גליון 1806 מתאריך 11 באפריל 1972

הסיפור שמא חנרי הגילויים הסנסציוניים של
מפקד הריגול הישראלי במצריים

השדווו׳

אברי אל-עד
מפקד ״העסק הביש״

הוא ביקש מכיתה של תלמידים ותלמידות לתאר
את ״דמותו האופיינית של הצבר״ .כשאסף את ה חיבורים,
מצא תיאור אחיד. הצבר האופני, כך כתבו כל התלמידים,
הוא גבה־קומה, ויש לו עיניים כחולות ושיער בלונדי.
הפסיכולוג ביקש את כל התלמידים ילידי־הארץ לקום. בו במקום
ערך סקר. נסתבר שכמעט כל הצברים באותה כיתה היו בעלי קומה
ממוצעת, עיניים חומות ושיער כהה.
מה ביקש הפסיכולוג להוכיח בניסוי זה? כשנוצר דפוס מחשבתי
חכלשהו, אפילו מראה־עיניים אינו משנה אותו.
ככה זח, פסיכולוגיה.

תי א ט רון
,,אורות
הב מ ה״
מציג :

המלאך בישואל!
כוכב ה ט לוויזי ה רוג׳ר מור, הידו ע כ סיי מון
טמפלר ב סד ר ת ״ המלאך ״ יופי ע אי שי ת
בראיון בלעדי ב אי רוע הבידור המר כזי
לקראת יו םהעצמ או ת

תו כני ת ע שירה ו מגוונ ת
בהשתת פו ת א מני הצמרת של י שראל

אילו
ו אילני ת *
* ששי ק שת *
* שלמה ארצי
* שלישית
אדלר
ת ל־ א בי ב
היכל ה ס פו ר ט
״יד א לי הו ״

מוצ״ ש 15.4.72
שעה 9.00

עדנה לב הפרברים בועז שרעבי
להקת
ה מ חו ל

של עי רי ת

ירו שלים
בניני ה או מ ה
יו ם א׳ 16.4.72
שעה 9.00

כ ר טי סי ם :
כ ר טי סי ם :
משרד ״ ל אן ״
משרד כ הנ א
ויתר המשר די ם
וי תרהמש רדי ם
הפקה: מ רי ם עציוני
י ח סי ציבור: מי רי זכרוני

שערי גליון 1805

^ הרכבו של גליון
כשבוע שעבר עשה אחד מחברי־המערכת תרגיל דומה.
הוא ישב בחברת כמה ידידים, שתקפו את העיתון. בין השאר טענו
שהעולם הזה מקדיש כימעט את כל עמודיו לעניינים קלים ובלתי־חשו־בים,
ואין בו חומר פוליטי וציבורי מלבד הנדון והדיווח על הכנסת.
נצטיירה תמונה של המערכת המנגנת על כינור, בשעה שרומא בוערת.
חברנו ראה קודם לכן את גליון העולם הזה בתיקו של המתלונן
הקיצוני ביותר. הוא ביקש ממנו להוציא את הגליון, הניח אותו על
השולחן, והציע: הבה ננתח את הרכבו של הגליון, ונראה כמה עמודים
מוקדשים לחומר מדיני וציבורי, וכמה לחומר בידורי קל.
תוצאות הניתוח הדהימו את כל הנוכחים — למרות שכולם קוראים
ותיקים של העיתון. למרות הוותק, לא ערכו מעולם ספירה מדוייקת כזאת.
ובכן, אותו גליון 1805 שהיה גליון רגיל פחות או יותר, הכיל
40 עמודים, מהם שיבעה עמודי מודעות מיסחריות (אחוז יותר קטן
מאשר בכל עיתון גדול אחר בארץ) .שאר 33 העמודים מתחלקים כלהלן :

תן סיכוי לשלום. אמור לא להתנחלות בשטחים
אנומ תנגדי ם ל מדיניו ת של קביע ת עובדות בשט חי ם
ה מו חז קי ם, ה קו בע ת עובדה אחת נחרצת: המ שך מצב
המלחמהוס תי מ ת הגולל על סיכויי ה שלום.
אנו קו ר אי ם לממ שלת-י שראל להפ סי ק כל פעולה
שאין בה כיבוד של הע םהפלס טיני ה חי בארץ־ישראל. אנו
רואי ם ב מדיניו תהה תנ ח לו ת מע שה שהוא בל תי -מו סרי
בי סודו ב היו תו חד-צדדי ל חלו טין, שכן א ם מו תר לי הו די ם
ל ה תנ ח ל מעבר ל״ קו הי רו ק״ בכו ח ה של ההבטחהל אבו ת
ה או מ ה, יש לאפשר לערביי ה״ ש ט חי ם ״ ל ה תנ ח ל ביפו, פתח-
ת קווה, טבריה ו מ בו או ת בי ת״ר מכו ח זי קתםה הי ס טו רי ת
והד תי ת לארץ־ישראל כולה. ה תנ ח לו ת פירושה — סי פו ח.
אנו רואי ם מדיניו תזאת לא רק כ בל תי -מו סרי ת
ובל תי-ד מוק רטי ת, אלאאםכ מנוגד ת לכל הגיון מדיני, שכן
הי א מ טי להספקבא מינו תהצה רו תי ה של הממשלהה טו ענ ת
כי פניה למשא-ו מ תן ללא כל תנ אי ם־ מו ק ד מי ם, ובכך מע מי דה
ב ספק ח מור בפני העול ם כולו א ת כנו ת רצונה בשלום.
אנו רו אי ם ב חו מרהאת העובדה כי הון עתק מושקע
בהרפתקה מדיני ת מעין זאת, הון שאיננו יכול ״ ל ה תפנות״
עבור פתרון ב עיו תי ה ה פני מיו ת הבוערות של ה מ דינ ה
כשיכון, סעד, חינוך וכר.

אנו רו אי ם בכי בו ד ז כויו תהעםהפלס טיני ו ע מי
ה איזו ר כו ל ם חו ב ה מו ס רי תרא שונ הבמעלה של
מדינ ת־ישראל, וב שלו ם -אתהע רו ב ה הי חי ד ה
ל קיו מ ה של מ דינ תנו ל או רךז מן.
צעיר, צעירה י
א ם הינד מז דהה עם תוכן כרוז זה, כתוב אלינו לת. ד.
, 136 תל-אביב. בקרוב י ת קיי ם כנס פעילים ו או ה די ם.

נוער העולם הזה — כוח חדש

חומר פוליטי או ציבורי :

השער הקידמי (תוכנית דיין) — 1עמוד.
איגרת העורך — 1עמוד.
דף תשקיף — 1עמוד.
מדור מיכתבים (שהכיל 12 מיכתבים של קוראים, מהם 10 על נוש אים
ציבוריים) — 1עמוד.
הנדון — 1עמוד.
תוכנית דיין — 1.5עמוד.
הנהלת חשבונות (כולה על נושאים ציבוריים) — 1עמוד.
״קריעות־ביניים״ — 2עמודים.
מסע אל התייל — 2.5עמודים.
במדינה (תת־מדורים ״העם״ ,״מיפלגות״ וכר) — חצי עמוד.
בסד־הכל 12 :וחצי עמודים.

• חומר של מידע כללי :

מדור אנשים — 1עמוד.
מדור תמרורים — רבע עמוד.
ביקורת ספרים, תקליטים, מחזות וכר: שלושת רבעי העמוד.
פרשת הכתבים הצבאיים — 2.5עמודים.
סיפור על המצב בכלא לנערים — שלושת רבעי העמוד.
מדור במדינה (תת־מדורים ״ריעות״ ,״חינוך׳ וכר) — שלושת
רבעי העמוד.
קורבן פסח במחתרת — 2עמודים.
בסך־הכל 8 :עמודים.

חומר בידורי או קל:

מלון לעברית מדוברת — רבע עמוד.
״המראה המלא״ — 3עמודים.
אסתר עופרים — 1עמוד.
גב, ידין השלישית — 1עמוד.
ביקורת קולנוע — 1עמוד.
מכון לגידול כלבים — 2עמודים.
רחל המרחלת — 1עמוד.
מדור במדינה (חומר קל) ,תשבץ, הורוסקופ וכר — 2עמודים ורבע.
שער אחורי — 1עמוד.
בם ך־הכל 12 :וחצי עמודים.
זוהי תמונה של עיתון מאוזן מאוד — כשהחומר הפוליטי, המידע
הכללי והחומר הקל מתחלקים בערך שליש—שליש—שליש. החומר ה־
״רציני״ מהווה כמחצית הגליון.
חלוקה זו אינה סכמאתית אצלנו. הרכבו של כל הגליון אינו קבוע
מראש, אלא נקבע במהלך השבוע, על פי מאורעות השבוע.
על הרכב זה אפשר להתווכח. אך התופעה שעליה רציתי להצביע
היא הפער המוזר בין ההרכב האמיתי של הגליון ובין ההרכב המדומה,
כפי שהוא נראה לכמה וכמה אנשים,
שמערכת־ההשמצה הרצופה נגד ״ה שבועון
המסויים״ יצרה במוחם דפו סים
שהם חזקים יותר ממראה־עיניהם
השבועי.

גו לדסטאר
.ו גו ל ד סן

ל או ל ^ ס פו אדה
הנ הלתמפע לי ה בי ר ה בי שראל, יצרני ״ גו לדסטאר׳
ו ״ גו ל ד סן ״ מז מי נהאת הצי בו רלהשתתף במבצע
״ ע ם גו לדסטאר וגו ל ד סן ל או לי מ פי אדה ״.

הזוכה הראשון
בכ ר טי ס ה טי ס ה :

כ הו ע מו ס
רח׳ בן־יהודה 170ת״א

המבצע

נמשך!

כל ה שולח אל ת.ד 33150 .תל-אביב
5תויו ת של בירה ״גו לדסטאר״ או
משק או ת ״ גולדסן ״ ה שוגים —
י שתתף בהגרלה ועשוי לזכות
בכר טי ס טי סהל או לי מ פי אדת מינכן
כולל מ סי ם, אי רו ח וכ ר טי סי ם
למשח קי ם ה או לי מ פיי ם,

999 1972

כן יוגרלו בין משת תפי
מ או תפר סי ם נוספי ם.

ה חי דון

ההגרלה ת ת קיי םאחת לחודש.
נא לציין על המעט פו ת — ״מבצע
בהצלחה !
או לי מ פי אדה״.

הטיסות מאורגנות ע יי
הסוכנים

לאולימפיאדת

חינבן

ז ז 1

תל *ביב, טלפון 269052 59121 רועול, טלפון 222777 חיפה, ט>פון 663011

הגדיון הבא

קונצרן. כור ,,י פו צ ל
כצ מרת מפא״י מתגב שת תובגית לפצל
את קונצרן ״כור״ ,כדוגמת הפיצול שביצע
בשעתו פנחם לבון כ״סולל כונה״.
הסיבה: קונצרן כור, המנוהל על-ידי אלוף (מיל).
מאיר עמית, שהוא מאנשי דיין, גדל למימדים גדו לים
מדי, ויש רצון להחליש את השפעתו של עמית
ואנשי רפ״י בקונצרן.

הסיכה הרי שמית תהיה כי אין זה כריא
שמנהל יחיד ישלוט על עסקים כעלי היקה
בה גדול.

חרםוגדספ רו

מהי א ח ריו תו

שלהאדם השליש

ללא פירסום, יתנהלו כמישרד־החוץ
הליכים נגד השגריר דניאל לאור, לברר א ת
מידת אחריותו לחורבן הישראלי באוגנדה.
לאור היה נהג במיקצועו, לפני שעלה בדרגה,
הפך נציג ישראל בתורכיה, משם הוקפץ לאוגנדה.

רביו לרא שו ת

ס*כסוך ב סו כנו ת

עיריית ת ל ־ אביב?

הידיעו ת עחי״ס

שגריר ישראל כארצות־הכרית.
יצחק רכין, ייכלל כנראה כין חמוזך
מדים שיתחרו על ראשות עיריית תל־אכיכ,
במיקרה שלא יצורף כשר בממשלה.

האשמות
בדבר ״נצחנות מיותרת, שאינה תורמת
מאומה, ושיש בה רק להעכיר את היחסים הטובים
ששררו בין הנהלת עתי״ס לבין העובדים,״ כלולות
במיכתב חריף ששיגר יר׳ר מועצת המנהלים של
עתי״ס, אלתר ולנר, למאיר בן-גור, המרכז המקצועי
של אגודת־העיתונאים.
הרקע למכתב הוא פירסום שהופיע באיגרת לחבר
מיספר ,58 שהוצאה על-ידי אגודת־העיתונאים, ובה
תגובת ועד עובדי עתי׳׳ס על אי-העברת ניכויים של
הסוכנות לקרן הפנסיה של העובדים.
אגודת־העיתונאים פנתה לחברי מערכת עתי״ס
כדי לקבל את חוות דעתם, אם לפרסם מכתב זה
באיגרת לחבר הבא.

נמ שכת ה מערכה
נגד גדעון רפאל

מתחתלער כו?

אחרי שהתפוטר מתפקידו כמנכ״ל מישרד־החוץ,
בגלל שינאתה של גולדה אליו והתקררות היחסים
בינו ובין אבא אבן, משתדל עתה רפאל להשאיר

אחרי שנכשלו בל הנסיונו ת לשכני.ע ב־איומים
ובפיתויים א ת אברי זיידנונוורק

(״האדם השלישי״) לוותר על פירסום פיפי
רו, יופעלו נגדו שיטות החרם.

מ כי ר ת תהילטור ־

המערכה סכיכ גדעון רפאל עדיין לא
נגמרה.

היא שהוצע להם לקנות את מלון הילטדן,
למעשה בכספי הממשלה, מתחת למחיר ערכו.
המתנגדים לעיסקה טוענים, כי משפחות היור דים
קרובים לשר קול ולמפלגת הליברלים העצמאיים.

לעצמו דריסת־רגל במישרד זה, אולי מתוך תיקווה
שמצבו ישתנה כאשר תפרוש גולדה ממישרד ראש־הממשלה.
לעומת־זאת
יש לרפאל אוייבים במישרד־החוץ,
הממשיכים לפעול נגדו במרץ. הם טוענים שבגללו
נטשו את המישרד שלושה סמנכ״לים (משה ביתן,
אביעזר שלוש וגרשון אבנר) ,נוסף על בעלי תפקי דים
בכירים אחרים (כמו אורי לוברני ונתנאל לורך).

ש ל השגר!?-

של ״העולם הזה״ יוקדם כיום אחד, הוא לרגל חגיגות יום־העצמאות

יופי׳ע כר חו בו ת תל-אכיב כיום כ׳
בערב, וכקיוסקים כר חכי הארץ כיום
ג׳ ככוקר.

שמומן

השר משה לול יצטרך להתגונן כפני
הטענה שהשתמש כה שפעתו לטוכת יורדים
מישראל, שניתן להם לרכוש כתילמלון כישראל
כתנ אים נוחים כמיוחד.
המדובר ביורדים משה קורן ודויד טייג, שהת עשרו
בגרמניה ושהשאירו את בניהם שם. הטענה

ההצעה למנות את רבין כמועמד מפלגת
העבודה לראשות העיר התקבלה לאחרונה.
היא באה כדי לפתור שתי בעיות: להעמיד
במירוץ לראשות העיר הגדולה במדינה אי שיות
פופולרית, ולפייס את רבץ על הפרת
ההבטחה לצרפו כשר בממשלה.
ראש העירייה הנוכחי, יהושע רבינוביץ.
הוא מועמד בטוח לכהונת שר-האוצר בממשלה 1 הבאה.

המימסד היהודי בארצות־הברית, הפועל על-פי הנ חיות
מישראל, שיכלל בשנים האחרונות שיטות אלה,
ויש בכוחו כיום לגנוז כמעט לחלוטין כל ספר שאינו
נראה למפעילים הישראליים. השיטות כוללות אי-
הצגת הספרים בחנויות־הספרים (השייכות כמעט כולן
ליהודים) ,אי־הזכרת הספר בעיתונות ובטלוויזיה (שבהן
יש למפרסמים יהודיים השפעה מכרעת).
שיטות אלה מצליחות פחות בבריטניה ובצרפת,
ועוד פחות בגרמניה.

אין זה מיקרה שהפירסום הראשון על
הספר כא בשבועון גרמני, שככר הוכיח
כעכר אי־רצון לקבל הנ חיו ת מ שגרירות
ישראל.

חון ה טי ל וטו
עדפ עו להנגד
ההתנח לו תבעזה
הנהגת הקיבוץ הארצי אינה מ תכוונ ת
למלא אחר הב טחתה לחברי הקיבוצים בנגב,
להמשיך כמאבק נגד ה ה תנ חלויו ת כ
רצועת־עזה וכפי תחת-רפיח.
ערב ״המסע אל התייל״ הפעילו מזכירי הקיבוץ
הארצי, שמעון אבידן וחיים (״ג׳ומס״) אורון, לחץ
כבד על חברי הקיבוצים שלא להשתתף בהפגנה, ש אורגנה
על־ידי חברי תנועת העולם הזה — כוח חדש
ושי״ח, בתמיכתם של שלושים מרצים, אקדמאיים
ואנשי־רוח. בתמורה לאי־השתתפותם, הבטיחו מזכירי
השומר הצעיר לחברי הקיבוצים, כי ״תוך שלושים
יום תפתח מפ״ם בפעולה ציבורית תקיפה״ ,אולם
יעקב חזן הטיל וטו מוחלט על כל פעולה, מלבד
אסיפה קטנה אחת במועדון צוותא בתל-אביב.

ר או בן א דוו׳ פרוש
ממי והלמקרק עי
י שראל
סגן מנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל, ראובן אלוני,
בעלה של שולמית אלוני, לא יתמנה למנכ״ל המינהל
במהומו של יצחק לוי, שיפרוש באחד ביוני.

שר־החקדאות חיים גכ תי הודיע לאלו־ני,
שהוא לא יקכל א ת המינוי, ואלוני מצי־דו
הודיע שאם כף — הוא יפרוש מתפקידו.
בינתיים מתנהל משא-ומתן על תפקיד ראש המינ־הל
עם כמה אלופים, העומדים לפורש מהצבא.

עבשיו,בשבבלמקו מדברים על
תבניות הסבון ״יתרון׳
הא לא תרצה נ אתה
לדעת במה המדובר?
771711/ 7/7/7־

17ל 7711] 777 7717

/ 17ב נ 1ח 77 לי ץ
תכבסר 7ס כו ת ה
ב 77ס בד רב
״יתר ון״...

ש כיי ע ל -י ־ ד י

...7 7 7 7 7 0 /7

..ת תכנס רו
!77/777 17711/7

11ז

$$§.נ07נתץי117

ץבחש בו רי ת רוויי ת ת/
7/71 בליי מס...

ת כנ ת

7 ^4 7 7 /7 0 7 7 0 7 7 7 ^111ת ן ₪א ם י 7777771 77 7 7 7לי
7777770

״ ז יי

4י ביטוח חיי ם 711117 לבא\

מ כל תשלום נוסף.

־ אי7 0 7 7 /7 3 7 0 /
מ 0 7 7 0 \ 7עי

רבחע/ב] 7״י תר ת
\ / 77ח- 7לבל \/ס £ר

, 18111111

1ל 7עות בכל ע ת, ץ~
\ ל17ב 7ךבת 11/לוסי ם ^!1111 7
^ ? לכעתנ /חנ 1ב 1ת

וגו סניפי

פרטים והרשמה בנל איחד מ־

11ק דיסקתט7ישוא 7נע״ס

.בבד

* 4סניפי

בנק בוקליס דיסקונט בע״מ

זחף

העולם הזה 1806

סיכוייו
גדולים()9

יו״ר
בטפסים ׳•י
שיטתיים

מכתבים

סימניס
ה תי א ט רון ה ; 7טו מ ציג

דליה סו־ידלנדירב סד 1 ),א ב רווחיהד״אמרי)

ניר״עדז

צירופים אפשריים

סימנים

בו טיק

השקרים

כתב וביי: יו א ל וילברב

ש חמור

צירופים אפשריים

ריש פון, בית־העם,
יום ד׳ 12/4ב־.8.30
קריחרשסונה, שניר,
יום ה׳ 13/4ב־,8.45
הרצליה, דוד,
יום ר 14/4ב־.8.45
תל־אביכ, בית־ארלהורוב,
מוצ״ש 15/4ב־ 7.30 וב־.9.30
תל־אכים, בית־ארלוזורוב,
יום א׳ 16/4ב־.8.30
תל־אכיב, בית־החייל,
יום ג׳ 18/4ב־ 9.00 וב־.11.00
ירושלים, בית־העם,
יום ר׳ 19/4ב־.9.00
תל־אכים, בית-ארלוזורוב,
יום ה׳ 20/4ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״,
״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
ירושלים :
״כד,נא״ ו״לאו־הערב״.
סימנים צירופים אפשריים

ס 1611ס

תמיכה בחברי
פרטים בכל. תחנות האיסוף שר

לחברי ״ניר־עוז״ המתנגדים להתנחלות
בשטחים הכבושים, שלום !
אנו החתומים מטה, חברי נתיב־הל״ה,
מביעים בזה את תמיכתנו והזדהותנו ה מלאים
במאבקכם נגד נישולם של ערביי
הרצועה והפיתחה, ונגד ההתנחלות בהם
לפני שהוכרע גורלו של האזור מבחינה
פוליטית.

לוי מורכייץ (מורו) ,מנוהה
מורכייץ, סוסא שאול, אפרים
מנשה, עדי רז, נתיב־הל״ה
מם פר

״ ה עו ל ם הז ה 1802״ מספרל בן״,
הנדון של או רי אננ רי על ההק לו
ת לעולים החד שי ם.

במידה רבד, מש קף
המאמר את דע תם
של רבים אשר
לא נסתרות מהם
דרכי טיפולה של בהבאת הממשלה
עולים ושידולם.
אבל בכלל לא
מפליא שלראש ה ממשלה
יש רגי שות
מיוחדת לענ יין
עולי רוסיה —
שהם ברובם קשי שים.
יצחק
זוהר, יפו

חפיק: יצחקבן־זיחיס(זייוז).טל 344044

הוק הה טבו ת
לעולים הרשים

עדשות

מגע

בי טו ח שנתי ל טלוויזי ה

1׳£ 8 .א 5 0 £א / 107 £ £י1׳אסכ<

״גרדזדבסקי

כולל מנו רתהמסך, כולל מי סי ס

-אישדן לנס״

סיגנל

חל־אביב, רחוב שניאור ,5

אלקטרוניקה

טל 50220 .

האם בחוק המעניק הטבות לעולים, יש
סתירה לחוק יסודי יותר — ואפילו למגילת
העצמאות — בהם נאמר שאין להפלות
בין אזרח לאזרח על־פי ארץ מוצאם י

חוק ההטבות לעולים מפלה בהכרח
לרעה אזרחים שהם ילידי ישראל ואשר
עקב זה שנולדו כאן — לעולם לא יוכלו
ליהנות ממנו.
נכי רז, תל־אביב

רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

שעות ק בל ה 9—17
תדמית הימאים

האם תדמיתנו תישאר תמיד כשל אז רחים
סוג ב׳?
האם אפשר לעורר את דעת הקהל לב־עיותינו
הרבות?
הימאים לא שובתים בגלל חוסר הקו מוניקציה
ביניהם.

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

קצין ״א.מ. טנג׳רין קדר׳׳,
הונג־קונג

שכדעה חדשה

0יו7י 0ואיחפו־ו * קיץ 1972
טיול •

זנעיו ״ ט

ט יו ל •
מיוחדים

טטוד 1טיט
לתבונריט.

זחש את שנחת הטינדיס המפוושת אצ> יזיזו שנו הנסיעות.

׳ ״ העולםה זה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ נע״מ,
ת״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

השילטדן

תידבק ידי לכיס השכיר והעני — אם
לא אוציאנה כל פעם מחדש, ועם שלל
אפשרי.
אכרהם נחדם, תל־אביב

אהדדת עמים

הדרוזים כרתו ברית־דמים עם היהודים
עוד בשנות השלושים, בזמן מאורעות
הדמים בצפון הארץ. על בסיס סיבלו של
מיעוט נירדף.
עד היום נחשבים הדרוזים כחלק אינטג־רלי
של המדינה.
ב־ 28 למרץ, מעל
אחת מגבעות הכר מל
היפות, בקירבת
כפר עוספיה, חנכה
ראש הממשלה גול דה
מאיר את אנ דרטת
ההגנה.
לטכס הוזמנו גם
הדרוזים שפעלו יח דיו
בשורות ההגנה.
אך בשעת הטכס
התעלמו ראש ה ממשלה
ושאר ה אכד־רדקין
דוברים
מנוכחותם
של הדרוזים שהיו במקום.
נשאלת השאלה: מדוע הוזמנו אנשים
זקנים אלה לחנוכת האנדרטה י
העולם.הזה 1806

באיזו מידה מתייחסת ראש הממשלה
לנאמנותם של אלה אשר היו קרן היסוד
של אחוות עמים?
מה יכול לפצות זקנים נכבדים אלה על
עוגמת הנפש שנגרמה להם בטכס, וכן
משמעות הדבר בעיני בניהם?

נג׳ץ כן־חסן אבו־רוקץ,

עוספיה
האוכל בצה״ר

ברצוני להעמידכם על אמיתות הדברים :
מר גיורא אופנהיימר הינו בעליה של
מחצית הדירה הרשומה בטאבו גוש 10805
חלקה 145/4הנמצאת בשד׳ הנשיא 2
בהר הכרמל בחיפה.
בושה היא שאדם אשר ערך מחצית
דירתו עולה על 30 אלף ל״י, יתנהג כ־יחפן,
ישן כל יום אצל חבר אחר (כדבריו),
ויחזיר את פנקס המילואים שלו.
אדמוני, חיפה

״ ה עו ל ם הז ה 1803״נו צו ת עוף
ל א רו חתהצח ריי ם,״ תלונ תו של
חייל מי לו אי ם על ה או כ ל הגרוע
שקיבל בעת שירות מי לו אי ם.

למיקרא הכתבה, לא ידעתי אם לבכות
או לצחוק. לא על הנוצות. כי אם על
הנאיביות שלכם.
מה התפלאתם כל־כך? הרי ידוע מאז
ומתמיד שבעורות שמגישים בבסיסים. יש

¥112111

הווול ם הו ח

1806

ט עו ת

״ ה עו ל ם הז ה ״ ,1802״ חיי אדם
ב־ 60 לי רו ת״ ,על נ חי תו תהמ טו סי
ם ב מינ חתמ צדה ללא שירותי
הצלה מ ת אי מי ם.

קראתי את כתבתו של אריק לביא ״חיי
אדם ב־ 60 לירות״ העוסקת בפעילות ה
ברכ
ה דיו ההולדת
״ ה עו ל ם הז ה ״ 1805 ,איג רתל קו רא
של אורי אגנ רי במל או ת 22
שנה ל״ ה עו ל ם הז ה ״ במת כונ תו
הנו כ חי ת.

יום־הולדת עשרים ושתים, אינו ״יובל״
המחייב חגיגות וטכסים. העורך היקר אורי
אבנרי, ערך חשבון נפש שנתי ובמקום
.מברק ברכה, כדאי להשיב לו ולקוראים
על כמה מסימני השאלה שבסוף ה״קורא
יקר״ .שבגליון האחרון.
אורי שואל ״לאן היו מגיעים כיום ממדי
השחיתות וכר, היכן היינו עומדים במאבק
הגורלי בין מלחמה ושלום, לאומנות ומוסר
לאומי? ובעיקר: האם
היה זה כדאי?״
בין כל סימני השא לה,
החסיר העורך ״סימן״
אחד שהוא גם
סימן דרך: האם היה
כדאי לתת לתנועת ה עולם
הזה — כוח חדש,
את שמו של השבועון
המסדים?
לא הרבה עיתונים,
בעולם כולו, הפכו ל תנועות
פוליטיות, או
הקימו תנועות כאלה.
ההיסטוריה של הזמן
החדש יודעת לספר על אלכם אירגונים מהפכניים, ש חשבון
ראשית
דרכם היתר, ב״
פירסומים גלויים ומח״
תרתיים, שהפיצו את רעיונות האירגון עוד
בטרם הקמתו הרישמית — אלה הם מיק-
ריס ספורים, שבכל מיקרה השפיעו השפעה
מכרעת, עם הפעלת האירגון ומאבקו לבי־צוע
מטרותיו, על דברי הימים של החברה
האנושית.
במיקרה שלפנינו, התארגנה קבוצת
אזרחים לרשימת־בחירות, לא כדי להשתמש
בעיתון העולם הזה להפצת והחדרת רעיו נותיה,
אלא כדי להבטיח את המשך קיומו
של העיתון, מבלי לקבל מעורכיו ובעליו
כל התחייבות לתמיכתם שלהם בתומכיהם
מהחוץ. הסכנה לחופש העיתונות — ובמ יוחד
לחופש הופעתו של העולם הזה —
בשנת , 1965 הביאה להקמתה של רשימת
העולם הזה — כוח חדש, שרק אחרי
הצלחתה להכניס לכנסת את העורך הראשי
של השבועון, הקימה בכנס היסוד שלה
בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב, את תנועת
העולם הזה — בוח חדש.
במשך שש וחצי השנים שחלפו מאז
נוצות, ובמרק תולעים, ואת הכלים לא
רוחצים היטב.
בפעם האחרונה ששירתתי במילואים,
הראתי לאחראי במטבח שבכל הצלחות
הנמצאות בארון יש סימני שומן מארוחת
הצהריים וכל הסכו״ם מטונף.
כמו כן, דבר ידוע הוא שלחדר הקצינים
דואגים להכניס מנות משופרות עם
בשר נקי ובדרך־כלל מונחים על השולחנות
מיצרכים נוספים ולפעמים התפריט שונה.
הגיע הזמן לטפל בזילזול על־ידי פיקוח
בהפתעה.
מ. ה ,.חולון

פגר8 ,

ה מי לו אי ם

״ ה עו ל ם הז ה ״ ,1802״ל א נאקל
חרא — ונגיד שזה דבש על
מרד מ חזי רי פנ קסה מי לו אי ם.

פרסמתם תמונתו של גיורא אופנהיימר,
אשר מדבריו מסתבר שהוא חסר בית.

ההצלחה הראשונה בתולדות מדינת־ישראל
להכניס לכנסת נציג של תנועה לא־ציונית
ולא־קומוניסטית ומאז הנסיון הפוליטי
הראשון במינו בעולם כולו, להבטיח את
הוצאתו לאור הסדירה של עיתון אופוזיצ־יוני
על־ידי הקמת אירגון מפלגתי למטרה
זו בלבד — קיימים זה בצד זה תנועת
העולם הזה — כוח חדש, והשבועון העולם

הזה.
התשובה לסימני השאלה האחרים של
העורך, קשורים בתשובה לשאלות שלא
נשאלו. אין כל אפשרות לנתק את שש
וחצי השנים האחרונות, בדרך חייו של
השבועון, משותפות ה גורל
הפוליטית והצי בורית
שלו עם התנו עה
הנושאת, במחציתו,
את שמו.
בשנת 1965 נבחר
אורי אבנרי לכנסת כ עורך
העולם הזה. ב שנת
, 1969 נבחר מ קדש
— בין שני ה תאריכים
האלה, הפכו
כל התשובות החיוביות
לסימני השאלה, לתוצ אה
הכרחית (לשלילה
ולחיוב — מנקודת מב טו
המקצועית־מסחרית
של השבועון) של הדרך
מ סי ם
הפוליטית והשם ה נפש
משותפים
לשבועון ולתנועת
העולם הזה — כוח חדש.
כשאומרים לנו, רבים וטובים ,״אתם
צודקים — אבל העולם הזה אנו משי בים
להם :״אתם יודעים שאנחנו צודקים,
בגלל העולם הזה ...אילולי הוא לא הייתם
יודעים להצדיק אותנו כשהעולם
הזה שואל ביום חגו ״מה היה, אילו״ ,היתד,
סיסמתו ״בלי משוא פנים״ מחייבת אותו
שלא להתעלם מקשר הגורל־ההכרתי, הפו ליטי
והציבורי, בין השבועון המסויים
מאוד והתנועה הנושאת את שמו — תנועת
העולם הזה — כוח חדש ממשיכה, בגאווה,
בדרך בה הלך השבועון העולם הזה לבדו
עד 1965 ומאז, בצוות אחד עם תנועה
פוליטית, מוגדרת ומוכרת, לוחמת ופעילה
במאבק לשינוי פני מדינת־ישראל, עתידה
ואיכות חייה, מאז הקמתה תחת דגלו
ובשמו המפורש.
ברכות רבות ליום ההולדת העשרים
ושתים.
אלכםמסים, תל־אביב

מתקיימת בנמל־התעופה בר־יהודה ליד
מצדה ולתמהוני מוזכר בה שם חברתנו
כשוכרת מטוס שנחת ללא שירותי הצלה.
מהקשר הדברים שלאחר מכן הבנתי
ששמנו שורבב לכתבה כתוצאה מטעות
והכוונה כנראה למטוס של חברת נתיב.
אולם על־!מנת להסיר כל ספק ברצוני ל הדגיש
שאין כל קשר בין חברת כנף
לבין טיסה זאת.
לגופה של הכתבה, אנו שותפים למצד
צאיו של כתבכם שקבע שקיימת הפקרות
בנושא זה של נחיתות במינחתים מרו חקים,
אולם כדאי להאיר את התמונה
במלואה ולציין שקיימות גם חברות ה מקפידות
על קוצו של יוד וכתוצאה מכך
מוצאות את עצמן בתנאי התחרות לא
הוגנת עם הגורמים המנצלים את שטח ה הפקר
לצורך קיצוץ בהוצאות.
אריק אגמון, מנהל כללי,
״כנף״ נתיבי אוויר ושרותי תעופה בנדם
• אמת. שמה של כנף, בהקשר ה־נ״ל,
שורבב בטעות. הכוונה היתה לנתיב.

אר. שיתרון התשבץ יש לשלוח לת. ד 136 .הל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ;
״תשבץ 1806״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן )1 1אחד מבני יעקב ; )5בלע דיה
אינך יכול להיות נוצרי 9ומצל תיים;
) 11 עוף ״שוויצר״; )12 מתחרז עם
זין ! )14 דל 15 חריף 16 כפיר 17
נע 19 פקק בעורק ; )23 צעיר לימים ;
)26 תבלין טעים למשקה ; )27 סוד ; )28
סוג של רמאי; )30 מלח, מחצב; )32 אי־ודאות
; )34 מעממי כנען ; )35 מידה של
שטח ; )36 כזב ; )38 עטרת ; )39 עוף ;
)40 מתאר מקום ; )41 טינה ; )42 אך, אם־
כי ; )44 בר ; )46 מש ; )47 רקורד ; )49
אמביציה ; )51 פצע ; )53 שתוי ! )55 נביא
מתרי־עשר ! )56 מחוספס ; )57 גבוה ;
)59 פחות־דרגה; )60 תופעה פסיכולוגית
בלתי מוסברת ; )62 אל מצרי ; )64 נברא
ביום החמישי; )65 נפל קרבן לרשע בנו תיו;
)66 אך, בלבד; )67 נשקו הסודי של
פופאי ; )69 משחק ילדים ; )70 שם הוכרזה
מדינת היהודים; )71 מזבח; )72 גיבור
ספרותי מתקופת ישו ; )73 בירת בוליביה.

חשבץ

מאונך ) 1 :רעל ; )2חוטם ; )3ה־יו״ר
שנפטר ; )4זרימה ; )5מערי צר פת
)6 :כן ; )7מילת שלילה ; )8ממי דות
הלח ; )9תיקרובת מתוקה 13
רכוש הכלה 18 מטבע במזרח התיכון !
)20 מחול ; )21 בא לפני הרעם ; )22
שינוי מצב צבירה של מים ; )24 הצאר
האחרון של הרוסים ; )25 -צונן ; )28
מזיל ! )29 רואה שחורות ; )31 עוגת
קמח; )33 מאותיות האלף־בית; )34 מלך
ישראל ; )37 צד ; )38 בלימה ; )42 שליש
הלילה; )43 מן המגילות; )45 מילת
בקשה ; )47 מציאת שווקים ; )48 יבשת !
)50 איבר בפנים ; )51 משגע את בני ה אדם
; )52 פנטומימאי צרפתי ; )54 שלל ;
)56 פעולה חקלאית; )58 מתייחס בקלות-
ראש ; )63 הידידה הטובה של בנגלה-
דש ; )66 מנהל רשות הנמלים ; )68 מנהל
סולד ובנוה לשעבר ; )71 מגיע׳ .

$06ו

ווהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

0123:

0 1 2 *> 22

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1806״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון 18.4,72.
נין ה פו ת רי ם יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

מכתבים הבשר היקר
״ ה עו ל ם וזז ח״ , 1803״ ת ש קי ף —
צפוי מ ח סו ר ככבד ק פו א / 4על
צי מצו םמספר הי בו אני ם שיותר
לחם ליי ב א כבד ק פו א.

בקשר לידיעה בעיתונכם על המחסור
בכבד, אני רוצה לציין שאני בבר
שנה לא אוכל בשר.
הסיבה 20 :ל״י לקילו בשר זה יקר
מדי בשבילי.
קורא; גבעתיים

*.ב הצרכן בערב חג הפסה עלה קילו עגבניות
4,20ל״י.
כמה מקבל החקלאי עבור קילו עגב ניות?
זאת לא נדע. כי נוסף למזיקים מן
הטבע, קיימת חבורת מזיקים טפילים ה אוכלים
בכל פה את יבוליו.
על גבם של היצרן והצרכן מתנהלים
העסקים.
שאול רצון, קריית־חיים

אם כל-כך טוב,
אז למה כל־כך רע :

״נדאג שאלה ש עשו
את המעשה
ללא תקדים, לא
ייצאו נישכרים.״
האמירה היא לא
של מושל לבן בא רץ
שחורה. היא
של אחד מראשי
תנועת המושבים, לאנשי בהתייחסו
זרעית.
משמע, מרוב נחת
ואושר עזבו מת רול
יישבי
זרעית את
המושב למשך שבוע, כמחאה נגד תנאי
חייהם הבלתי נסבלים.
האדונים החברים ליום אחד בארבע
שנים בתנועת המושבים מאיימים. אם היה
ביכולתם היו מחליפים את מתיישבי זר־עית.
בליכוד עם יתר הישובים, בכוחם
של המושבניקים להחליף את האדונים.
חיים רול; חיפה
ציון

לשבה
מן הראוי לפרסם ולציין לשבח את נהג
מונית מספר 41—750 ששמו דויד יחזקאל,
המסיע דרך קבע במוניתו שני חיילים
ללא תשלום.
מן הראוי שכל אחד יקח דוגמה ומופת
בשיטחו הוא — למען החייל כפרט.
קצין צה״ל, אי־שם

דור ההמש ך
כרדיו

ביחס לרובו של דור ההמשך של הקריי נים
והקרייניות ברדיו: כל השוואה לבו בות
מכאניות מדברות, תהיה לרעת הבו בות.
שמעון
רכיב, חיפה
זבריאות סגן שר־התחבורה גד יעקובי לא יכול
להביע דיעה בנושא חבישת הקס1ות. וזאת
מכמה סיבות שהעיקרית שבהן היא זו
שהוא לוקה בבריאותו ולאחרונה עבר ני תוח
לב פתוח, דבר שהשפיע עליו לשלם
כל מחיר למען הבריאות, ואפילו מחיר
כה יקר כמו לחבוש קסדות בעיר.
רוכב קטנוע, תל-אביב

קוראים חשולחים מכתבים
מתבק שים לנסח או תם כקצרה.
עדיפות תינ תן למצרסים תמונו
ת ל מכתכיחם.

העולם הזה 1806

וי ויזר־ 11

פאטהח 1תוו 1ה

דם גווע כצמא במידבר. בצעדים
כושלים הוא תועד, בחולות, נופיו,
זוחל על ארבע, מתרומם.
לפתע הוא רואה מראה נהדר.

לפניו, כמרחק של קילומטר כל בד,
משתרע אגם מבהיק. אגם של
מים חיים, כלב המידבר :

בשארית כוחותיו רץ האיש לעבר ה מים
המצילים׳ .אך הנה קודד, דבר נורא:
נבל שהוא מתקדם לעבר האגם, כן נסוג
האגם. המרחק אליו נשאר בדיוק יפי
שהיה.

פאטה מורגאנה.

יקסם־שווא בזה הוא תוצאה של
גורמים טבעיים*~..בחמש השנים ה אחרונות
אנו עדים לתופעה חדשה :׳מיק־סם־שווא
שהוא מעשה ידי בני-אדם.
כוונתי למדיניות מסויימת של ממשלת
ישראל, שהשם הראוי לה הוא ״מיבצע
פאטה מורגאנה״.

האגם המדומה הוא, במיקרה
זה, השלום.

חודש לפני מילחמת ששת־הימים היו
מאמינים בישראל שהגיעו לימי המשיח.
כי בקבלם את ההחלטה, הסכימו הערבים
לכל המישאלות האפשריות: הכרה רש־ימית
בישראל, שייט חופשי בתעלה זב־מיצרים,
חיסול בעיית הפליטים ללא שי בה
המונית, שינויים כלשהם בגבולות.
אולם אחרי שנתקבלה ההחלטה רשמית,
סירבה ממשלת ישראל לקבלה. כעבור
זמן־מה אמנם קיבלה אותה למראית־עין,
לצרכים טכסיסיים, אולם תוך ניסוח ה מרוקן
אותה מכל תוכן מעשי.

האגם זז.

ך * פאטה מורגאנה החדשה, שהב ן
1היקה לעיני הערבים, לא דרשה מהם
צעדים רבים. רק כמה פסיעות.
ההכרה בהחלטה של מועצת־ד,ביטחון,
אמרה ממשלת ישראל, אינה מספיקה. אין
בה הכרה ישירה, ואין בה הסכמה ישירה
לשלום.

לבן על הערבים להודיע כצורה

אל־סאדאת הימהם, היסס, התלבט. לב סוף
קרא לגונאר יארינג, ועשה עימו
הסכם: ישראל תידרש להכריז על נכו נותה
להימוג רק לגבול הבינלאומי, ו תמורת
זה תכריז מצריים על נכונותה
לחתום על הכרה ושלום. עתיד רצועת-
עזה לא יהיה קשור במצריים, ויימצא
פיתרון שיסלק כל סכנה צבאית לישראל
מכיוון זה.
יארינג שלח את איגרותיו, מצריים הז דרזה
להשיב בחיוב.

ואז נ תברר, בי ממשלת ישראל
אינה חולמת בלל להודיע על נבונו
ת להיסוג אף לגבול הבינלאומי.

רק בימים אלה נתגלה מדוע. כאשר
שלח יארינג את ה״שאלוך המפורסם,
כבר היו בעיצומו ההכנות לסיפוח פית־חת־רפיח,
ולגירוש הערבים ממנה. שטח
זה נמצא לא רק מעבר לקו הירוק, אלא
גם מעבר לגבול הבינלאומי, הקיים בין
ארץ־ישראל ומצריים מאז ראשית המאה

כל מה שעל הערכים לעשות,
כדי להגיע אליו, הוא לצעוד כמה
צעדים. השלום ממש מחכה להם.
הערבים מתלבטים, מתחבטים, ולבסוף
צועדים את הצעדים הדרושים.

כאן נוכל לשרטט את הדברים רק ב קווים
גסים, שאינם יכולים לשקף את
התיחכום המופלא של השיטה.
רבעה חודשים אחרי מילחמת
ששת־הימים הציע האו״ם תוכנית־שלום,
בצורת ההחלטה של מועצת־ד,בי טחון
שקיבלה את המיספר הסידורי .242

ההחלטה חוברה תוך התייעצות
עם נציגי ישראל, ויוזמיה היו
משוכנעים שהיא מספקת א ת בל
דרישות ישראל. גם הערכים חשכו
זאת.
ואכן, אילו הוצעה הצעה זו לישראל

* האוויר שעל פני הקרקע המחוממת
גורם לסטייה כיוון האור, יוצר בכך
אשלייה חזותית. השם ״פאטה מווגאנה׳
ניתן במקור למיקסם־שווא בצורת ארמון
מופלא, הנראה לעיתים במיצר מאמינה,
בין יבשת איטליה וסיציליה.

ואז אחזה בו פלצות. האגם זז.

מהדת פירסום תוכניתו של המלך
/חוסיין, דחתה אותה גולדה מאיר מכל
וכל. היא הוסיפה כי תוכנית־אלון
אינה משקפת את עמדת הממשלה, ושזוהי
התוכנית הכי מנימלית שמישהו בממשלה
דוגל בה. היא עצמה אינה תומכת בה•
ויש לחברים אחרים בממשלה תוכניות
הרבה יותר קיצוניות.

לפי תוכניית דיין, על ישראל לספח את
רצועת-עזה ולגרש ממנה את מרבית תו שביה.
עליה לשלוט בגדה מבחינה צב אית וכלכלית, ולהתנחל בה לאורכה ול רוחבה.
ערביי הגדה יוכלו להישאר אז־.
רחי ירדן או פאנאמה, עד כמה שזה
איכפת לו, ובלבד שלא יהין אזרחי יש ראל.
פירסום
הדברים בטלוויזיה, אחרי הו דעות
גולדה, בא להודיע לחוסיין שזוהי
עכשיו העמדה המוסמכת של ישראל.

המרחק אליו הוא קצר מאוד — קילומטר
אחד בלבד.

חבל שמאקיאוולי ז״ל, לא יובל
לקבל א ת המלאכה לידיו. היא
ראוייה לאיש כמוהו.

הוא הכריז מלחמה על
אם בשני מירחצי־דמים.
תהום בינו ובין מצריים.
יעצמו על יחלק גדול מן
ועל כל הפלסטינים.
לבסוף היה מוכן. באמצעות האמריק אים,
הגיע להסכם עם ישראל — או כך
היה נדמה לו. כדי לפייס את הפלסטינים,
הכריז על תוכנית ״הממלכה הערבית ה מאוחדת״
.ובבואו לאמריקה, הכריז על
נכונותו לשלום ניפרד ולמשא־ומתן ניפרד.
כתשלום על החשבון קפץ את הקפיצה
הגדולה ביותר: הוא הודיע על הסכמתו
להשלים עם איחוד ירושלים, תוך מתן
פיצוי סמלי כלשהו לערבים, בצורת הפי כת
אחת השכונות ל״בירת החבל הפלס טיני״.

אחרי
הזמנה זו, הודיע משה
דיין מהי ה תוכני תשיו. הוא
דרש מן המלך י ח תו ך יעצמו א ת
הרגליים והידיים, ולאחר מבן לתלות
א ת עצמו.

מעלים לנגד עיניהם א ת חזות
השלום, כצורה מוחשית לגמרי.

הם מתמרמרים, מקללים, מתכחשים ל מעשיהם.
אך לבסוף מתגברת בליבם ה תשוקה
הנואשת להסדר, והם צועדים שוב
כמה צעדים לקראת האגם. ושוב מתרחק
האגם באותה מידה.
ההיסטוריון של !מחר יחקור את הפעלת
השיטה הזאת לפרטיה, ובוודאי יחבר יצי רה
מרתקת.

הפידאיון ודיב־הוא
כרה שוב
הוא השניא את
העולם הערבי,

אם מידבר סיני מתאים ליצירת פאטה

ין! יש לא יטען כי הערבים ד,מ שוח־
> 4רי־שלום מושבעים. אילו יכלו לה שיג
את יעדיהם בדרכי מלחמה, בוודאי
היו עושים זאת.
אולם מאז 1967 עברה, מבחינה זו,
!תמורה רבה על העולם הערבי. בעומק
ליבם, השלימו כל הערבים עם העובדה
שאי־אפשר למגר את ישראל, ושיש ל השלים
ולחיות עימה.
והנה, בהגיעם לנקודה זו, מופעלת נג דם
שיטת הפאטה מורגאנה. היא פועלת

ואז, לתדהמתם, הם נובחים
לדעת שהשלום מ תרחק מהם בדיוק
כאותו מיספר צעדים. המרחק
בינם וכין השלום המובטח
נשאר כדיוק כפי שהיה קודם לבן.

ארבע שנים פעל כעק שנות כדתי
נלאית, וקיבל על עצמו סיכונים
מחרידים, בדי להגיע להסדר זה.

האגם הוא רחוק-רחוק.

חד־משמעית שהם מובנים להכיר
כישראל, ולכרות עימה שלום רשמי.
אז תיכנס ישראל למשא-ומתן,
והערכים ״יידהמו להיווכח״ עד
במה היא מובנה לוויתורים.
גמאל עבד־אל־נאצר התלבט, התחבט.
כשקיבל את החלטת מועצח־ד,ביטחון ו דיבר
על ״פיתרון מדיני״ ,איבד את הע רצת
העולם הערבי ואת אהדת הפידאיון.
אולם, באין ברירה, צעד עוד כמה צעדים
קדימה.
ערב מותו, בראיון מהפכני, הודיע ש הוא
מוכן להכרה רשמית ולשלום רשמי,
וכי אחרי השגת ההסדר ברוח ההחלטה
242 לא יישאר עוד שום סיכסוך בין מצ ריים
וישראל. הוא דיבר אפילו על כינון
יחסים דיפלומטיים וכלכליים בעתיד.

כתגובה על בך, הודיעה ממשלת
ישראל, שנשיא מצריים הבריז
מלחמה וזומם להשמיד א ת
ישראל.

ך* יטלב זה מת עבד־אל־נאצר, לשימ־
2חתה הרבה של ממשלת ישראל, ואת
מקומו תפס אנוואר אל־סאדאת, אך הוא
היה זקוק להסדר עוד יותר מקודמו ה-
כאריזמטי, ומיהר להודיע על נכונותו להכיר
בישראל ולכרות עימד, שלום רשמי.

לא, אמרה לו ממשלת ישראל.
זה לא מספיק. ישראל אינה יכולה
להסכים ל שיבת הצבא המצרי
לרצועה, המאיימת על לב המדינה.

מורגאנה, הרי מידבר יריחו אינו מתאים
פחות,

השיטה שהצליחה בדרום, דלופ־עדה
כאותה הצלחה במיזרח.
מייד אחרי המילחמה הובטח למלך
חוסיין כימעט הכל, ובלבד שיכרות שלום
ניפרד עם ישראל.
הממשלה דיכאה את רעיון הקמתה של
מדינה פלסטינית. משה דיין הודיע שהוא
מוכן להניף את הדגל הירדני מעל להר־הבית•
טדי קולק הפריח תוכניות שונות
להחזרת חלק משטח ירושלים לריבונות
ירדנית.
המלך היסס רק מעט, והסכים להיפגש
בסוף 1967 עם אבא אבן ואישים בכירים
אחרים של ממשלת ישראל.

אז נ תברר לו, שהאגם זז.

^ אותן שיחות חשאיות, שנודעו
* 1במהרה לכל, הוצג לחוסיין באופן
אולטימטיבי, כפיתרון יחיד, התכתיב ה ידוע
בשם ״תוכנית אלון״ .פירושו: צי רוף
ביקעת־הירדן וחוף ים־המליח לישר אל,
יחד עם גוש־עציון והאיזור הגובל
בחברון, ושטחים ליד טול־כרם וקלקיליה.
וכמובן: השלמת המלך עם אובדן ירו שלים
לעולם הערבי, תוך מתן נחמה 0ימ־לית
כלשהי במקומות הקדושים לאיסלאם.

חוסיין הכין שאין דו בדירה,
אם רצונו בהסדר כלשהו. כמשך

^ דם תמים יכול לגלות חיוב כלשהו
בשיטה זו. אחדי ככלות הבל, אם
מביאים בדרך זו את הערבים לוויתורים
שלא הסכימו להם קודם לכן — למה
זה רע?
אלא שכוונת הממשלה אינה להביא את
הערבים לוויתורים. הממשלה יודעת הי טב
שאין כל ערך להסבם־שילום, אם הוא
מושתת על תכתיב הנוגד את השכל ה ישר
ואת תחושת־הכבוד של מקבל־התב־תיב.
די לזכור כי הסכם־התכתיב של ור שאי,
שנכפה על גרמניה בתום מלחמת־ד,עולם
הראשונה, מילא תפקיד מכריע ב הכשרת
הקרקע לעליית היטלר לשילטון.
הממשלה איגד, רוצה שהערבים יקבלו
תנאים כלשהם. בעיניה, קבלה כזאת תהיה
אסון, כי היא עלולה להכריח את הממשלה
להוציא מידיה את השליטה על
שטח כלשהו מן השטחים המוחזקים.

גולדה מאיר
הולמות על כך.

וממשלתה

אינן

שיטת הפאטה־ימורגאנה לא נועדה להו ביל
את הערבי לנקודה כלשהי. כוונתה
היא להריץ אותו בשמש הלוהטת, להט ריף
את דעתו בתיקוות־שווא המתבדות
שוב ושוב, לסחוט את שארית כוחו —
עד שיצנח ארצה ויגווע.

כעיני גולדה ושות׳ ,השלום הוא
מיקסם־שווא, והשטחים אמיתיים.

ההיסטוריה עלולה להוכיח שבעודה מ ציגה
מיקסם־שווא בפני הערבים, רודפת
היא עצמה אחרי מיקסם־שווא, שאין בו
ממש — לא שלום, לא ביטחון, לא עתיד.

מארג 1 -1 1 1 1 1

אבד זה יהיה מאוהד.

1 1 1 1 x 1

סיקורת
החטא הוא מושג ניצחי — המצוות הן
עניין של אופוה.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן ־ א מו ץונתיבה בן ־י הו ד ה

ג׳ורג׳ ברנרד־
תיאטרון כנר בלי גג
״ סטמ פניו,״ ב תי א ט רון ״ ה בי מ ה ״,
מאת: שלום עליכם, נו טהעב רי:
יעקב שבתאי, עיבוד ובי מוי: שמו אל
בוני ם, ת פ או ר ה: א רי ה נבון,
תלבו שות: עדינה רייך, מו סי ק ה :
דב זלצר.
1י לדבר בגדולתו של שלום עליכם, אין
זה מקורי. לדבר בגדולתו של סטמפניו,
אין זה אפשרי. כמו שאין זה אפשרי שלא
להיזכר בכנר אחר. ,אפילו זה אינו אותו
כנר! למי שעשוי להתבלבל בין השניים:
סטמפניו הוא גיבור הרומן, הכנר הבוהמי
שחלם להיות פגניני, ורק צל חיוור של
דמותו שרד בהצגת הבימה, כשם שרק צל
חיוור של טוביה החולב שרד במחזמר

סוחבים פ׳ בי טוי הבאבת שובה ומשמ עו תו :
מצב הענייני ם כ שורה ; ה חיי ם מ תנ ה לי םכמיל ;
אין כל חדש. סינוני מי ם: בס ; ככה־ככה ; קו מ סי־קו
מסה.

ש לו מ ך!״ ב :״ סו ח בי ם איכ ש הו״.

להמחשת כל העניין, באים תיאורים
מדוקדקים וחטטניים של רגשות, המלווים
בפגזים סיגנוניים (כל רעיון הצץ בראשו
של מישהו) הוא
הבזקה, כל תחושה
מלווה ברעמים ו כברקים,
כל שם־
עצם מלווה בכמה
בשמות־תואר),
תוספת
תסביך אדי פוס
בולט, ובהסב רים
חוזרים ונשנים
על הטעם והמהות
של הסיפור, הרומ זים
שהגברת אוטס
אינה סומכת במיו חד
על כגשר ההב אוטם

של קוראיה.
בגלגל האהבה, שהוא אוסף סיפורים
קצרים, מורגשת סחות,ההצטעצעות המוג זמת
הזאת במלים, פשוט משום שהיקפו
של סיפור קצר מגביל את המחברת, וכאן,
אולי עוד יותר מאשר ברומן הארוך,
חודרת מן תחושה של בחילה וסלידה מכל
המתרחש בתילי החלומות של אמריקה.
אילו היו הסינים קוראים את ספריה של
ג׳ויס קארול אוטס, היו בוודאי מסכימים
שאפילו עינוייהם המשוכללים ביותר אינם
יכולים לאמלל אדם יותר מאשר חיים
בסביבה שהיא מעלה על הכתב.

קכירת

ש׳ ר׳ דברי ה אוכל, החפ צי םוכ דו מ ה
שנקנו זהע תה.
״ חז רהה בי ת ה עם קניו ת ה ח מו ר הז ה
שכח לנעול אתהדל תו ת וגנבו לו א ת כל ה קניו ת
מהמ כוני ת גול ד ה חז רהמאמ רי ק ה עם סל־קניו
תמלאהבט חו ת״ .

! בי טוי מ שפיל, מזלזל,
ך ו 1ף א 1ו11
מ פ חי ת מערכו ו מיי חסאפ סו ת ל־ .סינוני מי ס ה
שווה לתחת ; אתה יכול לה תנגב בזה ; ל א שווה
גרוש ; חרבן עליו מ ש תין עליו ; לא שם ; לא
נו תן זין ; לא נו תן דם.
א :״ז ה פעם שלי שית שהצ׳ק שלו חוז ר
בלי כי סוי. מ ה אני אע שה עם ה צ׳ ק הז ה ז ״
ב :״ ד חו ף או תו לתחת א ת כל ההבט
חו ת הי פו ת שלהם מלפני ה ב חי רו תאתה יכול
לד חוף לתחת עכשיו״.
(א שכנזית) מפלגת אגוד ת-
07^ 8
י שראל ש הי אהמפ לג ההד תי ת ה קי צוני ת ביו תר
בכנ ס ת. חבר ה מ פלג ה הזו או כל י הו די ח רד הני כר
בלבושו ו ה תנ הגו תו.
״ אבא שלה אגוד ס־י ש רו אל אבל הי א עזבה א ת
הבי תוהלכה לצבא. ב חו ר ה עם ביצים, ב חיי
״ ה קוז א קי ם של אגוד ס־י ש רו אל רוגמים כל מכוני
ת שעוברת ב שכונה ב שבת״.

קדצ׳קין, דנון, סגד ורוכינצ׳יק
כ״סטמפניו״
נשאר רק הצל
הקולנועי. והצרה הגדולה היא שההצגה
סובלת מאותם חסרונות שמהם סובל הסרט
ומעוד כמה, שלא לטובתה.
היא משעממת, על אף הנסיונות היותר
מוצלחים של עדה טל להפיח בה רוח חיים,
היא לא משכנעת על אף המאמצים הכנים
של נסים עזיקרי לכסות בתעלולי ליצן
ששרדו מאמילי ומיחוש בראש את אותם
להטוטי־אישיות שהיו לסטמפניו, ושהצליחו
לבלבל עיירה שלמה על כל מושגיה.
ההצגה איטית ומלודרמטית, ואילו היה בה
קצת יותר ליטוש וקצת יותר מישחק משכ נע,
קצת יותר ברק. וקצת יותר מוסיקה
בעלת מנגינות קליטות, היתד, מזכירה את
הרגעים היותר קיטשיים של קלוד ללוש
בקולנוע. אלא שלמרבה הצער טובע ההו מור
המיוחד שבו האשימו את שלום
עליכם במנה ענקית של שמאלץ ושל מה
שנראה בנוסטלגיה לעיירה היהודית דאז.
ואם ישנם רפאל קלצ׳קין, ישראל רו־ביצ׳יק
ושמוליק סגל הרי זה כדי להזכיר
שלא המחזמר ולא הנסיונות לחקות מחזמר
עשויים להחיות את שלום עליכם, כי אם
משהו עמוק הרבה יותר. חבל שהם נראים
כה בודדים על הבימה הגדולה של הבימה,
בידור בטוזובן משחק כדורסל
1להקת .״ אקטפ ציון ״
! ס פו ר ט ביד -א לי הו.

בהיכל

ה״אקספציון״ (כך קוראים להם
במולדתם, הולנד) נכתב כבר כל מה

תקליטים ראיתי אותה ככקרו־כ

מה שנותר רק לומר הוא כי הופעתם
ביד־אליהו הגיעה כמעט לרמת התקליטים
שלהם, וזה הישג גדול בהתחשב בקשיים
הקיימים בהשגת שיווי־משקל נכון בין
הכלים כשמציג אותם מחוץ לכותלי אולפן
הקלטה. אבל מה שצריך לציין עוד הוא
כי האחראיים על מערכת הצליל של היכל
הספורט, פיספסו כמה פעמים, בעיקר בחלק
מן המגברים של העוגב החשמלי, שהפיקו
צלילים מעוותים לגמרי כמו היו מוצבים
בנמל־התעופה לוד. בימים טרופים שכאלה,
כאשר בלי חשמל אין מוסיקה, חשובה
עבודת המגברים לא פחות מעבודת הנגנים.
ולבסוף, לאור שופרות הסירסומת המבש רות
גל עלייה המונית של אורחים־מזמרים
כדאי היה להרהר על התאמת האומנים
למקום בו הם מופיעים. האקספציון נש מעים
הרבה יותר טבעיים ויוצרים מגע
הדוק הרבה יותר עם קהל במקום פתוח
ובלתי מחייב, כמו פסטיבל פופ (כך זה היה
לפחות לפני שנתיים בפאלרמו) .בגלל
הרפרטואר שלהם, זה איכשהו הסתדר.
אבל למחשבה שכאן יצטרך להופיע ליאו־נרד
כהן, שכל כוחו בתוכן שיריו. באינ טימיות
שלו ובוודאי שלא בחוזק קולו או

רומא במחיר תקליט
״ עיינווו רו מ א״ ו״ או רני רו מ א״,
מאת רספיגי, תז מו ר ת הפיל ה ר-
החדשה בניצוח שארל
מוני ה
ממ ש, פאקט .4131

1? 3י? ל| ש׳ מע שה כושל, בלתי כשר, ל א נקי,
בלתי מו ס רי, שערוריה, סינוני מי ם: בזיון, פאשלה,
לכלוך, בו שות, פרשה.
״ ח שב תי מי יודע איז ה ס טינ ק יצא מ-
,נתיבי נפט׳ .ב סוף יצא מכל העסק הז ה איז ה
פורץ ק טן ויש לי הרו שם שגם או תו י ש תי קו.״ *
״ תאר לך איז ה ס טינ ק הי הקםב אי ט לי ה לו
התברר ששר ה בי ט חון שלהם עו סקבח פי רו ת
א רכי אולוגיו ת ומוכ ר ע תי קו ת ל תיי רי םאמ רי ק

שאפשר לכתוב: שהם מוסיקליים מאוד,
שהם שולטים להפליא בכליהם, שעיבודיהם
למוסיקה קלאסית מצליחים, בדרך־כלל,
להפוך לפופ אינטליגנטי, וכן הלאה וכן
הלאה.

אין כל צורך להתפלא שכל הדמויות
המבודדות והמסוגרות הללו הן או על
גבול ההיסטריה, ו/או היסטריות ממש,
ומזמן לזמן, גם מהרים הליניים בפירוש.
גיבור אנשים יקרים הוא בחור בן 18
המספר כיצד הפך לרוצח 7שנים לפני
כן. זאת, משום שהיה ילד רגיש וחולני.
אמו היתד. סופרת יפהפיה שכפתה על
עצמה חיי בינוניות בורגניים אבל חרגה
מהם מדי פעם בפעם, ואילו אביו היה סתם
איש־עסקים. שום הבנה לא היתה אפשרית
בין השניים, ומכאן ההיסטריה הניצחית
שביחסיהם, אשר בסופו של דבר השפיעה
על מעשי הבן.

ק רי אההמ בי ע ה גועל־נפש ו סי או ב.

סינוני מי ם: אי כסה ; אי כסה ; פיכ ס ; פי כסה ;
פה ; פוי ; פויה.
״יושב בקונצרט, מחטט באף, מגלגל אתה־ס
מרקל בול ק אל ךומד בי ק או תםמתחת לכ ס א —
בכס א :״ב תו ר מנ ה רא שונה יש לי רגל

כל לבוש שאינו מ די ם.

״ שו ט רי ם ב אז ר חי ת עצרו או תו בשעת ה ה פגנה
ותק עו לו מ כו ת אין דבר יו ת ר מצחי
ק מא שר קציני צ ה״ל ב אז ר חי ת ג בי ת-
חולי ם, ב מ די ם של אחות הי א עושה רושם
עצום, אבל ב אז ר חי ת לא הי ה נו תן ב שבילה
גרוש.״

סיקררת

אמנם מקובל היום לחשוב שאוטורינו
רספיגי הוא מלחין ממדרגה שנייה. הוא
לא כתב דבר אשר לא נשמע קודם אצל
סטראווינסקי או ראוול או דביסי, ושומו
שמיים, המוסיקה שלו תכניתית, כאשר
הכל יודעים שמוסיקה צריכה להיות אבס טרקטית,
אבסולוטית ולא תלוייה בדבר,
ובוודאי שלא בתיאורי נוף.

בקצב סוער, מסתמרות השערות. הרי זה
כאילו לחשו סודות ברמקולים.
ספרים רוצחים קטנים
. 1״ אנ שי םיק רי ם ״ מאתג׳וי ס
ק א רול או ט ס, הו צאת פאנתר,
224 ,1972ע מו די ם — 4.90ל״י.
. 2״גלגל האהבה ״ ,מאתג׳וי ס
הו צאת פו ס ט
או ט ס,
ק א רול
קרסט 383 , 1972 ,ע מו די ם —
6.95ל״י.

ג׳ויס קארול אוטס הוא שם שהחל
לעלות בספרות האמריקאית רק בשנים
האחרונות. היא אשתו של פרופסור מכובד,
בילתה חלק ניכר מחייה בעיירות אמרי קאיות
מטופחות שליד אוניברסיטאות או
בשולי כרכים גדולים, והעמידה לעצמה
כמטרה לתאר את הנעשה שם באור
הפחות־מחמיא שאפשר לשער.
לשם כך היא אוספת דמויות המזכירות,
לעתים, את פייטון פלייס, אבל בלי הסנ סציה
המינית שבכך (הגברת אוטס פורי טנית
מאוד בכתביה) ,מעלה את חוסר
הקומוניקציה ביניהם עד לשיא ,,ואחר־כך

אז כל מי שרוצה להאזין רק לאבני
דרך בתולדות המוסיקה, מוטב שיתעלם
מתקליט זה. לעו
מת זאת, מי שרו
אה במוסיקה עניי
שמטרתו חדווה ל
אוזניים והנאה ש
בלב׳ יזדרז ויאזי
לשתי היצירות ה
מוכרות ביותר ש׳
רספיגי בניצוח ש׳
שארל מינש. ה
כ או ת ציפורים רומא והמים במזר
קות רומא מבהי
קים באור יקרות
טינש
כל ציוץ וכל טיפז
זוהרים באור השמש, ומינש, שנחשב ב חייו
למבצע מאין כמוהו לאימפרסיוניזם
הצרפתי, נמצא כאן קרוב מאוד לכור
מחצבתו.
הוא אינו מחמיץ שום פסיק ושום סימן
קריאה, ובעזרת אחת התזמורות הטובות
בעולם (זאת שבמשך שנים ידעו אותה
בשם פילהרמוניה עד שמישהו ניסה לפרק
אותה ואז נטלה את ההנהלה לידיה והפכה
לפילהתזוניה החדשה) הוא יוצר אנדרטה
מוסיקלית נפלאה לעיר שבע הגבעות.
אולי אין זה שקול כנגד ביקור שם, אבל
למי שאינו יכול להרשות לעצמו כרטיס-
טיסה, זה תחליף מומלץ בהחלט.
העולם הזה 1806

סיוטי ביו השואה

פי תחת ״ פראנק פו ר ט

״ ב פי תחת־ פ ר אנ ק פו רטקרה דבר פ שוט: או ב לו סי ה י הו די ת, שגרה במ שך מ או ת
שנים ב מ קו ם, גורשה מ העי ר.
״ ת חי להנסת מו מ קו רו ת (בארות) ה פ רנ ס ה של הי הו די ם, אחר־כך הו חרם רכושם,
ב תי ה ם הו פ קעו, חנויו תי ה ם נפרצו ונ ה ר סו, והשט חי םבהם התגוררו גודרו ויועדו
ל ה תנ ח לו תגר מני ת.״
כ מובן שאי״אפ שר ל ה שוו תאתמה שקרה בפ ר אנ קפו ר ט עם מ ה שקרה ב פי תחת־רפיח
וברצועת עזה. אנ חנו לא ש ת קנו. אנ שי המש קי םבס בי בהמ חו נגד ני שולם של
ה ב דו אי םוס תי מתבא רו תי ה ם. חמשמ או ת אנ שים, מכל רחבי הארץ, התאס פו שבת
אחתב קי רבת רפיח, והש מי עו אתמחאתם בצורה ת ר בו תי תומ כו בד ת. הג ר מני ם א פי לו
אתזה לא עשו. הםפ שוט קי בלו א ת גירוש הי הו די ם כדבר מו בן מ א ליו, ו אי לו אנ חנו
( חל ק זעו ם מ תוכנו) א מ רנו ב קול רם שזה לאיפהו חז רנו לעס קנו.

חוז ה וי שוד
אחדהב דו אי ם שפונו מ איזו ר רפיח
נשאל על־ידי מ ר איין ה ט לוויזי ה, מ ה הו א
קיבל כפיצוי, והב דו אי ענה 4 :ק ״ גקמח.

הסכם שנערך ונחתם ברפיח ביום...
לחודש 1972 ...כין: ממשלת ישראל,
באמצעות צוות פינוי המורכב מנציגי
הסוכנות, מישרד־הפנים ומישרד־הבטחון
(להלן היורש מצד אחד. וכין :
מר מוחמד יוניס אבו תפרן (להלן —
״ המפונה מצד שני.
הואיל והמפונה הוא בעל פיסת קרקע
בגוש 98263/576 חלקה 583 ששיטחה אינו
נופל מ־ 870 מטר מרובעים, שבה גידל
המפונה גידולי בעל (תמרים ושיחי קיקיון)
וירקות בהשקאת מים מבאר פרטית.
והואיל והמפונה מצהיר בזה כי לא
היקנה, העניק, נתן, מסר או התחייב למסור
לאיש זכות על החלקה אשר ברשותו, וכי
אין לשום אדם, לא בדרך של העברה רגילה
ולא בדרך העברה של דיני יושר, כל
זכות על החלקה פרט למפונה עצמו.
והואיל וברצון המפונה לוותר על כל
זכויותיו על חלקת־האדמה האמורה, ולמ סור
אותן לצמיתות ליורש, כולל זכות
ההריסה של חושת החימר העומדת על
הקרקע שבבעלותו, וכולל זכות סתימת
הבאר המהווה מיפגע להולכי־רגל.
והואיל וברצון היורש לפנות את
המפונה מאדמתו, להרוס את ביקתתו ולס תום
את בארו, כדי להעביר בשטח החלקה
גדר־ביטחון סביב היאחזות ביטחון (שלב
א׳) ו/או התנחלות־קבע (שלב ב׳) ,אשר
יבטיחו את ביטחונה של מדינת ישראל.
לפיכך, ובתמורה להתחייבויותיהס ההד־

דיות של הצדדים הוסכם, הוצהר, והותנה
כלהלן :
(א) המפונה יסתלק מחלקתו תוך 24
שעות, מרגע חתימת החוזה, ולא יחזור
אליה לעולם.
(ב) היורש יסלק את המפונה מהקרקע
עוד לפני חתימת הסכם זה, ידאג להעמיסו
על משאית ולהסיעו למרחק של 20ק״מ
לפחות מהמקום, יעזור לו לעלות ולרדת
מהמשאית ויתן למפונה תמורת חתימה על
הסכם זה ארבעה קילוגרם קמה, אשר
יהווה את מלוא הפיצויים אשר היורש
ישלם למפונה.
ולראייה באו הצדדים על החתום ביום,
ובתאריך כמתואר במבוא.

היורש

המפונה

מסרחההתנח לו ת
איך ניתן להסביר את הצורך בהיאחזו־יות־ביטחון,
נוכח עוצמתו של צבא הגנה
לישראל 1
אם חטיבות משוריינות וגדודי צנחנים
לא יוכלו להבטיח את מהלך־החיים התקין
ברצועה, האם מיספר היאחזויות ביטחון
יוכלו לבצע את המשימה הזאת? אם גדר־ביטחון
ממוקשת
שלאורכה נעים כוחות פיטרול,
לא יצליחו לאטום הרמטית את גבולה
הדרומי של הרצועה, האם מיספר היאחזויות
ביטחון יוכלו לעשות ז א תי
ואיך ניתן להסביר את הצורך בהתנח־לויות־קבע
ברצועה ובסיתחת־רפיח, כאשר
רבבות דונמים של אדמה בגבולות ישראל
הקטנה עדייו אינם מייושבים? האם רק
שממת הרצועה מצפה שנפריח אותה י
התשובה פשוטה. המטרה הבלתי־מודעת
והאמיתית של היאחזויות וההתנחלויות
בשטחים הכבושים היא להמחיש לעם יש־

ראל את הכורח, את ה״אין־ברירה״ ,ואת
צידקת מלחמתנו הנצחית.
ידיעה על חייל אשר ייהרג באמור רפיח,
ג׳יפ שיעלה על מוקש או הפגזת באזוקות
על בסיס צבאי, לא יעשו את הרושם הדרוש
על איש. אך צילום בשער של ״דבר
השבוע״ או מוספי־השבת של עיתוני-
הערב של פרה מרוטשת, ביודילדים מופ-
גז, תינוקות במיקלטים, אשר, הרה שנפצעה
באחת ההפגזות על נקודת־יישוב ברצועה
ובפיתחת־רפיח — ומייד יהיה ברור לכל
המדינה ולכל העולם שהצדק איתנו.
אנחנו בסך הכל מנסים להפריח את
שממת הרצועה. אנחנו מגדלים שם עג בניות
ומלפפונים, והם רוצחים חקלאים
שלווים ומפגיזים בתי-ילדים.
התנחלות בשטחים הכבושים היא ההצ דקה
הרגשית והמוסרית למלחמה הבאה.
דם ילדינו, חקלאינו ופרותינו לא יהיה
הפקר !

הישג* ה הוו ״ ש בו ת
מה בוצע כשטח: לפני שנה ומעלה
הוקמו שני יישובים: דיקלה ופיתחת־רפיח,
המכונה היום ״שדות״ .לשני יישובים אלה

ברצועת עזה עצמה אותרו שטחים עפ״י
הפירוט :
. 1אכו מדין 4.000 :ד׳ .המקום נמצא
בחלקה הצפוני של הרצועה. הוא גודר,
תושביו פונו ומוקמת בו ״היאחזות״ ,שלפי
אופייה ותיכנונה תידמה לאלו שבפיתחת־רפיח.
.2סמירי
1ממערב לדיר־אל־בלח, ובה
אותרו 10.000ד׳ ,קרוב לים, בחלקם דיו נות.
גם בה תוקם היאחזות דומה.
.3״אום קלב״ ג 10.000—7.000ד׳
בדרום־מזרה הרצועה. גם בה תוקם היאח זות
דומה.
מיספר התושבים שפונו בפיתחת־רפיח
. 1.200

ת בי ע ת פיצויים
עבור :
ביקתת חמר, עבודת־יד, בשטח של 5על 5מטר 700 ...
מיזרון ישן ושתי שמיכות 300 ...
2מהצלאות־קש משומשות, וחבל לקשירת החמור 200 ...
מחרשת־עץ ישנה 400
באר מים חיים שנחפרה ביד 400
8דקלים מניבי פרי, ו־ 20 שיחי קיקיון 900 ...
דלי וחבל לשאיבת מים 1 0 0 ...
חלקת אדמה חולית של 870 מטר מרובעים 1000 ...

גרם קמה
גרם קמח
גרם קמח
גרם קמח
גרם קמח
גרם קמח
גרם קמח
גרם קמח

קווי יסוד
ברצועת־עזה ופיתחת־רפיח מתבצעים
צעדים, שהם חלק מתוכנית רחבה שמט רתה

( ) 1יצירת איזור ריק מתושבים ערביים,
מגודר ושמור היטב מדרום לרצועודעזה,
בו תוקם התיישבות יהודית עירונית וכפ-
רית.
( )2הקמת מיספר שטחי־חייץ ריקים
מתושבים ערביים בתוך הרצועה, מגודרים
ושמורים היטב, בהם תקום התיישבות יהו דית
עירונית וכפרית.

( )5כל קטע מהרצועה, לאחר שיופרד
וידולל מחלק מאוכלוסייתו, יצורף מבחינה
מינהלית כלכלית וכד לאיזור מקביל ביש־

ראל הישנה שבתוחי הקו הירוק.
(מתוך דו ״ חהמש קי ם על
נישול ו ה תנ ח לו ת ברצועה)

( )3על־ידי ביתור הרצועה ״לשבור״
את הרצף הטריטוריאלי, ובעיקר את הגוש
בו 350.000 התושבים של רצועת־עזה, על
מנת שלא תתאפשר לגביו כל תוכנית
המבוססת על עיקרון של הגדרה עצמית,
או כל אפשרות של הקמת מנהיגות לאומית
כלשהי.
( )4על־מנת להבטיח הגשמת מטרה מס׳
,3תדולל אוכלוסיית הרצועה באופן נמרץ
ובהיקפים משמעותיים.

מיספר התושבים שפונו ברצועה .4.000
מכיוון שזו אינפורמציה ממקורות צב איים,
אין סכנה של הגזמה אלא של המעטה
בלבד, הן בשטחים והן במיספר התושבים.
בעיית הפיצויים וה שיקום: איש
מבין אלה שנפגשנו איתם לא פירט בפנינו
תוכנית לפיצוי ושיקום התושבים.
עד עתה שולמו כ־ 200.000ל״י, ומכיוון
שפונו 5.200 איש, הרי מדובר בכ־ 40ל״י
לאדם.
הצבא טוען שקיימת אספקת־מים לאלה
שנותקו ממקורות־המים שלהם, ניתנת להם
עדיפות בהשגת עבודה וניתנו להם אוהלים
למגורים. בדיקה בשטח העלתה ספיקות
לגבי אמיתות הטענה, או לפחות אין כל
ביטחון שכל המפונים זכו באמת ל״הטבות״
מגוחכות אלה. העובדה שהפינוי קדם ל פיצוי
אינה מעידה על כוונה רצינית לטפל
בבעיה. יש כאן יותר משמץ של אחיזת-
עיניים...

אותרו משבצות־קרקע, תושביהן פונו,
השטחים גודרו. אופיים של שני יישובים
אלה, וכן התיכנון ההתיישבותי ואף ההכ רזות
הרשמיות, מגדירים אותם כיישובי-
קבע.
לא ידוע לנו מה עם תושביהם הערביים
הקודמים, היכן הם, והאם וכיצד פוצו עבור
רכושם.
ביישובים אלה חקלאות של גידולי־ייצוא.
המתיישבים מעסיקים 10 ערבים ויותר בכל
יחידת־משק, וביניהם גם תושבי אותם
דגש וטפי בפעייה ה הו מני ת:
שטחים בעבר...
בעת הגידור, הפינוי, סלילת־הכבישים
והנחת קווי־המים לא היתה כל הקפדה לגבי
מיבני־קבע וציבור, קווי מים וחשמל,
מוקמים בקצב מהיר. במשך החודשים
שמירת הרכוש: מטעים נהרסו, בורות
האחרונים הוקמה גדר דרומית מהים ועד בעזרת ובארות נסתמו, מיבנים נהרסו
בחיפזון,ונגרם גורשו הגבול המנדטורי הישן. נסללו כבישים טנקים, התושבים
וכר .״אותרו״ כ־ 38.000ד׳ בשני שטחים,
נזק רב למיטלטלים שלהם. בידינו עדויות
באיזור פיתחת־רפיח כ־ 20.000ד׳ שהיו
מפי אנשים מהימנים, שראו את הדברים
.שטח מעובד ולתושביהם אין גישה אליו,
במו עיניהם.
בתיהם נהרסו, מקורות־המים שהיו בשטח
יחד עם זאת, אין זו הכעייה העינסתמו.
באיזור דיקלה אותרו 18.000ד׳,
קרית: אם תוכנית־האב תתבצע, האנ ומחוץ
לשטחים שנזוקו ע״י הגידור והם־
שים שנושלו יהיו רק חלק קטן מציבור
לילה, השטחים המעובדים בו עדיין ברשות
גדול שינושל, ובעוד שבפיתחת־רפיח
תושביהם לשעבר, אם כי אין הם רשאים
מיבצע־הנישול הוא בעיצומו, ברצועת־עזה
לגור בו.
הוא רק בתחילתו.
אוכלוסיה גדולה תסבול גם אם החיילים,
כרגע מוקם מושב נוסף ליד מושב
שדות.
(המשך בטמוד ) 14

177727

נ ע לי ״מרה״ ל ה שיג ב ח נו יו תהנעלייםהנבחרות ;
ת ל ־ אביב: א .מיקולינסקי ובניו די ״גוף 7״ .פו מ רנ ץאלנ ני ג 3ייז ״ ו ף . 150ג לז רי סדי ף 22מיקולינסקי
נעלישרתוומל ״ ש ל רמת ־ ג ן: ויוהב׳ א ל׳ ק .46חולון ; ליידי שנקר . 52ב ת ־ י ם: טופז בלפור ! .4ראשל ׳ צ :
א. מ .או. רוטשילד . 52חיפה: דו ־ג ב רי א לי הרצל . 20/18חדרה: א בי ב הנ שיא . 49נתניה: גזית הרצל 24 ככר צ ח ו
הרצל . 14ירושלים: אחיםפ רי ד מן יפו .15 פריימן א ת בייו יפו 50קומפורט גן יהוו . 2 רחובות: באום הרצל .70
גאר ־ שבע: טרק לין הרצל .76
פתח ־ תקוה: דורינא חובבי צ י 5
ז-לנני 45

צ׳ ל ! 1מ 1ל ה ־־ הרמ תי ו ־=11x3ד. ב.ור־ו131£1.ין ר־ז־ו־יירם .

העולם הזה 1805

נימוקו שו זש הסטודנטים נאוניבוסיטת ודא,
ננחת נאמן ( )82 להקטנת עונו הלימוד.. :אני יתום

איו לכבוש ידידים

בניגוד להשמ צו ת יריביו, הו כי ח ה שבוע
שר ה בי ט חון מ שה דיין, כי הו א
אי ש חברה מנו ס ה ומ שופשף, ו מו מחה בנושא ״ אי ך לרכוש י די די םולהצ לי חבחברה״.
ב ת מונ ה הי מני ת, שצול מה ב ת קו פ ת ־ ההמ תנ ה ל לוויי תו של יו״ ר ה כנ סתה מנו ח, ראובן

מותו של יושב־ראש ה כנסת
ראובן ברק ת הוליד
גל של שמועות, מפני שהרדיו
והטלוויזיה הקפיאו את הידיעה
עד מוצאי החג. השמועות פגעו
גם בראש עיריית ירושלים
תדי קולק, שצילצל בשעה
חמש לפנות בוקר אל נהגו
האישי והודיע לו כי דויד כן״
גוריון נפטר. הנהג, שקיבל
כבר אינפורמציה בצינורות מ שלו,
הבהיר לקולק״כי ברקת
הוא הנפטר. רק אחרי ויכוח
השתכנע קולק בצידקת נהגו.
אלוף פיקוד הצפון מו טה
גור זכה באליפות נוספת.
היה זה בשבת שעברה, כש־מוטה
הגיע בלוויית אשתו ויל דיו
למדינת אכזיב. כיאות ל אורח
רם־מעלה, קיבל את פניו
ראש המדינה אדי אביבי.
אחרי דברי הברכה המקובלים
ניגשו משפחת גור ומשפחת
אביבי לתחרות הקפצת אבנים
על המים. התוצאה הסופית :
ניצחון מוחץ של בני משפחת
האלוף שזכו באליפות ההקפ צה,
לקול תשואות מאות ה־נופשים
בחוף שחזו במאורע.
מלבד הקפצת אבנים
עסק אלי אביבי השבוע גם
בשליחת מברקים לגדולי ה עולם.
במברק לנשיא ארצות־הברית
ריצ׳ארד ניכסון בי קש
אביבי שיופעל לחץ כבד
על ישראל, המכונה בפיו ״המ דינה
השכנה״ ,כדי שזו תחדל
ממדיניותה התוקפנית כלפי
מדינת אכזיב. אביבי תירץ את
צעדו זה בכך שלא קיבל תשו בה
על מברקיו לראש הממשלה
גולדה מאיר ולשרים משה
דיין ויגאל אלון. מי שכן
ענו לאביבי היו שר־החוץ אבא
אכן שביקש ממנו לא לערב
מדינות זרות בסיכסוכו, מפני
שאפשר לפתור את בעיותיו
במשא־ומתן ישיר ; ושר התיק־שורת
שמעון פרס שהשיב
כי הוא חושב שהמברק הגיע
אליו בטעות, מפני שהסיכסוך
אינו על תיקשורת אלא על
דיפלומטיה.
העודס הזה 1806

זקן הסטודנטים באוני
ברסיטת
תל-אביב, פנחס נאמן
בן ה־ ,82 עומד לסיים את
הדוקטורט שלו בנושא ההיס טוריה
של עם ישראל. המאורע
שימש הזדמנות להעלאת זיכ רונות.
ב־ , 1965 כאשר נאמן
היה בן ,75 הוא הגיש לאגו דת
הסטודנטים בקשה לשכר
לימוד מוקטן. כין שאד הנימו קים
לבקשתו, טען הסטודנט :
׳״אני יתום.״

יתכן שאם בנימין זאב
הרצל לא היה נפטר בקייץ
, 1904 היתה כל ההיסטוריה
משתנה וארץ־ישראל כבר אז
היתה עוברת לידי היהודים.

ברקת, נ ר אה דיין מיי ד עם הגיעו ל מ קו מו. ב ת מונ ההאמצ עי ת, הו אמת חי ללס קו ר
אתס בי בו תיו, מגלה, מ א חו רי ה שיח שלידו, מ תנ דבת עזרה״רא שונה הניצ ב ת על מיש־מ
רתח. ב ת מונ ה ה שלי שית, מ תגל ה דיין ב מלו א לבביותו, כא שר הו א מו שי ט יד לעבר
שכנתו, יוצר קשר. ה דג מ ה זו של שי ט ת קשר הונ צחה על־ידי צלם חובב.

בתוכניתו של מרדכי נאור
בגלי־צה״ל, סיפורי המחצית
הראשונה, נודע על תחילתה
של ברית בדווית־יהודית ב שנת
. 1903 הבדווים בנגב היו
באותה שנה בסיכסוך עם ה טורקים
ומכיוון ששמעו כי
ליהודים יש מלך (הרצל) פנו
אליו באמצעות האחראי על
המושבות בארץ־ישראל ד״ר
יצחק לוי שנהג להתכתב עם
הרצל. שני שייכים התייצבו
אצל לוי ביפו והציעו שהרצל
יארגן ברית בדווית־יהודית כ די
שיחד יגרשו את הטורק־ם
ויכבשו את כל האזור: ירדן,
סוריה וארץ־ישראל. היהודים
יתנו את הרובים והתותחים.

הבדווים את אנשיהם הרבים ו תמורת
זאת יתחלקו בפירות
הניצחון: ליהודים תהיה ארץ־
ישראל ולבדווים כל שאר ה שטח.
ד״ר לוי כתב את הדבר
להרצל שהתלהב מהרעיון ו ביקש
ממנהל בנק אנגלו־פלס־טינה
זלמן דויד לכונטין
לחקור את רצינות ההצעה
וביקש תשובה דחופה מארץ־
ישראל על הצעדים להגשמתה.
במיסגרת תוכנית אחרת
של גלי־צה״ל, קול בו חלום,
שבעריכת בתיה שושני ו אבי
קורן ובהגשת שמואל
שי, יצאו העורכים לאחד מ בסיסי
צה״ל וביק־שו מחיילי
המחנה שידרגו לפי סדר הח שיבות
את הספורטאים הבאים:

מרדכי שפיגלר, ג׳יאני
ריכרה, פלה ופרידדיד
ניטשה. תוצאות המישאל :

ככדורגלן שני בחשיבותו ב עולם
זכה הפילוסוף הגרמני
אבי תורת הגזע הנאצי פריד־ריך
ניטשה.
דעותיו של הסופר ש ״י
יזן גנץ על מנהיגי ועסקני ה ישוב
בשנים שלפני הקמת ה מדינה
ואחריה, לא היו חיו ביות
במיוחד. בהארץ של ערב
החג, התפרסם סיפור של עג־נון,
בו כתב על אנשי הקרן
הקיימת לישראל אותם ש היו
נקראים סרסורי קרקע ו עכשיו
נקראים הם גואלי ה מולדת
ובוני הישוב.״ באותו
סיפור, אומר עגנון על עצמו :
״בני־אדם שכמותי, נזכרים בהם
רק כדי לגבות מהם מיסים.״

זמרת שירי העם הכו שיי ם בחב רתהאמ רגן מ ר קו
111ד 1*1ה
תו רג׳ מן על מדרגו ת מו עדון ה לי ל ה הי רו שלמי
\ 11 1 1 1
החד ש ״ א בו־ טו ר״ ,שנפ תח ב הנ ה ל תו של מ ר קו. או דטח הי א
י די דהו תי ק ה של האמ רגן עוד מ בי קו רי ה ה קו ד מי ם בארץ.
כ ששמעה ש מרקו תו רג׳ מן פתח מועדון־לילה חדש, מי הרה לבקרו.

הפיזמונאי חיים חפר
חזר מסיבוב בדרום־אמריקה
כשהוא מלא תלונות :״לכל
מקום שהגעתי, סיפרו לי ש־דידי
מנוסי הגיע אליו לפני.
זה גזל ממני את כל ההנאה,״
סיפר חפר בחיוך. על ברזיל,
בה שהה בזמן הקרניבל בריו,
סיפר חפר :״ברזיל תוססת מ אוד
בזמן האחרון בגלל ש החליטו
להעלות את המקסימום
של מס ההכנסה ל־ 15 אחוז.״

ואילו לדידי מנוסי, ש חזר
גם הוא לארץ, יש גירסה
משלו לתלונתו של חפר :״ל כל
מקום שחיים בא לבקש
הנחות, אמרו לו שאני כבר קי בלתי,״
אמר דידי שניצל את
סיורו בחו״ל למטרות עבודה
והוא מתכונן לדווח על המסע
שערך מהאמזונה עד ארץ האש
הנמצאת מדרום למיצר מגלאן.

האמרגנית מרים ע*צ
ייני הגיעה למערכת ידיעות־אחרונות
לפגישה עם עורך ה־צהרון
נוח -מוזס ועם מרכז
המערכת דכ יודקוכסקי.
כשנכנסה ופנתה למזכירה, ביק שה
ממנה זו שתשב ותמתין.
כעבור מספר דקות הוציאה ה מזכירה
דף נייר ושאלה את
עציוני לשמה ולמקוימות בהם
עבדה. האמרגנית השיבה וה מזכירה
רשמה. כשהתארכו ד-
שאלות, התפרצה עציוני :״מה
כל הפורמליות הזו, בסך הכל
באתי לפגישה עם העורכים?״
המזכירה המופתעת הבינה כי
טעתה והתנצלה :״סליחה, לא
ידעתי. בדיוק היום צריכה לה גיע
מועמדת למישרת פקידות
וחשבתי שזו את.״

9הצלם הוותיק יעקב
אגור הוכיח השבוע כי כוחו
לא רק בצילומים. אגור, שצי

א ת בני אמדדרסקי,
ישראל גוריון ו-ג׳דזי בץ
המהווים יחד את צוות ההצגה
הטוב, הרע והנערה, הביא ל אחת
החזרות את דוגמאות ה צילומים
והראה אותם לשחק נים
שהתלהבו מטיב עבודתו.
״אתם חושבים שאני רק צלם,״
אמר להם אגור בטון נעלב.
״בואו, אני אראה לכם משהו
שאחריו תתחננו בפני שאצ טרף
להופעה שלכם.״ אחרי ה הקדמה
המפוצצת פתח אגור,
שהוא אב לילד אחרי צבא, ב ריקוד
סטפס סוער. בגמר מחי אות
הכפיים, הבטיח בני אמי
דורסקי :״אני מבטיח לך שאם
אחד מאיתנו יחלה, אתה תח ליף
אותו על הבמה.״

הנהלתחש 1!!3ו1
(המשך מעמוד ) 11
שיעסקו בפינוי, יחייכו כל הזמן אל המפו נים,
או יעזרו להם להעמיס את צרורותיהם
הדלים.
( מ תון דו ״ חהמש קי ם על
נישול ו ה תנ ח לו ת ברצועה)

ש וכאן
מנחם :״היתה לי הרגשה קשה להיות
בצבא כובש, צבא מנצח. צבא חזק. ואם
היתד, לי הכרה ברורה של שנות המלחמה
העולמית ושל השואה, אז זה ברגע מסויים,
כשעליתי בכביש יריחו למעלה, והפליטים
ירדו למטה ...היתד, לי הזדהות בלתי־אמצעית
איתם. כשראיתי את הילדים
האלה, שהוריהם סחבו אותם על הידיים
— כימעט ראיתי את עצמי בפועל כשאבא
שלי סחב אותי.
זאת היתד, אולי אחת החוויות הבלתי־אמצעיות
שהתקשרה אצלי עם תקופת
המלחמה. וזה לאו־דווקא בזמן שיצאנו
ועשינו מה שעשינו, אלא דווקא ברגעים
האלה של הרגשת הסבל של הזולת, של
הערבים שנגדם נלחמנו.
זה היה אולי הדבר הטראגי, שההזדהות
היתד, דווקא עם העם השני, עם האוייבים
שלנו.״
( מ תון ״ שי ח־ לו ח מי ס ״)

נזיפה ח מו ר ה
מאחר ושריו׳,ביטחון אסר פירסום מס קנות
ועדת-ד,חקירה, אשר מונתה על-ידי
הרמטכ״ל כדי לחקור את התלונות בדבר
נישול בדווים ברצועה ובפיתחת־רפיח,
ומאחר ושמות הקצינים שזכו בנזיפה
מהרמטכ״ל נאסרו אף הם לפירסום, מותר
לי להניח שלפחות אחד מהקצינים האלה
(או אולי היה זה העובד האזרחי, אשר
הועבר מתפקידו) היה האחראי על השק״ם
ברצועה.
ועדת־החקירה הגיעה מן הסתם למסקנה
שהרושם הקשה, אשר נוצר בציבור עקב
הפינוי המזורז של הבדווים, מקורו בעובדה
שילדי הפליטים לא קיבלו סוכריות בשעת
הפינוי, דבר הנוגד בהחלט את הנוהל
המקובל במיקרים כאלה.
לאחר חקירה התברר שבמחדל זה יש
להאשים את העובד האזרחי, האחראי
לפעולות השק״ם ברצועה, שלא טרח לספק
למכ״ם (מפקד כוחות פינוי) 20ק״ג סוכ ריות
חמוצות, שהוזמנו אצלו ערב המיבצע.
כתוצאה מחריגה זו מהנוהג המקובל,
נוצרה בקרב משפחות המפונים הרגשת
מרירות, שהודלפה על־ידי מסיתים לחברי
הקיבוצים בדרום, והגיעה דרכם אל העי תונות.
האזרח
הועבר מתפקידו ברצועה לתפקיד
מנהל חנות השק״ם ברעננה, ואילו המכ״פ
קיבל מיכתב נזיפה מהרמטכ״ל •,ונדרש
לא להתחיל בעתיד בשום פעולות־פינוי
לפני שהוא מצטייד בכמות הדרושה של
סוכריות.

מי כוו ב חו ד ה
העם חוז ה שלו ם!
מה פ ת או ם !
פרקים מספר האבסורד:
• ברחבי העולם הערבי הופיע השבוע
פלאקאט, שנשא את הכותרת :״זוהי ה ממלכה
הערבית המאוחדת״ ,מעל לפוטו-
מונטז׳ של פני חוסיין ודיין, עם כאפייה
ורטייה שחורה.
9בקאהיר הצהיר השילטון כי ״תוכ נית
חוסייך אינה אלא ״תוכנית אלון״
מוסוויית.
• בבירוודערב נעשו נסיונות לארגן
פיסגה חדשה של שליטי מדינות־ערב,
במטרה לסכל את מזימת חוסיין לכרות
שלום נפרד עם ישראל.
9כחלק ממזימה זו, כך נאמר בקאהיר,
כבר החליט המלך למנוח כראש החבל
הפלסטיני האוטונומי של ממלכתו את
אהד משני האישים המקובלים על יש ראל:
השייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי מחב רון,
או יו״ר הפרלמנט לשעבר חיכמת אל*
מצרי משכם. מכיוון שאף אחד משניהם
אינו יכול לקבל על עצמו תפקיד כזה בלי
הסכמת ממשלת ישראל, ברורה המסקנה.
9ובאותה שעה עצמה הפעילה ממשלת
ישראל את כל כלי־הנשק שלה, כדי לס כל
ולהחניק באיבה את יוזמת המלך חו*
סיין.
זהירות, איומי־שלום. בעיני גולדה
מאיר ואנשיה היו איומי־השלום של חוסיין
חמורים הרבה יותר מאיומי-המלחמה של
אנוואר אל־סאדאת. כי בשלום כזה, תצ טרך
ישראל להחזיר שטחים, תחת לחץ
המעצמות.
בגלל איום זה, הפעילה גולדה מאיר
שלב נוסף של ״מיבצע פאטה מורגאנה״
(ראה הנדון) .היא עשתה מעשה מדהים
בהעזתו.
במשך דור שלם, היתה המטרה העליונה
המוצהרת של ממשלות ישראל להשיג חו־זה־שלום
חתום עם הערבים. למען מטרה
זו, נדחו מאות יוזמות גדולות וקטנות ל השגת
״הסדר״ או ״פיתרון מדיני״ .בהע דר
חוזה־שלים רשמי, כך נאמר, אין על
מה לדבר.
השבוע, נוכח איומו של המלך חוסיין
לחתום על חוזה־שלום לסי תוכניתו, הכ ריזה
גולדה מאיר הכרזה מהפכנית: שאין
בכלל ערך לחוזה־שלום.
לעומת חוזה־השלום, שאינו חשוב, חשו בים
״גבולות הביטחון״ — כלומר, סיפוח
שטחים נרחבים לישראל בצפון, במיזרח
ובדרום.
מהפכה כשקט. בצורה זו הפכה גול דה
מאיר על ראשה את המדיניות ה מוצהרת
של ישראל מזה 24 שנים — או
הודיעה שמדיניות זו היתד, מבוססת על
שקר.
היה זה אופייני למצב בישראל של ערב
יום־העצמאות ה ,25-שהצהרה זו נתקבלה
בשקט, מבלי שאיש ישים לב אליה.
היסטוריה בדחו
או הו ב ר חו!

למוטקה ולחברה שלום,
קיבלתי את המתנה היפה ששלחתם לי
עם סיום מיבצע הפינוי, וממש התרגשתי.
הגמל מעץ זיית שליד הבאר יזכיר לי
זמיד אח עבודתנו המשותפת ברצועה.
מאמץ משותף כזה מביא את האדם קרוב
יותר אל חברו, ומקדם את שיתוף־הפעולה
־,מקצועי והחברי.
אני רוצה בהזדמנות זאת לציין שוב כי
ביצוע הפעולה שעליה הופקדנו והתרח-
שותה החלקה הוא הוכחה נוספת לכושר-
העבודה של היחידה שלנו. בייחוד שידוע
לי מנסיוני בשני מיבצעים דומים כמה
עבודת נמלים, כוחות נפשיים ושימחת־ביצוע
כרוכים בעבודת הפינוי.
בברכת חברים
שלכם אריק.
!לפי מי כתב -תוד ה שכתב שטורבאנפירר
;ראפנברגר ב־ 12.6.42 לאנ שי הי חי ד ה,
!וביצעו א ת פינוי הי הו די ם מוויראבורג)

במדינה

מאז סופה של מלחמת העצמאות ועד
ל״׳מסע אל התיל״ ,לפני שבועיים, נטוש
הוויכוח בשאלה ״מדוע עזבו הערבים את
הכפרים והערים בהם ישבו בתחומיה של
מדינת ישראל?״
בשבוע שעבר פורסמו שתי תשובות
מוסמכות לשאלה זו :״ההגנה החלה ב ביצוע
תוכנית ד /של יצירת רציפות
טריטוריאלית יהודית ממטולה לרביבים,״
כתב אל״מ (מיל ).מאיר פעיל, מי שהיה
מפקד בית הספר לקצינים בצה״ל והיום
מרצה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת
תל־אביב ,״במיסגרת תוכנית זו השתלטה
ההגנה על עשרות כפרים ערבים עויינים,
׳תוך שהיא מסלקת מתוכם את האוכלו־סיר.,״
.ויכוח
ער. באותו יום בו פורסמה
תשובתו של אל״מ פעיל בידיעות אחרונות,
פירסם טוביה ארזי, מוותיקי הש״י
(שירות הידיעות) של ההגנה ־ואיש המודי עין
הישראלי, זכרונות משלו בעתון הארץ:
...לחיפה באו דויד בן־גוריון, גולדה מאיר

ומשה דיין, לפשר ביני ומשה כרמל*
מצד אחד ומשה דיין מאידך,״ מספר
טוביה ארזי על פרשת עזיבת אלפי תוש ביה
הערביים של חיפה את עירם ,״בקשר
למה שייעשה ברכוש הערבי, שמשה דיין
רצה להעביר אותו למשקים בעמק, וכן
בקשר למדיניותנו כלפי אלפי הערבים ש המתינו
לתחבורה, שתסיעם ללבנון, לסו ריה
או אפילו לנצרת.״
הוויכוח היה ער, אך בן־גוריון הפסיקו
ושאל אותי, :ביקשתם מהערבים שיישארו
בעיר?׳ עניתי בחיוב, .והם אינם מסכי מים?׳
שאל בן־גוריון. ניענעתי בראשי
לחיוב, .עשיתם את שלכם — אם הם רו צים,
שילכו!׳ פסק דויד בן־גור״ון, והווי 1
כוח

׳החלמה לדודות. עדותו של טוביה
ארזי: אילולא החלטתו זו של בן־גוריון,
היו התושבים הערביים נשארים בעיר —

ע ל המאבל
הפנימי במפלגת
ה ע בו ד ה
ב עי ק בו ת מותו
שלר או בן ברקת
** קורו של המישחק בבריטניה.
קבוצת ילדים או מבוגרים רוקדים.
מסביבם מעגל של כסאות. -.אולם מיספר
הכסאות קטן באחד ממיספר הרוקדים.
לפתע נפסקת המוסיקה. כל הרוקדים
מזדרזים לתפוס כסאות.

אחד, האיטי כיותר, נשאר כלי
כסא. הוא מפסיד.
״כסאות מוסיקליים״.

כסא מרכזי
מתנגח !
מיפלגת ״ ה ע בז ד ה, שהיא הבורסה
^! המר כזי ת במדינה לחלוקת כסאות,
מישחק זה מתנהל תמיד, ללא הפסק.
כי תמיד יש הרבה יותר רוקדים מאשר
כסאות.

אל ״מ (מיל ).פעיל
פלמ״ח בדיר־יאסין
מחוסר אמצעי־תחבורד, לעזוב אותה. את
התחבורה סיפקה להם מפקדת ההגנה,
לפי הסיכום של הפגישה עם בן־גוריון
ודיין.
אשר לרכוש הערבי: הוא הופקד בידי
עו״ד נפתלי ליפשיץ (היום עורך־דינו של
מוטי פרידמן, מנתיבי־נפט) ,אחרי שתוכ ניתו
של דיין ,״לחלק את הרכוש הערבי
למשקי העמק״ ,נדחתה בתוקף על-ידי ה אלוף
כרמל^ .

דו״ח סודי לגלילי בשנים •שלפני הקמת ממשלת הליכוד
הלאומי, היתה המילה ״דיר־יאסין״ לבדה
מספיקה כדי להעלות קצף על שפתי אנשי
תנועת־החדות, ומבטי נצחון של שביעות*
רצון אצל אנשי מפא״י. הכפר הקטן ליד
ירושלים, שתושביו חוסלו, רובם ככולם,
בעת התקפת יחידה של אצ״ל בלילה ש בין
ד 8-,ל־ 9באפריל , 1948 חדל מאז ליל
הקרב להיות כפר סתם, הפך לסמל המלח מה
על ״טוהר הנשק״ בין אירגון ההגנה,
שהפך לצה״ל, לבין אירגוני ״הפורשים״
— האצ״ל והלח״י.
הדו״ח הסודי 24 .שנים אחרי יום
הטבח בתושבי דיד־יאסין, גילה השבוע
אל״מ (מיל ).מאיר פעיל( ,ראה לעיל) כי
כבר בשבוע הקרב מסר דו״ח בכתב על
פרטי פרטיו למפקד ההגנה ישראל גלילי.
קריאת הדו״ח מסבירה גם מדוע לא רצה
גלילי לפרסמו אף פעם :״קבוצת לוחמים
מהפלמ״ח,״ נאמר בדו״ח הסודי ,״סייעה
לאצ״ל וללח״י בפעולות הכיבוש״.
מספר אלוף־מישנה מאיר פעיל, כיום
מרצה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת
תל־אביב שהיה עד ראייה כאשר תם
הקרב והיריות נדמו, האווירה נרגעה. אך
הכפר לא נכנע. לוחמי אצ״ל ולח״י יצאו
ממקומות מיסתורם והחלו בביצוע פעולות
טיהור בבתים. הם ירו בכל כלי הנ שק.
(המשך בעמוד ) 18
* שהיה אז מפקד החזית הצפונית,

מדי פעם, כשמתפנה כיסא מרכזי, גובר
קצף המישחק והופך קדחתני. זה קרה ה שבוע,
אחרי מותו של יושב־ראש הכנסת,
ראובן ברקת.

כי כאשר מ תפנה כסא כזה, לא
רק הוא לכדו מחליף א ת בעליו.
כשמשחקים א ת המישחק כצורה
נכונה, יכולים כמה וכמה כס או ת
אחרים להחליף אף הם א ת כעלי
הם כהזדמנות זו.
לנסא הרס ביותו
יו ״ ר ה כנ ס ת אין השפעה רבה,
/אבל זהו כסא מבוקש. כי מבחינה
פורמלית, זהו כסא־יוקרה ממדרגה ראישו־נר״
הפותח את הדרך לכסא הרם ביותר —
הכס של נשיא־המדינה.
משום כך, יש קופצים רבים על כסא
זה. ממילא הופעלו מעדכות־חשבונות ה מקיפות
את מפלגת־העבודה, על כל
חטיבותיה.

נג תו שחוו
14 וד לפני שבדקת נקבר, הופיע שמו
2של ח״ב ישראל ישעיהו-שרעבי, כ מועמד
מס׳ 1לרשת את מקומו.

גרמה לכד עוכדה, שהיתה ידועה
היטב ליודעי-דבר: יש כמפלגת
העבודה גורמים רכים ה מבקשים
להרחיק א ת ישעיהו
מתפקידו הנוכחי, כמזכיר הכללי
של המפלגה.
,בשעתו נתמנה ישעין זו לתפקיד זה
כימעט על דעת הכל. היו לו כל התכונות
הדרושות: עברו כאיש מפא״י, תמיכת
הגוש, מוצאו התימני, ואי־התנגדותו של
שום כוח מרכזי במפלגה.

אולם רכים מתומכיו הסירו א ת
.ידם מישעיהו כמעט ל מחרת מינויו.
יגרם לכך צירוף של סיכות.
ישעיהו החל מטפח עסקנים של עדות-
המיזדח, כדי לחזק את מעמדו שלו, ו

כסאות משיהו״ס
הדבר עורר את כל הפחדים הקיצוניים,
שצצו עם הופעת הפנתרים השחורים. בכל
עניין שבו היה מעורב מישהו מבני עדות
המיזרח, הפעיל ישעיהו את כל השפעתו
לעזרתו, בלי קשר לאינטרס המפלגה.

מזכיר המפלגה מוכרח לבוא מחוגי
מפא״י, מבין נאמני הגוש ופינחס ספיר.
הוזכרו כמה מועמדים אפשריים, ביני הם
שני הידלנים: אשר מחברת העובדים
ואהרון ממישרד־החינוך.

אליאב לא ישתלטו על המיפלגה.

תוך כדי כך גם גילה ישעיהו, חריף־
הלשון, שאינו איש־ביצוע וכוח אירגוני.

אך המועמדים האמיתיים הם
שניים: דוכה אדיאכ ואכרהם
עופר.

לנבון יש יתרון גדול: אי־אפשר יהיה
להפעיל נגדו את הנימוק העדתי. הוא
ספרדי טהור, בן ״עדות המיזרח״ לא
פחות מישעיהו. סיעות האופוזיציה יתמכו
במועמדותו, נגד ישעיהו, מפני שישעיהו

משום כך הופקר ישעיהו חיש־מהר על־ידי
תומכיו העיקריים. אנשי־הכספים, ו בראשם
פינחס ספיר, חדלו לעזור לו ב מימון
המנגנון העצום של המפלגה.
ישעיהו עצמו אינו מגייס־כספים מצטיין.
התוצאה: הוא לא יכול היה לשלם את
הוצאות המנגנון, למרות התשלום החוד שי
העצום שמקבלת המיפלגה מכספי המם
הפוליטי של ההסתדרות.

מצב זה הוא מוזר, כי השניים הם ידי דים
קרובים, וגם׳שותפים לאותן הדיעות.

לדפ״י הדכר קל כמיוחד, מפני
שיש לה מועמד משלה לכס ה־יו״ר:
סגן יו״ר הכנס ת, יצהק
נכון.

על המפלגה מאיימת פשיטת־

התפנות מקומו של יו״ר הכנסת סיפקה
מוצא אידיאלי לכל מי שרצה להרחיקו
מרחוב הירקון. מה גם שבתור מזכ״ל
סירב ישעיהו להתפטר מתפקידו כיו״ר

אברהם עופר
אודי אליאב 7
היחסים ביניהם אינם בגדר התחרות רגי לה
על התפקיד.
לובה אליאב כבר היה מזכ״ל, והוא לא
התלהב לתפקיד זה. הוא התפטר בלי
סיבה נראית־לעין, וכותב מאז ספר ש־פירסומו
יהווה פצצה שקשה לנחש את
תוצאותיה. כי אליאב תוקף באופן קיצוני
את מדיניות הממשלה- ,תומר בהחזרת
שטחים ובהקמת ׳מדינה פלסטינית.
ממילא אין אליאב מבקש לחזור לתפ קיד.
המזכ״ל, אלא אחרי פירסום הספר,
ועל סמך הדיעות שהביע בו. הוא מעדיף
שיתמנה עתה אברהם עופר.
עופר, איש־ביצוע מעולה, שהפך את
שיכון עובדים לאחד החברות הגדולות
במדינה, מקובל על ספיר והגוש. הוא
נראה כמועמד טבעי לכהונת שר בממשלה
הבאה, ומזכירים אותו כשר־השיכון, ואף
כשר־האוצר בעתיד.

ידוע כאיש־מיפלגה קנאי, ואילו נבון הו כיח
בעבר את נכונותו להגן על כבוד
הכנסת כולה גם נגד הממשלה.
אולם היד ר יתמנה על״ידי סיעת מיפל־גת
העבודה, ולפי החלוקה הפנימית בה
אין אנשי מפא״י מתכוונים למסור לרפ״י
כהונת־יוקרה זז. שיקול זה נוסף על ה רצון
להעביר את ישעיהו מכהונת מזכ״ל
המיפלגה.

סיכוייו שד נכון הם, על כן,
קדושים.

שרך? שנירא?

היונים מעוניינים

** וכן שהדכדים אינם פשוטים כל־כך,
ויש הסתבכויות לרוב, ככל ש רבים
הרוקדים הרוצים לתפוס כסא.

כד מי שרוצה דפנות מקום כ*
ממשלה דמעו מועמד משלו. מעלה
הצעה להעכיר א ת אחד השרים
הנוכחיים לתפקיד יו״ר הכנס ת.
למשל: חסידי יצחק ובין העלו בשקט
את הרעיון להעביר את זאב שרף מן ה ממשלה
לכס הידר, כדי לפנות מקום ל רבץ.
לכך מתנגדים, כמובן, העסקנים ה צעירים
במפלגה, שאינם רוצים שכל ה מקומות
בממשלה ייתפסו על־ידי גנרלים
״מן החוץ״.

מול תימני
נכון ושרף
הניצים רוצים
ועדח־הכנסת, למורת רוחם של כמה, מחב ריו.
לכן נשאר איש מרכזי בכנסת, ו מועמד
סביר לכהונת היז״ר.
אם יתמנה כיו״ר הכנסת, יתפטר גם
מתפקיד מזכ״ל המפלגה וגם מתפקיד יו״ר
ועדת־הכנסת. את מקומו זה יתפוס, קרוב
לוודאי, יו״ר הקואליציה בכנסת, משה
ברעם, גם הוא איש הגוש: ומנאמני־הנאמ־נים
של מפא״י. י

כמו זוג
** י יתפוס, במיקרה זה, את מקומו
() של ישעיהו במפלגה?

ישראל ישעיהו

אלה מציעים, כאותו הקשר,
להעכיר את שרן! לכס היו״ד —
ולמסור א ת מקומו כממשלה לאב־רהם
עופר, כשר־השיכון.

ץ *,וכן שאין לעופר חשק לנטוש את
עמדתו הכלכלית רבת־הכוח כמנכ״ל
שינון העובדים, ולקבל את תפקיד המזכ״ל,
אם לא יובטח ליו מראש שכהונה זו תהיה
פרוזדור לכהונה של שר. הדבר קשה, כי
גולדה מאיר אינה אוהבת את עופר, שהעז
לבטא בגלוי דיעות הנוגדות את שלה,
ואילו אנשי רפ״י שונאים אותו ממש, מאז
היה היחידי שהעז לתקוף את משה דיין
בוועידת המפלגה.

כך נוצר מצב מוזר: עופר מעדיה
א ת אליאב, ואליאב א ת עופר.
אך שניהם מכינים שעמדה זו
עשוייה להיות חשוכה לקראת ה הכרעות
על עתיד המפלגה, כשיהיה
צורך לכהור כראש־הממ־שלה
הכא, ותומכים על כן כמינוי
ישעיהו כיו״ר הכנס ת.

רעיון אחר, שהועלה, הוא למסור את
כס היד ד ליעקב־שיטשון שפירא, כהכנה
למינויו כנשיא־המדינה. ידוע ששפירא
מעוניין במישרת הנשיא, אולם סיכוייו
נחלשו בגלל המערכה הציבורית שהת נהלה
נגדו על־ידי אנשי רפ״י ואחרים
בקשר עם פרשת נתיבי נפט. שלב־ביניים,
כיו״ר הכנסת, יכול להכשירו מחדש ל כהונת
הנשיא.
במיקרה זה אפשר יהיה למסור את
כהונת שר־המישפטים לחיים צדוק, ואז
יתחיל מישחק חדש של כסאות מוסיקליים
סביב כהונת יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון.
מועמד אחר לכהונת שר־המישפטים הוא
היועץ המישפטי, מאיר שמגר.

מאותה סיבה עצמה מגוייסים *גד
מועמדותו של ישעיהו כל כוחות ארץ
ישראל השלמה ורפ״י. הם רוצים שישעיהו
יישאר ברחוב הירקון, כדי שעופר איו

המכנה הכדטותף של תוכניות
אלה: הקפאת ישעיהו כמזכ״ל
המיפלנה, וכלימת הסתערות היונים
עד תפקיר זה.

לוכה אליאב
אולי עופר?

האבל ש הפך לעוול

תה, וכן השתנתה תדמיתה בעיני הציבור.

גופתו של ברקת היתד. מונחית, וחיכתה
בסבלנות לקבורתה. בגלילה, שבתו כלי-
התיקשורת, פסקה הטלוויזיה, מלבד אותו
תצלום של דגל בחצי־התורן, שמאות אלפי
אזרחים למדו לתעב אותו ביומיים אלה.
אולם באותה שעה התקיימו חגיגות
המוניות, והרוחות צהלו ועלזו.

בימי האבל

ביום החמישי, יומיים אחרי מות
ברקת, הצטלמה הגבר ת גולדה
מאיר כשהיא צוחקת כמלוא פה,
כדי למצוא חן בעיני הבוחרים יוצ־אי־מארוקו.

זה הוכח
מבישה למדי.

השבוע

כצורה

צ חו ק
משך כי,מעט 24 שעות, שמרו את
1מותו של ראובן ברקת בסוד. למה?
ככה. לא נהוג להודיע בימי חג על מותם
של אנשים. האבל נדחה.

זהו נוהג מוזר מאוד. האכל על
מותו של אדם מוכר ואהוב הוא
כב חינ ת תגובה ספונטאנית. רק

(לא אלה שהם ״לא נחמדים״ .אותם ש הם
״נחמדים״ ,הסרים למרותו של ה־אדמו״ר
שאול בן־שימחון ממיפלגת העבו דה).
ביום
הששי הצטלמה הגברת גולדה

מאת

אורי אסר•
במישטד טוטאליטרי קופסת ה מדינה
אם צריכים להתאכל עד
מישהו, ,או לאו — ומתי.

החבר המייותס

זה היה המראה האופייני של ההלווייה. קילומטרים
רבים של חבלים נמתחו בין עמודי־ברזל, שהוצבו
בעבודה מאומצת ביום ובלילה. אלפי חיילים משועממינד שמרו עליהם, בפני ההמונים
גדרות־התייל שנמתחו לאותה מטרה, ללא כל צורך.
שלא הופיעו. למטה
** יטו יעמל נורא לראובן ברקת.
הלבישו עליו ממדים, שלא היו לו,
ושהיו מביכים אותו אילו היה חי.
השנייאו אותו על הבריות, אחר מותו,
על־ידי כפיית ניוהגי־אבל ששיבשו את
חיי האזרחים ומנעו מהם במשך יומיים
שידורים, שהפכו חלק בלתי־נפרד מחיי הם.
סובבו
את זיכרו בצביעות בלתי־נסבלת,
שגבלה לא פעם במגוחך.

את סדרי האבל עד מות יו״ד
הכנסת, לקחו כל זאת בחשבון.
לכן הישוו את מעמד היו״ר למעמד
הנשיא (אז בן־צבי) וראיט־הממשלה
(אז בן־גוריון).
אבל בינתיים זרמו מים רבים במיזנון
הכנסת, וגם מעל הדוכן. שלושה אנשים
ירשו בזה אחר זה את כסאו של שפרינצק
— ניר, לוז וברקת. הכנסת עצמה השתנ־

כאשר האבל מאבד את אופייו הספונ טאני,
הוא הופך לצביעות. מתאבלים לפי
פקודה — עמוד נוח, עמוד דום, הכתף
שק, התאבל.
איני יודע מה עשו ראשי המדינה במשך
24 שעות אלה. האם -התאבלו, או צחקו
והשתעשעו?
גם אחרי אותן 24 שעות, לא באה ה־הלווייה.
עברו עוד יום וחצי. למה?
לפי גירסה א׳ :מפני שהיה צורך ל הכין
את השטח בהר־הזיתים, בו ביקש
ברקת להיקבר.
לפי גירסה ב : ,מפני שהיו חגיגות ה מימונה
של יוצאי מארוקו, ואסור היה
להפריע להן.

הגירסה השנייה היא כמעט מים
דצתית — ומיפדצתיות זד מתב
טא ת היטם בתצלומים.

מאיר כשהיא עטופה באבל תהומי, עיניה
זולגות דמעות, ומבטה ׳מושפל בהבעה
של צער ומכאוב שאין לו צרי. זה היה
בשביל שאר הבוחרים.

מידה מסויימת •טל צביעות היא
כלתי-נמנעת, כנראה, כחיי-ציכור.
אכל צביעות מצטלמת — זה קצת
מוגזם.

חבלחב לי ם.
הכל חבל
•* כך הגענו ליום הששי בבוקר, אל
1ההלווייה.
מאות חיילים עמלו יומם ולילה כדי
למתוח קילומטרים של חבלים, לאורך אל פי
עמודי־ברזל שהוצבו בחיפזון. כל זה,

בתוך כל אלה כימעט אבד ראובן
ברק ת שהכרנו, ושלמדנו לחבבו
לא מעט.

למען איוו!

אחר
* והדי האכל על יושב־ראש הכנסת
^ נקבעו לפני 18 שנה על-ידי ועדה
ממלכתית.

חברי הוועדה לא חשכו עד
אדמוני שיישא כתואר כעתיד.
הם חשכו על איש מסויים מאוד,
שכיהן אז כיושם־דאש ה כנ ס ת:
יוסך שפרינצק.
שפרינצק, שכבר נשכח בימינו, היה
איש מרשים. לא בגלל צורתו החיצונית,
שהייתה קומית במיקצת — ראש גדול, גוף
נמוך, עגלגל( .שפרינצק, שהיה בעל חוש־הומור,
ידע זאת. פעם, למראה איש־ציבור
מסויים, גבה־קומה, נאה וטיפש, נאנח ב קול
רם :״אהה, אילו היה לי הגוף שלו
— איזו קאריירה הייתי עושה!״)
היו ימים, כאשר שפריינצק היה אחד
האישים החזקים ביותר בארץ, מאדוני
מפא״י, ישווה מעמד לדויד בן־גוריון. כא שד
מת הנשיא הראשון, חיים וייצמן, היה
שפרינצק יורש את מקומו, לולא התנגדו תו
של בן־גוריון. בן־גוריון שנא -את
שפרינצק, שהיה איש הפועל־הצעיר, ו העדיף
את יצחק בן־צבי, שהיה איש
אחדות־העבודה וידידו מנוער של בן־
גוריון.

חברי הוועדה,

כבואם

לקבוע

צחוק ודמע ־ לפי הזמנה

.335

מותו של ראובן ברקת. בשעה ששידורי הטלוויזיה הושבתו בגלל האבל הרשמי, חגגה
גולדה מאיר את חגיגת המימונה, השתעשעה וצחקה עם החוגגים האחרים. כעבור 24

שעות נוטפוח עמדה
כולה עוכבה בגלל
מפלגתה, חוות־דעת
הודיעו לה שלא

באבל ו״זומי מעל ארונו של ברקת, ניחמה את המשפחה. ההלווייה
המימונה. גולדה מאיר ביקשה ממנהיגי העדה המארוקאית, חברי
אם כדאי לבטל את החגיגות בתקופת האבל על מות ברקת, אן אלה
כדאי מפני שזה עלול להרגיז את בני העדה המארוקאית.
אליו, והיתה לנו שיחה גלוייה מאד. היתד,
זאת הראשונה מבין שיחות רבות בין אר בע
או שש עיניים (בחלק מהן השתתף גם
אמנון זיכרוני, שברקת התייחס אליו כאי לו
היה חבר־כנסת).

כ שיחות אלה למדתי להכיר א ת
כרק ת האמיתי, ונוצרו כיגיגך יה־סיס
שהגיעו להכנה הדדית, ואולי
לידידות מסויימת.
היו לנו שתי נקודות־מגע, האחת פולי טית
והשניה פרלמנטרית.

מכהינה פוליטית נתגלה כרקת
כ שיחות אלה כיונה שכיונים.

למרות שהיה מאנשי גולדה מאיר, היה
אוייב מושבע של אנשי ארץ־ישראל השל מה
ורפ״י, ולא היסס בשיחות הפרטיות
(המשך בעמוד )18

חליפתו האפורה־בהירה של
י 1ד 11171 11ך 1
השד שלמה הילל בולטת על

ש 1 0 1 1 1 11 11
רקע החליפו^ השחורות של חבריו. מימין: הרבנים הראשיים
כדי למנוע בעד ההמונים להתפרץ ולשבש
את מסע־ההלווייה.

אכל ההמונים לא כאו. החכלים
נשארו מיותמים ומכויי׳טים. ה צפיפות
היתה, כממוצע, איש אהד
על כל עשרים מטרים של הכלים.

הטלוויזיה שידרה את הכל בשידור הי
— ואז •מיהרה לשכוח מכל העניין. ממש
ניתן היה לשמוע את אנחת־ההקלה של
השדרנים. באותו ערב לא הוזכרה ה הלוויה
אף לא במילה אחת או בתצלום
אחד. את השידור החי ראו מעטים, כי
בשעות אלה נאלצים אזרחים נורמליים
לעבוד קשה כדי לפרנס את משפחותיהם.
ראובן ברקת האיש לא הטביע את
חותמו על תודעת הקהל הרחב. אולי לא
הספיק. אבל דומני שלא היתה זאת שאלה
של זמן.

הוא לא דיה אישיות כאריז
מטית, ולא מסוג המנהיגים המת•
הכלים יפה ככלי-התק שורת המודרניים.
ה תבונות המיוחדות של

יצחק נסים ויהודה איסר אונטרמן ,״השריפ יוסף בורג, שלמה
הילל, מיכאל חזני, חיים גבתי ויעקוב־שימשון שפירא. מאחור :
יושבי־ראש ועדות *1כלכלה והחינוך ישראל קרגמן ואלימלך רימלט.

אישיותו לא התכל טו
או כרדיו.

בטלוויזיה

בשביל הציבור היד, עסקן מפלגתי, ש נתמנה
לתפקידו בשל היותו עסקן מפלג תי,
מתוך שיקולים מפלגתיים. כך הוצג
הדבר גם בעת בחירתו. על כן לא היתד,
תגובת הציבור בימי האבל בבחינת אדי שות
אכזרית. הציבור רק סירב להשתתף
במה שנראה לו כאורגייה של צביעות.

רומנטי מ א חורי
ה א בו ר
ץץה היה ברקת בשבילנו, שהכרנוהו
יותר מקרוב?
בכנסת השישית לא בלט ברקת. הוא
לא ד,ירבה להופיע באולם, זכימעט לא
נאם. הוא נראה כעסקן אפור, מן המניין.

ידעתי שנתמנה בשעתו למזכיר מפא״י,
במיסגרת המערכה נגד פינחס לבון, אחרי
שלבון הדיח אותו מראשות המחלקה ה מדינית
של ההסתדרות.
לכן, כאשר הוצע לפתע לתפקיד יו״ד
הכנסת, התנגדתי לכך. סיעתי היתד, ה יחידה
שהצביעה נגדו, ואף הכריזה בפח
מלא על נימוקיה לכך.
מייד לאחר מכן, התחדדו היחסים בינינו
מאד. אחדי פרשת קריעת תעודת־הזהות
בכנסת, השמיע ברקת מעל הדוכן דברי־גינוי
חריפים. מחיתי על כך בתוקף, מפני
שראיתי בכך חריגה חמורה מסמכות ה־יו״ר.
כתוצאה מכך ציווה להוציאני בכוח
מאולם המליאה — מעשה שלא היה כ דוגמתו
בתולדות הכנסת.
לאחר מכן פידסם ברקת שורה של
מיכתבי־הסתה חולניים נגדי, שנתקבלו
בלישכתו, שכללו קריאה לרצחני. במעשה
זה הביא על עצמו גינוי כימעט אחיד ב עיתונות
ובציבור, והוא נאלץ להיסוג מכך.
אחרי פרשה סוערת זו ביקשני לבוא

דייו

לבוש במכנסיים שחורים, מק טורן
חוס וכובע, היטלמאכר
בצבע חאקי, עמד רוב הזמן׳ מן הצד,

— ברקת —
(המשך מעמוד ) 17
שלנו לבטא זאת בחריפות. לא פעם ביקש
ממני למתן את עמדותינו, כדי לאפשר
הידברות בינינו ובין האגף המתון במפל-
גת־וועבודה.
(מעולם לא שמעתיו מדבר רעה על
גולדה מאיר, אך נאמר לי כי בחוגים ה קרובים
לו יותר ביטא לאהרונד, את חרד תו
הגוברת נוכח מדיניותה של גולדה).
מבחינה פרלמנטרית השתדל ברקת —
אחרי אותה סערה — למנוע סערות נוס פות,
ועזר לנו לא פעם לשים לאל הת נכלויות
של חברי סיעתו. הוא גם אימץ
לעצמו את ביקורתנו על ההעדרזת ׳מימילי־את
הכנסת, ונטל לידיו כמה פעמים יוזמה
לצמצם שערוריה זו. מובן שכל נסיונותיו
העלו חרס.

ברקת. כפי שחכרתיו, היה אדם
נכון. מתון. מבקש הידברות, כעל
הומור יכש, יותר אינטלקטואלי
מרום העסקנים כארץ. לא פעם
עלה כי ההשד שהופעתו האפורה
מסתירה אופי רומנטי, רגישות
נסתרת לרכריב יפים.
חשבתי על כל אלה כאשר עמדתי ליד
הקבר הפתוח. קולו •זול המואזין הגיע
מהר־הבית למטה, פעמוני הכנסיה דינדנו
בעדינות בפיסגת הר־הזיתים. המראה ה נהדר
של ירושלים הדדלאומית והתלת-
דתית השתרע למרגלות הקבר. בחירת ה מקום
גילתה חוש ליוסי, ואולי גם את
כמיהתו לשלום ולפשרה.

מע מדו

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
שבידיהם והטילו מטעני חבלה לבתים.
״הם ירו בכל מי שראו בבתים, בכלל
זה נשים וילדים. המפקדים אף לא ניסו
למנוע את ההרג המביש. אני ומספר ׳תוש בים
מירושלים, התחננו בפני המפקדים
כי יורו לחייליהם לנצור את הכלים —
אך לשווא. בינתיים, הוצאו מתוך הבתים
כעשרים וחמישה גברים והוסעו ל,סיבוב
נצחוך בנוסח ״טריומפ רומאי׳ בשכונות
מחנה יהודה וזכרון יוסף. בתום הסיור
הובאו למחצבה שבין גבעית־שאול ודיר
יא,סין ונורו בדם קר...״
כתם כהיסטוריה. עדותו של אל״ם
פעיל כוללת בתוכה את הפרט המפתיע
על השתתפותם של פלמ״חאים בפעולה,
שמפקדת ההגנה בירושלים סירבה לאשר
אותה :״אחד -מלוחמי הלח״י החליט להז עיק
עזרה. הוא יצא דחוף למחנה שנלר.
בבסיס נמצאה אז פלוגה של הגדוד השי שי
של הפלמ״ח. הלוחם נכנס לחדרו של
יעקב (״יעקי״) ווג מקיבוץ מרחביה ובקול
מתנשף אמר :״אנחנו תוקפים את דיר־יאסין
ויש שם ברוך. אתה מוכרח ל עזור.
יעקי העלה מספר לוחמים מהפלוגה
על משאית, נטל מרגמת שני אינטש ו במהירות
יצא לכיוון דיר־יאסין ...באשר
ראיתי את אנשי הפלמ״ח בשטח, פניתי
ליעקי בהצעה כי יסתלקו מיד — אחרת
יסתבכו. הם שמעו לעצתי ומיהרו לעזוב
את המקום...״
מסכם פעיל :״פעולת דיר־יאסין היא
לדעתי כתם רציני על ההיסטוריה של עם
ישראל. היא גרמה לנו נזק עצום. חשוב
כי בין מגני הפעולה היה מפקד הלח״י
נתן ילין־מור ומפקדת לח״י בתל־אביב.״

ש ל היו״ר
^ 0־הציבור לא התרגש מפטירתו
של יו״ד הכנסת, הרי זה מגלה יחס
ציבורי מסויים לתפקיד זה.

מכהינה פורמלית, היו״ר הוא
מ״מ הנשיא, ואחד משלושת האישים
המרכזיים כמדינה. למעשה,
אין לזה שחר.
הנשיא מסמל את הריבונות של המדי נה,
ויש הסכם אילם להתייחס איל בעל
מישרה זו כאל אישיות על־מפלגתית, ה מסמל
גם את אחדות הציבור על כל זרמיו
ופלגיו. ראש־הממשלה הוא בעל סמכות
מכרעת לגבי עניינים של חיים ומוות, ו סמכות
זו הולכת וגדלה משנה לשנה.
יו״ר הכנסת, לעומת זאת — מה סמכו תו
ז מה הוא מסמל?
מבחינת הסמכות, היא קרובה לאפס.
הוא יכול לעשות צרות לח״כ או לסיעה,
אך בסופו של דבר קובע בכנסת התקנון,
ויש יחסי־כוחות, ואין היו״ר יכול לחרוג
מהם.

מה הוא מסמל ז

יו״ר הכנסת יכול היה — ואולי צריך
היה — לסמל את ריבונות בית־הנבחרים
כנגד הרשות המבצעת, את עליונות הבית
כולו, על כל סיעותיו.

אידו היה זה כך, היה יחם הצי־כור
אל היו״ר שונה, מן הסתם.
אבל אי־אפשר לרמות ציבור, והדברים
יגלויים. יו״ר הכנסת נבחר בפועל על פי
שיקולים מפלגתיים טהורים או בלתי־טהורים,
וגם בתפקידו הוא נשאר איש־מפלגה.
כאשר הוא איש מיפלגת־השיל־טון,
הרי הוא רואה את תפקידו העיקרי
בהכנעת הפרלמנט לממשלה, במילוי כל
מישאלות הממשלה במהירות ובזריזות.
כך בדיוק ראה ראובן ברקת את תפ קידו,
ומעולם לא הסתיר שגם בתור יו״ר
הכנסת הוא ראה את עצמו קודם כל כ שליח
המפלגה. לא היה אף מיקרה אחד
בו ייצג את ריבונות הכנסת נגדה ממשלה.

יו״ר חדש, שייכחר על פי
אותם השיקולים וכאותן הנסיכות,
ינהג כמוהו.
מניוון שהציבור יודע זאת, הוא מתייחס
אל יו״ר הכנסת כאל איש הממלא
תפקיד טכני, ושסעמדו הפורמלי אינו
מבטא את מעמדו האמיתי במערכות ה־שילטון.

זה מצער — לא הציכור
אשם. מוטב לאתר את הסיכה ה אמיתית.

עיתונות מאופוזי ציה לשלטון גליון ערב פסח של על המשמר, עיתו־נה
של סיפלגת הפועלים המאוחדת, היה
הופך בידי סטודנט הכותב עבודת מחקר
על הנושא ״מאופוזיציה לשילטון,״ מיסמך
בעל ערך.
על פני 22 עמודים, הצליחו עורכי
על ־המשמר לערוך ראיון מקיף עם מאיר
יערי בן ה־ ,75 להגן על אימרות ראשיה־ממשלה
(״הם לא נחמדים״) בקשר לפני
תרים, לטהר את המישטרה מאשמת חי פוי
על ״הפשע המאורגן״ ,ולהשמיץ את
חברי הקיבוץ הארצי המשתתפים ב״מסע
אל התיל״ כ״פלגנים״.
צוות העורכים של על המשמר, בראשותם
של העורך יעקב עמית, מארק גפן
וחיים שור, היה עסוק מאוד בימים שלפני
החג. הצוות יצא לשכונת־התקווה, כדי
להיפגש עם כמה עשרות מאנשי השכו נה׳
ולהגן בפניהם על עמדות הממשלה
ומדיניותה בכל הנוגע לפער העדתי. ב אותה
הזדמנות הסביר מארק גפן, כש מישהו
מהקהל התקיף את דברי ראש־הממשלה
בקשר לפנתרים :״אני אגיד
לך מה שראש־הממשלה אמרה, כדי ש יהיה
ברור. זה היה באותו יום שבירו שלים
היתד. הפגנת פנתרים, והתגלה שם
איזה בקבוק ־מולוטוב. אז היא אסרה שהם
בכלל לא נחמדים שהם זורקים בקבוקי-
מולוטוב. היא אמרה שזה לא נחמד ש זורקים
בקבוקי מולוטוב...״
ז כ רון נפלא. צווית המערכת סיים את
פגישתו עם אנשי שכוינת־התקווה, ומיהר
לפגישה אחרת עם ראשי המטה הארצי
של המישטרה. בהתקווה התקיימה הפגי שה
במועדון מפ״ם, עם המישטרה-נפגשה
המערכת ליד שולחן ערוך לארוחה דשנה.
גם האווירה בין המשוחחים היתד. דשנה :
״אתם ברוך השם לא באופוזיציה,״ קינח
בשביעות רצון מפקד המחוז הצפוני, אה רון
סלע,־ ״אני זוכר תקופה שבה לא
יכלנו לבוא אל עמית ולטעון אליו הרבה.
היו לו טענות: שטראוסים, וליכלוך קי רות׳
וקריית־חיים ומעצר ילדים בחדרה
— כל מיני דברים, אני מבין, היום ז ה.
לא ככה
עורך על המשמר, יעקב עמית, נהנה
מאוד מזכרונות העבר :״יש לך זיכרון
נפלא,״ העיר הסוציאליסט־ציוני־מהפכן
בפנסיה ממשלתית.
ההבדל בין הפגישה בשכונת התקווה
לזו עם מטה המישטרה, ניכר לא רק ב ארבע
המניות של הארוחה ובמשקאות ש ניצבו
על השולחן — לעומת המועדון ה אפור
והשומם של השכונה המוזנחת, אלא
גם בתוכן הדברים. בשכונת התקווה הת־
(המשך בעמוד )22

מה המריץ את אברי אדעד לפתוח

״הנקמה היא מאכל שיש לאבלו
אחרי שהתקרר ס ט אל י ן )
ן* נקמה של ״האדם השלישי״ המתינה
1 1זמן רב. במשך 17 שנה היא הספיקה
להתקרר.
מתוך 17 השנים שעברו מאז ״העסק
הביש״ ועד היום. בילה האדם השלישי
12 שנים מלאות בבית־הסוהר. מהן היו
ארבע שנים, הנמחלות בדרך כלל לאסירים.
הן לא נמחלו לאדם השלישי.
במשך השנים האלה, הוטחו בפני האיש
האילם־מאונס האשמות חמורות מאין כמו־תן.
נאמר ונכתב עליו, תחילה בחשאי
ולאחר מכן בגלוי, שהוא היה סוכן מצרי.
שמכר את הרשת הישראלית לאוייב,
וגרם לתליית חבריה, שהיה סוכן כפול,
לפני ואחרי העסק־הביש.
כשהיד. בכלא, לא יכול היה האדם
השלישי להשיב. הוא לא יכול היה להשיב
גם אחרי שיחרורו, מטעמי צנזורה. עכשיו,
כשהוא בחו״ל, החלים לפרסם את גירסתו.
השבוע פורסמה תמצית גירסה זו, יהד
עם הפרטים החשאיים ביותר, בשבועון-
המיליונים הגרמני דר שפיגל. היתד. זאת
מיקדמה ראשונה על־חשבון ספרו של
האדם השלישי, שיפורסם בעוד כמה הוד־שים
בהוצאה־לאור הגדולה ביותר של
ארצות־הברית, ראנדוס האח.

]וווו 1גנ,מ,ו0

>״נרי, אנו׳ והאשה
הוצאה הראשונה שי זזפירסום

1 1 4הגרמני היא שסוף־סוף ניתן לגלות
* מיהו, בעצם. האיש שמילא תפקיד כה
מ מרכזי בעסק־הביש, שגרם לנפילת ממשלת
ן׳ ישראל ולכל שרשרת־הסיוטים של ״פרשת
3לבון״ .הציבור הכירו במשך שנים רבות
£רק בשם המלודראמתי :״האדם השלישי״.
חבריו מכירים אותו בשם ״אברי״ .שמו

0האמיתי הוא אברהם זיידנוורק (בגרמנית:
^ ״מיפעל משי״) .רק לאחרונה שינה את
$9שמו לאל־עד.
אברי ,46 ,גבר גבה־קומה ויפה־תואר,
י) בעל עיניים כחולות מאוד, דומה לגרמני
| — עובדה שקבעה את גורלו. אין זו חזות
9מיקרית. הוא נולד באוסטריה. אביו, מנהיג
0סוציאל־דמוקרטי שהושם במחנה־ריכוז על ״
ידי הנאצים, נחשב עד היום לגיבור ההת־
0נגדות האוסטרית. כאשר ישב אברי בכלא,
^ נשלחו חבריו של האב, מנהיג הסוציאליס ט
טים מווינה לישראל, כדי לדאוג לבן
^ ולהתעניין בגורלו.
עיסוקיו הפוליטיים של האב, והעובדה

4שנשאר באוסטריה כאשר אברי ואחותו
* עלו לבדם לישראל במיסגרת עליית־הנוער,
4הטביעו עליו את חותמם. אברי היה תמיד
איש ״בעייתי״ ,אדם שלא התחבר בנקל
עם אנשים, ושלא השתלב בנקל בחברה.
בימימלחמת־העצמאות, כשהיה איש־

ההגנה בירושלים. נתפס אברי בפרשה 0 4שלא היתר. אז יוצאת־דופן. הוא העביר
באופן פרטי מקרר מן הרכוש הנטוש.
4לדעת אברי, ניפחו פרשה זו כדי להתנכל
* לו. על כל פנים, הדבר שם קץ לחלומות
0על קאריירה בצה״ל.
בינתיים התחתן אברי עם אשה, שמילאה
תפקידחשוב בחייו. היא היתד. ידידתו של

בנימיו ג׳יבלי, ראש אמ״ן, וכך נוצר קשר

^ שהיה הרה־גורל. אמנם. אברי נפרד מאשתו
0הסוערת, שילדה לו בת, ושירדה כעבור
^ זמן־מה להאמבורג. שם היא חיה עד היום.
י 1אולם ג׳יבלי שם עליו עין, הפעיל אותו
במודיעין.
(בתיאור שפורסם בדר שפיגל, לא
הזכיר אברי צד זה של העניין. לדבריו,
גויים לפעולת־המודיעין במצריים על־ידי
אברהם דר, איש חיל־הים, שהקים את ה רשת).

׳ יבליב ימ יהפרשה

ג׳יבל• כיום

0׳מרוע הוחשו אבר?,
ך* אשד החליט ג׳יבלי ברגע האחרון

^ ממש להעמיד את אברי בראש פעו־לת־החבלה
במצריים, גייס גם את אשתו
של אברי כדי לשכנע אותו. זה היה מו זר,
לאור העובדזדחסהזוג כבר נפרד קודם
לכן. אבל ג׳יבלי רצה לשבור את היסוסיו

של אברי.
ואכן, אברי לא התלהב לתפקיד שנכפה
עליו. הוא הצליח ליצור לעצמו זהות
חדשה בגרמניה, בשם פאול פראנק, קצין־
וורמאכט לשעבר. בשם זה יצר לעצמו
קשרים במצריים, ניהל עסקים ששימשו
כיסוי לפעולות־המודיעין. הוא לא רצה
לסכן את כל אלה.
אולם לא היתד. ברירה. איש אחר, שתחי לה
הוטל עליו התפקיד, התחמק ברגע

לבון ביפי הפרשה
האחרון. אברי נשאר כמועמד יחידי —
בחירה שהיתר. חסרת־אחריות בצורה
מחרידה. כי אין ספק שתכונותיו לא הת אימו
מלכתחילה לפעולה מסוג זה, דווקא.
המאמר שהופיע בדר שפיגל מתאר בהר חבה
את פעולות־החבליה שבוצעו בקאהיר

את ניו ־ אחו׳ שתיקה נ טי ח שנמשכה 17 שנים?

ובאלכסנדריה ביולי , 1954 את האופן שבו
נתגלתה הרשת, את הדרך בה הצליח
ג׳יבלי לסבך את לבון בפרשה. התיאור,
שבא מפי אברי, מטהר את פינחס לבון.
ברור מדוע נוקט אברי בקו זה. כי
הדבר מסביר, לדעתו, את הצורה בה סובך
הוא עצמו בהמשך הפרשה. לדבריו, שימש
מכשיר במלחמה בין ג׳יבלי ובין יורשיו־אוייביו,
שרצו לחסלו. ראש אמ״ן שבא
במקום ג׳יבלי, יהושפט (״פטי״) הרכבי,
היה מעוניין — לדבריו — לאסוף את
ההוכחות לכך שג׳יבלי זייף מיסמכים,
שהדיח את אברי לעדות־שקר ושפיברק
את הטענה שלבון ״נתן את ההוראה״.
לכן קרא הרכבי לאברי לחזור ארצה.
אברי הואשם בהאשמות ביטחוניות חמו רות,
נכלא והורשע. כל זה, כדי לסחוט
ממנו את החומר נגד ג׳יבלי. בקיצור:
אברי נפל קורבן לקנוניות בין חוגים
שונים בשירותי־הביטחון.
(דר שפיגל טורח להסביר לקוראיו את
ההבדל בין שלושת השירותים החשאיים
של ישראל :״המוסד״ ,האחראי. לריגול
בחו״ל, אגף המודיעין של צה״ל, ושירות־הביטחון־הכללי).
במאמר
בשבועון הגרמני, וכנראה גם
בספרו, לא נכנס אברי לניתוח טענותיהם
של מאשימיו. זה חבל, כי חומר זה טעון
ניתוח והפרכה מצידו.
הטענה של אברי היא זאת :
.כמה שנים אחרי העסק־הביש, נתקלו
האנשים המוסמכים בעובדה שהפליאה
אותם.
הם נוכחו לדעת כי בגרמניה מס תובב
אברי זיידנוורק, איש אמ״ן, כש הוא
ממשיך להשתמש בשם פאול סראנ,ק
— אותו השם שבו הופיע במצריים בימי
העסק־הביש.
הדבר הדהים לפי ההגיון המיו חד
של הריגול, היה זה תמוה ביותר.
שהרי המצרים ידעו כי פאול פראנק הוא
סוכן ישראלי, ושעמד בראש פעולת-
החבלה של . 1954 הם היו צריכים להיות
מעוניינים לחטוף את פראנק, להביאו
למצריים ולחקרו, מתוך חשש שמא נשארו
סוכנים ישראליים אחרים במצריים, הידו עים
לפראנק. מדוע לא חשש אברי מפני
אפשרות זו?

אוווח וגיס נמסים ונשרה
^ אור שיקול זה נכנסו, לבדיקת ה /עסק־הביש
מחדש. ונתגלו פרטים נוס פים
שהדהימו אותם. למשל: עברו 24 שעות
בין תפיסת איש־הרשת הראשון בידי ה־מישטרה
המצרית ובין בריחת אברי ממצ ריים.
מד, עשה בזמן זח?
לדברי אברי, ניצל את הזמן כדי למכור
את מכוניתו, ובסוף עלה על מטוס ט.וו.אי.
וטס לרומא. דרך הבריחה שנקבעה לו
מראש, דרך גבול אחר, נראתה לו מסו כנת
מדי.
הכיצד? שאלו הבודקים את עצמם, האם
במצב כזה עוסק אדם במכירת מכונית?
ואיך לא חשש שהבולשת׳ המציית מחכה
לו בנמל־התעופה?
כל זה הביא את הבודקים לאמונה, שבה
דבקים אנשים אלה עד היום: שאברי מסר
את הרשת למצריים, או שנתפס על-ידי
המצרים ושוחרר בעיקבות עיסקה עימם.
עיקוב אחרי פעולות אברי בגרמניה
גילה שהוא מקיים מגעים עם סוכן מצרי.
לדברי אברי, היה זה בידיעת הממונים
עליו, למטרות מודיעין.
בסוף הוזמן אברי לישראל, נחקר ארו כות.
בעיקבות החקירה נעצר.
כאן נכנס לתמונה זוג, שהצטיין ב פרשה
כולה באומץ-לב אישי בלוני־רגיל,
שרק מעטים יודעים עליו. אברי אינו
מספר עליו.

לאברי לא היתד, אם, ואביו הזניח את
ילדיו. האשד, שמילאה בנאמנות את תפקיד
האם היתד, אחותו הבכירה, אשה פעלתנית.
לוחמת ותקיפה כאביה.
האחות נשואה לאיש הבריגדה היהודית,
שאיבד את שתי רגליו, כשעלה על מוקש
בפעולת־קומנדו. מן הרגע שנעצר אברי,
לחמו האחות והגיס את מלחמתו בצורה
בלתי־נלאית. שניהם האמינו שאברי הוא
חף מפשע.
המישפט נערך בסודי־סודות, מחוץ ל כותלי
בית־המישפט, בפני השופט בנימין
הלוי. בקיצוניותו הרגילה, הטיל הלוי על
אברי עונש־מאסר מירבי, שהופחת אחר-

הצליח לפרסמה ברבים בדרך מקורית.
הוא חיבר סיפור דמיוני בשם ״פרשת אלכ־סיס״
,שפורסם בהעולם הזה ( 1385ו־,)1386
בפסח . 1964 אף שהציבור הרחב לא הבין
את כל פרטי הסיפור, הוא הובן היטב
על־ידי כל הנוגעים בדבר, ששמעו בדרך
זו את גירסת אברי.
(השבוע, כאשר פורסמה תמצית גירסתו
של אברי בדר שפיגל, לא היה בו כימעט
אף פרט אחד שלא פורסם כבר אז בהעולם
הזה, ושפורסם מחדש בנובמבר , 1971 תוך
ציון השמות האמיתיים, כשהוסר האיפול
על העסק-הביש).
תוך כדי כך התקשר אברי אל העולם
הזה, וכמה ממאמריו, שהוגנבו מתוך הכלא,

אבריואשתו: קורבן או מוסרהרשתי
כך על-ידי בית־המישפט העליון י* 12-שנים.
במהלך המישפט העלה אבר את הטענה
שמתנכלים לו, כדי לסתום את פיו. הוא
גילה לשופט את פרטי העסק-הביש, ואת
הדרך בה הוכרח על־ידי ג׳יבלי, בעזרת
משה דיין, למסור עדות־שקר נגד לבון.
(בספרו טוען אברי שג׳יבלי ציווה עליו
לחזור למצריים אחרי העסק־הביש, כדי
לחלץ את חברי־הרשת. רק בגלל. איחור
מצידו לא יצאה תוכנית זו לפועל. לדברי
אברי היתד, זאת מלכודת, כדי להשתיקו
סופית. אך טענה זו אינה סבירה — שהרי
ג׳יבלי היה מוכרח להניח שאברי ייתפס
על־ידי המצרים, ועלול לגלות את האמת
בחקירה).
על כל פנים, ר,לוי האמין לחלק אחד
של עדות אברי — החלק בו גילה ששיקר
ב־ 1954 לוועדה שהוקמה על־ידי הממשלה
כדי לברר מי נתן את ההוראה לעסק-
הביש.
בפסק־דינו הפנה ד,לוי את תשומת־לב
הממשלה לעובדות המחרידות שנתגלו
לו. הערה זו של הלוי, שהובאה לידיעת
בן־גוריון, היא שהדליקה את הפתיל שפו צץ
את הפצצה הענקית ׳של פרשת־לבון,
על כל גילגוליה והסתבכויותיה, עד לנפילת
הממשלה ב־ 1961 ועריכת הבחירות החד שות.

אנו׳
טנה ואמיר
^ ל זה לא עזר לאברי. הוא ישב בכלא
רמלה, מנותק מן העולם. אך לא
לגמרי. כי אחותו וגיסו יכלו לבקרו. הוא
גם הצליח להתחבב על חבריו בכלא,
שהתנדבו ברצון להגניב החוצה מיכתבים.
אחרי ששאר הדרכים איכזבו, פנה אברי
אל אורי אבנרי. הוא העביר לו את גירסתו
על העסק-הביש ועל הרשעתו — ואבנרי

פורסמו בעיתון בחתימת ״האסיר א״.
אהד מהם, שהיכה גלים, נגע לשיטות
החקירה הנהוגות בארץ, הסביר מדוע
נוטים אסירים להודות באשמה ולהרשיע
את עצמם — בניגוד לאברי עצמו.
אברי קיווה לצאת אחרי שמונה שנים.
בתור אסיר לדוגמה, היה זכאי למחילת
השליש האחרון, כמקובל. אולם הדבר לא
ניתן לו. היה ברור כי מוסדות הביטחון
חששו מפני הגילויים שהיה ביכולתו
לגלות.
שוב פנה אברי אל אבנרי, שנבחר
בינתיים לכנסת. אבנרי הורשה לבקרו
בכלא, פעל למען שיחרורו, אך לשווא.
אברי שוחרר רק אחרי שריצה את כל
תקופת מאסרו.
עד הרגע האחרון עמד על כך שהורשע
שלא בצדק, שלא מסר את הרשת ל מצרים.

תשוקתה
שר(ודורו
* תכן ש 1וכרי היה שותק אחרי שיח תרו,
איי; ,.נשכחה הפרשה ואילו הסתדר
סוף־סוף.
אולם הגבר יפה־התואר, שנראה צעיר
ואתלטי גם אחרי מאסרו הארוך, לא
השתלב בחיי הארץ. נסיונו להקים עסק
משלו — בית־מיסחר למכשירי־טלוויזיה
— לא עלה יפה. יתכן גם שהשתעמם.
הוא התחיל לכתוב ספר, בשיתוף עם
עידוא בן־גוריון.
ואז התפוצצה פצצה. בגלל תשוקתה
של גולדה מאיר לפרסם את השתתפותה
בנישואי מרסל ניניו, גיבורת העסק־הביש,
הוסר לפתע מסך־האיפול המגוחך, שאפף
את הפרשה בלי כל הגיון, במשך שנים.
התחילה אורגייה קצרה של פירסומים —
ובה הועלו כל ההאשמות נגד אברי. הוא

יתכן שזה הגדיש את הסיאה אצל אברי
זיידנוורק. את זעמו ביטא במיכתב ששלח
לפירסום בהעולם הזה 1798 הוא ידע
שיש באמתחתו פגז עולמי — והוא החליט
לירות אותו. הוא התקשר עם סופר אמרי־קאי
מפורסם, כותב עימו מאז את הספר
שנועד לטהר אותו.
תהילה מצא אברי תומך ומממן בדמותו
רבת־הפעלים של המיליונר ברני דויטש,
האיש המממן את הליגה להגנה יהודית,
והעומד מאחורי פעולות גאולה כהן ושאר
שלוחות הימין האולטרה״קיצוני בארץ. אך
משנתברר לברני מה עלולות להיות תוצ אות
העניין. נסוג. אמר השבוע דויטש
להעולם הזה, כשהגיע לביקור קצר בארץ :
״הסרתי את ידי מכל העניין. אין לי עוד
שום קשר אליו. אינני יודע שום דבר על
פירסום הספר.״
אולם הספר עומד להופיע בסוף השנה,
בהוצאה האמריקאית המכובדת ביותר.
הגופים הישראליים, שהצליחו לשכנע את
ברני דויטש שלא לתת את ידו לפירסום
הספר, הצליחו פחות אצל אברי עצמו.
לשווא נשלח אליו כמה פעמים שליח סו די•
שניסה להרתיעו בעזרת איומים ופי תויים•
אברי עמד על שלו. הספר עומד
להופיע בסוף השנה, בהוצאה האמריקאית
המכובדת ביותר.

הנקמה הגוויה התחילו!
כרי ל א רצה לחכות עד אז. הוא
יזם פירסום מוקדם. עיתונאי בריטי
בשם לנארד שירר קיבל את החומר,
פירסם אותו החודש במיסגרת סוכנות־כתבות
בינלאומית. משם הוא התגלגל
לעמודי דר שפיגל, שפירסם אותו בשבוע
שעבר על פני חמישה עמודים.
הקורא הרגיל בחו״ל מקבל מסיפור זה
רושם מדכא ביותר על הנעשה בישראל,
על שילטון השירותים החשאיים בה, על
קנוניות מצד קצינים בכירים נגד הממשלה
האזרחית, ועל פעולות הריגול והחבלה
שהיא מנהלת בעולם.
בשעה שתדמיתה של ישראל בעולם
הופכת יותר ויותר מיליטריסטית, לאומנית
ושוחרת־כיבושים, ישבש ספר זה עוד יותר
את מאמציו הדלים של מישרד־החוץ בשטח
ההסברה.
אברי זיידנוורק אל-עד יכול היה להיות
מרוצה. הנקמה הגדולה שלו התחילה.

ן מלו 1 ,דוכס 1 ,בן־נשיא ־ והר!

כ ל אנשי ה
האב המאושר

ני קו ל ס מורלי, לשעבר ני טי ם מ שולם, ובנו מלוין,
ב קו מהה עליונ ה של ״גן־ ה או רני ם״ ,שם נערך ה קו ק־טייל
לפני ה א רו חהה מפו ארת. האבהמ או ש ר עונד א ת או ת ״ מי סדראלכ סנ ד ר״
שהוענק ל א ביו שלו על״ידי ה מלך בורי ס — א ביו של ה מלך סי מיון השני. ח תן
ה שי מחה, מלוין, נר אה הדור ביותר ב ח לי פ תו בעלת דשי ה ק טי פהו חול צתהמלמלה.
דו ד

מאמ רי ק ה

חזר. ולא סתם

חזר.
כמו במטה קסם, החיה הדוד הטוב ביום
שבת האחרון את אגדות ילדותנו. ודווקא
כאן, בארץ האבות.
יפים והדורים יצאו מתוך הדפים המיו שנים
מלך ומלכה, דוכס וסתם אנשי חצר
עהירי־הון, כדי לפאר את מסיבת בר־המצווה
שערך הדוד לכבוד בנו היחיד.
קוראים לו ניקולס מורלי. חבריו מכנים
אותו בחיבה ניק, מרבים לדבר בשיבחו
בפניו.
כי ניק הוא לא סתם. ניק הוא גאון. הוא
סיפור הצלחה. הוא הסמל החי של אמרי קה׳
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אין ספק שאת האגדה המופלאה מכולן
עשה ניק בעצמו. אגדתו שלו מתחילה
כך: היה היה נהג משאית שחי בישראל,

הגרווהנרבס

ה מלך סי מיון השני, כ שלי מינו
א ש תו, ניצב במרכז בני ע מו
הנלה בי ם, ב מ סי בתבר־ה מצווה של מ לוין מורלי. בצד ש מ אל, מ שופם
ו מ מו שקף, הסבא של מלוין. האשההמ בוג ר ת לפני המלך — הס ב-

ת א של מלוין, ולימיני
הבולגרים בי שראל —
או בל עדי ה, ל ר או ת א
א ח רונו ת ב או ל ם;00 .

והרוויח את לחמו בצימצום. כשהפרוט
לא היתד, מצויה בכיסו, נהג האיש ללב
למסעדת ניקי שביפו, שהיתר, בבעלות ב
דודו, ניקי אהרונוף, ולאכול שם ן
החשבון ארוחה על טהרת המטבח הבולגו
יום אחד קם האיש ונסע לארה״ב. הו
לא ישב שם בחיבוק ידיים. הוא התח׳

הדוכס

ד׳יז סמד לי ק נר ב חנו כיי
ה הענ ק, כ שלידו
מ מ תין מלוין לנ שי את הדר שה. למטה :
הדו כסד׳יז ט וא ש תו בחבר ת מו ד טו ס.

השו גספץ

וי ק טו ר שם־טוב הו א או לי שר ב רי או ת טוב, ו או לי א פילו מ פ ״ מני ק
טוב — אבל קו ד ם כל הו א בולגרי טוב. הו א מו כי חזאת
ב הצ ט ר פו תו לנ הי ר ת הבולגרים בי שראל לקבל א ת פני מלכ ם, ו ב ריקוד בולגרי ע מ מי, ב א רו ח ה.

ה יהודים טובים
מלר המלך והגנרל

ה מלך סי מיון ה שני ב שי ח ה ערה עם
אלוף פי קו ד ה מרכז, רחבעם (״ מ די״)
ז אבי. האםהת עניין המלך הבולגרי לשעבר, כיצד מגיני ם על ממלכה?

א״ 0והשגריר

שי ח ה עם השגריר רבין. בין

ג׳ון אייזנ או ה ר, בנו של
דוויי ט אייזנ או ה ר, בשני
ה ם: מ ק סוו ל ראב.

להתקשר עם חברות גדולות יותר.
הוא עבר לעסקי קרקעות 15 .שנה
נוספים עברו. ניסים משולם הפך לניקולס
מורלי, אזרח אמריקאי ובעליה של אימ פריה
עצומה החולשת על בנייה וכספים.
באותו זמן הספיק גם להוליד בן אחד,
מלווין, להתגרש מאשתו, לילי, ולמצוא
לו חברה חדשה, פורטוריקנית צעירה.
מתנה מהקיסר לנסיך
— א ביו של מליין. כל מי ש הוא מי בעדת
מי בעדה זו איננו מי ש הו ז — נהר, ב הז מנ ה
פני מלכם הנערץ. ב ת מונ הלמטה: ה כנו ת
בולגרים אי כ ל סו או תו, כעבור ז מן קצר.

לעבוד בחברת טכסטיל. מהגדולות בארד,״ב,
דייויד ודאש. התחיל בקטנות. המשיך
בגדולות. לא עבר זמן רב, והוא הפך
להיות סוכן המכירות הראשי של החברה,
וידידו הטוב של בעליה, פילים דאש. חמש
שנים עברו, והוא עזב את מקום עבודתו.
מעמדו והונו הספיק כבר כדי שיוכל

ך* שמלאו למלווין שלוש־עשרה, שאל
^ אותו אביו אם היה רוצה שחגיגת
הבר־מצווה שלו תיערך בישראל. מלווין
רצה. מזה זמן רב רצה לראות את ירוש לים
העתיקה, עליה קרא הרבה בתנ״ך.
מה שהנסיך רוצה, הוא מקבל. ניק הז מין
40 מידידיו, עשה מסיבת פרידה צנו עה
בביתו שבמיאמי לבני משפחה שלא
יכלו להצטרף, שכר מטוס של חברת או־לימפיק,
העלה את כולם על המטוס ובא.
ישראל לא נשארה אדישה למחווה ה מרגש.
זה האיש שמלכים, דוכסים ושרים
רוצים ביקרו, הכריזו הכותרות.
(המשך בעמוד .24

המרו והמלכה

ה מלך סי מיון ה שני , 35 ,ו ר עיי תו דונה מ רג רי טה, בעת
ה מנ ההרא שונה בחגיג תהבר -מצוו ה של בנו בכורו
של ני טי ם מ שולם. המלך הבולגרי ברח מ א רצו בגיל תשע, מ אי מתה קו מוני ס טי ם.

שיח בולגרים

נלונדי.
מי מין לשמאל: המלך סי מיון ה שני, מזו קן ובלונדי
של ח תו
א ש תו, המלכהמ רג רי טה. לילי מורלי, א מו ל
חבר־מצווה וגרו שתו של ני קו ל ס מורלי. שר״הבריאו ת וי ק טו ר שם־טוב, ואש תו גרטי,
מזכי רתמפ ״ ם בכנ ס ת. בין הבולגרים ה מונ ר כי ס טי םוה סו צי א לי ס טי םהתפתחה שי חה.

במדינה
(המשך מעמוד )18
קיפו אנשי השנונה את צוות העיתון,
בראותם אותו בצדק כנציגי הממשלה, ליד
שולחן האוכל התקיפו אנשי המישטרה
את צוות העיתון על אשר לא התשלב
עדיין די הצורך במימסד השילטוני.
בשני המיקרים היה על המשמר בהגנה:
הגנה טוטאלית על הממשלה בהתקווה,
והגנה מתרפסת על עצמו בסעודה עם
מפקדי המישטרה.

מ כו ת לעיתונאי משה בדשי 18 כתב השבועון באנג לית
¥ 0 1 7וחבר מערכת מרגנית, ביטאון
הצעירים בהסתדרות, החל את דרכו כעי תונאי
לפני נשנה. אך •רק לפני שבועיים
הרגיש את עצמו לראשונה כעיתונאי לכל

דבר — כאשר חטף מכות בפעם הרא שונה.
היה
זה כאשר בדשי ביקש לראיין צעי רים
בפתח בית־הנוער בגבעתיים. יוסף
זוהר, מנהל המוסד, הורד. לו להסתלק.
בדשי שלף תעודה, זיהה את עצמו, המ שיך
בעבודתו.
קרע והרביץ. ניסה להמשיך, ליתר
דיוק. לאחר כמה דקות, נאלץ לבקש את
עזרת הג׳אנדרמים. סיפר בדשי :״מנהל
בית־הנוער התנפל עלי, הוציא מידי את
הניירות שעליהם רשמתי את תשובות ה נערים,
דחף אותי, קרע את החומר, והר ביץ

הניידת הגיעה, ובדשי וזוהר הוסעו ל תחנה
למסור עדות. בעדותו, טען יוסף
זוהר טענה מקורית: שתעודת העיתונאי
של בדשי היתה מזוייפת. השוטרים שיח ררו
את זוהר, ביקשו מהעיתונאי להשאיר
את התעודה שלו לבדיקה.

״הלכתי מאז כבר כמה פעמים למשטרת
רמת־גן, כדי להתענין בגורל תלונתי, ו לבקש
את התעודה שלי,״ סיפר השבוע
הכתב הצעיר .״כל פעם נאמר לי שאקבל
אותה. בפעם האחרונה אמר לי פקד קפלן.
שתוך שעה אקבל אותה. זה היה לפני
שבועיים. עד היום לא קיבלתי לא תשו בה
לתלונתי, ולא את התעודה.״
צ רו ת. הסביר יוסף גזית :״אני גי רשתי
את משה בדשי מהכניסה למועדון.
לא רציתי שום כתבה. רק גירשתי אותו,
לא הרבצתי לו. לגבי התעודה שלו, זו
לא תעודת עיתונאי.
״למה לא רציתי שבדשי ישוחח עם ה נערים?
היו לי בזמנו צרות עם כמה צעי רים
שביקרו בבית־הנוער. אחרי זה, ה הורים
שלהם היו אצלי, והעניין נסגר.
אמרתי לבדשי שאני לא רוצה שהוא
יראיין את הצעירים האלה. הוא סירב לש מוע
לי. אז גירשתי אותו. לא הרבצתי לו,

כבר בגליון הראשון, לא נרתע לנדאו
לצאת בהתקפה חריפה על חברות האוטו בוסים,
בהאשימו, לפי נתונים של הליש־כה
המרכזית לסטטיסטיקה, כי האוטובוס
הינו גורם ראשי בתאונות. המאמר זיכה
את בדרך במכתב ׳תשובה חריף של מרדכי
שיפמן דובר אגד, שתקף את טענותיו
של לנדאו. זה האחרון לא ויתר, השיב
מלחמה שערה.
כותרת אחרת באותו גלית :״ההרג בתעלה
נפסק — ההרג בכבישים נמשך.
אין מי שיעמוד בראש המערכה הקשה.״

כ&הכה !

^ נדאוגם לא היסס לבקר בצורה
/קשה שום ט־שלום נתנייתי, על שגזר
שנת מאסר בלבד לנהג שהרג ארבעה
אנשים בתאונה.
בגליון אחר תקף לנדאו את סגן שר־התחבורה,
גד יעקובי :״מחלת הפאטאליזם
האוריאנטלי פשטה במשרד התחבורה,״
כתב, בהתייחסו לקביעתו של יעקובי כי
״אי־אפשר כלל לחסל תופעה זו של תאו נות
דרכים.״
כותרת אחרת של בדרך :״הממשלה
מחפשת אליבי 300 .מלכודות־מוות ב כביש.
הכסף לחיסולן מובטח — ואין מי
שיעשה את המלאכה״.
נושאים אחרים :״דמון הראל, מנכ״ל
משרד התחבורה שהתפטר, :יש להכריז
מצב חירום. במאה מיליון ל״י נחסוך מאה
הרוגים לשבה המרכז לבטיחות בדר כים:
בהשקעת כסף, אפשר להקטין את
התאונות ב־ 50 אחוז.״ ״משימה אפשרית:
שלושה מיליון ק״מ — ללא תאונה. נה גים
מקצועיים לא זהירים — לפנסיה
מוקדמת.״ ״מי יפסיק הרצח בכבישי
ישראל ז נשיאות הכנסת דחתה הצעה ל דיון
דחוף בבטיחות בדרכים״ .״מע״צ לא
תיקן הכביש — אב ובנו נהרגו, אם ובתה

רק נגעתי בכתף שלו בעדינות.״
הסביר רב־פקד עמום אריכא, דובר מש טרת
תל־אביב :״המשטרה עדיין חוקרת.״

משטרה
מי טב ה חו ק רי ם
יוצ אים למצוד
שלושת הצעירים, שהתייצבו בשעה עשר
בערב, לפני שבוע, בפתח דיסקוטק אטרקציה,
ברחוב יורדי-הסירה בצפון תל-
אביב, לא דמו למבקרים הקבועים של
הדיסקוטק — שהפך לאחרונה למקום
מיפגש לתיכוניסטים. ואכן, ללא שהיות
מיותרות, ניגשו למלאכה, ומנהיגם פנה
לשומר הדיסקוטק, יהודה מנחם:
״החבר שלנו קיבל 13 שנה בית־סוהר.
אנחנו אוספים כסף בשבילו. צריך לעזור
למשפחה שלו. כל דיסקוטק נותן. גם
קינגס קלאב גם טיפאניס. גם אתה נותן.״
שוד רא שון 5 :ל״י. יהודה ניסה
להסביר לשלושת המוסקטרים שהוא רק
השומר, ועליהם לשוחח עם בעל הבית,
אברהם רונאלי — מבעלי תיכון־ערב יעד.
תגובת החבורה :״אנחנו מדברים רק פעם
אחת.״ לחיזוק הרושם, שדדו מיהודה את
חמש לירות הבודדות שהיו לו — פדיון
מכירת כרטיס למבקר יחיד — הוסיפו
מכה קלה, סמלית, והסתלקו. אך לא לפני
שהבטיחו חגיגית לחזור בשעה מאוחרת.
השומר המבוהל לא המתין לביקור ה מובטח.
הוא פינה את הלקוח היחיד. מיהר
לסגור את העסק, וסר לתחנת המשטרה.
החקירה נפתחת. בתחנה סיפר יהו דה
את סיפורו ליומנאי. אחר, חזר וסי פר
באוזני שוטר חוקר. מאוחר יותר, סי פר
שוב — הפעם כבר בפני סמל. הסמל
הביא קצין — והקצין ביקש מיהודה את
שמותיהם וכתובתם של הסחטנים.
לדאבון לפו של הקצין, לא השאירו הסח טנים
ליהודה שמות וכתובות. למרות זאת,
הבטיח הקצין לטפל בתלונה: למחרת ב ערב,
נאמר לו, יבוא שוטר בלבוש אז רחי
לדיסקוטק, ימתין לבאות.
למחרת בערב פתח יהודה את הדיסקו טק,
חיכה לשוטר. חיכה וחיכה, וחיכה
לשוא. כלומר, לא בדיוק. במקום השוטר
המובטח, הגיעו, כמובטח, הסחטנים.
״נבוא כלילה.״ ״איפה הכסף 7״ הת עניינו
.״בעל הבית איננו,״ השיב יהודה.
״אם כך, השיבו השלושה ,״נגבה לירה
מכל מבקר. נבוא לכאן מאוחר יותר.״

אל תהרגו]׳ שוב!
י -מוראל חיה על המכה, בטנדר
1 1הגלדיאטור הצבאי שהיה בדרכו צפונה
ששת החיילים והחיילות שישבו בארגז ה אחורי
שרו והתבדחו. הם היו בדרכם מ הבסים
לבאר-שבע, לחתונה של אחת ;מ־חיילות
הבסיס, ולא היתה בל סיבה שלא
יהיו עליזים. אחרי הכל, הם לא יכלו ל חזות,
שהנסיעה תסתיים במוות, ושבמקום
לחתונה יגיעו להלווייה.
מותה והלווייתה של חווה לנדאו.
ך • מוות הופיע במבואות הצפוניים
ן 1של באך־שבע. מכונית פרטית הגי עה
לצומת, התנגשה עם הגלדיאטור6 .
נוסעים משתי המכוניות נפצעו. חווה, אחת
החיילות בגלדיאטור, בת , 18 נהרגה.
כאשר קם אביה, וולף לנדאו, מהשבעה,
החליט להקדיש את עצמו להנצחת זיברה
של בתו היחידה. הדרך בה בחר: מלחמה
בתאונות דרכים. בימים אלה, שלוש שנים
לאחר !מותה, יצא גיליון מס 10 .של בדרך,
הדו-ירחון שהאב השכול מוציא.

הקו המאפיין את הביטאון: הוא אינו
מהסס לתקוף פרות קדושות וטמאות. ב ניגוד
לביטאונים מקצועיים בתחום זה,
החייבים לשמור על יחסים טובים עם ה רשויות,
מרשה לעצמו. לנדאו לומר את
האמת בלא חשש.
** ייד לאחר מותה של חווה, ששמה
בבית היה אווה, פנה אביה, מהנדס
כימאי במקצועו, אל הפסל יגאל תומרקין,
ביקש ממנו אנדרטה לזיכרה של אווה
על נושא תאונות־הדרכים. את האנדרטה
הציב בבית־הספר התיכון ד׳ ,בצפון תל-
אביב, שם למדה אווה.
היה זה רק השלב הראשון. כעבור זמן
מה, הופיעו בעיתונות מודעות: תמונה
של אווה, במדים וחיוך שובה־לב, כשהיא
פונה לנהגים :״הייתי בת .18 נסענו ל חתונת
חברתנו. מכביש צדדי יצאה מכו-
גית ופגעה בנו. נהרגתי. נהגים — היזהרו!
אל תהרגו אותי עוד פעם. באהבה, חווה.״
לנדאו לא אמר די, החל מוציא את בדרך.

נפצעו.״ ״התחזית: אלף הרוגים בשנה.״
מספר לנדאו, שעלה ארצה מפולין,
עם אשתו קמילה ואווה הקטנה, ב־
: 1957״אני מוציא את העיתון בכספי.
אינני רוצה להיות תלוי באיש. אני רוצה
לכתוב ימה שאני חושב בנושא זה. את
העיתון אני שולח חינם. כל דורש וכל
בית־ספר מקבל עיתון חינם. אני שולח
את העתון גם לכל חברי הכנסת.״
את נסיונו בשלוש השנים האחרונות
הוא מסכם:
״יש אדישות נוראה בנושא הזה. ה ממשלה
מקדישה למניעת תאוניות־דרכים
דק 70.000 לירות בשנה. כלומר — 12
אגורות לילד. זה מצב קטסטרופלי! צריך
לזכור שלא רק הנהג אשם בתאונות.
אשמים גם מצב הכביש, המכונית והתמרו רים.
יש כבישים שהינם סכנת מוות. אני
חתו /שוב ושוב, ונידהם מהאדישות ש מגלים
בארץ כלפי כל ההרג הזה. ולמרות
כל הדיבורים וההבטחות, אני מסופק אם
מתכוונים לעשות משהו רציני גם להבא.״.

עיתונאי בדשי
טבילת־אש ראשונה

רק נעלמו הגובים האלמונים — ולמקום
הגיע, נמרץ ומשתוקק לפעולה, סמל מש טרה,
שנתבשר כי החמיץ את המיפגש.
התיישב הסמל והמתין. חמש דקות,
עשר דקות. הסחטנים, משום מה, לא הגי עו.
אולם דקות ספורות אחרי שהסמל הת ייאש
והסתלק — חזרו.
ל מי תלונה? הפדיון הדל לא השביע
את רצונם, והם הבטיחו להופיע למחרת.
בעל הדיסקוטק לא התייאש, חזר והתלונן.
הגיב על המעשייה בעל דיסקוטק סמוך.
לא נגד
״צריך להתלונן נגד המשטרה, א
הסחטנים. כשבעל מועדון כבר
פעם^*ן
מוכן פע 0

למסור עדות למשטרה על סחיטה
הטיפול שהתלונה שלו מקבלת? זה קי^

..ה״וו 1ז 3דו תבדםו 3נ 3ש״
אונלרוז את ד ה ־ דו ס -ה ח שו ד ה
ב 1סיון ל פו צ ץ בי תברחוב הירקון
כבד בחדר המדרגות של הבניין. הם גילו
שלפני הדלת ישל שבניתם, מינה טורקניץ,
מונחת לבנת־חבלה, והפתיל המחובר
אליה, בוער.
איש ־מהם לא טרח לכבות את הפתיל.
במקום זאת, הזעיקו משטרה.
השוטר הצליח לכבות את הפתיל כאשר
כבר נשארו רק כשלושה סנטימטר. לאחד

לפני כחודש ימים, ניסו אלמונים ל הצית
את דלת דירתה של מינה טורקניץ.
אז נחקרה אתי לה־דוס, שוחררה בערבות.
לחוקרי המשטרה היה ידוע אז כי לפני
נסיון ההצתה פגשה אתי את אהובה, איי מה
עליה :״אנו עומדים להרוס לך את
הבית.״
סניגורה של אתי, עו״ד משה אלוני,

א הו ב ה גזית נ הג ה
1 1711111ה
להק פי ד ת מי ד על
1 1 .1 1 1 1 1 1 1 1
הו פעתה, הי תהא הו ב ה על כל רו אי ה.
כל תובע שהגיע א לי ה לדרוש אתכס הו
פעתה המ שכנע ת.
פו, נמס נוכח

ך* שעלהכדם השישי האחרון רבע
סמל יחזקאל נחום לדוכן התביעה ב־בית־משפט
השלום בתל־אביב, וביקש ל עצור
ל־ 15 יום את אסתר מזרחי כחשודה
בנסיון לפוצץ בית ברחוב הירקון ,67
בתל־אביב, היה האולם מלא עד אפס
מקום. פקידי בית־המשפט ־וקהל סקרנים
תפסו מקומות בעמידה כבר משעות הבו קר
המוקדמות, כדי לראות את אתי לה דום
המפורסמת, מלכת היצאניות התל־אביביות.
אתי
לה־דוס — כינוי שניתן לה בזמנו

.לא נכון

מני פהא תי ידה
בהכחשה, למיש*
מע ט ענ ת ה תובע כי שיל חהל בנ ת־ ח בלה.

חבילת ה שנ ת

זו הי דל ת די רתה של מינ ה טו רקני ץ, ב ר חוב הי ר קון
67 בתל״אביב. לפי הח שד, הונ חהח בי ל ת־ ה תו פ ת
לפני דל ת הדי ר ה, כדי לנ קו םבא הו ב ה גוית, בתה של געלתה די ר ה. לוא ה תפו צצה
ח בי ל ת״ ה תו פ ת, שכללה רבע קי לו חו מ ר נפץ — הי ת ה הו רסתחלק ניכר של הבניין.
ההת פו צ צו ת נ מנ ע ה כאשר שבנים גילו א ת הע שן שעלה מפ תיל ההצתה.

וששח דבר בס!!״
לאחר שעשתה לעצמה תסרוקת כשל ה שחקנית
שירלי מקלין בסרט איומה לה־דוס
— נראתה שונה לגמרי ממה שהיתה
בעבר. רזה, פניה עייפות, לבושה בפש טות,
עשתה היצאנית הידועה רושם יותר
של תופרת ענייה, מאשר של מלכת חיי
הלילה.
החוקר המשטרתי — שגם הוא אחד
ממכריה הוותיקים של אסתר מזרחי —
סיפר איך נמנעה בנם התפוצצות חבילת־התופת,
ביום ה׳ האחרון.

הצלה ברגע אחרון

ך• יה זה בשעות המוקדמות של הבד
\ 1קר, כאשר הבחינו דיירי הבית בעשן

זה, שפכו הדיירים מים על ־לבנת החבלה.
מה שבטוח, בטוח, חשבו לעצמם.
גבר אלמוני שהזדמן למקום הציע ל שוטרים
לא לעשות רעש מכל העניו הזה,
ולא להודיע לציבור. עד שהתעוררו ה שוטרים,
נעלם האיש.
בפני השופט זלמן ליכטנשטיין טען ה־תובע
המשטרתי שלא החשודה בעצמה
הביאה את חבילת־התופת אל דלתה של
מינה טורקניץ. היו לה חברים אשר עשו
את המלאכה. הרקע לנסיון לפוצץ את
הבית, טען החוקר, הוא סיכסוך בין אתי
לה־דוס לבתה של מינה טורקניץ, אהובה
גזית. למשטרה׳ ידוע, הסביר, כי אהובה
גזית הוציאה מאזרחים שונים רבבות ל״י ׳
ב־מירמה. מאסתר מזרחי, קיבלה אהובה
גזית 10,000 לירות — אותן לא החזירה.

טען כי לאהובה גזית יש הרבה אוי בים
שהיו מוכנים לגמול לה עבור הסבל
שגרמה להם, לאחר שסיבכה אותם בכס פים
שלא החזירה להם.
כשנשאלה אתי לה־דוס איך הגיעה לידי
כך, שנתנה לאהובה גזית 10,000ל״י,
סיפרה :
״הכרתי את אהובה בבית־הסוהר נווה־תירצה.
שם התחילה החברות שלנו. יצאתי
לפניה. כשהיא השתחררה, שכרתי לה
וילה ברח׳ זוהר מס 35 .בתל־אביב. שילמ תי
1,000ל״י לחודש שכר דירה. כך
שילמתי במשך 10 .חודשים.
״היינו חברות טובות. היא אשה מלומ דת.
היו לה ידידים אחרים, לא כמו שלי.
(.המשך בעמוד )26

קבלת הדין

מק בכניעה,
שיבח א תי ל ה
חלטתה שופ טלהא רי ךאת מעצרה
מ שלא ה א מין ל טי עונ ה :״ חפה מפ שע.׳

4אגש׳ המלך
(המשך מעמוד )21
אכן, בראש הפמלייה בא המלה מלך
אמיתי, מלך בשר ודם. סימיון השני, מלך
׳בולגריה האחרון.
וכשנכנס המלך, בערב הגדול, יחד עם
אשתו הספרדיה, מרגריטה יפת־התואר,
לאולם המפואר שבו נערך הקוקטייל לפני
ארוחת־הערב החגיגית, קיבלוהו נתיניו
במחיאוודכפיים סוערות. כי גם אם הוא
מלך גולה, עדיין נשאר דמו כחול.
״אביו של סימיון השני, בוריס, הציל
אותנו מהגרמנים,״ מספר יצחק פרנקו,
קרוב משפחה — של המשולמים, לא של
המלך והעורך הראשי של העיתון הבולגרי
טריבונה .״ואנחנו, הבולגרים, לא שוכחים.״
בנו של בוריס סיכן הרבה כדי לבוא
לבר־מצווה. כי סימיון השני הוא ידיד טוב
של חוסיין מלך ירדן. הם למדו יחד
במיכללה הצבאית בארה״ב, נשארו מאז
ביחסים הדוקים. עכשיו הוא מסכן את
הידידות הזאת.

הרבה

דם 3-חול

1/ע 1ה ז, ךמנה 7 ;1ן : 1ת 1־
מ 7־ אטוט 1כלשב 1ע !

* חד עם המלך הגיעו לבר־מצווה של
,מלווין הרבה אנשים יפים אחרים.
הדוכס ד׳יזס — הנושא בתוארים של
״הדוכס הראשון של פאריס״ ו״שומר
הכתר״ ,תואר המקנה לו את הזכות להכתיר
את מלך צרפת, כאשר תשוב המונרכיה
לשם — יחד עם אשתו הבלונדית. ג׳ון
אייזנהאור, בנו של נשיא ארה״ב לשעבר,
וכיום מחותנו של ניכסון. מכסאוול ראב,
לשעבר שר בממשלת אייזנהאור. סטיפן
קלארק, ראש עיריית מיאמי. ועוד כחולים
רבים אחרים.
גם הישראלים בחבורה לא טמנו ידם
בצלחת ׳.כל מי שרק קיבל הזמנה —
הגיע. ומי שלא קיבל — השתדל לקבל.
וכך, אפשר היה לראות את יצחק רבץ
בשיחה ידידותית עם אייזנהואר, את גנרל
זאבי מסתופף בצילה של המלכות הבול גרית,
את שר־הבריאות ויקטור שם־טוב
מדליק נר לכבוד חתן השמחה, ואת הרב
הראשי של תל־אביב, הרב גורן, משוחח
להנאתו על נושאים משותפים עם מודטוס,
ראש הכנסיה הפרבוסלבית בתל־אביב—יפו.
ידידיו הרבים של ניק אינם חדלים
לחלק לו מחמאות. הוא גאון, הוא דינמי,
הוא בעל דחף עצום להצלחה, מעידה עליו
גלוריה קינס, עיתונאית אמריקאית המש תתפת
במגזין שעומד מורלי להוציא
בחודש ספטמבר.
האיש הזה יעשה היסטוריה בעולם הפי ננסים,
אומר מוריס למפידוס, אחד הארכי טקטים
המפורסמים בעולם, העובד יחד
עם מורלי בבניית בתים ומלונות־פאר.
מרכז כל התשבחות מחייך, פושט זרו עות
חסונות, ואומר :״אני איש צעיר,
צנוע. נדיב — ועכשיו גם עייף מאוד.״

נאום הילדה
0גולדה מאיר
נשיקה למלכה
חרי ש הי טיכו את ליבם בשפע
^ נקניקים, סלטים ומשקאות קלים,
וכשכבר לא היה למי ללחוץ ידיים, ירדו
550 הקרואים לקומת הקרקע, שם חיכתה
להם ארוחת הערב שעלתה 40ל״י המנה.
את האכילה הבולגרית ליוותה מוסיקה
בולגרית שהצליחה לשלהב את הרוחות,
ולהביא את האורחים לידי ריקוד בולגרי.
משהסתיימה הארוחה, עלה מלווין הקטן
והמוצק על במה קטנה, והבטיח להיות
בן נאמן לעמו. בדיוק כמו כל ילד טוב
ירושלים המגיע לבר־מצווה. אבל לא כמו
כל הילדים הטובים הרגילים זכה מלווין
לנשק את ידה של מלכה אמיתית, לעמוד
במחיצתו של שר־בריאות, ולקבל את
ברכותיו הנרגשות של מלך.
בשעה עשר וחצי התחילה התוכנית
׳האמנותית. מקהלת-הילדים על־שם צדי-
קוב, שייקה אופיר, להקת־המחול של עמק
הירדן, אילן ואילנית — כל אלה שרו,
רקדו וסיפרו בדיחות לקהל.
אבל את הקהל המשיך יותר לעניין
סיפורו המופלא של הישראלי המביא מל כים
לשמחותיו: הוא הגיע לאמריקה עני,
ועכשיו הבן של אייזנהואר עובד אצלו
כאחד המנהלים, התפעלו הישראלים.
הוא יהודי נאמן. הוא נותן הרבה כספים
לישראל. גם המתנות שהתקבלו בבר־מצווה
מוקדשות לנכי צה״ל, חזרו וסיפרו
קרובי המשפחה.
חזרו וסיפרו, חזרו וסיפרו, עד צאת
הלילה.

**ץ מי גולדה מאיר. נולדתי לפני
\1 4שבוע לעגלון ערבי ביפו, ואני מזו עזעת.
לאבי
12 ילדים, עגלה וסוס. אבי גר
בחורבה. כל המישפחה גרה בחדר אחד מט
לנפול, טחוב, בלילה מטיילים בו עכברו שים
וביום זורמים בחצרנו מי־הביוב. יש
לנו בחצר ברז אחד לשתי משפחות, המו נות
ביחד 20 נפשות. ממנו אנו שותים,
וגם מתרחצים ומכבסים. כולנו.
יש לנו בית־שימוש אחד לחמש משפ חות
— 50 נפש. אני עוד לא עומדת בתור
לבית־השימוש כי אני קטנה, ועוד עושה
בחיתולים. אבי העגלון קרא לי גולדה
מאיר, כי הוא מעריץ אותה. אני מקווה
שגולדה לא מזועזעת מזה.
סבתא שלי ישנה במיטבח. כאשר היא
רוצה להתלבש, אי־אפשר לבשל. אחי הב כור
גר בכוך, שבנה לעצמו בחצר —
. 1.80x 2.00 עם ריצפה של חול, גג של
פח וקיר של בלוקים. ועם עכברושים.
אבל הוא כבר גדול, ולא פוחד.

ן שנת 1948 ברחו כל הקרובים שלי,
והיום קוראים להם פליטים. את העיר
שלנו לקחו היהודים, וזה היה מזל גדול,
כי אחרת היה צריך לבנות בשבילם עיר.
אותנו ריכזו בפינה אחת, הקימו גדר מס ביב,
ואמרו לנו: כאן תחיו.
את הבית הגדול, היפה שלנו אנחנו
רואים יום־יום, אבל לא גרים בו. גרים בו

חרפת
יהודים עניים מצפון־אפריקה. אנחנו גרים
בבית של פליט ערבי, ומשלמים שכר־דירה
לעמידר. כמו כל אזרח ישראלי שגר ב בית
נטוש. בעניין שכר־דירה אין אפלייה.
מכל מה שהיה לנו, לא נשאר שום דבר.
אנחנו גם לא רוצים שום דבר. לא איכפת

אה הניח היפה שונו
אנחנו וואים ׳וס יום,
אנר לא גוי נו
לנו שבבית שלנו גרים אחרים. לא איכפת
לנו בכלל כלום. אנחנו רוצים רק לצאת
מהחור שאנו חיים בו. אבל מי שלקח
מאתנו את הבית, יש לו מצפון רע. אם
יתחיל להתנהג אתנו כאילו היינו בני־אדם,
אולי נתחיל לרצות עוד. לכו רומסים או תנו
עד הסוף.

נישאר בין העכברושים. כדי שנוכל לר אות
יותר מקרוב מה שהיה פעם כולו
שלנו.
אני לא חושבת שבית־קברות זה מקום
קדוש, ולא מבינה מה הרעש שעשו היהו דים
מהר־הזיתים, שעליו בנו הערבים את
מלון אינטרקונטיננטל. לפי דעתי, החיים
חשובים יותר מהמתים. אני בכלל לא או מרת
לא למכור את בתי־הקברות שלנו
ליהודים. שיקחו את כל בתי־הקברות חי נם.
רק שיתנו לחיים מקום לגור.
לנו בין כך כבר לא נשאר שום דבר
קדוש. רק לחזקים יש דברים קדושים. ל חלשים
שום דבר לא קדוש. הם רק רוצים
לחיות.

* ש דנו כיפר יבית־ספר תיכון ערבי.
י ביודהספר התיכון היחידי בארץ בלי
חשמל. כל יום באים תיירים לראות איך
היהודים הצליחו להשאיר שמורת־טבע
פרימיטיבית בלב הקידמה. כמה מאנשי
הוועדה שהיהודים מינו כדי למכור את

מלון ״הילטוך ושרידי בית הקברות
רכושנו, יש להם תיקים במישטרה, ולכן
מינו אותם. על כאלה אפשר לסמוך ש־יקחו
טובות־הנאה וישתקו. זה כל־כך הר־

יש לנו רכוש גדול. היה לנו פעם בית־קברות,
במקום שבו עומד היום מלון היל־טון.
היהודים עשו ממשלה, אבל היא לא
ממשלה שלנו. בשבילנו יש ״מחלקה לענ יינים
ערביים״ במשרד גולדה מאיר. המח לקה
מינתה ועדה, והוועדה מוסמכת למ כור
בשמנו את כל הרכוש שנשאר לנו.
רק ליהודים מותר לבחור בעצמם את ה וועדות
שלהם, שקונות את הרכוש שלנו.
בשבילנו הם ממנים את אלה שימכרו
להם מה שנשאר לנו.

אפילו הנהגה אין לנו. עכשיו התארגן
אצלנו ועד שדורש בחירות. חברים בוועד:
פועל גריז, פועל מתכת, נהג מונית שכיר,
דייג. איזה סיכוי יש לדייג שכיר ולנהג־מונית
שכיר להילחם את מילחמתנו?
אם היהודים לא יעזרו לנו, נלך קאקן
עד הסוף. אנחנו לא דורשים שום דבר
בחזרה. בכלל לא מתעסקים בפוליטיקה.

היה וזו נעם נית־9נווח
במקום שנו עומז היום
מיון,.הידטוך

הערבי הקודם שהיהודים מינו ברח
לחוץ־לארץ עם הכסף שקיבל בעד מכירת
הילטון. מכל בית־הקברות של אבותינו
נשארו רק שני דונם. עכשיו היהודים מינו
ועדה חדשה, שתמכור להם גם את זה.
וגם את בית־הקברות של סידנא עלי 250 .
דונם. במחיר 100 אלף לדונם. ביחד 25
מיליון. אבל את ה־ 25 מיליון לא יתנו
לנו, כדי שנוכל לעבור לשיכון. אנחנו

בד. כסף, שכולם חיים ממנו: הקבלנים
והמתווכים, והפקידים הממנים והממונים,
וכולם יודעים את זה, אבל פוחדים לדבר.
כאשר החבר הערבי, הממונה על-ידי הי הודים.
אומר למישהו :״מחר יהיה אצלך
חיפוש,״ באמת יש חיפוש.

לא הולכים לעיתונות־חוץ ולא לאו״ם,
כדי שלא יהיה קל להאשים אותנו בתור
אוייבי המדינה. אנחנו אזרחים ישראליים.
רוצים להיות אזרחים כמו הולם. שאם בא
בולדוזר להרוס לנו בית נופל — שיעבי רו
גם אותנו לשיכון, כמו את השכנים
היהודים שלנו. כל יום מעבירים עוד שכן
יהודי שלנו לשיכון. אבל לנו לא נותנים,
כי אומרים שהיהודים לא רוצים לגור אי-
תנו. למה רצו לגור איתנו אצלנו, ולא
רוצים לגור איתנו אצלם?

אצל היהודים היו קוראים לוועד כזה

היהודים היו(וודאי
לזה..יודנראט־׳ .אצלה
זה ״עובואט
״יודנראט״ .אצלנו זה ״ערבראט״ .אצל
היהודים היו קוראים לזה ״מיניסטריון
לענייני היהודים״ .אצלנו זה ״מחלקה ל עניינים
ערביים״ .איזה עוד עניין ערבי
יש להם. חוץ מאשר לקחת מאיתנו את
המעט שעוד נשאר לנו?
לנו כבר לא נשאר כוח, לא נשארה
גאווה, אין לנו דרישות ואין לנו שאיפות.

גח;ו אפילו לא מצייצים. ואבא
שלי לא קרא לי ״ליילה חאלד״ ,הוא
קרא לי גולדה מאיר. הערבים בכל העו לם
בזים לי, והיהודים קוראים לי גייס
חמישי.
קחו את כל האדמה שלנו. בגו לכם בתי-
מלון. אנחנו נשטוף את הצלחות. נעשה
לכם גריז. נבחר אתכם לכנסת. רק תנו לנו
לצאת מהגיטו ולגור כמו בני-אדם.
ואולי תרשו לנו לבחור את הנציגים
שלנו. אם אפשר. אנחנו מבטיחים שגם ה נציגים
הנבחרים יעשו מה שתגידו להם,
אין פחד.
אני כבר לא יכולה לדבר יותר, כי אני
מזועזעת. זה בגלל השם שלי.
השם מחייב, לא?

(המשך מעמוד )23
התיידדתי איתה. חיינו חברות גדם ובנפש.
נתתי ילה את הנספים שביקשה מימני מבלי
לחשוב הרבה.
״היה בינינו קשר הדוק. היינו גם מבלות
יחד. לקחתי את אהובה לים־המלח, ובכל
מיני מקומות אחרים. עד שהיא בגדה בי,
וסירבה להחזיר את הכסף שנתתי לה.
״אבל איך אפשר לחשוב, שאני עשיתי
לה דבר כזה? ששמתי לה פצצה בדלת?
לי יש לב טוב. אין לי לב לעשות דבר
כזה. יש לי ילדים ואני רוצה להביא אותם
בדרך הטובה.״
ימי היא ארובה גזית — האשה שהצלי חה
להתיידד עד כידי כך עם זונה ותיקה
שהצליחה להוציא ממנה 10,000ל״י?
אהובה היתה אשתו של סגן־אלוף
גזית. במשך 12 שנה, ילדה לו ארבעה
ילדים. בעזרת הוריה בעלי־האמצעים,
ומעמדו הרם של בעלה, ניהלה חיי־מותרות
ורווחה על רמה גבוהה ביותר. דירה מרוו-

פרקליט אלוגי
הרבה אוייבים
חת, מכונית פרטית ונסיעות לחוץ־לארץ
היו עבורה דברים מובנים מאליהם.
המצב השתנה כאשר אביה נפטר. אמה
האלמנה לא יכלה להמשיך לספק לבתה
כספים כמקודם. משכורתו של בעלה —
היתה רק משכורת צבאית. ההגיון דרש
שאהובה תתאים את עצמה למציאות החד שה
ותצמצם את הוצאותיה. אולם היא
סירבה אפילו לשמוע על כך: היו לה
ידידים בלונדון, בפאריס, באמסטרדם —
והיא הרגישה חובה לעצמה לבקר אצלם
לפחות פעמיים בשנה. לקבלות־הפנים ה רבות
אליהם הוזמנה, היתר. חייבת להופיע
כל פעם בשימלד, חדשה. והיה עליה גם,
כמובן, לארגן קבלוודפנים ומסיבות בביתה.
אהובה נשארה אלמנה עם ארבעה ילדים.
מחברות־הביטוח היא קיבלה, לדבריה,
מקדמה של 70 אלף לירות. כסף זה יכול
היה להספיק לה לשלם את חובותיה ולארגן
מחדש את חייה, תוך שהיא מתפרנסת
למחייתה מדקורציית־פנים או קוסמטיקה,
שני מיקצועות בהם התמחתה.
אולם אשת־החברה היפהפיה לא היתד.
מסוגלת לוותר על חיי-הזוהר והמותרות
גם לאחר שהתאלמנה. במקום להחזיר
חובות, השקיעה את כספה בעסקים, הפסי דה
את כולו — ונכנסה לחובות נוספים.

צ׳קים
ללא כיסוי
ך ) פרטהסנסאציוני ביותר בפרשת
ן ) הסתבכותה של אהובה גזית, התגלה
כאשר נחשדה בזמנו בהוצאת 200 אלף
לירות בפירמה. הפרט: אשת־החברה ניס תה
לשלם את חובותיה — בגופה.
גילה זאת אחד מקורבנותיה, אברהם
חלמיש, בעל חנות רהיטים בתל-אביב:
״אהובה באד. לחנות שלי, וקנתה רהי טים
באלפי לירות. תמורתם היא נתנה לי
צ׳ק. בשמסרתי את הצ׳ק לפרעון, הוא
חזר עם הסימון הידוע לשימצה נא לפנות
למושך. ניגשתי לביתה בו ביום. פתחה
לי את הדלת בתה בת החמש. גברת גזית
שכבה במיטתה, מכוסה בשמיכה דקה.
כשביקשתי את הכסף, היא נתנה לשמיכה
ליפול, וגילתה לי את גופה העירום. אבל
זה לא עזר לה. אמרתי לד. שאני רוצה
את הכסף. רק את הכסף. היא הציעה לי
אז לנסוע ללונדון על חשבונה, לקבל שם
את הכסף מעורך־הדין שלה. היא טענה

שאינה יכולה להעביר את הכסף ארצה
באופן רשמי, ומשתלם לה לשלם לי את
הנסיעה. החלטתי להתייעץ תחילה בעורך־
דין שלי, וקבענו פגישה נוספת.״
אהובה גזית לא הופיעה לפגישה, נעצרה
באותו יום, ונידונו בסופו של דבר ל מאסר.

יחי

הרושם

מאסר לא פתר את התעלומה
( { שאפפה את הפרשה מרגע שהתפוצצה
החוצה: כיצד אירע שאנשי־עסקים מנוסים
הילוו לה סכומים כה נכבדים? נכון שרבים
מהם היו ידידיה וידידי־משפחד, ותיקים.
נכון שהיא היתד, אשד, יפהפיד .,יתכן
שגברים נוספים יכולים לספר על סצינות־עירום
במיטה, דוגמת אברהם חלמיש. אך
כל זה עדיין לא היה סיבה מספקת לתת
עשרות אלפי לירות לאשה, הידועה מזה
שנים כשקועה בחובות.
סיפר אז אחד מידידיה הנדיבים, עולה
בעל־אמצעים מסקנדינביה :
״היכרתי את אהובה לפני מיספר חודשים
בקבלת־פנים אצל ידידים משותפים, אנשים
מכובדים, ידועים בארץ. היא עשתה רושם
בריר. יפה, אלגנטית, בעלת כושר־שיחה
א?טליגנטי ומבדר. אשתי והיא הפכו מייד
לחברות.
״כחודש לאחר שהיכרנו, היא ניגשה
אלי יום אחד וסיפרה לי סיפור נוגע-ללב.
היא לוותה כסף מאדם מסויים, וזה דורש
פיתאום שהיא תחזיר לו לפני הזמן. ל דבריה,
נמצא כל כספה, המסתכם באלפי
לירות שטרלינג, באנגליה — וזה יקח לד,
חודשיים להסדיר את העברתו לארץ.
״האמנתי לה בלי היסוס. שאלתי אותה
לכמה היא זקוקה. היא אמרה לא הרבה,
8.400ל״י. נתתי לה את הכסף, בלי לחשוב
פעמיים, ולקחתי ממנה צ׳ק דחוי לחודשיים
תמורתו. היא עשתה כזה רושם טוב, של
אשד, מהימנה, בעלת כסף, ואם כל־כך
מסורה לילדיה — שעוד הוספתי ואמרתי
לה, שאם היא תצטרך את הכסף לזמן
ארוך יותר, שרק תגיד, זה לא דחוף לי.
״אבל אחרי חודש ימים התחלתי להרגיש
שמשהו לא בסדר. למרות שהיו לה חובות
של אלפי ל״י, היא היתד, נוסעת כימעט
כל שבוע למיספר ימים עם הילדים לאיזה
מלון מפואר. התחלתי לדאוג. אשד, אלמנה,
שאין לה הכנסה — וחיה כמו נסיכה.
״כשהגיע זמן פרעון הצ׳ק הלכתי לבנק.
נעשה לי חושך בעיניים. הפקיד צחק לי
בפנים. הוא אמר שהחשבון שלה סגור
מזמן. אין בו גרוש.
״רצתי מייד לאהובה. היא נתנה לי צ׳ק
אחר, לעוד חודש. כמובן שגם לצ׳ק הזה
לא היה כיסוי. כך היא דחתה אותי בלך־
ושוב. בסיפורים אלגנטיים במשך שבועות.
למרות הכל לא רציתי ללכת למשטרה.
אמא שלה התחתנה בדיוק באותו זמן עם
איזה אמריקאי, וחשבתי שאולי הוא עשיר
ואני אקבל את המגיע לי. אבל בעלה
החדש מת כעבור חודש ולא יצא כלום.
״אז הבנתי שהכסף אבוד. הלכתי למש טרה.
אמרו לי שם שאני לא הראשון,
ושכימעט אין לי סיכוי לראות את הכסף.״
במדינה ישראל השנייה
״ה שוטרי ם הרביצו
לאנ שים שצעקו״
״זה היה כמו הפגנה. השוטרים רצו
לקחת את משפחת רוזוליו בכוח ולזרוק
אותם. כל תושבי המעברה באו מהר, ו התחילו
לצעוק נגד השוטרים ולקלל או תם.
אז השוטרים התחילו להרביץ מכות
לאנשים שצעקו נגדם. גם אני קיבלתי
מכות משוטר אחד, אחרי ששאלתי אותו
לאן אני צריך ללכת עכשיו.״
שאלתו של חיים צרור ( )18 אל השוטר
לא היתד, רטורית. שכן צרור נותר כצרור
יקוב, ללא קורת גג מעל ראשיו.
ז טי ר ת לחי. פעולתה הנמרצת של
המשטרה, שגרמה להיפגנודהזעם של תוש בי
מעברת נוף־ים, שליד הרצליה, כוונה,
במקורה, רק נגד משפחת דוזויליו. חיים

בתום הפינוי, הועברה המשפחה לאזבס־טון
אחר, בקצה שני של המעברה. דירת
שני חדרים מסכנים, בהם יתגוררו חמש
הנפשות. תיקרת קרטון קודרת, מקושטת
בכתמי־טחב גדולים .״התינוקת רק עכישיו
חזרה מבית־חולים מדלקת־ריאות,״ מספרת
יהודית רוזוליו, תוך שהיא מחליפה
חיתולים לפעיוטה .״עכשיו אנחנו צריכים
לגור בחור הזה.״
אבל אפילו החור הזה היה טוב יותר
ממה ישרצו לתת למשפחה קודם לכן .״רצו
לשלוח אותנו לרעננה,״ אומר חיים רוזו־ליו
.״להכניס אותנו לדירה של חדר אחד.
חמש נפשות — בחדר אחד. לא הסכמנו,
ואז פרצה כל המהומה. רצו לקחת אותנו
לשם בכוח, ואז כל התושבים באו לעזור
לנו. המשטרה הזמינה תיגבורת. באו יותר
משלושים שוטרים.״
,מזל. בני־הזוג רוזוליו מתגוררים ב מעברת
נוף־ים מאז עלו ארצה ממרוקו.
חיים עובד בתעשיה הצבאית. אין לו כל
אפשרות לרכוש דירה, וגם לא תהיה לו.
הוא חשב שגרוע יותר כבר לא יכול

מפונה רוזוליו -
בלי דירה

לא פושעת
מפניה ורהיטיהכ ת ש לי איננה פושעת, היא
) פשוט נשברה,״ התייפחה, בעת
המשפט, אמה של אהובה — שעתה היתד,
הקורבן המיועד למעשיה של בתה .״היא
לא יכלה לעמוד בכל הצרות שנפלו עליה
ונשברה. אנחנו היינו משפחה עשירה
מאוד. היו לנו בתי־חרושת ומיגרשים.
לאהובה אף פעם לא היד, חסר שום דבר.
גם אחרי שהתחתנה היו לה חיים טובים.
בעלה היד, קצין גבוה בצבא, היא הסתובבה
תמיד בחוגים של החברה הגבוהה, ואנחנו
עזרנו לה תמיד כשהיה חסר לה כסף.
עד שבעלי מת היא לא ידעה מה זה
דאגה. והיא היתה תמיד אם מסורה מאוד
לילדיה. תמיד רצתה רק שלא יחסר להם
כלום. וכשבעלה מת, זד, שבר אותה. וכש ראתה
שכולם נותנים לד, כספים בקלות,
היא חשבה שאפשר להמשיך.״׳
ואכן, היא המשיכה — גם לאחר המאסר.
לרוע מזלה, היא החלה חולבת גם ידי דים
וידידות מסוג אחר — מסוג מכריה
של אתי לד,־דוס, איתד, התיידדה מאוד.
ואצל ידידים וידידות מסוג זה, אין
חוכמות. אצלם — לא רצים למשטרה,
כשיש בעיות.
אצלם, פותרים בעיות בלבני־חבלה.

ובלי סיכוי לדירה
ויהודית רוזוליו ושלוש בנותיהם — מזל
( ,)4אורית ,)2(,וגלית בת שמונת החודשים
— התגוררו, עד השבת האחרונה,
באזבסטון דו־משפחתי בלב המעברה, ה ניצבת
עדיין, ,במיטב המסורת של ראשית
שנות המדינה, כסטידת־לחי, מעליבה ל ישראל
הראשונה והשבעה.
בשבת, התלקח האזבסטון של משפחת
רוזוליו ועלה באש. המשפחה, שנותרה ל לא
קורת־גג, פלשה לגן־ד,ילדים הסמוך,
השתכנה שם. דייר הדירה השניה באזבס־טון,
חיים צרור, עבר ללון אצל הברים.
דלקת ריאות לתינוקת. ביום ה שני
בצהרים כבר היתה המשטרה בגו ד,ילדים,
נחושה בהחלטתה לפנות את הפול שים.
למרות התנגדות המשפחה, הועלו
חפציה של המשפחה על טנדר. בשלב זה,
הפך הפינוי להפגנה. לאחר שקהל ה מפגינים
פוזר, נמשך הפינוי, כשאם ה־משפחה
מתרוצצת בין השוטרים, מנסה
להשגיח על שלוש פעוטותיה ועל שלמוית
רהיטיה גם יחד.

להיות, כשפרצה השריפה .״עוד היה לנו
מזיל,״ מספרת יהודית .״חיים היד, ישן עם
הילדים בצריף. פתאום ביאה שכנה, אמרה
לי הצריף בוער. באתי בריצה, ראייתי ש חיים
כבר מוציא את הרהיטים החוצה.
היה מזל שהאש התחילה בחלק השני של
הצריף, בדירה של צרור. לפחות הדברים
׳שלנו לא נשרפו.״
לצרור עצמו לא היה מזל כזה. בזמן
השריפה, הייה באילת. כשחזר, גילה כי
נותר ערום ועריה בעולם .״היו לי שם
דברים ב־ 18 אלף ל״י,״ סיפר .״כל הבגדים
שלי. טייפרקודדר, פטיפון, גיטרה. הכל
הלך.״
מאחר שהוא לא פלש לגן־ד,ילדים, יחד
עם שכניו, ומאחר שהיה רווק, לא טרה
א״יש לדאוג לצעיר למקום מגורים אחר.
״זה כבר הצריף השישי שנשרף כאן ב שנתיים
האחרונות במעברה,״ אמר צרור.
״מזל שאף אחד לא נשרף עד עכשיו.
אולי רק אם מישהו יישרף, ייזכרו שגם
אנחנו בני־אדם, ויתנו לנו דירות כימיו ל־בני־אדם.״
העולם
הזה 1806

** לכד מ שטרת ישראל, ידעו כולם
כי אילן אשרוב הוא גווייה מהלכת,
ושאלת הוצאתדלהורג היא עניין של קבי עת
תאריו בלבד.
ידע זאת, בראש וראשונה, אשדוב עצ מו,
פושע ותיק. שאורחות העולם התחתון
היו נהירות לו ללא אשליות.
ידעו זאת אשתו, הוריו וכל מכריו,
שמעו על כך שופטים וחוקרים. שמע ״

קשה יותר היה לפסול את העובדות
היבשות. והעובדות היבשות היו —
עובדה מספר : 1
זמן רב לאחר שאילן אשרוב כבר עבר
לעולם שכולו טוב, החזיקה עדיין ה משטרה
בטענה כי מאומה לא אירע לו,
וכי הוא נעלם מרצונו הטוב — עם פילגש,
כפי הנראה.
באותו זמן, היה כבר אילן גופה נקובת

האם רצח
אדגדזמ 1ך ^
כך כל אזרח שטרח לפתוח עיתון, לקרוא
שם כי אשרוב הוא המועמד הבא לחיסול
בפני ביתיהדין של העולם התחתון.
רק משטרת ישראל לא ידעה.
או שבחרה לא לדעת.
השבוע, כאשר עצרה המשטרה, כ חשוד
ברצח אשרוב, את בעל מסעדת

כדורים, מוטלת מאחורי סלע בצידי כביש
בית־אורן—חיפה. מכנסיו היו מופשלים
— סימן־ההיכר המקובל בין אנשי העולם
התחתון של יוצאי צפון־אפריקה לנקמה.
אילן הוצא להורג ב־ 21 לפברואר. הוא
נעלם בשמונה וחצי בערב, במרכז הסואן
ביותר של תל־אביב, כאשר היה בדרכו

גזר דין מ ו ות

נעצר מיכה רוקנשטיין, המכונה פפה, יחד
עם שני חברים, כחשוד בביצוע פריצה
בבית ברמת־השרון. במשפטו בבית־הדין
המחוזי בתל־אביב, העיד פפה, הנחשב
לקליבר רציני בעולם התחתון, והמתגורר
בווילה מפוארת בבת־ים:

לאחר שהועמד בפני הברירה להיות
מואשם בבזיון בית־המשפט, אם יסרב
להעיד, העיד אשרוב:
״אני לא חייב לפפה כסף. החוב שהוא
טוען, זה היה מעיסקה משותפת לא פשרה
שלנו. מאז הסתכסכנו. הוא מבקש ממני

א ת הפ2/1ו 1/
אי לו א ש רו ב
וזוביו התל־אביבית, אדגר זמור, טענו
רבים, ביהוד בעולם התחתון, שהיתר! זו
ברכה לבטלה:
״המשטרה ידעה שהולכים לרצוח את
אשדוב, ולא התערבה בכוונה,״ טען איש
קשר ידוע בעולם התחתון .״לא איכפת
היה לה שיהרגו אותו. עכשיו, היא צרי כה
לעצור מישהו, בשביל להראות עבו דה.״
גופה נקובת
פדויי ם

ךאיתה זו כמובן גירסה של צד מעוניין.
1 1קל לפסול אותה.

מבר פורטו־ ויקו
עבד, לביתו.

ברחוב

דיזנגוף,

מאיימים עלי

ך* יעלמו לא היה הפתעה. ימים מספר
| 1קודם לכן נעשה הנסיון הראשון להת נכל
לו. כפי שסיפר לאשתו, ניסו 3גב רים
רעולי־פנים לחטוף אותו. אילן ה חסון
הצליח להימלט, ואף זיהה אחד ה תוקפים,
לאחר שהצליח להסיר את המסי־כה
מעל פניו.
עובדה מספר : 2
בחמישי למאי 1971
פרשת פפה:

״זה הכל בגלל השפל הזה אילן אש רוב.
הוא היה חייב לי כסף. הוא אמר לי לבוא
בשתיים בלילה לסנוקר ברמת־השרון. הוא
הבטיח לשלם לי שם את החוב. כשהגעתי
למקום, אמר לי אשרוב לחכות עד שיביא
את הכסף.״
״מדוע לא סיפרת את זה במשטרה?״
שאלו הסניגור.
תשובת פפה :״אצלנו בעולם התחתון
לא מספרים את האמת למשטרה. יש לנו
חוקים משלנו. אבל כאן, כשאני רואה ש נפלו
בפח גם שני חברים שלי, אנשים
חפים מפשע — החלטתי לספר את כל
האמת על העניין המלוכלך עם אילן אש־דוב.״
בפרוטוקול
המשפט מצוי המשפט הבא:
״אשרוב הודיע כי הוזמן כעד־הגנה. הוא
אמר שמאיימים עליו. הוא אמר שקראו
לו מלשין. בגלל זה הוא חושש להעיד.״
החליט השופט, בהקשר לכך :״המשט רה
תפתח בחקירה נגד המאיימים, ובית־המשפט
יטפל בשאלת סירובו של אשרוב
להעיד במשפט זה.״

כסף כל הזמן. פפה הביא את סוקניק.
סוקניק פסק שאני חייב לשלם לפפה את
הכסף. לא היגשתי עירעור על קביעתו
של סוקניק.״

~ ירצחו
אותי
ך* וסיף אשרוב :״מי אמר שאני מל ו
| שין? לא עלה על דעתי הרעיון לחסל
את פפה. איימו עלי פה למעלה, באולם,
וגם במיזנון בית־המשפט. אני לא מפחד
מפפה. הוא יכול לשלוח מישהו שיירה בי.
אבל בעולם התחתון אסור לפחד. אתמול
איימו עלי בבית־המשפט, ולכן הלכתי
הביתה .״אתה,״ פנה לעבר התובע אור,
״היית צריך לפעול ולהגיש תלונה. אמרו
לי שאם פפה ישב בבית־סוהר, יחסלו
אותי.״
מילים ברורות. אולם משום מה, לא
ברורות מספיק לאוזני המשטרה. אפילו

האם שיקרה מ כונ ת־ האמת שר המשטרה?
החלטת השופט לא הועילה. המשטרה לא
שמה ידה על המאיימים לחסל את אשרוב.

אל אינפורמציה מהאינטרפול על מספר
תיירים שהגיעו מצרפת לישראל.

הצתה

היה זה לאחר שמשפחות אלי וזיק
אבוטבול עלו לארץ, פתחו את המסעדה
וזוביו, מכרו אותה, ופתחו און המסעדה
מרקש בתל־אביב.

* * וכד ״ מספר : 3
י ע מיד לאחר שמסעדת וזוביו המפוארת
עלתה באש, הגיעו החוקרים למסקנה כי
היה זה מעשה הצתה. במקום נמצאו עק בות
חומרי דלק כימיים, והשריפה הת פשטה
ממספר מוקדים.
תוך זמן קצר, הגיע לידי החוקרים מידע
כי היה זה אילן אשרוב שביצע את ה הצתה.
הסיפור, לפי גידפה זז: האחים
ומור, בעלי המסעדה, השקיעו במסעדה
למעלה ממיליון ל״י, הפסידו בה כספים,
והחליטו להציתה כדי לזכות בדמי־הבי־טוח.
הם הזמינו את העבודה אצל אשרוב.
סוכם כי אשרוב יקבל 50 אלף ל״י. תנאי
הסכם: המלאכה חייבת להיות עבודה
נקייה, שתיראה כשריפה טבעית.
לפי גידסה זו, אירע פנצ׳ר בשעת ה ביצוע
-ועקבות ההצתה לא נימחו. התוצ אה:
חברת הביטוח עיכבה את התשלום.
בעקבות התפתחות זו, ממשיכה הגיר־סה,
סירב כמובן זמור לשלם לאשרוב,
שלח אותו לכל הרוחות — תרתי־ימשמע.
מחשש שאשרזב יגלה את חלקו בפרשה,
החליט להשתיקו, הזמין את חיסולו.
מה עשתה המשטרה, כאשר הגיע מידע
זה לידיה?
מאומה. היא לא הטילה עיקוב אחרי
אשרוב, לא הפעילה כל אמצעי להגן עליו.
כשישה שבועות מאז היעלמו, סירבה

בין קבוצת התיירים שהגיעו מצרפת
היו גם אבו סלומון וכמה מחבריו, ש עליהם.
דיווח האינטרפול שהם אקדחנים
מסוכנים.
בשנת 1970 נרצח עזרא מזרחי שם־
טוב ברחובותיה של תל־אביב, יחד עם
שומר ראשו אהרון מליח. המשטרה עצרה
את אבו־סלומון, והוא נידון למאסר־עולם.
שניים מחבריו של סלומון, שגם עליהם
מסר האינטרפול אינפורמציה למשטרת
ישראל ׳,הצליחו לחזור לצרפת, מתחת
אפה של המשטרה.
משטרת ישראל, למרות שקיבלה מידע
גם על דמויות אחרות של חברי הכנופיה
הצרפתית, שהגיעו אז לארץ, לא התנגדה
למתן כניסה לארץ לאנשים אלה.

שים. זמזר הוסיף, שיש לו חמישה חב רים
שהגיעו במיוחד מצרפת, ושהמשטרה
רודפת אותם, והוא, זמור, חייב לספק
להם כספים.
זמור נחשב בעיני המשטרה כחבר ה כנופיה
הצרפתית, אשר כללה את אבו
סלומון, את גיורג ביסמוט ואליהו מייזל,
אשר נעצרו גם הם בפרשת טיפאניס,
שוחררו בערבות, וברחו מיד מישראל.
אדגר זמור הוא אדם שקט הטוען כל
הזמן שמשטרת ישראל עושה לו צרות ללא
סיבה, מנסה למנוע ממנו להשתקע בארץ.
אחיו ויליאם אמר :״כל העניין זה
עבודה של המשטרה. היא נטפלה אלינו
מאז שהגענו ארצה ופתחנו את המסעדה.
הם פשוט לא רוצים לתת לנו לחיות כאן,
עכשיו סידרו לנו את המעצר הזה, עם
הסיפור על נסיון סחיטה כביכול.״
לגבי המידע שהגיע למשטרה, לפיו היו
האחים זמור ׳בקשרים עם כנופיות סחט נים
באירופה, הגיב ויליאם זמור :״נניח
שאומרים שהיינו גנגסטרים בצרפת או ב אנגליה,
או בגרמניה. אז מה? אם היינו
גאנגסטרים בחו״ל — מה זה עניינה של
המשטרה פה? הם משטרת ישראל, לא
משטרת גרמניה. כאן בארץ באנו כדי
לעבוד.״
הוסיף ויליאם :״מייזל וביסמוט היו
לקוחות טובים שלנו בוזוביו.״

ך* קבוצת תיירים אלה היו גם אדגר
זמור ואחיו ויליאם. על שני האחים
התקבל מידע שהם מעורבים בגניבות ו בעבירות
הקשורות במעילה. היה ידוע ל משטרת
ישראל שאדגר מבוקש בצרפת
לריצוי עונש של שנתיים מאסר. אדגר
היה אחד המנהלים של חברת פראנם־

מגעים

לצורכי ביטוח
עסקים בינלאומיים

ץההיהגשנה שעברה. לאחר ה ן
הצתה בוזוביו, נחקר אדגר במכונת
אמת במשטרה, נשאל אם הוא קשור ל הצתה.
הוא הכחיש כל קשר להצתה, ו־מכונת־האמת
קבעה כי הוא לא שיקר.
הוא שוחרר.
השבוע, כשנעצר אדגר זמור שוב, כ חשוד
ברציחתו של אילן אשרוב, טען
קצין המשטרה בבית־המשפם בחדרה —
לשם הובא זמור להארכת מעצרו .״לאילן
אשרוב היו מגעים עם אדגר. החשוד עצמו
גילה בחקירתו כי אילן אשרוב הציע לו,
בזמנו, לשרוף את קפה וזוביו, שהיה מבו טח
בחצי מיליון ל״י.״
כששאל סניגורו של זמור, עו״ד אברהם
פורז, מה היה יכול להיות המניע לרצח,
השיב הקצין :״הרצון להשתיק עד.״
חוקרי המשטרה נתונים במצב לא־נוח.
פעם קודמת קבעה מכונת האמת שלהם
כי זמור לא שיקר. פעם שנייה, הכחישה
המכונה את עצמה. האם שיקר זמור —
או המכונה? מתי אמרה המכונה אמת?
בפעם הראשונה, או השניה?

״ ב בי
מוות

חנו ה קדישא

המשטרה לפרסם את תמונתו של אילן ב עיתונות.
וזה, למרות שהובטח למשפחתו
שאכן תבקש המשטרת את עזרת הציבור
באיתורו.
לא רק זאת: שבוע ימים לאחר שנודע
דבר היעלמו, לא עשתה המשטרה מאומה
בנידון. במשך שבוע שלם, טענו קצינים
בכירים כי אש רוב עצמו הוא זה המפיץ
ידיעות בדבר הירצחו, ובינתיים מבלה עם
פילגש אי-שם, או אולי אף נמלט לחו״ל.
תחינותיה של אשתו, שהייתה בהריון
מתקדם, כי בעלה בסכנת־מוות, לא שינו
את דעתם.

** דתן הקפיאה המשטרה את פעילו־
} )₪תה, בחקירת רצח אילן אשרוב? ה־דיעה
בקרב העולם התחתון הישראלי היא
חד־,משמעית :״למשטרה לא איכפת ש אנשי
העולם התחתון יחסלו זה את זה.
להיפך, היא מרוצה מזה.״ גם אנשי העולם
התחתון מרוצים מזה.
מדוע עצרה עתה המשטרה את אדגר
זמור? י
לפני כשנה וחצי,קיבלה משטרת ישר־

נורד. משטרת צרפת האשימה אותו שהוא
היה קשור במכירת בדים במירמה. הוא
נשפט לשנתיים מאסר־על־תנאי, הגיש
עירעור. בית־המשפט לעירעורים דחה את
העירעור. אך זמור יצא כבר לישראל.
משטרת צרפת שמחה שהוא נמצא מחוץ
לגבולות המדינה, לא ביקשה הסגרתו.
בחודש אוקטובר 1970 היה זמור מעורב
בפרשה שהביאה אותו למעצר גם בתל-
אביב. הוא נחשד בכך שבאמצעות מתוו כים
הציע שירותי שמירה בטיפאניס ב מסגרת
נסיון לסחוט כספים ממנהלי ה מועדון.
מנהל טיפאניס סירב להגיש עדות
בכתב. הוא טען שהוא פוחד לחייו ולחיי
בני משפחתו. הבוס של הרשת הבינלאו מית
של מועדוני טיפאניס, רסו גאנזוני,
אשר הגיע במיוחד לתל־אביב, סיפר ש נאמר
לו, לפני שיצא לישראל, לדאוג ל־שיחרורם
של האחים זמור מהמעצר, אח רת
יהיו צרות לכל מועדוני טיפאניס ב אירופה.
לבית־בחומר

שהגישה המשטרה
המשפט העליון בירושלים, כשעורך־דין
אליהו קדר, סניגורם של אחים זמור, הגיש
בג״ץ על שהמשטרה לא נותנת להם רשיון
למסעדת וזוביו, נאמר :״זמור אמר ל מנהל
טיפאניס, כי הוא, זמור, הינז איש
העולם התחתון, שהרג ורצח מספד אנ

ינה. לקצין חינוך ראשי, במקומו
של תת־אלוף יצחק ארד, העומד לפרוש
מצה״ל ומתמנה למנכ״ל יד ושם, אלוף-
מישנה שאול נכעולי ( )46 שהועלה
עקב המינוי לדרגת תת־אלוף. יליד הארץ,
היה פעיל בהגנה ובחי״ש, נעצר על־ידי
הבריטים בגלל פעילותו, הצטרף לקי בוץ
נירים ושימש במלחמת העצמאות
כמא״ז של נירים והסביבה. לאחר שסיים
ב־ 1952 קורס מג״דים, השתחרר מצה״ל.
במלחמת סיני היה מפקד גדוד מילואים,
חזר לשירות קבע ב* . 1959 במלחמת
ששת הימים היה סגן מפקד חטיבה ש פעלה
באיזור ג׳נין, אחר מונה למושל אל-
עריש וב־ 1968 למפקד נפת שכם.
נולדה. לשדר הספורט והחדשות
של הטלוויזיה באיזור חברון מוחמד
אגו זיינה, בת בכורה.
נ י יט א ו השדרנית הבלונדית של
הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית

עם החשוד

ה ח שוד ברצח אי לן אשרוב, אדגר ז טו ר (ליד ה מכוני ת,
במשקפי־שמש) ,בעת ההמתנהלה לוויי תו של אלי
א בו טבול, אשר נפטר במעצר כ תו צאהמהתקפת״ ל ב. הקש רי ם בין החב ריה הצרפ תיי ם
ה ם מורכבים ונ ס ת רי ם, ויו צ אי ם ל או ר רק כא שר מתבצע פשע כל שהו. ב ת מונ ה לפני
קי ר ר.
א לי הו
עורד״הדין
עו מד
כיפה)
וחבו ש
( ממו שק ף
ומו ר
אדגר

תמרורים

^ הרכה אנשים היו סיבות לחסל
/את אילן אשדוב. הוא הסתכסך על
חלוקת שלל גנוב, על חובות, ובסתם סיב־סוכי
עבודה. לפני כשנה, הובא אשרוב
לבית־משפט השלום באשקלון כחשוד ב פיצוץ
הווילה של כליפא באשדוד. בפני
השופט גלעדי. אמר קצין המשמריה :״אש־רוב
הופיע מספר פעמים באשדוד, ואפילו
ביקר בביתו של כליפא, המעורב גם הוא
בדברים בלתי־הוקיים. לכן יש חשד של
סילוק חשבונות בעולם התחתון.״
שאל אז השופט את קצין המשטרה :
״האם מדובר כאן בהוצאה־לפועל של העו לם
התחתון?״ ״כן,״ השיב הקצין ,״בהח לט!״
למרות זאת, שוחרר אשרוב, מחוסר
הוכחות.
שנה לאחר זה, בוצע גזר־דין־מוות, על־ידי
המחלקה להוצאה־לפועל, נגד אשרוב.
לדעת אנשי העולם התחתון, קשה ל חשוד
באדגר זמור כי ׳•שידל לרציחתו
של אשרוב. אילן אשרוב היה בן־בית
אצל הצרפתים. הוא ערך את החתונה
שלו.,לפני כשנה, במרקש, אצל האחים
אבוטבול. הוא נחשד בשעתו שסיפק להם
נשק חם ודולרים מזוייפים — שעל החזק תם
יושב כעת בכלא דאק אבוטבול.
בחיפוש שנערך ע״י השוטרים, גילו ה חוקרים
תמונה. היה זה צילום של אילן
אשרוב עם אדגר זמור. סניגורו של זמור,
עו״ד אברהם פורז, טוען שחוץ מזה, לא
גילו השוטרים כל חומר רלוונטי בדירתו
של זמור .״הם יצטרכו לשחרר את אדגר
זמור,״ הכריז הסניגור.
אם זה אכן מה שיקרה׳ ,ייתווסף למשט רה
תיק־רצח נוסף שהסתיים באפס.״

סוהאד מסוואדי
מכונית כמתנת חתונה
סוהאד מסוואדי והמורה ממזרח ירו שלים
כאפל דרוויש. אמה של סוהאד
העניקה לה כמתנת חתונה מכונית אודי
חדשה.
נפטרה .

בגיל ,50 סגן המנהל

לתפקידים מיוחדים במשרד־השיכון רות
לגרון, שהחלה לעבוד בשירות המדי נה
ב־. 1949
נפטר. בבית־חולים במייאמי, ב גיל
.63 מי שהיה אחד המדינאים הכו שיים
הבולטים בארצות־הברית — אדם
קלייטון פאואל, שייצג בקונגרס האמ ריקאי
את מחה הארלם במשך 26 שנים.
נבחר לראשונה לקונגרס ב־ , 1944 היה
בשיא הקאריירה שלו, יו״ר ועדת החי נוך
והעבודה של בית הנבחרים, גורש
ב־ 1967 מבית הנבחרים לאחר שהסתבך
עם מס־הכנסה, נבחר באותה שנה שוב
כציר והובס בבחירות של 1970 וסיים
בכך את הקאריירה הפוליטית שלו.
נפטר. ברחובות, בגיל ,73 פרו פסור
יחזקאל ריכנאי, מבחירי החוק במכון
וולקני ומי ששימש מנהל רים האגף להגנת הצומח במכון. יליד זכרון־
יעקב, סיים לימודיו בארצות־הברית ועם
שובו לארץ ב־ 1932 הצטרף לתחנת הנס־יונות
ברחובות והיה ממניחי היסוד למח קר
המזיקים בחקלאות.
נפטר. בניו־יורק, בגיל ,76 אחד
הפסיכואנאליטים הבכירים בעולם, ד״ר
גוס טג גי חוג ס קי שנולד בווארשה ומנהיג לאב שהיה פסיכיאטר מפורסם
ידוע של יהדות
וארשה, למד בווי נה
בהדרכת פרו פסור
זיגמונד פרויד
וכתב ספרים רבי-
ערך.
נפטר. בבון,
בגיל ,77 לאחר ני תוח
שנערך בעיק-
בות דימום קשה,

היינריך לינקה,

שהיה נשיא מערב-
גרמניה מ־ 1959 עד
לינ ק ה
. 1969 היה חבר ה-
מפלגה הנוצרית־דמוקרטית מאז היווסדה
ב־ 1945 וכיהן בין היתר גם כשר־החק-
לאות בממשלה השנייה של אדנאור.
הענלם הזה 1806

דרכי־אדם
מצא ו מריבה
בראשית הימה וילה חמודה דו־משסח־תית,
תמימה למראה ושוכנת פסטוראלית
בגבעת המיבתר שבירושלים. בווילה ש עמדה
בשלבי בניינה האחרונים, עמדו
להתגורר העיתונאי הירושלמי הוותיק
חיים מם ועוד דייר אחד. כך שרתה השל ווה
על המקום עד שיום אחד החליט הדייר
השני למכור את חלקו ובמקומו בא סגן
ראש־עיריית ירושלים, יהושע מצא.
כשקנה הסגן מצא את חלקו בדו־משפח־תית,
ידע כי מערכת החשמל לווילה כולה
עוברת מתחת למרתפו הוא. הבנייה נש למה
וכל מה שהפריע למס העיתונאי להת יישב
בביתו היה החיבור למערכת החשמל.
הוא פנה לחברת־החשמל וזו הודיעה כי
יש לסלק תחילה חומרי בניין של שכנו
הפזורים בדרך למרתף.
הסבב בדי בהורות. מם פנה למצא
וביקש שידאג לפינוי אשפתו מפתח המר תף.
מצא שמע אך בושש לבצע. משפנה
אליו העיתונאי שוב, הפעם ביתר תקי פות,
התרגז וענה כי הוא מצטער על כל
עניין החוטים מתחת לדירתו וכי הוא
עומד לבקש את ניתוקם.
כך הוכרזה רשמית המלחמה בין העי תונאי
לסגן ראש הבירה. העיתונאי, שכל
יום בו איחר להיכנס לביתו החדש היווה
לגביו הפסד כספי, הגיש צוו על־תנאי נגד
מצא. בצוו האשים מס את מצא ואת רשות
הפיקוח העירוני, אשר מצא הוא הממונה
עליה, באי סילוק מיטרד שמצא גרמו
מרשות הרבים.
מהלומת הנגד של מצא התבטאה בנסיון
למנוע ממם להפוך את מחסן ביתו ליחי
העולם
הזה 1806

במדינה
דת דיור נוספת. הוא קבע החלטית כי
יסכים לבניית היחידה רק אם מס יתחייב
בפניו כי בנו לא יביא לשם בחורות...
טיעון זה לא מנע בעד מצא לבנות
במקום המחסן שבחצרו סלון מפואר לקב לת
אורחים. נראה כי גם במקרה זה, כמו
בשטחי חיים רבים אחרים במדינה, קיימים
שני סוגי אזרחים לפני החוק: אלה שה חוק
אוסר עליהם ואלה שהחוק עוזר להם.
משפט השוד הבל תי מו שלם
״אני לא יכול ללכת לשום מעצר. יש
לי מחלת־מין, ואני מוכרח לקבל טיפול

מתרונן מס
שלא יביא לי בחורות

באבר־המין שלי.״ כותלי בית־משפט הש לום
של תל־אביב שמעו כבר רעיונות
מקוריים לא פחות שביק־שו לשחרר את
בעליהם משהייה עגומה בבית־ההארחה
של אבו־כביר.
אלא שמצבם הנגוע של אברי הרצל
עוזר לא הרשימו את השופט במקרה זה.
בהעתרו לתביעת המישטרה האריך את
.מעצרו ואת מעצר שותפו משה חיון באר בעה
ימים נוספים.
שני הרעים הגיעו לזרועות החוק לאחר
שסניף של בנק־לאומי בשדרות הר־ציזן
בתל־אביב התרוקן ממזומניו בעזרתם של
שני צעירים חמושים למשעי ורעולים לח לוטין.
מעצר
לבדיקת אליכי. נציגיו הכחו לים
של החוק שהגיעו למקום שניות
גורליות לאחר שהכסף עזב את הקופה,
גילו חושיה מופלאה. תוך דקות גילו ב־קירבת
מקום מכונית טריזמף לבנה ובה
ישני אקדחים, צמד כפפות עור שחורות,
סוודר גברי צהוב, והעיקר 3000ל״י. סכום
שהיה אמנם קטן ב־ 500ל״י מזה שעזב את
הקופה, אך עם זאת היווה את החלק הארי.
בשלב זה של הגילויים הזמין החוק לעז רתו
את אפה הרגיש של כלבת־גישוש.
זו הריחה את הסוודר הצהוב ואת צמד
הכפפות, התייצבה מעט במעלה הרחוב
ובמורדו וזינקה לפתע בחדוות גילוי לעבר
צווארם של שני תמימי דרך ששוטטו באי־זור.
בחיפוש
שנערך בו במקום על השניים,
הלא הם הרצל ומשה מיודעינו, נתגלו
עוד 200ל״י אשר בלשי החוק נטו ליח סם
לשלל האבוד.
בבית־המשפט טענו סניגוריהם של שני
עוברי־האורח לחפותם המוחלטת של שול חיהם
.״לשניים יש אליבי,״ קבעו עורכי-

נאש מי ם חיוו ו עוז ר

טיפול באבר־המין
הדין צבי לידסקי ומשה אלוני. תגובתו
של התובע המישטרתי לטענת האליבי
היתד. בקשה להארכת מעצרם של השניים
בארבעה ימים נוספים .״כדי • שהמישטרה
תוכל לבדוק את האליבי של שניהם.״

שלושה פרצופים של גירי לואיס גג־&זג

חשח קן־ ב מ אי ה הו לי בו די ב או ל פן״ ההסרטה בפאריז. ה מו קיון לשעבר שבלט בפני הגו מי

שלו ה פן חיו ם לג און תורן ב אי רו פ ה. הו א נחשב לדעת טו בי הבמ אי םוהמבק רי ם
בצרפת לבמ אי ג און והם דני ם בו בנ שי מה אחת עם צ׳ארלי צ׳אפלין .״ אני
מעריץ אתצ׳ארלי צ׳ א פלין,״ אמר לו אי ט .״ אני מ כין סרט על קו רו ת חייו .״

לליצן אין זמן לבנות
ן הוליכוד מכניס אותו ״סופר *
יהודי״ ו־״רב חלל״ .הואי מתגורר ב טירה
רחבת ידיים שהיתה שייכת פעם
ללואיס ב. מאייר (מטרו־גולדוין מאייר),
יש לו שם 32 חדרים ד 14 מכוניות. עד
היום עשה 46 סרטים, ואף אחד מהם לא
הכנים פחות מ־ 5מיליון דולר. בקיצור.
הוא נחשב לאחת ההשקעות הבטוחות ה אחרונות
בהוליבוד. הוא — ג׳רי לואים.
אבל למרות כל ההערצה אליו, לואיס
מעדיף את פאריז. בימים אלה החל שם
את הסרטת הדראמה הראשונה שלו, היום
בו בכה הליצן. הוא חנך קולנוע גדול
במרכז העיר שישא את שמו, והוא כבר
בונה רשת של 24 בתי־קולנוע נוספים
בכל רחבי צרפת, שתהיה דומה בכל לזו

ויליא ע ד
לו כבר בארצות־הברית. בין סצי לשנייה,
הסביר לי כאשר ביקרתי
הצילומים שלו :״בבתי־הקולנוע
יציגו אף פעם סרטי מין או אלי
ששייכת

אחת בבימת שלי לא
מות.״
כשמנסים לדובב אותו על הסרט שהוא
עושה, הוא מתחמק מן הנושא. אמנם ערך
כאן מסיבת־עיתונאים (ז׳אן מורו שימשה
לו כמתורגמנית) ,אבל גם שם לא הירבה
לספר על עבודתו הנוכחית .״זהו הסרט
החשוב ביותר שלי,״ טען, וכאשר נלחץ
אל הקיר, מסר כמה פרטים נוספים .״זהי
סיפורו של ליצן שהיה פעם מאוד מפורסם
אבל יצא מן האופנה והפך למשרתו של
ליצן צעיר יותר. הקומיקאי והפנטומימאי
הצרפתי פיאר אטקס יגלם אותו.״

האיש אינו
משתעמם לרגע
^ לא שכין השיטין התגנבו ידיעות על
^ כך שכמו בסרטו האחרון הדרך לחזית
גם בסרט זה ידובר הרבה בהיטלר,
בנאצים ובגסטאפו, וכמה מן הסצינות ב סרט
יצולמו במחנה ריכוז שהוקם במיוחד
לשם כך בשוודיה.
את התפקיד הנשי הראשי בסרט הפקיד
לואיס בידי השוודית האריאט אנדרסון,
אחת השחקניות החביבות על הבמאי ה שוודי
אינגמאר ברגמן, שהופיעה בין היתר
בתפקיד הראשי בסירטו של ברגמן מבעד
לזכוכית האפלה. לצידה, שכר לואים המו ני
ליצנים וכל מיני ננסים ויצורים מעוו תים,
שתפקידם בסרט עדיין לא ברור.
תקציבו של הסרט הוא ענק, בקנה מידה
אירופי, ולואים מצלם אותו ב־ 70 מילימטר,
בקפדנות ובשקדנות מאץ כמותה. במשך
שבע השעות שבליתי במחיצתו על בימת
הצילומים, כל מה שהספיק היו •שתי סצי

נות
קצרות בנות דקה אתת. את הסצינות -במקום את התוצאה. בהתחשב עם העוב־דה
שפרט להיותו במאי, הוא גם משחק,
הוא מצלם עם שתי מצלמות ענק ועם מצ־משגיח
על הקלטת הקול, מצלם תמונות
למת טלוויזיה, דרכה הוא יכול לבדוק

פרסום על הבמה וגם דואג לאפקטים, מובן
מאליו שאינו משתעמם.
מה הביא את לואיס לאירופה, ובמיו חד
לצרפת י ובכן, מסתבר שלמרות
העובדה שהוא מרצה על אמנות־הקולנוע
באוניברסיטת דרום־קליפורניה, ולמרות ש הוא
עומד להוציא ספר בנושא זה, ואל אף
העובדה שהוא אחד האנשים אשר מעו לם
לא התקשו להשיג את מבוקשם בהו ליבוד,
בכל זאת, חסר לו שם משהו.
ומשהו זה, הוא היחס הרציני והניתוח
המכובד, שהמבקרים האירופיים מעניק-ם
לו, להבדיל מן האמריקאים, שהתיחסו
אליו תמיד כאל מוקיון.
מחברות הקולנוע החליטו כבר מזמן ש־לואיס
הוא אחד היוצרים הקולנועים הח שובים
ביותר. ספרים על גבי ספרים המ נתחים
את סרטיו, מסבירים את ההבדלים
ואת הדמיון בין סרטים שהוא ביים
לסרטים שרק השתתף בהם.
בימים אלה, כל עיתוני פאריז מלאים
בכתבות אודותיו, הוא זכה להצלחה עצו מה
בהופעה שערך כאן במיוזיק־הול, אחת
הגאלריות מציגה תערוכת צילומים שעשה
(הוא נחשב לצלם יוצא מן הכלל) ,בקי צור
הכל אוהבים ומעריצים אותו. מה ה פלא
שהוא מרגיש טוב בפריז י

״פאריז טובה
מהוליבוד \״
ץ* שמדברים איתו על קולנוע, מיד
^ הוא מפנה את נושא השיחה לצ׳אפלין.
״אני מעריץ אותו,״ הוא מודה ,״אנחנו
מחליפים בינינו העתקים של הסרטים ש עשינו.
הוא שלח לי את זמנים מודרניים
ואני שלחתי את נער המעלית. כאשר
עשה את הרוזנת מהונג־קונג, אפילו בי קש ממני עצות,״ מציין לואים בגאווה. ו הוא
מוסיף כי צ׳אפלין נתן את אישורו
להכנת קורות חייו בסרט, שיבויים על-
ידי לואים.
בעצם, אין כמעט דבר שניסה ג׳רי
לעשות עד היום ולא עלה בידיו. דבר,
פרט לסידרת תוכנית טלוויזיה שנכשלה
לחלוטין .״ביטלו את התוכנית משום ש עסקה
יותר מדי בבעיות גזעיות,״ הוא
טוען ,״כל הזמן התלוננו על כך שאני
יהודי ואני מביא יותר מדי כושים לתוכ נית
שלי, למשל את סאמי דייוויס או
קאונט בייסי.״
אלא שלג׳רי אין זמן לתהות על קט נות
שכאלה. הוא רץ הלאה. כאשר יגמור
את הצילומים בפריז, יעבור לשטוקהילם,
שם יוסרט חלקו השני של הסרט. אחר־כך
יחזור לאמריקה .״אבל אני מתכונן ייכקר
בקרוב בפאריז, ואשתדל לבלות פה הרבה
יותר זמן, אולי אפילו לעבור לגור כאן.
בפאריז אני מרגיש הרבה יותר טוב מאשר
בהוליבוד.״

קולנוע
מערבון

סרטים

מ סו מ ם

הנ סי כי ם הנרד מי ם
ק מי םלת חי ה
פרדריק לאו, המלחין של גביו תי הנאוה,
קאמלוט, גייג־י ועוד הרבה להיטים אחרים,
הודיע לפני כמה שנים שהוא יוצא לגימל־אות
.״אני סובל ממחלת לב ואיני יכול
להרשות לעצמי עוד את המתח הכרוך ב עבודה
מעין זו.״
לפני פחות שנים, קם לו הבדרן מס1 .
של התקופה, השחקן־זמר־מפיק־אישיות־ציבורית,
פראנק סינאטרה, והודיע שגם
הוא עייף מן העבודה הנימדצת שהשקיע עד
אז. לא כאן המקום כדי לצטט את כל
המניעים שנתן למעשהו, אבל הסיכום של
כולם היה ברור: הוא רוצה לנוח. האיש
השיג את כל מה שרצה להשיג, וזהו. ו בתוכנית
טלוויזיה מפוארת ומפוצצת נפרד
ממעריציו זולגי־הדמעות.
אבל כמו שאמר פעם מישהו בהוליבוד,
הבטחית בעולם־הסרטים קיימות רק על־מנת
להפר אותן. מסתבר שחברת פאראמונט

דוק (מוגרבי, תל־אביב, ארצו ת-
הברית) — מ ה שעוללו ה א חי ם
אר 9בעזרתו של ג׳ון ״ דו ק ״ חולי־דיי,
לכנו פיי תקל אנ טון בקרב האק דו חי ם ביני ה ם, בעיירה
טו מבס טון שב אריזונה, הו א עניין הר שום ב הי ס טו רי ה של
א ר צו ת־ הב רי ת. ופרק זהמרתק כל־כך, עד שהפך נו שא
לסר טי ם רבים מ או ד ש חי דו עי םבהם ״ ק ל מנ טיין י קי ר תי ״
של ג׳ון פורד, ובעבר ה ק רו ב יו תר ,״ הקרב על א ו. קי י.
קו ראל״ של ג׳ו הן ס טו רג׳ ס.
מובן שכל גי רסה תי קנ הקצתאתה הי ס טו רי ה, שינ תה
קצתאתהד מויו תוהת אי מ ה או תן לצרכי ה או פנ ה, אבל א ף
אחתמ הן עוד לא ה ע מי דהאתה עניין על הרא ש בצורה
כה קי צוני ת כ מו ״ דו ק ״ של פ ר אנ ק (״ דוי ד ו ליז ה״) פרי.
כפי שה שם רומז, גיבור הפר שה בגי רסה זו הו א דו ק חילי־דיי,
רופא ה שיניי םהש חפן ש הי הקל פן ואק דו חן מפו רסם.
מ ס ביבו, מתר כזו ת כל שאר ה ד מויו ת ה אג דיו ת של המערב,
ויי ט ארפ, המאר של של טו מבס טון, קיי טי אלדר, פילגשו
של דו ק, כנו פיי תקל אנ טון, ועוד ועוד.
ההתחלהמב טי ח ה, כא שר דו ק זו כהב קיי ט ב מי שחק
ק ל פי ם ונעזר ב שליפה ז ריז ה כדי להב טי חאת זכיי תו. או ל ם
מ ה שנמשך אחר־כך הו א כ אילו מערבון שעישן ס מי ם. הכל
מ תנ הללאט, מוצג כ אי לו מבעד לערפל, עם ד מויו ת מ טו שט
שו תבמקצת, ה מ פגיזו תאתה צו פהבמשפ טי ם רבי מש מעו
תוהסב רי ם מיו ת רי ם על ה תנ הגו ת ם, שהי אלע תי ם מו בנ ה
גם ללא הסב רי ם, ולע תי ם אינ ה מו בנ ת גם א ח רי ההסב רי ם.
מובן שצו ה או פנ ה קיי ם גם כ אן. א ם כולם מ ציגי םאת
תול דו תאמ רי קהב או ר חדש בי מי םאלה, מדו ע שלא י ה פו ך

״דוק״ בועט בקלאנטון: אי פ ה פו רד?
גם פרי א ת גיבורי המערב ל טי פו סי ם מ פו ק פ קי םבמקצת,
שה שתמ שו באק דו חי ה ם לא רק להשלטת סדר, אלא לרדיפת
בצע, ו הני חו א ת הי סו דלחברההא לי מ ה של י מינו.
ז ה יכול הי הבהחלטלהתקבל על הד ע ת, מ ה עוד שפיי
ד אנ אווי עם שן זהבבתפ קי דקא טי, הי א מ קו ר מ שי כ ה בל תי
מבוטל, אבל כל מ ה שמתרח ש ס בי ב ה נע שה ב אי טיו ת,
בכבדות ובח שיבו תעצ מי תכה רבה, עד שזח באמת מעייף.
א ם מערבוני היו ם חיי בי ם ל היו ת אי טיי ם, ו מ צו ל מי םבא מנו ת
( ב מי קרהזהג׳ראלד הירשפלד) ,כ מו ״ דו ק ״ או ״ הקל פן
ו הי צ אני ת ״ אז מו ת ר להתגעגע לפורד של הי מי ם ה טו בי ם.

ר ש עוו ת
הי לסט רו ם

סינטרה הצעיר
ההבטחות בעולם הסרטים —

סינטרה ה מ תבגר
— כדי שיפרו אותם
אשר רוותה לאחרונה רוב־נחת מסיפור
אהבה, והקוצרת עתה מיליונים בקצב מטו רף
שלא היה כמותו עם הסנדק (ששבר
את כל ד•,שיאים הקיימים עד היום בארצות־הברית)
,כבר מתכוננת ללהיטה הבא, כאשר
שני הפורשים עומדים במרכז התכנית.
והתוכנית: הסרטת הנסיך הקטן של אנ־סואן
דה סנט אקזופרי, מעובד למחזה
מוסיקלי, עם תמליל של אלן ג׳יי לרנד ו מוסיקה
של פרדריק לאו !שני אלה שיתפו
פעולה במשך הרבה מאד שנים) ועם פראנק
סינאטרה בתפקיד הראשי. אם לא די בכך,
נקבע כבר גם הבמאי. זהו סטאנלי דונן, מן
המעולים שבבמאי הסרטים המוסיקליים ב העולם
הזה 1406

ג׳( היל (גת, תל-אביב, שוודיה)
— בו ווידרברג הו אבמ אי שוודי
בשנות ה־ 40ה מו ק ד מו ת ל חייו,
שה תפ רסםת חי להבהתק פו תיו על בן־ארצו אינג מ ר ברגמן,
אחר־כך ב ל הי ט ה בינ ל או מי ״ א לווי רהמא דיגן״ ,ויו תרמ או חר,
בהכ רזו תיו השמא לניו ת שבאו לידי בי טוי ב״ א ד לן 31״.
״ג׳ו הי ל ״ הממ תין כבר שנ תיי ם לה צג תו בארץ, הו א
המ שך הגיוני של כל הסר טי ם הללו. אין כ אן צל של
ה אווי רההח מו ר ה, ה תי כנון הקפ דני והב עיו תהמטא פיזיו ת
של ברגמן. יש כ אן ה רבה פיו ט בצילום ובעיצוב ה ד מויו ת
ה צדדיו ת, ממ ש כ מו ב״ א לווי רהמא דיגן״ .ו אי לו התע מו ל ה
השמא לני ת -קי צוני ת עוד יו ת ר מא שר ב״ א ד לן .״ 31
ג׳ו היל, או כפי שק ר או לו באמת, ג׳וזף הי לטס רו ם,
הי ה מנ היג פועלים ב ת חי לתהמאה, ב א רצו ת־ חב רי ת, א שר
הוצא ל הו רג באשמת רצח שכלל לא ברור א ם הי ה מעורב
בו. ה פו עלי ם הפכו אתמ שפטו דגל למאבקםה פו לי טי.
ה בלדה ה מנ צי חהאת גורלו הי א עד היו םסמללמאבק
המעמד העובד ו חי להתפרסםב מו תו עוד יו ת ר מא שרב חייו.
הסרט, ה עו קבאח רי מע שיו מן הרגע שהגיע כ מ חג ר
מ שוודי הלאר צו ת־ הב רי ת, ועד ל מו תו, מלאבחל קו הרא שון
ס צינו ת פיו טיו ת ורגישות, בעיקר ב תי או ר או ר ח ־ ח חיי ם
בפרברי העוני של ניו״יורק ו ב תי או ר נדודיו של חיל על פני
מרחבי א רצו ת -הב רי ת, מן ה מז ר ח למערב ו חז ר ה.
או ל ם ברגע שהנר הופך ל מנ היג פועלים, הופך גם
הסרטלמש הו נו ס ח ״ סאקו וו אנ צ טי״ (לזכות ווידרברג צריך
לומר ש ס רטו נעשה קו ד ם) .ה ד מויו תמתחל קו ת בצורה ברו רה
כל־כך ל טו בי ם ורעים וכל ה עניין נעשה ש ט חי עד כדי
כך שק שה להא מין ב מ הי מנו ת כל המע שי ח.
אילו רצתה ה כנ סי ה למשל, ל הנ צי חאתאחדמק דו־שיה,
לא י כל הלתאר או תו ב או ר נשגב ו מו פל א יו ת ר מז ה

הוליבוד, מי שעשה בזמנו את יום אחד ב־ניריורק,
שיר אשיר בגשם ושבע כלות
לשבעה אחים, אז איך זה יכול שלא להיות
שלאגר?

תדריך

תל-אביב

הילסטרום הקדוש? תעמולה ענקית
שאופף א ת טו מי ברגרן (ג׳ו חיל) בסרטזה, ו הכו פ רי ם
הגדולי ם ביו תר לא היו לוב שים צורה נ בזי ת יו תרמאלה
שה ע מידו א ת חיל ל מ שפט על ל א עוול בכפו ( ב מ צי או ת חי ת ה
צד ק תו ברורה פ חו ת מא שר ב ס רט) .ברגעים אלה הופך היל,
הפועל הפ שוט, ל מ שפ טן חריף ו מ מו לחה מפוצץ א ת כל
ה ת בי ע ה נגדו, אבל כ מו בן ש המו שבעי ם בכל זאתמ חיי בי ם
או תו בדין.
ב סו ףהסרט הרגיש כנ ראההבמ אי בעצמו ש הגזי ם
במקצת וני סהלת קן אתהמ עוו ת, אבל ז ח כבר מ או ח ר
מדי, וחבל. כי ה צי לו מי םבסרט יפי ם, השח קן הרא שי סי מ פטי,
הנופי םמק סי מי ם, ווידרברג ה פיי טן חי ה יכול לע שות
סרט נעים מ או ד, אי לו לאהת עק שלה טי ףתע מו ל ה בכו ח.

רשת מבריהי הרואין צרפתיים. הרבה תנו עה,
סצינה של רדיפת מכונית אחרי רכבת
תחיתית שלא תישכח במהרה. ג׳ין הקמן
מועמד לאוסקר.
דקאמרון (סטודיו, איטליה)
— סיפוריו החריפים והעוקצניים של בוקא־צ׳יו
ממשיכים ללעוג לאיוולת האנושית ל הרגיז
את הבורגנים גם בגירסה הקולנו עית
מלאת הדמיון של פיאר פאולו פאזו־ליגי.
מומלץ למי שאינו פוריטני.

הארי המזוהם (אופיר, ארצות־הברית)
— פישעון אלים ואכזרי, על לכידת
רוצח המטיל אימה על העיר סן־
פרנציסקו. בימד וירטואוזי. מעמיד בשאלה
כמה מחוקי היסוד של ארצות־הברית. עם
קלינט איסטווד.

(אלנבי. ארצות־
+ 4 +מילכוד
הברית) — סאטירה מאקאברית נוראה על
המימסד הצבאי במלחמת-העולם־השנייה.
רחוק מן העוצמה של הספר, אבל כדאי
בהחלט לראות.

הקשרהצרפתי (תל־אביב,
ארצוח־הברית) — משטרת ניו־יורק תופסת

4 4סיפור אחד שד רצה (צפון.
איטליה) — מותחן נוסח אגאתה קריסטי,

נעשה באיטליה ומחקה היטב את הצד
המגוחך שבסרטים הבריטיים.

ירו שלים
4 4 4קוראים לי טריניטי (חן,
איטליה) — מערבון־מצחיקון עם הרבה
אקרובטיקה, המון יריות ואף טיפת דם.
להיט העונה.
4 4יהלומים לנצח (הבירה, אנגליה)
— שון קונרי הוא ג׳יימס בונד בעוד הרפת־קאה
מלאת אביזרים מבריקים, רעיונות
משעשעים ואף לא טיפה אחת של מתח.

חיפ ה
4 4 +לילה בקזבלנקה (אורלי, אר־צות־הברית)
— מסרטיהם המאוחרים של
האחים מארקס, אבל בכל זאת מטורף ו מצחיק
בהמצאותיו.

לידה כושית מאיי בואבאדוס
התפשטה נערב הפנינג סועו

חישנוש/! ,
(׳117(111301
ד קו תמספרלאחרת חי לתה רי קו דהמ צויי ר, הי ה

1 1כנ ר הצייר, רפי ויי צ מן, שטוף *יעה. הו א גאלץ 111111111 לרדוף ב מי כ חו לו אחרהרק דני ת הכו שי תפאטק איג׳ ה שה ש תוללה לקצב ה תיז מו ר ת.

לוטשים עיניים

צופים מ ל אי התפ עלו ת מו ד די ם ב הע רכה א ת
ח מו קי ה הנצבעים של הרק דני ת הכו שי ת. ה צופי ם
במועדון ״ טי פ א ני ס ״ רגילים כבר ל חידו שיו המס עי רי ם של הכו רי אוג ראףהמ קו מי. הו א
הכני ס ל מועדון לאח רונ ה, רי קו די ג׳ אז ו ב אל טקלא סי בעי רו ם, ל הנ אתה או ר חי ם.

פאט קאיג׳ה לא היתד, חשפנית מימיה.
נם פשהציע לה שמעון לוי, טריאוגראף
מופעי מועדון־טיפאניס, להתפשט, היה
ברור לשניהם כי המדובר איננו בטטרים־

שדיים שחורים

ן { תאוםככד כל האורות. רגע היה
^ שקט נדהם בקהל ומייד נדלקה אלו־מת־אור
מרוכזת שהאירה את קידמת ה במה.
חלקה האחורי של הבמה היה נתון
כולו בחשיבה. מתוך החושך הזה יצאה
מתפתלת כנחש, עורה מבריק ושיניה
מאירות, כושית מושלמת אברים בביקיני
דל כיסוי.

בתוספת חינם

היא נימסר, לחוג האור והתיזמורת הת פוצצה
בבת־אחת לתוך קצב לוהט .׳מיס-
פר התפתלויות תאווה וחציה העליון של
התילבושת הסימלית נח על הבמה. מן
החשיכה צמח משתתף חדש. הוא היה
לבוש למישעי ובידו האחת אחז לוח־ציי־רים
מרוח צבעים. ידו השנייה לפתה מיב־חול,
אותו היה טובל בצבעים בהביטו
מוקסם בשדה שריקדה מולו באקסטזה
ערומה.
הוא הניח לה להשתלהב עוד מעט מן
הקצב ואז ניגש אליה זבהתאימו את תנו עותיו
לחמוקיה המרקדים החל מצייד על
מערומיה במיכחולו.

טיז זול, כי אם בהפנינג אמנותי אמיתי.
ופאט, ילידת איי־בראבאדוס, חניכת ה־גריניג׳־ויליג׳
של ניו־יורק, מוכנה בשביל
אמנות לעשות הכל.

עוגת ׳ום־הורות

ח תן ה אי רו ע, ג׳ו הן ט סיני, מנ הל מועדון־ טיפ א־ני
סהתל־ אני בי, מכ ב ה בנ שיפה א רו כהאת 41
הנ רו ת שעל עוגת יו ם־ ח חו לדת שלו. מו שי טאת העוגה, חכו רי אוג ראף שמעון לוי.

תרעיון ההפניניג יזם לוי כדי ל־שמח
את ליבו של ג׳והן טיסיני מנהל
הטיפאניס התל-אביבי ביום חגו. לג׳-והן
גבר,־הקומה ובעל הצורה מלאו 41 שנים
שלא נראות עליו בכלל. ידידיו, ושמעון
לוי בתוכם, החליטו לחוג את המאורע בין
כותלי המועדון בצורה מקורית ככל ה אפשר.
בסיור
שערך שמעון לוי בין חתיכות
האמנות למציאת הטובה בבנות שתובא
כמתת יום־הולדת לפני ג׳והן המנהל, ראה
דוגמאות רבות והתאכזב מאחת למישנה.
עד אשר בביקור מיקרי בקאמפום התל־אביבי
גילה את פאט קאיג׳ה, שחורה כפחם,
מלאת עליצות ותאווה למסעיר ש בחיים
ו...ם טודנטית שנה ראשונה לסו ציולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב.
שמעון ערך הכרות חפוזה בין האוצר
השחור שגילה לבין הצייר רפי וייצמן,
האחראי על המיכחול במופע. השניים גי־

במדינה דיעות הני תו ח הקוב ע

לו כבר מן ההתחלה שפות משותפות
רבות. בייחוד את הנטייה חסרת המעצו רים
לאמנות.
כך אירע שבמוצאי־שבת קודש שעברה
זכו הצופים שנדחסו לתוך המועדון השו קק
לתוספת חינם. הם יכלו לדאות את
המנהל החוגג מכבה בנשיפה ראוייה ל שבח
ארבע עשרות ומשהו נרות שדלקו
מעל לעוגה הכשרה לפסח שנבנתה על
טהרת קמח תפוחי־האדמה. מיד אחד־כך
חזו כתוססודחינם חד־פעמית בשדיים ה שחורים
משוחררי-העול שקיפצו ונצבעו
לעיניהם בשם האמנות.

כשנולד יעקוב טיגל לפני 18 שנים
בפולין, החליט אביו להשאיר בידו את
הברירה אם ימול את עצמו אי־פעם ואם
לאו. כשעלה יעקב ארצה בשנת 1957 לא
עבר זמן רב בטרם החליט .״בגיל 12 הח לטתי
לעבור את הניתוח הזה,״ מספר יע קוב
,״זה היה בלתי אפשרי בלי זה. לא
יכולתי ללכת עם החבר׳ה לים, לבריכה,
אפילו לבית־השימוש לא יכולתי ללכת
בשקט. תמיד פחדתי שהילדים יראו. וכשהם
ראו, לא היה סוף לבדיחות ולצחוק,
שעשו ממני.״
כיום כשהוא עומד על סף גיוסו ל־צד,״ל
מצטער יעקב על החלטתו לעבור
את ברית המילה .״זה לא היה אז אקס
רצוני,״ הוא מסביר ,״הכל בגלל לחץ,
ואני לא חושב שהייתי צריך להחליט על
דבר כזה בגלל לחץ.״
מקור נוסף ללחץ גילה המתגייס ה צעיר
באחד הסעיפים של שאלון־הגיוס.
בסעיף השואל על דתו ביקש יעקוב לכתוב:
אתאיסט. לאחר ויכוחים מייגעים
עם פקידות ופקידי לישכת־הגיום שבפתח־תקווה,
נאלץ יעקוב לרשום כי הינו יהודי
על פי דתו.
עצמאות כמגילה כלבד .״שוב
עשיתי מעשה נגד מצפוני בגלל לחץ,״
קובל יעקוב ,״אינני יהודי. אני חסר כל
דת. גודלתי באווירה של חופש מוחלט
מדת,כלשהי, והנה פתאום באים אנשים
זרים לי לגמרי ועל סמך סעיפים שרי רותיים
קובעים מי ומה אני.״
לאחר שחזר מלישכת הגיוס לביתו ו ישב
ללמוד לבחינת־הבגרות הקרובה ב אזרחות,
נזכר יעקב בסעיף מס׳ויים שב־מגילת־העצמאות
של מדינת־ישדאל. הוא
התיישב וכתב מיכתב מפורט לראש־ממ־שלת
ישראל בו אמר בין השאר :״על
יסוד הכרזית־העצמאות של מדינת־ישראל
בה התחייבה המדינה לכבד את חופש ה־מצפון,
אני פונה אלייך׳ כעומדת בראש
המדינה בדרישה לתקן את המצב המעוות
בו קובעים מוסדות־המדינה את דתו של
אדם בניגוד למצפונו ולעקרונותיו.״
פשעים אין פ רו טו קו ל
אין פשע
דני בן ה־ 11 שיחק לפני ביתו שברחוב
שנקר בחולון כשהבחין בשני בחורים משו טטים
חשודות לפני חזית הבית. כעבור
מספר דקות של סקירת שטח נכנס אחד
הבחורים לבניין בעוד חברו נותר בחוץ
וצופה בעצבנות גלוייה.
בלב דני, האמון על סיפורי הרפתקאות,
לא נותר ספק כי לנגד עיניו מתרחשת
פריצה מסעירה. הוא השתדל להסוות את
נוכחותו ככל האפשר וכשיצא הבחור מן
הבניין, והשניים החלו מתרחקים, עקב אח ריהם
לפי מיטב מסורתו של אמיל.
תושייה של מבוגר ממש גילה הילד
כשעצר מורה לנהיגה שיצא מסימטה בנ סיעה
איטית, סיפר לו על הנעשה והצביע
על השניים שהלכו והתרחקו. המורה מיהר
להביא שוטר והשיג במכוניתו את שני
הבחורים.
אגרוף בפרצוף השוטר. השוטר
ניגש לשניים וביקש מהם להזדהות. סימן
הזיהוי הבלתי שיגרתי שניתן לו היה אג רוף
מהמם בפרצופו. שולח אגרוף הזיהוי
הצליח להימלט, את חברו עלה בידי השו טר
לתפוס. בתחנת המישטרה נתגלה הע צור
כזאב גרונסקי תושב חולון בן 23
ודמות ידועה לשומרי החוק.
במסדר זיהוי זיהה הילד־הבלש את
גרונסקי מייד. לתדהמת כל הנוכחים ב־מיסדר
זינק גרונסקי לעבר השוטר שערך
את פרוטוקול־הזיהוי, חטף ממנו את הגיל יון
וקרעו לגזרים. צעקותיו שליוו את
המעשה הסבירו כי באין פרוטוקול אין
גם זיהוי ״עכשיו אני חופשי,״ הכריז ה איש.
אלא
שלא כן חשב השופט בבואו לדון
בבקשה לשיחרור בערבות שהגיש סנגורו
של הנאשם עורך־דין דרור מקרין. השמדת
חומר ראיות הינד, עבירה חמורה, קבע
השופט שלמה לבנברג, וסרב לשחרר את
זאב גרונסקי בערבות.

הנ טיי ה שלך להסס
ברוב הדברי ם גו רמת
לך להפ סי ד עי שקה
שמנח, בו״ טלה, אבל
אםאתה מעיז, ת ק פוץ
מבלי ל שקול יו תר
מדי, או תדע ל תכ1(111ג

הרפתקהב או מץ־
21במרס -
לב — תראהאתה 20ב
א פ רי ל
ברכה ותגיע אל הנ ח לה.
נ שים, ב מיו ח ד,
נ תונו ת השבוע ל קי טמך — אך ב תנ אי
שתדע לגרוף או תן בשערה ול א בצעדי-צב.

די. עכשיו הבל שונה
— ובכל זאת אינך מו־
.צא את שלוותך. נסה
לא להימלט אל־תוך
רחמנות עצמית, אתה
מסוגל לזה, אם עצלותך
תענקית לא תסכל את
כוונות מוחו. ביום א/
בסוף השבוע, מוטב ש תיזהר
מתאונות — בייחוד
אם אתה בקיר־מקום,
שס נמצאים מקורות מיס.

מ מנ ה קלה מחלה
סבלת, חל פ ה. כל זאת
הו דו ת ל טי פו לההמ סור
של בת־זוגך. ז ה
מוכי ח לך עד כמה
אתהח שוב להומה
רבה אהבתה אלי ך.
ה תיי חסא לי הקצת
21ב מ אי -
יותר בעדינו ת. ז ח מגיע
20 ביו ני
לה. לך, בתת או מי ם,
תבוא הי שוע ה מ כיוון
לגמרי לא צפוי. ה תעוררי ו ק חי אתה*
חיי ם ברצינות. לא ת מי ד י הי ה מי שיו־ציאך
מ ה בו ץ בו א ת שו קעת. צ או ל אווי ר.

סוחיס

יחסים רומנטיים אינטימיים
עשויים להאפיל
השבוע על כל התרחשות
אחרת בחייך.
אם אתה חושב שהגיע
הזמן להתייחס ברצי נות
רבה יותר לעתידך,
ולקשור את עצמך ל־חיי־משפחה,
זה השבוע
המתאים לעשות זאת.
אל תמתין רגע נוסף,
טוב ליבד עלול להיות לך לרועץ. השתדל
להרגיע את עצביך המתוחים בשבוע זה.
בידור לא יזיק לך, למרות ההוצאה הכספית
הגדולה. השבוע תשמור על בריאותך.

שבוע נפלא מחכה לך.
ביי חו ד בי ח סי ך ה הו לכים
ומש תפ רי ם עם
שהח לי ט ה
בת־זוגתך,
ל היו ת ב סד ר אי ת ך.
קבל או ת ה בזרועו ת
פ תו חו ת. ב מי שור הפי ננסי
הכל מ תנ ה ל כשורה.
ה מ שי ך לבזבז] ,ופיגדגסן
אתה בין כהוכה עו מד
לזכו תבבת -אחת
ב ס כו ם ניכר של כ סף. ה מ שך לעבוד בנ
א מנו תובמ סי רו ת. ה בו סי ם שלך מערי כי
םאתזה. לך ל בי א ה, מצפה שבוע
שכולו רצוף תענוגות. דעי לנצל אתזה.

לבתולה זה שבוע של
שיחרור מלחצים מעיקים,
בעיקר פיזיים. הלבטים
אס להיענות או
לסרב, ייפתרו אס תפ גשי
בן מזל שור בסוף
השבוע. אל תסרבי. בן 1111111 בתולה, שזכה להצלחה
בשבוע שעבר, עלול
למצוא עצמו מבודד.
גלי יותר עורמה בעס קים
ותצליחי להתגבר על כמה מיכשולים
המטרידים את מנוחתך. בת בתולה, הרבי
להמר. הישמרי מזה עם חליפה בהירה.

אומנם אתה בן מאזניים — אבל׳ זו לא
סיבה להגזי ! 8קח את
עצמך לידיים: אינך
צריך לאכול כל־כך,
לעבוד כל־כך, או אפילו
לקבוע שווה כה
ארוכה של מיפגשיס
רומאנטיים, על הסרט־הנע.
בת מאזניים, אס
את חושבת שאת יכולה
להגיד לו את הכל, בתקיפות
כזאת — את
טועה. במהרה עלול הקרע לבוא. היזהרי.

חאז]״0

על אףנ סיגו ת ק לו ת, אתהנמצא על
פרשת דרכים — ו בכיוון הנ כון, ב סו פו
^ של דבר, צ פויי ה לך
פגי שה מ א כז ב ת — ו־רבת״הפתעות.
ז הו ש בוע
טו בלק שי רתקש רים
חד שי םוהתכת בויו
ת. יו ם א׳ טו בלמח שבה
שקטה ול ש מיע ת
מו סי ק ה. הק שר שנו נ>>>ונ!
גי ^ 811תקי חוד ש. אל תרבה
ל צא ת על מנ ת לבלות.
הקד ש ז מן ל מנו ח ה.

ען ן 1נ

כושר השיפוט שלך יתערפל השבוע לח לוטין,
כתוצאה מפגישה עם גורמים שאת
טיבם אינך מצליח לק לוט.
את, בת קשת,
תני לחוש ההומור שלך
חופש. צחקי, תצחיקי
ונצלי כל רגע. כי ה אושר
שלך הוא רק
זמני בסופו של דבר.
חוץ מזה, צפויה לך
שבוע זה פעילות בל (
2בנובמבר ־
20בדצמבר
תי רגילה, שאינה תלויה
במין השני. רק בך.

קשו1

* 0111

נסהלר או תאת הדברי ם גם מנ קו ד ת
מבטם של האח רי ם, ואל תע שה מ ע שים
הגו ר מי םלאדםהק רוב
אלי ך עוג מת נפש.
גלה רצון טו ב כלפי
חבריך לעבודה. נ סי ע ה
ק צר ה ב סו ף השבוע
תביא לך אתה שלוו ה
ה מיו חלת, ו ת סיי ע לך
לפתור ב עיי ח מ עי ק ה.
ה שבוע לאממ תינ ה
לך שום הצלחה חבר
תית בו לטת, כך שכד
אי לך לנצל א ת הז מן ל מנו ח ה וליופי.

אחד מבני משפחתך עומד להפתיע אותך
ולקלקל לך את תוכניותיו
לשבוע זה. היה
נועז והסבר לו שלא
יטרידך. בנוסף לאורח
הבלתי צפוי ייתכן גס
סכסוך שכנים, או פנים
משפחתי, שיסבך אותך
בצרות. לבת מזל דלי
20 בינו א ר -
ישחק השבוע קלף לא
18בפב רו א ר
נורמלי, במידה והיא
משחקת גם..ץ קלפים.

זהלא שאינך חיי ב לע שות אתזה: א בל
מו ט ב שתדע ב דיו קמה
ו אי ךאתה עו שה. בלגלות
עליך

חו ד

תבונה וכו ש ר־ חחלטה
ביו ם ח׳ ב ת חי ל ת הש בוע,
ו ביו ם א׳ ,ב סופו.
דואר מ חו ״ ל יכ אי ב
לך ויגרו ם לך ל שקול
מחד שאתה מצב בו
אתה נתון. אלתהסס
לשבור מי סג רו ת שיגר־תיו
ת — ב תנ אי שאינך מ ק בל עול כבד.

תדריך
טלוויזיה עובדים
פגישה ג ק אן
הטלפון, שצלצל השבוע בביתו של כתב
העולם הזה, היה מוזר ביותר. קול עמום,
שסירב תחילה לזהות את עצמו, הזדהה
בסוף כאחד הטכנאים, הבכירים של ה טלוויזיה
הישראלית, ביקש להישאר עלום-
שם, ודיבר במהירות. כאילו חושש היה
מפני האזנה על הקו :״תשמע,״ אמר ה קול
,״אתם מוכרחים לעשות משהו. זוהי
שחיתות ממדרגה ראשונה. שמע, שישה
מנהלים בכירים של רשות השידור יוצ אים
נמעט בבת־אחת לעשות חיים בחו״ל,
ולמסע תענוגות, ולפגישה משותפת ב פסטיבל
קאן. אבל אין להם לממזרים ה אלה
תקציב לשלוח אפילו צוות צילום
אחד לאולימפיאדת מינכן. ואין להם תק ציב
להשתלמויות עובדים.״
אחרי רגע הוסיף בקול נרגש :״לכל
אחד מהמנהלים האלה, יש כמובן סיבה
רישמית טובה ביותר, אבל זוהי שערורייה
נבזית. אתם מוכרחים לעלות על זה. ה־חבר׳ה
בבניין רותחים מכעס.״ בדיקה קצ רה
של הנושא, העלתה למחרת היום, את
הנתונים הבאים :
מכאן לקאן. אפרים סטן, מפיק בכיר
האחראי לתוכניות דראמה, ספרות וסרטים,
נוסע לקאן לקניות בשוק העולמי,
המתקיים שם בחודש זה.
צבי גורן, ראש מחלקת סרטים קנויים,
יצא למסע היכרויות בכמה ארצות אירו פה,
בין השאר גם לרכוש חומר (אותו
חומרי) באותו שוק בקאן.
יוסף בר־אל, מנהל מחלקת החדשות
בערבית, יוצא מכאן לקאן, לשוק אחר,
כדי להציג במקום שני סרטים תיעודיים :
האחד — סרט שהופק במחלקתו על בי קורי
קיץ בשטחים הכבושים. השני —
סרטו של רון בן־י׳שי על עזה. בהזדמנות
זו יבדוק בר־אל גם קשרים וחומר לרכי שה.
אלי
בן־עמרם, ראש המחלקה הכלכלית,
המריא לאירופה בעקבותיהם, כדי לחתום
על חוזים ולתת מימוש כספי לעיסקותיהם.
הממונה על הטלוויזיה, ישעיהו תדמור,
יצא לעומת־זאת לוועידת אירגון השידור

האירופי, הנערכת בדבלין בירת אייר. לא
ברור עדיין אם בהשפעת קדחת נסיעות
האביב, יקפוץ לקאן, עיר הקיט הנודעת
של הריביירה הצרפתית, שאין כמוה ל תהילה
וליופי, לבריאות ולהנאה בעונה
זו של השנה, שהיא עונת האביב, ממש
לפני בוא הגל הגדול וההמוני של התיי רות
הקיצית העממית, המציפה את החו פים
הזוהרים באור השמש.
שחיתות. תגובה עוקצנית וחריפה
ביותר על כל הפרשה, שהביאה להתמרמ רות
ולתיסכול כללי בבית הטלוויזיה ב ירושלים,
השמיע אחד המפיקים הבכירים
ביותר בתחנה :״השחיתות ברשות השי דור
מלאה מרוממה עד הטפחות.״ ברוממה
נמצא המסד — בית הטלוויזיה. ואילו ב בית
טפחות בירושלים נמצא מרכז הנהלת
רשות השידור.
זוהי שחיתות, מפני שהטלוויזיה היש ראלית
היא טלוויזיה ענייה. אין לה כסף.
איש אומנם אינו בא לכפור בזכותם של
אנשי רשות השידור להשתלם, להשתתף
בוועידות, להתארח או לנסוע סתם ל אירופה
בעיסקי הרשות. ההיפך הוא ה נכון.
השאלה היא רק — מי נוסע? מתי?
במרוצת השנה האחרונה נסעו לא אחת
בעיקר המנהלים הבכירים והפקידים ה גבוהים.
עתה, רק החלה שנת התקציב
החדשה — שוב קפצו הבכירים לחי״ל.
בבית נשארו אנשי ההפקה בפועל: ה מפיקים,
הבמאים, אנשי התפאורה, הטכנ אים,
הצלמים, העורכים וכל אלה העושים
את העבודה השחורה בשטח והאחראים
הישירים לרמת הטלוויזיה הישראלית, ה זקוקים
עד מאד להדרכה, ללימוד ולהש תלמות
בקנה־מידה עולמי.

אדי סופר
גילח א ת הזקן
אדי סופר, כתב הטלוויזיה לענינים ער ביים
בן ה־ ,28 היה לפני שבועיים חייל
בשירות חובה, גידל זקן, ועבר שיפשוף.
המטרה: להשלים את השירות הסדיר —
חובה — הקצר, שהוא חייב לצה״ל בתור
עולה חדש, לפני שייחשב כאיש מילו אים
לכל דבר. שבוע לפני חג הפסח ד,ת־

ונילוויזיה
מה שהחמיצה אילנית היה בסדר
גודל עולמי. לפי כל החישובים חזו
בשידור הישיר של תחרות הזמר ו הפזמון
האירופי אירוויזיון, שנערכה
לפני שבועיים באדינבורו, סקוטלנד,
כ־ 400 מיליון צופים בכל רחבי אירו פה
ודרום־אמריקה. הטלוויזיה הישרא לית
איחרה את ההרשמה של אילנית כנציגת הבינטלוויזימית, לתחרות ישראל — דבר שאפילו מלטה הקטנה
והאמיצה לא נכשלה בו. איך שלא
•היה: כדאי לרשום בפנקס הקטן
־בטחה חגיגית מחוגי הטלוויזיה, ש לא
לשכוח להירשם לתחרות הבאה ב •
הקריין יפה התואר מועד ויקטור נאסיס שהחליט להשמע ל עצת
ידידים טו בים,
נכנס ה שבוע
לבית־חו־לים
לניתוח קל
של שקדיו ה נפוחים
הגורמים
לו צרות צרורות
וקשיים בקריי נות
כ יצחק עוד שמעוני
ממלא
את מקומו של

ישעיהו תד
נאסיב

מור,
מנהל ה טלוויזיה
שנסע לאירופה, כאשר מאחו רי
גבו מלחשים בציניות וברוע לב,
כי זוהי נסיעת פרידה מתפקידו, החלה
אסתר סופר לארוז את המזוודות
כדי לנסוע על חשבונה שלה לתחרות
יכנס בינלאומי חשוב לתוכניות ל ילדים
ונוער שיתקיים ביוני במינכן.
פרט חשוב: באמתחתה תישא סופר

תוכנית ספיישל של סמי וסוסו בשם
צלילי המוסיקה, כדי להכניסה לתח רות
ועוד במחלקת הילדים:
לפני שבוע החלו מבחני מסך לבחי רת
מגישות ומגישים לתוכנית החד שה
לפעוטות אות־אווז־אווז, שתבוא
במקום משחקצב. לבחינה הראשונה
שנתקיימה ערב חג הפסח בירושלים,
בפני המפיקה דנ ה סוגן, והופיעו יעלי
החן: הזמרת שולה חן, דודו טופז,

שושנה רוזן, צכיקה נוי, דפי
גרנות ואחרים — כולם בוגרי להקות
צבאיות. נבחרו ותיקת משחקצב נידה
יעדי שלא היתד, זקוקה למבחן

מסך, ורפי גרנות. צוות שני שיפעל טרם במקביל
נבחר דרך אגב: ה שבוע
נתבצעו גברי חילופי
נוספים במחלקת
הילדים. הכתב
העורך הבכיר
של מחלקת ה חדשות
מוכה
ולימור יערוך
ויגיש מעתה את
תוכנית החדשות לימור גליס
לילדים,
קצרים, במקומו של ודדי כן־ימקב 0
שהוא עוזר לעורך העמודים הפני^ -
מיים במעריב. ההסבר של אסתר סופר ¥
לקצר שחל בגלים קצרים היה פשוט 4
וקצר ביותר: עובדי התחנה בירושלים ¥
טענו, כי אם יש צימוק כמו גלים |
קצרים והזדמנות להופיע באופן בלעדי ^
בתוכנית אישית על המסך, אין שום ן
סיבה לרעות בשדות זדים ולחפש ¥ 4 מישהו מחוץ לבניין.

אדי סופר
הסיפור שמאחרי הסיפור
כונן סופר לצאת לחופשה יחד עם כל
חיילי יחידתו, לבלות בחברת גליה והייזל
הפעוטה. פתאום הגיעה הוראה פתאומית
מהרמטכ״ל לשחרר את סופר, לפי בקשת
הטלוויזיה הישראלית, כדי שיסקר את ה בחירות
בשכם. היה זה אחרי שהמועמד
הבעייתי של נבלוס, דפק את כולם וכמעט
פוצץ את הבחירות בעיר, גרם להשתול לות
של דיין, להפעלת לחצים ולהכנסת
צה״ל לזירה. היה זה חמדי כנען, שסירב
בעקשנות אף להתראיין בפני כתבים, דחה
את כתב מחלקת החדשות אורי גולדשטיין
ואת הכתבים הערביים של התחנה, סילק
את דני רובינשטיין, נציג העיתונות היו מית
וגירש מביתו את כתבת החוץ של
הנובל אובזרווטר, שהגיעה במיוחד מבי רת
צרפת לסיקור המאורע, בלי לזכותה
אפילו בשיחת היכרות.
ראיון בלעדי. סופר גילח את זקנו בן
החודשיים למשעי, לבש חליפה ועניבה,
נשק לרעייתו הצעירה ולתינוקת ויצא ל ערוך
ביקור נימוסין אצל כנען, בו הסביר
במפורש, שאין הוא רוצה ראיון. כנען
התלונן כי ראיונות עיתונאיים גורמים לו
כאב ראש, ואז הטיח כלפיו סופר :״אם
אינך רוצה כאב ראש, אז אל תהיה
מנהיג.״ כנען נכנע והביע נכונות לזכות
את סופר בראיון בלעדי.
לא היתד, זו הפעם הראשונה, שהכתב
המצטיין והרגיש ביותר •של הטלוויזיה
הישראלית, זכה בראיון בלעדי בעל חשי בות
ממדרגה ראשונה. הסיפור שמאחרי
הסיפור הוא, שחרף כל ההמלצות, לא זכה
עדיין סופר בקביעות בזגבודה, וועד עובדי
החדשות. בירושלים נאלץ השבוע לתבוע
רישמית, בצורה חריפה ביותר, לפתור
מיד את בעיית הקביעות והתקן של סופד
בעבודה. תגובת מנהל המחלקה צבי גיל
היתד עוד לא הספקתי לתהות על קנק נו.״

סרט הי ט כו ע (יום ד )20.45 . 12/4
— ..הייתי כפילו של מונטי — דראמה
מלחמתית על מבצע בריטי שנועד לשטות
בגרמנים בצפון־אפריקה, במלחמת־העולם־
השנייה, על־ידי שכירת שחקן, שיגלם את
דמות הגנראל הבריטי הנודע מונטגומרי.
משתתפים: ג׳והן מילס וססיל פארקר.
* דכד המשפחה (יום ה׳ .15/4
— )20.20 מאז הם חיים באושר — סידרה
אמריקאית קומית חדשה, שבכל סרט שלה
מוצגת אפיזודה סיפורית קטנה אחרת
מחיי המשפחה האפרוריים, הנראים באותו
רגע בעיני המשפחה כמשהו גדול ונורא
שאי־אפשר להתגבר עליו. בפרק הראשון
תוצג בעייה ישנה ומוכרת: הקותנת.
* סידרה חדשה (יום א׳ , 16/4
— )19.30 ארני — פועל בבית־חרושת
הנאבק בבעיות קיום שולפות מתמנה פת אום
למנהל אחראי לשיפור וייעול ה ייצור
במפעל, וזד, מכניס אותו לסבך ה גדול
ממידותיו.
* סידור חו״ל (יום א׳ )20.20,16/4

קטרינה ולנטה
ריקודים
— הזמרת ד,גרמניה קטדינה ולנטה שרה,
רוקדת ומארחת אמנים נוספים.
* דראמה (יום ב 21.10 , 17/4
אבות ובנים — מחזהו של בנימין גלאי
בשידור חוזר בהשתתפות: חנה מרון,
יוסי ידין, יהודה אפרוני, נחום בוכמן,
שמעון בר ודפנה סלנט. אודות הורים שכו לים
שכל חייהם נבנים מחדש לאור ה־
ספורט ההר הוליד עכבר
״יש, לי סקופ,״ התבטא בהתלהבות גרנ דיוזית
שדרן הספורט, דן שילון. היה זה
לאחר ששמע בשיחת אקראי, כי דואר
ישראל מתכונן לערוך חזרה גנרלית ו־נסיונות
ראשונים בשידורים ישירים מ אירופה
באמצעות תחנת הלוויינים ש בעמק
האלה בסוף חודש אפריל.
הוא הציע לשלב את המהנה עם המועיל
ולשדר על אותו גל בשידור ישיר משחקי
כדורגל בינלאומיים בעלי עניין רב למאות
אלפי אוהדי הספורט בישראל. האחד הוא
משחק אנגליה—גרמניה שיערך ב־29
באפריל. השני — משחק גמר הגביע ה אנגלי,
שיערך ב־ 6למאי.
נציגי משרד התקשורת, שגילו תחילה
התלהבות ניכרת, נסוגו מאוחד יותר. ה תירוץ
היה: שמא הפעלת תחנת הלוויי נים
לפני המועד הרישמי תהווה תקדים
מסוכן ביותר. מפה לאוזן נמסר, כי מאחו רי
איצטלה זו הסתירו, כנראה, אנשי
הדואר, סיפור חלמאי תמוה. לא היה זה
סוד, כי החברה האמריקאית שהקימה את
התחנה, השלימה את העבודה לפני המועד
הנקוב. איחור בהקמת התחנה היה עולה
להם בקנס כספי גדול. השלמת העבודה
במועד מוקדם יותר, צריכה היתד, לזכות
אותם במענק נאה. נראה שאנשי הדואר
הבינו זאת היטב, ומרגע שנסתיימו עבו דות
הגמר בתחנת הלוויינים, לפני הזמן,
עורך הדואר פעולות השהייה כמיטב יכול תו.
פרט
חשוב: אנשי מדור הספורט ב טלוויזיה
הישראלית, עושים מאמצים ל הביא
לשידור את שני המשחקים הנ״ל,
אם לא בזמן, אז במועד מאוחר יותר.

סלנט ואפרוני ב״אכות וכנים״ זכרונות זכרונות המחממים מבנים שנפלו כבשר
תותחים במלחמה. בימוי לטלוויזיה —
אנדרי קאלארשו.

מאנאזין הדשות מיוחד

(יום ג׳ + 1967 )20.20 , 18/4חמש שנים.
ארבע כתבות לכבוד יום־ר,עצמאות, ה מצביאות
על הישגי המדינה בתחומים שו נים.
עורך ומפיק — שמעון טסלד. במאי
— יגאל גורן.
* ׳טירת הים (יום ג׳ )2.1.30 , 18/4
— להקת חיל־הים במבחר שירים. בימוי
והפקה — שלמה גנון.
* סרט ישראלי (יוםג׳ )22.45,18/4
— הוא הלך בשדות, על־פי ספרו של
משה שמיר בהשתתפות אסי דיין, איריס
יוטבת ויוסף מילוא.
העולם הזה 1806

ך ) אהיה חסר הרבה כדי שהופעתה
/המובטחת של להקת הג׳ז הידועה
מהולנד, אקספשן, תבוטל ברגע האחרון.
גרמה לכד כפי שהגדיר זאת ראלף עינבר,
במאי הטלוויזיה :״צרות מוחין של ביורו-
קראטיה הפוגעת בשמה של ישראל ובענף
התיירות שלה.״ עינבר, מהבולטים בבמ אי
הטלוויזיה הישראלית לשעבר, הינו
כיום במאי בטלוויזיה ההולנדית. הוא הגיע
לישראל ביום ששי שעבר יחד עם אקספשן.
בהיותו בהולנד שמע ראלף עינבר על
תוכנית להפקת סרט טלוויזיה סביב ביקו רה
של להקת הג׳אז הנודעת בישראל.
הוא התלהב מהרעיון, ונרתם אליו במרץ.

יהושע רבינוביץ, ששחה באותו זמן בבית־הבראה
ואת סגנו אריאל עמיעד. ראלף
החליט לוותר על הצילומים בהיכל.
ביום רביעי בערב. עשר דקות לפני
תחילת ההופעה, הודיע זאת לחברי האקס־פשן.

ככה אנחנו לא מופיעים,״ הכריזו.
לאמרגנם לא נותרה ברירה, הוא נכנע
ושילם .״זהו נסיון לסחוט כספים,״ טוען
ראלף עינבר. מה שמרגיז אותו איננו
גודל הסכום גם אם היו מבקשים ממנו
אגורה היה מסרב. לגביו העיקרון קובע.
״אם נותנים לפקידים זכות החלטה ב עניינים
כאלה,״ הוא אומר ,״לפחות היו
צריכים למנות לתפקידים מסוג זה אנשים
אחראים, אנשים היודעים איך להתנהג
במקרים מעין אלה. המזל הוא שאני יש ראלי,
ואני יודע שמר פורמן זה לא כל
ישראל. אבל אם היה במקומי במאי זר,
הוא היה מוותר על כל הרעיון. ואז לא
רק שישראל היתה מפסידה פירסום טוב,
אלא היתד, מוסיפה לעצמה עוד שונא.״

מ שמאל: ו אן דר לינדן, פסנתרן
וראש להקת ״ אקספ שן״ .הו א
בנו של מנצח הולנדי מפור ס ם.
״הכוונה היא לעשות סרט על ישראל, כש הלהקה
משמשת רק חלק ממנו,״ מספ:־
הבמאי שחור השיער ותכול העיניים .״לו
הייתי מתכוון לצלם את הלהקה, לא הייתי
צריך לנסוע לשם כך לישראל. הפקה זולה
בהרבה וטובה לא פחות יכלה להעשות
בהולנד או בארץ סמוכה.
״את הסרט רציתי לשדר בערב יום־
העצמאות של ישראל. היה קשה לסדר את
זה, כי לוודהתוכניות של הטלוויזיה מ תוכנן
מראש, אבל אחרי מאמצים רבים
הצלחתי. הסרט עומד להיות משודר באותו
יום גם בטלוויזיה הגרמנית והשוודית.״

ך* אלףאינו מתכונן לעבור בשתיקה
על הפרשה .״לא ייתכן שיהיה כזה 1 חוסר התאמה בין מוסדות שונים,״ הוא
מנמק ,״מצד אחד משרד התיירות תומך
תמיכה כספית, ומצד שני מנסה העירייה
לסחוט כספים נוספים. יש בדעתי לכתוב
מכתב חריף למשרד־התיירות בארץ, למחות
על התנהגותו של מר פורמן, ולדרוש ש יחזירו
את הכסף לאמרגן. אבל את זה
אעשה רק אחרי שאחזור להולנד.״
כשנשאל גרשון פורמן, האחראי על
אירועים בעיריית תל־אביב על העניין,
אמר :״ראלף עינבר פנה אלי וביקש לצ לם
בהיכל. אמרתי לו שהוא בכלל לא
צד בעניין. יש חוזה פנימי עם האמרגן,

תוכניתמסתבר, מצאה חן אפילו
1ז בעיני משרד־התיירות הישראלי וליש-
כת התיירות באמסטרדם אף מימנה חלק,

חגש דקות לפני התחלת ההופעה בהיכל־הענק בתדאביב, הנריזו
אנ שי להקת ״ אקספ שן׳ באוזניאמוגנם:

״ב.ד טלווי1יה
ל א !11׳ 11
צנוע אמנם, מההוצאות.
הכל התנהל ללא תקלות עד ליום רביעי
האחרון, ערב הופעתה של הלהקה ב היכל
הספורט׳ ,האולם החדש ׳שהוקם על־ידי
עיריית תל־אביב, והנמצא בהנהלתו

של גרשון פורמן, האחראי על אירועים
בעיריית תל־אביב.
בחוזה הכולל את תנאי השכרת האולם
נאמר, בין השאר, שבמידה והטלוויזיה
רוצה לצלם מופע הנערך בק כתליו, היא

חייבת לשלם סך של 4000ל״י.
״אבל אנחנו לא באנו לצלם את ההו פעה,״
טוען ראלף עינבר ,״אנחנו רצינו
לצלם את ההיכל כאחד האולמות החד שים
והמודרניים של ישראל, כשההופעה
של האקספשן משמשת רק רקע לכך. לו
היינו באים לצלם משחק כדורסל הנערך
בהיכל, ומר פורמן היה מבקש בדרך זו
פיצוי על הכסף שהוא עלול להפסיד בגלל
אי-שידור המשחק בטלוויזיה, זה היה
עניין אחר. אבל אנחנו באנו לצלם את
האולם עצמו, כפי שצילמנו הופעות בנצרת
ובעין־גב יום קודם לכן, ובירושלים יום
אחרי כן.
״זה היה מגוחך,״ מתרים עינבר ,״אם
בכל מקום היו מבקשים מאיחנו תשלום
עבור הזכות להסריט. גם כשמדברים על
חוזה צריך להיות גמיקו, במיוחד כשמדו בר
בשמה של ישראל בחוץ־לארץ.״

** לדרישו ! פורמן לתשלום שמע
׳ ע הבמאי שלושה ימים אחרי שהגיע ל ארץ.
הוא מיהר להתקשר איתו, כדי להגיע
להסכם בעניין. פורמן הבטיח לדבר עם
האמרגן ולהודיע על החלטתו.
ביום שלישי בערב, לאחר הופעת ה להקה
בעין־גב וערב לפני ההופעה בהיכל,
נודע לראלף שפורמן עומד בדרישתו
לתשלום. הוא ניסה להתקשר עם גורמים
החתיכות הישראליות שהצליחו להגיע למגע הדוק עם חגרי ^ 4שונים בעירייה, האחראים על מנהל ההי-

1 1 1 11111ל הק ת הג׳אז ההולנדית. הל הק ה המונה שישה מנגנים ״,כל. אלא שחופשת־הפסח הרחיקה את כולם
מביאה קטעים קלאסיים משל בטהובן, בך ודומיהם בלבוש פופ״ג׳אז מודרני^^-ממשרדיהם, כולל את ראש־העירייה

וו ןןךך במאי־הטלוויזיה שעזב את
הישראלית,
הטלוויזיה

עבר לטלוויזיה ההולנדית וחזר לישראל
לצלם את ישראל דרך להקת ״אקספשן״.
יהודה גורן, וזהו עניין שביני לבינו.
״הגעתי׳ עם גורן להסכם,״ קובע פורמן,
״ו הסב תי לו את התנאים שהם אחידים
לגבי^נל גורם המעוניין לשכור את האולם.
אני\לא מוכן בכלל להתווכח על דברים
כ*!לה. יש מוסד והמוסד עובד לפי חוקים.
\ ״ ראלף עינבר בא אלי ואמר שהוא מי יצג את הטלוויזיה ההולנדית,״ מספר פור מן
,״מה זה הטלוויזיה ההולנדית? אין
שגריר ישראלי בהולנד? אין משרד תיי רות
שם? למה אף אחד מהם לא פנה
וביקש שנעזור לבמאי הזה בעבודתו? כל
אדם יכול לבוא ולטעון שהוא עושה סרט
על מדינת־ישראל ובגלל זה צריך לעזור
לו, אבל אני לא חייב להאמין לכל אחד.
״יש דרכים מקובלות בפניות מסוג זה,״
מסכם פורמן ,״צריך לנהוג לפיהן אפילו
אם הן ביורוקראטיות, ולא לבוא ברגע
האחרון ולגרום להיסטריה שלמה.״

מה עוד נראה י ז טבעי ומלטף
במו חולצת בו־לון של אפנ ת ניבה ז
רק את, באשר א ת לובשת חולצה זו.
לבשי חולצת ב ף לון של אפנת ניבה
קרוב קרוב אל גופך
ומיד תחושי צעירה ונפלאה.
חולצות בן־לון של אפנת ניבה
במבחר הדגמים
של מעצבי אפנה בינלאומיים ,
ב הדפסי ם סטגוניים בלעדיים.

8 3 1 1 -1 0 1 1
לה שיג ב

0 , 0 5 4ש $א 4 5 0ז * 0 8 0א 8 4א>) 5 0 5 £ץ 9 0ת 11) 6סוז 0

העולם הזה 1806

הצחוקשעכנו
2היגיון1יום

צחוק, צחוק...

עובדי ת ח זו ק ה של ״ א ל״ ע ל״ מ ב לי םאת בו ק ר
ה ש בי ת ה במצב־רוח מ רו מ ם, צו ח קי םומח לי פי ם
ב די חו ת ב שמ שהא בי בי ת. ל הנ הלת ״ אל־ על״ הי ה ה רבה פ חו תחשקלצ חו ק: ה ש בי ת ה
הפת או מי תגרמהלחברה נז ק של שני מי ליון ל״י ביו ם. מ תו ך 2,100 הנו ס עי ם שנ ת קעו
בנ מ ל־ ה ת עו פ ה לוד, ה צ לי ח ה ״ א ל־ ע ל״ ל העבי רמאה בלבד לחב רו ת״ ת עו פהאח רו ת.
ב ת מונ המשמאל: שתי דיי לו תבט לו ת, בגלל שבי ת ת עובדי ה ת חזו ק ה, קו ר או ת עי תוני ם.

ך* יאות לדוכרת תעופה מודרנית, ד.ת־
^ פתחה השביתה בקצב־הסילון: היא
התחילה ביום ב׳ בבוקר. הצו לסיומה
הוצא כבר באותו יום בשעות הצהריים.
אולם כבר יום קצר יחיד זה, היא עש תה
שמות 2,100 :נוסעים, שעמדו לצאת
מישראל במטוסי אל־ על, נשארו תקועים.
נמל־ד,תעופה לוד הפך לבית־מטורפים.
אל־ על נאלצה לבטל 15 טיסות, בנזק כספי
של שני מיליון ל״י ליום בודד זה.

שלב ראשון בשלילת חירות העובד בארץ.
בחזק, שעובדי אל־על כפופים לו, שני
חידושים. הראשון: לישכות־תעסוקה רשא יות
לשלוח מפירי־שביתה למלא את מקו מם
של שובתים, שהכריזו שביתה שלא
בהתאם להוראות החוק. השני: שובתים
הפועלים בניגוד לחוק, חשופים לתשלום
דמי־נזיקין למעבידם.
שביתת עובדי התחזוקה של אל־על
פרצה בניגוד להוראות החוק החדש.

בין היתר: בגלל שלא נמסרה עליה הוד עה
מוקדמת כנדרש. בשעות הצהרים,
כבר מילא בית־הדין האחורי לעבודה ב־תל־אביב
את בקשת הנהלת אל־על, הורה
לשובתים לחזור לעבודה. כן חייב בית-
הדין את שבעת חברי ועד השובתים ב תשלום
קנס של 500ל״י כל אחד. במידה
והעובדים לא יחזרו לעבודתם עד שעה
— 21.00 תחול תוספת 50ל״י לכל שעת
איחור.
כל זה בהתאם לחוק לפני שהוכנסו בו
התיקונים האחרונים, ומבלי שהמעביד יעז
אפילו להסתמך על הסעיפים החדשים ה נותנים
בידיו סנקציות יותר קיצוניות.
מלחמה מודרנית
ץץלד! מ ת ששת הימים המחישה את העי-
קרון שעליו חייבת להתבסס כיום כל
מלחמה מודרנית מוגבלת: מהירות. כל

צבא הרוצה להשיג יעדים ׳כלשהם בכוח,
חייב להשלים את משימותיו תוך 48 עד
72 שעות. לאחר מכן, קשה להניח ש התערבות
מועצת־ד,ביטחון ומעצמות־העל
תאפשר המשך פעילות.
נראה שזו היתד, התפיסה שהינחתה את
מארגני שביתת יום ב׳ השבוע ב אל־ ע ל:
כמתאגרף היוצא לזירה, הם ניסו, בסיבוב לגביהם שהיה
החוק, עם ראשון
יריב לא מוכר — את כוחם במכה אחת
מהירה ומוחצת.
׳מכה שעלתה לאל־על שני ׳מיליון ל״י
ביום הראשון לשביתה — ושספק אם
אל־ על תוכל לספוג אחרות כמותה.
מכה שאם תהפוך לטאקטיקה מקובלת,
בעתיד — תשים את החוק החדש לאל,
תיאלץ את המימסד להדק את טבעת־הדיכוי
של חופש העובד הלאה, הלאה.
בין באמצעות צווי־ריתוק ובין באמצעות
בתי־סוהר.

בניגוד לאלפי הנוסעים שסביבו, הצטופ פו,
התרוצצו, או סתם ישבו בייאוש —
ניצלו 400 עובדי התחזוקה השובתים של
אל־ על את היום לחופשה ובידור. קבו צות
קבוצות התקבצו השובתים, לבושי
האוברולים הלבנים, בפינות שונות של ה נמל,
החליפו דיעות ובדיחות, המתינו ל הוראות
מהוועד שלהם.
חברי הוועד, בינתיים, גילו את ד,בוקר
באווירה פחות נינוחה: בניגוד לשלווה
שתפסו השובתים בנמל, עמדו שבעת חב רי
הוועד, אותו בוקר, במאבק משפטי
מתוח בביודהדין: לעבודה בתל־אביב.
סערות חמורות
ך* יה זז? מאבק משפטי בעל חשיבות
1 1מכרעת. ישכן שביתתם הפתאומית של
עובדי התחזוקה של אל־על היתד, מיבחן
ראשון אחרי קבלת החוק החדש ליישוב
סיכסוכי עבודה, שחולל סערה ציבורית
כבדה לכל אורך שלבי התקבלותו בכנסת
— והמאיים להמשיך לחולל סערות חמו רות
לא פחות גם עתר.,
החוק, שהתקבל בשבוע האחרון לפני
פגרת הכנסת, עורר התנגדות קשה הן
מצד הימין, שטען כי הוא חסר־שיניים,
והן מצד השמאל, שטען כי הוא מד,ווה

אלני אנשים נשארו תקועים נלוו -בגלל שביתה שולחה מיבחן לחוק החוש

הבטב הן -
שחק איתן -
אבלנ^רחוק:
גואות מבט מרחוק

על קי טי מי מון. זהש הי א נ שו אה
ואם לי לדהגת שנה לא צריך
להפריע לנ הני ם מ הנו ף בלבד. קי טי נמצאת בארץ רק שנה ו ח צי

ולהת חי ל אי ת ה בעברית י הי הקצתקשה. מו צאהמ אנג לי ה
ולעולים עם דירה ב מו שלה מו תרלחלק מי ס פ רי ם חו פ שיי ם
ממס בכל צבע שהו א. קי טי או הבתאתה חו ף הי ש ר אלי.

עיניו נשפכו כמעט בכל פעם שרותי הת כופפה
להרים כדור ׳תועה. כשנשאלה רות
״!מי זה, החבר ׳שלך?״ ענתה בתמימות:
״מה פתאום? אני בכלל לא מכירה אותו!״
בכל זאת י ״באתי עם חברה ומטקות, הוא
ניגש וביקש לשחק איתי, אז למה לא? אבל
לא עשינו בכלל הכרה כי זה לא מעניין,
העיקר המשחק,״ כך אמרה והמשיכה להרביץ.
גופה השזוף, הדהים בצבעו על רקע
כל הסבונים של תחילת העונה .״אצלי ה עונה
לא נגמרת לעולם,״ אומרת רותי,
״אני תמיד על שפת הים כשיש שמש.״

ר קדני ת״ ב ת* 17
ש נ ״ ם
מפתח ״ ת קוו ה יש שתי נ שי קו ת. ל א חו ת
ה, מי מין, ני תן עדיין ל ה עני ק או תן.

ך* תיכו ת העונד! שעברה קבעו גוף
1 1אחד כי חופי תל־אביב המוזנחים הם
בלתי נסבלים לשוחרת שמש אמיתית. צוות
מתוגבר של צלמי וכתבי העולס־הזה פשט
על החופים האקסקלוסיביים החדשים שבחרו
להן החתיכות, סקר את תכולתם ושמע על
רשמים ראשונים של עונה חדשה.
בחוף הישפון הנמצא 7קילומטר מצפון
לתל־אביב, היו במבט ראשון רק משפחות
מאושרות על סליהן וטפן. אבאים נאמנים
שמרו על נכדות שתהיינה אולי חתיכות
בשנת . 1982 אך מבט שני גילה אתרים
מחוטבים, תאווה לעיניים.
כמו אסיה מנדלבאום מרמת־אביב. אסיה
מושלמת החיטובים היא גרפיקאית־שרטטת
במקצועה. לחוף רישפון היא מביאה איתר.
את ...ילדתה בת השנתיים, שרון. במה
שנוגע לשרון ברור כי זו תהיה מלכת־המים
בעוד עשר שנים. אך במה שנוגע לאמה,
אז: לא לגעת !
אבל מה, לא צריך להבהל. בחוף רישפון
יש אמנם המון נשואות, אך אם מחפשים
חזק אפשר למצוא שם גם רווקות מספר.
כאלה הן הסטודנטיות ג׳ולי קימל האמריק אית
וציפי אלתרמן התל־אביבית. שתיהן
בנות 21 והן מחפשות ...שקם.

האח שומו

על י מי נ ה ארז
יש על מ ה לש מורר::יונינ
ה, ה לו מדתעתה עבודה סו צמו

א לי ת הי ת ה דוג מני ת לצילו מי פי ר סו מ ת.

^ נ׳דלי זד עונת הרחצה הראשונה ב /ישראל
׳והיא נהנית ממש להתחיל את
הקיץ כבר בחודש אפריל.
בחוף הרצליה הנודע לתהילה יש אמנם
פחות נשואות ויותר רווקות, אך גם אלה
באו לחפש רק את השמש, ולא אותך חביבי.
רות לבני בת ה־ ,21 סטודנטית לאמנות
ופילוסופיה מרמת־גן, תשחק איתך מטקות
כמה שתרצה וזהו זה. פגשנו אותה באמצע
מישחק משולהב עם עלם חמודות אשר

(נגש!
גם האחיות חנד וורדה רייכמן, לא
מתעניינות בשום תוספות לשמש ו לחול.
חנה, הלומדת לקראת התואר השני

לא חתיו!

ה חיי ל ת עדנה אינ המחפשתח תי כי ם
על שפת הי ם .״ תנו לי שמש, שקט
ש חיי ה א רו כ ה
״ אחר־ כך
רוצח,
ו הר בה חו ל,״ הי א
ואני לא צריכה שום דבר יו תר מזה ^ הי א מו סי פהב חיוך.

ו 0שסט

רוצה ציפי אלתר מן, בת ה־ , 21ס טו דנ טי ת
לביולוגיה שבחרה ב חו ף רישפון כ מ קו ם בו
הי א י כו ל ה לה ש תז ףבשקט וללא מ ט רי די ם .״נמאס לי מכל ה ח תי כים
שב אים ל שאול מהה שעה, ו חו ש בי ם שזה משפט שהורג.״

ובכלל הכל,״ היא אומרת. הלוואי שכל העו לים
החדשים ידברו כך ומה שחשוב עוד
יותר ייראו ככה.
ד 1תלא נשואה היא בלה אסטרוק,
סטודנטית למשפטים שנה שלישית. היא
באה ילבד .״בדרך כלל אני הולכת לברי כה
לא לים, ועם חברים קבועים, אך כשאני
רוצה פשוט לשהות ולהשתזף, לא איכפת
לי להיות לבד. אני לא מחפשת כלום, רק
את מנוחת־השבת ועצם ההנאה של הים.״
ואם אתם מחובבי הספורטיביות אז אסתר
בן־עמי היא בשבילכם. בריצה מהירה היא
חולפת בקטע שבין חוף הרצליה לאכדיה.
אסתר בת ה־ 21 לא מסוגלת לשבת במקום
אחד יותר מחמש דקות רצופות .״אני אוהבת

לרוץ ולקפוץ בכל כיוון ובכל צורה, אבל
כאן יש לי את ההזדמנות הכי כובה לזה,״
היא מצביעה על מרחבי החול.
אסתר עובדת כמטפלת בחמשת הילדים
של משפחת יהל בסביון.
המשפחה כולה אוהבת ספורט, כבר הספי קה
להתחיל את עונת הרחצה בשארם־א־שייך
.״אצלנו זה נפש בריאה בגוף בריא,״
אומדת המטפלת ואי־אפשר שלא להאמין
לה ,״וכל המרבה. בהתעמלות הרי זה משו בח״
מוסיפה הגברת יהל בעלת הבית.
ך 3א ת סיסי פליט, סטודנטית למשם־
* טים שנד, רביעית, לא משיגים בקלות.
גברים כמובן. היא שונאת חופים רועשים
ומחפשת את השקט .״אני לא חולמת אפילו

להכיר מישהו על שפת־הים,״ היא אומרת,
״כי החיצוניות לעולם לא קובעת. אני בכלל
שונאת את הפתיחה השיגרתית של הגברים
על שפת־הים. כל מה שהם יודעים זה לגשת
ולשאול: מה השעה י כבר הפתיחה הזאת
מסבירה את סוג הגבר.״
׳לראות ולא לנגוע אפשר גם בטובה רלקג־באום
בת ה־ 17 מרמת־גן. היא צמודה אנו שות
לחתיך לא נורמאלי שהוא בין היתר
גם החבר שלה .״בשנה 1שעברה הלכיתי ל־הילטון
או שרתון. השנה באתי לראות איך
זה באכדיה. אני בכל זאת חושבת שאחזור
לסביבות הילסון. נכון, שם יותר מוזנח אבל
גם יותר מעניין, יש חבר׳ה, יש מה לדאות.״
והחבר? ״אין דבר ניקח גם אותו. שיסתכל
וייהנה, מה יש?״

וק במטסות ל;:

עם טו ב ה רל קנ ב או ם, ת ל מי ד ת תיכון, ב ת
17 מרמת־גן. אך בן־זוגה ל מי שחק הנמ שך
שעותא רוכו ת, הו א החבר הפר טי שלה !

בחוג לארצות מתפתחות ואחותה ורדה ה סטודנטית
למתמטיקה, מגיעות לחוף !מכפר־סבא
הרחוקה.
מצויירות ׳בשני חתיכים ״שהם בכלל לא
חברים שלנו,״ הן קובעות :״בשביל מה
הליווי? בשביל לא להיות לבד וחתי כים
אתן מחפשות מחפשות — לא,
אך אס יבוא ימשחו אז למה לא?״ לך תסביר
להן שעם שני כלבי השמירה שסחביו ׳מכפר־סבא
הסיכויים שלהן קפואים לגמרי.
הבלונדית הנאה אווה, ספרית מסלון רותי
ברמת־גן, דווקא באה עם ליווי הגיוני. שתי
חברות: אתי ועדנה .״בשנה שעברה הילכנו
הרבה לחוף של שרתון ונמאס. הקיץ באנו
לנסות כאן אבל כאן אין חתיכים עד עכשיו
ומשעמם,״ הן קובעות. ככה זה. כשהן כבר
מחפשות אז אין מי שימצא אותן. ודווקא
חבל, כי יש מה לראות. בקשר ללנגוע לא
בטוח, אבל לראות יש ׳ועוד איך.
על קיטי מיימון בת ד,־ 22 כדאי בהחלט
לשים יותר ממבט. אלא מה, גם היא, מסתבר
נשואה ואפילו אמא לילדה בת שנה. קיטי
היא עולה חדשה מאנגליה .״נורא מוצא
חן בעיני החוף הישראלי. השמש, האנשים

שתי אחיות

זיוו ה פלג ( מי מין, עם כובע הקסקט )
הי א דוג מני תמק צו עי ת. אחותה נילי
נובי ק (שוכבת מ א חו רי ה) הי א מעצב ת או פנ ה. הבעלי ם שלהן

אינ םמסתפ קי םבש מי רה ה אי שי ת של הנ שים. הםקר או
לעזר תם גם אתה חו תן ו ה חו תנ ת, הורי שתי הי פ ה פיו ת.
רוב המתרח צו ת חיפ שו אתהשקטוהש לוו ה •על חוף הי ם.

. 39ג

המלחמה. ב! את לה־ דום
ואלמנתו ש ל הסגן אלוף

תפצעה בוה היוהון