גליון 1815 מתאריך 14 ביוני 1972

פולקעס גנובים
מתקו...

היום

מלס

עונמם להודו
״חבתי׳ פולקע מן המקרר
אני אוהב פולקע של הודו בעיקר בגלל
הטעם והתבלינים...
לניוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת׳ א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

מספרפ?ן מים בשבועות האחרונים נכשלה משטרת ישראל בצורה חמורה. היה זה
לשקציני משטרה הופיעו בפני שופטים, ונשבעו כי למשטרה יש י&וד סביר להניח כי
האנשים שהם מבקשים את מעצרם, מעורבים בפרשות רצח חמורות.
כך היה כאשר ביקשה המשטרה את מעצרו של מאיר אזולאי, תושב רמלה, כחשוד
בהשתתפות ברצח השוטר וייצמן בתל־אביב, וכך היה כאשר ביקשה את מעצרו של
סרן הצנחנים (מיל ).אורי לוי, כחשוד בהשתתפות ברצח אילן אשרוב.
בשני מקרים אלה, כמו במקרים קודמים
בהם ביקשה המשטרה את מעצרם של
חשודים ברצח אילן אשרוב, שיחררה
המשטרה את החשודים תוך זמן קצר,
אחרי שהתברר לה שאין כל יסוד לחשדו-
תיה. פרשיותיהם של מאיר אזולאי ואורי
לוי חמורות במיוחד, כיוון שבשני מקרים
אלה נראה כי המשטרה נפלה במלכודת
שטמנו לה עבריינים אחרים, שהזינו אותה
במידע כוזב במתכוון, גרמו בכך נזק בלתי
ניתן לתיקון לשני החשודים שחפותם
התבררה רק כעבור זמן. אבל בינתיים
פורסמו שמותיהם בעתונים. תמונותיהם
התנוססו בראש חוצות. הכתם בו הוכתמו
בגלל מעצר־שווא בידי המשטרה אינו ניתן
לטישטוש בנקל.
הבעיה אינה רק בעיה של המשטרה.
זוהי בעיה חברתית, תחיקתית ודמוקרטית,
המעמידה בדילמה חמורה את כל מי שזכויות
היסוד של האזרח יקרות לו.
כעתונאים מעיקה עלינו בעיה זו במיוחד.
שכן, אחרי שבעקבות חשדות של המש טרה,
שקציניה מעידים בשבועה על מידת
ביסוסם, מפרסמת העתונות על חשוד
כלשהו ועל ההאשמות שהוא נחשד בהן,
לא תועיל כל התנצלות כאשר מתברר
שחשדותיה של המשטרה היו חסרי ביסוס.
העולם הזה מקפיד לציין במקרים כאלה כי החשוד הוא בחזקת חשוד בלבד, וכי כל
מה שמייחסים לו טרם הוכח והוא בגדר השערה בלבד.

השפתון החדש של

פומביות המע צר -זכות יסוד
ה ב עי ה הי א שלא תמיד אפשר לבוא אל המשטרה בטענות במקרים כאלה. חובתה של
המשטרה היא לבדוק כל פירור של מידע המגיע לידה בקשר לחקירות שהיא מנהלת.
אין כל דרך אחרת לברור בין מידע כוזב ואמיתי מאשר מעצרם של חשודים וחקירתם.
מי שבא כיום לטעון כי לאור התקלות שארעו לאחרונה יש לאסור את פירסום שמותיהם
של חשודים הנעצרים לחקירה עד להגשת כתב־אישום נגדם, חי בעולם של הזיות
ואשליות. זוהי גזירה שלא תעמוד במבחן המציאות ושעתונות חופשית אינה יכולה להסכים
לה. לפי הצעה כזו אסור היה כיום, למשל, לפרסם מי הוא היפאני שנעצר בלוד אחרי
ליל הדמים שם, כיוון שכל עוד לא נערך משפטו הוא בחזקת חשוד בלבד, מבחינת החוק
היבש.
עוד יותר מזאת: אין כל ערובה שכאשר מזינים את המשטרה במידע מוטעה, יתברר
הדבר בבר בחקירה הראשונית. לפעמים עלולה הטעות להתגלות גם אחרי הגשת כתב-
האישום, כך שתקנה כזו לא תועיל בדבר.
מצד שני עלולה תקנה
לפגיעה הרבה יותר חמורה
תוכל המשטרה לעצור את
שמות עצורים, עלול להביא
לצרכים פוליטיים.

שתאסור פירסום שמות חשודים הנעצרים לחקירה, לגרום
לדמוקרטיה ואולי אף לפרטים. היא עלולה להביא למצב בו
כל מי שתחפוץ בכך ללא כל פיקוח ציבורי. איסור פירסום
בתנאים מסויימים להתדרדרות עד כדי שימוש בנשק המעצר

קל לתאר מצב בו ירצה שר משטרה פלוני של מפלגה מסויימת למנוע פעילות של
עסקן פוליטי מתחרה. כל מה שהוא יצטרך לעשות הוא לבקש מהמשטרה לעצרו בחשד
מסויים. כיוון שלא ניתן יהיה לפרסם את דבר המעצר, ממילא אי אפשר יהיה להלחם בו
בצורה פומבית וגלויה.

מוצאה שי כלמה שלמון! ן1לשפת .₪ 1נשי 0ב עויט.

פרסו ם >ימט. צילום קורן

י׳ ״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
הפערכת והפינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלם ון ,260134
חאידואר 136 פען פברקי: עולפפרם * ״הדסום החדש״ בע״פ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״פ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״פ העורך הראשי: אורי אבנרי הפו״ל: העולם הזה בע״פ.

פומביות המעצר, בדומה לפומביות המשפט, היא אחת מזכויות היסוד של האזרח
שבאה להגן עליו. כל מי שקורא לחסלה פותח פתח לתופעות אנטי דמוקרטיות
וטוטאליטריות.
כמו בכל תהליך דמוקרטי, הבא להגן על בלל החברה, יש יוצאים מהכלל, הנפגעים.
על כך אין לבוא בטענות לא אל העתונות ולא אל המשטרה. זהו אחד מפגמי המשטר
הדמוקרטי, שבסופו של דבר התועלת שבו מרובה על הנזק שהוא גורם למעטים. במקרה
של מעצר־שווא, כמו במקרה של אורי לוי, כאשר העולם הזה פירסם את פרשת מעצרו
בעקבות המידע שהגיע למשטרה, ואורי לוי טוען כי פיריסום זה גרם לו עוול — לא יכולה
מערכת העולם הזה אלא להביע את צעדה העמוק בלב שלם על הפירסום.
אבל חובתה של החברה היא לפצות את אלה הנפגעים ממעצרי שווא כשהם חפים
מכל פשע. כשם שהמדינה מעניקה לעובדיה את הזכות להגנה משפטית על חשבון
משלם המיסים, כך היא חייבת לחוקק חוק שיפצה כל אזרח ששמו הטוב ומעמדו נפגעו
בשל תהליכי החקירה והמשפט. הדבר אינו נוגע רק לעצורים ששוחררו אחרי שלא
אומתו החשדות נגדם. הוא יפה גם לגבי כל אלה שהמדינה תבעה אותם לדין פלילי ושיצאו
זכאים וחפים מכל פשע בדין.

העול ם הזה 1815

חדר השינה שלך צריך להיות
יותר מסתם מקום לישון...
הוא יכול להיות צעיר ואפנתי
הוא יכול להיות דרמאטי!
ג לי נ ה הבד האפנתי
החדש לחדר השינה
שונה מכל מה שהכרת עד כ ה ׳ ו ״ ן ך ^
הוא חזק יותר,מאריך ימים, ייי ^ ״
קל בכביסה וללא גיהוץ.
כל זאת הודות לשילוב מוצלח

של סיבי פוליאמיד עם כותנה

והוא יפה עתר,הודות
להדפסות צבע עשירות
בדגמים שונים
שיהלמו את אופייך
הנה רעיון נפלא לחדש את
חדר השינה במערכת
ודרזך ] 111הדח
סדינים. ציפות לשמיכות

ולכרים וגם ווילונות.
להשיג בכל החנויות המובחרות.

חדר השינה

מקום לישון

11111111

את מפקדיהם ואת מזכירי־הקיבוצים כי לא יצייתו
לפקודות, אפילו אם ייאלצו לשבת בבתי־סוהר.
חבר מקיבוץ מצר סירב למלא פקודה ולא נאסר.
אריה בובר, מפעילי מצפן בירושלים, מרצה עתה
עונש מאסר של 35 ימים אחרי שסירב לשרת ברמת-
הגולן.

מזכירי הקיבוץ הארצי אובדי עצות נגד
--ההתקוממות המק —

— ויותר
— יותר
המקבלת אופי
רחב. בעוד שהמקרים הראשונים התייחסו
להכרי •טי״ח או צעירים שעדיין לא הצטרפו
למפ׳׳ם, ישנם כין המסרבים עתה גם
חברי מפ״ם.

המערך ידון
מועצות פועלי
פשטתי המוחזק*
ההסתדרות תעסוק בקרוב כהקמת איגודים
מקצועיים ומועצות פועלים כשטחים
המוחזקים.
יצחק בן־אהרון הזהיר את המעבידים והממשלה,
כי ההסתדרות לא תוכל להשלים עם עבודה זולה מן
השטחים, ועם העובדה שהפועלים מהשטחים אינם
נהנים מניכויים עבור קרנות הגמל, הפנסיה ודמי־החופשה,
המנוכים מהם כאילו היו פועלים ישראליים.

כו־אהרון הסביר, בי אם תחליט הוועדה
המרכזת לפעול לאירגון הפועלים כשטחים
המוחזקים, אין פירוש הדבר כי הוא מסבים
ל״סיפוחים״ ,אלא יהיה זה ביטוי להתנגדותו
לקיומן של שתי רמות-שכר ושתי
רמות של תנאי עבודה כמדינת ישראל.

צפוייה כנ ח
סגירת תיאטרוני
בימים הקרובים ביותר תתפתח סערה ציבורית
ממדרגה ראשונה, כאשר יתברר כי צפוייח סכנת
סגירה לתיאטרונים אחדים, בגלל מיעוט הביקורים
וריבוי המיסים וההוצאות.

האש תתרכז על שר־החינוד־והתרבות,
שייאשם ככף שאינו עושה דבר להצלת
התיאטרונים, ועל שר־הפנים, האחראי להטלת
המיסים מטעם הרשויות המקומיות.

עוד רבני
שירות בשט חי
יתרבה מיספר סרבני־השירות בשטחים המוחזקים.
חברים רבים מקיבוצי השומר־הצעיר הזהירו כבר

המועמד לתפ קיד
שר ה ח קל או ת: או 1ן
מי שהיה סגן שר החקלאות וחבר*
הכנסת הקודמת, אוזן, הוא כעל הסיכוי
הגדול כיותר לרשת את חיים גכתי כשר*
החקלאות.
ראשי המערך מוכנים להעביר את התפקיד לאיש
המושבים, אך לא לעוזי פיינרמן, הדורש להוציא את
התיק מידי איש תנועת הקיבוצים. לאוזן יש יתרון
נוסף: בהיותו איש עדות המזרח, הוא יגדיל את ייצוגן
בממשלה.

ביי שוב פליטי
תזוזה כלשהי בכיוון של יישוב הפליטים הערביים
חלה בצמרת המערך.

המעיד הסבים שמיעתו ככנסת תקיים
דיון על כעייה זו כקרוב. את הדיון יפתח
ח״כ מפ״ם דוב זכין, שיציע יוזמה ממשלתית
ליישוב הפליטים.

הקדות ל ב דווי ם
בפיתחת רפיח
ייתכן ובעתיד הקרוב יוחזרו חלק מהבדווים שסולקו
בזמנו מפיתחת רפיח, ויורשו שוב לשבת בקירבת
השטחים, המותרים להם לעיבוד ושגודרו בגדר.

ראש־הממשלה גולדה מאיר תחליט כעצמה
על צורת פיצוי הבדווים ושיקומם אחרי
שהובאו כפניה שתי עמדות מנוגדות, האחת
הטוענת כי ניתן להחזיר את הבדווים לפית
חת רפיח והשנייה, כי יש לשקמם כמקומות
אחרים כסיני.

אכא אכן הודיע כאופן כלתי דישמי
לשרים הבכירים שהוא יגיש את התפטרותו
אם יצורף לממשלה יצחק רכין. שדיעותיהם1 411
האישים1 1)4 ,
היחסים כין שני ווי 4-
14 1411׳ 11
דומות, הגיעו לנקודת כדטבו־ כזאת שאכן
אינו מוכן לשבת איתו כאותה ממשלה.
מכיוון שגם קבוצת אכרהם עופר מתנגדת
לבחירת רכין, אפסו במעט תיק־וותיו
של רכין לכהונת שר כממשלה זו.

לא תהיה חזית

שופטי יתבעו

בין המפלגות הדתיות

תיקון ב תו?

למרות הגישושים להקמת מערך פוליטי משותף
בין המפלגות הדתיות, במידה ויועלה אחוז החסימה,
קרוב לוודאי שמערך כזה לא יקום.

אגודת־ישדאל ופועלי אגודת־ישראל
מקוות כל אהת כניפרד למלא את החסר
כדי לעבור את אחוז החסימה בקולות עולי
גרוזיה והן פועלות אינטנסיבית כקרב עולים
אלה.
לאחרונה חלה החרפה ביחסים בין אגו״י ופא״י
וזאת בגלל לחצם של החוגים הקיצוניים, בעיקר
בקרב תלמידי הישיבות בבני-ברק הרוצים ניתוק מוחלט
של אגודת־ישראל מפועלי אגודת־ישראל.

צפוייה פנייה של מיספר משופטי בתי־המשפט
המחוזיים בישראל אל משרד המשפטים, כדי לתקן
את החוק בצורה כזו שיאסור על עורכי־דין לסרב
לקבל מינויים שנקבעו על־ידי בתי־המשפט.

כעקבות פרשת שכר הפרקליטים של
ועדת ויתקון, התגלו תופעות של עורכי־דין
ה״סרכים לקבל עליהם להגן על נאשמים
לפי כקשת כית־המשפט, בתעריפים שהיו
מקובלים עד כה. עד בה יכול היה עורך־
דין לסרב לקבל את המינוי.
בהתאם להצעה החדשה לא יוכל עורך־דין לסרב
לקבל מינוי כזה, אלא אם ימציא לבית־המשפט סיבות
מתקבלות על הדעת לסירובו זה.

תביעת נזיקין
נגד ה טלוויזיה
קרוב לוודאי בי תוגש תביעת נזיקין
נגד הטלוויזיה הישראלית בעקבות שידור
מישחק הכדורגל כין קבוצת ״טוטנחאם״
הבריטית לבין מכבי תל-אביב.
טוטנהאם הובאה לישראל על־ידי מאמן הכדורגל
יוסל׳ה מרימוביץ׳ ,שהסכים להתיר לטלוויזיה לשדר
את המישחק במלואו תמורת סכום של 7000ל״י,
בתנאי שהטלוויזיה לא תפרסם הודעה מוקדמת על
השידור, כמקובל במקרים כאלה, אלא ביום השידור
עצמו, וזאת כדי לא להפריע למכירת הכרטיסים.
למרות ההסכם פירסם עורך מדור הספורט של
ידיעות אחרונות, דב עצמון, שהוא גם מעורכי מבט
ספורט בטלוויזיה, ידיעה על שידור המישחק במלואו,
יומיים קודם לשידור.

כתוצאה מכף נפסקה מייד מכירת הכרטיסים
למישחק, רוכשי כרטיסים מיהרו
להיפטר מהם מתחת למחיר הקרן ולטענת
מארגני המישחק נגרמו להם נזקים של
כ־ 40 אלף ל״י.

שימשון (שפירא) וגולדלילה

הועלתה סברה כי הפירסום המוקדם על השידור
נעשה במתכוון במחאה על יחסם הפוגע של כדורגלני
טוטנהאם, שסירבו לשהות בישראל, בעקבות ההתנקשות
בנמל־התעופה בלוד, באו לארץ, שיחקו ויצאו
ממנה, באותו יום עצמו.

העול ם הזה 1815

העובדה
שאנו הגדולים ביותר
אינהעושה אותנו
בהכרח לטובים ביותר.
אבל זה עתר

זה עוזר לנו להקל עליך הניידים שלנו:מרת שדה,גריל נייד,מנורת גז.
ולהנעים את זמנך בכל מקום שאתה נמצא בו. עם אלה תהיה הנאתך שלמה.
אם אתה נופש על שפת הכינרת,
מטייל בסיני, או מטפס לחרמון־
הפיקניק
קח איתדאת מכשירי
רוצה שתהיי מרוצה
כרמל אסטל זנדהאוז

העול ם הזה 1815

הצעה ל חבר, הכנסת:
להחליף ביניהם חוברות פ 1רנ 1גרפיות
תושבי עיירת הנגב מצי
פה־רמון, שהפגינו השבוע על
הזנחת יישובם, ביקשו פגישה
עם שר המסחר והתעשיה,
חיים בר־לב, כדי לדון עי-
מו בקשיי המסחר בעיירה. אח רי
שידולים והפצרות ניאות
בר־לב לקבל משלחת של פרנסי
מצפה־רמון. אולם כאשר
נכנסו ללשכתו, הם הוכו בהלם,
כאשר השר, בחביבות
מופגנת, פנה אליהם בשאלה:
״נו, מה נשמע אצלכם בדימונה?״

:במצב קשה מאוד נמצא
ח״ב המפד״ל הסיפוחיסטי
משה צכי נריח. כשהעלה
השבוע לדיון בוועדת־החינוך
של הכנסת את בעיית הפורנוגרפיה,
נתברר שאין מנוס
מן המגיפה הזאת: אפילו בעיתונים
ההגונים שאותם קורא
הח״ב המזוקן, יש מודעות המראות
נשים בלי חזיות, ר״ל.
הודיע הח״כ: לפני שהוא מכנים
את העיתונים לביתו, הוא
גוזר מתוכם את דברי־התועבה
האלה, שמא יראו אותם ילדיו.
הצעתו של נריה גרמה

לסקוב הודיע שיש לו התחייבויות
לנסוע לחו״ל במסגרת
המגבית. לסקוב הוסיף כי במקומו
הוא ממליץ על ידידו
הטוב מאיר זורע שפעל יחד
איתו במסגרת יחידת הנוקמים
בפושעי המלחמה הנאצים ושהיה
ראש אג״ם בתקופה ש-
לסקוב היה רמטכ״ל. אגרנט
קיבל את ההמלצה ומינה את
זורע לוועדה שמסקנותיה בעניין
השכר לפרקליטים כמעט
וגרמו להתפטרותו של שר־המשפטים
יעקב שמשון
שפירא. היתרי זו ההיתקלות
השנייה בין שפירא וזורע. בפעם
הראשונה שימש שפירא
׳כיו״ר ועדת חקירה שחקרה
את הסיבות שגרמו לתרגיל
גיוס הפתע שהבהיל את כל
המדינה ושבגלל מסקנותיה של
הוועדה הועבר זורע לתפקיד
צבאי אחר. באותה תקופה
שימש חיים לסקוב כרמטכ״ל.
9יו״ר הנהלת תנועת
החרות עזר וייצמן השמיע
י השבוע כמדי ההערכות על אישים
שונים, דייה זדי בפגישה
] סגורה של תלמידי דיסימנריון

מוציא תעודת לידה ומניח על
השולחן. לשאלה, אתה נשוי?׳
הוא מוציא תעודת נישואין. לשאלה,
יש לך ילדים?׳ מוציא
העולה ארבע תעודות לידה ומניחן
לפני הפקידה. כל זאת
מבלי להוציא הגה מפיו. הפקידה
רשמה את הפרטים, הח זירה
את התעודות, הסתכלה
מסביב ולחשה לפקידה שלידה:
״,אני פוחדת לשאול אותו אם
הוא יהודי׳.״
את פינתו השבועית בתוכנית
הלילה, הקדיש יצחק
לבני, מפקד גלי־צה׳׳ל, לשיחה
על ליל הרצח בלוד, בה
עמד על ההבדלים בין תפיסת
המוות של היפאנים לבין תפיסת
המוות של היהודים. על
אותו נושא בדיוק הירצה ליב־ני
לא מכבר בעת ביקורו ביפאן,
בכנסיה של כת היפאנים
הנוצרים ידידי ישראל. השבוע,
קיבל מכתב מאחד היפאנים
שנכח באותה הרצאה,
בו הוא מתנצל על הטבח בלוד,
מסביר כי ״בתפיסה שלנו
לגבי הרצח האחרון הזה אין
שום הבדל בינינו לבין היהודים.״
מגאזין
הספורט של
גלי־צה״ל, רדיו־ספורט, אירח
השבוע באולפן את השוער
וילי ברגר, שכונה בזמנו
״השוער האגדי״ .ברגר, שנחשב
לפני קום המדינה לאחד
השוערים הטובים בעולם. סיפר
על משחק כדורגל שנערך
בשנת 1930 בין נבחרת פלסטינה
בה שיחק לבין נבחרת
הצבא הבריטי. במהלך המיש־חק,
כשאחד הבריטים עמד לבעוט
בעיטת פנדל ממרחק 11
מטר, שמע ברגר קול מאח ריו
:״אם תעיז לעצור את הכדור,
תקבל כדור בגב !״ ה זמן
לא הספיק ללבטים וברגר
התעלם מן האזהרה וחסם בגופו
את השער. מייד לאחר
מכן חש כאב בגבו ובכדור שחדר
לגופו מאחור .״את היורה
לא הצליחו לתפוס,״ סיים בר גר
את סיפורו ,״אבל מאז
למדתי להתייחס ברצינות לאלימותו
של הקהל.״

אלכסנדר סולזיניצין
הציג בראיון טס עיתונאים מערביים את משפחתו החדשה. אחרי
פרידתו מאשתו, הראשונה, חי הסופר עם המתמטיקאית נאטליה די־מטרייבה
32 שילדה לו את בנו הראשון, ירמוליי, כיום בן 15 חודשים.
לבדיחות־דעת חשאית בין חברי
הוועדה. אחד הציע שיו״ר
הוועדה, אלימלך רימדט,
ידאג להכניס לתיקו של כל
חבר־הוועדה שלוש חוברות
פורנוגרפיות מדנמרק, כדי
שיידעו על מה מדברים. טען
שני :״מה זה שלוש חוברות?
גומרים להסתכל בהן תוך
שלוש דקות!״ הציע השלישי:
״אין דבר, שישימו לכל חברי
הוועדה חוברות שונות, ואז
יוכלו הח״כים להחליף ביניהם
את החוברות בשעת הישיבה.״
י כיצד הגיע אלוף (מיל).
מאיר זורע לכהן כחבר בוועדת
ויתקון? כשהשילה הממשלה
על נשיא בית־המשפט
העליון

שמעון אגרנט
ל הרכיב
את הוועדה, הוא פנה
בין השאר לרב-אלוף (מיל).

חיים לסקוב וליהושע רו*
טגשטרייך, נשיא לישכת
עורכי-הדין לשעבר, כדי ש ישתתפו
כחברים בוועדה. רו־טנשטרייך
דחה את ההצעה בנימוק
שהוא עסוק מדי, ואילו
העול ם הזה 1815

9את עונת הרחצה השנה
מנצלים שני השחקנים הוותיקים
שמואל רודנסקי ו
שמואל
סגל ללימודי שחייה.
כל בוקר בשעה שבע הם מקבלים
שיעורים בבריכת גור־דון
בתל־אביב. כשנשאל השבוע
רודנסקי מה פתאום התחיל
בגילו ללמוד לשחות, השיב
:״הגעתי למסקנה שבתוך
המים יש חתיכות יותר טובות
מאשר בחוץ.״
9גם בעל מסעדת ציון

שבכרם התימנים, ציון לוי,
התחיל את עונת הרחצה. כל
בוקר בשעה ארבע וחצי אפשר
לפגוש אותו בחוף בת־ים. נלווים
אליו ארבעת ילדיו: רד
גן 8חגית 6.5אתי ()5
ונאור 3לפני הטבילה במים
רץ ציון כ־ 15ק״מ, כש ילדיו
רצים אחריו כל אחד
לפי יכולתו.
9כשרכש בשבוע שעבר
הקבלן אריה פילץ את מח צית
חברת הבנייה פאן לון,
הוא מינה את בנו אברהם
פילץ לנציגו בחברה. לאברהם
ולאשתו, מאירה, יש
חמישה ילדים שהאחרון בהם
נולד לא מכבר. אברהם, חבר
קיבוץ לשעבר, ביקש מראש
עיריית תל-אביב יהושע
רבינוביץ, שנכח בטכס ברית
המילה, לשמש סנדק לבנו.
רבינוביץ סירב בנימוק שהוא
אינו מסוגל לראות דם.

ספר

זכרונותיו

ספר־הצמרת הצרפתי אדכסנ־דר,
שיצא החודש לאור, מכה

הדים. הספר, הנקרא מתחת
לקסדת אלכסנדר, מכיל 346
סיפורים על נשים חשובות
מאוד. בין השאר מתאר אלכסנדר
את פגישתו עם רוז
קנדי ז ״היא נהגה להציג את
עצמה כ,גברת קנדי, אמו של
הנשיא.׳״ את רה פגש הספר
הצרפתי לפני שבנה ג׳ון קנדי
נבחר לנשיא. אחת המניקו־ריסטיות
בסאלון שלו אמרה
לו יום אחד שתחת אחת ממכו־נות־הייבוש
יושבת אשה קשישה
ומתפללת. כששאל אלכסנדר
לשמה של הלקוחה, אמרו
לו. בנה אז טרם נבחר לנשיא
ורה הסבירה :״אני מתפללת
שייבחר.״
9גם את נשיא ארצות-
הברית המנוח ג׳ון קנדי פגש

על עוצמה פוליטית בישראל
של האוניברסיטה העברית,
כשעזר גילה כי לאחר מלחמת
ששת הימים הוא הציע לגיסו
שר־הביטחון משה דיין
להתמודד בבחירות ברשימה
נפרדת .״נבאתי לו אז רוב
מוחלט. אך לא היה לו אומץ
לעשות זאת.״ ההערכות נוספות:
ישראל גלילי ויצחק
כן־אהרון הם המנהיגים הרציניים
בישראל. בן־אהרון
גבר. איני מסכים לדיעותיו, אך
זה אדם עם עקרונות. הוא מתמודד
כמו קסיום לוליי״.
לדעתו של עייזר ״חיים בר-
לב מוכשר פי כמה מבוגר
אוכספורד יגאל אלון ״.ואם
היו שואלים אותו אז הוא היה
מחליף 15 שרים בממשלה.
על מישטר השתיקה ב־ברית־המועצות
סיפר השבוע
פרופיסור מקם מרכוס מנהל
בית־החולים אסותא בתל-
אביב :״עולה חדש מרוסיה
מגיע לסוכנות. לשאלת
הפקידה, מתי נולדת?׳ הוא

| ל 1 1 1 1 1 1עומד שוב בפני המצלמה, בסרט ״הרו־
1י -י י חות הרעות״ ,בו הוא מגלם תפקיד של
משרת בעל השפעה שטנית על ילדי בעל־הבית, והמקיים יחסים
אינטימיים עם האומנת. השותפה של ברנדו בסרט, סטפני ביצ׳ם,
לא התלהבה מעמיתה המפורסם :״הוא בסך־הכול גבר קטן ושמן.״

משה סור״י*ג

הישראלי ביקר לפני שבועיים
בסידני, אונזטרליה. על ביקורו
מדווחת כתבת העולם הזה באוסטרליה
יפה גרייצר :״ביום
הראשון — ארוחת־צהריים
מאכזבת בביתו של המיליונר
היהודי טימן שבבלויו־היל. השר
התאכזב מ־ 50 הנוכחים,
מפני -שציפה לקהל של 250
לפחות. הסכום שנאסף 40,000 :
דולארים אוסטרליים. באותו
ערב, במסיבה השנתית —
שהיא המאורע העיקרי של
המגבית היהודית המאוחדת —
הצליח השר לאסוף סכום של
130,000 דולאר (כפול חמש,
אס לתרגם לכסף ישראלי) .קול
נאם בשפה המקומית של היהודים,
שהיא ־ 507 אנגלית ו־
־ 507 יידיש, והקהל אהב אותו.״
אלכסנדר. היד, זה כשביקרו
הנשיא ורעייתו ג׳קלין בפאריס,
וג׳קי שוכנעה להזמין את
הספר הנודע. אלכסנדר התכונן
למיבצע, וכשפגש בג׳קי
שיכנע אותה לקצר את שערותיה,
שהיו אז חלושות מלידתה
האחרונה. כך נולדה התסרוקת
המפורסמת שלה. רבה
וגולשת וארוכה יותר בצידי
האוזניים. לאחי הצלחתו של
אלכסנדר, הציעה לו אשת הנשיא
להצטרף ל^מל־ת הנשיא
לביקורים בווינה ובלונדון. בלונדון,
לקראת הפגישה עם
המלכה אדיזכט, סירק אותה
אלכסנדר בחדרה. לפתע
נפתחה הדלת של חדר האמבטיה
והנשיא נכנס כשמגבת
קשורה סביב מותניו. הנשיא
הופתע מנוכחותו של הספר,
מעד, והמגבת נשמטה והוא
השתטח על הריצפה, ערום כ־ביום־היוולדו.
9בתוכנית
הרדיו שלו
מעלה הבדרן מני פאר נושאים
אקטואליים. בתוכנית ששודרה
במוצאי־שבת האחרון,
גילה מני למאזינים מה היתה
סיסמתם של אנשי מם־הכנסה
שפלשו לדירתו של המיליונר
פוקה הירש :״סדין אדום״,

מכתבים

^1 01ו ז

4תכשיר טיפול הסבים של טר קוונט
חובשי באריזה נוחה,
חיותדת לנסיעות ולטיולים.
4 . 1ז 1£ 1/01£׳א <:0חלב-פנים
זשס מי-פנים

< .3ו^זומ 0ואו<ו 5קרם לחות.

4זו< $קרם־ליל ה

אחראי?
1״העולם הזה״ ,1814״מי אח!
ראי?״ לכישלון בלוד.
קל מאוד להאשים את אייר־פרנס ואת
כל העולם בטבח שבוצע בלוד. וזהו בדיוק
מה שהאחראים על בטחוננו עושים בחריצות
רבה! רק דבר אחד, לעזאזל, לא
ברור לי: על מה הם חשבו במשך שלושת
השבועות שעברו מיום שיחרור מטוס
סבנה ! 7
ברור שעתה, אחרי האסון, הם התעוררו
ויפעילו את מוחותיהם כדי למנוע
אסון נוסף. באמת תודה רבה!
שר־הביטחון איבד בן־לילה את כל התהילה
שקצר רק אתמול. הוא האחראי העיקרי
לבושה הנוראה שהתרחשה. לשר־התחבורה,
כמו לחבריו בממשלה יש תמיד
תרוצים מצוחצחים לכל מחדל. איך הוא
יתרץ עכשיו את רשלנותו הפושעת?...
כמובן שהאחראים לביזיון לא מתכוונים,
הלילה, לנטוש את בהונותיהם הרמות.
זהו הדבר היחיד הבטוח במדינה זו.
חנן גודדגרט, חולון

לתקופה מוגבלת במחיר 24.49ל״
במקו 29.95ל״

מדינה עניה
ישכר לפרקליטים

״העולם הזה״ ,1813״בג״ץ נגד
ועדת ויתקון״ ,על פנייתו של עו״ד
אמנון זכרוני לבית-המשפט העליון
בנושא השכר שניקבע לפרקליטים
שהופיעו בפני ועדת ויתקון.
אתם צודקים בבג״ץ שהגשתם בעניין
השכר לפרקליטי ויתקון.
זה שגעון מוחלט לשלם חצי מיליון
לירות לפרקליטים, במדינה כה עניה כישראל
החיה משנור.
קורא, חיפה

השחיתות בהתגלמותה

הכינוי היחיד הראוי לשכר שנקבע ל־פרקליטי
ועדת ויתקון: השחיתות בהתגלמותה

יואב גיל, פתח־תקווה

דעת הקהל

יעוץ יופי חינם כל יום מ״ 4עד 8אחה״צ
במרכז ההדרכה לקוסמטיקה, דרן פונח-תקוה , 154ת״א, טלפון 255463—254433 :

לכבוד

80110 ?031810 130-10

׳ הירחון המזרח־תיכוני המופץ, באנגלית,
בישראל ובארצות־ערב
בעריכת מקסים גילן ולראים מארטון
הופיע בליון מם׳ 10

התוכן:

פיתהת רפיה — בד העובדות

0£א ג 8ז

(גילוי בלעדי של שם ״ ה ק צין ה ח ריג״)

אירופה המאוחדת משתלטת עד המרחב
מעשיות מוד קיצוניות בתנועה הציונית

נא להעביר לי, חינ ם אין בסף, גליון
לדוג מ ה של הי ר חון י שראל ופלס טין.

(מדבריו של ע ס קן ציוני א מ רי ק אי)

יגאל ד ביב — מידיון פצצות־זמן
סטיב ויינם — הנוער המהפכני היהודי
(על תנו עתהשמא לני םהמ כינ ה עלייה)

מקסים נידן — גונבים מן המתים
עד ״ם — פשעי־חשיכה

( ה כ לו אי םבב תי־חולי־ רוח י שר אליי ם)
והמ דו רהק בו ע ״ ק ש רי ם״ עם דיוו ח על ת פי ס ת סינ אטה אוני ב ר סי ט ה
בירושלים, שי״ח, מצפן, ר ק״ ח, דילול אנ שי־ ה רו חהער ביי ם, ה תנו ע ה
ל שלום ולבט חון ועוד.
ה מינוי 42 :ל״י ל שנה, בדו ארה אווי ר

כ תו ב ת
מי ק צו ע :

80116 ? 051310 130-10
75463 ? 7\ 813 0 £ 1 >5^ 10

לא ויתורים על
שכר ולא תרומות
לאוניברסיטה, יצליחו
לאחז את עיני
הציבור.
כי הרי ללא התעוררותה
של דעת
הקהל הרדומה ב־דרד־כלל,
היה העולם
ממשיך לנהוג
כרגיל וד,פרקליטים
המכובדים היו לוקחים
את השכר האסטרונומי.
אייה
כי, חיפה

אין סיכוי
למדינת־אכזיב

״העולם הזה״ ,1813״תשקיף —
אישום נוסף נגד אלי אביבי,״
אישום נגד אלי אביבי על שהחזיר
לשר־הפנים את תעודת הזהות.
התנכלותה של מדינת־ישראל למדינת-
אכזיב מוכיחה עד כמה המושג שלום ריק
מתוכן גם אצל היהודים.
סתם פיטפוט־סרק!
מדינתו של אלי אביבי אינה זוכה בהכרה
אך ורק מהסיבה הפשוטה: אין לה
פאנטומים. שום מדינה לא נוסדה ללא
שפיכות־דמים ולכן אין למדינת־אכזיב
שום סיכוי להתקיים.
אדם טרף, חולון

__ייטוחרר
גיורא גוימן
מזה יותר מחמישים שנה נאבקת האגודה
האמריקאית לפיוס (ת5111׳יו 110 ? 6110־1
,)0£ 11000110111311011 קבוצה פיציפיטטית
דתית שמספר חבריה כ־ ,35,000 למען בי-
העול ם הזה 1815

טול המלחמה כאמצעי לישוב סיכסוכים
חברתיים. האגודה נאבקת להבטחת הכרתה
של כל ממשלה בחירות המצפון של אזרחי
כל הארצות.
מנקודת מבט זו׳ אנו חשים צורך להביע
את דאגתנו העמוקה נוכח צורת הטיפול
בענינו של גיורא נוימן.
אנו פונים למסורת כיבוד המצפון שנקבעה
בארץ הנביאים, וקוראים בדחיפות
ומתוך כבוד לשיחרורו המיידי של גיורא
נוימן ולעיון מחדש בסרבנות שירות צבאי
מטעמי מצפון.

בתשובה למכתבו של ירחמיאל פוטסדם,
חיברתי שיר קטן:
הו, יופטר /אבי האלים? /למה
עשתני אשה להיות לפתיון לכסילים /
ועזר נגדי /הגברים
הו, יופיטר — /אס כבר עשתני אשה /
למה זה נתת לי /הרוח — /והגוף — /
...להפשיט?
מרגרט הראל, תל־אביב

ידוי

המועצה הלאומית שד
האכודה האמריקאית לפיוס,

כהורה

ניו־יורק
למה עשת3י אשה?
״העולם הזח״ ,1813״ההבנה
באה עם ההתפשטות,״ מכתב למערכת
של ירחמיאל פוטטדם
בתגובה על הכתבה ,״משוררת
מופשטת,״ על המשוררת מרגרט
הראל.

מרגרט הראל
הגוף — להפשיט

כקורא קבוע של עיתונכם, התפלאתי
שלא הזכרתם את מאבקו של הסטודנט
הנכה מחיפה, אלי מיזלס, למען גיוטו
לצה״ל.
לדעתי זה גילוי של גבורה ואהבת
מולדת עילאית.
מי שעקב אחר כל מה שפורסם בעיתונות
היה רואה שנימוקיו של מיזלס מבוססים
על ערכים מוסריים שאינם נעדרים
בסיס ראציונלי.
ד״ר א. רוזגברג, חדרה
(המשך בעמוד )10

מכתבים
איזה מן
?ומגרד זה?
״העולם חזה״ ,1814״הקומנדו
נגד ר׳ נוביץ״ ,על הקרב בין
דתיים וחילוניים בחוף־״שרונון״•
אתם׳ כעיתון הלוחם
בכפייה מכל
סוג שהוא, לא הייתם
צריכים לפרסם
כתבה מלאה כפייה
אנטי־דתית !
גם לדתיים מגיע
להתרחץ בים ויש
לאפשר להם זאת
בחוף מותקן לצורכיהם.

לא קומנדו,
זה סתם בחורות רודפות פירסומת!

זאב רוקח,
תל־אביב

פרובוקציה

״העולם הזה״ ,1814״סיפור
בפרובוקציה,״ איגרת לקורא על
הפרובוקטיבי כאילו
הסיפור
״העולם הזה״ הציע לעזור לחוטפת
מטוס ״סבנה״ ,תרז.
כמי שלדעתכם היה חלק מ״פרובוק־ציה״
זו, יורשה לי להעיר:
כדרככם, הפלגתם בתאור פנטסטי של
השתלשלות הדברים, עד כי בעין בלתי־מזויינת
לא ניתן להבחין בין ״אור לחושו״.

לא הופעתי בביתו של אבי המחבלת.
בהיותי בעכו בעניין אחר, פגשתיו
מהלך ברחובה הראשי של עכו (החדשה).
היה זה באקראי, כמובן. כך, ברחוב,
שאלתיו ״מה חדש״ בקשר לבתו המחבלת.
תוך שיחה סיפר לי, כי ח״כ אורי אבנרי
וכתבכם אריק לביא, ביקרו בשבת בביתו,
הציעו הגנה משפטית על בתו.
במיקרה זה, איפוא ,״מנגנון החושך״
היה לא אחר מאשר איסחאק הלאסה, אבי
המחבלת.
(ב) לא דקתם גם כשכתבתם כי הופעתי
״נרגש״ בביתו. למען האמת, כאשר
ברחוב סיפר לי על־כך, לא התרגשתי. כי
בכל הנוגע להעולם הזה, השקפותיו
ודרכו, תסלחו לי — חדלתי זה מכבר
להתרגש.
(ג) התקשרתי טלפונית עם ח״כ אורי
אבנרי, שהכחיש כי ביקר אצל משפחת
הלאסה. ואומנם קטע זה מדברי האב לא
התפרסם בידיעות אחרונות.
(ד) לעומת זאת, אישר כתבכם אריק
לביא, כי הוא ביקר בבית, כי הוא הציע
לאב להיפגש עם עו״ד אמנון זכרוני. פגישה
זו נועדה להיערך לא במישרדו של
עו״ד אמנון זכרוני, אלא במשרדי מערכת
העולם הזה. עניין אחר הוא שהאב חזר
בו ולא הופיע לאותה פגישה עם זכרוני.
(ה) איני יודע אל מי בדיוק אתם מתכוונים
בדברכם על ״מנגנון החושך״ .אולם,
אם העולם הזה (המפלגה) מייצג
את ״מנגנון האור״ במדינת־ישראל, אני,
אישית, מעדיף לחיות בחושך.
צבי טל, כתב ידיעות אחרונות, חיפה
• סימון מיכתבו של הקורא טל מוכיח
בעליל, שפעל כשונא העולם הזה, ולא
כעיתונאי המדווח על עובדות.
טענותיו נסתרות לחלוטין על־ידי עדות
האב, איסחאק הלאסה, כפי שנמסרה לנו
אחרי מעשה. האב מסר שטל הוא שאמר
לו, שאבנרי ביקר בביתו. אס כן, מי מסר
״מידע״ כוזב זה לטל?
עו״ד אמנון זיכרוני לא קבע שום פגישה
במערכת העולם הזה.
טענות טל גם אינן עומדות במיבחן
ההיגיון. אס השתכנע טל, שהאב שיקר
באמרו שאורי אבנרי ביקר בביתו (ועל
כן השמיט סיפור זה מכתבתו) — מדוע
האמין לשאר חלקי הסיפור, שגס אותם
הכחיש אבנרי באותה שיחה טלפונית?
אס האב דובר אמת, אין טל דובר אמת.
ואם טל טוען שהאב הוא שקרן, אסור
היה לו להסתמך עליו כדי לפברק סיפור־עלילה
נגד העולם הזה.
כך או כך, צדק העולם הזה בניתוח הפרשה.
(המשך
בעמוד )12

העול ם הזה 1815

אובל לאריזת

^ ני מעריץ את חוש־ההומור של
פינחס ספיר.
שאלו אותו מדוע קיבל על עצמו לשכנע
את פרקליטי ועדת־ויתקון לוותר על
חלק משכר־הטירחה העצום שלהם.

מדוע דווקא הו אז
והוא ענה בצניעות נהדרת: מדוע לא
הוא? הרי מישהו היה מוכרח לעשות את
זה. אז מדוע לא ספיר?
^ פשר לדמיין את הסצינה בדיוק.
\ 4גולדה יושבת בחוג שריה. היא רוצח
להטיל על אחד מהם לשכנע את הפרקליטים.
מבטה מסובב בחדר.
שפירא? לא. לא שפירא. הוא מעורב
בעניין. גבתי? לא, הוא עסוק מדי בענייני
חקלאות. בורג? לא כדאי, אולי הפרקליטים
הם יהודים רפורמיים. הילל?
זה יפחיד אותם. שם־טוב? יחשבו שמישהו
במשפחה זחלה. דיין? הוא ימכור
להם עתיקות.
וכך, מסובב המבט, עד שהוא נתקל בפינחס
ספיר, היושב לו בפינה, נחבא אל
הכלים.

כל העניין הזה הוא בדיחה.

כדיחה על חשכוננו.
ואם מישהו מאיתנו יאמין בזה, הוא
כסיל גדול יותר מכפי שנדמה לו.

ויתור הפרקליטים על חלק מ־שכר-הטירחה
אינו משנה דכר.
לא להלכה, ואפילו לא למעשה.
כל העובדות נשארו בדיוק כפי שהיו.
עוכדה א׳ ז מישרד־המישפטים אמר
לוועדת־ויתקון שזהו השכר המגיע, מפני
שזה השכר המקובל בממשלה לפרוטקציו־נרים.
עוכדה
כ׳ :שלושת חברי-הוועדה,
שלושתם אנשים חשובים ורציניים, אישרו
את השכר המוצע בלי היסוס ועירעור,
מפני שהם יודעים שזהו השכר המקובל

כשעלה מחיר הלחם. ,וההמונים היו
מרוגזים, היה הקיסר מגדיל את כמות
שעשועי הזירה. הוא היה מצווה לקחת
עוד כמה נוצרים, ולזרוק אותם לאריות.
הנוצרים היו הרבה יותר זולים מן הלחם.
היו ההמונים מסתכלים באריות האוכלים
את הנוצרים, ושוכחים את הלחם.
וכך נהנו כולם: הקיסר, ההמונים, האריות,
ואפילו הנוצרים, שרכשו לעצמם
בדרך זו כרטיס אכספרר לגן־עדן.

חוששני שאצלנו הולך ומש
תרש מינהג זה. ופרשת ״נתיכי
נפט״ תוכיח.
חילה היו הגילויים. נסתבר כי ה!
1נפט של סיני הפך רכושם הפרטי של

אני יכול לתאר לעצמי שיחה טלפונית:
״תני לי את עורך־הדין פלוני. זה
אתה, פלוני? שמע־נא, יש לי בקשה קטנה
אליך. יש לנו צרות במפלגה. אז אולי
אתה תוריד איזו מאה משכר־הטירחה שלך?
מה? אני מתכוון מאה אלף! שמע־נא,
זה כדאי לך. אני אדאג שלא תפסיד.
סמוך עלי. אני כבר אמצא הזדמנות. אז
מה אתה אומר? ששים אלף? גס טוב.
אז נסכם שאתה מוריד שבעים אלף, מה?
זה יהיה בסדר, סמוך עלי...״
אי הטיפש שיסרב?
אי הגיבור שיגיד לאו?

למשל, כך:
״תני לי את אלמוני. כן, המנכ״ל של
שלמונית בע״מ. האלו, זה אלמוני? שמע־נע,
יש לי בקשה קטנה אליך. שמעתי
שאתה צריו תקנון חדש לחברה. אז אני
רוצה לעשות איזו טובה לעורך־דין פלוני.
כן, נו, פלוני הגדול, זה שקראו לו
פעם פלונסקי. אז תן לו לסדר את התקנון,
טוב? מה אתה אומר? יש לך יועץ
מישפטי בשכר? גם לי יש. אז מה? קח
את פלוני. ושתשלם לו טוב, אתה שומע?
איזה. שבעים אלף לירות. זה כדאי לך,
שמע לי. עוד ניפגש.״

ואחרי זה, עוד שיחה דמיונית.
למשל:
״תני לי את פלמוני, זה מהוועדה הבין־
מישרדית. האלו, פלמוני? שמעתי שיש
לכס בעיות עם אלמוני. מה הוא רוצה?
להעלות את המחירים? לא בא בחשבון?
אבל מה, תן לו עלייה קטנה. איזה שבעים
אלף. מה אמרת? מדיניות? מדיניות־שמידיניות!
אז זהו זה, מה?״
וכן הלאה.
אין אדם במדינה שיש לו כוח־שיכנוע
כמו פינחס ספיר.

כד מידה זהכג

אבל חוץ מזה לא השתנה שום־דבר.
מוטי פרידמן אחד הלך לנוח על המיליונים
שלו, אבל אלף מוטי פרידמנים אח רים
נשארו ושיגשגו.
מוטי פרידמן רחוק מלהיות נוצרי
(״אכן, גמל יעבור את קוף־המחט לפני
שעשיר יעבור את שערי גן־העדן״) ומעצבי
דעת־הקהל אינם אריות. אבל במיק-
רה זה הם מילאו תפקיד דומה.

הציבור זעק. הפרשנים התרגשו. העסקנים
מיהרו להפיק הון פוליטי מביז־בוז
ההון הממלכתי.
הממשלה עמדה מול הסערה, וחיפשה
נוצרים שאפשר לזרקם לאריות.
כך גם צץ הרעיון לזרוק להם את
שפירא. גם הוא לא הנוצרי הכי טוב
(״אשרי שיפלי־הרוח, כי להם מלכות השמיים
אבל בשביל האריות הוא מספיק.
אלא שלא היה צורך בנתח שמן כזה.
די היה לזרוק לאריות את מחצית שכר־הטירחה
המנופח, וההמונים בקירקס היו
מרוצים.

סיכה מסויימת מאוד, וגם ככירה
מאוד.

די שירים טלפון לאלמוני.

סערה ציכורית מם׳ 2שככה
ונעלמה כלא היתה.

הייתכן ז לאן הגענו: חצי מיליון
לירות לעדרכי-דין? משכורת
של חודש עכור חצי־יום עכודה ץ

^ כל אולי היתר. סיבה לגמרי אחרת
\ 1לבחירתו של פינחס ספיר לתפקיד זה.

איך? נו, באמת. יש אלף צורות.

(״שמע־נא, מוטי, הרי אתה בחור פיקח•
כדאי לך, עוד תהיה לנו הזדמנות
להיפגש. סמוך עלי
התפטרותו של מוטי פרידמן נתקבלה
בשאגת־ניצחון. כל העיתונאים ציינו ש זהו
ניצחון גדול של ״דעת הקהל״.

ך* מהדורה השלישית של ״הסערה
ן | הציבורית״ התפתחה באותה צורה.
הוועדה החליטה מה שהחליטה על
שכר־הטירחה. דעת־הקהל התעוררה כאיש
אחד. הפרשנים והכתבים המטירו אש נון-
סטופ, כמו התותחים החדשים של צה״ל
בטלוויזיה.

למה לא הוא ז חשכה גולדה.
וקראה: שמע־נא, פינייה, אולי
תעשה לי מוכה

וככלל. מה זה שכעים אלף לירות
כשכיל לעשות טוכה לספיר ז
הוא יחזיר. כאמת אפשר לסמוך
עליו.

מישהו שיכנע את מוטי פרידמן להתפטר.

סערה
ציכורית מס׳ 3שוככת.

פינחס ספיר* :כל מילה שווה זהב
בממשלה, לפרוטקציונרים.
עוכדה ג׳ נ הממשלה לא הזדעזעה
כלל כשנתפרסמה הידיעה על גובה שכר־הטירחה,
ונסוגה רק אחרי שקמה הסערה
הציבורית.

כלומר: לפנינו מצב־קבע, שכו
מתעשר קומץ־אנשים על חשכוננו,
מקכד מכיסי־הממשלה (שהם כיסך
וכיסי) סכומים שאנחנו איננו מעזים
אף לחלום עליהם. כל זה
כידיעת הממשלה, כהסכמתה
וכאישורה.
האם ישתנה מצב זה בעיקבות ״ויתור״
הפרקליטים על כמה רבבות לירות —
אפילו לא היה דואג איש לפצותם בהזדמנות
נאותה?

האם כגלל מעשה סימדי זה יהיו
פני־הדכרים מחר שונים מכפי שהיו
אתמול ז
רק פתי יאמין זאת.
^ ימי רומא העתיקה, היה הקיסר
2מספק להמונים לחם וקירקס.
* בין יהושע רבינוביץ וצבי דינשטיין.

כמה אנשים, העושים בו כאוות נפשם. הפקרות
גמורה. שוד לאור היום.
קמה ״סערה ציבורית״ .כל סוללת הכתבים
והפרשנים בעיתונות, המתפנים
מפעם לפעם לעניינים כאלה, ירו מאמרים
מפוצצים.

כעל כורחה, נאלצה הממשלה
למנות ועדת־חקירה.
״הציבור״ ניצח, והיה מבסוט.

סערה ציכורית מם׳ 1שככה
ונרדמה.
התחילה ההתגוששות בוועדה עצמה.
עדים. אמרות־שפר. חקירות. התנצחויות.
הציבור עקב אחריהם בהנאה, כמי שצופה
בקרב של לודרים.
ואז פירסמה הוועדה את דעת־הרוב
שלה, וקמה סערה ציבורית חדשה. כל
הפרשנים והכתבים כיוונו את הכלים שלהם
מחדש, וירו עוד פגזים מודפסים.
ההתפוצצויות הבזיקו באופק הפוליטי,
ואמות הסיפים רעדו.

הממשלה נבהלה, והכינה שעליה
לעשות משהו כדי לשכך את
הסערה.

בסוף החליט שפירא לזרוק את עצמו
לתוך הזירה. זה משמח לב רבים.
אבל שום דבר לא השתנה. מקומו של
שפירא ייתפס על־ידי מישהו אחר, הפרקליטים
הנפגעים יתנחמו, והפרוטקציונרים
האחרים יוסיפו לגרוף לכיסם את כספך,
בעזרתה האדיבה של הממשלה.
^ ינני כא לזלזל בסערות ציבוריות.
להיפך, אני פועל כמיטב יכולתי כדי
לעוררן בשעת הצורך.

יש ערך עצום — ממשי ומוסרי
— להתקוממות הציכור נגד
מעשי־עוולה.
בפרשת נתיבי־נפט הוכח בעליל, כי
התקוממות זו יכולה לנצח — ולא פעם
אחת.

אולם ההתקוממות מחטיאה את
מטרתה, אם היא כאה על סיפוקה
כאקט סמלי כלשהו מצד הממשלה
— מינוי ועדה, התפטרות
מנכ״ל, הורדת כמה לירות משכר
הטירחה.
כי אחרי האקט הסמלי, הכל נשאר
על כנו. השיטה שהצמיחה פרשות אלה
ממשיכה לפעול, המימסד נשאר על כנו,
שיכבת הפרוטקציונרים ממשיכה להתעשר.

כדי לשנות את המצב — לא
די כפסטיכלים של סערות־ציכו•
דיות לשעה. דרושה פעולה צי-
כורית רצופה, תכליתית ומתמדת,
לחיסול השיטה כולה.

מכתבים
נסיעה נעימה !

האורידיים
6 3 1 1 -1 0 1 1 .

הזכויות הלאומיות
של הפלסטינים

קראתי את תגובתו של אורי אבנרי
בקשר למעמדה של ירושלים (הארץ
)15.5.72 והשתוממתי. משום שגם אז היה
אבנרי צריך להגיע למסקנה שמדינת־יש-
ראל תתעלם מהזכויות הלאומיות של הפלסטינים,
ומזכות ההגדרה העצמית שלהם.
ולכן, לדעתי, הוא לא היה צריך
להצביע בעד איחוד ירושלים, משום שה מגמה
היתה ברורה: סיפוח (ה)שטחים,
ללא התחשבות בזכויות העם הפלסטיני.
הרעיון עצמו בקשר ל״איחוד הארץ ב־מיסגרת
פדרציה״ אינו שלילי, ובמיכתבי
אני יוצא מנקודת־ראות שהרעיון חיובי.
אך הממשלה לא עמדה לבצעו.
דני פלג, תלמיד, בת־ים
גולדה הצנחנית

מדברים ברחוב שגברת גולדה מאיר
עוברת קורס צניחה ולומדת לדבר ערבית.
בדעתה לרדת מצרימה ולהתלבש על
סאדאת ולגמור איתו אחת ולתמיד.
מאיר כדומכרג, ראשון־לציון
תורה מנעילה
״העולם חזח״ ,1812״במדינה,
צ ה ״ל — גורודיס,״ על מינויו
החדש של אלוף שמואל גונן
(גורודיש).

לבני רוטקס

בוילון, קלילים, נעימים, מתכבסים בקלות ומתיבשים במהירות.

ה ם מיועדים לגברים הנו ס עי ם לחו־ל, היודעי ם ל הנות מסיול ונופש ומעריכים לבוש מ שובח.
דזד שן ס רי גתרשת או רי רי חבא ריז הבצבעהסבק. ס ריג ת דיבר 1בפסים| ב א ריז ה הי רו ק ה.

תלויד קרוב אליך
• חוס• בדיון מיוצר־ס בישראל מעדת ווי יו• משעלי הנרלון בע־ס ברשותה שי חברת •וסף בנקרופס זבניו, ארדדב.

טו ד 1ח

רוו ר דו ר > ח

.ו !^ 0 0ץ 0 1ק £*101. 151-1

בראוו! השבועון הנלחם למען השלום
יודע לגלות סוף־סוף את נוסחת המיליטאריזם
הנכון, זה שהביא לניצחון עוצבות-
השיריון בששת ימי בראשית :1967 כוונתי
למיליטאריזם הדבילי הסבור, כי צריך
להצביא בלחץ־האימה על המון־הטוראים
חסרי־הישע וחדלי-האישים.
שימו לב, רבותי: עתה ברור צריך
להיות לכל שאם העניינים דפקו אצל
גורודיש היה זה משום שחייליו הלכו לקרב
מפחד המפקד. אותי מצטער,
תורה זו של ציח-
צוח־כפתורים ועמידה
דום לקול
צרידות־הבום פשוט
מגעילה באופן לא-
נורמאלי. מתורה זו
ניתן להסיק, אגב,
שרב״ט אבנרי נפצע
ב־ 1948 משום
שפחד ממפקדיו>
שיצחק שדה ז״ל
הטיל חיתתו על
אנשיו ולכן זכה ; גילן ושגם במלחמה הבאה — עלינו לטובה,
בע״ה — יהיה הכל בסדר אם עם ישראל
יצעד צעד אחד קדימה, כאיש אחד, או
נכון יותר כצאן לטבח, לקול ממשלת הליכוד
הלאומי מספר .2
במחשבה שנייה, אסור לי להתרגז על
העולם הזה, על כי פירסם אפונדזוטא
זה של שמגגיות, והעלה מעלליו של הגנע-
ראל גורודיש: כי האפוס הנ״ל מבליט
את כל המחריד, המגעיל והמזיק שבכל
משמעת, כולל משמעת צה״ל, וזאת על-
ידי הדגשה עד־כדי גיחוך של תופעה קיצונית.
אנטי־פאטית ואנסי־פאטריוטית ושמה
קארניוואל־גורודיש.
מקסים גילן, צרפת

מרכז השיווק :
רה׳ נחלת בנימין ,37ת״א, טל.625581 .

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.
העול ם הזה 1815

הנהלת חשבו 11ת
חזרתי ארצה ובבת אחת, תוך כדי קריאת עיתון ראשון שנזדמן לידי, צללתי לתוך
ים הידיעות הקטנות והגדולות, התובעות תגובה מיידית, ומייד פרח מזכרוני ונדחק
הצידה הטיול בגראנובל (שאת תיאורו הבטחתי) ,שלושת הימים המטורפים שביליתי
באמסטרדם, שיחות רועי־הזונות הישראליים בפרנקפורט, ולילות רומא בפיאצה סנטה־מאריה
שבטראסטברה.
לא צריך הרבה. די לקדה* עיתון עברי אחד בעיון, ובבת אחת מתמלאים המצברים
שלי, המתח הנפשי מגיע לנקודה קריטית, ולולא הייתי מוגבל בשטח, נדמה לי שהייתי
יכול למלא את השבועון כולו בתגובות תימה וזעם על המתרחש כאן ביום־חול רגיל.
ניקח שתי בעיות שהעסיקו בימים האחרונים (ואשר ימשיכו כנראה להעסיק) את
דעת־הקהל בארץ.

שכר הפרקד־ט־ם
אני לא מתכוון לדוש בבעיית שכולם
כבר דשו בה. כל מה שהיה להגיד על
שכר־טירחה הוגן וסביר, על פער הכנסות,
על עורכי־דין שעוסקים בפוליטיקה
ולהיפך — כבר נאמר באפקטיביות על־ידי
עמיתי, העתונאים מסקציית המתרגזים.
אני
לא אכנס אפילו לתרגיל הקלאסי
שספיר ביצע כדי למנוע תחיקה רטרואקטיבית
ואת התפטרותו של שר־המיש־סטים.
בדיוק כמו שהתפטרותו של פרידמן
חסכה מהממשלה את הטירחה לדון
במסקנות ועדת־ויתקון, כך ויתור הפרקליטים
על חלק משכרם פטר את הממשלה
מהאי-נעימויות הכרוכות בדיון בשאלה
הזו. הקונץ הצליח.
לכל מה שנאמר כבר רציתי להוסיף
רעיון אחד, שהעסיק אותי גם בשעת
הדיונים על קיצוצים בתקציב מישרדי־הממשלה
השונים. אני הבנתי אז את השרים,
שעשו שמיניות באוויר כדי לקבל
אישור לתקציבים המוגדלים שתבעו,
וסרבו בכל תוקף לערוך
קיצוצים כלשהם, ואני בהחלט
יכול להבין את הפרקליטים ש הסכימו
לוותר על חלק משכר־הטירחה
הגבוה שהוצע להם רק
לאחר שהופעל עליהם מכבש
ספיר. גם לו הציעו להם שכר־טירחד,
כפול מזה שהוצע להם,
הם ודאי היו מקבלים את ההצעה
כדבר מובן מאליו.
בעולם בו עדיין לא הומצאה
שיטה למדידת כושרו, כשרונו
(ומכאן ערכו היחסי או מעלתו)
של אדם, אשר איננה מבוססת
על תמורה כספית עבור שרותיו,
קשה להניח שמישהו יסכים מרצונו להפחתת
שכרו, שכן כל שינוי לרעה (או
אי־שינוי לטובה) בשכרו פרושו אוטומטית
שינוי לרעה במעמדו, ובהערכת החברה
לגבי תרומתו לניהולה התקין.
הכסף, מעל ומעבר לכוח־הקנייה אותו
הוא מייצג, משמש כאמודמידה ומד־סיווג
מקובל, וכימעט בילעדי, להישגיו של האדם.
אילו היינו עובדים אך ורק לשם
סיפוק צרכינו ההכרחיים ביותר, ניתן היה
בנקל להציב סייג לתמורה המגיעה לנו
עבור תרומתנו לחברה, גם אם צרכינו
ההכרחיים ביותר כוללים בית פרטי. מכונית,
מזגן־אוויר, טלוויזיה, מכונת־כביסה,
מברשת־שניים חשמלית ושאר כלים המשרתים
את נוחיותנו ורווחתנו.
מעבר לנקודה מסויימת אין בכוחו של
הכסף לספק את צרכיו הגופניים והרוחניים
של האדם. הרי לא נוכל בעת ובעונה
אחת לישון ביותר ממיטה אחת,
ולא נוכל לאכול יותר מ־ 4ארוחות מפוארות
ביום, ולא נוכל להגיע למחוז־

חפצינו ביותר ממכונית אחת, וגם אם
נציב מכשיר טלוויזיה, רדיו וטלפון בכל
חדר, נגיע לסכום מסויים שמעבר לו
הופך השכר שלנו להון מצטבר.
ההגיון היחידי שבצבירת הון טמון בפחדים
שלנו מפני ״יום סגריר״ ,אך גם
לביטוח שבצבירת־הון יש איזה שהוא
גבול הגיוני. אדם שצבר, נניח, חצי מיליון
לירות, שוב אינו צריך לדאוג לפרנסה
עד סוף ימי חייו. שכן השקעת ההון שצבר
בניירות ערך בטוחים, או בתוכנית
חיסכון כלשהיא, תבטיח לו הכנסה של
כ־ 50,000 לירות לשנה, ובכל זאת אין
אותו ״מסודר לכל החיים״ מסתפק בהון
שצבר ובפירותיו וממשיך במאמציו להב־פילו
ולהשלישו עד אין סוף, עד כלות
הכוחות ועד הרגע האחרון. למה ו
מעבר לסיפוק יצריו הגופניים של הא דם,
משמש הכסף אמצעי לסיפוק יצריו
הנפשיים. הכסף הוא אמת־מידה להישגיו.
הכסף מקנה לאדם כוח ושליטה, שאף
הם מהווים אינדיקאטור להישגיו,
שבתמורה להם זוכה האדם ליחס
של ״כבוד״ והערכה מצד החברה,
המדינה, העולם.
להישגיו של אדם ולכוח שליטתו
אין סייג, חוץ מהמוות השם
להם קץ. מיספר השלבים בסולם־
ההצלחה הוא אינסופי, והייעד
האחרון הוא תמיד שלב מעל
השלב שהושג על־ידי אחר.
(ב״נס במילאנו״ ,כאשר אחד החלכאים
מונה עד כלות הנשימה
את מיספר המיליונים בהם הוא
מבקש לזכות, תובע עני מרוד
שלידו את כל המיליונים האלה
ו״עוד מיליון אחד״).
לפני שאני מסתבך עוד יותר בדיסרטציה
השטחית שלי על ערכו של הכסף
בחייו של אדם, נחזור מהר לפרקליטים.
שכר־הטירחה הגבוה שהוצע להם נראה
בעיניהם כסביר, לא משום שהוא מהווה
תמורה נאותה לשעות־העבודה שהקדישו
לפרשת ״נתיבי נפט״ ,אלא משום שהוא
מציין את מידת ההערכה של העם (המדינה)
לעבודתם, ואת מעמדם בסולם הסטאטוס
החברתי.
במילים אחרות: שכר־הטירחה הוא אות־הצטיינות,
ואילו נהגה הממשלה לחלק
את ״אות לגיון הכבוד״ ,כמו בצרפת,
ייתכן שהיתה חוסכת לעצמה הוצאות ניכרות.
אין לי ספק שפרקליטים רבים היו
מבכרים אוודכבוד וציון־לשבח על כל
סכום שהיו מציעים להם. בסך הכל האדם
רוצה שיתייחסו אליו בכבוד, ושיקנאו בו.
לתבוע מהפרקליטים שיוותרו על מח צית
שכרם, זה כאילו לתבוע מהם שי וותרו
על מחצית כבודם.

פורנוגרפיה וארוטיקה
״הוועד להגנת קודשי ישראל״ ממשיך
לנהל מאבק נגד פתיחת חנות לתכשירי
מין בירושלים. הוועד הבטיח להשתמש
בכל האמצעים שיש בידו ,״ואם יהיה צורך
במעשי התאבדות, יימצאו אנשים
שיעשו זאת,״ נאמר בהחלטת הוועד. עד
כדי כך.
בואו נפטפט קצת על מין, ארוטיקה ופורנוגרפיה.
כפי
שכבר כתבתי כאן בהזדמנות, לי
אישית אין עניין בסרטים ובצילומים המ1

1 11

11 1

ווו

כונים ״פורנוגראפיים״ .הסתייגויות, בתצלומי
עירום ומישגל אינן על רקע מוסרי,
כי אם אישי ואנוכי לגמרי. שום
אשה אינה יכולה להיות עירומה כפי
שהיא יכולה להיות עירומה בדמיוני. הרמז
המפעיל את דמיוני מגרה אותי הרבה
יותר מהאמת העירומה. זו בעייה
אישית שלי, נאמר, אך מובן שלא היה
עולה בדעתי להציע איסור הדפסת או
הקרנת חומר פורנוגראפי. מי שרוצה
להראות — שיראה. מי שרוצה לראות —

1 1 1 1

שיראה. חופש־הדיבור כולל, בעיני, גם
את החופש לדבר על מין בכל צורה.
כל אדם בר־דעת לא יוכל להכחיש ש-
פורנוגראפיה היא שאלה של גיאוגראפיה,
ושיחסם של בני-אדם לאירוטיקה שונה
במקומות ובזמנים שונים. על הכסא הוויק-
טוריאני, שאת רגליו נהגו לכסות מחמת
צניעות, יושבת היום דוגמנית־עירום בריטית,
המשבחת במודעה מיסחרית את
מעלותיו של נייר־טואלט יאפני. די להזכיר,
נדמה לי, יצירות כמו הקא-
מא־קאלה (מיקדש האהבה ההודי)
הקאמא־סוטרא (השולחן-ערוך
ההודי לתורת המישגל) וספרים של
נוקאצ׳יו, ראבלה, צ׳וסר, פיטיגרי-
לי, לורנם, הנרי מילר, ג׳וים —
כדי להמחיש את היחס השונה לארוטיקה
בזמנים ובמקומות שונים.
אותו הדבר אמור ביחס לציורי
עירום של גדולי הציירים בעולם.
מילון
אוכספורד מגדיר פורנוגראפיה
כ״תיאור זימה וניבול״ ו־
״ספרות העוסקת בדברי זימה ותועבה״
.מובן שהגדרה זו לא עוזרת
לנו הרבה, משום שהיא מנסה
להסביר ערך יחסי אחד בעזרת ערכים
יחסיים אחרים .״זימה״ ,״ניבול״ ,ו״תו־עבה״
אינן ניתנות להגדרה אובייקטיבית,
שתהיה מוסכמת על כל האנשים בכל המקומות
והזמנים, כך ששוב אנו מגששים
בערפל. הגדרת החוק הישראלי מדברת,
אם אינני טועה, על הפצת דבר־תועבה
שיש בו גרוי יצרים לשמו, ואשר יש בו
כדי להשחית. מובן שגם הגדרה זו היא
מגוחכת, ומבוססת על יסודות מעורפל״ם
ויחסיים.
מה זה תועבה? מדוע, לכל הרוחות,
ייחשב תיאור חזותי או מילולי של מיש־גל
כ״תועבה״ וכדבר ״בלתי־מוסרי״ ,שעה
שתיאורי אלימות, הרג ומלחמה מותרים
— ובמקרים מסויימים אף רצויים — ב־אמצעי־התקשורת
ההמוניים? מדוע צילום
של כידון החודר ללבו של אדם
ודם — שפע של דם הניתז מתוכו לא
ייחשב כדבר תועבה, ואילו צילום האקט
האנושי של אבר מין זכרי החודר ל פותה
(או, אם אתם מבקרים דימויים ליריים
יותר :״שרביט תשוקתו של הגבר
האובד ביערות העד של גן עדן האשד״״)
יחשב כתועבה? מדוע?
אני יודע מדוע. כולנו תוצאה של
שטיפת־מוח אתית ואסתטית (חינוך) המופעלת
עלינו בהתמדה ע״י ההורים, המחנכים,
הסביבה. אני יודע מדוע מעוררת
פורנוגראפיה סלידה אצל אנשים רבים. אינני
שואל לסיבות, כי אם לצידוק. אדם
בר־דעת חייב יום אחד לעצור ולשאול
את עצמו האם רגשותיו הכנים והעמוקים
ניתנים לצידוק אובייקטיבי והגיוני, ואם
לא — האם יש בכוחו לחולל בהם שנוי?
האם אתם מסכימים איתי ששום נושא
בעולם אינו ״מכוער״ לכשעצמו, ששום
בעייה אינה מקודשת מכדי לעסוק בה,
ושבעצם לא ה״מה״ קובע, אלא ה״איך״?

11 1

אם הסכמתם עד כאן, פירושו של דב
שמותר לכתוב, לצייר ולצלם הכל, בתג!
ש ...לא. בעצם ללא כל תנאים. כמו שא
אנו רשאים לאסור פירסום שירה גרוען
ספרות שטחית וציור או צילום ״}
טוב״ ,כך אין אנו רשאים גם לאסור פיו
סומה של ארוטיקה גרועה או סורג
גראפיה. הכל מותר, והרשות נתונה.
הלאה. בואו נחפש תשובה כנה לע
מיספר שאלות בלתי־נוחות: מה ההצדי
לאיסור המוטל על תיאור פעילוו
המינית של האדם, כאחד מאמצע
הביטוי הרבים והמגוונים העוו
דים לרשותנו? במה פעילות זו נחוג
או קדושה מכל פעילות גופנית א:
רת, הכרוכה בקיומו ואושרו 7
האדם.
צעד דראסטי אחד נוסף (קדיג
או אחורה — כרצונכם) :מה הה
דקה לאיסור פעילות מינית בפו!
בי, כאמנות או אפילו כבידוו
למה אנו מוכנים לראות מ׳
במה או במיגרש מישחקים הפג
פומבית של יכולת שאר אמצעי
ביטוי הגופניים והרוחניים של
אדם, ולא נהיה מוכנים להתיר הצגה בפו
בי של פעילות גופנית ורגשית הכרו
במישגל?
מדוע מישחקי כדורגל, ולא מישח
אהבה? מדוע תיאטרון של רגשות ואיג
לקט, ולא תיאטרון של מין? מדוע נ
תרת הפגנה פומבית של יכולת מיתו
הקול והשליטה בשרירי גופו של הא
(״גבוה יותר, רחוק יותר, מהר יותר
ואסורה הפגנת יכולתו המינית, שליט
הגופנית וכושר ביטויו הרגשי של הא
בשעת מישגל? אני מדבר בכל הרציני
במה קדוש או נעלה יותר אבר־ה!
על כל אבר אחר בגופו של אדם? ה
משום שהוא משמש כאבר הולדה? ה
אנו משתמשים בו רק למטרה זו, או ש
הוא משמש לנו גם כמקור הנאה
האוזניים, העיניים והפה? האם מע
שהוא משמש לפעמים באמצעי־ביטוי
רגשי-אהבה נעלים? רק אבר זה? ומה
העיניים, הידיים והפה?
מאחר ופעילותו המינית של האדם
נר, נעשית לצורך הולדה בלבד, אלא
צורכי הנאה ״עקרים״ ו״בלתי־קונסטר
טיביים״ ,באיזו זכות אנו מטילים סיי.
על ההנאות שאנשים מבוגרים מפי׳
מפעילות מינית שאינה מבוצעת בני
לרצונו של הזולת? למה אנו מטי׳
חרם חברתי על הומו־סכסואלים ולסביו
למי הם מפריעים, ולמי הם מזיקים?
חייו של מי הם מסכנים על־ידי עיסוקי
החורגים מהנורמה? למה תכשירי
כן, ותכשירי מין לא? למה מכונת־גי׳
חשמלית כן, וויברטור חשמלי לא?
זה איכפת לכם איך אדם מגיע לסים
המיני, כל עוד אין הוא מכריח אה
לעשות משהו בניגוד לרצונכם?
זכותי לא לראות סרטים פורנוגראפ
והצגות-מין בתיאטרון אינה יכולה ל
לול את זכותו של אדם אחר להשתע
או להתגרות בדרך זו, אם זה רצונו!.

דפר׳ פ ריד ה
אני מדבר ומדבר, ואת העיקר שכחתי.
במדור זה מגיעה הנהלת־ד,חשבונות
הציבורית והפרטית שלי לסיומה, לאחר
שנתיים של עבודה ב״העולם הזה״.
את הסיבות להחלטה פיתאומית זו אפשר
למצוא ברבים מן המדורים שכתבתי:
(א) אני באמת חושב שאין ערך מעשי
לכתיבה פובליציסטית. אולי יש לה הש פעה
זעירה, השפעה מצטברת של טיפות-
מים הנוטפות על סלע, אבל אין לי סבל נות
וזמן להבקיע בדרך זו את הסלע.
(ב) אני שונא שיגרה, ואני מרגיש ש המדור
הפך לשיגרתי אחרי שנתיים. נמאס
לי לשמש כמכונת תגובה אוטומטית.
יש לי הרושם שהקוראים כבר יודעים מראש
על מה אכתוב, ובאיזה צורה אגיב
על מאורעות השבוע.
די! מספיק! זה הולך לי בקלות רבה
מדי. הגיע הזמן לחפש דרך אחרת לחולל
מהפכות בעולם. להתחיל הכל מההתחלה,

ווו

9 1 1 1 1

לפני שהשיגרה תביא עלי הסתיידות ע
קים אינטלקטואלית.
(ג) אין לי טענות ל״העולם הזה״.
עולם לא עבדתי בעתון שהתיר לי ן
שבועון זה, לכתוב על כל מד, שז
בדעתי. אני בהחלט אסיר־תודד, על ז
רות שהוענקה לי כאן במשך זמן רב
כך. הטענות שיש לי לעמודים האחור
של ״העולם הזה״ — ייתכן מאוד
בעייה שלי ולא בעייה של העיתון. זכ
לפרסם ארוטיקה גרועה אינה נופלת
זכותו של עיתון אחר להדפיס שירד, ג
עה. כול ואחאד וטריפו!
(ד) אני רוצה לנוח זמן מה מהד*
ולחפש דרכים אחרות להגיד את מה ר
לי להגיד.
זהו זה. הגיע הזמן להיפרד. אני מ
לעתון על האירוח הנאה, ולכם על ת
מתיר,לב. להתראות מתישהו, איפש
בדרך כלשהי. סאלאמת!

ד ן בן א מו ץ
מנ ה ל

ח ש בונו ת

ה מ הלכי ם שקד מ 1להתפט רו ת!
של שר־המשפטים -והמהלכים
הצ פוי י ם אחרי ה ס תל קו תו
חשוב: מניעת חקיקה שתפקיע זכות שהוקנתה
לאזרח על־ידי בית־משפט, דבר
שלדעת שפירא יש בו כדי לפגוע באמון

העם ברשות השופטת.
״חקיקה רטרואקטיבית עלולה לגרום ל רשות
המבצעת רצון להשתחרר מפיקוח

וך דקה אחת הפך שר־המשפטים,
יעקב שמשון שפירא, את הקערה על

פיה.
עד ליום הראשון השבוע, בשעה שתיים
בצהריים, היה יש׳׳ש (כינוי המורכב מראשי
התיבות של שמו) אחד האנשים המושמצים
והשנואים ביותר במדינה. לגבי
דעת הקהל בישראל הוא גילם את קשיחותה,
ניתוקה, חוסר רגישותה והיעדר שיקול
דעתה של ממשלת ישראל. שורה של
טעויות שהסתבך בהן מאז צצה לראשונה
פרשת נתיבי נפט, הציגה אותו כמי
שמנסה להגן על אינטרסים אישיים
וכיתתיים, לחפות על מחדלי הממשלה, כמי
שמזלזל בשכל הישר ובדעת הקהל.
והנה, דווקא ברגע בו עשה יש״ש בן
ה־ 70 את הצעד אותו ביקשו כל מבקשי
ראשו, והגיש את התפטרותו לראש-המפד
שלה, הוא הפך במפתיע לגיבור אמיתי.
האקט בו הוציא באמצע ישיבת הממשלה
מעטפה מכיסו, ובתוכה שתי שורות של
הודעת התפטרות, מסר אותה לראש־הממ־שלה
ועזב את חדר ישיבות הממשלה, החזיר
לשפירא בבת אחת את כל אהדת הציבור
ואת כל הכבוד שרחשו לו בעבר.
נכונותו לקבל על עצמו אחריות ולהסיק
את המסקנות, היתד. מעשר, של אומץ־לב
אישי, בלתי מקובל בין עסקני ישראל
ומנהיגיה. עמידתו בתוקף על העיקרון של
התנגדות לחקיקה רטרואקטיבית שתבטל
מעשה בית־דין, נראתה כביטוי של יושר
אישי וציבורי. סירובו להיכנע להפצרותיה
של גולדה ולחזור בו מהתפטרותו,
כפי שעשה מזכ״ל ההסתדרות בן-אהרון,
הציגו אותו שוב בפני הציבור כאדם וכגבר
בחבורה של דחלילים.

//מכתב ה תפ טרו ת
בכיס //
** ה שאיפיין במיוחד את מעשהו יוצא-
ו/הדופן של שפירא היתד. תמיהת חבריו,
שלא יכלו להבין, למרות כל ההסברים,
מדוע הוא עשה זאת?
מי שחיפש את התשובה במאורע אחד
ויחיד, ברגע מסויים, או בהחלטה פתאומית,
לא ימצאנה שם. התשובה על השאלה
שהטרידה השבוע יותר מכל דווקא
את חבריו לממשלה של שפירא, שהגיונם
אינו בנוי כדי להבין מעשה כזה, היתר.
טמונה בהצטברות של מאורעות מתוך ה-
קאריירה הציבורית של האיש ומתוך הפרשיות
האחרונות שהסעירו את המדינה.
כאשר הצהיר שפירא ביום השישי
האחרון כי ,״כל משרת ציבור צריך

לשאת תמיד מכתב התפטרות בכיסו,״ לא
היו אלה דברים בעלמא. אין אדם בצמרת
הפוליטית של המדינה, להוציא את בן-
אהרון, המנוסה בהתפטרויות כמוהו.
שפירא, עורך-דין משנת ,1932 מונה כ־יועץ־המשפטי
הראשון של ממשלת ישראל
אחרי הקמת המדינה. בתפקיד זה כיהן
20 חודש. הוא התפטר מהתפקיד על רקע
תביעתו להעמיד לדין את ראש הש״י,
איסר בארי, על הוצאתו להורג של איש
ה״הגנה״ מאיר טוביאנסקי, שנחשד בבגידה.
כבר אז היו שטענו כי מאבקו הציבורי
של שפירא אינו נקי מפניות ואינטרסים
אישיים.
טענה זו הביאה גם להתפטרותו השנייה

היו דיווחי עיתון מפלגתו על דיוני חוג
לשילוב במפלגה, בהם נמתחה עליו ביקורת
חריפה. כאשר נודע על כוונתו להתפטר,
התגייסו מייד כל השרים, מגולדה
ועד דיין, כדי לשכנע את שפירא לחזור
בו. חזית אחידה זו הוכיחה לשפירא כי
יש לו גיבוי ותמיכה, והוא חזר בו מכוונת
התפטרותו, למשך שלושה ימים בלבד.
כאשר נודע לשפירא כי יו״ר סיעת
המערך בכנסת, משה ברעם, מציע לסיעה
לחוקק בכנסת חוק שיבטל את השכר ש קבעה
ועדת ויתקון לפרקליטים, הודיע
שפירא שוב על כוונתו להתפטר. הוא מסר
זאת לפנחס ספיר, שמיהר להודיע על כך
לגולדה. גולדה ניצבה בפני דילמה. מצד
אחד היו רוב חברי סיעת המערך בכנסת
בדיעה שיש להיכנע לדעת הקהל ולבטל
את שכרם המופרז של פרקליטי ועדת

הרשות השופטת,״ אמר שפירא ,״מדינה
הנוהגת כך, חדלה להיות מדינת חוק.״
רק כאשר הסתבר כי שפירא עומד על
שלו ומאיים בהתפטרות, נמצאה לבסוף
נוסחת פשרה גואלת שמנעה את המשבר
בין הממשלה לבין סיעת המערך בכנסת.
לפי נוסחה זו, שהוצעה על-ידי משה כרמל,
סמכה הסיעה על הממשלה שתמצא
דרך כדי להעמיד את שכר הטירחה של
פרקליטי ועדת ויתקון על גובה סביר,
מבלי להתחייב איזו דרך תהיה זו.
הדרך שנבחרה מנעה משבר, אך לא
פתרה בעיות יסוד. מסע שיכנוע מאחורי-
הקלעים הביא את הפרקליטים לוותר על
מחצית משכר הטירחה שפסקה להם ועדת
ויתקון. התנדבותם הכפוייה של הפרקליטים
חסכה לממשלה מחצית משכר הטיר־חה,
אולם היא לא שיככה את מורת־הרוח

שפירא (מימין) לי ד שולחן הממ שלה
של שפירא כעבור חמש שנים, כאשר היה
מראשי סיעת מפא״י בכנסת השלישית.
כאשר הועלו נגדו האשמות כי התעשר
בעיסקה בלתי אתית ממציאת הנפט בשדה
חלץ, נעלב שפירא על שראש־הממשלה,
דוד בן־גוריון, לא התייצב להגנתו, והתפטר
מהכנסת.
רק אחרי 11 שנים בהן פרש לעיסוקים
משפטיים, הפך לאחד הפרקליטים העשירים
בארץ, חזר שפירא אל הבמה הפוליטית.
היה זה בשנת ,1966 כאשר מונה על-
ידי לוי אשכול כשר־המשפטים במקומו של
דוב יוסף, כפרם על שירותיו הטובים למען
אשכול במאבק נגד אנשי רפ״י ובן־גור־יון
סביב ״הפרשה״.
ביום השישי לפני שבועיים שוב עמד

ויתקון. מצד שני, ניצב איומו של שפירא,
כי באם תתקבל החלטה כזו, יצביע
נגדה בכנסת, דבר שפירושו התפטרות.
שבוע ימים נמשכו הדיונים בסיעת המערך
כדי למצוא מוצא מהסבך. במרוצת
שבוע זה התחולל ליל הדמים בלוד. לרבים
נראה היה כי מאורעות הטבח בלוד
הורידו את פרשת שכר־הפרקליטים מסדר
הימים. היו שאמרו ״מטוס אייר פראנס בא
מהשמיים ליעקב שמשון שפירא.״
אבל ביום השלישי בשבוע שעבר, עמדה
להתכנס שוב סיעת המערך, כשאיום
המרד מרחף שוב מעל הממשלה. הפעם
התגלה שפירא כאיש אמיץ. הוא יכול היה
לתת ידו למוצא מילולי ולתרגיל התחמקות
מהפרשה. אולם הוא הגן על עיקרון

הציבורית נגד הקריטריונים שקבע משרד
המשפטים לשכר עורכי־הדין.

החלקה
על הגג
ך* הצטברות שד המאורעות שהע-
1 1מידו את שפירא בחזית הממשלה כ-
סופג ובולם המהלומות העיקרי שלה —
תפקיד אותו מילא בעבר במשך תקופה
ארוכה אבא אבן — הם שגרמו להתנד־נדותו
של שפירא על חבל ההתפטרות. מה
נתן לו את הדחיפה הסופית?
יש אומרים כי היו אלה אשתו ובתו
ששוחחו עימו בפגישת השבת המשפחתית,

שיכנעו אותו להשתחרר מהלחצים והמתחים
שהוא נתון בהם. יש אומרים, כי
היה זה מאמר בדבר, שתבע, אחרי הכל,
את התפטרותו. יש אומרים כי היתד, זו
פרשת האלוף (מיל ).מאיר (״זרו״) זורע.
ב־ 1958 היה זה שפירא שחיסל את ה־קאריירה
הצבאית של זרו, כאשר זה היה
ראש אג״ם, התפקיד השני בחשיבותו ב־צה״ל.
כעבור 14 שנה מילא זרו תפקיד
חשוב בחיסול הקאריירה הממלכתית של
שפירא.
סידרת התבטאויות מחוספסות של זרו
בראיונות עיתונאיים שהעניק בשבועיים
האחרונים, בהם תבע את התפטרותו של
שפירא, ושבאחד מהם (בהארץ) התבטא
כלפי הממשלה בעניין הספק שבמינויו
כמנכ״ל מקרקעי ישראל בנוסח :״מצידי
יכולים כולם להתחלק על הגב שלי״ —
העמידה בספק את מינויו של זרו לתפקיד
שיועד לו על־ידי שר-החקלאות חיים
גבתי.

שיכבת הצמרת של הפרקליטים בארץ, שעוררו
נגדם את זעם הציבור. מינויו עלול
להסעיר את הרוחות שוב, להתפרש כלעג
לרעש.
שם נוסף שהוזכר כמועמד לתפקיד שר-
המשפטים הוא שמו של עורך־הדין שלמה
תוסיה־כהן שהוא פעיל במפלגת העבודה

״העם יעלה
על ברי ק אדו ת ״
^ כל כאשר התכנסה הממשלה ביום
א׳ השבוע, היה ברור לשריה, שאפילו
ישמיץ זרו את כל הממשלה ביחד ואת
כל אחד משריה לחוד, אין הם יכולים
לבטל את המינוי או לדחותו. בקונסטלציה
הקיימת היה מעשה כזה מתפרש בדעת־הקהל
כנקמה אישית במי שהעז לכתוב בועדת
ויתקון דעת מיעוט, בניגוד לדעת
המימסד .״העם יעלה על הבאריקדות,״
אמר אחד השרים .״זה יוביל לפוגרום,״
אמר אחד מראשי סיעת המערך בכנסת.
הממשלה כולה התחלקה לזרו על הגב.
שפירא היה האיש היחיד שהעז להתייצב
מול החשש מדעת־הקהל. האבסורד היה
שבהתנגדותו לכניעה לדעת־הקהל, הוא הגשים
משאלה אחרת של אותו קהל .״אם
תאשר הממשלה את מינויו של זרו,״ אמר
שפירא ,״יהיה זה ביטוי של חולשה. האיש
הזה ביזה את הממשלה בהתבטאו בגסות,
אם תאשר הממשלה את מינויו, היא תקבע
את רמת ההתבטאות של עובדיה.״
צחוק הגורל הוא, שהפעם היה הצדק
לצידו של שפירא. בניגוד לדעתו (הוא
נמנע) ,אישרה הממשלה את מינויו של
זרו. שפירא הגיש את מכתב התפטרותו
לגולדה. הוא חיסל בכך את הקאריירה
שלו ואת אפשרות בחירתו בעתיד כנשיא
המדינה, אבל הציל בכך את כבודו.

במדינה העם החיים והכסף

פעמיים
בן־אהרון

גם בשבוע השני מליל הטבח בנמל-
התעופה בלוד, המשיכה המדינה לחיות ב־צילו
של אותו ליל דמים. כותרות העתו־נים
המשיכו להפחיד את האזרחים במעשי
חבלה וטבח נוספים המצפים להם בכל
יום מצד קבוצות מטורפים קיצוניות. נדמה
היד, כי מנסים להכניס את אזרחי
המדינה בכוח להיסטריה המונית.
כמה תופעות העידו על גילויים ראשונים
של היסטריה כזאת:
• בירושלים, בה נפתח השבוע הכנס
השלישי של התנועה למען ארץ־ישראל
השלימה, התגלה חזיון, שהזכיר כינוסים
של מפלגות פאשיסטיות בעבר. כאשר
עלה ראש עיריית ירושלים, תדי קולק,
לברך את הכינוס, הוא התקבל במקהלה
של צריחות בוז ועלבונות אישיים. מיל
עבר הוטחו נגדו האשמות בנוסח ״אתה
מקים מצבות ללגיונרים!״ או ״מגן האיסלאם
ובונה המיסגדים !״ קולק, שניסה
לפקוח את עיני הקהל הפאנאטי בקיאו
״ 70 אלף ערבים חיים בעיר הזאת ! הם
אזרחים שווי זכויות ולא אזרחים מהדרגה
שניה נאלץ לבסוף לרדת מהבמה,
להסתלק מהאולם כשהוא מוקף קהל היסטרי
שרק בקושי הבליג על תקיפה אלימה.
• בתל-אביב הופיעו בחוצות קבוצות
צעירים שהחתימו על עצומות לגזירת
עונש־מוות לחבלנים. אחת הקבוצות, ש כינתה
את עצמה ״הועד למען שלימות
האומה״ ,תבעה בכרוז מלא שגיאות כתיב
להוציא להורג את החבלנים העצורים בישראל
,״מפני שהם מגרים את חבריהם
לבוא ולשחרר אותם.״ יוזמי העצומה
סירבו להזדהות, לבשו מדי צה״ל, אך
כשנדרשו על ידי קצינה שעברה במקום
למסור את פרטיהם, טענו שהם אזרחים.
זעזדעים מתחת לפני המשק. אולם
הנסיונות ליצור היסטריה המונית לא
הצליחו. יותר מאשר הפחד מפני החבל נים
והטירור גברה השבוע בקרב אזרחי

להסתדרות העובדים הכללית ישנם שני
מזכירים כלליים. שמו של המזכיר הראשון:
יצחק בן־אהרון. למזכיר השני, שם
דומה: יצחק בן־אהרון.
יצחק בן־אהרון הראשון הוא חבר מפלגה
ממושמע, חבר כנסת מן השורה, תד
מך נלהב בכל תוכנית שתביא לחיסולן
המוחלט של מפלגות האופוזיציה, חסיד
פעיל של ביטול ״הדימוקראטיה הייצוגית״
ומצדד במשאלי־עם ישירים — שיטת בחירות
שתבטיח רוב מוחלט למפלגה הש לטת,
השתקת כל יריב ומתנגד.
יצחק בן־אהרון השני, הוא אופוזיציונר
מושבע, קטיגור חריף של קואליציית ד,ע-
בודה־דתיים, יריב תקיף של פנחס ספיר
ונתמכיו בעלי-ההון הבנקים והתעשיינים,
נביא נלהב של משטר חברתי אחר, צדק
סוציאלי ואחוות עמים.
״תקנה אומללה״ .חברי הוועד הפועל
של ההסתדרות, שהם גם חברי-
כנסת, גם חברי מוסדות מפלגת העבודה
וגם חברי המוסד העליון של ההסתדרות,
גילו את קיומם של שני יצחק בן־אהרון
מיד עם בחירתו לתפקיד מזכיר ההסתדרות.
היו להם בוודאי סיבות מפלגתיות
טובות לשמור את הסוד בליבם, עד שאחד
משני ה״בנאהרונים״ דאג להוציא אותו
לרשות הרבים.
בישיבת הוועד־הפועל שהתקיימה בשבוע
שעבר, התגלו שני מזכירי ההסתדרות
יצחק בן־אהרון בכל שיעור קומתם: יצחק
בן־אהרון האחד, כינה את התקנה
המאפשרת לסיעות האופוזיציה להביא הצעות
לסדר היום כ״תקנה אומללה״ והבטיח
לבטל אותה בקרוב. יצחק בן
אהרון השני תקף את הממשלה, את
חבריה ואת הפקידות הבכירה.
הדרך היחידה שנותרה לסיעות שאינן
מיוצגות בוועד־הפועל להביא את דעותיהם
בענייני ההסתדרות, בפני ציבור
חברי ההסתדרות, היא להעלות הצעות
לסדר היום. במושב הנוכחי, הציעה סיעת
העולם־הזה—כוח־חדש, למשל, לדון
בהתפטרותו ושובו של מזכיר ההסתדרות,
בהוצאת צווי ריתוק נגד שובתים, בדו״ח
הכספי של חברת העובדים שלא ד,יבא
מעולם לדיון בפני הוועד הפועל שהוא
להלכה גם ״מינהלת חברת העובדים״.
אחד ממזכירי ההסתדרות, יצחק בן־אהרון,
התנגד בתוקף לדיון בנושאים אלה. בקשר
לחלק מהם אמר ש״לא קיבלנו הצעות
כאלה בדואר״ ,ביחס לאחרות, אמר ש״אין
מה לדון. יש סדר יום: שיכון עובדים.
אי אפשר לבזבז את זמנם של חברי ה־וועד־הפועל...״
למי
מוציאים את הנשמה. המזכיר
השני, יצחק בן־אהרון, סיכם את הדיון
בנושא שיכון עובדים. זה הוא שמה
של חברת השיכון ההסתדרותית, וגם שמו
של הנושא החברתי־כלכלי הקשור בה.
בנושא זה, אמר יצחק בן־אהרון :״לא
צריכים להקים וילות לעשירים, אפילו
אם הם חברי הסתדרות.״
בנושאים אחרים, הקשורים בנושא השיכון,
לא חסך בן־אהרון השני את הביקורת
מחבריו למפלגה, בהסתדרות ובממשלה:
• על העבודה הערבית מהשטחים :
״לוקחים פועלים מהשטחים משום שמשל מים
להם פחות. לוקחים אותם משום שאין
ביטוח מלא, אין שכר מלא...״
י• ״הם הבטיחו לנו שהריבית תתיי שב,
אחרי שחוק הריבית יבוטל. הם
(הנגידים) התיישבו בכסאות הרחבים של הם
והריבית התיישבה כמו שהם התייש בו...״

על הסכם פילץ—פאן־לון ועל מעו-
רבתו של שר־האוצר פנחס ספיר :״ספיר
אמר שהוא לא מתערב ...ברור, לפילץ יש
קשר ישיר עם הקדוש ברוך הוא. הוא
מחובר למיכרות הזהב של דרום אפריקה.
יש לו קו ישיר לפורט־נוקס בארצות-
הברית (אוצר הזהב האמריקאי).״.
יצחק בן־אהרון השני, מתכונן עתה ל מערכת
הבחירות בה ייצא בסיסמאותיו
נגד יצחק בן־אהרון הראשון וחבריו. רמז
למערכה הקרבה ובאה, היתד, בדבריו על
״האיש הקטן״ :״מי שצריך חמשת אל פים
ל״י כדי להחיות את הנשמה, מוציאים
לו אותה. על פחות ממיליון ל״י לא
מדברים אתך...״
מבוכת הירושה

** י יהיה שר־־ה״שפטים הכא ץ
) 1התשובה על שאלה זו אינה קלה
מהתשובה על מניעי התפטרותו של שפירא.
שר־משפטים חייב להיות בעל רקע
משפטי, שכן זהו האיש המגיש לכנסת את
חוקי המדינה, צריך לנמקם ולהתווכח עליהם.
אדם חסר השכלה משפטית אינו יכול
לעשות זאת.
האיש היחיד בין שרי ממשלת ישראל,
שהוא בעל רקע משפטי הוא שר־הדתות,
זרח ורהפטיג, אלא שבתנאים הנוכחיים
בלתי מתקבל על הדעת ששר דתי המצדד
בשיפוט רבני ובאי הפרדה בין דת למדי־נה,
ימונה כשר המשפטים. אפשרות שנייה
שהועלתה היא פרישתו של שר־התיירות
הליברלי־עצמאי, משה קול מהממשלה, וצירופו
של גדעון האוזנר לממשלה כשר.
במקרה כזה יימסר משרד התיירות למועמד
חדש מטעם המערך, אחד הראשונים המצפים
בתור הארוך: יצחק רבין או אברהם
עופר.
אבל אלה המכירים את משה קול אינם
מניחים שהוא יסכים לוותר בקלות
על מקומו ליד שולחן הממשלה, כדי
לחלץ את גולדה מהמבוכה שהיא נתונה בה.
גם האפשרויות האחרות שהועלו אינן
נראות סבירות. ההצעה למנות את שלמה
הילל כשר־ד,משפטים היא אבסורד. אפשרות
מינויו של היועץ־המשפטי מאיר
שמגר אינה מתקבלת על הדעת. שמגר
הוא חדש יחסית בתפקידו, איש אצ״ל
לשעבר, מתומכי דיין, ולא ייתכן להקפיצו
לממשלה מעל כל אלה הממתינים
לתורם.
המועמד הטבעי של המערך לתפקיד
שר־המשפטים הוא עורך־הדין חיים צדוק.
בחירתו נתקלת בקשיים מכיוון שגם גולדה
וגם ספיר אינם מחבבים אותו, ומכיוון
שהוא שייך לקבוצת ״זוללי השמנת״ בקרב

אלוף ( מיל ).זורע
והובא בחשבון לתפקיד ראש עיריית ירושלים.
גולדה
יכולה לקחת על עצמה לכהן גם
כשר־המשפטים, כפי שדוד בן־גוריון כיהן
בזמנו כשר־הדתות, אחרי התפטרותם של
שרי המפד״ל מהממשלה. אולם גם גול דה
לא תהיה מסוגלת לבוא ולהתייצב
בפני הכנסת, להגיש לה חוקים, לנמקם
בצורה משפטית ולהתווכח עליהם. לכן נראה
שהיא תיטול על עצמה את תפקיד שר ד,משפטים
זמנית בלבד, עד לתום פגרת
הכנסת הקרובה, תקופה בה לא יוגשו חוקים
לכנסת. עד אז תימצא דרך להיחלץ
מהסבך אליו נקלעה הממשלה עקב התפטרותו
הבלתי צפוייה של שפירא.
שפירא סיבך בהתפטרותו לא רק את
המערך האישי וד,מפלגתי של הממשלה.
עירעור שיווי המשקל הפוליטי בממשלה
הוא מסוכן הרבה יותר. שפירא, מי שהיה
יד ימינה ואיש סודה של גולדה, יונה
בדיעותיו, היה אחד הממתנים העיקריים
של השפעת משה דיין בממשלה. לא לחינם
היו אלה בעיקר אנשי רפ״י לשעבר
שצהלו ראשונים בהיוודע הידיעה על התפטרות
שפירא.
הסתלקותו של שפירא יוצרת חור רציני
באיזון העדין בין היונים והניצים בתוך
הממשלה, ומחלישה את מעמדה של גולדה
מאיר עצמה. זוהי הסיבה לכך שאין
לראות בהתפטרותו של יעקב שמשון שפירא
בעייה אישית בלבד. הוא אינו מהשרים
היכולים ללכת מבלי שהיעדרם יורגש.
הליכתו היא תחילתו של משבר ממשלתי,
שעוד יהיו בו התפתחויות לרוב.

ההסתדרות

פטיציית ״עונש המוות״
גירוי לנושחוריס
ישראל החרדה מפני החמרה במצב הכל כלי.
היה זה פחד סתום מפני מיתון ש־יקטע
את חגיגת האינפלציה הדוהרת.
כמה תופעות הדאיגו את האזרח הפשוט.
קשייה הכספיים של הגדולה בחברות
הבנין הפרטיות, פאן־לון; קשיי המימון
של מיפעל הענק לגרבונים גיבור;
גרעונות המיליונים בתקציבה של התעשיה
האווירית, שעמדו לגרום לצימצום פעילותה
— כל אלה, למרות שלכאורה לא
היה כל קשר ביניהם, העידו על זעזועים
מתחת לפני הקרקע של המשק הישראלי.
לגבי תושבי ישראל, שמעולם לא היה
בידיהם, באופן תיאורטי לפחות, כל כך
הרבה כסף כפי שהיה בידיהם השנה,
היו אלה סימנים מדאיגים. כאשר לוו סימנים
אלה השבוע באזהרות פומביות מ פיות
שרי האוצר והמסחר־וד,תעשיה, היתד,
דאגת רבים מאזרחי ישראל נתונה
לכספם, יותר מאשר לחייהם.

חבורה שד ביורוקראט מתבנניס ב רג עוה את חורבנו
ך* ע מיי ם חרבה ירושלים. ראשון היה
^נבובאדנצאר מלך בבל, שהרסה בשנת
586 לפני־הספירה. שני לחורבן היה טיטוס
הרומי, ששרף עד היסוד את העיר ובית-
המקדש בשנת 70 לספירה.
ובשלישית עומדת העיר, שנקשרו לה
תארי־קדושה וחיבה יותר מלכל עיר אחרת
בעולם, להיחרב בשנות ה־ 70 של המאה
ה־.20
פעמיים נבנתה העיר מתוך גלי חורבנה.
עתה עתידה היא להיהרס דווקא מתוך גל
הבינוי המטורף העובר ושוטף אותה.
גולת הכותרת בתזזית הבנייה המהירה
שאחזה בפרנסי ישראל, מהווה מיגדל הענק
— מלון הייאט — אשר עתיד להינעץ
בלב־ליבה של העיר המיזרחית, במקום
הקרוי הגיבעוז הלבנה, והמצוי בשיפולי
הר־הצופים.
כל ירושלים האמיתית, ימה שנותר
לפליטה ממנה, הוא משולש של הר־הבית,
הר־הצופים והר־הזיתים. על משולש זה
עתידה להאפיל מיפלצת־בטון אימתנית
בגובה 22 קומות (לפי הספירה האמיתית).
אם ייבנה, עתיד הבניין, המורכב משלושה
פיגדלים עיקריים, להיות המיבנה
הגבוה ביותר והשליט על כל אמור הר־הצופים
864 ,מטר מעל פני־הים.
עתה, שלוש שנים כמעט לאחר שמינהל
מקרקעי-ישראל, הרשות להשקעות של
משרד־האוצר ומשדד־התיירות החליטו ל הפוך
את ההר למלון ג׳אמבו * ,מתחילים
כולם להתפלץ.
לאחר שנים של תיכנון, לאחר עשרות
התחייבויות, בהן היו מעורבים שלושה
שרים מרכזיים מממשלת־ישראל, שר-

החדרים במיגדל המלון המרכזי — 414
במיספר, הם לא מנו את שני המיבנים
הנוספים שיכתרו את המלון המרכזי, מיב*
נים המכילים יחד 216 חדרים נוספים,
ואשר כל אחד מהם הוא כמעט בגובהו
של מלון המלך־דויד בירושלים.
ביוני 1970 הגיע לוועדת בניין ערים
מחוזית מיכתבו המפורסם של נשיא
האוניברסיטה העברית, אברהם הרמן. ב-
מיכתב מוותר הנשיא על שטח המגורים
שהוקצה לסטודנטים. מיכתב זה עתיד
לשמש נשק־ניפנוף בידיהם של שר־הפנים,
שר־התיירות ושר־האוצר.
כאילו כתב אברהם הרמן, כי האוניברסיטה
מוותרת על השטח ושואפת בכל
מאודה כי יוקם עליו בית-מלון. וכאילו
אברהם הרמן, עם כל הכבוד לנשיאותו
האוניברסיטאית, הוא האיש המחליט היכן
יכערו מלונות־העגק את הבירה.
גם לסטודנטים היו כמה טעוני התנגדות
בעלי־מישקל להפיכת אזורי המגורים
שהוקצה להם למלון־ענק. לטענתם
תהפוך האוניברסיטה שעל הר־הצופים ל-
קאמפוס־רפאים, אם לא יקומו סביבה מגורי
סטודנטים. המגורים שתוכננו, היו צריכים
להכיל כ־ 4000 סטודנטים. בכך היה
הופך הקאמפוס למעין עיירה קטנה, דבר
שהיה מעודד את השירותים החיוניים ל מקום,
כמו אוטובוסים, למשל.
במצב העניינים הנוכחי נפסקת התחבורה
להר עם תום הלימודים. סטודנטים
המבקשים להגיע לאולמות־הספורט והתרבות
שבשטח הקאמפוס, ואשר ניבנו במיוחד
לפעילות אחרי שעות הלימודים, חייבים
להיות בעלי רכב או להתארגן לשינה
על ההר באוהלים.

הפנים, שר־התיירות ושר־האוצר. ונישנות לאחר התראות חוזרות
של אדריכלים, אנשי־נוף, אנשי ארץ-
ישראל יפה, סטודנטים־מפגינים וסתם
ישראלים שירושלים יקרה לחיקם יותר
מעוד מלון אחד ברשימת ההצלחות של
:משרד־ד,תיירות, התפוצצה השערוריה. בשבוע
שעבר על מדופת־הכנסת (ראה דו״ח
לבוחר).

עם כל ההתנגדויות החלה הוועדה
לפעול בזריזות לא מצויה. אישרה
עקרונית את השינוי בפיתוח השטה, וגילתה
דרישה צנועה: תוכנית מפורטת של השטח
עליו יוקם המלון. עד היום לא זכה איש
מחברי הוועדה לראות תוכנית כזו.
לוועדה הוגשה תוכנית של בניין המלון
המרכזי בלבד. תוכנית אשר חסרה את
רובם של 29 הדונם אשר הוקצו למלון.
ליזמים ולבוני־המלון חשוב השטח כהוא
זה. אותם מעניין הבניין, זה שיידחס
בתיירים ויישא מוחים דשנים. השטח —
עוד חתיכת אדמה לגריפת הון.
לתדהמת כל הבוחשים בקדרה פסלה
הוועדה באפריל 71׳ את תוכנית הבניין
שהוגשה. על בניין זה אמר יושב־ראש
הוועדה, סמנכ״ל לענייני תיכנון וראש
אגף התיכנון במשרד־הפנים, יעקב דש :
״המלון המוצע הוא דוגמא להרס ערכי
הנוף.״ אך דש הוא רק ארכיטקט במקצועו,
ומכאן ועד לתיק בממשלה ארוכה הדרך.

יותר רחב,
יותר גבוה
ך* גגעה ׳הידמה שנכבשה בקרבות על
( 1ירושלים בימי מלחמת ששת־הימים,
הופקעה לבניין עוד ביגואר .1968 תחילה
נועד האיזור לשמש להקמת מיבני מגורים
לסטודנטים של האוניברסיטה העברית
בהר־הצופים.
אך מהר מאוד גילו אנשי האוצר ומינה,ל
מקרקעי־ישראל, כי תחת ידם מצוי שטח
אשר חבל יהיה לבזבזו על סטודנטים.
מלון באיזור זה, מקום יממנו יופל התייר
לצחצח את שיניו עם בוקר כשהיכותל
המערבי לעיניו, ולשתות את תה המינחה
כשכל חמדות ירושלים שרועות לאנפילאו־תיו,
יתאים הרבה יותר לנוף.
הרעיון של משיכת תיירים עקב מיקומו
של המלון, נתגלה כחסר כל כרעיים.
תייר ג׳אנזבו המגיע לישראל בקבוצה
ענקית, בא מתוך מטרה להספיק כמה
שיותר בכמה שפחות זמן. הוא שוהה ב־בית־המלון
מינימום זמן אפשרי ומנצל בל
רגע פנוי לנסיעות ברחבי הארץ. תייר
כזה לא ישב על המירפסת ויחפש את הנוף
שלמרגלותיו.
כנראה שאף מתכנני המלון עמדו על
עובדה זו. הם תיכננו את הבניין ללא מיר־פסות
לחלוטין.
כל זה לא הפריע למשרדי השרים הנוגעים
בדבר. הם המשיכו לנהל חיפושים
קדחתניים אחר משקיעים, ונמצאה
חברה בעלת עבר מפואר בהקמת מלונות
ג׳אנזבו. חברת הייאט. מכאן ואילך החל
מחול־השדים לנוע בקצב מטורף.
י מלון המיועד למספר גדול של אורחים,
בעיקר לאלה המגיעים במטוסי הענק
— בואינג ,747״הג׳אמבו״.

צילום מו טעה
ו מ טעה

הציור האמיתי

ציורו של הארנטיקט ארט קוטצ׳ר, המראה את נוף
המחר של הר־הצופים, כשמגדל היאט הנעוץ בקירבו
הופך למיבנה השליט והגבוה ביותר בכל האזור. צורת המלון לכשעצמה נאה למדי,
אילו היה מועמד בהרצליה־פיתוח או באחד מאזורי הבנייה המודרנית בירושלים.
בתמונה העגולה למעלה מפה־צלבנית של העולם, כשירושלים נמצאת במרכז העולם.

עוד בטרם יבש חדיו על התוכניות
להקמת מגורי־הססודנטים, הוכנה במקומן
תוכנית־מיתאר לגיבעח הלבנה, כש־29
דונם משיטחה מוקצים להקמת בתי־מלון.
לא זו בלבד שאושרו למקימי מלון
היאט אחוזי בנייד, שלא נשמעו כמותם
קודם בירושלים, הרי שבדווחם לוועדה־המחוזית
על מיספר החדרים שיכיל המלון,
״השכיחו״ המתכננים למעלה נד 200 חד
רים
מידיעת הוועדה.
למלון הוענקו 150 אחוזי בנייה מן השטח
שהוקצה להם. כלומר׳ יותר רחב
ויותר גבוה מאשר בבל מקום אחר באזור.
לקאמפוס לדוגמא, שהיה בעל הזי כיון
הקודם על המקום, הוענקו 75 אחוזים
בלבד.
נוסף לכך כשמסרו המתכננים את התוכנית
הלא־מפורטת לוועדה, ציינו רק את

ך* גיב על הדחייה האיש בעל תיק מש ן
1רד־התיירות, השר משה קול :״אין אנו
רוצים לכך ...כנראה שאלה שיושבים שם
בוועדת בניין ערים מחוזית, חושבים שהם
היחידים שאוהבים את ירושלים.
״גם אנו במשרד־ד,תיירות אוהבים לא
פחות את נופה מאשר הם. ולבן, שאל
יחשבו שהם החכמים הכי גדולים שיושבים
שמה. יש עוד חכמים כמוהם, שמבינים
את הדברים.״
אלד, דבריו, על סיגנונם העברי המיוחד.
תוך שבועות ספורים הגישו מתכנני
המלון תוכנית אחרת. זו נפסלה בנסיבות
משונות מאוד. הוועדה קיבלה צילום אשר
בו הופיע הבניין המשופר על רקע הנוף
הירושלמי. למתבונן בצילום נראה הבניין
במו בטל בשישים בנוף סביבו.
מומחים אשר בדקו את היחס של קנה־המידה
בין הבניין שהוכנס לצילום בפוטו־מונטז׳
,לבץ האתרים סביבו, גילו כי
הבניין הוקטן פי כמה ביחס לגודלו האמיתי.
האם נעשה הדבר להטעיית חברי
הוועדה, או שמא היה הצילום לא מוצלח.
מכל מקום הוועדה פסלה תוכנית זו מייד.

של ירושלים
הדביר היה במאי זזשנזז.
בעיקבות הפסילה השנייה ירד על הוועדה
מבול של לחצים. ריימונד יזראלי, יזם
המלון, הודיע הגיגית כי עתה הוא עומד
להגיש את ותוכניתו האחרונה. אם לא
תאושר תוכנית זו, יבטל את כל הרעיון.
הסערה שקמה עם ההכרזה נתנה מקום
להשערה כי לא רק אינטרסים של תיוו־ד
וכלכלה היו מעורבים בעניין. היקף הלח צים,
שנע ממשרד־האוצר דרך מנהלי
הברת הבנייה, פאן־לון, רמז כי כמות לא
:מבוטלת של כספים ישראליים קבורים
בנושא. ובעיקר, כמובן, כספי־מדינה.

{£0ז>0גא8?0

6$0ג<וז 01} - 0ו)ו<זסקת 0ס !><יוס<ז*ה? )4/41 ) 1<1{ 0

!*מ־ייו!־1*1.־00.1ן<מ׳1ז*1אי 91 יז9 £וז(1ז!וג 81ר! - 10 זז*? מ0ז.^0ח7א£1<£.1 €0א0£
1׳זין 1111080״ וו.;1־0ונ.<1א. 0י0#־ו>£.£
׳ץ א ־*10160 6א80י*
!30ז- 1$

*}131)7ז<81״ )¥6.4?6מז*!~ז*2*6
¥סמ0הוז*^<1^7,
0*1*10״ 8מ£א0ו£5ס מסן משז־״או

011

נון בתי־מלון בישראל, באפריקה ובעולם.
שמו של המלון אף הוא שערורייה בפני
עצמה. נוכח שמות של מלונות־ירושלמיים
כמו: המלך־דויד, גני־יהודה, המלכים,
הנשיא, ניצב השם ריג׳נסי־הייאט כמפלצת
חסרת פשר.
כרגע נמצאת בידי הוועדה תוכנית
שלישית לבניין: מלון הייאט בירושלים.
הבדל גדול בין תוכנית אחת לרעותה אין.
כאן הורדו כמה מטרים גובה ושם נוספו
כמה לרוחב. ביסודו ׳מהווה הבניין היקוי
להייאט־אטלאנטה, מלון שהוקם על־ידי
החברה, באטלאנטה שבארצות-הברית.
צעד שערורייתי אחרון בפרשת מים-
לצת־הגבעה, הוא האישור העקרוני שנת נה
הוועדה בימים אלה לתוכנית האחרונה
שהוגשה לה. ניתן אישור עקרוני
״בתנאי שהמלון לא יחרוג.״ ברור שהיה
צורך בלחצים על-אנושיים כדי להביא את
אנשי הוועדה, המתנגדים למלון מכל וכל,
למתן אישור כזה.
האישור אומר למעשה כי יהיה אשר
יד,יה, עקרונית יקום על הגבעה הלבנה
מלון. את הוויכוח על גובהו, רוחבו וצורתו,
פתרו בקלות בעזרת מישפט הקסמים
הנודע :״ללא חריגים.״
אחד הטיעונים המרכזיים ששמעו אנשי
הוועדה לאחר שפסלו את התוכנית הראשונה
היה: מה שטוב באטלאנטה, טוב
גם לירושלים.
מעניין היה לשמוע אותם טיעונים צרו-
פי־הגיון, אילו נקבע כי הייבוא האטלאנטי
הזה יוקם במרכזה של רחבת
הכותל־המערבי. מיבנה שעתידו התיירותי
מובטח. במקום 8ם1אל 100 זסע 0העיר־העתיקה8
,ם100^ 1זס׳\ 0הכותל-המערבי.
התיירות מובטחת. אבל האם גם אז זה
היה טוב ליהודים ן

ח410 וז 0 * 15 - 10א -זת<4410
צעד שערורייתי
גיין המלץ לכשעצמו אינו מכוער.
•01 זהו מיבנה מודרני בעל צורה נאה
למדי, שאסונו הוא מיקומו האומלל.
המלון יכלול מערכת חדרים מלכותית,
מערכות חדרים דה־לוקם 22 ,ביקתות מפוארות
למגורים, ומערכות של חדר ושניים.
יהיו בו כניסות וחדרי־המתנה ענקיים,
חדר־נשפים נרחב שיכיל 500 סועדים בעת
ובעונה אחת או 1000 איש באסיפות.
סביבו יבנו בנקים, חנויות־מימכר לתיירים,
אולמי ספורט, סאונה ובריכת-
שחייה. בעלת־המלון היא חברת מלון
הגבעה הצרפתית, שהינה חברה ישראלית,
אשר מחזיקת המניות הבלעדית שלה היא
חברת מפעלי מלונות־פנמה.
המלון ינוהל בידי חברת היאט אינטר־נשנאל,
שבראשה. פיטר דה־טוליו.
בניית המלון עתידה להיות מבוצעת בידי
החברה הקבלנית הישראלית פאן־לון,
והצד הארכיטקטוני וההנדסי נתון בידי
חברת צוות ישראל, אשר התמחתה בתינד

22 שמות!

בתוכנית שהגישו מתכנני המלון לוועדה המחוזית לבניין
ערים לא מנו את ארבע הקומות התחתונות, ששלוש מהן
נראות בבירור בתמונה. יחד עם ארבע קומות אלה מונה הבנין 22 קומות ולא 18 כפי

השלישית

שנמסר לוועדה. המיבנה שמשמאל לתמונה ומיבני המדרגות מימינה, הס אגף נוסף המכיל
216 חדרים. במגדל המרכזי 414 חדרים. תמונה זו מופיעה בפרוספקט של החברה
שהופץ בחוץ־לארץ, ושלא הגיע לידי ישראלים. הוא מתפרסם כאן לראשונה.

$810 6 10181 0! 414 ?00813מ.#811׳96׳8 $13$ $04.ץ׳3!0*8

י :8!, 10
!10911)11־6<1^ 0010 4מ:046:81161* 46

8י״* א מ״ 6 0 4 <5001118 3 )8 8108 )$
.ז >8ן 364810 6 00 6ק ס 180100$ !0 !1$! $8 8 0 4 .1 6 0 0 9 6 .3 , 3

;•*מ *1*169

<9 500.81 8 4ס .8864 זס 0סז!4 ; 8 *630160480 !: 1>01ו 6 410109. ?00813, ,8

-י ׳ י י *083 ! 0 ! ׳968813 . 01110* {8054141ק 11*6 413ז1* 111 $6 8־ 1.000-10? 8 *5 6 1400,

1*9*61 88*1468$, 8*14

יי ד

,,> 86118 3 0 4 $80141

1 3118 0ז ס!ז 16 ן ו 81 ץ נן**א*< 31< * 01! .ץ $1ץ 6ח 6 9 0יח • 0 ,•0.381001
--9ס 0 8 8־ 8׳ 000110306־!!״י ס 1618 0 !¥81!6סז 0ז . £ץ 6 !**11״ז 0נ1
> 0 ?׳ 416 .:מ 011^, .80 4 0 6 160 13* 86318 * 0 8 *!30׳ * 8א 80 4 01 416׳ , 410 0 ! 4 ׳ ,0 4 1

...ו*1י••1או$ו *1*10181

ז 868109! ,.114 .0 0 £6810661108 •0 0 4 80114169 1 6 0 0 6 6 *8 * 94101*11(06 9 6 0 8 $ 8
.נ 8 8 6 0 4־!>ז> :31*8011 $1*1163*8 *316 8 *0 6 *8111689* 513 8 6 4 ,$0181$ *0416 8 (11} 01:100*1*( 00 08
X 004300 10 $ 0 *6 ! 91800189ן* 9 0 6 6 0 9 :0 0 0 3 *8 2 8 * 6 * !3*86 0 $81)6 86<¥ 8 8 1 .8 6 5 *4
: .ז! 0 0 8 !) 5ז 8חז$ז ח 30 4 60*190169 !0:.13*861 10$ , 8 0 4 :

עד 10 הושע

תמונה מתוך פרוספקט פירסומי של חברת היאט,
מראה את מלון ריג׳נסי־הייאט, כשהנא משקיף על נופה
של ירושלים. ניתן לראות כיצד הוא מתנשא מגבוה מעל כיפת המלע (במרבד התמונה),

•880409 •161*8*4!*469״??,
מו ז

9 )158688 ,

ס**811$אך!ס 6818 *0 * 1868 0ס•{ 13 11(8ז 160 סי! > 8$ 8 * 6־״ !1!34ג<זי 10 1 6 $ 1110 8 . ,
, 1168404ו! >*21! 0אחסס *10{6ס 3 *:חז ! 018א 8ע *468613 . 11 1:1 $ 0 <118039* 4 $״

41 ! 6
.־וי<ז 8 0ז! : 8 0 4 0ו?061460ק 106-ע x 8 6 ^ 0״!!,10

$00356
1, 1481 1*111׳ 0)148083 ;18א<$**1זז*1א< 0י

מ* 11$316ז 8נ * 60 )11 138 010 ! ?0מ ס 6 ^ 89

מעל מיסגד אל־אקצה (למטה מימין) ומעל הכותל המערבי(למטה משמאל ).לטענת לוחמי
נוף ירושלים, הפרספקטיבה הנכונה, שבה ייראה המלון, קרובה יותר למסומן בשטח
המקווקו שמעליו, והוא יהיה גבוה ב־ 19 מטר מעל המיבנה הגבוה שעל הר הצופים.

שהא ה״ו־וה
ף יום דד 5ביוני ,1967 בשעות אחרי־הצתריים, נאמתי את ד,נאום תקצר ביותר
^ שנשאתי אי־פעם בכנסת. הנושא הפורמלי היה ״חוק היטל ביטחון״ וחוקי־מימון
אחרים. הנושא האמיתי היה המילחמה, שפרצה באותו בוקר.

אמרתי :״אדוני היושכ-ראש, כנסת נכבדה. תור הצדעה לאחינו
הנמצאים בקרב, ותור אמונה שדמה שזוהי מדחמת־התגוננות — אצביע
בעד חוקים אלה.״
כעבור כמה שבועות ביקרתי בפאריס, והסתבכתי בוויכוח חריף עם כמה ידידים
ותיקים, גולים ;מצריים החיים באירופה. הם תקפו אותי קשות על הצבעתי זו.
״כל הדיבורים על התגוננות היו בלוף!״ הם הטיחו בפני .״מי יאמין שהיתר, צפוייה
סכנת־השמדה למדינה שלכם, אם ניצחתם שלושה צבאות ערביים בכמה ימים! זאת
היתד, מזימה מתוכננת מראש, כדי לכבוש שטחים ערביים!״
ניסיתי להפריך את טענתם, שהפכה מאז לטענת העולם הערבי כולו. נסתבר לי
כי הדבר ביימעט ואינו אפשרי.

איך ניתן לנשר בין החרדה הנוראה ששלטה בישראל כמשך שלושה
שבועות, ובין הניצחון הפנטסטי והקל, שהושג תוך כמה שעות ץ
בימים אלה סוער ויכוח זה בישראל עצמה. שלושה אלופים של ששת הימים —

מחורבן, האם אתה חושב שחיל־־האוויר המצרי השתפר ממיבצע סיני?״
אמרתי שלדעתי אין חיל־האוויר המיצרי מסוגל להתמודד עם חיל־האוויר שלנו,
ויעבור עוד זמן רב מאד — ואולי דור שלם — עד שיגיע ליכולת זו. כששאל עזר
על מה אני מבסס הנחה זו, סיפרתי לו את הסיפור על מפקד המשחתת איבואהיס אל־אוול,
שנלכדה במיבצע־סיני.
כמה ימים אחרי שהמשחתת נגררה לחיפה, נפל סגן־אלוף מיצרי בשבי בשארם
א־שייך. בחקירה נתברר כי אותו קצין חי״ר הוא אחיו של קברניט המשחתת. כשנשאל
איך זה נכנע אחיו מבלי להטביע את אונייתו — דבר שאין לו כימעט אח ורע בתולדות
המלחמות — השיב הקצין כך :״אחי ואני גדלנו בספינות קטנות. אבינו היה נווט בנמל
אלכסנדריה. כשהתגייסתי לצבא, התגייס אחי לחיל־הים. שם עבר את הקורסים
הטובים ביותר, במצרים ובחו״ל. ואמנם, אחרי מאמץ רב מסוגל אחי עכשיו לפקד על
ספינה מודרנית, המלאה בציוד מתוחכם, ולהובילה מאלכסנדריה לביירות. אבלהוא
לא יכוללהילחםבאותו זמ ן ! ״
לדעתי, יש לסיפור זה משמעות עמוקה. נפגשתי עם המצרים בשדות־הקרב של
,1948 והם היו אז חיילים טובים, בייחוד בהגנה על מוצבים מבוצרים. אבל ככל
שמשתכלל הנשק המתוחכם הנמסר בידיהם, כן יגדל הפער בינם ובין צה״ל.

הפעלת מערכות־נשק מתוחכמות מחייבת תשתית טכגולוגית, חברתית,
חינוכית ורוחנית שאינה נוצרת תוך כמה שנים. דרוש דור, ואודי
שני דורות, כדי ליצור תשתית כזאת.
כעבור שנים, בראשית ,1967 נתקלתי שוב בעזר וייצמן, הפעם במסיבה דיפלומטית
אמריקאית. באותו זמן לחמו המצרים בתימן, ונתקבלו בארץ דו״חות חיוביים על

אור אבנר
יכולתם לקיים ולהפעיל צבא במרחק רב מארצם. עזר שאל אותי אם שיניתי את דעתי
על כושרו של חיל־האוויר המצרי( .עזר ידע כמובן שאיני מומחה צבאי. אני מניח
ששאל אותי מפני שרצה לשמוע את דעתו של אדם שאין לו דיעות קדומות נגד
הערבים, ושיש לו אהדה רבה לשאיפות הלאומיות הערביות).
בסוף מאי 1967 פגשתי ברחוב בקצין של חיל־האוויר. שוחחנו, כמובן, על החרדה
ששררה בארץ. הקצין אמר :״אני ערב לכך שאף מטוס מצרי אחד לא יגיע לתל־אביב !״
חשבתי שהוא מגזים במיקצת. אולם לא היה בלבי הספק הקל ביותר לגבי העליונות
המוחלטת של צה״ל, בייחוד בלוחמת אוויר ושיריון.

לא האמנתי אף לרגע שצפוייה למדינה סכנה של השמדה.

מה זאת..השמדה־־?
ך* מליצה ״האוייב הזומם להשמידנו״ או ״הקם עלינו לכלותנו״ הפכה זה מכבר
ו 1אחת ממטבעות־הלשון השחוקות ביותר של המימסד. בימי החרדה של ערב
מלחמת ששת־הימים נראתה לרבים כאמת אקטואלית.
מה פירושה של ״סכנת השמדה״?

כיבוש עזה: טנק ישראלי בוער ברחוב הראשי
עזר וייצמן, מתי פלד ויצחק רבין — אישרו שלא היתד, מעולם צפריר, סכנת־השמדה
למדינה. מקהלה מגוונת קמה נגד אלופים אלה, בטענה שדבריהם ;משרתים את האוייב.
הוויכוח הולד ומסתבך, הולד ומתערפל.
נדמה לי שלמען ההיגיינה הנפשית של כולנו כדאי להגדיר במדוייק על מה נטוש
הוויכוח, להעיף מבט אחורה ולבחון את הדברים מחדש, לאור המידע שיש לנו כיום.
השאלות העומדות לדיון הן:

אפשר להשמיד את מדינת־ישראד רק בדרך אחת: לככוש את שיטחה
במיתקפה צבאית.
יתכן שאפשר לצרף לכך שיטה שנייה: השמדת דיכוזי־ה,אוכלוסייה שלה מן האוויר,
במידה שתהפוך את עצם המשך קיום המדינה לבלתי־חשובה.
האם היתד, לערבים בקיץ 1967 אפשרות כל־שהי להשיג אחד משני יעדים אלה?
(השאלה אינה: האם ר צו להגיע לכך? על כך אפשר להתווכח בלי סוף, בלא
אפשרות לאמת את הדברים. אך אף אם נניח שהאיומים לא היו דיבורים ריקים, אלא
גילוי של כוונות אמיתיות — השאלה היא אם יכלו להגשים כוונות אלה).

התשובה של כל בר־דעת, לא רק בדיעבד אלא גם כשיא החרדה
של ערב־מילחמה, היתה: לא. לערכים לא היתה כל אפשרות כזאת.

• האם היתה צפוייה ב־ 4ביוני 1967 סכנה שד השמדה למדינה ץ
• אם לא, האם האמינו מכווני המדיניות הישראלית שצפוייה
סכנה של השמדה למדינה 7
• אם לא, האם כנסיבות של ה־ 4ביוני היתה זאת מילחמת־מגן
או מילחמה תוקפנית ץ
• אם היתה זאת מלחמת־־מגן, האם השתנה אופייה בדיעבד,
בעיקבות כיבוש השטחים 7

אילו עמד ;מולנו הצבא הסובייטי, על טיליו הגרעיניים, בוודאי היתד, השאלה משנה
את ציביונה. אך מכיוון שהאוייב היה ערבי בלבד, עם או בלי יועצים זרים, יש להשיב
בצורה פסקנית שיחסי־הכוחות הצבאיים לא איפשרו לערבים לכבוש את המדינה או
להשמידה בנשק ארוך־טווח.
לכך התכוונו וייצמן, מן הסתם, פלד ורבץ בהכרזותיהם, ויש לברכם על כך שהם
מכניסים קצת בהירות מחשבתית צבאית לוויכוח שבו שורצות המליצות ד,רגשניות.

שיחות עם עזו

חנווה שר שחקנים?

פני עשר שנים פגשתי במיקרה את האלוף (לא־מיל ).עזר וייצמן בבריכת־
/השחייה של מלון אבדיה. בין שחייה לשחייה החלפנו דברים.
זכורני שהיה זה אחרי אחת הפעמים הרבות בהן דיבר עזר יותר מדי, ועודר על
עצמו את זעמו של בן־גוריון, שהיה אז ראש־הממשלה ושר־הביטחון. באמצע שיחתנו
ניגש האלוף (גם הוא אז לא־מיל ).יצחק רביו, הסתכל בנו בתמיהה ורמז לעזר בצורה
חד־משמעי׳ת שאולי כדאי לו לסתום את הפה, בייחוד כשהוא מדבר עם אדם שאינו
חביב על בן־גוריון. אולם הדבר לא הפריע לעזר.

**ץ אלה אחרת לגמרי היא אם מעצבי המדיניות הישראלית האמינו שצפוייה
^4/למדינה סכנה של השמדה. בעוד שהשאלה הראשונה נגעה למצב האובייקטיבי, נוגעת
השנייה לגורם הסובייקטיבי.

שאלתו שד עזר היתה, כערך, כנוסח זה :״תגיד לי, יא ידיד־ערכים

אני משוכנע כי גם לשאלה שנייה זו התשובה היא: לא.

הייתי עד־ראייה להתפתחות מצב־הרוח של ראשי המדינה באותם הומים. כימעט
כולם הסתובבו בימי החרדה בבניין הכנסת. אווירת הימים ההם גרמה לנפילת מחיצות
רבות. יריבים פוליטיים דיברו זד, עם זה בגילוי־לב רב מאד( .באחד הימים אמר לי
מנחם בגין :״מר אבנרי, יש בידך עיתון הנקרא על־ידי הנוער, עליך להשתמש בו כדי

להרים את המוראל.״)
מצב־הרו׳ח הקודר היה אמיתי ׳מאד, ובולט ׳מאד. דאגה עמוקה רבצה על בל חברי
הממשלה, לפני ואחרי הקמת הליפוד הלאומי. היא התבטאה בדיבוריהם, בתנועותיהם,
במבטיהם. רק מי שמוכן להאמין שהם היו •כולם שחקנים עילאיים, יכול להעלות על
דעתו שחרדה זו היתד .׳מזוייפים ומעושה.

אולם דאגה זו — אין פירושה אמונה כאפשרות של השמדה. די
היה כאמונה שצפוייה מילחמה קשה, אשר כה יפלו רכבות קורכנות,
ושבה עלולות ליהרס ערים.

איני יודע כמה מן המנהיגים האזרחיים ידעו את פרטי התוכניות הצבאיות. במה
ידעו, למשל, על התוכנית להשמיד תוך כמה שעות את חיל־האוויר המצרי — מיבצע
שהביס את האוייב כימעט בטרם החלה המילחמה י הדבר טעון בדיקה. אך לפני מעשה
לא היתד. זאת אלא ׳תזכנית, ואדם מן הצד מוכרח היה להאמין שזהו הימור, העלול
להיכשל בנקל.
ידידי בפאריס, שהיו חכמים אתר־׳מעשה, היו בטוחים שמנהיגי ישראל ידעו מראש
מה עומד לקרות. קשה היה להנחיל להם את תחושת אי־הוודאות, שהיא אחת
המרכיבים הבסיסיים של המילחמה.
אני משוכנע שאיש מבין המנהיגים האזרחיים (להוציא, אולי, את משה דיין, שהכיר
את פרטי התיכנון הצבאי והיה מסוגל לשפוט את מהימנותו) לא העלה על דעתו
שהניצחון יהיה כה מהיר ,״זול״ ושלם .׳מאידך, אני משוכנע שאיש ׳מהם (להוציא אולי
אחד או שניים, שנטו להיסטריה) לא האמין באפשרות של השמדת המדינה.

לבן אני מעז לקכוע: כ־ 4ביוני 1967 לא היתה צפוייה סכנה של
השמדה למדינה, ומנהיגות המדינה גם לא האמינה שישנה סכנה בזאת.

מסראוזביץ עד צימבור״ן
ך* אם נובע מבף שמילחמת ששת־הימים היתד. מילחמה תוקפנית, שלא היתה
\ 1מילחמת־מגן?

בהחלט לא.
האדם המתקדם פוסל ׳מילחמה תוקפנית, למטרות שוד וביזה. הוא פוסל את המילחמה
כאמצעי להשגת אינטרסים כלשהם, כפי שמציג אותה כיום עזר וייצ׳סן. הוא דוחה את
הפירוש הפשטני (והכתב, לדעתי) של סיסמת קלאוזביץ :״המילחמה היא המשך
המדיניות באמצעים אחרים.״*

הודעה זו עמדה בסימן ריכוז הצבא המצרי בסיני.
בשעה 19.00 בערך הגיע זמני לנאום. דיברתי בחריפות רבה נגד כל מגמה לפתוח
במילחמה מונעת( .פרט משעשע: שמעון פרס ושמואל תמיר הגיבו בצעקזת־זעם על
דברי, והכחישו בתוקף שהם דוגלים בפתיחת מילחמה).
למחרת היום, בשעות הערב, הגיע הזמן להגיש הצעת־סיכום לדיון זה. ני׳סחנו הצעת•־
סיכום, שכללה ברכה לחיילי צה״ל, קריאה לממשלה לנקוט בכל יוזמה להצלת השלום,
וכד. אולם הכל הבינו כי הסעיף העיקרי הוא השביעי :״הכנסת מאוחדת בדעתה שיש
להבטיח את חופש־השייט לכל הספינות במיצר טיראן, ומבטאת את החלטתה להגן
על חופש זה באמצעים המינימאליים הדרושים להבטחת זכות זו בפועל.״

במציאות של אז, פירוש הדבר חיה הצדקת פעולה צבאית לפתיחת
המיצרים — כלומר, מילחמה.
מה קרה ב־ 24 השעות בין שני ערבים אלה?

מאורע אחד: סגירת מיצרי טיראן כידי המיצרים.

אני זוכר היטב שישבתי במיזנון הח״כים של הכנסת, והקשבתי לחדשות ברדיו,
כאשר שודרה הידיעה שקאהיר הודיעה על סגירת המיצדים ומיקושם (הידיעה על
המיקוש היתד, כוזבת, כפי שנתגלה לאחר ׳מכן).

כאותו רגע ממש החלטתי בלבי שהמילחמה היא בלתי-נמנעת,
ושמוטב לפתוח כה בהקדם. נדמה לי שהפלטתי :״זוהי המילחמה \יז
מייד לאחר מכן ניסחנו את הצעת־ד,סיכום הנ״ל, הרשומה גם היא בדברי הכנסת.

סננה ללא־נשוא
ני חייג להסביר כאן מדוע הביאה אותי הידיעה על סגירת המיצרים לידי
׳מסקנה כה קיצונית.
גם מבחינה זו אני נמצא במצב ״מאושר״ .איני צריך לאמץ את זיכרוני כדי לשחזר
בדיוק מה חשבתי אז. כי הייתי נתון במצב מייוחד־ב׳מינו: כיו״ר התנועה האנטי־מילחמתית
ביותר במדינה, השתתפתי ׳מאז פרוץ המשבר ועד לרגע התחלת המילחמה
בישיבה כימעט בל׳תי־פוסקת, שהיתה כולה התחבטות קולקטיבית רצופה.

בתנועת־שלום פטריוטית, איך היינו צריכים להתייחם למשבר
הפיתאומי

בישיבה מתמדת זו השתתפו כל ראשי התנועה, שלא היו מגוייסים. בסופו של

אד ״הגנה״ אין פירושה, כהכרח, הגנה בפני השמדה פיסית מיידית.
יבולה להיות מילחמת־מגן שנועדה למנוע הידרדרות המצב לנקודה
שבה תהיה צפוייה סכנה של השמדה מחר.
כפי שהזכיר בי׳מים אלה אל״מ (מיל ).מאיר פעיל, היה זה המניע לכניסתה של
בריטניה למיל׳חמת־העולם השניה. שום -סכנה מיידית לא היתד. צפוייה לה. היטלר הצהיר
שאינו מתכוון לתקוף את בריטניה. להלכה הכריזה בריטניה מילחמה בעיקבות ערובה
שנתנה לפולין, שהותקפה על־ידי הי׳טלר. למעשה היתד. משוכנעת שאם לא תצא ל׳מלחמה
מייד, יתחזק היטלר עוד יוחד ויאיים, תוך זמן קצר על ביטחונה של בריטניה עצמה.
אפילו גוויל צ׳מברליין, שוחד־השלום בעל־המיטרייה, הגיע למסקנה זו.
הנשיא פראנקלין רוזבלט רצה להכניס את ארצות־הבדית למילחמה נגד גרמניה
מתוך אותו נימוק עצמו. לארה״ב בוודאי לא היתד. צפוייה אז שום סכנה של השמדה.
אולם בנטשנו את העיקרון שהמילחמה מותרת דק כדי למנוע סבנה מיידית של
השמדה, אנו נכנסים לשדה זרוע !מוקשים. אין קידטריון מוחלט לקביעה כי המצב עלול
להוביל לסבנת־השמדה בעתיד. עריצים ושודדים ללא־ספור בהיסטוריה ניצלו טענה זו
כדי להסוות מילחמות תוקפניות מובהקות.

אך ברגע איננו מתווכחים עם העולם, אלא עם עצמנו. ואנו צריכים
לשאול את עצמנו כבנות: האם היתה מילחמת ששת־הימים מיל
חמת־מגן, מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית, למרות שלא היתה
צפוייה לנו אז סבנה של השמדה ץ

24 שעות -ודקה אחת
חת הדרכים הטובות ביותר להשיב על כך היא שכל אחד מאיתנו ינסה לשחזר:
״מתי, באיזו שעה בדיוק, הגעתי למסקנה שיש לפתוח במילחמה ז ומה גרם לכך?״

אני עצמי נמצא מבחינה זו במצב ״מאושר״ ,כי אני יכול לשחזר
את הרגע המדוייק, וגם את הנסיכות המדוייקות.
ב־ 22 במאי ,1967 ,נפתח כנס־הקייץ של הכנסת, בהודעה מדינית של לוי אשכול.
* הפירוש הנבון הוא, לדעתי, שהמדיניות צריכה לקבוע יאת אופייה של המידזזמוז,
ולא להיפר. קלאוזביץ רצה להצדיק את מרות הסמכות האזרחית על הצבא, שלא היתה
מובנת ׳מאליה בפרוסיה של תקופתו.

התעמולה הערבית: קאריקטורה מלפני המילחמה
דבר נשאר רק חבר אחד שהתנגד למילחמה, ואחד שנמנע מהצבעה. כל האחדים
הגיעו — איש־איש ברגע אחר — למסקנה שאין מנוס ממילחמה.
אנסה לשחזר בקצרה את דעתי, כפי שהבעתי אותה יום אחרי יום באותם הדיונים :
• הבעייה אינה אם סגור מיצר טיראן או לא. הקשר בין ישראל ובין האוקיינוס
ההודי אינו חיוני למדינה ׳מבחינה כלכלית.

• הכעייה היא אמינות כוח-ההרתעה של ישראל. אם תישבר
אמינות זו, ייעלמו בוחות־השלום כעולם הערכי, ותשתלט כו מגמת־המילחמה.

האמונה
ש״אי־א׳פשר לנצח את ישראל במילחמה״ היא נקודת־המוצא הפסיכולוגית
(המשך בעמוד )26

קומץ משוגעים
** פרפרים, גוספים, חנוקים תחת
1,גלי האשפה המכסים עליהם, עושים
עשרות חתולים מדי יום את דרכם אל תוך
הדוודים הענקיים, שבתוכם נטחנת אשפתה
של תל-אביב לפני שהיא הופכת להיות
זבל אורגני.
לפעמים מגיע קול זעקתם לאוזניו של
פועל טוב־לב. אבל שיניה של המכונה

כבר חותכות בבשר החי, וידו קצרה
מלהושיע.
לא יד המקרה הביאה אותם לסוף אכזרי

דרכם של החתולים אל המזבלה העירונית
עוברת, כדרך אשפה רגילה, דרך
הפח. לשם הם מגיעים בעזרתם של אזרחים
הרואים בפח האשפה פיתרון לבעיית גורי

אות
..לא אנחנו

י ׳ החתולים —
אומר ד״ר יעקוב כורזים, הרופא הווטרינרי
העירוני ,״עד כמה שאפשר, אנחנו
מקיימים פיקוח על עבודת הפקחים.״

ך!ן 11ל 1ח — 2 6החתולים הנמצאים באגודת בער בעלי חיים, בחדר שבו
^ הם מרוכזים. רובם חתולי־רחוב שנאספו על״ידי אנשי האגודה.
# 1 ^ 111
כמה מהם חם פנסיונרים — חתולים שהובאו לכאן על״ידי בעליהם שיצאו לחופשה.

החתולים והכלבים העזובים, שהם מוצאים
בבתיהם ושם פקחי העירייה המרדימים
אותם בעזרת תרדימון. אלא שבמקום
לאסוף את החתולים הישנים ולהמית אותם
בעזרת זריקה, כפי שקובעות ההוראות,
הם מזרזים את התהליך. בהשליכם את
היצורים החיים לתוך פחי־האשפה, הם
מבטיחים שלא יחזרו לשוטט ברחובות
תל־אביב. המטחנה של המזבלה העירונית
היא הערובה לכך.
לא רק חתולים זוכים להגיע יחד עם
ערימות האשפה הנאספות מרחובות תל־אביב
למזבלה העירונית. גם אוייביהם
בנפש — הכלבים, הם בני־בית במקום.
בשעות הבוקר המוקדמות, כשמכו-
ניות איסוף האשפה מגיעות כדי
להיפטר ממיסענז, מגיחים מתוך גבעות

י 111111 -

כן הם מוטלים ג;,

רקים גם החתולים הרדומים למחצה או הגוססים

לרבו נלחמים כדי למנוע קריעת איבוים מעל ״צווים חיים ן

111X 1 1 1 1 1 1״ 0 >11 איריס שטרן ,19 ,מעובי
| | 11 דות המקום — שהגיעה
4ע| 1
לעבודה הזאת אחרי קראה עליה במודעה בעיתון — מאכילה

את הכלבים. נוסף למזון הכלבים המיוחד שהאגודה קונה
בשביל כלביה, היא גם מקבלת ממפעלים שונים תרומות.
בעלי אולמי חתונות נהגו לשלוח למקום שיירי ארוחות.

האשפה המקיפות את המקום עשרות כל בים,
שרעם המנועים הוא בשבילם צילצול
לארוחת הבוקר. אלה הם כלבי המזבלה.
בזנבם השמוט ובמבט עיניהם הפראי
והזהיר, הם מוכרים היטב לעובדים במקום,
הדואים אותם מדי בוקר, כשהם גוברים
בעריסות האשפה הטריות, ושומעים את
נביחותיהם הרמות בשעות הלילה.
את שעות היום מבלים הכלבים בתנומה
בתוך הררי האשפה המשמשים להם מיסתור
מלהט החמה, מהגשם ומקשיות ליבם של
בני־האדם. שם הם מתרבים, מקימים לה קות,
כשבראש כל להקה עומד סנהיג —
הכלב החזק ביותר, וסביבו מרוכזות כשבע
כלבות המעמידות ולדות סדי עוגה. יש
ביניהם, שהגיעו עד דור עשירי במקום.
מפעם לפעם מגיעות קבוצות חדשות.

— יוסי עדין, חקלאי, שהתחיל לעבוד כמנהל־עבודה
באגודה לפני כשנתיים, ליד תלת־האופנוע
של האגודה. ברכב זה אוספים אנשי האגודה כלבים, חתולים ובעלי״חיים אחרים.

בשליחות הצלה

לפעמים אלה הם גורי־כלבים, שהצליחו
להיחלץ מחוך פחי־האשפה. לע״תים כלבים,
שבעליהם מאסו בהם, והם משלמים לנהג
מכונית־האשפה כדי שיקח אותם איתו.
לגשת אליהם אי־אפשר. נסיונם לימד
אותם להימלט מכל הולך על שתיים.
לפעמים מגיעים לאמור פקחי העירייה,
משמידים הלק מהם. גם אנשי האגודה
לצער בעלי-חיים עוברים שם מפעם לפעם,
אוספים את הגורים שזה עתה נולדו, או
מרדימים כמה כלבים ולוקחים אותם
למיכלאות האגודה, הנמצאות בדרך שלמה
שביפו, שם יוכלו לחיות בתנאי נקיון
ותחת פיקוח רפואי.

אהבה
ו סליד ה
הנשפכת האשפוז, נז־מבאן
חס מו־

רמים על״ידי העגורן ונזרקים אל סרט״נע, המוביל את האשפה לתוך
דוודים ענקיים, שבתוכה היא נטחנת. גורלם של החתולים דומה.
אנשי צער בעלי חיים נלחמים מלחמה אבודה כדי למנוע את הזוועה.

נשי. האגודה לצער בעלי־חיים
^ הם היחידים שאיכפת להם.
כל בוקר, אחדי שהיא גומרת להאכיל
שני כלבים, חתול, תרנגולת ויונים פצו עות,
עוזבת הילדה פרידשטיין כסופת
השיער את ביתה היפה שבסביון בדרכה
אל משרדי האגודה. שם היא פוגשת את
פופי דניאל, שגם היא, כהילדה, עוזרת
לטפל בכ־ 120 כלבים וב־ 20 חתולים חסרי-
הבית, בסוסים שנפצעו ׳בתאוניות־דרכים
ונאספו על־ידי חבריה מצידי הדרכים,
בציפורים. אפילו בעכברים.
עבודתן נעשית בהתנדבות. מאהבה. מתוך
סלידה מהתעללות ביצורים חסרי-מגן.
לא אחת פנתה האגודה לעובדי העירייה
(המשך בעמוד )22

הכלבים מחכים 1

— על אחד מתילי״האשפה המקיפים 1
את איזור המזבלה, מחכים הכלבים1 .

1- 21

טוחנים אזחם ח״ם
(המשך מעמוד )21
בנסיון להציל את החתולים מהגורל האכזרי
המצפה להם במזבלה. אולם כל בקשותיה
להודיע לה על בואם של משלוחים חדשים
של כלבים וחתולים לאיזזר המזבלה, כדי
שעובדיה יוכלו לבוא ולאסוף אותם, נתקלו
בשפע של הבטחות — ובהוסר־מעש.
״על ההתעללות בחתולים העזובים שמע נו
מפי עדי־ראיה, שראו את הפקחים
המשליכים אותם לפחי־האשפה,״ אומרת
הילדה, שהיא גם חברה בוועד־האגודה.
״זה נכון שהם מתרבים במהירות עצומה,
ויש בתל־אביב בעייה של ריבוי חתולים
עזובים. אבל אפשר לפתור אותה בהרבה
דרכים אחרות. לו לפחות היו משתמשים
בתרדימון כפי שצריך להשתמש בו, והחתולים
לא היו סובלים כל־כך.״

שהלכו לאיבוד כדי שבעליהם יוכלו לבוא
ולקהת אותם בחזרה לבתיהם, זה כבר
עניין אחר.
סביב ביתם של מרגרט ואוטו קאופמן
שבהרצליה־פיתוח מסתובבים 15 חתולים
עזובים, השמים את מיבשחם במרגרט. היא
לא תיתן להם לרעוב. בעבר נהג גם הזוג
לעבוד באגודה. גם בעבודה שחורה, כמו
ניקוי החיות, לא בחל.
ואילו הילדה פרידשטיין, עד שגילתה
את דבר קיומה של האגודה, נהגה לאסוף
כלבי רחוב, להביאם לרופא וטרינרי,
בתקווה שיימצא להם בית. עד שראתה
שבאופן אישי לא תוכל לפתור את הבעייה,

ה פי תיון:
עיקור
ך* אגודה, שנוסדה בזמן המנדט ה/בריטי
בישראל, התפרקה, ושבה והתארגנה
בשנת 1958 בזכות יוזמתם של
מספר משוגעים לעניין, יש דרכים לפתרון,
לפחות חלקי, של בעיית הריבוי הטבעי
של בעלי־החיים. אחת.מהן: עיקור הכלבות
וחח תולות.
אבל בעירייה מעדיפים להשמיד אותן:
״עשיתי חקירה בעניין,״ טוען ד״ר יעקב
כורזים, הרופא הווטרינרי העירוני ומנהל
בית־המטבחיים בחולון ,״והחתמתי את
העובדים על הצהרה שהם יודעים, שאסור
להם לזרוק את החתולים לפחי־האשפה.״
ידיעה לחוד ומעשה לחוד. האם יכולה
העירייה לקיים פיקוח על פקחיה?
״שלחתי את העוזר שלי שיעקוב אחרי הם,״
ממשיך ר״ד כורזים ,״והוא אמד,
שעד כמה שהוא ראה, הפקחים אוספים את
החתולים הישנים ומביאים אותם כדי
שנמית אותם בעזרת זריקה. ברור שאיני
יכול להיות בטוח לגמרי, שחתולים מסו־יימים
אינם מגיעים לפחי־האשפה. אבל
מי שעושה את זה הם אנשים פרטיים
הרוצים להיפטר מהחתולים שבחצרם.״
האם מנסה העירייה לשתף פעולה
עם אנשי האגודה בנסיון לפתור את
הבעייה של כלבים וחתולים משוטטים?
ד״ר כורזים מניף את ידו בזילזול:

צלומי נסנווט

הילדה פרידשטיין,
ל י 1 1 1ה 111 חברת ועד אגודת 11 111
#111
צער בעלי״חיים ואחת מהפעילות ביותר
באגודה, עם אהד משני פלביה והחתול
הקטן פיצי. שניהם נאספו על ידיה ברחוב.
הפלב והחתול חיים בשלום,
פשהקתול נהנה לשחק בזנבו של הפלב.

צלומי פספורט ב״ 3דקות
צלומי העתקת מסמכים במקום.
גלויות ( )9x13 בשחור לבן — 35 אג׳.
פתוח והגדלה צבעוני ע״י המעבדות
המשוכללות בארץ.
מכירה, קניה והחלפה.

13 נו<1בדנר

קרית־כיאליק,

חיפה,רח 1בהח לו ק 31

קץ ל בו ש ה!!
בכדי לקנות אמצעי מניעה, אינן
צרין להתבייש.
אמצעי מניעה פאר תוצרת אירופה,
במחירי הפתעה. פרוספקט חינם.
וגוס, ת .ד ,29101 .תל-אביב.

לתלמידתי

חיפה, אורה,
יום ה׳ 15/6ב־.8.30

סביון, יום ר 16/6ב־.9.00
יפו, אלד,מברה,
מוצ״ש 17/6ב־.9.30
כרטיסים שנרכשו
להצגה הראשונה
יש להחליפם במקום המכירה.
קריתי־אתא, שביט,
יום ג׳ 20/6ב־.8.30
נהרייה, הוד,
יום ד׳ 21/6ב־.9.15
כרטיסים: תל-אביב ,״לאן״,
״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה :״קופת־מכבי״ ,״גרבר״.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655

מ פי ק יזנחק בן־ניסיס( זיטז) 2 4 4 0 4 4 *71(,

חנה אורדן
עם הבחרך

לנערת ישראל
ברכותי הלבביות
מורתך,

לאה פלטשר

תאונה רחתוד

ד״ר אליעזר אלבג, הרופא הווטרינרי של האגודה
ויו״ר הוועד שלה, מטפל בחתול רחוב, שליסתו נשברה
בתאונת-דרפים, ושהובא על-ידי שתי נשים, שהחתול נהג להסתובב בקירבת
מקום עבודתן. אחרי הבדיקה נשאר החתול בצער בעלי-חיים, זופח שם לטיפול.

״אנחנו לא משתפים פעולה עם אנשים
העוסקים במסחר של חיות,״ הוא אומר,
ומתכוון בכך למחיר הסימלי שלוקחת
האגודה, שאינה נתמכת על־ידי כל גורם
ציבורי, ומתקיימת בעיקר מתרומות של
אוהדים בארץ ובחו״ל עבור הכלבים שלה.
אבל לא רק בגלל בעיות תקציביות,
״עוסקים אנשי האגודה בסהר כלבים,״ כפי
שמגדיר זאת ד״ר כורזים.
מסבירים אנשי הוועד :״מנסיוגנו למדנו,
שאנשים מתייחסים הרבה יותר טוב לדבר
שהם שילמו עבורו.״
קשה להם לאנשי האגודה. לעיתים
קרובות נתקלים מאמציהם בחוסר
היענות והבנה מצד הציבור. אם כי במשך
שמונה השנים האחרונות עלה במידה ניכרת
מספר האנשים המגדלים בביתם כלב,
רבים מהם עושים זאת יותר. מתוך סנוביזם
מאשר אהבה.
אבל לדאוג לכלב עזוב, לאסוף כלבים

והצטרפה לאגודה.
הדרישות שלהם מהציבור הרחב הן
צנועות יותר. כל מה שהם מבקשים: קצת
יותר הבנה ותשומת־לב.
״אם אנשים רואים כלבים משוטטים או
חתול פצוע, שיביאו אותו אלינו, אנחנו
כפר נדאג לו,״ אומר ד״ר אליעזר אלבג,
הווטרינר של האגודה ויו״ר הוועד שלה.
בגלל בעיות של תקציב, קשה להם להגיע
לתודעת הציבור דרך אמצעי התיקשורת
העיקריים — הרדיו והטלוויזיה.
הרשויות הציבוריות מדרגות את הנושא
בתחתית סולם העדיפויות שלהן: כשפנו
אנשי האגודה לעירייה בבקשה להקצות
להם שטח גדול יותר, כדי שיוכלו לקלוט
יותר בעלי־חיים בתנאי אחזקה טובים
יותר — קיבלו הרבה הבטחות.
״אנחנו צריכים את השטחים הלא-
.בנויים בשביל להקים עליהם שיכונים
לזוגות צעירים,״ היתר, התשובה הרישמיח.
העול ם הזה 1815

במדינה מנגנזן התרמית הגדולה
ערב התפטרותו מהממשלה, בראיון
טלוויזיה בליל שבת האחרון, ניסה
שר־המשפטים יעקב שמשון שפירא
להגן על התיזה שלו, לפיה היו המלצות
משרדו בפני ועדת ויתקון לגבי שכר
הפרקליטים ריאליות, והטעות היתד, רק
בכך שלא נקבעה תיקרה לגובה שכר ה-
טירחה. בהזדמנות זו הזכיר שר־המשפ־טים
פרשה של עובד מדינה, שהועמד ל דין
פלילי, יצא זכאי והמדינה השתתפה
בסכום של 5000ל״י בהוצאות הגנתו.
האיש אליו התכוון שפירא ואת שמו
לא הזכיר הוא אלברט לב ,44 ,תושב
מושב מעש שליד פתח־תקוה, אב לחמי שה
ילדים, עובד משרד העבודה 17 ,שנה
בשירות המדינה. משכורת 600 :ל״י ברוטו.
אחרי
מלחמת ששת־הימים הועסק אל-
ברט לב מטעם שירות התעסוקה כממונה
על סניף השירות בכפר קאסס. בתוקף

עברית מדובר תלא נורמלי ת
מאת דו בן־אמוע ונתיבה ברירזודה
..39ל| ביטוי הנאמר, בעיקר בפי חיילים,
תמיד לאחר ציון משך זמן המתקרב לקיצו.
״עד לשיחרור נשאר לי 129 ימים, יא־מניק״
¥״המו שאתה רואה אותי, יש לי עד
לסוף הקורס שבוע, יא־מניק.״
כלפי,
לאמשתיןל כויו £ל י אדיש
אינו מתחשב בי, יחסו אלי אינו יוצא דופן מיחסו
לשאר.
״מה אני אלך להתחנן למבס ו הוא בכלל
לא משתין לכיוון שלי מה שחיה צריך
לעשות זה שביתה בירושלים, בכנסת. אבל יש
לי הרגשה שאף אחד שם לא משתין לכיוון
שלנו.״
זפטה
ש׳ מכה, סטירה ,״זבנג״.
״אתה רואה ת׳בולקלח שיש לי בראש ז אז
כמו שאני מתכופף במיקלחת להרים ת׳סבון —
תך ! חטפתי זפטה מהברז של האמבטיה ! ב־מיקלחת
הרי אני לא לובשת ת׳משקפיים,
ת׳יודע.״

חתיכה ושטרונגול

ת׳ ,ז״ונ, אדם המגלה תכונות
של אירגון למופת, ניהול מדוקדק, יעילות קפדנית
וכד׳.
״מר פרידמן איננו איש־משק״ (דו״ח ועדת
ויתקון, בעניין ״נתיבי נפט״).
9 9ש׳ ,בסלנג הפקידותי: משפחות־מרובות־ילדים(
,בראשי תיבות) או הקצבה המשולמת
למשפחות אלה.
״אני מבקש מאוד לא לגעת בסעיף הזה. ממי
זה בעיני קדוש. ברם, תוכל לקזז מסעיפים אחרים.
נא טיפולך״.
ג יהש׳ ,לירה ישראלית אחת.
״שם לי בוכטה של ג׳ובות ביד ואמר לי: נו,
עכשיו אתה מסכים כברז — הסכמתי זה
יוצא לחופש, אז הוא ממלא ת׳כיסים בג׳ובות,
והולך לעשות רוח על החתיכות בדיזנגוף״.
רגילהש׳ ,החופשה הקבועה, הרגילה, המגיעה
למגוייס אחת לכך־וכך חודשים.
״הלו, בובה, תנסי לסדר אצל המפקד שלך,
שהרגילה שלך תצא באותו זמן של הרגילה שלי.
או. קיי. ז את שומעת אותי ז״

עוד חתיכה
ועוד שטרונגול

ם לל!ם ש׳ ,מגורים בתנאים ירודים, שכונת־עוני
שההזנחה והזיהום מרובים בה.
״פליטים ערביים עניים, המשוכנים בתנאי
סלמס, נטולי כל זכות פוליטית, שרכושם בתחום
ישראל לא הוחזר להם ואף פיצוי לא התקבל
עבורו.״ (אמנון רובינשטיין ,״הארץ״.)4.4.72 ,

גם הטכסט שמתחת לכותרת לא היה
דמיוני פחות. הוא תיאר את אבנרי כישראלי
שוחר־מילחמה, סוכן ציוני.
מדוע הקדיש השבועון המצרי (שהוא
שבועון מצוייר, ללא צילומים, פוליטי
בעיקרו ובעל נטיה שמאלית) ארבעה עמודים
להתקפה אישית זו, פרי עטו של
מוחמד חאפז דיאבז
יש לכך סיבה מעשית. אבנרי הפך ל-
סלע־יו־,מחלוקת במאבק מצרי פנימי, הנוגע
לוועידת בולוניה המתוכננת — בה עתידים
להיפגש בקיץ הקרוב נציגי תנועות
השלום הישראלים והערבים — אך החו רג
הרבה מעבר לוועידה זו.
מאבק זה התחיל עוד בראשית השנה.
עורכו־לשעבר של רוז אד־יוסף, אחמד המ חש,
הפליג בשבח הוועידה, ציין שהדרך
היחידה לשלום היא התקשרות כוחות-
השלום הערביים עם כוחות־השלום היש ראליים.
בין השאר העלה על בס את אורי
אבנרי.
כנגד המחש קמו כמה כותבים, ובראשם
דיאב. הם טענו שאין ישראלים שוחרי-
שלום, מפני שישראל עצמה היא מדינה
פאשיסטית. הסיגנון היה כה חריף, עד
שהמרוש נמנע מלבוא לפגישת ההכנה ברומא
שנערכה במרץ השנה.
כראש קולות השלום. ברור שההתקפה
לא היתד, מכוונת רק נגד המחש
אישית, או נגד אביה הרוחני של הוועידה,
חאלד מוחיי-אל-דין. היתד, זאת הת־קפת־מחץ
על כל מחנה־השלום המצרי,
הגלוי והנסתר. כדי להשיג את מטרתם,
היו שוללי־השלום צריכים להוכיח שאין
כלל כוחות־שלום בישראל.
התקפת־המחץ על אבנרי היתד, חלק
ממאבק זה. בהקדמתה אומר דיאב ש״יש
לשחזר את הקולות הישראליים המוגדרים
כשוליים, כדי לעמוד על מניעיהם
האמיתיים.״
בין אלה הוא מונה את הפרופסורים, הסופרים,
הסטודנטים, רק״ח, שי״ח, מצפן,
האגודה הישראלית לזכויות־האדם, וה־פנתרים
השחורים .״בראש הקולות האלה
עומד אורי אבנרי,״ אומר דיאב ,״בשל
האמצעים העומדים לרשותו — תנועת
העולם הזה — כוח חדש ושבועונו.״
מיהו אבנרי? דיאב נותן תמצית תול־דות־חייו,
המועתקת מן הפרק האוטו ביוגראפי
של אבנרי בספרו מילחמת היום
השביעי, או מהספר על אבנרי שפורסם
לא מכבר על־ידי האירגון לשיחרור פלס טין,
במגמה דומה לזו של דיאב. הוא
משתדל להוכיח כי המגמות לטווח ארוך
של אבנרי סותרות את מגמותיו ד,מוצה׳

זה לא צחוק
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן בן־אמוץ ונתיכה כן־י
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מלים וכיטויים משלהם.

עובד־מדינה לב
כמה מגיע לעניים?
תפקידו זה היה צריך לפקח על העסקתם
של ערבים מהשטחים בישראל, לדאוג
שיועסקו רק אלה המובאים באמצעות
לשכות העבודה ולא באמצעות ד,ראיסים.
באחד הימים, ביולי , 1970 הוזמן אלברט
לב למשרד האיזורי בפתודתקווה, שם
נעצר על ידי שוטרים שהאשימו
אותו בקבלת שוחד ממעסיקים תמורת
מתן רשות עבודה לפועלים מהשטחים
בישראל. הוא נעצר ל 15-יום, ד,ושהה
מעבודתו, משכורתו בתקופה זו קוצצה
לחצי לפי התקנות, עד לסיום משפטו.
במשך שנה וחודשיים, עד שהסתיים משפטו,
נאלץ לפרנס את משפחתו ואת
ילדיו במשכורת של 300ל״י לחודש.
תשובה שלילית. אלברט ידע והאמין
שהוא חף מפשע וכי טופלים עליו האשמות
שוא. כדי להגן על חרותו הוא
נאלץ לשכור עורכי-דין. לא היה לו במה
לשלם להם. הוא נאלץ לקחת הלוואות,
הסתבך בחובות כדי שיוכל לשלם למשרד
פרקליטיו, את הסכום של 8,625ל״י,
תמורת ניהול ההגנה עליו.
ביולי 1971 זוכה אלברט לב על-ידי
העול ם הזה 1815

השופט המחוזי בנימין כהן מכל אשמה.
מובן שלאור זיכויו המוחלט פנה פרקליטו,
עורך־הדין משה נחשון, אל משרד
המשפטים ומשרד העבודה בבקשה להשתתפות
אוצר המדינה בהוצאות הגנתו.
תשובת משרד המשפטים היתד, שלילית.
נאמר בה, בין השאר :״לפי הנחיות ה־יועץ־ד,משפטי
לממשלה, ישקול מנכ״ל
משרד התשפטים בקשה מסוג זה, באם יקבל
את הבקשה בצירוף המלצתם החיובית
של הממונים על העובד הנדון, באמצעות
היועץ המשפטי של המשרד הנוגע בדבר.
״הממונים על אלברט לב שקלו את
בקשתו להשתתף בהוצאות הגנתו, והם
מסרבים להמליץ עליה בפני מנכ״ל מש רד
המשפטים. לאור האמור מובן שהתשובה
לבקשתו של מר לב היא שלילית.״
עורך־הדין נחשון לא הירפה. הוא פנה
אל משרדי הממשלה, הציפם במכתבים.
במשך חודשים רבים התעלמו מפניותיו
של נחשון. רק כעבור זמן רב הסכימה
הממשלה להשתתף בחלק מהוצאות הגנתו
של עובד המדינה שמשכורתו 600ל״י לחודש.
הוא קיבל השתתפות בסך 5000ל״י.
ייתכן ואלברט לב היה מסתפק בסכום
זה, לולא התעוררה פרשת
שכר הטירחה לפרקליטי ועדת ויתקון.
אלברט לב קרא את דבריו של שר
המשפטים, יעקב שמשון שפירא באחד
הראיונות, בהם הצדיק את גובה שכר
הטירחה לפרקליטים באומרו :״בניגוד
לאסירים עניים הזוכים למינוי סניגור
מטעם בית־המשפט בסכום של 50ל״י

ליום, יש לעובדי המדינה מעמד עדיף.
אם הם נאשמים במעשה הקשור בעבודתם,
הם זכאים לסניגור עם תמורה ריאלית.״
אלברט לב לא הבין מדוע מוכנה המדינה
לשלם לצבי דינשטיין, כשכר טיר־חה
לפרקליטו, שייצג אותו בועדת ויתקון.
סכום של 96 אלף ל״י(לפני הקיצוץ) .בעוד
שלו אין מוכנים לשלם יותר מ־ 5000ל״י.
זהו הבלוף הגדול שמאחורי הקריטריונים
עליהם המליץ משרד־המשפטים בפני
ועדת ויתקון בבואה לקבוע את שכי־הפרקליטים
שהופיעו בפניה. מסתבר ש קריטריונים
כאלה אינם קיימים כלל והם
נקבעו רק לצרכיהם של מוטי פרידמן ו צבי
דינשטיין.
אלברט לב לא היה מוכן להשלים עם
כך. באמצעות עורך־הדיו אריה מרינסקי
הוא פנה שוב אל שר המשפטים, תבע
ממנו לכסות את כל הוצאות משפטו, אשר
רוששו את משפחתו אשר בלאו הכי חיה
מתחת לקו העוני. עד היום הוא לא קיבל
תשובה על בקשתו זו.

יחסים מרחביים
עוכר ישראל
או עוכר ישמעאל
הציור שקישט את הכותרת בשבועון
המצרי רוז אל־יוסף אינו דומה לאורי
אבנרי, וברור שהצייר לא ראה מעולם את
אבנרי או את תמונתו.

דיוקנו שד אכנרי ב״רוז אל־יוסף״
לא כל־כך דומה
רות. למרות שאבנרי מבקר את הציונות
הקלאסית, הוא הצדיק את מילחמת ששת
הימים כאילו היתד, מילחמת-מגן, והצדיק
את איחוד ירושלים. ב־ 1965 תבע שיתוף
״ערבים גרורים״ (הכוונה לערביי ישראל)
במוסדות-השלטון הישראליים.
הצעת אבנרי לפדרציה ישראלית-פלם-
טינית אינה, לדעת דיאב, אלא צורה מפתה
להגשמת השאיפה הציונית להתפשטות.
מגמת
המאמר ברורה: לחבל בוועידת־בולוניה,
ולהכתים את שוחרי-השלום הערביים
כמי שמוכנים לשתף פעולה עם
סוכנים ישראליים.
העובדה שהתקפה זו משתרעת על פני
ארבעה עמודים של אחד מגדולי השבועונים
המצריים, מוכיחה כי הוויכוח על
הצורך בהידברות עם כוחות השלום בישראל,
נטוש בצמרת ובחברה המצרית במלוא
חריפותו. נראה כי הכוחות התומכים
בדדשיח הם גדולים וחשובים הרבה יותר
מכפי שנראה מבחוץ.

מרדכי גינזבורג, מנהל
סניף מלון ״דן״ של
בל״ל, שגם ממנו הוציא
השודד הטלפוני
ארבעים אלף ל״י.

יוסף רוזנטל, מנהל
סניף בל״ל ברחוב נור-
דאו פינת בן־יהודה,
ממנו הוציא הסודר
הטלפוני 40 אלף ל״י.

אבד מישהו אחר קיבד את השיחות

1111ד דרך 11311111
** שה מוכתר, מנהל סניף בנק לאומי
בשיכון המזרח בראשון־לציוו, נדהם.
השעה היתה שמונה בבוקר, ביום
השני שעבר ומוכתר הגיע זה עתה למש רדו.
על שולחנו, מצא את דו״ח המים־
לקה שהועבר אליו מהסניף הראשי ב-
ראשון־לציון. היא הסתכמה בשש ספרות.
בתשע השנים בהן ניהל מוכתר את סניפו,
לא הגיעו סכומי המיסלקה אפילו
לחמש ספרות, מלבד במקרים יוצאים מהכלל.
צעיר אלמוגי

מוכתר,
שחום־פנים, בן ,50 מיהר לקחת
לידיו את ערימת הצ׳קים, שהגיעו אותו
בוקר, בנהוג, באמצעות השליח המיוחד.
כבר במבט ראשון ראה שאותו יום לא
היו יותר צ׳קים מאשר ביום אחר .״למען
האמת, צ׳קים הם דבר נדיר ביותר בסניף
שלי,״ גילה השבוע .״בהתחלה חשבתי
שיש טעות. אולי לא סיכמו נכון. או
משהו אחר קרה. התבוננתי — ונתקלתי
בארבעה צ׳קים ענקיים. השתגעתי. לא
האמנתי למה שאני רואה. ארבעה צ׳קים
על סכומים שאף פעם לא רואים כאן.
אחד היה על 30,000ל״י. אחר היה על
10,000ל״י. עוד צ׳ק היה על 40,000ל״י,
והאחרון על 54,000ל״י. סכומים כאלה
לא רואים אצלנו אף פעם.

ך* וך זמן קצר הגיעו למקום אנשי
4 1ההנהלה המרכזית ומחלקת הפיקוח
של בנק לאומי, וקציני מישטרה. ארבעת
הצ׳קים המבהילים נמשכו כולם מחשבון
מיספר — 923/65 חשבון שנפתח ביום
השישי שקדם לתאריך משיכת הצ׳קים.
מוכתר זכר את בעל החשבון: היה זה
צעיר סימפטי. בהיר שיער ומרכיב מש קפיים.
כבן ,32 שהתעניין אצל הפקידה
יונה יחיה, כיצד ניתן לפתוח חשבון
צ׳קים. הפקידה השחרחורת היפנתה את
הלקוח, שלא נראה מבני השכונה, למנהל
הסניף. סיפר מוכתר :״כשפתחתי לו את
החשבון, ביקשתי את תעודת־הזהות של
האיש. הוא הציג לי תעודת זהות על שם
אשר אפטה, מרחוב המלד ג׳ורג׳ בתל-

״אבל מה שהכי הפחיד אותי היה, שעל
הצ׳קים היה כתוב , :אישר מוכתר.׳ על
כל הצ׳קים. אנחנו נוהגים לרשום על
הצ׳ק את שם הפקיד שאישר את המשיכה.
טילפנתי מייד למנהל הסניף הראשי,
שהוא המנהל שלי, יהושוע ריינדוב, וסיפרתי

הננס שנשדד

זהו סניף המזרח ראשון-לציון של בנק לאומי. הסניף
שוכן בדירת מגורים זעירה, אופיינית לשכונת העוני.
החץ בתצלום מצביע על הנקודה בה מתחבר קו הטלפון של הסניף אל עמוד הטלפון.
בתמונה למעלה: משה מוכתר, מנהל הסניף, שאת קולו חיקו השודדים.

אביב. העובדה שהוא לא גר פה במקום
גרמה לי לשאול אותו מדוע הוא פותח את
החשבון כאן בראשון־לציון. הוא הסביר לי
שהוא קיבל עבודות קבלניות בסביבה
שלנו. הפועלים העובדים אצלו הם מתושבי
שיכון המזרחי, והוא רוצה להקל עליהם,
שלא ירוצו לבנק שלו בתל־אביב.
״הוא הכניס לחשבון 800 לירות —
לא 100 לירות, כמו שכתבו בעיתונים —
וקיבל פנקס צ׳קים. לא ידעתי שחשבון
זה יכניס לי את המכה הגדולה ביותר
מאז אני עובד בנק.״
מה קרהו מסביר מוכתר :״ביום ראשון
הרגשנו בתקלות בקוו הטלפון. כל
פעם הקוו ניתק וחזר לפעול. הייתי בטוח
שהאשמה בדואר. בגלל שהטלפון לא היה
מנותק לגמרי, אז לא הודענו בכלל לדואר
על מה שקרה. רק ביום שני, אחרי
שהתברר מה שקרה, הודענו על הקילקול,
והטלפון תוקן.
״עד היום אני לא יכול להבין איך
צעיר סימפטי כזה, יכול היה לעשות דבר
כזה.״
ב״דבר הזה,״ התכוון מוכתר לתעלול
פנסטי, מדהים בפשטותו, שעשה הצעיר
האלמוני וחבריו, ושבאמצעותו הצליח
להוציא מחשבונו, במקום ה— 800.ל״י ששתל
שם 134,000 ,ל״י. תעלול, שבתי־אוריה
לא היה חדש כלל: מאות ואולי
אלפי סיפורי-פשע נרקמו סביב הרעיון.
אך משום מה, לא חלמו מעולם קציני־הביטחון
של הבנקים בישראל, חוקרי המש טרה,
או כל אדם אחר, שמישהו ייבצעו
במציאות. או אולי חלמו — ולא יכלו
לעשות מאומה בנידון.
התעלול: הכנופייה האלמונית התחב־

בראשל״צ, בסך 54,000ל״י. הפקידה, שלא
היתה מוסמכת לאשר סכום כה גדול, הים-
נתר, את הלקוח, בעל הבעודהפנים האדישה,
אל מנהל הסניף.
המנהל חייג לסניף המזרחי בראשון-
לציון. להפתעתו הנעימה, לא נאלץ כלל
להמתין. מעבר לקוו, ענה לו מייד קול
גבר שהציג עצמו כמנהל הסניף, משה
מוכתר. לאחר ששמע את שאלת עמיתו,
ענה מייד :״זה בסדר. הוא הלקוח הגדול
ביותר שלנו.״ שני המנהלים החליפו ברכות,
וסגרו.
מנהל סניף איבן גבירול אישר בחתימתו
את הצ׳ק. הלקוח קם מכיסאו, הושיט
יד, התנצל על ההטרדה, והודה על
השירות האדיב. בקופה נשאל באיזה שטרות
הוא מעדיף את הכסף. התשובה האלגנטית
:״לא חשוב.״ הוא הכניס את
הכסף לתוך תיק שחור, בירך בחביבות
את הקופאי — ופנה לעבר סניף בנק
לאומי ברחוב בן־יהודה פינת נורדאו.
כאן חזר התהליך על עצמו. הלקוח החביב
פנה לפקידה, שהיפנתה אותו למנהל
הסניף, יוסף רוזנטל. רוזנטל, המנהל
את הסניף מזה תקופה קצרה, קיבל
את הלקוח באופן אישי. הוא התבונן במקצועיות
המקובלת בצ׳ק, שהיה רשום ביד
בוטחת, על־סך — 40,000.לירות. התקשר
לראשון והשיחה הקודמת חזרה על עצמה.
רוזנטל חתם על הצ׳ק, והלקוח הסימפטי1,יפנה
לקופה — אך לא לפני שטקס
לחיצות הידיים חזר על עצמו.

ה קו פ ה
ריק ה
ך* כיסו של הגובה החרוץ, כבר היו
^ עתה 94,000ל״י. מכאן ועד לסניף
בנק לאומי במלון דן, היה המרחק קטן
ביותר. גם כאן התקבל הלקוח האדיב על-
ידי המנהל, מרדכי גינזבורג. המחזה שהתרחש
בסניפים הקודמים חזר על עצמו. שוב
התקשרות לסניף ראשון, ושוב האישור
החם שהכל בסדר. גינזבורג חתם על ה*
צ׳ק, והלקוח פנה לקופה.
כאן, אירעה תקלה: התברר שבקופה
של הסניף, העובד בעיקר עם תיירים
ובמטבע זר, לא היו 40,000ל״י. הקופאי
פנה למנהל, הסביר לו במבוכה את המצב.
הלקוח האדיב התכעס :״כיצד זה
ייתכן ז ממש לא יאומן. למה אני עובד
עם הבנק הגדול ביותר — כדי שברגע
שאני צריך סכום רציני להשלמת עיסקה
דחופה, יגידו לי לבוא מחר?
מרדכי גינזבורג היה במבוכה. אולי יסכים
הלקוח לקבל צ׳ק בנקאי, במקום
מזומנים? רוטן במיקצת, ניאות הלקוח.
הוא כתב שני צ׳קים חדשים, במקום
הקודם — אחד על 30,000ל״י, השני על
10,000ל״י. תמורת האחרון, קיבל צ׳ק
בנקאי. תמורת הראשון, קיבל מזומנים.
מפויים ואדיב מחדש, פנה משם הלקוח
לבנק אחר, פרע שם את הצ׳ק הבנקאי
למזומנים. אחר, פנה כנראה לטלפון הציבורי
הקרוב, חייג את המיספר של בל״ל
בראשון־לציון, והודיע משהו בנוסח :
״אפשר בבר לפרק את הבנק.״

קול
אל מוני

1 1 1 7 1יונה יחיה 22 הפקידה
| | 1 1 1שקיבלה את פני השודד
האלמוני, התגלתה כעדה היעילה ביותר,
הצליחה לתאר בדייקנות את פרצופו.
רה, ליד פרדס סמוך, לקוו הטלפון של
סניף בנק המזרח בראשון. התוצאה: השיחות
שנועדו לבנק — הגיעו במקום זאת
אל מכשיר הטלפון של הכנופייה, שם, ענה
לשיחה אחד השודדים הטלפונים, במקום
אנשי הבנק.
זאת היתד, הסיבה הפשוטה להפרעות
בקוו ששמע מוכתר אותו בוקר. הפעם,
במקרה, דווקא לא היתד, האשמה בדואר.
ביום הראשון בבוקר, בעת שקוו
הטלפון בסניף בנק לאומי בשיכון
המזרח בראשון־לציון עשה בעיות, עשה
גבר בעל הופעה אלגנטית ולשון חלקלקה
סיבוב קצר לאורך רחובות צפון תל-אביב.
בתחילה נכנם לסניף בנק לאומי ברחוב
איבן גבירול 136 בתל־אביב. הוא הציג
בפני הפקידה צ׳ק משוך על סניף הבנק

* 11י הוא הצעיר שחלף בסערה דרך
)4סניפי הבנקים השונים, ובביטחון עצמי
פנטסטי סידר מנהלים מנוסים, שמיס־פר
שנות הנסיון שלהם בבנקאות עולה
פי שניים על גילו?
האם היה זה הצעיר שנכנס לסניף
המזרח בראשון־לציון? אם כן — כיצד
הוא נראה? מתארת יונה יחיה 22״הוא
היה בערך בן .35—30 גבוה, בעל שיער
בהיר. לבוש יפה. מייד ראיתי שהוא לא
משכונת המזרחי. הוא דיבר יפה. באמת
בחור נאה. מאוד נחמד. באמת חביב
מאוד.״
או אולי שימש צעיר זה בתפקיד מנהל
הבנק, שענה על צילצולי מנהלי הסניפים
בקול שדמה להפליא לקולו של משה
מוכתר? זאת, לאחר שבעת השיחה איתו
בדבר פתיחת החשבון, למד את קולו של
המנהל, אותו היה עליו לחקות.
במקרה זה — מי הוא הצעיר שביקר
בבנקים?
ושאלת השאלות: כיצד הצליחו הנוכלים
להתחבר לטלפון?
התשובה עדיין לא ברורה: בשלב זה,
גילו החוקרים רק את נקודת ההתחברות
של הנוכלים לקוו. לפי עדויות, מסתבר
כנראה שהנוכלים העבירו את הקוו הפרטי
שלהם לתוך מכונית שחנתה בסמוך,
ומתוכה ניהלו את עסקי הבנק הפרטיים
שלהם.
במדינה משפט
סוכני השידות החשאי
לא יודעיס לספור
הצרות רדפו את הרי ויינפילד, יהודי
כשר בעל אזרחות אמריקאית, אחת אחרי
השנייה. רק נידון בחיפה לשנתיים וחצי
מאסר על מעשה מידמה — וכבר התקבלה
נגדו, באמצעות שגרירות ארצות־הברית
בתל־אביב, בקשת־הסגרה ממולדתו שמעבר
לים: ממשלת ארצות־הברית ביקשה את
נוכחותו, לאחר שהואשם שם בזיוף והפצה
של ניירות־ערך ממשלתיים.
נימוק מעניין. סניגורו של ויינפילד,
עורך־הדין צבי לידסקי, העלה כל נימוק
אפשרי כדי לשכנע את שופט בית־הפשפט
המחוזי בתל־אביב, מקם קנת, לדחות את
הבקשה. נימוקו המעניין ביותר: הוא
הצביע בפני השופט על שני תצהירים
שהגיעו מארצות־הברית. בתצהיר הראשון
נאמר :״אני, תומס יזדמן, סוכך מיוחד של
השירות החשאי של משרד־האוצר * ,הוצאתי
ממכוניתו של הרי ויינפילד, בנו כחותו
שלו, חבילה שהכילה טרבלרס צ׳קס
מזוייפים בסך 95,800 דולר, אותם מסרתי
לידי הסוכן־המיוחד ג׳וזף שימי. לאחר
מכן, במרתף ביתו של ויינפילד, מצאתי
חבילה אחרת, בסך 52,600 דולר.״
מזיוייפים. בתצהיר השני, שהיה של
ג׳וזף שיד,י הנ״ל, נאמר :״קיבלתי מתומס
יורמן את החבילה של 95,500 דולר צ׳קים
מזוייפים, שנמצאה במכוניתו של ויינפילד,
וכן את החבילה של 52,400 דולר צ׳קים
מזוייפים, שנמצאה במרתף ביתו של
ויינפילד. בדקתי את שתי החבילות ווידאתי
שהצ׳-קים שבהן אכן היו מז׳וייפים.
שמתי את החבילות למשמרת בכספת של
השירות החשאי.״
.איך אפשר לסמוך על תצהירים כאלה,
חתומים בפני שופט־מחוזי בארצות־הברית,
יתמה לידסקי, כאשר מתצהיר לתצהיר,
ומסוכן לסוכן, הולכים לאיבוד, בצורה
מיסתורית למהדרין 500 ,דולר?
היתד זו שאלה מעניינת ביותר, אך
להרי ויינפילד היא לא עזרה. השופט סירב
להתחשב בכושרם המתמטי הלקוי של
סוכני השירות החשאי, דחה את בקשתו
של לידסקי לדחות את בקשת־ההסגרה.
לחיות מאהבה
ניסים ממן, צעיר חושב דימונה, נעצר
כחשוד בכך שחי על רווחי אשתו עליזה,
שעסקה בזנות. הוא שוחרר בערבות י—
בתנאי שיעלה צפונה, לא ירד דרומית
לקו משמר־הנגב.
בתום משפטו, החליט אברהם מלול, שופט
ביה״מש המחוזי בבאר־שבע, כי אשת
הנאשם אכן קיימה בתקופת נישואיה יחסי
מין עם שגי גברים, שהופיעו כעדי־תביעה.
מאחר שכך — הטיל על ממן את עול
ההוכחה, כי הוא לא חי על רווחיה.
ממן לא הצליח להוכיח זאת — והורשע.
נידון לשנתיים מאסר, ושנתיים על־תנאי.
!0לטת. אבל ניסים ממן ( )24 ישב בין
בותלי־סכלא שבוע ימים בלבד. סניגורו,
ישעיהו לויט, הגיש בקשה דחופה לשיח־דורו
המיידי בערבות עד לעירעור בביתר,משפט
העליון: בית־המשפט בבאד־שבע
טעה טעות בולטת, שכל המעיין בפרוטוקול
יכול לראותה מייד, טען. זיכויו אינו אלא
שאלה של זמן — וכל יום שהוא יושב
הינו עוול.
נשיא בית־המשפט העליון עיין בפרוטוקול
— ושיחרר את הנאשם, בערבות.
הסיבה המצחיקה בפשטותה: בני הזוג
ממן נישאו באוגוסט ,1970 ואילו עדי
התביעה העידו כי קיימו יחסים עם עליזה
ממן בשנת .1969
דהיינו: לא ממן, אלא התביעה חייבת
היתד, להוכיח כי ממן חי על רווחיה של
עליזה באותה תקופה.
בית־המשפט העליון קיבל טענה זו, זיכה
את ממן.
* מסיבות היסטוריות, שייך השירות
החשאי למשרד־האוצר, ומחולק לשני אגפים,
שלמעשה אין כל קשר ביניהם: אחד
אחראי לשמירת המטבע וניירות־הערך של
ממשלת ארצות־הבריית מפני זיופים, השני
אחראי לשמירת חייו של נשיא ארצות־הברית
ובני משפחתו.

תמרורים
נבחר על־ידי מועצת הסנט של
אוניברסיטת חיפה, לרקטור האוניברסיטה
במקומו של פרופסור בנימין אקצין
המסיים את תפקידו, פרופסור דוד ת.
לפקין שהיה מועמד יחיד לתפקיד וששימש
עד כה כראש החוג לכלכלה באוניברסיטת
חיפה.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 48 של אלוף
(מיל ).עזר וייצמן שנולד בתל־אביב,
למד בבית־הספר
הראלי בחיפה, התגייס
בגיל 18 לחיל
הבריטי, האוויר השתחרר בסוף מל חמת
העולם השנייה
מהצבא ה בריטי,
נמנה על
תשעת הטייסים ה ראשונים
שהיוו את
טייסת תל־אביבשל
ההגנה, נטל חלק
בקרבות אוויר ב־מלחמת
השיחרור וייצמן והמשיך אחר את שירותו בחיל האוויר
הישראלי עליו פיקד מ־ 1958 עד 1966 עת
מונה לראש אגף המיבצעים במטכ״ל. עם
שיחרורו מהצבא כיהן כשר־התחבורה בממשלת
הליכוד הלאומי עד פרישת גח״ל
מהממשלה.
נולד. לשחקנית היפהפיה המופיעה
בסרט הגן של פינצ׳י קונטיני, דומיניק
פנדה, ולשחקן הצרפתי כריסטיאן
מרקן, בן. השניים מתגוררים יחדיו ל מעלה
משנה למרות שאינם נשואים.
נולד. לשחקנית ההוליבודית זוכת
האוסקר עבור משחקה בסרט העושה נפלאות
אן כנקרופט ( )40 ולבעלה ה־תסריטאי־במאי
מל כרוקם — בן בכור.
מצפיםלתינוק. בעוד׳&יספר
חודשים, השחקנית הישראלית דינה דד
רץ ובעלה הבמאי אילן אלדד. לזוג
יש כבר בן ובת.
׳ מונה. למנכ״ל התעשיה הצבאית
(תע״ש) ,במקומו של יצחק עירוני העובר
לכהן כמנכ״ל משרד הביטחון, המהנדס
מיכאל שור 51 יליד גרמניה, בוגר
הטכניון, הצטרף לתעשיה הצבאית ב־
1945 וב* 1953 נתמנה למנהל המפעלים
הכימיים של התעשיה הצבאית, קיבל ב־
1959 את פרם ביטחון ישראל.
הוכתרה. בסינסינטי, במקדש בן
107 השנים של הרבי אייזק מ. וייז המשמש
מרכז היהדות הרפורמית בארצות-
הברית, בתואר האשה הרבנית הראשונה
בארה״ב, סאלי פריסאנד ( )25 מקליב־

פאלי פדיסאנד
הרבנית הראשונה
לנד שסיימה את לימודיה לתואר יחד עם
עוד 35 גברים. פריסאנד, שסיימה שמונה
שנות לימודים כולל ארבע באוניברסיטת
סינסינטי, תהיה עוזרת של רב בבית
הכנסת החופשי של סטאפן מ. וייז בניו־יורק
.״זהו ג׳וב מצויץ,״ אמרה סאלי.
״אני אלמד בבית־ספר המנהל טקסים
ואעבוד עם קבוצות של צעירים כמו כל
רב אחר.״
נפטר. בבית־החולים על שם שיבא,
בגיל ,71 סגן יו״ר המועצה הדתית בתל-
אביב שמואל כרוך שנמנה עם חשובי
העסקנים של העדה הספרדית בעיר והיה
במשך 15 שנה יו״ר המועצה הדתית.

י ו ־ 11ן

במדינה

שלא ה>ר 1ה

דרכי אדם

(המשך מעמוד )15
אוהבת המנהלים

למגמת־השלום הגוברת בעולם הערבי( .הסתמכתי על כמד. שיחות עם אישים מצריים
בכירים, שקיימתי באירופה בחודשים שלפני כן, ושעליהם דיווחתי גם בהעולם הזה
מבלי לזהות את האישים).
• גמאל עבד־אל־נאצר יודע שהוא יפסיד במילחמה גגד ישראל, ועל כן סגר
במשך שנים את הגבול המצרי בפני פשיטות הפידאיון, ובלם התפתחות מילחמתית
בוועידות־הפי׳סגה הערביות. אם יוכח עכשיו לעיגי העולם כולו כי כוח־ההרתעה של
ישראל הוא בלוף, יצטרך נאצר להיכנע לקיצוניות הסורית, שגרמה למשבר כולו.

16 שנה בילה צבי הופמן בגולה הרחוקה.
ב־ 1956 הוא נסע ללוכדאנג׳לס כדי
ללמוד מינהל עסקים וכלכלה, נכנס לאחר
סיום לימודיו לעסקים, עשה בם חייל.
לפתע, הרים ראשו אל הלוח — וגילה ש חלפו
16 שנה, וכי הוא כבר בן .38
הוא החליט שהגיעה העת להקים בית.
ואם בית — רק בישראל .״ראיתי את
כל החברים הישראלים שלי שהתחתנו עם
אמריקאיות ונדפקו. לא רציתי שגם לי
יקרה דבר כזד״״ סיפר.
בינואר השנה, הגיע לארץ כדי שלא
להידפק. אבל איד שהוא נדפק!

• כמצב זה יידרדר המצב כחודשים הקרובים כהכרח, ותיווצר
מציאות ללא־נשוא: התקפות פידאיון לאורך כל גכודות ישראל, איום
צבאי ישיר מכל העברים, התנכלויות כלתי־פוסקות. ממילא תצטרך ישראל
לפתוח אז כמילחמה — אך כתנאים הרכה יותר קשים, כשיוקרתה
הצבאית (ואולי גס המוראל של חייליה) יהיו כשפל המדרגה.
הייתי משוכנע אז (כשם שאני משוכנע כיום) שנשיא !מצריים לא רצה במילחמה זו,
ושהבנים את עצמו למצב ללא־מוצא* .
.חברי, כולם אנשי־שלום ותיקים שהתנגדו למיבצע־סיני מפני שראו בה מיליחמה
!תוקפנית ללא־הצדקה, הגיעו אף הם לדיעה ז!ו! .ב 1956-שימשה הסכנה המיצרית
אמתלה להשתתפות בקנוניה אימפריאליסטית. ב־ 1967 היתד, הסכנה ריאלית.

רו אשנוד ונשות תחוו־

היה מסתגר בחדרו, שם תקליטים על
הפטיפון, ולפי קול הצעדים משם הבנתי
שהוא מתאמן בריקודים.
כשניסיתי להעמיד אותו על כסילותו,
הוא ענה לי שאני זקנה מדי בשבילו.
כך סיפרה מלכה לפני למעלה משנתיים•
מאז, נמשכו הדברים — עד לפני
שמונה חודשים. אז, התאבדה מלכה אלכ סנדר.
מנהל
חדשי מלכה אלכסנדר התאב

הייתי מתחתן, לא בהתחלה.
כאשר פגש לראשונה את רחל גבריאלי,
ראה לפניו רק חתיכה צעירה, בעלת פנים

¥ר ישאל כאן ז ״אם ידעו הישראלים שלא צפוייה להם סכנת־השמדה, ושהם
( עומדים לפתוח במילחמה שיינצחיו בה — ימה היה פשר החרדה הנוראה שאחזה
במדינה, ושהקרי׳נה !ממנה לכל ארצות תבל ז״

חרדה זו היתה אמיתית.

אני יחושב שהשתלבו כאן ׳כמה וכמה גורמים, שקשה להפריד ביניהם.
י• האיומים מסמרי־השיער של התעמולה הערבית. אף שההגיון אמר למאזיגים
הישראליים שאלה הם דיברי־איוולת, הם עוררו בכל זאת פחדים תת־הכרתיים בתודעה
היהודית, שעוצבה בימי הפוגרומים והשואה.
י• בעשר וחצי השנים שעברו מאז מיבצע־סיני, לא היה מיבחן־כו׳ח עם הצבא

ובעלה הופמן— והבעל בלי תזזתוניס

מאהבת גבריאלי -
המאהב נשאר בלי אשה —

חיילי מילואים בתקופת וזהמוננה, מאי 1967
המצרי. הישראלי המצוי לא היה בטוח שלא חלה מאז עלייה גדולה בכושר־הלוחמה של
הצבא המצרי, עתיר־הנשק.

• הגיוס הטוטאלי של כוח־האדם גרם לדיכאון גוכר כעורף, ולאי• *
סבלנות גוברת בריכוזים הצבאיים. בהוציאו את הכל מן השיגרה, הוא £
יצר אווירה כלתי־רגילה, בלתי־מוכרת, ועל־כן מפחידה ככל שנמשכה^ .

• אי־האמון בממשלת לוי אשכול, שנוצר עוד קודם לכן על רקע המיתון, גרם £

להרגשה שאין מנהיגות המסוגלת להתמודד עם המצב.

• אווירה זו טופחה במתכוון ובזדון על-ידי אנשי רפ׳׳י, באמצעות £
העיתונות שהם שלטו בה, כדי להפיק הון פוליטי. עירעור המוראל £
הלאומי במיבצע זה (״נשות וינדזור העליזות׳׳) גבל בבוגדנות.

אפשר להוסיף כהנה וכהנה. זהו נושא לחוקרים, והוא ראוי לחקירה. זו תגלה רבדים
פסיכולוגיים, פוליטיים וסוציולוגיים מאלפים ביותר.
אך זוהי עובדה: החרדה היתה אמיתית, ספונטאנית בעיקרה, והיא גברה מיום ליום
לקראת שיא, שיכול היה למצוא פורקן רק בדרך אחת: המילחמה.
יכל זה יקרה על רקע מאורעות !מעשיים, שחומרתם היתה אמיתית. בהדרגה גברח
ההכרה שהריכוז המצרי בסיני הוא עצום, וכי כל עוד הוא קיים תצטרך ישראל כולה
להישאר במצב הבלתי-גסבל של גיוס טוטאלי פרמננטי. סגירת המיצרים הוכיח כי
אין זה ריכוז פאסיבי, אלא שנועד להשיג מטרות אנטי־ישראליות מעשיות.
כאשר קמה ברית־ההגנה המצרית־ירדנית, הגיעו כוחות מצריים לירדן והתהדק *
שיתוף־הפעולה המצרי־סורי, הצטיירה לעיני המדינה האפשרות המפחידה של התקפה £

על כל גבולות המדינה בעת ובעונה אחת, נוסח .1948

באותו רגע נעלמו גם ההיסוסים האחרונים — ואני משוכנע שכל £
מדינה היתה בוחרת במצב זה, לאור הנתונים, בדרך שבה הלכה ישראל. י

היתד, זאת מילחמת־מגן ב־ 5ביוני .1967 האם נשארה כזאת גם ב־ 11 ביוני?
המדיניות של ממשלות אשכול ומאיר מאז תום המילחמה שונה לחלוטין מן
ההכרזות שהוכרזו ב־ 5ביוני, ושתאמו את הרגשת העם. אז דובר על הגנה, ללא
שאיפה לכיבושים! .מאז מתנהלת מדיניות שמטרתה העיקרית היא להחזיק בחלק גדול
של השטחים הכבושים. במדינה משתלטת יותר ויותר אווירה קולוניאליסטית.
אולם מדיניות שהתגבשה ׳ כתוצאה של המילחמה אינה יכולה, בדיעבד, לשנות
את מהות המילחמה. עירבוב השתיים מביאה לפירכה הגיונית.

יכול וחייב פטריוט ישראלי שוחר־שלום להילחם במדיניות זו £
שלאחר-המילחמה. אך אין הוא צריך להכחיש כי המילחמה עצמה היתה ך 0 מילחמת־מגן.
* את השתלשלות המצב ניסיתי לתאר כפאטריוט בספרי ״מילזוסוז היום השביעי״,
תוך ניתוח. מהלכיו הרי האסון של עבד־אל־נאצר. כפי שנמסר לי מפי יודעי־דבר, קרא
עבד־אל־נאצר גירסה זו וקיבל אותה לפני מותו.

יפות ו״רגליים מקסימות וחזה משגע,״
לפי עדותו של בעל דבר.
גם צבי נראה לרחל, העובדת כפקידה
במחלקת המנגנון של אל־על. היתד, לו
וולוו חדשה, הוא היה יותר אמריקאי מ ישראלי,
ונראה כבעל ממון רב. לאחר
חודשיים של היכרות, נישאו.
כיום, כשהוא כבר חכם לאחר מעשה,
מקונן הופמן :״לוא הייתי יודע לפני החתונה
על פרשת אלכסנדר, לא הייתי
חולם להתחתן איתה.״
אלא שהוא לא ידע.
מטורף. פרשת אלכסנדר החלה לפני
כשלוש שנים, הסתיימה בטרגדיה לפני
שמונה חודשים.
היא החלה כאשר בין רחל לבוס שלה,
מנהל מחלקת־המנגנון של אל־על, ראובן
אלכסנדר, התפתח רומן לוהט (אהבתו
הקומית של הפקיד הבכיר, העולם הזה
.)1712 המנהל הקשיש ( )54 איבד את
ראשו אחרי הפקידה הצעירה והחתיכה.

סיפרה אז אשתו שד המנהל,

מלכה :
לא הייתי מאמינה שגבר יכול להשת טות
כך, אחרי 25 שנות נישואין. הרומן
שלו עם רחל גבריאלי, הרס את כל חיינו.
הדברים הגיעו לידי כך שנאלצתי בוקר
אחד להרים אליה טלפון, .רחל,׳ ביקשתי
ממנה, ,אנא תפסיקי לשלוח את בעלי
הביתה בשלוש לפנות בוקר. הוא מפריע
לכל המשפחה לישון. או שתשאירי אותו
אצלך כל הלילה או שתשלחי אותו מוקדם
יותר, ׳.אני לא קראתי לו, הוא בא
לבד,׳ היא ענתה לי.
הסימן הראשון שלי על הרומן שלו
היה שכל המתנות שהוא היה מקבל ממקום
עבודתו — הפסיקו להגיע הביתה.
הסימן השני: הוא היה מגיע הביתה
עליז ושמח, שורק ושר. היה נכנס לשעות
לאמבטיה, יוצא מצוחצח ומגונדר כחתן
לחופה. במשך חודש אחד הוא הוציא אלף
ל״י על בגדים.
בין היתר הוא קנה חולצות משוגעות
של נערים, והיה שואל אותי אם הן משוות
לו באמת את המראה הצעיר. הוא

דה שבוע וחצי לפני נישואיה של גבריאל,
להופמן. מבחינת לוח־הזמנים של
רחל, לא יכול היה אם כן צבי הופמן להופיע
בזמן מתאים יותר.
אלא שכל זאת, לא ידע כמובן הופמן,
כאשר נישא לרחל.
הוא גילה זאת מהר מאוד. תוך חודשיים,
למען הדיוק.
לאחר נישואיו, מצא הופמן ג׳וב נכבד
כמנהל האדמיניסטראטיבי של ביודחולים
אסותא בתל־אביב. רחל גם היא לא נטשה
את עבודתה בעלת הפריווילגיות ב־מחלקת־המנגנון
של אל־ על. הזוג הטרי —
היא 30 והוא — 38 התיישב בדירה שכו רה
במרכז תל-אביב.
את הצ׳קים שקיבלו כמתנות־נישואין,
מסר הופמן באצילות לידי אשתו. לדירה
החדשה, הוא הכנים את כל האביזרים הי פים
שהביא איתו מארצות־הברית.
הכל היה טוב ויפה — חודשיים בדיוק.
הבעל היה מביא לאשתו פרחים כל יום
שישי, היה מוציא אותה למסעדות הדורות
כל אימת שחשקה נפשה לאכול קצת.
פעם אמנם ביקשה האשה טבעת־יהלום
של עשרת אלפים לירות, ונפגעה כש בעלה
ענה כי אין באפשרותו בשלב זה
לספקה. אך מלבד זאת זרם הכל על מי-
מנוחות. הופמן תיכנן לחזור עם רחל
ללוס־אנג׳לם, לחסל שם את העסק הפו רה
שלו, לשוב ארצה כבד ממון.
לא־כלום אדיש. אך סבלנותה של
רחל לא עמדה לה לחכות עד הנסיעה.
יום בהיר אחד נעלמה מהדירה. יחד איתה,
נעלמו כל חפציו היפים של הבעל, כולל
חפצי המיטה, בגדיו, תחתונים, גופיות —
הכל.
הופמן ניסה להבין על מה ולמה. האשה:
פתרה אותו בלא-כלום אדיש. לבסוף
נעתרה הפאס־פאטאל להיפגש עם בעלה;
לארוחת־צהריים בפונטנבלו האקסלוסיבי.
על כל הפצרותיו של צבי להסברים, נע נה
בחיוך מיסתורי בלבד.
ביום שני השבוע, התקיים הדיון הרא שון
ברבנות. רחל דרשה מבעלה בן ה חודשיים
את כופר־הכתובה — בסך עש רת
אלפים לירות. אך במסדרון בית-
הדין הרבני, לחשה לו במתיקות :״עם
פחות מעשרים אלף — לא אתן לך גט !״
חפציו של צבי עדיין מוחרמים במקום
מגוריה הנוכחי של אשתו, בבית אמה.
למרות זאת, מהרהר צבי ברצינות ב הצעתה
הפיננסית של רעייתו :״אפילו
זה מחיר זול לצאת מהעסק,״ אמר הש בוע׳
״עכשיו שאני יודע את כל ההיס טוריה
שלה.״
העולם הזה 815ו

לעבר קריית־קודש ירושלים.
גם הפעם פעלו אנשי יחסי־ד,ציבור של
ארוס ביסודיות מקצועית: הם בחרו לפתוח
חנות אביזרי התופת ברחוב ינאי —
במרחק פסיעות בודדות מהשכונות הדתיות•
ליתר ביטחון, הצליחו גם לשכור
משרד בשכנות למשרדי שר הדתות. מכאן
ועד להצלחה היתד, הדרך קצרה ביותר:
סוכנים זריזים גילו לאוזניים הנכונות שטפו
טפו — ארוס ימח־שמם, מפיצי התו־עבה
הבינלאומית, פתחו סניף בשכנותנו
הקדושה.

נטווי־קותא ,
ובראשם חוב בלוי
הנודע, עורבים
מסע־נידסום חסד־תקדים
לאביזרי!
שלהשטן שננוח קרושה

בירושלים. באותו בניין, באותה כניסה — שוכנת
המחלקה לבתי־כנסת של משרד הדתות. השכנות הקדושה הרגיזה את הדתיים.
111 0וע

חוב והשוטוים

הופעתו

הרב

המפורסם

הרב עמרם בלוי (מזוקן) ,מנהיג נטורי־קרתא,
מתווכח עם השוטרים ההודפים את הפגנתו.
בהפגנה גררה מייד סקרנים רבים למקום.

ך! תמימים, זה נראה כמלחמת-קו-
/דש. הם לא הבחינו שהקרבות העזים
המתחוללים בירושלים, בעזרת שקים
ושוחד, אינם אלא מערכת יחסי־ציבור
ממולחת של איש־העסקים הממולח צבי
ביגלמן — הלוא הוא אביהם — כלומר
מייבאם — של אביזרי־המין הראשונים
בארץ מזה אלפיים שנה.
לפני קצת יותר משנה, כשרק פתח צבי
את בוטיק המין הראשון שלו בתל־אביב,
דאגו סוכני הפירסום של חברתו, ארוס,
לארגן הפגנות שכנים, שהגישו בקשה
לצו־סגירה מבית־המשפט ׳ .במשך השבועות
הראשונים שלאחר הפתיחה החגיגית
של העסק החגיגי, לא היה יום בלי שהעיתונים
ידווחו על הסערות החדשות
סביב ארוס.
היה זה רעיון מוצלח: השכנים זעמו,
העיתונים דיווחו, והקונים נהרו.

עם הזמן כשחעסקים החלו דופקים,
סליחה על הביטוי — חלה הפוגה במערכת
הפירסום. עד השבוע שעבר, כאשר
ארוס התפשטה — סליחה על הביטוי —

ף* קומנדו של נטורי קרתא, ובראשם
1 1מנהיגם, הרב עמרם בלוי הישיש
יצאו בסערה לעזרתו של ביגלמן. תחילה
סתם באו והתייצבו מול חנותו של השטן
— וצעקו והפגינו. ההצלחה לא היתד,
מושלמת: אומנם העתונים כתבו מעט,
אך שום דבר רציני בסך־הכל כמה שורות,
ברוחב טור אחד.
כיוון שכך, לבשו הרב וחבריו עוז, הח

מצלמים את אנשי שלומנו שנכנסו
לחנות, כדי לרכוש ספר תועבה או אביזר
חופת. כן לבשו המפגינים שק, וקיימו
מישמרות תפילה.
עתה, החל הנושא תופס בעיתונים כותרות
על שניים ואף שלושה טורים. שלמה
זיידנברג — חברו הטוב של צבי בי-
גלמן, המנהל את העסק בעת שהותו הנוכחית
של צבי בגרמניה — והמנהל ה ירושלמי
של ארוס, יוסף בנימין — עובד־דפוס
לשעבר בן — 25 חייכו בנחת :״זה
כבר יהיה בסדר. חבל רק שההפגנות כל
כך שקטות.״

הויברטור ה״

אחד המוצרים הנמכרים בחנות ״ארוס״
בירושלים: מופעל על־ידי סוללות ו״סוב
מאוד לגברים ולנשים לכל חלקי הגוף.״

איזו פוזה!

מפגינים חגורי
שק מתפללים
בפתח, מציצים לעכר הנכנסים פנימה.

תפילת מינחה מתפללים לוחמי נטורי״קרתא
1ז ״1י 1 ¥ 1 1ד | 1 1 1 1111 ^ 1
(במרכז — הרב בלוי) בהתקדמם בתחלופה
1 1 11111/1 1 1 ,1 /1 1 1 /1 1
לכיוון משרדי ״ארוס״ .השקים שלבשו לאות אבל, עוררו סנסציה. בתמונה משמאל :
לקוח מעיין, בפנים החנות, בספר תנוחות שכמותו נמצאים רבים ב״ארוס״ הירושלמי.

לרגע, חדלו ההפגנות להיות שקטות.
החרדים לבושי השק ניסו להתפרץ לחנות,
נתקלו בחומת שוטרים, ובראשם קצין בשם
קרן. אחד החרדים המפגינים, שזיהה
את קרן מהפגנות אחרות ניצל את המהומה
לסילוק חשבונות כולל, כיוון בעיטה
לעבר אשכיו של הקצין.
קרן החל משתולל, החל מכה במכשיר
הקשר שבידו על ימין ועל שמאל. בקושי
הצליחו כמה שוטרים אחרים לעצור בעדו,
להכניסו לניידת. לקוח מרוצה, שראה
את המקרה הציע לזיידנברג ( )32 לשלוח
מכתב תודה לקצין, להציע לו את שרותי
ארוס כאות הוקרה על השרות המצויין,
במידה וייזקק להם כתוצאה מהבעיטה.

קולנוע
סרטים

חלו מו ת
מ תנפ צי ם
המשוגע מלך האובססיות מפליג שוב. בימים
אלה גמר לוקיאנו ויסקונטי לצלם את
סירטו האחרון על המלך לודוויג השני,
שמלך בבאואריה, במחצית השניה של המאה
הקודמת.
לודוויג לא היה מלך נורמאלי. הוא אהב
לבנות טירות. לכן השקיע את כל מה
שהיה באוצר הממלכה בבניית טירות. עד
שהפסיקו אותו, לא היתה כבר פרוטה
בקופת־האוצר. נוסף לכך היו לו יחסים
מוזרים עם בת־דודתו אליזבט מלכת אוסטריה.
חוץ
מכל אלה אהב המלך הרבה משוררים
ופייטנים ומוזיקאנטים גדולים. הח־

ללאיעד (קריטריון, תל״אביב,
קנדה) — למרות שנוצר לפני
שנתיים, למרות האיכות הטכנית
הגרועה (חיסכון בתקציב) ,למרות שהוא נחשב לסרט שולי
— זהו אחד הסרטים האמיתיים והבנים ביותר שראינו
בזמן האחרון על המסך.
עלילת הסרט מתארת זוג חברים המתקרב לגיל שלושים,
שבכוח נאיביות פרובינציאלית יוצאים לחפש דווקא
את מה שמעבר ליכולת השגתם בעיר הגדולה טורונטו.
הם מנסים לשאוב הנאה מן הפרטים הקטנטנים, חטריויא-
ליים ביותר, המרכיבים את הווייתם היומיומית. פיטר הוא
האידיאליסט מבין השניים: הוא חולם על עבודה במשרד
שאינו יכול להשיג, על חתיכות עם חזה מפוצץ שאינו
יכול לגעת בהן, על חיים שהם מעל ומעבר לאלה שהיו
לו בעיירת־הנמל הקטנה, ממנה בא לטורונטו. בעזרת
חלומות אלה גרר פיטר עימו את ידידו, ג׳ו, לטורונטו.
בל הדרך מקטר ג׳ו — אבל דווקא הוא מוצא לבסוף
עבודה. הוא היותר ריאליסט מבין השניים. במהלך הסרט
מכניס ג׳ו את אחת המלצריות הנחמדות שהוא יוצא
איתן — להריון, ונאלץ להתחתן איתה. הזוג הטרי קונה
דירה ורהיטים — הכל בהלוואות — ונזרק לרחוב, באשר
מפטרים את ג׳ו ואת פיטר מן העבודה: הטענת ארגזי
בירח. ג׳ו מתחיל להתייאש, הופך אדיש ומרגיז את אשתו
ההרה ואת חברו פיטר, שהתנער בינתיים מחלומות הפז
שלו. בערב חג־המולד אין להם מה לאכול והם יוצאים
לשדוד את הסופרמארקט המקומי. בטעות הורגים השניים
את אחד העובדים ובורחים למחרת מן העיר, לחפש את
מזלם בחוף המערבי.
״ללא יעד״ מצולם ומבויים בסיגנון באילו ניאו־ריאליס-
טי, המזכיר במידת־מה את סיגנונו של ״הילד השובב״ של

המלך לודוויג השני

תדריך
תל־אביב
החתול (בן־יהודה, צרפת)—
אל תחמיצו את הפגנת הכישרון והמישחק
של השנה: ז׳אן גאבן וסימון סיניורה רבים
ואוכלים אחד את מישנהו בתפקיד זוג
זקנים שאהבתם פרחה ואיננה עוד. על־פי
דורז׳ סימנון, איטי, מרתק ומלא עוצמה.
* * נערת הטלפון והבלש (אסתר,
ארצות־הברית) — ג׳יין פונדה הזונה, נמלטת
ממטורף המבקש את נפשה. הבלש
קלוט (דונאלד סאטרלנד) מנסה לפתור
בעזרתה תעלומה בלתי הגיונית. מישחק
מצויין.
השיטה ההולנדית (חן, אר־צות־הברית)
— אליסטייר מקליין כתב
תסריט מותח ומרתק על הברחות סמים
בהולנד ועל בחורות שדוחפות את האף
יותר מדי ולכן נתלות על שרשרת ב־צווארן.
משעשע. נא להכיר את היורש
של שון קונרי ורוג׳ר מור: השוודי ה-
ממגנט, סוון ברטל־טאובה.
* * היהלום הלוהט (תל־אביב,
ארצות־הברית) — מירדפון עליז ומלא

הטלוויזיה הבריטית — קאן לוץ׳ .האיכות התיעודית המושגת
בסרט, במו הופכת את השחקנים הראשיים דוג מק-
גארס פאול בראדליי וג׳יין איסטווד — לחלק טבעי מן
הסביבה בה הם מוצגים. דון שאביב שהפיק וביים את
הסרט על־פי תסריט מצויין של ויליאם פרואט — הוציא
תחת ידיו סרט רגיש, נוגע ללב ואמיתי על אנשים קטנים
ואמיתיים.
זהו סרט ישר. אין לו בשורות חברתיות, אין לו רבדים
פסיכולוגיים ואין לו משמעויות אידיאולוגיות. זהו
סרט על קיום, על חוויית, על חיים ועל בן״אדם כיצור
אנושי. מי שמחפש זיק אנושי, הומאניזם, אנשים של
ממש — שילך לראות את ״ללא יעד״.

פ> 7ופוס

יחסים מוזרים עם המלכה אליבזט
שוב מביניהם היה גם חברו הטוב -
ריכארד ואגנר. ואם לא לודוויג מי יורע
אם הקומפוזיטור הגרמני היה מסוגל לכ־תוב
את כל יצירותיו.
בתפקיד הראשי יופיע ידידו הטוב
של ויסקונטי 65 הלמוט ברגר (.)25
על לודוויג השני אומר ויסקונטי :״המ-
לו הזה הקסים אותי, היתה לו יכולת
יוצאת מן הכלל לחיות מחוץ לריאליה
היומיומית. בעצם הוא לא יכול היה לחיות
במציאות שסבבה אותו. גם אליזבט, בת
דודתו היתד, כזו. ואם נקח בחשבון שהוא
היה המונארכיסט האבסולוטי האחרון, ונראה
שהוא רצה למלוך עם אמנים במקום
עם פוליטיקאים, אז זה לא נושא
לסרט?״
לודוויג לא רווה הרבה נחת, לא מן
האמנים שלו ולא מן הפוליטיקאים. בשנת
1886 הודח, יחד עם אחיו אוטו,
באשמת אי-שפיות. לודוויג המסכן הובל
לטירת בורג וארבעים ושמונה שעות לאחר
מכן מצאו אותו טבוע באגם הסמוך.
עד היום אין יודעים אם הרגוהו או ש התאבד.

גארט: לתפוס חזה גדול

רצ>נ>
שתי דפיקות ל ב (סטודיו, תל-
אביב, ישראל) — קודם בל שיהיה
ברור: תעשיית הסרטים הישראלית
יצאה מזמן מחיתוליה. כל מה שקשור לצד המקצועי-
טכני — עומד בכבוד רב ברמה בינלאומית, ויכול בשקט
גמור לשים בכיס סרטים איטלקיים, למשל. הצלם גסים
ליאון צילם תמונות״נוף יפהפיות, שאפילו בגלויות־צבעוניות
לא זוכים לראות במותן. מישה סגל כתב מוסיקה עריבה
ומתנגנת, ושניהם יחד — הרכיבו מלודרמה ישראלית
שנעים לשבת ולחזות בה.
אך התענוג הזח עולה ביוקר, בי הוא בא על חשבון
פיספוס רציני ביותר של הקולנוע הישראלי. הבעייח המועלית
בתסריט השיטחי והמרפרף שכתב משה חדר היא כפול
ה: זוגות נשואים שאינם יבולים להוליד צאצאים, מה
עדיף: אימוץ או הזרעה מלאכותית 1הבעייה הזו הולכת
לאיבוד בשתיים־שלוש רפליקות שוליות, וחבל. יחד עם
בעיות ההזרעה והאימוץ, הלך לאיבוד הסיפור המרכזי :
תבעייח הריגשית של בחור שתרם פעם את זרעו להזרעה
מלאכותית, ואיבד בתאונה את כושרו להוליד ילדים. לפתע
הוא מגלה את האשח שהוזרעח ממנו. בין השניים מתפתח
קשר ריגשי, עמוק ומהותי, שאינו עומד בלל על
מישור ארוטי.
הבחור (יהודה ברקן — סימפאטי ואמין) והאשה
(אדית אסטרוק — יפה וכובשת) והיחסים הנוצרים ביניהם
(מוגבלים עד היסוד בגלל התסריט) הם הדבר חיפה
ביותר שיש בסרט. הפתרון השרירותי לבעייה הריגשית,
שלפיו מבריז ד״ר במדי, הגניקולוג שעוסק בהזרעות (פיטר
פריי — רע ותיאטראלי) ,כאילו התינוק שנולד אינו מזרעו

הומור על חבורת שלומיאלים שאיבדה
יהלום באמצע שוד נועז. בימוי: סיטר ייטס
(בוליט) .עם ג׳ורג׳ סיגל ורוברט ראד־פורר.
חיפה מילכוד
צצ (אורלי, ארצות־הברית)
— סאטירה מאקאברית נוראה על
המימסד הצבאי במלחמת העולם־השנייה.
רחוק מן העוצמה של הספר, אבל כדאי
בהחלט לראות.
סיפור אחד של פשע (אורה,

ברקן ואסטרוק: הזורע והמוזרעת
של הבחור וכל העניין הוא טעות, מחזיר את הבוגדים
לזרועות חנבגדים, אל חאשח האוהבת (מונה זילברשטיין —
פוטוגנית ושמנה) ואל הבעל המבולבל (אילן דר — קר
וחלקלק).
שמואל אימברמן ביים את ״שתי דפיקות לב״ במהימנות
ובעקביות למיבנים היוצרים את הטובות שבמלודרא-
מות. העובדה שהסרט אינו מרקיע שחקים בגלל הטיפול
הלקוי של בניית דמויות ומצבים, אינה מפחיתה מן ההנאה
הרגעית, החולפת, המבדרת לרגע, הקלילה, המקסימה,
המושכת ומתנגנת שיוצרים כל מרכיביו הקולנועיים של
״שתי דפיקות לב״.

איטליה) — מותחן משעשע נוסח אגאטה
כריסטי, נעשה בכישרון ומחקה היטב את
הצד המגוחך שבסרטים הבריטיים.
דקאמרון (פאר, איטליה) —
סיפוריו החריפים והעוקצניים של בוקאצ׳יו
לועגים לאיוולת האנושית ומרגיזים את
הבורגנים בגירסה קולנועית מליאת ד,דימ-
יון של פייר פאזוליני. מומלץ למי שאינו
פוריטאני.
רושלים הארי המזוהם (אורנע, אר־

צות־הברית) — סרט אלים ואכזרי, ע:
קלינט איסטווד בתפקידו הטוב ביותר. בי
מוי וירטואוזי של דון זיגל. מעמיד בסימ
שאלה כמה מחוקי היסוד של ארצות
הברית. מרתק.
כתו של ריאן (סמדר, אר
צות־הברית) — מלודראמה עוצרת נשימז
ביופייה ובתנופתה. תסריט מצויין של רו׳
ברט בולט ובימוי מחושב ורחב ידיים ש?
דייויד לין. תענוג לעין ולאוזן. עם שרו
מיילם בתפקיד הראשי וג׳ון מילס בתם
קיד שוטה הכפר, שלא יישכח זמן רב.
העול ם הזה 815

סימנים

סי נוייו
)7 ( 1סימנים
גדה! ינ

צירופים אפשריים

1ו תו)!/
בטפ טי ם ^

טיט תייט

* א ת הניו ע ר

חדש

צירופים אפשריים

היי ר ־ א פ קט-טו&ט

* עוצר נשירת שערות
* מרענן ומשחרר מחדש את שורשי
השיער
* מספק ויטמינים חיוניים לשורשי
השיער
סימנים צירופים אפשריים

? ^ 1^ 0הינו תכשיר קוסמטי מדעי תכשיר
?; 0 ^ 111-1הינו

בכד תחנות האיסוף שד

להשיג בכל בתי המרקחת
מפיצים: מ די קטבע״ מ, ת״א, טלפון 286402

685/1

העול ם הזה 1815

בארץ

פרסום א מג ר מן ״ ס

אין מישור משותף
עם גו לדה
שינאתה האישית של גולדה מאיר אלי כבר הפכה
מזמן לנושא של בדיחות בכנסת. השבוע, במשך יומיים
של התכתשויות בלתי־פוסקות, גברה שינאה זו יותר.
זה התחיל בביקורת החריפה שמתחתי על חוסר-
האחריות לאסון בלוד (ראה מיסגות) .גולדה הקשיבה
לדברי בשקט, אם כי בקושי ניכר.
תבעתי ממנה להודיע בדברי־התשובה מי היה אחראי
לביטחון בית־הנתיבות. אולם בתשובתה חזרה גולדה על
התרגיל הרגיל שלה: התעלמה כליל מן ההאשמות הברורות,
והסיחה את הדעת ממחדל זה בהתקפת־מחץ :
גולדה מאיר ...חבר־הכנסת אבנרי דיבר
על הסידורים בלוד, תוך תיאור בלטריסטי על
שרים. מזמן החלטתי בלבי: אין לנו מישור אחד,
שאני מוכנה להתווכח איתו...
אורי א כנ רי: זה נכון !
גולדה מאיר: סוף־סוף אנו מסכימים לדבר
אחד: אלה הם שני מישורים שונים מאוד.
אורי אכנרי ג על זה אנחנו מסכימים !
אחרי שהתעלמה כליל מן ההאשמות שלנו, חזרה ותק פה
אותנו לאחר מכן בדברה על טענתנו, שהדרך הטובה
ביותר לשים קץ לטרור היא לפתור את בעיית הפלסטינים:

להלן נ או מנו בווי פו ח על הו דעתהממשלה
על שכר טי רחתהפרק לי טי ם של ו עד ת וי ת קון.

אורי אבנרי: תודת כל הסיעות מגיעה היום לעורך־
הדין אמנון זכרוני, שנענה לבקשתי וביטל את עתירתו
לבית־הדין הגבוה לצדק, ועל־ידי כך איפשר את קיום
הדיון הזה היום.
לפני שעה פנה עורך־הדין זכרוני אל השופט ויתקון,
יושב־ראש הוועדה, לאמור :״שר־המשפטים הודיע במליאת
הכנסת, כי חל מישגה בתידרוך ועדתכם בשאלת גובה שכר־הטירחה.
על יסוד הודעה חד־משמעית זו, ניתן לכם לחזור
ולשקול מחדש שאלה זו. ועדה, שחל מישגה בתידדוכה,
רשאית לשקול מחדש נושא שהובא להכרעתה, אם הנוגע
בדבר מצהיר באופן ברור זחד־משמעי כי חל מישגה
בתידרוכו.״

כאשר נמנע מהצבעה על החלטת הממשלה
להגדיל את הקרייה היהודית בחברון.
הריאות (מצד חסידי ארץ־ישראל השלמה).
אורי אבנרי: רבותי חברי־הכנסת, נשלחתי

אילו יכולנו, מבחינה פרלמנטרית, להגיש הצעת אי-
אמון *,היתד, סיעתנו מגישה הצעת אי־אמון בממשלה
בגלל פרשה זו. ותמהני על כך שאף אחת ימן הסיעות
שיש להן האפשרות להגיש הצעת אי־אמון, לא עשתה כן.

לכנסת כדי לייצג את הדעות של בוחרי, לא את

1הדיעות של חבר־הכנסת הלוי.
כשר־מישפטים יזם השר שפירא חקיקה רבה יותר מאשר
כל קודמיו יחד. רוב החוקים שהביא הם מתקדמים. הוא
גילה יחם ליברלי ליוזמות רבות שהעלינו, החל בהחלטה
לשלם פיצויים יל כ ל ׳נפגעי תאונות־הדרכים בארץ, וכלה

הדבר מוכיח מחדש שאין למעשה אופוזיציה
מעשית בכית הזה.

זווע בדימעה, קוצו בדימעה

שר־המישפטים עשה היום מעשה נדיר למדי בכנסת.
הוא קיבל על עצמו אחריות למישגה של משרדו. אין אינו
מפונקים בהודעות כאלה בכנסת.

אד השאלה היא: מה נובע מהודעתו של
כבוד השר?

המאזן של יעשב שמשוו שניוא

שר־המישפטים: האם יש לפטרו!
בדרישה לבטל חוקים שמקומם לא יכירם במדינת־ישראל,
ובמדינה מודרנית כלשהי, כגון איסור יחסים הומו־סכסו־אליים
בין גברים ואיסור הפלות מלאכותיות בכל הנסיבות.
כנגד מעלות אלה, גברתי היו׳שבת־ראש, עלי למנות
את חסרונותיו של שר־המישפטים, כפי שאני רואה אותם.
בפרשות רבות הוא יעץ לממשלה עצות רעות.

הוא מסמל את ההיענות לסחטנות האורתודוכסי ת במדינה, להגברת הכפייה הדתית
בחסותה של הממשלה הנוכחית.
בפרשת נתיבי נפט הוא ביקש למנוע את מימייה של
ועדת־חקירה, וכפי שהודיע היום, הוא אחראי לתידרוך
שנתן המנכ״ל של מישרדו לוועדת־ויתקון.
כעורך־דין, לפני מינויו כשר, הוא ודאי היה אחד
האחראים לביסוס הנוהג של תשלום שבר־טירחה גבוה
לעורכי־דין גבוהים.

יכולתי עכשיו לעשות מלאכה קלה, לצאת בנאום חוצב־להבות
ולדרוש את התפטרותו ישל שר־המישפטים. אינני
רוצה ללכת בדרך קלה זו. אני רוצה לשתף את הכנסת, ואת
שר־המישפטים עצמו, בלבטים הקשים שיש לי — האם
עלי לדרוש או לא לדרוש את התפטרותו. לא בקלות־דעת
אני משמיע דרישות להתפטרות, גם באשר יש להן רק
סיכויים מעטים להתקבל.

יום שר נוסדים -חודש שו נועל

בממשלה של ניצים, הוא אחד היונים. לסני
כמה ימים כלבד הוכיח זאת באוסן מעשי,

אולם, גברתי היושבת־ראש, המאזן הזה אינו העיקר.
אין זו פרשה קטנה, ששר אחד משא באחריות לגביה.
הפרשה מגלה בעייה לאומית גדולה: ,והממשלה כולה
אחראית לה.

לשר יעקוב שימשון שסירא יש מעלות
גדולות, וגם חסרונות גדולים.
הנה המעלות, כפי שאני רואה אותן :

30 1

קמו בארץ שני עמים, החיים כשתי רמות
מחייה שונות, החיים למעשה בשני עולמות
שונים.

נא לשים לב למיספרים. אותו הסכום עצמו
425 :לירות לעורך־דין אחד כעד חמש וחצי
שעות עבודה, לא כולל שכר עבור ימי הכנה
— 425 לירות לפועל בעד חודש עבודה.
ניטים אליעד: זו דמגוגיה חסרת כל אחריות !

לעורך־הדין זכרוני, כעורך־דין, ולי, כעורך־עיתון, היה
יחלק מרכזי בשלבים הראשונים של הפרשה הזו, שהולידה
את ״הפסטיבל״ .לכן נזעקנו לפעולה לביטול שכר־הטירחה
המופרז.

המסקגה של האלוף זורע היא, שעד שר־המישסטים
להתסטר.

עיקר הפרשה של נתיבי נפט בכלל, ושל שכר־הטירחה
בפרט, הוא זה:

הנה מיספרים פשוטים: שר־המישפטים הודיע היום ש נקבע,
בתור כלל, שכר של 425 לירות לעורך־דין ליום-
עבודה של חמש וחצי שעות. באותו זמן עצמו נקבע
ששכר־המינימום לפועלים במדינת־ישראל הוא 425 לירות
לחודש — עבור יום־עבודה של שמונה שעות.

אני מקווה שוועדת־החקירה תאמץ לעצמה
גישה זו, תתכנס מחדש, תבטל את שכד-הטיר-
הה שהוחלט עליו ותקבע טכר-טירחה מתאים.

איך ׳נקבע שכר־הטידחהז על כך שמענו מפי האלוף
מאיר זורע, שגילה אומץ־לב רב.
בכלל, פרשה עכורה זו של נתיבי נפט רצופה במעשים
אמיצים של אזרחים למופת, החל בד״ר דויד ניב אשר
סיכן את הקאריירה שלו כדי להציל את כספי הציבור,
וכלה באלוף זורע, שגם הוא מסכן את הקאריירה שלו.
עליו אפשר לומר: זורע בדימעה, ואני חושש שיקצור
בדמעה( .אם יתברר שאין אמת בידיעה שהתפרסמה בעיתון,
כאילו מינויו כמנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל מוטל בספק —
אשמח מאד).

גולדה מאיר ג ...איך אוסרים כאן שניים־
שלושה חברי־כנסת? ״החזרת הזכויות הלגיטימיות
לעס הפלסטיני.״ אולי מישהו יראה לנו מפה,
מה פירוש המילים האלה, הפורמולה הזאת? איפה
זה? איפה צריכים להניח את הזכויות הלגיטימיות
לעם הפלסטיני?
אורי אבנרי: בגדה המערבית ובעזה !
גולדה מאיר ג הייכל נאמן עלי לא פחות
מאשר חבר־הכנם ת אבנרי, כאשר מדובר על זכויות
פלסטיניות, וכאשר מדובר בשם האומה הערבית.
והוא כותב שחור על גבי לבן — ולכתוב
הוא יודע, לנסח הוא יודע — שיש סולם־עדיפו־יות:
עדיפות א׳ — גבולות ,1967 עדיפות ב׳ —
גבולות ,1947 עדיפות ג׳ — החזרת הפליטים.
ואז הוא מוסיף ואומר: לא תהיה מדינת־ישראל,
באשר האומה הערבית איננה יכולת לסבול שיהיה
קרע ברציפות של מדינת״ישראל...
תוסיק טובי: זה סילוף גמור של מה שכתב!
זה לא נכון !
טובי צדק, כמובן. גולדה פשוט המציאה לעצמה צי-
טטה, לצורך הוויכוח. ומכיוון שטובי חשף זאת, עבר
זעמה אליו, והתפתח ויכוח קולני, שהסתיים בקטע הבא:
גולדה מאיר ג עכשיו תשתוק, ותן לי לדבר!
תוסיק טובי ג זכותי להעיר לך, גבירתי !
את לא תגידי לי: שתוק !
גולדה מאיר 5אתה צריך לשתוק עכשיו !
תוסיק טובי ו יש לי הזכות להעיר לדבריך!
ישר אל קרג מן: אל תפריע לראש״הממשלה!

מי אמר שהתשלום הוא ליחיד?
אורי אבנרי: חבר־הכנסת אליטד, אולי לא
עקבת אחרי מה ׳שנאמר כאן היום. התשלום של
425ל״י לחמש וחצי שעות הוא לעורך־דין יחיד ,
ל א כולל הכנה. לעוזרים — תשלום לחוד, להכנה —
תשלום לחוד.
גבירתי היושבת ראש, השאלה המרחפת היום על הוויכוח
הזה היא: מדוע קיבלה הוועדה את התידרוך?
זוהי שאלה נוקבת. הנה ישבו שלושה אנשים נכבדים,
שלושתם אנשים נכבדים מאד. במקצועותיהם — משפטן
גדול, תעשיין גדול, אלוף בצה״ל לשעבר — שמעו תידרוך
בעניין שהוא נתון לחלוטין לשיקול־דעתם, וקיבלו ללא
עירעור את ההוראות מפי מד טרלו.
מדוע?
יש רק תשובה סבירה אחת לשאלה זאת: גם בעיניהם,
בעיני אנשים במעמדם, זה נראה בהחלט טבעי לשלם 2625
לירות ליום לעורך־דין (כולל דמי הכנה ושכר עוזרים).

זה נראה להם טבעי, מפני שזה מקובל
בארץ, מפני שזוהי הכנסה מקובלת במעמד
העליון החדש שקם במדינה.

גולדה מאיו גזוזוזעת
גבירתי היושבת־ראש, כאשר קמה המדינה היינו עם
אחד, בלי ׳מעמדות. היו אמידים יותר ועניים יותר, אבל
התגאינו בכך שהפער בין שני הקצוות קטן אצלנו בהרבה
מזה הקיים בכל חברה אחרת במערב, וגם במיזרח.

והנה, כעבור 25 שנים, יש כחברה הישראלית
פער עצום כין מיליונרים ואביונים,
הפער הטמון בסכום הזה — 425 לירות. ולא די
בכו שראש-הממשלה מזדעזעת לפרקים.
זהו המצב במדינת־ישראל, וזהו הנושא האמיתי לדיון.
* לפי תקנון הכנסת, הזכות להגיש הצעת אי־אמון היא
בידי כל סיעה שיש לה שני חברים לפחות.

תו פי ק מו כי: לא כר היא תדבר אל חבר־הכנסת.׳
היו״
רשלמה רוזן: חבר־הכנסת טובי, לדבריך
לא מפריעים. אני על כל פנים מקפיד על
כך. אתה צריך לשאת גם דברים שלא נעימים לך.
תופי * מו כי: לא נשתוק. אני מוחה נגד זה.
א! ר א-נרי: על כל פנים, אדוני היושב-
ראש, אני חושב שכאן לא רוסיה, ומותר לקרוא
קריאת־ביניים גם לראש־הממשלה. זה לא קדוש.
ש מואל מי קוני ס: גס ברוסיה מותר. בעצמי
קראתי שם קריאות־ביניים.
למחרת היום, בוויכוח על שכר־הטירחה של פרקליטי
ועדת־ויתקון, ערכתי את המאזן של י״ש שפירא, ותוך
כדי כך הזכרתי שלא התנגד ליוזמות מתקדמות שלנו,
כגון ביטול האיסור הטוטאלי על הפלות מלאכותיות.
גולדה, שליוותה את הנאום בהעוויות־פנים שונות לא
עלה כאן להתאפק:
גולדה מאיר ז זהו מצע הבחירות של העולם
הזה לבחירות הבאות !
אורי א מרי ז גברתי ראש־הממשלה, האם
את סבורה שהחוק האנאכרוניסטי, האוסר הפלות,
יש לו מקום במדינה שאת, גבירתי, עומדת
בראשה? דווקא באחת משלוש המדינות היחידות
בעולם שבראשן עומדות נשים? !
על כד לא הגיבה.

המיפלצת
עד הגיבעה
פעם אחת הרג שתי ה שבוע כי אני זו כהבחסבמח
כללי ת של כל ח ב רי״ ה כנ ס ת הנ מ צ אי ם ב אול ם. ז ה הי ה
כאשר דיברתי על נוף ירו שלים.
מז החמש שנים אני חוז ר לנו שא ז ח. ת חי להזה
נחשב לשיגעון פרטי שלי, אןלאח רונ הנדמהשח״ כי ם
רבים ה צטרפו לדע תי.
שניים מהם — אברהם כץ מג ח ״ ל ו שלום לוין
מהמערך, העלו ל סד ר־ היו םאת פר שת מלון ״ היי א ט ״.
שר״הפנים ענה, כדרכו, נ או ם פו ר מ לי ס טי ס ת מי, ו ה צי ע
להעביר אתה עניין לוו עד ה.
ק פצ תי מ מ קו מי ונ ש א תי נ או ם מ או לתר (ב מי סג ר ת של
הנ מקת הי מנ עו ת מה צ בע ה) שבגללו זכינו, לאחרמ כן,
לשפע של מחמאותוהבעת״ הסכמח :

אורי א מ רי: איני יכול להתנגד להעברת הנושא
לוועדה שאני חבר בה. אך לא יכולתי להצביע בעד הצעתו
של שר־הפנים, כיוון שאני מתנגד לסיגנון דיבורו, ולכל
מילה שאמר בדברי תשובתו.

יידע-נא שר־הפנים, יידעו־נא השרים
״הקלקליים״ * שאין ככית זה איש שאינו
מתעב את המיפדצת שרוצים להקים עד הגבעה
הלבנה.
אל יתלונן השר על ״טמפרמנט״ ועל ״רגישות״ .אם
ירושלים לא יתעורר טמפרמנט ורגישות, ימה יעורר בבית
זה רגישות וטמפרמנט י

היום לפני חמש מים בדיוק אוחדה ירושלים.
יום זה יכול ליהפן* יום בכייה לדורות,
אם איחוד ירושלים יגרום לרצח ירושלים.
כבוד השר מתמרמר על כך שדובר כאן על ״השחתת
נוף ירושלים״.
השחתת הנוף? הלוואי וכל ׳חברי הכנסת יכלו לראות
את התמונה המופיעה בפרוספקט שאני מחזיק בידי, הפרוספקט
של ״ז׳רוסלם ריג׳נט הייאט הוטל״ .יש כאן
צילום־אוויר של ירושלים, ובו מצויירת המיפלצת הזאת.

היא משקיפה על כל ירושלים. היא תהיה
לסמל ירושלים, כשם שארוכת רדינג ד׳ הפכה
לסמל תל־אכיב. טוסו היום מעל לתל־אביב,
מה אתם רואים ף ארוכה וסביבתה.

אדוני היושב־ראש, השר התמרמר על •כך שאנחנו מתערבים
בפעולת הוועדה המחוזית הפועלת על פי חוק
ועדה ססטוטורית.

יש לי מוצא משותף עם כבוד השר —
ולי מותר לומר לו: אני פוסל את הגישה הגרמנית
הזאת, כבוד השר, שלא חשוב מה עושים,
כל זמן שזה לפי החוק. מותר להרוס
את ירושלים, מותר להשחית את ירושלים,
העיקר שזה יהיה לפי החוק, שתתמלאנה כל
התקנות, שכל חוקי־העזר יישמרו, יטתהיה
חתימה שד ועדה.
שום חוק לא יוכל להפוך עוורים לפקחים ! אם אנשים
יכולים לשבת בוועדה ולא ליראות מה שכל ילד רואה כאשר
הוא מסתכל בתכנית הזאת, בציור הזה, אם הוועדה אינה
רואה — אז אוי ואבוי לוועדה הסטטוטורית הזאת,
ולסטטוטים בכלל.
אני מקווה שכאשר יגיע עניין זה לוועדה, יהיה ברור
לכל שהבית הזה כולו, אינו ׳מתנגד דק למזימה הזאת, אלא
מתעב את המזימה הזאת. וכל מי שמתכונן לתת כסף למימון
המיפלצת הזאת, יידע שהוא מסכן את כספו, מפני שלא
נאפשר את הקמת המיפלצת.

אילו הייתי מאמין כמון• באלוהים, כבוד
השר, הייתי אומר: אצכע אלוהים הוא שההכרה,
אשד שמה מתנוסס על הפרוספקט
הזה — חכרת ״פאן־לון״ — קרה לה מה
שקרה לה!
* הכוונה ל״וועדת השרים הכלכליים״ ,שאישרה את
הקמת המלון.

יצחון יש אבות רבים. אבל -

הבשלון הו א • תו ם!
ל הלן דברי סי ע תנו בדיון על הו דעת ראש־ה
ממשלה על הרצח בצמל־ ה תעופה לוד.

אורי אכנרי: עוד מהדהדות באוזנינו אנקות־הכאב
של הפצועים והגוססים. עוד עומדות לנגד עינינו תמו־נות־הזוועה
של הגוויות המרוטשות, של שלוליות־הדם,
של הדיילת קטועת־הרגליים.

מה שקרה בנמד-התעופה לוד כ־ 30 במאי
הוא פשע־מדחמה. אין מטרה כעולם שתצדיק
פשע כזה. מי שמהדל פשע זה, מי שעולז
וצוהל למראה הנשים והילדים המתכוססים
כדמם — שקוע כתהום שד התנוונות מוסרית.

קריאה לנוחות־השלום העונ״ם
פשע זה — אין לו תכלית.
רק מטורף יאמין כי מעשה מיפלצתי כזה יערער את
קיומה של מדינת־ישראל, ויקדם אף במילימטר את הגשמת
המטרה של אירגוני הפדאיון, שהיא — חיסול מדינתנו.

לא היח זה רק פשע נגד עם ישראל. היה
זה גם פשע נגד העם הפלסטיני.

די היד, להקשיב לוויכוח זה היום, כדי לדעת שמעשי-
זוועה מרחיבים את התהום בין שני העמים, ומגבירים
את כוחם של אוייבי השלום משני עברי החזית. אותם
השוללים את זכות קיומנו הלאומי, השואפים להטביע את
מדינתנו בנחלי־דם — מחזקים בהכרח את ידי השוללים
את זכות קיומו הלאומי של העם הפלסטיני.

אכן, כפי שהזכיר דנו המשורר חיים חפר :
״לניצחון יש אכות רכים, הכישלון הוא יתום.״
ואין יתום מיותם יותר מן הכישלון של מערד
הביטחון הישראלי כיום השלישי האחרון.

ויה וין, ונעיקו לית ד״ן
כאשר שוחרר מטוס סבנה — מי לא תבע לעצמו חלק
בהצלחה? מי לא בא לברך ולהתברך, להשתזף באור
המנורות של הטלוויזיה?

אך היכן היו אחי-גיכורי-התהילה כאשר
כיסה הדם את ריצפת כית־הנתיכות ץ השרים
כאו ומיהרו להסתלק, והשאירו את העבודה
השחורה לפקידים.

אם היה פה אסון טבע — הטבע הוא טבעה של
הממשלה, חסרת האירגון וחסרת המיבנה ההגיוני, שאיש
בה אינו אחראי לנושא שלם.

כולם אחראים כשטוכ, איש אינו אחראי
כשרע.
אני רוצה לדעת והעם כולו רוצה לדעת :

מי היה האחראי לביטחון בית-חנתיכות
כדוד, ביום השלישי האחרון? שר־הכיטחון,

מזה שני דורות סוכל העם הפלסטיני
מתוצאות מעשיהם המטורפים של המתיימרים
דדכר כשמו, שיד שופכי דם ומכעירי אש.
זה אחד ממקורות הטרגדיה הלאומית שלנו.
הגיעה שעתם של המפוכחים והמתקדמים בעולם
הערבי להרים את קולם בפה מלא נגד מעשי־הטרוף. המלך
חוסיין עשה זאת, ועל כך יבורך. עורך עתון לבנוני
עשה זאת, וכל הכבוד לאומץ לבו. אך לא די בכך.

אנו קוראים לכד המואס כשפיכות דמים
ובל השואף לשלום — במצריים, כלבנון, כארצות
ערב האחרות, וקודם כל כאומה הפלסטינית
-להוקיע את מתכנני הפשע ומצדיקיו.

דגו אדום ודם אוום

משמר־הגבול בבית־הנתיבות

המתכננים היו ערביו פלסטינים. המבצעים היו יפא־נים,
המתיימרים לדבר בשם המהפכה העולמית.

שלא טרח לבוא הנה? שר־התחכורה, שהיה
והלד? שר-המישטרה, שאיננו? מנהל הנמל?
מישמר הגבול? המישטרה? שירות הביטחון?
או אודי הדיילות של ״שירות־שלום״?

אוי למהפכה שזו דרכה, ואוי למהפכנים
יטכפיהס רוממות הדגל האדום, אך ידיהם מגואלות
כדם האדום שד בני-אנוש חפים מפשע.

זורקי הפצצות ומטילי הרימונים שייכים לקבוצות־השוליים
המטורפות, שאין להן דבר עם המחנה הגדול
והחיובי הקרוי ״השמאל החדש״.

יהיה זה עוול ואיוולת גם יחד לזהות מחנה
גדול זה, עד מאות אלפי הסטודנטים שוחרי
הקידמה והשלום, ומיטב האינטליגנציה הצעירה
העולמית, עם פלגים אנרכיסטיים קטנטנים,
חסרי־דרך וחסרי־אחריות.
זלמן שוכל: אבל הקיצוניים נותנים הטון! ן אורי אכנרי: כשם שאין להאשים את הימין
| 9העולמי במעשי־הטווף המיפלצתייס של היטלר
; 1ושותפיו, כן אין לזהות את השמאל העולמי עם
18 המטורפים האלה.
דיבורים חסרי אחריות של קנאים ימניים, גם בבית
הזה, אך שופכים שמן על המדורה, וייצרו בעייה מדינית
ובטחונית, שיש למנוע אותה.

תחת לדחוף את השמאל החדש העולמי אל
מעבר למיתרס, לזרועות אירגוני-הפדאיון, יש
להיאבק על נפשו ככל קמפוס, עיר וארץ.
משרד־החוץ הישראלי לא רק נחל כשלון חרוץ ומסוכן
בחזית זו, אלא גם הפריע באופן שיטתי לנו ולחב־רינו;
העומדים מזה שנים במאבק זה ללא לאות. אך
דברינו נשמעים בחלק גדול וגדל של השמאל החדש,
הרוצה בשלום אשר יבטיח את קיום ישראל ואת זכויותיו
הלאומיות הצודקות של העם הפלסטיני.

כאדם הרוחש כדיכו אהדה למגמות רכות
של המחנה הרדיקלי העולמי, אני קורא מעד
כמה זו דאהי שוחרי השלום והצדק ברחבי
העולם: הוקיעו את קבוצות השוליים המטורפות!
נתקו כל קשר עם כל אירגון המטיף
למילחמה כין ישראל והעולם הערכי! הפנו
עורף לכל המתנכר לזכות הלאומית שד העם
הישראלי ועם פלסטין!

אדוני היושב ראש, אינני יכול להסתפק בגינוי הפשע.

כחבר כית הנבחרים של ישראל, תפקידי
הוא לבדוק את מעשי ממשלתנו.

עליה רובצת האחריות לסדרי-הבטחון בכל מקום במדינה,
ובראש וראשונה במקום המועד לפורענות מעצם
טיבו — נמל התעופה לוד.
אתמול אמר הרמטכ״ל כי הטבח היה ״אסון טבע״.
אסון? טבע? כפי שאמר העיתונאי אורי דן :״אם
זהו אסון טבע, מה זה מעשה ידי אדם?״

אל יסיח הזעם על פשעי האוייב את דעתנו מהצורך
בחקירה נמרצת, נוקבת וחסרת־רחמים של האחריות למחדל.
זהו תפקידה של ראש־הממשלה, ואני תובע ממנה
תשובה ברורה על כך היום.
הרמטכ״ל אמר אתמול שהיה ידוע לשירותי־הביטחון
כי יפאנים התגייסו לשרות אירגוני הפדאיון.

אידו מסקנות הוסקו מידיעה זו? אידו סידורי
כיטחון ננקטו?
נמסר כי שגריר ישראל בפרים ניגש למישרד־החוץ
הצרפתי, לפני המעשה, ודרש להגביר את אמצעי הבטחון
של חברת אייר־פראנס.

אם ידעו שסידרי הביטחון כה אינם תקינים,
איד נתנו לנוסעיה להיכנס לכית-הנתי
כות, ללא בדיקת מיטענם כאן מראש?

איך בכלל ניתן להמוני זרים להיכנס לנמל, מבלי
לבודקם ומבלי לבדוק את מיטענם? איך הושאר האולם,
המקום המסוכן ביותר במדינה כולה, בלי שמירה מינימאלית?
מדוע לא תוקן מחדל מחריד זה לפחות לקראת
התאריך ההיסטורי של היום, החמישי ביוני?

האמנם אין איש אחראי? האמנם לא יקום
אף שר אחד, מכל גיבורי הטלוויזיה ואבירי
הפירסומת, ויודה :״אני אחראי, אני אשם,
אני נכשלתי?״
אני סבור שיש צורך בהקמת ועדת־חקירה של מומחי-
בטחון, כדי לקבוע את האחריות ולהסיק מסקנות אישיות.

לא ייתכן להמשיך כמצב זה של לית דין
ולית דיין — ובמיוחד, כמיקרה זה, לית דיין.

נר הננוד לצוותות האוויו
אדוני היושב־ראש, אני מעלה על נם את העומדים
בחזית התעופה בימים קשים אלה, את הטייסים והדיילות,
את כל צוותות האוויר והקרקע, המופקדים על מאבק זה.
אם סבור מישהו שניתן לנתק את ישראל, ולוא ליום
אחד, מן העולם — נוכיח לו כולנו שהדבר לא יהיה.

יהיו מעשי הזוועה הצפויים לנו כאשר
יהיו: קול הטירוף יחלוף ויישכח, וקול השלום
יעדה ויגכר. נעמוד איתנים מול אימי הזוועה,
נילחם כמבצעים, ונמצא פתרון צודק לבעיית
העם הפלסטיני, המצמיחה פירות־כאושים
אלה!

1 31

השבוע יי מ צ או פתרו נות
לבעיות שהע שיקו
או ת ך עוד מ ה חוד ש
שעבר. תצליח ל הי חל ץ
מ מי ספ ר ד אגו ת כ ספיות
שהטרידו א ת
מנו ח תך. ל עו מתזאת
יי ת כן שתיאלץ ל ה תייצב
מול משבר ריג-
שי. אםיקרה הדבר
במ שפחתך, מו טבש-
תנצור א ת לשונך א ם
אינך רוצה ש הענייני ם

ווסו!

( 1במרס -
20 באפריל

יתגלגלו

לרעה.

הוצאות כספיות בלתי־צפויות
עומדות לגרום
לד לעמוד בפני מצב
מביך. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אך
אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר
רחוק צפוייה לך צעי893211.1,1:1^1דה
ניכרת קדימה במי8
1 3 3 6 3שור הכלכלי. יחד עם
ההתפתחות הזאת, תבוא
הקשור להצהתפתחותניכרת
בכל
לחתך בקרב בנות המין היפה. המכתב
שקיבלת — מפתה ומרגיז. עני
שזה יעזור.
ותראי
לו בקרירות,

צורת הדיבור הברורה
והמר שי מ ה שלך בי מי ם
אלה, תז כ ה או ת ך ביתרון
ובכושר לשכנע
א ח רי ם לרעיונותיך ה ב
אי ם עכשיו לידי בי טוי
מעשי, ב תנ אי ש א
תהמא מין בהםב לב
שלם. י די דהמ מז ל
1 21 ניס א
20 ביוני
דגים שתפגוש ע שויה
ל היו ת לך אשת שי ח ה
מעניינת. אתה עלול ל הי סחףב שי חו תיך
על דת ו מו ס ר וליצור בהאת הרו שם של
המנסהל חנך א ת כל
מ טי ף ד תי
ה סוב בי ם או תו לערכי ם נעלים. ז הו
הז מן המת אי ם ל היע רכו תלקראתהע תי ד.

! )1ווסיו1

חזדש זה אינו מתאים
לפעילות רומנטית, בת
סרטן. ואתה בן סרטן,
אם הבוס צועק עליך
או נוזף בך — אין זה
אומר שהצדק איתר לכן
אל תסכים לעבור על־כך
לסדר־היוס. מאידך,
תגובה כלשהי, בעיקר
השבוע, תהווה
עבורך קץ הקריירה ה־מיקצועית
שלך. חשוב היטב כיצד לפעול,
•ואל תהיה פזיז. החודש כדאי גם
שתימנע ממגע ממושך עס בני־אדס.

ת קו פ ת האו שר ב ה
אתה מצוי מ מ שי כ ה
— א ם־כי ענני־סערח
ק טני ם מו פי עי ם ב או פק,
בצורת ה ת חיי בו-
יות-עבודה, פגי שות עם
נושים או מ ריבו ת עם
ידידו ת טו בו ת ב מיו חד.
אך אלד אג ה,
1. .ביול? -
ו 2באוגוסגו
עם רצון עז אתה עשוי
לצאת מכל זהב שלום.
אםאתה עו ס ק בשני רו טני םמק בי לי ם —
דע לג מור עם אחדמהם, או ל פ חו ת
ל ה סוו ת או תו כך שלא יגרום לה ת פו ר רו ת
כל ה ח בי ל ה ולא תצא קרחמכ אן ומכ אן.
ז הו חוד ש מ סו בךו מו ט ב, ברגל י מין.

גל חדש של הצלחות
פינאנסיות כורך עימו
התמוטטות כוחותיו. אל
תהסס ליטול חופשה
קצרה, לצאת לאוויר
השדה, להכיר אנשים
חדשים — אבל, מצד
שני, אל תיכנע לנטיותיו
הטבעיות לחסל את
ההווה כדי להתמסר למחר
מעורפל. בתולה :
מחכה לך פגישה מיקרית — אהבה גדולה.

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־הת־חשבות.
היזהר מהפה־פכים,
ועוד יותר, כמובן,
מנשים הפכפכות.
נטייתו לחולמנות ולוו־מנטיקה
תסבו אותו,
השבוע, במריבה לא־לך.
אזי, אם כבר תכניס
את האף לענייני הזולת
— סייס לפחות את המלאכה בכבוד.

מאזנ״ס

בסך־הכל, נכנ סתלת קו פ ה טו בחמא לו
ש קד מו ל ה. אםאת רוו ק ח — אין חר־
״ ב ה סי כויי ם שתי שארי
בודדה, השבוע, או שת
חיי רוו ק ה, בעוד חו דשים
מו ע טי ם. בן עק רב:
הי שמרמ הו צ או ת
ניכרות, ה עלולו ת ל הי גרם
על-ידי צעד פזיז
או על-ידי לי או ת־ מ ח-
:: 22 אזי[ן ג ! 1נ ר ־ שבה. מצד שני, מעו ;
דנוו ל מו ר
לם ל א היי ת כל״כך
א ק טי בי. לבשי תכל ת.

חילוקי דיעות סוערים יגרמו לך למפחי
נפש. אין דבר: שיחה לאור ירח, באמצע
השבוע, תשפר את המצב
עד אין־הכר. יתכן
אפילו שזה יגרום להתלקחות
הקשר למימדיס
רציניים ביותר. קנייה
אשר תעשי ביום שישי
עשוייה להוביל אותך
להיכרות חדשה. הישמרי
מרכילותן של
ידידותיך. בת קשת
לבשי אפור וארגמן.

במדינה דרכי ח״ם
״אמא,
רעל .״
, קחי המראה היה קורע לב. ילד בן חמש רץ
מחדר לחדר בווילה הענקית כשאמו רודפת
אחריו וקוראת לעברו :״בוא אדם, בוא
לאמא. אמא רוצה לדבר איתך.״
אך הילד המשיך לברוח בבהלה, כשהוא
זועק בבכי :״לא רוצה ! לא רוצה !״
בעוד האם מתקרבת אליו ופיה שופע תחנונים,
מיהר הילד למקרר שבמטבח, הוציא
צלחת ובה מזון כלשהו, ובהושיטו אותה
לאם קרא :״הנה רעל בשבילך!״
האם נעצרה כהלומת רעם, ובבת אחת
פרצה בבכי. הילד עזב את המטבח, מיהר
לאחד מחדרי הבית ושם זינק בקריאה :
״אבא!״ על גבר ממושקף שישב בכורסה,
וזה חיבקו בחום.
נישואים אומללים. מחזה זה התרחש
השבוע, ביום ראשון, בווילה מקסימה ברחוב
האופק שבסביון. הדבר אירע ימים
מספר אחרי שבית־המשפט העליון ציווה
על האב, טוביה סונן, להחזיר את בנו,
אדם, לאמו, ג׳יין קלמרס, לשעבר: סונן.
החלטת בית־המשפט העליון באה בעק־

*0111

יויי?

ל א. חדרך הנכונ ה אינ ה ל הגיד א ת הכל
בפרצוף. א ף לא ל-
מ קו ר בו ת א לי ך׳ ביו ת ר.
עם חברו תאת חיי ב ת
די פ לו מ א טי ת.
לנ הוג
על״אף שזח שנוא על
בני גדי, שינ א ת מוו ת.
גם עם זרים: ביי חו ד
והמספ קי ם
ה בו סי ם
עבודות חיי בי םלה בין
לרוחך, ולעדנ ת-חו שייך
— א ת צריכה ל הבינ ם.

אם חשבת לנסוע ביום א׳ ייתכן שתת־אכזב.
אבל גס אס עלה הדבר בידך, זכור
שדווקא ימי ג׳ עד ההם
קשים ומסוכנים במיוחד.
על כן מוטב
שתרכז בהם דברים הקשורים
בביתך. ואס
אתה ״זזייב לנסוע, נהג
בעצמך. פגישה מיקרית
הופכת לרומן של קבע.
הצלחה, בה זכית לאחרונה,
מתגלה כעלייה.

המ שבר הכס פי א ליו נ קל ע עי סקך, יש פיע
בצורה קשה על
מצבך הכס פי ה אי שי.
בק שר לכך, היז הרמ לעשות
מע שים נמה רים,
ע לי הםאתה עלול
להתחרטמ או ח ר יותר.
אלת תביי ש ל הו דו
ת ב אוזני ידידיך כי
מצב עי סקך גרוע. לעו-
;9י^גי א י -
מ ת-זאת, א ל תעז לנ ס;
.1ל 1ר ס
סו ת לחפ ש מו צ א מן
ה ס בך בין ה כפופי ם לך.

אם סונן
מאמריקה לישראל — מאבא לאמא
בות תלונתה של האם כי בנה נחטף על
ידי אביו מביתה שבארצות־הברית, והובא
לישראל בניגוד לרצונה ובלי ידיעתה.
הפגישה בסביון נועדה בפקודת בית-
המשפט להוות פגישת־ריכוך בין הילד לבין
אמו אותה לא ראה מאז ספטמבר
אשתקד. האב, פקיד בכיר בבנק המזרחי
בתל-אביב, מוסמך אוניברסיטת ניו־יורק
לבנקאות בינלאומית, ישב על קוצים בצ פותו
לאם.
לאחר שזו הופיעה וזכתה למנת ״הרעל״
המדהימה שהגיש לה הבן, פרצו בין הש ניים
חילופי דברים קשים. ג׳יין האשימה
את בעלה לשעבר בהשחתת נפש הילד
ובהפנייתו נגדה.
הוא מצידו לא השיב הרבה, ולאחר
הסתלקותה הרגיע את הילד, הושיבו לנוכח
הטלוויזיה, משכיחת הכל, וסיפר את
גירסתו שלו על פרשת נישואיו האומללים.
אורגיות וסמים .״התחתנתי איתד,
בניו־יורק,״ מספר טוביה ״לפני שבע
שנים. הייתי בן 21 אז. למדנו שנינו
באוניברסיטת ניו־יורק. שנינו באנו ממש פחות
מסורתיות, ומצאנו לשון משותפת.״
לשונם של השניים נותרה משותפת לאורך
שנתיים תמימות. ואז, ב־ ,1967 נולד
אדם, בנם .״אחרי הלידה קיבלה אשתי
דפרסיה חמורה,״ ממשיך טוביה בגילגול
קורות הנישואים -״היא עזבה את הבית
לגמרי. מדע פעם היתד. חוזרת הביתה
ומקבלת התמוטטות עצבים. לא יכולתי
להחזיק יותר מעמד וביקשתי גט. רק לאחר
שנתיים, באוקטובר 1969 קיבלתי אותו.״
לדברי טוביה סונן חתמה ג׳יין על

התחייבות בה היא מוותרת על הילד.
״רק יותר מאוחר,״ הוא ממשיך ,״בהשפעת
אמה, היא החלה לדרוש את הילד לעצמה.״
בהתאם לחוקי ארצות־הברית מקבלת
האם את הילדים במקרה של גירושין, אלא
אם כן ישנן סיבות פיזיות או נפשיות
שבשלן אוסר בית־הדין את מתן הילדים.
״וכך קבע בית־המשפט,״ נאנח טוביה,
״כי אדם יוחזר לאמו ואני אוכל לראותו
רק בסופי-שבוע ושבועיים בחופשת־הקיץ.
״כיבדתי את החלטת בית־המשפט ונתתי
לה את הילד. אבל ראיתי שהוא הולך
ונגמר אצלה. היא התחתנה בינתיים עם
גוי. פורטוריקאי קאטולי בשם ג׳וזף פורקן,
והם נתנו לילד חיים שאף פעם לא
התרגל להם. הוא לא היה מסוגל אפילו
לאכול אצלה בבית.״
הרוי המיסתורי. טוביה מספר כי
בסופי־שבוע כאשר היה מביא את הילד
אליו היה זה בוכה לפניו את כל מאורעות
השבוע שחלף.
״הוא רק היה שומע בסוף הוויקנד
את המכונית של האמא שבאה לקחת
אותו,״ מספר טוביה ,״והיה נכנם להיסטריה
של בכי. היא ממש היתד. צריכה
לגרור אותו אחריה למכונית. לבד, הוא
אף פעם לא רצה ללכת.
״הלב נשבר לי. לא יכולתי להמשיך
ולראות את הילד נהרס. בקיץ, אחרי שבילינו
אני והילד שבועיים נהדרים יחד,
החלטתי שזהו זה. בסוף החופשה במקום
להחזיר אותו לג׳יין, לקחתי אווירון ובאתי
ישר לישראל.״
שנה תמימה ישב טוביה בסביון כשבנו
אדם עימו.
״ואז יום אחד בא אלינו האיש הזה —
מיסטר לוי הוא קרא לעצמו.״ אותו לוי
הגיע לווילה בסביון בהעדרו של בעל-
הבית. הוא הציג את עצמו לפני אשתו
הטריה של סונן, צעירה יפת־תואר בשם
מרגרט, כפקיד של משרד־הפנים.
ימים שחורים .״הוא שאל אותה כל
מיני שאלות ובהתחלה היא ענתה לו,״
מספר טוביה סונן ,״היא עולה חדשה וחלשה
מאד בענייני הארץ. אבל בהמשך השיחה
היא התחילה לחשוד. השאלות הלכו
ונעשו אישיות מדי. ואז היא סילקה אותו.
״מאוחר יותר התברר לנו בלי כל צל
של ספק, שהאיש היה בלש־פרטי שאשתי
שלחה כדי להתחקות אחרי מקום הימצאו
של אדם.״ ימים מספר לאחר ביקורו של
לוי המיטתורי באה המישטרה לסביון.
״הם דרשו את הדרכון שלי ושל הילד,״
נזכר טוביה ופניו מתעננות ,״ומייד אחר
כך קיבלתי את ההזמנה מבית־המשפט
העליון לבוא ולהתייצב עם הילד.
״לקחתי לעצמי שני עורכי־דין, אבל
הם לא הצליחו לשכנע את שלושת שופטי
בית־המשפט העליון: יואל זוסמן, חיים
כהן ואלפרד ויתקון. הם קבעו שאני צריך
להחזיר את ילדי לארצות־הברית.
״איך אני יכול להחזיר אותו לגויים?
איך אני יכול לאמלל אותו אחרי כל האושר
שהיה לנו כאן יחד?
״ארבעת הימים שנשארו לי עד שהוא
יעזוב יהיו הימים הכי שחורים בחיי?״
משפט פריצות
בגימ-הקפה
כשפרצו שלוש הנשים לבית הקפה של
יהודה משט ברחוב בן־יהודה בתל־אביב,
ציפה משט לכל פורענות. הוא הכיר את
השלוש היטב* גם מידרכות בן־יהודה,
רחוב־הזונות השני בחשיבותו אחרי רחוב
הירקון, ידעו את השלוש היטב.
אך כשהן פתחו את פיותיהן נשאר בעל
הקפה המום מתימהון .״למה אתה מרשה
לן ונות לשבת אצלך בקפה?״ שאגו הש לוש
במקהלה ותקעו אצבע משולשת מאשימה
בקטנה אחת שישבה ולגמה אספרסו
זעיר בפינה רחוקה.
משט החליט כי אם לא יתאושש במהרה
מתדהמתו תהפוכנה שלוש שומרות המוסר
את הקפה על פיהו .״החוצה!״ הורה להן
את הכיוון המדוייק. לא שהיה לאיש משהו
אישי נגד פרוצות, היה לו המון נגד
הברחת קליינטים טובים בריב־יוצאני.
מזל ג׳ראסי, רחל שבאשה וסמדר גראדי
פינו אומנם את המקום אך במיסגרת
ההתקפלות טיטאו עימן מאפרה אחת שנופצה,
שולחן שהתהפך וכמה כיסאות
שנפוצו לכל עבר. כל זאת כדי לקפל
העול ם הזה 1815

עימן את האורחת הקטנה מן הפינה, אותה
משכו בשערה אל מחוץ לקפה.
מבכים בלי בעיות. בחלומו השחור
ביותר לא ראה משט, מרחיק הראות, את
עצמו מגיש תלונה על המעשה במישטרה.
הוא ידע היטב כי במקום שנגמרת הזונה
מתחיל בדרך כלל הסרסור. וכמה שנים
טובות על הבן־יהודה לימדוהו כי סרסורים
הם רעל לבריאותו התקינה של אדם.
אך לרוע מזלו המתין למשט בפתח
בית־הקפה כשהוא לובש מדי שוטר עברי
וחובש כובע כחול ומסומל. השוטר הבחין
במהומה ועצר אחר כבוד את כל ארבע
המתכתשות.
בדרך זו התגלגל העניין לבית־משפט
השלום בתל־אביב, כשמבין שלוש שומרות
המוסר מופיעה לדין ראשונה: סמדר גרא־די.
סמדר
שנאשמה בהסגת גבול ובגרימת
נזק, נשאלה על ידי השופט בורים רפו־פורט
מה הפריע לה לשבת תחת קורת
גג אחת עם פרוצה אחרת.
ענתה סמדר :״למה לנו, שהוא מכיר
אותנו, הבעל־הבית לא נותן להיכנס ואותה
שהוא לא מכיר, הכנים בלי בעיות בכלל 1״
״על !המקום ״.בשלב זה פנה השופט
בחיוך רחב לבעל־הקפה, יהודה משט, ש ישב
על ספסל העדים ואמר :״עכשיו אחרי
שאתה מכיר אותה קצת יותר טוב, בטח
תוכל להרשות גם לה להכנס.״
עם כל הרוח הטובה לא היסס השופט
להטיל על הנאשמת קנם של 200ל״י
או שבוע מאסר תמורתן. בשומעה את
גזר הדין גימגמה הפרוצה נמוכת הקומה
בעלת פרצוף התינוקת :״כבוד השופט,
יש לי ילד קטן, אין מי שידאג לנו, אין
מי שישלם.״ ״שהחברים שלך ידאגו לך,״
הפטיר השופט כבקי ורגיל.
ואכן היה מי שדאג. מן הספסל האחרון
באולם התרומם גבר שזיפי זקן בן יום
עיטרוהו, שלף מכיסו חבילת מאיות בעובי
סטייק־אמריקאי, קילף מעליה שני שטרות
בודדים, והודיע קבל שופט וקהל :״אני
משלם על המקום.״

מנגנון
מה שבטוח -זה
שא*ן ביטחון בביטוח
בכישרון מפתיע, הצליחה לאחרונה ממשלת
ישראל לכרות עוד ענף שעליו
ישבה.
מאז מלחמת ששת־הימים, חלה התפתחות
עצומה בעסקי ביטוודהחיים בישראל.
המפרנס הישראלי המצוי, שאינו משתכר
2,000ל״י ליום עבודה, לא נטו ולא
ברוטו, הגיע למסקנה שהדרך היחידה
הפתוחה בפניו להבטחת עתידו, היא יצירת
קרן לעת זיקנה. בהתחשב בעובדה
שמהכנסתם השוטפת, לא יצליחו לעולם
לבנות קרן כזו בכוחות עצמם, נמשכו
יותר ויותר מפרנסים אחרי התוכניות היפות
של חברות ביטוזדהחיים, שהבטיחו,
תמורת חיסכון חודשי צנוע יחסית, הכנסה
נאה, צמודה, לאחר גיל הפרישה.
שמועה מבהילה. מי שנהנה בינתיים,
עד גיל הפרישה, מכל העסק —
היתד. ממשלת ישראל, שהרוב מהמיליאר־דים
שנאספו בדרך זו הגיעו לקופתה.
היתד. זו קופה קדושה, שכל הצדדים
הנוגעים בדבר הבינו שאין לגעת בה. אלא
שלאחרונה, חדל מישהו להבין את הברור
מאליו: ועדת אשר המפורסמת הגיעה
למסקנה, שיש מקום לגבות מס-הכנסד.
על סכומי הביטוח שהמבוטח יקבל, בימי
זיקנתו.
השמועה בלבד, אודות הכוונה המדהימה
בסיכלותה, גרמה לירידה מיידית
בהיקף העסקים של חברות הביטוח. הישראלי
התמים, שהאמין כי הבטחה של
ממשלת ישראל — תישמר גם לאחר עשרים
ו־ 25 שנה — ההל מהרהר בנושא פעם
נוספת.
דפיקה נוספת. לא היד. זה הכיוון היחידי,
שממנו חטף המבוטח הישראלי טיל
בימים אלה. חברות הביטוח, שלטענתן
הפסידו בשנה האחרונה 30 מיליון ל״י
בעסקי ביטוח-הרכב שלהן, בגלל ריבוי
התאונות והתייקרות החלפים — החלו
מצרות את צעדיהם של בעלי־הרכב. הגדילה
מכולן חברת־ד,ביטוח הצעירה וזד
דינמית אליהו, שהחלה מסננת את מבוטחיה
המועדים לפורענות. בין ביטוחי
ההווה ועתיד, מתחיל הישראלי הלחוץ
לפקפק בסיסמה ״מה שבטוח — ביטוח״.
העולם הזה 1815

969

970

מד ב רו המים 1972
פ ס טי ב ל של מיס וקרח
שרשרת אירועים מרהיבה אשר תקיף את כל הארץ, תפאר השנה את טקס בחירת מלכת־המים .1972 המאורע
ייפתח ב־ 16.7.72ב״היכל הספורט״ — באיצטדיון יד-אליהו, בבחירת נסיכת הים־התיכון. גולת הכותרת
לערב הבחירה תהיה הופעתה המלאה של להקת המחליקים הנודעת מארצות־הברית :״חופשה על הקרח״.
92 מחליקות ומחליקים יציגו את הבלט המפורסם על ריצפת קרח ענקית. לצורך המופע המיוחד חברו
הבמאי צדוק צרפתי והתיפאורן אריק סמית, כשהם נעזרים בסידורי הפרחים האמנותיים של
״פרחים כץ״ .מועמדות תמירות ונאות מתבקשות להתקשר גין השעות 9.00—11.00 לטל.260135 .

במדינה תעופה הזוהר
המטוכן

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1815״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )2 1מחבר ספרי הרפתקאות
אנגלי(הלילה הנצחי) )12 .טעם )14 .מחוספס
)15 .אוסף )16 גבול טבעי )17 .אביון.
)18 כלי נגינה )19 .מונח בתורת החשמל.
)21 סוג של מיכל )22 .מושג בגיאומטריה.
)23 כיוון, דופן )24 .שליט )25 .נמלט
מהצבא )27 .בור מים )28 .מגונדר, אלגנטי
)30 .אסיפת עם )31 .בהמה )33 .קיצור
של ראשי תיבות )34 .נם )36 .מילת חיוב.
)37 נכרי )38 .שכבה עליונה, ראש)40 .
שרשרת הרים אירופית )41 .משקה צרפתי,
בן דודו של העראק )43 .משקה
חריף )45 .שר, נגיד )47 .יראה )48 .מדבר
בו עברו בני ישראל )50 .מטוס קל.
)52 כינוי ליהלומן שהתפרסם באקט בלתי
צנוע שעשה בדיסקוטק )53 .הסתכל בהשתוממות
)55 .כלי נשק מקורי בימי יהושע.
)57 שר צבא שאול )58 .יחידה צבאית.
)59 נטע )61 .מילת שאלה )62 .נמצא.
)64 מין ממתק עשוי ממימש )65 .יתוש
קטן וממאיר )66 .אומר )67 .רע)69 .
קיבוץ )70 .מילת גוף )71 .משורר ומחזאי

ישראלי )72 .בוסתן.
מאונך )1 :שחרור )3 .מידת לח קטנה
)4 .מונחים בתחתית הבנין )5 .אלוף
בצה״ל )6 .חלק בפנים )7 .המהלך האחרון
במשחק השח )9 .עיירה צ׳כית בה ערכו
הנאצים טבח )10 .קרקע הגת )11 .רומן
ישראלי העוסק באלכסנדר ינאי )13 .שכבה.
)17 שעווה )20 .שורה )21 .שוק )24 .בגד
עליון )26 .בעל חי ההולך ונכחד)29 .
מלך אנגליה ממוצא סקסוני, שבשמו קשורה
ראשיתו של הצי האנגלי )32 .משחק
קלפים )34 .מוט המאזניים )35 .כלום, ריק.
)37 נאנק, רקק דם )39 .יישוב ליד נתניה.
)42 פודינג )44 .אשד, מרשעת באחת המגילות
)46 .סמל פריון קדום )49 .מכינויי
השטן )51 .משורר רוסי גדול )52 .אישון.
)53 מרכז המטרה )54 .איזור בחיפה.
)56 מידת מרחק קדומה )57 .חי נחות
המתרבה על ידי התחלקות )60 .משרה
בתיאטרון )63 .עדי, קישוט )65 .אולם,
אבל )68 .בעל חי ממשפחת השועלים.
)69 וזיר.

חברתן שוכבת בבית־חולים על שם שיבא
פצועה אנושות בשתי רגליה. עמיתם למקצוע
רתוק אף הוא למיטה, פצוע גם כן.
מה אומרים צוותי־האוויר של אל־על על
הסיכון המקצועי החדש שהתפרץ למקצוע,
על החטיפות, האיומים ומעשי הרצח.
מה חושבות כל אותן צעירות אשר מקצוע
הדיילות היא פיסגת חלומותיהן.
״באיזשהו מקום קיים הפחד. לפעמים,
לפני שאני עולה למטוס, יש לי איזה טיק
קטן בלב. הרי אנחנו רק אנשים. ודברים
כמו הרצח בלוד לא עוברים, סתם ככה.
אבל הרגשת הפחד היא דבר זמני. כש אני
כבר במטוס, מוקפת באווירה רגועה
שאין בה שום דבר שיזכיר לי מלחמה
ואלימות, אני שוקעת בעבודה ושוכחת.״
אלה דבריה של עפרה גלר, תמירה ונאה,
דיילת ותיקה באל־על.
בביתן 17 של בית־החולים בתל־השומר,
שוכבת עדיין חברתה למקצוע, אנטוניה
זכריה, שנפגעה בשתי רגליה מהתפוצצות
רימון בליל־הזוועות שעבר על לוד.
בביתן 15 הסמוך, מחכה הקברניט הפצוע
יצחק יחזקאל לרגע, שבו יאשרו הרופאים
שהוא יכול לחזור לעבודתו.
ואילו בנמל-התעופה לוד, נמשכים החיים
כסידרם.
״בדיוק ביום שהלכתי לוועדת־הקבלד,
לקורס,״ מספרת מיקי ניר, בלונדית,
תלמידה בקורס החדש לדיילות ,״היתד,
ההתקפה על מטוס אל־ על באתונה,
ככה שידעתי מה מחכה לי. ובכל
זאת לא נרתעתי. לא פחדתי אז, ואני
לא פוחדת עכשיו, כי אני רואה בזה חלק
מהחיים בארץ. בתקופה שהיו שמים פצצות
בבתי־קולנוע, אנשים לא הלכו לראות
סרטים?״
המתח עולה. אנשי העורף, האמהות
ונשות הטייסים, מתקשים להסתיר את
פחדם .״האמהות לא כל כך מאושרות עכשיו
מהמקצוע שלנו,״ מודות רוב הדיילות.

אים הצליחו להציל את שתי רגליה עטויות
הגבס, אך מצפים לה טיפולים רבים.
לידה יושב חברה האוהב, סטפן דויטש.
סביבה — דיילות רבות שבאו לבקרה. גם
לה אין המתיחות שנצמדה לאחרונה למקצוע
הדיילות בבחינת חידוש.
״התחלתי לטוס אחרי ההתקפה על מטוס
אל־על בציריך בפברואר .1969 אז הייתי
דיילת זוטרת. זו היתד, הטיסה הראשונה
או השנייה שלי, ואני לא חושבת שהסיכון
היום הוא יותר גדול מאשר אז.
אני לא חושבת שיש קשר ישיר בין מה
שקרה בלוד למקצוע שלנו. הרי חלק מאלה
שנפגעו ביריות היו אנשים, שחיכו
לקרובי המשפחה וסתם תיירים מסכנים.״
האם תחזור למקצוע?
״קצת קשה לי לענות, כי בין כה וכה
התכוננתי לעזוב את העבודה אחרי ני-
שואי. אבל כשאני חושבת על זה עכשיו,

קברניט יחזקאל
רגיל לסכנות

חשב? 5ו8ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

דיילת פצועה זבריה ומבקרות
דווקא בגלל הסכנה

^יו1

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלוייה :
״חשבץ 1815״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .22.6.72
ביו חפותרים יוגרלו שלושח פרסי ספרים.

הדיילות מנתחות בקור־רוח את מידת
הסכנה לה הן חשופות. חלק נכבד מחוסר
הפחד שלהן הן מייחסות לעובדה שהן
עובדות באל־על.
״כשאני נמצאת כבר במטוס, אני לא
פוחדת,״ אומרת עפרה ,״כי אני סומכת
על סידורי הבטחון שיש בלוד ובמטוסים
של אל־על. בנמלי התעופה, שבהם עושה
המטוס חניית ביניים, אנחנו לא יורדות
ממנו. למעשה, רק בחנייה הסופית, יש
מקום לפחד. ואז כשאנחנו יודעות, שבמקום
מסויים אמצעי הבטחון אינם הכי
טובים, המתח אצלנו עולה.״
רגיל לסכנות. עדות עצובה לסיכון
הכרוך במיקצוע היא אנטוניה זכריה, ש נפגעה
מהתפוצצות רימון בליל הקאמיקא-
זים בלוד׳ יומיים לפני טקס אירוסיה. רק
בימים האחרונים החלה להתאושש, וחיוך
מאיר תכופות את פניה החיוורות. הרום-

נדמה לי, שהייתי חוזרת לעבודה, כמו כל
אדם אחרי שיצא לחופשת מחלה.״
יצחק יחזקאל, הקברניט שנפצע באותו
לילה, משמיע דברים ברוח דומה.
״הסכנה היא חלק מהמקצוע שלי,״ מח ייך
הגבר השחרחר, שהגיע לארץ מהודו*
רק לפני שנה וחצי .״הייתי טייס
קרבי בחיל־האוויר ההודי ונלחמתי בפקים־
טאנים ובסינים.
״סכנה היא דבר, שאני רגיל לו. לא היה
אצלי אפילו רגע של היסום בקשר לחז רה
לעבודה. אני רק מצטער אל זה שזוהי
עונת הנסיעות ואני מפסיד אותן.״
* הוא הטייס היהודי השני שבא מחיל
האוויר ההודי והפך קברניט אל־על, הראשון
היה ״טייס השלום״ אייבי נתן, שהיה
קברניט באל־על, לפני שפתח את מיזללת
קליפורניה.
העול ם הזה 1815

חיה

זוג

נדירה

ישראלי

שזכה

בשיכון

פיתרונו של דיוגנס ביחס לבעיות הדיור —
לגור בחבית — היה מוצא חן, אולי, בעיני ספיר
או גולדה, אבל למישפחה ישראלית ממוצעת הרעיון
דחוק במיקצת. אך כשתנסה לחפש מוצא, ולמ צוא
קורת־גג מעל לראשך, מתבתרר לן שאתה
ניצב נוכח מילכוד ישראלי שאינו נופל מחברו האמ ריקאי
המפורסם.
כדי לקנות דירה ראוייה לשמה, עליך לשלם
סכום אסטרונומי, שהוא בערך 100 שנות עבודה
ברוטו של אדם ממוצע בארץ, להוציא מנהלי מיפ-
עלים הסתדרותיים ומוטי פרידמן.
ואם, חלילה, עולה על דעתך לקנות קרקע כדי
לבנות בית פרטי קטן, אתה נתקל במלכודת מסוג
אחר: מוסד הקרוי ״מינהל מקרקעי ישראל״ ,השו כב
כמו שיילוק על ערימת דונמים, ובידו כ-״/״80
מאדמות ישראל. המינהל הנ״ל רשם את עצמו ב
פתרון
מומלץ מטעם מישרד־השיכון.

אתם

הזוג

הצעיר

הראשון

הזוכה

עירוני

ללא

פרוטקציה.

פתרון דראסטי: שום פקח עירובי לא יתווכח עימו ומע״צ
מנהלת איתו מו״מ על סלילת כבישים תוך נסיעה למכולת.

לפתרון

בעיית

טאבו כהתגלמות בלעדית של הלאום בציון, וכל
אחד, כמוני וכמון, שחטא חטא נורא ונולד בארץ,
אינו נמנה חלילה על המאושרים הזכאים ליהנות
מאדמת הלאום. שארית הקרקע, שאינו בידי
המינהל, נתונה בידיהם של כל מיני קבלנים, מתוו כים,
עלוקות וספסרים, ומתייקרת בקצב שלא ייאמן,
כאילו בכל פיסת״אדמה טמון אוצרו של אבו־ג׳יל-
דה. כשאתה נופל טרף לידיהם של אנשים אלה,
אתה נתקל במציאות שנראית לך כלקוחה מסרט
בדיוני. מציעים לך בית, למשל, במחיר הזדמנותי
יוצא מן הכלל בסך של — 3,600,000.ל״י תוך
הבטחה לסידור משכנתא בתנאים נוחים של
— 12,000.ל״י. הייתי עד לצעקותיו של מתווך על
עולה חדש שלא ילך חלילה להביא את אשתו לראות
את הבית שהוצע לו, לפני רכישתו, שכן הבית
מתייקר בקצב של — 500.ל״י לדקה.

הדיור

ברקוביץ המתווך היה בטוח שעשה א ת עיסקת חייו, כשמכר ברבע מיליון
לירות ארבע מטר מרובע לקבלן בשם אבוטבול. א ן צחק מי שצחק אחרון.
קנה מיגרש בהזדמנות, על קרקעית הים

עולם הנסיעות ביד
בעה שנם חוסל ובנו ת הנ סי עו ת הגדולה בי שראל
9סניסים ברחב הארץ

המשרד הראשי: תל־אביב רח׳ רישמו ,14 טל 246121 .

טי סו ת קבחגתיות לארצות הברית
החל מ2905 -ל״י
בולל סס נ סי עו ת
טיסות בתוך
ארצות הברית
בהנחה
של 5036
לת!7ופה עד
45 יום
2536 עד
90 יום

סי סו ת
לנוער ע ד
גיל 25
לארצות הברית
החל מ 2240 :ז״׳י
כולל מס נ סיעו ת
סוכנות רשמית
בישראל של
חברת הא1ט11 וסים
הגדולה ביו תר
בארצות הברית
ס ^0 ₪פח6
גרייהאונד
מחלקה מיו חד ת

לסטודנטים
ל תכנון סי סו ת
מיו חדו ת וזו לו ת
מבחר ענ ק של
טיולים מאורגניס
לאירופה
ל ת קו פו ת ובמחירים המתאימים

טי סו ת
!7בו צ תיו ת
לכל היעדי ם
באירופה

הסובמת הבלעדית,
בי שר א ל!
להשכרת _ _
של חבר ת

תל־אביב
רח׳ טשרניחובסקי 4
טל 54305 :

חיפה
שד׳ הנשיא 133
טל 88011 :

תל־אגיב
רח׳ מנדלי 6
טל 236898 :

נתניה
רח׳ הרצל 4
טל 27410 :

רמת־גן
רח׳ ביאליק 77
טל 731105 :

ירושלים
רה׳ הלל 6
טל 222622 :

באר׳־שבע
רח׳ הרצל 44
טל 3860 :

אשקלון
מ ר כז נ פ תי

טל 3651 :

העולם הזה 1815

השבוע, הידרדרה ר׳מת־איכות החיים בארצנו
שלב נוסף, מכריע ביותר. אם
נמשיך ככה, אני פוחדת לחשוב לאן נגיע.
ידוע לכל, שהיסוד של הברה חופשית
ודמוקרטית היא היזומה החופשית. בפרשת
ועדת־ויתקון, ספגה היוזמה החופשית
מהלומה מוחצת, כאשר בעל יוזמה חופ-
שיית־מאוד — כמוטי פרידמן; שהכניס
למדינה — טוב, גם למדינה — כל כך
הרבה רווחים — נאלץ להתפטר בגלל
דעת־קהל עויינת וקנאית.
השבוע, התחוללה התפתחות הרבה יו־

תנו דהפס־ו־בארץ
הזאת
תר מדאיגה: מעכשיו, לא רק שלא נותנים
להרוויח בארץ הזאת — אפילו להפסיד
כבר לא נותנים.
אני מתכוונת לימיקדה של נחום קפלן
— אדם ישר־דרך ועניו, שעמל מבוקר עד
ערב לפרנסת ביתו, ומאמץ כל הזמן את
מוחו כיצד לעמוד בהתחרות, כיצד לשפר
את עסקיו, אינו חושש מלהשקיע בעסקיו
עוד הוצאות ועוד הוצאות, ולמרות זאת
אינו רואה מזל ביגיע־כפיו, וגומר את השנה
מופסד. אז כאילו לא הספיקו לו
כל צרותיו אלו, עוד מתלבש עליו מם־
הכניסה ועושה לו צרות. למה זה מגיע
לבן־אדם?
קפלן, הידוע יותר בין החבר׳ה בשם
תחש; היה עד לנישואיו מעין מהדורת־

תחש וידיד
כייס — או אולי מדוייק יותר לומר תרגום
עברי — של פוקח הירש הגדול .׳מלך
חיי־הלילה של דור הביניים, בילה תחש
שבעה לילות בשבוע בקצב הסילון. בגיל
,18 היתה וחברתו לידיה שומכר; כיום
אשתו ישל שייקח אופיר. אחריה, באו
בשרשרת דוגמניות זוהרות ונערות־חברה
יפהפיות — לאח אונגר, אירית פדר־

הפרפרית -
לרשת

כשהוא מראה בהם כי חברתו, מינהלות
בע״ים, הרוויחה ב־ 3,373 1964ל״י, ואילו
ב־ ׳ 65 הפסידה 21,275ל״י, וב־66׳ הפסידה
22,272ל״י.
מס-הכנסה סירב להכיר בדו״חות —
ובהפסדים. הוא טען שההוצאות, שגרמו
להפסדים האלה, הן הוצאות פרטיות של
תחש, שהוא העמים ללא הצדקה על העסק.
לדוגמה:
וילת המגורים של תחש, בהרצליה
פיתוח. חתיכות רבות ומפוארות
׳מסתובבות עד היום בארץ עם זיכרונות

נעימים מאוד מלילות ׳נעימים ׳מאוד מאותה
וילה. חתיכות אלה ודאי תהיינה
מופתעות לגלות, שהצריף השוודי המרוהט
להקסים היה למעשה, בסך־הכל, משרדו
של תחש. אבל עובדה. איש־עיסקים דינמי
כמו תחש הבין שלקוחות אוהבים להיכנס
למשרד מרוהט יפה, ולא בשיגרתיות המשעממת
המקובלת. משום כך, חייב תחש
את עסקו בסך 12,000ל״י במשך שנתיים,
על החזקת המשרד והגינה שמסביבו.
אבל פקידי מ׳ס־ד,הכנסה, שלא מבינים
כלום בהילכות עסקים מודרניות, סירבו
להכיר לו בזה. אפילו השופט שלמה
אשר, הידוע כידען גדול בדיני מייסים,
כתב, בפסק־דינו השבוע, שהריהוט ש־תחש
טוען שהוא משרדי — ניקנה אצל
קארו ודניש אינטריירס ,״הידועים כספקי
ריהוט־ביתי ׳מעולה ויקר.״ ציוד משרדי
נוסף: מקרר, גז, דוד שמש, וכדומה.
אז ימה, אני שואלת אתכם י אסור לבן-
אדם להקים פעם משרד יפה באמת?
אנשי סס־הכנסה, הסתומים, כשבאו לבקר
במשרד, לא ראו את הצדדים החיוביים
בריהוט כזה. במקום זה, הם !חיפשו אם
יש מכונת־כתיבה במשרד. הייתם מאמינים?
כאילו אין ׳מספיק משרדים עם: מכונות
כתיבה בארץ. נו באמת.
לא רק לרהט משרדים לא נותנים בארץ
הזאת. גם לנסוע לא.
תחש, כאזרח נאמן, רשם בקפדנות את
כל נסיעותיו למטרות עסקיו, הגיש לחברתו
חשבון של 25,000ל״י בשלוש שנים.
כל איש עסקים זריז יידע לספר לכם, ש קבלן
היושב על ישבנו באפס־מעש —
לא יגיע רחוק. אז במקום להתפעל מהדינמיות
של תחש (תעשו רגע חשבון :
אני למשל, אפילו אם הייתי נוסעת 24
שעות ביממה — לא הייתי מצליחה לנסוע

היתה זו, ליתר דיוק, הינומה, לא
רשת, שאפפה את תי קי דיין. אולם
היא מילאה את תפקידה בהצלחה גמורה:
ביום השישי שעבר, בעזרת ההינומה
ועוד כמה אביזרים, נלכדה גיבורת הפרפרים
הם חופשיים ברשת.
הלוכד היה יאיר א חי־ אילן, מ-
עורכיה של תוכנית הטלוויזיה קלעים.
ב טקס הלכידה, שנערך במלון הסלע
האדום באילת, השתתפו כ־ 500 אורחים
— מעולם התיאטרון של הכלה ומעולם
הטלוויזיה של החתן.
״אני מאושרת עד הגג,״ סיפרה תיקי,

ב־ 25,000ל״י לשלוש שנים) הולכים ופוסלים
לו את זה.
אבל לא רק לגור ולנסוע לא נותנים
בארץ הזאת. לארח, כבר מזמן לא נותנים,
וזח ידוע. תחש למשל הגיש חשבון
על סכום, לגמרי לא ׳מופרז, של 26,000
ל״י אש״ל ומתנות. למשל 4,000 :ל״י בסופרמרקט
בהרצליה 1787 .ל״י במלון
שרתון, אלף ל״י על נשף בתדמור. הילטון•
— 350ל״י. דיסקוטקים — .279 גלי
כינרת — .441 חנות־ד,מדענים צ׳ולס —
.800
כל ילד יודע שאי־אפשד לרכוש קליינט
בלי להזמין אותו לארוחה צנועה. תחש
אפילו הסביר מפורשות שהוצאות אלה
נגרמו לו במסגרת מאמציו לקבל ׳חוזה
להקמת בניינים למען השגרירות האמריקאית.
אבל לך דבר אל אנשים שלא מבי נים
בעסקים.
מאליו ברור כשיש יחס עדין כזה, שלאף
אחד לא איכפת גם שקבלן מצליח
יילד ברחוב כמו קבצן. תחש תמיד הבין
שההופעה עושה את האדם, וכדי לעורר
אמון אצל לקוחותיו, עליו להופיע בצורה
סולידית — אבל מים־הכניסה לא. משום
כך, פסלו לו את כל ההוצאות שהגיש
לחברה על חליפות יקרות, נעליים, משק פיים,
סרטים, צילומים, תקליטים, מכשירי-
גילוח, תיקון מצית גז, מזרונים, ועוד דברים
חיוניים לניהול עסקים. אפילו ריפוי

שיניים לא הכירו לו, תארו לכם.
כאשר שמע תחש שימס־הכניסה לא מוכן
להכיר לו בכל ההוצאות האלה, יצא למלחמה.
לא תחש הוא האיש שירשה ל פקידים
חסרי־דמיון ומעוף להכתיב ליו
כיצד עליו לנהל את עסקיו. הוא הגיש
עירעור על החלטת מיס־הכנסה בפני ביית־המשפט,
טען שמפקיחת מס־הפנסה שטיפלה
בתיקו, יהודית שפיק, גילתה כלפיו
יחם עדין, ניגשה לעבוד על תיקו בדעה
קדומה ,״בגלל פירסומים בעיתונות הזולה
והרכילות בין הבריות בקשד לחיי־ההול־לוח
שלי.״
בפני בית־המשפט, הצטדקה המפקחת
בטענה של נקיון־כפיים, הודתה שאכן קראה
ושמעה על חייו של תחש ביימיו הסוערים,
אבל, טענה בתוקף בפני השופט,
זה לא השפיע בכלל לרעה על שיפוטה,
והיא עשתה את עבודתה ביושר ובהגינות.
נו, והסוף המר ידוע: אפילו השופט
לא גילה הבנה לקשת אופקיו העסקיים
הרחבים של תחש, דחה את עירעורו. וכאילו
עוד להוסיף מלח על הפצעים, הביע
השופט, בקול גדול ושחור על גבי לבן,
את תמיהתו מדוע זה לא מצאו שלטוניות
מיס־הכנסה לנכון להעמיד את תחש לדין
על נסיון להונות אותם.
להונות אותם, אני שואלת אתכם.
זה התגמול שמקבל האדם, אחרי כל
מאמציו.
חופשה בבאהמה

מן, רותי נוימן דויויאן דל־גייאנקו.

במהירות 180 לשעה, במכוניות יקרות,
דהר מסקי בכינרת לשחייה בטנטורה ל פיקניק
באילת.
תחש זכה להיכנס להיסטוריה כאשר
הרביץ ארבע יריות אקדח — כולן בול —
לתוך המנורה ביתיקרת מועדון מרבד הקסמים
של שחזון. היה זה מרוב שימחה,
כאשר העלימה לצידו הסכימה להצעת
הנישואין שלו. בקיצור — בחור עם דם,
דמיון, וסיגנון עצמאי בהחלט, כפי ש־ביכולתכם
לראות.
תיכונות מבריקות אלו של תחש ירדו
למחתרת, מאז נישואיו. הוא הפך לבעל
בעמיו, החל מגדל בסולידיות את אשתו,
בית־טובים רצינית מראשון, ובנו, ועולה
מדי פעם רק בזיכרונות הוותיקים.
עד שהשבוע הוא עלה שוב — והוכיח
לכל ידידיו שתכונותיו הנוצצות לא אבדו
כלל: הוא פשוט הפעיל אותן בכיוון חדש
לגמרי — זה של עולם העסקים.
וזה בדיוק מה שלא הצליחו להבין פקידי
הממשלה האפורים. וגם לא, למרבית
הצער, שופט נכבד.
תחש, איש עסקים מסודר — שלמד את
מקצוע הקבלנות עוד אצל אביו, בזמנו
מגדולי הבונים בארץ — הגיש, כדין וכחוק,
את דו״חות מס־ההכנסה שלו בזמן,

למרות שכל אחד יכול היה לראות זאת
גם בלי שתספר. בשימלה לבנה, שתפרה
ל ה מי קי, אשתו של בני א מ דו ר ס קי,
היא חלפה בריפרוף מפרפר מאורח לאורח.
אפילו למוטי ברק! היא שכחה
את צרות הילדות שעשה לה, כאשר שבר
את חברותם, שנולדה כששניהם הופיעו
בפרפרים, ונטש אותה לאנחות לטובת
לונדון הרחוקה, ומי יודע מה עוד.
אבל, אחרי הכל — איך אפשר לכעוס
על מישהו שבא במיוחד — כמעט
במיוחד — מלונדון לחתונה שלך? ובכלל,
איך אפשר לכעוס בחתונה ן

כנדיקט וחכרים

בביקורה האחרון בארץ, השאירה אחריה
הדוגמנית לשעבר ואשת־הזוהר והחברה
כיום, בתיה גגדיקט, לבבות
שבורים לא מעט. בתיה, הנשואה למליונר
יהודי בארצות־הברית, הצליחה להשאיר,
איך שהוא, רושם באותם לבבות, שהיא
תחזור ארצה מהר, ואל להם לאבד את
התקווה.
אני במקומם, הייתי אולי חושבת כך
לאבד את התקווה. שכן כרגע, מבלה בתיה
חופשה ממושכת באיי באהמה, מפזזת
מבוקר עד ערב בבריכת המלון המפואר
בו היא מתגוררת (המנהג שם, היא ׳מספרת
לי, זה לנצל את הבריכה כדי לרקוד
בתוכה לצלילי תזמורת הליימבו הפנטסטית
הניצבת על שפת הבריכה) או יוצאת להפלגות
ממושכות בים, על יאכטה של
ידיד זה או אחר. ומעגל הלבבות השבורים,
מתוצרת מקומית, הולך ומתרחב.
בדיוק כימו בארץ.
בדיוק כמו בכל מקום שבתיה חולפת
בו בסערה.

| קליפורניה קמה לתחייה ־

טסס ונסני

ושאת שיריו מלחין

בקר

עופרה פוקס ומתי כספי הגיעו יחד אחרי יום עבודה משותף׳
בו עבדו על תקליט שעומדת עופרה להוציא בקרוב,
מתי אוחז בידו שארית ״פולקע״ ,ועופרה כריך־טוף.

תחי קליפורניה

הבוהמה שהגיעה ביום חמישי בערב ל״דיקי־צ׳יקי״
,המסעדה שנפתחה במקום בו היתה ״קליפורניה״
,המיזללה של אייבי נתן, באה לבדוק אם המקום ראוי גם בלבושו החדש
לשמש כבסיס קבע. לוותיקי הבוהמה ציפתה בערב הפתיחה ארוחת עופות חינם אין־כסף.

עב נו ע,
תונגול
** ורכת־דין מקליפורניה, בשם רזיתי
נע שמיר, הביאה רעיון קליפורני, שנועד
להחזיר את עטרת קליפורניה, מסעדת
אייבי נתן הזכורה לטוב, לחידוש ימי־קדם.
דיקי־צ׳יקי, המעוז החדש שהוקם על
חורבות קליפורניה ז״ל, עומד ביסודו על
כרעי תרנגולת. ליתר ד״וק: על פולקעם.
כל דיכפין יבוא ויזלול שם נתחי עופות
שהוכנו על טהרת המטבח הקליפורני. כל
דיכפין תמורת תשלום במובן. אבל לא
רק קליפורניה סייעה לעניין. גם -מכסיקו

ושבו בנים לגבולי

חוזרת. הבוהמה בתמונה
מימין :
צדוק צרפתי הבמאי עם התמלילנית שמרית אור. בתמונה
האמצעית: הפנטומימאי ג׳וקי ארקין עם חתיכה ובקבוק שמפניה.
ומשמאל: השחקנית דליה פרידלנד בחולצת מלמלה וגליה טופול.

תרמה משהו: משם הוצאה מלחמת ה תרנגולים.
ביום
חמישי בערב, בשעה שאנשי הבוהמה
התל־אביבית שהגיעו בהמוניהם
לפינ-תם הישנה שנתחדשה דחסו לקירבם
מעדני עופות מזילי־ריר, חיכה בתוך שני
סלי־נצרים צמד גיבורים נוסף של חגיגות
הפתיחה.
השניים בסל, תרנגולי־קרב זקופי כרבולת,
שהובאו ממושב חמד, היו אמורים
להיות שונאים בנפש. כך לפחות נאמר ל־

הימוויס

אחד מיושבי ״כסיוד* הקבועים עזב את מושבו הרגיל כדי לצפות
בחידוש הגדול שהגיע לישראל — מלחמת־תרנגולים. ואס כבר
כמו במכסיקו, אז עד הסוף. בתמונה הוא נראה ממהר מאוד להניח שני שטרי מאיות על
נצחונו הוודאי של אחד התרנגולים השמנים שהשתתפו בהילולה. ההימור שהציע .2:1 :

למרות שלוותם המופגנת של שני הטו־
114111111־ | ןדךןך וי * 1 1 1ן |*|
פות, החליטה המישטרה להפריד בי#1111
111111 111111 ניהם. בתמונה למעלה מימין נראה שוטר שהוזעק למקום על־ידי האגודה לצער בעלי־חיים
כשהוא חודר לזירה בכוונה להוציא מתוכה את אחד הלוחמים השלווים.
חלוטין, הסכימו לפשרה: התרנגולים יוצאו
לזירה. אבל כל אחד בנפרד, ובתנאי שלא
יהיה ביניהם שום מגע.
אבל חוק לחוד ומעשה לחוד. רק פסו
שוטרים ׳מהשטח יוכבד מצאו התרנגולים
את עצמם בזירה. שם עמדו ובהו זה בזה
עד אשר הגיע שוטר ושלף אחד מהם
מהזירה.
הקרב שלא החל נגמר. הקהל התפזר.
השקט חזר לכנו ׳והתרנגולים לסליהם.
כעת רק נותר לקוות כי השניים לא
יופיעו השבוע נתחים־נתחים צלויים על
צלחות שונות, כפיצוי לעוגמת־הנפש ש גרמו
לבעליהם, אנשי הדיקי־צ׳יקי —
קליפורניה החדשה.

4עניוות

— ארבע תלונות הגישה המישטרה נגד בעלי העופיה. פתיחת
עסק ללא רשיון. חסימת המדרכה, דבר שנגרם בשל הקהל
הרב. התעללות בבעלי־חיים לפי התקנה לצער בעלי־חיים, ואירגון מופע ללא רשיון.

גליה ישי

שזה עתה חזרה
מארה״ב, שם
הופיעה באיש חסיד היה, אוכלת מטעמי־עוף
בערב הפתיחה במסעדה החדשה.
קהל, שהצטופף בצהרי יום ששי ליד דיקי־צ׳יקי,
העופיה, ממתין לקרב שהובטח יום
קודם.
אך במהרה נתברר ני שני התרנגולים
הישראליים שגדלו כל חייהם באותו מושב
ובאותו לול סידרו כבר את כל החשבונות
ביניהם ואין להם עוד על מה לריב.
תחילה סירבה המישטרה לשמוע
על הרעיון האכזרי של קרב תרנגולים•
אבל לאחר שרות שמיר ויוסי
•ולדברג, המנהל בפועל של המקום, הסבירו
להם שזהו בסך־הכל ״טריק״ פירסומי,
ושהתרנגולים הם יצורים פציפיסטיים ל-

וגע של זעם

גילוי התרנגולים אחרי שעה
ארוכה של ידידות. אולי בגלל
קריאות הקהל, אולי בגלל האוויר הדיזנגופי הדחוס שהעיק על

ריאותיהם הכפריות. אבל שני הניקורים העייפים שתקעו זה
בזה היו פיצוי עלוב לקהל שעמד מסביב צמא לדם תרנגולים.
לבעלי העופיה שימש הקרב שלא נתקיים אמצעי לפירסום מיזללתם.