גליון 1810 מתאריך 10 במאי 1972

הצעה מיוחדת לתקופה מוגבלת
ארבעה מוצרי

0 £א 6414א31<1
טיפוח לעור שמן או שמן בחלקו
י במחיר מיוחד של

33.75ל״י
במקום 45 -ל״י

לרוב הנשים מכל הגילים בעית עור שמן או שמן בחלקו,
המשבש אף את האיפור המושלם ביותר. תכשירי סקין בלנס
מאזנים את ׳תכולת שומניות העור ומחזירים לעור הפנים את
איזונו הטבעי. סקין בלנס משפר את רקמת העור ומחזיר
לפניך את זוהרם ורעננותם. חברת ״הלנה רובינשטיין״
מציעה לך ו< מוצרי סקין בלנס, באריזה מיוחדת.
§ 010311861ת31121מ1ז0ן׳ — 81113 £313306 1תכשיר מקציף לנקוי
עמוק ואיזון העור.
ז 036ז §ת3131121־01 ן י — 81113 8313306 1טוניק מיוחד לעור שמן,
להמרצה ורענון העור.
§ 061מ331121ד101ל — 81113 8313306 1מרענן ומטהר את העור,
סופג עודפי השומן בעור, לשימוש בבוקר ובערב.
ז3131126ז 1׳10ק — 81113 8313300 ?!6-^131160 קצף ארוסולי המועלה
מתחת לאיפור ומשמש כסופג-שומן בלתי נראה.
האיפור נשמר רענן ומושלם במשך כל היום.
בנוסף, מציעה הלנה רובינשטיין בכל אחת מארבעה סדרות
תכשירי הטיפוח :
1 .116

81113

1 ( 611

81113

8313306

•01631

810

מערכת של שנים או שלושה מוצרים במחיר של מוצר אחד.

1^1113111810111

אינני רוצה להתיחס כאן לנורמות המוסר
של משטרת ישראל, שלגביה צילום
בחורה בעירום הוא מעשה מגונה בפומבי,
אולם כדאי להתעכב על נקודה
אחרת בכל הפרשה.
רק השבוע התכנסה ועדת הפנים של
הכנסת לדיון על הפשיעה המאורגנת בישראל.
כל המשתתפים בדיון, מבלי יוצא
מהכלל, ציינו את חוסר־האונים של מש טרת
ישראל, שאינה מסוגלת להתמודד עם
התגברות גל הפשיעה בארץ.
מול גלי הביקורת המומחים נגדם, יש

״מעשה מנוגה בפומבי ׳,

111*10119 ^141(111!4)0111

81113

לא מכבר הקרינה הטלוויזיה הישראלית
סרט קולנוע ישן, שהוסרט לפני כ־25
שנה, אך לפי נושאו נדמה היה כאילו
הוא שייך לתחילת המאה. היה זה אחד
!מסרטיו המסחריים של ויטוריו דה־סיקה,
הפגישה האחרונה. הוא גולל את סיפור
פרידתם של תיירת אמריקאית (ג׳גיפר
ג׳ונס) באיטליה ומאהבה המקומי (מונס־גומרי
קליפט) .השניים נפרדים בתחנת
רכבת, מתנשקים בסתר בקרון ישן, כאשר
מבחין בכך אחד משומרי הרכבת
האיטלקית, עוצר אותם באשמת ״הפרת
המוסר במיתקן ממשלתי״ ,והופך את פרידתם
לטרגדיה של יסורים.
יחד עם היותו סוחט דמעות, נועד אותו
סרט להיות ביקורת נגד הפוריטאניות
והצביעות המוסרית באיטליה באותן שנים.
השבוע הסתבר, שלפחות במקרה זד,
לא איחרה הטלוויזיה הישראלית את ה־רכבת.
מוסר ההשכל של מטוריו דה־סיקר,
בסרט הנ״ל יפה עדיין גם לגבי
ישראל של שנת .1972 שניים מחברי המערכת
למדו זאת השבוע על גופם.

לצורך צילומי הרפורטג׳ה על המשוררת
מרגרט הראל (העולם הזה ,)1809 שד,ת־נדבה
להמחיש בגופה את משמעות שי י
חיפש צלם המערכת, ישראל סמיוג־סקי,
אחרי אתר מתאים לצילום רקע ל שיירי
שירה האומרת :״וקול הרכבות
חוצה את החלל״ .לבסוף החליט ישראל
לצלם את מרגרט על פסי מסילת הרכבת
בתחנת הרכבת הישנה של לוד.
מרגרט ניצבה מעורטלת בין הפסים
מול עדשות המצלמות, באיזור שומם וריק
שלא היה בו איש. לא היא ולא הצלם
לא הבחינו כי מהצד צפה בהם בהסתר
אחד מעובדי הרכבת. כעבור מיספר דקות,
כאשר הסתיימו הצילומים והצלם ומרגרט
־(הלבושה, כמובן) עמדו לעזוב את המקים׳
חסמו את דרכם כ־ 20 פועלי רכבת
כשבראשם מנהל התחנה המקומית. הם
הודיעו להם, כי הם עצורים עד לבואה
של המשטרה, שכבר הוזמנה למקום.
״באיזו אשמה?״ התעניין הצלם לדעת,
״באשמת עבירות נגד המוסר״ ,הודיע
לו מנהל התחנה.
הצלם והכתב שהיה עמו, הציגו בפני
מנהל התחנה את תעודות העתונאי של הם׳
מסרו לו את פרטיהם האישיים, והודיעו
לו, כי אין לו כל סמכות לעצרם,
מה גם שלא ביצעו שום עבירה.
כעבור כמה ומים התדפק שוטר חמוד-
סבר על דלת דירתו של צלם המערכת.
הוא הורה לו לחתום על מיסמך המחייבו
להתייצב למחרת היום בתחנת המשטרה
בלוד. מיסמך זה, כמוהו כפקודת מעצר.
שוטר אחר נשלח לדירתו של הכתב ש ליווה
את הצלם בעבודתו.
השניים הגיעו, כנדרש, לתחנת המשטרה
בלוד. שם הודיעו להם סמל התחנה
דוד מרזין (שלמזיוי* שמו שוקל 110 קי לוגרם,
לדבריו) ,כי הם חשודים בביצוע
מעשה מגונה בפומבי.
״איזה מעשה מגונה?״ התפלא ישראל,
״הרי צילמנו את הבחורה בהסכמתה ותוך
שיתוף פעולה איתר,״.
״לא חשוב״ ,אמר הסמל ,״גם אותה
נעצור.״
החקירה נמשכה כשעתיים. נלקחו בה
טביעות אצבעות של הצלם והכתב. מר-
זין אף ביקש מישראל להסיעו לתחנת
המשטרה לרמלה, כדי שיוכלו שם לצלמו
ולצרף את תמונתו לאלבום הפושעים.
ברמלה הוחלט, משום מה, שאיו צורך
לצלם את החשודים בפשע הנורא. אחרי
שחתמו על ערבות עצמות, הסכימה מש טרת
ישראל לשחרר את השניים עד
לתחילת משפטם באשמת ביצוע מעשה
מגונה בפומבי.

למה יש כוח אדם?
הסיפור יכול היה להשמע כבדיחה מש עשעת,
לולא היו בו היבטים עצובים.
קודם כל מסתבר, שאחרי כל הביקורת
שהוטחה נגדה במשך שנים, על חוסר כל
התחשבות באמצעי התיקשורת, עדיין אין
משטרת ישראל מבינה מה זאת עתונות.
לגביה, עתונאי המסקר הפגנה, כמוהו כמפגין
מתפרע, וגם הוא ראוי למכות
אלות השוטרים. לפי אותו קנה־מידה,
צלם־עתונאי .,המצלם נערה בעירום בחיק
הטבע, אינו אלא עבריין־מין הראוי לרדיפה
ולעונש.

משוררת הראל כתחנת הרכבת
מעשה מגונה נורא
לראשי משטרת ישראל תשובה אחת:
״אין לנו כוח אדם״ .והנה מסתבר, כי
טענה זו אין לה על מה לסמוך.
אם יש למשטרת ישראל כוח אדם כדי
לשלוח שני שוטרים לחפש אחרי שני
עתונאים שצילמו בחורה בעירום! אם יש
לה כוח אדם לחקור אותם עתונאים במשך
שעות! אם יכולה המשטרה לבזבז שעות
עבודה של חוקרים ותובעים על שטויות
מעין אלה, היא מידרדרת מדרגת משטרה
גרועה ובלתי יעילה לדרגה של משטרה
מגוחכת.

..חרא! כמה פיקח הרשע הקטן הזה.,,
אמר האימאם של תימן על ישראל ישעיה!

ועמום מנור, נציגו בישראל
של איש-הכספים טיכור רד
זנכאום. התבדח בן־גוריון ב
״אין
צורך להשמיץ את
ישראל ישעיהו״ ,אומרים
יריביו של המיועד לכהונת
יושב־ראש הכנסת ,״צריך רק
לצטט אותו.״ השבוע, ערב בחירתו,
סיפק ישעיהו חומר למכביר
למצטטיו. בראיון שהעניק
לשבועון צה״ל, תיאר ישעיהו
את תקופת ילדותו בצנעא שבתימן,
וסיפר, בין השאר :
״אמי ילדה 21 פעמים. פעמיים
תאומים. מכל הלידות האלה
היו לה רק שתי בנות.
אחת שנולדה אחרי ומתה, ואחת׳
תבדל לחיים ארוכים, שנולדה
לפני האח האחרון...
גם מהזכרים נותרו רק ארבעה.
השאר מתו בגיל שנה, ששה
חודשים, שנה וחצי. אחד הילדים
מת בגיל 6ומותו השאיר
מישקע כבד מאוד במשפחה.
אותו בן היה ילד פיקח מאוד.
אני חושב שאילו נשאר בחיים,
הוא היה עכשיו חבר כנסת או
שר בממשלה.״
8באותו ראיון סיפר ישעיהו
על פגישה שהיתר, לו עם
האימאם של תימן, האימאם
יחיה. ישעיהו עבד אז בבית-
חרושת לאריגה, בו נארגו מלבושי
האימאם ובני ביתו. באחד
הימים בא האימאם לביקור
ולדברי ישעיהו שאלו לפשר
פיאותיו. כאשר הסביר
לו ישעיהו מה הן פיאות, יעץ
לו האימאם :״תוותר עליהן ואז
תיכנס לגן־עדן, שם ישנן
הבנות הכי יפהפיות ויהיה לך
טוב עם כל המוסלמים שם.״
על כך השיב ישעיהו, לדבריו
:״אדון נכבד, אף אחד
עוד לא חזר משם כדי להגיד
מי נכנם לגן־עדן ומי לגיהנום.״
לדברי ישעיהו התפעל השליט
התימני מתשובתו עד כדי כך
שהתגלגל מצחוק ואמר :״תראו
תראו כמה פיקח הרשע ה קטן
הזה.״
8באותו ראיון סיפר ישעיהו
גם על חלומות הילדות
שלו. בין חלומותיו :״להיות
איש שלטון — איש מלכות.
בחלומות חלמתי שאגי אצור
איזה נשק, שבאמצעותו אכניע
את השלטון המדכא בתימן...
חלמתי שמתגלה לי מטמון
גדול של זהב ובמטמון הזה אני

אוזני עיתונאי שנכח במקום :
״אם כיסלו מחפש מאפיה, הוא
יכול למצוא פה שתי משפחות
טובות — של מנטש ושל רו־זנבאום.״

8מנכ״ל
נתיבי נפט, מרדכי
(״מוטי״) פרידמן, שהת פטר
מתפקידו, חגג יום אחרי
החלטת הממשלה בפרשת דו״ח
ועדת ויתקון, מסיבה משפח תית
במסעדת אלהמברה ביפו.
המסיבה, בה השתתפו מלבדו
גם אשתו צכיה, ושתי בנותיו,
נערכה לכבוד יום הולדתה
ה־ 15 של בתו הבכירה. בסיום
הארוחה הוגשה לשולחנו של
מוטי עוגה בוערת שהוכנה
במיוחד לכבוד המאורע. למחרת
בבוקר פשטו חוקרי מם
ההכנסה על ביתו שבצהלה.
מודעות ענק שפורסמו
השבוע בעתונים הודו לזמר
יהורם גאון על הסכמתו להופיע
בהתנדבות במופע ש נערך
על ידי ארגון נכי צה״ל.
אמנים אחרים שהופיעו בהתנדבות
באותו מופע, כמו יפה

ירקוני, שייקח אופיר ודודו
דותן, השתוממו מדוע

בלוד. אלון שהמריא לארצות״הברית, שם נפגש עם שר״החוץ ה־ .
אמריקני ויליאם רוג׳רס, נפרד לפני עלותו למטוס מפקידי משרד;׳
ובני משפחתו, נשק לצעירה שחרחורת בלתי מוכרת. היתה זו בוגד.

שוכר אנשים, קונה נשק ומ ארגן
מיפעל מלחמתי גדול, שיביא
את הגאולה.״ אוי, פרויד,
פרויד, איפה אתה?
לזיגמונד פרויד היה
ודאי גם מה לומר על הקטלוג
שהוציאה התאחדות מוכרי הספרים
בישראל, לקראת שבוע
הספר העברי, הנערך השבוע.
בשבוע זה, בו הוצאו למכירה
גם ספרים ישנים, הוצא למכירה
גם ספרו הישן של משה

ויטוויו קוודוו די מונטזמולו

שגריר איטליה בישראל, הנראה בתמונה עם רעייתו ובתו (במר
כז) ,היה השבוע אורח הכבוד בהצגת הבכורה של המחזה הרומי
העתיק ״רוזנטה חוזר משדה־הקרב״ ,שנערכה ב״צוותא״ על״ידי
צוות משחקני הפקולטה לתיאטרון של אוניברסיטת תל־אביב.
בתום ההצגה הסב השגריר במסיבה עם מבצעיה. בתמונה נראה
גם השחקן אשר צרפתי (משמאל) ובמאית ההצגה עדנה שביט.
העולם הזה 1810

א1ש>ם

דיין שנכתב בעקבות מבצע
סיני ב־ — 1956 יומן סיני.
אולם בטעות הודפס שמו של
הספר בקטלוג כיומן מיני —
מאת משה דיין. מוכרי הספרים
בירידי הספרים נאלצו להודיע
לקונים המאוכזבים כי דיין
עדיין לא פירסם מה שאולי
מסוגל להיות הרב־מכר הגדול
שהופיע אי־פעם בישראל.
הפתעה נעימה נגרמה
ביום ב׳ בשבוע שעבר לכתב
ך,ארץ וץ כיסלו, כאשר הופיע
לאירוע משמח — טקס נישואיה
של טובה ירקוני, בתו
של שלום ירקוני, בעליו של
מודיעין אזרחי. בכניסה לחצר
ביתו של ירקוני בשיכון דן,
שם התקיים האירוע, ראה לפתע
כיסלו את כתב ידיעות
אחרונות אריה אכנרי מתפקע
מצחוק למראהו. כיסלו לא
הבין מה הבדיחה הגדולה.
״אתה יודע מי מארגן את החתונה?״
שאל אבנרי .״לא,״
השיב כיסלו בתום. אבנרי הצביע
לעבר גבר שהתרוצץ עסוק
כולו וחילק הוראות על ימין
ועל שמאל. היה זה לא אחר
מאשר מנטש הגדול הלא הוא
מרדכי צרפתי -דמות מרכזית
בסידרת כתבותיו הענקית
של כיסלו על הפשע המאורגן.
כאשר הבחין מנטש ב־כיסלו,
הזעיק אליו אחדים מ אנשיו,
רמז על כיסלו ולחש
משהו באוזניהם. מאוחר יותר,
ניגש ירקוני אל כיסלו, מחייך
מאוזן לאוזן כחתול שגמר את
השמנת, גיחך :״נו, איך אני
מסדר פגישות?״
אח״מים אחרים באותה

חתונה היו עמוס בן־גוריון,
כיום מנכ״ל אתא ולשעבר
מפקדו של ירקוני במשטרה,

מודים נכי צה״ל רק ליהורם
ולהם לא. רק אז הסתבר שהמודעה
לא פורסמה כלל על־ידי
ארגון נכי צה״ל. אלמונים בחרו
להודות בשם הנכים ליהורם
גאון בלבד.
8את חברתו לחיים הכיר
שדרן הטלוויזיה, אלכם גלעדי,
לגמרי במקרה. בזמנו
נשלח אלכם, לסקר את בואן
של ספינות שרבורג. במסיבה
שנערכה אותו לילה בבית אחד
המפקדים, הכיר אחד הקצינים
לאלכס, כאילו מבלי משים ד
אגב אורחא, נערה בלונדית
נאה שעמדה בצד. היתה זו
חווה, אלמנת סגן מפקד הצול לת
דקר רב־סרן אכרהם (בו-
מי) ברקאי ז״ל, ואם בנם
גיא בן השמונה, שהיא מורה
במקצועה. כאשר החליטו השנים
להנשא, בהסכמתו המ לאה
של הבן, נתברר, כי ביום
שנועד לחתונה, צריך אלכם לשדר
שידור ספורט ישיר בטלוויזיה.
אלכם הציע פתרון
מקורי: להנשא בשעות הערב
המוקדמות ולשדר את המשחק
בשעות הערב המאוחרות, אבל
ההורים לחצו לדחות את הנישואין,
שיתקיימו בחוג מש פחתי
מצומצם בטכס צנוע ביותר
בבית הכנסת ברמת־הש־רון,
למחרת היום. החתונה
תתקיים ביום רביעי בשבוע הבא,
אך את המסיבה לחברים
ולידידים יערכו בני הזוג ברוח
ספורטיבית אך ורק בתום
עונת המשחקים.
8רומן אחר שהוא פרי
טלוויזיה מקורי ייחתם אף הוא
בקרוב בחתונה כדת וכדין. זה
קרה בהקלטות התוכנית לא
הכל עובר שעברה מן העולם.
תיקי דיין היתה כוכבת התוכנית.
יאיר אחי־אילן היה
עורך הפילם של התוכנית. השניים׳
שהכירו זה את זו משכבר
הימים נפגשו מחדש ב אופן
אינטימי בנסיבות די מוזרות:
אחי־אילן הסתכסך עם
מפיקי התוכנית ועורכיה על
רקע היעדרות מעבודה. תיקי
שהיטתה אוזן ושמעה את חב רי
הצוות מכנים אותו בשמות
גנאי :״מסכן״ ,״מבולבל״ ,״מוזר״
ו״שובר את הראש בקיר״,
החליטה לקחת אותו בידיים.

מה שהחל כשיחה מקרית בין
ידידים משכבר הימים, הפד אט
אט לרומן לוהט.
8איך מגדירים אמנות?
זאת ביקש לדעת מפיק הסרטים
מיכאל שווידי במברק
ששלח לממונה על הסרט הישראלי
במשרד המסחר ודד
תעשיה, גד סואן. היה זה אחרי
שהמועצה לעידוד הסרט
הישראלי הודיעה לשווילי כי
להבא תאשר את סרטיו כסר טים
ישראליים רק אחרי שיעמדו
במבחן ״מבחינה אמנו-
תית וצילומית.״ שווילי דרש
מהמועצה להגדיר מה הם הבחינות
האמנותיות שהיא דורשת
מסרטים. על כך השיב
לו גד סואן במברק :״אין לנו
הגדרות וקריטריונים לגבי אמ נות.
המועצה תחליט לאחר שתראה
כל סרט...״
8לצברית 56׳ של העולם
הזה, אופירה ארז, רעייתו
של ח״כ יצחק נכון, יש אחות
קטנה וכמעט אלמונית. זוהי
במאית הטלוויזיה ורדינה
ארז, רעייתו בנפרד של הזמר
איתמר כהן. בחוגי הספורט
והטלוויזיה מכירים אותה בבמאים,
שהצליחה הצלחה בלתי
משוערת, בהעברת מישחקי
ספורט ישירים מן המגרש. השבוע
זכתה ורדינה, ילידת
תל־אביב ובוגרת סמינר הקיבוצים
למחמאה בלתי צפויה,
שהגיעה ישירות מיוגוסלביה.
כורים מואיץ, שדרן הטל וויזיה
היוגוסלבי! ,שליווה לפני
חודש את קבוצת הכדורסל
יוגופלסטיקה, במישחק כנגד
אינים וארזה שנערך בתל-
אביב, לא האמין כי במאית ממין
נקבה ביימה את שידור המשחק,
אותו נטל לשידור ב־זאגרב.
השבוע, כאשר פגש את
עורך מבט ספורט, דן שילון
באקראי באחת מבירות אירופה,
ביקש ממנו בורים למסור לור־דינה,
שהיא מ.א. בטלוויזיה
של אוניברסיטת ניו־יורק, כי
הסרט שלה מוצג דרך קבע כ דוגמא
למופת בבית הספר לבמאים
בטלוויזיה היוגוסלבית.
8בבכי מר וקורע לב פרצה
בתום שידור, הבמאית המתחילה
של הטלוויזיה אלה
שחף, ידידתו הקרובה של הבמאי
הוותיק ראוכן מורגן,
אחרי שביום שלישי האחרון
איבדה את עשתונותיה ונכנסה
להיסטריה בשעת שידור מבט
לחדשות. הכל בגלל מסמר קטן:
בגלל טעות מצערת של עוזר
הפקה, אורן שינדל, שהחליף
את גלגלי הסרטים בלי להודיע
לה, התבלבלה הנערה,
והיתה זו המהדורה המבולבלת
ביותר של השנה האחרונה בטלוויזיה.
המגיש, שמעון טם־
לר עמד בקושי במשימת ה התנצלויות.
העורך, חיים גיל
סירב בכל תוקף לחתום את
שמו על המהדורה .״זאת לא
המהדורה שערכתי,״ הצהיר בכעס
רב בתום הפרשה, שהדיה
עוד יהדהדו זמן רב במסדרונות
בית היהלומים בירושלים.
8שתי ההצגות הישראליות
שהועלו בניו־יורק, לחיות
עוד קיץ, לעבור עוד חורף שב-
הפקת יונתן כהמון ואיש
חסיד היה בהפקת יעקב אגמון,
סיימו הופעתם ויוצאים
לסיור ברחבי ארצות־הברית.
זה לא מנע מאנשי הצוותות
המתחרים־לכאורע להשתתף ב מסיבה
שערך לכבודם בביתו
המיליונר היהודי כרני

דויטש.

שהקיבוץ הארצי קיבל מישבצת קרקע להתישבות
ברמת־הגולן, וזאת בניגוד להחלטה רשמית של המפלגה
נגד היאחזויות קבע בשטחים המוחזקים.
עד כה לא הוקמה אף נקודת התישבות של השומר
הצעיר בשטחים( ,מלבד הקיבוץ שניר, שהוקם בשטח
שהיה בעבר שטח מפורז) .קבלת המשבצת עוררה
התנגדות עזה בכל רחבי התנועה הקיבוצית של מפ״ם.

נראה כי אם תרצה מפ׳׳ם להקים היאחזות

! 1׳*11.1

וו*^יו

< /׳ג־ ,*11111 וו** ׳גוו

טית, כיץ שככל קן יש מחייכים ומתנגדים
להיאחזות כשטחים.

1זננג 1נןיך
אמין רצה

ה אי ט ל קי םלאפע לו

ב מי דחמה נוס ח
ששת הימים*

גירסה זו הושמעה, בין השאר על־ידי ג׳ורנאלה
ד׳איטליה, מחשובי העיתונים האיטלקיים, שטען כי
הביקור הוכן על-ידי ועד־השלום האיטלקי, תוך התייעצות
עם מישלחת ישראלית ״בראשות ח״כ אורי
אבנרי״ ,ומישלחת מצרית בראשות חאלד מוחיי-אל-
דין, שבאו לרומא באמתלה של הכנת ועידת בולוניה.

זמן קצר אחרי ההפיכה של אידי אמין, פרצו
קרבות בין צבא טנזאניה, המודרך על־ידי סינים, ובין
צבא אוגנדה, בהדרכת הישראלים. אמין רצה שצה״ל
ינהיג את צבאו ב״מלחמת ששת הימים״ נגד שכנתו,
כדי לכבוש את צפון טנזאניה, המפרידה בין אוגנדה
והים.

ישראל סירכה לשתה פעולה כהרפתקה
זו, למרות המדיניות האנטי־ישראלית של
מנהיג טנזאניה, יוליוס ניירירה, ועל כד יצא
קיצפו של אמין המתוסכל.

ד״ן וו ק ס
3א ר כי או לו גי ם
משלחת ארכיאולוגית של אוניברסיטת תל־אביב,
בראשות הארכיאולוג הד״ר בני רותנברג, שעסקה
בחפירות ליד מנזר סנטה קתרינה בסיני, בידיעת
אגף העתיקות אך ללא רשיון בכתב, סולקה באיומי
נשק ונאלצה להפסיק את חפירותיה על ידי קצין
העתיקות של המימשל הצבאי בסיני.

לדעת כמה מאנשי המשלחת, הם גורשו
כתגוכה על שהארכיאולוגים של אוניבר
מיטת תל־אביב היו אלה שחתמו כזמנו על
עצומה שתבעה ממשה דיין להפסיק את
החקירות הכלתי חוקיות שלו.

סערה באפיים 3 *3 0
ההתנח לו ת 3גו לן

לחץעל עו ר בי־ ד, ן
במ שפט רצח
שלושה עורכי־דין, משלושה משרדי עורכי־דין
שונים, עומדים להתמנות כסנגוריו של איתן חייא,
בן ה־ ,18 בערעור שישמע בקרוב בבית־המשפט העליון.
מינוי זה נועד למנוע הפעלת לחצים על עורכי-הדין
של חייא.

ל מ ען בי קו רגולדה
אין אמת כטענה, כאילו יזמו גורמי*
שמאל איטלקיים את כיקור גולדה ככוקא־זמאל
רשט.

לפי
גירסה צרפתית. הגורם האמיתי לפירוק
הידידות כיד אוגנדה וישראל הוא
סירוכה של ישראל לארגן מילחמת־כזק נגד
טנזניה.

כדי שיוכל להתמסר להקמת החכרה הפרטית
שלו לייעוץ כמינהל.

שמועות אלה כאו, כנראה, כדי להעלות
את מעמדה של איטליה כגורם כמזרח התיכון.

סי םלהש פי ע
עדח די קו ר ק
בירושלים החלה למעשה כבר המערכה סביב
המועמד הבא לראשות העיר, בבחירות המוניציפאליות
שיתקיימו בעוד למעלה משנה. בעוד מזכירים כמועמדים
אפשריים למישרד. את אלוף (מיל ).עוזי נרקיס נעשים ואת
מאמצים לשכנע את ראש העיר הנוכחי, תדי קולק,
להסכים להציג את מועמדותו פעם נוספת.

כין/אלה שינסו להשפיע על תדי יהיה
משה דיין, הסבור כי סיכויי
גם_שר־הכטחון{ מז

מצזעם מפלגת העכומינויו
שד״ ראש
״יוני״ ׳!781

רה, עלולים להפריע לפעולות שונות כמזרח

העיר:

ח״םלס קו ב -
א לו ף הנוא מים
מנכ״ל רשות הנמלים לשעבר, האלוף (מיל ).חיים
לסקוב, הוא כיום אחד הנואמים המבוקשים ביותר על-
ידי המגבית היהודית המאוחדת. מקהילות שונות באר-
צות־הברית, אירופה, דרום אמריקה ואוסטרליה, מגיעות
בקשות לשגר את לסקוב כמרצה ומתרים.

לסקוכ עצמו החל כאחרונה לדלל אמ^ז
ההזמנות לסיבוכי הרצאות המגיעות אליו,

פי תחתר פי ח
סו פחהלר צו עתו 11ה
חוגי המימשל הצבאי ברצועת עזה הביעו ׳
השבוע את סיפוקם על סיפוחה של פיתחת רפיח
לרצועת עזה, מבחינה מינהלית. פקידי המימשל
הסבירו. כי העברת הטיפול בפיתחה לסמכותם,
!תקל עליהם לפתור את בעיות הבדווים שהועברו*
מהפיתחה לרצועה.

לאור הצהרתו של השר ישראל גליי
לי כי ממשלת ישראל מתכוונת להכליל׳
את רצועת עזה כתחום מדינת ישראל,
יש חשיכות ראשונה כמעלה לסיפוח
פיתחת רפיח לתחום השליטה של ה•
מינהל כרצועה. הפיתחה משתרעת על
־־זידי1
מצרים. פקיד
--איזור שהיה כעכר שטח
--המימשל כרצועה, אמרו השכוע כי ה*:
פיתחה תהיה מעתה חלק כלתי נפרד
מהרצועה.
איתן חייא הורשע בבית־המשפט המחוזי ברצח.
במהלך משפטו התפטר באופן מפתיע עורך־הדין חיים
קאזיס, שהגן עליו, בטענה של עומס עבודה.
את הערעור לבית־המשפט העליון נטל על עצמו
עורך־הדין שמואל תמיר, שהודיע לפני זמן מה שלא
יוכל להופיע בתיק בגלל נסיעה לחו״ל. הוא החזיר
את שכר הטירחה שלקח עבור הופעה זו.

שמועות כעולם התחתץ אומרות ששני
עורכי-הדין הפסיקו לטפל כעניניו של חייא
כעקבות איומים מצד חוגי העולם התחתון.
עורך־הדין תמיר סירכ להסביר מדוע הפסיק
את הטיפול כענינו של חייא. עורך־הדין
קאזיס היה מוכן לאשר שהיו שמועות על
לחצים על עורכי-דין כפרשה זו.

קרב יריות
ב חו ףתל ־ אביג
קרב יריות התנהל כשכוע שעכר כחוף
הים בתל-אכיב, שכתוצאה ממנו נפצע לפחות
אדם אחד, וזאת מלי שהוגשה כל תלונה
למשטרה, ומכלי שפורסם דכר.
התקרית החלה שעה שקבוצת בריונים ניסתה
להיכנס בכוח למועדון טיפאניס שבמלון דן. אחרי
שהדבר נמנע ממנה, התפתח קרב אגרופים בין אנשי
הכנופיה לבין שומרי המועדון, שהתפתח קרב יריות
על חוף הים.
למחרת חזרו אנשי הכנופיה כדי לנקום על הפגיעה
בהם ושוב התפתח קרב יריות, שכתוצאה ממנו
נפצע אחד מאנשי הכנופיה.

נראה שלפרשה זו, המתנהלת הרחק מעיניה
של משטרת תל־אביב, עלול להיות
המשד דמים.

וסיון לטרפדה לוו א ה
לגו ש דן
הלואה של מיליוני דולר שעמד לקכל
איגוד ערים לגוש דן, כדי להשלים את
מיפעל הזרמת מי השופכין של תל־אביב
וערי גוש דן לאגני החימצון שניכנו כראשון־
לציון, מוטלת עדיין כספק.
נציגי הבנק העולמי, שהגיעו בשבוע שעבר לישראל
לצורך בדיקת הפרוייקט, נפגשו גם עם נציגי
עירית ראשון־לציון ובראשם עורך-דין חנניה גיב־שטיין,
ראש העיר. הוא הודיע להם כי תושבי העיר
מתכוננים לחדש את מאבקם נגד אגני החימצון עוד
ביתר שאת.

גולדסטאד וגולדסן לאולימפיאדה
הנהלת מפעלי הבירה בישראל, יצרני
״גולדסטאר״ ו״גולדסן״ מזמינה את
הציבור להשתתף במבצע ״עם גולדסטאר
וגולדסן לאולימפיאדה״.
כל השולח אל ת. ד 33150 .תל-אביב 5תוויות
של בירה ״גולדסטאר״ או משקאות ״גולדסן״
השונים — ישתתף בהגרלה ועשוי לזכות
בכרטיס טיסה לאולימפיאדת מינכן כולל מסים,
אירוח וכרטיסים למשחקים האולימפיים.
כן יוגרלו בין משתתפי החידון מאות פרסים
נוספים.
ההגרלה תתקיים אחת לחודש.
נא לציין על המעטפות — ,מבצע אולימפיאדה׳.
בהצלחה !

בהגרלה מס, 1 .

זכה בכרטיס הטיסו

כהן ע מו ס

רה׳ בן־יהודה 170
תל-אביב
בהגרלה מס2 .
זכה בכרטיס הטיסו

יהודה גור־או

רה׳ פרנקפורטר י
פתח-תקווה

ה טי סו ת מ אורגנו ת עי י
מסובנים לאולימפיאדת מינכן

א בי ^ ס ל בון

59121

2 6 9 0 5 2

י רו ש לי ^ ס ל פון

או קי ר
2 2 2 7 7 7

טו ר דן

חיפה 6 6 3 0 1 1 !1 9 7 0 ,

׳ הפלגות שיט ונופש וחופי הים התיכון

* 5א ע *!>11*011* 1

מכת בי ם
גסיסה
עד מוות
האחד במאי מת לאט. כל שנה עוד
קצת. יחד עיסו מתים עוד הרבה דברים
ישנים וטובים שהיו שלנו פעם: שימחת־עם,
אהבת־הבריות, נהרות ואגמים.
פעם אחדות הייתה של פועלים, של
עובדי־אדמה. היום אחדותנו באה רק לשישה
ימים של מלחמה.
זאב גולדברג, זכרון־יעקב

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשון ב אניות המעבורת הבנויות ב מיו חד לתיירות
ולהנאת הנוס ע הרמס ״ ו ״ פג א סו ס׳׳.
דירה בעיסה אצבעות
אני חייל משוחרר ויש לי הצעה לפית־רזן
בעיית־הדיור בארץ: כל דורש דירה
יתנדב לעבוד פיזית בבניית דירתו. הוא
יקבל שכר של פועל־סניין בתקופת זו.
ביד יפתר המחסור בידיים עובדות בענף
וגם תהיינה דירות.
אני אומנם לא יכול לרכוש דירה כיום,
אד אינני מסכן ואינני מרגיש כד• זו
.בדיוק הסיבה שאינני רוצה טובות והטבות
מאף אחד. תנו לי להשיג דירה בשתי
ידי.
מוטי הוכמן, בני־בולו

הפלגות החל מ׳ 21 במאי
סיורי חוף בשעות היום בנמלי הביניים ־ לימסול, אלגיה
ואנטליה (טורקיה) ,רודוס. פיראוס, קורפו, דוברובניק, ונציה
וחזרה דיר ־ קורפו, פיראוס, הרקליוו (כרתים) ולימסול.

מיזוג אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון •
חנות פטורה ממכס
בלה את חופ שתך וסייר ב מ חי רי ם נו חי ם לחופי
הים התיכון !

8מי מביר את

סיורי חופים בני 2ו יום החל מ־370ו ל׳י• כולל מסים.
נא לפנות אל סוכן הנסיעות שלך או לסוכנים הכלליים

האיש שבכנסת

אלאלוף ושות־ת־א,
רח׳ אלנבי ,94 טל 611757 .־ 613389
חיפה, רח׳ כיאט ,6טל 667752 .־667753
סיווג בה׳חות שנקבע ע״ מנהל אגף ההגנות והנמלים •הוסזס • -נ׳גאסזס׳ שנת הבניה 0ג*•( 19־<

לאחיונה סיימתי מחקר על הנושא :
חברי־כנסת. תוצאות המחקר עגומות לחלוטין.
מרבית האוכלוסיה אינה מכירה
כלל את נבחריה, בכלל זה בני־הנוער
העומדים להצטרף בשנה הקרובה לקהל
הבוחרים.
יוסף גדעוגי, תל־אביב

היר״ד הבין־לאומי תל אב ! 1972

היריד הביו ־ לאומ ׳ הגדול
ש ל חל־־־אביב 1972

..אדם ו מ עונו

היסטריה קרושה
המאבק למען השלום מתפשט ומקיף
זרמים פוליטיים מכל הסוגים. אפילו ב־גח״ל
ניתן למצוא אישים כאריה דולצין,
הדוגלים בשלום ובהסדר עם הרוסים ואינם
מהססים אפילו לסלוח את בתם ללמוד
במוסקבה.
על אנשים אלה ליצור חזית אחת.
אבנרי, דולצין, גולדמן, אליאב, עופר,
קול, רוזן, נבון ואחרים יהוו משקל נגד
אפקטיבי להיסטריה הקדושה של וייצמן,
בגין ודומיהם.
יונתן רוזנגרט, תל-אביב
יש בדירה

בגני התע רו כהבחל ־ אביב
יי פתחב 2 3 . 5 . 72
במסגרת היריד תערוכת ריהוט הגדולה ביותר בישראל, מיטב חידושי
הבית.
ביתנים לאומיים וביתנים כלליים מוצגים מישראל ומארצות אירופה,
אמריקה והמזרח הרחוק.
ביתן תחבורה, תחרות עיצוב המוצר
אדם ומזונו — תצוגת המזון הישראלי
באזאר בין־לאומי ססגוני.

יך יך ד.מיי ״ י
״4ה ת ״ דוכה

חזית נגד

התשובה לשילסון האין־ברירה: איחוד
כל תנועות השמאל האופוזיציוני, צרוף
הפנתרים השחורים, הפועלים המקופחים,
הפרופסורים, הסטודנטים, נוער־,אידיאלים־
טי, מתנגדי כפייה ומימסד, חיילים משוחררים
ואנשי המיעוט הערבי בארץ.

מיכאל עשב ומשה פודג,
קויית־ביאליק

שלוי

לשם שמיים
סרבני הגיוס מוחזרים לכלא פעם אחר
פעם. לעומתם משחררת המדינה כ־5000
בחורי־ישיבה משרות־צבאי מתוך נימוקי
דת. איך אפשר לכבד ממשלת־שקר כזו?
אליעזר פומרנץ, נהריה

אבזבה
אכזיכית ביקרתי בשבת במדינת אכזיב ונדהמתי
לראות מה עוללו הרשויות לפינת־חמד
זו. גדרות ברזל מקיפות את המקום והגישה
לים נחסמה לחלוטין.
טומא, תל־אביב

פסיבי
מי שחושב

אם מישהו סבור שגירוש הבדווים מאדמותיהם
יביא את השלום ארצה, עליו
לגשת באופן דחוף לרופא־מוחות.
מאיר כל ומכר ג, ראשון־לציון
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1810

הנהלת השנונות
מ ס קנו תמהמס קנו תשדו עד ת־ו־ תקו!
אחרי מבול המאמרים והמיכתביס למערכת,
שהציף את העיתונות הישראלית
בעיקבות פירסום דו״ח ועדת ויתקון, הגעתי
לשורה של מסקנות, שאם אינני טועה,
איש עדיין לא הגיע אליהן, או לפחות לא
אמר אותם בפומבי:
(א) העסק אבוד. שום ניתוח פלאסטי
לא יצליח לכסות על הפגמים האסתטיים
שנתגלו בפניה הדשנים והשבעים של החברה
הישראלית.
הריקבון המוסרי ימשיך להתפשט גם אם
מוטי פרידמן יועמד למשפט על העבירות
שביצע, ושכבר נתגלו במימצאי ועדת־החקירה.
אפילו פיטוריו של ד״ר צבי דיני
שטיין, או הענשתו על מחדליו,
על־ידי מינויו כשגריר ישראל
באחת המדינות הדרום־אמרי־קאיות
המושחתות, לא ישנו דבר.
קשה להניח ששר־האוצר, אשר
בתחום מישרדו וסמכותו פעלו
וסגני־איסטניסים,
תת־צדיקים
יסיק את המסקנות האישיות מ פרשת
נתיבי־נפט, אך גם אם מר
ספיר יחליט, נניח, לפרוש מתפ קידו
— לא תחזור החברה הישראלית
בתשובה. זה מאוחר מדי.
זה אבוד. אנשי מעשה ימשיכו
לדאוג למדינה בשעות־העבודה.
ולעצמם ולכיסם בשעות־הפנאי, ללא יסורי-
מצפון רבים. שר־הביטחון ימשיך לחפור,
למכור ולהעלים מס, ולאור דמותו החינוכית
ימשיכו אחרים לחפור (לוא דווקא
עתיקות) ,למכור ולהעלים מם.
הפיתרון היחידי לייבוש הביצה וחמד־מנה,
שלתוכה שקענו, הוא מה שמכונה
במישחק קלפים :״פריש־מיש !״ לאסוף את
הקלפים הגרועים שחולקו, לטרוף אותם
שוב, ולהתחיל את המישחק עם קלפים
חדשים. לצעוק ״פוס !״ להפסיק את המיש־חק
המלוכלך, שהתנהל עד כה, ולהתחיל את
המדינה מחדש.
אני לא מתכוון להחזיר את הגלגל אחורה
ל־ , 1948 ולבקש מאנגליה שתפרוש שוב
את חסותה עלינו, אף כי גם ברעיון הזה
אסור לזלזל.
אני מתכוון לדבר הרבה יותר פשוט:
להכריז על חנינה כללית לכל המדינה
(כולל חברי־כנסת ושרים) .לסלוח לכל הרמאים,
הגנבים, השקרנים והפושעים,
ולהתחיל את העסק מחדש. מה שהיה היה!
אילי פת — מת! ממחר בחצות, חוק אחד לכל
אזרחי המדינה, ואוי לו למי שיעבור עליו !

(ב) מקור כל הצרות שירדו עלינו הוא
בחינוך ליושר, טוהר מידות, הגינות, מסירות
והקרבה, שהיה נהוג בארץ־ישראל עוד
לפני קום המדינה.
האחראים לחינוך הזה פשוט לא העלו
על דעתם שיימצאו תמימים כמו ביבי(ד״ר
ניב) ,שיקבלו את דבריהם ברצינות. הם
לא לקחו בחשבון שתמיד יימצא איזה
טיפוס יוצא־דופן, שיאמין לשקרים שלהם
וינהג לפיהם. ועכשיו זה מתנקם בהם.
(ג) מסתבר (אם לא ידעתם את זה עד
כה) שגם שופט עליון הוא ככל האדם.
יש לו מעלות ומיגרעות, כימעט כמו לכל
אחד מאיתנו. בניגוד לדעה המקובלת, אין
השופט נטול רגשות, וגם שיקוליו
מודרכים לפעמים על־ידי 0ימ־פטיה
שיש לו לאדם זה, וחוסר־סימפטיה
שיש לו לאדם אחר.
בדרך־כלל מצליח השופט להסתיר
את רגשותיו, אך קורה,
כמו במיקרה של השופט ויתקון,
שרגשותיו מבצבצים מתוך ים הטקסט
הלגליסטי.
כמו כל אזרח טוב, גם השופט
רואה את המדינה, ביטחונה ורווחתה
הכלכלית בראש דאגותיו,
ומוכן למענה לעצום עין, לפעמים,
מפגמים קטנים בשטח טוהר־המידות.
אחרי הכל, מה זה רווח פרטי של
כמה עשרות אלפי דולארים — גם אם
רווח זה הגיע לבעליו שלא בדרך הישר —
לעומת המיליונים הרבים שאותו איש הפיק
בשם המדינה, והכניס לקופתה הדלה?
ובעיקר, כאשר מתלווה לעסקיו של אותו
איש ניחוחם הקסום והקדוש של שיקולים
ביטחוניים?
כל זה לא חדש. תמיד ובכל מדינה היו
שופטים אשר העדיפו לא אחת את טובת
המישטר וביטחונו על טובת החברה, ולפעמים
אפילו על טובת האדם.
(ד) להבא, כאשר הממשלה ממנה ועדת־חקירה
ממלכתית, עליה להקפיד יותר בבחירת
חבריה. לא כל אלוף (מיל ).יראה
אוטומטית את ביטחונה ורווחתה הכלכלית
של המדינה מעל לכל. מסתבר שדווקא
אלופים, כמו זרו. אינם מתרגשים ועושים
במכנסיים, בהתנופף דגל הביטחון והרווח
לאוצר־המדינה. יש ביניהם אנשים הסבורים
שאפשר להיות גם ביצועיסט טוב וגם
אדם ישר ונקי־כפיים, בעת ובעונה אחת.
זה נשמע אולי באבסורד גמור בנוף שלנו,
אבל, רבותי, זו עובדה.

תיכנו! ערי
ההגדרות הכי קולעות מגיעות אלי מאוחר.
שחיפה מוגדרת על-ידי פרנקופילים כ״עפולה־סור־מארד״ שמעתי כבר מזמן, אבל
אתם ידעתם שעפולה מוגדרת על־ידי אדריכלים כ״העיר היחידה במדינה שכל הבתים
שלה נמצאים מחוץ לעיר״?
אני לא ידעתי, ורק השבוע שמעתי את ההגדרה מפיו של דידי. משהו כאן לא
בסדר עם אמצעי־התיקשורת !

מונולוג שלאד חו ש ב
תראו, אני לא מתעניינת בפוליטיקה,
ואני גם לא מתמצאת בשטח הזה, אבל
שישלמו לי לא הייתי מוכנה לחיות ברוסיה,
או בכל מדינה קומוניסטית אחרת
מאחורי ...נו, איך קוראים לזה מאחורי
מסך־הברזל.
בשבילי חופש־הפרט זה דבר קדוש. אני
לא מוכנה שיגידו לי מה לחשוב ומה לעשות,
וברוסיה שוטפים לאנשים את המוח
כל יום בעיתונים, ברדיו, בטלוויזיה, וסותמים
להם את הפה.
אני לא אומרת שהעולם החופשי הוא
מושלם. לא! אבל לפחות הוא חופשי.
בדמוקרטיה — ,אפילו אצלנו — אדם
יכול לעשות מה שהוא רוצה, אני, למשל,
מאוד אינדיווידואליסטית מטבעי. זה מתבטא
בכל. בדרך־המחשבה שלי, בלבוש,
בריהוט, בסיגנון — הכל !
בבוקר, אחרי שבעלי יוצא לעבודה, אני
קמה לי מתי שמתחשק לי, ומתחילה את

היום בחווייה אכזוטית של רחיצת־שיניים
במישחת ״סוליפלאסט״ ,בעלת פסים אדומים,
בטעם פפרמינט, המכילים ריכוז גבוה
של פלוריד למניעת עששת־החניכיים, רוחצת
את הפנים בסבלון אלקאלי ״שולמית״
,השומר על עורי העדין, ומנגבת
את המראה הרטוב של פני במגבת המלטפת.
אחר־כך אני לובשת גמישונים בסריגת
מיקרומש וחולצת בן־לון רכה, הנצמדת
קרוב־קרוב לגופי, ונותנת לי תחושה
צעירה ונפלאה, מאווררת את כלי-
המיטה של ״כיתך, המביא את האביב
לחדר השינה שלי, ומוזגת לעצמי ספל נם-
קפה 18 קאראט מתוצרת ״עלית״ ,שעליו
העם החליט, ממותק ב״סוכראפון״ ,הממתיק
האידיאלי חסר־הקלזריות, הנמס בתסיסה
וללא בחישה.
אני אוכלת מעט בבוקר. שתי פרוסות
קלויות בטוסטר ״פילקו״ סופר-ספיישל אוטומטי,
ומרוחות במרגרינה עם חלב, בעלת
טעם רענן וטבעי של חלב וגבינה כחו

של ״תנובה״ ,בעלת אחוז גבוה של
סידן המחזק את עצמותי.
אחרי ארוחת-הבוקר אני מדיחה את הכלים
ב״סוויפ״ בעל חומר קולואידי, המונע
חדירת־יתר לעור־הידיים מחד, וספיגת
שומן חזקה מאידך. אני ממש נהנית
לשטוף את הכלים ב״סווים״ .מעט סווים
מהול במים /ושימחת הנקיון עד לב השמיים
/בחיי!
אחר־כך אני שוכבת לנוח על ספת
״הזורע״ ,מעוצבת בסיגנון מודרני עתיק,
פותחת את התוכנית ״לעקרת הבית״ ,מדליקה
סיגריה דלת־ניקוטין, בעלת פיה אלגנטית,
ועוברת על העיתון הנפוץ במדי

נה, המביא את העולם כולו עד חדר־הנוחיות
שלי. ואחרי שאני עוברת על
המאמרים והמודעות, אני מתמלאה מחדש
בהרגשת ביטחון של ״אין־ברירה,״ ואני
לא מפקפקת לרגע ברצונה הכן של הממשלה
להגיע עם הערבים להסדר של שלום
סופר־אוטומטי בעל 4דלתות והנעה קדמית,
שכבש את השוק האמריקאי במיזרח
הרחוק. ואז, אני קמה מספת־היוקרה בעלת
מיזרון גומאוויר מתוצרת ״ירושלים של
גומאוויר,״ ומודה לאלוהים, שהוא המילה
האחרונה באופנה, שאני חיה במישטר
דמוקראטי, שבו אני יכולה לחשוב מה שאני
רוצה, ולעשות מה שאני רוצה.

צעקת כאב
השבוע הגיעו אלי בדואר ״ 12 קריאות
ולחשים של זעם חנוק, מרוח בצבע פיוטי
נאיבי,״ כפי שהמשוררת החותמת. בראשי
התיבות ר. מ .מכנה את שיריה. ומאחר
ואני מוצא בהם צעקה אמיתית של כאב
ועוצמה רבה, אני רואה זאת לחובתי לחלק
עימכם את החוויה שעברה עלי, על־ידי
פירסום ארבעה שירים של המשוררת האלמונית

דו היית לחם
לו היית לחם— היו מברכים אותך מדי יום.
לא היית יין — היו מקדשים אותך מדי
שבוע.
לו היית ירח — היו נושאים אליך מבט.
לו היית שמש — היו אוספים אותך
במראות.
לו היית אניה — היו מניפים עליך דגלים.
לו היית ים — היו כותבים עליך שירים.
לו היית חתול— היו מפחדים ממך עכברים.
לו היית כלב — היו בורחים מפניך
חתולים.
לו היית פרח — היו קוטפים אותך בעדינות.
לו היית עץ — היו מצייצים מעליך
ציפורים.
•אבל את רק זונה ...את רק זונה
שאין מברכים ואין מקדשים.
את רק זונה ...רק זונה ...רק זונה...
את רק זונה בסך הכל !

בית קלון, בית בושת
בית בושת — בושת, אדוני הנכבד
כי לא למדת עדיין להסמיק!

בית קלון — קלונך אדוני הנכבד
כי בבואך לכאן שכחת להביא ספר תפילות כדי לברך אותה — את האשד. הזאת
שפרשה את גופה לפניך
להנאתך ולשמחתך
שבזכותה אתה קורא לעצמך ״גבר״!

ביוב עירוני

גופך — נפתח
לעומקו, לרוחבו
כביוב עירוני.
הגונים — בלי בושה
שופכים כמי שופכין
את עצמם לתוכך.
גופך — סופג
הפרשות, גסויות,
תסביכים, תיסכולים.
גופך — קולט
שינאות, אכזבות,
כשלונות, יאושים.
גופך — אפיק רחב, מסועף
העולה על גדותיו
מרוב טינופת.
של הגונים־מדומים !

40,000

רופאים, פועלים, אמנים, בנקאים— גברים.
מורים, בנאים, פקידים, חקלאים— גברים.
עניים, עשירים, חכמים, טיפשים— גברים.
צעירים, זקנים, גאים, צנועים — גברים.
! 40,000 ! 40,000 ! 40.000
— 404(00 גברים
לקוחותיך ושופטיך, זונה הם גברים.

ג ס אנחנו רוצי ל דוו ח
מר דוד שחם, עורך ״אות״ ,פירסם לפני
שבועות אחדים מאמר נגד קלות העונש
שהוטל על קצינים בכירים בצד,״ל בעקבות
פרשת פיתחת רפיח ועל פרשת פיתחת
רפיח עצמה. לשכת מפלגת העבודה
קיימה דיון חריף במאמר, ביוזמתו
של שר הביטחון, אשר טען
בין השאר ש״הדברים נכתבו מתוך
אי ידיעת העובדות״ .גם
סגן שר התחבורה, גד יעקבי,
תקף את עורך השבועון ,״אשר
פירסם מאמר בעל חשיבות ציבורית
גדולה בלי ידיעת העובדות״.
מתוך
טענות קשות אלה ניתן להבין
שאילו ידע מר דוד שחם את העובדות, אילו
שמע אינפורמציה מפי שר הבטחון, ה־רמטכ״ל
והקצין הבכיר מאד שאת פיטוריו
הוא תובע — אין להניח שהיה כותב
את מה שכתב. טיעון מעניין מאוד.
ומה איתנו? מה עם הציבור הרחב

שאין לו כל אפשרות לקבל אינפורמציה
מהמקור? האם שר הבטחון חושב שרק
את מצפונו המתייסר של דוד שחם יש
להרגיע? ומה עם מצפונם של חברי הקיבוצים
ומאות המפגינים שהתקוממו נגד נישול
הבדואים בפיתחת רפיח? אם קיימת
אינפורמציה שיש בכוחה להשקיט
את הרוחות, למה לא תפורסם ברבים?
הציבור רשאי לדעת את
העובדות. אחרי הכל, נישולם של
הבדואים, הפקעת אדמותיהם ופיצוץ
בתיהם אינו עניין פנימי של
לשכת מפלגת ה״עבודה״ בלבד.
ועוד הערה קטנה: לטענתה של
ראש הממשלה כאילו דבריו של עורך
״אות״ מחייבים גם אותה — אין
שחר. אם דעותיהם הפרטיות של שרים בממשלת
ישראל אינם מחייבים את הממשלה
ואת הגברת גולדה מאיר, למה יחייבו
אותה דעותיו הפרטיות של אזרח בשם
דוד שחם? מספיק עם הצביעות הזאת!

הז מנ ה ל עו ג ה
אנירת־המופת הקולינארית הזאת עשוייה
שיכבות של קרם לבן וקראמאל, ומעוטרת
בפס של מרציפן וסילסול שוקולאד.
הטעם ...נו, לך תתאר אמברוזייה לעמי-
ארצות, שגדלו על עוגות־שמרים ועוגות
פלאסטיק בקרמים של מרגרינה!

זה לא נכון! זה לא נכון ששום דבר
לא בסדר במדינה הזאת. יש דברים שהם
בסדר גמור.
עוגות, למשל. לא כל העוגות, כמובן,
אבל בתל-אביב, ברחוב אבדגבירול ,85
בקונדיטוריה ״עידית״ ,המנוהלת על-ידי
צמד האשפים טיבי דגן ופאול כרמון, אפאני
רק יכול ־להגיד לכם דבר אחד:
שר להשיג עוגת קרם אחולמניוקית ששמה
״קראמל״ ,שכמוה ניתן לטעום רק בווי הקאראמל של ״עידית״ שווה נסיעה מיו-
חדת מנתניה, ואולי אפילו מחדרה.
נה, אולי, שככה יהיה לי טוב.

מכת בי ם
(המשך מעמוד )6
• קוראים מגיבים על כתבתו
בן־אמוץ ,״מלחמת ההתשה ש?
נגד גיורא נוימן״.

שתי פגים
לצדד!

גיורא נוימן ומוטי פרידמן. שו
יות שהתפרסמו לאחרונה. מה
הבדל בין השניים. האחד נכל8
סוהר ...ואני עוד ממשיך לקוות
צדק אצלנו.

ישראל דאן־דייק,

רעיון ציוגי
כשטח פכוש

תודה מקרב־לב על הכתבה ש
אישיותו ובמאבקו של גיורא נו
צעיר האמיץ שמסרב לשרת את
הציוני בשטחים הכבושים.

ישראל אלכסנדר,

אלון? המיצגפת
מוראי בריתו?
כשראיתי את התמונה של ז
עם הרמטכ״ל וגלילי, השתגעת
פעם חבשתי בבסיס את הכובע

מנ ד ־נבה /עבו /ג

תחתן]!
אינני נמנה עם אלה ד,מבג
מר גורלו של גיורא נוימן.
;מבין על מה ולמה נזעקו כי
יפי־נפש מקצועיים המבקשים
רו מן הכלא בטענה של חיו
מצפון. לדעתי ראוי הבחור
למנת חלקו וליותר. וכי מי
ביקש ממנו מצפון? מדוע אינ
להסתדר בלי הלוקסוס הזה כ>

אינך רוצה ללכת לצבא?
זה לא בושה. תצהיר שאתה
דתית וגמרנו. אינך בחורה
תירשם באיזו ישיבה במאה־תתלה
תחתונים שחורים על ג
ביום־העצמאות ותיפטר מכל
שיט באופן אוטומטי. לא בא
הירשם לישיבה ואין לך ח
שחורים? תקים מפלגה, תינ
אלוף רחבעם (גאנדי) זאבי, והרם״
שהכובע יושב עלי כמו מיצינס
והכניס אותי ׳ל־ 14 ימי־ריתוק.

חיים כליפה,

אולפן גרג (כר־קמא)
פותח ב־ 14.5.72 קורס ל

צ ר 11ת
עברית ו/או אנגלית
הצלחת מובטחת ! פרטים :
ת ״ א: גורדון ,5טל 236209 .
או ״ידעפוך, טל 252425 .

הנהלת חשבונות בירושלים
(בפיקוח משרד העבודה).
כתיבה במכונה —
חודש !
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

פקידות

כללית — 4חודשים !

בי טוח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י

אלוף כמיצנפת
למה הוא כן ואני לא?

כולל מנורת המסך, כולל מיסיס

סיגנל
אלק טרו ני ק ח
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

מ?ום
• חנייה
את המכונית התקועה הזאת צ

תמונת השבוע
כניסה למקום קדוש
ק. מה שמעניין זה אם הנהג
סוף מקום לבית־כנסת או ילא.
סמואל זרוכשנקו, יפו
:צלום הקורא זוובשנקו, המראה
שעלתה על עץ הנושא את השלט
הבאים לבית הכנסת ...רכישת
לימים הנוראים״ — ראה גלופה.

1מצפון
יה ותדאג שבהסכם הקואלי-
יופיע סעיף הפוטר. אותך מ־
:באי על־סמך נטיות בלתי
לכיבוש לחיילים כובשים.
לך נטיות פוליטיות, חרבן
לחנו של הפסיכיאטר הצבאי
ותה סובל ;מעצירויות או הו־גורל
הקאריירה שלך כקבלן
בשטחים־המשוחררים 1בקש
או מאחותך או מידידתך ל־באופן
בלתי אמצעי עם שר־כדי
׳לפעול לשיחדורך.
כך, כך או כך, אך בשם
עשה משהו! רק תפסיק ל־לנו
את הביצים עם המצפון
שלך! אנחנו בני־אדם עסו־נחנו

מ. יואש, תל־אביב

צעירים ביקשו מיקלט מדי׳גי ב־וכל
שוביניסט בישראל נזעק.
יהודיים שאינם רוצים לגמור את
בכלא צבאי כמו גיורא נוימן,
ם מיקלט במדינה נייטראלית, אז
משה פריי, ירושלים

לכל מותר !

מסכים עם השופט ויתקון. מרדכי
יכול להמשיך ולכהן כמנכ״ל
:פט, אם דינשטיין יכול להיות
י ודיין יכול להיות שר ויצחק
יכול להיות חבד־בנסת, הכל מותר
נתן אכרה,מי, לוד

ובגדים ל ש עו ת ה 0נ אי, לג ב רי ם ולנשים,
מבד פרוטה (־ו 6ויו* 0־וז <11ו* 7ע) מרו ק ם,
קליל, רך ונ עי ם!

ב דיגו ם רענ ן !

^ ר זוו ר ז !

ת ע שיו ת נז ה ה ירו שלים בט יח ת.ד 128 .ט ל • 02 65125 6י רו שלי ם

פ ר סו ם פ.ב.ס.

יראים השולחים מכתבים
:קשים לנסח אותם כקצרה.
שות תינתן למצרפים תמו־למכתביחם.
הזה
1810

מסגרת לימודים
בבתי המדרש
למורים וגננות
בוג ד תי בו ן
ההוראה קוראת לכם
הכשירו עצמכם במקצוע תשתלם

נמשבת

ההרשמה

לשנת החמודים תשל״ג
תנאי הלימוד

* מענקים כספיים, הלוואות נוחות ותמיכות אחרות — בבתי המדרש עם
פנימיה.
שכר לימוד סימלי 12.5ל״י לחודש — בבתי המדרש ללא פנימיה.

תנאי העבודה כ מורה (ל אחר ההסמכה )
* אפשרויות רבות להגדלת
* מקומות עבודה רבים בכל רחבי
ההכנסה.
הארץ•
* השתלמויות שוטפות ע״ח
* 8חודשי עבודה בשנה.
העבודה.
+תנאי משכורת משופרים
* זאת ועוד תנאים נוחים רבים
(ההולכים וגדלים).
אחרים.
בדבר פרטים והרשמה פגיה אל אחד מבתי המדרש הקרובים למקום מגוריך
בתחום ההוראה המענין אותן,
רשימת בתי המדרש למורים וגננות, אפשר לקבל ע״י פגיה בכתב למשר
החינוך והתרבות, המחלקה להכשרת מורים, רח׳ יפו 19 ירושלים.

משרד החינוך והתרבות /המחלקה להכשרת מורים

לשנתהפר סו םהממשל תי ת

העולם הזה >ו18

עברית מדוברת לא נורמלית

סי קו ר ת
״אל תספר לאשתך מה עוללו לך הגשים
שהיכרת לפני שהתחתנת. זה רק
יכניס לראשה רעיונות חדשים.״

סשה גיטרי
תיאטרון קווים לד מותם של
מ חזו ת עוטרם נולדו
״אינה גורפינקל חוזו־מ״ ו״אצל
מיקולינסקי״ ,הפקת יצחק שילה
— מרים ברנשטייו״כהן, בי מת
צוותא.

ההרגשה הראשונה האופפת מי שבא
לראות שני מחזות־מיני אלו של אברהם
רז ז״ל, היא מבוכה.
וכי כיצד אפשר לדון שני אגשים, שהיו
קרובים בחייהם למי שנחשב כאהד המוכשרים
במהזאים המקוריים, שנקטל בעורו
באיבו?
אינה גורפינקל חוזרת הוא נסיון לתאר
את שקיעתה של שחקנית דגולה, קשורה
בזברונות תקופת השומרים וטרם מלחמת
העצמאות, באנשים כאלכסנדר זייד וירמי
בוגדנוב, השייכים לגבורת העבר, כשם
שזוהרה של השחקנית אינה גורפינקל
שייך לעבר. אלא שלא נותר זכר ממשי
לגדולתם של שלושת האנשים האלה, חוץ
מרישום חיצוני, משורטט אמנם בקווים
עדינים, ומבוצע היטב בידי מרים ברנ*
שטיין־כהן ויצחק שילה. היטב, אבל לא
מספיק.
לעומת זאת, אצל מיקולינסקי נועד להיות
מעין קומדיה אנושית עצובה, על
אם שתלטנית, הרוצה בכל מחיר לקנות
נעליים לבנה אצל מיקולינסקי, אך ורק
משום שזה המקום היחידי בו היא מסוגלת
לרתק את תשומת-לבו למשך עשר דקות,
ואפילו אם היא עולה שם על עצביו.
אמנם, גם כאן מסתובב רעיון זעיר סביב
עצמו, ומרים ברנשטייך כהן נראית אידי־שע
מאמע כל־כך אופיינית וכל-כך יינטע,
שבא חשק לבכות. לעומת־זאת ליצחק
שילה יש כמה התפרצויות היסטריות מצחיקות
בהחלט, המוסיפות מימד נוסף,
המחמיא למחזון זה.

אחת התכונות האופייניות לישראל הקטנה,
לטובה ולרעה גם יחד, היא הזכרון
הקצר של תושביה. פלוני עלול להיות
כוכב מיספר ,1כשבאותו שבוע ׳מדפיסים
אותו בעיתון, משמיעים אותו ברדיו, משקיפים
עליו בטלוויזיה, ומציעים לו את
כל השקספיריס בהבימה הוא נוסע ללמוד
לשנה. הוא חוזר, ואף אחד לא אומר לו
שלום ברחוב. לגבי ועדות הרפרטואר, הוא
כימעט אלמוני.
אחד מאלה שנסע וחזר, וסירב להשלים
טס הגורל, הוא מוטי בהרב. בפעם שעברה
קפץ לארץ, בחופשת־לימודים מאר־צות־הברית,
הוציא ספר שירים דגים
ידברו אהבה, שיחק תפקידו בבכחאי
וחזר ללימודים בארצות־הברית.
עכשיו, הוא עומד להוציא לאור ספר
שירים חדש, בשם מסעי הקודש שלי,

מאת דן בן־אמוץ ונתיבה בריהודוז
עיתי ! ביטוי חיבה. סינונימים: חביבי; יה
עיני; רוחי ; מותק ; בובלה ; קצלה.
״עיוני, את רוצה לאילת? נסע לאילת. אין
בעיות תעביר את המלח, עיוני א :
״אני רק רוצה לדעת אם אתה אוהב אותי״.
ב :״ודאי שאני אוהב אותן, עיוני״.

דיייף

צפוף, לחוץ, דחוק.
״דחוף לו בבית. אין לו מקום משלו.״ *
״הייתי צריך להגיע באופן דחוף לעירייה —
לקחתי ספיישל. אני לא אוהב לעמוד דחוף
באוטובוס.״

פ׳ הזדמן, נקרה, מצא.
״יש לח יותר מזל משכל. נפלה על בעל
נהדר שנת החליף מקומות עבודה עד
שנפל על הג׳וב הזה, ועכשיו הוא בשמיים.״
./שלא נדע מצרות! ביטוי
! 3^13
שמשמעותו: חס וחלילה, אוי ואבוי, רע מאד,
אינני מאחל לך חוויה מעין זו.
א :״נכנס חביתה — מישהו בתחתונים קופץ
מהמיטה של אשתו. רץ אחריו למרפסת —
נפל למטה ונקע רגל.״ ב :״שלא נדע מצרות.״
* ״בוויאט-נאם התגלה יתוש, שהעקיצה שלו
גורמת למוות מידי, שלא נדע.״

נפתלי ארבל
400 שנה ב־ 108 עמודים

החזיק את הנר

גץ־עני )1משתייד לגדנ״ע (יחידות גדודי
הנוער) בצה״ל )2 .ציון גיל צעיר.
״חיתיאר מהג״א ומסתובב עם גדנ״עיות החרמן

מיבנה מיוחד זה
אמךתי — א מו
מביע בעברית מדוברת, בצורה התמציתית ביותר,
יחס של פאטאליזם לגבי עובדה שיקשה
מאד לשנותה. עצם הכפלת הפועל מציינת, כי
את הנעשה אין להשיב. הדבר אמור לגבי כל
פועל, ובמיקרה ספציפי זה פירושו גם כיבוד
הסכם או התחייבות.
״הלך — הלך יתרגז — יתרגז
״הבטחתי — הבטחתי רוצה — רוצה.
לא רוצה ז לא צריך הפסיד — הפסיד ! ״
* ״הצליח — הצליח יסכים — יסכים !
לא יסכים — לא יסכים !״
לעיתים קרובות מלווה ביטוי מעיו זה ב״מת
אפשר לעשות ככה זה״ ,״זהו זה״ ,״אין
מה לעשות״ וכדומה. למשל :״אמרתי — אמר־תי,
אין מה לעשות.״ או :״הפסיד — הפסיד.
זהו זה״.
ההגדרה שלנו, כפי שניתן להווכח מן המובאות,
אינה מדוייקת. אבל כתבנו — כתבנו.
מה אפשר לעשות?

אבל לאור הנסיון הקודם, החליט שספרים
זה לא להיט במיצעד־הפזמונים, ושצריך
לעשות משהוא כדי להעיר נרדמים. לכן
מצא ארגז פנוי ביריד הספרים, טיפס
עליו, והחל קורא משיריו לעוברים ושבים.
ואס יהפוך ארגז זה לארגז קבוע

לא עשו אותו
כאצבע :

גיבורים ואידישע מאמע

״זה נפלא, זה מקסים, זה גרש-
וויו״ — קטעים מתוך פס קול.
תוכנית טלוויזיה המוקדשת לזכרו
של ג׳ורג׳ גרשווין עם ג׳ק למון,
פרד אסטר, לסלי אוגמס, פיטר
נרו ועוד. דייברק 2009

יתכן מאד שבני 20 ומטה מתיחסים
היום למוסיקה של ג׳ורג׳ גרשווין כאל

אם שמיר סופר,
אני צוללת

לרגלי משוררים, זה תמיד מעודד יותר
מלראות שחקנים פותחים בוטיקים.

מוטי בהרב
מסעות הדגים

״המנורה הגדולה״ — נפתלי ארבל
— הוצאת ״ביבלוס״108 ,
עמודים.

יצחק שילה ומרים ברנשטיין־פהן

4000 שנות היסטוריה על־פני מאד, עמודים.
הוא המשיך את מחשבתו עד הסוף :
לאותם שגם מאה עמודים הינם יותר מדי,
צירף בסוף הספר תקציר של התקציר,
ריכז את שרשרת המאורעות החשובים
בתולדות העם בשלושה עמודים נוספים.

ה>ע\נ>כו והט1ב>ם

עד מדינת ישראל

ארבל לא התיימר לתת בסיפרו את
ההיסטוריה המלאה של עש ישראל, אלא
נקודות־מוקד בלבד. אולם המסיים את
הספר, אינו יבול שלא לתמוה, מדוע נדמה
היה לו שההיסטוריה של עם־ישראל
היתה בל־בך משעממת, באיטר לעם אותה
ביסודי ובתיכון. לפתע, מתגלה שהיא בעצם
סיפור מרתק.
ארבל לא הסתפק, בסיפרו, בהעלאת

3״.ל^ ש׳ כל הניירות, המכתבים, הטפסים, ה תיקים
וכדומה, הדרושים לצרכי הביורוקרטיה.
״לקחתי מזכירה שתתעסק עם הניירת. אין
לי כוח לזה למה אני צרין לכתוב לן
מיכתב? בשביל מה לך כל הניירת הזאת? לא
מספיק טלפון?״

מיעקב א ב עו

העולם הזה 1810

סי קו ר ת

הצרה העיקרית עם ההיסטוריה של עם
ישראל היא, שהיא אולי מרתקת מאד —
אבל ארוכה מדי. בימינו, אפילו ספר הר־פתקות
מצויין אסור לו שיתפשט מעבר
ל־ 500—400 עמודים. מי מסוגל לעמוד
ביותר מכך?
פיתרון מעניין לבעייה הציג עתה הסופר
והעיתונאי נפתלי ארבל. בעמוד הראשון
כבר נמלט יעקב — ״היהודי הנרדף
הראשון״ — מזעם עשיו אחיו. בעמוד
האחרון — הסתיימה מלחמת־העצמאות.
ואם לזכור שכמחצית מ־ 108 עמודי הספר
הינם תמונות, אי־אפשר שלא להסכים
לחוק־הברזל של עולם הפירסום המודרני:
״אין סיפור שאי־אפשר לספרו בעשר
שורות.״

״מוסיקה קלאסית״ .אם אמת הדבר, הרי
זו מחמאה למלחין היהודי שהיה בודאי
גדול חרשי־ד,פזמונים של אמריקה במאה
שלנו, כי פירוש הדבר, ששיריו יכלו
לזמן, לשינויי האופנה ולכל מהפיכות
הקצב.
דבר זה מסתבר מעל לכל ספק מתוך
תקליט זה, הלקוח כולו מפס־קול תכנית
טלוויזיה מפורסמת מאד באמריקה. בכל
פעם ששומעים מחדש את מדרגות לגן
עדן, האיש שאהבתי או קצב מקסים מתעוררת
מחדש ההתפעלות מאוצר הדמיון
הבלתי נידלה של גרשווין, והתקליט העובר
ביעף על קטעים מן היצירות והשירים
הבולטים ביותר שלו, מהווה
בודאי מחווה נאה במיוחד לזכרו.
הזמרת הכושית לסלי אוגמס שרה ל-
הפלייא, פרד אסטר, למרות גילו, מדגים
עדיין מה פירוש הדבר לזרוק פזמון מן
השרוול, וכאשר ג׳ק למון קורא קטע
מזכרונותיו של פול וייטמן על נגינת
הבכורה של הראפסודיה בנוסח בלו קשה
להישאר אדיש. מומלץ, בעיקר למי ש מעוניין
בגרשווין מתומצת ומרוכז.

סיקורת
ת ק לי טי ם

ה תפו ח רוצה
או נחלו

להגיע לעץ

^עם ו של העולם הגדול.
ל ב שו ר ה אחת עם הסיגריות^המפורסמות ביותר בעולם.
סופר קינג סייז. תערובת אמריקאית.
מיוצרת ע״י דובק מטבק עשיר ומעולה.

סינטרה
הצהו מכוג
להת׳
לשע

מן הצלילים הראשונים בתקליט, ברור
שפרנק ג׳וניור מנסה לשיר כמו פרנק
סיניור. ואם כי הוא רחוק עדיין מן הליטוש
המושלם, מדרך ההיגוי ומן הכשרון
הנדיר יכול אביו למצות את ה מקסימום
מכל מילה ומכל צליל שבשיר,
אין ספק שהבן נמצא בררו הטובה.
יש לו קול עמוק ונעים מאד לאוזן,
הוא משתדל להעניק לשיריו אותה אווירת
קלילות אינטימית שהיא סמל מסחרי
למשפחת סינטרה ; וחשוב מכל, הוא בחר
תו קטנו חיפו ממנו טות נית. הו הקט!

קטנו

״תבלינים״ — פרנק
ג׳וניור — דיינרק. 2003 ,

קטנו׳
שלו

זמר־אב סינאטרה
העץ פראנק
אותי ביר אלים הקטנו
קטנד
הו! אותו ביקש
חרט
ג׳ינג׳ ימניו ההיפו כש הקטנ טלפון רצופז לבו התנין בינתי בבי
לב כ למיש המשי
התפנו

חול הס הנדשו

זמר־־בן סינאטרה
התפוח פראנק
לעצמו שירים בטעם מעודן, שירים ש תענוג
להאזין להם — תהיה האופנה
אשר תהיה.
בסופו של דבר, קצת קשה למצוא
מלחינים העולים על מישל לגראנד,
ג׳ורג׳ גרשוין או סרג׳יו מנדס. אפילו
שני השירים שכתב הזמר עצמו — האחן
בי ולילה שחור — אינם נופלים מן
הקונקורנציה, וזה כישרון שאין לזלזל

לא פחות מחוכמת מן הרפרטואר, היא
בחירת התזמורת והמעבדים. נלסון רידל,
שסיפק את הרקע לרבים מתקליטי האב,
הוא תמצית המקצועיות המושלמת ישל
המעבד האמריקאי, מלא המצאות והברקות,
אבל ׳תמיד ברוח השיר ואף פעם
לא למען הבלטה עצמית.
בסך הכל — חווייה נעימה. זה עדיין
לא פרנק סינטרה סיניור, אבל מי ש אינו
רוכש תקליטים כדי להאזין להעתק
של מצעד הפזמונים, אלא נהנה
מפזמונים טובים בביצוע טוב, לא יתאכזב.
העולם
הזה 1810
1 כמעט רק כמה

11*1311
^ אשר נדון גיורא נוימן בפעם הראשונה ל־ 35 ימי
מחבוש בכלא צבאי, בעוון סירוב להתגייס, התייחסתי
אליו בזילזול.

אמרתי לעצמי: עוד גיבור בן־יום, המבקש
להשיג קצת פרסומת לעצמו ולקבוצה פוליטית,
שאיני מכבדה ואיני מחבבה. בוודאי
יישבר אהרי כמה ימים. כבר ראינו גיבורים
כאלה.

כאשר נכנם גיורא נוימן לכלא בפעם השניה, אמרתי
לעצמי: נו, נראה אותו. כל חבריו כבר נשברו. כמה זמן
עוד יחזיק זד. מעמד?
כאשר נכנס גיורא נוימן לכלא בפעם השלישית, הרגשתי
שאני מתחיל להתייחס אל הנער הזה אחרת. אמרתי
לעצמי: נכון, אני מתנגד לדיעותיו, אבל טוב שיש עדיין
צעיר המוכן לסבול בעד דיעות כלשהן.
כאשר נכנם גיורא נוימן לכלא בפעם הרביעית, רחשתי
לו כבוד. יש צורות שונות של אומץ־לב, ואחת מהן מתגלה
במלחמת־היחיד של אדם הנמצא לבדו בכלא, רחוק מן
ההמון הסוער, יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, בודד
בדיעותיו.

כאשר נכנס גיורא נוימן לכלא בפעם החמישית,
הוא אילץ אותי להתמודד עם בעייתו.
הוא הכריח אותי להתווכח עם עצמי, לחשוב
מחדש על כל הסוגייה של סרבנות־גיוס.
אעשה זאת כאן.

אם ימצא את הדרך ללב הציבור — חזקה עליו שישנה
בסופו של דבר את הקו המוביל למלחמה.

זוהי הדרו־ הנכונה, הקשה, היעילה.

הוא ממשיך להיות אחראי לכל המעשים
הנעשים בשמו על-ידי הממשלה הנבחרת של
מדינתו.
מדיניות הממשלה — שנבחרה על־ידי הרוב — מתבצעת
בכל המישורים. הצבא הוא רק אחד ממכשיריה.
מערכת־המיסים, המשק, כלי־התקשורת, מערכת־החינוך —
כל אלה משרתים את אותה מטרה. מי שמסרב לשרת
את הממשלה בצבא, האם אינו חייב לסרב גם לשלם

אני סבור שצה״ל ינהג בתבונה, אם יאפשר לצעירים
כאלה לשרת בתחומי ישראל. בוודאי אין להכריח חייל
לצאת להתנחלות מעבר לגבול, בניגוד להכרתו.

דומני כי כבר עתה נוהג צה״ל למעשה
על פי כלל זה, תוך כיבוד מצפונם של חיילים
המקבלים על עצמם את עול השרות הצבאי,
אך הרוצים להישאר שלמים עם עצמם.

אם כן, האם היה מותר לי לשאת נשק
במלחמת-אחים זו ץ

דווקא הלוחם לשלום צריך להוכיח שאינו
פחדן, שאינו רכרוכי, שאינו ״תבוסתן״ .עליו
ללכת בראש, להיות חייל יותר טוב, לוחם יותר
אמיץ. עכרו הקרבי צריך להשתיק ולבייש
את השוביניסט הגדול ביותר.
שלישית, המאבק על נפש האומה מתנהל בכל מיסגרות־החיים
של האומה. באומה דמוקרטית, שיש בה שרות
צבאי כללי, הצבא הוא אחת המיסגרות הלאומיות ביותר.

האם מותר לאנשי-השלום לנטוש מיסגרת
זו, ולמסרו בידי מחרחרי־המלחמה 1האם לא
יביא הדבר לכריית תהום כין הצבא ובין מה־נה-השלום
— תהום הרת-אסון לשניהם?

גיורא נוי מן: מעין צל״ש
מסים, לקנות עיתונים, לעבוד בבית־חרושת? האם אינו
חייב לפרוש בכלל מן החברה המאורגנת?

דרך זו מובילה לתוך מבוי סתום. וככל
שמרחיקים לכת לתוך מבוי זה, כן מתרחקים
מן הדרך האמיתי, שהיא: פעולה מאורגנת
ד־טינוי המישטר.
(שונה המצב במישטר דיקטטורי, שאין בו אפשרות
לחולל שינוי בדרך דמוקרטית. גם אז אין טעם לפרוש
מן הצבא, אלא להיפך: הדרך היחידה להפלת המישטר
היא המהפיכה המזויינת, ועל כן מוטב לפעול בקרב הצבא
ולרכוש את לבו. כך עשו הבולשביקים ברוסיה ב־,1917
הסוציאליסטים ב־ ,1918 השמרנים באיטליה ב־ . 1943 למרבה
המזל, אין אצלנו בעייה כזאת).

ילו היה מעשהו של גיורא נוימן גורם לגל גואה
של סרבנות־גיום, האם היה הדבר מקרב את השלום?

אני משוכנע שנכון ההיפך.
** ברו מאז קרוב ל־ 25 שנים רבות־תהפוכות, אך לא
שיניתי את דעתי זו.

אני מכבד ומוקיר פאציפיסטים, אך איני
מקבל את תורתם — לא מבחינה מעשית ולא
מבחינה מוסרית.

איני סבור שמעשי הוא להתייצב ללא נשק מול
כוחות־הרשע, החמושים בכלי־משחית. איני סבור
שמוסרי הוא לפרוק את נשקם של בני-אור, כי הדבר
יביא בהכרח לשילטון בני-חושך.
(אני יודע שאמיתות אלה סולפו ועוותו פעמים ללא-
ספור, כדי להצדיק מעשי-זוועה שבוצעו בשם ההגנה על
הטוב והנאצל. אבל סילופן אינו פוסל את אמיתותן).
איני פוסל רק את דרכם של סרבני-מלחמה, המתנגדים
לכל מלחמה, אלא גם את דרכם של סרבני-גיוס, המתנגדים
למלחמה מסויימת.
במדינה דמוקרטית, לכל אזרח ישנה האפשרות לשנות
את מדיניות הממשלה. הקלפי פתוחה בפניו. אם ילכד
סביבו את שותפירלדיעה, אם ייאבק בעקשנות ובאומץ,

נוכחותם של אנשים בעלי תחושה מוסרית
מפותחת ביחידה של צה״ל היא הערובה הטוב!!
ביותר לכך •טאותה יחידה לא תבצע מעיטה
כזה.
האם צריך אדם לשרת ביטטהים המוחזקים,
כאשר הוא מתקומם בכל נימי נפשו נגד תפקידו
כקלגס כצבא-כיבוש?

אולם כעבור שנים, בפרוס מלחמת תש״ח, כאשר
הצטרפתי לגדודי ההגנה, הזדקרה השאלה העקרונית
במלוא חריפותה.
אז כבר הייתי משוכנע כי המלחמה בין שני העמים
השמיים היא טרגדיה היסטורית, וכי גורלנו הלאומי מחייב
ברית בין התנועה הלאומית שלנו והתנועה הלאומית
הערבית.

שנית, מי שרוצה להשפיע על הציבור, מוכרח להתחלק
בגורלו. אם נישאר היום בבית, כאשר חברינו מחרפים
את נפשם לילה-לילה, איזו זכות ואיזו יכולת תהיה לנו
מחר להטיף באוזניהם לגישה מדינית אחרת?

*** יקולים אלה נוגעים למישור המדיני. אך מה בייחם
למישור המוסרי?
לפי חוקי ישראל, כפי שפורשו בפסק־הדין של כפר׳
קאסם, רשאי וחייב כל חייל לסרב למלא פקודה שהיא
בלתי־חוקית בעליל. שום מפקד אינו זכאי להכריח חייל
לבצע מעשה, שעליו מתנופף הדגל השחור של פשע־המילחמה.

מה בדבר ההשתתפות במעשה שאינו פשע־מילחמה,
אך הנוגד את מצפונם של רבים וטובים?

אמרתי לעצמי: בג׳ונגל, אתה חייב להיות
חיית־טרף.

אנשים חיים יכולים להיאבק למען השלום.
המתים שוב אינם זקוקים לו.

לא החולשה תביא שלום.

הפרישה האישית מן המדיניות הממשלתית, על-
ידי סירוב לשרת בצבא, אינה משיגה דבר. הפורש מציל
את מצפונו האישי, אך זוהי הצלה כוזבת.

ן* ייתי בן 14 כאשר הצטרפתי לאירגון הצבאי
1 1הלאומי. העולם היה אחוז בולמוס של אלימות. בארץ
שלט שילטון זר, שחסם את שעריה בפני סליטי־חרב.
התאמנתי בנשק, והייתי מוכן להשתמש בו. לא עלה
כלל על דעתי לשאול אם השימוש בנשק הוא מוסרי
או לא. לא רק מפני שהייתי צעיר מדי, אלא גם מפני
ששאלה זו נראתה מגוחכת בעולם של נאצים ופאשיסטים,
מחנות־ריכוז ורצח המוני.

זכורני שישבתי בדירה תל־אביבית, בחברת כמה
אנשים חכמים שכיבדתי את דעתם, והירהרתי בקול רם:
ראשית, המלחמה היא מלחמת־מגן. לא חשוב איך
מתחלקת האשמה ההיסטורית למצב שנוצר. כרגע, הציווי
העליון הוא להגן על היישוב, על החיים, על הגוף הלאומי.

שמעבר לגבול — וממילא גם למחרחרי־המל•
חמה •טלנו.

היתה יכולה להיות בו תועלת אילו היו עמי ערב
מוכנים בלב ובנפש לכרות שלום עם ישראל, ורק ממשלת
ישראל היתד, עומדת כאבן־נגף בדרך לאחוות־עמים.
אולי מאמין גיורא נוימן שזוהי המציאות. אולם אין
זד, כך.
עמי ערב עברו דרך ארוכה, מן השלילה הטוטאלית
של מדינתנו ועד לנכונות להשלים איכשהו עם קיומנו
הלאומי. מדיניות נבונה של ישראל יכולה עתה להביא
לנצחון מגמת השלום. אולם בינתיים עדיין חזקים ועצומים
כוחותיו־,מלחמה בעולם הערבי, כשם שהם חזקים ועצומים
אצלנו. בעולם הערבי נאבקים כוחות־השלום בתנאים
קשים ומרים, כשם שעושים זאת כוחות־השלום אצלנו.

אם ייווצר מחר בעודם הערבי הרושם שכו-
חנו הצבאי מתפורר, שבעוד כמה שנים נאבד
את רצוננו ויכולתנו דהגן עד עצמנו — לא
יחזק הדבר את כוחות־השדום הערביים. תהיה
זאת זריקת־עידוד עצומה דמחדחרי-המדחמה

ץ יורא נוימן אינו מסתפק בכך. הוא מסרב לשרת
^ בכלל בצה״ל, גם בתפקיד לא-קרבי בשטח ישראל,
בטענה ששרות כזה משחרר חייל אחר לשרות בשטח
כבוש.
אולם גיורא נוימן אינו רוצה להשתמט. הוא מוכן לתת
למדינה שלוש שנים של חייו, בשרות לאומי ללא תשלום,
בלא מדים.

אני מתנגד לגישתו ולדיעותיו. אולם אני
משוכנע •טיש לקבל את הצעתו.

הייתי יכול לעשות לעצמי מלאכה קלה, ולומר: במה
נופל גיורא נוימן מאלפי בחורי־ישיבה, המחייבים את
הצבא והמלחמה, אך המשתמטים משרות בעיקבות קנונייה
מדי ה עם השילטון?
במה נופל מצסונו של גיורא ממצפונן של רבבות בנות
״דתיות״ ,הטוענות כי השרות בצה״ל ישחית את המוסר
שלהן וישבש את אורח־חייהן?

כל עוד יש כמדינה אף אדם אחד, זכר או
נקבה, המשוחרר מגיוס על פי נימוק כלשהו
של פוליטיקה או מוסר, זכאי גיורא נוימן
לשיחרור אף הוא.

^ בל אינני רוצה ללכת בדרך קלה זו — נכונה
ככל שתהיה.
אני רוצה ללכת בדרך אחרת.
אני אומר: הנה צעיר, שהוכיח בצורה הקשה ביותר
שאינו משקר, שאינו מעמיד פנים, שאינו מבלף. חמש
תקופות מחבוש 175 ,ימים ולילות בכלא צבאי — התיתכן
הוכחה מרשימה יותר לעומק רגשותיו ולכנות מצפונו
של גיורא נוימן?

מי שעבר את זה — קנה לעצמו את הזכות
שיכבדו את רגשותיו ומצפונו.

אין זה משפיל את צה״ל ״להיכנע״ לעקשנותו של
צעיר זה. יש ״כניעה״ שיש עימד, כבוד.
מי כמו צד,״ל מעלה על נם את אומ-הלב? מי כמו
צד,״ל מעריך דבקות למשימה? מי כמו צד,״ל מכבד כוח־סבל?
מי כמו צד,״ל מכיר בחשיבות המצפון וההכרה
של הפרט?

אילו גילה גיורא נוימן את כל התכונות
האלה, ובאותה מידה, כשדות צח״ל, היה זוכה
כצל״ש וכלחיצת-ידו שד הרמטכ״ל.

כשהוא מגלה אותן נגד צד,״ל, אין זד, צריך להפחית
את הכבוד שצד,״ל רוחש להן תמיד.

צה״ל יכבד את עצמו, ואת הערכים יטהוא
מבוסס עדיהם, אם ישחרר את גיורא נוימן!

ב מ די נ ה

הרומנים דרשו מגולדה מאיר: הצילי את סאדאת!
^ ידו כיסה מישהו למצוא אדם המה־
\ 1ווה את ההיפך הגמור מגולדה מאיר,
היה מגיע לניקדלאי צ׳אושסקו, נשיא רומניה
הקומוניסטית.

כוחה שד גולדה הוא בגוקשותה
האגדתית.

אף יותר מקודמיה בתפקיד, הצליחה
לנתק את ישראל מכל גורמי העולם, עד
שהפכה תלוייה כל כולה במדינה אחת:
ארצות־הברית, שגם עימד, יש לה חילו״
קי־דיעות קיצוניים. היא מאמינה שכל
העולם שונא את היהודים ומתנכר ליש ראל.

וני

לבוקארשט בלב כבד למדי.
מה רצה המנהיג הרומני? במה התקשר
ביקור גולדה עם ביקורו הקודם של
צ׳אושסקו בקאהיר? במה הוא מתקשר
עם פגישת ברז׳נייב—ניכסון שתתקיים בסוף
החודש (אם התמוטטות הצבא הדרומי
בוויאט־נאם לא ישים אותו לאל)?

אין ספק שהעובדה המאפילה
על כל השיקולים האחרים היא ההתפתחות
במצריים: נפילת* האפשרית
של אנוואר אל-סאדאת.
נשיא מצריים נלחץ על־ידי נסיבות ה־

;ני או

סאדאת, ולהשליט במקומו ממשלה
ימנית פרדאמריקאית. לדעתם,
ממלאה גולדה מאיר כמישחק
זה תפקיד שד פרוכוקטורית, הלוחצת
עד מצריים בהפגנות שחצניות,
וגורמת לאובדן סבלנות ההמונים
המצריים. כה כשעה מציגים
האמריקאים כפני המצרים
את הפאטה-מורגאנה של בפיית־שלום
עד ישראל, אם רק תהיה
כקאהיר ממשלה מתאימה.
על כל פנים. אל־סאדאת מתקרב לסוף
הדרך. הוא הוכיח את עצמו בעיני עמו

צי או

ש 0ל ן1

כלא־יוצלח. כל הגילויים מוכיחים שהוא
מתקרב למצב־רוח נואש. בין השאר:
• נאומיו האחרונים, בהם חזר על
מליצות אנטי־יהודיות עתיקות. נאומים
אלה הם תרומות ישירות למדיניות גולדה
מאיר, ונראים כמצדיקים את נוקשותה. הם
מחבלים במדיניותו של אל־סאדאת עצמו,
ומפחידים את הסובייטים, שצינזרו בדיווחי
טא״ם את הקטעים החמורים ביותר.
9נסיעותיו הקדחתניות בצון־אפריקה,
שנועדו להשיג עזרה כלשהי משכניו הקיצוניים,
בומדיין האלג׳ירי וקדאפי הלובי.
מכיוון ששניהם מתנגדים לכל הסדר
מדיני, ומנסים להפיק הון מטיפוח גישה
מלחמתית מלהיבה (ובלתי-מסוכנת לעצמם)
,נאלץ אל־סאדאת להצטרף לניסוחים
הנוגדים את מגמת מדיניותו של עצמו.

צ׳אושסקו כשיחה עם גולדה
מי מעוניין להציל את סאדאת?

כוחו שד צ׳אושסקו הוא בגמישותו
האגדתית.
במיבצע דיפלומטי שאין רבים דוגמתו
בהיסטוריה, הצליח לבנות גשרים בין
ארצו ובין כל גודמי־הכוח בעולם, העדינים
זה את זה — ברית־המועצות, סין,
העולם הערבי, גרמניה, צרפת, ארצות־הברית.
בכך הפך את רומניה בלתי־תלו־ייה
כימעט לגמרי בגורמים זרים. למרות
שברחבי העולם שוררת מזה דורות דיילה
קדומה נגד הרומנים (ביסמאדק :״רומניה
אינה ארץ, אלא מיקצוע!״) הוא העניק
לארצו תדמית חיובית חדשה.
השבוע, בעיקבות יוזמה חדשה של צ׳או־שסקו,
ביקרה גולדה מאיר בעיר בירתו.
מבחינתה התנגשות בין אישים, היתד, זאת
פגישה מעניינת ביותר — וחבל שיעבור
זמן-רב עד שיפורסמו פרטיה האנושיים.

מאיימות למעכו כליל. הוא המריץ את
צ׳אושסקו, אחד הגורמים האן זרונים בעו לם
המסוגלים למלא תפקיד כזה, לעשות
מאמץ עליון כדי להשיג הסדר בינו ובין
ישראל.

השוקת השבורה

ך* אשר הגיע אל־סאדאת במפתיע ל־שילטון,
כמועמד המרכז הנאצרי, לא
היתד, לו מדיניות מגובשת.
לכן עשה מה שעושה כל יורש כזה:
הוא המשיך במדיניות שאותה גיבש קודמו,
בשלב האחרון של חייו.
בראשית 1970 פיתח גמאל עבד״אל־נאצר
מדיניות שנועדה להסיק את המסקנה
ההגיונית של מצבו: להשיג הסדר
מדיני עם ישראל, ובכלל זה הכרה ב**
ה התועלת בפגישה זו?
ישראל וכריתת שלום רשמי עימה, תוך
מ מבחינה מסויימת, כד כיקוד שינויי-גבול בלתי־מהותיים. בראיון עם
ממלכתי מביא תועלת לשני המ אריק רולו אף רמז על האפשרות לכונן
דינאים — האורח והמארח כאחד. ברבות הימים יחסים דיפלומטיים וכלכהמארח
מחזק את תדמית עיר־בידתו ליים עם ישראל.
כמרכז עולמי, שמנהיגים בינלאומיים עואל־סאדאת
לא היה האדם האידיאלי
לים אליה ברגל. ביקורה של גולדה,
המוחרמת על־ידי הגוש הסובייטי, מוסיף להמשיך בדרך זו. הוא גדל על רקע ערבי-
לתדמיתו של צ׳אושסקו כאדם המצליח מוסלמי צר־אופק, לא בא במגע עם גורלקשור
קשרים עם כל הארצות וכל ה מים זרים, ואף חשש מפני מגע זה. לא
מנהיגים, ולקיים עצמאות מדינית מזהירה. היו לו הכישורים למיבצע דיפלומטי עדין,
האורחת מחזקת את תדמיתה כאישיות המחייב השפעה מפליגה על דעת־הקהל
המקובלת בעולם, המסוגלת לשאת ולתת בארצו.
עם ראשי־מעצמות, לייצג בכבוד את מבכל
זאת ניסה את מזלו. כמה פעמים
דינתה. ביקורה של גולדה במדינה קומו הגיע לסף ההסכם עם האמריקאים. אך
ניסטית, על רקע דגל כחול־לבן ולשמע בכל פעם התפוצץ העניין: אל־סאדאת
צלילי התיקווה, מוסיף לה מימד של הצ משוכנע כי רומה על״ידי וושינגטון,
לחה.
וושינגטון טוענת כי בכל פעם נרתע אל-
שני הצדדים מעמידים את עצ סאדאת וחזר בו בנקודה חשובה כלשהי.
ם בדיד זו כמרכז החדשות, הופמשום
כד היה קל לגולדה לטרפד את
כים נושא לדיווח אמצעי-התקשו -כל יוזמות־השלום, הן לגבי ההסדר הכו רת,
ומחזקים את מעמדם כמדי* לל והן לגבי ההסדר החלקי. אל־סאדאת
ניות־הפנים שד מדינותיהם.
הקל עליה את המלאכה.
כך שהביקור עצמו כדאי לצדדים —
עבר חודש אחרי חודש, ואל־סאדאת
גם אם אין לו שום תוצאות מדיניות
עומד ליד שוקת שבורה. הוא לא החזיר
אחרות.
למצריים את השטחים הכבושים — לא
בדרך מלחמה, ולא בדרך שלום. ההבטחות
האמריקאיות הופרכו, העזרה הסוביי טית
הכזיבה. האיש תקוע במבוי סתום.
^ אודם לא היתה זאת מטרתו ה-
הרוסים סבורים בי הדבר נובע
\ 4של צ׳אושסקו. הוא רצה להשיג מש הו.
ומכיוון שגולדה ידעה זאת, יצאה מכוונה אמריקאית להפיל את אד־

נרא לשני הצדדים

נקודת המוקד: קאהיו

• הנסיון הנואש לפתח יוזמה
מדינית כלשהי, שתוכיח לעם היש
סיכוי לו ...
שעדיין ישי
מצרי שעדייו להשיג הסדר מדיני עם ישראל.

אנס שהוא משהו
**אמציו של צ׳אושסקו באו על
|.ןרקע זה.
העם לעג לרש מוטי פרידמן נאלץ להתפטר מתפקידו
כמנכ״ל נתיבי נפט, משום שהיה ברור
לו, שבלחץ דעת הקהל לא תוכל הממשלה
להמשיך להתיר לנהל את המפעל
למי שהוגדר בדו״ח ועדת ויתקון כ״מגן
על עמדות שצדיק ואיסטניס לא היה מגן
עליהם״.
התפטרותו של מוטי פורשה כאילו
נאלצה ממשלת ישראל בעל כורחה לת־ביז׳
שאזרחי ישראל אינם מוכנים להש לים
עם הנורמות המוסריות למינהל ש נקבעו
בדו״ח הדוב בוועדת ויתקון.
היתד. זו טעות מרה. ממשלת ישראל
לא למדה שום דבר ממה שקרה בפרשת
נתיבי נפט, היא מינתה במקומו של מוטי
פרידמן אחד, מוטי פרידמן שני ששמו
הוא, במקרה, מאיר גירון.
תעלומת יצירות האמנות. כמו
מוטי פרידמן כך גם מאיר גירון הוא בי-
צועיסט, שהתפרסם בעיקר בזכות הצלחותיו
להפוך מפעלים מפסידים לדיווחים,
גירון בן ה־ ,59 יליד לודז׳ שבפולין, מי
שהיה בשעתו מנהל כור, הצליח לקדם את
בתי הזיקוק בחיפה ואת חברת האוניות
צי״ם, אותה ניהל כשנתיים וחצי. אולם
הביקורת שהועלתה נגדו היתד׳ בדיוק
מאותו סוג שהועלה נגד מוטי פרידמן,
להוציא את המזדשים הפליליים של הונאת
מם־הכנסה והברחת מטבע זר, בהם
נחשד עתה מוטי.
נאמר עליו, כי ״ביחסיו עם העובדים
נקט בשיטות שלא תמיד התאימו לכללי
המינהל התקין, דבר שגרם גם לערעור
המוראל בקרב העובדים״ .בעת
שניהל את צי״ם היו שהאשימוהו בביז־בוז
ובאי הבחנה בין כסף ציבורי וכסף
פרטי. אבל מאחר שגירון הפך חברה,
שהפסדיה היו עצומים לחברה ריווחית,
לא בא אליו איש בטענות.
רק אחרי שנמכרה אנית הדגל של צי
הנוסעים הישראלי, שלום, היו בין עובדי
האניה לשעבר שהאשימו את גירון בכך
שכמה מיצירות האמנות של האניה נעלמו
בצורה מיסתודית. הפרשה הושתקה

יתכן שהנשיא הרומני הציב לעצמו
שתי מטרות לחילופין —
אחת מכסימלית ואחת מינימלית.
המטרה המכסימלית היא להשיג, ביוזמה
רומנית, הסדר מצרי—ישראלי. אילו הצליח
בכד, היה זה ניצחון פנטסטי למדיניות
הרומנית.
הסיכויים לכך קלושים. גולדה אינה
רואה כיום צורר לשום ויתורים, מכיוון
ש״הולך לה״ גם בלי זה, לפי שעה.
לרומניה אין אמצעים של לחץ או פיתוי.
דברי־הסיכום, הרשמיים והבליתי־רשמ־יים,
מוכיחים כי אכן לא הושגה בבוקא-
רשט שום התקדמות שהיא. גולדה לא
זזה אף במילימיטר אחד, ואל־סאדאת אינו
מסוגל לקבל את תנאיה, הנראים לערבים
כתנאי־תכתיב משפילים ובלתי־אפשריים
לחלוטין.

אך יתכן כי הושגה המטרה המינימלית,
שכל הצדדים היו מעוג
יינים כה: העמדת-הפנים כאילו
ישנה איזו שהיא פעילות דיפלומטית
למען ההסדר, אחרי שמתו
יוזמותיהם של יארינג, האמריקאים
והנשיאים השחורים.
לגולדה זה כדאי, מפני שזה נותן לוז
הארכה נוספת של הסטאטוס קוו, ללא
שום לחץ לנסיגה — תקופה שבה אפשר
להמשיך בהתנחלות ובסיפוח הדרגתי.
לאל־סאדאת זה כדאי, מפני שזה מספק
לו תירוץ שלא לפתוח במלחמת־יאוש,
בה בשעה שאין למעשה שום התקדמות
שהיא להסדר.

לצ׳אושסקו זה כדאי, מפני שהיא
הוכיחה שאפילו כסיכסיד ה•
ישדאלי־ערכי, הקשה כיותר כעולם,
היא מצליחה לפתה יוזמה י•
להיות כסדר עם שני הצדדים —
תפקיד שבו נכשלו כבר טיטו, דה־גול,
מנהיגי הקרמלין והכית ה

-י $9י

יורש גירון
כל אנשי דינשטיין
אחרי שגירון איים לתבוע לדין מי שיעז
להשמיעה בפומבי, ולא פוענחה עד היום.
למרות הצלחותיו הכספיות נאלץ גירון
לפרוש מניהול החברה. אמר הוא השבוע:
״לא רציתי את צי״ם מפני שלא היה לי
עם מי לעבוד שם״.
ידידו שד דינשטיין. כשם שמוטי
פרידמן הפך למושג סמלי בחברה היש ראלית,
כך גם יורשו, צריך היה להפוך
כזה, אם כי בכיוון הפוך, כמובן. אם
מוטי הפך לסמל הביצועיסט המתנשא וה־ומזלזל
בחוק, ביחסי אנוש ובכספי הצי בור׳
צריך היה יורשו להיות אדם המ סמל
את המיגהל התקין.
אם היה מינויו של גירון צריך לסמל
פתיחת דף חדש בנורמות של ד׳מינהל
הציבורי בישראל, היה זה לעג לרש.

הממ שלה
מבצע אליבי
״איך יודע אדם שהוא חי בדמוקרטיה
ולא בדיקטטורה?״ שואלת הבדיחה, שהי-
תה נפוצה בזמנו במדינות הטוטאליטריות.
(המשך בעמוד )18

מטוס..סננה״ החטוף חונה בקצה המסלול בלוד -כשלידו מינלית התידלוק

דר העושרם
שר המרינה

״קפטן עראפת קורא למגדל הפיקוח,
עבור!״

״מגדל הפיקוח שומע, עבור!״
״אני בטוח במאת האחוזים שרוב המחבלים
שאנחנו דורשים לשחרר נמצאים
בכלא רמלה!״
היה זה אחד השיאים בדו־שיח האלחוטי
הדרמטי שהתנהל במשך כל הלילה שבין
יום שני לשלישי בנמל התעופה בלוד, שהפך
לליל שימורים עבור מרבית אזרחי
ישראל, שהיו רתוקים בלילה זה למקלטי
הרדיו שלהם. במרחק של כשני קילומטרים
ממגדל הפיקוח, באחד ממסלולי הנחיתה
הצדדיים, חנה באותה שעה מטוס בואינג
707 של חברת סבנה, שהיה נתון באותה

לפי דרישת החוטפים. אך התידלוק לא
בוצע. במקום זה הסתבר כי גלגלי המטוס

עשרים וארבע שעות לפחות.
ההצעה הראשונה שהוצעה לחוטפי המטוס,
היתד. לתת בני ערובה ישראליים
תמורת שחרור הנשים והילדים שהיו במטוס
החטוף. אבל עראפת גילה חשדנות.
בחששו מפני החדרת חיילים ישראליים במסווה
של בני ערובה, דחה את ההצעה.

קרובה משנחה ^

שבאה לקבל את קרוביה, מורטון ורוזה
ילניק, שבאו במטוס ״סבגה״ ,בוכה :״לא
רוצים לספר לי מה קורה,״ התיפחה.

התרוקנו לפתע מאוויר וכי המערכת ההידראולית
יצאה מכלל שימוש.
החבלה הביאה להתקשרות קברניט
סבנה, יהודי ממוצא בריטי למגדל הפיקוח,
בה הודיע על רעידות מוזרות במטוס,

שגרמו לפאניקה בין הנוסעים. את דבריו
של קברניט המטוס קטע עראפת, שהודיע
למגדל הפיקוח, שאם לא יתוקן הקלקול
עד שעה אחת־עשרה בלילה ובמקביל לא
יביאו את החבלנים המשוחו ש יפוצץ
את המטוס על כל נוסעיו.
״לפחות שבוע ימים יקח לנו לתקן את
הנזק שנגרם למטוס,״ אמר אחד מטכנאי
אל־על, ככל שהחבלנים דחו מעת לעת את
מועד האולטימטום שלהם, גברו הסיכויים
לסיכול מזימת הסחיטה.

ך* עוד שהדדשיח בין מגדל-הפיקוח
^ לבין החוטפים התנהל על פני השטח
בצורה מתונה ורבת סבלנות, התנהלו בקומי׳
השלישית של בנין המשרדים של
שדה״התעופה דיונים קדחתניים בהם נטלו
חלק שר־הבטחון, הרמטכ״ל, וכמה מאלופי
צה״ל שהוזעקו למקום, לגבי הפעולות
הבאות שניתן לנקוט במשא־ומתן עם החוטפים
או בנסיון לחילוץ הנוסעים מידיהם.
בשלוש
וחצי אחר חצות נדמה היה כי
האלופים הגיעו לידי החלטה לגבי דרך
הפעולה. ההצעה שהתקבלה היתד, להחדיר
למטוס כמות של גז מרדים, שתרדים
את הנוכחים במטוס לזמן מה. במשך זמן
זה היו הצנחנים צריכים לנסות להשתלט
על המטוס.
שר־הבטחון העביר טלפונית לגולדה
את סיכומי ההצעה שהתקבלה במטה שהוקם.
כולם נכנסו לכוננות בהיותם בטוחים
שהאישור המדיני לפעולה יתקבל
תוך רגעים.
האלופים יצאו מהמטה דרך אולם
הנוסעים כשהם מצויירים במכשירי קשר
ותת־מקלעים. הם עברו במהירות מאולם היוצאים
לאולם הנכנסים והגיבו בחיוכים
(המשך בעמוד )22

! 1¥ך ה 1 ¥9ל !*1 1 1 1 1 1 1 *1עורכים שר התחבורה, שמעון פרס, וראש
] 11111 11/ #111 אגף מודיעין, האלוף אהרון יריב, התיעצות
קצרה, במסיבת עתונאים שקיימו בנמל התעופה בלוד. בכל פרק זמן כונסה מסיבת
עתונאים ונמסר מידע על המשא ומתן עם ארבעת החוטפים במטוס ״סבנה״.

שעה בשליטתם של ארבעה חברי הארגון
הערבי ספטמבר השחור, ארגון חבלה המסונף
לאל־פאתח. במטוס היו 90 נוסעים
ד 10 אנשי צוות, ביניהם כ־ 30 עולים חדשים
מריגא.
הכרזתו מלאת הבטחון של עראפת שמה
קץ למאמציו הממושכים של הצד הישראלי
לעכב ככל האפשר את מילוי דרישת החבלנים
לשחרור מאה חבלנים העצורים
בישראל, מאמצים שהתבססו על הטענה,
שרוב החבלנים מפוזרים בבתי־סוהר שונים
בארץ, וכדי לרכז אותם יש צורך ב
אותה
שעה התפרסו סביב מטוס סבנה
צנחנים חמושים, כשהם מקיפים את המטוס
בצורה הדוקה. במרחק קילומטר מהמטוס
הסתדרו בשתי שורות ארוכות שלושים
אמבולנסים מכל חלקי הארץ כשהם
מלאים חובשים מתנדבים. כולם ניצבו ה כן,
לאפשרות שהחוטפים יבעצו את איו-
מם: לפוצץ את המטוס על צוותו ונוסעיו
אם לא יתמלאו דרישותיהם.
בערך באותו זמן ביצעה קבוצה מעובדי
על, אותם עובדים שרק
התחזוקה של
לפני זמן קצר גונו על שביתתם, פעולה
שהם רגילים לבצעה יום יום.
הם הגיעו אל מתחת למטוס כדי לתדלקו

האמבולנסים בכוננות

חלק מצי של עשרות אמבולנסים
שהוזעקו לנמל התעופה בלוד
מכל רחבי הארץ, לקראת אפשרות של פיצוץ מטוס ״סבנה״ על 90 הנוסעים ועשרה
אנשי הצוות שבו. האמבולנסים הגיעו ללוד עוד לפני שנחת שם המטוס החטוף.

אור
אסרי:

כח עלול לכ תוב הי ס טזייון של שגת : 2001
מדינ ת ישראל נפלה במילחמה
לא ב מי לחמה שהיא נחלה בה מפלה
אל א ג מי לחמה שהיא ניצחה ב ה.

ארץ )

הצרעת החמאות

פני כמה ימים סיפרה לי קיבוצניקית צעירה סיפור
/שזיעזע אותה, וגם אותי.
הדבר אירע בקיבוץ, ששמו היה פעם שם נרדף
לגבורה, קיבוץ השוכן במרומי ההר, מול פני אוייב.
בעת ביקור בו, ראו חבריה של אותה קיבוצניקית איד
עובדים נערות ונערים ערביים, בני 13 או ,14 במטעי
המשק — וערבי גברתן ושמן מכה אותם בלי רחמים
ברצועת־עור, כדי להמריצם לעבוד יותר.

החברים הנרעשים מיהרו אל מזכיר ה־קיפוץ
וסיפרו לו מה ראו. אולם הלה רל,
משך ככתפיו :״מה אני יכול לעשות? מסרנו
את העבודה בקבלנות לראיים י, והוא
הביא את העובדים שדו. אין דנו קשר ישיר
עם העובדים עצמם.״

״כבוש״ .כשם שהכורים כדרום־אפריקה אינם
יכולים להתקיים בדי השחורים המדוכאים על
ידם, והלבנים ברודזיה זקוקים לכושים המורדים
בהם, כך הפכנו עתה תלויים כעבודת*
הכפיים של כני עם אחר, השונא אותנו עד
למעמקי נפשנו.
(השוואה מכאיבה. כמה פעמים התווכח כל אחד מאיתנו
עם עתונאים וסטודנטים בחו״ל, שטענו כי ישראל דומה
לדרום־אפריקה השנואה? כמה פעמים הוכחנו שאין זה

הם מספקים לקיבוצים את הסחורה המבוקשת
כיותר — :כוח־עכודה זול.

מושב שר אפנדי

א. ד .גורדו!

ומודם — כעדי־המשקים במושבים (ששוב
אינם ״איכרים״) ,המודים בגלוי שהם עכשיו
״מארגנים״ ,״מנהלים״ — בקיצור, מנצלי עבודת
הזולת על אדמה שקיבלוה בחינם מידי
״הלאום״.

* ״ראייס״ — בוס, משכיר־פועלים.

לא היתה זאת תופעת־שוליים של המיפעל הציוני.
איני מהסס לומר שעיקרון ״העבודה העברית״ ,אף יותר
מעיקרון ״גאולת האדמה״ ,היה עמוד-החווך של כל
הבניין אשר הוקם בארץ במשך שלושה דורות.
אי-אפשר להגזים בהערכת השפעתו העצומה של עיקריו
זה על כל מערכות חיינו הקיימות כיום. שנת 1905
היתה שנת-מיפנה היסטורית, וכל מה שקרה מאז נובע
במישרין ממיפנה זה.
בגלל ״העבודה העברית״ נפערה תהום בין שני העמים
בארץ• ,ולמעשה נותק כל מגע ביניהם. זמן רק לפני
שחולקה הארץ בשנת תש״ח, לא היה קיים עוד שום
גשר בין יהודים וערבים שגרו זה מול זה, למשל, ברחוב
יפו־תל־אביב (כיום רחוב אילת) בתל-אביב -או בכביש
הראשי בנס־ציונה. הם עבדו בשתי כלכלות נפרדות,
כאילו בשתי ארצות שונות.
מכיוון שהימין הבורגני של היישוב (אבות הליברלים
של היום) רצו להעסיק פועלים ערביים זולים, החל מאבק
שבעיקבותיו השתלטה מפא״י הפועלית על מוסדות היישוב
והתנועה הציונית, וקם המישטר השולט במדינה עד עצם
היום הזה, בדמותה של גולדה מאיר וחבריה.

לולא העלייה השניה ודגלה, יתכן וההיסטוריה העברית
החדשה היתד׳ מתפתחת אחרת. תחת דגל העלייה
הראשונה, שדיברה אידיש וערבית, ושהיתד, מוכנה
בהחלט להתקיים על עבודה ערבית, היתד׳ אולי קמה
חברה דו־לאומית, שהיתה מתפתחת בהדרגה לאומה דו-
עממית. הימין היה נשאר הכוח המרכזי ביישוב דאז.
המאבק היהודי־ערבי לא היה מתפתח כלל או בצורה
אחרת לגמרי. לא היינו הופכים מעולם לעם עובד, אלא
לחברה של בעלי־מטעים ושיכבת-עילית אריסטוקראטית.
גולדה היתד, כיום עורכת דבר הפועלת, ויוסף ספיר המנוח
היה נפטר כראש-הממשלה.

פרולטריון זה מצטרה אד הפרולטריון הקודם
— ערביי ישראל והשכבות ״הנמוכות״
של עדות־המיזרח, הנדחפים כהדרגה למעלה.

כיום אין הכלכלה הישראלית יכולה להתקיים
ולהתפתח ללא ניצוד זה שד כוח-עבודה

^ פני 67 שנה כתב מנחם אוסישקין (זה שעל שמו
/נקרא הרחוב) שהעבודה הערבית במשק היהודי ב־ארץ־ישראל
היא ״צרעת ממארת״.
התאריך אינו מיקרי. השנה היתה ,1905 השנה שבה
הגיעו לארץ דויד גרץ (ששינה את שמו לבן־גוריון),
ראשיתה של העלייה השניה.

מיבנה המשק, מדיניות־החוץ, יחסי-הכו-
חות הפנימיים — כד הנתונים האלה כישראל
שד 1072 נולדו ,1005-3תחת דגל העבודה
העברית.

אין טעם להתרגז על אנשים אלה, או להאשימם בניצול
מחפיר של אלמנות ויתומים. כי מצב זה הפך כללי
בישראל. בחמש השנים האחרונות הולכת ונכבשת עבו־דת־הכפיים
במדינה בידי ערביי השטחים המוחזקים,40 .
ואולי 50 או 60 אלף מהם עובדים עתה בישראל —
כפועלי־בניין, פועלי־ניקיון, פועלים חקלאיים וכל עבודה
״שחורה״ אחרת. עובדים אלה מייצגים אוכלוסייה של 250
או 350 אלף איש, ש״צורפה״ בדרך זו למדינודישראל.

אולם לא די בהם — כבר עתה מורגש מחסור עצום
בעבודה ״שחורה״ ,מעבר לכל מה שהשטחים המוחזקים
הנוכחיים יכולים לספק.
(לא מכבר ישבתי בחברה, והשיחה נתגלגלה למיקצועו
של אחד הנוכחים, שהוא קצין־מודיעין. אחד המסובים
אמר בהלצה שאגף־המודיעין בוודאי עוסק עתה בסקר
כוחוודהעבודה בארצות השכנות, מפני שהיעד העיקרי
של המלחמה הבאה יהיה לכבוש פועלים ערביים למשק
הישראל)...

אוסישקין מגרה מחלה
אחת המטרות העיקריות של העלייה המניה
היתה לסדק את העבודה הערבית מן הפרדסים
ומן הסדנאות של היישוב העברי החדש
.״כיבוש העבודה״ היה דגלו ,״עבודה עברית״
קריאת־הקרב שדו.

את הראייסים האלה אפשר לפגוש כיום במזכירויות
של טובי הקיבוצים בארץ, מן העובד הציוני ועד השומר
הצעיר. הם נכנסים ויוצאים, כאורחים רצויים.

^ סיפור הנ״ל הוא, מן הסתם, אחד הקיצוניים. אבל
ן ( המציאות עצמה היא כללית.
לפני כמה שבועות, סמוך ליום העצמאות, ראו המוני
המדינה בטלוויזיה כתבה של צוות שביקר באחד
ממושבי חבל לכיש — הבל שגם הוא הפך, בתקופה
אחרת, סמל של חלוציות, של השתרשות באדמה.
על המסך הקטן נראו אלמנות ערביות, שבאו ממחנות־הרעב
של רצועת־עזה לעבוד בשדות לכיש, כשתינוקיהם
מופקרים בשעות היום באוהלים שהקימו ליד המושב.
ילדים וילדות העובדים בפרך, גברים הנמקים הרחק
ממשפחותיהם בביקתות מטות־ליפול. כל אלה — ״בלתי״
חוקיים״ ,אנשים שאסור להם בכלל לעבוד בישראל בלי
אישור שרות־התעסוקה, שאפשר לגרשם בכל רגע, שאין
להם זכויות מינימליות כבני־אדם וכעובדים.

דה הזרה בישראל הוא אחד הפאראדוכסים
האכזריים כיותר •טל ההיסטוריה.

א.ו. גוו1ון קם מקבוו
י. ח .ברנו
כך, שהלבנים בדרום־אפריקה מנצלים את עבודת הכושים,
ועל כן הם קולוניאליסטים, בעוד אנחנו מתקיימים על
יגיע כפינו שלנו!?)

ההיסטוריון שד ,2001 שיגיע לפרק זה,
עלול לצחוק בפה מלא לאידינו. כי ניצחון העכו-

ך* אנשים שהמציאו את עיקרון העבודה העברית
\ 1היו אידיאליסטים, שחוללו מהפכה עצומה. היום הם
שמות של רחובות — אבל בימים ההם היו אריות.
אפשר למתוח כיום ביקורת חריפה על דרכם, לאור
התוצאות הרות־הגורל של רעיונם בשטח יחסי ישראל-
ערב. אבל תהיה זאת שיטחיות ואיוולת להתעלם מן
המגמה החיובית שדירבנה אותם. הם רצו ליצור עם
מוסרי, עם המפרנס את עצמו, שאינו מנצל את הזולת.
כיום, בדור המחשב האלקטרוני, שבוע־העבודה ההולך

ומתקצר בעולם, קל לחייו למיקרא דבריו של א.ד. גור־דון
(עוד שם רחוב) שדיבר על ״רעב חדש — לא רעב
ללחם ולא צמא לכסף, כי אס לעבודה ...ומצאת עונג
בכל עבודה אשר תעבוד, ובכל מעשה אשר תעשה...
לעבוד כל עבודה וכל מעשה בתוך הטבע, בתוך העבודה
העולמית, בתוך החיים העולמיים והמרחב העולמי. כן
תעשה את עבודתך בשדה וכן תעשה את עבודתך בבית,
כי כן תבנה את הבית.״
יש הוד של גדולה במילים אלה, השאולות מתחושתו
המוסרית של דור אחר, דורו של לייב טולסטוי. הן
ביטאו געגועים עמוקים לחיים שלמים יותר, לחיים של
טעם, שבלעדיהם אין חדוות־חיים והרגשת־שלמות. ובצד
געגועים אלה — השינאה העמוקה ליהדות הגטו, להתנוונות
הדתית, לפרנסה הטפילית.

מה היה אומר א.ד. גורדון אילו קם היום
מקכרו, ורואה לא רק איך חוזרת החכרה הישראלית
לחיי טפילים ולכפייה הדתית המאוסה
כיותר, איך היא רוצחת את הטבע ומיטחיתה
את הנוף?
מה היה אומר י.ח. ברנר (עוד שם רחוב) אילו קם
וראה את ממשלת מיפלגתו מחוקקת חוקים להעסקת
מפירי־שביתה, לכליאת פועלים שובתים, להעשרת שיכבה
שלמה של מוטי פרידמנים?
קשה לבני?$ 1972 עלות על דעתם את החימה השפוכה
שבה נערך המאבק על ״העבודה העברית״ .הנה כרה
מהימים ההם :״לעמוד הקלון — בפרדסי ...הוכנסה עבודה
ערבית — אלפי הפועלים העברים, ואיתם כל הציבור
במושבה, לא ישלימו עם הנבלה הזאת. בל תקום המזימה
של בגידה ומעל נגן כאיש אחד על חומת העבודה
העברית — לישכת העבודה הכללית לפועלי רחובות.״
אורי צבי גרינברג, שהיה פעם איש שמאלי מאד,
כתב :״ובפרדסי יהודה והשומרון המבורכים /אוכלים
כנענים כיכר לחמי /אצל אחי הבועזים / .אני ומרעי
הולכים סחור /ואני ומרעי רעבי־לחס...״
למען העבודה העברית נשפך דם בין יהודים ויהודים
ובין יהודים וערבים. למענה עמדו הפועלים נגד המישטרה
הבריטית, ששברה שביתות יהודיות בפרדסים יהודיים.
למענה, נשלחו שליחים לתימן להביא משם פועלים
יהודיים, המוכנים לעבוד בשכר־הרעב ששולם לערבים.
לפני שנתיים פירסמה ההסתדרות ספר־זיכרון, במלאת
חמישים להיווסדה. הנה כמה מובאות :״עבודה עברית —
שתי מילים הממצות את הכל. לימים הוברר, כי מערכה
עקשנית וסוערת זו היא שגרמה, בין השאר, שלא נהיה
כ,קולונים׳ האלג׳יריים או המתיישבים הלבנים ברודזיה...״

חיפה : 1921 פועלי ב1״ן יהודיים מבין העודים החדשים

כאשר פורסם ספר זה, ככר שלטו ״ערכים
ככרטיס״ כרוב העבודות השחורות כי׳טראל
— הרחק־הרחק מעיניהם של העורכים במרומי
הוועד הפועל.

חוטבי עצים ושואבי מיס
** חוק הגורל.
£״ כגלל המאבק על העכורה העברית, נפערה
התהום כץ שני העמים כארץ.
איני יודע — ואיש אינו יכול לדעת — אם ניתן היד!
למנוע כליל את המלחמה בין התנועה הציונית והתנועה
הלאומית הערבית. אך אין ספק כי לולא עיקרון העבודה
העברית, לא היתד, מלחמה זו מגיעה מעולם לקיצוניות
היחידה־במינה של הסיכסוך, כששני העמים שוללים זה
את עצם קיומו של זה.

אילו עכרו יהודים וערכים יחדיו, מן היום
הראשון, ככתי־החררטת וכפרדסים, מתפרנסים
אלה גם אלה מעבודת כפיהם, שובתים יחד,
מכלים יחד, מבקרים זה אצל זה — כוודאי
היתה נוצרת ריקמת־היים אחרת.
כל זה הוקרב — ואצל כמה מ״שמות הרחובות״ בהכרה
מלאה — על מיזבח העבודה העברית. תיקון ה״פירא-
מידה החברתית״ ,הבריחה מן החיים הטפיליים אל עבודת־האדמה
בפרט ואל העבודה הגופנית בכלל, נראו להם
חשובים יותר אף מן השלום.
כתוצאה מכך אמנם נוצרה חברה ישראלית בריאה
ועובדת — אך חברה שלא ידעה אף יום אחד של שלום.
עם החרפת הסיכסוך מדור לדור, הפך עם הפועלים והחקלאים
גם לעם של חיילים. מיטב הכישרון הלאומי,
ומיטב המשאבים הלאומיים, הושקעו בפיתוח המיפעל
הלאומי המוצלח ביותר — צה״ל. בשלוש מילחמות, כבש
צה״ל חלקים גדולים והולכים של הארץ, עד שכבש את
כל ארץ־ישראל, סיני ורמת־הגולן. ובתוך שטח זה: קרוב
למיליון וחצי ערבים, שני שלישים מהם בשטחים ה״מוח־זקים״.
כיום
מהווים ערבים אלה אוכלוסייה קולוניאלית במלוא
מובן המילה. מיטב המפרנסים בה עובדים במשק הישראלי,
בדרגות הנמוכות ביותר, בתנאי ניצול. גם שאר
האוכלוסיה הכבושה מנוצלת בתור שוק-אנום לתוצרת
הישראלית, וספקים־אנוסים של חומרי־גלם.

״הודו״ שלנו אינה שוכנת אי־שם מעכר
לים, הרחק מהמטרופולין הדמוקרטית אלא
סמוך ללונדון ולמאנצ׳סטר שלנו.
מבחינה מסויימת, זה נכון כיום לגבי כל המדינות
התעשייתיות. בצרפת ובגרמניה יש מיליוני ״פועלים־
אורחים״ ,מאלג׳יריה ואיטליה ויוון ותורכיה, שהם בלי
זכויות אמיתיות. ברגע של משבר כלכלי, יעופו כולם
חזרה הביתה.

אכל יש הכדל כין מצכן ומצכנו. כי הערכים
האלה אינם ״אורחים״ ,כמו הפועלים היו־גוסלכיים
שרוצים עתה להכיאם. הם ככושים.
הם מסורים לשכט ולחסד למימשל צכאי אין
להם זכויות לאומיות ואזרחיות אפילו ככיתם
שלהם.

לביש : 1972 פועלים חקלאיים ממחנות הפליטים בעזה
הם היורשים הישירים של הגיבעונים התנ״כיים,
חוטבי־עצים ושואבי־מים. כשהם דרושים — הם עובדים
אצלנו. כשיהיה חוסר־העבודה — יגורשו חזרה למחנות-
הפליטים שלהם, לרעוב שם כתמול־שלשום. הנכסים שהם
יוצרים בעבודתם אינם שלהם ושל עמם. הם שלנו.

שכמות מסויימת תהיה דרושה תמיד) — היא צריכה
להיעשות בכל חברה על־ידי בני אותה חברה, בלא תנאי
ניצול, תוך חלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית, תוך
מתן האפשרות המלאה של בני עובדי־הכפיים לעלות
בכל סולמות ההתפתחות החברתית.
מד, שקורה באוכלוסייה הקולוניאלית בישראל הוא
ההיפך הגמור. הערבים מנוצלים בלא נקיפת־מצפון, וגם
בלא העמדת־פנים, כפרס המגיע לנו בעיקבות ניצחון
במילחמה. היחס לערבים שהם אזרחי־ישראל, ולבני
עדות־המיזרה היהודיים, אינו הרבה יותר טוב.

ד. גורדון, י.ח. ברנר, יוסף טרומפלדור — מי
^ יגול עפר מבין עיניכם ן
הגלגל הסתובב ב 360-מעלות. חזרנו במקום בו
התחלנו לפני שלושה דורות. וכל זה הודות לניצחון
הצבאי המפואר, במילחמה שהיתר, החולייה האחרונה
(לפי שעה) בשרשרת שהתחילה במאבק על העבודה
העברית בפרדסי פתח־תקווה.
״שיחררנו נחלת אבותינו״ ,כדברי גולדה מאיר ומנחם
בגין ומשה דיין, שגם מפ״ם חתמה עליהם — ואותה
שעה ״השתחררנו״ גם משרידי התחושה המוסרית של
ימי־ד,ראשית, מן הצורר׳ לעבוד עבודה גופנית, לקטוף את
פירותינו, לסלול את כבישינו ולהקים את בתינו.

ניצוד אוכלוסייה ככדשה — זהו פצע מוסרי,
המעלה מוגלה. מוגלה זו מוכרחה להתפשט

ככד גופנו הלאומי.

זהו ניצול כמוכן הגס כיותר

פצע מוסדי מעלה מוגלה

ככשנו שטחים, וככשנו פועלי־כפייה.
״שטח משוחרר לא יוחזר״ וגם, לא כוח־האדם
שיעשיר את כעלי ארץ־ישראל המשתלמת.
מובן שבסוף המאה דד 20 אין עוד מקום לפולחן
העבודה הגופנית, שהיה דרוש בסוף המאה ה־ .19 עם
הנהגת הטכנולוגיה המודרנית, משתחררת האנושות מכבלי
עבודת־הפרך, שאסתר, במשך אלפי שנים. האוטומציה
תשחרר חלק גדל והולך של זמננו לעיסוקי־פנאי.
אולם כל עוד דרושה עבודה גופנית (ויש להניח

האם מיקרה הוא שזה קורה כאשר גובר הבוז לעבודה 2$
בכלל? כאשר אין אדם יכול עוד להתקיים בכבוד משכר־ ן!
עבודה של עבודה אחת? כאשר הזריזים והמוכשרים יי
בורחים מן העבודה, לתוך עולם של ספסרות ועיסקות־ ^
רכוש — המיקצועות ה״יהודיים״ של הגטו, בד,״א הידיעה ~
— שהופכים עתה שוב למשאת־נפשד, של שיכבת־ד,עילית? £
כאשר הקיבוץ והמושב, שתי יצירות שהאירו באורן ״
דור שלם, איבדו את כוחן המוסרי?

הכנקים וחכרוודהכיטוח משגשגים, העוכר
היטכיר נאלץ לעכור כשתי עכורות כדי לרמות
את המס ולהתקיים, הריקכון פושט מן הצמרת
למעלה, והערכים שרים :״הכו לכנים / ,אין
פנאי לעמוד אף רגע / ,כנו הכנאים /אד פחד
ואד יגע / :קיר אל קיר נקים / ,לקראת מה־שול
ופגע! /כולנו נשיר, הימנון כניין אר־צנו
/ ,כמקום אתמול יש לנו מחר..״

האיש שכתב שורות אלה, בהתלהבות של ימים גדו* ^
לים, מת לפני כמה ימים.

עוד מיקרה.

!1 1 7

ב מ די נ ה

מודרכים

ל אירזפ ה

והמזרח הרחוק
טיולים מיוחדים
לצעירים וסטודנטים
חוברתוהרשמה בכל משרדי הנ סי ט וו ז

(המשך מעמוד )14
והתשובה :״כשדופקים בשש בבוקר בדלת
ואתה יכול להיות בטוח שזה החלבן,
סימן שאתה חי בדמוקרטיה.״
השבוע נשמעו בכמה בתים בישראל
בשעות הבוקר המוקדמות דפיקות בדלת,
וזה לא היה החלבן. היו אלה אנשי מחלקת
החקירות של מם ההכנסה, שפשטו
על בתיהם של פוקר, הירש, מוטי פרידמן
והקבלנים, האחים שפיגל.
איו זו הפעם הראשונה שאנשי מס ההכנסה
בישראל פושטים על בתיהם של חשודים
בהעלמות מס לשם תפיסת מסמכים
או חקירות אחרות. אולם סמיכות שלוש
הפשיטות, והעובדה שהם נעשו כולן לאור
זרקורים, כשאנשי מס ההכנסה מלווים ב־עתונאים
וצלמים (שבמקרה אחד לפחות,
זה של פוקד, הירש, חדרו עד לחדר המיטות
שלו וצילמו שם ככל העולה על
נפשם) ,השיגו את המטרה ההפוכה בדיוק
ממה שהתכוונו לה שלטונות האוצר.
בסוף השבוע, כשהממשלה נאלצה להת
גונן
נגד גלי הביקורת שהוטחו נגדה, ניסו
דובריה להסביר את הפשיטות בצורך להר תיע
משתמטי־מם פוטנציאליים ! להוכיח
לציבור כי מס־ההכנסה אינו לוחץ רק את
האזרח הקטן וכי גם הלוויתנים נלכדים
ברשתו. אולם שום הסבר לא יכול היה
לטשטש את הרושם הברור שנוצר בציבור,
כי היו אלה מבצעי ראוה שנועדו
להרגיע את המצפון הרע של הממשלה
ולספק לה אליבי לשעת הצורך.
יחם סלחני לצמרת. אין ספק כי היה
זה הזעזוע שפקד את שרי ממשלת ישראל
נוכח תגובתו הזועמת של הציבור ביש ראל
לדו״ח ועדת ויתקון, שגרם לפשיטות
הראוה.
״דו״חות שהוגשו לשרי הממשלה על
הלך הרוחות בציבור הצביעו על כך ש־פרשות
השחיתות הכלכליות האחרונות פגעו
בצורה חמורה במוראל הציבור. אווירה
של ״כולם גונבים אז גם לי מותר,״ הפכה
נחלת חוגים רחבים.
הגילויים על עיסקות המטבע של מוטי

סימניס

סי כוייו
גדולים סימנים

צירופים אפשריים

יו ת ר ^

צירופים אפשריים

בטפסים §
סימנים
טי ט תיי ם

קומנדו שילונ*

ראש מחלקת החקירות של מס ההכנסה, אליעזר
שילוני, כשבידו סינר, מתדרך את אנשיו לפני הפשיטה
על ביתו של פוקח חירש. גם בתדריך נכחו כבר עתמאינז, כמו צבי עמית
(מימין) הכתב הכלכלי של ידיעות אחרונות. בשבוע אחד ביצעו אנשי מחלקת
חקירות של מס ההכנסה שלוש פשיטות ואווה, הצליחו להעלות שלל רב.

צירופים אפשריים

פרטים בכל תחנות האיסוף שר

מא8 תנועת העולם הזה -
כח חדש
תנועת ;,העולם הזה — רח
חדש״ מודיעה כי ביום ראשון
ה 4.5.72-״ תתקיים פגי שה
אשר ידובר בה בנושא —

״ ס פו חשט חי ם -
חבלהב שלו ם״
הפגישה תתקיים באוניברסיטת
ת״א, בנין רקאנטי, חדר
. 203
— כל הציבור מוזמן —

התגרית
הצילומים אחד
שצולמו על ידי
הצלמים שליוו את אנשי מס ההכנסה
בפריצתם לחדר המיטות של פוקח חירש,
מראה פלקאט שהיה תלוי בחדר. זוהי
דוגמא מובהקת לחדירה לתחום הפרט
שאין לה כל קשר לחקירת מס ההכנסה.
במקרה חמסויים של פוקח הירש, לא
איכפת לאיש שצילום מעין זה יפורסם
(כפי שהוברר כשיחת העולם הזה עם
פוקח) ,אבל במקרים אחרים יכול
להיות במעשה מהסוג הזה תקדים לפגיעה
חמורה ביותר בזכויות האזרח.

פרידמן, שזכו ביחס סלחני ובהיתר רטרואקטיבי
של סגן שר־האוצר צבי דינשטיין,
הנחיתו מהלומת מחץ גם על אלה שהאמינו
כי כולם שוים בפני החוק בישראל.
מאמציו של השלטון לחפות על עיסקותיו
הבלתי חוקיות של משה דיין, היו דוגמא
נוספת לכך שלא הכל שווים בפני החוק
בישראל.
היה צורך במבצע ראווה שיחזיר את
אמון הציבור באגדה שנטל ד,מיסיס בישראל
מחולק במידה שווה.
עצם העובדה שהיה צורך במבצעים אלד,
העידה שלא היו ברשותם של שלטונות
המס מקרים קונקרטיים של תסיסת מעלימי
מס בקרב שיכבת המתעשרים הישראלית,
ללא פשיטות הראוה. הפשיטות נועדו לספק
אליבי, והם נעשו באשורם המפורש
של ראשי האוצר ושר־האוצר.
הגיכורים הנרדפים. אם היתד, מחלקת
החקירות של מס ההכנסה צריכה
להמתין עד שתתפרסם ידיעה בעתון על
עסקיו של פוקד, הירש, כדי לחקור את
היקף וכשרות העסקים שלו — וזאת שעה
שכל אחד בצמרת ידע כי האיש מרויח
מיליונים בעיסקות של תיווך נשק — הרי
משהו לקוי בצורה יסודית בכל מערכת
המיסים בישראל. אם היה צורך להמתין
עד התפטרותו של מוטי פרידמן כדי להבין
שאין הוא נהנה עוד מגיבוי ולכן אפשר
לחקרו — היה זה רק סימן לרקבונו המוסרי
של המשטר המעניק חסות לאלפי
בני טיפוחיו הכלכליים.
התפארותו של ראש מחלקת החקירות
של מס־ההכנסה, אליעזר שילוני, שאמר כי
״לא קרה מקרה שהגשנו תביעה על העל מת
מס נגד מישהו והוא לא הורשע,״ אינה
צריכה לשמח איש. היא מעידה רק על כך
שמוסר תשלום המיסים בישראל נמצא בשפל
המדרגה נוכח מערכת המיסים האבסורדית
המאלצת כל אזרח לרמות את
שלטונות המס.
כך קרה שפשיטות האליבי של מסד,הכנסה
השיגו מטרה הפוכה מזו שהתכוונו
להשיג. הם קוממו את האזרחים נגד
שלטונות המס, הפכו את מעלימי המם
לגיבורים נרדפים.

פו? ה היר שדכחבח ..ה עו לםהזה:,,

•אינו ח״ב גרוש
ותו 0111 וזהננסה
מ פני ש שכ ב תי
עם צעירה גרמניה״
שבלע. אולם המוראל היה על הגובה. הוא
העיף מבט על סביבותיו, והתחייך.
אכן, היה מה לחייך: חדר אנוע. ליד
מיטתו, הרבה זדי פרחים. שני תפוזים
בשקית ניילון. מאוד לא מלכותי. מאוד
לא בסימון של פוקד.,
לא שזה הטריד את, מלך החוג הנוצץ
ישל ישראל. נרגיל, ברגע שחזר לעשתו־נותיץ,
התרכז פוקה בעיקר :״מאוד התעודדתי״
,סיפר לי ,״כשהתעוררתי וראי תי
שנתנו לי אחות נחמדה״.
ארבעה הימים שבהם שכב מחוץ

לעניינים חסרו לו מאוד השבוע .״מה
הולך בעיר י מה אומרים י מה מספרים?״
השתוקק לדעת. שני עורכי־הדין
שלו, שניצבו ליד מיטתו — יצחק טוניק,
נשיא לשיכת עודכי־הדין, ושמואל נאור
— אמנם תימצתז לו את כל הפירסומים
בעיתונות. אולם פוקה איש החברה ביקש
לדעת את הפכים הקטנים, את הסיפורים
האישיים, שלא פורסמו. מה אמרו ידידים.
מה השמיצו יריבים. הכל. עידכנתי אותו
כמיטב יכולתי.
על הפירסומים אודותיו בעיתונות, ה־

רחמן מעביר בבהילות את ד״ר הירש,
ה ¥ 1י ר 1 1 111ךןל ; טןןךן
השובב חסר-הברה על אלונקה, בחצר
11111111 1111 | 1 1 11
בית־החולים ״הדסה״ בתל־אביב. זמן קצר לפני שהפוששים הגיעו עם שחר, קיבל
בנראה פוקה הירש אזהרה טלפונית על בך, נטל כמות גדולה של גלולות־שינה, ניסה
להתאבד, הובהל ל״הדסה״ .רק לאחר 48 שעות של טיפול מאומץ, חזרה אליו הכרתו.

ף* ״שה היה, ביום הראשון השבוע
[ /להכיר את פוקה הירש הגדול.
לפי הפירסומים בעיתונות, הגבר היה
יותר מת מחי. לא רק פיזית. אדם שכל
עולמו חרב עליו. המיליונר ומלך החוג
הנוצץ, שבשעת־שחר מוקדמת פרצו ל ביתו
סוכני־ד,ממשלה — ניסה להתאבד,
ורק בקושי ניצלו חייו. עתה, משניצלו,
אמור היה להיות מושלך למעצר, לעמוד
למשפט, ומה לא.
אולם הגבר הקשיש, ששכב יחד עם
ארבעה חולים אחרים בחדר הצנוע, בקומה
השנייה בבית־חולים הדסה ברחוב
בלפור בתל־אביב, לא נראה כלל כפי
שניתן היה לצפות.

את הפרשה לסנסציונית. גורמים נוספים :
אישיותו ואורח־חייו הגרנדיוזי של ד״ר
הירש, ללא אח ורע בישראל. נסיון התאבדותו
וכמובן, הגורם המרתק מכל :
ההלשנה הסנסציונית, שבעקבותיה עלו
שלטונות מס־הכנסה על פוקה — ימים
ספורים לאחר שהסתבך עם חברה אמריקאית
מסויימת.

שוטר הביא
א ת הדואר

רבעה ימים שכב פוקד, כסו מת.
מאז נסיון ההתאבדות שלו, בבוקר
זהו דיווחה, מכירדהחולים של יזם הרביעי שעבר, ועד יום הראשון השכתבת
העולם הזה, שזכתה בראיון בוע, היה הרווק הקשיש ( )64 בתחילה
חסר־הכדה ואחר מטושטש לחלוטין. אולם
בלעדי עם ד״ר פוקה הירש:
מצב רוחו ניראה כאילו עמד לפני ביום ראשון, כבר חזר והיה אותו פוקד,
אחת מנסיעותיו המרובות לשבוע־נופש הישן והטוב, המוכר לידידיו. לפי הפיר־בסאן־מוריץ
:״אני דווקא די שמח ׳מכל סומים בעיתונים, עמד שוטר ליד מיטתו,
העניין״ ,קיבל את פני בחיוך .״כל המש כדי לשמור שהפושע הנוראי לא יימלט
מיצים שלי נוכחו לדעת, עכשיו שאני על נפשו. בפועל, השוטר היחידי שנראה
וד מסוגל לזה. עכשיו יש לי אישור בסביבה, היה זה שהביא מתיבת־הדואר
שלו את הדואר של אותו בוקר.
פוקד, עבר על הדואר. בין היתר, היתר,
ובן לאותו חלק של
גזיונו של כל קורא שם הזמנה לארוחת־ערב משגרירות ב?ר
יזנה אה הפרשה רט ח־גן• .״תודיעו להם שאם לא אד,יד,
׳י אירופה: הימצאי־ יאבדכביר, אבוא בשמחה״ ,אמר פוקי׳•
מוכרחים להודות: הגמר המפורסם נר-
של הילדה מנואלה׳ אה עדיין רע. לא מסורק, לא מאופר,
,בלונדית בת .20
ניכרו בו תוצאות הכדורים המיסתוריים

כמובן הפרט היחיד שהפך

הגדמניה בחדר המיטות

״ייש ()64׳ באשי ניצי
כחדו ט נ תגלח ח ״ ט ח ״ די של י ״י
לביתו, ביום ד׳ שעבר בשש ושלושים בבוקר. הממונה צולמה בעת חקירת ,

״די״ולדד

״אני דווקא שמח״־ ,או
ריים, כדי להרגיע את המתח
החברתי בארץ — גרמה ל*
באקפאייר בלתי צפוי.
לכאורה, למי איכפת גורלו
של מיליונר ואיש החברה הגבוהה,
המבזבז הון־תועפות על
מסיבות ואורח־היים של מיליונר,
תוך התעלמות מחוצפת
משיכבות העוני? חישוב הגיוני
לכאורה זה של הממשלה
נכשל, באיזה מקום. יותר ויותר
קולות החלו נשמעים, בימים
האחרונים, בציבור ומעל
דפי העיתונים. לא כל־כך בעד
פוקד — ,כמו נגד התנהגותם
הגסה של החוקרים, שהזכירה
חוקרים אחרים, במדינות אחרות,
במישטרים אחרים — ש איש
לא רוצה לראותם בארץ.

בשיא החיים: פוקה רוקד ליד מנדי, במסיבת פורים בדיסקוטק
(המשך מעמוד )19
גיב :״אני מרגיש כאילו אני מתכונן
לחג־המולד״.

לא הבנתי למה הוא מתכוון .״כמו חזיר
שמפטמים אותו לפני החג״ ,הסביר לי,
״כדי לשחוט אותו בחג, לשמח את לב
ההמון הצוהל״.
זרם המבקרים גדול. זרי הפרחים מצטברים.
פוקה דואג לחלקם שווה בשווה
בין כל חבריו לחדר. רוב הזרים צנועים,
ביניהם בולט אחד ענק, של שושנים אדומות
— מתנת ידידתו הגרמניה.
״היכרתי אותה בם אן־מוריץ״ ,מספר לי

פוקה .״היא התאהבה בי, ובאה עכשיו
לארץ כדי להיות אתי. אחרי שלקחו אותי
לבית־חולים, היא עברה לגור, מהדירה
שלי, לוזילטון. קראו לה פעמיים למשטרה
אחרי זה. כל כך הטרידו אותה, שברגע
שהבטחתי לה שאני כבר בסדר, היא
עזבה את הארץ. היא באה אלי כאן
להדסה כל יום, עד היזם. היום היא יצאה
באל־איטליה.״
פוקה אינו נראה כמתרגש מהצפוי
לו. נער־השעשועים הנצחי מתכונן ל-
מלחמת־חורמה :״אני מרגיש את עצמי
כמו עמום קינן״ ,הוא אומר לי .״את יו
דעת
שעמום הוא הגיבור של הספר מנוחת הלוחם,
של כריסטיאן רושפור?״ לא, לא ידעתי .״בספר, אחרי
שהגיבורה מצילה את הגיבור מהתאבדות, היא דואגת
לו ומטפלת בו. אחרי שהמשטרה הצילה אותי, שהיא
תפרנס אותי עכשיו. למה לי לדאוג?״

לזרוק

לכלבים
^ עומת זאת הוא מתרגש ו
/בוריות בפרשה. נראה
לזרוק אוחו לכלבים, יחד ש

לג ר עין
וחזרה

**ארי התרגשתי מה-
מכתב שהתפרסם השבוע
במעריב״ ,אמר פוקד( .ראה
מיבצע אליבי, בעמוד .)18
״אני שמח לשמוע שאני לא
היחיד שחושב שהאנשים ה אלה
התנהגו כמו ברברים. אני
לא חושב שאכנס למעצר. הנה
עובדה שאפילו לא שומרים
עלי. זה באמת מיותר. אם הייתי
רוצה להעביר משהו למישהו
הייתי יכול בקלות פה,
בבית־חולים. אבל אין לי צורך.
אני אלך למשפט, באופן
גלוי וישר. לא איכפת לי אפילו
אם אני אצטרך להוציא את
כל הכסף שלי על משפטים.
״את יודעת, זה מזכיר לי
בדיחה על יהודי אחד שעבר
ניתוח השתלת־לב. באמצע הניתוח
פסק הלב שלו לעבוד
במשך כשעה. באותה שעה הוא
היה מת, ועלה לשמיים. כש־החזירו
אותו לחיים והוא התפרסם
כמת, שחזר לתחייה. הוא
התקבל לראיון אצל האפיפיור,
,אתה יודע, הוא לחש לאפיפיור,
הייתי שם למעלה, ויש לי
בשורות רעות בשבילך: אין
שם אף אחד.׳ ,אתה יודע מה?
השיב לו האפיפיור כשהוא
נותן לו ערימה ענקית של
דולרים, שיישאר בינינו.׳
״משם, יצא היהודי לכרוש־צ׳וב
— זה היה עוד בימי
כרושצ׳וב — וגילה לו, :אתה
יודע? יש לי בשורות רעות

פועה, לאחר שהתעורר מנסיון התאבדותו.. .עכשיו יודעים נל המשמיצים שאני עוד מסוגל ושכב עם צעירות
י? יש לי בשורות רעות בשבילך. דווקא
שם למעלה אלהים. ואפילו נוצרי.׳ נתן לו
כרושצ׳וב ערימת שטרות, העיקר שלא יגלה
האמת.״

מו הי קני
אחרון

אשר כיזכז היהודי את הכסף, קפץ
לביקור לניכסון, גילה לו שאלהים הוא,
!נא ליצלן, כושי. פוקד, צוחק עד דמעות.
ה גם אני, כמו אותו יהודי. למעלה כבר
ני, ומה שנשאר לי לעשות, זה לנצל את זה.״
ליד המיטה עומד מקרר קטן, מלא עד

שמאוהבת בי עד היום. אבל אני לא חושב
שאני חייב אפילו גרוש נוסף למס־הכנסה, בגלל
שהיתה אצלי במיטה בחורה צעירה, גרמניה
או לא גרמניה״.
לא שפוקד, מתבייש במעשיו. מאז ומתמיד
נחשב הרווק הנוצץ, אפילו בעיני יריביו ומש־מיציו,
לאציל אמיתי, שאינו בוש במעשיו —
גם אם אינו מתהדר בהם. בישראל החדשה, של
אחרי מלחמת ששת הימים, הפך ד״ר פוקה
הירש בכלל לשמורת־טבע. בשיכבת העשירים
החדשה, שמלבד הכסף לא היה לה שום קשר
לחיים היפים, נותר פוקד, כמוהיקני אחרון בעולם

מעולם לא השוויץ ביפר,פיות הצעירות שתמיד

נוסה בבעולה

פוקה בתסרוקת ומשקפי היפי, בנשף תחפושות
בחברת פרדריקה סגל והעיתונאי יוסף (טומי) לפיד.
גם בתחפושת, שמר פוקה תמיד על אלגנטיות יסודית, לא שכח מעולם להתאים
מטפחת־כיס שתהלום את העניבה. מסיבה שפוקה השתתף בה — נחשבה ל״קלאסה״.

• 1 1 1ן 0 1ך 1ה בנוסף לדירת שתי־הקומות בתל־אביב, בנה לו פוקה גם
11 1 1 /וילה בקיסריה: עטופת ירק, בנוייה רן שמכל אחד מחדריה
ן להשקיף אל חים, בללה הווילה המפוארת סלון בעלת ריצפת שיש שחור, באר גדול, ושלושה
רי״שינה, כל אחד עם אמבטיה ושירותים נפרדים. בחצר ישנה בריכת־שחייה, ובסמוך בניין
בו דירת המשרתים והסאונה. בחצר כמות גדולה של עתיקות יקרות״המציאות.

|ו מקום במעדנים שהביאו ידידיו הרבים
בהחלטיות :״עכשיו, כשהייתי כבר למעלה,
לא מתכוון לרדת יותר מהמטוס — עד
|א אקבל הזמנה לעלות אליו״ .יותר מכך,
יב פוקד״ בעצת עורכי-דינו, לדבר על נושא
אבדותו — או אפילו לאשר אותו.
מה שחרה לו, בכל הפרשה, זו הפריצה ד,ג־לחייו
האינטימיים .״אני מבין שכל הארץ
־גשת מזה שמצאו אצלי במיטה בחורה בת
,הוא אומר .״למרות שאני בעצמי לא מתן
מזה. אני מכיר אפילו בחורה בת 17

היו כרוכות אחריו. מעולם לא קנה אותן ביהלומים.
מתנותיו היו תמיד צנועות יחסית. יחסית
לאפשרויותיו, ויחסית למה שיפד,פיות אלה יכלו
לקבל — וקיבלו — ממחזרים אחרים.

מ שי תי ם
אי שיים

ך* סכרו של פוקד לא חשוב מד, נותנים
ן חשוב איך נותנים.״ והוא מוסיף, בצני־

עותו הידועה :״מישהו ידוע אמר עלי
פעם שאם יש דבר שעולה על האירוח
שלי — זה השארם שלי.״
פוקד, ידע איך לתת לבחורה. התוצאה:
למרות שורת רומנים הנמשכת כבר לאורך
יובל שנים, לא ניתן למצוא אשד,
שתשמיץ אותו .״גבר מקסים״ ,אומרת
עליו אחת מידידותיו הצעירות — גערת
הדיסקוטקים היתל־אביבית ביאטריס שוורץ.
״אדם יקר״ ,אומרת עליו מנדי שאולי,
ידידה ותיקה יותר. בחברתו, הרגישה כל
אשה, בת 17 או בת ,47 כמלכה. וגם לא
בחברתו. למנדי, למשל, נהג פוקד, להביא,
מדי היותו בחו״ל, בושם נדיר מ פאריס.
לישראלי
הפשוט ברחוב, פוקד, הירש
הוא דמות לא־ריאלית: דירת דובלקס,
המשתרעת על שתי קומות, בתל-אביב.
וילה מפוארת בקיסריה. בילויי חופשות
באתרי־נופש מפורסמים ברחבי העולם.
התערבות בחוג־ד,סילון הבינלאומי. משרתים
אישיים. ידידות צעירות .״לאחד כזה
מתאים להיות מיליונר אמריקאי״ ,התפע

השבוע אחות שטיפלה בו .״מה הוא
עושה בארץ? למה לו להיות אזרח
ישראלי?״
האמת היא שד״ר פוקה הירש לא
התאים להיות ישראלי גם מבחינת
אישיותו. לפי אורח־חייו, סביר היה להניח
שהוא עשיר. אולם רק כאשר הגיש
לאחרונה תביעה משפסית־מסחרית, שבעקבותיה
עלו על עקבותיו אנשי מס־הכ־נסה,
נתגלה בציבור, כי הוא מיליונר.
פוקה לא חשב מעולם שעליו לפרסם את
עושרו ברבים — כמו שלא חשב שעליו
להסתירו. הוא נסע במוסטאנג מודל לא-
אחרון, למרות -שהיה אחד הישראלים המעטים
שיכלו להרשות לעצמם קאדידק
או וולם־רויס. חברים שהסתבכו בבעיות
כספיות, זכו תמיד •לעזרה מצידו — והכל
בדיסקרטיות. הוא היה יצור נדיר ביותר
באקלים הישראלי: גבר אלגנטי, מנומס,
ואיש העולם הגדול ללא מדכאות.
ביחוד היה איש העולם הגדול. הוא
היד, אמנם מלך החוג הנוצץ של ישראל,
(ההמשך בעמוד )22

ליל שימורי

פוקה היר ש
(המשך מעמוד )21
אולם לא פחות סבך דישתייך לחוג־הסי־לון
העולמי. ליום הולדתו האחרון, לפני
שלושה חודשים, הגיעה ארצה, במיוחד,
ידידתו הנסיבה האיטלקית פינצפסד, ג׳יו־באנה
פיגאנטלי. כן היו שם שגרירים
ודיפלומטים, נשות־חברה ידועות כמלכה
רוזנשטיין, דיצה חבס, סוניה אברמוביץ,
לולה בד, פרדריקה סגל. היה זה קוק-
טייל אנושי אופייני למסיבותיו של פוקח,
לא פחות סהקוקטייל הקולינארי, שכלל
קוויאר (פוקה יכול להרשות לעצמו להיות
נדיב בתחום זה — הוא מקבל משלוחים
קבועים של פריט זה מידידה ותיקה שלו,
אחותו של השאח הפרסי) ,כבד אווז, שיש ליק,
סטייק, ושמפניה צרפתית.
בביקוריו התכופים בחוץ־לארץ, נהג
פוקה להתארח, בין היתר, בחברת
ידידים כמו ד,נרי פורד, הנסיך מסיני,
השחקנית ג׳ון קוליניס. כאשר הגיעו ד,נרי
פורד וחניתו לישראל, לאחרונה, היתד,
אחת משאלותיה הראשונות של כריסטי־נה,
אשתו של איל־ד,מכוניות :״איפה
פוקח?״
פעמיים בשנה, היה נוסע לחו״ל לחיו-

העצמאות, הועילו קשריו לא מעט לעסקי
הרכש של המדינה הצעירה.
ריח הלשנה

^ ורודחייו המפואר של פוקה לא חיה
חדש — וגם לא סוד. בתיקו במס-
הכנסה, רשום היד, מן הסתם כבר מזמן
כי היצואן חי מאז ומתמיד ברמה של
מיליונר אמריקאי. מה קרח אם כן שרק
השבוע, לאחר שנים ארוכות, התלבשו
עליו?
הטעם הרע, בפי הציבור, נבע השבוע
לא רק מהצורה האומללה בה פשטו החוקרים
על אזרח מכובד, אלא גם מריח ההלשנה
החריף שעלה מכל העסק.
היה זה לפני שבועות מעטים, שפוקד!
הגיש תביעה משפטית נגד חברה אמרי קאית
בשם אירונואריטיים, יצרני אלקטרוניקה.
הסיבה לתביעתו: החברה, שפוקה
היה סוכנה בישראל, הפסיקה לו את הסוכנות.
פוקה תבע פיצויים.
זמן קצר לאחר מכן, התגלה גם מה
קרה לסוכנות: החברה האמריקאית מסרה

לד״ר הירש, ביקשנו את תגובתו. למרות
כמה פניות, לא שמענו ממנו. אחרי שלא
קיבלנו כל תגובה ממנו, הסכמנו לקבל
את הסוכנות.״
במצב דברים זה, לא נראה אכן כל קשר
הגיוני בין חברתו של עזר וייצמן לבין
התפוצצות פרשת פוקה הירש. יחד עם
זה, נותרה פתוחה השאלה: מה הביא
לפשיטה הברוטאלית עם שחר?
את התשובה יש לחפש בתביעה המשפטית
שהגיש פוקד, נגד אירומאריטיים,
בתביעה זו, גילה פוקד, לראשונה בפומבי
חלק מהיקף עסקיו. בתביעתו, הוא טען
שהרוויח בשנים האחרונות — מאירומארי־טייס
בלבד — כ־ 45 אלף דולר לשנה. לפי
השער הנוכחי של הדולר — כמעט 200
אלף ל״י לשנה. וזה, יש לזכור, רק מאחת
החברות שאותה ייצג בארץ.
תביעתו של פוקד, נגד החברה האמריקאית
הסתכמה ב־ 1.18 מיליון ל״י. סכום
זד, כלל עמלה בעד מכירות שפוקד, כבר
ביצע, לטענות, עבור החברה עד ליום
הפסקת הסוכנות — 15 לנובמבר — 1971
וכן פיצויים על ביטול הסוכנות.
בעקבות המספרים שהתגלו בבית־

מ׳ הלשין על מרך החברה הגבוהה בישואר, שבין
ידידיו 1ימ1ו ה מון פארוק ואחותו של השאח הנדסי?
פש. לא בטיול מאורגן. למקומות שהישראלי
הרגיל מכיר רק מסרטים: מונטה
קארלו, סאן-טדופה. בחורף, אתר-הסקי
המפורסם סאך מוריץ .״אם עונה אחת
לא מזמינים מקום בהוטל פאלאס״ ,הוא
מסביר במומחיות,, ,המקום אבוד״ .בשנה
שעברה, ערך שם פוקד, נשף חנוכה. בין
אורחיו: הנרי וכריסטינד, פורד, אירה
פון־פי׳רסטנברג, ושמות נוספים דומים,
שלישראלי הממוצע מוכרים כמו סינית.
לא רק ידידיו של פוקד, הם מכל רחבי
העולם. גם בגדיו. כיאות לאציל אמיתי
החי בפינה מרוחקת של העולם, לא היד־שה
פוקד, לעובדה זו לפגוע ברמה.

אותה לידי חברה ישראלית אחרת, בשם
ויצמן־רוגבי. אחד השותפים בחברה זו
היה עזר וייצמן.
מובן שהשתרבבותו של שם מפורסם נוסף
לפרשה, גרמה רק להגברת העניין
והפיקנטיות.
חברת ויצמן־רוגבי היא חברה ותיקה,
הקיימת כבר למעלה מ־ 13 שנה. כל שנותיה,
עסקה כמעט רק ביצוא. אחד מבעליה
היה אביו של עזר וייצמן, יחיאל.
עם מותו של האב, עברו מניותיו למש־

המשפט, מיהרו אנשי מם־הכנסד, לעשות
כמה חישובים מהירים, ערכו השוואה
עם דו״חוודההכנסד, והצדירות־ההון שהגיש
פוקד״ והגיעו לידי חשד כי הוא
העלים מהם את הכנסותיו ממכירות של
מיליון ורבע ל״י עבור חברת אירומארי־טייס
בלבד. חשד נוסף: שהכנסות מד
עלמות אלד, הועברו, בפקודת פוקד״ במקום
לחשבון הבנק שלו בישראל — לחש בונות
בנק סודיים בשווייץ ובמדינות אחרות
בחו״ל.
חלוץ בחליפה
ך* וקד! נולד ברומניה כפרויקד( ,אפ־
^ רים הירש. לימים, כשד,תודעה החברתית
שלו התפתחה, לא נשא השם פרויקד,
חן בעיניו. פלבסי מדי. הוא סר לבניין העירייה,
החליפו בפוקה. הרבה יותר קיסרי,
לכל הדיעות.
הוא גדל בבית עשיר ומסורתי, התחנך
כילד דתי לכל דבר, למה בחדר, קיבל
מכות מהרבי. בפעם הראשונה בחייו שאכל
מזון לא כשר, היה בטוח שיחטוף
ברק משמיים.
בגיל 13 חדל אביו לחנכו במכות,
הודיעו שמיום זד, והלאה הוא מבוגר
ואחראי למעשיו. שמע פוקה כך, הלך
ופילח מאמו חמש לירות, וסר לגברת
הקרובה ביותר. מאז אותו יום, לא חדלה
שרשרת מעשיו הטובים בתחום זה.
בגיל 16 נטש את לימודיו, הלך ללמוד
נגרות כדי לעלות ארצה כחלוץ. כשנודע
1 111111 1111111 ״1 1 1 1ך 1פוקה הירש, בתמונת מלפני שנים מספר, רוקד
לו שיש צורך בפלשתינה גם במהנדסים,
11 1111111111 ( 11 1 1 1 1עם אחת ממלכות חחגרח הננוחה של ישראל
נסע לאיטליה, גמר הנדסה, חזר לרומניה,
דאז — נדיה בראוו, בת״אצילים צרפתיה שהתאהבה באלוף הכדורסל אברהם שניאור,
עלה לארץ .״נסעתי בטכסי לחל-אביב,״
באה לישראל ונישאה לו. נדיה, שהיוותה תוספת נכבדה לחברה הזוהרת של תל־הוא
נזכר ,״ולא רציתי לזוז יותר משם.
אביב, מצאה בפוקה מומחה בודד, בין הילידים הבורים, לצד היפה יותר של החיים.
ובאמת לא זזתי.״
כולם

1934
ב* הגיע הוא
לארץ ישראל
פחה. אולם עזר עצמו לא השתתף בניהול
אולם על בסיס חשדות בלבד לא היו
היו אז חלוצים, ופוקד, קנה לעצמו בגדים החברה כל זמן שהיד, בצה״ל, ולאחר החוקרים מעיזים לפרוץ כך לדירתו של
טרופיים מתאימים. עד שגילה שאיש אינו מכן במשרד התחבורה ניהלו את העסק פוקח, בליווי צלמים ועיתונאים. נראה ש מאמין
שהוא אכן מהנדס, בבגדים כאלה.
שני השותפים האחרים, חנניה נאמן ויצחק מלבד חשדות, היו להם, לדעתם, גם הוחזר
הביתה זרק את הבגדים שקנה .״מאז,״ אלמוג. רק כשהפך לאזרח פרטי, נתן עזר כחות חזקות יותר.
הוא מספר ,״לא הורדתי יותר את החליפה
יד לניהול הרכוש המשפחתי.
עקרונית, ההוכחות היחידות האפשריות,
והעניבה.״
בפרשה כזו — הם מיסמכים של הצד השני הרווח רבע מ כבר נכנס המפותח, הטבעי בחושו
לעיסקה.
דהיינו — מיסמכים של חברת
התחלה לחברה הגבוהה של תל־אביב דאז.
איתמאויטיים, המאשרים בי אכן שולמו לשנה מיליון
מאז — לא יצא ממנה. כעבור כשלושים
לפוקה סכומים נוספים, מעל למד, שהצשנה,
כבר היד, מלכד, המוכתר והרשמי
** זר וייצמן עצמו היה בתחילת ה,ש־ היר למס-הכנסה, וכי סכומים אלה הושל
חברה זו.
> בוע בחו״ל. סיפר שותפו, יצחק אל עברו בהוראותיו לחו״ל, לא לארץ.
ללא מיסמכים כאלה, קשה להאמין כי
מיד עם בואו לארץ, נכנס פוקה גם
מוג:
״קיבלנו את הסוכנות של אירומאריטיים שלטונות מם־הכנסה היו מסתכנים, בפומלעסקים
.״ראיתי שכולם אימפורטרים,״
הוא מספר ,״אז החלטתי להיות אקספור־ עוד לפני מספר חודשים. לפני שכל ה בי, באפשרות של טעות.
טר.״ הוא החל מייצא לארצות השכנות פרשה התפוצצה. בשנה האחרונה התחלנו
האמנם העבירה החברה האמריקאית
הכל — שמנים, סבונים, יינות, סכיני -להיכנס גם לעסקי יבוא. לפני כמד, חוד מיסמכים כאלה — אם היו בכלל מיסמכים
גילוח. רשת הקשרים הבינלאומית שבנה שים, פנתה אלינו החברה האמריקאית, מ כאלה — לשלטונות מס־ד,הכנסה בישראל,
מאז, קיימת עד היום. אחד הקשרים שאבד יוזמתה, בהצעה למסור לנו את הסוכנות כצעד נגדי על תביעת הפיצויים הענקית
ואיננו: המלך פארוק.
שלד, בישראל.
שהגיש נגדה פוקה?
במלחמת העולם השנייה, התרחבו עסקיו
״הם טענו שהפסיקו את החוזה עם הלאדם
ברחוב, לפחות נראה השבוע הלאין
שיעור, בעקבות המלחמה. במלחמת סוכן הקודם שלהם, פוקח הירש. פנינו דבר הגיוני ביותר.

(המשך ממוווד )15
רבי משמעות על שאלות העתונאים שצבאו
סביב.
לא עבר זמן רבה ומשה דיין הודיע
לרמטכ״ל וליתר האלופים שהפעולה המתוכננת
נדחתה. הסיבה: גולדה התנגדה
לרעיון שיהודים ישתמשו בגזים. הסי כון
היה גדול מדי. אם יפגע חלילה מישהו,
תהיה זו מהלומה מוסרית למדינה.

ך* שעה הקריטית החדשה שנקבעה
ן ! על־ידי עראפת היתד, השעה חמש
וחצי לפנות בוקר.
בסביבות השעה ארבע לערך, דרש ער־אפת
שנציגי הצלב האדום יגיעו למטוס.
הצד הישראלי מיהר להיענות לדרישה,
והזמין את הנציגים. הם הגיעו למקום
תוך שעה, והפגישה בינם לבין מנהיגם של
חוטפי המטוס התקיימה בסביבות השעה
שש בבוקר. הסתערותם של העתונאים
שהיו במקום על אנשי הצלב האדום, בשעה
שאלה חזרו מהפגישה עם החוטפים, נתקלה
בחומה של שתיקה.
אותה שעה עדיין דלקו האורות בבתים
רבים בישראל. שכנים נקבצו לאסיפות כדי
לדון איך ניתן לחלץ את נוסעי המטוס,
הטלפונים לא פסקו לצלצל במוסדות המ דינה
ובמינהלת נמל התעופה .״תנו להם
את המחבלים! שיטוסו איתם! ואז הפילו
אותם לים!״ יעץ אזרח אחד ,״תנו להם
מאתיים מחבלים, מאה, העיקר להיפטר
מהם, מדוע אנחנו צריכים להחזיק אותם
בבתי סוהר על חשבוננו. ממילא הם לא
מסוגלים להזיק יותר!״ ,הציע אחר.
המתח האמיתי היה בישיבת הממשלה
הדחופה שכונסה. ממשלת ישראל עמדה
בפני דילמה קשה וחמורה. אם תיכנע ל־חוטפים,
היא יוצרת בכך תקדים הרה אסון.
מחר יכולים מחבלים לחטוף מטוס ולאיים
לפוצצו על נוסעיו אם לא ימסרו להם,
דרך משל, את משה דיין או יגאל אלון.
לעומת זאת, אם לא תימצא דרך להתגבר
על החוטפים, הם עלולים לממש את איומם
— דבר היכול לעלות בקורבנות חינם.
בינתיים המשיך נמל התעופה לעבוד
כרגיל. מטוסים המריאו ונחתו באין מפריע
כאילו כלום לא קורה, כאילו לא ממתינים
100 אזרחים חפים מפשע בקצה המסלול
לגזר־דין שיחרוץ את גורלם לחיים או ל מוות.
לרגע
היה נדמה גם שמרוב התרגשות
והמולה שכחו כל הצופים בדראמה כי
מדובר כאן בחיי אדם. אופיינית לכך היתד,
תגובתו של שר התחבורה, שמעון פרס,
שעמד במרכז הה!ענינות כשנשאל ע״י
כתב מעריב להרגשתו, השיב :״מצויין!
מצויין !״ כך, למשל, המשיכה מרפסת
הצופים של נמל התעופה לגבות חצי לירה
מכל אדם שיצא אל המרפסת כדי להיות
עד לדראמה.
החלטה לנסות בכל זאת להשתלט על
המטוס נפלה רק אחרי שר,חוטפים התירו
לקברניט המטוס, יהודי ממוצא בריטי,
שהיה טייס קרבי במלחמת העולם השניה,
לצאת מהמטוס כדי לשכנע את הישראלים
כי כוונתם לפוצץ את המטוס היא רצינית.
בעזרת המידע שהתקבל מהטייס, ניתן
היה לתכנן את פעולת ההשתלטות על
המטוס. סוכם שישראל תיענה לבקשת
החוטפים לתקן את המטוס, שקולקל על
ידי צוותי התחזוקה של אל־על כדי לאפשר
לו להמריא 15 .חיילים התחפשו ל־מכונאים,
אחרי שעברו בדיקה של איש
הצלב האדום.
אותה שעה הוכנה קבוצה של 50 חיילים
אחרים, שהיו אמורים להיות חלק ממחבלים
ששוחררו מהכלא. היו אלה חיילים
דוברי ערבית ושחומי־עור, שנועדו לשחק
את תפקיד המחבלים. אולם ברגע האחרון
הוחלט להסתפק במשלוח גשש בדואי,
שהיה חוד החלוץ לקבוצת ״הטכנאים״
שנכנסה למטוס.
בהכנסם למטוס פתחו החיילים מיד
ביריות לעבר החוטפים. היו אלה שני
גברים ושתי נשים, שהיו חמושים באקדחים
וברימוני־יד ללא ניצרות. שני גברים
ואשד, אחת מקבוצת החוטפים נהרגו.
חוטפת רביעית נתפסה כשרימון בידה.
הסיכון היה מחושב וקר, אולם הוא
הצליח. הוא היה מבוסס על ההנחה ש חוטף
יחיד עוד מסוגל לפוצץ את עצמו
עם הנוסעים, אבל ארבעה חוטפים
יתאבדו ביחד.
ההימור הצליח, וישראל
תעמולתי גדול.
אבל הנצחון
המטוס וצוותו,

ב מ די נ ה
הס תדרז ת
זי הו ם ה אוויר
בוועד הפועל
מושב מליאת הוועד הפועל של ההם־
תדרות, שהתכנס השבוע אחרי ״חופשה״,
שאינה מוזכרת בשום תקנון, של 11 שבועות,
היה מוכן ע״י הוועדה המרכזת, כחזרה
נוספת על ההצגה הרגילה: מזכיר
ההסתדרות מביא לדיון סעיפים מדרגה
שניה או שלישית, כשהשאלות החשובות
המעסיקות את ציבור השכירים, כהסכמי
השכר או עליית המחירים והמיסים, נידונות
בחדרי חדרים של סיעת המערך וב־מיטבחה
של גולדה מאיר.
סיעת העולם הזה — כוח חדש במוסד
העליון של הסתדרות העובדים, סברה כמובן
אחרת. נציג הסיעה, אלכם מסים,
העלה לסדר־היום סעיפים כהפעלת צווי
החירום נגד שובתי אל־על, אי־חתימת הסכמי
השכר, חודשים רבים אחרי פקיעת
תוקפם והמו״מ הסודי המתנהל בין הוועדה
המרכזת לשר האוצר בדבר הקצבה

הגבלת תיקרת ההוצאה, ללא ביקורת על
ההכנסות ומבלי לאסור על השימוש במנגנון
ההסתדרות לצרכי ניהול הבחירות של
רשימות הרוב.
סיעת הכוח החדש הגישה שורת הצעות
המרחיבה את הביקורת על הוצאית
המפלגות והתובעת מחברת העובדים והוועדה
המרכזת לאסור על מפעלי ההסתדרות
והמוסדות הכלכליים שלה לתרום
לקרנות המפלגות.
הצבעה — על מה? הצעות אלה הכעיסו
את בן־אהרון, והוציאו אותו מכליו.
״הצעותיו של מסים,״ קרא המזכיר הכללי,
״הן זיהום האוויר שלנו!״ וסירב להרשות
לו להקריא את הצעותיו בפני חברי הוועד
הפועל. גם בהצבעה שהתקיימה מייד אחרי
כן, העמיד בן־אהרון להצבעה את ״הם־
תיגויותיו של מסים״ סבלי להקריא אותן
וחברי המערך, שאף אחד מהם לא נטל
אפילו את רשוודהדיבור בוויכוח הכללי,
הצביעו כיד־אחת נגד ״סזהמי האוויר״
התובעים להגביר את הביקורת על הוצאות
המפלגות והכנסותיהן.
המשך הדיון בנושא זה יתקיים עכשיו
בשתי זירות נוספות: סיעת הכוח החדש
הגישה תלונה לוועדת הביקורת של ההסתדרות,
תבעה לבטל את תוצאות ההצבעה.
בזירה אחרת ימשיך בוודאי ד״ר רם מואב,
במאבקו נגד אופן חלוקת הכספים למפלגות,
כשבידו חומר חדש המוכיח את
כוונותיהם האמיתיות של אנשי הרוב ב־בהסתדרות,
הנעזרים בחלוקת השלל ביריביהם
מגח״ל ורק״ח.

פנתרים
פג*שת הגמר
ו ה פנ ת די ס

מזפ״ל כן־אהרון
התנהגות מעוררת דאגה
של 35 מיליון ל״י לקופת חולים, בתמורה
לאי ־התנגדות ההסתדרות להעלאה גדולה
של המיסים והארנונות ברשויות המקומיות.
בך־אהרץ
כועס. יצחק בן־אהרון, מזכיר
ההסתדרות, המנהל בעצמו את ישיבות
הוועד הפועל ועונה לכל נואם, מייד
אחרי שירד מהדוכן ולפעמים בעת שהוא
עדיין נמצא באמצע דבריו, אינו רגיל
לעירעור כזה על החלטותיו. ההצעות הכעיסו
את בן־אהרון, שהבטיח להביא לוועדת
החוקה של ההסתדרות הצעת־תיקון,
שלא תאפשר יותר לסיעות שאינן מיוצגות
בוועדה המרכזת — כלומר, כל האופוזיציה
— להביא הצעות נוספות לסדר היום
ולנמקן בפני מושב המליאה.
כעסו של בך אהרון גבר עוד יותר כשעלה
אלכס מסים לנמק את הסתייגויות
סיעתו בנושא הקצבות ההסתדרות למימון
הוצאות המפלגות לצרכי בחירות. אחרי
שד״ר רם מואב, חבר ההסתדרות הכללית
ומרצה באוניברסיטת תל־אביב, ביקש מ־בית־המשפט
המחוזי לאסור על ההסתדרות
לחלק מכספיה בין המפלגות, התחכמה הוועדה
המרכזת, שעשתה יד אחת עם גח״ל,
והחליטה להסוות את חלוקת ההקצבות
למפלגות כ״הוצאות לצרכי בחירות״.
הסכומים המדוייקים של כלל תשעה מיל יון
הל״י המחולקות בין המפלגות נש ארו,
בגלל סיבה מסתורית, סוד כמוס
בפני הציבור הישראלי. להלן החלוקה
המדוייקת: המערך 5,648,200ל״י; גח״ל
1,532,300ל״י, ל״ע 517,400ל״י, ע״מ
350,100ל״י, העובד הדתי 278,200ל״י,
רק״ח 204,600ל״י, המרכז החופשי 180,900
ל״י, מק״י 162,700ל״י, העולם הזה־כוח
חדש 60,450ל״י, שלום כהן 60,450ל״י,
אחווה 49,100ל״י, ברית השמאל 49,100

בנושא זה, התברר שוב, שהמפלגות המסורתיות
בהסתדרות מסכימות לחלוקת
שלל, בלי הבדל אידיאולוגי: רק״ח ד
מק״י הצביעו יחד עם ברית השמאל, המערך
וגה״ל בעד הצעותיו של מ״מ מזכ״ל
ההסתדרות ירוחם משל, לחלוקת תשעה
מיליון ל״י בין המפלגות השונות, ללא
הסולם הזה 1810

פגישה מעניינת נערכה לפני זמן מה
בירושלים בין קבוצת פנתרים מצד אחד,
לבין מיליונר אמריקאי עתיר־הון מצד
שני. המשותף לשני הצדדים: כמו הפנתרים,
היה גם המיליונר האמריקאי צעיר
ירושלמי, יליד עדות המזרח. היה זה
רצון הגורל בלבד, שהאחד יגדל להיות
מיליונר, האחרים — חסרי־כל.
תהילה אישית. המיליונר היה אמנון
ברנס, אחד המפורסמים מבין היורדים
הישראלים שהצליחו בארצות־הברית, הנחשב
לנמר נוראי בעולם העסקים האמריקאי.
בעמיתיו
היהודיים בארצות־הברית, מרבד,
ברנס לתרום לישראל. הוא גייס כספים
משותפיו בחבר השיווק דיילין —
מהגדולות בסוגל בארה״ב, בעלת רשת
של 700 חנויות ב־ 38 מדינות ברחבי ארה״ב
ובארצות נוספות — והקים קרן חינוך,
שבנתה שורה של פרוייקטים בארץ (מרכז
מגורים לתלמידי בית-הספר לרפואה של
אוניברסיטת ירושלים, מרכז למחקר רפואי
ליד בית־החולים איכילוב ועוד).
בתם הממולח, המכהן כיו״ר מועצת
המנהלים של דיילין, רשם אמנם את הפרוייקטים
הללו על־שם שותפיו היהודים
לניהול החברה אך התהילה נפלה בחלקו.
ברנס הנראה צעיר מגילו 48 נשוי
ואב לשלושה ילדים (בתו הבכירה נישאה
לצעיר ישראלי בטקס מרשים שהתקיים
לפני שנה במלון הילטון, ומתגוררת בארץ)
אינו נסוג מפירסומת אישית .״אינני
שייך לאלה האומרים , :כתוב עלי מה
שאתה רוצה — העיקר שתאיית נכון את
שמי׳״ ,הוא אומר ,״אבל אני יודע להעריך
את ערכה של הפירסומת לצורך קי דום
העסקים והקאריירה האישית.״
מינויו כיו״ר הבונדס בקליפורניה מסייע
לו רבות בכך: כל־אימת שמגיע ל־לום־אנגלס
עיר מגוריו — שבה יש לו
הווילה שערכה מגיע לחצי מליון דו־לאר
— אורח חשוב מישראל, כגון שר
או אלוף צה״ל, ממהר ברנס להצטלם בחברתו,
דואג לכך שהתמונה תתפרסם בהבלטה
בעיתונות האמריקנית.
כסף — לא. כאשר התעוררה בעיית
הפנתרים בישראל, טרח ברנס וחיפשם
באחד מביקוריו התכופים בארץ, נפגש עם
מנהיגיהם והציע להם להתיישב. בשארם־
א־שייך, סמוך לכפר הקארוונים הנמצא
בבעלותה של קבוצת משקיעים אמריקנים,
שהוא עומד בראשה. באותה פגישה גילה
ברנס לראשי הפנתרים, סעדיה מרציאנו
וצ׳ארלי ביטון, כי הוא עצמו יליד ירושלים
ובן עדות המזרח, שעלה בכוחות
עצמו.
אלא שמהפגישה המעניינת לא יצא

כלום. הפנתרים ביקשו מהמיליונר כסף.
זאת, לא היה ברנס מוכן לתת להם .״כסף
— לא אתן,״ אמר .״אבל מילגות לתלמידים
מוכשרים — כן.״
הפנתרים לא רצו מילגות, כמו שלא
רצו להתיישב בשארם. הקשר שנולד לרגע
בין הפנתרים לנמר, נותק.
תחביבים עשה זאת בעצמך:
טלוויזי ה פר טי ת
כמה פעמים קיללת את עצמך, על ש החלטת
לבלות ערב בבית מול המסך הקטן,
במקום לצאת לסרט או לידידים י כמה
פעמים חזרת והתאכזבת ממה שאלמונים
לא ברורים החליטו להקרין בפניך כבידור,
באותו ערב?
עתה, ייתכן שהישועה בדרך. אין אמנם
סכנה שהטלוויזיה הישראלית תשפר את
רמתה. האפשרות לישועה היא אחרת :
שתוכל, בעתיד, לקלוט שידורים מארצות
אחרות — כרצונך.
אחד הראשונים שהצליחו בכך הוא
קיבוצניק ותיק מרמת־דויד, ישראל גביש
( ,)58 המצליח זה מספר חודשים לקלוט
שידורי־טלוויזיה מארצות־הירית — בעזרת
מכשיר מתוצרת עצמית.
תחביב. גביש, חובב רדיו ותיק, עושה
זאת בעזרת מיתקן אשר בנה בכוחות
עצמו, והמותקן בתוך תחנת האלחוט שלו.
הוא איננו קולט עדיין תכניות טלוויזיה
מסחריות בשלב זה, מסתפק בקליטת שידורי
תמונות שמשדרים לו עמיתיו, חובבי-
הרדיו בארצות־הברית ובעולם כולו.
כאלמן מזה שש שנים ואב לשתי בנות
נשואות ובן בצבא, חיפש לעצמו גביש
תחביב לשעות הפנאי. שלושים שנה היה
חבר הקיבוץ, ומזה כעשרים שנה עבד
בכל ענף כמעט (רפתן, פלח ונהג) ,עד
שהגיע לאחזקת מכונות־קיטור וקירור. זה,
הביא אותו לאלקטרוניקה.
הכל באלחוט. מספר הוא :״כשמתה
עלי אשתי, חיפשתי תעסוקה לשעות הפנאי.
אז גם העבירו אותי לעבוד בענף
האחזקה הקשור ישירות לאלקטרוניקה. עם
התחביב שלי התחלתי בכך שקניתי בג׳נק
משדר קטן והתחלתי להתקשר עם החובבים
בארץ ובעולם. זד. הוביל אותי להת
גביש
מספר חובבים בתל-אביב, אשר בונים
בעצמם את התוספת הטלוויזיונית
לתחנות האלחוט שלהם. מטלוויזיה טלפונית
כזו לטלוויזיה מסחרית — המרחק
קצר.
לצופה הטלוויזיה בעולם הרחב יש ברירה.
כאשר תוכנית איננה מוצאת־חן בעיניו,
הוא יכול לבחור בין כמה ערוצים
נוספים העומדים לרשותו. גם לצופה הישראלי
היתד, עד היום ברירה: לפנות
לתוכניות קפריסין או לבנון. היה בהן
אמנם שיפור לגבי התוכניות הישראליות,
אולם לא רב.
אם יזכה מיתקנו של הקיבוצניק מרמת־דויד
לפיתוח מיסחרי, ינחול מן הסתם
הצלחה סנסציונית. קשה לתאר בעל מקלט
טלוויזיה בארץ שלא ירכוש לעצמו את
התענוג לראות, לשם שינוי, תוכנית מעניינת
מעבר לים — כרצונו.

כלב מי
שלא ג א
לארבע בנותיה של משפחת גוטשל מהרצליה
אין בעיות תחבורה. כאשר רו צות
הבנות לטייל, כל מה שהן צריכות
לעשות הוא לרתום את העגלה העומדת
בחצר ביתן למקסי. מקסי כבר ידאג
למשוך את העגלה, שהותקנה במיוחד
לפי מידותיו, ויסיע את הבנות הצוהלות,
לשפת־הים או לטיול.
מקסי, בניגוד למה שניתן לחשוב, אינו
סוס, למרות שמשקלו כמאה קילו. הוא
בסך הכל כלב. אבל הוא כלב הנמנה על
גזע הענקים — סן ברנארד. למשפחת
גוטשל יש עוד כלב ענק ממין זה —
מיני. כדי להסיע את הכלבים יחד עם
הילדים, כבר היה צורך לקנות מיניבוס.
פתרון תחבורה. כלבי הענק אינם
נפוצים ביותר בישראל. יהודים מפחדים
מכלבים גדולים, עוד כשאלה היו סימליהם
של הפריצים. עד כמה שידוע יש כיום
ברחבי ישראל 12 כלבי סן ברנארד. כל-
בי־ענק מגזעים אחרים יש עוד פחות:
2מסוג ניופאונדלנד, שהם כלבי־הצלה,
ושלושה מסוג רוטויילר, שהם כלבי עבודה
גרמניים. לעומת זאת מגיע מספרם

מקסי רתום לעגלה
כנס הגוליברים
קדמות. החובבים שאיתם התקשרתי עזרו
לי בעצות וגם בחלקים. את המכשיר האחרון,
למשל, קיבלתי מחבר שלי, חובב
רדיו מקולומביה, אותו היכרתי באמצעות
באמצעות האלחוט. בנ< של אותו חובב
שהה בארץ כמתנדב במלחמת ששת הימים,
ואני דאגתי לו וקישרתי אותו עם בני
משפחתו. כפרם עבור היחס, שלח לי חברי
הקולומביאני את המכשיר המשוכלל שיש
לי עכשיו.
״עכשיו, החברים שלי, חובבי רדיו בעולם
כולו, שולחים תמונות אחד לשני דרך
המכשיר שלי. לראשונה, אני גם יודע
עכשיו איך הם נראים, לא רק נשמעים.״
התחרות. עתה הולכים בעקבותיו של

של כלבים מסוג דני גדול לכמה מאות.
לאחרונה החליטו בעלי כלבי הענק בישראל
להתארגן.בחוג מיוחד משלם, במסגרת
איגוד מטפחי הכלב הגזעי בישראל
— שהוא ארגון מתחרה להתאחדות
ד,כלבנים. ביום השבת הקרוב הם יערכו
את תצוגת כלבי הענק הראשונה ביש ראל
במשק דרור שבמושב תלמי מנשה.
רק טבעי שמקסי יהיה האטרקציה של
תצוגה זו. הוא ידגים כיצד הוא מושך
בעול העגלה. בתקופה בה רכישת מכו־
1ית קטנה היא מעבד לחלומותיו של
האזרח הישראלי הקטן, יכולים הכלבים
הגוליברים לשמש פתרון לבעיות התחבורה
בישראל.

״פולקע •שרוח
לבב גבר...
המס הפצצה מונחת על הככי־גז

ד 1ל ח

עובחס להודו
א ס עובד קשה.
כשאני אוכל, א ס אוהב, להרביץ
פולקע רצינית, כמו של הודו לרושל...
לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת א־ לקבלת חוברת מתכונים חינם.

הילדים בעטו —
במדינה משטרה
שומר פ ת אי ס אדוני הפצצה היתה מונחת לה בשקט על הכביש,
כאבן שאין לה הופכין, במשך כעשר
דקות. רק אז, החלו הילדים משחקים בה.
היתד, זו פצצה אמיתית: נפל חי של
פגז מרגמה 120מ״מ. היא היתד, מוטלת
באמצע הכביש, ברחוב צבי גרץ בירוש לים,
מול הבית מס .10 .איש לא ידע
מאין הגיעה לשם, באותו אחר־צהרים של
יום החמישי שעבר. הסברה ההגיונית ביותר:
היא נפלה ממשאית צבאית שעברה
במקום.
כך או כך, דקות ספורות לאחר שנתגלתה
על הכביש, ניגש אליה ילד ובעט
בה, הזעיק את חבריו לשחק איתו.

הציל את היי הילדים, מן הסתם,
בתם ״העולם הזה״ ,שחק?
ברחוב. מדווח הכתם:
כשראיתי במה הילדים משחקים, הסתערתי
עליהם והרחקתי אותם. אחר, מיהרתי
לטלפן למשטרה.
המשטרה הגיעה כעבור כעשר דקות —
ללא חבלן. צמד השוטרים שהופיעו סקרו
את הפגז בידע רב :״זה שום דבר,״ הכריזו
,״אבל תיכף יבוא חבלן.׳׳
הם הזמינו חבלן צבאי — המשטרתי
חיה חולה — וחזרו להמתין לבואו. כדי
לחזק את גירסתם כי הפצצה, היא ״שום
דבר,״ הניחו לילדים להמשיך לשחק סביבה,
לא טרחו לפנות את הסקרנים שניק-
הלו. גם לא את תנועת כלי הרכב, ש המשיכו
לנוע על הכביש, כשרק בנם לא
עולה אף מכונית על הפגז, שהמשיך להיות
מונח בצירו הימני של הכביש, לשם
בעטוהו הילדים.
השוטרים עצמם ניצבו בצד השני •של
הכביש, משוחחים בניחותא תוך כדי המתנה
לחבלן.
החבלן הגיע לאחר שעה וחצי. כל אותן
תשעים דקות, המשיכו המוני מבוגרים וילדים
להתקהל בטווח הפצצה, כשמכוניות
חולפות לידה.
כאשר הגיע החבלן, מיהר לסלק את
כל הקהל מהמקום, כרע לבדוק את הפגז.
כאשר הזדקף, הכריז :״יש בה חומר־נפץ.״

גוער
דתי -
ה תגיי ס למ שטר ה

׳ *העולם מזח״ ,שבועוןמחדשותמישראלי
המערכת וממינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 דלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס *מדפוס החדש״ בע״ס,
ת״א, רת׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ * העורך הראשי: אורי אבנרי מפו״ל: העולם הזה בע״מ.

משטרת ישראל איננה סובלת כידוע מעודף
יעילות. במלחמתה עם עולם הפשע
המתפתח, היא מפסידה בעקביות קרב אח רי
קרב, חזית אחרי חזית.
עתה, מתכננים כמה אזרחים יקרים לפגוע
גם באותה מעט יעילות ששרדה במשטרה:
חוגים דתיים בישראל התלבשו
על המשטרה, במטרה להפסיק ככל האפשר
את חילול־השבת בפעילותה.
פקודה מגכוה. לפני כשנה, נוסד בירושלים
גוף בשם המכון המדעי טכנולוגי
לבעיות ההלכה. מייסדיו היו מספר גורמים
דתיים (אגודת אנשי מדע שומרי תו

יד הרב הרצוג, ארגון המהנדסים הדתיים,
ועוד) .מטרתם: בירור שאלות הנוגעות
לשמירת התורה בתעשייה ובשירותים
הציבוריים.
לאחרונה נתקבלה במכון פניית רבה של
משטרת ישראל ושירות בתי־הסוהר, הרב
אברהם חזן, שביקש לערוך סקר לקידום
השבת במשטרה ובבתי־הכלא. לפנייה זו
צורף אישור בכתב של מפכ״ל המשטרה,
רב־ניצב פנחס קופל, שהורה לקציני המשטרה
לשתף פעולה בנושא זה.
אנשי המכון התלבשו על הנושא בשם־

ו שו ב
ך * !ד!,מים קארדי, הנער בן ה־,17
| אשר התאבד בתלייה בבית־המעצר
.באבו־כביר (העולם הזה ,)1807 היה האסיר
הראשון, מזה כמה חודשים, ששם
קץ לחייו בבתי־הסוהר של: מדי׳נת־ישראל.
היה זה מקרה בלבד. לא היה חסר הרבה,
שהוא יהיה האסיר השני שמת —
תוך שבוע בלבד: ארבעה ימים לפני
מותו, ניסה להתאבד בתלייה עציר אחר —
שניצל בנם.

ך* יה זה עזר ביטון 22 שנעצר
( | כחשוד בשימוש ברכב גנוב והתפרצויות.
ברגע שהוכנס, בפסח האחרון,
ל׳תא־המעצר במשטרת כפר־סבא, הכריז :
״אני אתאבד״.
מובן שזה לא עשה רושם על איש.
רחמים קארדי עתיד היה למות רק אד־

כשנכנסלתא,
הז הי רהצ עי ר :
״אני אחאבד״ .
איש לאשלב.
בער, ימים, מאוחר יותר. גם העובדה ש עזר
עצמו היה כבר מאושפז בעבר בבית־חולים
לחולי־נפש — גם העובדה שבעת
מאסרו הקודם ניסה כבר להתאבד, ואוש פז
כתוצאה במחלקה הפסיכיאטרית של
כלא רמלה — גם העובדה שעם מעצרו
הנוכחי ניסה שוב לחתוך אח ורידי ידיו,
וקיבל טיפול בבית־החולים מאיר בכפר־סבא
— כל העובדות הללו לא הרשימו
איש מהסוהרים.
במשך כל הלילה הראשון של מעצרו
הסתובב עזר בתאו עצבני ומתוח, כחייה
בסוגר. לאחר שעות של טיול מורט־עצ־בים
זה, הזעיק סוהר, ביקש רופא שיתן
לו כדורי־הרגעה.
״יש לנו רופאה זקנה, והיא לא באה
לביקורי לילה״ ,ענה הסמל התורן.

לילה עכר איכשהו. בלילה שלאח־
( 1ריר, נידחו בעיותיו של עזר ביטון

העולם הזה 1810

סמל המישטרה כודק אותה ליד הילדים

ילדים מתכוננים לשחק כה

— וכולם ניצלו בנם ממוות.

— השוטרים זילזלו —
חח. פתחו בסקירת מחוז ירושלים, כ־
״דוגמה ייצוגית וכבמת־־לימוד נסיונית״.
המטרד. היתד. לבחון את פעילות המשטרה
מנקודת־ראותד. של ההלכה, כשהדגש מושם
על ההבדלים המצויים והרצויים בין
עבודת המשטרה בשבת לעומת פעולותיה
בימי־חול. תשומת־לב מיוחדת הוקדשה ל יחידות
משמר־הגבול.
מה זה פיקוח נפש. שאלת־המפתח
לכל הבדיקה היתד. הגדרת המושג ״פי־קוח־נפש״
במשטרה. בהקשר לכך, נאמר
במימצאי הסקר, שהושלם בימים אלה :

״ברי כי חלקים נרחבים מעבודת המשטרה
קשורים לפיקוח־נפש. אלא שקשר זה
הוא לעיתים ישיר, ולעיתים עקיף. מירדף
אחר רוצח מזויין או חיפוש ילד נעדר —
קרובים לפיקוח־נפש. מאידך, עריכת חקירה
בגניבה, או רישומי מינהל שונים —
ריחוקם מפיקוח־נפש בולט. ומה דינם של
סיורי־מנע י או מצוד אחר גונבי־רכב משתוללים?
אלה מקרים של ספק פיקוח-
נפש.״
השוטר הפשוט -נדפק. ההמלצות
העיקריות של הסקר, למען צימצום חילול

השבת ביחידות המשטרה, היו :
• ביטול נורות־הסימון ביחידות־הקשר
והחלפתן בשיטות אחרות, קלות יותר, כגון:
תריסונים, זמזמים וניאונים.
י@ דחיית הרישומים ביומנים המועתקים
ממברקים פנימיים והגדלת ריווח פר־קי־הזמן
שבין עידכוני היומנים.
>• רישום מינימאלי של פרטים בשבת
וצימצום המברקים והטפסים למיעוט הכרחי.

תידלוק מכוניות המשטרה הנוסעות
בשבת באמצעות ג׳ריקנים (כנהוג במח־

צעיר תלה עצמו בכלא
לקרן־זווית. עציר אחר כבש את הבמה.
אותו עציר סבל מדלקת־אוזניים חמורה.
אחת מאוזניו זבה מוגלה בכמויות ענק.
תשובת הסוהר האחראי לא השתנתה:
רופאה זקנה וכד. רק לאחד חצות, כאשר
העציר החל מטיח ראשו בקיר מכאביו,
יוכל יושבי התא הקימו זעקות אימים,
הוזעק רופא.
אחד העצירים בתא היה מודאג ביותר
דווקא מעזר ביטון, שלכאורה היד. שקט
באותו לילה. הוא ניסה להפנות את תשו־מת־ליבם
של הסוהרים למצבו הנפשי המיתות,
הביע את דאגתו.
״אנחנו מכירים את הארטיסטים״ ,היתד,
התשובה.
בלילה הבא — ליל אחרון של פסח —
נתגלה עזר ביטון תלוי על סורגי חלון
התא.

ץ ידה אותר שוטר שעבר בסיור ח־
^ צות. העצירים האחרים בתא, שהתעוררו
לקריאתו המבוהלת, מיהרו להד
ריד את עזר מהחבל. הם השכיבו אותו
על מיטה — ונדהמו לגלות שערורייה
מדהימה :
במשך דקות ארוכות — לא הייתה כל
אפשרות להגיש לתלוי עזרה רפואית.
הסיבה: מפתחות התא היו בידי הקצין
התורן, שלא ניתן לאיתור. החלו
דקות ארוכות של התדוצצויות ושיחות
טלפון. בהולות. שוטרים התרוצצו הלוך
ושוב, צועקים פקודות עצבניות לכל עבד.
הכל לשוא. המפתחות לא נמצאו.
סוף סוף נמצאו. הדלת נפתחה, וביטון
הושכב על ריצפת המיסדרון, כשהשוטרים
שופכים עלייו מים .״׳תעשו ׳ליו הנש מה
מלאכותית״ ,צעק אחד העצירים. השוטרים
התבוננו בו במבוכה, נשארו
לעמוד בחוסר מעש.
עשר דקות תמימות לאחר שביטון נתגלה
על החבל, נזכר אחד השוטרים לצלצל
לבית-חולים.
הוא ניצל. לדברי הרופאים — בנס,
כשנייה האחרונה ממש.
למחרת בבוקר — ,לאחר נס״ון התאבדות
שני תוך 72 שעות — הוא הוחזר
לתא.
הגיב סוהר ממורמר — וחסר־אונים:
״כאילו לא היו דברים מעולם. כאילו איש

העולם הזה 1810

לא הבין שעציר שמנסה להתאבד פעמיים
תוך שלוש יממות, נמצא במצוקה ׳וזקוק
לעזרה רפואית. כאילו איש לא הבין,
שהוא עלול לחזור על נסיונו פעם נוספת
— ולהצליח״.
״או, מה שנורא יותר: כאילו כולם
הבינו זאת טוב — אך לאיש לא היה
איכפת.״

** זר כיטץ היה חולה שנים רבות.
> בישראל הראשונה, היה זוכה מן
הסתם לטיפול מתאים, מצליח לשקם את
עצמו. בישראל השנייה, הוזנח, כרבים
אחרים — והגיע לאן שהגיע.
הוא חיה בן 15 כאשר יצא לעבוד. למידות
גילו הצעיר, התקבל לעבודה, בבית־חרושת
לשימורים רמי, בגלל מיבנהו
החסון. הוא הספיק לעבוד שישה ימים,
כאשר קרה ליו האסון.
הוא עסק בפריקת שקי״׳״קמח על גבו,
כאשר לפתע התמוטטו ארבעה שקים על
גבו. עזר שתק, המשיך לעבוד, כשהוא
כפוף כמעט לחלוטין. רק למחרת סר
לרופא, התלונן על כאבים נוראים באיזור
הגב והראש.
תקופה ארוכה עבר שודד, אינסופית
של טיפולים רפואיים. בסופם, קבעה לו
ועדה רפואית 50 אחוז נכות למשך שנה,
ועוד עשרה אחוז לצמיתות.
עד יום התאונה היה עזר, כרבים מחב ריו,
נער שעזב את לימודיו ושוטט בר
נוכיים
׳וסוציאליים גרמו למצבו הנוכחי״.
קביעה זיו לא עזרה לעזר. באחד מתיקיו,
נידון לבסוף ל־ 15 חודשי מאסר בפועל.
לפני כתשעה חודשים השתחרר — אך
לא לזמן רב. מיד הסתבך מחדש. כך הגיע
לבית־המעצר בכפר־סבא, לאחר ששופט־שלום
בפתח־תקווה הוציא נגדו פקודת-
מעצר ל־ 15 יום.
זה היה בשלישי לאפריל. עזר מחה,
בשפתו הדלה, בפני השופט. הוא טען, כי
מסר למשטרה הכל, ולכן אין טעם לעוצרו.
השופט לא השתכנע והשוטרים הובילו את
עזר לתחנת־המשטרה בכפר״סבא.
עזר הינו בנה הבכור של משפחה יוצאת
מרוקו, המתגוררת בלוד. יש לו 13 אחים
ואחיות. אביו חנניה עובד כסבל בנמל-
התעופה לוד. משכורתו נטו 550 :ליחות
לחודש.

סיפר השבוע חנניה:
מאז הצ׳קים הבן שלי לא בסדר. אפילו
ביום העצמאות באו אלי שוטרים עוד
פעם. אמרו לי, בוא תחתום ערבות בשביל
הבן שלך. אמרתי: אני כבר לא יכול
לחתום.
באמת לא הלכתי״ילחתום. כל פעם הוא
עושה לי צרות. עד שהיה העסק עם
הצ׳קים, הוא היה בסדר. לא מי יודע מה
— אבל בסדר. לא משטרה, לא כלום. אף
פעם לא הסתבך. כמוני. גם אני אף פעם
לא הייתי בבית־סוהר. ורק הבן הזה עושה
לי לא כבוד גדול.

לאחרש 1 1סיו 1ותהתאב דו ת. תו ר
72 שעות, הו חז רהצ עי רלתא -
ותלהאת עצמו
חובות לוד עירו. אחרי התאונה הפך ל עבריין.
הוא החל מפיץ צ׳קים ללא כיסוי,
הסתבך על שמאל ועל ימין. תחילה
ערכו איתו היכרות שוטרי לוד. מאוחר
יותר, גם שוטרי האזורים בסביבה.
ך* ופא עצבים שבדק את עזר, בעק בות
התאונה, קבע אז :״קשיים חי

אני אעשה? הילד הזה צריך להיות
כל הזמן על ידי. אם הוא על ידי, אז
הכל בסדיר. אבל ככה, אם אני בעבודה,
לפעמים עובד לילה, לפעמים בוקר —
אז אני לא יכול לראות את הילד, והילד
מתחיל להיות לא בסדר.
כל הילדים האחרים שלי — מאה אחוז,
יש לי אפילו בת שהיא בצבא.
רק עם עזר לא היה לי מזל.

נות רבים של צד,״ל) ,על־מנת שלא להפעיל
משאבה חשמלית.
9צימצום נסיעותיה,ן של מכוניות מש טרתיות
לצורך הסעת שוטרים מבתיהם
ובחזרה.
9לקיחת טביעת־אצבעות — פעולה
הכרוכה בחילול־שבת — תבוצע בשבתות
רק באותם מקרים שאין כל דרך לדחותה
לאחר צאת השבת, או במקרה שאזרח המתלונן
על גניבה בביתו אינן מוכן להתחייב
שלא יזיז ולא יגע בשום דבר עד
צאת השבת.
תקווה גדולה. מסכם הדו״ח :״שמירת
השבת במשטרה דורשת, ללא ספק, שינויים
נוהליים מסויימים ההתארגנות שבתית׳
מיוחדת.״ בשפה לא־דיפלומאטית,
היתר. מסקנת הדו״ח חד־משמעית: מאחר
שהנוהלים הקיימים במשטרה נקבעו כיום
כיעילים ביותר — ברור ששינויים יפגעו
ביעילותם — ״למען שמירת השבת.״
עורכי הדו״ח הבינו יפה את משמעות
דבריהם, ניסו להמתיק את הגלולה בהבעת
תקווה כי ״בלי ספק ישתלמו השי נויים
הנוהליים על־ידי פתיחת שערי המשטרה
בפני צעירים דתיים רבים, הנמנעים
כיום מלהתגייס לשורות המשטרה
בגלל הצורך בחילול־שבת בשורותיה.״

משפט
סי ס על
בעילת ק טינ ה
האשמה נגד שני הצעירים היתה חמורה:
בעילת קטינה. יחד עם זאת, לא שכח
התובע המשטרתי הוותיק, רס״ל יחזקאל
נחום, כי השניים הינם קטינים, למרות
הכל — אחד בן 14 וחצי והשני בן .15
לפיכך, נכנם לתוך לישכתו של השופט
התורן, שופט־השלום התל-אביבי יהודה
טרייביש, כשהוא מביא עימו את שני
הנערים.
לשופט, הסביר התובע כי החקירה נסתיימה,
השניים הודו, והמשטרה מבקשת
לשחרר אותם בערבות. התובע ביקש מהשופט
לדון בתיק בלישכתו, כדי שלא לחשוף
את הנערים למתרחש באולם.
השופט האזין לתובע בדממה, אחר הסיר
את משקפיו מאפו, פסק :״לא. אני לא
משחרר אותם פה. תביא אותם לאולם.
אני רוצה לתת להם שיעור.״
מתגלגלים מצחוק - .השניים זכו
בשיעור במלואו — בדיוק כפי שרצה ה שופט.
היה
זה בוקר אופייני באולם־המעצרים
של היכל הצדק, ולפני שני הקטינים עברה
גלריה שלמה של פושעים קשוחים,
,גנבים קטנים, פרוצות, ואפילו חשוד בנס-
יון לרצח. שני הנערים הקשיבו מרותקים,
כאשר התובעים היו מתארים, בכל תיק,
את פרטי העבירה בה חשוד העציר.
בתום השיעור, הורה השופט להכניס
לאולם את הוריהם של שני הנערים :״היום
משחרררים בערבות על מעשים כאלה,״
הכריז .״בזמן המנדט, היו מקבלים על זה
שלוש שנים. לא חשוב עם הבחורה רצתה
או לא רצתה. בעילת קטינה זו בעילת
קטינה. הזמנתי אתכם לפה, כי רציתי
שהבנים האלה יקבלו ממני שיעור.״
מקבלי השיעור הצליחו לשמור על ה-
בעת־פנים רצינית עד הגיעם לדלת. ברוע
שעברו את הסף, פרצו בצחוק מתגלגל:
״הלוואי כל יום שיעור כזה,״ ציחקק האחד
באוזני חברו.

ך* סמל צריוס סלומון. שהרג את
ן ן \ !עובדיה, הכיר אותו כבר מקורם.
היתד! ליו פעם תקרית מסויימת אייתו. הם
נפגשו כמה פעמים, והסמל חיפש אותו.״
האשמה חמורה זו השמיע ביום השני
השבוע משה בן־זדואל, ידידו של עובדיה
הדרי, שנורה ביום הראשון בירושלים
בעת מירדף משטרה, ומת מפיצעו למחרת
בלילה.
בן־זרואל לא היה יחיד בדיעה זו. חבר
אחר של ההרוג, מאיר מזרחי, שישב
אייתו בזמנו בכלא שאטה, הביע גם הוא
דיעה דומה :״סלומון רצה לחסל חשבון
אישי עם עובדיה״ ,קבע השבוע.
גם חברים אחרים היו באותה דעה.
כולם כאחד נמנעו מלקבוע, כי השוטר
שהרג, אכן התכוון מפורשות להרוג את
עובדיה .״הוא שלף וירה בלי לחשוב״,
היתה הדיעה הכללית .״בגלל שחיפש
אותו״.
היתה זו שליפה מיוחדת במינה. הכדור
שפגע במיצחו של העבריין הירושלמי
הצעיר, איים השבוע לריפוד לב־דור־שלג
מידרדר, שיגרוף אחריו לתהום
השינאה והאנרכיה את כל המדינה.

עדיין נאבק על חייו בבית־החולים.

מי ס תו ר
בבית־שימוש

ך* שואה •התחילה בגלל זונה קט ן
! נד, בשם יהודית מזרחי.
בעקבות תלונתה של יהודית ( )19 כי
סרסורה, עובדיה הררי, מאלץ אותה ב כוח
להמשיך לעבוד בזנות, הגיע כוח
שוטרים ובלשים לבית בו התגוררו הסר סור
ופרוצתו, ברחוב נגבה .4

סיפר על ההתרחשויות חכרו
של הררי, משה כן־זרואל. שהיה
אז כדירה :
בשעה עשר בבוקר, ביום ראשון, נכנס
לדירה הסמל אוחיון. הוא שאל איפה
עובדיה. עובדיה היה אותו זמן בבית־שימוש,
שנמצא מחוץ לחדר, במרחק מטר
אולי מהחדר.
אוחיון אמר לי לגלות לו איפה האקדחים
של עובדיה. אמרתי לו שאינני יודע
אם יש לו בכלל אקדח, אבל אני בטוח
שהוא לא נושא נשק עכשיו. הסמל חיפש
בחדר, ולא מצא כלום.
עובדיה, ששמע מביודשימוש מה הולך,
חיכה להזדמנות שהסמל היפנה את
הגב לדלת, ואז זינק החוצה לחצר, בשביל
לברוח מהשוטרים.
יהודית היתד, עומדת אותו רגע בחצר.
כשהיא ראתה שעובדיה מזנק, היא חש בה
שהוא רוצה להכות אותה .״אל תיגע
בי״ ,היא צעקה עליו.
אבל עובדיה לא שם לב אליה, רק
המשיך בריצה לרחוב. סמל אוחיון הסתובב,
והתחיל לרוץ אחריו. צעקתי אחריו
:״אל תעשו לו שום רע״.
באותו רגע, שמעתי ירייה.
זינקתי החוצה לרחוב — ונעצרתי.
בפינת הרחוב, עמד לארק של המשט־ירה,
שני גלגלים על המדרכה. על-יד
הלארק, מטר ממנו, עמד עובדיה. כמו
שהייתי מסתכל, הוא התחיל ליפול לאט־לאט.
במכונית
ישב סמל מרייוס סלומון, אק דח
ביד, מכוון לעבר עובדיה.
נתתי ריצה למכונית. על המדרכה.
שינאה באוויר
**•ד כטרם נודע שעובדיה הררי מת
י ב מפיצעו, כאשר שכב עדיין על שול חן
הניתוחים — התקיימה ההפגנה הראשונה.
היתה
זו הפגנה מיוחדת במינה. בין
כ* 1500 המפגינים הספונטאניים היו פג-
•תרים שחורים, סטודנטים באוניברסיטה,
אנשי העולם התחתון, עשרות פרוצות,
בנות כל הגילים.
היתה זו גם הפגנה נזעמת מאוד.
מאות שוטרים רגלים ופרשים, מצויידים
בקסדות ומגינים, אלות וגז־מדמיע, ונעזרים
במכונית משוריינת לפיזור הפגנות,
מצויידת בסילוני־מים ־— התייצבו
דוממים נוכח ההמון הזועם. אפשר היה
לחוש את השינאה באוויר, כאשר שני
המחנות ניצבו זה מול זה בכיכר דד
דוידקה.

הגורם למירדד

בתמונה מימין, יהודית מזרחי, הפרוצה בת
ה־ 19 שהתלוננה נגד סרסורה, עובדיה הררי,
בי הוא מאלץ אותה בכוח להמשיך לעבוד עבורו. בעקבות תלונתה זו, נפתח המירדף
אחרי עובדיה — שהסתיים בהריגתו. משמאל: יהודית, בחליפת מכנסיים, וידידה.

ברגע האחרון, חזרו בהם המפגינים
מכוונתם לפרוץ את מחסומי המשטרה
בכוח. היה זה לאחר שמנהיגי ההמון חישו
שכאן יתרחש אסון נורא, קראו למפגינים
לסגת.
שכן הפעם, בניגוד להפגנות קודמות,

היתד, ההפגנה מכוונת נגד המשטרה ישירות.
המפגינים רצו לתקוף את השוטרים
— לא בגלל שהם חסמו, כרגיל, את
דרכם, אלא מפני שהפעם, הם היו האו־ייב
הישיר.
כל זה התרחש — כאשר עובדיה הררי

שישוו התסרית

את התקרית, במקום בו אירעה: משה משחזר את
הימלטותו של עובדיה מפתח הדירה ברחוב נגבה ,4
כשמאיר מזרחי מדגים את סמל אוחיון המזנק אחריו.

ן 26

1 ״1 1 1 ^11היו״ 7111 משה בן־זרואל משחזר
| | את נפילתו של עובדיה,

לאחר שנורה, בדיוק במקום בו אירע הדבר במציאות.
השוטר ירה בעובדיה ממרחק של מטר. לדברי המשטרה,
ירה באוויר. שני הצדדים דבקים בעקשנות בגירסותיהם.

השוטר חש לעזרה? -

שחזר כיצד חש סמל סלומון לעזרת עובדיה הפצוע,
מיד לאחר שירה בו, ניסה לעמוד על חומרת הפגיעה.
לאחר מבן התעשת הסמל, העביר את הררי לבית־חולים.

היה -בן תשע. הוא נשאר, בפקודת בית־המשפט,
אצל אביו יוסף, ע׳ובד תחנת־דלק.
לאהד גירושי הוריו, ההל עובדיה
בקריירת־הפשע שלו, בילה במוסדות לעבריינים
צעירים ולאחר מכן בבתי־נלא
שונים, השתלם בהם בצרפתית ואנגלית.
״הוא היה בחור מצוייך, סיפר עליו חיברו
מאיר מזרחי .״היה מוכן לקבל נדור ב ראש,
ולא להלשין״.
ביום השישי האחרון, התייצבה יהודיית
במשטרה, ביטלה את תלונתה. לטענת המשטרה,
עקב איומיו של הררי.
ביום ראשון בבוקר חזרו החוקרים ושמעו
מהזונה. בקריאה טלפונית בהולה
גילתה להם יהודית מזרחי כי עובדיה
נמצא בדירה ברחוב נגבה .4

ק שה ל היו ת
ס ר סו ר
* 1יפר ה ש כו ע משה בן־זרואל :״ער
בדיה השתחרר משאטה ביום 15ל אוקטובר
שנה שעברה. לקחתי אותו ב
וגרים
שחוויס

סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים השחורים,
נואם נגד אלימות המשטרה, בהפגנה ככיכר
הדוידקה מאחוריו מתנופפים דגלים שחורים. באותו זמן, היה עדיין עובדיה כחיים.

לעבור את ניתוח־הראש.
״ראייתי אותו שוכב שם עם ד,מסיכת־חמצן
על הפנים״ ,סיפר מאיר מזרחי.
״כמה מהחברים רצו להוריד לו את
המסיבה, בשביל שיגמור עם הסבל. הוא
היה שוכב שם וגוסס, וידענו שהם לא
יוכלו ׳לעזור לו יותר.
״אבל אם אי־אפשר כבד לעזור לעובדיה,
אפשר לנקום את דמו.
״אם המשטרה רוצה להפוך את ירו
שלים
לצ׳יקאגו — אנשי העולם התח תון
לא יישארו חייבים. שהציבור רק
יזכור שזאת היתד, המשטרה שפתחה רא שונה
באש, בלי שום סיבה.״
היה חשש חמור, השבוע, שנבואתו
תתקיים. לחברה הישראלית, הנמצאת כיום
במתח חברתי לא רגיל, על סף התפרצות
עדתיית ואנטי־מימסדית, רק זה
היה חסר.

ום ואלימות

ההפגנה בכיכר הדוידקה ביום ב׳ השבוע, לפני שנודע
עדיין על מותו של עובדיה .״המשטרה רועה דם ואלי־מות,״
זעקו הכרזות, זעמם של המפגינים ניכר בבירור, ורק ברגע האחרון נמנעה
התנגשות דמים עם השוטרים, שרבים מהם ניצבו דרוכים במקום ההפגנה.

מסביב ׳לראש של עובדיה, כבר התפש טה
שלולית דם .״לימה עשית את זהו״
צעקתי לעבר סלומון.
״נפלט לי כדור״ ,הוא ענה לי.
לא עניתי ליו. הכנסנו את עובדיה ללא
רק, ונסענו לבית־תחולים שערי צדק.
סמל סלומון נהג, אבל אחרי שכמעט גרם
לתאונה, מרוב התרגשות, החליף אותו
הקצין שישב לידו.
כל הדרך, הסמל התפלל שעובדיה לא
ימות.
אבל הוא מת.

*•< ד *אן, סיפורו של משה.
י ע לסי גידסת המשטרה, החל החיפוש
אחרי עובדיה הררי לפני כשבוע, כאשד
ידידתו, יהודיית מזרחי, התלוננה כי ע׳ו־בדיה
מאלץ אותה באיומים להמשיך ל עבוד
בזנות.
הוא היה בן יחיד. הוריו התגרשו כיש־

אותו יום. אז הוא הכיר את יהודית.
נתתי להם את החדר שלי ברחוב ׳נגבה,
אני בעצמ^הי_יתי גר עם ההורים שלי״.
על סיבת התקרית**בין הפרוציה לסר־סיורה
סיפר מאיר מזרחי :״כשעובדיה הכיר
את יהודית, היא היתד. עובדת בשביל
בחור בשם סיימו. היא התאהבה בעובדיה,
עזבה את סימו, ובאה לעבוד
בשביל עובדיה״.
״עכשיו, היא רצתה לחזור לסימיו. עובדיה
רצה להמשיך להחזיק אותה אצלו.
החיים של סרסור הם קשים. אתה צריך
להוציא את הכסף מהקליינטים, ולשמור
על הבחורה שלך. כל הכסף שהסרסור
מרוויח, כמו שבא מיהר, הולך מהר. נכון
שהוא מרוויח אולי 300ל״י ליום. אבל
הוא נכנס למועדון־ליילה ׳וגומר אותם,
עוד לפני שהבחורה מביאה כסף חדש.״
׳מיד כשנודע דבר פציעתו של עובדיה
הררי, החלו מתקבצים ליד ביית־החולים
המוני עבריינים ופרוצות. חבריו הקרובים
הורשו להיכנס לראותו בבית־החו־לים
הדסה, לשם הועבר משערי־צדק כדי

ד ף 1ןחך * ןעןןןךן לאחר הנאומים, יצאה עצרת-המחאח לצעדת־חפגנה
ברחוב יפו, נתקלה במחסום של שוטרים רגלים

ופרשיים, שבראשם מכונית משוריינת לפיזור הפגנות 2000 .המפגינים הזועמים ניצבו
מול המחסום המשטרתי, נסוגו רק לאחר בקשות מנהיגיהם. שני הדודים שעל גג
המכונית הינם תאי־התצפית של מפעילי הזרנוקים. באמצעות חרירי״התצפית
רואה המפעיל את כל השטח מסביבו, יכול לכוון את צינור המים בהתאם לרצונו.

טלוויזיה
חקירות
טי פי ם
ג ט ליויזי הן

עיוות בתוכנית לנשר
11ך דן פנר (משמאל) מראיין את הדוגמנית פניגה
*1 ¥1 111 ¥1ן1
1 1 1 11 1 /1 1 1 1 /1 1רוזנגלום, המועמדת להיות מלכת היופי הישראלית
השנה, לתוכניתו ״עלם ועלמה״ .לידם, הבמאי יצחק גורן (מימין) ועוזר ההפקה
שמואל שלזינגר (במרכז) .פנינה תופיע מול הדוגמנית קארן דונסקי שהצטלמה
בעירום (למעלה) ,גילתה גם סודות מקצועיים עבור הטלוויזיה באותה הזדמנות.

בשעות הבוקר במוקדמות ביום שלישי
שעבר, התאספו עשרות סקרנים בשפת
ימה של תל-אביב, שם עסקו צלמים
בצילומי דוגמניות יפהפיות וחשופות ל מחצה.
הסקרנים הרבים ציפו בקוצר רוח
לראות את הדוגמניות מחליפות תלבושות,
כדי לחטוף הצצה בחתיכת ישבן או חמוקיים.
כמה מהם זיהו את דוגמנית הצמרת
הותיקה, קארין דונסקי, שיצאה מן הים
כוונוס העולה מן הגלים. הגברים שבחבורה
מדדו את הגיזרה התמירה וחסרת
הדופי. מקליט הקול, לעומת זאת, דחף
בשלווה ובאדישות מקצועית את המיקרופון
אל תוך פיה של הדוגמנית יפת
התואר .״מה יש לך לספר על חייה של
דוגמנית צמרת?״ שאל המראיין. היה זה
קטע מתוך סרט שצולם עבור השבועון
לנוער עלם ועלמה של הטלוויזיה היש ראלית
ונועד לספק מידע לצופות הפוטנציאליות
על חיי הדוגמניות בארץ.
הרעיון המנחה היה להעמיד זו מול זו
שתי דוגמניות: את קארין הוותיקה ול עומתה
את פנינה רוזנבלום, שהיא דוגמנית
מתחילה, בת 17 וחצי, אחת המועמדות
לכתר מלכת היופי בישראל.
מולן, העמיד הבמאי, יצחק (ג׳קי) גורן,
את צלם האופנה סמי בן־גד. זהו סיפור
בפני עצמו של נער שהחל לצייר חתיכות
מתחת לשולחן בבית־הספר העממי, והחל
להתאמן בצילום על אחותו היפה, שנאותה

הכנה לצילום

לשמש לו כדוגמנית.
עבור השבועון לנוער של הטלוויזיה הישראלית,
שהוא אנמי ודהוי, זהו רעיון
נועז ויוצא דופן בהחלט. השבועון הפו
לחלק מהמיכלול היותר משעמם של הטלוויזיה.
פניו המתוקות והמחייבות של
דן כנר ונימת דבריו הילדותית הפכו זה
מכבר לסמל המסחרי של התוכנית.
בתקופה מסויימת, כשאסתר סופר, האחראית
לתוכניות הנוער, ל׳יתה גם מנהלת
כל התוכניות בעברית בטלוויזיה,
חלה ירידה טוטאלית בתוכנית כולה. היתד
זו תוכנית חולה, יתכן והתוכנית היתד
נשארת שטוחה ודבילית, אלמלא הביקורת
שהוטחה כלפיה מאחורי הקלעים.
החודש, כך מסתבר, הפתיעה סופר את
כולם, הזרימה דם חדש לשבועון. לצוות
הוותיק, שיש בו רוב של נשים, הצטרפו
הבמאים יצחק גורן ודנה הררית והמפיק
חנינא אמוץ. התוצאות, אם כי אין לצפות
לגדולות ונצורות, כבר החלו להיות
ניכרות על פני המסך: בהכנה נמצאות
כתבות מסוג שהנוער הישראלי צריך
להיות מעוניין לראות, שיכילו קצת יותר
ביקורת כלפי עולם המבוגרים.

צלם הדוגמניות סמי בן״גד, שהוא צלמה האישי של
קארן דונסקי, מכין אותה לקראת צילום לתוכנית
״עלם ועלמה.״ גם סמי משתתף בתוכנית, שנועדה להזריק חיים לתוכנית האנמית.

חקירה סודית מתנהלת בימים אלה ברשות
השידור לבירור האשמות, כי במאי
הטלוויזיה אנדרי קאלארשו חילק טיפים
כספיים לשני צלמי האולפן, קרלוס פופ
ושלמה ספיטירסקי, תמורת עבודה טובה
ומהירה יותר בעת שצילמו את תוכנית
שיר השירים לפסח. העובדים שהעלו את
הפרשה בפני הממונים עליהם, טענו שיש
כאן ענין של שוחד. אחרים דימו את העניו
לתופעת הטיפים הפסולה שפשתה
לאחרונה במספרות, בתחנות הדלק ואצל
סבלי נמל התעופה לוד .״עוד מעט יתחילו
לקחת בכוח, ובמאי יאלץ לשלם טיפ
אם ירצה עבודה טובה״ ,טען אחד העובדים.
בתשובה
לשאלה, הכחיש הצלם קרלוס
פופ בפני כתב העולם הזה את הפרשה
ודחה את האשמות נגדו, האשמות־שוא נבזיות,
לדעתו, שצמיחתן אפשרית אך ורק
במוסד מלא וגדוש קנאות אישית וצרות־עין
כמו הטלוויזיה הישראלית. מכל מקום,
הודה הצלם, כי חקירה רשמית מתנהלת
בנידון.
תגובתו של קאלארשו היתד נזעמת יו תר
:״זוהי עלילת שוא״ ,אמר הבמאי, ש הוא
עולה חדש מרומניה שאינו סובל מעודף
כסף .״לפני שבועיים התקשר אלי
שייקה תדמור ושאל אותי על כך. חשבתי
שזוהי בדיחה או מחמאה, שהיא תוצאה
ישירה של העובדה שהגעתי לשיא והקלטת
18 ,שירים בארבע שעות רצופות,
לשביעות רצונה המלאה של ההנהלה״.
ייחודו של קאלארשו היה תמיד במהירות
שיא של בימוי תוכניותיו. מאוחר
יותר התברר לו, לדבריו, כי שני הצלמים
החשובים מתחו בצחוק את הצלם השלישי
בצוות, אורי שמעוני, סיפרו לו שקיבלו
פרם כספי מיוחד. הצלם השלישי
שהרגיש את עצמו מקופח, רץ אל הממונים
עליו לבקש את חלקו בפרס.

תדריך
• ירושלים (יום ה 19.30,11/5
פרופיסור יואל יוסף ריבלין מסייר בסמטאות
ירושלים העתיקה מיד בתום המלחמה,
בשידור חוזר, של זכרונות ונוסטלגיה.

מאז הם חיים כאושר (יום ה׳
,)20.20 ,11/5יונזו של פאולר — היא —
דוגמנית לחולצות גברים; הוא — מחזאי
שלא נותנים לו לכתוב מרוב הטרדות
שונות ומשונות ביותר. התוצאה — אהבה
בחולצות בלבד.
• משחק השכוע (יום ה׳ ,11/5
— )21.10 גמר הגביע האנגלי בכדורגל בין
קבוצות ארסנל ולידם, שנערך בשבת האחרונה.
מתאר: דן שילון.
• עאדל וממירה (יום שבת ,13/5
— )18.30 הזוג הרעשן המגולם בידי ז׳אק
כהן ולילית נגאר, הופקע מתחום תוכניות
למשפחה בערבית ויופיע מעתה באופן עצמאי
במוצאי שבתות.
• כידור (יום א 20.20 , 13/5ערב
עם סשה דיסטל, רומי שניידר, פטולה
קלארק ומישל פיקולי.
9תעודה (יום א 21.00 ,14/5
זכרוני אמיתי נחשב עד היום רק מי
שנולד לדור המייסדים של זכרון־יעקב.
כל היתר הם זרים. זוהי הפואנטה בסרט
תיעודי המוקדש למושבה זכרון־יעקב של
במאי חדש ומבטיח: מיכאל לב־טוב. מפיק
— מיכה שגריר.
• אוטו קומותיים (יום ב׳ ,15/5
— )17.30 סידרת נוער אנגלית חדשה על
שביעיית ילדים המתמקמת באוטובוס שתי
קומות הנטוש במגרש גרוטאות, ונקלעת
לסיטואציות מצחיקות ולהרפתקאות מפתיעות.
$עלם
ועלמה (יום ב 19.30,15/5
קטעים מתוכנית בידור חו״ל עם הזמרים
מייק בראנט, ג׳ילברט אד סוליבן ולהקה
תוססת חדשה, להקת האמפי, בתצוגת אופנה
לצעירים בשוויץ.
9השבט הנעלם (יום ג׳ )20.20 ,16.5
— סרט דוקומנטארי מיוחד במינו שצולם
ביערות בראזיל על-ידי צוות טלוויזיה
בריטי, שהצטרף לשני חוקרי ג׳ונגל נודעים׳
שגילו שבט אינדיאני נחבא על גדות
האמזונה.
העולם הזה 1810

משרד החינור והתרבות

קולנוע לנוער
מרכז ישראלי לסרטי ילדים ונוער
מסונף למרכז הבין־לאומי לסרטי ילדים ליד אונסקו.

תחרות נוו!ווות סר
ליוצר סרט צעיר

תנאי התחרות

קול המפרסם

הנושא :׳.הרפתקה״
השתתפות: לצעירים עד גיל .20
משך הסרט: מ־ 2עד 30 דקות,
הסרטים יהיו בני 8מט 8 ,,ממ׳ סופר או 16 מט׳
בשחור—לבן או צבעוני.
המעונינים יפנו למשרדי קולנוע לנוער שד נורדאו ,41
תל־אביב. טלפון ,449812 :לצורך הרשמה.לתחרות.
הסרטים שיזכו בתחרות הארצית יישלחו לתחרות הבין־
לאומית -המוזה העשירית״.
הסרטים אשר לא יזכו בתחרות יוחזרו לשולחיהם בצרוף
תעודת משתתף.
הסרטים יוגשו לכתובת הנ״ל לא יאוחר מיום .14,7.72

המיעוסוה הסתערה על המפגינים גאוות
ובגאזים -הסטוחטים הגיבו בכיבוש הסינאט

הדוגמא: קנט

זהו הקמפוס האמריקאי באוהיו, ממנו למדו שמא-
לני״ישראל את צורת המאבק האקדמי. במהומות
הדמים שהתרחשו באוניברסיטת קנט נהרגו שלושה סטודנטים מיריות השוטרים.

ך* ול המהומה מחלה יום קיודם. בכי-
^ כר הדוידקה בירושלים הניפו הפנתרים
דגלי אחד־במאי אדומים לצד דגלי
פנתרים שחורים. מולם ניצבו הכן פרשי*
משטרה, שוטרים־רגלים חמושים באלות,
!מכונית המים הצבעוניים ורב־סמל מאיר
תורג׳מן מן הבולשת הירושלמית.
״להתפזר טלם, ההפגנה בלתי־חוקית״.
השמיע תורג׳מן את קריאת־הקרר ומייד

יייייייייייןי1יו 1וייימויו
י 11ו ו 1י 1^ 1יימימי? # 1מ י ^ י
ייייייי 8יייייי? יין ^ מ

ד ב גו פ ר

שליח ״העולם הזה״
כאולם הסיגאט
אחריה השתערו השוטרים והחיות אל בין
שורות המפגינים. האלות ניחתו, מיים
צבעוניים הותזו והמפגינים נפוצו לכל
עבר.
פגשתי ׳מכד בשם ג׳ואי אפשטיין שנעצר
בשיטה זו כ־ 400 מטר מכיכר ה־דוידקה.
הוא סיפר לי, כי כשהתא בתוך
הניידת הבחין, כי הבלשים מצזיידים ברשימות
שמיות מפורטות של כל המפגינים
הפוטנציאליים אותם עליהם לעצור.
הפגנה מפוצצת זו היתד. העילה ל־שביתודהשבת
שהחלה למחרת בקמפוס
הירושלמי. בין העצורים שהיו בידי
קמפוס הירושלמי. בין העצורים שהיו בידי
המשטרה היו סטודנטים רבים, ופעילי
הפלגים השמאליים באוניברסיטה שהחליטו
למחות בדרך השביתה על הברוטאליות
המיותרת של המשטרה ובלשיה.
יתוו כדי ישיבה על הדשא במרכז הקמפוס
העלתה הצעה, כי רקטור האוניברסיטה,
פרופסור יעקב כץ, יתבקש לצאת
בקריאה נגד אלימות המשטרה.
נציגים שניסו לקשור את השובתים עם

נינוש ׳השרים

זהו הקמפוס הירושלמי בו נערכה הפגנת המחאה
נגד אלימות המישטרה בדיכוי הפגנת הפנתרים
השחורים. בקומה החמישית מסומנים בעיגול חלונות אולם־הסינאט, בו
התבצרו המפגינים לאחר פלישתם המוצלחת לבניין, בילו שם בנעימים לילה תמים.

הרקטור הודיעו :״הרקטור לא שם עלינו!״
מישהו מבין היושבים פלט :״בואו
נעלה לרקטור!״ ומייד החלה נהירה ספונטנית
של היושבים לעבר בנייני־המינהלה.
היום שם כ־ 200 איש שמצאו עצמם
עומדים לפתע במרכז אולם הסינאט האוניברסיטאי
.״אם אנחנו כבר פה, אז בואו
נארגן את החגיגה״ ,נשמעה הצעה. ה-
חבר׳ה התישבו סביב שולחן הדיונים, הפ
עילו
את מערכות הרמקולים המפוזרות
בכל רחבי הקמפוס והחלו לנהל דיון
שנשמע בבירור בכל קצוות האוניברסיטה.
״אנחנו יושבים באולם הסינאט, מה
לעשות -הלאה?״ שידרו הרמקולים.
״אני מציע שנאדגן מישלחת אל הרקטור״
,היתד. התשובה .״אין טעם במיש־לחת״
.וכן הלאה והלאה הלכו הדיונים
והעירו את הקמפוס הרדום, מוציאים מ*

׳אולמי ההרצאות מאות סטודנטים מופתעים
שהתגודדו ליד הרמקולים והאזינו.
בשלב זה גילה רקטור האוניברסיטה.
שהוא בעצם לא כל כך עסוק ומוכן בכל
זאת לשים משהו י על תלמידיו. בתיווכו
של דיקן־הסטודנטים דוקטור יחזקאל כהן
הודיע הרקטור לסטודנטיו, כי ינקוט נגדם
בצעדים אם לא יפנו את אולם הסי־נאט.
באילו צעדים לא פירט עדיין.
תשובת כובשי הסינאט :״אם יש לרקטור
מה לומר שיבוא ויגיד את זה לנו״.
לתדהמת הכל הסכים הרקטור להזמנה
וטיפס ברגל לאולם שבקומה החמישית,
שכן כל המעליות בבניין נותקו על־ידי
שומרי האוניברסיטה.
״יש חופש ביטוי באוניברסיטה״ ,פנה
הרקטור לנמצאים באולם ,״עובדה, אתם
יושבים עדיין בשלווה באולם הסינאט.
אולם אין זו השיטה לדעתי לסבך את
האוניברסיטה בנקיטת עמדות פוליטיות,
ואני דורש כי תפנו מייד את האולם״.
ביתום ויכוח קצר הוחלט לא לפנות את
האולם והרקטור מצידו הכריז, כי אם
תוך שעה מרגע צאתו לא יפונה המקום
תוכנם המשטרה לפעולה.

ס טו דג טי ס — כן;
פנתר — לא !
ך • דיון כסינאט נמשך כשמנחה אותו
1 1יוסי ארנון (בנו של מנכ״ל האוצר
לשעבר, יעקב ארנון) ,סטודנט למשפטים׳
שנה ב /אחד מעמודי התווך של שי״ח.
בחולצה אדומה לוהטת ובטון שקט ומ אופק
חילק יוסי את רשות הדיבור וערך
את ההצבעות על ההחלטות.
בהצבעות דמוקראטיות למהדרין נתקב־

על הנסאות באולם הסינאט הסתדדו הסטודנטים בזוגות וביחידים לשנת לילה

הגונה

רמי אוסטרובסקי מ״
כובשי הסינאט, שהש״
תתף בהפגנת הפנתרים טען, כי בניידת
היכהו סגן ניצב תורג׳מן במכשיר הקשר.

המזוהה

אלדד רפאלי, מראשי
תנועת ״העולם
הזה — פוח חדש״ גירושלים, טען :
״איני שמאלני, אני מוחה נגד אכזריות״.

כולם נאחד

בדיונים שנערכו, כולם בסדר מופתי, נתקבלו בהצבעות
ההחלטות על דרכי הפעולה של המפגינים. כל מהלך
הדיונים שודר לרחבי הקמפוס בעזרת רשת רמקולים, שהמפגינים הפעילו מן האולם.

לו החלטות כמו: לשלוח או לא לשלוח
מישלחת לרקטור, להשתלט או לא להש תלט
על הבניין כולו, להשאר או לא
להשאר באולם הסינאס למשך הלילה ועוד
כהנה וכהנה.
ישבו שם מתדיינים בצוותא צברים, ע ד
לים־הדשים, פעילי־ישמאל ממפ״ם דרך
שי״ח, העולם הזה, הליגה לשוויון זכויות
לנשים ועד למצפון. היו גם טיפוסים לא
שמאלניים כמו רמי דמארי (משפטים ג׳),
נכה צה״ל, שנעצר בשעתו באקראי בהפגנת
הפנתרים הגדולה, ובא עתה כדי
למהות על אלימותה העיוורת של הסיש-
טרה. היה גם אלדד רפאלי (הינוך ד,),
שללא שיוך מיפלגתי בא למחות על המעצרים
הבדוטליים.
עם רדת הלילה גילתה הנהלת האוניברסיטה
רוחב־לב אבירי בהתירה למיספר
אנשים לצאת מן הבניין הנעול ולחזור
אליו עם מזון למפגינים שזה חצי־יום לא
אכלו דבר. התבדה התחילו מתארגנים לשינה
במקום, כשרובם משתרעים על ה־ריצפה
ומתגוננים בפני הקור בעזרת
מפת שולחן־הסינאט או בהתחבקויות
צמודות.
עם שחר, בעקבות דיון קצר, הוחלט
לשלוח מישלחת לוועדת־הפנים של הכנסת
ולמהות בפניה על אלימות המישטרה.
המפגינים ניקו את המקום מן הלילה ש בילו־
בו ואולם הסינאט הכבוש שוחרר.

המודה

רחל אפשטיין, עולה
מצרפת, שאינה שייכת
לשום זרם פוליטי, הספיקה ללמוד כי :
״בארץ מבינים רק את שפת הבריקדות״.

העצור

איש שי״ח ג׳ואי, טען
כי בישיבתו בניידת
שעצרה אותו הבחין, כי בידי הבלשים
רשימה שמית של אלה שנועדו למעצר.

שלושה ער אחו

ככה זה התחיל — בהפגנת הפנתרים השחורים
באחד במאי. מאות שוטרים יצאו מול
קומץ מפגינים שהתרכז בכיכר הדוידקה. היחס המספרי ביו שוטרים למפגינים ניכר.

71ר ד | 1יושבת בחזית התמונה (מביטה שמאלה) הלן דנן, ממנהיגות 1
111 הליגה לשיווי זכויות האשה, בעת דיון בסינאט הכבוש. בתמונה
מימין, נראית הצעירה מניפה אגרוף־פנתרי עם העצרה בהפגנת הפנתרים האחרונה1 .

ב מ די נ ה

לשקר בלי להניד עפעף. את כשרונו זד,
.ניצל היטב ביחסיו עם נערות. הוא
הקיפן בתשומת־לב, נתן להן את ההרגשה
שכל אחת מהן היא האחרונה עלי
אדמות.
הוא היה מחזר למופת. מעולם לא
הגיע לביתה של בחורה בפעם הראשונה,
בלי שזר פרחים יבשר את בואו שעה
קודם לכן.
לגביו, לא חשוב היד, היופי. הוא
העניק אותה תשומת־לב אבירית לחתיכה
ולמכוערת. מה שנחשב בעיניו באמת
— היד, הכסף. ואת זה — הן נתנו לו
שוב ושוב, למרות שידעו היטב כי לא
תראינה אותו שנית לעולם.

זעמה־ )29
בשוד מזויין בבנק־לאומי, בשד-
ציון בתל־אביב גהעולם הזהצא, משוחרר מחוסר הוכחות,
יא שוב בפנים. ד,פעם, טען דד
גשטרתי כי יש לעצרו על חשד
־ בינו לבין מאיים אלמוני. דד
ביקר לפני כ־ 10 ימים אצל
מזרחי, אחיו של יוסקאי הנרצח,
קבל 10,000ל״י כמיפרעה על
של האלמוני לא לעשות לאלי-
חי צרות.
י מיני. אלישע, שהתלונן על
במשטרה, מסר כי הבחיו ב־מהוא
מסתודד עם האלמוני ימים
ודם לכן.
י כן הפעם לא גילה השופט
להארכת מעצרו של החשוד.
כן הפעם, לא נראה הרצל מדוב־חד,
כשד,תבשר כי זכה בשבעה
ופים במישכנו המוכר.
ק הוציא מכיסו מיססך־רפואי ו־ולי־קולות
:״יש לי זיבה. פעם
לא נתנו לי טיפול, ואם גם
*א יתנו לי אני לא יודע מה

ציווה עליו להירגע, הורד, להביא
מייד את בעל־זזזיבד, הפני
רופא.

..הוא אגו שאחותו בהריון
ושאין והם מה ראבוו.״

ויי

במסעות כיבושי המממון שלו, שיחק
וידרה תפקידים לאין ספור לפני קהל
של עשרות נערות. הוא היה איש ארקיע,
טייס אל־על, סוכן ש.ב ,.קריין קול־ישראל,
פושט־רגל, קצין צד,״ל ומד, לא.
מתוך מיכלול הנשים עליהן הפעיל
החתנוכל את קסמיו, היו כמה ששפכו
את ליבן וסיפורן על הדרך בד, התפתו
לנוכל החלקלק.

קיבל תי
ה ת מו ט טו ת ״

סכין
:בר, שיטתו שלו להחזיר אליו
; של אשד, שנטשה אותו. מורים
נתנייתי בן ,55 מעדיף, למשל,
ת הסכין.
שנה, ברחה ממנו אשתו, פרי־ד,־
.59״היא אמרה לי שיש לד,
הס,״ הסביר השבוע בפשטות
שפט המחוזי בתל־אביב.
ים לאחר הבריחה הגדולה, פגש
;ת פריחה בתחנה המרכזית ב,הזמין
אותה לבית קפה, שם
זכנעד, לחזור אליו.
לרצח. כאשר עלו נסיונות השלו
בתוהו, שלף מורים נימוק
אחרון: סכין קפיצית, אותה
יקה של אשת חיקו.
; ,מסתבר, נימוק משכנע באמת.
יצאה מבית־ד,חולים, חזרה אשתו
חודשים מספר לאחר מכן היא
תה, מהתקף־לב, אבל זד, כבר
י לסיפור.
המשפט,־ שם הועמד לדין ב־נסיון
לרצח, הסביר מורים :
(א רציתי לעשות לד, שום דבר.
ודא אהבנו. אבל הייתי אחרי
וניאק, ולא ידעתי מד, קורה לי.
בכלל איך דקרתי אותה.״
אולי לא היה כל כך משכנע,
־יס יצא בכל זאת בזול. אולי
לו, אולי בגלל העובדה שאשתו
ה אליו. אולי אפילו בגלל הסד,יא
כבר נפטרה מסיבה אח־או
כך, מורים קיבל שנה וחצי
ועוד סכום דומה על־תנאי —
שיעלה בדעתו, לאחר שיחרורו,
י באמצעי שיכנוע דומים כלפי
נידה כלשהי.
פ ־ טיז

המ שפט

של המשטרה נגד יצחק כחלון
ני שופט־השלזם התל־אביבי בז־פורט,
היתד, פשוטה: הוא חשוד
למחסן סיגריות.
של כחלון נגד המשטרה היתה
פשוטה: הוא הוכה בשעת ה־נל־ידי
המשטרה, טען פרקליטו,
וני.
הוכיח זאת, פנה אלונילעבר
יורה לו :״תראה לו.״
לא הספיק לומר מילה, כש־שט
בתנועה מהירה את חולצ־
־ ,לשופט את גבו המלא סימנים

שהשוטרים לא ד,יכו אותך בור,
אחרת היית מסיר לנו כאן
.סיים,״ הגיב השופט.
תייחס ביתר חומרה לעצם ה-
:יווה על המשטרה לאפשר ל-
זיבדק אצל רופא פרטי, כדי
יוכל להגיש נגד המשטרה תלו־בו
הכחול.

שייפדה ריטה קדשינסקי

המיקונווו;

הכרתי את ברוך וידרה במסיבה מקרית.
כבר ביום הראשון הוא הציע לי
נישואין, אבל אמר שיש לו חובות וכש יגמור
את החובות נתחתן. בהתחלה צחקתי
מכל העניין אבל לאחר זמן קצר ׳
התאהבתי בו וכבר חשבתי גם אני על
נישואין.
כשהוא ראה שאני מאוהבת בו הוא
התחיל לנצל את המצב. לא היה שבוע
בלי שיבקש ממני כסף.
• כל שמות הנשים בכתבה הוסוו.

ס חוו נ ג
ף דוד וידרה ( )27 הוא בלונדי, מק-
!4ריח, בעל קומה ממוצעת וחזות
דחוקה מזו של הדון רואן המקובל.
למרות זאת, הצליח וידרה במקום בו
נכשלו קאזאנובים רבים וטובים: הוא
פיתה עשרות נערות, הוציא מהן במיר־מה
ובדברי חלקות, נוסף למשהו אחר,
גם ספומים המצטרפים לרבבות ל״י. יש
חוקרי מישטרה הסבורים שאפילו למעלה
מרבבות.
וידרה, שנעצר ומלמד עליו סניגוריה
עורך־דין דרור מקרין, בעקבות גל התלונות
הנשי על מעלליו, מסר הודאה מפור־

,נשואה שאני מאוהבת
בו, התחיל לנצל
את המצב.״

411

טת, כוללת כתובות ומספרי טלפון של
קורבנותיו, וכן הסכומים המדוייקים שהוציא
מהן. בין הקורבנות — מספר לא
מבוטל של גברים, שגם בהם לא בחל
וידרה כשהעניינים הגיעו למשיכת הלוואות.

שנחשב
היה הכסף
ברוך עלה ארצה עם הוריו מרוסיה
כשהיד, בן שלוש. בבית־הספר היה תלמיד
בינוני, אך המורים קבעו שהינו בעל
אינטליגנציה גבוהה מהיכולת אותה הוא
מפגין בכיתה.
ברוך היה שקרן מעולה. הוא ידע

1111 • 1 4
נבראו. מטיול
לפתח סיפור

ברוך וידרה אוהב פוזות הרפתקניות, בייחוד באלה שהוא יבול להציג
אחר־בך לפני נשים ולרקום סביבן המון סיפורי נפלאות שלא היו ולא
תמים זה בו הוא נראה עומד בסיני ליד נער בדווי, יבול היה
פעילות מסמר שיער, על היותו איש ארקיע או קצין צה״ל.

•אני עשיתי הלוואות בשביל להשיג
לו כסף. בסך הכל נתתי לו 960 לירות
תוך חודשיים.
כשהרגשתי שהקשר שלו אלי כבר
לא כמו פעם, קיבלתי התמוטטות עצבים
ואושפזתי בבית־חולים לחודשיים
וחצי. יותר מדי אהבתי אותו. אחרי שיצאתי
מבית־חולים הוא נעלם.

הריון
ג ל מי חו קי
סיפרה רבקה סולומון:
לפני כשנה בחודש נובמבר ,1970 פיר־סמתי
מודעה בעיתון שאני מעוניינת להכיר
בחורים לצרכי נישואין. בין יתר הבחורים
שהתקשרו אלי טילפן גם אחד בשם
ברוך וידרה. יצאנו, וחשבתי אותו
לאדם הגון ורציני.
בעבור שבוע סיפר לי כי הוא מבוקש
על-ידי המישטדה מכיוון שלא שילם
חוב ויש נגדו פקודת־מעצר. הוא ביקש
אותי להלוות לו סכום של 500 לירות.
לא קבענו מתי שיחזיר לי את הכסף.
היה ברור שהכסף צריך להיות מוחזר
תיכף כשיהיה לו. לא קיבלתי ולא ביקשתי
שום מיסמך או קבלה.
המשכנו להתראות ותמיד היה בא אלי
עם כל מיני סיפורים, כסו למשל, שאביו
נעצר בגללו משום שפקודת־המעצר
שהיתר. על שמו בוצעה נגד האב, והוא
יושב וצריך דחוף לשלם כסף כדי לשח־

בלוף, אז כשאני אראה אותו עוד פעם,
אמסור אותו למישטרה.

1000ל״י

ל הפל ה
סיפרה גילה גיא :
אני ילידת קיבוץ רמת־יוחנן. בקיבוץ
הכרתי אדם בשם ברוך וידרה, שהיותה
לו חברה אצלנו. הוא בעצמו התגורר
אז עם הוריו בכפר־אתא. אני מכירה
את אחותו. היא יצאה כמה זמן עם אחי.
בינתיים עזבתי את הקיבוץ ולפני
כחצי שנה פגשתי במקרה את וידרה
בתל־,אביב. הוא ביקש שאתן לו 1000
לירות הלוואה ואמר ״שהוא צריך את זה
בשביל הפלה לאחותו שנמצאת בהריון
מאחי.
לא היה לי כל כך הרבה כסף וגם
לא ידעתי אם הוא מדבר אמת. בכל
אופן נתתי לו 60 לירות, שאותם הבטיח
להחזיר למחרת. אחרי שנתתי לו את
הכסף הוא נעלם ויותר לא ראיתי אותו.
הוא אמנם התקשר אלי מספר פעמים
לעבודה וגם קבענו מפגשים והוא אף
פעם לא הופיע.
לפני כחודשיים בערך נודע לי שהוא
עובד בקפה בשם סקנדי באבן־גבירול.
יצאתי ל״שם, פגשתי אותו ולחצתי עליו
שיחזיר לי את ה־ 60 לידות. הוא כתב
לי צ׳ק, אני הכנסתי את הצ׳ק לבנק
ולא היה לו כיסוי.

הוא הבטיח לה נשואי!־ וגם לה...וגם לה...וגם לה.
בדירה שלי לגבר בשם ברוך וי!
הוא שילם לי שכר־דירה והיינו
,חלקים בתשלום חשבונות הסלפיון| .
באמצע חודש ספטמבר הוא עזבן
הדירה ובסוף החודש קיבלתי חי
טלפון •שבו שיחות רבות לחוץ־לן
ידוע לי שהיתה לו ידידה בגרמניה,
לא תיארתי לעצמי שידבר איתה׳
2825 לירות. כשפגשתי אותו בג
ואמרתי לו שיש חשבון טלפון לא
מלי, הוא הודה ששוחח לחוץ־לארץ,
אמר לי שיש לו חבר בשם בני 1
כזיה הבינלאומית, והוא קישר אותי
השיחות היו צריכות להיות בלי
כעת נמצא ברוך וידרה בכלא ר
לפני ימים מיספר שוחרר ברוך מ
החולים לחולי נפש בבת-ים. בבית־הח
שהה על־פי בקשת פרקליטו עורך-
דרור מקרין בעת הישמע הבקשה להא
מעצרו.
בשלב זה לא ידועות תוצאות הבז^
אך סביר להניח שהדיה יישמעו בעת ז[
המשפטי שיישמע בקרוב.

הטכניקה

הנערות נפלו לחיקו של ברוך ויורה בזו
אחר זו כפירות בשלים. הוא ידע להעניק
לכל אחת מהן יחס בלעדי, כמו היתה האחת והראשונה

רדו. אני כבר לא זוכרת איזה. סכום
נתתי לו בכל פעם, אבל אני יודעת
שהסכומים שנתתי לו בסך־הכל מסתכמים
ב־ 2440 ליחות.
אחר־כך עבר לעבוד בסיני, אך המשיך
לבקר אותי באופן קבוע כל חודש.
פעם אחרונה ביקר אותי לפני חודש.
זה היה ביום שישי אחד והוא רצה
ממני צ׳ק על 1000 לירות, ואמר לי
שהוא לא יציג את הצ׳ק בבנק אלא
רוצה לעשות רושם שיש לו כסף. אני
התחמקתי ולא נתתי לו, בטענה שאמי
החביאה לי את פינקס הצ׳קים.
נתתי לו את כל הכספים האלה, כי
הוא יתמיד סיפר שאבא שלו חולה נורא,
שאחותו בהריון לא־חוקי וצריכה הפלה,
שאין להם מה לאכול...
מאז שביקש את ה־ 1000 לידות, נעלם
ולא ראיתי אותו יותר. אולי עכשיו,
אחרי שאמרו לי שכל הסיפורים שלו

בחייו. מעולם לא בא לפגישה ראשונה עם נערה בלי שזר״
פרחים ענק יבשר את בואו מראש. הוא לא היפלה בין יפה
למכוערת, חיזר בלהט על כל נערה שפגש, בלי אפליות.

תמיד היה
לו כסף
סיפרה רונית רווה :
הכרתי את ברוך וידרה בחודש יוני
.1971 הוא סיפר לי כי עבד במשך ישנה
בשירות הבטחון. הוא אמר שיש לו שם
חברים, אחד בשם דותן ואחד בשם
אמציה, והם לוחצים עליו שיחזור לשירות.
אני נתתי לו פעמיים 200 לירות. פעם
ראשונה הוא החזיר לי ופעם שנייה
החזיר לי חלק ונשאר חייב לי עד היום
150 לירות. באותה תקופה שיצאתי איתו,
נסעתי לגרמניה לביקור והשארתי לו את
הכתובת שלי בגרמניה.
אחרי שהגעתי, הייתי מקבלת ממנו
כמעט כל יום שיחה טלפונית ממושכת
לגרמניה. שאלתי אותו איך הוא יכול

לדבר כל כך הרבה לחוץ־לארץ, והוא
ענה, שאין בעייה, כי משרד הבטחון
מסדר לו את העניינים הכספיים. הוא
גם היה שולח לי לגרמניה ;תקליטים של
מוסיקה קלאסית.
יתמיד היה לו כסף בכים. אני לא
יודעת מהו המקור של אותו כסף. בזמן
שגר אתי, היה מביא הביתה אוכל בכמויות
עצומות וקונה לי פרחים בסכומים
גדולים. אני, אין לי טענות כלפי ברוך
ואינני מתלוננת בקשר לכסף שהוציא
ממני. אם פעם ירצה• ,שישלם לי, ואם
לא, אז לא. י

טלפוני ם
באלפי ל״י
סיפרה ציפי צופרי :
בחודש יולי השנה, השכרתי חדר אחד

הלוחם

ברון הקשוח. הו
ששוחרר מצה״ל 1
ליקויים נפשיים, מצא בטיול אק
חבורת לוחמים, הצטלם עימם למזג

מצאת גבר אבהי שנו-
ייו לד יחס עדיו וחם,
הוא עוזר לד לפתור
את געיותיד• הינד מתגדרת
בבעיה אחת ומזניחה
דברים ה עשויים
להסב לד או שר
רב. שימחה ש-
מצאת במקום עבודתד
: 1 21מרס -
1 20ויגריל
החדש, תפיג את דב-
או ע כליל• .עי לחופשה
קצרה עם בני ביתד, הקדישי להם
את מלוא תשומת ליבד ותבואי בעתיד
על שכרך. מישהו מבני משפחייד יצטרד
לטיפול רפואי — עזרי לו. שימרי
על יופייד: הוא כרטיס הביקור שלד•

11111

השבוע מסוכן מאוד לבנות
שור. הן יכולות
להסתבר בהרפתקאות
העשויות לגרוס לסיבוכים
אישיים ובריאותיים,
זמן רב לאחר
ף.״׳4 :י -שתשכחנה את התקרית
עצמה. מוטב, איפוא,
לא להרבות בקשרים
1 21גאצ די ל -
!0גבמאי
חברתיים ולהגביל את
המגע עם אנשים חד־שים
— בייחוד בסוף השבוע, מיום ג׳
עד יום ה׳ .לבשי צבעים בהירים.

שוו

השבוע הוא שלד, בת
תאומים: אהבה, אהבה
ועוד פעם אהבה.
מריבה קטנה עם בן־
זוגך, תסתיים בטוב.
ההתפייסות תבוא במהרה
וחייכם ימשיכו
להתנהל על מי-מנו-
חות. לד, בן תאומים,
24 גני א־י 20 מצפה שבוע מפרד•
אבל בסופו תקצור
הברוכות. השתמש
אתה את התוצאות
במוחד ולא בכוחד במישור הרומנטי
צפויות לך השבוע הפתעות, אד זה תלוי
אד ורק בד אם הן תיפונלה לזרועותיד•

ו1אש*0

אתה זקוק למשענת
רצינית בדמות חיי משפחה
יציבים ומאושרים,
ככלות הכל, הס משקל
הנגד היחיד לסערה
הנפשית העוברת עליך
בהתייחסותו לגורמים
חיצוניים. זכור רק כי
המצב כלפי פנים לא
יוכל להיות יציב ומאושר
לאורו ימים, אס לא
תדע מקור עצבנותו
ולהתגבר על עצמך בעתיד הקרוב. אדם
קרוב אליך יגלה כלפיך הבנה ויעזור לך.

ועכשיו — השבוע הגורלי.
עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. ה שבוע
תצטרכי לחלום
— כל עוד הברזל הוא
חם. מגע חברתי חולם
את תוכניותייד בייחוד
ביום ו׳ ,סוף השבוע,
שהוא גם הירח החדש.
אבל טוב תעשי
אם לא תסמכי יתר-
על־המידה על אחרים ובייחוד לא על
חברותייך חטובות יותר. על בחורים
אינך סומכת בין כה וכה, למרות שאחד
מהם, תתפלאי לשמוע, מהימן מהאחרים.

כמו מצפן המצביע
תמיד צפונה, את חוזרת,
בהתמדה מדאיגה,
למצבים ישנים ולקשרים
ותיקים. הזהרי !
דעי שלא כל תגובה
הדומה לזו בה נתנסית
בעבר — זהה עם מה
שאת כבר יודעת. את
עשוייה ללכת על קרקע
בטוחה — ולהיתקל במוקש
ריגשי. מעל לכל — הישמרי לא
לסבך אדם בקשרים ריגשיים עזים פי
כמה מן הבידור הקל לו התכוונת
את בעצם. השתדלי לבוש סגול.
3 111101

אל תהססי להגיד בתוקף את מה שיש אל
ליבך לומר לו: בייחוד אם הוא ממשיך
כמינהגו הנלוז. אל
תהיי כלבתא — אבל
אל תהיי גם קורבן־עו־לה
לשיגעונותיו. עסק
בלתי רגיל מושך את
התעניינותו. לשווא. זה
לא בשבילך, ואם תיגע
בו תיכווה. ביום א׳ גס
לא כדאי לך לצאת או
לקיים קשר טלפוני עם
חו״ל. זהו יום להתבודדות
ולהתבוננות עצמית. לבשי ורוד
בהיר ואל תהיי מגונדרת יתר על המידה.

ערמומיותך הטיבעית תאפשר לך להתגבר,
בהדרגה ומאחורי הקלעים, על מיב־שולים
שנתגלו בדרכך
אל האושר ואל התהילה.
תצטרך להבליג
על הרבה עלבונות,
השבוע, ואתה תעשה
יאת — גם אם בחרי״
.ן ת שיניים. אבל הבלגה
משתלמת. לקראת
שבת אתה נמצא שוב
בנקודה טמנה אפשר
להתחיל בה מחדש.

את יכולה להאמין בכוכבים. הס לא משקרים,
ואם הם אומרים לך שכדאי לך
להתנהג בחביבות, מלאי
את כל מישאלותיו.
זוג מכריך ינסו להוריד
אותך מהדרך בה
את הולכת שנים. הם
סתם שמרנים. מה יש?
אפשר גס להתהולל לפעמים.
אס לא עכשיו,
אז אימתי? העיקר לש(
2בנו במבר ־
20בדצמבר
מור על הטעם הטוב

בכל התנהגותך. ועליך
יש לסמוך בהחלט. מדוע הפסקת לקרוא
בזמן האחרון?

*?ד01
י1יי!

השבוע תצעד צעדים גדולים קדימה,
ותתקרב למטרתך הנכספת כפי שלא
היית קרוב מעודך. וזה
לא סתם רמז. צפוי לך
סיפוק אינטלקטואלי
ואמנותי ובעקבותיו —
פגישה מעניינת עם
ידידה ותיקה ואהובה
עליך. היזהר מעצבנות
יתר. ואל תייחס לדברים
יותר חשיבות מהמגיע
להם בדרך כלל.

גילויי ידידות ורצון טוב כלפי מכרים חדשים,
את גם הכרת אותם
רק בימים אלה,
עשויים להשתלם במרוצת
הזמן. אל תסרב
לארח מכרים חדשים,
גם אם יביאו איתם
ידיד משלהם שאינו מוכר
לך, ושאינו מוצא
20בינואר -
חן בעיניו. בעייה מש18ב
פברואר
פחתית אינטימית ורגישה
מאוד, עשוייה לבוא
על פתרונה המוצלח.

האושר ממך והלאה. אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותך הרבה, אנשים חותרים
תחת מעמדד, אי־יד
זוכה לגילויי חיבה ובדידותך אמיתיים,
גורמת לד לדיכאון נפשי.
נסה להתגבר על
האגואיזם ההורס אותך.
בת מזל דגים —
הגבירי מאמצייך להתקדם
בסולם החב19ב
פברואר ־
רה, לא בהכרח על
20במרס
חשבונם של אחרים.

זנים
במדינה משפט
אל תגנוב!
אבא י קנ ה
הורד, מקובל אינו שש לצייד את בנו
יקירו בטילון. משה משיח ומיכאל ביטון*
לא פיללו כי באותו בוקר תמים בו עשו
את דרכם לים, יגלו שיטה חדשה ויוצאת־דופן
לשיכנוע ההורים הסרבניים.
כשהחלו השניים את דרכם לעבר חוף-
הרחצה החולוני, היו הולכים עדיין ברגל.
אך השמש הקופחת, הריחוק מן המטרה
וטוסטוס •שניצב קשור בשרשרת פשוטה,
שיכנעום כי מוטב דקות מיסטר של עבו־דת־ידיים
מעבודת־רגליים ממושכת.

השוטרים עצרו אותנו. אני בקושי מביר
את הסביבה ההיא. אין לי שום קשר
לפריצה. כשאמרתי את זה לשוטרים הם
אמרו לי שקרן ואחד מהם הכניס לי
שתי סטירות. אחר־כך גם לקחו לי את
הכדורים שלי ולא נתנו לי לקחת אותם
למרות הכאבים.״
מימצא אפסי. להפתעת הכל נראה
כי השופט התרשם מדברי הנאשם ואף
האמין בהם .״תגיש תלונה נגד השוטר
שד,יכה אותך,״ הורה לנאשם ,״אני לא
יכול לדון בו משום שאינו נמצא כאן. אך
שמעתי לאחרונה על מקרים רבים דומים.
״שמעתי על ילד שהתלונן ששוטר עצר
אותו כשרכב על אופניים וקרא לו גנב.

מעצר במקדם אמבטיית־שמש.
טיפול ידעני בעודכן בשרשרת, והטוסטוס
היה פנוי להובילם. ישבו השניים איש
מאחורי רעהו וגמאו את הדרך לים. תוך
כדי מסעם צץ בהם עוד רעיון יעול. אם
כבר נוחיות אז למה לא עד הסוף?
עצרו רגע ליד עוד טוסטוס מיותם,
וכבר היו נוסעים שוב, והפעם איש לצד
רעהו, בנוחיות מירבית.
הסוף היה כמובן ששני הרעים שיצאו
לדרך המשיכו לכיוון בלתי צפוי ובמקום
אמבטיית־שמש זכו בתא אפלולי של אכסניית
אבו־כביר.
תדהמה באולם. בבית המישפט,
כשהובאו יהשניים לפני השופט, הודיע
התובע־המישטרתי כי היה מבקש להאריך
את נוכחות השניים באכסנייתו לעוד 10
ימים.
תחילה ביקש השופט, יהודה טרייביש,
לדעת אם יש לשניים בכלל רישיון לנהיגה
באופניים־ממונעים .״כן״ ,ענה לו שו־מד־החוק
.״אם כן,״ המשיך השופט ,״אני
רוצה לדאות את הוריהם.״
באולם קמו שני גברים, נעמדו בדחילו,
מוכנים לשטיפה אותה ציפו מכבוד השופט
.״כמה עולה טילון?״ התעניין השופט
טרייביש אצל שלום ביטון, אביו של
הנער מיכאל .״איזה 1000 לירות, כבוד
השופט,״ ענה האב הנדהם.
״אז למה שלא תיקנו להם, לילדים, טילון
לכל אחד, שלא יצטרכו לבוא אלי
ולבלות במעצרים?״ אם רצה אביו של
מיכאל לענות לשופט על שאלתו המפתיעה,
הרי שהתאפק ושמר את התשובה
לעצמו.
״ואתם״ ,סנה השופט לשני חובבי הגל גלים
הממונעים ,״אני לא מבין למה שני
צעירים כמוכם כבר לא מסוגלים ללכת
כמה קילומטרים ברגל. גם אני כשאני
רוצה ללכת לים הולד שלושה ארבעה
קילומטרים ברגל.
״אני לא רוצה לראות אתכם יותר אצלי,״
סיכם השופט את הדיון ושיחרר את
השניים בערבות.

מישטרה

גונבי האופניים הממונעים
תנו להם טוסטוסים
וכשהילד ניסה לשכנע את השוטר כי
האופניים שלו, והם באמת היו שלו, סטר
לו השוטר וקרא לו שקדן. איך יכול
שוטר להתנהג בצורה כזו ועוד בפניו
של ילד?״ שאל השופט. חוסר נזחיותו
של התובע המישטרתי הרקיעה שחקים.
״איך אתה יכול לבקש הארכת מעצר
בגלל קופסת טייס?״ המשיך השופט בשטיפה
,״אתה יכול לשכנע אותי שרק החשודים
מעשנים טייס? עשרות אנשים
בסביבת מקום הפריצה מעשנים טייס
ואתה רוצה להאריך מעצר של אדם בגלל
מימצא אפסי כזה?״
כשהתובע אדום כולו, הורה השופט לשחרר
את שני החשודים. ללא ערבות.
פשעים שרשרת הז ה ב

הצדק

כבלה א ת הגנב

נוזף ב חו ק

כשפרץ דויד מזרחי לביתה של חנה
לוין, מי שהיתר, לפנים ראש עיריית רא-
שון־לציון, שיער מן הסתם שהוא עלול
להסתבך בתאונת־עבודד, שיגרתית וליפול
בידי המישטרה. אך הוא לא העלה אף
לרגע כי יסתבך בתאונה חמורה מזו —
צרות עם אשתו.
לדברי השוטרים -שהיו אחראים לתאונה
הראשונה של מזרחי, הקל הפורץ את
עול הבית בציוד ששוויו כ־ 100 אלף ל״י.
בין שאר הטובין: מדליות זהב, עדיים
יקרי־ערך וציורים מעשה ידי אמנים משלהי
המאה ד,־.17
נשים, נשים. על התאונה השנייה והעיקרית
נודע לדויד מזרחי רק בבית־המישפט.
שם, סיפר התובע לשופט כי
שרשרות־זהב, שלל הגניבה, אותם העניק
מזרחי. בחסדו לשתיים ממיודעותיו.
מזרחי בן ה־ ,44 נשוי ואב לארבעה,
נחרד. אשתו החוקית, שישבה באולם,
שמעה את המעשייה — וניסתה להיזכר
מתי גילה בעלה מידה כה גדושה של דו־חב־לב
גם כלפיה.
מבט חטוף ששלח מזרחי באשתו, גילה
לו כי אפילו יצליח להסביר לשוטרים את
משיכתו האמנותית לציירי המאה דד,17
הרי שאת האשד, יהא הרבה יותר קשה
לשכנע.

אם יש רגע שבו שומריו של החוק
מבקשים כי ייבלעו אי־שם במעמקי הר חוק
והעמוק שבצינוקיהם, הדי זה הרגע
בו שופט דן אותם ברותחין או בלעג
בנוכחותו של עציר או נאשם.
רגע כזה נפל בחלקו של התובע ד,מיש־טרתי
אשר ביקש להאריך את מעצרם של
יעקב יעקובוף ואברהם דניאל, שנעצרו
כחשודים בהתפרצות לדירה ברחוב רדינג
ברמת־אביב.
שתי סטירות. לשאלתו של השופט
ד״ר יוסף מגורי-כהן לשם מה דרושה הארכת
המעצר, השיב התובע כי יש להשלים
את החקירה ולבדר פרטים אודות חפיסת
סיגריות טייס שנמצאה ליד דירת המתלונן
ואינה שייכת לו .״אולי תימצאנה
טביעות־אצבעות /ל הקופסה, כבוד השופט,״
הסביר התובע את בקשתו.
כאן התרומם החשוד אברהם דניאל וש טח
לפני השופט את הסיפור הבא .״אני
נכה צה״ל״ ,סיפר ,״אני נמצא כל הזמן
בטיפול רפואי. אני מכיר את יעקובוף
מזמן ובמקרה פגשתי אותו ברחוב כש־
* השמות הוסוו בשל היות השניים קטינים.

העולם הזה 1810

קולנוע
סו נריהעם

ישראל
לפס טי בל פילין
אני אוהב אותך ווזה (מפיק: מנחם
גולן, במאי: משה מזרחי) מוצג השבוע
בפסטיבאל קאן, הפסטיבאל הראשון בחשיבותו
בעולם, והראשון בשורת ״אופג־סיבת
הקיץ״ של הפסטיבלים. אחרי קאן,
באה שורה של פסטיבלים נוספים לסרטים
קצרים (אוברהאוזן) לסרטים מיטה־דיים
(לוצרן) ,פסטיבל סאן־סבאסטיאן
ופסטיבל חשוב ובעל מסורת מכובדת,
פסטיבל ונציה, בסוף חודש אוגוסט.
ביניהם, בסוף חודש יוני, נערך פסטיבל
ברלין, פסטיבל חשוב כשלעצמו,
וחשוב ביותר לישראל הפעם, שכן נשלח
אליו כבר, והתקבל במזל טוב, סרטם
של שמואל אימברמן ואולפני רול —
שתי דפיקות־לב.
תסריטו של הסרט, מאת משה הדר,
אינו מצטיין בצבע מקומי דווקא. הסיפור
יכול להתרחש בכל מקום אחר בעולם :
בחור צעיר, סטודנט ושמו ־דן שמיר,
תורם את זרעו להפרייה מלאכותית. ביום
בהיר אחד הוא מאבד את החאלוטרה
המשתלמת הזאת: לאחר תאונה תוך כדי
שוויץ במטוס, כשהוא רודף אחרי חברתו

קצת מלח
הנסיכה בעור החמור (פריס,
תל״אגיב, צרפה) ז׳אק דמי היה
מאז ומתמיד במאי המאוהב בפנטזיה.
גיבוריו היו כשרגלם האחת במציאות, ורגלם השנייה
בעולם של אהבה פנטסטית ומופלאה, שנראתה בעיניהם
ממשית מעל ומעבר למה שקרה להם באמת. הפעם,
הם אינם פוסחים עוד על הסעיפים :״הנסיכה בעור החמור״
העבירה אותם לארץ האגדה והפנטסיה באופן סופי
ומוחלט.
האגדה של שארל (״כיפה אדומה״ ,״היפהפיה הנרדמת״
,״סינדרלה״) פרו, מספרת על מלך הארץ הכחולה,
שרצה לשאת את בתו היפהפיה לאשה. אלא שהפיה הטובה,
פית הלילך, מנעה את החטא הנורא. היא עזרה לנסיכה
לברוח אל הממלכה האדומה, כשהיא מסתתרת בעור
חמור כדי להינשא לנסיך יפה-התואר ברוב פאר והדר.
דמי עשה כמיטב יכולתו ליצור את אווירת הקסמים
בתלבושות מדהימות, בתפאורות, בצילומי צבע מלאי דמיון,
וברעיונות מקוריים — כמו צביעת פני המשרתים
בארץ הכחולה בבכחול, ובארץ האדומה באדום. הוא
בחר בשחקנים שהם באמת יפים, כמו באגדות (קתרין דנב,
ז׳אן מארה, דלפין סייריג, ז׳אק פרן) ,ובתוספת קולו המלטף
של המספר ומנן וסיקה של מישל לגמד, הכוללת
פיזמונים במסורת של ״מיטריות שרבורג״ או ״העלמות
מרושפור״ ,כל אלה מעניקים לסרט גוון בלתי-מציאותי של
ארץ האגדות.
קיטש ז ועוד איזה ! אבל, קיטש עשוי למופת. קיטש
עם עקיצות וקריצות׳המוכיחות כי עושי הסרט לא התכוונו
אך ורק לשעשע ילדים קטנים. דוקטור פרויד היה נהנה
מאד לשמוע את התרוצים שממציא האב כדי לשאת את
בתו והיה מנענע בראשו בהנאה כשהבת, מצידה, מודה
שהיא דווקא אוהבת את אביה מאד. ומה היה אומר על

קתרין דנב כנסיכה: קיטש
כך שהאב מוכן אפילו לפשוט את עורו של חמור הקסמים,
המטיל כסף, זהב ואבנים טובות, והמציל את כלכלת
המדינה, אך ורק כדי לספק את הקפריסה הקטנה של בתו
האהובה ן האין זו אהבה מטורפת ו
ומה היה אומר פרויד למראה הפיה הטובה, שאינה
מרשה לאהבה הגדולה להתממש אך ורק משום שיש לה
תוכניות אחרות לגבי האב ! כך הורסים אשליות לילדים !
והצעירים היפים והמאושרים שבסרט זוכים גם הם לקרי״
צת עין הגונה מצד הבמאי, כשהתוכי מחקה את קולותיהם
השרים בצרידות מוקיונית.
בקיצור, סרט של אדם פיקח, המספר אגדת ילדים בכל
הגינונים הדרושים, ועם זאת קורץ לצופים המבוגרים ואו מר:
אכן, אגדות צריך לדעת לקרוא !
סבא רובב עווב

ברקן ג״שתי דפיקות לב״ *
כוח ־ גבראיש,

ת א ־זרע אין

על החוף ומטוסו מתרסק, הוא מאבד את
היכולת להוליד ילדים. כוח־הגברא שלו
לא נפגע, אך צינורית הזרע נהרסה.
לאתר את הזרע. יחסיו אל חברתו,
שהפכה להיות אשתו, מתערערים והולכים
גם בגלל הסיבוך הנפשי עקב התאונה,
גם בגלל הבדלי המעמדות בינו
לבין מישפחת אשתו, וגם משום שדבק
בו השיגעון לאתר את האשד, שהופרתה
מזרעו.
הפגישה עם האשה האחרת, גוררת אי־תה
סיבוכים נוספים לכל הדמויות: לגיבור.
לאשתו נורית (מונה זילברשטיין)
לאשר, האחרת (אדית אסטרוק) ולרופא
(פיטר פריי) .האחרון ניצב בפני בעייה
שלא חשב עליה: על אף כל צעדי הזהירות
שננקטו, נתגלתה האשד, שהופרתה
במעמבדתו וגילוי זה לא יניח לה ול בעלה,
מצד אחד, ולגיבור הסרט (יהודה
ברקן) ולרעיתו, להגיע לפתרון אפשרי
כלשהו.
ואם הפסטיבלים נחשבים כמקור עידוד
* למטה: אילן דר ואידית אסטרוק.
העולם הזה 1810

^*ג׳ק הגדול (סינרמה, תל-אביב,
ארצות-הברית) ב ,1909-כך נאמר
בפתיח הסרט, הוצגו פלאי העולם
החדש באמריקה: המכוניות החדשות תפסו את מקומם
של הסרטים, תעשיית הסרטים נולדה יחד עם שוד הרכבות,
צליליו של קארוזו ושרביטו של טוסקאניני הורמו
בעיר הגדולה, ואי״שם בריו בראבו נלחמו באינדיאנים, ובסתם
כנופיות של ביריוניס וגזלנים.
דקה אחת לאחר הפתיח הזה, המהווה רקע היסטורי
נאות לכל מערבון המכבד את עצמו, בא, במיטב המסורת,
ההרג המאורגן הראשון: כנופיית פושעים מועדים פורצת
לחוותה המשגשגת של מק-קאנדלס, חוטפת את כן־הזקו-
נים, ילד בן ,8ודורשת כופר של מיליון דולר.
אבל אם נדמה למישהו שמכאן ואילך צפוי לו מערבון
מורט־ערצבים וקשוח — טעות בידו. ג׳ורג׳ שרמן, במאי
מערבונים מסוג ב׳ ,יחד עם צלם מסוג א׳ (ויליאם קלותיר),
בחרו להוכיח את ״תיזת המערבון״ בדרך ההומור. מה
עוד שג׳ון ויין כבר אינו בדיוק העלם הגמיש, העולה
על סוסו בקפיצה נחשונית אחת. הוא נראה כבר כסבא,
ויש לו כבר כמה בנים גדולים בהחלט.
ואכן, ג׳ון ויין הוא סבא מק־קאנדלס, שובב פוחח
וערמומי, גנב־סוסים שאשתו הבריחה אותו מהבית בגלל
נטייתו המופלגת למים גנובים, ממין נשי. סבא, שלא ראה
את בנו ג׳ימס (שהוא בנו גם במציאות, ושמו פטריק ויין)
במשך קרוב לעשר שנים, ולא ידע על קיומו של בן נוסף
(במציאות בנו של כוכב־מערבונים אחר, כריס מיטשם),
ואף לא על הולדתו של נכדו, הנער החטוף (במציאות —
צעיר בניו של ויין, ג׳ון — איתן ויין) ,מחליט להוכיח
לבניו, אחרי פגישת-היכרות מחודשת מלווה במהלומות־

ליוצרים, ולא רק כסלע של תחרות ביניהם,
אולי תעורר עובדת השתתפותו
של סרט נוסף בפסטיבל נוסף כמה דפי־קות־לב
אצל סופרים צעירים, שכן טענתם
של המפיקים הפרטיים בארץ בעינה עומדת:
אין תסריטים טובים.

תדריך
תל־אביב
המקשר (פאר, אנגליה) —
דומיניק גארד, מקסים בכישרונו, כשליח
האהבה בין ג׳ולי כריסטי האצילה והיהירה
לבין אלן ביטם, איכר שאינו בעל דם
כחול. בתוך מישהקי האהבה של האצילים,
מאבד הנער את אמונתו באהבה
ובשלמותם של בגי־אדם, ודרך הקללה

ויין האב והבן: אגרוף
אגרוף הגונות, את האני מאמין שלו: הדרך היחידה לחנך
נבלים היא בעזרת אגרוף הגון בפרצוף, והמסורת הגברית,
האומץ האישי והסוסים קלי-הרגליים עדיפים על הציווי ליזציה
המודרנית, המכונות, הנשק החדיש והמכוניות המשוכללות.
לצידו
של ג׳ון ויין, כהלצה פרטית, מופיעים הסבתא
היפה מוריו אוהרה (מי שהיתח לצידו ב״האדם השקט״),
ונבל מדופלם ותיק, ריצ׳רד בון. ואם העלילה הזאת
לא נראית רצינית, הרי זה משום שהסרט כולו נראה
כבדיחה על חשבון ג׳ון וויו — שבכל פעם קורא לעברו
מישהו: מה, אתה חי עדיין ז

הבאה עליו משתקפת הקללה הרובצת על
האצולה: חטא קדמון האוכל בה מבפנים,
בעוד שחיצוניותה יפה וזוהרת. בימוי מעולה
של ג׳וזף לוסי.
הקונפורמיפט(תכלת, תל־אביב)
:מעמיק פחות מן המקור של אל-
ברטו מוראבייה, אבל בשיטה אסתטית*
קולנועית להפליא, מנתח הבמאי ברנרדו
ברטולוצ׳י את מניעיו של קונפורמיסט־פאשיסט
טיפוסי. ז׳אן־לואי טריטיניאן,
דומיניק סאנדה וסטפניה סאנדרלי.

נערת הטלפון והבלש
(אסתר, ארצות־הברית) :סוטה, יצאנית
ובלש מהווים מעגל־מתח פסיכולוגי וקול־נועי
יוצא־דופן: ג׳ין פונדה משחקת את
נערת־הטלפון המשכילה, כשהיא אמיתית
יותר מן החיים עצמם. דונאלד סאתרלנד

הוא מעורר אמון ומקסים, למרות שאינו
יפה כלל וכלל. סיפור פשוט יותר מן
הדרך המרתקת בה הוא מוצג.

דושליס
קוראים לי טריניטי (חן,
איטליה) :שעתיים של בצידוד אמיתי,
גדוש בפעילות, השתוללות, שליפות, מהלומות,
ביריונים ואקדוחנים. לא מזיק,
בצורה יוצאת מן הכלל.

חיפה
ה ח טו פ ה (שביט, ארצות־הברית) :כנופיית
פושעים חוטפת בת־מיליונר, ובתוך
כך מתגלים הגנגסטרים כנושאים פסיכולוגיים
מרתקים.

ארגון בעלי המספרות, ת״ א
חברת..וולה־ ,ירושלים
קורס השתלמות ל סבר׳ ג ב רי
יתקיים החל מיום 15 למאי , 1 9 1 2ככל יום שני כשעה 4אחה״צ,
כאולם הגדול של התאחדות כעלי מלאכה, רה׳ מרכז כעלי מלאכה ,16ת״א
בהדרכת :

הגב׳ מימי פרידלנדר,
מדריכה ראשית של ״מלה׳׳

אסף קו ס טין,
יועץ מקצועי של חברת ״וולה״

פרוספר אבוטבול,
בעל פרס בינלאומי לתספורות

תספורות ותסרוקות אופנת 1972
החלקת שיער
צביעת שיער
טיפול בשיער

הרשמה מוקדמת אצל מר שפירא, מזכיר ארגון בעלי המספרות,
בימים א׳—ד׳ ,בשעות 6—4אחה״צ, ובבית ״וולה״ ,רח׳ בני ברק , 19ת״א

ה תי א ט רון ה ק טן מ ציג:

ד לי ה 0רידלנד(ר.בימה) 1¥ו ב רוו ח

בוטיק השקד
כתב וביים:י 1אל זילברג
ט פ־י י.ו1׳לטר

חיפה, התיאטרון העירוני׳
יום ד׳ 10/5ב־.30
תד־אכיב, בית־החייל,
יום ה׳ 11/5ב־.30
חולון, ארמון,
יום ר 12/5ב־סס.
חיפה, שביט,
מוצ״ש 13/5ב־סס,
תל־אכיכ, בית־ארלוזורוב,
יום ב׳ 15/5ג־30
חיפה, הטכניון
יום ד׳ 17/5ב־30
חיפה, אורה,
יום ה׳ 18/5ב־סס
כרטיסים: תל־אביב ,״לא!
״רוקוקו״ וביתר המשרד
חיפה :״גרבר״ ו״קופת־מכב
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655
מ פי ק: יצחק בן -ד סי ם חי ט.< 1טל 244044

1בם 11135 פנ^1בר 51 חטין

למאושרת קוראים כיאטה ויקארט.
היא גרמניה קתולית, בת ,20 בלונדית
טהורה, בת למשפחה גרמניה בורגנית.
אבא סיטונאי לצורכי־צילום, אמא עקרת-
בית טיפוסית. בקיצור, מה שקוראים יל דה
מבית טוב.
אבי פגש אותה לפני יותר משנה במסי-
בה במינכן, ומאז הם התחילו לצאת. לא
כל־כך בקלות, אל תחשבו. אכי עופרים

אבי עופרים מתחתן

דבר לא עזר. היא נשארה קרה כמו
קרח. כשראיתי שאני לא מצליח להסתדר
לבדי, הזעקתי ידידה משותפת לעזרה. רק
בתיווכה, התחיל הקרח להישבר.״ כשמונה אחרי
חודשי היכרות, הפ כו
השניים לחברים
פורמליים. מספרת
ביאטה, הלומדת ב־בית־ספר
לצילום
במינכן :״נכנסתי
לגור אצלו לכמה
ימים, ונשארתי.״
היא נשארה ככה
כבר ארבעה חודשים.
הדיווחים
מגרמניה,
על ארבעת ה חודשים
האלה —
וגם על הקודמים
להם — הם חיוביים
בהחלט. הבורגניה
הקטנה מאלפת את
אבי בקצב משביע־רצון
למדי. היא
אכי עופרים ואשתו לעתיד
כבר הצליחה לסחוב
אותו לכמה ביקורי-
הוא אמנם שם מפורסם בגרמניה, אבל על בית אצל החותן והחותנת המיועדים. ב הצעירונת
הבלונדית זה לא השפיע .״ני בית במינכן, היא מבשלת לו, מייעצת לו
סיתי את כל השיטות,״ מספר אבי .״שום בעסקיו. ובכלל׳.אבי הפרוע מטיבעו, ש
חתונת
ההיפית והדתי
אשר יגורתי, בא לי. אורנה בנאי
התחתנה איתו.
אני מתכוונת לבחור הדתי מקיבוץ
קדמה, שבשעתו סיפרתי לכם שהיא
יוצאת איתו( .העולם הזה .)1805 בהתחלה,
הסיפור נראה לא כל-כך מתקבל
על הדעת. אורנה, גרושתו של גברי
בנאי, היתה מעמודי־התווך של דיזנגוף.
במשפט־הגירושין שלה מגברי, בו נלחמו
גברי ואורנה על הזכות להחזיק בילדם,
הועלו על־ידי הבעל ואשתו האשמות
מרתקות, אחד נגד השני, של אורגיות,
חשיש, ושאר ירקות. אורנה גם נעצרה
בשעתו על החזקת חשיש.
בקיצור, היא היתה טיפוס שמח, לא
משנה מאיזו זוית אתם בוחנים אותה.
ואז, הגיעו — בהתחלה השמועות,
אחר־כך הידיעות המבוססות — שהיא
יוצאת עם צעיר דתי, חבוש כיפה ופיאות,
משהו לא רגיל.

ועכשיו
הם התחתנו.
הדיווחים האחרונים, אחרי החתונה,
הם מופלאים לא פחות: העלמה הפכה
לדתית בעצמה. עד כדי כך, שהיא מכסה
את שערה בפיאה נוכרית. בסדר, אינני
דורשת שתאמינו. אני רק מדווחת.
זה מה שקוראים, כנראה, נסתרות
דרכי האל.
ועוד איך נסתרות. הגרושה הדיזנגו-
פית הזוהרת והסוערת איננה התוספת
היחידה לקיבוץ הדתי בשרון. תוספת
דיזנגופית אחרת: איקה ישראלי.
האמן הסוער, גם הוא עמוד־תווך די-
זנגופי לשעבר, עבר לפני כשנה ללמוד
בישיבה בירושלים. עכשיו, מסתבר, הוא
גמר ללמוד, ועבר בימים אלה לקדמה.
לא, בינתיים עוד לא שמעתי שהוא
יוצא עם דתייה מקומית. אבל, כמו
שאמרתי, נסתרות, נסתרות.

התפרע עוד יותר מאז גירושיו מאסתר
עופרים הולך ומתביית.
איך קרה השינוי המפתיע ן אבי שותק
— וזה לכשעצמו כבר שינוי מפתיע ביותר.
ביאטה היא הדוברת :״פשוט בגלל
שחסרו לו, הרבה זמן, חיבה, רעות וחום.״
אולי, אולי. דבר אחד ברור. הגירושין
מאסתר היו נקודת־מיפנה בחייו של אבי.
לא רק מבחינת הקריירה. גם מבחינה אי
הרומן

לא היה מפתיע, סוף הרומן
בין יהודה ברקן ועדנה לב. ולמרות
שזה בושש — זה בא עכשיו.
ובאופן סופי לגמרי.
לפני ארבעה חודשים, כשדיווח-
תי לכם על ההתקררות ברומן ה גדול,
שנמשך שלוש שנים לוה טות
— הכחיש יהודה הסימפטי
בלהט רב הכל בכל מכל, ואפילו
יותר מכל .״אפילו יש לנו כבר
תאריך לנישואין,״ הודיע לי בטון
נורא משכנע.
אני לא יודעת אם הוא באמת
האמין כזה, או סתם עבד עלי —
אבל העסק נגמר, למגינת-ליבם
של כל חבריהם של השניים.
העסק נגמר דווקא בתאריך לא
כל-כך מתאים. בשבת הקרובה,
תחגוג עדנה את יום־הולדתה ה-
.22 מתנה דווקא לא מתאימה
ליו ם־ ה ולד ת.
אז למה הם עשו זאת? ״נפרדתי
מיהודה סופית,״ אמרה השבוע עדנה.
״מספיק שלוש שנים. לא, לא היתה
שום סיבה מיוחדת. אין לי שום אחר,
ועד כמה שאני יודעת, גם ליהודה אין
שום חברה אחרת. פשוט זה נגמר מעצ-

עדנה לב ויהודה כרקן
מו. מה שקוראים מוות טבעי.״
היא לא שכחה להוסיף גם את המשפט
שמתחיל לדכא אותי, בזמן האח רון
:״אבל נשארנו ידידים טובים.״
יהודה סיים רק לאחרונה את הופעתו
בסרט ״שתי דפיקות לב.״ עכשיו,
כנראה, יש לו עוד כמה דפיקות כאלה.

מתגרשים, גתחת1ים, ג שוניס
רק לפני שבועיים (העולם הזה )1808
!סיפרתי לכם על הסבא המתגרש —
]ישראל אלון, חתנו של ח״כ אהרן גולד־
]שטיין, יו״ר אירגון הקבלנים בארץ —
״שפתח בהליכי גירושין מאשתו שולה,
]אם לילדיו וסבתא לנכדיו. וכל זה —

המיכשור הקטן חוסו ועוד נישואין. מצטערת, בולם או ש נישאים
השבוע, או שמתגרשים, או שמת כוננים.
הפעם
זה האמרגן דני דגן, שלאחרונה
סיפרתי לכם שהוא עומד להתחתן עם
אירנה אדר, אחותה של חלוצת דוגם־
ניות-העירום בארץ, אן טוכמאייר.
אם כן, הדיווח שלי היה !מוקדם קצת
מדי. שכן אימה, שהיא אחות רחמניה
בהדסה, היתה נשואה בעצמה, ואמא ל ילדה
נחמדה בת שיש. ועובדה זו התגל תה
כמעכבת קצת בעד נישואיה לדני.
עכשיו, הוסר המיכשול. אירנה סיימה
את תהליך הגירושין, והשניים עומדים
על סף האושר.

שית היו אלה שנתיים קשות של מעבר. ח ידידים שפגשו בו, עם חתיכה זו או אחרת,
במועדוני־הלילה במינכן, היו פולטים מ אחורי
גבו :״אבי גמור.״
אבי לא היה גמור, אבל הוא היה ללא
ספק נתון בתהליכי הגלגל לאחור, לפחות
מבחינה מקצועית. אסתר ואבי הופגשו
בחברת תקליטים ידועה, שהציעה להם הון־
תועפות כדי לחדש את הופעתם המשו תפת
יחד. אבל שום דבר לא יצא מזה.
היום, אבי מושך כתף על כל הרינונים.
״אינני יודע אם נגמרתי או לא,״ הוא או מר
.״מאז שפגשתי את ביאטה, זה לא
מעניין אותי יותר. כרגע, רק החתונה
מעניינת אותו.״

דני דגן ואירנה אדר

כדי להתחתן עם לורטה נחום, פקידה
שאיתה עבד, ושגם היא נשואה. ושגם
היא כמובן מתגרשת עתה, לאותה מטרה.
והנה,
בשבוע שעבר — ימים ספורים
לאחר שישראל הודיע לאשתו על רצונו
להתגרש — עפו ניצוצות די-נור: מכוניתו
של ישראל הוצתה, נשרפה מכף
רגל ועד ראש.
מה שמעלה כמובן את השאלה המרתקת:
יש קשר, או אין קשר!
מצד אחד, ייתכן בהחלט שההצתה
היתה מקרית לגמרי, בעקבות התחביב
החדש הרווח בחוצות תל-אביב רבתי,
להצית מכוניות, לנפץ חלונות-ראווה,
ובכלל לא לשקוט על השמרים. תחביב
כלל לא מסוכן, דרך־אגב, בהתחשב בכך
שאף אחד מהמציתים והמנפצים לא נתפס
עדיין על-ידי המשטרה. לסוג מסויים
של פעולות, רחובות תל-אביב דווקא
בטוחים מאוד בלילות.
מצד שני, ייתכן בהחלט גם שהבחירה
דווקא במכוניתו של אלון, כלפיד חי,
מכל רבבות המכוניות בעיר, לא היתה
מקרית, אלא תזכורת של מישהו שלא
מחבב אותו.
לגירושיו, מכל מקום, לא היה להצתה
כל קשר. אמרה לי השבוע שולח :
״אינני יודעת מי שרף את המכונית
של ישראל, אך אני יודעת שהמשפחה
שלי לא עשתה זאת.״
מילא, לא נגרם שום נזק. עם האשה
החדשה, יצטרך ישראל לקנות לעצמו גם
מכונית חדשה. שלא יהיה יותר גרוע.

להיות נוכחים בעל כורחם, כדי להצביע נגד ההסתייגויות).
הנאום
הקצרצר שלנו נפתח באווירה זו. אך תוך כדי
דיבור, השתררה שתיקה של מועקה. כאשר סיימתי,
שאל אחד הח״כים הדתיים :״אתה רוצה להתחרות
בנביא ירמיהו בארבע דקות?״
להלן הנאום כולו :
אורי אבנרי: אנו מציעים להפחית באופן סמלי
לירה אחת מתקציב הלישכה הראשית של ראש־הממשלח.
בכך ברצוננו להביע אי-אמון מוחלט בראש־הממשלה.

מאז נכנסה לתפקידה זה, כוננה הגברת
גולדה מאיר שילטון־יחיד — שידטון־יחידה —
המתקרב יותר ויותר למישטר של רודנות.
על פיה יישק דבר. אין היא עוד ראשונה בין שווים.
היא המחליטה, היא הקובעת את המדיניות במיטבחה
הפרטי, היא הכופה את רצונה על חברי מיפלגתה
וממשלתה.
במישטר זה, נקבעת המדיניות הלאומית העליונה, הנוגעת
לחייו של כל אדם בישראל, ללא זיקה כלשהי לדעת-
הקהל. הכנסת הפכה למקהלה העונה אמן, הממשלה עצמה
אינה אלא קבוצה של נערים־שליחים. על כולם מנצחת
הגברת מאיר.

מאת אור• אבנר•
4־ 2במאי 1972
א ד עיתון אחד.
מי שקורא את כל הדיווחים של כל העיתונים היומיים,
לא יידע אלא את אפם קצהה של פעולת סיעתנו ודבריה
בכנסת.
למשל, בשבוע שעבר:
#הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום בעניין התנהגות
המישטרה כלפי הפגנת האחד במאי בירושלים. הנשיאות
שללה את הדחיפות. הגשנו מייד שאילתה מפורטת
לשר־המישטרה על השימוש בגאזים ובאלות. אף עיתון
אחד לא דיווח על כך.
באותו יום יצאנו אל הסטודנטים בקמפוס הירושלמי,
שישבו על הארץ אחרי שירדו מאולם הסינאט. נשאתי
בפניהם דברים קצרים על הצורך לחוקק חוק להבטחת
חופש־ההפגנה (הגשנו הצעת־חוק כזאת בכנסת הקודמת,
ושוב בכנסת הנוכחית).
>• אחרי פעולת חוקרי מס״ההכנסה בדירת פוקח
הירש, הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום נגד המעשה
הפסול של החוקרים, שהזמינו עיתונאים וצלמים לתוך
הדירה, ופירסמו פרטים על חייו האינטימיים של הנישום.
הנשיאות שללה את הדחיפות. אף עיתון אחד לא דיווח
על כך.
!• הגשנו הצעת־חוק פרטית, להבטחת זכות הנ*
שואין של זוגות שאינם יכולים להתחתן כיום בגלל
חוקי ההלכה. הצעה זו זהה בדיוק להצעתו של ח״כ
גדעון האוזנר מל״ע. הגשנו אותה, כדי להכריח את
ל״ע להעלות את הצעתם, ולא להיכנע ללחץ קואליציוני.
אם לא יעשו זאת, נעלה אנחנו אח הצעתם. אף עיתון
אחד לא דיווח על כך.
מובן שפיתרון חלקי כזה אינו מספק אותנו. אולם
אחרי שהוסרה מסדר־היום הצעתנו להנהגת נשואין אזרחיים
לכל, ננסה להבקיע בדרך זו לפחות בקע ראשון
בחומת הכפייה.
#יזמנו דיון סודי בוועדת־הפנים של הכנסת בעניין
התגברות הפשיעה המאורגנת במדינה. בדיון הראשון
מסרנו לוועדה פרטים רבים ממקורות־המידע שלנו,
וביקשנו למנות ועדת־מישנה קבועה לעיקוב אחרי ההידרדרות
בשטח זה. אף עיתון אחד לא דיווח על כך.
#הגשנו שאילתה למשה דיין על התרומה לי
מישרד הביטחון שהעביר מוטי פרידמן. האם גובה
המישרד תרומות, וממי? מי מפקח על כ דו על מה מוצא
הכסף? אף עיתון אחד לא דיווח על כך.
י• הגשנו שאילתה על יחסו של צה״ל לסרבדהגיום
גיורא נוימן. אף עיתון אחד לא דיווח על כך.
<• משה דיין השיב לשאילתה שלנו בדבר התקנת
חגורות-כטיחות ברכב צבאי לא-קרבי (צה״ל ינהג
לפי תקנות־התעבורה, אחרי פיתרון הבעיות הטכניות)
ועל אי־לקיחת חיילים במטוסים ריקים החוזרים
מסיני (דיין הכחיש) .אף עיתון אחד לא דיווח על כך.

הגברת הו קו ה
ו ה שר א חי תו ב ד
לתקציבם של 20
את פולו, עומדות
להנמקת כל הסהכנסת
את הזכות
זה להקדיש לכל

הגשנו פמה מאות הסתייגויות
המישרדים הממשלתיים. כדי לנמק
לרשותנו 42 דקות — כ״ 10 שניות
תייגות. ברוב אדיבותה, משאירה לנו
לבחור בעצמנו כמה דקות מתון
מישרד.
יש מעלה אחת בשיטה זו: היא מאלצת אותנו
להגיד את אשר יש להגיד בצורה תמציתית, ממש
טלגראפית. כך עשינו השבוע, כאשר נימקנו את הם-
תייגויותנו למישרד ראש־הממשלה. הקצבנו לכך 4
(ארבע) דקות !
נאומים אלה מושמעים במליאה, כשהח״כים הנוכחים
משוחחים בינם לבין עצמם בקול רם, וכימעט
איש אינו מקשיב( .הח״כים של הקואליציה נאלצים

כמצב כזה, הופכות מיגכלותיה האישיות
של הגברת מאיר לאסון המדינה כולה. קשה
לתאר אישיות המתאימה פחות למעמד של
קובעת יחידה כענייני חוץ ופנים.
בענייני חוץ, הגברת מאיר היא הנוקשות בהתגלמותה.
אין היא מסוגלת ואין היא רוצה להבין את הזולת, להתחשב
בשאיפותיו ולא כל שכן ברגשותיו. אין היא מכירה
בעצם קיומו הלאומי של העם השני בארץ, העם הפלסטיני.
היא העמידה את מדינות־ערב בפני הברירה להיכנע
לתכתיב ישראלי, שפירושו סיפוח השטחים הכבושים
העיקריים לישראל, או להישאר במצב הקיים, של החזקת
כל השטחים.

מדיניות זו, כתוספת הסיגנון הצדקני האישי
שלה, מחזקת את מגמות המלחמה כקרב
העולם הערכי, ועלולה לדחוף את מנהיגיו

תחילה ניסו בכל מחיר למנוע דיון במליאה על
דו״ח ועדת ויתקון. הצעתנו הדחופה לסדר־היום
נדחתה על־ידי הנשיאות.
החלטנו להקריב את המיכסה היקרה שיש לנו
להצעות רגילות לסדר־היום (שלוש בשנה כולה !) כדי
להעלות את הנושא. הגשנו הצעה רגילה, וכך עשה
מאיר אביזוהר. משראו כי יהיה דיון, על אפם ועל
חמתם, הזדרזו כל הסיעות האחרות להגיש גם הו י הצעות.
כשרוב סיעות הבית מגישות הצעות זהות, הן הופ-
כות בדרך כלל אוטומטית לוויכוח כללי, הנפתח כנאום
מטעם הממשלה והמסתיים בקבלת הצעות״סיכום. על
כן הגשתי ליו״ר בפועל, יצחק נבון, דרישה מטעם
סיעתנו לקיים ויכוח כללי. נבון ערן מישאל בין חברי
הנשיאות, אן הרוב דחה את דרישתנו. הממשלה לא
רצתה בוויכוח הכללי, מפני שהיא פחדה מן הסיכום
שהיה עשוי להתקבל.
לבסוף נדון הדבר במיסגרת שמונה הצעות לסדר־היום.
הנאום של סיעתנו הפן לכתב-האישום העיקרי.
יתכן ששום נאום שנשאנו בכנסת, במשך שבע שנים,
לא עורר הד בה רב. עשרות חברי־כנסת בירכו אותנו
(כמובן בחשאי, במסדרון).
כפי שקורה לאחרונה לעיתים קרובות, מתקבלים
דברי סיעתנו במבטאים גם את דעתם של ״האנוסים״
הרבים במערך, הנאלצים לשתוק.
להלן הנאום, שלא הופרע אף על-ידי קריאת־ביניים
אחת, באולם שהיה מלא מפח אל פה, כשהח״כים מגלים
תשומת־לב בלתי״רגילה :
אורי אכנרי ז זה מול זה עומדים שני אנשים. שניהם
ילידי־הארץ, שניהם בני אותו גיל, שניהם יוצאי סביבה
דומה.

ואיזה הבדל ביניהם:

מכאן — דויד ניב, בן ,48 דור שני בארץ, איש
הפלמ״ח, קצין בחטיבה קרבית מפוארת — חטיבת הנגב
— במילחמת־העצמאות, רב־סרן במילואים, אדם שמיק-
צועו הוא פיתוח הארץ.
ומכאן — מרדכי פרידמן, בן ,45 דור חמישי בארץ,
אדם שיצא מן הארץ לפני מלחמת־העצמאות וחזר לקראת
סופה, קצין בחיל־האספקה, סרן או סגן (לא ברור מה)
במילואים, אדם שמיקצועו הוא פיתוח קשרים אישיים.

ביבי ומוטי — שתי דמויות, שהפכו סמלים
כפרשת ״נתיבי־נפט״.

..המוינה -זה אני ר
מה מסמלת דמותו של ניב?
הנה אדם שסיכן את הקאריירה הצנועה שלו כעובד
המדינה, בפעולה ללא פירסומת, ללא כל סיכוי להפקת
הנאה אישית כלשהי. יעדו היחידי היה להביא לתיקון
פגמים, לשמור על רכוש הציבור, למנוע שחיתות וביזבוז
המשאבים המצומצמים של המדינה הענייה.

למעשי-ייאוש, שיטביעו את המרחב כנהרות
של דם.
היועץ העיקרי של ראש־הממשלה הוא השר ישראל
גלילי, המנצח על הסיפוח המעשי, המכשיר את השטחים
להתנחלות יהודית תוך הזזת האוכלוסייה הערבית.

מאז ימי אחיתופל, לא היה כדברי ימינו
יועץ העלול להמיט על מקכלי-עצותיו אסון
גדול יותר.
אנו מציעים למחוק כליל את הוצאות השר גלילי וליש-
כתו. לעומת זאת אנו מציעים להקציב מאה מיליון לירות
ליישוב הפליטים.
בימי שלטון הגברת מאיר הופכת החברה הישראלית
לחבית של חומר־נפץ, גוברים המתחים העדתיים והסוציאליים,
מתבססות נורמות של שחיתות, נשללת זכות המאבק
הלגיטימי מן הדפוקים ה״לא-נחמדים״ ,משמינה שיכבה
דקה של מתעשרים, נוצרת שינאה בין בני-הארץ משוללי-
הזכויות ובין העולים החדשים, נהרסת איכוודהחיים
וחדוות־היצירה, מושחת נוף־הארץ ללא תקנה, נרצחת העיר
ירושלים, מורעלים נהרות ואגמים ועצם האוויר שאנו
נושמים, מתמוטטים השרותים הציבוריים. ובעיקר: נפערת
תהום בין הדור הצעיר, המחפש אמת וצדק, ובין
המימסד, שהעמיד בראשו את הגברת מאיר.

איש כמו ביבי ניב אומר: המדינה זה
אני. אני אחראי למדינה הזאת. איכפת לי מה
מורה כמדינה הזאת. לא חשוב מה המדינה
עושה כשבילי, חשוב מה עושה אני למען
המדינה.

מה מסמלת דמותו של מוטי פרידמן?
הנה אדם שהשיג מישרה רמה בזכות קשריו עם רוב
אנשי צמרת השלטון מכל המיפלגות. אדם שאינו עוסק
במיקצועו הרשמי (הנדסת מזון) אלא במיקצוע האחד החשוב
במדינת ישראל: קשירת קשרים.
בעזרת הקשרים הגיע לעמדה בענף הנפט, הקים חברה
משלו, ניצל אותה כדי לבצע עיסקות שיש בהן חשד של
הברחת־מטבע עצומה, העלמת־מיסים עצומה, השגת הטבות
מהמדינה בטענות־שווא בקנה־מידה גדול. בעזרת אותם
הקשרים הפך לאחר־מכן למנכ״ל בחברה ממשלתית חשובי׳
ביותר, וניצל מעמד זה כדי לבצע עיסקות שיש בהן
חשד של קבלת שוחד, וניצול מעמדו הממלכתי לביצוע
עסקים פרטיים במימדים של מיליונים.

גם איש כמו מוטי פרידמן אומר: המדינה
זה אני. רכושה הוא שלי, איכפת לי איד אני
יכול להסתדר במדינה הזאת. המדינה היא עוגה
גדולה, ומוכשר זה המצליח לשים את ידו
על הנתח הגדול ביותר.
ביבי ומוטי — מי מסמל את המישטר הקיים בארץ?

דאהמ תי ם

ויתקון -האום השריש

הללו ה...

האיש שנדרש להכריע בשאלה זו הוא האדם השלישי —
שופט בית המשפט העליון, ד״ר אלפרד ויתקון. הוא עשה
עבודה נאמנה. הוא לא קבע מה צריך לדיירת. הוא קבע
מה הז׳וה. הוא קבע מהי הנורמה של המישטר הקיים,
והוא השתמש בה במאזניים כדי לשקול את שני הגיבורים.

היה זה בשעה ששמואל מיקונים ביקש להעביר לוועדה
הצעה של מאיר וילנר, בדבר הכרזת השר ישראל
גלילי על צירוף חבל עזה לישראל.
שמואל מיקוניס ז ...עם שוכן לבטח /חשוב יותר
משטח !
השר ישראל גלילי ז זה לפי התיזות של הרוב (של
מק״י) 1
שמואל מיקונים ז זה לפי התיזות של הוועידה
ה־( 17 של מק׳׳י) !
מנחם בגין ז זה לפי השקפתו של ד״ר סנה המנוח?
שמואל מיקונים ז אני הריני עוד חי, ברוך השם,
יום־ יום.
אורי אכנרי: לא המתים יהללו יה, ולא המתים
ידברו בכנסת.
חיים לנדאו (למיקונים) :אינני בטוח אם ד״ר סנה
המנוח היה מסכים לדבריו !
אורי אכנרי ׳ אינני בטוח אס זאב דבוטינסקי המנוח
היה מסכים לדבריך!

זוהי משמעות דו״ח ויתקון. הוא קבע ש־במישטר
הקיים בישראל דויד ניב הוא חריג,

משה דיין והקצין
הכנסת סירבה לדון במה שנעשה בפיתחת״רפיח.
הדרך היחידה שעמדה לפנינו היתה להגיש שאילתות.
השבוע ענה דיין:

שאילתה מם׳ 4468 של ח׳׳כ אורי אבנרי :
נמסר כי ועדת החקירה, שמונתה על-ידי הרמטכ״ל
לבדיקת התלונות על פינוי הבדווים מאזור פיתחת־רפיח,
סיימה את עבודתה וגיבשה מסקנות.
הנני מבקש לדעת:

איש הראוי לכיקורת, איש שנהג שלא כהלכה.
ואילו מוטי פרידמן הוא המנהל המצוי.
איש־הכיצוע אשר המדינה מעוניינת כו, איש
הראוי להמשיך כתפקיד המנכ״ל.

הוא מכהן כמנהל כללי של נתיבי נפט. זוהי פונקציה
ישירה של הפינקס המיפלגתי !
אורי אבנרי ז לא בדקתי, ולא אבדוק, את
פינקס־החבר בכיסו של מוטי פרידמן. אבל אני
יודע שהפירסוס הראשון של פרשת נתיבי־נפט
בעיתונות היה בשבועון שאני עורך אותו — אחרי
שאותו פירסוס הוצא מעיתון־ערב, על־פי בקשתו
של אחד מראשי תנועת החרות, שהוא חבר
בבית הוה.
עדיאל אמוראי (מיפלגת העבודה) :היתה
גם הצעה לסדר־היום של חבר־הכנסת גדעון

מנחם בגין: חבר־הכנסת אבנרי, פל־פי
המושגים שלך, גם לך יש עבר ימני !

ניב הוא, אולי, צדיק ואיסטניסט, אך אין צורך בו.
פרידמן איננו צדיק ואיננו איסטניסט, אך בו יש צורך.

פו־דמן הוא המישטו!
לא במיקרה עורר דו״ח ועדת ויתקון סערה כה עצומה,
כה מקיפה, כה כללית בציבור.

כי הציבור אינו מוכן להכיר בכך שזהו
המישטר הקיים כארץ, שזו דמותו ואלה נו־ר•

פוקר למישחקם של הפרוטקציונרים. עבודתו צריכה לאפשר
לו לחיות ברמה הוגנת המתאפשרת בימינו על־ידי
התפתחות הטכנולוגיה המודרנית — דירה נאותה, תחבורה
נאותה, תקופת־פנאי מתאימה של יומיים בשבוע,
כל הדברים שהם לאל ידינו, גם במדינת ישראל, במיש־טר
לאומי וסוציאלי מתאים.
אזרחים טובים כמו דויד ניב, בני שליט, ואנשי ניר-
עוז, אנשים שאיכפת להם והמנהלים מאבק-יחיד, תורמים
תרומה עצומה להתעוררות דעת הקהל ולעריכת חשבון-
נפש מוסרי.

אולם כדי להחליף מישטר כמדינה דמוקרטית,
כדי להשליט ערכים ישנים וכוחות חדשים
— דרושה פעולה פוליטית רצופה, וליכוד
כל כעלי הרצון הטוב כמחנה משותף של

ביב

מוט
מי מסגל את
המשטר הקיים במדינה?
מותיו. הציפור חושם כמושגים של מישטר א׳
אך הוא חי למעשה תחת שילטונו של מיש־טר

תפקידנו העיקרי הוא לעזור לציבור להביט אל מעבר
לפרטים בפרשת נתיבי־נפט, ולגלות את המציאות שמאחוריה.
לא לראות רק את העצים הראשונים, אלא את
היער כולו.

אורי אבנרי: כן, בהחלט !

כאשר הימין מנצל את פרשת נתיבי־נפט כדי לנגח
את מיפלגת השילטון, זהו תכסיס מיפלגתי לגיטימי, אך
אסור שהדבר יסיח את הדעת מן המציאות הבסיסית.

הימין מייצג את השיככה שהתעשרה כמדינה,
הוא דוגל כייתד ליכראליזאציה של
דרכי ההתעשרות, הוא רוצה להעכיר את מש־אכי
המדינה לידיים פרטיות, שתהיה להן יתר

מוטי פרידמן הוא מישטר. רק כמישטר

דמוקרטיה, צדק סוציאלי ושלום
צלעות של משולש אחד.

— שלוש

להסיק מסקנות אישיות!

לא בן לילה יקום מישטר אחר בארץ. לא נוותר עד
אז על מאבק לחיסול הנגעים החמורים ביותר של המישטר

ח או ־ א קי הי
חרות לעשות כהם ככתוך שלהם. האלטרנא
טיכה הזאת אינה אלטרנאטיכה כלל, ואין כה
צורך למי שדוגל כה, מכיוון שהממשלה עצמה
גולשת כדרך זו של יצירת שיככת־עילית טפי־לית,
נצלנית, המסנית ושחצנית.

מסויים גדלים פרידמנים, והפרידמנים מקיימים
את המישטר הזה.
זהו מישטר שבו כל המשאבים מרוכזים בקופת המדינה,
אך אין הממשלה משתמשת בהם כדי לבנות חברה
צודקת, יעילה ומתפתחת. קופת המדינה היא בשליטת
הפרוטקציונרים, המפלגתיים והפרטיים. מי ששולט על
; מכשירי הפרוטקציה, הוא השולט למעשה במדינה.

הימין גווע ׳ותו!
אין כאן שום הבדל בין קואליציה ואופוזיציה, בין
סקטור ציבורי־כביכול לבין סקטור פרטי־כביכול.

מהו ההכדל כין מוטי פרידמן, המנכ״ל
הציכורי שהעכיר את הרכוש לכיסז
הפרטי, לכין יצחק שוכינסקי, המנכ״ל
הפרטי המעכיר תרומות למפלגת השלטון?

מהו ההבדל בין המנהלים של המשק הציבורי לבין
המנהלים של המשק הפרטי, המבצעים את אותן העים־
קות בהתאם לאותן הנורמות בדיוק, המתעשרים על פי
אותן השיטות?
מושגים מפלגתיים מקובלים איבדו את ערכם במישטר
ן זה. דויד ניב גדל במפא״י והתבגר באחדות־העבודה, אך
הוא שנדפק במישטר שמפלגת האם שלו היא אחד ממר כיביו.
מוטי פרידמן גדל על רקע ימני מובהק, עסקני
חרות פעלו כדי למנוע את הפירסום הראשוני של הגילויים
עליו בעיתונות, ואולי יואיל דובר גח״ל, שידבר אחרי,
להסביר עובדה תמוהה זו* .
חיים לנדאו (חרות) :הוא חבר במיפלגת־השילטון,
באחד מהמרכיבים של מיפלגת־השיל־טון
*.אחרת לא היה מגיע לאן שהגיע! צריך
להיות ברור מראש לאיזה מיפלגה הוא שייך, כאשר

דרוש ביתדו! ואויקל
מי שרוצה למנוע הידרדרות זו, מי שמתקומם באמת
ובתמים נגד המישטר הבנוי על הנורמות של דו״ח ויתקון,
מי שרוצה במישטר שיכול למצוא את סמלו בדויד
ניב ובנורמות שהוא מייצג — אל לו להסתפק בהתרגשות
חד־פעמית, בהתפטרות של אדם אחד, בסערה ציבורית
המתלקחת בן יום והחולפת בן לילה. עליו להזדעק
לפעולה למען הקמת מישטר אחר.
משה נסים (גח״ל) :מישטר של העולם הזה —
| 1כוח חדש !
אורי אכנרי: דרוש פיתרון רדיקלי.

(א) האם הידיעה הנ״ל נכונה ז
(ב) מה היו מסקנות הוועדה?
(ג) האם הוברר מי נתן את ההוראה לביצוע הפעולה
הנדונה באזור פיתחת רפיח? אם כן — על-ידי מי ניתנה
ההוראה, ומי אישרה?

תשוכת שר-הכיטחון משה דיין :

אין לי מה להוסיף לנאמר בנושא זה בהודעת מזכיר־הממשלה
מיום .26.3.72
היו״ר יצחק נכץ: שאלה נוספת לחבר־הכנטת
אבנרי.
אורי אכנרי: כבוד השר, לאור הדרישות שהושמעו
בחוגיס שונים — בין השאר בביטאון מיפלגת־העבודה —

פיתרון המתחיל כקכיעת היעדים המרכזיים
של החכרה, וכהכטחת הדרכים לשימוש
כמשאכים הלאומיים לצורך השגת יעדים אלה:
פיתוח החכרה, העלאת רמת־החיים של העם
כולו, מתן פרס הוגן עכור עכודה הוגנת, הכי
טחת חינוך מירכי לכל אדם לפי כישוריו, דיור
הוגן לכל, חיסול הפערים.

(אלה הם גם היעדים של מאות הסטודנטים, היושבים
ברגע זה על הארץ בקמפוס של האוניברסיטה, בהפגנה
חסרת תקדים).
במישטר כזה, מי שעובד עבודה נאמנה, צריך לדעת
שיש שכר לעמלו. הוא צריך לדעת שהוא משלם מיסים
עבור כיסוי הצרכים של החברה, ולא כדי ליצור קופת
להדיח את הקצין־הבכיר־מאד המעורב בפרשה, האם דרישה
זאת הובאה על־ידי כבוד השר לממשלה?

שר־הכטחון משה דיין: לא!
השאילתה הבאה שלנו ביקשה פרטים על סתימת
הבארות, השמדת רכוש הבדווים ומעשי״אכזריות.

תשוכת שר-הכיטחון משה דיין :
לא אוכל להוסיף לנאמר בתשובתי לשאילתה שלך
.4468
היו״ר יצחק נכון: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכנרי: כבוד השר, מהו השיקול לאי־פירסום

הקיים. זהו תפקידה של הכנסת, והיא תמעל בתפקידה
אם לא תסיק מסקנות מרחיקות לכת מפרשה עכורה זאת.
אין ספק שדרושה מערכת חדשה של חוקים ראדי־קליים,
כדי להגן על רכוש הציבור, וכדי למנוע הפקרות
המביאה להתעשרות של פרוטקציונרים.
זאת צריכה להיות התוצאה של ויכוח זה: פעולה
פרלמנטרית לגיבוש חוקים חדשים, שיטות־פיקוח חדשות
וסתימת פרצות הקוראות לגנבים.

הפירצה הפרוצה כיותר היא חוסר מוחלט
של אחריות אישית שד מישהו מן המופקדים
על רכוש הציכור — החל מן השרים, וכלה
כאחרון הכיורוקרטים. אני מציע לכנסת לאמץ
לעניין זה את עיקרון החאראקירי.

אינני מציע שהשרים האחראיים לנתיבי־נפט, או המום-
פקדים על החברות הממשלתיות, יצטיידו בחרבות של
סמוראים ויתאבדו. אבל אני בהחלט מציע לקבוע נורמה
שתחייב אדם אחראי בישראל לעשות מה שעושה אדם
יפאני ואפילו אדם אנגלי, הניכשל בתפקידו: להסיק מס קנה
אישית.

אני מציע לכנסת לקיים דיון כמדיאה, מתוך
מגמה להקים ככנסת ועדה קכועה נוספת,
עשירית כמיספר, ועדת־רכוש־הציכור, שתפקי:
דה יהיה לעצב את הנורמות ודפקה עד כיצוען
יום-יום, ליזום חוקים לפיקוח על רכוש הציכור,
ולשמש מכשיר קכוע לחקירת פרשיות של
שחיתות והסתאכות כמשק הציכורי.
* דובר חרות, וז״כ הנס קלינגהופר, לא נענה לאתגר
זה ולא השיב.
** הכוונה היתה לרפ״י.
**״ ח״ב פת (גח״ל) העלה בשעתו הצעה לסדר־היום,
בה הילל ושיבח את פרידמן.
שמו של הקצין הבכיר שנתן את ההוראה הנ״ל?
שר־הכטחון משה דיין: עד כמה שאני יודע,
עד היום אף פעס לא פורסמו; שמות של קצינים בצבא,
שממשיכים לשרת בצבא, שעה שהוטלו עליהם עונשים
כאלה. מכל מקום נזיפה פומבית או שאינה פומבית, קשורה
בכובד העונש. נזיפה פומבית היא כבדה יותר מאשר
נזיפה פחות פומבית. והעונש כולו נקבע על־ידי רשות
שופטת מוסמכת לכך, שעברה כל התהליכים הקשורים
בכך — ועדת חקירה, פרקליט צבאי ראשי, הרמטכ״ל
שקבע גזר הדין, וחוות־דעת של היועץ המשפטי לממשלה,
שסמך ידיו על גזר־הדין בהתאם לכל המימצאים של
ועדת החקירה, ובכלל זה נזיפה שאינה פומבית.

אייר ת׳ע׳ל

חטחיד 1/׳ז•*