גליון 1809 מתאריך 3 במאי 1972

שנים אוחזי
ב״פולקע
חיום מלס
עובדים להודו
טוב לאכול פולקע של הודו
ואין אפילו צורך בסכין ובמזלג,
אבל למה להצטופף?

השבוע הירבתה העיתונות הישראלית היומית לעסוק ב״פרשת
אלישבע.״ עיתונים, שבעת שהעולם הזה פוצץ את הפרשה, לא
העזו להכירה או להתייחם אליה אפילו במילה אחת, טיפלו
השבוע באחד הספיחים השוליים של הפרשה בלהיטות מוגזמת.
לפתע מצאו לנכון עיתונים ״מכובדים״ כמו הארץ, מעריב או
ידיעות אחרונות לפרסם אפילו את תמונתה של מי שהיתה
מאהבתו של שר־הביטחון משה דיין.
את התירוץ לכך סיפקה תביעה שהגיש עורד־דין נגד אלי שבע
צ׳יזיס, בה תבע ממנה את שכר־טירחתו עבור עריכת
ההסכם לפירסום וידויה האישי בשבועון הגרמני רב־התפוצה
שטרן( .ראה כתבה עמודים .)32—33 העובדה שהפרשה התגל גלה
והגיעה לבית־המשפט, סיפקה סוף־סוף הצדקה לאותם עור כי
עיתונים חסודים לדווח ברמזים לקוראיהם על הפרשה. מעבר
לדיווחים היבשים מבית־המשפט ניתן היה לחוש בקריצות-העין
של העורכים לעבר קוראיהם :״אנחנו מספרים לכם על תביעה
כספית נגד אלישבע צ׳יזיס — אבל אתם יודעים באיזו אלישבע
מדובר, זאת שהעולם הזה כתב עליה.״
היתד, זו הצביעות בהתגלמותה. אותם עיתונים התעלמו לגמ רי
משורת הגילויים של העולם הזה בפרשת אלישבע וחלקם אף
גינו את הפירסומים בתוארי גנאי. הם לא מצאו לנכון לדווח
לקוראיהם על האספקטים הציבוריים של הפרשה, על המשמעו יות
המתחייבות ממנה, מתוך חשש למצות את הדין עם שר־הביטחון,
כשם שהם תובעים לעשות עם כל פקיד ממשלתי זוטר
שנחשד כי סרח.
עוד יותר מזה: כאשר אחד הגדולים בשבועוני העולם, ה־שטרן,
פירסם את וידויה הבלעדי של אלישבע צ׳יזים על פרשת
יחסיה עם דיין, גם אז לא מצא אף אחד מעיתוני ישראל,
הממהרים לצטט כל מילה בעיתונים זרים על ישראל, לנכון לדווח
על כך. כד אירע שעשרות מיליוני קוראים ברחבי העולם קיבלו
דיווח מפורט ומלא על פרשת אלישבע, בעוד שלגבי קוראי
העיתונים בישראל, להוציא כמובן קוראי העולם הזה, היא
נשארה בבחינת אלישבע-יוק!

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

טיולים

מחמאהנ די ר ה

השטרן לא היה העיתון היחיד שדיווח על פרשת האהבהבים
המוזרה והסנסציונית של דיין. למרות מאמצי ישראל בכל רחבי
העולם, שהפעילו את מיטב קשריהם כדי למנוע את פירסום
הפרשה בעיתוני הארצות בהם הם מכהנים; למרות הפעלת
שתדלני היהדות המקומית באותן ארצות — לא היתד, כמעט
מדינה בעולם החופשי, בה לא פורסמה הפרשה בהרחבה. רק
השבוע נמצא למכירה בדוכני העיתונים בישראל גליון מחודש
פברואר של השבועון האיטלקי ג׳נטה, מהנפוצים בשבועוני
איטליה, המקדיש חמישה עמודים מלווים צילומים לפרשה, תחת

מודרכים

ל אי רו פ ה

והמזרח הרחוק
טיולים מיוחדים
לצעירים וסטודנטים
חוברת והרשמה בכל מ שרדי הנסיעות

פרשת אלישבע בשבועון האיטלקי ״ג׳נטה״
״ניסיתי להתאבד בגלל דיין״

$ ׳679

ביטוח שנתי לטלוויזיה
־ 30.-ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס
סיגנל
אל קטרוניקח
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

בעיות ולבטים
מאת הד״ר מרדכי זידמן
כחיי המין

הכותרת :״דיין לא רצה להתחתן עמי ולכן ניסיתי להתאבד,״
כשכותרת המישנה אומרת :״נדהמתי מההודעה ששר־הביטחון
גירש את אשתו על מנת לשאת את אהובתו — הצהירה אלי שבע
צ׳יזיס — לכן החלטתי לספר את הכל.״
מול פירסומי העיתונות העולמית היו נסיונות ההתעלמות
וההשתקה של העיתונות היומית בישראל מגוחכים. לשיא הגי חוך
הם הגיעו השבוע, כאשר אותם עיתונים פירסמו בכותרו תיהם
את הדיווח על המישפט נגד ״אלישבע״ מבלי לפרט כמובן
מי היא אותה אלישבע ומה הוא הסיפור שמכרה לשטרן, שהוא
נשוא המישפט עליו הם מדווחים.
עורכי העיתונים ידעו שאינם צריכים לעשות זאת — למ רות
התעלמותם, יודעים קוראיהם במי ובמה המדובר =-הודות
להעולס הזה, כמובן. ההתיחסות של עיתוני ישראל לקוראיהם,
כאילו ברור ומובן מאליו שהם משלימים את המידע שלא
ניתן להם בעיתוניהם באמצעות קריאת העולם הזה, היתה מח מאה
נדירה, אם כי מוסווית ומוצנעת, ולא נשאר לנו אלא
להודות לאותם עיתונים מקרב לב.

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

העולם הזה 1809

העולם הזה 1809

י פ לו מ ט

דאדת^^זגרהם ברום, תועלה ־׳־י ־־יגי י״י•

תוג

בתקופת כהונתו במשרד החקלאות הוכיח ברום,
לטענתם, כי הוא מעדיף את האינטרסים של הקי בוצים,
אותם הוא מייצג על-פני האינטרסים של
המושבים.
לטענת נציגי המושבים, הרי גם שר־החקלאות
עצמו, חיים גבתי, הוא נציג הקיבוצים, ואילו סגן
השר, בן־ציון חלפון, המיועד לייצג את המושבים
אינו מגלה תקיפות בעמידה על תביעותיהם.

מחד לי ם ח מורי ם
ב טי פו לבמגיפת

ב ר ־ ד ב מפגין

האדמת

עצמ או תבממשלה?

האשמות חמורות מוטחות על־ידי רופאים
נגד משרד הכריאות וקופות החולים

הימנעותו של שר המסחר־והתעשייה חיים בר־לב,
יחד עם שני שרי המפד״ל, מלהצביע בעד הסעיף
בהחלטת הממשלה על דו״ח ועדת ויתקון, המטהר
את סגן שר־האוצר צבי דינשטיין מכל חשד או
אשמה, התפרשה כנסיון מצד בר־לב להוכיח את עצ מאותו
ואת אי־תלותו בפנחס ספיר, האמור להיות
הפטרון שלו בממשלה.
גם התנגדותו של בר־לב לתוכנית בלימת האינ פלציה
של נגיד בנק־ישראל, משה זנבר, יוחסה
לרצונו של בר־לב להפגין עצמאות.

למעשה נקט כר־לכ כשני צעדים אלה
נגד כני טיפוחיו לשעכר של ספיר. בידיעתו
המלאה וגם כגיכויו של ספיר עצמו. לאור
זאת נוטים עתה לנחש באילו סר חינו של
דינשטיין כעיני ספיר. כאשר לזנכר, נראה
שההצהרות התכופות ורדיפת הפירסום
של הנגיד החדש, גם הם אינם לרוחו של
ספיר, והתנגדותו של כר־לכ לתוכניתו היא
דמז עקיף שנועד להעמיד את הנגיד כמקום
הראוי לו.

ס פי ר וד־ו שט״ן
דר שו מ פ רי ד פן להתפטר למרות כל ההכחשות זוהי עוכדה: גם
סגן שר־האוצר צכי דינשטיין וגם שד־האו
צר פנחס ספיר, דרשו מנכ״ל ״נתיכי נפט״,
מרדכי (״מוטי״) פרידמן להתפטר כעקכות
הסערה הציבורית שקמה עם פירסום מסקנות
דו״ח ועדת ויתקון.
שעות ספורות אחרי שמוטי פרידמן חזר לארץ
ביום החמישי שעבר, התקשרו אליו הן ספיר והן דיג־שטיין
והציעו לו להתפטר. פרידמן דחה את הצעו תיהם
והודיע להם, כי אינו מוכן לשמש כשעיר
לעזאזל. רק אחרי שהוברר לפרידמן כי הממשלה
עתידה ביום ראשון להחליט על פיטוריו, נאלץ להו דיע
על התפטרותו .״אינני רוצה להיות המנכ״ל
הראשון שפוטר על־ידי הממשלה,״ אמר פרידמן.

האםי דך אלוני
מ מינ הלהמקרק עין *
נראה כי סגן־מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ראו בן
אלוני, אינו מתכוץ להתפטר מכהונתו גם אם
יתמנה האלוף (מיל ).מאיר זורע כמנכ״ל המינהל
*מקומו של המנכ״ל הנוכחי, יצחק לוי.

זורע העמיד בתנאי לקבלתו את התפי
קיד, את הזכות למנות סגן חדש. אלוני,
שהיה כמשך שנים האיש ׳החזק כמינהל,
יודע כי כמידה ויפרוש, יוטלו לחובתו כל
מחדלי המינהל כשנים האחרונות.

חבו1ולהחליף
א ס 171ב ״ למשרד
החקל או ת
תביעה לתחליף את ם;כ״ל עשרי החק־

יבו א לי שראל *
חוככי הקולנוע כישראל עשויים לז-ן
׳:כות הקיץ כחווייה מיוחדת: לא מן הנכר;
י־!נע בי כור־הבינלאומי,

כוכב הקולנוע
צ׳ארד כרטון, יככב עוד הקיץ כסרט שהפקתו
תיע׳
תיעשה כישראל.
המדובר הוא בהפקת הסרט היום השביטי לפי :
,הספר זנק, העוסק בתולדות חיל־האוויר הישראלי,
ובעיקר בפעילות החיל במלחמת ששת הימים?.
׳למפיקי הסרט הזרים כבר הובטח סיוע מלא של
חיל־האוויר הישראלי.
ריצ׳ארד ברטון מיועד למלא את התפקיד הרא־
2י בסרט (זה שצריך להיות בן דמותו של עזר
׳יצמן) .ייתכן כי יחד עימו, או בתקופת שהותו
בישראל, תבקר כאן לראשונה גם רעייתו, השח צנית
הגיורת אליזבט טיילור.

על מחדליהם החמורים בטיפול כמגיפת
האדמת המשתוללת כישראל זה למעלה
מחודש.
שלטונות הבריאות דאגו
אומנם להבטיח שכל אשה
בהריון שחלתה באדמת,
תבצע הפלה על־מנת למ נוע
לידת ולד שאין עוד
ספק בקשר לפגיעה בו.
לעומת זאת מתעלמים של טונות
הבריאות מתוצאות
מחקרים שנעשו בשנים ה אחרונות
בארצות המערב
והמזרח, לפיהם הוכח

שמרכית הילדים ה•
דפקטיביים נולדים לאמהות
שחלו כמחלת
אדמת, מכדי שידעו
על-כך כלל.
למעשה חייכות כל
הנשים כהריון לעכור
כתקופה שד מגיפת
אדמת בדיקות תקולקבוע

שנועדו

פתיות 10 4ע( 1

אם הן נדבקו כאדכאד
מת מבלי שידעו על
ומכלי שיתוזוו
א^לן הסימנים האופייניים
למחלה.
במיספר ארצות קומוניס טיות
נהוג להעביר נשים
בהריון בדיקות אלה, אפי לו
בלי קשר למגיפת האדמת,
כדי להוריד את שי עור
הנולדים הדפקטיביים.
למרות שקבוצת רופאים
היפנתה את תשומודלב
משרד הבריאות לעובדות
אלה, ננקטו צעדים שיג-
רתיים וחסרי השפעה. חלק
ניכר מהרופאים אינם ערים
לבעייה ועוד פחות יוד עים
עליה אנשי המעבדות,
העורכים את הבדיקות ל נשים
ההרות.

בי קו רתח רי פהעד
..ה שומר ה צ עיר׳
ב אנג לי ה
בישיבה האחרונה של מזכירות הוועד־הפועל של
הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר, שהתקיימה בגבעת
חביבה, נמסר דו״ח מדאיג ביותר על מצב תנועת
השומר הצטיר בבריטניה.
רכז ההנהגה העליונה, הייני בורנשטיין, מקיבוץ
להבות חביבה, דיווח כי בוגרי התנועה באנגליה
וחברי ״מפ״ם הצעירה״ תוקפים את מדיניות החוץ
והביטחון של ישראל, תוך ״גילויי איבה למדינה.״

לפי הדו״ח התפטר אחד מבוגרי התנועה
מוועד חגיגות יום העצמאות הישראלי מפני
״שלא הוחלט להניף ליד הדגל הישראלי גם
את הדגל הפלסטיני.״
כתוצאה מהדו״ח החליטה המזכירות להיפגש עם
אנשי שי״ח כדי להעמידם על החומרה שבפעילות
בקרב תנועת השומר הצטיר בחו״ל.

ה פ כוניו ת הי פ אויו ת
יועברו ב ט ריי ל רי ם
בעיית העברתן של המכוניות היפאניות מתוצרת
סובארו, שכבשו את השוק הישראלי, מאילת לצפון
הארץ, נפתרה לאחרונה. עד כה נהגה החברה
המייבאת מכוניות אלה, שהיו נפרקות מהאוניות באי לת,
להסיען לצפון באמצעות נהגים מתנדבים, שהיו
מקבלים תמורת הנהיגה במכונית לצפון כרטיסי טיסה
חינם לאילת וחזרה.
נהגים אלה היו צריכים להסיע את הרכב בהרצה
במהירות של כ־ 70 קילומטר לשעה ותוך הקפדה על
כללים הנהוגים בהרצה. הסתבר שלא תמיד שמרו
הנהגים המתנדבים על כל הכללים.

עתה תעדה החכרה את מכוניותיה
לצפון באמצעות טריילרים מיוחדים, הראשונים
מסוג זה כארץ, כשכל משאית תוביל
שמונה מכוניות.

בוגרתיכון ההרשמה נמשכת
לבתי החדות!! לחורים וגננו ת
!י1י!§ראה קוראנו לכס
הכשיר! עצמכם במקצוע משתל

לשות הלימודי תשל״ג
ההרשמה תסתיים ב 31-במאי 1972
בדבר פ ר טי םוהרשמה, פנה אל אחדמב תי המדר שהק רו בי ם
ל מ קו ם מגוריך ב ת חו ם ה הו ראההמ ענין או ת ך.
ר שימת ב תי המדר ש ל מו רי ם וגננות, אפשר לקבל ע״י פני ה
בכתב למשרד ה חינו ךוהתר בו ת. המחלקה להכ שר ת מו רי ם,
רח׳ יפו 19 ירו שלים.
משרד החינוך /המחלקה להכשרת מורים

מכתבים

אני מעדיף לשבת הרחק ביציע.

עות המגעילה של כל אותם שלומי־אמו־ני־ישראל,
ששומרים על גחלת השקר ב אש
הכזבים.
אדווה שריד, אשקלון
גחלת השיר
״העולם הזח״ , 1*08״החרוז
האחרון,״ על הלוויית המשורר
אלפסנז־ר פן.

אלכסנדר פן המשורר שדור שלם של
לוחמים צעד לקצב שיריו, ישרוד שלם של
צעירים שר בדבקות את פיזמוניו, האיש
שמת ונקבר עטוי טלית ומלווה בקדיש —
היה גוי גמור, לפי ההלכה.
מעניין מד, הניע את רבני חברה־קדישא
לשאת את כל התפילות הקדושות מעל
ארונו של איש — אשר אמו היתד, גדיה,
שמעולם לא התגיירה.
אין לי דבר נגד פן ז״ל. יהודי או גוי,
הוא היה אדם ישר. הורגת אותי הצבי
׳מקום
כיציע
״העולם
הזה״ , 1*07״ביעור
חמץ,״ מכתג־תשובה אל הקורא
טומא.
אני אדם מעשי. כל ימיה נאבקה האנו שות
בעזרת אנשים כמו משה, סוקרטס,
ישו ושולמית אלוני להגשמת אידיאלים
נאצלים. ולאן הגענו? היטלר, ביאפרה
בנגלה־דש...
כל לוחמי האידיאלים האלה נראים לי
לפיכך כבדרנים זולים המתאגרפים בזירה.

חון גולדגרט,
מה שמגיע

מגיע

שבפטר אורלליל

פתאומית ו בי סו רי ם
בוראים .

״העולם חוח״ ,1*06״הנדון :
פאטח מורגאנה.״ הקאריקאטורה
המלווה את המאמר.
לי אישית לא איכפת. במובן שתשתמשו
בציורים משלנו( .הגם שלצייר יש קופירייט
עליהם).
אבל נראה לי שמותר לבקש כי תז כירו
באיזה מקום שהציור הודפס לרא שונה
בירחוננו.

ההלוויה יצאה
באותו ליל אימים
מבבייגי האומה,

מקסים גילן, פאריז

בגטש החיוור
בב ו חם

• הציון הושמט בטעות. הקאריקא־טורה
של עלי פורסמה לראשונה בירחון
״ישראל ופלסטין״ ,המופיע באנגלית בפאריז.
(המשך
בעמוד )8

מודעת האכל

המבצע המסורתי הגדול
אך ורק בתקופה שבץ

1. 5.72- 31.5.72

הסבוו ללא סבון המפורסם בעולם כולו, מוצר
היוקרה של תיא יימכר רק בתקופה הנ״ל במחיר
״מצרך החודש״

1.20
1.48

דרמפון שפופרת גדולה
דרמפון שפופרת ענק

51 1 ווז רוו

דרמפון בקבוק פלססי גדול

עכ שיו ה ז מן הנכון
ל קנו ת יותר דרמפון!

י*י* 3ו16*8*5* 19

יז~י *

די סגנן ללאסגון

מלא
באור ־ ורשבסקי

חולון

־״_•י י111!11ו
חו 111־1.1.־11י1יי 111
ה1*1

ן1.1711
שי מחתהחג
רק עכשיו הגיע אלי סיפור המסמל —
בשבילי לפחות — יותר מכל סיפור אחר
את שימת חג־ד,עצמאות האחרון.
בערב יום העצמאות, כשהרחובות היו
מלאים מחבלים צעירים מצויירים בנשק
קר עברה מורה צעירה ברחוב חובבי-
ציון בתל־אביב, ובקומת הקרקע של אחד
הבתים הישנים ראתה מבעד החלון הפ
תוח
את התמונה הבאה :
אדם כסוף-שער, כבן חמישים, ישב ל בדו
ליד שולחן, שעליו עמדו בקבוק קו ניאק
חצי־ריק וכוסית מלאה. מבטו של
האיש היה אבוד במרחקים. בידו האחת
היה טרנזיסטור, שממנו בקעו שירי־תש״ח
במלוא העוצמה, ובידו השניה פטיש פלאם־
טיק אדום, שבו ד,יכה האיש קצובות על
ראש עצמו.

כ ש בו ״ א ה רוו מתרג !
כללית, אם כי לא טוטאלית, אני נמנה
על אוהדיו של יצחק בן־אהרון: יושרו,
גילוי־לבו, תקיפותו ואפילו חוצפתו, ה מתגלים
במאבקים הציבוריים אותם מנהל
מזכיר ההסתדרות בשם ולמען האינטרסים
של הפועלים, מעוררים יראת־כבוד.
יחד עם זאת מעוררים בי לא אחת הת פרצויותיו
הרגשיות של בן־אהרון תמיהה
רבה. קשה לי להבין איך אדם, בעל ראש
בריא ושכל ישר כשלו, אינו מצליח להש תלט
על הסערות האמוציונליות, הפוקדות
אותו מדי פעם בפעם.
הדבר אמור לגבי הסתערותו על הגברת
חנה זמר, כאשר זו מעזה לפרסם ב״דבר״
מאמר ביקורתי, שאינו מוצא חן בעיניו,
והדבר אמור גם לגבי הברוגז שמזכיר
ההסתדרות הפגין בשבוע שעבר בכנס סטו דנטים
של אוניברסיטת באר־שבע.
כמחצית השעה לאחר תחילת הכנס עזב
האורח בן־אהרון את האולם, בתגובה יי*
שתי שאלות שהוגשו לו. סטודנט אחד

יש כל הלו

אהרון
אם אחותו עדיין זונה, ואם
אמת בשמועה שהוא מקבל לירה על
פועל שמצטרף להסתדרות ומפקיד את
כספים בשווייץ, בחשבון משותף שיש
שם עם מוטי פרידמן.
אני פשוט לא מבין את התפרצותו
״שלוחת הרסן״ של בן־אהרון, ואת צווחו-
תיו ההיסטריות של דובר ההסתדרות.
(א) מה כל כך נורא בשאלות פרובוק טיביות?
האם בן־אהרון מצפה שישאלו
אותו רק שאלות. נוחות, מנומסות ומחני־פות?

אם השאלות מבוססות על בורות,
למה לא טרח מזכיר ההסתדרות להעמיד
את הסטודנטים על טעותם? ולמה דובר
ההסתדרות לא תיקן את המעוות והשאיר
את השאלות, המבוססות לדבריו על ״הש מצות
ושמועות שאין להן בסיס ושחר״,
ללא מענה? האם התחמקותם מתשובה ל שאלות
אלה, המעסיקות גם אוהדים כמוני,
תרמה משהו לשיפור תדמיתה של ההס־

רצה לדעת אם נכונה ההתרשמות שחלק
גדול מחברי ההסתדרות רשומים כחברים
בגלל השרות של קופ״ח, והאם זו הסיבה
שבגללה הוגש חוק־בריאות־ממלכתי כפי
שהוגש, במגמה לחזק את ההסתדרות. סטו דנט
שני שאל האם ההסתדרות לא איבדה
את תפקידה במדינה, ברגע שמחייבים עוב דים
להצטרף להסתדרות נגד רצונם, כמו
במיקרד, שאירע בפתח־תיקווה, או כמו
במיקרה של פועלי חברת דלק, ששבתו
מפני שסירבו להצטרף לקופת תגמולים
של ההסתדרות.
לשמע השאלות הענייניות האלה נטל
בן־אהרון את ניירותיו, ועזב את האולם,
כשהוא מכריז בחימר :.״שאלות אלה פרו בוקטיביות
ומראות על בורות, גסות ו רשעות,
ואין אני מוכן להשיב לבור או
לרשע !״
דובר ההסתדרות, אשר נתבקש להגיב
על תקרית זו, הרחיק לכת עוד יותר ו האשים
את השואלים בהתנהגות בריונית!
״קבוצת מתפרעיםשלוחי ־ רסן ,״
לדבריו .״הציגה שאלות פרובוקטיביות ו־חסרות־משמעות,
המבוססות על השמצות
ושמועות שאין להן בסיס ושחר.״
לא פחות ולא יותר ! מה יש? מה קרה?
אפשר לחשוב שהסטודנטים שאלו את בן־

תדרות בעיני הציבור?
(ג) באיזו זכות מאשים דובר ההסתד רות
(באישורו של המזכ״ל, אני מניח) את
השואלים ב״התנהגות בריונית״? מישהו
השליך עליו עגבניות רקובות? קרעו את
בגדיו מעליו? כינו אותו בשמות־גנאי
שאין להעלותם על הכתב? ממתי ניתן ל הגדיר
שאלות תקיפות ואופוזיציוניות כ־
״התנהגות בריונית״?
(ד) גסות היא עניין יחסי למדי. מר
בן־אהרון ראה בשאלות הלגיטימיות הא לה
״גסות״,־ ואילו אני רואה בהתפרצותו
האימפולסיבית ובשמות־הגנאי הבלתי־מנו־מקים
שהטיח בסטודנטים — גסות־רוח,
שדובר ההסתדרות חייב היה להתנצל עלי הם
בשמו של המזכ״ל, במקום להוסיף
עוון על טיפשות.
ועכשיו לעניין: כחבר הסתדרות, אשר
הצטרף לשורותיה אך ורק בגלל השרות
של קופת-חולים, אני עדיין מבקש לדעת
אם מחייבים עובדים להצטרף להסתדרות
נגד רצונם.
תמכתי עד כה, ואמשיך לתמוך, במאבקיו
הצודקים של בן־אהרון, ובכל זאת אני
מבקש תשובה ענייניה, מבלי שיאשימו
אותי ב״התנהגות בריונית״ ו״התפרעות
שלוחת־רסן״.

האמיתית של נונקונפורמיסט הוא זכותו
להסכים עם דעתו של העורך. רק כתבים
שעמדו במבחן הראשון רשאים לגשת ל-
מבחן השני מבלי שיתעורר ספק ביחס
למידת האובייקטיביות שלהם.
(לפני שנים רבות, כאשר הד״ר עזריאל
קרליבך ז״ל הציע לי להעביר את מדורי
השבועי ״מה נשמע״ מ״דבר השבוע״ ל-
״מעריב״ ,ביקשתי לברר קודם כל מה
מידת חופש הבעת־הדעה שתינתן לי ב־עתונו
וקרליבך הבטיח לי שאיהנה לפחות
מהחופש ממנו נהניתי ב״דבר השבוע״.
מודרך על ידי המבחן הראשון לחרותו
של בעל־טור, סיפרתי לו שב״דבר הש בוע״
יכולתי לכתוב ככל העולה על רוחי
לא רק נגד העתון אלא אפילו נגד בן-
גוריון. קרליבך הממזר חייך במשובה וא מר
״גם אצלנו תוכל לכתוב מה שאתה
רוצה נגד ..בן־גוריון.״)
ובכן תגובתו של אורי אבנרי לביקורת
הציבורית על מסקנות ועדת־ויתקון (״ה עולם
הזה״ ) 1808 היא הדבר החשוב
והיסודי ביותר שנאמר או נכתב בארץ
בפרשה זו. הנורמות החברתיות והמוסריות
המשתמעות ממסקנות הרוב של ועדת הח קירה
אינם דבר חדש. ועדת־ויתקון פשוט
אישרה כאן — לראשונה אולי — גישה
מוסרית פסולה המהווה, מאז קום המדי נה
לפחות, יסוד עליו הוקמו מפעלים חיו ניים
וחשובים רבים בארץ. גישה זו אומרת
בתמציתיותה שאדם העושה דברים למען
החברה והמדינה אינו חייב להיות צדיק.
בתגובתו זו חשף לדעתי אורי אבנרי
את אחד הנגעים היסודיים ביותר במדינה.
איש מבין הכתבים שהסתערו על מסקנות
הרוב בוועדת־ויתקון לא נגע בשורש הב־עייה.
כולם עד אחד ראו בהמלצות הרוב
״טעות מצערת״ וכאן טמונה הצביעות
הגדולה.
איפה היה עתון ״הארץ״ וכל הכתבים
המזועזעים והחרדים להיגיינה הנפשית של
החברה הישראלית כאשר נתגלתה פרשת
שוד העתיקות של שר הבטחון? כולם

התעלמו מתופעת השחיתות הזו. רוב ה־עתונים
אפילו לא דיווחו על תשובותיהם
של שרים לשאילתות שהוגשו בכנסת על
ידי אורי אבנרי. רבים תמכו וממשיכים
עד היום לתמוך בגישה הפסולה לפיה
תרומותיו של דיין לבטחון המדינה כל כך
גדולות שעלינו לסלוח לו את עבירותיו
הגלויות על החוק. ביצועיסט, כאמור, אינו
חייב להיות ״צדיק״ או ״איסטניס״.
אם שר בממשלת־ישראל רשאי לעבור
על החוק, לגנוב, לשקר במצח נחושה
בכנסת, לנצל את מעמדו להתעשרות ולא
לשלם מם הכנסה — למה שמוטי פרידמן
לא יעשה זאת? מי שמתקומם נגד מסקנות
ועדת־ויתקון, חייב עתה, מאותם מניעים
עצמם, לבדוק מחדש את שתיקתו בפרשת
דיין. מי שתובע היום את פיטוריו של
מוטי פרידמן וצבי דינשטיין (כן, כן. מר
יואל מרקום אני מדבר, בין השאר, גם
אליך!) חייב לתבוע גם את פיטוריו של
שר הבטהון או לפחות את הקמתה של
ועדת חקירה אשר תחקור את הפרשה
על סמך הגילויים שנתפרסמו על ידינו
ועל סמך הסחורה הגנובה המצוייר. עד
היום בביתו של דיין. רדיפת צדק תובעת
עיקביות. לא ייתכן לנהוג במידה של
איפה ואיפה בבעיות יסודיות כל כך.
הממשלה מנסה לצאת עתה מהסבך על
ידי גרימה להתפוטרותו של מוטי פרידמן
אך לדעתי יהיה בפתרון זה משום קריעת
בד מגב המעיל כדי לתקן בו את החור
בשרוול. יש להוציא את המסקנות המש תמעות
מתוך מימצאי ועדת החקירה ול פטר
את מר פרידמן גס אחרי שיתפטר.
אותו הדבר אמור ביחס למר צבי דינש-
טיין, ואם יש מקום להעמידם לדין על
העבירות שנתגלו במימצאי הוועדה —
יש להעמידם לדין. לא ייתכן לעקור את
הנגע מן השורש מבלי לשאול גם מה היד.
חלקו של השר ספיר בפרשה המבישה הזו
ומבלי לבדוק מחדש את פרשת העתיקות
של דיין. דבר אחד קשור בשני. מד. שמו תר
לדיין מותר לפרידמן ומותר לי ולך!

חשבון עובר ושב

מ אור עחרבות׳

ס ר טן שיגרת*
נדמה לי שאחרי עבודה של שנתיים
ב״העולם הזה״ ,אחרי שהפגנתי לא אחת
את חרותי לבקר ולתקוף את המתפרסם
בשבועון אפילו על ידי עורכו, אני יכול
להרשות לעצמי, סוף־סוף, להגיד מילה

ווו

טובה על אורי אבנרי מבלי שיחשדו בי
בחנופה. המבחן הראשון לחרותו של בעל־טור
בעיתון הוא זכותו לבקר את העיתון
ולפרסם בו דיעות המנוגדות לדעת המע רכת
או העורך. המבחן השני לחרותו

לוא חיו שואלים אותי מה האירוע התרבותי של ישראל בחודשים האחרונים,
הייתי מצביע על הופעת המילון לעברית מדוברת של דן בן״אמוץ ונתיבה בן-יחודה.
ומאורע זה שקול בעיני לפחות כמו הופעת גליון חדש של ״מאזנים״ או חלוקת פרם
ביאליק לישישים.
בכלל, אין שפה לא״מדוברת. רק שפה מדוברת היא שפה חיה. בשלושה דורות
של ציונות בארץ נוצרה שפה חדשה, שחוקרי הלשון מתעלמים* ממנה כאילו לא
היתה, והיא אצלם בחזקת ממזר. לי אישית אין ספק, כמו שאין למחברי הספר
ספק, שאם המלים גיזבר, פרדס, פתשגן, פינקס וכרטיס הן מלים עבריות לגיטימיות,
כך גם המיקרה של ברדק, בלגן ו(ן וד. שלא לדבר על ביטויים שנלקחו מהעברית
בטהרתה, כמו מצוברח, נשבר לי ומתרומם.
כאשר אתה מעיין במילון, אתה נוכח לתדהמתך שדור של ילדים של הגננת יצר
כאן שפה עשירה, ששום אקדמיה ללשון לא זכתה ליצור, לפחות לא מבחינת ההיקף.
אבל אולי, וזה כמובן לא עניינו של המילון, המהפכה אינה בעצם הכנסתן של
מלים וביטויים חדשים לשפה. מה שהשתנה כאן הוא הדיקדוק, אופן בניית המשפט,
הסימון כולו.
מי שכותב עברית מדוברת — ואין עברית מבלעדי העברית המדוברת — אינו,
יכול לכתוב :״היה ישורון מהדס סחור־סחור בגרם המעלות העולה הברדקח, ובינו!
לבינו היה מהרהר באותה פוסטמה שלא עזבה לו. יבוא עלי, התריס כלפי שמיא,
אם שוב אשים עליך קצוץ בחייכון וביומיכון \״
ובכלל, יצירה עצמאית עדיפה על הצגת שקספיר, במה שנוגע לתרבות, והידד
שלוש פעמים לאלה שטרחו והגישו לנו פנינה זו.

עמוס קינן

במה חו פ שי ת
הגיעו אלי לאחרונד. מיספר תלונות, כ אילו
אינני פותח את המדור שלי לתגובות
של קוראים. זו עלילת־שווא, שאין לה
במה להיאחז( .א) הקטע של עמוס קינן,
המתפרסם כאן השבוע, מוכיח את ההיפך
הגמור. אין אני יכול שלא להדפיס דברים
של טעם, גם אם הם עוסקים בי, במיקרה,
בצורה חיובית? אפשר להאשים אותי ב הרבה
דברים, אך להאשים אותי בסתימת
פיותיהם של אנשים המדברים בשבחי —

1 11

י יי

וון

זו סתם השמצה גסה.
חוץ מזה, המדור שלי פתוח לא רק
לידידים הכותבים עלי טובות. כל אהד
יכול לכתוב במדור שלי מה שהוא רוצה,
ואיך שהוא רוצה, מבלי שאערוך או אצנ־זר
את דבריו.
אתם לא מאמינים? הנה אני משאיוי
כאן מקום ריק, כדי להוכיח אחת ולתמיד
שכל אחד יכול לכתוב במדור שלי כב?
העולה על רוחו. תבלו!

יוגןא מו ץ
סנהל

חשבונות

¥ 1 1 1 1 X 1ה עול הוג

מכתבים
1 8 0 9

(חמשו מעמוד )6

בדוד שלא
עשני אשה
״העולם חיה״ ,1807״שורפות
החזיות גאות לישראל,״ על התנועה
הישראלית לשיחרור האשה.
אני לא מסוגלת להביו את הנשים
המשוחררות האלה. למה צריכה אשה
להפגין את עצמאותה דווקא באגרסיביות
כלפי המין־הגברי או בשלילה מוחלטת של
מוסד־הנישואין? מד, תעזור לגברת לאה

גנות סקרי דעת״הקהל, אותם כינה: שקר
דעת-הקהל.
אז מה, כשזה טוב להעולס הזה, זה טוב
ליהודים וכשזה רע להעולם הזה, זה רע
ליהודים?
שלמה שניאור, קריית־חיים
• במאמרו ״שקר דעת הקהל״ (העולם
הזה ) 1797 תבע אורי אבנרי לחוקק חוק
לפיקוח על מכוני דעת־הקהל, כדי לשים
קץ להפקרות הקיימת ולהגן על המכונים
הרציניים מפני שארלטאנים העורכים סק רים
מפוברקים. אין חולקים על כך שהמכון
לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית
והמכון למחקר חברתי שימושי הס שני
המוסדות המכובדים ביותר הקיימים בשטח
זה, והס ערכו במשותף את הסקר הנזכר,
הכולל נתונים על קוראי העולם הזה, על פי
הזמנת איגוד המפרסמים. אורי אבנרי
יוזם עתה חקיקה ברוח העקרונות הנ״ל.
מודם מפורסמים

מדור תמרורים האחרון שלכם הרג אותי
לגמרי. כשגמרתי אותו בכיתי ממש בכי-

פונדה משוחררת
מה דוחף יותר —
את #יתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי הפעספה :
״תשבץ 1809״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
) 1ביקורו בארץ הסעיר את המדינה)5 .
תער )9 .תחבושת ) 10 .חיל ) 12 .כוח) 13 .
פסיעה )15 .אות באלפבית )16 .פסנתרן
יהודי )19 .איבר פנימי )20 .עצב)21 .
לעז )22 .אליל מצרי קדום )23 .שוהה
לילה )24 .חבל ארץ ממזרח לירדן שהת פרסם
בפרותיו )27 .שכבה )29 .מילת תנאי.
)30 מידת לח )32 .זבל )33 .״שמע יש ראל,
ה׳ אלהינו, ה 34 .כופר)35 .
רעות רוח )37 .נוזל חיוני לחי )38 .כתם.
)39 עיר בגדה )40 .התכופף )43 .כסף רב.
)45 חודש עברי )46 .מטבע קדום)47 .
שוק )46 .זוחל ערמומי )51 .בעלה של
תמר )52 .חימה )54 .תכשיט קדום)56 .
רטוב )57 .מלך חצור בימי דבורה)58 .
החלק התחתון של הלחי )60 .כינוי לבית
המקדש )61 .אותו אכלו אבותינו במדבר.
)62 מלחין שנפטר לא מזמן(״ציפור האש״)
)67 מילת ברירה )68 .אלוף בצה״ל)70 .
ממלכה קדומה שבירתה היתד, פטרה)71 .
גאלה אדמות בראשית המאה (ר״ת))72 .
אשף ישראלי שכוחותיו העל־טבעיים הו
חשבץ

עמדו
בספק )73 .בר )74 .״אם אשכחך ירו שלים

מאונך :
)1ריבונות, שלטון )2 .בגד )3 .אני.
)4אולקוס )5 .אלה )6 .צי )7 .מועך, דש.
)8שובבות )9 .תואנה ) 11 .אבק אבני גיר.
)12 נקבת האדם ) 14 .מין פרפר, שכיח ב ארץ
) 16 .גאווה )17 .כלי נגינה )18 .חמת.
)25 דמון )26 .כתם קץ )27 .רעש קל.
)28 כזב )31 .בריכת מים, אגם קטן)34 .
אבי הרמבם )36 .חותן יעקב )37 .עיר קדו שה
למוסלמים )40 .התהללות ,״שוויץ״.
)41 החלק האחורי של הקנטאור )42 .עמוד
גבוה )44 .ציפור קטנה, שכיחה בארץ)45 .
אכילה מועטת )46 .מתנועע )48 .אמיץ,
הזק )50 .שם אחת ממלחמותנו נגד הער בים
)52 .אסיפה )53 .אחד השבטים)55 .
אימפריה קדומה )58 .אשתו הפכה לנציב
מלח )59 .מחרוזת )63 .סל )64 .מרקחת.
)65 סוג ספורט )66 .חברת תעופה הולנדית,
)69 בעל חי טורף.־ )72 בוסתן.

$09ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

צמל, המנהיגה הגדולה של התנועה, העוב דה
שהילד שתלד בקרוב יגדל בלי אבא?
זה יעשה אותה עצמאית יותר? חופשית
יותר? והילד שיוולד — לא יכבול את
עצמאותה המקודשת?
או משוחררת אחרת, קצת יותר מפור סמת
מלאה צמל, הפוליטיקאית־שחקנית
ג׳יין פונדה. המטמורפוזה שזאת עברה,
מבובה אל־חוט של רה׳ה ואדים לנואמת
חוצבת־להבות בתנועה לשיחרור־האשה —
ממש משעשע!
אצלה אני עוד יכולה להבין את זה. פיר־סומת׳־לא
חשוב מאיזה סוג, דוחפת כל
קאריירה. אבל סתם אשה שתוותר על
נשיותה וייחודה ותנסה להידמות בכל
לגבר?
לא אני !
גזית שחר, תל־ אביב
גרגצת מוסרית

סוף־סוף למדה הממשלה הזאת לקח: אי
אפשר להפעיל את בעזרת המדינה
צווי־ריתוק.
לרשימת המחלות
שדן בן־אמוץ מצא
בישראלה עצמאות,
אני מוסיף: יש לה
גרבצת כשהיא צ ריכה
לקום ולהי לחם
נגד השחיתות.
אל לכם לעזוב
פרשת-המנד את זרים. אם זהו המו סר
היהודי, אני קפלן מעדיף להפסיק לה יות
מוסרי, או ל-
הפסיק להיות יהודי.
אלכם קפלן, ירושלים

סקר דעת או
.גכיסת דעת?

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א*! ,לציין על־גבי הגלוייה:
״חשבץ 1809״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .29.4.72

בין הפותרים יוגרלו שלושת פרשי שפרים.

״העולם הזה״ ,1807״קורא
יקר״ נתונים סטטיסטיים על
קוראי העיתון.
קראתי את הכתבה ולא הבנתי. סקרים
סטטיסטיים טובים ליהודים או רעים בשבי לם?
מצד אחד נהנה אלי תבור לשבח את
הצלחותיו של העולם הזה בתפוצה ובקור אים,
כפי שהן משתקפות בראי־הסטטיס-
טיקה, ומצד שני כתב אורי אבנרי לפני
שבועות ספורים מאמר חוצב להבות ב
פונדה
מעורטלת
— את הקאריירה?
תמרורים. מה זה, חוץ מלמות ולהתאבד
לא עשו המי־ומי שום דבר בשבוע שעבר?

אכיתר גלכוע,

אילת

• מה אפשר לעשות? אנשים רבים
מתפרסמים במותם יותר מאשר בחייהם.
חסושעים האמיתיים

אני מאשים את המוסדות שהפקירו את
רחמים קארדי.
אני מאשים את מעבידיו בצה״ל, לרבות
הרמטכ״ל ושר הביטחון, שפיטרוהו אחר
שעמד שנה בניסיון — כדי שלא יזכה
בקביעות בעבודה.
אני מאשים את השופט בעל לב-האבן
שלא נמס אל מול תחנוני הילד שביקש על
כבודו מפני אנשי־סדום.
אף אחת משלוש הרשויות האלה
יכולה לומר :״ידנו לא שפכה!״

מ. לחמן,
חקסיעות

ברלין — גרמניה־המערבית

הרצחניות
1״העולם הזח״ ,1807״ושוב נער
| בן 17 התאבד בתא המעצר.״
כל זה נובע מן השיטה הישראלית של
קביעות בעבודה שאין לח אח ורע בעולם.
זהו תמנון שזרועותיו קוטלות בסיטונות
גדולים וחזקים מרחמים הצעיר.
נטפי הדם של קורבנות השיטה זועקים.

אל ישלה עצמו איש כי לעולם חוסן.

אכרהס כן־שלום,

חיפה
חלוקת ציוגיס

המלאך שחקן טלוויזיה סוג ג׳? אולי. כדי

לסווג אתכם — לא מספיקות אותיות

אם היו מספיק אידיוטים במדינה שאים־
שרו לכם להיכנס לכנסת, אין להתפלא
שאוהבים את טמפלר.
הוא לפחות משעשע.
צביאל,י, חיפה

המלאך

עם היסטריה או בלי היסטריה. מה פת אום
מלאך? גם בסידרת הספרים המצויינת
שכתב לסלי צ׳ארטרים, וגם בסידרת הטל
וויזיה
המחורבנת ׳בכיכובו של שמעון טממור
הוא :
בל, כינויו של רוג׳ר
1מ 831סות /ופירושה של מילה פשוטה
זו: הקדוש.
אז מה לכם ולקארנאבאל המלאכי הלא־קדוש
הזה ן
יוסי פליגלמן, תל־אביב

אם אינך מאמין כי לבל סיגריה

ס ו ־ רי ויגבו

י ש פנמית

הסתכד בהן בדרך ז1
הפילטר של
פר ל מנ ט
פועל כפי שפומית
נ מחזיק סיגריות!

1ח 6וח 113ז )13

לה שיג באריזה קשה. באריזת קינג־סייז ובאורך 100מ־ מ

ה עו ל ס הז ה 1809

סיקורת
תקליט מחתרת מרתק לאחרונה אספנים
בכל מערב גרמניה. הכוונה לארוך נגן
המכיל קריאה ברוסית מתוך ספרים. אלא
שזו אינה סתם קריאה. הקורא הוא אלכסד
דר סולדניצין, בעל פרס נובל, הספרים
מתוכם הוא קורא הם ספריו, והסרטים
המוקלטים של קולו הוגנבו למערב על ידי
אירגון מהגרים רוסי, אשר אף הוציא
את התקליט לאור ומוכר כל העתק ב־7
דולר (כמעט 30ל״י) .מה שמוזר בכל
העוין הוא שהכנסות התקליט הן קודש
להשלמת בנין כנסיה רוסית אורתודוכסית
בפרברי פראנקפורט, וזאת שעה שסולדני־צין
עצמו יצא לאחרונה בהתקפה מוחצת
נגד הכנסיה הרומית, המפקידה לדעתו את
העם והופכת לכלי בידיו של מימסד
אתאיסטי. ככה זה. כנראה שהמשל של
בלעם יש לו השלכות בכל דור.

לקחת את עצמם ברגלים הצגת בנורה של בימת הרקדנים.
מנהלת אמנותית: ליה שוברט.
בתכנית: הכת, מיתוס (קנת
נוסטאפסון) .שעשועי מישחק ומעבר
לנוף המראות (ליה שוברט).
מסע — (רינה גלוק).
יש לנו בארץ, כנראה, הרבה מאד
חובבי מחול, והרבה רקדנים בפוטנציה,
אחרת קשה להסביר את שפע הלהקות
המופיעות לאחרונה במרץ רב ובתוכניות
יומרניות אחת יותר מן השניה. ואם ״בת־שבע״
הצליחה כבר לעורר את הרושם
כי אכן, בשטח המחול יש לישראל מה
לומר, באה בימת הרקדנים והוכיחה שלא
לכל ישראל יש מה לומר.
מה שהוצג לאחרונה באולם נחמני
בתל־אביב, הוא הופעה מוזרה וקצת בלתי
מתקבלת על הדעת של להקה הנראית

בימת הרקדנים
אפריקה מתעוררת ונרדמת בחזרה
כאילו לא גמרה להכין את תוכניתה: הת נועות
הססניות וחסרות חן, הכוריאוגראם־
יה (להוציא את ״מסע״ של רינה גלוק)
היא בפירוש פשטנית, ואילו על הרקדנים
והרקדניות, מוטב שלא לדבר.
יוצא מכלל זה הוא קנת גוסטאפסון
השוודי, האחראי גם לחיבורם של שני
קטעים, בעל כושר גופני יוצא מן הכלל,
ויחד עם זאת בעל אישיות קרה כל כך,
כאילו הביא עמו ממולדתו את כל שלגי
הצפון.
הרעיונות שמאחורי הקטעים, כולם יומ רניים
ומתנשאים אל על .״הכת״ צריך
להיות מין טכס פולחני דרמטי מאד, וצלי לי
הואטוסי ו״מיסה לובה״ רומזים על
אפריקה. אבל איפה הלהט של בני השב טים
האפריקאים ואיפה הצעדים הזעירים
וחסרי הבטחון של הלהקה החיפאית? ושוב
פולחנים, פולחנים אחרים, של המיתולוגיה
הצפונית ב״מיתוס״ ,ושוב — הזהירות
היא התכונה המאחדת את כל המשתת פים
— שאיש לא ינקע רגל חם ושלום.
מי שקרא ל״שעשועי משחק״ בשמו ודאי
אינו יודע שעשועים מה הס, כי לא
קנת גוסטאפסון ולא חוה באקאל ניראו
מתבדרים בו, ואשר ל״מעבר לנוף המר אות״
,שהיה אמנם המסובך והמורכב מבין
הקטעים, הוא רק חשף את כל הליקויים
שניראו קודם.
יוצא דופן (אבל לא בהרבה) בכל התוב־

עברית מדוברת לא נורמלית
מ את דן בן ־ א מו ע ונתיבה ב רי הוד ה
עשה ^ *1התמתח, הזדקף, הבליט את שריריו,
הפגין את גופו הגברי.
״הוא לא מתאמן בכלל. השרירים באו לו מזה
שהוא עושה גוף כל פעם שחתיכה עוברת על ידו
בבריכה.״ ^ג ״קם מהשולחן, עשה גוף ואמר :
נראה אותן גיבור בחוץ.״
צ פ׳ מעך, קימט.
״סבלנות ! תן להוריד את החולצה. אתה
תצ׳קמק לי אותה לגמרי רצה לעשות עלי
רושם. צ׳קמק הרצל אחד וזרק אותו לריצפה.
הדלקתי סיגריה עם ביאליק ואמרתי לו :״נה !״

לאסי דה־דובס

שדכן ש׳ ז׳ מכשיר מישרדי להידוק ניירות,
מהדק, לחצן.
״אני אומר לה: תביאי לי שדכן, אז המזכירה
המטומטמת הזאת נותנת לי את השדכן
ליבר בטלפון.״

ההווה, נורא!

£.011611 813011
18131ז 5301ז 6ק\ ? 3

״הצצה קדימה״ — מאת רוברט
בלוד, פייפרבק לייבררי — 1971
192 עמודים.

מ?ז 9ן פיס ש׳ /מסטן פיסים ר, יצירת-

קוקו עדכיפק

?|ר י 9י ת׳ מאוד, חמור, רע, גרוע.
״החומוס היה עוד איכשהו, אבל הפלאפל
היה ממש קריטי א :״איך היה הסרט?״
ב :״קריטי קריטי זו לא מילה. הספר הזה
ממש חרא.״
לאנשאר 0י 3השיב לו כגמולו, לא טמן
ידו בצלחת, נקם בו, סילק עימו את החשבון.
״הוא מוציא את הראש מהחלון וצועק לי :
״חמור! אתה חושב שנשארתי לו חייב! עשיתי
לו תנועה מיזרחית וצעקתי לו: נה ! אידיוט
״מאידך לא נשארה ראש-הממשלה
אחד!״
חייבת גם לאנשי ארץ־ישראל השלמה שבמערך.״
(״ידיעות אחרונות״ .)28.3.72
ביטוי המזהיר מפני קיו!

מה של סכנה נוספת לסכנות הקיימות כבר.
״המדריך צניחה מסביר לכיתה לפני הקפיצה:
תראו חבר׳ה, זה פשוט מאוד. אתם
קופצים והמיצנח נפתח אוטומטית. אם הוא
במיקרה לא נפתח, אתם מושכים בחוט הזה,
ופותחים את המיצנח הרזרבי. אתם מגיעים לקרקע
/מקפלים את המיצנחים ועולים למשאיות,
שיחכו לכם למטה ויקחו אותכם לבסיס. הכל
ברור! הכל ברור.״
״העיקר, החבר׳ה קופצים אחד אחד. פית-
אום מרגיש מוישה שהמיצנח שלו לא נפתח.
מושך מוישה בחוט, אבל גם המיצנח הרזרבי
לא נפתח. אז הוא אומר לעצמו: עכשיו חסר
רק שהמשאיות לא יחכו לנו למטה ! ״
נית הוא ״מסע״ של רינה גלוק, רקדנית
״בת־שבע״ ,אשר חיברה מין מחזור המת חיל
בחיים, נמשך בגן עדן, אחר־כך
שאול, ושערי הגהינום. מעניין שיש כאן
זהות בין הראשון והאחרון.
ייתכן שאילו היתד, בימת הרקדנים מנסה
לתפוס פחות, היתד, תופסת יותר. והכוונה
כפולה: או שהיתר, בוחרת את רקדניה
בקפידה יתירה ומצטמצמת בקטעים קא מריים
יותר ומרשימים פחות ואז היתד,
מצניעה לכת אבל בוטחת בצעדיה — או
שהיתה שוקדת על תוכנית קצרה יותר
ויומרנית פחות. גם בכדורגל צריך. להתאמן.

פ רי ם

חידון ס מלי ם
קדו שים ו ש טנים
£1££11 81131>1£88 — £011611161 71ז§165 — 81׳\ 8011 0 3

התפקיד החמישי — תברטסון
דייויס הוצאת סיגנט 238 .1971
עמודים — 6.25ל״י.

שליש מכל נוה שאנחנו אוכלים, דרוש
לנו על מנת להתקיים. שני השלישים
האחרים דרושים לקיום הרופאים.
הדיאטטיקאי האראלד סואנסון

הע תיד רע!

^*1*1*10 קול המושמע תוך נשימת האוויר
פנימה׳ ואשר מציין )1 :נחירה )2 .הבעת שיעמום.
)3הטלת ספק באמיתות הסיפור .״חררר ! עלינה
ן על מי אתה בא לעבוד ו אתה הרי בכלל
לא נשוי.״
מופת,ידבר משובח, מעולה, משולם.
״הגישה עוגת שוקולד עם מרציפן ואגוזים,
״והבדיחה
אני אומרת לך — מסטרפיס ! ״
הזאת על התוכי שדיבר אידיש, אבל היה צרוד
היתה פשוט מסטרפיס היא יצאה לשוק
עם כמה דוגמאות חדשות של שמלות-מקסי.
מסטרפיסים אחת אחת.״

את עצמו על המציאות) ,ואשתו הראשו נה
(הנכנעת לחלוטין בפני מציאות זו)
אינם זוכים לטיפול מעמיק או יסודי יותר.
כסיפור נקמה מיסטית משולב בחידון
סמלים נוצרי, הספר מתקבל על הדעת.
אבל קשה להתייחס ברצינות מלאה לגורל
התפקיד החמישי או לכל תפקיד בדרמה
כשהם מצויירים בצבעים הדוד,ים במים.

נמר לא־רגיל

תהילתו העיקרית של רוברט בלוד מבו ססת
על כתיבת סיפור בשם ״פסיכו״
שהפך לסרט מפורסם מאוד ומפחיד מאוד
של אלפרד היצ׳קוק. מאז יודעים הכל כי
קוראיו,
בלוך מיטיב לסמר שערות
ולהטיל בהם אימה, בסיפורים שחלקם מצי אות
מעוותת, בחלקם דמיון פורה, תוך שי מוש
תדיר במדע דמיוני, כלומר, בתיאור
העולם כפי שהוא עשוי להיראות בעוד
כמה שנים.
כך מורכב גם ספר זה, המתאר מנגנון
טוטאליטרי שהשתלט על אמריקה, בנה כי פות
פלאסטיות ענקיות וממוזגות אוויר, ש מתחתן
מסתתרים המיליונים המעטים ש נותרו
בחיים אחרי הרעלה גרעינית. מיפי
לצת מנגנונית זו שולטת בכל ביד חזקה,
מתוך מטרה לספק את החושים המידיים
של האזרח ולמנוע ממנו כל אפשרות של
מחשבה או יוזמה עצמית. עיקר המא מצים
מושקעים באמצעי התקשורת, החיי בים
לספק את סמי ההרגעה הציבוריים
המתאימים.
הצרות מתחילות, כרגיל, עם חצוף אחד
שאינו מוכן לבלוע את הגלולה המרה
ושואל שאלות, וסופן של השאלות להפיל
את כל המערך הרודני כולו, אם־כי לא
ברור בדיוק מה עומד לבוא אחר־כך.
עד כאן, החלק של המדע הדמיוני ב ספר׳
ולמען האמת הוא אינו משכנע במיו־

באופרה האיטלקית הקלאסית קיימים
ארבעה תפקידים ראשיים: הגיבור (טנור
גבוה) ,הגיבורה (סופרן) ,הנבל (בם עמוק)
וחורשת־המזימות (מצו־סופרן) .אולם, בכ די
שכל הדמויות הללו יפעלו כראוי, יש
צורך בעוד תפקיד אחד, התפקיד ההמישי,
זה שגורם לכך כי הרביעיה תתנגש ותיצור
את הדרמה המיוחלת. אמנם, לתפקיד הח מישי
יש בקושי ארייה אחת בכל האופרה,
אבל בלעדיו, א :אפשר.
כל ההסבר הזה בא על מנת. להציג את
דונטאבל ראמזיי, גיבור ספרו של רוברטסון
דייויס. טיפוס שטוח שנולד בכפר קנדי
נידח והפך למלומד בענייני קדושה נוצ רית.
הספר עוקב אחרי חייו של ראמזיי
זה, שגם בשמו השאול משמו של קדוש
סקוטי יש סמליות כבכל פריט או דמות
אחרת המשבצים את הספר, הדחוס ממש
בסמלים דתיים נוצריים. למען האמת חי
ראמזיי מחוץ לחברה, וכל השינויים הח לים
בה ב־ 60 השנים האחרונות של
המאה על פניהן מתפשט הספר, אינם
משפיעים עליו כלל. ואילו ארבעת התפ קידים
האחרים, אותם צריך ראמזיי, הלא
הוא התפקיד החמישי, לשרת, אשד( ,שהיא
ספק דלה ברוחה וספק קדושה) ,בנה
(שהוא ספק שטן וספק מכשף) ,ידידו
המיליונר (המתאבד כשאינו יכול לכפות

הצצה. קדימה
מפסיכו בעבר׳דפסיכים בעתיד
חד. הדמויות שטחיות ושיגרתיות, מעשיהן
צפויים, בקיצור, מדע דמיוני מן השורה
השניה. מה שעשוי לעניין יותר, הוא דווקא
אותן תזכורות לזמן עבר, שמכנים בלוך
בתוך סיפורו, על־מנת להוכיח כנראה ש אולי
המישטר שהוא מתאר אינו טוב,
אבל הוא בוודאי עדיף על מה שהיה.
קטעים אלה, שכולם מתרחשים בערך ב־
(המשך בעמוד )12
ו קווי ד ח

רזדרז ר<ץ!•10

ע ס 1X 001711
1017111

ל או לי ת פי אדה
הנ הלתמפע לי ה בי ר ה בי שראל, יצרני
״ גו לדסטאר ״ ו ״ גו ל ד סן ״ מז מי נהאת
הצי בו רלהשתתףב מבצע ״ ע ם גו לדסטאר
וגו ל ד סן ל או לי מ פי אדה ״.

1מי מ ט.

כל השולח אל ת. ד 33150 .תל-אביב 5תוויות
של בירה ״גולדסטאר״ או משקאות ״גולדסן״
השונים — ישתתף בהגרלה ועשוי לזכות
בכרטיס טיסה לאולימפיאדת מינכן כולל מסים,
אירוח וכרטיסים למשחקים האולימפיים.
כן יוגרלו בין משתתפי החידון מאות פרסים
נוספים.
ההגרלה תתקיים אחת לחודש.
נא לציין על המעטפות — ,מבצע אולימפיאדה׳.
בהצלחה !

בהגרלה מס1 .
זכה בכרטיס הטיסה

כהן ע מו ס

רח׳ בן־יהודה 170
תל-אביב
בהגרלה מס2 .
זכה בכרטיס הטיסה

יהודה גור־אריה
רח׳ פרנקפורטר 7
פתח-תקווה

ה טיסות מאורגנות ע יי

מסוכני לאולימפיאדת מינכן אזקיד

טו ד דז

תל אביב 11.לפון • 269052 59121 רועולי,טלפון 222777 חיפה(,לבון 663011

סיקורת
(המשך תעמוד )12
תקופה שלנו או בעוד זמן קצר, מסוגלים
בהחלט לספק ביעותים לשנה שלמה, לכל
בר־דעת. למשל — יש כאן תיאור של חייל
משותק, שאינו יכול להתגונן ואינו יכול
אפילו לפצות פיו, שעה שחיות היער וצי פורי
השמיים זוללות את בשרו ומנקרות
את עיניו. או סיפור על גברת וארינג ה־היפוכונדרית,
שלא שתתה מים משום שהם
נושאים חיידקים, ולא ציחצחה שיניים,
משום שהמישחות והמברשות מזיקות לפה,
לא התרחצה בסבון כדי ששומני העור לא
ייפגעו, לא הלכה לטייל בשמש משום שזה
גורם לסרטן, לא התבוננה בטלוויזיה משום
שהיא מקרינה קרני רנטגן, ולבסוף הגיעה
למסקנה, שהדרך הבטוחה ביותר לחיות,
היא למות. והיא מתה.

ת ק לי טי ם
אבוא! אני רוצה
קצת כנים
״ת׳רפואה ניתן לפיג׳מה סיפור
ותמלילים: אמנון אחי״נעמי.
לחנים, עיבודים וניצוח: אריה
לבנון. מספרת וסרח — רבקה
מיכאלי. הד־ארצי.14186 ,
בימים טרופים אלה כשמזג האוויר הקפ ריזי
מפיל חללים של אדמת, נזלת, צננת,
וסתם אפטשים למיניהם, כדאי להמליץ על
תקליט זה כתרופה מרגיעה, לאמהות מסו רות
העומדות על סף התקפת־עצבים:
קחי את ילדך המיילל ממיטתו (המלאה
בצבעי מים מהולים בשוקולד) והושיבי
אותו ליד הגרמופון (אין צורך להוציאו
לחצר) .אם תתקלי בסירוב, הסבירי לו שיש
לך בשבילו הפתעה. שהוא לא צריך לש־

רכקה׳לה ויונתן
פיג׳מה אוהבת מתוק
כב בשקט, ולא לצייר בשקט, ולא לשחק
בדובון בשקט. הוא פשוט צריך — לשבת
בשקט. אבל את זה הוא יבין לבד ברגע
שתשימי בעדינות את המחט על התקליט
החדש הזה. הקשיבי לו גם את. מוזר, אחו
כאילו היה התכשיט שלך בעצמו מדבר.
מפליא ממש כמה כל הגאונים הקטנים האלו
דומים זה לזה. כאילו היו כולם תאומים.
ועד שהפירחח הקטן שומע את הפתיחה
.על הילד, יוני, שקם בבוקר עם נזלת
וחום, את מתפלחת למיטבח ומכינה לך
את כל הרפרטואר הדרוש מבחינה רפואית:
הטיפות, הסירופ, וכל שאר הזוועות שמחו ב
תו לטפטף לילדך כאם אוהבת. ברגע זה
מספר התקליט לילד איך בלעה הפיג׳מה
ת׳רפואה, ואיך בלע יוני כמות כפולה של
הנ״ל,׳ ואז את מכניסה לילדך המהופנט את
כל סידרת הרפואות. התקליט מזמר ״כמה
טוב לא ללכת לגן,״ ובאותו זמן את יכולה
לשתות קפה ולהירגע: זה מגיע לך אחרי
לילה שלא עצמת בו עין, כי לקטן כאבו
האוזניים. רבקה מיכאלי כבר תספר לו
בתקליט למה לקנגורו יש כים, איך המים
למדו לעשות טיפות, למה לצב יש שריון,
ועוד כמה דברים שמעניינים כל ילד שיש
לו נזלת. וגם כל ילד גיבור אחר. וכך,
כשתקליט זה מושמע ברציפות עשר פע מים,
לפי דרישת הילד, את יכולה להמ שיך
בעבודת יומך כאילו כלום לא קרה.
נסי ותיווכחי: ההצלחה מובטחת.

העו ל ם הזה 1809

* ג ד לי מי גיבוריך, ואגיד לך מי
0אתה.

1ח 31ת

אם תגיד לי, למשל, שגיכורך
הוא דאגלס מק־ארתור, אגיד לך
שאתה איש הימין הקיצוני, מי־ליטריסט,
שמרן ולאומן.
אותו מק־ארתור היה, גלי ספק, מצ ביא
מעולה. אבל הוא היה גם טיפוס
קולוניאלי מובהק. הוא דגל בעיקרון שאל
להם לאזרחים מחורבנים, גם כישהם חב״
רי־ממשלה, לתחוב את אפם לענייני ה צבא.
האלופים מייטיבים לדעת מה טוב
לביטחון המדינה.
מק־ארתור היה חייל מיקצועי, בנו של
אלוף. הוא נולד במחנה צבאי, הצטיין
במלחמת־העולם הראשונה, פיקד על שיט-
חי-החסות הקולוניאליים של ארצות״
הברית דאז. בהיותו רמטכ״ל בימי המש בר
הכלכלי, ציווה לפתוח באש על הפ גנה
של חיילים משוחררים מוכי־רעב.
במלחמת־העולם השנייה פיקד על המע רכה
שהכריעה את יפאן.

הפרק השנוי־כמחלוקת כחיי
מק־ארתור נפתח עם מלחמת־קו־ריאה.
מק־ארתור
פיקד בהצלחה על כוחות
המערב נגד הקומוניסטים. בעזרת נחיתה

אופיו של אדם מאשר מנאומים מוכנים־
מראש.

אם יש כישראל אלוף אחד המזדהה
עם דאגלם מק־ארתור, הרי
זה דבר מדאיג. אם אינו סתם
אלוף, אלא שר־הכיטחון של ישראל
— הרי זה צריך להדליק אור
אדום של אזהרה.

האם אי־פעם נשאלו החברים מהן די־עותיהם
לגבי סיפוח עזה וגירוש התו שבים
מפיתחת־רפיח י האם נשאלו לדע על־כך
מונתה ועדת־חקירה סודית, ש תם
על הפרדת הדת מן המדינה, או על הגישה דו״ח סודי. זוהי שערורייה בפני
דיכוי חופש השביתה?
עצמה. אילו אירעו הדברים במדינה אח רת,
ואילו היו הקורבנות יהודים, היינו
דויד שחם יכול לטעון שהוא מייצג
את דעת הרוב במיפלגה. הוא יכול לט מרעישים
על־כך עולמות ופונים לאו״ם.
עון אפילו שהוא מבטא את דעתם של
פירסומם המלא של המימצאיס
הרוב במוסדות הנבחרים של המיפלגה.
הוא הוכה דמוקרטית וציווי מואולם
דעת הרוב אינה מעניינת את ה סרי. אולם דיין אינו חולם על כך.
שליטים הנוכחיים במיפלגה.
הוא העביר את הדו״ח בין כמה מידי הקצף
לא יצא על דויד שחם
דיו, קיבל את הגושפנקה שלהם, ובזה
מפני שהתנגד לדעת הרוב, אלא
נגנז העניין. הציבור, הלמוד נסיון דו״ח־מפני
•טהתנגד לדעתם של גולדה
ויתקון, אינו יכול לבדוק את המימצאים,
מאיר ומשה דיין.
וגם לא לבחון אם המסקנות תואמות את
המימצאים.
יתכן מאוד שיש במיפלגה רוב של
״יונים,״ רוב המתנגד לכפייה הדתית, רוב
על כך מתח דויד שחם את כי-
המתעב מישטר של מפירי-שביתה, מע -קורתו_ _.הוא__התנגד _לי ! 1י ת_...הן ןד
שירי-עשירים וצווי־ריתוק. אולם רוב זה נש, ותבע להחמיר כדינו של
הוא אילם, פחדני וחלוש.
קצין.

שחם הביע את דעתו שאין
להסתפק כנזיפה כקצין האחראי,
אלא שיש להעכירו מתפקידו.

תוך כדי כך הזכיר שחם, כדוגמה,
את פיטורי מק־ארתור על-ידי טרומן.
אחרי שדיין המטיר על שחם את ה קללות
המקובלות בקיסרות של גולדה
כלפי כל מי שמותח ביקורת על הקי פרועה,״
סרית
ואנשי־חצרה (״הסתה
וכוי) זרק דיין את הפסוק הבא :״מאמר
כזה, התובע לעשות בקצין מה שנעשה
במק־ארתור בארצות־הברית, הוא פגיעה
בדמוקרטיה.״
מכאן יש ללמוד את הדברים הבאים
על השקפת־עולמו של שר־הביטחון:
!• הנשיא טרומן פגע בדמוקרטיה,
כאשר סילק מתפקידו מצביא שהפר את
מרותו וכפר במדיניות הממשלה הנבחרת.

הוא עומד חסר־אונים מול הרודנות
האישית הגוברת ומתחזקת
של גולדה מאיר, הסוללת
את הדרך כפני הדיקטטורה של
משה דיין.

מי שמותח ביקורת על רודנות זו
ומגמותיה, מוכרז כבוגד. זהו מה שקרה
לדויד שחם.
מעתה יהיה כפוף ל״מזכירות מערכת״
— כלומר, לקבוצה של קומיסארים. יתכן

• קצין ככיר רשאי להתעלם
כד ת ־
ולפעול ב ח
הממשלה-- ,
--ממדיניות
אם לדעתו הפרטית, אפילו מביא
הדכר למלחמה שהציכור מתנגד

מלד א ר תור
מוצלחת מן הים הביס את הקומוניסטים
המנצחים, אך התקדמותו נבלמה על־ידי
הפלישה המאסיבית של הסינים. הוא נא לץ
לסגת.
זועף וזועם, תבע מק-ארתור להפציץ
את סין ולהטיל עליה מצור ימי. הוא לא
נרתע משימוש בפצצות גרעיניות. האפ שרות
שזה יביא למלחמת־עולם שלישית
ולחורבן כדור־הארץ, לא הפחידה אותו.
הנשיא הארי טרומן דחה את כל התוכ ניות
האלה. חילוקי־הדיעות בין הנשיא
והמצביא הלכו וגברו, ולבסוף פיטר טרו־מן
את מק־ארתור, פשוטו כמשמעו.

מק־ארתור חזר לארצות־הב־רית,
נתקכל כגיכור לאומי, וירד
מן הכמה *.הציכור האמריקאי העריצו
כשל נצחונותיו הצכאיים, אך
הצדיק את סילוקו.
הנשיא הוא הרשות האזרחית העליונה,
וגם המפקד העליון של הצבא. פיטורי
מק־ארתור המחישו בצורה החותכת ביו תר
את אחד מעיקרי הדמוקרטיה: שיע בוד
מוחלט של הזרוע הצבאית לשילטון
האזרחי הנבחר.

רק קכוצות־השוליים המטורפות
של הימין הצדיקו את מק־ארתור,
וראו כפיטוריו פשע לאומי.
ך* שכוע נסתבר כי יש אדם ביש ו
\ ראל הסבור אף הוא שפיטורי מק־ארתור
היו פסולים מעיקרם.
הדבר נאמר בהערת־אגב. אך דווקא
מהערת־אגב כזאת אפשר ללמוד יותר על

מ הו קו הרוכ כמיפלגה

אכל מה שקרה כפיתחת-רפיח
אינו ״חריג״ .כלשון פשוטה, בוצ־עו
שם פישעי־מלחמה כאוכלוסיה
•טל •טטח ככוש.

משה דיין העלה את שמו של מק־ארתור
בוויכוח הסוער, שנתקיים בליש־כת
מפלגת־העבודה, ביוזמתו של דיין
עצמו, על מאמר שפורסם בביטאון המיפ־לגה
אות.
בטון זועף ובסיגנון של גערה, שאי נם
אופייניים להופעותיו הפומביות, הת נפל
דיין על עורך הביטאון, דויד שחם,
שמתח במאמר חתום ביקורת על הטיפול
ב״חריגות״ של פיתחודרפיח.

הצד הראשון נוגע להחנקת חופש־הבי-
קורת במיפלגה.
ביטאון המיפלגה צריך לבטא את קו
המיפלגה, הנקבע על־ידי הרוב, ובאותה
שעה לתת ביטוי גם לדיעות אחרות
הרווחות במיפלגה.

לכים הפורמליים הנכונים — בדיוק כמו
פרשת נתיבי נפט. היתד. ועדת־חקירה.
והיועץ המישפטי לממשלה נתן את דעתו
על מסקנותיה, וניתנה ״נזיפה״ ל״קצין
בכיר מאוד״ בגלל ה״חריגות.״
יפה מאוד. נוח מאוד.

!• כל ביקורת על קצין בכיר, גם
אחרי שזה הורשע על־ידי ועדת־חקירה
בביצוע מעשים בלתי־חוקיים, היא פגיעה
בדמוקרטיה.

ך • כאורה, כל הוויכוח הזה בליש /כת
מפלגת־העבודה אינו נוגע לנו.
רשאית מיפלגה לקבוע מה יהיה קו
הביטאון הרשמי שלה.

דיין שלל כל ביקורת -מטענה שהמבקר
אינו יודע את העובדות.
טענה זו משקפת את הבוז התהומי ש רוחש
דיין לאינטליגנציה של כל אדם
אחר.

אין זה עניין פנימי של מיפלגת־העבו־דה.
זה נוגע לכל אזרח, לכל חייל־מילואים.

זהו עניין פנימי.

בפרשת כפר־קאסם -תבענו והשגנו
פירסום מלא, ומישפט פומבי. הטיפול
בפרשת פיתחת־רפיח מדגים את ההידר דרות
העצומה שחלה מימי בן־גוריון עד
ימי גולדה—דיין.

האמנם?

מפלגת העבודה אינה מיפלגה
אחת מני רכות. היא מיפלגת־השילטון,
המחזיקה ככל עמדות־הכוח
כמדינה, ועושה כהן כפתוך
שלה.
כיום היא שולטת, באמצעות המערך,
על 4ף 50 מן הקולות בכנסת. אם תצליח
לשנות את שיטת־הבחירות או להעלות
את אחוז־החסימה, היא תגיע אוטומטית
לרוב מוחלט — ואז תיכון בישראל דיק טטורה
חד־מפלגתית.
כבר עתה מתקבלות כל ההחלטות ה חשובות
— החל בסיפוח רצועת־עזה וכלה
במינוי יושב־ראש הכנסת — בתוככי מים-
לגה זו.

ן* שעי־מלחמה חמורים לאין ערוד
^ 2מכל פשע כלכלי. מה שנכון לגבי
נתיבי נפט, נכון פי אלף לגבי פיתחת־רפיח.

לפרסם את הדו״ח לאלתר.
אין שום סיכה לגיטימית לגני
זתו. אין כו שום סוד צבאי, שגילויו
עלול לפגוע בכושרו הצבאי
של צה״ל.
דיין שלא ישלטו בה, תחילה, אנשי גולדה-
דיין. אבל זוהי רק ההתחלה.

* ש לוויכוח זה על המאמר באות
שני צדדים עקרוניים, נוסף על הערתו
המאלפת של נ^שה דיין.

ולא פחות חמורה תגובתו של
שר־הכיטחון, האיש הנושא כאחריות
מטעם הממשלה על הצכא.

אחרי שהוא עצמו החליט לגנוז
את הדו״ח ולמנוע את פיר
סומו, הוא שולל את זכותם של
אזרחים להכיע דיעה על המסקנות
— כטענה יטאינם יודעים את העומדות

כל זה חכוי כפסוק קטן אחד.

אם כן, האם הקורה כה הוא להתהאם אפשר
׳*ווו*
י י**1**2

״פנימי״

עניין ן ן*

עלם מגילוי כלשהו, המעיד על
השתלטות מגמות מסוכנות כ ה?

ך* דברים חמורים הרבה יותר מכפי
} | שהוצגו במאמרו המתון של שחם,
בביטאון המיפלגתי.

ך* ־צד׳ -השני
\ 1שחם —

נוגע לנושא מאמרו של
המעשים בפיתחודרפיח

ותגובת צה״ל.
דיין הוכיח שהעניין עבר את כל המה־

מ או חני

אם הקצין הבכיר נושא באחריות למע שים
שהם בגדר פשעים, יש להסיק את
המסקנות הקיצוניות ביותר.

ואם טרשרת האחריות מובילה
ממנו לשר־הכיטחון — מבחינת
מעשה או מחדל, היפוי או השתקה
— יש לאפשר לו להתחלק
כגורלו של גיבורו, דאגלס מרך
ארתור.

יודיד

׳*8פיייי

אורי
אסר•

כה עלול ל פ תיג הי ס טו ריון של שגת : 2001
מדינת ישראל נפלה ג מיל חמה
לא ב מי לחמה שהיא נחלהבה מפלה
אלא ב מי לחמה שהיא ני צח הבה.

אוץ אחונה!
הגדר אשר בלבנז
** מדנו על הקו הירוק, שאינו קו ואינו ירוק, כש־י
ע פנינו אל הגדר.
גדר של: חוטים דקים, בלתי־מאיימים, בלתי־מיפל־צ־תיים.
גדר דקה, שמאחוריה השתרע נוף שהטריד את
מנוחתנו, נוף של מחשבות חדשות וספקות חדשים.
ביטא אותן עמוס קינן, בנאום מאולתר. הוא הזכיר
את דברי ישראל גלילי, שאמר באותו שבוע שיש לנו
אותה הזכות על עזה כפי שיש לנו על תל-אביב.

אם כן, אמר קינן, אני מתחיל לפקפק אם
יש לנו זכות על תל־אבים.

שמש אביבית חיממה אותנו. רוח נגבית נעימה שי חקה
בשיער הנערות. אבל לרגע היה נדמה לי כאילו
משהו קודר וצונן מרחף מעלינו, כמו ציפור־טרף בלתי-
נראית, המבשרת סכנות סתומות.

התקוממתי ככל נפשי נגד המילים שנאמרו
זה עתה. דחקתי אותן מייד אל מתחת לפה
חכרתי.
אולם, כדרכם של הירהורים המושלכים אל תהומות
הלא־מודע, המילים לא נתנו לי מנוח. הן חזרו פעם
אחרי פעם, התפרצו אל עולם המודע, בכל פעם שהזקיף
השומר על הסף נטש לשעה קלה את מישמרתו.
אני יודע שאיני היחיד הסובל מאז פרשת פיתחת-
רפיח, מהתקפות־פתע אלה של ספקות סתומים. כמו מית קן
קטלני ברומאן של מדע-דימיוני, השולח קרניים בל-
תי־נראות למרחקים, שולחת הגדר ישל רפיח את קרניה,
גנים־גלים, צפונה ומיזרחה.

אין מנוחה כארץ. משהו מעיק עליה. משהו
אינו נותן מנוח.

חיל־הפושים
נביחחת מיסיסיפי
ך* לישכת מיפלגת־העבודה התנפל משה דיין על חבר
שביטא ספק. בכנסת קמים המיני־פאשיסטים ומקוננים
על הסטודנטים התבוסתניים בכל מיכללות ישראל ,״ה מתחילים
להטיל ספק בזכותנו על ארצנו״ .בשובך ה־מערך
הומה יונה וטוענת שבגלל פרשת רפיח התחיל

הנוער לפקפק בכל המיפעל הציוני מראשיתו.

הספקות מכרסמים. יתכן שהיו קיימים
מזמן, אי־שס כנככי לכנו, ופיתחת־רפיח רק
הוציאה אותם לרגע־־קט לאור.
נוף אחר, הפגנה אחרת, תחת שמיים קודרים של ארץ
זרה. מאה אלף צעירים מכל רחבי ארצוודהברית מסתע רים
על מישרד־הביטחון האמריקאי, כדי לשים קץ למל חמת
ויאט־נאם.
בעמדי ברחבת־הכניסד״ ראיתי לפני, במרחק של כמה
מטרים, חיילים עם רצח בעיניים, כשהאצבעות רוטטות
על ההדק, ומשתוקקות לפתוח באש על המון הצעירות
והצעירים, שהתקדמו לעברם בשינאה חורקת־שיניים.

כאותו רגע, כמו כרגעים רכים אחרים כעת
כיקורי כארצות־הכרית, שאלתי את עצמי:
מניין ההפרעה העמוקה הזאת כנשמה האמריקאית£־

מקורו של פולחן האלימות, העובר כחוט השני
בכל תולדות ארצות־הברית? מה גרם להתפרקות האי טית
של החברה האמריקאית, שבה הכל שונאים את
הכל — ,לבנים ושחורים, ותיקים וחדשים, דרומיים וצפו ניים,
עשירים ועניים, קשישים וצעירים ,״ראשי־ביצים״
אינטלקטואליים ו״כובעי־פח״ העובדים עבודת־כפיים ן
מה הופך את הערים לג׳ונגל, ואת הגנים הציבוריים ל מערות
האדם הקדמון?
יש תיאוריות רבות, ורובו נכונות. אך בעיני, העמוקה
ביותר היא זו הנפוצה לאחרונה, שגם אני הגעתי אליה
מתוך הסתכלות פרטית: בתת־ההכרה האמריקאית מכר סם
החטא הקדמון. רצח העם האינדיאני, שטושטש
והוסווה והוכחש וסולף במשך דורות, לא נשכח מעולם.
הוא גרם לפולחן המעוות של המערב הפרוע, לפולחן
האלימות, שרבץ תמיד בצד היפה והמושך שבאופי
האמריקאי. הוא גרם לנקיפות־מצפון, שפרצו מדי פעם
בצורות מוזרות ומסוכנות.

הזכרונות הוגלו לתת־ההכרח, וגרמו שם
לנכרוזה לאומית מתמדת.

השמדת העם הוויאט־נאמי, במלחמה חסרת־תכלית
וחסרת בסיס מוסרי, הוציאה את כל הזכרונות החוצה.
מה שנעשה בהווה במרחקים, התקשר עם מה שנעשה
בעבר בבית.

לפתע החלו צצים סיפורים ושירים וסרטים
שחשפו את האמת על ניצחון האדם׳ הלכן נגד

הפראים האדומים, ניצחון התרכות וחיל־הפר•
שים על כפרים הסרי־אונים, שנעלמו כדם ואש,
כדי לפנות שטח להתנחלות.
כשיישבתי באולם חשוך בבוסטון, ושמעתי את תל מידי
מיכללת האוווארד מוחאים כפיים, בסערה כימעט
היסטרית, כאשר האינדיאני על הבד הורג את קצין חיל־הפרשים
של מדינתם, הבינותי שהתחיל המאבק האמיתי
בנפש האמריקאית. מאבק היכול להוביל להכרה־עצמית,
לחשבון־נפש, להבראה.
אני אוהב את אמריקה ואת האמריקאים. אני מקווה
שינצחו במאבק עם עצמם, המאבק הקשה ביותר בו
עמדה אי־פעם ארצות־הברית.

כרכר אחד אני כטוח: אם ידחקו שום את
זכרונות עכרם אל מתחת לסה־ההכרה, יכיא
הדכר למחלת־־נפש חשוכת־מרפא, להתמוטטות
סופית של החכרה האמריקאית.
מובן, רק קומץ קטן של האמריקאים חש במאבק הזה,
ועומד בו. עשרות מיליוני אמריקאים כלל אינו מרגיש
שמתחולל משהו, ומבלה את חייו בין מקלט״הטלוויזיה
ומודעות־פירסומת. יוצרי התרבות ומעביריה, קובעי דפו־סי״החיים
וערכי־מוסר, מעטים הם. אבל ההתלבטות שלהם
נוגעת לכל אמריקאי, אם ירצה וירגיש בכך, אם לאו.

עמק עמק עבודה
המוסר הלאומי הוא דכר מופשט מאוד.יש לו השפעה ישירה על יחס אדם לרעהו, על
יחס החכרה לנורז ולסכיכה, על חדוות־היצירה
ומוסר-העבודה, מוראל הצכא והאידיאלים של
היי יום־יום.

ולא רק בארצות־הברית.
וידוי של ישראלי:
כשהייתי בן עשר, גרתי כשנה בנהלל. בערבים, ליד
מנורת־הנפט, על כוס של תה שנמצץ דרך קוביית־סוכר,
שמענו את סיפורי האיכרים (אז עוד היו ״איכרים״)
חרושי־הקמטים על ייסוד נהלל בלב ביצות־הקדחת, על
המתים והבורחים, על המאבק העקשני במחלה וברעב.

לעינינו הצטיירה תמונה של העמק, כפי
שהיה לפני כוא המתיישכים (אז לא חיו ״מתנחלים״)
— ארץ ריקה, שלא היה כה דכר

וגניה - 1914 חומה ומגדל - 1938 מי ישב קודם על אומה?11

מלכד פיצות וייתושים.
לאחר מכן, בבית־הספר העממי בתל-אביב, התרחבה
והתעמקה תמונה זו. המתיישבים באו לארץ ריקה והפ ריחו
את שממותיה. אמנם, פה ושם היו בארץ ערבים,
מיסכנים ומרורים, אך המתיישבים רצו להביא להם בר כה;
לרפא את מחלותיהם ולהעניק להם דוגמה של קידמה.
ואילו האפנדים (אז שמענו הרבה על ״אפנדים״ ,שנח שבו
לבעלי־אחוזה מרושעים) חששו מן הקידמה היהו דית,
ועל כן הסיתו את הערבים, שהתנפלו עלינו כפראי-
מידבר כדי לרצחנו נפש.

לא לקחנו דכר ככוח. קנינו את הכל ככסף
טוכ, כמחיר מופקע. כי אנשי־שלום אנחנו.
אילו ראו אותנו הערכים כפי שאנו כאמת,
היה שורר השלום לנצח.
באה מלחמת־תש״ח. אנחנו היינו המותקפים. במהלך
המלחמה נעלמו רוב הערבים מן השטחים שכבשנו, ואחרי
המלחמה לא הנחנו להם לחזור. הייתי חייל ב״שועלי
שמשוך (אז עוד לא קראנו לזה ״סיירת״) ,והשתתפתי
במיבצעים רבים שמטרתם המוצהרת היתד, לסלק את
הערבים מהכפרים, שנעלמו לאחר מכן מעל פני האדמה.

אכל הרי לא רצינו כמלחמה זו. ומנהיגי
ערב אמרו להם לכרוח. הם קיוו לחזור אחדי
השמדתנו. ומלחמה היא מלחמה.

הושבנו סאות אלפי פליטים יהודיים, ניצולי השואה,
בשטחים שהיו לפתע ריקים, ובערים ששינו בן־לילה את
צביונן. עכשיו דבר אין להכיר, על המישלט יושבת עיר,
טא־ראם טא־ראם טא־ראם.
המצפון היה שקט. היינו בסדר. אולי צייץ קול דקיק
של ספק בתחתית תת־הכרתנו, אולם הקול נבלע בה מולת
היצירה הלאומית הגדולה.

עד שהחליט מי שהחליט (״מי נתן את
ההוראה ז לעשות את המעשה כפיתחת־רפיח.

מבנקיו״גריר
וקצין
בניו מאוד
ך* מעשה כפיתה ת־רפיח היה פשוט, גס, ברוטאלי.
ן ן הוא נעשה בסתר, אך תוך כמה ימים הפכנו כולנו
לעדיו.
חיל־הפרשיס של ארצות־הברית ירד על הכפר בהסתערות
מרהיבת־עין, הדגל מתנופף ברוח, החצוצרה משלהבת
את הדם. החרבות שלופות ונוצצות בשמש...

לא, זה היה שם. לא אצלנו.

צה״ל הקיף את יישובי הבדווים. הוא סתם את ה בארות,
שכמה מהן נחפרו בעזרת המימשל הצבאי עצמו.
הוא השמיד את המטעים, שאחדים מהם ניטעו בעזרת
מדריכים ישראליים. הבדווים, גברים נשים וטף, הועמסו
תוך דקות על המשאיות והושלכו הרחק מן המקום, בלב
הנוף הריק.
דובר על ביטחון. אולם טעמי־הבייטחון לא עסדיו ב־מיבחן
הניתוח הרציני. הדבר נעשה כדי לפנות שטח
להתנחלות (עכשיו כבר אין מדברים על ״התיישבות״)
של יהודים, שלפחות חלק מהם אינם אלא רודפי־בצע
ומשתמטים ממס בגילוי־לב.

פשוט, כדור, גס: נישול אוכלוסייה ערכית
כדי לפנות מקום להתנחלות יהודית —
כימי שלום, כאכזריות, ללא תמורה. רק אחרי
שקמה השערורייה, הוחלט ״לפצות״ ו״לשקם״
— כמקום אחר.
זה היה ההלם הראשון.
יתכן שהיה נשאר הלם חולף, ונדחק לתת־ההכרה,
לולא ההלם השני. הגורלי.
כאשר נודע הדבר, לא אצה הממשלה לתקן את ה מעוות,
להחזיר את המנושלים למקומם, להתנצל ולבקש
סליחה. הן מן הבדווים, הן מן הציבור הישראלי, שבשמו
נעשה הדבר.
להיפך, הממשלה הסתייגה בשפה רפה מן ה״חריגים״
(הפרטים הברוטאליים ביותר של הביצוע) ,אך הצדיקה
בהחלט את המעשה עצמו. מדבריהם של דוברי הממשלה
נסתבר שבעיניהם אין זה אלא המי4ך ישיר ומובן־מאליו
של מיפעל ההתיישבות הציונית, מאז ועד היום.
בראש הדוברים עמד ישראל גלילי, איש הקיבוץ
המאוחד, חבר קיבוץ נען עד היום, שצריך לדעת מה
טיבו של מיפעל ההתיישבות. ואם כי לא היה עד־ראייה
לראשיתו, הרי היה תלמידו וחסידו של אחד מאבי־אבות
ההתיישבות, יצחק טבנקין.

מייבשי הביצות: כמה אדמות חיו ריקות מאדם?
האם היתה הארץ ריקה ושוממה, כאשר
כאנו אליה?

אני מאמין שיש דרך •טלייטית, דרך ללא 4
שקר וללא ייאוש.

אגו עוברים במרחבי הגדה המערבית, והנה כל שעל
אדמה מעובד, וכל מישטח של כמה מטרים מרובעים,
במורד של ההר, הפך לטראסה ומנוצל עד תומו.

עלינו ללמוד מה קרה בארץ. לסלק את הקשרים
המוסכמים, לחקור את האמת לפרטיה, לדעת מי ישב
בארץ, ומה קרה לו.

האם היה זה אחרת כראשית המאה? האם
דכק הערבי אז פחות כאדמתו, ממנה הוציא
את לחמו הדל?־
לפני 81 שנה כתב עד־ראייה, אחרי ביקור בארץ :
״רגילים אנו להאמין בחו״ל, כי הערבים הם כולם פראי־מידבר,
עם הדומה לחמור, ואינם רואים ואינם מבינים
את הנעשה סביב להם ...עלינו להיות זהירים בהנהגתנו
עם עם נוכרי, שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך
איתו באהבה ובכבוד, ואין צריך לאמר בצדק ובמישפט.
ומה עושים אחינו באדץ־ישראל? ההיפך ממש! עבדים
היו בארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חירות
בלי גבול, חירות פרועה ...והנם מתהלכים עם הערבים
באיבה ואכזריות, מסיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם
בחרפה בלי כל סיבה מספקת...״
כך כתב אחד־העם, במאמרו ״אמת מארץ־ישראל״ ב שנת
, 1891 מאמר שלא למדנו אותו בבית־הספר, שאף
ילד ישראלי אחד אינו לומד על קיומו.
הספקות אינם חדשים לגמרי. הם מבצבצים פה ושם
מבין הניירות הצהובים של העבר. הנה אלומת־אור
חיוורת: מכס נורדאו פורץ לחדרו •של הרצל, כשנודע
לו על קיומם של ערבים בארץ, וקורא :״לא ידעתי
זאת ! הרי עושים אנו עוול !״ ובמאי 1914 הציע ויקטור
יעקובסון, נציג ציוני בארץ, לארתור ריופין, איש ה התיישבות,
שמשטחי־הקדקע החדשים אשר יירכשו על-
ידי היהודים, יוקצה חלק מסויים לפלאחים הערביים.

והכריחה כתש״ח — האם היתה כאמת
מרצון חופשי, לפי פקודת המנהיגים?־
מדוע לא נמצא שום סיסמך על קריאה כזאת של
המנהיגים הערביים? מה היתד. ההשפעה של זוועת דיר-
יאסין על אוכלוסייה נחשלת ואחוזת-אימה? כמה כפרים
רוקנו על-ידי פעולות סן הסוג שהשתתפתי בהן?
הנה מגלה קצין בכיר בצה״ל, אחרי שסיים את
שירותו, שאפילו בחיפה עודד בן־גוריון, על פי דרישת
דיין, את בריחת האוכלוסייה למחרת הכיבוש!

שאלות, שאלות, שאלות.

המליצות הישנות אינן עוזרות עוד. י-ש צורך לחשוף
את האמת, כמו שהיתה. מי היה בארץ. איך הוזזה האוכ לוסייה.
אילו שיטות היו נקוטות.

האם כל עכרנו הלאומי הוא פיתחת-רפיח,
וקו ישר מתמשך ממושכי הכרון עד דיקלה?
או שכאמת היה הכל אחרת?־
פאואנוייה נגד סכיזופרניה

וכאן מתחילות השאלות.
טבנקין הזקן — האם לא היה בימיו האחרונים ראשון
נביאי התנועה למען אדץ־ישראל השלמה? ואם גלילי,
ממשיכו, מצהיר כי מעשה פיתחת־רפיח הוא המשך מיפ־על־ההתיישבות
— מה זה מלמד על אותו מיפעל מרא שיתו?
ואם הוא אומד שזכותנו לתל־אביב אינה עולה
על זכותנו לעזה, עיר ערבית טהורה, עיר קיימת, שכל
בתיה ואדמותיה שייכים לערבים חיים — מה זה מלמד?

פתאום, כמכה אחת, פורץ סילון של שאלות
מלכ רכים וטוכים — כמו סילון של קיטור
שהיה כלוא כסיר־לחץ.
ואין זה מיקרה שהוא פרץ תחילה מלב חברי־הקי־בוצים.
גם אין זו צביעות מצד צעירים עובדי־אדמה,
היושבים על קרקע שהיתר. פעם ערבית. דווקא בשל כך
היו הספקות הבלתי־מודעים חזקים יותר בליבם, קרובים
יותר לפני השטח — והם התפרצו החוצה בעוצמה רבה
מאשר אצל בני העיר, אשר קמה על הדיונות הריקות
שמצפון ליפו.
השאלות צובאות על הדלת, מטרידות, תובעות מענה.

ן* יליטוניסט צעיר ומריר, יעקוב רוטבליט, הת-
חיל להמשיל את ישראל לארץ דמיונית בשם פא-
ראנוייה, לוחמת בארץ אוייבת הקרוייה סכיזופרניה.
פארא־נוייה — נוף מדומה. אדם איבד את הקשר עם
המציאות, חי לו בעולם דימיוני משלו.
האמנם זהו מצבנו? האם נגזר עלינו לחיות בסתירה
שאין ממנה מוצא?

האס עלינו לכחור כין שתי אפשרויות :
לעשות שקר כנפשנו, כדרכו של גלילי, או
לפקפק כעצם זכותנו להימצא כארץ זו, כדרכו
של קינן?־
הדרך הראשונה היא מסוכנת מאין כמוה. היא עלולה
להוביל לאותה מחלת־נפש קולקטיבית, הקרוייה פא־שיזם
— מחלת־אמוק, שסופה חורבן פנימי וחיצוני. היא
עלולה להביא למופרעות לאומית, להרס ריקמת חיינו,
ובעיקר: לאובדן הדור הבא, שיציג שאלות וימאס ב שקרים,
כדרך עמיתו האמריקאי.

4 אנחנו נגלה שכהימלטנו מעוול שנעשה 4
לנו, עוול נורא ומזווע, כאנו ועשינו עוול לעם * 0 אחר, שלא היה לו חלק כפשע ההוא.
את אשד היה — אין להשיב. אבל יש להכירו ולהכיר
בו. ובמידה שנותרו ספיחים של עוול שלא באו על תי־ |
קונם — פליטים שנשארו עקורים אחרי ימי דור, עם ^
שלא לחרותו הלאומית — שומה עלינו להביא לתיקון4 , 4 ויש בידינו ובכוחנו להביא תיקון.

כהכירנו כעוול, וגם כסיכות שגרמו לכך4 , 4 נגיע •ליחס מאוזן יותר, כריא יותר.
נוצר בארץ מצב, שאין לשנותו מבלי לגרום לעוולות
נוראים הרבה יותר:

וזהו המצב: שני עמים חיים כארץ זו* .
שני עמים חיים, המורככים מכני־אדם, מנשים 0
וילדים; •טני עמים נהטאי תרכויות ייחודיות^ , 0 הזכאים לחופש לאומי ואישי.
הקו המשתמע מפרשת פיתחת־רפיח הוא פשע, מכיוון 4
שהוא מוביל לשיעבודו, לנישולו או לגירושו של העם 4 4 הפלסטיני.
לא חשוב כלל אם זהו המשך של קו שהוביל מגדר ^
דגניה עד לגדר רפיח, כפי שטוען גלילי, או זהו שקר |
גס. חשוב הוא מה אנחנו עושים מהיום והלאה?

והציווי הוא: להפסיק !
אם יקום היום מישהו ויאמר שיש לחסל את מדינת
ישראל ואת היישוב העברי, מפני שהקמתם היתד. כרוכה
7־.גדו 7

ה מדינ ה

קיי מ ת,

האומה

ה ש תר שה

ב ארץ

וכך יהיה.

גישו זו, ללא שקר וללא ייאוש, כוודאי
אינה מושלמת מכחינת המוסר המופשט. קל
יהיה להוכיה שאני מסתכך כאן כאי-מוסריות
תיאורטית. לא אכחייט זאת. אני טוען כשם
מוסר מעשי, מוסר הכא למנוע עוול היום וכד
הר, ולאו דווקא לככות את עוולות האתמול.

הבו לזו יפי־נפש!

^ ני מאמין קטן :
ענייני־מוסר נחשבים בארץ לעיסוקם של ״יפי־נפש״ 4
(מין קללה שהמשתמש בה נמצא מקלל את עצמו) .ביצו־עיסטים
ואנשי־מעשה, מוטי פרידמנים ומשה דיינים,
בטוחים שאלה הם דברים בטלים.

נוכחנו לדעת שאין זה כך. ראינו זאת ל0 -
אחרונה כאמריקה. אנחנו מתחילים לראות ^ 0 זאת כארץ.

שום אדם, שום חברה אינה יכולה לשגשג כשהיא
מאבדת את ההרגשה שהיא בסדר, כשהיא חדלה להיות 4
״שלמה עם עצמה״ .איני יודע עם הנורמות היסודיות 4
של המוסר הן פרי התרבות, או מורשה של אבות קד־ 4
מונים, ואולי אינסטינקט ביולוגי שעבר אליגו מאבות־ 0
אבותינו בעולם החיות — עובדה היא שכולנו חשים ^
בנורמות אלה. כאשר אנו מתעלמים מהן לאורך ימים| ,
אנו מתחילים לאבד את שלוותנו, את חדוות חיינו, את ^
ההרגשה שאנחנו ״בסדר״.
החברה הישראלית התחילה לאבד הרגשה זו. הדבר 4
ניכר בכל שטחי החיים. הספק בצידקת מעשינו בעבד ^
הוא, לדעתי, אחד הסיבות העיקריות, אם כי הפחות מו־

דעות, לכך.

אל נכרה מן הספק. הכה נתמודד עימו —
כלי היסטריה, כלי עיוות נפשי, תוך נכונות
לעמוד כהתחייכות מוסרית, לאומית ואישית.
ואם הגדר של רפיח עוררה כנו נכונות זו —
לפחות יש כה כרכה אחת.

במדינה
העם

אד תוצאה חיובית אחת, לפחות, היתד.
לפרשה: הוכח שדעת־הקהל יכול להש פיע׳
להטיל את אימתה על הממשלה, ל הכריח
אותה לעשות לפחות מיחווה בכיוון
הנכון.

האיש שלא

הלד

לעזאזל

מוטי פרידמן אינו שעיר לעזאזל. כי
התיש השעיר שנשלח לעזאזל הוא חף-
מפשע, והוא סובל בגלל חטאם של אח רים.
כאשר
הוכרח השבוע מוטי פרידמן ל התפטר
מתפקיד מנכ״ל נתיבי רפט, הוא
סבל בגלל חטאיו שלו עצמו.
הוא לא נשלח לעזאזל, אלא לעולם
העסקים הפרטיים, בו יוכל לשגשג בעזרת
כספו והכישרונות שתוארו בדו״ח־ויתקון.
יצר הקיום העצמי. אולם אותם ש הכריחו
את פרידמן להתפטר, יעדו לו
את תפקיד התיש האגדתי.
כאשר קבע הרוב בוועדת ויתקון שיש

מ פ לגו ת
על מ ה שו מרות
ה מי ש מרו תהצ עירו ת!
היה זה שבוע רע למישמרות הצעירות
למיניהן.
במפלגת־העבודה הודח למעשה דויד
שחם מתפקיד העורך האחראי לביטאון
המיפלגה, אות, על־ידי מיגוי ועדת־קומי־סארים
שתקבע לו מה לכתוב יומה לא
(ראה הנדון).
במפלגה הליברלית־העצמאית גינו רא-

אולפן גרג (כר־קמא)
פותח ב־ 14.5.72 קורם ל

צ ר 11ת

התיאטרון ה ק טן מציג:

ד לי ה פרידלנד>הבינ1ח< * 11ב ריוחוהקאמרי)

עברית ו/או אנגלית
הצלחת מובטחת ! פרטים :
ת ״ א: גורדון ,5טל 236209 .
או ״ידעפוך, טל 252425 .

1 *2טיקהשקרים

ע <-לח יפא ים
סניף חיפה מחדש בימים
אלה את פעילותו. בל החברים
והאוהדים המעוניינים
להצטרף, מתבקשים להתקשר
טלפונית בין השעות
7.00—10.00 בערב.
בימים א׳ ,ד׳ ,טלפון מס׳ . 234210
או בימים ב׳ ,ג׳ ,ה׳ ,טלפון מס׳
.251787
או בכתב לת. ד ,1152 חיפה.

כתב וביים: יואל זיל ברג

טם־י י1.ולטר

תל־אכיב, בית־ארלוזורוב,
יום ד׳ 3/5ב־.8.30
ראשון־לציון, תפארת,
יום ה׳ 4/5ב־.8.30
גכעתיים, הדר,
יום ו׳ 5/5ב־.9.00
ירושלים, מיצ׳ל,
מוצ״ש 6/5ב־.9.00
ת ל ־ א כי ב, בית־ארלחורוב,
יום א׳ 7/5ב־.8.30
ת ל ־ א בי ב, בית־ארלוזורוב,
יום ב׳ 8/5ב־.8.30
לוד, אורלי,
יום ג׳ 9/5ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״,
״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
ירושלים :
״כהנא״ ו״לאן־הערב״.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון 231655
מפיק: יצחקבו-ניסי1(0יט.)1ט2440447

שבועון החדשות הישראלי
׳׳ .העולםהזה ״ ,
המערכת והפינהלה: תל-אביב. רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס. הדפוס החדש״ בע׳׳ם,
ודא, רח׳ בדאביגדור הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ * העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מוטי פרידמן(ימין) ופינחס ספיר 1968
מוטי הלך, השיטה נשארת
להשאיר את פרידמן בתפקידו, נשמו אג־שי־הצמרת.
לרווחה. כי פרידמן הוא בן־
חסותם, אחד מהם. המעשים שעשה אינם
שונים מן המעשים שעשו רובם.
לכן באה הסערה הציבורית כהפתעה
בלתי־נעימה. בניגוד לרוב הסערות הפוק דות
את המדינה נדרי פעם, הייתה זו אמי תית,
ועוצמתה גברה מיום ליום. גרם ל כך
הזעם על הייתם הבלתי־הוגן לדויד
ניב, וההתנגדות הכללית לדמותו של
פרידמן עצמו.
במשך כמה ימים היו אנשי הצמדת
אובדי־עצות. ואז ניצח אצלם יצר הקיום-
העצמי. הם החליטו לשלוח את מוטי ל עזאזל,
כדי להציל את עצמם.
מקהדת צדיקים. היה זה סכסיס
נבון, ויש לו כל הסיכויים להצליח, לעי תונות
ולדעת־הקהל יש זיכרון קצר. קל
להביאם על ׳סיפוקם, במיחווה חד־פעמית.
מוטי פרידמן הבין היטב את המצב.
הוא הסיק את המסקנה, התפטר. חברי-
הממשלה וראשי־הציבור התחרו ביניהם
בביטויי־גנאי נגדו, וראשי מפלגות ה־מימסד
השמיעו במקהלה דברי התחסדות.
התוצאה: שום דבר לא ישתנה. הסע רה
תשכך, והכל יימשך כפי שהיה — בלי
מוטי פרידמן המביך.

שי המיפלגה בפרהסיה גילוי־דעח של
צעיריה, שהתנגדו לסיפוח רצועת־עזה ו־להתנחלות
בפיתחת־רפיח.
במפ״ם גינוי הצעירים הוא מצנדקבע.
נישואין אזרחיים דפדסטץ. התו פעה
עצמה היא מעניינת ,׳מפני שהיא
קיימת בכל סיפלגות המרכז. במיפלגת־ה־עבודה,
במפ״ם, בל״ע, ואולי גם במים-
לגות האחרות, קבוצות־העסקנים הקרו בות
יותר -לדור הצעיר שוללות את מדי ניות
הממשלה, בעוד ההנהגה הקשישה
שותפה לה.
המישמדת הצעירה של מיפלגת־העבודה
הרגיזה את גולדה לא פעם כאשר דגלה
בהפרדת הדת מן המדינה, בהנהגת ני שואיו
אזרחיים לכל, בהכרה ביישות ה פלסטינית.
המישמרת
הצעירה של מפ״ם מנחלת
תעמולה בעד נישואין אזרחיים, והתייצ בו׳
מאחורי מחאת תברי־הקיבוצים בדרום
נגד מעשי פיתחת־רפיח.
**־י׳ ? ע נקסו בקו דומה.
שני עולמות. השאלה היא: אם עס קנים
צעירים אלה דוגלים בריעות ה-
(המשך בעמוד )18
* בהנחת אבן־הפינה למכון הנפט.
ה עו ל ם הזה 1809

מה ונשתה העתוואית
רות בונד ב בי ת !ונוח בבל גי ה?
י המתיחות בכנסת לקראת
בחירת מועמד מפלגת־העבודה
לכהונת יו״ר הכנסת הגיעה ל שיאה
במיזנון, כאשר קמו חב רי
המפלגה כדי לעלות לישי בת
הסעה. יצחק נכון ו ישראל
ישעיהו חייכו היוד
מאולץ קצת, כאשר אמר אחד
מחברי־הכנסת מהאופוזיציה ל עמיתיו
מהעבודה :״מה אתם
עולים? הרי אתם אשכנזים !
מדוע אתם מתערבים בעניין
פנימי של הספרדים?״
ההערה הזכירה לאחד
מוותיקי מפא״י שהשר המנוח
ככור שיטרית נשאל בימי
הפרשה הגדולה באסיפת־עם
מה העניין בין דויד כן־גור־יון
ופינחס לבון. השיב!
שיטרית :״זה לא נוגע לנו.
זה עניין של האשכנזים!״

באותו יום סקר יגאל
א דון בכנסת את פעולות מיש־רד
החינוך והתרבות. תוך כדי
קריאת הדברים מהכתב הת חלקה
לשונו, והוא אמר מט רת
החינוך הממלכתי היא ל ה
שחית את החינוך היסודי
במדינה על ערכי תרבות יש ראל
״.רק כשסיים את המיש־פט
נוכח לדעת שמשהו אינו
בסדר, תיקן את עצמו :״המ טרה
היא להשתית...״
באחת מישיבות מליאת
הכנסת התכונן
קונים לנאום, וכדי לקצר את
הדרך ישב במקום הפנוי הקרוב
ביותר לדוכן־הנואמים. כשחזר
בעל המקום, ח״כ מנחם בגין,
הזדרז מיקוניס לקום. אמר לו
בגין :״ אפילו מק״י עוד לא
הגיעה למקום של חרות...״

שמואל מי־

1מסתבר כי אלכסנדר
פן סבל זמן רב מאוד ממחלת
הסכרת, שגרמה לבסוף לקטי עת
רגליו. כשחי פן עם חנה
רוכינא, בשנת , 1933 רצה ל הצטרף
להסתדרות. אולם הוא
לא נתקבל, כי בגלל הסכרת
סירבה קופת־ו)ולים לקבלו ל שורותיה.
בימים ההם, לא הי תד׳
עדיין בקופת־חולים נוהל
של הגבלת חברות.

בדירתה של רובינא. כשהרימה
את השפופרת, שמעה קול גב רי,
שאמר לה :״שרמוטה, בו אי
לישון אתי !״ חנה הזדעז עה.
למחרת סיפרה לידידיה ב הביטה:
איזה מין חינוך יש
צל בחור בשעה שתיים בלילה
לאילנה, ואמר בטלפון :״שר מוטה,
בואי לישון אצלי.״ שא לו
אותה :״איך את יודעת ש התכוון
לאילנה?״ חנה ענתה:
״הוא הלא אמר שרמוטה. וה מילה
הזאת באה מהמילה שא רם.
אז בטח שהוא התכוון ל אילנה.״

עתה,
עם מלאת 30ל פטירתו
של יו״ר הכנסת,
כן ברקת, אפשר לספר על
מצב מביך מאוד ממנו נחלצו
עורכי ידיעות אחרונות, בעק בות
פטירתו של ברקת. שבוע
לפני המוות, הכינה כתבת הע־תון,
סילכי קשת, את אחת
מרשימותיה הארסיות, שהוק דשה
במקרה לברקת. מאחר ש הרשימה
היתר. צריכה להתפר סם
ערב חג הפסח, החליט ראש
מערכת ידיעות אחרונות, דם
יודקוכסקי, שהוא גם הצנ זור
הפנימי של העתון, לעכב
את פרסום הרשימה .״לא רצי תי
לקלקל לברקת את החג,״
סיפר לאחר מכן. ברקת נפטר
יומיים אחרי המועד המתוכנן
של פירסום הרשימה .״לוא הי תד,
הרשימה מתפרסמת,״ סיפרה
סילבי בשמץ של צער ,״היו
מאשימים אותי באחריות ל מותו.״

ראו׳

זכרונות
יותר רחוקים

היו לעתונאית רות כונדי,
אשתו של רפאל כשן. ב מאמר
שפירסמה בדבר הש בוע,
העלתה זכרונות מתקופת
ביקורה בבלגיה אחרי מלחמת
העולם השניה. בעת שביקרה
בעיר גנט חיפשה רות אחרי
מלון, פנתה לשתי נשים ש ישבו
בבית־קפה וביקשה מהן
להמליץ על בית מלון זול ונקי.
הם קפצו מיד לשרתה והציעו
לה חדר. היא נדהמה למראה
פאר החדר לעומת המחיר ש שילמה.
אבל בלילה העירו או תה
רעשים מוזרים. כשיצאה
למסדרון הבחינה באחת הנ שים
שהמליצו בפניה על המ לון
כשהיא מגישה, עירומה
לחלוטין, בקבוק משקה לאדון,
נעדר לבוש אף הוא, שעמד ב פתח
חדר סמוך. רק למחרת
תפסה העתונאית הישראלית :
״הייתי הבחורה הראשונה ש
אירנה
וובינא ושמואריק קואוס

נפגשו השבוע שוב, אחרי פגישתם בפסטיבל הימר בבנייני האומה
ביום העצמאות. הפעם נערכה הפגישה במועדון הלילה שחק אותה
שנפתח ברחוב אגריפס בירושלים, במקום שהיה פעם מועדון הימורים.
המועדון נמצא בבעלותו של צדוק קראוס, אחיו של המלחין,
שאף הוא חידש ימיו כאחיו, ואחרי ששוחרר מהכלא, מתמסר
לניהול המועדון, אילנה הגיעה למקום בגפה, נישקה את שמואליק
ואת ג׳ויי להצלחתם ובילתה עם אנשי הבוהמה שבאו בהמוניהם.
ישנה בבית־זונות ועוד שילמד,
בעד התענוג.״
8מהטרדות טלפוניות סו בלת
גם המבקרת האמנותית
של היומון הארץ, הדה כד
שם. הדה, הרגילה כבר לגסו-
יות המושמעות לה בטלפון,
הופתעה, לדבריה, כאשר באחד
הימים פנה אליה קול אלמוני:
״אולי יש לד גליון מעריב
מיום שישי?״ תחילה לא ה בינה
הדה מה פשר עליית ה
רמה
האינטלקטואלית של ה הטרדות,
אבל הקול הבהיר לה
מייד :״ראיתי אותך מסתובבת
עירומה בביתך, אז אולי אני
יכול לבוא לקבל את העיתון?״
אחד הסיפורים שמספרים
על השחקנית חנה רוכינא,
שבא להעיד על תמימותה ה רבה,
מתייחם לתקופה שבה
גרה בתה אילנה אצלח. בשעה
שתים בלילה צילצל הטלפון

8בקומוניקאט המודפס ש נוהגת
הרוזנת כריסטינה
פאולוצ׳י לשלוח לידידיה ב ישראל
מדי חודש, כדי לחסוך
לעצמה כתיבת מכתבים פר טיים,
היא מדווחת להם על בי לוייה
האחרונים ועל תוכניו תיה
הקרובות. במהדורה האח רונה
של הקומוניקאט שהגיעה
ארצה, מספרת הרוזנת על בי לוי
באיים הקאריביים שם הש תתפה
בדייג תת־מימי בעירום.
יחד עם דיווח זה שלחה תוכ נית
מפורטת של מסעותיה ב אביב
ובקיץ של שנת , 1972כ שהיא
מצרפת את הכתובת בה
תשהה בכל ארץ. לישראל, מס תבר,
תגיע הרוזנת ב־ 2ביולי,
אחרי מסע בנפאל, אפגניסטאן,
איראן ולבנון, ותשהה יומיים
בלבד במלון שרתון.
8ראש עיריית ת״א
שע רכינוכיץ, וראש עיריית
רמת־גן, ד״ר ישראל פלד,
היו בין האורחים בחגיגה ש נערכה
בבית רות כ״ץ, לרגל
הולדת נכדיה. בתה וכלתה של
הגברת כ״ץ -שרי פלדמן,
הנשואה לירח פרלמן מפרחי
כ״ץ ורמה כ״ץ, שהיא רופאת
ילדים, ילדו בנות באותו שבוע
ובאותו בית־חולים. שתי המש פחות
גם מתגוררות בבית אחד.

יהו׳

8אגב, בין האישים הקומו ניסטים,
שהלכו לאחרונה ל עולמם,
לא שררה ידידות רבה.
כשתפס משה סנה את מקומו
של שמואל מיקוניס בראש
רשימת מק״י לכנסת הנוכחית,
כתב פן למיקוניס :״האיש ש בא
יומו, עוד יבוא יומו!״
8במה עסק שר המשפטים
יעקב שמשון שפירא, אחד
המעורבים בפרשת נתיבי נפט,
כאשר זו הגיעה לאחד משיאיה
עם התפטרותו של מוטי
פרידמן ביום השישי האח וז?
שפירא התרוצץ בחנויות
הספרים של תל־אביב, כשהוא
מנסה, לשוא, למצוא עותק מ ספרו
האחרון של אלכסנדר
סולז׳ניצין, אוגוסט , 1914
ברוסית.

8ראש הממשלה, גולדה
מאיר, שוב לא התאפקה מל העניק
השבוע מחמאה עקיפה
להעולס הזה. היה זה בעת ה דיון
בלשכת מפלגת העבודה
על פירסום מאמרו של עורך
שבועון המפלגה אות, דויד
שחם, בו תבע פיטוריו של
קצין בכיר מאוד. בעת הויכוח,
אמרה גולדה, בין השאר :״יש
עתונים שיש בהם הרבה יותר
סנסציות, ויש שבועון שאומ רים
שהוא יותר מעניין, ואני
לא קוראת אותו!״
העו ל ס הזה 1809

ויטה היווות ובנותיה 35

חחוליבודית של שנות ה״ 40 וה״ ,50 שלאחרונה מלאו לה 53 שנים,
יש שתי בנות, תחיות כל אחת בעולם אחר. גתה האחת, יסמין
(משמאל) שנולדה לה מנשואיח לנסיך עלי חאן לפני 23 שנים, היא

יורשת מיליונים וחיה חיי מותרות מאז נפטר אביה בתאונת מכונית
ב״0פ . 19 בתה השנייה של ריטה, רבקה, שנולדה לה מנשואיה
לאורסון וולס לפני 28 שנים, היא היפית עניה, הנשואה לצייר
פרי מודה, וחיה עימו על קיצבת סעד. לדבריה של רבקה, אין
הוריה המפורסמים מתעניינים בה, שבחו בכלל על קיומה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 16
סותרות את מדיניות הממשלה ואת •מדיניות
מפלגותיהם שלהם — מדוע הם
נשארים באותן מפלגות1
העסקנים הקשישים לועגים בגלוי ל יריביהם
הצעירים, מאשימים אותם ב־קאדייריזם
ציני. לדעתם, רוצים הצעירים
ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אתת
— להטיף לרעיונות העולם הזה כדי לז כות
בפופולריות בקרב הנוער, וליהנות
מן ההנאות החומריות של העולם הזה ה כרוכות
בהשתייכות למיפלגות המיססד.
הצעירים עצמם טוענים, בדרך כלל, ש הם
״פועלים מבפנים׳ /כדי לשנות את קו
המימסד. אולם זוהי טענה מפוקפקת. ש
אנשי
הרוב היו מסלקים את מיקוניס׳
אילו יכלו לעשות זאת. אולם למיקזניס
יש עמדת־כוח בלתי־מבוטלת:
ס מכיוון שהוא הח״כ היחידי של
מק״י, יש לו בעלות מוחלטת על השם.
אם תתפלג המיפלגה, והרוב הגדול יהיה
נגד מיקוניס, יישאר מיקוניס בעל מק״י,
והרוב יצטרך לקרוא לעצמו בשם אחר.
כך קרה בפילוג הקודם כאשר הרוב הלך
לרק״ח, אך רוב הסיעה בכנסת נשאר בעל
השם מק״י.
• אם יחליט הרוב להצטרף למפ״ם,
ויתקבל על ידה, לא יביא עימו את ה נדוניה
היחידה שיש לו — מושב בכנסת.
כי מיקוניס פשוט יסרב לקבל את ההח־

דיין נגד סמל השלום כהפגנה
״האחד במאי — חי ד
אך מובן שזהו מצב זמני. במוקדם או
במאוחר, הוא מוכרח להתפוצץ.

1ב מ אי
ה אינ טרג א ציונ אל, ה ת קו ו ה
ושיר ת ש לו מי
היה זה חג של שמורות־טבע. שמורה
אחת צעדה, השניה ישבה במקום.
מיפלגות הימין פירסמו נגד החג כרו זים
שהועתקו מילולית מכרוזים רביזיו־

מדווח פתכ ״העולם הזה״ מ
תל־אכיכ :
הפגנת האחד במאי התחילה בקול
תרועה רמה — וגוועה איטית לקול
ענות חלושה של אינטרנאציונאל־התקווה־שיר
תשלום.
ראשונים יצאו נערי השומר־הצעיר,
נשפכים, כ־ 250 במיספר, מתוך שדרות
קרן־קיימת לתוך דיזנגוף ההומה מכוניות
עדיין. בקריאות קצובות אחד במאי חי,
צעדו כחולי־החולצות נושאים כרזות
מענייני השעה :״מוטי פרידמן, צבי דיג־שטיין
לבית־סוהר!״ ״ישוחרר גיורא נוי מן

ימני ושמאלי מתוובהים כשולי הפגנה
אנו לא נחמדים —
הרי תוך פעולה זו, הם מבצרים את ה־מיפלגות
הקיימות, מחזקות את הגופים
המבצעים מדיניות שהם מתנגדים לה ב תוקף,
ורוכשים עבורם קולות בימי ה בחירות.

לטל״
ואי־אפשר להכריח אותו.
במיקרה כזה יישאר מיקוניס עם
השם מק״י ועם המקום בכנסת, יוכל ל התייצב
מחדש לבחירות בשם מיק״י, ואף
לקבל את המימון הממלכתי לבחירות.
תואר ריק. ברור שהרוב לא היה
מוכן לכך, לפחות עכשיו, כל עוד לא
קבעה מפ״ם שהיא מוכנה לקבלו. החל טה
כזאת תוכל להתבצע רק אחרי ועידת-
מפ״ם, בסוף השנה.

המזכיר
לא יזכיר
הכל קרה כפי שהיה צפוי מראש. אחרי
שהרוב במק״י הדיח את כל שותפיו של
שמואל מיקוניס, מלבד אסתר וילנסקה,
מן הוועד המרכזי — נבחר מיקוניס עצ מו
פה אחד למזכיר הכללי.
כך נוצר מצב מיוחד במינו בעולם ה קומוניסטי:
נבחר מזכיר כללי אחרי ש כל
נאמניו וחבריו־לדיעה סולקו זה עתה.
בעל מק״י. לכאורה נראה הדבר כ פשרה.
אם כי מוזרה. אך לא היתה זאת
פשרה־ כלל.

לכן הושאר מיקוניס על כנו, אך תפ קידו
רוקן מכל תוכן. יריבו ראול טייטל־באום
נתמנה ליו״ר הוועד המרכזי, וירי בו
יאיר צבן יתמנה לתפקיד חדש, מזכיר
הוועד המרכזי. תפקיד זה מקביל, כמובן,
לתפקיד המזכ״ל, שהפך לתואר ריק.
מיקונים עצמו לא התרגש מכל העניין.
הוא ידע שהרוב במיפלגה הוא נגדו, והוא
החליט פשוט להתעלם ממנו, לבטא ב כנסת
את דיעותיו בלי קשר להחלטות
הרוב, ולפעול בכל עניין על דעת עצמו.

מיקוניס ווילנסקה כראש מפגיני מק״י
המפריד עלה על המשותף

אנשי שי״ח כהפגנה
— כולנו פנתרים !״
ניסטיים של שנות ה־ : 30״האחד במאי
לא חגנו הוא זהו חג של פירוד
לבבות, של שינאת אחים, של מלחמת
מעמתת שאבד עליה הכלח, שאין לו
שום משמעות־לאומית או אנושית !״
לעומתם חזרו כרוזי השמאל על סיסמ אות
ישנות־גושנות נגד ״הקפיטליזם ה־נצלני״
.ובכרוז של מק״י :״לליכוד כו חות
שמאל, על יסוד נאמנות מעמדית
ואחריות לאומית״.
שיגרת הימין היונה קבועה מראש.
שיגרת השמאל לא היתד, כה מובטחת.
בראשית אפריל נולדה יוזמה לחדש
את פני האחד במאי: תחת לצאת ב סיסמאות
השיגרתיות, ובהרכב שיגרתי,
תתלכד חזית רחבה סביב סיסמאות אק טואליות:
נגד סיפוח והתנחלות, למען
מדיניות־שלום ודמוקרטיה. תחת דגל זה
ניתן היה לאחד כוחות רחבים, גם מאלה
שאינם מוכנים להטביע על עצמם תווית
של ״שמאל סוציאליסטי אופוזיציוני״ ,או
לשאת סיסמאות שמקורן בעבר רחוק,
ללא קשר לבעיות היום.
הרעיון נולד, גדל, לבש עור וגידים.
אולם בצורה מיסתורית מת. אנשי שי״ח
וברית־השמאל חזרו לשיגרה המסורתית,
אותה למדו הם או אבותיהם בהשומר
הצעיר לפני דור.
התוצאה היתה שאנשי שי״ח מצאו את
עצמם צועדים יחד עם אנשי הרוב ב-
מק״י, שהם מתנגדים להם בכל נימי
נפשם בגלל סטייתם הלאומנית, ואילו
הכוחות הקרובים ביותר לשי״ח מבחינת
הגישה לשאלות המכריעות העומדות על
סדריהיום לא הצטרפו לקריאה וליוזמה
ההפגנה.

שוטרים פינו את התנועה לרחובות
צדדיים, וכמה עשרות מהם נעו לאורך
ציר ההפגנה, מצויידים במכשירי־אלחוט.
איציק לאור, מפעילי שי״ח הצעירים,
הזעיק את חבריו. נעזר ברמקול נייד
ובקומתו האינסופית, קרא ׳להם לצאת
מן השדרה ולתפוס מקום בעקבות אנשי
השומר־הצעיר.
הקריאה הפעם :״אנו לא נחמדים —
כולנו פנתרים!״
יכוא של עמלים. כ־ 300 צעירים
מגודלי־שיער נדבקו לגוש הצועד. בתוך
בליל קריאותיהם שלטו רי״שים ולמ״דים,
על טהרת הייבוא האנגלדסכסי.
בריתיהשמאל הגיחה מבין עצי שד רות
קרך קיימת מלווה באוהדים — כ מאה
איש כולם יחד.
את היציאה לרחוב דיזנגוף סגרה
׳מק״י, צועדת בגרש אחד למרות ההסכם
על אופייה הלא מפלגתי של ההפגנה.
למעלה מ־ 300 איש. בראש צעדו זה
לצד זה, בשירת אינטתאציונאל שקטה,
שמואל ומיקוניס ואסתר וילנסקה, אנשי
המיעוט (ראה לעיל) ואנשי הרוב. האחד
במאי השכין ליום אחד שלום אפילו
במק״י. שאר אנשי המיעוט צעדו מחוץ
לגוש מפלגתם, בתוך השורות, כמחאה
על הכיתתיות של אנשי הרוב שהעדיפו
לצעוד ביחד, כדי להפגין את הסתיגות
מק״י מסיסמאות ש״׳ח.
מאות הצופים שעל המידרכות בדיזנ־גוף
השקיפו בצועדים במבט אוהד. מפעם
לפעם משך אחד הצועדים מישהו מן
הצופים לזרם המפגין.
ליד כסית עמדה חבורה של כחמישה
(המשך בעמוד )26
ה עו ל ם הזה 1809

״העסק הביש״ משנת 1954 חזו עד עצמו בפיתחתיופיח:

י11111״ הקוון
*ץ יבין ם שד עסקי־ביש

הוא שהם

^ אינם ממהרים למות.
כמה שאין אצים לסתום עליהם את
הגולל, לומר עליהם קדיש, ולקברם
עמוק עמוק באדמה, הם הוזרים וצצים
מחדש, מטילים את אימתם ברוחות רפאים.
כך קרה לעסק הביש הראשון, זה של
שנת . 1954 מהרגע הראשון ניסו לקברו
ולהעלימו מעיני אזרתי ישראל. מסך

כבד של איפול וטישטוש הוטל על פר שת
רשת הריגול הישראלית במצריים,
שנלכדה בגלל הוראה מטופשת למעשה
פרובוקציה ילדותי. אולם ככל שניסו ל הסתירה
ולהעלימה יותר, כך שבה פרשת
העסק הביש הראשון וקמה לתחיה ב תדירות
של אחת לכמה ישנים, שכבכל
פעם היא מסעירה את דעת הקהל מחדש.
גם עתה 18 ,שנה אחרי התרחשותה,

למדות שפל גיבורי הפרשה שנותרו ב חיים
כבר נמצאים בישראל, טרם הוסרו
כל מיגבלות הפירסום סביב עסק ביש
נושן זה, ורק פירסומים בחוץ־לאר׳ן
מביאים לידיעת אזרחי ישראל את ה פרטים
החסרים להם להשלמת התמונה.
גורל דומה עולה גם בחלקו של עסק
הביש מספר — 2פרשת פיתחת רפיח
של , 1972 שמבחינה מהותית — אם לא

עורך שבועון
עסקי הפירסוס והפך
מפלגת העבודה ״אות״ ,שימש כנוי
שא התקפה של משה דיין וגולדה.
מפתיע את

מעשית — מזכירה באופן
עסק הביש של . 1954
כל נסיונות ההשתקה, ההעלמה, החי פוי
והט״שטוש, עולים בתוהו. הפרשה
מסרבת להיקבר והיא צצה ועולה מחדש
ומסעירה את דעת הציבור.

א ת דיין?

ה ר מז

אלור־פיקוד, דיין וואשי צה־־ל

שר־הביטחון משה דיין בעת ביקור בתעלת סואץ, ליד אלוף פיקוד
הדרום, האלוף אריאל שרון, הרמטכ״ל שפרש חיים בר־לב

והרמטכ״ל הנוכחי, דוד אלעזר. כל הארבעה לובשים אפודות
מגן משוריינות. בעקבות פרשת פיתחת רפיח, נתן דיין גיבוי
מלא לקציני צה״ל הבכירים שנמצאו אשמים בנקיטת אמצעים
חריגים ללא. הוראה או ידיעה של הרשות האזרחית,

ך•* וח הרפאים של העסק ביש מספר
,2אותו ניסו לקבור בחסות הצנזו 1

בחדרי חדרים, הופיעה בסוף השבוע
שעבר בישיבת לשכת מפלגת העבודה.
היה זה כאשד שר־ד,בטחון משד, דיין,
תבע לערוך דיון על מאמר שכתב דוד
שחם, עורך שבועון מפלגת העבודה אות,
בנושא פיתחת רפיח.
בחריפות בלתי רגילה אפילו לגביו, ב מילים
קשות, בטון רוגז ובתקיפות, הס תער
דיין על שחם ועל אלה שתמכו
בזכותו להביע את דעתו בנושא שנוי
במחלוקת זה, מעל דפי עיתון המפלגה.
ימה עורר את חמתו של דיין והרגיז
אותו כל כך?
כתב שחם במאמרו החתום באות :
מה בעצם קרה בפיתחת רפיח?
נניח, דרך משל, שליד חופי ארץ אחת
ישנו אי. מותר להניח שבחיקי מפקדת
הצבא של אותה ארץ מונחת תוכנית
לכיבושו של אותו אי, לא משוס שיש
כוונה לעשות כך, פשוט, כדרך שאומרים,
לכל מקרה שלא יבוא ...ונניח עכשיו,
שמפקד בצבאה של אותה ארץ —
בלי שקיבל הוראה מראש ממשלתה,
משר צבאה, או מכל גורם מוסמך אחר
בממשלה של אותה ארץ — שולף בוקר
אחד את התוכנית מן המגירה ומצווה
על פיקודיו לבצעה.
מד, משתמע מתוך דימוי זה שהעלה
שחם? משתמע ממנו כי מד, שנעשה
בפיתחת רפיח, דומה למה שהתרחש ב משלו:
שמפקד בכיר שלף תוכנית ש הוכנה
לעת מצוא, וללא כל הוראה מ הממונים
עליו או ללא ידיעת הרשות
האזרחית, פקד לבצעה. ואחרי שנמצא
אשם בכך נותר ללא עונש.
כתוצאה מכך העלה שחם כמה שאלות
המטרידות אותו:
• האם נזיפה בלבד שניתנה לקצין
הבכיר שפקד על ביצוע הגידור בפיתחת
רפיח, שתוך כדי ביצועו נעשו מעשים
חריגים, היא עונש ההולם את העבי רה
של הפעלת תוכנית מבצעית בידי
קציר בכיר — בכיר מאוד בלא אי שור
הרשויות הממונות על כך?
• ״מדוע אסור לפרסם את שמו של
הקצין הבכיר מאוד שקיבל את הנזי פה?״

״כיצד ייתכן שבתחומו של ׳משרד־הבטחון
יתרחשו דברים ששר־הבטחון לא
ידע עליהם?״
(המשך בעמוד )22

מרנרט הראל חזרה למקומות שנתנו השראה לשין

ה שן וו ת
שפ שטת

מדורט הראל

צה״ל היא קיפלה מיצנחים, בפא*
דיס היא כתבה שירים. היא היתד,
קיבוצניקית, ולמדה בסורביון בפאריס.
אבל הכי מעניין היה בארצות־הברית, שם
היא התחתנה עם מישהו, בלי לדעת בכ לל,
כשהיתה בטריפ ל.ס.ד.
״זה היה לפני שבע שנים,״ היא מס פרת
.״נסעתי לארצות־הברית. אז רק
התחילה שם האופנה של הל.ס.ד. במסיבה

תו זמן על ברכיה של בחורה אחרת. הוא
לא היה אפילו יהודי.״
מרגדט הראל הגיעה רק לפני חודשיים
ארצה — ״על־מנת להתאהב שוב במו לדת
— כי כימעם וכבר שכחתי ממנה״
— אבל גם כאן היא כבר הספיקה הרבה.
בעיקר — לכבוש את דיזנגוף.
הג׳ינג׳ית הדקיקה (צבע אורגינל —
שחור) הגיעה לישראל בפעם הראשונה

כפחד על הההו־ו
נופל הצל
נתיים התגרשתי. כמה זמן אפשר להישאר נשו אה
בארצות־הברית י״
למרות הנישואין, היא לא חושבת של.ס.ד.

יום אחד
דקרו הארבות הגבוהות

השמלם מעל
עד זוב דם- .
3ה האוקעו־ס ם הה9ן ד 83 לשי לוותלים
וזנ?נצים כשלדה...
זנה?א הערב ואחז
גופי,

אחת הזמינו אותי פעם ראשונה לקחת
את הכדור הקטן והנחמד הזה. הייתי ב טריפ
יומיים. כשהתעוררתי גיליתי על ה אצבע
טבעת. שאלתי מה זה? מי מחלק
כאן מתנות י אמרו לי אף אחד. את סתם
נשואה. שאלתי עם ימי. הצביעו לי על
בחור שבקושי היכריתי אותו שישב או*

עם הוריה מפולין, הועברה לקיבוץ
עמיר. שם עסקה מרגרט, המדברת יעד
היום במיביטא פולני בולט, בטיפול ביל דים
.״אבל גיליתי ימהר שזה לא בשבי לי.
באמת שזה לא בשבילי. אני אחת
בשביל לגדל ילדים ז אולי פעם כשאת-
חתן — לא בעזרת ל.ס.ד. כן, בטח שבי
אנו
עומדים על קופת האגם
צפרים עפות בינות לולה.
ן אור
וזך מי האויר נוקזאים אז־סני

והדגימה את השירים בגופה

על סאורוית?חעים
מן 091 לים 3סקז5ה.
ף רע. להיפר ,״הל.ס.ד. זה דבר נפלא. אני
ושבת שגילוי הל.ס.ד. הוא הגילוי החשוב
יותר של האנושות במאה האחרונה.״

אחרי שהתייאשה מטיפול בילדים, עזבה את
קיבוץ עמיר ונסעה לשנתיים לאירופה .״באי רופה
למדתי בסורבון. צרפתית וספרות צר־

קזדו־ת וגעופה אבידים נלילה
וקו־ל הרכבו־ת חו־צה את החלל.

פתית. צרפתית זאת שפה נהדרת. באמת,
שפה נפלאה. אבל מה? הייתי מוכרחה לח זור
לארץ כדי לשרת בצבא. זה לא יפה
לא למלא חובות לאומיות. .

יופי בצנחנים

הגדול

בקודרו־ת הגנים העצומים א#ר לס^ר
באדרות ן פודו־ת זהב -
ן ג3ים מצהיבים,

| רחוק

אקסטזה £ל שעות ואויר ספוג הלנכוליה

ך* זרתי לארץ בזמן להתגייס. לא
״( 1רציתי להפסיד את החוויה הלא־נורמלית
של שירות בצנחנים. קיפלתי מיצי
נחים. זה היה יופי. כימעט חתמתי קבע. רק
ברגע האחרון נזכרתי שלא הייתי עוד
בארצות־הברית, אז החלטתי לוותר על
הקבע.״
היה זה בפאריס, כשהיא החלה כותבת
שירה. ממשיכה, ליתר דיוק :״אני כבר
כתבתי שירים עוד כשהייתי בגן ילדים
בפולניה. אצלי שירה זה בדם. אבל הדחף
האמיתי לכתוב שירים בא אצלי כש הייתי
בפאריס. שם, בסורבון, ועל הגדה
המזרחית של הסיינה, כולם כותבים שי רים.
אף אחד לא חושב על דברים אח רים.
רק על שירה. אז התחלתי גם כן
לכתוב. בעברית. הייתי כותבת בבתי־קפה
בעברית. כולם היו באים ושואלים מה

״כשהתגייסתי, לא נותר לי אלא להש לים
את אשר התחלתי בפאריס. ידידים
שלי הלכו איתי למחברות לספרות ושם׳
התלהבו מיד מהספר והבטיחו להוציא
אותו לאור..

״באמת זה לא ספר גדול. הקדשתי
אותו לא.ש. זהו אוריאל שלח — הפסב דונים
של יונתן רטוש. היינו ידידים נפ לאים
כשהייתי אז בארץ. טוב שנזכרתי:
אני מוכרחה לבקר אותו. עוד לא ראיתי
אותו מאז שחזרתי לארץ.״
בשלב זה, הספר הצנום, הנקרא פחם*,
והמכיל 22 עמודים ד 21 שירים קונד
פקטיים, מהווה את מיכלול יצירתה —
לפחות בדפוס — של המשוררת הטרייה.
״נודע לי,״ היא נזכרת ,״שההוצאה ש הוציאה
את הספר לאור פשטה את ה רגל.
אני מאוד מקווה שזה לא בגלל
הספר שלי. זה כל כך לא נעים.״
אולם הצלחה מיסחרית, כידוע, לא הי תד,
מעולם מטרתם של משוררים אמי תיים.
כמשוררת אמיתית, עניינו את מר־גרט
הראל רק השירים עצמם. היא הש קיעה
בהם את כל נישמתה. והשבוע — גם
את גופה :״בזמן שהייתי בארצות־דד
ברית,״ היא מספרת ,״היכרתי כמה במ אים
שהציעו לי לשחק אצלם בסרטים.
בדרך כלל הייתי סטטיסטית. כל הזמן
אמרו לי מה לעשות. תמיד חלמתי ש-
אביים בעצמי. אבל מה? לא היה לי מה
לביים. אז נזכרתי בספר השירים שלי.
כשבאתי עכשיו, ארצה החלטתי לביים
את הספר בגופי שלי.
״מדוע בערום? מה זאת אומרת! כות בים
שירים מהלב, לא? אם כן, הבי מוי
שלהם גם כן צריך להיות מכל הלב.״
* קטעי השירה המלווים את צילומיו!
של מרגרט הס רק חלק זעיר מיצירה זו.

תמרורים

נוח חדש דהסתווות הפקידים
רשימת העולם הזה — כוח חדש ככחירות להסתדרות הפקידים
תייצג כמצעה את האינטרסים של ציכור הפקידים :

וג ד
בעד עצמאות מוחלטת להסתדרות הפקידים,
כאיגוד מיקצועי עצמאי, המייצג
את כל הפקידים, בכל הסקטורים,
בכל מקומות״העבודח.
התערבות והוועדה בענייניה הפקידים,
המיקצועי

,,אוח הקלון״

זכה. בפרס ראשון למוסיקה מוק לטת,
בתחרות הבינלאומית לסולנים ש נערכה
בבורדו, צרפת, הכנר הישראלי
פנחס צוקדמן. בתחרות השתתפו 32
סולנים מ־ 11 ארצות.
זכתה. באות כבוד אביר מיסדו
האמנויות האופנאית הישראלית לו ל ה
פר. האות הוענק לה על מיפעלה בהח דרת
תודעת האופנה הצרפתית לישראל.

המחלקה לאיגוד מיקצועי
המרכזת של ההסתדרות
הפנימיים של הסתדרות
והחלטותיה בדבר המאבק
למען חבריה.

בעד

נג ד

שיבוץ הפקיד, במקום עבודתו, בהתאם
לכישוריו והשכלתו.

הפלייה בקבלה לעבודה או בקידום
בתוכה, מטעמי מין, גיל, מוצא או דת.

דיין גתו
אתה הו ראה
^ ין זו הפעם הראשונה בתולדות
מדינת ישראל שמועלות טענות מעין
אלה שהועלו במאמרו של ישחם. מלבד
בפרשת העסק הביש, שם גם כן הואשמו
קצינים בכירים כי פעלו ללא הוראה
וללא ידיעת הממונים עליהם, היו עוד
עשרות פרשיות קטנות יותר שלגביהן
נטענו טענות דומות.
,מדוע התרגז משה דיין הפעם בצורה
חסרת תקדים? מדוע יצא בהתקפה כה
חריפה על שחם והתומכים בו על ש מיהרו
להסיק מסקנות מבלי לדעת את
העובדות לאשורן י
היו לכך כמה סיבות. האחת מהן היתד,
שאין ספק שדוד שחם,

אלה הם חלק מעיקריו של מצע רשימת העולם הזה — כוח חדש
כהסתדרות הפקידים.

הפקידים.
הצבע

רשימת העולם הזה — כוח הדש להסתדרות
ונתת כוח הדש להסתדרות הפקידים.

לכבוד
ת. ד( 136 .פקידים)
תל־אביב

לולה כר
אבירת המיזזדר

שותפיה לאות הכבוד בשנה האחרונה:

טלפון מקום עבודה...
מוכן לסייע בעבודת ההכנה לבחירות /להשתתף בפעולות הסברה /לחתום על
רשימת המועמדים (סמן בקו את תשובותיך).

אנו זקוקים לעזרתך, היום1
שלח אלינו את התלוש הרצוף לעיל.
הצבע

פאכלו פיקאסו, מארק שאגאל ו־ארתור
רובינשטיין.

מתחתן. המשורר הערבי־הישרא־לי
לשעבר, מחמוד דרוויש, שעבר ל מצריים
לפגי כשנתיים, בשובו מביקור ב מוסקבה.
אשתו המיועדת היא הזמרת ה־מצריה
המפורסמת נאג׳את אל־־סרי*

נוח חדש להסתדרות הפקידים.

ג׳ורג׳

התאבד. השחקן הבריטי
בבית־מלון בספרד. השחקן סאנדרם אשר היה נשוי בין השאר לשחקנית
זא־זא גאבור ולאחותה אווה, השאיר
אחריו מיכתב בו נאמר :״עולם יקר, אני
עוזב אותך משועמם...״
הושבע. כחבר כנסת מטעם המערך,
אביעד יפה. יפה ששימש בעבר כיו עצו
המדיני של ראש־הממשלה לוי אשכול,
נכנס לכנסת במקומו של יו״ר ה כנסת
המנוח, ראוכן ברקת•
נפטר. בבית־החולים הדסה בירו שלים,
ראש עיריית בית־לחם אליאס
מ דק 61 שחלה בסרטן לפני כשנתיים.
בנדק עמד בראש רשימת מועמדים הא מורה
לגשת לבחירות הקרובות בעיר.
מונה. לתפקיד יו״ר אגודת הסופ רים
העבריים, המספר דוד •טהר.

תינ

מצפה ל
וקידושין, השחקנית
אשר זכתה לתהילה אחר הופעתה בסרט
יומן אינטימי של אשה נשואה. השחקנית
חייה מזה שנתיים עם הזמר נייל יאנג.

ללא חופה

קארי סנודגרם,

התאבה. מפקד החזית העממית
המהפכנית איכרהים זאיר. דובר איר-
גונו מסר כי האיש התאבד בירייה ״מסיבות
אישיות״.

נפטר .

קוואמה

אנקרומה,

נשיא גאנה לשעבר, שהודח ב־ 1966 בה־פיכה־צבאית.
מאז הדחתו ועד למותו
שהה אנקרומה בגלות בגיניאה, בח 0ו_תו
של נשיא גיניאה ם קו טורה.
נואל רקם

נישאו. הזמן שחקן ()38
האריסון, בנו הבכור של השחקן
האריסון, וצעירה אמריקאית אלמונית

( )25 מארגארט כנסטון.

(המשך מעמוד ) 19
>• ״אם קצין בכיר עושר, מעשים שלא
נצטווה עליהם ומעמיד את הממשלה
בפני עובדה, מדוע אין היא מבטלת את
מעשיו מעיקרן? האם אין האימוץ ל אחר
מעשה של תוצאות מעשיו (על
,הדרך החריגה׳ שבה נעשו, באכזריות
ובברבריות שכל חברה מתוקנת צריכה
להתבייש בהם) — האם אין דבר זה
משמש עידוד ל״יוזמות נוספות כאלו ב עתיד

שחם סיים את רשימתו בהצהרה :״כל
תגובה פחותה מזו שהגיב טרומן כאשר
נהג בו מק־ארתור מנהג דומה — היא
תקדים מסוכן לעתיד החיים הדמוקרטיים
בארץ.״

לא היה מעז לפרסם מה שפירסם לולא
היתד, מובטחת לו תמיכת כמה מראשי
המפלגה המתנגדים לדיין, כפי שבאה
לידי ביטוי בישיבת הלשכה. הוא גם לא
היה יוצא בהתקפה נגד הקצין הבכיר
לולא היתד. השקפת עולמו של אותו
קצין שונה משלו, ולולא היו גם שיקולים
נסתרים נוספים מאחר פירסום המאמר.
אבל סיבה זו לא היתד, מספקת כדי
להביא את דיין להגנה טוטאלית ומופג נת
כל כך על אותו קצין בכיר. דיין
אינו מוכר כמי שממהר לתת גיבוי ל פיקודיו
הנתפסים בקלקלתם. אם עשה
זאת הפעם היה זד, משום שהיה מן ה צדק
במה שאמר בישיבת הלשכה :״ה דברים
נכתבו מתוך אי ידיעת העובדות,
ויש בהם משום הסתה נגד מי שהוגדר
כ״הקצין הבכיר מאוד״.

הפעם צדק דיין. כי העובדות,
למרות כל הנסיוגות לטשט׳טן מצביעות
על-כך שאותו קצין בכיר
לא פעל על דעת עצמו, אלא לפי
הוראתו המפורשת של שר־הבי
טחון משה דיין.
גולדה מאיר וישראל גלילי קבעו
אומנם במפורש כי ״מעשה הגידור על כל
ספיחיו החריגים בוצע ללא אישור ה ממשלה,״
אבל הם לא קבעו כי הוא בו צע
ללא אישורו או ללא ידיעתו של שר ד,בטחון.
עוד
יותר מזאת: במסיבת עתונאים
שערכו לפני שבועיים אנשי הישובים ב גבול
הרצועה נגד מה שאירע בפיתחת
רפיח, הם מסרו עדויות כי ערב מבצע
הגידור נראו בשטח שר־ד,בטחון משה
דיין ואלוף פיקוד הדרום אריק שרון,
כשהם מתכננים את המיבצע.
זאת היתה הסיבה העיקרית מדוע
נזעק משה דיין לתקוף בצורה חס רת
תקדים את המאמר שהופיע באות.
מאמרו של שחם, שהיד, מיועד לפגוע
בקצין הבכיר מאוד פגע למעשה בדיין.
כי החקירה לגבי מד, שאירע בפיתחת
רפיח נגמרה באותו קצין בכיר מאוד
ולא נמשכה לגבי הדרגים הגבוהים יותר.
חבל רק שדיון נוקב זה נערך במסג רת
לשכת מפלגת העבודה. הדברים ש נידונו
שם אינם ענינים מפלגתיים ה נוגעים
לחוג עסקנים צר. אלה הם דב רים
הנוגעים לכל אזרחי המדינה. מאחר
שלא ניתנת כל אפשרות לדון בהם ב כנסת
או במוסדות ממלכתיים גלויים
אחרים, הרי זכותו של שחם היא לפחות
בכך, שהביא את הדברים לידי דיון
פומבי מחודש.
מי שמאמין כי החלטת הלשכה, לפיה
היא סומכת את ידה על צורת טיפולה
של הממשלה בפרשה, היא סוף דבר,
אינו אלא תמים. עסק הביש מספר 2
יצא עוד פעמים רבות מקברו, יוסיף
להסעיר את הרוחות ולהטריד את מצפון
האומד״ עד לחשיפתו המליאה וגילוי כל
העובדות לעיני הציבור.
העולם הז ה 1809

האםילך מוט פרידמןלבית ־ הסוהדבגלל )
*** לושה ימים לפני שממשלת ישראל
¥ /עמדה להחליט כי לאור מימצאי ועדת
ויתקון בפרשת נתיבי נפט יש לפטר את
מנכ״ל ההברה, מרדכי פרידמן, מתפקידו,
מנע מוטי פרידמן את ההחלטה — הוא
התפטר מרצונו הטוב.
בכך עשה מוטי פרידמן את רצונה של
הממשלה. לגביה הסתיימה הפרשה. ראשו
של מוטי פרידמן נערף מבלי שיהיה צורך
בעריפת ראשים נוספים ובהסקת מסקנות,
לגבי הממונים עליו, לגבי אלה שנתנו לו
גיבוי במשך שנים ולגבי השיטה שאים־
שרה את פעילותו בצורה שפעל.
אבל לגבי מוטי פרידמן עצמו לא הס תיימה
הפרשה. בד בבד עם החלטת הממ שלה
הורה היועץ־המשפטי, מאיר שמגר,
למשטרה, לפתוח בחקירה בקשר לפרשת
״העיסקה הבאהמית״ ,שחלק ממנה נחשף
בחקירות ועדת ויתקון.
אם אמנם יימצא חומר מרשיע בחקירת
המשטרה נגד מוטי פרידמן בפרשת ״העיס־קה
הבאהמית״ ,ובית־משפט יסמוך ידיו
על מימצאים אלה, עלול מי שהיה איל
הנפט הישראלי מספר אחד לסיים את
הקאריירה שלו בבית־סוהר. כי מכל ההאש מות
והחשדות שהועלו נגדו, זוהי ההאשמה
הפלילית החמורה ביותר.
מה היא אותה ״עיסקה באהמית״ מיס־תורית,
ומה מסתתר מאחוריה?
מלכתחילה לא היתד .״העיסקה ה־באהמית״
ידועה לציבור. היא התגלתה

פילד (על שמם נקרא איצטדיון הכדורגל
ביפו) ,וכי כשהחליטה החברה לחסל את
עסקיה בארץ, רכש ממנה את ציוד הקידוח
שלה בסכום של 385.000 דולאר. לדבריו
בוצעה הרכישה בשנת . 1965
והנה, באחת הישיבות האחרונות של
הוועדה הודיע פרקליט המדינה, גבריאל
בך, כי קיבל מכתב מהאחים בלומפילד
בקנדה בו הם מוסרים לו כי למעשה רכש
מוטי פרידמן את ציוד הקידוח מהם עוד
בשנת ,1962 ובמחיר של 70 אלף דולאר.
מלבד לגבי עצם העובדה אם שיקר
מוטי פרידמן בעדותו בפני הוועדה באשר
למחיר ששילם עבור ציוד הקידוח, היתה
לקביעה, מה באמת היה המחיר ששילם
מוטי פרידמן עבור ציוד הקידוח, חשיבות
עצומה. אם אמנם היה אמת בטענת האחים
בלומפילד כי הציוד נמכר למוטי פרידמן
ב־ 1962ב־ 70 אלף דולאר ולא ב־ 1965ב־385
אלף דולאר, יכלו להסתתר מאחורי פרשה
זו עבירות פליליות חמורות ביותר.
חקירת המשטרה תצטרך לבדוק אם
אמנם ביצע פרידמן את ההונאה הבאה :
הוא רכש כחוק את ציוד הקידוח ב״1962
ב־ 70 אלף דולאר. כעבור שלוש שנים,
כאשר היו לו כבר רווחים נכבדים מאוד
מעבודות הקידוח שביצע בעזרת הציוד
שרכש, הוא חיפש דרך להונות את שלטו נות
מס־ההכנסה וכן להבריח חלק מהונו
לחוץ־לארץ, בצורה של הקצבת מטבע
רשמית בשער הדולאר הרשמי.

מנכ״ל מתפטר מוטי פרידמן

העיסקה הבאהאמיח
היועץ תונע חקירה

היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר,
החליט לתבוע מהמישטרה, בעקבות דו״ח
ועדת ויתקון, לערוך חקירה בפרשת העיסקה הבאהמית של מוטי פרידמן, שיש
חשד כי מאחוריה מסתתר מעשה הברחה בקנה־מידה גדול של מטבע זר מהמדינה.

במפתיע רק לקראת סיום דיוני ועדת וית קון.
היא התייחסה לשאלת המחיר ששילם
מוטי פרידמן עבור ציוד הקידוח שמכר
מאוחר יותר לחברת מידבר.

*** אלת המחיר היתד. שאלת מפתח בהא-
שמות שהועלו נגד פרידמן. הוא הוא שם
כי מכר את הציוד לחברת מידבר בסכום
של 700 אלף דולאר, הרבה למעלה מערכו
ושוויו האמיתי של הציוד, וכי למעשה כלל
סכום זה מעין שוחד מוסווה מצד מידבר
עבור טובות הנאה שונות, שיכלה להפיק
משירותיו הטובים של מוטי פרידמן.
כדי לדעת אם המחיר שקיבל פרידמן
בעד הציוד מחברת מידבר היה מוגזם או
לא, היתד. חשיבות למחיר ששילם בשעתו
בעד ציוד זה. פרידמן טען בעדותו בפני
החוקר בן־זאב וכן בפני ועדת ויתקון, כי
בשעתו שימש כמנהל כללי של חברת
קידוח קנדית, שהיתה שייכת לאחים בלונד

לצורך זה רשם פרידמן בנסאו שבאיי
באהמה חברה שהוא היה אחד מבעליה.
חברה זו היתד. בעלת ציוד הקידוח שבר שותו.
ב־ 1965 רכש פרידמן את ציוד
הקידוח מהחברה שהיתר, שייכת לו בסכום
הגדול ב־ 315 אלף דולאר מהמחיר ששילם
שלוש שנים קודם עבור הציוד.
כתוצאה מכך הוא היה יכול להפחית
מרווחיו במשך שלוש השנים הללו סכום
של למעלה ממיליון ל״י, כהוצאה מוכרת
לרכישת ציוד, ועל־ידי כך לא לשלם מס־הכנסה
עבור סכום זה.
נוסף לזאת הוא קיבל הקצבה של דולא־רים
בשער הרשמי כדי לקנות את הציוד
שהיה שייך לו מעצמו, ועוד זכות להעביר
את המטבע הזר לחו״ל.
ועדת. ויתקון מצאה תירוצים לרוב
כדי לא לחקור את מהות העיסקה הבא-
המית. הרוב בוועדה ציין כי נושא זה לא
היה כלול בתזכירו של דוד ניב, וכי לא

נותר זמן לברר את הפרשה. בראיונות
שהעניק אחרי פירסום הדו״ח, טען איש
הרוב בוועדה, התעשיין אברהם קליר, כי
הוא והשופט ויתקון היו כבר עייפים מהח קירה.
למרות זאת ציינו השניים כי הפרשה
היא ״מידרש שכולו פליאה״.
אחרי שהוועדה נתנה לפרידמן שהות
להסביר את פשר הגילוי המפתיע, הוא
נתן את ההסבר הבא בקשר ל״עיסקה
הבאהמית״
החברה הבאהמית, בה היה שותף עם
משקיעים אחרים, אמנם רכשה את הציוד
מהחברה הקנדית ב־ 1962 ושילמה עבורו
70 אלף דולאר. אבל האופציה של החברה
הקנדית למכור את הציוד נשארה בתוקף
עד שנת . 1965 כאשר רצה לרכוש את
הציוד באותה שנה, היו לציוד זה שני
בעלים: החברה הקנדית, מוסרת האופציה,
והחברה הבאהמית שהוא שותף בה, שרכ שה
את הציוד מהחברה הקנדית.
הסתבר שבהסכם המכירה שנערך בלונ דון
ב־ 1965 הופיעה גם החברה הקנדית
כמוכרת, אולם החברה הבאהמית של מוטי
פרידמן מכרה בשמה את הציוד למוטי
פרידמן.
כלומר: יש חשד כי היתה כאן פיקציה
שנועדה להונות את שלטונות המס.

ך י• רגע זה אין זה משנה אם תצליח
1המשטרה לאמת בחקירתה את החש דות
נגד מוטי פרידמן ואם תצליח לאסוף
די חומר כדי להוכיח זאת. מה שחשוב
כאן היא חשיפת השיטה, בעזרתה יכולה
שכבה שלימה של אנשי עסקים ומשקיעים
כביכול, להתעשר במדינה זו, מבלי לשלם
מס ולהבריח בעזרת החוק כספים לחו״ל,
השיטה אינה שיטת מוטי פרידמן, היא
אינה פרי המצאתו. היא היתד. קיימת מאז
ומתמיד, בחסות המתכונת הכלכלית של
המישטר. אלא שלראשונה ניתנת עתה
הדגמה מוחשית כיצד פועלת שיטה זו.
זה מסביר איך יכולה שכבה שלימד, של
אלפי אנשים בישראל, לאכול במסעדות
פאר, לנסוע במכוניות אמריקאיות יקרות,
לבנות ארמונות, ולטייל ברחבי העולם.
כל מה שצריך לעשות הוא להביא לארץ
ציוד בלה, מיושן וזול שניתן לרכשו בפרו טות.
כעבור זמן יבקש מביא הציוד רשיון
לרכישת הציוד הנמצא כבר ברשותו וה רשום
בחו״ל על־שם חברה השייכת לו.
הממשלה, ללא שום בדיקה או ביקורת,
מוזיר שהוא מטבע כחוק,

תאפשר לאיש לשלם לעצמו כל
שידרוש מעצמו, תפהית את הסכום
משלם לעצמו מרווחיו, תקציב לו
זר ותאפשר לו להוציא את הכסף,
מתחומי המדינה לבנקים בשווייץ.
זוהי דרך קלה ופשוטה להתעשרות מהי רה,
אחת מאלף דרכים, שהן עדיין בבחינת
תעלומה, המאפשרות לאנשי עסקים ממול חים
להתעשר במהירות בעזרתה האדיבה
של ממשלת ישראל.

עיי ¥ 1 1 1ה קבוצת האיים
1 1 /השוכנת בקיר־

בת חוף פלורידה, מצפון לקובה והאיטי,
משמשת כר נרחב לפעילויות חברות
מוסוות מארצות שונות, המעוניינות לעקוף
את חוקי המס והמטבע בארצותיהם.

23 יל

ס ד ־ ג די א מ טו רףשהחמסחבאשק לון ב עי ק בו ת
טעותושדט ״ ח ש 3 3ראחחסכונותח ״ו

האשים את
לאהובתו

^ שמועה המחשמלת סששה כאש :
ן ן אליהו ימין, הטיית הפשוט — ד׳דא
בעצם מיליונר.
אמנם כל ידידיו של הסייח האשקלוני
הכירוהו מאז ומתמיד כגבר שאינו מק מץ
בפרוטה, מסוגל להוציא כמו כלום
מאה ג׳ובות על בילוי טוב, ונוהג ביד
רחבה בכל מכריו. אבל מכאן ועד מיל יונר׳?
מי היה מאמין?
נכון שהתואר מיליונר הוענק לימין
בגלל קפיטל של 77 אלף ל״י בסד־הכל —
אולם באשקלון אין עומדים על קטנות.
לא שימין ביקש לעצמו את הכבוד. הוא
היה שמח, לוא היה יכול להמשיך ולש מור
על אוצרו בסוד. הצרה היתד, רק,
שהוא טעה במטר. אולם מטר קטן זה פתח
מחול שדים מטורף, ששיגע את כל ה עיר,
כולל כוח המישטרה שלה, במשך
שבוע ימים.
השמחה החלה כאשר ימין פנה למיש־טרה
בתלונה כי כל כספו, אותו החביא
בקופסת מתכת בחצר ביתו — נעלם.
כשנשאל במי הוא חושד — מסר את שמה
של תבוחה ניסים.
תובחה 20 המגדירה עצמה כ״עובדת
ניקיון לפעמים,״ התגוררה, מאז חג ה פסח,
יחד עם אליהו ימין בבית ערבי
רעוע בקצווי אשקלון .״אני ניסיתי לזרוק
אותה מהבית כמה פעמים, והיא לא רצ תה
ללכת״ סיפר ימין במישטרה .״יום
אחד לפני שגיליתי שהכסף שלי הלך,
ראיתי אותה שותה עראק עם השכן שלי,
דויסה בוקרה. הם דיברו בל מיני סודות.
אני חושב שהיא סידרה אותי עם הכסף,
כי היא רצתה להתחתן איתי״.

^ בחור חרוץ —
גיו ס ובלילה

שהאשימה את
שכגו

* מין היה ידוע לכל מכריו כפועל
1חרוץ, העובד כל ימיו ללא חשבון
של שעות, חוסך לירה ללירה להבטחת
עתיד 13 ילדיו. כן היה ידוע לכל, שיח סיו
עם אשתו, ליזה, עלו זה מכבר על
שירטון. בשנתיים האחרונות הפכו קבע
צעקות בני הזוג, שבקעו מבין קירות ה בית
שבשכונת שיכון דרום ונישאו בכל
הרחוב. לפני שבעה חודשים פתחו ימין
ואישתו בהליכי גירושין, ואליהו עזב את
אשתו וילדיו.
בעקבות תלונתו של הטייח, נכנסה
מישטרת אשקלון לפעולה, הגיעה למקום
המחבוא לבדוק את אמיתות התלונה. סמל
החקירות חביב בן־הרוש בדק את המקום

כאן זה נמצא

סמ״ר גבריאל אטיאט, ממחלקת זיהוי פלילי של משטרת
אשקלון, שמצא את המטמון בעזרת מגלח מוקשים׳
מצביע על הנקודה בה נמצא המטמון בחצר הבית (תמונה למטח) .הנקודה
שעליה הצביע בעל המטמון עצמו, כי בה החביא את אוצרו (מסומנת בצלב מוקף
עיגול) נמצאה במרחק 80ס״מ מהמקום בו בחר להצפין את אוצר חייו.

עליו הצביע ימין, גילה סימנים טריים
של חפירות. ימין הצביע בביטחון על

המקום ליד העץ :״כאן היה הכסף!״
תבוחה נעצרה מייד. סיפורה, באוזני ה חוקרים,
היה הגיוני :״דוסה ידע על ה כסף.
הוא הוציא את הקופסה הירוקה ב לילה
ואמר שיתן לי חלק מהכסף.״ היא
ידעה לתאר את הקופסה, ציבעה וגודלה.
דוסה נעצר — והכחיש בפסקנות כל
שייכות לעניין הכסף. סיפורו הביא גילגול
חדש לחד־גדיא: שני צעירים, מורים
ארבע ומאיר ת-שובה — חברים של ימין
— נהגו לשבת בביתו של ימין כמעט
כל ערב, לשתות ביחד עם תבוחה המו שכת
.״בטח הם אמרו לה להגיד עלי
שאני גנבתי,״ טען.
ההתפתחות הבאה: מורים ארבע ומ איר
תשובה נעצרו. גם הם הכחישו כל
קשר לכסף, טענו בפסקנות שהם חברים
של ימין, ומעולם לא היו עושים לו דבר
כזה.

שטויות —
הייתי שיכורה! ,,

בית הטייח

חצר הבית הערבי הישן, בפאתי אשקלון, בו מתגורר הטייח
בעל המטמון, מאז נטש את אשתו ואת 13 ילדיו. בפינה
הימנית, מחוץ לתצלום, נתגלח המטמון, בעזרת מגלח מוקשים, הנישא בידי אחד
החוקרים. בתמונות מימין, מלמעלה למטה: אליהו ימין, תבוחח ניטים, דוסח בוקרה.

ך מישטרה המשיכה לחקור -אך
| | את תמחה ואת שלושת הגברים ה חשודים
לא שיחררה. התוצאה, סיפור
חדש של תמחה :״ראיתי איך דוסה מו ציא
את הקופסה ונותן אותה למאיר. זה
היה בלילה,״ הפליאה בפרטים.
בינתיים, המשיכה מחלקת החקירות של

מגיע לי בשביל כל התקופה שאני אשתו,״
סיפרה על בעלה .״אני רוצה חצי ׳מהכסף
והאו יודע את זה. אז הוא בטח עשה
חנטריש וביים את כל הגניבה, ובטח הח ביא
את הכסף במקום אחר, בשביל ש אני
לא אוכל לקחת כלום.״
עכשיו, הושם במעצר המתלונן עצמו,
אליהו ימין.
בינתיים נחקרה תבוחה בשלישיה, וה פעם
היה לה סיפור שלישי. היא טענה
שכל מה שאמרה קודם ״זה שטויות. הייתי
שיכורה.״
כל החשודים נחקרו במכונת האמת.
התוצאה המוזרה: המכונה הגיבה רק על
דבריו של ימין עצמו, העלתה כי לא שי קר.
אצל האחרים, לא היתד, כל תגובה.
המכונה לא הצליחה להחליט.
מפקח־מישנה יוסף מקרה * וסגנו, רב־סמל
נתן קדש, החליטו לחזור לשטח,
לסרוק, בעזרת מכשיר לגילוי מתכות, כל
שעל אדמה בחצרותיהם של ימין ושכנו
מקרה.

זי מזו מי ם,
זי מזו מים

האוצר והמפקד

מפקד תחנת משטרת אשקלון, פקד עמיקם
אהרון, מצביע במשרדו על אוצרו של הטייח.
לאחר שנמצא האוצר, ויתר ימין על רעיונו המקורי בנושא איחסון כספים, הפקיד
את האוצר בבנק. באשר נתגלה המטמון, התברר שיש בו 77,600ל״י, ולא 76,500 כפי
שטען בעליו. הסביר ימין :״לא ידעתי בדיוק. קשה לספור בל־בן הרבה בסף.״

מישטרת אשקלון, שהחלת מסתייגת בינ תיים
מסיפוריה של העלמה תבוחה, לחקור
את כל הקשור לאליהו ימין. חקירה מיו
הקונה
ישנה

חדת נחקרה אשתו, ליזה (.)42
מפיה, התקבל הסיבוב הבא של החד־גדיא
:״הוא לא רוצה לתת לי כסף ש
אליהו
ימין, בחברת
קופת חחיסבון הקטנה
שלו והחור בו הוטמנה בחצר. כיצד עשה ימין טעות בה
מוזרה, שגררה שרשרת־תגובות. לימין אין פתרונים.

ך* יום הרכיעי למעצרו, נלקח ימין
^ על־ידי אנשי המחלקה לזיהוי פלילי
לחצר ביתו, להיות עד בסריקה.
המישטרה הביאה למקום צוות של חמי שה
אנשים, את המכשיר לגילוי מתכות,
אתי חפירה, וצוות עתודה, באם הסריקה
והחפירות יתמשכו. אך כאן ציפתה להם
הפתעה.
ההפתעה התרחשה לאחר עשר דקות
של פעולת המכשיר, שהשמיע, לפתע
זימזום רצוף וחד, במרחק 80 סנטימטר
מהנקודה עליה הורה ימין כמקום המט מון.
חפירה
קלה — ולעיני הקבוצה התגלתה
קופסת מתכת ירוקה. צעקת השמחה של
ימין קרעה את הדממה המתוחה :״הכסף
שלי! הכסף שלי!״ התנפל ימין בחיבו קים
על סמל ראשון גבריאל אטיאס, מפ עיל
המכשיר לגילוי מתכות. אטיאס פתח
את הקופסה, גילה לנוכחים את תוכנה :
ערימת כסף, ארוזה לתפארת בשטרות
של מאה וחמישים. מצאו את המטמון.
סיפר, למחרת, מפקד מישטרת אשקלון
פקד עמיקם אהרון ( 18 שנה במישטרה,
זה שנה רביעית מפקד־התחנה) :״עד לרגע
זה לא ברור לנו עדייו איד זה קרה ש ימין
התבלבל עד כדי כד, ששכח את
* בכלל לא קרוב־׳מישפחה של דוסה
בוק רה.

מיצעד הלירות

מפקד משטרת אשקלון
בחברת המטמון, הני שא
בידו, ואליהו ימין ובן״אחיו בבור ימין, בדרכם
מתחנת המשטרה בעיר להפקדתו של האוצר בבנק.

חגיגת הנצחון שש (

לתחנת חמשטרח, חוגג אליהו ימין, עם \
בוס בירה וחשוטרים, את מציאת חאוצר§ .
המקום בו הטמין, לדבריו, את הכסף. ב־פעם
הראשונה כשהיינו בשטח, הוא ד.צ-
(המשך בעמוד )26

נשיקת אושר

מעניק הטייח העליז למפקד
משטרת אשקלון,
פקד עמיקם אהרון, על שמצא את חסכונות חייו. גם
הפקד מחייך, למרות שאינו נראה מאושר ביותר.

125,

•מצאו את המטמון

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )25
ביע בשיא הביטחון על המקום הלא נכון
— ממש בפינת החצר. עניין הגילוי היה
ממש הפתעה. התכוונו לחפור את כל ה חצר,
ואחר כד לעבור לחצר של רוסה
ולחפור ישם. כל צוות החקירות והמז״ס *
עמדו• הכן — והנה זה נמצא כל־כך מהר.״
למחרת היום, בבית־מישפט השלום ב אשקלון,
נמשך החד־גדיא.
השופט קיבל את הסבר התובע המיש־טר׳תי,
ציווה לשחרר את החשודים בער בות.
אולם כשנדרשו להביא ערבים לא
נמצאו להם כאלה.
אליהו ימין הזעיק את בן־אחיו, בכור
ימין ( )32 העובד• כפועל בסולל בונה ב״
קירבת מקום. בן־האח היה מוכן לחתום
ערבות עבור דודו — אד סירב בתוקף
לחתום יעבור שלושת האחרים. התפתח וי כוח
קולני: אליהו ימין דרש מבכור לח תום
עבור כולם. בכור טען כי הוא מוכן
לחתום רק אם אליהו יהיה אחראי. ימין
לא הסכים, בכור סירב״ .
״אני לא רוצה אותה יותר בבית שלי!״
הכריז אליהו, היפנה לה עורף .״הוא הב טיח
להתחתן אתי!״ טענה תבוחה .״הוא
אמר לכולם שהוא יתחתן אתי זיתן לי
כסף שלו. אני הייתי מנקה לו בבית, עו זרת
לו. הייתי כמו אשתו. עכשיו אני
לא יודעת איפה ללכת. ההורים שלי לא
רוצים אותי, הם חתכו לי את השערות
שלי. לא יודעת מה יהיה עכשיו.״

(המשך מעמוד )18
גברברים הדוקי־מיכנס וצעקה :״בוז !״
אחד מהם שלח ידיים לתוך הזרם .״לא
לעניות, לא לענות!״ נשמעו קריאות ה מארגנים
מכל עבר. מתוך השורות, ה ממשיכות
לנוע באותו קצב, צומחת לפתע
שורה של קיבוצניקים חסונים. מחסום
גופות חי בין !הגברברים לבץ השורות
המתקדמות. הם לא עשו דבר — רק
עמדו קרוב מאד וצמוד לחמשת זועקי
הבוז. זה הספיק.
״פרידמן לבית־יהפוהר מת נחלי
חברון — רדו לנגב!״ פעם היד,
זה :״נוער הזהב רד לנגב!״ היזם יש
חלוצים פוטנציאליים בוערים יותר.
מרחוב פרישמן פלישה לפתע, בריצה,
קבוצה של כשישה ילדים. הם רצו לפני
חוד ההפגנה, כשהם צועקים בקזילזת
דקים :״אחד במאי הוא לא חגנו.״ אחר
סבבו כשפניהם למפגינים, והחלו בשי רה
צעקנית של כחול ולבן.
״מי אתם ז״
אין להם זמן לענות. את החסר ב־מיספד
יש למלא. בצעקות. הפסקת נשי מה
:״אנחנו צעירי בית״ר.״ ולמה מע טים
כל כך ו ״כולם בירושלים. שם ההפגנה
המרכזית.״

איציק, כשהוא ׳מוקף בשלושה ,״עלו
עלי !״ דני סתר, מראשי •שי״ח, נעלם
לרגע. במישנהו הופיעו הקיבוצניקים. הם
ניגשו אליו הקיפו אותו, ויצאו דרך
שלושת המחממים־מצננים כאילו היו
אוויר.
שי״ח יצא לירושלים להפגנה נוספת:
שאר משתתפי ההפגנה פשטו על בתי־הקפה
שיל דיזנגוף לשיחות סיכום. הדעה
הכללית: הפגנת האחד במאי 1972 היתה
אמנם גדולה מכל קודמותיה בעשור ה אחרון,
אך גם בהפגנה המשותפת הועדף
המפריד על המשותף. טכסיסי האתמול
של שמורות הטבע המפלגתיות גברו
על הצורך באיחוד והפגנה משותפת של
כל המתנגדים למדיניות הממשלה.

עת 1נ 1ת
ס קו פ עולמי
״שירותי המודיעין הישראליים האלה,״
אמרו כתבי חוץ בתל־אביב ,״תמיד הם
יודעים הכל מוקדם יותר.״ היה זה כאשר
בליל שבת האחרון שידרו שידורי ישראל
את תוכנה של ההודעה המצרית־סובייטית
המשותפת בתום ביקורו של הנשיא סא־

הכביש

** ה עשתה תבוחה לפני שהכירה את
ימין ז ״עבדתי פעם פה, פעם שם.
בניקיון.״
מתערב מורים ארבע :״תגידי את ה אמת.
תגידי שעבדת על הכביש, יה ׳שר מוטה

הסביר מאוחר יותר אליהו ימין :״חבר
שלי הביא אותה אלי. לי תמיד משעמם.
אין לי אף אחד. אשתי היתד. עושה לי
צרות. כל יום מתלוננת במישטרה. אז
הוצאתי כמה דברים שלי מהבית והלכתי
לגור כאן, בבית של אחי, שהוא עכשיו
במושב. אבל אני לא יכול להיות לבד.
משעמם לי. לפעמים אני !נרדם על יד ה טלוויזיה.
אז הביאו לי את תבוחה, אמרו
לי: מה איכפת לד שתגור אצלך קצתו
שלא יהיה לד משעמם.
״לא ידעתי שהיא זונה. רציתי לזרוק
אותה כששמעתי מה מדברים עליה. אבל
היא לא רצתה ללכת. רצתה להתחתן
אתי. אז בשביל שתעזוב אותי, אמרתי
לה שאתחתן איתר. ונתתי לה חיים עלא־כיפאק.
רק שתלד ממני.״
ומאיפה יש לו המטמון? הסביר אליהו:
״אני עובד כל החיים שלי כמו חמור.
באתי לארץ ב־ 1950 ואני כל הזמן עובד
בטייחות, בלי חשבון של שעות או שב תות.
רציית לעשות חיים טובים בשביל
הילדים שלי, אבל האשד. שלי עושה לי
צרות. עד לפני שבעה חודשים, הכסף
היה בבנק. הוצאתי את הכסף בגלל שה-
אשר. שמה יעלי מישפט שהיא רוצה חצי
כסף. לא איכפת לי לתת לה אפילו את
כל הכסף, בשבילה ובשביל הילדים. אבל
אני רוצה ׳שתיתן לי כבוד, כמו שצריך
גבר ובעל. היא לא !נותנת כבוד — אני
לא נותן כסף.״
אליהו ימין נאנח עמוקות, מוסיף ב דאגה
:״עכשיו כולם יודעים שיש לי
כסף. איד קילקלו לי את חחיים שלי.
בחיי שלא כואב לי הלב על הכסף כמו
זה ששמו אותי במעצר. עכשיו אני לא
יודע מהחיים שלי מכל העניין הזה. אני
אפילו עכשיו בטוח ששמתי את הכסף על
יד העץ, ולא איפה שמצאו אותו.״
התלוצץ אחד השוטרים שהשתתפו ב פרשה
:״מטר יותר, מטר פחות, מה זה
משנה.״
* מחלקת זיהוי פלילי.
** בשלב זה התערבה בסיפור כתבת
העולם הזה אלה ברקת. בראותה כי הרוחות
מתלהטות, והתוצאה עלולה להיות
החזרתו של אליהו ימין למעצר — עד
שיוותר על עקרונותיו החבריים — מיהרה
היא עצמה לחתום על הערבות עבורו,
בסך אלף ל״י, כדי שתוכל להשלים את
הסיפור.

חשודות דפנה ולאה ושוטרת >שמאל)
בעזרת האב — מנערת־כביש לנערת־טלפון
שוטר אבהי פינה אותם, על כרזותי-
הם שצוירו. בחיפזון, והעלה אותם על
המידרכה.
שטוב לפועל טוב לישראל !״

השומר הצעיר. ענה לו שי״ח:
הכריז
״מוטי פרידמן לבית־טוהר!״
״׳לזרוק למים ראשוני המפגינים
לכיכרדיזנגיוף. בצעדה רצופה הגיעו עבדו את הגדר שמסביב למיזרקה, זרמו
במעגל שלם סביב לה. סוף המסלול.
האינטרנאציונאל• .השתרר שקט מהול ב-
:מבוכה. מישהו ניסה להתחיל את ה-
אינטרנאציונאל מחדש. קול ענות חלו שה.
כמה
מפעילי שי״ח התחילו לקפל את
הדגלים !והכרזות .״חבר׳ה, מהר, צריך
׳להתחיל לזוז להפגנה בירושלים.״ קרא
איציק לאור.
שלושה חיילי חיל־היס, בהופעה מרוש לת,
בגדים פרומים שלבנים מציצים
מתחתם, הבחינו בו.
״חתיכת נבלה!׳׳
״סרבן־גיוס מסריח!״
״עזבו אותו,״ מתערב גברבר צעיר,
״הרגו אותו כבר מספיק בבתי-סוהר עד
שהצליח להשתחרר מהצבא.״
״ימה לעזוב? אני ימאי, קורע אח ה תחת
בים בשביל חרא כזה?״
״בואו חברה, נחמם אותו בכיף, ואחר
כך נזרוק אותו להתקרר במים,״ מציע
אחד הימאים הפרומים.
״יאללה, בואו תצלמו איך אנחנו מוצי-
,אים ליו ת׳מיץ,״ הזעיק אחד י מהשלושה
את הצלמים שמסביב.
המשתיקים. לאור הבחין בשלושה
העוקבים אחריו, יניסה להתחמק. אחד
מהם שולח יד ודוחפו .״דני !״ קורא

דאת במוסקבה, לפני כל תחנה או סוכנות
אחרת בעולם.
הפעם לא היתר, הזריזות נחלתם של
שירותי המודיעין דווקא, כי אם של אנשי
יומן השבוע של שידורי ישראל. עודך
היומן, רפי אונגר, החליט לשדר קטעים
מן ההודעה הצפויה במהדורה השניה של
היומן, המשודרת בשעה 19.50 בליל שבת.
לצורך זה הזמין את הד״ר אמנון קפליוק,
הפרישן לעניינים ערביים, לאולפן.
השעה היתד, כבר 19.30 וההודעה ה צפויה
לא שודרה עדיין ברדיו המצרי.
״אנחנו מבטלים את הנושא,״ אמר אונגר
לקפליוק ,״הפעם תקבל תשלום בלי שת גיד
מילד״״
פרשנות בריצה. דקות ספורות לפני
סיום שידור היומן, החל ד,טלפרינטר של
סוכנות הידיעות הצרפתית לפלוט את
נוסח ההודעה המצרית־רוסית. קפליוק
עיין בשורות היוצאות מהמכשיר, וכש הגיע
לפיסקד, האומרת כי ״למדינות ערב
יש זכות להשתמש באמצעים שונים ל שם
החזרת השטחים הכבושים,״ צעק ל עבר
אונגר :״יש חידוש ! רצים לאול פן

השניים רצו במהירות לאולפן הנמצא
בבית סמור. קפליוק הזיז את השדרנית
שלומית יגור ממקומה, התיישב יעל כסאה
כשבידו יריעות ד,טלפרינטר, והחל בדברי
הפרשנות שלו כשעודו נושף מחמת ה דיצה.
רק כשסיים קפליזק את שידור
דברי פרשנותו, גילה אונגר בישולי ה ידיעה
שהועברה בטלפרינטר הצרפתי את
ההערה כי הידיעה מותרת לפיריסום בכל
רחבי העולם החל ׳משעה ,20.00 כלומר —
כרבע שעה אחרי ששודרה כבר בשידורי
ישראל.

ד רכי־ חיי ם
ה אג הסגיר
אתב מו הזונ ה
היד, זה לפני חצי שנה, כאשר מלכיאל
אשכנזי גילה לראשונה כי בתו דפנה*
( )22 נהייתה זונה.
הוא גילה זאת בצורה אכזרית: הוא
נסע ערב אחד במכוניתו עם אשתו ב כביש
החוף, במבואות תיל־אביב —
כאשר זיהה את בתו הבלונדית, בעלת
הגיזרה התמירה והחזה המלא, בקבוצת
פרוצות ממתינות.
כאשר חלף ההלם, הציע האב השבור,
אי׳ש־עסקים תל־אביבי מכובד, עיסקה
לביתו: שתפרוש מהמקצוע — ותמורת
זה יתן לה דירה !משלה, והקצבה חוד שית
של 500ל״י לחודש ..הבת הסכימה.
היתקהמות מקצועית. כעבור זמן
קצר, ידע כבר האב המסכן כי היתד,
זו עיסקת שוא. שכן השבוע עמדה בתו
בפני בית־המשפט, מואשמת על־ידי ה משטרה
בכך שניצלה את הדירה, ברחוב
יהושע בן־גון האלגנטי בצפון תל־אביב,
להמשך פעילותה בזנות.
היד, זה אביה שהסגיר אותה למשטרה,
לאחר שגילה כי בתו פשוט העבירה
את תחום פעילותיה מהכביש לדירה, ואף
צירפה לעצמה חבירה למקצוע, כאשר
העומס היד, גדול מדי! .לאחר שהסגיר
!את בתו, שכר אשכנזי את עורך־הדיו
דרור מקרין כסניגור לבתו, ,ביקש באמצעותו
לשלוח אותה להסתכלות פסי כיאטרית.
1ללא
מכנסיים. על ספסל הנאשמים,
השבוע, הקשיבה דפנה בהבעת-פנים עיק שת
׳לסיפורו של התובע המשטרתי, ש ביקש
הארכת מעצרה בעשרה ימים, ל השלמת
החקירה .״אתה שקרן,״ פרצה
לפתע בבכי היסטרי באמצע דבריו.
הברתה לאה, שישבה לצידה והואשמה
יחד איתה, הרגיעה אותה, כשהיא מנש קת
אותה על פייה. לאט לאט, נרגעה
דפנה.
התובע סיפר כיצד, בעקבות מידע ש נתקבל
במשטרה — הוא לא גילה כי
היה זה האב שמסר את המידע —
הפעילה המשטרה מארב, פרצה לדירה,
גילתה שם את דפנה, לבושה בחלוק
שקוף בלבד, וגבר יחסר מכנסיים. הגבר
הוזזה כי הגיע למקום למטרת מגע מייני,
שילם תמורת התענוג חמש עשיריות.
הצילצדל הגורלי. מזלם של השוט רים
שיחק להם, והם הצליחו לשים ידם
על ציפור נוספת. יתזד שהותם בדירה,
צילצל הטלפון, ובחורה אלמונית שאלה
אם היא יכולה לבוא. השוטרת שענתה
לה, כשהיא מתחזה כבעלת בית, ענתה
בחיוב. כעבור זמן קצר הגיעה המטלפנת
— ונעצרה גם הוא. היתה זו לאה.
סיפורה של לאה היה תמים. לדבריה,
קבעה עם דפנה, חברתה הטובה, ללכת
יחד לסרט, וציילצלה כדי לבוא לקחת
אותה. כשהגיעה, נעצרה. היא לא יודעת
למה.
׳תמימותה לא שיכינעה את השוטרים.
״אנו חושדים בה שהיא נערת טלפון,
ועברה יחד עם דפנה,״ הצהיר התובע
בפני השופט.
״אתה שקרן,״ הזדעקה לאה, כחברתה
הטובה דקות ספורות לפני כן.
המתנדבים. כעם. בתום הדיון. בי קש
הסניגור איסור פיירסום שמות ה בנות.
במפתיע, הצטרף גם התובע לבק שה.
עוד יותר במפתיע, אישר השופט,
יהודה טרייביש, א 6הבקשה**.
השופט אישר גם את שיחרודה של
דפנה בערבות :״יש לך מישהו שיחתום
עבורך?״ שאל אותה.
״לא,״ השיבה .״אני לא רוצה שאף
אחד ידע בגלל מה עצרו אותי.״
׳כמה גברים מבין הנוכחים באולם —
כולם טיפוסים ׳חד-ימשמעיים — התנדבו
לעזרת הבתולה במצוקה. חוד דקה, ביש רה
דפנה לשופט כי מצאה ערב, שוחר רה
בערבות.
לפני שעזבה יאת האולם, קראה לעבר
סניגורה :״׳תגיד לאבא שלי שאני לא
רוצה לראות אותו.״
בהוראת

בית ה

השמות מוסווים
משפט.
** איסור פירסום ניתן רק כדי להגן
על קטינים וטל ביטחון המדינה.
העו ל ם הזה 1809

ך* שמועה היתה פנטסטית: רחל
( | ליפשיץ, אשתו של מנהל הגימנסיה
תיכון עירוני ז׳ ,נרצחה על-ידי רופא
מטורף.
השמועה התבססה על מידע לפיו הרוצח
האלמוני, ששוחח טלפונית עם בעלה של
הנרצחת כמה דקות לפני — או אחרי —
שביצע את הרצח האיום — הציג את
עצמו, בשיחה, כרופא משטרה. כאשר
תיאר בפני הבעל, יוסף ליפשיץ, את פרטי
זהותה של אשתו — כגון שערה, מיבנה
גופה, צבע עיניה ופרטים אחרים — סיפר
כי הוא קיבל את המידע מהמעבדה לזיהוי
פלילי של המשטרה.
כתוצאה ממידע זה, סקרו חוקרי הרצח
את רשימת כל הרופאים שעבדו בשירות
המשטרה, בתפקידים שונים, בעשרים ה שנים
האחרונות, נתקלו בגילוי סנסציוני:
אחד האנשים שברשימה — נמצא מאושפז
במוסד לחולי־נפש — ועתה נעלם
מהמוסד.

קלסת רון
ב הלוויי ה
ך* שה היה, השבוע, לבדוק את מידת
\ /אמיתותה של השמועה. אולם היה זה
רק אופייני למקרה הרצח המזעזע, ששמועה
רדפה שמועה — וכל אחת מוזרה יותר

ברסיטה — בה עובדת גם נילי ליפשיץ,
בתה של הנרצחת — שבא להשתתף
באבלה של חברתו לעבודה.
קשה היה להאשים את החוקרים על
נסיונותיהם הנואשים. הרצח היה בלתי
מובן, לא פחות משהיה מחריד.
מעשה מטורף
תמונה שניכדו/ה לעיינו של יוסף
ן | ליפשיץ, כאשר פתח בלב חרד את
דלת דירתו, ברחוב לינקולן 8בתל-אביב,
היתד, איומה: אשתו רחל 60 שכבה
מתה על הריצפה, במסדרון הכניסה של
הדירה. הריצפה כולה היתה מכוסה דם.
הרוצח המטורף לא הסתפק בשיסוע גרונה
של האשד, הזקנה, אלא חתך גם את כל
פניה.
זמן קצר קודם לכן, בסביבות השעה , 12
קיבלה מזכירתו של ליפשיץ, נירה עינ בר,
שיחה טלפונית עבור המנהל. המטלפן
האלמוני סירב להזדהות, והמזכירה סירבה
להעביר את השיחה .״כאשר הוא יידע
במה השיחה,״ איים המשוחח ,״הוא יסכים
לדבר איתי.״
היה משהו אימתני בדבריו. המזכירה לא
ידעה מה. היא העבירה את השיחה למנהל.
כפי שהעיד המנהל במשטרה, מאוחר

הכיוון שנראה סביר ביותר, כל עוד לא
נתגלו עובדות אחרות, היה זה של מעשה
נקמה. בעלה של הנרצחת, בעדותו במש טרה,
סיפר כי אין לו כל אוייבים, הזכיר
רק מקרה שאירע לפני שנד, וחצי, כאשר
הביא לתפישתם של שני פורצים שפרצו
לבית־ספרו.
תיאורטית, קיימת גם אפשרות נוספת:
שהרוצח היה זר לנרצחת, אך הצליח
להיכנס לדירה בטענה משכנעת. ליד גופת
הנרצחת נמצאו משקפי-הקריאד, שלה.
מאחר שבזמן הצילצול הגורלי בדלת עסקה
בבישול, לא בקריאה, ברור כי הביאה את

משקפי־ד,קריאה במיוחד. לדוגמה, לקרוא
מיסמך שהאלמוני הגיש לה.
גם במקרה זה, אם כן, לא היה הרוצח
מוכר כאוייב.
בשנותיו הארוכות כמחנך גימנזיסטים,
תחילה כמורה ואחר כמנהל, עברו תחת
ידיו של יוסף ליפשיץ אלפי צעירים. רובם
ככולם הכירוהו כאדם ישר, מחמיר, העושה
מלאכתו נאמנה, ומשתדל, כפי הבנתו,
לעצב מוחות צעירים לקראת עתידם.
האם היה בין אלפים אלה מוח אחד
מעוות, מרוסק, שהתפתח בחשאי למפלצת
מטורפת?

זז1ד11 זטו\זחימשה
1־*1 1111 דמנ ח

*3 3ת ׳13.111־01
מהאחרות: גרמו לכך המיסתורין שאפפו
את הפרשה. שום אפשרות לא היתד, דמיו נית
מדי, במקרה רצח מוזר ואיום כזה.
נראה שזו היתד, גם דעתה של המשטרה.
החוקרים לא פסלו אפילו את האפשרות
המדהימה שהרוצח יופיע להלוויית קור בנו:
בעת ההלווייה, שנערכה ביום הראשון
השבוע בבית־ד,קברות בחולון, התערבו
בלשיו של רב־פקד ראובן ויינשטיין בין
קהל המלווים, ניסו לגלות א ת. הרוצח
בעזרת תצלומים שבידיהם. תצלומים אלה
הורכבו בקלסתרון, בעזרת השכנים, ש תיארו
את הגבר החשוד שהסתובב במקום
סמוך לשעת הרצח, כשהוא מתבונן, בין
היתר, בתיבוודהדואר שבבית.
לרגע, נדמה היה לבלשים שהעלו משהו
בחכתם. הם פנו לגבר בשנות החמישים,
ביקשוהו להזדהות.
היה זה נסיון שווא: האיש עובד באוני־

יותר, תיאר בפניו האלמוני, במיבטא מזרחי
או צרפתי, את מיבנה גופה ותיאורה של
אשתו, את כתובתם, ופרטים נוספים.
ליפשיץ הקשיש, שעבר כבר שחי הת־קפות־לב,
חש במשהו מבשר־רעות. ברגע
שהניח את השפופרת, יצא במהירות לביתו.
הוא הגיע מאוחר מדי.
הרוצח היה מוכר
ך! 6רצח הזוועתי הצביע
ו 1כיוונים אפשריים ברורים:
האחד — השתוללות של מטורף. השני
— נקמה מכוונת במשפחתה של הנרצחת,
בעיקר — בבעלה. קשה שלא לזכור, בהק שר
זה, את מנהלת בית־הספר שנרצחה
לפני שנתיים על-ידי תלמיד מופרע.

שני

התלמידים

תלמידים רבים מתיכון עירוני ז׳ השתתפו בהלוויית, כשחתד-
המה והמבוכה ניכרות בפניהם. רבים מהם, בעיקר בני הכי תות
הגבוהות, הכירו את הנרצחת, שהתלוותה לבעלה באירועים חגיגיים בגימנסיה

טלוויזיה מנגנון גון למבקר־ ה מ דינ ה
אחרי כל הבזיונות, השערוריות, ה-
שביתות והמשברים בתחום יחסי העבודה
המלווים את הטלוויזיה הישראלית ללא
הפסקה, היה הפרק בדו״ח • מבקר המדי נה,
שהוקדש לטלוויזיה, אנמי, קלוש
ומתחמק. רק תמימים יכלו לצפות לשורה
של גילויים מרעישים. הדו״ח כפי שפור סם,
היה חיובי מעיקרו, והנהלת רשות
השידור יכלה להתגאות בו. עובדי הטל וויזיה
הגדירו אותו כבדיחה.
המליאה ריקה. עם זאת משובצים
בו, פה ושם, מימצאים חמורים. דוג מאות?
בבקשה: הפעלת ועדות ד,מישנה
של מליאת רשות־ד,שידור נתקלה בקשיים.
מדוע? כי בקושי נקבעו מועדים לישיבות
הוועדות, ומיספר המשתתפים בכל ישיבה
היה זעום ביותר. זאת ועוד — החלטות,
שד,מליאה היתד, צריכה להחליט עליהן,
הוחלטו סופית בפורומים אחרים, בטרם
הובאו אליה לדיון. למשל — תוכניות
הקיץ והחורף.
מה שמשתמע מניסוח עדין זה הוא,
כי תוכניות הרדיו והטלוויזיה כלל לא
נתקבלו במליאה. הן פשוט אושרו רט רואקטיבית
אחרי מעשה, ובדרך־כלל
כאשר המליאה היתד, תמיד כמעט ריקה.
דבר אחר: לפי החוק היה על הוועד
המנהל להגיש לאותה מליאה ציבורית,
דו״ח שנתי על פעולותיו. לשנים ,69—71
קובע המבקר, לא הוגשו דו״חות כאלה
בכתב.
כיז כו ז של רכבות. הדו״ח כולל
פנינים נוספות: מסתבר כי מפיקים פר טיים
רבים גילגלו במרוצת השנים עש רות
אלפי לירות לכיסם, על-ידי קיצור
הסרטים שהוזמנו אצלם׳ ואילו רשות-
השידור שילמד, להם את מלוא המחיר.
בהססנות, כמעט בגימגום, מוסיף הדו״ח
ומדווח על פעילותה הרשלנית של הוועדה
להזמנת הפקות אצל גורמי חוץ. הוא
מציין כי ועדת ההתקשרויות של רשות־השידור
היא הוועדה העוסקת ברכישת
ההפקות מגורמי חוץ. הוא מציין את ממל אי
התפקידים המשתתפים בוועדה זו. אבל
הוא אינו מציין, כי אף איש מהם אינו
בעל מקצוע בתחום הטלוויזיה.
בעדינות רבה ובלשץ משפטית זהירה,
מספר המבקר בהמשך, כי צריך לכתוב
תסריט להפקות, לפני שמזמינים אותן,
אבל היו מקרים רבים בחם לא הוקפד על
כתיבת תסריט מראש, והוועדה רכשה
למעשה חתול בשק.
גם עובדי הטלוויזיה בדרגי המישנה
לא יצאו נקיים. פה ושם משובצות הערות
על ביזבוזים, שימוש מופרז ברכב, אי
שמירת נוחלים והפקרות בתחום החש בונות
והשכר לאמנים מועסקי חוץ. הדגש
הושם על העובדה, כי עובדי רשות
מסויימים משתתפים ומועסקים בהפקות
לטלוויזיה על־ידי מפיקים פרטיים. ה מבקר
לא גילה כי זוהי תופעה אופיי נית
לעשרות עובדים ובני משפחותיהם
המזניחים אפילו את עבודתם היומ יו
תדריך

מית
בשירות השידור למען החאלטורה.
נראה שהגוף האחראי מטעם מבקר
המדינה לביקורת באמצעי התקשורת ה עיקרי
של המדינה, לא היה מסוגל להע מיק
חקר. הוא היה רחוק מאוד מלגלות
את החוליים האמיתיים של גוף חולה זה.

בי קו ר ת
שיא ושפל
ביומן השבוע שהוקרן ביום שישי האח רון
הגיעה הטלוויזיה לשני הקצוות בדי ווחי
החדשות שלה: שיא ושפל כאחד.
השיא היה בכתבתו של אברהם קושניר
על בעיית השיכון. דו״ח סודי של מח לקת
המחקר בבנק ישראל, שהתגלגל
לידיו, הוכיח בצורה חד משמעית כי ממ שלת
ישראל היא היא האחראית הבל עדית
לייקור הדירות בארץ. האשמה
העיקרית הוטחה כלפי משרד השיכון
ומעד,ל מקרקעי ישראל. ביורוקרטיה, סח בת
ושיקולים ספקולטיביים היו עיקרי
ההאשמות. באחד מדרגי ד,מישנה הבהיר
את התמונה פקיד בכיר :״המחירים עו לים,
אז למה למהר ולמכור?״ כלומר :
משרד השיכון הוא התומך והגורם העי קרי
בהאמרת המחירים.
מנכ״ל חברת שיכון עובדים, ח״כ אב רהם
עופר, אישר את כל הטיעונים האלה
ואף הוסיף עליהם דברים חמורים כהנה

פרידה טלוויזיונית

אחד השיאים בתוכנית הטלוויזיה החדשה
חיים שכאלה, ששודרה בשבוע שעבר ושהוק״
דשה לחייו של המשורר חיים גורי, היתה הופעתו של מנהיגה המנוח של מק״י, הד״ר משה
סנה, בתוכנית. סנה השתתף בהקלטת התוכנית שבועות מיספר לפני שנפטר, יצא במיוחד
להקלטה כשהן א חולה בצהבת, דבר שניכר היטב בצילומים. סנה ידע אז כי ימיו ספורים
וזוהי למעשה פרידתו הרשמית בהופעה פומבית אחרונה. בתמונה נראה סנה כשהוא ממתין
מאחורי הקלעים יחד עם אמיל המציל, פרופסור דן פטנקין ואיכרים מכפר־תבור.
עירוניות להקים מגרשי טניס על חשבון
משתכנים מעוטי יכולת.
בחוגים שונים היה מי שטרח להסביר
אחרי השידור, מאחורי הקלעים, כי הכל
הוא עניין של פוליטיקה, כי ח״כ אב רהם
עופר, שהיה הנפגע העיקרי ממי נויו
של חיים בר־לב כשר המסחר והתע־

הגנמונה חוזר לצה־ל?
הצעה ספתח מאוד קיבל השבוע הממונה
על הטלוויזיה
כאשר שלטונות צה״ל פנו אליו, ביקשו
ממנו לחזור לשירות פעיל, לתפקיד בכיר
בצה״ל. בתגובה חצי רשמית שהגיי
עה מלישכתו של הממונה תדמור נמסר
:״בכל מקרה לא מדובר בחזרה
מיידית. תדמור הושאל לטלוויזיה לשנה,
בא לשאת בתפקיד לשנה, ולא יפרוש
מכאן לפני תום השנה. במידה שיצטרך
להחליט עתה, נטייתו היא להישאר בטלוויזיה
לתקופה נוספת מעבר לשנה, אם
צה״ל יאפשר לו זאת הליקופטר
מיוחד יועמד החל מהשבוע, לרשות מדור
הספורט של הטלוויזיה, להעברת סיקורי
מישחקים ממקומות מרוחקים בארץ, שיסתיימו
לאחר השעה שש בערב, כדי ש החומר
יגיע לעריכה ולשידור במבט
ספורט — במועד • .אגב, מנהל מדור
הספורט דן שילון, שיצא למסע מכין
בגרמניה לפי הזמנת ממשלת בון, לק ראת
אולימפיאדת מינכן, קפץ השבוע על
חשבונו ללונדון, כדי לתאר משם באופן
אישי שני מישחקים חשובים, שהמישחק
ביניהם ייערך בשבת הקרובה, וישודר
בטלוויזיה הישראלית ביום חמישי הבא
( )11/5בין ארסנל ולידם״ בגמר הגביע

ישעיהו תדמור,

וכהנה, החל בדוגמה הקטנה שתיקים
הולכים לאיבוד בין הגורמים המטפלים
בשיכון וכלה בתביעה מצד ועדות בניין

האנגלי • .אל מסע ראש־הממשלה גו לי
דהמאיר ברומניה הצטרף בליווי צמוד
הכתב המדיני א לי גי סן, בראש צוות
מיוחד, בתקווה סמויה להשיג סוף־סוף
את הסקופ המיוחל טל המשא־ומתן האפ שרי
לשלום בין ישראל למדינות ערב.
• על רון כן־י שי, הכתב הצבאי של
הטלוויזיה מלחשים, כי הוא מתעתד לצאת
בקרוב כשליח רשות השידור בגרמניה
במקומו של ע מו ם גו רן החוזר ארצה.
בינתיים החלו כתבי התחנה ללטוש עיניים
מייחלות אל מישרה זו • .בקשר
לסרט התיעודי על הצייר פאכלו פי*
{ 5אסו בן ה־ ,90 שיוקרן בטלוויזיה ביום
ראשון 7/5מספרים כי כאשר מלאו לו
50 שנה, נשא הצייר הנודע צעירה בת
.20 עיתונאי שאל אותו :״האס אין כאן
בעייה של גיל?״ השיב פיקאסו :״בהחלט,
זאת באמת בעייה, כי הרי בעוד 20
שנה היא תהיה זקנה בת .40״ • בשתיה
לחיים, נחוגה בשבוע שעבר בחירתו של
יו סי צמח כמפקח הבמאים של הטלוויזיה.
יוסי שהיה בעבר חבר להקת
התרנגולים ובמאי להקות צבאיות, למד
טלוויזיה בארצות־הברית, והצטיין במוצאי
יום העצמאות האחרון בהעברת שידור
פסטיבל הזמר אל מסכי הטלוויזיה.
שיה, נושא עיניו לתפקיד שר השיכון.
חוגי האוצר ובנק ישראל הם שיזמו את
הכתבה, ואילו שר־השיכון זאב שרף, שלא

בכדורגל בין אנגליה לגרמניה, שנערך
בשבת האחרונה באיצטדיון ותזבלי בלונ דון.
מתאר — דן שילון.

• סרט השבוע (יום ד׳ )20.45,3/5
— צ׳ארלי — מפגר הופך גאון, כתוצאה
מניתוח מוח, חוזר להיות שוב מפגר, ב סרט
מעורר מחשבה עם רגעים מרשימים.
משתתפים: קליף רוברטסון וקליר בלום.

הוזמן להגיב בטלוויזיה על ההאשמות
נגד משרדו, אינו שולט כלל במשרדו מאז
נפטרה רעייתו ז״ל.
העובדה החמורה ביותר בכל הכתבה,
היתה תגובתו של דובר משרד־השיכון,
יהודה ליש, על השאלה, מדוע לא שוח ררו
7000 הדירות ששוחררו בשבוע שעבר
למכירה, במועד מוקדם יותר? הוא לא
היה זקוק כלל לתירוצים :״תאמר ש למשרד
השיכון אין תגובה.״
מעשה סדום. הישג נוסף היתד, כתב תו
של חיים גיל, שהתייחסה, באיחור,
למעשי סדום בבתי־הסוהר. הישגו העיקרי
של חיים גיל היה בכך, שהעמיד את
מפקד בית־המעצר באבו־כביר במבוכה,
והלה נאלץ להודות, כי כל חשוד, אפי לו
זד, שיצא אחר־כך זכאי והוא חף
מפשע, צפוי לאונס אכזרי ואלים בבית־המעצר,
בלי כל אפשרות להימלט מעו נש
נורא זה. צריך להיות מטומטם או
טיפש, כדי לקבל את טיעוניו ד,מגומ גמים
של מפקד בית המעצר, שטען טע נת
אינוס וכוח עליון על אונם גלוי ומזע זע.
מאזלת היד של שירות בתי־הסוהר
ניתן להסיק: הפשע בישראל אינו מש תלם,
כי הפושע צפוי לאונס.
דקות ספורות לפני כן, נערך בטל וויזיה
תרגיל הפוך, שהוכיח כי לפעמים
הפשע משתלם. היה זה ראיון עלוב בו
איפשרה הטלוויזיה למנכ״לה המתפטר של
נתיבי נפט מרדכי פרידמן להציג את
עצמו כדפוק, כקדוש מעונה, כאחד מל״ו
צדיקים בסדום הרשעה, שנאנס על־ידי
הציבור על לא עוול בכפו. בעזרתו ה אדיבה
של המראיין דן רביב, הזכור מ-
כשלונו בראיון עם מאיר לנסקי, הצליח
פרידמן להתחמק מכל תשובה לעניין.
המראיין.בקושי שאל, לא לחץ ולא אנס
את פרידמן להשיב. הצופים, שעקבו אחר
המסכנות והתמימות בפרצופו של פריד מן
יותר מאשר אחר דבריו, יכלו לשים
לב כיצד התחמק הנ״ל מן השאלה ה עיקרית:
מהי הנורמה המוסרית על פיה
צריך להתנהל המינהל הציבורי בישראל?

• סידרה חדשה (יום ר ,5/5
— )21.15 שכל ולב — סידרה בארבעה
חלקים, לפי סיפרה של ג׳יין אוסטין. או דות
שתי אחיות צעירות: אלינור (ה שכל)
ומריאן (הלב) שהתפרצות רגשו־

לינץ׳(כמרכז) כ״שלהכת״
רוברטסון ובדום כ״צ׳ארלי״

יחסי עבודה

ג׳ניפר הידארי כ״חיים כאושר״
רצח בפגישה

ניתוח מוח
• המשולש הנצחי (יום ה׳ ,4/5
— 20.20 האשה בכניסה) ,על אשה המס

תבכת ברצח, כאשר היא נפגשת באהובה.
• משחק השבוע (יום ה׳ ,4/5
— )21.10 משחק גביע אירופה לאומות

ג׳וגה דויד כ״שכל ולב״
התפרצות רגשות

תיהן העזים מביאה אסון, צער ואהבה.
• השעה השלישית (יום ג׳ 9/5
— )20.20 בעיקבות הסרט השלהבת הגדולה
על שביתת פועלי נמל ליברפול,
ייערך דיון על יחסי עבודה בארץ.

תוספת של כמה ע שרות ליוווו
! לו ק שי החודש ש לן -
1ה תעה או הרבה?
תלו• תה תעשה בכסף י ה...

תו ספת היו ק ר שקיבלת מחוד ש ינו אר
וכן ה תו ספתש תקבל במ שכורתך החל
בחודש אפריל יו סי פו כמה עשרות
לירו ת נטו להכנסתן החוד שית.
תוכל, כ מובן, ל קנו ת לך ולבני המש פ
חהמ שהו נוסף. האם תשיג בכך גם
אתהמטרהבע תיד!
ל עו מתזאת, האם ידוע לך איז ה ס כו ם
יעמוד לר שו תן א חרי ת קו פתחס כון
סביר ה, אםתחסון כסף זה ב ת כני ת
החס כון ״י ת רון־לכל ״ז

ק שה לך לתאר!
כדאי לן, אי פו א, לפנו תבהקדם לסניף
הקרוב של בנק די ס קונ ט או בנק
ברק לי ס די ס קונ ט שם י שמחו לתתלן
פר טים מ ל אי ם על תכני תהחס כון
ה פופול ארי ת אשר רבבות חו ס כי ם
כבר הצטרפו א לי ה.
א ם ברצונן לקבל לבי תך עלון הסברה
על תכני ת ״יתרון־לכל״ ,שלח א ת
התלו ש המצורף ל מודעה זו.
מאמץ ק טן זה יביא לך תו על ת רבה.

לכבוד

ת. ד 456 .תל־אביב
אשמח לקבל בהקדם עלון הסברה על תכנית החסכון ״יתתן־לכל״
שם. כתובת טלפון

.בבד

פרסים מלאים בכל אחד מ־וגו
סניפי

4$סניפי

8ם פ

בנק דיסקונט וישראל* בנק1רקליס ויסקננט
העו 7ח הזה 9ו<1?,

את פוגעות אותו, את
האחד, את מסתכספת
איתו. את עשוייח
לאגד אותו כיום א׳
שבתחילת השבוע. זמן
נהדר לצאת לטיול עם
חבר או חברה טובח.
111(11
זמו עוד יותר טוב
להכיר את הנעלם,
: 1״ 21מרס -
20נאפ רי ל להרפתקות להיכנס
קלות, לעשות שטויות
ובכלל, להתפרק. לא זמן מתאים לעטקים
או להחלטות הרות״גורל. צוו־המזלות, לבני
טלה, השבוע: השתעשעו! ליבשו
בגדים צבעוניים. כמו״כן הימנעי מפיר-
סומת רעשנית, היא תבוא אליך מאליה.

אתה נמצא בתקופה בה
מאיר לך המזל פנים
בכל הנוגע לבית ולמש פחה.
קשרים נפשיים
מתהדקים והולכים בינך
לבין נערה שהופיעה לא
מזמן באופק חייך, והם
זכו לאישור נלהב מצד
המשפחה, הקרובים והידידים.
הרבה לארח ואל אנשים בביתך,
הזדמנות לעריכת מסיתחמיץ
שום
בה לחוג מכריך. זה ישתלסבסופו של דבר.

כפות המאזניים מתחי-
לות לנטות לכיוונכם.
המאבק אותו התחלתם
לפני שבועות מיס•
פר — ואשר נראה בי
יזיק לבם, הוכיח את אתם עצמו. דווקא
מתחילים לקצור את וו!!ו1וי0
חפירות. ולא כמו ש ; 1נ : 1מ אי
נראה בהתחלה. אל ביוני תהססו להשתמש במרפקים
כדי לפלס את הדרך הנראית
כנכונה. במישור הרומנטי, הצלחה כרגיל.

יום שלישי או רביעי
בהחלט אינם מתאימים
למסיבות או לבילוי בחברה.
מוטב לך, אי״
פוא, בת סרטן, להסתגר
בימים אלה ואס את
סטודנטית — להקדיש
את כל מירצך לבחינות.
הפסדים כספיים ניכרים
מאיימים עליך. אל תתן
לזה לזעזע אותך יותר
מדי, המשך בתיכנון לטווח ארוך. אס כך
תעשה — יהיה הנזק אפסי. פגישה בליל־ירח
הופכת להרפתקאה — אך לא לפרשה
בעלת״חשיבות. העיקר, שלא יראוך.

אתה מעוניין כשלימות.
אין בזו בעולמנו,
ואם יש, היא מתחת
לפני השטח. נסה פעם
אחת בחייך להיות
ותרן. הדיכאון בתוצאה
מן האבל יימשך.
מתנה לא גדולה תעורר
בך התרגשות וחשש
שזה על-מנת לקבל
פרס. תפסיק לחיות
מין כזה שמתחשב באחרים, לעזאזל ! זה
למענך. היזהרי מאש! את עלולה להיות
מעורבת במשהו בלתי-נעים הקשור באש.
גלי את צפונות ליבך לפסיכיאטר.

בעיות הדיאטה המעסיקות
אותו עושות ממך
צחוק בעיני ידידים
אל תפיצי את מעשיך
הפרטיים ואת סודותייך
הכמוסים ברבים. אנשים
רק ישמחו למכרם הלאה
ולהזיק לך. אין שום
סיכוי סביר שתוכניתך
לצאת לחופשה ולטיול
ארוך תתממש. מאורע
משפחתי ירתק אותך לביתך לתקופה
ארוכה יחסית. נסי לחבב אותו —
הוא אוהבך ו יכול להסב ל ו אושר
אס רק תבליגי על יצרייך.

היזהר מאוד להיכנס השבוע להתחייבויות
כספיות. אל תיכנס ל־עיסקות
חדשות בלי
לבדוק אותן היטב. עס
זאת, הזמן מאתים ל עריכת
תוכניות כספיות
לטוות ארוך. סמוך על
ותכונתו של עצתו ידיד, בעיקר אם נולד
במחצית הראשונה של
חודש אפריל. אתה
עשוי לשאוב סיפוק
רב מאירוע חברתי.

מאץ נ״ס

מחדל קטן ובלתי חשוב לכאורה, מאפ-
* שר לך לוותר על אח ריות
טורדנית. את שוגה,
במובן, אבל את
שמחה שאת שוגה,
פגישה עם גבר גבה-
קומה מסתיימת במבוכה
נעימה. היזהרי מפליטות
הפה של חבעקע
רותייך
הטובות ביותר.
קצת חיסכון בהוצאו-
תייך בלל לא יזיק לך.

במדינה
ד ר כי אד ם
ב חזר ה לאמא רותי טובי היא שחרחורת ונאווה מאוד.
יש לה שפתיים חושניות, גוף דקיק ותל בושות
צבעוניות שמזכירות את העולם
הגדול.
והיא גם זמרת.
היא התחילה כרותי אבישג, אחת ׳מ־בנות־טיפוחיו
של נחום נרדי! ,ואפילו יצ אה
איתו למסע הופעות באירופה. זה היה
קצת. מזמן, כשעוד -שרו: יש לי גן ועלי
גבעה.
לידה מרחוק. בגיל עשרים היא הח ליטה
שהגיע הזמן להתקדם קצת בחיים,
ונסעה לפאריז.
גם כאן נמשכה שיגרת מועדוני־הלילה,
עם שני הבדלים קטנים: רותי התחילה
לשיר ג׳אז, ומה שחשוב במיוחד, היא מצ אה
בעל.
היא הכירה אותו במועדון הלילה לה־בווזס,
בו הופיעה. הם יצאו שנה, והוד

היא עשתה נסיון שני עם להקה חד שה.
אבל גם זו התפרקה אחרי שמונה
חודשים.
ואז נודע לה שבעלה השני של אמה
נפטר, מכיוון שבאותו זמן כבר נפרדה
רותי מבעלה, החליטה לחזור לבית אמה.
אבל שלא יחשדו בה שרק מסיבות ,׳
אגואיסטיות חזרה לארץ אבותיה. היא
רוצה לתרום לעולם הזמר הישראלי.
״אני רוצה להקים פה להקה, ולהכניס
רוח רעננה לפופ־הישראלי,״ היא מבטי חה
,״הכי טוב זה בבית!״

מ שפט
הכלב הציל ממאסר האישום נגד יוסף מזרחי היה: נסיון
פריצה. הפרטים, כפי שסיפר השבוע ה תובע
לשופט השלום התל־אביבי מנחם
אילן: בשלוש בבוקר, ביום חשוך של
אוקטובר האחרון, הבחין סיור משטרה
במזרחי בחצר בית בבת־ים. רב־סמל רוי-
זמן, שהכיר את מזרחי זה מכבר, ערך

זהו, בסך הכל, שבוע רומאנט — ,וזוהי
רק התחלה ! בת־קשת,
דעי שפגישותיך — גסי
אס הן נערכות זו בצד

ז ,1עשויות להתלקח לאש
חזקה מאוד אצל הנפגשים
עימך, בסוף השבוע.
על כן נהגי
בזהירות וברחמנות. אל
תסבכי אדם נשוי ב־
( 2בנו במבר -
שעשועי־הפלירט שלך.
20בדצמבר
אל תהיי שרירותית.

חשת

*0111

איני מכיר הרבה שבועות טובים יותר
למצוא מרגוע בטבע,
באנשים חדשים, ובדברים
יפים. זהו שבוע
שצריך להיות מוקדש
חצי-חצי: לעבודה ולבילוי
בייחוד להסתכלות,
ביקור בתערוכות
וכיוצא ביה. אם תשקיע
את כל הזמן לאחד
משני התחומים
— תינזק. אם תמשיך
לדאוג — תגרום נזק ליקוקים לך.

הנסיעה אותה תיכננת תידחה. במקומה
תצליח לעניין את עצמך
במשהו שונה לגמרי•
היכרות עם בת מזל
אריה, תישא תוצאות
חיוביות. היא תגרום
לך שתנצל את מלוא
כשרונותיו בשטח ה אהוב
עליך, אשר יג20
בי נו א ר -
רמו לכך שהאנשים ה*
1בפב רו א ר
סובבים אותך יעריכו
ויכבדו אותך מחדש.

אל תחששי מדברי לעז. ידידים טובים
שומרים עליך, את
יכולה לסמוך עליהם.
דעתם חיובית עליך.
בעיות חיי הנישואין
שצצו בעבר הלא רחוק
ייעלמו באותה פתאומיות
בה הופיעו. בנות
דגים, חסתבלנה מס־ביבכן,
זח מצוי ליד-
9ובפב רו א ר
כן, אל תחפשנה לשווא
20במרס
את המושלם שאינו בנמצא.
מחכה לך סוף שבוע אידיאלי.

זמרת חוזרת רות טובי
״הכי טוב

זה בבית !״

חיפוש על גופו — ומצא מטפחת קרועה.
מימצא חמים למדי. אלא מאיי בחי פוש
שערכו השוטרים בסביבה הקרובה,
נתגלה קרע של אותה מטפחת בקצה
חלון של מכונית חונה. השוטרים עצרו
את מזרחי בו במקום. טענתם: מזרחי
ניסה לפרוץ לתוך המכונית בעזרת המט פחת,
נמלט כאשר הסיור קרב למקום.
הכלב איננו. בבית־המישפט, סיפר
סניגורו של מזרחי, עורך-הדין משה אלו־ני,
כי מזרחי טייל אותו לילה עם כלבו,
כאשר לפתע הביא לו הכלב את המיטפ־חת
מתוך הליל האפל. הסניגור המלומד
גם הציג מיסמכים שהוכיחו כי אכן היה
לנאשם כלב אמיתי, חי וקיים.
השופט המלומד קיבל את הסיפור. אשר
לשאלה כיצד הגיע קרע המיטפחת לחלון
המכונית, הבהיר השופט עצמו כי ייתכן
שפורץ אחר ניסה לפרוץ, והופרע על־ידי
הכלב או על־ידי הסיור .״אין אני
יכול להאשים את החשוד על סמך ההו כחות
שהביאה המישטרה,״ החליט השו פט,
וזיכה את מזרחי.
על שימחתו של מזרחי העיבה דק ענ נה
קלה אחת: מיסמכים אודות קיומו
של הכלב — אמנם היו לו. אולם הכלב
עצמו — נעלם ואיננו. פרשת המיטפחת
כנראה זיעזעה אותו עד כדי כך, שהוא
נעלם, מיד לאחר אותו לילה, כאילו לא

חתנו. קראו לו סול האטצ׳אט והוא היה
אמנם נוצרי, אבל באירופה, עם הנישו אין
האזרחיים זאת לא היתד, בעיה.
לא רק אגואיזם. למרות שהרגישה
טוב בפאריס, וידידיה המוסיקאים אהבו
להופיע איתר״ נסעו רותי ובעלה הטרי
לאנגליה.
שם הכירה רותי אמרגן בשם דוד
אלפט, והוציאה בעזרתו תקליט. אבל ב אנגליה
זה לא מספיק לעשות תקליט.
צריך גם למכור אותו.
התקליט לא כל־כך הצליח, אבל רותי
הקטנה לא אמרה נואש. היא החלי טה
להקים להקה משלה. באותה תקופה
כבר עזבה את סיגנון הג׳אז והפכה להיות
זימרת־פוס.
״כדי להרוויח בתור זמרת ז׳אז,״ היא
מספרת ,״את צריכה להיות מאוד מפור סמת.
כי הג׳אז הוא לא כל כך פופולרי

כמו הפופ.״
באנגליה, מסתבר, זו לאמ מיי ה להקים
להקה. מפרסמים מודעה בעיתון, ותמיד
יש מוסיקאים מובטלים שמוכנים לעבוד.
במשך שנה הופיעה הלהקה של רזיתי
בדיסקוטקים, ואחר-כך התפרקה. אבל
רותי לא רצתה לחזור למועדוני-הלילה.
״להופעות במועדוני הלילה אין עתיד,״
מסכמת רותי את נסיונה העשיר ,״מת ייחסים
אלייך שם כמו אל אחד המלצרים,
ואת יכולה להופיע במשך שנים בלי
יזוח דרד יזיז ד.יד? ילייח יילייי* ח

טלוויזיה
סרטים

ועל נון החלל

ה ה עז ה שבצניעות

ה חי צון

אחת הסיבות להצלחתו הקופתית של
הסרט ״ידיות של מיטות ומקלות של
מטאטאים״ (עבורו קיבלו אולפני דיסני
פרם אוסקר על אפקטים מיוחדים) היא
עצם העובדה שלא הוגבל בשום הגבלה
על ידי הצנזורה הפנימית של תעשיית
הקולנוע באמריקה.
התופעה יוצאת דופן עד כדי כך לאח רונה,
שנשים דוהרות עם זאטוטיהן לסרט,
ובעיירה קטנה אחת, הן הסכימו אפילו

זרע אנדרומדה (אלנבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — מה יק רה
אם אחד מן הלוויינים הרבים
הנשלחים לחלל החיצון ישוב פעם לכדור הארץ ובאמתחתו
נגיף המסוגל למחוק את כל צאצאי אדם וחוה מעל
פני האדמה ן שאלה יו דירבנה רופא צעיר המסתתר
מאחורי השם מייקל קרייטון לכתוב ספר מדע דמיוני, על
מערכת הגנה מסובכת שהורכבה כביכול בארצות״הברית
לטיפול באפשרות כזאת, ועל דרך פעולתה כאשר לוויין
נופל אמנם בעיירה קטנה, וכל אוכלוסייתה נשמדת, חוץ
מתינוק קטן ומזקן ספוג אלכוהול.
הספר, הכתוב בכוונה תחילה בלשון יבשה של דו״ח
מדעי, מתאר בפרטים מדוקדקים את שלבי המחקר השונים,
את המערכות בהם משתמשים במחקר זה, את אמצעי
הביטחון הננקטים על מנת לבודד את מיתקן המחקר
משאר העולם, ואת התקלות הפשוטות לכאורה, המכניות
או האנושיות, המפריעות למחקר, שאפילו מחשבים מתוח כמים
אינם מצליחים לאתר אותם.
אמנם התפאורות, האביזרים הטכניים, וההמחשה ה מדעית
של ציוד מודרני מתוחכם, כל אלה עושים רושם
רב מאוד. ועוד נכון שקשה לא להיות שותף למתח המתלווה
— כי הרי בסופו של דבר נקבע בה גורל האנושות ן
לעומת זאת, הרבה יותר קשה לעקוב אחרי מה שקורה
בה הלכה למעשה, ואשר למהותו האמיתית של זרע אנדרו-

זרע אנדרומדה— חורבן בגלל נגיף מתוחכם
מדה, צריך לפנות לספר כדי להבין למה הכוונה.
ארתור היל משכנע בדמות החוקר הראשי בסרט, וכל
אלה העוזרים לצידו מדגישים נקודה שבלטה גם במקור
הספרותי: אפילו בעידן המחשבים ממשיך האדם להיות
הערך היחידי שלא ניתן לתיכנות מושלם, ובכוחו להכריע
כל מכונה. ואם התווסף כאן קצת פאתוס, אין זה פלא.
הוליבוד ״תיקנה״ תמיד את הספרים שהביאה לבד.

ר ע\ ע 1ו ת
ל מ חז מ ר

אנג׳דד! לנסכורי
אוסקר למיטות ומטאטאים
לשבת במקומות שאין הקולנוע נוהג למ כור,
משום שיש נזילה בצינור מים העובר
מעליהם. אבל מה זה כמה טיפות של
מים, תמורת חוויה של ביקור משותף
בקולנוע עם הילדים?
סוחרי הקולנוע, נא להרהר! אולי הגיע
הזמן להלביש את הערומות ואז לא יהיה
צורך לשפץ את בתי הקולנוע.

תדריך
תל-אביב
המקשר (פאר, אנגליה) —
אהבתה האבודה של בת אצילים לאיכר
פשוט בסרט מקסים ביופיו של ג׳וזף
לוסי, שמסקנתו כי אין איש יכול לפרוש
מן המסגרת שקבעה לו החברה. מומלץ.
דקמרץ (סטודיו, איטליה) —
מבחר סיפורי בוקצ׳יו, בעיבוד קולנועי
שנון של פיאר פאולו פאזוליני, שומרים
על הוצפתם ועל הלעג שיש בהם לכל
האיוולת האנושית.
הקונפורמיפט (תכלת, איטליה)
— ברטולוצ׳י, על פי ספר של מו-
ראוויה, מציג את איטליה שבין שתי מל חמות
העולם, על הפאשיזם השולט בה,
בצורה אמנותית מרתקת. עם טרינטיניאן
ודומיניק סאנדה.

נערת

הטלפון

והבלש

(אסתר, ארצות הברית) — בלש פרטי
מציל נערת טלפון מציפורניו של רוצח
מיסתורי, ותוך כדי כך נחשף כל הרקבון
השורץ בתחתית החברה הניו־יורקית.
אוסקר לג׳יין פונדה.
הארי המזוהם (אופיר, אר צות
הברית) — שוטר יוצא ללכוד רוצח
מטורף כאילו היה אויבו האישי, בסרט
אלים וחריף המבוים בוירטואוזיות על ידי
דון סיגל. אמנם מוסר ההשכל (זכויות יתר
לשוטרים) אינו כל כך משכנע, אבל כל
מה שמסביב לו משכנע מאד.

ירו שלים
**+קוראים לי טריניטי (חן,
איטליה) — מערבון מצחיק ומלא מעשי
קונדס, שמזכיר הופעת קרקס יותר מאשר
פרק בהתישבות האמריקאית. את הסיפור
קצת קשה למצוא, אבל בדיחות יש בשפע.

חיפ ה
** גכעת השטן ( א ר מון, איטליה,
ספרד, ארצות הברית) — 12 הנועזים
במערב הפרוע, או כיצד מחסלת קבוצת
בריונים את כל מרידות האינדיאנים. אלים,

החבר שלי (הוד, תל-אביב,
אנגליה) — במקור, זה היה מח זמר
קטן, על נערת פנסיון קטנה
המתאהבת בנער שליח, אלא שהנערה אינה סתם נערה
אלא בת מיליונרים, והנער אינו סתם נער אלא בנו של
לורד, וכן הלאה וכן הלאה. זה נכתב בשנות החמישים,
זה צריך היה להיות פארודיה על שנות העשרים, וזה
הצליח בזמנו לא רע.
עכשיו בא קן ראסל, הגאון התורן של הקולנוע הבריטי,
והחליט שהגיע הזמן להפוך את הפארודיח ל...פא־רודיה.
ו״החבר שלי״ היה לסרט מוסיקלי, שהוא בעצם
הצגה בתוך סרט. ההצגה, של להקה קטנה בעיר שדה,
אליה נקלע במאי הוליבודי הרוצה להפוך את ההצגה לסרט.
מה שנוגע לקטעי המוסיקה, הם מבויימים ומבוצעים
היטב, ויש לא מעט רגעים המזכירים את סרטיו של באטבי
ברקלי, מלך הסרטים־המוסיקליים של הוליבוד בשנות השלושים.
יש כאן השראה, שימוש במרחב שמעניק הקולנוע
לכוריאוגרפים, הרבה צבע, הרבה תנועה, והרבה קיטש,
שהוא בלתי נמנע בהזדמנויות שכאלה.
לעומת זאת, סיפור המחזמר הוא רדוד מאוד, והמסגרת
הנוספת, של הווי הלהקה המציגה אותו והבמאי שבא
לבחור כוכבים, אינה מספקת מזון הרבה יותר עשיר.
ואילו המוסיקה — זו סובלת הן מצניעות הדמיון, והן
ממערכת רמקולים המעוותת אותה מזמן לזמן. ואם הכניס
ראסל שני שירים מתוך ״שיר אשיר בגשם״ לתוך ה-

טוויגי — מדגימה באבריה את הוליבוד ז״ל
סרט, ושם בפי הבמאי את ההערה ״מוטב שאביים את
שיר אשיר בגשם״ הרי שכנראה גם דעתו על החומר שהיה
בידיו, אינה מן המשובחות.
למרות זאת, חובבי סרטים מוסיקליים ואלה הקרובים
לאלבום הזכרונות של שנות השלושים והמיוזיקול שלהם,
בוודאי ייהנו. מה עוד שטוויגי, בתפקיד הראשי, היא פשוטה,
חביבה ואם אינה זמרת או רקדנית גדולה, היא בכל
זאת אינה ״מפספסת״ הרבה.

האם הזו ללת
גני ה
בלאדי מאמה (תמר, תל-א-
ביב, ארצות-הברית) — רוג׳ר
קורמן, מומחה לסרטי אימה (״העורב״)
,סרטי פשע (״יום ולנטיין הקדוש״) ובכלל סרטים
הדורשים הרבה אלימות, בחר הפעם להנציח את פרשת
חייה הבלתי סימפטיים של אחת מגיבורות תקופת המג״
סטריזם באמריקה, מא בארקר.
קייט (המכונה ״מא״) ברקר, שנאנסה בהיותה ילדה
על ידי אביה ואחיה, נישאה מאוחר יותר לגבר אשר העניק
לה 4בנים. כשגדלו בנים אלה, השליכה את הבעל
חלש האופי כקליפה, ויצאה למרחבים, עם בניה, לתבוע
את המגיע לה .״רק עשירים הם חופשיים״ ,טענה, והח ליטה
להיות עשירה, כשכל הדרכים, ובעיקר חטיפה, שוד
ורצח, כשרות להשגת המטרה.
קורמן, שלא כמקובל בסרטים מסוג זח, אינו מנסה
לתרץ את התנהגותה או להצדיק את מניעיה של קייט
בארקר. להיפך. הוא מתייחס אליה ואל בניה בבוז וב-
זילזול. אין צורך להיות פסיכיאטר כדי לגלות את עקבות
בעיותיו של אדיפוס במשפחה עקובה מדם זו, וקורמן
אינו מגלה אף טיפה של רחמים כלפי הבנים, שאחד מהם
הוא מטורף אלים, השני מזריק לעצמו סמים, השלישי הוא
הומוסקסואלי והרביעי סתם גרור.

שלי וינטרם — מאנזא של הגנגסטרים
מצד שני, אין לקורמן שום סימפטיה מיוחדת אל נציגי
החוק, שפעולתם בסרט נלעגת, חסרת״יעילות ונושאת בסו-
פו-של-דבר פרי, רק בעזרת מלשינים. בקיצור, קורמן סולד
מכל מי שעובר דרך סרטו, עד שכימעט וניתן לשאול, מדוע
בכלל תחליט לעשות סרט על נושא המתועב כל כך בעיניו.

במדינה
איל ת
ה א תיו ת לא י כולו ת
להתאפק
מה הקשר בין תינוק בן־יומו, לבין א ד
ניית־ענק בת מאות טונות ן התשובה:
השליטה, או ליתר דיוק — חוסר השליטה,
על עשיית הצרכים.
כשתינוק נזקק לנקביו הוא עושה בהם
שימוש מיידי. ללא חישובי מיקום ומצב.
כך כנראה גם אונייה. כשעליה לפרוק את
מי־הפסולת שהצטברו בביטנה — היא
מבצעת את התרגיל גם כן בלי להתאפק.
לפחות — באילת.
עשרה קילומטר דרומית מאילת קיים
אתר שהוא חלום: רפי ויליג׳ .זהו מקום
מקלטו של רפי נלסון. התיירים מבקרים
שם. הישראלים מבקרים שם. סרטי המערב
הפרוע שצולמו בישראל, צולמו ברפי
וילג׳ .הקיצור — הכל קורה שם.
רפי הגיע לכותרות לא אחת — אם
בזכות הרפתקאותיו, אם בזכות שגעונותיו.
בקרוב, יעמוד שוב בפני זרקור הפרסומת.
הפעם, על רקע משפטי.
באה וליכלכה. מספר נלסון :״שלושה
ארבעה ימים לפני פסח הגיעה לרצועת
החוף שלי זרימת נפט רצינית מהמפרץ.
קודם היא הציפה את חוף־אלמוג ושמורת־

בעלי האוניות עליהם אין לנו שליטה.
״נלסון ודומיו, רצים תמיד אלינו ואפילו
לא בודקים אם הזוהמה היא נפט או לא.
ברוב המקרים זה בכלל לא נפט אלא מי-
השיפוליים שמפליטות האוניות העוגנות
בנמל האזרחי.
״המיכליות שעוגנות אצלנו שואבות את
הנפט מצינור שאין בו שום סכנת דליפה
ומסתלקות תוך 24 שעות לכל היותר. או־ניות-הסוחר,
לעומת זאת, אלה העוגנות
בנמל האזרחי, עוגנות במקום שבועות.
״כל מי שצועק לא מתעמק בהבנת המ צב
לאמיתו.
״אונייה עוגנת צריכה לרוקן את מי ה־שיפולים
בנמל, כי אם רק בלב־ים.
״אך כשאונייה אינה יכולה להחזיק מעמד
יותר והיא עדיין מחכה לפריקה או טעינה,
היא מוכרחה לרוקן את עצמה והם עו שים
זאת כולם בסתר, מתעלמים מהחוק.
הזוהמה היא שלהם ולא של נפט, כפי ש כולם
מנסים לטעון. כשתופסים אותם,
מטילים עליהם קנס, אך כנראה שגם זה
לא עוזר כי הקנס הוא סמלי.״
זיהום כלתי אפשרי. גדי כץ, ה יושב
באילת זה 14 שנה ומנהל את קו־צינור
אילת כארבע שנים, יוצא ממש מ־גידרו
נוכח האשמותיו של נלסון .״לנו
יש צוות ללחימה בזיהום־ים״ הוא אומר,
״כל פעם כשמתגלה זיהום, הצוות יוצא
ובודק בחומרים כימיים את הזיהום.
״כבר קרה לא פעם שהצוות שלנו יצא
בעקבות תלונה ושפך את החומרים הכי־ימיים
והחומר שנפלט, לא הגיב, זה לא
היה נפט. אני מתחייב לשלוח כל פעם ש יתגלה
זיהום, חומר ממנו לבדיקה בטכניון.
אשר לקביעה כי נפט ותיירות לא הול כים
יחד, אומר כץ :״זה לא נכון. הנה,
נינואה באיטליה היא גם עיר נפט וגם
עיר תיירות.״

ד ר כי חיים גוער ללא צנזורה

ביטניק נלסון

הטבע. אחר היא הגיעה אלי וליכלכה לי
את כל החוף. היו אצלי עשרות אנשים
כשהנפט הגיע. באו בבוקר, ראו את הזו המה
ועזבו באותו יום. המון אנשים חשו בים
היו אצלי וביניהם כאלה שמוכנים
להעיד על כל העניין כשאבקש מהם: ד״ר
אמנון רובינשטיין, חיים חפר ועמום איי־לון,
ואחרים. ההתנצלויות שלי לא יכלו
לעשות כלום, כי העובדה היתר. ברורה:
אי אפשר לבלות כאן חופשה. העניו כל
כד כאב לי שהחלטתי להגיש משפט נגד
האחראים לזיהום.״
נלסון כבר פנה לעורך־הדין האילתי,
אליהו פפקין, והשלב הראשון במישפט
הוא תביעת נזיקין נגד קו-צינור אילת.
בשלב השני שוקל נלסון אפשרות של
הגשת צדעל־תנאי נגד מישרד־התחבורה
על הזנחת חוף אילת ונמל הנפט של אילת.
״מה שהולד כאן זה אבסורד״ ,הוא מת ריס
,״מצד אחד הולכים ובונים בתי־מלון
ומצד שני מגדילים את נמל הנפט
שהורם אח החוף. השלטונות חייבים לה בין
שאי-אפשר לתפוס שתי צפורים במכה
אחת: גם עיר נפט וגם עיר תיירות. אם
המצב יימשך כפי שהוא, כדאי יהיה לע צור
את בניית בתי־המלון ולהפוך את
אילת לעיר-נפט בלבד,״ הוא אומר.
ק;ס סמלי. מסביר מנהל קו צינור
אילת, גדי כץ :״אני מרגיש כמו בן־אדם
שרוצה להתפוצץ מבפנים. עושים לנו עוול
משווע. מאשימים אותנו בכל העניין, וזד.
אינו כך. האשמים העיקריים בזיהום הם

בעקבותיה פסעו במהירות בת־דודתה,
וצעיר בריא ואלים מבט. סגר את התה לוכה
עורך־הדין המזדקן ( )72 אשר קניג.
רק הבחין עורך־הדיו בצלמים שצבאו על
הפתח, ומייד זינק, בזריזות מפתיעה, ל ראש
התור .״על גופתי המתלי, רק אם
תעברו על תקבר שלי אתן לכם לצלם
אותה. לא לצלם! לא לצלם!״ קרא בקול
׳צרוד, ניסה לכסות על עדשות המצלמות
בתיקו הגדול.
באולם ישבה אותה עת האם. כששמעה
את קרבות הצילום חנערכים בחוץ, מי הרה
לשלוף מארנקה צעיף שחור אטום
לחלוטין וכיסתה בו את כל חצי גופה ה עליון.
מה שבטוח בטוח.

העץ הצומח ליד המדרכה שמול קפה
כסית בתל-אביב, רגיל לדקירת סיכות מדי
ערב־בערב. כל בעלי תיאטרוני־השוליים
נועצים עליו את מודעות הפירסומת שלהם
חינם אין כסף.
באחד מערבי השבוע שעבר נשא העץ
על גיזעו מודעה על הצגת תיאטרון המר תף,
זה מסתובב. בעל התיאטרון, מוני יקים
( )27 ישב בכסית ליד השולחן הקרוב ביו תר
לעץ, ושמר על המודעה שלו. לפתע
נגשו שלושה בריונים צעירים והחלו לת לוש
את המודעה.
מוני נזעק ממקומו ופנה לבריונים :
״למה אתם תולשים את המודעה שלין״
״כי מתחשק לנו לתלות מודעה אחרת,״
השיבו לו .״אז למה על חשבון המודעה
שלי דווקא, הרי יש עוד מקום על העץ?״
בלי תשובה קרעו השלושה את מודעת
המרתף ותלו אחרת במקומה.
״הצילו, הורגים אותו!״ מוני ניסה
התערבות פיזית אך לפני שהספיק להתק רב
דיו, אחזו בו השלושה ותוך שנייה
היה מונח על המדרכה. אחד החזיק בשע רותיו,
שני שלף מכיסו תער, שלישי הת פרץ
אל השולחן הקרוב, לקח בידו כוס
קקאו קר רוקן אותה על יקים השרוע,
ניפץ את הכוס ואיים בשברים החדים.
כאן התעוררו 10 חובשי כיסאות ונח־לצו
לעזרת מוני הנשחט. שולחנות וכסאות
הופלו בסערה, המלצרים מיהרו לקפל את
בית הקפה פנימה. על המדרכה התגוללו
גופות מתכתשים והקהל צעק :״הצילו את
מוני ! הורגים את מוני !״
תוך דקות ספורות נשמעה צפירת מכו נית
המשטרה. שלושת הבריונים ניערו
מעליהם את אנשי הבוהמה, נעלמו במעלה
רחוב דיזנגוף.
סמל ראשון שושני ניגש הישר אל מוני
יקים, הקים והעלה אותו לניידת. אנשי
כסית צעקו :״אל תגיש תלונה, מוני ! אם
תגיש תלונה הם עוד יהרגו אותך!״
על העץ נשארה תלויה המודעה החדשה:
״מועדון צוותא מציג: נוער ללא צנזורה
הצגת תיאטרון שכונת־התקוה: פרחים מפלסטיק,
בבימויו של בצלאל אלוני.״
למרות אזהרות חבריו, לא ויתר מוני,
זיהה במישטרה שניים מהמכים באלבום
הפושעים.
עתה מחכים הכל למערכה השנייה של
הנוער ללא צנזורה.

ך* ופעת הככורה הפומבית של אלי ן
1שבע בבית־המשפט נבע מהמשך ה דיון
בתביעה אותה הגיש נגדה עורך-
הדין ישראל פיקל( .העולם הזה .)1807
פיקל דרש חוב של 4000ל״י מאלישבע,
סכום שהגיע לו, לדבריו, עבור עריכת
חוזה בינה לבין השבועון המערב־גרמני,
שטרן, בפרשת סיפורי דיין.
פרקליטו של התובע, עו״ד חנן חניאל,
פונה לאלישבע הניצבת יציבה על הדוכן,
ושואל: האם נכון כי ב־ ,2.2.72 לאחר כת בה
בהעולם הזה על אביך, התקשרת עם

אלפרידה צ׳יזיס, אמה
1 ^1ך1
1 1 1 /1 1של אלישבע — שהקליטה
את פל שיחות דיין עם בתה אלישבע
— מופיעה במיסדרון בית״המשפט.
ך• ופ?ן ת הככורה של אלישבע צ׳יזים
ו 1המפורסמת היתה מתוכננת לפרטי פר טיה.
ראשונים
הגיעו העיתונאים. קבוצות-
קבוצות, צלמים וכתבים, ארבו הם ליד
פתח היכל־המשפט בתל-אביב. העלו הש ערות
מאין תגענה האם ובתה. לא היה
ספק בדבר הליווי הצמוד שייכרך סביב

1/ 14וון ] 1ן ! מתכסה בצעיף ט־חור
כדי למנוע מן הצלמים לצלמה.
לידה עומד דרוך שמש בית״המשפט.

לא לצלם!

מאיימת האם מן הספסל האחורי על הצלם המבזיק
לתוך פניה. אלישבע עוצמת עיניים באלגנטיות

עייפה ״מה הם רוצים ממני כל אלה ן״ שאלה את בת״דודתה היושבת לצידה.
אלישבע. הילדה בת ה 28-איננה עושה דב רים
רבים ללא פיקוחה הפעיל של האם.
הפעם, אירעה וריאציה :
ראשונה הופיעה האם. ראשונה — ו לבד.
מוסתרת מאחורי משקפיים כהים, ב-
תיסרוקת פרועה ובלבוש מרושל, חמקה
ונכנסה לאולם. רבים לא הכירו בדמות
המרושלת את אמה, המטופחת כרגיל, של
אלישבע.
דקות ספורות לפני תחילת המשפט הו פיעה
הגברת צ׳יזיס הצעירה עצמה. עוטה
חליפת שני חלקים צחורה, שערה משוך
בצניעות אחורנית, נראתה אלישבע כ התגלמות
הילדה־טובה־ירושלים.

עורך־דין פיקל בנסיון לתבוע את העיתון
על פירסום הכתבה?״
״שקר,״ מתיזה אלישבע ועיניה רושפות
מאחורי משקפיים המכסות חצי מפרצופה.
התשובה: שקר, חוזרת ונשנית בפי אלי שבע
עם כל שאלה נוספת שהפרקליט מציג
בפניה. השופט דוב לוין מתאפק, מתאפק,
ולבסוף פונה לאלישבע — באיפוק צונן:
״גברת צ׳יזים את לא חייבת לענות על
כל שאלה , :זה שקר.׳ את יכולה גם לומר
לפעמים, :זו איננה אמת/״
צ׳יזים הצעירה איננה מנידה עפעף.
״איך התקשרת לראשונה עם עורר־דין
פיקל?״ ממשיך התובע ושואל ,״דרך שכן

הופעח ננוח!
על דוכן העדים

אלישבע עונה לשאלות פרקליטו של התובע. כל
משך, העדות לא איבדה את קור רוחה. ניצבה
זקופה, ענתה לרוב שאלות !התביעה במילה אחת :״שקר״ .גס לשאלותיו
ולפניותיו של השופט התייחסה בקרירות מתנשאת, לא איבדה את קור־רוחה.

שלי, ארידור,״ באה תשובתה של אלישבע.
שוב מתערב השופט :״תאמרי, תאמרי
איזה ארידור. למה שיפסיד את הפירסומת

שהוא ראוי לה.״ ואלישבע מפרטת :״עורך*
דין יורם ארידור. חבר־כנסת. אנחנו שכ נים.
אני מכירה אותו טוב.״

,רס ער קברי תצלם אותה!

על אף מאמציו המופ־גנים
של עורך״דין אשר
קניג לשמור על מרשתו מן המצלמות, לא היסס הוא עצמו לחייך כשעת מעשה אל

״למה לא טיפל הוא בעניין החוזה שלך
עם השטרן?״ מתעניין השופט .״הוא אמר
שהוא לא יכול,״ עונה אלישבע ,״הוא חבר
כנסת.״

ף שוב רפליקה של התובע :״האם נכון
1כי עורך־הדין פיקל בא אליך ביום שישי
בו חתמת על החוזה, בשעה עשר בלילה
וישב איתך עד שעה אחת אותו לילה על
ניסוח החוזה?״
אלישבע צ׳יזים מתגמגמת, לראשונה
מאז תחילת הדיון. ולפתע קופץ עורו־דינה
ממקומו, מזדקף כאותו קוסם שעומד
לשלוף את השפן המכושף מכובעו ומכ ריז
:״כבוד השופט, באותו יום שישי.המ דובר,
היתד, הפסקת חשמל כללית כמעט

בכל הארץ. מה כבר יכול היה עורך־דיו
פיקל לעשות עם מרשתי בחושך הזה?״
הצחוק שמכה גלים בקהל פותח ל־עורך־הדין
מקור נרחב להשערות בדבר
החשובה לשאלתו.
השופט דוחה את הדיון בתביעה ליוני.
אולי עד אז יתפשרו הצדדים.
מתחילה המערכה האחרונה: נסיגה מ תוכננת
לעבר פתחי האולם. בראש, מפלס
דרך עורדהדין קניג .״לא לצלם! לא ל צלם!״
הוא חוזר וצועק לתוך הבהקי
המצלמות. בפתח האולם הוא מסמן לאמא
צ׳יזים ולבודדודה לרוץ לפתח הראשי, ב עוד
הוא, אלישבע והצעיר הבלתי־מזוהה,
מבצעים התקפלות טאקטית לעבר יציאת
החרום.

מול העדשה. תמונה זו ושתי התמונות שלמעלה צולמו בשעת היציאה מאולם המשפט.
בתמונה נראה קניג מניף את תיקו בחיון בשמשמאלו שמש בית״המשפט ולידו אלישבע.
גם הנסיגה מבית המשפט היתה מלווה בתרגילי התחמקות מן הצלמים.

׳הכנסת והעיתונאים. אך מובן שהיה זה ללא הועיל.
במציאות המיפלגתית, קובע המפתח, ולא ההיגיון או
׳טובת־העניין.
1וכך נתקבל כדבר מובן מאליו שמיפלגת־העבודה צרי־יפה
למנות את הידר, ושמפא״י תמנה את נציג מיפלגת־העבודה.
בעוד שבאולם הריק־כמעט של המליאה, בקומה
השלישית, התנהל ויכוח על חוקים שיגרתיים, מנתה ועדת־הקלפי
בקומה החמישית, בחדר סיעת המערך, את קולות
׳חברי הסיעה שניתנו בהצבעה חשאית — של הסיעה בלבד.
התוצאה לא היתד, חשובה. התהליך עצמו קבע את
דמות התפקיד.

מוס כדד איוו
חור אידיוט
הנושא העיקרי שעמד לנגד עיני הציבור במשך
השבוע לא הגיע כלל לדיון רשמי בכנסת.
עוד לפני שהתחדש המושב, הגשנו הצעה דחופה
לסדר-היום :״דו״ח ועדת ויתקון והמשתמע ממנו —
מסקנות הוועדה מחייבות שהכנסת תחזור ותדון בפרשה
זו, ותיתן דעתה בדחיפות לקביעת כללי־התנהגות
נאותים לאישי מדינה והפועלים במיסגרתה.״
הנשיאות התכנסה, וקבעה שאין העניין דחוף,
למרות שבל הציבור געש. משהוגש על־כך עירעור ב-
ועדת-הכנסת, נדחה העירעור ברוב של קול אחד.
לא הסתפקנו בכך. בו ביום הגיש אמנון זכרוני
שאילתה מפורטת לשר־האוצר :

26־ 24 באפריל 1972
אפ שר ל ל מו ד
מן ה תו ר כי
הכנסת חזרה מפגרתה הקצרה. אם חזרו החברים
בכוחות מחודשים, לא ניכר הדבר עליהם. השבוע הרא שון
היה משעמם במיוחד, ומיספר הנוכחים ירד למינימום.
הערתי
על כ ך ביום הרביעי, כאשר נאמתי על
חוק שיגרתי, המסדיר ענייני העברת קרקעות בטאבו.
ראיתי שהיציע מלא, ושהאולם ריק.
אורי אכניי גבירתי היושבת־ראש, הרשי לי להו סיף
הערה.
במשך כל הישיבה הזאת היה היציע מלא בני־נוער,
שבאו להתרשם מפעולת הכנסת, ואילו אולם־הכנסת היה
תפוס על־ידי שלושה, ארבעה, חמישה או שישה חברי-
הכנסת.
היושב־ראש המנוח ניסה, ללא הצלחה, לפעול לבי עור
הנגע חזה. לפני שייבחר היושב־ראש החדש, כדאי
להרהר בבעיית זו.
הבוקר קיבלתי מיכתב מידיד, המלמד באוניברסיטה
באנקרה (הפרופסור יהויכיו ברנר, מי שהיה מלוחמי
לח״י) .הוא שלח לי קטן מעיתון תורכי, שממנו אני למד
שנתקבל זה עתה תיקון לתקנון הפרלמנט שם, כדי
להילחם בהיעדרות.
לפי התיקון שנתקבל, חבר־פרלמנט הנעדר מישיבה,
ייקנס ב־ 50 לירות תורכיות, שהן בערך 30ל״י. הקנס
יפורסם בעיתון הרשמי.
חבר הנעדר מן הישיבות במשך חודש, מודח מן
הפרלמנט אוטומטית.
זהו רעיון מעניין, שהייתי רוצה להביאו לתשומת־לב
היושב־ראש הבא, הנבחר ברגעים אלה — לא על־ידי
הכנסת, אלא על-ידי סיעת המערך.

על-כך השיב שר־המישפטים, בראשית תשובתו, בנימה
של הומור:

יעקכ-שימשון שפירא :

במ שך

הזמן

אנו

משתדלים להיפטר מן החוקים התורכיים, והנה מציע חבו־הכנסת
אבנרי לאמץ לנו חוק תורכי.
אורי אכנרי ג מה יש? לדואר התורכי כבר חזרנו!

חברי-הכנסת המעטים שנכחו באולם דווקא התלהבו
מן הרעיון, בתנאי אחד: שכספי הקנסות של
הנעדרים יחולקו בין הח״כים הבאים לישיבות.
מה שצודק, צודק.

מ מ מנ ה
א ח היוי׳ר*
מחצית הכנסת בחרה השבוע יושב־ראש לכנסת כולה.
זה דבר מוזר מאוד. אולם במציאות של הכנסת, זה
מכבר חדלו הכל מלהרגיש מה מוזר ומה לא.
יושב־ראש הכנסת נושא, לכאורה, בתפקיד על־מיפ־לגתי
ועל-סיעתי. תפקידו הרשמי הוא ״לשמור על כבוד
הכנסת״ .תפקידו הטבעי בישראל הוא להגן על הכנסת
׳בפני הממ׳שלה, המבקשת להפכה לחותמת־גומי.
בעל תפקיד רם זה היה צריך להיבחר על-ידי כל
הכנסת, כדי שיוכל לייצג את כל הכנסת. נשיאות הכנסת
(מוסד המכונה רשמית ״יושב־ראש הכנסת והסגנים״)
מורכב על־פי מפתח מיפלגתי אדוק, ללא כל ייצוג
לסיעות הקטנות. אבל היו״ר עצמו — מדוע עליו לבוא
משורות סיעה מסויימת? מדוע לא יהיה זה האיש שמר בית
חברי-הכנסת רוחשים לו אמון וכבוד?
האם אין זה נאה יותר שכל חבר-כנסת, או קבוצת
חברי-כנסת, יוכלו להציג מועמד כלשהו, וכי תיערך
בחירה חופשית, וחשאית, בין כל המועמדים, בלי הת ערבות
הבוסים הסיעתיים?
במשך כמה ימים הפצנו רעיונות אלה בקרב חברי-

34 1

אל ׳ שר האוצר.
מאת נ ח״כ אורי אבנרי.
לקראת סוף דיוני ״ועדת ויתקון״ מסר פרקליט
המדינה, מר גבריאל בך, לוועדה מידע, לפיו ציוד־הקידוח
נמכר ב 1962-למר מוטי פרידמן תמורת 70 אלף דולר
בלבד (בעוד שטענת מר פרידמן היתח כי הציוד נרכש
על־ידו משתי חברות קנדיות ב־ 385 אלף דולר) .ועדת
החקירה לא נכנסה לבירור סתירה זו.
על פי תקנות ההגנה (כספים) ,כל עיסקה של תושב
ישראלי במטבע זר טעונה אישור האוצר.
לאור המידע הנ״ל, הנני מבקש לדעת:
( )1האם ניתן על־ידי שלטונות האוצר למר פרידמן, או
לחברה כלשהי הקשורה בו, היתר לרכוש מחברת

המחול הגדול יתנקם
בצוו ת בריונות, אלימות
והתפרקות החיים התבות״ם
להלן דברינו בוויכוח הכללי על
משרד החינוך והתרבות :

אורי אכנרי ז כבוד השר הפליג אתמול במרומי
התיאוריה החינוכית, והשמיע פואימה פדגוגית מעניינת

מוטל עלי להחזירו לקרקע המציאות
העגומה, ולהשמיע את הפרוזה של חיי יום־־יום
ככית־הספר הישראלי המצוי.

אעשה זאת באמצעות כמד, סיפורים. השמות בדויים,
אך העובדות לקוחות מן החיים.

סינורו של הילד
דני עקבי:

דני הוא יליד הארץ. בן לזוג עולים מלפני עשריב
שנח. בבית שבעה ילדים. לאבא אין מקצוע. הוא מתפרנס
בקושי, ולא תמיד.

בבית אין ספרים, וגם אין עיתונים, מלבד צהרון
מיקרי המזדמן לשם. מעולם לא ראה דני מישהו בביח
קורא ספר. מעולם לא שמע בבית שיחד, על עניין כלשהו
החורג מתחום ענייני החיים הפרימיטיביים ביותר
מנת־המישכל שלו ממוצעת או קצת פחות, אוצר־המיליב
שלו עלוב, עולם־ד,מושגים שלו דל ביותר.

כשהגיע לכיתה א /נדהם לכיתה של 57
ילדים, רכים מהם טעוני־טיפוח כמוהו. המורה,
שהפכה אדישה מזמן, אם ככלל אי־פעם הת־להכה
למיקצועה, אינה יכולה להתמסר ברצי־נות
ל־ 37 ילדים כאלה. ההפרעות ככיתה מתמידות,
כעיות המשמעת גוזלות את רוכ זמן
השיעורים.

המורד, מדברת בשפה שדני מבין אותר, רק בקושי,
לא רק מפני שאינו מבין רבות מן המילים, אלא גם מם ני
שעולס-המושגים של המורד, שייך לכוכב אחר.

אילו היה דני לומד בכיתה של 25 ילדים, אילו יכלו
המורה להקדיש לו זמן, אילו בכלל היתד, לד, עדייו
נטייה להתמסר לילד כזה, ייתכן שדני היה מדביק בהד
רגה את חבריו. אולם בכיתה זאת אין לו שום סיכו
לכך. אחרי כמד, חודשים הוא נוכח לדעת שהוא מפגר
שאינו מבין.

מו טי פרידמן

הקידוחים ישראל קונטיננטל הקנדית, השייכת לאחים
בלומפילד, ציוד קידוח בשנת? 1962
אם ניתן אישור — האם הוקצבו למטרה הנ״ל כספים
במטבע זר?
האם ניתן אישור נוסף למר פרידמן או לחברותיו,
לרכוש את הציוד ב־ 385 אלף דולר, או בסכום אחר
כלשהו? (אם כן — מהו הסכום)?
אילו אישורים הוענקו למר פרידמן ולחברותיו לרכי שת
ציוד או זכויות לגבי רכוש בחו״ל?
האם הודיע מר פרידמן כי לו כספים בחו״ל, באמ צעותם
יוכל לממן רכישת הציוד דינ״ל?
האם ניתן למר פרידמן היתר לייסד חברה בחו״ל?
אם ניתנו למר פרידמן אישורים — כיצד אירע שבעד
ציוד שנרכש ב־ 1962 תמורת 70 אלף דולר, ניתן
כעבור שלוש שנים היתר לרכשו שוב במחיר גבוה
פי חמישה מן הרכישה הראשונה?
האם אישרו רשויות האוצר במאי , 1963 או במועד
אחר כלשהו, השארת הרכישה כאופצייה לשנה נו ספת,
עד? 31.7.64
העם בעיקבות המידע הנוסף שהועבר לפרקליט המדי נה,
כמפורט לעיל, פתחו רשויות האוצר בחקירה או
העבירו את החומר הנוגע בדבר לחקירת המשטרה?
אם כן — מתי?
האם הוברר מה היו מקורותיו הכספיים (אם בכלל)
של מר פרידמן בבנק רוטשילד בלונדון, ובבנק
קרדיט סורס בג׳נבה?

מדוע ש מסי

עלהעברת די רו ת י
אחד מתפקידינו העיקריים בכנסת הוא להשמיע
רעיונות חדשים. עשינו זאת השבוע בוויכוח על מישרד-
החינוך (ראה מיסגרת) .עשינו זאת שוב למחרת היום,
כאשר הביא שר״המישפטים הצעת״חוק, שנועדה להגן על

הוא מאכד את העניין כלימודים, פורש
למעשה מן הכיתה, יוצר לעצמו דימוי של נעל
כושל, עצלן, מטומטם.

כדי להבליט את עצמו הוא מפריע יותר ויותר, פורק
כל עול, הופך מיטרד לכיתה כולה, מייאש את המורה:
המענישה אותו באופן שיגרתי.

ככיתה כ׳ דני הוא ככר ילד כעייתי כיו׳
תר. ככיתה ג׳ הוא חסר־־תקווה.
אולם מכיוון שאי־אפשר להשאירו כיתה, ואין בשבילו
מוסד שיתאים לו, הוא ״נסחב״ עם כיתתו שנו
אחרי שנה, כשהוא מהווה מוקד לחבורה גדלה וזזולכו
של מופרעים. מכאן רק צעד קטן לכנופיית־רחוב, ולתי׳
קים הראשונים במשטרה.

המשך דרכו של דני יעקכי נתון מראש
אמנם, משרד־החינוך חסו עליו כמה אלפי ליי
רות ככית־־הספר. אכל המדינה תשלם עכור;
הרכה רככות לירות כעתיד — כתקציכי המש
טרה, כתי־־הסוהר והסעד.
אין זד, סיפור של נער אחד, ואין זה סיפור של בית
ספר אחד. בבית־ספר מסויים בצפון תל־אביב, מגת
מיספר ה״נסחבים״ בכיתות ח׳ לשליש — והמורוו
מדברות ביניהן על ״שליש הפוסטמות.״ אסור לד,שאיו
ילד בכיתה בלי הסכמת ההורים, וההורים מגיבים כמענ
על כל הצעד, כזאת במילים :״את לא תעשי מהילז
שלנו מטומטם !״

אכ אחד הכריז שהוא יהרוג כל מי שיגיו
על הילד שלו שהוא ׳מטומטם.

רוכשי-מקרקעין שלא הספיקו לבצע את חחעברה במיש-
רד רישוט-חקרקעות.

אורי אכנרי ז מה, בעצם, גורם להיווצרות מעמד זד,
של בעלי דירות, שלא רשמו את הרכישה בטאבו?
יש לכך סיבה פשוטה: אין להם הכסף לתשלום המסים.
וברצוני לעורר באוזניו של שר־המישפטים רעיון מסויים.

סיפורו של הילד
אליהו נהן:

של תשומת-לב הדרושה, לפיתוחו. הרי צריכים להתחיל
מהדברים האלמנטריים ביותר, ולהדריך מקרוב כל ילד
בכל דבר.

כיתה הומוגנית!

אליהו נמצא עכשיו בכיתה ד. ד,אינטליגנציה שלו
נורמאלית. אחד מעשרה ילדים במשפחה. הבכור הוא פו שע
מפורסם. האם מאושפזת בבית־חולים לחולי־נפש.
האב זקן, רוכל. כל המשפחה גרה בשני חדרים מטונפים.

אליהו מופיע ככיתה לעיתים רחוקות. כשהוא
מופיע הוא פורע, מסית את הילדים
האחרים ומסתלק. יש לו ככר עשרות תיקים
כמשטרה. הוא הופה את חיי כית-הספר כולו
לסיוט. יחד עם חכריו הוא פורץ כאופן שיטתי
לכיתות, שוכר רהיטים, גונכ רכוש, משמיד
כל דכר כזדון.
מדי פעם מוזמנת המשטרה, נפתח עוד תיק, והוא
נשלח הביתה. חוק־חינוד־חובה מבטיח את שובו לכי תה,
להמשיך בה כמו קודם.

ציווי ימוחלט הוא להגיע לכיתה הומוגנית.
הכיתה המעורבת — שבה לומדים יחד ילדים מחו ננים,
ילדים בינוניים וילדים טעוני־טיפוח — היא אסון.
היא נועדה, כביכול, למנוע מן הילד הנחשל הרגשה של
נחיתות. היא משיגה בדיוק את ההיפך. הילד הנחשל
מרגיש בכל יום שהוא נופל מחבריו, שמים ־לו, שאין
לו כל סיכוי.

אותו ילד יכול היה לשמור על גאוותו,
לגכש לעצמו דימוי חיוכי, להצליח ולהתקדם
בהתאם לכושרו, ככיתה הומוגנית המורככת
מילדים הדומים לו ככושרם.
יש ליצור כיתות הומוגניות נפרדות לילדים המחו־

גם זהו סיפור אמיתי. כמוהו יש אחדים בכל בית־ספר
במדינה, אולי מחוץ לאזורי צמרת מיוחסים.

סיפורו של הילד
יצחק לוי:

הטובות להוראה־חלק
גדול מדי של חמורות הן כלתיימוכ
שרות לחלוטין לתפקידן, אדישות וחסרות יחס
לילדים. עד עצם היום הזה הולכות לסמינרים בנות
שנכשלו במיבחן־הסקר, שהגימנסיות אינן רוצות לקבלן.
תופעה רגילה היא שנאמר לתלמידה כושלת, בבדיקה
הפסיכוטכנית :״אבל לסמינר תתאימי!״

זהו אסון לאומי. אם אי־אפשר לתקן את
המעוות עד כה — את הפקרתם של אלפי ילדים
כידי מורות כלתי-מתאימות — הרי יש לפתוח
לפחות דף חדש מעכשיו והלאה, לפסול ללי־מודי-הוראה
כל צעירה שאינה מתאימה לסטנדרט
הגכוה הדרוש. הסיסמה צריכה להיות:
״הטובות להוראה:״
אותה שעה יש לתת פרס עבור התקדמות והתמסרות.
אני מכיר מורה שהקריבה את כל חופשותיה במשך שלוש
שנים, כדי להשתלם בשיטות החדשות של לימוד מאתי-
מטיקד, וחשיבה מאתימטית. היא מדריכה עכשיו מורים
מוסמכים ובלתי־מוסמכים בחשבון, נוסף על תפקידה
הרגיל בהוראה. הבטיחו לה גמול השתלמות, אך היא
לא קיבלה עדיין אף פרוטה אחת. היא רק מקבלת ״מש כורת
לפי שעה״ עבור עבודתה הנוספת — פיצוי מגוחך
עבור העמל העצום שהושקע.

גם חוסר

המורים הוא מכה קשה.

בבתי־ספר רבים מאוד אין בכלל גברים מלבד המנהל,
סגנו, והמורה לזימרה. פירוש הדבר שלתלמידי הכיתות
הגבוהות. בבית־הספר היסודי אין שום דוגמה גברית
חיובית, שעימה הם יכולים להזדהות, וכך אובדת ההז דמנות
האחרונה להשפעה חינוכית חיובית. תלמידים אלה
צוחקים מן המורות.

יצחק הוא תלמיד כיתה א׳ .אביו נכנס ויוצא מבית-
הסוהר על גניבות ותקיפות, בין השאר תקיפת האם.
האם עצמה היא, כנראה, יצאנית העוסקת במיקצועה
בשעות היום.
הילד הוא כל היום לבד עם אחיו, בן הארבע. יוצא
לבדו לבית־הספר, מביא את האח לגן, מופיע בכיתה בסבי בות
השעה .9הוא מופרע קשה, חסר לחלוטין כושר־ריכוז.
נמצא בכיתה בתנועה מתמדת ותוקפנית, מכיר
רק שיטה אחת לפתרון בעיות ולקיום יחסים: האלימות.
אחרי חצי שנה ראשונה בביודהספר, הוא כבר מפגר
מאוד בלימודים. פיגור זה יגדל משנה לשנה.

עכרו שכעה חודשים עד שאחות כית•
הספר (העוכדת כמישרה חלקית) והעוכד הסוציאלי
הצליחו ליצור קשר עם האם.
המורה המייעצת הצליחה להשיג שיא: העירייה נענ תה
לבקשתה ומוכנה לספק ליצחק שיעורים פרטיים,
בתנאי שהאם תבוא בעצמה ותביא עימה תלוש מש כורות
ותעודח־הזהות של האב. אין לה לא זה ולא זאת.
ואם לא תבוא? ואם לא תשלח את הילד? אין מ ה
לעשות. אין מ י שיעשה.

הדימוי העצמי של יצחק כן השש מתכטא
כמילים :״יש לי כן־דוד כלוד. הוא החכר הכי
טוכ שלי. הוא עו דיותרעצלןממני .״
יצחק הוא כבר עכשיו אימת השכנים: ממלא את
פיות הילדים בצואה, גונב, מכה.

01 לימודים א חו!

עזובה, זוהמה וטינופת
ככתי-ספר רכים, גם כצפון תל-אביכ, שו
ררת
זוהמה וטינופת. אין כוח-אדם לתחזוקת המיב־נים.
השרתים הם זקנים וחולים, וגם אלה בורחים מן
העבודה הקשה. החצרות מכוסות שברי אבנים וזכוכית,
הגדרות קרועות, המדרגות שבורות, החלונות מנופצים.

ילדי םבתל־ א בי ב: מ ה צפוי להם !

ננים, לילדים הבינוניים ולילדים הטעונים טיפוח מיוחד.
הכיתה המעורבת מבוססת על עיקרון של שיוויון
מזוייף — כי אין זכר לשיוויון בין הילדים הלומדים בה.
שיטת ״ההקבצה״ (לימוד ילדים בצוותא בכל מיק-
צוע לפי רמתם, בלי קשר לגילם ולהשתייכותם לכיתות)
נכשלה, מפני שאין כוחות־ההוראה המעולים הדרושים לכך.

דכר שאפשר לעשותו מייד, כהוצאה קטנה
יחסית, הוא מינוי עוזרות־הוראה משורות ה-
סמינריסטיות, שתעבודנה ככיתה כצד המחנכות
ותתמסרנה לילדים, כעוד המחנכת עוסקת
כצד הלימודי ככיתה. זה הונהג כאנגליה,
כהצלחה.

להוציא את המופרע׳
את הילדים המופרעים ממש — הוכה היא
להוציא מן הכיתות הרגילות, ולהעכיר למוסדות
מיוחדים. אסור שהדבר יהיה. תלוי בהסכמת

לכל הילדים האלה מספק חינוך-החוכה
מיסגרות, היוצרות את האיטלייה של חי
נוך, ללא הממשות של חיניד מינימאלי.
הודם כל: ארכע שעות־לימוד כיום אינן
מספיקות. דרוש יום־לימוד ארוך, לשם הכנת שיעורים,
מלאכה ושאר חוגים, עם הפסקת־צהריים. בלעדיו אין
שמץ של סיכוי להנחיל לילדים אלה — והם למעלה
ממחצית אוכלוסיית בתי־הספר — אף שבריר מן
המינימום שהוא מובן מאליו לילדי סביון ורחביה.

כיתה של 37 ילדים כאלה אינה כיתה

כלל, אלא אסיפה המונית. המקסימום הנסבל הוא
,25—30 כדי שהמורה תוכל להקדיש לכל ילד מינימום

למגו צעיר לשלם להיות

רוב
עיסקות־חקרקעות בישראל נוגעות לדירות
רים. אדם מוכר דירה כדי לקנות דירה חדשה. זוג
רוכש דירה בפעם הראשונה בחייו. הם נדרשים
מם גבוה — 4.50/0מערך הקרקע. מדוע, זה צריך
כך, בעצם?
ירשנו מם גבוה זה מן האנגלים. אבל באנגליה רוב

ההורים, או שעצלנות בירוקרטית תעכב את ההעברה.
יש צורר בהקמת עשרות מוסדות חדשים לצורך זה.
חיוני הוא שהילדים יאותרו ויועברו במהירות, לטובתם
ולטובת שאר הילדים. ילד מופרע אחד הורס כיתד.
שלמה, ויוצא מופסד בעצמו.
(שמעתי השבוע על ילד מופרע, המכה באופן שיטתי
ילד מחונן הלומד בכיתתו. אחרי כמה חודשים, שלחו
את הילד המחונן לבדיקה פסיכולוגית, בגלל ז,קושיי
הסתגלות

את מערכת הפיקוח הפסיכולוגי והסוציאלי
יש להקים מחדש מן היסוד. מה שקיים עכשיו הוא
קריקטורה עגומה של המערכת הדרושה. אין כסף, אין
כלים, אין אנשים, כדי לענות על הצרכים המינימליים.

האזרחים גרים בדירות שכורות, בעוד שבארץ רוב האז רחים
הם בעלי דירותיהם.
מדוע אפשר להעביר בישראל כל רכוש אחר, כגון
מניות או מכוניות, בלי מיסים, מלבד מם־בולים קטן,
ודווקא על העברת המיצרך החיוני ביותר, דירת המגו רים,
יש מס עצום כזה?

כתנאים אלה, איך אפשר לחנך לנקיון כ־

רשות הציבור ולאסתטיקה מינימאלית?־

נוע הטוענות
נדמה שראשי משרד-החינוך חיים באולימפוס. צמרת
המדינה גרה בשכונות מיוחדות, שבהן בתי-הספר טובים
יותר, והיא משלד. את עצמה שכל זד. אינו נוגע לה, מכיוון
שבניה שלה מתחנכים אחרת.

זוהי אשלייה איומה. מחדלי החינון, כרוב
הגדול של כתי־הספר, יתנקמו גם כצמרת. הם
יגיעו אליה מחר, הם ככר מגיעים היום, כדמות
הכריונות ההמונית, הפשיעה האלימה
וההתפרקות הכללית של החיים ההכרתיים.
בתום הדיון הצענו את הצעת-חסיכום
הבאה. רק סיעתנו הצביעה בעדה :
הכנסת מתריעה נגד המצב חנן כחי, סבו מעניקה
מערכת חינוך״החובה תת״חינוד לחלק ניכר של תלמידי
ישראל.
הכנסת קובעת שיש צורך באמצעים דרסטיים, כדי
לשנות את המצב מעיקרו במרבית בתי־חספר במדינה,
וביו השאר:
( )1להנהיג יום לימודים ארון בכל בתי-חספר,
שבחם יש אחוז גבוה של טעוני־טיפוח.
( )2להקטין את הכיתות למכסימום של 30 תלמידים.

)3להנהיג כיתות הומוגניות — או שיטה של
לימודים בהקבצה בכיתות ה׳ עד ח׳ ,ושיטה של
עוזרות-הוראה בכיתות א׳ עד ד׳.
( )4לפתוח בתי״ספר לכל הילדים המופרעים ולהעביר
אליהם את התלמידים ללא צורך בהסכמת ההורים.
( )5להקפיד על סטנדרט גבוה של המתקבלים
לסמינרים, לפסול כוח-אדם בלתי מתאים ולמשוך
להוראה כוחות ברמה מעולה.

לדעתי, יש לבטל מם זה.
אני מציע לשר-המישפטים לעורר בעייד, זו בהזדמ נות
מתאימה בממשלה.

יעקוב שימשון שפירא הגיב על כך בצורה חיובית,
אם כי הטיל ספק באפשרות של ביטול מיסים דווקא
בשעה זו. אך אולי נזרע זרע, שינבוט ברבות הימים.

סימנים

סי כוייו

צירופים אפשריים

ג!117ר ) 9} 0

סימנים

יותד<>

בטפ סי ם ^
טי ט תיי ט

צירופים אפשריים
סימנים

צירופים אפשריים

בכל תחנות האיסוף

לערד
ל סופ ש בו ע
האביב בערד
ונפלא בערד
ערד ב א בי ב כ אי לו נוצ רהל בילוי סו פי ש בו ע:
ה אוי רהצח, המדברהמת עו ר ר, הנו פי םוהאת רי ם
ה הי ס טו ריי םמל אי ה הו ד -הכלמב טי ח הנ א ה,
מ נו חהו פו ר קן ממתחה חיי ם.
בחודשים אפריל, מאי ויוני (להוציא חגים) מציעים מלונות
ערד סופי שבוע * נהדרים בהנחה מיוחדת :

״נוף ערד

״מרגוע ערד

המחירים הם לזוג וכוללים פנסיון

97140־057
97056־057
97191־057
97040־057
מלא, מסים

130 120 120 100 ושירות

וכן

סיול מודרך למצדה

חדר זוגי לסוף ש בו עבערד -
רעיון נפלאבאמת!

מיום שישי אחה״צ עד מוצאי שבת.
ועדת התיירות — ערד

דליה לב־א ־ בחזרה לסקום בזוהר כשאתם רואים זמרת צעירה ויפה,
מפורסמת וזוהרת, כשהיא נוצצת על
הבמה מול אור הזרקורים — האם לא
נדמה לכם כמה יפים החיים בזוהר,
כמה שאתם מפסידים שאין לכם את

לא תמיד, לא תמיד. קחו למשל את
עליזה עזיקרי, שהרבה נוצצות יותר
ממנה קשה למצוא. בואו אתי רגע אל
מאחורי הזוהר, ותראו שגם שם יכול
להיות קשה.
מלבד הצלחתה המקצועית, יש לעליזה
גאווה אחת בחיים: בנותיה 3א ׳
ני 8בתו של ניטים עזיקרי, בעלה
לשעבר של עליזה, וסאני 3בתו של

אריס סאן

מסתבר ששני אבות הם לפעמים פחות
מאב אחד. עליזה מגדלת את הילדות
לבדה. אריס גילה עניין בבתו זמן קצר
לאחר לידתה. היום הוא בארצות״ה-
ברית, קוצר שם הצלחה, ואינו מתעתד
לחזור כל זמן שזה נמשך. בינתיים, הוא

אל תכעסו שאני משגעת לכס את ה־הלונדוני על האוהבים. ביחוד שהם יש־ראליס.
שכל.
אני פשוט עושה לבס מה שעושים

עיתוני אירופה, מכל מקוס — ביחוד
מה שהיא עושה לי, ליתר דיוק.
עיתוני אנגליה וגרמניה — נתנו לזרם־
דליה לביא ׳שלנו. אינני -מספיקה כבר
החילופין של דליה סיקור נרחב, עם כו־לרוץ
אחריה. כדי לעקוב אחרי מהירות
תרות־ענק, המתאימות לאירוע החשוב.
הסיבוב של מחזור חבריה, אזדקק בק רוב
למחשב.
רק לפני שבועיים דיווחתי לכם שדליה
הפסיקה עם הסקוטי הצעיר קולין כרנס,
ידידה האחרון שהוא גם האמרגן שלה —
וחזרה לתוצרת ישראל, הצייר מנחם

כל זה טוב ויפה, אבל עדיין משאיר
פתוחה את השאלה: מי תתייצב לימינו
של מנחם בעוד כחודש, כאשר יפתח את
תערוכתו החדשה בתל־אביב.״
אני יודעת? נסמוך על הבחור שיסתדר
עד אז.

כפן.

וזאת, לאחר שקודם לכן היא נפרדה ממנחם
גפן, והתחילה עם קולין( .העולם
הזה .)1804
אז עכשיו כל העסק חזר בחזרה. היא
הפסיקה עם מנחם — כן, כבר. אל תסתכלו
עלי. אני אשמה — 7וחזרה ל־קולין.
בהתחשב
בכך שבפעם האחרונה נמש כה
ידידותה עם מנחם חודשים ארוכים,
אינני יכולה אלא לתמוה מה קרה הפעם,
שזה נמשך שבועות קצרים בלבד. אבל
מה? קשה לדעת איך משפיע -מזג־האוויר

דליה ל 3יא וקולין ברנס

זה עתה ישא -

עליזה עזיקרי ובנותיה סאני ופאני
אפילו אינו תומן, לא רק שלא רואה
אותה.
ומאחר שעליזה נאלצת גם כן לעזוב
את הבית לעיתים קרובות, להופעות
או לנסיעות לחו״ל — ומאחר שאין לה
כל קרובי משפחה — גדלות סאני ופאני
בצורה פרטיזנית ביותר, מסתובבות חופשיות
בבית. הגדולה כבר מבינה עניין,
אבל הקטנה עוד מסוגלת לפנות לאנשים
זרים בשם אמא או אבא.
עליזה סובלת מאוד מכל. זה, כי בנותיה
יקרות לה מכל. פיתרון הולם למצב

יכול היה, לדעתי, להיות אמרגנה,
ששון רג׳ואן, שהוא גם החבר שלה
זה זמן רב. אבל עליזה, עד כמה שידוע
לי, מסרבת להינשא לו. מאחר שהיא
חיה לפי מצבי-רוח היא לא רוצה כנראה
להיכנס להתחייבות חדשה.
כך שבינתיים מסתפק ששון, נוסף לתפקידיו
האחרים, גם בתפקיד בייבי־סיטר
לילדות, כשהשמרטף הקבוע לא
יכולה לבוא.
כך שיכול להיות גם יותר שמח

פגישה מעניינת
הפגישה, המשפחתית הבאה בין בני הזוג תהיה מעניינת ביותר — ואינני מסוגלת
להתחיל לנחש אפילו כיצד היא תיגמר.
הפגישה תתקיים בעוד !חודשיים. בעשירי ליולי, ליתר דיוק. באותו יום, תגיע
לארץ מנדי שאולי, עם בתה דנה.
כפי שוודאי ידוע לכם, היא כבר וזיתה כאן בביקור לפני שבועות מיספר, ונפגשת
מיספר פעמים עם בעלה, בעל הדיסקוטקים התל-אביבי רפי שאולי
בתום הביקור המשפחתי המלבב, חזרה מנדי לשווייץ, שם היא מתגוררת עם
דנה ועם ידידה, בעל טיפאני במרד שטראוג, שאתו היא עזבה את הארץ
בזמנו — לאחר שהתגלה לה הרומן בין בעלה לבין הדוגמנית אסתי זבקו
למרות כל זאת, לא נחפזו לא היא ולא בעלה לפתוח בהליכי גירושין, ומבחינה
פורמלית לפחות -הם נשואים חזק עד היום.
ואם מישהו רוצה לחפש סימנים בקשר לצפוי, הוא יכול אולי להתחיל לנחש
מסביב לעובדה שמנדי עומדת לקנות לה דירה בארץ, כאשר תבוא בפעם הבאה.
אלא מ הו סימנים, במקרה כזה, צריך לחפש אצל שני בני הזוג. ואצל רפי,
.הסימנים קצת פחות ברורים.
עם אסתי זבקו, אהבתו הגדולה, שבגללה הוא נפרד מאשתו — הוא גמר. הרומן
המפורסם שהסעיר את כל אלה שסערו ממנו — דעך דעך, ובסוף מת.
הייתם חושבים שגבר אשר איבד את שתי אהבות חייו הגדולות, אשר נותר
גם ללא אשה וגם ללא אהובה, יהיה מדוכדך משהו.
איפה. רק בשבוע שעבר חזרו לצרפת צמד דוגמניות צרפתיות יפהפיות, שכל
זמן שהותן בארץ גרו בווילה של רפי באפקה, וניהלו אתו רומן ער במיוחד.
ואם זה נקרא להיות מדוכדך, הלוואי על כל עם ישראל.

המהירות שבד, נשואים טריים מתהי לים
היום לגדל לעצמם רומנים מהצד,
יכולה -ממש להדאיג. אם העניינים יימשכו
בקצב כזה, הם יתחילו לבגוד עוד לפני
החתונה, לא עלינו.
יומי. לא הייתם ׳מאמינים. כשאתם מס תכלים
עליו, נדמה לכם שחתיכת המאה
לא תימס -בפיו, כה ענוג הוא בחורנו.
הוא זמר צעיר ידוע, שקט וצנוע.
הרגל עוד כואבת לו משבירת הכום ב חופה
— וכבר יש לו רומה
עם מי? עם אמנית צעירה, שגם
היא נישאה לא ימומן. ממש עניין של

חודשים ספורים.נישאה נישאה — והיום אתם אבל ליראות אותה כבר, עם בחורנו, יכולים בפינה שקטה של בית־קפה, בקצה מרוחק
של -חוף רחצה, בסרט — אוחזים ידיים
ומביטים אחד לתוך עיני השני במבט ה־
׳מפורסם ההוא.
ואם הייתם יודעים איפה נולד הרומן
הזה. לנגד עיניכם. כן, יממש לנגד עי של
כל אחד מכם. במו עיניכם
ניכם.
ראיתם את פגישותיהם הראשונות, שמהן
זה צמח.
יתחשבו, תחשבו יחזק.

ש״נה ל״גאד בשן*
מי שהיה ביום שישי האחרון בבוקר בנמל-התעופה
לוד, יכול היה לראות במו עיניו את הפרידה החמה
בין זמר־הצמרת יגאל בשן, שעלה למטוס לרומא, כדי
להופיע במסיבת יום־העצמאות בשגרירות שלנו שם, לבין
הנאווה השחרחרה שליוותה אותו. היתה זו מיקה
מרילור — הלא היא מיקה המפורסמת מהשיר
מיקה, שכתב עליה בשעתו החבר שלה — לשעבר —

יאיר רוזנבקום.

אבל זה היה לשעבר מאוד. לפני שנתיים תמימות,
כשמיקה עוד הופיעה עם להקת פיקוד צפון.
מאז, היא הספיקה
הרבה. אחרי השיחרור
— מצה״ל ומיאיר —
היא נסעה לפאריס,
למדה שם צילום במשך
שנה. היא היתה
גם בלונדון קצת. שם,
היא למדה את יגאל.
יגאל הגיע ללונדון
אחרי השיחרור, פדי
לנוח קצת מעמל השירות
הצבאי המפרך. מנוחה אבל הרבה
הוא לא הספיק לתפוס:
הרומן בינו לבין
מיקה פרח וסער,
בעוד הרומן בין יגאל
והחברה שלו עד אז,
תמי, קמל ונגוז.
הרומן עם מיקה —
שהיא בתו של ח״כ
מימה מרידוד
לשעבר יעקב מרידוד,
איש-העסקים הגח״לי עתיר-ההון — נמשך גם כשהשניים חזרו לארץ. נמשך
מאוד אפילו. לפי מה שמדווחים. לי יודעי-דבר, קיימת סכנה מוחשית שיגאל הולך
ומתברג לתוך השייבה.

״להסתפר? כעת? בספירת העומר?״
קפצתי על המציאה ,״אני לא יכול. בשום
.אופן לא. הקרובים שלי לא יקבלו אותי
בביתם,״ המצאתי בו במקום קרובים ש אצלם
אני מתגורר ,״לא יהיה לי איפה
לגור. בשום אופן לא אסתפר. הדוד שלי
הוא יהודי אדוק מאוד. אפילו יותר אדוק
מאבא שלי. אם הוא ישמע שאני הס תפרתי
בזמן ספירת־העומר אוי ואבוי לי
ולנשמתי. וזה עוד לא הכל. הם עוד יכ תבו
על זה להורים שלי בבואנוס־איירס,
ואז אני בכלל אבוד.

נתב..העולם הזה״
| נתקבל לישיבה זו
8וקיבל בל קושי
! תעודה המשחולת
1אותו משוות צבאי

״אני לא יכול להסתפר. באמת שלא.
אף פעם לא הסתפרתי בספירת־העומר.
זה אסור.״ ראיתי שהוא מעקם קצת את
האף, חשבתי רגע והוספתי :״אבל מה,
אני אלך לקרובים שלי ואשאל אותם.
אני אומר להם שכבוד הרב פקד עלי
להסתפר. ואז אם הם יסכימו אני אס-
תפר.״

__ אישור
ת מור תתס פו ר ת

^ תה רוצה ללמוד אצלנו בישיבה?
נו, יפה, יפה תבוא תלמד. אצלנו
תהיה בן־אדם. אנחנו אוהבים בחורים
שלומדים תודה.״
אלה הדברים שאמר לי הרב אליהו כץ,
רבה הראשי של באר־שבע וראש בית המידרש
הגבוה לתלמוד והוראה בנגב,
בתשובה לבקשתי להתקבל לישיבה.
ישבתי מולו בשערי המגודל פרא, מס־פר
לו בשרידים של אידיש עילגת מע־שייר.
מפוברקת על כד שבאתי מארגג־טינה
לביקור בארץ. שהכרתי בבאר־שבע
בחורה ואני רוצה להתחתן עימה. היא
אינה מוכנה לגור בארגנטינה, ולכן הח לטתי
להשתקע בארץ. אבל הורי, שהם
אנשים חרדים, לא יסכימו לעולם שאש אר
בארץ, אלא אם כן אוכיח להם שאני
יושב פה ולומד תורה.

* הו זהי תסתפר ותהיה בחור ישי־בה
כמו כולם. עכשיו בוא אתי
ואני אשיג לך את האישור שאתה לומד
.אצלנו.״ השיחה התקיימה בבניין המו עצה
הדתית של באר־שבע. היתה שעת-
צהדיים. השמש להטה. אני לבוש ביחלי־פה
שחורה שנשארה בנפטלין מחתונה של
בת־דודה ישנה, חולצה לבנה בלי עני בה
ונעליים שחורות. את הטלית־קטן, ש רכשתי
לי לצורר המאורע, שכחתי לל בוש.
גם בלעדיה הרטיבה הזעה את כל
חולצתי.
ירדתי עם הרב כץ מחדרו שבקומה ה שלישית
לאחד מחדרי הקומה השנייה. ב חדר
הוא הציג אותי בפני הרב יצחק לב נון,
ובטרם השאיר אותנו לבד אמר לרב
לבנון :״הבחור רוצה ללמוד תורה. הוא לא

משתמט כיומיים
נתתי לו להבין כי הם ייצאו מדעתם
אם יוודע להם חיס־וחלילה כי התפקרתי
בארץ הקודש והלכתי לצבא. בקיצור, סי פור
עייף וצולע, שבסופו ביקשתי מן
הרב אישור בשביל ההורים כי אכן אני
לומד בישיבה.
תחילה היסס קצת הרב ,״תראה,
תצטרך לעבור בחינות־כנים ה. אתה אני לא יודע באיזה רמת־לימודים אתה
נמצא. יכול להיות שאיזה זמן לא תוכל
לקבל את המשכורת, עד שלא תגיע ל רמה
הדרושה.״
״אינני זקוק למשכורת,״ אמרתי לו ב מהירות
,״אני רק רוצה ללמוד כאן. הו רי
יכולים לתמוך בי.״
זה היה הקלף ששיכנע את הרב הראשי
לבאר־שבע סופית .״נו. אם אתה לא רו־

מאת

בי תסדדשגב1ד. לתלם 1ל ה 1ראה בנ ג ב
גווו > 0נ 1

א רי ק ל בי א

צר, כסף, אז אין בעיות. באמת שאין
בעיות. נקבל אותך מיד. תשב, תלמד אצ לנו
תורה. מי יודע מה יצא ממך בסוף.
אולי ברצון ה׳ .תגיע ותהיה פעם גדול
בתורה.״
״אבל אני כימעט ולא למדתי תורה אף
פעם,״ הזהרתי את הרב ,״לקדתי רק ב־בערבים
בתי־׳ספר
חילוניים. לפעמים
הייתי לומד קצת תורה אצל רב הקהילה.״
״זה בסדר. אם אתה רוצה לבוא ול השתקע
פה בארץ, אז אתה צריך ללמוד
בישיבה. אחרת מה ייצא ממך?״ וכאילו
רק עכשיו הבחין בשערותי הארוכות,
פנה אלי הרב בידידות ובמבטא הונגרי
בולט אמר :״נו באמת, איך אתה נראה?
אתה הולך כמו ההיפים. עוד יחשבו ש אצלנו
זה ישיבה של היפים. אתה צריך
להסתפר. ככה אני לא אכניס אותך ל ישיבה.״
ולפתע נזכר וטפח בידו על מצ חו
,״אוי ואבוי, הרי סיפירת־העומר עכ שיו.
מה יהיה?״ חשב רגע ופסק :״אתה
יודע מה? תסתפר. אני הרב אומר לך
להסתפר !״

^/יד-י׳ץ ז/

דיא/׳

די-״רן/וי^

לדי*לץ ד

ויהזדמה

ההוכחה

אישור של בית״המידרש הגבוה לתלמוד ולהוראה כנגב, שניתן
על״ידי הרב לבנון בהמלצת הרב אליהו כץ, רבה הראשי של באר״
שבע, לידי כתב ״העולם הזה״ שהתחזה כעולה חדש שבא ללמוד תורה בשלווה ובנחת.

רוצה מאי תנו שום כסף. הוא ר ק רוצה
ללמוד בישיבה ולגור בשקט בישראל.״
הייתי בטוח שבזה נגמרה הפרשה. לב נון
ימסור לי את האישור ואני אהפוך
תלמיד־ישיבה ימן המניין. אך לא כך היה.
לבנון החל לחקור ולשאול שאלות. מה
אני עושה, מה עשיתי, מה שם הדוד שלי
ועם מי אני עומד להתחתן. מה עושה ה אבא
שלה ולמה אני רוצה להתחתן דוו קא
איתה.
לפתע ללא כל הכנה מוקדמת ביקש
ממני לרדת למטה ולהסתפר .״אבל כבוד
הרב, הרב כץ, בפירוש אמר לי שאני אם־
תפר אחרי אישור מהקרובים בתל־אביב!״
״לא! אני לא אתן לך אישור שאתה
לומד כאן בלי שתהיה מסופר,״ פסק ה רב
המחמיר. גמרנו, חשבתי, זה אבוד.
לא תהיה לי ברירה, אני אאלץ לקצוץ
את הרעמה שטיפחתי באהבה מסורה בל

בדרך החוצה עברתי שוב בדחילו ו־דחימו
בחדרו של הרב כץ וביקשתי ש יעשה
למען שערי אצל הרב לבנון הק שוח
עד שאפגוש בקרובים האדוקים. ה רב
אליהו כץ התגלה שוב כאיש בית
הילל. הוא נכנם: איתי שנית ללבנון והס ביר
לו שזה יהיה בסדר גמור אם אני
אסתיפר בתל-אביב — ושבינתיים יתן לי
את האישור המבוקש.

האי שור
עמוק ב כי ס
שידר, כסידר,״ הפטיר לבנון
בחצי לב .״אבל לפני האישור אני
אעשה איתו שיחת היכרות קצרה.״ ני חא,
אם הוא רוצה לקרוא לחקירת שתי-
וערב שהוא עורך לי שיחת היכרות קצרה
שיבושם לו.
״מה עושה הארוסה שלך?״
״עוד לא ארוסה שלי,״ אני ממהר לת קן
באידיש הרוסה .״חגיגת האירו׳סין רק
בשבוע הבא. אני באמת אשמח אם יואיל
הרב בטובו לבוא לחגיגה. אולי גם הרב
הראשי, הרב כץ, יסכים לבוא. הקרובים

שלי ישמחו אם הרב הראשי של באר־שבע
יהיה בחגיגת האירוסין.״
הזמן חולף, השאלות גיטחות. לפתע
הוא גוחן למגירה, שולף ׳משם שלושה
דפי־מכתבים שונים. אחד של המועצה־הדתית,
אחד של הרבנות־הראשית באר-
שבע ואחד של בית המידרש הגבוה ל נגב.
הוא חוכך מעט ברעתו איזה הוא
הדף המתאים במיוחד להזדמנות זו, ובו חר
משום־מה בטופס של הרבנות־הרא־שית
באר־ישבע.

מצייר
כל או ת
^ ני רואה את העניין כמונח כבר
בכיסי. הוא מתחיל לכתוב. לכתוב ו
לצייר! כל אות מעשה חושב. נושך את
קצה לשונו ומשרטט בדייקנות כל מילה.
גומר לכתוב פעם אחת. קורא הכל שוב
בעיון ומחליט, לא. קורע את הדף. בוחר
דף חדש — הפעם של בית־המידרש ה גבוה
ומתחיל את הציור מהתחלה.
אחרי התעמקות נוספת הוא מניח אותו
הצידה וחוזר לשאול שאלות. אחר כך מו ציא
מעטפה, מכנים את האישור פנימה,
מוציא אותו שוב ונותן לי את האישור
לקריאה. אני קורא לאט לאט, שואל פה
ושם כדי לחזק את הרושם שעברית זה
הצד החלש שלי. גומר, דוחף את האישור
עמוק לכיס, אומר יפה תודה רבה, שלום,
קם ויוצא מרבי לבנון. האישור בידי. עם
אישור כזה אני יכול לגשת לכל לישכת
גיוס — ולזכות בפטור משרות־צבאי ה מגיע
לתלמיד־ישיבה מן המניין.
שמח בישיבה
ני פונה ללכת לישיבה. היא שוכנת
בקירבת מקום. בנין אפור עם חלונות
צבעוניים ליד שכונת הצריפים בבאר-
שבע. אני מתקרב לאט, ביישוב הדעת.
כיאה לבחור־ישיבה. מבחוץ אני שומע
קולות והמולת צחוק. מי אמר שבחורי
רעש,
הישיבה אינם חבר׳ה עליזים ו
צחוק, אפילו ביטוי שהנייר לא סובלו
נשמע.
אני עולה בהיסוס על המדרגות. ופת אום
כולם יושבים בשקט לומדים ומת פללים.
אני נכנם, מנשק למזוזה, ומת יישב
בצד.
חדר מלבני בצד ימין ליד הברז לנטי לת
ידיים ארון ספרי קודש מעץ חום.
ליד הקירות ספסלים ושולחנות ארוכים.
על השולחנות נחים בערבוביה כלי־אוכל,
טליתות ותפילין. כולם ממשיכים ללמוד
ולהתפלל. אני נכנס לשיחה עם אחד ה בחורים.
מספר לו על רצוני ללמוד ב ישיבה.
הוא
שואל שאלות ואני חוזר על סי פור
הכיסוי. בינתיים מתחממים השאר,
מפסיקים קצת להתפלל ונכנסים לשיחה.
הנושאים לקוחים בעיקר מן הצהרונים.
אחד הבחורים, לאחר ששמע שאני מאר גנטינה,
מבקש לדבר איתי ספרדית.
זהו. כעת נפלתי בפח. ברגע האחרון אני
אומר לו :״אני מבטיח לאמא שאני ב-
ארץ־ישראל לדבר רק עברית. אם אני לא
לדבר עברית אני לא לדעת עברית.״
הבחור טופח לי יישר כוח על השכם.

בחור ישיבה ליומיים

הזה״ ,יושב ולומד דף גמרא. מאחוריו, לצידו של א תן הקודש,
יושבים שני אברכים נוספים המגלים יותר עניין בצלם מאשר

בתלמודם. צלס״המערכת שצילם תמונות אלו, התחזח כצלם־
רחוב שנכנס במקרה לישיבה ותמורת ״כל תמונה לירה,״
היה מוכן לצלם כל אברך על תלמודו. לאחר שעזב הצלם אח
המקום החלו לחשוד כי נשלח לעקוב אחריהם מטעם צה״ל,

הרבנים הואש״ם

במרכז, רבה הראשי של באר־שבע, אליהו
כץ. משמאלו יושב הרב הספרדי של באר־שבע
שהזדמן במקרה לחדר בו התנהל הדיון על האישור, בין הכתב לרב כץ.

ת מונ ה
בלירה

^ יום השני לשהותי בישיבה הגיע
לישיבה צלם־המערכת ושאל את
תלמידי הישיבה: מי רוצה להצטלם, כל
תמונה לירה.
האברכים התלהבו מההזדמנות, והירבו
להצטלם. לאחר שהצלם הלך, התחילו
לחשוד והתפתחו חילופי הדברים הבאים:
— צריך ללכת לעקוב אחריו, אולי הוא
הולך ללישכת הגיוס?
— הוא לא מבאר־ישבע. אני מכיר את
כל החנויות־צילום כאן. אין פוטרהדר ב־באר־שבע.

אולי הוא מרגל.
— מרגל בישיבה? מה יש לו לרגל
כאן?
— הוא בטח מהצבא. הוא בא לבדוק
אם אנחנו לומדים תודה או לא.
— אז בסדר. שיהיה מהצבא. הוא מצא
אותנו לומדים תורה.
— הוא לא מהצבא. הוא בטח רצה
משהו אחר. אם הצבא היה רוצה אז לא
היו שולחים בן־אדם עם מצלמה. יכולים
לשלוח איש עם מצית. הוא מדליק סיגריה

ויש לו תמונה של כולם. מה אתה חושב
לך שהצבא צריך לשלוח סתם צלמים?
— יו׳סקה, הוא צילם אותך הרבה פע מים.
בטח רוצים לקחת אותך לצבא!
— מה פתאום שיקחו אותי? שיקחו
אותך הלוואי!
— מה יש. אז תלך לצבא. זה לא בית־סוהר.
צבא זה לא נורא כל כך.
— אז תלך אחה לצבא, גוי שכמוך,
לי אל תאחל דברים כאלה.
— צריך ללכת לעקוב אחריו.
— אני חושב שהוא בא פשוט לבדי קה.
לא לוקחים ככה סתם אנשים לצבא.
אנחנו בחורי ישיבה, לא? מה פתאום
שיקחו אותנו לצבא?
— בטח באו לדאות מי לומד ומי הלך
לעבוד. יתפסו אחר כך את אלה שאינם
— וישר לצבא.
— בגלל זה אני לא עובד. מה
צריך, שיתפסו אותי לצבא בגלל כמה לי רות?
ניסיתי
לומר :״מה יש, שמעתי שגב
בצבא יש קצת בחורים דתיים מייד
עלו עלי כולם :״אתה אל תספר לנו סי פורים.
שלא תחשוב שאנחנו לא יודעים
שבאת לפה בגלל -שפחדת שיקתו אותך
לצבא. הם לוקחים היום את כולם, אפילו
עולים חדשים.״

מספר 1809 שנח 36

י״ט אייר ת*ל״כ 3.5.1972

המחיר 2.0 0ל״י