גליון 1808 מתאריך 25 באפריל 1972

טיולים מודרכים לאירופה

והמזרח הרחוק
טיולים מיוחדים
לצעירים וסטודנטים
חו ברתוהרשמה בכל משר די הנסיעות

אירופה טורסי

051ע 0ז £110004

ישוחרר גיורא נוימן!
אנו פונים אליך בעניין גיורא נוימן, צעיר תל-אביבי שסירב
ל ה תגיי ס לצבא מטע מי ם של ה תנגדו ת לכיבוש ולדיכוי
הפל שתינאים.
גיורא נעצר לרא שונה ב 18-לנובמבר , 1971ו מ אז נידון פעם
א חר פעם ל 35-ימי מאסר בכלא צבאי. עתה הו א כלוא
בפעם החמי שית.
הגנה על גיורא ו מ אב ק למען שיחרורו אינ ם מ חיי בי ם
הז ד הו ת פולי טי ת ורעיונית עימו. הגנה על גיורא ומאבק
לשיחרורו פירושם הכרה בזכותו ה אל מנ ט רי ת של אדם
לנהוג בהתאם למצפונו ול הכרתו.
אנו פונים אליך לקראת סיו ם ת קו פ ת מעצרו ה ח מי שי ת של
גיורא, כשגובר החשש כי ת הלי ך זה — של מעצר רודף
מעצר — עלול להימ שך ת קו פ ה ארוכ ה. לכן — הז מן דו ח ק
וד חיפו ת הפעולה היא חיוני ת !
כל צעד שתנקוט — א ם על-ידי פנייה ל שלטונות, א ם על־ידי
כ תיב תמאמר או מכתב למערכת עתון או כל צעד
אחר שיראה בעיניך — יש בו כדי ל ת רו ם ל שיחרורו של
גיורא ול הכרה בערך מצפונו ו הכרתו של אדם.
אל י הי ה הכלא מ קו מ ם של אנשי מצפון !

הוועד למען שיחרורו של גיורא נוימן
המען ל ה תק שרו ת: יו סי שוהם, ת.ד, 28027 .

35 אגור

תל-אביב

גלויה!

( 9,13ס״ם, בשחור־דבן.

1 9ט - 1ברנר
חיפה,וחן ב הח לת ן 31

בי טוח שנתי ל טלוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת ה מסך, כולל מי סי ם

סיגנל
אלקטרוניקה
רה׳ הח שמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

פתוח צבעוני ע״י המעבדות

המ שוכללות ביותר בארץ !
צלומי־פספורט בן־רגע ! !
מבחר גדול של מצלמות, פלשים
ואביזרים, קניה, מכירה, ה חלפ ה !

הנהלת חשבונות בירושלים
(בפיקוח משרד העבודה).
״\1ז^]י \׳110 זזא ,1כתיבה במכונה —
חודש !
ביד,״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

פקידות כללית — 4חודשים י

* ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי *
המעמת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלסון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם *הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי * המו״ל: העולם הזה בע״מ.

יחד עס חגיגות יום־העצמאות הסתיים גם פסטיבל המלאך, שאיפיין אולי
יותר מכל תופעה אחרת את יום העצמאות ה־ 24 של מדינת ישראל. המוני מעריציו,
ובעיקר מעריצותיו, של שחקן הטלוויזיה הבריטי רוג׳ר מור, שלא זכו להגיע לקירבתו
ולגעת בו, תמהו ודאי לדעת מיהי הצעירה הישראלית שחבשה לראשו של המלאך
כובע טמבל, כפי שנראתה בשער העולם הזה האחרון. אותה צעירה, שהיא אולי היחידה
בישראל שיש לה תמונה, בה היא נראית מנשקת את המלאך (ראה תמונה) ,אינה אלא
כתבת העולם הזה, אלה ברקת.

מספרת אלה ברקת על מיבצע ״המלאך״ הפרטי שלה:
״כולם יתנפלו על סיימון טמפלר,״ אמר לי העורך י ,״את חייבת להביא משהו שלא
יהיה לעיתונים אחרים!״ קל לומר, אבל איך עושים דבר כזה. בהתחלה רציתי להביא
בייגלה (כעך בעברית) ולהצמידו לראשו של המלאך. ואז נזכרתי שסיימון טמפלר
התביית בבית צופי הטלוויזיה הישראלים, והפך צבר — שמעון טמבל. זהו, אמרתי
לעצמי, זה מה שלא יהיה לאף עיתון: שמעון טמבל בכובע טמבל.
רצתי לחנות וקניתי כובע טמבל. חיכיתי לרגע הנכון לחבוש את הכובע לראשו
של המלאך.
בשדה־התעופה לא נמצאה לכך אפילו שנייה אחת. ההתנפלות עליו היתה כה רבה
שהוא בקושי שמע וענה לעיתונאים בראיון הקצר שהעניק בחדר האנשים החשובים.
בכל הבלגן בשדה־התעופה, הבחנתי שאשת הכוכב, הוזנחה ועמדה נרגנת ובודדה
בצד. את המלאך הקיפו עיתונאים ומעריצים, ואילו, היא, המיסכנה — נותרה לבד.
הנה, שלב ראשון להתקרבות, אמרתי לעצמי וניגשתי אליה :״איך זה להיות אשתו של
כוכב מפורסם כרוג׳ר מור?״ שאלתי .״ברגעים כאלה — נורא ואיום,״ השיבה ללא
היסום .״האם את תמיד מצטרפת אליו בנסיעותיו הרבות לא, לא תמיד.״
״מדוע באת איתו דווקא לישראל היא חייכה חיוך רב משמעות והשיבה
בגילוי-לב :״שמעתי שבישראל הבחורות הן יפות במיוחד, טבעי, לא?״.
היא דיברה איתי, אך מבטה התרוצץ ממני אל בעלה ולהיפך. לפתע צעקה:
״רוג׳ר! דטס אנאף! (זה מספיק הסתבר כי המלאך שלה נחלץ באורח פלא ממת-
קיפיו, נשמע לאשת חיקו, עזב את מעריציו ובעוד היא תופסת בו, נעלם יחד עימה
בחדר הסמוך. כובע הטמבל היה מונח עדיין אצלי בארנק.

הכתרהעם כובע טמבל
קחתי את הצלם ודהרנו במהירות שגעונית למלון שרתון. החלטנו למצוא את
/ההזדמנות שלנו שם. אולם, גם בשרתון חיכו עיתונאים וצלמים, וכמובן, קהל
מעריצים .״המירוץ״ של הפמליה דרך הלובי של המלון למעליות, תואר במלואו
בכתבה בגליון הקודם. תגובתה הנזעמת של לואיזד, מור, כששיפרה בת ה־ 14 העיזה
להתקרב אל המלאך, תוארה גם היא. שתי הפעמים בהן שמעתי את לואיזה מור צועקת
״רוג׳ר!״ הוכיחו לי מעל כל צל של ספק שיש כאן עניין עם אשה רכושנית
וקנאית ביותר.
את הכניסה למעלית בד, עלתה הפמליה לקומה הרביעית, חסם קצידהביטחון של
המלון. העיתונאים, הצלמים והמעריצים, נשארו מאוכזבים. אורחי המלון המשיכו להש תמש
במעלית. ברגע שקצין הביטחון היפנה
לרגע את פניו לכיוון הנגדי, התגנבנו,
הצלם ואני לתוך המעלית, ובחסות תיירים
אמריקאים הצלחנו להגיע לקומה הרביעית.
כאן חיכה לנו שומר סף ששמר בדביקות
על דלת חדר המלאך .״הוא לא יראה
איש!״ אמר בתקיפות. חיכינו להזדמנות.
היא הופיעה בדמות מלצר שנשלח לקבל
הזמנת ארוחה קלה מהכוכב המהולל. כשהדלת
נפתחה כדי חריץ, צעקתי, כשאני
מתאמצת לחקות את קולה של לואיזה
מור :״רוג׳ר!״ ה״רוג׳ר הופיע!
שלפתי את הכובע, העליתי על פני את
המקסים בחיובי, ואמרתי :״עם כובע יש ראלי
לאומי זה ברצוני להכתיר אותך לנכס
לאומי של מדינת ישראל המלאך
גילה חיוך נדיב וקיבל זאת ברצינות, כמו
את הפגישה עם דיין .״הייתי רוצה לנשק
אותך בשם כל מעריצותיך בישראל, אך
אני מבינה שאשתך אינה מרשה לגעת
בך!״ אמרתי ברגש. לפליאתי הרבה השיב
המלאך ברצינות :״עכשיו, כשאשתי לא
רואה, אשמח בהחלט לקבל ממך נשיקה.״
וכך, נישקתי ברשות ל״מלאך״ והצלם צילם.
מה שלא ידענו, היא העובדה שאשתו
...הציצה מבעד לדלת חדרה וראתה
הכל.
שעה לאחר מכן, כשהתכוננתי לישון,
צילצל הטלפון בביתי. על הקו היה אחד
ממכרי שבמלון שרתון :״תגידי, את ניברקת
מנשקת את ״המלאך׳
שקת את סיימון כן, למה אשכובע
טמבל לשמעון טמבל
תו קיבלה היסטריה ! היא ראתה את הנשיקה
והקימה שערוריה! האמרגן שלו, מרקו
שדה, יצא משם מבולבל. הלואיזה הזאת הודיעה שהיא רוצה לחזור לאנגליה ! היא איימה
על בעלה שאם הוא ירשה עוד פעם נשיקה שכזאת, היא עוזבת את ישראל אפילו
לבד! בקושי הרגיעו אותה, ואיך את חושבת היא נרגעה? רק כשהבטיחו לה שלך
לא יורשה עוד להתקרב לרוג׳ר שלה שנית ! אני מודיע לד שכל התוכניות שלך להצטרף
אליהם בטיול מחר למצדה מבוטלות. עם הכעס שלה, היא עוד מסוגלת לעקור לך
את העיניים אם היא תראה אותך שוב!״
דאגתי שהיא לא תראה אותי יותר.

העולם הזה 1808

.ו 1ו ו 0 1ן

לאולימפיאדה

העולם הזה 1808

שאר סיעות הכנסת יתרכזו סביב מועמד אחד ואם
אנשי רפ״י לשעבר במערך יעדרו מההצבעה כמחאה
על אי־הצבת מועמדותו של יצחק נבון.

ההיסוסים כגח״ל לנקיטת צעד כזה נובעים,
כין השאר, מהיעדר מועמד ׳סביר לתפקיד
מקרב כני עדות המזרח. כגח׳׳ל חוששים
מהצגת מועמד אשכנזי מול מועמד
מזרחי של המערך, מאחר שחלק גדול מכו•
חדי גח״ל רגישים לבעיות העדתיות.

ת 1ג 11ןיך

מלבד זאת יש גם לבטים פנימיים בין שני פלגי
גח״ל, כאשר אנשי חרות רוצים להציג את מועמדותו
של ד״ר בנימין הלוי לתפקיד ואילו הליברלים מציעים
לתפקיד את פרופסור הנס קלינגהופר או את שני-
אור זלמן אברמוב.

סיכוי ד ה 3ג 1ת
בי קו רתח רי פהעל

1ב מ אי מ שו תפת
בניגוד למסורת השנים הקודמות, כאשר כל אחד

מערכת הבי ט חון

שבועות לא התכנסה מזה חודשיים וחצי. הסיעה שוקלת
פנייה לבית־המשפט כדי לכפות את כינוסו
של הוועד־הפועל.
למעשה נחתך הכל בהסתדרות בוועדה המרכזת,
בה מיוצגים רק המערך והליברלים העצמאיים, בעוד
שלסיעות האופוזיציה אין מוסרים אפילו מידע יסודי
ואף לא חומר מודפס המופץ על־ידי ההסתדרות. בבניין
הוועד־הפועל אין לסיעות האופוזיציה אפילו חדרים
לשם פעולתן הסדירה.

גילויים 0 *3011
בפרשת ,.נתיבי ופט״
ספר חדש בשם ״השיטה״ ,העומד לצאת לאור
בקרוב, יכיל גילויים ומיסמכים חדשים בקשר לפרשיות
הקשורות בחברת נתיבי נפט — כך מבטיחים
שני מחברי הספר, הכתבים הכלכליים מנחם פורטוגלי
ומשה שליו.

השניים טוענים כי כסיפרם, המסכם גם
פרשיות כלכליות כמו ״אוטוקארס״ ו״ורד״,
ישנם גילויים שפירסומם עוכב כדי לא לפגוע
בדיוני ועדת ויתקון.

בדו״ חפבקרהמ דינ ה
דו״ח מבקר המדינה לשנת התקציב ,1970/71
העומד להתפרסם השבוע, כולל בתוכו גם מימצאי ביקורת
חמורים על מערכת הביטחון וצה״ל.

בעוד שבמרכז הביקורת על מערכת
הביטחון יתפרסמו מימצאים על עבודות
הביצורים כסיני, שם שולמו לקבלנים סכומים
עצומים, מעל ומעבר למה שהגיע להם,
הרי לגבי צה״ל נוגעת הביקורת החמורה
כיותר לסדרי המעצר של חיילים ולמיס־צאים
כקשר לגיוס חיילי מילואים.

!!ציד מכש פו ת,,
ב״נתיב נפט״
מייד אחרי פירסום דו״ח ועדת ויתקון החל הטיהור
הגדול בחברת נתיבי נפט. עובדי החברה כבר
חשים באווירה של צייד מכשפות כלפי אלה, בהם
חושדים כי העזו למסור חומר נגד הנהלת החברה.

ראשון הנפגעים הוא מומחה זר, כעל
שם בינלאומי, שככר קיבל הודעת פיטורין.
דו״ח של אותו מומחה, שנועד להנהלת
החברה, הגיע כדרך מיסתורית לדיוני ועדת
ויתקון.
בינתיים ננ/שכת סערת הרוחות סביב הדו״ח של
הוועדה. כ־ 70 מוותיקי קיבוץ מעוז חיים בעמק בית-
שאן, כתבו עצומה לגולדה, המכירה רבים מהם אישית,
בה הם מסתייגים ממסקנות הדו״ח וקובלים על
תגובתה הפשרנית.

שג רי ר ב או ס ט רי ה?
טיבור רוזנכאום, איל הכספים והתע-ן
שייה הישראלי, מראשי המפד״ל, מי
ושהוגדר בשעתו כ״בנקאי מיספר 1״ של
סינדיקאט הפשע האמריקאי, עתיד ל-
{התמנות כשגריר באוסטריה.
לא של מדינת ישראל, אלא של לי*
וכריה. מדינה אפריקאית זו, בה יש לטיבור

,רוזנבאום השקעות נרחבות ועסקים רבים, כבר
גינתה אותו כחבר משלחתה באירגון התרבות
*החינוך הבינלאומי אונסקו בפאריס. עתה הוצע
ן טיבור רוזנבאום. שהוא אזרח שווייצי המחזיק
£ם בדרכון ישראלי, לכהן כשגריר ליבריה ב־
]אוסטריה.
| רחנבאום, יליד הונגריה. מניצולי רכבת
למיוחסים של הד״ר ישראל קסטנר, שבבעלותו
| נ ק בשווייץ. טרם החליט אם לקבל על עצמו!
1ת התפקיד הדיפלומטי שהוצע לב

מפלגי השמאל בישראל ערך הפגנת 1במאי נפרדת,
יש סיכוי שהשנה יתלכדו כל ארגוני השמאל, מלבד
רק״ח, להפגנה משותפת ביום הסולידריות של מעמד
העובדים.
היוזמה בכיוון זה יצאה דווקא מאישים בלתי מפלגתיים
וכבר פורסמה רשימה ראשונה של אישים
הקוראים להפגנה כזו. השבוע תתפרסם רשימה שניה.

ההפגנה המשותפת, כה ישתתפו גורמים
שונים משי״ח ועד לצעירי מפ״ם, כולד
מק״י, תתלכד סביב סיסמאות להטבת תנאי
העובדים והתנגדות להתנחלות וסיפוח.

היהיה מו ע מד לגח ״ ל
ליו״רהכנסת?

חסרפ סי ם חוקי
ד ס ״ רתהב טי חו ת
ייעשו מאמצים דחופים כדי להבטיח את הבסיס
החוקי לפעילותה של סיירת הבטיחות של משרד התחבורה,
אשר ששופט תעבורה קבע השבוע כי לפקחי
סיירת הבטיחות אין. כל סמכות למסור הזמנות לדין
לבעלי דו״חות תנועה עליהן חלה ברירת קנס.

למעשה יכולים כל אלה שהורשעו עד
כה אחרי שהובאו לדין על סמך הזמנות
כאלה, לערער על הרשעותיהם, ולטעון כי
ההליכים המיטפטיים לגביהם היו כלתי חוקיים.

עיי רו ת ה פי תו ח
ישחו בחורף
אחת ההצעות הנדונות עתה בצמרת
המערך כקשר לבעיות הפער החברתי היא
ההצעה לכסות כ־ 20 כריכות שחייה הקיימות
כעיירות הפיתוח בכיסויי פלסטיק
עמיד כפני גשם וסמיתקני חימום לחורף,
כדי שכני הנוער כעיירות הפיתוח יוכלו
להתמסר לשחייה גם בחורף.
יוזם ההצעה הוא ח״כ יהונתן יפרח, הטוען שהכשרת
כל בריכה לכך לא תעלה יותר מאשר 100 אלף
ל״י. אנשי כספים של המערך טוענים שהוצאה זו
תהיה בבחינת מותרות בלתי מוצדקות.

אין פ בנ ס -םאת

א ח רי המלאך -

הו עד ה פו ע ל

שארהטד גי בו רי ם

אחת השאלות המרכזיות כמאבק המתנהל
סביב בחירת יויטב־ראש חדש לכנסת
היא אם תעז גח״ל להציג מועמד משלה
לתפקיד. מכמה צדדים פנו אל גח״ל כהצעה
כזו, כדי שהצגת המועמד תהיה לפחות צעד
הפגנתי נגד המערך, אם זה יציג מועמד
שאינו מקובל על דעת רוב חברי הכנסת.

מערכה נגד הנוהל הקיים כהסתדרות
העובדים, לפיו אין מכנסים את מוסדות
ההסתדרות כמועדים הקבועים בתקנון,
תאורגן על-ידי סיעת העולם הזה — כוח
חדש כהסתדרות.

הפגנה כזו יכולה לשאת תוצאות רציניות, אם כל

מליאת הוועד־הפועל הצריכה להתכנס כל שישה

אחרי ההצלחה הקופתית של ״המלאך״,
יעשו נסיונות להביא לארץ כשבועות הקרובים
כמה משאר הגיבורים הפופולריים של
סידרות-הטלוויזיה, ולשתפם במופעי בידור
פומביים.

משקפי שמש פולארויד | משקפי שמש רגילים

משקפי־ בוהק פולארויד מבטלים עד 99 אחוזים מן
הבוהק המשתקף בחלון הראווה ׳(משקפיים רגילים
אינם עושים זאת) משקפי פולארויד הם בעלי עיצוב
אופטי נכון, מונעים חדירת קרניים אולטרה־סגוליות
ועמידים בפני שבירה ושריטות.
מזיקות

אין עוד משקפי שמש המשלבים את כל התכונות הללו
עם מבחר נרחב כל כך של גוונים וסגנונות אופנתיים:
פשוטים, מעשיים, נשיים היפיים או קלאסיים. בדרך
זו הם נותנים לך את שני הדברים הרצויים לך ביותר:
תוכלי לראות ולהיראות בהם.

משקפי?0131-01<1הטובים תחת השמש
סוכנים בלעדיים: ליאון דגון -צרכי צלום בע״מ, ת .ד2622.5 .
. 5 . 4 .ע 3 5 5 .,י ^ 1)196 .ז 5חז , 0 3ח 0ו 31ז 0ס ז 01£1 0 0ז 013ק * 1< 0ז 3ו ח 6ג< 3ז 1ט 6ז 6 9 ׳ $16ז 01)1״ 15 3ז ג 01ק־*

העולם הזה 1808

מכת בי ם
גויים כגן
יהודי
הטוניקה האופנתית לקיץ

״העולם הזה״ , 1807 מדור קולנוע
,״ א קד מי ה אנטי שמית \״ על
ח לו ק ת פרטי ח ״ או סקר ״.

בשלל צבעים ודוגמאות
מאריג קליל ונעים
דיאולן עם כותנה.

מדור הקולנוע של העולם הזה תמר! על
האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע,
שעל אף נטיותיה האנטישמיות העניקה
את פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
שהוצג באמריקה לסרטו של ויטוריו דה־סיקה,
הגן של פינצי קונטיני, שהוא סיפור
על השואה היהודית באיטליה, שא־ליבא
דהעולס הזה נעשה בידי גויים.
כמובן שזאת שטות ובורות. מפיק הסרט
על נושא השואה הוא ארתור כהן,

מפיק ארתור כהן
יהודי +גויים
יהודי היושב בשווייץ, שהוא לא רק דתי
ושומר מסורת אלא גם נשוי לבתו של
מי שהיה מנהיג המפד״ל ושר הפנים בממשלת
ישראל — משה חיים שפירא.
לעשות אותו לגוי — זה בבר יותר
מדי.
כייד למדני, תל-אביב
• עס הקורא למדני הצדק ועס אר־תור
כהן האוסקר (שהוענק לו על־ידי השחקנית
לסלי קרון — ראה תמונה) .הסרט
הופך על־ידי יהודי, בויים ונעשה
בידי גויים.

אדצות־חכרית
של ישראל

י[ 11ס ז }{ 0ס 1יז /ת0 1 !1

׳|ז3ייז)(8־ ׳ 1*9 1פ<

כשרק הגעתי לארצות־הברית של אמריקה׳
הרגשתי מייד כמו בבית. גם כאן
כמו בישראל אפשר להסתדר בלי לדעת
עברית. גם כאן יש המון בתי־מלון מפוארים,
מאוכלסים בתיירים אמריקאיים.
גם כאן הדולר שווה הרבה יותר מלירה
ישראלית. גם כאן כמו בארץ דופקים
את השחורים. וגם כאן ממש כמו ביש-
(המשך בעמוד )8

העו ל ס הזה 1808

מאיו רנסק
בכותל המערבי

השידור של הטלוויזיה הישראלית,
היתד, יכולה להיות סרט
טלוויזיה בפני עצמו. הפסטיבל
נפתח בקריאה נואשת :
״אוי ואבוי״ של במאי הפסטיבל
יוסי צמח, שהיה אחוז
תדהמה. הסיבה: הטלוויזיה הכניסה
אותו לתמונה שניות ספורות
לפני הזמן הנקוב מראש
ולפני הרדיו, למרות התיאום
שנעשה מראש בין שני המד־יומים.
הסתבר כי הטלוויזיה
סיימה את שידוריה מוקדם יותר
מן המתוכנן מראש והעלתה,
בלי לחשוב פעמיים, את
הפסטיבל בשידור ישיר באוויר
בטרם עת וללא כל אזהרה
מוקדמת.

8״הבריחה לארץ המובטחת״
כך הכתיר השבועון המערב
גרמני הנפוץ שטרן ב־גליונו
האחרון כתבה המוקדשת
לבריחת פושעים יהודים
מכל רחבי העולם לישראל,
בחסות חוק השבות הישראלי.
את הכתבה מלווה תמונת ענק
של מאיי מסקי, הבוס של
סינדיקאט הפשע המאורגן ב־ארצות־הברית,
כשהוא עומד
חבוש כיפה ליד הכותל המערבי.
ליד תמונה זו פירסם
השטרן תמונה של גוויות ההרוגים
שחוסלו בשיקאגו בפברואר
1924 על ידי חבורת ״רצח
בע״מ״ שלדברי השטרן עמד
לנסקי בשעתו בראשה.

8למישהו בטלוויזיה הישראלית
יש כנראה עקשנות
בלתי ניתנת לשבירה. אותו
אלמוני חורט מדי שבוע על
דלת חדרו של הממונה על הטלוויזיה,
ישעיהו תדמור,
בבית הטלוויזיה בירושלים, דברי
שיקוצים ונאצה, המכוונים
אישית נגד הממונה. כל שבוע
צובעים את הדלת מחדש, כדי
לכסות את הגידופים וכל שבוע
מופיעות הכתובות מחדש.

״אי־אפשר לסבול את
זה! הרי זה פאשיזם!״ קרא
האיש בקול רם, באוזני שכניו,
וסתם את אוזניו כדי שלא יצטרך
לשמוע את המשך הנאום
הדמגוגי. זה היה בעת הדיון
על ההתנחלות, שנערך השבוע
על־ידי הסטודנטים בירושלים.
האיש שהגיב כך היה אחד מראשי
התנועה למען ארץ־יש־ראל
השלמה, אליעזר דיכנה.
הנואם שעורר אצלו תגובה זו:
חברו למנהיגות תנועת המשטר
החדש, ששבקה חיים, ח״כ

8בתום הצגת הסוחר מונציה,
שחנכה את תיאטרון
ירושלים, התקיים דיון בו התבקש
מתרגם המחזה, אכרה ם
עוז להגיב על רשימתה של
מבקרת הדה כושס בהארץ,
בה קטלה את ההצגה בחריפות
בלתי רגילה. באותה רשימה
יצאה דידה נגד מה שכינתה
״פולחן הפרות הקדושות״ .הגיב
עוז, שבעצמו הוא מבקר
הכותב מאמרי ביקורת בהארץ;
״גברת בושם תובעת את על־בונן
של הפרות הפשוטות.״

שמואל תמיר.

בעת שהותו בלוס אנג׳-
לס לרגל טכס חלוקת פרסי רד
אוסקאר, סיפר כוכב הקולנוע
הישראלי, חיים מוסול, ל-
עתונאים על יחסיו המיוחדים
עם שר-הבטחון משה דיין.
סיפורו של טופול התפרסם במאות
טורים אישיים כדלהלן:
בעת שהיה חבר קיבוץ (משמר
דוד) נהג משה דיין לבקר
אותו בשעות הבוקר המוקדמות.
יחד הם היו יוצאים אל המידבר(?)
כדי לחפור ולחפש אחר
אתרים ארכיאולוגיים.
אחרי שמפיקי חידון הד
תנ״ך העולמי לנוער יהודי, ש שודר
בחלקו בטלוויזיה ביום
העצמאות, חתמו על חוזה בתשלום
עם המנחה־השדרן ומארגן
השעשועונים, מרדכי
פרימן כדי שינחה את החידון
המקראי, נזעק המנחה־הקריין
הותיק והקבוע של חי
תיקי
דיין

דוני התנ״ך למיניהם, עמיקם
גו ר כי ץ׳ ופנה בדחיפות ל־רמטכ״ל,
רב־אלוף דוד (דדו)
אלעזר בטענת חזקה. דדו נתן
את ההוראה לפיקוד הגדנ״ע
להפקיד את שרביט ההנחייה
בידיו האמונות של גורביץ.
אבל התשלום יגיע כמובן ל־פרימן.
8טעות
פרוידיסטית של
פלוני מעובדי הרדיו עוררה
גלי צחוק ומבוכה בשורה הראשונה
של קהל הנוכחים בפס־

יושבת על ברכי יאיר צילום אחי־אילן, עורך
בטלוויזיה, לו היא עומדת להינשא בקרוב, בפ
תי ח ת חפיאנו־בר החדש שנערכה השבוע ביפו.
תיקי קפצה לבילוי מ אול תר זה א חרי ששלה.
מהופעות
היחיד
את אחת
סיי מ ה

העולם הזה 1808

טיבל־הזמר־והפזמון בבנייני האומה
בירושלים. היה זה כאשר
ניגש אותו עובד רדיו אל
תת־אלוף במדים, שישב בקצה
השורה הראשונה והגיל! לו את
ההמחאות הכספיות הגדולות,
שהוכנו כפרסים למנצחי הערב,
בחשבו בטעות, כי יו״ר
רשות השידור החדש וול טר
איתן, אינו אלא קצין צה״ל
בדרגת תת־אלוף.
8אגב, פתיחת הפסטיבל,
כפי שהתבטאה בתוככי מכונית

עודו גווודצקי
רוזוב,
רווה,
מ קו ם
ל ח תו

היתר, אז רק הידועה בציבור
של מור. בילתה עמה כחודשיים.
בביקורה בארץ, פיצתה
הגברת פיכמן את אשתו של
המלאך על האירוח מלפני ארבע
שנים.
8את שוק חייו. בישראל
קיבל רוג׳ר מור ודאי כאשר
התנפלה עליו מעריצה בפואייה
של מלון שרתון בתל־אביב בו.
התאכסן 24 ,שעות אחרי הגיעו
לארץ, והתחננה בפניו כשדמעות
בעיניה :״איירונסייד !
איירונסייד ! אני רוצה חתימה!״
8בעל המזללד, התל־אבי־בית,
ג׳ל,י רונן, מתלווה לנבחרת
הנוער הישראלית בכדורגל,
השוהה בבאנקוק, שם
היא מתמודדת על אליפות אסיה
בכדורגל לנוער. במשחק הפתיחה
של הנבחרת, נגד נב־חרתה
הצעירה של הודו, עורר
ג׳קי תשומת־לב כללית, כאשר
עלה למגרש ובידיו שובך ובו
25 יונים, אותם עמד להפריח
באויר ממרכז המגרש עם פתיחת
המשחק. אבל כאשר פתח
ג׳קי את השובך, הסתבר כי
היונים לא רצו לעוף. מישהו
בבאנקוק רימה אותו ומכר לו
יונים זקנות שלא היו מסוגלות
כבר להתרומם באוויר. משטרת
באנקוק נאלצה לאסוף את היונים
כדי להכשיר את המגרש
למשחק.

8מעוללות ביקורו של
רוג׳ר (״המלאך״) מור בארץ:
את המתנה היקרה ביותר קיבל
המלאך עבור אשתו, לואיזה
מור, מבעל מלטשת יהלומים
בנתניה. המתנה: טבעת יהלום.
הסיבה, אשתו של היהלומן
הנתנייתי, פרומה פיכמן
ביקרה לפני ארבע שנים בלונדון,
שם הסתבר לה שהיא
ידידה ותיקה של ג׳ו גודמאן,
מפיק סידרת המלאך. גודמאן
הפגיש את בני הזוג פיכמן עם
רוג׳ר מור, וגברת פיכמן הת־ידדה
אישית עם לואיזה, ש
המנהל
הצעיר של קונצרן
״אמפא״ בחבר ת אשתו, שולה
בפ תי ח ת הפיאנו״באר היפואי. א ת המועדון מנ חלת אביבה
מי שחיתה בשעתו חאביבה שבצמד אי לקה ואביבה.
הבילוי החדש שייך ליפה ירקוני ולפסנתר! יואל שר, שהצ בפיאנו־בר
של רפי שאולי שיכנעה או תו לפ תו ח ע סק משלו.

8ואם כבר מדברים במז־ללות:
מזללת קליפורניה, שהיתר,
בשעתו בבעלותו של
איי כי ; ת ן עומדת לקום ל־תחיה.
היא תחליף את שמה
ואת שם בעליה. בעלי המסעדה
החדשים הם איש העסקים יד
שי גדדדכרג ועו״ד רדתי
שחר, שניהם ישראלים ששהו
בארצות־הברית ומתעתדים לחזור
לארץ. פתיחת המסעדה ביום
השישי הקרוב תישא אופי
מיוחד: חצי תריסר שפנפנות
תחלקנה כרעי עוף לעוברים ושבים
בצומת דיזנגוף־פרישמן
ולהקת קצב תנגן על מדרגות
הקאמרי.
8נשמע ביציע היכל הספורט
ביד אליהו, בעת הופעתו
של הזמר העיור, חוזה
פליסיאנו ז ״מיסכן האיש
הזה, באמת. עובד, עובד ולא
רואה גרוש !״

יואל שו

הפסנתרן ח מ אל תר שחזר
לארץ א חרי ת קו פ ת היעדרות
ארוכ ה, כבש בסערה א ת חיי הלילה
של תל־אביב. ב ת מונ ה נראית אשתו של
יואל מורידה א ת שביס שמלתה ומעטרת
א ת ראשו כדי ״שכולם יראו שהוא שייך לי ! ״

מכתבים
(המשך מעמוד )6
ראל, למדות שהאידיאלים הם נחלת העבר
הרחוק, ממשיכים עדיין לנפנף בדגלים
ובסיסמאות ישנות, שההמון משום
מה מצדיע להן.
מה שרציתי להגיד זה שכל ישראלי
יכול להיות אזרח מדרגה שנייד, גם פה
בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות•

מיקה הדס,

לים העלאות שמנות כל כמה חודשים,
ואנשים שמקיימים מישפחות על סף רעב
מקבלים צווי־ריתוק ואיומים אם יעזו לשבות.

מה שקוראים בדמוקראטיה ישראלית
צדק-סוציאלי.
שניאור שדמה, קריית־חיים

יש רצח

וושינגטון, ארצות־הברית

חכמך יעשה
את חמהפיבה

את סיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אניב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1808״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)2שחקנית תיאטרון ישראלית (״חפץ״).
)12 בר )14 .נצח )15 .לעג, חוסר כבוד.
)16 יהיר )17 .דורון )18 .מדון )19 .תל
הרבות )21 .שדה מרעה )22 .דג אותו
מגדלים בארץ )23 .תן! )24 שר, נסיך
(נחום ג /י״ז) )25 .כעס )27 .מילת בקשה
)28 .שטוח, פרוס )30 .קשור בחבלים
)31 .זמן )33 .כלי עבודה )34 .דימה
בנפשו )36 .מילת בקשה )37 .מתכופף.
)38 ביית מגורים המשמש משפחה אחת.
)40 מלשין )41 .מונח צבאי )43 .מגופה.
)45 חומר מרדים )47 .תמך, סמך)48 .
מין פטיש )50 .כותש, שוחק עד דק)52 .
בית קפה תל־אביבי מפורסם )53 .אפס,
תוהו )55 .מאומה )57 .מכלה, מביא קץ.
)58 קרב בין היוונים לפרסים שהפך למונח
בספורט )59 .איסטניס )61 .חיה טורפת
)62 .מבני נח• )64 צוללת ישראלית
שאבדה )65 .חוזר )66 .חי במים)67 .
שטות )69 .רעדה, התכווצות )70 .אביון..

)71 מושבה שנוסדה ע״י הברון רוטשילד.
)72 אבר בפנים.

מאונך :

)1מנכ״ל ״שיכון עובדים״ )3 .ידיד.
)4בקיאות )5 .בור מים )6 .נחש בריח.
)7סוד )9 .מכשיר עזר לבריונים)10 ,
מילת שלילה )11 .שר בממשלה)13 .
גיאולוג ישראלי שהתפרסם לאחרונה בשטח
אחר )17 .שם טוב טוב ממנו)20 .
״בדם ו ...נקים לנו גזע.״ )21 קריה)24 .
אספקלריה )26 .נושא דברו בפומבי)29 .
פירסמה את מסקנותיה בפרשת ״נתיבי
נפט״ )32 .ילקוט )34 .חינם )35 .מנוזלי
הגוף )37 .אציל )39 .חומר בעזרתו מבדילים
בין חומצה לבסיס )42 .תחבולה,
רעיון )44 .מילת תנאי )46 .כיסוי, ציפוי.
)49״קיבוץ״ נוסח רוסיה )51 .עיר בארץ
)52 .דמות תנ״כית מימי יהושע)53 .
ברונזה )54 .אש )56 .תיכף )57 .ציה.
)60 וירוס )63 .מונארך )65 .יריד)68 .
מסייר )69 .עיין ערך (ר״ת).

אחד מידידי פותר תשבצים. עזרתי לו
פעם במילה קשה בת חמש אותיות :
הבדלה. מאז הוא מספר לכולם שאני
מוסמך לתנ״ך.
ידיד אחר הוא
עולה חדש. שסע
ברדיו את השיר
יעשה שלום, והתרעם
:״למה לא
שרים נעשה ש לום?״
בקיצור,
קריאת
העולם הזה ודיבורים
באוויר לא
יביאו את המד,פי״
כה. קוראי העיתון
צריכים להפסיק לנום
ולהתחיל לפעול.
אני מציע לבתרומות התחיל ממשיות.
נניח לירה
לכל קורא. הכסף

יעזור להפיץ בכל
הדרכים את מטרותיו של העיתון.
אני מצרף חמש לירות ומקווה שרבים
יבואו בעקבותי.
האזרח ק ,.חיפה

מ 6ח זוחלת הממשלה מסרה כי מפת גבולות תצו־ייר
במאי. כך לפחות מסרו העיתונים.
יש זמן ברוך השם. שום דבר לא בוער.
ואם בינתיים יקרה איזה משהו בגבולות
הקייסים (מלחמה קטנה למשל),
נוכל תמיד להאשים את הצד השני בהאטת
תהליכי המשא-ומתו.
עידו אילן, קיראח

ויש רצח
כבכל שנה ביום־השואה חזרו שוב והתריעו
כל אמצעי התיקשורת על אדישות
העולם בעת רצח־העם בידי הנאצים.
קל מאוד ונוח להטיל דופי בזולתך.
אתה מרגיש אז כמו סמל המוסר. אך
המציאות באה וטופחת על פנינו. לא
רצח־העם בביאפרה ולא רצח־העם ב־באנגלה־דש,
הוציאו את עם ישראל
משלוותו. איש תחת גפנו ותחת תאנתו
ישבנו כשבוצעו רציחות־העם האלה.
ז. ישר, חולון
בינים בתשלום

בשבוע שעבר עליתי לאוטובוס דן בקו
.63 היה עמי כלב״שעשועים בגודל
של עכברון, שיכולתי להחביאו בשקט בכיס
הקטן. הכרטיסן דרש שאקנה עבורו
כרטיס. אמדתי לו שהכלב לא עולה
בגודלו על ארנק של אשד, או תיק של
פקיד שבשבילם לא קונים כרטיס.
.תשובתו ההגיונית היתה: זה משהו
אחר. זה דבר חי. מצחיק מאוד וילד
בן שנה זה דבר מת? אז למה בשבילו
לא קונים כרטיס? לא עזר לי כלום
ושילמתי בסוף.
כשירדתי צץ לי רעיון. אם משלמים
בדן לפי דברים חיים או דוממים, לסד,
שלא יעמידו אדם מיוחד ליד דלת האוטובוס
שיחפש כינים בין שערות הנוסעים
ויגבו עבור הסעתו תשלום ו סוף
סוף כינה גם היא דבר חי.
יעקב טימכרג, תל-אביב

פן יהודי
או לא יחודי

״העולם
הז ה״ ,1806״ הני תו ח
הקובע״ ,מו ס דו ת המדינה קובעים
דתו של אד ם.

׳ במאמר אודות מכתבי לראש־ד,ממשלה

עוון אגות
על גסדיס

אם חבר־הכנסת חזן ואחרים סבורים
שההתנחלות ברפיח וברמת־הגולן יבטיחו
אח שלום ישראל, הרי הם טועים טעות
פאסאלית. את המחיר המר עבור טעות
זו, ישלמו עוד נכדינו במלואו.
מ אי ר כ לו מ כ דג, ראשון־לציון
טעות ערבית

חשב׳ן $0 $ו

הבעייה היחידה היא אם לשבץ את
קטע־העיתון הזה במדור טעות לעולם

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

עבודה ערכית

סם י 2

2 0 0 +

חוזרת, או במילון העולמי של דן בן־
אמוץ.,תחת הערך: עבודה ערבית.

קורא נאמן

• ראה קטע מסומן.

מקבלי משכורת
ומקבלי צווייריתוק

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלריה :
״תשבץ 1808״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .22.4.72
בין הפו תרי ם יוגרלו שלושת פרסי ספרים.

לאחרונה התבשרנו כי משכורות חברי־אגד
הועלו פעם שלישית השנה ב־400
ל״י לחודש בערך. כשאני נזכר בעובדי-
התחזוקה בבתי־החולים ששכרם ברוטו לחודש
הוא כסכום העלאה הזאת, אני לא
יודע אם לצחוק או לבכות.
אז יש לנו מדינה דמוקראטית. אנשים
שמרוויחים אלפי לירות כל חודש מקב

יהודי עד תנאי טיגל
יהודי אבל
נפלה טעות. נאמר שם כי כתבתי שאני
יהודי. נוצר אם בך הרושם שאני מנתק
עצמי מכלל האומה.
הכוונה לא היתד, כזו. איני מנתק עצמי
מענדישראל. במיכתב כתבתי :״אני
בן ללאום העברי־יהודי־ישראלי, אך איני
משתייך לדת כלשהי, ובכלל זה היהדות.״
יעקב טיגל, פתח־חקווה

קוראים השולחים מבתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמו•
נות למכתכיחם.
העולם הזח 1608

בגוו1גל סגור

שיטות לימוד חרישות ומודרניות
נילמדות בבתי המדרש למורים וגננות.
אחת מהן במעגל סגור (הנראית בצילום)
נותנת אפשרות לביקורת עצמית
לאחר שעות ההוראה.
תיכון בוגרי
ההרשמה לבתי המדרש למורים וגננות
לשנת תשל״ג בעיצומה!
ההרשמה תסתיים ב 31-במאי 972ו
מנאי הלי מוד
* שכר לי מוד סי מלי 12.5ל״י(!) לחודש — בבתי המדרש ללא פצימיה.
* מ ענ קי םכס פיי ם, ה לוו או ת נו חו תות מיכו תאח רו ת — בב תי המדרש עם פנימיה.
תנאי העבודה כ מו ר ה (לא חר ההסמכה)
* אפ שרויות רבות ל הגדל תהה כנ ס ה.
* מ קו מו ת עבודה רבים בכל רחבי הארץ.
* ה ש תל מויו ת שוטפות ע״ח העבודה.
* 8חדשי עבודה ב שנה.
* תנ אי מ שכורת מ שופרים ( ה הו ל כי ם וגדלים זאת ועוד תנ אי ם נו חי ם רבים א ח רי ם.
בדבר ס ר טי ס׳והרשמה פנה אל אחד מבתי המדר שהק רו בי םלמ קו ם מגוריך ב ת חו ם ה הו ראה
המעניו או תך.
רשימת ב מי המדרש ל מו רי ם וגננות, אפשר לקבל על־ידי פניה בכ תב למשרד ה חינוך ו ה תרבו ת,
המחלקהל הכ שר ת מורי ם, רח׳ יפו 19 ירושלים.

משרד החיבור/המח7קה 7־הכשרת מורי

ל שנת הפרסזס הסמ שלתית

העולם הזה 1504

סי קו ר ת

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־אמו ץ ונ תיבוז בן־יוזודה

בידור
יש כיסוי, יש כיסוי
1יש כיסוי — ״אחרית״הימים״
| ואריק איינשטיין, בי מ ת ״צוותא״.

לעלות על הבימה ולשיר שירים, זה
נראה פשוט מאוד. ובכל זאת זה אחד
הדברים הקשים ביותר לעשות בארץ הזאת.
עדיין. כי עם כל נסיונות החיקוי ללהקות
קצב ולזמרי פופ נוסח חו״ל. קיים עוד פער
עצום בין המיקצועיות של זמרי הלהיטים
בארץ, לעמיתיהם בחו״ל, ובין הנכונות של
הקהל בארץ, לבוא למקום מסויים, לשבת,
ופשוט להקשיב. אולי גם זו הסיבה ש־
״אחרית הימים״ לקחה לה כעזר את דורי
בן־זאב, המצחיקן, שתפקידו לשעשע את
מי שחושב שבמחיר הכרטיס כלולות שתי
מנגינות, בדיחה אקטואלית ושלוש מנות
של חקיינות. בלי רצון לפגוע בפרנסתו
של מר דורי בן־זאב, זה מיותר, במיקרה זה.

צולע

ת, בינוני, לא טוב ביותר, לא מוצלח
ביותר. סינוני מי ם: ככה־ככה ; חלש ; לא כל״כך;
לא כל־כך אי־אי־אי ; איכשהו ; די בקטט ; שלא
נדע.
א :״איך העניינים ז״ ב :״צולעים.״ +
״ב ה תחל ה הלך לו קלף משוגע, אבל בזמן האח רון
ה עס קי ם שלו צולעים מאוד המילי ם
טובות, אבל המנגינה צולעת קצת.״

| 9ל י • הנח, הרף, השתחרר, התגבר.
נונימים: עזוב או תך חלס ; תגמור עם
״די ! מה שהיה, היה. מ ספי ק לחשוב
העבר. צא מזה אולי ת פ סי ק לקטר.
מזה, חביבי.״

ת ק לי טי ם
הפ ס טיבל הזה
״פסטיבל הזמר תשל״ב״ — הד
ארצי , 14243 מבצעים: בועז
שרעבי, הטוב, הרע והנערה, עדנה
לב וכל המ שתתפים בפס טיבל

ת׳ קמצן, כילי.

״ביקשתי מרבינוביץ׳ הלוו אה של 500 לירות,
אבל מהס קו טי הזה אי-אפשר להוציא
גרוש אם אתה רואה ניירות טו אל טמת ייבשים
על חבל־כביסה, אתה יכול ל היו ת בטוח
״עם כספי המדיגה
שבבית הזה גר ס קו טי .״
הוא לארג׳ מאוד, אבל עם הכסף הפרטי שלו
הוא ס קו טי ממדריגה ראשונה.״
סי זה.

קו ר ת

מצחיקן עולמי׳

התקליט הוא מביצע טכני ראוי לשבח :
בתום הפסטיבל חולקו כבר התקליטים
הראשונים לעיתונאים.
חוץ מזה, התקליט עדיף מכמה וכמה
בחינות על הפסטיבל עצמו. אין בו
הנחייה עם ״בדיחות להמונים״ ,אין בו
להקת נח״ל עם אנדרטות ציוניות משומשות,
ואין בו הפסקה לביקור במיזנון.
אשר לשירים עצמם, אל נא תהיו יחס־נים
שאפם המעודן אינו יכול לשאת את
ניחוחות ההמוניות של הפסטיבלים. אל
תהיו צבועים, רבותי. מדי שנה צועקים
כולם ש״דבר איום ונורא כזה עוד לא
היה.״ וכל השירים (או כימעט כולם)
הופכים בסופו של דבר ללהיטים מבוק-

ל פ׳ התגבר על הק שיים שעמדו לפניו,
מצא פרנסה טובה, דירה נא ה ובזול, ריהט א ת
הדירה, אין לו חובות, וכדומה.
״חצי שנה אחרי שעזב א ת הקיבוץ, הוא
הסתדר יפה מאוד אורי, אני מדברת אליך.
עד מתי תס תובב ככה, בלי לעשות שום דבר ז
אולי תתח תן סוף־סוף ותסת דר ו ת חי ה בנאדם
רציני זאהי נו, תגיד מ ש הו! ״
ש׳ תוכנית בלשון העיתונאים.
״לפי ה תס רי ט הרוסי, אנחנו ניסוג מסיני,
וחם יקדמו א ת סוללו ת הטילי ם שלהם לאט
לאט, עד הגבול הישן ה תס רי ט של מפלגת
העבודה הוא פשוט מאוד: שרף י הי ה נשיא
המדינה. אבר הם עופר יהיה שר-השיכון וישראל
ישעיחו י הי ה יושב־ראש הכנסת.״

אריק איינשטיץ
הכל רבעי פרחים
אבל בנקודה זו נפסקת החאלטורה. נעים
להודות ש״אחרית הימים״ עוד תגיע ב־
״אחרית הימים״ ללהקה שכדאי לשמוע אותה׳
בתוכנית שלימה, אם אכן תתמיד
בדרך שהחלה בה: שירים יפים, צליל מגובש׳
אילתורים מסוגננים. כל הארבעה,
זוהר לוי׳ אלי מגן, גבי שושן וצ׳רצ׳יל,
נ־שמעים כל אחד כרבע־פרח בקליידוסקופ
צבעוני אחד, ממש כזה המוקרן בשקיפו־יות
בעל הבימה מאחוריהם.
חלקה השני של התוכנית משדך את
אריק איינשטיין עם ״אחרית הימים״,
ומחזק את המסקנה שתענוג לשמוע אותו,
מה עוד שבליווי הולם ונימרץ שכזה נשמעים
להיטים כה ידועים כמו ״למה לי
לקחת ללב״ ו״בת האיכר״ כרעננים. אבל
עד ששלום חנוך יחזור לארץ מלונדון,
איפה דור ההמשך י

אגרוף ב שיניים

^ ? 0״ ^ תגובה חמתרצת או המצדיקה, בצורה
בלתי־חגיונית, א ת הרצון לשמור על חפץ כלשהו,
אשר לכאורה אין בו כל צורך מיידי, אול ם
יתכן שבעתיד הבלתי־נראה לעין, כאשר ישתנו
ה תנ אי ם, ייווצר לפתע מצב שבו יתעורר הצורך
ב אותו חפץ.
א :״בשביל מה אתה צריך שלוש מכונות־כתיבה
ב עברי תי״ ב :״אני יודע? שי הי ה!״ *
א :״בסדר. אני מבין שזאת חי ת ה הזדמנות
יוצאת מן הכלל, אבל בשביל מ ה לך פיל ז מה
תעשה איתו 1״ ב :״תראה, אף פעם אי״אפשר
לדעת. מה יש ז שיהיה ! ״
תפש את אלוהים בביצים עשה מעשה
גדול ב ה צל ח ה רבה, חגיע לשליטה מו חל ט ת במצב
כלשהו, נתמזל מזלו.
״אז מה אם הוא קיבל א ת פרס קריניצי ז
אפשר לחשוב שהוא תפש אתא לו הי ם בבי צים
התח תן עם עולה חדשה מרוסי ה. עכשיו
יש לו דירה ומכונית. בקיצור: תפש א ת
אלו הי ם בביצים.״

מילחמה הנצחית שלו נגד הפשע.
שלא לדבר על כך כי בכל אחת מן
ההרפתקאות של מד האמר, יש איזו חתיכה
משגעת, אותה הוא משכיב באמצע
הספר, והורג בסופו, כאשר מסתבר לו
שהיא ניצבת מאחורי כל מעשי הבליעל.
.ספרו החדש צועד בכל התלמים הללו,

וכדור בקרביים
¥1.8 1, 2 0ס80 זז 1113ק8
״אין סיכוי ל חיות״ — מיקי
ספיליין, הוצאת קורג׳י — 190
עמודים.

מיקי ספיליין, כפי שידוע לרבים, הוא
האיש אשר הכניס מהלומת־אגרוף בפני
כל קוראיו בתחילת שנות החמישים, ב־סידרה
של ספרים נוקשים ואלימים, אשר
שברו שיאי־מכידה בארצות־הברית.
מאז יודעים הכל שמייק האמי׳ ,גיבורו
של ספיליין, הוא הברנש הקש ח ביותר
בעולם, זה שדורך על גוויות, רומס פושעים,
כדור בקרביים אינו עוצי אותו, וכל
הנשים שופעות־האברים (וד א פוגש רק
כאלה) אינן מצליחות לה: ח את דעתו,
אלא לפרק זמן קצר של מישגל, מן ה־

ו רנ קשפט

<הכל מצליח

עזוב אותי
מהכוכהלטריה

כשהוא גם מביא את השקפותיו הפוליטיות
האולטרא־ימניות של ספיליין, ה־מאמין
באדיקות כי אמריקה מנוהלת על-
ידי כנופיית ורודים (כלומר, קומוניסטים
בהתהוותם) ,שהם חסרי־ישע לחלוטין מול
המזימות הנוראות של הרוסים, ושאר הזרים
הארורים. השוחד והפשע המאורגן
אבלו כל חלקה טולה, ניו־יורק הפכה
לג׳ונגל ממוכן, מטיל אימים (ובזה יש
דווקא הרבה מן האמת) ורק תיקווה אחת
נותרה לאומה האמריקאית המתפוררת:
מייק האמר, אקדוהו ואגרופיו.
למזלה של אמריקה, האמר הוא עדיין
במלוא הכושר, הוא מטיל אימה על כל
מי שהכובע בוער על ראשו, ובמיקרה
זה, למשל, הוא מציל את כל היבשת
מהרעלה טוטאלית, וזאת דרך אגב, כי
בעצם הוא עסוק בפיתרון רצח ידיד.

מייק ספיליין
הכל ורוד

בועז שרעבי

אמנם, המעשיה בהרעלת מקורות־המים
באמריקה, על־ידי סוכן סובייטי, שעשה
זאת למרות הנחיות ממשלתו, עשוייה
להזכיר לרבים את דוקטור סטריינג׳לוב.
אבל למי יש זמן לקטנות שכאלה, כאשר
צריך לעקוב בנשימה עצורה אחרי מעל ליו
של האמרי וחוץ מזה, מי גיבור
ויעז להאשים אותו בחיקוי קטן י

שים, המושמעים ללא הרף. ומה היא מטרתו
של פסטיבל, אם לא זאתי
חוץ מזה, העובדה שמלחינים מיקצו־עיים
הלחינו הפעם את 12 הנבחרים, סיפקה
הזדמנות להאזין לפחות לשירים הבנויים
בצורה סבירה, הנושאים בחובם
את כל הסממנים של הזמר העברי המיס־חרי־האופנתי:
יש כאן מסות ופואמות
סימפוניות בזעיר אנפין( ,היו לי חברים),
תפילות לימים הנוראים (ציון, הלא תשאלי)
,קידה לעבר העלייה הרוסית (בלדה
על נערי שגדל) ,ציונות מופגנת (אדם
לאדם) וכמה להיטים לשמם, כתובים לפי
רצפט של רוקח מודרני, שאמנם זכו לשלושת
המקומות הראשונים.
בקיצור, תקליט אופייני לפסטיבל, דיוקן
נאמן לפיזמון הישראלי המצוי, הקלטה
טובה, שירים שיהיו לשלאגרים. והחשוב
מכל, בפעם הראשונה, מזה שנים רבות,
מופיעים כל הביצועים המקוריים בתקליט
אחד, ללא כל קשר לחוזים הקושרים את
הזמרים לחברות־תקליטים שונות, המתחרות
זו בזו. וזה כבר צעד אחד ראשון
לשלום במיזרח התיכון.

מ ס עו ת פול הגדול
| פול סיי מון — סי.בי. אס.69007 .

גם כאשר הופיע יחד עם ארט גארפוג־קל,
לא הטיל איש ספק בזהותו האמיתית
של היוצר בצמד סיימוו וגארפונקל. אולם
תקליט ראשון זה שעשה סיימון בגפו,
בא להפיג ולו את החשד הקלוש ביותר
בכל מה שנוגע לכוח היצירה שלו.
סיימון הוא מלחין ותמלילן מקורי, אחד
המעטים שיודע לשלב מחאה עם הומור,
עם רגש ומקוריות מוסיקלית, ומה שהוא
מגיש בתקליט זה היא חוויה. אחד מתק ליט,
ה״פופ״ המעטים שרוי וכדאי ל-
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1808

הנהלתחשנונזת׳ ׳.י י ״

1 1 1 1 1

ווו

11 1

מרחמת ההתשה שר צה״ל נגד גיווא מימן
בערב יום,-העצמאות, כאשר צעיר בשם
גיורא ביומן, מממשיך לעמוד בסירובו
להתגייס ולשרת את המדינה במדים, נידון
בפעם החמישית לתקופת מאסר של
35 יום, ערכתי ביקור הטוף בבית הוריו,
במעוז־אביב, כדי לתהות על רקעו
ולברר מאיזה מעיינות שאב הבחור עוז
זתעצומות־נפש למאבק הנואש, הזה, ש הוא
מנהל נגד המדינה.
אינני יכול להגיד שאני שווה־נפש למאבקו
של גיורא נוימן. אך גם מי
שמתנגד בתוקף לדיעותיו ולדרך בה
גיורא בחד להילחם עליהן, חייב, נדמה לי,
להשתאות נוכח עקשנותו ונכונותו לשאת
בתוצאות מריו. זה מאה ארבעים ושמונה
יום שהוא יושב בכלא, ולפניו 27 יום
עד •תום תקופת־מאסרו החמישית, שאחריה
יועמד שוב למישפט ויידון, כפי
הנראה, ל־ 35 ימי־מאסר נוספים, עד
המישפט הבא ועד המאסר הבא.
אחת לשבוע רשאי גיורא נוימן לכתוב
מיכתב ורק בתום 21 יום מכל תקופת־מאסר
רשאים הוריו (ורק הם בלבד)
לראות אותו, אחת לשבוע, במשך רבע
שעה בדיוק.
אילו הסכים גיורא נוימן לעשות פש רות
עם מצפונו, הוא יכול היה כבר
מזמן להשתחרר כ״בלתי־שפוי״ ,כפי
שעשו אחרים מבני־גילו. אך הוא מתעקש
ומסרב בתוקף לשאת נשק, ללבוש
מדים ולשרת בצבא, אשר לפי מיטב
הכרתו ומצפונו הוא צבא־כיבוש.
במדינת־ישיראל של שנות השבעים,
כאשר כל בני גילו של גיורא עושים
את ״המוטל״ עליהם ללא עירעוד ומבלי
לשאול אפילו ״למה?״ כאשר איש אינו
מאמין בערך מחאתו הבודדת של האזרח
ובסיכוייו לשנות את פני הדברים,
כאשר רבים כל־כך מוכנים למכור
את נשמתם ומצפונם, מתוך דאגה לקא־ריירה
האישית שלהם, ומתוך רצון ל השתייך
לנורמה בכל מכיר — ניתן לראות
קרן אור בתופעה החריגה הזו ששמה
גיורא נוימן.
שכן במדינה המספחת שטחים, מבלי
להחיל על תושביהם את חוקיה (שולמית
אלוני) ,במדינה אשר ממשלתה
מבצעת החלטות שלא הובאו אפילו לאי שורה
של הכנסת (אמנון רובינשטיין),
במדינה שהפכה מאז מלחמת ששת הימים
לקולוניאליסטית במובן החשוך ביותר
של המונח (עמוס קינן) ,במדינה שממי
שלתה מעמידה פנים כאילו היא מוכנה
למשא־וטתן ללא תנאים מוקדמים שעה
י שהיא קובעת עובדות בשטחים (מרדכי
בנטוב) ,במדינה המבטלת את ערכם ישל
גבולות בטוחים וייתרונותהם של עומקים
איסטראטגיים על־ידי ישוב איזורי
הגבול באוכלוסייה אזרחית (מתתיהו
פלד) ,במדינה אשר בה חריגה מהנוהל
הפכה לחלק מהנוהל !,מקובל (עמום
קינן) ,במדינה אשר יצאה למלחמה להגנת
האינטרסים הלאומיים שלה ולא
להבטחת קיומה הפיסי, כפי שטענו מני
היגיה (עזר וייצמן) ,ובמדינה שבה צבא

ההגנה משמש גם מכשיר לביצוע פעולות
כיבוש, הפקעה, נישול, דיכוי ופי צוץ
בתים, בניגוד לאמנה דנבה ובניגוד
לכל הערכים המוסדיים עליהם חונכו
בניה מזה דורות — במדינה כזו אזרח
שמדיניות הממשלה נוגדת את מצפונו
זכאי בהחלט לסרב לשרת בצבא.
מה גם שחובת־הגיוס אינה חלה על
כל צעירי המדינה. הממשלה אינה כופה
את חוק הגיוס על תלמידי־ישיבות
זבנות־ישראל כשרות, שהשרות בצד,״ל
נוגד את אמונתם ומצפונם ־(אפילו את
הצעירים הערביים הממשלה אינה מגייסת
לצבא, כדי ״לא להעמיד אותם בקונפליקט
עם מצפונם״).
אולם זכות הסירוב המוענקת לחלק
מהאוכלוסייה, בגלל חישובים קואליציוניים
ועיסקות פוליטיות מתחת לשולחן,
אינה מוענקת לגיורא נוימן, המסרב אף
הוא לשרת בצד,״ל מסיבות מצפוניות.
הוא, שלא כבני־היישיבות ובנות החרדות
לבתוליהן, חייב לשבת בכלא, כדי
להגן על עיקרי אמונתו.
מאין שאב גיורא את האומץ לעמוד
יחידי במערכה, ללא גיבוי מפלגתי, ללא
אהדה ציבורית, ללא סיכויים רבים להכניע
את הממונים על ביצוע חוק הגיוס
הסלקטיבי, וכשהוא יודע היטב שמאבקו
העקשני יעלה לו — גם אחרי שישוחרר
מהכלא ומד,צבא — בקאריירד, האישית
שלו כאקדמאי או סתם כאדם צעיר, שיבקש
עבודה ללא פינקס־מילואים —
שאלות אלה ביקשתי לברר בשעת הביקור
שערכתי בבית הוריו.

1וה קוו לסבא?
ישבתי עם הוריו בחדר־אורחים צנוע,
שתחריטים בשחור ולבן וצלחות קרמיקה
קישטו את קירותיו. התריסים המורדים,
שמעבר להם הגיעו אלינו קולות של יל דים
המשחקים בדשא של השיכון. ד,ישוו
לחדר האפלולי באמצע היום אווירה של
בית־אבלים. הם חזרו זח עתה ממישפטו
החמישי של גיורא, ושניהם היו עייפים
ומדוכדכים.
אמו של גיורא, אשד, בהירת־שיער,
כבת ארבעים, שעיניה היו אדומות ולחות
כלשהו, הקשיבה לשאלה שהצגתי,
הניעה ראשה במהורהר, ולאחר שהדליקה
סיגריה ביד בלתי־יציבה, אמרה שגיורא
היה תמיד ילד יוצא־דופן במיקצת.
״הוא התעניין מאוד בהיסטוריה״ ,אמר
האב, והסיט באצבע אתת את המישקפיים
הכהים שלעיניו. הוא היה נראה צעיר
בכפי גילו 49 על אף שערו הכסוף.
״ובמיוחד בהיסטוריה של יהודי פולין
והשואה. נדמה לי שהוא סבל מאוד כאשר
הוא שמע מה שקרה להורים שלי״.
״הוא היה ילד נבון״ ,מיהרה אמו •של
גיורא להתערב, כאילו ביקשה להחליף
את נושא השיחה .״לא צריך היה להסביר
לו פעמיים כדי שהוא יבין משהו.
המורים תמיד אמדו עליו שהוא הילד
הכי אינטליגנטי בכיתה. הציונים שלו
היו טובים, אבל לא גבוהים באופן מיו חד.
הוא למד במגמה ההומאנית, והוא
אהב מאוד לקרוא ולהתווכח. בעיקר בשיעורי
היסטוריה. עד הרגע האחרון, עת
שהוא סיים את הבגרות, אף פעם לא היו
לי איתו צרות״.
״אנחנו עלינו ארצה ב־1958״ ,אמר
האב .״גיורא היה בן ארבע וחצי. ותמיד,
כשהיה עוד ילד, רצה לדעת מה קדה
לסבא שלו. סיפרנו לו. אשתי סיפרה לו
על המרד בווארשה. היא היתד, בווארשה
עד ! 944 עד שגירשו את התושבים והעיר
היתד, רק אבנים. שלחו אותה, עם
ההורים שלה, לעבודות בגרמניה. את
אמא שלי הרגו באושוויץ. אבי מת בהא־נובר,
במחנה, ואחותי מתה במחנה־דיכוז
בצ׳כוסלובקיה. סיפרתי לו הכל, לגיורא,
והוא רצה לדעת עוד ועוד. זה השפיע
עליו מאוד. הסבל הזה. לא רק של העם

היהודי. גם של העם הפולני. של כל
העמים שסבלו מהגרמנים״.
הפניתי את ראשי לעבר אמו של גיורא,
וביקשתי לשמוע סד, קרה להוריה. אך
עיניה הי׳ו כבר מוצפות, והמימחטה שבידה
היתד, מקומטת ולחה. כשהבחינה במבטי
מיהרה להסתיר את המימחטה ול הדליק
סיגריה ביד רועדת.

נרי דובים וטנקים

* סו סו ס ס ^ו
״ברוד שהחינוך שקיבל בבית השפיע
עליו׳ /ענה האב בתשובה לשאלה .״אף
פעם לא קנינו לו צעצועים כמו, נגיד,
רובה, או טאנק, או חיילים. תמיד הסברנו
לו שצריך לכבד את כל העמים
ואת כל האנשים, ולא חשוב מאיזה דת
הם, או לאיזה גזע הם שייכים.
״אבל הוא הלך יותר רחוק, וכבר לא
יכולנו לעצור אותו. בגיל 15 הוא היה
בשומר־הצעיד, ובשמינית הוא התחיל לכתוב
מאמרים חריפים לעיתון של בית-
הספר. לא רק על בעיות פוליטיות, אלא
גם על שיטת־החינוך, הציונים, הבחינות.
הוא טען, שהמיבחן הוא לא חשוב, וש־האינטליגנציה
וכושר־המחשבד, של הילד
הרבה יותר חשובים. פסלו לו הרבה מאמרים.
״אחר
כך הוא התחיל להתווכח עם
הברים, וגם איתנו, אם צריך או לא
צריך לשרת בצבא. חשבנו שזה ויכוח
כללי. לא חשבנו שהוא עצמו יסרב לשרת.
הוא אפילו לא התייעץ איתנו בשאלה
הזאת. בפעם הראשונה נודע לי על ההחלטה
שלו כשקראתי על זה ידיעה בעיתון.״
אמו
של גיורא הזרה מהמיטבח עם קפה
ועוגיות .״איתי הוא דיבר פעם אחת על

לו, שתסרב לשרת בשטחים הכבושים,
אבל לצבא, אתה חייב ללכת. אבל הוא
לא רצה לשמוע. אני לא אהרוס בתים,
הוא אמר, אני לא רוצה להיות בצבא-
דיכוי, אפילו אם אני לא אשרת, בשטחים
הכבושים. אני גם לא אלך לחיל-
הרפואה להיות חובש. מפני שגם בחיל-
הרפואה צריך לעבור אימונים בנשק,
ואני לא רוצה לשחרר חייל אחר שישרת
במקומי בשטחים הכבושים.
״קשה היה ילי להתווכח אייתו. באיזה
שהוא מקום הוא צדק, אפילו שלא הסכמתי
לצעד שלו. אמרתי לו שאם קיים
חוק שלא מוצא חן בעיניו, הוא צריך
להילחם נגדו בדרכים דימוקראטיות,
לכתוב מאמרים, להרצות, לחנך, להש תתף
בבחירות. אבל כל זמן שהחוק
קיים, מוכרחים לקיים אותו. אז הוא אמר
לי שאם בן אדם מקבל פקודה חוקית
להרוג מישהו אחר, האשמה בכל זאת
נשארת שלו, אם הוא באמת הורג אותו.
אבא אני לא האמנתי שהוא יהיה כל כך חזק.״
״גם אני לא״ .אמרה האם.

וזת״חסים אדיו נננוד
״חשבתי״ ,אסר האב ,״שאחרי המאסר
הראשון הוא יראה שאין ערך למאבק
•של אדם בודד, שאין לזה תועלת, ושהוא
בעצמו לא יפתור את בעיית השלום.
אני גם השבתי שהצבא ירשה לו לשרת
בתחומי המדינה. אבל גם הצבא התעקש.״
״הוא
תמיד היה שונה מהילדים האח אמא
רים״
,אמרה האם .״הוא אף פעם לא
שיחק בחוץ כדורגל, או משהו כזה. היה
חוזר חביתה מבית־הספר, נשכב על ההעניין
הזה״ ,אמרה, לאחר שחזרה לשבת
מיטה וקורא ספר. החדר שלו מלא ספבמקומה
.״לפני חצי שנה בערך. אני לא
רים• הוא רצה לגמור אוניברסיטה, ללמוד
זוכרת בדיוק איך הוא אמר את זה, אבל
מהדברים שלו הבנתי שהוא לא רוצה היסטוריה ופילוסופיה, ועכשיו אני לא
יודעת מה יהיה איתו.״
להתגייס לצה״ל. אסרתי לו: קוקושיו,
״פעם אמרתי לו״ ,אמר האב ,״אילו
תעזוב את השטויות. קודם כל תעשה את
היית פאציפיסט — ואני לא כל־כך מסהבגרות
שלך, ואחר כך נדבר. ויתר הוא
כים עם פאציפיזם — הייתי מבין אותך.
לא חזר לנושא הזה.
״כשעשה את הבגרות חשבתי ששכח, אז הוא אמר לי :״אני לא פאציפירט.
שכל העניין יצא מהראש שלו, ופתאום אם הייתי רואה שסכנה •של השמדה
צפוייה לאיזה עם — עם יהודי, עם
הוא עשה את מה שעשה. אחר כך, אחרי
שקראנו את הידיעה בעיתון, דיברנו, ערבי או כל עם אחר — הייתי הולך
איתו הרבה. חשבתי שהוא ילך לצבא להילחם.
״הוא לא האמין, שאנחנו עומדים לפני
כמו כולם. הוא בן יחיד, וחשבתי קיר,יה
לו קצת יותר קל מאשר לאחרים. הוא השמדה. וכשהוא קרא את הדברים של
מתי פלד ועזר וייצמן, אז הוא אמר לי:
לא יצטרך, אולי, ללכת ליחידה קרביו!
אתה רואה!
אמרתי לו שכל אחד צריך לתרום משהו
״הוא קורא שלושה עתונים בכלא.
למדינה שבה הוא חי, ושגם הוא צריך
הארץ, ידיעות ׳ומעריב. בבית היה קורא
לתת משהו. אבל הוא התעקש ואמר שלא
גם את העולם הזה, אבל בכלא לא מרילך
לצבא. הוא לא רוצה לקחת רובה
שים להכניס את העולם הזה. נסיתי כמה
ביד, והוא לא רוצה ללמוד איך הורגים
פעמים, אבל הם בדקו ואמרו שאסור.
אנשים.״
״היחס אליו טוב בדרך כלל. האסירים
״אני נסיתי להגיע איתו לאיזה פש(המשוב
עמוד )28
רה״ ,אמר האב .״אני לא מתנגד, אמרתי

סי קו ר ת
(המשך מעמוד )10־
האזין להם מספר פעמים — ולא מטעמי
הערצה עיוורת בלבד.
תמצאו כאן את מקצבי האיים הקארי־ביים
בלהיטים בטוחים כמו איחוד האס
והילד או אני וחוליו ליד חצר בית הספר.
לוס אינקאס שוב מלווים אותו ב־דונקן,
שיר שאינו נופל מאל קונדור פא־מה•
כנר
הג׳אז הצרפתי הוותיק סטפאן גר-
פאלי מקשט באילתוריו את הובו בלוז,
ואילו חצוצרן דם יזע ודמעות פרד ליפי
סיום, משתתף ביום שביתת הנשק.
יש כאן שירים על טינופת סביבתית
(פאפא הובו) ושירים על טינופת שכלת־

פול סיימון
זמר נודד בקפה מלא עשן
נית (פאראגויה בלוז) ,ויש רגעים בהם
הופך סיימון לאינטימי ובלתי אמצעי כמו
זמר נודד בקפה מלא עשן.
בקיצור, כדאי מאוד לשמוע. חבל רק
שחברת התקליטים, אשר סיפקה בעבר
תמלילים מפורטים לשיריהן של להקות
קצב לא כל כך מפוארות, התעלמה מ־תמליליו
של סיימון. אבל ככה זה, אסור
לדרוש יותר מדי.

מו סי ק ה לל עיס ה
.1״מוזר כמהמ תו ק יכול הקו קו
ס להיות״ .ה מ תו קי ם אר.סי.אי.
. 8282
. 2״אמצע הדרך״ — אר.סי.אי.
.10512

בארצות־הברית קוראים לתקליטים אלה
פיזמונים ללועסי המסטיק. בכך מתכוונים
לגילאים 12—8או קצת למטה מזה. ואם
כי שני התקליטים הללו הופקו באירופה
(הראשון באנגליה, השני על ידי להקה
אמריקאית, באיטליה) ,הם מצטיינים בקצב
המיוחד והמתאים שהם מספקים ל תנועת
לסתות צעירות.
מה שנוגע למחוקיס, הרי ׳שמות השירים
מדברים בעד ׳עצמם: קו קו, פאני
פאני, צ׳ופ ציופ, או טוס טוס. הכל מתנהל
לפי העיקרון שילדים בגיל הרך צריכים
לשמוע כל דבר מספר פעמים כדי
שיהיו מסוגלים לקלוט אותו.
כך בשמות השירים וכך במנגינות. אשר
לאמצע הדרך, זה אמנם קצת יותר
יומרני, יש כמה פיזמונים בנוסח הבלדה
המערבית, יש כמה משחקי קצב נוסח
טרינידד, ואפילו קצת תודעה חברתית
(נסה להבין —מטיף אחד מפיזמוניהם
לקיצוניים למיניהם).
אבל בסופו של דבר זה לא הרבה יותר
מתוחכם. כל זה, כמובן, אינו צריך
להשפיע על גורל התקליטים בשוק או
במצעדי הפיזמונים. שתי הלהקות הראו
כבר כושר לחימה בלתי רגיל בשטחים
אלה, וימשיכו הלאה, כל עוד יתמידו בדרכם.
כמו
שאמר פעם אמרגן המתוקים :״פעם
אחת ניסינו להקליט פיזמון קצת יותר
מסובך, אלכסנדר גרהם בל, ואף אחד
לא רצה לשמוע. אז מדוע לא להמשיך
ולמכור שני מיליון תקליטים מכל להיט
של לעיסת גומי?״
בחצר המלוכה של לואי ה־ , 14 כולם
היו מלוכלכים, אבל היו אציליים. היום
אנחנו נקיים והמוניים.

הצייר דגא

העולם הזה 1408

ף* אמת, אינני מכין מה רוצים מה־
^ שופט אלפרד ויתקון ומחברו לוועדה,
התעשיין אברהם קליר.
אני מתקומם נגד מערכת ההשמצות
המתנהלת נגדם, בה מואשמים הם בכל
פגע רע, החל בסכיזופרניה וכלה בטימ־טום.

הדו״ח
שלהם אינו סכיזופרניה.
דווקא הכיקורת עדיו היא סכיזופרנית
לחלוטין.

ס נה לכם דוגמה מובהקת של הת־
} | נהגות סכיזופרנית :
בעצם הימים בהם ניהלה ועדת־ויתקון
את חקירתה, עמדה הארץ כולה בסימן
הגילויים בדבר עבירותיו של משה דיין.
הוכח בעליל כי ראש מערכת־ד,ביטחון
של ישראל מפר את החוק באופן שיטתי,
מזה שנים רבות, ומנצל את מעמדו הרם
כדי לחפור ולסחור בעתיקות. הוכח בעליל
שהדבר לא נעשה בתור הובי, אלא לשם
צבירת רווחים, המגיעים למיליוני לירות.
בשעה שנתגלו והוכחו דברים אלה, גם
בעזרת ביוגרפיה רשמית שפורסמה בהשראת
משה דיין עצמו, נקבע, בהסכמה
כללית של כל שדרות הציבור, העיתונות,
המיפלגות, הכנסת, הממשלה, המישטרה
והמישפט, עיקרון ראשון־במעלה :

אדם כמעמדו של מר דיין עומד
מעל דחוק, ועצם גילוי מעשיו הוא
מעשה פסול.
עיקרון זה מהווה נורמה:

רוב רוכם של המתנפלים עכשיו
עד ה״ה ויתקון וקליר מילאו את
פיהם מים כאשר נקכעה נורמה זו.
לפחות הלק מהם התייצבו כפה
מלא לצד מר דיין.

1המרח לי׳
הוועדה

כבר בראשית ימי המדינה הכריז לוי
אשכול, בתגובה על גילויי־השחיתות של
מבקר הסוכנות היהודית דאז :״לא תחסום
שוד בדישו.״
ד,שור העוסק בדיש הוא סמל הביצו־עיזם.
הוא עושה את המלאכה. אם תוך
כדי כך הוא אוכל חלק מן השיבולים —
אז מה?

למעשה, עמדה כפני
הברירה כין שתי שיטות.

השיטה השניה היתד : ,להבהיר את
הנורמות הקיימות, וליישם אותן גם בפרשה

אחרי הכד, אין לדרוש ממנו
להיות צדיק או איסטניס:

השיטה הראשונה היתד : ,להתעלם מן
הנורמות הקיימות, להעמיד פנים כאילו
אינן קיימות, ולשפוט את מוטי פרידמן
על פי הנורמות הקיימות במדינה מתוקנת.

כדרר זו הלן* האלון! זורע, כעד
דעת המיעוט.

כדרך זו הלך רוב הוועדה.
בכך עשו חברי־הרוב לכולנו שרות דב.

הם עזרו לנו להכין, אחת
ולתמיד, את טיב הנורמות של
המישטר הקיים.

ך* כה ננסה להגדיר נורמות אלה, על
* 1פי הנאמר והמשתמע מן הדו״ח ה מאלף
הזה.

ך* נורמה השנייה נובעת מן המע-
! 1שים שעשה ׳מוטי פרידמן, כפי שמסתבר
מדברי אנשי־הרוב ואיש־המיעוט
גם יחד.
הוא שם בכיסו והעביר לחו״ל ארבעה
מיליון ל״י, שהגיעו למישרד־הביטחון —
כלומר, כסף שהיה׳ מייועד למאמץ הביטחוני
של המדינה. כשקיבל אחרי־מעשה
אישור להעברה, הפר את תנאי האישור.

הם דומים לאותה נערה, שקולה נשמע
בחשכת המיקלט בליל־אזעקה, כשהיא צועקת
:״היי, תוריד את הידיים ממני!
לא אתה — אתה ! ״

למר דיין מותר. למר פרידמן
אסור.

אם כן, הרי אין ויכוח עקרוני בין מר
ויתקון ובין שולליו. הם מסכימים עימו
שיש גבול בין הכפופים לחוק ובין המשוחררים
ממנו. המחלוקת ביניהם היא
רק על השאלה: היכן עובר גבול זה?
בין דויד ניב ומוטי פרידמן, או בין מוטי
פרידמן ומשה דיין?

שהרי מסקנה כזו היתד, מעלימה מעינינו
את הנורמות הקיימות, ומעוררת את
האמונה הכוזבת כאילו כל האזרחים שווים
בפני החוק והמוסר.

מוטי פרידמן היה נשלה כשגריר
לליבריה ונעלם מעינינו, כל
האנשים הטובים היו באים על סיפוקם,
וכל הנוחלים הקיימים כ
מימשל ובכלכלה שלנו היו נמשכים
כאין מפריע.

אם כן, אין כל הבדל. פרשית נתיבי־נפט,
כמו פרשת דיין, פורסמה לראשונה
מעל עמודי השבועון המסדים, במרחק
של כסה גליונות בלבד זו מזו.

ואולי נעוץ ההבדל ככף שבפרשת
פרידמן מונתה ועדת־חקירה,
וכפרשת דיין לא מונתה ז

^ פילו הד״ר דויד ניב, אדם שאני
מעריכו מאד, החטיא את המטרה
כאשר קבע, מייד עם פירסום הדו״ח,
שרוב־הוועדה קבע נורמות חדשות, אשר
על פיהן נצטרך לחיות מכאן והלאה.
לדעתי, לא הבין הד״ר ניב את גישתו
של הד״ר ויתקון.
ה״ה ויתקון וקליר, האחד מישפטן בכיר
והשני תעשיין מנוסה, לא קבעו שום
נורמות חדשות.

הם הסיקואתמסקנו הנורמות
על-פי
תיהם

קיימות שד ה מי מסד.

לא מעתה והלאה נחייה על פי נורמות
אלה. אנו חיים על פיהן מאז קיים המימסד
הזה, ולפחות מאז קום המדינה.

יש להצטער על כך שהאלוף
מאיר זורע נשאר ככול במושגי־חשיבה
צכאיים מיושנים, מימי ה
פלמ״ח, ואינו מכין היגיון מודרני

אילו נהג כך, לא היה רק גורם
עוול למוטי פרידמן. הוא היה גם
זורה חול כעיני כולנו, ומוליך אותנו
שולל.

או שמא תלוי הדבר באישיותו
של המאשים ץ

כד עוד אינם עושים זאת, מוטב
שלא יאשימו את זולתם בסכיזופרניה,
וגם לא כפחדנות, ככניעה
למימסד, כתימהוניות וכשאר חוליים.

החוק,
והחוק דרוש כדי לקיים זהו תקין בקרב ההמונים הרחבים. שילטון בלעדיו היתד, משתררת הפקרות כללית,
כמו זו של פועלי־הנמל ועובדי־ד,תחזוקה
של אל־על. הפקרות המובילה לאינפלציה,
להידרדרות כלכלית וביטחונית.
אבל כשמעשים כאלה נעשים על־ידי
צמרת המימסד, אין שיקול זה תופס. אצל
הצמרת דרושים מעשים כאלה לניהול
תקין של העסקים, להמרצת ההשקעות
ולעידוד היוזמה, לשיגשוג כלכלי וביטחוני.

הגיוני. על סמך היגיון זה חוקקה
הכנסת שורה ארוכה של חוקים המשחררים
מיליונרים ״מאושרים״ (תרתי מש מע)
מן החובה לשלם מסים, מתירים להם
להוציא מטבע זר מן הארץ, ומעניקים
להם מתנות כיד המלך בכסף ובאדמה,
בעוד שאנשים פשוטים משלמים מס־הכנסה
שיוצא עשן, אינם רשאים להוציא
דולאר אחד, ואינם יכולים להשיג דירה
במשכורת של שש ישנים.

שופט ויתקין יכול היה לזרוק את
! | מוטי פרידמן לכלבים. בדרך זו היה
רוכש לעצמו פופולריות זולה.
בכך היה הופך את פרידמן שעיר לעזאזל
של המימסד. כלומר: מעניש אותו
מפני שעשה מה שעושה כל האריסטוקרטיה
המימסדית.

^ ה&ם אסור למנהל חכרה
ממשלתית חשוכה מה שמותר לשר
ככיר בממשלה ז

אם כן, הייתי מציע לכל השוללים הנכבדים
לדרוש במקהלה למנות ועדת־חקירה
לעיסקי דיין.

ניגור־אינטרסים, העלמת הכנסות,
הונאה, שוחד.

ק א רי ק טו ר ה של זאב ב״הארץ״

הראשונה היא זו:

כיצועיסט מעודה אינו צריך
להיות ״צדיק״ או ״איסטניס״.
מי שיודע לנהל את מישרד־הביטחון,
או להפיק נפט בכמויות הרצויות, אינו
חייב לשמור על ערכי מוסר. על המוסר
ישמרו הלא־יוצלחים, שאינם מסוגלים להפיק
הצהרות ביטחוניות או זהב שחור.

זוהי נורמה חשוכה כיותר. מקורה
כהשקפה כי טובת המדינה
מחייכת ביצוע יעיל של משימות
מעשיות, אך אינה מחייכת יושר,
צדק והיגיינה מוסרית.

כשהחזיר את הכסף תחת לחץ, לא החזיר
את המיליון (בקירוב) שהרוויח בינתיים
על כסף זה הודות לפיחות של ספיר.
הוא הרוויח מיליוני לירות ממכירת
ציוד פרטי במחיר מופקע לחברה זרה,
שד,יתד, תלוייה בגופים הממשלתיים ש הוא
ייצג•
הוא השתתף במיכרז פיקטיבי, שנערך
למענו על־ידי מבקשי־חסדו.

האלון! זורע, ויחד עימו עדת
המבקרים, טוענים שכגלל מעשים
כאלה, יש להדיח את מר פרידמן
מתפקידו.

טוב שהד״ר ויתקון לא נכנע לפיתוי
זה, ושיכנע גם את מר קליד ללכת
בעיקבותיו.

נ* תכן שכמה קוראים, שהגיעו עד
לנקודה זו, קורצים בעין זה לזה, מתוך
אמונה שהדברים כתובים באירוניה.
אם כן, יש לי אפתעה בשבילם.
אני מתכוון לכל מילה שכתבתי.

כזהו המישטר השולט כמדינה,
מאז יומה הראשון. כאלה
הן הנורמות שעליהן הוא מבוסס,
ושעל-פיהן הוא פועל יום־יוס.

בהתאם לנורמה זז, מזמין שר־האוצר
ארצה עדה מגוונת של מנהלי בתי־זונות
וסוחרי־נשים מאירופה, ומוכר להם בזיל
הזול מיפעלים מפוארים שהוקמו בכספי
המדינה. מי שירד מן הארץ, הצליח בניהול
בתי־זונות והפך למולטי־מיליונר,
בוודאי עדיף על שלומיאל שנשאר בארץ,
נפצע בצה״ל, ואינו מתקדם בחיים מפני
שאינו מרמה את מס־ההכנסה.

אם מעשים כאלה הם פסולים,
כשהם נעשים על-ידי צמרת המימ-
סד, צריכים להדיח ולכלוא את מרבית
האריסטוקרטיה הפוליטית
והכלכלית של המדינה.
מי ינהל אז את המדינה, את המיפלגות,
את חברות־הענק?
אולי דויד ניב, ד,״הודי״ ובן־מנחם?

הציבור אינו יכול לבוא בטענות אל
המישטר הזה, כי הוא בחר בו, סובל
אותו וממשיך לתמוך בו.
מי שסבור שמישטר זה הורס את המדינה
ומשחית את העם — יפעל־נא
לסילוקו, על הקואליציה והאופוזיציה ישלו,
על תפיסתו החברתית, המוסרית והמדינית.

ראשי
המימסד מעולם לא הסתירו
נורמה זו, ואינם רואים כד
צורך להתבייש כה.

כאשר נעשים מעשים כאלה על-
ידי אנשים פשוטים, קוראים להם
הכרחות־מטכע, עכירות כלכליות,

דו״ח הרוב של ועדת־ויתקון אינו
אלא ראי המייטטר הזה. מה
הטעם לכעוס על הראי!

נו, באמת!

מ אי חנ

€י ב 1 1י

זאת תהיה התוצאה של האכזבה הכללית מדו״ח ויתקון:
ערם יום חעצסאות ה־4צ של נזדינת ישראל,
נפגעה כצורה חמורה אחת מאשיות היסוד שד
המדינה. רק המולת החגיגות יכלה לחפות זמנית
עד העוכדה שמדינת ישראל ספגה את
אחת המהלומות הקשות כיותר ככל שנות
קיומה. לא היתה זו מהלומה צכאית, לא כלכלית
ולא מדינית. הפגיעה היתה כתחום מסוכן
וכעל השלכות מרחיקות־דכת והרות אסון
הרכה יותר — תחום המוסר הציכורי.
כאשר כתום 49 ישיכות כחמישה חודשי
חקירה פורסמו מסקנות ועדת החקירה שמונתה
לחקור כפרשת חכרת ״נתיכי נפט״ ,הן גרמו
לפגיעה חסרת תקדים כתדמיתה של המערכת
השיפוטית כישראל וכאמון הכלתי מוג־כד
והכלתי מסוייג כמעט שאזרחי המדינה
רחשו לה.
אומנם ועדת חקירה אינה שייכת ישירות
למערכת השיפוטית. למרות שהיא ממונה עד־ידי
כית-המשפט העליון, דפי צו הממשלה,
היא שייכת יותר לזרוע המבצעת. אודם העובדה
שכראש ועדה כזו ישב שופט כית־המשפט
העליון ושדיוניה, כמו מסקנותיה, דמו לאדה

של כית־משפט, גרמה לכף שתהיה השלכה
ישירה מהביקורת שהוטחה כדפי הוועדה אל
כלל המערכת השיפוטית כמדינה.
שום פסק-דין, שום קכיעה שיפוטית, שום
דו׳׳ח של חקירה, לא עוררו תגובות כה שליליות
ונזעמות כמו הדו״ח של ועדת ויתקון. היה
זה דו״ח שעמד כניגוד משווע לכלל האומר:
״צדק צייד לא רק שיעשה, אלא גם שיראה:״
דו״ח הרוב כוועדת ויתקון היה מיסמך כה
מוזר ומדהים כחוסר ההגיון הפנימי שדו, כסתי־רותיו,
כערפולו, כניסוחו החמקמק והמתפתל,
עד שכמעט כלתי ניתן להסכיר כיצד הוא חוכר
כפי שחוכר.
אילו היו רוב חכרי הוועדה מוצאים שכל
ההאשמות שהועדו והוטחו כלפי מה שנעשה
כחברת ״נתיכי נפט״ וכלפי מנכ״לה מרדכי
(מוטי) פרידמן היו משוללי יסוד וחסרי שחר
וכסיס עובדתי, ועל סמן־ זה מגיעים למסקנות
שהגיעו, לא היה איש כא אליהם כטענות. אפשר
היה לחלוק על מימצאיהם או קביעתם, אך
לא יותר מכך. מה שעשו שני חכרי הרוב כועדה
(השופט ויתקון והתעשיין קליר) היה

דכר משונה וחסר הסכר: הם אישרו אחת
לאחת כמעט את מרבית הטענות שגרמו כקיץ
האחרון לסערה ציבורית אדירה. ואחרי שעשו
זאת הם לא מצאו כהם כמעט פסול, התייחסו
אליהם בסלחנות ופטרו את האחראי להם לא
רק ללא כיקורת, אלא כליווי ערימה גדודה של
שבחים.
היה זה דו״ח כלתי מתקבל על הדעת, מנוגד
לכד הגיון, מדהים כחוסר התחשבותו כהשפעתו
החינוכית־ציכורית־מוסרית, שרק דעת
המיעוט שד האלוך מאיר זורע, הצידה את
כבודו.
הסכנה הגדולה כיותר שהיתה טמונה בפיר־סום
דו״ח זה היתה לא רק כהשלכה שתהיה
דו לגכי הנורמות המוסריות כמדינה. יותר מזה
היתה מסוכנת המשמעות המתחייבת מדו״ח
זה, דפיה אין מה לעשות, אין דרך להילחם
כתופעות השחיתות והסיאוב שד המשטר,
ושאפילו המוצא האחרון כו היתה עדיין תלויה
תקווה — ועדת חקירה כלתי תלויה — היא
מוסד שאין לתת כוי אמון. זהו מצב המוביל
לאפשרות של :

איש הישו בעיגיו יעשה
הרוב בוועדה א ת העובדות שהובאו בפני הםבא מו ת המידה של סדרי הדין ודיני
הר איו ת במשפט פלילי רגיל.

דוגמאות לקנה המידה של הערכת הוועדה :״שמענו ראיות והגענו
למסקנה שאין לומר שהכלים שנמצאו זהים לאלה החשודים כגנובים מראם־
סודר. אפילו לצורך הסעיף 311 לפקודת החוק הפלילי אין יסוד להאשמה...״
או ״מידבר נתנה אישורים כשהם נושאים תאריכים כביום ההשאלות (שד
הציוד) ולא כביום מתן האישורים (באיחור של שנים ד״ר ניב וגם פרקליט
המדינה ראו בכך זיוף של מיסמכים ...ברור שאם היה כאן ״זיוף״ ,אין מי
שהיה עלול להיות מרומה ...אין דעתנו נוחה מעניין זה, אך כיוון שאין
להוכיח שאנשי נתיבי נפט הם שביקשו את קידום התאריכים, אין להגזים
בחשיבות העניו.״ או ״עלינו לשקול קודם כל כיצד להגדר מצב זה. האם
היה באי־תשלום הריבית והפרש הפיחות (של התרומה למישרד הביטחון
שהחזיק פרידמן בחשבונו הפרטי) משום מעשה פלילי?״
דנגמאות אלה ורבות אחרות מצביעות על כך שחברי הרוב בוועדה
בחנו כל העת את העובדות שנחשפו בפניהם ושהם עצמם לא כפרו
באמיתותן, באמות המידה של המישפט הפלילי, שאינן תופסות לגבי
ועדת חקירה מעין זו. הד״ר ויתקון והתעשיין קליר, ראו את עצמם
שופטים במישפט פלילי, והעריכו עובדות לפי דיני הראיות.

הפסיכוזה ש ד ..ביטחון המדינה״
אחתה שאלות המרכזיות סביב פרשת נתיבי נפט הי ת ה: האם הי ה צידוק לסו־דיות
המופרזת שהוטלה על עצם קיו מהו עי ס קו תי ה של חברת נתיבי נפט, או שמא
לא הי ת ה זו אלא א חיז ת עיניים כדי ל חפו ת על שערוריות ומעשי שחיתות 1

*11X1 * 1י 71X1111111 מוטי פרידמן (יושב) נזנכ״ל ״נתיבי נפט״ ,וסגן שר111X111111
האוצר צבי דינשטיין, הממונה על ענייני הנפט באוצר,

כפי שצולמו בעת דיוני ועדת ויתקון. שני אלה הס הנהנים העיקריים מהמסקנות האבסורדיות
של הרוב בוועדת ויתקון, שהמליץ להשאירם בכהונותיהס למרות הביקורת הקטלנית.

האם מילאה הוועדה את תפקידה?
בכתב המינוי של הוועדה נאמר :״ביום ב״ו נח שון תשל״ב ( 14 בנובמבר )1971
ה חלי ט ה הממשלה ל ה קי ם ועדת ח קיר ה לפי חוק ועדות ה ח קי ר ה תשכ״ט— ,1968 אשר
ת חקור במכלול הבעיות שעורר מר דוד ניב בתזכירו ל הנ הל ת משרד״האוצר מאפריל
, 1971 המצורף נז ה, ובפרט בבעיות דרכי ניהולו של שדות הנפט בסיני מבחינה ארגו־נית־מקצועית
וחברתית, מוסרי ת וב עי סק ת המכירה שנעשתה על״ידי מר מרדכי פרידמן
לחברת ״מדבר״ כנזכר בתזכיר האמור.״

קבעה הוועדה (במסקנות הרוב) בין השאר החומר שהוגש לנו בעל־פה
ובכתב היה עצום במימדיו ורב־גווני בנושאיו. הוא כלל בין היתר בעיות
העומדות ברומו של עולם המינהל וטוהר המידות, אך השתרבבו בו דברים
של מה בכך ושל רכילות זולה, שנוח היה להם שלא היו מובאים
משהובאו. יתרה מזו, אם כי ציין ד״ד ניב בתזכירו כי חלק מהאשמותיו
מבוסם על עדויות מפי שמועה. היו בין עדויותיו עדויות כה בלתי מהימנות
שיש לתמוה עליו שראה להביאן. הדיון בקובלנתו של ד״ר ניב העמיד את
הוועדה. גם לפני בעיה אחרת, שרק לכאורה היא בעיה נוהלית, ולמעשה
היא בעיה של שמידה על עקרון הצדק הטבעי...״
מישפט המפתח בציטטה זו מתוך דו״ח ועדת ויתקון הוא זה האומר
:״הדיון בקובלנתו של ד״ר ניב..״ עצס ניסוח זה, המקבל תימוכין
למכביר בהמשך הדו״ח, מעיד כי הוועדה לא מילאה את התפקיד שהוטל
עליה, לא ניסחה לעצמה את מטרותיה, ובכך החטיאה את עצס יעודה.
בעוד שלפי כתב המינוי הוקמה הוועדה ״לחקור במכלול הבעיות שעורר
דוד ניב״ היא ראתה את עצמה מוסמכת ״לדון בקובלנתו.״ במקום להיות
גוף חוקר היא ראתה עצמה גוף שופט, במקום ליזום חקירה עצמאית,
באה הוועדה לבדוק מה האמת בהאשמותיג של ניב. זאת היתה אם כל
חטאת הוועדה. כל משגיה האחרים נבעו מכך.

איך העריכה הוועדה את ה עו בדו ת?
בגלל טבעה ה מיוחד של ועדת ח קיר ה, השונה בתכלי ת מכל מו סד שיפוטי א חר,
היא פטורה מסדרי הדין הרגילים ומדיני הר איות ה מ קובלי ם. למרות זאת העריכו חברי

אמרו חברי הרוב בוועדה :״דעתנו ברורה בענין זה. הפעולה כש לעצמה,
בהיותה מתנהלת בשטח מוחזק, בקירבת הגבול ובענין רגיש, מח ייבת
שמירה על סודיות גמורה ...אין כל יסוד לטענה שלא היה כאן מקום
לסודיות או, כדברי שלום סלע, מנהל השדה לשעבר, שהיא היתד, .פיקציה
מפוברקת שלא היתד. לה אחיזה בצורך ובמציאות צר לנו לומר שבכך
גילו העדים הללו מידה של בורות בתחום המודיעין, המפליאה ומדאיגה
אותנו, בפרט אצל אדם כמו סלע, שהוא סגן־אלוף בצבא ...השקפתו סותרת
סתירה גמורה את העמדה שלפיה נוהגים בארצנו בענייני ביטחון המדינה.
עמדה זו הוסברה לבתי המישפט על ידי מומחים ומצאה את ביטויה בעש יית
פסקי־דין. לפע עמדה זו ידיעה עלולה להיות ידיעה סודית, אף על פי
שנתפרסמה כבר ברבים והיתה ידועה לאוייב עצמו.״
ניסוחי חברי הוועדה בנושא זה הס טסמרי שיער. שני הפנסקיס,
המתקרבים לגיל 70 ומרוחקים מהמציאות הביטחונית של המדינה, נד־בקים
לנורמות ביטחוניות המקובלות במישפטי ריגול — ושנועדו שם
^ להקל על התביעה להרשיע נאשמים בריגול שקשה למצוא נגדם ראיות
כדי לבחון לפיהם את הנורמות הביטחוניות 1שחייבו או לא מבוססות חייבו סודיות בשדות הנפט בסיני. רגישותם של השניים לענייני ביטחון
חורגת מגדר הנורמה בהערתם בדו״ח כי ״היה זה ד״ר ניב, עובד בכיך
במישרד הפיתוח, שלא שמר על כללי הזהירות בעניין ביטחון המדינה,
כאשר הירשה לפרקליטו לקרוא לפנינו בישיבה פומבית מכתב, שתוכנו
עלול להסב נזק חמור למדינה.״ לפי נקודת ראות זאת הרי גם כל
מימצא בחקירה, העשוי להסב נזק למדינה, מן הדין להצניעו ולהעלימו.

האם טוהר מוט׳ פרידמן?
כה נאמר בדו״ח הוועדה על מנכ״ל נתיבי נפט, מרדכי (״מוטי״) פריד מן :״הוא
נכשל מב חינת ניהול המ שק של החברה — ולזה יוקדש עיקר הדו״ח הזה איש
לא נתן ליבו על מגרעותיו. מר פרידמן איננו, איש משק׳ ,א ם אין בידו לדאוג גם
לתפעול השדה וגם לשמירה על הרכוש ו הסדר, יתן א ת זמנו וליבו ל תפקיד הראשון
.הוא לא
ויזניח א ת האחרון ...באבו רודס שרר אי״סדר למעלה משלוש שנים
עשה עלינו רושם של אד םתם או בלתי זהיר הוא אד ם העלול להסתבך בענייני
כספים, וכבר ראינו שאין הוא מדקדק במיצוות המינ הל התקין ...אד ם פיק חותכ סי סן
כמוהו לא ישלח ידו בכסף שיותר מדי בני אד ם עלולים להתעניין בגורלו אפשר
לומר על פרידמן שאין הוא בררן בטענות שהוא מוכן להעלותן ל קידו ם ה אינ טרס
הכספי האישי שלו אי רישום הציוד ו ה מל אי הוא עניין אחר. ברור שהיה כאן
מחדל חמור״ .הנזק המוסרי שבניהול כושל כזה ובזילזול ברכוש ה מדינ ה הוא מעל

ומעבר לכל הניתן להערכה במשך שלוש שנים השלימה ה הנ הל ה עם מצב של
הפקרו ת ברישומים היה פגם בה שתתפותו של מר פרידמן במיכרז, שערכה
מידבר לפני רכישת ציודו.״ ״ביצוע ה עי סק ה היה פגום מאוד ...נוצר מצב של עירבוביה
בין הכס פי ם שהגיעו למר פרידמן כרכושו הפרטי, ובין הכס פי ם שנועדו למשרד
הביטחון.״

על סמך כל ההערות לעיל, קבע הרוב בוועדה :״דעתנו ד,יא שמר
פרידמן הוא אדם שלמען האינטרס הכספי האישי שלו מוכן להגן על עמדה
שצדיק או איסטניס לא היה מגן עליה• אך לגבי התפקיד שהוא ממלא
בעולם הנפט, אין זה רלוונטי. לפיכך סבורים אנו שאין לפסול את מר
פרידמן, וזו גם המלצתנו.״
ואילו האלוף (מיד ).מאיר זורע, קבע :״עם היות חונן המדינה נר
לרגלנו, אין הוא, לעניות דעתי, אמת המידה הבלעדית בשיקולינו.
( 1שהרי ייתכנו מעשים או מחדלים אשר, מן הבחינה הציבורית, אין הדעת
1סובלתם ואשר, עם זאת, אין בהם משוס הפרת חוק למרות הישגיו,
1שאין.עליהם עוררין, בקידום ״נתיבי נפט״ ,אין לי אלא להמליץ בזאת
| | על פיטוריו של מר מרדכי פרידמן ממשרתו כמנכ״ל ״נתיבי נפט״.

אמנו! עיוור בנאשם העיקר
אחד האבסורדי ם הגדולים של ני מוקי הרוב בדו״חהםה מא מ צים ה מ סוב כי ם
שלהם לתת אמון מלא בכל טיעוניו של מוטי פרידמן, מול פ סיל ה טו ט אלי תוחסרת
הסבר של כל מא שימיו.

וכה אמרו חברי הרוב בוועדה (על המחיר שדרש פרידמן תמורת ציוד
הקידוח שמכר למידבר) ״האם בכלל אפשר לקבוע לנכס מיוחד כזה, הנמכר
בנסיבות בלתי רגילות מחיר ״סביר״ או ״הוגן״ ,או ־שמא כל מחיר ששולם
על ידי אדם בגיר הוא המחיר ואין להרהר אחריו? תמונה של רמברנדט,
לכשתגיע לשוק, האם היא שווה מיליון דולארים או אולי 3או 5י הקונה
במקרה שלנו היתה חברה אדירה. חזקה עליה שהיא בקיאה במחירי הציוד.״
(על הטענה כי מוטי פרידמן עשה את עיסקת קניית הציוד מחברה בהאמית
כדי להוליך שולל את מס ההכנסה) ״האם יתכן שבשעתו לא נחקר הדבר
על ידי חוקרי מס ההכנסה? אין גם לדרוש ממר פרידמן לגלות לכל סקרן
את שמות השותפים בחברה הבהאמית ולסבך על ידי כך בני־אדם. אם מר
פרידמן אמר לנו ולמר בן־זאב דברים שאמנם כשלעצמם נכונים אך אינם
נותנים תמונה •שלימה, אפשר, מתוך אותו נימוק להתייחס לכך בהבנה.״
יש עוד עשרות דוגמאות בהן מגלים שני חברי הוועדה רוחב לב
בלתי רגיל ואולי תמימות, באמון שהם נותנים להסבריו של !מוטי פרידמן.
אך עולה על כולן הטענה כי אפילו אם העלים מהוועדה מידע חיוני
(שלדעת אחרים היה בכך משום עדות שקר) יש להתייחס אליו בהבנה.
כאשר מוצאים שני חברי הוועדה המכובדים סתירה בין עדותו של
מוטי פרידמן לבין עדות אחרת באותו נושא הם משתמשים בסתירה
זו דווקא להגברת האמון שהם רוחשים לפרידמז תוך הטיעון המוזר
והאבסורדי :״אילו רצה לעשות יד אחת כדי לרמות את הוועדה, קשה
להאמין שבנקודה כה חשובה לא היה מתאם את גירסתו לזו של חברו.״
עיוות הדין כאן זועק לשמיים. באשר נתפס פרידמן בשקר, מתייחסים
לכך בהבנה ; כאשר הוא סותר דברי עד אחר, הרי עצם הסתירה מחזקת
את כנותו.

פרשת 97 אלף ה דו לאר
לשיא סל חגו ת ם והעלמת העין שלהם הגיעו אנשי הרוב בוועדת וי תקון בפרשת
97 אלף הדולאר, או ת ם קיבל מוטי פרידמן כ תרו מ ה עבור משרד הביט חון, ו או ת ם הח זיק
בחשבונו הפרטי בשווייץ ללא אישור של האוצר.

קובע הרוב: שקלנו — והגענו לכלל דיעה כי אין בעובדות אלה כדי
להאשים את מר פרידמן בגניבה או במעילה באמון או בנסיון לעשות אחת
מאלה ...אילו התכוון מר פרידמן להתכחש לחובתו להעביר את הכסף
למישרד־הביטחון היה מקבל על עצמו סיכון בלתי סביר ...מר פרידמן
השקיע את הכסף בג׳נבה באיגרות של האי.או.אס. הוא עשה כן בלי היתד
מהמפקח על מטבע זר, אך ההיתר ניתן לו בדיעבד בהמלצת דינשטיין. אנו
מקבלים את הסברו (של דינשטיין) כי אדם שהפר את התקנות ללא כוונה
רעה ובא ומודה ולא נגרם נזק למדינה, ניתן לו ההיתר בתוקף למפרע
כדבר שבשיגרה. ברם, ההיתר שניתן לפרידמן היה כפוף לתנאים. אך

הדו״חתחתשבטה בי קו ר ת:
• ה ד ״ ר דוד ני ב, גיאולוג במשרד הפיתוח :״לצערי נקט הרוב בוועדה
גישה פורמאליסטית וצרת אופק, כבמשפט פלילי, כאילו הבעיה העיקרית היא
חפותו או אשמתו של איש זה או אחר ולא המשמעות הציבורית של הבעיות.
קיוויתי שהוועדה תוקיע בחריפות פגמים ולא תתייחס אליהם בסלחנות המיר־בית
...קשה לי להשלים עם חוסר התגובה המוחלטת לגבי התופעה המחרידה של
שקר בשבועה מעל דוכן העדים. כמו־כן קשה לי להבין כיצד ולמה לא הושעו
אנשים שהואשמו בהשלטת טירור בעת שנערכת חקירה אודות יעילות מפעלם...
הקשה מכל לגבי היא אי ההתאמה המשוועת בין ניתוח מימצאי הוועדה לבין
המסקנות הסופיות של הרוב. כאן יש לדעתי עלבון לשכל הישר. אני רואה בדאגה
את ההשפעה השלילית שתהיה למסקנות הרוב: הלבנת כל תופעה שלילית וגישה
סלחנית־קלילה למחדלים הם בבחינת אור ירוק למפירי חוק למיניהם. כיצד יכול
היה הדבר לקרות? האם אנחנו מתכוננים להשלים עם הידרדרותנו לדרגת חברה
לבנטינית פאטאליסטית?״
>• האזרח א. אלעזר, מראשון־לציון, במכתב למערכת הארץ :״ההח לטה
האומללה פגעה בציפור נפשם של רבים וטובים בין אזרחי המדינה. קשה
להשלים עם נורמות התנהגות שהוועדה השלימה איתם. קשה להשלים עם הקביעה
שמקומה של מדינת ישראל לא בין המדינות המתוקנות, אלא בין מדינות לבני
טיניות ודרום אמריקאיות שונות. זאת שערוריה.״
• ח״כ לשעכר, משה ארם, במרכז מפלגת העבודה :״לא אירעה שום
התמוטטות במיפעל. הכל פרח ושיגשג. מה שהתמוטט שם הוא צלם האדם,
היסוד המוסרי. גם הנוסח האלגנטי של הערכת הרוב על דמותו של הגיבור
הראשי מעיד על כך.״
>• המשורר חיים גורי ז ״מיסמך זה הוא מוזר ומכאיב. נדמה שמחבריו
התעלמו מן ההשלכות שיש בדבריהם על ההווי הציבורי שלנו, גילו סלחנות
בלתי מובנת כלפי תופעות הנוגדות את המושגים המקובלים על מותר ואסור.״
;• הפרופסור נתן רוטנשטרייך ז ״הוועדה מעלימה עין מהבחנות
ביחס לפגישה שבין היסוד המוסרי לבין היסוד העסקי. דברים מסוג זה מחלחלים
ונסיון לתת לדברים גושפנקא איננו מסיים את הפרשה.״
• העיתונאי דניאל גליד, כתבו הפרלמנטרי של דבר, במרכז מפלגת
העבודה :״לעניות דעתי, מבחינה מוסרית וציבורית הפסק שקבע האלוף זורע
כדעת המיעוט, הוא הפסק שמתחייב מן המינימום ומהדו״ח המפורט של הוועדה.״
• הפרופסור למשפטים דניאל פרידמן :״השאלה המרכזית (שעמדה
בפני הוועדה) התייחסה לאספקטים מוסריים־חברתיים של הפרשיות שהתגלו
בפניה. בעניין זה יש בחוות הדעת של הרוב משום כישלון חרוץ.״
• הפרופסור שמואל אייזנשטאט :״המיעוט בוועדה סבר שהיא
חייבת לקבוע נורמות לגבי התנהגות ציבורית. הרוב התעלם מהדבר הזה ובכך
השאיר חלל ריק בחיים הציבוריים.״
•:העיתונאי יואל מרכוס, בהארץ דין־וחשבון שהוא מתחילתו
ועד סופו לקוי. דו״ח שיש בו סתירות פנימיות, הגדרות וניסוחים מעוררי תמיהה.
דו״ח שמחמיר כלפי מי שלא צריך ומקל ראש במעשים ובמחדלים חמורים מבחינה
ציבורית ...ועדת החקירה נכשלה בתפקידה
• המבקר בועז עכרון, בידיעות אחרונות :״מר ויתקון — האם עלי
לומר לבני, שומה עליכם לשמור על החוק ולנהוג בצורה מוסרית: אבל כל זה
שריר ותקף כל עוד הינכם קטנים, עניים, חסרי מעמד והשפעה ! ואם תוכיחו
את כושרכם העסקי והניהולי, תהיו פטורים ממגבלות החוק?״
במקום להחזיר את הכסף לישראל חזר והשקיע אותו בג׳נבה גם הפעם ללא
היתר. הוא לא דק פורתא בכגון אלה, וזה ראוי לגנאי.
שימו לב: על עבירה חמורה שכל אזרח ישראלי אחר היה הולך
£בגללה לבית־סוהר מוצאת סוף סוף הוועדה עוז לומר כי פרידמן ראוי
י לגנאי. על אותה פרשה אמר האלוף זורע בדו״ח המיעוט שלו :״מדובר
| כאן במר פרידמן, מנהל חברה ממשלתית, המחזיק כספים ציבוריים
ברשותו הפרטית, חודשים על חודשים, מבלי להודיע לאיש. עובדה זו
:די בה כשלעצמה, מבלי צורך למיינה לקטגוריות מישפטיות כאלה או
אחרות, כדי לצפות במפגיע, ממר פרידמן, להסבר משכנע שאין עליו
־ עוררין. אלא שלמרבה הצער והפליאה, לא זו בלבד שלא נמצא למר
פרידמן אותנ הסבר משכנע״כל, אלא שקשה לכנות מה שהוא אמר
בפנינו בנושא הנידון כ״הסבר״ כלל.
״על כורחי, איפוא, חייב אני להסיק מסקנות ציבוריות, ממצב עניינים
עגום זה, בדבר התאמתו של מר פרידמן למישרה אותה הוא תופס.״

שלושה עד ה מדוכ ה

שלושת חברי ועדת החקירה, שמונתה לחקור בהאשמותיו
של הגיאולוג הד״ר דוד ניב (משמאל) נגד המתרחש
בחברת ״נתיבי נפט״ ונגד עיסקותיו הפרטיות של
המנכ״ל מרדכי (״מוטי״) פרידמן, הם כולם אנשי מימסד
מובהקים.
• הד״ר אלפרד ויתקון (במרכז) ,יושב־ראש
הוועדה, שהעניק לה את שמו, הוא שופט בית־המשפט
העליון זה 18 שנה. ויתקון בן ה־ 62 הוא יליד ברלין,
שרכש את השכלתו המשפטית באוניברסיטאות ברלין,
בון, פרייבורג ולונדון. הוא עלה לארץ בשנת 1934 ועד
לשנת 1948 עבד בפרקטיקה פרטית כעורך־דין. בשנת
1948 מונה כשופט מחוזי ובשנת 1954 כשופט עליון.

בצה״ל שירת הד״ר ויתקון בדרגת סרן, בתור קצין
סעד משפטי.
הוא מומחה בעיקר לדיני מיסים ובתור שכזה היה
יושב־ראש של ועדות שונות לענייני מיסים. כמו־כן הוא
משמש כיושב־ראש הוועדה לשטרות כסף ומטבעות מטעם
בנק ישראל. בפסקי הדין שלו התגלה כליבראל בענייני
חופש הפרט, אך מחמיר בצורה קיצונית ביותר בכל מה
שחותם ״ביטחון המדינה״ טבוע עליו.
• אסרהס קליד, שהצטרף לחוות דעתו של
הד״ר ויתקון, כדעת הרוב בוועדה, הוא תעשיין, יליד
רומניה, בן .69 במקצועו הוא מהנדס כימאי, שקיבל את
התואר שלו באוניברסיטת טולוז בצרפת, אף הוא עלה

לארץ בשנת ,1934 ויסד יחד עם סם זקם את מפעלי
האשפרה ארגמן. היה חבר המפלגה הפרוגרסיבית וחבר
נשיאות בעלי התעשיה בישראל. עד היום הוא מנהל
את תשלובת מפעלי ארגמן, הזוכים בתמיכה ממשלתית
קבועה. אברהם קליר הוא אב שכול. בנו, צבי, נפל
בשורות הפלמ״ח במלחמת העצמאות בקרב על אשדוד.
* מאיר זורע, בעל דעת המיעוט בוועדת ויתקון
הוא אלוף (מיל ).שהקאריירה הצבאית שלו נקטעה באיבה.
בהיותו ראש אג״ם, בעקבות תרגיל גיוס מילואים אומלל
שהסעיר את המדינה. זורע, הידוע יותר בכינויו זרו,
הוא חבר קיבוץ מעגן־מיכאל, ששכל את בנו, טייס
חיל־האוויר, במלחמת ששת הימים ברמת־הגולן.

פה עלול ל פ תו! הי ס טו ריון של שנת 2001
מדינת ישראל נפלה פ מי לחמה.

^ יום העצמאות השלישי, החמישי, העשירי, רק;
״ דת ברחובות, השתפשפה עם המוני בני־אדם. ם ביבך
היה ים של פנים מאושרות. היית שלם עם עצמך ועם
מדינתך. שייך .

ביום העצמאות ה־ 24 לא ראית פנים אלה.
בעלי־הפנים נשארו בבית, או ביקרו ידידים.
•י1 , כמיד האנשים שהסתודדו ברחובות, בפנים קודרות, זועמות,
כימעט זועפות, מצאו פורקן לתוקפנות במהלומות פטי־שי־הפלסטיק,
איש על ראש דעהו. לשווא חיפשה הטלוויזיה,
בכל ערי הארץ, פרצוף מאושר אחד ויחידי, שניתן
היה להקרינו על המסך, כאישור להונאה המשודרת.
ואותם שישבו בבית, שהביטו בחגיגה ההמונית ה־מפוברקת
שיצאה מן הקופסה, שאלו את עצמם :״מה
לנו ולהם?״
יום העצמאות היה ליום הניכור .

מייבש את מעיין ההשראה של המשודר• ,טל
כד נער ונערה. דור הגדל בכיעור, המוקף כיעור•
,טאינו רואה אלא כיעור — משהו מת בו.

בין

אמת,

אדם

מתפרק הקשר

עם אחד היינו, פעם. לפני קום המדינה.

ואבודה. המישטרה עומדת מולם אין־אונים,
או מתפרצת באלימות נגדית.

ד* מי שטר הוא ראי החברה. התנוונות
\ 1החברה מובילה להתנוונות המישטר, ול-
היסך.
פעם היו לנו ״מוסדות לאומיים״ .בחרנו בנציגים,

הישראלי הטוב, שהקים את המדינה, הפך
נוכרי במדינתו. לא מפני שהוא מתנבר דה,
אלא מפני שהוא חש שהיא מתנכרת דו.
היכן התחושות של אתמול — תחושת השייכות, חדוות
היצירה ,״כל ישראל חברים״ ,חברת־עובדים, עולם חדש...

היכן ז היכן?

** שהו אבד בחיינו, משהו התרוקן והשאיר
נ״ן אחריו חלל ריק.
הריקנות הגדולה השתקפה בראי המדינה — המסך
הקטן.
במשך שתי יממות הזיכרון והעצמאות נשפכה ללא־דחם
התשפוכת הטלוויזיונית מן התיבה — תשפוכת
ממוסחרת של באנאליות לאומנית.
הימים הגדולים של לידת המדינה — ארוזים לייצוא,
מהולים במליצות בומבסטיות נבובות, רחוקים — הן
מהתרוממות־הרוח של הימים ההם, הן מקור־הרוח של
ההסתכלות־לאחור.
אחרי 24 שנות קיום ממלכתי, לא היתה אף יצירה
דרמאתית אחת שראוי היה להציגה. והחלל התמלא על־ידי
הוא הלך בשדות — מחזה־בוסר מעובש של מי שהיה
סופר מבטיח, שלא קיים את הבטחתו מעולם, וגיבוב
פסבדו־דראמתי של בנימין גלאי.
ולסיכום בא פסטיבל-הזמר, האופיום החדש להמונים,
שלא היה בו אף רגע אחד של?!מת מילולית או צלילית,
אלא רק הבאנאליות המחושבנת של סוחרי־בידור.

זהו ראי השיממון הגדוד, הבצורת שייבשה
את הספר והבמה ואת רוב שאר שדות היצירה
התרבותית. אין כשורה לסופרים ואין מידה
אותנטית בפי המחזאים, חוץ מכמה דמויות
אובדות התוהות בשממה, וקולן קול קורא
במידבר.

זה היה דגלם: הפגנה נגד הספר הלבן 1939 ,
* אמת נעלמת מן הנוף
ן גם מן הנוף הפיסי .

; נפש י, היופי

מה נעשה לארץ הזאת, בדור האחרון?!
את הנחלים הרעלנו, והם הפכו בית־קברות מצחין
לחי ולצומח. את החולה ייבשניו, והיא התנקמה בנו בהדבקת
הכינרת, הגוססת עתה לעינינו.
עקדנו פרדסים אשר בושמם כישף את נעורינו, כדי
להקים במקומם ג׳ונגל של כיעור מאובן.
בשיכרון של דחפור משוגע הרסנו בתים נהדרים,
שנבנו באהבה לדורות, וכיסינו את הארץ באבעבועות
הלבנות של מגיפת השיכנון.
בחימה שפוכה של מערבל מטורף רצחנו והטבענו
בבטון כל פינת־חן כלילת־יופי, ממרומי הכנען ועד חוף
אילת, שהקסימה דורי־דורות, מאז ימי דויד המלך ועד
מי ילדותנו. ובשיא של ריצת־האמוק, נעצנו את המאכלת
ליבה של ירושלים.

הרוצח את ארצו, רוצה את נשמתו. הוא

שותפות־הגורל שלנו האפילה על כל המפריד ורד
מפלג.
והנה מתפרקת חברתנו לנגד עינינו. השינאה וה־קינאה
חוגגות את נצחונן. כולם שונאים את כולם. ספרדים
ואשכנזים .״שהורים״ ו״לבנים״ .בני־הארץ ועולים
חדשים .״דפוקים״ ו״מסודרים״ .עניים ועשירים. עובדים
ומנהלים• צעירים וקשישים. אזרחים וביורוקרטים. נהגים
והולכי־רגל. נהגים ונהגים.
החיוך הספונטאני, שהיה פעם סמל־ההיכר של היש ראלי,
הולך ונעלם מנוף חיינו. גילויי התוקפנות, השינאה,
הרוגז ההדדי, ממלאים את יומו של הישראלי ברחוב,
באוטובוס, במקום־העבודה, במקום־הבידור.
על רקע ההתפרקות הזאת צומחים הביריונות, התוקפנות
הקיבוצית באולם הקולנוע ובפינת הרחוב, כנופיות
השכונות, התארגנות הפשע המאורגן.

השוד המזויין, האונס האלים, ההצתות,
הפכו לכרוניקה יומית מוצנעת, שיגרתית

וקיבלנו את מרותם מתוך הכרה. בני־חורין היינו, ממוש מעים
מרצון, אדונים לגורלנו.
כיום יש שילטון, ומיליוני שנות־אור מפרידות בינו
ובין העם.
כל יום מבליט מחדש מרחק אסטרונומי זה. סדרי-
האבל על העסקן שנפטר. דו״ח החקירה על שחיתות ש נתגלתה.
הודעה על הצורך להדק את החגורה, מפי אדם
שזה עתה התפרסם שקיבל מידי הממשלה באקשיש •של
חצי מיליון לירות מכיסי הציבור.
אפילו הצביעות, זו ההודאה המוסווית ברגשי־בושה,
הולכת ונעלמת. הכל נעשה עתה בגלוי, ללא תירוצים,
בעזות־מצח.
הדמוקרטיה הפורמלית הולכת ומתגלה ככלי ריק מתוכו
אמיתי. כל ילד יודע ששום דבר לא ישתנה ביום־
הבחירות. והקומיסארים משתדלים לשנות את החוק כדי
להחניק גם את שרידי ההתבטאות החופשית ליד הקלפי.

העם יודע •שאינו שותף להכרעות, שהכנסת הפכה
חותמת־גומי, שההכרעות הגורליות ביותר, כהן תלויות
חייו וחיי מישפחתו, מתקבלות אי־שם, על־ידי קבוצה
זעירה של עסקנים מפלגתיים, גמדים רכובים על מכו־ניות־ענק.

של בני־חורין הפך לעדר אדיש, המקבל כל דבר
בצייתנות אוטומטית, העונה אמן אחרי סיסמאות שטי־פת־המוח,
המותזות עליו מן הטלוויזיה. הגימגומים העילגים
של זקנה פרימיטיבית הופכים דברי־חכמה היים,
וההתחכמויות האינפנטיליות של בעל הכאריזמה מתקבלות
כפיקחות פוליטית עילאית.
בניצוחה של עדת הגמדים המתנשאים מתמוטטים
השירותים הציבוריים, חזר הדואר לימי התורכים, גוברת
הזוהמה ברחובות, נסתמות הערים, נהרסת הארץ,
גדלים הפערים החברתיים, מטופחת שיכבת־עילית טסי־לית
ומושחתת, מתרבים בתי־הסוהר, מייובאים זרים לעשות
את העבודה השחורה, ונסחטת טיפת־הזיעה האחרונה
מן האזרח כדי לפרנס גולם ביורוקרטי מיפלצתי.
במקח־ומימכר חשאי בקרב עדת הגמדים נכפים חוקי־כפייה
דתיים על מי שמואס בהם. מפירי־שביתה ובתי־המישפט
מופעלים כחוק כדי למנוע מעובדים להיאבק
על שיפור תנאי־העבודה מידי מעבידים שהשילטון רוצה
ביקרם.

ההווה הכרוטאלי מעורר אצל רכים ומוכים,
זו הפעם הראשונה, ספיקות לנכי העכר.
האמנם קרה מה שקרה כעבר כפי שנאמר
שקרה ץ האמנם קורה מה שקורה כיום זו הפעם
הראשונה ז הספק מתחיל לכרסם, ולהר
ע יל את שורשי תודעתנו הלאומית.

ך* דרך להכראה מתחילה באבחנה, בחשיפת מקו-
1 1רות־החולי. זוהי דרכם של הרופאים. כנגדם מתייצבים
השארלאטאנים, רופאי־האליל המציעים סמי־הר־געה
מילוליים.

* כאשר נפגע המוראל כשרשיו העמוקים
1החבויים כיותר, עלול הרעל להתפשט אל
הערוכה העיקרית של כיטחוננו הפיסי —
הצכא.
אנו, שגדלנו במחתרות, שרכשנו בטיפות דמנו את
מניות־הייסוד של צה״ל, שהתגאינו בטוהר הנשק העברי,
שהלכנו אחרי מפקדינו באש ובמים — האמונה
המוחלטת בצידקת ענייננו פעמה בלבנו.
היינו צבא של הגנה• ההגנה על הקיום הלאומי והאישי
הצדיקה בעינינו את מעשינו, גם כשהיו חמורים
מאוד־מאוד.
כיום משמש צבא זה לא רק למשימות הגנתיות, אלא
גם כחיל־כיבוש בחלקי-ארץ שבהם יושב עם אחר, משולל
זכויות וחסר חופש. הוא מנוצל כמכשיר בידי ה־שילטון
לנישול עם, ואולי ישמש מחר להרחקתו. רבים
וטובים שומעים בלילה, בסתר ליבם, את הקול הדק של
הספק. אחדים כבר הגיעו למסקנות חמורות.

חוקי אישות, חוק המושכים, חוק איסור
ודטכיתות מצטרפים כחוליות לשרשרת, שמטרתה
לככול את האדם החופשי ולהפכו
לצמית. החינוך ככתי־הספר, כעזרת הטלוויזיה
השילטונית, יוצר עם של רוכוטים.

כל זה כעוד המילחמה נמשכת, כעוד כל
הסכנות מטילות את צילן על עתידנו.

השחתה הכללית מגיעה אל מקורות הן
1מוראל הלאומי, אל מעיינות ההשראה
המוסרית.

ן * אם כל אלה הן תופעות נפרדות, בשטחים הדחוי
1קים זה מזה, שאין ביניהם קשר י

במשך שני דורות, ינקו היישוב והמדינה את כוחם
המוסרי ואת תדמיתם הפנימית והחיצונית מן ההתיישבות
העובדת. הקיבוץ, המושב, היו דוגמאות האידיאל
המתגשם: חברה חופשית ללא כפייה וניצול, שותפות
חופשית של בגי־חזרין העובדים מתוך הכרה.
היכן הם היום י
במזכירויות הקיבוצים מתקבלים כאורחי־כבוד ״ראיי־סים״
מוכרי-אדם, קלגסי-עבודה המעבידים במכות נערים
ונערות ערביים, תמורת שכר קבלני המשתלם ל־
״ראייס.״
במושבים מנצלים מתנהלים־ביזנסמנים, הדומים בכל
למתנחלים של וירג׳יניה ורודסיה, פליטים ערביים מו
אחידדתו
של התהליך, היא הצעד
למיגור החולי, לתחייה ולהכדאה.

הראשון

אני מאמין שכל התופעות האלה קשורות זו
כזו, שכולן לחד הן חלק זטל תהליך אחד.
יש קשר בין הכיבוש מעבר לקו הירוק ובין ההת־נגדות
מצידו זה. יש קשר בין השחתת מקורות־ההשראה
המוסריים וביו ייבוש המעיינות התרבותיים. יש קשר
בין כיעור הארץ וכיעור החברה. יש קשר בין ניצול
העבודה הערבית במושבים ובין היחס לעובדים העבריים.
יש קשר בין פיתחת-רפיח זפיתחת־התיקווה. יש קשר
בין הביריונות ברחובותינו ובין הביריונות כלפי הנוף.
יש קשר בין פולחן השינאה כלפי זרים ובין התגברות
השינאה בתוכנו.
הקמנו מדינה של אזרחים שווי־זכויות, וזו עמדה על
נפשה וניצחה במילחמות־מגן. הניצחונות יצרו מדינה

נחמות מדומות, תירוצים משכנעים, הסכרים
הכאים לכדום את האזעקה.
האם לא אמרו הזקנים בכל התקופות ״אה, כשהיינו
צעירים היה הכל אחרת...״
אולי האכזבה הגדולה אינה אלא תוצאת הגיל, נוסטאלגיה
ביולוגית של קשישים ללא אחיזה במציאותי
הסבר נוח. הסבר כוזב.

אך הניכור הגדול אינו נחלת הוותיקים
כלכד, לוחמי־תש״ח שהגיעו לגיל העמידה.
הניכור כולט כצורה ההדיפה כיותר אצל הצעירים
כיותר, שלא ידעו כלל מציאות אחרת.
אם כן, שמא זוהי הסיבה? הרי הניכור של הצעירים
הוא תופעה עולמית. אם אין זו תופעה ישראלית,
הרי ברור שלא בנו האשם.
גם זהו אליבי נוח. נוח וכוזב.
ישנה תופעה עולמית, שהדיה מגיעים גם לארץ. ישנה
התקוממות של הדור הצעיר בעולם המערבי, ואולי גם
בעולם המיזרחי.

אולם האם היא מסכירה את המתרחש אצלנו,
את התפרקות ערכינו המיוחדים, את התרוקנות
ליכנו הלאומי, את השחתת מערכות
המדינה שלא מלאו לה עדיין 25 שנה ץ האם
אפשר להשוות את התנכרות הדור העשירי כ־ארצות-הכרית
להתנכרות הדור הראשון
שנולד כמדינת ישראל ץ
ואולי קורה לנו מה שקרה כבר באמריקה, ומה שקורה
או עומד לקרות בארצות רבות אחרות: המשבר
הגדול של התקופה, תוצאת ״הלם השינוי״ הטכנולוגי,
או התפוצצות האוכלוסייה, או התמוטטות החיים בכרך
צפוף־המיליונים, או התמוטטות המוסר המקובל, או התרופפות
הקשרים החברתיים והמישפחתיים.
מילים ארוכות ויפות. אפשר לדוש בהן, לכתוב עליהן
מאמרים מלומדים, לערוך עליהן סימפוזיונים של פרופסורים,
בז׳רגון סתום המפריח ערפילי חשיבות.

כוודאי, כל התהליכים העולמיים האלה אינם
פוסחים גם עדינו. הם מגכירים את סימני•
ההיכר של מחלותינו. אכל הם לא יצרו אותן.
במידה שהשפיעו והוסיפו לרעה — לא היתד• זאת
גזירת־שמיים. אילו היה גופנו בריא, היינו דוחים את
פלישת החיידקים הזרים ומתאימים את עצמנו לעידן
החדש.

מה שקורה לנו, קורה לנ ו. מתוכנו. הוא
כא. ורק אנו יכולים לשנותו.

א על דכרים מופשטים באה הזעקה. לא על
דברים המתרחשים אי־שם למעלה, או במרחקים.

ריקמת חיינו היומיומיים היא ההולכת
ומושחתת. רגעי־האור של יומנו הולכים
ומתמעטים, רגעי הרוגז הולכים ורכים.

מן הרגע שאתה קם ועד הרגע שאתה שוכב לישון —
כמה רגעי־זעם עוברים עליך — בקראו את עיתון־הבו־קר,
בלכתך ברחוב המזוהם, בנוסעך באוטובוס או במכונית
הפרטית, בהביטך סביבך במקום־העבודה, בשלמך
את מחיר המיצרכים, בחשבך את ערך שכרך, ביושבך
בקולנוע, בהסתכלו בתיבת הטלוויזיה, בשומעך על החלטות
ממשלתך.

כמה רגעים שד זעם, של התקוממות חנוקה•
,טל שאיפה מדוכאת לקום ולעשות משהו
אלים ף
ואם אתה די מבוגר כדי להעיף מבט אחורה ולזכור
את טיב חייך לפני שנים — טיב החיים ממש, על פרטיהם,
על הרגעים שמהם היו מורכבים — אתה חש
שירדה איכותהחיים, פשוטו כמשמעו.
אל תשלה את עצמך. אין זו נוסטאלגיה. זהו חשבון
של אמת.

איני מאמין שזוהי גזירת-שמיים. איני מאמין
שזה מוכרח להיות. אני מאמין שכד פרט
ופרט מן התמונה הקודרת, שצויירה כאן, ניתן
לשינוי.
כי־חרב ומוכי־רעב, אלמנות ויתומים העובדים עבודת-
סרך בשכר־רעב. כל זה על ״אדמת־הלאום״ המקודשת,
שנלקחה סמישפחות אותם פליטים.
ההתיישבות, שעליה היתה גאוותנו, שהאירה בזוהר
אורה את נעורינו, הפכה ל״התנחלות״ ,המבוצעת בכוח
גס, תוך נישול והפקעה וגירוש, תחת הדגלים החשוכים
של דת לאומנית.

שיש בה אדונים ועבדים, בעלי זכויות־יתר, בעלי זכויות
מקוצצות וחסדי־זכויות לגמרי.
האם פלא הוא שבמדינת בני־החורין גברה שימחת־החיים
וחדוות־היצירה, וכי במדינת הכובשים והכבושים
גוועת השימחה, פושטים הניכור והשינאה ואי־שביעות־הרצון
המתמדת?

הכנת הקשרים

הסמויים האלה, הכנת

העם עצמו אינו מושחת. ואם העם הוא בריא, ניתן
להבריא את מסגרות קיומו, את איכות החיים של הפרם.
בתנאי שיש נכונות לקום ולהיאבק, לשים קץ לאדישות
הנוראה מול פני ההידרדרות הנוראה.

זעקי, ארץ־אהוכה1
(כהמשך סידרה זו ינתח אורי אכנרי את
התופעות שגרמו להשחתת איכות-החיים
כישראל, וידון כדרכים לחיסודן).

1 17

ב מ די נ ה
העם
מי ה ם
בעלי הארץ?
הרשימה שפורסמה בדבר־השבוע, מר
ספו השבועי של יומון המפלגה השלטת
בישראל, דבר. היתד, חריפה ומדהימה.
היא סיפרה על שלטונן של ״ 22 המיש־פחות״
שתחת ניהולן שני שלישים מתעשיית
המדינה, ארבע חמישיות מכספי
הבנקים וחברות הביטוח ושטחים אין
ספור של אדמות חקלאיות ופוריות .״לפי
רוב ההערכות״ ,פורסם באותה רשימה,
״הן הוציאו מן הארץ במשך השנים כחצי
ביליון דולר והפקידו אותם בבנקים זרים.״
וזה עוד לא הכל :״בעזרת הלוואות
ממשלתיות נעשו כמה מהמפעלים משתלמים
במשך שלוש שנים. אולם במקום
להחזיר את ההלוואות, שמרו המשפחות
על הונן ולוו כספים נוספים מהממשלה,
כדי לבנות מפעלים נוספים, .אנשים אלה,׳
אסר כלכלן, ,היו לבעלי הארץ׳ .וגם לבעלי
השילטון כמובן.״
״כל אדם שהיה דרוש להם בשילטון,
היה מקבל מהם משכורת בצורה זו או
אחרת. הם השתמשו בכוחם לקידום ענייניהם
הפרטיים והיתד, להם יד בניוון ה־שילמו!.״
הדברים
נשמעים מוכרים .״מה קרה לדבר
שהוא מפרסם ביקורת כזאת י״ יתמה
השואל. שום דבר לא קדה. אין שום
השש. הרשימה הנ״ל אינה נוגעת למה
שמתרחש בישראל, היא אינה אלא תרגום
של מאמר שפורסם אודות 22 המשפחות
ששלטו בפאקיסטאן.

עדינה, קובע שהרומנים אינם ״מתווכים״,
אלא רק מבקשים לעזור לקיים דו־שיח
בין הצדדים.
ההמשך נתון. באדיבות רבה, ובשפה
עדינה ככל האפשר, תהיה גולדה נוקשה.
הערבים, מצידם, יגלו אף הם בפומבי
את נוקשותם הרגילה, שמא ייראו כאילו
הם נכנעים לישראל.
אחרי כמה מהלכים, תמות היוזמה הרומנית
בשקט. מנהיגי בוקארשט יגיעו
למסקנה שהשעה אינה כשרה להשגת הסכם,
והם יעדיפו את קבורת היוזמה בדרכי-
נועם, כדי לשמור על מעמדם אצל שני
הצדדים.
סוף פסוק — עד שיבוא המתווך הבא.
מפלגות נצחון ה שוויצרים הצעירים שמואל מיקוניס הגדיר את מתנגדיו במק״
.,ערב וועידתה ה־ ,17כ״שוויצרים
צעירים״ ,והזהיר מפני השתלטותם על המפלגה,
כ״שכל העולם יידע שמיקוניס ו־מק״י

כזה היה נוסח הוויכוח בוועידה האחרונה
של המפלגה הקומוניסטית הישראלית,
שננעלה במוצאי שבת בבחירת ועד מרכזי
חדש, בו יש רוב מוחלט ל״שוויצרים הצעירים״
.בשעה שראשי הפרקים של הרוב
הטיפו למפלגה קומוניסטית מסוג חדש,
״על יסודות דמוקראטיים״ ניהלו התומכים

יחסי חוץ
ת ס רי ט לבוק אר ש ט
לפחות פעם בשנה קורה האסון: מישהו
רוצה לתווך בין ממשלת ישראל לבין
מדינות־ערב.
בירושלים מדליק הדבר תמיד אור
אדום. כי כל נסיון־תיווך מצליח מוכרח
להגיע לרגע שבו דורש המתווך מגולדה
מאיר לשרטט את הגבולות שהיא דורשת.
את זאת אין גולדה רוצה לעשות, בגלל
סיבה הגיונית ביותר: אין גורם בעולם
כולו התומך בדרישות־ד,סיפוח שלה.
לכן, התשוקה הראשונה בירושלים היא
תמיד לטרוק את הדלת ולדחות את התיווך
בעודו באיבו. אבל לרוב זה בלתי־אפשרי,
כי המתווך הוא ידיד ישראל, שאין
טעם להפכו לאוייב.
לכן פותחה בהדרגה טכניקה מתוחכמת:
מקבלים את היוזמה בברכה, משתפים פעולה.
ומקווים שהמתווך יתייאש באמצע הדרך.
כשייווכח לדעת שפעורה תהום בין
תנאי־המינימום של הערבים לבין תנאי-
המינימום של ממשלת־ישראל.
לאחרונה הצליח תרגיל זה באופן מזהיר,
כאשר ניסו ארבעת נשיאי אפריקה
לתווך. אמנם, ליאופולד סנגור, הנשיא
הבכיר, התרגז בסוף קצת על י־שראל,
אבל שום אסון לא קרה.
כעד או נגד מוסקבה? החודש חוזר
התרגיל על עצמו. הפעם אצל הרומנים.
איש
אינו יודע בדיוק מה המריץ את
מנהיג רומניה להציע את עצמו כמתווך.
יש לכך כמה הסברים אפשריים:
ס מאמץ להפגין מחדש את עצמאות
רומניה, תוך הרגזת ברית־ד,מועצות.
• היענות לבקשה סובייטית דווקא,
כדי לבנות גשר בין ירושלים ומוסקבה,
ערב ביקור ניכסון בברית־המועצות. לא
נוח לסובייטיים שהאמריקאים הם בעלי
יחסים עם שני הצדדים בסיכסוך במרחב,
בעוד שהם עצמם קשורים רק בצד אחד.
0הפגנת־אזהרה סובייטית מוסווית
בלפי מצריים, כדי למנוע בעדה מלהתקרב
יותר מדי לאמריקאים. בבחינת רמז:
גם לנו יש אפשרויות.
נוקשות עדינה. אולם נראה כי ההסבר
הפשוט ביותר הוא גם הסביר ביותר:
רומניה רוצה לנצל את מעמדה,
כידידת שני הצדדים, כדי להשיג הישג
דיפלומטי בינלאומי. מנהיגה נענה, אולי,
לבקשה מצרית, כי אל־סאדאת זקוק להסדר,
והוא נאחז בכל קש.
לכן נענתה גולדה מאיר להזמנה, משמיעה
מחמאות באוזני הרומנים. אותה
שעה עצמה משמיע אבא אבן הסתייגות

יורש טייטדכוים
המלך המת הכתיר יורש־מצר
בקו זה ויכוח בסיגנון פולחן האישיות הישן
של המפלגות הקומוניסטיות הוותיקות.
שאפילו בהן אין מדברים עוד היום
בסיגנון כזה .״זוהי מפלגה קומוניסטית־מונרכיסטית,״
אמר אחד מאנשי המיעוט,
״המלך מת והוריש את כתרו לדיאדוכים.״
חלוקת הירושה. הצוואה הרוחנית
והאידיאולוגית של ד״ר משה סנה ז״ל
ריחפה לנגד עיניהם של צירי ועידת מק״י,
במשך כל שלושת ימי וועידה. מאתיים
צירים נבחרו בבחירות אישיות בסניפים,
מתוך כחמש מאות חברים שנותרו בה,
אחרי גיוס כללי של ״נשמות מתות״ כדברי
האישום הגלויים של המיעוט: מתוך המאתיים,
התנגדו כשלושים וחמישה ל־
״צוואה״ האומרת כי ״המאחד את מק״י עם
העם כולו היא העמידה בחזית ההגנה הלאומית.
הצבאית, הפוליטית והאידיאולוגית מוסרית.״
וטענו לעומת זאת, כהסתייגותו
של ח״כ שמואל מיקוניס, כי הנוסחה הנכונה
צריכה להיות :״המאחד את מק״י
עם העם כולו היא העמידה המשותפת בהגנה
על בטחון ישראל מפני כל תוקפנות
מכל צד שהוא...״
(המשך בעמוד )23

העולם הזה 1808

~2תמחות ־ 1שער 1רי ה

הציבור בולו היה עד לדו־שיח הדבילי. עוזרי שר־הביטחון
דאגו להנציחו בטלוויזיה.
משה דיין קיבל גלי שכתו שחקן סוג ג׳ .שר־הבי־טחון
של ישראל הגיש ל שחקן, גיבור סידרת״מהח בי נונית,
ב טכס חגיגי א ת אלבום מיל חמת־ ההתשה.
כ תמור ה הגיש לו ה שחקן א ת הס מל ה מיס חרי
שלו — פסלון ק טן של ״המלאך״ ,א חד מרבים שדוג־מ
ת ם חילק למעריציו בני הטיפש״עשרה במופעי״בידור.
יתכן שלא היה עושה דבר כה זול, לולא נזכרו
הוא ואמרגנו רק ברגע ה א חרון שהם צריכים להביא
שי לשר, שעימו רצו ל הצ טלם לצורכי פירסו מ ת. ה ם

ה ס פי קו אף להוריד

ל ק חו א ת הפסלון בחיפזון, לא
ממנו א ת תווי תמס־ הקניי ה.
בהגישו א ת הפסלון, התנצל ״המלאך״ שהפסלון
יוצר, בוודאי, בהונג־קונג. הוא רצה להוריד אתה תווי ת.
ב או ת ה רמה גבוהה של הומור, השיב דיין ששילטונות
ה מס עלולים לדרוש ממנו לשלם עוד פעם א ת טס
הקנייה.
את זאת ראו ושמעו מ או ת אלפי הצופים. אבל הם
לא ידעו א ת השערורייה שמאחורי הביזיון.
כי ב או ת ה שעה עצמה שבה קיבל דיין א ת בדרן־
ה טלוויזיה, נערך בלוד הטכסלהסרת הלוט מאג-
דרטת־הזיכרון של ח טיבה ,8אחתהח טיבו ת הקרביו ת

של מלחמ ת־הע צמאו ת. משה דיין היה מפקד־גדוד
באו תהח טיב ה — גדוד , 82 שבראשו השתתף בקרבו ת
לוד וכרטייה. היה זה גם טכס־ אזכר ה לחללי ה ח טיב ה,
אשר הורי ה ם וקרו בי ה ם באו ל ט כס.
דיין, שמצא זמן לקבל א ת הבדרן, לא כיבד בנוכ
חו תו אתהט כס. יתכן שהיתה לכך גם סיב ה פולי טית
— ה ט כס נוהל בידי יגאל אלון, ישראל גלילי
ועודד מסר, שהיו חבריו של יצחק שדה, מפקד
הח טיב ה.
רשמית נ מ סר כי דיין לקהבהתקפהקלה של
אדמ ת. יש ל קוו ת שלא הדביק בה א ת ״המלאך״.

הוא הוים את ידו,

שתי נשים ובת

סינילגה, בתו של המשורר,
מ תייפ ח ת בהלוויי תו, נש־ענת
על בעלה, ארתור אייזנשרבר. לידה — אמה, בלה, שהיתה

אשתו השלישית והא חרונ ה של המשורר. דקו ת שפורות לאחר־מכן
התעלפה סינילגה, ואמה עוררה או ת ה בס טירו ת. ליד
בלה — ה שחקנית חנה רובינא, שילדה לפו אתבתם אילנה.

החוח האחרון
אורות הבמה, שרה אילנה רובינא את
עלם חן, במסגרת פסטיבל הפזמון הישראלי.
באותו
רגע בדיוק, הרים אביה הגוסס
את ידו בתנועה של ברכה, ובקול צלול,
כשמבטו נודד למרחקים, אמר מילה אחת
קצרה: שלום.
בירושלים הרחוקה, הרעידו מחיאות הכפיים
את האולם, ואילנה קיבלה בחיוך
תודה את אהדת הקהל.
בתל־אביב, התיישב הרופא מעל המיטה,
קבע את מותו של אביה — עלם-
החן של תל-א*יב הקטנה, ואחד המשוררים
הבולטים של תקופה שחלפה ללא
שוב — אלכסנדר פן.

עמוד במלית, לני מ!שתו

שאיפה
ל שלמות
ך• יה לו כל מה שיכול אדם לבקש :
| 1יופי נדיר. שפע כישרונות מדהים.
קסם אישי לא רגיל. נשותיך, של תל-אביב
הקטנה עזבו בעלים וחברים כדי ליפול
לזרועותיו כפרי בשל. כשבקבוק משקה

הממשיכים, נ;

פן. משוררים צעירים רבים באו ללוויה.
דויד אבידן, יאיר הורוביץ, יעקוב בסר.

חריף מצוי דרך קבע בכיסו היה אלכסנדר פן :
הדמויות הבולטות של ארץ־ישראל הנולדת.
ואף על פי כן, היה הוא איש עצוב. אותה ה1
דות, שאף משורר אמיתי לא הצליח להימלט מג
אותו חוסר שביעות־רצון, שמקורו בשאיפה לשל
— לא פסחו גם עליו, על איש הרעים, הנשים וז
על מיטת חוליו, בערוב ימיו, אמר :״הייתי ו
להגיע עוד פעם אחת בחיי לביטוי כמו ״מים בוכיו
כי בראש ובראשונה, מעל ומעבר לכל
* ביטוי שהשתמש בו באחד משיריו בק
״רחוב העצב החד־סיטרי ספר ויהיו
מים בוכים /כמו אצלי בעיניים״.

1 7עם הרובשקה ושביל באמי

* ייי וגע — הסמלה מס חרי של
עלם־החמודו תהמק סי םבת קופ ה של
שנות המהפיכה, עוד בטרם עלותו לארץ.

אינני רוצה להיות אינני.
אני רוצה להיות ישני בכל שנייה,
(פן, ב״רחוב העצב החד־סיטריי״)
ך* שעה היתד ,21.45 במוצאי יום
1 1העצמאות.
אל תוך האולם האפלולי של בנייני
האומה בירושלים, כשלגופה שמלת מקסי
תכולה, ושערה הבלונדי הקצר זוהר ב

בן 58

פן בדירתו, מצייר פורטרט עצמי — ציור שלא
ה ספיק להשלים עד מותו. מלבד בציור, עסק פן גם
באיגרוף, בכ תיבת שירה, בקרי א ה ובמי שחק. הכל — בהצטיינות.

בן 62

שניים על כיסא — א חד בסוף הדרך, שנייה
בתחיל,ל ט

אלכסנדר פן עם נכדתו אלכ סנדר ה, זמן קצר
הניתוח בו נאלצו לק טוע לו רגל, אבל ל מרו ת מ חל תו, רוחו לא

אמו בקול צלול

שלום

י -יי

בת מנחמת בת

זרובבלה (מימי!) מנ חמתאתא חו ת ה, סינילגה
(במטפחת ראש) .מאחורי סינילגה — רחל. פ!
נקבר בחלקת הסופרי ם בבי ת־ הקברות בקריית״שאול. בצוואתו, ביקש שלא יספדו
אותו, אול ם שיאמרו קדיש ופרקי־תהילים. רבים שרצו ללוו תו לא הגיעו
לבית״הקברות בגלל תקלה בסידורי־ההסעה, כיבדו א ת זיכרו של המשורר בנפרד.

חמימות, הכנים אותו לביתו כבן משפחה,
הרעיף עליו אהבה. כשגילה את
כישרונו הספרותי, עודד אותו לפתח אותו.

ת קו פ ה
בכלא רוסי

ומפורשת, שוכב אלכסנדר נן גור הגשים של ח״ו
סוקיו האחרים בציור, במשחק, באיגרוף
— היה אלכסנדר פן משורר. משורר גדול.
איש קצוות, מרדן נצחי, נווד סוער
ומאהב גדול, היטיב פן לבטא את הפינות
החבויות בנשמתו העשירה בשירה
לירית מעודנת, שרובד, הגדול אינו מוכר
לציבור הרחב, והיא עתידה להתפרסם
בקרוב, בספר שירים שהוכן עוד בחייו של
המשורר — או ללא ידיעתו.

ך 15(20 -עכר אלכסנדר הצעיר ל*
מוסקבה, שם למד נוסף לספרות,
גם בטכניון הממלכתי לראינוע.
השכלתו ומשיכתו לתחום הזה עתידים
היו לבוא לידי ביטוי, בעתיד רחוק, בארץ
רחוקה, בפעילותו, יחד עם נתן אכסלרוד,
בתחום הקולנוע בארץ ישראל.
גם ידידותו עם ייסנין ועם מאיקובסקי,
משורר המהפכה הרוסית — ידידות שהתפתחה
בתקופת שהותו במוסקבה — עתידה
היתד, להשפיע על יצירתו בארץ
ישראל.
לארץ ישראל הגיע אלכסנדר פן ב־
,1927 עם קבוצת יהודים מרוסיה שעשתה
את דרכה דרך טהרן. לפני זה, עוד הספיק
לבלות קצת בכלא רוסי.

רו סי ההתאהבה
ביהודי
אחר נפלה.

*** ר שי שי ר תו, והמקור ממנו צמחה
/א אישיותו הסוערות, מרתקים לא פחות
מהאיש המופלא עצמו.
סבא יוהאנסן היה חוקר־ימים שוודי
ידוע, שהתיישב על גדות ים־הקרח הצפוני
ברוסיה. שם נשא לו אשה רוסיה,
שילדה לו בת יחידה. לימים, גדלה הבת
ויפתה, נסעד, לווינה הרחוקה לרכוש השכלה.
שם, התאהבה ביהודי — נשוי —
בשם יוסף פן. אחרי שהרתה לו, חזרה
הבת לבית אביה. שם, ילדה, ב־ 14בפברואר
.1906 את בנה, אלכסנדר.
הילד גדל בבית סבו כשהוא מוקף בציידי
הדובים של סיביר, שמזחלותיה ו־אייליה
ומרחביה מלאו את נוף ילדותו.
את אמו ראה אלכסנדר לעיתים רחוקות,
כשר,יתר, מגיעה לביקור — וגם
זה מעט. היא מתה בהיותו ילד קטן.
כשמלאו לאלכסנדר הקטן עשר, גילה
לו סבא יוהאנסן את דבר מוצאו היהודי.
כאשר מת הסב, יצא הנכד לנדודים
על פני רוסיה כולה, כדי לאתר את אביו.
השנים היו שנותיה הסוערות של המהפכה.
דרכי רוסיה מלאו חבורות נערים,
שנדדו ממקום למקום כשהם מפרנסים

,) 38( ^ 1 *1 1 1 1בתם של חנה רובי-
^ן 1 1 1 /נא ואלכסנדר פן, ירשה
מאביה אתנ טיי ת ה וכשרונותיה בשירה.

כשירד מן ד,אוניה — בחור יפה־תואר
להפליא, גבוה, חסון ובהיר עיניים —
הבחין בדמותו הארוכה של ידידו הטוב
מרוסיה, טיומקה, בנה של משפחת אריסטוקרטים
יהודיה, שהגיע לארץ לפניו.
היד, זה טיומקה שהכיר לאלכסנדר ידידה
בשם בלה. פן לא ידע זאת, עדיין, אבל
הנערה היפה עתידה היתה להיות אהבתו
הראשונה בארצו החדשה.
בעקבות מחלה, שחייבה החלפת אקלים,
נאלץ טיומקה לעזוב את הארץ, לצרפת.
אלכסנדר ובלה נשארו יחד, בקבוצת השחר
ברחובות, הקשרים ביניהם התהדקו,
וזמן מד, אחר כך נישאו.

1ד ״1 1 1ל?1בתו של אלכסנדר
| | 7 . 1 . 1 1ן | מא שתו הרא שונה,
בלח, מ מנ ה התגרש, באשר זרובבלה הי ת ה
בת שלוש. זרובבלה, תמלילני ת ומתרגמת,
ירשה מאבי האת בישרו! הכ תיב ה. היא
נשואה לברנרד פיין, א ם לבן ולבת.

את עצמם בעזרת האגרוף והסכין. את
השלל היו מחלקים ביניהם.
אל החבורות האלה הצטרף אלכסנדר,
ראיתם נדד במרחביה הגדולים של רוסיה
— עד שמצא את אביו. היה זה בפיטי-
גורסק, בקווקאז הצפונית.
האב לא התכחש לבנו, קיבל אותו ב־

בתם — הי חיד ה —
ח> > 1ר 1ה
של אלכסנדר פן
1111 7 1 11
ורחל. ירשה מאבי האת הכישרון לשפות.
עו סקת גם בקר מי ק ה. נשואה לארתור
אייזנשרבר. א ם לילדה שנקראה על שם
אלבסנדר ה.
האב, המור ה והמשורר :

שעות של
חו ס ר הכרה

נישואין היו חוליה ראשונה בן
1שרשרת ארוכה של עבודה ויצירה
אמנותית, שקשרה את חייו של פן עם
(המשך בעמוד )22

החרוז האחרון
(המשך מעמוד )21
ארץ ישראל.
לזרים, שלא היטיבו להכיר את אלכסנדר
פן, האמיתי, את אישיותו המורכבת על
כל צדדיה — היו הנשים והיין שני
מאפייניו העיקריים.
מי לא הכיר את חבד־ה טראסק של
אותם הימים? אנשי־רוח, אמנים וסתם
חלוצים פשוטים, שהתקבלו לבוהמה דאז
בזכותה של הפרוטה שהיתר. מצוייר. בכיסם
— ושחסרה כל-כך לבני החבורה
עצמם — בידי אלה היתד. מופקדת אז
רוחה של תל-אביב.
מקומות המיפגש העיקריים היו בתי־הקפה,
שלג לבנון, נסית, קנקן ואחרים,
שבהם אפשר היה לשתות חמש כוסות
תה בגרוש וחצי, ולשחק שח עד אור הר
הפנו לעיתים קרובות במות לויי־נוחים
סוערים בענייני שירד״ ולמעשי
קונדס. שירה ספוטנית, המתחזקת מכוחן
של כמה כוסות משקה, היתד, תוסעי׳ שי־

גדתית באותם ימים•
רק טבעי היה שאלכסנדר פן, הבוהמי ן
האמיתי, שהמסגרות החונקות של המוסר
הפוריטני לא היו לפי מידתו, יהפוך עד
מהרה לבן־בית ולרוח חיה בקרב החבוי
רה, שלתעלוליה יצא שם בעיר•
כמו למשל באותו ערב פורים של שנת
,1930 שבו הלכה החבורה לוובימה כדי
להשתתף בנשף מסכות. אחרי לילה שלם
של ריקודים ושתייה, כשיצאו מן הנשף,
היו הבחורים שתויים, במקום ללכת זי׳
ביתה כמו שאר הקהל, הלכו לרחוב יבנה,
שם היה להם חבר, העירו אותו ואת אש תו,
וביקשו שיכין להם משהו לאכול.
פן לבש באותו ערב סמוקינג חגיגי,
אותו שאל מאהרון מסקין לצורך התחפד
שת. היה שם בור סיד פתוח, וכשיצא המ
שורר השתוי מבית חברו, צעד הישר
לתוך הבור ונפל לתוכו.
מסקין, כמובן, לא כעס בגלל החליפה
היקרה שהושתתה. מי רב באותם ימים
בגלל עניינים מסוג זה?

משי, ולמתניו חבל. אחרי שלגם כמה
כוסיות, היה מתחיל לשיר ולדקלם את
שידיהם של ייסנין ומאיקובסקי, בקולו
העמוק שהתפרסם ביופיו.
ב־ 1928 עזבו כמה מחבריה טראסק את
העיר, והלכו לשייך אבריק, שם הקימו
קבוצת רועים. פן היה מגיע לשם לעיתים
קרובות. לפעמים בלי נעליים, לפעמים
בלי מעיל. תמיד חיכה לו שם כבש, שבשרו
ניצלה היטב, וחבורה עליזה. תוצאות
הביקורים: השיר המפורסם על
גבעות שיך אבריק.
פן הירבה לנדוד בארץ. הוא היה הראשון
שהנהיג קריאת שירים בפומבי,
ונהג לעבור בקיבוצים ולהקריא שם את
שיריו.
הוא הירבה גם לשחות משקאות חריפים.
למרות שלא רק הוא. כולם שתו
אז, כל אחד לפי דרכו. אברהם שלונסקי
היה לוגם את כוסות הקוניאק שלו באיטיות.
פן היה גומר אותן בתנופה אחת.
תלותו באלכוהול גם היתה גדולה יותר.
יחד עם זאת מעולם, לא ראו אותו שיכור.
״אני משתדל לא להתבזות,״ אמר שנים
רבות אחד כך, כשהאלכוהול כבר הפך
להיות סם־מוות לגופו חולה הסכרת ,״גם
כשמשתכרים, צריך לדעת לשמור על
רמה.״
רק מעטים ידעו, באותן פעמים בהם
נראה פן שוכב על הרצפה מחוסר הכרה׳
כשאיש אינו נעצר לידו, מכיוון שנראה
היה שהוא המום מעודף שחיה —
כי היה למעשה בהלם של מחלת הסכרת,
הנגרם מעליה גדולה בלחץ הדם.
ביאליק היה מורו לעברית. למטרה זו,
היה הולך אליו בדגל מרחובות לתל-
אביב. ביאליק גם הכניס אותו לסוד התלמוד
והמשנה, בהם הפך פן לבקי.
אבל הראשון שקירב אותו לשירה ה
הפך
להיות משורר הפרולטריון, אימץ לו
את הצורה הנאומית של שירה, שאיפיינה
את שירתו של המשורר הרוסי מאיקוב־סקי.
באותה תקופה ראה פן את עצמו
כמאיקובסקי של השירה העברית.

מ שפחה
ראשונה
**ץ נו ת השלושים בארץ־ישראל ענד
* * דו בסימן נטישת המושבות והשיבה
לעיר הגדולה, כדי לעבוד שם בבניין
בשעות היום, ולנהל ויכוחים פוליטיים
וספרותיים בשעות הלילה. כרבים אחרים,
עזב גם אלכסנדר פן, יחד עם אשתו בלה
ובתו •זרובבלה, את הקבוצה העירה.
אשתו היתד. שוב בהריון, ונתן אכסל־רוד,
ידידו של פן עוד מתקופת עבודתם
המשותפת בתחום הראינוע ברחובות, סידר
לזוג דירה בשכונת מונטיפיודי.
כאשר נולד להם בן, קרא לו אלכסנדר
בשם אדם. התינוק לא האריך ימים. מח לה
קשה שמה קץ לחייו.
גם לידידיו הקרובים קשה היה לעמוד
על תגובתו של המשורר, שהפגנות רגשנות
היו זרות לרוחו. הוא רק ביקש
מאכסלרוד שיצלם את גופת בנו, כדי
להנציח את יופיו.
מותו של הבן היה מכה אחרונה לחיי
הנישואין של הזוג. בלה, שלא יכלה
לעמוד עוד במיזגו הסוער של בעלה, ב־היעדרויות
הממושכות מהבית ובהרפת־קאות
האהבים שלו, החליטה להיפרד.
גם אחרי גירושיו המשיך פן באותו עם אורח־חיים ששילביצירה רוחנית
מחסור כלכלי, ועם לילות ארוכים של
יין ונשים.
לעיתים מזומנות היה מגיע לבית ידידו
שני חברים

*** ני חפרים טובים היו לאלכסנדר
באותה תקופה: האחד באייקובסקי,
גוי רוסי גבה־קומה, שהיווה את חלקה
השלישי של שלישיית פן—טיומקי—בייא־קובסקי.
שלישיה זו הצטיינה בגובה קומתה
וביפי תוארה.
השני היה זלמן גלר, שנקרא בחבורה
זלמן הגנב, בגלל הצ׳ולנט שהיה גונב
מן המאפיות ומביא לשלג לבנון, שם חיכו
לו החברים הרעבים. אחרי שגמרו
לאכול, היו הולכים להחזיר את הסירים.
פעם הלכו פן, זלמן, המשורר שמחה
אייזין ואחרים לאכול במרתף ברחוב אלג־בי,
בבעלותו של יהודי אדוק. בכיסם לא
היתד, כמובן פרוטה. ישבו ואכלו ארוחה
חגיגית, וכל מי שהזדמן לאותו מקום בא
והצטרף לשולחן. כשהסתיימה הארוחה,
החלו לטכס עצה בקשר לתשלום.
ניגש זלמן ליהודי ושאל על המחיר.
הארוחה הסתכמה בשבע לירות, סכום
גדול ביותר באותם הימים.
אמר זלמן לפן: תשלם אתה.״
אמר פן לחבר שישב לידו :״תשלם
אתה.״
״לוא הייתי יודע שאין לך כסף, לא
הייתי בא איתך,״ אמר זלמן לאלכסנדר.
״הזמנת אותנו, אז באנו.״
לא נותרה לפן ברירה, אלא להציע את
מעילו, שלמעשה היה שווה רק שבעים
גרוש, כפיקדון, עד שיימצא הכסף לתשלום.
הימים
היו ימי חורף, והיהודי, שידע
שפן זקוק למעיל, הסכים. הרבה אפשרויות
ממילא לא היו לו.
לפני שיצאו, ביקש זלמן מהיהודי הלוואה
של חצי לירה. כשהלה יצא לחדר
השני, לבש זלמן את מעילו של פן מתחת
לשלו, ויצא מהמסעדה.
בדרך שאל אותו פן :״מה יהיה עכשיו?״
אמר
לו זלמן :״אל תדאג. אנחנו עוד
נאכל על חשבונו.״
למחרת חזרו לאותומרתף, והזמינו
ארוכה בשמונים גרוש. בסופה, אמר זלמן
ליהודי :״תן לי בחזרה את המעיל, ואשלם
לך את החוב מאתמול.״ הלך היהודי
בשמחה להביא את המעיל, ונחרד חרדה
הפעיל איננו. סופו של דבר,
גדולה:
שפיצה את החברים בשתיים וחצי לירות,
והסיכסוך יושב.
ימות השנה היה פן לובש בכל קטיפה, מגפיים, רובשקה מבד
מכנסי

— ! 2 2וו ן 1

האברים

היה זה הול םאתד מותו ה ס סגוני ת ה מופל א ה של המשורר,
שלמרות היו תו גן ת קו פ ח שחלפה ונ שכחה, השתתפו ב הלוויי תו
גם צעירים רבים, ששירתו דיברה א לי ה ם למרות פער הדורות. ב ת מונ ה (מימין לשמאל) והמשורר לילי, אשתו אבידן, דויד המשורר
הורוביץ, יאיר המשורר
אלכסנדר פן. המשורר אבר הם חלפי, ב הלוויי תו של
וה שחקן הוו תיק

עברית, והדפיס את שיריו, היה המשורר
אברהם שלונסקי, שהתרשם משיריו של
הצעיר כבר בפגישתם הראשונה, הציע
לפן :״אני אתרגם את השירים ואדפיס
אותם.״ יחד עם זאת, התחיל להשפיע
עליו לכתוב בעברית.
פן חשש :״אינני יודע את השפה,״
טען, למרות שהעברית כבד היתה שגורה
בפיו באותה עת .״וגם אין העברית
מסוגלת לבטא את עוצמת החוויות של
האדם המודרני,״ הוסיף.
״העברית מסוגלת לכול,״ אמר לו
שלונסקי, והראה לו איך אפשר לתרגם
שיר מרוסית לעברית ולשמור על יופיו.
״אבל זה הכישרון שלך שעושה את
זה,״ התעקש פן.
״אינני יכול לעשות בעברית מה שאין
בה,״ ענה שלונסקי.
כך, במשך תקופה מסויימת, כתב פן
את שיריו ברוסית, ושלונסקי היה מתרגם
לעברית. עד שהמשורר התרגל לשפתו
החדשה, התחיל ליצור בה.
מרגע שנתגלה כמשורר, הצטרף פן לחבורת
המשוררים הצעירים, שהניחה את
היסודות לשירה העברית החדשה, ושעליה
נמנו גם נתן אלתרמו ולאה גולדברג.
שירתם הושפעה מבחינה צורנית ותוכנית
כאחד מהשירה הרוסית של אותם
היפים.
התבדלותו של פן מהחבורה באה בעקבות
התחזקות נטיותיו השמאלגיות. הוא

אכסלדוד. יחד היו ישנים על ספה אחת,
ואת הלילה היו מעבירים בשירה קולנית.
אורח־חיים זה, ששיקף לא רק את דמותו
של פן עצמו אל גם את רוחו של דור
שלם, שגדל על ברכי המהפכה הסוציאליסטית,
על תפיסותיה המוסדיות — היה
למעשה רק צד אחד באישיותו המגוונת.
בעיני חבריו לבתי־הקפה היה אלכסנדר
פן איש־רעים עליז וקל־דעת, שאמהות
הזהירו את בנותיהן הטובות מפניו. תוק פני
בהתנהגותו, ומרוצה מעצמו.
אך ידידיו הקרובים יותר ובני משפחתו
ידעו לספר על אדם ביישן, שתוק-
פנותו באה לכסות על ביישנותו. משורר
שנרדף על־ידי ההרגשה, כי אינו מגיע
למיצוי מלא של כשרונותיו — ואף־על-
פי־כן אינו יכול לשעבד את יצריו להגיונו.
לפני
כחצי שנה נערך לכבודו מישדר
בקול־ישראל• הוזמנו אנשים שהכירו אווזי׳
ושוחח ועליו. פן הקשיב לתוכנית
ממיטת חוליו, והתרגז :״למה הם מדברים
על היופי שלי? למה אינם מדברים
על השירה שלי?״
עזב באמצע
מרות שהיה בעיקרו של דבר משו/רר,
סנה אלכסנדר פן גם לתחומים

אחדים. הוא שר, הקריא שירים, צייר
ציורי־שמן, והקים יחד עם נתן אקסלרוד
את האולפן הראשון בארץ לראינוע.
אחת משאיפותיו היתה להיות שחקן.
הוא עבר בהצלחה מיבחני־בד באופק,
אחת החברות שקמו באותה עת ועסקו
בהפקת סרטים, אבל מכיוון שהבמאי לא
מצא״חן בעיניו, עזב את ההסרטה באמצע.
גם מתחום התיאטרון לא משך ידו. ההצגה
הראשונה שכתב לתיאטרון המטאטא
זכתה להצלחה רבה. אך את השנייה
כבר לא סיים. מחזות אחרים שכתב להביסה
— לא הוצגו. תקופה מסויימת
היה גם חבר בוועדת־הרפורטואר של התיאטרון
הלאומי.
בין השחקנים שאיתם בא במגע היתר.
גם רובינא, שחקנית, שהגיעה מרוסיה
יחד עם הבימה. פן היה אמנם צעיר ממנה
בעשרים שנה, אבל לא היה בכך כדי
למנוע את הרומן שלהם, שהיה מלווה,
כדרך אהבות האמניס, במריבות סוערות.
כשעמדה חנה ללדת לפן מחוץ לנישואין,
היתד, כל הארץ כמרקחה.
הלידה הקשה ארכה חמישה ימים והרופאים
אמרו נואש לחייה .״היא עלולה
למות,״ אמרו לאלכסנדר פן.
״היא תחיה, ותזכה עוד לקבור את כולנו,״
ענה פן. ניבא, ולא ידע מה ניבא.
אמונה מופלאה כזו, ומאבק עקשן במוות
המתקרב, עתיד היה גם הוא להוכיח,
שנים רבות אחר כך, כאשר נלחם במחלת
הבירגר שפגעה בגופו.

עשר שנים
מ תנ ה
ת רחל, אשתו השלישית — השנייה
בנישואין רשמיים — נשא אלכסנדר
פן לפני 38 שנה. היא ילדה לו את בתם
השלישית, לה קרא המשורר סינילגה,
כשמה של פייה באחת מהאגדות הרווחות
באיזור שבגבול רוסיה־שבדיה.
שנותיו האחרונות של פן היו שנים של
יסורים ושל בדידות. אם חי את עשר
שנות חייו האחרונות, היה זה בזכותה של
רחל, אומרים היום הרופאים והחברים.
בחמש שנותיו האחרונות — כשבמשך
תקופות ארוכות היה מרותק למיטתו בגלל
מחלת הבירגר שכידסמה בגופו, וש־בגללה
נקטעו שתי רגליו — היתד, רחל,
אחות במקצועה, לידו יומם ולילה, כש היא
מטפלת בו בסבלנות אינסופית. לפרות
שידעה שהשתייה, במצבו, היא
אסון — לא מנעה ממנו את האלכוהול,
ביודעה עד מה חיוני הוא לו.
גם בנותיו, זרובבלה וסינילגה לא
עזבו אותו במחלתו. אבל היתד, זז רחל
שישבה ליד מיטתו כל הזמן. הוא היה
אהבת חייה — והיא העניקה לו את האהבה
הגדולה ביותר, שקיבל אי־פעם מאשה.
אחד ממבקריו הקבועים בבית־החולים,
בימיו האחרונים, היה השחקן שייקה אופיר׳
שתקופה מסויימת שכב לידו. שייקר,
היה מביא לפן קציצות ומרק שלידיה,
אשתו של שייקר ,,היתה מכינה בשבילו.
אלכסנדר פן זכר. באחת משעותיו האחרונות,
בפרץ אחרון של הכרה, שאל
לפתע :״איפה השוטר אזולאי שלי, עם
הקציצות?״
פן ידע שהוא נשכח מלב הציבור.
בודד במסדרון של בית־החולים אי-
כילוב, כשרק מעטים, ביניהם השר יגאל
אלון, באים לבקרו — חש המשורר ששוב
אין איש זוכר אותו.
בהספדים לא רצה. רק קדיש ותהילים
ביקש שייאמרו על קיברו.
עד הרגע האחרון נשאר משורר. בשעותיו
האחרונות, ביקש מבני משפחתו,
שישבו ליד מיטתו, עט. כוחו הדל כבר
לא הספיק לו לכתוב בעצמו, והוא ניסה
להכתיב להם את החרוז האחרון. אבל
המילים שיצאו מפיו היו בלתי מובנות,
ורק מלה אחת נקלטה: שיבתי.
לזכר ידיד
חרי שי^כרה ההלווייה, הישבוע ל-
יד בית־הסופו בתל־אביב, מקום בו
התכנסו אנשי־רוח ותיאטרון כדי לחלוק
לו כבוד אחרון — כינס העיתונאי והסופר
דן בן־אמוץ את החבורה, והם הרימו
כוס שמפניה לזיכרו.
באותה דרך עצמה נהג סן עצמו לפני
כמה שנים, כשנפטר חבר והטוב, המשורר
שמחה אייזן. כשהתכנסו אז חבריו
הקרובים, אמר:
״נפתח בקבוק משקה, ונשתה לזיכרו
של הידיד.״

ב מ די נ ה
(המשך מעמוד )18
הרוב הרים את ידו נגד כל ההסתיגויות
של מיקונים, אסתר וילנסקה ואליעזר
(״שומרניק״) פיילר, שהנהיגו את המיעוט
לאורך כל הוועידה כולה. עוזריו של משה
סנה בחייו, עורכי קוד העם, יאיר צבן
וברל בלטי, שיתפו פעולה עם יו״ר וועדת
הביקורת המרכזית, עו״ד מאיר לם,
כדי להנחות את הוועידה אל מה שהם קראו
״חוף מיבטחים״ — כלומר, להכנת הבסיס
האידיאולוגי והפוליטי לאיחוד קרוב עם
מפ״ם, ושיתוף־פעולה הדוק עם המערך
העבודה—מפ״ם.
משה (״הדוקטור״) סנה עצמו, הכין את
הרקע הפוליטי לאיחוד כזה. נוסף על פגישות
סודיות שקיים עם מאיר יערי (שמיהר
להודיע על כך למיקונים) ועם יעקב
חזן, חילק סנה עוד בחייו את התפקידים
הראשיים במפלגה לצעירים העומדים ל־צידו,
כדי להבטיח מעבר בלתי־מופרע של
מק״י אל האיחוד הנכסף: את תפקידו.
יו״ר המרכז, הוריש לעיתונאי יליד יוגוסלביה,
ראול טייטלבוים. את תפקיד המזכ״ל,
ליאיר צבן.
״ניצחנו יותר מדי״ .את תוכניות
החיסול של יורשי־סנה, ניסה לשבש שמואל
מיקוניס, שלא הסכים להשלים עם
התוכניות של סנה־טייטלבוים־צבן להדיחו
בחייו מתפקידו .״או אני או מק״י,״
הודיע בתקיפות, הסביר כי הוא יגרור את
המפלגה כולה לדרך האחרונה שלה, אם
יאלצוהו לוותר על כסא המזכ״ל לאחד
״השוויצרים הצעירים״.
ערב הוועידה, ושלושים ימים אחרי מותו
הבלתי צפוי של סנה, הבינו גם טיי-
טלבוים וצבן כי הם עלולים להקדיח את
התבשיל, בטרם מועד. הם הבטיחו לו את
תפקיד המזכ״ל גם בעתיד, עשו הכל כדי
להרחיקו מווילנסקה ופיילר ולנתקו מהשפעתם
הפוליטית החזקה.
תכסיסיו הערמומיים של הרוב הצליחו
במידה רבה. מיקוניס, שהגן על הסתייגויות
המיעוט נמנע מלזהות עצמו עמו
באופן ארגוני. אמרו אנשי המיעוט על
כך :״זה צעד טכסיסי בלבד.״ לעומת זאת
הודחו 4מתוך 6חברי המיעוט במרכז.
קבע נציג הרוב, יאיר צבן :״ניצחנו.
בשטח האירגוני ניצחנו אפילו יותר מדי...״
פסילה פוליטית. על תוצאות ועידת
מק״י — שנסתיימה בקבלת כל המלצותיו
של סנה לשינוי עקרונותיה הפוליטיים של
המפלגה הקומוניסטית והפיכתה למפלגה
סוציאליסטית־לאומנית — הגיב חבר קיבוץ
יד־חנה, אליעזר (״שומרניק״) פיילר,
מי שהיה חבר הלשכה הפוליטית ואחד
מעמודי התווך של מק״י במשך שנים רבות
עד להדחתו מכל תפקידיו במוצאי״שבת.
בעת שעבד במטע הקיבוץ, שלוש
שעות אחרי הדחתו, ענה שומרניק לשאלות
העולם הזה :
״מה משמעות המצב החדש בו אתה מוצא
את עצמך ן״
שומרניק :״אינני רואה בהכרעות ה
״למה,
באופן קונקרטי, כוונתך ז״
״מוקד ביטוי התנגדותי לקו הרוב, ש הפך
עתה לקו של מק״י כולה, היה בהטפה
ובפעילות למען גיבוש של כוחות
שלום, כוחות שמאליים ריאליים. איש ציבור
בעל עקרונות צריך להיות מוכן לשלם
מחיר עבור עמידתו העקבית ועבור
צעידתו בנתיב שהוא ראה אותו כנכון.
הייתי נכון לזה עד כה ואהיה נכון לכך
גם בעתיד.״
סוס מלחמה ותיק. כשהתפזרו צירי
ועידת מק״י לבתיהם, היה ברור לרבים
מהם ובוודאי ל״ממשיכי דרכו של סנה״
כי לא ייפגשו עוד במעמדים מפלגתיים
רבים נוספים. לרבים מהצירים, שגוייסו
להבסת המיעוט, היתר, זו פעילותם המפלגתית
האחרונה. רבים עוד יותר אורזים
עתה את מזוודותיהם הפוליטיות לדרך
חדשה, כשהם ממתינים ליום בו תסכים
מפ״ם לקבל אותם לשורותיה.
החלטה כזו לא תיפול במפ״ם עד לוועי־דתה
בנובמבר. ועד אז, ימשיכו ״השוויצרים
הצעירים״ בדרכם העצמאית, כשסוס
מלחמה ותיק כשמואל מיקוניס ינסה להמשיך
ולעמוד בראשם, עד לתחנה הפוליטית
הבאה, כנראה התחנה הסופית.

המי שטרה
מג מג מת
התסריט המקובל, בתיקי בקשות להארכת
מעצרים שיגרתיים של עבריינים
שייגרתיים, הוא כי בית־המישפט ממלא
את בקשת המישטרה להארכת מעצר. לעיתים
קרובות, זוכה החשוד גם למקלחת
מפי השופט, ע £נימוקיו המגוחכים בבקשתו
להשתחרר.

הז מרת שלא
רצתה לשיר
השאלה המיסתורית, שנותרה תלויה באוויר,
בתום ביקורה בישראל של הזמרת
המפורסמת מרי הופקין, היתד: ,
מדוע היא באה לכאן בעצם ל
היא לא רצתה לראות אנשים. לא רצתה
לראות עיתונאים. והחשוב מכל: לא
רצתה לשיר. מה אם כן, רצתה ז
עודף תהילה. לאל הגדול פיתרונים.
שמה המפורסם עזר למשוך קהל המונים
להיכל הספורט ביד־אליהו, בדרום תל־אביב.
אולם הופעתה שם, ערב יום העצמאות,
היתד, פלופ אחד גדול, קצרה קרי אות
בוז מהקהל המאוכזב.
הסיבה: מרי הגדולה לא חשבה כלל
שהיא צריכה לתת לקהל מאומה — מלבד
מה שמעניין אותה. ומה שמעניין אותה,
היו כמה שירי־עם שלא עניינו את
קוני הכרטיסים.
היה זה מקרה קלאסי של עודף תהילה.
על שלוש השנים בהם היתד, תחת
ידו של החיפושית פול מקארטני — ש העלה
אותה לתהילת־עולמים עם השיר
היו זמנים — הגיבה מרי הקטנה :״אינני
רוצה שיזכירו לי את זה בכלל. זאת היתד,
תקופה נוראה. שיגעו אותי.״
לא מעניין. יש עוד כמה דברים שהיא
לא רצתה. היא לא רצתה לראות
אנשים — מלבד את בעלה טוני ויס־קונטי,
מפיק תקליטים הנחשב לגאון מו

נותנים לשתוק

העולם הזה 1808

משטרה

אורחים

מדי הופקין וכעלה כדוד
וועידה ד,־ 17 סוף פסוק במאמצים לתיקון
הקו של מפלגתי ואין לנטוש מערכה בגלל
רגשות אישיים אלה או אחרים. המפלגה
שהנני חבר בה, למעלה משלושים שנה,
ושעל המפנה האנטי־דוגמטי בה נאבקתי
יחד עם רבים אחרים, איננה נכס של
מישהו אחר. בסופו של חשבון יקבעו את
דמותה בוניה ופעיליה.״

דת־עם, המתאימה להופעה חיה באולם
יחם ואינטימי, ולא בפני המונים.
מעניין רק מדוע לא גילו זאת לאלפים
ששילמו כרטיסים.

מאוד. ביום הקצר הזה, מביאה המיש*
טרה בפני השופט עצורים בסיטונות, להארכת
מעצרם בבית־המעצד באבו־כביר.
מדי חצי שעה, מגיע לאולם משלוח חדש
של עצירים, כשהמשלוח הקודם, שמעצרו
הוארך, מורד בחזרה. התנועה המתמדת,
והעבודה בקצב שדיון, מכניסות מתח בשוטרים
המלווים, בתובעים, בסניגורים.
וגם בשופט, כפי שהתברר ביום השישי
האחרון.
דממה. היה זה יום טורדני במיוחד.
ליד הדלת, עמד שוטר ושאג החוצה, לעבר
הקהל הממתין ברחבת המסדרון:
״מי חותם ערבות בשביל טובה חבשי?
מן מוכן?״ בתוך האולם, מחליפים שני
עצירים, משני קצות האולם, רשמים פומ ביים
:״מתי עצרו אותך?״ מתעניין האחד
בקולי קולות אצל רעהו .״אולי תפסיקו,
אתם השניים,״ מזדעק עליהם שו
סיקאלי.
לתת ראיונות (כאשר דאתה את
הצלמים, נהגה לאיים :״לסלק אותם —
או שאני מסתלקת״) .היא לא רצתה להופיע
לפני זמן מה באוסטרליה — תמורת
30 אלף לי״ש — למעלה מרבע מיליון
ל״י :״אני לא זמרת פופ, ולא מעניין
אותי הכסף.״ הסבירה.
מד, שהיה נכון בעצם. היא למעשה זט־

פרקליט קאזיס ככית המשפט •
לא נותנים לדבר
רק לעיתים החוקות מסרב השופט להאריך
מעצרו של חשוד. ולעיתים דחוקות
עוד יותר, הוא מזכה את המישטרה
במקלחת.
מקרה נדיר כזה אירע בשבוע שעבר,
בפני שופט השלום התל־אביבי יהודה
טרייביש.
היו בי ם כ אול ם. היה זה כאשר התובע׳
סמל־ראשון מאיר יחזקאל, ביקש
הארכת מעצר בעשרה ימים של דויד
משולם, החשוד בגרימת אי־סדר במועדון
סבוי בחולון.
השופט :״מדוע אתה מבקש להאריך
את מעצרו?״
יחזקאל :״יש מספר עדים שאני רוצה
לחקור.״
הסניגור, עורך־הדין אהרון בנימין :״החשוד
מודה. מה עוד יש לחקור?״
השופט לתובע :״אתה צריך להצדיק
את המעצר שאתה מבקש.״
התובע שותק.
השופט :״מי העדים שאתה מבקש לחקור?״
התובע
:״אין לנו עדים. נאתר אותם
באמצעות המתלונן.״
השוטרים באולם מחליפים חיוכים.
השופט בכעס :״זה לא כל כך פשוט.
עליך להבין שאם אתה מבקש לעצור
חשוד, עליך להגיש חומר להצדקת הבקשה.
איד אתה מופיע פה מבלי לדעת
מה אתה רוצה?״
אלא שהשטיפה שנתן השופט לתובע
המישטרתי לא הועילה ביותר לחשוד.
למרות הכל, מילא השופט את בקשת התובע,
ציווה להאריך את מעצרו של משולם
בשמונה ימים.

משפט

טר, בקול מרעיד חלונות..
,״אני לא יכול להמשיך ברעש כזה,״
מטיח השופט, יהודה טרייביש.
בדממה, המשתררת לרגע קט, משמיע
התובע את המעשה בו חשוד הנאשם הבא
— אברהם לוי. גניבת חלקי מכוניות.
כאשר הוא גומר לספר את סיפורו, קם
לפתע על רגליו, בספסל הראשון, עורך-
הדין חיים קאזיס.
כולם קמים .״מה איתך?״ מופתע השופט.
״אני
מייצג את החשוד, אברהם לוי,״
מסביר קאזיס.
השופט :״מה פתאום אתה מופיע רק
עכשיו? אני לא ארשה לד לדבר. זה
לא צחוק אצלי. השופט חייב לדעת אם
חשוד מיוצג על־ידי עורך־דין או לא.
זה לא פייר. אתה רצית לתפוס את התובע
המישטרתי בגירסה שלו.״
״אבל כבוד השופט —״ ניסה קאזים
לטעון.
פניו של השופט סמקו מכעס :״למי
עוד שיש עורך־דין — שיקום מיד,״ הורה
בכעס לכל העצורים שישבו באולם.
פה ושם, החלו עצירים קמים על רגליהם•
בתנועה חדה, הסיר כבוד השופט
את משקפיו מעל אפו, קם ממקומו, והכריז

״אני עצבני. אשוב בעוד חמש דקות.״
״בית המישפט !״ הזדעק השמש.

נ אנ ס או
לא נ אנ ס?
היה זה לפני כשנה בקירוב, כאשר ישראל
שם־טוב*• בן ,16 התייצב לראשונה
במישטרת נתניה. הסיפור שהשמיע בפני
החוקר שמואל פריד, היה פשוט — ומזעזע.

״אני
ע צגגיד

סיפר הגעה:

א מר ה שופט

בליל-העצמאות בילינו בגן העשור ב־
(המשך בעמוד )26

יום השישי, באולם המעצרים של היכל
הנזישפט התל־אביבי, הוא יום מעצבן

* מאחוריו, רס״ל יחזקאל נחום.
•• השם בדוי להגנת קטין.

בלה אר ץצפתהב שי ב תו
הדרמא תי תממעמ קי ה״ או ש
ל שי אההצלחהבפסטיבלה 1מ ר

ש שו ק קראוס־את
אשתי לעזוב את הבית, שלא תהיה
שם כשאני אעשה את זה. סיפרתי לג׳וזי
שאני רוצה להתבודד כדי לכתוב, והיא
נסעה אל אחותה לארבעה ימים.
בלעתי 70 כדורי שינה. השארתי מכתבים
לג׳וזי, למשפחה, ולמרים ילין־שטק־ליס.
נרדמתי במהירות — .לנצח, חשבתי.

ניצלתי,
אבל הצטערתי
*י* שהת עו ר ר תי, הי ה הכל מטושטש,
^ ראיתי דמויות, שמעתי קולות, אבל
הכל היה מעורפל. לא הבנתי כלום.

עזר לי לא מעט היחס הנהדר בבית-
חולים. ביחוד של ד״ר עמי גלעדי, שטיפל
בי במסירות לא רגילה.
במוצאי יום־העצמאות, הצלחתי לא להתרגש
כמעט עד הסוף. כשהתחילו לשיר,
נשארתי שקט. אבל כשהתקרבו לשיר האחרון,
התחיל משהו לדגדג אצלי. התחלתי
להתרגש. כשהשמיעו את השיר
שלנו — היתר. לי הרגשה ברורה שנקבל
משהו.
כשהשיר זכה במקום הראשון, זה היה
מרגש בצורה לא רגילה. זאת היתה הפעם
הראשונה שלי, לזכות בדבר כזה. אני
זוכר, כשעליתי אל הבמה, לעיני כל הקהל
שהיה שם, וכל צופי הטלוויזיה, חשבתי

הניצחון?£ף״וד״׳

הרע, והנערה״ —י ישראל גוריון, ג׳וזי כץ, ובני
א מ דו ר ס קי — על בי מ ת בנייני ה או מ ה בירושלים, בטוצאי יום־
העצמאות, מבצעים א ת השיר שזכה בפרס ראשון בפסטיבל — ״טוב לי לשיר,״
שחובר על״ידי א חוד מנור והולחן על״ידי שמוליק ק ר או ס. הגשתה המק צועית
ה סו חפת של הל הקה, בבימויו של צדוק צרפתי, תרמה לא מעט להישג.

גי חצי ש;ה קצרה בלבד, הוא
/ניסה לשים קץ לחייו.
בשבוע שעבר, לעיני אלפי צופים בבנייני
האומה, ומאות אלפים נוספים מול
המסך הקטן ברחבי הארץ — הוא עלה
על הבמה, וכמו בסיפור אגדות — זינק
ישר אל שיא ההצלחה.
היה זה כאשר שירו, טוב די לשיר,
זכה בפרס הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי
— מופע־היוקרה של חגיגות יום
העצמאות.
איך היתד, ההרגשה לעבור, בצורה קיצונית
כזו, ממעמקי הייאוש — אל הגשמת
כל התקוות? מסף המוות — אל
פיסגת ההצלחה והשמחה?

השבוע, לאחר שרגעו קצת הרו
חות,
סיפר המלחין שמוליק קראום,
בראיון ראשון מאז כמעט
שנה, על הפל. על החווייה הנוראה,
על השיבה לחיים, על ההרגשה
ברגע קבלת הפרס :
כשיצאתי מכלא רמלה, ידעתי בדיוק
מה אני הולך לעשות. ידעתי שתלויים
ועומדים נגדי משפטים נוספים — שיחזירו
אותי לכלא. ידעתי שלא אוכל לעמוד
בזה — לחזור לכלא. שאני לא מסוגל
פשוט לחזור לשם פעם נוספת.
דיכא אותי גם שאמי נפטרה — חודשים
בלבד אחרי שאבי נפטר. הכל ביחד,
הביא אותי לפיתרון חד־משמעי: החלטתי
פשוט לגמור את החיים.
הבעייה היחידה שהיתד, לי: לשכנע

לחיי הניצחון

שמוליק קר או ס, שהלחין א ת הזוכה בפרס ראשון, ואשתו
ג׳וזי, שה שתתפה בביצועו — מרי מים כוסי ת, צוהלים
ומאו שרים, לחיי הניצחון. עבורם, חי ה זח ניצחון גדול בחרב המסתם זכייה בפרס.
עבורם, ניצחון זה פירושו היה שיבח ל חיי ם. בהישג נוסף זבה שמוליק יו ם קוד ם,
כאשר בהופעתה ב״היבל-התרבות״ בתל־אביב, ערב יום העצמאות, השמיעה
אסתר עופרים א ת שירו ״הת שמע קולי״ .חיה זה השיר העברי היחידי
שחזמרת הבינלאומית ה מפור סמת הוסיפ ה לרפרטואר שלה במשך עשר שנים.

אחו׳ הניצחון

חוגגים (מימין לשמאל) א הוד מנור, מחבר ה מילי ם.
של ״טוב לי לשיר.״ ישראל גוריון. צדוק צרפתי,
במאי להקת ״חטוב, הרע, והנערח.״ שמוליק ק ר או ס. בני א מ דו ר ס קי. ואשתו החדשה,
הנמצאת בסוף הריונה, של גוריון. כן נכחו ב מ סיב ה גם ג׳וזי כץ, עופרה פו ק ס —
אשתו של א חוד מנור וזמרת בזכות עצמה — ,ו מיקי, אשתו של בני א מ דו ר ס קי.

הראשונה שזיהיתי היתד. אחותי. אחרי
זה, ג׳וזי. באותו רגע, שמחתי שלא הת־פגרתי.
לא הבנתי עוד איו ניצלתי, אבל
שמחתי.
אבל יחד עם השמחה גם הצטערתי.
זכרתי את הייאוש, והצטערתי שלא הצלחתי
לעשות את מה שרציתי. אני זוכר
שאחד הדברים הראשונים שחשבתי, כש התעוררתי,
היו שחבל שלא הצלחתי לדפוק
את השופט, ולא להיות שם, בזמן
המשפטים הנוספים המיועדים שלי.
שכבתי שישה חודשים בבית־חולים, ו־לאט
לאט השתנתה דעתי. כששוכבים שישה
חודשים, נוכחים שיותר טוב בשיכולים
ללכת.

לעצמי :״זה אמנם לא ישנה את חיי מקצה
אל קצה — אבל אולי יעזור לי להבא.״

ה שתוללתי —
והו שלכתי לציגוק
ך רג ע ש קי ב ל תי את הפרם, ועמדתי
^ שם והקשבתי לברכות, נזכרתי בשנה
האחרונה שלי — בנפילה האיומה.
הנפילה הגיעה לשיאה לפני שנה בערך.
ישבתי חמישה חודשים בבתי־סוהר.
בירושלים, בתל־אביב, בראשון, ברמלה.
זה התחיל מדבר קטן — והתפתח במהירות
לגדול. נהג מונית ניסה לעקוף

אותי. ניסיתי לעקוף אותו חזרה. בסוף
התעצבנתי, והלכנו מכות.
מכאן, הידרדרו העניינים במהירות —
עד שקיבלתי מאסר.
בכלא רמלה ישבתי עם קבלצה של
צמרת עולם הפשע: אנסים, רוצחים. וכדומה.
היו שם איזה 20־ 25 איש. רק אחרי
שהשתוללתי וביליתי בצינוק, הצלחתי
לקבל תא בודד לעצמי.
הצינוק זה משהו. חור של 80 על 80
0״מ, באורך שני מטר. בדיוק בגובה בן-
אדם שוכב על מיזרון. כל המחשבות
שלי בצינוק הלכו רק בכיוון אחד: לצאת
משם, ולהתנקם בחברה שעשתה לי את

אבל ברגע שיצאתי, שכחתי מכל הכעס.
רק הייאוש נשאר.
מה ששיגע אותי בבית הסוהר, זה שבחוץ
— אתה בן־אדם. יש לך זכויות,
שרכשת לעצמך במעמדך. כשאתה בפנים,
אתה כלום. סתם מספר.
לעבור ממצב כזה, של סתם מספר, לזוכה
בפרס ראשון, לעיני כל העם — זו
חווייה שלא שוכחים. זה סיפוק עצום,
עצום. אין מילים לתאר.״

__ מטרה —
ת מור ת תי ס פו ר ת

[ ח כלא, נאכלו על דבר אחד: הרשות
^ להחזיק גיטרה. תקופה ארוכה סירב
מנהל כלא רמלה למלא את בקשתו. לבסוף,
הציע עיסקת חבילה: שמוליק יסכים להסתפר,
לקצץ את רעמתו האדירה — תמורת
גיטרה. שמוליק הסכים.
הגיטרה עזרה, אך לא מספיק. כשיצא,
מיהר אל כדורי-השינה.
היתד, זו אשתו שהצילה אותו ממוות.
שלושה ימים שכב חסר־הכרה, ללא תנועה.
ג׳הי, שהחליטה לחזור הביתה יום מוקדם
מהמתוכנן, מצאה אותו, לדברי הרופאים,
ברגע האחרון ממש.
באיכילוב, המשיך להיות חסר הכרה
חמישה ימים נוספים. צד גופו, עליו שכב
שלושה ימים ללא תנועה, נפגע בדלקת
חמורה. שמוליק נזקק לשורה ארוכה של
ניתוחים, כולל השתלות עור, שלא נסתיימו
עד היום. עד היום אין הוא יכול
לשכב, אלא על ביטנו. גם ההליכה קשה
עליו עדיין. כאשר עלה על הבימה, נוכח
עיניהם של צופי הפסטיבל, הצליח ללכת
זקוף — במאמצים לא קלים.
לאחר שהרופאים באיכילוב הצילו את
חייו, הועבר שמוליק להדסה בירושלים,
להמשך הטיפול והניתוחים. לאט, אבל
בטוח, השתפר מצבו.
הגופני בלבד. הנפשי — לא. הוא ויתר
אמנם על רעיונו המקורי, אולם מהייאוש
לא השתחרר. הוא נגמל אמנם מהסמים
— ואפילו מסיגריות — אך נותר חסר
עניין בחיים. מאז שיצא מבית־החולים,
ועד לפני זמן מה, לא נראה כמעט בחוץ.

מהצ מרת —
לכלא
^ פשר להאמין לו. בגיל ,36 עברו
\ 4על שמוליק קראום יותר חוויות, יותר
אסונות והצלחות, יותר תפניות גורל, יותר
הרפתקאות, מאשר על רבים אחרים
שהגיעו לזיקנה מופלגת. אופיו התקיף,
המסובך, התפרצויותיו החריפות, וכיש־רונותיו
הברורים, הפכו אותו לד״ר. ג׳קיל
ומיסטר הייד של הבוהימה הישראלית.
השבוע, כאשר זכה שירו, מבוצע בידי
להקת הטוב, הרע, והנערה — כשהנערה
היא אשתו — במקום הראשון, אפשר
היה להחליט להעניק לו את התואר: הטוב,
הרע, ובעל־הנערה.
הגבר השחרחר, יליד ירושלים, היה
תמיד טיפוס חזק, שתלטן, בעל מגנטיזם
נדיר שמשך אליו נשים כמו פרפרים ל מנורה.
הוא זכה לפירסומו הגדול הראשון
כאשר הקים, יחד עם אשתו, ג׳וזי כץ, ואריק
איינשטיין, את להקת החלונות הגבוהים.
בצורה
אופיינית, זינק שמוליק אל עולם
הפיזמונים בין־לילה. בלי לדעת אפילו
תווים, חולל, באחת, מהפיכה בארץ, הן
מבחינת סוג השירים שהלחין, הן מבחינת
צורת הגשתם.

וכמו שעלה גבוה — כך נפל נמוך.
אחרי העלייה, באה המפלה. הוא הואשם
בשורה ארוכה של אישומים, מתקיפה ועד
החזקת סמים. היה זה לאחר שורה ארוכה
של צרות אישיות. שני הוריו, אליהם
היה קשור מאוד, נפטרו. תקופה ארוכה,
לא יכול היה להמשיך לכתוב. מעיין היצירה
נסתם.
כך, הגיע לכלא.
הסורר נכנע

הוגע הגדול

שמוליק ק ר או ס מקבל א ת הפרס, על בימ ת ״בנייני־ה
או מ ה״ ,מידי יו״ר הנ הל ת רשות השידור, ולטר איתן.
ב או תו רגע, נזכר בשנת השפל שעברה עליו, כאשר נותר ללא ידידים כמעט, והנפש
הי חיד ה שבאה לבקרו, בחודשי שהותו בבית״החולים, הי ת ה המשוררת הקשישה ()72
מרים ילין־ שטקליס, שהכירה א ת שמוליק כאשר הלחין א ת שירה ,״הבובה זהבה״.

מוליל! לא היה היחיד שנפגע. לא
פחות נפגעה גם אשתו, ג׳וזי. קשה
היה, בתקופה האחרונה, להכיר בה את
(המשך בעמוד )26

טוב דע ובעל-הנערה

לגני הניצחון

להקת ״הטוב, הרע, והנערה״ בתצלום־פירסומת, לקראת
הופעת״הבכורה — לפני שזכתה בפרס הראשון. בעקבות
ביצועה המוצלח של השיר , ,טוב לי לשיר,״ שהוזמן על־ידי רשות השידור, במיוחד

עבור הפס טיבל, אצל א הוד מנור ו שמוליק ק ר או ס — מו בטחתללהקה הצלחה
ל תוכני תם עוד לפני הצגת הבכורה. ה תוכני ת תבלול ל הי טי ם מפו רס מי ם של
שנות הארבעים, משל ג׳ורג׳ ג׳רשווין, אירוינג ברלין וחמי שה פזמונים של שמוליק ק ר או ס

ש מו די קקר או ם
(וומשך מעמוד )25
הצעירה האמריקאית, ילידת פיטסבורג. ש הגיעה
ארצה לפני כעשר שנים — והדבר
הראשון שעשתה בארץ היה להתאהב ב־שמוליק
קראום. משהו כאילו כבה בפניה
של הרקדנית התוססת, בעלת הפנים החינניים
והגיזרה הנהדרת, שהיתר. מביאה
איתה חדוות־חיים לכל מקום אליו היתד
נכנסת.
היתד, זו אהבה נדירה. על שמץ זעיר
•של המעשים ־שעשה לד, שמוליק, היתד,
כל נערה אחרת עוזבת אותו. על אפס
קצהו של התנהגותו כלפיה, היתה אחרת
כבר שוכחת ממנו.
לא ג׳וזי. למרות כל מעשיו ומחדליו —
היא המשיכה לדבוק באהבתה הגדולה.
היא לא רצתה שום דבר, מלבדו. לא

תופס
ק ר או ס
7 1 1 1 *1111 שמוליק הניצחון 1111 # 111 שלווה, ל א חר
הגדול, מאזין, עם כו סי ת משקה גיד,
לישראל גוריין. ל א חרונה, ניכרת נ ו יותר
ויותר רגיעה, ל א חר הסערו ת שענרועליו.

קאריירה, לא זוהר, לא פירסום. רק את
שמוליק. לוא בה היה תלוי הדבר, היתד,
מאושרת להיות עקרת־בית אפורה, אם
לילדיו. היא הסכימה להופיע — רק אתו,
רק בשיריו.
לאחר שמונה שנים, נכנע אפילו שמוליק
הסורר בפני אהבה גדולה כזו, התחתן
איתה, בניגוד מדהים לאופיו וגישתו.
כשנשלח לבית־הסוהר, הסתגרה ג׳וזי
בביתם, כמו חיה פצועה במאורתה.
היתד, זו תקופה קשה. גם לאחר שיצא
מבית-החולים, נותרו השניים ללא ידידים
כמעט. הטלפון בדירה נדם. כולם עזבו
אותם. רק חברים ספורים ממש נותרו
לימינם.
בין המעטים שעזרו, היתד, דווקא אקו״ס,
שנתנה לשמוליק מיפרעות על חשבון יצירות
עתידות שלו. מכספים אלה, הצליחו
בני הזוג להתקיים.
יעיין מוצלח
ף ותר* * 3כמה חבר׳ה שלא שכחו.
ג* בני אמדורסקי וכמה חברים ראו את
המצב, החליטו לחפש דרך לעזור, למצוא
משהו לג׳וזי. כך, לאחר גילגולים, החל
הרעיון לובש צורה — עד שקרם עור
וגידים, בצורת להקת הטוב, הרע והנערה,
בהשתתפות אמדורסקי, ישראל גוריון, ו־ג׳וזי.
היה
זה, כפי שהסתבר השבוע, רעיון
מוצלח. עוד לפני שהופיעה בד,צגת־ד,בכורה
שלה — זכתה הלהקה בהישג מרשים,
זינקה לצמרת.
יחד איתה, זינק, מעימקי הייאוש השחור
אל פיסגת ההצלחה, גם שמוליק
עצמו.

ב מ די נ ה
(המשך מעמוד )23
קדימה, איפה שאני גר. עשינו קומזיץ.
ישבנו ואכלנו ושתינו דברים שקנינו.
פתאום בא אחד. שקוראים לו אלי דדעי,
עם שני חברים שלו. הוא הסתכל עלינו,
וקרץ לחברים שלו בעין. אלה הסתלקו.
אלי גירש את כל החברים שלי באיומים.
רק אותי הוא הכריח להישאר.
זד, היה בערך בארבע בבוקר. הוא
הכנים אותי לתוך הסוכה שהיתה שם,
והתנפל עלי. הוא קרע לי את הבגדים,
והוריד לי בכוח את המכנסיים. הוא תפס
אותי, וזרק אותי בכוח על הריצפה. אחרי
זה — (כאן בא תיאור מדוייק של מעשה
האונס).
מקל כו ע ד. לאחד האונס, המשיך הנער
וסיפר לחוקר, איים עליו דרעי כי
אם יגלה את מעשיו, יהרוג אותו. הנער
גילה גם כי דרעי אנס אותו כבר פעם
נוספת — וגם אז פחד להתלונן. את דרעי מצידו הכחיש אלי סיפורם של שני הנערים. למרות הכחשתו,
הגישה נגדו התביעה כתב־אישום על מיש-
כב עם קטין, מישכב זכר, כפייה ואונס.
זמן קצר לאחר הגשת האישום נגד
דרעי, הופיע ישראל שם־טוב שוב בתחנת
המישטרה. הפעם, התלונן כי דרעי
וחבר שלו, אחד יוסף בוחניק, מאיימים
עליו לחסל אותו אם לא ישנה את עדותו
נגד דרעי.
החוקר רשם את תלונתו — ובזה נסתיים
הטיפול המישטרתי.
את התוצאה העגומה ניתן היה לראות
כעבור ארבעה חודשים, כאשר נפתח מיש־פטו
של דרעי.
ישראל שם־טוב עלה על דוכן העדים —
וחזר בו מכל האשמותיו. הוא הכחיש את
כל עניין האונס, טען כי נעצר באשמת
גניבה — ואולץ על־ידי החוקרים להגיש
את התלונה נגד דרעי .״פחדתי מהשוטרים
ורציתי לצאת הביתה, אז הסכמתי,״
סיפר.
בלית־ברירה, נאלצה התביעה לוותר על
האישום נגד דרעי. יחד עם זאת, ביקשה
לעצור אותו ל־ 15 יום, כחשוד בהשפעה
על עדים.
סניגורו, עורך־הדין חיים דגן, התנגדלכך, בטענה כי החקירה נגד דרעי כבר
נסתיימה. לא כך חשב בית המישפט, שציווה
לעצור את דרעי לשבעה ימים.
מי שנדפק מכל העסק פעמיים היה יש ראל
שר־טוב. לאחר שנסוג בו מעדותו,
הוכרז על-ידי בית־המישסט כעד־עויין.

עיתונות
האח הגדול זועף תופיק חורי, סופר דבר, עשה טעות
חמורה: הוא פירסם, בתמימותו, שתי ידי עות
על רשות השידור, גילה בהן מחדלים
והידרדרות בבית הרשות.
תגובה לא איחרה לבוא: משה חובב,
הממונה על ענייני הרדיו ברשות, פנה
לאפרים אבא, עורך התוכנית המזרח
התיכון — בה נהג חורי להשתתף לעיתים
קרובות — הורה לו שלא להזמין יותר
כתבות אצל חורי. חובב לא הסתתר מאחורי
תירוצים, קבע מפורשות כי הסיבה
היא :״חורי השמיץ את הרשות.״
כחלה כשטחים. חורי המשיך להיות
תמים, לא הבין כיצד זה מנצלת הנהלת
רשות השידור את הכלי הממלכתי לחיסול
חשבונות פרטיים ולצנזורה על עיתונאים.
״יש להבין,״ התמרמר השבוע ,״כי הופעת
עיתונאי ברדיו או בטלוויזיה הינד. מתנה
•של הרשות, ומותנית בשתיקתו של העיתונאי
אודות בזיונות הרשות.״
ועוד איזה בזיונות. רמת השידורים בערבית,
טוען חורי, ירדה לשפל נורא.
לאחרונה, תירגם מישהו, בעת השידורים
בערבית, את המילה אבעבועות שחורות
לחולירע. שמעו המוני ערביי ישראל והשטחים
כי מחלת החולירע פושטת במי

** מרגע שירדה מהמטוס, אפפה אוב
/תה, כמסך כבד, הערצת מעריציה.
יצחק ג׳יבלי, הלוחם האגדי של יחידה , 101
חיכה לה בנמל־התעופה, הזמין אותה ל־חפלה
אדירה. ידידים טילפנו לדירתה ב־שרתון
התל-אביבי בזרם שאיים לסתום את
המרכזיה. גרשון סטאשק, דייל ראשי ב־אל־על,
חזר לארץ לאחר טיסה נת־סטופ
של 18 שעות בג׳אמבו — ודהר ישר לקונ צרט
שלה, בלי להחליף בגדים, משפחת
צרום הנודעת מכרם־התימנים, שבביתה
ישנו אוסף התקליטים המלא של כל שיריה,
קנתה שורה שלמה בהיכל־התרבות,
לקראת הופעתה. לא היה ספק בדבר: אס־

מין ת חביב
עיתונאי חורי
שכזה במקרה אחר, היה ציון מוקה ( )20 חוטף
כמה שנים טובות בבית־סוהר, על מה
שעשה. הפעם, יצא בזול 15 :ימי־מע-
צר בלבד.
מה שהציל אותו, היה תחביבו המיוחד
של אורי טבע.
מוקה הואשם בכך שגנב שעון, טבעת
ומזומנים בסך כולל של מאה ל״י מדי-
דתו של אזרח תל־אביבי בשם אורי טבע.
״במקרה רגיל, הייתי מטיל שלוש שנות
מאסר על גניבת שעון,״ הסביר השבוע
שופט השלום התל־אביבי בורים רפפורט.
״אך במקרה זה, היו נסיבות מיוחדות.״
גם חיילים. הנסיבות המיוחדות היו
קשורות בטיבעו של אורי טבע. סיפר מו־קה
בעדותו :״ישבתי על ספסל בגן, ואיי,
טבע ניגש אלי ונכנס איתי בשיחה•
הוא הציע לי ללון בביתו. לא היה
לא איפה לישון, והסכמתי.
״בדירה שלו, הוא הגיש לי קפה. פח
אום הוא התחיל לנגוע בי וללטף אותי.
״שאלתי אותו, :מה זהז׳ והוא עב
לי שזה תחביב אצלו• שהוא מביא ג
חיילים לבית ומשחק איתם.״
בשלב זה של המישחק ניסה מוקה, ל
דבריו, לברוח, אך מצא את הדלת נעו
לה. הוא הסתחרר, ונרדם במהירות. ל
דבריו, בגלל הקפה ששתה.
תגוכה מוכנת .״כשהתעוררתי,״ ד.נ
שיך מוקה בסיפורו ,״גיליתי שאורי הו
ריד לי בלילה את המכנסיים של הפיג׳מז
הרגשתי נורא. החלטתי לנקום בו. לקחו
את השעון שלו, והסתלקתי משם.״
בפסק־דינו, קבע השופט רפפורט בר
רות כי הנאשם הוזמן על־ידי המתלו
לביתו למטרת -מישכב זכר. זה אמנם ל
הצדיק את גניבת השעון, ואכן, השוס
מצא את מוקה אשם. אולם במקום ־שלו
הישנים המקובלות, הסתפק הפעם ב״!
היום •שבילה מוקה במעצר עד המישם!

העופרת

על במת ״היכל־בתל־

תרבות״

אביב: דמו ת מיני אטורית לבנה, בקצה
מסלול מוצף פרחים לבנים, שהיפנטה
אלפי ם ב קו ל ה הנדיר ביום העצמאות.

ההידרדרות שבשתיקה
קומות שונים בעולם. תושבי השטחים, ש נפגעו
לא מזמן מהחולירע, נתקפו בהלה.
״זה מה שקורה, כשעובדים עם עיתונאים
•ששותקים,״ מאשים חורי.

החי
לא מ מזר
הדגל
כל אחד חוגג את יום העצמאות בדרכו.
ישראל פינקלשטיין * ,תושב בתים
בן ,17 החליט שבלי דגלים, לא יוכל
לשמוח ביום הגדול.
אולם, החליט הצעיר מגודל הגוף, מאחר
•שהוא זקוק לדגלים רק ליום קצר
אחד, יהיה בכך משום בזבזנות חסרת־טעם
להשקיע כסף ולקנותם. אי לכך,
השאיל לעצמו צמד דגלים שהתנופפו
בודדים, חסרי אב ואם, על מרפסת בית,
ברחוב הרצל בעירו, ויצא לחגוג ברחובות
בחוצות תל־אביב הסואנה, מנפנף
בהם מכל לב.
רצינו לעשות שמח. שוטר חסר־הבנה
ללב החוגגים עצר אותו. הדגלים,
מסתבר, נראו לשוטר קצת גדולים מדי
על מידתו של ישראל.
בפני בית המישפט הסביר השבוע יש ראל
:״רצינו לעשות שמח ביום העצמאות.
הלכנו כל החבר׳ה וראינו דגלים.
לקחנו. לא חשבנו שהם שייכים לאף אחד.
באמת לא רצינו לגנוב.״
השופט, שהחליט שאין סכנה, לפחות
עד יום העצמאות הבא, שישראל יחזור
על עבירה דומה, הורה לשחררו עד מיש-
פטו, בערבות.
* השם בדוי להגנת קטין.

היא באה לישראל
לשבוע קצו ואיתה
הוומן החוש שלה
תר עופרים, שהגיעה, כמו כל שנה, להופעה
קצרה בארץ לרגל יום־העצמאות, הפכה
בקרב אוהדי, לאלילה, במיטב המסורת
של עבודת האלילים המקובלים בין עכו״ם
בחו״ל.
איש מהמעריצים לא ידע כי ביום השני
האחרון הטריחה האלילה את עצמה לנמל־התעופה
לוד, כדי לקבל את פני הגבר
שלה, שהגיע אחריה מצרפת: ד״ר מוריס
שאל, הרופא היהודי־צרפתי המצליח, ש הוא
כרגע רק הרומן שלה — אך עם ניחושים
כבדים להתפתחויות רציניות יותר.
(בעל חדש לאסתר עופרים? העולם הזה
.)1805
ך* דוקטור המיסתורי התגלה כגבר
ן 1נעים־הליכות ומושך, שאחת התכונות
שבעטיין כנראה התחבב על אסתר היא
צניעותו. איך שהוא, הצליח לא להתבלט,
למרות שהיה לצידה של אסתר כמעט כל
זמן שהותו בארץ, ולמרות שהתגורר כמוה,
בשרתון.
המעריצים הבחינו באחיה הצעיר של
אסתר, שהיה בחברתה. הבחינו — כמובן
— בלנארד כהן המפורסם, כאשר השניים
נפגשו. ורק בדוקטור לא הבחינו.
ולא בצדק. כי הדוקטור היה זה שהוסיף,
לביקורה הנוכחי של אסתר בארץ, את
המגע הסופי, שהפך את הביקור למושלם.
היה זה ביקור לא־נשכח מבחינות רבות.
קשה היה להכיר את אסתר הקטנה, כאשר
ירדה מהמטוס. היא קרנה מאושר ועיני
העופרית שלה זרחו. בתיסרוקת חופשית,

תמרורים
נפטר. לאחד מחלה קשד. בבית־החולים
איכילוב בתל־אביב, המשורר ה קומוניסט
אלכסנדר סן. הוא היה בן
66 במותו.
התאבד. שגריר דרום קוריאה בצרפת,
ס* יונג לי, בן .51 השגריר, ש סבל
מדיכאון נפשי, נעץ סכין מטבח לתוך
חזהו.

קלילה, בשימלה אביבית סירחונית הולמת,
בילתה את שעותיה הפנויות המעטות בטיולים
ליליים לאורך הטיילת של יפו,
אכלה דגים במסעדות. פרק האכילה, לפחות,
הסתיים בהרעלת-קיבה, ממנה לא
השתחררה העופרית עד אשר עלתה על
המטוס.
ן -קונצרט שלה, בהיכל־התרבות בו
\ תל־אביב, ביום־העצמאות, היה הצ לחה
מהדהדת. חצי שעה תמימה עמד
הקהל על רגליו, בתום הופעתה, מחא כפיים
שוב ושוב, למרות שהשעה היתה כבר
שתיים לפנות בוקר. רק לאחר שירה משותפת
— של הקהל והאלילה — של ציוני
הדרך, הצליחה אסתר לעזוב את הבימה.
היה משהו מיוחד בהצלחה זו. ב־ 48השעות
של יום העצמאות, הוצפה ישראל
בשמות מפורסמים מכל רחבי העולם. מלבד
המלאך, שהוא כמובן, תופעה שמיימית,
היתד. אסתר היחידה שזכתה לקבלת פנים
כזו. כשדמותה המיניאטורית הופיעה, בשמלה
לבנה, על הבימה הענקית, הידהד
האולם במחיאות־כפיים נלהבות.
חלק גדול מזמנה הפנוי בילתה אסתר
בחברת אחיה הצעיר נועם, שקם זה עתה
מצהבת. כמו כל בני משפחת זייד, גם נועם
הוא בחור המעדיף להתרחק מעיני ד,מצ־

נפטר. בביודד,חולים שערי־צדק

בירושלים, בהיותו בן 65 הרב ׳מרדכי
הכהן. הרב הכהן שימש כיועץ בכיר
לשר הדתות ומנהל מחלקת המחקר של
מישדד הדתות. היה אביהם של הרב שמואל
אבידור הכהן — הרב של כפר שמריהו,
ד״ר פנחס פלאי — מרצד, בניר באוניברסיטת
באד־שבע והרב מנחם הכהן
— רבה של ההסתדרות. נוסף לבנים היו
לרב המנוח עוד ארבע בנות.
יה תאבד. בערב יום העצמאות בדירתו
שבתל־אביב, סגן מנהל לופטהנזה
בישראל, אליקים שטרוק 49 הוא
ירה בעצמו מאקדח לאחר שלאחרונה סבל
מדיכאון נפשי.
נפטר. מנהל מוזיאון תל־אביב ו
אחד
ממיסדיו משה קניוק. קניוק שנפטר
בהיותו בן 73 היה בשעתו מזכירו

עם הווסטוו

אסתר עופרים, ב שמלה פירחונית קליל ה, וידידה הצרפתי,
ד״ר מוריס שאל, במסעד ה תל־אביבית. שאל הצעיר
והמק סי ם, שהוא רופא פ אריס אי מצליח ועשיר, הוא הרומן הרציני הראשון של
אסתר, מ אז גירושיה מאבי רייכשטאט. בישראל, בילו השניים י חד כל רגע פנוי.

למות, מתגורר בצפת, למרות שעל הכרמל
עומדת לרשותו וילה נאה.

עם לנאוו נהו

לא חר שנים של הערצה מקצועית הדדית מר חוק,
נפגשו בשבוע שעבר אסתר עופרים ולנארד כהן,
שני הכוכבים הגדולים של עולם הזמר, בפעם הראשונה, כאשר הגיעו, כל א חד בנפרד,
להופעות בישראל ביו ם העצמאות. לנארד, רווק מ ק סי ם בן ,37 סו ח ף המונים
בצורת הגשתו ה מיו חד תאת שיריו המיוחדי ם, המדברים אל לב הנוער בעולם המערבי.

ך• רק מרגש בפני עצמו היתד, פגי־
^ שתם — בפעם הראשונה — של אסתר
ולנארד כהן, המלחין היהודי־קנדי שהוא
כיום, ולא מהיום, אחד האלילים התורניים
של הנוער בעולם המערבי.
היה זה כנראה רק הולם, ששני המאורות
היהודיים הגדולים, הנודדים ברחבי העולם,
ייפגשו לראשונה בישראל, ביום העצמאות.
אסתר נהגה, מזה שנים, לשלוח
ללנארד כל תקליט חדשה שעשתה. והדבר
הראשון שאמר לנארד, כאשר הגיע ליש ראל,
היה :״אני רוצה אותה.״
הפגישה בין השניים תיכנס מן הסתם
להיסטוריה של עולם הזמר. השניים לעסו
רשמים והחליפו חוויות שעות ארוכות.
לנארד, גבר גבוה ונאה, שהתגורר גם הוא
בשרתוך, ביקש מהעופרית שלא לבוא לקונצרט
שלו, בבנייני־האונזה בירושלים.
״אני מתבייש לשיר בפנייך,״ התוודה האליל
בפני האלילה.
בקשתו לא התקבלה. ביום החמישי שעבר׳
עלתה אסתר ירושלימה, לקונצרט.
רבע שעה לאחר שעלה על הבימה, הפסיק
כהן את הקונצרט, עזב את הבימה.
הוא חזר רק כעבור עשר דקות, וההופעה
שנתן, לדברי קהל ששמע אותו גם
בחו״ל, היה משהו לא רגיל. בסיומה, פרץ
בבכי נרגש.
וגם האלילה מיהרה להסתיר דמעה חוצי

משה קניוק
של ראש עיריית תל־אביב הראשון, מאיר
דיזנגוץ. בנו הוא הסופר יורם קניוק.
התאבד. הסופר היפאני בעל פרס

נובל ( )1968 יאסונאדי קאואכאטה.
הוא נמצא מת בדירתו כשבפיו תקועה
שפופרת גז. קאואבאטה היה היפאני הראשון
שזכה בפרס נובל. מת בן .72
נפטר. בגיל ,83כייר קרוא סופר,
מבקר, עורך, עיתונאי ומתרגם. היה
ממיסדי ופעילי אגודת־העיתונאים בתל־אבי׳ב
וחבר בוועד אגודת הסופרים. הוא
מת בבית־החולים איכילוב.
נפטרה. בגיל ,95 בעלת המלון הראשון
בנתניה גיטר גרינשטיין. היא
עלתה מרוסיה עם בעלה ב־ 1925 והשניים
פתחו מסעדה בירושלים. ב־ 1934 עברו
לנתניה והקימו בה את המלון הראשון
הקיים עד היום.

נולד. לשחקנית הישראלית כרכה
נאמן ולבעלה מהנדס ישראלי העובד
בחברה אמריקאנית באיראן, דוד לוי
בן בכור. השניים קראו לרך הנולד דרור
על שם אחיו של דוד שנפל בפטרה.
התגרשו. השחקנית ההוליבודית
נאטדי ווד ( )37 ובעלה ריצ׳ארד גרג
פון ( )41 בסאנטה מויניקה, קליפורניה.
הנישואין ינימשכ ושנתיים ׳שבמהלכם נולדה
בתם נאטאשה. הבעל ישלם 200
דולר לחודש דמי־מזונות עבור הבת שתישאר
בידי האם.

עם אחיה

אסתר עופרים עם א חי ה הצעיר מ מנ ה,
נועם, שבחברתו ביל תהחלק גדול מזמנה,
בביקורה בישראל. נועם, הגר בעיר הולדתו, צפת, שימש נושא
לה שגחה צמודה מצד א חו תו הגדולה, ל א חר שקם זה עתה

מ מ חל ה. אסתר דאגה ל הקפיד שיקח א ת תרופותיו בזמן, עשתה
לו אתה מוו ת כ שפיספס. משמ אל: הזוהר ו הפירסו ם, שהפכו
חלקמ חיי ה של א חו תו, עדיין מטרידים אתהאח הפ חו ת
מהבהק המצלמות.
מנוס ה, שניסה, לשווא, להסתתר

טנהליםרומן. קארי נראנט
השחקן בן ד,־ 68 עם הכוכבנית ג׳ניפר
אוניל כוכבת קייץ של אהבה שיכולה

בנקל להיות נכדתו.

* הנהדתחש בונו ת י )
(המשך מעמוד )11
מכבדים אותו מאוד, וגם הסוהרים 8ת*
ייחסים אליו בכבוד. לא רק בבית־הסוהר.
הרבה אנשים מעריכים את המלחמה שלו.
הוא מקבל מנתבים מכל העולם. גם הנה
מגיעים מכתבים. אתה יכול לראות.
עברתי בדיפרוף על כמה מיכתבים.
סטודנט יפאני, חבר בליגה אנטי־מלחמ־תית,
מביע את הזדהותו ושולח ברכות
עידוד. נערה אמריקאית, המשמשת כיועצת
לסרבגי־גיום בשעות הפנאי, וה״
מסרבת לשלם את אחוז המס שממשלת
ארה״-ב מוציאה לצורכי -מלחמה, כותבת
בין השאיר :״אני עושה כל מה שאני
יכולה למען השלום, וכשאני שומעת על
אדם אחר המקדיש את חייו למאבק מצפוני,
אני -מרגישה שאינני בודדה כל-
כך, והדבר מחזק את רוחי- ,ועל כך
תודה לד גיורא״.
אריך פריד, משורר יהודי יליד אוסטריה,
החי בלונדון מאז 1938 ותירגם
מחדש לגרמנית את כ-תבי שקספיר, כו־

כן־אמוץ ואמו של ;יורא
״זה לא בושה לבכות !״
תב למערכת הארץ (המכתב טרם פורסם)
:״נודע לי שגיורא -נוימן, המרצה עתה
תקופת־מאסר -רביעית של 35 יום, סירב
לקבל הצעת־פשרה, לפיה ישוחרר מהצבא
כ,לקוי מבחינה נפשית,׳ בתנאי שיוותר
על התנגדותו הפוליטית לשרות. אני
מבין שגיורא הצהיר שהוא מסרב לשרת
מדיניות של סיפוח, ושהוא מסרב לנהוג
באחרים כפי שנהגו בהוריו. אמו, כפי
שידוע לכם ודאי, לחמה במחתרת האנטי-
נאצית בגרמניה. אם ממשלת ישראל משוכנעת
בצידקת מדיניותה כלפי ערביי
פלשטין, למה היא לא משחרר משרות
צבאי אדם המתקומם נגד מדיניותה?
״כמה זמן חושב גיורא להמשיך במאבק
שלוי״ שאלתי.

אבירו חמש שנים
*ץ יני יוד אמר האב .״הוא מוכן
לשרת שלוש שנים בשל״ת (שרות
ללא תשלום) ,אבל לאב מדים, ובלי להחזיק
נשק ביד. הפרקליטה שלו הגישה הצעה
כזאת לראש אכ״א, ועוד לא שמענו תשובה.
אני מקווה מאוד שיסכימו. אחרי
הכל, ישנם עוד סדבני־מלחמה המשרתים
בשל״ת. אבי נימצוביץ׳ מקיבוץ גונן,
משה גורפינקל מקיבוץ הראל- ,וישנם
אחרים. אבל אם הצבא לא יקבל את
ההצעה, גיורא י-משיך לשבת בכלא.
בצבא הוא לא ישרת בשום אופן. הוא
מוכן לשבת אפילו חמש שנים.
״אף פעם לא האמנתי שהוא כל־כך
חזק״ ,אמרה האם .״הוא כל־כך רגיש.
פעם נכנסתי לחדר שלו ותפסתי אותו
בוכה עם ספר ביד. כל הכרית היתה
רטובה מדמעות. הוא סובב את הראש
שלו לקיר, כשדאה אותי, ואני אמרתי
לו: ק-וקושיו ׳,זה לא בושה לבכות. תבכה,
אתה לא מוכרח להיות כל־כך חזק.״
הצצתי בחדר של גיורא לפני שנפרדתי
מההורים. שולחן העבודה היה עמוס ניירות,
מחברות, וספרי-לימוד, כאילו לא
ישב גיורא בכלא מזה 148 יום. בין הספרים
שהיו מצויים כדי הישג־יד הבחנתי
בההברה הישראלית (אייזנשטאדט),
הרעיון הציוני (הרצברג) ,ישראל והעולם
הערבי (אהרן כהן) ,האדם הוזד־-ממדי
(מרקוזה) ,הרצל, שרת, וייצמן, שמואל
דיין, דוד הורוביץ והמישפט של קפקא.
על הקיר, מול שולחן־הכתיבה, היה
קבוע שלט אמאייל, שגיורא -מצא לפני
שנה ותלה אותו -בחדרו מתוך תחושה,
אולי, של ראיית הנולד. באותיות שחורות
על רקע לבן הכריז השלט: ד״ר בן
אדם אריאל, עורך־דין, כניסה א׳ קומה
,2טל.773557 — 247171 :.

טלוויזיה חדש1ת
מ ה פכו תבמה דו רו ת
ביום חמושי האחרון קיבל אחד מכתבי
הטלוויזיה הישראלית הוראה לקלוט׳ ולהקליט
את נחיתת אנשי אפולו 16 על
אדמת הירח, כפי ששודרה בשידור ישיר
מתחנת הטלוויזיה של ירדן. השידור בירדן
תוכנן לשעה עשר וארבעים בערב,
אך טכנאי הטלוויזיה הישראלית, שהיו
בתורנות- ,סירבו בצורה -חד משמעית להישאר
אפילו דקה אחת נוספת אחרי שידור
מהדורת החדשות של השעה עשר.
רק אחרי שיכנוע אישי, הם עשו טובה
אישית לכתב, הקליטו את השעה הקריטית
ביותר של צוות אפולו לפני הנחיתה.
זהו רק פרט קטן, דוגמא קטנה ממה ש עובד
על אנשי צוות החדשות בטלוויזיה
מדי יום ביומו.
הגורמים השוליים המשפיעים לרעה על
הרמה הוויזואלית של מחלקת החדשות,
הם רבים לאין ספור. השבוע הושמעה
טענה, כי צלמי הפילם נעשו לאחרונה
עצלנים ומאחרים להופיע לעבודה, מתוך
אדישות ובכוונה תחילה — מתוך חוסר
רצון לעסוק בסיקור טקסים ואירועים.
חילופי ככרי. בכל זאת, מי שמודאג
מן העובדה כי מישדרי מבט לחדשות מצליחים
עוד לעניין את הציבור הרחב רק
בקושי, יכול לסלק דאגת מה מליבו: עד
היום היו עורכי -מבט מתחלפים מדי יום
ביומו, וזה היה רע, כי כל אחד מהם
דאג אך ורק ליומו שלו. התוצאה היתה,
שלא ניתנה רציפות טיפול לנושאים
חדשותיים. כך החמיצה הטלוויזיה את גו-
שא השביתה של עובדי התחזוקה באל-
על, שנמשכה מספר ימים- ,יועד היום הזה
לא קיבלו הצופים כל אינפורמציה טלוויזיונית
רצינית על מה בעצם שבתו השובתים.
השבוע
הועבר העורך המוכשר של יומן
אירועי השבוע, יעקב אחי־מאיר (,)33
להיות עורך יומי של מבט לחדשות ב־משך
רוב ימות השבוע, כדי להבטיח
רציפות טיפול ורצינות טיפול בחבט.
עורכי היום התורניים יפונו לעבודות שדה.
יורם רונן, מי שהיה בעבר -מנהל החדשות
בתחנה, שובץ במקום אחי־מאיר
כעורך יומן השבוע. בכך געשה כנראה
עוד צעד מצידו של צבי גיל, מי שהת־מנה
לא מכבר למנהל מחלקת החדשות,
,כסות ולאחות בתפרים גסים את הקטנו־ניות,
הקנאות וצרות המוחין, שפשו במחלקה
בעיקבות התפטרותו של דן שילוו
מניהול החדשות, על רקע צורת הטיפול
של הנהלת רשות השידור בנושאים ה־

מיכה לימור ורון בן־ישי ומבקרות תוכניות,
שהן עוזרות ההפקה החרוצות, ש תפקידם
לדאוג למניעת תקלות טכניות
ואנושיות. גולת הכותרת של מיכלול ה שינויים
האלה היתר. כמובן התבנית החיצונית
החדשה של מבט, שזכתה לשב חים
רבים מפי אישים בכירים.
המשימה העכשווית של המחלקה היא
למלא בבשר חי את התבנית החדשה. יש
לאנשי המחלקה המון כוונות טובות. נקווה
שהן לא יובילו אותם לגהינום.

תוכניות
חסמבה ני ט ה לונדון
כאשד פותחים את תחנות הטלוויזיה
של ישראל, ירדן, לבנון או קפריסין בשעת
השידורים לילדים, כמעט אי אפשר
להרגיש בכל הבדל. רוב תוכניות הילדים
המשודרות במרחב מיובאות מלונדון
או מארצות-הברית. הסדרות עוברות מתחנה
לתחנה, כאילו לפי תור ולעיתים
קרובות מאוד הן משודרות ממש במקביל•
רוב התוכניות הן מתקתקות־חמוצות,
צבועות וורוד בנוסח עולם הערכים של
העולם המערבי, ועל פי קריטריונים סלק טיביים
מוסכמים ומקובלים זה מאה שנה.
החל מיום ראשון הקרוב, תובא לשידור
בטלוויזיה הישראלית סידרה חדשה
לילדים מאותו סוג בשם ילדי המסילה,
שהיא עיבוד טלוויזיוני לספרו הרגשני
והסנטימנטאלי של א. נסביט, על משפחה
המתגוררת בקוטג׳ כפרי, בעוד אבי המשפחה
נאשם, בטעות, בבגידה בארצו.
הסידרה כולה, המתארת את המלחמות
הקטנות של המשפחה בחברה הסובבת
אותה, היא מסחטת דמעות יעילה וקומפקטית.
השביעייה
הסודית. חבורת-סוד-
מוחלט״בהחלט בנוסח אנגלי, תיכנס לפעו־לה
בטלוויזיה הישראלית בדיוק בעוד
שבועיים, כאשר תסתיים הסידרה נשים
קטנות (יום ב׳ .)17.30 הכוונה היא ל-
סידרה קומית בריטית אופיינית בשם או־טו
קומותייס, המזכירה באופן אסוציא־

ברט כאברך מארח
אחרי דיטריך — התהילה
צפת חדשה -מסוג שונה אבל אופייני .
אחת לחודש תיוחד לילדים בשעה 17.30
סידרת טרזן הקלאסית והמפורסמת, או״
דות האדם הלבן, שהוא אדם עליון, אפי.,,כאשר
הוא מקפץ מעץ לעץ כקוף לכל
דבר, כשרק חגורה קטנה משמשת אזור
למותניו. לעומתו — הכושים וחיות ה־יער
— כולם יצורים נחותי דרגה•
כל החידושים והשינויים האלה גם יחד,
שבוודאי יתקבלו ויספגו באהבה על ידי
רבבות הילדים, שיישבו מרותקים למר־שי
ר, ללא יכולת להסיר את עיניהם ממנו-
,מצטרפים לתמונה חדשה־ישנה של
טלוויזיה ישראלית מקורית לילדים, ש־אינה
אלא קיטש מטומטם ומטמטם, כפי
שהיא כבר שלוש שנים.
להצדקתה טוענת אסתר סופר, מנהלת
מדור תוכניות הילדים בטלוויזיה :״אינני
יכולה לשנות את סולם הערכים, עליו
בנוייה ספרות הילדים הקלאסית וסרטי
הילדים הקלאסיים. זה הטוב במיבחר המצוי
בעולם הרחב. רוב התוכניות שניתן
להשיג בשוק העולמי הן עלילות מטופשות
מאוד, חסרות טעם מלחות.״ בזעם
היא מוסיפה :״איך יתכן שבתוך מיס-
גרת יומית של תוכניות לילדים, ניתן
אחוז כל כך קטן של חומר מקורי?״
הסיבות הן רבות ותירוצים יש לאין
ספור. וזהו מוקד הבעייה: לא המבחר
החיצוני, אלא החוסר בתוכניות מקוריות
ישראליות. עובדה זו מוכיחה רק כי בדרגים
הגבוהים של רשות־השידור אין

תדריך

טרזן, כנו והכושי
האדם העליון גם בג׳ונגל
חדשותיים. לשילון עצמו ניתן להתבצר
בממלכתו — ממלכת הספורט. סגנו בעבר,
רכז המערכת שמעון טסלר קיבל
את תוכנית פאנודמה, תוכנית חודשית
אישית ובעלת מימד מעניין מאוד — דבר
שכל שדרן היה חולם עליו.
יאיר אלוני, שוגר לבאנגקוק, קיבל אישור
לנטיותיו ההרפתקניות והורשה להמשיך
לנסוע לדרום ווייטנאם, כדי לסקר
את ההידרדרות המלחמתית באיזור. זאת
ועוד: כדי לנטרל את המיפגעים הטכניים
מונו לאחרונה מפיקדים תורניים כמו

טיבי את חסמבה של מוסינזון. אבל התפריט
הוא אירופאי, מורכב ממוסיקה ומתיקות
בטעם המחזמר אוקלהומה וסרטי
וולט דיסני, בתוספת סיטואציות מצחיקות
מפוספסות וסלפסטיק נוסח השמן והרזה
לורל והארדי. למעשה עוסקת הסידרה
החדשה בשביעייה הסודית — קבוצת יל דים,
חמישה בנים ושתי בנות מגיל שמונה
עד שש־עשרה — שהקימה -מטה פעולה
באוטובוס שתי קומות במגרש גרוטאות.
ימי
שלישי הוקדשו החל מהשבוע לק־

• סרט היטבוע (יום ד׳ ,26/4
— )20.45 מנדי — סיפורה של ילדה חרשת
אילמת ומאמציה להסתגל לחברה•
כידור חו״ל (יו ם א׳ )20.20,30/4
— שידור דחוי עם המוסיקאי היהודי הצעיר
ברט בכראך, המלווה הקבוע של
מרלין דיטריך, שליווה אותה -גם בביקורה
בישראל. בכראך -שהתפרסם כמלחין
נעימות בסרטים, מארח מעל בימת -הטלוויזיה
את הזמרת הכושית דין וורווק,
סשה דיסטל וג׳ואל גריי.
• פאנורמה (יום ג 20.20 ,2/5
רקע — 72 מגאזין חדשות חודשי מיוחד
בעריכתו של שמעון טסלד. הנושא: האמת
האחרת על ערביי השטחים, החיים
זה חמש שנים ׳תחת לחץ משולש של צבא
הכיבוש הישראלי, ממשלת ירדן ואיר־גוני
הפידאין הפלסטיניים, באי־וודאות
גמורה ביחס לעתידם, תוך תחושה עמוקה
של תיסכול, יאוש ואדישות פאטאלית.
המגאזין עשוי כסרט תעודתי אחד הבנוי
על מספר כתבות וראיונות עם אישים ופשוטי
עם, שנערכו בשטחים בשיתופם
של אלי ניסן, אדי סופר והעתונאי דני
רובינשטיין.
• דראמה (יום ג— )21.05 ,2/5 ,
הרופא וגרושתו, לפי עגניון, כפי שבויים
בתיאטרון המרתף על ידי יורם פאלק,
בהשתתפות אהובה יובל, שהתגלתה כאישיות
טלוויזיונית פוטו-גנית ממדרגה
ראשונה וגד קינד, בעלה בחיים. ביים
לטלוויזיה במאי הבידור ראלף עינבר,
ערב ירידתו להולנד אשתקד.
העולם הזה 1808

שטען בבית המישפט העליון ששנו!
עינויים קשים ע״׳ בלשי המדור המרכז

העציר

כל אחד מכל צד, והשלישי מלמעלה.
״השכיבו אותי על החול, עלו על החזה
שלי ומעכו אותו. בין מכה למכה הם
צעקו שאודה בהשתתפות בשוד, .אנחנו
יודעים על התיק שיש לך מלפני עשר
שנים, ואנחנו לא מאמינים שכל כך הרבה
שנים לא היית פושע. אם הלשינו עליך
הפעם, רק סימן שהיית ערמומי כל הזמן.
עכשיו תשלם בעד כל השנים האלה׳ —
הם אמרו לי.
״הידיים שלי היו כבולות מאחורי הגב,
ולא יכולתי לעשות כלום. הם התחילו לבעוט
לי בצלעות. חשבתי שלא יהיה סוף

^ ל תכו אותי בראש, התחננתי לסניהם.
תרביצו לי בכל מקום שאתם

רוצים, רק לא בראש.
״אבל הם לא הפסיקו. אנחנו נעשה ממך
משוגע, ענו לי. שלא תוכל בכלל לחשוב.
הרגשתי שאני מאבד את ההכרה.״
בניגוד למקובל בבתי־המשפט של ישראל
לא קם עמנואל זאבי על רגליו בשעה
שהטיח מילים מרות אלה לחללו הדחוס
של אולם בית־המשפט העליון שבירושלים,
בו נערך אותה שעה הדיון בבג״ץ
שהגיש נגד שר־המשטרה,

ריים, ביקרו אצלו שניים מאנשי המדור-
המרכזי, ואמרו לי כי הם מתכוונים להוציאו
בקרוב מבית־החולים כדי שיוכלו
להמשיך ולטפל בו בבית־המעצר.
״עוד נגמור איתך את החשבון,״ הבטיחו
לו לדבריו.
בני המשפחה פנו לעורכת־הדין נירה
לידסקי; היא שלחה כתב־תלונה לפנחס
קופל, המפקח הכללי של משטרת־ישראל,
בו דרשה עריכת חקירה בעניין. חקירה
שהיא תהיה נוכחת בה. כמו כן ביקשה
למנוע את הוצאת עמנואל מבית־החולים
עד שהרופאים יאשרו שהדבר אפשרי.

.הגוה 10131 ,ל
מ תח ת 10311״

לא בגלל זכויות יתר המשיך עמנואל
לשבת. הוא פשוט אינו מסוגל לעמוד.
שתי רגליו משותקות לדבריו, אינו נושאות
יותר את גופו.
״הם מעכו לי את האשכים,״ המשיך
עמנואל בדבריו לשופטים ,״קשרו לי חוטי-
חשמל לאבר־המין וחישמלו אותו. אנחנו
נעשה אותך למאניאק, אמרו לי. לא תוכל
לשכב יותר עם בחורה.״
למעלה משעה דיבר עמנואל מבלי שהשופטים
ינסו להפסיק אותו. הם ישבו
דרוכים בשעה שגולל בפניהם את פרשת
החקירה המחרידה שעבר, לדבריו, בד
מישטרת־ישראל.
ביום חמישי, ה־ 19.1.72 הגיע אחד מחבריו
של עמנואל זאבי לביתו שבשכו־נת־שפירא
.״עמנואל שוכב בבית־החולים
תל־השומר,״ סיפר למשפחה המבוהלת.
״צילצלו אלי משם, וביקשו שאודיע לכם.״

איזה צ׳ק ק טן
בלי כי סוי
ך* ק יו מיי ם קודם נעצר עמנואל כן
חשוד בהשתתפות בשני מעשי שוד.
המשפחה היתה מופתעת. מבין שבעת הילדים
היה עמנואל המסור שבכולם.
בוגר בית־ספר אקסטרני לאלקטרוניקה,
חניך ובשלב מאוחר יותר גם מדריך ב־תנועה־המאוחדת,
חבר באגודת יורדי-ים
זבולון, נקרע עמנואל בין הרצון לעזוב
את משפחתו המעורערת, שבה היחסים
בין ההורים הידרדרו והלכו, לבין הרגשת
החובה כלפי המשפחה ובמיוחד כלפי שתי
אחיותיו הצעירות, שסבלו מידו הקשה
של האב.
גם אחרי שהשתחרר מהצבא, בו שרת
בגולני ובחיל־מודיעין, המשיך עמנואל בנסיעותיו
לבנות את חייו בצורה שונה
מזו שראה במשך כל שנות ילדותו בבית־הוריו.
במשך
ארבע שנים עבד כימאי בצי־הסוחר.
הוא אהב את העבודה על הים,
אבל הוויכוחים הקולניים שליוו את חופשות
המולדת שלו וסיבלן של אחיותיו
החזירו אותו הביתה.
אחרי קורס של שנה לחרטות, ירד לתמנע,
לא השתלב ושוב חזר הביתה. הוא
התחיל לעבוד כנהג.

״אל תרביצו
לי בראש״
ך* וא היה שונה מכולנו, הכי מסור ל־
״ן \ משפחה,״ מעיד אחיו ,״יש לו ראש
טוב. הוא רצה להציל את אמא מהידיים
של אבא. החיים הקשים במשפחה עשו
אותו עצבני קצת. אבל תמיד חיפש לב
נות
לעצמו חיים חדשים. לא היו לו כמעט
עניינים עם המישטרה. רק איזה צ׳ק קטן
בלי כיסוי ומיקרוסקופ אחד שגנב לפני
10 שנים.״
מייד אחרי שהתקבלה הודעתו של החבר,
מיהר אחד האחים למחלקה הכירורגית
של תל־השומר, בה שכב עמנואל.
בפתח חדרו פגש בשני שוטרים, שאסרו
עליו את הכניסה לחדר .״אחיך מסוכן,״
אמרו לו. האח עוד הספיק להציץ לעבר
המסוכן ששכב כשכל ראשו וגופו חבושים,
בטרם גורש מן המקום.
המעט שראה הספיק כדי לשכנע אותו
לא לוותר. מפינה נסתרת של המסדרון
עקב אחרי תנועות אנשי החוק. כשראה
שעזבו את החדר, מיהר להתגנב לתוכו.
עמנואל היה מטושטש. רק בקושי הכיר
את אחיו.
״מי עשה לך את זה?,״ שאל האח.
״המשטרה שברה אותי,״ מילמל עמנואל
בקושי.
בערב יום המחרת, בשעה ששני השוטרים
הלכו לחזות בטלוויזיה, חזר האח
ונכנס לחדרו של עמנואל.
״הם מאשימים אותי בהשתתפות בשוד,״
סיפר לו עמנואל ,״אבל אני חף
מפשע. גם אם יחתכו אותי למיליון חתיכות
לא אודה במה שלא עשיתי. כל מה שיש
להם נגדי זה חשד. תראה מה עשו לי בגלל
חשד.״
מבעד לשמיכה שעטפה את גופו, אפשר
היה להבחין ברגל מנופחת. פניו לא נראו
6בעד לתחבושות שעטפו אותם.
״כל לילה הוא צועק: תעזבו אותי. אל
תרביצו לי בראש,״ סיפרו החולים ששכבו
באותו חדר לאחיו של עמנואל.

למכות האלה. אחד מהם כופף לי את
הרגל. עזוב אותי, צעקתי אליו, .אני׳ עוד
אושיב אותך בכיסא־גלגלים לכל החיים,׳
הוא אמר לי והכניס לי חול לפה ולעיניים.
״ליד מגרשי התערוכה הישנים בצפון
תל־אביב יש בית ישן. לקחו אותי לשם,
וגם שם עינו אותי.
יותר מאוחר לקחו אותי לבית־הקברות
המוסלמי בקריית-שלום, הושיבו אותי על
קבר, הראו לי עוזי, שהם אמרו שמצאו
שם, ודרשו ממני להודות שהעוזי שלי.
לא רציתי. אז הם הרביצו לי עוד פעם.
״בסוף, אחרי שכל היום לא אכלתי כלום,
לקחו אותי למעצר במשטרת הרצליה.
בארבע בבוקר הביאו אותי לתל־השומר.״
שיתוק בשתי הרגליים
***ברע ימים שכב עמנואל בבית־החו־
לים. במשך כל הזמן הזה לא זכה
לראות, מלבד אחד מאחיו, אף אחד מבני
משפחתו או מחבריו. אפילו לאימו, שהת־ייפחה
ליד פתח חדרו, לא נתנו להכנס.
אבל היה מי שדאג שעמנואל לא ירגיש
עצמו בודד ומוזנח.
ביום ששי ,21.1.72 בשעות.שלפני הצח־

עד היום לא קיבלה עורכת־הדין כל
תשובה רשמית.
אחרי שבוע, כשכל גופו נתון בגבס,
הועבר עמנואל זאבי מביודהחולים לתא
מעצר באבו־כביר. שם הבטיחו לו תנאים
טובים יותר מאשר בכלא רמלה. אלא
שבאבו־כביר לא נשאר עמנואל זמן רב.
הוא הוחזר לתא המעצר בכלא רמלה.
הסיוטים נמשכו. מידי לילה העירו צעקותיו
את שאר האסירים. מצבו החמיר
והוא טען כי אינו יכול להניע את שתי
רגליו. אז הועבר לבית החולים של כלא
רמלה.

חתכ תי א ת
הגבס בעצמי
* ש שם באלאגן עצום,״ מספרים
אחיו של עמנואל ,״האוכל בבית-

חולים מתחת לכל ביקורת. לחולים נותנים
לאכול דורה.
״כל פעם שהיינו באים לבקר את עמנואל
הוא היה מספר לנו על הטיפול הלקוי
שהוא מקבל. בכלל לא התחשבו בהוראות
של הרופאים מתל־השומר. את הגבס לא
החליפו לו אף פעם. הוא כבר צהוב לגמרי.
(המשך בעמוד )30

הראו ״עוזי״
ואמ רו: תוד ה!
^ ני יוצא עכשיו,״ אמר לו האח,
|י השוטר בא. אבל אני לא הולך
הביתה. כשהוא יבוא תספר לו את״כל הסיפור.
אני אעמוד מאחורי החלון, ואשמע
הכל.״ עמנואל מילא אחר הוראות אחיו.
״בוא תשמע מה שעשו לי,״ קרא לעבר
השוטר, ברגע שהלה נכנס לחדר .״עצרו
אותי כחשוד בהשתתפות בשני מעשי־שוד
מזויינים,״ סיפר בקול רם ,״אחד בבנק־למלאכה
בתל-אביב והשני בבנק־לאומי.
לקחו אותי לבית-המשפט, ושם הוציאו נגדי
פקודת מעצר לשבעה ימים לחקירה.
״מבית־המשפט לקחו אותי ארבעה שוטרים
מהמדור המרכזי לחולות של בת־ים,
אני לא זוכר בדיוק איפה. אבל זה היה
מקום מבודד לגמרי. אף אחד לא היה
יכול לשמוע אותי כשצעקתי. ושם התחילו
להרביץ לי. נתנו לי אגרופים על
הראש. שניים היכו אותי משני צידי הראש.

איש גותי

עמנואל זאבי שנעצר כחשוד בשוד שני בנ קי ם ב תל־אביג :
בנק״למלאכה ובנק״לאומי. לדבריו הוכה מכו ת קשות
בידי בלשי המדור־המרכזי. ב ת מונ ה נראה זאבי על זחל״ם, בעת שירותו הצבאי בגולני.

לא. עדיין אל תצאי ל חופשת.
זה לא בשבי״
לך, זח כרוך בסיבובי ם
ואולי אף במ חלו ת. א ם
יש לך בעיות כספיו ת,
נס ח לשבת עם נושיך,
ולסדר כל חניתן ל סידור,
אבל אל תס תבך
י! ז: מ רס -
בישיבות מסובכו ת ב1
20נאה רי ל
יום ב׳ הבא, חמסוכן
מאוד מבחינה פינאנסית
ואל תוותר על פסיק, בענייני יוקר ה
או ס מבו ת. אין זא ת או מר ת שתתיר
רסן לעצמך ולמצב״חרוח שלך. פשוט
— הייה זהיר ונהג בתבונה רבה.

1111ו!

נסיעתו האחרונה ל־חוץ־לארץ
רק גומה
לירידה בהערכת האנשים
הקרובים אליך.
נסיונותיך הנואשים לשפר
את תדמיתו הציבורית
עולים בתוהו
בגלל הבדידות אליה
הכנסת את עצמך. חוסר
הצלחה בענייני־מין
יאפיין את השבוע
לגביך ויגרום לו עוגמת נפש. תכירי אישיות
אינטלקטואלית מעניינת שתעזור לך.

השותף שלך לא מר מה
אותך. הוא פשוט עצבני
ומרוגז במוך. לכן
החיבובים. מוטב ש תנס
ה ל היו ת יותר ו תרן.
א ת, בת ת או מי ם,
השתדלי לנהל אתה שבוע
על מי־מנוחות.
שום דבר לא בוער,
21ב מ אי ־
20 ביוני
ה תייחסי בסובלנו ת לסובבים
או תך וח שתד-
לי לפייס א ת השכנה שלך, או מישהו
המקורב אלייך. ה ת או מי ם הרוו קי ם
עשויים ל הי תקל השבוע במיבשולים בשטח
הרו מאנטי. אך אל דאגה, העתיד
הקרוב צופן בחובו הפתעה מ שמחת.

1ואומי!ו_

השבוע כולה ואולי אף
השבועיים הבאים, יעמדו
בצילה של התרגשות
גדולה שתעבור עליך
בעקבות החלטה מסתימת.
אס מקבל ההחלטה
הוא אתה עצמך, אין
ספק שהיא קשורה בעניינים
שבלב. אם
אחר. הוא המחליט,
תהיה התרגשותך צמודה
לאינטרסים חשובים של אדם קרוב.
כך או כך, אל תכלא את רגשותיך, גלה
אותם לאנשים הקרובים לך ותזכה למנה
גדולה של עידוד. אם תימנע מלגלות רגשותיך,
אתה עלול להיתפס לדיכאון נפשי.

אתה מרבה לשבת ב מ
קו מו ת ציבוריים בלי
לעשות דברים מועי לים,
נסה לשנות מ ע-
חג פסול זה, לפני ש יזיק
לך. אל תנסי לח פש
א ת עתידן בעבר
— הוא עזב או תן
וז הו! לעומת זא ת,
ין ג ביולי -
21ב אוגו ס ט

תפגשי השבוע אד ם
שיקסי ם אותך. בגישה
נבונה, תצליחי לרכוש א ת חיבתו. בעיות
נפשיות המציקו ת לך אינן מאפשרות
לך להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עם
רופא. קצת בילוי ישפר א ת מצב רוחך.

אויוג

המתח מגיע לשיאו —
ואתה בהחלט לא מצליח
לנצל את ימיך בצורה
הולמת. תן לעצמך
ללכת — אבל אל תהיה.
חלש־אופי. שמור על
בריאותך, אל תקלקל
11(1111
את הקשרים עם ידידי׳ך
האמיתיים. אתה תזדקק 8 0דהס, והס שוחרים את
טובתך. ניתוק כאוב
הופך, בסוף השבוע, לעילה לא לקחת על
עצמך התחייבויות נוספות — ובצדק. אל
תיכנס לחוזים ולהתחייבויות לטווח ארוך !

אם את מתאכזבת מאוד ביום ב׳ או ג׳ —
זכרי שרצית בזה, ולא עשית שום דבר
בסיסי כדי למנוע את
הדבר. האיש שפגשת
שוב אינו משאיר בפיך
אלא טעם דל ותפל.
זכרי שגם הוא אינו
יכול לתת לך אלא מה
שאת מרשה לו לתת.
אל תהססי לצאת לבלות
הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכונית;
הופעתך היא בעלת
חשיבות מרכזית לבריאותך ולמצבי־רוחך.

מאזנ״ס

מסירו תך הרבה לבן־זוגן תישא תוצאות.
הוא מעריך זאת וישנה י ח סו אלייך לטו-
_ בה. אבל, למען השם,
הפסיקי לנדנד לו. הוא
משתגע מרוב דיבורים.
למרות זאת הוא קשור
אלייך בכל רמ״ח אי בריו.
ואת היא זאת
ה תו פסתמ קו ם ראשון
בליבו. לך, עקרב, מצפה
נסיעה גדולה ל-
ה 1,(11(.חוץ־לארץ, מ מנ ה תח זור
אד ם א חר לגמרי.
עצביך, ה מ תו חי ם מאוד ל א חרונ ה, יירגעו
שם. אל תשכח להביא מתנ ה לבת-זוגך.

עקת

אם אתה חושב על בילוי חופשה קצרה
בעתיד הקרוב, זה הזמן המתאים לתכנן
את הפרטים באופן מעשי.
מוטב שתצא לחופשה
זו בחברת קבוצת
אנשים מצומצמת, ותניח
להם את מלאכת
התיכנון וקביעת התאריך.
מיכתב רשמי שאתה
עלול לקבל בסוף
השבוע, יגרום לך אי־
( 2בנובמבר -
2 0בדצמבר
נעימות מבחינה כספית.

11ש11

ד,זהנז
יויי ־
שבוע טוב לביצוע עיסקו ת. בייחוד לן,
בת גדי. אבל כסף שנכנס ב קלו ת, יוצא
בקלו ת. עי סקה שהתחל
ת בשבוע שעבר,
בהצלחה.
ת ס תיי ם
השתדל להתרכז ב אובייק
ט א חד, ואל
תיפול לצדדים. ז הו
הזמן ל קנו תאת החפ צים
בחם חפצת. ק ע-
א תך הרבה לשכנתך
! 2בד צמבר •
סו בינו אר תגביר היפהפיה רק
את מצב רוחך ותגרום
לן רק סבל.

השבוע מתחילות משאלותיך להתגשם. הדירה
החדשה, אליה ע־
.ברת, תיגרום לך לשיפור
היחסים עם בן או
בת־זוגך. לך, בן דלי,
מצפה השבוע הפתעה
מצד בן מזל סרטן,
ממנו לא ציפית לשוס
פעולה חיובית. אם אתה
20 בינו א ר -
אוהב להמר, כדאי לך
$ז בפברואר
השבוע לשים־לב לצבע
השחור. בטח ילך לך.

את פוגשת או תו, א ת האחד, א ת מסתב־סב
ת איתו. א ת עשוייה לאבד או תו ביום
א׳ שבתחילת השבוע.
זמן נהדר לצאת ל טיול
עם חבר או
חברה טובה. זמן עוד
יותר טוב להכיר א ת
הנעלם, ל היכנס להרפ
ת קו ת קלו ת, לעשות
שטויות ובכלל, להת פרק.
לא זמן מ ת אי ם
סו בפברואר ־
לעס קי ם או להחל טו ת
20 במ רס
הרות״גורל. צוו״חמז-
לות, לבני״קשת, השבוע: השתעשעו 1לב שי
בגדים עליזים, הימנעי מעישון.

1ניס

ג׳זק
(המשך מעמוד )29
כשהוא צועק בגלל הכאבים נותנים לו
זריקות הרגעה, וזהו.
״פעם באתי לבקר אותו,״ מספר אחיו
הבכור ,״ראיתי שהגבס. ליד החזה חתוך
בצורה אלכסונית ומחובר על ידי תחבושת
אלסטית. מה זה צריך להיות י שאלתי
אותו.
״הוא התחיל לבבות.
,״לפני כמה ימים רבתי עם החובש,,
סיפר לי, ,הוא נתן לי עוד אחת מהזריקות
האלה שמשתקות לי את כל הגוף, אז
צעקתי עליו. יותר אני לא זוכר כלום.
כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בצינוק.
היו שם המון ג׳וקים וצרצרים. הם נכנסו
לי מתחת לגבס. חשבתי שאני משתגע.
אסיר אחד ניסה להוציא אותם בעזרת
חוט־ברזל. אבל לא הצליח. בסוף חתכתי
את הגבס בעצמי. הוצאתי אותם. אני לא
יכול לסבול יותר. זה שיגע אותי לגמרי.
עד עכשיו נדמה כל הזמן שג׳וקים רצים
לי על הגוף.״

ה שוטרים
לדין־משמעתי
ץ ץ שפחתו המזועזעת של עמנואל
שלחה מברק דחוף לשר־המישטרה וסיפרה
לו על המקרה.
עד היום לא ענה השר. אבל בשעה
שערך את ביקורו המסורתי בבית-החולים
בערב פסח, התעכב רוב הזמן ליד מיטתו
של עמנואל.
״תקום ותתחיל ללכת,״ ניסה השר לשכנע
אותו ,״למה אתה עושה את עצמך?״
עמנואל סיפר לו את כל פרטי המקרה
וביקש ממנו ראיון בארבע עיניים.
״שנייה אחרי שתתחיל ללכת על הרגליים
אקבל אותך לראיון,״ ענה לו השר.
למעלה משלושה חודשים עברו מיום
המעצר. כל אותו זמן לא הובא עמנואל
אפילו פעם אתת לבית המשפט.
פעמיים התכנס בית־המשפט לקריאה ראשונה
של כתב האישום. בשתיהן לא הובא
עמנואל יחד עם שלושת הנאשמים האחרים
בשוד. עורך־דין צבי לידסקי, שהעניין
עבר מידי אשתו לטיפולו, מנע את
קיום הישיבות בטענה, שאין מקריאים
כתב אישום שלא בפני הנאשם.
ב־ 4.4.72 הגישה התביעה בפני בית
המשפט העליון בירושלים בקשה להארכת
מעצרו של עמנואל זאבי. רק אז, מתוך
כתב־התביעה נודע לעורך־דין לידסקי שאמנם
נערכה חקירה בעניין המכות שהוכה
עמנואל, וכי וועדת־החקירה המליצה להעמיד
את ארבעת השוטרים בפני בית־דין
משמעתי.

למה שהמשטרה
תשפוט עצ מ ה!
ך* אותה הזדמנות הכריזה התביעה
^ עצמה, שההודאה שהוצאה מפיו של
הנאשם בכוח הזרוע אינה יכולה לשמש
כראייה בבית־המשפט. עם זאת אישר בית-
המשפט העליון את הארכת המעצר. הנימוק:
חומרת העבירה ועברו הפלילי של
הנאשם.
בבית־החולים של כלא רמלה השתפר
במידה מסויימת היחס כלפי עמנואל. כשבאו
אחיו לבקר אותו, מצאו אותו שוכב
במיטה המוצבת במשרדו של הרופא. במהלך
הביקור נכנס אחד החובשים ..,ו הביא
כוס תה.
עמנואל החליט להגיש בג״ץ נגד שר־המשטרה.
בדרך זו זכה סוף סוף להגיע
אל בית־המשפט.
לאחר שעה ארוכה, שבמהלכה סיפר עמנואל
זאבי את סיפור העינויים שעבר,
פנה השופט יואל זוסמן, ממלא מקום נשיא
בית־המשפט העליון אל באת־כוח התביעה,
ושאל אותה :״למה צריכים השוטרים לעמוד
רק בפני בית־דין משמעתי ז למה לא
יועמדו בפני משפט פלילי ן״
״כשאדם מכה אדם אחר ברחוב,״ אמר
עמנואל זאבי ,״מיד הוא מועמד למשפט
פלילי. ואילו השוטרים האלה, שהינו אותי
מכות כאלה, לא רק שאינם עומדים למש־
׳פט פלילי, הם נשפטים בדין־משמעתי על
ידי חבריהם השוטרים, האם מן הצדק הוא
׳שהמישטרה תשפוט את עצמה?״

הם רצו לאנסה
בזה אחו זה
והיא קפצה מו
הקומה הרביעית
השבוע, לראשונה מאז ליל ה־ 19 בפברואר,
עמדה אביבה שירי על רגליה.
ב או תו לילה נורא קפצה הנערה נ מוכ ת
ה קו מהמ מיר פס ת ה קו מ ה הרביעית, שברה
א ת שתי רגליה, לי סתה וכמה מצל-
עותיה, אך באורח פלא נותרה ב חיי ם.
היא מבל ה עדיין א ת רוב עיתותיה
ב מי ט ה. כשהיא יוצאת לגינת בי תהש־בר
מ תיי םלד קו ת ספורו ת של הליכה
רצופת מכאובי ם, מסתחרר עליה ראשה
והיא נאלצת לשבת.
אביבה זינ ק ה מן ה מיר פס ת הגבוהה
בניסיון נואש להיחלץ מידיהם של שי שה
גברים.

שון כעת

לא חר
לו מד ת

הגבס מרגליה. שהוסר אביבה שירי שוב ללכ ת.

מבין השישה עומדים ביום לדין רק
שניים, אבר ה ם תנעמי וימין עמר. ד״ר
שמואל רימר התובע, הא שים א ת השניים
ב ח טיפ ת אד ם, ניסיון ל אונ ס, מעשה מגו נה
בכוח וגרימת חבלה ח מור ה. מועד
מ שפטם טרם נקבע, ל א חר שבית־המשפט
ה מ חוזי בתל־אביב ביקש להעניק להם
הגנה מ שפטית על חשבון המדינה, שבן
לטענתם אין בידי הם לשבור עורך״דיו•
על מה שאירע ב או תו לילה, על דברי
החל קו ת שקדמו לניסיון ה אונס ועל
הנורא מכל — שתי בנו ת נוספו ת שהיו
עדות למעשה מ ת חיל תו ועד לסופו, סיפרה
אביבה :

ני חושבת שהכל קרה בגלל שהחבר
שלי לא בא לפגישה שקבענו. היינו
נפגשים ויוצאים לבלות בערבי־שבת. הולכים
לדיסקוטק, נכנסים לאיזה בית־קפה,
או מסעדה. רוקדים, צוחקים, מסתובבים
עם חבר׳ה וחוזרים הביתה, כל אחד לבית
שלו.
קבעתי פגישה עם החבר שלי באותו
ערב ב־ 19 לפברואר. הוא לא בא. חיכיתי
לו עד 11 בלילה ואז הלכתי עם כמה חברות
שעובדות אתי, נכנסנו לדיסקוטק בר־בי־רב.
רקדתי קצת, ואז נפגשתי עם אברהם
תנעמי. הכרתי אותו מקודם. לא היה
שום דבר בינינו. רק ראיתי אותו כמה
פעמים. הוא בחור בן ,20 שחרחר, נחמד,
דיבר יפה, בעדינות. יחד איתו היו עוד
כמה חברים. לא חכרתי אותם. אחד מהם

היה גבר גבוה, שמן וגס. שמו ימין עמר
מרמלה.
תנעמי הציע שנצא ונשתה משהו בחוץ.
יצאנו ונכנסנו לבית־קפה. ישבנו שם איזה
20 דקות. אחרי זה, אמר תנעמי שהוא
מזמין אותי לבוא איתו ועם החברה שלו
לשמוע תקליטים. לא רציתי ללכת. היו
איתו עוד שישה בחורים, חברים של תנעמי.
אבל
תנעמי יודע לדבר יפה, הוא
שיכנע אותי שאחרי שנגמור לשמוע תקליטים
הוא יחזיר אותי הביתה לרמתיים.
ראיתי שאני לא הבחורה היחידה. היו
איתם עוד שתי בנות. אחת ציונה, והשניה
עליזה, אז הסכמתי. נכנסנו למונית ונסענו
לרמת־גן, לרחוב המתמיד .30

מטה. היה חושך נורא. לא פחדתי
לקפוץ. פחדתי שיתפסו אותי במרפסת.
לא ידעתי כמה דקות נשארו לי עד שהם
יחפשו אותי. לא ידעתי בכלל באיזה
קומה אני נמצאת. היו שם חוטים לכביסה
מהצד השני של המירפסת, בחוץ. החוטים
האלה קצת הפריעו לי.
הרמתי רגל אחת, אחר כך את השניה
וקפצתי. עפתי המון זמן ונפלתי על הרגליים
והפנים נדחפו לי לברכיים. לא איבדתי
את ההכרה. ראיתי שאני עוד חיה.
אז התחלתי לצעוק .״הצילו, הצילו!״ אחד
מהשכנים, דוד ציטיאס, סטודנט לרפואה
שנה חמישית, טיפל בי. הוא קשר את הרגליים
שלי, ביחד.

״שכבתי 40ד קו ת
כמו מתה ״

״תתפ שטי 1אני
אשכב אי תן ״
ך* יה שם בית ענקי, עם המון דירות.
1 1בקומה רביעית, היו לאברהם תנעמי
ולעוד שלושה חברים שלו דירה של שלושה
חדרים.
כשרק נכנסנו לדירה ,׳נעל אברהם תנעמי
את הדלת וראיתי מהתנהגותו שלו
שזה כבר לא אותו בחור עדין שהזמין
אותי לשמוע תקליטים. פתאום הוא היה
לי אחר לגמרי.
הריהוט של הדירה היה כולו מיטות.
תנעמי והאחרים התחילו לעשן סמים. הם
הזמינו אותי לשתות תה. התה נראה לי
מוזר. אמרתי: לא .״תשתי את זה,״ הוא
צעק עלי, תנעמי, אבל לא רציתי. פחדתי
שהם הכניסו איזה סם בתוך התה.

חי״ כ ד דוד ציטיאס סיפר לי שש־כבתי
על הארץ שמה איזה 40 דקות
כמו מתה, עד שבא האמבולאנם ולקח אותי
לבית־חולים איכילוב. השוטרים באו
כשאנא עוד שכבתי שם. הם ראו אותי
ורצו תיכף לחדר של תנעמי בקומה הרביעית.
אבל שמה כבר לא היה אף אחד.
כולם ברחו אחרי ששמעו את הצעקות
שלי כשקפצתי מהמרפסת.
שכבתי שבועיים בבית־חולים. עברתי
ניתוחים ברגליים. נשברו לי גם צלעות,
והיה לי שבר בלסת. שמו לי גבס ברגל,
הכניסו לי ברזלים לפה, ושלחו אותי הביתה.
אתמול הורידו לא את הגבס, והרופאים
אמרו לי להתאמץ וללכת, למרות
שיש לי כאבים בכל הגוף.

הם היו עסוקים עם העישון, והיו לי
כמה רגעים פנויים לבדוק את הדירה.
לא היתה שום אפשרות לברוח. חצי שעה
לאחר שבאנו לדירה, אמר לי אברהם

אני פוחדת. אני פוחדת מהם עד היום.
אפילו לא התעניינתי מה קרה איתם ב־בית־המשפט.
אני לא רוצה לראות אותם.
אני רוצה. לשכוח את כל זה וגמרנו.

1ן1ייצ 111111 דא 011
תנעמי לבוא איתו לחדר לבד בשביל
להגיד לי משהו.
נכנסנו לחדר ואמרתי לתנעמי: מה אתה
רוצה ממני? אז הוא אמר לי רק מילה
אחת :״תתפשטי !״
אמרתי לו שאני לא רוצה, ושיעזוב אותי
בשקט.
הוא אמר שהוא רוצה לשכב אתי, ונתן
לי סטירה.
אמרתי לו: אני לא רוצה, אני לא זונה.
תנעמי נתן לי עוד כמה סטירות, ניסיתי

הוא סימן של עזרה, אבל כולם צחקו
ממני. ביחוד שתי הבנות. אחד מהבחורים,
אמר לי שאם אני לא יתן לתנעמי,
הם יתנו לי כל הזמן מכות, והעסק יגמר
רע בשבילי.
הלכתי להתעלף. מצד אחד, המכות וההפחדות,
ומצד השני העישון של החבר׳ה,
עשו לי סחרחורת. תנעמי והאחרים התכוננו
להתנפל עלי בשביל לאנוס אותי.
שתי הצעירות, עליזה וציונה, המשיכו לצחוק,
ולהשתולל ונהנו מההצגה. ברגע ה־

לסת מהססת

בזנקה מן ה קו מ ה הרביעית ל ת הו ם השחורה
שלמטה, לא חשבה אביבה על הנפילה. היא חשבה
רק על ששת הגברים שמאחוריה. באורח נס נותרה ב חיי ם. גשר־הפלדה שבפיה
נועד ל חז קאת לי סתה שנ תרסקה בנפילה. נוסף ללסת שברה א ת רגליה ובמה צלעות.
השבוע שיחזרה אביבה למען ״העולם הזה״ אתה חוויי ה הנוראה (למעלה ומ שמאל).

לברוח מהחדר, אבל הוא נעל את הדלת.
הוא פתח את הדלת לאחד מהחברים שלו.
ההוא נכנס ואיים עלי שאם אני לא יתן
לאברהם, אז הוא והחברים שהיו בדירה
ישכיבו אותי בכוח. כל הזמן קיבלתי סטירות.
העבירו
אותי שוב לחדר ששם ישבו
כולם. תנעמי אמר להם שאני לא רוצה.
חיפשתי על פניהם של האחרים איזה ש
אחרון
ביקשתי מתנעמי שיתן לי קודם לל כת
לשירותים. הוא הסכים, אבל אמר לי
לחזור תיכף לחדר.
נכנסתי לביודשימוש, וראיתי שיש שם
חלון קטן. הסתכלתי דרך החלון, וראיתי
שאפשר להגיע ממנו למרפסת. היה לי
קשה לעבור דרך החלון, מפני שהייתי
שמנה מדי.
כשהגעתי למרפסת, הסתכלתי ל-

קשה לצנוח
אשה ...היום
את הגנו!״
שחזרה ארצה

מהגברים שיתרגש! מעיהם שר
צריו סינור אידוט נר להסעיר
אוגרת דימה קאריראק החדשה

ך* סטריפטיז חוא אמנות, וכמו כל
״ | 1אמנות הוא צייד לפנות. אל הדמיון
של הקהל,״ אומרת דיטה קאדילאק.
אין ספק שלקהל החיפני המגויית קשה
להשתלט על הדמיונות הפרועים שמעוררת
בו ריטה! ,בשעה שהאורות הצבעוניים
מלטפים את גופה המחוטב, הנחשף
בתנועות ריקוד מגרות.
אחרי ארבעה ביקורים קודמים, בהם
הופיעה במועדון הלילה היפואי, כליף,
חזרה ריטה קאדילאק, אחת מחשפניות הצמרת
של צרפת לביקור חמישי בישראל,
והיא מופיעה מדי ערב במועדון התיאטרון
החיפני.
בלונדית, חטובה, כמו תמיד, בעלת־מיקצוע
מושלמת.
הפעם לא הגיעה ריטה בגפה. נלווים
אליה אנוק, בתה בת החמש, ורונה, בן־
זוגה החדש להופעות.
״צריך להבדיל בין סטריפטיז ארוטי,
שהוא אמנותי, לסטריפטיז פורנוגרפי,״
מסבירה ריטה ,״הראשון, כמו שאמרתי,
פונה אל הדמיון, ואילו השני, אל היצרים.
זה כמו ההבדל שבין ספרות טובה
ורומן זול. זה לא התנועות שעושות את
ההבדל. זה הכוונה שמכניסה החשפנית

במופעם הסיפורי בארצות אירו־ד

פה, נוהג הצמד ריטה ק א דיל א ק
# ^ 1 111.1
ובן זוגה רונה, להתפ שט לעיני הקהל לחלוטין. א ת קטעי

ה א הב ה הסוערים ביותר ה ם מנ הלי ם כששניהם ערומים מכל
ב מה. אפילו
לעירום על
רגילים שם
בגד .״אנשים
ריטה.
מסביר ה
מזה,״
מתרג שים כבר
בתיאטרון לא

לתנועות שלה. לכל חשפנית יש שיטה,
אבל התנועות נשארות תמיד זהות.
״אני מתנגדת לשימוש באביזרי־עזר
כמו טלפון או עניבת־גברים, שמעבירים
אותה על הגוף בתנועות מגרות. אני מוצאת
שזה וולגרי.
״הסטריפטיז הטוב, גם הנועז ביותר,
אינו צריך לדעתי לגרום אפילו לנערות
הצנועות ביותר להסמיק.״

מה פ ת או ם
ב ך זוג!

( 1אור אדום בחיפה מגובו *
טה המתפ שטת לעיני בן־זוגה. הוא מ שחק א ת תפקיד הפורץ

32 2

שחדר לביתה בלילה. היא מנ ס ח בגופה המו שלם למשוך
את ת שומת ליבו מתכ שיטיה לאוצרותיה הטבעיים .״ ארו טיק ה
ופורנוגרפיה ח ם שני דברים שונים לחלו טין,״ או מר ת ריטה.

** טריפטיז כרמה כזאת אפשר, ל־
^ דעתה של ריטה, למצוא במועדון־
הלילה הפריסאי, קוייזי־הווס.
״הקרייזי־הורס זאת הנשמה של ה־
׳סטריפטיז,״ אומרת היא. שם שומרות החשפניות
על העיקרון היסודי: אסור להראות
הכל. לסקרן ולמתוח את הקהל.
גם כשהחשפנית מתפשטת לגמרי, התאורה
היא. כל כך מושלמת, שלקהל רק
נדמה שהוא רואה עירום מלא. הוא אף
פעם לא בטוח.
בזה, למשל, שונה העירום הצרפתי מ־הגרמני.
כשחשפנית גרמניה מתפשטת,
היא נשארת עירומה בלי שום חוכמות.
״זה פחות טוב לדעתי,״ קובעת ריטה.
רונה, בן־זוגה הצעיר, מסכים לכל דיעו־תיה.
״למרות
שמקורו של הסטריפטיז הוא
באמריקה,״ הוא מוסיף ,״הסטריפטיז הצרפתי
הוא הטוב ביותר. לאמריקאיות יש
אמנם טכניקה מושלמת. כשחשפנית אמריקאית
מרימה רגל, אז גם. רקדנית בא־

לט מקצועית לא היתד. מתביישת בחרמה
כזו, אבל דווקא המיקצועיות מפריעה ל הופעה
שלהן. הן קרות טדי. פחות מדי
סכסיות.״
דונה הוא צעיר יסד*,ד, בן עשרים וארבע
בלבד, בתנועותיו וביופיו יש משהו
מן הענוג והנשי, לצידו נראית ריטה בעלת
החיטובים הנשיים להלל, מלאת ביטחון
ושופעת סמכות.
השניים הכירו במועדון הלילה הפריסאי
אל קאזאר, ריטה עשתה שם את ה־מיספד
המרכזי של התוכנית, ואילו רונה
היה.מופיע בכל מיני תפקידונים צדדיים.
שניהם חיפשו בן־זוג להופעות, והחליטו
לשתף פעולה.
עירייה נגד עירום

** אז שהעירום הפסיק להיות טא־
בו,״ מסבירה רימה ,״ירד בצורה
בולטת כוח המשיכה שלו. במיוחד מאז
שהתחיל תיאטרון־העידום, שלא לדבר על
סרטי הקולנוע שהופכים להיות יותר ויותר
נועזים. קשה לצפות! ,שאדם שרואה
כל כך הרבה מין יתרגש מגוף עירום של
אשה. בגלל זה התחילו יותר -ויותר
סטריפטיזאיות להופיע עם גברים.״
הן מדביקות להופעה סיפור קטן, ובמהלך
עלילתו הארוטית, מתפשטות לגמרי.
הסיפור הקטן של דיטה ורונה הוא טרא־גדיה
ארוטית. נערה יפה שוכבת לישון
מכוסה בליל קייץ. פורץ צעיר חודר לביתה
ומבחין בדמות העירומה הנרדמת,
הוא שוכח את הכסף, עוזב את התכשיטים
ושולח ידיו ביפה. היא מתעוררת
מלטיפותיו החושניות, וקופצת על המציאה.
לא, אין היא מתפתה לו חם וחלילה.
היא בחורה הגונה. היא פשוט מנסה להציל
בדרך זו את תכשיטיה.
היא מפשיטה אותו ומשחקת איתו משחקי
אהבה לוהטים. כשהבחור בשיא תענוגו,
היא חוטפת ממנו את האקדח, ומכוונת
אותו אליו. וכאן באה סוף סוף
הטראגדיה. הצעיר האלים משתלט, מוציא
את האקדח וחונק אותה. המסך יורד על
הדמות הטראגית. גוססת אמנם, אבל עירומה
לגמרי.
כשהם מופיעים באירופה, משחקים רי־טה
ורונה את הסיפור עירומים לגמרי.
בהופעותיהם בארץ הם צנועים יותר —
רונה נשאר במכנסיו .״מועדון התיאטרון
שייך לעיריה,״ הם מסבירים ,״והעירייה
לא אוהבת בכלל מופעי־חשפנות. על אחת
כמה וכמה עירום של גבר.״

היא

ריטה בחדר ההלב שה של מו־עדון״התיאטרון
החיפני, בו
מופיעה. לראשה פאה בלונדית.

,ה אול ם מ חו מ ס?׳
__ שאל אג א

נאלץ: עם

במיכנסיו,״ או מר ת

בארץ הקדימו השניים רפואה לצנזורה .״ ב מקו םלהסתכסך
עם אי סו רי ם ו הי תרי ם, העדפנו שרונה יישאר בזמן ההצגה
ריטה. היא עצמה הו תיר ה על גופה רטייה א ס טר א טגי ת.

! ם בצרפת, מסתבר, יש מידה מסו*
יימת של סלידה מעירום גברי.
״היה לי מועדון־לילה בשם הקלעים,״

ה! הפדלא1 סינוו אהבה

לפני 7שנים ״ 2ע
השנים ניכרות בגופה של הח שפנית
ה מנו ס ה. כב ת טונ ה זו, כן כיום, כל
חי טובי ה של ריטה מו שלמים בצורתם.

הצמד ריטה ורונה בשיא סיפורם האירוטי, ריטה
הצליחה לפ תו תאת הפורץ ולמשוך או תו אל מי״
טתה. בעוד רגע ת חטוף אתאקד חו ואז ...מימין ריטה באחתמ תנו חו ת הפירסו מ ת שלה.

(המשך מעמוד )33
מספרת ריטה ,״והחלטתי לפתוח לידו
קורס חשפנות לגברים. באו הרבה מועמדים.
אבל המישטרה אסרה עלי לקיים
את הקורם. מותר לראות גברים ערומים.
אבל אסור ללמד אותם להתפשט,״ היא
צוחקת.
כשהיא בפאריז נמנעת ריטה, בתם של
מהגרים יהודיים מרוסיה, מלהופיע בהופעות
חשפנות.
״הפסקתי עם זה,״ היא אומרת .״יותר
ויותר אני עובדת להופעות של שירה ומשחק.
רק כשאני בסיבוב הופעות בארצות
זרות, אני עושה סטריפטיז.״
לדעתה של ריטה, צריכה כל חשפנית
ללמוד ריקוד, משחק או שירה. אורך
חייה של חשפנית מיקצועית הוא קצר.
״אני התחלתי עם זה מאוחר מדי,״ היא
נאנחת ,״וגם עשיתי את זה לא בדרך
הנכונה. התחלתי ללמוד פיתוח קול, עזבתי
את זה והלכתי ללמוד משחק. התוצאה
היא שאני לא טובה מאוד באף ישטח.״
מאז ומתמיד רצתה ריטה להיות שחק נית.
אל החשפנות הגיעה רק במקרה.
״הייתי בת חמש־עשרה וחצי. קראתי
במודעות שמחפשים בפולי־ברדר דוגמנית.
לא ידעתי שהמדובר בעירום. אבל
אחרי שעברתי בהצלחה את מבחני הקבלה׳
כבר נשארתי. הורי ידעו על זה.
אבא אמר , :אני מקווה שהאולם מחומם.,

ריטה קאדילאק

ף ישואין מאו שרים בחם הגבר
^ וחאטה חיי ם יחד ולא רק גרים
יחד חינם מוסד ההולך ונעלם מנוף עו למנו.
תוך תקופ ת בזק תגלי כי כל דמיון
בין המא הב ה מסו חרר שחיזר אחרייך

בל ה ט לבין בעלך ה חו קי, אבד אי־שם
ובכל זאת קיי מו ת מיספר שיטות סודיות, ידועות לנשים ספורו ת בלבד,
המק פי או ת את הבעל בשלב הטרי של מי ט ת־ הכלולו ת למשך ת קופ ה ניכרת.

אםאת רוצח להשיב א ת
תקופ ת החיזור גם אחרי שנים
של נשואין, תני לבעלך אתה הרגשה,
שהוא עוד עלול לאבד או תך
א ם ימשיך ל ה תנ הג בצורה גו עלית
כל־כך. וכדי שהאיום לא
יישמע כ איו םסרק, הבהירי לו
היטב שאת יכולה ל קיי םאת עצמך
ו אינן ז קו ק ה לכספו. למדי
מקצוע מטניס !
ובכלל, אולי תפ סי קי לה שתדל
כל-בך זאת לא חושבת שהגיע
הזמן, שהוא י ת חיל לחפש דרכים
כדי לשמור עלייך ב בי ת!

בובה צמודה
של מפילן
ך* משבורת כפולי־ברז׳ר היתד,
״ 1 1משכורת רעב,״ ממשיכה ריטה ב־גילגול
קורותיה .״בגלל זה, כשהכרתי.את
ברנדו, בעל הקרייזי־הורס, והוא הציע לי
להופיע אצלו בלילות בחשפנות הסכמתי.
הוא נתן לי את השם קאדילאק. אז לא
ייחסתי לשינויי השם כל חשיבות. אבל
אחר־כך, כשהתפרסמתי הפך השם הזה
להיות הסמל המיסחרי שלי, והיה לי קשה
להשתחרר מהתדמית שהוא עשה לי. אפי לו
היום, כשאני מופיעה בתיאטרון, אני
מקבלת בגלל זה רק תפקידים של נשים
קלות דעת. אני רוצה מאוד לשחק תפקידים
רציניים.״
שלא תבינו אותה לא נכון. היא לא
מצטערת על המיקצוע שבחרה לה. זה אמנם
מקצוע קשה, ולפעמים נמאס לה מה־נדודים
ומעולם השעשועים בכלל, אבל
אילו היתה לה אפשרות לחיות את חייה
פעם נוספת מהתחלה היתה עושה אותו
דבר.
״הייתי משתדלת יותר לסמור על עצ מי,״
אומדת ריטה ,״כשאתה מפורסם,
תמיד יש סביבך כל מיני אנשים שמתים
לתת לך עצות. בגלל שנכנסתי לכל העניינים
האלה צעידה מאוד, שמעתי לכל
העצות האלה. הייתי שומעת אחת, ול מחרת
משתכנעת לעצה הפוכה. וזה, אני
חושבת הדבר שהפריע לי יותר מהכל
במשך הקאריירה שלי.
״לפני שבע שנים בערך, קיבלתי הצעה
מאמרגן אמריקאי לחתום על חוזה עם
אולפני נזטרו־גולדווירנזאייר. במיסגרת החוזה
הזה הייתי צריכה לקבל משכורת
קבועה אם עבדתי ואם לא בתנאי שאהיה
קשורה אליהם באופן בלעדי. באולפנים

או תו בענייו זה כל זמן שאת רק
יכולה.

6לא הצלחת להתח תן עד
עכשיו זאת מרגישה בודדה ונעזבת
! חישבי על בדידותו של כל
אותן נשים המבלות א ת חייהן ב חברתו
של גבר, שרק לעיתים רחוקו
ת מבחין בהן. זה גרוע פי כמ ה.
חיי רווקו ת עדיפים תמיד על ני שואין
שנמתחים בכוח ההרגל.
>* כל זה בתנ אי אחד: יכול תך
ל קיי םרמת -חיים מכובדת
פחו ת או יותר.
ממהת תפרנסי ז כל עבודה טו בה,
חוץ מאחת. אל תהיי זונה.
זה פשוט טיפשי לעבוד, ול מ סור
א ת הכסף למישהו א חר.

ך ריטה ק א דיל א ק מרא ה לך בדיוק כיצד איו עלייך לעשות אתה״ספונ־
2ז׳ה״ כשבעלך מאחורייך. רישול בהופעתך, הופעה מרושלת, אי ניצול

ללבו לפרטים

שומת
מיעוט חו ס ר
נשיות,
תכונותיך הטבעיות,
שו ה תח תון, כל אלה יביאו עלייך ערימות של מ ת חרו ת אליבא דריטה.

*י א הב ה היא דבר מכאיב.
אבל במה נחשבת אשה שלא סבלה
אף פעם בגלל א הב ה גדולה ז
א ם לא ה צל חתלהתאהב עד
עכשיו, אל תתייא שי. ל א הב ה אין
גיל. גם נשים מבוגרות זוכות לאה בות
גדולות.

חלו מו תיו
1הגשיטי א ת
הארוטיים של בעלך: למדי איך
להתפשט. כלל ראשון בהתפ שטות
נכונה — לעולם אל תורידי א ת
שימלתך דרך הראש. אם תקפידי
על כלל זח, תישאר לך מלבד
תי סרו ק ת מו שלמת גם הבעת פנים
מגרה.
אל תשליכי מעלייך א ת החזייה
כאילו אין לך כבר סבלנו ת ל חכו ת
לזרועותיו. הורידי או ת ה לא ט,
ת חילה תמיד א ת הכתפיות, אחת
א חר השנייה. שמרי כל הזמן על
הסכ סי ת שבהבעות. הצלחתך או
אי-הצלחתך תשתקף מייד במבטים
שינעץ בך בעלך.
2אםאת רוצה לשמור א ת
בעלך בבית, ב מיו חד בשעות ה פנאי
שלו, עשי א ת עבודות משק-
הבית בלי ת ח תוני ם.
3נמא סו עלייך הסיפורים
הנדושים על ישיבות בלתי צפו יות,
ליבשי חלוקי־בוקר סכ סיי ם,
ואל תס תובבי עם השכמה בשיער
פרוע ועיניים נפוחות.

אל תתאפרי אף פעם בנוכחות
בעלך. המשיכי לה שלות

הששסת

ריטה ק אדיל א ק בתמונה
ישנה, המו כיח
ה בפעם המי יודע כמ ה, כי אשה
השומרת על הופעתה היא חסרת גיל.

האלה הרי עושים כוכבות. אבל חברים
שלי אמר ולי, :מה פתאום תהיי בובה
צמודה של איזה מפיק? ,ולא קיבלתי את
ההצעה. היום אני ממש מצטערת על זה.״
״להיות בחיפה זד, כמו להיות בחופשה׳״
היא אומרת, כשהיא מותחת את גופה
בחתוליות סכסית ,״כל כך שקט פה. בתל-
אביב היו לי הרבה חברים. אבל אני לא
מוצאת אותם.״
האחת שלא משתכנעת מהזוהר ומה־

זו הדרך. כשאת מפנה אליו א ת הצד הנכון בלבוש הנכון ובזווית

המת אי מ ה, לא יוכל שום בעל להת על ם מ חוב תו. כל ה תור ה כול ה

מ בו ססת על הכלל הפשוט: ת ח תוני םהם אביזר מיו תר בעבודת הבית.
בכל הזדמנות אפשרית הוכיחי לבעלך כי העבודה מתקדמת הרבה יותר טוב בלעדיהם.

פירסום של ריטה, זו אמה. כמו כל האידיש
ע מאמעס, היא רוצה לראות את
בתה נשואה. אבל ריטה, שנישואיה הראשונים
נכשלו, מעדיפה עכשיו עצמאות.
״אני אוהבת לנסוע הרבה, היא אומדת,
״אני לא סובלת לד,שאר הרבה זמן במקום
אחד. עכשיו אני לוקחת אתי גם את
אנוק בתי. היא עוד קטנה, אבל כבר
הרפתקנית גדולה. היא אוהבת להסתכל
על החזרות שאני עושה עם רונה, ואחר
כך היא מחקה אותנו.״

לריטה לא איכפת שגם בתה תלך ב-
עיקבותיה.
״היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה,״
מסבירה ריטה קאדילאק את השקפותיה
בענייני חינוך ,״לא איכפת לי מה דרך
החיים שתבחר לה. לא איכפת לי אפילו
אם היא תהיה לסבית. רק דבר אהד
חשוב באמת: שיהיה לה מקצוע, ושתוכל
לקיים את עצמה. לא להיות •תלויה
באף אחד. להיות חופשיה — ללכת מתי
שתרצה ולבוא כשיהיה לה חשק.

טלוויזיה מילואים במיל
סרטים שודדים
אתהמא פי ה
הקופות באמריקה כולה מזמרות שירי״
הלל לאנשי המאפיה, מאריו פוצו, אשר
הפך אותם לגיבורים ספרותיים, ולאולפני
פארמונט שתירגמו את הסנדק ואת מיש־פחתו
לשפת הקולנוע, מסתבר שלהיט
כזד. עוד לא היה שם, אם לשפוט לאור
העובדה שלאחר השבועות הראשונים כבר
סופרים את הכנסותיו בעשרות מליוני
דולרים. ויד הסנדק עוד נטוייה.
מובן שמסביב לכל זה קמו כל מיני
קוריוזים — תורים אעסופיים המפריעים
לתנועה ברחובות ניו־יורק, והמסתידים
חלונות־ראווה, לרוגזם הרב של הסוחרים;
הפגנות של הליגה לזכויות האדם
של האמריקאים ממוצא איטלקי, וכאבי-
ראש של בעלי בתי־הקולנוע, המתלוננים
שאינם מספיקים לרוקן את העולם בין
הצגה להצגה (ההצגות שם רצופות, ללא
הפסק) ומשום כך הם מחמיצים — אחוז
אחד מן ההכנסות האפשריות, ועובדים
על תפוסה של 99 אחוז בלבד.
אבל יוזמה הרבה יותר מעשית נטל
לידיו צמד כושים, שראה את הסרט והתרגז,
כנראה, שהוא מוקדש כולו רק
לפושעים בהידי-עור, תוך התעלמות גמורה
מן התרומה של אחיהם בפריחת העולם
התחתון. לכן, כדי שאיש לא יוכל לומר
שהכושים נופלים מן האיטלקים, חיכו
השניים, בשעה מאוחרת, לקופאי־הקולנוע
שיצא להפקיד את הכסף, בסך 13 אלף
דולר, שהצטבר לו בקופה, בבנק הסמוך,
היכו בו על ראשו, ונעלמו עם הממון.
מה היה אומר על כך דון קורליאונה?
האמנם היה עובר בשתיקה על גזילת
רווחיו החוקיים ביותר?

תדריך
תל-אביב
דקמרץ (סטודיו, איטליה) —
סיפוריו של בוקאצ׳יו, בגירסה הקולנועית
של פיאר־פאולו פאזוליני, ממשיכים לל עוג
לאיוולת האנושית ולהרגיז את הבורגנים
המצטנעים.
הארי המזוהם (אופיר, או־צות־הברית)
— סרט קשוח ומבריק על
שוטר המתייחס לפושע שהוא צריך ללכוד
כאל אוייבו האישי. אמנם ההטסה
להענקת זכויות־יתר למישטרה היא מסוכנת,
אבל אין זה מונע מן הסרט מלהיות
עוצר־נשימה.
הקשר הצרפתי (תד־אביב,
ארצות־הברית) — צמד בלשים ניו־יורקי
מונע הברחת הרואין מצרפת לאמריקה,
בסרט עטור אוסקרים, מלא פעילות
ומתח•
*ן המקשר (פאר, אנגליה) —
סרט מקסים על אי־היכולת של הפרט
לשבור את מסגרות החברה בה הוא חי,
כסי שזה בא לידי ביטוי בסיפור־אהבה
בין בת־אצילים לאיכר חסון, בתחילת
המאה באנגליה.
הקדנסורמיסט (תכלת, איטל-
רה) — גירסת ברטולוצ׳י־מואביה לדמות
הפאשיסט האיטלקי המצוי, בין מלחמות־העולם,
עם שיחזור יוצא מן הכלל של
התקופה, וכמה סצינות שלא יישכחו במהרה.

זיו
ש לי ס

גערת

הטלפון

והפרש

(אורנע, ארצות־הברית) — בלש פרטי
מנסה להציל נערת־טלפון מהסתבכות עם
רוצח מיסתורי, ותוך כדי כך מגלה את
הצדדים האפלים של ניו־יורק. ג׳יין פונדה
זכתה לאוסקר על תפקיד נערת־הטלפון.
* * יהלומים לנצח (הבירה, אנגליה)
— שון קונרי הוא שוב בונד, במעשיה
נוספת, שאמנם אינה מותחת, אבל
מבדרת בהמצאותיה ובקיצבה.

חיפ ה
קוראים לי טריניטי (עצמון,
איטליה) — מערבון מצחיק, מלא תעלולים
אקרובטיים ושליפות מזהירות, שאינן
פוצעות איש ואינן מפחידות אפילו
תינוק.

נחצ׳ה והגנרל (מיגרבי, תל-
אביב, ישראל) — נעצם, זה סרט
מסובך למדי: ברנש פיק ח מ סו בב
על אצבעו גנרלים, קצינים, רס״רים וכל שאר חבד״א,
תוך כדי-בך נ מל ט בין אצבעות המי שטרה ואפילו כלתו
המיועדת מתק ש ה להניח עליו א ת ידיה ה ח סונו ת.
הסיבוך מ ת חי ל כ שמנסים לעקוב אחרי מעלליו של
נחצ׳ה (יעקב בודו) מופלא זה. כאן נדרשת מן הצופה מנה
עצומה של דמיון פורה, הדרוש כדי למלא אתה חורי ם
החס רי ם בסיפור, לתרץ הופעתן של דמויות והעלמן מן
ה אופק, ולנחש א ת כל או ת ם הדיאלוגים שלא כל־כך
ברורים בפס־ ה קול. למשל, א ם מזמינים רופא לטפל בחו לה,
הוא מגיע ל מ קו ם גם מבלי שיאמרו לו לאן עליו
להגיע. זה עניין של טלפטי ה, כנראה.
א ם כל הסלט הזה היה מצחיק, לפחו ת, אז מילא.
אבל המרחק בין ב די ח ה לבדיחה הוא כמרחק בין חרמון
לסיני, ובין צ חוק מאומץ אחד לשני, מעירים הצופים
ב אול ם כל מיני הערות, כמו ״סיפורי הופמן לילדים
מפגרים,״ ״חאנטרי ש צולע״ וכיוצא בזה. אז אפילו מן
שמאמין כי ״ הביקור ת מורכבת מ אוס ף של דגנרטים״
וש״קול המון כ קול שדי,״ צריך ל הר הר פעם שנייה ל א חר
ש״קול שדי״ או מר דברים כאל ה.
על מי שחק, מוטב שלא נדבר. ברור שכל הנוכ חי ם קפצו
על ה ח אל טו ר ה והרוויחו כסף ב מ הירו ת — כי הרי
כולם יודעים באיזו זריזות מוכנים סר טיו של מיכאל

על משחק מוטב לא לדבר
שוילי. רק עובדה אחת, בכל זא ת, מפליאה: כיצד חירשו
שלטונות צה״ל, אשר הזדעזעו פעם עד עומק נ שמתם למח שבה
כי מתחת למדי״חיילת יש גוף עירום, וזרקו א ת
ז׳אקופטי מן הארץ, להס רי ט סר ט כזה. הרי כאן מר אי ם
בפירוש כיצד מתעלל קצין, שנעלב, באזרח שהוא מחוץ
לשטח השיפוט שלו, איך הוא שולח או תו ל מילו אי ם ו מנ ס ה
למרר שם א ת חייו. בצבא היהודים לא יכול ל ק רו ת דבר
שכזה. ממש ״מזעזע״ !

האקדוחנ>ת
ה מג מג מ ת
האני קולדר (סינרמה, תל-
אביב, ארצות־הברית) — המוצר
המוזר הזה הוא פרי הפקתה
הפרטית של הגברת ר אקל וולש, שהחלי טה, כנראה, כי
אם אין היא ל ה אז מי ל ה.
מ א חר ולא שבעה עד היום הרבה נחת מן התפ קידי
ם שניתנו לה, ה ח לי ט ה להזמין אחד התפור לפי מי דותיה.
מה שקיבלה הוא דמו ת של אשה במערב הפרוע,
המת אל מנ ת ו הנ אנ ס ת בסצינ ה הראשונה שלה, מתהלכת
אחר״כך במשך כל הסר ט מ כו סהב שמיכה שצריכה לרמוז
כאילו היא ערומה מתח תי ה (אם כי אין שום הוכ ח ה
ממשית לכך) ,ו מ סיי מ ת בדמו תאק דו חני ת ק שו ח ה, חמחסלת
את מ חללי כבודה ורוצחי בעלה.
הבמאי שבחרה לעצמה, בורט קנדי, הוא איש־מקצוע
התלוי, מאז ו מתמיד, ב חו מר שמוגש לו .״גבעת השטן״
שלו היה, למשל, מערבון ק שוח ו מר תק בהחלט, כנראה
בזכות התס רי ט. הפעם, ז הו סיפור המתקדם בגניחות
ובחריקו ת, כשהוא מגמגם בין פארודיח קו מי ת־ ס די ס טי ת
על שלושה א חי ם, רוצחים שלומיאלים שמעשיהם אינ ם
מצ חיקים כלל, לבין מימרח מלודרמתי אודו ת הי ח סי ם
שבין האני (ראקל וולש) ל אקדו חן, ה מל מד או תהאת
מל אכ ת חשליפות (רוברט ק אלפ, מ״בוב וק א רול וטד
ואליס״) ,והמתפ רנ ס מן המקצוע הלא כל-כך מכובד של
רצח פושעים מבוק שים.
היות וזה סר ט שאין יודעים לעולם א ם צריך לצחוק
או לבכות בו, א ם צריך להתרגש או להזדעזע, ומא חר
ודמויו תנקט לו ת כאן ואח רו ת צצות ב מ קו מ ם בשרירות

ראקל וולש: תפור לפי המידות
מו חל ט ת( ,סטיפן בויד צץ מערבות מ כ סי קו בד מו תאק דו חן
בשחור, שמשמעותו צריכה כנראה ל היו ת מי ס טי ת) ,ומא חר
וגם סצינות הפעילות אינן מן ה מו שלמות ביותר, אפשר
להמליץ עליו בעיקר בפני מעריצי ר אקל וולש. וגם זאת
בתנאי שהם מוכנים לה שלים עם רמזים של ה ח מו קי ם
ה מפורס מי ם, שאינם מתגלים אף פעם.

או הל הדוד
ב>ברמן
עבדים (פריס, תל־אביב, אר־צות-הברית)
— הרברט ביברמן
הוא אד ם מכובד מאוד. לפני 20
שנה הי ה בין קורבנו תמק -ק אר תי, שנאשמו בקו מוניז ם,
ולזכותו נזקף אחדהסר טי םהפ חו ת שיגרתיים של שנות
החמי שים ,״מלח ה אד מ ה״ ,סר ט בעל תודעה פוליטי ת שמא לנית
ברורה מאוד.
אבל עם כל הכבוד אליו, קשה מאוד להתפעל מ״עבדים״,
סר ט שעשה לפני שלוש שנים, כנראה מ תוך רצון להצטרף
לשורת ה מו חי ם נגד מצב הכושים באמ רי ק ה. הסרט, כפי
ששמו רומז, הוא סיפור על דרום ארצות״הברית, ועל העב דים
הכו שיים בה, באמצע המאה שעברה. הבשורה שבו :
א סור לו, לכושי, ל ס מו ך על הלבנים, א סו ר לו לצפות
לעזרת ה שמיים, עליו ליטול א ת גורלו לידיו. הלבן חושב
או תו למכונ ה, מנצל או תו אפילו כשהוא ממ טיר עליו טו-
בו ת -הנ א ה, ועד שגישה זו לא ת שתנה, לא יגיעו בני הגזע
השחור ל מנו ח ה ולנחל ה.
מובן שבשורה מעין זו היא פשטנית, והדרך שבה בו חר
ביברמן להעביר או ת ה, באמצעות סיפור על בעל א חוז ה
קשה-עורף המתרץ התנ הגו תו בפילוסופי ה מ פו קפקת, ועל

דיון וארוויק: סוף שחור
עבד משכיל הלומד שאין גאולה בספרי־הקודש אלא רק
בשתי ידיו, שיגרתית, חסרת מקוריו תוחסרה אפילו א ת העוז
ל הר או תמה היא, לדעת היוצר, הדרך הנכונה אל העתיד.

סימנים
סיכוייו גחלים()9
יותר)*/

צירופים אפשריים
סימנים

בטפסים^

טיטתייס

בכל ת חנו ת האיסוף של
לערד לסופ שבוע
האביב בערד
ונפלא בערד
ערד ב א בי ב כ אי לו נוצ רה ל בילוי סו פי שבוע :
ה אוי רהצח, המדברהמת עו ר ר, הנו פי םוהאת רי ם
ה הי ס טו ריי םמל אי ה הו ד -הכ למב טי ח הנ א ה,
מ נו חהו פו ר קן ממתחה חיי ם.

צירופים אפשריים
סימנים

בחודשים אפריל, מאי ויוני (להוציא חגים) מציעים מלונות
ערד סופי שבוע* נ הדרים* הנ ח ה מיוחדת:

צירופים אפשריים

,,נוף ערד

״מרגוע ערד״***

המחירים הם לזוג וכוללים פנסיון

״056

97140־130 - 057
97056־120 - 057
97191־120 - 057
97040־100 - 057
מלא, מסים ושירות

וכן

טיול מודרך למצדה

חדר זוגי לסוף שבוע בערד -
רעיון נפלא בא מת!

מיום שישי אחה״צ עד מוצאי שבת.
ועדת התיירות — ערד

העולם הזה 1806

בשעה שלוש אחר הצהריים, ביום רא שון
השבוע, נהיה השוטר אזולאי, המוכר
גם כשייקה אופיר, לאבו־ארבע. אשתו
הבלונדית לידיה ( )33 ילדה לו, בשעה
טובה, בת בשם קארין — עובדה שהפכה
את המיספר הכולל של צאצאיו של שייקה
לארבעה. שניים הם מאשתו הראשונה אד
הלה. אלעד ,20 ,המסיים את שירותו
הסדיר ועומד להיכנס לאוניברסיטה לפא-
קולטה — אלא מהל — לקולנוע — ובת
בשם עתליה ( )18 המסיימת השנה את השמינית.
מאשתו
השנייה, לידיה, אשר איתה התחתן
שייקר, לפני תשע שנים, נולד לשייקה

כל חייו היה ישראל אלון בחור
רציני. הוא היה טייס, גשוי לבתו של
ח״כ אהרון גולדשטיין הקשיש —
מגדולי הקבלנים בארץ ויו״ר מרכז הקב
לנים
— ובדרך־כלל בחור טוב, שלא אוכל
זכוכית.
עד שפתאום, לעת זיקנתו, הוא תפס
יוזמה: בגיל ,56 כשהוא כבר סבא —
החליט להתגרש, ולהתחתן עם גברת צעירה
בשם לורטה נחום צמח.

בן, אלכסנדר 6הידוע יותר בציבור
בתור ניני ועכשיו, הגיעה קארין.
השמחה בבית אזולאי היתה כפו־

לה ומכופלת, לאחר
ששייקה יצא גם בימים
אלה מבילוי
די ממושך באיכי־לוב,
שם, אגב,
שכב ליד המשורר
אלכסנדר פן, ושיתוף
אותו בקציצוון
הבשר המפורסמות
שלידיה היתד, מביאה
לשם (ראה
החרוז האחרון, עט׳

מה אומרת הסבתא על הפרשה ז ״אני
נדהמת,״ סיפרוז לי השבוע .״הייתי בטוחה
שזאת היא מי יודע איזו בחורה, אם
הוא עזב אותי בגללה. אבל התברר לי
שהיא סתם בחורה פרימיטיבית. היא עבדה
כפקידה פשוטה. אני לא מבינה איך
הוא עשה את זה.
״אחרי שזה נודע לי החלטתי להתגרש
ממנו. לא אני ולא הבנות שלי נכיר בו.
בשום פנים ואופן לא. שזה יהיה ברור.״
ונהג המונית, הגרוש, מה הוא אומרו

.) 21— 20

שייקח אופיר, אשתו וכנו החייל
בימים אלה, ניתן לראות שוב בארץ
את חני פרי ובעלה, יגאל רוזנברג,
לאחר שחזרו משהות די ממושכת בלונדון.
וכדאי להעיף בה מבט טוב — כי
אם יתגשמו התוכניות, הרי כשהיא תח-

ילדים בגילים ,20
,12 שש, ומינוס ,1
תורמים, לכל הריעות,
ליצירת מש פחה
מגוונת ביו תר.
האם זה הסוף?
השבוע, סירב שיי-
קה, בתוספת ביטוי
שאינו מופיע אפילו
במילון המשוגע ל גלות
אם הוא מתכ נן
להוסיף גלגל
חמישי לעגלה.

היא הפכה לעסק רציני, הנושא הכנסות
כבדות. עד כדי כן, שעתה, בארץ, לא
עוסק בעלה, יגאל, בשום עבודה, מלבד
להיות הסוכן של אשתו — עיסוק שהוא
מישרה מלאה, לדבריו.

חני פרי -לעולם הסרטים

לפני כחצי שנה יצא אלון מהמחתרת,
ויום בהיר אחד הודיע הסבא לסבתא
שדי.
הוא ארז את חפציו האישיים, עבר לגור
עם אהובתו בדירה שכורה ברמת־גן.
גם לורטה התייחסה לרומן ברצינות
המתאימה: מייד אחרי שאלון הודיע לאשתו
שלו על צעדו הקרוב, הודיעה גם
היא לבעלה, נהג מונית במקצועו, כי
למרות העבר המשותף, וילדם המשותף,
היא מעדיפה את הטייס על הנהג.
התוצאה: בקרוב יתקיימו שני טיקסי
גירושין — ומייד אחריהם, אני מניחה,
נישואין.

לורטה נחום
בשנתיים האחרונות ניהל אלון רומן
סוער עם לורטה, שעבדה כפקידה בחברת
גד, השייכת לאבי אשתו. הרומן התנהל
בשקט, ואפילו לאוזניה של אשתו
של אלון לא הגיע.

״אני לא מתגרש.״
הכרזה חד־משמעית זו השמיע באוזני,
השבוע, לא אחר ׳מאשר משה גלפארכ
( ,)35 שלציבור הנוסעים של קו ,63 המקשר
בין תל־אביב לרמת־גן, הוא מוכר
כאחד מנהגי הקו, אך לציבור אחר הוא
מוכר כבעלה של הדוגמנית רחל גל

״היא גרושה והוא כהן,״ הוא אומר.
״אי אין הם יוכלו להתחתן ו היא בתו
של חזן בית־הכנסת בסלמה ג /לא סתם
אחת.״
באמת בעייה. לא יעזור כנראה כלום,
והטייס האמיץ ייאלץ לקחת את מטוסו
ואת לורטה שלו, ולטוס לקפריסין.
שלא נדע.

מנות, היא יכולה לבוא ולהתחיל לסדר
את הבית, ולטפל בילד! .מימש אס ואשה
למופת. היא מעולם לא פגעה בי.״

פאדב.

זור לארץ בפעם הבאה, היא תהיה בבר
שוב משהו אחר.
בסיבוב הראשון שלה, היא היתה סתם
אחת הנערות היפות ביותר בארץ. מאוחר
יותר, היא הפכה למלכת המים .1970
לאחר-מכן, הפכה לאחת הדוגמניות המבוקשות
ביותר בארץ. ועוד יותר מאוחר
יותר, באשר הגיעה לגיל המופלג של
,19 התחתנה, ויצאה עם יגאל ללונדון.
שם, הפכה חני שוב לדוגמנית מצליחה,
אלא שיש הבדל בין מצליחה בלונדון
למצליח ה בתל״אביב. בעיר הערפל,

אם תרשו לי להתנצל על טעות קטנה.
ככה, בערך בגודל של פיל.
אני ׳מתכוונת לסיפור שלי מהשבוע שעבר,
על גירושיו הקרובים של ד״ר מי כאל
נד־זוהר, ועל הרומן החדש שלו
(הדוקטור מתחתן עם חיילת, העולם הזה
)1807
כפי שטוענים הוריה של חיילת בשם
רונית שטיין, זאת לא הבת, שלהם. אז,
או שזאת רונית שטיין אחרת, או שזאת
אחרת.
החיילת הנכונה היא אחרת.
שמה ז לאט לאט. מספיק עם שמות
בינתיים.

עד במה שהמישרה המלאה הזאת משתלמת,
אתם יכולים לשפוט מהעובדה
שחני ויגאל רכשו לעצמם דירה נוספת
בבת-ים, נוסף על הראשונה שלהם.
ועכשיו הם הולכים לנסוע לאיטליה
וארצות״הברית, כשמטרתו של יגאל היא
לנסות למכור את הלקוחה שלו לעולם
הסרטים.

משה, נהג דן ותיק, הגיב בכך על הסיפור
שסיפרתי לכס בשבוע שעבר (ה בעל
המבין הפסיק להבין, העולם הזה
,)1807 בו דיווחתי לכס כי לאחר כל הסערות
שחוללה אשתו, התאהב עתה הבעל
בחתיכה אחרת, ועומד להתגרש.
לא, טוען אם כן עכשיו הבעל .״אמנם
דיברתי, לרגע, על גירושין — אבל זה
עבר. היה לנו משבר די רציני, אבל לא
עוד.״
משה ׳מוכן גס להודות בגילוי־לב בסיבה
למשבר. הוא אמנם לא מוכן לגלות
את שמה — אבל את נסיבות העניין, כן:
״זה התחיל כשהייתי בנסיעה. עלתה לאוטובוס
חתיכה — פצצה לא רגילה. תיירת
שוודית שמתגוררת בנורווגיה. היא
ביקשה ממני להוריד אותה כשנגיע לאולפן
בורוכוב. נו, כבר הורדתי אותה
היה בינינו באמת רומן — אבל בלי
אהבה.״
כאשר נודע הרומן בלי אהבה לרחל׳ה,
מסביר ׳משה, עפו ניצוצות .״היו בעיות,״
כפי שהוא לא !מפרט .״אבל לפני שהיא
נסעה לחו״ל, השלמנו. היא סלחה לי.״
ומה יודע להעריך את זה. כי הוא יודע
בדיוח איזה אוצר יש לו בבית .״לרחל׳ה
מעולם לא היו רומנים,״ הוא מספר לי,
״אנחנו נשואים כבר תשע שנים, והיא
עובדת בדוגמנות כבר חמש שנים. רחל׳ה
היום בת .28 היא תמיד היתה אשה נאמנה
ומסורה. היא פשוט טיפוס כזה. גם
עקרת־בית נהדרת• אחרי לילה של דו ד

רחל גלפארב

האיטלקים אומרים קארנבאל. הפורטוגזים
— קארנאבאל. באנגלית זה קאר־ניבאל.
מה שהבל מסכימים עליו ללא
כל עוררין: זו החגיגה ההמונית המרתקת
והמסעירה ביותר בעולם.
היא מתרחשת מידי שנה בריו דה-
ז׳אנירו שבבראזיל. מושכת אליה תיירים
משתאים מכל רחבי העולם. סוחפת בשעות
של סאמבה רצופה ומטורפת המונים
ברחובות.

דידי וידיד
לעיתים נופלים חללים מרוב שימחה.
לכל קארנאבאל קציר־דמים משלו.
שיכורים נדרסים, חולי-לב מתמוטטים
ברחובות לקצב הסמבה. זוהי שימחה
פראית משוחררת. שופעת יין, דלת
לבוש, מליאת היתרים.
בין יתר התיירים אשר מציפים את
בראזיל ערב הקארנאבל לא נפקד גם
מקומם של אחינו בני-ישראל. עתה בימים
אלה הם חוזרים לאיטם לעשתונותיהם.
המומים עדיין מעוצמת החווייה בה התנגשו
בריו. שלושה מהם התאוששו די
כדי לשבת ולהעלות מקצת מן החוויות
שהרטיטו אותם באותן שעות של סמבה
ושיכרון.
דידי מנוסי: שמע, הבחורות בריו
זה משהו אבנורמאלי. והמולטיות, אלה
בכלל אגדה. להגיד לכם משהו, גם אם
הקארנאבאל הזה לא היה קיים, הייתי
גוסע לריו. רק בשביל המולאטיות.
אבל מה, אסור לדבר אליהן. מי שמדבר
יש סכנה שהן תענינה לו. וכשהן
פותחות את הפה גהיה. חושך בעיניים.

נאבאל, חוסכים כסף ומתכוננים אליו כל
השנה. ,אבל יום אחרי החגיגות הם לא
הולכים לעבודה בבוקר. עייפים מהבילויים.
אפשר להבין אותם.
יש להם פסל של ישו בבראזיל על הר
קריסטוס. ארבעים וחמישה מטר גובה,
עומד עם ידיים פרושות לצדדים. הם
אומרים בבראזיל, שכשהבראזילאים יתחילו
לעבוד, הישו הזה יתחיל לדבר.
אבל מה זה חשוב, הלוואי שאצלנו היו
עובדים פחות ולא חושבים כל כך על
הגדוש, ובמקום זה לומדים מהם קצת
שימחה אמיתית ואיך צריך לבצע אותה.
חיים חפר ג אח, זה עם. תן להם
חמישה חבר׳ה עם -מקלות ופחיות־שימד
רים ויש לך תיזמורת־קצב מושלמת. ה־שימחה
שם משתוללת. זה לא בא להם
רק בקארנאבאלים. הם בנויים ככה• אנ שים
שנולדו לשמוח, לאהוב.
אפשר לראות שם בלילות אלפי פולקים־
וואגנים מפוזרים לאורך החופים ובתוכם
זוגות אוהבים. אנשים שמסוגלים לעשות
אהבה בפולקסוואגן מוכרחים להיות אנשים
עליזים. אלוהים יודע איך הם מצליחים
להסתדר שם בפנים.
שולמית אלוני: אני הגעתי לברא-
זיל לבילוי ירח דבש מאוחר. מקום יותר
טוב לא יכולתי למצוא. הלכנו ברחובות
והיו סביבנו אנשים למאות. כולם שתויים,
כולם רוקדים, אבל אף אחד לא ניטפל,
אף אחד לא דחף, לא השתולל. בחורות
הסתובבו ערומות כמעט, לא.עלה בדעת
איש להציק או להיטפל אליהן. הרגשתי
ברחוב ההומה כמו בחצר ביתי, כל כך
בטוחה ומאושרת.
חיים חפר ג בתהלוכה עצמה עוברות
קבוצות מחופשות לפי נושאים של כל
מיני מוסדות ומפעלים. אף אחד לא הולך,
כולם רוקדים. הכי חזק רוקדים לפני במת-
השופטים. יש שופטים ויש גם פרסים
לתחפושות המוצלחות ולרקדנים הכי טו־בים.
אני בעצמי השתתפתי באחת הקבו־צות
של אנשי הבוהמה המקומית. הנושא
שלנו היה הומוסקסואליזם.

או שאין להן שיניים בכלל, או שמד
שנשאר להן בפה הוא כל כך רקוב, שזה
מסריח קילומטרים. מייסכנות, פשוט אין
להן כסף ללכת לרופא־שיניים.
אבל כמה שהן יפות, אפשר להשתגע...
חיים חפר: יש הוכחות, יש הוכחות,
הכרתי באחד הרחובות תוך כדי
הסאמבה שתי פצצות בראזילאיות שדיברו
קצת אנגלית. הלכנו שלושתנו לאחר !מה־באלים,
הנישפי־ריקודים שבריו. התחלנו

חיים חפו
לרקוד. שמה לרקוד זה לא להתמזמז לאורך
ריצפת האולם, שם רוקדים על
השולחנות על הקירות על התיקרה כמעט.
עלינו על השולחנות זרקדגו. היה חם
כמו אני לא יודע מה. הזענו את כל היין
ששתינו. ופתאום אני שם לב שאחת
מהשתיים היא בלי חצאית. הפסקתי לרקוד
וראיתי שמסביב כולם צוחקים. החצאית
שלה היתד. מסביב לצואר שלי.
הייתי ממשיך ללכת עם זה בתור צעיף
אבל היה חם מדי.
שולמית אלוני: מה שהרשים אותי
בקארנאבאל זו ההשתתפות הבלתי רגילה
של הקהל. לא כמו אצלנו כשיושבים בעת

התהלוכות וממתינים עד שד,חוגגים יעברו
ואז יעשו טובה וימחאו בנימוס כפיים.
שם שרים ורוקדים כל הזמן עד שהתה־לוכות
מגיעות. וכאשר התהלוכה מופיעה,
הגיעה השמחה לשיאה.
השמחה שם היא ספונטנית, אי אפשר
להשוות בכלל למתרחש אצלנו. אצלנו
אין שמחות. כאן לא יודעים לשמוח. כאן
יוצאים כולם לרחובות כדי לראות איך
האחרים ישמחו. וכל אחד מחכה שהשני
יתחיל לשמוח.

שולמית אלוני
השמחה הספונטנית היחידה היתד. אצלנו
עם הכרזת המדינה. אז שמחו. ההמונים
יצאו לרחובות, כומל־מזרחי העמיד
בחוץ חביות יין. אז שמחו. מאז אינני
זוכרת שום שמחה.
עד היום מהדהד לי בראש קצב ה־סאמבה
מהקארנאבאל, אי אפשר להשתח רר
מזה. זה סוחף, זה משגע. זה נפלא.
דידי מנוסי: כל הקארנאבאל הזה
נמשך רק ארבעה ימים. אבל הם מתחילים
לעבוד עליו כבר חודשים קודם. לא צריך
לקבל מזה את הרושם שהבראזילאים
אוהבים לעבוד. הם אוהבים את הקאר־

688ף א#א1

הז ^ ד

*11111