גליון 1812 מתאריך 24 במאי 1972

מספר

1812

שנה 36

ברזנ״ב מציע לניבסון:

מדוע החליט שר־הכיטחון משה דיין לתת את הפקודה להסתער על
מטוס סבנה החטוף בנמל התעופה בלוד באותו יום שלישי גורלי ה־ 9במאי, בשעה
,16.25 ולא קודם לכן?
קיימות ודאי הרבה תשובות אפשריות לשאלה זו, אבל אצלנו במערכת משוכנעים
כי רק אחת מהן היא הנכונה. זוהי אותה גירסה לפיה הסתכל משה דיין,
באותו יום שלישי בשעה 16.00 בשעונו, ושאל את יועציו :״האם התחילו כבר
להדפיס את העולם הזה?״ כאשר מומחי המודיעין השיבו לו בחיוב, נתן משה
דיין את ההוראה :״אוקיי! אפשר לתקוף
! בשביל העולם הזה הסיפור הזה כבר
אבוד !״
גירסה היתולית זו משקפת את אחת
הבעיות נגדן אנו מתייצבים כמעט מדי
שבוע: בעיית פער הכיסוי. כל שבועוני
החדשות בעולם מתלבטים בבעייה זו, הנובעת
מכך שצורת הייצור של שבועונים
היא שונה, מבחינה טכנית, מזו של עיתונים
יומיים. כיוון שבדרך־כלל מודפסים השבו־

התיאסוח הקאמוי 1התיאנוח 1העיחני סיפח
השבו בנחמה

השער המתוכנן לגליון 1810
עונים בין 48 שעות עד 24 שעות לפני
צאתם לאור, ובמקרים מסויימים גם יותר,
נוצרת הבעייה של פער הכיסוי — אותם
ימים בשבוע ערב הופעת השבועון שה מאורעות
המתרחשים בהם נשארים בלתי
מך כוסים על ידיו. בשבועוני החדשות המתקדמים
בעולם צומצם פער זה עד ל־24
שעות. כלומר, אותם שבועונים יכולים
השער שהוחלף
לדווח לקוראיהם על מאורעות שאירעו 24
שעות לפני הופעתם בשוק.
בהעולם הזה הצלחנו לצמצם עד פער הכיסוי כמעט עד לשעת הופעת הגליון,
במידה שהמאורע המתרחש מחייב ומצדיק זאת.

קשויה ה ־

פרסו בלק׳!

עכשיו!!!
שיטת מפירה ישירה
כתשלומי ומקלט הטלוויזיה הטוב מפולס

הו א

שלף!

(עם תעודת אחריות מקורית)

חייג דסלנון 2 84162
נציגנו יבקר אצלך ללא כל
התחייבות מצייד — כדאי לך!

מירוץ מטורף ע ם הזמן

מה שאירע לגיליון ,1810 שהופיע לפני שבועיים, היווה דוגמה מאלפת
לכך. ביום השני בלילה 24 ,שעות לפני הופעת הגיליון ברחובות תל־אביב, היה
הגיליון גמור מבחינת המערכת. נותרה עדיין עבודת הדפום. השער הקדמי, שהתייחס
לביקורה של גולדה מאיר ברומניה, היה מוכן אף הוא (ראה תמונה) .ואז הגיעה
הידיעה על נחיתתו בלוד של מטוס סבנה החטוף.
מייד גוייסה המערכת שהתכוננה ליום החופשה השבועי שלה — יום שלישי.
חוליית כיסוי נשלחה לנמל התעופה בלוד. במערכת נשארו עובדי העריכה כל הלילה.
בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר התברר כי אין כל שינוי במצבו של המטוס
החטוף, היה ברור שנהיה חייבים להחליף את השער, להקדישו למאורע המרכזי
של השבוע. תוך זמן קצר הוכן השער החדש. הבעייה היתר, שהיה צורך להכין
שער של עיתון שיופיע, ככל הניתן לשער, אחרי סיום המאורע, בעוד שבשעת
הכנתו, היה המאורע עדיין בעיצומו ללא כל ידיעה מוקדמת כיצד הוא יסתיים. היה
צורך בהימור.
על סמך הידיעות שזרמו אלינו במשך הלילה, על סמך הערכת המצב וידיעת
הלכי הרוחות בקרב האחראים לכך, יכולנו, הרבה שעות לפני שנוסעי המטוס
שוחררו, להכין כבר גלופת שער שהכריזה :״כך סוכלה הסחיטה.״ לנו, כמובן, לא
היה ברור עדיין באותה שעה איך תסוכל הסחיטה ובאיזה מחיר. אבל לא היה
לנו ספק שמטום סבנה החטוף לא ימריא עוד מלוד עם חוטפיו.
מרגע זה החל מירוץ מטורף עם הזמן. שעת הש״ין עבורנו, השעה בה חייבות
מכונות הדפוס להתחיל לרוץ ולהדפיס את העיתון, היתד, השעה . 16.00 ברגע זה
היתה מוכנה כתבה, שחלק ניכר ממנה נמחק על־ידי הצנזורה, כדי לא לסכן את
בטחונם של נוסעי המטוס. בלית ברירה הורדנו כתבה חסרה, שסועה ופגומה זו
לדפוס, מתוך הנחה שקוראינו יבינו את הקושי שבכיסוי מאורע החל בשעות הופעתו
של השבועון.
ב־ 16.30 נודע על שיחדור מטוס סבנה. מייד ניתנה הוראה לעצור את מכונות
הדפוס. תוך זמן קצר כבר תוקנה הכתבה הפגומה, ועודכנה לפי הידיעות הטריות
שהגיעו. כך יכול היה העולם הזה להופיע עוד ביום שלישי בשעות הערב עם כתבה
על פרשת המטוס. היתד, זו כתבה צנועה, שלא עמדה בכל יחם לכיסוי המקיף לה
זכתה הפרשה, אך אנו יכולנו להתגאות בכך שמבחינה עיתונאית היה זה הישג
בלתי מבוטל לגבי שבועון.
בשבוע שעבר עמדנו בפני אותה בעייה עצמה — אבל בצורה הפוכה. העולם הזה
1811 הופיע שבוע אחרי שיחרור מטוס סבנה החטוף. באותו שבוע היו העיתונים
גדושי ידיעות, כתבות וניתוחים של הפרשה. נדמה היה כי היא מוצתה עד תומה,
ולא נותר עוד מה לחדש בה, מבחינה עיתונאית. נדמה לי כי בכתבת הענק ,״תרז
ומרי״ ,שניסתה לחדור לעומק, לתאר את הדראמה האישית של שתי הגיבורות
המרכזיות של הפרשה, הצלחנו להאיר את חטיפת המטוס מזווית חדשה.
עצם העובדה ששבוע אחרי המאורע, היה העולם הזה העיתון היחיד בישראל
שפירסם את תמונתה של תרז ד,אלסר, המורדת
פצועה מכנף המטוס. כתמונתה של תרז חאלסה,
ולא כפי שפורסמה קודם בעיתון אחד בלבד
בתמונתה של נוסעת אלמונית, מצביעה על כך
שאנו עומדים באתגר: להתגבר על פער הכיסוי
לפני ואחרי התרחשותן של החדשות.
העולם הזה 1811

מיץ תפוזים ממותק
מיץ פטל ממותק
מיץ לי מון ממותק
מיץ מנדרינו ת ממותק
מיץ תות שדה ממותק
מיץ תפוחי עץ ממותק
מיץ א שכוליות ממותק
מיץ דוב דבני ם ממותק
מיץ מישמש ממותק
מיץ אננס ממותק
מיץ חמוץ ־ מתוק
מיץ לימון מריר ממותק
מיץ קולה ממותק

בבל מקום
יו נמצאים ילידים
שם המצא עסיס.
כי עסיס זה עסיס

נאור -ורשבסקי

ה שלם הזה 1812

1״51 יה•!׳
הא שתקו

מועמד אחד

כמזכ״ל ההסתדרות עד לבחירות, אם לא
יסכים אלמוגי לקחת על עצמו את התפקיד.

לראשות שת ונר

מטורף בו ד ד

בחוגים המוניציפאליים של המערך
שוקלים הצעה מעניינת: לנסות להציג את
מועמדותו של יעקב (״קובה״) קרייזמן, ראש
עיריית גבעתיים, גם לראשות עיריית רמת-
גן בבחירות העירוניות הכאות.

מתנכל במפד׳יל

בהצעה זו מתכוונים לצוד שתי ציפרים במכה
אחת. מצד אחד מקווים אנשי המערך, כי מועמדותו
של קרייזמן מעניקה סיכוי לשבור את שלטון הימין
הממושך ברמת־גן. מצד שני, הם מקווים כי אם
ייבחר קובה כראש עירייה בשתי הערים, יוכל הדבר
להביא לאיחודן של שחי הערים השכנות.
עתה בודקים את הצד החוקתי והמשפטי שיאפשר

חוקרי המישטרה הגיעו למסקנה כי שרשרת ההצתות
במוסדות המפד״ל ומכתבי האיום הנשלחים
לראשי המפד״ל, אינם פרי התנכלות של אירגון
מחתרתי, אלא מעשה ידי אדם בודד אחד, כנראה מטורף,
שמשום מה בחר לנקום באנשי המפד״ל.

תובע התפטרות
פרוש

שר מפ״ם?
במפ״ם תלך ותתרחב הסערה סביב
עמדת שרי המיפלגה בפרשת פיתחת־רפיח.
טענתו של משה דיין בסיעת המערך, שאף אחד
מחברי הממשלה לא עירער על מסקנות הוועדה
(שקבעה שאין להחזיר את הבדווים המגורשים לבתיהם
),נועדה בין השאר להעמיד באור שלילי ביותר
את שרי מפ״ם ול״ע.
שרי־מפ״ם טענו כי בתחילת הפרשה דרשו להחזיר
את הבדווים, אך לא הכחישו שלא חזרו על
דרישה זו כשהובא לממשלה דו״ח הוועדה. יש להניח
שפחדו מפני גולדה מאיר.

על רקע זה צפויים היבריס, וראשי
מפ״ם, להתקפה מוחצת מצד צעירי
המיפלגה.

שופט מתארגו

בעקבות התביעות המשפטיות שהגיש איש סינדי-
קאט הפשע האמריקאי בעבר, ג׳ו סטאשר, נגד מנהיג
אגודת ישראל מנחם פרוש, עיסקות שחשפו את
עסקיהם המשותפים, התחוללה סערה בחוגי אגודת-
ישראל, שסירבו עד כה להאמין בשמועות שהופצו
על פרוש.

לרשום דת!
אל תתפתה על־ידי טופס המיסקד לרשום דבר
הנוגד את מצפונך.

במדור ״דת״ אמנם נאמר שעליך דרשום
״יהודי, מוסלמי. נוצרי״ וכו׳ — אולם
זכותך המדאה היא לרשום ״בלתי־דתי״.
קיימת סכנה שתוצאות המיפקד ישמשו נשק
בידי חסידי הכפייה הדתית, שיטענו כי כל מי
שרשם ״יהודי״ התכוון להצהיר על היותו יהודי
|דחי•

השופטים, המתוסכלים עקב תנאי שכרם שאינם
עומדים בשום יחם לרווחי עורכי־הדין, טוענים כי
שכרם אינו משקף את מעמדם החברתי וגורם לביזוי
המקצוע. מאחר שהשופטים אינם יכולים להביע בפומבי
את דרישותיהם או לשבות, שוררת בקרבם התמרמרות
עמוקה ביותר.

ועד הפעולה
מים עומד לפנות לצוות הפרקליטים של
ער׳׳ו׳< ז ט1
פרקליטות המדינה כדי לגייס אותם למאבק
משותף.

חברות מסחריות
לוחצות בפרקליטות

למאבק להטבות שבר
פגישות חשאיות של שופטי בתי־המש
פט בתל־אביב נערכו לאחרונה, כמטרה
להקים ועד פעולה שיתווה את דרכי המלחמה
שלהם להטבת שכרם ותנאי עבודתם.

קבוצה מעסקני המפלגה החלה בהפצת
כרוזים והחתמת עצומה בה הם תובעים
את התפטרותו הזמנית של ח״כ פרוש מכל
תפקידיו הייצוגיים באגודת ישראל עד
לסיום ההליכים המשפטיים כינו לבין ג׳ו
סטאשר.

מחר היחס, ב!
בן־אהרון למשל
היחסים המתוחים שהיו קיימים בעבר בין מזכ״ל
ההסתדרות, יצחק בן־אהרון לבין ממלא מקומו, ירוחם
משל, יחריפו יותר אחרי שבן־אהרון חזר לתפקידו
בעיקבות ביטול התפטרותו.

למרות שמשל הזדרז לקדם בברכה את
בן־אהרון בישיבת הוועדה המרכזת, הוגנב
לאוזניו של המזכ״ל שמייד אחרי התפטרותו,
כבר מישש משל את הדופק אצל
ראשי מפלגת העבודה, בקשר למינויו שלו

נציגי בעלי המאפיות ומנהל מחלבות תנובה בתל-
אביב, נפגשו לאחרונה עם פרקליט מחוז תל־אביב,
יעקב קדמי, כדי לבקש להקל ממדיניות היד החזקה
שנוקטת לאחרונה הפרקליטות כלפי עבירות תב־רואתיות.

נציגי
המאפיות הזהירו את הפרקליט,
כי הקנסות הגבוהים אותם דורשת התביעה
במשפטים בהם נמצאים גופים זרים במצרכי
מזון או תנאי תברואה לקויים במאפיות,
אינם מציאותיים, ועלולים לגרום
להתמוטטות ענף המאפיות.
נציג תנובה ביקש לשקול בזהירות הגשת כתבי
אישום, בעיקר משום שהפירסומים על משפטים
מסוג זד, גורמים למחלבות נזקים קשים. בתגובה
לשאלה, הודיע פרקליט המחוז, כי אין כל כוונה
לשנות את מדיניות היד החזקה לגבי עבירות תברואה.

סטודנטים שראל״ם
למען מלחמת ו״טנאם
העיתון היהודי בשפה האידית המופיע בניו־יורק,
הפורוורד״ ,מוסר בגליונו מה־ 17 במאי, כי קבוצה
של 20 סטודנטים ישראליים, שלחה לנשיא ארצות־הברית
ריצ׳ארד ניכסון מיברק ברכה על הצעדים
החדשים שנקט במלחמת וייט־נאם.

במיכרקם לניכסון משבחים הסטודנטים
הישראליים את החלטתו של ניכסון

.סאו,א 0ו ז * ם* $0$

6 * 5-8000

10002.א

,ץ004* 0ז75 £0)1 8ו

לחדש את ההפצצות בצפון וייטנאם ולשים
מצור על נמלי מדינה זו. העיתון האידי אינו
מוסר את שמותיהם של הסטודנטים
החתומים עד מיברק התמיכה.

דו־שיח של חר שים

,.שיכון עובדים״ בנ ת ה בע שרות ה שני םהאח רונו ת
עשרות א ל פי די רו ת ו פי תחה איזו רי מגו רי ם
ח די שי ם. עד היו םהםנחש בי ם לדיור טו ב ו שכונות־יו
קרהו שו מ רי ם על ערכם המלא.
גם היו םאתהמקבלב שיכון עו בדי ם די ר ה
מ תו כננ ת הי טבב תוך מ סג רתת כנון ס בי ב תי מ קי ף,
ה הו לםאת צרכי המשפחה כול ה.

אתה, א מנ ם, רוכש די ר ה לצרכי המשפחה, או ל ם
עליך לזכור. שזו הי גם השקעה ועליך להשתדל
שערכה יי שמר בכל ה תנ אי ם.

עויכון עובדי

עם רמת הביצוע וטיב ה חו מ רי ם ה מו שקעי ם
בדירתך, מוב ט ח לך שרכשת בית נאה לדורות.
דירה בשיכון עובדים טובה כה שקעה.

פלטים במשללי שיכון שבלים בעיים: תל־אכיב, לח־ ליאונררו דה 1ינצ׳י 21 טל 250211 .
ילושלים. לחי הלל 8טל 233395.־חיפה לחי החלוץ .43 טל 660915 .
באלישבע. לחי מצלה בוץ ״מלם הנגב־ .טל 3542 .־אשל1ל, לחי רוגוזין .12 טל 31890 .
העולם הזה 1812

תמרורים
נישאו. דליה רבץ 22 בתו של
שגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רכין,
ואברהם ארצי ( )22 סגן בצדי״ל
וסטודנט באוניברסיטה, בן מושב מעש,
שליד סתח־תקוה.

נפטר. הרב אכרהם אביש וייס,

רבם של חסידי ספינקא בבני־ברק. וראש
ישיבת ספינקא, לאחר מחלה ממארת. הוא
נקבר בבית־העלמין בפתח־תקוה בחלקת
חסידי ספינקא.
התפטרי מנכ״ל משרד הביטחון
ישעיהו (אישי) דכיא בשל סיבות
אישיות. לביא שהיה מפקד חיל־קשר ב־צה״ל,
עבר לאחר שיחרורו לכהן כמנכ״ל
מישרד־הדואר. ב־ 1968 היה חתן פרס ביטחון
ישראל. הוא הגיש את התפטרותו לדיין
וזה אישרה.
נולד. ב ן ראשון לאחר שלוש בנות
לאלוף העולם לשעבר באיגרוף, מוחמד
עלי -קאסיוס קליי. הבן יקרא מוח
מד איבן־עלי וקליי אומד עליו כי:

״יש לו פה גדול בדיוק נמו שלי.״
נפצע. מושל אלבמה המתחרה בבחירות
המוקדמות לנשיאות ארצות־הברית,
ג׳ורג׳ דאלאס. מתנקש ירה בו שלושה
כדורים מטווח קרוב בעת שניהל מסע
תעמולה בעיר לורל. כדור שפגע בחוט
השדרה הותיר את וואלאס משותק בפלג
גופו התחתון.
התפטר. המהנדס הראשי של חברת
החשמל, נרקיס צוקרמן, בגלל הצרת
צעדיו על ידי המנהל אכרהם בלוך.
צוקרמן, שנמנה על הבכירים במהנדסי החברה,
עסק בתיכנון לטווח ארוך לרבות
רכישת ציוד לתחנות־כוח חדשות.
הותקף הנספח המיסחרי בשגרירות
בלגיה בישראל לייזר מיטלמן, בן
64 על ידי שלושה נערים בני 13 תושבי
עכו, בעת טיול שערך בסימטאות עכו
העתיקה.
התפטר יושב ראש ועדת המחירים

הציבורית לתעשייה, שימחה גפני, מסיבות
אישיות.
נבהר. לחתן התנ״ך של צה״ל לשנת
תשל״ב טוראי ראשון אכנר כהן, בהיזון
השביעי לתנ״ך של צה״ל שנערך בבית
העם בירושלים.
נבחר. למזכיר כללי של הסתדרות
עובדי המדינה, חיים ברנשטיין,
שכיהן כחבר המזכירות הארצית של עובדי
המדינה מאז . 1964
הניע. לביקור במקומות הקדושים
לנצרות בארץ הפאטריארך הרוסי פימן,
ראש הכנסיה האורתודוכסית בברית־המועצות.
הוא ישהה בארץ שמונה ימים
ואת מרבית זמנו יבלה בירושלים.
נפטרה. בביודהחולים תל-השומר
מרי הולצברג־אנדרפון, פצועת מטוס
סבנה, בת קיבוץ לוחמי־הגיטאות, אשר
שכבה מחוסרת הכרה עשרה ימים לאחר
שכדור מן היריות שנורו במטוס פגע
בראשה.

ואלאס

מבצע הפרסים הגדול של ״פד
בכל חודש
יוגרלו 4הפלגות
לאירופה עם המכונית באחת מאניות צים קוי נוסעים״נילי״או ״דך

פז, הגדולה בחברות הנפט בישראל. מזמינה אותך ליטול חלק במבצע שרות. עשיר בפרסים.
בו תתבקש לחזות דעתך ער רמת השרות בתחנות פז ועוז. חוות הדעת שלך.ושל עמיתיך הנהגים.
יסייעו בידינו לשפר ולהעלות את רמת השרות בתחנותינו למענך ולהנאתך.
במבצע רשאי להשתתף בל מי שקיבל לביתו את גלויות ההשתתפות.
שים לב: אם לא קיבלת את גלויות ההשתתפות וברצונך להצטרף למשתתפים, שלח את התלוש
אל: פז חברת נפט בע״מ, דרך יפו ,3ת״א עבור :״לשרות טוב יותר״.
בדואר חוזר תקבל את גלויות ההשתתפות.

נסור -ור?נס~-

עברית מדוברת לא נורמלית
אין כמו חודש מאי העליז לגילוי סודות
מן המיטבה: אחד הדברים המשעשעים
ביותר ל״כתב לענייני בידור ואמנות״
הוא: ה״קומוניקט״.
זהו מינשר מייוחד, המודפס בדרך כלל
בסטנסיל, ומבשר מפי הפירסומאי, איש
יחסי־הציבור או מתנדב, שיש לו אינטרס
בעניין, מה עומד להציג מוסד זה או אחר.
בתיאטרונים הגדולים, כיאה למוסדות
רציניים, חסרי חוש־הומור, זה הוא לעתים
קרובות מאמר יבש למדי. הוא מכיל את
שם המחזה, המתרגם, הבמאי והמשתתפים,
ומספר בשפה לקונית את תוכן הבעייה
הנישגבה שהמחזה מעלה. כמובן שלקראת
ההצגה הזו, מפנה מבקר־התיאטרון את
הערב המייועד ברוב כבוד, בלי חיוך, עם
קצת ספק ועם אנחה כבדה (דווקא באותו
ערב יש המלאך בטלוויזיה).
אבל ישנם גם אורות בחשיבת השיגרה.
למשל: חוזר של איש יחסי־ציבור צעיר
ורענן, המתחיל בזו הלשון :״ושוב פגרא
בתיאטרון תפוחון. אך, אוי לאותה פגרא,״
(כאן באה תשלובת עליזה של תוכניות
התיאטרון התוססות לעשר העונות הבאות
וכמובן שהתיאטרון שומר לעצמו את ה זכות
לערוך שינויים בתוכנית).
ישנו גם ה״קומוניקט״ ברוח החברה,
ובתיקווה שהקורא יהיה במצב־הרוח השובב.
זה עתה הגיע קומוניקט המפציץ בידיעות
על מיסטר שפיץ. ולידיעת כל
המעוניינים ״מה קרה למיסטר שפיץ״ :
זוהי הפארסה המקורית הראשונה על בי־מותינו.
הנה
כמה פנינים מתוכו (הזכויות על
עיצוב הדמויות שמורות למאיר ינאי, מח בר
המחזה):
סבא שפיץ ז בעוד שחבריו הלכו לבנות
ולהיבנות, הצטרף הוא ל״חברה
טראסק״ של אותם ימים. שובבים גדולים.
עד היום שמורים עימו הצילינדר של
וייצמן, השרביט של טוסקניני, והמספ־דיים
שחתכו את הסרט בפתיחת נמל תל־אביב.
כולם אביזרים נאים, שנגנבו עלי
ת תוך מעשי קונדס והתרוממות הנפש.
ישראל ! ׳ישראל צמרת, קצין מילואים
בצה״ל ואזרח מכובד, נקלע לחיקה של
שחקנית צעירה. מכאן ואילך מתהפך עליו
עולמו והוא מסתבך בשרשרת בלתי־פוסקת
של מצבים שלא היו מביישים את
בוקצ׳יו, אילו חי מחבר הדקאמרון במדינת
ישראל...שרה צמרת: מכונה איזידורה, התחילה
גס היא טובה ויפה. היתה חבלנית,
מלכת הדבש וסופראנו במקהלת הקיבוצים
עד ...שנתמוטטו חיי המשפחה. מאז לא
מצאה מנוחתה ובנוסף לנגינה על כינור
החלה להתעניין גם בספיריטואליזם, ואוי
לאותה בושה — להסתבך במעשי אהבהבים
עם החתן של בתה.
שימחה ז בתם, בת טובים עם רישרוש
בלב, למדה בקונסרבטוריה בטהובן, אבל
אינה יודעת לטגן חביתה בלי לשרוף חצי
מיטבח.
אמנון כהן ז הוא הבחור של הבת
שימחה ...ושומו שמיים, גם מחזר ומתחזר

מאת דן בן־ א מוע ונתיבוז בן־י הוד ה
ביטוי לזירוז או קריאה להפסיק

פעולה מציקה, מטרידה וכד.
״נו״כבר ! מספיק עם הדיבורים האלה
״נו-כבר! כמה זמן לוקח לן להתפשט !!״
אז־ם י׳ואלאמ?$ץ ביטוי הבא להצדיק
ולתרץ את חולשותיו של אדם ואת התמכרותו
ליצריו.
א :״נסיעות 6לירות — אני מבין. ארוחת
ערב — 15ל״י — זה בסדר. מלון 25ל״י —
מתקבל על הדעת. אבל מה זה 50ל״י, שונות׳״1
ב :״תראה, אדם הוא לא מעץ״.
קלסה ש׳ רמה גבוהה בטיב, בהופעה חיצו״,״

נית, באופי, בלבוש.
״בחורה יפה, אבל אין לה קלסה זה
לא עניין של כסף, בשביל מכונית כזאת הייתי

משלם כל מחיר. תראה מה זה קלסה \״
מה יש אם אין לו קלסה ז מי אומר שליושב־ראש
הכנסת מוכרחה להיות קלסה ז״
?/יי ש׳ מופע בכורה, או מופע חגיגי, מיוחד,
המהווה בדרך אגב גם הזדמנות להיראות במיטב
הבגדים והתכשיטים.
״אני לא יכולה להופיע לשתי גלות באותה
שימלה אותי לא יראו בפרימיירות. או
שמזמינים אותי לגלה, או שאני בכלל לא הולכת
לתיאטרון.״

.,נו, ככר: אני לא
יכולה להתאפק
יותר:״

ש׳ בית תנועת־הנוער, בעיקר בפי אנשי

״השומר הצעיר״.
״יורם העביר פעולה נהדרת בקן שלנו.״ *
״אני מכיר אותה עוד מהקן. היינו באותה
שיכבה.״
)1קול עידוד והמרצה, המושמע
לילד העומד להטיל את מימיו ומשתהה,
או בשעת הטילו את מימיו.
״פס־פס־פס ! נו, אולי תגמור כבר, קוקי ז״
)2קריאה לחתול.
״פס־פס־פס ! בואו לאכו—ול ! מיצי, תעזוב
את פזפסה ! ״
)3קול המציין התפעלות והשתאות.
״פס״פס־פס ! זה מלולה בר, הא ״1

כמו שתי
טיפות מיס

עביל 0ךרהי 1ם לא התחשב, לא הגיב,
המשיך בשלו כאילו לא קרה דבר.
״אמרתי לו לפני כולם שהוא שקרן ורמאי.
״מה אתה
והוא פשוט עבר לסדר היום.״
חושב עשו ז נזפו בשני קצינים בכירים, בלי לפרסם
את השמות שלהם, ועברו לסדר היום״.
? ל י? ר מישחק בכדור, לשחקן יחיד. הכדור
מתרוצץ על לוח שולחן ללא מגע-יד, ואילו השחקן
מפעיל בשתי ידיו מחבטים המרחיקים את
הכדור מן השער.
״נמאס לי לשחק פליפרים. בוא נשחק
סנוקר״.
ת׳ חלוש, קטן, עלוב־נפש.
״תראה את חדרדלה הזה — לא תיתן בשבילו
גרוש. אבל כמו שאתה רואה אותו, הוא
אלוף בקרטח וג׳ודו.״

לי גרפץ
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם שד דן כן־אמוץ ונתיכה גן־
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מדים וכיטויין! משלהם.

הדדית על־ידי האמא החותנת ...פוי? בארץ
ישראל
בידור שנות חיינו
היפים ביותר
תיאטרון ״בדים״ מציג :״הטוב,
הרע והנערה״ ,שעשוע מוסיקלי
בשתי מערבות, ג׳וזי כץ, בני אס•
דורסקי, ישראל גוריון, בליווי
אלבס וייס ולהקתו.

אמדורסקי, כ״ץ וגוריון
מולן דיטריך וגוטה גארבו
העולם הזה 1812

הנוסטלגיה אוכלת אותנו. כל פעם ש מזכירים
לנו את מרלן דיטריך וגרטה גאר־בו,
את בטי גרייבל ולנה טורנר — אנחנו
מייד מתמוגגים ונזכרים איך אחרים נזכרים
באותם ימי־זוהר אולימפיים של הוליווד
בשנות ד.30-,
הנוסטלגיה אוכלת אותנו, אבל בעיקר
היא אוכלת את הפיזמונאי־שדרן־מתרגם

אהוד מנור. אצלו הקולנוע של שנות דד
30 זה ממש בדם. הוא חי את הדברים האלה.
לכן הוא ישב ותירגם לעברית את
כל אותם שירים ישנים שהוא משמיע ברדיו,
בכל מיני תוכניות מחצי הבוקר עד
אמצע הלילה.
הדברים האלה הם גם בדם של צדוק
(״צדי״) צרפתי. גם הוא חי את היופי,
ההדר, ה״שיק״ והחושניות של תקופה
מופלאה בתולדות המאה ה־ .20 טבעי, אי־פוא,
היה אותו שיתוף־פעולה בין השנים.
לעשות ביחד תוכנית שתהיה מוקדשת לשירים,
דיאלוגים וגינונים משנות ה־.30
את הדיאלוגים המליציים והפתטיים לקחו
מהתירגומים של ירושלים־סגל-תל-
אביב מלפני 40 שנה. וכך, כאשר חיפש
בני אמדורסקי (כמפיק) תוכנית נחמדה
בשביל ג׳וזי כץ, הצטרף ישראל גוריון
(אולי מתוך הרגל) ,ויחד הקימו את ״הטוב,
הרע והנערה״ ,ולתוכנית של אהוד וצדי
באד, הישועה.
מה שעשו כל החמישה יחד עם המעבד
המוסיקלי, אלכם וייס (רק כלים קלאסיים:
פסנתר, תופים ובס) זה תענוג לעיניים ול אוזניים.
התירגומים של אהוד מנור הם
שוטפים, קלילים, חביבים ובעיקר — שומ־דים
על ״צביון התקופה״ ; ההעמדה של
צדי צרפתי ממש יושבת על התקופה. הכל
העתק ברור, חיקוי מצטיין למה שעשו
מיי וסט ואנשי-השרירים שלה ! כיצד
אסתר ויליאמס וריקארדו מונטאלבן שרו
ושיחקו בבתו של נפטון; ואיך ג׳ינג׳ר רו־ג׳רס
ופרד אסטייר רקדו וקיפצו ועשו
,סטפס׳ משגעים.
וזה מה שכל כך טוב: שהחיקוי הוא
חקוי, בלי יומרנות ״להחיות את התקופה״
,בלי רצון להראות ״איך זה היה
פעם״ אלא פשוט לשחק בקיטש, בקיטש
אוריגינלי, מתוק מדבש, שאם לא אמי
דורסקי־גוריון־וכץ ספק אם היה מוצלח כל-

אמדורסקי הוא תמיד הטיפוס של הגבר
החזק, גוריון הוא הטיפוס של הרומג־טיקן
הנצחי, עם מימיקה נפלאה ועיתוי
מצויין, וג׳וזי כץ זו, מחייכת ומעכסת,
מנפנפת ביד ומגלגלת בעיניים, שפשוט
קשה להבין איפה התחבאה עד היום.
אה, אסור לשכוח כמה נעימות מקוריות,
ערבות, שחיבר שמוליק קראוס, ואת התפאורה
הרועשת והגועשת של התורכיז
והסגול והצהוב והוורוד של בנצי מוניץ,
והבל על רקע קשת צבעונית, היורדת
בעננים כחולים ונוצצים, ששירטט אריק
סמית.
יש בתוכנית הכל בכל. סינמה־בלש :
קאובויים, טרזן, גאנגסטרים, ואלסים ו־אופרטות
ושמור לך חלום קטן, בייבי קר
בחוץ, בייבי פאיס, נער הטבע והרבה
גרשווין ואל ג׳ולסון וקול פורטר ועוד הר בה
הרבה.
נאמר ששנות חיינו היפות ביותר הן
אלה שהיו — אבל האם באמת לא היו
אלו צלילים מתוקים יותר?

ת ק לי טי ם
ג ז מיושן
ב מסור ת מעו שנת

פאפא ג׳ון — ביגור מחושמל
וקולות, גראנט .1003

פאפא ג׳ון הוא בלי ספק כנר מלא מרץ,
חוש־קצב מעולה, צליל מיוחד במינו. ודביקות
מדביקה, המאפיינת נגנים כושיים
רבים המפורטים בכליהם בעצם נשמתם,
ומהיום בו ראו אור עולם.
לכן הם עולים בכנותם ובחיוניותם על כל
האמנים שרכשו ידע בבית־ספר, ועל המוכשרים
שבבעלי־ד,מקצוע, הנגנים שבח רו
ללמוד מוסיקה כדת וכדין.
יש מידה רבה של מרץ, כוח פנימי וצבע
טיפוסי של נעימות הלבה המסורתיות (ביניהן
סט. לואיס בלוז) המוקלטות בתקליט
זה. אלא שהכל נושא אופי מובהק
של ג׳ז מסורתי, שהיה אופייני מאד לשנות
השלושים ונשמע היום מייושן, ואפילו
משעמם, למי שאינו משוגע אחרי
ג׳ז מסוג זה.
תקליט לאספנים.

מכתבים

הלך הזרזיר
אצל העורב
״העולם חזה״ ,1810 .״לעג לרש,״
על מינויו של מאיר גירון למנכ״ל
״נתיבי־נפט״.

הציבור אינו מכיר את גירון כפי שלא
הכיר את מוטי פרידמן קודם שהתפוצצה
פרשת נתיבי־נפט.
האם חייב הציבור לסמוך על ממשלתו
הממנה מנכ״לים לחברותיהן נירון אינו
פנים חדשות במינהל החברות הממלכתיות.
מן הראוי לבדוק היטב אם ״הצלחותיו״
הקודמות מקנות לו את הזכות
לבוא במקומו של פרידמן.
מירד חרל״פ, תל־אביב
פיטפוטיב ריקימ

נכון, כשלחמנו על המדינה הזאת לא
כך תיארנו לנו אותה. אבל זו מדינתנו.
רבים וטובים הקריבו עליה את הכל.
וכאדם שהשלום יקר לו, אני מוכרח לציין
בצער, כי אנשים כמו דן בן־אמוץ גורמים
לעניין השלום נזק עצום. הרבה יותר
גדול מפיטפוטיהם הריקים של הלאומנים
למיניהם.
שמואל גזית, שמר הגולן

יש רין
ויש דה־גול
למה יכול היה דה־גול להעמיד לדין
את מורו ורבו המרשל פטן כשזה סרח,
למרות שפטן עשה רבות למען הקאריירה
של דה־גול, ואילו במדינת-ישראל המרשל
דיין עומד מעל לכל דיו ומעל לכל חוק.
מרסל כן־דויד, ירושלים
מישטרה אינפנטילית
״העולם הזה״ ,1810 במדינה :
״שומר פתאים אדוני,״ על פצצת־מרגמה
שנמצאה מוטלת בירושלים.

מי ששירת פעם בצה״ל יודע מה
רבה הסכנה מנפלים בכלל ומנפל מרגמה
בפרט. רק מי שראה פעם תוצאות הת
סריגי
טרוירה-
קלים ואווריריים
נעימים במגע
שומרים על צורתם
קלים בכביסה
מתיבשים מהר
אין צורך בגיהוץ

2000

נפל המרגמה

דגס פייר־ביס

הילדים שיחקו והשוטרים הסתכלו

פוצצות של פצצת 120מ״מ יודע איזה
אסון קטלני נימנע בנם.
חבל ששוטרי ירושלים שכל הפגנונת
קטנה מקפיצה אותם לרחובות באלות
שלופות, התייחסו בשאננות אווילית כל-
כך לקהל הילדים שהקיף את הפצצה
החייה.
משה קפטן, תל־אביב

עבודה שפירה
ר? בטלוויזיה

ועדת הקבלה למושב שדות (פיתחת
רפיח) דחתה בזמנו חלק מהמועמדים

העולם הזה 1812

להתיישבות בגלל דעתם החיובית על עבודה
שכירה. מעניין מה היתה תגובת אנשי
הוועדה לנוכח הצהרתו הטלוויזיונית של
מזכיר מושב שדות, כי מועסקים במקום
עובדים שכירים.
יעקב רגכ, אור־יהודה
טעות כמזכירה
״העולם הזה״ ,1$11 במדינה :
״כובשי מצולות ישראל,״ על מו־עדון־צלילה
שנפתח.

כאהד ממייסדי מועדון הצלילה הים־
תיכוני בחוף סידני־עלי, רציתי לתקן
טעות שנפלה בכתבה על המועדון. יעל
ארצי אינה מזכירתנו כפי שניתן היה
להבין מן הכתוב. יעל היא מזכירת האגודה
הישראלית לחקר תת־ימי בישראל.
נכון אמנם שהיא צוללנית נלהבת ועושה
רבות להחדרת תודעת הצלילה בישראל.
הווארד רוזנשטיין, הרצליה
(המשך בעמוד )10

העולם הזה 1812

מכתבים

המשפחה המתאכלת
נהניתי לראות ב־מדור־מכתבים

העולם הזה 1809
את מודעת האבל
שלי ושל ידידי
משה לוין( .על מותו
בטרם עת של
הפיזמון הישראלי
הזמר). בפסטיבל אבל איך זה שלא
פירסמתם את שמות
הורי והוגי הרעיון
הגאוני?

יואב פרם

מיני —
מאלי

יואב פרם,

ד. צ1222 .
• עם שני האבלים
המליחה על ההשמטה
המצערת.

.את הטיפוסית במיקרו־מיקרו־מיקרו־מיני
צילמתי באחד מסניפי בנק־לאומי בירר

תמונת הקורא געש
עוד יותר קצר?
שלים. האם יכולה להיות הוכחה טובה
מזו כי מיני לא יכול אף פעם להיות
קצר מדי?
ערן געש, ירושלים
> 8ראה תמונה.

!6פלסגייק צהוב
וארבי
״העולם הזה״ ,1811״העקרב
והבתולה,״ על סיפור הכלה
והעקרב שהתפזר בכל הארץ.

אם כבר עשיתם עבודת מחקר על הנושא׳
לא יכולתם לקחת עקרב אמיתי אלא
סתם איזה עקרב מפלסטיק שמישהו תופש
אותו בזילזול באצבעותיו?
נחום קרנן, באר־שבע
@ העקרב הפלסטי שראה הקורא קרנן
הינו עקרב צהוב כשר למהדרין, חי, נושם
ועוקץ אס רק נותנים לו. הבעייה של העקרב
בתצלום שבכתבה, היא הידיים המקצועיות
של אחראי מחלקת־העקרבים בגן-
הזואולוגי של אוניברסיטת תל־אביב. האחיזה
המיוחדת של האחראי היא שהופכת
את העקרב לחסר־אונים בדיוק כמו
עקרב פלסטיק.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמו•
נות למכתביחם.

העולם הזה 1812

ך • תפטרותו שי יצחק בן־אהרוו עורן
\ דד, בי רגשות מהולים מאוד.

התפטרותו מהתפטרותו מעוררת
כי רגשות מהולים עוד יותר.

^ כאורה, היתה התפטרותו צריכה
/לעורר בי שימחה רבה.
זה עתה רבנו עימו. הוא טען שחברי
״מזהמים את האוויר׳ /מפני שדרשו ביקו־רת
של יממש על עסקי־הכספים של די׳
מיפלגות, המקבלות הקצבות חודשיות
מידי ההסתדרות. זאת אומרת: מפרי עמלם
של העובדים.

זהו אחד הסיבסוכים הנדירים,
שכו העזה ההסתדרות להתייצב
לימין חבריה, ושבו תמכו ראשי
ההסתדרות כעובדים המשלמים
את משכורתם.

הייגו צריכים להיעלב, כמו כל
אותו מחנה עצום ורב של אישים
וגופים כמדינה, שיצחק בן־אהרון
הצליח ככישרון רב להעליבם
ולהדגיזם.

ל כן יחתרו ראשי השילטון תחת מעמדו
של בן־אהרון, והכריחו אותו להתפטר.

מי לא נעלב ממנו? הסטודנטים בבאר־שבע,
שהציגו לו כמה שאלות ענייניות
ושזכו למקלחת של גידופים מפיו, היו רק
האחרונים ברשימה אדונה.
אבל העלבונות אינם נוראים כל-כך.
מותר לאדם להיות מחוספס, אם הוא
משליט בתחום ׳סמכותו מישטר הוגן ומסודר.

ם כן — כ ך אומר ההיגיון — הרי
טוב שהאיש יחזר בו מהתפטרותו.
מכיוון שגם ראשי השילטון הפצירו בו
לחזור, התחזק מעמדו.

אלא שגם זאת קשה לומר על
כן־אהרון. אמנם, לא הוא יצר את
הברדק בבניין, הקרוי משום־מה
״הוועד־הפועל׳׳ .אולם כימי כהו־גתו
כמזכ״ל לא חל שום שינוי
לטובה.

עצם ניצחונו של כן־אהרון כפרשה
זו מחזק את עורפם של
הדפוקים, הלוחמים לשיפור תנאי-
מחייתם. הפרשה תלמד אותם

חוששני שלכל השאלות האלה
ישנה תשובה אחת: לא.
שיבתו של בן־אהרון תהווה ניצחון מוסרי
כלשהו, ואין לזלזל גם בכך. אבל אין
זה ׳ניצחון לדיעותיו ׳של בן־אהרון, ובוודאי
לא צעד לקראת הגשמתן.

האיש חוזר לבניין ״הוועד־הפו
על״ כפי שיצא ממנו לפני שבוע :
אדם כעל כוונות טובות ודיעות
חיוביות, שאין לו שום אפשרות
לבצע את הכוונות ולהגשים את
הדיעות.

ף נאום הפרידה הדרמתי שלו ב-
וועדה המרכזת(שוב הוועדה המרכזת,

הוועד־הפועל הוא גוף מת — פרלמנט
שאיש אינו ׳מתייעץ עימו ,׳ואיש אינו מתחשב
בו. בהשוואה אליו, הסובייט העליון
הוא סמל הדמוקרטיה. לסיעות בהסתדרות
אין מידע, אין אפשרות לפעולה, אין אפילו
חדר וטלפון. עצם נוכחותן נסבלת בקושי.

לחכרי־חהסתדרות
ולנבחריהם
אין שמץ של השפעה על החלטות
ההסתדרות, על הון־המיליארדים
שלה. על משאכיה ונכסיה. כל זה
נמצא כידי ״חברינו״ כוועדה המרכזת.

מפני
שהאיש שהוכרח להתפטר
לא היה כן־אהרון המעליב, בו•
אהרון האימפולסיבי, בן־אהרון
כעל-הפטיש, אלא דווקא בן־אהרון
הלוחם לצדק סוציאלי.
סיגנונו של בן־אהרון הוא ארכאי, וכמה
מאבני־היסוד של השקפתו נראות כאילו
באו ממוזיאון. אולם הבשורה העיקרית
של דבריו היא פשוטה בתכלית, ומודרנית
בהחלט.
בן־אהדון משמש עתה פה להתקוממות
הציבור נגד מיש׳טר סוציאלי, המקפח את
הרבים לטובת המעטים. הוא לוחם נגד
הקואליציה האמיתית השולטת ־במדינה:
הקואליציה של הביורוקרטיה הבכירה ו־המתעשרים
הפרטיים, של הצמרת הפולי טית
והצמדת הכלכלית, המהוות ביחד את
הצמרת החברתית.
בארץ משגשגים בנקים וחברות־ביטוח,
ואילו העובד השכיר והעצמאי אינו יודע
איך להגיע אל ׳סוף החודש. שכר־העבודה
כורע תחת נטל המסים, בעוד שמיליונים
זורמים מדי שנה מקופת־הציבור לכיסיו
של קומץ פרוטקציונרים.
כל זה הגיע לשיאו בסיכסוו־העבודה
בתעשיית השימורים, בו עמדו כמה מן
העובדים הדפוקים ביותר במדינה ׳מול
כמה מן התעשיינים ד,משגשגים ביותר.

ך* כל זאת ניתן לומר: מוטב שיהיה
שם בן־אהרון, שיש לו כוונות טובות
ללא יכולת ביצוע, מאשר פלוני אלמוני,
שיהיו לו כוונות רעות עם היכולת לבצען.

הצרה היא שאינני כטוח ככד.
יש משהו שלילי מאד במצב הקיים,
כשעומד בראש ההסתדרות אדם האומר
דברים טובים, המעורר את אמון העובדים,
כשאין בכוחו ולהושיע.

שהרי כעוד שבן־אהרון אומר
את הדברים הטובים, מישהו אחר
מבצע את הדברים הרעים.
ההסתדרות אמנם פעלה לטובת חבריה
בסיכסוך השימורים — אולם היא פעלה
נגד חבריה בתריסר סיכסוכים אחרים
בשנה שעברה. די להזכיר את עובדי־התחזוקה
של אל־על, אותם עוכרי־ישראל
שנציגיהם נקנ׳סו בעוון מאבקם למען
חבריהם (אותם הנציגים שחירפו את נפשם
כדי לשתק את סבנה. אולי ישלם משה
דיין את הקנסות שלהם, אחרי שקצר את
התהילה עבור סיכון חייהם?)
ההסתדרות נתנה יד לחקיקת חוק יישוב־כיכסוכי־ר,עבודה,
המייפה את כוחה של
הממשלה לגייס מפירי־שביתה. היא קיבלה
על עצמה לשמש כמישטרת־עזר נגד
הפועלים, כדי להחניק גילויי עצמאות של
עובדים המתמרדדים נגד המדיניות ה־אנטי־סוציאלית
הקיימת.

כד זה תחת כנפיו של יצחק בן־
אהרון, כשעה שכן־אהדון עצמו
מטיף לשווא לדרך הפוכה.

בן־אהרון לא עשה דבר כדי לשנות
זאת. להיפך, הוא מנהל את ישיבות ה־וועד־הפועל
בפטיש־בדזל, מצווה על חבר
י ו לשתוק ומתייחס אל יריבים כאל יתושים
טורדניים.

ך* כל זאת הזדהיתי עי׳מו כאשר הת־
^ פטר, והצטרפתי לדרישה להחזירו לתפקידו.
מדוע?

היה לפני ההתפטרות. אין בסים להנחה
•שזה יהיה אחרת מעתה.

•0ן״אהרון הוא אדם אינטליגנטי, בעל
כושר־ניתוח. אין ספק שהוא רואה
את המצב כמות שהוא.

י צ חק בן־אהרון מניף פטיש בישיבת הוועד״הפועל
שאפשר ללחום, שהמאבק נגד
עוול סוציאלי אינו אבוד מראש.
אולי יסיקו מכך המתעשרים ובעלי־חסו־תם
שכדאי לוותר קצת, שכדאי לזרוק
מפעם לפעם פירורים גם למי שאינו אוכל
במיסעדות־פאר.
בקיצור, מהלך פשוט זה של התפטרות
ושיבה מוכיח שאי־אפשר להתעלם לגמרי
מן ההסתדרות, ושלד,בא כדאי לפחות להתייעץ
עימד, לפני שדופקים את השכירים,
את משלמי־המיסים, את בעלי־ד,דירות,
את כל מי שאיננו מי־ומי.

^ ז מדוע הרגשות שלי הם בכל זאת
מהולים? מדוע איני קופץ עד לתיק־רה
מרוב שימחה על שובו?

הנה הסיכה: אני יודע מדוע
התפטר. אכל אינני יודע מדוע התפטר
מהתפטרותו.

האם סודר משהו? האם הובטח שינוי
במצב? האם קיבל מידי ראשי ד,שילמו!
ערובות מוחשיות לכך שלהבא תשתנה
המדיניות הסוציאלית, או לפחות הנוהל
של קבלת החלטות סוציאליות?

ולא הוועד הפועל. הרי זה כאילו הודיע
ראש־הממשלה על התפטרותו לממשלה,
מבלי לטרוח לספר על כך לכנסת!) רמז
בן־אהרון כי שותי־השמפנייה לכבוד התפטרותו
יהיו גם חבריו בצמרת ההסתדרות.

כן־אהרון
לא היה מגזים אילו
אמר :״ כ ל חברי בצמרת ההסתדרות^.׳
זוהי
עובדה מכרעת, אם כי פאראדוב־סאלית

כעוד שבעיתונות מתואר כן
אהרון כדיקטטור כל-יכול, השולט
שילטון מוחלט כהסתדרות — הרי
למעשה אין לו קורטוב של שילטון
כבניין הוועד-הפועל, ובהסתדרות
ככלל.
הביורוקרטיה האדירה, הממונה וה,,נבחרת״
,הכפופה כביכול למזכיר הכללי,
פשוט מתעלמת מקיומו. הוא יכול לדפוק
בפטיש בישיבות הוועד־הפועל, שהוא
צללית של חו׳תמת־גומי, אך אין הוא יכול
לתת פקודה לשום אדם אחראי.

כהדרו הקטן כקומה החמישית,
כעל מזגן־האוויר שאינו מופעל,
מבודד כן־אהרון יותר מכפי שהוא
ככיתו כגיבעת־חיים.

יתכן מאוד שהתפטר מפני שפשוט
נמאס דו לשמש רשת־הסוואה
לתותח, המכוון נגד חברי
ההסתדרות. אודי נמאס לו לשמש
אליבי.
אס כן, הרי היתד, זאת התפטרות חיובית.

במדינה הזאת מעמד שלם של אלי־ביסטים,
אנשים המתקיימים על כך שהם
משמשים אליבי לפעולות הנוגדות את
השקפתם המוצהרת.
במישור המדיני משמש פינחס ספיר
אליבי לגולדה מאיר, אבא אבן משמש
אליבי למשה דיין, ראשי מפ״ם משמשים
אליבי לפעולות ההתנחלות וד,סיפוח.
במישור הדמוקרטי משמשות המישנד
רות הצעירות של מיפלגות השילטון, המנופפות
בדגל המלחמה בכפייה הדתית,
יחד עם מפ״ם והליברלים העצמאיים, אליבי
למדיניות הכפייה הדתית הגוברת של
הממשלה.
במישור הסוציאלי משמש יצחק בן־
אהרון אליבי למדיניות המבוססת על
הקפאת השכר והפשרת רווחי הספסרים,
מדיניות המובילה לצימצום מתמיד של
חלק העובדים בהכנסה הלאומית.
אסור ששיבתו של בן־אהרון, כמנצח־לשעה,
יסיח את דעת הציבור מן המצב
הזה.

לכן איני בטוח שכדאי לעוכדים
לשתות שמפניה לרגל שיכתו —
אפילו היה שכרם מאפשר להם
לקנות משקה זה.

.19191111י *

תודה רבה!
אנחנו מודים
לבל לקוחותינו אשר הביעו בפנינו את ס לי דתםהע מו ק ה מן
ה שמועות ה״ארסיות׳ וחסרות־ה שחר, אשר הופצו אודותינו.

אנחנו מודים
לאלפי ידידינו אשר טילפנו להו שיט לנו יד מעודדת נגד שיטת
הת חרות הפרועה שהונהגה לאחרונה נגדנו.

ואחרון־אחרון.״

אנחנו מודים
ל מ תחרים האלמונים, אשר יזמו את הפצת ה שמועות ה סנ ס ציוניו ת
עלינו, ובכך רק עזרו לפרסם אותנו גם בקרב המע טי ם
שעד היום טרם שמעו את שמנו.

ולקהל הרחב, אנו ש מ חי ם להודיע:
אגפיגו החד שי ם -ה מ הווים, בנ ראה מקור ד אג ה
ל מ תחרינו הנ״ל -עומדים להפתח בקרוב,
ויעמידו לר שות הבלו תומ שפ חו תי הן
מ חל קו ת מפוארות ו מד הי מו ת בחידו שיהן, שכמותו
עוד טר ם נראו בארץ!
ועד ליום הפ תי ח ה החגיגית, אנו ממ שיכים לשרת אתל קו חו תינו
בסלון הקיים.

סלון ״אמבר״,
הסלון לבלות, רח׳ בן־יהודה ,59 תל־אביב, טל 24 ^752 :

העולם הזה 1812

איסטו־טג״ת הגישה העקיפה
של חיים ב ר־ ל ב בכנסת
0כמו שעשה בצה״ל, לומד
חיים בר־לב לקח מכישלון,
עושה הערכת מצב ומסיק מסקנה.
כאשר נכנס לתפקידו כשר
בממשלה, מעד וכמעט נפל
על ריצפת הכנסת, כשפסע בשיפוע
המוזר שבין דוכן־הנו־אמים
והאולם. שיפוע זה תוכנן
בשעתו כדי למנוע מן הנואמים
לגשת מן הדוכן ישר למקומותיהם,
ולהכריח אותם ללכת
מסביב לאולם. כל חברי־הכנסת
והשרים מתעלמים מכוונה זו,
ולמדו לצעוד בשיפוע. אולם
בר־לב למד מן המעידה, ומאז
הוא עושה דבר המפתיע את
כל חברי־הכנסת: בעלותו על
דוכן־הנואמים הזא עובר מ א
חורי כס היו״ר, ומגיע אל
יעדו מאחור. אחד מחברי־הכג־סת
התלוצץ שכך יישם בר־לב
עקרון חשוב של תורת־המל-
חמה :״איסטראטגית הגישה העקיפה״_

8התרגשות רבתי בין פקידי
בתי המשפט בתל־אביב גרם
ביום הראשון השבוע ראש
אג״ם, האלוף ישראל (״טליק״)
טל. היה זה יום השביתה של
פקידי בתי המשפט וטליק הגיע
לבית המשפט כדי למסור עדות
אופי (חיובית) במשפטו של הכתב
הצבאי של מעריב א לי
לגדאד, שהורשע על החזקת
כלי יריד. ללא רשיון. אבל עוב-
ידי בתי המשפט לא ידעו זאת.
כשראו אלוף נכנס במדים ל בית
המשפט, פשטה ביניהם
מיד השמועה :״הביאו את

אנשים ורזיה על שירות בים. את
רעייתו הכיר כאשר הגיע ללונדון
עם התיאטרון האידי של
אירח קמינסקה. הוא התאמץ
וזכה במילגה נדירה להשתלמות
טלוויזיה בפולין, וזאת
כדי להיות קרוב אל אשתו,
בטרם נישאו. אל ישראל והיש ראלים
התקרב כאשר ביים סרט
תעודה על הרקדנים מרגוט
פונטיין בהפקתו של הארי
זלצמן, המכונה בלונדון בשם
״הישראלי״ .באמצעותו התידד
האוסון עם חיים טופו־ל,

* 86£1ז

007

חנוך כרטדם, יגאל אפרתי
ויאיר אלוני. הטלוויזיה ה
ישראלית,
המשוועת לכוח אדם
מעולה, טרם גילתה אותו.

8רב הטלוויזיה, כנימי]
צכיאלי, המכונה דרך היתול
באולפני הטלוויזיה ״ראש הד־תיקן״
,כמי שעומד בראש מדור
הדת והמסורת בתחנה, ערך
השבוע טכס קידושין לעוזרת
ההסקה שלו, דליה כלן; ש נישאה
לבחיר ליבה אחרי שלבי
הפקה קצרים ביותר, בין המבדיל,
לפסוקו של יום.

משה דייו

בגירסה הונג־קונגית, כפי שהצטייר בעיניו של צייר מסחרי סיני, שצייר
אותו על עטיפת אקדח פלסטיק תחת שם הצופן .07 בסידרת הציורים
התחתונה נראה דיין כשהוא רודף אחרי המצריס עד לפירמידות, ויורה בחוטפי מטוסים (במרכז).
לוד. כזכור, נמסר אז כי דיין
הגיע במסוק מסיור שערך בסיני.
מה שלא נמסר היד. כי
אותו סיור היה, כמובן, סיור
ארכיאולוגי. הוא היה שונה רק
בכך שהפעם היתד. מטרת הסיור
הפוכה מסיוריו הארכיאולוגיים
של שר־הכטחון: הוא
בא להחזיר עתיקות ולא לקחת.
המדובר הוא בביקור שערך
דיין בסארביט אל חאדם, אתר
עתיקות מצרי בדרום סיני, משם
נלקחו אובליסקים עוד במבצע
סיני, וכתובות עתיקות
אחרי מלחמת ששת הימים. מישהו
מבין הארכיאולוגים הישראלים
הצליח כנראה לשכנע
את דיין להחזיר מימצאים שנלקחו
ממקום זה. וזה מה שעשה
דיין כשהוזעק לנמל התעופה
בלוד.

עבדה. הוא בטוח שהנוסחה
עדיין טובה אלא שהוא לא הבין
אותה כיאות, ובפעם השניה יחזור
וישבור בעזרתה את הקא-
זינו.

במאי הטלוויזיה הלא-

ריצ׳ארד

האוסון

יהודי,
( ,)33 הגיע ארצה כעולה חדש
בזכות רעייתו היהודיה, שחקנית
מלבוב. האוסון הוא בנו
של תת־אדמירל בצי הבריטי,
שהעדיף את התיאטרון והטל-

סלכאדור ראלי התפעל
עד כדי כך שקנה שש
חתיכות. לישראלים, תהיה הזדמנות
רק לחזות בחפצים אלה,
אם יסתיים המו״מ המתנהל
עתה בהצלחה, והתערוכה תגיע
לארץ. תהיה זו תערוכתו של
האמן היהודי־צרפתי ז ׳אלו
ק ארל מן, רופא־שיניים פארי-
סאי שהתפרסם בזכות ספר החפצים
המשוגעים שלו — כגון
אופניים לעלייה במדרגות, עניבה
שהיא גם בגד־ים, מסרק
לבעלי-קרחת ושאר אביזרים
שימושיים. לאחר הצלחת הספר,
בנד. קארלמן דגמים מ־ י
מבחר רעיונותיו המטורפים ביותר,
הציגם בתערוכה במוזיאון
ליצירות אמנות בפאריס.
בעקבות הצלחת התערוכה, והתפעלותו
של סלבאדור הגדול,
עוברת עתה התערוכה לאר־
.צות־הברית, ומשם ייתכן גם
לתל־אביב.

הישראלים השתלטו הש־נה
על פסטיבל הסרטים בקאן,
אם לא מבחינה קולנועית. אז
לפחות מבחינה חברתית. הם
יכלו אפילו לערוך מסיבה ישראלית
ולהזמין אליה אורחי
כבוד. באותה מסיבה כמעט ואירעה
תקרית כאשר בעלת הגלריה
התל־אביבית, עמליה
א רכל, שהיתה עליזה מיין,
תקפה את במאי הקולנוע הפולני,
רומז פודנסקי, שהגיע
למסיבה זמן קצר אחרי הצגת
סרטו מקבת, שלא התקבל ב אהדה.
עמליה התיחסה לקומתו
הנמוכה של פולנסקי, התעקשה
כל הזמן לקרוא לו נאפוליאון.

מתכננת האופנה שתיכננה את אופנת
החולצות החדשה של חברת ניבה,
בחברתו של האופנאי האיטלקי פאולו פריסקו והאסיסטנטית שלו,
כריסטינה בג׳טי (מימין) .השלושה צופים בתצוגת האופנה שערכה
ניבה בהילטון בהשתתפות להקת ג׳ז פלוס, בראשות שמעון בראון.

לילי דרויש

צה״ל כדי לשבור לנו את השביתה

8עכשיו מותר לגלות :
העוקם הזה 1812

היכן שהה שר הביטחון משה
דיין, בעת שמטוס סבנה הח טוף
נחת ביום השלישי לפני
שבועיים, בנמל־התעופה של

8איש הביטוח הישראלי,
אכי טוקטלי, שהגיע גם
הוא לקאן, התעניין, כמו רבים
מהישראלים האחרים בקאזינו
המקומי. טוקטלי היה בטוח
שהוא ישבור את הקאזינו. הסיבה:
הוא הביא מהארץ נוסחה
שנתן בידו שמעון (״כושי״)
מזרחי, ההרפתקן הידוע, ש שימש
בשעתו קרופייה בקא־זינום
בלונדון. לרוע מזלו של
טוקטלי הסתבר כי הנוסחה לא

פודי דורה

הזמר הוותיק שהשתקע בפונדק שלו
בנהריה, חזר לישראל אחרי סיבוב של
ארבעה חודשים בגרמניה ובאוסטריה, שס הופיע י בתוכנית יחיד
שנשאה את השם ״מאנטבקה עד תל־אביב.״ לאחרונה גם הוקרן בגרמניה
סרט טלוויזיה בשם ״נהריה — עיר גרמנית בישראל״ בהנחייתו
של פרדי. מהולנד, שם הופיע באמסטרדם עבור המגבית, הביא
פרדי את התואר ,״סוכן סי.אי.איי.״ ,ראשי תיבות אלה, המוכרים
יותר כראשי התיבות של סוכנות הביון האמריקאית, הם ראשי התיבות
של המגבית היהודית. בהולנד (קולקטיב ישראל אקציה).

במדינה

התנועה לשלום וביטחון
קוראת ל
עצות
הפגנה
שלום וביטחון -קן ;
סיפוח והתנחלות-לא!
1א מ: 1

ח״נ אור־ אבנו׳

פוופ׳ יהושע אריאל

מווכי אוון

אסתר וידנסהה

1עודד ליפשיץ, ניו־עוז

יחסי חוץ
העם הרצחוג

ובבל זאת —

גס ירו ש ת!

מהקרהב אוגנ ד ה!

זוהי אחת התופעות המוזרות בישראל :
כשמתעוררת בעייה מצפונית, קשה מאד
להשתיק אותה. היא הופכת, כאילו, לגורם
עצמאי, שאינו, נותן מנוח.
כך זה קרה לפרשת פיתחת־רפיה.
דגדדד את האחריות. אפשר היה
לחשוב כי הפרשה תישכח אחרי שבועיים־
שלושה. משום־מה, היא !מתרחבת והולכת.
בשבוע שעבר תרם שר־הביטחון תרומה
נוספת להרחבתה. בהופיעו בפני סיעת המערך
בכנסת, ניסה להפוך את הקערה על
פיה, לגולל את האחריות מעל עצמו —
למטה ולמעלה.
בכיוון למטה, הטיל את !מלוא האחריות
על ״הקצין הבכיר מאד״ ,שננזף. לפי
דיין, פעל הקצין על דעת עצמו, ללא
הוראה כלשהי של הממשלה, מישרד־הביטחון
והמטכ״ל.
אם זה נכון — זה מטיל צל כבד על
הנוהלים הקיימים בתחום סמכותו של
משה דיין. מה גם שדיין עצמו היה בשטח
כמה ימים לפני שבוצעה הפעולה.
בכיוון למטה, גולל דיין את האחריות

על דוכן הכנסת עימד אבא אבן, והשיב
לשאילתות על פרשת ישראל־אוגנדה. שום
דבר חדש.
עד שנשאל על־ידי אורי אבנרי שאלה
נוספת :״אדוני השר, האם נציג ישראל
כלשהו נחקר על־ידי אחת משלוחות המדינה
על מעשי־שחיתות באוגנדה?״
בלי היסוס, השיב אבן באופן מוחלט:

למחרת היום התקשרה לישנה שר־החוץ
עם מזכירות הכנסת. היא ביקשה לתקן ב פרוטוקול
את תשובת השר.
במקום התשובה בת המילה האחת,
״לא״ ,באה תשובה של שלוש מלים :״לא
ידוע לי.״
בצורה אחרת נהג משה דיין. כשהוגשה
לו שאילתה על אותו נושא, השתמש בזכותו
על פי תקנון הכנסת, סירב להשיב
בכלל על השאילתה, בטענה שהתשובה
״עלולה לפגוע בענייני המדינה״.
אולם בתשובה לשאלה נוספת אחרת
הכריז אבן בגאווה ששום מדינה אפריק
דני
פתו

אל״מ זמיל ).מאיר פעיל המנחה: לסיר דורי

שבת 27.5.72־ שטה 17.30

כיכו מלכי ישואל בתדאביב

לי ם טיו מודרכים
לאירופה והמזרח הרחוק

טיולים מיוחדים
לצעירים וסטודנטים
חו ברתוהרשמה בכל משר די הנסיעות

* 67י/ 1
* 1׳ 9 2 /6 7ר

מרד האפריקאים נגד ישראל *
סליחה, טעות בתשובה
על הממשלה כולה. מבלי לומר זאת בפירוש,
רמז שהוא עצמו היה מוכן להחזיר
את הבדווים המגורשים, אבל איש בממשלה
לא דדש זאת (ראה תשקיף).
עולמו שד קפקא. נסיון בולט זה
להסיר את האחריות מעל עצמו, הוא שעורר
דווקא את החשד אליו — וחבריו
לסיעה חשו בכך.
לא רק חברת־הסיעה מטעם אחדות־העבודה:
,חברת־הקיבוץ עדה סירני־פיינ־ברג,
אלא גם איש מפא״י ויו״ר ועדת־החוץ־והביטחון,
חיים צדוק, חקרו את
דיין בתקיפות. הוא הגיב ברוגזה רבה ותשורה,
חזר על הטיענה שצדוק אינו יכול
להביע דיעה, מפני שלא ראה את החומר.
היתה זאת טענה קפקאית: דיין עצמו
דאג לכך שגם ליו״ר ועדת-החוץ־והביט־חון
לא הראו את החומר, הסודי־כביכול.
כעלה של איזבל. מעל לכל הפרשה
ריחפה עובדה אתת, שמנעה את סיומה:
הבדווים שגורשו מבתיהם לא הוחזרו. ה ממשלה
רצתה ליהנות מפרי הפקודה ה־בלתי־חוקית,
שבוצעה באכזריות.
כאשר גזל המלך אחאב את כרם נבות,
התריע נגדו הנביא אליהו :״הרצחת וגם
ירשת?״
אליהו ידע כי לא אחאב עצמו רצח,
אלא אשתו איזבל, שביימה נגד נבות
מישפט״כזב, העמידה נגדו עדי־שקד. אבל
כשאחאב הסכים לקבל את הכרם, למרות
שידע איך סולק בעליו — הפך הוא עצמו
בדיעבד לרוצח.

אית לא הלכה בדרכי אוגנדה. ולא שינתה
לרעה את יחסה לישראל.
צהל גורודיש
אזרחי ישראל ראו את פניו, שמעו את
קולו, סיפרו את עלילותיו והוא נשאר
לגביהם אלמוני. האיש שהפך לאגדה ב־צה״ל,
שפניו מכוסי הזיפים והפיח עיטרו
את כל אלבומי המלחמה, שנאומו
לחטיבתו, בסיום מלחמת ששת־הימים,
הפך לקלאסיקה, נשאר מוכר לגבי הציבור
הרחב רק בשם אלוף־מישנה שמואליק
או תת־אלוף שמואל.
שבתי טבת, בספרו חשופים בצריח, שהפר
לרב־המכר מיספר 1של הספרות
הישראלית, תיארו כך :״הילוכו מדמה
אותו למהלך בכוח בנהר בניגוד לזרמר
העז. קומתו ממוצעת, שתי בולט כלשהו
לאחור במכנסיו ההדוקים, וגם בטנו
בולטת מעט. בפרופיל הוא נראה כ־5
שרירי, חסר שומן ודרוך ככדור ...ראשו
ראש רומאי, עגול. שיערו גזוז ופניו
מבהיקים בנקיונם כתוצאה מגילוח קשוח
של זקן סמיך. לעיניו משקפיים
(המשך בעמוד )22
• ציור השער של חוברת־תעמולה של
ממשלת דרוס־אפריקה, המעוניינת להבליט
את הסיכסוך בין ישראל ואפריקה
השחורה.
חעזלם הזה 1812

על סיכויי הפיסגה במוסקבה

נוונ ״ נ י צי ע רנינ סוו :
נ נ ״ הער וי א ם ־נאם
תשותנ סי ג ת ׳ שואל
ף* חוגי הדיפלומטיה הסובייטית
^ מתהלכת בימים אלה בדיחה: הקצין
התורן האחראי להפעלת הטילים הביניבש־תיים,
מוכרח ללכת לבית־השימוש. הוא
משאיר בחדר־המיבצעים את המנקה. ומשביע
אותה שלא לגעת בכפתורים.
בחוזרו, מבקשת המנקה סליחה. היא
נגעה בטעות באחד הכפתורים.
״איזה כפתור?״ צורח הקצין.
״הכפתור הזה,״ מצביעה המנקה.

ואילו לארצות־הכרית, מלחמת
ויאט־ינאם חשוכה מאוד־מאוד. בל
גורלו של ניבסון תלוי כמה שמתרחש
כארץ האסיאתית הרחוקה.
עובדה כפולה זו משמשת רקע לכל
הביקור — והיא עשוייה להשפיע מאוד על
גורלה של ישראל.

האוב״כט

״ברוד השם!״ נאנח הקצין
כהקלה ,״זוהי רק הולנד.״

הישראלי

עובדה כפודה

ן* יכסון מכקש להשיג כמה וכמה
^ דברים במוסקבה. על כמה מהם אף
הרחיב את הדיבור: הגבלת הנשק הגרעיני,
הגברת יחסי־המיסחר, ועוד ועוד.
אולם מטרתו העיקרית היא זו שעליה
לא דיבר כלל: הוא רוצה שברית־המוע-
צות תשפיע על האנוי לכרות לאלתר
שלום עם ארצות־הברית, בתנאים שהנשיא
ניכסון יכול לקבלם מבלי לאבד את כס־הנשיאות
בבחירות הקרובות..
יתכן מאוד כי עיתוי המיתקפה האחרונה
של הקומוניסטים בוויאט־נאם בא
במיוחד כדי ליצור מצב זה ערב הביקור,
לסי בקשתה של מוסקבה עצמה.

ך* בדיחה הזאת מסבירה נקודה
( 1המהווה תעלומה בעיני רוב הפרשנים
בעולם. איד זה הסכימו הסובייטים לקבל
את פני הנשיא ריצ׳ארד ניכסון, כמה ימים
אחרי שזה הטיל מצור ימי ואווירי על בת־בריתם
הלוחמת, ויאט־נאם?
הרי במצב דומה, כשהיה הנשיא דוייט
אייזנהואר צריך לבקר במוסקבה, ביטל
ניקיטה כרושצ׳וב את הביקור, מפני שאר־צות־הבריח
הטיסה מטוס־ריגול בשמי
ברית־המועצות.

גון תמורת
קאהיר
ך* י כעוד שהנשיא ניצלה על אש קטנה
^ בוויאט־נאם, ניצלים הסובייטים על אש

דומה במצריים.

הקשר כין שתי הזירות כשני
ייקצות אסיה הוא ישיר — אך
ד! פוך.
עצלנים מחשבתיים רגילים ללמוד גזירה
שווה על סייגון וירושלים, לעומת?זאנוי
וקאהיר. זוהי הסיימטריה האידיאולוגית, בגללה
הזמין לאחרונה שליט סייגון, הנשיא
תיה, את משה דיין לביקור שני בוויאט־נאם
הדרומית( .בפעם הראשונה נסע דיין,
אז חבר־כנסת אופוזיציוני, לביקור ״פרטי״
בחזיתות ויאט־נאם, בנסיעה שאורגנה,
מומנה ונוצלה על־ידי מישרד־הביטחון האמריקאי
לצורכי תעמולה).

אולם כמציאות לא קובעת האידיאולוגיה,
אלא המצכ הממשי.
מבחינה זו יש דמיון כין ירושלים
והאנוי, לעומת סיינון וקאהיר.
כי האנוי, כמו ירושלים, היא המנצחת
מבחינה צבאית. ואילו הצד המנוצח במיז-
רח הרחוק הוא סייגון, בת־בריתם של האמריקאים,
בעוד שבמרחב המיזרח־תיכוני
הצד המפסיד הוא קאהיר, בת־בריתם של
הסובייטים.

לכן יש כאן רקע אידיאלי
למקחדמימכר. אין שמץ של ספק
בי ליאוניד כרז׳נייב יציע לניב
סון, כצורה זו או אחרת, את העיס־קה
הכאה: אתה תשפיע על ה־ישראלים
להוריד את הידיים מעל
גרונו של סאדאת, ואנחנו נשפיע
על חוויאט-קונג להוריד את הידיים
מעל גרונו של תיה.

?ד״ו טי ם
קשים
* ו יכולה להיות עיסקה פשוטה וסבי(
רה. אולם עומדים בדרכה מיכשולים
רבים.

ראשית: גם האנוי וגם ירושלים
הם קליינטים קשים, שאינם מקבלים
הוראות בנקל. אפשר ללחוץ,
אך קשה להכריח.

הדיזונאורים משוחחים: אנשי־מערות רועדים
ההסבר להתנהגותו השונה והמשונה
של ליאוניד כרז׳נייב :
ויאט־נאם אינה חשוכה לכרית
המועצות, אלא כאופן שולי כלבד.
היא משולה להולנד שכבדיחה.

ניכסון בא כמבקש. אבל יש לו מה
להציע בתמורה. והסובייטים זקוקים לכמה
דברים הנמצאים באמתחתו של הנשיא
האמריקאי.

האובייקט העיקרי: ישראל.

שנית: המצבים בשתי הזירות שונים.
האמריקאים רוצים להסתלק מוויאט־נאם,
ומחפשים רק מוצא של כבוד. הסובייטים
רוצים להישאר ולהתבסס במצריים. האמריקאים
אינם יכולים לקוות להציל את
המישטר של תיה, והם יסכימו בוודאי
למישטר נייטראלי, או קואליציוני, בסיי־גון.
הסובייטים רוצים להציל את סאדאת,
ולמנוע הפיכה פרדאמריקאית במצריים.
שלישית: הסובייטים אינם יכולים להפקיר
או /ויאט־נאם הצפונית בגלוי, כי
הדבר ינוצל נגדם על-ידי הסינים בכל
רחבי העולם הקומוניסטי. ניכסון אינו
יכול להרגיז את ירושלים יותר מדי ערב

דיין כוויאט-נאם: הפעם לא
הבחירות, כי הוא זקוק לכסף יהודי, לאמי
צעי־התקשורת היהודיים ולקולות יהודיים.

אך ההיגיון היסודי של העים
קה הוא מוצק מאוד. אמריקה יכולה,
כנראה, לבצע כקרוב מהפכה
פרו-אמריקאית כקאהיר, כעזרת
המקל הישראלי. זאת תהיה תבוסה
נוראה לסוכייטים. לעומת זאת
יכול ניכסון להיקבר כוויאט-נאם,
אם תצליח המיתקפה הקומוניסטית
שם לככוש ע! י-מפתח ולמוטט
את מישטר סייגון.

פדים עד הדוח
*1תכן, כמוכן, כי ניכסון ישתדל לשלם
לסובייטים במטבע אחרת עבור הסדר
בוויאט־נאם.
ידוע כי הסובייטים זקוקים באופן דחוף
לאשראי אמריקאי עצום, ולעזרה טכנית
אמריקאית. הם זקוקים להון אמריקאי כדי
להקים כמה מיפעלי־מפתח. בעיקר הם רוצים
להניח קו־צינור ענקי בסיביר, שיוביל
נפט לנמל הצפוני מורמאנסק.

קשה לדעת מה חשוכ יותר לשליטי
הקרמלין •:למנוע תכוסה
במצריים, או לשקם את המשק הסובייטי.
הם צריכים להעלות את
רמת-המחייה של ההמונים, כדי
להקהות את עוקץ מרידת האינטליגנציה
הצעירה ואת התביעה
למישטר ליברלי יותר.
כל זה לוטה עדייו בערפל סמיך. רק
דבר אחד בטוח לגמרי: בפגישת שתי
מעצמוודהעל האדירות, כל המדינות הקטנות
אינן אלא כלים על לוח־השחמט.
ויאט־נאם, ישראל, מצריים וכל השאר יכולות
לזוז על הלוח, כשידי ניכסון וברז׳נייב
מסתובבות על השולחן.
הדיבורים המרגיעים של מישרד־החוץ
האמריקאי הם שטרות ללא כיסוי. למען
האמריקאים, מחליט איש אחד — ניכסון,
והוא יחליט בהתאם לאינטרס האישי שלו.
הוא רוצה להיבחר מחדש. למען הסובייטים,
מחליט קומץ אנשים, שמיגוון הדי-
עות והאינטרסים שלהם שרוי בסוד ־כמוס.

הסדר כפוי כמרחב הוא אחד ה•
אסימונים שיהיו מונחים על השולחן,
כצד האמריקאי. אין כל ביטחון
שיוכנס לקופת המישחק, אך אפי
שרות זו היא סכירה מאוד.

ך* וועידת הפילוג של מפא״י, לפני שלושים שנה,
^ נאם אהרון ציזלינג, איש האופוזיציה, נאום חוצב־להבות.
הוא שפך קיתון של תוארי־גנאי על מנהיגי הרוב,
ברל כצנלסון ודויד בן־גוריון.
על כך ענה ברל בנאום לגלגני משלו. הוא אמר,
בערך :״כמה טוב לי ולבן־גוריון, ובמה רע לציזלינג
ולטבנקין! בן־גוריון ואני נמצאים במיפלגה אחת עם
.אנשים טובים וטהורים כמו ציזלינג וטבנקין. ואילו ציז־לינג
וטבנקין נמצאים במיפלגה אסת עם מנוולים ורשעים
כמוני וכמו בן־גוריון.״

קו בין ניעוו ויוני
ני נזכר בסיפור זה כל כמה שבועות, כשאני נוסע
למינזר כרמיזאן כדי לקנות יין־נסך.
המינזר (ליתר דיוק: הסמינר) שוכן ממערב לבית־ג׳אללה,
אחת העיירות היפות ביותר בארץ. הדרך מתפתלת
בין גבעות, העטורות בבתי־אבן ערביים יפהפים,
הטובלים בעצים ובפרחים. לפתע נגלה הנוף ממול, זה
שמעבר ל״קו הירוק״ :השיכונים הזוועתיים שמדרום
ירושלים, אבעבועות של בטון, המכסות את הגבעות
כצרעת זוחלת.

אתה עומד כמקום זה, ותוך הפניית הראש
אתה רואה זה וגם זה: את היופי של הצד
הערכי, את הכיעור של הצד שדנו.
ואז אני נזכר בסיפור הנ״ל. ברל יכול היה לומר :
״כמה טוב לנו, שאנחנו יכולים לראות את הצד הערבי.
וכמה רע לערבים, שהם צריכים לראות את הצד שלנו,
את השיכונים הנוראים הזוחלים לקראתם, כמו ארבה,
עד שביום נורא אחד יגיעו אליהם.״
אין צורך לנסוע לכרמיזאן, דווקא, כדי לעמוד על
תופעה זו. כמה יפה הכניסה לירושלים מצד יריחו, וכמה
מכוערת הכניסה לירושלים מצד תל־אביב!

איך הצליחו הערכים להדגיש את הנוף
ולעטר אותו, בעוד שאנחנו שוכרים את הנוף
ומסתירים אותו:

הגור שר ומרו
הארץ, כמרכז הנזינהל התורכ

הווילות היומרניות של הרצליה-,פיתוח וסביון אינו
מגיעות לקרסוליהם של שכונות־האמידים בשועפאת, ברמאללה
ובשכם. בכל כסר ערבי מרוד, הבנוי על צלע
של גיבעה, יש יותר חן, המשתלב עם הנוף, מאשר
בכפרים היהירים שלנו, השולטים על הנוף ומגמדים אותו- .
דורי־דורות של תיירים וצליינים התפעלו מפינות־הנוי
של הארץ, בהן השתלבה הבנייה הערבית עם הנוף
הטבעי. ואילו אנו, בכל תשעים שנות קיומנו כאן —
כמה בניינים בנינו, המושכים את עינו של אדם שוחר־יופי?

כמה
אצבעות דרושות כדי למנותם?

מנבונונצו עד קווק
ך* כר דיברנו וכתבגו הרבה על הסיבות שגרמו
^ לתופעה מוזרה זו. מדוע הפכה ״העיר העברית
הראשונה״ לאחת הערים המכוערות ביותר בעולם? מדוע
הסתערו הבונים בחמת־זעם על הר־הצופים, ולא נחו עד
שהעלימו אותו מתחת לגל־אבנים? (חשבו על כך: אלפי
שנים עמד ההר, והיה אחד מסימני־ההיכר הבולטים של
הנוף הירושלמי. והנה, תוך כמה חודשים, נעלם כלא
היה!) מדוע הפכה חיפה, פנינת החוף שלרגלי הכרמל,
לאוייבת הכרמל ורוצחתו?

מדוע העדה דויד כן־גוריון עד דעתו, למחרת
כיבוש ירושלים העתיקה, להרוס את
המיבנה היפה ביותר בכל הארץ — חומת
העיר העתיקה, על שער־דמשק הנהדר ואחיו ץ
רבים ניסו להסביר זאת. אני דבק בגירסתי, ששינאת
בן־גוריון לחומת ירושלים ב* ,1967 כמו שינאתו לסימטאות
יפו ב־ ,1905 מקורה בתסביך קולקטיבי ובלתי־מודע.
במשך אלפי שנים חלמו היהודים על ארץ־ישראל,
על ירושלים. הם לא חלמו על הארץ כפי שהיתר״ ארץ
שבה נמשכו החיים והיצירה התרבותית, כשכל כובש
ומתנחל מוסיף נידבך משלו לחומה.
היהודים ברוסיה, בפולין ובגרמניה לא ביקרו בארץ

כפי שצוייר על־ידי תייד אנגלי לפני כ־ 150 שנה.
רמלה היתה במשך תקופת־מה עיר־הבירה של
ושמרה על אופייה. האריסטוקרטי עד למלחמת העצמאות.

שהם חלמו עליה. בשבילם היתד, זאת ארץ מופשטת,
ארץ ריקה, שאותה יכלו לדמיין לעצמם כאוות נפשם
(כפי שעשו ציירי הרנסאנס, כשציירו את נופי ארץ־
הקודש בתמונות התנ״כיות כיד דמיונם, לפי מושגי־היופי
של סביבתם ותקופתם).

כאשר באו הציונים לארץ, וראו לפניהם
ארץ ערבית, זרה להם, הם התקוממו נגד
מציאות זו.
פה ושם נעשו נסיונות לעכל את סענון הארץ (כמו
בבניין הטכניון הישן) .אך הנטייה הכללית, שגברה משנה
לשנה, היתד, להשחית את הנוף הקיים, למחוק כל שריד
של אופיו המקורי, לכסות את הכל במשהו -שאין לו
צורה ואין לו סיגנון. אפילו ערים שנפלו בידינו שלמות,
הושחתו במהרה, כאילו בזעם (אני זוכר את רמלה כעיר
אריסטוקרטית יפהפיה!)

חורבן ירושלים בימינו נורא יותר מחורבנה
הכפול בתישעה באב. נבוכדנצר וטיטוס
החריבו עיר, והשאירו אחריהם נוף שבו ניתן
היה לבנות את העיר מחדש. שרף וקולל,
מכסים את העיר בשיכונים וברבי־קומות, שאין
להרסם אלא בדינאמיט או בפצצה אטומית.
בל עוד הם עומדים, אין תקנה לעיר.
אפשר להתווכח עד בוש על השאלה מה היה צריך
להיות טיב הבנייה שלנו בארץ — המשך הישן, לפי
רוח הארץ, או בנייה אולטרה־מודרנית, לפי רוח חברתנו.
אין כאן סתירה שבהכרח. ניתן היה לשמור על המשכיות
הבנייה בירושלים, תוך חרדת־קודש מול פני העבר,
ולבנות עיר מודרנית־למהדרין בתל־אביב. שתי הערים
יכלו להיות כלילות־היופי, כל אחת על פי רוחה.

חוות ה, משכונת וסקו
בל מה שקרה באמת הוא מעבר לכל וי•
כוח: ירושלים הולכת ונרצחת בחיפזץ, בקדחת
של כיעור נדטתהץ, ואילו תל־אביב
המכוערת ממשיכה להתבער.

אחרי המילחמה, תוך זמן קצר ביותר, הושחתה חזית העיר משני עברי הכביש הראשי,
המוביל לירושלים. המיגדל המרובע, שמקורו בתקופת הצלבנים והממלוכים, הוסתר,
במקומו באו שיכונים שיגרתיים. איש לא יכיר ברמלה של היום את העיר המופיעה בציור.

1 1 1מיגדל זו מופיע בציור תנ״כי מינ•
1 .1אמורי, שצוייר בצרפת ב־ .1423 הנוצרים,
כמו היהודים, יכלו לדמיין לעצמם את נוף הארץ
כיד. דמיונם הטוב, מכיוון ועמעולם לא -ראוהו.

\ 17 1 1י 111 המיגדל של יפו, פרי התקופה
1111 \ .1 / 1 . 1התורכית, אינו מצטיין ביופי מיוחד,
כמו שער דמשק בירושלים, אך מתאים בדיוק למקום.
המיגדל הושחת על־ידי חלונות ציבעוניים ותאורת קיטש.

(אולי צודק מי שאמר שהמילה ,,ניעור״ אינה מתאימה
לשכונות החדשות של תל־אביב, מפני שגם ניעור יכול
להיות מעניין. תל־אביב היא, פשוט, חסרת צורה ועניין,
ואתה יכול לעבור במשך שעות פשיכוניה החדשים מבלי
שהעיין העייפה תיאחז בדבר אחד שהוא מעניין).
בדרכי לכרמיזאן, בעוברי בבית־לחם ובבית־ג׳א־ללה,
צצה במוחי המחשבה: הנה, בנוף הזה יכול
היה להיווצר התנ״ך. בנוף הזה יכלו להיוולד שיר השירים,
הדימויים הנהדרים של הנביאים, התיאורים המופל אים
של ספר איוב, האגדה של לידת ישוע — כל אותן
יצירות ספרותיות, שהטביעו את חותמן על עמים ללא-
ספור במשך עשרות דורות.

חים, ומבעד לחלון נזרקות לכל עבר קליפות של תפוזים
ובננות.

אתה רואה את הזוהמה סכיכך, ואתה
רוצה לצעוק. אבל לפתע אתה חש שזה מגוחך.
איך אתה יבול להטיף ליופי ולנקיון כעיר
שכולה ביעור ץ אם כוני העיר לא ביכרו ולא
אהכו את הנוף, כיצד יכבדו ויאהבו כניהם
את העיר ץ

אנחנו מתרגזים עד להשחית למראה המטיילים המצויים
ליד הסחנה, או בחוף מיכמורת, המפזרים סביבם
קופסות־שימורים ושקיות־פלאסטיק. אנחנו מתמלאים חי-
מת־רצח למראה גרוטאות המכוניות, המתנוססות בפינות־מה
יכול להיוולד בשיכון קיראון? איזו שי־ ׳ הנוי של הארץ( .אם תעלה מעפולה ולנצרת, באחד מ־רה
גדולה יכולה לקום ברמת־אביב? איזו אתרי־ר,תצפית ׳ המרהיבים ביותר, המשקיף על, העמק
תחושה דתית יבולה להתגכש כמיפלצות של והכרמל, תיתקל עינך בבית־קברות שלם של. גרוטאות
אייזיק וולפסון ) מה יאמר אי־פעם שמשבונת אלה).

רסקו א׳
רסקו כ׳ ץ

תצא

תורה, ודבר ה׳ משכונת

כל יצירה אסתטית גדולה מושרשת בחלקה נוף —
אפילו כשהיא מורדת נגד הקיים בנוף זה. מי שרוצח
את הנוף, אינו רוצח רק גיבעה או אגם. הוא ממית את
לשד־העצמות של היצירה. הוא גורם ללויקמיה תרבותית.

האם אך מיקרה הוא שמאז קום המדינה,
מאז ניתנו כידי המשחית בלים ממלכתיים
אדירי-עוצמה, השתתקה בימעט כליל היצירה
התרבותית כארץ ץ שכימעט ולא נוצר אף
רומאן אחד, אף מחזה אחד, אף סרט אחד, אף
יצירת־טלוויזיה אחת, הראויים להיזכר כעוד
כמה שנים ז

איני מתיימר לדעת איך פועל המכניזם של היצירה
התרבותית. מדוע נוצרה בארץ הזאת בימי קדם, במשך
כמה דורות, יצירה בת־אלמוותז מדוע היתר, בתקופה
מסויימת התפוצצות של גאונים בפירנצה, עיר שגודלה
נפל מזה של פתח־תקווה כיופי איני יודע.

אכל אני כטוח כי דור הגדל כביעור, הרואה
סכיכו ביעור כמשך 24 שעות כיממה, שעיניו
בהו מלראות את עצם ביעורו של הביעור,
שאיכד את הכושר לראות את יופייה
היחיד-כמינו של ירושלים ואדיש לנובח השחתתו
— דור בזה לא ייצור יצירה אסתטית,
ואולי גם לא שום יצירה גדולה אחרת.

שינונים וקליטת בננה
^ תה הולך ברחובות עירך. לפניך הולכת אשד,
מפורכסת1 ,נוגסת בעוגה וזורקת את העטיפה על
הארץ, בתנועה מובנת מאליה.
על פניך עוברת מכונית מלאה בני־עשירים מצוחצ־ו

אבל
כעצם, במה אשמים המלבלבים ז
מדוע אסור לפזר ניירות או גרוטאות כנוף,
בשמפזרים כו שיכונים מכוערים עד זוועה ך מי
יתייחס ברצינות לתעמולת־היופי של אלופי-
הכיעור?

אין הבדל עקרוני בין שר־השיכון, ההורס את נוף
חיינו, ובין שכננו באולם הקולנוע, המפזר סביבו קליפות
של גרעינים. אלא שאת הקליפות אפשר לטאטא לפני
ההצגה הבאה. מי יטאטא אחרי שר־השיכון?
אין הבדל בין שד־הפנים, הסובל את כיסוי הארץ
בגרוטאות, ובין הסדרן, העוצם את עינו למראה קבוצת־הפירתחים
המגלגלת בקבוקים ריקים באולם. לא רוצים
צרות.

! 111 \ 1 11171 ארכיטקטורה ישראלית לתיפארת :
בניין העירייה בתל־אביב, העתק
חסר־השראה של אלפי בניינים דומים, נעדר כל ייחוד או
עניין. ה״מודרניות״ משמשת כאן תירוץ לעקרות גמורה.

כשאני קם בבוקר ורואה מבעד לחלון את. גגות תל־ 1

אביב (יש לי מזל. איני רואה את חלונות דירתו של
השכן!) אני מתדכא. אני רואה כיעור, קילומטרים על
גבי קילומטרים של כיעור — גגות מוזנחים ומלוכלכים
(שכל אחד מהם יכול היה להיות גינת־נוי, עם כורסות
ושימשיות, להנאת כל דרי הבית!).
אנחנו קמים בבוקר, ורואים בתים מכוערים. בדרכנו
לעבודה אנו עוברים ברחובות מלוכלכים ומוזנחים( .מה
יכולה העיריה לעשות י להצמיד פועל־נקיון לכל תושב י)
בערב, באולם־הקולנוע, מצטברת סביבנו הטינופת, לקול
תרועות הבריונים( .מה יעשו הסדרנים? אם יעירו הערה,
יקבלו מכות. שום מישטרה לא תגן עליהם).

הנוף היפה של הוואי או תעלולים •טל ״המל־ 4

אך״ על רקע ביבר לונדונית מטופחת.
הישראלי שיש לו כמיהה ליופי, המתגעגע לסביבה 4

נאה, משקיע את מאוויו אלה בעיצוב פני דירתו. בבית ^
המשותף המכוער, בעל הכניסה המלוכלכת וחדר־המדר־ 1
גות המוזנח, ברחוב המזוהם, אתה מוצא ׳לעיתים קרובות ^ 4 דירה מטופחת, ובה חפצי־נוי שנאספו באהבה.

זוהי תופעה שכדאי להרהר כה. ייט כאן 4
התרכזות כרשות הפרט, פניית עורף לרשות 4
הציבור. זוהי התפרקות של הציבור, העלולה 4
להוכיל כרכות הימים להתפרקות העם.

אינסטינקטים נראים

^ ומנם, לאחרונה אנחנו למדים כי האדם הוא
חיה מרחבית (״טריטוריאלית״) .כמו חיות רבות \

וצח חווות־הח״ם
^ יני מדכר באן על אידיאלים מופשטים של יופי
ותרבות. אני מדבר על איכות חיינו, על חיינו היומיומיים
ממש.
אינני אדם רומנטי במיוחד, או רגשני במיוחד, או
איסטניס במיוחד.

אני פשוט מרגיש שגוזלים ממני משהו,
שאין לו תחליף.

מזה קרוב לשבע שנים אני חי בשתי ערים. כמה
ימים בשבוע אני נמצא בירושלים, מחוץ למקום־מגורי
בתל־אביב. אני ין דע את ההבדל.
כשאני קם בבוקר, ורואה במבט אחד מבעד לחלון
את חומת העיר העתיקה, את כיפת הסלע, את הר־הזיתים,
את מינזר הדורמיציון, או את מיגדל ימק״א, אני חש
שמתמלאה בי איזו סוללה סמוייה. סוללה המספקת לי
חדוות־חיים, כוח לעשות.

אחרות. הוא שייך למרחב שלו, מגן עליו, מוצא בו את ^
כוחו ואושרו. בדירתו, במכוניתו, הוא האדון, הגיבור| , 4 המלך.

אך כהכרה תקינה, הרגשת הבעלות המר4 -
הכית משתרעת גם על ו״טות הציבור. הצי־ 4
כור כולו הוא כעל הטריטוריה המשותפת, מגן 4 ן עליה ומטפח אותה.

לגבינו זה נכון מאד במישור הלאומי. הוכחנו שוב ^
־ושוב שכל האינסטינקטיבים הקולקקיביים פועלים כהל־ |
כה, כאשר אוייב מאיים על הטריטוריה הלאומית שליו~ .

כולנו מוכנים למות למענה, בלי בעיות.
אבל אין לציבור הישראלי יחס כזה לטריטוריה שלו4 ,
כאשר נוגע הדבר לחיי יום־יום, לשמירת אופייה ויופייה^ ,
לעיצוב החיים בה. אנחנו מאבדים את הנוף וטובעים 4
בטינופת.

איכות המוות היא אצלנו כרמה גבוהה4 . 4 איכות החיים יורדת, יורדת, יורדת.

שבעה ימי ושבעה לילות שהתה

גינים מעל מסך הטלוויזיה. הסלנג שלהן
עשיר: כפרה שלי (פניית חיבה לגבר או
אשה) .בדאווין (כאילו, בהעמדת־פנים)
כיסח אותי (הרביץ לי) .דקר אותי (העליב
אותי) .את שפת היורמים הן מקבלות ב־ליגלוג
מופגן — ובהערכה מוסווית.
ירכה אוהבת מאוד לחזור על מילים של
בית־מרקחת, כמו, כמדומתני,׳ ,כביכול.
בזמן מעשה, היא צוחקת :״אני אומרת

לפני שהוציאו מפיהן מילה לא־תרבותית
כמו ״זונה״.
הן הגיבו בהתפעלות ושמחה, כשאני,
יורמית כמוני, אמרתי בדאווין. אחרי שראו
שאני עושה אבו־טגיילה בשערי בלילה,
היה להן בכלל ברור שאני בחורה לעניין,
ושאפשר לדבר בנוכחותי בחופשיות.
רוב ימות השבוע הן מסתובבות במכנסיים
קצרים וחולצה מיושנת, שמספק

1 1 | 1 1 >1ף 1ק מבעד לחלון חדר־המלאכה שבמוסד, צופה
—1111 11ש * 11 - 1 1נערה משוכנות ״צופיה״ אל הכביש העובר
מאחורי הגדר המרוחקת( ,מאחורי עמוד החשמל) .כביש החוף חמיליך אשדודה,
עליו עוברת תנועה סואנת של משאיות וכלי״רכב אחרים, מסמל בעיני הקטינות
הסגורות במוסד את העולם החופשי שמהעבר השני. המבטים מלאי עצבות וערגה.

יונית מנור
ת השיעור הראשון בצופיה קי-
בלתי כבר ביום הראשון לבואי למוסד.
נושא השיעור: איד לברוח.
המרצה היתה אורה, שגופה הקצר והגמיש
מרקד כשהיא מדברת:
״שבר ראשון והכי חשוב, זה שלא ירגישו
שאת מתכוננת לברוח. וגם שהבנות
לא יידעו, כי הן מלשינות.
״מה אני עושה? לובשת את הבגדים
הכי סמרטוטיים שלי, שהמדריכים יחשבו,
:עם בגדים באלה היא לא תעיז
לצאת החוצה ׳.מסתובבת בשטח, כאילו
יש לי משהו נורא חשוב לעשות. כשאני
רואה שאין אף מדריך בסביבה — אני
נותנת ריצה, ועוצרת את המכונית הראשונה
שעוברת בכביש.״
שיעור שני: בעיית ההקצבה המוגבלת
של סיגריות ( 10 ליום) .הפיתרון:
מבריחים.
איך? בחזייה, בשרוולי החולצה, בתח תונים.
״ומה
-עם הבדיקה שעושים בכניסה?״
אני שואלת.
״לא מפשיטים אותך כשאת חוזרת מ־ביקור־בית,״
מסבירות הבנות.
אפילו יין להרמת המורל הן מצליחות
להשיג :״יש חברים שדואגים לנו,״
קורצת לי לילי, וגומעת יין מהבקבוק
שנשלף מארון הבגדים.
זונות צעירות. נערות שנעדרו מהבית
תקופה ארוכה, ונמצאו על־ידי המיש־

טרה בעקבות תלונת ההורים. ילדות שהסתובבו
בשולי עולם הפשע עד שעובדת
סוציאלית עירנית הבחינה בהן. אם
עדיין לא עברו את גיל — 17 הן מגיעות
לצופיה.
דרכן אל המוסד, המוגדר כ״מוסד חינוכי
סגור,״ עוברת דרך אולמי בתי-
המשפט. כאן ישהו שנתיים שלוש. להיות
בצופיה זה לא כמו בבית־סוהר. זוהי
ההזדמנות האחרונה שנותנת החברה ל חלק
פעוט מציבור גדול של נערות,
שגורלן דומה לחזור לחיקה.

לצופיה הגעתי,
לצופיה, דום, דום, דוס.
שלוש שנים קיבלתי•.
וכשנכנסתי לשסר,
דמעות זולגות לי מעיני.
איפה הם הג׳מעה?
איפה הן הלאפות?
כד שרות הבנות של צופיה. כמו כל
בנות גילן, הן מעריצות את סיימון טמנד
לר. הירושלמיות שביניהן מקבלות בקרי-
אות־אהדה את הפנתרים השחורים ד,מפ־

יעל ואורה תופסות שעה של שלווה וייאוש, על הדשא שליד בית״הספר
ב״צופיה״ .כסיסת ציפורניים היא מהביטויים הרגועים למדי למתח, בין
הבנות. גם ביטויים חריפים יותר לא חסרים. רשמית, צריכות הבנות ללמוד בבוקר,
א ן כשאין הן מסוגלות לכך, מסיבות אלו או אחרו אין לוחצים עליהן.

למדריכה, :תגידי כמדומתני.׳ וכשהיא אומרת
את זה, אני עונה לה, :כקיכול.׳ אז
היא חושבת שאני מלגלגת עליה. אבל זה
לא נכון. ככה אני לומדת ממנה. החבר
שלי כבר אמר. לי, שאם לא אפסיק לדבר
מילים כל־כך יפות, הוא יעזוב אותי.״
ביומיים הראשונים שלי בצופיה, כשכבר
היינו מיודדות, אבל עדיין היו גישושים
משני הצדדים, הקפידו הבנות מאוד על
לשונן בנוכחותי. הן דיברו על ״לקיים
יחסי מין״ ועל ״אברי־מין״ ,והיססו מאוד

להן המוסד. בגדים פרטיים אסורים, מלבד
בזמן יציאה לחופשה. כל מחשוף עמוק,
חצאית קצרצרה, או איפור מוגזם — זו כים
להערות ביקורתיות.

נפט
על הגוף

^ שחזרתי הכיתה היה הבית
סגור. קראתי לאמא שלי. אף אחד
לא ענה. נכנסתי למחסן. תיכף ראיתי ש־

כתנת..העולם הזה״
בעורם רחוק, זר,
זהו עורמן שר -
הג׳ריקן של הנפט איננו. רצתי לשירותים.
הדלת היתד. סגורה. התחלתי לצעוק:
,אמא, אם את לא פותחת, אני חותכת
לי את הידיים.׳
״היא יצאה. כל הגוף, שלה היה רטוב
מנפט. הפנים שלה היו רטובות מדמעות.
,למה את עושה לי דברים כאלה?׳ התחלתי
לצעוק עליה. והיא בכתה, ,אני לא
יכולה להמשיך יותר בחיים האלה.׳ ככה
עמדנו אחת על יד השניה. אני מחזיקה
אותה וצועקת — והיא בוכה.״
בקולה של לילי, תימנית עליזת־מבט,
בת ,17 אין רמז לרחמים עצמיים, בשעה
שהיא מספרת את סיפור חייה. שעות
אחר־הצהריים במוסד צופיה. מעל קירות
החדר הקטן מציצים עלינו אלילי־זמר צבעוניים•
על המדפים ספרי־בלשים ורומנים
של מועדון הספר הטוב. בחוץ מזדחל לו
עוד יום מאותם ימים ארוכים, איטיים,
חד־גווניים, לקראת סיומו. מאחורי הגדר
המקיפה את המוסד, קורץ הכביש הראשי
המוביל לאשדוד. משם מגיעות ההבטחות
לחופש, לבגדים יפים, ללילות ללא שינה
ולבקרים רדומים, למכות ולמאבק קיום.
פה בתוכו, הו* מוגנות. פה אולי לא נותנים
להן את כל האהבה, הטיפול ותשו־

חדר שאיזו תא

חלונות נורמליים, שלוש מיטות, סדינים לבנים, שולחן קטן,

ארון־בגדים, פרחים, תמונות, קישוטים. הטבעות בחזית
התמונה — מסן קישוטי. בגדים פרטיים אסו רים,
אולם הבגדים שמספקת ההנהלה אינם אחידים.

מת־הלב שנפשן המורעבת דורשת, אבל
לפחות מבטיחים להן שנתיים—שלוש, בהן
תוכלנה להתבגר ללא דאגות קיום, בלי
שינצלו אותן.
כשהן נושאות עימן מטען גדול פל־כך
של חוסר־אמון באנשים בכלל, ובגברים
בפרט — של חוסר הערכה עצמית —
של יאוש ושל חוסר״תקווה — נקרעות
הבנות של צופיה בין ערכיה של החברה
שמתוכה נזרקו, לבין ערכיו של עולם הפשע
שלתוכן הוטלו. הן מעלות בנוסטלגיה
זכרונות מן העבר, פוזלות באותו
זמן אל המוסד המבטיח להן הגנה, המצהיר
שאיכפת לן מהן. הן מציצות אליו
מבעד לחרכי התריס הסוגר על נפשן הפצועה.
בודקות, מעמידות לו מיבחנים, נרתעות
מהגילוי הקטן ביותר של חוסר
הבנה או חוסר תשומת־לב מצידו של
המדריך. ואז הן מאיימות :״אני אברח.
אני אחזור לרחוב. אני אהיה זונה. אני
אראה לכם.״

מתרפ קו ת
מ שתוללות,
פעמים הן בורחות. לפעמים אלה
/הם איומי־סרק. אבל בעצם העימות,
טמון הסיכוי.
במסגרת המוסד הסגור צריך הסיכוי
הזה להגיע, במידת האפשר, לידי הגשמה
כלשהי.
ימיהם שם אינם מבדרים. השינוי בהרגלי
הלבוש, האוכל השמן, מיעוט הפעילות
הגופנית, השיעמום המלווה בזלילת
ממתקים, עצם המעבר לחיים חסרי־דאגה
— משנים לבלי־הכר את הופעתן החיצונית.
תוך זמן קצר, הן מאבדות את המראה
המפתה שנוהגים ליחס להן.
צריך לעקוב אחרי מצבי־הרוח שלהן,
המשתנים במהירות מסחררת -י לגלות
את השקרים הקטנים, המיועדים ליצור
להן תדמית של ״גזעיות״ — לשמוע את
הסיפורים על החבר האוהב (בדרך־כלל
זהו חבר דמיוני, או לכל היותר הסרסור
שלהן, אומרים המדריכים) — לראות אותן
משתוללות, רק כדי למשוך את תשו־מת־ליבה
של העובדת הסוציאלית —
לראות אותן מתרפקות על כל מדריך או
מדריכה המזדמנים בדרכם, בתקווה לזכות
בליטוף של חיבה — צריך לראות כל
זאת, כדי להבין את התהומות העמוקים
של רעב־לאהבה, של חוסר־אמון ושל מרירות,

הסבת
מקצוע

בנסיון להעניק לבנות מקצוע שתה, מלבד ההוא,
העתיק, שרבות מהן עוסקות בו, קיים ב״צופיה״
בית־מלאכח לתפירה. ציפורניה המשוחות בלבה של נערה זו אינן חריג במקום. למרות
שרשמית אסור האיפור, נוטים המדריכים להעלים עין, כל עוד אין החריגה צעקנית.
חשיש בגיל 12

* * הטב עי יותר לנערה בגיל זה מאשר
להיות נקייה ומסודרת? אבל בצופיה
רואים הישג בשינוי שחל בשרית, שהגיעה
למוסד מוזנחת, מורעבת, מלוכלכת. עכשיו
היא מקפידה על נקיון אישי ועל הופעה

מסודרת. כי השינוי הוא הרבה יותר מחי-
צוני. ההזנחה האישית, יותר מחוסר תשו־מת־לב,
היא ביטוי לתדמית־עצמית גרועה,
לחוסר הערכה־עצמית. אחת הבעיות העיקריות
של הנערות העזובות היא, שהן
גדלו בהרגשה שאינן נאהבות, שאיש אינו
זקוק להן.

אחר־הצהרייס אחד, פתחה אורה
את סגור ליבה:

בכיתה ג׳ הייתי בורחת מבית־הספר
והולכת לגנוב מהבתים של
השכנים. למורה הייתי ממציאה כל מיני
תירוצים. ככה הייתי עושה תקופה ארוכה.
פעם הלכתי לגיסתי, שהיא זונה. ישבנו
אצלה. פתאום היא שואלת אותי :״אורה,
את רוצה שוקולדה?״ אמרתי :״כן.״
הייתי קטנה, לא ידעתי שהתכוונה לחשיש.
היא נתנה לי חתיכה, נשכתי את זה וירקתי
בחזרה, כי זה היה מר.
האחים של גיסתי אמרו לי לפורר את
החתיכה, סידרו בקבוק ונתנו לי לעשן.
לקחתי כמה שאכטות, והייתי זרוקה לגמרי.
אחד מהחבר׳ה, שראה שאני מסטולית,
רצה לשכב איתי. אבל גיסתי לא נתנה
לו, אמרה, שאני עוד קטנה. לא היה לי
עוד 12 אז.
אחר־כך היכרתי בחורים בני .16 יצאתי
עם אחד איזה חודש, והוא פתח אותי.
אבל אני לא הרגשתי שהוא עשה את זה.
כשחזרתי הביתה וההורים שלי ראו את
הכתמים, הם רצו לקחת אותי לרופא
נשים. פחדתי נורא, אז ברחתי מהבית
לשבוע. הייתי בחיפח, אצל החבר׳ה של
גיסתי. ישנתי איתם, ושם גם התחלתי
לעשן קבוע. ככה גם הפסקתי לגמרי את
הלימודים.

״לכי לעבוד
בכביש״

!* קחו אותי למוסד של ויצז בחיפה.
/ישבתי שם שבוע, התייאשתי וברחתי.
ההורים החזירו אותי, אבל ברחתי עוד
פעם. הייתי אז• בת .13 באותו זמן היכרתי
בחורים יותר מבוגרים, בני .22—20 הלכתי
לגור איתם. היינו ישנים באותו חדר
ומעשנים.
עד שאחד מהם אמר לי :״אני אוהב
אותך. אנחנו צריכים להתחתן. תלכי לעבוד
בזנות, גם אני אשיג כסף, ונקנה
משהו.״ לא רציתי. פחדתי. אבל הוא אמר
שאין לי מה לפחוד. שאעמוד איפה שכל
הזונות עומדות, ואשיג קליינטים.
עשיתי את עצמי כאילו אני מסכימה.
הישגתי באמת כמה קליינטים, אבל לקחתי
את הכסף, ולא חזרתי לחדר. במקום זה
נסעתי לתל־אביב, קניתי בגדים, צבעתי
את השערות, וחזרתי לחיפה. הלכתי לחב־ר׳ה
של גיסתי, ויחד איתם היינו פורצים
דירות.
אחר־כך עוד פעם ירדתי לזנות, והייתי
מעשנת סמים. פעם אבא שלי מצא אותי
(המשך בעמוד )26

1. 19

מייק בראנט ו.רם לקריזה לאומי

אליל־הזמר הצרפתי הנערץ, שאיש לא שם עליו כל עוד היה חיפאי,
מצטחק בלשון משורבבת, בתשובה לשאלה, בעת מסיבת העיתונאים
שהעניק בחדר האח״ם בנמל־התעופה לוד, כאשר הגיע ארצה ביום השישי
האחרון אחר־הצהריים. האליל הרגיש נינוח נוכח כל ההמולה שהצליחו להקים סביבו.

האליל

**ץ רשרת הניידות וסוסי־המשטרה,
שהקיפה את היכל הספורס שביד-
אליהו, בדרום תל־אביב, במוצאי־השבת
האחרונה — יכלה להספיק לכל טקס
לאומי או הפגנה מסעירה. אלא שהפעם,
היה זה כוכב־הזמר הצרפתי, יליד
חיפה, שהגיע ביום השישי האחרון לסיד-
רת הופעות בישראל — מייק בראנט.
לפחות הפעם היתד, המשטרה במקום

ע 11ן־ ן ״ זעק באיש אחד המון

המעריצים (למטה) כל

\ אימת שהאליל חשוף החזה הופיע.

..אל תפגעו בחייל ר

המבקשים להרחיק מהבמה חייל החוגג את נצ

אחת שהצליחה במקום שרבים גכשלו. מערי־
^ ןוךךןןקועו \ ן וון ךןן
צה אלמונית ויחפת־רגליים זו גילתה אינטי־
| | 1111111/111 1 1 .1 1 1 1 1
ליגנציה מפתיעה, הצטיידה בזר־פרחים ענק, עלתה אל הבמה, ממש באמצע התופעה.

הנבון. לא היתה זאת אזעקת־שווא. בנות־התישחרות,
שמילאו את ההיכל, למרות
המחיר הגבוה של 20ל״י לכרטיס, הכריזו
מעל גבי חולצותיהן :״אני אוהבת את
מייק,״ בנוסף, הן צרחו, בכו, מרטו שע רות,
ומילאו את כל המצוות של עבודת
האלילים של המאה העשרים.
ההתרגשות התחילה זמן רב לפני שהאליל
בהיר השיער ויפה־התואר עלה על
הבמה. רק בקושי הצליחו השוטרים ל שמור
על הסדר. והם עוד לא ידעו שזאת
דק הפתיחה.
ברגע שהאליל הופיע, לבוש חולצה
פרחונית, שמבעד לכפתוריה הפתוחים
הציץ חזה גברי, ומכנסיים כהים וצמודים
מאוד מאוד ׳,הפך היכל הספורט למעבדה
אידיאלית למחקר בפסיכולוגיה.
״-מייק, מייק, מייק!״ זעקו ההמונים.
מייק החזיר להם חיוך של תודה. הבנות
קפצו מכיסאותיהן• ,מנפנפות בידיהן

בהי

תלב

הש1 נער הצו אות

בת־טיפשעשרה מוכת־הלם נוכח זוהרו של האליל, בעת
ןךן ״ןמךןךןךן
הופעתו, צורחת (צוחקת 1בוכה י מייללת ז מתפללת?)
11 1 1! 1
בהיסטריה לעבר היקר מכל. ממדי ההיסטריה שתקפו את בני־הנוער באולם, לא היו
מביישים אף את אלביס פרסלי ואת קליף ריצ׳ארד בימיהם הגדולים.

האדיליס

ליגת המעוננים

מעופפים מסוג חדש ב״היכל־הספורט״ ביד״
אליהו שהיה בעבר איצטדיון הכדורסל :
מעריצה שהצליחה לפלוש אל הבמה, מועפת על־ידי סדרן ושוטר אל מחוץ לאולם,
כשהיא זועקת בייאוש — או אקסטאזה ז מאחורי השוטר, מוסתר: האליל עצמו.
למטה: מעריץ צעיר שהשליך נפשו מנגד, זוכה לטיפול דומה מידי כוחות החוק.

בקש מייק בראנט
נערץ מהשוטרים,
ונו, לאחר שהצליח

להגיע אל קירבת המאור הגדול. הסצינה הדרמטית החלה (בתמונה
למעלה) כאשר הסמ״ר האלמוני זינק אל הבמה בפריצה נועזת, מבעד
למחסומי השוטרים, זכה מייד להגנתו מונפת הזרועות של מייק.

גשות.
ייק התחיל לשיר. הבנות התחילו.לבכות.
מה את בוכה?״ שאלה נערה אחת את חברתה.
הרי בכלל לא מבינה את המילים.״
פילו הסדרן כבר לא יכול להתאפק .״יותר טוב
לאוניברסיטה, במקום לצרוח פר״״ הטיף לה.

פשר היה להאמין לו. לא רק המדים הכתו־מים
של הסדרנים, אפילו צבע החאקי של מדי
ורים לא הצליח לעצור את הקהל המשולהב.
ז ונערים זינקו מעל לגדר המקיפה את מושבי
ים בתקווה להגיע אל האליל, לנגוע בו, לנשק
להעריץ אותו מקרוב.
בל לא ינום ולא יישן שוטר ישראל.
ל נערה שניסתה להתקרב לבמה, זכתה להיגרר
רותיה, כשהיא בועטת ברגליה ומנפנפת בידיה
מחאה, עד מחוץ לאולם.

אפילו מייק נעלב קצת :״באתם לפה
בשביל לשמוע אותי שר, אז למה אתם
צורחים כל כך שאי־אפשר לשמוע את
הקול שלי?״ קרא לעבר עדת המעריצים
המשולהבת.
באמת שאלת תם. כאילו הוא לא ידע
שהערה מסוג ־ זה, רק תביא בעקבותיה
גל נוסף של צריחות היסטריות.
מה עוד, שכשרואים מתפתל על הבמה
כמו שרק גוף כמו שלו יכול להתפתל.
קשה להאמין, שהוא באמת סובל כל־כך
מהרעש הגדול.
במיוחד כשהמדובר בישראל: במשך
שנים, כשעוד היה היפני גזעי, ניסה מייק
לשכנע את הצברים הספקניים שיש בו
משהו. אבל אין אליל בעירו, כידוע. מייק
היה צריך לנדוד עד צרפת, כדי שיוכל
לחזור — נערץ ואהוב.

במדינה
משפטו של כתבו הצבאי של מעריב, אלי
לנדאו, והוא עלה לו 1500ל״י.
גילגוליו של תכה. סיפורו של הרובה
הוא מרתק כשלעצמו. לנדאו, שהיה
עט יחידת הצנחנים שהגיעה ראשונה אל
הכותל המערבי ביום שחרורו, לא רצה
להחמיץ את הלחימה בדרום. הכתב הצבאי,
שהוא סרן צנחנים במילואים, חזר לתל-
אביב, מצא שם צוותות טלוויזיה זרים
ואת צלם הלייף, כשהם מתים להגיע לעיתונות
זירת
ההתרחשויות. הוא צירף את כולם
למכונית אחת ויחד ירדו בדרך הרפתקות
בעקבות האוגדה של ישראל טל, שפרצה שכרה
לעבר תעלת סואץ.
הם הצליחו להגיע עם הכוח הראשון של עק שנות
שהגיע אל תעלת סואץ, ליד הגשר המתקמשה
בדשי הוא עיתונאי קטן — ביפל
של איסמעיליה. צלם הלייף,
שרצה נתיים — אבל עקשן גדול. לפני כחודש
תמונה סמלית, ביקש מהחיילים לרדת ל
פקודתו ימים, יצא לכתבה מאוד לא מסוכנת —
מים. אבל הם סרבו. חזקה
עליהם גורודיש אודות התרחשויות בבית־הנוער בגבעתיים.
שמואל
של מפקדם, אלוף־מישנה
כתבה הוא לא הוציא משם, אולם מכות
(ראה במדינה, צה״ל) שלא לרדת
למים. הוא חטף (מכות לעיתונאי, העולם הזה
כששמע זאת לנדאו, הודיע לקציני צה״ל .)1806
במקום :״אתם,חייבים להישמע לפקודה
בדשי הצעיר ( )18 לא התרגש. השבוע,
אבל אני לא!״׳היה זה אלי שירד ראשון
בן־חנן הוא חזר להמשך הכתבה. שוב, לא זכה
למימי התעלה. הקצין הצעיר יוסי
אותו לקח להשלים אותה — כי שוב ספג מכות.
מסר לו את הקלצ׳ניקוב שלו,
תעודה מזוייפת. את המכות בפעם
שלל במהלך הקרבות.
אבל התמונה שהופיעה בסוף בשער ה־ הראשונה קיבל בדשי מגודל־השיער ורד
לייף היתה תמונתו של בן־חנן, שהפכה ממושקף, כפי שהתלונן במישטרה, מדי
לסמל לנצחון צה״ל בחזית המצרית. ה־ מנהל בית־הנוער, יוסף זוהר. כאשר הגיע
קלצ׳ניקוב שבידי בן־חנן ניתן ללנדאו למקום, ככתב השבועון באנגלית ¥011
ומרגנית, ביטאון צעירי ההסתדרות —
כמזכרת לזכר הצילומים במי התעלה.
אתגר לרטטכ״ל. זה היה הקלצ׳ניקוב
אותו מצאו חוקרי המשטרה כשבאו לחפש
בביתו של לנדאו בהרצליה בפרשת חומרי
ההדברה הגנובים. יחד עמו מצאו גם רובה
רוסי סמיונוב, שניתן ללנדאו מאוחר יותר
על ידי קצין צה״ל בכיר, בעת שיחידה
מצרית תקפה יחידה עמה שהה לנדאו ליד
התעלה.
כרגזן. לא היה זה רק מפני שנכנס למלמובן
שלנדאו החזיק את הרובים בביתו
חמה צרוד ומצונן. לא היח צורך להרים כמזכרת ללא רשיון. על כך הועמד לדין.
קול. לאורך כל המלחמה לא היה ביחידתו התביעה עמדה לדרוש -את האשמתו של
אפילו מקרה אחד של הפרת משמעת.
לנדאו בסעיף של השגת כלי יריה בדרך
אצל האויים -יותר בטוח ! לגו -עוון. אבל אז היה זה דווקא עתונו של
רודיש חיתה תורת מלחמה משלו, אותה לנדאו, מעריב, שמיהר לציין כי הנשק
היה משנן השכם והערב לפיקודיו. כמה בביתו הושג בדרך גניבה. נראה שפרקציטטות
לדוגמה מתורת המלחמה של גו־ ליטי התביעה חשבו: אם מעריב כותב
רודיש :
דבר כזה, ודאי ידוע להם משהו. הלכה
• ״בשעת קרב לעולם זיכרו זאת: עד התביעה וביקשה להרשיע את לנדאו,
כמה שמצבכם רע — מצבו של האוייב בנוסף על החזקת כלי יריד, ללא רשיון,
עוד יותר גרוע!״
גם בהשגת כלי יריח בגניבה. הוא זוכה
•:״הקפדה על המשמעת אין פירושה מסעיף האישום השני, כיון שחוקרי ההחנקת
היוזמה האישית. אבל יוזמה מחיי משטרה והתביעה לא יכלו להוכיח מניין
בת הגדרה. איך אני מגדיר יוזמה? כל השיג לנדאו אח שני כלי הנשק שנמצאו
אהד צריך לדעת מה רוצה המפקד. אבל
בביתו: אם גנב אותם מצה״ל או קיבל
כשהוא נמצא במצב בו אינו יודע מה אותם במשלוח ישיר מברית־המועצות?
לעשות — הוא צריך לעשות הכל למען לנדאו עצמו, שלא רצה לסבך קצינים
המטרה הכללית. אם אתה
בספק — עשה בצה״ל, העדיף שלא לספר בבית המשפט מושלן כדשי ומשליכו (משמאל)
תמיד יותר ממה שאמרו
לך!״— התקדם! על מקור הנשק.
עקשן גדול, הקטן הזה
• ״אם אתה נתון בצרה
הוא הורשע בסעיף הטכני של החזקת
אצל האדיב הרבה יותר בטוח מאשר
רחוק כלי יריה ללא רשיון. השופטת עדנה
ש זה ממנו. השטח הבטוח
שצקי אסר עליו המנהל את הכניסה, קרע מידיו
ביותר רקהואנכון, אלא קנסה אותו על כך בסכום של 1500ל״י.
מאחורי קווי האדיב. זה לא
בבית את הניירות שבידו, והחטיף לו. כאשר הגיאולם
לפני גזר־הדין
גם ניתן לביצוע.״
התחולל כששני עו השוטרים למקום, האשים המנהל את
במחלקת ההדרכה ינסה גורודיש־גונן ר,משפט מחזה בלתי רגיל. היה זה
ותת -בדשי כי תעודתיהעיתונאי שבידיו מזוייפת. טל ישראל האלוף בכירים, קצינים ליישם את תורת המלחמה שלו לגבי צד,״ל.
המנהל הכחיש את האשמותיו של בדשי.
אלוף אברהם טמיר,
אבל הוא אינו רק איש מקצוע קר. הוא
באולבית־המשפט השבוע, מכל מקום, החליט שלא להסתבך, חיובית אופי עדות למסור כדי ביוזמתם
ידוע כאיש אמונה חם ולוהט, היודע להל כאשר
המתמיד הצעיר חזר והופיע בשטח
היב את פיקודיו. אמר פעם גורודיש: על לנדאו, שלדעתם היה זכאי להחזיק — ועוד בלוויית צלם. במקום זוהר, הת״המישור
המיסטי לא פחות חשוב לי מ בכלי הנשק שהיו בידו כמזכרת.
ייצב בפרץ יהודה שאשא, מדריך המועדון.
השופטת התחשבה בדעתם. היא נתנה
שאר המישורים. חשוב לי מאוד שעם ישאזהרה.
שאשא מילא את תפקידו על
ללנדאו אורכה של שלושה חדשים להשיג
ראל יחיה לעולם כשעמים אחרים כבר אישור מהרמטכ״ל להחזיק כמזכרת את הצד הטוב ביותר — כאילו היה מנהל
יהיו או לא יהיו.״
הקלצ׳ניקוב ההיסטורי והמפורסם ביותר ממש. לאחר שהזהיר את בדשי וחברו,
גורודיש, שאחרי המלחמה השתתף ב־ בעולם. השאלה היתד, רק, אם הרמטכ״ל יוסף ארזי, שהצילום במקום אסור —
מיבצע כראמה ומילא תפקיד בפיקוד צפון, ייענה לאתגר שהוצב לו על ידי השופטת? התקדם לפעולה, תפס את בדשי, העיפו
השתלם מאז המלחמה באוניברסיטת תל-
לעבר הכביש. ארזי נכנס לפעולה גם הוא
אביב. תחילה במזרחנות ואחר־כך בהיס—
והנציח במצלמתו את הדרמה.
טוריה. השטחים שאשא, שהבחין במעשה האסור של צימינויו
מבשר צעד ראשון לחילוף מש לום
פעולותיו, הזעיק את המישטרה, האמרות
בצמרת הפיקוד העליון של צה״ל. ת ת -אלו ף
שים את הכתב והצלם בהסגת גבול.
במישטרה, הזהיר החוקר, קצין בשם
תולדות
שק בתחת
אלפרד דואק, את בדשי, כי אם יעיז להתקרב
שנית למועדון, יעצור אותו —
הקל צ׳גיקוב
הפועל הערבי מרצועת עזה עסק בשק ושיחרר אותו.
תת־אלוף של הווילה בחצר בעבודתו, דנות כשחברו ארזי עדיין עצור, נחפז בדשי
מ ת על ת טואץ
יצחק פונדק — הלא הוא מושלה הצבאי לראש העירייה, ביקש את התערבותו.
של הרצועה. לקראת השעה חמש, סיים הדיווח
בדשי על השיחה עם ראש העירייה:
רובה הסער הרוסי קלצ׳ניקוב המפורסם פועל את עבודתו, פנה לחזור לעזה.
״קובה קרייזמן הבטיח לי לשחרר את
ביותר בעולם, הוא הקלצ׳ניקוב שהופיע
העסקתו של הפועל הערבי מהרצועה יוסי — בתנאי שאבטיח לו שלא לכתוב
בחודש יוני 1967 על שער הלייף האמרי בביתו של המושל, ברחוב האלגנטי שב־ יותר על התקרית עם המדריך, ולא לספר
קאי, כשהוא נישא בידי יוסי בן־חנן, ה צהלה, עוררה את תשומת־ליבם — ובי עליה. סירבתי, ואז התחילו לחצים לפטר
חייל הישראלי הראשון שטבל במי תעלת -קורתם — של כמה שכנים. החלו רינונים. אותי ממערכת מרגנית.״
סואץ כאשר הגיעו כוחות צה״ל לשם.
שהיו במהרה לשמועות על ״שיפוצים
דיווח ראש העירייה על השיחה :״לא
השבוע, כמעט חמש שנים מאז צולמה
הנערכים בבית המושל על-ידי פועלי ה־ הבטחתי לבדשי שום דבר. אמנם שוחחתי
אותה תמונה מוס איסמעיליה, חזר אותו מימשל הצבאי״.
איתו, אך זה הכל. לא התייחסתי אליו
קלצ׳ניקוב לחדשות. הפעם הוא הופיע בבדיקה
מהירה גילתה שהשמועות היו ברצינות. מייד ראיתי מי הוא.״

מוגזמות, והפועל עסק רק בריצוף השביל
המוביל מהרחוב עד לכניסה לבית התת-
אלוף.
כתב העולם הזה פנה לפונדק, שאל אותו:
״האם נכון הדבר שפועל ערבי מהרצועה,
המועסק על־ידי המימשל הצבאי, עסק
בתיקון השביל לביתך?״
״שק בתחת,״ השיב האלוף במקוריות,
וטרק את השפופרת.

(המשך מעמוד )14
השבוע יצא שמואליק מאלמוניותו
לגבי אזרחי ישראל. כאשר מונה כראש
מחלקת ההדרכה במטכ״ל, הוצג כאלוף
שמואל גונן. אך לגבי צה״ל הוא ישאר
תמיד כפי שחיה בשמו הראשון שהפך
גם לכינויו: גורודיש.
״אסור לוותר לחיילים:״ .אחת
הסצינות הזכורות ביותר בחשופים בצריח
היא שיחתו של גורודיש עם קצינת הלשכה
של האוגדה, ציפי, ערב מלחמת ששת
הימים. לציפי היה חבר צנחן, דבר שפגע
בגאוותו של איש השריון הוותיק .״מה
יש לצנחנים שאין לשריונאים?״ שאל
את ציפי.
שמואליק גורודיש 42 הוא רק אחד
משבט הגורודישים המשרתים בצה״ל. עוד
שניים מאחיו משרתים בשירות קבע. הוא
עצמו, יליד וילנה שמשפחתו התיישבה
בעיר העתיקה בירושלים, חבש עד גיל
16 ספסל של ישיבה. אבל כשפרצה מלחמת
העצמאות התגייס ולחם בשורות
החי״ש והפלמ״ח. הוא נפצע חמש פעמים.
במיבצע סיני היה כבר מפקד פלוגת טנקים,
הראשונה שהגיעה לתעלת סואץ.
עוד לפני שהתפרסם כלוחם עשוי ללא
חת, בזכות מלחמת ההבקעה של חטיבתו
במלחמת ששת הימים, קנה לו שם כאחד
הקצינים הקשוחים ביותר בצה״ל בתחום
המשמעת. הוא היה דורש הקפדה מלאה
על כללי המשמעת, הנהיג מערכת עונשים
חסרי תקדים לעברייני תנועה ביחידתו.
שורשי גישה מחמירה זו נעוצים במלחמת
העצמאוחח הוא היה בן 18 וחצי,
סמל במחלקת חי״ר שהופתעה תוך כדי
התקפה על צומת רפיח, אותה צומת ש הוא
הבקיע אותה בששת הימים. המחלקה
נאלצה לסגת. תוך כדי נסיגה פקד
שמואליק על שני חיילים לקחת עימם
ארגז רימוני-יד בדרך נסיגתם. הן סרבו
לציית לפקודה. שמואליק לקח את ארגז
הרימונים בעצמו.
מאז הגיע למסקנה כי משהו אינו כשו רה
בתחום המשמעת בצה״ל .״מתי יכול
מפקד לשלוט בפיקודיו מבלי שיפחדו
ממנו?״ היה אומר ,״כאשר הוא מקובל
כמפקד, מקובל כבעל מקצוע ודואג
לרווחתם של חייליו. החיילים מרוויחים
מזה שיש קודכס של משמעת. צריך לאהוב
את החיילים, אבל אסור לוותר להם. אם
אתה מוותר לפיקודיך, אתה עושה להם
עוול !״
התיאוריה שלו הוכיחה את עצמה כשפקד
על חטיבת השריון שלחמה ארבע יממות
רצופות בשריון המצרי, ללא שינה. הוא
לא היה צריך להרים את קולו אפילו פעם
אחת. וזאת למרות שחיה מוכר לחייליו

העולם הזה 1812

ן? ך ך יהודה אליצור, מערד, שחש
להצלת הקטינה שנפלה בידי 111 הנוכלים, והסתבן בגוץ על לא עוול בכפו.

וחיים החלו לאמן אוהד, לקראת יעודד.,
בהתחלה, הם לקחו אותה למועדוני־לילד,
ולמקומות־בידור אחרים, כדי שתכיר את
חיי־הליי׳ה מקרוב. הרי אלה יהיו חייה,
כסוכנת־השאית.
אחרי שעברה את שלב האימון הראשוני,
בישר לה אגוזי:
״כעת אנחנו עוברים לשלב הקשה. את
מוכרחה להישבע שלא תגלי לאיש.״
אגוזי וידידו השביעו את הנערה, הבהירו
לה שאם תגלה מילה מכל העניין,
יחסלו אותה שירותי הביטחון — שלא
לדבר כבר על כל משפחתה.
הנערה נשבעה. עכשיו, הסבירו לה שני
הנוכלים, היא תעבור את אימוני־המין
שלה: הם צריכים לבדוק עד כמה היא
מסוגלת לסבול כאשר אונסים או מענים
אותה.
בשלב זה, רצתה מאטד, הארי מערד
לצאת מכל העניין. היא לא רצתה להיבדק
מבחינה מינית. אבל אגוזי הודיע לה כי
כבר מאוחר. היא יודעת יותר מדי סודות
של שרותי־ר,ביטחון. יש לה ברירה אחת :
להמשיך — או למות.
תקווה, שבתור סוכנת חשאית לעתיד
גילתה תמימות מפתיעה, החליטה לבחור
בחיים. ההמשך היה לצוב :

תקווה וויינפלד.
הרב פתח בפעולה מיידית. הוא י חמק
מהחנות, ניגש לדואר ושלח את התמונות
לכתובתו שלו בערד. לאגוזי הבטיח,
כי ישפיע על הנערה לשתף איתו פעולה.
כשאגוזי הרגיש בחסרונן של התמונות,
הבין מה קרה. הוא החליט להשיגן בחזרה
בכל מחיר.
למחרת, חיכה כבר, יחד עם ויינפלד,
ליד ביתו של הרב. כשהרב יצא מהבית,
קרבו אליו השניים :
״בא ניגש לאיזה מקום שקט, וניישב
את כל העניין.״
השניים לקחו את הרב •לבסיסו הצבאי
של הרס״ל, סגרו אותו בחדר, ודרשו
את התמונות. בהתחלה, איימו עליו שיחסלו
אותו יחד עם הנערה, כי יש בידיו
חומר השייך לשירות הביטחון. כשזה לא
עזר, הבטיחו לו כי ישחררו אותו ואת
הנערה — תמורת התמונות. הרב הכריז
שהוא מסכים, הבטיח למסור את התמונות
למחרת.
בינתיים, הגיעה המעטפה עם התמונות
לביתו. אליצור לקח את התמונות — ישר
למשטרת ערד.
כאשר הופיע אגוזי, למחרת, בביתו של
הרב אליצור כדי לקבל את התמונות —

סים בבאר־שבע, שניראו לו מתאימים,
העלה בפניהם הצעה שהפכה פופולארית
לאחרונה: להפוך לשכירי־חרב. תמורת
אלפיים ל״י, הציע לשניים לרצוח את
הרב.
השניים הסכימו. וכך, אפשר היה לראות,
בוקר אחד לפני כשבועיים, את מאיר מנדל,
יהודי קטן וגוץ, בן ,34 יושב בבית־קפה
קטן במרכז באר־שבע, בחברת שני גברים
חסונים וחתיכה צעירה :״הרב אליצור
גומר את העבודה שלו בבתי־המלון בסביבות
הצהרים,״ הסביר לשלישייה .״אתם
תחכו לו במכונית ליד פתח המלון. כשייצא,
תציעי לו את טרמפ לערד. הוא
יסכים, כי הוא רודף־שמלות. תסיעו אותו
למקום מבודד, ותחסלו אותו.״

כדי להיות מרגלת. הסכימה קטינה בת 17 זו
לעבור מיבחני־מין. נפלה ברישתם של שני נוכלים
תולה תמימה בת ,17 נאנסה על *־
-ידי שני גברים — וצולמה בשעת
מעשה. צמד נוכלים נזרקו לבית־סוהר,
לשנה וחצי. רב בישראל הואשם, על לא
עוול בכפו, במעשה שפל — וכמעט שנרצח,
כתוספת. אדם נוסף יועמד כנראה
בקרוב לדין באשמת נסיון לרצח. וכל
המהומה הזאת, התחילה דווקא בטקס־חתונה
תמים.
החתונה הגורלית התקיימה בביתו של
הרב יהודה אליצור, המפקח על הכשרות
בבתי־המלון בערד. ביתו של הרב שימש
כבית־הכנסת הספרדי בערד, ומשום כך
ערך הרב את נישואי הזוג הצעיר, שביקש
להתחתן אצלו, בביתו.
הצלם. באותה חתונה, היה בעל צלמניה
מבאר־שבע בשם דויד אגוזי. אגוזי עסק

״הם שכבו איתי לסירוגין,״ סיפרה.
״כאשר חיים ויינפלד היה שוכב איתי,
אגוזי היה מצלם אותנו. הם אמרו לי
שאת התמונות הם צריכים להראות לממונים
שלהם, כדי לקבוע את ההתאמה שלי
למקצוע.״
השנים היו גם קושרים את הנערה
למיטה באזיקים, לפני שביצעו בה את
זממם. כדי לבחון את כוח הסבל שלה,
כפי שהסבירו לה. וכמובן — כל שלב
ושלב של האימון המתקדם, הנציח אגוזי
במצלמתו.
הגיע הרגע שתקווה נשברה. היא סירבה
להמשיך באימונים — מה גם שלא נראה
להם סוף.
״אם את לא רוצה, אנחנו צריכים לחסל
אותך,״ אמר לה אגוזי בצער .״את יודעת

עצרוהו השוטרים.
בדרך לתחנת המשטרה, ניסה אגוזי
להיפטר מחבילה שהיתה בכיסו. השוטרים
הרגישו בכך, אספו אותה,
היו אלה תמונות נוספות של מישגלים
— עם נערות אחרות.
בעקבות מעצרו של הצלם־האמן, נעצר
גם הרס״ל־הדוגמן, והשניים הואשמו בשורה
ארוכה של עבירות, כולל אונס, מאחר
שאילצו את תקווה, בשלב מאוחר של
הפרשה, לקיים יחסי־מין איתם תחת איומים.
אלא
שלא היד. זה סוף הפרשה. אגוזי
וידידו הטילו פצצה: הם האשימו את
הרב אליצור, כי הוא זה שיזם את כל
העניין, ואף מימן אותו.

הקוובן

היפחפית הקטינה שהאמינה
לצמד הנוכלים,
נעתרה לקיים איונם יחסי-מין,
ולהצטלם תוך כדי מעשה — כדי להתקבל
כסוכנת־חשאית בשירותי״הכיטחון.

מאסה הארי מעוד
הרבה מדי.״
אבל הנערה הגיעה לקצה -גבול הסבל
שלה. היא החליטה להפסיק — אפילו
במחיר חייה. השניים הודיעו לה לכתוב
את צוואתה, כי יומה קרב. היא כתבה.
בשלב זה, החליטה להפר את נדר הש תיקה.
מאחר שבין כה נגזר עליה למות
בדמי־ימיה, החליטה לפנות לעזרה לרב
אליצור, מכר ותיק של משפחתה.

אמנם במלאכתו בשקדנות, אותו ערב, אולם
בין צילום לצילום הצליח להבחין,
בין קהל המסובין, בצעירה בלונדית יפהפייה.
הוא עשה איתר. היכרות.
״הוא הזמין אותי לצאת איתר /סיפרה
היפהפייה הבלונדית, תקווה בירנבוים ״.
״הוא רמז לי שהוא עובד עם המשטרה
ועם שרותי־הביטחון. אני האמנתי לו, כי
ראיתי אותו לא פעם בחברת שוטרים
ואנשי־צבא. עכשיו אני יודעת שלא קשה
תכתבי א ת
היה לו להתיידד עם השוטרים. חנות־׳
הצילום שלו נמצאת ממש ליד משטרת
צוואתך ו//
באר־שבע.
״הוא הראה לי כל מיני תעודות, כאילו
הוא בלש פרטי, ושהוא למד בכל מיני * כך, קיבל יום אחד הרב טלפון
ארצות. בגלל זה חשבתי, שכל דבר שהוא 1מתקווה :
״אני זקוקה לעזרה. כבוד הרב. אנא,
אומר זה אמת.״
בוא מייד לחנות של הצלם אגוזי.״
יום אחד הופיע דויד אגוזי בחברת ידיד.
הרב הגיע בהול לבאר־שבע, נכנם לחרב־סמל
בצה״ל.
״זהו חיים ויינפלד אמר אגוזי נות, .אגסי, ויינפלד ותקווה כבר חיכו
לתקווה .״הוא חבר שלי לעבודה. גם הוא לו.
״אנחנו משרות־ד,ביטחון,״ אמר חיים
איש־ביטחון״.
תקווה שמחה מאוד להכיר עוד איש־ ויינפלד בחשיבות .״תקווה שיתפה איתנו
פעולה בעבר — ועכשיו היא רוצה לצאת
ביטחון. היא שמחה עוד יותר, כאשר הציע
לה חיים להצטרף לשורות הביון הישראלי מכל העניין. אבל זה מאוחר.״
״תשאירו אותנו לבד לרגע,״ ביקשה
הנודע לתהילה.
תקווה מאגמי וויינפלד.
״אני חושב שאת מתאימה להיות סוכנת
השניים הסכימו, אחרי היסוס מה. ויינפלד
שלנו,״ אמר חיים .״אבל קודם את צריכה
חזר לבסיסו, ואגוזי נשאר להמתין בחוץ.
כמובן לעבור אימונים מיוחדים.״
תקווה לקחה את הרב לחדר האחורי
התמימה מערד נפעמה מהתרגשות, ודויד
של החנות, הצביעה על סל :״תסתכל מה
* השס מוסווה, היות ובשעת מעשה היחה יש בתוך הסל,״ אמרה.
הרב אליצור הסתכל — וקיבל הלם.
העלמה קטינה בת ,17
היו אלה צילומי היחסים המיניים של
** השם מוסווה בפקודת בית־המשפט.

הווולוז הזה 1812

לדבריהם, רצה אליצור לשאת לו את
תקווה. כשזו סירבה לו, פנה אל אגוזי,
הציע לו עשרת אלפים ל״י כדי שישכנע
אותה. אגוזי גייס את חיים, ובעזרת צילומי
האקשן של תקווה וחיים, ביקש
לשכנע את תקווה להינשא לרב. אולם
תקווה לא נכנעה לסחיטה, וכשהרב המאוכזב
שמע על שיטות־השיכנוע של המתווך
שלו, מיהר להסגיר אותו למשטרה,
כדי להציל את עורו שלו.
על סמך סיפור זה של אגוזי וויינפלד,
הועמד גם הרב למשפט, יחד איתם.
נגד צמד הנוכלים — היו עדויותיהם
של תקווה והרב. נגד הרב — היתד, עדותם
של צמד הנוכלים. לעומת עדות זו,
עמדה עדותה של תקווה, לפיה מעולם
לא ביקש הרב לשאתה לאשה.
לאחר שנתיים של יסורי־נפש, נסתיים
לאחרונה המשפט, שהתנהל בבית־המשפט
המחוזי בבאר־שבע.
צמד הנוכלים נמצאו אשמים, נשלחו
לשנה וחצי מאסר בפועל.
הרב אליצור יצא זכאי מכל אשמה.
עדיין לא היה זה הסוף• .
רק יצא הרב מאולם בית־המשפט —
וכבר ריחפה על ראשו סכנה אחרת, גדולה
יותר.
מה שקרה — לטענת המשטרה: אחיו
של אגוזי, יהודי בשם מאיר מנדל, החליט
לנקום את נקמת השנה וחצי שנגזלה
מחיי אחיו. הוא החליט שהאשם בכך הוא
הרב, קבע את העונש המגיע לו — מוות
— ויצא לבצע.
לא בשתי ידיו. הוא איתר שני טיפו־

״או.קיי,.״ אישר אחד הגברים.
מנדל הוציא חמישה הרצלים מכיסו:
״זה על חשבון. עוד ,1,500 אחרי הביצוע.״
ברגע זה, צצו שוטרים מכל עבר, הקיפו
את מאיר מנדל המופתע. תוך זמן קצר,
התבררה לו האמת המרה: מיד לאחר
שפנה בהצעתו המקורית לשני הבחורים,
מיהרו הללו למשטרה, בתיאום איתה, תוכננה
הפגישה הנוכחית, כשליתר ביטחון
מצטרפת לשניים גם שוטרת בלבוש אזרחי
ובסיפור־כיסוי של שותפת לדבר עבירה.
עד כאן — גירסת המשטרה.

תביעת דיבה

** תה, יושב מאיר מנדל בתא־המעצר
של משטרת באר־שבע, צפוי להגשת
אישום נגדו על נסיון לרצח. אגוזי וחיים
יושבים בכלא, וימשיכו לשבת עוד עת
ממושכת. מאטד, הארי׳ כיום עלמה יפהפייה
בת ,19 נזהרת מעסקי הביטחון. היחידי
שטרם נרגע מהפרשה, הוא הרב אליצור:
״כאילו לא הספיק לי הסיוט של המש פט
הממושך,״ אמר השבוע ,״נאלצתי לסבול
עוד מה שנכתב עלי בשבוע שעבר
בעיתון מסויים, שפירסם כאילו אני הוא
זה שגייסתי את אגוזי ויזמתי את העניין.
מעולם לא חשבתי להתחתן עם הנערה.
היא בחורה חופשייה, ואני רב מסורתי
מאוד. נישואין בינינו לא ייתכנו כלל.
עורך-הדין שלי, שמואל מנוף, שוקל עכשיו
הגשת תביעה על הוצאת־דיבה נגד
העיתון.

מי ד

לךלב!

-ו ב דו ב

כתבת ״העולם הזה״ השתתפה כמיפגש של ״היתקלות״ ־
האופנה האמריקאית להכרת ה״אני הכובשת את הארץ
ך* פקודה ניתנה בקול צלול ובדור :
\ 1״לקום, ולהתחיל להסתובב בעיניים
עצומות״.
קמתי כשאר 18 הנוכחים בחדר. חוסר-
ביטחון הציף אותי ,״כשהתחלתי לזוז בעיניים
עצומות .״כשתיתקלו במישהו,
תנסו להכיר אותו באמצעות הידיים,״
הכריז הקול.
התחלתי ל*שש נוכחי, די מודאגת. פתאום
תפסו אותי ידיים גבריות, קירבו
אותי אל גוף זר. הידיים הזרות ליטפו את
ראשי ופני, עברו על גבי והצמידו אותי
אל בעליהן, גבר מלא ובעל כרס ׳קטנה.
ניסיתי להרגיש טוב בין הזרועות הזרות.
לא הצלחתי. שליחתי יד ומיששתי את הפנים
הגבריות. נתקלתי בזקן עבות. בעיני
רוחי הצטיירה דמותו של אחד הנוכחים-,
שהציג עצמו, לפני כן, בשם דודיק*.
הפריעה לי העובדה שידעתי מי הוא
זה שמצמיד אותי אל גופו. נחלצתי מידיו,
והמשכתי לגשש באפילה.
נתקלתי בדמות נשיית. ידי הרגישה
חזה נשיי ומיד נסוגה. יד רכה, נשיית,

ליטפו, רק החזיקו בי. הרגשתי כילדה
קטנה .״לפתוח את העיניים ולהכיר את

האחרים,״ הוריי ייקיל•
המבוכה הציפה אותי. פחדתי לגלות
במי נתתי את אמוני. פקחתי את עיני,
והתקשיתי לשאתן. מזמן לא הייתי כל כך
נבוכה. הניגוד בין האנשים הזרים לי
והמעמד. האינטימי והחם, היה מוזר.
נשמתי עמוקות, והרמתי מבטי. שלושה
גברים ושתי נשים עמדו סביבי. הסתכלו
בי בחום ואהבה .״זאת אשליה,״ הבטחתי
לעאמי. למה שאנשים זרים יסתכלו בי באהבה?
אך לא יכולתי להשתחרר מההרגשה:
כולנו אהבנו במבטים, ללא
אומר. ומה שהפתיע אותי ביותר: לוא

ריה, פרצו בבכי. גם גברים.
משום כך מסרתי, בהגיעי בשבת האחרונה
לדירה הגדולה ברחוב התשבי 4
בחיפה, לא את שמי, אלא את שם נעורי.
את מקצועי מסרתי כמתורגמנית. לא רציתי
לגרום לשום טרגדיות. רציתי רק
לכסות סיפור.
זה מה שחשבתי, בכל אופן, בהתחלה.
כאשר יצאתי מאותה דירה, בסוף אותו
יום, ידעתי שרכשתי הרבה יותר מסיפור.
ידעתי שרכשתי חווייה נדירה: שהצלחתי
לפרוץ את חומת המחסומים המקיפה
את האדם המודרני, ליצור קשר נדיר עם
בני־אדם אחרים.
אשם בכך מיכאל ברנט, סופר יהודי־

סים אליהם בשם זה.
במיפגש כזה, מתרחשים דברים בלתי
צפויים. משתתפים רבים חושפים עצמם
במפתיע, בכנות נדירה, מבטאים דחפים
ורגשות שאותם לא העזו לגלות בחברה
הרגילה מעולם.
כדי לגלות מה מתרחש באנקאונסר של
ברנט בחיפה, כתבתי לו, כלקוחה רגילה,
על רצוני להשתתף.
בעלון שקיבלתי בתשובה, נאמר, בין
היתר, כי התוכנית לשבת הקרובה תהיה
״יום של העמקה אינטיסיבית לתוך האני,
ושל מודעות מוגברת לעולם סביב.״ כן
נאמר שם :״אסור להביא סמים, משקאות
חריפים, וכלי־נשק מכל סוג שהוא. דד

מאת

אלה ברקת
ליטפה את פני — וגם היא נסוגה. המשכתי
לגשש באפילה.
ידיים ארוכות ורטובות ליטפו את שערות,
ופני. ידי שלי מיששו חולצת פלנל,
כתפיים של בחור, פנים שאינן מכירות
גילוח. שוב זיהיתי. בעיני רוחי ראיתי את
הצעעיר שבחבורה, יהודה. לא הרשיתי
היצמדות והמשכתי הלאה. נתקלתי בגופות
שכבר מצאו את בני־זוגם. פחדתי מנגיעות
זרות. ועם זאת, פחדתי שלא להיתקל
בדמות שתזרים בי בטחון.
בסופו של דבר, נחתתי בין זרועות חזקות
סימפטיות. החזקנו ידיים. המגע נעם
לי. בקושי התאפקתי לא לפתוח עיניים
ולהציץ בפניו.

בך זוג
מי ס תורי
ך• או תו רג ע הכריז הקול :״כל מי
1שמצא בדזוג, שיישאר איתו — ויחד
תנסו למצוא זוג נוסף.״
בן־זוגי המיסתורי הוביל אותי בין גופות
צמודים, עד שנתקלנו בזוג שאיתו
יצרנו קשר נגיעות שסיפק אותנו. שוב
לטיפות. הכרת פנים גבריות ונשיות, במגע
וגישוש הססני. פתאום נעלם הפחד,
פינה מקום לרגש חם, נעים. פני האשד,
היו רכים כפני תינוק. הפנים הגבריות
נעמו מאד למגע .״אפשר גם שישיות,״
הכריז הקול.
זרועות מימין ומשמאל הקיפו אותי,
הצמידו אותי. הרגשתי עכשיו ביטחון ושלווה.
בדמיוני חזרתי אל תנועת-הנוער
וריקוד ההורה. הגברים מכל צדדי לא
* שמווד המשתתפים הוסוו, מלבד שמו
של מיכאל ברנט.

מעגל האהבה

הבל מתחיל בשכיבה משותפת
על הריצפה. המשתתפים ב־מיפגש
מצווים לזרוק מעליהם כל מחשבה זרה, להשיל את
הייתי בוחרת, בעיניים פקוחות, חמישה
אנשים שאיתם הייתי רוצה להיות קרובה
— הייתי בוחרת בדיוק חמישה גאלה.
בפעם האחרונה שבה התגלתה עיבפגישה
של המעבדה לתונאית
הכרת
האני, כפי שקורא לה יוצרה, מיכאל
ברנט — התחוללה טרגדיה: המיפגש כולו
התנפץ לרסיסים. משתתפים קיבלו היסט־

המחיצות ביניהם. צילום זה, באחרים בעמוד זה, הוא מתוך
סירטון״חפירסומת של צבי רחמן לחברת ״הסנה״ ,שסיסמתו :
״רצונך להשתייך ז הצטרף ל,הסנה׳!״ במציאות זה שונה.

אמ, יקאי, שהקים בחיפה את המרכז לאדם
ומלואו, כדוגמת גופים דומים בארצות-
הברית. שם, נפוצים כבר המיפגשים האלה,
המהווים, בעיקרון, צורה של ריפוי
פסיכולוגי קבוצתי. זאת, למרות שהפסיכולוגים
עצמם חלוקים בדיעותיהם לגבי
צורה זו או אחרת של מיפגשים אלה, ולמרות
שיוזמי החוגים עצמם אינם מתייח־

עובר על הוראה זו יידרש לעזוב את
המקום״.
וכך, ללא סמים, משקאות חריפים
או נשק, התייצבתי בשבת האחרונה
בדירה החיפאית.
ציפיתי שלפחות חלק מהמשתתפים ייראו
מסכנים או מתוסבכים. הם לא ניראו. כל
האנשים בחדר הרשימו בהופעתם הנאה

והאינטיליגנטית. להוציא שני חיילים,
הסתבר מאוחר יותר, היו כולם אקדמאיס.
לא היה ש 8אף מכוער, אף דמות מעוררת
רחמים.
נמצאתי בחדר־מגורים ענק. על הריצי
סה מחצלות, מיזרוני־אוויר, כריות. מ־סטריאו
בפינה בקעה מוסיקת זן הודית,
הישרתה הדגשת שלווה ונועם.
שבעה גברים, הצעיר בו ,19 המבוגר
בן 11 .45 נשים, גילן המממוצע בסביבות
השלושים. ואנוכי הקטנה.
בהתחלה — הרבה שקט, קצת מבוכה.
כל אחד שקוע בעצמו. עיניים קבועות
בריצפה. היו גם עיניים שחקרו את האחרים,
חיפשו קשר עין. דיבורים לא היו.
רק מילה פה, מילה שם.
לצידי ישבה אסתר, כבת .40״מה
מקצועך?״ שאלתי, בהיסוס מכוון .״שדב־

ושוב ללא הרף, עד שהנשאל מממצה את
כל התשובות שהוא דולה מעצמו, מ,סיר
מעליו כל מלאכותיות ומסווה חיצוני. כשהגיע׳
תורי, שאלתי את אורי, אחד מ־השישיה
שלי :
״מי אתה?״
״לא יודע. באתי לכאן למצוא את
עצמי.״
״מי אתה?״
״אטום ואפאטי״.
״מי. אתה?״
״אדם שאיבד את הרגש״.
״מי אתה?״
״אחד שמחפש קשר עם אחרים״.
״מי אתה?״
״אחד שלא מרוצה מעצמו.״
״מי אתה?״
״בחור טוב״.

רת האיכפתיות כלפי המדגים.
איך אדם מתגבר על בעיה שיש לו עם
עצמו?
הוא מספר אותה לאחרים.
סיפר למשל הארכיטקט :״היה לי פעם
חבר מילדות. לפני ארבע שנים ביקשתי
ממנו ערבות על, משכנתא. הוא סירב;
מאז, נפסקה החברות.
״לפני שבוע הוא טילפן אלי. הזמין
אותי אליו. למרות שימחתי שסוף סוף
אפשר יהיה להשיב את החברות על כנה,
הסתבר לי שאני עדיין שומר לו טינה.
לא באתי אליו״.
מיכאל ברנט ניגש אל הארכיטקט, שם
לפניו כרית :״זה החבר שלך. תגיד לו
את ^מה שאמרת לנד. הארכיטקט התחיל
לחזור על הסיפור. אך עכשיו, הורגשה
בקולו מבוכה.

בלי חוקים של צעדים -בלי מוסכמות.
שיטה אחרת: חנות הקסמים, בה יבול
האדם לקנות את מה שהוא מחיש. הכל.
כמו אורי למשל :
״אני רוצה לקנות רגש בחנות שלך,
יש לך?״
״רגש? איזה רגש? יש כל מיני רגשות
אצלי בחנות. אתה צריך להסביר לי איזה
אתה מחפש בדיוק?״
״אני לא יודע. כל מה שאני יודע, זה
שפעם היה לי רגש. היום אין לי.״
״אני מבין. אך בכל זאת עליך לדייק.
יש לי כל מיני רגשות למכור• ויש הבדלים
עצומים בין אחד לשני. רגש לאם או
לאב, אינם כרגש לחברה או לאשה, למשל.
כולם שונים.״
״אני רוצה רגש לכולם!״
״אתה בטח לא יודע מה שאתה מדבר!
אני לא יכול למכור לך רגש בשביל כולם.
תראה, פעם בא אלי איש אחד לקנות
רגש בשביל כולם. ביקש עשרות קילוגרמים.
מכרתי לו. אתה יודע מה קרה לו?
הוא יצא מהחנות שלי והלך לאוטובוס,
התאהב בנהג ונישק אותו. התאהב באשה
מכוערת שהתיישבה לצידו באוטובוס. התאהב
בקבצן שראה ברחוב. בקיצור, לאן
שהלך, היה מתאהב באנשים. כמעט התפוצץ
מרוב אהבה. אתה בטח לא רוצה
רגש כזה, נכון?״
״לא. בטח שלא. אני רוצה רגש מווסת.
שאני יכול לשלוט עליו.״

כול םמלט פי ם
א ת אורי

..הקשיבו לרגליים |

לקרסוליים. עב־שיו
הקשיבו לברך, מאחורי הגרך, לאברי־המיף׳ — כך מצווה
מנחה המיפגש, מיכאל ברנט. על המבקשים להכיר את האני

נית,״ חייכה.
״איך הגעת לזה?״ היא ענתה בפש טות
:״רציתי למצוא לעצמי בעל, והחלטתי
שאולי כך אמצא לי את האיש הנכון.״
הכנות שלה הרשימה אותי.
הגבר, מצדי השני, הציג עצמו בשם
בועז, ארכיטקט במקצועו .״למד, באתם
הנה?״ שאלתי .״סקרנות. בדידות,״ ענה.
התחלנו. בהנחייתו של מיכאל ברנט,
נשכבנו על הגב, עצמנו עיניים. רק קולו,
מחלק הוראות, נשמיע בחדר :״תקשיבו
לאצבעות הרגליים שלכם. תקשיבו לכף
הרגל. תקשיבו לעקב. תקשיבו לקרסוליים.
עכשיו תקשיבו לרגל עד הברך.
מאחורי הברך. תקשיבו לאבר־המין, ל־אגן־הירכיים,
לגב״ — וכך הלאה. עד שגמר
עם כל הגוף. ניסיתי להקשיב, אבל
לא שמעתי כלום. לעומת זאת, התחלתי
להרגיש כל אבר שהוכרז בשמו. ברגע
שהמחשבה התרכזה באבר מסויים, אפשר
היה להרגיש את המקום. אט אט, הציפה
אותי הרגשה טובה. הרגשתי קלה כנוצה.

מי אתה?
ו אתה? ואתה?*
ך 0ך זה התחיל. זה נמשך בחיפוש בני-
הזוג, בעיניים עצומות, כשקולו של
בדנט מנצח על המלאכה. ונמשך בדברים.
נוספים. לאט לאט נסחפתי. שכחתי ש הגעתי
כעיתונאית. הפכתי רגישה מאד.
ילדותית מאוד. ללא בושה מהרגישות והילדותיות
הרגילות שלי, אותן אני מנסה,
ככל אחד, להסתיר בחיי היום־יום.
איד חושף אדם את עצמו? שיטה טובה
אחת: השאלה ״מי אתה?״ הנשאלת שוב

הפנימיי שלהם. בתחילה, מקשיב כל משתתף לאבריו שלו.
מאוחר יותר, עם גבור ההשתחררות ונפילת הסייגים החברתיים
הכובלים, עשוי משתתף למצוא עצמו מקשיב לאבריו של אחר.
בתמונה: השחקנית עדי קפלן מאזינה לרגל זרה.

נעמה, סטודנטית חיפאית, שאלה
את דודיק, שהציג עצמו כרופא שיניים,
ורק בסוף היום התגלה כי הוא פסיכולוג
בעצמו :
״מי אתה?״
״אחד שפוחד להכיר את עצמו״.
״מי אתה?״
״גבר שהוא ילד״•.
״;מי אתה?״
״ילד שרוצה להיות גבר.״
ודודיק שאל את אריקה, פסיכולוגית
קלינית מחיפה, עוזרתו של מיכאל ברנט.
״סי את?״

״ממי את?״

״•מי את?״
״•מקסימה מצד אחד ומכוערת מצד
שני.״
ואילה, מורה מצפון הארץ, ש 8לה את
ריקי המקסים, הלומד לתואר שני בכלכלה:

אתה?״
״אחד עם חוסר מנוחה״.
ועוד ועוד ועוד.
בתחילה, היה לי ספק בכנות התשובות.
אחר, נוכחתי על בשרי, שבאווירה של
המקום קשה לשקר. התשובות •שנתתי אני
לשואל אותי, באו מהלב. אולי בפעם הראשונה
בחיי :״מי את?״ ״רומנטית ורגישה״
.״מי את?״ ״אחת ששמה על
עצמה מסיכה, שלא ידעו כמה היא רומנטית
ורגישה״.
איך אדם מסביר את עצמו?
בתנועות. הוא מתיישב באמצע החדר,
ומנסה להדגים את הרגשתו בתנועה.
האחרים מפרשים במילים. התוצאה: נוצ־

במקום הכרית, התישבה עכשיו רינה,
אשתו של מיכאל, וענתה בשמו של אותו
חבר. התפתח דדשיח, בו גדלה מבוכתו
של הנוטר טינה. גדלה — ולבסוף נמוגה.
בסוף הניסוי האמין בועז שעכשיו יהיה לו
קל יותר להשלים עם החבר.
וסיפר ריקי :״היה לי חבר שגרנו יחד,
והסתכספנו על רקע כספי. זה מרגיז אותי
עד היום שהוא לא החזיר לי את הכסף
שהוא חייב לי״.
הכרית הועברה אל ריקי. עתה, קרה
דבר מעניין. ריקי חזר בפני הכרית על
הדברים שאמר רגע קודם — ועתה לא
נשמע בקולו כל כעם. כולנו צחקנו. היה
ברור שהבחור הוא טוב־לב כל־כך, שאין
הוא יכול להתרגז ברצינות .״נסה שוב,
אבל בכעס!״ צעקנו אליו.
הוא ניסה, אך הטון לא השתנה. לפתע,
התנפל עליו מיכאל, התחיל איתו מכות.
•סוף סוף התרגז ריקי, החזיר מכות. הצחוק
היה בריא ומשוחרר :״אז ככה!
רק אם פוגעים בך פיסית אהה מתרגז!״
השתררה הרגשה, שריקי ידע עכשיו
לתבוע את שלו.

ך* אחרים ניסו לקנות כוח, חוסר !
1תלות, ביטחון. לא תמיד הצליחו. אם
הקונה לא הצליח לדלות מתוך האני שלו
את מה שהוא חיפש — קשה היה למוכר
למצוא בשבילו את הסחורה המתאימה.
גולת הכותרת של האנקאונטר* היתד,
כשניסינו להעביר רגשות לאורי, שחיפש
אחר הרגש.
אורי נשכב על הריצפה, וכולנו התחלנו
מלטפים אותו. הפשטנו מעליו את החולצה
והגופיה, אפילו את מכנסיו, הפשלנו, עד
שהתגלו תחתוניו ורגליו. כל אחד מאיתנו
ניסה להעביר, דרך ידיו, את כל הרגשות
הקיימים בו, לאבר אחר בגופו של אורי.
היבטתי בפניו. חיוכו היה מרוצה, כשל
ילד קטן.
גם בועז קיבל את אותוו טיפול האהבה.
תמר, משראתה את היחס שקיבלו אורי
ובועז, פרצה לפתע בבכי. אלי חיבק או תה׳
העביר לה את הבנתו. גם היא רצתה
לקבל את הלטיפות. גם היא רצתה לקבל
יחס.
אך היה כבר מאוחר מדי. היום נגמר.
רבים החליפו כתובות ומספרי טלפון. אני
רכשתי לי לפחות שלושה חברים חדשים
שהקשר איתם ודאי יימשך. עם הסיום,
נודע לי שחמישה מהמשתתפים במקום
העלימו את מקצועם, כמוני. ההבדל: הם
היו פסיכולוגים, שבאו ללמוד את התופעה
החדשה.
ריקי ודליה החיילת יצאו מחובקים.
מיכאל ורינה נישקו את כולם. נפרדנו
לשלום. איך שהוא, באיזשהו מקום בתוכי׳
הרגשתי שנוסף לי היום משהו.
משהו חשוב מאוד.
* מיפגש או התנגשות.

רגש
ב חנו ת
^ יד פורקים מתח?
שיטה אחת: נשכבים על הריצפד, ומקשיבים
למוסיקה של באך. מתחילים
לנוע לפי הקצב. שוכבים בעיניים עצומות,
וקמים בעיניים עצומות. מתנועעים
בקצב, ומתחילים לרקוד. הכל בעיניים
עצומות. מוצאים בן־זוג. רוקדים ויוצרים
מעגל. מחליפים את המוסיקה למוסיקת
פופ. משתוללים כילדים קטנים במעגל.

.קצת וג ש;

מבקש אחד
המשתתסים.
״כמה אתה קמה! חצי קילו, קילו?״

הזרוקזת 1^ 0 0

חתום על עצומה נגד נשע
וצח עם בוויטנאם -

יושם קץ למעורבותהאמריקנית!
אנו החתומים מטה מביעים מחאתנו נגד המעורבות
האמריקנית בוויטנאם, נגד הפצצות האוויר הפראיות ופשע
רצח־עם !
המעורבות הצבאית האמריקנית מונעת מעמי וויטנאם
והודו-סין להחליט בעצמם על עתידם.
אנו מצטרפים לתביעה הנזעקת ברחבי העולם לסיים את
המלחמה ע״י פינוי הצבא האמריקני מוויטנאם וביטול
ההסגר הימי.
קץ המלחמה ישפר את סיכויי השלום בעולם כולו.
כתובת

השם

החלה החתמה המונית על העצומה. ביום חמישי 25.5.72
כשעה 7.00 כערב תיערך החתמה על העצומה ככיכר דיזג־כוף,
תל־אכיב.
הועד המאוחד לסולידריות עם וויטנאם
ת. ד 4216 .תל-אביב.
העצומה החתומה נא לשלוח לשגרירות ארה״ב
ת״א, רח׳ הירקון ,71 או לת. ד 4216 .ת״א.

* 1 6 0 - 1 8ו $ 1 6ץ * ו 0 1 1
1 ידע אמריקני ־עיצוב צרפתי
* מנוע 7 ( 6( 9זמ״ק
או 2ו$ו סמ׳ייז
* תיבת הילוכים
אוטומאטית
* בלמי כוח-׳-דיסק
* מושבים מתקפלים
* הידור פנימי רב
* אפ שוות:החלפה,מימון, שכר-נונר.

מסירה מידית

בית ק ר״זלר־ מ כ שי רי תנועה בעי׳נז
חל־אביב; דרך פתח־תקוה .74 טל 34115 .
חיפה: דרך העצמאות .104 טל 524475 .

ואצל הסוכני ם בר חבי הארץ
^ 1.א 0וז^^ו £8ז או
סמדתט!כר, מבית טוכ

(המשך מעמוד )22
עם החבר׳ה שלי. הרג אותי ממכות, וקרא
לי לפניהם זונה. נורא נעלבתי. אז כשהיינו
באוטובוס, ברחתי דרך הדלת האחורית, י
וחזרתי לחיפה. אז תפסו אותי, והביאו
אותי לצופיה לשנתיים וחצי.
בחוץ היה לי טוב. היינו משתוללים. לא
עשינו חשבון לאף אחד, ולא היה לי איכפת
שאני עובדת בזנות.
עד כאן, סיפורה של אורה.
איך מרגילים בחורה כמו אורה, שכל
חייה אברו עליה ללא מסגרת יציבה,
שאינה יודעת מהי סמכות — לציות?
למשמעת? איו מכריחים נערה, שהורגלה
לחיי־לילה מגיל ,13 לקבל על •עצמה
סדר־יום קבוע, המחייב אותה לקום מוקדם
בבוקר?
בצופיה עושים את׳ זה בעזרת מערכת
של עונשים ותגמולים. נערה חדשה, נערה
שחזרה מבריחה, או אחת, שפשוט התנהגה
שלא כראוי — ״יורדת״ לביתן.
זהן בית־הכלא של המוסד. כאן היא
סגורה, אינה יכולה לברוח. אפילו סיגריות
אינה מקבלת, שלא לדבר על חופשות.
במקביל,
היא חייבת להשתתף כל בוקר
בשיעורים ובפעולות המתקיימות במועדון.
לאט־לאט היא מתנערת מההלם הראשוני,
מפסיקה להשתולל, מתחילה
להתרגל.
אחרי שהיא יוצאת מהביתן, היא מתחילה
להשתלב בחיי היומיום של המוסד.
בשלב ראשון היא נכנסת לקבוצה א׳.
אם היא בסדר, היא מתקדמת לקבוצה ב׳,
וממנה לקבוצה ג׳ — קבוצת המצטיינות.
״הכלים החינוכיים שלנו,״ אומר יעקב
למדן, מנהל המוסד ,״הם בית־הספר, שבו
מתנהלים הלימודים בגישה אינדיבידואלית,
ומסגרות מקצועיות אחרות, כמו ציור וזימרה.
בשעות אחר־הצהריים יש פעולות הדרכה
במועדון. פעם בשבוע יש שיעור
ספורט, גדנ״ע, חקלאות.״
הנערות המאכלסות את צופיה נמצאות
בדרגות שונות של הידרדרות. בצד קטינות,
שהזנות ״היא כבר אצלן בדם,״ אפשר
למצוא שם היום אפילו שתי בתולות.
מעמד של בתולה בצופיה מקנה לנערה
ייחום מסויים, והנערות האחרות נהגו להזכיר
את שמן בפני, כשנימה ברורה של
גאווה מתגנבת לקולן. ואילו הבתולות ראו
בעובדה זו הוכחה חותכת לכך שנעשה
להן עוול, שאין הן מתאימות למוסד, ש צריך
להוציא אותן ממנו במהירות האפשרית
— לפני ששאר הבנות יקלקלו אותן.
צוות העובדים מסכים איתן. שכן, אחת
הבעיות העיקריות של המוסד היא העובדה,
שהוא המוסד היחיד מסוגו בארץ.
לעומת המיספר הרב, יחסית, של מוסדות
סגורים לנערים, לא הוקמו מוסדות
מסוג זה לנערות.
וכך, כשנערות מדרגות שונות של הידרדרות
נמצאות ביחד, משפיעות המנוסות
על התמימות. הרפתקאותיהן של נערות
ששקעו בחיי-זנות, סיפורים על סרסורים׳
וסתם ניבול־פה, הופכים עד מהרה
לחלק טבעי מההווי של החדשות.
תוך זמן קצר, הן מצטרפות למירוץ
אחרי תואר ״הגזעיות״.

נסטיבאד הסוטים
ן צת מוזר לשכת באולם המפואר \ /של הקאזינו בקאן, בין המוני גויים
שבאו לחגוג את חג הסרט הצרפתי, כש־ז׳אן
מורו, ז׳אן קלוד בריאלי ועוד מאורות
מסוג זה מסובים בשולחן הקרוב, ולהאזין
ל...אסתר עופרים השרה הו ציונייוני
הדרך ומטיפה מוסר לאלה המעזים להתנועע
בזמן השירה והמפריעים לה להתרכז.
וכל זאת לאחר שאחותו של מנהל
הפסטיבל לחשה לך באוזן כי ישראל היא
ארץ נפלאה, ולעזאזל הפוליטיקה, ר^ חבל
שיש בה דתיים שזורקים אבנים. זה מה
שקרה לה במאה־שערים.
מצד אחד, אתה בבית. מצד שני, אתה
באחד המקומות היקרים ביותר באירופה.
הרי לכס תיסכול. ולמען האמת, לגבי מי
שאוהב קולנוע, זה החלק המשני בתיסכול
הגדול. כי מה שבאמת מבלבל את הדעת,
יותר מן מסיבות והאורחים הנוצצים ומשי-
ריה של אסתר אופרים, הוא המבחר העצום
של סרטים המציפים את העיר. אמי

מאת דן פיינרו
שליח ״העולם הזה׳׳
לפסטיבל קאן.
נם בתחרות יש רק ,18 אבל מי מסתפק
בכך? קאן הוא היריד הגדול ביותר
של האמנות השביעית, ומה שמוצג מחוץ
לתחרות הוא בדרך כלל מעניין וחדשני
יותר מן התחרות עצמה.
למשל, רומא־פליני. אילו היו מכניסים
סרט כזה לתחרות, היה זה כאילו העמידו
את נבחרת ברזיל לשחק עם קבוצות הליגה
הלאומית שלנו בכדורגל. פליני היה
ונשאר אמן המצליח להעלות על בד הקולנוע
תמונות כל כך חיות ומלהיבות, עד
שחוש הביקורת מאבד את עשתונותיו ונותר
פעור פה.

תצוגת אופנה
לגזירות
^ 4פשר במוכן להימנות על אותם ה-
חכמים הקובעים שסצינה זו ארוכה
מדי, וסצינה אחרת קצרה מדי, אבל זה
באמת לא חשוב. הסרט כולו הוא שיר
אהבה של הבמאי לעיר שלו. הוא נע קדימה
ואחורה בתוך הזמן, מן הימים בהם
היה ילד, לתקופת בגרותו, במלחמת העולם
השניה, לימים אלה ממש, כשרחובות
העיר מכוסים עדיין תמונות של המועמדים
לבחירות. החוש הגרוטמטקי של
פליני במקומו נשאר, וסצינות במו ביקור
בבית בושת או במיוזיקול של תחילת שנות
הארבעים הם חוויות יוצאות מן הכלל. מי
שזוכר את סרגינה המפורסמת מ״/2ג8״

אילוף
ה סו די ת

ן* שהן יושבות במועדון. בשעות
אחר-הצהריים ומצב־הרוח טוב, הן
חוזרות להיות ילדות קטנות, עליזות:
״ילדות,״ מכריזה ציפורה, בעלת הפנים
הילדותיות — הבדרנית הידועה של צופיה,
המשחקת עכשיו את תפקיד המנהל :״במסגרת
המוסד הזה יש לכן מערכת של חובות
וזכויות — והן:
״לצאת לביקור?״
״זכות,״ עונות הבנות במקהלה.
״לראות טלוויזיה?״
״זכות.״
״לעשן?״

״זכות.״
״לנשום?״
״זכות.״
״לשמוע למדריכים?״
״חובה.״
פרץ צחוק עליז, סוחף.
אבל בידור כזה מתרחש רק בשעת־רצון.
בשאר השעות, והן רבות וארוכות,
אין הבנות מסוגלות לשכוח — למרות
התנאים הנוחים, למרות היחס, למרות
מאמצי הסגל — מאיו הן באו, ולאן הן
תחזורנה.
אץ הן מסוגלות לשכוח, שהן זרוקות.
(בשבוע הבא :

ללא תקווה, כלא סיכוי)

העולם הזה 1812

0 ״111 אחת מתמונות הזוועה

/ן ^ 1 1בסרטו המאקברי של
רומן פולנסקי, מאקבת. בתמונה נראית
חלק מעדת המכשפות הזקנות והעירומות
המאכלסות את הסרט. הסרט עצמו הוצג
מחוץ לתחרות וזכה לביקורת קרירה ביותר.

קאן מבשו בואו שר עיון חוש בקולנוע

כדמות ד,מפלצתית ביותר של אשד ,.צריך
לראות את היצאניות הענקיות ד,מציעות
את סחורתן הגלויה בפני הקליאנטים בסרט
זה, כדי לתפוס באמת מד, משמעות
הגרוטסקה בקולנוע.
ואם לא די בכך, יש סצינה אחרת,
המתרחשת כולה בדמיונה של נסיכת כנסיה
מזדקנת. היא חולמת שכל אצולת
הותיקן התכנסה בארמונה, לתצוגת אופנה
...כנסייתית, בה מעלים לראווה דגמים
חדשים של בגדי נזירות, לבוש קרדינלים
עם מנורות ניאון זוהרות על הכובע והגב,
ועוד המצאות מסוג זה. כמה שהוא אוהב
את הדתיים ...חבל שלא הכנים גם כמה
מודלים מבני־ברק.
אלא שמפה לאוזן, התפשטה כאן שמועה.
מספרים כי הסרט הגיע לפסטיבל,

שונים בעולם, כלומר אינו חדש די הצורך.
הסיבה הבלתי רשמית, זו של פו־לנסקי
היא שקולומביה, החברה המפיצה
את הסרט, פחדה שלא יזכה בפרס ויה
יזיק לפרסום. אני חושב שזו שטות מוחלטת,
בכלל, פולנסקי מרוצה מאוד מעבודתו
ומעצמו .״מדוע בחרתי בשקספיר?
מדוע אכלתי בבוקר אשכולית? פשוט
התחשק לי באותו זמן וזהו. למד, דווקא
״מאקבת״? משום שזהו המחזה השקספ-רי
שלדעתי לא מיצה עד הסוף על הבד. אפילו
הגירסה המפורסמת של קורוסאווה החטיאה
את המטרה.״
המטרה, למי שטרם ירד לדעתו של
פולנסקי, היא כמובן לעשות סרט אימים,
מחזה בלהות מלא סממני בארוק, כרגיל
בסרטיו. ומאקבת מספק חומר יוצא מן
הכלל לכך. מכשפות מבחילות ומכוערות
יותר מאלה שמצא פולנסקי קשה לתאר,
והוא אפילו מפשיט אותן, כדי להבטיח
שאיש לא יישאר רגוע במקומו .״דווקא
נשים כאלה הרבה יותר קל לשכנע שיתפשטו
מאשר נערות צעירות״ הוא מציין
בשלווה גמורה. הוא משקה את מאקבת
מרקחת מפלצתית המסמרת את שיער הצופים,
אבל ״לאמיתו של דבר זה אינו
אלא מרק ירקות מקופסה.״
ראשים נערפים במחי יד, ילדים מכותרים
בקבלנות, דם ניגר כמים, והשוער
המפורסם מטיל מימיו שעה שהוא משמיע
מונולוג של ניבולי פה. בקיצור פולנסקי
בשיאו. אבל איפה שקספיר? אפילו אותה
גירסה צולעת שנעשתה כמעט כלאחר יד
על ידי אורסון וולם, העבירה יותר צמרמורת
מכל מחזות הראווה הללו. אולי
משום כך אין הסרט בתחרות? לא משנה.
לראותו, זו חובה.
לעומת הצגות פאר אלה, יש סרטים שאינם
נכללים בתחרות, פשוט משום שהם
יותר מדי יוצאי דופן מכדי להתמודד עם
מוצרים מסחריים קונבנציונליים. לכן קובצו
בשבוע הביקורת או בשבועיים של
איגוד הבמאים הצרפתיים. ואם לא כל מה
שמוצג שם מעורר התפעלות, זה בודאי
מעניק מושג כללי על מה שנעשה היום
בקולנוע המתקדם בעולם, שבארץ אין כל
זכר ממנו.
למשל, כל יורשיו הרוחניים של ז׳אן
לוק גודאר. כבר נאמר שכל הפסטיבל
הזה עומד תחת סימן הפוליטיקה, ואין סרט
המעז להתעלם ממנה לחלוטין. אולם יורשיו
של גודאר עושים את העניו לפולחן,
לעתים בצורה מרתקת, לעתים בצורה מש עממת,
ועל פי רוב בסגנון הדורש הרבה
קבלנות• והתמצאות מצד הקהל.

א מנו תי,
אבל מ שעמם

שהיא זמרת במקצועה, מופיעה כנערת
הג׳ונגל בסרט האמריקאי ״הפראים״ המתיימר
להציג את גלגולי האנושות מתקופת
האבן ועד ימינו, בעזרת ממת מין ועירום.
קצר ב־ 15 דקות מכפי שהוצג ברומא. ואמנם
שני קטעים, בהם צריכים היו מאס־טרויאני
ואלברטו סורדי לגלם את עצמם,
נעלמו ואינם. מדוע ז אין איש יודע.
פלוני צריך היד, להגיע לקאן כדי להציג
את סרטו אבל ברגע האחרון, חלה ונשאר
ברומא. מחלה דיפלומטית אולי?
ומדוע ״מאקבת״ של פולנסקי אינו
בתחרות? ובכן, הסיבה הרשמית היא
שהסרט מוצג כבר כמה חודשים במקומות

ך* ך, האחים פאולו וויטוריו טאוויאגי
^ האיטלקיים. סרטם למיכאל הקדוש
היה תרנגול, שהוא שמו של שיר ילדים
איטלקי, רחוק מאוד מלהיות סרט לילדים.
זהו תיאור מתומצת של מהפכן הנשלח
לכלא וחייב לשמור על שפיותו במשך 10
שנות מאסר בתא בודד. כשהוא נפגש
לאחר מכן, בפעם הראשונה, עם מהפכנים
צעירים ממנו, מסתבר לו שכל האידיאלים
שנלחם עבורם, וכל השיטות שהאמין בהם,
עבר עליהן הכלח. הצעירים מתבוננים בו
כבדינוזאור מתקופת האבן, שאין לו עוד
שימוש ולבסוף הויא מתאבד.
מי שמסוגל לעמוד בסגנון הטלגרפי
המקוטע של הסרט, ובדיאלקטיקה צרופה
שאינה נעזרת אלא בעלילה מרומזת, יכול
בהחלט ליהנות. מעניין שהכסף לסרט סופק
על ידי הטלוויזיה האיטלקית, למרות שהממשלה
שם אינה שמאלנית כלל וכלל.

116<18181168.מ ס?!•681)16111 01 1116ז} 1ת 38 0ק* 116
116)110ת 13ק 6111116
.קט•> 1118 \*3
? 16)1 1 6 * 10500

> 01)6016)1זז 5 6ס $6ט 6861 3 0 )1 ? 1111 0וגן > 5זז 6 / 13׳( 13ק 6 6 0ז> 3 0 )1׳ $0ז 0081031 510ח 0110ט 0 <1זקץס 3קוסס £ 113110

מודעת פירסומת לסרטו של פרד לוינסון האמריקאי ״יחי

המציג את נשיא ארצות־הברית כמטורף צמא־דס. המודעה
מצחיקה יותר מהסרט. מתחת לדמותו של הנשיא־הנשר נאמר במודעה :
״הוא היה רק נשיא ארצות־הברית, אבל הוא תיכנן לפלס את דרכו למעלה !״
אותה טלוויזיה מימנה סרט נוסף באותו
כיוון, עוד יותר מורכב ויבש מקודמו.
הבמאי הפעם היה דווקא הונגרי, מיקלוש
יאנסקו( ,סרט משלו מייצג את הונגריה
בתחרות) ושם סרטו הטכניקה והפולחן
רומז ישירות למה הכוונה. במשך כשעה
ומחצה, מדובר שאטילה מלך ההונים, כבסמל
המהפיכה, ויאנסקו מתאר את הטכניקה
והפולחן המתלווים למהפיכה האמיתית,
בערך באותה צבעוניות וחיות כמו
כהן ונביא של אחד־העם, אוחו מזכיר
הסרט מאוד. באמת קשה לעיכול. אבל
יאנסקו זכה בפרס הבמאים.
הנשיא כמטורף רצחני

אמריקנים הכיאו עמם בין היתר
( ) כמה סאטירות פוליטיות פראיות, נגד
המשטר, המוגזמות עד כדי כך שהן מחטיאות
את מטרתן. במאי סרטי פרסומת
בשם פרד לוינסון, עשה סרט המכונה יחי
בו מתואר נשיא ארצות־הברית כמטורף
רצחני ואווילי, הנואם בתחתונים הספדים
לקרבנותיו, מורה על רצח צעירים בתאווה,
וקורא מאמרים לשבחו בקול רם בבית
שימוש ציבורי.
סגניו הם כולם מטורפים כמוהו. מוסר
ההשכל של הסרט, צריך ללמד שאין תקווה
בכל הזקנים. את כולם צריך לשלוח לבית
משוגעים. הבמאי מראה משוכנע בכך,
אבל הסרט לא יעזור לו למצוא שותפים
לאמונה.
האמריקאים הביאו עמם גם דרמה המבוססת
על מקרה שהיה נושפטס של התשעה
נזקאטונסויל המשחזר את משפטו של הכומר
דניאל בריגן וכמה מאוהדיו אשר
פרצו ללשכת גיוס ושרפו שם את המסמכים
כאות מחאה נגד מלחמת וייט־נאם.
על הבימה היה המשפט ללהיט באמריקה,
ויתכן מאוד שיהיה ללהיט גם בארץ.
הדבר היומרני ביותר שהגיע מאמריקה
לקאן הוא יצירה סמלית בשם הפראים
המתימרת, לא פחות ולא יותר, מאשר לת

את כל גלגולי האנושות, מתקופת האבן
הקדומה והאדם הפרימיטיבי, דרך דורות
ההשכלה והקדמה, אל הניוון והחזרה
הסופית לתקופת האבן. הבמאי הוא ג׳יימס
אייבורו, בריטי יליד הודו הנחשב בדרך
כלל לאיש מוכשר מאוד והצלם הוא ואלטר
(טוס ג׳ונס) לאסאלי. אבל המשימה שהם
נטלו על עצמם היא כל כך מתנשאת
ויהיה, עד שרק לעתים רחוקות הם באמת
יוצרים קשר עם הצופה.

דגדגן בגודל

3מטד
* * ה עוד היה כ ק אן? כמובן, איד
<4אפשר להתעלם מהם? ! הסרטים הפורנוגרפיים!
רשמית, הם אסורים בצרפת,
אבל ביריד מותר הכל. ומה שהוצג
כאן, כולל את כל המינים: פורנו ״רך״,
כלומר כזה בו רואים זיווגים, אבל לא
אברי מין, ופורנו ״קשה״ ,שיכול לשמש
עזר לכל גינקולוג ראוי לשמו, ובו ניתן
להשקיף בדגדגן של אשה בגודל 3מטר
של הבד.
לכאורה זה נורא מסקרן. הסרט הראשון
עוד נסבל, משום החידוש. השני מעצבן
והשלישי כבר מוציא מן הכלים. קודם כל,
כולם מצויידים בעלילות דביליות, ומה
שנורא עוד יותר שהדביליוח מתימרת
להיות אפילו בעלת משמעות סוציאלית.
אלא מה, שבסרטים כאלה, כמו בכל
האחרים שאינם מן המומחים הגדולים
ובעלי ההשראה העשירה בשטח זה?
בסרטים אלה מסתמן עידן חדש. מצ למת
הקולנוע היא היום בתחום ההשגה
של כל אחד. יש משתמשים בה לבצע
כסף, אבל אם נשוב לכל אותם הסרטים
שמחוץ לתחרות, גם כאשר הם איטיים,
ומשעממים ומרגיזים ביומרנותם, הם מצביעים
על דבר אחד משותף: יוצריהם
.החליטו שהגיע הזמן להפסיק עם ״מסד
הכסף המבדר״ ,ולהתחיל עם ״הבד החושב״.

טלוויזיה תוכניות יופי של

חייס

ח״כ מ. וילנר :

הלוקש שנמכר לדוד הכהן היה מוצלח
ביותר. כאשר החליט עמום אטינגר להקדיש
את תוכנית חיים שכאלה, המאיימת
להפוך לאחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולאריות
ביותר, לחבר הכנסת בעבר —
דוד הכהן, הוא יזם פנייה עקיפה מצד
גורם ממשלתי, בה התבקש הכהן להכין
נושא כלשהו עבור הטלוויזיה הישראלית,
בלי לגלות לו את העובדה שהוא עצמו
הנושא הנידון. למרות העובדה שהכהן השקיע
בנושא המסויים ימים ולילות, כמעט
עלתה תוכנית ההסוואה על שרטון — הכל
בגלל מעיל חורף אחד ויחיד במינו.
לדוד הכהן. ,מי שהיה שגריר ישראל
הראשון בבורמה ויו״ר ועדת החוץ וה ביטחון
של הכנסת, כיום מנהל בחברה
הימית של ח״כ-לשעבר מרידוד, יש מעיל
פרווה כבד, מזכרת שימושית מתקופת טרום־
המדינה. רעייתו שידעה אודות המלכודת
שהוטמנה לבעלה השאילה את המעיל לצוות
הטלוויזיה לצורך הצילומים. פתאום,
יומיים לפני ההקלטה, ירד גשם זלעפות.
הכהן הקים בבית צעקות נוראות :״היכן
המעיל? היכן המעילד׳ — הרעייה המ בוהלת,
שהיא אשתו השניה (הראשונה
היתד, הסופרת ברכה חבס) ,התקשרה מיד
עם אטינגר :״מה אעשה?״ שאלה בבעתה.
לאחר דין ודברים קצר סוכם, שהיא תצ׳ז־בט
לו, כי המעיל העלה עובש ונמסר
לניקוי יבש.
אהכת נעורים. מה שלא הצליח צוות
התוכנית לעשות לקראת התוכנית עם
חיים גורי, שזכתה להדים חיוביים ביותר,
הצליח הפעם. אז עלו בתוהו החיפושים
אחר אהובת נעורים של גורי מתקופת
שהותו בהונגריה. הפעם הצליחו אנשי
הצוות, עמום אטינגר ואיתן הבר, לעלות
על עקבותיה של אהובת נעורים של דוד
הכהן. היא אותרה אחרי מיבצע חיפושים
מיוחד, יומיים לפני ההקלטה, אולם לד־

בימי מלחמת העולם השניה ושידר משם
הודעות לממשלת וישי בסוריה; וכלה בבורמה,
סין העממית ובועדת־החוץ והבט־

חון.
כל תקופה היא סיפור וכל סיפור אוצר
בקרבו קוריוזים מפתיעים. נתברר כי
חבר לכיתה מגימנסיה הרצליה, משה
גבירצמן, הפך מאוחר יותר לטייס בלופט־וואפה
הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
דוד הכהן עצמו שירת בצבא התורכי
באותה מלחמה ואילו אחיו שמעון, כיום
חקלאי מבנימינה, שירת כנגדו בגדודים
העבריים של הצבא הבריטי.
הפרט הפיקנטי ביותר בתוכנית הוא
אולי אילן היוחסין של דוד הכהן. מסתבר
שהוא שייך לקבוצת מאה המשפחות התופשת
את כל מישרות השלטון במדינה.
בנותיו הן עדה — רעייתו של סגן שר־החינוך
אהרון ידלין ; ואסתר — רעייתו
של אלוף (מיל ).עוזי נרקיס. אחייניותיו
נשואות לסגן שר־האוצר צבי דינשטיין,
ליגאל ידין ולרפי רופין ממשרד־החוץ. דוד
הכהן הוא גם דוד של יצחק רבין והרשימה
עוד ארוכה.
משום כך היתד, התוכנית על חיי דוד
הכהן הוא גם דודו של יצחק רבין והרשי-
תוכנית משפחתית של צמרת המדינה.

תדריך
• סרט השבוע (יוס ד׳ )20.45,24/5
— שדה הקרב — מערבון טיפוסי מתוך
הסידרה רצועת סימארון, על מאבק בין
מגדלי בקר ואקדוחנים שכירים לבין מתיישבים
חדשים. משתתפים: סטיוארט ויט־מן
וטלי סבלס.
• אופרה (יום ה 20.20,25/5
טורנדוט מאת פוצ׳יני עם בירגיט נילסן
בתפקיד הראשי.
• תעודה (יום א׳ )20.20 ,28/5יד,סופר
רוד שרלינג בעל שישה פרסי אמי,
שהם פרסי היוקרה לתוכניות טלוויזיה ב־אדצות־הברית,
מגיש ומסביר תופעות טבע

השאלון בער מגמה פוליטית
שובינית וגזענית
מייד עם פירסוס נוסח השאלון למיפקד האוכלוסין, הגישה סיעת
רק״ח בכנסת, הצעה דחופה לסדר־היום, ובה תביעה לשנות את סעיפי המשאל.
בדברי הנמקה ציין ח״כ מ. וילנר, בין הייתר, כי השאלון מעלים את
העובדה, שחוץ מיהודים יש כמדינת ישראל גם ערכים.
השאלון מכיל כפייה דתית, באשר הוא מנוסח כך, שבעל כורחם
יהפוך את כל היהודים או כמעט את כולם לדתיים, בלי שירצו בכך או בלי
שנשאלו על כך ב&פורש.
השאלון מפלה את האשה, באשר הוא ממנה את האיש כראש
המשפחה, כביכול, ושולל בכך את שוויון־זכויות האשה.
תחת לציין את הזהות הלאומית, מופיע בשאלון סעיף האומר:
״האם אתה (או את) יהודי, מוסלמי, נוצרי (ציין העדה) ,דרוזי סעיף
אחר (ציין כגון שומרוני, בהאי וכר)״.
זוהי מגמה ברורה של העלמת עצם המושג ״ערבי״ .בסיכומו של
מפקד כזה יתברר, שבמדינת ישראל אין אף ערבי אחד. אין זו מקריות,
אלא מגמה פוליטית, המכוונת לשלול את הלאומיות הערבית ולהפריד בין
הערבים לפי דתות ולפי עדות.

המציאות היא אחרת. כמציאות קיימת אוכלוסיה ערכית
הסוכלת מאפליה, וללא הכדל עדה ודת. חלק ממנה, וכמיוחד
הדור הצעיר, אינו דתי כלל. האוכלוסיה הערכית נאכקת כאוב•
לוסיה ערכית, כלי הכדל דת ועדה, לזכויות אזרחיות ולאומיות
שוות, ולא כנוצרים או כמוסלמים דווקא.
החומרה שבשאלון, שהוא מטעה גם לגבי היהודים. כי המונח ״יהודי״
בשאלון( ,בשזרה אחת עם נוצרי, מוסלמי וכר) ,אינו מונח של לאומיות,
אלא מורה על השתייכות דתית. רק מעטים מבין התושבים היהודיים יבחינו
בהטעייה זו, ובאופן טבעי יכתבו — ״יהודי״ ,מתוך הנחה שהכוונה
ללאומיות. מעטים יתמצאו בעניין ויוסיפו ״בלתי דתי״ .הרוב בדרך הטבע
לא ישים לב לבעייה זו.
מתוך דברים בכנסת — .17.5.72
מוגש לפרסום על־ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית
(רק״ח) — המחלקה לפרסום ולתעמולה

עמוס אטינגר ושלושת האחים הכהן כ,,חיים שבארה״״
המדינה כעסק משפחתי
אבון ליבם של המפיקים, סירבה להופיע
במחיצתו של הכהן, אולי בגלל נטל כבד
של זכרונות.
גם תוכנית זו כקודמתה לא עסקה
בבעיות אישיות, כי אם בסיפור של
תקופה. התקופה, המתחילה בימי יסוד תל-
אביב ועוברת כחוט השני דרך הגימנסיה
הרצליה ; השרות בצבא התורכי בימי מלח מת
העולם הראשונה! הקמת סולל בונה;
גדר הצפון ; הרדיו המחתרתי של קול צרפת
החופשית, שהוצפן בביתו של הכהן.
• משמאל לימין: שמעון, דוד והלל
הכהן, ועמוס אטינגר.

מוזרות שעדיין אין יודעים איך להסבירן.
• כומרנג (יום ב 20.20 ,29/5
ויכוח פתוח על מס 1הכנסה בהשתתפות
אפרים קישון כעובד עצמאי, הממונה על
הכנסות המדינה משה נוידרפר, דן הלפרין
ואחרים. מנחה — פרופסור אמנון רובינ שטיין.

דראמה ישראלית (יום ג׳ ,30/5
— )21.10 צייד הצביה — עיבוד לטלוויזיה
לסיפורו של יצחק אורפז אודות שני
גברים ואשה אחת הצדים צביר, ליד אילת
ונקלעים לדראמה אירוטית בה מעורבים
אהבה, קנאה והרס. משתתפים: דן בן־
אמוץ, אילן דר וליאורה לפידות: במאי —
ראובן מורגן.
העולם הזה 1812

במדינה
דרכי ח״ס
גזר-דין באמצע הר חוב
מי שחושב שתל־אביב הולכת ומתק דמת
לקראת ממלכת הפשע המאורגן נוסח
ניו־יורק שיקאגו, טועה לחלוטין. העיר
נמצאת עתה בעיצומו של תהליך
שיבה לאחור, לימים הטובים והקשוחים
של המערב הפרוע בארצות־הברית, ימים
בהם השופט שימש בהצלחה כזרוע מחוקקת,
שופטת ומבצעת.
שופט בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
יוסף חריש, ראה כבר לא פעם את דויד
דהאן מתנוסס מאחורי דוכן הנאשמים.
הוא נשפט על ידו על פשיטות־רגל והוצ או
נגדו צווים על עיקול רכוש.
והנה לאחר כל פשיטות הרגל הללו,
הבחין יום אחד השופט בדהאן כשהוא
נוהג במכונית פולקסוואגן ברחוב עליה
בתל־אביב. הרעיון של דהאן חסר־הנב־סים
על גלגלים ומאחורי הגה לא נראה
לשופט, ובו במקום עקף את הפולקס־וואגן,
הורה לדהאן המופתע לנסוע אחריו
ונטל ממנו את מפתחות המכונית.
שופט זריז מדי• בכך קיווה השופט
כי הגיח יד־חוקית על רכוש בלתי מוצהר
של פושט־רגל. אלא שחפזונו של השופט
ליטול את ביצוע החוק לידיו היה בעוכריו.
המכונית בה נהג דהאן לא היתר,
שלו. הוא שאל אותה מאליס בנבנישתי,
גיסתו. הוא נזדקק למכונית בשל אשתו
שעמדה ללדת.
עורך־הדין דויד חושן, פרקליטה של
אליס בנבנישתי, הגיש תביעה לשיחרור
המכונית. עם התביעה דרש מבית־המש־פט
כי השופט חריש ייפסל מלדון בתביעה,
שכן זריזותו הרבה בתיפעול החוק מעמידה
בספק את כושרו לנהל במקרה זה משפט
חסר־פניות.

לנהג שלי יש ב טו ח רפואי ולי יש א ת ״ מ מר״
ב״מגור״ אני מקבלת שרותי עזרה ו ה תנ ע ה, א ב חנ ה,
ייעוץ וגרירה לבל מ קו ם בארץ 24 ,שעות בי ממה.
אני מ מליצ ה לבל ידידותי ה מ כוניו ת להר שם ב״מגור״,
למנויי ״מגור״ ,שרות נ א מן בבל מ קו ם ובבל זמן
(גם לאחרת אונ ה)

ללא כל תשלום!

ה חי
סו ס ורוכבו בלב הדרך
לשניות מיספר הפך צומת יהודה־המכבי
— כביש־חיפה שבתל־אביב, אחד הצמתים
ההומים בארץ, לשלוחה של המערב־הפרוע
על סוסיה ובוקריה. ראשונים הופיעו הסוסים.
הוביל סוס חום, חטוב שרירים
שמצוארו הזקוף השתלשל ונגרר חבל
שנותק בקצהו. מאחוריו כשהוא דוהר להשיגו
בא סייח קטן, אף הוא נקי מכל
ריתמה ורסן.
השניים השתלבו בתנועה בזינוק מרהיב
כשהם מדלגים מעל מספר שיחים שנש תלו
בתוך אי-התנועה. כעת הגיע תורם
של הבוקרים. הם היו שניים על סוסים
מאולפים כחוק. אחד מהם אחז בידו לאסו
כשהוא מניפו מפעם לפעם לזרוז בהמתו.
בכניסה לשיכון בבלי שמעברו השני
של הכביש, עלה בידי מניף הפלצור ללכוד
את הסייח שפצח בצהלת נכאים.
בינתיים עצר הסוס הבוגר את דהרתו
ופזל אחורנית לעבר סייחו השבוי. אחד
הרוכבים ניגש אליו באיטיות והחל מרגיעו
בלטיפות צואר.
הסום השפיל את ראשו, הבוקר אחז בחבל,
עלה על סוסו הרתום והוביל את
המורד הנכנע חזרה לחוות־גורדון הסמוכה,
מקום להשכרת סוסי־רכיבה שעל גדת
הירקון, ממנו ברחו השניים. אחריו פסעו
בהכנעה הסייח השבוי והרוכב השני.

פרטים והרשמה: כל יום גם בשבתות ובחגים 24 ,שעות ביממה

ס30 ם נד

שרות׳ דנ ב ואל) ב ע״ ס.

בבטחון —

״מגור״

פבס התיאטרון ה0 |7ן מציג

דלי ה סרידלנדיהב־מהזץ אב רווח!י<7 .אמוי)

בוטיק השקרים

סיפר• תנ״ך חדשים לכם

מ ד רי דהתנ ״ו ה בי תי: אוסף של כל הטקס טי ם
ב תנ״ ך הדני ם בכל הנו שאי ם.
תוכן דכרים לכלהנושאים. המחיר — 5.ל״י.

ספר דני אלוהה תגלו ת.

המחיר — 2.50.ל״י.

42 שי עו רי ם ב תנ״ך.

כתב וביים:י 1אל זילברג
ער -י חלטר

מודעה מ ק צו עי ת של גגב
כל מקצוע טוב, אומרים, אם הוא
מפרנס בכבוד את בעליו. אך מה קורה
כשהמקצוע מפרנס אמנם, אך לא כל
כך בכבוד? תשובה על כך ניתנה ביום
חמישי שעבר בבית־המשפט המחוזי של
תל־אביב.
יעקב אלמליח, צעיר שזוף שזרועותיו
המגויידות כוסו לכל אורכן בכתובות קעקע
ססגוניות, הובא להיכל־הצדק כחשוד
בפריצה לדירה בדרום תל־אביב וגניבת
טרנזיסטור, אמבט פלסטי ועוד כמה זוטות.
כשנשאל
הצעיר על ידי השופט במה
הוא עוסק ענה קצרות וחלקות :״אני
גנב״.
לאחר שהשופט התאושש קצת מן הק ביעה
העובדתית מילמל :״גם זה מקצוע,״
והורה לעצור את אלמליח החשוד
ל־ 15 יום.

תל-אביב, רחוב רמז ,35 טלפון . 256168 ,262974
כל יום בשעות העבודה הרגילות :
ירושלים, רח׳ שמואל הנגיד ,15 טלפון .222503
חיפה, ככר ההגנה ,6טלפון .525262
באר־שבע, רח׳ ההסתדרות ,78 טלפון .3654

ת ל־ א כי ב, בית ארלוזורוב,
יום ד 24/5 ,ב־.8.30

; ה רי ה, הוד,
יום ה׳ 25/5ב־.9.00

המחיר —10.

יפו, אלהמברה,

יום ו׳ 26/5ב־.9.00
ת ל -א בי ב, בית החייל,
מוצ״ש 27/5ב־.9.30—7.30
ת ד־ א כי ב, בית החייל,
יום א׳ 28/5ב־.8.30
נ תני ה, אסתר,
יום ב 29/5 ,ב־.9.00
בי ת״ חנן, בית פסמן,
יום ג׳ 30/5ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״,
״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת מכבי״ ״גרבר״.
הפצה ראשית: תל־אביב,
״לאן״ ,טל 231655 .

בל הרוכש 6ספרים ויותר יזכה בהנחה של . 50£
בית-הספר הישראלי ללימוד התנ״ן בכתב
ת. ד -- 568 .ירושלים.

מעולם מז ה ״ ,שבועוןמחדשותמישראלי *
ממערכת והמיגחלח: תל־אביב, רחוב קרליבך .12 טלפון ,260134
חא־־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפום מחדש״ נעים,
ת״א, רח׳ בן־אביגדנר * הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע׳׳ס מעורך הראשי: אורי אבנרי הפדל: העולם הזה בע״מ.

יעוזד! ב1־ד׳1י00 יטו).טל^4404^.

העולת הזה 1812

צות עם ״גורמי־ביטחוך. האם יודע כבוד השר לאילו
גורמי־ביטחון הכוונה 7
משה דיין: אין לי מה להוסיף לתשובה הקודמת.
אך השאילתה העניינית והחשובה ביותר היתה זו :

אל: שר־הביטחון.
מאת ז ח״כ אורי אבנרי.
בדין־וחשבון ועדת החקירה בפרשת נתיבי נפט מוזכרת
פרשה של תרומה שניתנה למישרד־הביטחון.
הנני מבקש לדעת:
( )1האם נוהג מישרד־הביטחון לקבל תרומות מאנשים
פרטיים או מגופים כלכליים, בארץ ובחוץ־לארץ י
( )2אם כן — כמה תרומות קיבל המישרד בחמש
השנים האחרונות ,׳ממי ובאילו סכומים ז
( )3איזו ביקורת יש על השימוש בכספי התרומות
האלה מבחינת האחריות הפרלמנטרית והביקורת הממלכתית

( )4איך הוצאו כספים אלה, מי קבע את היעדים,
ומה היו היעדים י

תשובת משה דיין:

17־ 15 במאי 1972

משה דיין אינו עונה
למרות כל המילחמות, שררו עד השבוע האחרון
יחסים פורמליים קורקטיים בין סיעתנו ובין שר״הבי־טחון.
נראה שזה נגמר.
משה דיין בא להשיב על שאילתות. הוא התחמק
בגלוי מכל שאלותינו, בתשובות סתמיות.
כדרכנו, הצגתי לו בכל פעם שאלה נוספת, בהתאם
לתקנון הכנסת. ההמשך רשום בפרוטוקול.
שאלתיו אם נכון שאמר בטלוויזיה האמריקאית
ש״חגדה המערבית של הירדן היא מולדתנו, וכל הסבם
עם הערבים חייב לכלול את זכותה של ישראל להקים
ישובים יהודיים בגדה המערבית.״
משה דיין השיב במילה אחת :״כן!״
שאלה נוספת :

לשאלה — 1כן.
לשאלות — 4—2פירוט ההכנסות של תרומות, ודרכי
ניצולן, ידועים לוועדת הכספים של הכנסת, ונתונים
לביקורת מבקד־המדינה.
היד״ר מרדכי זר ז שאלה נוספת לחבר״הכנסת
אורי אבנרי.
אורי ׳אכנרי ז כבוד השר, בפרשת נתיבי נפט
התעורר ויכוח בוועדת־החקירה לגבי התרומה שניתנה
לימישרד־הביטחון, ואשר הופקדה על־ידי מר פרידמן
בחשבון פרטי בבריטניה. האם ידוע לשר אס מיישרד־הביטחון
גבה ׳ממר פרידמן את הפרשי הפיחות לגבי
הסכום הזה7
משה דיין ג אין לי ימה להוסיף לתשובה הקודמת.
זה הגדיש את הסאה.
בו במקום שיגרתי מיכתב־תלונה רשמי ליו״ר
הכנסת. תבעתי ממנו להתערב כדי להעמיד את משה
דיין על חובתו הפרלמנטרית להשיב שאלות ענייניות
ונכונות לשאלות נוספות, הנשאלות בהתאם לתקנון.
נתברר כי יש לכך תקדים. לפני שנים, כשחיה שר-
החקלאות, סירב דיין להשיב לשאילתות מסויימות.
השואלים — איש מפ״ם ואיש חרות — פנו ליו״ר
הכנסת, קדיש לוז. לוז שלח מיכתב חריף לדיין. דיין
ענה שאין לו כוח־אדם כדי להשיב לשאלות מסוג זה.
על כך ענה לו לוז במיכתב חריף עוד יותר, שחובת
השר היא להשיב לכל שאילתה שאושרה על-ידי
יו״ר הכנסת.
עכשיו יצטרך ישראל ישעיהו להחליט אם ינהג על
פי התקדים התקיף שנקבע על־ידי לוז. יהיה זה, למעשה,
מיבחנו הרציני הראשון בתפקידו החדש, המחייב
אותו ״לשמור על כבודה של הכנסת.״

ד 3טדאח הולס
ע ל די רו ת לגור׳!
אחד הנושאים החשובים ביותר שנדון השבוע בכנסת
עלה בעיקבות הצעת־תוק ממשלתית לשינוי מס-
הרכוש. ההצעה כללה כמה הקלות וכמה החמרות,
אך לא שינתח את המצב הקיים: אדם חייב לשלם מס-
רכוש עבור הדירה שהוא גר בה.
בהקשר זה הצגתי את השקפתנו העקרונית:

דיין ב כנ ס ת
אורי אבניי: כבוד השר, האס הכוונה היא ליישובים
יהודיים תחת ריבונות ערבית 7
משח דיין: אין לי ימה להוסיף לתשובה לשאילתה.
שאלתיו לגבי חלוקת הגדות״לפסח מטעם הרבנות
הצבאית, שעליהן מתנוססת מפה של ישראל, הכוללת
את כל השטחים המוחזקים. ההגדה נשלחה אלי על-
ידי חייל מרוגז.
דיין השיב :״ההגדה של פסח הוצאה באישור
הרשות הצבאית המוסמכת לכך.״
שאלה נוספת:

אורי אבניי ז כבוד השר, האם ציור מפת המדינה
הוא בסמכותה של רשות צבאית או אזרחית?
משה דיין: אין לי מה להוסיף לתשובה הקודמת.

שאלתיו אם נכונה טענתו של ד״ר יוסי סדן, ששי*
רותי־הביטחון העמידו לרשות אנשים פרטיים (הכוונות
לרקטור של אוניברסיטת חיפה) מידע סודי, ובכללו
דברי מלשינות בלתי־בדוקים, על אזרחים ערביים (שביק שו
להתקבל כמרצים באוניברסיטה).
משה דיין השיב במילה אחת :״לא!״
שאלה נוספת :

אורי א מרי ׳ כבוד השר, רק אתמול אמר הרקטור
של אוניברסיטת חיפה, כפי שפורסם הבוקר בעיתונות,
שערבים מתמנים לתפקידי הוראה שם רק אחרי התייע
אורי
אכנרי: אני מציע להחזיר את הצעת־החוק
לממשלה.
אני מציע זאת מפני שאני שולל את עצם הבסיס
הסוציאלי — יותר נכון, האנטי־סוציאלי — עליו עומד
החוק הזה כולו.
עצם השם ״מס רכוש״ הוא שם כוזב. אני בעד מס-
רכוש אמיתי גבוה. אני בעד זה שבעלי רכוש ישלמו
מס, כמו שמשלמים מקבלי שכר־העבודה.

איני מסכים דמישטר סוציאלי, כפי שהוא
קיים כיום כארץ, שאדם משלם מם גבוה על
עבודתו, אך אין מס אמיתי על רכוש.
שלמה רוזן: עד הון.
אורי אכנרי: הנה קמה בארץ שכבה גדולה, רחבה,
עשירה, המתעשדת על. רכוש ועל הון. מהם צריך לדרוש

אבל האם הדירה בה אני גר היא רכוש?
אדם חי בדירה שלו. בגלל המדיניות הממשלתית,
דירה זו, שעלתה לו פעם 20 או 30 אלף לירות, שווה
היום 150—100 אלף לירות. איש אינו יודע למה. זהו
ערך פיקטיבי גרידא. איזה ערך יש במציאות
ל״ערך״ הזה? מה יוצא לאדם מזה שהוא גר בדירה ש מחיריה
מאמירים מדי חודש? הוא מוכרח לגור בדירה
הזאת. אין לו אחרת. מחר, אם הוא ירצה להחליף אותה
בדירה אחרת — הדירה האחרת תעלה עוד יותר. אם
פעם קנה דירה ב־ 20 אלף לירות, ויכול היה להחליף
אותה בדירה אחרת של 20 אלף לירות, הרי היום אותה
דידה עולה 150 אלף לירות, ואם ירצה להחליף אותה
בדירה אחרת שוב ישלם 150 אלף לירות. הרי כל הרכוש
הזה הוא פיקטיבי!

אתם מטירים מם מציאותי עד דבר שהוא
פיקטיבי. אתם מטילים מס על חלום.
אני רוצה להציג עיקרון סוציאלי יסודי. דירת מגורים׳
כל עוד היא איננה עולה על סטנדרד הוגן וסביר

רק פעם אחת בשנה מדברת הכנסת על עצמה.
כאשר מוגש לאישור תקציב הכנסת, יכולות הסיעות
להגיש הסתייגויות ולנמקן.
בשנים עברו, היתה הזדמנות זו הופכת לוויכוח
כללי על מצב הכנסת. בשש השנים האחרונות, התנהל
הוויכוח בין דברי־הקיטרוג של סיעתנו ובין כימעט
כל שאר הנואמים.
השנה התנהל הוויכוח באולם ריק, בהיעדר העיתונות,
באווירה של אדישות. נאמתי את נאומי השבי עי
במיסגרת זו, והוא היה החריף ביותר :

אורי אכנרי ז אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
זהו הדיון היחידי בשנה על דמותה של הכנסת ועל
בעיותיה — והנה פחות מעשרים חברי־כנסת נוכחים בו.
אדוני היושב־ראש, הכנסה חולה. כולנו יודעים זאת.
כל אחד ממאה ועשרים חברי-הכנסת יודע בליבו כי חשיבות
הכנסת יורדת משנה לשנה. העיתונות מדברת על
״חותמת גומי״ ,וחבר־הכנם גורנישט הפך לדמות שב־סאטירה.

כולנו
יודעים שהכנסת חולה. אכל. חסר
אומץ־הלב להגדיר את מקורות המחלה, חסר
הרצון לגשת לריפוי.

הננסת אינה גחליטה!
אחד הסימפטומים הוא, שאין דברים של ממש מוב־

אםכי תרע הנכהדים, הדן כבעיות הגורד שד
המדינה והמחליט החלטות היסטוריות, הפך
לפיקציה.
פעורה תהום בין המציאות ובין המצב הפורמלי :
הממשלה האמיתית של מדינת־ישראל נמצאת ב־מיטבחה
של הגברת גולדה מאיר, והרכבה המדוייק אינו
ברור.
המוסד המכונה ״ממשלה״ אינו ממשלה כלל, אלא
כנסת־זוטא, המבלה את זמנו בוויכוחים פוליטיים. רוב
השרים אינם מטפלים במשרדיהם, וכתוצאה מכך מתמוטטים
השרותים הציבוריים, החל בדואר וכל בבתי־המשפט,
החל בתחבורה וכלה בשיכון.

המוסד המכונה ״הכנסת״ שוב אינו אלא
,מעיו בית־־לורדים, שאדיו נשלחים עסקני־מפ
לגות עתירי־זכויות, ודא תמיד עתירי־כישו־ריס.
כמה וכמה מחבריה סבורים בי ,,הכר־כנסת״
הוא תואר, ולא הגדרה של תפקיד.
ההחלטות הגדולות, המשפיעות על חייו של כל
אזרח, אינן מתקבלות בכנסת. במיקרה חטוב ביותר הן
מובאות לאישרור פורמאלי אחר-מעשה, ובמיקרים רבים
אין הן מובאות לדיון כלל. תקנון הכנסת שונה כמה
פעמים כדי שלא יעלה בידי סיעתנו להביא עניינים מכריעים
לידי דיון בבית הזה.
קריאות ז (קריאות־ביניים שלא נקלטו על־ידי
הסטנוגרמה).
היו״ר צבי צימרמן: חברי הכנסת, תשמעו
ביקורת על עצמכם.
אורי אבניי: אפשר לומר שחלק מחברי־הכנסת
הנוכחים אינם מעונייניס בדברי־ביקורת
על הכנסת.
מתי החליטה הכנסת על סיפוח עזה 7על גירושם
ואי־החזרתס של תושבי פיתחת־רפיח? על
המדיניות המובילה בהכרח למלחמה חדשה?
אברהם עופר ׳ הכנסת לא החליטה !
אורי אכנרי ז מישהו החליט. הכנסת לא
החליטה.
אני בטוח שחברי־הכנסת מסיעת גח״ל יכולים
להביא דוגמות אחרות. הקרובות לליבם. כל אחד
יכול להביא דוגמות. עובדה היא שההחלטות החשובות
אינן מובאות לכנסת, אלא לאחר שהפכו
מזמן לעובדה.

הטליאה(!וחנכה ו נזי ח ה
סימפטום שני הוא מראה פני מליאת הכנסת.
לגבי מייספר הנפשות הגרות בה, חייבת להיות פטורה
ממסים.

בל עוד אדם גר כדירה הוגנת וסבירה,
צריבה המדינה לשחרר את דירתו מכל מס,
כשם שאני סבור שהכנסה מינימלית, הדרושה
לאדם למחייה הוגנת, חייכת להיות פטורה
כולה ממס הכנסה.

בא כבוד השר ומציע ברוב אדיבותו לשחרר דירות
של 30 אלף לירות ממס רכוש. הסכום הזה הוא מגוחך.
אולי תמצאו דירה במטולה, העולה פחות מ־ 30 אלף
לירות. אבל מסופקני אם תמצאו.
נסים אליעד: לא תמצאו.
אורי ׳אבנרי: אולי, אם כבוד סגן־השר יתור בארץ,
ימצא פה ושם דירות כאלה. שליש אוכלוסיית המדינה,
הגרה בגוש דן, המוכרחה לגור בגוש דן, מפני שהיא
עובדת שם — מהו המחיר שתשלם עבור דירה? מהו
המחיר המינימלי של דירה לזוג צעיר?
לפני חודש היה המחיר המינימלי לדירה הוגנת לזוג
צעיר 65 :אלף לירות!
אדם משתחרר מצה״ל, רוצה להתחתן. הוא מוכרח
לקנות דירה. אין לו בדירה. הוא משתעבד לכל חייו
כדי לקנות את הדירה הזאת. לוקח משכנתא, לוקח כספים

עצם המושג ״מליאת הכנסת״ הפך לבדיחה.
המונים מבקרים ביציע, המוני נוער שזו
פגישתם הראשונה עם הדמוקרטיה הפרלמנטרית,
והאולם ריק.
מרדכי סורקים ז עכשיו זוג צעיר הצטלם
כאן.
היו״ר צבי צימרמן: אני מצטער מאד, לא
שומעים את קריאות־הבינייס שלכם. אס כך, מה
הטעם בזה ז
מרדכי סורקים ז זה׳.בית הלורדים !
אורי אכנרי ז פעם הייתי היחיד שדיבר על
תופעה זו. לאחר מכן זה הפך לאופנה. ראובן ברקת
המנוח כינס כמה ישיבות, שבו שפכו ראשי הסיעות
דמעות איש על שרוול רעהו, וקוננו מרה על
העדרות חבריהם.

אחרי כד הדיבורים והמאמצים, המצב ביום
גרוע מכפי שהיה אי־פעם. כמויטב זה נובחים
במשך שעות ארובות ארבעה—חמישה חברי-
כנסת, כשעה שנידונים חוקים שד מיליוני לירות,
ופעולות ממשלתיות הפוגעות כחייו שד
בל אזרח.

יש קשר בין סימפטום א׳ וסימפטום ב׳ .כאשר
הכנסת אינה מחליטה, כאשר הרב־שיח הפך להקראת
מונולוגים לפרוטוקול, כאשר איש אינו שואל לדעת חבר-
הכנסת שהוא חבר בסיעה הגדולה — למה יבוא איש
המערך או איש גח״ל או איש המפד״ל להשתעמם באולם
זה י

תוכנית רהנראת הנשם
הנה כמה מן הפתרונות הדרושים :

( )1יונהג קוורום * ככנסת, מינימום של
שלושים נובחים לדיון,״*׳א רבעים נוכחים**׳ל
הצבעה.
זה מקובל ברוב הפרלמנטים, וזה מקובל בדת היהודית.
יש מניין בכל תפילה.
יצחק נכון ז לא ברוב הפרלמנטים.
אורי אכנרי ז ברבים מן הפרלמנטים.
יצחק נכון: לא רבים.
מנחם בגין ז האס חבר־הכנסת אבנרי יודע
שכבר הוצעה הצעה זו פעמים רבות לפני שנים
רבות?
אורי אבנרי: אני יודע שהוצעה לפני. אני
הצעתי אותה בכנסת הקודמת. היא הוסרה מסדר־היום,
ותמהני למה. יושבי־ראש הסיעות התכנסו
בחדר היושב־ראש המנוח. אחד אחרי השני קוננו
על כך שחברי סיעותיהם אינם באים לכנסת. ובכל
זאת הסירו מסדר־היוס את הצעתי. הדבר הפי

נולדש נשוק הנישבשיח
הכנסת חולה וגלולות של אספירין לא תעזורנה. יש
צורך בפתרונות רדיקליים.
הסתייגויותינו מתקציב הכנסת מרמזות רק על כיוון
הפתרונות הדרושים. כדי שהכנסת תהיה ראויה לשמה,
עליה להכפיל ואולי לשלש את תקציבה.

אי-אפשר לרכוש פרלמנט טוב במו מציאה
כשוק הפישפשים. מדינת ישראל אינה יכולה
להרשות לעצמה פרלמנט זול.
מאבא, מאמא, מהחותן, מהחותנת, מכל הבא ליד. הוא
לוקח הלוואות, לוקח את כספי הפנסיה של הוריו ושל
מחותניו, קונה דירה. כל חייו הוא ישלם על הדירה
הזאת ריבית ומשכנתה. על זה אתם מטילים מס רכוש י
הרי זהו דבר מיפלצתי !

ונקודה נוספת •טאני מתריע עליה פעם
אחר פעם, כדיון על חוקים שונים: מה האפ-
לייה הממאירה הזאת כין עולים חדשים לכין
זוגות צעירים, המתחילים את חייהם כארץ ז
מדוע לא לתת לכני האדץ את אותן ההקלות,
שאתם נותנים לעולים חדשים זו אם
אתם נותנים לעולים חדשים פטור ממם כמשך
חמש שנים, תעניקו את הפטור הזה גם לזוגות
צעירים1

חורה?״ 71ה שו ל ט אן
בטפסי המיפקד, שהתחיל השבוע, קרה משהו מוזר:
האזרחים נדרשו להצהיר על השתייכותם הדתית
(״יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או אחר אך לא
על השתייכותם הלאומית.
הכוונה היא, כמובן, לטשטש את עובדת קיומו של

ישונה נוהל השאילתות, כדי לאפשר
של ממש, ולשלול מן השר את האפלהשתמט
מתשובה או להונות את
בחצאי אמיתות.

( )7תקום בכנסת ועדת־חקירה מתמדת, שבפניה
יובאו תלונות חברי־כנסת על שרים שלא אמרו אמת
בכנסת.

קביעת הוועדה שהשר שיקר תגרור אחריה
פיטורין אוטומטיים של השר.
אריה אנקוריון ז ומה עם חברי־כנסת שאינם
אומרים אמת?
אורי אכנרי ז נדמה לי שאין כל אפשרות
לחייב את חברי־הכנסת לומר אמת. אבל שר
המופיע בפני הכנסת חייב לומר אמת, או לא
לומר דבר. אסור לו לשקר.
( )8כל עניין חשוב יובא לדיון ולהכרעה בכנסת.

אם לא יובא הדבר על-ידי הממשלה, תחליט
הנשיאות, על פי קריטריונים קבועים, שהעניין
טעון בירור פרלמנטרי.

סימפטום שלישי, אדוני היושב־ראש, הוא המצב
בוועדות.
גם שם הגיע המשבר לשיאו. בעניינים חשובים מופעלת
גם בוועדה מישמעת סיעתית, ושורה ארוכה של
חוקים נתקבלו בוועדות נגד מצפונם של חברי־הוועדות,
ואף של יושבי־ראש שלהן (חוקי הרבנות בועדת הפנים,
חוק־יישוב־סיכסוכי־עבודה בוועדת־העבודה, והרשימה
ארוכה).
כשלא מובטחת העברה אוטומטית בוועדה, פשוט
קורעים את התקנון וממנים ועדה חדשה, תפורה לפי מידה
(כמו במיקרה חוק המושבים).

גם כשיש רצון טוב, עומדת הוועדה הפרת־אונים
מול שפע המומחים של הממשלה, קצי
ניה ופקידיה, אפופי המרות והסמכות, כשאין
להכרי הוועדה היכולת המינימלית להשיג מידע
נגדי, ולחקור חקירה של ממש.

()6 חקירה שרות
הכנסת

קיוקס וחוסראונים

כשוועדות סגורות, נקבעים הדברים על פי צו הממשלה.
כשנעשה נסיון לפתוח את הוועדה, כמו בפרשת
אוטוקרס — חבל לי לומר זאת — הפך הדבר לקירקס,
מעין קריקטורה של ועדת מק־קארתי.

ליועצים אלה תובטח בחוק גישה חופשית לכל מידע
ממלכתי, והם ישמשו כחוקרים בועדות.
( )5כל הנאומים בכנסת יוגבלו לחמש-עשרה דקות,
וזה יהיה גם זמן המינימום •לכל סיעה.

( )9יוקם בית שני, מורכב מאנשים מצטיינים מכל
שטחי החיים, לרבות חברי־כנסת שגמרו בבית שלוש או
ארבע קדנציות, לשם דיון• בבעיות לאומיות וחברתיות
עקרוניות, ללא מישמעת סיעתית.

המדגה של אחוז החסימוו
אדוני היושב־ראש, אלה הן רק כמה מן התרופות.
איני משלה את עצמי. במיבנה הפוליטי הקיים הן לא
תוגשמנה.

מי ששולט בממשלה, שולט גם בכית הזה,
והוא מעוניין שהכנסת תישאר חותמת־גומי.
אותו מישהו אינו מעוניין בתיקון הבית, אלא להיפך.

שוט והאלמנטרי הזה היה מביא לתיקון המצב בן
לילה

( )2ישולם שכר הגיוני לחכרי כנסת
הממלאים את תפקידם. שכר זה יוצמד להופעת
חברי כנסת במליאה ובוועדות, והשתתפותם
בהצבעות.

כל ההצבעה תהיה במיכשור אלקטרוני, כך שכל הצ בעה
של כל חבר־כנסת תירשם אוטומטית.
כאן אני רוצה לומר דבר, שחברים אחדים פוחדים
לאמרו. שכר חברי־הכנסת הוא מגוחך. אין אפשרות
להביא כוחות רציניים לכנסת הזאת, כל זמן שהחברות
בכנסת כרוכה בקרבן כלכלי גדול.

( )3כצד מישכן הכנסת יוקם כניין־עכודה
כדי שכל חכר-כנסת יקכל חדר-עכודה ומזכיר
כשכר.
שום חבר־כנסת אינו יכול למלא את תפקידו ברצינות
בלי תנאים אלמנטריים אלה לעבודה.

( )4יקום ככנסת מנגנון מינימלי של מומחים
עצמאיים ככל שטחי הטיפול, החל מענייני
צח״ל וכלה כענייני בריאות.
* ״קוורום״ — מניין חוקי — הנוכחות המינימלית
הדרושה לקיום פעולה.
מיעוט לאומי ערבי במדינה, ולהעמיד פנים כאילו ישנם
רק מיעוטים דתיים.
ובאותה שעה: לכפות על היהודים להצהיר על
השתייכותם היהודית כאילו היתה דתית, ולא לאומית.
הטופס הוא כזה שלא הושאר בו מקום לציון
״בלי דת.״
מאיר וילנר מרק״ח העלה הצעה לדון בנושא זה,
ושר־המישפטים שלל את הצעתו. קמתי והצעתי להעביר
את העניין לדיון דחוף בוועדה.
אמרתי שאנחנו שוללים בכלל התערבות המדינה
בהגדרתם העצמית של האזרחים. לדעתנו, אין מקום
לציון לאום ודת בשום מיסמן ממלכתי. מבחינת המדינה,
קיימת רק האזרחות — עקרון שנתקבל, לפי דרישת
היהודים דווקא, בכמה מן המדינות המתוקנות
ביותר בעולם.
אך אם רושמים השתייכות, איזו?

אורי אכנרי אנחנו חוזרים כאן 90 שנד, אחורה.
בשנת 1882 עלה לארץ אליעזר בן־יהודה, וכאשר נדרש
למלא טופס על השתייכותו הדתית, כתב :״בן בלי דת״.
אני שואל את עצמי: אם יבוא אלי מחר הפוקד,
ויבקש ממני למלא את הטור הזה, כיצד אענה אני?
אצטרך לענות ״בן בלי־דת״ ,כי אינני משייך את עצמי
מבחינה דתית לשום דת שהיא, גם לא לדת היהודית.

בהשמדת כל שריד של עצמאות פרלמנטרית אמיתית.

זוהי המשמעות האמיתית של המזימה הנרקמת
בצמרת מיפלגת-העכודה, והמתבשלת
כמיטבה של הגב׳ גולדה מאיר, לסלק מן הכנסת
את סיעתי, על-ידי העלאת אחוז החסימה.
משה ורטמן ׳ ראש־הממשלה אינה קשורה
בזה.
אורי אכנרי ז ראש־הממשלה •אמרה שהיא
מוכנה ״לעלות על הבריקדות״ כדי שמיעתי לא
תהיה בכנסת.

הציבור מחו ומקגטו
אדוני היושב־ראש, שינוי פני הכנסת ייתכן רק על־ידי
פעולה של ציבור הבוחרים.
יש כאן תופעה מוזרה: פעם בארבע שנים בוחר ה ציבור
בכנסת חדשה, בדיוק על פי מתכונת הכנסת
הקודמת. ואת ארבע השנים הבאות מבלה הציבור
בקיטרוג על הכנסת, שהוא עצמו בחר.

לכל עם יש הפרלמנט ש,זוא ראוי לו. אני
מאמין שהציבור הישראלי ראוי לפרלמנט הרכה
יותר טוב. אכל רק הציכור עצמו יכול ליצור
פרלמנט כזה.

כל ההגדרות האלה מקורן בתקופת השולטאן התורכי
עבד־אל־חמיד השני, שפחד מפני התרוצצות הלאומים
בממלכה העותומנית, ומשום כך שם את הדגש על ההשתייכות
הדתית בלבד. מאז קיימים בארץ החוקים
הדתיים עד עצם היום הזה. אנו חיים לפי רוחו של
עבד־אל־חמיד, שעברה למנדט הבריטי, וממנו למדינה.
...האידיאולוגיה של ארגוני הפידאיון אומרת: יש
להקים בארץ ״ריפובליקה דימוקרטית לא־עדתית״ ,שבה
יחיו יחד ״מוסלמים, נוצרים ויהודים״ .במאות הרצאות
שלי, בעשרות קמפוסים ברחבי העולם עמדתי על הנקודה
הזאת, וניסיתי לשכנע את אוהדי הפידאיון ברחבי העולם
שההגדרה ״מוסלמים, נוצרים ויהודים״ פירושה שלילת
הלאומיות שלי.
מי שרוצה לחלק אנשים על שי הגדרות דתיות, כוונתו
היא תמיד לשלול את הלאומיות של הזולת. מי שאומר
״מוסלמים, יהודים ונוצרים״ ,בא לשלול את זכותנו
הלאומית בארץ הזאת, מפני שהוא מסרב לדבר על
״ישראלים ופלסטינים״ ,או ״יהודים וערבים״.

עכשיו כאה ממשלת ישראל, ועושה כדיוק
אותו חדכר, מתוך אותו נימוק כדיוק, אך
כמגמה הפוכה: לשלול את לאומיותו של העם
השני בארץ — העם הערכי־הפלסטיני, ש-
ראש־הממשלה שוללת את קיומו הלאומי.

חמחלת בה לקית מק שת
עליך ניהול אורח
חיים סדיר. אל תתייאש,
זה לא גרוני.
ידידים חדשים, עימם
התקשרת בזמן האח רון,
יעזרו לן להתגבר
110ו!
על קשייך. בחורה או21ב
מרס -
תה היפרת בשבוע
20באפ רי ל
שעבר תיכנס למסגרת
חייך ותשנה אותם מקצה
אל קצה. נסי לחפש את
אושרך לא בסביבה בה נהגת לחפשו
עד כה. כל הסיכויים למצוא
את מטרת חיפושיך בסוף השבוע, פקחי
עיניים. את אינך חולה, רק עייפה.

השבוע תמצא את עצמך
מבחינה אינטלקטואלית
בפני עולם חדש
ומרתק, שעד כה ידעת
על קיומו אלא רק מ קריאה בספריס. כושר
החשיבה שלך, האינטו]
1111
איציה והצימאון ללבוש
: 1 21 אפריל -
דעת, נמצאים אצלך בסן;
ב מ אי
שיאם. אתה חש בהתעוררות
של דחף פנימי
ללמוד, ליצור, להעלות על הכתב את
רגשותיך. כל זה גורם לך לסיפוק אישי
עצום, זמאפשר לך לזקוף את קומתך.

חילוקי דיעות עם אדם
הממלא תפקיד חשוב
בחייך. עלייך להיזהר
בכל מוצא-פיך, כי בימים
אלה אתה עצבני
וחסר מנוחה, ונוטה
להתפרצויות ללא
סיבה, ועלול להפוך 0*1(1^11
את חילוקי הדיעות
חשיגרתיים כשלעצמם,
למריבה גדולה שלא
תוכל להשתלט על התפתחותה. קרוב
לוודאי שהסיבה לוויכוחים תהיה בעייח
כספית. נסה למצוא שלווה נפשית על-
ידי עיסוק בתחביב שהזנחת או בטיול.

בסוף השבוע ייפתחו
בפנייך שעריה של
אהבה חדשה — אם
תדעי לנצל פגישה בלתי
צפוייה. זה יכול
להיות היום הגדול והמאושר
של חייך. קרע
בבגד יגרום הפסדים
ומבוכה במקום ציבורי.
שבוע זה מתאים לחידוש
המלתחה שלך. אך
בלי בזבזנות, בבקשה, זו עלולה להיות
קריטית לגביך. מצבך הכספי מדאיג אותך
ובצדק. אולם אס תתמיד בדרכך —
אתה עשוי למצוא שכר רב. הרבה לבלות.

יום א׳ הוא לא אידיאלי כדי לעשות
דברים בעלי ערך בעצמך. מוטב, איפוא,
שתבקש אדם מבוגר
״ ממך, או אשה אהובה,
לבצע את מה שתצטרך
לעשות ביום זה.
בכלל, יהיה זה שבוע
מאכזב, ואף לים לא
כדאי לך ללכת, השבוע,
מפאת סכנה הנשקפת
לך. סוף השבוע,
יום שישי ו שבת,
יראה התאורב. ועניין ששות

משפט

חו קמא שי ם
א ת עצמו
רס״ר יוסף טויטו, סמ״ר חקק ושוטר
יפרח היו בסיור־מצוד שיגרתי אחרי זונות.
הג׳יפ האזרחי בו נסעו חרש באיטיות במורד
רחוב אידלסון בתל-אביב. ליד בית
מספר ,10 בכניסה לקונדיטוריה, הבחץ
רס״ר טויטו בהתקהלות.
״עצרתי את הג׳יס וירדתי עם רס״ר חקק.
נכנסנו לחצר ושם ראיתי את שימחה
נחון, הנאשמת, כשהצי גופה התחתון
ערום, וגבר מאחוריה, מקיים אתה יחסים
מיניים. זאת חצר סגורה שהכניסה אליה
דדך שער בגובה מטר. השער נפרץ והיתה
שם התקהלות של אנשים מציצים ולקוחות
שהמתינו.
״סמ״ר חקק צילם את השניים. אני הזדהיתי
בפני הלקוח, הנאשמת כבר מכירה
אותי. ביקשתי מהם לצאת מהחצר. היא
התלבשה ויצאה. שאלתי כמה כסף קיבלה

תנאים יותר מכובדים. עם זאת, ציין השופט,
כי דיירים ובעלי בתים אינם חייבים
לסבול מחולשות החוק וגזר על הנאשם
קנס של 100ל״י ועל הפרוצה קנס של
200 או 20 ימי-מאסר תמורתם.
תגובת הנאשם לגזר־הדין :״אני רווק,
יש לי בית־קפה קטן ברמלה והמצב הכל כלי
שלי לא מאפשר לי לשלם קנם גבוה.״
תגובת הזונה: בקשה למתן אורכה של
ימים מספר עד לתשלום הקנס. השופט
נתן את האורכה, והזונה יצאה לחפש חצרות
חדשים.

אחד שתי
ואחד עדב
כאשר הגיעו שני השוטרים לבית המשפט
בתל-אביב להעיד נגד העציר נסים
צבר, לא פיללו כי יצאו מן האולם נזופים
וחפויי ראש.
בעדות שהשמיעו שני השוטרים, סמל
דויד דמארי ורב שוטר מרדכי בן־יעקב

דווקא ביום בו חשבת שכבר נשבר הכל,
ושוב אין מוצא ממצב
מסובך — אתה הופך
לאדם אחר. הכל נפתר
בנקל, חלק, בלי בעיות.
זהו שבוע בו טוב תעשה,
אם תרצה בקשרים
חברתיים, בבילויים, ון
ןן שח<
בפגישות עם בני שני
המינים. השתזף, אך הי(
2בנובלזבר -
20בדצמבר
זהר, במיקצת, על דרכי
הנשימה שלך. בת
קשת: לבשי ורוד.

ר ״ /חזז

אם אתה אדם יוצר, תצטרך לרסן השבוע
את יצריך, כדי להביא לסיום מוצלח של
עבודה מסויימת. אתה
מגזים בטיפוח ביתך על
חשבון עבודה אמנותית
שהינך מצפה לה זמן
רב והעשוייה להביא
לו מחמאות. התלבטויות
יתר במצב הרומנטי
שאתה שרוי בו עכ(
2בספטמבר י
שיו עלולות להביאו
22ב או ק טו ב ר
לדיכאון נפשי. עליך
להיענות לאהבה שמציעים
לך עכשיו. אל תחמיצי הזדמנות שלא
תחזור לך שנית. הגיע הזמן לדאוג לעונת
הבאה. אל תגזימי בשהייה בשפתיהיס.

במדינה

התנהג בחביבות לחבר
לעבודה, אחרת הוא
יגרום לסילוקך ממקום
העבודה. התחנף אליו!
שבוע לא-נורמלי לבילויים
וטיולים בחיק
הטבע. השבוע לא
כדאי לתת את הדעת
לבעיות כספיות. חם
;11 ביו לי ־
21באוגוסס
בין כה וכה לא ייפתרו
ואם תחשבי עליהן, רק
תגרמי לעצמך עוגמת-נפש רבה וה בעיות
על מקומם יישארו. ערב ניפ-
לא יביא לביקורו של רופא. אל תסכימו
להיכנס לבית״חולים. בנוגע לבעייה המטרידה
אתכם, אל דאגה, היא תיפתר.

אוי0

גם בת בתולה תזכה
לנחת השבוע. שפע של
מחזרים צעירים ממך
ינסו לבקש את קירבתך.
היזהרי ממישהו
גבוה וחריף העולה
עלייך בערמומיותו. את
111111:1
עלולה ליפול במלכודת.
׳4.1ב אי ג ! ס ס -
נסיונות־שווא להשיג
22בספסמב •
דברים שאינם בטווח־ידך
ינחילו לך אכזבה
ואולי גם דיכאונות. תתגבר, אל תהסס
לדבר איתה ולבקש את מה שרצית.

יויי •
יום א׳ מתאים לסידורים כספיים. יום
ב׳ מביא לך בשורה
לא כל-כך נעימה. זהו
שבוע טוב לאלה הרוצים
לבלות, להשתזף,
לאגור כוח לקראת ה באות
— לא כל״כך
טוב לעסקים. בייחוד
ידאיגו אותך שותפיך
סידורי־בית
ושכניך.
יש לסיים בזריזות —
אחרת יביאו לך שיב-
רון־ראש בחזית-הלב אין חרבה חדש.

ובכן, הגענו לזה שוב: הדברים האמיתיים
מתגלים בזה־אחר־זה, מאחרי פרגודי האשליות,
הצביעות של אנשים
הסובבים אותך,
והרצון הבלתי״מציאותי
לעזור. את ניצבת על
פי־תהום, בעיני־רוחך,
והדיכאון עלול לגבור
עלייך. משוס כך מוטב
שתתייחס למתרחש ב20
בי גו א ר ־
הומור, לא ברצינות.
18בפב רו א ר
ושלא תשתדלי להגיב
מייד בחוזקה ובכאב,
אלא תחשבי בראש
וראשונה קודם כיצד לעזור לעצמך.

נכון שיש אירוניה מסויימת בעובדה
שההצלחה באה כשלא
זקוקים לה, ושעכשיו,
כשאתה מאושר מאוד
ביחסיך עם בת זוגך,
כולן לפתע רודפות אח40

ריך. יש בכך הגיון
מסויים, כי אנשים
מחפשים את חברתם
ני1

של חבריהם המאו19ב
פ ב רו א ר ־
שרים, בתקווה שחלק
20במרס
מהאושר ידבק גם בהם.

הפרוצה ולקוחה בשלב של עישון חסי-
גריה. הפרוצה מסיימת לרכוס את על מיכגסיו.
השורטס חמיקצועיים והלקוח מפשיל את סוודרו על
הקרקע סביבם נראים היטב פיסות צמר״גפן ממחזורי פעולה קודמים.

תצלום מישטותי אי
מהלקוח והיא אמרה לי 15, :ל״י׳ ונתנה לי
שתי שטרות. הנאשמת אמרה לי, :אני
מודה בכל, רק אל תקח לי את כל הכסף׳.״
״כל מיני דברים לא יפים.״ זהו
קטע מרכזי מתוך עדות שנתן רס״ר טויטו
השבוע בבית־משפט השלום בתל־אביב,
בפני השופט מנחם אילן. הפרוצה ולקוחה
לא הואשמו בעבירה על חוקי מוסר כלשהם,
האשמה שתלתה נגדם היתד, פרוזאית
ויבשה לחלוטין: הסגת גבול פלילית.
לעדותם של השוטרים שצילמו את הסצינה
העתיקה נתווספה עדותו של בעל
הקונדיטוריה, שחצרה שימש כגיא־החיז־יון.
האיש, מרדכי זייצמן, העיד כי למרות
שהציב שער ברזל בפתח החצר המשיכו
זונות המקום במישלוח גופן הלילי, לאחר
שפרצו את השער.
״שמנו את השער,״ ציין העד ,״מפני שתמיד
החצר היתד, מלאה בצמר גפן וכל
מיני דברים אחרים לא יפים. והליכלוך
הזה שהיה נשאר לבוקר היה מרתיע את
הקונים שלנו ומטריד אותנו.״
אתנן לאוצר. שלא כתובעת שביקשה
למצות נגד הלקוח ולקוחתו את מלוא
מידת־הדין, גילה השופט אילן ליבראליות
מפתיעה .״הפרוצות בישראל נמצאות בדילמה,״
הכריז בעת מתן גזר־הדין ,״מחד,
אין הזנות מהווה עבירה כל עוד אינה
מלווה בשידול פומבי, ומאידך אין החוק
קובע להן מקום תעסוקה קבוע. מכאן שהחוק
עצמו כופה על הפרוצות פתרונות
מן הסוג שהובא במשפט זה.״
השופט אילן סבור כי יש לקבוע החלטית
אם הזנות אינה חוקית ואז לאסרה
לחלוטין ואם לאו, לאפשר לה לפעול ב
לפני
השופט מרדכי ברטזר, סיפר דמארי :
״נסענו בלילה בסיור שיגרתי בפתח־תקווה.
במהלך הסיור הבחנו במכונית סוסיתא
לבנה שעשתה רושם חשוד...״
כאן קטע השופט את דמארי :״איך
בדיוק עושה עליך מכונית רושם חשוד?״
שאל. התשובה :״אני קובע את זה לפי
החוש שלי.״ בהמשך עדותו סיפר השוטר :
״ליד בית חולים בילינסון השגנו את ה־סוסיתא,
והבחנתי בתוכה בארבעה נוסעים,
את זה שישב ליד ההגה זיהיתי מייד.
צעקתי לו :״נסים צפר, עצור !״
ד,סוסיתא אמנם עצרה, אך כשזינקו שני
השוטרים לעברה נשלפו ארבעת הנוסעים
מתוכה ונבלעו בתוך הלילה. בעקבות
אותו סיור הובא נסים צפר לבית המשפט
ונתקל בעדותו של השוטר.
איפה היית? בחקירה נגדית שערך
עורך־דינו של צפר, דרור מקרין, שאל
את השוטר בן־יעקב :״איפה נמצאתם
כאשר הוריתם לסוסיתא לעצור?״
תשובת בן־יעקב :״ישבתי ליד ההגה
בניידת ולידי ישב סמל דמארי.״ לאחר
מספר שאלות נוספות הורד בן־יעקב מן
הדוכן והסמל עלה במקומו. כעבור סידרת
שאלות חימום זרק מקרין את השאלה
שחרצה את גורל המשפט:
״כשהשגתם את הסוסיתא, וקראתם ליושב
ליד ההגה, היכן הייתם?״ לכך ענה הסמל
:״יצאנו מהניידת שנינו וקראנו להם
לעצור.״
נוכח סתירות בולטות אלה בעדות השוטרים,
סרב השופט להמשיך בדיון, וזיכה
את הנאשם.
העולם הזה 1812

17ו!ובץ

הבלש נננס לתמונה והוא נראה בה
ח ! 1X1*1 1 1 ¥1< 1111*1ח 1ך *
משמאל כשהוא מניח זרוע-חוק על

/ ] 111 1 ^ 11
הלקוח. הזונה עסוקה עדיין בתהליכי גימור אחרונים, בעוד הלקוח מכפתר את מיבנסיו.
בחייכה מלוא שיניה אמרה הזונה לבלשים :״אני מודה בכל, רק תשאירו לי את הכסף.״

דרכי אדם
מי ח טף מ ה
ול מ ה !
חטפו את אשתי,״ התפרץ גבר נמוך־
קומה לתחנת־המישטרה בראש העין ,״אני
יודע מי עשה לי את זה. הגיס שלי ימח־שמו,
את אשתי והילדים לקח !״

ראש מועצה מלמד

כמה שעות מאוחר יותר התברר לשוטרים
שיצאו לחקור, כי היתה מידה רבה
של הגזמה בהצהרה הנרגשת של זכריה
תעיזי. סגן ראש־המועצה המקומית ב״
ראש־העין מצא באורח פלא כי אשתו
החטופה חזרה עם כל ילדיהם אל הקן הישן.

ההתפתחויות שקדמו לשיבת הרעיה
מטיל תעיזי בן ה־ 30 מסך איפול כמעט

מוחלט. כפוליטיקאי־עיירות מנוסה, הוא
מכסה בערמומיות טפח וחושף אגבית
טפחיים .״הגיס שלי, יוסף -מלמד, הוא
ראש־המועצה של ראש־העין. אני אתו
יחד באגודת ישראל. היה לנו הסכם עם
המערך והוא, גיסי, רצה לעקוף אותו
ולחתום הסכם נפרד עם המפד״ל, אז׳ אני
לא הסכמתי ובזה התחילו כל הצרות.
מהפיכה כ בי ת. בתנועות ידיים
עצבניות, תוך מילמולים תכופים כי איננו
מתכונן להוציא מילה על עניין החטיפה,
״בגלל שאשתי כבד חזרה והכל בסדר,״
הוא מספר כיצד איים עליו גיסו וניסה להכריחו
לחתום על ההסכם החדש עם ה־מפד״ל
.״כשהוא ראח ששום דבר לא
ילך לו,״ לוחש תעיזי ומתבונן הצידה בחטיפה
,״הלך ולקח ממני את. אשתי והילדים
שלי. מה זאת אומרת איך הצליח?
הוא אחיה, בטח שיכנע אותה במשהו

תעיזי המשמש בשעות הפנאי מפעילות
פוליטית כלבלר אצל עורך־הדין הפתח-
תקוואי יצחק ברא״ז, נכנם בשלב זה של
סיפורו לאטימות מוחלטת.
לעומתו גילתה אשתו החטופה לשעבד,
יונה, מידה גדולה יותר של פתיחות ומידה
רבה לא פחותה של הפתעה :״אח שלי
חטף אותי? מה פתאום? זה צחוק זה?
אח שלי לא מסוגל לעשות שום דבר רע,
הוא בן־אדם זהב. אני פשוט הלכתי אצל
האמא שלי. כי פה בבית היתד, כזאת
מהפיכה שלא יכולתי יותר לסבול.
שו חד ו של מוני ם. כל הזמן אנשים
היו יוצאים ונכנסים בדירה. מלכלכים,
עושים רעש, מדברים פוליטיקה, כמו
תחנת־אוטובוס. ראיתי ככה, אז לקחתי את
הילדים והלכתי אצל האמא שלי. אני לא
מבינה שום דבר מהדיבורים של בעלי על
חטיפה.״
במרחק בתים ספורים ממשפחת תעיזי
מתגורר מלמד ה״חוטף״ ,הגיס והאח.
תעיזי לא הופתע כלל כשהוכתר בתואר
חוטף־אחיות ,״כן שמעתי כבר את הסיפור
הזה,״ פרץ בצחוק גדול ,״סיפר לי
אותו הקצין דן שמש ממישטרת פתח־תקווה.
התגלגלנו על הריצפה מרוב צחוק.
הגיס שלי משוגע על כל הראש, כל החיים
שלו היה טיפוס כזה, אחד שמנפח
דברים.״
תוך כדי סיפור על שגיונות הגיס חושף
ראש־העיירה נתח עגום ומסואב של אחו־
(המשך בעמוד )34

1811

בוווו! ם

עת סיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,1216 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :
׳תשבץ 1811״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 1סל )3 .חודש שעל שמו
נקרא ארגון טרור פלסתינאי )7 .דבר
כהווייתו )10 .רטוב )11 .דיבור )12 .נם.
)14 וזיר )15 .בתוכו )16 .ישן, שוהה
ללילה )17 .סופר יהודי (״משה״) )19 .מלת
בקשה )20 .זהב )21 .חותן משה )23 .חברת
תעופה בחדשות )25 .עליצות )27 .צונן.
)28 מפלגה )30 .אבר בגוף )32 .ידידו
הטוב של האדם )33 .בושם עתיק)34 .
מחוספס )35 .כסף רב )37 .מזכיר האו״ם.
)40 עורג )41 .אחוה, ידידות )42 .חומל.
)43 מלחין איטלקי (״נבוכדנאצר״))44 .
בירה אירופית )45 .חיה קטנה, שמזנבה
תפר לו דיווי קרוקט כובע )48 .כלי לגרוף
בו )50 .קידומת שם הולנדי )51 .חלף.
)52 אות באלפבית )53 .מנהיגי ציוני.
)55 סימן, אות )56 .נגמר )58 .אלסטי.
)61 אופיציאלי )64 .אחד המזלות)66 .
מספיק )67 .בלבד )69 .חי במים )70 .מועד
)71 כן, כה )72 .אחד עשר )73 .כעס,
חימה )75 .תו דואר )76 .קולב )77 .קטל.
)78 מטוס נוסעים )79 .גוש, רגב.

חשבץ

מאונך ז לידה מבלים הישראלים את
ערביהם )2 .שמקומו בהירארכיה נמוך.
)3מעצמה )4 .מוקש )5 .כזב )6גוש עפר.
)8עיוות דץ )9 .מחבלת שהתפרסמה
השבוע )11 .שקט )13 .לביא )17 .חודש
עברי )18 .צוק )22 .סוד )23 .בגד עבודה.
)24 מלכת חדייב שהתגיירה בתקופת בית
שני )26 .המהלך האחרון במשחק השח.
)27 פזיזות, פחז )29 .לפעמים כדאי ש מישהו
אחר יוציא אותם בשבילו מהאש.
)31 שי )34 .לגימה )36 .קיבוץ במרכז
הארץ )38 .כשלון )39 .ישב לשולחן)40 .
דבר פעוט, קל ערך )44 .בשמיה הופל
מטוס אל־ על )46 .נהיר )47 .דמות ממגילת
אסתר )49 .הסתעפות )54 .עיר שנכבשה
על ידי יהושע )57 .לבוש אבל )59 .מסביר.
)60 גפן הנותנת יין אדום )62 .דמון.
)63 אשף )64 .אותו עבדו בני ישראל
כשמשה היה על הר סיני )65 .קפיטל)68 .
טמפו )70 .עגול, קו סובב )74 .דב, גיבור
ספר ילדים מאת א.א. מילן )75 .צאצא.

1811

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן

של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה בדיוק מציין כל סמל של ריבוע.

ג2 1 22

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1811״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .27.5.72
בין חפותרים יוגרלו שלושת פרסי ספרים.

העולם הזה 1812

במדינה
(המשך מעמוד )33

משקפי שמש ״פולארויד״ לעינים.

רי־הקלעים הפוליטיים בעיירת־ישראל־השנייה.
בטבעיות מוחלטת הוא מערב
קואליציה, אופוזיציה, שוחד ושלמונים
כאילו היו אלה חלק מקודכם־חוקים אשר
כל פוליטיקאי־עיירות מנוסה חייב לפעול
לפיהם.
מ שכור ת תמור ת קוד., .אנחנו מ־אגודת־ישראל
רצינו לעשות קואליציה עם
המסד״ל בשביל להוריד את משה זכריה
מהמערך ולשים אותו באופוזיציה. בהתחלה
תעיזי הסכים ללכת אייתנו. לא בחינם
חס־וחלילה! הבטחנו לעשות אותו
בשביל זה סגן־דאש המועצה. אבל כשבאו
הבחירות, בגד בנו והצביע בשביל זכריה.
למה י בטח זה הבטיח לו קודם.
״״״״שלא ~דחשמ~שזז~7כל^מהי״״שנתנוי לו, 1 לבוגד הזה,״ מתלהט מלמד בדברו ,״נתנו
לו את המישרות הכי ׳טובות, נתנו לו כס־

משקפי שמש ״פולארויד׳ למשקפים.

אם אתה מרכיב משקפי שמש־ אנחנו
מציעים לך משקפי שמש פולארויד, המקנים
ראיה טובה ומסוננת. משקפי שמש פולארויד
מרחיקים כ 9970 -מן הבוהק החוזר, ומאפ שרים
ראיית עצמים, שלא ניתן להבחין
בהם במשקפיים רגילים.

אם אתה מרכיב משקפיים אופטיים־אנחנו
מציעים לך״משקפיים למשקפיים״-עדשות
פולארויד המוצמדות למשקפיים האופטיים
שלך הו מקוטבות ומאפשרות לך ליהנות
מכל יתרונות ״פולארויד״ נוסף לראיה
אופטית בדוקה.

משקפי 0141־ ?0191 הטובים תחת השמש
!101

סוכנים בלעדיים: לי און דגון -צרכי צלום ב ע ״ מ. ת .ד 26225 .

הזהרו מחיקויים! ודאו שהשם פולארויד מופיע על המשקפיים שאתם מקבלים.
. 3 ע 1)180 355 .,ז נ 1וזז 3ס .,קז 01£1 0 0ז 013ק 1< 01ז 3ודז 10ס 3ז 11 ססז0 § 1516־ז 01)1״ 15 3ז 013ק ״

סגן ת עיזי

האיש שבא לנאום

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י

כולל מנורת המסך, כולל מיסים

ט יג נ ל
אל קטרוניקח
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

מגע

״גרוזוכסקי

-אי שון לנס״

תל־אביב, וחוב שניאור ,5
טל 50220 .
שעות קבלה

9—17

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

פים, אני אישית הייתי משלם לו משכורת
חודשית מהכיס שלי בשביל שיצביע בזמן
״פעם אחת כמעט הלכנו מכות רצח
בגלל השיגעון־גדלות שלו. זה היה ביום־
העצמאות האחרון. הייתי צריך בתור יו־שב־ראש
המועצה לעלות על הבמה ולתת
נאום לתושבים. פתאום בא אלי תעיזי
גיסי, כשאני כבר על הבמה, ודרש ממני
לתת לו לדבר קודם, אם לא הוא יפריע
לי לנאום. התחלנו לריב עד שהיה צריך
להפריד בינינו. בסוף נתתי לו לדבר, רק
שלא יהרוס לכל הקהל את שימחת החג.״
הדיפות וד חי פו ת. על פי סיפורו של
הגיס ובעזרת קווים לדמותו מאנ-שי סיעתו
לשעבר של תעיזי מצטייר זה בדמות ה־כלנתריסט
המצוי. אדם שהחל את פעילותו
הפוליטית בציונים־הכלליים, עבר ל־פרוגרסיבים,
שימש כראש־מועצה מקומי
מטעם מפא״י והכריז לבסוף על רשימה
נפרדת כשגילה כי במערך המיפלגות הקיים
כישדונו מבוזבז לריק.
הוא יצא במסע־בחירות שופע כרזות-
שבח־עצמי ומלא בתמונותיו. המסע אל
כס־הראש נחל כישלון חרוץ, והרשימה
העצמאית נעלמה כשם -שהופיעה. בגיסו
קיווה תעיזי למצוא תומך ויד דוחפת כלפי
מעלה, אך נראה כי הגיס דאה בו כנ״ל.
התוצאה היתה שהדחיפות ההדדיות הפכו
להתכתשות כלנסריסטית מן הסוג הישן
והמוכר במועצות מקומיות.
העולם הזה 1812

קולנוע
פסטיבלים
קנ ד ה — מעצמה
קולנו עי ת חדשה?
אם היה מי שהעיר, בפסטיבל קאן, כי
״לפי כמות הישראלים הנמצאים כאן,
אתם בטח מעצמה קולנועית אדירה,״ אפשר
לומר זאת על מישלחת הסרטים ששלחה
קנדה לפסטיבל הזה.
הקנדים הביאו לקאן הרבה מאד סרטים,
מכל הסוגים, והקימו רעש רב סביבם. בעיקר
מטפלים סרטיה של הארץ רחבת־הידיים
דווקא בבעיות זיהוט-האוויר, השחתת
פני הסביבה, וצורת המחשבה המעוותת
של תושבי העיר הגדולה. הטבע
האמיתי של ברנדט מתאר מחאה מסוג זה.
ברנדט היא אשה, היוצאת מן הכרך ובאה
לחיות בחיק הטבע עם בנה הקטן.
היא מטיפה לצמחונות, לאהבה חופשית
ולקדושת החיים. אבל מובן שגם בכפר
נראים מושגים אלה מגוחכים. גם בכפר
תופסים עניינים סוציאליים מקום ברומו
של עולם: אירגוני־ענק מנסים להשתלט
על התוצרת החקלאית, על חשבון החקלאי.
וזה מזכיר דווקא בעיות ישראליות אופייניות
מאד.

ה ב תול ה
והחר קי ם
מגעים (פאר, תל־אביב, א ר-
צות־הברית) — הפרה הקדושה
ירדה מן האולימפוש. אינגמר
ברגמן השרים לעשות שרט במיטגרה חברה מיסחרית,
ולטפל בנושא המטופל ביותר בעולם: המשולש הנצחי.
ברגמן יצא מן העולם המישטי, מן החיטוט הפנימי,
מנבבי נשמת האמן. ב״מגעים״ הוא נוגע בפרשת יחשים
של זוג שוודי, החי חיים הרמוניים ושלווים. היא (ביבי
אנדרשון) — עקרת בית ואם למופת. הוא (מקש פון-
שידוב) — רופא בבית״חולים. יש להם שני ילדים חמודים.
בעולמם הפל מאורגן, מושרש ומשודר.
לביתם מגיע חוקר (אליוט גולד) ,ארכיאולוג יהודי,
חשר בית, חשר משפחה. גזעו הושחת בימי השואה. הוא
הופך למאהב, ואישיותו מתגלה כבלתי״יציבה, חסרת־אופי,
ובמקום פלשהו — מופרעת.
מצבי־רוחו המשתנים. השיגאה העצמית, האגרשיביות
ביחשיו עם האשה, פל אלו דווקא מושכים אותה אל התוהו
ובוהו שבעולמו. היא עוזבת את הבית, את המיסגרת,
את החוט וההבנה, למען כאביה של האהבה.
האם כל זה כדאי ז ברגמן אינו משיב על פך.
הוא בוחן בישודיות שרשרת של אירועים חיצוניים,
המאפיינת כל מלודרמה טובה. הניתוח הקר, שהוא עושה
לפרשת המשולש, אינה מותירה פתח לרגשנות האופיינית
לנושא כזה. הכל זר, מרוחק ומנוכר. הצלם הקבוע של
ברגמן, שוואן ניקוושט, מגיש בונבוניירה משוגמת ויפהפיה.

אנדרסן וגולד :

יהודי +תסביכים

מעט הסמלים המופיעים בשרט מעניינים וברורים: פשל
הבתולה הקדושה, שאליוט גולד מראה לביבי אנדרסון,
ואומר לה :״בפנים היו חרקיים שנרדמו במשך 500 שנה,
ועתה התעוררו, והם מכרסמים מבפנים.״ סמלים כמו אלה
הם שימן לברגמן שאינו עוד מישתורי, שהוא מובן יותר
מכל ברגמן אחר, אבל שגדולתו היא בכך שהוא מותיר
שאלות ללא סוף.

תדריך
תל־אביב
* * אני אוהב אותך, רוזה(אורלי,
ישראל) — הסיפור המקסים על אשד, ירושלמית
גאה, שגידלה את גיסה הצעיר
ממנה, למורת־רוחן של החסודות בבנות,
עם בימוי אסתטי מאופק מדי, ומישחק מאובן
מדי.
עור החמור (פריס, צרפת) :מוסיקה
של מישל לגרנד, סימוי של ז׳אק
דמי, יופי של קתרין דנב ודלפין סריג,
ואווירה של אגדה אמיתית מתוקה, לא
מציאותית ומרעננת.
הארי המזוהם (אופיר, אר־צות־הברית)
— קלינט איסטווד בטובה
בהופעותיו כשוטר מסן־פרנציסקו, משוגע
למיקצועו ולייעודו, מול פושע מופרע, המנצל
את כל חולשותיו של החוק ואת כל
מיגבלותיה של המישטרה.
הקונפורמיפט (תכלת, תל־אביב)
— מעמיק פחות מן המקור של אל-
ברטו מוראבייה, אבל בשיטה אסתטית-
קולנועית להפליא, מנתח הבמאי ברנרדו
ברטולוצ׳י את מנעיו של קונפורמיסט-
פאשיסט טיפוסי, ז׳אן־לואי טרינטיניאן,
דומיניק סאנדה וסטפניה סאנדרלי.

ירו שלים
* מלון פלאז׳ה (עדן, ארצות־הברית):
פארודיה ממוסמסת מעט על האמריקאי
המצוי, דרך שלושה זוגות, המתאכסנים
בדירה המלכותית של המלון המפורסם.
לחובבי וולתר מתאו.
* * 1* 1אי ש קטן גדול (ירושלים, אר-
צות־הברית) — הקונפליקט האינדיאני—
אמריקני מוצג בצורות שונות. מישחקו של
דאסטין הופמן ראוי לשבחים.

חיפ ה
(ארמון, ארצות־
מילכוד
הברית) — אבסורדים על אבסורדים בחוקי
הצבא. בימוי רב־המצאות של מייק ניקו־לס,
מישחק מזהיר.
ידע הכ שרי ם (עצמון, אר־צות־הברית)
— תסביכיו המיניים ובעיותיו
של הגבר האמריקאי המתבגר, משתי
נקודות־מבט של שני טיפוסים שונים. שחקנים
מצויינים: אן מרגרט, קנדים ברגן,
ארט גרפונקל וג׳ק ניקולסון.
הקשר הצרפתי (שביט,
ארצות־הברית) — מותחן עטור אוסקרים.
העולם הזה 1812

מי מפ חד
מקן ואסל?
ה שדי ם (סטודיו, תל-אביב, אנגליה)
— כשעשה את ״נשים אוהבות״
,עורר את מלוא ההערצה
על חוש־המידה העילאי שלו ליופי הצומח, בד בבד עם
ההזדהות הפנימית והשלמות הרעיונית. כולם אמרו: גאון
צמח לקולנוע.
בא ״צ׳ייקובשקי״ ,והפך את הפיל לזבוב. מראה המלחין,
בדמות הומו״סכסואל חלוש עם אשח נימפומנית,
בכמה מעמדים שנשציוניים, אוננות ברכבת בכל הזוויות
האפשריות ובית משוגעים נוסח דה-סאד, החשידו את קן
ראסל כיוצר בעל כנות פנימית.
בא, אחר-כך ,״חבר שלי״ ,ונתן לזבוב קליל, המחזמר
הישן, מימדים של פיל ענק, מקושט ומאופר, כעין פארודיה
על פארודיה, עם המון מישחקי מצלמה מבריקים. יפה
מאוד וריק מאוד.
והנה ״השדים״ ,התוכחה הניצחת לריקנותו של אדם
היודע את מיקצועו. כי אף אחד לא יכול להאשים את
קן ראסל בכך שאינו מכיר את יתרונותיו של הקולנוע
כאמצעי־הבעה באמנות. הוא מכיר אותו היטב, את יכול׳
תה של המצלמה, את כוחן של התפאורות, את המיס״
גרת של התמונה, את תכונותיו הדרמתיות של הצלולואיד
על כל גווני הצבע שלו.
הסיפור הידוע על מה שקרה בעיירה הצרפתית לודן,
בשלהי המאה ה־ ,17 כשכומר הואשם בהשפעה מגית על
נזירה, עונה והועלה על מוקד, אך ורק משום ששימש
מטרה נוחה לתככנותו הפוליטית של החשמן רישלייה,

נזירות בהיסטריה: דת +תיסכול מיני
עבר אצל ראסל, הבמאי, טיפול של אנכרוניזם מכוון.
כשהוא מצטט שורות מן המחזה של וייטינג, ומשמעויות
ציניות מסיפרו של האכסלי על אותו נושא, הוא מטביע
את כולם בדונג סמיך של תיסכולים מיניים, מכשירי-
תופת בעלי משמעויות חד-משמעיות, וכל־מיני־מינים של
ברבריזם מיני.
קשה להאמין בכנותו של הסרט, וקשה להמתין עד
סופו כדי לגלות שבעצם אין מה לגלות.

בר>ון בע>קבות
גורלו
ה מ טרה ה קל ה (הוד, תל־אביב,
אנגליה) :לנסות ולזכור
את אוליבר ריד, לפני שהפך לשח קן
מבוקש, בשעה שהוא מופיע בשבוע זה על שניים
מבדי תל-אביב כדמות של גורילה עצומת״שרירים, ולחשוב
שהיה פעם רבע עוף שהגיש תוכניות־תקליטים בטלוויזיה —
זה באמת מוזר.
וב״מטרה הקלה״ השתנה הכל. אוליבר ריד, בתפקיד
של פושע מועד, הבורח מבית״הסוהר במיבצע מורט׳
עצבים ומלא חעזה ויכולת לוליינית, נושא על כתפיו
סיפור אלים על גורלו האלים של בריון טיפוסי. הוא
בורח מבית־הסוהר רק על״מנת לנקום, ואין בדעתו לח זור
לשם. מאחר ועולמו של הטיפוס חאלים גדוש בידידים
שהם גרועים מאוייבים, ומאחר והאלימות מובילה
לאלימות, אין ספק שהתוצאה הסופית היא הרס כללי.
אבל הדרך להרס חזה, כפי שסולל אותה הבמאי דוגלס
היצ׳קוקס, רצופה בהפתעות, בתפניות, ובכמה קטעים
החורגים מסיפור־מתח רגיל: הפגישה בין אוליבר ריד
לג׳יל סט. ג׳ון, בתחילת הסרט, או המירדף בין חוטי
הכביסה והסדינים המסתבכים באופנועים, מבטים דרך

ריד: רבע עוף +אלימות
עדשה טלסקופית לעבר בית־משותף, כל אלה הופכים
את ״המטרה הקלח״ למטרה כדאית, אם אוהבים סוג
זה של מותחן נוקשה.

סי טיו ו
גדולים() 9
יי ״י
בטפסים טתומייה

סימניס צירופים אפשריים סימנים צירופים אפשריים סימנים צירופים אפשריים

8 *6*1
בכל תחנות האיסוף של

17111־ ^

בוזז! בטבילי...
בשר תרנגול ההודו הוא העשיר ביותר
במינרלים חיוניים-לעומת סוגי ב שר
אחרים-והוא עדיף באופן מיוחד
לתזונת ילדים בגיל ה רן
ובגיל ה ה תבגרו ת.
הודו
ב קי
תכולה (נלג ב>-ג) ברזל סידן
זרחן
38 230
3200
28 110
2400

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א־לקבלת חוברת מתכונים חינם.

העולם הזה 1512

המלחמה, בין ראשי התעשיינים ליצ
ח ק בן־ א ה רון, התנהלה במלוא התנופה,
אולם זה לא הפריע לכ־ 300מגדולי
התעשיינים בארץ להתאסף לשעה
קלה כדי להתפנות ממלחמה, להפנות
את תשומת־ליבם לאהבה.
על גגו של בית־מגורים מימי תל־אביב

למדעי־המדינה, שהוא נצר למשפחתו של

עשו אהבה, לא מלחמה
הישנה, בשדרות רוטשילד, נחוג ביום ה־רביעי
שעבר טקס אירושיה של
סטודנטית לפסיכולוגיה בירושלים, שהיא
לווי,

גם בתו הבכורה של אבא פרומצ׳נקו,

מבעלי ומנהלי עלית. הארוס הצפוי
לעתיד מתוק היה צופי עוז, סטודנט

דו ב הוז.

ביו האורחים היו
נשיא התאחדות התעשיינים ורעייתו, הצייר
ר או בן רו בין ורעייתו — שהביאה
אורגינל של בעלה במתנה — אופ-
נאית־הצמרת לו ל ה בר, התעשיין (תנורי
שביט) בו מ ה שביט ורעייתו יפה,
מר ק

רעיה

יג לו ם,

רו תי

וטם

מו ש ביץ,

פדר מן,

ועוד המון מבריקים.

לא בטוח, לא בטוח, אבל יש לי רושם
חזק שכן. ראש עיריית נתניה בן ה,68-
אחד המיליונרים הגדולים בענף הקרקעות
(אשדוד) והבנייה (כל הארץ) ,הוא
אלמן מזה חמש שנים. זמן ממושך לאחר
התאלמנותו הוא נעלם מהנוף החברתי,
אבל לאחרונה הוא החל מופיע יותר בחברה,
ואפילו מסויימת.
אז אם יורשה לי להסתכן בנבואה —
כן, אני זוכרת מי מסתכן בה, באלפיים
השנים האחרונות — הרי שנשמע בקרוב
חדשות בנידון.
מה שאולי המריץ את התפתחות החדשות
הללו, הם נישואיו לאחרונה של
ידידו הטוב של בן־עמי — הלא הוא
הפרופסור אלברט סיי בין הקשיש,
מחסל מחלת הפוליו, שעבר ניתוח-לב
פתוח בארצות־הברית — ומייד לאחריו
נשא לו אשה צעירה ונחמדה.

יעל שרז היא אחת הנשים הרומנטיות
ביותר שאני מכירה. ואחת האופטימיות
ביותר.
בתקופות הגרועות ביותר שלה — והיו
לה כאלה, ועוד איך — היא לא איבדה
אף פעם את המוראל. זמן רב, לא היה
לאופטימיות הזאת כל־כך על מה להתבסס.
והנה עכשיו — דווקא כן.
בזמנו היתד, יעל, שהיתר, בזמנו זמרת,
נשואה למהנדס חיפאי בשם עמוס י שי,
ממנו נולדה לה בת. אחר כך היתד, נשואה
לפירסומאי יצחק שרז, ממנו נולד לה

אבל כל זה היה בזמנו. לפני כחודשיים,
צילצל הטלפון לילה אחד בביתה.
על הקו היה איזה ארנסט רוזנברג
שהגיע מניו־יורק, ונתבקש למסור להד״ש
מידידה שם. טוב, הנימוס מחייב, ויעל
נפגשה אתו לקפה.
נו, וזהו. מוסר הד״ש התגלה כחתיך

זוכרים שסיפרתי לכם, לפני !חודש, על
הז מר הצעיר, השקט והצנוע, שזה
עתה נישא ל א מני ת צעירה — וכבר
מנהל רומן עם חתיכה אחרת (זה עתה
נישאו — ובבר י העולם הזה 1 )1809
אפילו נתתי לכם רמז — שהרומן הטרי
נולד לנגד עיניכם ממש.
זוכרים ז או. אז הגיע הזמן לאזכרו.
הזמר הוא מ תי כספי, והוא התאהב
ברומן שלו לאחר שנפגש איתה בתוכנית
הטלוויזיה אתמול שלשום לא
הפל עובר. כמו שאמרתי — לעיניכם.
מתי, בחור סופר־מודרני לא רק בסימונו
המרשים כמלחין וזמר, אלא גם
בהתנהגותו האישית, הכיר את אשתו
גליה, חתיכה ובלונדית ועדינה, בלהקה
צבאית, ונשא אותה לאשה.
נו, ומייד אחרי זה הוא פגש באהבתו
החדשה — שאת שמה אינני יכולה לתת
לכם, בגלל שהיא עדיין נשואה.
מתי כבר לא. בשבוע שעבר, הוא התגרש
מגליה.

נאה ביותר, ארכיטקט גרוש בעל מהלכים
בחברה הגבוהה של ניו־יורק, מנגן, כתחביב,
בתזמורת קאמרית, ואבא לבת ציירת,
שהוזמנה לארץ על־ידי משכית כדי לבצע
עבורם סידרת עבודות.
ואם לא הספיקו כל המעלות האלה,
הרי שכאשר ביקר ארנסט עם יעל אצל
הוריה, בחיפה — התגלה שאביה של
יעל ואביו של ארנסט הם מכרים ישנים

הסצינה נראתה סוריאליסטית למהדרין :
על פני מרחב הדשא האפל, הזרוע גופות
ורחשים, נע ונד ברוח החלשה נר בודד,
מאיים לכבות כל רגע, משנה מדי פעם
כיוון, מהסם כמנ נשמה אבודה.
אולם לא היתה זו נשמה אבודה, רק
מפתחות אבודים.
בעל המפתחות האבודים — והנר —
היה דוי ד גריד מן, מנהל המוזיאון ה־

לאומי של ארגנטינה, שזכה אותו לילה
למנה גדושה של ריטונים וחרפות, כאשר
חיפש אחרי מפתחותיו הארנרים, עם נרו
הארור, בין אינסוף זוגות רגליים, שלא
נזקקו כלל וכלל לנר.
אותו לילה היה הלילה שבין שישי לשבת
האחרון, והמקום היה כפר־הנופש האי־לתי
של רפי נלסץ האילתי. המאורע
היה מסיבת חג־השבועות, והנוכחים היו
כל העולם. היו שם חיה ק צורין מחטו־פות
המטוס לאלג׳יר, ובעלה היהלומן אברהם
ק צוייל, שלילה לפני כן נעלם
לכמה שעות טובות, וכשחזר והופיע בפומבי,
הסביר שפגש כמה ידידים טובים על
החוף.
והיו שם חייט העילית ישראל צוו רן
ואשת! ב רו רי ה. ועל המיטה הגדולה,
בחדרו של רפי, אפשר היה למצוא את
חיים חפר, מסביר לבתו מי מי בת

זוהי השאלה. והכוונה, בחוגים
יודעי־דבר, כפי שהם נקראים כשהם
לא יודעים שום דבר, היא
לנשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד
ניכסון.

כולם יודעים עד כמה הוא עסוק,
בימים אלה, בביקורו במוסקבה. ומה
שכולם מצפים לראות זה, אם
הוא יזכור לשלוח מתנת־נישואין
לדליה. בתו של ידיד טוב שלו
— הלא הוא שגריר ישראל באר־צות־הברית,
יצחק ד כי] ,שהשיא
השבוע את הקטנה בתל־אביב.
החתונה נערכה ביום השלישי
השבוע, בחצר בית המשפחה בצהלה,
ונערכה במימדיס צנועים
למדי, בהתחשב בחוג מכריו של
האב 500 .אורחים בסך־הכל. האברהם הוא החדש בעל ארצי,
בן למשפחת חקלאים, ששירת
עם דליה יחד בצבא, ועכשיו
לומד איתה יחד באוניברסיטה
— היא משפטים, הוא מדעי
המזרח.
ועכשיו הם ימשיכו יחד גם הלאה,

מאוסטריה. אז מה עוד צריכים ד,בני•
אדם בשביל להתחתן?
אז זהו בדיוק מה שהם הולכים לעשות,

ארנסט יצא לניו־יורק לפני כחודש, יעל^
יצאה שבועיים אחריו, וכל יום מחכים
לשמוע משם על הנישואין.

החמש וחצי מדוע החתולים של נלסון
כחולים, ותנפם יאוש נוכח סירובה של
העלמה להירדם. מאוחר יותר החליף אותו,
בשמרטפות, דני הסירוב (בנק דיס־קונט).
ללא
בעיות של ילדים הסתובב בשטח
ד״ר אריה שמחה, מנהל מחלקת הילדים
בהדסה ירושלים, שיילד לאחרונה את הח־מישיה
המפורסמת.

רו תי מי ר מו בי ץ באה לבדה, לאחר,
שהשאירה את יוסל׳ה שלה בצפון, לאמת
את בית״ר תל־אביב. מנהל מלון נפטון
האילתי, הרשל קום ט ר, העלה זכרונות!
מתקופת שהותו בהוואי העליזה, והציג
בפני כולם את רוני, שאיתה, כפי שהס־ן
ביר, הוא עומד להתחתן.
בני מי ל ש טיין (מחצבות, וכדומה)!,
ואשתו דו רי ת — בתה של לאה פלט־

בדשא
ש ר — הגיעו די ברגל, לאחר שהמכוניומ
שלהם פשטה את הרגל באמצע הדרך1.
המיסעדן התל-אביבי ג׳קי חונן הגינ1
עם אשתו ההרה מאוד פיסי, לאחר שש־1
בנע לפני כן חזר מיפאן. מדריך־התיירים!
שלמה או שרוב הגיע לבד, כשאשתת
החדשה מלכה נשארת בתל־אביב — ל־1
דברי ידידים, בהריון, לדברי שלמה, סתם!

מצוננת.
כל הנפשות העליזות האלה, שבאו לקיים[
מסורת עתיקת־יומין ולחגוג את חג־הביו
כורים, ניסו להתמצא כמיטב יכולתם באד
פילה האילתית נוצצת הכוכבים, אותה סיז
רב נלסון להפר.
נראה שהס התמצאו די טוב, בהתחשני
בכך שהמסיבה נמשכה עד חמש לפנווד
בוקר, כאשר קרני השמש הראשונות האין
רו את שדה המערכה, וכל אחד יכול היוד
למצוא את בן/בת זוגו, וללכת לישון קצת!,

צ״ו הורוני בן 24 משחזר את היצירות הקלאסיות -עם שינויים אקטואליים

** בקר אמנות שעבר באחת מ־תערוכותיו
של משד. שמיר, אמר לצייר
הצעיר ברצינות מוחלטת :״חבל
על המאמצים שלך. אתה מבזבז כישדון
נדיר. תפסיק לצייר, בשטח הזה אין לך
שום עתיד. תתחיל לזייף, אתה תעשה
בזה מיליונים!״
שמיר זוכר אותו מבקר לדראון עולם.
״אני מחקה אחרים 1אז מה אם ציירתי את
המונה ליזה. כל הגדולים ציירו את המונה.
אפילו דאלר צייר אותה. זה לא
נקרא להעתיק. זה נקרא לחדש את הקלא-

0111 ושהן טייט

בהשראת ציורו המקורי
של בוטיצ׳לי ,״עלייתה של
ונוס,״ צייר משה שמיר את ונוס בדמות השחקנית שנרצחה,
שרון טייט. עזרה בהעלאת חיטוביה המפורסמים של שרון,

דוגמנית בשם דליה אביבי, בת ,24 שבשעותיה הלבושות משמשת
כפקידה במוסד ביטחוני בתל״אביב. טייט עולה אצל שמיר
מתוך ביצה שעל דפנותיה ניגר דמה השפוך .״מהרגע שקראתי
על הרצח, היתה לי התמונה הזאת בראש,״ מסביר שמיר.

סיקה. אני לא משפץ יצירות של ציירים
דגולים, אני מכנים בהן רעננות חדשה.״
הצייר שמורח בדים כמעט כמו ליאו־נארדו
דה־וינצ׳י, או כשנוחתת עליו המוזה׳
כמעט כמו בוטיצ׳לי, או כמו שקורה
לעתים קרובות לו אה־לה סאלבאדור דאלי,
״האבא הרוחני שלי,״ כפי שטוען שמיר,
בין אם דאלי ראוי לכבוד זה או לא, הוא
בן ,24 עגול פנים וממוצע־קומה ושוטף
בעברית בעלת מיבטא רומני מודגש.
הוא נולד בבוקארשט ועלה ארצה עם
אמו בהיותו ילד. בגיל 16 נתנה לו אמא
את בירכתה והוא יצא פאריזה .״עשיתי
שם הכל. הסתובבתי ברחובות, ישנתי מתחת
לגשרים, עבדתי בתור מלצר במים־
עדות ועבדתי בבית־חרושת לעטים־נוב־עים.״
אל נחלת־חלומותיו הגיע שמיר כ־

מונה לינה

בין בוטיצ׳לי עירום למונה ליזה לבושה
אין הדוגמנית טורחת להרבות
כסות. כשהוא מתרכז בעיניה, מנסה שמיר להחדיר את המשהו

החדש שלו לאכסמפלאר העתיק של ליאונרדו דה״וינצ׳י .״אני
לא מעתיק ציירים,״ אומר שמיר ,״אני מכניס נשמה רעננה
לציורים עתיקים. וברן אני יוצר ציור חדש שהוא כולו שלי.״

דליה אביבי ניצבת באחת מפינות האטלייה של
11 ¥ 1 1 1 1 11 ךיןץןןךן
שמיר, בדירה קטנה בת שני חדרים בחולון .״הרע|

יון להימצא עירומה בחדר אחד עם גבר משך הרבה שעות, הפחידני בהתחלה,״ אמרה.

שנרשם לאקדמיה־הלאומית בוזאר, שם
החל לומד ציור.
שנה של לימודים אינטנסיביים ד,ספיקה
לו והוא חזר ארצה. מייד עם
בואו הציג את תערוכתו הראשונה בבית
פרטי.
״אני לוקח תמונות קלאסיות ומכניס
להן נשמה חדשה. עשיתי ציור שקראתי
לו עלייתה של שרון טייט. זה כמובן בעקבות
הציור של בוטיצ׳לי: עלייתה של ונוס.
״הקומבינאציה דומה, אבל במקום ונוס
ציירתי את שרון יוצאת מתוך ביצה שמתוכה
זולג הדם של הנרצחת. ציירתי את
הרעיון הזה שנתיים. הוא בא לי תיכף אחרי
שקראתי על הרצח.״

דו ן ־ קישוט

במערכה
*וםאחד ישבתי בכיתה,״ מספר שמיר
^ כיצד החל מצייר ,״ובלי לשים
לב התחלתי לצייר את הילד שישב
לידי. הוא ראה את הציור וביקש
שאתן לו אותו. אמרתי שאני מוכן אבל
תמורת עשרה באני, זה כמו גרוש אצלנו.
הוא נתן, ובהפסקה יכולתי לקנות לי שוקולד
יחד עם כל האחרים.״
כיום הוא רואה עצמו כדון־קישוט הניצב
בדד במערכה נגד האבסטראקט .״אין לי
שום דבר נגד האבסטראקט. כמה מהחברים
הכי טובים שלי הם אבסטראקטיים, אבל
לקרוא לזה ציור?״
הוא אינו מחפש דרכי ביטוי חדשות,
אין לו עניין באופנות המתחדשות לבק רים,
בשבילו הקו העתיק הוא הקו
הנכון. הוא גם אינו אוהב גלריות מפוארות
ותערוכות ראווה .״יש בזה הוצאות
עצומות. באים המון אנשים וקונים מעט
תמונות. לשם באים בשביל להראות אך
לא בשביל לראות.״
הוא מעדיף את התערוכות בבתים הפרטיים
.״שם ההוצאות על חשבון המארח
והתמונות נמכרות אחת אחר השנייה.״
בקרוב יציג שמיר את תמונותיו
בבית זוג המישפטנים צבי ונירה לידסקי
ברמת־חן, והוא עסוק עתה למעלה ראש
בהכנת תמונות לתערוכה.
״אין לי אף פעם תמונות מוכנות בבית.
רק אם אני יודע שמתקרב תערוכה ואני
מוכרח לבוא עם ציורים אני מתחיל לעבוד.
אין בעיות, אני תמיד מספיק להכין מלאי
סביר עד יום התערוכה.״

הצייר משה שמיר, דליה בשר ודם ודליה בד וצבע.
״נכון שאני נוראה דומה לעצמי,״ מתפעלת דליה.
בתמונה שלמטה ובתמונה שמימין היא מדגימה תנוחות לרישומי גוף־ערום.

העתק ומשו