גליון 1814 מתאריך 7 ביוני 1972

:״ה סיון ת של״ב 7.6.1972

המחיר

2. 0 0

ל״יי

שנה

מספד

הבישלוו ב לו ד

ד״ן אחר שיחרור

דיין אחרי הטבח

ולטוס ״ ם ד 1ה ״

ב בי ת תנ תי בו ת

1814

שיי ט
סוכות באניה ״נילי

13 יום

מה• 20ב ספ ט מבר עד ר.־ 3באוקטובר

(מנזר מונטסרט)

הבטח מקומן
בהקדם!
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות1
]אירופה טוו סי

1 0 6 7 1

ח 9!€ג׳ * 1ר0,

! 10800* 101(05׳,

הסוזג ר.נטיח 1חי נפי ״)(קנט ע״י 1(0־> אגף הספרות

א ס . .נילי • (נ(חר. נ 1965א א
;!הנסליס
קוי המפרסם

עתידך
עוץ

בידך
לעתיד

לפי כף היד וכתב היד (גרפולוגיה)
בנשואין, עסקים וגילוי כשרונות

א רדון יצחק, ריינס 27ת״א, טל 220447 .
כל יום מ־ 2—10 ומ־8—4

אפשר לרמות לפעמים את המערכת הזאת. אבל אי-אפשר לרמות
את הקוראים.
לפני שלושה שבועות פירסם העולם הזה ( )1811 את הכתבה הגדולה
על ״תרז ומרי״ — קורבן פרשת סבנה, שנפטרה בינתיים, והחוטפת. בין
השאר פירסמנו תצלום, שהיה תלוי על קיר דירתה של תרז, המראה
ילדה מתפללת.
בשעה שאריק לביא, כתב העולם הזה, ריאיין את אבי תרז, איסחאק
הלסה, הצביע האיש על תצלום זה, סיפר שצולם על־ידי צלם ערבי
בחיפה.
כאשר היתד התמונה מונחת לפנינו, היא עוררה חשד. היא היתה
דומה לתצלום של ציור אמנותי, ולא לתצלום מישפחתי. אולם השבנו
שהצלם הערבי ריטש את התצלום, עד שהפך דומה לתמונה מצויירת,
או הרכיב את ראשה של תרז על ציור קלאסי.
אך למחרת הפירסום החלו מיכתבי הקוראים מפציצים אותנו. הקוראה
עליזה לוסטיג מסביון היתה הראשונה שגילתה שזהו ציור של הצייר
ג׳ .ריינולדם, ושמו :״התפילה״ או ״שמואל הקטן״ .כהוכחה לכך שלחה
לנו גלויית־דואר, ועליה ציור זה, התלוי במוזיאון פאריסי (ראה תמונה).
לדברי פז כהנא, תלוייה רפרודוקציה של ציור זה גם במינזר
ירושלמי.
השבוע חזרנו ושאלנו את איסחאק הלסה. הוא התעקש לטעון כי
זהו אמנם תצלום של בתו, שצולם בידי צלם חיפאי.

סי פו רהפרו בו קציה
אין זה הסיפור התמוה ביותר הקשור באותה כתבה.
היא הוכנה על־ידי חוליית־כיסוי מוגברת של כתבים, שפשטו ברחבי
הארץ כדי לברר כל פרט
אפשרי על שתי הנערות —
בקיבוץ, בעכו, במקום־העבודה
של תרז, בבית־החולים.
את מיגזר עכו ״כיסה״ אריק
לביא, כתבנו המזוקן. הוא בילה
יום שלם אצל אביה של
תרז, שוחח עימו שעות ארוכות,
הציג לו מאות שאלות.
תוך כדי כך שאל הלסה את
הכתב אם הוא מכיר עורו־דין,
שיסכים לקבל עליו את
הטיפול המישפטי בבתו. לביא
השיב שאינו מוסמך לחוות
דעת על עורכי־דין, אך ש פרקליט
המערכת, אמנון זיכ רוני,
בוודאי יוכל לייעץ לו.
האב הפציר בו לטלפן מייד ל־זיכרוני,
וזה קבע לו מועד
לפגישה במישרדו.
אך יצא לביא מבית הלטה,
כשתופיע שם כתב ידיעות
אחרונות, צבי טל. בהתרגשות
רבה הודיע להלסה שנודע לו
״ממקור מוסמך ביותר״ שאורי
אבנרי ביקר אצלו והציע לו
שתנועת העולם הזה—כוח חדש
תקבל לידיה את הגנת תרז.
הלסה הודיע, לדבריו, לכתב
שזוהי שטות. הוא ראה את אורי
אבנרי פעמים רבות בטלוויזיה
ובתמונות, ויודע שלא זה
האיש שריאיין אותו.
בערב טילפן טל למערכת
״שמואל הקטן״ של ריינולדס
שלנו, ודיבר עם אורי אבנרי.
על קיר המינזר
הוא טען שאביה של תרז מסר
לו שהוא, אבנרי, ביקר אצלו
והציע לו את הגנתו. אבנרי הפריך, כמובן, סיפור אבסורדי זה, סיפר
לטל את האמת: שאריק לביא ראיין את הלטה, במיסגרת עבודתו
העיתונאית הרגילה, וכי האב הוא ששאל לשמו של עורך־דין.
בזה יכול היה העניין להיגמר — לולא התנהגותו המוזרה של
העיתונאי צבי טל, והכוונות השקופות של המנגנון שהשתמש בו.
כי למרות ששמע את האמת, פירסם צבי טל למחרת היום כתבה גדולה,
כאילו העולם הזה בא להציע את עזרתו לחוטפת. אמנם צירף לכך,
באנתיות קטנות, את הכחשתו של אבנרי — אך בכותרת בולטת, בעמוד
האחרון של עיתונו, טען טל :״העולם הזה הציע לקבל על עצמו את
הגנת המחבלת״.
שקר זה מעורר כמה שאלות:
י• איזה מנגנון מסר לטל את ידיעת־הכזב, כאילו ביקר אבנרי
אצל הלסה והציע כביכול את ההצעה המגוחכת? (אולי בלש מישהו
אחרי משפחת הלסה, ראה את הכתב המזוקן, הסיק את המסקנה שזה
אבנרי, ובדה את השאר מלבו? אולי חקר אותו מנגנון את הלסה, שמע
שהוזכר שמו של זיכרוני, וחשב שזוהי הזדמנות טובה לפברק נגדנו
כמה עלילות?)
• מה פשר התנהגותו התמוהה של העיתונאי טל? האם ידע
שמנצלים אותו למטרה שפלה?
הלסה עצמו אישר השבוע ש״מישהו״ דיבר איתו אחרי הראיון
ללביא. אותו מישהו גם יעץ לו שלא לפנות לזיכרוני בקשר עם בחירת עו״ד.
אותו מנגנון השיג את מטרתו. אמנם פירסם ידיעות אחרונות למח רת
היום הכחשה נמרצת, אך הנזק היסודי נעשה,
ואינו ניתן לתיקון: רבבות אזרחים ראו את הכותרת
הבולטת, התרשמו שיש קשר בין העולם הזה וה־חבלנים,
ולא טרחו להתעמק בפרטים.
פרובוקציה מבושלת היטב, המזכירה את הימים
השחורים של מנגנון החושך.

העול ם הזה 1814

כיוגד חיסד גאד אלון את
המרד הראשון ש פ רץ בפלמ״רו
ליל הרצח בלוד הפתיע

את סגן ראש־הממשלה יגאל
אלץ בלי מכוניתו הצמודה.

למרות זאת הצליח אלון להגיע
לנמל התעופה שתי דקות אחרי
שר־הביטחון משה דיין שבא
למקום בראש שיירה של שלוש
מכוניות. לביקור הפצועים ב־בית־החולים
על־שם שיבא ב־תל־השומר
הגיע אלון בטרמפ
במכוניתו של קצין בכיר לש עבר
בצה״ל שהוריד את השר
בשערי בית־החולים והמשיך
בדרכו. בשעה שלוש ועשרים
לפנות בוקר התכונן אלון להרים
את ידו ולבקש טרמפ כש־מכוניתו
של שר־התחבורה
שמעון פרס עצרה לידו ופרס
שאל :״יגאל, אתה רוצה
טרמפ?״ אלון רצה ונכנס למכוניתו
של שר־התחבורה.
8אחד שכמעט נקלע לליל
הדמים בלוד הוא מפיק הסרטים
היהודי המתגורר באיטליה
אלכם כהן שהגיע לארץ
באותו יום במטום אייר־פראנס
בו הגיעו שלושת היפאנים.
אלכם התקבל בלוד, הועבר
דרך חדר האנשים החשובים,
שוחרר על־ידי המכס ונסע
לתל־אביב. רק כשהגיע ל־תל־אביב
שמע ברדיו על הרצה
בנמל התעופה.
מתי ולמה פרץ המרד
הראשון בפלמ״ח? בכנס ותיקי
מחלקת הטיס של הפלמ״ח שנערך
במשק חוקוק, סיפר עמי
פורר מוותיקי המחלקה :״גרנו
ביער משמר העמק, הרחק מבתי
המשק, בצריפי פח גלי,
ללא ריצפה. קור נורא שרר
בצריפים ורק הלוקם חימם
אותנו, במיקצת. יום אחד נמ־

נית כועז ב רק, ועמום נכו

מון, המ״פ, כדי שישכנע אותנו
לחזור לעבודה, אך גם
יענקל לא הצליח להזיז אותנו
מדעתנו. לבסוף, הביאו
את יגאל אלון. כשרצינו להציג
בפניו את בעיותינו, אמר
לנו יגאל, :כל אחד מכם התגייס
לחוד, אז כל אחד ייכנס
אלי לחדר לחוד.׳ כמובן שאז
כבר לא היה כל קושי לשכנע
כל אחד מאיתנו בנפרד והמרד
חוסל.״
8טייסי אותה מחלקה
עסקו גם במעשי ליצנות. בטיסות
הסולו נהגו הטייסים לצ לול
מעל שדות קיבוץ נען
ולהפחיד את החבר׳ה מההכשרה
המגוייסת שעבדו שם. פעם
צלל דויד שפרינצק (שפיץ)
ז״ל (שנפל עם מתי סוקניק
בהתקפה על אוניה מצרית בחופי
תל־אביב) מעל אכרמי־ר,
ו טננכוים ז״ל (שנפל בהפצצות
בשדה דב) והפיל אותו
מעל הסוס עליו רכב אותה
שעה. לאחר הגיחה המתינו
החבר׳ה מההכשרה על ערימות
הקש לטייסים בקילשונים מורמים.
סיפר יהודה פופקו,
הממונה היום על שירותי האוויר
של חברת נתיבי־נפט :
״עד היום אינני יודע מי היא
הבלונדית שזרקה עלי מלפפון
כשהייתי בצלילה נמוכה בנען.
המלפפון עבר דרך המדחף ועשה
חור בשמשה הקידמית. כ־שנחתתי,
התקשיתי להסביר
לממונים את התקלה.״
לא פעם מתווכחות ועדות
הכנסת במשך שעות על
פסיק, מכיוון שהפסיק יכול ל שנות
את כל התוכן של הנו

שמעו
מפיו כי בהיותו בן תשע
היתד. באחד מעיתוני הילדים
תחרות חמשירים על הנושא
דני דנבזזני שעסקה בחרפת־קותיהם
של ילד שובב וכלב-
לבו. אביו של דן אלמגור, שנקרא
אז אלבלינגר, כתב חמשיר
לתחרות ושלח אותו לעיתון
בשם בנו. כעבור חודש
פורסמו תוצאות התחרות והשיר
שנכתב כביכול על-ידי
הילד דן אלמגור זכה בפרס
הראשון.

8באותה תוכנית סיפר
דן אלמגור גם על שירותו
הצבאי ומסתבר שפוריותו בתחום
הכתיבה היא עניין ישן.
כשנענש׳ פעם על־ידי מפקדו
והוטל עליו להיות ש.ג. בשער
הבסיס, היה כותב שירים על
קיר הבוטקה והמכוניות שהגיעו
נאלצו לחכות בשער עד
שיגמור.

! 1דדהךןךך: כאשר בכתה השבוע ראש־הממשלה
11 ^ 1^ 11 1 # 111 בעת שנמסר לה על הרצח בלוד, נזכר
אחד מאזרחי ישראל שהוא ראה כבר פעס את גולדה בוכה. היה זה
בשנת 1946 כשגולדה נסעה בשליחות הסוכנות לקפריסין לביקור
במחנות המעפילים שם. ליד אחד המחנות, כאשר חייל בריטי מנע
ממנה את הכניסה, צילם אחד המעפילים את גולדה, הלבושה
בדקט גברי, עומדת ובוכה. תמונה זו טרם פורסמה עד כה.
האם הוא עדיין חבר מפ״ם,
השיב :״חבר — כן, אבל לא
אוהד.״
8את כל האמת על מעשה
היצירה הראשון שהתפרסם
בשמו, סיפר השבוע דן
אלמגור בתוכנית גלי־צה״ל
כשהייתי בן .16 עורכי ה.תוכ־

לילי אבירן, זאת שקפצה
לכותרות כשנישאה למשורר
דויד אבירן, היא בחורה
ברוכת כישרונות. מלבד
היותה יפהפיה, שחקנית ומצ הירה
הצהרות של כן־מתג־רשת
־ מהמשורר־לא־מתגרשת-
ממנו, היא מנהלת עתה מסעדה
המגישה מאכלים סקנדינביים.
היא עושה זאת לגמרי לא רע.
לדוגמה: כשנכנס השבוע זוג
למסעדה וביקש גלידה סקנדינבית,
השיבה להם לילי :״יש
לנו רק גלידות גרמניות תוצרת
שטראוס.״ ומה עושה
דויד אבידן בזמנו הפנוי? בין
השאר הוא יושב במסעדה וכותב
שירים.
8למסיבת יום־הולדת ש ערך
אלי אריכי בקריית-
חיים, הגיע גם עורך־הדין החיפאי
רנה לוין כשהוא מתנצל
:״אלי, רציתי לקנות לך
מתנה. חיפשתי בכל מקום ולא
מצאתי.״ ״מה רצית להביא?״
התעניין אביבי. תשובת לוין:
״מד גיל. אבל באמת שלא
מצאתי.״

רומן פולנסקי

במאי הקולנוע הנודע ממוצא פולני, מי שהיה בעלה של שרון טייט
שנרצחה, מחזיק בידה של עמליה ארבל, בעלת הגלריה התל־אביבית,
במסיבה שנערכה בפסטיבל הסרטים בחודש שעבר בקאן. מסתכל בשניים, דני רייזמן (מימין) סגן נשיא חברת
הסרטים ״יונייטדארטיסטם״ ,שחיזר אף הוא אחרי עמליה לפני שבא פולנסקי והזמין אותה לרקוד.
(״דולינג״) שפירא שבא אף הוא לפסטיבל בקאן•
ביניהם נראה,מאחור,מפיץ הסרטים הישראלי דויד
אס לנו ולא רצינו לעבוד יותר.
ליתר דיוק — רצינו לטוס.
למרות שהיינו כיתת־טים, בתוך
מחלקת סיירים — לא
התאמנו בטיסה. עשינו מרד.
חיים כר, המ״מ, התרגש
מאוד והזמין את יענקל סלו־העולם
הזה 1814

סח. השבוע עסקה ועדת הכנסת
בדיון מסויים כשהתעוררה
בעיית הפסיקים. בסוף
הוחלט לשים משפט מוסגר בין
שני פסיקים. אמר ח״כ יצחק
נכון :״יירשם נא בפרוטוכול
שפסיק אחד הוצע על־ידי ח״כ

ראוכן ארזי והשני על־ידי.״

חבר מועצת

עיריית

ירושלים מטעם מפ״ם אליעזר
רונן, נמנה על המתנגדים החריפים
של קו מפלגתו. כשנשאל
השבוע על־ידי ידיד

זלגו שזו

נשיא המדינה אירח השבוע את המפיק
היהודי ארתור כהן שהציג בפניו את פסל
״אוסקר״ בו זכו הסרט ״הגן של פינצי קונטיני״ ומפיקו ארתור כהן.

דו 1 תוגוק
ויד

שיבושים חמורים
במירשם התושבים

חסויים, אך שתוציא מסקנות הן לגבי האחראים לכישלון
והן לגבי הסדרים בעתיד.

הידיעה כי שר־החדץ היפאני הביע את
רצונו להתפטר באות הרסה סמלי עד מה
שביצעו כני עמו כדוד. רק חיזקה את הטענה
כי לא יתכן שבעוד שעל כל מקרה אסון כו
נהרג כשנגה חייל ממנים ועדת חקירה.
ואילו אחרי טכח בזה אין איש מסיק מסקנות
ומקבל על עצמו את האחריות.

איד ההון ש ד חרות
רוצים לח 1ור
לממ של ה
הרמזים של עזר וייצמן על הצורך להחיות את
ממשלת הליכוד הלאומי, עלולים להחריף את ניגודי
האינטרסים בתוך תנועת החרות.
וייצמן הוא חלק מן הקבוצה הקפיטליסטית במם־

האוצר ישת תף
בהוצאות ח• חסידוף
חי חסידוף, מי שהיה ארכיבר במשרד המשפטים,
והועמד בשעתו לדין על גילוי מיסמכים רשמיים,
יקבל, באיחור של 10 שנים, השתתפות בהוצאות
משפטו מאוצר המדינה.
חסידוף הוא האיש שגילה, לפני 12 שנה, באמצעות
העולם הזה, את מעורבותו של מי שהיה בזמנו
מפכ״ל המשטרה, יחזקאל סחר, בתיק חקירה של
אחד מידידיו האישיים. כתוצאה מכך הועמד חסידוף
לדין והורשע, אך זכה בחנינה מנשיא המדינה, הוחזר
לשירות המדינה ועובד כיום כחוקר מס הכנסה.
הוצאות משפטו בכל האינסטנציות הסתכמו בשעתו
ב־ 9000ל״י. למרות שהיה עובד מדינה, סירב מש-
רד־המשפטים להשתתף בהוצאות משפטו.

רק לאחרונה, בעקבות השערוריה שד
״פסטיבל הפרקליטים׳׳ ,אחרי שמשרד
המשפטים המליץ לשדם מאות אלפי ד ״י
לפרקליטיהם של עובדי מדינה ואחרים,
שהופיעו בפני ועדת ויתקון, אייטר מנכ״ל

קרוב לוודאי שיסתבר כי מירשם התושבים
שנערך בחודש שעבר לקוי בפרטים
רבים, אינו מדוייק ולוקה כהסר.
רבים. מהפוקדים שפשטו על בתי האזרחים ולא
מצאו את הנפקדים בבתיהם, מילאו את טפסי השאלונים
על דעת עצמם, מבלי לחזור שנית. במקרים
רבים אחרים, הם גבו פרטים מאנשים בלתי מהימנים:
עוזרות־בית, ילדים, שכנים וכדומה. כתוצאה
מכך עלולים להתגלות אי־דיוקים ואי־התאמות רבים,
שנגרמו בשל עצלנותם של הפוקדים.

בקרב הפוקדים מסבירים תופעות אלה
בכך ששכרם של הפוקדים נקבע לפי בתי
האב שפקדו, ולא דפי מיספר הביקורים
שנאלצו לערוך בבתי הנפקדים.

צפויים זעזועים
ב מ ערך ההסברתי
בצה״ל
שינויים מהותיים במיבנה ובתיפקוד של כלי
ההסברה של צה״ל, כמו תחנת השידור הצבאית
גלי צה׳׳ל ושבועון צה״ל במחנה, עתידים להתחולל
בזמן הקרוב, בעקבות מינויו של אלוף־מישנה שאול
גבעולי, מי שהיה מושלה הצבאי של שכם, כקצין
חינוך ראשי בצה״ל.

מסתבר כי גבעולי תופס את יעודם וסגנונם
•טל כלי התיקשורת הצבאיים בצורה
שונה מזו שראו אותה קודמיו. נראה בי
בעתיד יועבר הדגש מתפקידם הבידורי של
בדים אלה, לתפקידם החינוכי.

המזבייל מבר
את המיסים העירוניים
בין ועדי העובדים, במיוחד בגוש דן, גוברת ההתמרמרות
נגד מזכ״ל ההסתדרות, יצחק בן-אהרון,
על כניעתו להחלטה להעלאת המיסים המוניציפאליים.

בשעתו, דחם כן־אהרון נגד העלאת שיעור
הב,יפים, והתנגדות ההסתדרות היא
שמנעה את ההעלאה. עתה, אחרי שהממשלה
הבטיחה לממן את גירע ון קופת־חודים
ההסתדרותית בסך ב 30-מייויון ל״י, הסירה
ההסתדרות <*ת התנגדותה, איפשרה
את העלאת המם הרטרואקטיבית.

לוחמי הגורילה
לגה, שבראשה עומדים המיליונרים מרידור וקרמרמן.
קבוצה זו מעוניינת, כמו אילי ההון של הליברלים,
שגח״ל תחזיק בתיקים בממשלה ותוכל לקדם את האינטרסים
של בעלי המפעלים שלה.

מתנגד דקוו זה מנחם בגין, שהביא בשעתו
לפרישת גח״ד מהממשלה. מכיוון ששום
דבר לא השתנה מאז, מהווים הרמזים עד
הצורך בשיבה לממשלה ביקורת מוסווית
עד בגין.

הא גיורא נוימן

יחריף המאבק בין הבנקים ונגיד בנק
ישראל, משה זנבר. הבנקים רוגזים עד
הנגיד, שהכריח אותם להעלות את שיעורי
הריבית לציבור ואף הכריז מיספר פעמים
בנאומים פומביים כי רצוי לייקר את
האשראי כמשק.

בכפר של

לבש לו! בלוד?

וגיד ב 1ק י שר א ל

צ פ רו להח 3רעוח

ועדת חקירה

בעוד שכל אחד מהגורמים האחראים לביטחון
בתחום זה, פורק מעליו את האחריות ומנסה להטילה
על אחרים, ותוך כדי התפכחות מההלם הראשוני
ממה שאירע, גוברת והולכת בחוגים שונים ההכרה
כי יש להקים ועדת חקירה, שדיוניה יהיו אומנם

הבוסים רוגזי ם על

אולם משהודיעו הבנקים כי הם מתכוננים להעלות
את שיעורי הריבית, חשש הנגיד כי הדבר יפנה
מולו את כל הנזקקים למימון. הוא פנה לשר־האוצר
וביקשו להורות לבנקים לא להעלות את הריבית.

בחוגי ועדי העובדים רואים במעשה זה מכירת
הפועלים, מתוך רצון שמנהיגות ההסתדרות תישאר
פופולארית בעיניהם ולא תעלה את מיסי קופת־חולים.

לא מן הנמנע בי בימים הקרובים תועלה
הדרישה למינוי ועדת חקירה על המחדלים
שגרמו לכישלון הביטחוני כעת הטבח ב
בית-הנתיבות בלוד.

מטרד המשפטים, צבי טרלו, השתתפות בסך
3000ל׳׳י בהוצאות הגנתו של חסידוף.

לטענת הסניגורים, אמו של נוימן היא נוצריה
וגיורא עצמו הוטבל בכנסייה, לא עבר מעולם
תהליכי גיור כלשהם וגם לא נימול.

כפר שלם בדרומה של תל־אביב עתיד להפוך
לזירת התפרעויות ומהומות, אחרי שעיריית תל־אביב
הרסה שם השבוע 16 יחידות דיור, שנבנו ללא רשיון.
הבולדוזרים עסקו במלאכת ההרס, כאשר חלק
ניכר מדיירי הבתים לא היו בבתיהם 16 .המשפחות
שבתיהן נהרסו, פנו לעזרת עורך־דין דרור מקרין
כדי שינסה להשיג עבורם דיור אלטרנטיבי.

ועד המפונים ככר הודיע שבמקרה שמאמצי
הפרקליט /א ישאו פרי, הם עלולים
לפעול בצורה אלימה שתכלול פגיעה
ברכוש עירוני והצתות.

מצופה שכבת טופי דקה
ושוקולד מעולה.
חתיכה העשויה מאגוזים
שלמים וקרמל ומצופה
בשוקולד מובחר.
* 7 9א חתיכת קוקוס מצופה
שוקולד חלב עשיר.
כולן חתיכות הראויות להתכבד בהן ואפשר לחטוף אותן בכל
הזדמנות.במקום ארוחתצהריים.בהפסקת התה, בקולנוע וליד
הטלוויזיה. כולן טעימות להפליא כמו כל מוצרי העילית של עלי ת

תמרורים
מונה. על־ידי שר המיסחר והתעשייה
חיים בר־לב ליו״ר ועדת המחירים הציבורית,
מנכ״ל צי״ם משה קשתי שיח ליף
בתפקיד את שמחה גפני שפרש בגלל
סיבות אישיות.
מונה לראש אגף המיבצעים במיג־הל
התעופה האז רחית
סא״ל (מיל).

לנהג שלי יש בטוח רפואי ולי יש את ״מגור״
ב״מגור״ אני מקבלת שרווני עזרה והוננעה, אבחנה,
ייעוץ וגרירה לכל מקו ם בארץ 24 ,שעות ביממה.
אני ממליצה לכל ידידותי המכוניות להרשם ב״מגור״,
למנויי ״מגור״ ,שרות נאמן בכל מקו ם ובכל זמן
(גם לאחר תאונה)

ארי אלוף ()49

ללאכל תשלום!
אלוף!

ששימש בחמש ה שנים
האחרונות כ מנהל
מחלקת ה־מיבצעים
במינהל
ושלפני עבודתו ב התחבורה משרד היה
טייס בחיל ה אוויר
והפסיק את
שירותי הצבאי ב־עיקבות
תאונה.

מונה. לראש הג״א במקומו של
תת־אלוף שלמה אמבר שהשתחרר מצה״ל,
אלוף־מישנה אורי רום שהועלה לדר גת
תת־אלוף. יליד חיפה, גדל בבאר־טוביה,
היה במלחמת העצמאות מפקד מח לקה
בחטיבת גבעתי ואחר מפקד פלוגה.
במיבצע סיני פיקד על גדוד שיריון שלחם
בציר המרכזי והגיע לתעלה. היה מפקד
בית־ספר לשריון ובמלחמת ששת הימים
פיקד על חטיבת שיריון שכבשה את שכם,
אחרי המלחמה עמד בראש משלחת צה״ל
בחו״ל.
נתמנה במוסקבה, לרב ראשי של
יהודי מוסקבה במקום הרב לוין שנפטר,
הרב יעקב ל. פישמן שעבד עד כה
במפעל רכב סובייטי.
נישאו. ברבנות בתל־אביב, עי תונאי
מעריב שרגא הר״גיל ( )40 שהחל
את הקאריירה העיתונאית שלו בהעולנז

תל־אביב, רחוב רמז ,35 טלפון 256168 ,262974
כל יום בשעות העבודה הרגילות :
ירושלים, רח׳ שמואל הנגיד ,15 טלפון 222503
חיפה, ככר ההגנה ,6טלפון .525262
באר־שבע, רח׳ ההסתדרות ,78 טלפון .3654

<! 1רות• ונב (יו!וראל) ב עיי ס.

בבטחון

הר־גיל

״ מגור ״

כהן

כהן 24
הזה והציירת-גרפיקאית ר>
אלו הם נישואיו השניים של הר־גיל.
פבס

נולדה בקליניקה פרטית בפריז,

לשחקנית קתרין דנב ולחברה סר״
צ׳לו מפטרויאני, בת. לקתרין בן נו
העולם
הזה \ 1 /נוח חוש
סידרת אסי פות ברחבי הארץ בהשתתפזת

חי׳ כ אור• אבנר*

מצפיםלתינוק. בעוד כחצי׳
שנה, השחקנית שהתפרסמה בסרט עשי
לנו ילך, כרכרה הרשי וחברה מזה
שנתיים, השחקן דויד קאראדיין.
נפרדו וביטלו את אירוסיהם, הזמר
אדי פישר שהיה בעלה של אליזבט
טיילור והפסיכולוגית כרכרה היימן,,
שעמדה לצידו בתקופה קשה בחייו ועזרה
לו לחזור ולהופיע על הבמה.

על הנושא :

מי ישחית את חי • נו?

סף, כריסטיאן בן התשע, שנולד מיחסיזג
עם רודה ואדים — שגם לו לא היתה;
נשואה.

רמ ת ־ ג ן

י ר וש ל ים

חיפה

יום ה׳8.6.72 ,
שעה 8.30 בערב
בית ההסתדרות,
רה׳ הרצל 13

ביום ב12.6.72 /
שעה 8.30 בערב
באולם מייזר א׳ ,קריית
האוניברסיטה, בגיבעת רם.
מוזמן הציבור הירושלמי
וסטודנטים.

יום ה6.7.72 /
בשעה 8.30 בערב
על המקום תבוא הודעה
נוספת

נפטר. בלונדון, בגיל ,73 הרופא
היהודי שטיפל בזמנו בד״ר חיים וייצמן
ובזאב ז׳בוטינסקי — ד״ר ג׳וז ף כריטן
שנולד בווילנה, למד רפואה בברלין ואחר
התיישב בלונדון

נפטר. בתל-אביב, בגיל ,84 התעשיין
ואיש העסקים מרדכי מאיר צוקר׳
שעלה לארץ אחרי מלחמת העולם והקים:
את חברת פלבריג לנכסי דלא ניידי ואת
סוכנות המכוניות ליס התיכון שהיא סוכנות
פיאט בארץ. ב־ 1960 הקים יחד עם,בני
משפחתו את סיבי דימונה וב־ 1965 את
ירוחם טקסטיל ורכש את מפעל טקסטיל
באר־שבע.
העול ם הזה 1814

הז מן
עו בר
סהר

$שנים עובדות מהר. היום בנד הוא
בר־מצוה. אד לא דחוק היום והוא יסיים
את שרותו הצבאי, נכון לקראת חיים
חדשים.
כדאי שיעמוד או לרשותו סכום כסף
שיסייע לו בצעדיו הראשונים, יהיו אלה
למודים גבוהים, כניסה למעגל העבודה,
הקמת משפחה ועוד.
תכנית החסכון. יתרון לכל־ נועדה
לד ולבנך הצעיר.
לדוגמא :
אם תפקיד היום סכום של ־1,000.
לירות ( חלק ממתנות בד • המצוה )
ותחסוד מדי חודש סד של .-סג לירות
בלבד יעמוד לזכות ילדך, בתום שירותו
הצבאי, סד אמצעים של 10, 279
לידות. סכום זה מורכב מקרן, ריבית
ומענק בסד 99ג $,ל*י, ומהלוואה בסד
$80ל־י שתינתן בתנאים מיוחדים
לפדעון בתשלומים קטנים למשך $
שנים.

סכום זה עשוי בהחלט להיות
גבוה יותר בשל ההצמדה למדד.
א ם ברצונך לקבל לביתך עלון הסברה על תכני ת
״יתדוו-לכל״שלח א ת התלוש המצורף למודעה זו.

לכ בוד

אשמח לקבל בהקדם עלון הסברה
על ת כני תהחס כון ״יתרוו־לכל״

ן ת.ד 4 5 6 .תל-אביב

^ טלפון...

• י בגז ר

131 סניפי

פרטים מלאים בכל אחד מ-

בנק די ס קונ ט וי שראל ״
הטולם הזה 1814

48 סניפי

8ם 8

בנקברקזיס זי סזן ת ט!

מכתבים דויד וגוליית
״העולם הזה״ ,1813״בג״ץ נגד
ועדת ויתקון,״ על פנייתו של אט
נון זכרוני לבית״המשפט העליון
בנושא השכר שניקבע לפרקליטים
שהופיעו בפני ועדת ויתקון.

עתירו לבג״ץ של
עורך־הדין אמנון
זכרוני בעניין השכר
השערורייתי
לעורכי- שנפסק הדין שייצגו את בפרשת הצדדים
נתיבי נפט, מזכירה
את מלחמתו
של דויד בגוליית.
מי יתן וגם התוצאות
של מאבק
זה תהיינה כמו בסיפור
התנ״כי.
משה גור, ת״א

המשיכו במאבקים

בטיפולכם בבעיית השכר לפרקליטים
— הוכחתם שוב את עצמכם.
המשיכו במאבקים! אנחנו איתכם!

צבי שלם, עוזי כר
וטוביה זליג,

בת־ים

חורבן בקומה השנייה
״העולם הזה״ ,1811״נוף וטינופת,״
מאמר בסידרה :״זעקי
ארץ אהובה״.

אחד הצילומים המלווה כתבה זו, מראה
את בניין מיגדל בבל האגדי. חבל שהרבה
מיגדלי בטון מכוערים שמכסים את תל-
אביב, לא מתפרקים מאליהם בהגיעם ל קומה
השנייה.
יואל שמר, תל־אביב
יישר כוה
בעניין רב קראתי את המאמר נוף
וטינופת. למרות שבנושאים רבים אני
חולק על דעתו של מחבר המאמר, הרי
שבנושא זה של נוף וסיגנון הבנייה ב-
ארץ־ישראל אני מסכים עם כל מילה.
סיגנון הבנייה המכוער וחסר ההתחשבות
בנוף ואופיו, מטריד אותי כבר זמן

יישר כוח!
חיים מיכאלי, בית-גוברין

רשימת
?לין

כפייה דתית, גיוס לפי אורך הזקן והפי אות,
ורד, אוטוקרס, נתיבי נפט, מצוקת
דיור ...הרשימה עוד ארוכה מאד.
תמה אני כיצד מסוגלים אנשים החוש בים
בהגיון להמשיך ולבחור באותו חבר
האידיוטים שיושב בצמרת. או שמא אין
אלה שבוחרים במפלגת העבודה חושבים
כלל י!
עוזי ברק, רנות-גן

רומני
לא גנב?

;חוטים מיוצרים ע״י ג׳רוסלם ג׳רס• בע״ח

מספרים ברומניה: לאחר שגולדה חזרה׳
שלח ברז׳נייב מיכתב זועם לצ׳או-
שסקו :״מה לכם ולסיכסוך הערבי־ישר־אלי,
החלטתם לגנוב לנו אח ההצגה?
צ׳אושסקו מיהר להבריק חזרה :״מצטער,
רומנים, או לא רומנים!״
יהונתן שימחוני, גבעתיים

יש דרד
אבל חסומה
שמעון פרם מרגיש שהברק נוזל ממנו
כשהוא אומר :״הדרך לשלום אינה עוברת
בין וואשינגטון למוסקבה כי אם בין
קהיר לירושלים.״
אם שם היא עוברת, למה פרם ובני

העול ם הזה 1814

מינו ד-ניצים, סוגרים אותד. לכל אותם
פלסטינים המעוניינים ללכת בד. לקראת-
אמנון נט? ,1פתח־תקוה

עוד גשר! ואבדנו זהו. סוף־סוף מתחילה אמריקה להגיע
אלינו במלואה. אחרי הרוק־נ־רול, הקו־קה־קולה,
הפנתרים והפשע המאורגן מגיעים
אלינו בשעה טובה השוטרים ההורגים
ורוצחי השוטרים.
כל מה שחסר עכשיו זה מכירה חופשית
של נשק בארץ ושוב לא יהיה צורך
להרחיק עד שיקאגו.

משה זילברג, אשקלון
מי מכיר?
מי יודע?

לפני מספר שבועות
הבטיח משה
שמיר לקוראי מעריב,
שהעולם הזה
יעלה עליו בקרוב.
מאז אני מצפה מדי
שבוע לכתבת ההשמצה
על שמיר
ומתאכזב.
מדוע אתם הופכים
את שמיר ל גולדמן
שקרן

א. גולדמן, ת״א
• השם אותו מזכיר הקורא גולדמן במכתבו
מוכר בהקשר כלשהו. הקורא נולד־מן
מתבקש למסור יותר פרטים על האיש
כדי שאפשר יהיה לדעת למי בדיוק הוא
מתכוון.
רגישות והכנה
״העולם הזח״ ,1812״שלח לך
יד — ובחר לך לב כתבת ״העו לם
הזה״ מדווחת על השתתפותה
במיפגש של ״היתקלות״.

לי להביע את מחמאותי לכתבת
הזה אלה ברקת אשר הצליחה
בכתבה שלה את המיוחד שב האינקאונטר,
ברגישות והבנה
הרשו העולם להעביר פעולת
נדירים.
עם זאת ברצוני להעיר כי אין זה נכון
שהעתונאית הקודמת שהשתתפה בפעולת
המכון, גרמה להיסטריה של הנוכחים. ה-
היפך הוא הנכון. בחוסר רצונה ״להש תייך״
גרמה לכך שהנוכחים ביקשוה ל-

קופסא קשה, קינג־סייז. באורך 100מ״מ ובטעם מנטול

התיאטרון הקטן מציג:
דליה הביסה) ( 1 1 1 1 1 2 * 1הקאמרי)

בעיות ולב טי ם
כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

הוצאת רשפים

בוטיק השקרים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

כ תב 1ביים:י1אז זייגת
1/פ־י י.וו7־טר

מיכאל כרנט שייכות הסתלק — דבר שבאמת עשתה. אלה
ברקת לעומתה, היתד. כל־כך שייכת שאפילו
לו ידענו שהיא עיתונאית היינו
מקבלים אותה כפי שהיא.
ואשר למיקרה המוזכר בכתבה, אודות
״ריקי״ ,אין זה נכון שהתקפתי אותו. מה
שקרה הוא שריקי התקשה להביע התרגזות
ואני פתחתי כפתור אחר כפתור בחולצתו
עד אשר הצליח להתרגז ולהתגבר
על מעצוריו.
לסיום, היות והכתבה של אלה ברקת
בצורתה התמציתית היא הטובה ביותר
שקראתי על הנושא, אבקש את רשותכם
להשתמש בה כחומר פרסומי למינויים.
מיכאל כרנט ,״המרכז לאדם ומלואו״,
חיפה
• הרשות ניתנת.
(המשך בעמוד )10
הענלס הזה 1814

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י

כולל מנורת המסך, כולל מיסיס

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

תמורה כפולה

מכתבים
(המשך מעמוד )9
האיש הגם

תמורה כפולה לכספך ואפילו יותר
בתכנית הבלעדית של בנק הפועלים״,תמורה כפולה״
השומרת על ערך כספך בהצמדה מלאה
ומעניקה לך ביטוח חיים חינם.
פרטים בכל סניפי בנק הפועלים בע״מ.

1״העולם חזה״ ,1812 הנדון:
1מזכ״ל ההסתדרות בן־אהרון.

כמה שמן־זית שאורי אבנרי ישפוך על
בן־אהרון, בדבר האידיאות הנאצלות ש בהן
הוא דוגל, לא ימחו את כתמי החרפה
.שפיזרה גסותו הבהמית והתהומית של
האיש, בכל מקום שאליו הגיע לשאת את
דברו. פרשת אוניברסיטת הנגב היא רק
אחת מרבות.
יאיר לכן, רעננה

אוס-
גולדוס
ן ״העולם חזה״ ,1811״תרז ומרי״,
על חוטפת מטוס ״סבנה״ ועל בת)
הקיבוץ שנהרגה עם שיחרורו.

כמה אלפי קילומטרים בלבד מפרידים
בין שתי נשים נוספות שרבה הזהות ה מפתיעה
ביניהן. מעברה האחד של התעלה
שרועה לבטח אום־כולתום האגדתית, בעוד
מן הצד שכנגד מזמרת גולדה.
הדמיון רב: לשתיהן היו זוג הורים ושתיהן
כמובן נולדו. ריפרוף על פני
אלבומי הילדות מגלה זהות מפליאה:
ברוב התמונות שתיהן לבושות. אך אין
לשכוח כי השתיים נולדו עירומות כביום
,היוולדן.
שתיהן נוהגות לאכול ולנשום מדי פעם,
ושתיהן מרבות להופיע על מסכי מלווי־
׳.זיה, מאותה תוצרת לעתים קרובות.
שתי נשים, שני גורלות, משני צידי
יתעלה אחת.
עכשיו תוסיפו קצת מים בין השורות,
׳ויש לכם עוד מהדורה אומללה של תרז
|ומרי.
דאחילאק, איפה הרמה של העולם הזה 7
אשר קליין, אדי כהן, ירושלים
• מה בעצם לא מצא חן בעיניכם, המיס,
או השורות שביניהם?

איקא
לא עכר
״העולם הזה״ ,1810״חתונת
ההיפית והדתי,״ רחל המרחלת
על אנשי בוהימה שעברו למחנה
הדתי.

בדוק מהירות קריאתך והבנתך ־ חינם!
בתל־אביב, בבית ציוני אמריקה, ביום חמישי 8.6.72 וביום שני 12.6.72
בירושלים, בבית אלישבע, ביום רביעי 7.6.72 וביום שני 12.6.72
בחיפה, בבית-רוטשילד, ביום רביעי 7.6.72 וביום שני 12.6.72
לאחר מכן תוכל להצטרף לקורס

קריאה מהירה
של מיל״ה המכון הישראלי לשיפור הקריאה

נושאי הלימוד ז .1הקניית הרגלי קריאה נכונים .2 .הגברת הערנות
והריכוז בשעת הקריאה .3 .תרגילים לשיפור הזכירה .4 .הכפלת מהירות
קריאתך (שהיא כיום כ־ 150 מלה בדקה) פי־שנים לפחות, אולם אתה מסוגל
לקרוא פי־שלושה, פי־ארבעה ופי־חמישה יותר מהר. אם הנך כשרוני
במקצת, אתה מסוגל לקרוא מעל 1000 מלים בדקה (כשלושה וחצי עמודים)
כל זאת, תוך קליטה והבנה של חומר הקריאה.

ההתחלה — בשעה 6.00 בערב.
אנו רושמים תלמידים לקורסים הקרובים
באוניברסיטת ת״א, בר־אילן, בטכניון ובבית כץ בקרית ביאליק.

דיאודורנט חוש
ל־ו־פ
מפעלי לאורווי בישראל, הוציאו
עתה לשוק דאודורנס חדש מסידרת
מוצרי וים.
עד כה הכירה האשה הישראלית
את השמפו המובחר ויפ, ספריי אל-
נט וצבעי שיער איטדיה המיובאים
ע״י אותו מפעל בצרפת.
הדאודותט החדש ויפ, מופץ בשלושה
ריחות וחוזק. המיכל מודרני
ומתוכנן גם לארנק וגם לחדרי איפור.
בימי
הקיץ הלוהטים, מעניק דאו-
ויפ, הרגשת קרירות נעימה לכל
אשה. כמו כן הוא מונע הזעה באזור
בית השחי. אחד מסוגי דאו־ויפ,
מכיל כמות זעומה של אלכוהול
והוא יכול לשמש גם כספריי אינטימי.
דאו־ויפ, הוא אחד ממבחר מוצרי
לאורווי העתידים להופיע תחת השם
ויפ בישראל. אריזות דאו־ויפ, תוכננו
במיוחד ע״י מעצבים מפינלנד.

פרסמתם בעתונכם כאילו עזבתי את
ישיבת התפוצות —
הר ציון, ועברתי
לקדמה.
ידיעה זו הינד,
מוטעית ואבקשכם,
איפוא, לתקן טעות
זו. אני נמצא ולומד
בישיבה, ב הנהלתו
של הרב
מ. גולדשטיין, מאושר
כאן מאד ואין
לי כל כוונות עזיבה
לא לקדמה ולא
לכל מקום ישראלי אחר.
איקא ישראלי, ירושלים

קשר כין
ההומואים

שמי דני, הנני הומו בן .28
ראשית הרשו לי להודות לכם על המאבק
שניהלתם בכנסת בנושא ההומואים.
החלטתי לפנות אליכם היות ואתם שול טים
על אחד מכלי התקשורת המרכזיים
בארץ, ויש באפשרותכם לעזור בפתירת
אחת הבעיות המרכזיות של צעירים וצעירות
מסוגי והלא: יצירת הקשר בין ההומואים
לבין עצמם.
לפי הערכתי חיים בארץ בין — 50.000
75.000 הומואים ולסביות !
אורי אבנרי: האם תסכים לקיים מדור
(המשך בעמוד )12
העול ם הזה 1814

סיקוו־ת
כל שיר מגיע זמנו. הנה, למשל, השיר
החסידי ״ישמחו השמיים היום, מספרים,
הוא הפך לשירם של עובדי משרדי
מס ההכנסה, השרים אותו בנוסח :״ישמחו
השמאים

תיאטרוו
ת מונה בקרנבל
״צוואתו של כלב״ ,מאת אריאנו
סואסונה בתיאטרון ״הבימה״ ;
עברית: דן אלמגור ן בימוי :
יוסף מילוא ן תפאורה: אלי סיני.

ישו מופיע במערכה השנייה. הוא כושי
ענק ועל חזהו הוא עונד מגן־דוד מוז הב.
מריה הקדושה היא בלונדית זוהרת
ויפהפיה, המשמיעה ציפצופים דקים וגבו־הים.
הם יושבים בשמיים, בפואייה לחדרו
של אלוהים, שם הם עורכים מיון מוקדם
בין באי שמיים: מי לגן־העדן ומי לגי-

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת

בן־אמוע

ונ תי בוז

ברי הודה

ש )1 ,,יריקה חזקה, הטלת כמות
גדולה של רוק.
״סתם את הכיור עם השפיות שלו.״
)2נקמה, שילום המגיע, נזיפה.
״אתה תראה איזה שפיה תחטוף מהמג״ד.״

הוא בספור קל

מי שגלים מ סוגנני ם
״אלף לילה ולילה״ בתיאטרון
״בימות״ ,בתרגומו ועיבודו של דן
אלמגור ; בימוי: מייקל אלפרדס;
מוסיקה: יוסי מר־חיים.

העניין או הנושא

נשכר לי הזץ? !
מה זאת אומרת ץ

1קריאה לחתול.
״קיצי״קיצי, להיכנס הביתה ! כבר מתחיל חון
בחוץ ! קיצי־קיצי ! ״

אל ת?חיק

ביטוי שמשמעותו סירוב מוח

:״אתה מוכן לתרום 5,000 לירות לקרן
הבחירות של המפלגה ב :״אל תצחיק אותי
!״ א :״טוב, תצחק. נראה מי שיצחק
אחרון״.
פלקבקש׳ ,שיטה במחזות, סרטים ואף ספרים,
אשר לפיה סיפור המעשה נסוג לפתע לתקופה
קדומה יותר.
״זה היה סרט משעמם — המחץ. אבל חשבתי:
נתקעתי — נתקעתי. אז פתאום עוד קפץ
פלשבק לשנות תרפפו, לא יכולתי יותר והסתלקתי.״
ביטוי

בר־שביט
ופורמן
*״צוואתו של כלב״
קבורה דתית לכלב
הנום. החלטתם אינה סופית, למרות שהשטן
משפשף כבר את ידיו כדי לקבל
את חלקו. אפשר לערער, אפשר למחות,
ניתן לעורר את רחמיהם, ובעל שכל חריף,
כמו זה של גרילו, עוזר האופה הכפרי,
יכול אפילו להוליך אותם קצת שולל.
זהו ללא ספק שיאו של מחזה־מוסר
בראזילי זה, המיועד לכפריים או לבני הפרברים
חסרי ההשכלה, המורכב מהצלפה
בכלי הקודש של הכנסייה ומביטוי שיט־חת־החיים
הארצית של העם הבראזילי.
אין במחזה לא עומק ולא פיוט. גם גיבוריו
הם סטריאוטיפים. אבל מה שעושה
אותו לא רק ראוי להצגה בפני קהל של
ישראל בשנות ה־70׳ ,אלא גם מופע תיאטרוני
מרנין ומשעשע, היא דרך הצגתו
בביומו של יוסף מילוא.
את הסיפור העממי על עוזר האופה
הערמומי (שלמה בר־שביט) המאלץ את
הכומר הכפרי (ישראל בקר) לערוך קבורה
דתית לפי כל כללי הכנסייה לכלב,
מגיש מילוא כתמונה מתוך הקרנבל של
ריו. ההצגה, המוגשת כהצגת להקה כפרית
המציגה אותה מעל עגלת איכרים ההו-

חמסה פי עינקי

שמשמעותו:

לאחסר 0ל 3רי
כמעט, עוד מעט ו־.
״המשטרה סירבה לטפל בתלונה ולהגיש תביעה
משפטית נגד התוקפים שלא חסר הרבה
שיגרמו למותו של האיש.״ (נתן דוניביץ,
״הארץ״.)31.3.72 ,
5ל ו 0מינוס פחות או יותר, בערך, בקירוב,
קצת פחות או קצת יותר מן המשוער.
״תראה לו את המפעל, שיקבל, כבה, פלוס-
מינוס, שוק( ״.חיים חפר ,״ידיעות אחרונות״,
.)18.4.72
ביטוי שמשמעותו: הרף! הרפה
ממני, הנח לי.
א :״חבר׳ה, תרימו ת׳תחת, באמת, צריך
לחזור לשיעור, המדריך ייעלב נורא, נו, אתם
קמים \״ ב :״תעזוב״זה ׳.״

רואים לה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן בן־אמוץ ונתיכה כן־
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מלים וביטויים משלהם.

פכת לתפאורה מאולתרת, שופעת חן
עממי, מיקצבי סמבה, בדיחות פרימיטיביות
ודמויות ססגוניות.
יותר מאשר כמחזה בזכות עצמו, היא
עומדת כנתח פולקלור בראזילי, שהצופה

הישראלי אינו הופך שותף לו אלא מסתכל
עליו מלמעלה כמסתכל פאסיבי. אפילו
מילוא ומישחקם התוסס של שחקנים
כמו בר-שביט, בקר, אריאל פורמן, טובה
פרדו, אביבה מרקם ואברהם רונאי, אינם

ה טו רהש בו עי *

על קריאה עתונים אין עוד מה לדבר,
ואולם טלוויזיה — אטרקציה !
כי אחרי ששמעה את זנבר מזנבר
שאלה :״אבא, מה זה אינפלציה?״

לא כאב מעריץ את בתו הקטנה,
אלא איש אובייקטיבי — עלי להודות
שבתי בת השש היא ילדה נבונה
בהרבה מכל שאר הילדות.

אינפלציה — הסברתי לבת באיפוק :
זה כשארטיק נמס עוד לפני הליקוק.
וזה יוקר־מחייה האומר. בפירוש
שמטבע של לירה כבר לא שווה׳ גרוש.

אף־על־פי שרפורטים נותנים כבר מוקדם.

ואינפלציה — זה דו״ח ועדת חקירה.
הממליץ להמשיך כמו מאוס לא קרה.
ואינפלציה זה גם השופט העליון
המציע למכור פסטיבל במיליון.

אי־לכך אין לי לילה או יום, רבותי,
זהו פול־טיים־ג׳וב מפרך —
להשיב בפרוטרוט על: היכן ...ומתי...
ומדוע ...וכמה ...ואיך...

ואינפלציה — המשכתי לתת אבהרות
זה משרד־השיכון מספסר בדירות,
ומשרד ביטחון שהוא די בזבזן
אך איננו חייב להגיש מאזן.

מאת

שודר
.2.6.72

דיד׳ מנו סי

בשידורי ישראל, ביום ף,

העולם הזה 1814.

ומשרד־החינוך שרשם כבר פטנט
שרק בן־עשירים ייהפך לסטודנט,
ומישרד־מישטרה ללא כוח־אדס

מצליחים לסחוף את הקהל אל תוך הילולת
וצהלת הקרנבל, אלא רק לשמח את
ליבו כמי שמתבונן מהמדרכה בתהלוכת
מסכות עליזה.
ועוד על אותו נושא: ראובן צליק מספר
כי לאחרונה הוא נוהג להתעורר מוקדם
ולעזוב את ביתו כבר בחמש בבוקר .״מה
פתאום 7״ הוא נשאל .״פשוט מאוד ...קומנדו
שילוני בא בשש !״

בעלים, אפוטרופוס, אדם המסור ודו־
8בא
אג למפעל כולו, למשל, או לציבור מסויים.
״יש מנפ״ל ויש מועצת מנהלים. בל מה
שאתה רוצה יש במיפעל חזה, חוץ מאבא.״ *
״הצרה שלעסק חזה אין אבא ולך תדבר אל
הקיר.״

אשר מעסיק אותו מאוד.
״הוא עכשיו לא בסיפור של חתונה. הוא
בסיפור של בילויים עזוב אותי ! אני לא
בסיפור של שירים עכשיו ! ״

סיקורו!

וגס סוג פרקליטים
הפושט את ידו כדי
וגס שר־המישפטים
בשוויון — אבל יש

מוסרי ונאור,
לפשוט את העור,
הדוגל לאלתר
ששווים קצת יותר !

ואינפלציה זה כלל המסיס העולים
לסבסד למפא״י את קופת־החוליס,
ואשר לקופות נסתרות אחרות
זאת אינפלציה דוהרת לקראת הבחירות.
גם מושביץ הגביר, שמתוך השיגרה

סיפוריה של שחרזדד. להרון אל־ראשיד,
הם מד,ססגוניות, העשירות, הדמיוניות
והמבריקות שבמעשיות הספרות העולמית.
להגיש אותם על רקע שחור, בעזרת להקה
לבושת שחורים, על במה חשופה ללא אמצעי
עזר כמעט, כשד,אביזרים היחידים
העומדים לרשות השחקנים הם כמה מיט*
פחות צבעוניות וכמה תיבות שנועדו לשבור
את חלל הבמה הריקה — לזאת דרושה
יותר מהעזה.
לשם כך דרוש צוות שחקנים, שמיש־חקו
ישלהב את דמיונו של הצופה, ישא
אותו על כנפי ההזיה אל פאר המזרח האגדתי,
ששום תפאורה לא תיטיב לתארו.
הלהקה שהעמיד מייקל אלפרדם על הבמה
עומדת במשימה בצורה מעוררת התפעלות.
זהו
צוות שחקנים צעיר, מורכב ברובו
משמות בלתי ידועים ובלתי מוכרים, שהופיעו
עד כה רק בתפקידים מישניים בתיאטראות
ישראל. והנה, תחת שרביטו של
אלפרדס, הם עושים את הלא יאומן, גודשים
את הבמה בעליצות ובברק, מעלים
עליה את היפים שבארמונות בגדאד
ושווקיה.
מבחר האגדות וסיפורי השווקים המזרחיים
שבחר דן אלמגור לצרף למסכת
אחת, שזור בעיקר על החוט האירוטי. זהו
גם הקוו שהינחה את אלפרדם בביומו.
אלא מה שהיטיב אלפרדם לעשות בכל
שאר מרכיבי ההצגה, לא עשה בנקודה
זו. דווקא כאשר הוא מגיע לסצינות האי־רוטיות
והמיניות, אין הוא משאיר דבר
לדמיון (חוץ מהעירום) ,ובמקום תנועות
מרומזות, הוא מציג מישגלים מסוגננים
ומעמדים מביכים בהיעדר הטעם הטוב
שבהם.
יתכן ותנועות אלה, כמו ההיגוי המזרחי
המוגזם שבפי השחקנים, נועדו לשוות
להצגה את עממיותה וגשמיותה, אולם הם
חורגים מהתפיסה הכללית של ההצגה
המשתפת את הצופה בבניית ד,חודיה ה־ציורית־פיוטית
של האגדות.
על מגרעות אלה מחפה מישחקו המלהיב
של צוות השחקנים, הפועל באנסמבל
מגובש ומלוטש, שכל אחד בו מתחרה בחברו
בהפתעות שהוא מכין לצופה. זוהי,
אולי, מעלתה הגדולה ביותר של ההצגה;
הפגנת נוכחותו של דור שחקנים חדש על
הבמה הישראלית, שהבולטים בהם הם
נעמי בכר וחיים באשי, שאינם רק משח קים,
אלא נהנים לשחק, ומדביקים בהנאתם
זאת את הצופים.
עוד ממשיך להטיף להידוק חגורה.
אבל גם נאומיו של מר בן־אהרון
הם אינפלציה פשוטה, בחשבון אחרון.
ואינפלציה — זה אינדקס תלוש ועקר
הלובש מסכה של מדע ומחקר,
וגם כל הבטחה אשר טרם קויימה
היא אינפלציה — וקחי נא מרבין דוגמה
בקיצור, בקיצור, ילדתי הקטנה,
האינפלציה, היום, פירושה: מדינה
וכולם — בדיוק כמו אותו מר זנבר
מדברים, ואולם לא עושים שום דבר.
הסברי הנפלא התבזבז, כמובן- ,
עוד לפני שסיימתי אותו
באשר ילדתי נרדמה כבר מזמן
לילה טוב מדינה, לילה טוב.

מכתבים
(המשך מעמוד )10
צנוע בהעולמ הזת עבור צעירים כמוני
אשר מטרתו האחת והיחידה תהיה: יצירת
קשר בין ההומואים והלסביות בינם לבין
עצמם.
דני, רמת גן

פין הירכיים
יש ברווז
״וזעולם הזח״ ,1*09״משוררת
מופשטת׳ /על המשוררת מרגרט
הראל שהדגימה שירים בגופה.

ראיתי את התמונות והשירים של מר־גרט
הראל בהעולס הזה, ואני לא יכול
׳ להתאפק, אני מוכרח לכתוב לה גם כן
שיר:
החזה יפה להפליא
עם שני רימונים בולטים,
לינוק, לטעום את הפרי,
ודאי מאריך לי ימים.
ולמטה רואים ירך,
ובין ירכיים ישנו סבך,
ולגלות מה ביער,
אס אפשר, אין דבר.

לפגישה אני נחפז,
מוכן לצוד את הברווז.
ובאוקיינוס סוער ועז
אשחה בלי רז.
ערכי ישראלי, נתניה
איזהו רמאי?

הבעיה עם סטאשר ופרוש שזה קורה
לזה רמאי. אם שניהם רמאים אז למי מהם
אפשר להאמין?
מנשה מזרחי, הרצליה
״חעולם חזח״ ,1813״לשלם או
לא,״ מישאל בין עורפי״דין ואח רים
על שבר״טירחת פרקליטי
ועדת־ויתקון.

מערכת העולם הזה מודיעה: בכתבה נפלה
טעות. עורך־הדין שמואל הרציג צוטט
כאילו הצדיק את החלטת הוועדה לאור
תקדימים של תשלומים מסוג זה בעבר.
מערכת העולם הזה מודיעה כי הדברים
שיוחסו לעורך־דין הרציג הם דבריו של
עורך־דין משה רום, והוחלפו בשל טעות
טכנית.
דבריו של עורך־דין הרציג לאמיתם
היו :״שורש הרע נעוץ בריכוז עבודות

רום
הרציג שורש הרע

מישפטיות ומינויים בידי מיספר מצומצם
מאוד של עורכי־דין, בשכר־טירחה עצום,
שמשולם בין היתר על־ידי גופים בשליטת
הממשלה וההסתדרות, בעוד שהרוב המכריע
של עורכי־הדין משתכר בחודש פחות
מהשכר היומי שנקבע בוועדה.
״עורכי־הדין השכירים בשירות הממשלה
ומוסדות הציבור משתכרים עוד פחות
מהרבה סקטורים אחרים. לפיכך תמוהה
העובדה כי אותו מישרד־מישפטים שסיפק
את הנתונים לוועדה, סירב בתחילה לאשר
לעוזר פרקליט־המדינה תשלום עבור שעות
נוספות בקשר לעבודתו בוועדה.״

קוראים השולחים מכתכים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

העול ם הזה 1814

! ־ ורזד ־ 1 1
ן• מאם; ,מאם לראות את גחיל־הדבורים הזה, העט
^ על כל מאורע טלוויזיוני כמו עיט על פגר.

את העסקנים והעסקנצ׳יקים והעסקנקנצ׳י־קים,
האלופים והאדופונים והאלופונונים.
ראינו אותם אחרי שיחרור מטוס סבנה. נדחקים לתוך
ביודהנתיבות. משתדלים לצוד את עין המצלמה. מוכנים
להצהיר הצהרות היסטוריות. מתעקשים לחטוף משהו מין
התהילה, שלמענה חירפו את נפשם כמה בחורים אמיצים
וצנועים.

נחיל של דכורים. נחיל של דוכרים.

אילו היה אחד מכל אלה נשאר בבית־הנתיבות של
לוד אחרי שהסתלקו צלמי העיתונות והטלוויזיה, ומעיף
מבט סביב — יתכן שלא היה קורה מה שקרה ביום
השלישי שעבר.

אכל הצלמים הלכו, וכל נחיל־הדכורים
הרעשני הסתלק יחד עימם, וכית־הנתיכות נשאר
חשוף וכלתי־מוגן.
^ דכרים צריכים להיאמר בפה מלא, אף כשהם
| 1מכאיבים.
מרחץ־הדמים בלוד לא היה רק פשע נתעב מאין־
כמוהו של הקנאים היפאניים ושולחיהם הערביים.

היתה זאת גם תכוסה מוחצת למערך־הכי
טחון שלנו.
מישהו אחראי לתבוסה זו. מישהס.
מישהם הרצים עתה ברחובות הבינלאומיים וצועקים:
תיפסו את האשמים!״

מישהם כישראל .

לשווא מצביע השגריר אשר בן־נתן, בעל הפה הגדול
והראש הקטן, על ממשלת צרפת.

כוודאי, ממשלה זו אינה כסדר. אכל לא
היא אחראית לכיטחוננו.

לשווא מאשימים פקידים ישראליים את חברת אייר־פראנס.

״לכן
לא חשכנו על אפשרותה של פעולה
כזאת.״
איני בטוח שההנחה נכונה. בהיסטוריה הערבית
ידועה כת החאשישיין (הקרויים ״אסאסינים״ בלשונות
אירופה) ,כת שכל חבריה היו מתאבדים־בכוח על פי
פקודת שייך־אל־ג׳בל ,״זקן ההר״ שהיה מפקדם.
בימינו לא חסרו מתאבדים עזי־נפש במלחמת־השחרור
האלג׳ירית.
אולם בארץ השתרשה האמונה שכיום זה כך, אין
׳הערבים מתאבדים( .וראייה: משעת חצות, בה הודיע
הרדיו על הטבח ועל מותם של שני תוקפים, ועד לשעה
אחת, בה הודיע הרדיו שהתוקפים היו יפאניים, ביצבצה
בלב מאות אלפי ישראליים מחשבה אחת ויחידה :״מה,
הערבים התחילו להתאבד?״)
אסור לבסס סידורי־ביטחון על הנחה זו. אך אפילו
היתה נכונה, אסור היה לסמוך על כך.

שהרי מזה זמן רכ ידוע שקנאים מכל
רחכי העולם יוצרים קשרים עם הפידאיון,
מתאמנים אצלם ומוכנים לשרתם.
תורכים. גרמנים. אירים. בני תריסר לאומים.
האם שירותי־הביון הישראליים לא הודיעו על כך
לאנשים המוסמכים? האם לא מסרו ידיעות בדוקות
ומהימנות?

בסידורי־הביטחון בנמלי־התעופה שלהם? ואם פנו, איזו
מסקנה הסיקו מחוסר התוצאות?
כאן מתבהרת הסיבה השלישית לתבוסה.

מי אחראי ץ

ך* דבר הרביעי הוא זה שבלט השבוע לעיני כל,
1 1ושכבר זכה בתגובות רבות.
המקום הרגיש ביותר בנמל לוד, בית־הנתיבות עצמו,
היה פשוט בלתי־מוגן.

זהו דכר כל-כך מדהים, עד שקשה לעמוד
על מלוא משמעותו.

בנמלי־תעופה רבים פוגש הנוסע הישראלי בשוטרים
מזויינים. אפילו בארצות נייטרליות כמו שווייץ או
אוסטריה, ואילו בבית־הנתיבות העיקרי של ישראל הנצורה
— לא היו.
אפילו האמינו האחראים ש״הערבים אינם מתאבדים,״
ושאין להם שותפים מסוכנים יותר, ושכל הנוסעים
והמיטענים עוברים בדיקה קפדנית למהדרין בנמלי-
התעופה הזרים — האם לא עלה על דעתם שמשוגע
אחד יצליח אי-פעם לעבור את כל המיכשולים, ולהגיע
ללוד כשהוא מזויין?

הרמטכ״ל הודיע :״ידענו שיש יפאנים!״

לולא זה היה ידוע, היו ראשי הביון הישראלי צריכים
להתפטר.

תחת דגל הפידאיון נוצר גרעין של לגיון
זרים. מכיר היה להניח שאירגוני־הטירור ה•
אולטרה־שמאליים ישגרו לזירת־המאכק שלנו
לוחמים העולים כהרכה על רמת הפידאיון
שהורגלנו להם.
מסתבר שהדבר לא נלקח בחשבון. זוהי הסיבה
הראשונה לתבוסה.

מי אחראי !

יתכן ששיקולי חכרה זו היו מוטעים. אך
מנהליה אינם מקכלים משכורת כדי להכטיח
את שלומנו.

^ דכר השני שלא נלקח בחשבון הוא שהפדאיון
| או בני־בריתם ישתמשו במטוסים כדי להגיע לארץ

לשווא מתריע השר שמעון פרס על קלות־הדעת
של חברוודהתעופה ונמלי-התעופה האירופיים.

ולבצע כ אן פעולות, תחת לחטוף את המטוסים עצמם
בעודם בדרך.

ח׳ אחראי?
אכן, שרי־התחכורה האירופיים יכלו לפעול
כיתר יעילות. אכל אין זה מתפקידם לעשות את
מלאכתו של שר־התחכורה הישראלי.
המינהג המסורתי שלנו — להאשים את כל העולם
— נוח מאד לממשלת ישראל. אבל לא נתפתה ללכת
בתלם זה.

אחרי שעכר ההלם הראשון, הכה נשאל :
מי ניכשל ז

ך* פיזמון החוזר בפי השרים והפקידים
( 1הביטחון הוא: לא יכולנו לנחש שזה יקרה.
ואנשי זוהי
תופעה חדשה. שיטה חדשה. לא יכולנו
להתכונן לה.
על רמזי הביקורת, מגיבים בעלי־האחריות בקול
שקול, תוך תמיהה כלשהי על אי־ההגינות של המבקרים:
״קל להיות חכמים אחרי המעשה. גם אנחנו נסיק עכשיו
מסקנות. אך איך אפשר היה לצפות זאת מראש 1״
מוזר, מוזר. כשמנהל אייר־פראנם אומר את אותו
הדבר בדיוק, זה פסול. כשאומר זאת פקיד ישראלי,
זה סביר.
האמנם?
אני אומר: בהחלט לא.

מישהו כמדינה זו מקכל משכורת כדי לחשוב
מראש על מה שעלול לקרות, ושלא קרה
עדיין. זהו, כדיוק, תפקידו.
כאשר זה קרה, זה הדהים אותך, אותי, ועוד הרבה
אנשים טובים שאינם מומחים למילחמה בפדאיון, להבטחת
מיתקנים, לנקיטת אמצעי־מנע. לנו היה מותר
להיות נדהמים. לא חשבנו על זה.
אבל המומחים לתפקידים אלה — איזו זכות יש להם
להיות נדהמים?

איזה אלוף בצה״ל היה מעז, אחרי כישלון
כקרב, להצטדק ככך ש״האוייב תקף אותי
מכיוון כלתי-צפוי. איך יכולתי לחשוב על כך
מראש?״

ך* יתה זאת פעולה של התאבדות. לתוקפים לא היה
1 1שמץ של סיכוי לברוח. היו להם כל הסיכויים ליהרג
בו במקום.

״הערכים אינם מתאבדים,״ אומרים לנו.

מסתבר שעד השבוע שעכר זה היה קל.
יכול היה אדם להביא את הנשק במיזוודה, לקבל
את המתוודה בלוד. לחברות־התעופה היה איכפת רק
שהנשק לא יהיה בידי הנוסע בעת הטיסה, כדי שלא
יוכל לחטוף את המטוס. לכן בדקו בכיסים ובתיקים. אך
הפצצה במיזוודה לא הדאיגה אותן — כי גם הן סמכו
על ההשערה ש״הערבים אינם מתאבדים״ .הפצצה במיז־וודה
לא תתפוצץ בעת הטיסה, כשבעל הפצצה נמצא
באותו מטוס.

עד כאן זה די סביר. אכל ההמשך אינו
סביר כלל.

יכול אדם להביא את הפצצה במיזוודה, ולעבור את
המכס, שאינו מקפיד על בדיקת כל מיטען של כל תייר
בלתי־חשוד. מה גם שעכשיו יש מסלול ירוק, ואפשר
לעבור בלי כל בדיקה.
ובכן — יכול היה אדם להביא את הנשק לארץ,
ולהפעילו כאן באיצטדיון, בקולנוע — ובנמל־התעופה
עצמו.

שום בדיקה לא נערכה כמיזוודות של הנכנסים
לארץ, לפני שהן הגיעו לידי בעליהן.
זה פשוט לא נלקח בחשבון. זוהי הסיבה השניה
לתבוסה.

מי אחראי!

ך* דכר השלישי, שלא נלקח בחשבון, הוא יחסן
\ 1הרשלני של חברות־התעופה,
זהו הדבר התמוה ביותר. כי הדבר היה ידוע כל
הזמן, ובוודאי לשילטונות הביטחון והתחבורה הישראליים.

אם אלה מעזים להשמיע כיום טענה זו נגד
ההכרות, הרי הם מאשימים את עצמם.
כי טענה זו מעלה מייד כמה שאלות נוקבעות ביותר :

אם ידעו שחכרות מסויימות מתרשלות,
מדוע לא ננקטו נגדן אמצעים !
מדוע לא הורחקו מטוסיהן, לפחות, ממקומות־החנייה
המרכזיים בלוד? מדוע לא נערך חיפוש קפדני במיטען
נוסעיהן?
האם אי־פעם איימו עליהן בשלילת זכויות־הנחיתה?
האם אי-פעם פנה שר־תחבורה ישראלי (האלוף משה
כרמל, האלוף עזר וייצמן, סגן שר־הביטחון לשעבר שמעון
פרס) אל שרי־התחבורה הזרים, כדי לדרוש שינוי בסיסי

ניקוי הדם ואיסוף השברים בלוד
זוהי, כמובן, הסיבה הרביעית לתבוסה.

מי אחראי!

פשר להמשיך ברשימה. אין צורך לעשות זאת
כאן. אבל יש צורך לחזור על השאלה הבסיסית :
מי דלים!

אחראי לכל

אחד מן

המח
ראינו
את נחיל־הדבורים ביום שיחרור מטוס סבנה.
אז רצו בחלק מן התהילה. יהיה זה מן הצדק לדרוש מהם
עכשיו להתחלק גם באשמה.

שר־הכיטחון, עם כל הככוד. כיום ״סכנה״
התנהג כאילו הוא האחראי היחידי, המג אישית
על כיטחון התעופה. ככקשה.
שר־התחבורה, שהודיע והצהיר והכריז. הוא בוודאי
נושא באחריות.
ושר־המישטרה, שאינו חסר לעולם בהזדמנויות חגיגיות
כאלה.
והקצינים השונים, שלמדנו להכיר כל תו של פניהם
מעל מסך הטלוויזיה.
והפקידים. ומנהל הנמל. ואנשי הביטחון למיניהם.
כל מי שנמצא בנמל בהילולה של חגיגת סבנה,
מן הסתם שייך לעניין ונושא באחריות. אחרת, מה
עשה שם?
אך ביום הטבח, כולם הסתלקו במהירות הבזק, ובראשם
סגן ראש־הממשלה ושר־הביטחון.

האם יתכן שאחרי מאורע כזה. איש לא
יהיה אחראי ואיש לא יסיק מסקנות אישיות !

במדינה העם זרע הפורענות חמש שנים אחרי מלחמת ששת־הימים,
דודתה ממשלת ישראל רשמית, במה
שהיה ידוע לכל, אך לא זכה מעולם לאישור
רשמי: כי ב־ 5ביוני 1967 יצא
צד,״ל למלחמה לא בגלל מיתקפה מצרית
בדרום, אלא לפי החלטת הממשלה ש התקבלה
יום קודם לכן.
אין לדעת מה הניע את גולדה מאיר
לגרום לפירסום ההחלטה, ששוב לא היתד,
אלא אישור להיסטוריה הכתובה, וש־המשמעות
היחידה שלה היתד. ביטול הצנזורה
שמחקה עד כה כל איזכור של
קיום החלטה כזאת. אולם ללא ספק היה
למה שאירע בבית הנתיבות בלוד חמישה
ימים קודם לפירסום ההחלטה, קשר ישיר
לכך.
אחרי פעולת הטבח שבוצעה בידי שלושת
חברי אירגון הכוכב האדום היפאני,
בהשראת ובשליחות החזית־העממית־ל־שיחרור־פלסטין
שבהנהגת ג׳ורג׳ חבש,
נפלה גם ההסתייגות המוסרית מפירסום
החלטה על יציאה למלחמה. היה זה כאילו
נאמר רשמית: מי שמסוגל למעשים כא לה
— יכול לצפות למלחמה גלויה.
חזרה ליצרים החשוכים. מעשה
הטירוף חסר ההגיון שירת בדיוק מטרות
הפוכות מאלה להן נועד המאבק הפלס טיני.
חוא חיזק את אנשי ארץ־ישראל-
השלימה, את הסיפוחיסטים למיניהם ; הגביר
את האיבה בין העמים: חיזק ושירת
את התעמולה הישראלית הרשמית, לפיה
אין כל סיכוי להידברות עם הערבים וממילא
אין טעם בויתורים: החזיר את הקונפליקט
למישור הרגשי, כשהקולות הקובעים
את הטון בשני המחנות הם אלה

אולס ההסעיס ב לו ד :׳ 1ד׳ ,31.5.72 ,שעה 00.03

עובדי בית־הנתיבות בלוד, עולים חדשים
מגרוזיה, אוספים לפחים ודליים את נחלי
הדם ששטפו את ריצפת אולם הנוסעים.
הבוקעים ממעמקי היצרים האפלים והחשוכים.
כמו
במרוצת חמש השנים שחלפו מאז
מלחמת ששת הימים, יכלו אנשי הימין
הקיצוני בישראל לקצור ללא טירחה ומאמץ
את מה שנזרע בידי קומץ קנאים
מטורפים במחנה השני.
ההבדל הגדול
לא היה איש בישראל שלא הזדעזע *-
הברוטאליות הנוראה ואובדן צלם האדם,

שבאו לידי ביטוי במעשה הטבח שנערך
בבית־הנתיבות בלוד. הסלידה מאלה שעמדו
מאחורי המעשה, גברה עוד יותר
בעקבות צהלות השמחה של בטאונים ודוברים
רשמיים בכמה ממדינות ערב, ובעיקר
במצריים.
תגובה זו נתנה בפי רבים את הנימוק:
״עם עמים מסוג זה, הצוהלים ממעשי-
טבח, אי אפשר להגיע לשלום.״ אולם
יחד עם גינוי התגובה המצרית, שאים-
יינה מנטליות המבוססת על נקמת הדם
הפרימיטיבית, התגלו בחברה הישראלית
עצמה אותן תופעות עצמן, שגונו אצל
הערבים.
כמו במקרים דומים בעבר צפה ועלתה
שוב תאוות הנקם הפרימיטיבית, שמצאה
את ביטוייה בתביעה לחידוש עונש המוות,
לפחות כלפי חבלנים ערביים, בישראל.
היא
הושמעה בפי עורכי עתונים, בפי
חברי־כנסת, בסי עסקנים ציבוריים יבפי
האיש ברחוב. כמה תגובות אופייניות
נאספו במישאל בזק ביום שאחרי הטבח.
!• ״להרוג אותם בכל מקום בו הם
נמצאים,״ הציעה ברכה ברוך ,20 ,פקידה
במשרד עורכי-דין ,״צריך לקצץ את הרוב
של העם הערבי. הם עם פחדן ולכן

צריך לזעזע אותם במכות חדשות. כל
פעם משהו חדש, שלא יהיה להם זמן
להרים את הראש.״
• ״להכנס לבתים של המחבלים בכל
מקום ולטהר אותם ...לא צריך להתחשב
בילדים ובנשים. גם הם לא מתחשבים
בנו,״ אמר רפאל אמזלג ,31 ,עובד ב־סטייקה
בבנין נאות אביב בתל־אביב.
• ״לתלות את היפאני שנתפס בכיכר
דיזנגוף, שכולם יראו מה עושים היהודים
לאלה שהורגים יהודים,״ אמר דוד ליאון,
בעל חנות נעליים בתל־אביב.
• ״להרוג את כל החבלנים הכלואים
בארץ בלי משפט, אחר־כך להרוג 100 אח-
רי 8מארצות־ערב,״ עמוס לוזו ,61 ,חשמלאי
מאור־יהודח.
• ״על רצח בדם קר יש להחזיר ברצח
בדם קר, צריך להגיע לכל שדות התעופה
בארצות־ערב ולעשות שם מה שעשו בלוד,״
דברי אביגדור סנה, פקח בעיריית
תל-אביב, נשוי ואב לארבעה.
לאזרחים יותר שקולים היו הצעות יותר
מאופקות, על השאלה איך צריכה ישראל
להגיב על הטבח בלוד. את דעתם ביטא
השבוע רב־אלוף דוד אלעזר, שאמר:
״כשיטה אינני מצדד בפסקי־דין מוות.״
זה היה ההבדל בין העם בישראל לבין

עמי ארצות־ערב, להוציא את ירדן, ש שליטה,
המלך חוסיין, הביע הסתייגות
פומבית מהטבח בלוד: שדעת ההמון לא
הפכה לדעת הדרג המחליט והמבצע.
הסתדרות אלוהים; מזכ״ל
ו;,תשובה מלאה״
איך תיראה הכנסת אם יצליח המערך
להשיג בה רוב מוחלט — דגם אפשרי של
סכנה זו יכול לשמש הוועד הפועל של
ההסתדרות.
תקנון הוועד הפועל מאפשר לכל אחד
מחבריו להציג שאילתות לחברי הוועדה
המרכזת, ממשלת ההסתדרות, כדי לקבל
את תשובותיהם בישיבת המליאה הקרובה.
יצחק בן־אהרון אינו רוצה ״לבזבז״ את
זמנה של המליאה, המתכנסת מדי ששה
שבועות לשלוש שעות של שמיעת הרצאות
על נושאים כ״שיכון עובדים״ ,מבלי
לדון אפילו באחת מהשאלות המעשיות
והתשובות הניצבות בפני ציבור השכירים
במדינה. כדי לעקוף את התקנון,
העול ם הזה 1814

במדינה
רהם ליפסקר ותיאודור וולדהיים מוותיקי
קיבוץ השוה״צ בית־אלפא, המרצים ד״ר
בנימין כהן מאוניברסיטה תל־אביב וד״ר
ישראל ליף מירושלים, המחנך דני פתר
מתל־אביב, או אורחים מתנועות שמאליות
אחרות בישראל.
המטרה לשמה נקראו חברי שי״ח מכל
הארץ למועדון התל־אביבי היתד׳ דיון בשני
סעיפים :״מצב השמאל בישראל״ וה־צעתם
של דני פתר, ד״ר גבריאל מוקד
מתל-אביב ופרץ קידרון מקיבוץ זיקים
לטיוטת ״עיקרי שי״ח״.
״כלי מתווכים יותר משלוש
שנים אחרי שעשרות חברים, יוצאי השו־מר־הצעיר,
מפ״ם ומק״י הקימו את שי״ח,
לא היה עדייו לקבוצה החדשה מצע מפורט
משלה. בוויכוחיהם עם הקבוצות והמפלגות
האופוזיציוניות לשלטון, משמאל
למימסד הציוני והממשלתי, התפארו חברי
שי״ח באידיאולוגיה החדשה שלהם, אידיאולוגיה
של ״שמאל חדש״ כש״הכל לא
ברור, הכל לא החלטי, אין אירגון מפלגתי׳
אין מנהיגות — הכל מוכרע ע״י החברים
מן השורה, באופן ישיר, בלי מתווכים...״
במציאות
הפוליטית הישראלית פקפקו
אפילו אוהדי שי״ח ומטרותיו הפוליטיות,
ביכולתה של קבוצה פוליטית המקיפה יותר
ממאה וחמישים חברים בכל הארץ,
להתקיים לאורך ימים בלי מצע מפורט,
עקרונות לפעולה ואירגון ארצי אחיד. ברבות
הימים, התברר גם לחברי שי״ח עצמם
כי בירושלים, למשל, מתארגנת קבוצת
חברים הדוגלת בצורת אירגון ש״כל קבו צה
בו היא בעלת אוטונומיה מדינית
ואירגונית וקשורה עם קבוצות אחרות,
בקשרי חברות, הידברות ותיאום,״ כפי
שניסח זאת דוברה והרוח החיה של הקבוצה
הירושלמית, ראובן קמינר, בטיוטה ש חילק
בין באי הכנס הארצי.
נגד הכללות כאלה יצאו בגלוי ובתוקף
דני פתר, יוסי אמיתי מקיבוץ גבולות,

אולםה 1וסוויבלוד :׳ 1ד׳ , 3 1 .5 .7 2 ,שווה 2 3 . 5 5
הנהיג בן־אהרון ״שאילתות ותשובות בהתכתבות״.
אלכם
מסים, נציג סיעת העולם הזה —
כוח חדש, החבר היחיד בוועד הפועל ה משתמש
בשאילתות לצרכי מילוי תפקידו,
התנפה בצורה זו של שאילתות. למשל :
<• על השאלה מדוע החרים מזכיר ההסתדרות
את מושב הפתיחה של ועידת
הפועל, והאם נכונות הידיעות על אי־סד־דים
בבחירות לוועידה, ענה ישראל קיסר,
הממונה על תיק הפועל בוועדה המרכזת
תשובה ארוכה, שאין בה אפילו מילה
אחת של הסבר מדוע החזיר בן־אהרון את

כרטיס ההזמנה לוועידה.
>• על השאלה מדוע פוטרה לוויה רוקח
כתבת דבר, עתון ההסתדרות, ברומא,
השיב בן־אהרון :״עליך לפנות ישירות אל
עורכת דבר. אני מקווה כי היא תאות
להשיב לך.״
• 1להסתדרות ״רב״ משלה, הרב מנחם
הכהן, וגם הוא חבר הוועדה המרכזת ומייצג
בה, כנראה, את ההשגחה העליונה. הרב
הכהן פירסם מודעה בדבר, חתם עליה כ־
״רב תנועת מושבי העובדים״ .המודעה
בירכה את המתנחלים בשטחים הכבושים,
הסתיימה בקריאה ״ה׳ עימכם, חלוצי ההת־ישבות״
.מסים רצה לדעת אם הוועדה המרכזת
ייפתה את כוחו של החבר הכהן
העולם הזה 1814

לברך בשם האלוהים את חברי ההסתדרות
ואת חברי בית״ר, מתנחלי המושב דיקלה
בפיתחת־רפיח. תשובת הרב הכהן :״מותר
לי לברך גם כאלה שאינם חברי הסתדרות.
מאחל אני כי תחול ברכת ה׳ גם על החבר
אלכם מסים, לשוב בתשובה שלמה.״
״אין מקום״ .אם בתשובה לשאילתות
מפעילים חברי הוועדה המרכזת את חוש־ההומור
שלהם, הרי בתשובותיהם להצעות
לסדר־היום הם חסכניים הרבה יותר במילים
ובמליצות. במשך ארבעת השבועות
האחרונים, תבעה סיעת העולם הזה —
כוח חדש בוועד הפועל של ההסתדרות
לדון בנושאים המרכזיים ביותר בחיי ההסתדרות
וציבור השכירים במדינה:
9״יצחק בן־אהרון התפטר אצל ראש
הממשלה, וחזר בו מהתפטרותו אצל נשיא
המדינה,״ כתבה הסיעה לוועדה המרכזת,
תבעה לקיים דיון במוסד העליון של ההסתדרות.
הוועדה המרכזת לא השיבה
כלל למכתב הפנייה.
+חמישה חודשים אחרי תום שנת הכספים
לא הובא הדו״ח הכספי של חברת
העובדים לדיון בוועד־הפועל, שהוא גם
מינהלת חברת העובדים. על התביעה ל קיים
דיון כזה ולשמוע את דו״ח מזכיר
חברת העובדים, לא נתקבל אפילו אישור
קבלה.

!• על התביעה לדון בהעלאת המיסים
ברשויות המקומיות, השיבה הוועדה המרכזת
:״אין מקום לכנס את מליאת הוועד
הפועל בנושא הנידון.״
!• הסיעה ביקשה לקיים דיון בסכסוך־
העבודה בענף המזון, ופעולות הממשלה
וראש־הממשלה בנושא זה. תשובת הוועדה
המרכזת :״אין מקום לכינוס הוועד הפועל
לדיון בנושא.״

ארו״ונים
פרשת דרכים
מאה וחמישים הצעירים והצעירות שהתכנסו
במועדון אחווה בתל-אביב ביום ששי
של השבוע שעבר לכינוס הארצי השלישי
של שי״ח — שמאל ישראלי חדש —
לא דמו למשתתפי כל וועידה מפלגתית
או תנועתית אחרת בנוף המפלגתי של
מדינת ישראל. רבים מהמשתתפים הופיעו
לפתיחת הכינוס הארצי של תנועתם במכנסיים
קצרים או ברגליים יחפות. בין החברים
בלטו גם מספר קטן של קשישים כאב־

הניחה -באושת

בארונות מתים מאלומיניום, במטוס של
חיל־האוויר האמריקאי, מועברות גופותיהם
של 16 הצליינים מפורטו־ריקו, שניספו
בהגיעם ללוד במטוס אחד עם הרוצחים.
ניבה לניר מעין־החורש ורן כהן מגן־שמו־אל.
בנוסח המומלץ על ידם נאמר כי
העקרונות שיתקבלו ע״י הכנס הארצי של
שי״ח יחייבו את כל קבוצותיו וכי יש
להקים ״גוף מתאם ארצי, אשר נפגש
בקביעות ואשר חבריו נקבעים ע״י הקבו צות
השונות.״
אם ביום שישי היה נדמה כי הוויכוח
הוא אירגוני ומינוחי, הרי בדיוני יום
השבת, שהתקיימו בדריכות ועירנות גבוהה,
ולפעמים גם בטונים גבוהים, הוברר
כי הוויכוח הוא רעיוני ופוליטי. בקבוצה
(המשך בעמוד )22

אנאטומיה רעיונית ש ד רצח המוני

ן* ידיים שהפעילו את התת־מקלעים — מזוהות. תוך ימים מעטים ייוודעו כל הפרטים
1 1האישיים של שלושת המתנקשים.

אולם הרצה הפוליטי אינו מעשה־ידיים כלבד. הוא מעשה-רוח.
הידיים הזוועות מוות, הקוצרות חיי־אדם, אינן אלא המשכו של רעיון.

כדי להילחם בטרור, יש להבין את הרעיונות המפעילים אותו. שום פעולת־מנע
פיסית לא תצליח למגרו, אם לא תהיה מלווה בפעולת־מנע רעיונית. יש לאתר את הרעיונות,
לחשוף אותם, להיאבק בהם.

הגינונים השמאלניים של גופים אלה אינם אלא תופעות־לוואי.
כמהותה, זוהי תנועה לאומנית.
כל סמליה לקוחים מן התנועה הלאומית הכל־ערבית והפלסטינית, מן העבר הערבי
והמוסלמי. הגינונים השמאלניים הם פרי האופנה ופרי הטכסיס. הם הובאו אל התנועה
על־ידי סטודנטים פלסטיניים, שלמדו בקמפוסים של אירופה ואמריקה, ושהתקרבו שם
לפילגי השמאל החדש. הם נוחים ליצירת קשר עם בני־הברית הטבעיים של הפידאיון:
בעלי־ברית פוליטיים (סין, במיקצת ברית־המועצות, המפלגות הקומוניסטיות של המערב)
ובעלי־ברית רעיוניים (קבוצות השמאל החדש).

שוקיירי +גבארה

הרעיון האמיתי המדריך את בל הפידאיון, להבדיל מן המליצות
האופנתיות, הוא ״שיחדור פלסטין״.

** הם הם הרעיונות שהביאו שלושה צעירים מארץ רחוקה, בני תרבות זרה,
* 1ביום השלישי בלילה לנמל־התעופה לוד, כדי לערוך כאן מרחץ־דמים?

זהו המשך ישיר של הלאומנות הפלסטינית מאז 1917 ועד היום: ההתנגדות הטוטאלית
למדינה ישראלית, אי־ההכרה בקיום אומה ישראלית שיש לה זכויות לאומיות,
השאיפה להפוך את הארץ כולה למדינה ערבית־פלסטינית. היותר־מתקדמים מוכנים
לסבול במדינה זו את היהודים, כולם או חלקם, כאזרחים שווי־זכויות.

חולשתה ובוהה של תנועה זו הוא כחוסר־המציאותיות שלה. אין
לה שמץ של מושג איך להגשים את המטרה.
זוהי חולשה, מכיוון שהמוני העם הפלסטיני, בייחוד בשטחים המוחזקים, אינם
הולכים שולל אחרי תנועה שאינה מציעה להם, בעצם, מוצא מעשי כלשהו ממצוקתם.
אבל זהו גם כוח, מפני שעצם אי־ההכרה במציאות, והחיים בעולם החזון והדמיון,
מאפשרים לה להחזיק מעמד אחרי התבוסות הנוראות ביותר.

׳11׳ אוש שנטמנו שחוו
^ פשר לחלק את דרך הפידאיון עד כה לשלושה פרקים.
\ 1הפרק הראשון הוא זה שלפני מלחמת ששת־הימים. התנועה היתה קטנה ונרדפת.
היא היתה צריכה להתחרות ביוקרתו העצומה של גמאל עבד־אל־נאצר, שלא רצה

מאח --

אורי אבנר׳
במילחמה, ושלא רצה להיגרר אחרי מעשיהם. יאסר עראפאת, איש שבא מין הימין
הקיצוני, היה חשוד על המנהיג המצרי גם מפני שקיבל עזרה מאויביו, האחים המוסלמים
ומלך סעודיה. לבסוף מצאו הפידאיון חסות ובסיס בסוריה, בה שלטו אנשי אל־בעת
שפרשו מן הרפובליקה הערבית המאוחדת של נאצר.
בשלב זה לא היו הפידאיון גורם בעל חשיבות בינלאומית. אבל הם היו די חזקים כדי
לפתח פעולת טרור בחסות הסורים, להביא למתיחות ישראלית־סורית, ובכך להתניע
את התהליך שגרר את גמאל עבד־אל־נאצר אל המילחמה שהוא כל־כך פחד
מפניה, בצדק.

הפידאיון, יותר מכל גורם אחר, גרמו במישרין למלחמה.

רוח הסאמוראים, כפי שהונצחה בסרטים יפאניים
לא היה זה רק טבח מיוחד־במינו בגלל צורתו ומיספר קורבנותיו, אלא גם בגלל
מורכבות הרעיונות שהביאו אליו.
למעשה פעלו כאן שלוש מערכות־רעיונות שונות, שהשתלבו במעשה מיפלצתי
גדול אחד.

אחת נולדה כמחנות־הפליטים הפלסטיניים.
אחת נולדה בקמפוסים של אירופה.
אחת נולדה בממלכת השמש העולה.
לתוך הפשע הגדול האחד נשפכו יובלים רבים — האנארכיזם של מיכאל באקונין
והלאומנות של חאג׳ אמין אל־חוסייני, פולחן השינטו היפאני והרומאנטיות של צ׳ה
גבארה. תערובת של גיבורים וסמלים, קטעי־רעיונות וחלקי־תורות.

דייסה שהפכה רעל קטלני.

נלסטין ווגר אדום
נו מובנים ביותר רעיונותיו של האירגון שקיבל על עצמו את האחריות הישירה
/למעשה: החזית העממית לשיחרור פלסטין.
מיקומו המדוייק של אירגון זה במחנה הפידאיון אינו חשוב כל־כך. הוא מתיימר
להיות ״מארכסיסטי״ ו״לניניסטי״ יותר מאשר אירגון פת״ח (ראשי-התיבות, בסדר
הפוך, של ״התנועה לשיחרור פלסטין״) .פת״ח רוצה לשמור על כלליותו הרעיונית
והמעשית. החזית מנופפת בדגל שמאלי.
לא מכבר התפלגה החזית בפעם השנייה. תחילה התפלגה ממנה ״החזית העממית
הדמוקרטית״ ,בעלת המגמה השמאלית־קיצונית. אולם גוף זה, בן־התפנוקים של השמאל
הקיצוני האירופי, נשאר בשוליים, ללא כוח מעשי.
עכשיו התפלג מהחזית העממית גוף נוסף, גם הוא בעל מגמה מארכסיסטית מודגשת.
אולם ג׳ורג׳ חבש, המתיימר להיות שמאלי קיצוני ביותר, לא הלך עם פלג זה.
הוא נשאר עם הרוב, אשר בידיו הכוח — והכסף.
נפתולים אלה אינם חשובים כל־כך. פילוגים כאלה הם רגילים בתנועות־מחתרת
(אפילו המחתרת העברית בארץ התפלגה בשעתו לשלושה אירגונים ).מבחינה רעיונית,
ההבדל האמיתי בין אירגוני הפידאיון השונים קטן ביותר.

למחרת המלחמה נפתח הפרק השני של הפידאיון. אחרי שצבאות ערב המפוארים
נחלו מפלה טוטאלית, והגאווה הערבית הפצועה היתד, זקוקה למושיע, הופיע הפידאי
כגיבור עילאי, גואל הנפש הערבית והאדמה הערבית. ממשלות־ערב תמכו בפידאיון
בלית־ברירה. בחוגים רחבים בעולם התעוררה אהדה ספונטאנית לתנועה, שנראתה
עכשיו כאירגון־ההתנגדות של עם מדוכא נגד כובש צבאי יהיר.
הפידאיון הלכו מחיל אל חיל, צברו כוח־אדם, כסף, פירסום ועוצמה פוליטית.
הם חדלו להיות הבובה של שליט ערבי זה או אחר, הפכו לכוח עצמאי בעולם הערבי,
הכתיבו תנאים גם לעבד־אל־נאצר.

פרק זה יבול היה להסתיים כהצלחה גדולה, לולא פרט אחד :
הפידאיון נכשלו במערבה הצבאית.
לרוע מזלם, עמד מולם הצבא הסדיר היחידי בעולם שלא רק נולד במחתרת, אלא
גם שמר על הרבה תכונות של צבא־גרילה. במאבק עם צה״ל, נכשלו הפידאיון.
היתה זאת חולשה מהותית. הפידאיון
נכנעו לא פעם (אף שהיו גם פרשות של אומץ־לב אישי ניכר, וגבורה
של מתאבדים ).אותה שעה פירסמו חבריהם בחו״ל הודעות־ניצחון דמיוניות, שגרמו
לאובדן אמינותם. האוכלוסיה הפלסטינית הבינה שלא תצמח לה ישועה מתנועה זו,
והתרחקה ממנה.
פרק זה, שהתחיל ב״יוני האדום״ ,הסתיים ב״ספטמבר השחור״ .במיבחן־הכוח עם
המלך חוסיין וצבא־הבדווים שלו, נשברו הפידאין כליל. הם סולקו מירדן, וגם מסוריה
(ששליטיה חוששים מפני התסיסה הפידאיונית).

מן התנועה הגדולה נשאר רק צל — ללא בסיס פוליטי כאוב־לוסיה
הפלסטינית כשטחים המוחזקים, ללא כסיס טריטוריאלי מחוץ
ללבנון.

אנזו מנד החדש
ך* ך נפתח הפרק השלישי. התקופה שלאחר ד,ספטמבר השחור.
זוהי תקופה של תיסכול, של שיפלות־רוח, של אובדן הכבוד.
מבחינה צבאית, הגיעו הפידאיון לשפל המדרגה. אפילו בעזה ירד כוחם כימעט
עד לאפס. בכל התמודדות הם הפסידו. אפילו חטיפת מטוס סבנה נסתיימה בכישלון חרוץ,
כאשר משה דיין עלה עליהם בעורמתו.

הזמנת קנאים יפאניים, כדי שיילחמו את מילחמת הפידאיון הערכיים
על אדמת ישראל, היא גקודת־שפל חדשה. סיסמאות ומליצות אינן

יכולות לטשטש את האמת הפשוטה: למלאכת־התאכדות, המחייכת
אומץ־לכ, מוזמנים זרים — לא פלסטינים.
יש אומרים שזהו סוף הפידאיון. שהם כרו קבר לעצמם, שאלד, הם פירפורי־גסיסה,
ונו׳ .יש להזהיר בפני אשליות אוויליות אלה.

אמנם — השעה כשרה לחיסול תנועת הפידאיון. אולם לכד יש רק
דיר אחת: פיתרון הכעייה, שהולידה אותה והזינה אותה.

אילו היו לממשלת־ישראל התבונה וגודל־הרוח הדרושים לכך, היתד, מציעה עתה
פיתרון אמיתי לבעייה הפלסטינית — פיתרון שיספק את התחושה הלאומית והגאווה
העצמית של העם הפלסטיני: מדינה פלסטינית בשטחים המוחזקים כעת. אירגוני
הפידאיון לא היו מקבלים פיתרון זה, מן הסתם. אולם המוני הפידאיון עצמם היו
נוהרים אז מן האירגונים המובסים אל דגל המדינה החדשה, ותוך זמן קצר לא היה
נותר מתנועת הפידאיון אלא שרידים עלובים ומגוונים.

אולם ממשלת־ישראל לא תלד כדרך זו — ועל כן לא תניע תנועת
הפידאיון לסופה. היא רק תעכור לשיטות המתאימות לחלשים, לחסרי
יכולת צכאית: פעולות־טירור עקוכות מדם, ללא הגכלות מוסריות.
במוקדם או במאוחר ינסו הפידאיון לפגוע בישראלים סתם בחו״ל, בשגרירויות,
בתיירים הנוסעים לישראל, בכל דבר שניתן לזהותו איכשהו עם ישראל. התיסכול
יביא לייתר אכזריות. הרגשת אין־האונים תביא לאידיאולוגיה האומרת ש״העולם כולו
נגדנו״ ,ושעל כן מותר לפגוע בכל העולם.

יהיה זה טרוריזם פשוטו כמשמעו — הפיכת האימה למכשיר
פוליטי. אפשר להילחם כתופעה זו, לנקוט אמצעי־מנע, להשיכ כפעולות־תגמול.
אך אי־אפשר לחסל אותה.
הטרוריזם הוא תופעה רוחנית, המתבטאת במעשי־אימה. לא די באמצעים פיסיים
כדי לסכל מעשים אלה. יש צורך בפעולה רוחנית. והפעולה הרוחנית היעילה היחידה
היא זו הפותרת את בעיית־היסוד המצמיחה את התופעה.
אין כל טעם לשאול: איזו תועלת תצמח לפלסטינים מן הטרור ו פשוט אין קשר.
להלכה נועד הטרור לקידום מטרה, למעשה אינו אלא פורקן לתיסכול ולגאווה פצועה.

ככל שהתיסכול יגדל, ככל שהגאווה תיפגע יותר, ככל שיגכר הו
סר־האונים — כן תגכר אכזריות הטרור.

התוצאה המעשית היא דווקא הפוכה. הטרור של הפידאיון מחזק את המגמות הלאומניות
ביותר בישראל, מספק את האווירה הציבורית הדרושה לסיפוודשטחים ולטיפוח
שינאה אנטי-ערבית. באווירה זו גדלה עוצמתם של אנשים כמו משה דיין, ואילו דיין,
אלוף ההתחכמויות האנטי־פלסטיניות, דואג מצירו לכך שלא תיבש הביצה המצמיחה
את הפידאיון.

זוהי המציאות. כינה וכין העולם הדמיוני, שכו חיים ופועלים
הפידאיון, אין כל גשר.

..התעמולה של הגעש״
ך* מישרד דוכר החזית העממית בביירות תלויות תמונותיו של צ׳ה גבארה וקארל
>£מארכס. במשרדיהם של עשרות אירגוני השמאל הקיצוני באירופה תלויים פלא־קאטים
של פת״ח והחזית העממית. במרומי האולימפוס של השמאל החדש הקיצוני, שוכן
יאסר עראפאת בצד צ׳ה גבארה, הו צ׳י־מין ומאו הגדול בכבודו ובעצמו.

מי הוא ה״שמאל׳׳ הזה?

אין הוא מאורגן באינטרנציונל, מלבד חלקו הטרוצקיסטי. זהו אוסף של קבוצות
ופלגים, הנמצאים בתהליך מתמיד של התפלגות, המוכנים ליהרג למען ההבדל בין
קארל ליבקנכט ורוזה לוקסנבורג.
להלכה, רוב רובן של קבוצות אלה הן מארכסיסטיות. כשם שהכנסיות הקאתוליות
מקושטות בפלסי הקדושים, מקושטים מקומות־הריכוז שלהן בתמונות הגיבורים —
קארל מארכם, לנין, טרוצקי, מאו, הו, גבארה, לוקסנבורג, ושאר גדולי העולם המארכסיס־טי.
גם הסמלים הם מארכסיסטיים: דגל אדום, כוכב אדום, פטיש וחרמש, וכיוצא באלה.

אולם זיקה זו של קכוצות אלה לתורת מארכם היא, לדעתי, כוזכת
מעיקרה. אין לקכוצות אלה כל שייכות אמיתית למארכס, וספק אם
אפשר לשייך אותן ככלל ל״שמאל״ .מקומן כמפה הרעיונית שונה לגמרי.

האינטרנציונל הראשון, שנוסד לפני 106 שנה, עמד בסימן מאבק־האיתנים בין
קארל מארכס ובין מיכאל באקונין — סוציאליזם מכאן, אנארכיזם מכאן. מארכם ניצח,
ומאז עלה הסוציאליזם על דרך האירגון ההמוני של מעמד הפועלים — לשם מהפכה
או לשם כיבוש המדינה בדרכים דמוקרטיות. ואילו תורתו של באקונין המנוצח הובילה
לעידן של קבוצות אנארכיסטיות מזויינות, שביקשו לקעקע את אשיות המדינה הבורגנית
בעזרת ״התעמולה של המעש״ ,התנקשויות ופיצוצים.

הנ סין פטר קרופוטקין, אבי הפצצה האנארפיסטית
שוחרי מארכס רצו. במדינה כל־יכולה, בהנהגת הדיקטטורה של הפרולטריון,
עד יבואו ימי המשיח הבלתי־מעמדי. שוחרי באקונין חלמו על עולם שאין בו מדינות
כלל, עולם ללא חוק וללא רכוש פרטי, שבו יעשה כל אדם ככל העולה על רוחו.
טיבו של האדם המשוחרר יבטיח אז את הארמוניה אוטומטית.

לתיאור מצב זה חידשו מונח יווני מימי־הכיניים: אן־יארכיה,
״כדא־מימשד״.

נצצה בנית הנתיבות
^ משך דור שדם, בסוף המאה שעברה, הפילו האנארכיסטים את חיתיתם על
^ אירופה. תוך שנים מעטות רצחו צאר רוסי, שני ראשי־ממשלה ספרדיים, קיסרית
אוסטרית, נשיא צרפתי, מלך איטלקי ונשיא אמריקאי. בתגובה על מעשי־האכזריות של
השילטון הם הרגו שוטרים, שופטים ואנשי־שילטון אחרים.
אך הטרור הידרדר חיש מהר. ב־ 1893 זרק אנארכיסט פצצות לתוך האופרה של
ברצלונה, הרג .22 כעבור כמה חודשים הטיל אנארכיסט אחר פצצה לתוך בית־קפה
טרמינוס, בתחנת־הרכבת סן־לאזאר בפאריס.
יש דמיון מסויים בין פצצה זו בקפה בית־הנתיבות, לפני 78 שנה, ובין הטבח
בלוד. המבצע קיווה, לדבריו, להרוג ,15 אם כי הצליח רק להרוג אחד ולפצוע .20
בבית־המישפט, כשהשופט הטיף לו מוסר על שפגע בחפים־מפשע, הכריז :״אין בורגנים
חפים־מפשע!״ הנפגעים, כולם אנשים פשוטים מבני הבורגנות הזעירה, היו אשמים,
בעיניו, מפני שהשלימו עם המישטר הקיים. השלמה זו הצדיקה, לדעתו, את רציחתם
ההמונית.
האנארכיסטים לא היו שונאי־אדם אכזריים. להיפך: הם היו אוהבי־אדם מוש בעים,
אנשים שחלמו על עולם שכולו יופי ואושר. הוגה הריעות הראשי שלהם בימי
הרצח ההמוני היה הנסיך הרוסי פטר קרופוטקין, גולה שנראה בעיני רבים כקדוש,
אדם אדיב ועדין מאין כמוהו. איש זה קרא לרצח ולטבח (אם כי בסוף הסתייג מהם).

הדכר שציין את האנארכיסנזים, והמזכיר כל־כך את הפידאיון של
ימינו, היא התהום ללא־גשר שרכצה כין חזונם הנהדר ומעשיהם
הנוראים.

החזון היה בלתי־מציאותי לחלוטין, ועל כן לא היתד. כל דרך מציאותית להגשמתו.
הטרוריזם ,״התעמולה של המעש״ ,שנועדה כביכול למשוך את תשומת־לב העולם
ולעורר את ההמונים מתרדמתם, היתד. מבוי סתום.
ייתכן שתכונה זו היא המהווה רקע משותף בין יורשי האנארכיסטים בימינו ובין
הפידאיון. לא חשוב אם אירגוני ה״שמאל״ הקיצוני בימינו, מניחי הפצצות וחוטפי
העשירים, משייכים את עצמם לטרוצקי או למאו — אביהם הרוחני הוא קרופוטקין.

״האם זה ננול שמאד?״

הקא מיקאזה מטיל עצמו על נו שאת־מטוסים אמריקאית

^ פני שנתיים השתתפתי בברלין בסמינר בן כמה ימים, בו התמודדתי עם שליחי
/הפידאיון על נפש הסטודנטים הגרמניים. הוויכוח היה רק אחד ממאות שבהם השתתפתי
בשנים האחרונות, בחצי־תריסר ארצות. אך היה בו רגע שנחרת בזיכרוני במיוחד.
באמצע הוויכוח נכנסה־פרצה לחדר חוליה של חמישה צעירים וצעירות. היה בהם
משהו מבהיל: הפרצופים הבלתי־מחייכים, מעילי־העור דמויי-המדים, הסיגנון החותך.
משום־מה העלו בלבי אסוסיאציה מיידית: הנוער ההיטלראי.
הם הפסיקו את הוויכוח בגסות, פנו אלי ושאלו אם אני מוכן להיפגש עימם.
עניתי בחיוך אדיב שאני מסכים, בהחלט, במועד מתאים.
נפגשנו בחצות, והתווכחנו במשך כמה שעות על ישראל, הציונות והפידאיון,
זכותו של העם הפלסטיני והצורך במאבק מזויין. לא היד, להם מושג על הסיכסוך
שלנו, אבל הם דיברו בביטחון עילאי — כפי שמדברים אנשים דתיים, היודעים את
דבר־האלוהים ואינם צריכים לחשוב על כך. הכל היה ברור ומסודר.

גם כחזית האנארכיזם החדש: לא אמצעי־מנע פיסיים יכריעו את
חקו, אלא הסתערות ה! עיונות.

(המשך מעמוד )17

גרמני קשיש יותר, איש השמאל הישן שישב במחנה־ריפוז נאצי,
היה עד לחלק מן העימות. לאחר־מכן אמר לי :״איני יודע מה קורה.
פעם היה הימין רגשני ואי־ראציונלי, והשמאל היה הגיוני וראציונלי.
עכשיו יש חלק מן השמאל החדש שהוא אי־ראציונדי לגמרי, הצועק
כמקהלה, המפוצץ אסיפות, המתנהג כמו הנאצים כשעתו. האם זה
ככלל שמאל?״
אין לזהות פלגים קיצוניים אלה עם ״השמאל החדש״ .השמאל החדש הוא תנועה
עולמית גדולה של מיטב הנוער, הלוחם למען השלום והצדק והמחפש דרכים לעולם
טוב יותר. חלק ניכר מביקורתו על איכות חיינו היא נכונה ומעמיקה. חולשתו הגדולה
היא בכך שלא גיבש השקפת־עולם חדשה, מודרנית, מעשית והגיונית. אפילו צעיר
מוכשר כמו דניאל כהן־בנדיט ,״דני האדום״ ,שאת דבריו שמענו בירושלים, הצטיין
יותר בקריאות־תגר על הישן מאשר בסלילת דרך חדשה.
חולשה זו נוצלה על־ידי האנארכיסטים החדשים, אנשי הפלגים האולטרדדקיצו-
ניים, שאימצו לעצמם את הסמלים המארכסיסטיים, אד הפכו אותם לסמלים דתיים. הם
החליפו את ההיגיון הצלול של הרברט מארקוזה בבליל רומנטי־דתי.

אחרי שמעמד הפועלים היפנה להם עורף, כפי שאיכרי כודיכיה
היפנו עורף לצ׳ה גכארה, הם פנו לדרך הקלה: הפצצה.

יש הבדל בין פלג לפלג, ואין לדון אותם יחד, ללא בחינת המצב בכל ארץ.
בוודאי יש הבדל בין הטופאמארוס באורוגוואי, חוטפי אנשי־העסקים, ובין האנארכיס־טים
באיטליה, מפציצי הבנקים והמישרדים. הצבא האדום היפאני אינו זהה עם לו־חמי־הגרילה
של ונצואלה, וקבוצת באדר־מיינהוף, שכמה מראשיה נתפסו השבוע בגר מניה,
שונה מן המחתרת התורכית.

אכל יש מכנה משותף לרוכם: הגישה הדתית כעיקרה, האמונה
כאלימות, חוסר־הקשר כין החזון המעורפל וכין השיטה המעשית. כמו
חסידי קרופוטקין כשעתו, הם הורגים כני־אדם חפיס-מפשע מתוך עודף
של אהכת־אדם.

אנשי הפצצה האדומה
ך* אנארכיזם של סוף המאה ה־ 19 וראשית המאה הנוכחית עלה כגל גואה ושקע.
! 1מה גרם לשקיעתו?
האנארביסטים המפוצצים קוממו נגד עצמם, בהדרגה, את מיטב האנושות. בראשית
היתד. אהדה רבה למעשיהם, מפני שנראו כגילויי ההתקוממות של הנדכאים והחלכאים,
המנוצלים וחסרי־האונים. אך ככל שרבו מעשי־האכזריות, הם עוררו ריאקציה כללית.
בניגוד ללוחם־הגרילה המוצלח, השוחה כמו דג באוכלוסיה, הם בודדו את עצמם
מן האוכלוסיה, נחנקו מחוסר אוויר.
בצד גורם שלילי זה, היה גורם חיובי. פועלי אירופה התארגנו באגודות מיקצועיות
לוחמות ואדירות־עוצמה. הפעולה הפוליטית הניבה פירות: יום-
עבודה בן שמונה שעות, ייצוג בפרלמנטים. ברוסיה הם חוללו
מהפכה גדולה. בהשוואה להישגים אלה, נידלדלו האנארכיס־טים
ונעלמו.

ייתכן שגם זה וגם זה יקרה חפ ם. מעשי-האדי-
מות חסרי־התכלית שר קבוצות-חץ זליים מוכרחים
להקים נגדם את כל האוכלוסיה, וגם את אנשי הקיד-
מה ושוחרי הצדק. ואילו השמאל החדש הלגיטימי,
השפוי כדעתו, יתגכש — כך אני מקווה — כתנועה
פוליטית רצינית, להשגת יעדים מציאותיים.

ווח הקווש וווך האדים
ך* שלושה שרצחו בלוד לא היו רק חסידי־הפידאיון ואנשי השמאל הקיצוני. הם
( 1היו גם יפאנים — ואיני סבור שזה מיקרה.
איני מתיימר לדבר כמו מומחה על הרוח היפאנית ותרבותה. רק זה ברור לגמרי:
היא שונה לחלוטין מתרבות המערב, היהודית־נוצרית־מוסלמית. כל־כך שונה, עד שקשה
לנו אף לתפוס אותה.
רק דבר אחד ברור, והוא מפריך כמה מן השטויות שנפוצו השבוע בארץ: היפאנים
אינם יודעים מה זאת אנטי־שמיות. הרעל המיוחד הקיים בנפש המערבית, פרי תיאור־הזוועה
של הברית החדשה, אינו קיים ביפאן — פשוט מפני שהרוב העצום של מיליוני
יפאן לא חונך מעולם על ברכי התנ״ך וסיפור ישוע.

בנפש היפאנית יש מעמקים שאיננו מסוגלים לצלול לתוכם. מתוכם
צפה התופעה, שהדהימה לפני דור את העולם כולו :״הרוח הקדושה״
,קאמי־קאזה.
בכל המילחמות בהיסטוריה היו מעשי-התאבדות. תמיד יש גיבור בודד, המשליך
את נפשו מנגד, כדי להציל את החבורה. תופעות אלה ידועות אפילו בעולם החיות.
אולם מעולם לא ראה העולם המודרני תופעה כמו הקאמיקאזה — תופעה שנמשכה
כמעט שנה שלמה, כשמאות צעירים יוצאים למשימות-התאבדות, שכל אחת מהן הם־
תיימה במוות בטוח.
טייסי הקאמיקאזה היו פצצות־חיות. הם הטילו את עצמם באופן מתוכנן על סיפון
האוייב, כדי להשמיד את הצי שסגר על יפאן.

מאוקטובר 1944 עד יוני ,1945 הם הטביעו 34 אוניות וגרמו גזק
ל־ 288 אחרות — כסך־הבל 322 פיגועים, שבבל אחד מהם התאבד
לפחות קצין יפאני אחד. כל אחד מהקצינים האלה תיכנן את מותו
במשך שבועות וחודשים.
תופעה כזאת לא היתה אפשרית באומה אירופית. גם במשימה הקשה ביותר, דרוש
ללוחם שלנו שמץ של תיקווה להצלה. אבל היפאני, כך נדמה, נמשך דווקא אל חוסר־התיקווה
המוחלט. אין הוא מאמין כי המוות הוא סופו.

המוות אינו אלא שלב רצוי, יעד של כיסופים.

זאת לא היתד. רק תורת הסאמוראים, הלוחמים האגדתיים. בימים עברו חדרה תורה
זו, תורת שינטו (״דרך האלים״) וקודו (״הדרך הממלכתית״) ,לכל שדרות החברה היפאנית.
גדול וקטן היו מוכנים להגשים את סיסמתו של יוסף טרומפלדור — אדם שאיבד
את זרועו ב־ 1905 במילחמה נגד היפאנים בפורט־ארתור .״טוב למות בעד ארצנו״ —
זוהי סיסמה יפאנית מובהקת. טוב למות — לא כהכרח שאין מנוס ממנו בשעת סכנה
עילאית, אלא כדבר יפה, שיש לשאוף אליו.

נוח הדונובניס ]ונדים
ך* ולדות הקאמיקאזה מלאים פסוקים יפהפים, שנכתבו בידי ההולכים למות. רשם
! 4קצין צעיר ביומנו, ערב מותו :״הנה ניפול /כמו פרחי דובדבנים /באביב /
נקיים וזוהרים.״
הוסיף קצין צעיר במיכתב לאביו, שנכתב עם צאתו למשימת־המוות :״מבלי לחשוב
על מוות ותהילה, יגן סאמוראי על מולדתו.״ כתב שני, במכתב אחרון להוריו :״בהם־

״ה ח״ ם
מי ש קל ם כנוצה
לעומגת
..מישקל החובה״
(סיסמת הקאמ יק זה )
שאלה אחרת היא מה יכולה ומה צריכה ישראל לעשות. האם
עליה להשלים עם מצב שבו כל השמאל החדש העולמי יפנה
נגד ישראל בתור שכזו?

כמצב זה צפונה סכנה רכה לישראל. אם כל אנשי
השמאל החדש הקיצוני כעולם יראו כישראל אד
ייכחרכנפש, וייצאו למילחמת־קודש נגדה — תהיה
לכך השלכה כיטחונית חמורה כיותר. כל שמאלני
מיליטנטי כעולם יהיה, אז, כחזקת פידאי פוטנציאלי
— כעל כושר חדש לגמרי.
לפעמים נדמה כאילו ממשלת ישראל שואפת בכל ליבה ליצור
מצב כזה: אשר בן־נתן מכריז מילחמה על כל השמאל החדש הגרמני. אדמיראל פאשיסטי
איטלקי מכריז ש* 50 מראשי ישראל הם ידידיו האישיים, ותומכים במיפלגה הפאשיסטית
האיטלקית. סטודנטים ישראליים מפרסמים מודעה בעיתוני־אמריקה, מברכים בה את הנשיא
ניכסון על הפצצות־האימה הנוראות בצפון וייטנאם. המימסד הציוני עורך מסיבה לכבוד
רונאלד ריגן, המושל האולטרה־ימני של קאליפורניה. נעשו אלפי מעשים כאלה, גדולים
וקטנים, שנועדו להוכיח לכל כי ישראל היא אכן מיבצר האימפריאליזם, ידידת כל אנשי
הימין הריאקציוני והניאו־פאשיסט, חיל־החלוץ של המאבק העולמי נגד כוחות־הקידמה.

ג׳ורג׳ חכש עצמו לא יכול היה לנחל תעמולה טוכה יותר.
לעומת זאת, כל הישראלים המסוגלים לדבר אל אנשי השמאל החדש בעולם, להתמודד
בקמפוסים עם הפידאיון ואנשי הפלגים הקיצוניים — מוחרמים על־ידי המנגנון
הישראלי. כאשר באים לחו״ל אנשי השמאל החדש הפטריוטי הישראלי, אנשי מחנה-
השלום והכוח החדש, מקדימים אותם צווי חרם ונידוי מטעם המימסד הציוני. גם זה
תואם את האינטרסים של ג׳ורג׳ חבש.
(ואם מותר לי להוסיף נימה אישית: אין זה מיקרה שהפידאיון, העטים בשימחה על
כל מילה של מנחם בגין ועזר וייצמן, מצאו לנכון לפרסם כמה ספרים וחוברות נגד
רעיונות העולם הזה ונגדי אישית. רעיונותינו מתקבלים על דעת השמאל החדש האח ראי
בעולם, מפני שהם תואמים את דרישת הצדק ומספקים פתרון סביר לבעיית הפלסטינים,
תוך הבטחת קיום ישראל. על כן הם מפריעים לפידאיון לרכוש לרעיונותיהם הקיצוניים
את הסטודנטים הפעילים. אך עשרות מהרצאותי באוניברסיטות של אירופה
ואמריקה בוטלו כתוצאה מלחצם החשאי של שגרירויות ישראל והמוסדות הציוניים).

ריאנו אל השחקים, יועדנו לשמש מגן להוד־מלכותו הקיסר. פרחי הדובדבנים נוצצים
כשהם נפתחים ונופלים.״
ואחר :״אני חושב על האביב ביפאן, בעודי ממריא כדי להטיל את עצמי על האוייב.״
נשמר לנו תיאור מינויו של קצין, שנבחר להנהיג את התקפת־המחץ הראשונה:
״דמותו התמירה של הסגן סקי הופיעה בדלת ...הוא פנה אל הקברניט טאמאי :״האם
קראת לי, המפקד 7״
נרמז לו לשבת. הקברניט טפח לו על השכם, ואמר: האדמיראל ביקר כאן בכבודו
ובעצמו. הוא הביא לנו תוכנית בעלת חשיבות עליונה ליפאן. התוכנית היא להנחית את
מטוסי־הקרב שלנו, כשהם טעונים בפצצות של 250ק״ג, לתוך סיפוני־ההמראה של נוש־אות־המטוסיס
של האוייב. חשבנו עליך כעל מפקד יחידת־תקיפה. מה הרגשתך?״
הדמעות עמת בעיני הקברניט, כשסיים את דבריו.
לרגע קט לא היתה תשובה. הסגן ישב כשעיניו עצומות, שפתיו הדוקות, מרפקיו על
השולחן וידיו על ראשו. שנייה אחת, שנייה, שלישית, רביעית, חמישית ...לבסוף נע. הוא
העביר את אצבעותיו בשערותיו, בתנועה איטית. הוא הרים את ראשו בדממה, ואמר :
״אתה מוכרח לתת לי לבצע זאת.״ לא היה שום רטט בקולו.
״תודה,״ אמר הקברניט בפשטות.

דגיו! הזרם שר הנידאיון
אם נערכה סצינה כזאת, לא מכבר, אי־שם בביירות?
11 אין ספק: היה להתקפה כנמד־התעופה לוד אופי מובהק שד מאמוראים,
של קאמיקאזה. השלושה לא היו רק פידאיון זרים, וגס לא
רק אנשי הצבא האדום. הם היו קודם כל יפאניס.
ספק אם ידעו מה קורה בדיוק במרחב שלנו, ומהו טיבו של הסיכסוך הישראלי־ערבי.
אבל הם ידעו שטוב למות למען מטרה כלשהי, כי המוות אינו סוף־פסוק, אלא התחלה
והמשך. דבר מתוק, המעורר געגועים סתומים בלב.

יתכן שנעמוד מחר מול לגיון־זרים שדם — תורכים אכזריים, איטלקים
משולהבים, אירים קנאיים, דרופ-אמריקאים חדורי־אמונה. אך
איש מהם לא יהיה במו המתאבדים היפאנים — הקאמיקאזה האדומים
של הפידאיון.

הנ הח 1ח1

נ 1נ

חופשה מהכל
הניתוק המוחלט מהבית (המיטה, השולחן,
הכיור, הקירות, הנוף מעבר לחלון)
מהשפה (השכנים, המכולת, הטלפון, בית-
הקפה) ומההתרחשויות השוטפות (כותרות
ראשיות בעתון, חדשות ברדיו, פרשננו וכתבנו
בטלוויזיה) — הניתוק המוחלט מכל
אלה הוא תמציתה, אני משער, של הרגשת
החופשה.
חודש ימים בארץ זרה ללא ״קול ישראל״
,ללא עיתון־בוקר או עיתון־עברי, ופתאום
אתה מרגיש את עצמך משוחרר
מכל הבאגאז׳ שאתה סוחב בארץ על גבך
יום־יום. משוחרר ומנותק לחלוטין מכל
מה שנראה היה לך לפני חודש ימים בלבד
כדברים שאין חשובים מהם, בעיות מטרידות
שאין להן פיתרון, שאלות שמילאו את
כל יישותך. מנותק מכל מה שהעסיק אותך
במשך מרבית שעות היום, וחלק ניכר
משעות הלילה, וזרוק לפתע לתוך הוויה
חדשה שאין בינה ובין החיים
שחיית ולא כלום. חלל ריק.
ואקום מוקף זכוכית אטומה,
שמעברה הכל נראה רחוק ו מעורפל.

ידיעה בעעלת עניין בינלאומי
— כמו חטיפת המטוס
בלוד, למשל — המתפר־סמת
בעיתונות הזרה בכותרות ראש יות,
מחזירה אותך כברק לאיזה מקום בעולם
ששמו לוד ומיד, במהירות על־קו־לית,
במהירות האור של מוחך, אתה חולף
במכונית על פני קיר המחצלאות של כפר-
חבד והביתה ! לחדר שלך, לידידים ומכרים
בבית־קפה, למישהו או מישהי ש־יופתעו
לראות אותך חוזר, לקיץ הלוהט
והלח על שפת־הים, לערב היורד בבת
אחת על העיר.
כל ידיעה אחרת — שביתה, הצהרתה האחרונה
של גולדה, מה אמר גד יעקובי
לישראל ישעיהו, מי יהיה ראש־הממשלה
הבא, מה חושב ספיר על בן־אהרון, מה
מציגים בהבימה — אינה זוכה לפירסום
בעיתונות המקומית אפילו בעמודים הפנימיים.
לפעמים, בדרך מקרה, כשאתה יושב
סמוך לשולחן של ישראלים בבית־קפה,
אתה שומע קטעים שסועים של איזו סערה
רחוקה שהתרחשה לפני שבוע, לפני חודש
— שם בצלוחית הקטנה, בארץ הרחוקה
ששמה ישראל. המרחק הנפשי הזה
מכל הדברים הממלאים בארץ יום־יום את
העיתונים הוא שמעניק לך את הרגשת החופשה,
יותר מכל הפלאים שבהם אתה
מוקף כאן, בצרפת.
פיתאום אפילו השאלה הגדולה אם יהיה

או לא יהיה שלום במיזרח התיכון נראית
לך כבלתי־חשובה, או לפחות כסובלת
דיחוי. זה יכול לחכות עד גמר החופשה.
הרי גם הכנסת יוצאת אחת לשנה לפגרה,
והמדינה ממשיכה להתקיים. אז אתה כאזרח
ודאי רשאי אחת לשנה לסגור את כל
אמצעי־התקשורת המורטים יום־יום את
עצביך, לאטום את האוזניים, לעצום את
העיניים, ושיישרף הכל!
בסדר. שמעתי. התגברה סכנת האינפלציה
בארץ. אז מה? מה זה חשוב ל את
מי זה מעניין עכשיו, כאן בם אך ג׳רמין ל
יעלו את המיסים? שיעלו. עלא־פאטא!
מלצר, תביא לי עוד פרנו אחד, ואחר כך
נלך לאכול בקופול. דיין אמר ש ...אז הוא
אמר! איכפת לי מה שהוא אמר. שידבר!
אני לא בסיפור הזה עכשיו. אני נמצא
מחוץ למישחק. אני אפילו לא צופה ב־מישחק.
ממרחק
רב מגיע אלי לפעמים
רעש עמום של תשואות,
קריאות־הפתעה הנמלטת בבת
אחת מפי כמה רבבות צופים,
אי-שם מעבר להרים ולימים,
במיגרש רחוק במיזרח התיכון.
לכל היותר אני מבין ש משהו
התרחש שם, משהו עורר
לרגע את התרגשותם של המוני צופים,
אבל מה זה היה בדיוק אני לא
יודע, ואם ידעתי כבר שכחתי. שקט
שיהיה שם. אני בחופש. בפגרה. מנותק
מהכל.
איזה כיף! איזה כיף לעשות המון שום-
דבר במשך חודש ימים! לחיות מהיום ל מחר
וממחר למחרתיים. סתם לחיות — להתקיים.
להתעורר בצהריים, להתרחץ, ל אכול,
לטייל ברחובות, לשבת בבית־קפה
בשמש, ולהסתכל מוקסם בהצגה היומית
הזו, שעורכים כאן במייוחד למענך: מכוניות
חולפות בכביש, אנשים מדברים צרפתית,
שוטר מכוון את התנועה כמו מאריו-
נטה, חתיכות משגעות חולפות הלוך ושוב
בשמלות צבעוניות, בחרוזים, פרחים בשער.
סתם לשבת ולהביט כך במשך
שעות בכל ובכלום.
לחיות. סתם לחיות. בלי דאגות, בלי
בעיות, בלי תוכניות, בלי לקבוע פגישות,
בלי טלפונים, בלי מיכתבים, בלי התראות
אחרונות, בלי חשבונות-חשמל-מים־מם-
הכנסה. להיות תייר. להיות צופה מהצד.
איזה חופש נהדר! איזה חופש משגע!
מתי לכל הרוחות? מתי הוא ייגמר, החופש
הנהדר הזה? אני לא יכול יותר.
אני הולך ומתטמטם מרוב עונג. הצילו!

מסע לימודים

פריז עדיין מלאה הפתעות.
ערב אחד נכנסתי בשעת חצות לווז־באד,
באר גדוש והומה אינטלקטואלים,
אמנים וחתיכות, ברחוב דלאמבר במוג־פרנס,
ועוד לפני שהמלצר הספיק להידחק
אלי ולשאול מה אני רוצה לשתות בעמידה,
רמז לי בחור צעיר שהיה מטופל בשלוש
צפצפות נאות שרק את ידה של
אחת מהן הוא החזיק בידו — להקל עליו
את המעמסה ולהצטרף לשולחן שלהם.
מעולם לא ראיתי את הבחור הזה ואת
הלוויניות שלו, אך אחרי שתי כוסות סאנ־גרייה,
מישפטים אחדים שהחלפנו בקולי-
קולות כדי להתגבר על שאגת ההמונים האינטלקטואליים
שהקיפו אותנו מכל עבר
— הפכנו ידידים בלב ונפש. ידידים זו
לא מילה. קרובי־מישפחה ואוהבים יהיה
הרבה יותר מדוייק. אני לא מגזים. פיתאום
היתה לי הרגשה שאני מכיר אותם ה־מונעשרה
שנים, שתמיד הכרתי אותם והתגעגעתי
אליהם ושסוף־סוף, אחרי פרידה
ארוכה, נפגשנו מחדש.
הבחור, כפי שהתברר לי מתוך השאלונים
בעל־פה שמילאנו והחלפנו בינינו,
הוא ארכיטקט ששמו קלוד. בעלת היד
הלפותה בידו סטודנטית למדעי־המדינה
ששמה נאדייה, ושתי החתיכות הנוספות,
שבהן התאהבתי כמובן ממבט ראשון —
אף כי גם הן לא היו אדישות זו לזו, אם
לדון לפי המבטים הרציניים שהחליפו

ביניהן מדי פעם בפעם, ולפי הנגיעות והלטיפות
שהעניקו, כמו שאומרים, אשה
לרעותה מעל ומתחת לשולחן — נשאו את
השמות אגט (ציירת) ואניים (דוגמנית־צילום
עם ובלי בגדים).
אני לא זוכר בדיוק על מה דיברנו. וזה
גם לא כל כך חשוב. האוהבים יכולים לדבר
על מזג־אוויר ושטויות מתקתקות במיץ
עגבניות, ולהאמין שמעולם לא אמרו
ושמעו דברים חשובים וחכמים יותר. וש הייתי
מאוהב בהם אותו ערב — על כך
אין ויכוח. לי, לפחות, אין בעניין זה ויכוח
עם עצמי. ארבעתם מצאו מאד חן בעיני,
ועם שתיים מהם (נכון, עם הציירת והדוגמנית)
הייתי מוכן להיכנס מיד לחדר־מישפחה,
בלי הרבה טקסים.
את כוונותי הרציניות בשטח זה ניסיתי,
כמיטב יכולתי, להעביר לבחירות־לבבי על-
ידי הקשת כוסי בכוסותיהן (אם תסלחו לי
על הביטוי) בתדירות רבת משמעות, על-
ידי התערבות תקיפה במבטים שהחליפו
ביניהן, וכמובן על־ידי לחישות חסרות-
שחר מפה לאוזן, ומגעי גפיים מעל ומתחת
לשולחן.
תוך כדי כך שוחחנו, כמובן, על סרטים
שראינו, ספרים שקראנו, מיסעדות הראויות
לתשומת־לב גאסטרונומית, זיהום-
האוויר, משבר התיאטרון ושאר מטבעות
שחוקות, העוברות בימים אלה מיד ליד.
הפיטפוטים האלה לא הטעו איש מאיתנו.

הכל היה ברור, הכל היה מובן גם מבלי
שנדבר.
כשיצאנו מהמקום כעבור שעתיים, כדי
להמשיך את הלילה בדירתו של קלוד,
היינו מישפחה קטנה, ובמכונית של קלוד
בדרך לסאן־קלו היינו חבוקים ושתויים וצוחקים
ומשתוללים כמו ילדים קטנים שקיבלו
חופשה מההורים. הדברים שאגט
רשמה באצבעותיה על גבי תוך כדי נסיעה,
דברים מטרפים שאותם טרחה אניים
למחוק מעל גבי בידה הצוננת, היו מוכרים
לי מספרים שקראתי, חלומות ש חלמתי
והזיות שקיקה וערגה שרקמתי לא
אחת בשעות בדידות. המנגינה היתה מוכרת,
אך את הפינאלה המופלא קשה היה
לי להעלות על דעתי, על אף נסיוני ו־נסמן
צבאות אחרים בשטח זה.
מיטה אחת ענקית שרוחבה עולה בהר־בה
על אורכה, ציפתה לנו בדירה של
קלוד, ואחרי כמה כוסות בודולה, אי-
אילו״עשרה תקליטים במלוא העוצמה שתלשו
מתוכנו את הקרביים, ריקודים המוניים
באפלולית וסיגריות בעלות טעם משונה
מאד, שקלוד גילגל מטבק מקומי מתובל
בעשבים ותבלים אקזוטיים, שאת שמם
לא למדתי בשיעורי הבוטניקה שלי, אחרי
כל ההקדמות המורכבות האלה נפלנו סוף-
סוף למיטה, ושכבנו לישון (הצילומים בדרך•
סבלנות, רבותי!) חבוקים זה בזה
כמו ילדים נפחדים בשעת
הפצצה מהאוויר.
כשהתעוררנו למחרת ב־צהריים
מההילולה, שכמוה
לא ידעו אפילו אנשי ה-
עליה השנייה בלילותיהם
הסוערים ביותר באוהלים
שבכביש טבריה—צמח —
התחלנו לאט־לאט לגשש
סוף־סוף היכרות משוחררת מכל מתחים
ארוטיים, ופתאום, להפתעתי המתוקה, התברר
שהצעירים המושחתים האלה הם אנ

שים רציניים מאוד, היודעים בדיוק נמרץ
מה מוצא ומה לא מוצא חן בעיניהם בחיים.
לא רק לנאדייה, הסטודנטית למדעי־המדי־נה,
היה מה להגיד על המישטר בצרפת, על
שיחות ניכסון־קוסיגין, כתבי מאו ורוזה
לוקסנבורג. לכולם היה מה להגיד על הכל,
והם צעקו את הדברים באיכפתיות רבה מעל
ארוחת־הבוקר, שתיכננו יחד (אגט התעוררה
ראשונה, יצאה בשקט החוצה והעירה
אותנו עם לחם טרי וסהרונים
חמים) ,כשהשיחה נטרפת מפוליטיקה ל אמנות
ומאמנות לכלכלה, חברה, מין, ספרות
ולכל רוח מצוייה.
תוך כדי שיחה על תחבורה בכבישים,
על החיים הבלתי-אפשריים בעיר, הוציא
קלוד גליון ישן של הנובל־אובסרבטר,
וקרא לנו מאמר מאלף על עיר חדשה המוקמת
בפרברי גראנובל. היינו כל־כך
מרותקים למאמר, שאיש לא מחה כאשר
אניים סגרה את הפטיפון באמצע שאקונה
של באך, וכאשר קלוד גמר לקרוא, החלטנו
בו במקום לשנות את התוכניות שנרקמו
מתישהו באמצע הלילה או הבוקר, לוותר
על הרעיון של בילוי סוף השבוע יחד בביתו
של פסל בכפר קטן בנורמנדי, ובמקום
זה להתקלח, להתלבש ולנסוע יחד
לגראנובל, כדי לראות שם את עיר העתיד
״ווילנף״.
בעצם התכוונתי לספר כאן על העיר
החדשה, אך הנטייה הארורה
שלי לסדר ולספר כל
דבר בעיתו, ראשון ראשון
ואחרון אחרון, הביאה אותי
לסוף המדור מבלי ש אספיק
לתאר את מסע הלימודים
שאותו, במוצהר
לעיל, היו לי כל הכוונות
הטובות לתאר. ההמשך,
איפוא, בשבוע הבא. אולי, אני לא יכול
להתחייב, אני בחופש, ומי יודע מה עלול
להתרחש עד אז? פרים מלאה הפתעות !

הומור מ שגע
לאחרונה פורחת בצרפת (או לפחות בין
הידידים הצרפתיים שלי) אופנה של בדיחות
משוגעות, שלעומתן מחווירות כל הבדיחות
הארמניות.
בטהובן, למשל, מספרים לי חברים ב שיא
הרצינות, היה כל כך חרש בשנותיו
האחרונות, שהוא חשב את עצמו לצייר
אבסטרקטי. די משוגע, נכון? ואתם יודעים
איך אפשר להכניס ארבעה פילים לתוך
מכונית פולקסוואגן? פשוט מאוד:
שנים מלפנים ושנים מאחור. ואיך יודעים
שארבעה פילים הלכו לראות סרט? תשובה:
לפי הפולקסוואגן החונה ליד הקול נוע.

לי עוד שתי בדיחות משוגעות, אבל
אני לא בטוח שיבינו אותן בארץ. הן נורא
צרפתיות, וצריך להכיר את ההומור הצרפתי
המעודן כדי ליהנות מהן. ננסה בכל
זאת? בבקשה. אני לא אחראי.
בכפר צרפתי נידח חי לו אופה זקן, ש־יום־יום
היה אופה 30 לחמניות ארוכות ומחלק
אותן מבית לבית, בטרם זריחה.
לחמניה אחת לכל אחד מ־ 30 בתי הכפר.
(נוסף ללחמניות הוא היה אופה כמובן
גם לחמים ועוגות, אבל זד. לא שייך לסיפור
שלנו ).ארבעים שנה חילק כך האופה
בוקר־בוקר לחמניה לכל בית, ולא היו
שום בעיות. האיכרים לא התאוננו, וגם
האופה היה מאושר.
בוקר אחד יצא האופה כדרכו מהמאפיה,
ובידיו סל עם 30 לחמניות. לחמניה ראשונה
לבית הראשון. לחמניה שניה לבית השני.
לחמניה שלישית לבית השלישי, וכך
הלאה. הכל התנהל כרגיל, ופתאום, כש הגיע
האופה לבית העשרים ותשעה, נגמרו
לו כל הלחמניות, ולא נשארה לו לחמניה
עבור הבית האחרון.
הוא לא יכול היה להאמין למראה עיניו.
דבר כזה לא קרה לו עוד 40 .שנה חילק
לחמניות, וזו הפעם הראשונה שחסרה לו
לחמניה! אולי הוא שכח לחמניה אחת במאפיה?
האופה חזר בריצה למאפייה, חי

וחיפש, אך לא מצא בשום מקום את
הלחמניה החסרה.
זהו זה. זאת בדיחה משוגעת מיספר
אחד. אין כאן מישחק מילים, ושום דבר
דומה לזה. המצב עצמו מצחיק. פתאום,
אחרי 40 שנה חסרה לו לחמניה. אתם
מבינים את האירוניה? בדיחה מייוחדת במינה,
אבל, כמובן, צריך להכיר את ההומור
הצרפתי המיוחד כדי ליהנות ממנה.
הסיפור השני מתרחש ברכבת. אשה עולה
לרכבת, ופודל מסולסל ומפונק בזרועותיה.
בתא, מולה בדיוק, יושב סוחר
צרפתי שמן, ומעשן סיגאר גדול. אחרי
חצי שעה נסיעה, כאשר התא כבר דחוס
בעשן, סונה אליו בעלת הכלב ואומרת:
״אתה לא רואה שאסור לעשן בתא הזה?״
מוציא הסוחר לרגע את הסיגאר מפיו, ואומר
לה :״את תסתמי את הפה המלוכלך
שלך. אף אחד לא שאל אותך איפה אסור
ואיפה מותר לעשן. את מבינה?!״ מתרגזת
הגברת, ובמכה אחת מעיפה את ה־סיגאר
מבעד לחלון (שאותו פתחה רגע
אחד לפני כן, כמובן) .הסוחר הנדהם מתאושש
מתדהמתו, חוטף מידיה של הגברת
את הכלב המפורקס, ומשליך אותו מעבר
לחלון בעקבות הסיגאר שלו.
האשד. נתקפת היסטריה, מושכת בבלם-
לשעת־חירום ועוצרת את הרכבת. הקונדוקטור
מופיע מבוהל בתא ושואל מה קרה.
הסוחר מספר שהאשה חטפה מפיו סיגאר
קובאני יקר והשליכה אותו החוצה, והאשה
מספרת בבכי שהסוחר זרק החוצה את הכלב
היקר, הנהדר והמתוק שלה.
עוד הם צועקים ורבים, והנה מי רץ וקרב
אל הרכבת, כשמשהו מאורך בפיו,
אם לא הפודל המתוק של הגברת? לרגע
נושמים כולם לרווחה, בחשבם שהכלב ה חכם
מצא בשדה את הסיגאר של הסוחר,
ועכשיו הכל יבוא על מקומו בשלום. אך
מד. גדולה היתה תדהמתם, כאשר הכלב
עלה לקרון, ובפיו הלחמניה שהלכה לאיבוד
בסיפור הקודם!
לא רע, נכון?

האם תיגו־ונה * 0שאו הישואדיות
אוננתהחוו --
המסחוות השנה
את גברי אירופה?

משולש״צמר סרוג, בגודל בול־דואר מימי
המנדט, רצועת־הצלה מאותו בד, ורצו־עת-ענק
דומה מסביב לצוואר — משליטים
את לבוש החוף החדש של צעירה
זו. החתיכה בתמונה מימין, צנועה יותר,
התכסתה גם בכוכב למטה, כוכב למעלה.
משמאל למעלה: משולש קטן אף יותר,
שרצועותיו משתלבות עם רצועת הצוואר.

ן* 7מה שאת צריכה, השנה, י כדי
להיות בשיא האופנה על שפת־הים,
זה מעט צמר — מעט מאוד — שתי מסרגות,
או אפילו אחת, הרבה דם, ומספיק
חיטובים.
עם הצמר והמסרגות את סורגת לך
משולש קטן עד זעיר, עד מיקרוסקופי,
הנקשר בחוט סמלי מסביב למותנייך. עם
אומץ־הלב והחיטובים את קוצרת את ה תוצאות.
בשלב
זה, קשה לומר שהאופנה החדשה,
השוטפת את חופי אירופה הקיץ,
סחפה גם את הישראליות. מלבד שמץ
בודדות, שהפגינו את הביקיני -החדש בעיקר
בחופים ובבריכות פרטיות ובחברות
סגורות, לא השתלט עדיין המשולש המסוכן
על חופי הארץ.
בחופי גרמניה, הסקנדינביות, צרפת ומדינות
רבות אחרות באירופה, הוא דווקא
השתלט מאוד.

מודל טרזן הוא שמו של האביזר הסימלי —
המזכיר את אבנטו של טרזן — שלובשת מתרחצת
זו, שתמונתה, כ 3-התמונות מימין, פורסמה בעיתון גרמני.

בגרמניה

נחר הנועזות הנווווח, שנגווו אחו׳

בוווה

ספים: לגן

בחוף מדגימה פליסי•
טאס שני דגמים נו״
פשוט, ופירחוני צבעוני.

אומרת פליסיטאס .״עם בגדי המלכה החדשים
האלה. אפשר לסלק את הדתיים
מחוף שרתון לתמיד.״

דשים
ט־פ־טיפה

החוכמה, ב־בליקיני
הסרוג,
הוא יצירת מערכת יש־מאין. במודל
מפוספס זה — בעזרת תכשיט דמוי״
טיפה למטה, ומחרוזת הולמת למעלה.

פליסיטאס, מתכנתת־מחשבים גרמניה,
המתגוררת גשנה האחרונה בישראל, מד״
ן, על רקע ארובת רידינג באופק, גליקיני מפוספס.

החלוצות שאיפשרו התפתחות מעודדת
זו, בקיץ שעבר, היו הדניות, שפיתחו
את אופנת החזה החשוף על שפת־היס,
הפכו את השד הנשי למראה מקובל בציבור.
עם תחילת עונת הרחצה השנה,
פשט המראה המקובל לחופים נוספים.
בארץ — עדיין לא כל כך. מעט החתיכות
העוקבות בדביקות אחרי כל התפתחויות
אופנתיות בחו״ל, העזו להפגין
אופנה זו רק בחוגי־בית או בחופים מבודדים,
כשאפילו שם הן מהוות סנסציה.
אחת שניסתה השבוע לעשות זאת בחוף
בפומבי. גרמה להפרעת תנועה רצינית.
פליסיטאס, חתיכה גרמניה מקסימה,
דיגמה את האופנה החדשה. לאחר שהרחיקה
נדוד לחופי תל־ברוך הצפוניים
וסידני-עלי.
כמה ישראליות תילכנה בעקבותיה?
יש לחכות ולראות .״דבר אחד בטוח,״

ן 1ך מ 11 *1הוא שטו של מודל זה, המודגם על-ידי פליסיטאס
סין
| | בחוף סידני״עלי: רצועת־ראש אינדיאנית ססגונית

מסביב למותניים, אבזם, ומסן שצצים, המותיר פתוחה את השאלה מה מאחוריו.

במדינה
(המשך מעמוד )15
הירושלמית של שי״ח התבלטו חברים
ביוסי ארנון, יוסי לנדא, איתן מיכאלי
וראובן קמינר, שפקפקו בדבריהם בערכים
ועקרונות יסודיים, שהם בבחינת ״בל
יעבור״ אצל חברי שי״ח מקיבוצי השומר־הצעיר
ומן הערים האחרות.
גם חלק מחברי שי״ח ירושלים, הסתייגו
מרוב חברי קבוצתם, שחלקים חשובים
מדבריהם הצביעו עליהם כמי שמפקפקים
בזכותו של העם היהודי למדינתו, אפילו
בגבולות .1971
כינוס נוסף. טיוטת הצעתו של ראובן
קמינר, עליה חתם בשם ״אבינועם הירושלמי״
,ודבריהם של התומכים בדעתו,
הקפיצו ממקומם את פעילי שי״ח המרב־זיים
מכל הארץ. הוויכוח שנפתח ביום
שישי על ״מצב השמאל״ כמעט ונשכח.
ברוב קולות הוחלט לקבל כבסיס לדיון
את טיוטתם של פתר, קידרון ומוקד ולקרוא
לכינוס ארצי נוסף בסוף החודש כדי
לסכם את הדיון.
הוויכוחים על ״חזית״ או ״לא־חזית״
בבחירות הקרובות, הגדרתה של שי״ח
כגוף ״אקם־פרלמנטארי״ ,כמשתתף פעיל
או סביל במערכת הבחירות הקרובה, כל
אלה נידחו לקרן זווית. הכינוס שהחל
כהפגנת אחדות של כוח צעיר ורענן,
הסתיים על פיתחה של פרשת דרכים.
חלק גדול מפעילי שי״ח, מקימיו והרוח
החיה של קבוצותיו השונות בכל הארץ,
נחושים בהחלטתם כי הכינוס הקרוב יסתיים
בקבלת החלטות מחייבות בנוסח ה.צ־הרה
מפורשת של זכות ההגדרה העצמית
של העם היהודי, ש״מומשה עם הקמתה
של מדינת ישראל״ בצד ״זכותו של העם
הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית,״ כדברי
הצעתם של פתר, מוקד וקידרון.

היא באה לישואר מסין הרחוקה, נדי
דהסים מוזיאון שעווה שד גדודי האוץ

*! מקצוע שלה הוא לקבוע את אופיו
\ 1של אדם במבט אחד. מאז שהגיעה
לישראל, הספיקה לתקוע את מבטיה החודרים
בכמה מהאישים הבולטים ביותר
של הארץ. את מסקנותיה, היא מקפידה
לשמור לעצמה. בקושי אפשר לסחוט ממנה
מילים מספר :״את משה דיין מאפיינת
העין שלו. היא מבריקה מאוד, ונעה במהירות.
המבטים שלה חדים. לפי שרירי
הפנים והעיניים, הייתי אומרת שהוא אדם
קשה.״
דוגמה נוספת :״גדעון האוזנר, לעומת

מאדאם טיסו
הי שר א לי ת
קונג. במשך ארבע שנים, מאז נטשה
את ציורי־השמן שלה לטובת פיסלי־השע-
ווה, עוסקת ויויאן בהתבוננות בפניהם של
אנשים, שרבים מהם מפורסמים.
״האינטלגנציה של האדם נמצאת בעיניים
שלו, ובמיוחד בקמטים שסביב עיניו,״
היא מסבירה ,״אנשים נבדלים אחד
מהשני גם לפי המקצוע שלהם. אנשי-

ציבור, למשל, שהם בדרך כלל עסוקים
מאוד ולעיתים קרובות צריכים לענות במהירות
על שאלות, מדברים מאוד בבהירות
ובקיצור. פרופיסורים, לעומתם, נוהגים
להיכנס לפרטים קטנים, משתדלים
להסביר כל דבר לעומקו.״
מאז שהיא בארץ, הספיקה ויויאן התמירה,
ששערה השחור והמבריק אסוף בזנב-

תל־אביב הקודעים בגשד החי
מזה כמה חודשים רואה אבשלום אש-
רוב, בעל קיוסק בפינת הרחובות סוקולוב־נורדאו
בצפון תל-אביב, את אותה תמונה
מזעזעת: מדי בוקר, מגיעה למקום מכונית
של מחלקת התברואה, של העיריה.
מתוכה יוצאים פקחים, ומתחילים להשליך,
מתוך המכונית, לתוך עגלת האשפה העומדת
בצד הכביש, חתולים וגורים רכים.
לפעמים, כשהמיכסה של עגלת האשפה

06156225 וייצמן,
הרצל,
--דיין, גולדה ואייבמן ניצבים אחד ליד השני על אחד משולחנות
העבודה בסטודיו של ויויאן סאן, הנמצא בקומה העליונה של
בל-בו ״שלום״ .המשקפיים שעל אפו של אייפמן הן אותנ־

למעשה, השריד האחרון שנשאר מהצורר. את ההבעה טיות המיוחדת שעל פניו העתיקה ויויאן מאחת מתמונותיו של
הפושע הנאצי בימן המשפט. בתמונה למעלה: ויויאן
מחזיקה יד עשויה משעווה מעשה ידיה. כדי שהיד תהיה מושלמת
/צריך עוד לצבוע אותה בצבע העור ולשתול בה שערות.

זאת, הוא חביב מאוד. אדם פתוח, ידידותי,
רחב אופקים.״
גם על האזרח הפשוט יש לה דעה ברורה
.״הישראלי הממוצע הוא איש חכם
שמשתדל לחיות עם מה שיש לו. החיים
שהוא מחפש הם חיים פשוטים, לא מסובכים.
מה שאני לא כל־כך אוהבת אצלו,
זה שהוא מעדיף לדבר יותר מאשר לשמוע.״

סוס,
לעצב בשעווה את ראשיהם של משה
דיין, גדעון חאוזנר, גולדה מאיר, זלמן
שזר, חיים טופול ורבים אחרים.
כשהיא עובדת על דמותו של אדם שהלך
לעולמו, היא מסתמכת על תמונות ועל
תיאורים של קרובי משפחה. כמו, למשל,
כששיחזרה בשעווה את הרגעים האחרונים
של אלי כהן, לפני שעלה לגרדום.
היא הזמינה לסטודיו שלה, בקומה העליונה
של כל־בו שלום, את אשתו של אלי
ואת בני משפחתו. מהם שמעה על התנועות
שאיפיינו אותו, על ההבעות המיוחדות
לו בשעות של כעם או של עצב. מאחיו
הצעיר של אלי, שבינו לבין אחיו יש
דמיון ברור, העתיקה ויויאן קווים אופייניים.

ג׳י. ואייכמן פעילת שי׳׳ח ניכה לניר
״העקרונות מחייבים את כולם״
אינו סגור הרמטית, רואה אשרוב כיצד
אחדים מהחתולים, שהושלכו חיים לתוך
קבר האשפה, מזנקים החוצה מתוך העגלה,
נמלטים על נפשם.
גופם נקרע דרכם של החתולים והגורים
שלא נמלטו, זהה לדרכה של כל
(ההמשך בעמוד )23

*** מה ויויאן סאן, והיא איננה פסי-
כואנאליטקאית, היא פסלת של
דיוקני־שעווה, ובעוד כשנה, כאשר תסיים
את עבודתה, יוכלו הישראלים לראות את
התוצאות במוזיאון־השעווה שייפתח על
גג מגדל שלום בחל-אביב. שם, יעמדו
בדממה דויד בן־גוריון לצד אדולף אייכמן,
משה דיין לצד חיים טופול, גולדה מאיר
לצד דוב גרונר.
״את האנשים שנועדו לגדולות אפשר
להכיר לפי הפנים שלהם, במיוחד לפי
העיניים,״ אומרת ויויאן. היא הגיעה לישראל
לפני שבעה חודשים, היישר מהונג-

לדובב א ת
הדוגמנים

דוב גרונר

פסל זה עתיד
להיות דיוקנו
של דוב גרונר. הפסל כבר יצוק בשעווה,
אך עדייו לא צבעו אותו.

ך* עכורה נעשית קצת יותר פשוטה
\ 1כשהמדובר באנשים חיים. אז הם
פשוט באים ויושבים לפניה, והיא מתבוננת
בהם, לומדת את הקווים והתנועות
האופייניות להם.

במדינה

היא לא מסתפקת בהעתקה שטחית של
צורתו החיצונית של האיש. היא מנסה
ללמוד עליו מתוך קורות חייו. לצורך זה
היא מנסה לדובב את הדוגמנים שלה. כך,
היא לומדת איך נראית ההיסטוריה —
בעיניהם של אלה שעושים אותה.

ה מ חי צו ת
נופלות
ף* התחלה הם קצת נבוכים,״ היא
מספרת .״אבל כשמתחילים לדבר,
לספר את סיפור חייהם, הם שוכחים מהכל,
והמחיצות נופלות. במיוחד שזה קשה לדגמן
במשך שעתיים או שלוש שזה הזמן ה דרוש
לי. בצורה זו הזמן עובר יותר מהר.
לפעמים, כשאני צריכה להתרכז במשהו,
ולא יכולה להשתתף בשיחה איתם, אני
שואלת אותם שאלה קשה, שמכריחה אותם
לחשוב הרבה, וזה נותן לי זמן להתרכז
בעבודתי.״
לארץ הגיעה ויויאן סאן בעקבות הזמנתו
של רפי ברוך, מנהל כל־בו שלוס,
שביקר בהונג־קונג, וראה שם את מוזיאון-
השעווה שלה. אם בסין, חשב — למה לא
בישראל? וכך נולד מוזיאון שעווה דוגמת
זה של מאדאם טוסו הצרפתיה.
מוזיאון השעווה, שיקום יהיה חלק מ תוכנית
גדולה יותר, מעין דיסני־לנד במי-
מדים צנועים, על גג הכל־בו. במוזיאון
הזה יהיו כמאה פסלים 70 ,אחוז מהם
יוקדשו לשיחזור פרקים מההיסטוריה המו דרנית
של ישראל: הוצאתו להורג של
אייכמן, תלייתו של אלי כהן, הרב גורן
תוקע בשופר ליד הכותל ועוד.
נמאס ויויאן אין זו העבודה הראשונה
מחוץ לגבולות ארצה. היא כבר עבדה

ו ״ן ויהורם גאון

גופותיהם, משעווה מכוסה ספוג, של יהורם גאון,
הרב שלמה גורן ומשה דיין. הרב גורן, שהדת
היהודית אוסרת עליו להתפסל, סירב להיפגש עם ויויאן, לא גילה התנגדות מיוחדת.

של שרון טייט. חלקם עדיין מעוצב רק
בפלסטלינה, שבה משתמשת ויויאן לפני
שהיא יוצקת את הפסל בשעווה, וחלקם
כבר נתון בתהליכים של שתילת שיער
ושיניים.

לנצח, בעזרת
__ שעווה

ח״ם טופול

נוסף בישראל, יישב

ויויאן סאן עובדת עם מקל עץ קטן, שבעזרתו היא משרטטת
את הקווים שעל פניו של חיים טופול. כשיגיע חיים לביקור
לפניה, כדי שתוכל להשלים את ראש השעווה שלו.

ך • ע בו ד ה במוזיאון התל־אביבי תושלם
1 1כנראה תוך שנה. אחרי זה אין ויויאן
יודעת עוד מה תעשה. היא בת ,32 גרושה,
ואינה מתכננת לטווח ארוך.
את ישראל היא אוהבת, למרות, שחוץ
מכמה מסיבות, שהוזמנה אליהם, לא הש תלבה
בחברה התל-אביבית .״במשך הזמן,
אכיר יותר אנשים,״ היא מחייכת.
מדבריה מסתבר, שהאח״מים הישראליים
אינם כל כך אדישים לרעיון של הנצח־תם?
היסטוריה בצורה כל כך פלסטית,
פה ושם מקבל שאול ביבר, היועץ שלה,
בקשות מכל מיני אנשים הרוצים להיכנס
לנצח.

בשביל מוזיאון־שעווה בארה״ב, ובכלל היא
מרבה להסתובב בעולם .״בהתחלה אהבתי
את זה,״ היא מחייכת .״עכשיו כבר נמאס
לי קצת. אבל אני מוכרחה. צריך לראות
הרבה אנשים מארצות שונות כדי לדעת
את ההבדל ביניהם. אם היום אני יכולה
לקבוע כמעט בבטחון, אם כי אי-אפשר
להימנע מטעויות, את אופיו של האדם,
ואפילו את מקצועו — רק מתוך אופן
דיבורו.״
ואיך מצטיירים בעיניה היהודים?
פשעים שישית
של הפתעות

שתילת שיער
ושיניים
ך 1ייתי פה בכמה מסיבות, וראיתי
| שכששני אנשים מדברים, לאף אחד
אין סבלנות להקשיב לשני. הוא רוצה
לדבר. זה בניגוד לסינים. בסין האנשים
אוהבים להתבונן זמן רב לפני שהם קובעים
איזו דעה. היחס שלהם לזמן הוא אחר. הם
מתנהגים כאילו יש להם הרבה זמן לעשות
את מה שהם רוצים.״
בסטודיו שלה אפשר לראות את ראשיהם
של גדולי האומה בצד ראשיהם
של פושעים כמו אייכמן ומנסון, רוצחה

(המשך נוטנזוד )22
ערימת אשפה אחרת: כשמגיעה למקום
מכונית־הזבל, מושלכים לתוכה גם החתולים׳
יחד עם שאר האשפה. אם עדיין לא
נחנקו, הם מגיעים לתוך שיני המתכת של
המטחנה, במזבלה העירונית. שם, יכולים
עובדי המזבלה לשמוע את יללות־הכאב
של היצורים הקטנים וחסרי־האונים, שגו פם
נקרע חתיכות חתיכות בעודם בחיים.
מדוע נוהגים אנשיו של רבינוביץ, הרגיש
כל־כך לריגשותיהם של תושביו הדתיים,
באכזריות מדהימה כזו?
״פעם היו קוטלים חתולי־רחוב באמצעות
רעל הסטריכנין,״ מסבירה הילדה פריד-
שטיין, חברת הוועד של אגודת צער בעלי־חיים
.״אבל אנחנו מחינו נגד השימוש
ברעל הזה, שהוא אכזרי ביותר ואסור ל שימוש
בכל המדינות המפותחות, בגלל
הייסורים הנוראים שהוא גורם. בעקבות
זה הורתה העיריה להשתמש בתרדימון
כדי להשמיד את החתולים. זהו חומר מרדים׳
שמרבים להשתמש בו בחקלאות נגד
מזיקים.
״אבל החתול לא מת ממנו. הוא רק נרדם•
אז, צריך לאסוף את החתולים הישנים,
ולהרוג אותם בעזרת גז או זריקה. אבל
הפקחים לא עושים את זה. הם זורקים את
החתולים, שחלקם באמת רדומים — וחלקם
רק חצי רדומים, מכיוון שלא אכלו את
כל מה שזרקו להם — ומשליכים אותם
לפח. משם הם מגיעים למזבלה, ונטחנים
חיים.״
תלונה למשטרה. תל-אביבים, שפתחי
במקרה את פח־האשפה שלהם וראו
שם את החתולים המיוסרים, התקשרו עם
אגודת צער בעלי־חיים. זו הגיבה בחומרה.
בהסתמכה על החוק למניעת התאכזרות
לבעלי-חיים, הגישה האגודה למשטרה
תלונה נגד פקחי העיריה. המשטרה פתחה
תיק פלילי. אבל עורן־-הדיו של האגודה,
נדב סער, אינו תולה תקוות גדולות בכך.
עניינים הקשורים בבעלי־חיים, אומר הוא,
נמצאים בתחתית סולם העדיפויות של
הרשויות הציבוריות.
להקת זאכים .״לא רק פקחי העיריה
אשמים באכזריות כזו,״ מוסיפה ומספרת
הילדה פרידשטיין ,״גם אנשים סתם, ש מוצאים
בחצרות שלהם גורים של כלבים
או של חתולים חסרי־בית, ולא יודעים מה
לעשות איתם — זורקים אותם לפח־האש-
פה שלהם. משם, מובילה הדרך ישר למט-
חנה. אנחנו יודעים אפילו על בעלי כלבים
שרוצים להיפטר מהם, ומשלמים לנהג
של מכונית־הזבל, כדי שיוביל את הכלב
למזבלה העירונית, וישליך אותו שם.״
האגודה ניסתה לעשות משהו בנידון:
״לפני כשנה הפצנו כרוזים בין עובדי
העיריה, וביקשנו שאם יראו חיות בפחי-
אשפה, שיוציאו אותם, וירכזו אותם ליד
המזבלה, ואנחנו נבוא לאסוף אותם,״ מספרת
הילדה .״האחראי על המזבלה הבטיח
להתקשר. מאז. לא שמענו ממנו כלום.״
אכזריות. ביום הראשון הקרוב, ייפתח
השבוע להגנת החי. את עיקר מאמציה,
בשבוע זה, תרכז האגודה בבתי־הספר, שם
היא תפיץ, בסיועו של משרד־החינוך וה תרבות,
חומר־הסברה בנושא. להסברה
רחבה יותר, ברדיו ובטלוויזיה — אין לה
תקציב .״וחבל,״ כואבת הילדה, את הנושא
,״כי זאת לא רק שאלה של חתולים.
זאת שאלה של חינוך. מי שיכול להתייחם
בכזאת אכזריות לגורים קטנים חסרי-הגנה
— יכול להיות אכזרי גם לבני־אדם.״

׳וסו שפוינצק
שפרינצק

ליד

פיסלו.

אחרי

ליד בל פסל, הנמצא בשלבי הכנה עומדת
תמונתו של האיש. כאן — תמונתו של יוסף
שהעבודה תושלם, ידמה הפסל למקור.

סנדרה אשרוב, אלמנתו יפת המראה
של אילן אשרוב, אשר נרצח בנסיבות
מיסתוריות לפני שלושה חודשים, ניהלה
השבוע מירוץ עם הזמן. היא נמצאת בימי
הריונה האחרונים. האם התינוק שהיא
נושאת ברחמה יוולד כאזרח ישראלי או
אמריקאי?
סנדרה, ילידת ארצות-הברית, שנותרה
אחרי רצח בעלה מחוסרת כל, רוצה לחזור
אל משפחתה בארצות־הברית וללדת
שם. כדי להקל עליה, עמדו השבוע לש מוע
את עדותה בבית־המשפט המחוזי ב חיפה,
עוד לפני שהוגשו כתבי האישום
נגד ארבעת אלה מבין הרבים שנעצרו
(המשך בעמוד )27

מישהו שחשבת אותו
כל השנים לידידך הטוב,
יתגלה השבוע כ-
אוייב בנפש, המטוגל
לכל על־מנת להשמיץ
אותך בעיני הממונים
על שניכם. התאפקות
מצידך תקדם את ענ21ב
מרס -
יינך, לכן היזהר מכני 20ב
אפריל
עה לדחפים בלתי מרוסנים.
הרבו בנסיעות
מחוץ לעיר בשבוע זה, שם יש לכם סיכוי
טוב לפגוש אדם שישפיע לטובה על
המשך חייכם. לא כל הנוצץ זהב הוא —־
לכן הישמרי מפני זה הנראה לך מבריק
ונוצץ בחברה. זיכרי, אין תוכו כברו.
לא אליך הוא מתכוון, אלא לכספך!

11111

השבוע עומד כוכב הלכת אורנוס להיכנס
לתחום השפעה מעורב בהורוסקופ שלך.
התקופה המצפה לך צופנת
לבטים והסתבכויות
מצד אחד, והתעוררות
נפשית תלולה מצד
שני. בהדרגה תגיע
למסקנה, כי אינך מרוצה
ממעשיך והישגיך
בעבר, למרות שיש לך
סיבות רבות להתפאר
בהם. נצל את הזמן
1 21 נאפריל -
!0נבמ אי
לעריכת חשבון נפש, בידך יעלה ואולי לגלות את הסיבה להרגשה מיוחדת זו.

שוו

צפה לאורחים השבוע,
הכן לקראתם את
ביתך. צפויות לך הפתעות
נעימות מביקורם.
יצירה ספרותית
או מוסיקלית תשפיע
עליך בצורה רצינית
מדי ותשבש את קו
מחשבתך. סקרנותך ל21ב
מאי -
20ביוני
דברים אסורים עלולה
לסבך אותך עם החוק.
היזהר מסמים. הקפידי על חיצוניותך.

אתה נמצא בתחילתה של תקופה בת שישה
שבועות, שבה עשוי לחול
מיפנה ביחסים שבינך
לבין קבוצת אנשים
הממונים עליך. או
אחראים למעשיך. יהיו
אלה מעסיקיו, או מוריך
במקרה שאתה לומד.
בעזרת מאמץ כנה
ורצון טוב, תמצא הזדמנות
להוכיח את עצמו
ולזכות בהערכה.

תאזנ״יס

כוח־ההרגל משמש לך מדריך — וזס
דבר טוב מאוד השבוע. כי זהו שבוע
״ של שיגרה, והרוצה
לנקר אותה באופן קיצוני
עלול להיתקל בקשיים,
שעליהם לא
חלם כלל. גם מבחינה
כספית לא כדאי להגזים.
יום א׳ בתחילת
השבוע, גורם לך כאב-
ראש. יום ה׳ בסופו —
מצביע על התחייבויות
חדשות וגם על מקו-
רות־הכנסה בלתי־רגילים. לעומת זאת,
בשטח הרומנטיקה — הדרך פנוייה.

עקת
קולנוע סרטים
אין שינה
לגיבויים
״הנה, סוף סוף סרט המנסה להציג אפשרות
של הידברות בין היהודים והערבים...״
״תעמולה
ציונית אופיינית המראה כיצד
ערבים רוצחים זה את זה...״
שתי תגובות אלה שהודפסו בעיתונות
הלונדונית לאחר הבכורה של תיק ירושלים
באנגליה הן דוגמא לחילוקי הדעות
שממשיך סרט זה לעורר גם לאחר שהסתיימה
הפקתו.
כאשר צולם הסרט בירושלים בקיץ שעבר,
הביעו כל מיני רשויות את הסתייגותם,

ניקול ויליאמסון תואר למשל על־ידי
שבועון טיים כאחד השחקנים הגדולים,
אם לא הגדול ביותר, של הדור. דריה
הלפרין זכתה לפרסום עצום לאחר נקודת
זבריצקי של אנטוניוני, ברים דוידסון נחשב
לאחד הצעירים המבטיחים ביותר
היום בארצות־הברית, ואילו דונלד פל-
זנס — לא יספיק הניר לכתיבת שבחים על
שחקן אופי בריטי מעולה זה.
ואם לא די בכך, צלם הסרט היה ראול
קוטאר, והתסריטאי טרוי קנדי מרטין —
מן התסריטאים היקרים ביותר בעולם.
״ תוצאת המאמצים המשותפים של כל
אלה, הוא ללא ספק הסרט החשוב ביותר
שנעשה עד עכשיו בארץ. חשוב, אולי
פחות בשל טיבו, ויותר בגלל כוונותיו
ומשמעותו.
סוף־סוף נמצא מישהו שגילה כי יש־

קריאת אזעקה מארץ רחוקה תשבור את
השיגרה הברוכה והמטמטמת, במקצת,
שלתוכה שקעת לאחרונה.
היזהר במעשיך !
אין זה השבוע להגיב
על שינויי־פתע. מצד
שני, אם תזדקק אתה
לעזרה, מוטב שתיפנה
לאדם קרוב מאוד, מאשר
לאיש זר ובעל
השפעה. לא שבוע של
25 בנובמבר -
20 בדצמבר
בילויים. בת קשת :
לא לקבוע פגישות !

ן ש 11

סוס1

בן אריה, נסיעה קצרה
עשויה לרענן אותך מלחצים
שאינם מרפים
ממך, למרות שאתה
חושב כי טומנים לך
מלכודת. מבחינה עסקית
צפויה לך הצלחה,
אך היא לא תספק את
מאוייך. חי מנע מהתרגשות
סרק. מצבך ילך
ויתבהר בהמשך הקיץ•
תפסיק להיות

אימפולסיבי.

אט־אט מתפזרים הערפילים. אתה עומד
לבדך על מקום ברור
ובהיר, ואתה מסוגל
לפתע להחליט מה לעשות
ומה לא לעשות.
3אל תנצל בהירות-חו־שים
זו כדי לחסל קש רים
כלכליים המטרידים
אותך במקצת. לא
לשם כך זימנו לד הכוכבים
את הראייה הארוכה.
זהו שבוע טוב.
נסווג 8018

1 1 1 2־

המפחיד מכל —

דאגה הולכת ודאגה באה, קחי את החיים
בקלות. את מזניחה את בעלך ודואגת
לילדיך יתר על המידה.
בעלך עלול להיפגש
ולחפש תשומת־לב בשדות
זרים. הוא יתחיל
להיעדר מהבית לפני
שתיפקחנה עיניך. כוח
ההרגל פועל השבוע
לרעתך. מוטב היה לו
1ביוני -
הקדשת פעם תשומת־
>) 2ביו לי
לב לחידושים ולאפשרויות
בלתי מקובלות.
שימרי על דיאטה קפדנית. אל תזניחי את
מראיך. שני את הבסיס התזונתי במיטבחך.

ניקול ויליאמסון ודריה הלפרין כ״מיק ירושלים״

מזליך החדשים מתחילים לרקום עור
וגידים השנה. הכו;
כבים
והמזלות מביטים
עליך, מגבוה, בעין
טובה אך קוג-
דסית. מוטב לך, אי-
פוא, לתת לבדיחות ה גורל
לעשות בך כרצונן,
אבל לא לאבד, תוך
כדי-כך, את חוש ההומור
הפרטי שלך. אשה
אהובה תביא לך מרגוע.

שבוע מעניין מאוד. ביקורים רבים והי
כרויות חדשות. השתדל
לנצל פגישה עם אדם
אוחו תפגוש בסוף השבוע.
אם תדע לנהוג
נכון, תהיה לפגישה זו
השלכות מרחיקות־לכת.
לך, בת דלי, מראים
הכוכבים גילוי כשרונות.
כנראה יגלו בך,
או שתגלי את בעצמך

כיש רון עליו לא חלמת.

יום השבת יביא לך את הכוח להגשים
את תוכניתך הישנה ורבת ההיקף. לעומת
זאת, התעלם מן
התככים הבזויים הקטנוניים
של כמה מן
הסובבים אותך: הם
לא שוחרים את טובתך.
אל תעשה עסקים
ביום א׳ ,כי ביום
זה תיתקל בקשיי קומוניקציה.
ידיד ותיק
9ו בפברואר -
ומרוחק יאכזב אותך
20במרס
מאוד ברגע שייווצר
ביניכם קשר. אל תתיימר להיות האיש
הטוב ביותר, אתה עושה צחוק מעצמך
וכתוצאה מכך אנשים מזלזלים בך. הישמר
מבנות עקרב. ליבשי ירוק בהיר.

יצחק נאמן ב״תיק ירושלים״
— הוא נסיון ההידברות
ועיקמו את אפם בחרון על שהתסריט
אינו נשמע להוראות משרד-החוץ, משרד
ההסברה ומי יודע עוד איזה משרד.
אם לא די בכך, נמצאו גם נשמות טובות,
בין אלה שהסתובבו ליד המצלמה,
אשר פתחו במסע שמועות כאילו המדובר
בסרט אנטי-ישראלי — וסובלנותם של
בני עמנו בנושא זה, הרי היא ידועה הי טב.
האוניברסיטה
בירושלים מצאה משום
מה לנחוץ לא להרשות צילומים בשיטחה,
ואותן הסצינות צריך היה לצלם בתל-
אביב. ועוד קשיים כהנה וכהנה, כולל
עצות לתסריטאי כיצד לכתוב, ולשח קנים
כיצד לשחק. וזאת, למרות שאלה
הרכיבו יחד את אחד הצוותים המכובדים
ביותר, בקנה מידה בינלאומי, שעבדו
אי פעם בארץ.

ראל נמצאת במצב פוליטי מורכב ומסובך,
ולא ניסה להשתמט ממנו ב״בריחות גדולות״
וב״מבצעים קהיריים״ .אמנם הוא —
כלומר המפיק רם בן־אפרים, עשה זאת
בכסף זר, אבל הטיפול אינו זר כלל
לעניין המזרח התיכון.
תיק ירושלים, למי שאינו יודע עדיין,
מראה נסיון הידברות בין סטודנטים ישראליים
לערבים, נסיון בו מעורב שרות־הבטחון
הישראלי, וכנופיות ערביות עוינות
המתנכלות זו לזו.
לתוך פרשה זו נקלע סטודנט אמריקאי
הלומד בירושלים, אשר הכיר בזמנו, ב־ארצות־הברית,
את אחד ממנהיגי המחתרת
הערבית, והמשמש מתווך בינו לבין
הישראלים. עוד מעורבים י בפרשה פרופי-
סור לארכיאולוגיה וסטודנטית שחייה עמו,
אבל מצדדת גם היא בנסיון ההידברות.
עכשיו, אפשר לבוא בכל מיני טענות
הסולס

הזה 1814

לסרט. למשל, יש בו יותר מדי רומנטי-
זציה של העניין, כמו למשל קביעת פגישה
בלב המדבר, יש בו תיסכול — בין
המתח לצד הפוליטי. חסרונות בוודאי
אפשר למצוא.
לעומת זאת, נסו נא למצוא סרט יש ראלי
נוסף הרומז לנסיון לפתור בצורה
כלשהי את הבעיה הפוליטית. והבעיה ה נפשית
המתלווה אליה — ביחסי ישראל-
ערב.
נסו למצוא עוד דמות אחת בסרט ש נעשה
בישראל שתדמה לזו של ראש
שירותי־הביון בסרט — דונאלד פלזנס,
שהוא ללא ספק הדמות השלמה והסימפטית
בסרט כולו. עם עיגולים סביב העיניים
של מי שישן תמיד פחות מדי, ועם
ההופעה המוזנחת והמכנסיים הגולשים
תמיד כלפי מטה של אדם שאין לו זמן
להתעסק בקטנות כמו הופעה חיצונית. ומאחורי
חיצוניות זו, עוצמה, כוח החלטה
וכוח שיפוט, ועם זאת משהו מן האב
היהודי הדואג.
או נסו למצוא עוד צילום ריאליסטי ואמיתי
של ירושלים כמו זה של קוטאר.
מובן שמי שאוהב את ירושלים הנוצצת
של הגלויות הצבעוניות המבריקות יתאכזב,
אבל כל מי שיידע להעריך צילום
שמנציח כאילו את ריח הסיסמאות ואת
צינת ערפילי הלילה, ימצא כאן עבודה
למופת.
יתכן שהידברות ישראלית־ערבית אינה
נושא חביב, בעיקר בשבועות האחרונים.
לכן יש להניח שלא יחסרו אלה שירימו
קול נגד הסרט וירגזו על תוכנו. אבל בסופו
של דבר, אין דרך אחרת לשים קץ
לרציחות ואובדן חיי־אדם מאשר הידברות׳
ובמוקדם או במאוחר, יצטרכו• להגיע
לידי כך. ואם סרט שנעשה בישראל מעז
לומר זאת, אפילו זה במסגרת של סרט
מתח ואהבה, יבורך על כך.

ה מי פ ל צו ת
ה ב תו לו ת
בגלל קפה קטן (ג ת, תל-אגיב,
איטליה) — מה שיכול היה
לשמש כסיפורו! פיקאנטי במחרוזת
מהתלות של ״דקאמרון״ — הפן אצל הבמאי האיטלקי
אלברטו לאטואדה לסרט ארוך וממושך, אם כי
נעים וחביב למדי. בקומדיה משעשעת זו, נשארות מיותמות
שלוש אחיות מזדקנות, לאחר שאביהן נפטר. הוא
הוריש להן הון־תועפות, וכמובן שגברי העיר לוטשים עיניים
אל כספן. כל אחת בפני עצמה, טרם ידעה שעמו של גבר.
המגעים הראשונים הנוצרים לאחר מות האב עם הצד
השני של המין, יוצרים שורת סיטואציות מצחיקות, הנעזרות
במאניירות אופייניות לכל אחת משלוש הבתולות
הזקנות. עד שהן מאבדות את בתוליהן. בשעת מעשה ומה
שקורה לאחר מכן — הם רגעים מצחיקים מאוד. פשוטים,
גסים — אבל משעשעים.
אוגו טוניאצי, חייל קרבי לשעבר ועתה, גבר בגיל
העמידה, משטה באחות אחת ונישא לה, מציל את השנייה
מזרועותיו של נוכל המבקש את כספה, ודואג לשלישית
לקבל את מנת ה״גבר״ השבועית שלה. כולן אוהבות אותו
עד שיגעון, ובהרמוניה מעוררת קינאה. אלא שמרוב דאגה
לכולן, הוא חוטף שבץ. וכל זה, משום שפעם נכנס אל
ביתן והן מזגו לו כוס קפה קטן.
למה הוא בא לבית, לא ברור. הסיבה נמצאת אי־שם
בתסריט. אין הוא מסתדר בדייקנות עם כל השלוש, גם
זה לא משנה, כי בסך-הכל זה רק סרט. ובכלל, כל הסיפור

כל פעם, כשהיצ׳קוק מצלם סרט, הוא
סוגר את האולפנים, משביע את השחקנים
שלא יגלו מה קורה על בימת־הצילו־מים
ואינו נותן לעיתונאים, או לאנשי
יחסי־הציבור, לספר מה מתרחש לפני
המצלמות.
אם הוא רוצה לספר, הוא עושה זאת
בעצמו. הוא עושה מסיבות עיתונאים, עורך
כל מיני טריקים של פרסום, מספר פה
פרט ושם פרט — ובסוף איכשהו אתה
יודע למה לחכות בסרט הבא שלו.
פרמי, הסרט האחרון שלו, שעוד לא
הוצג בשום מקום בעולם מלבד פסטיבאל-
קאן, יהיה השלאגר של השנה הבאה. זה
בטוח. היצ׳קוק חוזר בסרט על כל הטכ ניקות
והפאטנטים שפיתח והשתמש בהם

במאי היצ׳קוק
פרקים שבורים לארוחת־בוקר
בכל חמישים ושניים הסרטים הקודמים
שלו. אבל אין דבר, לבריאות. כל זמן שזה
עובד.
פרמי זו מן הרגשה מוזרה, הנובעת
ממתחים פנימיים והגורמת לך לעשות
מעשים מוזרים ובלתי טבעיים. כשאתה
חושב על שם כמו פרמי אתה נזכר מייד
בשמות כמו ורטיגו ופסיכו ופתאום נהיה
לד קר.
מה קורה בפרמי? נשים נחנקות בלונדון.
כל פעם שמוצאים גווייה, קשורה
לצוואר היפה שלה עניבה. חושדים באיש
הלא נכון, והוא בורח כי הוא יודע שה־מישטרה
לא תאמין לו. האיש הנכון הוא
מאניאק מטורף.
העול ם הזה 1814

משועבד למצבים הקומיים־פארסאיים, ולכן הוא לא חייב
להיות הגיוני.
לכן אל תחפשו ״הגיגים״ בסרט על יחס המינים
ותיפקודו של הגבר עלי אדמות. זהו בידור קליל ונעים
לימי הקיץ, מוגש בטוב-טעם ובהומור אנין על-ידי אלברטו
לאטואדה. שלוש המפלצות הבוחשות בקדירה, במאנייריזם
משגע, ראויות לציון בזכות כישרון מישחקן הקומי. אם
תחפשו אותן, הן עונות לשמות פרנציסקה רומנה, מילנה
ווקוטיק ואנג׳לה גודווין.

זונ ה

גווייה גשק
עם שדיים

רומנה, ווקוטיק וגח־ויין:
גבר אחד לשלוש בתולות
אצילה הקרב בארץ האש (סינרמה,
תל״אביב, ארצות״הברית) —
צריך להיות פושע בשביל לעשות
את מה שעשו יוצרי ״הקרב בארץ האש״ ,לסיפרו של ז׳ול
וורן. סיפור הרפתקאות, אחד ויחיד שלו, יכול לשמש
בפוטנציה, מצע לעשרה תסריטים מרתקים ועוצרי נשימה.
איך אפשר היה לקחת רומן־הרפתקאות נחמד ומותח
כל־כך, ולעשות ממנו סרט כה משעמם, שאפילו ילדים
עוזבים אותו באמצע ההקרנה ז
כנראה שבאמת נגמר לקירק דוגלאס. הוא גם הפיק
את הסרט וגם שיחק בו, בתפקיד הראשי. זה פשוט
לא ייתכן, שבעידן הקולנוע של שנות השבעים יעשו סרט
שיתמשך כמו מאסטיק, שהתסריט שלו יחזור כמו מפגר
מגמגם על תבניות מחזוריות, ללא כל משמעות וקירבה
לבניין העלילה. איפה, איפה נשמע דבר כזה ז
ועוד שחקנים כאלה: יול בדינר בתפקיד ראש השודדים
השחור והאכזר, שמנסה לתפוס את קירק דוגלאס ששומר
על מיגדלור, ושכל הזמן מתחמק ממנו. הוא מתחמק כל-כך
הרבה פעמים, שכבר בכלל לא איכפת לך אם יתפסו אותו,
או לא. לתמונה מצטרפת סמאנטה איגאר, זונה המתחפשת
לאצילה, מתנהגת ונעשית כמו זונה. סמאנטה איגאר
היא קרן האור היחידה באפילה השוררת בארץ האש.
מתח זה לא מתח, מירדף אינו מרדף, סכנת-נפשות

פעם אחת, כשחנק את החברה של
הגיבור — היא הורידה לו תוך כדי מאבק,
את הסיכה היפה הנושאת את שמו.
כשהוא מגלה שהסיכה נעלמה — הוא
הולך לחפש את הגווייה בתוך שק תפוחי-
אדמה שהחביא בתוך משאית.
~״^תאום^משאית ״ מתחילה לנסוע וכל
תפוחי האדמה מתמוטטים עליו, וגם הגווייה,
האוחזת עדיין את הסיכה ביד, כי
אחרי המוות השרירים מתקשים. הרוצח
מנסה לפתוח לגווייה את היד. הוא מנסה
עם אולר, ועם השיניים ועם כל הכוח —
וזה לא הולך. בסוף הוא שובר לה את
פרקי הידיים. זה דבר נורא — אבל גם
נורא מצחיק.
וזה לא הכל: כשמפקח המשטרה מס פר
לאשתו, איך הרוצח שבר את פרקי
הידיים — בדיוק באותו רגע היא שוברת
בייגלה, ואוכלת לתיאבון.
בכלל, לסרט הזה הכניס היצ׳קוק הרבה
מאוד סיטואציות משעשעות, בצד חני-
קות־איימים, טירוף ואונם. חוץ מזה, עכ שיו
כבר מותר לגלות: פעם ראשונה ש רואים
בסרט של היצ׳קוק כל כך הרבה
ציצים וטוסיקים. הוא כמובן לא מגזים,
אבל זה היה סוד. עכשיו כבר מותר ל גלות...

דוגלאס:
לא ז׳ול ולא וורן
הופכת למשחק ילדים, בגלל צילום ועריכה שאינם עונים
על תנאים מינימאליים של סרט רגיל. חבל. בעיקר על

הזמן.
ועוד פרט קטן: הסרט הזה כבר הסתובב בכמה וכמה
בתי-קולנוע בארץ, בערים הקטנות. למה לרמות ולפרסם
במודעות שזוהי הצגת״בכורה״ארצית ז באמת, קצת רספקט!

תדריך
תל־אביב
החתול (בך יהודה, צרפת)
— שלא תעיזו להחמיץ משחק מרשים
ומפעים של ז׳אן גאבן וסימון סיניורה,
בסרט המבוסס על סיפרו של ג׳ורג׳ סינד
נון. במאי: פייר גראנייה־דאפאר. איטי
ונוגע ללב.
* * הלפיד והחץ (דן־ריביירה, אר־צות־הברית)
— יין משומר היטב, משנות
החמישים, על תעלוליו של ברט לנקסטר
המקפץ מעץ לעץ ומחומה למבצר. אגדה
צבעונית חביבה, מימיה הטובים של הוליבוד.
עם וירג׳יניה מאיו.
ה קונפורמיסט (תכלת, איטליה)
— ״קייס״ פסיכולוגי משופשף, כרקע
לפעילות פוליטית על רקע איטליה
הפאשיסטית בשנותיו האחרונות של מד
סוליני. בימוי מרגש ומסעיר של בר־נארדו
ברטולוצ׳י. משחק מרשים של ז׳אן
לואי טרינטיניאן, דומיניק סאנדה וסטפא-
ביה סאנדארלי.
*״* היהלום הלוהט (תל־אביב, אר־צות־הברית)
— מירדפון עליז אחרי יהלום
שהלך לאיבוד באמצע השוד. הבמאי:
פיטר ייטס. עם רוברט ראדפורד וג׳ורג׳

סיגל. זירו מוסטאל בתפקיד מישני —
רע ותיאטרלי. משעשע.
חיפה דקאמרון (פאר, איטליה) —
סיפוריו החריפים והעוקצניים של בו-
קאצ׳יו לועגים לאיוולת האנושית ומרגיזים
את הבורגנים בגירסה הקולנועית
מלאת הדמיון של פיאר פאולו פאזוליני.
מומלץ למי שאינו פוריטני.
ידע הכשרים (שביט, אר־צות־הברית)
— מהו ערכה של אהבה
בעיני שני גברים אמריקנים ממוצעים.
מהו תיפקודו של המין בקביעת ערך האהבה?
סרט חשוב של מייק ניקולס. משחק
מצויין של ארט גרפונקל וג׳ק ניקול־סון.
אל תחמיצו.
(עממי, ארצות־הברית)
* מילכוד
— סרט מוקדם יותר של מייק ניקולס.
עם אלן ארקין. סאטירה מאקאברית נוראה
על המימסד הצבאי במלחמת־העולם
השנייה.
ירושלים הארי המזוהם (אוריון, אר-
צות־הברית) — הסרט הטוב ביותר של
קלינט איסטווד והבמאי דון זיגל. סרט
אלים ומותח מתחילתו ועד סופו.

עו ם פו _וםו ^ו
0וזרח 0 8כ<
תמרוקי ׳מוסור־המפגש
בין טיב ליופי
בואי גם את אל המפגש הזה
פנקי את גופך...
העניקי לו רכות ויופי
עם תמרוקי היופי של ׳־מוסוך
קרמים, סבונים, מי קולון ודיאודורנטים בטיב מעולה ובאיכות שתאהבי
מבחר דיאודורנסים

תמרוקי ״מוטור־ המפגש בין טיב ליופי

תיאטרון עידן
£פארסה מקורית

מציג

הפלגות שיט ונופש לחופי הים התיכון
4 5א ט 1אוז 6 0ו>< 1

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשון באניות המעבורת הבנויות במיוחד לתיירות
ולהנאת הנוסע-״הרמס׳׳ ו״פגאסוס׳׳.

מה קדח ל״ י

שפיץ

סיורי חוף ב שעות היום בנמלי הביניים ־ לימסול. אלגיה
ואנטליה (טורקיה) ,רודוס, פיראוס, קורפו. דוברובניק, זנציה
וחזרה דדך ־ קורפו, פיראוס. הרקליוז (כרתים) ולימסול.

גדעון זינגר

מיזוג אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון •
חנות פטורה ממכס

יוסי אלפי, אביבה
אפל, נתן וולפוביץ,
יעל שטרן

בלה את חופשתך וסייד במחירים נוחים לחופי
הים התיכון !

דבורה קירר

סיורי חופי ם בני 2ו יו ם החל מ־ 370ו ל׳*• כולל מ סי ם.
נא לפנות אל סוכן הנ סיעו ת שלד או לסוכני ם הכלליים

איזה בעיות, איזה
בעיות במשפחת שפיץ

אלאלוף ושות־ת־א,
דח׳ אלנבי .94 טל*13389 - *11757 .
חיפה. רח׳ כי א ט .6טל **7752 7753
סיווג בסיחות שנקבע ע׳י מנחל אגף הספנות !הנמלים *הומסי ־ •פגאסוס׳ שנה הבניה 1950נ־ג׳)

חעולס הזה 1814

במדינה
(המשך מעמוד )23
בעקבות הפרשה, אותם החליטה המשטרה
להאשים ברצח ובסיוע לרצח: לוסיאן
ליאונטה, ראובן מזרחי, יוסף עמיאל ויוסף
(״יוז׳י״) לריאה.
אלא שפרקליטי הנאשמים לא איפשרו
לסנדרה, שבפעם הראשונה התיצבה פנים
אל פנים מול אלה הנאשמים ברצח בעלה,
להשמיע את עדותה. המירוץ נגד הזמן
נמשך.
מה שלא היה ברור הוא האם גם עתה,
אחרי שלפי טענת המשטרה נמצאת בידה
עדותו של לוסיאן ליאונטה בה הוא. מודה
על חלקו ברצח אילן אשרוב, הצליחה
כבר המשטרה לפענח את תעלומת
הרצח. רק לפני שבוע נשבע מפקח המשטרה
מרדכי חן בבית־המשפט שיש לו

1969

1970

1971

מרבת המים 1972
מסטינג* של מים וקרח
שרשרת אירועים מרהיבה אשר תקיף את כל הארץ, תפאר השנה את טקס בחירת מלכת־המים
. 1972 המאורע ייפתח ב־ 16.7.72ב״היכל הספורט״ — באיצטדיון יד־אליהו, בבחירת נסיכת הים־התיכון.
גולת הכותרת לערב הבחירה תהיה הופעתה המלאה של להקת המחליקים הנודעת מארצוודהברית :
״חופשה על הקרח״ 92 .מחליקות ומחליקים יציגו את הבלט המפורסם על ריצפת קרח ענקית. לצורך
המופע המיוחד חברו הבמאי צדוק צרפתי והתיפאורן אריק סמית, כשהם נעזרים בסידורי הפרחים
האמנותיים של ״פרחים כץ״ .מועמדות תמירות ונאות מתבקשות להתקשר בין 9.00—11.00 לטל.260135 .

אלמנת אילן אשרוב בבית־המשפט
פנים אל פנים —

חשוד כרצח ליאונטה
— מול הנאשמים
יסוד סביר להניח כי סרן הצנחנים (מיל).
אורי לוי* השתתף בביצוע הרצח. הש בוע
שוחרר אורי לוי ללא ערבות כש ברור
לשוטרים כי הוא חף מכל פשע.
המישטרד. הבטיחה להגיש את כתבי
האישום נגד החשודים ברצח ובשידול
לרצח עד ל 18-לחודש זה. אולם בקרב
מכריהם וידידיהם של החשודים פיקפקו
בכך .״המישטרה רק חושבת שהיא יודעת
הכל,״ אמרו ,״אבל מצפות לה עוד
מספר הפתעות.״
הפרשה, שהחלה בצורה מפתיעה, כשכל
הארץ ידעה שאילן אשרוב נרצח
ורק המשטרה התעלמה מכך, הבטיחה
להפתיע עוד כהנה וכהנה, לפי מיטב מסורת
עלילות המיסתורין הקלאסיות.
* בגלל טעות טכנית בדפוס, נשמט
בגליון האחרון של העולם הזה סימן־
שאלה מהמילה ״פושע״ בכותרת אחת התמונות.
הכתבה, והכותרות באותה כתבה,
הבהירו לחלוטין שאורי לוי אינו אלא
חשוד, ושלא הוכח נגדו דבר.

קטע מתוך מופע הברט.. :תופשה ער הקוח״ נהשתתנות 92 רקדני נרם

במדינה

ץהווו ! 1ם
סנגנון מבול של
החלטת הממשלה, לאחרונה, לקצץ את
תקציבי הפירסום שלה ב* 50 אחוז, זכתה
למסע־פירסום רעשני. מסע זה נגס אמנם
נתח בריא מהחיסכון הצפוי, אולם היתר.
זו מן הסתם השקעה משתלמת, בהתחשב
בערך החינוכי של מאמצי־החיסכון שמנסה
הממשלה להחדיר באזרחיה.
אלא שמבט חטוף במשרדי הממשלה
עשוי לעורר פיקפוקים קלים בקשר ל רצינות
ההחלטה.
:שיאיה ורוח. במשרד העבודה, למשל,
המצב הוא כדלהלן: דוברו הרשמי
של יוסף אלמוגי הוא זלמן חן. אולם זהו
רק תוארו הרשמי. חן בישר לעיתונאים
כי איננו מטפל יותר בענייני דוברות.
מטפלים בענייני דוברות: יהודה הורוביץ,
החותם בשם ״דובר השר,״ ועוזי
פז, החתום בשם ״עוזר ראשי לשר.״
שלושה אלה הם רק ההתחלה. בנוסף
להם, נתמנה גדעון ופניק כדובר מע״צ,
וצבי גלמן כאחראי לנושא ״הסברה על
יחסי עבודה.״
למוסד לביטוח לאומי ישנו דוברו שלו,
אלחנן גפני. זאת, מלבד כמובן אברהם
מיכאל — שהוא דוברו האישי של מנהל
המוסד, ד״ר ישראל כ״ץ.
ויש עוד: אברהם שלב הוא אחראי ל״
תעמולה במפעלים,״ ומשה ברנע הוא

שמו, איים עלי במשטרה, וניסה להוציא
ממני הודעה בכתב שאומנם התכוונתי
לגנוב את התקליט.
״רק כשעמדתי בסרובי, פנה למנהל •החנות.
זה בירר עם מחלקת התקליטים —
ורק אז הם השתכנעו שהתקליט באמת
לא מהמחלקה שלהם.״
כשהתלונן נתיב על היחס המוזר ללקוח,
טען המנהל שאין לו בלשים לכל מחלקה,
ולכן דבר כזה יכול לקרות.
מאוחר יותר, הסביר המנהל, בתגובה
לשאלה :״אז מה? לא קרה כל אסון.
לא הכנסנו את הבחור לבית-סוהר, נכון?״

משטרה
״השוטר ניסה לשבוי
לי את הראש״
השעה היתד. חצות וחצי, כאשר ציון
אוחיון ושלמה איבשץ סיימו לחגוג.
סיבת החגיגה לא היתה מיוחדת —
סתם לכבוד סוף השבוע. למרות זאת,
לגם ציון 23 צבעי במקצועו, כמה
בקבוקי בידה מעל ומעבר לכושר הספיגה
שלו. התוצאה היתה, שכאשר יצא
זוג הרעים מקפה אתונה, שעל שפת־ימה
של תל-אביב, נאלץ שלמה 20 העובד
למחייתו בציפוי טפטים, לשאת את ידידו.
צעקות לאחר דקות ספורות של
נשיאה, הגיע שלמה למסקנה שידידו, בתוספת
הבירה, הינו משקל כבד מדי,
החליט להזמין מונית. אלא שאז גילה

את פיתרון _התשבץ _יש__לשלוח _לת. ד ^ .136_.תל-אביב, ולציין _ על גבי^׳המעטפה״־־:
״תשבץ 1814״ .בין מפותרים יוגרלו פרסי ם פרים.

מאונך :

מאוזן :
)1כת דתית יהודית )5 .תולעת זעירה
הניזונה מאריגים )7 .שיר תהילה)11 .
כלבה מפורסמת )12 .מין עכבר גדול, החי
במחילות בתוך האדמה )15 .דרדר)16 .
בושם קדום )18 .גליל עץ שעליו כרוכים
חוטים )19 .מסקנה )21 .צעד )23 .מקום
נישא )24 .מדווה )26 .כלי גבוה עליו עומדים
שומרי השדות )29 .אמו הרוחנית של
הסופרמרקט הישראלי )31 .תבואת השנה
שעברה )32 .קיבוץ בדרום הארץ )35 .מילת
שלילה )36 .מכשיר עינויים )38 .בירה
במזרח הרחוק )39 .דורון )40 .גבעה)41 .
רטוב )42 .מילת ברירה )43 .בן צאן)44 .
מונח גיאוגרפי )45 .חבר, ידיד, רע, על
פי רוב בן המין השני )49 .מילת תנאי.
)51 פרעה כובש מן השושלת התשע־עשרה
( 1292—1313 לפסה״ג) )53 .מלך אנגליה
שוויתר על כסאו )55 .קוה )57 .אבי דת
העבודה היהודית )59 .ראש ממשלת צרפת
בימי מלחמת העולם הראשונה)61 .
צמח נוי )62 .תבן )65 .11 )64 .גמול הרשע.
)66 ניצוץ )68 .צרה, לחץ )70 .סבל, מכאוב
)71 .שם חדש למשרד ממשלתי ישן.
)73 לא כשר )75 .אהבת עושר )76 .שר.
)77 אש.

)1שאינו כבד )2 .דרגה בצה״ל )3 .חברת
תעופה המעורבת באסון )4 .מרכז עצבים.
)5מה שאין ליהודים )6 .הקרום בו נמצא
העובר )7 .הלך לעולמו )8 .מנשיאי ארצות-
הברית )9 .נהר באנגליה )10 .שליח מהיר.
)13 רצועה )14 .רחמנא ליצלן (ר״ת))17 .
זבל )19 .נווד )20 .אירוע בינלאומי שנערך
במוסקבה )22 .חמור צעיר )24 .בויקוט.
)25 משורר יהודי, נולד בטולדו בשנת
( 1075״התרדוף נערות״) )27 .נמצא)28 .
חלד )29 .שממה, מדבר )30 .אחד־עשר.
)33 מכינויי האל )34 .קול גברי )37 .אחד
המזלות )39 .חינם, ללא תועלת )44 .חוש
הומור מריר )45 .כן, בסיס )46 .אות עברית
)47 .אות עברית )48 .שר צבא תנכ״י.
)50 ממדינות ארצות־הברית )52 .סימן,
אות )53 .שארית גזר עץ שאחזה בו אש.
)54 חברת נפט ישראלית )56 .חומל)58 .
ההיפר מפשט )60 .התלהבות, אנרגטיקה.
)62 מודיע )63 .מכינויי ירושלים )65 .כלי
נגינה מזרחי )66 .לבוש אבל )67 .תבואה.
)69 אפשר לנצח אותו ולהפסיד את המלחמה
)70 .נוזל חיוני בגוף )71 .משקה)72 .
חלש, רפה )74 .פרוסת לחם.

עצורים איבשץ ואוחיון וסניגורם
שיטות מודרניות להפעלת ציוד קשר
דובר המכון לפריון העבודה והייצור, וישנו
גם ד״ר אמיל פוירשטיין, שהוא
״מנהל ההסברה של הפיקוח על העבודה.״
כל אלה עוסקים כיום בדוברות והסברה
במשרד אחד, לאחר הקיצוץ המרשים.

עסקים

חשבץ

4ו$ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

התשובות יש לשלות על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״השבץ 1814״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .15.6.72

הלקוח גונב תמיד
היתד. זו אהבתו למוסיקה שהכניסה את
בנימין נתיב לצרות. אהבתו למוסיקה,
פלוס החלטתו לספק אותה, באותו בוקר
אביבי, דווקא בכל־בו של המשביר לצרכן,
בירושלים עירו.
עם שלושה תקליטים פרטיים תחת זרועו,
סר נתיב למחלקת התקליטים בכל־בו.
״הסתכלתי מה חדש,״ סיפר השבוע.
״כשראיתי שאין חדש, פניתי ליציאה.
״שם, נעצרתי פתאום על־ידי בלש. הוא
לקח לי את התקליטים, ולאחר בדיקה
טען שאחד התקליטים, עליו היתד. תוית
של החנות, נגנב על־ידי.״
איומים. נתיב ניסה להסביר לבלש
כי קנה את התקליט חודש קודם לכן,
בהמשביר לצרכן בתל־אביב. הבלש לא
התרשם. הוא אפילו לא טען כי ראה
שנתיב גנב תקליט מהתקליטיה .״העובדה
שהתכוונתי לצאת עם התקליטים ללא
עטיפה וללא חשבון — הספיקה לו,״ התמרמר
נתיב .״הוא סירב לומר לי את

בכיסו. הוא השאיר
על שפת המידרכה,
כמה לירות מידידים.
חזרה לציון, כאשר

שלא נותרה אגורה
את ציון המנומנם
חזר לאתונה ללוות
הוא היה בדרכו
שמע את הצעקות.
״ראיתי שוטר מכה את ציון בפראות,״
מאוחר יותר .״החולצה של ציון היתד.
מלאה דם. ניגשתי לשוטר, שאלתי אותו
מדוע הוא מרביץ לחבר שלי. אז הוא
התנפל עלי, והתחיל לדפוק בראש שלי
עם המכשיר־קשר שלו. דפק ודפק, עד
שהמכשיר נשבר. כמובן שגם הראש שלי
נשבר. כל הבגדים שלי התמלאו דם.
כשהשוטר ראה שהמכשיר־קשר שלו נשבר,
הוא כעס נורא, ועצר אותי.״
תפנית חדה. בפני שופט־השלום ה־תל־אביבי
ד״ר יוסף מגורי־כהן, האשימה
המשטרה את ציון אוחיון המבוסם כי
התנגד למעצר, ואת שלמה איבשץ כי
הפריע לשוטר במילוי תפקידו. המשטרה
לא פירטה על מה ולמה רצתה בכלל
לעצור את אוחיון. לעומת זאת, ביקשה
הארכת מעצרם של שני החשודים המסוכנים
לעשרה ימים, להשלמת החקירה.
השופט הסכים רק לחצי. העצורים,
שהיו ללא סניגור, הסתכלו מסביבם, מינו
בו במקום את עורדהדין אהרן בנימין,
שנכח במקרה באולם, לייצגם.
בנימין נכנס לפעולה מיידית, הודיע
שיערער על ההחלטה. התוצאה המהירה:
למחרת שיחררה המישטרה את השניים.

ביו הפותרים יוגרלו סלוסח פרסי ספרים.
העול ם הזה 1814

טי סו ת ק בו צ תיו ת * ״
יוני, יולי, אוגוסט.

המראות שבועיות
המחיר 1,960.- 5ל״י $45+
המחיר כולל טיסה,
מס נסיעות 10 ,לילות לינה.

טי סו ת ק בו צ תיו ת מו ד ר כו ת *
לפי ה פי רו טבפ רו ספק טי ם שלנו —
לה שיג אצל סו כני הנ סי עו ת או במ שרדינו

קופנהגן, למדון, אמסטרדם.
נקו נסקנדישה
הנפלאה

סקנדינביה

• אנגליה

הולנד

29י מי ם 2,695 ל״י 540 520 +
המר או ת 2.7 :ן 6.8 ; 30.7 ; 23.7 ; 16.7 ; 9.7

סקנדינביה

אנגליה

שוויצריה

45י מי ם**$ 860 + 2,650
המר או ת 23.7 ; 16.7 :
ה סיו רי ם הנ׳׳להם בליווי מד רי ך י שראלי דובר ג ר מני ת

מינימום 15 משתתפים

** לבעלי חשבון פמ״ז בלבד

מ טו ס 8־כ<נ! י טי סכםי שי רו ת כל שבוע
ללא חני ה תל־אביב — קו פנה גן.
ב טו סכםאל /מ -ארה ״ ב /קנדהב אפ שרו תכ ם
ל ה תעכ ב ל חניי ת ביניי םבאר צו ת ס קנ דינ בי ה ללא
תו ספתלמ חי ר ה טי ס ה.
בדבר פרטים נוספים פנו אל סוכן הנסיעות שלכם או
תל־אביב, רח׳ בן יהודה ,32 טל 52233 .
ירושלים, רה׳ יפו ,25 טל 233041 .

1/11

\ ז /י א 7ב עז

אומרים שאני יפה
אז לפה,אי ן איש קרב אלי?

העולנז הזה 1814

לא נעי ם ל הג י די אבל ו הו ר ^ ,פה סי פו ח פלא תי א דנ ס, נטלאי ת, י
לאסיפת הפה. אי על מברשת לחה
קחי תיאדנסו
לג חנו ח ה עיניי ם.

הפי א;נ ו *ם תיאדנם

29 - 31 במאי 1972

קריאה לשמאל העול!(׳:

עוד באותו בוקר, מסרה סיעתנו לפירסום את ההודעה
הבאה :

הוקיעו את האלימות!

זהו יום שחור לכולנו. יום שחור למדינה. יום שחור
למשפחות השכולות, הישראליות והזרות. יום שחור לעניין
השלום, ולכל שוחרי השלום בעולם.

ביום הרביעי בבוקר היה שר״המישפטים צריך למסור
את ההודעה הממשלתית על פרשת שכר־הטירחה של
פרקליטי ועדת״ויתקון. בלילה לפני כן אירע האסון
הנורא בלוד.
שפירא לא שש למסור את ההודעה, וכפי שאספר
להלן, נאלץ לעשות זאת בגללנו. אולם הטרגדיה, שדח קה
הצידה כל עניין אחר, גרמה גם לדחיית פרשה זו.
(אחד הציניקאים, שאינם חסרים בכנסת, אמר במיז-
נון :״זה בא לו כהצלה מן השמיים
הממשלה החליטה למסור לכנסת הודעה על האסון,
אולם לא רצתה שמישהו ידבר על״כן, מלבד ראש-
הממשלה עצמה. על כן מצאו תחבולה: הנשיאות הח ליטה
שהוויכוח על הודעת הממשלה יתקיים רק
בשבוע שלאחר מכן.
חשבנו שזה לא יחול עלינו. כי באותו בוקר עמד
להיערך גם דיון על מצב יהודי סוריה, לפי יוזמת סיעתנו•
(הגשנו הצעה לסדר-היום, וזו הוכרה כדחופה.
אחרינו הגישו שתי סיעות אחרות הצעות משלהן ).במיס-
גרת הנמקת הצעתנו, יכולנו כמובן לנגוע גם בפרשת לוד.
אבל הנשיאות התחכמה. היא פשוט החליטה לדחות
גם את הדיון הדחוף במצב היהודים בסוריה. ראש-
הממשלה נשארה הדוברת היחידה.

הרצח ההמוני הנתעב, שכוצע אמש בנמל•
התעופה לוד, הוא פשעי-מילחמה, כמלוא מוכן
המילה.
האירגון האחראי למעשה זה, שנתן פקודה לפתוח
באש ללא אבחנה על קהל אזרחי בינלאומי, קהל של
גברים, נשים וילדים, הוא חרפה לעם, אשר בשמו הוא
מתיימר לפעול. הטלת המשימה על קנאים זרים, מטורפים
אידיאולוגיים, מוסיפה לחרפת הפשע את חרפת הפחדנות.
הגיע הזמן שהעם הפלסטיני כולו יערוך את חשבון־
הנפש, ויקיא מתוכו את עדת המרצחים, המחבלת בסיכויי
השלום, המחבלת קודם כל בתיקוות העם הפלסטיני להגיע
להגדרה עצמית ולשלום.

כאיש המחייב תיקווה זו, המאמין כעתיד
השותפות הישראדית־פלסטינית, אני קורא לעם
הפלסטיני?הכין כי דרך זו כורה תהום כין שני
העמים, תהום שתהיה כעוכרי העם הפלסטיני.
יתכן כי מעשה זה פותח פרק חדש במאבק הישראלי-
ערבי. התערבותם הישירה של אירגוני־טרור בינלאומיים,
המנופפים בדגלים אידיאולוגיים שונים, מצביעה על חשיבות
המאבק הרעיוני העולמי.

אך מיקרה הוא ששלושת מכצעי הפשע היו,
הפעם, יפאנים, החדורים כרוח-הטירוף הקנאית

״מה מפ ת חי ם כ אן -אח הארץ או אח הווילו תשל
בדיון על מישרד״הפיתוח אמרנו את
הדברים הבאים :

אורי אכנרי ז
הפיתוח?
אם בכלל יש הצדקה לקיומו של מיניסטריון זה,
עם שר וצמרת וכל האביזרים המיניסטריאליים, הרי זה
כד לרכז את פיתוח כל אוצרות־הטבע ומשאבי־הכוח
במדינה ביד אחת.

לשם מה, בעצם, קיים משרד

אסימון בקופת המישחק
אולם משרד־הפיתוח הקיים הוא קאריקטורה של
מיניסטריון כזה. נאספו בו כל מיני פירורים, שנלקטו
מכל הבא ליד, ללא שיטה וללא סדר. ואילו הסמכויות
הדרושות כדי לתכנן בטווח קצר ובטווח ארוך את
מקורות־הכוח של המדינה ומחצביה, פזורות לאורכן
של האחוזות הפיאודליות, אשר מהן מורכבת הממשלה.
די להזכיר שענייני הנפט נמצאים במינהל־הדלק של
משרד־האוצר; ענייני הגרעין נמצאים בידי משרד ראש-

יהודה שערי.
קשה היה לדרוש מהשר משה קול, שהחזיק אז בתיק
הפיתוח, שייכנס למלחמה עם שני הלווייתנים הממשלתיים,
השרים דיין וספיר. נוצר מצב אבסורדי, שהגיאולו־גים
חוקרי־הנפט היו שייכים למשרד־הפיתוח, ואילו אנשי
הביצוע כפופים למשרד־האוצר.

צפון סיני כידי ״הקטנצ׳יק״ ,דרום סיני
כידי ״הגדולצ׳יק״* .
יהונתן יפרח: האם זה נסיון לסכסך בדרג
ממשלתי?
אורי אכנרי ז הממשלה היא אחת, או צריכה
להיות אחת. לגבי האופוזיציה היא בוודאי אחת.
התיאור שנותן דו״ח ויתקון על היחסים האומללים
בין אנשי המכון הגיאולוגי של משרד־הפיתוח ובין
משרד האוצר — הלוואי והיה לי זמן להקריא אותו כולו.
.יצאה משלחת גיאולוגית למחקר, התאכסנה במחנה
חברת נתיבי נפט באבו־רודס. ערב אחד מצאו חברי
המשלחת את חפציהם מעבר לגדר, וקיבלו פקודה לעזוב
מייד את המחנה.״

ה פר ק לי טי ם?״

זהו אבי החטא. האנרכיה היא הביצה, שבה גדלו
יתושי השחיתות.
כאשר איש משרד־ד,פיתוח גילה את השחיתות והעז
לצאת למלחמה, איפה היתד, צמרת משרד הפיתוח? איפה
היה השר גבתי? איפה היה קודמו (אל נשכח את שר-
חפיתוח חיים לנדאו!) איפה היו המנהל הכללי וכל יתר
המכובדים?

לא די באנרכיה כין מישרדי־הממשלה, יש
אנרכיה מקבילה בתוך מישרד-הפיתוח עצמו,
מעין מיקרו־אנרביה כתוך המיקרו־אנרכיה.
וכך מספר דו״ח ויתקון :״דוקטור ניב הוא גיאולוג
בעל ותק ונסיון ניכר ...עם זאת לא תמכו בו אלא מיקצת
מחבריו. מר אליהו זוהר, מנהל המכון הגיאולוגי, תמך
בתלונותיו לכל אורך הדרך, ואילו משה אטינגר, מנהל
ענייני־הנפט במשרד־הפיתוח, הסתייג במידה רבה מהשגותיו
של דוקטור ניב, וכך עשה פרופסור אביהו
גינסבורג, מנהל המכון למחקרי הנפט והגיאופיסיקה
באותו משרד. גם מנהלו הכללי של משרדיו־,פיתוח
לשעבר, מר גלעד, ומנהלו הכללי דהיום, מר ורדי,

ה גדולצי ק וה.קטנציקי
הממשלה ומשרד־הביטחון ; מיפעלים כלכליים מרכזיים
שייכים למשרד זה ואחר.

רק מה ששרים אחרים לא יכלו להבקיע
לעצמם במישחק־הבוח — נשאר כידי מישרד
הפיתוח, שנועד מלכתחילה לשמש מעין אסימון,
שאפשר להכניסו לקופת-המישחק הקואליציוני.

יחסים אלה מעיד גם תיאור הפגישה בין סגן
שר־האוצר, ח״כ ד״ר צבי דינשטיין, ומשלחת גדולה של
אנשי פיתוח, שביקשו 3.5מיליון ל״י לחקר נפט.
דו״ח ויתקון מוסיף :״תמוה בעיני שהמנהל הכללי,

א - 1א? 1

שר הפיתוח הנוכחי אינו אלא שר־מאונס — שר-
חקלאות שנאנס לקבל לידיו ירושה אומללה זו, כשד,תפרק
במזל טוב הליכוד הלאומי.
אפשר לראות בזאת עניין מישני, עוד ביזבוז קטן
בים הביזבוזים, עוד אי־יעילות קטנה בתוך מבול איד,יעילות,
לולא באו הדוקטור אלפרד ויתקון וחבריו
וחיברו דידווזשבון, שמשתמעת ממנו ביקורת קטלנית
על משרד־הפיתוח.

חלק זה של הדין־וחשכון נשכח בהמולת
הסקנדלים האחרים.

גוולצ״ק־ ו״קטנצ״ק
הבה נראה מה אמר דו״ח ויתקון על נושא זה:
״טענתו הגורפת ביותר (של הדוקטור דויד ניב) היתד״
שלא היה זה מן הסדר הטוב וההגיון להוציא את עיקר
ענייני־הנפט מתחום משרד־ד,פיתוח, ולהעבירם לתחום
האוצר. אך החלטה זו נתקבלה בדרג הגבוה ביותר,
בדרג הממשלה, וגם משרד הפיתוח קיבל את הדין.״
מסתבר ששר־ד,פיתוח דאז, מתוך פחדנות עילאית,
נמנע מלהילחם על סידור יעיל של העניינים. הוא פחד
להיכנס לקרב עם שר־ד,ביטחון, שחלש על העניינים מפני
שד,נפט נלקח משטח מוחזק( ,אגב, בניגוד לחוק הבינלאומי)
.הוא פחד להילחם בשר־האוצר, שסגנו חולש
על ענייני הנפט.

אותו סנן, חכר הכנסת ד״ר צכי דיג־שטיין,
אמר פעם למומחי הפיתוח, שכאו אליו
לבקש כסך למחקר גיאולוגי :״תלכו לקטני
צ׳יק״ .״הקטנצ׳יק״ הוא סגן שר-הפיתוח דאז,
מי •טהיה הכוס האמיתי של המישרד, ח״כ

לא התייצבו מאחורי דוקטור ניב.״
יש לנו פה תמונה אופיינית של אינטריגות ומלחמות
בין המחלקות השונות והמכונים השונים הנמצאים בתחום
אותו משרד ממשלתי — משרד־ד,פיתוח.

אדוני היושב ראש, על משרד־הפיתוח צריך להגיד:

או שהמשרד הזה מיותר לגמרי, ויש לפרק אותו —
זהו פתרון אחד, ואולי הזול ביותר.
או שיש להוציא את כל ענייני־ד,פיתוח ממשרדי
הממשלה האחרים, ולהקים משרד־פיתוח אמיתי.

אם שר הפיתוח בי! ם אינו רואה את עצמו
כדייר־מישנה, או כדייר ארעי, כמישרד הזה, שערי דינשטיין
אלא כשר-פיתוח אמיתי, אדרבה, יילחם־נא על
ריכוז כל ענייני הגרעין והנפט, וכל ההכרות
מר גלעד, לא מצא לנכון להשתתף בשיחה כה חשובה״ .הממשלתיות העוסקות כפיתוח, תחת גג אחד,
כמישרד גדול אחד שירכז בידיו את הטיפול,
גם הוא התחמק
מקרב באותה פגישה, שבה הועלה הכינוי ושיוכל לתכנן את ענייני האנרגיה לטווח
״הקטנצ׳יק״. המעליב למישרד הפיתוח.
הצדקה אולי ה צ
--ארוך. אז תהיה

כמו שהוא היום, אין לו שום הצדקה.

שטח תמוות נסף

הרושם שנתקבל הוא שמה שהציע סגן שר־האוצר
הוא ״תקציב תמורת סיפוח שטחים״ .דהיינו, משרד
הפיתוח יתן את צפון־סיני למשרד־האוצר, ותמורת זה
יתן משרד-האוצר כסף למשרד־ד,פיתוח.

(פעם קנתה ארצות-הכרית את אלאסקה
מרוסיה הצארית, ואת לואיזיאנה מצרפת. אכל
זו הפעם הראשונה שאני שומע שמישרדי-
ממשלה שלנו קונים שיטחי-ארץ ככסף).
* הכוונה לד״ר צבי דינשטיין, המצטיין בגובה קומתו.

כבוד השר ד,ירצה לפנינו היום על הפסדי המיליונים
של החברות הממשלתיות השונות. אני רוצה לשאול:

כמה מן המיליונים האלה שימשו לפיתוח
הווילות והגינות הפרטיות של עורכי־דין, מאותם
שאנחנו שומעים עליהם כימים האחרונים 1
אינני יודע אם יש בידי שר־הפיתוח, ברגע זה,
הנתונים הדרושים. אם לא׳ אגיש על כך שאילתה. אני
רוצה לדעת כמה מיליונים שילמו החברות הכפופות-
לכאורה למשרד הפיתוח עבור עורכי־דין, עבור תקנונים,
חוזים, ושאר עבודות משפטיות. אם שר־הפיתוח אומר
שחברה פלונית הפסידה שני מיליון, וחברה אלמונית
הפסידה שמונה מיליון לירות — כמה מזה היה שכר־טירחה
לפרקליטים?

שד הקאמיקאזה, מסורת ההתאבדות של הפא•
מוראים. מחר עלולים להתבצע מעשים דומים
בידי קנאים־מטורפים מבני עמים אחרים —
אירים, תורכים, דרום־אמריקאים, איטלקים.

מזה שנים עומדים חברי ואני במאבק אידיאולוגי
עולמי עם חוגי־השוליים הקנאיים של השמאל, אותם
חוגים התומכים במטרות המלחמה של הפדאיון. קראנו
להם לחדול מתמיכה בלתי־מסוייגת זו. קראנו להם להבין
כי כל דרך, השוללת את קיום מדינת ישראל, מובילה
למלחמה ולאסון חדש לעם הפלסטיני, נוגדת את השלום,
הצדק והרוח ההומאנית.
אני מצטרף לכל סיעות הבית המגנות את מעשה־התועבה,
ואני מצרף לכך את קריאתי המיוחדת לכל
1האירגונים המתקדמים בעולם.

משכו את ידיכם מתמיכה באירגונים הדוגלים
כמילחמה, המתנגדים לשלום, המתנכרים
לזכויות הלאומיות הצודקות של הזולת 1
פנו עורה לדרך האלימות העקרה, המובי
ילה למבוי סתום של טירוף קנאי, המכתימה כל
מטרה, הנוגדת את השאיפה היסודית של קידמת
האדם וזכותו לחיים 1

המישחק סביב
פר ש ת ויתקון
האיש שקבע בשבוע שעבר את מהלך הדברים בכנסת
לא היה ח״כ (אם כי היה צריך להיכנס לכנסת לפני
!שנה, לולא קרה מה שקרה) .היה זה אמנון זיכרוני.
בשבוע שעבר הגשנו הצעה דחופה על הנושא :
׳״עיכוב שכר־הטירחה לעורכי־הדין שהופיעו בפני ועדת־ויתקון״
.בכך הפעלנו את שיטת ״הגלגל הקטן״ (כשגלגל

דין אחד לאלה ולאלה:
^ העולים
ו ה עו לי ם
הוויכוח על מישרד קליטה העלייה היה כעל
אופי הומוריטטי, עליו הגבתי בראשית נאומי.
בל הנואמים דיברו על העלייה מברית״המוע־צות,
ורצו לנצל אותה לטובת עצמם:

אורי אבנרי: מי שהקשיב לוויכוח זה, יכול
היה לקבל את הרושם שיש כמה עליות מברית־המועצות,
ואין קשר בין אחת לשניה.
ישנה העליה שעליה מדבר חבר־הכנסת לורנץ, והיא
כל־כולה עלייה דתית, אורתודוכסית למהדרין.
ישנה העליה של חבר־הכנסח תמיר, שכל־כולה לאומנית
וסיפוחיסטית. היא פוסחת בכלל על ישראל ורוצה
להגיע ישר ממוסקבה לחוץ־לארץ, לחברון ולאל־עריש.
אולי כדאי להעבירה במישרין מאודסה לאלכסנדריה.
אני בטוח שנשמע עוד מעט על העליה של חבר-
הכנסת מיקונים, שהיא כולה קומוניסטית־לאומית.

כל חכר-כנסת רואה את העלייה מכרית
המועצות כדמות המשתקפת לעיגיו, כשהוא
מסתכל כראי. כל חכר־כנסת רואה את העולים
מכרית-המועצות כהעתקים מדוייקים של עצמו.
זה יכול להיות משעשע. אבל זה אינו תורם דבר
לוויכוח.
האמת הפשוטה היא, שהעליה הבאה מברית־המועצות
אינה מלמדת דבר על העתיד. באים הראשונים. באים
אלד. ששלטונות בריודהמועצות רוצים להיפטר מהם.
נניח לרגע שהיו עולים 10,000״לורנ׳רים״ ו״תמי־רים״
.זה אינו אומר שום דבר על ה־ססס ,100,שאנו
מקווים שיבואו בעקבותיהם. והם אנשים שגדלו שני
דורות במישטר הקומוניסטי, אם הם באים מרוסיה, או
דור אחד, אם הם באים מליטא ומלטוויה. מה הם חושבים,
ואיזה מישטר הם היו רוצים לראות כאן — איש מאיתנו
אינו יודע. אנחנו רק הופכים את עצמנו למגוחכים, אם
אנו טוענים בשמם טענות שאין להן שום כיסוי.

החד עוי ם

מהתעלה !
כוונתי היא למשרד אחד, שיטפל גם בעולים החדשים
וגם במשוחררי צה״ל, מתוך מגמה לקבוע קריטריונים
אחידים לאלה ולאלה מבחינת הדיור, ההכוונה בעבודה,
המסים וכל ההטבות האחרות.

האדם העוזב את צה״ל צריך לקבל טיפול
דומה לזה שמקבל העולה הבא מחו״ל. זה מתחיל
את חייו כארץ, וזה מתחיל את חייו כארץ.
זה עומד כראשית דרכו כארץ, וזה עומד כראשית
דרכו כארץ.

אותן הזכויות לבני־הארץ !
ההתמרמרות הנוכחית אינה פרי אידיאולוגיה, כנענית
או אחרת. אינני מאמין שיש התנגדות לעליה.
ייתכן שחלק ניכר מהאנשים שנולדו וגדלו בארץ
אינם מבינים מה קשה המשבר העובר על אדם העולה
מארץ לארץ, מתרבות לתרבות, מחברה לחברה, ומהווי
להווי. מי שלא עבר את זה, אולי קשה לו להבין את
המהפכה העצומה שאדם מחולל בחייו כשהוא עושה
את הצעד הזה. ואם העולה הוא בן 50 או ,60 הרי
שיש לכבד אותו כיפליים, על עצם העזתו למתוח קו
תחת כל חייו עד לאותו רגע, ולפתוח בחיים חדשים
בארץ זרה.
אולי צריכים להסביר זאת יותר, אך לא נצליח
להסביר זאת, אם לא נסלק את שורש ההתמרמרות,

ההתגוגוות ליו התעלה
אדוני היושב־ראש, אני רוצה להקדיש את דברי
לבעייה העיקרית, המרחפת על פני קליטת העולים
בישראל.
אחד מידידי חזר בימים אלה מהתעלה, אחרי שירות
של חמישה שבועות במילואים. שאלתיו על מה דיברו
החבר׳ה שם, מה היה הנושא העיקרי של השיחות.

הוא השיב, כי הנושא העיקרי הוא ההתמרמרות
האיומה של כולם כלפי העולים מ־כרית־המועצות.

עורך־הדין
אמנון זכרוני
קטן מסובב גלגל יותר גדול, וכן הלאה) .אחרינו הזדרזו
הסיעות האחרות להגיש הצעות משלהן.
אולם לא היינו בטוחים שהנשיאות תכיר בדחיפות
ההצעות, וכי הדבר יעלה לדיון. על כן הציעה הוועדה
המרכזת של תנועת העולם הזה—כוח חדש לאמנון זיכרוני
לנקוט בצעד נוסף: להגיש עתירה לצועל־תנאי בבית
המשפט הגבוה לצדק.
זאת היתר. הדחיפה שהיתה דרושה. הממשלה הבינה
שלא תוכל להתחמק, הודיעה לנשיאות הכנסת שהיא
מבקשת למסור הודעה ממשלתית, שבעקבותיה יתקיים
דיון.
בכך הורידה מן הפרק את ההצעות שלנו — אך
התחייבה לקיים את הדיון שרצינו בו.
אלא שאז עלה בידי מישהו במישרד־המשפטים רעיון
גאוני: לנצל את עתירתנו שלנו דווקא, כדי למנוע דיון
בכנסת !
כשהתכנסה הנשיאות, הועלה הרעיון שעתירת זיכרוני
הופכת את העניין ל״סוב יודיצה״ (תלוי ועומד בפני
השופט) .הכנסת ביקשה חוות־דעת מידי היועץ המשפטי
לממשלה (שהוא נציג הממשלה, כמובן) ,וזה החליט
שאין לקיים דיון בכנסת. לשווא הזדרז זיכרוני ושלף
מן התיק שלנו חוות־דעת קודמת של אותו יועץ משפטי,
על פרשה דומה, שבה נקבע בדיוק ההיפך( .אז היינו
אנחנו מעוניינים בדחיית דיון).
העניין היה נדחה למשך זמן רב, לולא הפכנו את
הקערה על פיה. ביום השלישי בבוקר ניגש זיכרוני
לביודהמשפט, הודיע לשופט שהוא מבטל את עתירתו,
כדי שלא תנוצל למניעת דיון פרלמנטרי. הוא הודיע
שיחדש את העתירה מייד אחרי הדיון, אם יתברר שלא
בא על סיפוקו.
בלית ברירה, נאלצה נשיאות־הכנסת לקבוע את
הדיון ליום ד /ושר־המשפטים התכונן למסור אח הודעתו.
ואז, ביום ג׳ בלילה, באו שלושת היפאנים ללוד...

אני מזהיר את כבוד השר מלהקל ראש בתופעה זו.
אין זו ״תופעה״ .אין זו תופעה חולפת. זוהי תנועה
עמוקה ביותר. והיא תוצאה של תהליכים עמוקים בחברה
הישראלית. במליצות כגון אלו שנכללו בנאומך על
״צלילים צורמים״ ושאר מלים יפות, לא נפתור שום
בעייה.
יש היום חברה חדשה בארץ, שאינה דומה לחברה
שהיתר. לפני שנים־שלושה דורות. העליה הבאה היום
לישראל יוצרת בעיות, שלא היו קיימות לפני דור או
שניים.
אם נעלים עין מחריפות הבעייה, ולא נטפל בעוד
מועד בשרשיה, תהיה התוצאה איומה.

שרשה של הכעייה הוא זה: אין זה מת־קכל
על דעתו של הדור הנוכחי שאדם שכא
מחו״ל יקבל דברים שהוא אינו מקכל. זוהי,
כפשטות, הכעייה היסודית.
האם מקבלים העולים דברים שבן־הארץ אינו מקבל ז
האם הגישה הזאת נכונה מבחינה אידיאולוגית? על זה
יכול להיות ויכוח. אבל לא יכול להיות ויכוח על כך
שזוהי היום התחושה הכללית של הדור הצעיר בישראל.

לא ייתכן אי־שיוויון כין מי שעולה מ־ברוקלין,
ומי שעולה ממוסקבה, לבין מי שעולה
מהתעלה. אני מציע שנאמץ לעצמנו את
המחשבה שצריך להיות דין אחד לכולם. דין
אחד למי שעולה מחו״ל ולמי שעולה מהתעלה.
יגאל הורכיץ: טוב לשמוע שאתה חושב
שהתעלה היא במדינת ישראל.
אורי אבנרי: הס לא גדלו בתעלה. אתה
טועה אס אתה חושב ששם נולדים ילדים. הבחורים
האלה נולדו וגדלו בארץ, והס מבלים זמן־
מה שם. אני מקווה שזה לא יימשך עוד הרבה
זמן — ליד התעלה.
איני מציע מחשבה זו כמליצה. דרוש שינוי מהותי
ביותר בכל הטיפול בבעיית הקליטה.

אני מציע לשנות את עצם מהותו של המיש־רד
לקליטת עלייה. אני מציע להקים כמקומו
״מישרד לקליטה ולביסוס״.

שהוא: הרגשת הקיפוח של מי שגדל בארץ, כלפי מי
שבא מהחוץ.

לכן הצעתי הראשונה היא: להרחיכ את
טיפולו של מישרד זה גם על כני הארץ עצמה.

דחסו את הסוכנות !
הצעתי השניה היא ביחס לסוכנות.
אני חושב שהגיע הזמן לחשוב על חיסול הסוכנות
היהודית כולה. אבל מי שאינו רוצה להרחיק לכת ולהרוג
פרות קדושות, צריך להסכים לפחות לחיסול כל פעולות
הסוכנות היהודית הקשורות בעליה, ולהעברתן לידי
ממשלת ישראל.
עד היום הזה עוד איש לא שיכנע אותי מדוע זה
בידי הסוכנות. אני יודע שיש עליה גדולה לקנדה,
שאינה הרבה יותר קטנה מד,עליה לישראל. יש עליה
לאוסטרליה. גם היא באותו סדר גודל.
ממשלות קנדה ואוסטרליה, המושכות עליה המונית,
עושות זאת בכלים ממלכתיים. מישרד ממלכתי שולח
שליחים ממלכתיים למקומות שמהם הן רוצות למשוך
עליה זו, ועליה זו היא כל כולה בידי הממשלה.
אינני רואה שום סיבה לכך שאנחנו נוקטים בשיטה
אחרת. הסיבה היחידה היא קיומה של מסורת אידיאולוגית,
שאבד עליה הכלח.

בשעתו קמה הסוכנות היהודית כפיגום, כדי
להקים את כניין המדינה. בינתיים קם הבניין
עצמו, ושוב אין צורך בפיגום. אכל יושבים
עליו יותר מדי אנשים, שנוח להם שם.
אדוני היושב־ראש, הגיע הזמן לסלק את הפרגוד!

! 31ר

סינוייו
גדולים () 9
יו ת ר בטפמים טיוותיי ם
סימניס צירופים אפשריים

סימנים

צירופים אפשריים

סימנים

צירופים אפשריים
פרטים בכל תחנות האיסוף של

במדינה

דרבי חיים
מה ישתו
החסידים ן
החל מר,יפי שהחליט לחזור בתשובה וכלה
בכושי שנתגייר, כולם מצאו את מנוחתם
ונחלתם בישיבת התפוצות אשר בחר־ציון
בירושלים.
האוסף המגוון של הטיפוסים אשר איווה
לו את מרומי הר־ציון למישכן, יושב ומתבשם
מאווירא־דירושלים ולומד תורה בשקיקה
עצומה. דבר שלא מפריע לטיפוסים
לחוש בצמא מעת לעת ולעמוד בצורך הטבעי
לרוותו.
הפיתרון הפשוט, נדמה, הוא לצאת
למיזנון הסמוך לישיבה, לרכוש בקבוק
תוסס וקר, ללגמו לרווייה ולחזור אל 0פ-
סלי־המתמידים.
אך נראה כי בעל המיזנון, אליעזר
(לייזקה) ריבלין, חושב אחרת.
הוא אינו מסמפט, כנראה, בחורי ישיבות.
ואת ריגשותיו הגלויים כלפיהם, הוא
מבטא באיסור כניסתם למיזנון ולו רק
לשם בקבוק אחד. על איסור בעל הבית

1מו 8

א שת־חיל
״פולקע מצאה...

היום
יולח __

עוברים להודו
בשר ההודו לותירו זול והוא טעים להסליא,
כשי 1דעים איך ומה להכין מלונו.

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ובד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

כעד זיכיון ריבלין
״איתי לא כדאי להתחיל !״
שומרים בקנאות כל עובדי המיזנון, והתוצאה
— האברכים נאלצים לרדת במורד
ההר, כדי לשתות בקבוק משקה .״איך
אפשר כך?״ שואל אליהו שרמן, אברך
ארוך פיאות וזקן.
האברכים האחרים מתאוננים על קשיי
לימודים כשל הצמא המתמשך .״אנחנו לא
יכולים לשקוד ברצינות על דף גמרא,
ולהתפלפל על מישניות כשכל מה שיש לך
בראש זה בקבוק תסס.״
לייזקה, שבמזנונו נמכרות גם מזכרות
ארץ־הקודש לתיירי ארצות הרווחה, מסרב
עיקשות להגיב על הנושא. כל מה שהוא
מוכן לפלוט :״היה כבר עיתונאי אחד
שהתעסק איתי והוא שילם לי 5000 לירות
בגלל תמונה שלי שצילם. איתי לא
כדאי ל ה תחיל...״

דרכי אדם אורחת נפלה
״ .העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המעמת והפינהלה; תל-אביב, רהוב קרליבך ,12 טלסון ,260134
תאידואר 136 מען פברקי: עולפפרס. הדפוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורו אבנרי הפדל: העולם הזה בע״מ.

בחורה מוכרת ניגשה אליה והזכירה
לה מאין הן מבירות .״שמי לאה אביכזרי
והייתי גרה בשדרות,״ סיפרה הבחורה לעדית.
שתי הצעירות נכנסו בשיחה ויפה
סיפרה לעדית, כי היא נשואה עכשיו
וגרה בתל־אביב.
״בואי אלי ותכירי את בעלי,״ הזמינה
יפה את בת המושבה הדרומית. עדית הסבירה
כי היא בדרכה לירושלים, אך יפה
המשיכה להפציר בה.
היות והשעה היתר, לפנות ערב, ובירושלים
לא ידעו עדייו על בואה של
עדית, נעתרה האחרונה להפצרות חב רתה.

מה שאירע אחר-כך סיפרה עדית
בעדותה במישטרה: לאה ( )17 הובילה אותה
לרחוב לבנדר. מס׳ .42 הן ישבו ופיט־פטו
כשנכנס למקום בחור שהציג עצמו
כיוסף ברון, בעלה של לאה. השניים התייחסו
לאורחת בחביבות רבה והזמינו אותה
ללון במקום. היא קיבלה חדר ובשעת
לילה מאוחרת, לאחר שיחת רעים נעימה,
שכבה לישון.
כאמצע הלילה התעוררה. יוסף ברון היה
מאז במיטתה וניסה לשכנע אותה להת קרב
עוד יותר. עדית פרצה כצעקות וקראה
לעזרת חברתה, אך זו כמו לא היתד,
מעולם. כל אותו הלילה נאבקה עדית עם
יוסף.
כל אימת שסירבה להתמסר לו, הפליא
בה יוסף את מכותיו. לבסוף הוריד את
חגורת מכנסיו והיכה בה. באחד משלבי
המאבק הצליח הבחור להסיר את חזייתה.
מבין שדיה נשרו 520ל״י, אותם העביר
יוסף מייד לבעלותו.
היה מעשה מגונה? עדית המשיכה
להתנגד והוחזקה אסורה במיטה כל יום
המחרת. לאחר שנכשלו מאמצי יוסף לעשות
בד, שימוש פרטי, ניסה לשכנעה
לשכב עם אחרים ולהתחלק עימו ברווחי
האתנן.
רק לפנות בוקר, למעלה מיממה מרגע
בו הוכנסה לדירה על-ידי לאה אביכזר,
הצליחה עדית לברוח, כמקובל, מבעד לחלון
חדר־ד,נוחיות.
היא הגישה תלונה במישטרד, על ניסיון
למעשה מגונה וגניבה. ביום המשפט הופיעה
כעדה מטעם התביעה, אך כשהועלתה
לדוכן העדים, הפתיעה את כולם ב״לא
זוכרת כלום ממד, שהיה.״
כשד,ועמד בעל הנסיון במיסדר זיהוי, לא
למישכב עדית אסירו ( )19 משדרות נסעה לבקר
קרובים בירושלים. כשהגיעה באוטובוס
לתל-אביב, ניצלה את החנייה בדרך, טיילה
בתחנה המרכזית ועצרה ליד קיוסק לרוות
את צמאונה.

אברך שדמן
״איך אפשר ככה?״
זיהתה אותו עדית. יוסף נשלח לחופשי
ועדית הואשמה בעדות שקר.
עם האשמה בא השכל ועדית חזרה בה
מעדותה החוזרת. שוב טענה כי יוסף הפעיל
עליה לחץ ואיומים בנסותו לאונסה
וחזרה בה מעדותה החוזרת. אך בינתיים
פרשה הציפור כנף, והבחור יוסף ברח
לו אל אחת ממדינות הים.
* השם הוסווה.
העול ם הזה 1814

כתב ״העולם הזה״ צנח בנעם
הראשונה בחייו -וצילם את עצמו!

1111 אזד,
ששח פח תח 1חו?11

וגן־שמואל. הייתי רחוק מהפתח, דחוק
בפינתו הימנית של המטוס, והצצתי החוצה
מבין זרועותיו של בריאן. בגובה של
2000 רגל יכולתי להבחין במערב הרחוק
בביצות־הדייג של מעיין־צבי. זכרתי את

ף אז, כשניתקו גלגלי המטוס מן ה!
מסלול, התחלתי לשקשק .״מה לעזאזל
אני עושה פה?״ חשבתי. מולי
ישבו, על ריצפת המטוס, צחי ואמנון,
מפגינים פרצופי שלווה־עילאית. ברכי
היו דחוקות עמוק בין רגליו של אמנון
ועל רגליו של צחי ישב בריאן סטריט,
המדריך שיצניח את דבוקתנו.
ליד הפתח הפעור לרווחה של מטוס
הססנוז המקרטע, ישב אברהם גמר, הראשון
שיצא מן המטוס במסעו לעבר
צלב־המטרה. אני הייתי הבא־אחריו. מאחורי,
כשגבי נשען אל כיסאו, ישב אריה

כל השעות השלוות, שטופות השקט ש ביליתי
על גדותיהן סבוכות הקנים, בדייג
שפמנונים.
ועכשיו אני כאן למעלה, וכל השקט
הזה שם למטה, ועוד מעט יהיה עלי לקפוץ

יכול לצנוח יחד איתנו.
בריאן הביט אלי מכריעתו וחייך. הוא
לא יכול היד. לשבת היטב. המקום היה
צר מדי. נשען על ברכיו של צחי, משנה
בכל רגע את תנוחתו, הביט בי וזקר בוהן
מעל לרעש המדחף שחדר פנימה.
ף* ריאן סטריט* בן* .24 צנחן בעל
4ותק של מאות צניחות־חופשיות. סגן
בחיל-הצנחנים של דרום־אפריקה. מדריך
בכיר במועדון הצניחה של פרטוריה. יליד
יוהנסבורג. יהודי ועולה חדש.
שערו השטני הארוך התנופף ברוח ה־

מאת

אבי שחק
ביום אחד כשבוע שעבר נולד אדם חדש
בו צנחן חדש. האדם החדש הוא אחד כשם
שחק שכא כמקום אכי רובינשטיין, חכר
מערכת ״העולם חזה״.
לככוד שינוי שמו כיצע מיכצע־יחיד כלתי
רגיל: צנח כפעם הראשונה כחייו אחרי אימונים
של שיט שעות כלכד, ותוך כדי צניחתו
הראשונה צילם את עצמו.
פוסמן, הטייס, אף הוא חבר מועדון*
הצניחה. אריה הספיק כבר לצנוח בדבוקה
השנייה. אנחנו היינו השלישית.
הססנה אסף גובה ובכל כים ון־אוויר
היה צונח, נחבט ועולה. עם כל קפיצה
כזו היתד. קיבתי עולה ומתיישבת בין
שיני. היתד. מועקה בחזה. נזכרתי ברופא
שבדק אותנו יום קודם, ובמכשיר האלק־טרו־קארדיוגראמה,
אליו חוברנו לבדי־קת־לב.
נזכרתי במורים שיינמן, הבחור
עם הכלייה האחת, שהתעקש לצנוח, ויצא
לאחר הבדיקה והודיע :״אוי ואבוי, מה
יהיה, הדוקטור לא מצא אצלי שום דפקט.
אין ברירה, אני מוכרח לצנוח!״ וכשאמר
זאת, הרגשתי כמה הוא מאושר שהרופא
ומכשירין לא מצאו אצלו שום דבר והוא

עזה, שחדרה מבעד לפתח המטוס. הוא
הוציא את ראשו החוצה לבדוק את מקומו
של המטוס מעל לצלב, ועיניו נעצמו
כמעט מעוצמת הרוח.
הוא האיש שישאג אלי .״קפוץ!״ כש נהיה
בגובה של 2500 רגל (כ* 800 מטר)
מעל למטרה. הוא לא יאמר קפוץ, הוא
יאמר ״! 0 6״ ,כשם שנתן את כל שאר
ההוראות באנגלית. עד אשר ילמדו בריאן
וקליף וילקין, המדריך השני, עברית,
ימשיכו להעביר את קורסי־הצניחה באנג־לית־דרום־אפריקאית.

** לינד לנו כ ח של 1500 רגל. למטה
י ג נראו המרובעים החומים והירוקים
של שדות הקיבוצים עין־שמר, גן־שומרון

חיבוק לשחקים

גמה דקות לפני העלייה למטוס לצניחתה הראשונה,
נבדקת איבון סילברמן על״ידי המדריך
קליף וילקין. איבון שעלתה ארצה לפני כשנח מדרום״אפריקה מתגוררת באותה דירה עם
מדריך הצניחה השני ועוד חברות. בריאן, המדריך השני, שיכנען לעלות ולקפוץ אף הן.

..שנחת, וצנום, שנחת ליכוד, שנחתי ומתוח יו״ם, שנחה׳
לספור עד .5נכות׳ רק את המצלמה הקטנה בכיס הימני...״

אימונים

תנוחה יסודית של צני־חה־חופשית.
הזרועות
הפרושות, הידיים המתוחות והראש המוטה
אחורנית, מקנים יציבות ומונעים התהפכות.

(המשד מעמוד )33
החוצה לתוכו מן השמיים הנוראים האלה,
שהיו כל־כך כחולים ובלתי־מזיקים כשישבתי
עם החכה ביד.
״רגליים החוצה!״ שאג בריאן, ובאורח
פלא התגבר קולו על רעש המנוע. אברם
שלח את שתי רגליו אל מחוץ למטוס וישב,
כשהוא נאחז בידיו במשקוף הפתח.
הגובה 2500 רגל. לא להאמין ש־ 800 מטר
הם כל כך רחוק וכל כך גבוה. לא רואים
אנשים, לא רואים מכוניות, רק ריבועי
אדמה וירק ומראות־כסף של בריכות-
דגים.
״צא מן המטוס!״ צרח בריאן, ואברם
יצא׳ כשהוא משעין את רגלו השמאלית
על רגלית העלייה הצרה, אוחז ביד ימינו
את התומכת האלכסונית שמתחת לכנף
הססנה, ושמאלו אחוזה עדיין במשקוף.
כעת היה כולו מחוץ למטוס. משבי הרוח
מן המדחף היכו בגופו והוא נמתח קדימה
נגדם.
״!<30״ והוא הירפה ונשמט אחורה,
נעלם מן העין. בריאן התכופף החוצה
ועקב אחריו. שנים עברו עד אשר החזיר
את ראשו פנימה וזקר בוהן גאה. עוד
מיצנח נפתח כשורה.
כעת, משהתרגלתי סוף־סוף למכונה
הבלה הזו, שאני מיטלטל בתוכה, כש התחלתי
לחנות ולראות קצת נוף, יבוא
תורי להישמט החוצה אל תוך הכלום הכחול.
ואני צועק אל בריאן באנגלית את
מישפט־המפתח של כולנו :״מה לעזאזל
אני עושה פה למעלה?״ והוא מחייך אלי
ברחמי-אב.

** להקרקע זה היה אחרת לגמרי. שם
> היינו כולנו גיבורים .״לעמדת צניחה
חופשית קפוץ!״ וכבר אנחנו תלויים כשימחה
בין שמיים וארץ 60 ,סנטימטרים
נחמדים והגיוניים מעל י לאמא־קרקע,

תזכור לפעם הבאה. שכחת? אין דבר,
המדריך תמיד צמא. ביחוד בריאן סטריט.
לאן הוא מכנים את כל הבירות האלה,
הטיפוס הרזה הזה?
והיזהר! עישון ליד מיצנח, רחמנא־ליצלן,
דופק אותך אוטומטית בשש
בירות. ובריאן שתה ושתה וצחק.
היה שם, על האדמה הטובה באבו־כביר,
גם קארוזו הגדול, שבתעודת־הזהות
היה בסך הכל אריה רוזנטל, ובמועדון

תרגילי אירובטיקה משביצי־לב, ביחוד
כשדדי משתולל מאחורי ההגאים.

^ יה עליז במועדון באבו־כביר, ד
( \ עכשיו הייתי ב־ 2500 רגל, והמטוס
נכנס להקפה השנייה ובדיוק כשיהיה
מתחת לשמש, ידומם מנוע ואני אפול
משך חמש שניות שהן חמישה נצחים,
עד אשר יפתח המיצנח מעלי. שייפתח
עלי ...שייפתח...

בגישה אווירת בגניזה
של 350 קיסמטו ושווה

(ללא רוח) של שמונה קמ״ש, את זאת,
בנוסף למכת הנפילה, יש לבלום בגילגול.

7 1 1 1 ׳ 11111 זוהי התנוחה המושלמת
1111 11111 בת יש לנחות. כפות
רגליים מקבילות לקרקע, ברכיים כפופות
וצמודות, אגן מכונם ומרפקים מצירי הראש.

מחוברים בכתפיות שנקודת קריעתו מעל
לארבעה טון וקשורים לצינורות ברזל
עבים, התקועים עמוק־עמוק באדמה.
״מצויץ,״ אמר לי אז קליף וילקין ,״אם
ככה תיפול באוויר, שום כוח בעולם לא
יכניס אותך לסיחרור.״ ואני הייתי גאה
מאד ואמיץ מאד.
״לעמדת גילגול עבור — קפוץ!״ היה
קליף פוקד ואני הייתי קופץ מן הגובה
הסימפטי של 60 סנטימטר ומבצע על ה חול
הרך גילגול מושלם .״טוב מאד!״
העניק לי קליף ברוחב־לב, ואני התנפחתי
מתענוג, כולי ביטחון עצמי.

ף* ליף דילקין. מדריך צניחה חופשית.
\ /יליד איסט־לונדון שבדרום־אפריקה.
בן 26 באוגוסט הקרוב. מאות צניחות
בתרגילי נפילה־חופשית, למן התחברות
לצנחן שני ועד להעברת חפצים, תוך כדי
נפילה במהירות של 350 קמ״ש. עורד־דין
מדופלם במיקצועו. מתנדב ב־67׳ ,בקבוצה
הראשונה שבאה מדרום־אפריקה. בקיבוץ
צורעה. טייס לשעבר בחיל־האוויר
הדרום־אפריקאי ובעל אשה מקסימה בשם
שן. שן, הרועדת מפחד בכל אחת ממאות
הפעמים שהוא נופל חופשי דרך החלל
במשך עשרות של שניות. על חזהו עונד
קליף מזוזה מוזהבת, עליה חרותה ש׳
גדולה. לשן יש על חזה מגן־דויד של זהב.

ך* ן, שם באבדכ כי ר, ליד הבית ה-
^ ערבי הישן, המשמש כמועדון הצני-
חה־החופשית הראשון בישראל, הייתי
הרבה יותר צנחן מאשר בתוך התיבה
הגונחת הזו. היתה שם אפילו מישמעת.
שמרו עליה בעזרת בירה. עשית תרגיל
לא נכון? או. קיי, יש לך שאנס נוסף.
שוב טעית? גש למיסעדה שממול, ותביא
בירה קרה אחת. המדריך ישתה, ואתה

הנל למען תמונה !11

זוהי התמונה אשר צילם הכתב בצניחתו
הראשונה. משני צידי הראש נראים
בבירור ריתמות־המיצנח העולות ומתחברות לחופה. הקסדה המיוחדת, מיועדת
להגנת הראש בעת גילגול הנחיתה בנוסף למרפקים הסוככיס משני צירי הראש.
היה לא פחות מאשר אביו של דדי. ואבא
קארוזו היה מאמן את דדי בהתאם למה
שראה מהמדריכים ומחלק בכל הזדמנות
עצה טובה לצנחן טירון. לא שאבא קארוזו
היה צנחן גדול. אבל היו לו עצות גדולות.
ואחר־כך,
כשהגדילו את מיספרי הצני
בריאן
שאג ואני זחלתי מפינתי לעבר
הפתח, שולח את רגלי אל הרוח והתהום.
כעת היתד, לי רק מחשבה אחת בראש.
שכחתי לצנוח, שכחתי ליפול, שכחתי למתוח
ידיים, שכחתי לספור עד חמש
שניות לבקרת פתיחת־מיצנח. שכחתי הכל.
זכרתי רק את המצלמה הקטנה, שהיתר,

הצימאון הכרוני שר נויאן המדריך ]תובא
בוווות מישמעת־נחו שנשמות ע ריו׳
בעמקי נירה
חה לקראת יום שבת, קנה דדי את מיספר
אחד מהיינץ הוכשטטר, הצלם מכפר-
שמריהו, ושילם לו בתמורה קסדת ריסוק
נהדרת של טייסים. כי דדי בן ה־ 19 הוא
טייס עם 300 שעות־ותק, ולהיינץ יש בשותפות
עם אמנון תמיר ואיציק קניגס־ברג
סטירמן דו־כנפי, שיכול לעשות

מוסתרת בכים הימני, מחכה ל רג ע ^ ד ח ^
את זה הבטחתי לעצמי כל הזמן .״אם
יהיו לך ביצים, לזכור אחרי שהמיצנח
יפתח, להושיט יד אל הכיס, לפתוח את
הכפתור, להוציא את המצלמה, להושיטה
(המשך בעמוד )36

תפילת־הדרך
לצנחן
״נכנסתי למועדון הצניחה בפרטוריה
פעם ראשונה כשהייתי בן ,16״ מספר
בריאן בן ה־ ,24״ניגשתי לטיפוס היחיד
שהיה במקום ואמרתי לו בקשיחות מכסימלית:
אני רוצה לקפוץ. הוא ישב,
שתה בירה מפחית ואפילו לא הרים אלי
גבה. חזרתי שוב בקול רם על המיש־פט
הגברי. הוא הציץ עלי מלמטה, נאנח
לתון הפחית ומילמל , :אתה רואה את
המיתקן ממול ו גש אליו ותקפוץ.,
״ניגשתי בריצה למיתקן וקפצתי. חזרתי
אליו והוא הביט בי, הפעם בשתי עיניו
ואמר , :יופי, יופי, עכשיו לך לערי-
מה שם בפינה ותבחר לך מיצנח.׳ לא
רציתי לשאול לפי מה לבחור, וחזרתי עם
המיצנח הראשון שמצאתי, .מצויין, עכשיו
תחגור אותו.׳
״אבל איך,״ לא יכולתי להתאפק, .מה
אתה לא יודע לחגור מיצנח ן׳ והוא קם
בקללה והתחיל לחבר אותי לאבזמים
ולרצועות, .עכשיו, צא החוצה, תמצא לך
את המדריך הראשון שיוצא לצניחה
ותהיה בריא׳ ,אמר והמשיך לשתות.
״יצאתי ומצאתי מדריך, .המדריך שלח
אותי לקפוץ,׳ שיקשקתי לעברו, ,או. קי׳.
,בוא למטוס.׳ ותוך כדי טיפוס פנימה
הוא פונה אלי ואומר , :ושתזכור טוב
את כל מה שלימדו אותך.׳

תמיד לצנחן הבכיר ביותר שבקבוצה,
והייתי מלא התרגשות מן האחריות שהוטלה
עלי.
״במרחק כמה קילומטרים בריאים מן
המטרה התחלתי כבר לתת הוראות״כיוון
לטייס. מה שלא ידעתי זה שהטייס היה
אחד המצניחים הטובים והמנוסים ביותר
באפריקה. הנ״ל אחרי שחטף עצבים,
מההוראות הטירוניות, היטה את המטוס
על צידו ובלי כל הודעה מוקדמת שמט
אותי החוצה מבעד לפתח המטוס.
״התגלגלתי מעל לפרטוריה ונחתתי ליד
כיכר״צ׳רץ׳ ,משהו בקליבר של כיכר־די-
זנגוף בתל-אביב. לאחר שהעוברים והש בים
השתכנעו שאינני יצור-מאדים, היה
עלי לעמול קשות כדי לשכנעם שלא ימ סרו
אותי למישטרה.״

אמא׳לה.
חורים

נו צונחים

היינץ הוכשטטר, צלם מיקצועי וחבר נזועדון־הצניחה יורד
מן השמיים בצניחתו הראשונה. רגליו עדיין פשוקות לרווחה,
הוא טרם התכנס לעמדת נחיתה. ידו הימנית אוחזת במיתר ההיגוי הימני, ובחופה מעליו
פתחי־ההיגוי. המשיכה במיתר הימני גורמת לפתח הימני להסגר, והמיצנח פונה ימינה.

בין דבוקה אחת למישנה, כדי להרגיע
את החבר׳ה המתוחים שעדיין לא קפצו,
סיפר המדריך בריאן את הסיפור הבא :
״כולכם יודעים שבמיצנח־הספורט ישנם
פתחים מיוחדים להיגוי. אבל באפריקה
היה לנו חניך אחד, שכנראה לא תפס
בדיוק בשביל מה החורים האלה.
״כשצנח פעם ראשונה, הציץ בהתאם
להוראות כלפי מעלה, כדי לבדוק אם

סיפורי ם נ 1מ 11/ף הציפה־
״הרי לא לימדו אותי שום דבר,״ ניסיתי
לצעוק אליו דרך רעש המנוע. יכולתי
לצעוק לרוח.
״וכשהיינו בגובה 2500 רגל קפצתי בפעם
הראשונה בחיי ממטוס, באותו אופן
שבו קפצתי לתוך ארגז־החול בגן כשהייתי
בן שלוש. כל הדרך למטה התפללתי:
אלוהים אם תוריד אותי לאדמה
בשלום, אני מבטיח לא לעשות את זה
עוד פעם.״

״היינו צריכים להפגין צניחה־לילית
לתוך איצטדיון בדיוק במחצית״המישחק.
היה חושך גמור, ורוח חזקה והאיצטדיון
מלמעלה נראה קטן כמו קופסת-
סיגריות. כל אלה עשו אותנו ואת ה טייס
לפקעות עצבים.
״ידענו שקישרו את המטוס באלחוט
קללות בשידור־חי

״טעיתי קצת בחישוב מקום הנחיתה,
והיה עלי לבחור בין צניחה לתוך שדה-
צברים, לבין נחיתה לבית־השימוש לגברות.
זה היה בית־שימוש שדה, שנוצר
מכמה חורים אשר הוקפו ביריעות יוטה.
״בחרתי כמובן בבית־השימוש, ותוך
שאגת: אני נורא מצטער ! ירדתי אל
בין הנשים שנהנו משרותי הנוחיות, כ־שהמצנח
נופל ומכסה עליהן מלמעלה.
״אני יכול לתאר לעצמי איזו הצגה
היתה לקהל ההמונים בחוץ כשכל הנקבות
המבוהלות האלה פרצו החוצה
בצריחות ושימלותיהן מופשלות מעל
לראשן.״
צנחן יורד העירה

״וישנו גם הסיפור על תחרות״הכדו-
רגל,״ מתחיל קליף ובריאן מחייך,

ישבנו חברי המחזור הראשון של
הקופצים במרתף־בירה תל-אביבי. הגענו
לשם מייד לאחר תום ערב אימונים שנמשך
כארבע שעות. אחרי ״אגרטל״ הבירה
השלישי, פתח קליף המדריך בעל שיער
השחת הקצר וסיפר :״זמן מועט לאחר
שהתחלתי לקפוץ חופשית מאווירונים,
הזמינו אותנו להשתתף במופע צניחה של
קבוצת״מקצועניים מנוסה מאוד.
״באחת מן הקפיצות היה עלי לתת
הוראות לטייס על מקום ההצנחה ה-
מדוייק מעל למטרה. תפקיד זה ניתן

החופה נפתחה בסדר. ברגע שהבחין ב־פתחי־ההיגוי,
הרביץ שאגה , :אמא׳לה,
חורים !׳ ובלי לחשוב הרבה משך ׳בידית
ופתח את הרזרבי. הטיפוס הזה לא חזר
יותר לצנוח אצלנו. לא מפחד, סתם
מרוב בושה.״
זה היה אחד מסיפורי ההרגעה ה־פחות־מסמרי־שיער,
שידע בריאן לפזר
סביבו במהלך הקורס.

כומר אפריקאנר
עצבני מאד
״לכומר אחד בפרטוריה הורדנו פעם
הפתעה שאני בטוח כי לא שכח אותה עד
היום,״ מספר קליף ,״חבר טוב שלנו, גם
הוא צנחן, התחתן. החלטנו להפתיע אותו
ברגע שיצא מן הכנסייה לתוך גשם•
האורז. ובדיוק כמתוכנן נחתנו משמיים
עליו, ועל אשתו, כשהיו על מדריגות
הכנסייה.
״החבר באמת התרגש מאוד מזה ש-
״קפצנו״ לחתונתו. פחות עליז היה הכומר
שכמעט השתבץ מן התופעה השמי מית.
באותו יום אחר הצהריים קפצו
עוד שני חברים משותפים לתוך אותה
כנסייה. הם פשוט התבלבלו בשעת החתונה.
החתן הלא-מוכר היה בשוק מוחלט,
ואת הכומר בכלל אי-אפשר היה להרגיע.״

בראן

בעמדה אופיינית ניצב
בריאן סטריט, מדריך־הצ־ניחת
בעת קיפול חופה של״ מיצנח. מיזגו
הלוהט של הבחור אשר שירת כסגן־צנחניס
בדרום־אפריקה, נתגלה לאורך כל הקורם.
לאיצטדיון לקבלת הוראות־כיוון. לא
ידענו שמערכת הקשר חוברה ברמקולים
למיגרש וכל הקהל שמע את חילופי
הדברים בינינו לבין הטייס.
״,חתיכת מטומטם, אתה סוטה לגמרי
מהכיוון׳ היתה אחת ההערות היותר
עדינות שהחלפנו בינינו, ולמטה במיגרש
ישבו הורי, חיכו •להופעתי מהשמיים,
ובינתיים למדו את אוצר הקללות שהצלחתי
להסתיר מהם משך כל ימי־ילדותי״.

1 1 1הנערה הצונחת, בשעת קי־
*׳ 1פול המיצנח עימו תרד עוד
שעה קלה ממרומים. היא מותחת בגופה
את מיתרי־המיצנח, בעוד אחד המדריכים
מקפל, מחוץ למיסגרת התמונה, את החופה.

נחיתת אונס
לשמלות מופשלות
״אחד ממיפגני־הצניחה שלנו, נערך ב־יריד־איכרים
גדול בדרום־אפריקה,״ מספר
בריאן סטריט המדריך ארוך״השיער,

קליו על הצלב

״זה המקום הכי בטוח,״ אמר קליף וילקין בהש־תרעו
על צלב המטרה לצפות בחניכיו הנוחתים,
״כאן בטח אף אחד לא יפול עלי.״ קל יף הינו מדריך במועדון הצניחה הישראלי, המהווה
יחידה של קלוב־התעופה־הישראלי ונמצא תחת פיקוח מינהל־התעופה־האזרחי.

-סשטטו

(המשך מעמוד • )35
מולך, ולצלם, לצלם, לצלם, הרי שאתה
יכול להמשיך ולקפוץ כל ימי חייך. וחוץ
מזה, חיכה לי בקבוק־בירה, שכר התערבות
במערכת, על התמונה אם אביא.״
״צא החוצה!״ צרח בריאן לתוך אוזני.
בחוץ היתד. רוח חזקה. מולי הסתובב המדחף,
מתחתי היה כדור־הארץ, ואני לא
ראיתי ולא הרגשתי כלום.
״! 0 0״ והלכתי. במקום להשאיר את
ידי פרושות ומתוחות לצדדים, אחזתי
אינסטינקטיבית בכיס המצלמה. התוצאה:
היפוך מושלם באוויר, והמיצנת נפתח בין
רגלי. ראיתי פעם חבר עושה את התרגיל
הזה לבנו בן השש. הילד התכופף והכניס
את שתי ידיו בין רגליו, האבא אחז בידיים
מאחור ומשך את הילד כלפי מעלה.
הקטן התרומם באוויר והתהפך קדימה.

ך* תאום היה מיצנח גדול ויפה פרוש
מעלי, חופה בצבעים של ירוק, כתום

ולבן, משני צידיה האחוריים פתחי-ההיגוי
דמויי -ה־ז, ובבת־אחת הייתי מאושר
מאד. לא מפני שהוא נפתח. מפני שהכל
היה שקט כל־כך וקל כל־כך ושקוף ויפה
ואיטי, כמו בערסל מתנדנד, כשהעיניים
לשמיים.
הייתי מאושר מאד.
כל הזמן שבעולם היה שלי. הרמתי יד
ימין ופתחתי את הכיס הימני בסרבל-
הצניחה. הוצאתי את טסינה הקטנה. פתח תי
את הכיסוי שעל העדשה, מתחתי זרועות
קדימה, שמתי לב שהרזרבי לא
יעמוד בדרך בין פרצופי לעדשה, וצילמתי
שש תמונות רצופות של צניחתי הראשונה.
סגרתי
את העדשה, הכנסתי לכיס ו־כיפתרתי.
עכשיו צריך להתחיל לעבוד.
הרמתי שתי ידיים ואחזתי במיתרי־ההיגוי.
משכתי בימני עד הסוף והתחלתי פונה
באיטיות ימינה, כשהאדמה מתגלה מתחתי
עם הסיבוב. משמאל ראיתי את הפס ה־דקיק־מתכתי
של נחל־חדרה. כמה נקי
נראה מכאן. כשנחזור הביתה ונעבור ליד

סירחונו הנורא, אזכר בזה ודאי. רחוק*
רחוק מולי, היה הים. חיפשתי את צלב-
המטרה.
תחילה ראיתי את המטוסים. זה ליד זה
עמדו, קטנים כדגמי צעצוע, הסטיתזן
הדו־כנפי שבו הגיעו אמנון ואיציק משדה־דוב,
והצ׳ירוקי־ ,6שבו הביא דדי לשדה-
ההצנחה את קארוזו אביו ואת אמו. הצלב
היה כמאה מטר קדימה־ימינה מהם. ליד
הצלב היה חץ מבד לבן, שסימן את כיוון-
הרוח — מערבית.

* רדתי לאט, מוצץ את התענוג מכל
שנייה, מושך פעם בשמאל ופעם בימין,
משתדל לנחות כמה שיותר קרוב
לצלב־המטרה. למטה מימין היו פרושים
מיבני בית־החולים לחולי־רוח שליד עין־
שמר. נזכרתי במה שאמר היינץ, בדרכנו
מת״א: מי שיצנח מאחורי הגדרות של בית-
המשוגעים הזה, יהיה מיסכן. תאר לך בן*
אדם יורד לתוך החצר מהשמיים ופוגש
איזה אח, ומסביר לו שמרצונו קפץ מ
אווירון,
ועכשיו הוא רוצה לצאת ולהצטרף
לחברים שלו בחוץ .״כן, כן,״ האת הזה
יגיד לו ,״אתה צודק מאה אחוז,״ ויכניס
אותו ישר לתא־מבודד.
הייתי בגובה של כ* 200 מטר. ראיתי
את דדי עומד בתוך השדה החרוש, במרכז
הצלב, וצועק אלי :״יופי, יופי, קצת יותר
שמאלה, עוד קצת, זהו!״ משכתי את המיתר
השמאלי כולו למטה וביצעתי סיבוב
שלם כשפני אל הרוח.
״יש לנחות כשהפנים לכיוון הרוח,״
לימדו אותנו ,״למיצנח מהירות עצמית של
שמונה קילומטר לשעה, ברגע שפונים
נגד הרוח, מואטת מהירות המיצנח בהתאם
למהירות הרוח והנחיתה קלה יותר.״
עכשיו
היתד, האדמה קרבה במהירות.
שמעתי קולות רבים, ראיתי את הרגבים
באדמה החרושה, הרפיתי ממיתרי־ההיגוי,
התכנסתי לעמדת־נחיתה, התגלגלתי והייתי
שוב על האדמה.
65 שניות מהרגע שבו עזבתי את פתח
המטוס.

הנוסע צודק תמיד -זוהי סיסמתנו!
וכל חבר ועובד ליד ההגה משתדל לשרת את
נוסעיו בנאמנות ובסבר פנים יפות. אף־על-פי כן,
אדם הוא רק אדם ואם יש תלונות או סענות
נגד חבר או עובד האגודה הו מובאות לברור
בפני משפט החברים. יש לנוסע כתובת
להביא את טענותיו; יש ל.אגד־ משפט
חברים לבחון אותן ולהסיק מסקנות לפי
הזגויד,

זהו אגד

העולם חזה 1814

_ סזר [ ו ^נ1ל־1ד ן ןן ו!]1י1ח
עמליה ארבע, הציירת ובעלת הגלריה
התל-אביבית, היתה מאז ומתמיד עלמה
שובבה. משום כך, לא האמינה גם
ביותר בכל מיצוות העשה ואל תעשה,
ובסיפורים בעלי מוסר השכל עמוק כמו
אודות הפרי האסור בגן־עדן, ובדומה.
השבוע, היא נוכחה לדעת כמה שחשוב
דווקא בן להאמין.
ההתגלות היבתה אותה דווקא במקום
מאוד לא מיועד למטרות באלה — בקא-
זינו של מונטה-קארלו. לאחר פסטיבל-
הסרטים בקאן, סרה עמליה, בחברת ה עיתונאי
עימנואל בר־קדמא והמפיק
מצחם גולן — לפוש קצת בקאזינו.
לעמליה אמנם לא היתה אגורה בכים,
אבל זה, אצל בחורה כמו עמליה, מעולם
לא היווה בעייה. בחינניות שאין דומה
לה, ובטבעיות הגדולה ביותר בעולם
/היא חלפה בין השולחנות, הרביצה
חיון מקסים, והפליטה כללית לחלל
אפוף־העשן :״הוי, כמה שאני רוצה
לשחק קצת.״ ותאמינו או לא, לא היה
שולחן שלא נמצא בו מתנדב ששילשל
בידיה כמה גבעות קטנות של ז׳יטונים.
ירד היא שיחקה כל הערב. קצת הרוויחה,
קצת הפסידה, אבל העיקר היה הבילוי
והמצב־רוח. בייחוד המצב־רוח. עד
כדי־בך שפר מצב־רוחה של עמליה, שהיא
ניגשה לסל־פירות ענקי, שניצב דומם
אחת הפינות של האולם המפואר, נט
לה אותו, והחלה סובבת בין השולחנות,
מעניקה לאורחים פה אגס, שם אפרסק,

כאן מנגו, שם אננס. מובן שכולם הודו
לה בחיוך ובחיבה.
החיובים — לפחות של עמליה ושני
מלוויה — נמחקו בסוף הערב, כאשר
השלישייה העליזה פנתה לעבר היציאה.

הוא מנחם גולן, חשבון עבור הסל.
גולן שלח מבט בחשבון, והחוויר. מאוחר
יותר, בבית-המלון, באשר שבה אליו
נשימתו, סירב לגלות את גודל הקריעה.
הוא הסתפק רק בהערה שהם בולם היו

למדי בארץ לא מוכן להחליפה בפז. היאג
ישבה יום אחד בבסיס שלה, הלא הוא״
קפה האמניס התל־אביבי נוגה, כאשר מס־^
הכנסה נפל עליה.
הוא נפל בצורתו של מפקח מסויים!,
שהתבקש על־ידי חבריו להכין רפרטואר*
לנשף־פורים של מס־הכנסה. ממקורות יוד־עי־דבר
נודע למפקח שאין כמו סריטה7
לנשפים מסוג זה. פנה איפוא הגבר לקפה^
נוגה, ושם הכיר לראשונה את סריטה, שנופפה
אותה עת בתעודת־הגירושין הטריה[
שלה. סריטה שמעה את בקשתו להופיע^
בנשף, הסכימה ברצון רב.

הפרי האסור
רב-מלצרים הדור, במדי גנרל של נפוליון,
השתחווה באדיבות, הגיש לגבר שנראה
במלווה הראשי של עמליה, הלא

בימים אלה, הגיע לביקור בארץ לא אחר
נואשר פאשא כהנא. ואל תשאלו אין
הגיע. במסע ניצחון.
סאשא, אם לרענן את זיכרונכם, הוא
לא אחר מאשר האישיות הדומיננטית מאחורי
הבאר באתרים תל־אביביים ידועים
כטיפאניס, עינבר וקינגס־קלאב. כלומר,
היה: לפני כשנה וחצי הוא החליט שאין
עתיד מאחורי הבאר, עבר לגרמניה. ותיראו
אותו היום.
קודם כל, היום הוא מטר ,92 לעומת
מטר 88 שהיה בארץ. זה בגלל העקבים
המודרניים של היום.
אבל תיראו מלבד זה: בשביל יום עבודה,
הוא מספר, הוא מקבל היום 500

אין נביא בעיה
מארק. וזה שעה־שעתייס עבודה בסך־
הכל. מה העבודה? דוגמנות וסרטים כמובן.
ותישאלו
באיזו חברה הוא מסתובב.
כלומר, אינכם צריכים לשאול. סאשא יספר
גס ככה: בחברת גדולי הכוכבים
והכוכבות של אירופה.
ותישאלו איך הם מתייחסים אליו: לא
פה בארץ. פה בארץ, נזכר השבוע סאשא
בחיוך מבטל, כשהיה מבקש מבחורה הלוואה
קטנה של כמה עשיריות, היתה שולחת
אותו לכל הרוחות. בגרמניה, אם
הוא מבקש מהכוכבת, הכי מפורסמת טובה
דומה, היא נותנת לו פי שניים. פשוט
אין מה להשוות, וזהו זה.
בהחלט זהו זה. בשביל עולה חדש מרוסיה,
שעלה ארצה לפני שמונה שנים, והוא
אז עלם טוב מבית טוב בגיל ,16 זה
בהחלט זהו זה.

מי־מנוחות. בחצר הענקית, בווילה של
הרובינים בקיסריה, התכנסו כל ותיקי
תל־אביב הקטנה, ידידיו של ראובן נו־

יבולים להמשיך להתגורר עוד שבוע שלם
במלון, במחיר הפרי האסור.
נו טוב, לך תדע.

שמ ח ת
עניים
מי שלא ראה בשבוע שעבר את השימחה
במועדון־הלילה היפואי עומר כיאם, לא
ראה שימחת עניים מימיו.
העני בעל השימחה היה האמרגן דני
דגן, שהכריז על עצמו בזמנו כפושט־רגל.
זה לא הפריע לו לחגוג ביום הראשון
בערב את הבר־מצווה של בנו, ינאי,
בהפנינג סוער וסוחף, שהזכיר את ימיו
הטובים הראשונים של המועדון.
מי לא בא לשם, לעזרתו של דני י

יהורם גאון, צמד הפרברים ואריק

איינשטיין התלבשו על המיקרופון.
ג׳יבלי הקטן ניצח על השימחה, ומעט
התיירים שניקרו למקום, ניסחפו בהילולה,
שלחו לחגיגה המשפחתית בקבוקי
שמפניה. כעבור זמן קצר, מרוב שמפניה,
לא יכלו להבדיל בינם לבין המשפחה.
השיא הגיע בסוף, כשכולם הצטרפו
לריקוד הורה סוער. יכולתם לראות שם
במעגל לא רק את דני עצמו ואת שלושת
ילדיו, אלא גם את אם הילדים —
אורנה הדרי, אשתו הראשונה של
דני — יהד עם המיועדת להיות אשתו
השלישית.

פריטה

אי א פ שר לסמוך
על מס־ה
כמו רבים וטובים אחרים, התחילו גם
צרותיה של פריטה הרוויץ כאשר מס־הכנסה
התלבש עליה.
מריטה, אם יש בורים ביניכם שלא
יודעים, היא זמרת נודעת, שקהל נכבד

ימים שלא ישובו עוד, וכל המי־ומי של
ימינו אנו — החל מבי. ג׳י ,.עבור ל־לולה
בר, ידידה ותיקה שיצרה את

היתה זו אהבה ממבט ראשון. מאותו!
יום, הפך המפקח לחובב שירה מובהק}.
העובדה שכל אותו זמן המשיך גס להתגורר
במחיצת אשתו וילדיו ברמת־גן, לא
הפריעה לו להשתתף בכל הופעותיה של1
הזמרת ברחבי הארץ. בימים אלה, חגגו}
השניים מלאות שנתיים להיכרותם.
אחרי החגיגה, נזכרה מריטה בהבטחה
המפקח שאו־טו־טו הוא מתגרש ומתחתי
איתה, ושאלה אותו על כך. שאלה פר
שאלה שם — והתגלתה לה האמת המרה[,
שעל מס־הכנסה אי־אפשר לסמוך.
פנתה סריטה לאשתו, של המפקח, סיפ;
רה לה על עבודת־החוץ של בעלה. האשר
הופתעה אך לא עשתה מאומה בנידון.
השבוע, נטלה סריטה את מפתחות דיי
רתה מידיו של נציג מס־הכנסה והכריזו*
ברבים :״אם ירצה להיכנס, שיביא צדי
חיפוש. ובחתימת שופט.״

זה מה שכולם היו בטוחים, במבט ראשון:
שפרדריקה סגל הגיעה ערומה
לטקס החתונה. אפילו דויד בן־גוריון
לטש זוג עיניים משתוממות, ימשך בכתפיו
כאחד שנואש מלהבין את הדור הצעיר.
היתה
זו כמובן טעות אופטית, גם אם

שימלתה של הכלה, וכלה בשמות כ־וולטר
איתן, מאיר וייסגאל, השגריר
וולווארת ברבור, שבא עם העיתונאית
מירה אבי״ד, וכן הלאה ובן
הלאה, מלוא כל החצר.
לפני ארבע שנים, חיתן ראובן, באותה
חצר עצמה, את בנו דויד. עתה,

ערומה

בחתונה

מכוונת. פרדרי היתה לבושה מאוד. אלא
שמה שהיא לבשה, בטקס נישואיה של
אריאלה רובין, ביתם של הצייר הקשיש
( )70 פלוס ראובן רובין ורעייתו
אסתר — היתה שימלת תחרה עדינה
ואוורירית בצבע העור ,׳שאפילו עיניים
צעירות מאלה של בי. ג׳י. היו צריכות
להתאמץ כדי להבחין בה. מה עוד שמתחת
לשימלה הערטילאית היא לבשה
טייטס בצבע העור — ואתם יכולים לתאר
לעצמכם את התוצאה. ועוד על גופה
של פרדי.
אבל זאת בערך היתה ההתרגשות היחידה
בכל הערב. כל השאר התנהל על

הלכה הבת בעקבות אחיה. לקח אותה,

אל !מחוץ לחצר ולבית, עמי גניגר,
נח״לניק לשעבר, למרות שהיום הוא כבר
בחור רציני, בנם של בעלי חברת תיא.

עמי ואריאלה (לימינו — ראובן, לשמאלה — אפתר)

הטקס עצמו היה אוורירי למדי, בהתחשב
ברוח החזקה שנשבה מהים. האיר־גון
היה בוהמייני למהדרין: מי שהצליח
למצוא בוס — לא מצא את הוויסקי•
מי שמצא את הוויסקי — לא מצא
כוס. בחורים עם צלחות חיפשו בחורות
עם מזלגות, ובן הלאה וכן הלאה.
לא שזה הפריע למישהו. אדרבא, זה רק
הגביר את השימחה.

שושן: הקוב נמשו!

נגי־

ד נוביזו

.מתפשטים

ביום שישי בבוקר, ליד מגדל המציל בחוף־״שרתון״,
מתפשטים הדתיים שבאו לקיים מיצוות טבילה. כל 4 ימות השבוע לא נראו יראי השמיים בחוף והחילוניים האמינו שגזירת ההפרדה מתה.

ך* דכרי הימים אשר לחוף שרתון
^ ייכתב לאמור: בני־האדם ובנות־הח־ווד.
לובשי המינימום לא ויתרו, לא יוותרו
ואין בכוונתם לוותר על זכותם לחלקת
המים הקטנה אשר העניק להם אדוני
מימים ימימה.
לובשי המינימום שוכני חוף־שרתון
ובמיוחד בנות הקומנדו הנשי, המשיכו
לסכל, להרוס, להפריע, לרמוס, לזלזל,
ולעשות לחוכא ואיטלולא את מזימת אלו־הי־העיריות
רבי רבינוביץ, אשר הכריז
בבראשית (העולם הזה :)1813״תהי הפרדה
בין חוף לחוף ולא יבואו גברים
בכניסה לנשים ונשים לא תבואנה בכניסה
לגברים!״ רחמנא ליצלן.

הגדרות ושילטי ההפרדה למיניהם, אשר
נתלו ברוב הדר בבראשית, נעלמו כלא
היו. ידי הפקחים רפו והם ניצבו מנגד
לנוכח הפלישה הנאדרה.

__ ל ה חני ק
ילת אוו ת בשרים
^ מנם בשעות הבוקר המוקדמות
\ 4של היום השישי עדיין כיוונו הפקחים
את התנועה וכל הרוצה לבוא בשערי
גן־העדן האבוד נאלץ להוכיח את מינו
ולהכנס בשער אשר יועד לו. אך מעבר
לכניסות נתערבבו התחומים.

ימי

יגז8י

שתיים מהקומנדו הנשי של חוף־״שרתון״ התקרבו בשקט

1 1 1 111 .אל הדתיים והסירו מהגדר את הבגדים התלויים. כשאברכי
המשי הרגישו בגניבה, פתחו ברדיפה אחריהן. התחולל מאבק בין החתיכות והדתיים.

הדתי הממושקף משמאל הצליח להשיג חזרה את מיכ־ך
1ךחןמ
נסיו הגנובים, בעוד אברך צעיר אחר רודף בנסותו לסלק

מתחום הגברים את הפולשת הנשית .״תסתלקי מכאן ! החוף שלנו !״ צעק לעברה.

הדתי אוחז היטב את מכנסיו מחשש גניבה חוזרת, מקלל
הדתי הממושקף במלוא פיו את שתי החתיכות שסביבם,
רחל מימין ונחמה. גם האברך הלבוש למשעי שמאחוריו שולח קללות לעוכרות ישראל.

.5לועגות

.4מקללים

כשמכנסיו בידיו מסתלק הדתי הממושקף לעבר הטרי טוריה
הגברית בחוף. האברך בעל הציצית מתקפל אף
הוא לאחר הרדיפה הנועזת .״סבונים, החוף הזה לא היה ולא יהיה שלכם,״ התריסה.

נשות הקומנדו נכנסות לים וגסתעוות על הדתיים הטובלים במים

ף* יום שישי של השבוע שעבר העיזו
הדתיים לבוא בשנית לחוף שרתון
עליו הוכרז בעיריה כחוף הגברים. הם
באו לפנות בוקר ומנו ארבעים איש בלבד.
עד השעה תשע היה החוף לרשותם, אך
בשעה זו החלו להגיע למקום ראשוני המתרחצים
החילוניים.
כשראו בנות קומנדו־שרוזון את הדתיים
במים, החליטו לקרוא תגר ולגרשם.

פלי ש ה לים בצילום למעלה ומימין, מתרחצים דתיים
בתוך המים כשלמולם, נשות שרתון העליזות.
למרות
צעקות הדתיים :״צאו מהמים!
צאו מהמים! זה החוף שלנו!״ המשיכו
הבנות לשחות לעברם, פתחו בצעקות נגדיות
:״החוף לא היה ולא יהיה שלכם אף
פעם !״
התפתח ויכוח מיימי והנצחון היה ל בנות.
הדתיים עזבו אחד אחד את המים,
חזרו למקומם שליד מגדל המציל והחלו
עוזבים את המקום כמו הוכה במגיפה.
אך עברו ילדי גן־העדן בכניסות ההבדלה
ויצאו מטווח ראייתו של שומר הסף,
פנו כגוף אחד אל חלקתם האהובה אל
מול מלון שתזון השגיא, ושם באו מין
בשאינו מינו.
ובהגיע שעות הבוקר המאוחרות, שעות
בהן זורמים המוני עוכרי השם המיימה,
תפסו הפקחים עמדות תצפית בלבד ויחדלו
מהכוונת התנועה.
לא כן פועלי העיריה הקדושה. הללו
דחו קדושת שבת משום פיקוח נפש,
ועסקו בזיעת אפם בהקמת חומה בצורה
להפריד בין חוף לחוף, לשים גבול בין
אשה וגבר, להסתיר מחמד עיניים ולהחניק
תאוות בשרים. והפתאים בקואליציה אכן
האמינו כי החומה תפריד והמה ימשלו,
אך לא מניה ולא מקצתיה.

יעלות־חן
בעלי־תאנה
^ אשר הופיע רבי רבינוביץ מלווה
בפמליית ליצני־החצר שלו להזין עיניים
בתפארת החומה, זהרו לעומתו אותיות
שחורות אשר נמרחו עליה מבעוד
לילה :״בכל חברה רקובה מתפתחת בירוקרטיה
מסורבלת!״
ויעצום רבינוביץ עיניו ויאנח בעוגמה
ויפנה לימין ומיד עצם עיניו בשנית בבעתה:
על חוף הגברים התרוצצו, רחמנא
ליצלן, בנות־ישראל בלתי כשרות למהדרין
ועל גופן, אוי לעיניים שכך רואות,
רצועות פסים פסים של טפו טפו טפו...
ביקיני !
וביום השישי, הלא הוא היום השלושה-
עשר מאז נכתב החוק בכתובי־הקואליציה,
ונציגי השם שומרי הגחלת הגיחו ויבואו

אל חלקת המריבה. ויבואו עם שחר,
ויכנסו בכניסה לגברים ויטיילו לאורך
הרצועה השוממת, ויתמקמו ליד מגדל הפיקוח,
ויורידו מעליהם שטריימלך, שליי־
?ן ס, חולצות, גופיות, מכנסיים, תפילין
ונעליים, ויגלו גופותיהם הצחורים מצחור
לעין־השמש, וישחקו, ויעלזו ויאחזו ביד
חלבית במאטקות, ויחבטו בכדור ולא ידעו
כי רעה ממשמשת ובאה.
לובשי המינימום ששזפתם השמש, אוהבי
שנת בוקר המה, ויופיעו במקום כבימים
ימימה בסביבות השעה תשע, ויפקחו עיניים
תמהות למראה עבודת השם שלמרגלות
מגדל הפיקוח.
יעלות חן עדינות בעלי־תאנה זעירים,
פנו בצעדים קלילים אל עבר בחורי הישיבה
ואברכי המשי, הביטו בעיניים סקרניות
והשתאו אל הדמויות המוזרות שפי-
אותיהן מתנופפות ברוח.

ויטבלו זה בצד זו, וישחקו אלה ליד
אלה, ויציצו מפעם לפעם, ויראו הגברים
את החזה הנשי טפו ...טפו ...טפו ...ולא
ירקו בשאט־נפש, ויבינו כי החלטת העי־ריר,
אין בכוחה לשנות הרגלי חיים ונוהג

שמעולם, ויתגודדו זאבים בצד כבשות
ויוותרו חיים, ויירשם הדבר כבלתי מובן
ויימסר לפירוש רש״י.
ועד אשר ידונו ישקלו ויפרשו, ממשיך
העולם הזה להשקיף מנגד.

וירחצו זאב
עם כבשה
**ל תיים חמדו לצון ובאין רואים
(1/חטפו מעל הגדר מכנסיים, חולצה
וכובע. שלוש אחרות פשוט עמדו ונעצו
עיניהן בנסותו לרדת לחקר הזרות האלוהית
אשר לגופות המדולדלים שמולן. וירדפו
יראי השם את גונבות הכסות, וירגמון
בתפוזים ובעגבניות ובכל הבא ליד.
ובדברי הימים לחוף־שרתון ירשם וייכתב
כי שעות אחר־הצהריים ביום השישי
האחרון חקקו בחלקת האלוהים הבלתי-
כשרה מאורע היסטורי: חוף הגברים כולו
כוסה בכל המינים לובשי המינימום ולא
נודע כי באו האברכים הצחים אל קירבם.

זהבה אהלי, חתיכה מן הסוג המשובח, מבונה בפי חברותיה
| | 1 1/ - 1 / 1 1לקומנדו מ אד אם־ ^ הבנויה לתלפיות הזו מבלה בחוף ״שרתון״
שעות לאין ספור ובשל הכרתה את השטח, נתמנתה להנהיג את הפולשות הנשיות.

החרב

חוד