גליון 1816 מתאריך 21 ביוני 1972

״תמונה אחת אומרת יותר מאלף מילים,״ טוענת אימרה עיתונאית נושנה,
המשמשת בסיס לקיומם של עיתונים ושבועונים מצויירים ומצולמים. אבל
לפעמים זקוקה גם תמונה טובה לתוספת של כמה מילים כדי שתגיד קצת יותר.
ליד שולחן העימוד, עליו מעוצבים עמודי העולם הזה כפי שאתה, הקורא,
רואה אותם לבסוף כשהם מודפסים, אנחנו נוכחים בכך מדי שבוע. עבור כל
כתבה מצולמת מצלמים עשרות
תמונות, שרק חלק קטן מהן
מודפס לבסוף. אבל התמונות
המצולמות כולן, בתוספת אינסוף
של תמונות נוספות הנמצאות
בארכיון והמשמשות גם
הן את העבודות היומיומיות
בעיתון, עוברות לעינינו וממש
מתחננות לשיפוץ קל.
קחו למשל את התמונה של
שר־האוצר פנחס ספיר (למטה)
הניצב בין ראש־עיריית תל־אביב,
יהושע רבינוביץ׳ ,לבין
עסקן אלמוני, כשמאחוריו
מציץ חצי גופו של סגן השר
צבי דינשטיין. תמונה מיוחדת
במינה זו, בה נראה ספיר כשהוא
תוחב את אצבעותיו אל
תוך הכיס הקטן של מכנסיו,
היתד, מונחת על שולחן העימוד
חודשים רבים, כשהיא
מחפשת את גאולתה. הגאולה
נמצאה בשבוע שעבר, כשאורי
אבנרי בחר לאייר באמצעותה
את הנידון. אבל גם אז הופיעה
התמונה כשמתחתיה כותרת
רגילה. האם לא היתד, התמונה
נראית טוב יותר בתוספת ה־
״בלון״ שהודבק לה כאן?
או תמונתה של הדוגמנית
שהדגימה לפני שלושה שבועות
את אופנת בגדי־הים הסרוגים
— האם אין זה מתבקש
מאליו להוסיף לה את המילים
שהבעת פני הנערה מעידה
מתרחצת בחוה תד־אכיב
עליהם?
זהו אחד השעשועים של
חברי המערכת בשעות הלחץ של העבודה, באמצעותם מנסים להפיג במקצת
את מתח העבודה. כשתמונה עיתונאית טובה מעין זו מתגלגלת לידינו, נפסקת
העבודה לרגעים, כשחברי המערכת מצטופפים סביב לתמונה ומנסים להמציא,

;אר*>>1ו־ז ר׳ 1ורדתו־ >דז

פנחס ספיר עם יהושע דבינוכיץ וצבי דינשטיין

1/1/001 0 1 .י 101. 131-1

תוך מתן דרור לדמיונם הפרוע, מה יכלו להיות הדברים שאמרו זה לזה האנשים
הנראים בתמונה, או מה המשפט המסתתר מאחורי הבעת פניו של אדם בתמונה
זו או אחרת.
לפעמים אנחנו מצליחים להגניב ״בלון״ (כך נקראת התיבה הנוספת אל
התמונה ובה הדברים היוצאים מפי האיש) בצורה זו או אחרת לעיתון. כמו
הזדמנות זו שאני מנצל אותה רק מפני שחבל לי ש״בלונים״ אלה ילכו לאיבוד.
אבל אין כל סיבה שלא נשתף גם את הקוראים בשעשוע חביב זה. אין ספק שגם
אתה, הקורא, מוטרד מדי פעם למראה תמונה המתפרסמת בהעולם הזה ושואל
את עצמך :״מה יכול היה האיש לומר ברגע שצולם?״ או :״מה מתאים להדביק
להבעה המיוחדת הזו הנראית בתמונה?״ אם צצים בך רעיונות הנראים
כמוצלחים, גזור את התמונה מהעיתון, צרף אליה את ה״בלוך שלך, ושלח אלינו.
את ה״בלונים״ המוצלחים ביותר אנחנו מתחייבים להביא גם לידיעת שאר
הקוראים.

מרכז השיווק :
רח׳ נחלת בנימין ,37ת״א, טל 625581 .

העולם הזה 1816

פרסום ר־ר יעקבסון

כמה נעים
ללטוש...
פנים של גבר
לאחר שהתגלה בדיפלומט פלטינום פלוס

די פ לו מ ט
ח ד. י חי ד
ו מיו ח ד

העולם הזה 1816

ועידת רק״ח, הזדמנות למחווה סובייטי כלפי ישראל.

ריכוי המשלחות מכל רחבי העולם הקומוניסטי,
שכאו לכרך את הוועידה, מתפרשים
כרמז מצידה של מוסקבה להפשיר
כהדרגה את היחסים עם ישראל, מכלי להרגיז
את הערכים.

?־גו בר! עשו
ת 11£1ן י

תוצאות ראשונות
לבי קור גולד ה ברומניה כיקורה הממלכתי של כולדה מאיר כרו־מניה,
שנערך לפי הזמנת הרומנים, ככר
החל נושא פירות ראשונים.
תוצאות הביקור ניכרות בשטח שאינו קשור כלל
במטרה המוצהרת של הביקור, שהוצגה כנסיון לתיווך
רומני ביו ארצות ערב וישראל.

האס ניסו להשמיע
עד ז רו?
השבוע הסתבר כי ההצעה למנותו כמנכ״ל מקרקעי
ישראל הופנתה אל האלוף במילואים מאיר (״זרו״)
זורע, בתקופה בה כיהן כאחד מחברי ועדת ויתקון
שעסקה בחקירת פרשיות נתיבי נפט.
מובן שלהצעה ולהיענותו החיובית של ״זרו״ לא
היה כל קשר למהלך הדיונים או לדעת המיעוט שכתב.

אח־על־־פי־כן, נוצרה כחוכים שונים תרעומת
נוכח גילוי זה, העלול להתפרש כנסיון מצר
המימשל להשפיע על האוכייקטיכיות של
חכר ועדת חקירה.

מחווה סוב
ב ד 3שראד
אף שהדבר יצלצל מוזר בעיני ישראליים, הפכה

לבקרב־ שר אל
אין זה מן הנמנע כי כאם יכחר הסנטור
ג׳ורג׳ מק-גוכרן, כמועמד המפלגה הדמוקרטית
לנשיאות אדצות-הברית, הוא עשוי
לקפוץ לביקור פתע קצר כישראל, תוך כרי
מלחמת הבחירות שדו נגד הנשיא דיצ׳רד
ניכסון.
בדרך־כלל מקובל, שמועמדים אמריקאים למינוי
מפלגותיהם, מבקרים כשנה לפני מערכת הבחירות
במדינות שהמיעוטים הגדולים בארצות־הברית קשורים
עימם. סיור זה כולל ביקור באיטליה, אירלנד
וישראל. מק־גוברן עמד לבקר בישראל בקיץ האחרון,
אולם ברגע האחרון ביטל את ביקורו.
עתה, נוכח ההסתייגות הגוברת והולכת של היהדות
האמריקאית ממועמדותו, למרות הבטחותיו להיות
ידיד לישראל אף יותר מהנשיא ניכסון, זקוק מק-
גוברן למחווה שיוכיח ליהודי ארצות־הברית שהוא
אינו דברן בלבד.

מק־גוכרן הבטיח אומנם כי אם יכחר
לנשיא, יהיה הנשיא האמריקאי הראשון
המבקר כישראל, אודם יועציו מאיצים כו
להוכיח את אמיתות כוונותיו ולבקר כישראל
עוד לפני הבחירות לנשיאות שייערכו
כנוכמכר הקרוב, כדי לרכוש את קולות
היהודים שאבדו למפלגה הדמוקרטית.

מדוע רוצ
כולם
אח ״פאן־לון״
המירוץ אחרי השגת השליטה בחברת הבנייה
הפרטית הגדולה פאן־לון, שהסתבכה בקשיי מימון,
מעוררת את השאלה: אם מצבה של החברה כל־כך
גרוע, מדוע רוצים גורמים כה רבים לרכשה?
הפרשה העתידה להתגלגל גם לבית־המשפט, בתביעה
שיגיש איש העסקים אריה פילץ נגד פאן־לוו
על הפרת הסכם, אינה כה מיסתורית כפי שהיא נראית
במבט ראשון.

מסתבר כי כידי ״פאן־לון״ מרוכזים שטחי
קרקע כמקומות מרכזיים רכים כארץ,

שלא ניתן לרכשם, אפילו תמורת סכומים
גבוהים כמקומות אחרים. חדק מקרקעות
אלה הם אומנם משועבדים וממושכנים, אך
עצם החזקה עליהם נשארה כידי החכרה.
זוהי הסיבה שהן פילץ והן אנשי העסקים מגרמניה
ובריטניה, קפצו על העיסקה, שאיפשרה להם
תמורת השלשת מזומנים, לרכוש קרקעות לבנייה שאי-
אפשר היה לרכשן בשום צורה אחרת.

50אלף משפחות
לא יתפקדו
חמישים אלף המשפחות החרדיות שלא השתתפו
בשלב הראשון של מיפקד התושבים, ימשיכו בסירובם
להשתתף בו. למרות שהפוקד הראשי הסכים לשנות

המצעד ל א צעד
ג השנה

קרוב לוודאי שגם כי:
:א, הוא יום השנה
נת ישראל, לא ייערך מין
מלכתנוילה היתד. כוונה לקיים
מסגרת חגיגות דד 25 למדינה. א י
ביטחון, שם מתכננים עתה את ו
טתתף צה״ל בחגיגות, מתגבשת
קיים את המיצעד ולחסוך בכך .
תקציב הביטחון.
בין שאר הצימצומים שנעשו כבר במיסגרת ו
ציב הביטחון, בולטים במיוחד הקיצוצים
תקציבי האירוח של המפקדים בדרגים השוני
וב המקרים קוצצו תקציבים אלה לגמרי,
אם כללו הקצבות לוופלות ומשקאות קלים.

לגביהם את נוסח השאלון ולהשמיט את הסעיף הדן
במיספר הנפשות בכל משפחה, דחו החרדים את
ההצעה.

מדוע שוחקים
צעיר ה מפדי׳ל?
צעירי המפד״ל, שבמשך חודשים מיררו את חיי
הצמרת של מפלגתם ביוזמות בלתי פוסקות, השתתקו
לאחרונה.
גם בדיונים הפנימיים בתוך המפלגה התרככה לשונם
והשתנה סיגנון דיבורם. במפד״ל רואים שתי סיבות
למצב החדש: הגילויים על אי־הסדרים בקרב
מוסדות צעירי המפד״ל והתבהרות התמונה לקראת
הבחירות הפנימיות במפלגה, כשמסתבר שכוחם של
הצעירים אינו עולה על 1590 מחברי המפלגה.

נראה כי אחרי ועידת המפד״ל תצומצם
השפעתם שד צעירי המפד״ל עד למינימום.
מצפים כי השפעתם שד החוגים המתונים
כמפלגה תגכר כהנהגה.
בינתיים הצטרף למסע נגד צעירי המפד״ל גם
ביטאון הסטודנטים של אוניברסיטת בר־אילן, בת־קול,
בו התפרסמה רשימת התקפה של אחד הפעילים נגד
חוגי הצעירים שאינם תורמים דבר למפלגה.

ידוו! 33 ויח
טרמינל בתל־ א בי ב
ההצעות שהועלו בשעתו על־ידי משרד התחבורה
לבניית טרמינל בתל־אביב עבור נמל־התעופה בלוד,
יחודשו כנראה בעקבות הטבח שנערך בלוד על־ידי
הטירוריסטים היפאניים.
בזמנו הועלתה הצעד. לבניית טרמינל כזה במסגרת
התחנה המרכזית החדשה ההולכת ונבנית ברחוב
לוינסקי בתל־אביב. לפי התוכנית היו כל הסידורים
הכרוכים ביציאה מהארץ ובכניסה אליה, צריכים להיעשות
בטרמינל, משם היו הנוסעים מוסעים ישר אל
המטוסים בנמל־התעופה. משום מה בוטלה התוכנית
בגלל קשיי מימון.

עתה, לאור הגכרת אמצעי הכמיהות כ
נמל־התעופה יש המציעים השקעה ככניית
טרמינל נוסעים כתל-אכיב כאחד מאמצעי
הכטיחות נגד התקפות מהכלים.

חדש!
16ו1דו1\/11
3 1 1 £ח ו

מו שגחדשב אי פו ר עיניי ם

עבורך, לרא שונה, מגי שהה לנ ה רו בינ ש טיין צללית־קר
םומכ חו ליח דיו, בגליל אחד, מ הו דרלהפ לי א,
נוח לנ שי א ה ול שימו ש. מ שכי אתהמכ חו ל ה חו צ ה
והקרםנמרחבק לו ת מי רבי ת, בצורה א חי ד ה
וחלקהב דיו קבמ קו ם בו רצית. אינו מש מ מ קו מו,
אינו מצטבר ב קפלי העפעף. עינייך נ ר או ת נפלא
למשך שעות א רוכו ת, מבקר יו ם ועד ח צו ת ליל.
״ ש דו מ טי ק ״ ב־ 6גווני או פנ ה מ אי רי עיניי ם.
ע מי די ם ב מי ם. גם מי לוי ני תן לה שיג.

^ הלנה רובינשטיין• היופי בפעולה
י עו ץ אי פו ר מ יו חדל בנו ת הנ עו רי םבלבדינתן חינ םבכל יו ם ש לי שי ב ש בו ע, בין השעות 3.30ע ד 6 .0 0ארוה׳צ, במרכזההדרכהשל
הלנה רו בינ ש טיין. ש ד׳ ׳ ק ק ״ ל 9 4ת ־ א. גםלבנותי 20ניתניםהדרכה וי עו ץחינם ־ בימיב׳ ו -דבשבוע בין 6 .0 0 -3 .3 0א ח היזנ.

שם חד ש בי שראל

תמרורים

גזזז1ז 0י1

נחוג. במסיבת הפתעה שערכו לו
ידידיו בפאב התל־אביבי, יום־הולדתו זד
64 של שגריר ארצות־הברית בישראל

מושג חדש בישראל

מכתבים

נפש

וולוורת כארבור.

זכה. באות השירות המצויין, ש הוענק
על־ידי חברת אמפא, נהג האמבולנס
בנימין רייבלסון ( )51 ששימש
כמיילד ליותר מאלף נשים, ביניהן שלוש
פעמים לאותה אשה. בנוסף למגילת קלף
שקיבל רייכלסון, תושב עכו, מסמנכ״ל
אנזפא עודד גרודצקי, הוענקה לו גם
המחאה על סך אלף ל״י.
נו ל ד. לעולה מברית־המועצות ש התפרסם
לפני כשלוש שנים כאשר קיים

חשבון

האם ממשלה המחוקקת חוקים אשר רוב
הציבור מתנגד להם, ממשלה דמוקראטית
היא?
האם ממשלה המחוקקת חוקים המפלים
בין אדם לאדם, ממשלה צודקת היא?
האם ממשלה המצהירה הצהרות ללא
גיבוי רוב הציבור, מייצגת את העם הבוחר

מדוע -למשל, חוקקה הממשלה חוקים
הקשורים לעולים, מס הכנסה, וכד׳ נגד
רצון רוב האוכלוסיה בארץ?
מדוע אין הממשלה עושה מישאל בקרב
כל שיכבות האוכלוסיה בארץ בכל מה
שנוגע לחוקים הכוללים את רוב הציבור?
המפחדת היא מפני התשובות?
תוצאות חשבון הנפש: מישטר דמוק-
ראטי בארץ לא קיים כיום. כדי שיתקיים
חייבים לשנות את הממשלה ולהגביר את
ביקורת העם עליה.
א. לפיד, אור־יהודה

__כי בנפשנו
הדבר
״העולם הזה״ ,1815״הם טוחנים
אותם חיים על האכזריות
כלפי חתולים וכלגים בתל-
אביב.

יאשה קאזקוב
בן בכור
שביתת־רעב ליד בניין האו״ם בניו־יורק
למען העליה מברית־המועצות,
קאזקוב המשרת עתה כחייל בשריון
ולאשתו אדי סולומונכס אף היא עולה
מברית־המועצות, בן בכור: שרון.

יאשה

מ קו ם הבילוי והמפגש שלן פ תו ח ערב ערב!

כל סוגי היינות בעולם
מוסיקת רקע סטריאופונית
בירה מכל הסוגים

* גבינות הולנדיות ושוויצריות
* דליקטסים מסוגים שונים
* אווירה אינטימית ואקסקלוסיבית

בורגה, אבן גבירול , 30ת״א, טל 264594 .

סיכוייו
ג דן לי נו( )

יזוזו*/

סימנינן

סימנים

צירופים אפשריים

8 *6*1

מצפיםלתינוק. בעוד כחצי
שנה, בת משפחת השחקנים היילי מילס
( )25 ובעלה רדי כולטינג הנופשים עתה
בווילה שלהם בריביירה הצרפתית.
נפרדו. לאחר 10 שנות נישואין
בן ובת, השחקן־במאי פיטר (אדם בעקבות
גורלו) פונדה ורעייתו סוזאן.
יפהפח ממש מגעיל היה לקרוא על התנהגות
אלה הנקראים בני־אדם, כלפי חיות בלתי
מזיקות כחתולים.
אני מצרפת תמונה של חתול יפהפה,

מנהליםרומן. השחקן הוותיק
גלן פורד ואחותה הצעירה של זא־זא
גאבור, אווה גאכור החיה בנפרד מבעלה.

ידון. בבית־משפט פדראלי אמריקאי,
לשנתיים וחצי מאסר ועשרת אלפים
דולר קנס על חלקו בזיוף האוטוביוגרפיה
של המיליונר האמריקני המתבודד הווארד
יוז -הסופר קליפורד אירווינג.

צירופים אפשריים

סימנים

פרטים

__חתול

צירופים אפשריים

1ספסים׳י3
טיזחז״ט

בכל תחנות האיסוף של

דיווחכם על הנעשה לכלבים ולחתולים
בתל־אביב, מראה התדרדרות אנושית עד
לרמה הנמוכה ביותר.
עם שמתייחס בברבריות כזאת לחיות
בלתי מזיקות, יזלזל בסופו של דבר גם
בחיי אדם.
על הממשלה לפתוח במסע הסברה נרחב
נגד ההתאכזרות בחיות.
כי בנפשנו הדבר.
יעקב קשת, רמת־גן

נפצע. עת נהג במכונית שנוצרה
בשנת 1900 לצורך הופעתו בסרט רגע
של אמת, רוק האדסץ שאיבד את השליטה
על הגה המכונית שנסעה במהירות
של 30ק״מ לשעה, התנגש בעץ ונחבל
בכל חלקי גופו.
נעצר. על-ידי משטרת לוס-אנג׳לם,
כחשוד בסחר סמים בינלאומי, בנו של
השחקן מיקי רוני, מיקי רוני הכן,
שהואשם בכך שעמד בראש כנופיה שפעלה
בארצות־הברית ובמדינות אחרות.

נפטר. בבית־החולים איכילוב בתל-
אביב, משטף־דם במוח, בגיל ,75 מי שהיה
חבר הכנסת הראשונה מטעם מפא״י שרגא
גורן (גרוכובסקי) .יליד רוסיה, עלה לארץ
ב־ ,1921 היה חבר מועצת המנהלים של בנק
הפועלים וסגן יו״ר מועצת המנהלים של
דלק ואליאנם, נמנה עם ראשוני המארגנים
של התנועה הקואופרטיבית של פועלי
הבניין והמנהל הכללי של תיעוש.

אולי זה ירכך קצת את ליבם של שונאי
החתולים.
יפה גרדי, ירושלים
התאכזרות לבעלי חיים

ספק אם קיימת עירייה כלשהי בעולם
התרבותי שמתייחסת בצורה כה ברברית
לחיות בית — חתולים וכלבים — זריקתן
בעודן בחיים לתוך מכונה טוחנת,
כמו שנוהגת עיריית תל־אביב.
בתור תושבת בריטניה לשעבר, אני
משערת מה היו תגובותיהם של תושביה
אילו היה קורה דבר כזה שם.
אגודת ״צער בעלי חיים״ בתל־אביב
היא דלת אמצעים. פעולותיה מצומצמות,
(המשך בעמוד )8

״קרא ל״ ולמן,״ ביקש נשיא המדינה
מסגן יושב־ראש הכנסת יצחק נבון
ארוחה חגיגית שערך
בשבוע שעבר נשיא המדינה
זלמן שזר ליו״ר הכנסת וסגניו,
נוצלה על ידו כדי לומר
כמה מילים על המחלוקת
שהיתה סביב בניית ביתו :
,,הראיני בבניינו ושמחני בתיקונו.
אני מודד, לאלה שלחמו
על כך שיתקנו את הבית.״
אחר פנה שזר לסגן יו״ר הכנסת
יצחק נכון וביקש ממנו
שישא דברי ברכה. אמר
נבון :״אני לא רוצה להרבות
בדיבור כי עומד כבר נגדי
משפט על סך מאה אלף ל״י,״
בהתכוונו לתביעת הדיבה שהגיש
נגדו האדריכל אכא
אלחנני בקשר לביקורתו על
צורת הבנייה של מישכן ה נשיא.
בהמשך
דבריו באותה
ארוחה העלה נבון, שהיה מזכירו
של ראש הממשלה לשעבר
דויד כן־גוריץ, זכרו-
נות. בפנותו לנשיא, אמר :
״אני זכיתי להוביל אותך בזמנו
במכונית לביתו של ראש־הממשלה
בן־גוריון. לא אתאר
בפרטים איך נראית ואיך התרגשת.
ואז הציע לך בן־גוריון

י מזל טוב מגיע לח״כ

המערך אריה (״לובה״) אליאב,
על התוספת למישפחתו,
בדמות כלבה בלתי־גזעית מעורבת
בשם ליידי. לכך יש היסטוריה:
במשך זמן רב התנגדה
אשתו של אליאב, מ א ניה,
לכלבים, עד שנכנעה ללחץ
בתה, שנפשה יצאה לחיה
כזאת. לבסוף הלכו למשרד
של צער בעלי חיים, עש רות
הכלבים שם, המחפשים
אבא ואמא, התנפלו על האלי־אבים,
בתיקווה למצוא מאמץ,
אך טאניה אליאב בחרה דווקא
בממזרה קטנה ועצובה. רק
לאחר מכן נתבררה סיבת העצבות
של הכלבה. היא חיתה
במשפחה אלמונית בסביון, אך
כשהמליטה גורים קשר אותה
אדונה לגדר במקום נידח, ונטש
אותה. הכלבה בילתה שם
שלושה ימים, כשגוריה מתים
לנגד עיניה. היא ניסתה להימלט,
עד שצווארונה חתך את
גרונה. רק ברגע האחרון נתגלתה
על-ידי עובר־ושב רחמן,
שהזעיק את צער בעלי
חיים, וכך ניצלה ונרפאה.
0ראש עיריית ירושלים

סבי דוד

(במרכז) השחקן הישראלי השוהה בגרמניה, החליף השבוע את השחקן הגרמני הנס
הס בתפקידו בהפקה הברלינאית של ״אמי הגנרלית״ .שחקנית נוספת שהצטרפה
להפקה הברלינאית של המחזה היא ברברה קאסל (מימין) שעזבה לשם כך את ההפקה במינכן. ברברה,
ידידתו של בעל המועדונים הישראלי לשעבר שמעון עדן, עברה לברלין כדי להימצא בקירבת ידידה.
אירועים החברתיים בהם הש־תתף,
סיפר חיים בר־לב בטכס
חנוכת המפעל חחדש לחומרי
הדברה לחקלאות, אגן,
אשר הועבר מתל-אביב לאשדוד
והוקם במתכונת מורחבת
בשותפות חברת כור־כימיקלים
ותעשיינים פרטיים בראשותו
של מרק מושכיץ :״אירוע
מסוג זה של פתיחת מפעלים,
הינו תחביב חדש בשבילי. כ שהייתי
רמטכ״ל, היו לי תחביבים
אחרים: בריתות־מילה
וחתונות.״
8שני אנשי רפ״י לשעבר,
מרדכי סורקים שהלך
למיפלגת־העבודה ואיסר הר

שהלך לע״מ, רבו השבוע.
בישיבת ועדודהפנים, שדנה
בבניית מלון הייאט בירושלים,
קרא הראל קריאות־ביניים
נרגשות נגד המלון. סורקים,
שהוא קצר־סבלנות, אמר לו
שהוא מפריע. הראל נעלב, קם
והסתלק באופן הפגנתי מהחדר.
8עובדי המכס בנמל התעופה
לוד הופתעו לראות ביום
ראשון השבוע את הבדרן
דודו דותן מגיע לנמל התעופה
כשבמזוודותיו מספר סירים
מלאים בתבשילים ריח ניים.
למוכס שהתעניין גילה
דודו, שייצא לפריז לתקופה
של חודש וחצי יחד עם אשתו

יצח 0שילה

(מימין) השחקן הישראלי שישב נזיספר
שנים בארצות־הברית, שס השתתף
בסרטים תחת השם מייקל אייזיק שילו, ינהל את פסטיבל הקיץ ׳ 72
שייערך בכפר האמנים עין־הוד, בחברת מוכתר הכפר איצה ממבוש,
בתמונה שצולמה במסיבה לפני ארבע שנים, כטוב ליבם
של השניים ביין, הס התחפשו למנהיגים רומאיים. רק
עתה, לצורכי פלקט הפסטיבל, הוציא שילו את התמונה לאור.
להיות נשיא המדינה ואתה ביקשת
חודש בשביל לחשוב ו־בן־גוריון
הסכים לתת לך רק
שבוע. כשיצאנו אמרתי לך
,בעוד שבוע אתה נשיא.׳ ואתה
אמרת לי, אתה תמיד
תקרא לי זלמן.׳ את בקשתך
זו לא מילאתי ואני מתנצל.״
ביום חמישי האחרון אכל
יו״ר הנהלת תנועת החרות
עזר וייצמן במסעדה שבמלון
ירדן בתל-אביב. באמצע הארוחה
נכנם אחד מידידיו של עזר
למסעדה, ניגש אליו ואמר:
״אוי ויי, אתה אוכל פה?״
״למה?״ השתומם עזר .״כי אני
אוכל פה עם גיסך לשעבר
משה.״ ״למתי קבעתם,״ שאל
עזר .״בעוד כ* 10 דקות.״ אחד
המלצרים טען כי אחרי השיחה
גמר עזר את הארוחה בזמן
שיא והסתלק מהמקום.
העולם הזח 1816

טדי קוללן התבטא לא מכבר :
״אני מוכן לזחול על הבטן כדי
שמערכת דבר תעבור לירוש לים.״
שמעה זאת עורכת דבר
חכה זמר ואמרה :״אני מקווה
רק שהוא לא התכוון לזחול
על הבטן שלי.״
חיים כר-לב עדיין
רגיל לנאום בפני מם־כפים,
ולהסביר להם בסבלנות מילים
ומושגים. על כל פנים, כשדיבר
בכנסת על ״תקורה״ נתברר
לו כי כמה ממאזיניו אינם
יודעים מה פשר המילה
העברית החדשה. בסבלנות שיטתית
הסביר להם בר־לב את
המילה 0 ^01-1102 ההוצאות
הקבועות של עסק, המהווה מעין
תיקרה שמעל להוצאות
השוטפות) ,מבחינה כלכלית ו־בלשנית.

ההבדל בסוג ה־

הזמרת אורית שהוזמנה ל־מיבחנים
ברדיו הצרפתי :״לפני
יומיים טילפן אלי האח של

אסתר עופרים, כועס זייד,

וביקש ממני לבוא לאמו בחיפה
מפני שהיא רוצה לש לוח
קצת מאכלים ביתיים לאסתר
בצרפת. נסעתי, לקחתי
את הסירים והנה אני פה. נועם
סיפר לי שאמו מנצלת כל
הזדמנות לשלוח אוכל לאסתר.״
ביום שהוחלט במפלגת
העבודה על הצגת מועמדותו
של אהרון ידלין למזכ״ל המפלגה,
הוא ניפגש עם מזכ״ל
מכבי צבי (איצה) מאיר שביקש
מידלין, שהוא בין השאר
גם חבר ועדה ממשלתית
המחליטה על נסיעות לחו״ל
של משלחות נוער, לאשר נסיעה
של קבוצת צעירים ממכבי.
ידלין לא התלהב כל-כך מהרעיון,
אך איצה העלה נימוק
ששיכנע אותו :״עכשיו אתה
מזכיר כללי ולמזכירים כלליים
אסור לריב.״
בתיה שושני, מעורכות
תוכנית גלי־צה״ל, קול
בו חלום, העניקה מתנת יום-
הולדת מקורית לשני חבריה
לעבודה אבי קורן, שותפה
לעריכה, ושמואל שי מגיש
התוכנית שנולדו שניהם במזל
תאומים לא באותה שנה כמובן.
כשיצאו השבוע השניים
מהאולפן, בישלה להם בתיה
את חלקה בשימחה: היא צירפה
לתחילת התוכנית קטע שהוקלט
במסיבת יום־ההולדת הקודם
של שמואל שי ובצמוד
שיר ששר אבי קורן עוד ב היותו
חבר להקת הנח״ל, להקה
בה היה שמואל שי חבר
כמה שנים לפני אבי.

פסוק השסע
( )24 שהיתה כפילתה. של אליזבט טיילור
בסרט ״זי״ בצילומי העירום (בתמונה לבושה)
,ייסדה סוכנות דוגמניות בלונדיות. הרעיון עלה במוחה כאשר
הסתבר לה שסוכנויות הפירסומת מעדיפות בלונדיות. הצהירה פול
במסיבת־עיתונאים לפתיחת הסוכנות :״נערותי אינן סטריפטיזאיות.״

ח ״ב יעקב שמשון שפירא
• ״ישבתי במטבח של גול

הרבה פעמים — זהו באמת
מקום נחמד...״

מכתבים
(המשך מענווד )6
ורוב תושבי העיר לא יודעים אפילו על
קיומה, אולם נדמה כי מתפקידה• היה
להביא למוסדות בינלאומיים דומים תיאור
של היחס האכזרי השורר בעיריית
תל־אביב כלפי בעלי חיים.
רחלי לנדאו, תל־אביב

מצוקת הדיור
ובניין הרוס

הבניין שבתמונה נבנה לפני כחמש
שנים. הוא נמצא בעמישב ליד קולנוע
מאור. מיום בנייתו עומד הבניין בלי
שימוש, בלי שמירה. כתוצאה מזה הגיע
הבית למצב חמור. הבניין בחלקו נהרס,
עד שבקרוב לא יהיה כלל ראוי לשימוש.

(3 3 ׳ 01>• 0 1 1 1 9ר

לא ידוע לי מי מעוניין לחבל במאמצים
של גורמים שונים הבאים להבטיח
דיור לאוכלוסייה, אבל ברור שהאחראי
למצבו של הבניין צריו לבוא על עונשו,
היות והמדובר כאן על 20 דירות היכולות
לשמש כפתרון דיור לעשרים זוגות
יוסף פינקו, פתח־תקווה

₪מי הייב
למי דירה?
״העולם הזה״ ,1611״הממשלה
חייבת לד דירה,״ נאומו של אורי
אבנרי בכנסת על מצוקת הדיור.

אורי אבנרי שכח גורם עיקרי בגללו
אין הממשלה יכולה להרשות לעצמה לבנות
דירות להשכרה.

הכית העזוב כעמישב
פתרון ל־ 20 זוגות
ממשלת־ישראל אשר הפקיעה את רכושם
של הבונים הראשונים להשכרה, לא
תוכל לדרוש דמי שכירות של /0ש 25 ממשכורת
נטו, בעודה מחייבת את בעלי

הבתים לקבל — 30ל״י לחדר, מדיירים
ותיקים מבוססים ועשירים, ובמקרה זה
אין החוק מבדיל בין בנקאי הגר בשמונה
חדרים מוגנים, לבין מיעוט־יכולת בעל

ילדים

הגר

בשלושה

משפחה מרובת
חדרים.
כמו־בן אין יכולה ממשלת־ישראל
להרשות לעצמה לבנות דירות להשכרה
תמורת שכירות של — 30ל״י לחדר.
זאת יכול להרשות לעצמו רק בעל הבית
בישראל.
אני מציע כי נציגי הזוגות הצעירים
יפנו להתאחדות בעלי הבתים ויקבלו
מהם אלפי כתובות של עשירים ומבוססים
הגרים כמעט חינם בצפיפות של
נפש לשני הדרים ומעלה. ואז יבינו מדוע
עליהם לשלם עשרות אלפי ל״י שאין
להם עבור רכישת דירה, ולמי חייבת
הממשלה דירה.
א. לנדאו, חיפה

י לי=ליד השנה מיפקד האוכלוסייה והדיור 1972 ראוי
בהחלט לתואר ״ליכלוך השנה 1972״,
בגלל כמה סיבות:
א) הסעיף ״דת״ עוות, בכוונה להגדיל
את מיספר הדתיים במדינה.
ב) אין דרישה לציין את שטח הבית,
אלא את מיספר החדרים בלבד, וזאת למטרת
הקטנת מיספר המשפחות הנזקקות
לפיתרון דיור (הסטטיסטיקה הרשמית מוצאת
את הגבול ב־ 3נפשות לחדר —
ויהיה זה חדר של 100מ״ר, או חדרון
צר של 4x4אמות).
ג) התעלמות מן הלאום הערבי.
והחשוב ביותר: הפוקדים קיבלו הוראה
לסמן ולכתוב הכל בעיפרון
בלבד!
אזרח! איזה טעויות אפשר לתקן אח רי
שהפוקדיצאמביתךן !
משהו מסריח כאן. יש לי הרגשה ש תוצאות
המיפקד הזה יראו מוזרות ל רבים
מאיתנו.
יש לי ההרגשה שמטרת המיפקד הזה
היא תעמולה במקום מסירת מידע.
אילן עידו, תל-אביב
כיעל נפש
״העולם הזה״ 4814״הקומנדו
נגד ר׳ נוביץ,״ על הקרב בין דתיים
וחילוניים בחוף־״שרתון״.

הרשימה שתיארה במלל ובצילומים את
בנות חווה הנועזות הנמלטות על נפשן,
חשופות בחוף־שרתון, מפני המתרחצים
הדתיים לאחר שנטלו את בגדיהם —
עוררה בי גועל ושאט־נפש נדירים.
אינני דתי; אני מתעב אותו חלק מהציבור
הדתי ההופך את דתו לביזנס
ולפתח להשתמטות משירות צבאי. אבל
מכאן ועד להתעללות ביהודים דתיים המרחק

אני מניח שכתבכם שש על המציאה
שנזדמנה לו בהיסח הדעת, בדמותן של
מתרוממות חוף־שרוזון הנועזות, שחירפו
נפשותיהן מול יראי השם מטילי האימה.
אך מה טעם החליט העורך לפרסם את
הטינופת המחליאה הזאת — פליאה ממני
ולא אדע.
יעקב גרוסמן, תל־אביב

אסום יאציות
בלתי־געימווו

אני אישית לא זקוק לחוף רחיצה נפרד
— ובכל זאת נכון להשתתף ב״קרב״

החוטים מיוצרים ע״י ג׳רוסלם ג׳רס• בע״לו
אלבס נוביץ
מוכיח בשער
נגד הקומנדו על זכות אזרחים דתיים
לחוף נפרד.
(המשך בעמוד )12
העולם הוה 1816

דרושה ה ת קו מ מו ת של כל מי
שעדיין לא ג ס ליבו
ה ת קו מ מו תשתטאטא מן ה שילטון
כל מי ששותף לפשע זה

ורץא חונ ח!

0נ י 1בו וביח שוי ס
*> יתה זאת אחת הסצינות הקולנועיות הגדולות
| 1שנחרתו בזיכרוני בימי נעורי :
על דוכן־הנאשמים עמד גארי קופר. הוא נאשם
בפיצוץ בניין חדש, שהוקם על פי תוכניתו. קופר שיחק
את תפקיד האדריכל החדשני, בסרט המעיין המתגבר.
במילים חוצבות־להבות הסביר גארי קופר לבית־המישפט
שחובתו היתר. לפוצץ את הבניין המכוער, אחרי
שלקחו את תוכניתו והשחיתו אותה.

סיפר שהותקף על־ידי היהודים כאנטי-שמי וכאוייב-
הציונות, על שמנע מספסרי־הקרקעות וקבלני־הבניין
להרוס את העיר.
(זה לא השתנה עד היום. כאשר באו אנשי מישרד־הפנים
ומישרד-התיירות אל ועדת־הפנים של הכנסת, כדי
^ לעשות שם את מלאכת בעלי־ההון המשמידים את ירושלים׳
הם העלו את הטענה כי ״השמאל החדש״ הוא
העומד מאחורי הניסיון הנואש להציל את העיר. הצלת-
ירושלים היא אנטי־ציונית, אנטי-יהודית)...
כאשר כבשנו את העיר ב־ ,1967 היינו צריכים לת לות
שלטים במבואותיה :״של נעליך מעל רגליך, בהיכנסך
לירושלים!״

איני זוכר מה היה סוף הסוד. נדמה די שהופר
זוכה מכד אשמה. אכד אני זוכר שיצאתי
מן הקולנוע, נרגש ונלהב, משוכנע דחדוטין
שכך צריכים דעשות: דקחת מיטען־דינאמיט
ודפוצץ את ייצורי־התועבה שד כני־הבדיעד.

אכל נכנסנו לירושלים כנעד מסומרת, כרגל
גאווה. הכוכש לא ירד מסוסו, כאותו כאדיף
הומאני. הזכור דטוכ אחרי דורות רכים. נכנסנו
רכוכים על דחפור, לדרוס ולהשמיד.

וצח בדם קו
< זכרתי כסצינה זו, מפני שבדיוק כך אני מרגיש
1בימים אלה. כשאני מסתכל בתוכנית מלון הייאט
על הר־הצופים, דמי עולה לראשי, ואני חש דיגדוג באצבעותיו
לפוצץ את המיפלצת!
המיפלצת עדיין אינה עומדת על תילה. עדיין אין
צורך לפוצץ אותה. עדיין אפשר למנוע את הקמתה.
אבל שום נאומים בכנסת, שום מילחמת־גרילה ב וועדות,
לא יעכבו את גלגליה של מכונת־ההשחתה הגדולה,
ולא יקרעו זחלי הדחפור ההורס את ירושלים ואת
הארץ כולה.

ועוד לפני שגוועו הדי היריות האחרונות בין הר-
הבית והר־הצופים, הרס הדחפור את שכונת־המוגרבים
ויצר את מיגרש־החנייה הענקי, המגמד את הכותל ונוטל
ממנו כל הוד של מיסתורין וגדולה.

גארי קו פ ר :״ואזי ידבר דינ א מי ט! ״

ייד עם כיכוש ירושלים השמיע דויד בו-גוריוו
1דרישה מחרידה: להרוס את חומת העיר העתיקה.

כן־גוריון אמר שהחומה אינה שייכת לירושלים•
מכיוון שנכנתה על-ידי התורכים, לפני
כ 401(-שנים כלכד, היא זרה לעיר.

דרושה התקוממות. התקוממות של כני
ירושלים. התקוממות שד כל מי שעדיין דא גם
ליכו. עדיין לא קהו עיניו מלראות מה נעשה
לארץ הזאת. התקוממות שתרעיש עולמות,
התקוממות שתטאטא מעד כמת השילטון כד
פוליטיקאי עלוכ, שהעז להניף את ידו על עיר
זו, שאין שנייה לה.

באותו יום תמך תלמידו של בן־גוריון, טדי קולק,
בהצעת מורו ורבו. אמנם, כעבור זמן קצר חזר בו,
וההצעה צללה לתהומות הנשייה. אך מה היה גורלה אילו
ניתן היה להרוס את החומה תוך כמה שעות, כפי שנהרסה
שכונת־המוגרבים ן
נשארה השאלה: איך עלתה בכלל הצעה כזאת על
דעתו של בן־גוריון, האיש המכונה ״אדריכל המדינה״ ז

היכן היא ו
הארץ רועשת סביב פרשת נתיבי נפט. מנכ״ל נזרק,
ושר נאלץ להתפטר. הכל בגלל כמה מיליוני לירות. אולם
מהם המיליונים האלה לעומת תיפארת ירושלים ן
יש מהומה סביב תחבולת־בחירה קטנה של הליברלים
העצמאיים. אך מה ערכה ומה חשיבותה, לעומת
הפשע הנתעב המבוצע בחסותו של שר־התיירות משה
קול, ראש הליברלים העצמאיים, הרוצח את ירושלים י

שנים רכות אחרי שאיש לא יזכור את מוטי
פרידמן, את יעקוב שימשון שפירא, את מ־טה
קול, את כולנו — תעמוד המיפלצת על הגיכעה
הלכנה, תועכה לדורות, מצכה למעשה־הרצה,
עדות לפשע של כולנו העומדים כיום ככדי-פה
וחסרי־מעש מול המזימה :

בלב ליבה של יוושלים
פני כמה שנים הצעתי לכנסת להחליף את הד.ימ-
/נון הלאומי המייושן, התיקווה, בשירה של נעמי
שמר, ירושלים של זהב.
ירושלים היא, מזה 3000 שנה, ליבה של ארץ־ישראל.

אך מהי ירושלים ץ

לא שם מופשט. אלא עיר קיימת, עיר חיה, עיר
המכנסת בתוכה אוצרות המעלים את זכרונות כל תקי-
פותיה — ימי היבוסי ועיר־דויד, הבית הראשון והשני,
הכיבוש המוסלמי ומלכות־ירושלים הצלבנית, תקופות
הממלוכים והעותמנים, עד ימינו שלנו.
כל זה פרוש, למבט ממרומי ההרים שסביב לה.

זהו ליכה שד ירושלים: המשולש של העיר
העתיקה, הר־הצופים והר־הזיתים. כתוך המשולש
הזה רוצים להקים את המיפדצת, הגוש
הענקי שישלוט עד אזור זה כולו, שיגמד את
הר־הכית והר־הצופים והר־הזיתים כאחד, שיהפוך
משעת הקמתו למרכז החזותי של העיר.

המקוש עי ש ׳]קדביץ

״מחרכייך ומהרסייך ממך יצאו:״ לפסוק
של הנכיא ישעיהו יש משמעות חדשה בימינו.

תוכני ת היי א ט: ה מיפל צ ת על הגיבעה
לא ליום, לא לשנה, לא לדור. אלא לדורות.
שום משורר לא ישיר :״מעל מרפסת מלון הייאט,
שלום לך, ירושלים !״
כאשר שוגה רופא, שגיאתו נקברת מתחת לפני
האדמה. כאשר שוגה אדריכל, שגיאתו מתנוססת לעיני
כל לדורות.

באליו, גנרל ודחפור
** אשר נכנעה ירושלים לכאליף עומר, בפברואר
,638 ירד הכאליף מעל סוסו, חלץ את נעליו ונכנס
לעיר יחף.
כאשר נכנעה העיר לגנרל אלנבי הבריטי, נתמנה
כמושלה הראשון איש־רוח דגול (אף שלא היה אהוד על
היהודים) ,המיזרחן סר רונלד סטורם. הוא אהב את ירושלים
ושמר עליה כעל בבת־עינו.
הבריטי האחרון שניהל את העיר היה ריצ׳ארד
גרייבם, אחיו של הסופר הגדול רוברט גרייבס. בספר
זיכרונותיו תיאר איך הגן בחירוף-נפש על העיר, ומנע
את הקמתם של בנייני־בטון ורבי־קומות. באירוניה מרה

נוכחתי בכך בשעת הוויכוח על המיפלצת. מתגלה בו
תופעה, הידועה לנו זה מכבר: שדווקא הדתיינדהמיק-
צועיים, שרוממות ירושלים -בפיהם מבוקר עד ערב,
אדישים לחלוטין ליופייה של העיר. לא רק שר־התיי-
רות ה״חילוני״ וראש־העיר ה״ביצועיסטי״ שותפים לרצח
העיר, אלא גם שר־הפנים הדתי. פקידיו שלו, רובם
חובשי־כיפות, הם המניפים את המאכלת.
האם זוהי סתם אדישות, קהות־עיניים של אנשים
השקועים בספרי-תפילות, ואינם יכולים להרים מבט
ולראות — פשוטו כמשמעו — את אחד המראות המעטים
בעולם המרוממים את הלב, המפעימים את הנשמה?

נדמה לי שהתשוכה חמורה הרכה יותר.
אין כאן אדישות. יש כאן שינאה, שינאה אמיתית
ותהומית, השורצת כנככי הלא־מודע של
אנשים אלה. כגלל ירושלים־של־מעלה, הם שונאים
את ירושליס-של-מטה.
בן־גוריון רצה להרוס את החומה, מפני שאינה
יהודית. מחריבי העיר ומהרסיה רוצים להחריב ולהרוס
כל דבר שאינו יהודי בה. מתחת לסף הכרתם, הם שונאים
כל אתר, כל בניין, המזכירים להם שירושלים היא
בת תקופות רבות, בת דתות רבות, בת עמים רבים.

אילו יכלו לגלח את הר־הכית, היו מקימים
את כית־המיקדש על־שם ינקלגיץ׳ ,עם
קודש־הקודשים על שם אייזיק וולפסון והכרוכים
על־שם רוזנקראנץ וגילדנשטרן, הכל יצוק
ככטון לפי מיטכ הגאון האדריכלי של כוני
השיכונים כקטמון ג׳ .והם יעמדו ויסתכלו ויש־תאו:
כמה זה יהודי: כמה זה ציוני :
שמעתי במדאוזני חבר־כנסת מדבר בזעם ובתיעוב
על ״ביודהחולים הנוצרי שעל הר־הזיתים״ ,כשהדגש על

המילה ״נוצרי״ .וחבר-כנסת אחר תקף בשצף־קצף את
שוגאי־ישראל המבקשים לשמור על ירושלים ״בחורבנה
ובשיממונה״ ,ודרש לסתום בשיכוגים־שיכונים כל חלל
ריק שעוד נותר בין הרי הבית־הצופים־הזיתים.
ומנכ״ל משרד־התיירות, חנוך גיבתון, תבע להקים
המיפלצת בגלל ״הרכבה היהודי והציוני״ של ירושלים.
זהו ההבדל בין מחריבי ירושלים, ובין מחריביהן של
ערים אחרות.
גם בלונדון ובפאריס נטושה מערכה נואשת להצלת
ייחודן, מול מזימות הספסרים והקבלנים, רודפי־הבצע,
המבקשים להתעשר על חורבנן.
אבל שם מתנהלת המערכה כולה בשם ״הקידמה״.
בירושלים אין מדברים רק בשם ״הקידמה״ .אמנם,
גם שם מדברים אנשי־ציבור וחברי־כנסת על הצורך
להקים בניינים של בטון וזכוכית, בנוסח מנהאטן העילית
או ברוקלין התחתית, למען הקידמה. והאדריכל
של המיפלצת, המבקש להקים בלב ירושלים מלון בנוסח
העיר אטלנטה במדינת ג׳ורג׳יה, דיקלם בפני הוועדה
על ״תפיסה מעוותת ...רומנטית ...הרוצה בקיקיוני־בתים
דמויי־מיזרחיים...״

אכל הפאתוס העיקרי של המשחיתים
ושכירי־העת שלהם, העטים על ירושלים שאח־די־האיחוד
כמו זכוכים על פגר, הוא ״לאומי״
,״יהודי״ ו״ציוני״ .כדכרי הוגה-הדיעות ה־כריטי,
הדוקטור ג׳ונסון :״הפטריוטיזם הוא
המיפלט האחרון של חנכל.״
צריכים ״לייהד״ — ותוך כדי כך לגרוף כמה עשרות
מיליונים. צריכים ״ליצור עובדות״ — כדי להוכיח לגויים.
(מה? שאנחנו יכולים להשחית במהירות־שיא את העיר
שמאות מיליונים מתפללים אליה ברחבי תבל?)

אילו האמנתי, שכל הפקידים והפקידונים
שקידמו פרוייקט זה קיכלו שלמונים, הייתי נרגע
קימעה. כי שחיתות פשוטה אינה כה ניראה
כמו לאומנותם של דכילים, ציונותם של
גמדי־הרוח.

טיסוס, קורק וקור
** י נתן את ההוראה •י מי קבע לראשונה שיש
לייעד מקום זה, החולש על לב־לבה של ירושלים,
להקמת בית־מלון?
אילו קם אותו בניין בהרצליה־פיתוח, יתכן שהיה
יפה. אילו קם ליד הדסה החדשה במערב ירושלים, או
אף ליד מלון גני־יהודה בדרומה, לא היה כל־כד נורא.
המקום, המהות והממדים הם ההופכים אותו למיפלצת.

מי חזה לראשונה את המיפלצת הזאת
כמקום הזהץ

קשה להתיר את פקעת השקרים של פוליטיקאים
חמקמקים האומרים דבר והיפוכו, פקעת הפילפולים ה־פורמליסטיים
של הפקידונים המתחבאים מאחורי סעי-
פי-החוק. אך בעבודה סבלנית אפשר להגיע ללב העניין.

עריסתה של המיפלצת עמדה כוועידת־המיליונרים,
שהתכנסה כיוני .1969
ועידה זו היתד, תערובת של יהודים טובים, שהיו
מוכנים לעשות הון כאן כמו במקום אחר, ושל רודפי-
בצע מהסוג הגרוע, שהריחו שאפשר לגרוף כאן מיליונים
מבלי להשקיע דבר, על חשבון הנדיב הידוע: אתה.
בעיצומה של הוועידה לקח טדי קולק כמה ״משקיעים״
,הוביל אותם בסיור והגיע ל״גיבעה הלבנה״
שבשיפולי הר־הצופים. הוא הציע להם את האתר הזה,
המכיל 29.5דונם, להקמת בתי־מלון.

תצלום מאל בו ם צה״ל: האם ישמש כיבוש
המסמל את הכיצועיזם העיוור המשתולל כירושלים.
מאז ימי טיטום, לא היה איש שגרם
לירושלים אסון כזה.
במהירות הבזק נתקבלו האישורים של משרדי התיירות,
האוצר והפנים. ל״משקיעים״ אושרה הלוואה של
40 מיליון לירות מכספנו, והמכונה הביורוקרטית העליזה
התחילה להתגלגל, מוועדה חוקית אחת לשניה, כשראש־העיר
ומנכ״לי שלושת המישרדים דוחפים ומאיצים. המלון
עדיין לא אושר סופית, אבל כבר ניתן אישור
לביצוע עבודות־העפר. מנוי וגמור עם כל הגורמים
לבצע את התוכנית ויהי מה?

הכוח הדוחף הוא שר*התיירות, נצר נכד
כדנצר.
טיטוס קולק נבהל כשקמה הסערה, שיגר מיכתב
נגד המלון, אך הורה טלפונית לגנוז אותו לפני שהובא
לישיבה. הוא עדיין לא בטוח מניין נושבת הרוח, ויצטרף
למחנה המנצח — כמו תמיד.

נכוכדנצר קול מגמגם, ומשתדל להטיל את
האחריות על אחרים.

הוא לא אשם. הוא לא קבע את המקום״ הוא רק
רוצה שיהיה חדרים לתיירים. מנכ״לו אמר שלא נורא,
ממילא ״הר־הצופים לא קיים יותר״ ,ואחרי שהתקוממו
נגד פסוק זה, הוסיף :״יש עכשיו הר־צופים אחר.״

חדקו שר הדויאנוס חומן

החטא הקדמון הוא של טדי קולק — האיש

יזה הו״צופים? זה של שיכונים וקוביות מצו־פות
אבן. עליהם מנצח גיבור אומלל אחר של פרשה

ירו שלים

פתח

ל חורבן

ה עיר!

זו — נשיא האוניברסיטה העברית, אברהם הרמן.
מי היה מאמין שאיש זה יהיה ראשו של המוסד,
שאבן־הם ינה שלו הונחה במקום נשגב זה על־ידי ארתור
בלפור וחיים וייצמן!

האם חלמו שניים אלה, כאותו טכס שהונצח
כתצלום היסטורי, שנשיא המוסד יהיה כאהד
הימים שותף לרצח העיר?
הנשיא, שנתמנה לתפקיד זה בפקודת המימסד הדואג
לאנשי־שלומו, כתב ביוני 1970 מיכתב שבו הביע הסכמת
להקמת המלון. לכאורה כתב רק כבעל-הבית של
הקרקע. אך הוא ידע כי למיכתבו יהיה ערך מוסרי —
אם האוניברסיטה, בעלת הפיקדון של הר־הצופים, מס כימה
— מי יתנגד?
ואכן, מייד עם קבלת המיכתב המוזמן החליטה
הוועדה המחוזית לבניין ערים לייעד את השטח למלונאות,
בניגוד להחלטה שנתקבלה רק חודש לפני כן.
מדוע כתב הרמן מיכתב זה? אפשר לנחש. פינחס
ספיר רצה בכך, ופינחס ספיר שולט בכל. גם בתקציב
השנתי של האוניברסיטה העברית.

כשקמה הסערה, התחיל גם הרמן (אולי
נקרא לו הדריאנום חרמן?) לגמגם, כמו טיטוס
קולק ונכוכדנצר קול.
לפני חודש שיגר עוד מיכתב, ובו התלונן על כך,
שממדי המיפלצת גדולים מדי. צריכים להוריד ממנה כמה
מטרים. אבל גם במיכתב־אליבי זה לא העז הרמן להתנגד
לעצם הקמת המיפלצת, שתהפוך את מיבני הא־־
ניברסיטה שלו לביקתות של שוער־טירה.
מלאכת־ההשחתה, שכבר בוצעה על הר־הצופים בניצוחו
של הרמן עצמו, משמשת אליבי לאחרים. אמר
רפי לוי, הממונה על המחוז מטעם שר־הפנים הלא־איכפתי
:״כל המקוריות של הר־הצופים כבר השתנתה.״
ומוסיף הפרופסור דנציגר, המספק את האליבי האדריכל׳
:״הר־הצופים איבד את תדמיתו הקודמת.״

כלומר: הר-הצופים ככר נהרס, אז כדאי
להדום גם את כל השאר.

רדינג די והייאט אי
** כאן והלאה אפשר לנחש את ההמשך.
מ העיתונות תצייץ קצת, ותעכור לסנסציה
הכאה. אם לא תתלקח התקוממות ציכורית
גדולה, שהארץ לא ראתה עוד דוגמתה, יתקדם
הדחפור אל יעדו.
ראינו את התהליך בשעה שהמכבש השילטוני רצה
בהקמת רדינג ד׳ בלב תל-אביב. הופעל טרור ללא־תקדים
בכנסת, איימו על הארץ בתוצאות נוראות אם
לא יאושר הבניין, ולבסוף הוקמה הארובה המסמלת עתה
את העיר — מיגדל-אייפל דמוי סמל־זכרות המפליט עשן.
(איזו מיקריות: גם אז היה זה משה קול, בתפקיד
שר־הפיתוח, שהיה אחראי לתועבה. הוא תמך במיפעל,
חרף כל האזהרות הביטחוניות, האקולוגיות והאסתטיות,
וקפץ מן העגלה רק ברגע האחרון, כשנתברר לו שזה
לא פופולרי).

אולם רדינג ד׳ כתל-אכיכ אינה ולא כלום
כהשוואה לרדינג ה׳ הירושלמית. כי תל-אכים
היתה גם קודם לכן אחת הערים המכוערות
כיותר עלי אדמות, ואילו ירושלים היא פנינת
העולם.
האסון הולך ומתרגש עלינו.
גוליבר הירושלמי נקשר ונכבל על-ידי הגמדים, השולטים
בו. כל יום העובר מבלי שהציבור יתקומם, הוא
יום הרה-אסון.

ה מלון בנוף: תצלום טלס קו פי זה מקרבאת

האת רי ם, מדגיש

ה חורבן

אפשר להוריד ראש-עיר. אפשר אפילו להוריד
ממשלה. אך מי יוריד את המיפלצת, אחרי
שתקום על תילה ץ

* 11״ן

מכתבים
(המשך מעמוד )9
שיסוי נערות מעורטלות מעורר אסוסי־אציות
בלתי־נעימות בשיסוי שנעשה ע״י
שונאי ישראל בגולה על יהודים.
לדעתי חייב העולם הזה להיות מוכיח
בשער עבור כל אזרח: כולל זכותם של
אזרחים דתיים.
אלבס נוכיץ, רמת־גן
8שאלה לעולה החדש
מה עם אותם בחורים שיצאו מן המלחמה
בחיים ז היכן הם כיום? לבטח תמצא
רבים מהם נשואים וגרים עדיין אצל
הוריהם.
ואילו עולה חדש הבא לכאן, נקלט
ביומו הראשון בדירה חדשה.
לא שעיני צרה בהם. קליטת עלייה זה
דבר חיובי, וחובה לאומית כאחד. אבל
דבר לי אליכם רבותי: רוצה אני להודות
לכם על כל התרומות, והסכומים
ששלחתם לנו בשעת הדחק, זו היתה
ההשתתפות שלכם במאמץ המלחמתי
שלנו. אבל: מה דעתכם לפעול פה בארץ
לבטחונה 7
מדוע לא תחיישבו באזורי ספר וביישובים
מרוחקים המשוועים לידיים. מדוע
שובת אותו עולה שלא ניתנה לו דירה
במרכז הארץ? מדוע לא תרגישו עצמכם
שותפים פעילים בגופכם לבניין ארצנו
ארצכם?
רמי גלעד, ירושלים

האחראי?!
1״העולם הזח״ ,1814״מי אח־ן
ראי״ לכישלון בלוד ז

נמאס, נמאס, נמאס, ובאמת נמאס לקרוא
השמצות על דיין.
ולעניין מי אחראי? כמובן שהכתבה
באה רק בכדי למשוך תשומת־לב.
ולו לא היתה התקפה מהסוג הזה

מתי סער
נמאס !
והיתר, זו פצצת תופת במזוודה, האם גם
אז היינו אשמים.
ברור כשמש שצרפת ובעיקר נציגתה
התעופתית איר פרנס אשמים ברצח המתועב.
בדיקות
בכלי הנוסעים חייבות להתבצע
בנמל־האם ואין עוררין על־כך ורק אדם
הרחוק כל־כך מהנושא, יכול לסלף את
האמת.
מתי סער, וזל־אביב

״מצור״ בטלוויזיה הסרט מצור שהוצג בשבוע שעבר בטלוויזיה
הוא סרט מגוחך. אני לא מבין
מדוע השביתו בגללו את בתי הקולנוע.
המסקנה: הקהל הישראלי הרעב לבידור,
מוכן לאכול כל מיני זבל, כי לא
ראה טוב מזה.
משה מצליח, רמת־גן

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.

העולם הזה 1816

! ו נו רו!
ך* טלוויזיה הישראלית הוסיפה לסידרת הישגיה
\ 1המזהירים המצאה מקורית חדשה: האוטו־ויכוח.
תחילה לקחו את אלופי הפלמ״ח, כינסו אותם באולפן
ופיתחו ביניהם ויכוח מרתק על הנושא: כמה הפלמ״ח
היה נהדר, נאמן, אמיץ ומפואר.

בתום דיון נוקב הגיעו כל המתווכחים למסקנה
ש״ראשונים תמיד אנחנו״.

במדינה יש צדק. על כל פנים, יש חלוקה צודקת של
השלל, וגם של שלל הפירסומת העצמית בטלוויזיה.
לכן לקחו בשבוע שעבר את ראשי אצ״ל, כינסו אותם
באולפן ופיתחו ביניהם ויכוח מרתק על הנושא: כמה
אצ״ל היה פנטסטי, עולמי ולא־נורמלי.

כתום דיון נוקב וממצה הגיעו כל הנוכחים
פה אחד למסקנה שמר מנחם בגין צודק תמיד.

אפשר לחייך על הפחדנות העגומה של הטלוויזיה, ועל
חוסר אומץ־הלב של ראשי הפלמ״ח ואצ״ל, שלא היו מוכנים,
כנראה, לעמוד באש צולבת של ויכוח אמיתי.
לחייך ולשכוח.
אולם בוויכוח השני היתד. נקודה אחת, שאי־אפשר
לעבור עליה, לסדר־היום.

דיר־יאסין.

די ריא סי!
ועל ״מיסמך״ זה הוא הסתמך בטלוויזיה,
כהוכחה ניצחת שלא אירע שום מעשה־זוועה
כדיר־יאסין !
ם כן, מה באמת אירע בדיר־יאסין?
\ £בימים אלה חוגג את ניצחונו ספר הנושא את השם
הו, ירושלים! ,יצירתם של לארי קולינס ודומיניק לאפייר
(בעלי האם פאריס בוערת?) שהפכה רב־מכר בצרפת
ובארצות־הברית. זהו תיאור פרו־ישראלי קיצוני, שזכה
לתמיכה נלהבת מצד המימסד הציוני בחו״ל.

** י שעומד בוויכוח מתמיד עם ערבים, פלסטינים
ואחרים, יודע שאין שם המעורר רגשות כה עמוקים
כמו שמו של כפר זה, שנמחק מעל פני האדמה.
ולא רק בקרב הערבים. כמעט בכל ויכוח עם סטודנטים
במערב ובמיזרח, עם נוער אינטליגנטי המתעניין
בבעיות המרחב שלנו, עולה במוקדם או במאוחר שמה של
דיר־יאסין.

השאלה היא מה אירע כדיר־יאסין —
הכפר אשר הפך לאגדת־זוועה כלב דור שלט
של ערכים, המקומם נגדנו את ליפט של רכים
וטוכים מכני העמים, שהפך מקור לשינאה
אפורה כשק.

דיר־יאסין הפד בעיני מיליונים, ערבים ולא־ערכים,
לסמל של פשע־־מילחמה ישראלי.

לא נסלק אותו בכמה מליצות וחיוכים, או בדברי־כזב
מאולתרים.
משהו קרה בדיר־יאסין, ביום השישי 9 ,באפריל,
.1948

. י ינני בא לחרוץ מישפט. לא הייתי בדיר־יאסץ, אם
> £כי הגעתי לירושלים כעבור כמה ימים, כאשר ליוותה
פלוגתי שיירה שהגיעה לעיר במיסגרת מיבצע־נחשון.
שמעתי אז מה ששמעתי.
אני בטוח שאם תיערך חקירה אמיתית, אחראית וממצה,
תתגלה תמונה שלא תהיה כולה שחורה וחד־צדדית.
בוודאי ייחשפו הנסיבות שהצטברו יחד כדי ליצור את
המאורע המחריד — גורמים פסיכולוגיים ומעשיים, הנוגעים
לטיב משתתפי הפעולה, רמת המוראל שלהם, מחדלים
בתיכנון ובביצוע, ההיסטריה שהשתררה ביחידה.

* * ה קרה? האדונים באולפן הטלוויזיה, שהתווכחו
עם עצמם בצורה כה נוחה ושבעת־רצון, השתדלו
להחליק את פני הדברים בכמה מישפטים יפים.
כן, כן. הכל היה בסדר. הזהירו את הערבים ברמקול,
שעליהם להסתלק מן הכפר. אם לא נהגו כך, הם אשמים
בעצמם. ובכלל, לא נהרג איש, מלבד כמה אבידות מצערות
בעת פיצוץ הבתים שמתוכם באו יריות.

כסך־הכל: עניין של מה בכך.

והנה הסיפור :
באחד הימים חזר שר הליכוד הלאומי, מר בגין, מסיור
בחו״ל. כמו כולנו, נתקל שם בקריאת־הקרב ״דיר־יאסין!״
הוא התקשר עם מישרד־החוץ, הציע באדיבות האופיינית
לו שהמישרד יפרסם חוברת־הסברה מוסמכת על נושא זה.
פקידיו של אבא אבן אינם גיבורים כאלה, שהם ילכו
לריב עם השר בגין. לכן הציעו לו שיכתוב בעצמו את
החוברת. אחרי ככלות הכל, מי מומחה לדיר־יאסין יותר
מאצ״ל? ומי מומחה לאצ״ל יותר ממנחם בגין?

כצורה ג׳נטלמנית זו נולדה החוכרת. מר
כגין המציא אותה למישרד־החוץ, ומישרד־החוץ
פירסם אותה כמיסמך ממשלתי, כלי
חתימה.

אלא שבזה לא נגמר הסיפור. כשהופיעה החוברת,
קראו אותה אנשי ההגנה, וביניהם איש־הביטחון הוותיק
והמיסתורי, שאול אביגור. הוא התקשר עם מישרד־החוץ
ושאל בזעם: האם ערך מישרד־החוץ מחקר כלשהו, לפני
פירסום החוברת? האם עיין, למשל, במיסמכים השמורים
בארכיוני ההגנה וצה״ל? האם הוטל על היסטוריון
מוסמך לבדוק את החומר העובדתי?

הפקידים נאלצו להודות ששום מחקר כזה
לא נערו.
ומכיוון שפקידיו של אבא אבן אינם גיבורים כאלה
שיילכו לריב עם אישיות בכירה כמו שאול אביגור, היכול
חלילה לטלפן ישר לראש־הממשלה, הם החליטו החלטה
נבונה: לגנוז את החוברת בשקט, בלי רעש. וכך היה.
אלא שגם בזה לא נגמרה הפרשה. כשנוכח מנחם בגין
לדעת שהחוברת אינה מחולקת עוד, הוא פשוט הדפים
אותה בעצמו, תוך ציון שזהו תדפיס של חוברת רישמיה
של מישרד־החוץ הישראלי.

^ שנים עכרו, לא הכחישו אנשי אצ״ל שאמנם קרה
4משהו נורא בדיר־יאסין. להיפך, הם התפארו בכך.
לפי גירסתם, היתה למעשה דיר־יאסין תוצאה מבורכת•
כי השם דיר־יאסין עורר אימה נוראה כזאת בלב
הערבים ברחבי הארץ, שמאז נמלטו על נפשם בהתקרב
כוחות ישראליים לכפריהם.

למען הצדק, יש להוסיף לגורמי הישג זה מעשי־זוועה
נוספים, שלא בוצעו על-ידי אצ״ל דווקא. אחד מהם,
הטבח בלוד, בוצע על־ידי צה״ל. משורר־המצפון נתן
אלתרמן כתב עליו :״חצה עלי ג׳יפ /את העיר הכבושה
/ ,נער עז וחמוש, נער כפיר / .וברחוב המודבר /
איש זקן ואשה /נלחצו מפניו אל הקיר / .והנער חייך
בשיניים־חלב אנסה המיקלע וניעה / .רק הליט
הזקן את פניו בידיו /ודמו את הכותל כיסה / .זהו
צילום מקרבות החרות, יקירי /יש עזים עוד יותר/ ,
אין זה סוד.״
אך השאלה אינה אם מעשה דיר־יאסין היה יחידי-
במינו, או שמא חטאו גם אירגונים אחרים.

דיר־יאסין רודפת אחרינו.

אלא שמר בגין שכח לספר למאות אלפי צו•
פי־הטלוויזיה, שרובם לא היו כלל כחיים או
כארץ כיום דיר־יאסין, איר נולדה חוכרת זו.

כל אלה הסכימו שכדיר־יאסין כוצע מע
שה־זוועה מחריד, פשע־מילחמה ממדרגה
ראשונה.

מאות אלפי ערכים, כפריים ועירוניים, כר•
הו מבתיהם כגל? דיר-יאסין. הודות לכך כמשה
ישראל כמילחמת־העצמאות שטחים נר-
חכים, כשהם ריקים מארם — ונוצרה כעיית
הפליטים המרעילה מאז את אווירת המרדב.

אפשר לשאול: מדוע דווקא דיר־יאסין? האם היה זה
פשע־המילחמה היחידי שבוצע (או נטען שבוצע) במיל־חמת־תש״ח?
וכי חסרו אז מעשי־זוועה של הערבים?
שאלות אלה אינן לעניין. קורה לא פעם בהיסטוריה
שמעשה מסויים מרתק את דימיון הדור והדורות, נשלף
מריקמת המאורעות הגדולים והופך לסמל בפני עצמו.
ההיסטוריה שלנו מלאה דוגמות כאלה. גירוש ספרד,
למשל. יהודים גורשו מארצות רבות, אך גירוש ספרד
הוא שנחרת בזיכרון הלאומי. או הפוגרום של קישינב —
עיר ההריגה — שלא היה גרוע יותר מהרבה פוגרומים
אחרים.

מר בגין אף הסתמך על חוברת רשמית של מישרד־החוץ
על פרשת דיר־יאסין. כתוב שם שחור על גבי לבן
שאצ״ל היה בסדר. ואם מישרד־החוץ של אבא אבן כותב
טובות על אצ״ל, מי יעז לעורר ספק?

בדו״ח הצלב־האדום הבינלאומי; ובדו״חות החקירה של
המישטרה הבריטית, שחקרה את הניצולים.

בול ירדני: טב ח ״דיר־י א סין״ *
הספר כולל תיאור מזעזע של פרשת דיר
יאמין.
הנה תמציתו:
דיר־יאסין היה כפר שליו במבואות ירושלים (במקום
בו נמצאת כיום גיבעת־שאול ב׳) .הוא שמר על יחסים
טובים עם היהודים, כמו כפר אבו־גוש. לכן לא הותקף
הכפר על־ידי גדודי ההגנה.
בהתקפה עליו השתתפו 132 אנשי אצ״ל ולח״י מירושלים.
הוסכם
להזהיר את התושבים לפני פתיחת האש, באמצעות
מכונית־רמקול. אולם המכונית לא הגיעה. בדרך
לכפר נפלה לתוך תעלה, שכבה על צידה. משם שודרו
כמה קריאות, שאבדו בלילה, הן לא הגיעו אל אוזני
התושבים בכפר.

כסך־הכל נהרגו ארבעה מן המתקיפים. אך
מכיוון שהבפריים הגנו על בתיהם בעקשנות
מפתיעה, כעזרת הנשק הישן שלהם, היה הקרב
מר: מפקדי אצ״ל ולח״י נפצעו כזה אחר
זה, ועל התוקפים הכלתי־מאומנים השתלטה
היסטריה קולקטיבית.
התושבים, גברים, נשים וילדים, הועמדו אל הקיר
ונורו. כמה מן הילדים ניצלו, לדבריהם, מפני שהסתתרו
מאחורי גוויות הוריהם.
לדברי הערבים ששרדו בחיים, הרגו התוקפים, שדדו
ואנסו ללא אבחנה.
רוב בתי הכפר פוצצו על ראשי הנשים והילדים
שהסתתרו בהם. כשאזל חומר־הנפץ, פרצו התוקפים לתוך
הבתים הנותרים, הוציאו את תושביהם והרגו אותם.
פרטי המעשה הונצחו למחרתו במיסמכים של ההגנה ז
בעדותו של ישורון שיף, השליש של מפקד ירושלים,
* בולים זהים יצאו, ערב מילחמת ששת הימים, בכל
מדינות ערב, לפי החלטת הליגה הערבית.

ניתן לערוך חקירה אוכייקטיפית. ניתן לגבות
את עדויותיהם של התוקפים ושל תישכי
דיר־יאסין, שמאות מהם נמצאים עדיין בפליטים
כגדה המערכית. ניתן לשחזר את יופי
הדמים, לקכוע מה אירע כאמת, ולהפריד כין
העוכדות וכין פרי הדימיון והתעמולה.
מליצות חלקות בטלוויזיה, בהיעדר מומחים המסוגלים
להציג שאלות ולחקור שתי־וערב, אינן מוסיפות דבר.

הן רק יוצרות את הרושם שאנחנו, הצועקים
חמם על כל מעשה־זוועה הנעשה לנו,
הננו אדישים לחלוטין למעשי־זוועה הנעשים
לזולתנו.

ני סכור שיש לערוך את החקירה, במיסגרת ריש־מית
ואחראית.

אני כטוח שהדבר הוא לטוכת המדינה,
לטוכת בריאותנו הנפשית וחינוך הדור הכא,
וגם לטוכת אנשי אצ״ל ולח״י עצמם.

אני משוכנע שהתוצאה אשר תתקבל — תהיה אשר
תהיה — טובה יותר מן הגימגום הנוכחי של המדינה
בוויכוח על דיר־יאסץ, גימגום המגלה את מצפוננו הרע
כאלף עדים.

נהיה־נא די אמיצים ודי ישרים בדי לומר :
הנה, זהו מה שהיה. איננו מתכחשים לאמת.
זה קרה כמילחמה אכזרית, שכה היו מעשים
מחרידים כשני הצדדים, שכה נהרג אחוז אחד
מכני היישוב היהודי — שיעור-אכידות המקביל
לשני מיליוני אמריקאים הרוגים כיום.
כשם שחשפנו את טבח כפר־קאסם, ויצאנו מחוזקים
מן הבירור האכזרי והכן, כן מוטב לברר אחת ולתמיד
את פרשת דיר־יאסין, ליטול ממנה את ההגזמות, לאתר את
האחריות, למיין את העובדות.

העובדות הן, מן הסתם, מחרידות למדי.
אך מוטב להתמודד איתן פעם אחת ולתמיד,
תחת לעמוד לצמיתות מול נחשולי־השינאה
שמקורם בתערוכת של אמת ודימיון.

__ 8י 8 8

במדינה

התיאטרון הקטן מציג:

ד לי ה פרידלנדיהבימי? ).אבריו חוהקאמרי)

נוער העולם הז ה
כח חדש -מודיע

הכל בגלל

בוטיק השקרים

בשבת ה־ 15.7.1972 ייערף
מפגש — פיקניק ארצי
של נוער כיער חדרה.

כתב וביי ם• :ואל זילבו־נ

-01/י1.זדטר

המפגש ייערך משעות הבוקר עד 17.00
אחה״צ, במהלכו יופיע חה״ב

אורי א בניי

וראשי תנועת העולם הזה — כוח חדש.
הכנס יעסוק בנושאים הבאים:

(א) צה״ד — צכא הגנה או
צכא כיבוש ץ
(כ) מה עושה לד ההינו!
הישראלי.

צעירים ונוער המעוגיינים להשתתף
בכנס, יפנו אל ת. ד 136 .תל־אביב, או
לטלפון )03( 90—45—84 בין השעות
.16.00—18.00

תחבורה מן הערים הגדולות
מובטחת.

פרטים נוספים יבואו.

נהריה, הוד,
יום ד׳ 21/6ב־.9.15
תל־אכים, בית־החייל,
יום ה׳ 22/6ב־.8.30
חיפה, שביט,
יום ו׳ 23/6ב־.9.00
ירושלים, בית־העם,
מוצ״ש 24/4ב־.9.00
אשקלון, רחל,
יום א׳ 25/6ב־.8.30
תל־ אביב, בית־החייל,
יום ב׳ 26/6ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״,
״רוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת־מכבי״ ,״גרבר״.
ירושלים ,״כהנא״ ו״לאן הערב״.
הפצר, ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655

טלפון
הנני מעוניין להשתתף
במפגש — פיקניק חדרה.

מפיק:יצחקבן-ניס*0חיט.0טד 244044.

הצעת -חוק ק טנ ה

משד, דיין תעדיף לקבל את פני המלאך,
רוג׳ר מור, ולקבלו בלשכתו ערב יום־
העצמאות, במקום להשתתף בכנס החטיבה
שעל אחד מגדודיה פקד במלחמת העצמ אות.
יגאל אלון חיכה להזדמנות המתאימה
כדי להחזיר לו מהלומה גם בתחום זה.
הזדמנות זו נקרתה לפניו השבוע, כאשר
הגיעה לישראל כוכבת -הקולנוע האמריק אית
היהודיה ברברה סטרייסנד, שתוך
זלזול גמור בציבור הישראלי סרבה להתהעתונות^>הישראלית.
^ראיין
בפני נציגי

י אבל סגן ראש־הממשלה מצא לנכון לא רח
אותר, מול מצלמות ד,טלוויזיה בקיבוצו,
גינוסר. זהו אותו סגן ראש־ממשלד,
ושר-חינוך, שבמשך החודשים האחרונים
לא מצא אפילו רגע אחד של פנאי כדי
לקבל לראיון מנהל תיאטרון ישראלי, ש איים
לסגור את תיאטרונו, בגלל התנכרות
משרד־החינוך כלפיו.
היה עצוב לראות כיצד שני המנהיגים
הצעירים, שהתחרו פעם זה בזה מי מהם
יהיה נערץ יותר, מתחרים עתה מי מהם
יהיה נלעג ומגוחך יותר.

צל של משברון ממשלתי בזעיר־אנפין
שוב ריחף השבוע על המדינה.
מקורו היה בהצעת־חוק פרטית של איש
ל״ע. המערך איים על בעליו בגירוש מן
הממשלה.
שרשרת המשכרים. משברון זה
מצטרף לשורה ארוכה של משברים ממשלתיים,
שהיה להם רקע משותף — רקע
מישפטי.
ב* ,1955 ערב הבחירות לכנסת השלישית׳
פרשו הציונים־הכלליים (גילגול קודם
של הליברלים) מן הממשלה. הם
התנגדו להחלטת ממשלת משה שרת להגיש
עירעור על פסק־דינו של השופט
בנימין הלוי, שקבע כי ישראל קסטנר
״מכר את נשמתו לשטן״.
לאחר מכן פרשו הדתיים מן הממשלה,
על רקע הוויכוח המשפטי על ״מיהו
יהודי״.
ב־ 1961 פיטר בן־גוריון את ממשלתו,
וגרם לבחירות חדשות, בגלל דרישתו
להקים ועדת-חקירה משפטית בעניין פר־שת־לבון.

כעבור שנתיים התפטר בן־גוריון סו־פית
מן הממשלה, בגלל אותו עניין.
כעבור שנתיים נוספות נאלץ משה דיין

גילוי מרעיש היה כלול השבוע במיכתב
שיגרתי: לא קיים בהסתדרות בסיס חוקי
לתפקיד המזכיר הכללי. יצחק בן־אהרון

ההסת דרו ת
המזכיר הכללי -
כיצד תוכל להפוך
את השבת הקרובה
לסוף שבוע נפלא?
עוזבים ביום שישי אחה״צ את העיר, השכנים, ההמולה
ואת כל ההתחייבויות, ויוצאים לנוח, להתפרק
מהמתח ולבלות ביחידות.

יו צ אי םאל נו פי ם עוצרי נ שי מ ה, אלאת רי ם
הי ס טו ריי ם א פו פי הו ד, אלה אווי רהצח
של המדבר -
יו צ אי ם לערד המקסימהוהש לוו הלב לו ת
ב חד ר זוגי באחדממ לו נו תי ההח די שי ם של
העיר, המש קי פי ם לעבר יםהמלחוהה רי ם.

במ שך חוד ש יוני מציעים מלונות ערד סופי
שבוע* בחדר זוגי ב הנ ח ה מיו חד ת: מצדה נוף ערד
מרגוע ערד
ערד

057-97140
97056־057
057-97191
057-97040

130ל״ין
120ל״י
120ל״י
100ל ״י|

המחירים הם לזוג וכוללים פנסיון מלא, מסים ושירות.

טיול מנדרך למצדה -חינם
העליה — דרך הסוללה

השבת הקוובה־בעוד המקסימה

מיום שישי אחח״צ ער מוצאי שבת.

שר־החיניד מקבל את כרכרה סטרייסנד כגנוסר
מירוץ לכתר הגיחוך
להתפטר מתפקידו כשר־החקלאות, אחרי
שבן־גוריון פילג את מפא״י על אותו
רקע.
בשבוע שעבר התפטר יעקב שמשון
שפירא מן הממשלה, בגלל ספיחיה של
ועדת־חקירה משפטית.
לא נותקה השרשרת. יתכן שרוב
המשברים האלה היו נמנעים, אילו היתד,
קיימת בארץ חוקה כתובה, שהיתר, מספקת
גם מוצא קבוע ממשברים בעלי אופי מש פטי.
אולם גם בימי כהונתו של שפירא
כשר־המשפטים לא נוצרה חוקה כזאת.
יתכן שחקיקת חוקר, כרובד, במשבר חד-
פעמי חריף. אך בהעדרה, תתמשך שרשרת
המשברים, הגדולים והקטנים, עד אין סוף.

הבדי ח ה
ה ל או מי ת
עד לפני שנים מיספר היד, ברור לכל בי
העימות בין שני המועמדים לרשת את כס
ראש-הממשלד, בישראל, משה דיין ויגאל
אלון, ייערך במישור הפוליטי.
ככל שחלפו השנים, וסיכויים של הש ניים
לירושה פחתו והלכו, גבר תיסכולם.
הם עדיין מתחרים זה בזה, אבל רק ברדיפה
אחרי הפירסומת. המירוץ בין השניים
הפך כבר לבדיחה לאומית.
דיין גנב את ההצגה כאשר נחת מטוס
סבנה החטוף בנמל-התעופה בלוד. יגאל
אלון מיהר להגיע ראשון לנמל־ד,תעופה,
אחרי שנודע על הטבח שערכו בו היפא-
ניים ועוד לפני שהתבררו מימדי האסון.

מכהן בתפקיד שאינו קיים בשום חוקה.
העובדה נתגלתה עקב דיון בתלונתו
של אלכם מסים, חבר הוועד הפועל מטעם
סיעת העולם הזה—כוח חדש, שהתלונן
בוועדת הביקורת המרכזית על כך שבן-
אהרון התפטר אצל ראש־הממשלה, וחזר
בו אצל נשיא־ד,מדינה, מבלי שהוועד הפועל
של ההסתדרות נקרא לדון בהתפטרות
ובביטולה.
השיב ברוך אזניח, יו״ר ועדת־הביקורת
המרכזית, חבר קיבוץ גיבעת־חיים (איחוד)
,בנושא השייך לחברו, יצחק בן־אה־רון
מקיבוץ גבעת־חיים (מאוחד) :״לא
היתד, התפטרות פורמלית. אפשר להגיד
כי הודעתו (של בן־אהרון) על התפטרותו,
בישיבת הוועדה המרכזת, היתד, גילוי
כוונה להתפטרות, שכאקט פורמלי היא
צריכה היתד, להיות מובאת בפני הוועד
הפועל של ההסתדרות...״
הוסיף אזניה, למען הזהירות הה׳
יצחק בן־אהרון חזר בו מגילוי רצונו להתפטר
בפני הוועדה המרכזת, וזד, נעשה
על־ידי מת שנקרא, חזרה מהתפטרות../״
אם כן, צריך או לא צריך לדון בכוונת
ההתפטרות, ובמה שנקרא ה״חזרה מתת-
פטמת״ ?
לא צריך היד, לדון, מסיים אזניח את
מכתבו, כי ״יש עוד להוסיף שהמוסד
מזכיר־ד,הסתדרות אינו כלול בחוקה.״
הגיון פשוט: אם מזכיר ההסתדרות אינו
כלול בחוקה אין מזכיר הסתדרות. אין
התפטרות ו״לכן לא היתד, כאן הפרת
חוקה.״

ועדת התיירות ערד-תמר
העולם הזה 816ז

במ שך

דורה!

ה ל״ ע

נ שו אי ם

לשל טון

בנשו אי!

ק א תו ל ״ ם -מדו ע ה חליטו לפתעלהסת כן בגירושין?

מתחתנים? מ תגר שי ם?
נשי המעיד לא האמינו למראה עיניהם .״איך
חתול־הבית הזה הפך פתאום לאריה?״ השתאה אחד

מהם׳נם לשאר חכרי־הכנסת היה קשה להאמין
לשינוי הפיתאומי שחל כל״ע — הסיעה הממושמעת
כיותר ככנסת, והשותפה הנאמנה
כיותר של מיפלגת־השילטון.

לכאורה, סותרת התנהגות המיפלגה השבוע את כל
דרכה. קו־מנחה אחד הדריך את ראשיה בכל הגיל־גולים,
מן הפרוגרסיבים בראשית ימי המדינה, דרך המיס״
לגד, הליברלית המאוחדת, ועד למיפלגה הליברלית העצ מאית,
כשזו התפלגה.

קו־מנחה זה היה: שיתוף־פעולה עם מפא״י,
גם היא ככל גילגודיה, עד למערך הנוכחי.
שותפות מוכנת־מאליה, הכדאית לשני הצדדים
— מעין נשואין אזרחיים שאין כהם גט.

נגד נשואין אזרחיים
ך* מערך היו ל״ע תמיד השותף הנוח והזול, ביותר,
/שהנחיל לה רוב מוחלט ואיפשר לה לרכוש שותפים
נוספים במחיר זול.
בתמורה היה המערך נדיב. תיק אחד או שניים, שר
וסגן־שר, ואפילו מקום בוועדת־החוץ־והביטחון שלא הגיע
לל״ע לפי המפתח. כיום יושב על כיסא זה, השייך למערך,
ח״כ גדעון האוזנר.

אם כן, מדוע עלה לפתע על דעת ל״ע לסכן

גולדה, היו מוותרים על כל העניין בעודו באיבו.
אבל היה נראה להם כי הצעת־תיקון כה קטנה לא תעורר
רעש ממשלתי רב מדי.

אך כרגע שהסיעה הודיעה על כוונתה
להגיש את הצעת־החוק, היא נגרפה כתהליך
שלא היה לה עוד שליטה עדיו.

דוו הנסיגה נותקה

גדעון האוזנר (כתוכע כמישפט אייכמן)
ההפך חתול־בית לאריה?

את כל זה תמורת הצעת־חוק •טאין לה שום
סיכוי להתקכל ץ
הדבר קרה כמעט במיקרה.

עוד לפני פחות מחצי שנה הצכיעה סיעת
ל״ע נגד הצעת־חוק של אורי אכנרי להנהיג
כארץ נישואין וגירושין אזרחיים.
היא לא הסתפקה בהימנעות, כמו מפ״ם, אלא הרימה
את היד נגד, תוך הכרזה מפורשת שהיא מתנגדת בהחלט
לנשואין אזרחיים.
אולם ל״ע יונקת חלק ניכר מקולותיה מן הציבור
המתנגד לכפייה דתית, הרואה בל״ע את אחד הכוחות
הפעילים בשטח זה. לכן חששו אנשי ל״ע כי ההצבעה
נגד נשואין אזרחיים עלולה להעביר קולות למיפלגות
שהן עיקביות יותר במילחמה נגד הכפייה.
כמוצא מכובד הוחלט להגיש הצעת־חוק, שאינה באה
להנהיג נשואין אזרחיים ממש, אלא רק לספק דרך ממלכתית
לנשואי זוגות יהודיים חריגים, שאינם יכולים להינשא
לפי ההלכה. למשל: כהן וגרושה, ממזרים וכיוצא
באלה. על ההצעה חתם ח״כ גדעון האוזנר( .הצעות־חוק
פרטיות מוגשות, רשמית, על־ידי ח״כים, לא על־ידי
הסיעות).

זהו תיקון קטן, אך יש דו משמעות לטווח
ארוך. אידו היה מתקכד, היה קם כארץ לרא־שונה
מוסד של ״רושם נשואין״ אזרחי — וכך
היתה מוכקעת פירצה כחומה, שניתן להרחי־כה
כעתיד.

באמצעות הצעת־חוק זו קיוותה המיפלגה כי ישכחו
לה את חלקה באחריות לחקיקת חוקי ״מיהו יהודי״,
והכנסת הגדרה אורתודוכסית נוקשה לחוקי השבות.

** הודעה על הכוונה הפכה לסנסציה, גרמה להכרזות
( | והכרזות־נגדיות. הל״ע, שנשכחו כמעט במשך שנתיים
וחצי, מצאו את עצמם לפתע במרכז זרקורי הפירסומת.
משה קול וגדעון האוזנר רואיינו בטלוויזיה וברדיו, פורסמו
בעיתונות. אפילו עסקני־מישנה השתזפו לפתע באור
הזרקורים.
להפתעתם, נוכחו לדעת שהעניין הקטן אינו קטן
כלל — וכי נגעו במיקרה בעצב רגיש מאוד של הגוף
הציבורי. רגישות זו גברה בגלל פרשת ״הממזרים״ —
האח והאחות לנגר.
במשך כמה שבועות נהנו מן הפירסומת. יום אחד
היה נדמה שיגישו את ההצעה, למחרת היום שלא יגישו
— וכך הלכה הפירסומת ורבתה.

אמר אז ח ״כ קנאי :״שום הצעת־חוק שהוגשה
לכנסת לא קיכלה כד־כך הרכה פירסומת
כמו הצעה זו שלא הוגשה עדיין.״

אחרי פירסומת זו, לא יכלו הל״ע להיסוג עוד. הם
הגישו את ההצעה, בלווית תזמורת גדולה של פירסום.
מאז מונחת ההצעה על דוכן הכנסת, כמו פיצצת־זמן
מתקתקת. כדי לחסום בפני הל״ע את דרך הנסיגה,
הגישה סיעת העולם הזה — כוח חדש הצעה משלה, הזהה
מילולית עם הצעת האוזנר. אילו נסוג האוזנר מהצעתו,
היתד, עולה הצעה שנייה זו, ומעמידה את ל״ע בפני
הצורך האכזרי להחליט איך להצביע עליה — בעדה,
ולהסתכן באותה סכנה כאילו הצביעו בעד הצעתם של
עצמם, או נגדה, ולהיות ללעג בעיני המדינה כולה.

הסטאטוס־קוו הקדוש
ך י• מצכ שנוצר, שוב לא יכלו ל״ע להיסוג.
^ לפי תקנון הכנסת, רשאית הממשלה לעכב במשך
חודשיים את הדיון על הצעת־חוק פרטית. סעיף זה בא
כדי לתת לממשלה את האפשרות לבדוק את ההצעה
מבחינה מישפטית, ולהחליט עליה מבחינה פוליטית.
בעוד שבועיים יכלה סיעת העולם הזה — כוח חדש
להעלות את הצעתה שלה. הצעתו של האוזנר, שהוגשה
במועד מוקדם יותר, כבר היחד, מוכנה לדיון לפני כמה
שבועות.
השבוע החליטו להעלותה — ויהי מה.

אולם לל״ע לא היה כל חשק לפרוש מן
הקואליציה, המנחילה לה תועלת כה רכה,
וככלל זה ההטכות הכרוכות כשילטון לגכי
מיפעליה הכלכליים •טל המפלגה, וחלקה כשלל
התקציכים של הממשלה, ההסתדרות והסוכנות.

מפרה, בעצם, את הסטאטוס־קוו המקודש, הקבוע בקווי-
היסוד של הממשלה. אולם זוהי טענה מופרכת.

כרור שקכיעת מוסד של רושם־נשואין
מפרה את הסטאטוס הזה — וככך כל החיוב
שכהצעת־החוק. אילו שמרה על הסטאטוס־קוו,
לא היה כה כל ערך.

המיפלגה יכלה, כמובן, לטעון כי הסטאטוס״קוו הופר
פעמים רבות על־ידי הממשלה עצמה, לטובת הכפייה
הדתית. למשל: שינוי חוק השבות בסעיף ״מיהו יהודי״
היה הפרה קיצונית של הסטאטום־קוו.
אולם קשה לל״ע להעלות טענה זו — מכיוון שהם
עצמם היו שותפים לאותה יוזמה חוקית, שנועדה לרוקן
מתוכנה החלטה של בית־המישפט העליון, בפרשת רס״ן
בני שליט.

גורדה, הגידי לנו נ1
^ נשי ל ״ע מופתעים מתגובת גולדה. בסתר ליבם ^
חשבו כי תסתפק בנזיפה קלה, מבלי להסיק מסקנות1 .

כך היה הכל מסתדר כסדר. הל ״ע היו
מעלים את ההצעה, רוב הכנסת היה מסיר או־תה
מסדר־היום. הל״ע היו זוכים כאהדה וכפיס־מה
מצויינת לקראת הכחירות הכאות, ושום
דכר לא היה משתנה.

מכיוון שהסיעה קיבלה בבחירות האחרונות רק כ־¥ 40
אלף קולות, ואין כל פרופורציה בין מעמדה בציבור ובין 4
חלקה בשלל השילטון, היתד, עלייה בכוחה, בעיקבות פרשה ^
זו, דרושה לה מאוד.
אולם גולדה לא רצתה להתחשב בשיקולים אלה— .
בליבה כירסמה דאגה אחרת: אם תיתן חופש לל״ע ¥

היתד, טובעת בתוהו־ובוהו.

לכן החליטה גולדה להיות נוקשה, לאיים *

על ל״ע כגירוש מן הממשלה.

לתור ומדדנו?
ף התקרכ מועד ההכרעה שאין ממנה נסיגה, עמדו
הל״ע בפני ברירה אכזרית.
מצד אחד קסמה להם הפירסומת העצומה לה זכו,
והיתרון העצום שפרשה זו תיתן להם לקראת הבחירות.
בן לילה חל, לדעתם, שינוי מוחלט בסיכוייהם בבחירות.
מצד שני חששו מפני התוצאות המיידיות. אפילו למען
תכסיס בחירות, לא היה להם חשק להתגרש מן הממשלה,
לשבת למעלה משנה במידבר האופוזיציוני — ואולי
להתחייב בנפשם גם לקראת הקואליציה הבאה, אם גולדה
תעמוד שוב בראשה.

זרקורי הפירסומת הפכו את חתול־הכית
לאריה זמני. השכוע ציפו ככנסת להיווכח אם
החיה תתנהג, כסופו של דכר, כחתול או כאריה.

במדינה
צבא

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן ־ א מו ץונתיבה בן ־י הו ד ה

?ציו בגיר
מאוד
מה דינו של קצין בכיר מאוד, המפר
את פקודות הממשלה האזרחית, או המבצע
על דעת עצמו פעולות מבלי לקבל
על כך אישור ממשלתי?
השבוע נתנו האמריקאים תשובה על
כך: דינו של קצין כזה הוא הורדה בדרגה
ופיטורים.
פקודה הנשיא. הגנרל ג׳ון לאוול
היה בעל ארבעה כוכבים — הדרגה הגבוהה
ביותר בצבא ארצוודהברית, מלבד
הדרגה הנדירה של חמישה כוכבים*.
לאוול, המפקד העליון של כוחות חיל־האוויר
בוויאט־נאם, קיבל בשעתו פקודה
מפורשת מטעם המפקד הראשי של הכוחות
המזדיינים — הנשיא — שלא להפציץ
מטרות בצפון ויאט־נאם, אלא אחרי שנפתחה
אש מן הקרקע על המטוסים האמריקאיים.
הגנרל
התנגד לפקודה זו. לדעתו היה
על חיל־האוויר להפציץ את כל ריכוזי
הצבא הצפוני, מבלי לחכות לפתיחודאש
מצידם. הוא הביא דעה זו בפני הממונים
עליו, אך היא נדחתה.
כוכב אחד פחות. לאוול לא נכנע
להחלטה. הוא עקף אותה בדרך פשוטה:
פקודיו נצטוו פשוט לזייף את הדו״חות
של הטייסים, לרשום שבכל מיקרה נם-

אסוף רגליך,

סור מעל פני.
״יללה, תתפרדל מפה, לפני שאני מפרק
אותך מספיק עם הדיבורים, תתפרדל \ ״
מ ח לו א
תי־מוסרי.
״המחליא הזה הצטרף למפלגת העבודה רק
בשביל לעשות כסף.״
ת׳ ז׳ ,מושחת, מעורר שאט־נפש, בלי

^??9פ׳ ,בא במגע מיני, שיגל, הזדווג.
״איזה דיבורים, מה דיבורים, לפני שהספיקה
להגיד ג׳ק רובינזון פיצצתי אותה ! ״

על הפרייר הזה
כתבו ספר שלם

שרגאת׳ ז׳ ,כינוי מלגלג לבן־טובים, נער
מהוגן וממושמע ; אחיו של ״יורם״.
״צריך לרקום לו, שרגא-ירושלים׳ על הכיפה
איזה מעשן ז! השרגא הזה — אפילו
סיגריות לא מעיז לעשן ! ״
ש׳ ,שן קדמית, מן החותכות,
שן חו ל?וז
כשהיא גדולה ובולטת במיוחד.
״זה היה פותח בקבוקים עם השן החולצת
שלו.״

הכניסו לו את השפיץ
לתוך הלב כול:

*^5 9 *100ש׳ או ת׳ ,עסקים מפוקפקים,
בלתי־כשרים, או העוסק בעסקים אלה.
״יום אחד הוא לא עבד בחיים שלו, כל
היום סחר״מכר, והוא חי לא רע, ברוך השם.״ *
״הסחר-מכר הזה קונה גפרורים בארבע גרוש
ומוכר אותם בחמישה גרוש בבתי-קפה. חוץ מזה,
מכל קופסה הוא מוציא חמישה גפרורים, ועושה
קופסה חדשה.״
^ ש׳ ,בחברה המתירנית, יחסי־מין קבוצתיים,
של קבוצות בנות שלושה משתתפים, ב-
דרך־כלל מבני שני המינים (או שני גברים
ואישה, או שתי נשים וגבר, ולהיפך).

חילל להם את השבת
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דד כו־אמוץ ונתיכה כו
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מלים וביטויים משלהם.

אלוף־פיקוד שרון
שבחים מגולדה
תחה עליהם אש. בדרך זו ביצע מאות
פעולות צבאיות חמורות, בניגוד למדיניות
ממשלתו.
הדבר היה חמור במיוחד, כי הממשלה
שקדה באותו זמן, מאחורי הקלעים ומבלי
׳ לפי השיטה האמריקאית, גנרל של
חמישה כוכבים מקביל לדרגת מרשל באירופה.
בעל ארבעה כוכבים הוא דרגה
אחת מעל לדרגת רב־אלוף בישראל, שהוא
מקביל לגנרל בעל שלושה כוכבים.

מ ח או ת חריפות;
מ חי אות סו ע רו ת
ועדת־חקירה צבאית קבעה כי גירוש
הבדואים מפיתחת־רפיח בוצע ללא פקודה
ממשלתית, ותוך ביצוע מעשים ״חריגים״.
הוועדה המליצה על ״נזיפה״ בקצין בכיר
מאד, מבלי שיהיה מותר להזכיר את שמו,
ומבלי שיוטל עליו כל עונש אחר.
איך מגיבה ממשלה על מעשה, שבוצע
בלי פקודתה?

מינויו של חיים בר־לב לשר בממשלה
עורר בשעתו רוגז רב בין עסקני מיפלג־תו.
הם התנגדו לעצם השיטה שאדם,
שלא נבחר מעולם על־ידי הציבור לשום
תפקיד, יקפוץ מעל לראשי הנבחרים ופעי־לי־המפלגות,
ישר אל שולחן הממשלה.
מכיוון שבר־לב ידוע כאדם שקול, סברו
הכל כי יתאפק לפחות עד אחרי
הבחירות הבאות, לפני שיכריז הכרזות
על ענייני הבחירות.
ל מי ז ה מו עי ל? אולם נראה שכו-
שר־ההתאפקות של בר־לב אינו כה גדול.
השבוע, כשענה לשאלות קהל, נסתבר
כי לשר הבלתי־נבחר יש מה להגיד —
על אחרים שנבחרו.
לדעתו, נבחרים אלה הם מיותרים לחלוטין.
טען
בר־לב: יש להעלות את אחוז-
החסימה, כדי לחסל את הסיעות הקטנות.
בסיעות הקטנות אין כל תועלת.
ואכן: אין בכוחה של סיעה קטנה
לקחת קצין או פקיד, ולהקפיץ אותו
ישר למרכז האחריות הלאומית, מבלי
שאיש בחר בו אף לתפקיד חבר המועצה
המקומית בעקרון.

מ ה חדש

ש׳ ,איפור, צבעי קוסמטיקה.
ש?ין ל! ה
״אז יוז׳ק אומר לי, עם שמינקה אני לא מת־נשק
אני באה הביתה, אני רואה שהכר
במיטה שלנו מכוסה בשמינקה. ואני בחיים שלי
לא שמתי ליפסטיק אפילו. חוצפה שכזאת 1״

שהגנרל ידע זאת, בייזום משא־ומתן עם
הצפוניים — וזאת על סמך ההנחה שאין
חיל־האוויר מפציץ את הצפוניים אלא אם
נפתחה עליו אש. מעשי הגנרל יכלו לחבל
קשה במאמץ זה, לערער את האימון בדברי
הממשלה.
הדבר נתגלה כאשר סמל, מפקודיו של
לאוול, שיגר מכתב לסינאטור של מדינתו
וגילה לו מה קורה. הדברים הועברו
לידי המטכ״ל, וזה החליט להוריד את הגנרל
לדרגה של בעל שלושה כוכבים,
ולהוציאו לפנסיה.
מדוע. כשנתגלה הדבר השבוע, לא
הסתפקה דעת־הקהל בעונש שהוטל. שאל
וושינגטון פוסט רב-ההשפעה: מדוע מעמידים
סתם חייל לדין, כשהוא מפר פקודה,
ואילו גנרל יכול לקבל פנסיה שמנה,
אחרי שנמצא אשם במעשה כה חמור?

מ* צייד

מפלגות

9קזנת אלף־תשע״מאות ו?לום ביטן י
המציין יושן, עתיקות יומין, חלוף־זמן־רב.
״בא לקונצרט עם חליפה מאלף־תשע־מאות
וכלום נפרדה מאחד משנת תרפפ״ו, והתחתנה
עם אחד מאלף־תשע-מאות וכלום.״

דיעות
נב ח רי ם ז

ביטוי הבא
פו־ צו ף $פזרה? ג נ 1ת
לתאר פנים מכוערות, מרתיעות, מפחידות.
״פרצוף מפזר הפגנות, אבל יש לה תחת אלו״יש
לה פרצוף מפזר הפגנות. אני במקום

המישטרה הייתי משתמש בה.״
הסתלק, לך לך,

במדינה

גולדה מהללת. השבוע ערכה גולדה
מאיר ביקור הפגנתי לאורך רצועת־עזה.
הנושא המרכזי בסיור זה היה גירוש
הבדואים, אשר נגדו מחו כמה מן החברים
הצעירים של קיבוצי הסביבה.
אף במילה אחת לא גינתה גולדה את
הפעולה, או את הדרך הבלתי־חוקית שבה
בוצעה. להיפך, היא הזמינה אליה בקיבוץ
נירים את אלוף פיקוד הדרום, אריק שרון,
שמעה מפיו הרצאה על הסכנה שהיוו הבדואים
לביטחון המדינה.
לאחר מכן הכריזה גולדה שמותר להזיז
אוכלוסיה, אם הדבר מועיל לביטחון יש ראל•
היא לא השאירה כל ספק בכך שהיא
מצדיקה לחלוטין את הפעולה שבוצעה
בלי פקודת הממשלה, ועל דעתו הפרטית
של קצין.
היתה זאת הפגיעה החמורה ביותר שפגע
אי-פעם ראש־ממשלה ישראלי במשמעת
של צה״ל, ובמדות הממשלה האזרחית
על הכוחות המזויינים.
כגין משכה. מעשה זה של גולדה היה
רק צליל אחד בתזמורת, שנשמעה כאילו
הוכנה מראש.
בנח״ל־ים נאם מנחם בגין, הרים על נס
את מעשיו של אלוף פיקוד המרכז, אריק
שרון. כאשר הזכיר את שמו של האלוף,
פרץ הקהל הבית״רי במקום במחיאות-
כפיים סוערות.
באותו יום עצמו הקדיש ידימות אחרונות
מאמר ראשי לאותו אלוף, שיבח
את מעשיו.

אצל ר ק״ ח?
ועידה של מפלגה קומוניסטית מסורתית
היא גם הזדמנות מתאימה למנהיגיה לעשות
חשבון־נפש, וחשבונות אחרים עם
יריביהם האידיאולוגיים במדינה בה פועלת
המפלגה, ובכל העולם.
לקראת ועידת ה־ ,17 הוכיחה רק״ח ש היא
מקפידה לשמור על מסורת זו, ומת ייחסת
אליה ברצינות גמורה. על פני יותר
מ־ 120 עמודים של ״ראשי פרקים״ ,שיהפכו
להחלטות פה־אחד של הוועידה,
בתיקונים קטנים, עוסקת רק״ח הישראלית
בענייני אורוגוואי, סין העממית, בנגלדש,
ארצוודהברית, ומדינות באפריקה, אסיה
ואירופה. אין כמעט בעייה בינלאומית
אחת, פרט לזיהום האוויר והסביבה, שרא שי
הפרקים של רק״ח אינם עוסקים בה
בפסקנות, ובחריצת מסקנות מוחלטות שאין
עליהן עירעור.
מה שנעדר לחלוטין מראשי הפרקים הוא
הביקורת העצמית. בניגוד למסורת החדשה
של המפלגות הקומוניסטיות, שהחלה
אחרי הוועידה ה־ 20 המפורסמת של
המפלגה הסובייטית, אין ראשי רק״ח בישראל
סבורים כי ישנו עניין או מעשה
כלשהו בין ועידה לוועידה, שיש לחת
עליו את הדעת, תוך כדי ביקורת פנימה,
על מוסדות או חברים. כל שעשתה רק״ח,
למיקרא ראשי־הפרקים, היה נכון, הגיוני
ו״משרת את ענייני הפועלים״ והתנועה
הקומוניסטית הבינלאומית. כל שעשו יריביה
ומתנגדיה היה בלתי־נכון, בלתי-
הגיוני ובשרות ״האימפריאליזם והציונות״.
א צ״לתמךב אנג לי ם. חלק גדול
של ראשי הפרקים מוקדש, כמובן, לישראל
ולמרחב. באיזור זה אין לרק״ח כל
ספקות. מלחמת ששת־הימים, המכונה בלשון
ראשי הפרקים כ״מלחמת יוני״,
היתד ,״קנוניה מילחמתית בין שליטי אר־צוודהברית
וישראל, שאחד מאמצעי הכנתה
היה להוליך שולל את עם ישראל.״
רק״ח מכירה בזכות קיומה של מדינת
ישראל, מותחת ביקורת על מדינות ערב
והפידאיון שאינם מכירים בה. בפרק זה
אפשר למצוא גם חידושים, לגבי הגדרות
קודמות של המפלגות הקומוניסטיות שפעלו
בארץ־ישראל. רק״ח מותחת ביקורת
על המפלגות הציוניות, טוענת שהמאבק
של אירגוני־המחתרח היהודיים לפני הק מת
המדינה לא היה מאבק אנטי־אימפריא-
ליסטי, אלא היה מכוון לשכנע את הברי טים
להישאר בא״י, תוך כדי שינוי עמדתם
כלפי החוקים שהיו מכוונים נגד
העליה וההתיישבות.
באותו פרק, מתנגדת רק״ח לכוחות הפועלים
בישראל, הנאבקים להכרה בזכות
ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני.
רק״ח סבורה שמאבק כזה, בעת הכיבוש׳
משרת את אינטרס הכיבוש הישראלי.
שינוי אחר בעמדות המוצהרות, אפשר
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 1816

,.הבטחות? הב־טוחס!״
אמר יצחק רבין
והוא ידע מה הוא שח
השגרירות הישראלית בוושינגטון ועובדיה.
באותה כתבה צוטט השגריר רבץ
כאשר הביע דברים חריפים ביותר על
טיבם של הדיפלומטים המקצועיים.

__נגד
״גימגום מלוט ש״

הצעיו המבטיח

יצחק רבין כפי שנראה בתחילת שנות החמישים,
כשהיה בראשית שנות השלושים שלו, מהמפקדים
הבכירים בצה״ל, בעל דרגת אלוף־מישנה, שכולם ניבאו לו עתיד מותיר בשל הכושר
המבריק שלו, יכולת החשיבה שלו, ותכונות המנהיגות הבולטות שבאישיותו.

ך• משך מיספר שבועות, בחודשים
^ האחרונים, פשט גל של לשונות רעות
זדוניות ומרושעות, ועבר מפה לאוזן בצמרת
המדינה. במיוחד עסקה בו הפקידות
הממשלתית הבכירה וכל אלה העומדים
עימד. בקשר. במרכזו של גל הרכילות משוללת
היסוד, עמד שגריר ישראל בארצות-
הברית, יצחק רבין.
גל הרכילויות הגיע לשיאו עם בואו
של רבץ, לפני מספר שבועות, לחגיגת
נשואיה של בתו .״זה הסוף,״ אמרו המרב-
לים, שכל תחזיותיהם הקודמות בנושא
זה התנפצו מול עובדות המציאות ,״עכ שיו,
כשהשיא את בתו, יוכל רבץ סוף
סוף להתגרש מאשתו לאה.״
לא היתד. זו שמועת־הכחש היחידה שרבץ
שימש כנושאה במשך חמש השנים
האחרונות, מאז תום מלחמת ששת־הימים.
גלים גלים הציפו השמועות את הארץ,
במחזוריות כמעט קבועה. עדיין זכורות
היטב השמועות שפשטו מיד אחרי המל חמה,
ושהפכו את הרעלת הניקוטין והחולשה
שתהפה בעקבות כך את מי שהיה
הרמטכ״ל ביום פרוץ המלחמה, להתמוטטות
עצבים ולהיסטריה.

כדי להוכיח באמצעותם את מעורבתו הישירה
של רבץ במאבק הבחירות שלהם.
כשנקלטו חזרה בישראל, נופחו דברים אלה,
מצאו דרכם במהירות אל הכותרות הראשיות,
יצרו את הרושם בקרב אזרחי יש ראל
כי יצחק רבין הפך לנושא הוויכוח
העיקרי והמרכזי במערכת הבחירות המתנהלת
בארצות־הברית, כששתי המפלגות
הראשיות, הדמוקרטית והרפובליקאית,
מתחרות על חסדיו ואל אפוטרופסותו,
כמי שבחסד האל מבטיח את הנצחון
בבחירות הקרבית ובאות.
תוך חודש אחד עמד יצחק רבץ
במרכזן של שתי שערוריות מפוברקות.
הראשונה פרצה באמצע חודש מאי,
אחרי שבמוסף הארץ, פורסמה כתבה על

שיא
ה מסע
ץ 0היטנה, ביום השנה החמישי לפרוץ
^ המלחמה, שוב נמצאו כאלה שהתבוססו
בתאווה במהלכים שקדמו למלחמה, כדי
לדלות מתוכם קווים חדשים לדמותו של
מי שהיה אז הרמטכ״ל. תיאורים אלה
נועדו לצייר תדמית חדשה של רבץ,
שונה מזו המקובלת על ידי העם: תדמית
של פחדן, הססן, שאין מוצא פיו דומה
למה שחש בליבו, טועה ומטעה.
השבוע הגיע המסע להכפשת דמותו
של יצחק רבץ לשיאו. היה זה כאשר
גוייסו למסע גם כלי התיקשורת האמריקאיים,
כדי לתאר את רבין כשגריר חסר
טאקט, נעדר תבונה פוליטית ומפר משמעת,
שסיבך את ארצו במאבק הפנימי
המתנהל עתה בארצות־הברית. כאילו לפי
אות שניתן להם מישראל, עטו כמה מכלי
התיקשורת החשובים בארצות־הברית על
דברים שנשא רבין באזני אזרחי ישראל

נשיפת אשה;ד.

רבץ, שבמרס האחרון מלאו לו חמישים שנה, ביום
בו השיאו שני בני הזוג את בתם, בחודש שעבר.
הבעת פניו של רבץ בתמונה זו, משקפת יותר מכל
את שרשרת האכזבות שלו בשלוש השנים האחרונות.

י* דיפלומטיה המקצועית,״ אמר
§ רבץ באותו ראיון ,״התנוונה לגמ רי.
ההוכחה הטובה ביותר, האו״ם, שאינו׳
אלא מועדון ויכוחים דימגוגי, אשר העולם
התרגל אליו ...דיבור ישיר ולענין, הוא
תכליתי יותר ומתקבל ביתר הערכה מאשר
גימגום דיפלומטי ולוא המלוטש ביותר.״

היה צריך לחפש הרבה למי התכוון
רבין. אין מי שמסוגל להשמיע גמגומים
מדיניים בצורה מלוטשת מאשר שר־החוץ

אבא אבן. אין בסגל הדיפלומטי הישראלי
מי שמדבר יותר ישיר ולענין, ותכליתי
מאשר יצחק רבץ.
רבץ לא הסתיר באותו ראיון את שביעות
רצונו העצמית מהצלחתו בדיפלומט.
בדברו על הכישורים הנחוצים לדיפלומט
ישראלי, אמר :״עדיף שיבוא מעולם העשיר.
ויחשוב במושגים
של מעשים.
נסיון צבאי טומן
בחובו צירוף של
שטחי פעולה רבים:
מנהיגות, הסברה,
חינוך למחשבה מסודרת
ותכליתית.
אם דיפלומטיה מק-

צוענית פירושה תוצאות — אני בעדה.״
יתכן ולוא היה רבין מסתפק בכך, היו
דבריו נשארים בגדר הפולמוס האישי,
הנמשך זה שלוש שנים בין השגריר לבין
השר הממונה עליו, שר־החוץ אבא אבן.
אבל דברים נוספים בכתבה, שיוחסו לרבין
אם כי לא צוטטו ישירות מפיו, סייעו
לקומם נגדו את כל הפקידות הבכירה וה-
זוטרה של משרד־החוץ. היה זה כאשר
נאמר, על פי דבריו, כי מדיניות החוץ
הישראלית חשובה מכדי להשאירה בידי
דיפלומטים מקצוענים, שיצאו מבית־מד־רשו
של משרד־החוץ, או כאשר תוארו
צוותו של רבץ בשגרירות בוושינגטון,
כמי שפועמים בתוכם רגשי עליונות כלפי
משרד־החוץ בירושלים, רגשי ביטול כלפי
המשלחת הישראלית באו״ם ולעג לרגישות
שמגלים בירושלים למה שכותב הניו־יורק
טיימס.
הקש ששבר את גב הגמל הפקידותי

בירושלים היתה הפיסקה שאמרה :״עד
לבואו של רבץ, היתד. השגרירות כסניף
של הסוכנות היהודית. כשהתעוררה בעיה
חמורה, נהוג היה להפעיל יהודים חשובים
שיילכו למימשל וישתדלו למען ישראל.
רבץ הפסיק נוהג זה. יש שגרירות ויש
מימשל. שום יהודים שתדלנים באמצע.״
אלה היו דבריו של כותב
הכתבה. אבל כל מי
שמכיר את רבץ מקרוב לא
יכול היה שלא לזהות מיד
את סגנונו החד, הקצר,
הישיר והקולע.
כך התחילה שערוריה
מיספר אחת. כאשר הגיע
רבץ לחגיגת נשואיה של
בתו, נמצא מי שקומם נגדו
את ועד העובדים של
משרד־החוץ, שהציגו את
עצמם כנעלבים עד מעמקי
נפשם מדבריו של השגריר.
תוך שעות מיספר התעוררה
סערת רוחות ״ספונטאנית״
,שכללה, לפי דיווחי
העיתונות, שרים,
ואנ־בכירים
פקידים

לפני כשנתיים. גולדה, שמעולם לא נטתה
חיבה אישית מיוחדת לאבן, זועזעה כמנהגה,
כאשר הובא לידיעתה דו״ח, שהושג
בדרך מקרה ולא כתוצאה ממעקב או
האזנה לאבן. דו״ח זה הבהיר לגולדה שבכמה
משיחותיו עם עמיתיו בחו״ל מייצג
אבן מדיניות שאינה תואמת בדיוק את
מדיניות הממשלה מתבטא בצורה מסתייגת
מחבריו בממשלה. מאותו רגע חדלה
לתת בו אימון, עניינים בעלי דרגת סודיות
עליונה הוסתרו מעיניו.
מאז הפכה המלחמה הנסתרת בין רבץ
לאבן למלחמה גלויה. הנשק שנשלף נגד
רבץ השבוע, כדי להוכיח שאין הוא יכול
לכהן כשגריר בארצות־הברית כיוון שנקט
עמדה לצד אחד המועמדים לנשיאות, הוא
נשק חלוד וישן שכבר נשלף נגד רבץ
מספר פעמים במרוצת השנה האחרונה.
עוד בינואר השנה האשימו אבא אבן
ועוזריו בגלוי את יצחק רבץ, שהוא נוטה
חסד יתר למפלגה הרפובליקאית, דבר המ סכן
את מעמדה של ישראל.
היה זה כאשר הזכיר רבץ בביקורו
בחודש ינואר השנה בארץ, כי כשכיהן
כרמטכ״ל אחרי מלחמת ששת־הימים, הטילה
ארצות־הכרית ״השעיה״ על משלוחי
נשק לישראל, אבל בירושלים סוכם להטיל
איפול על הידיעה ולא להביאה לידיעת
הציבור.

14 נאוסטובו 1949

מצעד כנס הפלמ״ח
צועד ברחובות תל־אביב.
שר־הביטחון, דוד בן־גוריון, אסר על קציני צה״ל בשירות
פעיל להשתתף בכנס, אבל יצחק רבין, אז בדרגת אלוף־מישנה,
הסיר את מדיו, לבש חולצה לבנה, הפר את הפקודה והשתתף

(המשך מעמוד 7ו)
שים שכיהנו בעבר בתפקידים שונים
בוושינגטון (הכוונה לאברהם הרמן,
נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים,
מי שקדם לרבין בתפקיד) .כולם נפגעו,
לדברי העתונות הישראלית שקיבלה הדרוכים
מדוייקים בענין זה, מדברי הזלזול
של אנשי השגרירות בוושינגטון לגבי
מי שכיהנו שם לפניהם.
ועד עובדי משרד החוץ שלח מברק
לרבץ, תבע לקיים עימו בירור על דברי
הביקורת שמתח על ״דיפלומטים מקצו-
עניים״ .רבץ, שאי-אפשר לייחס לו התנשאות
או שמירת מרחק בינו לבין הכפופים
לו או הנחותים ממנו בדרגה, נפגש
עם עובדי משרד־החוץ, ניהל עימם משא
ומתן על פירסום הודעה משותפת. נציגי
עובדי משרד־החוץ דרשו מרבץ שיכלול
בהודעתו שבחים על כושרם של עובדי
משרד־החוץ. רבץ סירב. הדבר היחיד ש הסכים
לכלול בהודעתו היתר, פיסקה שנועדה
לומר כי לא התכוון בדבריו לפגוע
בעובדי משרד־החוץ.

ל הו קרה ״
ףוסח ההודעה המשותפת כבר הוכן ל־
*4פירסום, כאשר למחרת היום קרא רבץ
בעתונים כי אחרי שנפגשו עם הנהלת
משרד-החוץ החליטו חברי ועד העובדים
לא לאשר את הנוסח. הוא התקשר עם
נציג הוועד, הד״ר דב שמורק, הטיח בפניו
מילים חריפות ביותר על חוסר עצמאותו
של הוועד, ועל תלותו המוחלטת בהנהלת
משרד־החוץ ובשר הניצב בראשו.
אולם עוד בטרם שככו הדי השערוריה,
כבר פרצה השערוריה השניה. היה זה
כאשר השמיע רבץ בראיון שהעניק לשידורי
ישראל לפני שבוע. את הפיסקה
הבאה, ממנה השתמעה, כביכול, התערבות
בענייניה הפנימיים של ארצות־הברית :
״אינני זוכר שאיזה שהוא נשיא אמריקאי
בעבר נטל על עצמו התחייבות פומבית,
כפי שעשה זאת הנשיא ניכסון אחרי
הפיסגה במוסקבה כאשר אמר, :הדגשתי
וחזרתי והדגשתי בפני הרוסים את התחייבותו
של העם האמריקאי לגבי מדינת
ישראל.׳ כיום יודעים הרוסים שיש להם
עסק עם נשיא שמוכן ליטול על עצמו
סיכונים ומוכן לקבל החלטות נועזות.״
כאשר נשאל רבץ על זכותו של הנשיא
ניכסון להמשיך בתפקידו כנשיא, אמר
באותו ראיון משודר :״ישראל צריכה
להודות לאלה, שמוכנים לסייע לה וצריך
להביע ולמצוא דרו להוקיר זאת ...עלינו
לדאוג שנכיר תודה לאלה שעשו למען
ישראל ולא רק דיברו למען ישראל.״

מ שיד־החוץ
והבשלת יבין
ך* קשר פין שתי השערוריות, ש י
| פרצו עקב התבטאויותיו הפומביות

18 1

בכנס. הוא נראה כאן צועד בשורה השנייה שני מימין. בשורה
הראשונה, בה צעדו מפקדי הפלמ״ח, נראים משמאל יצחק
שדה וישראל גלילי. בן־גוריון לא סלח ליצחק רבין הפרת
פקודה זו, לא מינה אותו לרמטכ״ל בתקופה שהוא כיהן כראש־ממשלה
ושר־ביטחון. רק כשעזב דוד בן־גוריון, מונה יצחק רבץ.

גלויות־הלב של רבץ, היה תפור בחוטים
גסים מדי, מכדי שלא יבחינו בו. למרות
שנעשה ניסיון ליצור את הרושם, כי
תגובת השרשרת בארצות־הברית, שנסע-
רה כביכול מתמיכתו של רבין בניכסון,
נולדה על דפי הוושינגטון פוסט, הובילו
עקבות ברורים לעבר כמה משרדים ממשלתיים
בירושלים, שם בושלו שתי הדייסות.
להרבה
הרבה אנשים בירושלים היו סיבות
טובות לשים רגל ליצחק רבץ, אפילו
אם יפגע הדבר באינטרסים ובתדמית של
המדינה. היו אלה יחידים וקבוצות, בעלי
רקע שונה, שמה שאיחד אותם היא האיבה
כלפי רבץ. את יריביו של רבץ בירושלים
אפשר לחלק לפי הקבוצות הבאות :
* כמה מאנשי רפ״י לשעבר ותומכיו של
משה דיין, הרואים ברבץ עד היום מתחרה
פוטנציאלי למשה דיין. אלה זוכרים כי
מועמדותו של רבץ כשר בממשלה הועלתה
לראשונה על־ידי פנחס ספיר כמשקל
נגד לשיקוליו הבטחוניים של דיין בממשלה.

כמה מצעירי מפא״י לשעבר במפלגת
העבודה, שקפיצת הגנראלים של בר־לב
ורביו אל החיים הפוליטיים, נראית
להם כעקיפת מסלול הקידום הפנימי ב־קאריירה
המפלגתית ובדחיקת רגליהם מעמדות
שלטוניות שנראו מובטחות להם.
אלה, למרות שהם קרובים אל רבץ בדי-
עותיו הפוליטיות, מאשימים אותו בחוסר
אחריות ובאי־יכולת להשתלב בעבודת
צוות.
* קארייריסטים אישיים דוגמת שמחה
דיניץ, יועצה של ראש־הממשלה שהפך
למנכ״ל משרדה, הרואים ברבין מתחרה
אישי, מקנאים באהדתה הגלויה של גולדה
אליו למרות התנהגותו החריגה, ונפגעים
מהזלזול הגלוי של רבץ בהם.
* ואחרונים אחרונים חביבים, שהם
הבוחשים העיקריים בקלחת: שר־החוץ
אבא אבן, חבורת עוזריו הקרובים בראשות
אפרים (״אפי״) עברון, מי שהיה ציר
ישראל בוושינגטון כאשר מוגה רבץ לשגריר׳
וכל חוג ההנהלה והדיפלומטים המקצוענים
של משרד־החוץ, הרואים כיום
בהכשלתו של יצחק רבץ את אחד התפקידים
העיקריים שעוד נותרו למשרד-
החוץ.

של אבא אבן ועוזריו מהתמונה לגבי מה
שקורה עם ארצות־הברית.
אם לפני שנתיים עוד שיגר אבא אבן
מברק לרבץ בנוסח :״מפי עמיתי, שר־הבטחון,
שמעתי כי אתה מטפל בנושא
הפסקת־האש. עליך לדווח בנושא זה אלי,״
— הרי עתה יודע אבן שלא רק רבץ אלא
אפילו גולדה והשרים הבכירים האחרים,
אינם מדווחים לו על כל הדברים הח שובים
באמת המתרחשים ביחסים עם אר־צות־הברית
והטעונים סודיות.
מה שגרם לכך היתר• אינפורמציה שהגיעה
בדרך מקרה לידי ראש־הממשלה

לא ל היו ת
כפויי־תודה
^ כריו של הכין עוררו סערה בממ־
( שלה. אפרים עברון, שהיה ציר בוושינגטון
כשאברהם הרמן כיהן כשגריר,
ושאינו יכול לסלוח לרבין כי הוא הדיחו
מתפקיד המומחה מספר 1של משרד-
החוץ לענייני ארצות־הברית, גילה אז
כי רבץ טעה. אומנם היתד, השעיה זמנית
של משלוחי נשק לישראל ב־ז ,196 אולם
היא נגרמה אחרי שהקונגרס האמריקאי
טען כי המינהל עוקף את ביית המחוקקים
והחליט להשעות משלוחי נשק לכל המדינות
הידידותיות, כולל ישראל.
באמצעות מספר סנטורים היו פניות
אל הנשיא ג׳ונסון להמשיך במשלוחי הנשק.
ישראל כבר תיכננה מסע ציבורי
בארצות־הברית נגד ג׳ונסון. לא היתה,
לטענת משרד־החוץ, כל השתקה, אלא

מדיניות פרטית
של שר־החוץ
* 1אדה האחרונים יש סיבה גלויה
/להלחם ברבין, שכן מה שגרס יצחק
רבץ בשנות כהונתו כשגריר, הוא ניטרול
גמור של שר־החוץ ומשרדו מכל פרשת
היחסים והמגעים המדיניים והאחרים עם
ארצות־הברית.
מה שהתחיל כזלזול בשר־החוץ ובעקי-
פתו, נמשך דרך העברת דיווחים ישירים
לגולדה ולא דרך השר הממונה עליו,
הפך בהדרגה לניתוק יחסים גמור בין
השר והשגריר עד להוצאתם המוחלטת

7ביוני 1967

הומטכ׳׳ל רב־אלוף יצחק רבץ (מימין) צומד עם שר־הביטחון
ועם אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס, דרך שער
האריות אל העיר העתיקה בירושלים, שעות מיספר אחרי שנכבשה בידי הצנחנים.
בתקופה זו היה יצחק רבץ בשיאו, הגיע לשיא הפופולאריות שלו כרמטכ״ל הניצחון.

״החלטה מדינית להמתין בהפעלה אמצעי
התיקשורת האמריקאיים עד למחצית אוקטובר
.1967 עובדה שאחר־כך חודשה אספקת
הנשק ללא ויכוח עם המימשל.״
על רקע זה פרץ ויכוח חריף בין רבין
לאבן. רבין טען כי הממשלה, הניזונה
ממידע והערכות מוטעות של משרד־החוץ,
אינה מבינה את תהליכי החשיבה בוושינגטון.
לדעתו נוצרה במשך שנים מסורת
מזיקה לפיה צידדה תמיד ישראל במפלגה
הדמוקרטית. לדעת רבין היה זה
משגה חמור. ישראל, לדבריו, נהגה להסתיר
במתכוון עובדות ולצבוע בצבעים
ורודים את יחם המימשל הדמוקרטי ליש ראל,
וזאת כדי לשאת־חן בעיני עסקני
היהדות האמריקאית, מתומכי הדמוקרטים,
שהם התורמים הגדולים ביותר לישראל.
לדעת רבין, נוח המימשל הרפובליקאי
לישראל מקודמו ונענה לכל הצרכים הבט־חוניים
של ישראל.
נגד טענות אלה של רבין ניסו אבן
ועברון לטעון כי הפריצה למחסן הנשק
האמריקאי נעשתה בתקופת כהונתם של
נשיאים דמוקרטיים דווקא: היה זה ג׳ון
קנדי שהעניק לראשונה לישראל טילי
הוק, וג׳ונסון הוא שהעניק את מטוסי
הקרב האמריקאיים הראשונים לישראל.

על התבטאותו האחרונה של רבין באותו
ענין בפני תושבי ישראל, כמעשה מפוברק
ומתוכנן דווקא על ידי ישראלים בירושלים,
שנועד להבאיש את ריחו של רבץ
הפופולארי, בעיני הרחוב האמריקאי.

נראה כי הסיפור חוזר על עצמו שנית.
הקאריירה של השגריר בעל המוח הפתוח,
וגלוי הלב (פעם הטיח, כך מספרים, בפני
הממשלה כי הוא סבור כי בממשלה יושבים
גם מטומטמים) התדרדרה לנקודת
שפל חדשה.

הממ שלה
מוליכ ה שולל
ך• דיוק לפני שנה, ביולי ,1971 הם-
1עיר ״משבר רביו״ אחר את הממשלה.
היה זה אחרי שבשידור בגלי־צה״ל, האשים
רבץ את הממשלה בכך שהיא מטעה את
העם ביוצרה תמונה מסולפת מעמדתה
האמיתית,של ארצות־הברית לגבי הסכם וך
במזרח התיכון.
רבין, שבאותה עת היתה מונחת בכיסו
הבטחה אישית מפורשת מגולדה למישרת
שרות בממשלה בתחילת שנת ,1972 נאלץ
לשלם את המחיר עבור כנותו ויושרו
האישי, שחייבו אותו לומר ישירות לעם
כי הממשלה מוליכה אותו שולל. מינויו
כשר נדחה, חיים בר־לב הועדף על פניו
וצורף לממשלה לפניו.
לרבין ניתנו אומנם הבטחות חדשות,
אבל הוא למד להתיחס אליהן בזלזול.

התחמ קו ת
מ מילוי הבט חו ת
ך* איש שלפני חמש שנים ניצב בשיא
ן \ תהילתו, נראה אז כמועמד אפשרי אפילו
לראשות־הממשלה, הגיע למצב בו הוא
צריך להלחם על הזכות לשבת לצידם של
שרים כורהפטיג או שלמה הלל, כשאפילו
חבריו לשעבר, כמו ישראל גלילי ויגאל
אלון, מתחמקים מההבטחות שניתנו לו.
ההתפתחויות האחרונות נותנות להם סיבה
טובה שלא למלא את התחייבותם כלפי
רביו•
אחת מעצרות קבלת הפנים שנערכו לכבוד
גולדה מאיר באחד מביקוויה בארצות־הברית.
רבץ הוא השגריר הראשון שיצר
קשר ישיר אל המימשל האמריקאי,
ללא תיווכה של היהדות המקומית.

הפלמ״ חניק שפקד על..התותח הקדוש״
ממשיך להרוג פרות קדושות

מנפ ״ ל דיניץ

שר אבן

צ יר לשעברעברון

״התערבותו של רבין בחיים המפלגתיים
האמריקאיים מיותרת,״ טענו מומחי מש־רד־החוץ
באוזני הממשלה .״אם עז רצונו
לעשות זאת, הוא יכול לשבח את הרפוב־ליקאים,
אבל אסור שמדבריו תשתמע ביקורת
על הליברלים הדמוקרטיים. אפשר
לשבח אחד ולשתוק כלפי השני — אבל
רבין לא מסתפק בשבח לאחד אלא מותח
ביקורת על השני.״
רבין ציפצף על דעת משרד־החוץ גם
בענין זה. הוא המשיך להתבטא בצורה
שניתן היה לפרשה כתמיכה במימשל ה־רפובליקאי,
שלדעת רבין, עשה יותר מכל
מימשל קודם למען ישראל.
דוגמאות מספר:

לא מכבר התבטא רבץ :״איזה הבטחות?
אלה הב־טוחס!״ כתוצאה מכך הוארכה
תקופת כהונתו כשגריר עד לתום מערכת
הבחירות לנשיאות בארצות־הברית בנובמבר
הקרוב. גם כשיחזור ספק אם יצורף
לממשלה, נוכח ההתנגדות הגוברת והולכת
למינוי בקרב שרים נוספים שאבן הצליח
לגייסם לעמדתו.
אין זו הפעם הראשונה שקידומו של
אחד המוחות הפוליטיים המבריקים ביותר
במדינה מעוכב ונדחה משום שאין הוא
מוכן לעשות שקר בנפשו.
כך, למשל, איבד רבץ את סיכוייו לכהן
כרמטכ״ל בתקופת שלטונו של דוד בן־
גוריון, משום שבשנת 1949 הפר פקודה
מפורשת של ביג׳י, שאסרה על מפקדי
צה״ל בשירות להשתתף בכנס הפלמ״ח
שפורק. רבץ הפר את ההוראה. כמי
שהיה מראשוני הפלמ״ח, מפקד חטיבת
הראל במבצע נחשון במלחמת העצמאות,
וראש מטהו של יגאל אלון בחזית הנגב,
העדיף אז רבין את הנאמנות לחבריו מאשר
את הציות העיוור לפקודה.

למרות זאת נשבע ביג׳י כי נוכח הפרת
המשמעת של רבין הוא לא יגיע לכהונת
הרמטכ״ל. ואומנם קצינים שפיגרו אחריו
בטיפוס בסולם הדרגות בצה״ל, מונו רמט־כ״לים
לפניו.
ייתכן ורבץ, שבראשון במרץ האחרון
מלאו לו 50 שנה, לא היה נעשה רמטכ״ל
לעולם, לוליא אותו תרגיל גיוס מילואים
אומלל באפריל ,1959 ששינה את גורלו-
תיהם של הרבה אישים במדינה.

* ב־ 18 באפריל השנה, בהופיעו בסעודה
עם חברי הקונגרס האמריקאי לרגל
חג העצמאות של ישראל, אמר רבין :״ישראל
מליאת הכרת תודה לנשיא ניכסון
על הבטחתו לתרגם את עקרון שמירת
מאזן הכוחות לאספקת ציוד צבאי לישראל.
כל בקשות ישראל לציוד צבאי נענו
בזמנו.״ באותה סעודה נאמו יעקב יעבץ
(רפובליקאי) ומנהיג הסיעה הדמוקרטית
קרל אלברט.
. +באותה רשימה בהאוץ שעוררה,
כביכול, את זעם עובדי משרד־החוץ, אמר
רבין בגלוי :״ישראל צריכה לאמץ לעצמה
מדיניות של מתן תודה. אין זאת אומרת
^צריכים להשתעבד. אבל אנו לא
״ דעת כפויי תודה. מה שמעניין
צ נתן מה לישראל, ואני
]גשראל.״
מתוך שפע
שנה האח-

מפ קד
; ה תו ת ח הקדוש׳
ך* ן־גוריון חיבב את רבץ, אותו כינה
2״העילוי״ ,באופן אישי. הוא היה בין
אלה שניבאו לו עתיד מזהיר. בידידם האישי
של הוריו — נחמיה רבץ, מאנשי
הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה,
ומזה כהן, עסקנית פועלים שהיתר.
חברת מועצת עיריית תל-אביב — העריך
ביג׳י את רבץ ואת כשרונותיו. צריך גם
לזכור כי היה זה יצחק רבץ שמילא אחר
הוראתו של בן־גוריון ופקד על ״התותח
הקדוש״ שירה באוניית הנשק של האצ״ל
אלטלינה.

ישר, בנה
ובעל מו ח פ תו ח
ך* אותו תרגיל של גיוס מילואים
באמצעות שידור סיסמאות ברדיו.
אירעה תקלה, ומישהו שכח לציין כי המדובר
בתרגיל בלבד. בציבור נוצרה בהלה
תוך אמונה כי מלחמה חדשה פרצה.
כתוצאה מתקלה זו נקטעה הקאריירה
של שני אלופים: ראש אמ״ן יהושפט הרכבי,
וראש אג״ם, האלוף מאיר (״זרו״)
זורע, שהועבר מתפקידו והוצב כאלוף
פיקוד הצפון. רבץ, שכיהן באותו זמן
כאלוף פיקוד הצפון, נקרא למלא את
מקומו של זרו כראש אג״ם תחת פיקודו
של חיים לסקוב כרמטכ״ל.
הוא המשיך לשמש ראש אג״ם גם כשמונה
צבי (״צ׳רה״) צור כרמטכ״ל. איל-
מליא אותו תרגיל גיוס לא היה רבץ
מגיע לכהונת ראש אג״ם, שכן הוא עמד
אז ערב פרישה מצה״ל לצרכי השתלמות
ולימודים בארצות־הברית. ייתכן והיה פורש
משירות צבאי וישראל היתד. מאבדת
אז לא רק את אחד המוחות הצבאיים
הטובים שלה, אלא מדינאי ישר, כנד. ובעל
שיעור קומה.
23 שנים אחרי פרשת כנס הפלמ״ח,

אין ספק כי המערכה המתנהלת עתה
נגד רבץ באמצעות כלי התיקשורת האמריקאיים,
אינה סוף פסוק. אבא אבן ועוזריו
מנהלים נגד רבץ מלחמה לחיים או
למוות, כשברור להם שבעתיד הלא רחוק
תהיה הברירה בינו לבינם. בינתיים נותר
רבץ במאבק זה ללא עורף וללא תומכים
כמעט. הסיכוי הוורוד ביותר הנשקף לו
עתה בחיים הפוליטיים הוא להתייצב בראש
מטה הבחירות של המערך בבחירות
הבאות, לזכות במקום ריאלי ברשימת המערך
בכנסת, ולהמתין לתורו לשרות בממשלה,
כשלשם כך יהיה עליו להיאבק
באלף ואחד יריבים ואוייבים.

החובבות!המקצועיות

מלכת המים — 1972 מצליחות לעמוד, כל עוד נפשן בן, על המחליקיים, במסגרת
ניסיונן ללמוד להחליק על הקרח. בתמונה משמאל: שלוש מבנות הלהקה במופע.

עופי עופי ציפורי

אורי יעקב, האמרגן
שהביא לארץ את לה״הבלט
על הקרח״ היקרה ( 92 משתתפים 30 ,עובדי במה,
קת ״1

ך* אשרטכע האלוף זורע המפורסם
את מטבע הלשון המפורסמת שלו,
התכוון בסך־הכל לממשלת ישראל ולגבז
שלו, הרחב. הוא לא יכול היה לנחש ש־

תלבושות במחיר מיליון דולר) מנסה לעזור לדוקי להפליג :
משחרר אותה — מציל אותה ממפולת בהמשך — זוכה
לראותה עפה שניות ספורות — ואחר נוחתת מפוזרת

איריס, דנה, יהודית, ודוקי חולצות את סנדלי המחליקיים,
ה 1 1 1 1 1 1 1 1
בתום חחווייה המפרפת, כסעקבות המאמץ נראות בפניהן.
2 1 1 0 11/ 11 הארבע קיבלו את שיעור ההחלקה שלהן מידי פוכבי להקת ״בלט על הקרח״
האמריקאית ב״היכל הספורט״ ביד״אליהו, שהפך לקרחי, לקראת מופע הלהקה.

״1 ¥1 71ד ה איריס דוידסקו, מל
1 1 ,2 2 /1 1 1פת המים ,1971 מקב׳
לת שיעור בעמידה מידי שניים מהלהקה.

דוקי ויהודית (גב למצלמה) מתמוגגות מצחוק, לאחר חש־ה
0111^ 0
תטחות רצינית על מישטח הקרח שהקימה להקת הבלט
11112 2 1 1 1 1 1 1
ב״היכל הספורט״ .ארבע שנים חלפו מאז ביקורה האחרון בארץ של הלהקה האמרי קאית,
הגדולה בעולם. הנערות הישראליות ניסו ללמוד את תורת ההחלקה.

יותר מכולן חששה אירים מכל העניין.
העניין שלה בכל עניין ההחלקה היה
ספורטיבי בלבד. היא בהחלט לא היתד.
מעוניינת לשבור, או אפילו רק לנקוע,
רגל או יד — שלושה ימים לפני שהיתר.
אמורה להתחיל לעבוד בהסרטת מתנה
משמיים, סרט חדש שבו היא תככב. אולם
$אחר כמד, התיישבויות בריאות, פגו החששות,
והיא התחילה מגלה דביקות
ראוייה לציון במטרה.

ארבע חתיכות ישראליות — אחת מהן
מלכת המים של ,1971 איריס דוידסקו —
יקחו אותו ברצינות, יילכו להתחלק פתאום
באמצע הקיץ. אמנם לא על גבו,
אלא סתם על הקרח — אבל.
שלוש החתיכות, מלבד אירים, היו
יהודית כחלון, דוקי אוניגמן, ודנה כץ.
הקרח שעליו הן התחלקו היה מישטח
המופעים של להקת הבלט על הקרח האמריקאית,
והרעיון שמאחורי ההתנהגות
המוזרה היה — לנסות ללמד אותן לנוע,
בצורה מתקבלת על הדעת, על המחליקיים,
כדי שתוכלנה, ב־ 16 לחודש הבא,
להופיע בצורה כזו בטקס בחירת מלכת
המים — 1972 דוידסקו כמוסרת הכתר,
שלוש האחרות כמתחרות עליו.
הנסיון הראשון, שהתקיים ביום הראשון
השבוע — שעות ספורות לפני הצגת
הבכורה של הבלט, בהיכל־הספורט
ביד-אליהו בתל־אביב — היה טרגי-קומי.
קומי לצופים המעטים, טרגי לנועזות, ש סיימו
את השיעור הראשון בישבנים דואבים
וכחולים.
רק שלוש מהן, ליתר דיוק. דנה, שהיא
עדיין חיילת בסדיר, התגלתה דווקא כ-
מתמצאת בעסק. הסוד: היא נסעה כבר
מספר פעמים לחו״ל, בין היתר לשווייץ,
למדה שם אח המקצוע.
שלוש האחרות, לעומת זאת, נאלצו
להתייסר שעתיים ארוכות, עד שהשתלטו
על תחילת קצהו של העסק: בתום היום
הראשון המפרך, ידעו כבר, בכוחות עצמן
— לעמוד על המחליקיים.

לאחר ההתחלקות (למעלה) ,מתחילות דוקי (ימינית)

1 1 1 /2 /1 1 11111 ויהודית בתהליך המסובך של התרוממות, שאינו פשוט
כלל על המחלקיים. הדריפו את הבנות סולני הלהקה, שהם מגדולי המקצוענים בעולם.

במדינה

ב א שו חש השבוע

(המשך מעמוד )16
למצוא בהגדרה ברורה המופיעה בתוך
הפרק הדן בזכויות העם הפלסטיני :״תוכנית
הבנוייה על חיסול מדינת ישראל היא
תוכנית לא רק בלתי-צודקת ובלתי־ריא-
לית, אלא משמעותה היא גם פיתרון בדרך
המלחמה, בניגוד לאינטרסים של שני
העמים, של כל עמי האיזור ושל שלום
העולם.״

גיור* ,חב שרעזוח
ה עי תונ אי ח־ הוזו צחת
17720183 מיינהוף

א:י ואפסי עוד. בעשרות אלפי מילים,
משפטים החוזרים מדי פעם על עצמם
וניסוחים מקבילים וצולבים, חוזרים ראשי
הפרקים על התיזה העיקרית שהציונות
משתפת פעולה עם האימפריאליזם האמריקאי,
וכי הציונות היא שורש כל רע,
והקומוניזם הסובייטי הוא תיקוות האנושות.
רק״ח, המכנה את מק״י כ״קבוצת מי־קונים־סנה״
למרות שראשי-הפרקים פורסמו
אחרי פטירתו של ד״ר משה סנה,
מסווגת את חבריה, בעבר הלא רחוק,
במחנה המיפלגות הסיפוחיסטיות. במחנה
המתנגד לסיפוח היא מסווגת את שי״ח,
ברית השמאל ואח העולם הזה — כוח
חדש. על תנועה זו פוסקים ראשי-הפרקים
את דינם כי ״בחוסר-עיקביותה הכריזה
דבר והיפוכו.״ כשהכוונה לתמיכה בציד-
קת מלחמת ששת הימים תוך פסילת מדיניות
הכיבושים וההגנה על זכות ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני.
ראשי-הפרקים מוכנים להכיר ב״קבוצות
ואישים״ הפועלים למען השלום, למרות
שאינם חברי רק״ח, אך בעת ועונה אחת
אין, לדעת המפלגה הקומוניסטית החדשה,
שום גורם ישראלי אחר, מלבדה, הפועל
בתחום המאבק על צדק סוציאלי, דימוק-
רטיה וזכויות-האזרח. קו זה של אני
ואפסי עוד עובר כחוט־השני בכל ראשי
הפרקים, מתחילתם ועד סופם.
אירגונים לקראת
מלח מו תאחים !
חוליית השוטרים המתוגברת, במכונית
בעלת המיספר האזרחי, עשתה את דרכה
במהירות, בליל השלישי שעבר, לעבר
הבית מוקף הגינה בשדרות בן־מימון,
השכונה הירושלמית האקסקלוסיבית. הבית
הפינתי, שבקומת המרתף שלו שוכנים מש רדי
הליגה היהודית להגנה, היה מוכר
להם היטב מסיורים קודמים. בסמוך לבית,
איתרו הבלשים את מכונית המיני־נזיינור
האדומה של צלם־העיתונות, דורם
תמרי. במכונית ישבו אותה שעה דורם
( )25 ואברהם ביטון.
השניים היו מוכרים למישטרה: דורם
היה עוזרו של אבי (ברדוגו) הכרמלי בסוכנות
לצילומי עיתונות כתם (כרמלי —
תמרי) — שהתמחתה בצילומי הפגנות
ונילוותה באורח קבע לכל פעולה של
האירגונים השמאליים בארץ. תמרי הוזמן
על־ידי הפנתרים לכסות את חלוקת החלב
המפורסמת שלהם.
מ־הם ביטון היה מוכר לאנשי המדור
המרכזי כאחד מפעילי הפנתרים השחורים
בירושלים, ואחיו של צ׳רלי ביטון, מעמודי
התווך של הקבוצה.
בקבוקי מודוטוב. בחיפוש שנערך
במכונית הקטנה, התגלו שני בקבוקים
מלאים בנזין בעל אוקטן .94 צוואר הבקבוקים
היה סתום בסמרטוטים.
בעוד שחלק מהבלשים טיפלו בתמרי,
ביטון והבקבוקים, ניפנו היתר לעבר כמה
דמויות שעמדו ליד הבית מיספר 26בשדרה.
הדמויות הסתלקו כאשר הופיעה
מכונית הבלשים, אך בדו״ח שערכו השוטרים
מאוחר יותר, טענו כי זיהו בבורחים
את פעילי הפנתרים סעדיה מרציאנו,
כוכבי שמש — המשמש כעת כיו״ר ה-
אירגון — אפרים וולוביט ודני לויט.
שמש נעצר בארבע לפנות בוקר יום
הרביעי, בדירתו. סעדיה מרציאנו נעצר
למחרת היום, בטעמון. אפרים וולוביט נעצר
ברחוב. רק דני לויט הצליח להתחמק
— בינתיים.
מסורת שד הצתות. האמנם עמדה
לפרוץ, אותו לילה, מלחמת־אחים בין
שני האירגונים היריבים.
בהודעה שמסר לעיתונות סגן־ניצב אב־
(המשך בעמוד )26

!תגלה אגו נוסו של
האו״ב החרש של שלאל:

1 1711 אנדריאס באדר,

•1 1 1 4 1 1 1 1באזיקים לאחר
שלו בנהיגה ללא רשיון — סיים
המערבית .״בל מגע איתנו יסתיים

שותפה של אולריקה מיינהוף, שובב פצוע וכבול
תפישתו. האיש, שהתחיל את הקריירה הפלילית
אותה בטרוריסט שהפיל אימתו על כל גרמניה
בהריגה,״ כתב לשר־הפנים שביקש אותו להיכנע.

!( ו פו ס ל

המטורפים
** אשר הסתיים השבוע בגרמניה
^ הרחוקה המירדף המישטרתי חסר־התקדים,
שנמשך למעלה משנתיים והתחולל
על פני אירופה כולה — יכלו יש ראלים
רבים לנשום לרווחה.
הם לא ידעו זאת, כמובן. שכן, בתחילת
השבוע, כאשר נתפסה אולריקה מיינהוף,
מנהיגת הכנופיה — לא נראה מה הקשר
בין ישראל לבין כנופיית הטרוריסטים
המרצחים הגרמנית.
גילה את הקשר מנהיג החזית העממית,
ד״ר ג׳ורג׳ חבש.
הכרזתו הדרמטית, השבוע, היתה נדירה
אפילו בעולם הפשע הפוליטי.
חבש, האחראי לטבח בנמל־התעופה לוד,
שבוצע על־ידי יפנים, יצר תקדים, כאשר
הצהיר בפני עולם נדהם, מייד לאחר לכידתה
של הפושעת הגרמניה, כי יחטוף
מטוס־נוסעים גרמני — כדי לסחוט מממשלת
מערב־גרמניה את שיחרורה של
מיינהוף, מנהיגת הכנופיה הפוליטית, ש שדדה,
פוצצה, רצחה והטילה טרור ברחבי
גרמניה המערבית במשך שנתיים.
על הצהרתו זו, מגיעה לרופא־שהפך-
רוצח תודה מפיהם של ישראלים רבים.
שכן עד השבוע, חיו ישראלים אלה
תפיסתה הדרבגו־עדן
של שוטים.

מטית של מיינהוף, גרמניה, גרושה בת 37
ואם לתאומות, נראתה לישראלי הממוצע
בסיומו הדרמטי של סרט־מתח מרתק על
שודדים ושוטרים. סרט־מתח שלו, לצופה
הישראלי, אין כל קשר אליו. במשך שנתיים
ארוכות חייתה גרמניה המערבית בצל
מעשי הטרור של אנשיה של הגרושה
עגלגלת־הפנים. עשרות בתים פוצצו בנקים
נשדדו, חיילים אמריקאים ושוטרים
ואזרחים גרמניים חפים־מפשע נרצחו ונפגעו.
אולם כל זה התחולל בגרמניה הרחוקה,
ולא היה רלוונטי.

קשי,
נפשי
** ד שבא מנהיג החזית, גאה בהצלחתו
> היפנית, ועידכן את הישראלים, הבהיר
להם כי קיים קשר הדוק מאוד בין אותה
כנופיה מרוחקת — לבין אירגוני המחבלים.
קשר נפשי׳ אידיאולוגי — שיכול יל
רגע להפוך לקשר מיבצעי, ולהניב תוצאות
בדיוק כמו הקשר הנפשי־שהפר־למיבצעי
בין אירגוני המחבלים הפלסטינאים לבין
אנשי הצבא האדום היפני.
לוא היתד, כנופיית באדר־מיינהוף הגר־

ה 1 ¥1ה יי 1 1 1אולריקה מיינהוף,
• 1141 #111ייי מנהיגת כנופיית ה בעת
שנתפסה
הגרמנית, מרצחים השבוע, לאחר מירדף שנמשך שנתיים.

מניה ממשיכה להתקיים, סביר להניח ש אנשיו
של ג׳ורג׳ חבש היו מצליחים לשכנע
את ראשיה לפעול גם בישראל —
בדיוק כמו ששיכנעו את ראשי הצבא
האדום ביפן.
חיסולה השבוע של הכנופייה, חיסל גם
אפשרות זו.
בינתיים, משום שתפיסתה הדרמטית
של אולריקה מיינהוף אינה בהכרח
סוף פסוק. היא יכולה עוד לחזור
לחופש — ולפעולה. בגרמניה — וגם
בישראל. אולי אפילו רק כאות־תודה ל-
חבש, על הצעת העזרה מצירו. אולי ען׳
יהעזרה הממשית, אם אכן יבצע את
משום כך, מעניין לנסות ולבחון*
חברי כנופיית באדר־מיינהוף,.
רים אלה הם אויביה ט
שים של מדינתליפ
המזעזע^

פתח רומן, והזוג המאוהב שהחל לכנות
עצמו בוני וקלייד.
הרומן בין השניים נמשך שנתיים
בשקט. גורדון היתר. פעילה שמאלנית
פוליטית, משכה אחריה את אנדריאס לכל
הפגנה פוליטית וסטודנטיאלית. הצעד הראשון
בקריירת הפשע שלהם אירע באפריל
68׳ .ביחד עם עוד זוג סטודנטים,
הציתו שני בתי-מסחר בפרנקפורט.

הצתה כמחאה

ף* שמב 3י־האש הגיעו למקום עמדה
הרביעיה במקום והסתכלה בששון. הם
התגאו בפומבי כי הם המציתים, ונעצרו.
במשפטם, אמרה גורדון :״עשינו זאת כמחאה
על המלחמה בוויאט־נאם.״ אמר אנד־ריאס
:״איני יכול יותר לאכול את
עצמי, נוכח צורת החיים של המימסד.
זאת המחאה שלי.״ הנוכחים באולם בית-
המשפט תהו לקשר שבין ויאט־נאם לבתי-
המסחר המוצתים.
העצורים, נידונו למאסר של שלוש
שנים עם עבודת סרך, שוחררו, כנהוג
בגרמניה המערבית, עד עת המאסר בפועל,
שהיה צריך לחול לאחר ימים ספורים.
גורדון ובאדר ניצלו את השיחרור הזמ ני,
ירדו למחתרת.
בשלב זה הכירה אותם עיתונאית ידועה
בשם אולריקה מיינהוף, שהתקשרה איתם
כדי לראייגם. לאולריקה וגורדון היה הר
בוני
וקלייו

חבו הננונ״ה

באדר וחברתו
השנייה בכנו־פיה,
גודרון אנשלין, בצילום ישן מתחילת
הרומן שלהם, שהתחיל בהפגנות סטודנטים
— ונגמר בשדידות בנקים, ברציחות,
זיכה אותם בגרמניה בפינוי בוני וקלייד.

הולגר מיינס, חבר כנופיית באדר מיינהוף, הסגיר
עצמו למישטרה, לאחר שמנהיג הכנופיה נפצע בקרב
עם השוטרים. כשצעק שהוא מסגיר עצמו, דרשה המישטרה שיתפשט ויצא
אליה ערום. בתצלום: בידי שוטרים, דקה לאחר תפיסתו מובל למכונית המשטרה.

צבים חברי אינטרנציונל המטורפים —
אתמול יפנים, מחר גרמנים, מחרתיים
שוודים, ברזילאים, אמריקאים — ומי לא.
קבוצת באדר־מיינהוף היתד, קבוצה של
צעירים וצעירות גרמניים שכינו עצמם
אירגון הצבא האדום,
בסיסמאות פאציפיסטיות־אידיולוגיות —
שהעיקרית בהן היתד, התנגדות למלחמת
ויאט־נאם — הם הפעילו טרור חסר־תקדים
בגרמניה. בראשם עמדו אולריקה מייגהוף,
שסיפקה את התחמושת האידיאולוגית, ו־אנדריאס
באדר, שניהל את הצד הביצועי.
ב־לדותו לא היה באדר תלמיד טוב במ יוחד,
לא השאיר רושם על חבריו ומוריו.
מכיריו הכירוהו כשחצן, פני התינוק שלו
הדביקו לו לימים את הכינוי בייבי. בהערות
שכתב מחנך הכתה במינכן, כשסיים
אנדריאס את לימודיו ביסודי, ציין :״בלתי
חברתי ולא מקובל בהברה, אבל בעל
חוש־הומור חריף.״
בפנימיה בפרנקן, שם המשיך בלימודיו
החל להתפרע, היה מעורב בקטטות, ברח
לעתים קרובות אל אמו האלמנה במינכן.
מנהל הפנימיה אמר עליו :״עוד אחד
כמוהו אצלי בבית-הספר, זד, אסון !״ לבסוף
גורש באדר מהפנימיה.

בה באנדריאס׳ גרמה לעזיבתו של מנפרד
את הדירה. עתה הפך אנדריאס בעל הבית,
ואלינור למדה להכיר את צידו הברוטאלי.
הוא היה קנאי עד חולניות, התפרץ
כל פעם שזרקה מבט בגבר אחר.
כעבור זמן הכיר באדר את גודרון
איינצלין, בתו של כומר משטוטגארט,
שהיתר, מבוגרת ממנו בשלוש שנים. היכ רות
זו גרמה למעשה להתפתחות־ד,זוועה
של הכנופיה הנודעת. גורדון, שנפרדה
מבעלה והיתד, אמא לילדה, היתה סטודנטית
לגרמנית. כשביוני 1965 התחילו התפרעויות
הסטודנטים בברלין, משכה את
אנדריאס לצעוד לצידה. בין השניים הוד

בה מהמשותף. שתיהן היו אקדמאיות,
שתיהן באו מבתים מכובדים, שתיהן האמינו
במהפיכה פציפיסטית. ההבדל היחידי,
באותה פגישה ראשונה: גורדון היתר,
פושעת. אולריקה, אזרחית שומרת חוק
שרק מדברת. למרות זאת, עזבה אולרי-
קר, את פרנקפורט מליאת רשמים.
באדר וגורדון לאחר הראיון, גייסו כספים,
קנו נזרצדס, וברחו לאיטליה. שנתיים
לא שמעו מהם דבר. אחר חזרו לגרמניה
— במחתרת.
אותה עת נעצר בברלין, כחשוד
בהצתת בית־דפום של המו״ל המפורסם
אקסל שפרינגר, עורך־הדין קרל מאלר —
שהגן בזמנו על באדר במשפט־ההצתה בפרנקפורט.
הוא נמצא אשם, חטף קנם של

0 ״1 11 אלינור מיכאל, האטה
11 1 * 81 הראשונה בחייו של
אנדריאס באדר. ביתה הפן למקום מיפ-
גש למורדים. את מקומה תפסה גודרון.

67,000 מרקים ועשרה חודשי מאסר.
לאחר שיחרורו, אסף סביבו הפרקליט־המצית
חלק גדול מחבריו — כולל באדר
וגורדון — הפך עצמו למדריכם הרוחני.
אנדריאס וגורדון קיבלו תפקידים בכירים
בכנופייה.
מה שמאלר לא ידע, זה שהמשטרה שתלה
ביניהם סוכן בשם פטר אורבך. הקבוצה
הקטנה תיכננה פיצוצי בתי מסחר
ובנייני ציבור, אך כבר ערב המיבצע
הראשון טמנה לה המשטרה מלכודת, עצ־
(המשך בעמוד )27

ההתנג שות
הרא שונה
ך• גירוש מבית־הספר גרר אחריו
1 1את ההתנגשות הראשונה עם החוק. אנ־דריאס
נתפס נוהג אופנוע ללא רשיון.
כך החלה הקאריירה הפלילית של מושיע־העולם
לעתיד. שלושת השבועות מאסר
שקיבל לא הרתיעו אותו מנהיגת רכב ללא
רשיון מאז ועד סוף ימיו. התפרעויותיו
הפכו תכופות יותר ויותר. הוא עבר לברלין,
החל מבלה בבתי־מרזח, שותה בירה
בכמויות, גורם לקטטות. הוא נהג להמשיל
עצמו ל״מרלון ברנדו בצעירותו״ ,אהב
לבלות שעות בבתי-קולנוע. לכולם בילף
שאמו היא שופטת במחוז מינכן. לאמו
כתב שהוא עובד על כתיבת ספרו.
את בעיית הקיום פתר על־ידי מגורים
משותפים עם זוג ציירים, מנפרד הנקל
ואלינור מיכאל, שלרשותם עמדה דירה
בת שמונה חדרים. היה זה ב־ ,1965 אלי-
נור, שנחשבה עד אז לאשתו של מנפרד,
והיתה אם לבתו בת השלוש, סוזן, ר,תאה־

המצוד האחוון

חיפושית מרוסקת ושוטר
צבאי באתר הקרב האח רון.
עשרות מכוניות מישטרה וצבא הקיפו את הבית, שבמוטך
שלו הסתתרו מנהיג הכנופיה באדר וחברו מיינט. המיבצע המיש-

טרתי הגדול ביותר של גרמניה נמשך למעלה משנה, הביא בסופו
ללכידתם של הטרוריסטים אשר יצרו לעצמם שם של ״גנגסטרים-
פוליטיים״ .במשן שנתיים מלאי טרור של פיצוץ ורצח, איימה
כנופית ״אירגון הצבא האדום״ על כל גרמניה המערבית.

האס פיתו בני תושיו־וא
רונים. המדיניות שאנחנו עיצבנו במקום
— מדיניות של שיתוף פעולה ואחווה, ביקורים
הדדיים וידידות אישית, שהגיעה
לשיאה בקייטנות המשותפות — מדיניות
זו הפכה מיחסי ידידות ליחסים הדוקים
של חבר וחברה. הבנים של תרשיחא והסביבה
נקשרו ביחסים הדוקים עם בנות
ממעלות.

דוגמה לכל

המזרח התיכון
ף • מדוכר בבנות בגיל .14—12 לשמי
״} 1חתנו אץ עדיין הוכחה שהם באמת
שכבו, למרות שיש בנות שהודו בפני
שהן קשורות ביחסים הדוקים עם בנים
מתרשיחא. הולכים יחד לסרט, וגם עברו
נסיונוח של קירבה יותר הדוקה. אני, כ

אנח נו

רו צי

אז מה בכל זאת גרם להתפוצצות?
לדעת בעלי רצון טוב משני הצדדים,
פרצה הסערה בגלל בחישה פוליטית של
צדדים מעוניינים, שניסו לנגח יריבים
פוליטיים.
12 שנה שררה אחוות אחים מופתית
בין ערביי תרשיחא ויהודי מעלות 12 .שנה
היוותה המועצה המקומית — המשותפת
לעיירה מעלות ולכפר תרשיחא — דוגמה
יחידה בארץ. כשהוקמה בזמנו המועצה,
הכריז בהתרגשות הסגן הערבי, מיכאל מו-
סא :״יראו שכנינו הערבים שמעבר לגבול,
כי ערבים ויהודים יכולים לחיות
יחד בישראל, ואף להקים שלטון מקומי
משותף. יראו שכנינו וילמדו, כי ניתן
לחיות בשלום לא רק במעלות ותרשיחא,
אלא ברחבי המזרח התיכון, כפי שאנו
חיים באחווה ובידידות בפינה זו.״

באחו ! ת 2ע מ ־ ם

אבל

שלא ׳ 1111 בי לו ש שו ס!
הם רוצים גם את הבנות שלנו? שיצעקו
כמה שהם רוצים, אבל שלא יגעו בבנות
שלנו. כשם שאנחנו מכבדים אותם ואת
דתם, הם חייבים לכבד אותנו. הנה, לפני
כמה זמן הופיעו כאן פתאום שליחי המיסיון
וניסו לגייס אנשי מעלות לעבור
לנצרות. זאת לא חוצפה? עד היכן נגיע,

יהודי, לא מוכן להסכים לכך.״
למה בדיוק לא מוכנים להסכים שני
היהודים הטובים הללו? מה בדיוק
הרתיח את דמם? מהם ״הגילויים של
השבועות האחרונים?״
קשה לדעת. העובדות, כפי הנראה, הן
החלק הפחות חשוב בכל הסערה. האמנם

111111ה מבקש מנהל בית׳
הספר היסזדי ב־

תרשיחא, פרימי נאחס :״ביטול הקייטנה
המשותפת היא סכנה למדינת־ישראל״.

) 11 יל ך י׳ * אומר קאמל נאחס,
שמיניסט שהדריך ב־

קייטנונ״המריבה .״לא קרה שום דבר
כזה בין בנים מתרשיחא ובנות ממעלות״.

^ 6מעון מרק ( )25 הוא נציג גח״ל
* /במועצה המקומית המשותפת תרשי־חא־מעלות,
וסגן היו״ר שלה. השבוע, הוא
רתח מזעם:
״שיתוף פעולה ואחוות אחים — זה
הכל יפה וטוב. אבל יחסים אינטימיים —
לא! אם בחורה יהודיה בת 18 מחליטה
לצאת עם בחור ערבי, זה עניינה ואני
לא אפריע לה לעשות מה שהיא רוצה.
אך אם ילדה בת 12 עומדת בפני סכנת
פיתוי — אז אני, כנבחר הציבור, אמנע
זאת! באיזו מדינה אנחנו חיים? זו המדינה
שלנו, והדת השלטת היא שלנו!
מספיק עברנו את בעיות ההתבוללות בגולה.
במדינת ישראל לא תקום ולא תהיה
התבוללות !
״מה הם בכלל רוצים, הערבים? אנחנו
משתפים אותם בכל דבר ומתייחסים לתר-
שיהא בדיוק כאילו זה מעלות. אז מה —

הסגן היהודי
של ראש

מועצת מעלוונ״תרשיחא, שמעון מרק, זועק
נגד סכנת ההתבוללות, לדבריו.

.התבוללות!

אם נמשיך להיות פשרניים ומוותרים על
כל דרישה ערבית?״
גם ראובן רוברט הוא חבר באותה מועצה.
בנוסף, הוא גם המפקח, מטעם משרד
החינוך, על בתי-הספר באיזור. הכריז הש בוע
רוברט, מורה במקצועו:
״נדהמתי מהגילויים של השבועות האח־

קיימו צעירים ערביים, תושבי תרשיחא,
יחסי־מין עם ילדות יהודיות בנות 13-12
ממעלות? גם ראשי המשמיצים אינם מוכנים
לקבוע זאת. העובדה היחידה, הק שורה
אולי איכשהו לנושא: הליכה משו תפת
של צעירים מתרשיחא וצעירות ממעלות
לסרט בקולנוע של מעלות.

12 שנה תמימות נתקיימו.דבריו. בשבוע
שעבר, נשברה האידיליה: יהודים במעלות
האשימו ערבים בתרשיחא ב״הוצאת בנותינו
לתרבות רעה״ .ערביי תרשיחא האשימו
את יהודי מעלות ב״עלילות שקר
וכזב״.
בין הפעולות של המועצה המקומית,

את הבנות של מעלות?
פעלה גם, במשך שנים בחודשי החופש
הגדול, קייטנה — משותפת לילדי שני
הישובים. החניכים והמדריכים כאחד היו
בני שני העמים.
אשתקד, לאור הצלחת השנים הקודמות,

לות (בית־ספר יסודי שלישי במקום, הוא
חילוני) ,הגיש לחברים במועצה דין־וחש־בון
שחיבר אודות ״יציאתן לתרבות רעה
של ילדות יחודיות ממעלות וחתחברותן
לנערים ערביים מתרשיחא״ .לדבריו, נוצ־

חליל דקייאר, סגן
ה 11ר ך 1
ראש המועצה, איים

בהתפטרות אם לא תיערך חקירה בעניין.

ראובן רוברט, לשעבר
ה 1711ד 1
ראש המועצה, שיזם
רעיון הקייטנות, נתפס להירהור שני.

הרוחות במועצה המקומית. המועצה, המורכבת
מקואליציה מקיר אל קיר, ובה חברים
ארבעה ערבים ושבעה יהודים, הועמדה
בפני ניפוץ 12 שנות שיתוף ואידיליה. שני
סגני היו״ר הערביים, מיכאל מוסא וחליל
דקוואר, וחבריהם חדי עומר ובוטום דיאז,
דרשו חקירת הכרוז והוצאת כרוז נגדי.

בן־יעקב להעלות את הנושא לסדר־היום
ולדון בכרוז. אז ראש המועצה אמר לי:
,אל תקחו ללב, זה לא כל-כך חשוב.׳

במשך שנים התקיימו, מדי
קיץ, קייטנות״יום משו״

תפומ״לילדלתרשיחא״רבילם ״מעליות היהודיים״.אשתקד קויימה לראשונה, באכזיב,
קייטנה״פנימיה לחטיבת־הביגיים של ילדי תרשיחא ומעלות. בתצלום: ילדות יהודיות
וערביות במופע שהתקיים בקייטנה באכזיב. לדברי המדריכים הערביים, היתה זו

קייטנה נהדרת, תמימה מכל צל של קשרים אטורים — לא בין נערים ונערות מתר־שיחא,
ולא בין צעירים ערביים וצעירות יהודיות. הקייטנה שימשה נקודת־מיפגש נדירה
להידוק הקשרים בין צעירי שני העמים — קשרים שאינם קיימים כמעט ברחבי ישראל.
למרות היעדר כל עובדות מוכחות, יצאו אישי־ציבור במעלות בזעקות״אימים בדבר
היותה של הקייטנה מקור להתבוללות של נערות יהודיות תושבות המועצה.

רו בקייטנה באכזיב, בשנה שעברה ,״חברויות
הדוקות למדי,״ והדבר מהווה סכנה
של התבוללות.
בד בבד עם המצאת הדו״ח, פורסם במעלות
כרוז הקורא לביטול הקייטנות
המשותפות לכל ילדי תרשיחא־מעלות. הכרוז,
שהיה חתום ״בשם צעירי מעלות״,
הזהיר את תושבי העיירה העברית מפני
הסכנה של שליחת בנותיהם לקייטנה המשותפת
עם נערי תרשיחא ״אשר מפתים
את בנותינו לדבר עבירה.״
דו״ח המורה והכרוז המשמיץ חיממו את

״מה זאת אומרת לא כל־כך חשוב?!
מאשימים ילדים שלנו בפיתוי ילדות של
מעלות — והוא עונה ככה? עמדתי על
דעתי שהמועצה תצא בכרוז נגדי. הם
דחו את זה.״
טוען לעומתו ראובן רוברט 30 נציג
המפד״ל במועצה — שעד לפני חצי שנח
היה בעצמו ראש המועצה, והוא זה שיזם
אז את הקייטנות המשותפות :״ביקשתי
לסטות מהנוהג של קייטנות משותפות,
על-מנת לבדוק מה בעצם קרה כאן. דבר
אחד אני יכול להגיד בבטחון: לא הקיי-
(המשך בעמוד )26

הקייטנה שגרמה וסעדה

הוחלט לנסות ולקיים קייטנודפנימיד. לח־טיבת־הביניים
(כיתות ז׳ ח׳) .הקייטנה
התקיימה באכזיב והיתד, הצלחה גדולה,
אולם השנה, בהתקרב ימי החופש הגדול,
יצא לפתע שמה לשימצה.

א סון גודא —
ספגת ה תבוללו ת
כרהם דייסי, מורה באחד משני
בתי־הספר העממיים־דתיים של מע־

איימו להתפטר ולתבוע ממשרד הפנים
כינון מועצה עצמאית.
ל א 3ל־ 3ן

חשו 3
** יפר השבוע בהתרגשות חליל דק-
^ וואר 50״קיבלתי שוק כשראיתי
את הכרוז. אף פעם לא שמענו על שום
דברים כאלה. זהו שקר וכזב. רוב הבנים
שלנו אפילו לא מדברים עברית — אז
איך הם יכלו בכלל להתחיל עם הבנות

ס ע!דא יגעו
(המשך מעמוד )25
טנה גרמה לפיצוץ המועצה המשותפת.
״הנציגים שלנו — והרי יש הרבה
מזוכיסטים במדינה הזאת — הבינו שהסוס
של קייטנות משותפות הוא סוס טוב לרכב
עליו. הם מנסים עכשיו להפוך את זה לקש
ששבר את גב הגמל.״

פקיד !
יש מי שקורא לך להצביע

הצבע ת מחאה
נגד״״״ המערך ״ :בעד מפלגות הימין.
שים־לב: ג ח ״ ל מנסה לבלבל את הבוחר בסיסמאות.
דע: בין ראשי גח״ל יש כאלה הגורסים רווחים שמנים במשטר שאותו
הם מבקרים כביכול.
זכור גם זאת: ג ח ״ ל, ל ״ ע, ו ע ״ מ, הם בעד בוררות־חובה והגבלת
חופש המאבק של השכירים.

לשם הפ על ת לחץ לשינוי המדיגיות
לטובת העובדים -
תמוך במק״י -הצבע
אל תתבלבל, סימנה של רק״ח
(בהנהגת וילנר ותופיק טובי) הוא — ו

סי מנה של מ ק ״י, מ פ לג תהמאבקה פו עלי;
מ פ לג תהש לו םוהבט חון, הו א _ ק

11111111

מינימום פרס ראשון

175

(כולל העברה +
תוספת מיוחדת)

מינ ימ ום
פרסים

400 אלו י
( כו ל ל

ה 11ברה )

עשהלך מנ הג 7ן בוע
מלא טו טו כ ל שב 1ע !

__ איפה
התרבו ת הרעה?
ך 1עומת הצהרותיהם הנרעשות של
/עסקנים יהודים וערבים, גילה האזרח
הפשוט, ברחובות שני הישובים, בורות
מוחלטת בכל הרעש המוקם במועצה. אמ הות
ממעלות גילו כי לולא הכרוז המרשיע,
לך; היו יודעות דבר על יציאתן הנוראה
לתרבות רעה של בנותיהן. אמרה
ג.ט ,.שרצתה בעילום שמה :״קיבלתי את
הכרוז ונדהמתי. לא ידעתי שדברים כאלה
מתרחשים כאן. הבת שלי היתר, בקייטנה.
וכשחזרה לא אמרה כלום על הערבים.
תמיד היה נדמה לי שאנחנו מסתדרים
כאן עם הערבים יפה מאד.״
אמהות אחרות, הגיבו באותה צורה .״לא
שמענו, לא ראינו, עד שיצא הכרוז.״
בתרשיחא, לעומת זאת, הפך הנושא
לשיחת היום. טוענים צעירי תרשיחא:
״אולי שניים שלושה משלנו באמת יוצ אים
עם בנות יהודיות.״ קאמל נאחס,
תלמיד שמיניית בבית־הספר התיכון המקומי,
אשר שימש כמדריך בקייטנה המוש־מצת
באכזיב, הצהיר :״זה לא נכון שהתחילו
עניינים בקייטנה. הקייטנה היתד,
של ילדים ולא מבוגרים שכבר יודעים
משהו. אנשי מעלות רוצים להשמיץ או תנו
כי המועצה המשותפת לא הוכיחה
שהיא עושה משהו בשביל תרשיחא. הנציגים
שלנו במועצה התחילו לגלות חוסר
סבלנות, ולדרוש פעולות. זאת הסיבה.
״ואפילו אם יש כאלה אצלנו שהולכים
לקולנוע במעלות ומזמינים בנות יהודיות
והן מצטרפות — אז מה כל הרעש?
אם הן רוצות, אז למה לא?״
במו בחוף ״שרתיו״
** סביר מנהל בי׳ת־הספר היסודי ב־תרשיחא,
פרימי נאחס :״התרגלנו
כאן במשך השנים להיות עם אחד, אחד
הבין את השני. אני הרגשתי שאחרי הקייטנה,
כל אחד מרגיש שהוא אח בשביל
האחרים. כל מורה ומדריך בבית־הספר
היה מבקר עם הילדים שלו בבית־הספר
השני. גם נתנו. מתנות. היו יחסים יפים
מאד. גם הרבה ביקרו בבתים פרטיים.
״אצלנו בבית־הספר אנחנו מחנכים בראש
וראשונה לאזרחות טובה. יש לנו
שעות מחנך, ומדברים על מדינת ישראל.
אם לא תהיה קייטנה לילדינו ביחד, זה
יהיה רע מאד למדינת ישראל. אנחנו
צריכים להרגיל אותם להיות עם אחד, ש ירגישו
שהם במדינת ישראל, ישראלים
בראש וראשונה — לפני שהם יהודים,
מוסלמים או נוצרים.״
תרשיחא גאה ב־ 80 מורים שהוציאה
במשך השנים לכל בתי־הספר באיזור 30 .
מצעירי תרשיחא לומדים לתואר ראשון
ושני באוניברסיטאות בארץ, ו־ 39 נוספים
בחוץ לארץ. אחד האחראים לתוצאות הנד
צויינות האלה הוא מנהל בית־הספר התיכון
בתרשיחא, סמיח ח׳טוב 38 המכהן
בתפקידו מזה 9שנים. בית־ספרו כולל גם
את חטיבת־הביניים, שעליה יצאה הרעה.
״לא הגיעה אלי שום תלונה בענין המדובר,״
הוא טוען ,״פעם ראשונה כששמעתי
על העניין, היה כשיצא הכרוז. בתור
צד שלישי, התחלתי לפעול, יחד עם מספר
אנשים ממעלות, כמו ראובן רוברט, כדי
לפשר בין הצדדים.
״תמיד היו בינינו יחסים טובים, מיפגשי
כיתות, השתתפות בחגיגות, תחרויות
ספורט, וכו׳ .אני מקווה שכל הבילבול
הזה ייפתר בזמן הקצר ביותר, והכל יחזור
לקדמותו.״
זאת מקווים כולם בתרשיחא, וכולם —
או כמעט כולם — במעלות. רוב התושבים,
בשני הישובים, מעוניין בהחזרת
הדו־קיום בצוותא.
השאלה היא רק — איך. התשובה
המסתמנת, שכנראה תתקבל על דעת הכל:
קיום קייטנה משותפת לבני שני העמים —
אך נפרדת לבנים ולבנות. אולי אפילו
אם קיר מבדיל לאורך החוף.
אחרי הכל, מה שטוב לחוף שרתון
בעיר הגדולה, למה שלא יהיה טוב גם
לעיירה הגלילית הנידחת?

במדינה
(המשך מעמוד )22
רהם תורג׳מן, סגן מפקד מחוז ירושלים,
נאמר שהפנתרים חשודים בכוונות להצית
את משרדי הליגה להגנה יהודית. לסגן־
ניצב תורגמן היו בקבוקי המולטוב* מוכרים
היטב: בהפגנה שהתקיימה במאי
,1971 השתמשו הפנתרים באותו סוג בק בוקים.
גם הצתת מכוניתו של קצין המיש־טרה
שמעון לביא, ממישטרת עזה, בשכו־

פנתר קוקו
התשובה — לשרשרות —
נת תלפיות — בוצעה בעזרת בקבוק מו־לוטוב.
בקבוק נוסף מסוג זה שרף בזמנו
את מועדון המחנות העולים במיגרש הרוסים
בירושלים. גם בהפגנה בכיכר־ציון —
שבה דרשו הפנתרים, כי שר־האוצר פנחס
ספיר יבוא בפניהם, כדי שיוכלו להציג לו
את דרישותיהם — נזרק בקבוק דומה.
הפנתרים עצמם הכחישו כל כוונה לה צית
את משרדי הליגה. בהודעה שהעבירו
מבית־המעצר״שבמיגרש הרוסים בירושלים,
טענו העצורים שכל העניין הינו פרובוקציה,
שנועדה למנוע את נסיעתם במש לחת
לאירופה, בעוד שבועות מיספר. לדבריהם,
לא היו דברים מעולם: אבי ביטון
נעצר בעת שהלך לתומו ברחוב בן־יהודה,
ואילו הצלם תמרי נעצר ליד מלון המלכים.
הסכם עם המישטרה. אם אכן יוגש
כתב־אישום נגד סעדיה מרציאנו, ואם
אכן יחוייב בדין — הרי שלא יוכל אמנם
לצאת במשלחת לחו״ל. לפני חודש נערכה
פגישה בין סגן־ניצב תורג׳מן לבין עו־רך־דינו
של סעדיה וסעדיה עצמו. בפגישה
התחייב סעדיה להימנע מכל פעילות
לא־חוקית — ובתמורה התחייבה המיש־טרה
לא לדרוש, נגדו, בתיק התלוי ועומד,
מאסר בפועל. בעקבות ההסכם, נערך ל־סעדיה
איחוד תיקים — והוא נידון
לשמונה חודשי מאסר על־תנאי על כולם.
הרשעתו עתה בדין — תגרום בפירוש
למניעת יציאתו במשלחת הפנתרים לחו״ל.
לעומת טענתם של סעדיה וחבריו, מוכנים
כמה מיושבי קפה טעמו! להישבע
שסעדיה הכריז בפומבי, בערב יום השלישי,
ש״הפעם זה סופם של אנשי הליגה
להגנה יהודית,״ וכי צ׳רלי ביטון הכריז
ש״הולכים לשרוף את הליגה להגנה.״
אחד העדים הללו הוא מקס אדלר, יהודי
תמהוני, בגיל העמידה, מיושבי טעמון,
המטיף כל הזמן לשלום. הכל נוטים לקבל
את עדותו כעדות אמת, הן בגלל תמימותו
של האיש, והן בגלל חוסר האינטרסים
שלו בעניין זה.
נשק חם וקר. מה התרחש באמת אותו
ערב בירושלים? האמנם נתפסו תמרי וביטון
במכונית עם שני בקבוקי מולוטוב,
ליד משרדי הליגה? ואם כן — האם זהו
שלב חדש במאבקן של קבוצות פולי*
ע״ש ויאציסלאב מולוטוב, ראש ממשלת
רוסיה בתקופת מלחמת רוסיה־פינ־לנד
1939 שבמהלכה השתמשו לראשונה
בנשק זה, המכונה גם קוקטייל־מולוטוב.
העולם הזה 1815

במדינה
טיות בישראל? האם נכנסת המדינה לשלב
של מאבק פוליטי אלים, בו תחליף הפצצה
את הנאום — לפחות בין קבוצות
השוליים?
קבוצה אחת מבין השתיים — הליגה
להגנה יהודית — מתאמנת בגלוי בנשק
קר, ובסודיות בנשק חם, זה תקופה ארוכה.
התקרית האחרונה החלה בערב יום השלישי
שעבר. היא נפתחה בוויכוח אידיאולוגי
בין שתי הקבוצות הפוליטיות, ש התקיים
במועדון הפליפר, מיני ספורט
שברחוב בן־הילל הירושלמי. ליד מכונות
הפליפר התפתח דו־שיח, שהלך והחריף.
אנשי הליגה טענו לאחר־מכן שהפנתרים
קיללו את מנהיגם, את מאיר כהנא, ואיימו
לפגוע בו. אנשי הפנתרים השחורים
שהיו במקום סיפרו, מצידם, שאנשי הליגה
לעגו להם על אי־יכולתם לחבר כרוז
בלי שגיאות כתיב.
על טענה אחרת של חברי הליגה —
כאילו הם מקבלים כסף ממצפן — יכלו
הפנתרים להבליג. על הפגיעה האישית בהם
— לא הצליחו: שתי הקבוצות הקטנות
נפרדו, הלכו להזמין את חבריהם בעלי
הקליבר הגדול יותר. לא עבר זמן רב,
וקפה טעמון התמלא בפנתרים ואנשי הליגה.
איסטים.
כאן, ליד השולחנות הקטנים,
המשיכו שתי הקבוצות במרץ את
הוויכוח הרעיוני מקודם. מספר יעקב אלבז,
גזבר הפנתרים, ששיערו המקורזל מלא
שיבה :
ישבנו בקפה טעמון, שם אנחנו נפגשים
תמיד. לאחרונה התחילו לבוא למקום גם
אנשי הליגה להגנה יהודית. מזה זמן רב
הם החלו להציק לנו, ופשוט להתגרות.
כל פעם שהיינו עושים משהו, הם היו
אומרים שאנחנו קומוניסטים, שאנחנו נ1צ־פניסטיס,
ומד. לא — העיקר שיהיה עם
איסטים בסוף.
״אותו ערב התווכחנו על מצפן. הם אמרו
לנו שזה שאנחנו יושבים בטעמון — זה
מוכיח שאנחנו מצפניסטיס. אמרתי להם
שלא רק אנחנו יושבים בטעמון. גם הם
יושבים — אז מה, הם מצפניסטים? הם
אנו לי , :אנחנו זה משהו אחר. לנו מותר.׳
מה זה להם מותר? למה לרבי מותר?
ככה התווכחנו, עד שהלכנו מהמקום. לפני
שיצאנו, הם לא שכחו להגיד לנו שאנחנו
בוגדים, בגלל מה שקרה עם יהודי סוריה.״
פופולאריות. מה שקרה עם יהודי

סר שורשים בציבור הצעירים הישראלים.
גם לדעת הפנתרים היד. הרעיון מוצלח
בתחילה: פעילות משותפת עם אנשי הליגה
היתד. מרחיקה מהם את תווית הקירבה
היתרה למצפן שדבקה בהם.
המגעים התנהלו בשקט, וכל הפרטים
סוכמו: ההפגנה עמדה להיערך ליד הכותל
המערבי.
ואז נודע הדבר לאנשי מצפן בירושלים
— והם הפעילו לחץ חזק על הפנתרים
שלא לקיים את הפעולה המשותפת עם
הליגה.
הפנתרים נכנעו. הפנתרים נכנעו ולא
באו להפגנה. רק בודדים מהם הגיעו לכותל
לזמן קצר — באופן אישי.
עובדה זו נשמרה היטב בליבם של אנשי
הליגה. מאז, לא הוחמצה שום הזדמנות
בה לא נגחו הליגאים את הפנתרים.
מספר קוקו אדריה ( )19 שהיה בערב
הגורלי עם חבריו הפנתרים בקפה טעמון:
״אחרי שכל הזמן קינטרו אותנו, הוציא
אחד מאנשי הליגה, משקית־עור שהיתר.
תלויה על חגורתו, שרשרת, ואמר לנו:
,בטח המשטרה לא חינכה אותכם מספיק
עם האלות, בזמן ההפגנות. אבל אין דבר,
אנחנו נחנך אתכם׳.״
הפנתרים נדרכו לקרב — והליגאים
הסתלקו מהמקום. לאחר זמן קצר, הופיעו
מתוגברים בקבוצה נוספת, שכללה ארבעה
עולים חדשים מרוסיה ושניים מארצות־הברית.
הם דרשו לדעת איפה סעדיה מר־ציאנו.
כאשר נענו שאיננו, חקרו היכן
צ׳רלי ביטון. גם הוא לא היה, והם הסתלקו.
הדיווח
עשה לו כנפיים במהירות, שאנשי
הליגה מחפשים את צ׳רלי וסעדיה.
השניים הופיעו בטעמון, אלא שהליגאים
כבר לא היו. לדברי הנוכחים במקום, הודיעו
השניים שגם הם הולכים לחפש את
אנשי הליגה. זמן קצר לאחר מכן, עצרו
אנשי המדור המרכזי את דורם תמרי ואבי
ביטון — בעקבות פעולתו הזריזה של מו דיע
אלמוני.
מומחה לחלה. למחרת, בבית־משפט
השלום בירושלים, נשבע התובע המשטר תי
שהשניים, יחד עם שלושת חבריהם,
חשודים בכך שהתכוונו לשרוף את משרדי
הליגה. התוצאה: סעדיה מרציאנו נעצר
ל־ 15 יום, כוכבי שמש לשישה ימים, אבי
ביטון לתשעה ימים. תמרי טען, בעת

אי 1ט ר 1ציו 1ד
(המשך מעמוד )23
רה את המכונית בד, ישבה חלק מהחבורה.
במכונית שנתפסה נהג אנדריאס באדר —
בלי רשיון נהיגה כמובן.
באדר נידון לשבעה שבועות מעצר,
נשלח לרצותם לפני שירצה את שלוש
השנים שחיכו לו. רשויות החוק בגרמניה
לא ידעו עדיין איך להתייחס למורדים
החדשים, ראו בבאדר מצית קטן ותו לא.
כאן נכנסה לתמונה אולריקה מיינהוף.
בהשפעתה, כעיתונאית ידועה, פנתה
אל רשות בתי-הסוהר, טענה
כי באדר עוסק במחקר על בעיות הסטודנטים׳
ביקשה להרשות לו לבקר בספריית
האוניברסיטה בברלין. היא הצליחה לשכנע
את השלטונות, שבטחו בה. באדר נשלח,
בליווי שוטר בודד, אל ספריית האוניברסיטה׳
ישב שם לשיחה עם אולריקה.
זה היה ב־ . 14.5.1970 מאותו יום, זכתה
הקבוצה בכינוי ״באדר־מיינהוף״ .הסיבה:
בעת שהשניים ישבו בספרייה, פרצה לפתע
קבוצת־קומנדו, חמושה במסיכות־גז
ונשק, פתחה ביריות. כשהתפזר מסך העשן׳
גילו הסטודנטים את אחד מעובדי
הספריה פצוע. באדר ואולריקה נעלמו.
כך נפרדה אולריקה מקריירה ממוסדת
של עיתונאית ידועה, בעיתונות, הרדיו
והטלוויזיה. האשד, התרבותית והאינטלקטואלית
זנחה את בעלה, עברה לקריירה
של פיצוצים ורציחות. בגרמניה, נקבע על
ראשה פרם של עשרת אלפים מרק.

מצטרפים
ל אל־פאתח
^ אדר מיינהוף וחבריהם ברחו לבר!
לין המזרחית, המריאו משם לאחד המחנות
של אל־פאתח במזרח התיכון, כדי
לקבל שם אימונים צבאיים. לאחר מכן,
חזרו לברלין המערבית לחיי מחתרת.
בסתיו 1970 נכנסה כנופיית באדר־מיינ־הוף,
שכינתה עצמה אירגון הצבא האדום,
להילוך גבוה, בסידרת פריצות בנקים בברלין
וברחבי הרפובליקה המערב־גרמנית.
אותו קיץ יצא לאור בגרמניה הספר הראשון
אודות האידיאולוגיה של המאבק
המזויין באירופה. היה זה ספר שהגן על
שיטותיו׳האלימות של השמאל החדש בגרמניה.
הספר נכתב על־ידי סופר ידוע,
גרם לסערת רוחות.
שנתיים תמימות רעמו הפצצות בפרנקפורט,
אגסבורג, מינכן, קרלסרואה, המבורג
והיידלברג. הרוגים, עשרות פצועים.
דרום־אמריקה הגיעה לגרמניה המערבית.
אחדים מחברי הכנופייה נתפסו
ונהרגו, אך היא המשיכה לפעול.
הסוף החל לפני שלושה שבועות, כאשר
עשרות כלי רכב ומאות חיילים ושוטרים
הקיפו את הבית מיספר 2/4ברחוב הופק
ווהג בפרנקפורט, שבמוסך שלו התחבאו
באדר וחבר־הכנופיה הולגר מיינם. באדר
ניסה להילחם, נפצע בקרב ונלכד. ד,ולגד
מיינם נכנע. המיבצע כולו שודר בטלוויזיה,
לעיני מיליוני צופים ברחבי גרמניה
המערבית. הסוף הסתיים שבועיים לאחר-
מכן, כאשר אולריקה מיינהוף נתפסה השבוע
בדירה בפרברי האנובר. איתה נעצר
גרד,ארד מילר, בן .23
ערפל הקרב

סוריה התחיל לפני חודש. אז החלה
למעשה המתיחות בין הפנתרים לבין אנשי
הליגה.

שנעצר, כי הגיע למקום במסגרת תפקידו
כצלם־עיתונות. מכאן — בהתחשב
בעובדה שבעבר צילם את, מיבצע החלב׳
הידוע של הפנתרים — הסיקו החוקרים
שתמרי נכח במקום על־מנת לצלם את
הצתת משרדי הליגה.
אם אכן זאת היתד. התוכנית — קשה
להאמין שיימצא מי מבין ראשי הפנתרים
שיודה בכך: בעת מעצרם של החמישה,
הציעו להם החוקרים השבוע להיחקר במ-
כונת־האמח.

* סימון לקר, שנחשד בסחיטה מסטודנטים,
ואשתו.

בנימוקים פורמליים מוכנים כהלכה, סיר בו
לכך כל העצורים פה אחד.

באותו זמן נערכו בין הפנתרים לאנשי
הליגה מגעים סודיים: אנשי הליגה ניסו
לגייס את הפנתרים להפגנה משותפת למען
יהדות סוריה. אנשי הליגה, רובם עולים
חדשים או תושבים ארעיים, קיוו שהפגנה
משותפת כזו עם ילידי הארץ תוסיף לפופולאריות
שלהם, מאחר שהם סובלים מחו*
העולם
הזה 1816

וזריקה הוסגרה על-ידי ידיד שלה,
\ £פרופסור קרל שניידר. התנהגותו של
הפרופסור הנכבד איפיינה, אולי יותר מכל,
את הערפל האידיאולוגי והמחשבתי האופף
את אינטרנציונל המטורפים: שניידר
הסגיר אותה בגלל התנגדותו לשפיכות
דמים. אולם מייד לאחר שנתפסה, הכריז
כי את הפרם, שיקבל תמורת הסגרתה —
יעמיד לצורך הגנתה המישפטית.
בילבול מעורפל זה מאפיין את כל איר־גוני
הטרוריסטים השמאלניים ברחבי העולם.
האנרכיסטים, באשר הם, הינם אנ־טי־לאומניים
קיצוניים. הפידאיון, לעומת
זאת, הינם לאומניים קיצוניים. סתירה קלה
זו אינה מפריעה לשני הצדדים. דוגמה:
כנופיית באדר־מיינהוף פוצצה את אחד מ־בתי־הדפום
של שפרינגר, בגלל שהוא לאומן
גרמני. הפידאיון היו בעד הרעיון —
בגלל שהוא פרו־יהודי.
אלא שסתירות אלה הן הגיוניות בלבד.
ואצל המטורפים, ההגיון איננו סיבה מספקת
להפריע למטרה הקדושה: שפיכת-
דמים לשמה.
פ להסתדרות פקידים לוחמת
הסתדרות הפקידים היא ההסתד רות
הארצית המקצועית הגדולה
ביותר לפי מספר חבריה. ברית־השמאל
קוראת לכל פקיד ופקיד
להצביע בבחירות אלה בעד חו

המאבק המקצועי, חופש
השביתה, ביטול צווי רי תוק?
בעד שמירה על ערכו
הריאלי של השכר ובעד ה עלאתו
במגמה של חלוקת
הכנסות יותר צודקות בתוך
המדינה.
ההצבעה לבחירות אלה תשפיע
לא רק על אופיר, של הסתדרות
הפקידים, אלא היא תאותת את דרך
המאבק — לצבור הפועלים כולו,
על כל חוגיו ומקצועותיו.
יש מנסים להפריד בין צבור
הפקידים ובין הפועלים העוסקים
באופן בלתי־אמצעי בעבודה גופ נית.
לדעתנו הפרדה זו מזיקה גם
לפקידים וגם לפועלים. יש צורך

בתמיכה הדדית ובסולידא-
ריות.

צבור הפקידים יודע יותר טוב
מכל צבור עובדים אחר, מה נעשה
באמת בחברה הישראלית. בידיו,
לא במעט, האפשרות להתקומם נגד
כל גילוי של שחיתות, של פרו־טקציוניזם,
של סחבת ולהלחם

למעשה למען חברה יש ראלית
מתוקנת ומתקדמת.

כמובן שהתפקיד המעשי של
נבחרי הסתדרות הפקידים ומוע צות
הסניפים, הוא קודם כל לדאוג
למעשה לענייניו של צבור הפקי דים.
לפני -הכל יש לה,אבק על
שפור השכר (באופן מיוחד לגבי
הדרגות הנמוכות והבינוניות); נגד
שיטת הנצחת הזמניות ; בעד קיום
הוגן לפנסיונרים ; בעד פעילות
מקצועית ממשית ומתמדת מתוך
מגע הדוק עם החברים במקומות
העבודה.
כל אדם ההולך היום לקלפי יו דע,
עם כל חשיבותו המכריע של
המאבק המקצועי, שאלת השא
לות
של חיינו, היא שאלת
שלום ומלחמה. גם צבור הפ
קידים
צריך לתת את ידו למאמץ
להשפיע על הממשלה שתהיה פחות
קשוחה, שתלך לוויתורים של ממש
על מנת למנוע מלחמה ולקדם את
השלום, על מנת לנהל מדי
ניות
של בטחון ולא בפחות
אומץ לב מדיניות של שלום.

ברי ת השמאל

הציוני־הסואיאייסטי
העצמאי
תא הפקידים

קולנוע סרטים ספור ט

שלי

קולנוע
״הכישרון לא חשוב. חשוב שהאיש
יהיה מפורסם, שיהיה נחמד לשני המינים,
שיהיה מספיק אינטליגנטי כדי לא לעשות
צחוק מעצמו. במקצוע שלנו לא משנה
אם הוא לא יודע לשחק. חשוב שבגללו
ילכו אנשים לבתי־הקולנוע.״ זוהי דעתו
של מפיק הסרטים האיטלקי רוי קאסטלי,
כאשר נשאל על השתתפותם של אלילי
ספורט בסרטי קולנוע עלילתיים.
קאסטלי אינו המפיק היחיד החושב כך.
מי שלקח את ז׳אן קלוד־קילי, ונתן לו את
התפקיד הראשי בסרט, שנקרא בארץ
הג׳וב בלבן — ידע שהוא הולך על בטוח.
כי קילי (צרפתי ,27 ,אלוף אולימפי בסקי
על קרח) הוא באמת מפורסם, באמת נחמד,
ובאמת אינטליגנטי. התעלולים המרתקים
שלו, המוצגים השבוע בקולנוע
הוד בתל-אביב, הם הוכחה מצויינת לנוסחה
המיסחרית של מפיקי הסרטים, המשתפים
אלופים של ענפי ספורט בקולנוע.
הנה קאסיוס קליי הולך לעשות סרט
בשביל ממשלת גאנה. על כושי שמתאהב
בלבנה. הוא כבר הופיע פעם במחזמר
בברודווי. כולם התגלגלו על הריצפה מרוב
צחוק. לכן כנראה הוא יסע לגאנה,
שם הוא מקווה, יקחו אותו ברצינות.
לפני שנתיים צילם רומאן פולאנסקי בשמונה
מילימטר את החבר שלו ג׳קי
סטיוארט, כשהוא דוהר על מסלולי ה־גראנד־פרי
במונאקו. זה היה כל־כך
מוצלח, שלפני שנד. צילם פולאנסקי סרט
תיעודי, על ארבעה ימים בחייו של הבחור
הדוהר. השנה הציעו לפולאנסקי
שיביים את סטיוארט בסרט מתח.
אבל לא כולם בטוחים אם ההפקר.
כדאית. ג׳קי סטיוארט לא יודע אם לפנות
אל עולם הקולנוע או להמשיך במרוצי־מכוניות.
פולאנסקי לא יודע אם כדאי
לו לרדת מהרמה של מאקבט, אל תסריט
שכותב לו אליסטר מקלין. המפיקים בעצ־

אלון! סקי קילי (עומד משמאל)
הולך על בטוח
מם לא יודעים אם לתת לפולאנסקי לביים,
כי מאקבט שלו היה אסון־קופות.
עד שיחליטו, מכינים הבריטים פרוייקט
ענק לרוכב-הסוסים הכי מפורסם שלהם,
לסטר פיגוט. הם מבטיחים לו, שברגע שיעזוב
את הסוסים, הם ישתפו אותו בסרט
יוקרה.
עד היום היו לקולנוע רק רווחים מ־ספורטאים.
זוכרים את ג׳וני וייסמילר,
אסתר ויליאמם וסטיב מקווין?

תדריך
תל-אביב
* השוטר בדימוס (אופיר, צרפת)
— קומדיה מצחיקה, עם המצחיקן הצרפתי
המטורף לואי דה־פינם. עושים צחוק
מהקהל וזה צוחק בלי סוף.
ה ח תו ל (בן־יהודה, צרפת) —
משחק מרשים ומרגש של שני השחקנים
הגדולים סימון סיניורה וז׳אן גאבן. אין
להחמיץ סרט עדיו ומרטיט זה על זיקנה,
בדידות ואהבה שחלפה ואיננה עוד.

המכונית שלי (פריז, תל־אביב,
צרפת) — כל סרט של הקומי-
קאי־תסריטאי-מפיק״שחקן ״ במאי
ז׳אק טאטי — הוא חג קטן. זוהי חינגה למי שאוהב בדיחות
ויזואליות משגעות, שאינן נעזרות בדיאלוגים. למי
שמוכן להתבונן בטבע האנושי, ולגלות את כל המגוחך
והמצחיק בהתנהגותם המכאנית של בני האדם. למי שאוהב
את האנשתם של כלים, חפצים ובמקרה שלפנינו: מכוניות,
הפועלות כאילו נכנסה בהן רוח־חיים. ובעיקר —
מי שאוהב את גיבור סרטיו של טאטי, מסייה הולו,
שתנועותיו המוזרות והמצחיקות (״ראשו כאילו תקוע
בעננים, אבל רגליו נטועות באדמה״ .הסביר פעם טאטי את
הדמות) ,מחפות על נפש רגישה, הומאנית, מלבבת וחמה,
שהגיחוך שבה נובע מהיותה אנאכרוניסטית לעולם הממוכן
והקר שטאטי מציג בסרטיו.
ב״מכונית שלי״ ,כמו ברוב סרטיו, אין דיאלוגים שעליהם
נבנה התסריט. האירועים החזותיים תופסים מקום
ראשון במעלה, ואילו הקול האנושי הוא רק עוד קול אחד,
בשלל הרעשים הטבעיים והמכאניים שבפס־קול. הפעם, ללא
מלים, מספר טאטי על מסעה של מכונית מתוחכמת
ומשוכללת בכל מיני חידושים מודרניים, המזכירים את
הווילה האלקטרונית-אולטרה-מודרנית בסירטו ״זה הדוד
שלי״ .מסייה הולו, וקצינת־יחסי״הציבור של המיפעל בו
הוא מתכנן דגמי מכוניות, יוצאים במכונית כדי להעבירה
מפאריס לסאלון־מכוניות באמסטרדאם. מה שקורה להם
בדרך, זה גם מה שקורה לאורך כל הסרט.

טאטי (במרכז) :הראש בעננים
בגלל הצילום המסוגנן, יש לפעמים רגעים מתים, לפעמים
פרטים הולכים לאיבוד, לפעמים קשה להבין מה קורה
בתמונה. אבל אלה פרטים קטנים, לא חשובים, ביחס לעושר
ולדמיון שמציג טאטי בסירטו.
כדאי לא להחמיץ את ההתחלה, כי לפני הסרט הארוך
מוצג סרט קצר של ז׳אק קאטמור, על יצירותיו של יוסל
ברגנר. חבל להפסיד, זה סירטון מוצלח.

העבב רו ש עז
ב א עז
ויל ר ד (אלנבי, תל-אביב, אר-
צות-הברית) — רק המחשבה על
עכברושים כבר מעוררת צמרמורת.
כשרואים פרצוף של עכברוש מתנוסס מעל חזית הקולנוע,
עם שפם מצחיק ושיניים של ״באגס״באני״ ,נכנסים לאולם
החשוך ומתחילים לחפש עכברושים בין הכיסאות. כי עד
שמופיעים עכברושים על המסך, עובר שליש מן הסרט.
בפרק זמן זה מתאר הבמאי, דניאל מאן, גבר בן , 27
שנראה כמו נער בן ( 17 ברוס דייויזון המעצבן) ושמו וילארד.
הוא גר בבית ענק עם אמא שתלטנית וחולה (אלזה לאנ-
צ׳סטר המרגיזה) ,המתפגרת במהלך הסרט. וילארד הוא
בחור מופרע הרוצה להתנקם בבוס שלו (ארנסט בורגניין,
שמעצבן יותר מכולם) .הבוס הוא טיפוס רע, שיורד לחייו
של וילארד ועושה לו את המוות. וילארד מחליט לעשות לו
את המוות בחזרה. בגינה של הבית הוא מוצא עכברושים.
הוא מטפל בהם, מאמן אותם, מביא אותם למחסן הבית,
הם מתרבים למאות ונשמעים לפקודותיו של וילארד.
וילארד שולח אותם לטרוף חיים את הבוס, והם מתנפלים
עליו ומכרסמים בו עד מוות. כשסיימו את תפקידם, הם
נכנסים כמו ילדים טובים לקופסאות שוילארד הכין לחם.
הוא סוגר עליהם, מטביע את עכברושיו הנאמנים בבריכה
שבגינה. ככה עושים לחברים ותיקים 1פויה וילארד, זה
יעלה לך ביוקר. חמש דקות לאחר־מכן חוזרים העכברושים.
לא ביחידים: בעשרות, במאות, באלפים ! עכשיו הם
הכוח הדומינאנטי, עכשיו הם שולטים בבית. וקודם לכל
הם מחסלים את וילארד המיסכן, הם אוכלים אותו עד
העצם (זה גם סוף הסרט, דרך אגב) .אבל זה רק שלב
ראשון, כי אין גבול לכוחם של העכברושים ותוך פחות

השיטה ההולנדית (חן, אר־צות־הברית)
— סרט מתח מרתק שכתב
אליסטר מקלין, על מבריחי סמים בהולנד.
סירות־מרוץ מחליפות במירדף את מקומן
את המכונית המהירה. משחק מצויין של
השבדי סוון ברטל־טאובה.
** היהלום הלוהט (תל־אביב, אר־צזת־הברית)
— מירדפון עליז בעקבות
יהלום שהלך לאיבוד באמצע שוד. ביים:
פיטר ייטס (בוליט) .עם רוברט ראדפורד
וג׳ורג׳ סיגל. בתפקיד משנה מופיע זירו
מוסטאל, משחק בתיאטרליות מוגזמת.
2״ (קריטריון, צרפת) —
סרט חובה לכל אדם בעל מצפון פוליטי.
סרט חובה לכל שוחר קולנוע מעולה.

ארנסט בורגניין: טיפוס רע
מחודש הם ישלטו בעולם כולו. את האוטופייה הזו יראו
ודאי בסרט הבא.
הדבר הטוב ביותר בסרט המרגיז הזה: למרות הנושא
המסמר שיער, למרות המעבר מתפישה ריאליסטית לראייה
סוריאליסטית של הסיפור והדימויים הקולנועיים — דניאל
מאן עושה עבודה מאופקת ואינו נתפס להלם ויזואלי או
סתם להפחדה וזעזוע בתמונות אלימות. רגעי האימים שהוא
מציע — כולם ניתנים בדרך סוגסטיבית. וזה עובד יותר מכל
סרט אימים אחר. כי כשיוצאים החוצה יש הרגשה שהולכים
בין עכברושים ולא בין בני־אדם.

במוי: קוסטה גאווראם. עם ז׳אן לואי
טרינטיניאן ואיב מונטאן. ניצול מירבי
של אמצעים קולנועיים. אסור להחמיץ.

חיפ ה
ן*** מילכוד 2צ (אורלי, ארצות־הברית)
— עיבוד משובח לספרו של דחף
הלר. בימוי מצויץ של מייק ניקולם, על
אימי מלחמת העולם־השנייה. סאטירה
משעשעת ומעצבנת. מככב אלן ארקין.
* מלון פלאזה (חן, ארצות־הברית)
— הפגנת משחק מלבבת של ואלטר מא-
טאו בשלושה תפקידים שתפר למידתו
ניל סיימון. בימוי גרוע, מערכונים שדופים,
מאטאו מצויץ.

גם זו אהבה (בית־רוטשילד,
בריטניה) — סרט הקולנוע הראשון של
קאן לוץ׳ ,במאי הטלוויזיה הגורם כאבי
ראש בלתי פוסקים לאנשי המימסד הבריטי.
עם קארול וייט. סרט הבוחן את
מרכיביה של החברה האנגלית. מצויין.

ירו שלים
ן בתו של ראיין (סמדר, אר-
צות־הברית) — מלודראמה רחבה ומסוגננת
שביים דיויד לין, על רקע מלחמת
האירים בבריטים. צילומים עוצרי נשימה,
תסריט עשוי היטב, והנאה הנמשכת למעלה
משלוש שעות. עם שרה מיילם ב תפקיד
הראשי, וג׳ון מילם, כשוטה־כפר
בלתי נשכח.
העולם הזה 1816

.פול קע׳ישמח
לבב גבר...

אני עו בד קשה.
כשאב• אוכל, אני א 1הב. להרביץ־
פולקע רציני ת, כמו של הודו למשל...
לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״ א־ לקבלת חוברת מתכונים חינם.

ואוםפנ 1ם ו \ /ו
0חרח 0 3כ<

י׳5)0111043/
המס עובחסלהודו

ת מ רו קי׳ מו סו ף-
המפגש בין טיב ליופי

בואי גם את אל המפגש הזה
פנקי את גופך...
העניקי לו רכות ויופי
עם תמרוקי היופי של ״מוסוך
קרמים, סבונים, מי קולון ודיאודורנטים בסיב מעולה ובאיכות שתאהבי
תמרוקי ״מוסון״ ־ המפגש ביו טיב ליופי

העולם הזה 1816

ד״ר שפיר א
ומיסטר יש״ש

מאת אור• אבנר•

אין דבר קל יותר מאשר לעלות על גל של שינאה
ציבורית, הגואה לפתע.
רבים תמהו מדוע לא נהגנו כך, כאשר גברה בציבור
התשוקה לקרוע את יעקוב שימשון שפירא לגזרים.
זה היה כדאי. יכולנו להפיק מכן הון. מכיוון שהיה
ברור מן הרגע הראשון שייתכן מאוד ששפירא יצטרך
להתפטר, יכולנו לדרוש את ההתפטרות בקולי״קולות
ולטעון לאחר״מכן שניצחנו.
מדוע לא הלכנו בדרן זוז
בהתייעצויות במוסדות תנועתנו וסיעתנו, נפסלה
דרך זו מסיבה מדינית ומוסרית כאחת. הסיבה המדינית:
הצעקה נגד שפירא העמידה את העניין על
בסיס אישי, והסיחה את הדעת מן העניין העקרוני,
הנוגע ליסודות המישטר. הסיבה המוסרית: אסור היה
לשכוח את מעשיו החיוביים של שפירא, בגלל שגיאותיו.
את הצד העקרוני, הסברתי מעל דוכן הכנסת (ראה
מיסגרת) .אספר כאן קצת על הצד השני, האישי יותר.

ימים מעטים אחרי שיעקב שמשון שפירא נכנס לתפקידו
כשר המישפטים, קיבלתי ממנו מישאלה.
באותו שבוע היתד, צריכה לעלות לדיון בכנסת הצעת-
חוק של סיעתנו להנהיג בכנסת חובת קוורום( .הצענו

כוויכוח על סקירתו של חיים בר-לב על
פעולות מישרד המיסחר והתעשייה אמרתי :

על עצמו, תפקיד שהוא, כסופו של דכר, ניהול
פעילות שיגרתית למדי.

אורי אכנרי: הדיון הזה מתנהל בצל התפטרותו
של השר יעקב שמשון שפירא ממישרד־המישפטים.

הלך בדרך זו, וקיבל על
משמיע מישאלה: שינצל
בעיניים חדשות ולגשת
תוך נכונות לחולל שי
כאשר
שר יצא מן הממשלה, ומחפשים
שר אחר לתיק שהתפנה, כאשר מדכרים דל
מועמדים שונים היכולים להיכנס לממשלה,
ישנה ההזדמנות הנאותה להעלות מחדש את
הצורף כריאורגניזציה של הממשלה.
חיו״ד מרדכי כיפי: דווקא בנזישרד ה־

מיסחר והתעשיה?
אורי אכנרי: כן, בדיוק.
מעמדו המייוחד של מישרד המיסחר והתעשיה —
מסו׳ת, כפי שהשר בר־לב מבקש לקרוא לו — הוא
דוגמה לאנומליות הרבות השוררות בחלוקה המיניס טריאלית
בממשלה.
זהו מישרד שקשור כל־כולו במישרד האוצר. למעשה
זוהי זרוע מבצעת של מדיניות הנקבעת באוצר. אם
השר רואה את עצמו כמבצע של מדיניות זו בלבד,
מן הראוי לשאול אם יש צורך במיניסטריון מייוחד זה.
יש בממשלה מישרדים מייותרים. חסרים בה מיש-
רדים אחרים. יש בה מישרדים שיכלו להיות בעלי
משמעות, אילו נבנו בצורה אחרת. החלוקה כולה היא
פרי המיקרה של שנים רבות.
יותר מכל חסרים בממשלה מנגנונים של חשיבה
ותיכנון לטווח ארוך, המשתדלים לקדם את השינויים של
מחר, לראות את הנולד, להתאים אח הכלים הממלכתיים
למצבים חדשים בכל השטחים.

כאשר אני חושכ עד המיכנה הדרוש שד
הממשלה, אני רואה לנגד עיני מיכנה כזה :
ראש־הממשלה, ולידו (או לידה) כמה סגני־ראש־ממשלה,
שכד אחד מהם יעמוד כראש
צוות תיכנון ועיצוב מדיניות כשטח אחד, כגון
כלכלה, חוץ וביטחון, עניינים סוציאליים ושירותים
ממלכתיים.
אילו קם מיבנה כזה, וסגן ראש־הממשלה לענייני
כלכלה היה ממונה על כל העניינים הכלכליים של הממ שלה
— כי אז היו צריכים לחבר יחד את כל הפונקציות
הכלכליות הקיימות, ולחלקן מחדש בין מישרדים חדשים,
על פי סדר והגיון.

היום אינני יודע היכן התחום, היכן הגכול
כין האוצר ומסרת, כין מסרת ופיתוח, אפילו
כין מסרת ועכורה. הדכרים הם מיקרייס
לחלוטין.

שר לתיננון מדיני
מכאן אני מגיע לשר חיים בר-לב.
שמחתי כשהוא נכנס לממשלה, כשם שאשמח אם
יצטרף אליו בממשלה יצחק רבין. אני חושב שנוכחותם
בממשלה הזאת, כאנשים שקולים, המצויים בענייני ביטחון,
כמישקל־נגדי למגמות אחרות הקיימות בממשלה,
היא דבר חשוב ביותר.
לשר בר־לב, כאיש החשיבה השיטתית, הבדיקה ה־בלתי־אמוציונלית,
היה לדעתי מקום אידיאלי בממשלה
כמנצח על צוות חדש לחשיבה ולתיכנון לטווח ארוך
בענייני מדיניות חוץ וביטחון.

אני חושש שהוא מתכזכז כתפקיד שקיכד

אך מכיוון שכבוד השר לא
עצמו את התפקיד הזה, הייתי
את מעמדו כדי לבחון דברים
לבעיות בצורה בלתי־שיגרתית,
נויים מפליגים.
אזכיר רק כמה נושאים, המחייבים בדיקה ומחשבה
חדשה.
למשל: קביעת קריטריונים אובייקטיביים גלויים
למימון ממשלתי ולהענקת זכויות מטעם המדינה.
הדבר חיוני. מזה שנים אנחנו מתריעים נגד מצב
שבו מיפעל פלוני מקבל מימון בעשרות מיליונים, ואיש
לא יודע למה, ואילו מיפעל אחר אינו מקבל מימין,

שלא יתקיים בכנסת דיון אלא בנוכחות 30 חברי־כנסת,
ולא תיערך הצבעה אלא בנוכחות .40 המטרה היתה,
כמובן, לשים קץ לשערוריית ההיעדרות של חברי־הכנסת
(שערורייה שעוד החריפה מאז).
שפירא הודיע שהוא עצמו מצדד ברעיון, אך הקואליציה
החליטה להסירה מסדר־היום. על־כן הציע שאדחה
את העלאת ההצעה, כדי לאפשר לו לנסות לשנות את
עמדת סיעתו.

הסכמתי לכד כרצון. אך הדבר לא הועיל.
הקואליציה הורידה את ההצעה. כשהועלתה
כעכור שכועיים.

כעבור ימים מעטים צילצל אלי אחד מעוזריו של
שפירא הביתה. זה היה בליל־שבת. הוא ביקש אותי לבוא
אל בית השר, בשדרות הקרן הקיימת בתל־אביב, בשבת.
אני מודה שההזמנה הפיתאומית סיקרנה אותי לא
מעט. מה פשעתי? איזה עניין נסתר וחשאי יובא בפני 1
השר הכניס אותי לחדר־עבודתו, ואז הביא בפני עניין
מפתיע. מסתבר שנתקבלה תלונה נגד השופט אליעזר
מלחי, כאילו קיבל שוחד. נפתחה נגדו חקירה סודית.
שפירא סיפר שכינס את עורכי העיתונים היומיים, וביקש
מהם לגנוז את הידיעה עד אשר תסתיים חקירה זו,
כדי להימנע מהכתמת שמו של השופט, אם יימצא שאין
ממש בתלונה. העורכים הנכבדים הסכימו לכך, אך העמידו
תנאי אחד: שגם העולם הזה יקבל על עצמו דין זה.
שאלתי מי המתלונן, ושפירא סיפר שזוהי עורכת־דין
בשם יונה סופר.
הכרתי את יונה סופר. היא באה לא פעם למערכת

עצמם חסרים כמקומות-עכודה חיוניים ץ
דרושה גישה חדשה של הממשלה. עובדים חוששים
לעבור ממקום למקום, מפני שאין הדרכה והכוונה לתפקידים
חדשים, ומפני שאין פיתרון לבעיית הזכויות
הסוציאליות של עובדים העוברים ממקום למקום. גם
זהו נושא ששר חדש יכול לקחת אותו לידיו.

נמה מאמין נ ר רג?
אולם, אדוני היושב־ראש, השאלה העיקרית היא,
בכל זאת, מהי הגישה הסוציאלית של כבוד השר.
הרי זהו ההבדל בין חייל, גם חייל בדרג העליון
ביותר, ובין שר בממשלה: שחייל אינו צריך לשבור
לעצמו את הראש בשאלות מדיניות. הוא מקבל את
המדיניות, ומבצע אותה במיטב כישרונו. ואילו שר בממשלה׳
גם שר המיסחר־והתעשיה, אינו צריך לקבל הנחיות
מזולתו, גם כשלא הוא לבדו יכול לקבוע את המדיניות.
היינו
רוצים לשמוע מכבוד השר יותר על גישתו
הסוציאלית לבעיות היסוד של המדינה.

יש סכנה האורכת לפיתחו שד כל שר־מיסחר־ותעשייח:
הוא הופך כאופן לא־מודע
לנציג הכעלים, כעלי התעשייה וכעדי המיסחר.
הייתי רוצה להביע משאלה שהשר יגבש
גישה סוציאלית חדשה, שיברר מה הקשר בין
שכר ועליית־מחירים, מה חלקו של העובד במשק
ומתפתח, כשהתוצר הלאומי גדל והולך והתפוקה
לעצמי עליית- משגשג גוברת.

האם חיה מיתון?
בר־לב מב קר בביתן מי ס ח רי *
ושוקע. המיפעל ששמו הוזכר כה רבות בימים האחרונים,
מיפעל גיבור, הוא דוגמה טובה לצורך בגיבוש קריטריונים
כאלה.

שבוע־עטדה שר 5׳זדים
נושא מסוג אחר לגמרי: אני מבקש שהשר יבדוק
בחודשים הקרובים באיזו מידה ניתן להנהיג בישראל
שבוע-עבודה של חמישה ימים.
לדעתי הגיע הזמן לגשת לביצוע מהפכה זו בישראל,
ואין לי ספק שיש ענפים רבים במדינה הבשלים והכשרים
לכך.
נושא שלישי: אנו נמצאים במצב של תעסוקת־יתר
פנטסטית, חוסר משווע בידים עובדות, כימעט בכל השטחים
ובכל המיקצועות. ובכל זאת לא נפתרה הבעייה
ששר־האוצר קרא לה ״אבטלה סמוייה״.

איזה אכסורד הוא זה: רככות אנשים נמצאים
כמקומות-עכודה מיותרים, המייקרים
את כד תהליכי המשק, כעוד שאותם אנשים
* בתערוכת ״אדם ומעונו׳ ביריד המיזרח, משוחח
עם ישראל גבירצמן, מנהל ״פרי טעים״ ועס נערת החן
לשעבר דניאלה הוד.

ולבסוף, אדוני היושב־ראש — ריח של מיתון נפוץ
עכשיו בארץ.
יש אומרים שזהו בלוף, שנועד ללחוץ על העובדים,
לבל יעלו את שכר־העבודה. יש אומרים שאלה הם סימנים
ראשונים לסכנה מתקרבת, ושפרשות כמו פאן־לון וגיבור
הן אות לבאות.
הייתי מציע שכבוד השר ימסור לנו את הערכותיו
לגבי שאלה זו, שהיא השאלה העיקרית העומדת כרגע
לנגד עיני כל אזרח במדינה.

את רוב דברי תשובתו תקדיש בר-לב לדברינו. בין
השאר מסר ,״אני מאמין״ סוציאלי, שלא היה מפתיע
במיוחד (״שיוויון הזדמנויות בחינוך ובעבודה ...חינוך
לערך העבודה ...שיפור רמת־המחייה של השיכבות
העניות התנגד לשבוע-עבודה של חמישה ימים, והבטיח
לטפל בחיסול האבטלה הסמוייה.
אחרי התשובה, הגשנו את הצעת״הסיכום הבאה,
שלא נתקבלה :

( )1הכנסת מטילה על שר־המיסחר־והתעשייה
לאחוז כאמצעים דראסטיים לכלי־מת
התייקרות המחירים.
( )2הכנסת מטילה על שר־המיסחר־והתעשייה
לכחון כאופן שיטתי את האפשרות
להנהיג שכוע-עכודה של 5ימים כאותם ענפים
שכה ם הדכר אינו פוגע כתפוקה.

כדי להאשים את אביה בהאשמות שונות, וגם הביאה
לי מיסמכים שונים.

״לא הייתי מרשיע כלב על פי עדותה שד
הגברת סופר,״ אמרתי, והוספתי שלא היה
עולה כלל על דעתי לפרסם ידיעה המחשידה
את השופט מדחי (שגם אותו הכרתי היטכז
על־פי תלונה כזאת.

בפעם השלישית דיברתי עם שפירא שיחה ממושכת
בלישכתו. באותה תקופה התחבט מישרד־המישפטים בבעיית
סעיף החוק הפלילי האוסר ״ספרות תועבה״ .היו
אנשים שרצו כי המישרד ינצל סעיף זה כדי להביא
לאיסור העולם הזה, בטענה שתמונות עירום מהוות
עבירה על פי סעיף זה.
תוך כדי שיחה התבררה לי גישתו של שפירא, לא
רק בסוגייה של חופש העיתונות, מושגי מוסר ותמו*
נוודעירום, אלא גם לכל המהפכה המוסרית של ימינו,
שזכתה בינתיים בשם המטופש ״המהפכה המתירנית״.

הופתעתי להיווכח ששפירא, שהיה אז
קרוב לגיל ,65 הוא כעד גישה ליברלית למדי,
גישה שהיא כלתי-מקוכלת כין עסקני מפלגת
קשישים כמימסד שלנו.

שפירא ייצג גישה זו גם בדיוני הכנסת, וכעבור זמז
מה מינה את ועדת ויתקון (הראשונה, שעסקה בעירום
גופני, ולא בעירום חברתי) .זו הגיעה למסקנה שיש להתיר
כל פירסום של עירום, תוך כמה סייגים שוליים.

היחסים בינו ובין סיעתנו היו בכל אותה תקופה קו־קרטיים
ואדיבים, עד שעבר בינינו חתול שחור במימדים
של פנתר.
זה היה בעת הוויכוח הגדול על ״מי הוא יהודי״ —
התיקון של שפירא לחוק השבות ולחוק מירשם התושבים,
שקבע הגדרה דתית מובהקת להשתייכות הלאומית.
טענתי אז ששפירא עשה ״קנוניה״ עם שפירא השני,
ראש מפד״ל המנוח משה חיים שפירא, שאם יזכה רב־סרן
בנימין שליט בעתירתו, ובית־המישפט העליון ירשום
את בני אשתו הנוצריה כיהודים — ישונה החוק
כדי לשים לאל את הכרעת בית־המישפט.
שפירא הכחיש זאת. הבאתי מיסמכים סודיים מסיעת
המפד״ל שהצביעו בכיוון זה. הוויכוח התלהט בסידרה
של הודעות אישיות, שלו ושלי.
בתקרית זו התגלה אחד מצדדי אופיו של שפירא, שהוא
בעוכריו: כשרונו הבלתי־רגיל להיעלב ולהתרגז.

היה נדמה דו שמשתמע מדכרי שהוא שקרן.
הוא נעלב, הגיב כסיגנון חדין ש מאין כמוהו,
ומאז, כמשך למעלה משנתיים, לא אמר לי
שלום, וגם לא הזכיר את שמי כוויכוחים ככנסת.
מכיוון שהיינו נתקלים איש ברעהו כמה פעמים כמעט
בכל ישיבת הכנסת, במיזנון ובמסדרונות, זה יצר לא
פעם מצבים מביכים למדי.
בעת הוויכוחים היה מבצע תימרונים מילוליים מסובכים
כדי להימנע מאיזכור שמי, בעודו משיב באריכות
לטענותי. כל זה בנוסח ״נאמר כאן ש או ״הושמעה
הטענה כאילו
זה היה הרקע לדבריו של שפירא בדיון הנרגש בסיעת
המערך, שהפתיעו ואף הדהימו רבים מן הנוכחים. שפירא
התלונן אז שאף אחד בסיעתו לא אמר מילה טובה
אחת על הישגיו כשר־המישפטים, ומילה כזאת באה
רק מפי חבר הכנסת אבנרי ,״שאני (שפירא) לא פינקתי
אותו.״
בעת הוויכוח, שבוע לפני ההתפטרות הופתע שפירא,
כנראה, שהייתי חבר־הכנסת היחידי שציין לשבח. את
פעולתו כשר־מישפטים ליברלי בשטחים רבים, בצד
טענותי החמורות נגדו בפרשת נתיבי־נפט.
האמת היא שיעקב שמשון שפירא הוא אדם מורכב
ביותר, ואין הגדרה פשוטה לאופיו. בכנסת, שבה רבים
עסקני־המפלגות האפורים, הוא בלט כאחד האנשים
הבלתי-שיגרתיים.
אין הוא נואם גדול. הוא מדבר כעורך־דין, עם
הפסקות ארוכות באמצע הדיבור, תוך שיפשוף עצבני
של מישקפיו והזזתם על גבי אפו. רק בהשיבו למתווכחים
על מעשה־חקיקה היקר לו, התלהב לפעמים וחרג משיגרת
הדיבור.
נטייתו להיעלב בנקל חרגה גם היא משיגרה זו. לא
פעם היו להיעלבויות אלה סיבות תמוהות למדי. למשל:
באחד הדיונים אמרתי שחוק בעל חשיבות עצומה, הנוגע
לכל אזרח, יכול להתקבל בכנסת ברוב של שניים נגד
אחד, ונוכחים שלושה. זה נכון בתיאוריה, ואינו רחוק
מן הפרקטיקה. לעיתים קרובות מתקבלים חוקים חשובים
בנוכחות תריסר חברי־כנסת ופחות.
(המשך בעמוד )35

שעיר־ לעזאזל
בדיון על הודעת ראש־הממשלה בדבר התפטרות
השר יעקוב שמשון שפירא אמרנו את
הדברים הבאים :

אורי א מרי ז אני יכול לאמר: לא ידי שפכו את
הדם הזה.
לא חיכיתי להתפטרותו של יעקב שמשון שפירא,
כדי להזכיר את מעלותיו בצד החסרונות. הופעתי על
דוכן זה לפני שבוע, וניסיתי לערוך את מאזן המעלות
והחסרונות, כפי שאני רואה אותם, בצורה הוגנת.

גישתי היא אובייקטיבית, כי אני לא פינקתי
את השר שפירא במשה השנים, ובפי
שהוא אמר אתמול כישיבת המערך־ — הוא
לא פינק אותי.

שנירא גול שפירא
ראיתי את שפירא, שקם באומץ־לב נגד העוול הנורא
של הסגרת ורצח סובלן. אם יכול אדם לקנות עולמו
בשעה אחת, הוא עשה זאת אז.
שפירא שאמר שאין מקום לחוקי-החירום במדינתנו,
הבטיח לבטלם או לשנותם ללא־היכר, וחבל שלא הספיק.
שפירא שלחם בקבוצת נערי־החצר של בן־גוריון,
כאשר השתוללו ואיימו על הדמוקרטיה.
שפירא שסירב להצביע בעד הרחבת קרית־חברון.
שפירא שהביא לכנסת שלל חוקים חדשים, רובם
המכריע מתקדמים.
שפירא שקם בכנסת וביטל הצעת־חוק של עצמו,
כאשר נמתחה עליו ביקורת כללית.
שפירא שתמך בגלוי בביטול חוקים ברבריים ואנאכ-
רוניסטיים, כגון איסור יחסים הומוסכסואליים, ודומני
גם איסור הפלות.
שפירא שהתחיל להסדיר את מעמדם של הערבים
בחברה הישראלית. ועוד ועוד.
ראיתי גם את שפירא שהביא את החוק שהחיל
את עקרונות הכפייה הדתית על ההגדרה ״מיהו יהודי״
בחוק השבות.
שפירא שהביא את סיעתו לא פעם לכניעה לסחטנות
הדתית בשם ״שלימות האומה״.
שפירא שהיו לו התפרצויות־זעס בכנסת, שהביאו
להגזמות של ביטוי.
שפירא שנתן לא פעם עצות בלתי־שקולות לממשלה.

אישיות ואינטריגות אישיות.
ההסתה הפרועה נגד השר שפירא באה מצד חלק
ממפלגתו שלו עצמו. אם נקרא לילד בשמו — זוהי
קבוצה שאפשר לקרוא לה ״המאפיה של רפ״י־לשעבר״
בתוך מיפלגת־העבודה.
המיפלגה הפכה מאורת נחשים.
עכשיו באים והולכים לשבור את הראי — ולהטיל
את האשמה על העיתונות, על ״אמצעי־התקשורת״ .אלה
הם תמיד אשמים.
מרדכי סורקים ז אס אנחנו ״המאפיה״,
אתה עולם תחתון ומושחת. מי שמדבר על ״מאפיה״
! מנוול. תתבייש לך. אתה קבור עם קומץ
שערוריות בארץ.
אורי אבנרי ז אני מתקן את דברי. כאשר
אמרתי ״מאפיה״ ,לא התכוונתי לכל אנשי רפ״י־לשעבר.
אני מתכוון לחוגים מטויימיס מאד.
מרדכי סורקים ז אתה צדיק גדול, אתה
כופר ! כולך מלוכלך !
חיי״ר מרדכי זר: אני מבקש, ברשות
שניכם, למחוק מן הפרוטוקול גס את המילה
״מנוול״ וגם את המילה ״מאפיה״ .לא נאה שמעל
דוכן זה ייאמרו מלים אלה.
אורי אכנרי: כל הכבוד, אדוני היושב־ראש.
איני נאחד במלים. אבל כולנו יודעים: לא
על הראש שלי בוער הכובע במיקרה זה. כולנו
יודעים מי ניהל במשך השנים מטע של השמצה
חסרת־תקדים בעיתונות ומחוץ לעיתונות, ובמפלגת
העבודה. כולנו יודעים מניין זה בא. אין
צורך לטשטש את הדברים.

הסד־הבל שד מאזן זה הוא חיוכי. כשר־המישפטים
ובחכר-הממשלה הוא עלה על רוב
חבריו.
הליכתו מתפקידו איננה משפרת את ענייני השלום,
ולא את ענייני הדמוקרטיה. פחתו הסיכויים לחולל את
הרפורמות הליברליות, שעליהן שוקדת סיעתי.

״ 13יוסד
בסיכום נאומי בשבוע שעבר שיבחתי את שר־המשם-
טים, על שקיבל על עצמו את האחריות למעשה מוטעה
של מישרדו. אך בכוונה השארתי לו להסיק את המסקנה,
ולא עניתי בעצמי על השאלה אם צריך הוא להתפטר.
עכשיו עשה חבר־הכנסת שפירא מעשה מכובד, מעשה
שהחזיר לו הרבה מן הכבוד והאחדה של הציבור.

זהו תקדים כעל ערף ממלכתי ממדרגה
ראשונה ; והלוואי שילכו רכים אחריו. בן ירכו:
(צחוק באולם).
אבל היכן האחריות הממלכתית, היכן האחריות הציבו־רית־האישית
למחדלים, לטעויות ולמישגים כמו: פיתחת״
רפיח, התעשיה האווירית, ורד, שלא לדבר על המסחר
בעתיקות, וכיוצא באלה?

יש לי ההרגשה החמורה, שחכר-הבנסת
שפירא הפד שעיר לעזאזל כפרשה זו.

הוא היה אחראי לספיח אחד של פרשת נתיבי נפט,
אבל לא הוא האחראי לתהומות שנתגלו בפרשת נתיבי
נפט, שהעם התחלחל כאשר הסתכל לתוכו:
הביזבוז המשווע של כספי הציבור !
ההתעשרות הקלה של פרוטקציונרים על חשבון
הציבור, של המעטים על חשבון הרבים ;
היווצרותו של מעמד־אדונים שתלטני ושחצני, הדורס
את החוק ברגל גאווה!
הפער המשווע בין העשירים והעניים, בין הון שחור
ועבודה שחורה.

בל זה נתגלה בצורה מבהילה כפרשה זו.
בבל זה אין השר שפירא נושא כאחריות יותר
מאחרים. אם מישהו צריך להתפטר על רקע
פרשת ״נתיכי־נפט״ ,אין זה השר שפירא,
אלא הממשלה כולה, וכראשה — ראשה.

״מנוזל! נופו! מלוניו!״
אדוני היושב־ראש, התפטרות זו באה על רקע מלחמת
הדיאדוכים * בתוך מיפלגת־השלטון.

מתפוררת הריקמה הפוליטית והאישית
של צמרת המפלגה; נוצר ג׳ונגד של שינאות
• מלחמת־האחיס בין האלופים של צבא אלכסנדר מוק־דון,
אחרי מותו, תוך חלוקת הממלכה ביניהם.

שפירא וגולדה מ ק שיבי ם לנ או ם
האורגיה שד צביעות, המשתוללת באן מזה
יומיים בתור מפדגת־העכודה — אינני מיטתו?
את עצמי כה.

שדמישפטים חדש ־ מיד !
אדוני היושב־ראש, מצב זה בתוך מיפלגת־העבודה
מתגלה, במלוא חומרתו באי־יכולתה של המפלגה למלא
מייד את מקומו של השר המתפטר.
השמועה אומרת שיעברו חודשים עד שיתמנה שר־משפטים
אמיתי, חדש וקבוע.
זהו דבר בלתי־נסבל. מי יהיה האחראי לחקיקה בתקופה
זו? מי יביא הצעות־חוק לכנסת, ידון עליהן ויתווכח
עליהן?

זוהי אומללות שד מפלגה גדולה ועתירת־שילטון,
שאינה יבולה להכיא מייד — תוך יומיים
שלושה — מועמד מתאים משלה.
בסופו של דבר, יודעים אנו שהמועמדים לתפקיד
שר־המשפטים הם מועטים, כי שר־ד,משפטים מוכרח להיות
משפטן. לא יכול להיות אחרת. כמה משפטנים יש
לכם בסיעה הזאת?
יגאל הורוכיץ: אולי (אמנון) זכרוני יהיה
שר־המשפטים אס תצטרף לקואליציה?
גולדה מאיר (פונה להורוביץ) :בממשלה
של ע״מ, לא שלנו !
אורי אכנרי: הוא מועמד לא רע, אבל לא
נצטרף בגלל זה לקואליציה.
המועמדים שלכם מעטים ואין שום צורך להסתובב
מסביב לדייסה. תמנו שר־משפטים חדש!
דויד קורן: מה זה נוגע לך?
אורי אכנרי: אני מודאג, כחבר־כנסת,
לתקינות הממשל הפרלמנטרי: לא ייתכן פקק
בתפקיד שר־המשפטיס. ייתכן שזהו השר היחידי
בממשלה שחייב להיות איש־מקצוע. מי שאינו
משפטן אינו יכול לבוא לכנסת ולהביא הצעות-
חוקים — אחרת יתרוקן מתוכן גס הוויכוח שעוד
קייס במליאה על חוקים.

אני תוכע מן הממשלה להציע שר־מיש־פטים
חדש תוך שבוע־שכועיים, ל-ל היותר :

בעמוד הראשון של ״מעריב״ מיום .13.6.72

31ר

במדינה
1 1 1 1 1 1 11 ^1 -1111 11 הסיגר
ההולנדי
ה מ פו רסם
ל הנ א ה
ול סי פו ק
מו שלם
מיעוטים יהודי
בעל כור חו
ישראל סעדון נולד בתיסבוכת, שהלכה
ונעשתה גרועה יותר עם השנים.
הוא נולד לאם יהודייה במקור, שהת־נצרה
לכבוד נישואיה לאביו, ערבי נוצרי.
אולם למרות שנולד לאב נוצרי ואם
נוצריה, רשמה אותו אמו כיהודי בכל
מיסמכיו ומיסמכיה. רק בתעודת־הלידה

חווו לאינדונזיה
נד להביא
לישדאל תעדונה
של אגנות באליה
^ץ גריר אינדונזיה לא יבוא. אין
* /שגריר כזה בישראל. לאינדונזיה,
מדינת האיים הגדולה שמדרום להודו־סין,
אין שום יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
ועכשיו כמעט בטוח שגם לא יהיו.
האינדונזים, מוסלמים ברובם הגדול, הם
תומכיהן המושבעים של מדיגות ערב• .כך
הם מצהירים על כל פנים. בניגוד לתומכים
אחרים הם גם מלווים את הצהרותיהם
במעשים. אין שום קשר עם ישראל, לא

יהודי־נוצרי סעדון
מכתבים, מעצר — והפתעה

עזו

0עז\1_1_/ם ז־ו

ספרי ת 1״ ו חדשים לכם

מדריך התנ״ך הביתי: אוסף של כל הטקסטים בתנ״ך
הדנים בכל הנושאים. תוכן דברים לכל הנושאים.
(באנגלית בלבד) .המחיר — 5.ל״י.

ספר דניאל וההתגלות (עברית ואנגלית בלבד)
המחיר __ 2,50ל״י.

• 42 שיעורים בתנ״ך (אנגלית, עברית, צרפתית, רומנית
וספרדית) .הלימודים בחינם ותינתן דיפלומה לבוגרים.
• 1£11׳ן210^ 11£?01
לח בחינם לכל אדם בישראל.

ירחון צבעוני הנש
(בחו״ל
— המנוי לשנה — 5.ל״י).
כל הרוכש 6ספרים ויותר יזכה בהנחה של סץ<.50
בית־הספר הישראלי ללימוד התנ״ד בכתב, ת .ד — 10255 .ירושלים.

• העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמיגהלה: תל־אביב, רהוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
הא־דואר 136 מען מברקי: עולפפרם • *זזדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בדאביגדור הפצה: גד בעיט גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אפנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

שלו מופיע שהוא נוצרי, שנטבל בהולדתו
כדת וכדין.
כתוצאה מזיקה־דינקותא זו של האם,
נרשם גם בתעודת־הזיזות של ישראל כי
הוא יהודי — בניגוד גמור לתעודת־הלידה.
אין
דכר כזה. לאחרונה, ביקש יש ראל
לשנות את הרישום גם בתעודת־הזהות
שלו, מיהודי לנוצרי, בגלל איזו
ירושה קטנה שהותיר לו אביו, סמעון
סעדון. אלא שמשרד הפנים הביע התנגדות.
אמו יכלה להתנצר אלף פעמים —
היא נולדה יהודיה. ומשום כך בנה יישאר
יהודי גם הוא, לנצח, בעל כורחו, הוטבל
או לא הוטבל, ירושה או לא ירושה.
ישראל החל מרעיש עולמות, הפגיז את
משרדי הממשלה השונים במכתביו, הגיע
גם לכנסת. לשוא. הוא נשאר יהודי בעל
כורחו.
בכל לא, חס וחלילה. כאשר אירע לפני
כשנה פיצוץ של מחבלים בכפר הבד,
שם התגורר ישראל — היה הוא הראשון
שנעצר כחשוד. יהודי יהודי, אבל בכל
זאת.
השבוע הגיע ישראל לסוף הדרך בתחום
המכתבים. כל פניותיו, בכל המישורים,
נענו בשלילה, אם נענו בכלל. ישראל,
שאינו מתכוון לוותר על הירושה, או על
זכותו לבחור את דתו — מתכנן עתה צעד
שיזעזע את הארץ.
מה, הוא מסרב לגלות בינתיים.

השדים

מאחורי שתי המסיכות
המפלצתיות, אותם חובשים
בבאלי בני משפחת המת, במטרה
להבריח את הרוחות הרעות, מסתתרות
הפעם פניהן של שתי הישראליות (למטה)
עמליה ארבל (מימין) ורות שמיר
(משמאל) ,שהרחיקו עד לבאלי כדי להביא
משם לישראל מוצגים של אמנות מקומית,
שיוצגו בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא.

משפט
ט רנזי ס טו ר
תחתד פי ק ה
דוד רובין *,בן ה־ ,17 ניטה להיות חצי
רובין הוד. למה רק חצי? הוא אמנם לקח
רק מן העשירים והשפלים, אך את המלקוח
לא הילק בין נצרכי ישראל.
כך אירע כאשר השד בו החוק בהתפרצות
וגניבת רדיו־טרנזי&טור מחנותו
של יצחק לוי בבת־ים.
בבית־משפט השלום בתל־אביב, לפני
השופט חיים מגורי־כהן, טען ההוד הישראלי
:״יצחק לוי דפק אותי פעם חזק.
לא דק אותי הוא סידר, גם החברה שלי
הסתדרה ממנו, אז בגלל זה עשיתי לו
בחזרה, והרמתי לו טרנזיסטור.״
גזר הדין אותו הפעיל רובין וביצע,
עלה לו ב־ 7ימי !מעצר ובהוראה של השופט
להעמידו לדין בתוך שבעה ימים
אלה.
י שמו המוסווה של קטין.

ישיר ולא עקיף. הם בורחים ימכל נציג
ישראלי כמו מצרעת ואין מה לדבר בכלל
על התרת ביקוד של ישראלים במדינתם.
לאור כל זאת ימצאו, החל מהשבוע
הבא, מאה מיליון האינדונזים את עצמם
במצב קצת לא גוה. הם יצטרכו להסביר
לידידיהם הערבים איך ומדוע ובאיזו צורה
נפתחה פתאום בתל-אביב תערוכה של

בא לחו לבאלי
אמנות אינדונזית, בה מיוצגים ציירים
אינדונזים, בה מנגנים ׳מוסיקה אינדונזית
ומגישים לאורחים מאכלים נוסח אינדונזיה.
שינסו
רק להסביר לשגרירי. מדינות
ערב בג׳קרטה שימהרו להגיש מחאות
רשמיות, שאין להם כל קישר עם התערוכה
והם לא נתנו לה יד או אף אישור.
מי שסיבך את האינדונזים במצב לא
נעים זה, שספק אם יצליחו להיחלץ ממנו,
הן שתי ישראליות הרפתקניות, שיום אחד
החליטו כי לא מעניין אותן שום דבר,
ולא איכפת להן מה חושבת אינדונזיה
על ישראל, הן מוכרחות לבקר באינדונ זיה.
לא בכולה, כמובן, ואף לא ברובה,
אלא באחד מאייד. הקטנים והבודדים, ב־באלי.
בא להן לבאלי וזה הוא זה.
לימה דווקא באלי ולמה זה היה כל כך
יחשוב? זה קשה קצת להסביר. אם למשל,
היו עוצרים אותן שוטרי המשטרה החש אית
האינדונזית בנמל התעופה של ג׳אקר־טה
וחוקרים אותן מדוע הן מוברחות ל הגיע
לבאלי, הם היו שומעים ודאי את
הגירסה הבאה :״ראינו ציורי באטיק נפל אים
של ציירים באליים, ששיגעו אותנו.
החלטנו שאנחנו מוכרחות להגיע לאבלי,
לראות אם זה באמת שם מציירים את זה
ולקנות הרבה ציורים כאלה.״ אף מרגל
בינלאומי לא יכול היה לבחור לעצמו
כיסוי גרוע ׳מזה.
למזלן הן לא היו צריכות לספר סיפור
זה, שהוא אשר הביא אותן באמת ל-
באלי, לאף שוטר או חוקר אינדונזי. איש
לא עצר אותן. מסתבר שאפילו בשביל
ישראלי, להגיע כיום לבאלי, זה הרבה
יותר פשוט ממה שזה נראה. צריך רק
להעיז ולנסות.

ביל זה היתד. ע׳מליה צריכה להציג את
דרכונה הישראלי. היא סיפרה שהוא נשאר
עם חפציה במטוס שיצא, ואז נתנו לה

רשות להשאר בגמל התעופה עד שיגיע
המטוס הבא לאוסטרליה. את אשרת הטרנזיט
הטביעו על כרטיס הטיסה שלה.

שחוו ולבנה
מתחת להררי הגעש
^ תי הישראליות הן בעלת הגלריה
\4/עמליה ארבל ועורכת־הדין רותי
שמיר. הן ערכו בחורף האחרון מסע על
פני מדינת המזרח הרחוק. באיזה שהוא
מקום בדרך נפרדו דרכיהן. הם קבעו ל־הפגש
בבאלי. איך, אפוא ומתי, זה לא
היה ברור. ימה שהיה ברור שהן תפגשנה.
עמליה למשל, לקחה מטוס מתאילנד ל אוסטרליה,
כזה שעושה חניית ביניים ב־ג׳אקרטה.
כיוון שהגיעה לג׳אקרטה היה
ברור לה שאותה כבר לא יוציאו משם.
היא הסתתרה בחדר הנוחיות של נמל
התעופה עד שהמטוס שלה המריא, ואז
בכתה בפני פקידי נמל התעופה כי איחרה
את המטוס שלה. באדיבותם הם היו מוכנים
להעניק לה אשרת מעבר זמנית ל־48
שעות, עד שיבוא המטוס הבא. אבל בש־

חגיגה למת

בעלת הגלריה התל־אביבית, רוקדת עם
יליד פיג׳י, במסעה במזרח הרחוק,
ממנו הביאה את תערוכת ציירי באלי.

זהו אחד הציורים שהובאו מבאלי, שם

צוירו בידי אחד מציירי כפר האמנים
1 ^ 11י ^ ויי 1 4111
המקומי. הציור מתאר את העונשים המצפים לפרוצות מבנות האי: תלייה טל
עצים עם הראשים למטה (למעלה משמאל) ,הטבעה במים (במרכז) ואונס בידי חיות טרף.

קבוצה של גברים צעירים מחוללת באחד משלושת ימי
המשתה שעורכים למת בבאלי לפני שריפתו. זהו מעין
ריקוד חרבות, כשהגברים המחוללים, לצרכי פולחן ולא למען תיירים שמבקרים במקום,
לבושים בסארונגים משובצים. בבדים דומים מכוסים גם פסלי החיות של באלי.

תהדוכת שודדים

באותו נמל־תעופה רנשד. עמליה כרטיס
טיסה בקו־איינדונזי פנים־ארצי, עד לדב־פאסר,
נמל התעופה היחיד שבאי באלי.
שלוש וחצי שעות טיסה, קצת פחד מפני
שוטרי הרש מקומיים, והיא כבר במלון
הבינלאומי הגדול שבאי, אינטרקונטיע־טאל.
ואת מי היא מוצאת שם אם לא את
רותי.
כך יכלו שתי הישראליות להגשים חלום
שאזרחים ישראליים רבים חלמו עליו אבל
לא הצליחו לממשו. ימה המיוחד שבאי
קטן זה, שרובו הוא הררי ׳געש פרט ל כמה
רצועות חוף צרות ובלתי רצופות?
מה הקסם האופף את שמו, מאז הוצג
בפני העולם לראשונה בגירסה הקולנועית
של המחזמר הסאכריני דרום־פאסיפיק?
יש לכך כמה סיבות, הדגושות אי קטן
זה, שמדי כמה שנים ׳מתים בו אלפים
בהתפרצות הרי געש פעילים, לשונה מכל
שאר איי הרפובליקה של אינדונזיה. תוש בי
האי הקדומים היגרו אליו מיאווה הסמוכה,
בהביאם עימם את התרבות ה־יאווית
הקדומה. מתישבים הודים שהחלו
להתיישב באי בתחילת הספירה הנוצרית,
הביאו לשם את תרבותם ואת הדת ה־ברהמינית.
כאשר ניצח האיסלאם את ה־הינדואיזים
במאה ה־ ,16 הפכה משום מה
דווקא באלי למקום מקלט לפליטי התר בות
ההודית והיאווית. האיסלאם לא הגיע
אליה. גם הכובשים ההולנדים של יאווה,
לא התענינו בגלל סיבות בלתי ׳מוסברות
בבאלי עד לתחילת המאה ה־ .20 גם אז
(המשך בעמוד )34

שיירה של צעירות צועדת בבאלי אל מקום
שריפת המת, כשעל ראשיהן קערות מלאות
מאכלים, שנועדו להזין את קרוביו של המת במשך שלושת ימי המשתה
שהם עורכים לו. בנות באלי, תמירות ־ וזקופות, מצטיינות בעדינותן ובחינניותן.

באד
(המשך מעמוד )33
הם לא התערבו בחיי הילידים ולא שינו
את אורחות התנהגותם.
כך נשארה באלי עד היום, שריד בלעדי
של התרבות היאווית־הינדונזית הקדומה,
אוצר בלום של טקסים, מנהגים,
תרבויות, אמנויות ואמונות, שאינן קיימים
בשום מקום אחר בעולם. לרבים מבני
המערב המבקרים במקום נראית באלי כ-
גן־עדן עלי אדמות, עם כל השיעמום הכרוך
בחיים בגן־עדן כזה.

היו־אנ קס-או&א

עוצר נשירת שערות
מרענן ומשחרר מחדש את שורשי השיער
מספק ויטמינים חיוניים לשורשי השיער
מונע קשקשים, מחליק ומבריק השיער

אינו תכשיר קו ס מ טי
הינו תכשיר מדעי
להשיג בכל בתי המרקחת
מפיצים: מדיקט בע״מ, תל־אביב, טל 286402 .

פ ר סו םאומרפע ״ ס

^זין סדד^א: בירושלים:
כתיבה כמכונה — חודש1
קורספודנציה, קצרנות, פנקסנות,
(בפיקוח משרד העבודה):
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

מרכז
מגע
עדשות
״נרוזוכסקי — אישון לנם״
8א 1 £ 0 1 1 ,£א 0 0
תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעו תקבלה 9—17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל ״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

הידעת?
שאצל שורץ הסיטונאי
תוכל לקנות הלבשה במחיר סיטוני
רה׳ החבצלת 2—1ירושלים
לרשותך

מחלקות: לנשים שמלות, מכנסיים, חולצות.
לילדים הכל
ולגברים חולצות ומכנסיים.
חגיגה למת
** ספרת רותי שמיר :״קשה להם-
ביר את התמימות והחינניות שבתוש־בים
המקומיים. הם חיים בתוך נוף ׳משגע
בסגנון חיים פשוט, הסר מתחים, חיים שאין
בהם אף מאחת הבעיות של האדם המודרני.
זה מקום שלא מוכרים שם המבורגר
או קוקה־קולה. מאות קופים מסתובבים
שם באופן חופשי על העצים ובדרכים.
אם יש לך בוטן ביד בטעות, זאת
ממש סכנת חיים. מאות קופים עלולים
להסתער עליו.״
רוב חייהם של הבאלינזים סובבים סביב
ציד הדת. זוהי דת מיוחדת במינה, שאין
לה שני בעולם, המורכבת מיסודות מאל־זיים,
הינדואים, זבודהיסטים. היסוד המרכזי
בדת זאת, במו בדתות אחדות במזרח
הרחוק, הוא שהחיים אינם אלא
הכנה והקדמה לחיים האמיתיים המתחילים
עם המוות.
מספרת עימליה :״זד, ממש לא יאומן.
כשמישהו מת, כפר שלם מפסיק לחיות
למשך שלושה ימים. כל מד, שמתעסקים
בו זה רק בפולחן המת.״
״הסתובבנו בכפרים בחיפוש אחרי ציירים
מקומיים,״ נזכרת רויתי ,״הביאו אותנו
למקום מקושט בדגלים. מורה הדרך
שאל את המתאבלים, שעסקו בהכנות ל חגיגה,
אם איכפת להם שנצטרף אליהם.
הם לא התנגדו. במשך יום שלם אהד הם
עסקו בהכנת האוכל למשתה הגדול.
״זה התחיל בשירה כללית ובהצגות של
תיאטרון בובות אינדונזי. זה נמשך בריקודים
ובהצגות פולחן, כשהכל נעשה
באווירה מרשימה של שימחה ועליצות. רק
בסוף הטקס, ביום השלישי, מכניסים את
גווית המת שהיתר, מונחת בצד, במקום
מיוחד, אל תוך פר מחוטב מעץ, רותמים
את פר־העץ לעגלת־עץ ואז צועדים ל מקום
השריפה שם שורפים את הגופה.
את האפר !מפזרים אחר־כד בים.״
במדינה נוישטרה
עי ס קו ת מי ש טדה
ת ת -קרק עיו ת
יוסף כנעני חזר על טילונו מהצגה שניה
בתל-אביב. בדרכו לביתו ברחוב ראש־פינה
בעיר, עבר בדרך פתודתקווה, עצר
ליד רמזור ולפתע התנפל עליו מישהו
מאחור, הפילו מן הטילון והחל דש בו
באגרופיו.
כנעני בן ה 17-היה המום לרגע מחבטת
הנפילה שספג בראשו, וכשהתאושש הבחין
לתדהמתו כי החובט בו הינו שוטר.
הנער ראה את מיספרו של השוטר —
, 19336 ומאוחר יותר אף בירר את שמו —
ציון כתר.
כמה עשרות סקרנים שנאספו במקום
החלו צועקים לשוטר להרפות מן הנער.
איש החוק הירפה ממנו, אחז במכשיר
האלחוט והזעיק תיגבורת. הגיעה ניידת
וכנעני הוכנס לתוכה.
״בניידת התברר לי סוף־סוף על מה היה
הכל,״ מספר כנעני ,״השוטר אמר לי שלא

עין־הוד
באיגדונזיה

ך 1באדינזים יש תחושה טבעית מופל׳
/אה לאמנות. ריקודי באלי מוכרים על
פני העולם כולו. באותה מידה נפוצה ומתפרסמת
גם מלאכת המחשבת המקומית.
כפרים שלימים עוסקים בה. יש למשל,
כפר, שכל תושביו מתמחים ביצירת תחריטי
עץ. היום הם נבר חיים מזה! .משווקים
את התוצרת לג׳אקרטה, משם היא נשלחת
לכל ׳קצוות העולם. אבל אין זה משום
ישבני הכפר התמסחרו. האמנות טבועה בחייהם
מילדותם. חצרות הבתים בכפרים
גדושים בפסלים מחוטבים להפליא.
במסעותיהם על פני הכפרים בבאלי
הגיעו שתי הישראליות גם אל אובוד, כפר
הציידים המפורסם של באלי .״זה עין־הוד
המקומי,״ נזכרת עמליה .״התקבצו לשם
ציירים מכל רחבי האי, שכל אחד מהם
הקים שם בית־מלאכה ובית־ספר לציור.
״כל צייר מטפה לעצמו אסכולה וחוג
מעריצים ותלמידים משלו. אפשר לדאות
שם במשך היום גברים יושבים על ר,ריצ-
יפה, לבושים ביסארונג — החצאית האיג־דועזית
— ומציירים. ילדים וגערים, יוש בים
אף הם ברגליים שלובות, ומציירים
כשהמאסטר עובר ומשגיח על ציוריהם.״
אומרת מ תי :״אספנו ציורים מכל מיני
ציירים, מסגנונות שונים ותקופות שונות.
מד, שהבאנו איתנו זה תערוכה מייצגת
של אמני באלי. זה דבר שהובבי אמנות
אף פעם לא ראו ואין להם סיבוי לראות
במקום אחר, אלא אם יצליחו, כמונו, ל הגיע
לבאלי.״
בתוספת מוסיקה באלינזית שהביאו עימן
ואוכל עשוי במתכונת באלינזיית, מקוות
עימליה ומתי לעורר את האהבה לבאלי
בישראלים. אולי זה עוד יתפתה לאופנה.
וכמו שפעם סיכנו את עצמם צעירים
ישראליים בדי ללפת ולהגיע לפטרה, הם
יתחרו עוד זה בזד, כדי להגיע לבאלי.

צעיר מוכה כנעני
בלי עניינים בלי רפורט
צייתתי להוראתו לעצור. אני עד עכשיו
לא יודע על מה הוא דיבר.״
כשביקש הנער לרדת מן הניידת ולהשיג
לעצמו כמה עדים מבין קהל הסקרנים
אמרו לו השוטרים לדבריו: אם תפתח
את הדלת נשבור לך את כל העצמות.
זעזוע מוח. לתמהונו של הצעיר לא
נלקח לתחנת המישטרה. הניידת נסעה
לבניין כל־בו שלום, שם נכנסה לחניון
התת־קרקעי ונעצרה. לאחר חקירה קצרה,
בה חזר כנעני והדגיש, כי לא ראה כלל
את השוטר שהכהו עד לרגע בו הופל
מן הטילון, אמרו לו השוטרים לדבריו:
אנחנו מוכנים לוותר לד על כל העניין.
אם אתה לא תעשה עניינים מהמכות,
אנחנו מבטלים לך את הרפורט.
כנעני לא הסכים, ובו במקום נרשם נגדו
דו״ח על אי-ציות לשוטר .״אחרי זד, הם
שיחררו אותי,״ מספר כנעני ,״והלכתי
הביתה.״
בבית גילה האב, נכה צה״ל, ראיית
נולד, ולקח את הבן מייד לבדיקה רפואית.
ד״ר ברגר קרונין שבדקו גילה חבטות
בחלקי גוף שונים וזעזוע־מוח.
עתה ממתינים האב ובנו כשתוצאות הבדיקה
בידיהם, להזמנת בית־המשפט לדיון
בתלונה המישטרתית.

ד׳׳ר שפירא ומר ש״ש
(המשך מעמוד )31
אך משום מד. בערד. בו חמתו של שפירא
להשחית למשמע דברים אלה. הוא עלה
על הדוכן והכריז בזעם שיש צורך בחוק
להענשת המבזים את כבוד הכנסת, ושאותו
קטע של דברי היה ביזוי כזה.
מובן שאחרי שנרגע, נוכח לדעת שזוהי
שטות גמורה. אבל תופעה זו חזרה פעמים
רבות, ולאו דווקא בקשר עימי.

שפירא מסוגל להתרגז ללא סיכה
סכירה, להתלהט תוך רגע,
ובמצב זה להשמיע דברים ולהשיא
עצות הגורמות לשערוריות. רוב
עצותיו הגרועות לממשלה צמחו
על רקע זה.
הדבר מוזר שבעתיים מפני ששפירא הוא
בלי ספק אדם נבון בהרבה מן הממוצע.

המישפטים דוב יוסף, בצורה מעליבה ביותר.
ברגע האחרון ממש הוקפץ ממקומו,
בעילית רשימת המערך, לסוף הרשימה.
זד, היה רצח פוליטי בדם קר.
הדבר נעשה כדי למנות כשר־המיש־פטים
את שפירא, שלא נכלל ברשימה לכנסת.
לדעת רבים, היה זה פרעון של
שטר מצד אשכול וגולדה, על חלקו ב־מישפטי־החברים
נגד בן־גוריון.
כשנכנס שפירא לתפקידו, עמדה לנגד
עיניו משימה שהוא התמסר לה בלהט. הוא
רצה ליצור מיסגרת חוקית ל״ועדת־חקי־רה
מישפטית״ ,מתכונת שד,יתד, מאפשרת
את סיפוק דרישתו של בן־גוריון, אילו
היתד. קיימת בימי הפרשה.

היתה זאת מעין הצטדקות, אך

צרור ברבות! הישגת
את מטרתך, אפילו אם
בדרן הקשה. אך הבט
אחורה: הדרך בה
עברת רצופה גוויות
רמוטות על־ידך, ופגרים
בחם התעללת
ללא״רחם. לא תמיד
11( 0
במקומה, הקשיחות 21במרס ־
20באפ רי ל
טלה ! מעט אנושיות
בבל מעשיך, תגדיל את
חוג מכריך, ובעיקר את המיספר הזעום
של אלה אותם אתה מבנה ״חברים״.
הנערה בלבן, אותה פגשת בשפת-
הים, או בבית״הקפה, היא נערה כלבבך.

שבוע מצויין — אם
תדעי לנצל אותו ואס
לא תנטרלי את עצמך,
מתוך דווקאיזם. הכוכבים
מבשרים על פגי-
שות־לב ופגישות־כיס,
ובשני המישורים — על
ש!וו
הצלחות קטנות וגדוו
1 2נאפריל -
לות. אתה יכול למצוא
!0נבמ אי
עצמך, לפתע, במצב
חדש בו לא רצית. בדוק
אותו מחדש. אתה עלול לגלות משהו חדש.

חודש חזק ומלא הת-
נגשויות המתחיל בשבוע
אלים, ממש. אל
תריב, למען השם :
אתה יבול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר נזק
רציני מאוד. ואל תיכנס
לתאונות: אתה
עשוי לגרום לאטונות,
21ב מ אי -
מבלי להתכוון לבך.
20 ביו ני
אבל אין ספק שלא
תובל להימנע מכל מיני סיבטובים אישיים,
במישור הכלכלי, האישי והאינטימי•
ייתכן גם משפט לא סימפאטי, שאפשר
לפתור רק בעזרת הבנה והתחשבות.
גלה השבוע הבנה והתחשבות ! זה כדאי.

מאומיס

שפירא גושא את נאום־ההתפטרות שלו

״ניאו־פאשיסטים״ — פסוק ונקמה
איש חכם, ולפעמים גם איש פיקח.

נסיכות נפילתו היוו סופה של
עלילה, שיבלה לשמש חומר למחזאי.
מקורה
בעסק־הביש הגדול — אותו מאורע
טראומאטי, שכמעט כל בעיות המדינה
מאז קשורות בו, איכשהו. כאשר התלקחה
פרשת־לבון, דרש בן־גוריון למנות ״ועדת־חקירה
מישפטית״ ,שתקבע ״מי נתן את
ההוראה״.
בן־גוריון אינו מישפטן, ודרישתו היתד,
מבולבלת. לא היה קיים במדינה מוסד
שאפשר היה לקרוא לו ״ועדת־חקירה מיש־פטית״
.לפי החוק, אפשר היה למנות סתם
ועדת־חקירד״ אך זו לא היתד ,״מישפטית״,
אלא חלק של הרשות המבצעת. לא יכול
היה להיות לה מעמד שיפוטי.
בן־גוריון לא קיבל הגיון זה. הוא פוצץ
את הממשלה ב־ ,1961 וכעבור שנתיים פרש
בכלל מן הממשלה, כדי לפוצץ גם את
מפא״י. בשיא הדראמה, נתבע לדין מיפ־לגתי.

נגדו,
כנציג התביעה, הופיע
יעקוב שימשון שפירא

שפירא היד, נתון במצב של מילחמה עם
בן־גוריון מאז ,1955 כשהכריח אותו בן-
גוריון להתפטר מן הכנסת, על רקע עיט־קר.
פרטית( .שפירא גבה שכר־טירחה מחברת
נפט בצורת מניות, ואלה עלו בערכן
בצורה מסחררת כאשר נתגלה שם נפט.
זה היה שכר־הטירחד, העצום הראשון שנודע
ברבים, וגרם להלם ).לאחר־מכן תקף
שפירא את בן־גוריון בצורה חריפה בפרשת
גירוש המרגל היהודי־האמריקאי סובלן, שהתאבד
אחרי שהוסגר לאמריקאים בצורה
בלתי־חוקית. כשפרצה הפרשה, הסביר
שפירא שבן־גוריון אינו יודע על מה הוא
שח, בדברו על ״ועדת־חקירה מישפטית.״

מישפט־־החכרים של כן־גוריון
היה סוער. כשיאו נעלב והתפרץ
שפירא, וקרא לאנשי כן־גוריון כשם
״ניאו-פאשיסטים״.
היה זה אחד הביטויים הרבים שנפלטו
מפיו של שפירא ברגע של התרגשות,
ושעליהם התחרט בוודאי למחרת היום.
אולם לפסוק זה היו שתי תוצאות הרות־אסון
בשבילו.

התוצאה האחת היתה ״חוק
ועדות־חחקירה״.
אחרי בחירות ,1965 סולק במפתיע שר־

כקשת מחילה, או סיפוק צורך פסיכולוגי
מסוכך אחר.
כך נולדה יצירתו העיקרית של שפירא
בתפקידו כשר־המישפטים :״חוק ועדות־החקירה״
.כשהציג אותה בפני הכנסת,
היה ברור שזה ה״בייבי״ שלו, עניין שהק דיש
לו את כל כוח אישיותו. הוא נאם
עליו שעות.
אחרי דיונים ותיקונים, נתקבל חוק זה.
הוא יצר מוסד של ועדודחקירה, שהיה
בעיקרו חלק של הרשות השיפוטית. הממשלה
היא הקובעת אם יש צורך בוועדת־חקירה
בעניין מסויים, אך הרכבת הוועדה
עצמה מסורה בידי נשיא בית־המישפט
העליון, ובראשה — עומד שופט בכיר.
(סיעתנו דרשה שהכנסת או בית־המישפט
יקבעו גם אם יש צורך בוועדת־חקירה על
נושא מסויים).

חוק זה קבר את שפירא. לולא
היה קיים החוק, לא היתה קמה
הדרישה למנות ועדה כעניין ״נתי
כי־נפט״ ,ולא היתה קמה ועדת־ויתקון.
איכשהו, כצורה עקיפה
מאוד, גרף אותו כן־גוריון לחורבנו.
התוצאה השנייה של אותו פסוק (״ניאו-
פאשיסטים״) היתד, ישירה יותר.
אמנם, כעבור שנים השלימו שפירא ובן-
גוריון ביניהם. אחרי הכל, הם היו שייכים
לאותו דור, לאותו הווי, לאותו רקע מיז-
רח־אירופי.

הם התנפלו עליו כשם שחבורת
זאכים מתנפלת על אייל זקן, וקורעת
אותו לגזרים.
יכולנו להצטרף לחבורה וללקק את הדם.
לא היה לנו שום עניין בכך. איננו שייכים
לקבוצות של נוקמים, על רקע השינאות
האישיות שבתוך המימסד.
התפטרותו של שפירא אינה משנה דבר.
כי המימסד נשאר במלוא אי־הדרו.

בכוח-ההרגל — כן
כוח-האחבה: שניהם
מושבים אותך לפסים
בהם התרגלת ללכת,
בעבר, גם שעה ששברת
את הראש בנתיבות
הללו עצמם. במילים
אחרות: אתה עלול
להיכנס לאהבה בל-
תי-נוחה, בלתי פורייה,
מתסכלת — ולהיכנס
אליה עם הראש והרגליים. זכור שהאיש
שנפגש בדרבן אינו בפי שאתה רואה
אותו בעבר — זאת אומרת, אם אתה
בכלל מסוגל לראות ולחשוב. מעט דיאטה
והרבה שינה יעזרו להתגבר על בעיותיך.

לא אגיד לך להשוויץ,
אבל קצת פירסומת עצמית
צנועה לא תזיק
בכלל למעמדך. ואומנם,
השבוע הוא המתאים
ביותר לעסוק בעמי
דתך הציבורית או ב־יחסיך
עם הסביבה, בן
בתולה. פרשה נשכחת 1 8עלולה להטריד אותך,
בת בתולה, בצורת מ יכ־תב,
מיסמך או רכילות המגיעה מהרחוב.
אי־אפשר להימנע מזה וכן אין להתעלם
מזה. אבל מאידך־גיסא מסולן להגיב בזעם.
היי שקולה ונדיבת־לב. אל תצאי ביחידות.

1תו1ה

מאזנ״ס

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל,
בלתי״שיגרתית,
״ וגם
ממש במו בשבוע שעבר.
יהיה עליך לאסוף
את בל כוחותיך, הפיזיים
והנפשיים, בדי
לעמוד במשימות שיוטל
עליך לבצען. אם
תדע להתגבר על חולשות
קטנות שלך —
תצליח. נטה השבוע לאנוס
עצמך לא לבזבז.

עקו1

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די
לעבודתך. מפתיעות אבל ההמולה שאתה
מקים סביבך, מחשידה
אותך שאתה מדבר יותר
על העבודה מאשר
מבצע אותה. הדבר היחידי
שבולם ומרסן
אותך, היא בעצם שו־
1שס<
תפתך המצביעה
בפניך 1
כל הזמן על נקודות
ג 2בנובמבר -
20בדצמבר יש התורפה שלך.
הרבה הגיון בדבריה.

לא השבוע! שום טיולים
! לא לנסוע ! מעבר
לזה — הכאב עדיין לא
פג וקשה לך לשכוח :
נסה לפחות ללמוד
לקח. ואם יצאת בשלום
מן הסבך הקודם —
זכור ש נכונו לך עדיין
21 ביוני -
פיתולים רבים, עד ש20
ביו לי
תראה את האור. פרנסה
חדשה, או מקום
עבודה חדש, עשויים להרים את המוראל.
קניות קטנות מוכיחות את עצמן —
בתנאי שלא תעשי חובות. לבשי תכלת
והיי סבלנית, אם כי גם ולבן לסבלנות יש גבול. אבל זה ישתלם.

אולם נערי בן-גוריון, והנלווים
אליהם, לא סלחו ולא שכחו. הם
ארכו לאיש.
כשפרצה שערוריית נתיבי נפט, באה
ההזדמנות. רוב הטענות נגד שפירא היו
נכונות. אולם הן לא היו מגיעות למימדים
כה קיצוניים של השמצה אישית, לולא היו
עשרות אנשי־ציבור ועיתונאים, חסידי-
רפ״י-לשעבר, צמאים לדמו של שפירא.

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר־ביטחון
משווע, תוריד אותך שאולה, אם לא תדעי
לרסן את שניהם ולהוסיף
להס מידה אמיצה
של חוש־הומור, שהוא
אחת מתכונותייך היפות
ביותר. זה לא שהוא לא
רוצה אותך: זה שהוא
בטוח שאת לא רוצה
אותו. אז — קדימה !
גלי לו את האמת. כוח־ההרתעה
של מתנגד
חזק עשוי לבלום את
התקדמותך. היזהר מתרופות לא־מוכרות.

מייי

התחזקי בת גדי — ,לפניך שבוע קשה
במיוחד. אל תנסי למהאתגרים התחמק שיהיה
עליך להתגבר
עליהם. מעט שכל-
ישר, הרבה אומץ־לב
ועוז־רוח, יעזרו לן
לדלג על פני המשוכות,
ויגרמו לן, בסופו של
דבר, המון נחת־רוח על
הישגיך, שלא יהיו מבוטלים
בלל. אל תוותר !

הקסם האישי שלך ים
ממצב מביך. הדימיון הפורה
בו חנן אותך
מזלו עלול להיראות
השבוע בעיני אנשים
מסויימים כהפרזה בתפיסת
המציאות. עליך
להישמר מלהיות אכזר
כלפי אחד האנשים
הקרובים אליך ביותר.
20 בינואר -
$ו בפברואר
אכזבה ריגשית תימוג
ותיראה באור שונה.
בת דלי — לבשי צבעים כחול בה

אם הסתבכת בבעיות משפחתיות,
דגים, לא תמצאי !
הפיתרון לצרות,
שבוע. להיפך: עד
יום ה׳ בסוף השב
תיכנסי יותר ויו
עמוק להתחייבויות
לסידורים משפחתי׳
מצד שני — כל 1
שנוגע לאירגון עיס
19 בפברואר ־
או מיקצועי עולה יג
20במרס
בת דגים — לבשי וו
ואל תגזימי באכיי

1<188

מעתה 4בי שר אל
מפעלי ״עץ הזית׳־ גאים להגיש את
ההישג המהפכני החדש בחתו משח 1ח
השיניים 1£ו<ו. משחת השיניים
הרב־חכליחית. הש1נה מכולן.
^1£ו £1$$זוכה להצלחת שיא בארה־ב.
בגרמניה המערבית ובשבדיה!

0 0 ,1 1 X 1 1 0 ,1 1

6מ * 6186 2 3״ ז ״ 6 1ו ת 6ז 6ת# 0 1 6 . 111616 2 3 )1

6 1ריייו = 0ז

1)155 משחת השיניים החדשה -ה א דו מ ה-
השקופה.
1£יז 1)155 משחת השיניים שטעמה קל ועדין
ויעילותה מירבית.
1) 155 משחת השיניים השונה מכל האחרות
בטעמה ובתחושה שהיא מעניקה לך.
1)155 משחת השיניים היקרה יותר
והשווה הרבה יותר !

עץז!1י מ

כ שר

*וויי !
אווי 11111

9ר 010

0לך/צלום איתנוו

העולם הזה 18,6

1חז 11717ו1^ 1נג? ^ 3ן וזנ 8ק

הסוסוו אצר הזונות
״בחיים שלי לא הייתי אצל שארמוטה,
ולא אהיה. זה לא בשבילי.״
כשגבר רגיל מכריז הכרזה כזו, זה יכול
עוד להיראות נורמלי, גם אם תמוה. וכי
בשביל מי נוצרו השארמוטות — פרוצות

אושיק לוי
בלע״ז — אם לא בשביל הגבר ן
אבל כשסרסור זונות מצהיר כנ״ל —
זה כבר סתם לא מובן. אם לא הוא —
אז מיז ובכלל, מה יש לו נגד השארמו־טות
1וכי לא עליהן פרנסתו?
מאליו מובן שהסרסור המכריז הכרזה
כזו, איננו יכול להיות רציני.
ואכן, הוא באמת לא. זהו בסך־הכל
במשך שנים, חיכו אפילו ידידיהם הטו
בים
ביותר של הדוגמנית זיוה שמרו;!
ובעלה הארכיטקט, שמריהו, לגירושיהם׳

אושיק לוי, שנכנס לתפקיד הסרסור לצורך
הסרט ז׳אקו והיצאניות. ואם להסתמך
על הצהרת הבתולין שלו, הוא לא
נכנס לתפקידו ברצינות. איך אפשר אפילו
לשחק סרסור — בלי להיות אצל שארמו־טות?
או לפחות אצל
שארמוטה אחת?
או הכי לפחות —
אצל סתם זונה?
טוב, אבל מי אני
שאלמד שחקן נודע
כיצד לעשות אינטרפרטציה
של תפקידו?
אושיק,
כדי להיכנס
לתפקיד, ירד
לשטח נמל תל־אביב
ז״ל, שם הוס־רטו
כמה סצינות־חוץ.
השארמוטות
האמיתיות הפועלות
בשטח מתו מצחוק,
כאשר ראו את הסרסור
הזה ואת הזונות
שלו. ובייחוד
כאשר שמעו את הדיאלוגים.
זה כבר
הרג אותן בכלל,
והן התנדבו מייד
ללמד את השחקנים
פרק בהילכות סלנג
מיקצועי.
השיעור היה קצר
וחריף. מישפטים
לדוגמה :״אל תחטט
לי את השכל.״
״וואלה, חרא, תזדיין
מפה.״ ״אפוצץ
לך את הפרצוף
ואוציא לך את העיניים.״
וכן הלאה.
מיספר יצאניות,
קנאיות יותר לכבוד
המקצוע, אפילו התנדבו
ללמד את או-
שיק כיצד באמת צריך סרסור לנהוג
בבתולותיו. והיו אפילו קומץ שסתם
השתכנעו ממישחקו, הציעו לו להיות סרסורו
גם אחרי הסרט. אושיק הודה באדיבות,
הבטיח לחשוב על זה.
הסרסורים האמיתיים, זאת אומרת —
היו דווקא פחות ביקורתיים, טענו שאושיק
בסדר גמור, ואם היה רוצה, היה יכול לב־עכשיו
כבר מותר לגלות. כל זמן שהיא
היתה בארץ, לא היה נעים. עכשיו, שהיא
כבר מזמן שכחה שהיא היתה כאן,

נות לו עתיד במקצוע. רק פעם אחת נחרדה
נפשם המקצועית: היה זה כאשר או־זוכרים
את נחמה הנדל המפורסמת?
כוכבת בצל ירוק, הזמרת הישראלית הפופולארית
— נו 7זאת שהחליפה את שמה

הדיווחים הס גם שנשבר לה מכל העסק,
והיא היתה רוצה מאוד לחזור לארץ, אבל
לא מעיזה, במצבה.

מי ינחם את נחמה!
פתאום להלנה, במקנמנחמה — או, זוכרים.
יופי.
אם כן, החדשות; האחרונות ממנה אינן
דווקא הכי מעודדות. הלנה, לריענון ז יכ־רונכם,
עזבה את הארץ לגרמניה חודשים
ספורים אחרי מלחמת ששת הימים. שם,
היא התאהבה בבחור גרמני. הבחור היה
צעיר ממנה די הרבה, אולם לעומת זאת
היה כנראה אחד מהלמד־ווניקיס. הוא נימנה
על כת דתית שדוגלת בצדק, בחיי
צנע, בפשטות הלבוש, האכילה, וההתנהגות.
במיעוט נכסים, וכדומה. בקיצור, לא
בדיוק הטיפוס שהיה מצליח לקבל ג׳וב
בנתיבי נפט, או בכלל להצליח ולרכוש
ידידים בחברה הישראלית.
עד כאן, עוד לא כל כך נורא. מה
שיותר חמור, זה שהלנה נדבקה ממנו,
והחלה מאמינה באותם עקרונות.
התוצאה: היא חדלה להופיע, לרדוף
אחרי הכסף והתהילה. במקום זה, החלה
רודפת אחרי הצניעות והפשטות.
אלא שזה התגלה כלא כל־כך פשוט.
כי מפשטות לבד קשה קצת לחיות, אפילו
בפשטות, ולאכול, אפילו בצימצום. מה
גם, שבינתיים הפכה הלנה לאס לשני
ילדים קטנים( .על זה כנראה אין איסור
בצווי הדת הזאת) .והדיווחים הם, שכולם
פחות או יותר רעבים ללחם.

הלנה הנדל
אם זה נכון — אז חבל. כי בשביל מה
יש לה את הארץ, אם לא כדי לחזור
אליה — ולהתקבל בה בזרועות פתוחות?

משמיצי
אפשר לספר את האמת: מיה
פארי, הנוראית בבנות״הכלבה,
איננה אלא כבש בעור של נמר.
כאשר היא הגיעה לארץ,
עשה כל מי שרק יכל שמיניות
באוויר, כדי להגיע לחברתה של
פארו. השמועות עליה היו חד-

של השניים. אפילו הולדת בנם, כיום!
בן חמש, לא עזר. כאשר התגרשו לפניי
כשבועיים, לאחר 10 שנות נישואין, קיבלוך

הכל עובדה זאת כמובנת מאליה.
אין זה סוד שמזה כשנתיים מנהלתי
גירושי הארכיטקט והדוגמנית זיוה, אחת מדוגמניות־הצמרת הוותיקות,
שזכתה בתואר סגנית מיס־עולם לפני כ-ו
עשר שנים, רומן עם כעל סוכנות!
יכוא מפורסם, שדאג למלא את אצבעון
תיה בטבעות־יהלומים, וקנה לה אוסטין!
לבנה עם גג אדום.
מובן שהיבואן העשיר הוא גם נשוי,׳
ומובן שאשתו לא ממהרת לתת לו את^
הגט המיוחל. מה שעוזר לזוג לעבור בימים
קשים אלה, היא דירת שלושת הח־^
דרים בשיכון בבלי בצפון תל־אביב, אותה
השאיר לה בעלה של זיוה כמתנת-
גירושין.

שיק, לצרכי התפקיד, שלח ידו לכיסו, הוציא
משם ערימת שטרות קטנה, כדי להעניק
קצת לאחת מבנות עדרו.
אחד הסרסורים, העובד בשעות היום כמלצר,
ומשתכר 30ל״י ביום, קרב אליו
בהתנצלות, והסביר לו שסרסור לא יכול
לשלוף ערימה כזו דקה — זה בושה למקצוע.
כהדגמה, שלף המלצר הסרסור את
הערימה האישית שלו. היו בה 100 הרצלים.

מיה פארו וכעלה

משמעיות: למרות שכבר התגרשה מפרנק סינט־

רה, היא נשארה איומה כמו בתקופת נישואיה לו
— וכמו לפני כן, למען האמת. בניגוד להופעתה!
הבתולית, יש לה לקסיקון שלא היה מבייש זונה^
בשוק הפישפשים.
ולא רק כשהיא מקללת, אלא גם סתם תוך כדי1
שיחה. צורות ההתבטאות המגעילות והמאוסות)
שלה הן פרח נדיר בלשון השוק — ושבעתיים כך ן
כאשר הן יוצאות מפיה של דמות קדושה כזו.
לזה בדיוק ציפו גם כ״ 15 ברי־המזל, שנאספו!
ביום השני לפני שבועיים בביתם של הפסנתרנית[
רותי מנזה ובעלה, השחקן אלברט כהן. רותי^
ערכה למיה פארו ולבעלה ארוחת־ערב חגיגית.
הקשר: בעלה הנוכחי של מיה ואבי תאומיה, המנצח!
אנדרה פרבין, הגיע לישראל כדי לנצח על ה״׳
פילהרמונית — שרותי מנגנת בה. המנצח קיבל את1
הזמנת הפסנתרנית, והגיע עם אשתו המפורסמת*
לארוחה.
והעסק היה אכזבה אחת גדולה. אירוע יותר תר״!
בותי, מנומס ונורמלי — לא יכול היה להתארע. .
כולם ישבו בצורה מסודרת על כיסאות ופיטפטו!
בחביבות, כשהם נהנים מחומוס, גבינות, ושאר נפלאות
המטבח הישראלי הנודע. רק זוג אחד התעקש (
לשבת על הריצפה — המנצח ואשתו. הם הסבירו
שהם תמיד יושבים על הריצפה.
גרושתו המפורסמת של פרנק סינטרה הגדול נראתה
כמו סתם בחורה. לבושה בשימלה לבנה פשוטה,
מאופרת קלילות, ורחוקה מאוד מלהיות זוהרת.
פרבין היה סתם בחור סימפטי, ושניהם הח־ ן
זיקו יד ביד כמו כל זוג רומנטי רגיל. וכשהחלה השיחה
קולחת, מה הם עשו 1שלפו את צילומי התאו־ ,
מים שלהם.
אבל כל זה עוד לא היה כל״כך נורא. הגרוע מכל
היה, שבמשך חמש שעות תמימות, לא נשמעה מפיה1
של הנערה האיומה אפילו קללה אחת לרפואה.
סיכמה את האכזבה רותי מנזה :״אם הייתי רואה
אותה ברחוב, לא הייתי מסובבת את הראש. וכל
השמועות האלה עליה — הכל בלוף״.
למרבית המזל, היא לא הוסיפה את המישפט
המפורסם :״מה פרנקי מצא בה, בעצם ״1

מתה
אילנה ד״ן
* הודה ואז־דיאס הוא מומחה לקר-
בות־מגע: ג׳ודו, ג׳יאו־ג׳יטסו וקא-
ראטה.
אילנה דיין היא צעירה דקת גוף, וכל
קרב מגע בין השניים אחריתו נחרצה
מראש.
היא: צברית יפהפיה בת .23 הוא :
יפהפה. יליד הולנד, בן .32
מספרת אילנה :״הכרנו באביב שנה
שעברה בכפר־המכביה, שם עבדתי, ראיתי
אותו והוקסמתי ממנו. היופי שלו הוא
שהקסים אותי. הוא היה עם בחורה, אך
העיניים שלנו נצמדו ואני ידעתי שהתאהבתי.
לא ידעתי אז שהבחורה שהיה
איתר. היא אשתו. ראיתי מהצורה שהסתכל
עלי, שהוא נורא התרשם ממני. לא טעיתי.
הוא עזב את המקום עם הבחורה,
חזר לבד וניגש אלי. כבר באותו הערב
יצאנו יחד למסעדה וככה זה התחיל.״
זה נמשך בששה שבועות סוערים של
פגישות קבועות יומיומיות. היא לא חש דה
שהוא נשוי והוא לא סיפר לה על
כך. כשסיפר ,״כבר הייתי מטורפת אחריו
ולא היה איכפת לי כלום, העיקר שנהיה
יחד,״ מעלה אילנה זכרונות ופניה מתחייבות
לפתע.
ואז סיפר לה אהובה בעל השרירים,
שהוא נוסע למספר חודשים לחוץ־לארץ.
״זה היה נורא, הכל החשיך פתאום. עד
אז הכל היה ורוד. היינו כל הזמן יחד.
לא יכולתי לסבול את המחשבה להיות
בלעדיו.
״אבל הוא תיכף אמר,״ ממשיכה אילנה,
״אל תתרגשי, אני לוקח אותך איתי.״
הפחד הרגעי פינה מקום לגל של שמחה.

התחלה נהדרת
וסוף נורא
ך* זוג המאוהב יצא יחד לקניות שן
| לפני הנסיעה. יהודה ואז־דיאס, שהמכון
לג׳ודו שלו הוא מן הידועים בארץ,
הכין לאהובתו בגדי נסיעה לתפארת.
הם נסעו להולנד, לבקר את משפחת
ואז־דיאס. בדרך התעכבו בכל ערי הבירה
של אירופה. יהודה היה רחב־לב, הוציא
על אילנה ממון ברכישת בגדים, תכשיטים
וקישוטים שונים. אילנה גילתה בינתיים
שהיא בהריון.
״מההתחלה לא התכוונתי לעשות הפלה,״
היא קובעת ,״אני עקרונית נגד הפלות
ואמרתי לו את זה. בהתחלה הוא בכה עם
דמעות בעיניים. אך בסוף התגבר וקיבל
את העובדה שיוולד לי ממנו תינוק. קבענו
אפילו שאם תהיה זו תינוקת, נקרא לה
על שם אמו זכרונה לברכה — פלורה.

ירודהדבש של אילנד. נמשך גם כשגברת
ואז־דיאס החוקית, אביבה בת העדה
התימנית, אשתו של יהודה מזה 7שנים
ואם לשני ילדיו, הצטרפה אל בעלה בהולנד.
יהודה מימן טיסה של אילנה אל
אחותה בלונדון. לאחר הביקור בלונדון,
שיכן אותה בבית ידידים הולנדים, היה
בא לבקרה כל יום, כשהוא משאיר את
אשתו החוקית עם משפחתו.
״הוא היה פשוט נפלא,״ נזכרת אילנה,
״ואני התרגלתי למצב שהוא נשוי. התחלנו
לתכנן את החיים כשנחזור ארצה. ואני
הלכתי ללא פחד לקראת חיים של אם
בלתי־נשואה. יהודה נתן לי אהבה ויחם
נהדר. ידעתי אמנם שמשפחתי והחברה
יחרימו אותי, אבל לא היה איכפת לי
כלום. החיים שהיו לי עם התינוק שיוולד,
ועם יהודה, נראו לי מעל ומעבר לכל

האשה החוקית, ל

אשתו של בעל המכון איימה במכות על
הצלם, שהצליח לצלמה בהחבא תמונה זו.

ראשית הרומן ושנו

הזוג הטרי דיין — ואז־דיאס בתחילת
הרומן הלוהט (למעלה) .הצילום נעשה
בעת הטיול המשותף באירופה. למטה: אילנה דיין ובתה התינוקת, בבואם לבית המאהב
לשעבר (בבגד־ים) לדרוש את 50 הלירות השבועיות שעליו היה להכניס לחשבון הבנק.

דבר אחר. כמובן שאז לא תיארתי לעצמי
שהסוף יהיה נורא כל־כך.״
יהודה היה באמת נהדר. כשחזרו מאירופה׳
שכר לאילנה דירה בת שני חדרים,
בגבעתיים. החוזה נעשה בינו לבעל-הבית
והוא ששילם, באופן סדיר וקבוע 350 ,
ל״י שכר דירה חודשי. הוא גם שריהט
את הדירה והכין חדר עליז, כולל ארון
מלא לבנים ובגדים לרך שיוולד.

ס צינת
האשה והפילגש

1-ב או ען 10׳יר ו ק בו ע

1 1כל עת ההריון. בחשבון הבנק שפתח
עבור אילנה, אהובה הנשוי, היה תמיד
כסף. גם בביקוריו הסדירים היה משאיר
לה מזומנים .״שיהיה בבית,״ אמר.
״אני חייתי כמו נסיכה״ מספרת אילנה.
״יהודה הוציא עלי בחודש בסביבות אלף
לירות. הוא קנה לי בגדי הריון יפים, והיה
נותן לי אפילו את מכונית הספורט שלו.״
החיים הנסיכיים של אילנה דיין נמשכו
עד שבועיים לפני הלידה. אז נכנסה בסערה
האשה החוקית, אביבה .״זה היה ממש
כמו ברומנים,״ מחייכת אילנה במרירות
״היא ערכה לי את כל הסצינה הבאנאלית
של אשר. לפילגש של בעלה. היא צעקה
עלי וקיללה אותי והוציאה לי את צילומי
הילדים שלהם.״
אך הקללה הממשית ירדה על אילנה,
מצד הגבר. שבוע לפני הלידח, נעלם לחלוטין•
גם חשבון הבנק שלה החל להת-
ריקו• משפחתה החרימה אותה מרגע בו
ידעו על הריונה. וכך, בודדה ונעזבת
אחזוה צירי הלידה. ללא ליווי הגיעה ל-
בית־החולים בקריה, ילדה את התינוקת
עידית. היא זכרה אמנם שהשם שיועד

לשרירים, וזנח את האם ואת בתו ה״לאיחוקית

צעקה אילנה דיין בפתח הווילה של יהודה
ואז־דיאס. מאוכזבת וסובלת חרפת רעב,
הגיעה בסוף השבוע לבית מאהבה־לשעבר, בבקשה כסף לכלכלת התינוקת
ולעצמה. היא נתקלה בחומה של אדישות ונתקפה בהיסטריה בכניסה לבית.

.זאת תירוה שרו!

״אל תבלבלי את המוח.״
האחיות בבית־החולים ניסו לשכנע את
האם הטריד. למסור את ילדתה לאימוץ.
אילנה התנגדה. יהודה הופיע לביקור
קצרצר בבית־החולים ״והיה קר כמו קרח,
פשוט אדיש.״ אילנה שקעה בדכאון. שבועיים
אחרי הלידה, משלא שמעה מיהודה
דבר, ניסתה לשים קץ לחייה.
אחותה, המתגוררת בערד, הגיעה לביקור,
ראתה את המצב ולקחה את אילנה
והתינוקת לערד. ששה שבועות הסתובבה
אילנה כרוח רפאים. דמות יהודה,
כפי שהיה בעת הביקור בבית־החולים,
ריחפה מעליה כסיוט .״לא יכולתי לתפוס
את האדישות שלו.״
אחותה וגיסה התקשרו למכון״ הג׳ודו,
שכנעו את יהודה לנסות ולישר את ההדורים.
הפגישה בין אילנה ליהודה התקיימה
באשדוד בנוכחות הגיס. יהודה חתם על
הכרה באבהות והציע הסכם, לפיו ישלם
לאילנה 150ל״י לחודש שכר דירה ועוד
200ל״י לתינוקת, עד מלאת לה שנה.
אילנה לא הסכימה, שכר דירתה בלבד
הגיע ל־ 350ל״י .״האדישות שלו הרגה
אותי, הוא אפילו לא רצה לראות את
בתו,״ מתכעסת.
נערך נסיון התפשרות שני, בבית אביה
בקרית־אונו. הפעם ראה ואז־דיאס את בתו,
לקחה בידיו ואפילו אמר ״היא דומה לי
שתי טיפות מים,״ אך מהצעתו הקודמת
לא זז.
אילנה החלה להזדקק לתרופות הרגעה.
מחוסר כסף למחיה הוציאה למכירה את
בגדיה היפים וקישוטים שונים בדירתה.
יהודה הבטיח וקיים דבר אחד 50 :ל״י
לשבוע שהכניס לחשבון הבנק שלה. בעל
הבית פנה אל אילנה בדרישה לצאת מהדירה
בסוף יוני. החוזה של עשרת החודשים
יגמר אז, וואז־דיאם הודיע כי לא
יחדש אותו.

ת מיכה ת מור ת
ח ס די -מי ט ה
ה 11 ״1 1 1 ¥1אילנה דיין באחת
1משחלות הערב ש#11
קנה
לה מאהבה הנשוי. מאז הלידה נאלצה
למבוך שמלות וקישוטי דירה כדי להתקיים.
לתינוקת היה פלורה, אך החלה להבין
כי הכל נגמר עם יהודה.

אדי שות
לא מובנ ת
ץ כרה אחת באה לבקרד. בבית־החו־
1 1לים, אותה חברה טילפנה לאחר מכן
לבית ואז־דיאס, הודיעה לאביבה האשה
החוקית על הלידה. תגובתה של אביבה:

ך* ל פניותיה הטלפוניות של אילנה
^ ליהודה נענו לדבריה :״פני לעוה״ד
שלי: צבי לידסקי.״ אילנה פנתה אף היא
לעורך־דין וזה השיב שנגד צבי לידסקי
הוא לא יתחיל דבר ללא מיקדמד. על
חשבון שכר־טירחה. אילנה פנתה ללישכת
הסעד, שם ענו. לה כי אין זה עניינם
להתערב.
המשפחה המשיכה להחרים את הבת
המורדת, השכנים החלו לרכל. רק שכנה
אחת הראתה יחס אנושי, עזרה בכסף
קטן ושמירה על התינוקת כשיצאה מן
הבית.
המאהבת הזוהרת בעבר החלה לסבול
חרפת־רעב. ידיד אחד, הציע לה תמיכה
תמורת חסדי־מיטה. אילנה דיין, אשר

בת ללא־נשואין

״הדבר היחידי שנשאר לי זאת הילדה שלי,
עידית,״ אומרת אילנה דיין בחבקה את בתה בת
שלושת החודשים, אשר אביה, למרות שהכיר באבהותו, מנסה לצאת מהעניין בזול.

מניקה עדיין את ילדתה בת שלושת החודשים,
הצהירה השבוע מזועזעת :״יהודה
גורם לי למכור את גופי. אף אחד אינו
מוכן לעזור ללא תמורה. גם העורך־דין
שפניתי אליו, רצה את אותו הדבר.״ לעבודה
אין ביכולתה לצאת בשל התינוקת
הרכה.

לא מבינה
מהקרה לו
^ ני ככר לא יודעת מה לעשות,
הראש שלי מתפוצץ מרוב יאוש !״
בכתה אילנה השבוע .״אף פעם לא תיארתי
לעצמי שרומן כל כך יפה יכול להסתיים
בצורה איומה כזו. הצרה היא שאני
עדיין אוהבת אותו, ולמעשה הייתי צריכה
לשנוא אותו על כל מה שעשה לי.״
היא מצביעה על חבילת ספרי ג׳ודו ו־קראטה
בהולנדית :״הוא השאיר אצלי את
כל הספרים שלו. אהב לתפוס שלווה אצלי.
המון פעמים היה שוכב שעות על המיטה
וקורא.״
״עכשיו זה כל מה שנשאר לי,״ ממשיכה
אילנה .״הבגדים הבודדים שעוד נשארו
לי, לאחר שמכרתי בזיל־הזול את רובם,
הרדידטראנזיסטור שהוא קנה לי, הספרים,
וכמובן, התינוקת שלנו. אני מסתובבת
בדירה שכל פינה שלה מזכירה לי את
יהודה, מסתובבת כאן וחושבת שכל רגע
אתמוטט מרוב דאגות לעתיד. כשלפעמים
אני נתקלת בראי, איני מכירה את עצמי.

איזה פרצוף! איזה צורה יש לי עכשיו!״
היא מעבירה את ידיה על שערותיה
הסתורות, כולה אחוזת עצבנות. עתה
היא חוזרת אל תקופה אחרת, תקופה
של זוהר, לפני שהתאהבה ביהודה. אילנה
היתד, אז דוגמנית צילום מצליחה, עזבה
את המקצוע כשהתרבו ההצעות לצילומי
עירום להם לא הסכימה.
״אני לא רוצה למכור את הגוף שלי,״
היא אומרת במרירות .״יש לי מזל שאני
נראית טוב אולם אין לי כוונה לנצל את
זה. אולי יש כאלה שיאמרו שלהצטלם בעירום
זה יותר מכובד מללכת עם גבר
נשוי, אבל אני לא משווה בכלל. אני
אהבתי את יהודה והוא אהב אותי. כש־אוהבים,
לא מתחשבים במוסכמות חברה.״
היא מצביעה על צילומים שלה מהתקופה
שלה עם יהודה, מתחייכת מפעם לפעם
בלאות, כמו חוזרת במחשבותיה אל
האהבה הגדולה שנעלמה עם הולדת הבת.
״הוא היה כל־כך, כל-כך טוב.״ היא לוחשת
ברוך .״אני פשוט לא מבינה מה קרה
לו. ההסבר היחידי שאני מוצאת לאדישות
שלו, זה אשתו. הוא הרי הפסיק להופיע
מיד לאחר שהיא באה אלי וערכה לי את
הסצינה! בטח עשתה גם לו סצינה בבית
ומי יודע איזה קלפים, הוציאה לו שהוא
מפחד ממנה.״
בתחילת שבוע זה נחלץ לעזרת אילנה
דיין עורך־הדין מרדכי שורר, אשר לקח
על עצמו לפתוח בפעילות משפטית, ללא
דמי־קדימה. ענייני האהבה ופירותיה יעברו
מעתה לערכאות משפטיות.

סיבורה
האישי

אילגה

דיין

ובתה עידית

ילדה־ תעל!׳־