גליון 1803 מתאריך 21 במרץ 1972

גולדה חיבלה בתוכנית חום•!

לפ:י שבועיים הופיעה במדור תשקיף ידיעה קטנה תחת
הכותרת :״שמועה על פגישה סודית של חוסיין״ .וזו לשונה:
בין נכבדי הגדה המערבית מספרים מפה לאוזן על פגישה סו׳
דית, שנערכה לפני כשלושה שבועות בין המלך חוסיין לבין אישיות בכירה,
כנראה שר בממשלה.
לפי אותם ׳מקורות, נערכה הפגיישה בתיווכו של אנוואר נוסייבה, ש ר
ההגנה לשעבר בממשלת ירדן, שהעמיד את קשריו הטובים עם שני הצדדים
לצורך קיום הפגישה.
לידיעה קטנה זו קרה מה שקורה להרבה ידיעות קטנות המופיעות
בהעולס הזה, ובייחוד במדור תשקיף: תוך זמן קצר הפכה לידיעה גדולה•
כעבור שבוע בלבד כבר היה השער הקדמי של העולם הזה מוקדש
לסיפור :״בפגישה סודית עם יגאל אלון ׳סוכמו העיקרים של הסדר עם
חדסייך. על שער זה הוחלט ביום א /שלושה ימים לפני שהרדיו הירדני
שידר את דברי המלך חויסיין.
הודעת המלך לא כללה, כידוע, שום רימז על הסדר עם ישראל. אולם
קוראי העולם הזה, ששמעו את ההודעה, התייחסו אליה בהכרח אחרת מאשר
אחרים. הם הבינו מדוע התנפלו היסודות הקיצוניים הערבים על המלך.
הם ידעו שהודעת המלך היא הלק ממערכה שנועדה להשיג הסדר עם
ישראל — אף שהדבר לא הוזכר בהודעה עצמה ,׳מסיבות מובנות. כל
מנהיגי ערב פעלו על פי הנחה זו. לכן מוזר שבעתיים שגם הגברת מאיר
מצאה לנכון להתקיף את המלך בשפה כה חריפה. שוב מצאה את עצמה
בחזית אחת עם כל הכוחות בעולם הערבי המתנגדים לשלום.

^ מיהו הערבי המס תו רי
מיהו הערכי המסתורי

שהופיע בתמונת השער בגליון האחרון,

ליד יגאל אלון?
רבים שאלו אותנו שאלה זו• בתמונה נראה יגאל אלון כשהוא ׳מצביע
לעבר הצלם, כאילו הוא קורא לו :״אל תצלם!״ מתחתיו מופיע החלק
העליון של ראש ערבי הבוש כפייה.
אין זו תמונה חדשה לגמרי. היא צולמה בשעתו בעת ביקורו של אלון

בככר ערבי. שמרנו אותה אצלנו לעת מציוא — כימו תמונות רבות, המת אימות
להזדמנות מיוחדת.
על כל פנים, כדי למנוע !מעמיתינו בעולם הערבי לטעון מחר שזוהי
תמונת אלון עם חויסיין, אנו ממהרים לפרסם את התצלום במלואו. ברור
כי הערבי המסתורי אינו המלך השכן.

^ן־ כ תב פרל מנ טרי ב מלי א ה
אחרי כיבוש הגדה המערבית, סיפר לנו אחד מראשי הציבור הפלס טיני
כי הוא קורא נלהב של העולם הזה מזה שנים רבות. הכיצד?
מסתבר שהשילטון הירדני בירושלים טרח לתרגם את כל תוכנו הפו ליטי
של העולם הזה, ושאותו מנהיג עבר מדי שבוע על התיק וקרא את
החומר בעיון. לכן, כשקשרניו את קשרינו עם מנהיגי הגדה, לא היינו
בעיניו גורם חדש .׳מאבקינו והשקפותינו היו ידועים לו היטב.
מאז קיים מגע הדוק בין מנהיגי הגדה והעולם הזה. הדבר מתבטא לא
פעם במידע המיוחד המתפרסם בעיתון זה. זה כולל, כמובן, את המידע הנ״ל.
אולם הדבר סורג מתחום המידע. בקביעת עמדותינו אנו פועלים
מתוך ידיעה נאמנה של הלכי־הרוח בקרב הציבור הפלסטיני.
הדבר מתבטא גם בגליון זה. נאומו של אורי אבנרי בכנסת על הודעת
חוסיין, המתפרסם בעמוד ,31 חובר אחדי התייעצויות נרחבות עם מנהיגים
פלסטיניים בגדה — וכדאי לקרוא את ניסוחיו בעיון רב לאור עובדה זו.
המאורעות הקשורים בהודעת חוסיין מתבטאים בעוד מקום בעיתון זה :
בתיאור המתרחש בכנסת ביום החמישי האחרון (עמוד .)13 אין זה פלא
שהשבועון המסויים יכול לפרסם את התיאור המדוייק
והמעמיק ביותר של המאורעות מאחורי הקלעים בכנסת.
הוא העיתון היחידי במדינה שיש לו כתב פרלמנטרי,
היושב במליאת הכנסת והמשתתף בעיצוב המתרחש שם.

החוטים מיוצרים ע״י ג׳רוסל ג׳רסי בע״לו
הגליון הכא של ״העולם הזה״ יהיה גליון־פפח שיכלול תוספת
מיוחדת: הפרחים החיים של אביב תשל״ב.
לרגל החג, יוקדם בליון זה כ 24-שעות. הוא יופיע כרחובות
תל־אביב כיום כ׳ כערב, וככל הקיוסקים כארץ כיום ג׳ כבוקר.

כבר שע תאחה ״ ע ועל כבר מ אפיל על לחייך.
אני מ תגל ח בבוקר בפ ר מה -שרפ פלטינ ה וזה מספיק.
מ ה לומר, זה באמת פנטסטי!
ש מע לי, פרמה־ שרפ פלטינה בצפוי ברום פלטינ ה -
נותן לך יותר גילוחים יותר טובים בכל סכין.
פרמה־שרפ — ״חבר במכון למסחר הוגן״
תובן מודעה זו הוא גהתאם לכללים לפרסו ם הוגן.
אנו מנ הלי םאת עסקנו על פי ה ת קנון ו הנו הלי ם של המכון למסחר הוגן.

סכין הגילוח הנבחר
לשנת ! 1972

פרמה עודו״

המזכיר הוותיק שלא לשתף פעולה עם שני חברי
״הסיעה המורחבת״ של המפלגה בכנסת, הכוללת
בנוסף לו שניים מקבוצת־סנה; לתבוע מהעיתונאי
ראול טייטלבוים להעביר את הכנסותיו הכספיות למפ לגה
— כשם שעשה סנה! ולהחזיר למפלגה הקומו ניסטית
הרומנית הזמנה לנציג מק״י לבקר בבוקרשט
— אם לא יינתן לו לנסוע.

מ ט נן י ף
שר־החקלאות הפא:
איש תנועוז הטווספי
כעיקבות הודעתו זשד שר־החקלאות,
חייב גבתי, חבר קיבוץ יפעת, כי לא יציג
את מועמדותו למישרת שר בממשלה
הבאה, מסתמנת מגמה להעניק את התפקיד
בקדנציה הכאה לאיש תנועת המושבים.
שינוי נוסף שייערך במשרד־החקלאות: מנכ״ל
המשרד אברהם ברום, חבר משק שפיים, ייאלץ לפ רוש
מתפקידו וזאת בגלל תמיכתו הבולטת באינטרסים
של הקיבוצים והתעלמות מתביעותיהם של המושבים.

טנסי לטרפד

״הו ירושלים״ יגרום

אח בולוניה

לסערה מ חוד ש ת

הרוב במפ״ם, בהשראת חוגי משרד־החוץ ושרו־תים
ממשלתיים אחרים, ינסה להקים בימים הקרובים
״ועדה״ להכנות לקראת ועידת בולוניה.
אחרי שנציגי מפ״ם לא הוזמנו לישיבת ההכנה
ברומא, החליטו חוגים ממלכתיים לנסות לטרפד את
ההכנות לוועידה, כשהם מנצלים את רגשותיהם של
חברי מפ״ם. אותם חוגים מנסים לרתום לעניין את
עורך ניו־אאוטלוק, שמחה פלפן, שעזב לאחרונה את
קיבוץ גן־שמואל.
בראיון לקול העם, תקף פלפן, מעל גבי שני
עמודים, את שמונת הישראלים שנסעו לרומא.

לנסידנדת אלה להכשלת ההשתתפות
הישראלית אין כל סיכוי, היות והתנועה
לשלום וביטחון החליטה להמשיך בקו המדיני
שנקטה המשלחת בפגישת ההכנה
ולהתנגד לכל נסיון להכשלת הוועידה.

מקי ,,תתב לג

חי לסקופ

פוו*וידה הקרופה

לח בול ,,

אין עוד כל ספק שמק״י תתפלג סופית
בוועידה ׳הקרובה, כששם המפלגה יישאר
עם ח״כ מיקוניס, אך הרוב יפנה נגדו.

למרות סירובו העקשני של רב-אלוף
(מיל ).חיים לסקוב להיכנס לעולם הפוליטיקה,
נראה שבסופו של דבר הוא ייעתר
לפנייתה של אחת המפלגות הימניות לעמוד
במקום מרכזי ברשימתה לכנסת, ואולי אף
לראשות עיריית תל-אביב.

יתכן מאוד שלמיעוט במק״י לא יהיה בוועידת
המפלגה הקרובה אפילו ייצוג־מקביל למעמדו בה
כיום. הסיבה לכך היא החלטת הוועד המרכזי מהשבת
שעברה, לפיה יבחרו כל שלושה חברי־מפלגה בציר
אחד לוועידה. זו הפעם הראשונה שמפלגה קומוניס טית
תפרסם בצורה כזו את המיספר של חבריה.
אנשי־סנה נקטו גם בצעדים נוספים לשמירת מע מדם
במפלגה: חמישה שבועות לפני הוועידה נבחר
איש־סנה, העיתונאי ראול טייטלבוים, ליו״ר הוועד
המרכזי, תפקיד שרק הוועידה יכולה להחליט על
איושו. החלטה נוספת: לח״כ שמואל מיקונים הור כבה
״ועדה פרלמנטרית״ שתפקח על מעשיו.
עו״ד מאיר לם, יו״ר ועדת הביקורת של מק״י,
דרש להרחיק לאלתר את אסתר וילנסקה מהמפלגה,
בטענה ש״שיתפה פעולה עם אוייביה.״

דמיקונים עצמו, מועידים אנשי־סנה
את תפקיד דובר המפלגה בכנסת, לפי קו
הרוב, אחרי שיודח מתפקיד המזכיר הכללי,
המיועד לפי צוואתו של סנה ליאיר צבן.
לאור הצעדים האחרונים של אנשי־סנה, החליט
מיקונים לצאת למיתקפה נגדית. בין הייתר החליט

כונס הנכסים, היתה ההצעה היחידה של טנא נגה —
בסך 4.3מיליון ל״י.
מנכ״ל טנא נגה הוא ח״כ יגאל הורביץ, שהיה
בזמנו מנכ״ל אדניר — עד למכירת המיפעל לפני
מיספר שנים לאחים הלר מלונדון.

לסקוב יתנה את הסכמתו במתן חופש הצבעה
לאורך כל החזית ובפעילות עצמאית בכמה תחומים.

עוכב: ה מכירת
מ^פעל ייאד־דריי
מכירתו של מיפעל ״אדניר״ להברת
״טנא נגה״ של ״המחלבות המאוחדות״,
עוכבה ברגע האחרון על־ידי כונסי הנכסים
עורכי־הדין מיכאל כספי ונחום עמית.
כונסי הנכסים החליטו על צעד זה, לאחר שהוברר
להם כי כדאי יותר למכור את המפעל בסוף עונת
הקייץ, שבה עולה רווחיות המיפעל, מאשר בתחילתה.
במיכרז פומבי למכירת המיפעל, שפורסם על־ידי

פרשת דיר־יאסין תעמוד במרכז סערה
מהורשת, עם הופעת הספר ״הו ירושלים״
בארצות-הברית.

הממ שלה תומכת

פעולות עוזריו של ניכסון לרכישת
קולות יהודיים זכו לתמיכה שקטה
מצד ממשלת ישראל.
עסקנים יהודיים בארצות־הברית נותנים
עתה יד לגיוס קולות: ובעיקר כסף של יהו דים
למעו׳כת ניכסון, בידעם כי ממשלת־יש־ראל
רואה זאת בעין יפה.

הממשלה פועלת מתוך הנחה שבחירתו
מחרש?טל ניכסון היא כמעט
בטוחה, וכי על-כן תמיכה חד-צדדית
ביריביו הפרו-ישראלים, כמו האמפדי
וג׳קסון, תתנקם בקרוב.

ספר זה, שמובטח לו מעמד של רב־מכר, הוא פרו-
ישראלי בעיקרו, אך מכיל פרק מזעזע על מעשי
הזוועה שביצעו אנשי אצ״ל ולח״י, לדברי המחברים,
ובכלל זה אונם סיטוני של נשים ערביות וטבח כללי.
הספר כבר הפך לרב־מכר בצרפת, אך שם היתד,
לו תפוצה ירודה בהרבה מאשר בארצות־הברית.

עובדה נוספת העולה כבירור מתוך הספר,
ושתנוצל על־ידי התעמולה הערכית:
שמרבית הפליטים הערביים גורשו על-ידי
ה״הגנה״ וצה״ל, בכוונה תחילה.

מי שרד־ ה מי ס חר
והתוו ווו יה ייל ח
במכר^ח הלומי נשקלת במישרד־המיסחר־וו־,תעשייה
לשנות את השיטה הקיימת לגבי יהלומנים.

האפשרות

השיטה הנוכחית מאפשרת הברחות
של יהלומים גולמיים לחו״ל, תוך קבלת
פרמיות יצוא עליהם.
שינוי השיטה בא בעיקבות גילוייה של רשת מב ריחים
בלגיים וישראליים, שניסו להבריח יהלומים
גולמיים בשווי מיליון ל״י.

בעיקבות גילוי הרשת, התברר כי המבריחים
היו מביאים לארץ יהלומים גולמיים,
מקבלים עבורם תמריצי ייצוא, מבריחים
אותם לחו״ל ומייבאים אותם שוב.
השיטה החדשה, אותה שוקל ד,מישרה היא ש ד,תמריצים
לא יינתנו על ייצוא, אלא על העבודה
המושקעת בארץ.

צבו מחסור
בכבד קפוא

צעד קטן, רגל גדולה

צפוייה התייקרות ומחסור בכבד קפוא כתוצאה
מדרישתו של מנהל מחלקת הכשרות ברבנות, אפ רתי׳
המכונה ״הרב המעופף״ בגלל הנסיעות הרבות
שלו לחו״ל לביקורות כשרות.
הדרישות של הרב המעופף, יצמצמו את מיספר
היבואנים שיותר להם לייבא לישראל.

מגיעות תלונות, מכתבי תודה
חמשי אחרי אבידות ובו:״
אתור הנהג

התנצלות ותקון המעחת
שו אל ככלב !,מ שיב כהלכה

העולם הזה 1803

מכתבים

זוג צעיר!
נתניה מציעה לכם
התחלה מסעירה
מאותו הברד

״נציג דיפלומטי ראשון של דרום־אפרי־קר
— ,לתל־אביב.״ (מעריב.)9.3.72 ,
על זאת יאמר: שנינו מאותו הברר.
אפרים כץ, מגדל העמק
כהצלחה לכדאת השלום
״העולם הזח 1801״ל ה תר או ת
בבולוניה״ ,דיווחו של אורי אבנרי
על הכנ ס המכין בבולוניה.

בעניין רב קראתי את הדיווח של ח״כ
אורי אבנרי על הוועידה המכינה לקראת
הכנס שיתקיים בבולוניה.
אני רוצה לקוות ־ יכנס זה באמת ית־קיים
בהצלחה, ואולי סוף־סוף יזוז משהו
בכיוון השלום.
אפי ז׳ טלני, תל־אביב
שינאה גדולה
לא רק שכנם אחד באיטליה לא יפתור
את בעיית המזרח
התיכון, גם 100
כנסים לא יעזרו.
השנאה בין ה באיזורנו עמים היא
גדולה מרצו נם
של אורי אב־נרי
וחבריו להש כין
שלום.

שבוע של דבש
עם מכונית צמודה
ואוירה בינלאומית

נאור

שמואל נאור,
ירושלים

המשיכו
ל צ עו ד !

לשמונת החלוצים שעשו את הצעד ה ראשון:
המשיכו לצעוד !
אהובה שדה, בת־ים

7ימים במלון ומכונית צמודה ללא הגבלת ל1׳׳מ
במחיר ללא תקדים — החל מ־ 698ל״י לזוג.

אסון

המחיר כולל לינה, א רו ח ת ביקר, מי סי ס ומכונית צמודה בתנאי השכרה
מקובלים. ה מ חיר לחודשי ה אביב, בלבד, להוציא חגים.
פרטים והרשמה 1״שרתורס״ ,נתניה, טל 22253 053ת.ד 1002 .נתני ה,
ואצל סוכני הנסיעות. פרטים גם בלשכת המודיעין לתיירים בנתני ה
טל 27286 .־.053

למדינה

ועד ת ה תיי רו ת־נ תניה

התיאטרון ה ק טן מציג:

דלי ה סרידלנדיהנמה< זאב רוו(11 הקאמרי)

בוטיק השקרים

אין לגולדה מאיר מונופול לאהבת ה מולדת.
ההיפר הוא הנכון: היא עם ה מדיניות
שלה, מסכנת את מדינת־ישראל.
אין כל צורך להיות שוביניסט, בכדי
לאהוב את העם היהודי. ההיפך! השו ביניזם
של השילטון, הוא הגורם לשינאת
הגויים.
אפילו הפרו־ישראלים שבין הגויים עוז בים
אותנו בגלל המדיניות של גולדה
מאיר. וזה אסון למדינה קטנה ולעם קטן.
חיים יואל דיכטד, ראשורלציון
עברית כבק שתך

נתב וביים: יואל זילברג
עפ־י י.וו1/7ר

חדרה

יום ד 22.3 ,ב־8.45

נתניה — ״אסתר״,

יום ה׳ 23.3ב־9.00
נהריה -״הוד״,
יום ו׳ 24.3ב־9.00
חיפה — ״שביט״,
מוצ״ש 25.3 ,ב־9.00
תל־אכיב — בית ארלוזורוב,
יום ג׳ 28.3ב־8.30
תל־אכיב -בית המורה,
יום ה׳ 30.3ב־9.30—7.30
לדד — ״אורלי״,
יום ו 31.3ב־8.45
כרטיסים: ת״א — ״לאן״,
״רוקוקו״ וביתר המשרדים
ירושלים — ״כהנא״.
ההזמנות בטלות
ועם ידידינו הסליחה.
מהיק •צחק נו-נישינווויטס 1>.י344044

מדוע לא מצליח דן בן־אמוץ להעביר
את העברית המדוברת שלו גם אל הממו נים
על אמצעי התיקשורת 7
האם אפשר בכלל להעלות על הדעת
איזה כיף יהיה לנו ביום שנשמע פחות
או יותר את התמליל הבא:
״והרי החדשות הטריות מפי איציק
פרי, :הרוסים הודיעו כי מצידם הסינים
יכולים לעשות שמיניות, אם הם ימשיכו
למרוח את ניכסון עם הבלה־בלה שלהם.״
או :״גולדה אמרה בכנסת שבכל פעם
שעולה לדוכן האיש היושב ליד הבר־הכנסת
מיקוניס, היא מזו־עזת מחדש.״
יואל חמיי, רמת־גן
שאלה במאומה

״מה יהיה בארץ בעוד 50 שנה?״ שואלת
גולדה מאיר.
שאלה בהחלט במקומה.
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1803

כאשר בו.ץ היה חבר ״הש 1מר הצעיר״־
וסנה אימץ את בנו של יצחק שדה
8כשהצטרף הרמטכ״ל ל שעבר
חיים כר־דב לממש לה,
הזמין עבורו מינהל הרכב
הממשלתי מכונית דודג׳ בצבע
זהב־מתכתי שמחירה עם ה־מיסיס
כ־ 75 אלף ל״י. זאת.
למרות ההחלטה לנהוג בקימו־צים
ולהחליף את מכוניות ה שרים
למכוניות יותר זולות מ תוצרת
אירופה. אחרי שמכו נית
השר נמסרה למשרד־המס־חר־והתעשייה,
היא הוחזרה ל חברת
מכשירי תנועה המפיצה
מכוניות דודג׳ בארץ, בדרישה
להחליף את צבעה ללבן. ה דרישה
בוצעה, והמכונית נש לחה
חזרה למשרד־המסחר־ו־התעשייה,
בצירוף חשבון על
1,200ל״י.
8שניים נוספים נוסעים ב מכוניות
לא רעות: יו״ר מו עצת
המנהלים של מפעל ה צמיגים
אליאנס, יוסף מיי*
כ ר, והמנכ״ל של המפעל,
יוסף רענן. השניים קיבלו
מבעלי המניות של אליאנס,
ש־ס 507 מהם שייכים להסתד רות
— מכוניות מרצדס ש

שולחנה של ח״כ חרות
אסתר דזיאל־נאור, הוכיח
האוזנר את ההיפר. ולראייה:
הפסוק בספר שמואל א 2.18
״ושמואל משרת את פני ה׳.״

בסיור פרטי אינקוגניטו. בינ תיים,
הוא אינו מתכוון לעשות
כאן סרט.

8בינתיים סיפר קול על
ויכוח שהיה לו עם עובדי ההא רחה,
בו טען כי המלצר הרא שון
היה אברהם אבינו, ששי רת
את שלושת אורחיו. טענו
נגדו המלצרים :״אבל השלושה
היו מלאכים, והתיירים שלנו
אינם מלאכים.״ ,השיב קול :
״אבל אברהם לא ידע שהם
מלאכים !״

8למסיבת קוקטייל שערך
בשבוע שעבר הבמאי
נרד יש ך בביתו שביפו העתי קה
לכבוד הסופר ארתור
מילר שביקר בארץ, הוזמנו
רבים מאנשי הבוהימה התל-
אביבית. במהלך המסיבה ניגש
מילר לשחקן יהודה פוקס,
אביה של הזמרת עופרד
פוקס, שעישן מיקטרת, ואמר
:״אני רואה שגם אתה
מעשן מיקטרת. אולי אתה מוכן
לתת לי מעט מהטבק שלך?״
השיב לו פוקס :״אני מוכן
אבל הטבק. שלי מאוד פשוט.׳׳
״זה לא משנה,״ השיב מחבו
לאחר הנפילה ,״הרי בסוס
של דבר הסרטן לא מתחש!
בסוג הטבק.״

ליאו׳

₪מסתבר שרוב חברי־הכ־נסת
היו אי־פעם חברים ב־השומר
הצעיר. השבוע גילה
ח״כ מנחם בגין שגם הוא
אינו חורג מכלל זה. בנעוריו
היה חבר השומר הצעיר בעיר
מולדתו, ברסט־דליטא (ברסט־ליטובוסק)
,ואף יזכה לסמלי
הצטיינות, כגון גור־אריה. רק
לאחר מכן עבר לבית״ר, וב גיל
25 כבר נתמנה על־ידי
זאסז׳כוטינסקי לנציב בי-

ך ] 11 תן ראש ממ שלת מערב־גרמניה ו ח תן פרס
1 *1 1 1
נובל לשלום, בחברת אשתו רות, באיס־

פהאן שבאיראן, בעת סיור־קניו ת בבאזאר המקומי, נכנס לבית־תה
וה שתדל ל ח קו תאת צורת הישיבה של בני ה מ קו ם.

וויתקון חתמו, אבל רק אחרי
שהאורחים הבטיחו חגיגית כי
הם ישמרו באוספיהם על ה שטרות
החתומים, לא יוציאו
אותם למחזור. הסיבה: חתימה
על שטר כסף היא עבירה על
החוק הישראלי, האוסר השח תת
שטרי כסף.
8השבוע, נעלמה סיעה
שלימה מן הזירה הפרלמנטרית
וממזנון הכנסת. כל ארבעת
חברי סיעת אגודודישראל —
הח״כים שדמה לורנץ, מנ

פרוש, שלמה יעקב
גרוס ויהודה מאיר אבר־מדכיץ
— נסעו ללונדון כדי

ל מ אסר־שנידון

1ך 1ע ף 1 1 *1ך ,) 23( 3 1 1 1 *1 1
עולם בא שמת רצח חב|

רתו שמחה א חוול, ושעתה מ תנ הל נגדו משפט, בו הוא מוא שם
ברצח כוכבה פיררה באזור, משמש עתה כספר ראשי של בלא
רמלה, למרות שהפסיכיאטר יואל מוג׳ה טען במשפטו, כי ״אי־אפשר
לדעת מה הוא מתכוון לעשות כעבור רגע.״ לעומת טענת
הפסיכיאטר, טען אז סניגורו של לייבוביץ /עורך־הדיו צבי לידסקי,
כי ל קו חו הוא ב חור נורמלי ב ה חל ט. דבר ששיכנע, כנראה,
אתה סו הרי ם, לתת בידיו א ת רא שיהם של חבריו בבית״הסוהר.

מחיר כל אחת מהן בשוק ה ישראלי
כ־ 80 אלף ל״י.

0כאשר דיווח השר משה
קול לכנסת על פעולות מיש-
רד־התיירות, התלונן על חוסר
היחס האדיב של העובדים ה ישראליים
כלפי התיירים, ו הסביר
זאת כך :״היהודים מו כנים
לשרת רק את אלוהים,
ולא בני־אדם.״ בו במקום פרץ
ויכוח בין חברי־הכנסת. הדתיים
טענו כי היהודים ״עובדים״
את אלוהים, ולא ״משרתים״
אותו. הם נוצחו דווקא על־ידי
ח״ כ גירעון האוזנד. בעזרת
ספר התנ״ך, המונח דרך קבע
הענלס הזה 1803

ת״ר בפולין .״זה היה יותר
קשה מאשר לנהל כיום את
תנועת־החרות,״ אמר בגין.
0בארוחת־צהרים
נגיד בנק ישראל משה זנסר
לכבוד ראשי קבוצת אספני
מטבעות ישראל בארצות־הב־רית,
המסיירים עתה בארץ,
נכח גם שופט בית־המשפט ה עליון
אלפרד ויתקון, שהוא
יו״ר הוועדה הציבורית המייע צת
לנגיד הבנק בנושא תיכנון
מטבעות ושטרות. האורחים מ־ארצות־הברית
הגישו למאר חיהם
שטרות כסף ישראלים ו ביקשו
שיחתמו עליהם. זנבר

ג׳ראדדין צ׳אפלין

סיפרה לידיד ישראלי בפאריז!,
כי אם יש מקום בעולם אליל
היא מתגעגעת — הרי זו אילת.
היא מתכוננת לחזור לשם כא שר
רק יזדמן לה.

להשתתף בכינוס ההנהלה העו למית
של אגודת־ישראל, הש אירו
בכנסת את מזכיר הסיעה,
העובד בחצי מישרה, לשמור
על הגחלת. המזכיר ניסה למ לא
את שליחותו, פנה לוועדת
החוקה של הכנסת בבקשה ש־.
תפסיק את טיפולה בחוק הב חירות
האישיות של ראשי
ערים — עד שסיעת אגו״י
תשוב לארץ. אחרי הצבעה,
דחתה הוועדה את בקשתו של
המזכיר.

החשוב״ על שפת־ימה של תל־אביב.
8באותו
ספר, מתאר גורי,
כיצד הוביל בני מהרשק
(הקרוי שם דני שרמק) הפגנה
נגד הספר הלבן בחיפה. כאשר
נעצר, זרק לו אחד החבר׳ה,
בשימחה :״בני, נעצרת — הת גשם
חלומך !״
9כל מי שנתקל השבוע
בתייר, הנוהג במכונית שכורה
ואינו מבליט את נוכחותו —
אך דומה דמיון מפתיע לשחקן־
הקולנוע מאבסימיליאן של
— לא טעה. היה זה מן הסתם
באמת הכוכב, העושה בארץ

8פעם, היו המחזאי ארי
תור מילר והבמאי איליה קא
לאן ידידים בנפש. אחר־כך
באה תקופת — מק־קארתי
— ארתור מילר התנהג כאיש
כבוד ואף נידון למאסר, קאזא
— הלשין על חבריו לתנועוו
השמאליות. השניים ניתקו או
היחסים ביניהם. כעבור שנים
ביים קאזאן את מחזהו שי
מילר לאחר הנפילה, ורבים רא
בכך מעין התפייסות. אך נראה,
שהזמן אינו ממהר לרפז
פצעים מסוג זה. בקוקטייל
בביתו של ליאונרד שך, הירבו
המסובים להתלוצץ על האפשרות,
שמילר יתחיל לביים, כפי
שקאזאן התחיל לאחרונה לכתוב
ספרים. מילר הקשיב ללז
חיוך, שום שריר לא זע ב
פניו ולא הגיב באף מילה -
כאילו לא בו נוגעים הדברים

9רק מעטים ידעו, כי ל־ח״כ
ד״ר משה סנה המנוח
היה, מלבד שני צאצאיו הטב עיים,
גם מעין בן מאומץ —
הלוא הוא יורם שדה, בנו
של יצחק שדה, אלוף הפל-
מ״ח. לפני מותו, ציווה ״הזקן״
לחלק את האפוטרופסות על
בנו, שהיה אז פעוט, בין יגאל
אלון ובין סנה.

שערך

8אפשר בהחלט, שרצח
חיים ארלוזורוס יחזור ויס עיר
שוב את המדינה, עקב
הופעת הספר תמשוגע של
חייס גורי• בספר, שהוא חל קו
מיסמכים וחלקו בדיות (כ עדות
המחבר) ,מביא גורי עדו תו
של איש־הגנה ותיק אשר
שמע, מפי רוצח ערבי שישב
איתו, כאשר היה עצור בידי
הבריטים, כי הוא אשר הרג —
בשגגה, אומנם — את ״היהודי
התיאטרו מיי סד ת
| 1ל | 1 1 11^11*1״ 1^1ה א מריק אי ת,
* י י הנסיוני ״לה־מ אמא״ ,בעל הסניפח

במיספר מדינות ברחבי העולם, הגיעה השבוע לארץ כדי ל הקין
כאן סניף ל תי א טרונ ח. ביום חמישי האחרון ביקר ה הלן ב״גלרי
מבט״ ,נפגשה עם ה אר כי טקט ישראל גודוביץ /שיזם תערוכן
בנושא התפת חו ת ה ארכי טק טור ה. התערוכה נערכה ביום גשו
שוטף כ ש הק הל הרב ממלא א ת המדרכה שליד הגלריה, כשמעל[
ברזנטים להגנה מפני ה מי םוה סב רי ם נשמעים במערכת רמקוליג

מכתבים

סאבא שרותיס(בישראל) ב1/״נ7

(המשך מעמוד )6
אבל לא רק לגבי נישואי־תערובת־פנת־רים־נמלים־עליה,
אלא יש גם לשאול :
מה יוליד הסכסוך והאיבה התהומית המש תרשת
ביו ישראל למדינות ערב, בעוד
50 שנה?
התינצלנה קהיר ותל־אביב מגורלה של
הירושימה?
מאיר כלומכרג, ראשורלציון
פחד מפירסומת
״העולם הזה״ , 1794״פרשת
אלישבע״ ,על פרשת הי ח סי ם
בין שר״הביטחוו לאלישבע צ׳יזס.

קראתי בעיתונכם
את דבריה של אלי שבע
צ׳יזס, בהם
היא אומרת כי היא
מפחדת לצאת, בג לל
הפירסום, מבי תה.
אני
לא חושב ש היא
מפחדת. היא
פשוט חיפשה לעצ מה
פירסומת. אז
מה היא מבלבלת
את המוח?

שרו ת ־בט 1ח -ת !7ונים
ככר מלכי י שראל 17ת׳׳א
טל 246513 , 239715 , 222655 .

אכי חן,

סיגנל
אלקטרוניקה

פנ ק סנו ת (בפיקוח משרד
ביה״ס ״הפקיד״,
י. פורמן, בצלאל . 18

רח׳ הח שמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

עירית ת״א יפו
האגף לתרבות
נוער וספורט
ריעות עולמיות

דיפדפנו בעיתונים ישנים של הג׳רוזלם
פוסט, ושמנו לב בי אורי אבנרי הגיש ל כנסת
הצעות חוקים על הומוסכסואליות
בין מבוגרים.
יפה מאוד.
קבוצות שונות מגישות הצעות דומות
בערים שונות בארצות־הברית. אבל אני
חוששת שהם נתקלו באותו גורל כמו ה צעותיו
של אבנרי.
לרוע המזל יש עדיין הרבה מאוד די־עות
דומות בעניין זד. בכל העולם.
בטי ברטנר, הוועדה לאלטרנטיבות
חדשות במזרח התיכון, ניו־יורק, ארה״ב

8עשו אהבח,
לא מלחמה

חשבון

בזמן האחרון נפוצה אופנה חדשה ב ישראל:
משפחות מוותרות על עריכת
מסיבת בר־מצווה או בת־מצווה לבנם/בתם,
ובמקום זה מפרסמים מודעת ענק בעי־

^ /אסדד ^ ן בירושלים :
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות :

בולל מנורת ה מסך, כולל מי סי ם

תל־אביב

פשוט

ביטוח שנתי לטלוויזיה
— 30.ל״י

הרי אפילו היום לא יודע הקהל בדיוק
במה נאשם דייו: במימכר וקנייה של נכ סי
האומה ו בעזרה לאדם שנאשם בעבי רות
פליליות, כדי לזכות בחסדיה של
אחותו? בפגיעה ביטחונית?
על האשמות אלו לא הגיב השר, וכל
עוד הוא לא תובע וזוכה במשפט־דיבה נגד
מפיצי האשמות, נחשבת השתיקה להודיה!
יוסף אלקלם, ירושלים

חבר׳ה, הצחקתם אותי עם כל התמונות
על האהבה והמלחמה. זאת נקראת אהבה?!
תראו מד. שהתפרסם בעיתון גרמני. זאת
נקראת אהבה. אורגיה של אהבה.
מ. שי, ברלין, גרמניה
• האורגיה של הקורא מ. ש— .
ראה תמונה.

העבודה)

בית ציוני אמריקה
רחוב דניאל פריש 1
תל-אביב.

התערוכה הארצית של
ציירים ופסלים חובבים
תתקיים הכית ציוני אמריקה

בין 21—7במאי 1972
קבלת מוצגים 22 :במרץ 9אפריל

בין השעות ( 20.30—17.00 פרט ליום שישי ושבת).
בדבר פרטים נוספי ם נא לפנות למודיעין
ב.צ.א. או טל. 259341— 2— 3 .

את שירה

יש לך. את

לידתו של מורד במזל בתולה

סנוב!
הו צאת. כמתת ״ ת ל־־ א בי ב

תוניס להודיע לציבור הרחב עד כמה נח מדים
הם, ובמיוחד בנם, אשר הסכים לוו תר
על המסיבה ותרם את הסכום לוועד
למען החייל.
המעשה עצמו של מתן תרומה לוועד
למען החייל הוא מעשה יפה ומבורך, אך
מדוע יש להתפאר ולהתפרסם בזכות עשיית
מעשה טוב.
אם חושבת המשפחה כי אותם כמה מאות
לירות שהיא תרמה לוועד למען החייל היו
כה דחופים ונחוצים לו, עד כי דרשו
ביטול מסיבת בר״מצווה לבנם, מדוע אינם
תורמים לוועד למען החייל גם את הכסף
שעולה להם לפרסם את המודעות בעתונים.
ואם הסיבה לכך היא שהם רוצים לה ביא
לידיעת המשפחה את העניין, הרי
שלפי חשבון פשוט שערכתי היה עולה
להם לשלוח מכתבים בדואר לכל המשפחה
כמה לירות, בעוד שהמודעות בעיתון עו לות
עשרות או אפילו מאות לירות.
יעקב טימבדג, תל-אביב

דעת
טעות לעולב צודקת

מה דעתכם על ההורסקופ של ידיעות
אחרונות מיום? 10.3.72
׳סדריו כללי: המגיע ייגרניי סי ממםיתא מיס נילל הי8ייז
סוגרי. מ״וז סילו לקר א ה מיני * תינייי הין ה מיני ה נייסר.
הערמה, חגמימייז וני מי ההס תנלי ס יני אי הצלתית מדת
ה א הנ ח והק ארייוה. אלת אנדי אי_ 1מיייייממ׳מ>ל מ לנ ס .
1*0היקים׳ ,ההמידים ונעלי ני מר אמצאה,

קרוב לוודאי, שהמגיה איבד את שיווי
המישקל שלו, אם הוא מעביר הצעה ל קוראים
שלא יאבדו את שיווי־המישגל ש להם.
עמנואל
בראוו, חיפה
6קטע מההורסקופ ששלח הקורא עמ נואל
בראון — ראה גלופה.

חקחל
כ־ 30 שנה הנני יושב בארץ, ולא שיתפו
אותי במחקר דעת הקהל.
ובכלל, אני לא מבין את הפירסומים של
מחקר דעת הקהל שהראו כי ״/ 0,ס 89.9לא
שינו יחסם לדיין לאור פירסומים שונים.״

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למבתכיחם.
העולם הזה 1803

פרחים? יינות? בונבוניירה? ואולי ״משהו״ לא
שיגרתי. מיוחד? מה כך זה מתחיל ונגמר כל שנה.
ב־ 972ו הפתע אותה במתנה מפתיעה: מערכת
איפור וטפוח מושלמת באריזת-שי מהודרת להפליא.
מתנה-מכל-הלב שיש בה הבל בדי להמחיש את
אהבתך ;..לשפתיה ...לעיניה ...ללחייה ...לידיה...

1111

היא לא תשכח אותה. היא לא תשכח אותך.

המוצרים ש ב תו כ ה)
מס• המערבת

מס־ המוצרים

מ חי רהמערבת

| 1ג |5

פרגי ם צי ט ט • ׳גילים מיקי קור!

העולם הזה 1803

סיקורת

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־אמוץ ונתיבה בן־יהודה
תיאטרון בעור לבן
על גחלים שחורים
לוויליא ם
מוונציה״
״הסוחר
הקא מלי. בתיאטרון טקספיר
אברה ם עוז ; בימוי :
עברית :

יוסי יזרעאלי.

השמועה מתהלכת בעיר כאילו הסוחר
מוונציה הוא חרבון. אל תאמינו לאף
מילה. ההצגה של יוסי יזרעאלי היא
מעניינת, מבדרת, קיצבית וקולחת, העב רית
של אברהם עוז מודרנית ומצלצלת
על הבימה בדיוק כפי ששקספיר היה
רוצה שתישמע, כלומר מובנת לכל פשו טי
העם, ולא רק ל״אינטליגנטים״ ,מר בית
השחקנים משתלבים היטב בתוך
החזיון הכללי, שהוא מזכיר אמנם פא-
רודיה על שקספיר בכמה מקומות, אבל
בסופו של דבר מגיע למסקנות הנכונות
מבחינה דרמטית ותוך כדי כך גם משע שע
את הקהל.
הסיפור על היהודי המנוול הדורש
ליטרת בשר מסוחר ונציאני שלא עמד

שתול
ת, אדם המוצב ב מ קו ם עבודה, בחב־רה,
ב מוסד או במדינה זרה ומשרת א ת ענייניו
של האדם, הגוף, החבר ה או המדינה שהציבה
אותו. סינוני מי ם: שטינקר, איש שלנו, שפיון,
מלשן.
״אולי בתוך תוכו יש לעיזר וייצמן איזה
סי מפ טיו ת למפא״י, אבל אני לא מאמין בשום
אופן שהוא שתול בגח״ל אחרי מלחמת
האזר חי ם בספרד הרו סי ם שתלו או תו בארץ־
ישראל ובמשך הזמן השתול הזה הפך ל מפ קד
בכיר בהמה, ל מו מחה צבאי ו היס טוריון שנהנה
מ א מונ ם של כל ראשי הצבא והמדינה.״

מיקהיהניק

ת׳ ז׳ אדם שעבר זמנו, מי
שתובע הערכה וכבוד בזכות עברו ה מפואר ולא
בזכות מעלותיו כיום.
״המי שהיהניק הזה יתפוש או תך ברחוב
ולא יעזוב או תך עד שלא יספר לך א ת עלילות
הגבורה שלו משנות תרפפ״ו. תזהר ממנו
״טיפוס מהעלייה השנייה או מי שהיהניק לא
יצליח לעבוד היום עם הנוער.״ (מדברי השר
יוסף אלמוגי).

אהלן חכר׳ה :
שאינו חריף
תכנם לי לתחת! גידוף
מקובל בחברה מהוגנת. ביטוי לי חס מזלזל ובי־טול.
סינוני מי ם: קפוץ לי, שק לי, מחרבן
עליך, מצפצף עליך, לא שם עליך, שם זין עליך.
״לא מוצא חן בעיניך יאתה יכול ל היכנס
לי לתחת א :״ אתה תראה מה שאני
אעשה לן ב :״ אתה יודע מה ןאתה יכול
לקפל א ת האוזניים ול היכנס לי לתחת •״
מסע הזיות בהשפעת ס מי ם הלוצי־
9לי 3
מ מי ס ובעיקר הכוונה ל הזיו ת בהשפעת חומצה
ליסרגית (אל.אס.די).
״עזוב או תו. תן לו לשבת בשקט. הוא כבר
שעתיים בטריפ תפש טריפ חדש. ה ת חיל
ל הני ח תפילין, להתפלל ול האמין ב אלו הי ם. כול
ואחד וטריפו בשלוש בבוקר לקח כדור
ונסע לראו תאת הזריחה בירושלים. היה לו יופי
של טריפ.״
ש׳ תמצית, מ הו ת, עיקרו של דבר.
״בשלושה משפטים נתן לי א ת המיץ מהרצאה
של שעתיים בחקירה הנגדית הוא
הוציא מהעד א ת המיץ.״

נאמן וחזקיהו
עברית מודרנית
בהתחייבותו הכספית בזמן, היה מאז ו מתמיד
אבן מחלוקת בין מפרשי שקם־
פיר: האם זו אנטישמיות או ל אן ובכן,
אחרי המערכה הראשונה של יוסי יז רעאל
,׳ אפשר אולי להמשיך ולתהות
שמא היהודי אינו באמת הנבל המוש לם
ביותר עלי אדמות, אולם כאשר מס תיימת
ההצגה, אין עוד כל ספק: עדת
הריקים והפוחזים של ונציה, מוצגים
כעדר מטופש ונבוב, מול דמותו של
איש התובע את עלבונו אחרי דורי-
דורות בהם ספג מהלומות וחרפות אין
סוף.
מי שדווקא רוצה לחפש קוצים ב אליה׳
יכול אמנם לטעון שיזרעאלי לא
הצליח ליצור אפילו דמות אחת מוש למת
על הבימה, אלא שיחק בסך הכל
בבובות, וזה נרמז אפילו בבובות של
ממש המשקיפות על השחקנים מן החלק
האחורי של הבימה. ואין ספק שלא כל
צוות השחקנים משתלב בקצב המזורז
של הבימוי: ישנם המגמגמים וישנם ה נראים
פשוט מצחיקים כשפיהם סגור,
ומגוחכים כאשר הם פותחים אותו. אפ שר
אמנם לטעון כי הנסיך המרוקאי
נראה כמו שחקן קאבוקי ואילו האציל
הספרדי מדבר במיבטא צרפתי, אבל כל
אלה שטויות.
אבנר חזקיהו, יצחק חזקיה, ג׳רמן
הלל נאמן,
אוניקובסקי, יעל אביב,
שלמה וישינסקי ויוסי אלפי מסתדרים
היטב עם הרעיונות של יזרעאלי ובמ יוחד
עם העברית של עוז, וגם אם הם
גולשים לעתים לגששיות אין זה מפריע
כלל. התפאורה בשחור לבן (הרעיון ה מקורי
מגיע מלונדון) ,רומזת בבירור
לליקוי שבמחזה עצמו, הכתוב בשחור
לבן, והעובדה שהיהודי עוטה בסוף ה הצגה
גם הוא לבוש לבן הולמת לא

משתינה?עמידה כיניי לאשה נועזת,
אמיצה, חז ק ה, גברית. סינוני מי ם: גבר, ב חור ה
עם ביצים, חברמנית, שאטרית, אבדאית.
״תראה או ת ה, לא תיתן בשבילה גרוש. נראי
ת כמו ינטה ומדברת כמו יאכנה, אבל
כשמגיע ל ה חל ט ה היא שמה א ת כל הגברים
בכיס. משתינה בעמידה בלי בעיות מ ה
אתה מדבר ז זאת לא מתביישת מאף אחד. משתינה
בעמידה ולא שמה זין.״

רק את ההצגה, אלא גם את הסמליות
הרצוייה ליזרעאלי.
בסיכום, הסוחר מוונציה בקאמרי היא
קומדיה בריח מאקאברי. מי שלא מוכן
לקבל את שקספיר כך, ומצפה לדרמה
סוחטת דמעות, אל יילד. ליתר מובטח
ערב מהנה.

למה לא
המו שבה שלנו?
״המו שבה שלנו״ בתיאטרון ה עירוני
בחיפה. כתב יהוד ה סובול
לפי ״העיירה שלנו״ לתורנתון
וילדר. ביימה: נורה צ׳לטון.

כשכתב תורנתון וילדר את העיירה
שלנו, בסוף שנות השלושים, ניסה לצייר
דיוקן נאמן קזל העיירה האמריקאית
בתחילת המאה. היו בהצגה של וילדר
חידושים רבים בבימוי — למשל העדר
תפאורה מקובלות — וחידושים במבנה
המחזה — שהיה כמעט ללא-עלילה —
היה במחזה לא מעט שמאלץ, הרבה
מאוד תמימות אידיאליסטית, אבל בסך
הכל היה כתוב במקצועיות רבה, ריתק
את הקהל ונחשב אפילו למהפכני —
מבחינות מסויימות.
כאשר החליט יהודה סובול, כמעט 35
שנים לאחר־מכן, להעביר את העיירה
של ויילדר למושבה שלנו בישראל, הש תנו
במקצת העניינים. כי מה שקרה
במושבה הישראלית לפני כמה עשרות

ידוע לכל, אמן ההומורסקה הקצרה.
במשך שנים על גבי שנים התרגלנו
לכך שהוא נוטל בידיו איזה פרט שיג רתי
בחיינו.המודרניים, הופך אותו כהנה
וכהנה, בשפה פדנטית בדיוק במידה
המתאימה לגרימת צחוק, ומביא מצבים
בכמה שורות ספורות, אל השיא האב סורדי
ההגיוני, המתבקש בעולם הקישו־ני.
וזה קרה בחד גדיא אחרי חד גדיא,
ובקובץ אחד אחרי השני, מזה שנים
רבות. אז הרי לכם עוד קובץ. זאת
אומרת, שוב אוסף של מעשי-קונדס
אשר התפרסמו בטורו של קישון במעריב.
למען האמת, קי שון.לא השתנה כלל.
הוא ממשיך להיות אותו איש אשר שיגע
את המדינה בהומורסקות הראשונות שלו.
אבל משהו בכל זאת השתנה, וזאת הא ווירי׳
בארץ זו, בה מתפרסמות ההומו־רסקות.
ישראל היא כנראה ארץ דינמית
עד כדי כך שהיא גומזת את ההומו-
רסיטנים שלה, כי אחרת כיצד אפשר
היה להסביר שהאבסורד מתמול שלשום
נראה היום כמציאות בנאלית, ומה שהיה
פעם צריך להיות מגוחך עד כדי דמ עות
של צחוק, נראה היום סתם צילום
של מציאות, שלא לדבר על כך שיש
ומציאות היא עוד הרבה יותר אבסור דית
ומגוחכת אפילו מן הדמיון של אפ רים
קישון. למשל, אילו • היה מתאר
מישהו בצורה מדוקדקת את תולדות
מצעדי־הפזמונים בארץ, והדרך בה מת נהלים,
זה היה מדהים, מפתיע ומצחיק
יותר מזימרה בציבור המופיע בספר זה.
לכן, מצד אחד הקטנה עימה מבלים
את מרבית האמשים, אינה עוד בגדר
בדיחה, משום שהפכה למטבע־לשון מ קובלת
בשפה העברית (וזאת לזכותו
של אפרים קישון) .מצד שני, הדיעות
הפוליטיות אינן בדיוק מתקדמות (הש ביתות׳
למשל, נועדו בעיקר לשעשע
בימי חמסין) .שלישית, השינאות הפרטיות
מתחילות להישמע
של מר קישון
שהמבקרים
כ״אידיאה פיקס״ (למשל,
אינם מבינים מאומה בטעם הקהל. מי
יודע, אולי הוא צודק?).
לעומת־זאת, כשהמדובר בענייני דיו מא
הניצבים מתחת לזכוכית המגדלת
ההומוריסטית של קישון, לדוגמא כאשר

קדיעת־תחת

יאיר, דרושי,־
ערכאייה

שנים אינו יכול בשום פנים ואופן להצ טייר
כחיים על מי מנוחות נוסח העיי רה
האמריקאית של וילדר. שלא לדבר
על כך שאצלנו, בכל פעם שמנסים
לצייר עבר נוסטאלגי מתקבל עבר פא- שהיה רודי. ,ובמקום להתגעגע למה
פעם. יש לך רצון לגחך.
אמנם יש כמה רגעים רגישים וכנים
בהצגה, והם נזקפים לזכותה של רחל
דובסון, בדמות נערה הגדלה במושבה,
ומגלה בסוף את אכזריות הזמן החולף
שאין לעצור בעדו. אבל קשה להתרשם
משאר ההצגה, אלא אם כן רוצים להז כיר
את הפארודיה היקית של מיכאל
כפיר, ובעיקר של רינה רוזנבאום, ה מצחיקה
גם כאשר אין כל צורך בכך.
ובסופו של דבר, אם רוצים להנציח
את המושבה שלנו (ולמה לא בעצם ן)
מדוע צריך לקחת מחזה כל־כך אמרי קאי
וכל־כך מעוגן בזמן ובמקום כמו
זה של וילדר, במקום לנסות ולכתוב
משהו חדש? או שמא זאת צריכה להיות
ההודאה הרשמית הסופית בפשיטת הרגל
של המחזאות הישראלית?
קישון שיא האבסורד ההגיוני
צריך למסור את הכלבה המרדנית לאי לוף
או את הילד לטיפול פסיכיאטרי,
זה עדיין משעשע מאד — וזאת כנראה
הוכחה שליחו של קישון לא נם.
צריך רק להיכנס לתעלת בלאומילך
ולשכוח קצת מן הנעשה היום בסביבה,
כדי ליהנות ממנו כראוי.

ת קלי טי ם
ההולכים לשום מ קו ם
| הפרברים —

צריך לחד ש את המלאי
1ה״כל-בו״ של אפרים קישון —
| הוצאת ספרית ״מעריב״ .1972

אפרים קישון הוא, כפי שכבר ודאי

סי. בי. אס.

.64661

זה נכון שהפרברים הם, היום, הצמד
הישראלי המלוטש ביותר בארץ. נכון גם
שטכניקת הליווי שלהם היא המשוכללת
ביותר מכל הצמדים הרבים שצצו מאז ימי
(המשך בעמוד )12
העו ל ם הז ה 1803

ואומו ש ד חוס״ן
אני לא יודע מד. איתכם — אני עוד
לא התגברתי על מאורעות השבוע ש עבר.
כוונתי לא רק להכרזתו של חוסיין
על כינון הממלכה הערבית המאוחדת,
שתהיה מורכבת מפלסטין וירדן, אלא
גם — ובעצם בעיקר — לתגובתה של
הממשלה והכנסת לנאום זה, שאפילו קול
ישראל התייחס אליו בשעות הראשונות
כ״נאום היסטורי״.
במשך שעות מיספר, לפני שהעיתו נים
התחילו לנבא את תגובתה השלילית
של הממשלה לנאום, האמנ תי,
כרבים אחרים מן הסתם,
שהנה משהו זז, חוסיין הכיר
בזכות הגשמת השאיפה ה לאומית
של העם הפלסטיני,
והעגלה השקועה מזה 25
שנים בבוץ עלתה על דרך
המלך ובחריקת גלגלים הח לה
להתנהל לאט־לאט לעבר
השלום הנכסף.
לרגע לא העליתי בדעתי שהשלום הוא
עניין של או־טו־טו. האופטימיות שלי לא
העבירה אותי על דעתי. תיארתי לעצמי
שהממשלה לא תוכל לקבל את קביעתו
החד־צדדית של חוסיין בדבר גבולות ה ממלכה
הערבית המאוחדת, ובדבר מקום
הבירה של ממשלת פלסטין. סביר היה
להניח שהממשלה תסתייג מכמה נקודות
בנאומו של המלך, אך יחד עם זאת לא
תיארתי לעצמי שגולדה תראה בנאום
״סכנה לשלום״ ושהכנסת תגיע בתום ה דיון
להחלטה הקיצונית ש״זכותגו ההיס טורית
על ארץ־ישראל אינה ניתנת לעיר־עור״.

קרה כאן? מה מסתתר מאחורי
תגובתה החריפה של הממשלה? למה לא
קיבלה הממשלה בברכה את הכרתו של
חוסיין בזכויות העם הפלסטיני? למה
לא הפגינה הממשלה זילזול על־ידי הת עלמות
מנאומו של חוסיין? מה הסיבות
להתפרצות הזעם הקולנית של ראש־ה־ממשלה?
למה לא מצאה הממשלה לנכון
להגיב על איומי המלחמה של סאדאת,
כפי שהגיבה על נאומו של חוסיין? הרי
היו שיחות בין המלך ובין שרי הממ שלה
שלנו, ויש לשער שהם הגיעו לכלל
הסכמה כלשהי. אם כן, מה קרה כאן
בדיוק?
יש לי כמה תיאוריות.

דלת, ומצלצל.
(א) הממשלה נאלצה להגיב כפי שה גיבה
כדי להוציא את הרוח ממיפרשיו
של מר מנחם בגין, שוודאי היה מנצל
הזדמנות זו ומתייצב לפני העם כמגן יחיד
על ״בירתה הנצחית״ של ישראל ו״זכד
תנו ההיסטורית״ על השטחים המשוחר רים
מ״עול זרים״.
(ב) בשיחות שהתנהלו עם חזסיין, הגי עו
שני הצדדים להסכם כלשהו שהמלך,
ברגע האחרון, התעלם ממנו, והכריז על
עצמו דברים שלא סוכם עליהם. דעת נניח שחוסיין הסכים לכלול
הממ סעיף,
לפיו תשאף המאוחדת הערבית לכה להגיע להסדר של שלום עם
שכנותיה במשא־ומתן ישיר.
נניח שהוא הסכים לא להכ ריז
על ירושלים כבירתה
של פלסטין. נניח שהוא
התחייב להזכיר ״גבולות
ביטחון מוסכמים״ .רק הת עלמות
פתאומית מ״התחייבויות״ כאלה
יכולה להסביר את תגובתה הנזעמת של
ממשלת ישראל.
(ג) אולי תגובתה הקיצונית והחריפה
ישראל היא חלק מההסכם שהושג של ישראל וירדן. אולי ניאות חוסיין בין להכיר ביישות פלסטינית, ולהעניק לפ לסטינים
שילטון עצמאי, בתנאי שישר אל
תראה בכך ״סכנה לשלום״ ותכריז
בקולניות שהיא אינה מוותרת על זכותה
ההיסטורית על ארץ־ישראל? אולי מט רת
תגובתה הנזעמת של ישראל היא ל רכך
את תגובות הזעם שהיו צפויות ל־חוסיין
בעולם הערבי?
מה האמת? השד יודע. מכל מקום,
דבר אחד ברור: מידה מסויימת של ספק נות
לגבי כנות הכרזותיה של. הממש לה
לא תזיק לאיש. מי שאינו רוצה למ צוא
את עצמו ביים מן הימים מרומה,
מן הראוי שיפקפק בכל מה שהממשלה
אומרת היום בשמו.
במישחק הפוקר הבינלאומי . ,המתנהל
בימים אלה לעינינו, אנחנו הג׳וקר בי דיה
של הממשלה, ומי שאינו מאושר מ־חוסיין,
המכריז הכרזות בשם העם ה פלסטיני
מבלי לשאול את פיו, חייב לז כור
שגם הממשלה שלנו תובעת בשמנו
זכויות היסטוריות על ארץ־ישראל מבלי
לשאול את פינו.

הל א ה הנ די דו ת
ווים ומתפללים שמשהו יקרה? שהטל אאוריקה
! אאוריקה ! מצאתי ! סוף
פון יצלצל, ומישהו בלתי־מוכד יגיד לנו
סוף, לאחר מחקר של שנים, מצאתי, נד דברים
שמעולם לא שמענו? שהדלת
מה לי, את הפיתרון לבעיית בדידותו של
תיפתח, ואדם חדש ייכנס לתוך חיינו?
האדם המודרני.
שפתאום יזמינו אותנו לארוחה או למסי מה
עושה אדם אחרי שעות העבודה,
בה של אנשים שכל אחד מהם הוא עולם
כאשר הוא מוצא את עצמו לבד בבית
חדש ומרתק בפני עצמו?
בחברת אשתו? מד, הוא יכול לעשות
ובכן, רבותי, מצאתי את הפיתרון ש בדי
להפיג את רגש הבדידות והשיגרה,
יחולל מהפיכה עולמית ביחסי־אנוש. ודי־ההורסת
מדי ערב את חייו?
פיתרון, ככל הרעיונות הגדולים, הוא
ספר. בסדר, אפשר לקרוא ספר, אבל
פשוט להפליא. הבעייה היא, כמובן, בעייה
זה לא זה. קולנוע או הצגה זה לא פית-
של קומוניקציה. איך יכול אדם בודד
רון. טלוויזיה ודאי שלא. כל אחד מ-
להודיע לאנשים בודדים
אמצעי־בריחה אלה הופ אחרים
שהוא מבקש ל כים
אותנו ל״מציצים״,
צאת מבדידותו? באיזה
מסתכלים פאסיביים ב סימן
פשוט ומצוי נוכל
חיים המרתקים המתרח להשתמש,
כדי להעביר
שים במקום אחר למי לאחרים
את נכונותנו לי שהו
אחר, מבלי שאנח צור
קשר לזמן מה?
נו ניקח בהם חלק
פשוט מאוד :
ממשי.
תלו נעל אחת מחוץ
קרובים? אולי לבקר
לחלון הפונה אל ה אצל
קרובים? נו באמת!
רחוב, ונעל שנייה העמידו מחוץ לדלת.
חברים? שוב אותם חברים, אותן פנים,
אתה עובר ברחוב, אין
תארלעצמך :
אותם דיבורים, אותו תה, אותה עוגה
לך מה לעשות במשך שעה או שעתיים,
ואותו שיעמום מפהק שאין ממנו מיפלט !
משעמם לך, אתה עצוב וגלמוד — אתה
מה אפשר לעשות כדי שגם לנו, לכל
נושא את עיניך ורואה נעליים בחלונות
אחד מאיתנו, יקרה לפעמים משהו מרגש,
מרתק, מעניין? איך אפשר לשבור את. הבתים. הנעל מגלה לך פחות־או־יותר
את זהותו של המזמין. גבר, אשה, חייל,
טבעת חוג המכרים הקבוע ההולך ונסגר,
ספורטאי, רקדנית, אחות בבית־חולים או
ההולך וקטן משנה לשנה? מה התרופה
אדם זקן. אתה בוחר את הנעל באחד
לשעות הבדידות הנכאות, כאשר אנו מוצ מחלונות
הקומה השלישית, עולה למע־אים
את עצמנו לבד בבית ומחכים, מק-

, 11. 111

המקום והאנשים מוצאים חן בעיניך —
אתה נשאר. לא מוצא חן בעיניך — אתה
מצלצל בדלת אחרת. ברגע שהדירה הת מלאה
אנשים, ברגע ׳שאתה מסתפק ב חברתו
של האיש הראשון שנכנס —
אתה מסלק את הנעליים המזמינות, ואיש
לא יפריע לך עוד.
מה דעתכם על ההצעה? נסו אותה עוד

היום, ותיווכחו שהחיים יכולים להיות
הרבה יותר מעניינים. מובן שבמשך ה זמן
ניתן להרחיב את הסימנים המוסכמים
על־ידי תליית עטיפה של תקליט
ליד הנעל (שומעים מוסיקה) ,סיר (בואו
לאכול) ,בקבוק (יש מה לשתות) ,סחבה
(דרושה עזרה בסידור הבית) ,טמפאקס
(חוץ משיחה לא ייצא לך שום דבר) ,וכ דומה.

לכם הצעות נוספות? מיבצע הנעל
נכנס לתוקפו החל מרגע זה.

רו בשלאחד
יופי! יופי! השבוע נוסף לאוצר ה שפה
העברית מטבע נוסף של צביעות
וסתירה בשטח ההגיון.
עד עכשיו האמנתי שמונח כמו ״נוכחים
נפקדים״ הוא ההישג היחידי שלנו
בתחום המושגים, המציינים דבר והיפו כו
בנשימה אחת (איך אפשר להיות ולא
לדדות בעת ובעונה אחת?) אך לפני ימים
מיספר, כאשר נתבשרנו בעיתונות שמונ תה
״ועדת״יחיד״ לחקירת השמועות ב דבר
נישול בדואים מאיזור רפיח וסתי מת
בודוודהמים ׳שלהם ״מטעמים ביט חוניים״
— הבנתי שהאקדמיה הממלכ תית
ללשון צביעות אינה קופאת על שמ ריה.

זה ״ועדת־יחיד״ ,לכל הרוחות? למה
לא יכלו למנות סתם קצין־חוקר? על

מי אתם באים לעבוד כאן? מחר, מח רתיים,
כאשר הקצין יסיים את חקירתו,
ויניח לפני שר־הביטחון את המסקנות ש נתבקש
להוציא, נקרא מן הסתם בעיתו נים
את הידיעה המרגיעה :״לאחר חקי רה
יסודית וממושכת, הגיעה זעדת־הי־חיד
ברוב קולות למסקנה שהשמועות
בדבר נישול בדואים הן מחוסרות כל
יסוד. כמו כן החליטה ועדת־היחיד פה
אחד שמטעמים ביטחוניים יש להמשיך
ולסתום את אותם בורות־המים, המסכנים
של שלומה ואת קיומה של המדינה.״
ואנחנו נאכל את הלוקשים האלה, ונ דים
כרגיל את הידיים. אחרי הכל, מה
אפשר לעשות? היתד, חקירה? היתד! .
היה דיון? היה ! ועדת־התקירה החליטה
ברוב קולות? החליטה! אז זהו זה. תחי
הדמוקרטיה !

ונו חמבוקרת
שר־הבריאות, מר ויקטור שם־טוב, ה ציע
לפני שבוע שמוסדות־הבריאות ה ממלכתיים
יקיימו רישום ומעקב סדיר
אחר זונות.
אני בעד. אני בהחלט בעד הכרה חב רתית
וממלכתית בזנות.
(א) משום שאין כל אפשרות לחסל את
הזנות. כל הנסיעות שנעשו ב שטח
זה בכל הארצות ובכל
הזמנים — נכשלו. אפילו ב״עולם
המחר״ ,אשר השתחרר כביכול
מכבלי הקפטליזם, קיימת זנות,
אף כי השילטונות והעיתונות שם
אינם מודים בכך.
(ב) חיסול בתי־הבושת (או
בתי־התענוגות, תלוי מה יחסך
למוסד) גירש את הזונות לרחוב, והשמיט
מידי שילטונות־הבריאות את הפיקוח עלי הן.
סילוק הזונות מהרחוב גרם במיקרה
הגרוע ביותר לעלייה בפשעי־המין, וב־מיקרה
הטוב ביותר תרם לשיגשוג הזנות
במסווה של דוגמניות־צילום, מאסאז׳יס־טיות,
מודלים־לציור, מכוני־עיסוי וכדומה.
(ג) בעולם בו חלק ניכר מן האנשים
(אם לא רובם) הם זוגות במשכורת, המו כנים
למכור מדי יום למשך שמונה שעות
את גופם, מוחם ונשמתם, תמורת שכר
עבור עבודה שאינה גורמת להם כל סי פוק
נפשי — אין כל רע במכירת זכויות
השימוש באבר אחד מאברי הגוף תמורת

תשלום נכבד, עבור מלאכה קצרה וקלה
יחסית. יותר נכון: מבחינה מוסרית טהו רה
אינני רואה בל הבדל בין זונה ובין
פקיד המוכר את גופו ונפשו תמורת שכר..
שניהם מושחתים בעיני במידה שווה, והם
עושים את מלאכתם אך ורק תמורת ה כסף.
זונה הנהנית מעיסוקה, והאוהבת
את מלאכתה, עדיפה בעיני על מז כירה
השונאת את עבודתה.
רישום ומעקב אחר זונות

יתרום לחיסול מחלות המין, ויעו דד
אולי פתיחת בתי־תענוגות
נקיים, מפוארים ואפילו תרבותיים.
האפשרויות בשטח זה הן בלתי-
מוגבלות כימעט. לצד בתי־זונות
עממיים, פשוטים, זולים ותכליתיים
יקומו אולי במשך הזמן טרקלינים זוהרים
נוסח ה״בל־אפוק״ ,בתי־פגישות בהם ינגנו
מוסיקה ויעלו הצגות קאמריות, בתי־תע-
נוגות עם ארוחה, מאסאז׳ ,סרט והרצאות.
ובעצם, מדוע לא בתי־זונות מפלגתיים,
שבשנת־בחירות ודאי יהיו אפקטיביים
מסתם ״חוגי־בית״! בתי־בושת ספרותיים
ועיתונאיים ; בתי־זונות לעולים חדשים
שבהם כל לקוח יזכה ל״מיספר־לבן״ ,ב־מיסגרת
המיבצע להחדרת תודעת הקלי טה,
ועוד ועוד.
אין גבול לאפשרויות הנפתחות לפנינו
אם וכאשר תתקבל הצעתו החיובית?ה קונסטרוקטיבית
של השר ויקטור שם־טוב.

מהפכהב עי תונו ת
שמתם לב למהפכה שהתחוללה לא מזמן
בעיתונות העברית? ״ידיעות אחרונות״,
בפעם הראשונה מאז היווסדו, החל להוציא
לאור יום־יום מאגאזין בשם ״ 24 שעות״,
המחובר לא רק על־ידי ״עשרות כתבים
בכל חלקי המדינה, ורשת רחבה של כתבי-
חוץ מנוסים במרכזי־תבל״ ,אלא גם — ו כאן
רבותי השינוי המהפכני — על־ידי
סיכות ! כן כן, רבותי. כל מאגזין כרוך
באופן אינדיווידואלי על־ידי שתי סיכות
ממכתבת אל־חלד, המבטיחות את שלימו־תו
וליכודו של המגאזין החדש.
וזה עוד לא הכל! הנהלת ״ידיעות אח רונות״
עומדת להכריז בימים הקרובים
על מיבצע פרסים חסר-תקדים, שלפיו
כל קורא אשר יאסוף 300 סיכות (150
מאגאזינים) יזכה בסיכת ־ בטחון, ש

תוענק
לו על־ידי עורך העיתון בערב-
גאלה חגיגי, שיתקיים ב״היכל התרבות״,
בחסות שר החינוך והתרבות, ובנוכחותו
האישית והחיה של ראש עיריית תל־אביב.
מי שיאסוף 10 סיכות־ביטחון, יקבל הז מנה
זוגית לטכס חלוקת ״כינור־דוד״ ,או
בקבוק שתייה קרה באחד הקיוסקים, ש יפרסמו
מודעה במוסף-החג־של-הקיוסק-
העברי שיופץ על־ידי ״ידיעות אחרונות״
לקראת הימים הנוראים, ללא כל תוספת
מחיר.
אגב, כל סיכת־ביטחון, שאף היא כמובן
תהיה עשוייה מפלדת אל־חלד, תשא את
חתימתו המיניאטורית של שר־הביטחון,
ואת הסיסמה החרוטה ״סיכת־ביטחודיש־ראל״
שלא תחשבו שזו סתם סיכה שאפ שר
להחליף בעזרתה את הגומי.

יד[ובן אט הנ
מוהל

חלסבונוו1

11 1.

סיקורת
(המשך מעמוד )10
הדודאים. ועוד יותר נכון הוא שהפרברים
הצליחו לא להתקדם בצעד אחד אפילו. זה
שנים רבות. וכל תקליט חדש שלהם נשמע
כחזרה על תקליטים קודמים. שוב אותם
פיזמונים, עם תוכן קצת מימי, ומנגינות
פושרות, המבוצעים ללא רבב, אך גם ללא
התלהבות.
אפילו בשירי לאדינו שהיו פעם נחלתם
הבלעדית, נדמה כאילו תשומת הלב לטכ ניקה
מאפילה לגמרי על כל עניין בשירה
עצמה. נסיון אחד ויחיד בתקליט זה לשנות
את הצליל הרגיל של הצמד, בשיר לך לך
(זלצר, ברק) ,מזכיר מוצר תעשייתי מכוון
למצעדים. בלדה אחת, אזרח העולם, רו מזת
לכך שהתקליט יכול היה לקבל אופי
משלו, אילו היו גם השירים האחרים בנו סח
זה, אלא שסנונית אחת אינה מביאה
את האביב, ופיזמון אחד אינו מציל תקליט.
ואם לא די בכך, התאכזר מי שהתאכזר
לפרברים והירשה להם לסיים את התק ליט
בגירסה משלהם לקונצ׳רטו לקול אחד
של באך. עד עכשיו, טענו כולם שהפרברים
מיטיבים לנגן על גיטרה. לאחר שיישמע
הקונצ׳רטו ברבים, ייתכן שיתחילו לפקפק
אפילו בעובדה זו.

הוזה ו /או חוזה
| חוז ה פ לי סי אנו -א ר. סי. אי.4573 .

מאחר וחוזה פליסיאנו עומד להגיע ל ארץ,
חובה היא להפציץ את השוק בתק ליטים
רבים ככל האפשר בביצועו. אין
זאת אלא מסקנה מסחרית בריאה, וזה
בדיוק מה שנעשה לאחרונה.
אלא מה — מסחר לחוד, ואיכות לחוד.
פליסיאנו, הצעיר שחום העור והעיוור
מאיי הקאראיבים שעשה רושם עז כל־כך
בנשמה שהשקיע בכל אחד מן הפזמו נים
אשר ביצע, מתחיל לעורר ספיקות
בלב מאזינים. התקליט הקודם שהופיע
בארץ, כלל שעטנז מוזר של באנאליות
דרום־אמריקאית מושרת בשפה הספרדית,
ואילו התקליט החדש, החל מן העטיפה
וכלה באחרון הפזמונים, הוא מסע התימ־רות
של מבצע הרוצה להיות יוצר, ולא
סתם יוצר, אלא יוצר עם שליחות.
זאת אומרת, שפליסיאנו אינו מסתפק

הוזה פליסיאגו
יוצר עם שליחות
עוד בהשמעת שירים מעומק הנשמה, הוא
רוצה להתחלק עם מאזיניו גם בהרהוריו
הפילוסופיים. הוא מזמין את ישו שישוב
ויראה כיצד מתדרדר העולם, יש לו אפי לו
שיר על משה רבנו, שצריך להשכין
שלום על הארץ (אולי הוא מתכוון אפילו
למזרח התיכון) ויש הרבה מאוד תזכו רות
לכל המלחינים שהם היום באופנה.
השיר המוצלח ביותר בתקליט הוא עולם
פראי, וזה סביר למדי, היות וזהו אחד
מן השירים המעטים שלא נכתב על־ידי
פליסיאנו בתקליט זה, אלא על־ידי קאט
סטיבנס. אמנם, הנשמה אינה חסרה בתק ליט
זה, כי פליסיאנו, כדרכו, שר בכל
הלב. אבל קצת פחות יומרות היו עוזרות
לאותה הנשמה לשכנע יותר.
מסתבר שפליסיאנו ההוזה עדיף על
״חוזה״ החוזה.
הדבר החיוני ביותר בעיני האשה הוא
להתחתן, הדבר החיוני ביותר בעיני הגבר,
הוא להישאר רווק.

ג׳ורג׳ כר;רד שו

העולם הזה 1803

מה באמת אירע בכנסת ב״יו החמישי המשוגע״?

1צחו1ו שד בירהוס
מאח

אורי אבנר׳
^ 4ין צורך לספר לח״ב מנחם בגין מי היה פירהום בן אייסדיס, מלך אפירוס.
כי מר בגין אוהב להשתמש בפסוקים לאטיניים, ומצוי היטב בהיסטוריה הקלאסית.
לאלה מאיתנו, שהננו פחות מלומדים, כדאי להזכיר: פירהום הנ״ל היה מלך יווני
חובב־מלחמה, שנקרא לפני 2253 שנים לעיר טארנטום בדרום איטליה, כדי להגן
עליה בפני הרומאים. בעזרת פרשים ופילים הביס את צבא הקונסול הרומאי. אך
אבידותיו היו כה כבדות, שהניצחון התנקם בו. כעבור שש שנים בלבד נחל תבוסה
ניצחת, וגורש מאיטליה.

נמשך שעתיים, ובסופו היתד, הכנסת מעבירה את העניין לדיון בוועדת־החוץ־והביטחון.
שהיתה מפרסמת כעבור כמה שבועות הודעה סתמית, שאיש לא היה שם לב אליה.

השטות שד גו דדה
** ה היתה גולדה צריכה להגיד 1גם זה היה כימעט נתון מראש: היה עליה
להכחיש בתוקף שהושג הסכם ירדני—ישראלי. כל הודעה אחרת היתד, מזיקה למלך
חוסיין ומרגיזה את האמריקאים.
גולדה יכלה גם להוסיף שהיא מצטערת על כך שהמלך לא הזכיר בנאומו את
ישראל, ולהזמין אותו להיכנס סוף־יסוף למשא־יומתן( .מכיוון שגולדה אינה מכירה
ביישות הפלסטינית, ומתעבת את עצם הרעיון הזה, קשה היה לצפות ממנה מילה
חיובית על הכרת חוסיין בו).

אכל כאן קרתה התקלה הראשונה כשרשרת חתקדות.

השבוע נחל ח״כ מנחם בגין ״ניצחון פירהרס״ משלו.

גולדה היא גולדה. אין היא יכולה סתם להכחיש דבר. היא צריכה להטיף מוסר,

הוא מנסה לפאר אותו, בעזרת חסידיו בטלוויזיה ובעיתונות, כאילו היה זה ניצחון
היסטורי. אך למעשה היתר, זאת מפלה, אשר תוצאותיה תתבררנה — כמו במיקרהו
של פירהוס המקורי — כעבור שנים..

הנשיאות נכנעה
ך . -קרב שנערך ביום החמישי שעבר במסת התחיל בראשית השבוע, כאשר הודיעו
1 1אמצעי־התקשורת העולמיים בתרועות־חצוצרה שהמלך חוסיין עומד למסור הודעה
חשובה ביותר.
להודעה נתלוו שמועות, כאילו הושג הסכם בין חוסיין וממשלת ישראל, וכי חוסיין
יכריז או ירמוז על כך באותה הודעה.
עוד לפני שחוסיין אמר את שלו, על סמך ההדלפות שקדמו להודעה, הגישו כמה
סיעות בכנסת הצעות דחופות לסדר־היום. גח״ל וגרורותיה הגישו הצעות כדי להתריע
נגד נכונות הממשלה (נפי שהיה נדמה להן) להחזיר לחוסיין את הגדה המערבית. סי עת
העולם הזה — כוח חדש הגישה הצעה בדי להעלות על נס את הכרת חוסיין
ביישות הפלסטינית, ולתבוע מממשלת ישראל להסיק מסקנות ממיפנה חשוב זה.

רק אחרי שהוגשו כל ההצעות האלה השמיע חוסיין את דבריו.
:ר כי אכן הכיר כיישות הפלסטינית והציע לה מיסגרת כתוך

1ד נ בגין
ולהזדעזע, לגנות ולהזדעזע, לשלול ולהזדעזע, וכו׳ וכו׳ ולהזדעזע•
לכן לא הסתפקה בתפקיד המכובד והפאסיבי שנועד לה, לפי הנוהל המקובל.
היא החליטה, אישית, להפוך את הקערה על פיה: למסור הודעה מטעם הממשלה.
פירוש הדבר: תחת להשיב על כמה הצעות, אחרי דיון קצר, החליטה לפתוח
בעצמה את הדיון בהודעה ממשלתית, שבעיקבותיה נערך.ויכוח כללי, המסתיים בקבלת
החלטות־סיכום.

זאת היתה שטות, המקור של כל שאר התקרות שאירעו.

*ולדה, שוטים ועלורטים

המלך פירהוס
פדרציה עם ירדן. אך הוא לא התייחס כלל לבעיות ההסדר הירדני־הישראלי.
היה
לכך הגיון. אין ספק שחוסיין מקווה שהוא השיג — או עומד להשיג — הסדר
עם ישראל, במישרין או באמצעות האמריקאים. כדי להכשיר את הקרקע לכך, ביקש
)כונן קודם כל יחסים חדשים עם הפלסטינים.
לכונן

לפלסטינים ,־־ונגע לבעיות הפנימיות שד המד־הנאום
היה מופנה

וכה. הוסיין לא הזכיר את סיכויי השלום, ולא התייחס ככלל לקיומה

טל ישראל מפני שלא רצה להציג את הצעתו לפלסטינים בהכנה של להסדר עס ישראל.
שעתיים אחרי ההודעה. התכנסה נשיאות הכנסת כדי להחליט אם להכיר בדחיפות
ההצעות לסדר־ה״ום. כלומר: אם יועלו ההצעות למחרת היום. היה ברור שאם יחליט
הרוב בנשיאות לשלול את הדחיפות ולמנוע את הדיון, תגיש האופוזיציה הימנית הצעה
להביע אי-אמון בממשלה. משום כך נכנעה הנשיאות, והכירה בדחיפות.
עד כאן היה הכל סביר וסדיר. ההמשך היה נתון: סיעות האופוזיציה משני הצד דים
היו צריכות לנמק את הצעותיהם, להביע את דיעותיהן על נאום המלך. ראש־הממשלה
היתד, צריכה להשיב על כך, ולמסור את עמדת הממשלה. הדיון כולו היה

* אכן, למחרת היום לא מסרה גולדה את ההודעה הקצרה, הבלתי־מחייבת,
1שהיתמ מתאימה לעניין. היא לא אמרה: הודעת חוסיין אינה נוגעת לנו, נחכה

עד שיפנה אלינו בהצעה.
היא שללה בלהט ובקנאות את דברי המלך, שכלל לא היו מכוונות לישראל. היא
השמיצה את המלך, ייסרה אותו בשוטים מילוליים ובעקרבים לשוניים.
מרוצה מעצמה חזרה למקומה, והשאירה את הדוכן למנחם בגין, ראשון המת ווכחים.
בגין חזר על עמדותיו הידועות, בנאום שלא היה בו חידוש. אחריו באו דוברי
המערך — חיים צדוק, משה כרמל ודוב זכין — שהיו כולם מאופקים ומתונים יותר
מגולדה( .יצא מכלל זה מרדכי בן־פורת מרפ״י, אך איש אינו מתייחס ברצינות לדבריו).
שאר הסיעות השמיעו את דבריהן* .אך בינתיים תיקתקה פצצת־הזמן הפרל מנטרית
שהטמין מנחם בגין בסוף דבריו.

היא לבשה צורה של הצעת־סיכום מטעם גה״ל, שקבעה כי ״זכותו
של העם היהודי לארץ־ישראל אינה ניתנת לעירעור.״

ה מ לכוד ת שד 3גין

אן יש צורך בפלאש־באק, לפי סיגנון הקולנוע המודרני. המצלמה חוזרת
לקונגרס׳ הציוני, מלפני כמה חודשים.

כרגעים האחרונים של אותו קונגרס אומלל ועלוב, ביצעו בגין
וחבריו מעין פוטש מילולי.

נאומו של אורי אבנרי בוויכוח זה — ראה עמודים .30—31

גם הם פשרה: מדובר בהם על הגבולות המוסכמים שיש לה שיגם,
אך גם על ההתנחלות למען ״ביטחון״ ולמען ״התפתחות.״

ביוהוס

והמשך מעמוד ) 13
אחרי שנתקבלו באופן •שיגרתי כל ההצעות שהוצעו בדרך
המקובלת על־ידי הוועדה המתמדת, הציעה חרות לפתע לקונגרס
לקבל החלטה נוספת. מחוץ למניין. היה זה אותו נוסח בדבר
״זכות העם היהודי לארץ־ישראל״ ,ש״אינה ניתנת לעירעור.״
הנוסח עצמו מפוקפק למדי. אם יש זכויות ש״אינן ניתנות
לעירעור״ ,אין הן זקוקות לאישרור מטעם הקונגרס הציוני או
כל מוסד אחר. אם מבקשים אישרור כזה, סימן שיש ספק
לגבי הזכויות.

נתקבלה פח־־אחד
סוף הפלש־באק. חזרה למליאת הכנסת.
בנאומו העלה בגין על נס את החלטות הקונגרס הציוני,
ודרש שהכנסת תאשרר אותה גם היא. כאשר תיאר במילים
לוהטות את הזכויות שאינן ניתנות לעירעור, אירע דו־שיח קצר,
שהבליט את הבעייה האמיתית, ושהרגיז מאוד את אנשי חרות :
מנחם בגין היום נגיש הצעת־החלטה זו (של הקונגרס)
מילה במילה, כפי שכל הציונים קיבלוה, ואנחנו נבקש שבל חבר־כנסת
יצביע עליה על פי מצפונו והכרתו, ואני מאמין ש־99
חברי־כנסת, אשר בשמם נתקבלה ההחלטה בירושלים, ישובו
ויאשרוה, למען יידע לא רק חוסיין, אלא גס עמים אחרים, הגדו לים
והקטנים, הקרובים והרחוקים, כי ארץ־ישראל היא ארצנו
ומולדתנו.
אורי אכנרי: חבב־הכנם ת בגין, איש אינו מכחיש את
העיקרון הזה, השאלה היא אם הארץ היא ר ק מולדת העם
היהודי.
מנחם בגין ג חבר־הכנסת אבנרי, אס איש אינו מכחיש
את העיקרון הזה, עלי לצפות שאתה תצביע היום בעד הצעתנו.
אורי אכנרי נ אם תוסיף עוד מישפט על זכויות העם
הפלסטיני !

כתום הדיון, הגישה גח״ל את הצעתה — ובכך
יצרה מצב כלתי־נסכל למערך. לפי בקשתו, הפסיק
היו״ר את הייטיכה לשעה,־־ לשם התייעצויות.

ה מו צ א מן המלכודת
ך* י המערך הועמד בפני ברירה קשה ביותר.
^ אילו הצביע נגד הצעת בגין, היה מתכחש להחלטה
שנציגיו בקונגרס הצביעו בעדה. הוא היה גם מכריז, באוזני
העם כולו, שלדעתו אין לעם היהודי זכויות על ארץ־ישראל.
אך אילו הצביע המערך בעד הצעת בגין, אחרי דיון על
תוכנית המלך חוסיין, היה הדבר מתפרש בהכרח כהחלטה של
הכנסת בזכות סיפוח הגדה המערבית ורצועת־עזה לישראל.
הכסילים (שאינם חסרים בכנסת) לא הבינו את מלוא כוונו תיו
של בגין. הם חשבו שבגין רצה בסך־הכל להשיג נצחון
פרלמנטרי קטן. על־ידי אילוץ המערך להצביע בעד הצעת גח״ל.

אך כוונת בגין היתה הרכה יותר רצינית.

אילו קיבלה הכנסת את הצעת בגין, הוא היה מנופף למחרת
היום בהחלטה זו בכל הזדמנות.

איך יוצאים מדילמה זוז

לאנשים הנבונים (וגם כאלה י״ש בכנסת) היה ברור מייד
שיש למערך רק מוצא אחד: להציע הצעת־החלטה שתכלול
את הנוסח של בגין, אך לקשור אותו לעקרונות נוספים, שיוכיחו
בעליל כי אין הכוונה כלל לסיפוח השטחים, אלא רק לאיזכור
עיקרון מופשט שאינו מוטל בספק.

כין ה קו מהה שנייה
והחמי שי ת
ולם ההפסקה
חלפה •טעה, שעתיים, שלוש שעות, ועדיין לא
נשמע צילצול חידוש הישיבה.

שהוכרזה ״לשעה אחת״ נמשכה ונמשכה.

מה קרה בינתיים בקומה החמישית, שבה מרוכזים חדרי ה סיעות,
ובקומה השניה, שבה ׳שוכנת ראש־הממשלה (וגם סיעת
העולם הזה — כוח חדש, משום־מה) ז
כעבור שעה של דיבורים ניסח המערך הצעת־החלטה, שכללה
את נוסח בגין, בצורה מהולה (נוספה המילה ״היסטורית״ אחרי
״זכות״) ,וגם את קווי־היסוד של הממשלה בדבר גבולות מוס כמים
(שאליהם צריכים, כמובן, לסגת) וכל מליצה על החתירה
לשלום.

על כך נערך קרב נוסך כין שותפי הקואליציה.
כך נתגלו שתי תקלות נוספות: גם ראשי המפד״ל
וגם ראשי מפ״ם נעדרו.

ראשי המפד״ל היו עסוקים בכינוס סיעתי בתל־אביב, שבו
התאספו במיקרה כל העסקנים המתונים של המפלגה. בכנסת
נשארו רק הקנאים והדמגוגים של המפלגה, המבקשים לרכב
בהצלחה על הסוס של ארץ־ישראל השלמה. אלה תבעו למחוק
את הפיסקה על החתירה לשלום ולהבליט את נוסחת־בגין.
מאיר יערי חולה, ואינו מרבה לבוא לכנסת. גם יעקוב חזן
נעדר. צאן־מרעיתם נשאר ללא הנהגה תקיפה, ולא יכול להילחם
בתוקף באנשי מפד״ל הקיצוניים. אנשי מפ״ם רצו להחליף את
״הזכויות״ ב״זיקה היסטורית״ ,לטשטש את נוסחת בגין ול הבליט
את סעיף השלום.
בסוף, כמו תמיד, הושגה פשרה. נאמר ״זכות היסטורית״.
נוסחת בגין ״המתוקנת״ הובלטה בסעיף נפרד, אך גם החתירה
לשלום נשארה מובלטת, בסעיף נפרד.
בין השניים צוטטו בהרחבה קווי־היסוד של הממשלה, שהיו

כסד־הבד: מיש-כואש, תערוכת ניצית-יונית,
ועיקרו סיפוחיזם מתון, נכונות לוותר על קו חס־שע

־קת1האש ולהחזיר שטחים נרחבים, אך אי־נכונות
לחיזור לגבול ה־ 4כיוני.

המפלהשל בגין
^ די להבליט את האלטרנטיבה הרעיונית, הגישה גם סיעת
^ העולם הזה — כוח חדש הצעת־סיכום בדבר הזכויות על
הארץ, וכך הועמדו בפני הכנסת שלוש הצעות עקרוניות:
• הצעת גה״ל :״זכותו של העם היהודי ד אוץ־י שו אד
אינה ניתנת לעיועור״.
• הצעה הקואליציה :״זכותו ההיסטורית של העם הי
הודי לאוץ־ישראל אינה ניתנת לעיועור״ — וזאת בהקשר
מפורש לקווי״היסוד של הממשלה !״החלטות הכנסת״ (שאישרו,
בשעתו, את הודעת הממשלה על הנכונות לסגת מקווי־הפסקת־האש
לגבולות מוסכמים, בטוחים ומוכרים).
• הצעה העולם הזה -כוח חריט :״זכותה של האומה
הישראלית־היהודית וזכותה של האונזה הפלסטינית־העו־בית
על ארץ זו — אינן ניתנות לעירעור. השלום ייכון על
בסים ההכרה ההדדית של שתי האומות והכיבוד ההדדי של
זכויותיהם.״
וכך היתה ההצבעה :
הצעת גח״ל נדחתה ברוב של 37 נגד ( .31 הרוב כלל את
קולות העולם הזה — כוח חדש ורק״ח).
היתה זאת הכרעה חשובה ביותר — ההצבעה המכרעת של
אותו יום. כי בצורה ברורה דחתה הכנסת ניסוח שיכול היה
לשמש בסיס לדרישת־סיפוח.

הכנסת קבעה שאינה מובנה לאשר בפשטות את
זכותו של העם היהודי על הארץ, מבלי שהדבר
יהיה קשור כפירוש מדיני מגביל.

הדבר היה ברור לכל המצביעים. עוד לפני שהוכרז על
התוצאה, צעקו אנשי הסיפוח שבמערך לעבר אנשי גח״ל :״תר או
מה עשיתם !״ מרדכי סורקים :״השגתם את ההיפך ממה
שרציתם !״ יצחק נבון :״החוכמות שלכם !״
במדינה העם
הלכה העורגת
אצל הזרזירים
אפילו הפרופסור יגאל ידין, בעל ה־סיגנון
המאופק והדיעות המתונות, נדהם.
בשידור ברדיו הביע את תמיהתו: איך
הסכימה ראש־הממשלה לקבל לראיון מש לחת
של תלמידים, ששלחו לה עצומה
נגד הפרופסורים שוחרי־השלום?
לא דיעותיהם של התלמידים גרמו ל תדהמת
הרמטכ״ל-לשעבר. גרמו לה שני
שמות־תואר, שהדביקו התלמידים לפרו פסורים
:״תבוסניים״ ו״בוגדניים״.
איך הסכימה ראש-הממשלה לקבל מש לחת
מטעם ציבור המשתמש במונחים כא לה
בוויכוח המדיני — מונחים הלקוחים
ישר מהמילון הקלאסי של הפאשיזם?
על טעם וריח• יגאל ידין לא היה
היחידי שתמה. והוא לא היה, מן הסתם,
היחידי ששאל את עצמו בסתר לבו: מהו
טיב אישיותה של ראש-הממשלה, המסר בת
להיפגש עם פרופסורים מראשי החיים
האקדמאיים בישראל, כמו הכלכלן דן פטנ־קין,
אך מוכנה להיפגש עם תלמידים התוקפים
אותם?
גולדה פסלה את הפרופסורים מפני ש טענו
כי הממשלה ״לא מיצתה״ את כל
האפשרויות להגיע לשלום. היא לא פסלה
את התלמידים, שקבעו כי הפרופסורים הם

באותו רגע עמד בגין כפני מפלה גמורה.

אולם תוך מחשבה מהירה החליט להציל מה שניתן להציל,
על־ידי מתן הוראה לאנשיו להימנע מהצבעה על הצעת המערך.
בטכסיס זה טישטש את הרושם של מפלתו. הוא קיווה כי יוכל
אחרי־מעשה להשכיח מה קרה ולהיתלות בהחלטת המערך.

ההלטת המערך נתקבלה, על כן, כרוב •טל 44
נגד ( 4העולם הזה ורק״ח) ,עם 11 נמנעים (כל הימין).

הצעת העולם הזה — כוח חדש נדחתה ברוב עצום, ממפ״ם
עד גח״ל.

פההח לי טההכנסתי
ך • עזרת חסידיו בצהרונים, נרדיז ובהלווי״ה. דשוזדל
בגין למחרת היום לתת להחלטה משמעות שאין לה שחר.
היא הוצגה ב״ניצחון״ של בגין, כתמיכה ברעיון ארץ־ישדאל
השלמה, וכר.
גם פירהוס הכריז כוודאי על ניצחונו הגדול.

אך המשמעות האמיתית, הפורמלית והמעשית, של הכרעת
הכנסת היא דאת:

• הכנסת דהתה כצורה חד־משמעית נוסחה
•טיכלה להתפרש באילו יש לעם היהודי זכות
בלעדית על הארץ, ולהצדיק אידיאולוגיה •טל ארץ
ישראל השלמה.
הכרעה זו היתה מתקבלת ברוב עוד יותר גדול, אילו נכחו כל
חברי הכנסת. אך בניגוד לגיוס שערבו סיעות הימין, לא ערכו
סיעות הקואליציה גיוס דומה, ובשמאל נעדרו גם מאיר וילנר
וגם שמואל מיקוניס.

• הכנסת רחתה כרוב עצום את העיקרון של
הכרה כזכות העם הפלסטיני.

נגדו הצביעו לפחות תריסר חברי־כנסת ״אנוסים״ ,שהודיעו
בגלוי או בשיחות פרטיות על תמיכתם בו.

• הכנסת קשרה כפירוש את הזבות ההיסטורית
•טל העם היהודי לאדץ־ישראל כנכונות להחזיר את
רוב הגדה המערבית ושטחים אחרים.
״הזכות ההיסטורית״ ,כשהיא
מליצה מופשטת, בלא כל תוכן
ביעו בעדה עשרות חברי־כנסת
ציה׳ המוכנים בפירוש להחזיר

מופיעה בהקשר זה, אינה אלא
מדיני אקטואלי. ולראיה: הצ הידועים
כ״ייונים״ •של הקואלי את
רוב השטחים.

על פ ה רג ש ה הארץ
יך י* הכרעה הפורמלית מאשרת מצג פוליטי מציאותי. אין
1 1בארץ ואין בכנסת דוב למען ארץ־ישראל השלמה.
העובדה המכרעת של השבוע, מחוץ לכנסת, היא זו: כאשר
נתפרסמו השמועות הראשונות על הסכם ישראלי־ירדני, הכולל
את החזרת רובה של הגדה ורצועת־עזה, אחזה בארץ התרגשות.

לא היתה זאת התרגשות נ גד, אלא התרגשות
כעד.

התקווה הגדולה לשלום באה לידי ביטוי כימעט בכל שיחת־חולין,
שהיתה בין האזרחים ביומיים שקדמו לישיבת הכנסת.

לא היה שמץ •טל ספק בכך שיש כציבור כמיהה
אמיתית לשלום, וכי כמיהה זו מוכנה להיאחז בכל
ידיעה או שמועה על הסכם שהושג.

ברגע זה, הכנסת קיצונית מן הציבור, הממשלה קיצונית מן
הכנסת, וגולדה מאיר קיצונית מן הממשלה. הסיפוחיזם, והייחס
השלילי האוטומטי.לכל יוזמת״שלום, מתחזקים ככל שעולים
בסולם מן האמא הפשוטה, שיש לה בן בתעלה, ועד לגברת מאיר.
זוהי המציאות, והיא תכריע בבוא היום, היא תכריע בכל
מיבחן ממשי של מישאל־עם או בחירות שייערכו על נושא זה.

כאשר יגיע יום זה, תיווצר הפרספקטיבה הנכונה
ל״ניצה־נו״ •טל ה״כ מנחם פירהוס.

ח״כ.אביזוהר
2נגד 2
בוגדים.
לכאורה — עניין קטן — .על טעם וריח
אין להתווכח. אך השאלה היא אם אמנם
אין זה אלא עניין של טעם.
החוכמה היהודית מלמדת שאפשר לע מוד
על אופיו של זרזיר, ההולך אצל
העורב. משמע שהוא דומה לעורב ושותף
לדיעותיו.
אך בוודאי גם ההיפך נכון. אם העורב
מזמין אליו את הזרזיר ונפגש עימו —
זה מלמד גם על העורב.

מפלו״ות
עכשיו מו מר
לו ל ד גי
״זו לי הפעם הראשונה שאני מופיע
מעל במה זו במעמד של חבר יחיד,״
אמר חבר־הכנסת הממושקף, בקול השקט
והחדגוני של מרצה באוניברסיטה. וא-
העולם הזה 1803

כן, מאיר אביזוהר, מי שהיה יו״ר סי עת
ע״מ בכנסת, הוא מרצה במיקצועו.
״זוהי אולי הפעם הראשונה בתולדות
הכנסת,״ הוסיף אביזוהר להאשים את
חבריו־לשעבר ,״שמעמד כזה נכפה על
חבר מתוך איפוק, וללא תרעומת אי שית.
אומר רק שהמניעים, שהביאו ל-
הוצאתי מסיעתי, עומדים בניגוד לכל
אמת־מידה ממלכתית. הם פסולים וש ליליים
מבחינת המוסר הציבורי והאנו שי,
והם סותרים את עקרונות הדמוק רטיה
הייצוגית.״
בשביל אביזוהר העדין, היו אלה מלים
חריפות מאד. אבל תוכנן היה חריף הר בה
יותר מסיגנונן.
טול קו ר ה. כי סיעת ע״מ נכנסה
״ממלכתיות״
כשמילת־הקסם
לכנסת,
רשומה על דגלה.
״ממלכתיות״ זו, בפי ע״מ, פירושה :
לשחרר את חבר־הכנסת מעול המיש־מעת
המפלגתית הנוקשה, לתת לו לד בר
ולהצביע על פי מצפונו והכרתו.
והנה מסתבר כי ע״מ עצמה נהגה
בצורה הפוכה — צורה נוקשה יותר אף
ממפלגת־העבודה השנואה עליה.
האשים אביזוהר: במשך שנתיים וחצי
של כהונתו בכנסת, לא היה רשאי לבטא
בגלוי את דיעותיו הפוליטיות, בענ יינים
המצפוניים העמוקים ביותר.
לכן, כאשר הופיע לראשונה כח״כ
מישרד־החוץ,
ללא־סיעה, בוויכוח על
השמיע דברים שהפתיעו לחלוטין את
הכנסת ואת העיתונאים. נתגלה שדיעו־תיו
של אביזוהר שונות לחלוטין מדיעות
סיעתו, שהפכה ימנית־קיצונית* .
כעד חלוקת הארץ. מה הן דיעו־תיו
של אביזוהר?
הוא ביטא אותן בקצרה בסיום דב ריו:

הטוענים נגד חלוקתה מחדש
של ארץ־ישראל( ,ויש) אנשים, כמו תי,
הטוענים במפורש בעד חלוקתה
של ארץ־ישראל.
״אם לא נזדמן לי, אדוני היושב-ראש,
מסיבות שונות, לדבר בסוגייה זו מעל
בימת הכנסת — מבקש אני לסיים את
דברי בקטע מקוצר מתוך האני־מאמין
המדיני שלי:
״לדעתי, הנוסחה של אי־חלוקת הארץ
מחדש מובילה בהכרח, אם תתגשם, ל מדינה
שהיא לא יהודית, או לא דמוק רטית.
יותר נכון: לא יהודית ולא דמוק רטית
כאחת.
״לדעתי, יש לאפשר לרוב המכריע של
ערביי יהודה ושומרון — לרוב המכריע
— מחוץ לערביי מיזרח ירושלים, אם
יבוא שלום־אמת, לחיות תחת הריבו נות
שירצו בה.
״לדעתי, הכרזה במפורש על כד אין
בה משום חיסרון, אלא להיפך — משום
יתרון מדיני.״
2מו ל . 2כמו בן־גוריון, שבשמו
נכנסה ע״מ בכלל לכנסת, הוציא אבי־זוהר
מכלל אי-הסיפוח את ירושלים, יחד
עם גוש־עציון. הוא גם טען שיש להח זיק
בביקעת־הירדן ״לתקופה ממושכת
מאד, גם אחרי חתימת הסכם-שלום.״
לעומת זאת, הדגיש את הצורך לפתור
את בעיית הפלסטינים.
היתד, זאת דיעה שונה מאד מזו ה מושמעת
מזה שנתיים על-ידי ע״מ בכל
ויכוח מדיני בכנסת: סיפוחיזם קיצוני,
ברוח תנועת־החרות.
בעוד שנראה היה לציבור שזוהי דעת
ע״מ, ברור עכשיו כי מבין ארבעת
נציגי ע״מ שנכנסו לכנסת עם היבחרה.
שני הראשונים והעיקריים (בן־גוריון ו־אביזוהר)
הם יונים, ורק שני הבאים
אחריהם (הורביץ והראל) הם ניצים.
אולם היונים הלכו או סולקו מהסיעה,
והניצים השתלטו עליה בדרכים שאינן
כתובות במצע ע״מ.

• בימים האחרונים מפרסמת ע״נז מו־דטווב
המסתיימות במילים :״כי בלבך
אתה יודע שאתה עימנו״ .זוהי העתקה
של סיסמת־הבחירות של בארי גולדווא־טר,
הימני־קיצוני, בבחירות לנשיאות האמריקאית
בשנת .1944
העולס הזה 1803

זהו אותו הצעיר: דנני ואחו׳ מעצה רהסתכרות!
הטבוע, הפיצה סו כנו ת הידיעות ה סוביי
טי ת ״ טאס ״ ידיעה ברחבי העולם,
טאתהטמחה־ל איד טעלתה מבין טו-
רותיה ניתן חיה ל חו טממרח קי ם: ה ידיעה
סיפרה על צעיר י טר אלי בטם גו,
טנטלח לבי ת־ חולי ם פסיכיא טרי ל א חר
הטת תפו ת בהפגנה פוליטית .״למה מא•
טי מי םאם כן אתה רו סי ם במעטים כאלה
\״ הפיצו ה רו סי ם ברחבי העולם.
על הפר טנות טל הרו סי ם אפ טר הי ה
ל ה תווכ ח, אך על העובדות, למרבית ה צער,
לא. ואכן, רבים בי טראל ח טו ט־היה
זה מיטג ה ח מור, כאטר נ טלח ה צעיר
הירוטלמי אי תן (״גו״) גרוספלד
להסת כלו ת פסיכי א טרי ת סגור ה, בעק בות
מעצרו בהפגנת הפנתרי ם טנערכה
מול בנייני ה או מ ה בירוטלים ב 1#-ל ינואר.
חיה צריך ל חיו ת ח סר כל חו ט
פוליטי כדי טלא להבין, כי מעצרו זה
י ספק ת ח מו ט ת לרו סי ם ולקבוצות קי צונים
ט מ אלניי םחמבק טי ם לנגח א ת
יטראל, ברחבי העולם.
הטבוע, סיפר הצעיר הטקט והרזה,
שגרם ל מ הו מ ה הבינלאומי ת, א ת קורותיי
מ אחורי הסורגים הפסיכיא טריים :

אני רואה הפגנה כאקט פוליטי, לכן
אני הולך להפגנות. אני מפגין למען המט רה
שלי — המהפכה הסוציאליסטית: אני
רוצה לעשות פה מישטר לפי דוגמת מרכס,
אנגלס, לנין, טרוצקי.
בהפגנת הפנתרים, ב־ 18 בינואר, הת נהגו
השוטרים באגרסיביות. התקפות של
מים ואלות. אנו רצינו להפגין שם נגד
הציונות. להגיד בפרוש שהציונות לא
מייצגת את יהדות העולם. אני עמדתי
ברציף אחד בתחנה המרכזית. בא בלש
אחד, וגרר אותי בשערות שלי. אני לא
רוצה להגיד את שמו. אני פוחד. הוא גרר
אותי כ־ 60 מטר, עד המצבה, ושם הכנים
אותי למכונית. שם התחילו לעלות עלי
במכות. הרביצו לי בראש, נתנו לי סטי רות.
הרביצו לי כ* 10 דקות.
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרי
ב־ 10 ימים, כדי לסיים את החקירה. הא שמה:
התקהלות בלתי חוקית. כשהביאו
אותי בפני שופט נוער, העלו נגדי גם תיק
ישן של הפגנת פנתרים, מ־ 18 במאי אש תקד•
רצו לדפוק אותי על התיק הזה יחד.
אמרתי שאני לא מודה, קצינת המיבחן
נעמי כהן־בונה (היא כבת )60 קמה מייד,
הציעה לשלוח אותי להסתכלות.

ך* ייתי במיצפודים במשך כחודש.
1ן לשם נשלחתי להסתכלות. זה מוסד
לנוער עבריין צעיר, מגיל 10 עד . 17 היל דים
מקבלים שם מכות קלות בדרך כלל.
אני בעד מכות כשצריך, יש להכות עד
כדי אזהרה, אך לא עד כאב.
מחלקים שם סיגריות באופן רשמי. לכל
ילד שעושה נורמות. הסיגריה, זה הכסף
שם. הורסים שם את הריאות של היל דים.
הם מקבלים סיגריות דגל־סילון ללא
פילטר.

היו כאלה :״אתה חושב שעוקבים אח ריך
ברחוב? אתה חושב שיש לך מיקרו פונים
בבית? אתה חושב שמצלמים אותך
כל הזמן? אתה חושב שמסתכלים עליך
כל הזמן?״ הוא חיפש אצלי פאראנויה!
בסוף הוא המליץ לשלוח אותי לבית־החולים
לחולי-נפש בנס־ציונה.
עם הפסיכולוג הקבוע של המוסד ב־במיצפה־ים
היו לי שיחות פוליטיות. הוא
שאל אותי אם אני לא חושב שאני קצת
אוטופיסט.

הנוור שגרם לשערורייה בינל או מי ת

^ צו להעכיר אותי לנס־ציונה, אך
בלחץ כל מיני חוגים לא העבירו 1 אותי לשם. העבירו אותי להדסה בירוש
הייתי
שם בהסתכלות, אבל לא הבנתי
מה ההסתכלות שלהם. הייתי צריך לש בת
בבית־מלאכה, לעשות משהו. היתה
לי שיחה של שתי דקות עם הפסיכיאטר,
שמבקר שם כל שבועיים. השאלות שלו

לים, למחלקה פסיכיאטרית סגורה. שם
הייתי ממש במעצר בימים הראשונים.
הייתי שם שבועיים וארבע ימים. בש בוע
ראשון לא נתנו לי לצאת בכלל
מהמחלקה. לאחר זה היה מותר לי לצאת
פעמים ביום בליווי אחות, למשך חצי
שעה.
אני חושב שכל מה שהלבישו עלי,
זה נסיון להשתיק אותי. יש לנו הרבה גו פים
בשלטון, אשר עושים מה שעושים
איתי כדי לשמור על השקט שלהם.

דברים נגו:־?יי

קירות, חו מר על סרגני הגיוס. משמאל:
גו בפעולה. למעלה: עם מעצרו לצרכי
הס ת כלו ת פסיכי אטרי ת, אולץ גו לקצץ
א ת מחלפו תיו, עליהן הי ת ה גאוותו.

שאלתי בהדסה על המסקנות שהגיעו
לגבי מצבי. נאמר לי שחוות הדעת תו עבר
לשופט. אבל השופט לא הזכיר לי
את חוות־הדעת במילה אחת. אני חושב
שמצאו אותי נורמלי. אם לא — השופט
היה מזכיר לי. צריך לזכור הרי, שפסיכי־אטרים
יכולים למצוא בכל מילה שנייה,
של כל אדם, משהו לא נורמלי.

1 15

* סו ג ״ו אנ דריגו * ותזמורתו1

־ * 13ש שי קשת * ותזמורתו *1

ק. אקחאוס מציג :

את הזמר הנודע

* 3שנים ברציפות פרס פסטיבל סן־רמו *

תל־־אכיב ,״היכל התרפות״ 11 לאפריל

כרטיסים ״עתיד״ ,הגליל , 5טל 31688 .ויתר המשרדים

היפה, ארמון
מוצח״ג ״עצמאות״
19 אפריל

ירושלים, פניני האומה
מוצ״ש 15 אפריל

מו ס דו ת ו אי רגוני ם ״ ע תי ד׳ /ת ״ א, טלפון 31688

זיר

גזולים() 9
יותר ^
בטפסים ׳ •י
שיטתיים

ס 0ס

ס 1011ס

על הבמה עמד יעקב (*קובה״) ריס־תין,
חבר קיבוץ השומר הצעיר עין־
שמר וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות
מטעם ברית השמאל, כשמסביבו
שאגות וצווחות :״אתה ידידו של חמלך
חוסיין !״ צרח בני מהרש״ק איש אח דות
העבודה וארץ־ישראל השלמה ׳.״סו בו
מוסקבה!״ צעק איש גח״ל, כשחב ריו
צועקים במקהלה :״אתם לקחתם
אדמות מערבים. סלק את הקיבוצים
שלך מאדמות הפליטים !״
ד כ רי פ״ז ריפתץ, שעלה לדוכן
מועצת ההסתדרות הפ״ז, החזיק במיק רופון
כשהוא ממתיו לשקט. אף אחד
מעשרות חברי השומר הצעיר, נציגי
המערד־מפ״ם במועצה לא קרא אפילו
קריאה אחת לעזרתו. איש המיעוט ב־השומר
הצעיר, היה צריך להגן לבדו
על זכויותיה ומעשיה של התנועה, ש דייה
ממקימיה, ואותה עזב עם הצטר עם
פותה
לממשלת הליכוד הלאומי
גח״ל. הסיבה לצווחות: הצעתו של
ריפתיו לקיים דיון במסע הנישול של
הבדווים מפיתחת רפיח.
לא היתה זו הצעקה היחידה במועצת
ההסתדרות, שנקראה כדי לדון בשינויים
שונים בתקנון, בחוקת ההסתדרות וב הרכב
הוועד הפועל של ההסתדרות.
המועצה, שנוהלה על־ידי בבה אידלסון
כגדילדים מופרע המתנהל על־ידי גננת
סבלנית, צווחה וצרחה ללא הפסק בכל של סעיף וסעיף, כשרוב אוטומאטי
המערך־מפ״ם דוחה כל הצעת־תיקוו של
הסיעות הקטנות.

החלטה אחרת של המועצה: בחירתו
של אלכם מסים, כחבר הוועד הפועל
של ההסתדרות, כנציג תנועת העולם
הזה — כוח חדש.

צירופים אפשריים

דיעות
אס אין קמחי
אין תודה

סימנים

צירופים אפשריים

״זה לא קורה לי בפעם ד׳נאשונה!
אתם עוד תראו — אני אפתח עוד עי תון
חדש!״ פניו של ג׳ון קמחי נמוך-
הקומה, בעל המצח הגבוה, היו סמוקות
מכעס, כאשר קרא תגר על מדיחיו ו יורשיו.
סימנים צירופים
אפשריים

ואכן — זה לא קרה לו בפעם הרא שונה•
בשביל קמחי הקשיש, זה כבר
הפך לשיגרה. הוא סולק מעיתון נוסף
שהקים.

פרטים בכל תחנות האיסוף של

ההסתדרות המועצה
צווחת

את הצווחות ניהלו חברי סיעת גח״ל,
שעזבה בסופו של דבר את המועצה,
לאות מחאה על כך שהמערך דרש
וקיבל הצבעה חוזרת בסעיף האוסר
על מנחלי מפעלים להיבחר לוועדי-
עובדים. גח״ל דרש שמנהלים יוכלו
להיות גם חברים בוועד.

סימניס

סי כוייו ^

סקופים, אפר עד מלחמת־העולם
השניה היה ג׳ון קמחי עיתונאי מבוקש
בבריטניה. היו לו תמיד שפע של סנ סציות
וסקופים. עד שבהדרגה עבר מפה
לאוזן בחוגי העיתונות :״על תסמוך
על הסקופים של קמחי!״

הישראלי שבועון החדשות
׳ * העולם הז ה ״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
חא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם *הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בדאביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במדינה

לחישה כזאת היא פסק־דיו מוות לעי תונאי
רציני. בהדרגה נסגרו בפני קמחי
הדלתות של העיתונות הרצינית, והוא
נשאר תלוי בעיקר בעיתונות היהודית.
באותם הימים היה לו רעיון מבריק :
מדוע לא להקים בבריטניה שבועון י הד
די-ישראלי, בעל אופי מודרני. שייתמך
על-ידי המימסד היהודי, אד לא יעסוק
רק בעניינים יהודיים פנימיים?
כך קם הג׳ואיש אובסרבר, שהשתדל
לחקות את המתכונת של סיים. קמחי
היה עורכו, ותמיד היו בו שפע של סקו פים.
חלק מהם — אבל חלק קטן בלבד
— היו נכונים,
העבד והאליל. ואז התבלטה תכונה
מיוחדת באופיו של העיתונאי הזריז :
הוא היה זקוק לגיבור.

תחילה היו לו כמד. גיבורים, כולם
ישראלים מהדור העולה. אולם הם נגמרו
לו בזה אחר זה.
יגאל אלון נגמר ב־ . 1956 אחרי מיבצע-
סיני, תפס קמחי את אלון בבריטניה,
שיכנע אותו להפוך לפטרון הרעיון ה שיכנע
פלסטיני.
בדרך לנמל־התעופד.
קמחי, לדבריו, את אלון לקבל על עצמו
את תפקיד המושל הצבאי של עזה, כדי
להפכה לגרעין של מדינה פלסטינית,
בתמיכת ישראל.
אלון שוכנע, הבטיח, עלה למטוס. כע בור
כמד, שעות קרא קמחי מיברק מהא רץ.
נאמר בו כי אלון, ברדתו מן המטוס
בלוד, אמר דברים שונים לגמרי.
בזה נגמר אלון. נשאר רק משה דיין.
דיין פכלש בו ע. מאז הפכה סגירתו
של קמחי לדיין לתופעה הגובלת בשי-

עורך־מודח קמחי
לכל אדם, הדיין שלו
געון־לדבר״אחד. כימעט בכל גליון שם
כתר חדש על ראש בחיר־לבו. לצורך זה
המציא ככל הבא ליד,
קמחי נהג, כפי שנוהגים עובדי־דיין
רבים, לפי שיטה פשוטה: הוא הכניס
לפי אלילו את כל דיעותיו של עצמו.
מי שקרא את קמחי, יכול היד. להיווכח
מדי שבוע כי דיין הוא רודף-שלופ,
שונא־סיפוח, מפוכח, אנטי־לאומני, ומעל
לכל חסיד נלהב של הרעיון הפלסטיני.
מכיוון שדיין עצמו התעלם כליל מה-
סידו הנאמן, והכריז הכרזות הפוכות,
הפכו כתבותיו של קמחי מקור לציה־קוקים.
מה גם שלא הסתפק בהפצת
הסקופים התמהוניים שלו על דיין בעי תונו,
אלא גם מסר אותם, בצורת ״אינ פורמציה
מאחורי הקלעים״ ,לצד,רון הב ריטי
העממי איבנינג סטאנדאוד, המד פיס
מדי פעם את דבריו.
המשבר בא כשדיין פרש ממפא״י, הלך
לרפ״י. קמחי, שהכריז בכל שבוע כי
דיין עומד לרשת את השילסון, נאלץ
לשנות את הקו. הוא החל מפרסם סיפו־רי־זוועה
על המצב הנורא בישראל, תחת
שילטונו של לוי אשכול, הגיע לשיא
בפירסום כתבה שתיארה בצבעים שחו רים
ביותר את האבטלה של ימי המיתון.
עוד עיתון. זה הגדיש את הסיאה.
המימסד הציוני לא הבין מדוע עליו למ מן
שבועון, המקלקל את סיכויי העלייה
לישראל. קמחי סולק.
אבל הוא לא התייאש. הוא הקים יר חון
חדש, ניו נזידל איסט. זהו ירחון
בעל רמה, שבו דאג קמחי לפרסם זה
בצד זד, מאמרים של מנהיגי הגדה המע רבית,
דו״חות על העולם הערבי, ומאמ רים
על מחשבותיו המבריקות והמזהי-
רות של משד, דיין. מחשבות מבריקות
אלה היו, במיקרה, זהות עם מחשבותיו
של קמחי עצמו.
לפני חודשיים זח נמאס ליהודים ה נותנים
את הכסף. מד. גם שקמחי נהג
בעיתון כבתוך שלו, עשר. חיים וטייל
כל כמד, שבועות ברחבי העולם.
במהפכת־חצר שקטה, סולק קמחי גם
מעיתון זה. את מקומו תפס סגנו, דן
גילון, עיתונאי יהודי־בריטי גבה־קומה, ש נולד
בארץ־ישראל והמדבר עברית.
עתה יושב קמחי, ומתכנן את העיתון
הבא שלו. אחד ממכריו הציע לו לקרוא
לו, פשוט, בשם ״יחי דיין!״
העולם הזה 1803

ה לא השתגעו
} עקוב הרצוג, שהלך לעולמו לפני ימים מעטים,
היה אחד התופעות הנדירות ביותר בצמרת הביורו קרטיה
והפוליטיקה: אדם חושב.
הוא חיפש מגע עם אנשים בעלי דיעות שונות —
לא כדי לשכנע אותם, אלא כדי לשמוע מפיהם, לעמוד
על דרכי מחשבתם, ואף להשתכנע.

אבל בזה לא תם האבסורד.
ההנהגה המצרית פעלה נגד האינטרסים הבולטים
ביותר של עצמה, כפי שבוטאו זה עתה על־ידי דובריה
העיקריים. היא כרתה את הענף שעליה היא מבקשת
לשבת.

ההנהגה הישראלית עשתה את אותו הדכר
כדיוק.

איש כזה היה בלתי־מתאים בהחלט למלא
תפריד של יועץ ומנב״ל משרד ראש־המנד
שלה כימי שילטונה של הגברת גולדה מאיר.

מכאן שיש לנו הברירה בין שני הסברים אפשריים :

אולם היה זה תענוג אינטלקטואלי להיפגש עימו ול שוחח
עימו. תוך חיכוך עם מחשבותיו ושאלותיו, הת בהרו
והתעמקו גם מחשבות בני־שיחו.
זה קרה לי לא פעם. לא רק במיקרים הנדירים כש ניגשתי
אליו, כדי להעיר את תשומת־ליבו לעניין מסויים,
אלא גם במיקרים שבהם ביקש הוא עצמו להיפגש עימי,
כדי לחקור אותי אודות גישתי לעניין הפלסטיני ול עניינים
אחרים.

קשה להאמין ששני מדינאים דגולים כאלה השתגעו
בעת ובעונה אחת. הרי זה נוגד את תורת הסיכויים.

כאחת השיחות האלה נזכרתי השכוע, נוכה
הדברים המוזרים שהתרחשו לנגד עינינו.

או שגם אל-סאדאת וגם גולדה מאיר יצאו
מדעתם — או שהם פעלו השבוע ללא התחשבות
כעניין העומד להכרעה, מתוך שיקולים.
פנימיים גרידא.
ממילא אין מנוס מן ההסבר השני.

ן* הנהגה המצרית, בראשות אל־סאדאת,
) 1באופן דחוף לשלום. כל חייה תלויים בכך.

זקוקה

היא עצמה יודעת זאת היטב.

^ יקשתי להיפגש עימו בשעתו כדי להתלונן על
יחם הממשלה לעיתונאי זר מסויים, שעשה רבות
כדי להפגיש בחשאי שוחרי־שלום מישראל ומארצות־ערב,
אך שנרדף על־ידי המנגנון הישראלי כעוכר־יש־ראל.
הרצוג
הצדיק את דעתי בעניין זה, ותוך כדי כך
הפליט שהממשלה פועלת בעניין זה, כמו בעניינים רבים
אחרים, לא על פי שיקולים אובייקטיביים, אלא תחת
לחץ מאמרי־הסתה בעיתונים.

יתר על כן: כמה מדובריה הראשיים, כמו חסנין
הייכל, אמרו את הדבר בפה מלא. הוא הזהיר את הצי
בהרף־עין
נוצרה הזית משותפת של יאסר
עראפאת ומנחם בגין, אנוואר אל-סאדאת וגולדה
מאיר.
לא היה חסר הרבה בדי שישתתפו בוועידת-פיסגה
מרחבית משותפת, תחת הסיסמה :״בוז לתוכנית חוסיין!
הלאה מזימות האימפריאליזם ! מוות למלך !״

אלא שטענות עראפאת־סאדאת היו הפוכות
מטענות גודדה־כגין.

אלה טענו •שחוסייך רקם מזימה עם הציונים, כדי
לחסל את מלחמודהשיחרור הפלסטינית ולעשות שלום
עם ישראל.
ואלה טענו שחוסיין רקם מזימה אם אויבי ישראל,
אימץ לעצמו את כוונת הפידאיון ״לשחרר״ את אדמות
*שראל, והתכחש לרעיון השלום.

מוזר, לא כן?

זוהי סכין כגב המגמה המצרית להגיע
לידי הסדר חלקי או כולל עם ישראל. להלכה
מסר כאן אל-סאדאת לעדאפאת זכות-וטו על
מדיניותו.

להלן מתנגדים הנשיאים ל״ביתור המולדת הערבית״
— כשם שבגין מתנגד ל״חלוקתה ׳מחדש של ארץ־יש־ראל״.

קובעים שהמאבק הערבי נועד ״להבטיח את
זכויות העם הפלסטיני על מולדתו ...ולבצע את משי מותיהם
נגד ישראל.״ נוסח זה כימעט מקביל לנוסחת
בגין :״זכות העם היהודי לארץ־ישראל אינה ניתנת
לעירעור.״

הוא לא תקף את חוסיין כגלל התוכנית,
אלא את התוכנית כגלל חוסיין.
שיקול שני ניגע ליחסי מצריים עם סוריה ולוב. ה שתיים דרושות לאל־יסאדאת כדי לקיים את מעמדו הב כיר
בעולם הערבי. התמיכה הכספית של לוב חשובה
לו אף היא.
השיקול השלישי נוגע לפידאיון. מצריים לא רצתה
להניח לחוסיין להפוך לפטרון הפלסטינים. כדי למנוע
זאת, קרא אל־סאדאת חזרה לעראפאת, והסתמך עליו,
למרות שעראפאת מתנגד בפומבי להחלטת מועצת־ד,בי טחון
,242 שהיא אבן־הפינה -של המדיניות המצרית.

הוא טען: רוב ההיסטוריונים לקו כאי־שפעה
הכנת
המאורעות, מפני שהתעלמו מן ההשפ*
המכרעת של ענייני-הפנים על ענייני-החוץ,
ככל הארצות וככל התקופות.

ברים נכונים אלה צפו השבוע מכרוני, כאשר
1ניסיתי להסביר לעצמי, את המציאות הגרוטסקית
ממש, שנרקמה לנגד עינינו בעיקבות הודעת המלך
חוסיין.

נאמר בה כי ״אין שום זכות לשום גורם (ערבי)
להגיע על דעת עצמו לפיתרון נפרד או כולל (עם יש ראל)
,אלא מבעד לאיסטראטגיה הערבית הכוללת, שה־איסטראטגיה
של הפידאיון היא אחד מאמצעיה וחלק
בלתי־נ׳פרד ממנה.״

^ ם כן, מדוע? מדוע חתם על הצהרה זו?
השיקול המכריע נבע, בלי ספק, מן המאבק הפנים־
ערבי. אל־סאדאת רצה לדפוק את אויבו במאבק זה.

הרצוג (או ״דקי״ ,כפי שקראו לו הכל) פיתח תי־אוריה,
שנתנה לי מאז מזון רב למחשבה.

כקיצור 1אם לכטא כצורה פשטנית את
אשר אמר לי) :התבוסה הנוראה כיותר כתולדות
כריטניה נגרמה על־ידי פוליטיקאים קטנטנים,
שהיו כפופים ללחצים קטנטנים של אנ״
שי־מפתח קטנטנים, שלא היה להם מויטג על
העניין העצום שעמד להכרעה היסטורית.

אילו נוסחה הודעה זו על-ידי אויבו המושבע
של אל־סאדאת, לא יכלה להיות מכשילה
יותר.

כלומר: ההיפך ממה שדורש האינטרס
המצרי, לא רק לדעתי, אלא לדעת מנהיגי מצריים
עצמה.

מכאן התגלגלה השיחה לעניין המעסיק
אותי יותר ויותר כשנים האחרונות: היחס כין
מדיניות־החוץ של המדינה וכין ענייני־הפנים
שלה.

כמשל הביא את התנהגותה של בריטניה, שגרמה
למלחמת־העצמאות האמריקאית. מקובל להניח שדורג׳
השלישי, המלך הבריטי דאז, נהג בטיפשות עילאית.
כתוצאה -מאיוולתו, כך אומרים ההיסטוריונים, איבדה
בריטניה את הארץ העצומה שהפכה ארצות־הברית.
אולם, שאל הרצוג, האמנם היה ג׳ורג׳ פנוי לחשוב
על בעיית־אמריקה לגופה? או שמא היה כפוף ללחץ
דעת-הקהל הבריטית, לחשבונות פוליטיים פנימיים, ש נראו
לו באותו רגע חשובים יותר?
״מי שרוצה להבין מה קרה,״ אמר הרצוג ,״צריך
לקחת את רשימת חברי הפרלמנט דאז. עליו לבדוק מה
אירע במחוז־הבחירה של כל אחד מהם. מה אמרו בו חריו
ן מה היתד, עמדת הגורמים. שבהם היתד, תלוייה
בחירתו מחדש?״

ריות השולט בלוב היריקה והקצין המוטרד השולט ב סוריה
המסוכסכת, פירסם הודעה קיצונית נגד תוכנית
חוסיין.

כסך־הכל: תרגיל מובהק •טל מדיניות
פנים־עדכית, תוך התעלמות גמורה מן הצרכים
העליונים של מדיניות־החוץ, הקוכעת את גורל
המדינה המצרית לחיים ולמוות.

ך * לוואי ויכולנו לומר שאצלנו זד, אחרת, שאצלנו
1 1פועל ההגיון הצלול, שאצלנו נשכחים כל החשבו נות
הפנימיים כאשד מוכרעים העניינים הנוגעים לגורל
האומה.

השבוע קרה ההיפך.

בור המצרי לבל לתלות שום תיקווה במלחמה או בלחץ
אמריקאי.
אמנם, ההנהגה המצרית לא אמרה עדיין בגלוי ובצורה
חד־משמעית שהיא מוכנה לשאת ולתת עם ישראל
פנים אל פנים. אך אין כל ספק שהיא יודעת שבמהלך
הדברים זהו דבר בלתי־נמנע, אפילו יתחיל המשא-והמתן
בדרך עקיפה.
לפיכך, עם כל איבתד, למישטר חוסיין, היתד, ההנ הגה
המצרית צריכה לשמוח על כך שנמצא עוד שליט
ערבי המוכן ללכת באותה דרך, להגיע לידי הסדר עם
ישראל ולכרות עימד, שלום.

יוזמת רכים — חצי סכנה.

בדרך לשלום, עומד בפני מצריים מכשול גדול. היא
התחייבה פעמים ללא־ספור שלא לבגוד בעניין הערבי,
ולדאוג לפיתרון הבעייה הפלסטינית. לכן כל פיתרון
של בעייה זו — פיתרון אמיתי, ואפילו פיתדון מדומה —
מקל על מצריים לפעול בהתאם לאינטרסים שלה.
מה גם שהמצרי ברחוב אומר בגלוי, לכל ד,מעוניין
לשמוע :״לעזאזל הפלסטינים ! הם גרמו לנו רק צרות,
והם גם כפויי-טובה! הגיע הזמן שנדאג סוף־סוף לאר צנו
שלנו!״

מכל הבחינות, היה נשיא מצריים צריך
לשתוק השכוע, להניח לעניינים להתג;גל.

כל מגמות המדיניות המוצהרת של הממשלה ציוו
עליה, השבוע, לשתוק.
אולם גולדה מאיר לא שתקה. היא תקפה את תוכ־נית־חוסיין
בחימר, שפוכה, מבלי להציג מולה שום תוכנית
אחרת שתספק את הפלסטינים ותביא לפיתרון.

מדוע?

גולדה רצתה להבטיח את עצמה מפני ההתקפה ה־צפוייה
של גח״ל, שבו שולט החצי החרותי (כ 110/0-של
הציבור) .היא נדחפה בכנסת על־ידי סיעה קטנטנה שב תוך
המפד״ל (כ־ 150/0בתוך המפלגה שיש לה ביחד פחות
מ־>־ 107 של הציבור — כלומר, בסך הכל )! 1.570

היתה כאן כניעה לשיקולים קטנטנים שד
קיום קואליציה מפוקפקת, רטל מערכת היחסים
כינה וכין אופוזיציה חלושה.
על מיזבח זה הוקרב עניין לאומי חיוני.

** וכן שמתחת

עמוק יותר.
גולדה לא יכלה לעשות מה שעשתה השבוע, אילו
רצתה באמת, בכל נ״מי נפשה, להגיע לשלום ולהחזיר
שטחים.
אל־סאדאת לא יכול היה לעשות מה שעשה, אילו
כבר הצליח להתנער כליל מירושות העבר, ואילו היה
כבר מוכן לגמרי, מבחינה נפשית, להושיט יד לישראל.

גם מחשבה זו מוכילה לכיוון שהיתווה ז׳קי
הרצוג כאותה שיחה: המאבק המכריע הוא
הפנימי — משני עכרי קו־החזית.

בל הו א עשה את ההיפך הגמור.
יחד עם שני עמיתיו בפדרציה, הצעיר חסר־ד,אח

*111 ^ 7 7

לרובד הפוליטי יש רובד פסיכולוגי

לגלגלי־ר,מכונית. כיוון שיריתי אש או טומטית,
האש התפזרה. במכונית נתגלו
שש פגיעות, כולל פגיעה בגלגל ימיני
קדמי. אני מכיר את העוזי, אך אין לי
מושג מה מידת הפיזור שלו. אבל אני
ודע שיש דבר כזה. כשיריתי לא לקחתי
בחשבון שהסיכוי לפגוע בגלגל היה קטן
מאוד.
כשהמכונית חלפה על פני התכופפתי,
כי חשבתי שעלולים לירות בי. זה היה
בזמן שקפצתי.
נכון ששמואל סעיד היה דמות עבריי נית
מוכרת, ואני היכרתי אותו הרבה זמן.
יכול להיות שעצרתי אותו פעם אחת. אני
הייתי מבקר אצלו בלילות כשהיה במע־צר־בית.
אפילו תה שתיתי בביתו. מעו לם
לא אמרתי לו שאגמור איתו את ה חשבון.
לא דובים ולא יער.
עד כאן, עדותו ׳של בשירי.

האם גם בישואד יתחילו השוטרים
דיווח -אחו נר לשאור שארות?
חשנוע, הנוי ע שובס ׳ שו אר׳
נשארה חמורה:

אי ש מאנשי המישטרה חייב
לזכור כי אם יירה באדם עלול,
זד, להיהרג או להישאר בעל־מום. חייב
הוא לשקול אם המקרה חמור עד כדי־כך
שיש צידוק מוסרי וחוקי לשלילת
חיי־אדם או להטלת מום בו. איש־המיש־טרה
חייב לנהוג בהתאפקות עד קצה

הברית, ארץ האלימות הקלאסית, מקובל
כבר מזמן כי שוטר יורה קודם, שואל
שאלות אחר כך. ללא ספק, עמדה בפני
השופט אילו השאלה הקשה: האם ה מקרה
הנוכחי הינו פריצת־דרד בכיוון
זה ז האם מתחילה החברה הישראלית
את דרכה במידרון נוסף?

הצומת הטראגית

צומת כביש גהה — לוד. פה עני? סמל״ראשון
משה בשירי, כדי ל ח סו םאת דרכה של
מכונית ה״וליאנט״ .ה מכוני תלקחהאת הסיבוב על שני גלגלים, ואי פתח השוטר
באש לעבר ארבעת הנוסעים בה, כדי לפגוע בגלגלי הרכב. א חד הכדורים פגע בעורפו
של שאול, אשר ישב במושב האחורי, הרגו. ב ת מונ ה למעלה: ההרוג, שאול סעיד.

גבול הסבלנות האנושית.״
זאת בדיוק היתה השאלה שעמדה בפ ני
שופט השלום התל־אביבי מנחם אילן
בשבוע שעבר: האמנם נהג סמל־ראשון
משה בשירי בהתאם להוראה זו — ש היא
חלק מפקודות־הקבע לפתיחה באש
של מישטרת ישראל — כאשר פתח באש
והרג את שאול סעיד שמואל?
מותו של שאול אירע לפני שנתיים.
במשך שנתיים ארובות, נותרה השאלה
פתוחה — כשהיא מלווה באשמת ״משפחת
ההרוג כי השוטר ביקש לנקום בהרוג.
ביום השלישי השבוע, נתן השופט אילן
את החלטתו. קבע הוא, בסיכום חקירת סי׳
בות המוות של שאול שמואל :״לא מצא תי
לנכון להמליץ להעמיד לדין את השו ט
ר משה בשירי, או את מישהו אחר. מה
שקרה היתד, תאונה בלתי נמנעת. הוא,
בשירי מילא את תפקידו. תפקיד ד,מיש״
טרה הוא למנוע פשעים. נוסעי המכו נית
הגנובה, היו רעולי פנים, כנראה
מזויינים, ונסעו לבצע פשע. בשירי היה
רשאי לנסות לעצור אותם. ולידות על
הגלגלים. נוסף להתרגשותו, עקב הנסיון
לדרוס אותו, הוא קיבל מהמוקד הודעה
שהם מזויינים. הוא ראה שנוסעי המכו נית
פתחו חלון בזמן שהמכונית עברה
לידו, והיה זה סימן לו שהם עלולים לפ תוח
עליו באש. הוא היה צריך לפעול
במהירות. אם היתד, רשלנות, במקדה ה זה,
היתד, זו רשלנותו של נהג המכונית
הגנובה, אשר המשיך לנסוע במהירות
לאחר שהשוטר עמד כמחסום באמצע ה כביש.״
ההחלטה
שעמדה בפני השופט היתד,
חמורה מאין כמוה: קודם שנתן את הח לטתו,
עמדו בפני השופט אילן שאלות
קשות ביותר: האם נהג השוטר כשורה,
כשפתח באש? האם נהג ברשלנות? או
אולי, חמור מכך — יש משהו בהאשמות
המשפחה?
שאלות גורליות — ביחוד בהתדדשב
באווירת האלימות ההולכת ופושה בחב רה
הישראלית. כפי שהוכיחו חברות אח רות
— אלימות היא דו־סטרית. בארצות-

לאחר ששקל את כל נסיבות הפרשה,
החליט השופט שאין מקום לספיקות אלה.

ה מכונית
הח שודה

^ ת נסיכות הפרשה, ניתן ללמוד
^ מעדותו, בפני השופט אילן, של
סמ״ר בשירי, השוטר שהרג.

כל פעם —
מעצר

מת: הותר לשועו
והרוג?

סיפר כשירי כעדותו:
כל העיניין היה במהירות. לכן לא
לקחנו מחסומים. המוקד שלנו שידר לכל
הניידות שמכונית פרטית עם מספר זר,
ובתוכה ארבעה צעירים רעולי־פנים וגד
זויינים, נוסעת מכיוון התקווה לקולנוע
שביט בגבעתיים, והניידת של הדרומית
רודפת אחריהם.
חסמתי את כביש גהה—לוד, והניידת
השניה חסמה את גהה—אלוף־שדה. משם
נמסר לי שהמכונית עברה באור אדום,
על המחסום, בדרך אלי. הודיתי לנהג
שלי לחסום את הבריחה לכיוון ירושלים
בפניה שמאלה, לכיוון לוד, ואני חסמתי
את הפנייה ימינה, לכיוון שכונת־התקווה.
המכונית באה מכיוון צומת תל־השומר.
היה אור אדום ברמזור. כנראה שנהג ה מכונית
החשודה הבחין שכל הצמתות
חסומות, ונותרה לו רק הפניה ימינה.
אני עמדתי באמצע הכביש עם עוזי
ביד. אני חושב שלא היה לי פנס. המכו נית
פנתה ימינה, ואני קפצתי, אחרת
הייתי נדרם. העוזי שלי היה טעון אבל
לא דרוך. דרכתי את העוזי ויריתי לכיוון
הגלגלים. מחסנית שלמה בשני צרורות.
כשהתחלתי ביריות, הם היו במרחק 70־
50 מטר. לכיוון שכונת התקווה.

מ שקפיים
ללא זכוכית
ך * סהמ שי כ י במהירות. קראתי ל ו
| נהג שלי והחלנו במירדף בניידת.
בצומת של דרך לוד וכביש הטייסים,
במקום שפונים ימינה, גילינו את ה־ווליאנט
עומדת, בתוכה היה אדם עם
משקפיים ללא זגוגיות, רעול־פנים. ראי-

1 1 *1 1 1 1 1עו״ד שמואל קינג:
1 1 1 4 # 1 1 1 1״טענתי שיש להעמיד
את סמל־ראשון משה בשירי לדין על רשלנות,
אשר גרמה להריגתו של שאול.״

תי דם• מיששתי את הדופק. לא היתד,
תגובה. הודעתי למוקד. הגיעו כל הניי דות,
החליטו להעביר אותו לבית־ד,חו לים.
בבית־החולים, המפקד שלי הכיר או תו
שהוא תושב אור־יהודה בשם סעיד
שמואל.
אני מכיר את האדם הזה. לראשונה
חשבתי שמדובר באשכנזי, לפי המשק פיים.
כשראיתיו במכונית — לא זהיתיו
כיוון שהיה רעול־פנים.
נאמר לי שעוד ניידות ירו לעבר ה מכונית
הנמלטת. אני כיוונתי את הירייה

אול סעיד היה הבן היחיד ב-
מישפחתו ברוכת הילדים של בעל

ךןו \ 1 1 1ד שבריו שראטר, סגן פרק ו
1 1 1 1 1\ 1ליט מחוז תל־אביב :״זו
הית ח ת אונ ה. השוטר מילא תפקידו.״

קונדיטוריה קטנה באור־יהודה. נוסף לו
ילדה אמא סעיד עוד שש אחיות. ה שבוע,
שנתיים לאחר מותו, סיפרה האם
בבית־המישפט מה לדעתה הביא למותו
של בנה:
״השוטר הזה בשירי, היה מחפש על
הבן שלי כל הזמן. הוא לא היה נותן לו
לנשום רגע בשקט. כל גניבה, כל פריצה,
ישר היה בא עוצר אותו. לרוב היה בא
בלילה כשבל הילדים היו יושנים. היה
מאיר בפנס על הפנים של כולם בשביל
למצוא את שאול. פעם האיר בפנים של
שושנה, הבת שלי בת ארבע, וזאת היתד,
בוכה אחר כך -מפחד ימים שלמים, עד
שלקחתי אותה לרופא. בלילות, בשירי
היה מחכה לשאול על ידי הבית שיחזור
ותופס אותו ושואל אותו, :איפה היית?
מאיפה אתה בא? מה עשית?׳ באוזניים
שלי אני שמעתי אותו אומר לבן שלי
פעם אחת, :אני עוד אגמור אותך.׳ והנה
הוא גמר אותו.״
משפחתו של שאול לא השלימה עם
מותו של בנה. הוריו של הצעיר פנו אל
עו״ד שמואל קינג, ביקשו לפתוח בהלי כים
מישפטיים כדי להעמיד את סמ״ר
בשירי לדיו באשמת הריגה.
רשלנות רצחנית
ן* ניתי למישטרה ״,סיפר עו״ד
קינג ,״וביקשתי לראות את תיק
החקירה בפרשת הנסיון לרצח אשר בוצע
ע״י ארבעת נוסעי המכונית, כשעמדו לדרוס
את השוטר בשירי. המישטרה חיפשה
את חבריו של שאול שהיו איתו ב־ואליאנט,
אך ללא תוצאות. כשביקשתי
לראות את התומר לגבי נסיבות המוות
של שאול, כדי להגיש לבית־המישפט את
התביעה שלי, נאמר לי ע״י המישטרה
לחכות.
כך עברה שנה. כשפרקליטות המחוז
הגישה לבית־המישפט את הבקשה לברר
סיבות־המוות של שאול, ביקשתי להצ טרף
כנציג המשפחה. טענתי שהצעיר
(המשך בעמוד )26

במדינה
עית 111ת

שיא חדש בשערורייה המותיחה את דמו שר כר ח״ר
מלחמת הסיכות
הכל היה מתוכנן כמיבצע צבאי סודי:
קוראי הצהרת ידיעות אחרונות הופתעו
ביום שלישי לפני שבועיים להחזיק ב ידיהם
גליון שפניו שונו לבלי הכר :
8עמודי חדשות מקומיות וזרות עטפו
מאגאזין בן 32 עמודים מהודק בסיכות
שנשא את השם 24 :שעות.
היה זה מיבצע נוסף במיסגרת התח רות
החריפה, הנטושה מזה שנים בין
שני הצהרונים ידיעות אחרונות ומעריב.
תחרות זו הגיעה לשיאה בשנה החולפת
כאשר התברר שהפער בתפוצה בין שני
העיתונים הולך ומצטמצם. מעריב ניסה
לעצור את צמצום הפער, לפני למעלה
משנה, על־ידי הנהגת שינויים קיצוניים
בעימוד: הוספת מדורים חדשים, כולל
מדור רכילות שהחזיק מעמד זמן קצר
בלבד (בעלת מדור זה: רני כרמל, שו הה
עתה בלוס־אנג׳לס בחברת בעלה
הקונסול הישראלי בעיר זו) ,והוספת
עמודי חדשות. עורכי ידיעות אחרונות
ניסו מצידם לחפות על מתכונתו הקטנה
יותר של העיתון על־ידי משיכת כוחות
עיתונאיים חדשים, מאבקים למען הצרכן
הקטן, רכישת ספרים רבי מכר בחו״ל
לשם פירסומם בהמשכים והכנסת שיפו רים
מתמידים.
מבצע מא;אזין. כאשר התפוצצו
פרשיות השחיתות האחרונות הוקמו בש תי
המערכות צוותי עיתונאים־חוקרים
מסוג אלה הפועלים במשך שנים ב־העולם
הזה .״מעריב חוקר״ החל להתח רות
ב״חקירה מיוחדת״ של ידיעות אחרונות.
עורכי
ידיעות אחרונות חיפשו דרך
״לשבור״ את הפער של גליונות ימי
השבוע.
לשם כך תוכנן מבצע מאגאזין אמצע
השבוע, שנשמר בסוד כמוס לא רק

לארוחת הצהריים
עיתונאי וידן
ניצחון בסיבוב האחרון
מקהל הקוראים בכלל ועורכי מעריב
בפרט, אלא גם ממרבית חברי מערכת
העיתון עצמו. בסוד העניין הוכנסו בנו סף
לראש המערכת דוב יודקובסקי וה עורך
האחראי נח ממס (שהם גם בעלי
המניות העיקריים של העיתון) גם עורך
עמודי הפנים יורם וידן; ראש הכתבים
יוחנן להב ועורך החדשות הראשי משה
ורדי.
נסיץ בינלאומי. בישיבות החמישה
נתגלעו חילוקי״דעות סביב אופיו החדש
המוצע של העיתון. כרגיל היתד, זכות
ההכרעה בידיו של יודקובסקי. הוא ש הגה
את הרעיון להוציא מאגאזין יומי
נפרד מעמודי החדשות הכולל פרשנות
יומית! שפע של כתבות, צילומים גדו לים
וחומר מעודכן אחר — נסיון שהוא
חדשני במידה מסויימת בקנה־מידה בינ לאומי.
הביצוע המעשי הוטל על העיתו נאי
יורם וידן ( )34 לשעבר עורכו הכל כלי
של ידיעות אחרונות, ומזה שלוש
שנים עורך עמודי הפנים של העיתון.
בידיו היה לבזבז את הרעיון או לטפחו.
המוצר המוגמר המוצלח של וידן הושלם
בעזרתו של הגרפיקאי דן רייזינגר ש העולם
הזה 1803

** ודאי (,מיד ).ג׳אן (גיגי) פריאנל ( )26 הגיע עם קבוצה
מחבריו לבסיס צבאי במרכז הארץ. משם, עמדו המילו אימניקים
לצאת למשימה צבאות. הקבוצה פנתה למטבח המב ריק
וד,משופץ שבבסיס, שם ציפו לקבל מנת אוכל משביעה
פחות או יותר.
מה שהם קיבלו, היה מעל ומעבר למצופה.
על מה שהתרחש בצלחת, מספר ג׳אן מכלי ראשון :״כאשר
נכנסנו למטבח, התפעלנו מהסידורים והשיכלולים. משהו לא
רגיל בצד,״ל. החברה חייו עייפים ורעבים וכל מה שרצו, זה
לאכול ולנוח לקראת הפעולה.
״ניגשנו לקבל המנות. הגישו לנו צלחות, בכל אה׳ת כנף־
עוף מיסכנה שד,נוצות עליה שקלו יותר מהבשר וכמה גרעיני
תירס שיכולנו לספור אותם. אף אחד לא היה מסוגל לגעת
באוכל, למרות שזו הי,תה ״הארוחה״ החמה היחידה שהיינו
צריכים לקבל באותו יום.״

*י -מילואימניקים זזפחוטים נדהמו :״זה מה שהם מת ן
1כוננים לתת לנו לאכול לפני הפעולה?״ נשמעו קריאות
זועמות מכל עבר. ג׳אן, שראה כי לקריאות אין כל השפעה
על אדישות הטבחים, קם וניגש עם צלחתו לתוך המטבח. האח ראי
העיף בצלחת מבט קטן, ונראה כי המראה שהשתרע במ עמקיה
היה מוכר לו היטב. למרות זאת, נראה כי הפעם,
הפתיעה רמת האוכל גם אותו :״שלא תעיזו להכניס מנות
כאלה לחדר־אוכל קצינים,״ שמע אותו ג׳אן פוקד על טבחיי.
אוכל מחורבן הוא אחד הנושאים המרגיזים ביותר את חיילי
צד,״ל. בייחוד כאשר הם יודעים כי צד,״ל משקיע הון תועפות
במזון משובח — ההופך לאוכל רע בגלל טבחים רעים, או היעדר
טבחים. ג׳אן עבר במהירות בין חבריו, החתים אותם על עצומת
התנגדות.
ואמנם, זמן קצר אחר־כך נקרא המתלונן אל הרס״ר, אשר
עיצב בשעתו את ירחון־הנשים של מע ריב
את. שעות ספורות לפני שעת ה אפס
הכל היה מוכן לקראת הנחתת
המהלומה המוחצת.
ברגע האחרון אירעה תקלה חמורה.
העיתון נועד לצאת לרחוב בשעה 9בבוקר.
בשעה 2אחר חצות חלה הפסקת

ביקש לדעת על מה הוא מעורר מהומות .״נכנסתי אל הרס״ר,״
מספר ג׳אן ,״עם הצלחת ובתוכה הנוצות עם העוף, ושאלתי
האם גם הוא חושב שזו מנה שבן־אדם יכול לאכול.״

ף * שובתהרם ״ר ז ״תפסיק לעשות בעיות. כאן לא הבית
1 1שלך.״ תשובה זו הוציאה את ג׳אן לחלוטין משלוותו היח סית.
הוא נכנס למטבח, הרים את מכסה אחד הסירים והציץ
פנימה .״זה היה נורא,״ הוא מספר ,״בתוכו התבשלו עופות
חצי מרוטים עם הברזלים של הכשר על הרגליים. לכל עוף
היתה החותמת תפושה על הרגל. הם לא הורידו אותה.״
הטוראי החליט לפעול. עם הצלחת בידו יצא מן הבסיס
נסע לחנות הצילום הקרובה ביותר, צילם את השערוריה.
הטוראי הפשוט, שבחייו האזרחיים הוא בעל מיזנון־מסעדזז
בראש־פינה, לא פעל מאחורי הגב. כבר בשיחה עם הרס״ר
הבהיר, כי לא יעבור על העניין בשתיקה .״כשאנחנו מגיעים
לבסיס, לפעמים מאימון או פעולה, אהרי 15 שעות נסיעה לא
פעם,״ אמר ,״ומאחרים אפילו רבע שעד, לארוחה לזמן הארד
חה, זורקים לנו בקושי צלחת עם כמה גרגרי תירם ולהם. זח
היה האוכל שקיבל את פנינו כשבאנו לשירות הפעם. לא ייתב^
שטבח אחד ירשה לעצמו להתפרע, ואף אחד בבסיס לא ימנע
בעדו.״
ץ ץ אוחר יותר, הודיע ג׳אן גם למפקד היחידה, כי הוא
מתכוון לפרסם את כל הפרישה, כולל תמונת העוף אפוף
הנוצות. תשובת המפקד :״אתה תלך לבית־סוהר.״
״מצפצף על בית־הסוהר,״ הגיב ג׳אן בזעם .״הטבח הזה הוא
אזרח עובד צה״ל, ונהנה ממשכורת שמנה מאוד עבור עבודתו
— מכספי שלי ושל חברי. אם כך מרשים לו האחראיב
עליו בצה״ל להתנהג — לפחות שיידע הציבור מכך.״

חשמל כללית באיזור. הטלפרינטרים הפ סיקו
לתקתק; הטלפונים היו משותקים
וו־,גנרטור העצמאי לא פעל.
כאשר חודש הזרם בשעה 5לפנות
בוקר, נשמו הכל לרווחה — פרט ל עורכי
מעריב. כאשר החזיקו בידיהם
את ידיעות אחרונות במהדורתו החדשה

הבינו כי התחרות נכנסה לשלב מכריע.
בעוד שבבית מעריב נערכה ישיבה דחו פה
כדי להכין את המהלומה הנגדית
חגגו עובדי העיתון המתחרה את המ אורע
העשוי לגרום לראשונה להעברת
הכותרת העתון הנפוץ ביותר במדינה
מעיתון אחד למשנהו.

היה אברה שפירא אומר

ך מבט ראשון,

נראה המקום שומם.
הבית הבודד בצל העצים יכול היה
לככב בכל סרט־אימים ראוי לשמו. תרי סיו
הרבים סגורים, מפיצים אווירת עזו בה
קודרת. שער הברזל חלוד. נעול ב מנעול
עתיק. כך גם הדלת הראשית. צמ חיית
שיחים וקוצים פראית מקיפה אותו,
מגינה על סודותיו. קופסאות ריקות, ניי רות,
זוהמה ואשפה.
גם ההמשך הולם סרט־ביעותים בנו סה
הבית נוסף הדס. לפתע, נשמעת חרי קה
צרודה מאחורי הבית. אט אט, נפ תחת
הדלת האחורית, וממנה יוצאת דמות
מפחידה: איש זקן, בעל עיניים מכווצות,
שקועות עמוק בחוריהן. פנים חרושות
קמטים, שהבעתן קודרת מאיימת. מקולו
עולים קולות גירגור מוזרים.
כאן מסתיים הדימוי לסרט־אימיים. מא חורי
הדמות המוזרה בבית השומם, מס תתר
סיפור טרגי מזעזע.

שכן הבית העזוב איננו אלא ביתה של
אחת הדמויות המפוארות ביותר בהיס טוריה
של ארץ־ישראל — זקן השומרים
אברהם שפירא. והזקן הבודד, המתגורר
בחדרים השוממים, בליכלוך נורא, בחו־סר־כל
— הוא מנדל שפירא, בנו החדש־אילם
של גיבור היישוב. בגיל ,70 חי הבן
כיום חיי קבצן, בודד כרוח רפאים ב־
ליכלוך ועלבון

ה 1 1 1ד ה זקן השומרים אבר הם שפירא בתצלום מימיו האחרונים. הישיש
ה מפורס ם, שנפטר, לפני שבע שנים, בגיל ,95 הפך לאגדה עוד

בחייו, ומכל קצוות הארץ היו צעירים וו תי קי ם מ שחרים לפי תחו לשמוע זכרונותיו.

מספרת כתבת ״העולם הזה״
אלה כרקת על פגישתה עם הישיש
הבודד :
בתחילה, דפקתי בדלת האחורית. עד
שנזכרתי שהדייר היחידי מאחוריה אינו
מסוגל לשמוע את דפיקותי. פתחתי ונכ נסתי.
היה
זה מעבר לעולם אחר• בחוץ, היה
יום בהיר וצח של סוף החורף. בפנים,
אפילה וריח עובש — חדר גדול, מלא

ואש העיו

יוסף פיינברג,
אינו רואה כנראה
א ת הביזיון ה ח מור שבמחדליה של
העירייה, בטיפולה בבנו של האזרח המ פורסם
שלה שהתפרסם כזקן השומרים.

האמבטיה חחלווה

זכר לי מי ם עברו: האמב טי ה הע מיק ה
ב״בית־שפירא״ ,שהעלתה חלודה, והראי
העתיק מעליה, המעלה זכרונות נוסטלגיים, אופייניים לשיממון שבו חי כיום הבן.

ערימות ניירות ועיתונים על שולחן עתיק.
בפינות אחרות — ערימות אחרות: בג דים,
סמרטוטים, כלי-בית. הכל מכוסה
שיכבות אבק, הכל נודף עזובה וקדרות.
על שידה מלוכלכת, תמונת־שסן מקורית:
פורטרט של זקן השומרים.
ובתוך כל הליכלוך — מנדל. הוא ני גש
אלי, נטל אותי בידי, ובתנועות ידיים
רחבות וכיעכועי גרון עמומים הצביע על
דלת הסלון החסומה בפניו, חדר האמב טיה
המעלה חלודה, המטבח הגדול וה ריק.
עיניו הכחולות והצלולות הביעו על-

בווו בבית הססום בג!

בודד בבית הע תיק והענק, העתיד להפוך למיפנה
הרצל 20בפתח -ת קוו ה, עומד ביום חרב ושמם כשוד

אילו ראה מה עוללו ליסוד
בון, כילד שנפגע ואינו מבין למה.
לא ידעתי מה לומר לו. העברתי ידי
בחיבה על לחיו. הוא אימץ אותי אל
ליבו בחיבוק חזק, אסיר־תודר, מעומק
ליבו.
לפני שעזבתי, עיכב בעדי. הוא ניגש
לאחת הפינות, בה התגוללו חפצים אי שיים
שלו, החל מחטט בינם. מבין הסח בות
הבלות, שלף משהו, נתן בידי: מס טיקים
ובוטנים.
הדמעות הציפו את עיני.

311

נדודים ומאסר

כיו שד מנדל ידע להתבטא בדיי־קנות
רבה, כשרצה. את דעתו על
הנוער של סוף ימיו ביטא במשפט שנכנס
להיסטוריה :״זה נוער זה? זה חרא!״
| ק ך§ 1 ¥ך | 11 ! 1 1 §1 §1ך ; בחדר יחיד <ה, שנותר ברשותו, חי בנו הישיש
1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1של זקן ה שומרים אבר ה ם שפירא: בצד מיט תו,
ועל הר הי טי ם — ערימות בגדים, ספרי ם, עיתונים — ותמונת־שמן של אביו.

לוא היה זקן השומרים רואה מה ש עוללו
חבריו שלו, בני דורו, לבנו מו כר,־הגורל
— היה ללא ספק מעביר את
התואר גם אליהם.
כי מצבו של מנדל, כיום, הוא שערו רייה
ציבורית ממדרגה ראשונה. יריקה
בפרצוף לכל ערך היסטורי, לאומי, וא נושי.
מנדל
הוא הבן השלישי בין תשעת יל דיו
של אברהם שפירא. ארבעה נפטרו,
והנותרים בחיים, כיום, פזורים ברחבי ה ארץ.
כולם בעלי משפחות, ואף אחד
מהם אינו טורח לדאוג לאח החרש־אילם.
מנדל הפך חרש־אילם בגיל שלוש, כתוצאה
מדלקת קרום־המוח. כאשר גדל
קצת, שלח אותו אביו לפנימיה בגרמניה.
שם, חי מנדל׳ה 15 שנה. ערב מלחמת
העולם השנייה הצליח להימלט לצרפת,
נדד על פגי כל אירופה, הגיע לתורכיה.
שם, לא האמינו לו השלטונות שהוא ב אמת
חרש־אילם, אסרו אותו באשמת רי גול.
רק כאשר נוכחו כי מומו אמיתי,
שיחררו אותו, והוא הגיע לארץ־ישראל.
נפש יחידה

ופירא, בגו החרש־אילם בן ה־ 70 של זקן
ם, אבר הם שפירא, נותר לא חר מו ת אביו,
היסטורי. חבית (בתמונה משמאל) ,ברחוב
שבים גדלים פרא בחצר, מ חו ס ר יד מטפלת.

נדל עבר דגור עם אביו, נותר
לחיות עיימו עד שהאב נפטר, לפני

שבע שנים, בגיל .95 למרות מומו, טיפל
מנדל באביו, האביל אותו, ד,ישקה אותו,
רחץ אותו. הוא זה שהזעיק לעזרה את
עליזה פנחסביץ, כאשר אברהם שפירא
נתקף בהתהפכות המעיים, שהביאה ל מותו.
עליזה, צברית ממוצא ספרדי ה נשואה
לאמנון, אחד מנכדיו של זקן ה שומרים,
היתד, זו שטיפלה, בשנים ה אחרונות,
באברהם שפירא. לאחר מותו,
הפכה היא לנפש היחידה הדואגת לבנו,
מנדל׳ה.
לא כך חזה את הדברים אברהם שפי רא.
בערוב ימיו, הוריש את ביתו ל עיריית
פתח־תקווה. העירייה, בתמורה,
התחייבה לשפץ את הבית, לדאוג לאחז קתו
הנאותה כנכס לאומי. כמו כן, לב קשתו
המפורשת של שפירא, הבטיחה ה עירייה
כי מנדל׳ה יורשה להמשיך להת גורר
בבית כל חייו, והעירייה תדאג לכל
מחסורו, תטפל בו אם יחלה, ותדאג לשי־קומו.
בכה כמו
ילד
^ אחר מותו של זקן השומרים, פיר /שה
עיריית פתח־תקווה את הבטח תה
בצורה עגומה ביותר: היא העניקה
למנדל׳ה תמיכה של חמישים ל״י לחודש,
ובזה גמרה את התחייבויותיה. כעבור
שנים מיספר, לאחר לחץ מצידה של עלי זה
פנחסביץ, הועלתה הקיצבה לסד המר שים
של 80ל״י לחודש. מהמוסד לבי טוח
לאומי מקבל הזקן בן השבעים 100

(חמשו

בטסוד )24

חו ל ת האחורית

מנדל שפירא נכנס בעד חדל תהא חורי ת
של ״בית שפירא״ — בו חוא מתגורר.

מחקו שעדו מוען ׳שואל׳ במשך שש
שלמה ב־ 800 מקו׳ אונס, גילה מסקנות מנתיעות
ך ! משך 84 שעלת רצופות נאנסה
פרחיה זיו״ ללא הרף, על־ידי לפ חות
14 גברים. שלושה ימים החזיקו
אותה האנסים כלואה, כשהם אונסים או תה
שוב ושוב, מביאים גם חברים להצ טרף
לזוועה .״בשלושים שנות עבודתי
בתחום הפלילי, לא שמעתי מקרה מזע זע
יותר,״ הגיב רב־פקד צבי צייטלין,
ממשטרת פתח־תקווה.
הסיוט החל בדיסקוטק חצות בפתח-
תקווה, בליל ה־ 17 לאוגוסט לפני שנ תיים.
פרחיה, תושבת רמלה שהיתה אז
בת פחות מ־ , 17 היתד, ללא אגורה
בכיס, חיפשה דרך להגיע מהדיסקוטק
לביתה ברמלה. היא התבוננה סביבה,
ראתה צעיר מעורר אמון .״אולי אתה
יכול לעזור לי להגיע הביתה?״ פנתה
אליו.
יצחק לחמיש, אז בן , 19 היה מוכן.
בהחלט. אלא שבמקום לביתה ברמלה,
הוא הביא את פרחיה לראש־העין. כש הוא
מתגבר על התנגדותה במכות־רצח,
הכניס לחמיש את הצעירה המבוהלת
למוות לתוך צריף של מכר שלו, שלמה
אשואל, ושם אנס אותה.
לאחר מכן, הזעיק חבר מבית סמוך,
שלחו רכוב בהול על אופניו, בחצות
הלילה, להזעיק את כל החבר׳ה לבוא
להצטרף.

מקרה חריג. אמנם, הם ביצעו את האונס
הקבוצתי הממושך ביותר שקרה בארץ
— אך בזה מסתיים ייחודם. שכן האונס
הקבוצתי חולו ומתפשט. נורא ככל שה אונס
״האישי״ הינו, אין ספק שהאונס
הקבוצתי זוועתי יותר. כל היסודות של
האונס הפרטי — השפלה, התעללות, עי וות
פסיכולוגי — מוכפלים באונס הק בוצתי
פי שבע, באים לידי ביטוי בממ דים
סינמסקופיים.

מ ס קנו ת
מפתיעות
* * ה הפיכות לאונס הקבוצתי —
ולאונם בכלל? ספק אם נמצא ביש ראל
אדם מוסמך, המסוגל לענות על
שאלות אלה, יותר מאשר ד״ר מנחם
אמיר, מהמכון לקרימינולוגיה של אוניברסיטת
תל־אביב. שכן ד״ר אמיר ערך
מחקר מיוחד במינו בנושא — והעלה
מספר מסקנות מפתיעות.
אמנם, מחקרו נערך בארצות־הברית,
אך קשר, לראות שהמסקנות שונות לגבי
ישראל.
אחדות מהמסקנות :
9אונס הוא בדרך כלל עבירה שכו־נתית־מעמדית.
בדרך כלל אין התוקף
מרחיק לכת כדי לבצע את זממו. אם
הוא לוקח את קורבנו במכונית, ותוקף
אותה שם, זה בדרך כלל בחורה שאסף
בשכונה.
• ברוב המקרים יש איזו דרגה של במקרים קירבה בין הקורבן לתוקף.
רבים מתפתח האונס מבלי שהיה מתוכ נן
קודם לכן. הקורבן מעצב את האווי רה
המגרה. למשל: השניים מתעלסים.
הגבר חושב שהנערה מוכנה. הנערה
חושבת שהוא יודע את הגבול.
• יש כמובן גם אונס מתוכנן. כמו
גבר שבמשך זמן ממושך עקב אחרי
רקדנית מסויימת, מתוך כוונה ברורה
לאנוס אותה. אחרי זה אמר, שבכך
הגשים את חלום חייו.
• קיימים מקרים בהם האשד, נהנית
מעצם המגע. ,למרות שהיא מכחישה את
זה אחר כך. אפשר לעיתים להרגיש

האשה נוכ ח ה
ב אונ ס!

חכ׳1ה הגיעו — מכל פינות
\ 1המקום שכוח־האל. בתום הסיוט, לא
ידעה פרחיה המעולפת כמה גברים שכ בו
איתה, וכמה פעמים. חם אנסו אותה,
היכו אותה, התעללו בה מבחינה מי נית,
אילצו אותה לבלוע כדורי לומינל
וסמים אחרים.
הם היו מוכנים להמשיך בבידור עד
אין סוף, לולא ההחמרה שחלה במצבה.
כאשר החלו חוששים שקורבנם ימות
בין ידיהם, החליטו להיפטר ממנה, הע בירו
אותה לידי אחד מהחבורה, שרצה
להמשיך, יחד עם כמה חברים חדשים.
השם מוסווה, כדי להגן על קטינה.

תוך 24 שעות, עצרה משטרת פתח־חשודים
נו תקווה,
נוסף ללחמיש 13 ,
ספים. ביניהם היה בעל הצריף, שלמה
אשואל, אב לילד ובעל לאשר, בהריון.
פרט פנטסטי: לטענת המשטרה, היתד,
אשתו של אשואל בצריף, כל זמן האו נס׳
לא ניסתה להציל את הקורבן.

אונ ס
קבוצתי

האנסים הישראלים

שניים מ תון 14 הצעירים, תושבי ראש־העין,
שנמצאו א שמים ב אונס קבוצתי,
רמלה — מוכנ סי ם
שנמשך שלושה י מי ם רצופים, של ה ק טינ ה תושבת
למכונית מישטרה, בזמן משפטם. חי ה זח ה אונ ס הממושך ביותר בישראל.

ה גרם לאנסים — ולאשתו של
]*) אחד מהם, אם נכון חשדה של המש טרה
— להידרדר לדרגה זוועתית כזו
של התנהגות חייתית, לאבד, פשוטו
כמשמעו, כל צלם אנוש?
חשוב לזכור, ש־ 14 האנסים לא היו
חולי־מין, מטורפים נמלטים מבית משו געים.
הם היו 14 צעירים ישראלים רגי לים,
נורמליים לכאורה. כולם היו, במק רה
זה, בני עדות המזרח. הם לא אנסו
אשד, זרה — מתוך מניעי שנאה. הם לא
אנסו ערבייה, או נוצריה. הם אנסו צעי רה
בת עדתם.
חשוב גם לזכור ש־ 14 האנסים לא היוו

בכך מתוך הסיפור שלה במשטרה. כמו
במקרה של בחורה, שגבר נכנס לביתה
ואנס אותה שלוש פעמים באותו לילה.

• סיפוק מיני: האנסים, בדרך כלל,
אינם נהנים מינית מהאונס. קיים פה
גם הגורם של אי־נוחות פיסית. קולות
פתאומיים, מקום צר ולא נוח, התנגדות
הקורבן וכדומה. במקרים רבים האנס
נכשל, מבחינה מינית, בגלל הפחד וה התרגשות.
אז, בגלל תחושת הכישלון,
הוא מתעלל בקורבן.

התנגדות
ך מקרים רכים הקורבן אינה מת *״
נגדת, כשהיא רואה שאין לה סיכוי.
היא מודעת לעובדה שיש סיכוי גדול
שהאנס יכה אותה, כדי להשתיק אותה.
בברקלי אירע מקרה של כושי בן
17 שאנס 33 בחורות בחודש אחד. הוא

פשוט נכנס לחדר ואמר לנערה :״אל
תתנגדי. יש לי סכין.״ הבחורות המפוח דות
היו שוכבות בשקט. אחרי שגמר,
היד, אומר :״עכשיו אני צריך ללכת.
אמא מחכה לי בבית.״
״אי-אפשר לדרוש מר,אשר, התנגדות
מכסימלית,״ מסביר ד״ר אמיר .״די ב איום
די לעורר פחד ולשתק כל התנג דות.
אם כי יש גברים שעצם ההתנג דות
של האשד, חשובה להם, כי זה נותן
להם הרגשה של כיבוש.״
קבוצת הגיל של האנסים היא

בעיקר בין 18ל־ ,30 כשהרוב בגיל .24
תשובה באמצע ה אונ ס

ד״ר מנ ח ם אמיר, מחבר ה מ חקר, ביקש
לזכות בישראל בשיתוף־פעולה מצד המש טרה•
לגודל תד ה מ תו לא זכה בבן.

ך* וכמה קלאסית לכך היה האונס
1של חיילת חיב״ה על שפת הירקון״
באוגוסט . 1970 שלושה ערבים יפואים
ניגשו אל מכונית חונה, מאחורי מגרשי
התערוכה, הוציאו מתוכה את הבחור,
השתיקו אותו במכות ואיומים, והחלו
אונסים את הצעירה שבחברתו, שוטרת
חיב״ה. בעוד שניים מהתוקפים שומרים
על הבחור, ניגש השלישי אל הבחורה,
קרע את בגדיה, והחל מתפשט.
כאשר קרב אליה, התחננה החיילת :
״רחם עלי. תעזוב אותי.״ לא היה דבר
שאילץ את האנס לענות לה. היא היתד,
בשליטתו, לא יכלה למנוע ממנו את
ביצוע זממו. למרות זאת, ענה לה :״אני
חייל. תעשי לי טובה ותתני לי.״
שוב נזקק האנס, פרימיטיבי ככל ש הוא
— ואולי דווקא בגלל זה — לנסות
ליצור את היסוד של שיתוף־פעולה, של
הסכמה מצד הקורבן.
צורך זה בשיתוף פעולה, באשלייה
של הסכמה, חוזר שוב ושוב. במקרה
אחר, ביקש האנס מהקורבן המיועד ש תתפשט
בעצמה. שוב במקרה אחר, כא שר
ניסתה הקורבן לרכך את ליבו
של התוקף בטענה שיש לה בעל, היתד,
התשובה :״אז מה אם תתני לי? תוכלי
להגיד אחר כך שלא הסכמת.״

החוקו הישראלי
התוקף

והקורבן

בדרך כלל,
אותו גיל.
הבדלי גיל גדולים אפשר למצוא ב מקרי
אונס הנעשה תוך כדי פריצה
לבית. אז, בדרך כלל הפורץ הוא צעיר.
הוא מוצא לפניו אשה משותקת מפחד,
וזה מעלה במוחו את הרעיון: אם יש
פה אשתה חסרת־אונים, למה לא לנצל
את ההזדמנות?
ככל שהתוקף מבוגר יותר, הוא נוטה
לאנוס נערות צעירות יותר. שכן הוא
לוקח בחשבון את ההתנגדות של הקור בן,
וחושש מפני הכוח הפיסי של נערה
יותר מבוגרת. הוא משתדל לספק את
הצורך המיני שלו בעזרת קורבן קטן
ולא מסוכן. אין הכוונה כאן לאונס של

ילדות קטנות. מקרים כאלה הם בדרך
כלל פתולוגיים.
אנסים רבים משתדלים לשמור

על אלמנט של פיתוי. במקרים רבים
הם מנסים להפוך את האונס להרפתקאת
אהבים על־ידי זה שהם מדברים עם ה נערה
בזמן המישגל. שאלות כגון :״את
נהנית? נכון שאני גבר טוב? נכון שאת
רוצה עוד חוזרות שוב ושוב.
עבר פלילי

בני

ך* שהאנס רוצח את הקורבן — זו ב־
^ דרך־כלל תאונה, או בגלל איבוד עש תונותיו.
יש רק מקרים מעטים של
סדיסטים, הרוצחים בכוונה.
אונס קבוצתי: בדומה לאונס ״פר קבוצתי
הוא סוג
טי״ ,גם אונס
פשע אופייני בעיקר למתבגרים וצעי רים.
הגילאים שהיו מעורבים במעשי
אונס כאלה: בני 15 עד .24
• גם אונם קבוצתי מתבצע בקרב
חברי אותה קבוצה חברתית. לרוב, מת גוררים
התוקפנים והקורבן באותה שכו נה
ממש, נפגשים ברחוב בשכונתם לם־

.הם אנסו אותה, שוב ושוב, במשך 84 שעות רצונות
ני מקרה האונס.
תופעה זו נראתה היטב באונם ד,־14
בראש־העין, שם פגש יוזם האונס את
פרחיה — בת עדתו — בדיסקוטק מקובל
על שניהם, בה נהגו החבריה להת אסף.
העובדה שהיתר, זו פרחיה שפנתה
אליו, רק עודדה אותו במסקנתו כי יזכה
לשיתוף־פעולה מצידה.
>• אנסים קיבוציים חינם בעלי עבר
פלילי עשיר יותר, לרוב, מאנסים פר לרוב
גם, העבר הפלילי שלהם
טיים.
כולל פשעי־מין רבים.
אונס קבוצתי נוטה לרוב להיות

מתוכנן יותר מאונס אישי. התיכנון מת בטא
בכך שהתוקפים מעבירים את ה קורבן
ממקום חטיפתו למקום ביצוע
האונס. גם עובדה זו חזרה על עצמה
באונם ה־. 14
• באונם קבוצתי, מפעילים האנסים
מידה רבה יותר של אלימות והתעללות-
פיזית ומינית גם יחד — נגד הקורבן,
מאשר באונס אישי.
• אונם קבוצתית נוטה להיות ממושך
יותר מאשר אונס פרטי — לא רק בגלל
ריבוי המשתתפים, אלא גם בגלל שעדר
האנסים אינו מזדרז לוותר על קורבנו,
ממשיך להחזיק בו, חוזר ומתעלל בו,
מכה אותו, ואונס אותו שוב ושוב.
גם עובדה זו חזרה על עצמה באונס
ה־. 14

אונ ס —
או עליל ה!

.אל תתנגדי;״י אמו האנס.

״ר אמיר ערך את מחקרו בסאן-
1פרנסיסקו. כמדען, הוא מסרב לק בוע
מפורשות כי אכן כל מסקנות מחק

תואמות גם את המצב בארץ. הוא!
מסכים שזה מאוד סביר, מן הסתם — ן
אולם ללא בדיקה ספציפית של החומר*
המקומי, אין הוא רוצה להסיק סופית.
את מחקרו ערך אמיר כאשר עבד,
במשך שלוש שנים, כשוטר בקליפורניה.
כאשר חזר לישראל, רצה להמשיך בע בודתו
המשטרתית, לצורכי עבודתו המ דעית.
אולם משטרת ישראל סירבה ל קבלו.
מן הסתם, אין למשטרת ישראל
מחסור במומחים, ומשום כך היא יכולה
לוותר על שירותיהם של מדענים כא מיר.
כאשר התבטא אמיר, עם בואו
ארצה, כי לדעתו קיימת תחילתו של
פשע מאורגן בישראל — נותקו לגמרי
היחסים בינו לבין המשטרה. עד כדי
כך, שהמשטרה סירבה לאפשר לו להש תתף
בתוכנית השעה השלישית בטל וויזיה
בנושא הפשע.
במחקרו הגדול, שהתפרסם בעיתונות
המקצועית בארצות־הברית, חקר אמיר,
במשך שנה תמימה, כאלפיים תלוגות
על מקרי אונס. מתוכם, הוכחו 800 כאו נס
אמיתי, לא סתם עלילה.
תוצאות עבודתו הממושכת הסתכמו
במחקרו הגדול. למי שאינו מדען, קל
לראות שמסקנות אלה נכונות, בעיקרן,
גם לגבי המצב בארץ. אותם ליקויים
נפשיים, אותם מתחים חברתיים, גור מים
לאותן תוצאות: התוצאות המאפשרות
לגבר, שאיזונו הנפשי והחברתי
מורער, להפעיל אלימות, להשתתף בפעילות
מינית, ולמצוא לו קורבן — הכל
בגוף אחד: גופה של אשה.
התוצאות הגורמות לו לחזור להיות
חיה בג׳ונגל.

1הבושה הגדודה
שבוע שיגרתי ואפור.
חוא יימשך כן וזר־נ
ח זמן. עליכם לחי־שמר
לא לעבור א ת
חגבול ולתפקיד א ת
עתידכם ניד הגורל.
תקופת הפרידה שלך
מאדם קרוב אליך תי 21
במרס -
משך מעבר למצופה,
20 באפריל
אבל בסופו של דבר
הוא ישוב אליך. קבלי
או תו כ מו שהוא והשלימי עם גורלך.
א ת לא תצליחי נ שו ם פנים ואופן לשנות
או תו ורק תזיקי בכך. הקניי ה הגדולה
תיד ח ה

או ת ה תיכננת זה זמן
רועשים.
נוספת. לבשי נגדים
פעם

1(111ג

הנסיעה לא תתבטל,
ואס תתבטל — תבוא
במקומה הבטחה קו סמת.
עיסקה גדולה,
אותה החלטת לבצע,
תצא סוף־סוף לפועל.
היא גס תישא רווחים
גדולים. נסה להשתמש
בכסף שתרוויח פעם
נוספת, אבל בזהירות. להצלחה תיתן אל לסנוור אותך ושקול כל צעד בטרס ביצעת
אותו. את, בת שור, עירכי בשבוע זה
את כל הקניות שתיכננת. במישור הרומנטי
אומנם צפוייה לך הצלחה, אך היא היא חולפת. האהבה האמיתית
רק זו שמגלה דך ידידך הוותיק.

השפעה חיובית בעניי נים
כ ספיי ם תי פסק
השבוע, ותיאלץ להס תדר
בכוחו ת עצמך.
צער נוסף ייגרם לך
בעקבות הב טחהש הופרה,
אך בסופו של
דבר תצא נשכר מכל לך צפוייה
העניין.
ן ! 1 2ג מ אי -
בי תי
מעניינת
ה תפ ת חו ת
בשטח הרומנטי, אך
אל לך לנ סו ת להחי שאת התהליך, ני לא
תצליח בכל. תן לדברים לרוץ מ אלי ה ם.
-למ5י;

הקצב המהיר של עסקיך יתגבר. ותיאלץ
לעמוד בלחץ. שמוה על כוחותיו ואל
תגזים, פן תישבר. אל
תהסס לדחות עיסקות,
אפילו אם הס טובות
ועשה. קודם כל את
הדברים אליהם הת חייבת.
בני משפחתך
יעמדו לצידך ויביט
את המצב, כל זמן ש תקדיש
להם תשומת
לב. בת מאזניים: הוא
לא מיועד בשבילך.

חוו]1״0

ת פ סי ק לתכנן כל צעד בקפדנו ת רבה כל-
״ כך, והפסק לפחד מ הצל
של עצמך. מקו ריות
והעזה הן ה תשתבאנה
לך כונות הצלחה. גילוי חשוב
עשוי לקדםאתה-
קאריירה שלך, בתנאי
שתדע לנצל או תו כיאות.
במישור הרומנ!
8 3 0 9 0טי — כדאי שתשתדל
יותר להבין לליבה.
א חר ת, היא תחפש מישהו אחר, וזה חבל.

עקת

בת־זוגך מאוכזבת ממך.
הטובה ביותר היא להגיד
את האמת ישר בפרצוף.
שתף בחורו״
תיך את האנשים הק רובים
אליך. ישנם כל
הסיכויים להחזירה ל חיקך;
אתה עומד בפני
תקופת רגיעה. נגמרו
ההסתבכויות שלך ברוב
השטחים. הישמר
לך מעיסקות חפוזות.

סאומיס

היומיים הראשונים של
השבוע מתאימים לעריכת
חשבון נפש ולהבהרת
מטרות לטווח
ארוך. דאג לכך שתימצא
בחברתם של ידידים
מהימנים וריאליסטיים,
שינכלו להדריכו
ולסייע לך בקבלת
החלטות חשובות,
היה זהיר בכל
הנוגע להוצאות כספיות שתקבענה את
עתידך מבחינה חומרית לזמן ארוך.

אל תאמין ל הב ט חו ת
ב מ קו ם לך שניתנו
עבודתך, ותפ סי ק לה יות
נאיבי. דאג שכל
תישמרנה, זכויותיך והבטח או תן ב חוז ה.
הקרירות של ב ת זוגך עוד תימשך אליך קצת, אך א ם תגלה 0 0 2 2 X 0 1
הבנה ולא תלחץ, זה
יעבור. לביא ה — אי רועים
חבר תיי ם בחבר ת ה של אי שיות מב-
ריק ה יגרמו לך הנאה והתרגשות. השבוע
גם תגיע אליך תשובה למכ תב ששלחת
לחו״ל. אםאתה בעל חזו ת חיצונית
בהירה אל תהסס השבוע לה מר
על האדום. סיכוייך לזכות מוב ט חי ם.

השבוע תנחל תבוסה,
כתוצאה מעודף הביטחון
העצמי המופרז
שגילית. או אין דבר,
הירגע, מפני שבסופו
של דבר אתה עשוי
להפיק תועלת מכל

העניין. כדאי שתפסיק
להתרוצץ ותשב קצת
לחשוב על הבעיות
אשר מטרידות אותך
באמת, ולא על אלה שנדמה לך. הקדש
<(ת מלוא המרץ להתקדמות בעבודה
בתולה —
משתלם.
שז.1
1תיווכח
אל תבזבזי את כל כספך סל בגדים.

11111

דע כי הדרך

[1שו 11
} 2ב גו נטבר ־
20בדצמבר

*0111
* 1יי!

שבוע מלא פעילות, מצפה לך, גדי, בשטחים
רבים. חלק משאיפותיך בעבר —
יתגשמו סוף־סוף. עיס־או

גדולה,

אתה מתכנן כבר הרבה
זמן, תצא לפועל.
בחיי המ שפחה רגיעה.
לך ב ת גדי, מצפה הפ תעה
מצד אד ם קרוב
או תו טיול ביותר.
תיכננת זמן רב, ייצא
אל הפועל; הוא י קנ ה
שביקשת.

יו 43

השתדל לא להציק לחבריך לעבודה, כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם הטוב.
היחסים המתוחים
עם בן זוגך ישתפרו בעקבות
פגישה בלתי
צפויה עם ידיד קרוב,
אותו לא פגשת זמן
רב. אל תיקח על עצמך
סיכונים מיותרים
20בינואר -
18בפב רו א ר
בענייני כספים, ואל
להרפתקאות־תיכנס
נפל
פיננסיות קשות.

עכשיו הזמן בו אתה יכול ליפול בפח,
א ם לא תשמור על כל
הקשרים שלך ולא
תשקול אלף פעמים
כל הצעה. יו ם א׳ הוא
יום התנגשויות ובעיות

כספיות. הי ה זהיר ביו
ם זה. פגישה מיק״
רית שלך, ב ת דגים,
הופכת לרומן של קבע.
•9בפבו 1א ר -
אל תכתבי מכ תבי ם
?0במרס
חשובים ביו ם ד׳ הבא.

1נים

תמרורים

(המשך מעמוד )21
ל״י לחודש. מ־ 180ל״י אלה, נאלץ בנו
של עושה ההיסטוריה להתקיים.
לא היתד, זו הבושה היחידה שעשו
הוותיקים .״כשסבא נפטר,״ מספרת עליזה,
״באו מהעירייה וסגרו את הכניסה לבית,
וגם את חדר הסלון בפנים. מנדלה נו תר
בירכתי הדירה, כשהוא חושש בתחי לה
שיגרשו אותו בכלל לרחוב. הוא בכה
כמו ילד קטן, ונתקף ייאוש. הוא, שטי פל
באביו כל־כך יפה, חדל אז לטפל
בעצמו, הפד למוזנח.

רק לא
נדבות
^ מרות זאת, לא איבד בנו של ה /לוחם
הוותיק את צלם־האנוש שבו.
למרות מומו, ולמרות גילו, הוא מסרב
לבקש נדבות או תרומות, מפרנס את
עצמו בעבודות מקריות, כמו שמירה על
בניין מוקם או ניקוש עשבים בבתים.
הלירות הבודדות שהוא מקבל בתמורה
אינן מספיקות לו כמובן. לא תמיד הוא
זוכה לשלוש ארוחות ביום. אולם הוא
אינו מתלונן, ואינו מוותר על גאוותו ה אישית
.״כשהוא לא אוכל אצלי,״ מספרת
עליזה ,״הוא מוזמן לאכול על שולחנם
של ותיקי !מלבם, הזוכרים לאביו חסד
נעוריו. מנדלה מקבל את ההזמנות —
אולם מעולם לא יופיע בבית זר בידיים
ריקות. בלירות המעטות שלו הוא קונה
ממתקים וגרעינים לילדי המשפחה המז מינה,
ונעלב מאוד אם לא יקבלו את
מתנתו.״
ותיקי פתח־תקווה, בניגוד לפרנסיהם,
טורחים לזכור את מנדל׳ה בכל אירוע
משפחתי שלהם. כל שנה, בהתקרב ראש
השנה, מגיע !מנדל׳ה אל עליזה כשבידו
רשימה ארוכה וחבילת כרטיסי־ברכה, גע־זר
בה במישלוח בירכת שנה טובה לכל
מכריו.
עד מותו של קרוב משפחתו פרופסור
יואל ריבלין, היה מנדל מבלה את חג
הסוכות אצל הריבלינים. הוא היה קוטף
סכך, מעמיס אותו על כתפיו, ומיטלטל
עם הערימה הענקית בארבעה אוטובו סים
ממלבס לירושלים, מביא לריבלינים
את הסכך. בשנים קודמות, היה בונה ב עצמו
את הסוכה בביתו של אביו.

בן הגיבור
הפך לבעייה
לא שהאבא מת, וגם מביתו לא
נותר הרבה. פעם, היה הבית ברחוב
הרצל ,20 בו נולד גרעין ההגנה העצ מית
של היישוב העברי — מקום עלייה־לרגל
לצעירים וזקנים. עד לפני כעשר
שנים, היו מגיעים לבית שפירא, שהיה
אז מוקף גן מוריק ומטופח, קיבוצניקים
ועירוניים, חיילים וגימנזיסטים, מכל
קצוות הארץ. כדי לראות שמץ היסטוריה,
וכדי לשמוע את סיפוריו של אברהם שפי רא
הגדול.
כל זה, מת עם מותו של האיש. ובנו
של האיש — נותר גלמוד, כאילו היה
מת־חי.
הגיב יוסף פיינברג, ראש עיריית פתח־תקווה,,
:מזה שלוש.שנים שקיימת הח לטת
העירייה להפוך את בית שפירא ל בניין
ציבורי. לאחר שהקמנו בבית יד־לבנים
חדר לזיכרו של אברהם שפירא,
היתד, הצעה. להרוס את בית שפירא. אך
אני הצעתי לשפצו ולשמרו.
״אולם הבעייה היא מנדל שפירא. כל
זמן שהוא גר שם, אי־אפשר לעשות כלום.
אנחנו מוכנים לשקם את מנדל בבית־אבות,
אולם הוא מתנגד בתוקף לעזוב
את הבית. פעם נכנס לשם מהנדס העיר,
ומנדל׳ה היכר, אותו. כל זמן שמנדלה
שם, ידינו כבולות.״
״זאת בושה גדולה,״ אומרת. עליזה.
״בושה נוראה — להתייחס ככה לבנו של
אברהם שפירא. שלא לדבר כבר על מנ־דל
ה בפגי עצמו, בלי זכות אבותיו. הלא
הוא נפש כזאת יקרה. נותנים לו כוס
מים, טיפת חיבה — והוא מוכן לתת בח זרה
את הנשמה שלו.״

מצפיםלתינוק. בעוד כשלושה
חודשים, השחקן־קומיקאי מייל,
בורשטיין ורעייתו עדית. לזוג בן ב גיל
שלוש׳ .

שמו

צ פ׳יםלתינוק. המנחה
אל שי ורעייתו נהמה. לזוג שני יל דים:
בן בגיל 17 ובת בגיל .14

מצפיםלתינוק. בטהרן, ה שחקנית
הישראלית גדרה נאמן ובע לה
המהנדס הישראלי העובד בחברה אמ ריקאית
בטהרן.
נחוג. יום־הולדתה ד,־ 31 של האמר גנית
מרים עציוני. ילידת פולין, על תה
לארץ לפני 20 במיסגרת שנה,
שתתה הצבאי הי-
תה המזכירה של
בית החייל בתל-
אביב, אחר עב רה
לאמרגנות.

עציוני
נהוג. יום-
הולדתו ד,־ 32 של

גדעון

סאמט,

עורך המשנה של
הארץ, שנכנס ל סאמט
תפקידו
לפני מס פר
חודשים, זכה
באחרונה למנוי קבע בעיקבות הצלחתו.
קודם לכן היה במשך שלוש שנים עורך
גדי צה״ל והשתתף בהרחבתה של התחנה
הצבאית.
נחוג. יום־הולדתה ה־ 60 של אשת
נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון —

פט ניכסון.

נ י *טאו. בהקברידג /בריטניה, ה זמרת
הנודעת ילידת גרמניה קאתרינה
ואלנטה ( )41 והמלחין הבריטי רוי
כאד 25 ששכר לצורך המאורע את
התזמורת הפילהרמונית המלכותית של
בריטניה תמורת סכום של 2400 דולר.
חתגדשו. בסנטה מוניקה, אחרי
15 שנות נישואין, שחקן הקולנוע סטיב
מקווין ( )42 וניי ל אדמם, שנפרדה מ מנו
כבד ביוני . 1971

,מונה. לשגריר ירדו באו״ם, עם־
דול חמיד שאראף 32 שכיהן כשר
ההסברה של ממשלת ירדן מ־ 1965 עד
,1967 עת מונה לשגריר׳ירדן בקנדה. נפטר מהתקף־לב, בקיבוץ גן־

שמואל, בגיל ,65
כנימין (בניה) ־גריצ
בריס, בנו של המנהיג הציוני יצחק
גרינבוים. היה ממעצבי האסכולה החינו כית
של תנועת השומר הצעיר ונחשב ל אחד
מטובי המחנכים שלה.
נפטר. בבית־החולים המרכזי ב עפולה,
בגיל ,73 יעקם אגוזי, ממייסדי
גניגר ואבי היערנים של הקק״ל. יליד
פולין, עלה לארץ ב־ , 1919 היה ממייסדי
דגניה ב, ואחר ממייסדי גניגר וממארגני
העליה לחניתה. החל לעסוק בראשית
שנות ה״ 30 בייעור ונטע את העצים ה ראשונים
ביער בלפור. היה במשך מספר
שנים ראש המועצה האזורית יזרעאל.
נפטר. בגיל ,85 אחד משלושת
ראשוני כפר-סבא, בן־ציון זטלר, שע לה
לארץ ב־ 1904 מליטא, ונטע כרמים
ופרדסים על אדמות כפר־סבא.

נפטר. בגיל ,86 יוסף יודלביץ,
מוותיקי החקלאים בכפר־סבא שעלה ל ארץ
מרוסיה, ייבש ביצות בזכרון־יעקב,
התיישב ב־ 1931 בכפר־סבא והיה יו״ר
אגודת נזשק, אימון חקלאים חברי הס תדרות.

פטר. בתל־אביב, בגיל ,89 העי תונאי
משה פרגו, שהיה בעל טור
שבועי בעיתון בשפה ההונגרית אוי קלט,
שעל עובדיו נימנה עוד בעת היווסדו
בשנות ה־ 20 בהונגריה.
העולם הזה !,1803

טלוויזיה

לראשונה בחולדות הטלוויזיה הישראלית
תוכניות תיכנון ללא תיכנון
לניקדימון רוגל, מי שהיה בעבר המ מונה
על הטלוויזיה הישראלית, הודבקה
השבוע אימרת־שפר לא נורמלית :״הרבה
תעודות־עניות ראיתי בימי חיי, אבל ספר־עניות
כמו ספר־התיכנון החדש של הט לוויזיה
הישראלית עוד לא ראיתי.״
כבר הסעיף השני בספר פותח בבלוף :
״התקציב לעונת המישדרים הבאה קו צץ.״
אחר־כך מוצגת האמת — בצורה
עגומה ביותר :״אומנם הסכומים שיעמדו
לרשותנו גבוהים במעט ביחס לסכומים,
שעמדו לרשותנו בשנת התקציב ,71/72
אך ניתן יהיה, מחמת ההתייקרות והפי חות,
לבצע ולהפיק בכסף הניתן לנו פחות
ממה שיכולנו לבצע ולהפיק בשנת התק ציב
הנוכחית.״
האמת העירומה והפשוטה היא — שה תוספת
הגבוהה, לכאורה אך במעט —
היא תוספת נכבדה ביותר של 25 אחוז!
ההתייקרויות והפיחות אינם עולים על
סכום זה. מדוע, איפוא, יחול צימצום?
מנגנון מנופח. התשובות בעמוד ה תקציב
הן פשוטות ביותר, מדברות בעד
עצמן: התקציב לכוח־אדם עלה ב״ 25 אחוז.
דהיינו, המנגנון מנוסח, והמינהל גדל ומת רחב
בלי סוף. התקציב לקניית סרטים
קנויים מחו״ל עלה ב־ 100 אחוז. זהו הפי-
תרון הקל. התקציב לחדשות עלה. התק ציב
להפקות עצמיות — כמעט שלא עלה,
ביחס לדרישות.
שטיפת מוח. התוצאות של התיכנון
החדש הן מחרידות. לילדים קטנים, החס רים
עדיין חוש שיפוט ואבחנה, תוגשנה
בזו אחר זו, בשטיפת־מוח טלוויזיונית,
כמעט אך ורק תוכניות קנויות מחו״ל:
נשים קטנות, אוטו קונזותייס, משפחת פו־טרידג;
ילדי המסילה, איבנהו. תוכנית

זמר שלא ג מ קו ס
כאשר החלו צילומי הסרט התיעודי של
התוכנית בערבית זו בעייתך, שתעסוק ב נושא
העישון, החליט העתונאי המראיין
בשדה מוחמד ואתד להביא בפני המצ למה
שנים מידידיו, בני כפרו, כפר ג׳ת.
בשלבי העריכה החליטו המפיק היוצא
יעקב למדן והבמאי היוצא יצחק (ג׳קי)
גורן, כי אחד מידידיו של ואתד פשוט
לא נראה טוב על המסך, ואילו השני —
לא אמר שום דבר חשוב. שניהם הוצאו
מן התמונה.
ומה עשה המפיק החדש של התוכנית
נתן כספי העבדקן י הוא עשה בעיות :
כספי, שהוא זמר בעבר וחבר שלישית
זמר ירושלמית, עשה מעשה לא יפה: הוא
הלך וזימר את סיפור ההוצאה מן התוכנית
באזניו של ואתד, העלה את חמתו כלפי
מעסיקיו הקודמים, שעברו בינתיים לתוכ ניות
אחרות.
אגב, משונה היה לשמוע, כי כספי, ש הוא
סטודנט לערבית באוניברסיטה העב רית
בירושלים וחסר בל נתונים טלוויזיו ניים,
עבר מיכרז של מפיק בטלוויזיה
הישראלית. להשוואה: שתי עוזרות ההפ קה
הצעירות של כספי ולמדן עליזה
ליון ו צי פי גופר, לומדות הרבה לפניו
בחוג לערבית של האוניברסיטה ולשתיהן
יידע ונסיון רב יותר בתחום הטלוויזיה.

אז הר הלמ פי קי ם
אזהרה חריפה ביותר העבירה התאחדות
בעלי בתי־הקולנוע לאיגוד המפיקים כארץ
כדי לפוצץ את המשא ומתן המתנהל
בין רשות השידור לבין איגוד המפיקים,
בדבר הקרנת סרטים ישראלים בטלוויזיה
הישראלית בעונה הקרובה. תגובת אחד
מראשי האיגוד היתה :״חושבים״.

טום ג׳וגס
טוס ג׳ונם,

עולם הזה 1803

שיופיע בטלוויזיה היש־

צולם קטע של ניתו׳ והתעלסות
במאי ;ומקפ רי

עי רו ב ט לוויזי ה
חבילות מגרינפילד הוא סרטון באו רך
של 50 דקות שהופק על־ידי מחלקת
הדראמה של שידורי-ישראל, במיסגרת
תיאטרון שידורי ישראל.
הסרט הופק לפי תסריט שכתב יעקב
אביב, לסיפור שכתב הוא עצמו ושפורסם
בקשת.
נושא הסיפור: זקנה המקבלת כל חייה
חבילות מגרינפילד, ארצות־הברית, שם
.חיה אחותה, שב שעתו
היתד. לה
הרפתקה עם בעלה
המנוח של הזקנה.
באחד הימים זוכה
בהגרלה : הזקנה לארצות־נסיעה
הברית.
היא נוס עת
לאחות, רואה
אותה ׳ אבל אינה
מדברת עימה. היא
באה על סיפוקה
בהיווכחה שהאחות
ברנשטיין־כהן
חיה

(עדה
חיים יותר עלובים
משלה.
כאשר החלו צילומי הסרט, התחבט ה צוות
בבעייה איך לשנות אתתדמיתה
של הגיבורה, מרים ברנשטיין־כהן, בתכי פות
רבה, לפי דרישות התסריט. פעם היא
אשה בעלת שיער שיבה, מופנמת, אלמנה
זקנה שלא יצאה מד׳ אמותיה, ופעם היא
אשת־העולם, צבועת שיער -אלגנטית, ה צריכה
לצאת למסע לארצות־הברית, לא חר
שזכתה בפרס מטעם חברת שימורי
כרוב — כרובלון.

את בעיית השיער הצבוע פתרה המ אפרת
תמי תמוז באורח יסודי ביותר. חליפת
המסע נלקחה ממלתחתה הפרטית של מרים
ברנשטיין־כהן. לצורך הצילומים, נתלתה
החליפה בין חליפות אחרות בכל־בו שלום,
שם היה על הזקנה לקנות אותה. פתאום
נכנסה באקראי לקוחה ולתדהמת הצוות
בחרה בדיוק בחליפה של ברנשטיין־כהן.
ראלית ביום שלישי בתוכנית קנויה של
בידור חו״ל, שוב נמצא בחדשות. הפעם
חוששים מיליוני מעריציו, כי הזמר הוולשי
הנמרץ הולך ומאבד את קולו. הסיפור
החל להתגלגל ככדור שלג, לאחר ש־צ׳
רלס, הנסיך מווילס, פגש בו באקראי
בהצגת גאלה בלונדון, ונסיך הזמר מוולס
דיבר אליו משום מה, בקול דקיק וחלוש
ביותר. הסיפור שהתפרסם בירחון אמ ריקאי
תחת הכותרת — ״מדוע צחק טום
ג׳ונס לאזהרות הרופאים״ — עורר חרדה.
הסביר ג׳ונס באותו קול דקיק בראיון
עתונאי, כי קולו המדבר שונה בדרך כלל
מקולו המזמר. מצד אחד סיפר ג׳ונס ב אותו
ראיון, כי המומחים לדבר אמרו לו
שאין לו מה לדאוג. מצד שני, גילה בלי
משים, בהמשך דבריו, כי רופאיו אומנם
הזהירו אותו קשות מפני מאמץ יתר ו שתיית
בירה מופרזת העשויים להביא ל אבדן
קולו .״כל פעם שאני מזמין מומחה
הוא מזהיר אותי שאני מאבד את קולי.
הפסקתי להזמין מומחים,״ סיכם זמר הפופ
מספר אחד, שלמד פעם פיתוח קול כזמר
מיועד לאופרה. ג׳ונס, שהוא כיום מולטי-
מיליונר, בעל מטוס סילון פרטי, נשוי
ואב לבן, הסכים בינתיים לעצה אחת בלבד:
הוא הפסיק לשתות בירה והחל לשתות
שמפניה. אולם ליתר בטחון פתח ג׳ונס
בקאריירה צדדית מבטיחה והחל להופיע
בסרטי קולנוע המאפשרים לו להרוויח
יותר ולשיר פחות.
של יחסי-ציבור מזכירת לתפקיד
השחקנים, סוכנת הציעה
כרובלון,
לביאה הון את שחקנית בוסתן ספרדי
מיכל נדיבי. מטרת הבמאי עמק פרי היתד,
לאייש בתפקיד זה נערה אנטי־סקסית, כדי
שלא להיתפש לשיגרה. לפי התמונות, וב שיחה
הקדם־הפקתית, התברר שהנערה,
אם כי זה לא החמיא לה, מתאימה לתפ קיד.
שונה לחלוטין היתר, ההתרשמות
מחמוקיה אחרי ראיית החומר המצולם.
נתברר, כי היא גנבה את ההצגה בסק סיות.
שלה.
אולם הכי מוצלחת בצוות היתד, הגברת
הראשונה מרים ברנשטיין־כהן, שהיא בת
80 פלוס, לא חלתה ולא התעייפה, אבל
כאשר התעכבה במספרה חיפאית שעות
מספר לפני הפלגת האוניה נילי, יצא
הצוות מגידרו. רק ברגע האחרון כאשר
היא הופיעה סוף־סוף בצורה דראמטית
פג המתח, ואפילו רב־החובל הנוקשה,
נמס ליבו והוא היד,
מוכן לעכב את ה הפלגה
לצורך הצי לומים.
הצילו
במהלך
מים
אירעו מספר
אפיזודות משעש עות.
באותה סצי נה
שימש השחקן
ברוך ברקין בתפ קיד
קצין־אוניה, ו עד
שצוות הטלווי זיה
התכונן לצילו נדיבי
מים,
מילא ברקין תפקידי ברצינות
קצין־ימי, מאחר שזוהה בטעות על-ידי
ימאים ושוטרי־המכס כאחד מקציני נילי.
רוב הצילומים נערכו ברחוב ביל״ו
בתל-אביב — שמורח־טבע של בתים יש נים
משנות השלושים המוקדמות. לגיבורה
הראשית, שהיא אלמנה זקנה ובודדת,
לא היו יחסים טובים עם בני-אדם. לעומת
זאת, מילאו חתולים בחייה תפקיד חשוב.
סמי וסוסו המקורית מורדת. במקומה יוקר נו
סרטים זרים. תוכנית הבידור המוצלחת
מה למעלה מי למטה, שהיתר, צריכה ליה־פך
לתוכנית חודשית, תימשך כתוכנית
לחגים בלבד.
ערבים שלמים יהיו מעתה על טהרת
תוצרת חו״ל. עד עתה הוגשו שתי תוכ ניות
בידור בשבוע: אחת בידור ישראלי,
אחת בידור חו״ל. מעתה. תשודר תוכנית
בידור אחת (בימי א׳) שתהיה פעם יש ראלית
ופעם מחו״ל. כלומר — כמות
הבידור תרד בחצי. אחרי הבידור, תובא
לשידור בימי א׳ תוכנית תיעודית — קנויה
ברוב המקרים. במילים אחרות, צפויים לנו
ימי ראשון קנויים בלבד, בדומה לימי
שישי העכשוויים, שהם בזיון לכל תחנה
המכבדת את עצמה.
וזה — כאשר גם ימי ד׳ הם קנויים
(סרט קולנוע) ,וכן רוב ימי ה׳ (משחק
השבוע, דראמות קנויות ומערבונים) .בלי לות
שבת, לפי התיכנון החדש, יהיה אומ נם
איזשהו צביון ישראלי מקורי, אולם
את גולת הכותרת יהוו סרטי־מתח של
אלפרד היצ׳קוק, סידרה היסטורית על
הנרי השמיני, ודראמות קנויות. המאבקים
הדראסטיים שהולידו — ועדיין מולידים
— את הטלוויזיה הישראלית, הוכחו ב־תיכנון
החדש כעקרים.

תדריך
• סרט השבוע (ינם ד׳ ,22/3
)20.40 הנמלט — סרטו הקלאסי של סיר
קארול ריד משנת 1947 על שעותיו האח-

הבעייה שעמדה בפני צוות הטלוויזיה,
היתד, איד לאלף חתולי רחוב כשחקנים.
הפיתרון: התפאורן הראשי, אמיר גור־ביץ,
נכנס לבית־מרקחת סמוך, קנה כדו-
רי־שינה וסימם את החתולים, שנתפתו
לבלוע את הסם
יחד עם מעדני־חלב,
סרדינים ו דבש.
אולם מרים
ברנשטיין־כהן למ דה
על בשרה, ש גם
חתולים ישנים
מסוגלים לשרוט.
בפעם הראשונה
בתולדות הטלוויזיה צולם הישראלית
קטע של פיתוי ו התעלסות
בעירום פוקס חלקי. בחנות־בדים
בבית רומנו בתל־אביב.
הזקנה, יוכבד שיף נזכרת בה־זיותיה
כיצד תפשה בשעת מעשה את
בעלה המנוח יהודה (יהודה פוקס) מת נה
אהבים עם אחותה הצעירה גוטה (עדה
סל) .הערת הבמאי :״הם לקחו את העניין
ברצינות גדולה מדי.״
מיל,ריס יוצאי־דופן לא חסרו בהס קה:
בתפקיד הפקח העירוני שיחק שמואל
וולף, מי שגילם תפקיד בסרט חצי־חצי.
פתאום עבר במקום פקח עירוני אמיתי.
השניים עמדו זה מול זה, בהו אחד בשני
כמו שני תרנגולים ניצים, עד שהפקח
האמיתי -פתח את פיו ואמר :״זה עוד
יעלה לך ביוקר. אני אגיד להרמן.״ אחר-
כך המשיך ללכת כשהוא ממלמל לעצמו:
״איזה חאנטריש.״
כאשר שכר מנהל הייצור אילן לוין
כיסא־גלגלים לצורך נשיאת המצלמה, הו סיף
עמק פרי ואמר לצוות כל פעם מחדש,
כי לכיסא מיועד גם תפקיד נוסף. מה
שהוא לא גילה היה מהו התפקיד הנוסף:
לשאת אותו עצמו, כאשר נפל מרוב
עייפות בתום הצילומים.
רונות של איש מחתרת הנימלט ממעצר
בזמן המרד האירי. סרט שקיבל משמעות
אקטואלית מחודשת בשנתיים האחרונות,
על רקע המאורעות בבלפאסט ובלונדונ־דרי.
משתתפים: ג׳יימס מייסון, קתלין
ראיין ורוברט ניוטון.
• הסינים ניוס א׳ — 20.20 ,26/3
סרט תיעודי ישן, שאבד עליו הכלח, על
סין הקומוניסטית ואזרחיה בעיניים אמ ריקאיות
בעידן שלפני ביקור הנשיא ניק-
סון בסין.
• בידור ישראלי (יום א׳ ,26/3
— )21.10 תוכנית בקצב הכרך הגדול.
בהשתתפות: אושיק לוי, בועז שרעבי
ורקדנים בלהקת בת־שבע על רקע תל-
אביב. בימוי וכוריאוגרפיה — דני בינ־סטד,
צעיר בלונדיני, שהיה בעבר רקדנה
המוכשר של להקת ג׳ז פלוס, הפסיק קא-
ריירה עולה בריקוד מודרני, כדי להת גבריאלי.

מסר
לציור. מפיק — אורי
• בומרנג (יום ג 20.20 ,28/3
שמירת חוקים והפרתם, בהשתתפות מפ קד
מחוז ירושלים של משטרת־ישראל,
שאול רוזוליו, פרקליט המדינה גבריאל
בך, היועץ המשפטי של עיריית תל״אביב
עו״ד ורשובסקי ונציג אחד, שידבר אולי
על הפרות החוק של נציגי המימסד וה מפעלים
הגדולים — העיתונאי ברוך נאדל.
מנחה פרופסור אמנון רובינשטיין. מפיק —
חנינא אמוץ. במאי — צבי דורנר.

מתי מותר לירות?

תו שבבאר ־ שבע

ובה השבוע

410 אלו י
רחמים עישה שזכה בפרס הראשי

ע ! /והלךמבהגקב 1ע -
מלאטוט 1כ 7ישבוע !

ח טיב תהס טו דנ טי ם

העולם הזה — כוח חדש
אוני ב ר סי ט ת תל־אביב
סטודנטים מכל הפקולטות
וכל השנים, הרוצים בפעילות
במיסגרת החטיבה (פעילות
אקטיבית/פסיבית —
מה שאפשר) —
יכתבו (לקבלת הזמנות
וחומר) :
ת.ד( 136 .סטודנטים)
תל-אביב
הפגישה הקרובה של החטיבה:

יום א׳ 23.4.72 בשעה 19.30
בנין רקנטי, חדר 203

(המשן מעמוד ) 12
נהרג עקב רשלנות בפתיחה באש מצד
השוטר. אני רוצה לציין שמומחה לבא־ליסטיקה,
השביר בבית המישפט שאם יו רים
מעוזי על מטרה במרחק 70 מטר (ב מרחק
זה היתה מכונית הואליאנט, כש־בשיירי
פתח עליה באש) הכדורים עלולים
להגיע לגובה חמישה מסר. לשוטר בשי רי
היה ברור שהירי שלו יכול לפגוע
בנוסעי המכונית, כשירה את 20 הכדו רים
לעבר המכונית, איפה האחריות
שלו?״

ה סי ב ה
ה א מי תי ת

** וסין! עו״ד קינג :״המישטרה וה־פרקליטות
הגישו את הבקשה לח קירת
סיבות־המוות של הלקוח שלי —
רק כדי לקבל חיפוי מהשופט לסגירת
התיק. סיבות־המוות היו ברורות, השו טר
בעצמו, אישר בעדותו, שירה על ה מכונית.
הוא לא הכחיש -שהכדורים של
העוזי שלו פגעו בעורפו של שאול.
לפי ״ האינפורמציה שקיבלתי, באורח לא
רשמי, נודע לי שהתיק היה גם אצל ה יועץ
המישפטי לממשלה, לפני שהוחלט
להעמיד את החומר לשיפוטו של השופט
מנחם אילן.
לגבי טענת בשירי כי פתח באש ל אחר
שנוסעי המכונית ניסו לדרוס אותו,
כשניצב באמצע הכביש, גילה הסניגור:
״שמענו בבית־המישפט את דבריו של ה שוטר
קיוקציל, אשר עמד בתחנת־הדלק
הסמוכה לזירת הדראמה. השוטר אמר ש הוא
לא ראה את בשירי עומד באמצע ה כביש
וקופץ לאחר שהואליאנט עברה
את ההצטלבות.״
להעניש 1עומתו, קובע סברין שראטד, סגן־
/פרקליט מחוז תל-אביב :״זו לא הי יתה
רשלנות במילוי תפקיד מצד השוטר.
הוא פעל בדיוק לפי פקודות הקבע ל שוטרים
בדבר שימוש בכלי־ירייה. ב החלט
אין להעניש אותו על כך.״
בפקודות הקבע של המישטרה בנושא
זה נאמר:
״השימוש בכלי ירייה עשוי להיות מוצ דק
במקרים מוגדרים ומיוחדים כמו:
• לצורך מעצרו או מניעת בריחתו
של איש הנאשם במעשה פשע חמור ואין
דרך אחרת לעצרו או למנוע את בריחתו.
• כדי למנוע את בריחתו של אסיר
לאחר שנידון על עבירה מסוג פשע, אם
אין דרך אחרת לעצרו או למנוע את ברי חתו.
לגבי
פתיחה באש, מורות התקנות, כי
איש המישטרה העומד לפתוח בא-ש יודיע
תחילה על כוונתו (על-ידי קריאה בקול
רם, על־ידי יריית אזהרה, או בכל אמצעי
אזהרה אחר) .מותר לוותר על ד,האזהרה
אם מתן האזהרה עלול לגרום סכנה מיי דית
לחיי איש המישטרה עצמו, או אם
האיש המוזהר יספיק בינתיים לגרום את
ההיזק שאותו רוצה השוטר למנוע, או אם
האיש שקיים צידוק לירות בו יספיק ל הימלט.
היה
זה סעיף אחרון זה ששימש כיסוי
במקרהו של בשירי.

מלנה שורה הורוביץ
^ וראיס לה שולה הורוביץ. היא
[ /בת 16 וחצי, ולומדת בתיכון העירוני
של נתניה, עיר מגוריה. יש לה שיער
בלונדי משתפך על כתפיה, עיני תכלת
צלולות ונקיות לחלוטין מאיפור, וקומה
תמירה. כל זה, ועוד שפע חיוכים שק טים׳
וטון דיבור ביישני. וכמובן ג׳ינס
הדוקים.
הגשם והברד, שבמחי יד אחת הפכו,
ביום השני השבוע, מאות צועדים עלי זים
ומאורגנים להפליא להמון משתרך
לאיטו ביאוש ובאפיסת כוחות, לא מנעו
בעד גילוייה, אי־שם בין אוהלי הגברים
במחנה הצעדה.
לאד,לי הגברים הגיעה שולה בגלל
האבא של החברה הטובה שלה. אחרי
שהצליח האבא לשכנע את בתו ואת
שולה להצטרף אליו לצעדה, השתכנה
ר,שלישיה העליזה באחד מאוהלי הסיי רים
של הגברים,
״אנחנו מפורסמות פה כשתי הבנות
שהגיעו לצעדה עם האבא שלהן,״ מחיי־

למה חיפש
נקמה?
ף* החלטתו של השופט, השבוע,
1 1לא סיפקה את מישפחת ההרוג. זו,
המשיכה להאמין בגיריסת הנקמה. גם ה שמועות
שפשטו, לפיהן שינתה המישטרה
את הוראות־הקבע לפתיחה באש, לאחר
הפרשה, עזרו רק להגביר את חשדותיהם.
אמר השבוע אביו של ההרוג, אברהם
סעיד שמואל :״אני לא מבין שום דבר
ממה שהשופט אמר. בשירי חיפש את
שאול כל הזמן. הוא נשבע שהוא יתפוס
אותו פעם על חם. הוא כעס בגלל שלא
הצליח אף פעם. ועוד יותר הוא כעס
ששאול קיבל רשיון נהיגה.״
״זאת היתד, הנקמה של בשירי,״ צעקו
אחיותיו של ההרוג ביציאה מבית ד,מיש-
פט .״לא נשלים עם זה.״
לא הן, ולא בני המשפחה האחרים, היו
מסוגלים להסביר כיצד יכול היה בשירי
לזהות את שאול, שישב רעול־פנים ב מכונית
דוהרת בחשכת הלילה.
אולם זאת היא כבר שאלה הגיונית.

נאש ובמים

צמד צועדים
שראה א ת
הנולד צועד בני חו ת א, תחתמ טרי האחת.

ר.ווונ!נו דו ה

מלכת הצעדה 1972

נ חו את

זוהר

כת שולה .״לא שזה מפריע לבנים לנ סות
להתקרב אלינו, אבל כשאנחנו מח ליטות
על מישהו כבלתי רצוי, אנחנו
מזכירות את האבא שלנו. זה מספיק.
אבל בדרך כלל זה נעים לגור יחד עם
הבחורים. הם באמת נחמדים, ומשתדלים
לתת לי כל מה שאני מבקשת.״

על בנות־גילה .״פעם היה גיל 18 נקו*
דת־מעבר מילדות לבגרות,״ היא או מרת
.״אחרי גיל זה יכלה הבחורה להת נהג
כמו מבוגרת. היום, הכל מותר כבר
בגיל יותר צעיר. אנחנו הולכים לדיס קוטקים
כמו מבוגרים, מבלים באותה צו רה,
ועושים את אותם דברים שהם עו שים.
כן, זה בהחלט מוצא־חן בעיני.
למה לא, בעצם?״
ככל חברותיה, אין מלכת הצעדה 1972
יוצאת עם בני־גילה :״אנחנו מרגישות
את עצמנו מבוגרות לעומתם. חוץ מזה
כבר גמרנו את כל מלאי הבחורים ב־בית־הספר,
אז מסתכלים על היותר גדו לים•
בצעדה קשה מאוד לקשור קשרים
קרובים עם הבחורים. כי יש המון בחו רים.
וכשיש יותר מדי, אז קשה ליצור
היכרות של ממש עם אחד,״ מסבירה
בעלת הנסיון .״דפנה. החברה שלי, ואני,
רק מסתכלות עליהם, ומחליפות דיעות
מי חתיך ומי לא. אבל שום דבר יותר
מזה.
״בינתיים, לפחות.״

** כלי שהתכוונו לכך, ספקו מאר-
גני הצעדה לגברים הצעירים שפע
של הזדמנויות לעזור לשולה. כי במח נה
הצועדים, שאוהליו התפלשו בבוץ
חלקלק, קשה מאוד להסתדר לבד. במ יוחד
לאנשים רטובים, עייפים ומיוא-

מטריות בית־אל

בניגוד לצועדים אל ה, ששמרו על היובש
והמודל, איבדו רבים א ת הח שק לתמ־שין,
לא חר המטר והבוץ הראשון,
בטרמפים.
לבית־אל להגיע ביקשו

שים, כפי שהיו הצועדים
הראשון לצעדה.

בתום היום

מבחינה זו היה לשולה הרבה מזל.
אילן גורי, הקיבוצניק התתמיר, ש־35
קילומטר של הליכה משותפת יצרו קיר בה
בינו לבין שולה, האיץ בה לאורך
כל הדרך. הוא אמנם עשה את זה רק
בשביל הספורט, אבל הודות להליכה

המזורזת הגיעו השניים לבית־אל עוד
לפני שהתחיל הגשם. קצת מתנשפים
מחמת המאמץ, אבל רעננים, עליזים, והעיקר
— יבשים.
בניגוד לרבים מהצועדים, שבעקבות
תלאות היום הראשון החליטו לנטוש את
המערכה ונראו יחד עם חפציהם בדרך
העולה לירושלים, נחושה היתד, החלט תה
של שולה להמשיך בצעדה עד הסוף:
״אני רואה בזה אתגר,״ אמרה בטון
הדיבור השקט שלה .״אני רוצה לראות
למה אני מסוגלת ועד כמה אני חזקת
אופי.
״אבל לא רק בגלל הספורט החלטתי
להשתתף בצעדה,״ היא מוסיפה .״אני
אוהבת לפגוש אנשים, ובצעדה אפשר
להכיר הרבה מאוד אנשים בבת־אחת..
אפשר לראות פה הרבה אנשים מעניי נים.״

וץ מספורט ואנשים מעניינים,
ו | יש לשולה אהבות נוספות. הים,
למשל. היא אוהבת אותו בקיץ, כי אפ שר
ללבוש אז בגד־ים .״אני מרגישה
הרבה יותר חופשיה בלי בגדים.״ אבל
גם בחורף היא אוהבת את הים, סתם
ככה. ללא סיבה. כשיש לה זמן ואין
עומס שיעורים, היא אוהבת לרדת לחוף,
להביט על הגלים ולחלום.
ויש לה, לעלמה, גם דעות ברורות
ומגובשות לגבי נושאים רבים אחרים.
כמו למשל ההתנהגות המקובלת כיום

השרון 1ע

חיילות שריון בצעידה אופיינית. למרות הגשם והברד, שמרו
החיילו ת על המורל, המשיכו לשיר בגשם, כשהן תו מכו ת
אחת בשנייה, מצפות לרגע שיגיעו למיפל ט ב מחנ ה בית־אל. ב ת מונ ה מימין: ה מלכ ה.

ברמל• מיקי אסטל• גלי הוס

כשאת יושבת בליל הסדר בחדר מלא מפה לפה באורחים המשבחים
אותך בכל פ ה -א ת מגיעה לתע לו את ראויה.
טרחת והכנת, אפיח ובישלת. טיגנת וצליח והתוצאה-שפע של מחמאות.
זו לא אגדה. זוהי מנת־חלקן של רבבות נשים אשר נוכחו כבר
בנפלאותיו של תנור פזגז.
כמה הוא מקל על העבודה, כמה הוא ננח להפעלה, כמה הנא נאה
בעיצובו, כסה קל להיות עקרת בית טובה בעזרת אחד מתער׳ ״שגד־
־״־ 1 3ג 1רוצה שתהיי מרוצה.

העולם הזה 1*03

במדינה

נן־ציון אפשטיין

פשעים

06126561

מ תנ ה זולה
שעלתה ביוקר

ג׳ורג׳י ברוך לא היה אף פעם טיפוס
שזכר ימי היולדת. לכן היתד. הפתעתה של
אחותו, חנה יעקב שלמה באותו בוקר בו
נכנס והושיט לה חבילה מלבנית ארוזה.
״זה בשבילך,״ הפליט האח ונעלם מן
המקום במונית בה הוא נוהג.
חנה ההמומה פתחה את הקופסה וגילתה
בתוכה זוג נעלי־נשים חומות. אף פעם
לא שיערה לעצמה שאחיה נחן בטביעת
עיין לנעלי־נשים. הנעליים היו יפהפיות.
אך דבר אחד הוסיף להיות לא ברור. מה
היה הרעיון מאחורי המתנה. חישוב מהיר
גילה לחנה כי יום־האם עבר מזמן, ליום*
החתונה נותר עוד חודש ויום־ההולית
ניצב הרחק בסוף השנה.
כשניסתה הגברת המופתעת לנעול את
המתנה המסתורית, נתגלה עוד משהו מו זר.
הנעליים היו גדולות ב־ 3מספרים
לפחות מנעליה הרגילות. אך הנעליים היו
יפות כל־כך ומתנות מאחיה נדירות כל בך.
חנה החליטה כי שניים, שלושה מספ רים
לא יפרידו בינה לבין הנעליים.
לפי הכתובת שעל הקופסא הלכה לחנות
הנעליים של חיים בן־נעים שברחוב נוה־שאנן,
רחוב הנעליים הידוע של תל־אביב.
בבואה ביקשה מבעל־החנות להחליף את
הנעליים שברשותה בנעליים מאותו סוג,
קטנות יותר. בן־נעים, התבונן רגע בנע ליים
והודיע לחנה כי נעליים כאלה יש
לו רק במחסן.
פצצת זמן• בן־נעים יצא וחנה המתי נה,
שמחה על כי המוכר האדיב הסכים
ללא כל טענה לחילופין. אך בן־נעים לא
חזר עם נעליים. הוא שב בלווית מספר
אחר לגמרי. מספר בבגדים כחולים וכובע-
מצחייה וסמל מישטרודישראל עליו. כש השוטר
לצידו, הכריז בעל־החנות באוזני
המחליפה הנדהמת כי בעיניו אין היא אלא
גנבת פשוטה.
כל טענותיה כי את הנעליים הביאה
עימד, מביתה, לא הועילו .״מכירים את ה סיפורים
האלה,״ הודיע לה השוטר באדי שות
ולקח אותה לתחנת־המישטרה.
כאן ניחשה כבר חנה, כי המצב בכי רע,
פצתה את מקורה וסילסלה את כל הסיפור
על אחיה והמתנה הלא־מובנת. בזריזות
לא מקובלת, אחרי שקיבל מן האחות את
מספר המונית והתחנה בה עובד האח כ נהג,
הביא החוק גם את ג׳ורג׳י ברוך
למישכנו.
ברוך נתגל כטיפוס ספורטיבי, יודע מתי
נגמר המישחק. הוא הודה כי גנב את
הנעליים .״היתד, לי נסיעה ספיישל לבית־חולים
תל־השוחר,״ סיפר האח בעל־ד,מ תנות
,״איך שאני יוצא לחזור, אני רואה
ווספה עומדת על המידרכה ליד החדר־מקרי־אסון.
היתה עליה חבילה. עצרתי
האוטו, ואמרתי ניגש אולי פצצת־זמן או
משהו. הסתכלתי על החבילה לא עשתה
לי רושם מסוכן. ראיתי ככה הרמתי או תה
ונסעתי משם.״
דוגמא מח״ב־המרק. בבית כשפתח
נהג המונית את חבילת השלל, גילה בתו כה
שני זוגות נעליים. האחד גברי והשני
נשי. ג׳ורג׳י בן ד,־ ,29 נשוי ואב לשני יל דים,
החליט להפתיע בזוג הנעליים הנשיות
דווקא את אחותו. את הזוג הגברי שמר
לשימושו האישי.
במשך חקירתם גילו חוקרי מישטרת
קריית־אונו עוד כמה נקודות אור בעברו
של ברוך. גיליון הרשעות קודמות שסיפר
על עבירות שכולן גניבות קטנות מן הסוג
של סחיבת שבי תפוזים בשוק.
חומר הראיות הספיק לפתיחת תיק נו סף
נגד הגנב הזעיר. בבית־המשפט לימד
עליו סניגוריה עורך־הדין התל־אביבי,
דרור מקרין. בדברי ההגנה על מרשו אמר
עורך־הדין לשופט נחמיה בר :״זהו אדם
שהדחף לגניבה חזק בו מכוח הרצון.
הפסיכולוגיה מגדירה אותו כקלפטומן, ו קובעת
כי אין הוא אחראי לחלוטין למעשי
גניבתו.
״הנה רק בזמן האחרון,״ הוסיף עורך־
הדין ,״קמה סערה בארץ לאחר שחבר־כנסת
מסויים לא יכול היה לעצור בדחף
שהביא אותו לגניבת שני שקיות־מרק ב סופרמרקט.״
בגזר
דינו הוכיח השופט כי אינו רואה
את הנאשם כאחראי לגמרי למעשיו. שלא
כבקשתה של התובעת, עורכת־הדין יעל
לב, להכניס את הנאשם למאסר ממושך,
העדיף לדון אותו למאסר על־תנאי לשלו שה
חודשים ולחמש מאות ל״י קנס.

של מה שהיה חרק
מהנוף של תדאב׳
הקטנה, מספר:

באו נטכם
אוטובוס-
ש ת• חותוח?
ך חיטד מי עשה את פקקי־התנועה ה־
^ ראשונים בתל־אביב, בימים ששני
דייליז׳אנסים באלנבי בזה אחר זה נחשבו
לשיירה. לא זוכרים? האוטובוס־קומותיים.
מי שתל־אביב הקטנה בשבילו היא
השיר בחולות בלבד, יוכל בימים אלה
לראות נתח חי ונושם של התל־אביב
הזאת. הנתח מסתובב על 4גלגלים בר חובות
חיפה דווקא. הוא צבוע כולו אדום.
מקושט בסיסמאות פרסומת מודרניות ב תכלית,
וגורם שנית לפקקי־תנועה. אכן
אוטובוס הקומותיים חידש את ימיו כקדם.

הדגם הראשון

ברחוב וילנא. פעם נהג
אחד שכח שהוא נוסע עם
שני אוטובוסים על חראש
ורצה להיכנס למוסך דרך
ארלוזורוב. נו, הוא כבר
סידר את כל החלונות של
הקומה השנייה בבניין.״
אוטובוס הקומותיים הובא לארץ כדי
להוריד מעט מעומס הנוסעים במרכז תל-
אביב .״אבל הוא לא עזר לנו בזה בכלל,״
מוסיף בנצי ומספר ,״המונים היו באים
במיוחד בשביל לנסוע באוטובוס. אנשים

או טו בו ס שתי״ של הקו מו ת, שהובא ארצה
מאנגליה ב״ 1948ב עי סקה הראשונה עם חברת
״ליילנד״ .ליד ה או טובוס, מימין, בן״ציון אפשטיין, נהג
ה או טו בוס הראשון ולידו יעקב שוורץ, הכר טיסן דאז.

שבחיים שלהם לא היו נוסעים בקו .2
וזה עוד כלום. כולם רצו לנסוע למעלה.
לך תסביר להם שזה מסוכן. לא, הם
בשלהם: רק למעלה. הייתי נוסע, למטה
אין נפש־חיה ולמעלה הכל עמוס, בחיי,
כל סיבוב שהייתי לוקח, הנשמה היתר,
יוצאת לי מפחד שהאוטובוס יתהפך.״

רכב אמפיבי

ב שיטפונות של חודש דצמבר , 1951 כאשר נחל מוצררה
עלה על גדותיו, כיסו ה מי ם מכוניות רבות (בתוך
העיגול) .רק ה או טו בו ס של חברת ״המעביר״ ,בן שתי־הקומו ת בלט מעל ה מים.

^ יפור כפני עצמו היא התקופה בה
נכנס האוטובוס לשרות בקוו הנוסע
לראש־העין .״באותה תקופה,״ מגלגל בנצי
הנהג את סיפורו ,״היו כל עוזרות הבית
התימניות נוסעות מראש־העין לרמת־גן.
בשבע בבוקר . ,בתחנה, הייתי ממלא איזה
מאה חמישים ראש. היו יושבים שתיים על
ספסל, באה שלישית אומרת: תזוזו קצת,
זזים. באה רביעית אומרת: תזוזו קצת,
זזים. בלי הגזמה, איזה מאה חמישים
ראש. ליד קולנוע רמה היו כולן יורדות.
בחיי, מי שהסתכל מהצד חשב בטח ש-
אנייה הגיעה לא אוטובוס.״
״אני זוכר יום אחד,״ משלים בן־ציון
אפשטיין את מעגל סיפוריו ,״עלה לי
ערבי מיפו לאוטובוס. הוא עולה לקומה
שנייה ואחרי כמה שניות יורד אלי בריצה,
חיוור, רועד כולו, וצועק לי״ באוזן בער בית,
:הנהג למעלה ברח, האוטובוס נוסע
לבד.׳ כמה שניסיתי להרגיע אותו שאני
הנהג של שני האוטובוסים לא עזר. הוא
נשאר איתי למטה. לא הסכים לעלות בשום
אופן לאוטובוס שאין שם נהג.״

כיום מופעל האוטובוס בחיפה לצורכי
פירסומת בלבד. הוא נוסע ברחובות. מכו סה
כולו בפירסומות ומושך אליו עיני
צרכנים פוטנציאליים. חברת הפירסום
גלגלי־זהב, יוזמת הרעיון, נתקלה בקושי
בלתי צפוי להפעלתו. המנוע והמרכב היו
דווקא בסדר גמור בהתחשב בגילם המופ לג,
אבל נהגים לא היו. רישיונות נהיגה
לאוטובוס־קומותיים הוצאו רק בימי המנ דט.
מבין כל נהגי האוטובוסים בארץ נמ צאו
לבסוף רק שניים, מזקני הוותיקים,
שהחזיקו בידם רישיון כזה.

ו ^ ח ד מהם, בן־ציון אפשטיין בן ה־.59
ל? בנצי היה מוכן לשפוך כמה אנקדוטות
נוסטלגיות על הימים ההם והאוטובוס הזה.
״כשהביאו אותו היינו נדהמים. מפלצת
חשבנו, ממש מפלצת. היה לנו מוסך לאו טובוסים
בו׳חוב ארלוזורוב. הקומותיים לא
היה יכול להיכנס דרך הכניסה הראשית.
זה היה נמוך מדי בשבילו. היה צריך
לפתוח שער מיוחד בצד השני של המוסך

כיוס הפך ה או טו בו ס ל היו ת רכושה של חברת־פירטום
מכו סו ת שלטי
ה קו מו ת
שבשרותה הוא נוסע כששתי
פירסום. ה או טו בו ס שתמיד מ שן תשומת״לב ה ת חיל למצוא סוף־סוף א ת יעודו ה א מי תי.

האחרית

חוק !כויו ת

דומה לצעירים שגדלו בארץ, שהם בתחילת דרכם, אם
בצורת מתן הלוואות ואם בצורת הקלות מם.

בני ה אר ץ

שלו וברכה

אחת הבעיות ה מסעירות א ת הארץ היא הי ח ס גין
זכויות העולים החד שים לבין זכויות הוו תי קי ם.
כדי ל הסדיר בעייה זו בדרן חוקי ת, הישגו השבוע
הצעת־חוק :״ חו ק זכויות בני הארץ, תשל״ב — 1972״.
הוא כולל שלושה סעיפים :

( )1כל אזרח ישראלי, שמלאו לו 20 שנה. ושטרם
הגיע לגיל 26 שנים( ,להלן . -בן־הארץ״) ,יהיה זכאי
לכל אותן הלוואות, מענקים, הנחות והקלות במיסים,
להם זכאי, על פי כל דין או הסדר, עולה חדש.
בן הארץ יקבל את ההטבות דלעיל מקופת המדינה.
( )2עולה חדש בחוק זה — מי שבידו אשרת עולה
או תעודת עולה לפי חוק השבות תש״י — 1950 או
משזכאי לאשרה או לתעודה כאמור ובידו אשרה או
רשיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, תשי״ב.
כל דיון יהיה כפוף ויותאם להוראות חוק זה.
כנהוג,
קצרים :

16־ 13 במרס 1972
להלן דברינו בוויכוח על ס קי ר ת שר״החוץ על
פעולות משרדו.

אורי א מרי

:כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

״העויינות הערבית כלפי ישראל הי ת ח לו הטת,
מקיפ ה׳ זועמת, חדורת בוז וזילזול, מל א ת דימויים
מיפלצתיים, זורמ ת בכל עורקי החבר ה והתודעה,
מ טופ ח ת בחינוך, ב ספ רו ת ובהילכי־מח שבה, עד שהפכה
מעין אבר מאיבריה של הל או מיו ת הערבית עצמה.
היא הנותנ ת שהדחף שיביא לידי נטישת איבה זו,
וחיעקרות ממנ ה, חייב ל היו ת חז ק וממשי ביותר.״
״יש צורך בתמריצים ודחפים.״
״מתוך קרי א ה ומעקב א חרי המתרח ש עתה ב ת חו ם
התודעה הערבית במצריים, ובמדינות א חרו ת, נוכל
להאמין כי או ת ה מבוכה תו ססת וחיובית, המובעת
עכשיו, או ת ה תהיי חדשה על דרכי העתיד, נובעת
בין השאר מספק, ספקה מנקר בלבבות לגבי האפשרות
של הכרעה מכו ח ם של לחצים וכפייה מבחוץ.״
״בכמה בירות ערביות מושמעים הירהורי״לב יותר
צלולים ומפוכחים.״
״עיקר ה מ טר ה מאז 1967 היא לטפח תמורה, בהכרח
הדרגתית, בתודעה הערבית.״
״הרי ידוע כי ה סכ מי ם הנ ח ת מי ם מ אונ ס של
כפייה, עוברים ובטלים מן העולם בכל עת מזדמנת.״
״המעצמות ו ה או״ ם לא נל חמו א ת מל ח מו תינו. הם
לא יעשו א ת שלומנו.״
״מוכרת חשיבותה המכרעת של תק שורת, של מגע.״

הוספנו

לנוס ח

הצעת־החוק

דברי־חסבר

אם קיימת כיום הצדקה לשחרר ממיסים ולתת הלוו אות
לעולים חדשים, הרי קיים צידוק לתת את אותן
ההטבות לצעירים שנולדו או שגדלו בארץ.
בני־הארץ זכאים להסתדר כעולים חדשים, והדבר
דרוש כדי למנוע פער חברתי מיותר. עם מתן ההקלות
לעולים חדשים ברכישת אביזרי־יסוד, מוצע לתת הקלה
אדוני היושב־ראש, כמו מר אבן מאמין אני בחשיבותו
המכרעת של המגע הישיר בין ישראלים וערבים. אולם
אינני מאמין שמגע זה יתחיל בדרג של ממשלות, ובוודאי
לא בשעה שהממשלה הנוכחית מושלת בישראל.

המגע הישיר כין ישראלים וערכים, מגע
גלוי, פנים־אל־פנים, יש כו הכרה הדדית, ועד
כן הוא סונקצייה שד אותה מהפכה גדודה
כעולם הערכי.
מהפכה זו אינה יכולה להתגשם ביום אחד, בקפיצה
נחשונית חד־פעמית. זוהי דרך היסטורית ארוכה, שיש
בה התקדמויות ונסיגות, וגם היא מתחילה בצעד קטן אחד.

צעד כזה — ייתכן ונעשה לפני שבועיים
כרומא.
מכיוון שהייתי חבר-הכנסת היחידי שהשתתף במיפגש
ברומא, אני מוצא חובה לעצמי לדווח על כך למליאת

דרי ש ת

זוהי מהפכה ככירה. היא עודה דאין שיעור
עד מה שמתרחש עתה כין ארצות-הכרית
לסין, כין גרמניה הפדראדית דכרית־המועצות.
כמהפכה נפשית, אין היא נופדת מן המהפכה
הציונית כתודדות העם היהודי.
האם יש לנו תפקיד בקידום מהפכה זו?
מדברי שר־החוץ עולה שאנו איננו אלא מסתכלים
מן הצד, וכל תפקידנו הוא להוכיח לערבים ששום
לחץ צבאי או מדיני לא יצלח להזיז את ישראל, בהעדר
משא־ומתן של ממש.

השר עצמו דיכר על תמריצים ודחפים.
היכן התמריצים ! היכן הדחפים ז
האמנם סבור מר אבן כי האמירה הסתמית, שישראל
מוכנה לסגת מקו־סואץ או מקו ההסדר החלקי — קילומטר
אחד או מאה קילומטרים — מהווה תמריץ אמיתי?
התנחלות מן החרמון ועד שארם־אל-שייך, תפיסת
שטחים בגדה וברצועת עזה, גירוש ונישול ערבים בפית־חודרפיח,
הכרזות לבקרים על סיפוחים פה ושם — האם
אלה הם הדחפים, שבאמצעותם אפשר לדחוף מהפכה
ערבית זו, לדעת שר־החוץ של ממשלת גולדה מאיר?

הצעד הואשון
התאוריה שד מר אכן יפה. אולם הפרקטיקה
שד ממשלת מאיר ודיין פועלת ככיוון
הסוד. היא מספקת תמריצים לכוחות־המלחמה
כעולם הערכי, דחפים נגד אותו יעד שמד אכן
מכריז עדיו כעד עיקר מטרת מדיניותו.

אורי א מ רי: ככל חברי הכנסת, אני מקדם ב־ברכה
את חבר־הכנסת מיקוניס עם שובו למקומו בכנסת,
בה כיהן שנים כה רבות.
לברכת הכנסת כולה, אני מוסיף ברכתי האישית.
חבר־הכנסת מיקוניס ואנוכי שכנים במערך כוחות־הש־לום
בישראל, ואני מקווה שבהנהגת מיקוניס תחזור בה
מק״י מכמה עמדות, שהיו בעיני סטיות מהקו הזה.
אנו שכנים גם במערך הכוחות הדמוקרטיים, נגד
כל מזימה לפגוע בדמוקרטיה על־ידי שינוי שיטת־הבחי־רות,
באמתלה זו או אחרת, כדי לסלק מהכנסת את
הסיעות הקטנות הנון־קונפורמיסטיות. כפי שהוכיח משה
סנה ז״ל, וכפי שמוכיח עתה שוב חבר־הכנסת מיקונים,
תרומתן של הסיעות הקטנות למחשבה ולמעשה של
הכנסת, היא ללא כל יחס לכוחן המיספרי. ומי שרוצה
לחסלן בדרך של אלימות תחיקתית, פוגע לא רק בזכויות
רבבות בוחרים, אלא גם בדמותה וברמתה של הכנסת.
• ברומא הופיעו נציגים בכירים של כוחות־השלום
ממצריים, מלבנון, מסוריה ומעיראק, על-מנת להכין
ועידה שתדון בכינון שלום רשמי, שיש בו הכרה בקיומה.
בעצמאותה ובשלמותה של ישראל.
• לרומא הוזמנו אנשי־ציבור ישראליים, והוברר
שהם מקובלים על עמיתיהם הערביים. אישים אלה מייצגים
רק חלק קטן של הציבור הישראלי, אך זהו חלק לגיטימי,
פטריוטי, המיוצג בכנסת ובשאר הזירות המדיניות.

• ברומא השתתפו הערכים כהכרה מלאה
בגיבוש הצהרה, שקבעה רשמית כי עוד כשנה
זו תתקיים ככודוניה ועידה לדיון על השגת
שלום צודק ובר־קיימא, כה ישתתפו כוחות־השלום
מישראל ומארצות ערם — כלומר,
אותה פגישה ראשונה, מהפכנית ורכ-משמעו-
תית, שכולנו מייחלים דה כצעד ראשון.
• ברומא נמצאו דרכים לתיקשורת בין ישראלים
וערבים, ושני הצדדים עמדו זה על בעיותיו של זה.

אין וו ך אחות!
מדוע הוסכם על פגישה ישירה בבולוניה, אך לא
התקיימה אותה פגישה גלוייה כבר ברומא עצמה?
הדבר מעיד על אותה אווירה ששר החוץ דיבר עליה,
אווירת ״המבוכה התוססת והחיובית״ בעולם הערבי.
כדברי מר אבן, דרוש ״יחם שקול ומאוזן לגורם הזמן״.
בעולם הערבי מתנגשות הדיעות, מתנגשים רגשות
עמוקים וסוערים. אישים בעלי חשיבות ראשונית, לא
רק חאלד מוחי-אל-דין ודומיו, אלא גם אנשים כמו חסנין
הייכל, המבטא את מאוויי־הלב של השילטון המצרי.
מדברים בגלוי על הצורך להפנות את הגב לרעיון המל חמה,
על הצורך בהסדר מדיני שפירושו שלום והכרה
הדדית.

שדה־ווקוב המכריע
אדוני היושב־ראש, כל אלה היו פסוקים מתוך סקירתו
שר שר־החוץ, מר אבא אבן, בכנסת, בשבוע שעבר.
עולה מתוכם כי שדה־הקרב המכריע במאבק על
השלום הוא בנפש הקולקטיבית של עמי ערב.
אחרי שלושה דורות של התנגדות נמרצת לציונות,
הנראית לערבים כפלישה זרה לתוך ארץ שהיתר ,,בעיני הם,
ארץ ערבית בילעדית — נאבקת הנפש הערבית
עכשיו עם הרעיון שיש להשלים עם קיום ישראל הריבו נית,
לכרות עימד, שלום, לקבלה למשפחת עמי המרחב.

שמואל מי קוני ס חזר בשבוע שעבר לכנס ת, בעיק־בות
מו תו של משה סנ ה. א מנ ם אינו ח״כ חדש, אן
הנוהג לפיו מברכים ח״כ חדש חל עליו. מכיוון שהייתי
הנוא ם הראשון אחריו, נפל ב חל קי לברכו.
ניצלתי הזדמנו ת זו כדי להגיב על ה תכונ ה ה קיי מ ת
מ אחורי הקל עי ם של הכנ סתל העלו תאתא חוז״ה חסי־מה,
כדי לסלקאת סי ע תנו:

הכנסת, במידה שהדברים ניתנים לבירור בפורום פומבי.
כבר נאמר ונכתב הרבה על מיפגש זה, ונאמרו לא
מעט דברי־הבל, זדוניים או נאיביים. אמסור כאן הערכה
מוסמכת.

המהשכה המדריכה את יוזמי ועידת־כו
לוניה, שהתכנסו כרומא, היא שהתהליך ההיסטורי
שד היפגשות ישראדית-ערכית, תהליך
קשה ומכאיב מאין כ״והו, צריך להתחיל
כנקודה הקלה כיותר. כלומר: כפגישה גלוייה
של נציגי כוהות-השלום מיטני הצדדים, שכיניהם
ככר יש הכנה עקרונית על תנאי השלום
ומהותו.
כוחות־שלום אלה מכירים זה את זה, ועמדו בדרכים
שונות איש על השקפות רעהו. נוצר ביניהם מינימום
של אמון הדדי. ואף כי יש הבדל עצום בין התנאים
שבהם נאבקים כוחות־השלום בישראל ובעולם הערבי,
הרי יש להם תפקיד מקביל: להאבק בתוך עמיהם שלהם
ליצירת התנאים הנפשיים והמדיניים, שיאפשרו את
השלום.

אנו מופקדים עד שני שדות־הקרב הגדולים,
השונים במהותם, אך העווים כחשיבו
תם, אשר בחס — ורק כהם — יוכרע גורל
השלום: שדה־הקרב כנשמה הישראלית ושדה
הקרם כנשמה הערכית. כדי לנצח כהם, זקוקים
כוחות־השלום משני הצדדים איש לתמיכת
רעהו.

מה הושג בוומא?
ברומא לא נתקיימה עדיין פגישה גלוייה, פנים אל
פנים, בין הערבים והישראלים. מי שקיווה לקפיצה, מי
שאין לו סבלנות, התאכזב. אולם אכזבה זו אינה חשובה,
לעומת מה שהושג ואושר ברומא :

עמיתינו כעולם הערכי, העומדים כליכו
של קרב זה, ואשר להם חוש מחודד לגכי העיתוי,
סכרו שברומא היתה השעה מוקדמת מדי,
וכי ככולוניה תהיה השעה כשרה.

הופענו ברומא כמשלחת ישראלית, וקולנו היה קול
ישראלי. כך התייחסנו אנחנו לעמיתינו, וכך התייחסו הם
אלינו. בשלב זה עומדים הערבים על כך שבמיפגש עימם
ישתתפו רק אותם כוחות ישראלים שאינם שייכים רשמית
למפלגות המשתתפות בקואליציה של הגברת מאיר, והנוש-
אות באחריות למעשיה. אולם הם יודעים שיש כוחות
שלום נוספים בישראל, ואם היה להם ספק בכך, דאגנו
אנחנו, וגם אני עצמי, להביא לתשומת ליבם שיש בכנסת,
בממשלה, במימסד הישראלי וברחבי הזירה הציבורית
מיגוון רחב של כוחות־שלום, שיחוללו שינוי בישראל
כאשר יתגלה שינוי בעולם הערבי.
מעשיה האחרונים של ממשלת ישראל לא עזרו לנו
במאמץ זה, הם נעצו סכינים בגבנו, כשם שיש כוחות
רבים בעולם הערבי הנועצים סכינים בגב שוחרי־השלום
שם. אולם אני מאמין כי המיצעד ההיסטורי אל פגישת
העמים, נמצא עתה בעיצומו.
יורם ארידור: אילו מעשים אחרונים?
אורי אכנרי: אס אתה רוצה לדעת לאילו
מעשים אני מרמז — אני מרמז לאותם המעשים
שבני קיבוצי הנגב, החיים את כל חייהם בגבול
המרינה, התקוממו נגדם ודרשו את הפסקתם.
אסתר רזיאל-נאור: כרם שלום ,״כרם
היה לידידי...״
אורי אכנרי: כרס־שלום אינה בכנסת,
גברתי, אלא בספר !

אכן, אדוני היושכ-ראש, אדה שלחמו זה
כזה חייכים לעשות את זדטדום זה עם זה.
כסופו של דכר אין דרך אחרת. אני מקווה כי
מאמצינו הדדים היו צעד קטן אך השוכ לקראת
יעד זה.

״מ שווצה וומש שרום רדווות -אד דו
לנהוג נוונל הקונה אלטע־זאכען, ארטע שיך!״
להלן דברינו בוויכוח על הודעת המלך חוסיין.

אירי אכנרי נ נפל דבר. הכל חשים שהוא חשוב.
הכנסת והממשלה הזדעקו בגללו. אך איש אינו יודע
בדיוק מהו.
מלך ירדן פירסם תוכנית לאירגון מחדש של ממלכתו.
אז מה?
הוא הבטיח כמה הבטחות לגבי עתיד השטחים שאינם
מצויים בידו. אז מה? האם זה חשוב?

לסיכסוך, שהוא ביסודו סיכסוך היסטורי בין התנועה
הלאומית שלנו ובין התנועה הלאומית הפלסטינית. בה
היתה הערובה האמיתית לביטחון ישראל בטווח הרחוק.

שני עמים יושבים כארץ הזאת, שניהם
רואים כה את מולדתם האחת, ורק פתרון
שיתקבל עד דעת שניהם יחזיק מעמד.

לא. המאורע אשר אירע טמון כמידה אחת,
כשם אחד.
ש ם שכולם חברו יחד לגנזו ולהעבירו מן העולם.
ש ם שמלכי ירדן, הסב והנכד. ניסו להטביעו בים של
דם וכחש. ש ם של עם, אשר לדעת הגברת גולדה מאיר
אינו קיים, ומעולם לא היה קיים.

רו ח ־ ר פ אי ם חוו ר ת
במשך עשרים ושלוש שנים ריחף ש ם זה כרוח־רפאים
על פני המרחב, תעה בשבילי הלילה, התדפק על
שערי ההיסטוריה. בשני חלקי הארץ, אסור היה להזכירו.
הש פ פלסטין נעלם ממפת המדינות, מרשימת משפחת
העמים. הדגל הפלסטיני הוצא אל מחוץ לחוק, והביא
את בעליו לכלא בישראל ובירדן.

לפני שנה וחצי בלבד היה נדמה כאילו נמחץ סוף־
סוף הרעיון הפלסטיני בין הצבא הירדני וצה״ל, כאגוז
בין זרועות המפצח. היד, נידמה שנקבר בפעם האלף,
והפעם סופית.
אולם פלסטין לא היתד, תלוייה באירגוני הפידאיון,
במנהיג זה או אחר, בבני־ברית או בקנוניות שליטים. זוהי

אך ייתכן שיקדם לכך שלב ממושך של מאבקים,
של התקוממויות, של מרד ודיכוי — שישפיעו בהכרח
על סיכויי השלום ויציבותו.
קשה להאמין שהמלך היד, עושה מה שעשה לולא
האמין שהוא עומד להשיג הסדר עם ישראל, במישרין
או בעזרת האמריקאים.
על רקע זה מובנות השמועות על הבנת ישראלית־ירדנית,
והן משכנעות הרבה יותר מכל ההכחשות בירו שלים
ובעמאן.

אם אמנם הושגה הכנה כזאת, שעל פיה
תחזיר ישראל את הגדה המערבית ואת רצועת
עזה, יש לכרך על כך. בל צעד לקראת
כל שלום הוא טוב. השלום הרע כיותר טוב
בעינינו מן המלחמה המפוארת כיותר, כתנאי
שהשלום יכטיה את כטחוננו.

פלסטין.

אולם ככל פעם שפרץ משכר כמרחב, היה
זה כגדל פלסטין. כשגוייסו הצבאות והוטלו
לסערת־קרב, היה זה כ;דד פלסטין. הרוח של
פלסטין לא נתנה מנוח לעולם, הכריחה מנהיגים
לעשות דברים •טדא רצו לעשותם, ככלה
ידי עושי-שלוס, דחפה שוב הטוב למלחמה.

טין, משהכיר כיישות הפלסטינית, אי־אפשר
עוד לעצור את התהליך- .ד או אחרת, כהסכמת
המל־ אד על אפו ועל חמתו, תקום
המדינה הפלסטינית העצמאית.

ממשלת ישראל סירבה ללכת בדרך זו, ועתה החליט
המלך חוסיין להפקיע רעיון זה, כדי להציל את מלכותו.

פיתרון או מלכודת *
האם הוא מתכוון לפתרון אמיתי, או רק לתכסיס
מחוכם י האם הוא מתכוון לתת לפלסטינים לשלוט
בגורלם, או רק להכין להם מלכודת יפה יותר?

כמילים אחרות: האם הוא מוכן לאפשר
את הקמתו של מינהד פלסטיני אוטונומי,

ישראל — אם היא
תמורת שלום, מדוע
היציב ביותר? מדוע
שלום עם עם? שלום
ממשפחה טובה, על
שעימם נצטרך לחיות

ואולם אני שואל את ממשלת
מוכנה להחזיר סוף־סוף שטחים
לא נחתור לשלום הטוב ביותר,
היא מעדיפה שלום עם שליט על
עם איש אחד, ויהיה זד, צעיר
שלום עם שלושה מיליוני בני־אדם,
גם להבא בארץ זו?
ייתכן שהממשלה מאמינה, וייתכן שהיא מאמינה
בצדק, ששלום עם חוסיין זול יותר משלום עם העם
הפלסטיני. ייתכן שחוסיין מוכן לוותר בצורה זו או
אחרת על שטחים ועל רובה של ירושלים הערבית.

אודם ההיסטוריה אינה שוק-פישפשים,
אין כה מציאות ,״אוקאזיון״ .ומי שרוצה
לרכוש שלום לדורות — אל לו לנהוג כרוכל
הקונה ״אלטע זאכען, אדטע שיך״.
בשלום עם פלסטין אפשר להבטיח את אחדות ירוש לים.
כבירה משותפת של ישראל ופלסטין. אפשר להבטיח

חוס! ה ביני בפלססץ !
רוח שאין למחוץ באלות, לרטש בפגזים, לדקור בכידון.
כאשר שלושה מיליוני בני-אדם אומרים: הננו עם.
כאשר יש להם דגל וגיבורים וזכרונות ושאיפות לאומיות
— אין כוח בעולם המסוגל לגנוז את לאומיותם.

בלא נוכחות מישטרה וכולשת ומכשירי־פפייה
ירדניים — או שהוא רוצה לפלס את הדרך
לחזרת שוטריו וסוהריו, שיכוננו מחדש את

מי כמונו, היהודים, מיטיכיב לדעת זאת?

מישאד־־עם
בגדהובר צו ע ה

ה הז ד מנו ת ש הו חמצה
מכל אוייבי הרעיון הפלסטיני, לא היה אוייב קנאי
יותר, מושבע יותר, מאשר חוסיין איבן טלאל, בן משפחת
הנביא. היה זה סבו, עבדאללה, שהפך את ממלכתו לארוך
מתים של המדינה הפלסטינית, אחרי שנכשל נסיונם
הנואש והאווילי של הפלסטינים למנוע בכוח הנשק את
הקמתה של מדינת־ישראל.

בשעה מאוחרת זאת אני מציע לממשלת ישראל
לאמץ לעצמה, כקו מנחה מוחלט, את העקרון הבא :

כל הסדר שיושג ללא שיתוף הפלסטינים,
ללא הסכמתם האמיתית, שלא על דעתם הצלולה,
לא יצלה ולא יחזיק מעמד.

והנה כעבור עשרים ושתיים שנה, הכיר
הוסיין כזהות הלאומית הפלסטינית, ומנסה
ליטלב אותה כמיסגרת ממלכתו. זהד הדבר
האחד ההשדכ בהודעתו מאתמול.
חוסיין הכיר בעבודה שלעולם לא יהיה שלום בארץ
זו, אם לא תימצא מיסגרת לגיטימית להגשמת השאיפה
הלאומית הפלסטינית, אם לא יחזור השם פלסטין למפת־העולם.
הוא הכיר בעובדה שזהו התנאי המוקדם לכל
הסדר בר־קיימא. הוא חושש שרצף המאורעות יביא
בהכרח להקמת מדינה פלסטינית, למרות שמנוי וגמור
עם ממשלת גולדה מאיר למנוע זאת בכל מחיר.
לכן הציע מה שהציע: שתקום מיסגרת פלסטינית,
בעלת אוטונומיה כלשהי, אך תחת שלטונו.

לשמע ההודעה, היתה תגוכתנו הראשו
נה: הבל על ההזדמנות הגדולה שהחמצנו :
אל לוי להקים הצעתי
על־ידי
הפלס
ביום
החמישי של מלחמת ששת הימים פניתי
אשכול ז״ל, והצעתי לו לקרוא לעם הפלסטיני
את מדינתו הלאומית, בעזרתנו, ותוך הסדר עימנו.
לו לאפשר מישאל־עם בשטחים שנכבשו זה עתה
צה״ל, ולהבטיח את מסירת השטחים לידי המדינה
טינית, אם העם היושב בהם ירצה בכך.
טובי הוגי־הדעות, כמעט בכל מפלגות ישראל, אלופים
ואנשי־רוח, הצטרפו לדיעה זו. בה היה הפתרון השלם

פינוי
ה ב דווי םמר פי ח
כמו בכל שבוע, הגשנו גם בשבוע שעבר צרור של
שאלות לשרים השונים. בין השאר :

אל: שד הביטחון

בו, בצורה יעילה, שצבא עויין לא יעבור את הירדן.

לוותר על שלום זה תמורת כמה דונמים של
אדמה, כמה התנחלויות שאין כהן מתנחלים,
וההרפתקאה האומללה של קריית-ארכע —
הרי זה טירוף היסטורי 1

על כן אני מציע:

מייק ב״ ידיעות אחרונות״

הרודנות כשטהים שהוא מקווה לקכלם חזרה
מידי צה״לץ

ש דו ס ב שו ק ה 3ש 3שי 0
ייתכן שזוהי שאלה מיותרת. אי־אפשר לסובב חזרה
את גלגל ההיסטוריה.

משהעלה המלך על שפתיו את השם פלס־מאת:
ח״כ אורי אכנרי

לשלטונות הגיעו תלונות שבעת פינוי בדווים מאי-
זור רפיח הסבו חיילי צה״ל נזקים כבדים לרכוש הבד ווים,
והתנהגו בקשיחות כלפי המפונים.
כן צויין כי לפני פינוי הבדווים נסתמו בארות, וכי
בעת פעולת הפינוי הושמד רכוש, וכמה מהבדווים אף
פונו ע״י חיילי צה״ל.

הנני מבקש לדעת:

( )1אם הידיעות הנ״ל נבדקו?

(א) שממשלת ישראל תודיע כצורה הד-מיט-
מעית על נכונותה להחזיר את היטטחים
המוחזקים •טל ארץ־ישראל תמורת שלום
וכיטהון, לשילטון שייקכע על-ידי העם
הפלסטיני.
>כ) שממשלת ישראל תיתן את הסכמתה
לעריכת מישאל־עם בגדה המערבית הפלסטיני וברצועת עזה, כו יחליט העם הפלס

פלסטינית?
יייזז״ידד• הי מ רייוי מ

עצ?י•ו?ר
-כמדינה
הוא רוצה אם מאית, או בתוכניתו של המלך חוס זין,
אחרי •טיתכרר מה הוא מציע כאופן
מעשי.
שהממשלה תודיע על נכונותה לנהל
משא־ומתן עם השלטון שייקכע כדרך
זאת, לגבי פיתרון כל הבעיות, כולל
בעיית ירושלים, הפליטים, חופש התנועה
והמעבר כרחכי הארץ, הגישה ל־זוהי
הדרך להבטחת עתידנו ובטחוננו. זוהי דזדרך
לשמירת ציביונה הלאומי והדמוקרטי של מדינתנו. ומעל
לכל, זוהי הדרך לשלום.
( )2אם נבדקו — מה העלתה הבדיקה?
( )3אם פונו בדווים מאדמותיהם — מהן הסיבות
לפינויים?
( )4אם נגרמו נזקים כשלהם לבדווים — האם פוצו
על נזקיהם?
( )5אם הוקמו גדרות באיזור מגורם של הבדווים —
מה הן הסיבות לכך? האם איפשרו לתושבי האמור
להמשיך להתגורר באיזורם המגודר?

בין רבב 1ת א וה ד י
נאמנות כפולה: בנוסן
הם מעריצים ומזדהים עם קבוצת

המ1₪עים

ל היו ת היו םסתם ״חובב כדורגל״ זאת לא חוכ מ ה. כל אחד יכול. יש מ או ת
אלפים כאלה במדינה, ה מ מל אי םאת טפסי ה טו טו, הולכים כל שבת למיגרשים,
מ תווכ חי ם כל השבוע על מ שחקי השבת שעברה ו אל ה של השבת הבאה, מרביצים
לשופטים, זור קי םבק בו קי ם על שחקני ם ה מאכזבי ם או ת ם, ובולעים ב ל הי טו ת כל
מילה כתובה על אלילי ה ם.
מי שרוצה להישאר או הד כדורגל ובכל זאת לא ל היו ת כמו כולם, צריך היו ם
ל היו ת בעל נתינו ת כפולה: בצד הקבוצה הי שראלית שבעדה הוא מוכן ללכת
באש ובמים ולפעמים גם לכלא, הוא צריך ל ה חזי ק גם קבוצה טובה מצמרת הליגה
האנגלית, לענוד א ת סי מלה על דש בגדו, להכיר א ת כל כדורגלניה, לעקוב תוך
כי סו ס ציפורניים אחר תוצאות מ ש חקי ה ול ה תווכ ח עם או ה די םאח רי ם על יתרו נותיה
על פני קבוצות ליגה אנגליות א חרו ת.

״כל יום ראשון היינו רבים. היא רוצה
למגרש ואני להשאר במיטה. עד שיום
אחד היא נידנדה לי כל־כך שנשבר לי
והלכתי. זה היה משחק של קבוצה גרמ נית
נגד צ׳לסי. ישבתי ביציע ונדבקתי.
זאת היתה הופעה. אלה היו שחקנים.
״מאז נהייתי שרוף על צ׳לסי. רדפתי
אחריהם לאנגליה לראות אותם משחקים.
סידרתי את העסקים ככה שאני אראה כמה
שיותר משחקים שלהם. עכשיו בארץ קצת
התקררתי, כי כל מה שאני יכול לעשות
בשביל השיגעון שלי זה לראות אותם
בטלוויזיה כשיש, ולמלא כל שבוע את
הטוטו השבועי של הליגה האנגלית בלב־אביב.״

יעקב
רייכמן, ס ט אז׳ר לרפו אה — פול ה ם
י חי אל ארזי, עי תונאי — מ אנ צ׳ס טר יונייטד
**אנצ׳סטר יונייטד א צ לי, זו
) אהבה ישנה. היא נמשכת כבר 20
שנה. הייתי באנגליה במיסגרת עבודתי
ככתב־ספורט והוזמנתי להתארח במועדון
של הקבוצה. האווירה במועדון וחברתם
של השחקנים קנתה אותי. אחר־כך כש ראיתי
אותם משחקים זה רק עזר לי
להשתכנע להפוך לאוהד שרוף שלהם.

האנגלי. זה היה כששירתתי בחיל-
הים כאיש צוות בצוללת. כל פעם כשהיינו
מגיעים לאנגליה, והיינו מגיעים הרבה,
הייתי הולך לראות מישחקים. החבר׳ה כבר
ידעו. הם יוצאים לבלות, לחפש חתיכות,
דיסקוטקים, לרקוד, ואני הולך לראות
כדורגל. במשך חודשים קודם הייתי חוסך
משכורות מהחודשית העלובה של סדיר ניק,
בשביל שבאנגליה לא יחסר לי כסף
למישחקים.
״עם הזמן נתפשתי לקבוצה אחת במיו

והפכתי לאוהד שרוף של פולהם. ה*
מישחק שלהם היה בדיוק מה שחיפשתי
בכדורגל. אלגנטי חזק ומדוייק. יש לי
היום בבית אלבום אוטוגרפים של כל
שחקני הקבוצה, כולל המאמן והרזרבים,
כל־כך הייתי שרוף עליהם אז.
״פה בארץ אני ממשיך לעקוב אחריהם
בכל צורה אפשרית, בעיקר מחברים ש חוזרים
מאנגליה ומספרים. אני רק מקווה
שבעונה הבאה אצליח להתפנות ולנסוע
ממש למישחקים. זאת תהיה חגיגה.״

״את האוהדים של הקבוצה הזאת ניתן
לחלק לשני סוגים: אלה שהפכו לאוהדים
אחרי אסון מינכן ב־ 1958 כשרוב שחקני
הקבוצה ניספו בתאונת מטוס, ואלה שאה־דו
את הקבוצה עוד לפני האסון. אני
לא אומר שהאוהדים שבאו אחרי האסון
הם נלהבים פחות, אבל ברור שאהדתם
התחילה כתוצאה מההלם שבאסון. לנו,
ותיקי האוהדים, האסון הנורא רק הוסיף
על הכבוד והערכה שרחשנו להתאוששו־תה
של קבוצה מצויינת זו.
״כעיתונאי ספורט הנמצא הרבה בתנו עה,
יש לי הזדמנויות רבות לבטא אהדה
ממשית לקבוצה. ממש ממקור ראשון. אני
מזדמן לאנגליה לעתים תכופות ועוד לא
קרה שהייתי שם והחמצתי איזה משחק
שלהם.״

רפי יונש, יבואן־יצואן — צ׳לסי
^ ם היו אומרים לי לפני שנתיים
שאהיה אוהד כדורגל, הייתי צוחק
בפרצוף למי שהיה אומר זאת. אני וכדו רגל
ז בחיים שלי לא הבנתי מה מוצאים
כל המשוגעים האלה שרצים למיגרשים
ובייחוד לא מה עושים המשוגעים שרצים
בתוך המיגרשים. עד לפני שנתיים. הייתי.
אז בגרמניה. היתה לי חברה שיקסה, דליקטס
מכל הבחינות חוץ מדפקט אחד —
משוגעת לכדורגל. היה לה פעם חבר
ששיחק בקבוצה גרמנית, ממנו היא תפשה
את הקריזה ונשארה איתר. גם אחר־כך.

יוסף מרי מובי ץ /מ א מן כדורגל — טו טנ האם
* 4ה זאת אומרת למה דווקא טוטג־ ובאמת הם האהובים והאהודים עלי ביותר
בקבוצה.
האס? הם הקבוצה הטובה ביותר
בעולם! נוסף לזה הם גם משחקים את
״הקשר שלי עם טוטנהאם מתחיל עוד
סוג משחק הכדורגל האהוב עלי: צמוד
לקרקע עם פסים קצרים. זה לא כל-כך
ב־ , 1954 כשהייתי בבישום־אבי בקורס ל משחק
אנגלי כמו שזה כדורגל קונטיננ־מאמני
כדורגל, אז גם פגשתי את ג׳ימי
טלי. וזה מה שיפה: בלי הנוקשות האנג גריבס,
שחקן הקבוצה המהולל ומאז
לית. משחקים יותר בשביל המשחק מא אנחנו
ידידים קרובים. אני הייתי אחראי
שר בשביל הנצחון. על זה צריך להגיד
להבאת קבוצת טוטנהאס למישחק בארץ
תודה לשחקנים הסקוטיים של הנבחרת.
בשנת . 1964

תכדזרגל בישראל -יש רבים בעל ,
׳אהדתם לקבוצת בד1רו.ל ישראלית
:דנרגל מהליגה האנגלית. אלה הם:

היום זאתה אופנה בכדורגל. מי שאין לו קבוצה אנגלית לא נחשב בכלל.
תורמ ת לבך בהרבה תוכני ת מי שחק השבוע המשודרת מדי יו ם חמישי ב טלוויזיה,
המקרינה בדרך־בלל מ שחקי ם של קבוצות הליגה האנגלית העליונה. רבבות, הרתו קי
ם ל תוכנית זאת מדי יום חמישי, למדו כבר להבדיל בין מנצ׳סטר יונייטד
למנצ׳סטר סיטי, ולדעת שליברפול אינ ה מפור סמת רק בזכות החיפו שיות. אל ה
עוקבים היו םבל הי טו ת וב מתחא חרי מ שחקי הליגה האנגלית, קו ר אי ם שבועוני
כדורגל בריטיי ם הנמכרים בארץ במעט במו בוייטצ׳פל, ו תולי ם ת מונו ת של כוכבי
כדורגל בריטיי ם מעל ל מי טו תי ה ם.
איך מגיע אד ם ל חיו ת ״אוהד שריף״ של קבוצה אנגלית ן בדי למצוא א ת
התשובה לשאלה זו פנה העולם הזה אל כמ המה או ה די ם הוו תי קי םוה מפו ר ס מי ם
ביותר בישראל של קבוצות הליגה האנגליות, ו אל ההם סיפורי ה ם :

״כל שנה אני נוסע לאנגליה. ד,ם מזמי נים
אותי חודשיים לפני תחילת העונה
ואני נמצא עם השחקנים במחנה האימונים
שלהם. אני בקשרים קרובים מאד עם
השחקנים במחנה האימונים שלהם. אני
בקשרים קרובים מאד עם כל אהד מהם.
בייחוד עם בילי ניקולסון, מנהל הקבוצה.

ממנו אני מקבל כל השנה דיווח ישיר
במכתבים על מה שהתרחש במשחקים
שלהם. ברור שלתוצאות המשחקים אני
לא ממתין עד למכתב שלו. כל מוצאי־שבת
אני מחכה חסר סבלנות לשמוע ב רדיו
איד הם גמרו את משחק השבת
שלהם.

צבי ליפקין; עורן־דין — הוולב ס
בכלל אני חושב שקבוצת הכדורגל הזאת
היא חגיגה לכל אוהד כדורגל. כל צופה
יוכל למצוא בה את הטעם שלו ואת
השחקן שלו.
״אהדה מעשית? נו, עושים את המכסי מום
שאפשר, לא מחמיצים אף משחק של
הקבוצה בטלוויזיה.״

חגי קרן צבי; עיתונאי — ליברפול
^ ני אוהד את הוולבם בגלל שאני
עצמי הרגשתי כל החיים כמו זאב
בודד ונלחם בשיניים. בעצם מה שהביא
אותי אל הקבוצה הזאת זה השחקן הנהדר
שלהם בילי רייז. ראיתי אותו משחק
בפעם ראשונה לפני 7—6שנים. זה שחקן
המסמל בשבילי יותר מכל שאר הכדור גלנים
האנגלים את כושר הלחימה, המסי רות
לקבוצה, הכבוד והמשמעת־העצמית.

מרדכי שפיגלר, כדורגלן נבחרת ישאל — וו סטהאם
•ס יך אפשר שלא לאהוד את
ווסטהאס יונייטד? שם משחקים שח קנים
כמו בובי מור וג׳ף הרסט. הייתי שם
לפני שנה במשך חודש וקשרתי קשרי
ידידות עם כל השחקנים וגם עם המנג׳ר
שלהם. רון גרינווד. בשבילי, כשחקן כדו רגל.
זו היתד, חווייה לא רגילה לראות
את הביצועים שלהם. ניצלתי כל רגע פנוי
שהיה לי כדי לראות אותם בפעולה.

״כל שבת אני ממהר הביתה מן המשחק
בו אני משחק עם מכבי נתניה וקולט את
התוצאות של הליגה האנגלית ישר מן
הבי.בי.סי. נדרתי נדר שאם הם יעלו
לגמר־הגביע אני נוסע לאנגליה למישחק
הגמר. אחרי שהם הפסידו בחצי־הגמר נגד
סטוק־סיטי לא ידעתי אם להצטער או
לשמוח על הכסף שחסכתי.
״מתכננים בשבילי עכשיו בארץ משחק

** ד כמה שזה מוזר האהדה שלי
״ י ע לקבוצת ליברפול התחילה דווקא
בהפסד כספי. זה היה איזה שנה שנתיים
אחרי מלחמת העולם השניה. התערבתי׳
עם חבר, סתם ככה, שליברפול מנצחת את
ארסנל במשחק בליגה האנגלית. לא שהיה
לי משהו מיוחד לאחת והתנגדות גדולה
לאחרת. זו היתד, התערבות בשביל הס פורט.
וקרה שליברפול הפסידה אותו

שבוע ואני הפסדתי שילינג. מאז אותו
שילינג התחלתי לשים לב לקבוצה.
״כשהיא ירדה לליגה ב׳ הייתי כמה
שנים באבל, ניחם אותי רק זה שגם שם
היא היתד, תמיד הכי טובה. ביל שנקלי,
מאמן הקבוצה הפליט פעם אימרת פז :
(המשך בעמוד )34

הו ה

ז 1ש ב ¥

1803

המשוגעיםהא 1גלים

(המשך מעמוד )33
,יש רק שתי קבוצות כדורגל טובות באנג־ליה,
הוא אמר, ,ליברפול וד,רזרבה של

ליברפול.׳ אם הוא לא צדק ב־ 100 אחוז,
לפחות ב־ 50 הראשונים הוא בטח צדק.״

אמציה לבקובי ץ /מ א מן נב חר ת
״ האפ רו חי ם א ר סנ ל
ף* פעם הראשונה שמתי־לב ל-
91 ארסנל כששיחקתי במדי הפועל תל-
אביב והפסדנו להם באנגליה .6:0אז עוד
לא ידעתי שזאת לא התוצאה הכי נוראה
בעולם. לא עברו שנתיים והפסדנו להם
שוב, בתוצאה , 10:2אבל דבר אחד ידעתי:
שהקבוצה הזאת מוצאת־חן בעיני.
״משנת 1962 עד שנת 1966 הייתי נוסע
כל עונה לאנגליה כדי להתאמן שם עם
ארסנל. היינו הרבה יחד גם מחוץ למגרש
וקשרנו קשרים שנמשכים עד היום. יש
להם שחקנים גדולים בקבוצה הזאת :

ג׳ף ארמסטרונג,

כולם

ג׳ורג׳ איסטהם,
אחד־אהד.
״הלק מהגדולים האלה אני זוכר עוד
כשהיו קטנים מאד. השוער של הקבוצה
בוב וילסון, שהוא היום השוער הטוב
ביותר בליגה האנגלית. באותם ימים הוא
היה אחד מבין שלושת שוערי המישנה.
אני זוכר איך אני ונחום סטלמך היינו
בועטים לו לשער בשביל לאמן אותו.
והוא היה קולט.״

ד״ר ישראל נגריס, רופא — מנצ׳סטר סי טי
את פיתרון התשבץ יש לשלוח לוז. ד -136 .תל-אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1803״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן ) 1 :אירוע מרכזי במדינות דמו קרטיות
)2 .ראש ממשלה ומזכיר מפלגה
רוסי לשעבר )9 .כנף הבגד )10 .הלכה,
משפט כתוב )12 .אנגליה היא כזאת) 13 .
מכשיר עינויים )14 .מגש ) 16 .חרב -לא
מיושב ) 17 ריקוד ) 19 .אמונה )20 .אות
באלף בית )21 .שר החוץ של אייזנהאואר.
)25 אבני מפולת, ערימה )25 .דומיה)26 .
מין עוף -שבצווארו יש מעין כיס (ויקרא,
י״א, י״ח) )27 .אותו מטילות אניות בנמל.
)29 חיה קלת רגלים )33 .נאטם, נסגר)35 .
לבוש אבל )36 .ציץ, ניצה )38 .מצע, ספה.
)40 פקודה )41 .מייסד בית המדרש ביבנה,
אחרי חורבן בית שני )42 .מילת תנאי.
)43 רום, גובה )44 .שמחה )45 .קידומת
שם הולנדי )47 .דברי בוז ונאצה)50 .
מתנה )52 .ירק מאכל )54 .אחד המזלות.
)56 ייחל )57 .רחמנא ליצלן (ר״ת))59 .
שנאת יהודים )62 .ממהר )63 .עיר במצ ריים
בה הקימו היהודים מקדש בימי
גלות בבל )64 .רז )65 .הלך )66 .מילת
שלילה )67 .יצור דמיוני שביתו —
הגהינום )69 .בעלה של תמר )70 .נצח.
)71 אחד השבטים )73 .ככר לחם קטנה.

)74 לפי הנראה, במבט ראשון.
מאונך )1 1אנא )2 .אבר בגוף)3 .
אביון )4 .עוף טורף )5 .אין דבר, יהא כך
(ביטוי עממי) )6דגל )7 .משתחווה)8 .
מקום הולדת ישו ) 11 .תיבת בגדים) 12 .
אבן יקרה ) 15 .סוף ללא סוף ) 16 .תבלין.
) 18 מטבע קדום )19 .סמל נוצרי קדום.
)21 כוכב כדורגל בינלאומי )22 .אשה
מפורסמת מיריחו )23 .דרגה בצה״ל)25 .
כהן גדול יהודי בימי יהודה המכבי)28 .
מושבה ותיקה בארץ )30 .נמצא)31 .
כלי מלאכתו של חרש, היוצר עליו את
הכלי )32 .עוף ממשפחת העורבים)34 .
סימן, אות )36 .מלך עמוני )37 .סל)38 .
הנאה )39 .חכמה, תבונה )42 .מצב צבירה
של מים )46 .איש צדיק בדורו )47 .ממל אכי
השרת )48 .נם )49 .פחד, דאגה)50 .
סוף כל חי )51 .עיר במרכז הארץ)53 .
עונש כספי )54 .כינוי תנ״כי לשבטי ערב.
)55 מכרות נחושת ליד אילת )56 .צופן.
)58 איבר פנימי בגוף )60 .עושה משגה.
)61 מפקד גבוה בצבא הנאצי )62 .חודש
עברי )67 .מבני נוח )68 .נחל בצפון
הארץ )71 .יהיר )72 .תו נגינה.

חשבץ

^ מנם כאנגליה לא ביקרתי אף פעם,
אבל אוהד של הכדורגל האנגלי הייתי
תמיד. ראיתי כדורגל בהרבה מקומות
בעולם וביחוד ברוסיה. ארץ הולדתי. אבל
בשבילי אנגליה תשאר תמיד מולדת הכדו רגל.
כשלא היתה בארץ טלוויזיה נהניתי
לראות כל קבוצה אנגלית שהזדמן לי

בה זמן והפכתי אוהד שרוף של הקבוצה.
התעניינתי בכל מה שקשור בה. התחלתי
לנסות לקבל יותר מידע על הקבוצה,
מאנשים שהיו באנגליה ושראו אותה מש חקת.
״זאת
קבוצה שתענוג לראות משחק
שלה. השחקנים יודעים לתכנן משחק,

לראותה בארץ או בחו״ל. אחרי שבאה
הטלוויזיה התחלתי להיות בררן. מכל ק בוצות
הליגה האנגלית שראיתי מצאה־חן
בעיני ביותר מנצ׳סטר־סיטי. לא עבר הר
לתכנן
התקפה ולהביא נצחון. קבוצה יש ראלית
שדומה לה 1קשה, קשה מאד
למצוא. אולי, אולי מכבי תל־אביב בימים
הטובים שלה.״

יוסף דגן, מזכיר ההתאח דו ת לכדורגל — ניו קאסל
מחפש בכדורגל — התקפה טובה. היו
להם שחקנים שהם שמות באנגליה: ג׳קי
מלבורן, ששיחק גם בנבחרת־אנגליה ו־מיצ׳ל
ששיחק בנבחרת־סקוטלנד. מילבו־רן
זה שייך לשושלת של כדורגלנים, הוא
הדוד של בובי וג׳קי צ׳ארלטון.
״אני זוכר ב־ 1952 אחרי שהם לקחו
את הגביע בפעם הראשונה, באו אלי
החבר׳ה העיתונאים להתערב שהם לא יע שו
את זה עוד פעם. כל העיתונאים
וכתבי־הספורט ישבו אז בקפה נוגה. לא
התערבתי אף פעם על כסף, אבל אחרי
שהסתיימו משחקי הגביע שתיתי קפה וא כלתי
עוגות בנוגה איזה חודש שלם לא
על חשבוני. ניוקאסל עשתה את זה עוד
פעם. שנתיים ברציפות, ואף אחד חוץ
ממני לא האמין שזה יקרה.״

ג$0ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותו הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה:
״חשבץ 1803״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .29.3.72

ץ ה התחיל אצלי בדיוק לפני 20
1שנה. ב־ 1952 זכתה ניוקאסל בגביע
האנגלי בכדורגל כשניצחה את ארסנל.
לי לא יצא לראות את המישחק הזד,
במיגרש, אבל ראיתי אותו פד, בארץ
בסרט. זאת היתה הפעם הראשונה שראי תי
קבוצה אנגלית בפעולה. הדבר הרשים
אותי כל־כך שמאז ועד היום נשארתי
נאמן לקבוצה שהביאה אותי ראשונה
להערצת הכדורגל האנגלי.
״זאת קבוצה ששיחקה בדיוק כמו שאני
אוהב: כדורגל התקפתי. וזד, מה שאני

בין הפו תרי ם יוגרלו שלושת פרסי ספרים.
ה עו ל ס הזה 1803

קולנוע כוכבים הליצן כאיש רציני
בעיני הוליבוד, תכונתו העיקרית של
האיש ג׳רי לואיס היא שבכל סרטיו ה רבים
בהם השתתף, מן הימים העתיקים
של השותפות עם דין מארטין, ועד עצם
היום הזה, כולל אותם הסרטים שביים ב עצמו,
לא הפסיד עוד אף פעם כסף, .מח מאה
גדולה מזו עוד לא נבראה בעיר
הסרטים האמריקאית. אולם כאשר מזכי רים
את המילה רצינות או אמנות בהקשר
עם לואיס, מיד מתחילים כולם להתפקע
מצחוק. מה לליצן הזה ולמושגים נעלים?
אשר למבקרים של אמריקה, אלה בכלל
אינם מקדישים לו תשומת־לב. אומד לו־איס
:״כאן צריך קודם למות, ורק אחר-
כך להתגלות. בוגארט, לורל והארדי נפ טרו׳
ובבקשה, היום כולם יודעים שהיו
גאונים.״ בהמשך לקו הגיון זה, מתלוצץ
ג׳רי ומספר כי בכוונתו לפתוח עסק חדש,
הספדים בע״נז, עסק שאליו תוכל לפנות
כדי לקרוא מה שייכתב עליך אחרי מותך.
אלא שלעומת האמריקאים, חושבים, ל משל׳
הצרפתים כי הקומיקאי היהודי ה זה׳
אשר מאז גיל חמש עד היום (זה
כבר 40 שנה מאז) לא פסק מלהופיע, הוא
אחד היוצרים המקוריים והחשובים של
הקולנוע האמריקאי, וכל התעלולים שלמד
בבורשט סויקויט (מעגל ההופעות המין-
הגלולה עועוה ע\קט
תל-אביב,
( מ ק סי ם,

ל א חר ארבע סנו ת
שלא מרצון (בעיות תקצי ביות,
ס כ סוכי משקיעים וכדומה) יצאה סוף כל סוף גלי-
לתםה קו מי ת של נ סי ם אלוני ודוד פרלוב לאור העולם.
גלולה זו, שתכונות הפלא שלה צריכות להרגיע א ת
בני הנעורים הסוערים מדי בימינו, עומדת במרכז קומדיה
קצת פנ ט ס טי ת וקצ ת אבסורדי ת, מצולמ ת בשחור״
לבן ו מ שו חק ת על-ידי כמה מן הכוכבים הי שראליים המוכ שרים
ביותר, כמו יוסי בנאי, אבנר חז קי הו, גדעון זינגר
וג׳רמן אוני קו ב ס קי, וכן על״ידי שרגא פרידמן ה מנו ח.
אבל מ א חר והמדובר הוא בנ סי ם אלוני, לא צריך
איש ל ה תפלא א ם תוך כדי סיפור פל או תי ה של הגלולה,
אשר משום מה פועלת ההיפך, ובמ קו ם לבגר א ת הנוער,
מבלבלת לגמרי א ת עשתונותיו, נכנ סי ם ויוצאים מן הבד
כל מיני עניינים אחרי ם, חלקםק שורים ב מקצ ת לעלילה,
מרביתם תלושים לגמרי, והכל נראה כאילו רוח סערה
א חז ה בדפי המון ת סרי טי ם ועירבבה או ת ם יחד.
יש כאן עניין בהיפוכנדרים ובפצצות מ אול תרו ת, בפולחן
נוער מוגזם וברופא רודף בצע, באלילי נוער ובמ חלו ת
חפירסו מ ת, בקיצור, קצת מכל דבר. עכשיו, אילו ה תנ הל
הכל בקצב כפול מזה שמכתיב הבמאי דוד פרלוב, יתכן
וזה חי ה נראה כקו מדי ה מ טורפ ת ומשגעת. ואולי א ם היו
העניינים נועזים עוד יותר באבסורד שלהם, והרעיונות
שצצים מדי רגע היו מתפת חי ם יותר, אפשר היה לקבל
ס א טיר ה נו קב ת וצורבת. אבל כפי שזה נראה עכשיו זה
לא די מטורף, זה לא די פיקנטי וזה מר ת ק די הצורך.
יתכן מאוד שחלק מן ה ק הל, ישאל עצמו מה בעצם רוצים
ממנו, שעה שהמת חכ מי ם יטענו, שזה פושר.
א מנם יש ל הודו ת שזהו א חד המוצרים הישראליים
המעטים לבד הקולנוע, בהם מורגשת השקעת מח שבה

ג׳ תזן אתיקובסקי: דיאלוגים של אלוני
ומאמץ ב הכנה, ויש בו רגעים טובים בעריכה ובצילום,
אם כי ה שאלות מן החוץ שקופות למדי ( ה הלווי ה הדמ יונית
של חז קי הו, למשל, החלק היחידי המצולם בצנע,
מעורר מייד אסוציאציה פלינית) .ה ש חקנים לעומת־זאת,
נוטים מאוד להגזמה, כנראה משום שהמדובר ב שחקני
תיאטרון, הרגילים לשחק בשביל השורה ה א חרונ ה ביציע,
ולא רק בשביל מצלמה המתבוננ ת מקרוב גם ב חורי ם
שבשיניהם. וכאן מחמאהק טנ ה ל אבר ה ם רונאי, שהק ליט
א ת תפקידו של שרגא פרידמן (אשר נפטר תוך כדי
הפק ת הסרט) ב א מנו ת מופלא ה.
בסך־הכל, סרט למעריצי הדיאלוגים של נ סי ם אלוני
ולאלה העוקבים בעניין אחרי התפת חו ת הקולנוע הישראלי
ומוכנים לר או ת צעד ראשון, א מנ ם צנוע, ל קר א ת קו לנוע
חושב ומתוכנן.

ט>>7ז ע>ד 1ם
שונא מל חמה

ג׳רי יואיס
מתפקעים מצחוק
עדות לקהל יהודי) ,רק מוסיפים לכבו דו
.״עולמו דומה לזה של ז׳אן קוקטו,״
כותב אחד מהם ,״הוא מזכיר את בראסון
ואת גודאר,״ כותב אחר ,״הוא משלב
אכזריות ורגישות, מציאות ודמיון ונוטע
בלב הקומדיה עומק טראגי,״ ״הוא אחיו
הרוחני של סלינג׳ר,״ ועוד מחמאות מסוג
זה. מחקרים ארוכים ומסובכים מוקדשים
לו, ובין היתר אובחן בו תסביך סאדו־אנאלי
(כלומר משהו הקשור לישבן ול־סאדיזם,
את היתר אתם רשאים לשער).
מכל זה יצא שלואיס בא לאירופה
ליהנות מן המחמאות ולעשות בה סרטים
למעריציו. וסרט ראשון כבר מתוכנן ל הפקה
— במולדתו של אינגמר ברגמן
ובנושא הקרוב לברגמן. היום בו בכה הליצן
הוא סיפור הידרדרותו הנפשית של
ליצן קירקס, וכזכור. גם ברגמן מעלה
נושאים מסוג זה לעיתים קרובות.
ואל תחשבו לכם כי זה סתם עוד ליצן
החולם להיות האמלט .״להיפך,״ טוען
לואיס .״מוטב להם להאמלטים למיניהם
שיתחילו לחלום כיצד צריך לשחקן ליצן.
יש להם באיגוד השחקנים האמריקאי ל מעלה
מ־ 20 אלף שחקנים, אבל קומי קאים
אמיתיים, אפשר לספור על אצ בעות
הידיים.״ ואיש עוד לא העיז לטעון
שלואיס אינו קומיקאי אמיתי הראוי
להיות חבר באותה עילית מכובדת.

תדריך
תל־ אביג
הארי המזוהב (אופיר. אך־
צות־הברית) :האביר האמיץ חגור ה־העולם
הזה 1803

מילכוד ( 2 2אלנבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — סרטי מלחמה
מראים בדרך־כלל כיצד חיילים
עשויים ללא חת, מנצחים בצורה מוחצת אוייב עלוב-נפש
תוך כדי מבצעים עוצרי נשימה, ולבסוף, מחב קי ם במרץ
אתהח תיכ ה שציפתה ב סבלנו ת במשך כל השעתיים הארו־כות
של הסר ט, עד שגיבורה חרג א ת כל הנבלים. כל
חובבי סוג זה של סר טי ם, עשויים לקבל הל ם ל מר א ה
״מילכוד .״22
זה א מנ ם סר טמלחמה. הוא מתרחש בנמל-תעופה
של הצבא ה א מריק אי ב אי טלי ה, במלחמת״העולם־ה שנייה.
אבל ז הו סרט שאין בו גיבורים, אלא א ם כן אתם מוכנים
לכנות כך טייס המפחד ל טו ס. חאוייב איננו עלוב נפש,
הוא פשוט איננו. ואם חיילים נפגעים או נגרמות אבידות,
זה משול לתופעת טבע, כאילו נפגעו בברק או בסערה.
מבצעים עוצרי נשימה אין. אלא אםאתם רואים בהטלת
פצצות לים, מיבצע גבורה. באשר לח תיכו ת, אל ה הן
זונות בדרך־כלל, או ב מיקרי ם הטובי ם ביותר, א חיו ת בית־חולים
ה מ חליפו ת בני״זוג בקצב בו מ ת חל פי ם ה חולי ם
במרפאת שדה מ אול תר ת. ולמען האמת, ה מרפ א ה קו סמת
לכל אנשי היחידה ל או-דוו קא בגלל ה א חיו ת, אלא משום
שמי שמאושפז בה יכול לפ חו תלס מוך על-כך שלא יצטרך
לצאת להפצצות כל זמן שהוא מרו תק ל מי ט ה.
בקיצור, סר טמלחמה יוצא-דופן ב ה חל ט, סרט שבו
הצבא מתחלקל מלחכי פינכא למיניהם, לבירוקר טים
מ טו מ ט מי ם, ל או טו ק ר טי ם מגעילים, לרודפי״בצע ולרודפי־נשים,
לגנרלים כ רס תני ם ולילדים חסרי-בינה, ביני ה ם מש תרבבים
כרוחות־רפאים כמ ה אנשים שפויים בדעתם שדווקא
שפיותם גורמת להםל האמין כי כל העולם קשר קנוניי ה
להורגם, מ ה שבעצם די נכון.
על כל המרקחה הז א ת מנצח מייק ני קו ל ס, מו מחה
להומור שחור, בעזרת צוות שחקני ם מבריק, עם אלן ארקין

אקדח משליך לארץ את סמל מישטרת
סן־פרנציסקו חנירדפת על-ידי פושעים
מופרעים המפריעים לעבודתה ועל־ידי ה חוק
המשוכלל המפריע לה ללכוד פוש עים
אלו. אלים, מותח, מרגיז ומיקצועי
להפליא מבחינה קולנועית. במאי: דון
סיגל, שחקן: קלינט איסטווד.
מוסקכה כועדת (סינרמה,
ברית־המועצות) :זהו החלק השני של
חילחמה ושלום המוקדש כולו למילהמה,
כשמוסקבה בוערת בצבעים טבעיים ומח נות
הצבא מסודרים בווירטואזיות מדהי מה
! בהיתחשב בכמויות העצומות של

פרנטים וארקין: טייס המפחד לטוס
כ טייס המפ חד ל טו ס ובא לקבל או ת־ ה צ טיינו ת בלבוש
האד ם הראשון ; או רסון וולס כגנרל עם מזכירה בלונדית
צמודה ; מרטין ב אלז ם וב אק (האב ב״התפ שטות״) הנרי,
כשני קולונלים נוכלים ; בוב ניוהארט, המאבד עשתונותיו
לחלוטין בערימות הבירוקרטי ה הצבאית ; ג׳ון וויט כקצין
אספקה שמאכיל חיילי ם בכותנה, כי זה ע סק טוב עבורו,
וכן הל א ה וכן הל א ה.
א מנ ם כל מי שישווה א ת זה לספרו של ג׳וזף הלר,
יצטרך להודות שאין כאן אלא חל ק מן הסארק אז ם
ה מ אק אברי של הספר, וכל מ ה שניקולס מצליח לעשות
הוא מבט שטחי מהיר על פני אחד הספ רי ם המוצל חי ם
של השנים הא חרונו ת. אבל אפילו כך, זה מתקבל מרשים
ומעניין יותר ממרבית מוצרי הוליבוד, מה עו ד, שהסרט
ערוך (עורך: ס ם או׳סאין) ומצולם (צלם: דויד וא טקין)
לעילא ולעילא.

ניצבים ובכך שהבמאי, סרגיי בונדרצ׳וק,
גם משתתף כשחקן (פייר) בתוך התמונה
אין כל ספק שאם לא היה איש קולנוע,
היה לפחות רמטכ״ל.

ניקמת הצועניה (רון. צר פת)
:צועניה נוקמת את כבודה בכפר
שלם של גברים צבועים ונשים קטנוניות,
בסרט מקסים של נלי קפלן.

ירו שליס

חיפ ה

כדניי וקרייד (אורנע, אר־ה״ב)
:אגדה קולנועית מופלאה וספוגקג
דם על כנופיית פשועים משנות העשרים,
עם פיי (בוני) דונאיי וורן (קלייד) ביטי,
בשיא הקאריירה הקולנועית שלהם, ב סיוע
שחקני מישנה מעולים.

דמות מאהכה (בית־העם,
סביון, צרפת) :הפרשה המישפטית ש הסעירה
את צרפת על התלמיד שהתאהב
במורתו ועל תגובתה של חברה מפגרת,
החושבת עצמה לנאורה. במאי — אנדרה
קאייט, מישחק אני ג׳ירארדו.

במדינה משטרה מירדף־לילי
ב מכוני ת -חילו מו ת
המוצר הנבחר

שו 1מחדש !
תנורי בישול עם רעיונות גד 71 ים

פ 7פ- 1

2תאים נפרדים לאפיה ולגריל תרמוסטט לוויסות החרם
קומפקטי, נע על גלגלים
כפתורתאורה לתא
האפיה

תנו ר בי שול
אמקור נמכר גם
בשיטת החליפין

תדון חשוב: ע ורו

המפיצים * :יממק מו * וסוחרים מורשים.

דגם אחד נ7־8
600 דגמי אמקור

ניידת־מישטרה סיירה שיגרתית בסימ־טאותיה
האפלות של שכונת־התקווה. מא חת
הסימטאות יצא לפתע בחריקה צורמת
עצם נדיר מאוד בתפאורה הסביבתית. ב גאווה
גזעית קרעה יגואר ארוכת־חוטם
את שלוות ריסימטה הלילית.
נראה היה כי שתי המכוניות הופתעו
באותה מידה. כרגיל התאושש החוק אח רון.
כשהתחילה הניידת ברדיפה אחר
מכונית־החלומות, היתר, זו כבר כמטת־ווי־פאנטום
ממנה.
אך כמו תמיד, מה שלא עושה הזמן
עושה הנס. רחוב ללא מוצא אילץ את
נהג־המרוצים לרדת מן המסלול ולחפש
לו מיפלט ברגליו. השוטרים ירדו לסרוק
את החצרות. רגלית גילו בעלי־המדים
תושייה גדולה יותר. בתוך זמן קצר עלה
בידם ללכוד באחת החצרות טיפום מת־נשם־מתנשף
שתעודת־הזהות הסגירה אותו
בעזרא שבתאי.
צחוק גדיל. לשאלת החוק בדבר נשי מתו
הקצרה ענה האיש, כי הוא נרגש
מאד ממשחק קלפים לוהט שניהל באחד
הקלובים בסביבה. אם התלהב החוק מן
ההסבר הממצה, הרי שהשכיל להסתיר
זאת היטב. אחר כבוד נלקח שלל־הלילה
האומלל לתחנת־המישטרה.
בתחנה נודע כי שעות מספר קודם לכן
נפרץ מוסכו של יהודה ליברמן ונשלף
ממנו יגואר שאמור היה להיות מקולקל.
כזכור הוכיח עצמו היגואר המקולקל כבר-
תחרות רציני מאד לניידת מתוקנת.
גילוי הגניבה הביא להגשת כתב־אישום
נגד שבתאי. בכתב הואשם בנהיגת רכב
ללא אישור הבעלים ובנהיגתו ללא רישיון.
משום מה גילתה המישטרה רוחב-לב מפתיע
ולא האשימה את חובב־ההגה בפריצה
למוסך.
עורך־הדין, דרור מקרין, כפר בשם שול חו
באשמה. לאחר סידרת טיעוני ההגנה
והתביעה מצא השופט יהודה טרייביש את
עזרא שבתאי אשם. אלא שהשופט קבע כי
האיש אשם רק בנהיגה ללא אישור הבע לים.
מאשמת נהיגה ללא רישיון זיכהו
השופט .״התביעה לא הוכיחה כי אין בידי
הנאשם רישיון,״ קבע.
בצאתו מן המשפט צחק ודאי עזרא שב תאי
צחוק גדול. שכן, התביעה אמנם לא
הוכיחה, אבל לו באמת אין רישיון־נהיגה.

סטודנטים
מי זה דוד?
הפנינים המתפרסמות בעיתון הסטודנ טים
החיפני פוסט מורטם, מן הראוי שתר-
אינה אור ועיניים בעוד כמה מקומות.
בגיליון האחרון של פוסט הופיעה רשימה
קצרה מאת נילי חרי.
כתבה נילי :״שני תלמידי תיכון חים-
איים ניסו ביום חמישי לפני שבוע למכור
את בטאון מצפן ליד המנזה. במקום עבר
בחור שחרחר שדרש מהם להסתלק מייד
מן האוניברסיטה ״כדי שלא אצטרך להש מיד
לכם את העיתונים.״
משניסתה הכתבת לתהות על קנקנו של
הקשוח הצעיר, התפתח ביניהם הדו־שיח
הבא :
— מי שלח אותך?
— אני שליה קצין־הבטחון של האוני ברסיטה.

מה תפקידך?
— אני עושה הכל.
— מה בדיוק?
— הכל.

— למה לך להתערב. אם את רוצה קחי
את השם שלי ותתלונני.
— מה שמך?
— דוד.
— מה שם המשפחה?
— אין לי שם משפחה.
באמת, תמימות של כתבת. היא לא
יודעת שאנשי הבטחון הם טיפוסים סודיים
ביותר. הוא לא יכול סתם ככה לרוץ
ולחלק את השם שלו לכל שואל.
העולם הזה 1803

דרול מררלןז £ ₪ר 11,וי ם
את רצוייה מאד, קונטסה
בפעם האחרונה שחרוזנת כריטטינה פאולוצ׳י, האצילה האמ רי ק אי ת ממוצא
אי טלקי, הנשואה ל מנ ת ח היהודי ה א מרי ק אי ד״ר הוארד בלין, הי ת ה בישראל —
היא התלוננה בפני מרו ת על ה חיי ם הסוערי ם כאן בארץ :״מאז שהגעתי לישראל,״
קבל ה מרות, על מנ ה של זנב בריש ברוטב פיקנטי, במסעדה סיני ת י קר ה ,״לא הי ה
לי רגע של חיי ם פרטיים. בישראל, אין פשוט מ קו ם ל הי מל טמהה מון הרודף אחריך.״
הבנתי לליבה, גם א ם לא הבנתי כל״פך א ת ההגיון בדבריה. אולי הזמן, חשב תי
לעצמי, יצליח לרפא אתכ אבה הגדול.
הצליח. השבוע הז מינה מ קו םלה ולפ מליי תה באחד מבתי המלון בארץ.
באשר הודיעה הנ הל ת המלון שבל ה מ קו מו ת בבר תפו סי ם, ני סתה מזכירתה
במלון־פאר אחר. גם שם היו כל ה מ קו מו ת תפו סי ם. וגם בשלישי, וגם ברביעי.
הרוזנת, שלא רגילה לשמוע על תיירות בה ד חו ס ה, באשר היא מבק שת להגיע
לאן שהוא, שיגרה מיכתב מ שתומם לחבר תל־אביבי, שאלה מ ה העניינים.
החבר, שהוא באמת ידיד־אמת לרוזנת, אבל גם כן רק בן־אדם, בעל בושר
סבילו ת מוגבל, השיב מיניה וביה :״רוצים נורא לקבל או תך, אבל באמת הבל
תפוס. כל תיירי העולם יגיעו לישראל לפ ס ח .״
וגם הרוזנת שלנו, א ם אני מכירה או ת ה. אפילו א ם הי א תצטרך ללכ ת לשירות
לה שכרת־חדרים של לי שבת־התיירות, או לגור על שפת־היט. אבל היא תגיע.
ועם כל הפ מליה כמובן. ברוך בואך קונ טסה.

ה 3ארי1מה? שדד קוטלר

עודד קוטלר לא יחדש אתה חוז ה
שלו עם ה תי א טרון החיפאי, כשזה י ס תיים
בפברואר הקרוב. למ ה ן הסי־

מסיב ת ׳ההפתעה שערכה התכ שי טאי ת
תושבת יפו רחל גרא ליום הו לדתו
העגול של בעלה אלי, הי ת ה אכן
מל א ת ׳הפתעות.

א חר כך בא

ביבי סולקין,

פירסוס הפרשה בשבועון המיליונים הגרמני
שטרן, ובעקבותיו בשאר עיתוני
אירופה — החל מגיע אל אלישבע זרם
מכתבי הצעות־ניישואין, היכול להתחרות
באלה המגיעים לכוכבות הוליווד.
ואם הייתם רואים מ מי: גרמנים זק נים
וגרמנים צעירים, אריסטוקראטים ופשוטי
עם. שמאלנים וימנים, מיליונרים
ותפרניס, משכילים ובורים. ממש הד־
׳מוקרטיה בפעולתה. השם דיין פורץ כל
גבול חברתי, מסתבר.
אני במקומה הייתי קופצת על אחת
ההצעות האלה ומה שיותר מהר. כי לאחרונה,
החלו הנושים ׳מתלבשים על אלישבע
ועל אמה, דורשים כיסוי חשבונות
שלא נפרעו.
ביחוד זועקים חמס בעלי פרפומריות
וחנויות פרחים, שאצלן היתה אלישבע,
בימים הטובים, לקוחה גדולה.
אבל ידוע כבר שאין לצפות בימינו
׳שאנשים יזכרו לך חסד־נעורים.

ליאורה ועודד

אבל מלבד זה, נסיך יקר, הבל בסדר.
הסערו ת בחיי המ שפחה של ה קו טל רי ם
שככו. ה ת או מי ם — בן ובת — שנולדו
לפני במה חוד שים, גדלים ופורחים במו
על שמרים, באווירה הצח של ק ״ ק חיפה.
ומה יותר מזה צריך ה בן -אדםז

הפתעות. הפתעות
ההפתעה הראשונה הי ת ה התפריט.
כאשר התא ספו ה אור חי ם, זחל ה רחל
אל מתחתל מי ט ה, החלה שולפת משם
שקים. ב שקים, היו ירקו ת, גזר, צנוניות,
מה שאתם רוצים. ז ה יהיה הכיבוד.
רחל׳ה שמה אתה שקים באמצע החדר,
ו ה אור חי םהת חילו להתכבד.

אלישבע

כל זה, בנוסף ל ת אונ ה שקרתה ל אחרונ
ה לא שתו, ליאורה, ואשר ב־

עקבותיה היא נשארה — בינתיים — עם
צלק ת על הפנים. כשהולך, הולך בבל
הכיוונים.

לא יחדש

מי שחשב שהכאריזנזה של שר הביטחון
משה דיי ] טובה רק לישראלים,
יכול לחשוב עוד פעם. מסתבר שהיא אינה
יודעת גבולות, והשפעתה בגרמניה
לא פחותה !מאשר בישראל.
הראייה: אלישבע. כן, האחת והיחידה.
האקס של שר־הביטחון. בעקבות

בו ת והניחו שים רבים. ישנם במה טובי-
לב שאפילו טוענים שזה דוו קא התי אטרון
שלא ייחדש לו אתה חוז ה, ועו דד
פשוט יגיש אתה תפטרו תו בדי לצאת
בכבוד מהעסק. לא היו הצלחו ת
מיו חדו ת שם, תחת הנ הל תו, ודברים כאל
ה. אבל על מי לא סיפרו סיפורים
באלה י

הבידור. סי פקה או תו
דיילת אל-על שהגיעה

בד־נוס
בוטלו מבלבל אותי, הבחור הזה. אני מדברת
על אמי אברמוביץ, דייל אל־ על ואחד
מבעלי המסעדה הסינית סינג־סינג־בנז־בוק
בצפון תל־אביב. מתגרש, מתגרש —
ובסוף לא מתגרש. כל הזזבר׳ה כבר הת כוננו
למסיבת הגירושין, הכינו מתנות
והכל — ופתאום: אין גירושין.
אבי חזר לאשתו, מלכה, אבל ככה
לגמרי. ולפחות, ייאמר לזכותם, הם דוא גים
שלא לקלקל מסיבה, בגלל זה. במקום
הילולת הגירושין, עורכים האברמוביצים
הילולת איחוד־לבבות, אם זה התואר ש אני
מחפשת:
כולם קנו לכולם מתנות קטנות
— אבי קנה לאשתו מכונית קטנה
אבא של מלכה קנה להם בית קטן
אמא ישל אבי קנתה לאבי מכונית
ויפה, ולפסח הם נוסעים להירגע
יורק.
בקיצור, הכל טוב וקטן ויפה.

ישר מ הקרנבל בריו, ו אי ת ה מיליון ת ק ליטים
של ס מבו ת. אורגינל. ו ס מב ה מ ריו,
כפי שאתם ודאי יודעים, היא לא
משהו שאתה רוקד — אל א משהו ש־מרקיד
אותך. וכך, אחד עם גזר ביד,
השני עם מלפפון בפה, ה חלו ה או ר חי ם
מתמזגי ם בקצב ה סו ח ף, רוקדים עד
כלות הנשמה.
אחרי כלו ת הנ שמה, עברו ה או ר חי ם
לחדר ההתאו ש שות. כל אחד שכלתה
נשמתו, עשה הפסקה בריקוד, ניגש להתאושש.
כשגמר להתאושש, יצא בח זרה
לרקוד, כשהוא אינו שוכח לכפתר
בדרך א ת מכנסיו.

ויפות
׳ויפה,
ויפה, קטנה בניו־

היהלומן בצוה
היהלומן המפורסם ,

הפעם, בדמה לי,
לא יצליח להיחלץ מהבוץ.
כפי שאינכם יודעים, היה ליהלומן התל־ ,
אביבי — ששמו נקשר פעם בעיסקת הב רחה
גדולה, אבל מעולם לא הועמד למש־ ,
פט — תחביב מאוד חביב: נערות.
עד כאן, אין בכך שום רע. אלא מאי?
עם השנים, הלך וגדל הפער בין גילו של|
היהלומן לגילן של הנערות. ואפילו לא רק
באופן יחסי, אלא גם אבסולוטי. כשהוא(
נהיה לראשונה סב, לדוגמה, חגג היהלו מן
את המאורע בחברת ידידה חדשה, ש־היתר,
צעירה יותר מבתו שילדה לו את
הנכד. וכן הלאה וכן הלאה. כיום, בגיל1
,58 הוא מעורר גיחוך בעיר — או אולי
קינאה, אני יודעת? — כשהוא מופיע1
בחברת הנוכחית שלו, מלצרית בבאר, בת
15 וחצי.
אלא מאי? גם בכך לא היה שום דבר1
מיוחד. ואפילו בכל התרד שמסביב לא
היה משהו מיוחד: בסיפורים שהוא מע־1
דיף לבלות עם קטינותיו — כן, לעיתים
עם יותר מאחת בבת־אחת — בדירת־גג!
סודית שלו, שבקיץ המיטות בה מוצאות
החוצה אל המירפסת הנרחבת, מתחת לכו־1
כבים הנוצצים. שהוא מעניק לכל חתיכה
שהוא נפטר ממנה חתיכת יהלום. רציני1,
שד,מפוטרת יכולה להקים בו קרן־פנסיה
של איגוד מיקצועי שלם. או שהסכומים1
שהוא שילם עד היום, בשביל לסדר הפלות,
להשתיק סחיטות, ולקנות תצלומים מפלי־1
לים, היו מספיקים להקים תעשיית יהלו מים
חדשה בארץ.
אבל, הפעם, כמו שאמרתי, קרה פנצ׳ר.
המלצרית, כמו רבות מקודמותיה, נכנסה1
להריון. המיליונר שלנו, למרות שכלל לא
היה בטוח שזה ממנו, היה נכון לגלות את ן
נדיבותו הרגילה, לשלוח אותה לגינקולוג
הקבוע שלו.
אלא שפה, פתחה פתאום הפרחה את י
פיה — והכריזה :״לא. אני רוצה ללדת.
הפלה לא באה בחשבון.״
כרגע, אם כן, אתם יכולים לראות יהלו מן
תל־אביבי אחד מסתובב מודאג ביותר י
במיסדרונות המהודרים של בית־ד,יהלומים
ברמת־גן. זו הפעם הראשונה שהכסף לא1
עוזר לבחור שלנו, ועבורו זה מצב באמת
מביך במיקצת.
תקוותו היחידה היא, שהמלצרית הקטנה
איננה מתכוונת ברצינות, ורוצה רק לסחוט
ממנו סכומי־עתק.
אבל אם זה ככה, הוא שואל את ידידיו,
אז למה כל ההצגה? הלא היא יכלה לבקש
דוגרי, בלי לגרום לו התקפת־לב. אחרי
הכל, מה זה כסף לעומת הבריאות?

שלו, התנדב אחד מידידיו ה טובי ם לשמש
ת מיכ ה לאלמנת־הק ש. מה גם שהיא
זרה בארץ, ודבר זה ואחר, וברור
שאי-אפשר לה שאיר או ת ה בודדה בזוהר.
המצב כרגע, א ם בן, הינו שהבחור

הסובבת
יש אנשים שפשוט לא יודעים להק שיב
לעצה טוב ה, כ שהם שומעים או ת ה.
במו יורם פולני למשל.
לפני חודש, סיפרתי לכ ם על החברה
ה או סטר אלי ת החדשה שלו, בלינדה
טאוגטניה (העולם הז ה ,) 1798 לשעבר
מי ס או ס טר אלי ה, וכיום דוגמנית
ו שחקנית.
סיפרתי לכ ם גם כיצד יורם, שהוא
דוו ק א מבין גדול ביפהפיות, לא חשש
להשאיר א ת היפהפייה ה מ סויי מ ת הזו
לבדה בין זאבי תל-אביב, ולנסוע לע בודתו
בחו״ל. בהתח שב בנסיונו העשיר
ב ת חו ם, היה זה צעד חסר זהירו ת מ צירו.
בך, לפחו ת, לעניות דעתי.
אז עניות דעתי, מס תבר, ניחשה בכיוון
הנבון. בעוד יורם שוהה ב חו״לי ם
כלינדה תומך, והעלמה נת מכת. בי מי ם אלה,
יצאה בלינדה לסיבוב באירופה, לדגמן
שם א ת בגדי ״בגד עור״ .כשהיא ת ח זור,
נראה מהת היינ הההתפת חויו ת
עם כל ה ת מיכו ת ה אל ה.

לפני 35 שנים התפ 1צצה ספינת־האוויר הנ אצית

באמריקה -

ח בל ה

אנ טי־נ אצית

החודש הועלתה הגירסה
ץ ה קדה לפני שנולדו רוב התוש־ן
בים הנוכחיים של ישראל.
התאריך היה 6במאי . 1937 ספינת-
אוויר, שאורכה היה 245 מטרים, ושכנ־פיה
היו מקושטות בצלבי־קרם ענקיים,
עמדה לנחות ליד ניו־יורק. לפתע נדלקו
200 אלף המטרים המעוקבים של גאז־המימן
שבתוך המיכל שדמה לסיגאר.
תוך שניות נשרפה ספינת־הפאר של
הרייך השלישי 13 .מבין 65 הנוסעים
ניספו, יחד עם 21 אנשי הצוות.
ספינת־האוויר נשאה את שמו של
הינדנבורג, המצביא והנשיא הגרמני, ש מת
שנתיים לפני כן. אולם בפי העולם
כולו הוא נקרא, בפשטות ,״צפלין״ —
על שם האיש האגדתי שהמציא את
ספינות־האוויר, עוד לפני שהומצאו ה מטוסים.

שהית

טוען מוני: ספינת־האוויר הושמדה
על־ידי מחבל גרמני אנטי־נאצי.
מוני מזהה את המחבל. היה זה, לדב ריו,
אחד מאנשי־הצוות, אריך ספאל,
רפד לפי מיקצועו, שהשתתף בבניית
הספינה. אותו ספאל היה, לדבריו, נוצ
זאת

מאמין ואנטי־נאצי. הוא הטמין בס פינה
מיטען חומר־נפץ, שפוצץ בעזרת
שעון, סוללה ונורת־בזק של מצלמה.
לפי חשבונו של ספאל, היתד, הספינה
צריכה להתפוצץ על הקרקע, אחרי רדת
כל נוסעיה. אולם הנחיתה התעכבה ב־

מכחי שה
א ת הכל

מחאה נגד
המישטר הנאצי

אונת הצפלין בניו־יורק נשארה
4 1תעלומה. נכתבו עליה ספרים רבים,
שביקשו לבסס תיאוריות שונות. אף
אחת לא היתד, משכנעת.
אחרי התאונה, נערכו חקירות מטעם
מומחי ממשלות ארצות־הברית וגרמניה.
הם הגיעו לתוצאה זהה: שהיתר, זאת
תאונה אמיתית. האמריקאים היו מעוג*
יינים במסקנה זו, כדי למנוע תקרית
בינם ובין גרמניה. הנאצים היו מעוג-
יינים בה, כדי להחניק באיבה כל שמו עה
על חבלה פוליטית.
אך השמועות הוסיפו לצוץ ולרתק
את דמיון הסופרים. החודש התפוצץ
כל העניין מחדש, בעקבות ספרו של
האמריקאי מייקל מוני.

משך כמה שעות בגלל סופת־רעמים ש סערה
מעל לניו־יורק. כאשר אירעה
ההתפוצצות, עוד היו בה הנוסעים וה צוות
— וביניהם גם ספאל, שנהרג.
לפי תוכניתו, עמד ספאל להישאר
באמריקה. ארוסתו הגרמניה, שהיתר, שו תפה
לתיכנון, היתד, צריכה להצטרף אליו.
הסיפור היה משכנע, וחיכה בשבו עיים
האחרונים גלים ברחבי ארצות-
הברית. הוא הגיע, כמובן, גם לגרמניה,
ושם התלבשו עליו העיתונאים המקו מיים.
מסקנתם: הסיפור אינו נכון.

על פני ניו־יורס

הספינ ה הענקית דמויית הסיגר מר חפ ת מעל
הקצה הדרומי של האי מנהטן. על זנב הצפלין
ניתן להבחין בבירור בצלבי״הקרס הנאציים, כל אחד בגובה של פמה קו מו ת.

״ -ספרו מסרב מוני לזהות את ארו *
-סתו של איש־הצוות, בטענה שניתן
היה להאשימה כשותפה לרצח. אך עי תוני
גרמניה איתרו בנקל את האשה,
אחת קארלה יקל. זו הכחישה את הכל.
לדבריה, לא היה ספאל בעל נטיות
פוליטיות, והשניים לא דיברו מעולם
על פוליטיקה. בניגוד למתואר בספר,
לא היה ספאל צלם־חובב, בעל מעבדה
פרטית לצילום (בו הוכנה הפצצה).
אך הכחשה זו אינה משכנעת לגמרי.
לא היה לאשה הקשישה כל נימוק להו דות
במאוחר שד,יתד, שותפה למעשה
שהחריד בשעתו את גרמניה, ושבו ניס-
פו עשרות בני־אדם.
כך נשארה התעלומה, האופפת את
מותו של הנסיון האחרון להשתמש בם־
פינות־אוויר לצורכי התחבורה האווירית.
נסיון זה נולד על שפת אגם בודן,
בגרמניה הדרומית, בראשית המאה —
ב־ 2ביולי , 1900 שלוש שנים לפני שהצ ליחו
האחים רייט באמריקה להתרומם

במשך 12 שניות מעל פני האדמה, ב מטוס
הראשון.
ספינת־האוויר הראשונה הצליחה יו תר.
היא נשארה באוויר במשך 18 דקות
שלמות, עד שהממציא הטייס היה נאלץ
לנחות נחיתת־אונס על פני האגם, בגלל
תקלה בהגה.
הממציא היה דמות ססגונית. גראף
(רוזן) פרדיננד לבית צפלין( ,״הרוזן
המטורף״) ,היה קצין בחיל־הפרשים, הש־

בגיל ,76 כמנהלו הרפואי של הסנטור־יום
לחולים כרוניים בגדרה, נזכר בהו ראות
החמורות נגד עישון שהיו בצ־פלין
.״ארתור קסטלר היה מעשן סיגר יות
בשרשרת. כשהיה עליו פעם לטוס
בצפלין מגרמניה לארצות־הברית הפסיק
לעשן שבוע קודם כדי להיגמל ולא
להדליק בטעות סיגריה בספינת־האוויר.״

הממציא, בן
ה סו ח ר היהודי
** ״ר פון־וייזל מוסיף ומטיל עוד
1ספק, והפעם באבהותו של צפלין,
הגראף הממציא, על המצאתו .״ספינת
האוויר נקראה אמנם צפלין,״ מספר ה דוקטור
.״אבל המציא אותה יהודי פשוט
בשם שוורץ, דויד שוורץ. שוורץ היה
בנו של סוחר־עצים יהודי בגרמניה. ב-
1860 הוא עיבד תכנית לפיה יבנו ספי-

* עירית * תל־אביב
מודעה עירונית 7
ברכה לתל־אביב מספינת ד,אויר
גרךצפ לי ך הגראף צפליו ה־ך

אגדתי שכונה ״ה |

רוזן ה מ טור ף׳ /ממציא ספיגת האוויר.
יש טוענים שהממציא ה א מי תי הי ה יהודי.

תתף בשלוש מלחמות: מלחמת־האזר־חים
האמריקאית 1863 המלחמה בין
המדינות הגרמניות 1866 והמלחמה בין
גרמניה וצרפת 1870 במשך עשרות
שנים פעל למען הגשמת רעיונו: להקים
צי של מיכלי־גאזים מעופפים, בצורך
סיגארים ענקיים, שיעבירו נוסעים למר חקים
של אלפי קילומטרים.
כאשר נפטר גראף צפלין עצמו׳ ב־
, 1917 כבר הפך שמו לשבדדבר. השם
צפלין זרע בהלה בין מיליוני תושבי
לונדון, כאשר המטירו ספינות־האוויר
פצצות על עירם במלחמת־העולם, מפ רעה
ל״בליץ״ שאירע כעבור 23 שנים,
אחרי המלחמה נאסר על גרמניה לב נות
צפלינים, והצפלינים הקיימים הופ כשלל
על־ידי המנצחים. כימעט קעו כולם ניספו בתאונות מרעישות.
אולם הגרמנים לא יכלו לחדול מן
המיפעל, שעליו היתה גאוותם. הם הת שוב
לבנותצפלינים, והמישטר חילו הנאצי דירבן את בנייתם. בשנות הש לושים
טסו הצפלינים בשמי העולם, עב רו
גם על פני ארץ־ישראל.
הצפלין טס במהירות של כ־ 100 קמ״ש,
והנוסעים שכנו מתחת לביטנו, בתא
גדול ומרווח, שהיה מצוייד בכל המו תרות.
היה נדמה שהוא יתחרה בהצלחה
במטוסים, שלא הגיעו אז למהירות הר בה
יותר גדולה, ושנראו פחות בטוחים.
תיקווה זו מתה סופית באותו יום,
בנמל־הנחיתה של לייקהורסט 75 ,ק״מ
מדרום לאי מאנהאטן, כאשר התפוצץ
סיגאר־האלומיניום האדיר.

הבער מ־-3ד 7מזעה 13י 7נתלגיה חסלנרגיד-רי־דיו

למעידה*־״:
״ ר דו גי ף צפליי נורדדיס 26
״אדח דיזנגון ר*ס }עד העיד תי־אביב
׳•נוסעים פר ס תי סנדגת האי• -גי ף צפלין
פודיס עבור היסגת פורים•
״מצטערים על א• היללת לרדון•
מאחלים פודים נרב׳׳•

<*46*£* 26א

אקנר•

יזיסא ){$0מ/6יס

*״ 0(3ז 11,311
ח1<6זז 43ח11ס>0ן ס 013) 2
011*11 (30400 *<0000*0זז?<ז*030ס8 6זזע 13<1י)61 חזוז״ט מס!.,
מוזמוק חסוזאזמ**״

דצ׳ל־ תדע־״ מ י ־ .חי״ מי ב אניס• הלך גי 8מתחה אייי סדי *יי יזיז *ז *

27>29

פצוע 0שה

איש־צוות הצפלין, אחדמ״ 63 הניצולים ב ת אונ ה שבה
ניספו 34 איש, מובל על־ידי מתנדב ו סבל של חבר ת
הצפלינים. רובם של הניצולים סבלו מכוויו ת קשות. כימעט כולם היו אזר חי ם גרמניים.

עי רי ת וו ל־ א ביג *

הברכה שנשלח
דךףך מיברק מעל המרחף
^ ן ^ 11 מהצפלין
ת״א. הרחובות המו אז מחוגגי העדלידע.

נות ממולאות גז שתשמשנה להסעת אנ שים
באוויר. לפי תוכניתו של שוורץ
היה גוף הספינות צריך להיות עשוי
אלומיניום ולא בד. צפלין בנה את
הספינות משלד מצופה בד וזה מה שע שה
אותן דליקות כל-כך.
״שוורץ עצמו ניספה בניסוי הראשון
שערך עם הדגם שלו. אשתו מכרה את
הזכות לפיתוח ההמצאה לגראף צפלין,

וכך הפכה המצאתו של היהודי מגרמניה
ל,הישג גדול של המוח הגרמני׳ כפי ש הגרמנים
כינוה.״
על טיסתו בצפלין בשמי ישראל מספר
פון־וייזל :״באתי לארץ ב־ 1922 ומאז
1924 הייתי הכתב במיזרח-ד,תיכון של
רשת עיתוני אולשטיין, ההוצאה לאור
הגדולה בגרמניה שבעליה היה יהודי.

שה מגדולי העיתונים בגרמניה — אחד
מהם של אולשטיין. כל עיתון שלח
כתב ואני הייתי נציגו של אולשטיין.״
על מראה ארץ־ישראל ממעוף הציפור
מספר פון־וייזל :״ארץ־ישראל נראתה
מלמעלה עוד יותר קטנה ממה שחשבנו
עליה תמיד. את כל מה שהיה אז חד רה
ראינו בתור נקודה קטנה בתוך ים

״כל שנה הייתי נוסע לחודשיים
לגרמניה,״ נזכר ד״ר פון־וייזל ,״כדי
למסור דיווחים ישירים על המתרחש.
ב־ 1929 הייתי בגרמניה בדיוק כשתוב־ננה
הנסיעה של הצפלין למיזרח־התי־כון.
הוצאות הנסיעה מומנו על־ידי שלו
צפלין
בשמי
ארץ־ישראל
* ש רק אדם אחד בישראל המוס מך
להביע דיעה על תעלומת הת אונה
ההיא.
ד״ר וולפגאנג (בנימין זאב) פון־וייזל
היה בשנות ה־ 30 עיתונאי בעל שם עו למי.
הרופא היהודי מווינה, בעל תואר-
האצולה האוסטרי, עבד לפני עלות היט־לר
לשילטון בגדולי העיתונים הגרמניים,
בצד פעילותו כמנהיג המפלגה הרביז יוניסטית(
.פעם, כשנעדר זמן־מה מארץ-
ישראל, ביקש מצעיר בלתי־ידוע, עולה
חדש מהונגריה, למלא את מקומו במשך
זמן־מה. הצעיר שלח את כתבותיו לגר מניה,
הפך בן לילה לכוכב בינלאומי.
שמו היה ארתור קסטלר).
פון־וייזל הירבה לנסוע ולטוס. בין
השאר טס גם בספינות־האוויר, השתתף
בטיסה שביצע צפלין בשמי ארץ־ישראל.

אחד
ספ אל,
ה 111111ך אריך
מצוות הצפלין. לדעת 111111111 כותב ה ספר ה א מרי ק אי החדש, ה ט מין
חו מר נפץ בספינ ה וגרם להתלק חו ת ה.

השבוע שוחח כתם ״העולם
הזה״ עם פון־־וייזל. מדווח הכתם :

״אני נוטה להטיל ספק רב בסיפור
הסנסציוני החדש על פיצוץ הצפלין,״
אמר ד״ר פון־וייזל ,״על הכלי הזה רי חפה
תמיד סכנה של התפוצצות ודליקה.
הוא היה מלא בגז־דליק ואפילו בדל
סיגריה היה יכול לגרום להתפוצצות.״
ד״ר פון־וייזל, המשמש עדייו כיום,

כך זה התחיר

המון של נשים וגברים ניצב על שפת״אגם בודן
שבגבול גרמניה־שווייץ, בעת ההמראה של הצפלין
הראשון ב־ . 1900 הצפלין היה מוצא מ תוך או ל ם ענק שצף על פני האגם. בכל
ה מראה הי ה פי ת חו של ה אול ם נמשך על־ידי סירו ת לכיוון המת אי ם לפי הרוח.

של ביצות. עברנו גם מעל חיפה אבל
לא היה מה לראות, העיר היתד, ריקה
מאדם. לפתע נזכרתי כי פורים חל באו תו
יום. נכנסתי לקברניט והצעתי לו
לעבור מעל תל־אביב כדי שהנוסעים
יוכלו לחזות בקרנבל הגדול, העדלידע
שנערכה בעיר כל פורים.
הופענו מעל תל־אביב בשעה חמש
בערך, בעיצומו של מסע העדלידע. ירד נו
נמוך מעל האנשים ויכולנו לראות
את פניהם המופתעות של החוגגים מש הבחינו
בנו. האוטומובילים ברחוב הת חילו
לצפור צפירות ברכה, האנשים רצו
אחרינו כאילו חשבו להשיג אותנו. מצא נו
בספינת־האוויר כמה שקי קונפטי
ופיזרנו אותם מלמעלה על התל-אביבים
החוגגים. כל נוסעי הצפלין הודו כי זאת
היתה החוויה הגדולה בכל המסע.״

מספר

1803

ז י ניסן תשל״ב 22.3.1972
111717 111111

1א17ל

המחיר

2.00