גליון 1805 מתאריך 4 באפריל 1972

1 7 /7

חיא צעיוח
£8074 אא1\*1

ה ס פו ר טי בי
מאריגי האיכות

361-£61\10

4 7 0 *0 1 0

אריג זה מיוצר
אקסקלוסיבית עבור להב

בית הטקסטיל

68*0$

63/1211.

להב-החולצה מדיאולן (׳
המלהיבה בל גבר ואשה
פרסום מלניק

צלזמים: ס .ב!־גד

(| 011ז ^ £111 ) 11 01111111810) 1׳ 0־ו״ *נ *ז 9 1־ז

העול ם הזה 1805

כפסח מלאו 22ש1ים ליום בו עבר העולם הזה לידי
המערכת הנוכחית 22 .שנים 1154 ,גליונות.

כאשר חתמתי, ערב פסח תש״י, על
הניירות שהולידו גוה זה, לא היו עדיין כחיים
רכים מקוראי הגליון הנוכחי. וכמה מן המשתתפים
בו היו עוד כחיתוליהם.

יורשה לי להגיד כמה !מלים לרגל יום־ישנה זה, אם כי
איני, אולי, המבקר האובייקטיבי ביותר של עיתון זה.

אפשר היה לחשום שאחרי זמן כה רב יהיה
העולם הזה מוסד ממוסד, עיתון מיושב ומשולב, מקובל
על הבריות, מין רבד שבד,רגל, שמתייחסים אליו באדי שות
כלשהי.

זכורני הימם שכך ניכאו לנו כהתחלה.

״נו טוב, תרעישו עולמות. תסיתו נגד המוסדות
הלאומיים( .אז עוד לא ירעו מה זה ״מימסד״) .כמה
זימן? שנה, שנתיים. כבר ראינו גיבורים כמוכם. אחרי
כמה זמן תסתדרו, תשמינו, כמו כולם.״
עברו שנה, שנתיים. פי עשרה.
והנה, בפרוס השנה ה־ ,23 קשה מאד לתאר גוף
הרחוק יותר מן התיאור הנ״ל. התדמית של העולם הזה
אינה מזוהה עם שמות־תואר כגון ״ממוסד״ ,״מיושב״,
״משולב״ ,״מקובל״ .לא התרגלו אליו.

ואין איש כמדינה המתייחס אליו כאדישות.

שאל
אותי ידיד אמריקאי, שביקר לאחרונה בפעם
הראשונה בארץ :״תסביר לי, מה יש בעיתון שלך שהוא
כל־בך מיוחד?״
שאלתיו למה כוונתו. הידיד, שאינו יודע עברית,
ושאינו מתעניין בפוליטיקה, משיב :״זה מוזר מאד. בכל
פעם שאני מוצא את עצמי בחברה של ישראלים, ומזכיר
את שם העולם הזה, החדר מתפוצץ.״
אפרתי לו שאי־אפשר להסביר. כדי להבין זאת, עליו
להבין תחילה את הישראלים ואת העולם הזה.

העובדה המכרעת: המישטרה נכשלה כליל בגילוי המציתים.
אנחנו יודעים, כמובן, מי הם, וידנו תשיגם.

על הטיפוס השני

קשה לומר שנתקלנו בו שוב.

כי מעולם לא עזב אותנו.

זהו הטיפוס של המשמיץ .

אנו רגילים להתבטא, במיקרה הצורך, ביסיגנון חריף,
ואף יחריף ביותר. לא היה עולה על דעתנו להתלונן על
מי שמשיב לנו מנה אחת אפיים.
אולם התקפותינו, גם החריפות ביותר, קשיורות בהאש־מות
ברורות, הצמודות לעובדות. אין אנו משתמשים
בלשון ילדים :״קאקא — פישר — ,תחת״.

אך מה לומר על סיגנונה של ראש־המכד
שלה, האומרת על ״העולם הזה״ :״זהו סמרטוט
שאני אף פעם לא לוקחת כיד:״
אסכולה זו של הגברת גולדה מאיר — מבחינת המגמה
ומבחינת הרמה התרבותית — מוצאת לה מחקים רבים.

כארץ וכעולם מתנהלת נגדנו מערכת־הש־מצה
כלתי-פופקת.
מי שאינו מקבל את כל החומר, אינו יכול לתאר
לעצמו מהי עוצמתה והיקפה של מערכה זו, המלווה
אותנו בדרכנו מזה 22 שנים רצופות. היא מקיפה כתבי־פלסתר
עובדתיים־כביכול של כתבלבים ישראליים,
דברי־פדשנות של שקירנים־בשכר, קללות המתעטפות
באיצטלה של דבדי־הגות.
אחד המיגזרים של מערכה זו היא בחו״ל. שם מופיעים
עשרות עיתונים של המימסד היהודי, המודרכים על־ידי
סוכני המימסד הישראלי. עיתונים אלה לא יזכירו לעולם
את שם העולם הזה מבלי להוסיף לו שם־תואר כגון
״השבועון ד,פורנוגראפי הידוע״ או ״עיתון־המין־והפשע״.

אהדה זו אינה בולטת כאשר שט העיתון על מי־מנוחות
(יחסית) .אך כאשד צפוייה לו סכנה, כאשר
גוברות ההתנכלויות וההסתה, לובשת אהדה זו לפתע
צורה מעשית ביותר.
ראינו זאת כאשר רצו לחסל את השבועון המסדים
באמצעות חוק לשון הרע המקורי. התוצאה ידועה.
חשנו בכך שוב למחרת השריפה הגדולה. הוצפנו
בהצעות לעזרה, בגילויי אהדה, ואף של אהבה ממש.
וכאשר הגיעה מערכת ההשמצה נגדנו לשיאה, בלט
חוסד־האונים שלה.

זוהי, אולי, אחת המעלות הגדולות של גיל.
עיתון הממלא את ייעודו מזה 22 שנה, מעשיו ידועים,
מלחמותיו כבר נכנסו לפולקלור, יעדי מאבקו ברורים.
אוהדי העולם הזה ושונאיו מכירים אותו, את מעשיו
ואת רעיונותיו( .נדמה שאויביו רמי־הדרג מעריכים אותו
לא פחות מאוד,דיו, ומכבדים אותו כמוהם).
הרי עיתון — כל כולו פועל באור. מטרתו היא לפרסם,
לגלות, להביא דברים לידיעת הציבור הרחב ביותר.
אוהדים ומתנגדים, אוהבים ושונאים, תומכים ויריבים —
בלב כולם יש זה מכבד תדמית ברורה של השבועון
המסדים, לטובה או לרעה, לחיוב או לגנאי.

לא ראש-הממשלה, עם כל הככוד הראוי
לה, ולא כתכלכים מכורים, עם כל הכוז הראוי
להם, ישנו תדמית זו אחרי 22 שנה.

טכעי שנשאל את עצמנו

ביום ההולדת ד: 22-,

האם זה היה כדאי?

כדי למצוא תשוכה אובייקטיבית, כדאי

מפני שאין כעולם ציכור הדומה לישראלים,
ואין כעולם דכר הדומה ל״חעזלם הזה״.

כשנה שחלפה אמרו ש״העולס הזה חידש נעוריו.״
איני אוהב הגדרה זו. העולם הזה לא השתנה במשך
השנים, אם כי היו לו שנים סוערות יותר וסוערות פחות.

השנה ה 22-היתה סוערת מאוד-מאוד.

בשנה זו, כמו בשנה הראשונה, היתד, מערכת זאת
גוף לוחם, מעז, מקדש מלחמה ומשיב מלחמה שערה,
תוקף יעדים ברורים, לוחם למען רעיונות ברורים.

לא סיקרנו רק מאורעות. יצרנו מאורעות.

כמה פעמים במשך השנה גרמו פירסוימי העולם הזה
למשברים בממשלה ובצמרת השילטון.
לא תקפנו אנשים קטנים ועלובים. תקפנו השנה את
האיש החזק והפופולרי ביותר במדינה, שהעמיד את
עצמו מעל לחוק, ולמעשה מעל למדינה ולחברה. קרב זה,
הגדול ביותר בתולדות העיתון, לא הוכרע עדיין. יתכן
שלא הגיע עדיין לשיאו.
חזרנו להיות ״השבועון המסויים״ .כל כלי־התיקשורת
— העיתונות כולה, הרדיו והטלוויזיה — עשו יד אחת
כדי להשתיק את גילויי השבועון הזה, בשעה שלא היה
אף אזרח אחד במדינה שלא דיבר עליהם. כאשר לא
היה מנוס מלהזכירם, נעשה הדבר ברמזים.

שבועון מסויים פירסם גילויים מסויימים
על איש מסויים.
נעשה נסיון לחדש את החרם הכלכלי הטוטאלי שהוטל
על השבועון לפני 22 שנה, ושנשבר פה ושם• אלא
שמבחינה זאת ישראל של 1972 אינה ישראל של . 1950

כין השאר, הודות לשכועון המסויים עצמו.

נפגשנו השנה שוב עם כמה מן הטיפוסים, שנתקלנו
בהם במהלך מלחמותינו.

קודם כל, הטרוריסט .

ידענו במשך השנים כמה וכמה מעשי־אליימזת.
הפצצה של 1952 במערכת, שפצעה את דוש (שהיה
הקאריקטורייסט שלנו, ושביטא אז רוח שונה מאד מזו
שהוא משמש לה יד כיום).
ההתנפלות של , 1953 שבה נשברו שתי ידי (ושעד
היום לא ברוד אם נועדה לחטוף אותי, או לגרום לי
חבלה חמורה יותר, לולא הופרעו המתנקשים על־ידי
כיתת צנחנים, בראשות ירמי האגדתי).
הפצצה של 1955 במערכת (שלפי מימצאי מעבדת
המישטרה, לא התפוצצה בגלל תקלה טכנית בלתי־מתוכננת.
אילו התפוצצה כמתוכנן, יכלה להרוג עשרות
דיירים, וביניהם נשים וילדים).
הפצצה בדפוס, כעבור שבועיים, שפצעה פועל.
פרשת אלי תבור ב־. 1958

אך אף אחד מאלה לא היה זדוני ופחדני
כמו הצתת המערכת כנוכמכר .1971
יש מכנה משותף למעשה זה, ולכל מעשי•
האלימות הקודמים נגד ״העולם הזה״ :הפושעים
לא נתפסו, לא הועמדו לדין, לא הורשעו.
בכמה מן ד,מיקרים הקודמים, שיתפה צמרת המישטרה
בגלוי פעולה עם הפושעים, על־ידי כך שחיפתה על
מעשיהם. הדבר המריץ אותנו לחקור את הנעשה בצמרת
המישטרה, לחשוף לעיני כל את שחיתותה, ולהביא,
במערכה ממושכת, לסילוקה ולהרשעת ראשה.

צמרת המישטרה של 1972 אינה מושחתת,
ואינה סחפה על המציתים. אכל היא חסרת4
אונים.

כשאני כותב דברים אלה, במערכת מפוייחת, ללא
חלונות, בין קירות שחורים המעלים עדיין ריח של
שריפה, ארבעה חודשים אחרי המעשה — מזדקרת לעיני

(דווקא בשטח זה נפל העולם הזה בשנתו ה־ 22 משבועוני־המישפחה
השיגרתיים של אירצות־הברית וגרמניה).
מעולם לא התרגשנו בגלל תופעה זו.

מי שהורג פרות קדושות, מי שפוגע כאינטרסים
המשוריינים של המימסד ובשקרים
המוסכמים של הציבור — מוכרח לקחת כחש־כון
תנוכה של שינאה אי-רציונלית, ארסית,
ולעיתים מטורפת.

לנו משמש הדבר מקור לעידוד, כי הוא מהווה מעין
מודד ליעילות פעולתנו ולדיוק הפגיעה של פגזינו.

רק טיפוס אחד
הטיפוס של הכונד.

שבו פגשנו השנה היה חדש לגבינו.

טיפוס זה מוכר היטב, בהיסטוריה ובספרות. תהיה
הסיבה למעשהו כאשר תהיה — תחושת נחיתות, תאוות״
נקם, רדיפת־בצע — התופעה עצמה היא, ביסודה, טראגית.
כי הבוגד זוכה תמיד בבוז. מוכנים להשתמש בו,
לשלם לו תמורת סחורתו העגומה — אך גם המנצלים
אותו מתעבים אותו, ומופנים להפקירו.

אוייבים מככדים זה את זה, ולא פעם
עושים שלום כיניהם. הכוגד נעלם כתהומות
הנשייה, מכלי שאיש יזיל על בך דימעה.

הכלכים נוכחים, השיירה עוברת.
הטרוריסטים ביקשו להנחית עלינו מכת־ימוות. אך הם
לא עיכבו אף את הופעתו של גליון אחד. במישרדים
הרוסים, בלי ארכיון־צילומים, המשיך העיתון להופיע,
ונכנס מייד למערכה הגדולה ביותר של תולדותיו.
המשמיצים השמיצו והבוגדים בגדו — מבלי שהדבר
פגע בנו כהוא זה. דברי ההסתה והנאצה אך הגבירו את
העניין בעיתון, הפכוהו שוב נושא לשיחות ללא-ספור.
כמעשה בילעם, התוצאה הפוכה מן הכוונה.

בי עיתץ זה מוקף אהדה, שעומקה מפתיע
מדי פעם.

להפוך את השאלה על פיה: מה היה קורה
בארץ כ־ 22 השנים האחרונות, לולא היה
״העולם הזה״ קיים 7
לאן היו מגיעים כיום ממדי השחיתות, הכפייה הדתית,
השרירות הביורוקרטית?
היכן היינו עומדים עתה במאבק הגורלי בין מלחמה
ושלום, בין לאומנות ומוסר לאומי?
ההתקוממות של תלמידי הגימנסיות בימי פרשת
גולדפן, ההתקוממות של בני קיבוצי הדרום נגד ההתנח לות
והנישול בדרום, הגילויים האזרחיים של מלחמה
בשחיתות ובכפייה הדתית — האם לא הושפעו מן
העובדה שהשתתפו בהם אנשים שגדלו על ברכי העולם
הזה ממש, שינקו את רעיונות השבועון המסויים.
ומעבר למאבקים המקומיים — דמותה של המדינה
בעיני מיטב הנוער הלוחם בחו״ל, ואף בארצות־ערב. מזה
שנים אינו מופיע כימעט ספר חשוב על ישראל בעולם
שאינו מזכיר את העולם הזה ואת רעיונותיו. כשמזכירים
את הלאומנות הגואה בישראל מצד אחד, מופיע שמו של
העולם הזה כהוכחה לקיומם של כוחות נגדיים חשובים.

כל זה מסביר מדוע שונאים אותנו שונאינו, וגם
מדוע אוהדים אותנו אוד,דינו. ובעיקר, מדוע ממלאים
אנחנו את תפקידנו.
לנו ברור כי זהו תפקיד חשוב מאין כמוהו. הכרה
זו היא בסיס עבודת־הצוות של מערכת זו, על כל חבריה,
הנושאים בעול היומיומי הכבד — אף שלעולם איבנו
מדברים על כך. הדבר מובן מאליו לכולנו.
בפרום השנה ה־ 23 עומדת לנגד עינינו הסיסמה,
שאותה טבענו בפרוס השנה הראשונה:

כלי מורא, כלי משוא־פנים.

״נפשות מתות״
השתתפו בבחירות
לוועידת מ?״*
ת וגו רן י ף

אמת מאחור הקלע:
מדוע התנפלה גולדה
על חוסיין
ההתנפלות הקיצונית של גולדה מאיר על תוכנית
חוסיין, שזכתה לביקורת כללית (מאחורי הגב) גם
בקרב צמרת המערך, נבעה מסיבה ריגשית.

האמריקאים מסרו לישראל מראש על
כוונותיו של חוסיין, והשיגו מעין הסכמה
אילמת כין הצדדים.
מדיווח האמריקאים שוכנעה גולדה, כי חוסיין מת כוון
להזכיר בפירוש שהוא מוכן למשא־ומתן ישיר עם
ישראל, לשם השגת שלום נפרד. גולדה חשבה גם
שהמלך יודיע שהמשא־ומתן יהיה בלי תנאים מוק דמים
(מצד ירדן).
כששודרד. הודעת המלך, שהיתה מכוונת לעולם
הערבי, לא היה בה זכר לשלום ולמשא־ומתן ישיר.
לעומת זאת הודיע המלך שירושלים תהיה בירת החבל
הפלסטיני.
גולדה ראתה בכך רמאות, לקתה בהתקפה של
זעם ומסרה את הודעתה הקיצונית בכנסת, מבלי
להמתין להסברים על מהלכי המלך.

אולם המלך לא התכוון להפר את הבטחתו,
אלא רק לווסת את העיתוי. הודעותיו
השבוע באמריקה מהוות את מילוי
הבטחתו, מאחר שמסר בהן את כל ההצהרות
שהוסכם עליהן.

ח״כ שמואל מיקונים, אסתר וילנסקה
ואליעזר (״שומרניק״) פיילר, יחליטו השבוע
אם להשתתף בכלל בוועידת מפלגתם
או להחרים אותה, ולהביא על-ידי כך
לפילוג דה־פקטו של המפלגה עוד לפניה.
הסיבה לצעד זה: אנשי הרוב במק״י ,״החיו״
רשימות חברים שעזבו את המפלגה בשנת 1968
ולפניה, והם משתמשים ברשימות אלד. כדי להגדיל
באופן מלאכותי את מיכסת הצירים של כל סניף, ועל־ידי
כך לבחור במיספר צירים גדול יותר, שייצג
את עמדת הרוב.
במקביל פתח ח״כ מיקונים בצעדים כדי לנפץ את
תדמיתו של ד״ר משד. סנה המנוח. מיקונים הודיע
כי אינו מכיר בצוואה הפוליטית של סנה. בפגישות
פרטיות הוא סיפר כי היה זה הוא שבלם בזמנו את
סנה, כשהלה כתב ספר קיצוני נגד הציונות.

תא כתבי התעופה
יטוס שוב
תא כתבי התעופה שליד אגודת העיתונאים,
מתכנן את נסיעתו השלישית כ•
הודשים האחרונים לחו״ל.
לאחר שתי הנסיעות, האחת לקנדה והשנייה ל סיאטל
שבארצות־הברית, עומדים תריסר חברי התא
לטוס לדרום־אמריקה, גם הפעם חינם.

התירוץ לטיסה זו: פתיחת קו תעופה
של ,,אל־על״ לארצות אלו.

בנקים נגד
בנק שראל
תתחיל מערכה נגד בנק ישראל מצד
קיבוצים, תעשיינים ויצרנים, כטענה שבנק
הריבית.

הבנקים טוענים
שאם בנק ישראל
ייטלם פחות, יוכלו
גם הם לשלם פחות
למפקידים כספים בבנקים,
ולכן להלוות
כספים אלו כריבית
יותר נמוכה.
הבנק להון חוור
־ לא וקם
ילד טיפוחיו של
פינחס
שר־האוצר
ספיד, הבנק החדש
להון חוזר, לא ייוולד,
כנראה, למרות
שככר הוצאו כספים
רכים להקמתו.

ה ח לו ם שהתגשם

שר־התחבורה
נזר ב דו ברמ שרדו
שר־התחכורה שמעון פרם נזף בדובר
משרדו, יחיאל אמיתי, בגלל הצהרה שמסר
לעיתונות כקשר לקסדות־המגן של רוכבי
האופנועים והקטנועים.

סיימו! טמפלר
פג ש ע
ראשי המדינה
לרוג׳ר מור, גיבור סידרת הטלוויזיה
״המלאך״ ,העומד להגיע החורש
לביקור בן ארבעה ימים כישראל,
מצפה סדר-יום גדוש כיותר. מלבד
הראיונות הפומביים, בהם ישתתף,
והמדליונים בדמותו המוכרת סהטל;
וויזיה שיחלק לקהל, ייפגש מור עם
השרים הבכירים, חבדי-כנסת וקציני
צה״ל בכירים, ויערוך סיורים בבסיסי
ן ירל״ר.

בהתאם לאותה הכרזה החליט השר, בתקופת הח למתו
של סגנו גד יעקבי, להקפיא את התקנה הקשו רה
בחבישת קסדות, שנתקבלה על־ידי המטה למל חמה
בתאונות בראשותו של יעקבי.

בין היתר יצטרפו ל מערכה
גם בנקים, הטוע נים
שהם מוכנים להו ריד
את הריבית על ה אשראי
לציבור ב 30/אם
בנק ישראל מצידו יוריד
את הריבית שהוא משלם
על מילווד. קצר־מועד, ה נושאות
כיום ריבית נטו

! ד ה אן!

שיפקיד בבנק החדש מיליארד לירות. לזאת לא יכול
שר־האוצר להסכים. בלי המשקיעים האמריקאים, יק שה
על ספיר להצדיק הוצאה של 180 מיליון לירות
על הקמת בנק חדש.

הקמת הבנק החדש
נומקה על־ידי ספיר בצו רך
למשוך משקיעים מ־חו״ל,
והוא הצביע על-
כך שבנק אמריקאי בינו ני
עומד להשקיע 26 מיל יון
דולר בהון המניות של
הבנק החדש.
עתה מסתבר כי האמ ריקאים
תובעים מהאוצר

סגן־השר ראה עצמו נעלב כגלל ההצהרה,
והיחסים בין השר וסגנו הורעו.

מי יהיה ר ב ראשי
של ת ל־ א בי בי
בקרב אישים בצמרת המפד״ל גוברת
הדאגה נוכח האפשרות שלא יימצא מועמד
מתאים מטעמה, שיתמודד עם הרב ידידיה
פרנקל, שיציג את מועמדותו למישרת רב
ראשי אשכנזי לתל-אביב, עם בחירתו של
הרב שלמה גורן לכהונת הרב הראשי
לישראל.
אף כי חברי הסניף התל-אביבי של המפד״ל, ברא שותו
של פנחס שיינמן, תומכים במועמדותו של פרנ קל.
אין דעתם של אישים אחרים במפלגה נוחה
ממועמד זה, הידוע בקירבתו לגח״ל.

כמועמדים אחרים אפיטריים למישרה
מזכירים רבנים ראשיים המשרתים כחו״ל.

בורים רפופורט
יפרוש מתפקידו
בשופט פלילי
שופט בית־משפט השלום בתל־אביב, בורים רפד
פורט, עומד להפסיק לדון בתיקים פליליים ויעבור
לשפוט בתיקים אזרחיים.
רפופורט התפרסם בעונשים הכבדים שהטיל,
והמישטרד. תנסה להפעיל לחץ כדי למנוע את פרי שתו
מהשטח הפלילי.

זהו אחד התקדימים הבודדים ששופט
עוזב את השטח הפלילי כדי להתעסק ב־משפטים
האזרחיים, המשעממים ׳בדרך־
כלל. העו ים התחתון הכריז מלחמה על
השופט ו וייס עליו.
עם פרישתו של רפופורט מתפקידו, יחמיר המצב
בשפיטה הפלילית — עקב יציאתם הקרובה לפנסיה
של השופטים יוסף קירטוני ויהודה טרייביש.

מכתבים

דירות

ישראל ומדינות ערב, נציגי העיתונות, ה רדיו
והטלוויזיה המקומית.

שמעון לוי,

כ ש 8ע

יו״ר ארמון השלום, הולנד
שר־השיכון מציע לבנות בתי מגורים גם
באדמה חקלאית.
שר־השיכון מציע ועדת בניין אחת.
שר־השיכון מציע אישור לבניה תוך
שבועיים כמו באירופה, ולא תוך עשרה
חודשים כמו אצלנו.
אדוני השר, מהצעות ודיבורים לא תצ מח
הישועה. קום נא ועשה משהו. תודה.
מאיר כלומכרכ, ראשון־לציון

המיתוס של
כרישא 8יי3ין
״העולם הזה״ , 1799״אני יושג
— א ן לא בבית־סוהר״ ,גילגולו
של העולה מברית־המועצות, גרי־שא
פייגין.

והנה גיבור חיל ענוד תהילה, שהיה
לאגדה חיה במלחמת העולם השנייה, יושב
בסניף מפלגת העבודה כבשר ודם. ציוני
עשוי לבלי חת, אשר הרים בברית־המוע־צות
נם המרד; המעפיל, שהנוגעים בדבר
הצליחו להפליג בשיבחו עד בלי די. ב ימים
טרופים אלה בין שביתות ובין שחי תות.
טוב שאיש צבא יושב לבטח בציון.
והאיש בן 43 סך הכל ! אם כן, בעת ש הגרמנים
פלשו לרוסיה וגרישא אז בן , 12
עדיין לא סיים בית־ספר יסודי. כך גם
אירע בתנ״ך :״בן שנה שאול במלכו, ושתי
שנים מלך על ישראל...״
מרשים ביותר שהנער היהודי היה חול שתו
של הרודן החשדני. והא ראייה: הוא
אשר העניק לבן־חיל תשעתעודות
ציוןלשבח ! ״כך יעשה לגרישא ש־סטאלין
חפץ ביקרו התלחשו לוחמי

הצבא האדום, אכולי קינאה.
מה טיבה של תעודת ציון לשבח, בחתי מת
ידו של המארשל סטאלין ן האם צל״ש
של צה״ל וצל״ש של הצבא האדום חד

תוהה אני ולא מעט על עלייתו של מר
פייגין בסולם הדרגות. בלי־ספק שהמאיור
פייגין היה בבחינה יוצא־דופן בצבא ה אדום.
עד כאן המיתוס.
ומכאן ואילך החל המאיור בדימום חיים
רגילים כקצין בפועל בסולל־בונה. כל ה כבוד
ויישר כוחו.
א. רודכיצקי, גבעתיים
ארמון השלום
״העולם הזה״ ,1752״ישראלים
בחו״ל — שמעון לוי מ ת חר ה
ביארינג על פרש נובל״ ,על אר מון
השלום שהקי ם הישראלי שמ עון
לוי בהולנד.

מכתם כלוי
לכד יעקובי

מעסקן קטן של מפלגה דיאונוזרית
גדולה, עליתה לדרגת סגן שר. עם קצת
ערמומיות, קשרים וכר הצלחתה והגעת
כמעט לפיסגה. אך גם כאן נשארתה
מתוסכל.
נתקלת בבעיות גדולות ורציניות מדי.
משרד־תחבורה אינו עסקנות מפלגתית
של ליגה ג׳ או ב׳ :חוק כהנוביץ (בתיאו ריה
בלבד) ,ת״א גדושה וסתומה, תחבורה

מאיר ממלון
נגד הקסדות
ציבורית קלוקלת של קבוצות לחץ שקשה
להלחם בהן.
׳נשארה קבוצה אחת קטנה וחלשה. כאן
החלטתה להוכיח פעילות שנשתתקה, תיס־כול
ואכזבות מבעיות רציניות.
רוכבי הקטנועים — קבוצה של נערים
צעירים (בעיקר) מעוטי יכולת (ברובם)
מחוסרי בסיס של קבוצת לחץ גדולה
(שבפניה נכנעתה).
הזמנת קבוצות עיתונאים והכרזתה ש תוק
קסדות המגן יבוצע.
אך ברצוני להודיעך מראש שאיני מת כוון
לבצעו. כרוכב קטנוע ותיק לא נזקק תי
לכובע מגן בשטח עירוני. הכובע לוחץ
ומפריע (בנסיעה איטית בעיקר) .לך יש
רכב צמוד מסוג אחר ובטוחני שלא הת עסקת
בשטויות של רכיבה על קטנוע,
ולכן אינך מכיר בעייה זו.
מאיר ממלון, דמת־גן

₪צכא
למען חיילים

נבחרתם על־ידי מבקרי ארמון השלום
לייצג אותנו באשר לרעיון השלום באזור-

כידוע, חיילי צה״ל בשירות קבע נהנים
מחופשה שנתית של 30 ימי עבודה לפחות.
נראה לי שכדאי לנסות ולהתריס מכל
חייל בשירות קבע מספר ימי חופשה למען
הוועד למען החייל. לדעתי זו דרך מכובדת
להגדלת המחזור השנתי של האגודה הנ״ל
במאות אלפי לירות.
רם כרמן, רמת־ גן
ע תי ר

המדיגה

ישראלית ומצרי כ״ארמון השלום׳׳
בעד השלום
נו ובעולם כולו.
הבוחרים הם מבקרים מכל ארצות ה עולם,
כולל ישראלים וערבים, כפי ש תוכלו
לראות בתמונות שאני ׳מצרף.
ארמון השלום זוכה להצלחה והתענינות
בלתי רגילים מצד אוכלוסיית הולנד על
כל הזרים היושבים והמבקרים בה, נציגי
העול ם הזה 1805

כל המנגנון המשפטי־צבאי כפוף לשר-
הביטחון שהוא בעצמו עבריין שיש ל העמידו
לדין בגלל החפירות, סחר עתי קות,
העלמת מיסיס וכר.
אנו אזרחים המדברים רבות אודות הנ״ל
ובלב כבד אנו רואים שהדימוקראטיה ב־מדינת־ישראל
בסכנה!
זה לא רק עניין של משה דיין וממשלת
ישראל. זה העתיד של מדינתנו.
אנו שואלים את ראש ממשלתנו, את
מזכיר מפלגת העבודה, את חברי הכנסת,
את בית־המשפט העליון: האם ישראל היא
מדינת חוק?
קבוצת אזרחים, אי־שס

קרנו

מאוזן ) 1 :מעשר המכות; )4התחז קות,
התגברות ; )8רך, מפונק 10 חיה
טמאה 12 אילן סרק גבה גזע 15
מקום עמוק באדמה; ) 16 הנהיג את העם
במדבר ; )20 פלא ; )22 מאכל הונגרי ;
)24 דרך הוצאה להורג המוזכרת במקרא ;
)25 שר ; )27 סוג ספורט ; )29 שילם ;
)30 אליל מצרי קדום ; )31 מדינה ער בית
; )33 מין מסמר 34 שלא בא ב בריתו
של אברהם אבינו ; )35 בעל חי
צעיר ; )36 תואר אצולה ; )39 צד ;
)42 אלסטי 43 נבואה, חזון ; )45 לשון
ים ; )47 שן פיל ; )48 אדם הנוהג בסבר
פנים בזולת 50 אחד האבות ; )52
חזק 53 יצירה המספרת ביציאת מצ רים
; )56 מצבה ; )57 מחצית היממה ;
)58 חבל ארץ במרכז הארץ ; )61 סוג
אקדח ; )63 ממלכי ישראל, שמלכותו
ארכה שבוע אחד 64 גיבור ספרותי
שיוצרו הוא יאן פלאמינג.
מאונן* ) 1 :איבר בפה ; )2כינוי ל תורה
; )3גיל מצווה 5בן משפחה ;

חשב?

) 6מרפא ; )7שייטת אניות, אני ; )9בת
אגריפס הראשון, אהובתו של טיטום ;
) 11 חלוקת דברים או אנשים על פי
חשיבותם או רמתם 12 האבר הזכרי
בפרח 13 נסתר, לא ידוע 14 כינוי
לעשרה אנשים הדרושים לתפילה בצי בור
15 תקרה 16 מספרי התנ״ך ;
) 17 שקט 18 מילת שאלה; ) 19 אדם
שפרש מהיהדות ; )21 תואר כבוד אנגלי ;
)23 פי החיה ; )26 צמד ; )28 רמש ה עוקץ
ומנתר ; )30 מאביזרי הכוהן הגדול ;
)32 קו אור 33 נהר ברוסיה ; )36
מזבח אלילי ; )37 נערה ; )38 קרני ה משוש
וההרגשה של חרקים ; )40 צמח
העולה בשדה בלי זריעה, מהגרעינים ש נותרו
בעת הקציר ; )41 מדינה 42
ארכיון ) 43 עומד בראש מוסד ; )44 חלש,
מסכן (תהילים ו׳ ,ג 46 חרב, ללא
מים ; )47 אציל 48 בגד עליון ; )49
מפתן ; )51 משתחווה 54 גדול מעל
מידתו הנכונה ; )55 תכשיר רחצה ; )59
סוד ; )60 אבי שר צבא שאול המלך ;
)61 מספר הצדיקים 62 אחד השבטים.

1805

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותו הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

¥ 8 3 =2 5 8

של דיין
״העולם הזה״ ,179$״בצעדים
ב טו חי םלקראתמ מלכ ת הג א ק-
שיש״ ,הנ הל ת חשבונות של דן

(המשך בעמוד )6

1 ¥יו

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א. ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1805״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .5.4.72
נין הפותרים יזגרלי טלו ט ח פרסי ספרים.

מכתבים
(המשך סעמוד )5
1בן־אמוץ ב עי קגו ת פירסו מיו על
| משח דיין.

תנועת העולם הזה —
כוח חדש
הסיעה בהסת דרו ת
הוועדה המרכזת החליטה
על בדיקת האפשרות להשתתף
בבחירות להסתדרות
הפקידים.
חברי תנועה ואוהדיה,
החברים בהסתדרות הפקי דים
והיכולים לפעול בגלוי,
להגיש את מועמדתם ולהשתתף
במערכת הבחירות, מתבקשים
להודיע שמם, כתוב תם,
מס׳ הטלפון לת. ד136 .
(פקידים).

תנועת העולם הזה —
כוח חדש
הסיעה בהסתד רו ת
חברי

התנועה

ו או ה די ה

הרוצים

לעוור בפעולת הסיע ה בהסתדרו ת —
חברי

ההסתדרות,

הרוצים

בעורת

• ב חיפ ה וב קריו ת
כיום א ,9.4.72 /שעה ,20.30
אצל א. אלינג, רחוב התכלת
,21 קריית־מוצקין, תתקיים
פגישת הכרים ואוהדים.
על סדר היום:
א) התגובות לסיפוח טריטוריה
פלסטינית (עזה),

השחיתות ואפשרויות
המלחמה בה (הפותח
יוסף אלבגלי),

דו״חות מן המוסדות ומן
התנועה לשלום ובטחון.

הסיעה בענייניהם :

יכנו לת.ד( ±30 .היסתדרדת)
תד־אכיכ

חברים ואוהדים מוזמנים

דן בן־אמוץ שואל בתרעומת לא מועטה
מדוע זה אין לזעקתו הדים להם ציפה ג־עניין
הגילויים על השר דיין, וזאת —
למרות שלדבריו עשה כל שהיה מוטל
עליו לעשות כאזרח נאמן.
ברשותך האדיבה אעמיד אותך על ה תשובה,
שהרי פשוטה היא.
תסכים עימי דן שלוא נושא של ״מה
בכך׳ (כלומר חסר חשיבות לכשעצמו)
היה מועלה על-ידי ״האי גברא רבא״ —
היה העניין נידון מיד בכל העיתונות ו נדוש
בפי כל. מאידך, אפילו נושא חשוב
שיועלה על־ידי כל ״ארחי פרכי״ ידעך
בטרם ימצא הדים ראויים או שיישאר ב תחום
ד׳ אמותיו של יוזמו.
איני מתכוון חלילה לפגוע בך אישית או
באישיותך, אדרבא, אני מוקירך כ עיתונאי
וסופר נכבד שהייתי נהנה מכתבו תיו
לוא פורסמו בבמה נכבדה יותר. וכאן
הנה אני מגיע לתשובה לשאלתך: נתעלם
לרגע מכל הביטויים של עיתון רפש, גייס
חמישי וכד, אבל תסכים עימנו שעל עיתון
חלה החובה לרחוש את אמון ציבור קור איו.
עיתון
סקנדליסטי, בעל רמה מוסרית
שנוייה במחלוקת, המביא סיפור מפיה של
זונה ובודזונה, כיצד יכול או מסוגל ל השפיע
ברשימה כנ״ל על דעת הקהל ו הקוראים,
או אפילו להוריד במלוא נימה
את קרנו של דיין י
נטע גיא, סיאול, קוריאה

סוני.
מרביץ
״העולם הז ה״ ,1802״חפשע ה מאורגן
בא לישראל״ על הסר ט
״דון קורלי אונ ה איש המ אפיה״.

פרוסק

הסרט מוצג עתה
בניו־יורק. ראיתי
אותו. הצילום ש הופיע
בעיתונכסבו
אתם מסבירים כ אילו
סוני מרביץ
לגיסו בגלל שהל שין
על דון קורלי-
אונה, לא נכון. הוא
הרביץ לו בגלל ש הוא
היכה את אש תו
שהיא י אחותו
של סוני.

איזה רגע נאה להנאה מהטעם המרענן של ק111

סוני מרביץ דגיסו
מכות לאחות
הסרט עצמו גדול. הרבה טיפוסים אמי תיים
היו בפתיחה.
במוקדם או במאוחר זה יכול לקרות
גם בארץ, בגלל השילטון.
בצלאל סרוסק, ניו־יורק

קופס א קשה, קינג־סייז, באורך 100מ״מ

ובטעם מנ טול

כיעור

היה לי סיפוק עצום להאזין בנלי־צה״ל
(ביום ה )16.3.72 /לדו־קרב מילולי בין
שולמית אלוני לבין אחד מנציגי הכפיה
הדתית. היא הצליפה בו קשות, באומץ
ובתבונה בלתי רגילים. כמובן שהוא לא
(המשך בעמוד )10
העול ם הזה 1805

ח׳ כ מיקוניס השתתף בגניבת
האפיקומן ואסי דיין ב״סדר היתומים׳
דיל! לא ערך סדר — ולכן לא
היה צורך באפיקומן.
לזוג הארכיטקטים בעלי
הפאב התל־אביבי פרדריקה
ודג סגל לא היו בעיות אפי קומן.
מלבדם נכח בסדר י־ק
הכלב שלהם, ובכלל ״בעלי
ואני ילדים גדולים. אנחנו אמ נם
גונבים — אבל לא מבקשים
כלום בשביל זה.״
9מי שנדפק הכי קשה ה פסח
היה במאי הקולנוע
גרינברג. את האפיקומן, ש היה
מוחבא מאחורי הכר של
הספה, גנבה בת אחותו — ש ביקשה
מכונית תמורתו .״עוד
לא החלטנו אם לקנות לה
מוצדס או מכונית ספורט.״

דויד

9גם בסדר שערך עורך־
הדין חיים משגב ביקשו
מכונית. גיסו של משגב, שגנב
את האפיקומן, ביקש אחת עבור
אשתו, מרצה באוניברסיטה,
כדי שיהיה לה במה להגיע
לעבודה. משגב הבטיח לו מכו נית
מופעלת על־ידי קפיץ. בנו

של עורך־הדין, טו די, חלה
ערב הסדר, נאלץ לשאול את
הקושיות בטלפון.
9מדוע מרבה ח״כ חרות
כן־ציון קשת (קצנלבוגן)
לקרוא ספרי בלשים ל כשהיה
נער בבית״ר בחוץ־לארץ, בי קר
זאב ז׳גוטינסקי בעיי רה
שלו. בן־ציון הצעיר, ש כבר
אז היה מגודל־מידות, נב חר
לכהן כשומר־ראשו, והוצב
לפני דלת חדרו בבית־המלון.
פעם קרא לו ז׳בו להיכנס ל חדר,
כדי לסדר משהו. בן־ציון
מצא את מנהיגו הדגול שוכב
במיטה, וקורא בלש. מאז שוכ נע
שמותר.
9בתוכנית גלי־צה״ל, יום
עם שמעון פרם, סיפר שר־התחבורה
והתקשורת על בעיות
התחבורה של תל־אביב. כש נשאל
על־ידי עורכי התוכנית,

אפרים סטן ודני כדך
׳טגיא, על פקקי־התנועה הת מידיים
בצמתות המרכזיים של
העיר, סיפר להם פרס את ה סיפור
הבא: אב יהודי בא אל

ווגיו מור

ה מפורס ם יותר כסיימון טמפלר ״המלאך״ ,עומד להגיע בעוד שבועיים לביקור
בישראל בחברת אשתו וילדיו. מור, שאשתו הראשונה הי תההמח לי ק ה על
הקרח גילדה דורן שהתגוררה זמן מה בישראל, ואשתו השנייה הי ת ה הזמרת דורותי ס קווי ר ס המבוגרת
ממנו בכמה שנים טובות, נשוי עתה ל שחקנית ה אי טל קיי ה לו איז ה מ אטיולי, שהיא א ם שני ילדיו: הבן
ג׳פרי ו הב ת דבורה (איתו ב תמונ ה) שנולדו ב ת קופ ה שלואיזה הי ת ה הידועה בציבור שלו. כשבני הזוג
נישאו, שודר טכ ס הנישואין בטלוויזיה ובין הצופים היו גם שני ילדיהם. כשחזרו ה הורי ם הבי תה
אחרי ה טכס, פרצה הילדה בבכי, ואמר ה לאביה :״למה התח תנ ת עם אמה ! אני רציתי להתח תן אי תך !׳׳

9בסדר־פסח שנערך בבי תו
של העיתונאי
נרי, נכח בין השאר גם ח״כ
מק״י שמואל מיקוניס ש סירב
לחבוש כיפה בנימוק ש לא
חבש כיפה מימיו. רק לאחר
הפצרות מרובות נכנע וחבש
כיפת ילד־טוב־ירושלים. כטוב
ליבו של מיקוניס ביין, למרות
הנסיונות הנואשים של אשתו
סלסה למנוע ממנו את המש קה,
כדי שלא יגלה בהשפעתו
סודות מן החדר של מק״י, פצח
הח״כ בזמירות חסידיות ובשי רי
העלייה השנייה, ניהל ויכוח
על קפיטליזם עם בנקאי עשיר
מסקוטלנד שהיה אורח בסדר,
תירגם לעברית את שיריה של
המשוררת היהודיה־צרפתיה ד ״
רה טיטלכאדם שקראה ב אותו
ערב את שיריה באידיש.
מיקוניס גם קיים את מיצוות
גניבת האפיקומן, בעזרתו של
רו עי, בנם בן השנתיים של
זיווה ואריה אבנרי. כשנפרדו
האורחים ממארחיהם, גילתה
סלבה מיקונים בסוד כי הכינה
10 לחמים לתקופת הפסח.

אריה אב״

השאר, בניו של שר־הביטחון
משה דיין, אהוד ואפי, ו-
בן־דודם יהונתן גפן, שהש תתפו
קודם לכן בסדר שערך
אלוף פיקוד המרכז רחכעם
(גנדי) זאכי, במצודת כפיר.
בסדר היתומים היה אורח הכ בוד
עולה חדש מברית־המוע-
צות שישב על כסא אל־דומי
ולא הורשה לקום ממנו עד סוף
הערב, כאשר המסובים עברו
להמשך החגיגה לביתו של ה במאי
דן כירון. אצל בירון
השלימו הנוכחים אחד מי יודע
היתולי שכתבו דן כן־אמוץ
וחיים חפר לפני מספר שנים,
ושהלך כך: אחד הוא רב גור־נינו
/שניים תותבות /שלושה
אלוהינו, אלוהינו אלוהינו /
הרבעה מלכותית /חם־אישה
תזוזי קצת /שיעשע אותי
מאוד /שיבעה ירחי לידה /
שמונה ירחי לידה (לפעמים) /
תישע־ק לי בתחת /עשה־רע

מאוד מאוד /,אחד־השר הביטחון.
9הסדר
בו נכח יו״ר הנ הלת
תנועת החרות
מן לא היה סדר כהילכתו. המ סובים
שכחו לגמרי להחביא
את האפיקומן. אך האלוף במי לואים
השמיע בכל זאת בקשה.
לכתבת העולם־הזה ששאלה
אותו מה ביקשו עבור האפי קומן,
השיב :״אני מבקש עכ שיו:
שתצליחי בעבודתך ב־העולס־הזה.״

עזר
וייצה

9סדרים אחרים: אצל ח״כ
לשעבר שולמית אלוני לא
היה אפיקומן, דבר שלא מנע
מהילדים לשמוח ולצהול. אצל
השחקן שלמה כר־שביט
הילדים עדיין חושבים מה לב קש.
ביקשו ארכה של שבועיים
למחשבה. האמרגן גיורא גד

ח 1 1 1ד 1 ״1 1 1ו י 1 1 1 1 1הזמר הפורטוריקני העיוור הגיע
השבוע לטידרת הופעות בארץ.
בנמל״התעופה לוד הגישה לו אשת י ח סי הציבור מירי זכרוני זר
פרחים, אליו צורף פ תק כתוב בכתב ברייל :״ברוך בואך לישראל״.

שדכן כדי שזה ימצא חתן ל בתו.
הביא השדכן אברך צעיר
שאמר מייד בהיכנסו בוקר־טוב
בגימגום בולט. גירש האב
את החתן בבושת־פנים .״וכי
לא אמרתי לך שהוא מגמגם?״
היתמם השדכן .״כן,״ השיב ה אב
,״אבל אילו היה חכם, היה
מתחיל לומר את הבוקר־טוב
עוד כשעלה במדרגות.״ מסקנתו
של פרס: כך צריכים גם אנחנו
להיות חכמים, להתחיל בפתרון
בעיות התנועה שלנו עוד לפני
שאנו מגיעים לצמתים.

9סדר-פסח אחר נערך ב־בית־החולים
שערי־צדק בניצו חו
של הרב שמואל הכהן־
אבידור, כשחלק מהמסובים
עובר במהלכו עירויי־דם. את
האפיקומן לא הצליחו החולים
הלבושים בפיג׳מות לגנוב, אבל
זה לא מנע מהם לבקש בריאות
ואריכות ימים.
9השיא הארצי בעריכת
סדר שייך ללא ספק לזה ש נערך
בביתה של בעלת הבו טיק
הירושלמית ליזה. הוא
נמשך שבע דקות בדיוק וקראו
בו מילים נבחרות מההגדה. ו אילו
בסדר היתומים — שנקרא
כך מפני שהמשתתפים בו היו
חבר׳ה שלא רצו ללכת לחגוג
עם הוריהם — השתתפו. בין
העול ם הזה 1805
אודטה בחדר

האנ שים

זמרת שירי העם הכושיים, בפגישה הי ס טורי ת בעולם הפופ, בנטל״התעופה לוד, יחד
עם להקת הקצב ״האקספ שן״ .הזמרת והלהקה נח תו בהפרש של 10 דקו ת ונפגשו
הח שובים. ז הו ביקור ה השלישי של אוד טה בארץ והרא שון של ״האקספ שן״.

9עקרות הבית שהחלו
דורשות בתוקף את המיניקאט
בחנויות ובסופרמרקטים לא ידעו
כי האמא של המיניקאט
מלבד היותה אם ל״ 3ילדים
היא עקרת בית בכבודה בעצ מה.
זהכה הררי, ממציאה
לעת מצוא, נעזרה בבעלה
משה, כאשר החליטה לפתור
בעייה שהציקה לה כל בוקר:
איך לפתוח את שקית החלב
שהמתינה לה ליד הדלת. הפת רון:
מיניקאט.

הלנה רובינשטיין מאמינה ביופיך־בכל גיל
בגיל הנעורים. בגיל
העמידה. בכל גיל. עם כל
סוג של עור: יבש. שמן
או רגיל ועם כל סגנון של
יופי. הלנה רובינשטיין
מאמינה כי אח יכולה להיות
יפה יותר, וכבר עכשיו.
תמצאי כאן ארבע קבוצות
שונות של תכשירים,
לארבע קבוצות גיל שונות,
וארבעה מצבי עור שונים.
לאחר סיום הקריאה
תווכחי כי יש לנו פתרון
גם עבור עורך,
נסי כבר עכשיו אח אחד
מתכשירי היופי של
הלנה רובינשטיין.
כולם כאחד
בעלי ה שפעה יוצאת
מהכלל.

יפה בגיל 30 עם 1.5*6ו!״ו 8של הלנה רובינשטיין
סקין לייף מ חיי הממ שי תאת עו רן. מ רכי ביו
ה ביולוגיי םהמ או ז ני ם ב צו רהמד עי ת מז רזי ם
היוו צ רו ת ם של ת אי ם חד שי ם בעור וממ רי צי ם
אתפ עילו תהת אי ם ה עיי פי ם. סקיו לייף
מ חזי ר לעורך אתג מי שו תו, א ת חיו תו. יו ם
אחר יו ם — עורך מתחדש.
שו רתתכ שי רי הטיפוח

סקין ליי ף כו ללת :

31<10 11)6 £01013100
נוסחה בי ולו גי תמחייה, ל ש מו שבש עו ת
היו ם, מזינהומגנה על ה עו רמתחתל אי פו ר.

1.1)6 06301ח!<) 3
קרם לי להמיוחדה עוז רוממ רי ץאת חי דו ע\
תאיה עו רהודותלתר כי ביו ה ביו לו גיי ם.
311־ז 1א 51<10 11)6 £
ת מ צי תממ רי צהומחדשתאתנ עו רי עור
ה פ ני םוה צו א ר, מביאהל חי דו שדרמ תי של
עורך ו לזו הרנ עו רי ם.
־ 51<10 1.1)6 01630561
ת כ שי ר ביו לוגי ל נ קו י ה עו ר.
10010ע 6ח (0־5100 1_1) 1
טוניק ביו לוגי מ מ רי ץ

6301־ 6 01ע 3100 11) 6 £
קרם ביו לוגי ל אזו רהעי ני י ם
63101601־31110 1.1)6 8 0 71
קרם ביו לוגי לגו ף
<1351ש3 )<10 11)6 1
מסכת יו פי ביו לו גי תבל תי נ ר אי ת.
63101601־01109 71־031 £11־31110 1.1)6 7 )11
קרם ביו לוגי מרכך לי צו ב ה צו א ר.

יפה בגיל 20 עם ״!/ס 311111ש ל הלנה רובינשטיין
הנ עו רי ם חו ל פי ם. עו רן עשוי לאבד מג מי שותו,
ל ה פו ך יבש ו ק מו ט. ל מני ע ת או האטת
ת ה לי ךזהי צר ה ה לנ ה רובינ ש טיין אתסקין
דיו. ס קין־ דיו מ כי לתר כיזי חלבהמאז ני ם
אתהל חו תהח יוני ת ב עורך ו מונ עי ם מ תו ך
כך היוו צ רו תםבטרםעת של קמטיםז עי רי ם
בפניך.
שו רתתכ שי רי הטיפוח של סקין די ו כו ללת :
ח 015!0ודו £עו 0 6ח51<1
בסיסל אי פו רמו סי ף ־ לחות, מ כי לתר כיזי
חלבהמאזניםאתתכולתהלחות בעו ר.
וח 63־ו 0עע 3140 0 6
קרם לי לההמכילתר כיזי חלב, נלחם
ב היוו צ רו תקמטיםו שו מרעל יי צו בו הרך
של ה עו ר.
601 01630360ו 011ו ח / £ע 0 6ח!<51
ת כ שי ר נוז לי מ ו סי ף ־ לחותלנ קוי ה עו ר.

^ז 8140 0 6
806356060 304 70060
ט ו ני ק ו רו דלהמרצהור ענון ה עו ר.
5140 0 6 */
531 1 0 ) 100־161־1
טוני קחסר־ א ל כו הו ל
מיו צרמתמציות
צמחים רי ח ניי ם.
אז 5140 0 6
וח 6 0 0 6 3ץ £
קרם מזין לרק מו ת
העדינותב אזו ר ה עי ניי ם.
רז!א 3
ו 1304 00630־1
קרםי די י ם
לאש מנוני.

/ 01630360ע 3140 6
/60 יסוזז 8 6נ) 431<6 0ז 6ע 304 £
קרםמ רו כז מאדלנ קו י ה עו רוהסרתאיפור
ה עי ניי ם.

יפה בגיל

ע ם ־ 6:0 01631ש ל הלוה רובינשטיין
ביו־ ק לי ר
ב מיו ח ד
ביו״קליר
להעלמם
שו ר ת

הי א שורת תכ שי רי ם א שר נוצרו
ל טי פו ח עור צעיר, שמן ומ שוב ש.
מונ ע היוו צ רו ת פג מי ם בעור ופועל
של פג מי ם ק יי מי םול טי הו ר העור.

ת כ שי רי

ה טי פו ח

ביו־ ק לי ר

כו ללת :

) 30 נן וח 0 0־810 01631
א בן אי פו רבנוסחתטיפוחל עו ר ש מן.
810 55300900
ש מ פו ל שער ש מן.

ו) 810 01630 \^/35
ק צי פהמיוחדתהמנקהאתה עו ר ל עו מ ק
ומסלקתאתהנקודותהש חו רו תהסותמות
אתהנקבו בי ו ת.
006300־810 01631
הקרםהרא שון מסוגוהמכילסול פי ד או רגני,
משמש לי בו ש ו קי לו ף ה עו ר ה פגו ם, לטיפוח
והבהרתה עו ר.
ז/1331ו 1־810 01631
מסכתטיפוחלהפחתת שו מ ניו ת ה עו ר.
6 1 0 ) 100־ 810 01630 801
ט ו ני קמר ענן ל כוו ץהנקבו בי ו ת.
810 0 0 * 60) 1014
קרם אי פו רמטפח.

יפה בכל גיל עם 6313110ח״ו 8ש ל הלנה רובינ שטיין
לרוב הנ שי ם, מכ ל הגי לי ם, ב עיי ת עור שמן
המשבש אף אתה אי פו ר ה מו שלם ביו ת ר. על
כן יצרה ה לנ ה רובינ ש טיין אתסקיןב לנ ס.
כל תכ שירי סקיןב לנ ס פו ע לי םכמ אזני ם
ו מ חזי רי ם לעור פני ם שמן או שמן בחל קו
א ת איזונו ה טבעי. סקיןב לנ ס מ שפר א ת
רקמת העור, מ חזי ר ל פניך א ת הזו ה ר
והר עננו ת שנדמה הי ה כי לאי שובו.
שו רתתכ שי רי הטיפוחסקיןב לנ ס כו ללת :
3011168־ 8313006 5100003112109 01ח31<1
ת כ שי רמיוחדל עי דון ה עו ר, להסרתהתאים
המתים, ל נ קוי ה עו רמהנקודותהש חו רו ת
ומהחלבהמצטבר בנ ק בו ביו ת.
5140 8313006 806 -^ 135609 510001311260
קצףמותזהמועלהמתחתל אי פו רומשמש
כ סו פג ־ שו מן ב ל תי נראה. האיפורנשאר רענן
ו מו שלםבמ שך כ ל הי ו ם.
5510 8313006 5100003112109 061
מ ר ענן ומטהר, סו פ ג עו ד פי שו מן
ל ש מו שבבקר ובערב.

8510 8313006
־ 5100013112109 10061
טוניקמר ענן וממ רי ץ
5510 8313006
0163009 0 6 3 0 1
קרםמטפחל עו ר ש מן.
5510 8313006
5100013112109 5/1339116
מסכה מטפחת
לאיזוןה עו ר.
51<10 8313006
5100003112109 55301900
ש מ פו ל שער ש מן

־)א!**1!2ז 06א
061.

בעור.

־ז 8510 8313006 5100003112109 0163086
ת כ שי רמק צי ףלנ קו יעמוקואיזוןה עו ר.

דיילות היופי של הלנה רובינשטיין בבתי הכלי ם ובתמרוקיות המאושרות
ע״י הלנה רובינשטיין תשמחנה לעזור לך לבחור את הטיפוח המתאים
ביותר לפניך. הטיפוח אשר יחזיר לעורך אח מראהו הצעיר. הזוהר.
הרענן. יעוץ והדרכה בכל בעיוח היופי ניחנים חינם גם במרכז ההדרכה
של הלנה רובינשטיין שררות קק״ל 94ת״א, בימים שני ורביעי בשבוע
בין השעות 3.30-6.00 אחהי־צ.

הצעה מיוחדת לתקופה מוגבלת בלבד.
בכל אחת
מארבע השורות של מוצרי טיפוח־מערכת
של שנים או שלושה מוצרים
במחיר של מוצר אחד.
פני עוד היום לתמרוקיה שלך.

הלנה רובינשטיין -השם העומד במקום הראשון בטיפוח השר ובאיפור. משאל דעת קהל .1972

מכתבים
(המשך מעמוד )6
נכנע לה. תאוות שילטון, כמו תאוות מין,
לעולם אינה נכבשת.
לתאוותני השילטון הדתיים יש יתרון
גדול: הם מזויינים בנשק סודי, יעיל
ומפחיד ושמו ״אלוהים״.
זוהי המצאתם הגאונית של הפיקחים•
מכל העמים ובכל הזמנים, לרכב על טיפ שים.
משה עשה את הדבר לבני ישראל :
הוא עשה להם ״טובה״ גדולה, בשם ה׳
כמובן, ושיחרר אותם מעבדות כדי להמי תם
במדבר. והם באמת מחו שם. התורה
שהוא כתב (עם האצבע של אלוהים) הוכי חה
כישלון גמור: העולם, כאז כן היום,
שורץ מיפלצות רצחניות המכונות ״בני-
אדם״ ,הטורפות הכל בתאווה שטנית.
יש רק פתרון יעיל אחד לחיסול הזוועה
האנושית: מלחמה אטומית עולמית. יהיה
זה ביעור חמץ יסודי לכדור־הארץ.
אני מתנדב, בעונג, ללחוץ על הכפתור.
חנןגולדגרט, חולון
לחגהפסה .

בית הספר ל קו ס מ טי ק ה של
ד״ר איבן ל א טו ר מפ רי ס
מארגן שבוע אי פו ר בבית ציוני א מ רי ק ה תל-אביב,
מתאריך 23 לאפריל עד 2ל מאי.
ה קו ר ס מיועד ל קו ס מ טי ק איו ת ול מ אפרו ת בישראל.

ז ט 6ו
מנהל ה קו ר ס, יבוא ב מיו חד למטרה זו.

אני ההלך הקטון, שכיר היום, איש ה מילואים
הקבוע, הוד נאלמותו משלם ה־מיסים
אשר לדעתו לא שואלים, החי
וקיים עדיין, מבקש להשמיע מהירהורי
ליבי.
אין לי כל התנגדות שאלופים־רב״טים
יישמיעו את דיעותיהם. התנגדותי מתחי לה
ברגע שהם מנסים ליישם אותן על
יסוד מרת־עוני ותשתית רבת־עוני.
עצמים היינו — עתה בני חודים.
יהושע יעקבי, חיפה

מר 0 9 ^ 1 11 אז 11571/ן ך! 0הנו מנהל האיפור
בבית הספר של ד״רלא טור פריס וכן מוכר על ידי
משרד ה חינוך הצרפתי ומרצה בבית ה ספר הל או מי
לקולנוע, טלויזי ה וצילום.
ההשתת פו ת בשבוע ה איפור תאושר ע״י תעודה או ע״י

דיפלו מה בינל או מי ת של ד״רלא טור.
מספר המקומות מוגבל.
לפרטים והר שמה נא לפנות :

העולם הזה״ ,1802

לגב׳ הלן פוגל
רח׳ פרופ , 5תל-אביב, טלפון . 232378
בי מים א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ד׳ בשעות .. 5—7 , 9—12
סימניס התיאטרון הקטן מציג:

דליה סרידלנדוהב־מהו? א ב רווח>ה,7אמרי<

סיכוייו

צירופים אפשריים

ג דו לי ם ^)

ק תו *;

סימנים
כתב וביים• :ואל וילבר*

כטפסים * 1
טיסתייס

0# 0 פרטים בכל תחנות האיסוף ענל

צירופים אפשריים
סימנים

צירופים אפשריים

1/פ־י י. הלטר

ירושלים, מיטשל,
יום ד׳ 5.4ב־.8.45
אשקלון, רחל,
יום ה׳ 6.4ב־.8.30
גבעתיים, שביט,
יום ו׳ 7.4ב־.9.00
תל־אכיב, בית המורה,
מוצ״ש 8.4ב־ 7.30 וב־.9.30
תל־אכים, בית־ארלוזורוב,
יום א׳ 9.4ב־.8.30
חיפה, שביט,
יום ג׳ 11.4ב־.9.00
קרית־שמונה, שניר,
יום ה׳ 13.4ב־.8.45
הרצליה, דוד,
יום ר ־ 14.4ב־.8.45
תל־אכיב, בית־ארלוזורוב,
מוצ״ש 15.4ב־ 7.30 וב־.9.30
כרטיסים ת״א — לאן, רוקוקו
וביתר המשרדים.
מנייד, יצחק בן-ני קי ם זזי טז ) .סל 744044

״העולם הז ה״ ,1797״כך נולדה
| רוולית״ ,על הלידה בקפה ״רוול״.

תינוק הנולד בשרות תחבורה, זוכה ל שימוש
חינם לכל חייו באותו שדות.
אני מציע להעניק על אותו בסיס ל-
רוולית, התינוקת שנולדה בשרותים של
קפה רוול, זכות שימוש חינם בשירותים
של בתי־הקפה של תל־אביב.
יצחק נתני, יבנה

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למבתכיחם.
העול ם הזה 1805

תמרורים

סיקוו־ת

ניש. א ו. בבית סוקולוב בתל־אביב,
בנוכחות כ־ 300 אורחים, הפירסומאי
ציטט ( )27 והסטודנטית למדעי המדינה

דני

שרקה דנצי:

נישאו. השחקנית תיקי דיין ו איש
הטלוויזיה יאיר אחי׳אילן, השניים
נפגשו לראשונה לפני כחצי שנה. לאחר להינ שא. עומדים שלוש שנות חיים. משותפים שבמהלכם
נולדה להם בת, בטקס שיערך בתחנת
הרכבת הגדולה בפרים, השחקנית־זמרת

העיתון הפריסאי לה מונד מספר ששעות
לאחר סיום הפגנה שמאלנית, בשבוע ש עבר,
בפריס, הסתובבו במקום שוטרים
כדי למנוע התקהלויות. גברת שעברה במקום,
ושהתנהגות המישטרה לא מצאה חן
בעיניה, פנתה לאחד השוטרים ושאלה או תו
:״איפה חופש הפרט?״
תשובת השוטר :״גברת, תחפשי אוחו
במקום אחר.״

ה סינ די ק ט
1 88״לנסקי״ ,מאת הנק מ סי ק —
^ 1הוצאת שוקן 209 ,1972 עמודים.

גינצבורג וכרקין
:׳יין בירקין והמלחיך זמר־משורר פרד
גינצכורג 40 את מקום הטקס הסבירה
ג׳יין :״הבניין יפה והמקום מעורר בי
זיכרונות נעימים.״
נולדה. לכוכב הסרט רומיאו ויוליה
של זיפרלי, ליאונרד ויטיגג, ולרעייתו
הדוגמנית לשעבר קאטי דאמאן, בת
בכורה. השניים נישאו לפני שנה וחצי, אך
שמרו על הנישואים בסוד, אותו גילו רק
כשקאטי היתד, בהריון4 .
נכחד. במיכרז, לראש אגף כוח
אדם והדרכה ברשות הנמלים, אל״מ (מיל).
עמיחי לוי שהיה קצין בכיר בצנחנים
וכיהן בחודשים האחרונים כסמנכ״ל משרד
השיכון לענייני >מינהל.

אילולא החליט מאיר לנסקי, בערוב
ימיו, שחופי תל־אביב והרצליה עדיפים
בעיניו על חוף פלורידה, יש להגיח שמע טים
היו האנשים בארץ שהיו מגלים את
קיומו. כי מאיר לנסקי, הידוע כאישיות
האפורה השליטה בעולם הפשע האמריקאי,
אינו אוהב פירסומת.
מזה 50 שנה הוא בונה בשקדנות את
האימפריה שלו, בוחר בקפידה את הצדדים
החזקים אליהם הוא מצטרף, מנצל לסי רוגין
את היובש באמריקה ואת מישחקי-
המזל, את הברחות הסמים ואת בתי־הזו־נות,
משתף פעולה עם ה״מאפיה״ ,אבל
נשאר עומד איתן, שעה שמנהיגיה מגו רשים
או מסולקים מן העולם (בדרך כלל
בעזרתו שלו) ,יוזם אירגון־גג לפשע הא מריקאי,
שדרכו ירוויחו כולם יותר, ומו כיח
ברוב המקרים שהשוחד עדיף כאמצעי
שיכנוע על כדורי עופרת. באלה יש להש תמש
רק כאשר כלו כל הקצין.
אם כל העובדות שמביא מסיק בספרו,
נכונות הן, הרי שלנסקי הוא איש אדיר:
כוח, בעל השפעה בכל חוגי המימשל, ער מומי
ופיקח יותר מכל אלה שניצבו מולו.

.מצפהלתינוק. אחרי 10 שנות
נישואין לשחקן מיכאל וולס, השחקנית
הבריטית סוזאנה (משחקיה של זי) יורק.
עומדיםלהתגרש * .אחרי 18
שנות נישואין ובת בגיל , 17 המלחין־זמר
יהודי-צרפתי ג׳ורג׳ מוסטאקי ורעייתו
אניק. בשנים האחרונות חי הזוג בנפרד
ומוסטאקי ניהל רומנים רבים, ביניהם עם
ז׳אן מורו.
נהרג. בתאונה
עפולה-טבריה,
קי ( )55 ממייסדי תנועת מחנות העולים,
חבר קיבוץ בית־השיטה, עסק בעיקר ב טיפול
בנוער במיסגרת הקיבוץ המאוחד.

בכביש

נפטר. בבית־החולים הדסה בירוש לים,
משטף־דם במוח, בגיל ,79 הרב ה ראשי
של ירושלים אליהו פרדס, שהיה
תלמיד המחזור הראשון של האוניברסיטה
העברית ועסק בהוראת תלמוד ומיקרא.
נפטרה. בבית־החולים איכילוב ב־תל־אביב,
בגיל . ,89 מייסדת בית־הספר ה חקלאי
בנהלל חנה מייזל־שוחט. ילידת
אודיסה, ממנהיגות תנועת פועלי ציון ב־גרודנו,
עלתה לארץ ב־ 1909 ועבדה ב סדרה,
ייסדה ב־ 1911 את חוות הלימוד
לנערות בכינרת וב־ 1926 ייסדה את בית-
הספר החקלאי בנהלל.
העולם הזה 1805

פ׳ רשאי, מותר.
א :״אני יכול לעשן ז״ ב :״ תנ ס ח.״
א :״אני יכול לתת לך נשיקה 1״ ב :״אני בטו חה
שאתה יכול, אבל אני לא מסכי מ ה .״

טיטל

ש׳ תו אר הנספ ח לשם המ שפחה והמעיד
על השכלה גבוהה, דרגה צבאית או מעמד חברתי.
״עזר
וייצמן מלא טי טלי ם. עד עכשיו היה
אלוף מיל. ושר ה ת חבור ה מיל. ועכשיו, א חרי
שדיין התגרש הוא גם גיס מיל מה איכפת
לי ח טיטל, העיקר המ שכורת.״

נוןש׳ ז׳ /נוןפי ־ איש׳ ז׳ היכשלית,
החטאה, כישלון, שגיאה, עשיית טעות. סינוני מים.
פקשוש, פספוס, חרבון, דפיקה, זמבור, זיון,
הרס.
״בהת חל ה עשה רושם טוב אבל בעבודה הוא
לא הוכיח א ת עצמו. הס ת בר שהוא לא סתם נון
אלא נון פראי ממדריגה ראשונה כמפקד
חיל האוויר הוא היה מאה אחוז. כשר תחבורה
הוא היה לא רע, אבל כמנהיג בגח״ל הוא נון
גמור״.
? 11גלול )1פטפטן, דברן, רכלן, אד ם שאי נו
יודע לשמור סוד.
״מילה שלא תגיד לו ! יש לו פה גדול ו מ חר
תדע על זח כל הארץ א :״א ת רואה א ת
הג׳לוב הזה שמנפח א ת השרירים ועושה גוף
משולש ז ציפי הי ת ה אי תו והיא או מר ת שיש לו
פו ס טוק .״ ב :״היא מוכרחה לפ תו חאת הפה
הגדול שלה י גועל נפש בחיי״.
) 2חסר נימוס, גס רוח, תוקפן, בעל-ריב. י
״אל ת ת חיל איתו. הוא יפ תח עליך א ת הפה
הגדול שלו — לא תצא ממנו הוא העיר
לה איזה הערה ק טנ ה, אז היא פתחה עליו לפ ני
כול םאת הפה הגדול שלה. הוא לא ידע
איפה לקבור א ת עצמו מרוב בושה.״

אבל למרות כל זאת, את מטרתו הוא
משיג. מי שחשב כי רק בני סיציליה מסו כנים
לציבור, יכול להרגע. בני עמנו
מסוכנים עוד יותר, והראייה לכך — לנסקי
ונושאי כליו.

ת קלי טי ם

בנימין גלעד־פוזכגס־

נפטר. בירושלים, בגיל ,72 הרב
שלום נתן רענן קוק, חתנו של הרב
אברהם יצחק הכהן קוק שהיה הרב ה ראשי
של אדץ־ישראל. יליד ליטה, עלה
לארץ ב־ , 1924 נשא ב־ 1928 את בתו של
הרב קוק, עמד במשך 40 ישנה בראש
ישיבת מרכז הרב בירושלים וקיבל לפני
שנתיים את התואר יקיר ירושלים.

הבעת הסכמה, נ תינ ת אישור.
או קי דו לן
סינוני מי ם: בס, או קיי, סמוך, עלא ראסי, מאה
אחוז.
א :״ואם יתח שק לך לבוא ל מסיב ה, תן צלצול
לאלבלק.״ ב :״ או קידו ק א :״הדלת
ת הי ה פ תו ח ה ואני כבר א הי ה במיט ה.״ ב :
״אוקידוק״.

•אנטה — שמאנטה :

שלא נדע1

מות איך שהוא מנגן

קל ט, תפש, הבין סוף-
יו * ד ל 1האסימל ]
סוף. סינוני מי ם: נפל לו הגרוש, בוקר טוב, בו קר
טוב אלי הו, גוט שאבס, הצתה מ או חר ת.
״אמרתי לו שאני לא עושה שום דבר בערב
ושאני פ תו ח ה להצעות. חצי שעה עברה עד
שירד לו ה אסי מון לפלגמט הז ה א :״ אתה
רוצה להגיד לי שהממ שלה לא מעוניינת לצייר
מפות מפני שהיא בעצם מ ב סו ט ה מהמצב כמו
שהוא 1ב :״מזל טוב. סוף־סוף ירד לך ה אסי
מון !״

נפצע. בתאונת־דרכים ליד שועפאת,
מפקד חטיבת ירושלים דוד הגואל, ש נפצע
לפני כחודש בתאונת־דרכים בדרך
לירושלים.

שאירעה

מאת דן בן־א מו ץ ונ תיבוז בן־י הוד ה

יכל

דון ב1א>ר, איש

נישואין אחרי 3שנים

עברית מדוברת לא נורמלית
דנסקי אפור, אפור
אשר לממלכתו של לנסקי, זו מטילה
אימים, בתיאוריו של מסיק. נדמה כאילו
אין אדם אחד בכל רחבי ארצות-הברית
שאינו נתון להשפעת סינדיקט־הפשע.
וזה, בעצם, הצד הפחות משכנע ב סיפור.
מסיק שידע, כנראה, כי אפרוריותו
המכוונת של לנסקי חסרה את מינהגי
האצולה וגינוני הטכס של ״הסנדק״ ,בחר
להעמיס על ספרו במות עצומה של עוב דות,
אשר חלקן אמנם יוצרות תמונה
שלמה של עולם תחתון, אולם חלק אחר,
הנותר תלוי באוויר, משאיר ספקות ב קשר
לההגינותם של רבים מאנשי הציבור
באמריקה, מבלי להוכיח הלכה למעשה,
שאכן יש בהם דופי.
גם סיגנונו של מסיק אינו מעורר הת פעלות
יתרה. הוא מרבה בזריקת שמות,
מפציץ בפרטים ביוגרפיים על המוני גנגס טרים,
מדלג בזמן קדימה ואחורנית בלי
הרף, ועושה כמיטב יכולתו כדי לבלבל את
הקורא התמים, שאינו בקיא בעוללות העו לם
התחתון האמריקאי.

הרוזן ש א עו מזדקן
| ״ אי חולים ליום נאה״ — ק אונ ט
ן ב אסי ותזמורתו, דייברק . 2005

ויליאם באסי, המכונה ״קאונט״ (הרוזן״),
עומד בראש תזמורת ג׳אז מפוארת מאין
כמותה. אמנם, חבריה משתנים תמיד, אבל
זה שלושים שנה שצלילה אינו משתנה
כלל, ומי שרוכש תקליט של באסי אינו
יכול להיכשל אף פעם. יש לפסנתרן ותיק
זה רמה משלו, ממנה אינו יורד לעולם.
הוא מצליח להפיח בנגניו נעורים ניצי
חיים קצב ומרץ, ואין פלא שכבר מזמן
כינו את תזמורתו ״התזמורת המדברת
בשאגה״.
תקליט חדש זה של באסי, בן ה־ ,68 אינו
שונה מטעמים אלה מכל קודמיו. מבחינה
טכנית הוא עדיין מלוטש, ואם כי לנגניו
חסר אולי, הברק המדהים שהיה לכמה מ־סולניו
בעבר, הם אנשי מקצוע עד קצה
אצבעותיהם, ומתמזגים להפליא עם עי טוריו
הפסנתרניים של המנצח הוותיק.
סאמי נסטיקו כתב 10 קטעים המצטיינים
בכך שאין בהם שום דבר מיוחד, פרט
למיגוון המשרת את התזמורת. זה מזכיר

המוני קטעי סווינג מימים עברו, מבלי
שזה יהיה, חס ושלום, פלגיאט. זה נעים
מאד לשמיעה, זה מצלצל יפה, אבל מי
שיש לו כבר כמה מתקליטיו של באסי,
לא ימצא כאן שום סיבה מספקת לרכישת
תקליט נוסף.

המכנה המ שותף
. 1סן רמו 72׳ — אר.סי.אי 72 .
עם ניקולא די-בארי, נאדה, ג׳יאני
מוראנדי, דו מניקו מודוניו, לוצ׳יו
דאלה ו אחרי ם.
. 2סן רמו 72׳ — סי. בי. אס
צ׳ינקטי,
64945 עם ג׳יליולה
מארצ׳לה, רוברטו קאר לו ס, ג׳יאני
נאצארו ועוד.

הנוהג המקובל קובע שלאחר כל פסטי בל
בסן־דמו, יוצאים כל מביגי הדבר ב זעקות
רמות על הבושה הנוראה שהושמ עה
ברדיו והתגלתה בטלוויזיה. כל פסטי בל
זוכה בערב הופעתו לתואר ״הפסטיבל
הגרוע ביותר שהיה אי־פעם,״ וכאילו כדי
להוכיח את אמיתות הדבר, כל פסטיבל
מכנים למחרת אותו ערב, את מחצית
המשתתפים בו ישר לרשימת רבי־המכר.
כך היה גם השנה. שעה שהעיתונות.ה איטלקית
קבעה בפסקנות שהיתה זאת
תחרות בין ״פזמונים ללא זכות קיום
מוסיקלי או תוכניתי,״ תחרות שחיזרה
אחרי ״המכנה המשותף הנמוך ביותר ב טעם
הקהל,״ התמלאו מצעדי־הפזמונים ב להיטי
סן־רמו. אמנם הכל ידעו לספר ש־
(המשך בעמוד )12

סיקורת

11^ 12

לב שורה אחת עם הסיגריות^המסורסמות ביותר בעולם.
סופר קינג סייז. תערובת אמריקאית.
מיוערת ע״י דובק מסבק עשיר ומעולה.

(המשך מעמוד ) 11
אין בין דזאהל של הדליריוס לבין שירם
הקודם שירת הושענא כל הבדל ׳מהותי,
אבל התקליט נימכר תוך שבוע אחד ב למעלה
מ־ 200 אלף עותקים. וכדי להוכיח
שגם בארץ שלנו, איננו משוחררים מ השפעת
עיירת הקיט האיטלקית, כבר יצאו
שני תקליטים ממבחר שירי הפסטיבל.
הוצאת אר.סי.אי. המציעה בין 14ה פזמונים
שהיא כוללת את הביצועים המקו ריים
של השיר שזכה בפרס הראשון, ימים
של קשת בענן (ניקולה די־בארי) והפרס
השני, מלך המטבעות (נאדה) ,ואילו את ה שיר
שזכה בפרס השלישי, של פפינו גא־ליארדי,
כמו הסגוליות, משמיע שוב די־בארי
(הטוען בבדיחות הדעת שיש קשר
הדוק בינו לבין גליארדי: שניהם זמרים
מכוערים להפליא) .נוסף לכך, אפשר עוד
למצוא כאן את ג׳יאני מוראנדי הממשיך
להתלוצץ בנוסח צ׳לנטאנו בקשר למוסר
העבודה האיטלקי, את דומניקו מודוניו ה יוצא
לשחק כדורגל, את לוצ׳יו דאלה, ה איש
שמכר את מספר התקליטים הגדול
ביותר לפני ישנה משירי סן רמו (הוא כתב

ניקודה די־בארי
הפרס הראשון
ושר את 4למרץ ) 1943 ואת ריטה פאבונה.
לכל מי שאוהב זמר איטלקי ורוצה להאזין
לפסטיבל, זאת בהחלט נבחרת משכנעת,
העולה בהרבה על התחרות שיצאה לה כבר
בשוק הישראלי.
התחרות, בדמות תקליט מתוצרת סרבי.
אס״ המתקשט באישיותה החביבה של ג׳יל־יולה
צ׳ינקטי (האהבה סובבת) ,ולצידה
רוברטו קארלום, נ׳יאני נאצארו, ובביצוע
המקורי של הריס ירוקים (מארצ׳לה) ש למרבה
הפלא נופל מן ההעתק שמציע
אר.סי.אי( .בדמות זמרת בשם גרציאלה).
מול הקונקורנציה, זה רק ליגה ב׳.
אלן קליין, האמרגן היהודי המתדיין כבר
זמן רב עם שלטונות מס־ההכנסה באמריקה
על חובות, שלדעתו אינם קיימים, ושמת־פרסם
לאחרונה כמי שפירק את החיפושיות,
וממשיך לייצג רק שלושה מהם (מקרטני
הוא לדעתו נבזה ועלוקה) ,ידוע בכשרונו
לעורר שערוריות.
אבל אפילו לגבי קליין, היתה מסיבת העיתונאים
שערך לאחרונה בניו־יורק, בגדר
הישג מיוחד. קודם כל, הוא הזמין את נציגי
עיתונות המחתרת לשעות הצהרייס, ואלה
באו בהמוניהם, מתוך תקווה לארוחת־חינם.
אלא שבמקום מזון התקבלו העיתונאים ביחס
חשדני. קליין סילק מן המשרד כל
חפץ נייד בעל ערך כלשהו, מתוך חוסר־אמון
בולט בהגינות אורחיו.
אם לא די בכך, פתח פיל ספקטור, מפיק
תקליטים מפורסם העובד בשביל קליין, ב־סידרת
גידופים מדעיים, על אחד הנוכחים,
שכמעט והסתיימה בקטטה. ואילו הקטטה
עצמה פרצה לאחר זמן קצר, כאשר אחד
העיתונאים המורעבים הפריע לקליין בלי
הרף. זה נתן הוראה להוציא אותו מן המקום,
העיתונאי התנגד, והמסיבה הפכה
לשדה קרב.
והיום מדברים בניו־יורק, על כך שעיתונאי
פופ חייב להצטייד, לפני כל מסיבת
עיתונאים, בתריסר סנדוויצ׳ים, בתרגום
אנגלי לאוצר הקללות של דן בן־אמוץ
;:במה שיעורי ג׳ודו.

העול ם הזה 1805

* ךמך
0י ״ *ן

מ תן בסתר

ס דוש מאמץ ; יבר כדי להתרגש| מן הגילוי שיצחק שובינסקי נתן
״תרומה״ בסך מאה אלף לירות למפלגת־העבודה.
קצת
מצחיק לראות את עסקני המיס־לגות
(המיפלגות האחרות) מרימים את
ידיהם אל על בתדהמה מזועזעת, וזוע קים
אי־איי־איי.

וכאמת,
הזה ז :

היכן

נשמע

כדבר

היכן נשמע שפינחס ספיר ירים את
שפופרת הטלפון ויגיד לבעל־מיפעל, ש כל
קיומו תלוי במישרד־האוצר :״שמע,
איציק (או יענקל) ,אנחנו רוצים ממך
מאה אלף!״
היכן נשמע שפלוני — ,אביר, דוכס או
רוזן — יבוא ויגבה את הכסף?
נשמע שבעל־המיפעל ירשום את היכן ההוצאה בצורה כוזבת, כדי לנכות אותה
ממיסי החברה?

יכולה לעשות להם צרות( .פרשת דן).
או על־ידי ״תמיכה״ ממשלתית ב״רשת־חינוך״
עצמאית, המפרנסת את המיפלגה
(אגודת־ישראל).

המהווה בד־כודה צינור להעברת
כספים מכיסי העם היהודי לכיסי
המפלגות הישראליות, ממפ״ם ועד
המרכז החופשי.
זוהי הדמוקרטיה בפעולה — הדמום
משלם בשביל הקראטיה, העם בשביל ה־שילטון.

• ל עסקן המעמיד פנים כאילו אינו
^ יודע זאת, וכאילו פרשת שובינסקי
מחדשת לו משהו, הוא שקרן. בייחוד

מת־לב מיוחדת, לולא היה תלוי ועומד
נגד אותה חברה מישפט חמור בעוון ה פרת
חוק הקארטלים. מסתבר כי מישפט
זה חוסל מחוץ לכתלי בית־המישפט, ב עזרת
אותו פקיד שסידר את התרומה.

גם שם רכה ההתרגשות, ומתנהלת
חקירה של הסינאט, ורועדות
אמות הסיפים.
** כיעותס של עסקני המיפלגות ה־
* אמריקאיות אינה נופלת מזו של
עמיתיהם הישראליים.
גם שם מוציאות המיפלגות הון־עתק
על קיום מנגנונים והכנת בחירות. וגם
שם אין הכסף נופל מן השמיים — אלא
אם כן הוא בא מידי מיפעל־מטוסים, ה מבקש
לקבל הזמנה ממשלתית שמנה.

מניין בא הכסף ץ

דא, לא ייאמן, מעודם דא. קרה
כדכר הזה עד היום.

אין זה חריג. זהו הבלל. כל
מיפלגות המימסד, בקואליציה וכי
אופוזיציה, מתקיימות על ״תרומות״
אלה.

כמו כאופרה המפורסמת :״כולן
עושות זאת״.
ך* ך פועלת הדמוקרטיה (אם
^ המילה הנכונה) הישראלית.
המיפלגה מחזיקה מנגנון שכיר גדול,
מיפעלים ומוסדות, כדי לפטם את או״
הדיהן. זה עולה בכסף רב.
ביום הבחירות, היא מביאה את האוה דים
האלה אל הקלפיות. גם זה עולה
בכסף רב.
הקולות האלה מבטיחים את ייצוגה ב כנסת.
בעזרת ייצוג זה, היא מקבלת את
חלקה בקואליציה: כמה מישרדים ממ שלתיים.
היא
משתמשת במישרדים אלה כדי לס חוט
מקבלנים, מקבלי־רשיונות ומכל מי
שתלוי בהם ,״תרומות״ למיפלגה.
זוהי

כך נסגר המעגל.

למיפלגה הנשארת מחוץ י לקואליציה.
אין זה סוף העולם• היא מקבלת את חל קה
בצורה אחרת. למשל, על־ידי תרומה
ממיפעלים שגם מפלגת־אופוזיציה גדולה

בצד ההכנסה, יש לאסור על המיפל־גות
לקבל כל תרומה מצד גוף כלכלי
כלשהו — כי כל תרומה כזאת חשודה
מראש כסעשה־שוחד. תרומות אישיות
צריכות להיות מוגבלות לסכום סביר. כ גון
אלף לירות, ולהירשם בגלוי.
בצד ההוצאה, יש לאסור על המיפלגות
להוציא כסף על דברים שאינם בתחום
עיסוקן הלגיטימי: ההסברה והאירגון.
כל פעולה מיפלגתית אחרת, בכלכלה או
בשירותים, צריכה להיאסר.

זה יחסל כמכה אחת את שיחות־הטלפון
של שרי־ממשלה למיפעדים
ולקכלנים, את סחיטת השוחד, את
כל צורות האתנן הפוליטי.
*** יטה זר כבר הופעלה פעם, לכמו!
(6/שבועות: בימי הבחירות האחרונות
לכנסת, כאשך המדינה הקציבה כחוק
סכומים סבירים לרשימות, ומבקר המדי נה
הטיל פיקוח יעיל מאוד על הוצאתם.
נסיון זה הצליח, למרות העיוותים ה רבים,
שהתנגדנו להם בשעתו. אולם הוא
היה חסר ערך ממשי, כי דבר לא הפריע
למיפלגות לעסוק בשחיתות הרגילה לפני
תקופת־הבחידות ולמחרתן.
כספי המס הפוליטי של ההסתדרות זור מים
למיפלגות ללא שום פיקוח של ממש,
וחלק מהם זורמים לכיסיהם של פירא טים
מסוג חדש — בעלי ״מיפלגות״ פיק טיביות,
שלא היו ולא נבראו.
אך חוק מימון הבחירות בישראל, כמו
הצעת־החוק האמריקאית, מוכיח :

ני מודה שאינני מסוגל להכריח
את עצמי להתרגש באותה מידה.
בגלל סיבה פשוטה: הרי זהו וזאת דבר של יום־יום.

כשמיפעל תלוי במישרד ממשלתי —
ממנו להרים תרומה למיפלגה מצפים אשר אותו מישרד מסור בידיה, כאחוזה
פיאודלי ת.
אם המיפעל תלוי בשני מישרדים —
ירים תרומה לשתי סיפלגות.
שובינסקי, למשל, היה תלוי גם באוצר
וגם במישרד־התחבורה. האוצר היה שייך
למפא״י, התחבורה לאחדות־העבודה. על
כן הרים שתי תרומות נאות 100 :אלף
לקיבוץ של אחדות־העבודה 100 ,אלף
למפלגת העבודה. פייר.
טוב שזה מתגלה דווקא בוועדת־הכל־כלה.
כי לוועדה זו יש נסית היסטורי
בנושא זה. היה זה היו״ר הקודם של
הוועדה, אף הוא איש מיפלגת חרות,
שהלך לקואופרטיב דן וקיבל תרומה שמנה
למיפלגתו. הקואופרטיב ידע, כמובן,
כי ועדת־הכלכלה אחראית בכנסת לענייני
התחבורה, ומשפיעה על תעריפי־הנסיעות.
בפרשת תל־גיבורים עבר כסף של קב לני
בית־חולים למיפעל של המפד״ל, ש החזיקה
אז במישרד-הבריאות. ואני מק ווה
שבעלי בתי־המלון, אשר להם אושרה
זה עתה העלאה עצומה ובלתי־מוצדקת
של מחיריהם, לא ישכחו. בבוא היום ש קיימים
גם ליברלים עצמאיים.

קה ובישראל.

היא מחייכת הטלת פיקוח מיש־פטי
המור על מקורות ההכנסה
ודרכי ההוצאה של המיפלגות.

רק איסורים חוקיים חמורים,
המופעלים באמצעות המישפט ה4
פלילי, יכולים למנוע •טחיתות.
כדי שהחוק יוכל לנתק את צינורות־האתנן,
וכדי שמבקר־ד,מדינה יוכל לה טיל
פיקוח יעיל, יש להחליף את המימון
ה״פרטי״ במימון ״ממלכתי״.

ההכדל כין ״פרטי״ ו״ממלכתי״
הוא רק למראית עין. זה גם זה
באים מכיסי הציבור.

אם הוא שייך, או היה שייך, לאחת מאותן
מפלגות העוסקות בכך בממדים נרחבים.

אכל אין צורך כיידע מוחשי. די
בהגיון מופשט.
בארץ אין כימעט זכר ל״דמי חבר״.
אין אף מיפלגה המכסה בדמי־חבריה יו תר
מאשר חלקיק מהוצאותיה.

אם כן, מניין בא הכסף לקיומה
היומיומי?
האם הציפורים מביאות אותו,
האם פייה נדיבה מייצרת אותו כ4
מטה־קסמים ץ

חלק מהוצאות־הבחירות שולם, בפעם
האחרונה, מקופודהמדינה. אך מניין בא
כל השאר — הוצאות הבחירות, השכר
החודשי של המנגנונים העצומים, הכסף
לקיום סניפים ומוסדות ומיפעלים?

שוכינסקי וחבריו אינם דומים,
אולי, לפייה — אכל הם עושים את
מלאכתה.
י ׳טפריטת אוטוקראס מתחילה ל־
(*) שעמם אותו, יכול למצוא עניין ב פרשת
איי־טי־טי, המזעזעת מזה כמה
שבועות את ארצות־הברית.
איי־טי־טי היא החברה הבינלאומית ל טלפון
ולמיברקה, חברת־ענק פרטית. מס תבר
כי חברה זו הבטיחה למיפלגת ה נשיא
ניכסון תרומה נאה בסך 400 אלף
דולאר — מיליון ו־ . 680 אלף ל״י — ל כיסוי
הוצאות הוועידה הארצית הקרובה.
שבה ייבחר ניכסון כמועמד המפלגה ה־רפובליקאית.
נדיבות
יפה זו לא היתר, מושכת חשו־

הוא בא כימעט כולו ממקורות של
שחיתות — כלומר, מכיסיהם של בעלי־הון
התומכים במועמד מסויים, כדי ש אותו
מועמד יעשיר אותם עוד יותר אחרי
בחירתו.

ההבדל נעוץ בכך שבשיטה הראשונה
עובר הכסף בגניבה, בחשאי, בצינורות
של שחיתות ושוחד, ובדרך השניה הוא
עובר בדרך ישירה וגלוייה, שניתן לפקח
עליה.

כך זה כצד הרפוכליקאי. כך זה
כצד הדמוקראטי.

כמילים אחרות: תחת שקונה
מכונית יממן את מפלגת־העכודה

אלא שהדפובליקאים הם מיפלגת הע שירים,
ואילו הדמיוקראטים עשירים קצת
פחות. אין הם מסוגלים לשלם את חובות-
הטלפון שלהם מימי ועידתם האחרונה,
וחברת איי־טי־טי (אותה איי־טי־טי) איי מה
לנתק את קוויה. כשם שדואר ישראל
מאיים לנתק קווים בסניפים של מפלגת
הח״ב ישעיהו.

מיפלגתי־ים כצורה נקייה, ללא סר*
סורים־לדכר־עכירה וגוכי־אתנן.

למימון ממלכתי של המיפלגות.
הם הציעו הצעת־,חוק, אשד לפיה קו בע
הבוחר בשעת הבחירות לאיזו מיפי
לגה הוא מבקש להעביר חלק כלשהו מ־מיסיו.
אבל
הרפובליקאים אינם טיפשים. הם
יכלו לקבל טלפונים חינם, בעוד הדמוק־ראטים
לא יכלו לשלם את חשבונותיהם.
לכן הטיל הנשיא ניכסון וטו על ההצעה,
והיא מתה באיבה.

כך ניצלה ודטחיתות האמריקאית
מציפורני הרפורמה, טפו
טפו־טפו.

*ט רק שיטה אחת לחיסול השחיתות
המיפלגתית, לפחות בחלקה, באמרי-

והאזרח עצמו יקבע, בצורה, דמוקרא־טית,
באיזו מיפלגה הוא רוצה לתמוך.
מיפלגת״העבודה
כאורה היתה
/צריכה להיות מעוניינת בשיטה כ זאת.
קופותיה ריקות באופן כרוני, מז־כ״לה
פושט־יד בחוצות, זהשוקח שבו רה.
אולם
דווקא מיפלגה זו אינה מעונייגת
בשיטה ממלכתית, מפני שהיא, כמיפלגת־השילטון
העיקרית, נהנית, יותר מכל מיפ־לגר,
אחרת, משיטות השחיתות. היא סו לדת
מפיקוח מישפטי על הוצאותיה והכ נסותיה,
ומהגבלת עיסוקיה לתחום פולי טי
לגיטימי.

היא מדגישה יותר מדי טוב כפתר.
כי שם ניתן לקיים את הביצה
הענקית, המזינה את שילטונה
מזה שני דורות.
שובינסקי ואיי־טי־טי ימשיכו ״לתרום״.

תאת אוךו

במדינה העם המשבר הגדול ביי תי
מבחינה פוליטית, היתד! זאת רק הת קוממות
בזעיר־אנפין. קולותיהם של חברי
הקיבוצים של השומר הצעיר בנגב, מסע״
מחאה ארצי של תנועות הדוגלות בשלום
(ראה עמודים ,)18—19 במה קולות בעיתונות
ובכנסת, שהתנגדו לפעולות הגי רוש
והנישול ברצועה ובפיתחת־רפיח.
לעומת כוחו של המימסד, שניתם ך גם
על־ידי צמרת מפ״ם, היה זה כאין וכאפס.
אך מבחינה מוסרית, זהו משבר גדול
— אולי החמור ביותר שפקד את המדי נה
מאז קיומה.
עזה ותל־אכיכ. הרחיק לכת הסופר
עמוס קינן, כאשר אמר בפני משתתפי
עצרת־המחאה בכרם־שלום :״אם אומדים
שזכותי על עזה היא מכותי על תל־אביב
— אני מתחיל לפקפק בזכותי על תל־אביב

אולם גם מי שלא היה מוכן להגיע ל מסקנה
זו ,׳נאלץ לשאול את עצמו שא לות
מכאיבות ביותר.
בפיתחת־רפיח קרה דבר פשוט וברו טאלי:
אוכלוסיה בדווית, שישבה על

שהפיתגם היהודי נתן לה פירוש לאי
מרכסיסטי כבר לפני שנים רבות :״אח?
בלב ואחד בפה״ .ימים אחדים אחרי ה פגישה
שלו ושל יעקב חזן עם ראש ה ממשלה
גולדה מאיר, אמר יערי בראיון
מקיף לעל המשמר :״מעולם לא אמרנו
כי שלום קודם לשטחים.״
איזה שטחים וכמה שטחים, רוצה מנ היגה
הקשיש של מפ״ם? את רמת הגולן
פרט לקונייטרה, את רצועת־עזד, כולה,
ו״כל זה יחד אינו עולה אפילו על חצי
מיליון דונם...״
נציגי מפ״ם בפאריס, בדומא ובניו״
יורק, מנסים לשכנע את שומעיהם כי
מפ״ם היא מפלגה המעדיפה ״שלום על
שטחים,״ וכי רק סיבות טאקטיות מונ עות
מהם להסכים לניסוח של ״גבולות
ה־ 4ביוני.״ בא מאיר יערי ואומר בפירוש
כי הוא אמנם מתנגד ליצירת עובדות
מוגמרות, אך מפלגתו תובעת את סיפוח
רמת־הגולן ורצועת־עזה, וכן ״נוכחות
ישראלית בשארם־אל־שיך.״
מאבק חברי. עוד צעירי מפ״ם מש תעשעים
באשליות על עמדתו האמיתית
של מנהיגם הזקן בשאלות השלום וה ביטחון,
בא מאיר יערי ומפזר את כולן:
״גולדה מאיר השיבה לחוסיין תשובה מתקבלת
על הדעת בכנסת. זה הגיע לו...״
בשאלות אחרות, כמו המשך השיתוף
עם העבודה, לא השאיר יערי מקום לאפ שרות
כי בדעתו לפרק את השותפות עם
גולדה מאיר וחבריה :״המערך הוא הכ רח.
הוא בכל פעם הכרח יותר גדול...״
גם מי שסבר כאילו רואה מאיר יערי
בהתנחלות בפותחת רפיח מעין מיבחן
להמשך השותפות עם המערך, טעה :״ב עניין
פיתחת רפיח היה דיון בממשלה ו חברינו
התנגדו, אולם תמיד סבור הייתי
שאין אנו צריכים לחרוג מעבר למאבק
חברי תקין במוסדות המערך, ולהוציא
את המאבק אל הרחוב...״

חמש שנים הוריו
ף• משך כימעט חמש שנים, היה ל-
1כל אדם הדיין שלו.
בצד הדיין של שוחרי־ד,סיפוח ואנשי
ארץ־ישראל השלמה, והדיין הדתי־לאומי
של חובשי-הכיפות, היה קיים דיין של
שוחרי־השלום, הדיין שהוא ״היחידי ה מסוגל
לדבר עם הערבים,״ ״דד,־גול ה ישראלי
שיגיע לשילטון בעזרת הלאומנים
ואז יעשה שלום עם הערבים.״

השבוע מתו כל הדיינים האלה.
הרג אותם דיין האמיתי.

בראיון שהזמין לעצמו בטלוויזיה, ב תשובה
לשאלה שהוא הכתיב למראיין,
גילה משה דיין סוף־סוף מהי תוכניתו
האמיתית לגבי עתיד השטחים המוחזקים.
הדברים נאמרו בסיגנון שקט, בלוויית
החיוך הקפוא הסטנדרטי. אולם התוכן
היה ללא כל הסוואה.

תוכנית דיין היא התוכנית הקיצונית
כיותר שהושמעה אי-פעם
על־ידי שר כממשלת־ישראל.
כדי לסלק כל ספק, הקדים דיין לדבריו
כמה ניסוחים, שהבהירו את נקודת־המד
צא שלו.

עיקרם: ישראל היא המנצחת,

הערבית המקוטית. דיין לא הציע זכות
מקבילה לערבים בישראל.
• ״מערכת יחסים שונה״ בין
ישראל והגדה המערבית. זהו נוסח סתום
בכוונה, אך הכוונה ברורה :״שונה״ מן
היחסים בין ישראל ובין מדינות זרות.
אפשר לנחש את צורת השוני: העסקת
פועלי השטחים בישראל, מכירת סחורות
ישראליות בגדה.
לעומת שלושה עקרונות אלה, הציג
דיין שני עקרונות נוספים, כאילו היוו
מישקל נגדי. תוכנם:

• אי־הרצון לקלוט כישראל
מיליון ערכים נוספים ( 650 אלף ב
גדה
ובירושלים 350 ,אלף בעזה, נוסף על
360 אלף ערביי ישראל).

• מתן שיוויון מלא לכל האזרחים
שיהיו בתחום מדינת ישראל.
אולם למעשה אין כשני עקרונות
אלה, כדי לרכך את התוכנית.
להיפך: דווקא הם הופכים אותה
למיפלצת.
כי צירוף כל חמשת העקרונות יחד יו צר
מצב שאין כדוגמתו בשום מקום ב עולם.

ו>כוח
רעיוני
וה שמצות אי שיות

קינן בעצרת המחאה
אני מתחיל לפקפק
אדמתה, גורשה, בתיה פוצצו, באדותיד,
נסתמו. השטח גודר, ויועד להתנחלות יש ראלית.
מיפנה
או המשך ץ האם זהו תה ליך
חדש, או רק המשך תהליך קודם ן
במלים אחרות: האם כל מיפעל ההת נחלות
הישראלית בארץ, בשלוש הדו רות
האחרונים, התנהל באותה צורה?
הערבים טענו זאת תמיד. הישראלים
הכחישו זאת. הם טענו כי בדור הראשון
נקנו כל האדמות בכסף טוב, והערבים
מסרו אותן מרצונם החופשי. יישוב עש רות
ערים וכפרים ערביים נטושים, אח רי
מלחמת תש״יח, הוסבר בבריחת הער בים
״מרצון״ ,לפי הוראות מנהיגיהם.
הפעם, בפיתחת־רפיח, לא היה שום הס בר
כזה. מעשי־האכזריות, שנחקרו וגונו
על־ידי צה״ל, היו רק תופעת־לוואי של
פעולת ההתנחלות, שהיתר, תוצאה של
החלטה מחושבת, שנתקבלה בדיעה צלולה.
לרבבות ישראלים, המתחבטים עדיין ב בעיות
של מוסר, ובייחוד לאלפי בני-
נוער, לא היה מנוס מן השאלה: האם
זוהי תופעה חדשה, מעבר ממדינה שו־חרת־חופש
למדינה קולוניאלית — או
שזהו רק המשך גלוי ובלתי־מוסווה למה
שאירע בארץ מאז ראשית המאה?
כדי להצדיק את עצמם, אימצו לעצמם
מנהיגי המדינה את הגירעה השניה. ב עשותם
זאת, הם עלולים לגרום בנוער
הישראלי למשבר מוסרי, הדומה לזה
המקעקע את יסודות החברה האמריקאית
בשנים האחרונות.

מפלגות
רק חצי מיליון דונם
׳מאיר יערי, בן ד,־ ,75 כוחו במותניו,
בכל מה שנוגע לחידוש עלומיה של ה סינתזה
המפורסמת של השומר הצעיר,

שבועיים לפני הוועידה ד,־ 17 של המים־
לגר, הקומוניסטית הישראלית (מק״י) הח ריף
בה הוויכוח הרעיוני, כשהוא מלווה
במערכת השמצות אישיות חריפות.
חסידיו של ד״ר סנה המנוח מצאו עצ מם
לפתע ללא מנהיג, אך עם אהדה רבה
בעיתונות הימין ותמיכה בלתי־ימוגבלת
מצידם של מנגנונים ממשלתיים, המסוג לים
לדווח להם על מהלכי ומעשי המי עוט.
ותיקי
מק״י, שמואל מיקוניס, אסתר
ווילנסקה ואליעזר (״שומרניק״) .פיילר,
נדהמו לשמוע בישיבות הלישכה הפולי טית
,״דיווח״ על פגישותיהם בשבועות
שחלפו, על שיחותיהם וסדר יומם.
אנשי הרוב נפגשו עם עיתונאים מ ידיעות
אחרונות ומעריב, סיפרו להם על
״רמת־ההיים הגבוהה״ של שמואל מיקו־ניס,
עד שאשתו, רופאת״השיניים ד״ר
סלבה מיקוניס, היתד. נאלצת להזמין עי תונאים
לביתה כדי להראות להם את
הריהוט הישן ומקלט הראדיו העתיק, מתנתו
של יוסף סטאלין.
בצד מערכת ההשמצות, מתקיים גם
דיון רעיוני, בצורת ״במת דיון״ ,המת פרסם
מדי שבוע בשבועון המיפלגה קול
העם.
כתבה אסתר ווילנסקה, לשעבר חברת-
הכנסת ועכשיו הלוחמת התקיפה ביותר
לחידוש מקומה של מק״י באופוזיציה ה שמאלית
לממשלה :״העיקרון החדש וה שלילי
בראשי הפרקים של הרוב (״הת ייצבות
מק״י בחזית ההגנה הלאומית־פו־ליטית
ואידיאולוגית־מוסרית על ביטחון
ישראל וזכויותיה״) הוא גריפת מק״י ל חזית
לאומית, אידיאולוגית ופוליטית־מיד
פרית, כלומר לחזית רעיונית עם ד,ימיו...״
איזו ממשלהז קובעת אסתר ווילג־סקה,
במאמרה ״עצמאות רעיונית או חזית
רעיונית עם הימין הממשלה כגוף
שילטוני בעל אחריות קולקטיבית, מנהלת
מדיניות סיפוחייסטית ...ממשלת גולדה
מאיר — הקו המדיני הכללי והקובע שלה,
פועל בכיוון של התפשטות טריטוריאלית
למעשה.״
ווילנסקה אינה נלחמת לבדה על גורלה
של מק״י ועתיד המפלגה הקומוניסטית
הוותיקה. המיעוט, שריכז שישה חברים
בוועד המרכזי כנגד 15 חברי הרוב, מצי
(המשך בעמוד )27

״סוף־סוף, שיתוף־פעולה י שראלי־מצרי!״*
ויש עכשיו כיכולתה וכרצונה לק
כוע למנוצחים תנאי־תכתיב.

חמשת עקרונות

ץ* ך דרש דיין מהמלך חוסיין ״להודות
^ בטעות״ ,כלומר: להתנצל בפומבי על כי
פתח באש ב־ 5ביוני, כאשד עלו כוחות
צה״ל על הצבא המצרי בדרום.
דיין התפאר בהצלחת אירגון, הבחירות
בגדה המערבית, פירש אותה כהסכמת
תושבי השטיחים המוחזקים לקיום ״חיים
נורמליים״ תחת שילטון ישראלי( .תוך
כדי כך העלים דיין את העובדה שבערי
הגדה ״נבחרו״ מחדש ראשי־הערים ה ממונים
של המלך חוסיין, אחרי שמת נגדיו
הוכרחו להסיר את מועמדותם).
דיין גם תבע מחוסיין להכיר ב״נורנד
ליזציה״ של החיים בגדה המערבית, תחת
הכיבוש הישראלי, עד שיקום השלום.

מהו השלום שדיין מציע לחוס
יין ץ
הוא עצמו הניח לו שלושה יסודות
עקרוניים :
• שליטת צה״ל לא רק בביקעת־הירדן
(״תוכנית אלון״) ,אלא בכל רחבי
הגדה המערבית, עם זכות חוקית להת ערב
שם בכל עת כדי להילחם ב״מיחב-
לים״ .הפירוש המעשי: כיבוש צבאי ניצ ח,
של הגדה בידי צד,״ל.
ס חופש התנחלות בכל רחבי ה גדה.
כלומר: התנחלות ישראלית בכל
מקום, ללא צורך ברשות מן האוכלוסיה

לא מכבר אמרה גולדה מאיר,
כי ״תוכנית־אלון״ היא המינימום
שמישהו בממשלה דוגל כה, וכי
היא מכירה תוכניות קיצוניות הרכה
יותר. ואכן, כהשוואה לתוכי
נית־דיין, תוכנית אלון ראוייה לפרס
נוכל לשלום.
אלון רוצה לספה שטחים נרחבים ל ישראל,
אך להחזיר את השאר לירדן או
למדינה פלסטינית. דיין אינו מתכוון ל החזיר
אף מילימטר מרובע אחד.

כי חמשת העקרונות אינם
מאפיטרים הקמת ריכונות ערכית
— פלסטינית או ירדנית — ככל
מקום שהוא כגרה.
שום צורה של ריבונות אינה יכולה ל התיישב
עם הזכות הישראלית לנהל באו פן
חופשי פעולות צבאיות בשטח, להת נחל
בכל מקום שהיא מוצאת לנכון, ו לקבוע
בעצמה את טיב ״היחסים״ בינה
ובין השטח.
תנאים אלה אינם מאפשרים החזרת
השטח לידיים ערביות כלשהן. פירושם :
החזקה נצחית של השטח בידי ישראל,
אחרי השלום.

אולם אין פירושם סיפוח השטחים
לישראל. זוהי ההתחכמות
המיוחדת של דיין, המרחיקת לכת
מכל כוונותיו התמימות של מנחם
כגין.
בגין דוגל בסיפוח פשוט (אם כי אינו
משתמש במילה זו) .פירוש הדבר: ערביי
השטחים יהיו תושבי ישראל. בגין אינו
מציע להעניק להם אזרחות, כימיו לערביי
ישראל, אך ברור כי במוקדם או במאוחר
לא יהיה מנוס מכך במדינת ישראל.
* קאריקטורה אמריקאית.

דייו את המסיבה מפניו -כדי לחסל את יוזמת־השלום של חוסיין
פירושה שד תוכנית בגין: מדינה
רו־דאומית, שכה יהוו הערכים
מייד כ־* 35 מן האוכלוסיה.
דיין אינו רוצה בכך. הוא רוצה בכל
השטח לצורכי התנחלות (.עיקרון ,)2ני צול
כלכלי (עיקרון ,)3ושליטה צבאית
(עיקרון ,)1אך הוא לא רוצה באזרחים
ערביים נוספים בישראל (עיקרון .)4וגם
לא בתושבים שמהם תישלל מראש ה זכות
להיות אזרחים (עיקרון .)5

מהו הפיתרון?

זוהי כיצת־קולומכום שד רייי
המשך נסיונו כראש המימשד ה:
צכאי: ל א לספח את השטה לישראל
רשמית, אלא לצרף אותו
לישראל למעשה, מכדי שיהווה
הלק ממנה. כלומר: כד זכויות
השידטון, ללא חוכות השילטון.

עזה: סיפוח
וגירוש
^ יזה מין מישטר עומד לנגד עיניו של
דיין ל אין לו אח ורע בעולם. פירושו,
למעשה, הפיכת הגדה המערבית למושבה,
שבה יהיה השילטון הישראלי בלתי־מעור־ער,
ושבה יוכלו ישראלים להתנחל ול עשות
כעולה על רוחם, כמו הבריטים
בקניה, בשעה שזו היתד. מושבה בריטית.

״ שיהיה שקט! ״

דייו ניתח אתה מו

יהיה זה המיקרה הראשון כהיסטוריה
של החזקת מושכה הצמודה
לארץ־האם.

ניתור הוצועה
!71X1

כל מה שמציע דיין לחוסיין הוא דבר
חסר-ערך: אולי מעין מינהל ירדני אז רחי
ביישובים הערביים בגדה, או המשך
אזרחותם הירדנית של תושבי הגדה. זה
לא איכפת לדיין. אך ברור לגמרי מה
אין דיין מציע לחוסיין: החזרת כל
חלק שהוא של הגדה לריבונות ירדנית
ממשית. י
כל זה נוגע, לדברי דיין, רק לגדה המע רבית,
לא לרצועת־עזה.
ידוע כי האמריקאים פועלים למען סי פוח
הרצועה לירדן, יחד עם הגדה. חוסיין
עצמו רמז על כך בנאומו, כאשר דיבר
על ״שטחים אחרים״ של פלסטין, שירצו
להצטרף לירדן.

דיין שם קץ לחלומות אלה. כקטע
השני של ראיונו הכהיר
לחלוטין שהוא רוצה כסיפוח מוחלט
של עזה לישראל.
אל. בלח

ר ס• ח

סיפוח זה יתחיל בהתנחלות ישראלית,
שמגמתה ברורה לגמרי: לגזור את ה רצועה
מגוף סיני (״פיתחת רפיח״) ולב תר
את הרצועה עצמה בארבעה מקומות
נוספים, שיפרידו בין דיכוזי־האוכלוסיה
בה. כלומר: הפיכת הרצועה לארבעה
גיטאות ערביים נפרדים, שכל אחד מהם
יהיה מוקף מכל צד בגושי־התיישבות יש ראליים.
איך
מתיישבת תוכנית זו עם העיקרון
של דיין. בדבר אי־הגדלת האוכלוסין* .ה ערבית
בישראל?

גם על כך ענה דיין בימעט בכנות
גמורה: על-ידי גירוש חלק
מן האוכלוסיה.
קימח? /רפיח

אלה הן רצועות ה ה תנ חלו ת, המתבצעת
כבר כיום. מדרום לעזה או תר שטח גדול
להתיי שבות, שיחצוץ בין העיר ושאר
הרצועה. החץ השני מרא ה על כפר־דרום,
מוקד ניתוק נוטף. השלישי, מצפון לחו־יונס,
מראה על שטח גדול נוסף שאותר
לה תנ חלו ת. הרביעי מר א ה על אזור ההת נחלות
שיחצוץ בין חאו־יונט ורפיח. החץ
הדרומי ביותר הוא של פי תחת רפיח,
שתחצוץ בין כל הרצועה לבין סיני.

דיין הזכיר בפירוש שאת הפליטים יש
להוציא מן הרצועה. פליטים אלה מהווים
כ־ 200 אלף מתוך 350 אלף תושבי הרצו עה.
לאן יובילו אותם? על כך לא ענה
דיין. האפשרויות: אל מחוץ לארץ־יש-
ראל, או אל הגדה, שם יצטרפו אל שאר
הערבים שיהיו כפופים לשילטון המעשי
הישראלי, מבלי להוות אזרחים ישראליים,
כמו הגיבעונים שנדונו על־ידי יהושע בן-
נון לשמש חוטבי־עצים ושואבי־מים.

כרי לוודא זאת, הציע דיין לנצל
להתנחלות ייטראלית את כל שט־חי־האדמה
הכלתי-מעוכדים כרצועה.
כלומר: למנוע יייטוכם של
הפליטים כשטחים אלה, כפי שהוצע
כתוכניות לפיתרון בעיית•
הפליטים.

הסיכום הסופי: קיום השליטה הישרא לית
בכל רחבי ארץ־ישראל; צירוף ה גדה
למדינה, מבלי להעניק זכויות של
אזרחות לתושביה; סיפוח עזה, בלי מר בית
תושביה, לישראל. לאוכלוסיית יש ראל
עצמה יתווספו, לפי תוכנית זו, רק
150 אלף הערבים המקומיים בעזה — אם
ירצו להישאר במדינה בתנאים אלה.
תוכנית זו של דיין אינה חדשה. אין
ספק שכל פעולות ההתנחלות וה גירוש
בעזה ובפיתחת־רפיח, שבהן הוחל
עוד לפני שנתיים, מהוות ביצוע תוכנית
זו, שגובשה לכל פרטיה כבר מזמן.

אודם עד השכוע היתה זאת
תוכנית סודית. השבוע דאג דיין
עצמו לפרסם אותה.
מדוע?

מה גרם לעיתוי זה?

הדכר כא, כלי כל ספק, כדי
דהטכיע את ספינת־השלום שד הו
סיין, לפני שהספיקה עדיין לצאת
מנמל-הכית האמריקאי.

כניעה במקום
נ שוה
•ץ וכנית־חוסיין עובדה במשך זמן
4 1רב במישרד־החוץ האמריקאי, בידיעת
ממשלת ישראל. לממשלה נמסרו מראש
כל פרטיה (ראה תשקיף).
חוסיין עצמו חילק את יוזמתו לשתיים.
השלב הראשון נועד להכשיר את הקרקע
בעולם הערבי, ובו הכריז על ״הממלכה
הפדרלית הערבית״ ,שבה יהיה לפלסטי נים
חבל אוטונומי־כביכול.
השלב השני מופנה לישראל. הוא הת חיל
השבוע, כשהמלך מסר לעיתונות ה אמריקאית
שורה של הצהרות, שהיוו את
ראשיתה של תוכנית־שלום. בין השאר:

• הכעת הנכונות להסדר נפרד
כין ירדן וישראל.
• הכעת נכונות למשא-ומתן
עם ישראל.
הכרה כעיקרון ירושלים המאוחדת,
תוך הפיכתה לבירה משותפת
של ישראל והחבל הפלסטיני*.

צירוף זה של הצהרות אינו
מיקרי. הצהרת דיין כאה כתשובה
להצהרת חום יין.

אחרי שחוסיין קיים, למעשה, את אשר
נדרש ממנו על־ידי יגאל אלון ואבא אבן,
בשם ממשלת ישראל, בא דיין ותבע מן
המלך כניעה גמורה — החל בהתנצלות
פומבית על מעשיו בעבר, ושיתוף־פעולה
עם המימשל הצבאי הישראלי בהווה, וכ לה
בהסכמה לשליטה ישראלית גמורה ב גדה
ובעזה.

״דה־גול
הישואד,״ מת
ך 1פני קרוב לחמש שנים יצר משה
/דיין את אחת הסיסמאות המפורסמות
שלו :״אני מחכה לטלפון מהמלך חו־סיין.״

השבוע
ניתק דיין את הקו. המלך
טילפן, והקול השיב :״המיס•
פד שחייגת אינו מחוכר.״

נותרה השאלה: מדוע מצא דיין לנכון
להוריד בעצמו את המסווה מעל פניו
דווקא בשעה זו ן
דיין משוכנע עתה כי עתידו טמון ב התחברות
עם הימין, וכי הימין נמצא
בקו של עלייה. עם התמוטטות מפ״ם,
פשיטת־הרגל של הכוחות המתונים ב־מיפלגת־העבודה,
וחוסר־היכולת של מחנה
השלום לגייס כוחות מדיניים יעילים, אין
דיין חושש עוד מצד זה.
אותה שעה משוכנע דיין כי התפוררות
האחדות הערבית, ההפוגה של עונת־ה־בחירות
בארצות־הברית, מהירותה של
ברית־המועצות, יוצרות סיטואציה בינ לאומית
המאפשרת לו לגלות סוף־סוף את
כוונותיו האמיתיות.
החל מהשבוע, דיין הוא המנהיג הגלוי
של מחנה ארץ־ישראל השלמה, והאדיב
הגלוי של מחנה השלום. הוא פיזר ב עצמו׳
ובכוונה תחילה, את האשליות ש סובבו
אותו כמסד־עשן במשך חמש שנים.

״דח־גול הישראלי״ מת. משה
ריין, חוזה ישראל הקולוניאלית,

חי מאוד.
* נוסח זה הועתק מילה
נית־השלום של העולם הזה
מלפני ארבע שנים. אותה
אבנרי בשעתו לג׳וזף סיפקו
רד־החוץ /האמריקאי.

במילה 5זתוכ־
— כוח חדש,
הסביר אורי
ולראשי מיש־

לכלש עון ת עוד ת אחריות בינלאומית, שכוחה יפה ב־ 55זאר צו ת,ו הו א נהנה
מ ה שירות הבינלאומי ש ל טי סו -ת״א: דחי הרב קוק : 5חיפה: דחי ׳ל. פיז 32

נמשך מבצע הפרסים הענק -ברטים בהמיות טימו המוסמכות

העול ם הזה 1805

הנחלת חשבונות
שי גמרכבר
שיגמר כבר הפסח. אני לא

די, נו!
יכול יותר.
אני רוצה לחמניות קלועות, מאורכות,
עגולות. לחמניות עם סרג, עם קימל, עם
כלום. אני רוצה לחמניות טריות, חמות,
פריכות מבחוץ ורכות־רכות בפנים, לח מניות
ריחניות ישר מהמאפייה. אח! לפרוס
לחמניה לשתיים, למרוח בחמאה ו גבינה
לבנה — איזה חלום !
ל—חם עבודה! ל—חם עבודה! ל—חם
עבודה! (טוב נו. לא חשוב ״עבודה״ —
העיקר הלחם!)
אני רוצה לחם לבן, פומפרגיקל, לחם-

חי, לחם שיפון, לחם שחור, לחם קימל
וחלות. אני רוצה חלות קלועות של
שבת• אה לעזאזל! מה לא הייתי נותן
כדי לפרוס עכשיו כמה פרוסות של לחם
שחור וטרי ולהכין לעצמי סנדוויצ׳ים של
נקניק, גבינה צהובה, ביצה קשה, פרו סות
עגבניה ומלפפון צעיר על חמאה
מתוקה !
אני רוצה לחם! חצי לחם. רבע לחם.
פרוסה — משהו !
די ! אני לא יכול יותר ! נמאס לי
כבר פיתות בפסח! אני משתגע!

שיטת ההתעלמות
אחת משיטות הלחימה המקובלות ב ארץ
במאבקים פוליטיים, חברתיים וא־פילו
כלכליים היא שיטת ההתעלמות. שי״
טד, זו מבוססת על ההנחה הילדותית ל פיד,
התעלמות מיריב מבטלת את קיומו
והתעלמות מדבריו מבטלת את השפעתם.
טאקטיקה זו המקובלת מאוד על בנות
היענה (אני לא רואה אותך לכן אינך
קיים) נהוגה לא רק בקרב הילדים אלא
גם בקרב אנשים מבוגרים ו״רצינים״.
כמה פעמים שמעתם ׳מפי מכריכם משפ טים
כגון :״בשבילי
הוא לא קיים.״ ״לגבי
הוא מת״? כמה פע מים
ראיתם במסיבות חברתיים ובאירועים
אנשים המתעלמים מ קיומם
הפיזי של ירי ביהם?
כאשר יריב
נקלע בדרכם הם מס תכלים
דרכו במבט
רחוק כאילו היה אוויר שקוף.
אנשים הנוקטים בשיטת לחימה (אי יו״
תר נכון: שיטת התגוננות) בלתי אמי־צד,
זו, מאמינים שהדרך היחידה להגיב
על דברי יריביהם (ויהיו אלה תוקפנים
וחצופים ונבזיים כאשד יהיו) — היא לא
להגיב עליהם בלל. את סרובם לצאיז ל־התקפת־נגד
ולמאבק גלוי הם מתרצים
בדרך־כלל בחוסר רצת לרדת לרמתו של
יריבם, בסרוב לד,עגות לפרובוקציות (״לא
הוא יכתיב לי איך ומתי ואם בכלל לה גיב
על דבריו.״) ובחוסר רצון לתת פיר־סום
נוסף לדבריו על־ידי התייחסות כל שהי
אליהם.
התעלמות מוחלטת מקיומו של יריב
וטענותיו נראית בעיני רבים כהסגנת זיל־זול
ומשום מה נדמה להם שהזילזול הוא
הנשק היעיל ביותר נגד יריב חזק. לו
הוכיחה את עצמה שיטה זו כאפקטיבית
באמת, לא היינו עדים למשפטי־דיבה, ה־חברה
לא הייתה מוצאת עניין בחקיקת
חוק־לשוך הרע, איש לא היה מוחה נגד
דברי השמצה המוטחים בפניו ורשות ה ד
יבור וההתקפה הייתה הופכת לנחלתם
הבלעדית של המשמיצים.
שיטת ההתעלמות אינה נהוגה משום
מה במאבקים פיזיים. בשטח זה שולטים
החוקים הקדמוניים :״עין תחת עין ושן
תחת שך ,״הקם להרגך השכם והרגהו״
וכדומה. כאן לפתע מתעורר רגש ״הכבוד
העצמי״ של המותקף אשר בשום פנים
ואופן אינו מוכן להתעלם מסטירה או
דחיסה שקיבל. אנשים אלד, מבינים מה
זו סטירת־לחי רק כאשר הם חשים אותה
על לחיים.
אך נעזוב לרגע את הדסרטציד, הכללית
ונעבור לדוגמאות ספציפיות. הארץ הזו
מלאה יריבים בלב ונפש הנלחמים זה
בזה מלחמות אכזריות על־ידי כך שהם
מתעלמים זה מזה. בן־גוריון היד, מכנה
את בגין ״האיש היושב ליד חבר־הכנסת
באדר״ :גולדה מתעלמת — או לפחות
מעמידה פנים כמתעלמת — מקיומו של
״העולם הזה היא מצהירה שאינה
רואה את השבועון אך יחד עם זאת היא
מכנה אותו ״רפש״ ו״סמרטוט״ ,דבר ה מעמיד
בספק כמובן את כנות הצהרתה)
יריבי ״העולם הזה״ הקוראים אותו ב

1 11

11 1

ווו

דבקות זה שנים רבות מנסים להתעלם
מקיומו על־ידי כך שהם מכנים אותו ״ה שבועון
המסוים״ :״מעריב״ מתעלם מ קיומו
של ״ידיעות אחרונות״ וכמובן ש־
״ידיעות אחרונות״ לא שמע על עיתון
ערב בשם ״מעריב״ :משה דיין מתעלם
מהאשמות החמורות שהוטח נגדו בפומבי
והעיתונים ד,מתחנפים אליו מתעלמים מ קיומה
של הכנסת ומזלזלים בכבודה כא שר
הם נמנעים לדווח על דברים שהוש מעו
מעל במתה נגדו: וכך הלאה. ההתעלמות שיטת
מעולם לא מצאה־חן ב עיני.
אני בהחלט תו מך
בניהול חשבונות
ציבוריים ופרטיים ב פומבי
ובכל אמצעי ה תקשורת
ההמוניים. אני
חושב שעיתון הנמנע
מניהול חשבונות פר טיים
(שיש בהם עניין
לציבור) עיתון המעמיד פנים כאילו אין
לו כל חשבונות פרטיים במאבקים שהוא
מנהל, הוא עיתון צבוע החייב במשך הזמן
לאבד את אמינות קוראיו. עיתון כזה הוא
גם עיתון אנמי, סטרילי וחסר-ביצים.
אני מוכן להתעלם מאדם המדבר בשבחי
אף כי תגובה זו דורשת מאמץ
נפשי שהוא בדרך־כלל מעל כוחותי (מ אחר
ומקרים כאלה נדירים ביותר אינני
רואה שצסוייה לי סכנה של תשי־סות כתוצאה
מהתאמצות־יתר) — אך בשום
פנים אינני •מוכן לעבור בשתיקה על דב רים
הנאמרים בגנותי. את שיטות הלחי־מד,
ובחירת כלי הנשק אני משאיר ב־דרך־כלל
בידי יריבי. אני מדבר בנימוס
לאנשים התוקפים אותי בנימוס. אני עו שר,
מאמצים לענות בצורה אלגנטית ל יריבים
המסתערים עלי בצורה אלגנטית.
אך אני שומר לעצמי את הזכות לבעוט
מתחת לחגורה באנשים שאינם מסוגלים
או אינם רוצים לפגוע בנקודות התורפה
שמעל החגורה. לפעמים, ברגעים של
חולשה והתקפה פתאומית של גודל־לבב
אני מוכן להתעלם מסוג הנשק המצוי
בידי יריבי אך בשום פגים אינני מוכן
להתעלם מקיומם ומהתקפותיהם.
ובאן אני מגיע סוף־סוף לעצם העניין.
״העולם הזה״ נלחם בכל הזדמנות ב תופעה
השלילית של התעלמות מקיומו
וממאבקיו. רק לפני שבוע האשים מר
אבנרי את העיתונות כולה אשר ״עשתה
יד אחת כדי לגנוז דברים שנעשו ונאמרו
במליאת הכנסת, בפי שרים חשובים, מפני
שהם נגעו בשר הביטחון.״ והנה קורה ל עינינו
דבר מעניין ביותר: עורך ״העולם
הזה״ החליט להתעלם מספר מסויים ש נושאו
הוא שבועון מסויים ואשר מחברו
הוא חבר־כנסת מסויים. אני חושב שזו
שגיאה חמורה.
ברור ש״העולם הזה״ אינו חייב להת ייחס
לכל ספר שיוצא לאור. ברור ש עורך
רשאי להתעלם מספר או מתופעה
אשר, לדעתו, אין בהם עניין לציבור בכלל
ובעיקר לציבור קוראיו. ברור שעורך
אחראי רשאי לפסול רשימה מסיבות מק צועיות
(חוסר דיוק, פגיעה בחוק־לשון־
הרע או סתם כתיבה גרועה) אך להת־

1 1 1 1

11 1

11 1

קשר השתיקה הפסול בעיניו כאשר עי עלם
מספר העוסק בו ובשבועונו, ספר
תונים אחרים מפעילים אותו, ושהספר
אשר נכתב על־ידי חבר סיעה לשעבר ו מצא
או לא מצא־חן בעיניו או בעיני ה אחד
מעורניו לשעבר של השבועון —
מבקר שנתבקש לכתוב עליו• למה, למ זו
שגיעה גסה לדעתי. אחרי הכל הספר
של, שלא יופיעו במדור ״סיקורת״ ,מספר
אינו נטול עניין ציבורי גם עם המת שורות
לאקוניות מעין אלה :״יצא לאור
עניינים בו משפשפים ידיים בהנאה ומ ספרו
של שלום כהן ״העולם הזה״ .הספר
חכים לרגע בו יהיה בידיהם מספיק חו מכיל
כך וכך עמודים וכתוב בשפה קלה
מר כדי לסתום את הגולל מעל גיבורו
על נייר נטול עץ.״ אפשר לטפל בספר
הראשי של הספר. דברי המחבר (שערך
באחת מאלף דרכים ואין ספק שהומור
מסיבת עיתונאים לרגל הופעת הספר ב היא
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר
רחוב דיזנגוף( ,בקטע שבין פרישמן ל-
שבהן׳ ניתן להגיב על ספר מעין זה. ב גורדון)
צוטטו בהתמוגגות ניכרת על־ידי
רצון הייתי מגיב עליו לו נתבקשתי לע מרבית
העיתונים. לא יתכן לדעתי להת שות
זאת ולוא קראתי את הספר. לא
עלם מהספר ולהעמיד פנים כאילו הוא
מתוך לויאליות למר אבנרי ויתרתי על
אינו קיים.
אינני תובע ממר אבנרי שיצא להת ^ קריאת ספרו של שלום כהן. הנושא פשוט
לא כל־כך מעניין אותי.
קפת נגד ויענה לשלום כהן בשפתו וב שיטתו•
.חם וחלילה. אינני חושב שאבנרי
יעשה טוב אם יכתוב סידרת מאמרים ו טענותי
נגד אורי אבנרי כנראה אינן
יגלה בהם את ״כל האמת״ על יריבו.
מבוססות מספיק אם רשימה זו בכל זאת
אך לדעתי חייב מר אבנרי לקוראיו ול־רואה
אור. אני במקומו הייתי פוסל או תומכיו
הודעה כלשהי אשר תבהיר לכו תה,
פשוט כדי להצדיק ולהודות בצדקת
הטענות שאחד מכתבי השבועון מעלה
לם שהוא קרא את הספר, שאין הוא מת עלם
ממנו, שאין הוא מפעיל לגביו את
נגד עורכו. הסתבכתי.

גולדה מחלקת !ניו1י
פעם — כך מספרת האגדה — נוהגת
היתה גולדה מאיר להקשיב לדברי ירי ביה,
לשקול בזהירות כל מילה שיצאה
מפיה ואפילו להסביר ולנמק את קביעו תיה
באמצעי שכנוע הגיוניים. קשה להא מין
בזה עכשיו, אני יודע. אבל זו עוב דה.
יש קבלות. אנשים המכירים אותה
מקרוב מוכנים להישבע שרק לאחרונה,
בעצם רק מאז שספיר מינה אותה לראש־ממשלה,
נטלה לעצמה גולדה תפקיד של
גננת לאומית המחלקת ציונים לילדיה
הדפקסיביים מבלי לטרוח לנמק ולהסביר
את נזיפותיה.
לא אחת, כאשר היא מודיעה לנו בכל
אמצעי התיקשורת שהיא ״מזועזעת״,
״מתביישת״ ו״מתפוצצת״ ,כאשר אני שו מע
אותה מכנה כל דבר פעוט שאינו מו־צא־חן
בעיניה כ״רוח רעה״ ,״בושה״,
״חרפה״ ,וסתם ״אסוך׳ — אני נזכר ב אמי
שניסתה לחנך אותי על־ידי חלוקת
ציונים להתנהגותי ולתופעות שהעסיקו
אותי. כמו גולדה היא מעולם לא טרחה
להסביר מדוע דבר אחד הוא ״יפה״ ודבר
שני הוא ״לא יפה״ ,מדוע ״׳מותר״ לעשות
דברים מסויימים ו״אסור״ לעשות דברים
אחרים, למה היא ״מתביישת״ בי כאשר
אני מחטט באף ומדוע זה ״איום ונורא״
לשחק ב״דופא־וחולה״ עם ילדות השכנים.
אני רוצה להאמין שהיו לה סיבות משכ נעות
והגיוניות לקביעותיה הפסקניות אך,
כמו גולדה, היא חשבה ודאי שזה ביזבוז
זמן להסביר ולנמק את דבריה. היא הייתה
בטוחה שאני אגדל להיות ״בן־אדם״ אם
אך אזכור מה •מצא ומה לא מצא־חן ב עיניה
ואשתדל להתנהג בהתאם. בתגובה
לנסיונות אלה לשטוף את מוחי פסלתי
אוטומטית ברגע שעמדתי על דעתי, את
כל האמיתות הלעוסות והבלתי מוסברות

שבהן ניסתה לעצב את דמותי.
אחד החוקים האלמנטארים החלים על
מבקרים ופובליציסטים אוסר את השי מוש
בשמות תואר וציונים בלתי מנומ קים.
כל כותב מאמרים העוסק בהבעת
דעות יודע שאת המסקנה אליה הוא מב קש
להגיע חייב הקורא להוציא בעצמו
מתוך החומר המוגש לו ולא מתוך ״ה סיכומים״
של הכותב. אך הגברת מאיר
חושבת כנראה שהיא יושבת בממשלה על
תקן ׳שלי אלוהים וכמו שהאוטוריטה של*
אלוהים מספיקה כדי שחסידיו יקבלו ב עיניים
עצומות את מצוות ה״עשה״ ו״לא
תעשה״ שהוא מטיל עליהם, כך נדמה לה
לראש׳ הממשלה שעמדתה הרמה בלבד
היא הנימוק המשכנע של קביעותיה ה־פסקניות.
לפני
שבוע למשל, בישיבת סיעת ה מערך
בכנסת, הגדירה גולדה מאיר את
השתתפותם של חברי מערך בבטאון
ארץ־ישראל־השלמה כ,.בושה וחרפה.״ ל מה
זו בושה וחרפה, היא ׳לא הסבירה!
פשוט חרפה ובושה וזהו זה. חברי מערך
האומרים בגלוי בבטאון תנועת־הסיפוח
את מה שהממשלה עושה יום־יום מבלי
להודות בכך, הם פשוט ״ילדים רעים״.
לא הייתי מתפלא לו ראש־המסשלה היי תה
אומרת להם :״פויה ילדים ! זה לא
יפה להסכים בקול רם למדיניות •שאותה
אני מבצעת אך שבה אינני יכולה להו דות
מסיבות בטחוניות, טאקטיות וסיבות
אחרות שאתם עוד קטנים מדי כדי לה בין
אותן. כשתגדלו תבינו שאני תמיד
צדקתי. איפה נשמע דבר כזה שחבר מע רך
יביע דעות פרטיות בבטאון אשר באו פן
רשמי לפחות — אינני תומכת בו.
נונונו ילדים ! זה לא יפה. פויה ! תת ביישו
לכם.

ע כ שיו אוי מגבי!
באיחור קל (בגלל גליון הפסח שנתקע
באמצע) אך עדיין לא מאוחר, נדמה לי,
להגיב על קטע מאלף מדבריו של משה
דיין באסיפת חבר הנא מנים
של האוניברסיטה
העברית בירושלים.
בתשובה לשאלה אם
נוכל לעמוד בקליטת
העולים מברית־המוע־צות,
אמר מר דיין
(לדברי כתב ״הארץ״),
כי אנו זקוקים לעו לים
אלה לא רק מפני שישראל צרי כה
לשמש בית לכל יהודי בעולם. אלא
גם מסיבה פשוטה יותר: חיל־האוויר
שלנו הוא החמישי בגודלו באירופה וב־איזור
וכדי להתמיד בהחזקת חיל זה אנו

1 1 1

וו ו

חייבים ליצור טייסים טובים.
עכשיו אני מבין סוף־סוף למה השקיעה
המדינה מאמצים כה גדולים כדי להע לות
ולקלוט את יהודי
תימן, מארוקו, עיראק,
טוניס ואלג׳יר. מסתבר
שהיינו זקוקים לעולים
אלה לא רק משום ש ישראל
צריכה לשמש
בית לכל יהודי בעו לם.
אלא גם מסיבה
פשוטה׳ יותר: המדי נה
זקוקה לעוזרות בית, סבלים, פו עלים
שחורים ומלצרים ולא נוכל לצפות
לעלייה מארצות הרווחה וארצות שמהן
יגיע אלינו חומר ממנו עשויים טייסים אם
לא נדאג למלאי מספיק של משרתים.

דן בן אמוץ
מנהל

חשבונות

1511

הת״ל
הם באו מכל נינוה הארץ לקצה הדרום: הצעירים והקשישים שאיננה להם
אגהנו התהדנו את ההתיישבות
בארץ הזאת, ותראו איך אתם גומ רים
אותה. גועל־נפש !״
אשה נמוכת־הקומה, בעלת שערות ה שיבה,
קראה את קריאת־הזעם לעבר הח

1ווךד חלק ממאה המכוניות

81 1 11111 הפרטיות שבעליהן נענו
לקריאה ספונטאנית, הגיעו לכרס־שלוס.

״1 \ 71ך ך: ך 1ץ 1 * 11ל הגדר הגבוהה הוקמה מזמן,
1 1 / 1 . 1 ^ 11 נועדה למנוע חדירת פידאיון.
1 11111
מאחוריה גדריתיל חדשה ונמוכה, שאינה יכולה לחסום מחבלים,

נועדה לסגור את השטח בפני תושביו. לערבי על הגמל הותר
לקצור ביום את יבולו, והוא חוזר למחנה המגורשים בחוץ. למטה:
המוחים במקום האיסוף, מול חיילי המילואים החונים במקום.

| 1 *1 ¥ו ! 1 1ר 1בשטח הסגור, שנחסס גם בפני החוחים, חונים הבול־
1 1 1 1 1 / 4 1 1דוזרים בשבת. הם יישרו שטחי־אדמה גדולים, הרסו
1 /4 1 1
את כל המיבנים עליהם, סתמו בארות מים ועקרו מטעים, הכשירו את המקום
למושב שדוח ב; חלק משורת היישובים שנועדה לנתק את הרצועה וכדי לספחה לישראל.

נובע נשב

צעירה וצעיר מחזיקים את סמל המחאה נגד המלחמה: כובע־
3לדה מנוקב כדורים, ובו פרחים. הזוג התמקם על גיבעה מול
עצרת המחאה. בגלל האופי החופשי של הכנס, נשאו רביס מן הבאים סיסמות וסמלים.

צעיר מזוקן, גבר קשיש, עקרת־בית — חלק ממאות
1 1 1 1 /4 11 האנש:ס שההתעוררות הגדולה בגלל נישול הבדווים
1 1 / 18
ותוכניות־ההתנחלות הוציאה אותם מבתיהם בצפון, אל אמפיתיאטרון טבעי ליד
כרם־שלוס, המשקיף על הנוף של פיתחת־רפיח, מעבר לקו הירוק ליד גדר הנישול.
דנטים, קיבוצניקים מרדניים ואפילו נח לאים
בשירות סדיר, אנשים שבאו בשמה
של תנועה פוליטית, ואחרים שמגיעו
מיוזמתם הפרטית — כולם התרכזו באחד
השדות הזרוקים והאביביים ישליד כרם
שלום. לא כדי לחוג את החג בחיק הט בע,
אלא כדי להביע את סלידתם ממה
שהם רואים כפגיעה בחרויות הבסיסיות
של האדם ובסיכויים להשגת שלום, עם
הערבים.
״איך אפשר לא להתקומם נגד מה ש עשו
לבדווים ד׳ זועם ניסים לוי, מפיק־סרטים
באולפני הרצליה .״אמנם אינני
משתייך לאף אחת מהתנועות הפוליטיות
שאירגנו את ההפגנה, אבל אני מזדהה
לגמרי עם הרעיון.״ לעצרת הגיע ניסים
בעיקבות אחיו הצעיר וחבריו, כולם נח לאים
בשירות סדיר. הם יודעים את הסי כון
שלוקח על עצמו חייל, ב־שעה שהוא
משתתף בהפגנה. אלא שהזעם היה גדול
יותר מהתשישות.
״שלום כן — סיפוח לא !״ הכריזו
השלטים הגדולים, שבלטו על רקע
הירק מסביב.
״מטעמים הומניטריים,״ כפי שהיא מג דירה
זאת, הגיעה להפגנה הגר גרטי, בת
(המשך בעמוד )23

וון 11 האירוניה האכזרית הוא מראה
זה: צעיר בדווי, חמוש ברובה,
הופקד לשמור על הדחפורים, שהחריבו זה
עתה את בתי שיבטו, כדי לפנות מקום
למתנחלים יהודים שבאו לנשל אותם.

יילים, שהתגודדו מהעבר השני של המ חנה
הצבאי. היא היתה רק אחת מקהל
של 650 אנשים, שהצטרפו ל״מסע אל
התיייל״ — עצרת־המחאה שהתקיימה ב שבת
נגד גירוש הבדווים משטחיהם
בפיתחת רפיח.
צעירים ומבוגרים, תלמידי תיכון וסטו־

נניס נסתרות
שתי הגדר
השתיים ישבו בסבלנות, טוו חוטים טל
שנערכה כדי למחות על נישולן,

נשים בדתיות יושבים בלב מידבר החול, לפני
המפרידה בינן ובין אדמותיהן ובתיהן ההרוסים.
מכשיר־עץ פרימיטיבי. הן לא ראו את העצרת
מכיוון שזו לאי עברה. את הקו הירוק.

חינוך

לילדים מתחיל בגיל רך.
משפחה מבא־ר־שבע הביאה
את ילדיה, שומרת עליהם בשעה שהעצרת
מקשיבה לנאומי המחאה נגד הנישול.

• 19ג

את י כו להלהפ סי ק
לסבול. להתחיל לאכול
ולחיות ־ כי הנה חוזר

> חזה מלא

מדגימה הרקדני ת
ליאורה רובין, ח־כהלכ
ה לק
לקיץ ה מרא ה המלא.
מצויידת כ הלכ

המואה של

סוגר מ*
סבב עי
למעלה מ״ 500 שנים: שתי דוגמניות פ ארי ס איוו
של איב סאד לו רן מציגות אתה מר א ה החדש שלו

ומבואנדט,

בן ה מא ה ה־ ,17 הוא הקלא סי שבמנציחי היופי העגלגל:
יפהפייה זו מציגה לדורות מוכי־הרזון שבאו א חרי ה מ הו
יופי א מיתי: בטן מלאה, נשיית, המ שתלבת בישבן וירכיים ח ס מי מימדים. שדיים
מל אים מזדקרים לצדדים. המאה העשרים עוד הירשתה, מדי פעם, שדיים עצמאיים,
אולם א ת הבטן והירכיים ה מל אים, דוגמת דורות קוד מי ם, מחקה טו ט אלי ת.

) יוניים מראות

חנה ואטס 20 בלונדית מלי א ת גוף
שתרגיש עצמה, בקיץ הקרוב, בדג במים.

יי וקיי, את יכודה להפסיק לסבול.
אם גם את עמדת, בשבועיים־שלו־שה
האחרונים, בחרדה ניאורוטית מול
הצמיגים הסקסיים, שנתווספו לדמותך ה ערומה
במראה, במשך חודשי החורף ה נעימים
— אם גם את ניסית, בייאוש
תהומי ומתוסכל, להיכנס, לשווא, לבגדי
הקיץ שעבר — אם גם את פתחת בחי-
טוטים עצבניים אחרי תיק הדיאטות ל־הרזייה,
שהינחת באיזה מקום — אבל
באיזה, לכל הרוחות — בסוף הקיץ ה אחרון
— אם גם את גילית, לתדהמתך,
שאי־אפשר להשיג את משלשל־הפלא,
קיסיען, בבית־המרקחת בפינה, בגלל ש־שכנותייך
חיסלו את כל המלאי — אם
גם את תהית, מדוכדכת, איך תעיזי ל הראות
את עצמך, בקיץ הקרוב, בבגד־ים
מחוץ לאמבטיה •צלך —

תנוחי. את יכולה לתפוס שלווה. איב
סאן־לורן הגדול החליט שהקיץ, גושי
השומן שלך הם העניין בגוש.

בל יו ם —
צ׳ולנט
ך* קיץ, החליט איב הגדול, המראה ה (
1עגול הוא באופנה. וכל המעגלת יותר,
הרי זה משובח. טוויגי חלפה עם הרוח —
לא שהיה צורך ברוח גדולה במיוחד בש ביל
זה — ובמקומה ישלטו הקיץ ערכים
יותר יסודיים, יותר מבוססים, יותר מו צקים:
בל מה שיש לך — הולך: פנים
עגולות, ישבן בריא .,ירכיים של רוטנברג,
בטן המסוגלת לאכלס זוג תאומים קטנים
— תבואי על הברכה. כמובן, גם בטוב

1972

הזה לא צריו להגזים. אבל אם הוספת,
במשך החורף המסתיר, נניח בין חמישה
לעשרה קילו — אל תטרחי להוריד אפילו
אחד מהם.
לדוגמה, את יכולה לקחת את לי אורה
רובין, רקדנית בלט שהשתח ררה
לא מזמן מצה״ל. גיזרתה המלאה,
הסקסית, בולטת אפילו בדיזנגוף השוקק.
בין חברותיה מזות־הרעב — רקדניותיה
של אלישבע מונה — נחשבו שדיה המל אים
של ליאורה וירכיה המוצקות למשהו

ראשית הגאה

נועדה לגרות א ת גברי ראשית המאה
הנוכחי ת בירכיה הבריאות וגווה ה מל א,
שנוכח היקפו כמעט נאבדים שדיה.

ן ן! ן ן

ל ש־פני אלה לקיץ

הגואה

הקרוב: הכל עגול — איפור ותס רו ק ת המעגלים
הפנים. שדיים תפו חים ועגלגלים לעין
ומרככים א ת
כל. כתף חשופה, ה מוסיפ ה ל אפ ק ט הרך, העגלגל, רגל
עוד בושה לחשוף או ת ה בפומבי.
מל א ה, שאין

״בת״שבע עולה מן הרח צה,״
ציורו הנודע של
ממלינג. הדוגמנית ה אל מוני ת ששימשה לפניו הי ת ה פאר היופי של
המאהה־ : 15 עגלגלה ורכה, ובעלת בטן רצינית כאשה בהריון.

ונואו וווסוול קנט

פות — ו או תו מושג של יופי: הכל עגול: שוקיים
חסונו ת, ירכיים אדירות, בטן וישבן רציניים, ה מ סו גלים
לשמש ב סי ס ליצירה. שדיים עגולים ותפו חים
כ הלכ ה, ואפילו זרועות מל או ת ובריאות.

1485

*גצע הגאה

את אופנ ת
שנותה־50

_ 1ימלהג׳יין מיינספילד, ששדיה האדי־רים
הכניסו מימדים סינ מ ס קו פיי ם לעו לם
הקולנוע עוד לפני שהומצא ה סינ מ ס־טוויגי.
ואיפ

היא, איפה קופ.

״שאר־לו

| ציור של הצייר הנודע רוקוול קנ ט. מימין :״ חמתן
רחצת״ ה מפור סמת של מו א ר. שני ציירים, שתי ת קו
בהחלט
נדיר בין הרקדניות.
נדיר, וכלל לא מבוקש, עד היום. ל ליאורה
עצמה זה לא הפריע :״אני או כלת
הכל,״ מספרת היא בשלווה סטו אית
.״מעולם לא חשבתי על דיאטה. אני
מתה על צ׳ולנט, למשל — אפילו בימי
חול.״
אז זה אמנם לא הפריע לה, אבל אופ נתי
במיוחד זה לא היה. עד עכשיו. ה ד,קיץ,
תהיה ליאורה שיא האופנה.
אחרת שתהיה בשיא האופנה, עם פתי חת
עוגת הרחצה הקרובה, היא חנה ואטס.
בלונדית בת ,20 מועמדת למלכת המים
1971 וכיום תלמידת איפור־במה אצל או רי
גרום, מחסלת חנה, כפי שהיא מודה,
כל יום כיכר לחם, עם חמאה ולקרדה
והכל. חוץ מעוגות קצפת, הכל.״
הכל זה מתבטא יפה בגיזותה העגל־

(המשך מעמוד )21
גלה, בעלת הירכיים המלאות, הבטן ה בולטת
קמעה, ברימוז עגלגל, והחזה ה דשן.

לחגה לא הפריעה עגלגלותה, באופן
אישי, עד היום .״מי שהיה מעוניין בי,
קיבל אותי כמו שאני,״ היא אומרת. עם
פרצופה המקסים, ועיניה הכחולות הנה דרות,
לא קשה להבין את המי־שהיה־מעוניין.
יחד
עם זה, אין ספק שהיא היתד, ב מיעוט
נדיר בין שהפניות דיזנגוף. עתה,
היא תהיה פאר היצירה.
גם פאר יצירה אחרת, בעלת הפאב
הצפון־תל־אביבי פרדריקד, סגל, לא סבלה
מעולם מעגלגלותה. מה יהיה ענשי׳ו ז ״אני
חושבת שלמרות האופנה החדשה, עדיין
צריכות אלה, שיש להן נטייה להשמין,
לשמור על דיאטה,״ אומרת פרדי .״מובן
שעכשיו יהיה קל יותר, כשכמה טיפות
שומן על הגוף לא תהיינה חטא יותר. אני
עצמי !מתכוננת להמשיך כמו קודם. כש אני
יושבת לאכול, אני לא מסוגלת להג ביל
את עצמי. אני אוהבת לאכול טוב.

בכל התקופות, עד המאה העשרים — כו רח
המציאות. עד המאה העשרים, היה
הציור מדיום הביטוי האמנותי העיקרי.
במדיום זה, מתבקשת הדמות העגלגלה.
חתיכה רזה יוצאת עלובה מאוד, במיג-
בלות הדו־ממדיות -של הציור.
כל זאת שינתה המאה העשרים. המדיו־מים
החדשים — הקולנוע, הטלוויזיה, דוג־מנות״המסלול
— הכניסו את המימד ה שלישי.
עתה, הסך המדאה המלא לליקוי.
ליקוי רציני. המדיום החדש הגדיל וה עמיק
בל צורה, הפך כל שומן למופרז
ונלעג. המראה הרזה, לעומת זאת, הת אים
יפה למדיום החדש, שהתבסס לא רק
על המימד השלישי, אלא גם על התנועה,
שדרשה גמישות וזריזות — אותן קשה
היה למצוא בחתיכה רחבת־מותן.
^ מראהחילק שלט, בווריאציות שו ו
1נות, מאז שנות העשרים של חמאה
הנוכחית. הווריאציות אירעו בעיקר מעל
החגורה. מתחתיה — נשארה הדרישה ל רזון
בתוקפה, ללא שינוי.

לאט, לאט. הלבה האשה המודרנית
והצטמקה. השנה, הציר איב סאן־
״ ר ח מי ם מ שמיים״

נאנחת ל
רווחה
ה קו ס מ טי ק אי ת ליזיק ה שנאלצה
לרעוב כדי לא לפרוץ אתהמק סי מו ם.

לורן את המצב. החזיר קצת חיים

אז אני לוקחת יום אחד בשבוע, ובו אני
אוכלת -מעט. ככה אני גם אמשיך.״
עגלגלת-אחרת, לעומת זאת — הקוס מטיקאית
התל־אביבית ליזיקה שגיא —
מתכוונת לנצל את המראה המלא במלואו :
״ממש מן השמיים ריחמו עלי,״ היא או
מרת .״לקראת. האביב, התחלתי דיאטה
חדשה. דבר נורא: ארבע ביצים בבוקר,
שלוש בצהריים, שתיים בערב ועוד ביצה
לפני הימינה. אתם יודעים מה זה לבלוע
ארבע ביצים בבת אחת ז אני כמעט נח נקת.
ובכלל, איזה דיאטה לא ניסיתי כבר ו
כולן לא הפכו אותי לרזה. מזל שיש עוד
גברים שאוהבים שמנות. אבל אני לא
שמנה, חס ושלום. אני עגלגלה. עכשיו,
עם האופנה החדשה, אני אוכל לאכול קצת
מה שאני אוהבת. אני מתה על אוכל סיני,
רגלי צפרדעים, צדפות. סוף סוף אפשר
יהיה ליהנות מזה׳ קצת מהחיים.״

ך • ארק לפרגיות תגרום האופנה אנ־
/קת רווחה. אומרת אנטה נויבירט —
בעלת הסלון הידועה ואשתו של מקם נוי-
בירט, הגיזבר של אניית הנוסעים נילי —
שבגיל 49 היא אחת הסבתות הזוהרות
ביותר בעיר הגדולה :״תמיד הייתי עגל גלה,
גם כשהייתי צעירה יותר. ותמיד
התקשיתי לשמור על הדיאטות. למרות
שזה אף פעם לא הפריע לי אצל הגברים.
להיפך, תמיד •היתד. לי הצלחה גדולה מאוד
אצלם. עכשיו, סוף סוף, אני אוכל להפ סיק
לשמור כל בך על הפיגורה. אני או הבת
מאוד מקרונים, ולחם, וחמאה. סוף
סוף אפשר יהיה לי להתיישב על־יד שול חן
בשמחה.״
שוב ושוב חוזר הפזמון החוזר הזה בין
העגלגלות .״חלום,״ מגיבה תיקי דיין, על
האופנה החדשה .״עכשיו אפשר יהיה לנ שום.״
מי כמוה צריכה לדעת. לקראת
נישואיה, תפסה תיקי דיאטה רצינית, הוציאה
את הנשמה במחיר התענוג המפוק פק
של הרזייתה.
לא רק היא. בתי־החולים בארץ כבר
מכירים את התופעה: מדי שנה, עם תחי לת
האביב, מתמלאות המיטות בנשים
רבות — רבות מהן בנות החברה הגבוהה
— שנזקקו לאישפוז בגלל שימוש בכדו-
רי־הרזייה ללא הוראות רופא. הנסיון ל הרזות
במהירות, בכל מחיר, לקראת עו נת
הרחצה •הקרובה, גורמת לרבות להי כנס
לפאניקה, לעשות שטויות.

״אפשר לנ שום״ נרגעת תיקי דייו,
שלקראת נישואיה הכניס האת עצמה
לייסורי דיאטה, פדי להופיע לפ חו תמת
חתל חופ ה לפי דרישת ה אופנה דאז.

א רק כיום. הן עשו שטויות, בת/חום
זה, מאז המציאה חווה את עלה
התאנה הראשון, עיוותו ופיתלו ושינו את
הגוף שהעניק להן הבורא — לפי דרי שותיה
המשתנות של האופנה.
אלא שהיתר. שיטה פסויימת, בשיגעון
הזה. לפחות מבחינה אסטתית, היה המר אה
הנשיי העגול, ששלט כמעט בלעדית

בשנות החמישים, הגיעה הרדיפה אחרי
השדיים הענקיים לממדי שיגעון־גדלות,
גרמה לתופעות על־טבעיות כמו ג׳יין
מנם יילד ונערות האמצע של הפלייבוי.
בשנית העשרים, כמו בשנות השישים המ אוחדות,
הפך השד הנשיי למיותר, וחתי כות אלגנטיות נהגו להדק את חזיהן בתח בושות.
פיתרון מוצלח הרבה יותר גילו
הנשים בשנים האחרונות, כאשר הצליחו,
איכשהו, לגדול בלי שדיים בכלל. לשיא
נלעג הגיעה טוויגי, שבמשך תקופת מה
היוותה דמותה השדופה, בעלת חוט־ד,שד דה
המעוקם, סמל־היופי של העולם ה מודרני.

נושמת
לרוו//אפשר
ל אכ 1ל !
חה, בעלת ה״פאב״ פרדריקה סגל, שאב ריח
ה מל אי ם יהיו הקיץ מודרניים.

ססדה שכ ה. מי שהחליט לשים קץ
׳ 2להשתוללותם חסרת הרסן של שונאי
המין הנשיי, היה איב סאך לורן הגדול,
בכבודו ובעצמו. ומה שאיב מחליט —
נשות תבל עושות.
לפני שנה היה זה סאן־לורן שיצא עם
מראה הפרוצה. שפתיים משורטטות בדמות
לב, בצבע אדום לוהט. איפור בבד. שמ לות
הדוקות עם שסע לאורכן. נעליים
על פלטפורמה. המון תלתלים שובבים על
הפנים. כל אלה נועדו לשוות לאשה־ ה הגונה
ביותר את מראה הפרוצה הקלא סית
של ימי מלחמת העולם השניה.
בהתחלה, צחקו כולם מהרעיון. אבל סי
שמכיר את איב סאדלמץ ואת האופנה
שלו, ומי שזוכר שהוא היה הראשון ש הפך
את חליפת המכנסיים ללבוש ערב,
יכול היה לנחש, שהאופנאי המפורסם
יעשה את זה שוב.
האופנאים ברחבי העולם, אם גם לא
קיבלו את מראה הפרוצה בצורתו הטהורה,
אימצו לעצמם את מאפייניו העיק ריים.
השפתיים הלוהטות, הבדים המברי קים,
נוצות היענה. לזה נוספו שמאת
שיפון מתנפנפות, שפע פרחים מלאכותיים
בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי, גבות
מרוטות ומדדשופים ההופכים את כל עניין
השמל־ לתלות על בלימה. התוצאה התבקשה
באופן טבעי: אם מחשופים — אז
צריך חזה. עגלגל ומלא. אחרי הכל, לא
נעים קצת לגלות, מאחורי מחשוף, מיש־טח
חלק וריק.
אם כבר חזה, אז גם ישבן קצת מעוגל
ושמץ של בטן אין בהם כדי להזיק.
התוצאה: האשה הבשלה. יותר לא תצ טרכי
להראות כמו בתך הקטנה במצב
של תת־תזונה. דמותך החדשה: נשייות
פוסעת על זוג נעליים בעלות עקבים של
0 15״מ, עטופה בשמלה המזכירה כתונת־לילה,
או נחשפת בחליפה המורכבת ממב־נסיים,
חזייה ומעיל עליון תואם וחסך
כפתורים, ומקושטת בשסע תלתלים מגרים.
מילא. הכל יותר טוב משלד מהלך.

״ מ ק רוני םולחם ״ וגם חמאה,
או הב ת בעלת ה סלון העגלגלה מטינעוי
אנ ט ה נויבירט. עד היו ם סב להק שות.

0 0המסע אל הת״ל י—
(המשך מעמוד )19
ה־ . 17״שמעתי על ההפגנה מאמא, והח לטתי
להשתתף. אני תושבת שמה שעשו
לבדווים זה לא הומני, ומרגישה צורך
למחות נגד זה.״
ך י פי םוכ מו הו הגר וחבריה, היו רק
^ אחדים מרבים שהגיעו לעצרת־המחאה.
לא כחברי אירגון או תנועה פוליטית,
אלא מתוך הזדהות עם מחאתו של ״מחנה
השלום״ בישראל.
שכן למרות שהרוח החייה בארגון ההפ גנה
היו אנשי שי״ח, תנועת העולם הזה
— כוח חדש, ונקראה על־ידי מרצים ו חברי
קיבוצים, הייתה השיירה הארוכה של
100 המכוניות והמשאיות, שהגיעו מכל
רחבי הארץ, ביטוי לתחושת הזדהות
ספונטנית של רבים.
״על ההפגנה שמעתי מצבי בן־דוב, ש הוא
פעיל בתנועת העולם הזה — כוח
חדש,״ מספר דני בן ה־ 16 מחיפה .״צבי
נתן לי רשימה של אנשים. צילצלתי אלי הם,
ושאלתי אותם אם הם נוסעים. פרופ סור
גדעון גילת מהתנועה לשלום ובטחון,
אמר שגם הוא מתכונן להשתתף. הצטרפ תי
אליו.״
למרות גילו הצעיר, מגלה דני תכול-
העיניים התעניינות ערה בבעיות פולי טיות.
בגלל זה יש לו בעיות בבית־הספר.
״בכל פעם קורא לי המנהל ומזהיר אותי
מפני השתייכות לתנועות שמאלניות. הוא
קורא להן תנועות שליליות והרסניות.
בגלל זד, אני לא רוצה שיידעו בבית-
הספר שלי, שאני משתתף בהפגנה הזאת.״
ך* דאתי על ההפגנה במודעה שפור־
י סמה בהעולס הזה,״ מספר משה
קרייזלר מחיפה, חבר המזכירות הארצית
של התנועה לשלום ובטחון .״ביררתי מי

והשיחות מסביב מעוררות את סקרנותה.
״הגעתי להפגנה אחרי שקראתי עליה ב־העולם
הזה. אני פשוט מזדהה עם הרע יון,״
היא מספרת בשמץ של מבוכה.
באחד השדות שליד צומת אבשלום, ב־קירבת
הקו הירוק, הסתדרו המפגינים בחצי
גורן, והניפו את כרזותיהם, מוכנים לה אזין
לדברי מארגני עצרת־המחאה.
בין הדברים ששמעו המאזינים :״מה
שנעשה היום בשטחים הכבושים זה לא
כיבוש, זאת קולוניזציה. אם הזכות שיש
לי על עזה שווה לזכות שיש לי על תל־אביב,
אני מפקפק בזכותי על תל־אביב,״
הכריז עמוס קינן( .מחיאות כפיים) .״מי
שמכבד את עצמאותו, חייב לכבד גם את
עצמאות הזולת,״ הכריז אליעזר פיילר
מראשי המיעוט במק״י וחבר יד־חנה.
העיתונאי ויקטור ציגלמן, הציב מטרה
קונקרטית לכנס: מאבק למען החזרת
5000 הבדווים שפונו לשטחיהם.
״כיום אין לנו בארץ מחנה־שלום מלו כד
ויעיל, שיאזן, ולו במקצת, את הלחץ
העצום של הימין המאורגן,״ התריע ח״כ
אורי אבנרי .״ההפגנה של היום צריכה
להיות התחלה לליכודו של המחנה שלנו.״
השוואה בין מעשי העבר לבין המת רחש
בהווה, עשה רן כהן, מזכיר קיבוץ
גן־שמואל, שהיה סגן־מפקד הגדוד שפרץ
לפיתחת־רפיח במלחמת ששת הימים.
״אז נראתה המלחמה כפתח לשלום. ה יום
אני בא לאותו מקום כדי להפגין נגד
החלטות שיובילו למלחמה,״ קרא רן.

* * צ ת מבודדת מהקהל הקשוב, כש־
\ /גבה מופנה אל מנחה העצרת, יוסי
אמיתי מקיבוץ גבולות, הסמוך לאיזור
הנישול, יושבים צעירים זועמים:
״מה זה פה? פיקניק?״ טוענת בלהט
אביבה קופפרשטיין מתולתלת השיער.

איזה מין אדם אני

גרפולוג מומחה מנתח את אישיותך
לפי כתב-ידך ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואין וקונפליקטים בחיים. שלח
10 שורות לת. ד ,4133 .ירושלים.

שחי מרחמות

שריד המלחמה הקודמת — טאנק מצרי שהושמד -
מוטל בשטח. מולו הגדר, שהיא חלק מתוכנית הנישול

נוסע, והצטרפתי למכונית אחד הנוסעים.״
בתוך המשאיות להטו הרוחות. רוב ה נוסעים
בהן היו צעירים, שלא הצליחו
לתפוס ״טרמס״ אצל אחד מבעלי המכו ניות
הפרטיות. למרות טילטולי הדרך, זכו
בעיותיה של החברה הי־שראלית לניתוח
נוקב וזועם. אחת הצעירות, שהזדמנה
למקום במיקרה, חשבה ש״זה טיול״ והח ליטה
להצטרף, זכתה לשיעור בענייני חב רה
וסיזוג־גלויות מפיו של צעיר תל־אביבי
המשמש מורה בבית־ספר תיכון.
את שמו אין הוא מוכן לגלות. חושש
שיפטרו אותו.
בבתי־ספר, מסתבר, לא מחבבים את
״אנשי השמאל״ ,כפי שהוא מגדיר עצמו.
״פעם נתתי לתלמיד שלי ציון שלילי,״
הוא מספר .״אז הוא איים עלי, שאם לא
אתקן את הציון, הוא יראה למנהל צי לומים
מהפגנות שבהן השתתפתי. דבר
כזה יכול לגרום לפיטורין.״
״הסיכון הוא באמת גדול,״ מחרה־מח־זיק
אחריו ראובן, בוגר אוניברסיטת תל-
אביב במדעי־החברה ופעיל בשי״ח .״אני
רווק, הוא אומר, אז אני יכול להרשות
לעצמי פעילות גלוייה, למרות שאני ״ודע
שאני עתיד להיתקל בקשיים בקבלת עבו דה,
ולמרות שנתקלתי כבר בייחס עויין
מצד מיספר מרצים באוניברסיטה.״

ן • רכה, ג׳ ינג׳ י ת ארוכת שיער וביי *
שנית, מאזינה לשיחה בכובד ראש.
.זה עתה סיימה את לימודיה בבית-הספר
התיכון, והיא עומדת לפני שירות צבאי.
אין היא *שחייכת לשום תנועה פוליטית,

העוד 0הזה 1805

היא בת ,20 זה עתה סיימה את שמתה
הצבאי, מתכוננת ללמוד ציור וגרפיקה.
להפגנה הגיעה אביבה עם שני ידידיה,
אהוד עינגי׳ל, חבר מועצת הסטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב ותלמיד השנה ה שנייה
בהיסטוריה ובספרות, ודני האבר,
בן ה ,24-המתכונן להתחיל בשנה הבאה
את לימודיו האקדמאיים״
״צריך ללכת עד התייל ולחתוך אותו!״
טוען אהוד, שאפילו הביא איתו פלייר ל צורך
זה .״מספיק עם הדיבורים!״
אלא שמארגני עצרת־המחאה, שהונחו
על־ידי שיקולים לטווח ארוך, התכוונו
מראש לשמור על אווירה שקטה.
תומך בדיעה זו אבי, רכז הדור הצעיר
של מפ״ם בירושלים.
״היו פה חבר׳ה שהציעו לרדת לקוו
הירוק ולהרים את התייל,״ הוא אומר .״זה
מגוחך. המיליטנטיות שבהפגנה מסוג כזה
היתה מונעת את תמיכתם של חוגים רח בים
יותר. חוגים ליברליים המוכנים כיום
לבלוע כל לוקש שהממשלה תוקעת להם,
בתנאי שהוא לא מלוכלך.״
גם שושנה ליבוביץ, חברת העולם חזה
— כוח חדש, שהגיעה להפגנה עם מש פחתה
ועם עוד זוג ידידים סבאר־שבע,
יושבת במרחק מסויים ממעגל המפגינים.
אלא שנימוקיה שלה שונים :״צריך לע שות
תורנות עם התינוקת,״ היא מצביעה
על התינוקות המשתעשעת על השמיכה
הפרושה. לידה יושבת בת־אחותה מרמת־גן,
מיכל בת השבע .״היא מתארחת אצלנו,
אז החלטנו לקחת אותה איתגו. זה אף
שעם לא מזיק לקבל חינוך טוב מילדות.״

בעיות ולב טי ם
כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

2נתבים צבאיים
מפורסמים עמדו
1ה מור!ה: והנעם
הי ת ח המלחמה
נט ושה בינ יהם

בשלב זה הוציא לנדאו מכיסו מעטפה
סגורה הושיט אותה למיצפון. מיצפון,
בחיוך רהב, נטלה לידו, הכנים אותה ל כיס
הז׳קט שלו, מבלי להציץ לתוכה.
הוא לא יכול היה לדעת, שבימעטפה
ישנם 20 אלף ל״י — כולם בשטרות מסו מנים
על־ידי המישטרה.
לנדאו :״תספור קודם את ׳הכסף.״
מיצפון :״אני מאמין לך. לא רוצה
לספור.״
לנדאו :״מתי אני מקבל את התמורה?״
מיצפון :״אני אגלה לך איך לדפוק
את המישטרה, שלא •תעלה עליך ועל
כושי. מחר, כשאקבל ממך את ה־5,000
הנוספים, אתן לך את חומר־ההדברה ה גנוב
שנתפס.״
לנדאו קם ממקומו :״אני מוכן להוסיף
לך מייד עוד אלפיים ל״י.״

רן א דליס ט (שמאלי) ,שולח מג ט מהורהר ועגום,
1 1111 *1 1 1111ד 11
ומיכה מיצפון, חמור הגעה, גבית־מ שפט השלום נתל־
11 1 1 1 1 1 1 1 1 1
111/
אניג, לשם הונ או ג שנוע שענר על״ידי המי שטרה ל ה ארכ ת מעצרם כחשודים ננ סיון
ס חי טהמהכ תג הצבאי של ״מעריב״ אלי לנדאו. לידם, יו שנים, שני שומרים.

כי האורחים, שנכנסו בערב יום
הראשון לפני שבועיים לסלון ה ווילה
המהודרת ברחוב וינגייט בהרצליה-
פיתוח, לא חששו כלל שהם פוסעים ל תוך
מלכודת שהוכנה להם.

בתנועה חדה, קם מהכורסה העמוקה,
מצופת העור, יצא ופתח את דלת הכני סה,
כשהוא מסתכל במתיחות לתוך ה חשיכה
הריקה.
באותו רגע, נראו לפתע פנסי מכונית

גם לוא היו בודקים מסביבם, לא היו
מצליחים לגלות את הבלשים שהקיפו את
הווילה. ודאי וודאי שלא ידעו: מאומה על
חוליית בלשים נוספת, שהסתתרה במע לה
המדרגות לקומה השנייה של הווילה,
כשאנשיה מצויירים בציוד •אלחוט ניסתר.
ציוד שהאזין למיקרופון סמוי. ,שהוטמן
על גופו של הגבר השלישי שהיה בס לון
— בעל הווילה. היה זד, המארח, ש יזם
את המלכודת, הזמין את השוטרים.
הסיבה: לדבריו, יהיו השוטרים עדים
לנסיון סחיטה מימנו.

מתקרבת. לנדאו, כתב צבאי ׳ותיק וסר
(מיל ).בצנחנים, עצר נשימתו כסי של
עצר אותה בשום פעולה צבאית, אי-פעו
ואז, נפלט האוויר מריאותיו באנחת דוו
חה: המכונית האטה, עצרה מול השבי
המוביל לבית.

י ח סי ם
קרירים

מ ארג
מזוייף!

**ץ כי. הגברים שירדו מהמכונית
פנו בצעדים -מהירים לעבר לנדאו
הממתין בפתח: .תוך דקה, ישבו כל ה שלושה
בסלון המהודר.

ץ אכן, הם היו עדים בדיוק לזה, אם
ן להתבסס על גירסת הטישטרה והקל טות
הסתר.
השעה, באותו יום א /היתד, כבר . 19.30
השוטרים במארב החלו מג^ים. סימגי קו־צר-רוח.
הסחטנים המיועדים איחרו:כבד
חצי שעה. האם סידר אותם בעל חווילה
— אלי לנדאו, הכתב הצבאי של מעריב?
האם יניסה לעשות טריק, הקשור
איך שהוא באישום שהוגש נגדו, לפני
שמונה חודשים, ואשר בו הואשם בהש תתפות
בפריצה למחסני חברת הגרעין,
ובגניבת חומרי הדברה יקרים בשווי 160.
אלף ל״יז
גם אלי לנדאו גילה סיטיני עצבנות.

שני האורחים לא היו צמד פושעים
שבאו לסחוט מאיש החברה הגבוהה. שני הם
היו מוכרים היטב למארח: אחד מהם
היה, עד לאחרונה, עמית לעבודה של
לנדאו — רן אדליסט, הכתב הצבאי לשע בר
של הטלוויזיה, שהוא גם חבר קי בוץ
עידשמר. האורח השני היה מיכאל
מיצפון* — חקלאי, נגר ובלש חובב. גם
הוא היה מוכר למארח. בזמנו, היה מיצי
פון חניך של לנדאו בקורס קצינים ב צד,״ל.
מיצפון לא קיבל דרגת סג״ם עם
סיום הקורם, זכה בציון ע.ל( .עדיין לא).

* במשמעות, מכיוון צפון׳ .מתחרז ע 0
מרום.

הנתב בפשרה

כתב ה טלוויזיה לשעבר רן א דלי ס ט (במשקפיים)
מראיין א ת יאשה ק אז א קו ב בנמל״התעופה לוד,
ל א חר שובו של ק אז א קו ב משביתת־הרעב שקיים בארצות־הברית למען שיחדור הוריו
מברית־חמועצות. ככתב הצבאי של ה טלוויזיה, הפך א דלי ס ט, חבר־קיבוץ עין־
שמר, לכוכב המוכר על־ידי מ או ת אלפי צופים ברחבי הארץ שחזו בו על המסךהק טן.

היחסים בין לנדאו ומיצפון לא היו לב ביים
במיוחד.
בסליל ההקלטה של הבלשים, נשמעה
השיחה שהתפתחה כך :
״נו, לעניין,״ פתח המארח .״אין לי
את ד,־ 30 אלף שביקשת. זה סכום גדול
מדי. לא הצלחתי לגייס.״
מיצפון :״אז לא עושים עסק.״

מילים אלה היו הסימן המוסכם.
חוליית הבלשים שארבה במעלה ה מדרגות
פרצה ביסערה לסלון :״מישטרה.
אתם עצורים,״ קראו לעבר מיצפון ואד־ליפט.
שוטר ׳נוסף נותר לעמוד בזווית
גלוייד, של מרפסת הקומה השנייה, הצופה
לסלון, השגיח מלמעלה נגד כל נסיון
בריחה של השניים.

לנדאו :״שמע, צריכים לשדוד בנק
בשביל סכום כזה. או לפרוץ להגרעין.

״ אזי קי ם —
לא ב בי תי! ״

מיצפון :״אותי זד, לא מעניין. בני
גורפינקל יילד למעצר, ואז ידבר...״
רן אדליסט :״תגמור אתו כבר, אלי.״
לנדאו :״אתה תשתוק, אתה שומע?״
אדליסט :״אני אחיד, הבורר ביניכם.
אלי -שלם לו 25 אלף, וזהו זה.״

^ 4לא שהשכיים כלל לא ניסו לברוח.
הם קמו, מופתעים, ממקומותיהם, מיצי
פון הוציא במהירות מכיסו את המעטפה עם
20 אלף הל״י, השליך אותה על השולחן.
רן אדליסם הכניס ידו לכיסו, הוציא משם
פתק מוכן מראש שהיה איתו, מסרו ל-

קצין אלי לנדאו מכין לנו את המיש־טרה,״
היד, כתוב בפתק.
הקצין עיין בפתק,; .אל תבלבל את ה ראש,״
הפליט לעבר אדליסט. הבלשים
ערכו חיפוש מהיר ויסודי על גופם של
שני החשודים. מיכה מיצפון השמיע כמה
ביטויים חריפים ועסיסיים לעבר לנדאו.
הקצין הזהיר אותו שהוא נמצא בביתו
של לנדאו, כבל את ידיו באזיקים. כאשר
ניגש לכבול גם את אדליסט, התנגד לנ דאו
:״אצלי בבית רן הוא אורח,״ אמד
לקצין .״אני מבקש לא לכבול אותו ב ביתי.״
החבורה
יצאה החוצה, לתוך הלילה.
מכוניות המשטרה שהיו חבויות בשטח
קרבו־ לדלת, והווילה המפוארת נותרה
ריקה מאדם.
כעבור מיספר שעות, לאחר שסיים את
עדותו, חזר אליה אדם יחיד — לנדאו.
אדלייסט ומיצפון נשארו במעצר.

״מוכן לשלם
כל ס כו ם ״
ן ד כאן, גירסת המישטרה על הש־
^ תלשלות ״מיבצע סחיטה״.
לפי גירסה זו, התחילה הפרשה כשלו שה
חודשים לפני כן, כאשר רן אדליסט
פנה לחברו, לנדאו :״מיכה מיצפון יכול
לפענח את פרשת הפריצה למחסני הגרעין,״
סיפר אדליסט.
לנדאו :״אני מוכן לשלם כל סכום,
וללכת איתו למישטרה.״
כאשר התקיימה שיחה ראשונה זו, ידע
כבר לנדאו כי האשמת המישטרה, לפיה
ביצע את גניבת חומרי ההדברה בטנדר
של מעריב — אותו שאל לליל הגניבה —
היא חסרת כל בסיס וסיוע. בדיקת המע בדה
המישטרתית לא גילתה בטנדר כל
עקבות של חומרי ההדברה.
לנדאו ידע גם על טענה שהושמעה,
לפיה אין המישטרה עושה מאמצים מיו חדים
לזרז את תאריך מישפטו, למרות
שבתב־ד,אישום נגדו הוגש בבר* חמישה
חודשים לפני כן. תגובתו להצעתו של
אדליסט היתד, כשל אדם חף מפשע, ה־מעוניין
לגלות הוכחות אודות הפריצה,
שבה הואשם, להביאן לידיעת המישטרה.

״העדים יאבדו
א ת הזיכרון״

הנאשם מאשים

אלי לנדאו, ב ת מונ ה שצולמה בזמנו בבית״משפט
השלום בתל־אביב, לשם הובא על״ידי המישטרה
ל ה ארכ ת מעצרו, כחשוד ב שותפות לפריצה למח סני חברת ״הגרעין״ .משפטו זח של
לנדאו עדיין לא ה ת חיל, אול ם בינ תיי ם הפך לנדאו מנאשם למא שים, כאשר טען
כי ניסו ל ס חו ט ממנו שלושים אלף ל״י ת מור ת שמירת מידע סודי נגדו.

יד לאחד שהביע לנדאו את הס-
כמתו לשלם עבור כל מידע בפרשת

הפריצה, קישר אותו אדליסט עם מיכה
מיצפון.
אולם בשיחה עם מיצפון, לפי הגירסה
המישטרתית, קיבל העניין תפנית שונה:
״אם תשלם, אפשר לגמור את העניין,

והגרעין לא תגיש נגדך כל תביעה אזר חית.
גם העדים במישפט הפלילי יאבדו
את הזיכרון,״ הציע מציפון ללנדאו, ב התאם
לגירסה זו .״בידי המפתח לכל ה פרשה
כולה,״ הוסיף.

ללנדאו היה יסוד להאמין לו. שכן
היה זה מיצפון שבגללו הוכנס לנדאו ל-
פלשד׳• היה זה מיצפון אשר גילה בשע תו,
בחקירה פרטית, כי חומרי־ד,הדברה
שנגנבו בפריצה הנועזת ממחסני חברת

הגרעין, נמצאים, בחלקם, בחנותם של
האחים בן־שחר, בכיכר המושבות בתל־אביב.
על סמך גילויו זה של מיצפון,
עצרה המישטרה את האחים בן־שחר. אלה
טענו, כי קנו את הסחורה הגנובה מ שכנם,
בעל הווילה הסמוכה לשלהם —
אלי לנדאו. על סמך עדותם זו, עצרה
המישטרה את לנדאו, האשימה גם אותו.
משום כך, היה ללנדאו יסוד להאמין
כי אכן יש למיצפון הוכחות נוספות ב פרשת
הגניבה. אלא שהמגע בינו לבין
מיצפון נותק. הסיבה, כנראה :.מיצפון
לא יכול היה להמציא את הוכחותיו.
המגע התחדש כחודשיים לאחר מכן,
במחצית חודש מרץ, כאשר אדליסט חזר
והתקשר ללנדאו :
-״למיכה יש-דברים חשובים בשבילך,״
בישר אדלייסט ללנדאו.
׳״אם הם מעניינים-כמו בפעם שעברה,״
השיב לנדאו ,״אני לא מעוניין.״
אדליסט :״לא. הפעם, זה רציני.״
לנדאו :״אם כך, אני רוצה פגישה י בשש עיניים. שגם א תה תהיה.״

30 אלף״

כאן הונן המאוב

הווילה ה מפוארת של
אלי לנדאו ברחוב ויג־גייט
בחרצליה״פיתוח. כאן הוכן המארב, שלתוכו נפלו שני
החשודים ב ס חי ט ה, לאחר ששוטרים הקיפו א ת הבית מסביב,

הסת תרו ב קו מ ה העליונה, ובעזרת ציוד האזנה נ ס תר תפסו
א ת הח שודים, מיכה מיצפון ורן א דליס ט, שלפי החשד קיבלו
מבעל חוויל ה למעלה מ״ 20 אלף ל״י, ת מור תהבטחהלחסל
את ה הו כ חו ת נגדו, הק שורות בפרשת הפריצה למח סני ״הגרעין״.

ך* פגישה כשש עיניים נערכה ב ו
| ווילה של לנדאו, השלושה ניגשו
לעניין ללא הקדמות מיותרות:
(המשך בעמוד )26

1. 25

..מיבצע סחיטה״
(החשך מעמוד )25
״אתה 8כיר אח בני גורפינקל?״ יגאל
מיכה את לנדאו•
לנדאו :״לא מכיר, אבל השם מצלצל
לי משהו. מוכר מאיזה מקום.״
מיצפון :״הבחור הזה גד ב שמנה. עוסק
בחומרי הדברה. הוא קיבל מכושי
חומרי הדברה שנגנבו ׳מהגרעין.״
לנדאו :״מי אמר לך שכושי נתן ל־גורפינקל?״
מיצפון,,
:העובדה שהבחור הזה היה
מיקלען פיספר 2שלך בצנחנים מדברת
בעד עצמה.״
לנדאו :״אני קשור לדעתך לעניין ה זה?״
מיצפון

לנדאו :״מה אתה רוצה?״
מיצפון :״אני רוצה 30 אלף ל״י, ממך
ומכושי. בתמורה, אהיה מוכן לשתוק, ו עוד
לעזור לך לדפוק את המישטרה.״
לנדאו :״תראה, העניין של הנזשביר
בכלל לא מעניין אוחי*.י מעניין אותי
רק העסק שבו מעורב שמי, של הגרעין.
אם יש לך חומר על הגרעין, אני מוכן
שנלך יחד למישטרה, ואתה תקבל את
הכסף על העבודה שהשקעת בזה.״
מיכה, בצחוק :״בחייך. תשמע, בוא
נגמור את העניין מהר. אחרת — גור-
פינקל הולך למעצר, ואז כולם ידברו.״
לנדאו :״אתה יודע מה? תן לי שלו שה
ארבעה ימים, בשביל לאסוף סכום
כסף, לגמור את העניין.״
בכך נסתיימה השיחה. היא התקיימה
ב־ 18 למרץ — שמונה ימים לפני הפגישה
השנייה, בה נעצרו אדליסט ומיצפון ב ביתו
של לנדאו. מיצפון הסכים להמתין.

סירות
ה שיעמוס
ד כאן, גירסתו של לנדאו, כפי ש-
^ סופרה למישטרה.
המרתק בכל הפרשה, אף יותר מעצם
הסיפור עצמו, הוא אופיין של הדמויות
המעורבות בה.
הצדדים המעורבים בפרשה הנוכחית
הינם כוכבים מפור׳סמים, מוכרים למאות
אלפי ישראלים.
אמנם בגירסתו של לנדאו יוצא מיצפון
כאשם העיקרי — אולם המישטרה בחרה
לחשוד גם באדליסט כשותף למעשה. אם
יתאמת חשדה, יסתבר כי שני הכתבים ה צבאיים
המפורסמים, שבימי מלחמה סיקרו•
למען מאות אלפי קוראים וצופים, שכם
אחד את המלחמה — הפכו לאויבים כא שר
שקטו התותחים.
שני הגיבורים נראו מאוד בלתי-מתאי-
מים לתפקידים בהם הם חשודים גם מ בחינה
אישית, לא דק מיקצועית. אדליסט,
קיבוצניק שהמשיך להעביר את משכורתו
בטלוויזיה לקיבוץ, מילא את תפקידו כ כתב
צבאי לפי מיטב המסורת, נפצע תוך
כדי מילוי תפקידו, בתקופת מלחמת ה התשה,
כאשר יצא להכין כתבה מצולמת
בתעלה. בפעם שנייה נפצע סתם כאשר
שירת במילואים. כאשר סיים את תפקידו,
ובמקומו בא הכתב הנוכחי, רון בן־ישי,
הזר הכוכב הזוהר, שדיוקנו הופיע בכל
בית בישראל מיספר פעמים בשבוע, ל עבודתו
כרפתן בקיבוץ, המשיך בכתיבה
ספרותית. רק לאחרונה הופיע קובץ הסי פורים
האחרון שלו: הפרוטוקולים של
צעירי ציון.

ה הפ סדהג טו ח:
שכה של חלו ם

ך* כוכב של מעריב היה דמות עוד
| ן פחות מתאימה לתסריט שלתוכו נת קעה.
אלי לנדאו נשוי לבתו של עובד
בן־עמי, ראש עיריית נתניה המיליונר.
במסגרת עבודתו וקשריו החברתיים וה משפחתיים,
מעודה לנדאו בקרב העילית
הבלעדית ביותר של ישראל. כאשר נעצר
בפרישת הגניבה מהגרעין, לפני שמונה
חודשים, ע מד לנסוע, עם משפח תו, ל־אדצות־הברית,
לשנת לימודים חלומית
בארצות־הברית, בה זנה במילנו, נדירה,
שחולקה לקומץ עיתונאים ברחבי העולם.
הדבר נראה מדהים ובלתי־נתפס שאדם
כזה, במעמד כזה, יהיה מעורב במעשה
כזה.
* הכוונה לפריצה שבוצעה בתחילת
השנה במחסני המשביר בחדרה, שם נגנבו
חומרי הדברה בשווי רבבות ל״י. בעיתונות
לא פורסמה כל ידיעה על כך.

אולם מדהים ככל שנראה, החליטה ה־מישטרה
להגיש נגד לנדאו כתב־אישום
למרות הכחשתו התקיפה, על הפריצה ל מחסני
הגרעין.
אבל אלי לא הוחזר לעבודתו. עורכי
מעריב בחרו להשעותו מעבודתו ככתב
צבאי. לנדאו ממשיך לקבל משכורת מ מעריב,
אך אינו עובד מיום שנעצר.
מאז, חלפו שמונה חודשים. בתגובה
לשאלה, הסביר השבוע אברהם ׳ממלון,
מזכיר בית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
את סיבת הסחבת :״כרגע קובעים ׳,תא ריכים
למישפסים רק בשני מקדים: כש הנאשם
חייב להישאר במעצר, וכאשר
הוא מודה. בכל מקרה אחר, התור לקבי עת
מועד למישפט הוא ארוך מאוד. אולי
רק בסתיו ייקבע מועד מישפטו של לנ דאו.
חסדים לנו שופטים.״
גם הדמות השלישית בפרשה היא דמות
ידועה. מיכה מיצפון, גבה הקומה ויפה
התואר, הוא קצין קרבי בצה״ל, ששמו
הולך לפניו בנתניה והסביבה. את אשתו
השניה שילדה לו בן לפני מיספר חודשים,
נשא מיכה בחתונה שנערכה על גשר
דמיה, ימים ספורים אחרי מלחמת ששת־הימים.

הנלכד

רצה ללכוד
* * ול כירפתה של המישטרה, השמיע
1* 1השבוע רן אדליסט את גירסתו שלו,
בבית־מישפט השלום בתל־אביב, לשם
הובאו הוא ומיכה מיצפון להארכת מעצ רם
(ממנו שוחררו השבוע) .לדבריו הוא
שימש בסך הכל מקשר בין אלי לנדאו
לבין מיכה מיצפון .״שניהם חברים שלי״
— אמר — ״אולם לא היתד, להם שפה
משותפת. רציתי לעזור לאלי לנדאו ור ציתי
לעזור גם לחבר שלי, הבלש הפרסי,
שעסק הרבה בחודשים האחרונים בחקי רה
של הגניבות של תומרי הדברה.״
ואילו למיכה מיצפון היתד, גם כן גיר-
סר, משלו, לעומת גירסת המישטרה. ל דבריו,
ביקש הוא לטמון מלכודת ללנ־דאו,
כדי לגלות אם הוא אשם בפריצה.
הסביר הוא :״הן חברת הגרעין (ממנה
נגנבו חומרי ההדברה) והן המשביר המרכזי
הציעו לי לערוך חקירה, כדי לג לות
את החומר החסר אצלם. הם נתנו לי
יד חופשית לעשות ככל העולה על דוחי.
אני בלש חובב, ואני מתפרנס מסרקסו־דים
ולא מבלשות. במקצועי אני נגר.
התפניתי לחקירה זו כבלש חובב׳.
במיסגרת משימה זו, המשיך מיצפון
והסביר ,״עלה בדעתי, הרעיון לפנות ל אלי
לנדאו, לשקר לו ולספר לו שידוע
לי על אדם המוכר חומרי־הדברה בזול.
הצעתי לו לשלם לי תמורת אי מסירת
האינפורמציה למישטרה. וזאת כדי לר אות
אם אלי מוכן לחפות עליו. אלי אמד
לי לתת לו לחשוב יומיים ואחר כך הודיע
ש,זה לא מעניין אותי׳.״
מאוחד יותר נודע למיצפון כי בגליל
ישנו חקלאי ׳,בני גורפינקל, המשווק חומ רי
ריסוס. הוא חקר וגילה כי גורפינקל
היה יחד עם אלי לנדאו בצבא.
״הבינותי כי עליתי על הדרך הנכונה.
התייעצתי על כך עם רן אדליסט ואז
הודעתי לאלי לנדאו שאני יודע על גור־פינקל.
שאלתי אותו אם מעצרו של גור־פינקל
עלול להזיק לו. אלי התבלבל קצת
ואמר :״כל סכום שיידרש אני מכסה.״
אמרתי לאלי, :אם אתה גיבור כזה —
אז תביא 30 אלף לירות.׳ כאשר קיבלתי
לידי את הכסף — באה המישטרה.
״לא באנו לסחוט. אין כאן כל סחיטה.
זה היה בסך-הכל תרגיל.״
להוכחת גירסתם שלפו מיצפון ואד־ליסט
נייר עליו החתימו מספר מחבריהם
לפני שנפלו למלכודת המישטרה. על נייר
זה אישרו החברים כי השניים סיפרו להם
שהם עומדים לביים ניסיון סחיטה מלנ־דאו
כדי לפענח את תעלומת חומרי ה הדברה.
באותו נייר כתבו גם כי ידוע
להם שלנדאו עומד לטמון להם מלכודת
עם המישטרה. זה היה האליבי של הסופר
מעין־שמר והחקלאי ממושב אביחיל.
אבל בכך לא הסתיימה הפרשה. השלב
הראשון בהיכרותם של לנדאו ומיצפון הס תיים
בהצתה. בתום קורס הקצינים בו היה
לנדאו מדריד ומיצפון חניך, הוצתה מכו ניתו
הפרטית של אלי לנדאו.
השבוע, מיספר ימים אחרי ששוחרר מ מעצרו,
הוצת הבית שבונה מיצפון באבי־חיל
והנמצא בשלבי הקמתו האחרונים,
ועלה גם הוא באש.

י האם יסתיים הרומן החוש,
שמנהלה עהה הזמות

המנווסמה עם הוונא הצונח׳ ב־

נעו חדש
לאסתר שפרים?
* אם תהפוך בקרוב אסתר עופרים,
\ 1אחת הישראליות המפורסמות ביותר
באירופה — לגברת מורים שאל י.
שאלה כבדת־משקל זו מעסיקה כרגע
את מדורי הזמר ׳והחברה של מרבית עי תוני
גרמניה, לונדון, וארצות אירופה ה אחרות.
הסיבה:
הרומן האחרון של אסתר.
מאז גירושיה מאבי, היו לאסתר כבר
כמה רומנים. אולם זהו הראשון הרציני.
שם המאושר: ד״ר מורים שאל, רופא
צרפתי־יהודי עתיר־הון, אותו הכירה אס תר
•בעת ביקורה האחרון בפאריס.

בין ידיה נשארה עדיין ילדה טובה, נהגה
כל השנים לבוא, בערב פסח, מכל מקום
בעולם, הביתה, לבית אמה בחיפה, כדי
לחגוג עם האם, האחים, האחיות, ושאר
המשפחה, את הסדר.
ך* שכוע שעכו־ ,חגגה אסתר את ה !
* סדר בפעם הראשונה מחוץ לבית: ב ביתו
המפואר של ד״ר שאל בקאן.
אסתר עצמה נר האמנם
לתמיד?
תעת עדיין מהרעיון של נישואין מח דש.
הפצע עוד כואב מדי, והחופש עוד

אסתו החושה

כך נראית אסתר עופרים כיום, בתס רו ק ת חופשיה
ומדובללת, הנראית כאילו היא עקרת־בית ערב
סדר פסח. גם ה תיי ח סו ת ה החופ שיה לתס רו קתה ולתלבו שתה, תוך ה תעלמו ת
מכל צווי האופנה, לא יכולה לפגום בד מו תההמ קורי ת והמעניינת של אסתר עופרים.

הדוקטור, גבר יפה־תואר, הוא מעריץ
ותיק של אסתר. בלי ידיעתה בתחילה.
תקופה ארוכה ניסה להכיר אותה. ההז דמנות
באה כשהגיעה לפאריס. סורים
התקשר לטלוויזיה הצרפתית, קיבל שם
את כתובתה של אסתר. היא התגוררה
במלון המפואר ביותר בעיר. הדוקטור בא,
הציג את עצמו בלב חרד — והצליח.
עד כמה הצליח, הוא לא יודע בעצמו.
כי בפסח, עשתה אסתר בגללו מעשה ש לא
עשתה עוד מעולם.
אסתר, שאחרי כל העולם הגדול שעבר

מתוק מדי. בראיון שהעניקה ערב פסח
לעיתון גרמני, אמדה אסתר:
״אהבה — כן. נישואין חדשים — לא.
למה לי להתחתן? כשאני רוצה להיות עם
גבר, אני נמצאית איתו. כשזה נגמר, זה
נגמר. מאז גירושי, היו לי כמה ידידים.
אני לא יכולה לחיות בלי אהבה. זה הדבר
הכי חשוב בחיי.
״אני לא משאירה את ד,ידידויות שלי
בסוד. אני מראה את עצמי עם הגברים
בגלוי. מאז גירושי המציאו לי כל מיני
יחסים אינטימיים — וכמה שזה מוזר,

במדינה7
(המשך מעמוד )14
ליח לעורר מתרדמה
רבים בסניפים.
כתב השבוע בקול העם, יהודה שיוביץ :
״בלתי-מספיקה ולא משכנעת הקביעה ה מודגשת,
שאנו באופוזיציה שמאלית ל ממשלה
...משום כך אין לקבל את ה־פיסקה
(של הרוב) הקובעת כי גם בממשלה
הנוכחית בלי גח״ל יש ויש מעדיפי
שטחים על השלום. תיאור כזה רק מער פל
את ראיית המצב. הנכון הוא שגם
עתה, אחרי פרישת גח״ל, הכוחות הקוב עים
בממשלה והמוציאים לפועל את מדי ניותה׳
הם במירב המיקרים כוחות תאבי־סיפוח.״

שנים. בתוך הוויכוח הרעיוני
משתרבבת מפעם לפיעם גם נימה אישית
מאוד. כך, למשל, כתב ח״כ שמואל מי־קונים
להארץ, במיכתב נרגש, כי הוא לא
יפרוש ממק״י כי סק״י ומיקוניס הם
אחד,״ וזאת ״יודעים גם בחו״ל.״ _
חבר אחר של המיעוט במיפלגה, מי
שהיה במשך שנים רבות פעיל מרכזי
בה, אליעזר פיילר שילב במאמרו וידוי
אישי :״פעלתי במיפלגתנו יותר משלו שים
שנה. עזרתי ביצירת מסד רעיוני,
המשלב אהבת העם והמולדת עם שאיפה
עזה לסוציאליזם מתוקן ולסולידריות בינ לאומית
אמיתית. הקדשתי לה את מיטב
שנותי, לא כדי לתת יד להתפתחות ש היא
בעיני חמורה מאוד.״
פוליטית,

חברים
חינוך משפט
שלמה

ויקוד עם ואש הממשלה

עם ראש ממשלת מערב״גרמניה וילי בראנט, בעת אירוע חברתי בו ה שתתפה צמרת עולם
הבידור בגרמניה. אסתר הגיעה לשיא ה ת היל ה המקצועית, יכולה להר שות לעצמה
היום להרפות אתהת חרו ת, לקחת חופשות, ל ה תיי ח ס באדישות להופעתה החיצונית.

תמיד עם הלא־נכונים. כשפגשו אותי עם
מאהב אמיתי, האמינו שזה אחי נועם,
דודי, או הסבא שלי.״
אסתר אינה מהססת להתייחס לעבר :
״הרי פעם מוכרחות היו, עיני לד,יפקח ! ״
אמרה אסתר זייד, הידועה יותר כאסתר
עופרים, על נישואיה עם אברהם דייכ־שסאדט,
המכונה אבי עופרים.
״האהבה פשוט נגמרה, ואין טעם לחיות
עם אדם שאין אוהבים אותו. אולם אבי
חשב, אחרת, והתנגד לגירושין. הוא אחד
מאותם הגברים שרוצים לאכול את העוגה
וגם להמשיך להחזיק בה.״
אסתר, בתו של פועל בניין מצפת, גיל תה
כי היה זה בשבילה מוזר לנסוע לגר מניה
.״לא ידעתי כל כך טוב מה קרה
בזמן המלחמה. אולם ב־ 1948 פינו את מש פחתי
מדירתנו לבית־ספר. שם, מצאתי
ספר עם עטיפה אדומה. היו בו מיסמכים
ותמונות על אושוויץ. עד היום איני סו בלת
ספרים בעלי כריכות אדומות...״
^ כי שיכנע אותה לנסוע בכל זאת
\ נ לגרמניה .״היכדתי גרמנים, שהפכו
היום לידידי הטובים ביותר. אין לי שיני
אה לגרמנים. למה שתהיה ליד האנשים
שאני מתחברת עימם לא קשורים בעבר
הנאצי. הדור שאני חייה בקירבו, היה
צעיר מדי. איני מאמינה שהם מסוגלים
לחזור אי־פעם על פשעי אבותיהם. הם
הרבה יותר חופשיים והגונים.״
אחרי גירושיה עשתה אסתר דברים
רבים, שעליהם לא העזה אף לחלום, לד בריה,
בתקופת נישואיה. למשל: השליכה
לפח את הפיאות הנוכריות הארוכות, שהיו
במשך שנים הסמל המסחרי שלה .״הח לטתי
שהן מגבילות אותי. אינני רוצה
יותר להיות מוגבלת. על־ידי שום דבר.
על־ידי שום אדם. החלטתי לחשוף את
שערי האמיתי, וזהו זה.
״שערותיי עדינות ודקות מאוד, וקשה
לסרק אותן. אני מניחה להן עכשיו לצ מוח
באופן חופשי, גם אם זה לא מודרני.
עבר הזמן ששברתי לי את הראש על
התסרוקת. יש לי דברים יותר חשובים
בראש.״
אסתר הישנה לבשה שמלות צרות מפא ריס.
אסתר החדשה מתלבשת בחופשיות,
בבגדים שנועדו לנוחיות יותר מאשר ל

כתב־האישום
שהוגש לבית־מישפט ה שלום
בתל־אביב נגד דני אמיתי (,)45
פקיד בבנק דיסקוסט, נאמר:
״הנאשם, בהיותו אביהם שיל הילדים —
עופר, בן , 10 וחנה, בת שמונה, אשר טרם

כר 8ל גס לישרה, כדרכו. הוא החליט
שעופר יעבור: ללמוד בבית־הפפר ברנד
בהתאם לדרישת #חלקת החיניד של
עיריית הרצליה, ואילו חנה תמשיך לל־מוד
כמקודם, בבית־חסיר לב־טוב_ .
אמיתי קיבל״ את* הצעת הפשרה. בנו
עופר החל לומד בבית־הספר ברנד. אך
כשבאה חנה לבית־הספר לב־ טוב — לא
היה המנהל מוכן לקבל אותה לביתתה.
התוצאה: בגלל כעסו של המנהל על
אביה, ממשיכה חנה שלא ללמוד החודש
השמיני.
עופר, לעומת זאת, לומד אמנם — אך
חייב לכתת את רגליו, פעמיי ביו, ל מרחקים.

כן בגלל אותו כעס.

משפט
מ ה עשתה ה חיי ל ת
בחדר ה בו דד!
יהושע לוי, נסע בסוף השבוע במכו ניתו,
כשבדרך פגש חיילת שביקשה
טרמפ. כאשר עצר לה, לא השב הנהג
הצעיד שהוא עלול לבלות את חול־המו־עד
בבית-המעצר באבו־כביר, כתוצאה מ־אדיבותו.
מעשה
ממנה. אחרי נסיעה י קצרה,
סוכם בין הנהג והטרמפיסטית לבקר ב חדר
בודד בשכונת שפירא. על נסיבות
הביקור, סיפר לאחר מעשה רס״ר דויד
חג׳אני, ממישטרת חולון, בפני שופט־ה־שלום
זאב לוטן, ביום הראשון השבוע :
״החיילת, בת ה־ 19 התלוננה במישט־רה׳
לאחר שיצאה מהחדר, כי לוי יהושע
עשה בה מעשה מגונה, באיומים ומכות.״
״מה יש לך להגיד?״ שאל השופט את
לוי.
יהושע קם :״היא נכנסה איתי לחדר
הבודד בהסכמתה.״

יופי. היא קונה אותם בלונדון, בישראל,
בספרד — באשר היא .״אני לא רוצה,״
היא מכריזה בלהט ,״בשום דבר שכובל
אותי. חשוב לי יותר להרגיש את עצמי
חופשייה, מאשר אלגנטית.״
ף אכן, אסתר החדשה השתחררה מהר !
בה דברים שהיו צרים עליה.
״היה לנו רק חשבון אחד בבנק: החש בון
של אבי. לא היתד, לי אפילו הזכות
להוציא משם כסף. גם כשהרווחתי הרבה
יותר מאבי, כפי שזה קרה רוב הזמן.
״כיום זה נראה לי ממש מצחיק, כש אומרים,
:לאסתר אין יחם לכסף.׳ הדי
לא היד, לי כסף. בעלי שילם את כל ה חשבונות,
מפני שהוא היה השליט הי חידי
על הכסף.״
כאשר התגלו הבקיעים הראשונים בני שואין,
עמדה אסתר על כך שתקבל יפוי־כוח
להשתמש בכסף המשותף .״בעת הגי רושין,
חילקנו את הכל שווה בשווה.״
כיום עובדת אסתר פחות, לוקחת לעצ מה
תופשות ארוכות, וגם מרוויחה פחות.
אך אין פירוש הדבר שהיא בזה לכסף. היא
מעריכה אותו וזקוקה לו .״הרבה כסף:
אני מוציאה אותו על משפחתי וידידי. מו בן
מאליו שאני תומכת באמי. קניתי לה
בית בחיפה, ואני נותנת גם מתנות בקבי עות
לחמשת אחי ואחיותי. אני לא יכולה
לחיות בלי לתת מתנות לאנשים שאני
אוהבת.״ כיום, מתעופפת אסתר בין לונ דון,
מינכן, ותל־אביב, שבה היא מחזיקה
דירה בת חדר יחיד. אולם לרוב היא חיה
בלונדון, ברובע העשיר ביותר, מייפייר:
אבי עופרים אמנם הציע לה כמה פעמים,
לדבריה, לחזור לעבוד עימו, אולם היא
סירבה. היא מרוצה מעדי סמל, אמרגנה
וידידה הישראלי, הנחשב משום מה באי רופה
לבריטי.
אסתר זקוקה לבני־אדם. היא אינה סו בלת
להיות לבד .״אבל אני בררנית. כש איני
מוצאת קשר אל מי-שהו, אני נסגרת
כמו צדף. תמיד הייתי ביישנית. אולי זה
בגלל החינוך השמרני •החמור שקיבלתי
בבית.״
הצדף נפתח, מסתבר, בפאריס הרחוקה.
כאשר תגיע אסתר לארץ, להופעותיה
המסורתיות ביום העצמאות, אפשר יהיה
לראות איך זה השפיע עליה.

דני אמיתי, הנה ועופר
בודד במאבק
השלימו את החינוך היסודי, והם בגיל
חינוך חובה — לא דאג לכך שהילדים הלימודים ילמדו באופן מסודר בשנות
70—71ו* 71—72 בבית־ספד ברנד או ב ך
צבי בהרצליה, שהם מוסדות לחינוך מו כר.״

י כ סו ד. האמת היא קצת אחרת. דני
אמיתי רחוק מלהיות אב שחינוך ילדיו
רחוק יממנו. משך שנים רבות היה פעיל,
מגוריו,
לב־טוב שבאיזור
בבית־הספר
כיו״ר ועד ההורים בביודהספר.
זאת — עד שהסתכסך עם מגהל בית־הספר.
התוצאה: המנהל דרש להעביר את
ילדיו של אמיתי, שלמדו שם, לבית־יספר
אחר, ברנד או בן־צבי, המרוחקים יותר.
השופט, לאחר -ששמע על הפרשה מפי
תובע המישטרה ומפי דני אמיתי, שהגן
על עצמו ללא עורך־דין — החליט לזכות
את אמיתי. הסיבה: לא הוכח כי בית־הספר
נקט בכל האמצעים הדרושים על
מנת שילדי אמיתי יבקרו בו .־־
פשרה. בנוסף לזיכוי, הגיע השופט

״האם זה נכון שאל השופט את
התובע המישטרתי.
״כן,״ השיב רס״ ר חג׳אני .״היא הס כימה
להמם לחדר עם החשוד. אך הוא
עשה איתה מעשה מגונה בכוח.״
בתודה. שוב שאל השופט :״מה היה
לחיילת לעשות בתוך החדר בבית בודד?״
״היא נכנסה לשם עם החשוד בחצי
הסכמה,״ הסביר רס״ר חג׳אני .״אבל
אחר־כך — התנגדה.״
״אני מודה שרציתי לשכב איחה. אבל
היא גם כן רצתה. לכן הגענו לחדר,״
הסביר לוי.
ציין התובע המישטרתי :״כבוד השו פט,
הבחורה לא היתד, אף פעם קודם עם
גבר. היא בתולה.״
למרות זאת, לא היה לשופט ברור
מדוע נכנסה החיילת לחדר הבודד.
מה שלא הפריע לו להאריך את מעצרו
של יהושע לוי בשבעה ימים, להמשך ה חקירה.

ווינה,״ הסביר לאשתו .״הבאתי אותה ל ביקור
בארץ.״
זה היה הביקור הראשון. הדי התיידדה
מאוד עם בתה של שושנה, שהיתר! בת
גילה בערך, והשתיים הפכו חברות.
כאשר חזר יוסי לווינה, להמשך הופ עותיו
בזורבה, חזרה כמובן גם בת ה ידידים
איתו. זמן קצר לאחר מכן, החלו
מגיעות מווינה השמועות הראשונות על
רומן בין השניים.
שושנה, שהיתה רגילה לשמועות כ אלה׳
בייחוד בעולם התיאטרון, התעלמה
מהן. ביחוד כאשר יוסי חזר ארצה לבי קור
שני, והכחיש את השמועות בתוקף.

הוא גילה לשושנה את האמת רק ב ביקורו
השלישי, ביקש גט. שושנה ה נדהמת
סירבה. יוסי סירב לקבל את ה סירוב.
החל עובד בארץ על הצגת ללא
דמעות, בעוד הדי לומדת לקראת הגיור
שלה. יוסי והדי עברו לגור בווילה, שו שנה
עברה דירה.־
שושנה קיבלה את הידיעה כמהלומה,
לא התגברה גם כאשר הבינה שאין ברירה.
למרות זאת, הסכימה לתת את הגט,
נשארה לגור בודדה בווילה במיכמורת.
כאשר יחזרו יוסי ורות ידין ארצה, ב עוד
כחודשיים-הם יעברו להתגורר בווי לה
החדשה שבנה יוסי לאשתו החדשה.

ך 11 71 1ך ך§ ך 11111 יוסי ידיו, חבוש כיפה (לרגל ניש
1111\ 111 זקן (לרגל הופעתו ב״זורבה היווני״),
#11 11^ 1
הכנס ת הווינאי, מקבל א ת פני ה אור חי ם שבאו לטקס נישואיו שם,
שעבר. על דלת בית״חכנסת: רשימת האירועים ה מ תוכנני ם ב מו סד ל;

ך• שלושים שנה לאחר שהתחתן עם
^ אשתו הראשונה, התחתן בשבוע שע בר
יוסי ידין פעם נוספת — השלישית
במניין. הפעם, הוא עשה זאת עם רותי.
ביום השני האחרון, בבית־הכנסת של
וינה, באו יוסי ודותי בברית־הנישואין,
במזל״טוב.
ליוסי, היה זה מעמד סוכר• לרותי, היה
הכל חדש. לא רק טקס הנישואין, אלא
גם שמה ודתה. עד לפני תקופה קצרה,
היתה רותי ידין צעירה אוסטרית נוצריה
מן המניין. בשם הדי דובסקי. היא הפכה
לרותי, ליהודיה, ולגברת ידין — בעקבות
פגישתה עם יוסי.
הצעידה הווינאית בת העשרים ומשהו
פגשה את השחקן היהודי בן החמישים
ומשהו כאשר זה בא לווינה לככב בזורבה
היווני לפני למעלה משנה. היא התאהבה
בו כמו שאפשר להתאהב רק בגיל כזה
— ורק בגבר כזה.
זורבה היהודי התאהב בחזרה.
כשהרומן נמשך, החליט יוסי שזה יהיה
רציני. שהדי תהיה גברת ידיו מם׳ .3
ת גברת ידין מספר 1הכיר יוסי
ידין בתקופת מלחמת העולם השנייה.
היה חנה מרון, וכמותו, חיתה גם

היא שחקנית צעירה בלהקה הצבאית אני
זה, בה שירתו שניהם בסגרת התנדבותם
לצבא הבריטי.
המלחמה נסתיימה, ויוסי ידין ואשתו
הפכו שניהם לשחקנים ידועים. נישואיו
של הזוג המפורסם החזיקו מעמד כשש
שנים. אך כבד לפני הסיום הרשמי היה
ברור לידידיהם שהסיום יבוא. הבקיעים
הפנימיים נראו גם בחוץ.
את אשתו ,1שנייה, שושנה, הכיר יוסי
גם כן בתיאטרון. אלמנת טייס ואם ל ילדה,
עבדה שושנה כציירת־תלבושות ב תיאטרון.
הכוכב המפורסם התאהב בה.
ף 0נישואיו עם שושנה החזיקו מעמד
^ז מן רב. הוא אימץ את ילדתה לבת, ני הל
חיי משפחה מאושרים בווילה המש געת
שבנה בחוף מיכמורת.
מה שלא הפריע ליוסי לנהל, תוך כדי
כך, דומן ממושך — אבל אפלטוני ל מהדרין,
לדברי יודעי חן — עם אורנה
פורת, שגם היא מצידה היתה נשואה, או תו
זמן. עדיין נשואה, למעשה.
ואז, לפני כשנה, התייצב יוסי ב בית.
בחופשה מווינה, הציג בפני שו שנה
יפהפייה צעירה, שדיברה רק גרמ נית
:״זוהי הדי, בת של ידידים שלי ב־

יוסי ידיו עונד א ת הטבעת לאשתו השלי־

שית, רות, שהתגיירה לרגל ני שואיה לי,
^#11 1111
בעת הטקס בבי ת־ הכנס ת בווינה. יוסי לבוש ההדר שולח ברעייתו החד שה מבט
אוהב, בעוד היא, לבושת חצאית פסיכודילית וחולצה לבנה אוורירית, מתבוננת,
ברצינות חגיגית, ב ס מל מעמדה החדש. ב חזי תהת מונ ה, גבו ל מצלמה: כבוד הרב.

במדינה דיעות יהוד*; הו מו,
משורר, בו ד הי ס ט
הפסטיבל לאמנות מתקיים מדי שנה ב־אדלאיד,
אוסטרליה. השנה השתתף בו
המשורר האמריקאי־יהודי אלן גינצברג.
בתום הפסטיבל הגיע לסידגיי, להופעה חד-
פעמית. שם פגשה בו כתבת העולם הזה
פעמיים, לראשונה במסיבת עתונאים ב חדר
האח״ם בנמל־התעופה, ואחר־כך ב אופן
פרטי יותר בחדרו בבית המלון.

מדווחת הכתבת, יפה גרייצר:
שאלה ג איך אתה מגדיר את עצמך,

אלן גינצברג?
תשובה ג (סבר פנים רציני, קול מופנם)
אני משורר־הומוסכסואל •,או בודהיסט־יהודי.
שאלה
ג אתה בן 45 בערך, וכתבת שי רה
למעלה מ־ 20 שנה. למה לדעתך נמשך
אליך הדור הצעיר?
תשובה ג אולי מפני ששירה היא דיו קן
מדוייק של מצפון, של תוך הנפש,
תפילה פותחת מוח, ולאנשים מבוגרים
בדרך כלל אין אומץ להתוודות או לקרוא
וידויים. ואולי מפני שאני מסנגר על
האדם, עומד לצידו.
שאלה ׳ מה יחסך לישראל?
תשובה: הייתי בישראל פעם אחת,
לפני כ־ 10 שנים, בעיקר בשביל לפגוש
במרטין בובר ז״ל ופרוס׳ גרשום שלום
בגלל העניין שיש לי בלימודי המיסטיקה
של היהדות, קבלה.
ישבתי בישראל שלושה חודשים. חלק
מזמן זה ביליתי בצפת בלימודים, וגם כיום

סיכווו שר נעו בן 17
שבירה שנתיים מחייו
בנרא תר־מונד:
ד שהגעתי לתל־מונד לא נראיתי
׳ 3ככה. הייתי בריא. זה האוכל של
תל־מונד שעשה לי צורה של מת.
איזה אוכל שהיו נותנים שם ! זבל
לא אוכל. היו שלוש ארוחות ביום. ארו חת
בוקר בשש — לחם עם קצת מרגרינה
וקצת גבינה לבנה ועם מימרח שוקולד,
שהסוהרים היו מכינים לבד. אף אסיר
לא היה נוגע בזה.
בצהריים היו נותנים לנו קציצות בשר.
ככה קראו לזה. אבל זה היה יותר לחם
משבשר ..על׳זה שמו תפוחי־אדמה. לפע מים
היה לנו מזל. אם בא איזה אורח
מבחוץ. היו מכינים לנו לכבוד זה עוף
לצהריים. לפחות הרווחנו משהו מהביקו רים
האלה. ארוחת ערב נתנו בשש וזהו.
עד למחרת בבוקר לא קיבלנו כלום.
אבל זה עוד כלום. כמה שהאוכל היה
רע וכמה שהיה קצת, גם לא הגיע אלינו
הכל. כשהיה מגיע זמן האוכל היו יוצ אים
מכל מחלקה ארבעה אסירים להביא
את האוכל ולחלק אותו בתאים. עד שהיו
מגיעים, לא היה נשאר כלום. כשהבן־
אדם רעב הוא לא חושב על החברים שלו.
כשהתלוננתי על זה לפני הסוהר, הוא
קרא לי מלשין בפנים של כל האסירים.
איזה מכות קיבלתי מהם אחר־כך.
•1רדתי לפשע לפני שמונה שנים.
אחרי שאבא שלי מת. פעם ראשונה
נכנסתי לכלא על ארנק שסחבתי לאשר,
אחת. קיבלתי על זה שש־עשרה חודש.
בתקופה ההיא היו החמרות בעניין הזה
כי היו הרבה מקרים. הייתי אז בן שש־עשרה
וחצי בערך.
אבל בבית־הסוהר לא היה איכפת להם

משורר גינצברגי
היפי נירדף יותר מיהודי
אני לומד את ספר הזוהר באנגלית.
יחסי לישראל הוא מאוד כיחסי לארצות
אחרות. הסתובבתי בעולם (בין השאר:
הודו, ויאט־נאם, יפאן, רוב אפריקה, צ׳ילי,
בוליביה, פרו, קובה, רוסיה, צ׳כוסלובקיה
ועוד) .יש לי אותה סימפטיה לערבי ה מעשן
חשיש כמו ליהודי המעשן (בחיוך
של מי שערך נסיונות ו״נזסעות״ ב־ל.ס.ד,.
והשפעתו על משוררים ויוצרים אחרים עם
ד״ר טימוטי לירי — באוניברסיטת קמב־רידג׳
ב־ 1961 ולפני כן ב־ 1953 עם אלדוס
הקסליי בקליפורניה, נמיונות במסקאלין).
כשמדובר בדעתי על המדיניות היש ראלית
איני חושב שזו זכותי לתת עצות
(בהתחמקות אחרי לחץ מצידי ):ה ישראלים
נהגו בנאצים, כשעודדו ותמכו
במדיניות של ארצות־הברית במלחמת
ויאט־נאם.
שאלה ז איך אתה מרגיש כיהודי ב*
ארצות־הברית ובכלל י
תשוכה ׳ על אף כל מה שנאמר, נוח
יותר להיות יהודי באמריקה מאשר להיות
היפי. איני מאמין בקיומו של קשר מיסטי
בין יהודי בתפוצה ובין ישראל. איני מר גיש
אותו. אני יודע שמצפים ממני ש ארגיש
כך. אך זוהי סחטנות על בסים
רגשות. יש לי עניין רב ברדיקאל־האנר־כיסטי
היהודי.
הומו כגלוי. כידוע, אלן גינצברג,
הלוחם במשך שנים להפוך את השימוש
׳(המשך בעמוד )30

משיב לשאלות הכתבת. יפה גרייצר.

העולם הזה 1805

שאני צעיר. היו מרביצים לי מכות. לא
בשביל החינוך. רק בשביל שהסוהר יוכל
להוציא את העצבים שלו.
פעם התלוננתי לסוהר שנשארתי בלי
בגדים. גנבו לי אותם. אז הוא סידר לי
ארון ומנעול. חזרתי מהעבודה ולא מצא תי
כלום בארון. פרצו את המנעול ולקחו
את מה שהיה. שאלתי את הסוהר: בש ביל
מה אתה פה? איך אתה רוצה שאני
אלך לביקור, בבגדי־עבודה? הייתי מרו גז,
והתחצפתי אליו. אז כשחזרתי מהבי קור,
הוא הכניס אותי לחדר חיפושים,
הכניס לי מכות רצח וסגר אותי שעתים
עם הידיים קשורות למעלה.
היו נותנים לי זריקות בשביל להרגיע
אותי. הייתי מתחנן לפניהם, אומר להם :
תראו אני צעיר מדי בשביל הדברים
האלה. לא עזר. אחרי שהיו תוקעים לי
את הזריקות.האלה הייתי יושן כמו מת.
לא אוכל, לא חי, לא מרגיש כלום. חשבתי
שאני יצא משוגע מהזריקות האלה.
**ץ כה שעברה ביום השואה החליטו
\1/לשרוף את הבית־סוהר. התחילו בזה
החברה מהחצר אלה שיש להם יותר
חופשיות. הם הדליקו את המזרונים ש להם.
אחריהם הדליקו גם בצינוק וגם
באגף . 12 הכל היה מלא עשן. האסירים
בעצמם התחילו להחנק. באו מנהל בית־הכלא,
אלברט חיות, עם קצין־הבטחון,
העמידו אותם ליד הקיר, ונתנו להם מכות.
השאירו אותם בתאים עם העשן עד ש כיבו
את האש. למחרת שמו את אלה
מהחצר בצינוק.

זה השעמום שמכניס כאלה רעיונות
בראש. גם הבריחות באות משעמום. רע,
ויש הרבה זמן לחשוב על בריחות. הנה
מיכאל מחפוד, שהיה שפוט שלוש ורבע
שנים על פריצות, עד היום הוא בחוץ.
הבריחה שלו ושל שמעון פדידא היתד,
עוד בזמן שלי. איך הם ברחו? חברה
שבאו לבקר הגניבו להם שתי מסודיות
בתוך חבילות־וופלה. שבוע שלם הם ניס רו
את הסורגים. ביום של הבריחה הם
חיכו שהסוהר שהסתובב בחוץ הלך ל שתות
קפה, הוציאו את הסורגים, וברחו.
סוהר אחר שירד ממגדל שש ראה את
הצל שלהם על הגג. הוא ירה עליהם.
אבל לסוהרים אסור לירות על אנשים.
רק באוויר. תיכף באו שאר הסוהרים.
תפסו את פדידא, אבל מחפוד הצליח ל ברוח.
הייתי
חותך את הידיים שלי בכלא.
הנה, הכל מלא צלקות. הרבה עושים
את זה בכלא. אנשים חותכים בידיים,
חותכים בבטן. חושבים אולי יעבירו או תם
לבית־סוהר אחר, יותר טוב. אבל
זה עוזר רק לפעמים. בדרך כלל היו
,לוקחים אותנו לבית־חולים בעיר, תופ רים
ותיכף מחזירים לכלא. רק לנסוע
היה תענוג. רואים בחורות, רואים אנ שים.

ש הרכה הומואים בכלא. האסירים
הגדולים עושים לקטנים. היה פעם
אסיר אחד שאהב את זה. הכניסו אותו
לחדר עם עוד עשרים וארבעה איש. ו כולם
עלו עליו אותו לילה. והסוהר רואה

את כל זה וצוחק.
יש בתל־מוגד צעירים בני ארבע־עשרה,
קיבלו רק חודשיים־שלושה. מה
שהגדולים עושים להם ! למה לא מפרי דים
ביניהם? כשמגיע צעיר, המבוגרים
מאימים עליו בסכינים או במכות. סות מים
לו הפה. איך הוא יצעק? הוא יכול
להתלונן אחריכך. אבל מד, יצא לו
מזה ז הכבוד שלו הלך.
לפגי שהשתחררתי עשו אותי נאמן.
הייתי עובד בתור רץ. זה לעשות שליחו יות
בשביל ההנהלה, לתת להם קפה וזה.
עבודה טובה דווקא. אפשר לגנוב אוכל
מהמטבח, לדבר בטלפון אם לא רואים.
הייתי רואה הכל ושומע. ראיתי איך עו שים
הכנות לפני שבא איזה ביקור של
מישהו חשוב לכלא. היו מנקים הכל מ למעלה,
מוציאים האסירים שלא ילכלכו
ולא נותנים להם להיכנס. רק אחרי ש נגמר
הביקור היו מחזירים אותם. ואחרי
זה עוד כותבים בעיתונים כמה שטוב ו נקי
בתל־מונד. שיבואו פעם בלי הודעה
ויראו מה זה.
עכשיו שיצאתי בחוץ, גם כן קשה ל הסתדר.
אין עזרה, אין הדרכה אני מר גיש
ברחובות כמו בבית־סוהר. הלכתי
לוועד לשיקום האסיר. נתנו לי 250ל״י
בשביל לשכור חדר וסידרו לי עבודה ב מאפיה.
עבדתי שם כמה זמן. יום אחד
בעל המאפיה אמר לי לעבוד עם שרוולים
מקופלים. לא רציתי. הוא התעקש. קיפל תי.
ראה את הכתובות־קעקע והצלקות על
הידיים שלי ואמר :״אתה גנב. אני לא
רוצה אותך אצלי.״
הייתי צריך ללכת.

במדינה
(המשך בעמוד )29
בסמים באמריקה לחוקי, נאסר ביחד עם
ד״ר בנימין ספוק ב־ 1967 בניו־יורק, ב הפגנות
נגד המלחמה בוויאט־נאם. ב־1969
ישב במישפט שיקגו המפורסם ושר לשו פט
ולחבר־המושבעים את המנטרה, הק דושה
לבודהיסטים ולהינדו ״אום״.
ומאז הגיע לאוסטראליה, מילא 39 עמו דים
כתובים במחברת שירים, לה הוא
קורא ליריקה של המוח, בה מצאתי, בין
השאר, מיספר תרגומים לאנגלית של שי רים
אותם למד מהילידים האוסטראליים.
שירים אלה הם ראשוניים, מקוריים, שירים
שלא נכתבו מעולם מפני שליליד האום-
טראלי אין שפה כתובה, והם הועברו
באופן מסורתי כתורה שבעל־פה מדור
לדור. שירה יוצאת מן הכלל ותודה לאל
לא מצונזרת. ואילו חלק משירתו של
גינצברג עצמו נחשבת באוסטראליה ה שמרנית,
עם חוקי הצנזורה הויקטוריא־ניים,
לפורנוגראפיה, ואינה מותרת למכי רה.
בין השאר שירו המפורסם יללה.
שאלה: ספר לי על אלן גינצברג
ההומו.
תשובה ז תמיד הייתי אדם גלוי, ומ עולם
לא הייתי הומו במחתרת.
ב 1945-פירסמתי לראשונה קובץ שירי-
אהבה, בו הבעתי זאת בגלוי. לפני שנתיים
התפרסמה סידרת מאמרים בטייס ובשבו-
עונים אחרים, בהם הודו בפומבי ב־
״חטאם״ הומוסכסואלים, שהיו אנשים מ פורסמים
בשטחים שונים של החברה. כ תגובה
על־כך הגיעו מיכתבים רבים ל עיתונים,
בהם מודים אנשים בפומבי ב־
״עוונם״ .לגבי, הדבר לא שינה מאומה,

העז להישאר חופשי .״האשה שלי. אני
התחתנתי רק לפני שנה. אם אני נכנס
עכשיו לבית־סוהר אשתי גומרת איתי וזה
גט. אם אני מאבד את האשד, שלי לא
נשאר מה לעשות חוץ מלהתאבד. אני
מת עליה. אני לא יכול לחיות בלעדיה.״
הוא מוכן לכל :״שימו עלי בלש 24
שעות רצוף, תעקבו אחרי, תבדקו אותי,
רק תשאירו אותי בחוץ בשביל אשתי.״

אני תמיד הייתי הומו גלוי.
כשנפרדנו, אמרתי ״שלום״ ובעברית.
אלן ענה ב״של־אום״ כשהוא מפריד את
המילה לשניים, כנאה לבודהיסט־יהודי.

פשעים

סטודנטים

בעל על־תנאי
״אני לא יודע ממי, אני לא יודע מאיפה,
אבל מישהו מוכרח לתת לי את הצ׳אנס
האחרון, אחרת זה הסוף שלי.״ זה הסוף.
ההתחלה היתה לפני 10 שנים, כאשר ג׳ק
ברכה בן ה־ 13 עמד עם חבורת ילדים
בני גילו ליד גשר־הרכבת ישעל הירקון
ויידה אבנים בקטר שהגיע מחיפה.
״מכל האבנים שזרקו כולם,״ מספר בר כה
,״פגעה דווקא האבן שלי.״ מאז זה
הפך להרגל של קבע. מכולם תמיד דווקא
ג׳קי .״כשהייתי בא לאבא שלי ואומר
לו: אבא תן כמה גרושים לביזבוז, היה
מחטיף לי סטירה ואומר לי להסתלק מ העיניים
שלו. כשהחלטתי לדאוג בעצמי
שיהיו לי כמד, גרושים בכיס כמו לכל
הילדים, המישטרה שמה עלי את היד.״
עם המישטרה באו המוסדות ל עבריינים
צעירים. את השנתיים הראשו נות
בילה ג׳ק ברכה במוסד בירושלים.
משם נדד למוסד העבריינים מצפה־ים
והמשיך לכפר־העבודה שליד תל־מונד.
• ״לקחתי את החוק בזילזול,״ ממשיך
ג׳קי בגילגול קורותיו ,״עד שלפני שנה
וחצי תפשו אותי על חם בפריצה, ו־השופט
הכניס לי שנתיים וחצי בית-סזהר

האםא סו ר
ל ס טו דנ ט לה שמין?

עבריין כרכה
״אני לא יכול בלי אשתי״
על תנאי לשלוש שנים,״
״חטפתי שוק. פעם ראשונה שתפסתי
שאני באמת הולך בדרך לבית־סוהר.״
וכמו בכל האגדות מצא ג׳קי כי זה הרגע
המתאים ביותר לשוב למוטב. אלא ש אגדות
לחוד ומציאות לחוד. לפני שלושה
וחצי חודשים ביצע ג׳קי פריצה לחנות
לצורכי חשמל ונתפס על־ידי המישטרה.
״ישבתי 15 יום במעצר ואמרתי לחוק רים
את כל מה שהם רצו לדעת. ביקשתי
מהם רק דבר אחד: תנו לי צ׳אנס. תדברו
עם השופט, תגידו לתובע, אני מודה ב הבל,
אני מתחרט, אני יעשה כל מה ש תרצו,
רק אל תכניסו אותי לבית־סוהר.״
לבקי יש סיבה יוצאת מן ה כלל לרצונו

סמלמסח רי

הסטוד־ביטאון החיפני פוסט מווטם,
ממשיך לחדש הפתעות לבקרים. בידיעה
שפורסמה בגיליונו האחרון, מסופר כי ב אמצע
בחינה להיסטוריה ביקש אחד ה סטודנטים
לצאת דחופות לשרותים. להפ תעתו,
קבעה אחת משתי המשגיחות :
״בשום אופן לא !״
הסטודנט המתאפק זעם ואמר לה :״זאת
חוצפה לענות תשובה כזאת. אם את לא
מסכימה, אני קם ויוצא. מי נתן לך הו ראה
בלתי אנושית כזאת?״
המשגיחה התייעצה עם חברתה ולבסוף
הוחלט כי הסטודנט יוכל לצאת לשרותים
תוך ליווי צמוד של המשגיחה המבו גרת
מבין השתיים. וכך היה. המשגיחה
ליוותה את הסטודנט עד לפתח בית-
השימוש, חיכתה לו שם עד שגמר את
צרכיו, וחזרה איתו יחד לבחינה.
מסכמת הכתבה :״האם קיימת הוראה
האוסרת על סטודנט לצאת בעת בחינה
לשרותים? ואם כן, מי אחראי לאיוולת

הנרי ה( 8-י שראל),תע שיו ת אופנה אינטימית של חזיות ותחתונים בסלונים מובחרים ברחבי הארץ
העול ם הזה 1805

קולנוע
י שר אל

אעוה ק טנ ה
גדולה

בירכת הגומל
שני בתי קולנוע חדשים בתוך שבוע
אחד — זד. הישג לא רע כלל וכלל לעיר
תל־אביב. אמנם, אף אחד ימן השניים אינו
ממש חדש, אבל איך שלא יהיה, על חי דוש
הצגת סרטים בין כותליהם צריך
לברך בירכת הגומל בעידן הטלוויזיה.
ירון, שהחליף בעלים ושם, ונקרא היום
קריטריון ויתר על כמות די גדולה של
מושבים באולם, כדי להכשיר אותו חל קית
לאפשרות של צילום תוכניות טלווי זיה
בתוכו, במשך היום, ואילו בערב ינסה
המקום לשמש במה לקולנוע ולתיאטרון
מתקדם. הלוואי.
אוריון החליף אף הוא בעלים ושם,
ותחת הכינוי אורלי הוא מצטרף לאימפ ריה
הקולנועית הצומחת והולכת של סרטי
נוח — מנחם גולן ויורם גלובוס. אבל
כאן השינויים מרחיקי־לכת הרבה יותר
מאשר במיקדה הקודם.
מי. שזוכר את אוריון כאולם דמוי-
אורווה, שמכונותיו מזייפות בקביעות את
המוסיקה והבריונים מטיילים בו להנאתם,
מהתחלת הסרט ועד לסופו, מפצחים גרעי נים
ומנופפים אגרופים ובקבוקים, מי ש זוכר
כל אלה וסבל מהם, יופתע בוודאי
לטובה למראה האולם החדש.
הכניסה הורחבה, אולם ההמתנה שופץ,
סודר וקושט בצורה נאה, שטיח מכסה את
ריצפת האולם עצמו, מושבים מרופדים
החליפו את הכיסאות החורקים, ומי ש יושב
לפניך אינו מסתיר כמו בימים ה טובים.
הקירות נצבעו, מכונות־ההקרנה
שופצו (.אולי אפילו הוחלפו).
עכשיו נותר רק לראות מה ייעשה כדי
לשמור עליו בצורה זו.

תלבושות

אני אוהב

אותך,

רוזה

(אורלי, תל־אביב, ישראל) —
הסיפור יוצא מן הכלל: צעירה
מ ת אל מנ ת, בסוף המאה שעברה, ב היו תהבת , 21 מגדלת
בביתה א ת גיסה, הצעיר מ מנ ה בעשר שנים, לו היא
חייבת להינשא לפי חו קי היהדות, כאשר יגיע לבגרות.
אול ם היא מסרב ת ל היו ת אשתו רק מ תוך כפיית ה חו ק,
ודורשת א ת זכויו תי ה כבת־חורין.
הסר ט של משה מזרחי, ה מ בו ס ס על סיפור חייה האמי תי
של סב תו, אשה ירושלמית מופלא ה שנפטרה בגיל מופלג
של מאה שנה ויותר, מזכיר בהתחלהאת ״איש ק טן
גדול״ :מיכל ב ת אד ם (רוזה) ,באיפור של קשישה שנראה
יותר כמסיכת־פורי ם מאשר ק מ טי־זיקנ ה, מ טייל ת בירו שלים
בחברת נינה, הע תק מדוייק ל ח תן שגידלה אי״אז
בביתה, ונזכרת בנעוריה. מכאן, קפיצות בזמן, מעברים
בין רוזה הישישה לרוזה צעירה, קפיצות ומעברים שאינם
א מנם חיוניים לסר ט מב חינ ה דרמתית, אבל מוסיפי ם,
כנראה, לדעת הבמאי, מימד ציורי לסיפור.
ירושלים של סוף המאה שעברה, מינחגי העדה הספרדי ת
בה, ההווי וצורת״החיים של אז, מ שוחזרים ב א הב ה רבה,
אם כי ק שה להתאקלם בדיאלוגים ה מ תנ הלי ם, חליפות,
בשפות מליצות ובשפת רחוב, ולא תמיד בהתאםלת קו פ ה.
הנפשות הפועלות, גם הן נראות כ מ תל ב טו ת ב מלל
שהעמיסו על כתיפיהן, ואינן יודעות בדיוק איך להתגבר
עליו. משה מזרחי, הבמאי, התק ש ה כנראה בהדרכת השח קנים,
אחרתק שה להבין כיצד גלשו אנשים מ חונני ם
באלישבע מיכאלי ( חו תנ ת ה של רוזה) או אבנר חז קי הו (רב
השכונה) אל גבולות הפארודיה (ובמיקרה של מיכאלי,
פארודיה שאינה מעודנת כלל) .פניה הרגישים של לבנה
פינקלשטיין מל אי ם הבעה, אבל הרעיון להפוך או ת ה לער ביה
ה ב קי א ה במינהגי עולם, הוא מוזר ובל תי -מ ת אי ם.
עיקר הכישלון בשתי הדמויות הראשיות, שעל ה תפ תחות
הי ח סי ם הרגשיים ביני ה ם נשען הסיפור כולו. מיכל
בת אדם, בדמו ת רוזה, בול מתאת עצמה עד כדי חוסר-
הבעה, ואילו הילד, גבי אונטרמן, פשוט אינו יודע ל שחק.
הוא עושה מה שאומרים לו לעשות, אבל אינו יורד
לרגע לעו מק העניין.

רוזה הצעירה והגיס: מאובנים
צילומיו של אדם גרינברג יעוררו בוודאי התפעלות
רבה. ירושלים, מבעד לעדשתו, מ ק סי מ ה בכל שעות היו ם
ובכל עונות השנה, ב מיו חד כאשר יורד עליה שלג. אול ם
מי שישים לב לפרטים יגלה, למשל, שסצינה אשר במרח
ק בינוני, נראית כאילו היא מתרח שת בחדר אפלולי,
הופכת, עם ה תק רב המצלמה לפני הגיבורים, ל שטופת אור
זרקורים. ומה שנוגע לפני הגיבורים, ה מצלמה אינ ה
מ תיי חסתא לי הםב או תהא הב ה ורגישות שהיא מקדי שה
לנופים.
ובכל זאת ,״אני אוהב אותך, רוזה״ ,יכול להח שב
לאחד המוצרים היותר מוצלחים של הקולנוע הישראלי
(זאת מחמאה, זאת?) .האווירה של ירושלים הישנה,
הסיפור שאי-אפשר לנטרלו בשום אופן, כמ ה סצינו ת עשו יות
בכישרון, כזו המת אר תאת נשות ירושלים כשהן מנ סו ת
לרגום באבנים אשה בוגדנית, כמה זיקי כישרון במי שחק,
כמו הופעתו של יוסף שילוח כטחזר ביישן, טוב-לב וחסר-
ת קוו ה של רוזה, כל אל ה ייזקפו בכל זאתל טוב ת הסר ט.
ווה כבר לא רע.

בעיות עם חזיו ת
המקשר של ג׳וזף לוזי, אשר יוצג ב קרוב
בארץ, אעו רק סרט עטור־פרסים,
אלא גם סרט אשר עורר התפעלות כללית
בקהל הרחב, ואפילו זכה לרווחים נאים
— וזה הישג נדיר למדי אצל לחי.
הכל הסכימו שההישגים האומנותיים בו
הם בלתי־רגילים, הכל פרט לכמה ברי טים
דקדקנים, המיטיבים לגלות את הקו צים
הקטנים ביותר באליה.
הנה, למשל, מיכתב למערכת עיתון
בריטי :״אני מליאת התפעלות מן הסרט

אפריק ה
טובלת בדם
אפריקה אדיו (קריטריון, תל-
אביב, איטליה) — הצנזורה היש ראלית,
שגילתה במשך השנים
שהמדינות ה אפרי ק איו ת אינן נימנות תמיד על ״מדינות
ידידותיות לנו,״ ה סכי מ ה סוף־סוף, לאשר ל ה קרנ האת
סרטו זה של גואלטיארו (״מונדו קאצה״) ז׳אקופטי, שהוס־רט
למעשה כאשר התעוררות היבשת השחורה הי ת ה עדיין
בעיצומה.
הוא מציג א ת מרחבי אפריק ה כ שטח-הפקר, בו מ תרחשים
מעשים איו מי ם נגד ה אד ם ונגד הטבע, והכל משום
שהלבנים נטשו א ת הכושים, מבלי להעניק להםאת או תו
ב סי ס איתן ומוצק של ציוויליזציה אירופית שהיא חיונית
כל־כך לעמים נעלים (כמו גרמניה, למשל, במלח טת־העו־לם
השנייה).
ז׳אקופטי, מו מחה מאין כ מו הו להנציח חלק מן האמת
ולא אתהאמת כולה, מתעל ם לרוב מכל בעיות ה ת הוו תן
הפוליטית של המדינות החד שות ב אפריק ה, ולעומת זאת
מבכה א ת הג׳ונגלים ה הולכי ם לעולמם, א ת הברבריות
של שבטי הב א טו טו, א ת הגיחוך שבמראה הכושיות הלובשות
חזיות, ואתה שמדתם ה ה מוני ת של חיות־הבר.
ואם כי הוא מטיף נגד כל זה, נדמה כאילו הוא נהנ ה
מאוד מכל מ חזו ת -הזוועה הנ קל טי ם במצלמתו. שוב ושוב
רוצחים בפניה פילים, סוסי־יאור, איילו ת וזברות. כושים
הורגים כושים, כושים הורגים ערבים, ולבנים הורגים כי־

תדריך
ג׳ולי קריסטי כ״המקשר״
מה היתה ויקטוריה אומרת?
של לוזי. אני חושבת שאלן בייטס וג׳ולי
קריסטי משחקים נפלא. הכל נהדר, אבל
יש משהו שמפריע לי באופן מיוחד.
״כיצד זה יתכן שביצירה מושלמת כל בך,
תופיע העלמה קריסטי בחולצה שקד
פה, שמתחתה חזייה מודרנית לגמרי?
הרי הסרט מתרחש בימי המלכה ויקטו ריה,
וחזייה בת זמננו היא ממש עיוות של
המציאות, המשוחזרת בדיוק רב כל־כך
בסרט. האם אי־אפשר היה להקפיד בפרט
חשוב כל-כך?״
העולם הזה 1805

תל-אביב
דקמרון ( ס טו דיו, איטליה) —
בוקאצ׳יו, בגירסתו המודרנית של הבמאי
פיאר פאולו פאזוליני, ממשיך להצליף ב שוטים
ולהרגיז את הבורגנים. תחזקנה
ידיו.
**+הארי המזוהם (אופיר, או־צות־הבוית)
— פישעון קשוח ומקפיא את
הדם, מבויים בווירטואוזיות על־ידי דון
סיגל, על שוטר היוצא לצוד רוצח מטורף
כאילו היה זה אויבו האישי. מומלץ לבעלי
עצבים חזקים.
*** מילכוד 2צ (אלנבי. ,ארצות־

בני שבט הבאטוטו: רוצחים וחזיות
שים. בקיצור, א מב ט דמים, שאולי לא נגרם על״ידי ז׳ אקופ-
טי, אבל גרם לו, כנראה, תמיד נחת״רוח.
למי שיש לו קיבה חז קהב מיו חד, ולמי שחיות ואנ שים
מבותרים הםב חז ק ת שעשוע ק ל לערב אביבי נעים ,״אפ ריקה
אדיו״ הוא התבשיל עבורו. אבל הסרט אינו חדש,
האידיאולוגיה צולעת וצבועה, והמ צי או תחל קי ת מאוד.
אולי לא צריך לזלזל בסר ט, אבל כדאי לה שלים א ת הידי עות
לפני ש מ סי קי םמס קנו ת.

הברית) — אמנם רחוק מן הספר, אבל
גם כך זוהי סאטירה מאקאברית חריפה
נגד המימסד הצבאי ואוויליות המלחמה.
מצולם היטב ומשוחק לעילא ולעילא על־ידי
אלן ארקין, מרטין באלזם, אורסון
וולס, באק הנרי ואחרים.
** סיפור אחד של פשע (צפון,
איטליה) — חיקוי משעשע של תעלומת
רצח נוסח אגאתה כריסטי, עם גאסטונה
מושין בדמות שוטר כפרי, המסתיר מוח
מבריק מאחורי חיצוניות שלומיאלית.

ירו שליס

צות־הברית)

הצרפתי ( או ריון, או־בלשים
במשטרת ני ד

יורק מגלים הברחת סמים מצרפת לארצות־הברית.
מותחן מקצועי מרתק, המבוסם על
פרשה שהיתה. בהשתתפות שני שוטרים
מקוריים של מחלקת הסמים האמריקאית
ועם השחקן המצויין ג׳ין הקמן.

חיפ ה
** יהלומים לנצח (ארמון, אנגליה)
— ג׳יימם בונד מבדר יותר משהוא מו תח,
עם הרבה המצאות, צילומים מרהיבי-
עין ושון קונרי בתפקיד הראשי.
קוראים לי טרינטי ( ט צ מון,
איטליה) — מערבון היתולי מלא גדוש
מיבצעים אקרובטיים, ואפילו טיפת־דם
אחת אינה נשפכת בו. להיט העונה.

רחוב־המגורים ה שקט הזה לעורק-תחבורה ארצי, ב מ קו ם
כבישים מ ת אי מי ם יותר.
שר״הפנים השיב תשובה טכנית, ואמר שהדיון
בוועדות עדיין לא נ ס תיי ם.
שאלה נו ספ ת :

אור׳ אבניי: האם מוכן כבוד השר לבדוק את
טענת הדיירים, שאינטרסים פרטיים של אנשים רמי-
מעלה בחיפה גרמו לקביעת התוואי בצורה כזאת?
שר הפנים יומן! בורג ז אינני מוכן לענות על
שאלה זו, באשר יש בה אינסינואציה והאשמה שאינני
מונן לקבל אותה על־ידי כך שאני עונה. אס יש לך
טיעון כזה, תעלה אותו על הנייר. אתן לך כתובת איפה
זה אפשרי. אבל אינני רוצה במובן זה, אפילו על־ידי
תשובה שלילית, להיות שותף לאינסינואציה.

הסקה לילדים
בביח־הספר

27 במרס 1972

לדע

נ ני

מדור זה יכול לשקף, כמובן, רק חל ק מפעילותנו
הפרלמנטרית. ה מ קו ם אינו מ ס פי ק כדי לספר על הכל.
הפעולות ה מ קו פ חו ת ביותר במדור זה הן השאילתות.
זוהי פעולה רצופה ושיטתית, שעליה מנצח אמ נון
זיכרוני. היא מקיפה א ת כל שטחי החיים, מ הוו ה
מל חמה על זכויות אזר חי ם ונגד שרירות ביורוקרטית.
ה שאילתות שלנו הפכו לשם־דבר בכנס ת. הן בשל
תוכנן המעשי, הן בשל המתרחש בעת מ תן הת שובה.
הכוונה ל״שאלה הנוספת״.
כל שר יודע שבעלותו על הדוכן כדי להשיב לשאילתה
שלנו, אינו יכול להסתפקב קרי אתה חו מר שהוכן
לו בכתב על״ידי פקידיו, המגינים איש על רעהו. צפוייה
לו כימעט תמיד שאלה נו ספ ת על-פה — ואז יצטרך
להשיב ללא הכנה.
התוצאה: כשעליו להשיב ל שאלה שלנו, נאלץ השר
להתכונן היטב מראש, ל חקור אישית בעניין, להצטייד
במידע הדרוש.
הנה כמ ה מן ה שאילתות, שעליהן ענו שרים בשבועיים
הא חרוני ם לפני צאת הכנס ת לפגרה הקצרה :

נושא הנוגע לרבים הוא חו סרה חי מו ם בבתי־הספר.
אחרי שהתריע על כך הפרופרסור עזרה זוהר, שקבע כי
התל מידי ם אינ ם יכולים ל ה תרכז בלימודים בימי-צזחורף
הקרים, השיב שר החינוך ו ה תרבו ת תשובה ארוכה, על
ועדות שהוקמו לבדיק ת העניין, ועל תוכניות ל טוו ח
ארוך להת קנ ת חי מו ם, בעיקר באזורים הקרים ב מיוחד.
שאלה נו ספת:

אורי אבנר׳ :כבוד השר, מורות מסרו לי שגס
בגוש ז ן יש ימים רבים בשנה, שבהם לימודים סדירים
אינם אפשריים בגלל הקור.
מתי, לדעתך, יותקן חימום בבתי־הספר בגוש דן?
שר ההיניד והתרבות יגאל אלון 5לאחר שאקבל
את התוכנית המושלמת, וייקבע סדר־עדיפויות, במגע
הדוק עם הרשויות המקומיות, כרגיל, אוכל לתת תשובה
מדוייקת יותר.
רוב הרשויות המקומיות באזור החוף הן מבוססות
מבחינה כספיח, ואינני רואה כל קושי בהתקנת חימום־
עזר חלקי על ידיהם, בשבועות הקרים של החורף.
אולי בשלב מאוחר יותר, אס תינתן לי שאילתה
מתאימה, אוכל להשיב ביתר דיוק.

חגורות 1גד
1זמ 18ת בדרכים

רמי מעלה
1בהר־הקרמד

בעיקבות פנייה של דיירי רחוב פרוינד בהר־הכר-
מל, הגשנו שאילתה כדי לברר מדוע רוצים להפוך א ת

כבישים. ולכן...
שאילתה קצרה יכולה לחשוף עניין גדול, ואז היא
מ הוו ה מעין הצעה־לסדר־היום זו ט א.
כזוהי ה שאילתה הבא ה :
א ל: שר העבודה (כאחראי על מע״ץ, מחלקת
העבודות הציבוריות).
מאת: ח״כ אורי אבנרי.

( )1האם קיים בארץ תקן מחייב לתיכנון ובניית
כבישים?
( )2איזה רשויות עוסקות בתיכנון, בבניית ובאחזקת
כבישים?
( )3אם קיים תקן כזה — האם הוא נשמר על־ידי
מחלקת עבודות ציבוריות, ועל-ידי כל הרשויות האח ראיות
לתיכנון, לבניית ולאחזקת כבישים?
האם קיים בארץ גוף עליון לתיכנון כבישים עירוניים
ובין־עירוניים?
( )4אם קיים גוף כזה — האם יש לו סמכויות כפייה
וביצוע לגבי הרשויות העוסקות בנושא זה?

תשובת שר־העכודה יוסף אלמוגי :
( ) 1מע״ץ מתכננת וסוללת כבישים בין־עירוניים, בהת אם
לתקנים בין־לאומיים, המעודכנים מזמן לזמן לאור
ההתפתחויות בעולם.
( )2לפי מיטב ידיעותינו עוסקות בתיכנון, בבניית
כבישים ובאחזקתם, חוץ ממע״ץ, הרשויות המקומיות
והאזוריות, מישרד־הביטחון, מישרד־השיכון, מוסדות
ההתיישבות.
( )3—4התקן של מע״ץ נשמר על־ידו. לא ידוע לי
לפי אילו תקנים מתכננות הרשויות האחרות, ובאיזו
מידה הם נשמרים על־ידן. בכבישים בין־עירוניים מטפלת
מע״ץ. בכבישים עירוניים מטפלים הרשויות המקומיות
ומישרד השיכון. לא ידוע לי על ״גוף עליון לתיכנון
כבישים״ ,אולם אנו מקיימים ועדת־היגוי מתאמת עם
מישרד התחבורה.
אורי אבנר׳ :האס לא סבור כבוד השר שכדאי
לרכז את כל פעולת הכבישים בארץ תחת גג אחד,
במישרד העבודה?
שר-ה;*כודה יופן! אלמוגי: כן, אני סבור כך,
אבל בעניין זה של בניית כבישים, כמו ביתר התחומים
נחוצה, לדעתי, רפורמה אירגונית, וודאי יגיע הזמן לכך.

רומן בל שי

אורי אכנרי: אולי אני יכול לשאול את השר
בהזדמנות זו אם נשקלת האפשרות לחייב נוסעים להש בחיבה לפני
שלושה חוד שים הביא ״ העול ם הזה״ א ת
סיפורו של הבלש החיפאי, אבר ה ם טייב, שהוכה ב אכזריות
לעיני ילדיו, לאור היום, מבלי שהמישטרה ני סתה
להתערב. לאחר־מכן טען קצין־מי שטרה בפומבי כי
הבלש התלונן רק מפני שרצה להשיג פי רסו מ ת אישית.
בתשובה ארוכה תירץ שר־המישטרה אתה תנ הגו ת
המישטרה, אך הודה שלא פעלה בסדר. על הודעת
הקצין א מר שהלה השיב ל שאלות של עיתונאים באופן
מיקרי, ושלא הי תהזאת הודעה מי שטרתית מו ס מכ ת.
שאלה נו ספ ת :

חוזורח הצבעה
אורי אבנרי: אדוני סגן־השר, בעיקבות התמוטטות
בנק אגודת־ישראל פורסמו ידיעות בעתונות, כאילו עצם
מתן הרשיון לבנק זה היה בניגוד לדעת בנק ישראל,
ושהרשיון ניתן על פי דרישתו של שר־האוצר דאז, על פי
שיקולים פוליטיים. האנז יש בידי, כבוד סגן־השר לאשר
ידיעות אלו?
סגן שר האוצר צבי דינשטין: לא ידועים לי
פרטים אלה. השאלה אינה כלולה בגוף השאילתה. אני
רק יודע שהבנק פעל על פי רשיון של בנק ישראל.
מה היו ההליכים שקדמו למתן הרשיון, אינני יודע.
לא בדקתי אותם. על כל פנים, הבנק קיבל רשיון כדת
וכדין.
אורי אבניי: בעיקר ״כדת״.

סל ב!1ים

לפעמים קור ה שהשר מעוניין דווקא בשאלה נוספת,
ומנצל או ת ה כדי לפנות אל הציבור. כך קר ה
כאשר השיב שמעון פרס לשאלה טכנית שלנו, על
ה ת קני ם לחגורות־בטיחות במכוניות.
שאלה נו ספ ת :

רשיון דסק
בתשובה ל שאילתה שלנו על נזקי המדינה בהת מו
ט טו ת ״בנק אגודת ישראל״ ,השיב סגן שר־האוצר
שהנזק המשוער הוא בין 4ל 6-מיליון ל״י.
שאלה נו ספ ת :

נעשה השנה את כל המאמצים כדי לשכנע את ציבור
הנוסעים להשתמש בחגורות.

תמש בחגורות־בטיחות, לפחות בדרכים בין־עירוניות,
לאור ריבוי המיקרים של תאונות קטלניות בגלל אי-
השימוש בחגורות.
מה טעם בחגורות־בטיחות. אם אין משתמשים בהן?
שד־התחבורה שמעון פרס: אנחנו למדנו מאר צות
אחרות: רוב הארצות לא עשו זאת בבת אחת, משתי
סיבות — (א) הציבור עצמו צריך להתרגל לרעיון( .ב)
מערכת פיקוח צריכה לקום.
אבל נשקלת אפשרות לתת הקלות לאנשים אשר יחגרו
חגורות. ביקשתי לבדוק את העניין, והוא נמצא עתה
בתהליך בדיקה על־ידי היועצים המשפטיים: אדם שיצטרך
לשלם קנס, אך בשעת העבירה היה חגור בחגורה, יופחת
הקנס שיצטרך לשלם. אנו חושבים גם על דרכים אחרות,
על-מנת לשכנע את ציבור הנוסעים להשתמש בחגורות.
אני רוצה לנצל הזדמנות זו של השאילתה ששאל
חבר־הכנסת אבנרי, ולומר שהדבר העיקרי שאינו שנוי
במחלוקת לגבי הורדת ההיפגעות בתאונות־דרכים, זה
זזגורות־הבטיחות. זה הדבר היחיד שנבדק בכל הארצות,
וכל המומחים מאוחדים בדעה שדבר זה הכרחי וחיוני.
מישרד־התחבורה יאפשר לכל אדם הקונה מכונית
מארצות־הברית להביא איתה חגורת־בטיחות אמריקאית,
לפי תקן אמריקאי. מכונית שתובא מאירופה — עם
חגורת־בטיחות לפי תקן אירופי. למכוניות ישראליות
אנו מעבדים עכשיו תקן ישראלי.
גם לגבי העבר צריך לזכור שמתוך 300 אלף כלי־רכב
המצויים בארץ 200 ,אלף כלי-רכב הובאו אחרי 1967ז
כלומר — יש להם כבר חגורות־ביטחון אוריגינליות.

אורי אב*רי: כבוד השר, בכל זאת, בעיתונות
פורסם שהקצין אמר כי קורבן התקרית פעל כדי להשיג
פירסומת אישית. האם כמד השר מסר הוראה מתאימה
שהודעות מסוג זה — גס בתשובה לשאלות עתונאים —
לא יימסרו על־ידי קציני־מישטרה?
שר־המשטרה שלמה הלל: ברור שהודעות
כאלה לא תימסרנה. בדקתי ולא מצאתי סימוכין לכך,
שהוא אמר את זה. ייתכן שהוא הובן בצורה כזאת, אבל
אין כל ספק שאם נאמרו דברים כאלה בנסיבות כלשהן —
הן נאמרו בצורה לא אחראית, ואין מקום לומר אותם.

הא ״ובאו
בשלים זרים
ה שאלה הנו ספ ת דרושה גם כדי ל הבלי ט ששר
רוצה להתחמקממ תן תשובה. כך, למשל, א חרי ששר-
העבודה השיב ל שאילתה שלנו כי באופן רשמי ח ס רי ם
בארץ כיו ם כ״ 10 אלפי ם עובדים, ולמעשה ה מי ספר
גדול הרבה יותר. וז א ת אחרי ניצול כוח־העבודה מן
ה שטחים ה מו חז קי ם.
שאלה נו ספ ת :

אורי אבנרי: כבוד השר, מהן התוכניות לייבא
פועלים מחוץ־לארץ?
שר״העכודה יוסף אלמוגי: זאת לא שאלה נוטפת,
אלא שאלה חדשה. אני נכון להשיב, אבל זה מצריך
תשובה הרבה יותר מפורטת. לכן, אם יש בדעתך לקבל
תשובה, חבר־הכנסת אבנרי, נא להגיש שון ילתה ואשמח
להשיב.

3ם * דרהשל? דיאווו ־ כ הכריות א ח דו 3ר ה מוז שוד ה
ל הו דו ת: ה ה תנ ח לו ת וו עדהלספחאח עז הלישראל !
מעולם לא בלט חוסר־ה איזון של הכנס ת כמו
בישיבת״הפגרה, שזומנה על־ידי הימין בשבוע שעבר.
בשאלה העיקרית של חיינו — שלום או סיפו ח —
מ חו לקת הכנ ס ת לשלושה ח ל קי ם :
• האופוזיציה הימנית, המורכבת מגח״ל
וגרורותיה (ע״מוה מרכז החופשי) .בי חד — 31
ח״כים, שהם רבע הכנס ת.
• הקו אליציה, יחד עם אגו״י (שאפשר
תמיד לרכשה ב ת מור המת אי מ ה) .זו הולכ ת
ימינה, כשדובריה ה ם הניצים בממ שלה — גול דה,
דיין, גלילי. היא דוגלת ב סיפו ח, בנוק שות,
ב ה תנ חלו ת. מפ״ם שבוייה בה ללא ת קנ ה.
• סיעתנו, וכמה סיעו ת ק טנ טנו ת א חרו ת,
המתנגדות ל סיפו ח. כלומר: שתי הסיעו ת ה קו מוניס
טיו ת (לפחו ת מאז מו ת סנ ה) .יחד5 :
קולו ת.
הרכב זה אינו משקף בשום פנים א ת חלוק ת־ הדי-
עות בציבור הרחב, שבו יש רוב ברור לשאיפת השלום.

השר ישראל גלילי: ואין לי אלא להציע
להסיר את ההצעה מסדר היום.
אבל נזכרתי שאני חייב תשובה לחבר הכנסת
אבנרי, ולא בנזיקרה נדחתה התשובה לו, מפני
שאינני יודע מה הוא שייך לוויכוח הזה. הוויכוח
הוא לא מהעולם הזה בשבילו.
אני רוצה לומר לחבר־הכנסת אבנרי, בתכלית הפש טות:
אנו איננו רואים סתירה בין היאחזויות והתנחלויות
לבין מו״מ ללא תנאים מוקדמים עם כל אחת ממדינות־ערב.
אנו
לא התחייבנו.ולא נתחייב להשאיר את השטחים
בוואקום. אנו אמרנו כי לא נחזור אל הגבולות הקוד מים.
ואכן — לא נחזור אל הגבולות הקודמים. אנו
איננו מסכימים שתוקפינו, אלה שמבקשים להשמיד או תנו,
יעשו זאת פעם ופעמיים ושלוש פעמים, ויהיו בטו־

היטר ישראל גלילי המדיניות של הממשלה
בזכות ההתנחלות ברורה לחלוטין. היא מדברת
גם על היאחזויות וגם על יישובי־קבע ...אנו רואים
בה כורח ביטחוני, מתן מימד של עומק ואיתנות
לאחיזתנו בארץ
אורי אבנרי ז אדוני השר, האם מוכנה הממשלה
לנהל משא־ומתן בלא תנאים מוקדמים על
השטחים שבהם היא מתנחלת?
השר ייטראל ג/ילי: שאלה יפה. אשיב
עליה.

גלילי דחהאת התשובה לסו ף דבריו, כנראה כדי
לחשוב איך לצאת מן ה ס תי רההמ הו תי ת שבדבריו. לא
הנח תי לו לשכוח או ת ה :

השר ישראל גלילי ז ב־ , 1956 בניגוד לעמדת
מפ״ם דאז, החליטה הכנסת על נסיגה מרצועת״
עזה. רבים מקרב אנכלוסי רצועת־עזה נתונים
לחשש שמא הדבר הזה יחזור. חשוב להמחיש
להם שכוונתנו היא שרצועת־עזה לא תיפרד עוד
מגוף מדינת־ישראל.
אורי ישראל ז וזה נקרא ״משא־ומתן בלא
תנאים מוקדמים?״ איך זה מתיישב עם המדיניות
המוצהרת של ממשלו[ ישראל, הממשלה שלך 7

אחרי שהוצאתי מפי הדובר ה מוס מך של הממ שלה
הודאה מפורשת, בפעם הראשונה, על כוונת הממ שלה
לספ חאת הרצועה לישראל, ולא לנהל עליה שום משא-
ומתן, גם לא במיסגר ת הסדר-שלום, נאלץ גלילי בכל
זאת להשיב לשאלה ששאלתיו. כל הכנ ס ת חיכ ת ה לכך.
כשהגיע לסוף דבריו, הזכרתי לו זאת :

השר ישראל גלילי הרשו לי, חברי הכנסת,
לפי עניות דעתי, לעולם לא מיותר הצורך להמריץ את
ההתנחלות, ויש לעשות להמרצת ההתנחלות. יש גם
סיבות מדיניות המצדיקות האצה. אבל אני מצטער מאוד
להגיד: אילו חשבתי שהנושא הזה מצדיק דיון במליאת
הכנסת, הייתי מברך עליו בכל פה. אולם אין לי מנוס
אלא להגיד שחוששני שזימון זה של הכנסת — ואינני
מטיל דופי בחרדה להמשך ההתיישבות — נעשה יותר
לתעמולה נגד הממשלה ונגד אחד מגורמי הממ של ה...
אורי אכגרי: נכון. הוכחת שאין כל הבדל

ביניכם ובין גח״ל.

אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
כאשר נשמע בכית הזה קול המידחמה,
הסיפוח והנישול — הספסלים מלאים. כאשר
ניטמע ככית הזה קול השלום והכיטחון —
הספסלים ריקים.
תמונה ויזואלית זאת של המתרחש כאן היום אופיי נית
למה שמתרחש בבית הזה מזה ארבע שנים.
היה ברור לנו שעלינו להימנע מן ההצבעה, ואין זה
תכסיס פרלמנטרי.
בין הקול ששמענו מפי גח״ל וגרוריו, לבין קולו
של השר גלילי — אין במה לבחור.

הכחידה שהוצגה כאן לפנינו היום היא
כין אלה הרוצים להתנהל לכין אלה הרוצים
להתנחל יותר. כין אלה הרוצים לספח הרכה
לכין אלה הרוצים לספח את הכל.

זהו המצב הנתון בכנס ת. ב תוכו נאלצת סיעתנו
לפעול. אין היא יכולה לשבור א ת החשבון הפשוט
של הקולו ת. היא נאלצת לבחור בדרבים א חרו ת.
.או ת ה ישיבת״פגרה נקראה על פי סעיף ב תקנון,
הקובע ש״ 30 חברי-כנסת יכולים בכל עת לזמן ישיבה
בזאת, ולהעלות בה הצעות לסדר־ היו ם.
כלומר: הימין יכול לעשות זא ת. אנחנו איננו
יכולים לעשות זא ת.
כך נ קר א ה ישיבה זו. ני סו ח ה קרי א ה היה קי צוני:
מסע־התע מולה נגד ה ה תנ חלו ת, והצורך להר חיב
אתהה תנ חלו ת.
שלושת דוברי הימין דיברו כרגיל: הל ה ט הל או מני
של יורם ארידור (חרות) ,הגישה השיו״ביתית של אי ס ר
הראל (ע״מ) ,והמיני-פא שיזם של שמואל תמיר.
ואז בא תורה של הממ שלה להשיב. גולדה ה טיל ה
תפקיד זה על הנץ שבניצים: ישראל גלילי.
לא הי תהזאת תשובה לימין. הי תהזאת הצטרפות
טו ט אלי ת לגישת הימין, תוך הצדקת ה סיפו ח
והה תנ חלו ת.
מכיוון שאין לנו קולו ת, אנו צריכים להשתמש

בקול שיש לנו, פשוטו כמשמעו. מכיוון שלא היה ויכוח
של ממש בין הקו אליציה וגח״ל ה תנ הל הוויכוח המשמעותי
היחידי בין גלילי וביני, בצורת קריאו ת-ביניי ם :

ההצבעה הי ת ה נתונה 43 :קו לו ת המערך ול״ע
בעד גלילי, מול 18 קו לו ת הימין. נמנעו אנשי המפד״ל
וח״כ סו ר קי ס (מפני שדברי גלילי לא היו די קיצוניים
בשבילם) ,סיעתנו, רק״חומק״י.
ברגע שתמה ההצבעה, ה תרוקן ה אול ם, ונותרו בו
פחות מחצי־תריסר ח״כים. ב אוויר ה זו ני מ קנו א ת
הימנעותנו. הגבתי על-כך בפ ת ח דברי :

הבחירה שלנו היא אחרת: הבחירה בין שלום לבין
שטחים ! בין שלום לבין מלחמת־נצח ; בין שלום וביטחון
לבין נישול וגירוש.
כמה התנחלויות, שרק בכוח אפשר להביא אליהן
מתנחלים, ושאת מחירן נשלם בדם ובדמעות — או
הודעה ברורה וחד־משמעית שאנחנו מוכנים לשלום
בגבולותינו, שיבטיח לנו ביטחון, שיגשוג, נחלה ומנוחה.

דכרי השר ישראל גלילי היום היו חמורים
לאין שיעור מדכרי גח״ל. לא רק מפני שהשר
מדכד כשם הרוב וכשם הממשלה, וגה ״ל —
כשם מיעוט כעם ובכנסת. אלא גם מפני שתו־כן
הדברים שד השר גלילי היה חמור יותר
מתוכן דברי גח״ל וגרוריו.
השר גלילי סירב בפירוש לענות על שאלתי :״האם
עזה עדיין פתוחה למשא־ומתן?״ השר הכריז, למעשה,
שעזה אינה פתוחה למשא־ומתן.

מדיניות הממשלה
בתשובה לקריאת ביניים של ח״כ
אורי אבנרי (העולם הזד ).כיצד
מתיישייבת הכרזה זו עם מדיניות
הממשלה על משא ומתן ללא תנאים
מוקדמים אמר מר גלילי כי הממשלה
אינה רואה סתירה בין ה־אחזויות
והתנחלויות לבין משא ו־

יאבדו,״ אמר השר. אולם מר אבנרי
לא הרפה ושאל שאלה ישירה: האם
רצועת עזה פתוחה למשא ומתן?
מר גלילי, שסיים את דבריו, ירד
מעל הדוכן מבלי להשיב על ה-

הדיווח של מתי גולן ב״הארץ״
חים שלא תיפגע שערה בראשם, ואף שעל אחד לא יאבדו.
אנו נגד הקונספציה של אף שעל, גם של מדינות
ערב. לכן הכל פתוח למשא־ומתן.
אני מקווה שההתנחלויות תחיינה גורם משפיע גם
במו״מ; ואני. מקווה שההתנחלויות תהיינה גורם שיש פיע
גם על הגבולות. אבל אין סתירה בין ההתנחלויות
ובין מו״מ ללא תנאים מוקדמים.
אודי אכנרי: אדוני השר, האס רצועת עזה
פתוחה למו״ם 7כן או לא? זהו מה שהעולם רוש

צה לשמוע ממך היום !

גלילי ירד מן הדוכן, הי ס ס רגע, ואחר״כך חזר
ל מ קו מו. הוא סירב, בצורה בול ט ת ביותר, להשיב על
שאלה זו. ואכן — התשובה ׳ הי ת ה ברורה לגמרי.
לאחר-מכן שררה בבית הדיעה שגלילי לא התכוון
לומר מה שאמר, ובוודאי לא הו סמך לכך על-ידי
סיעת המערך (ראה ק טע מ״הארץ״) .הוא גגרר אחרי
קרי א ת -הביניים שלי, ו הפלי טאתהאמת מבלי שהת כוון
לכך מראש. הוא ביטא א ת הכוונות של גולדה ושות׳.

משמע, שהצהרת הממשלה, שהיא רוצה
כמשא־ומתן לשלום ״סדי תנאים מוקדמים״
פירושה — כלי תנאים מוקדמים מצד הערכים,
אך עם תנאים מוקדמים מצד ממשלת־ישראל.
ואחד התנאים המוקדמים, תנאי כרזל, תנאי
כל יעכוד, הוא שרצועת־עזה היא חדק שד
מדינת־ישראל.
אדוני היו״ר, ב־ 5ביוני יצאנו להגן על מדינתנו.

לא יצאנו לנשל עם, לא יצאנו דגריט ערכים
ולגזול שטחים שעליהם יויטכים אהרים.
יצאנו למלחמת־מגן׳ .ואחד הגילויים היפים ביותר של
אותה מלחמה היה — שיח לוחמים, ספר שהוא מצבה
ללוחם הישראלי ההומאני, המוסרי, איש־המגן שאינו
איש־כיבוש.
מי היו לוחמים אלה? — אותם אנשים עצמם שהת קוממו
נגד המעשים שנעשו ברצועת־עזה !
אנו גאים על כך שיש לנו צבא המגנה מעשים
״חריגים״ ,״עיוותים״ .אך אוי לנו שאנו משתמשים כיום
במילים של מרכאות, שאותן גינינו כאשר עמים אחרים
השתמשו בהן.
איזה מין ״חריגים״? הרי נעשו פשעים! איזה מין
״עיוותים״ ? הרי בוצעו מעשי-עוול ! צריך לומר זאת !

צה״ל גילה, השף, חקר, והוא מגנה מעשים
שנעשו. לקרוא לזה לאחר מעשה ״חריגים״
ו״עיוותים״ — הרי זה אינוס השפה העברית
והמוסר העכרי:

אולם, אדוני היושב־ראש, חריגים — ממה? עיוותים
— של מה? האם רק נגד ה״חריגים״ אנו מתקוממים,
או נגד המדיניות שממנה, כביכול, הרגו?
המדיניות עצמה נועדה לגזול שטח, שהוא נחלת העם
הפלסטיני, ולהפוך אותו לשטח של מדינת ישראל, של
התנחלות ישראלית.
זהו המעשה המרכזי. המעשים הבלתי-הומניים שנתלוו
אליו, שנחקרו וגונו, הן רק תופעות־לוואי מישניות.
נגד המעשה עצמו, אדוני היושב־ראש, אנו באים
למחות. נגד המעשה עצמו מחו אנשי ההתיישבות, מיטב
הלוחמים והמתיישבים בארץ זו.

איתם אנו מזדהים, ואני מקווה שאזרחים
רכים יכיעו את הזדהותם עם הפלג הזה כעם,
אהד הפלגים הטובים כיותר, שאינו מיוצג בכנסת,
שאינו מיוצג גם על־ידי צמרת מפ״ם
שציטוט מדבריה שמענו היום. עם הפלג הזה
אנו מזדהים.

1 33

1צמח נאוץ:
ניבים גזע״ס רבי הזמנה

14262861

נ1בי עם

^8888^85

היססו 121

סיי

י׳ י! 1 * 11

וועה שטרנד׳

גזע נדיר מאוד בארץ שבעלי ה חוו ה נאלצו לייבא
א ת ראשוניו מאנגליה. למרות דמיונו החיצוני
לקולי, הוא הל אסי הידוע, אין השניים בני או ת ה משפחה. השטלנדי, שגודלו כמחצית
הקולי, משמש ב טקו טל אנד כשומר עדרים מצויין ומחיר גור בארץ — 700.ל״י.

** מדינה יכולה לנשום סוף סוף ב ן
\ שקט. בעיית הכף השלילית במאזן־
התשלומים, הכף שנוטה כבר 24 שנים רצו פות
כלפי מטה, עומדת בפני המסעיר שב פתרונות
— כלבים.
חווה מיוחדת עוסקת כבר עתה בגידול
מוצר־היצוא הנובח. התוצרת המוגמרת תי שלח
לתפוצות ותכנים דולרים.
הוגה הרעיון הינו ד״ר עמנואל הדר בעל
מרפאה וטרינרית בתל-אביב. הדוקטור ש למד
את רפואת החיות בהולנד, הוא מומחה
לכלבים, וחיבר ספר ד,מוקדש לחיי כלב.
״אני משוגע לכלבים,״ מתנשם הוטרינר
תוך ריצה מעגלית בחצר הענקית של ה חווה
.״זאת הריצה היומית של הכלבים,״
הוא ממשיך בסיבוביו, בעוד שורה של כל

בחירת
אימהות

בים שוני מין וגזע דוהרים מאחוריו.
החווה הוקמה בגידרון, מקום מגוריו של
שותפו לשיגעון ולחווה של הדוקטור —
חיים פפר. החווה הינד, ארמון־כלבים אמיתי,
וסביר להניח כי רבים מהולכי על שתיים
היו מחלקים בשימחה את גורלם עם כלבי
הארמון.
כל כלב מלונת־פאר בגודל הסלוני
/של שבע על שניים (מטרים!) .לכל
סלון מרפסת שטופת־שמש שופעת כיווני־אוויר.
דרגשי גומאוויר מנעימים את מנו חת
לילותיהם של הכלבים המתפתחים. מי קומו
הארכיטקטוני של אגף השינה בכל
דירה נועד ליצירת מקסימום של שקט

מ הו ת השונות, מהן יבחרו לקבל אוג הגור.

ה חוו ה

אינה

דףףק כשהבעל הדואג הינו ה קונ סו ל האנגלי בישראל, הרי אל ההם

1 1 , 4חיי מלכה. ה קונ סו ל שיצא ללונדון לחופ שת־מולדת הביא א ת
כלבת הפוינטר שלו לפנסיון ב חוו ה. עם הכלבה הגיע גם סל השינה ה מיו ח ד שלה.

ופרטיות בשעת המנוחה הכלבית.
100,000ל״י טובות ושקולות הכניסו
שני השותפים בקימום חוות הייצור לכל

ספקת כלבים בו ב מ קו ם. ה ל קו חו ת מסיירי ם ובודקים א ת
סוגי הגזעים השונים, מהם יבחרו א ת האב הגזעי והאם המיו ח
ס ת שתעמיד להם גור. המחיר המינימלי לגור כזה הוא 400ל״י.

בים .״בבית תמיד היה לי כלב,״ מתאר
דוקטור הדר את תחילת הדרך, בנגבו את
זיעת הריצה הכלבית ,״לא אחד. שניים,
שלושה. אבל איך אפשר להחזיק כמה כל בים
בדירה בתל־אביב, זו התעללות בכלב.
הייתי יוצא לפעמים עם הכלבים שלי
מחוץ לעיר, שם באמת עשינו חיים, אבל
זה לא היה הפתרון.״
את הפתרון מצא הדוקטור בעזרת תרגיל
לוגי פשוט .״זכרתי,״ הוא מספר ,״ש תמיד
כשאחת הכלבות שלי היתד, בהריון
היו מתחננים לפני לגורים. ידעתי שהמקום
הכי טוב לכלבים זה מחוץ לעיר. חיברתי
אחד ועוד אחד וקיבלתי חווה לגידול כל בים
מחוץ לעיר.״

ף* אותה תקופה סיפר ידיד יפאני ל־
2דוקטור כמה יקרים כלבים ביפאן.
״אז בא לי הרעיון לגדל את הכלבים גם
לייצוא. מכרים משותפים קישרו ביני לבין
חיים פפר שגם הוא משוגע מאותו סוג,
ויחד הקמנו את החווה.״
הבעיה העיקרית בגידול כלבים הינד,
טוהר הגזע. ובעייה זו ניצבת בפני ה שניים
במלוא חריפותה .״בארץ,״ מספר
ד״ר הדר ,״קשה מאוד למצוא כלבים עם
ייחוס גזעי. זאת אומרת עם תעודות של
שושלת יוחסין שמשתלשלת מדור לדור,
ומספרת מי עשה עם מי את הדור הבא.״
שני השותפים פתרו את בעיית הגזע על־ידי
יבוא. את הגזעים הנדירים ביותר
ייבאו מאנגליה .״כאן התחילו הבעיות,״
ממשיך הדר בסיפור הקמת המוסד הגזעי,
״המכס פשט לנו את העור עם הכלבים
האלה. לא רק שהם גבו מאיתנו מחיר מלא
עבור הכלבים, למרות שהתכוננו לעשות
מהם מוצר יצוא, הם לקחו גם מכם על
הערך הנוסף של הכלבים — דמי-ההובלה.״

אנחנו נותנים כאן אותו טיפול לכל הכל בים•
הטיפול הזה עולה הון תועפות, לא
חשוב מאיזה גזע הכלב. אנחנו מוכרחים
להוציא ממחיר הכלב לפחות את מה שהכ נסנו
בו בטיפול, ולכן המחיר הוא כזה.״
ך • רנ ע ״ ,מו סי ף הדוקטור ,״הכלב
היקר ביותר אצלנו הוא הזכר ה-
אפגאני. הכלב הזה שווה לפחות 3000 לי רות
אם לא יותר.״ יחסית לאפגאני המ יוחס,
נמכר בחווה כלב רועים גרמני ב פרוטות
ממש — 550ל״י.
״זה בגלל שהגזע הזה די נפוץ בארץ,״
מסביר השותף פפר ,״אבל כל אלה שיש
להם בבית כלב רועים גרמני, שלא יהיו
בטוחים שיש להם באמת את כלב הרועים

וועה גרמני

בן השלוש, ילדיו של הכלבן חיי ם ונושמים
כלבים מאז לידתם. פטרה, הכל בה
שבתמונה, היא החביבה עליהם.

בדיקת לב ^,.די?,

יון ה חוו ה עירך בדיק ת לב ב טר ם
זריקת״חיסון לבלבה מגזע איירי ש־סטר.

הגרמני. בארץ הגזע הזה רחוק מלהיות
טהור ואמיתי.״
מן השטלנדים, גזע מיוחד שהובא מ אנגליה,
לא נמכר עדיין אף גור .״הנקבה
עדיין לא המליטה, וכבר יש לנו הזמנוון
מעל לראש,״ אומר דוקטור הדר ,״כשהיא
תמליט נמכור את הגורים האלה במינימום
700ל״י לאחד.״
.״רק אחרי שיתחילו ההמלטות של הגז עים
הנדירים והיקרים באמת,״ קובע דוק טור
עמנואל הדר ,״האפגאנים והשטלנדים,
נדע אם מאה־אלף הלירות שהשקענו ב עסק
השתלמו. מה שיקבע בעיקר את גורל
העסק לא יהיו הקונים הישראלים שי בואו
לחווה כי אם אותם כלבים שנייצא
לחוץ־לארץ ונקבל בתמורתם דולרים.״

מרים בקושי א ת הובר האפגאני הענק .״ או תו אני

לא מוכר בפ חו ת מ״ 3000 לירות,״ אומר הכלבן ,״וגם
יי ^*#יי|
1ייי 1 - 4
אז אני אח שוב טוב־טוב קודם.״ באפגאניס טאן מולדתו ידוע כלב זה כלו ח ם בנמרים.

עתה עם המלטתן הקרובה של כמה
מן הגזעיות שבכלבות, עומד כנראה
מאזן התשלומים בחוות החיות להשתפר.
״כבר עכשיו יש לנו יותר הזמנות לכל בים
בארץ ומחוץ־לארץ, מאשר המלטות
קרובות,״ קובע הדוקטור בסיפוק אבהי.
חיים פפר ואשתו אחראים לטיפול היומ יומי
בכלבים. אסתר פפר אשר על המטבח
מספרת כי מזונם של כלבי התפנוקים ל עתיד
בנוי כמעט כולו על טהרת היבוא
מארצות־הברית .״בשר מיוחד, דגים מיו חדים,
הכל מחוץ־לארץ.״
כמובן שחיי כלב כאלה קורצים לעילית
הנבחנים בארץ. לאחרונה החלו לזרום
לחווה נופשים כלביים מרחבי האריסטו קרטיה.
כלבתו של הקונסול האנגלי מבלה
במקום חופשת־הבראה בעוד בעליה מבלה
במכורתו חופשת מולדת. בהתאם לדרישתה
המפורשת של הכלבה עתירת הייחום הובא

לפנסיון סל־הנצרים המשמש לגברת לשינה.
״המחיר בפנסיון שלנו ממש עממי,״
מציין פפר בתודעה פרולטרית אמיתית,
״סך הכל שמונה לירות ליום.״ ומה זה
שמונה לירות ליום בשביל כלב שסב-סב־רבא
שלו היה חיית טיפוחיו האהובה של
הקיסר סראנץ־יוזף או הקיסרית וילהלמינה.
* * ה שמפריע לי קצת זה שהיש־ראלים
לא מבינים הרבה בכלבים,״
מתלונן פפר ,״הם באים, מסתכלים, בוד קים,
בוחרים את הכלב שהם חושבים ל־הכי
יפה, וכשאני רק אומר להם כמה הוא
עולה הם כבר מוכנים לקנות את ׳הכי זול,
לא חשוב מאיזה גזע הוא בכלל.״
״איזה כלב שלא יהיה,״ מדגיש דוקטור
עמנואל הדר ,״לא נמכור אותו בפחות
מ־ 400 לירות. זה פשוט לא משתלם לנו.

אהבה אנגאנית

הזכר האפגאני הגדול מהפך חו ט ם או הב בנק בתו.
אלו ח ם היקרי ם והיפי ם שבבלבי החווה,
הם מ הירים בסופ ה ובריאתם יבולים להגיע עד ל־ 70 קילו מ טר בשעה. למרות ה מ חיר
הגבוה, ספקאם הנ קב ה ת מלי ט גורים במיספר שיספק א ת בל ה הז מנו ת.

זהו שבוע הממזג א ת
המישתורין של חייך
עם כמ ה ובמה הישגים
מוחשיים ביותר. שבוע
טוב, במה שנוגע להי־ל-
מורי־טוטו־ובייט,
עיטקי־מניות
או להי־מורי״אהבה.
ז הו ה 21
במ רס -
שבוע בו מוטב להי 20
באפריל
פגש עם זרות מאשר
עם ידידות מוכרות, בו
כדאי ללכת בשבילים לא ידועים, ולטייל
ב מ קו מו ת לא כל־בך מוכרים. אלה ה נא
במיוחד, יזהרו פגיעים בליבם :
השבוע. מצב מצויין בקרב המ שפחה.
ק טנ ה.
ל מתנ ה לצפות יכול
אתה
1 1111

אם אתה כימאי או עובד
מעבדו; — היזהר
מחומצות. חומרים מסוכנים
או אף התפוצצויות.
בייחוד בימים א׳
עד ה .,אם אתה מסובך
עם החוק — זהו
שבוע רע מאוד להח8ן
ך ז * שי 3ז צו ליט החלטות משפטיות.
מצד שני, אס אתת שו קל
רומאן — אל תפ חד.
קודם כל, הוא לא יהיה רציני. ושנית,
1־!וא יהיה נעים ומלא הפתעות. בת שור
נסי לא להיות עיקשת וסוררת. יש אנשים
טובתך.
הרוצים באמת ובתמים את

רומאן טוער, משוגע
ממש, נפתח בפניך, ב ת
תאומים, א ם יהיו לך
רק העיניים לראו ת
א ת האיש, הנראה כ-
בלתי־נבון. זה י ת חיל
בריב, זה יימשך בסערה,
זה יגיע לשיאו ב א
הב ה גדולה. גם ב 21ב
מ אי 20
ביוני
ענייני בספי ם יש סע רות,
אבל לאו דוו קא
שליליות: דע לעמוד על שלך, אך ברבות
ובאצילות מ סויי מ ת. שמור על
ואל תיתן

עצמך מבעיות-קיבה לחשלך הביטוח
סיו
ם למועד לוף. זה מסובן. בי הנוהגים ה תאו מים
חייבים להיזהר השבוע בנסיעו תי ה ם.

1ואומי! נ

זכית
בהצלחה, ואתה
עתיד לזכות בעוד כמה.
זכור כי הדימיון והמקוריות
חייבים לשמש
נר לרגליך ,׳הרבה יותר
מן הזהירות והתיכנון
הקפדני. עם זאת, אל
תתעלם מדרישות הרגע
21 ביוני -
ודאג לא לריב לחינם
20 ביולי
עם ידידיך ומתחריך.
רכישות ציוד, או דברים
הדרושים לעבודתך, כדאיות מאוד,
השבוע. בת סרטן: העדיפי את הכהה על
הבהיר ואת השחרחר על הג׳ינג׳י. בת
סרטן, לבשי משהו המתאים לאופייך.

1ואזנ״ס

החודש מתחיל עם זינוק
קדימה — אך ה שבוע
אינו בהכרח,
חיובי לתוכניותיו. בייחוד
יום ב׳ :אס אתה
מתכוון לבצע תוכניות
ביום זה מוטב שתיזהר.
נסיעה קצרה תס,
11ב או גו ס ט
טנזבר -ן תיים בסיבוכים ואולי
22ב שפ
באסון. אל תיתן לילדים
לצאת לטיולים, דווקא
השבוע. בת בתולה: הפני את מירצך
לשיפוצים והיזהר מרכילות של ידידתך.

שבוע לא נורמלי ! סוף־סוף הצלחת
להשיג הדבר אליו שאפת זמן בה רב. אך
היזהר מברק־שווא ש-
יסנוור א ת עיניך ויניח
לך להא מין בי מעתה
י תנ הל הבל מעצמו,
חד-וחלק. ה תחל, אי־פוא,
כבר השבוע, בהתוויית
דרך חדשה
לעצמך, ואל תי תפ ת ה
לזנוח מה שנראה בעי-
קשה.
עבודה
8 3 8 3 6 1 1ניד

עקת

דר כ״ אד
הכובע המכושף
אחרי שאיתן אילון גילה את כל סודותיו
הכמוסים של הטלפאט הטלאקינטי, אורי
גלר, לא נשאר לו הרבה מה לעשות
בחיים. כולם זוכרים איך אלון, קוסם
הצדק, עלה לבמה והוכיח בלי כחל ובלי
שרק ובלי עזרת רוחות העולם הטוב, כי
הפטנטים של גלר הם אחיזת עיניו וכספו
של הציבור, לא חשוב כמה פרופסורים
לפיזיקה באוניברסיטה יגידו אחרת.
אך ברדיפתו את הצדק ואת אורי גלר
כרת איתן, שהיה אף הוא קוסם וטלפאט,
את הענף כולו, כולל את החלק עליו ישב
בעצמו.
בימים אלה התחיל הטלאקינט לשעבר
להצמיח ענף חדש. בעזרת פיסת לבד
שחורה חסרת הדר ותואר, לובש האיש

אילון כגזירה
גלר כישף —

[1ש1

סולימאן, שיחררו את גמלי־המריבה ונסו גו
מן המקום בדהרה.
באותו לילה נפטר ג׳דעה סאלם טאלמאן
כתוצאה ממכות הרצח. עלי ואחמיד הובאו
תוך שעות ספורות לבית־המשפט המחוזי
בבאר־שבע, הועמדו לדין באשמת הריגה.
;יד־ז־י כשל דם חם. בעת מסירת ה עדות
במישטרה ובהיותם בבית־המשפט
הסתבכו שני הבדווים הצעירים בעדויות
סותרות ומבולבלות. לדברי עלי ג׳ומעה
הרתיח אותו מראה הגמלים .״השומר היכה
את הגמלים באכזריות ופצע אותם,״ סיפר.
אחמיד סולימאן, הבדווי השני, טען

אל תיתפסי לדאגה ולמצב רוח כשתב־חיני
ביום שני בגוון החיוור המרחף על
פניך וברגישות המוזרה
שאת חשה כלפי הסובב
אותך. דעי לך שהרגשה
זו תחלוף מהר. נסי
ליהנות מהרגשה זו, אך
שילטי בעצמך ואל תתני
לאיש לנצל את ריג־שותיך
האימהיים השופעים
חום ואהבה.
} 2בנובמבר ־
20בדצמבר
אס היכרותכם קצרה,
דחי לכמה ימים את
החלטתו בקביעת יחסך האמיתי אליו,
למרות שהכל ברור לך ואת רוצה בו.

כסף זה דבר רציני, ואת זה אפילו
א ת יודעת. אלא מה 1אינך יודעת ליישם

אילון כתורכי
— אילון כרת —

א ת המשפט הזה בחייך.
מגיפת הביזבוז
שפקדה או תך באחרונה,
תביא, בסופו של
דבר, לתוצאות הרות-
אסון עבורך, לבן הי-
מנעי השבוע מקניו ת
מיותרות, ושיקלי פעמיים
בל דבר לפני
פותחך א ת ארנקך.

לא אגיד לך להשוויץ,
אבל קצת פירסומ ת לא צנועה עצמית תזיק בכלל למעמדך.
ואומנם, השבוע הוא
המת אי ם ביותר לעסוק
בעמדתך הציבורית או
בי חסיך עם הסביבה,
בן-אריה. פרשה נשכ
ח ת עלולה להטריד
אותך, לביאה, בצורת
מיבתב, מיס מך או רכילות המגיעה מהר-
חוב. אי״אפשר להימנע מזה ובן אין להת עלם
מזה: אבל, מאידך גיסא, מסובן
שקולה מדיבת- היי להגיב בזעם.
לצאת ביחידות.
תרבי

סוג 11

עכשיו הזמן להקדיש את כל תשומת־ליבך
ואת כל מאמציך לעבודה. אם לא — אתה
עלול גס להפסיד אותה
לגמרי. סוף השבוע,
ובייחוד יום ה׳ מבי*ז׳ל!׳
אים
את התוכנית ה גדולה
שלך לנקודת״
השיא. מאז ואילך שוב
לא תוכל לשנות דבר,
ולכן מוטב שתתכנן הכל
בקפידה. אם את
מנהלת רומן עם גבר
נשוי, הפסיקי אותו.

במדינה

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ההזדמ__
נות
להוכיח את עליו־התלהבותכם
נותכס.
תשרה
השבוע אווירה
של התלהבות• על אלה
הסובבים אותכס. כדאי
להזכיר שהשנה היא
שנה טובה לבני מזל
דלי החושבים להינשא.
לכן, מוטב אולי להזשהשנה לפני דרז
תגיע
בקרוב לסיומה.

פלירט לא-מחייב, או רומן א הב ה בי ם
קצר ומרגש, צפוי לך, בת דגים, ל קר א ת
סוף השבוע, או בתחיל
ת השבוע הבא. השותף
לפלירט או לרו מן
י הי ה גבר אשר
ראית בו עד בה רק
ידיד ותו-לא, ואשר
ב תקופ ת ליבלוב־האה-
בה שלכם נידמה י חי ה
לך בי זהו האביר״על-
19 בפברואר ־
הסו ס -הלבן לו א ת
20במרס
ממ תינ ה בל השנים.
— אין חדש. ההצעה
בשטח העס קי ם
משונה, אך הפרטים
שקיבלת היא
הכלולים בה ה ם נבונים ומדוייקים.

1נין1

ופושט פרצופים ודמויות בקצב של או פורטוניסט
מקצועי. בין שאר הצורות ש־הלבד
מעניק לו: נזירה, כומר, פרעה,
נפוליאון, קרדינל, סקוטי, שומר־ארמון-
אנגלי וביליון דמויות אחרות.
רק שגלר המובס לא יקום עכשיו, יכניס
איזה קונטרה קוסמית לכובע־הכשפים ו יגמור
גם עם הענף הזה.
פשעים מוו ת בין העצים
השומר ביער בן־גוריון, הסמוך לדי מונה,
ג׳דעה סאלם טאלמאן, היה רגיל
כבר לגמלים שמצאו דרכם אל נטיעות
היער והיו משחיתים בם כל שתיל טוב.
כך היה אף ביומו האחרון של חודש מאי
, 1970 כשבטרם שחר הבחין השומר הבדווי
במיספר גמלים מיטיבים את ליבם בעצים.
טאלמאן שניחש כי מוצאם של הגמלים
הוא משבט אבו־רקייק השכן, עשה את
מה שעשה כבר עשרות פעמים קודם לכן.
הוא תפש את הגמלים אחד אחד וקשר
אותם היטב מאחורי ביקתתו שביער. ה שומר
הוותיק ידע כי לא יחלוף זמן רב
ובעלי ספינות־המדבר יבואו דחופים לקבץ
את הצי האבוד.
״הפעם,״ החליט טאלמאן ,״זה לא ילך
להם כל כד קל כמו תמיד.״
מכות רצח. בצהרי אותו יום, וטאל-
מאן יושב בפתח ביקתתו ומתנמנם, הו פיעו
שני נציגים מוכרים של שבט אבו־רקייק,
בעלי הגמלים .״את הגמלים של נו,״
פקדו בקשיחות על השומר. אך לא
טאלמאן הוא הטיפוס שנימת דיבור זו או
אחרת תשפיע עליו .״הגמלים נשארים
פה,״ הודיע במנוחת נפש לעלי ג׳ומעה
( )23 ולאחמיד סולימאן 22״הם נש ארים
עד שאני מדווח על כל העניין ל־שילטונות.
נמאס לי מהחיות שלכם.״
סאלם טאלמאן היה אמנם שומר וג׳דע,
והשמועה הסביבתית אמרה כי לא פחד
מימיו מאיש׳ אך לשני הבדווים הצעירים
היו בידיהם נבוטים כבדים. כשהחלו הנבו־טים
והבעיטות לנחות על ראשו וכל
אברי גופו של השומר, הלכה התנגדותו
לשיחרור הגמלים ונעלמה עם הכרתו.
בעוד טאלמאן שוכב רצוץ־עצמות ו־נתוץ־גולגולת,
מיהרו עלי ג׳ומעה ואחמיד

אילון כקוסם
— ושניהם נפלו
לעומת זאת כי טאלמאן, השומר, קיבל
את פניהם בבואם לבקש את הגמלים ב-
שברייה שלופה .״הוא התנפל על עלי
והיה הורג אותו,״ סיפר. לדבריו נועדו
מכות־המוות שהספיג בשומר לחלץ את
חברו הטוב מן הסכין השלופה.
עד כאן נראה היה כי השופטים מתייח סים
אל השניים באמון דל ביותר. מי
שהכניס נימה משכנעת לעדות הנאשמים
היה עורך־דינם, חיים קאזיס. לדבריו, או תם
הוכיח בעזרת מסמכים ותעודות, היד,
השומר המנוח דמות ידועה באלימותה.
הוא גרם בימי חייו למותם של מספר
אנשים בשל דמו החם. העניינים הגיעו
לכך שמישפחתו נידתה אותו בגלל הת פרצויותיו
הרצחניות.
העירעור שהצליח. נידוי של בן
מישפחה בקרב הבדווים הינו מעשה נדיר
מאוד. תכליתית קובע נידוי זה כי מצידה
של משפחת המנודה דמו חופשי לכל
דורש, ואין איש ממקורביו עתיד לנקום
את דמו השפוך.
בקרב אנשים שמצוות גאולת־הדם מקו דשת
אצלם לפחות כמו קיומו של אללה
ומוחמד הנביא, אומר ביטול המצווה כי
השומר המנוח היה באמת טיפוס עשיר
מעללים. ביטול מצוות הגאולה נעשה ב מעמד
נכבדי השבט והוא צעד מקביל ב חריפותו
לתופעת החרם בעולם היהודי.
למרות שבגזר־הדין התייחסו השופטים
בביודהדין המחוזי לטיעון הנידוי, גזרו
על אימרג עלי ג׳ומעה שמונה שנות מאסר
ועל אחמיד סולימאן שש שנות מאסר.
מי שכן הוכיח התחשבות באופיו של
השומר ההרוג היה בית־המשפט העליון,
לו הגיש עורר״הדין של השניים עירעור
על גזר־הדין המחוזי. הצעירים אמנם לא
זוכו כפי שביקש סניגורם, אך בית־המש־פט
העליון הפחית שנה מעונשו של עלי
ג׳ומעה ואילו את שש השנים שגזרו על
סולימאן צימצם לשנת מאסר אחת בלבד.
העול ם הזה 1805

מתחתן? !
הנפוץ שטח, התפרסמה שמועה על כך.
אז אני רק אמסור לכם דברים בשם אומרם.
ואם הוא לא יתחתן אחר כך, אל
תבואו אלי בטענות, כן?
או אני מצטטת :״השמועה האחרונה
היא ששר הבטחון הישראלי,
( ,)56 עומד להתחתן מחדש. בחירת ליבו
, -החל רכינוביץ, אהובתו מזה
17 שנים.

משה דיין

״דיין התגרש לפני ארבעה חודשים מאשתו
רות, לה נישא לפני 36 שנים.
אחרי גירושיו, התלקחה בישראל מחלוקת
פוליטית — פנימית — כאשר מאהבת נוספת,
צעירה בשם אלישבע צ׳יזס, הא שימה
אותו כי הפר הבטחת ניישואין שנתן

ורחל
לא יודעת, רק הוא עצמו בטח יודע,
כל מה שאני יודעת, זה שבעיתון הגרמני

״אלישבע, בתו של ערבי, היתה פעמים
רבות במצבים בהם יכלה להאזין, בימי
הרומן שלה עם דיין, לשיחות סודיות של
שר־הבטחון בענייני מדינה.״
אז זהו. מה שקניתי, מכרתי לכס. ית חתן
— טוב. לא יתחתן — גם כן טוב.

למשפחה בלבד
בשקט, בנוכחות כעשרה בני משפחה בלבד, התחתן, בבוקר ערב החג, ביום
השלישי שעבר, סופר הארץ יואל מרקוס עם לאה לחוביץ, אלמנה מזה שלוש
וחצי שנים ואם לשני ילדים, בני 13 וחמש וחצי. ברבנות הטקס
היה קצר ולעניין,
ואחריו יצאו החתן
בן הארבעים פלוס,
ואשתו החדשה בת
ה־ ,33 אל ביתה של
הכלה, שם חגגה
המשפחה את האי רוע.
לאחר
שהתאל מנה
מבעלה הרא שון,
הפך גיסה של
איש־העס־לאה,
קים
נחמיה לחו־ביץ,
יחד עם אש תו
יונה, לאפוט רופוסים
הלא־רש־מיים
של לאה,
הפכו אותה לחלק
ממשפחתם, עזרו ל ילדיה
גדל

כאילו היו שלהם.

לאה לחוכיץ וכנה
כל ה סנדלרי ם הו ל כי ם יחפי ם ו היה זה
רק טבעי, כנר א ה,
לו ג הנודע לא ה צ לי חהל היכנ ס להריון,
גם ל א חר שנתיים נישואין. לא ה צלי ח ה,
אני או מר ת, כי הבדיקו ת הו כי חו ש־הבעייה
היא אצלה, לא אצל בעלה.

שבתו של הגינקו
!והיה
זה רק טבעי כמובן, שהגינקולוג
הנודע שלח אתב תו, לטיפול, כאשר
התברר שיש ק שיים, לגינקולוג נודע
אחר — ידיד טוב שלו.
הידיד ה טוב שמח לעזור, וסירב אפי לו
לקבל תשלום עבור ה טי פול בב ת ידי דו.
וזה, למרות שהטיפול !היה ממושך,
נמשך למעלה מחצי שנה.
חצי שנה זה זמן ארוך ,׳והבת ה מ טו פלת,
שהגיעה לדירתו של ידיד אבייה,
שם הי ת ה גם ה ק ליני ק ה הפרטי ת שלו,
אתת לשבוע — פגשה שם, עם הז מן,
א ת בנו, שהשתחרר בדיוק אז מצה״ל.
פגשה פעם, פגשה פעמיים, וההמ שך

כאשר הגיע בנה
למצ לאה של וות,
היה זה דודו,
נחמיה, שהעלה או תו
לתורה.
עתה, הכנים את
גיסתו מתחת לחו־פה.

תפ ת ח בדרך הטבע. השניים התאה בו.
העלמה, שהיתה מבוגרת מהעל ם בשלוש
שנים, הסתחררה ממנו לגמרי, עז בה
א ת בעלה, עברה לגוד עם בנו של
הדוק טור שלה.
לדוק טור עצמו היה העניין לא נעים,

כי הוא הרגיש א ת עצמו אשם בכל ה עסק.
מצד שני, ימה הו א יכול הי ה לע שו
תו זאת בדיוק הי ת ה גם העמדה של
ידידו, אביה של הנערה. ככל שהוא הצטער
על העניין, הוא הכיר בכך שהדברים
האלה קו רי ם.
ומא חר שה שמחות קו רו ת תמיד בי חד,
ה תוו ספה לעניין שימחה נו ספת: הנערה,
בלי לשים לב שהנסיבות החיצוניות הש תנו,
המשיכה בטיפול .׳ואכן, הטיפול הצליח
— והנערה הצלי ח ה, במזל־טוב, להי כנס
להריון.
הצרה הי ת ה רק, שזה קר ה לה מ א הוב
ה, לא מבעליה.

כאשר ה ת קב ל ה שחקן מישה נתן
לק א מרי, לפני כשנה וחצי, ה חלי ט ש המאורע
מחייב שינוי תדמי ת.
עד אז, הי ה מישה יהודי סולידי, כמו
כל החבר׳ה ה טובי ם שעלו ארצה בעשור
האחרון. עם אשה י הודייה טוב ה בבית,
המבשלת מ אכלי ם י הודיים מסור תיי ם,
מדברת רק אידיש, וכל זה.
כל זה הי ה טוב למדי למישה כל
עוד הוא שיחק ב תיא טרון האידי, ואפילו
כשניהל א ת ההופעות במועדון ה תי א ט רון.
אול ם כ שהתקבל לק א מרי, התבק ש
שינוי, לדעתו.
הלך מישה ושינה: עזב א ת הבית הישן
והא שה הישנה, עבר לדירה חדשה, ול ק ח
ידידה חדשה — הרקדני ת נורית כהן,
ה מ חליפ ה כיום א ת גאולה נוני בהצגת
אמי הגנרלית. בקיצור, נהיה מודרני.
עד כאן, לא היו בעיות. האשה הישנה,
ליזה, הסתכלה עליו כעל משוגע — להשת
טו ת בגילו שלוי יהודי סולידי כמוהו י
אבל מהז משכה בכתפיה, ו הני ח ה שזה
יעבור לו.
היא ה ת חי להל היו ת מודאגת כאשר
מישה החל מבקש גט. זה כבר משהו
רציני. מהפת או ם שיהודי יבקש גט
מא שתו ז מי שמע על דבר כזה 1
מישה ה חלי ט לנ סו ת בכוח, פנה ל-
בית־המ שפט. בפני השופט, העלה טיעון
מקורי ביותר: שבעצם הוא כלל לא
נשוי לאשתו, שני שואיהם לא היו נישו אים,
שהוא אכל חזיר אצלה, ומה לא.
האשה, לעומת זאת, הצהירה ברו-

ובעלה יואל מרקוס

נורית בהן
רות, באידיש שאינה מ שתמעת לשתי
פנים, שהיא אינה מ תכוונ תלתת גט.
ובכלל, הוסיפ ה, הוא מזניח או תי. מ ה
הפלא, א חרי שנה וחצי שהוא חי עם
א הוב תו י
בסיכום, ה חלי ט השופט שמישה ישלם
לאשתו 400ל״י לחודש מזונות, וגט
יקבל מ מנ ה — כשיתחשק להלתת לו.

— בעולם אחר. בריד תן דרו מ ה, ה הלך,
קפוץ וגש לקיבוץ קדמה, גדוש ההיפים.
שם, תוכל למצוא א ת אורנ ה.
וא ם היי ת רואה עם מי, לא היי ת
מאמין ל מר א ה עיניך: ח בו קהבאהבה
גדולה עם אברך חבוש ביפה, מ מי טב אנ-
שי-שלומנו.
ובפעם ה א חרונ ה שמישהו שאל או ת ה
מה היא עושה ב מ קו ם כזה — על הבן-
זוג לא העיז איש לשאול — ענתה אורנה,
ושומעיה נשבעים בנ קי ט ת חפץ שלא
עלה על פניה אף בדל חיוך :
״מה אני עושה זמהזאת או מר ת 1
תורה, עבודה, וגמילות ח סדי ם.״
אמן כן יהי רצון.
רק אל תחשבו, אגב, שאורנה היא
היחידה שעוסקת בדברים כ אל ה. גם
בעלה ה קו ד ם לא טומן ידו בצלחת.
כלומר, בק שר לתורה וגמילות ח ס די ם,
אינני ב טו ח ה בל־בך. אבל בקשר לעבו דה
— הוא בהחלטבסדר: ביו ם השישי
שעבר, נולדה לו ולא שתו החדשה דפנה
בת בשם יסמין.
כן. עוד בת. זמר או לא זמר 1

ושבו בנות וגבולו
לא התפלאתם בזמן האחרון לאן נעלמה
אורנה בנאי, אשתו הראשונה
וגרושתו של הגשש גברי בנאי 1בייחוד
אחרי הרעש הנוראי שהקימ ההמלחמה
שהתחוללה ביני ה ם, על הזכו ת לגדל א ת
הילד י
במלחמה, א ם כן, ניצח גברי. ל א חר
כל המ שפטים והס קנ ד לי ם, נפסק שהוא
זה שיגדל א ת הילד.
אז הוא קיבל א ת הילד, ואורנה, ש הוא
שמה בין היתר, ב מ הלך המלחמה,
ב ה חז ק ת חשיש, נעלמה.
לא לגמרי, ולא לנצח. היא חזרה וצצה

והבדיחה העצובה, בסופו של דבר, נפל
ה על הדוק טור: אחרי שעמל חצי שנה
כדי שהצעירה תצליח להרות, הוא יצ טרך
לעשות לה הפלה.

אורנה כנאי

לשווא ניסתה
המועצה המקומית
בקוית־אונו למנוע
שתיטה 11
ץ״ ישהו השתדל מאד כדי שמנהג
)4עתיק יומין, שחזר על עצמו עשרות
שנים בקרב עדות־המזרח בארץ, יפסק
בדיוק השנה. יוצאי תימן, עדן וצפון-
אפריקה רגילים עוד מבית אבא בגולה
לשחוט בחצרם מדי פסח בפסח כבש אותו
ייעדו לקורבן. זהו קורבן־הפסח עליו צוו
אבותינו מאז צאתם את ארץ מצריים.

\ 1 71ך ע מוס לגזיאל שקנה כבש ל-
. 1 1 x 1 1קורבן־הפסח ונאלץ להר חי ק
עד גני״תקווה בדי למצוא שוחט לקורבן.

״ 22 שנה, שנה־שנה, אני קונה כבש
חודש לפני פסח, ומביא אלי את השוחט
הביתה בערב־פסח 22 .שנה. השנה פתאום
הם החליטו במועצה שאני לא ישחט
בבית.״ עמוס, ראש משפחת לגזיאל ה־עניפה,
רותח מכעס. בחצרו שבשכונת
ישמח־משה בקיראון, קשור כבש לקורבן.
אך דף בצבע ירוק שחולק יום קודם בין
הבתים אשר בחצרותיהם נקשרו כבשים,
מעמיד את שחיטת הקורבן בספק גדול.

הכבש פועה
ו ה תינו ק צוחק
^ דף נכתב כי בהתאם לחוקי המדינה
1אין לשחוט כבשים באופן פרטי. על ה כבש
להיות מובא לבית־המטבחיים הקרוב,
שם יישחט. מהו שהביא להתעוררות הפת אומית
בשמירת חוקי־השחיטהז
״זה ראש מועצה חדש,״ מנסה האם,
ניצה לגזיאל, להבין ,״הוא רוצה להראות
שהוא בסדר, אז הוא מוצא חוקים מתחת
לאדמה.״ נראה כי הסבר זה תמים מדי.
החוקים עליהם הסתמכה מועצת קריית־אונו
קבועים ועומדים זה מכבר. אלא שב שנים
האחרונות חלה התעוררות ציבו־

71ך מ
1 1 .1 1 1
לשים א ן
ציא א ת

רחל כחלון בעת לישת בצק
למצה השמורה. א ת הבצק
ורק ביד ימין. אשור להו היד
מ תוך הבצק אף לרגע.

* 1 ?1מ ניצה לגזיאל ובידה מצה שמו 1!
11 רה שנאפתה זה עתה. א ת
הקמח קונ האמא לגזיאל בבית־חרושת.

אלי כחלון בן השנתיים, נכדם של

ע מוס וניצה לגזיאל, מ תרפק על כבש

הקורבן. הכבש ניקנ ה כחודש לפני הפסח, ובני הבית מ אכילי ם ומ שקים או תו
בידיהם ממש. ל ק טני ם שבמשפחה הופך הקורבן המיועד ל שחיטה, לחיית־שעשועים.

ה־ 20 של הגברת לגזיאל .״לא הרבה,״
עונה האם ,״אבל העסק הזה עם השוחט
הורם לי את כל הסידורים.״ בכמה מילים
קשות היא מכניסה את בתה ואת בעלה
אשר בסוד איסור השחיטה.
אלי, התינוק בן השנתיים, מתרפק בינ תיים
על הכבש. זה פועה והתינוק צוחק

הבצק עושים רק בצד ימין. אסור בכלל לנ גוע
ביד שמאל. ואסור להוציא את היד
מהבצק כל הזמן שעושים אותו. כל הזמן
היד בפנים.״
הכבש מתקרב לאשה, מושך את
החוט הארוך עד סופו ופועה בקול
דק. ניצה לגזיאל קוטפת כמה עשבים

חוובן פסח במחתרת רית של אנשים אשר מנהג הקורבן רחוק
מליבם והבנתם וכל מה שהם רואים בטקס
הוא שחיטת בעל־החיים לעיני כל המש פחה.
אלה קיבלו לאחרונה גיבוי מווטרי-
נרים ממשלתיים שונים שכמה מהם אף
כתבו למערכות העיתונים והתריעו על
הסכנות לבריאות ואי־החוקיות שבשחיטה
פרטית.
השעה היא חמש לפנות ערב, והשוחט
עדיין לא בא .״אני הולך אצלו,״ מו דיע
עמום לגזיאל בהחלטה פתאומית ,״מה
שלא יהיה, אני מביא אותו.״ הוא נכנס
לטנדר הישן עימו חזר לפני זמן קצר
מעבודתו ונוסע להביא את השוחט.
הטנדר עוד לא נעלם וליד הבית נעצר
בחריקה קטנוע. נער כבן 17 יורד ממנו
במרוצה וצועק לתוך החצר :״מה זה עוד
לא שחטו את הכבש?״ ״זה הבן שלי
נסים,״ אומרת ניצה לגזיאל ,״לא, השו חט
עוד לא בא,״ היא עונה לו בקריאה.
זוג צעיר נכנס לחצר ועימו מדדה תי נוק
.״שלום אמא, עוד הרבה עבודה
נשאר?״ שואלת רחל כחלון, בתה בת

בחדווה .״בואי ננסה בינתיים לפחות את
התנור,״ אומרת האם לבתה .״זה תנור
בדיוק כמו של אבותינו,״ היא מסבירה,
״לקחנו אדמה עם מיים וקש ועירבבנו
הכל ועשינו באש ויש לנו תנור כמו ש צריך.
כן כן, בדיוק, תנור מטיט.״
הבת רחל יוצאת מן המטבח ובידה
קערה מלאה בקמח .״זה לא סתם קמח,״
היא אומרת ,״את הקמח הזה אמא קונה
בבית־חרושת מיוחד בשביל פסח. זה ב-
בני־ברק ולא לכל אחד מוכרים אותו, רק
לאלה שיודעים את כל המנהגים בדיוק.״

//א ס ור להוציא
א ת היד!״
ך 0כי רחל, תביאי מאחורי הארון ש ״
/במטבח את המים שלנו. מים של נו,״
מסבירה האם ,״זה מים שהבאנו יום
קודם ושמרנו בתוך הבית שלא יבוא עליהם
שמש. את המים האלה שמים בקמח ואת

ירוקים שהגשמים האחרונים מילאו אותם
עסיס ומושיטה לו. הכבש שולח החוצה
לשון ארוכה אדומה ולוכך את העשב
כשהוא מניע את ליסתו התחתונה ימינה
ושמאלה עם הלעיסה.
״זה כבש צעיר, כבש טוב,״ מלטפת
מזל לגזיאל בת ה־ 13 את החייה הצמרית,
״רק בן 6חודשים.״ רוב צמרו של הכבש
לבן. רק על ראשו ומעל טלפיו צמר חום.
ארבעת הכתמים מעל הטלפיים נראים כמו
גרביים חומות.
אמא לגזיאל נוטלת מן העיסה ביד ימין
ומורחת את הבצק בצידו הפנימי של ה תנור.
האש הבוערת בתחתית התנור משנה
את צבעו של הבצק במהירות. תחילה הוא
פולט את לחות המים ומקבל גוון שקוף
ולפתע, כמעט בבת אחת הוא מתחיל
להעלות בועות ולהשחים.
״הו, הנה אבא בא,״ קוראת זיווה בת
ה־ 10 ורצה לקראת הטנדר. עמום לגזיאל
יורד לבד. אין עימו איש .״נו, איפה ה־שוחט?״
יוצא לקראתו אשר כחלון, בעלה
של רחל .״אין, לא מוכן לבוא. פוחד.

אומר שנותנים קנס של 600 לירות למי
שישחט בחצרות. אפילו לבית־סוהר יכולים
לשלוח.״
משתררת דומייה מעיקה .״קחו תאכלו
בינתיים מצות, אולי תבוא לכם מזה איזה
מחשבה טובה,״ מושיטה ניצה לגזיאל
מין פיתה שחומה, לוהטת עדיין. זד, טעם.
לא כטעמה של מצת האבק מבית־החרו־שת.
עכשיו ברור איד בני ישראל החזיקו
מעמד שבוע שלם במדבר.

״ אחד שוחטים,
אחד נשאר״
ן• סיס, הבן, בעל הקטנוע, יוצא מהבית
*•ורוכס את מכנסיו. שערותיו הארוכות
לחות עדיין מהרחצה. הוא בוצע מן המצה
החמה ולועס בהנאה .״אבא אתה יודע
מה,״ הוא אומר ,״בוא ניסע לגני־תקווה.
אני מכיר שמה מורי אחד תימני, הוא

כולם־כולם, מכינים כבש לשחיטה, בערב־חג
הרבי עובר מחצר לחצר ושוחט. גומר
אחד, אצל השני כבר מחכים לו. לפעמים
עד 12 בלילה. מי יכול להגיד שמה אל
תשחטו? האנשים יאכלו אותו חי. זה
מסורת, זה דת. הסבא של הסבא שלהם
עשה ככה וככה הם למדו מילדות, אז
עכשיו יפסיקו בגלל איזה חוקים של
בריאות?״
״לא קטן קצת הכבש?״ שואלת ניצה
לגזיאל את חתנה .״הכי טובים זה ה קטנים,״
עונה אשר כחלון .״טובים, טובים
אבל הוא צריך להספיק ל־ 37 אנשים על
יד השולחן. בסדר. מה אני יגיד לאלה
שלא ישאר להם? הכי קטנים הכי טובים?״
מזל מחבקת את הכבש ומלטפת את
אוזניו .״איזה מתוק. חבל עליו. יש לי
חברה,״ היא מספרת ,״שאבא שלה קונה
לה כל פסח כבש שנשאר עד שנה הבאה
במקום הכבש ששוחטים. אחד שוחטים
ואחד תמיד נשאר לה שתשחק איתו.״

עמוס, בנו ושכנו אוחזים בכבש ומש-
כיבים אותו לקרקע. עמום קושר את רגליו,
מורי נסים חותך במספריים את הצמר
שעל צוואר הכבש, חיתוך אחד במאכלת
השוחט החדה והדם ניתז בפרץ שחור
אדום וזורם במורד החצר אל העשבים
הירוקים.
מעתה ואילך עובד מורי נסים לבד.
הוא פושט את העור. מתחיל ברגל אחו רית
ונע במהירות כלפי הגוף. ליד השוק
הוא נועץ מקל דק מתחת לעור ונושף
בפיו לתוך הרווח כדי להרחיק את העור
מן הבשר, ולהקל על ההפשטה.
״תביאו עראק וכוסות,״ אומר עמום ל אשתו,
כשהוא יושב ומביט במלאכת הרב.
עד שהעראק מגיע העור מופשט. מורי
נסים הזקן הוא בן ,70 רב מוסמך מגיל
. 12 הוא שומע בקושי וכמעט שאינו מדבר.
״בואו נעזור לו קצת,״ אומר נסים בנו
של עמוס ,״נתלה את הכבש שיהיה לו
יותר קל לפתוח אותו.״

״רק שלא יעשה
חור עם הסכין״
** ובאים חבל ואנקול ונסים הצעיר נת-
^• 1לה עליהם בידיו לבדוק אם ישאו ב משקל
הכבש. תולים. הרבי מוריד תחילה
את הזרוע הימנית ומושיט אותה לאשה. זהו
החלק החשוב, זוהי הזרוע שתיצלה ותנוח
על שולחן־הסדר כזכר לקורבן הפסח.
מגיע תורם של האברים הפנימיים. אחד
לאחד הם מוצאים. מן הכליות אל הלב
בדרך אל החשוב מכולם: הריאות. ב ריאות
ייקבע אם הכבש כשר או פסול
למאכל. אם יתנפחו הריאות היטב ולא
יפלט מהן האוויר, סימן כי הכבש בריא
וטוב.
הנה הסרעפת והנה הריאות. הערות
חרישיות עולות מן הצופים .״לפי הצבע
הריאות מאה אחוז.״ ״בטח, בטח, ראו

השוחט

מורי ארי ה נ סי ם בן
ה־ 70 מגני״הקווה, שהוס
מך כ מל מד ו שוחט ב תימן בגיל .12

על הכבש שהוא בריא כמו שור.״ מורי
נסים שולף את הריאות .״רק שלא יעשה
חור עם הסכין שלו, הוא בקושי רואה,״
משמיע מישהו בחרדה מבודחת.
הרבי הזקן נושף לתוך הקנה והריאות
מתנפחות וגדלות, מתנפחות וגדלות, ו צבען
וורוד, חי ויפה.
״לחיים !״ מורמות כוסות העראק ,״חג
שמח, פסח כשר!״

הכבש מו טל על ריצפת החצר

1ר \ 1ררייי
שניות ספורו תלאחר שמאכלת
111/

השוחט שיסעה א ת צווארו. הילדים מלאי העליצות שבתמונה ה ם בני מ שפחת לגזיאל
ושכניהם שבאו ל חזו ת ב שחיטה. או ת ם ידיים שאוחזות בכבש המפרפר, ה אכילו הו.

בטח גם שוחט. זה, לא מפחד מכלום.
בוא נביא אותו שישחט את הכבש.״
מתחבטים. כדאי לנסוע עד גני-
תקווה בשביל רבי שהוא אולי גם
שוחט? ״תיסע, תיסע,״ מתערב אריה, שכן
בן העדה התימנית ,״בתימן כל רבי הוא
גם שוחט וגם מוהל וגם מלמד, הכל. תיסע.
אם הוא מורי אז הוא גם שוחט.״ עמום
לגזיאל ובנו עולים לטנדר ונוסעים לגני-
תקווה.
״אוי ואבוי אם לא יצליחו להביא שו חט,״
אומר אשר, בעלה של הבת רחל.
״זה בשביל ההורים יהיה סימן שחור. כל
מה שלא ילך טוב במשך כל השנה, כל
הצרות וכל הרעות יגידו: זה בגלל שלא
שחטנו כבש הפסח הזה.
״אני יודע איך זה,״ הוא מוסיף ,״אצל
האבא שלי, שגר במושב זיתן, זה אותו
דבר. אבל מה, במושב זה משהו אחר.
יש להם את הרבי שלהם וכל המשפחות,

אשר מסתכל בה וצוחק .״גם את
תעשי קורבן־פסח כשתהיי גדולה?״
הוא שואל אותה .״מה פתאום, בשביל
מה?״ עונה הילדה .״הנה,״ אומר אשר,
״בשבילה זה כבר היסטוריה. אז למה
צריך לקחת את זה מהזקנים? בין כה
וכה המינהג הזה ימות עוד מעט לבד.
כל־כך הרבה שנים נתנו לו לחיות ב שקט,
עכשיו נזכרו להרוג אותו?״
רחל כחלון הבת הבכירה קוראת מתוך
הבית :״אמא, בואי תשימי לי חינה.״
״זה לכבוד החג,״ מסבירה האם ומחייכת.
״גם אני, גם אני,״ קופצת זיווה בת ה־. 10
״עוד לא, תגדלי קצת,״ צוחקת ניצה
לגזיאל.
״אבא בא עם השוחט,״ נשמעת קריאתה
של מזל מקצה החצר. ואכן עמוס לגזיאל
יוצא מן הטנדר ועימו תימני זקן ארוך
פאות .״זה מורי אריה נסים,״ הוא מודיע
בשימחה נרגשת ״הוא ישחט לנו את
הכבש.״

בערב תדו

זהו כל שנותר מן ה חיי ה הצמרית שקיפצה
בחצר הבי ת שעה קצרה קוד ם לכן. ה שוחט
מריק א ת קרבי-הכב ש בדרכו לאבר שיקבע א ת כשרותו ה סופי ת של הקורבן —
הריאות. א ם בשעת ניפוח הריאות — בפי הזקן לא יפלט אוויר — כשר הכבש.

7* 39