גליון 1817 מתאריך 28 ביוני 1972

נוער ״העולם הזה ־ נוח חוש״
מודיע :

בשבת ה־ 15.7.72 ייערך ביער חדרה

כנס־־פיקניק ארצי
בהשתתפות

ח״כ אורי אכנרי וראשי תנועת העולם הזה -כוח חדש.
הכנס יעסוק בשאלות הבאות:

א) צה״ל — צבא הגנה או צבא כיבוש?
ב) מה עושה לר החינור הישראלי?
צעירים המעוניינים להשתתף בכנס יפנו בכתב ל־ת. ד 136 .ת״א, או טלפונית
904584־ 03 בין השעות .18.00—16.00

כדבר סדרי התחבורה למרום הכנס, תבוא הודעה כמועד
מאוחר יותר.
המערכת הזמנית של ״דף״ ,עלון הנוער של תנועת ״העולם הזה — כוח
חדש״ ,מודיעה על הוצאת גליון מיוחד שיוקדש בעיקרו לנושאי כנם־חדרה.
נערים, הרוצים להביע דעתם בכתב בנושאים הנ״ל או בכל נושא אחר, יפנו
לפי הכתובת: ת .ד 136 .ת״א, עבור מערכת ״דף״.
נערים המעוניינים לעזור בהכנת הכנס או בהכנת ״דף״ ,יפנו טלפונית למס׳
904584־ 03 ביו השעות 18,00—16.00

הו ב לו ת
מ טו!]׳

חבילות

דו א ר

בכל שעות היממה

איד נולדה החוברת של מישרד־החוץ המסבירה את העמדה
הישראלית בפרשת טבח דיר־יאסין במלחמת העצמאות, שבה
ניפנף ח״ב מנחם בגין בטלוויזיה בעת שידור תוכנית הטלוויזיה
השעה השלישית על האצ״לז
בשבוע שעבר (העולם הזה )1816 סיפר אורי אבנרי, במדוד
הנדון, את גיריסתו של אחד •מפקידי מישרד־החוץ, כאילו בגין
עצמו כתב את החוברת, שיצאה ביוזמתו. אולם לאנשי גח״ל יש
גירסה אחרת.
סיפר השבוע יחיאל קדיישאי, עוזרו של בגין: מישרד־החוץ
עצמו יזם את החוברת, בעיקבות פניות מצד שגרירויות ישראל
בעולם, שנתקלו בפרשה זו תוך מאבקן עם התעמולה הערבית.
אנשי מישרד־החוץ פנו אז אל בגין, וקדישאי הפנה אותם
אל מקורות אצ״ל — המייסמכים שהיו בידי אצ״ל, ועדויות אנשי
אצ״ל שהשתתפו בפעולה.
מה שהם עשו בזה — זה עניין שלהם.
ברור שהפער בין שתי הגייסות אינו מהותי. יכך או אחרת,
ברור שכל החומר לאותה חוברת בא ממקורות אצ״ל, וכי צדק
שאול אביגור בטענתו הזועמת שאנשי מישדד־החוץ לא חקרו
את הפרשה כלל, ולא עיינו במיסמכים של ארכיוני ההגנה
וצה״ל.
יש עוד פרט שלגביו מסכימות כל הגירסות: מישרד־החוץ
אכן גנז את החוברת. קדישאי-, :באו אלינו עיתונאים זרים
וסיפרו לנו שביקשו ממישרד־החוץ את החוברת, ואמרו להם שם
שכל העותקים אזלו.״
כתוצאה מכך הדפיסה תנועת־החרות את החוברת בעצמה,
תוך ציון שזהו תעתיק מחוברת של מישרד־החוץ.
קדישאי הסכים עם אבנרי לגבי המסקנה: פרשת דיר־יאסין
ראוייה לחקירה יסודית, כדי לפזר סוף־סוף את הערפל סביבה,
ולגלות את האמת אחת ולתמיד.

^ו גירסות מופרכות
תפיסתם של שני בחורי ישיבה ירושלמים, החשודים בכך
שהם אשר התיזו בשבוע שעבר דלק אל תוך בוטיק־המין ארוס
בתל־אביב, הציתו אותו וגרמו לפיצוצו, היא ההצלחה הראשונה של
המישטרה בלכידתם של אלה המנסים להשליט את שילטון האלימות
והטירור בחיים הפוליטיים בישראל.
נוכח ריבוי מעשי האלימות מצד חוגים ימניים קיצוניים
(ראה ״הנידון״) ,ונוכח המטרות שאותם חוגים בוחרים לעצמם,
פשטה בשבוע האחרון הסברה כי גם הצתת מערכת
העולם הזה לפני שבעה חודשים, שבישרה את תחילתו של

בכל ימות השנה

מכל

מקום לכל

טלפונים 54713

מקום

58851 -

פועל 24 שעות בי ממה

בוטיק המין ״ארוס״ אחרי הצתתו
הצלחה ראשונה

יום ה׳ 6.7ב־9.00ז
חיפה ,״ארמון״
יום ו׳ 7.7ב־9
עין־גב ,.כנורות׳׳
מוצ״ש 8.7ב־8.45
ירושלים ״בניני האומה/
ת״א ״היכל החרבות /יום ב׳ 10.7 ,ב־9.45—7.15
כרטיסים: תל־אביב — ״רוקוקו״ ויתר המשרדים
¥חיפה: גבר ויתר המשרדים * ירושלים:
כהנא ויתר המשרדים

גל ההצתות במערכות העיתונים, אינה אלא מעשה ידיהם של
אותם חוגים, שהשמידו את משרדי המערכת שלנו מאותן
סיבות.
בין השאר הופצה שמועה כאילו בעקבות מעצר אברכי
המשי הירושלמים, הסתבר שהצתת העולם הזה נעשתה בידי
חוגים חרדים במחאה על פירסומי העירום בעיתון.
שמועה זו אין לה על מה להסתמך. קרוב לוודאי שאנשי
הקומנדו של הקדוש-ברוך־הוא שנעצרו, נחקרו אומנם גם
על הצתת העולם הזה, אולם עד לכתיבת שורות אלה טרם
נתגלתה אפילו עובדה חדשה אחת בקשר לכך.
יתר על כן. אולי אין זה מקרה שאלה שניסו בשבוע האח רון
לייחס את הצתת העולם הזה לטירור הדתי, הם אותם
אנשים, שזהותם ידועה לנו, שנחשדו בזמנו במעשה ההצתה, אך
המישטרה לא הצליחה לאסוף נגדם חומר הוכחות מספיק לפיו
ניתן יהיה להעמידם לדין. באמצעות הדבקת הצתת העולם הזה
לאלימות הלאומנית, הם מנסים לטהר את עצמם.
לחוגי הימין הקיצוני בישראל ולקנאי הדת החשוכים, יש
ודאי סיבות טובות משלהם להיפרע מהעולם הזה ולנסות להש תיק
את קולו. אבל במקרה זה, כדאי לא למהר ולהיאחז
בגירסות מופרכות, המיועדות לטהר שרצים שאות קלון ציבורי
טבוע על מיצחם.

פר סו ם בל ק•!

העזלם הזה 1817

פרסום ריר יעקכסון

כמה נעים

כנים של גבר
לאחר שהתגלה בדיפלומט פלטינום פלוס

דיפלומט
חד, יחיד
ומיוחד

העולם הזח 1817

להצעה של ח״כ שלמה לורנץ מאגו״י בעניין ״מיהו
יהודי ן״

מציעי השינוי רוצים שהתקנון ימנע
אפשרות להגשת הצעות־חוק מקבילות להצעות
קודמות ; לדעת המישפטנים ככנסת,
הדבר הוא כלתי-אפשרי, מכיוון שקל יהיה
לעקוף את הדבר על-ידי שינויים קלים כנוסח
הצעת החוק.

! *נגונוי ך
אבן לוחץ

כין היתר הוצע לסגן מנהל המינהל
ראובן אלוני תפקיד דיפדומ״י כחו׳׳ל, אך
הוא סירב. הסיכה: אשתו של ראובן, שולמית
אלוני, מקווה להופיע כרשימת המו ע-
מדים של מפלגת העבודה בכנסת הכאה
ולכן היא מעדיפה להייטאר בארץ.

חשמל חי 1

המפ דייל תימנע

כ שו ח ד?

בהפרשת הגיור״

העובדה שקיבוץ מסויים השוכן ליד נחל התנינים
לא הצטרף למאבק נגד הקמת תחנת הכוח, אותה רצ*

כבר עתה ברור כי המפד״ל תימנע מהצבעה
כאשר תוגש כשבוע הבא לכנסת
הצעת החוק של ח״כ אגודת־ישראל שדמה

למינו, ת קו ע
שר־החוץ אכא אכן מפעיל לאחרונה את
בל השפעתו בדי לשבנע את חבריו בממשלה
להסכים למינויו של שגריר ישראל
באו״ם, יוסף תקוע, כממלא מקומו של שגריר
ישראל בוושינגטון, יצחק רכין, כאשר
תסתיים תקופת כהונתו כסוף השנה.
תקוע, שהתגלה כנואם תקיף באו״ם, הוא איש חסותו
של אבן. אץ התלהבות רבד. למינויו כיורש לרבין
בקרב חברי הממשלה. אולם בהיעדר מועמדים אחרים
בעלי משקל לתפקיד, עשוייה הממשלה למנות אותו
לתפקיד.

צ׳ ר ה רו צ ה
נ?קוע 3כוםת
הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על יחסים מתוחים
בין שר־הביטחון משה דיין לבין עוזרו, רב־אלוף
(מיל ).צבי (צ׳רה) צור, אין להם בסיס. אם יעזוב
צ׳רה את תפקיד עוזר השר, יהיה זה רק כדי שיוכל
לקבל מקום ריאלי ברשימת המערך לכנסת הבאה,
בתקווה לחזור למשרד הביטחון כסגן שר-הביטחון,
ולא כעוזרו בלבד.

במקדה זה עשוי להצטרף למיטרד הביטחון,
קצין כביר מאוד בצה״ל, העומד.לפני
פרישה, לו יוענק תואר עוזר השר. זהו אותו
קצין שבשעתו חשכו למנותו ביועץ מיוחד
ליד ראש־הממשלה.

ל אן ״ליך
ישעיהו ל בי א?

תה חברת החשמל להקים במקום, עוררה תמיהה.

מאמציו של אלוף (מיל ).אברהם יפה,
מנהל רשות שמורות הטבע, לשכנע את
הקיבוץ להירתם למאבק ׳ ,עדו כתוהו.

שמועות שרווחו השבוע מספרות כי שתיקת הקיבוץ
נובעת מהבטחות שקיבל להספקת חשמל חינם עבור
מיפעלו, אם לא יתנגד להקמת התחנה בקירבתו.

עם פרישתו הקרובה של מנכ״ל משרד הביטחון,
ישעיהו לביא, מתפקידו, בגלל חילוקי הדיעות שלו עם
עוזר שר־הביטחון, ממתינים לו תפקידים ציבוריים
רבים.
אולם, אפילו אם יקבל לביא את אחת המישרות
המוצעות לו, כמו נשיא הטכניון, נראה שהוא יקבל גם
תעסוקה מכניסה נוספת.

ב״ מ קורו ח״ ?

זוהי החכרה המייצרת את
מנועי מטוסי ה״פאנטום״.

חברת המים מקורות נתקלת
כספיים.

לאחרונה

בקשיים

המצב בחכרה התברר כמלוא חומרתו
עם פרישתו של אד״מ (מיל ).יהודה רשף
מתפקיד סמנכ״ל החכרה לענייני אירגון
ומינהד — שלושה •טבועות אחרי •טמונה
לתפקיד זה. רשף התרשם מהמצב הכספי
הקשה בו נתונה החכרה ולכן התפטר.

ד״ן טנ ב א:
20שחת כי בו ש
בחוג מצומצם ולא לפירסום, ניבא משה
דיין כימים האחרונים שהמצב הנוכחי של
החזקת השטחים עשוי להימשך 20 שנה.

מי דו ת ה חו ם
עלו בתד ־ אביב

איר ל מנו עתר גי לי ם
בכנסת מתגבשת מגמה לשנות את התקנון ולמנוע
חזרה על התרגיל הפרלמנטרי של סיעת העולם הזה —
כוח חדש, שהגישה בשמה העתק מילולי להצעת החוק
של ח״כ ל״ע גדעון האוזנר.
על תרגיל זה חזרה השבוע סיעת פועלי אגודת
ישראל, שהגישה הצעת חוק הזהה כמעט מילולית

אחרי ההימנעות תמסור המפד״ל הודעה כי גם היא
אינה שלמה עם החוק הקיים בנושא זה, אך היא תפעל
בתנאים ובמועד שייראו לה.
גם החוגים הקיצוניים במפד״ל סבורים כי השעה
אינה כשרה למלחמה בנושא זה, כאשר ראש־הממ־שלה
מנהלת את מלחמת המפד״ל בכל הקשור בנשו־אין
האזרחיים.
במפד״ל גם חוששים ממשבר קואליציוני שיפקוד
את המדינה לפני הבחירות הפנימיות במפלגה ושעשויה
להיות לו השלכה על תוצאות בחירות אלה.

ק שיים כ ס פיי ם

ייתכן ולביא ימונה כנציג הישראלי של
חכרת ״ג׳נרל אלקטריק״ האמריקאית,

פרל מנ ט ריי ם?

לורנץ, לפיו יוכרו כישראל רק גיורים שנעשו
לפי ההלכה.

ר או בן א ד
לתפקיד די פ לו מ טי?
לקראת כניסתו של אלוף (מיל ).מאיר (זרו) זורע,
חבר קיבוץ מעגן מיכאל שליד נחל התנינים, לתפקיד
מנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל, תעשה ריאורגניזציה
בקרב הפקידות הבכירה של המינהל.

סקרים מטראולוגיים שנעשו לאחרונה מצביעים על-
כך שב־ 20 השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה הממוצעת
באזור תל־אביב בשתי מעלות בקירוב, לעומת
הטמפרטורה ששררה בעיר בתקופות מקבילות בשנים
קודמות.

מאחר •טמידות החום הממוצעות מסביב
דתד־אכיב לא עלו, מסבירים תופעה מוזרה
זו בכך שכיסוי מרבית רחובות העיר באספלט,
וסלילת מאות קילומטרים •טל כבישי
אספלט חדשים בעיר כתקופה זו, הם שגרמו
להעלאת רמת׳החום הממוצעת.

למענם אנו מגי שים לן־ תוכני ת חסכון חד שה ומיוחדת.
לחינוך תיכון וגבוה ...לחייל בעת שרוחו ול אחדש חרורו

...לצעירים שיקימו ב ע תי ד כי חמשלהם

אנו מציעים לךב־ כחלצ עיר־ חסכון ב ת שלו מים חוד שיים

הבאים

• 8ריבית שנתית מ צ טבר ת עד 996 סן הת שלו ם הרא שון

עד האחרון א 1הצמדת החסכנן ל אינד ק ס בריבי ת של ס40-

ל שנה

8 תמיד ת ק בל על כספך את ה הכנסה הגבוהה ביו תר
8 מבין שני אלה.

• ועוד מענק מיוחד ל א חר שלו ש שנות חסכון.

• 0ביטוח חיים של אחד ההורים. ללאת שלו ם נוסף.

1 ^ 0כדי להב טי ח את ה מ שך החסכון.

פרטים ב מדור ה חסכון של ה בנ ק. ש ד רו ת רו ט שיל ד .19ת־א.

בנק לאומי
ובסניפי דגה
! 52375/52380לסניפי
טלפון $2379/52380
^ ״ 7 . 1 1 1טלפוז

לאומי
כ תו בו ת הסניפים ראה ב־דפי זהבליוגודצול
בו*1נ9
הבנק הצועד עם הזמן

הבטח את עתיד ילדיך
צרפם לחס כון ־כחלצ עי ר

מיהו פל־קס המיסחור׳ ,החשוד
השוד הטלפוו בראשון־דציון?
י כשהיה נדמה כי משה
קול יגורש מן הממשלה, סיפר
אחד מחברי־הכנסת, הרוצה בעילום
שמו, את האנקדוטה
ההיסטורית הבאה: כשסולק
חיים וייצמן מן ההנהגה הציונית,
לפני שלושים שנה,
יצא מן האולם ואמר, בהומור
הסרקסטי שהיה אופייני לו :
״אין דבר, העיקר הוא שנשאר
ייצוג לפינסק !״ וייצמן התכוון
למשה קול (אז קולודני),
שהיה כמוהו יליד אזור פינסק.
כעבור יום, אחרי שברחו הל״ע
מן המערכה, הוסיף הח״כ :
״ברוך השם, פינסק ׳ נשארה
מייוצגת בממשלה.״
0הברקת השבוע היתד,
שייכת לח״כ מק״י שמואל
מיקומם. היה זה בעת הוויכוח
המבודח על הצעת־החוק
של גדעון האוזנד. אנשי
אגדי ניסו להפנות את הוויכוח
לאפיק תעמולתי הרצוי
להם, וקראו קריאות־ביניים.
כאשר דיבר האוזנר על נשו־אי-קפריסין,
פרץ ח״כ מנחם

שחשבנו שהיא מנהלת עניינים
מתוך שיקולים של מדיניות!״

חמור״ .בכל יום נמחקת הכתובת,
לפני שמנהל הטלוויזיה,
ישעיהו תדמור, רואה
אותה. ולמחרת היום מופיעה
הכתובת מחדש.

במסיבת הקוקטייל ש ערך
איש יחסי הציבור יוסי
ינאי, ניגש יצחק (אנטק) צו־קרמן,
חבר קיבוץ לוחמי הגי-
טאות ומי שהיה ממפקדי גיטו
ורשה, גיבור ספרו של ליאון
יורים, מילא ,18 אל שר־הבי-
טחון ואמר לו :״החבלנים משתוללים
יותר מדי בזמן האחרון,
צריך לעשות משהו נגדם.״ דיין
הרגיע אל אנטק והבטיח לו ש־
״הכל יהיה בסדר.״

0ליצחק עירוני, מנכ״ל
התעשייה הצבאית שמונה ל תפקיד
מנכ״ל משרד־הביטחון
במקומו של ישעיהו לביא
שפרש, אין שום חשש שמש טרת
ישראל תצליח לתפוס אותו
נוהג במכוניתו במהירות
מופרזת. לא מפני שעלרוני
הוא נהג זהיר, אלא מפני שהמהנדסים
של התעשייה הצבאית
התקינו במכוניתו ד־דקטור
שמפעיל מנורה אדומה
ברגע שקרני הראדר של ה־מישטרה
נסגרות על המכונית.

* נתן ילין-מור, הכותב
עתה את זכרונותיו, סיפר
לחתן המסיבה יוסי ינאי, כי
באותו בוקר כתב הוא על יוסי
בספרו. ילין־מור סיפר לינאי
המופתע, כי הפגישות בין ההגנה,
האצ״ל והלח״י התקיימו
בבית אביו של יוסי, אל״מ
(מיל ).יעקב ינאי, והתינוק
יוסי שהסתובב להם בין הרגליים
בעת הדיונים, היה כיסוי
מצויין למיקרה שיהיה במקום
חיפוש בריטי, ויעיד על-כך ש־

0הגרפיקאית צילה מנוסי
חלתה באופן פתאומי בעת
מסע לחו״ל ואושפזה בבית־חולים
לונדוני שם נותחה. היא
תיאלץ להישאר בבית־החולים
מספר שבועות. מי שערך לה
הפתעה היה בעלה הפיזמונאי
דידי מנוסי שקפץ אליה לביקור
של 48 שעות.
( )66 עמד שוב במרכז מסיבת־עיתונאיס
במלון הניו־יורקי ״פיינט־ריג׳יס״ .למסיבה
הופיע אדם כשכל פניו חבושים. הוא טען שהוא יח והתנצל על צורת
הופעתו. הוא סיפר לעיתונאים כי עבר ניתוח בפניו, לכן הוא חבוש.

הוואוו ׳! 1

ח״11X3 ׳711 1131 0

(יד״יהראשי^ם
בקומדיה הרומנטית ״העין הציבורית״ שצולמה בלונדון ותייצג
את אנגליה בפסטיבל הסרטים של סאן־סבסטיאן שבספרד. לבכורת
הסרט בארץ הגיעה במיוחד אשתו של חיים, גליה, השניים עומדים
להיפגש בספרד, כאשר חיים יגיע מאנגליה, גליה והילדים, מישראל.

פרוש בקריאות זועמות. לפתע
נשמע ברמקול קולו של מי-
קונים :״נשלח אותך לקפריסין,
ותהיה שם רב ראשי!״
! 0במהלך הישיבה הדחופה
של חברי מזכירות מפ״ם ש דנה
בשאלה האם לקבל את
הצעת ראש־הממשלה והמערך
ולהימנע מהצבעה על הצעת
החוק של ח״כ גדעון האוזנר,
ולהציל בכך את שלימות הקואליציה,
או לתמוך בהצעת
החוק ולהביא בכך לנפילתה
של ממשלת־ישראל, יצא אסיר
פראג לשעבר מרדכי אורן
בהתקפה חריפה על גולדה
מאיר :״בציבור תתקבל הימנעותנו
ככניעה לתכתיב היסטרי
ובלתי־פוליטי של אשה,

זוהי פגישת רעים תמימה.
י על חבלי קליטתו בארץ
סיפר השבוע שר-המסחר־וה-
תעשייה חיים בר־לב בהדגישו
כי יחם שלילי של הוותיקים
כלפי העולים החדשים
היה קיים בארץ עוד לפני
שנים רבות :״אחרי שהגעתי
ארצה לקח לי שנתיים להיקלט
מבחינה חברתית. קיבלתי
הרבה מכות עד שהצברם התרגלו
אלי.״
כששמעו הסטודנטים
מאיר אדיב ויקי שמעו־נוכיץ
על השוד הטלפוני ב־ראשון־לציון,
טילפן מאיר מייד
לקצין־מישטרה בכיר וסיפר
לו כי לפני שנתיים הוא ישב

עם קבוצת־חברים מהאוניברסיטה,
שעשו תרגילים תיאורטיים
בשוד מושלם, ובין השאר
הוא הציע, כתרגיל מחשבתי,
שוד כדוגמת השוד שבוצע
בראשון־לציון. הוא מודיע
על־כך כדי שלא יפול
עליו החדש במיקרה. קצין־
המישטרה לא הסתפק בסיפור,
וכעבור מיספר שעות נלקחו
השניים לחקירה. אחרי שנבדק
סיפורם בקפדנות, שוחררו
מאיר ויקי, אך השוטרים הזמינו
לחקירה אנשים ששמותיהם
הופיעו בפינקס שנמצא
בביתם של הסטודנטים בו הם
היו רושמים הודעות אחד לשני.
בין השאר הזמינו גם את
חברתם־לדירה של השניים, ש נחקרה
על־ידי רס״ל כרוך
גכריאלי ממחלקת הרמאויות
של מחוז תל-אביב. במהלך
החקירה, שנמשכה שלוש שעות,
הוציא השוטר את פינקס ההודעות,
והראה לבחורה הודעה
שהיתה מופנית אליה :״פליקס
הגיע והוא נמצא בחדר. הוא
נורא נחמד. נא להתייחם אליו
בהבנה. הוא בא מנהלל.״ מתחת
השם פליקס היו מסומנים
שני קווים אדומים מודגשים.
״מיהו פליקם 1״ שאל הרב־סמל
.״זהו חתול,״ השיבה השכנה
לדירה .״אל תעשי צחוק,
גברת, זאת היא חקירה מיש-
טרתית!״ התרגז החוקר .״אבל
פליקם הוא באמת החתול ש קיבלנו
במתנה.״ ואכן, עדויות
נוספות אישרו כי פליקס
החשוד הוא בסך הכל חתול.
! ביצוע לא־רגיל לשירה
של המשוררת רחל, זמר נוגה,
הושמע השבוע בכלא נווה-
תירצה מפי המחבלת נדיח
כרדלי, שנתפסה לפני כש נה
יחד עם אחותה בנמל־התעופה
לוד, כשניסו להבריח
לארץ על גופן חומרי־נפץ.
כתב גלי-צה״ל דוד גלבוע
ערך השבוע כתבה על כלא הנשים,
ובין השאר נכח בהכנות
להצגת סוף־השנה, שעור כות
האסירות. מסתבר שהאחיות
ברדלי עוסקות במרץ רב
בלימוד שירי-אהבה בעברית,

לקראת ההופעה. את נדיה
מצא גלבוע כשהיא שרה את
זמר נוגה מתוך הטכסט שכתבה
לעצמה באותיות לאטיניות.
בהופעת סוף״השנה תשיר נדיה
גם שיר פרי עטה, מילים ולחן,
גם הוא שיר אהבה בעברית.
0רוח רעה מאוד משתובבת
בבניין הטלוויזיה בירוש לים.
מדי יום מופיעה על דופן
המעלית הכתובת :״תדמור —

0שופט בית־המשפט המחוזי
בתל-אביב בנימין כהן,
הדן עתה בפרשת יגאל לביב,
ידוע בחוש ההומור שלו והדבר
מצא את ביטויו גם במה לך
המשפט בו הופיעו כעדים
קציני מישטרה בכירים. באחד
המיקרים כשהצהיר אחד העדים
כי הוא מוכן להיבדק ב־מכונת־אמת
על־מנת להוכיח
את כנותו, העיר לו השופט:
״אינני מבין מה כולם רוצים
להיבדק במכונת־אמת. הרי אני
היא מכונת האמת שצריכה ל החליט
מי משקר ומי לא.״
0בהזדמנות אחרת התרעם

שך עם הכוכבת ג׳אן מורו שאמרה עליו :״הוא אחד משלושת
הגברים הכי מקסימים בפריז,״ שהה בארץ בשבוע האחרון והתארח
בביתו של דן בן־אמוץ (לידו) ,ביום שלישי שעבר פגש מוסטקי
ברחוב ביפהפיה תל־אביבית והזמין אותה לבוא איתו למסיבה. הצעירה,
שלא ידעה בדיוק עם מי יש לה עסק, הסכימה. כשבאו השניים
למסיבה, ביקש המלחין מהנוכחים שיספרו לה ״מי זה דורד מוסטקי.״
כשנשאל המלחין, הנחשב עתה לזמר מיספר 1בצרפת לפי מכירת
התקליטים, מי האשה האהובה בחייו, השיב :״בתי פיאה בת ה־ 18 לה
כתבתי את השיר ״אהובתי בתי״ שהוא אחד השירים המוצלחים שלי.״
על שיר אחר שלו, בעברית דווקא, סיפר מוסטקי השבוע :״בתקליט
הראשון שהוצאתי כזמר יש שיר בעברית על הסבא שלי היהודי.״
העולם הזה 1817

א 1 ׳ 0אהו ] 1הןיי | בהופעה
י רגילה בפואיה

של ״בת דור״ כשהוא בשיער ארוך והיא עס בטן של
אשה בסוף החודש התשיעי טועמים מהכיבוד שהוגש להם.

ישראל גוויון

הטוב, הנערה והרע
ג׳חי כץ ובני אמדורסקי מרימים כוסית בסוף הופעתם
שהתקבלה על־ידי הקהל במחיאות־כפיים ממושכות.

שהפך השבוע פעם נוספת
לאב, מגלם ב״ה־טוב
הרע והנערה״ שורה של הופעות פנטומימאיות, נעתר
לבקשת הצלם והציג לפניו פרצוף של אדם מתאמץ.

יום שלישי שעבר היה חג
כפול לכל אחד ממשתתפי
,,הטוב, הרע והנערה״ .ליש ראל
גוריו! נולד באותו יום
בן. בני אמדרסקי חגג את
הורדת הקילו האחרון בעשרה
שכבר הוריד בדיאטה החמורה
שגזר על עצמו בגלל הקטע בו
הוא מופיע חצי עירום כטרזן,
ואילו ג׳וזי כץ חגגה את
חזרתה לבמה אחרי תקופת
רגיעה ארוכה.
החגיגה המשותפת לכולם
היו מחיאות הכפיים של ה קהל
שקיבל את להיטי
שנות השלושים והארבעים של
הוליבוד, הפעם בגירסתם ה עברית
כפי שעובדה על־ידי
אהוד מנור ובויימה בידי
צדוק צרפתי כשלחלק ימה־מצורפת
מנגינה פיזמונים מקורית של. המלחין שמו־

ליק קראוס.

בסוף המופע שהתקיים באולם
״בת דור״ בתל-אביב,
(מימין) הדוגמנית־שחקנית, אשתו של הזמין מפיק ההצגה בני אנד
בשיחה עליזה עם הרקדן יהונתן כרמון שקפץ
לארץ בין הופעותיו הרבות בחו״ל. השניים נפהזמר־שחקן
אושיק לוי בחברת בעלת הבו־ דורסקי את הנוכחים להרמת
טיק מיקי אמדורסקי רעייתו של בני אמדורסקי, צוחקות מבדיחה פרטית. כוס בפואייה (ראה תמונות) .גשו במסיבה שנערכה באולם ״בת דור״ בתום הצגת ״הטוב, הרע והנערה״.

נעמי שמו

עירית חילי

השופט בנימין כהן על ריבוי
אנשי המישטרה שהביא התובע,
פרקליט מחוז תל־אביב
יעקב קדמי, כעדים במש פט.
העיר השופט :״מאז ש־עורד־הדין
רם כספי החל
להופיע בטלוויזיה, התובע מת מלא
חיל ורעדה כל פעם שהוא
נכנס לאולם בית־המשפט והוא
חושב שהוא צריך לגייס
את כל המישטרה כנגד כספי.״
8במשפט־זוטא שנערך
לפני התחלת הדיון במשפטו
של יגאל לביב, משפט שנגע
לבעל עגלה שנאשם בגניבת
ארון ששוויו 100ל״י, התלהב
התובע ופתח בנאום חוצב
להבות על חומרת המעשה.
הפסיקו השופט כהן ואמר :
״אדוני התובע, כאן לא משפט
דריפוס וגם לא משפט
לביב.״
8כאשר הודיע מנהל תי
אטרון
בימות יעקב אגמון
שהוא עומד לסגור את תיאט־רונו
בתגובה על מדיניות הממשלה
כלפיו ולזרוק את מפחחותיו,
שמע זאת דן כד
אמוץ שאמר :״לאן הוא זורק
אותם ן אני הולד לקחת
אותם.״
8בזכרונות שהעלו דיי-
העולם הזה 1817

ריו לשעבר של מלון חיים
התל־אביבי המאכסן בעיקר
חיילי צה״ל, סיפר הבדרן גדי
יגיל, שהתגורר במלון כשהיה
חבר להקת פיקוד צפון :״כל
לילה כשחזרנו מהופעה עשינו
שמח, השתוללנו ורעשנו, אבל
לפני שהלכנו לישון לא שכחנו
לצעוק , :אנחנו מלהקת ה־נח״לו׳
פעם ניגשה אלי אשה
אחת מדיירות הבית, ואמרה
לי, :שמע, בחור, אתם מפיקוד
צפון אתם בסדר, אבל ה־חבר׳ה
מלהקת הנח״ל עושים
הרבה רעש. תגיד להם שיהיו
יותר בשקט.׳״

8ואילו הזמר דני כן
ישראל סיפר בחיוך על מיקרה
שהיה לו כביכול עם בעל
המלון חיים חכים :״יום אחד
אני ניגש אל חיים ואומר לו:
חיים אני רוצה סדין.׳ אומר
לי חיים, :אין לי. תהפוך את
הסדין שיש לך.׳ אני אומר לו:
,הפכתי אותו כבר.׳ ,אז תהפוך
אותו שוב,׳ משיב חיים.״
8בתוכנית הרדיו מחפשים
את המטמון אמר לפתע
מגיש התוכנית משה טי*
מור :״שלום מר שפר.״ ״מי
זה ז״ שאל זאם ענר, עורך

התוכנית שלא ראה איש באולפן
.״זה האיש שהמציא את
האימרות,״ השיב טימור.
8על חיי האהבה בתחילת
ההתיישבות החדשה בארץ,
מביא כתב במחנה נח״ל
יגאל גלאי בגליון האחרון.
סיפר אכרה ם דרויאן מראשוני
השומרים בארץ־ישראל
ומוותיקי כפר־סבא :״תקופה
ארוכה גרתי בעליית-
גג אחת, מעל איזו רפת ב־כפר־סבא.
בחלק אחד של ה-
עליה איחסנו תבן וקש ל פרות
ובחצי השני — חדרי.
סיידתי וקישטתי אותו בקוצים,
דרדרים ונשלים של נחשים.
לידי גרה איזו משפחה,
שחיכתה לסיום בנין דירתם.
הבת הצעירה שלהם ביקשה
שארכיב אותה על הסום.
שאלתי אותה: אביך מסכים?
והיא ניגשה לשאול את פיו.
הוא הסכים ואנחנו יצאנו לרכב.
כשחזרנו — היתד, השעה
מאוחרת ובני המשפחה כבר
ישנו. התיישבנו על הגורן.
לטיפה פה, לטיפה שם, וכמו
שנהוג. מייד אחזה בה התרגשות
גדולה. כל־כך התרגשה,
עד שהתחילה לצווח.
אביה התעורר לשמע הצווחות
שלה ויצא אל המרפסת. כ
שהפניתי
את ראשי ראיתי
אותו עומד שם ומסתכל בנו.
מייד לחשתי לה, לבחורה,
,דער טאטה, דער טאטה!׳
(אבא שלך!) .אבא לא הוציא
מילה מהפה, אבל אחרי
שלושה ימים בא אלי ואמר
לי , :אברום, אני רוצה ש תתחתן
עם בתי. תקבל פרדס
ונדוניה ׳.עניתי לו שאני ערום
ויחף, ואין לי שום דבר מלבד
סוסה ואינני רוצה להתחתן
עכשיו. אחרי שלושה חודשים
הוא חיתן אותה עם בחור
אחר. כשנפרדנו ניגשה אלי
ונתנה לי תלתל אחד משערה,
שהיה קשור בסרט ורוד. שמרתי
על התלתל הזה עד לחתו׳נתי.״

סיפור
אחר על אותם

זמנים סיפרה שמחה פוט־רוק,
אשתו של יוט)> פוט״
רוק ז״ל שהיה חבר מועצת
עיריית

תל־אביב

בשנים

,1942—1923 נכדתו של אהרון
שלוש מבוני תל-אביב:
״ברחוב רוקח גרה בחורה
יפהפיה, שיצאה עם חיילים.
כולם דיברו עליה ואמרו שאסור
לגשת לביתה. לבחורה
אחרת יצא שם דומה והבחורים
שרו אחריה ברחוב :״הוי
הדסק׳ה — סמל הגסות!״ .אני
הבטתי עליהן באימה ממש, כי

ככה חינכו אותי. אמא נהגה
לומר לי כל הזמן: שמחה,
בחורה זה כמו זכוכית. אם את
נשברת, את לא שווה כלום.״

פסוקי השבוע
• העיתונאי שלום רוזנפלד
נ ״המצפון של הליב
רלים
העצמאיים עבד בימים
אלה באינטנסיביות כזאת, שנאלץ
לצאת לפגרה.״

• ח ״כ מפ״ם דב זכין :
״במפלגה אנו סובלים מפטרי־ארכט
(שילטון האב) ובמערך
אנו סובלים ממטריארכט (שיל-
טון האם) .מתי נתבגר ונהיה
עצמאיים?״

• מזכיר ההסתדרות
יצחק בן־אהרון לשר־האוצר
פינחס ספיר :״מותר
להתווכח איתך. אתה לא
האפיפיור !״

+כעל הטור יעקב רוט־בליט
על מכת שרידות
הפנקים :״לאחרונה אין לי
מושג האם הלקוח הבא אחרי
מצוייד בפנקס צ׳קים או בתת-
מיקלע בינוני.״

מכתבים

ע 1ייט

111310

באניה ״ד לי

13 יום

20ב ספטמבר

חיי!

ולחנך את הציבור ליחס יותר אנושי.
רחל שוי, רחובות

גמיש

שינוי

החוק בישראל גמיש. יהודים כשרים
כדת כמו תלמידי ישיבות, לא משרתים
בצה״ל. אבל לא־יהודים או חצי־יהודים
משרתים בצה״ל אפילו בניגוד לרצונם.
בני גויסו בכוח, למרות שלפי ההלכה
אינם יהודים מפני שאמם לא יהודיה.
כך שלגיורא נוימן לא יעזור שאמו לא
יהודיה.
עכשיו, אחרי משפטים ובתי־סוהר צבאיים׳
שיחררו את בני בתור לא־נורמלי.
הפסיכיאטרים בצה״ל נתנו יד לזה.
ס.ג.מ ,.ירושלים

מלחמת

היחס לחיות
טוב עשה העולם הזה שהעלה את בעיית
היחס לבעלי חיים.
העיתונים המכובדים ביותר באירופה
מקדישים עמודים שלמים לבעלי חיים,
והתוצאה היא שלקהל האירופי יש יחם
לחיות.
אני מצרף תמונה נהדרת שפורסמה ב אחד
השבועונים הנפוצים כאן ואני קורא
לשאר הקוראים לשלוח אליכם תמונות של
חיות, ולכם שתפרסמו אותם, אולי על־ידי
כך תגרמו לשינוי היחס.
משה כראון, ברלין

קודש
״העולם הזה״ , 1815״המיפלצת
על הגיגעה״ ו״העולם הזה״ ,1816
״סביו בלב ירושלים׳ /על הק מת
מלון ״הייאט״ בהר הצופים.

מלחמתכם על דמותה של ירושלים, היא
מלחמת קודש.
מי ייתן ותצליחו למנוע את השחתת

חוק
הג׳וגנל

פרשת פועלי השימורים אמנם חלפה,
אולם כמה שאלות נשארו ללא מענה.
לאור מה שנתגלה לאחרונה, האם לא
הגיע הזמן להפסיק לקרוא למוסד העל-
יון של ציבור הפועלים בארץ בשם המצ חיק׳
הסתדרות העובדים הכללית בישראל?

עדה־ 3ב אוקטובר

ביקורים וטיולים ב-:

* רודוס
פלמה דה מיורקה
(מערת הנטיפים בפורטו קריסטו).

ברצלונה
ניצה

(מנזר מונטסרט)

(גווכקו,ווונ 0חקולו )
ליבורנו נפול׳ (פ 1מפ״ה,אמרפ• וסורנטו).
* פמגוסטה

(פיזר ,.פלורנס ורו מ א)

הבטח מ קו מן
בהקדם!
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות1

/ 0671

שלושת החתולים המערב־גרמנים
שינוי היחס
הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו האמיתי:
פני העיר היפה בעולם ותיכנסו להיסהסתדרות
קבוצות הלחץ בג׳ונגל הישראלי.
טוריה כמצילי ירושלים מחורבן נוסף.
שאלד, נוספת היא, למה בעצם התפטר
משה גור, ירושלים
רק המזכיר הכללי של אותה הסתדרות?
התעשרות
מה עם שאר היושבים בצמרת המוסד
הנ״ל? איך יכולים כל אלה להמשיך ספסרים ולשבת על כיסאותיהם הרמים אחרי שהתגלתה
בכל מערומיה החרפה של פועלי-
השתתפתי בכיבוש ירושלים במלחמת תעשייה בישראל המקבלים פחות מ־15
ששת הימים. שמחתי יחד עם כולם כשהגע ל״י תמורת יום עבודה מפרך ואינם יכונו
לכותל. דמעות חנקו את גרוני כשבי לים אחרי שנים רבות לעבור ממעמד של
קרתי בהר הצופים.
פועלים יומיים למעמד פועלים חודשיים?
עתה ליבי חרד.
דניאל רוזנפלד, רחובות
האם נלחמנו כדי שספסרים למיניהם
יתעשרו על חשבון יופיה של העיר ההיס קדימה
טורית?
צעד !
א. נ ,.חדרה
יחס אנושי
ריסווג ר-נטיחווזי נפי שגעבט ע*י חנו.ל אגף הספרות
והנוזלים

א ס ל * ,נננוזר. נ 1965א א

קול המפרסם

״העולם הזה״ , 1815״הם טו חנים
אותם חיים על האכזריות
כלפי חתולים וכלבים ב-
תל־אביב.

ליקוי בהסברה הביא אנשים לנהוג בצורה
ברברית בחיות.
האנשים בארץ לא חונכו ליחס אנושי
לחיות. לכן קורה היום בתל־אביב, ובמקו מות
יישוב אחרים בארץ, שאנשים מתייחסים
בצורה מחפירה לכלבים וחתולים.
לדעתי חייבים אמצעי התיקשורת לנסות

אחרי כישלונות מרובים התפטר שר-
המישפטים. אבל סנונית אחת אינה מבשרת
את הקייץ. ישנם עוד שרים המצטיינים
בכישלונות החייבים ללכת בעיקבות הראשון.
קדימה
צעד!
מאיר בלומכרג, ראשון־לציון
צוחק הצוחק אחרון

שני ההישגים הכי גדולים שלי בחיים
הם השיחרור מכבלי המושג המפוקפק
המכונה ״אלוהים״ ,והשיחרור מכבלי ה־
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1817

פרסזם א. פד. ספוד•! רם. ציו ם נברא

שושיק, מה אני אגיד לך
עשיגו בחכמה־כל
כד נעים לישון
בחדר ממתג עם מזגן אויר
המזגן הזה כל כך שקם
בטוח שהשכנים לא יתלוננו.. .
המזגן היעיל והשקט של אמקור מבטיח
את הטמפרטורה הנוחה והנעימה לך,
ושינה באוויר צח.
המומחים שלנו ישמחו לבקרך ללא כל התחייבות
מצידך כדי ליעץ בהתקנת מזגן אוויר מתאים לצרכיך.
ה מ גי צי ם םימם גז ^1ס 1חו זם מורשים

יצרנו מספיק מכוניות
עם הנעה אחורית
כדי לדעת
שהנעה קדמית
סובה יותר
לפני 74 שני ם, ב שנ ת 8ע 8ו. בנ ה לו אי רנו אתהמ כוני ת
הרא שונ ה שלו. מ כוני ת זו הונ עהב הנ עהא חו רי ת. הדבר
הי חי ד, שבאותםזמניםהונעמלפנים, היהכרכרה
ר תו מהל סו ס...
מ אז 1898בנומפעלי ׳־רנו׳־ יו תר מ כוניו תעם הנ ע ה
א חו רי תממה שניתן ל מנו ת .״רנד־ הי אחברהג דול ה
וו תי קהמאדול מו דתנסיח רב. ש שי ם שנ הלאחרצאת
ה מ כוני תהרא שונ ה יצרו מפ עלי ־ רנדאתמ כוני ת ם
הרא שונ העם הנ עהקד מי ת.
קו ב עי ם מ הנ ד סי הרכבו אנ שי ״רנד:
ה שגנו יותר י ציבו ת של הרכב, יותר ש לי ס ה על ה הג ה,
יותר ב ס חון וני צול סו ב יותר של שסחהמ כוני ת.

מכתבים
(המשך מעמוד )8
נשואין. ההישג השלישי, שיתבצע בקרוב,
הוא השיחרור ממדינת־ישראל: אני משאיר
את כולה במתנה לישראלים הנח מדים
והולד לגור במקום שקט, נקי וצח
— באי רודוס.
את העולם הזה אוכל להמשיך לקרוא
בהנאה גם שם, ולצחוק אחרון.
חנן גולדגרט, חולון

סוס

טרויאני

״העולם הזח״ , 1814
ראי 1״ לכישלון בלוד.

בטבח
הנורא בנמל־התעופה לוד אשמים
כל אזרחי המדינה, כולל ראש־הממשלה
ושר־הביטחוו השיכורים עד היום מניצחונות
המלחמה.
אמצעי הביטחון התדרדרו. בארץ הסתמכו
על אמצעי זהירות של חברות תעופה
זרות• איד זה שאף אחד לא חשב
שכדאי להציב מכונות לבדיקת נוסעים

היו ם אנו הי צ רני ם הג דו לי ם ביו תרב עו ל ם
עול מ כוניו תעם הנ עהקד מי ת.

בני ידידיה
כולם אשמים

אנו מיי צרי ם מ על ל ־ 5000מ כוניו ת בכל יו ם, כלומר
מ על ל 1,000,000 -מ כוניו ת ב שנ ה!

וחפצים גם בכניסה לארץ? שכחנו שישנם
אנשים, אפילו יהודים, המוכנים לרצוח בעד
בצע כסף!
המיקרה בלוד נימשל לסוס מטרויה ש הגיע
על כנפי נשרים.
כני ידידיה, ניו־יורק

בדגמי 6 •817ו* 5ו* 2ו 84 • 85 • 86
וכולן ע ם הנ עהקד מי ת__ .
״רנו 11־המכונית הצרפתית הנמכרת ביותר בעולם

ניוד המחבלת —

עונש קשה
כשקראתי בעיתונות את הראיון עם
המחבלת הערביה, שנתפסה בעת שיחרורו
של מטוס סבנה, צץ רעיון במוחי:
במדינה אשר בה קיימת כפייה דתית
מתמדת, במדינה אשר בה אסור לנסוע
בשבת בגלל אנשי הדת, אשר בה אסורים
נישואין אזרחיים, אשר בה דין גרושה
כדין זונה, אשר בה אלו הרוצים
להתגייר עוברים תהליכים משפילים! וכי
יכול להיות עונש חמור יותר וקשה יותר
למחבלת מאשר לגיירה.
יעקב טימברג, תל־אביב
פעולה נועזת
ת ו -היצרן הגדול בעולם של מכוניות ע ם הנעה קד מי ת

בו משה קרסו״

תז-אביב: וחי ת־־ז 26 טו 33241 .
חשזיס: וחי הס 4טנ 226491
״ו ע חיפה ׳ וווי יפו 32 טז 523359 .
חיפה:
סנודוו,1וח׳הו)נ( 54ט(23852.
נתניה:
ואו-שוע: טסו וחי החלנץ 124 טל 4533.

י׳ • העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי • -
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלסון ,260134
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולפסרם ״הדפוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רה׳ בן-אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו׳׳ל: העולם הזה בע*מ.

פרסום פלד 633110

ביומן השבוע בטלוויזיה בערב שישי
16.6.72 שמענו תיאור פעולה נועזת אחת
מתוך ה״עשרות במשד השנה האחרונה״
שבוצעה על־ידי חיל־הים.
וזה מהלכה: זוהתה מטרה הנעה בכיוון
החוף הישראלי על-ידי ספינת חיל-
הים שהתקרבה אליה עד למרחק של
כמאה ירד. הספינה האירה את המטרה
בזרקורים וזוהו בה ארבע דמויות.
(ולפתע, ללא התפתחות נוספת האש
היתה יעילה!״
התוצאות: כמות גדולה של חשיש (לא
של חומר־נפץ) וארבע גוויות.
כשדנים מחדש על עונש־מוות לחב-
לנים, אפשר לכלול בדיון גם סתם מב־ריחי־חשיש.
עלמה
אדליד, פתח־תקווה

פרצופיות

״העולם הזח״ , 1815 איגרת לקו•
רא על פרשת מעצרו ושיחרורו של

(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1817

סי קו ר ת

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־אכן וץ ונתיבוז ברי הו ד ה

תיאטרון
גל העולם ־
בית מעווגעים
״״בדרך למוסד הסגור״ ,בתיאטרון
״בימות״ ,מאת קן קייסי, בעי בוד
דייל ואסרמן ולי סנקוביץ׳ ;
תירגום: דן אלמגור; בימוי —
לי סנקוביץ׳.

אילו היתה האחות ראטשד (עדנד,
פלידל) ,אם המחלקה לחולים ״מחוננים״
במוסד סגור לחולי־נפש, מדברת במיבטא
אמריקאי מובהק, בקול גברי וחוזרת
ללא הרף על הביטוי ״אני מזועזעת
אפשר היה לראות במחזה זה סאטירה
חברתית נוקבת על ההברה והשלטון בישראל.
בהעדר סממנים אלה נשאר ה מחזה
דרמה עזת ביטוי המתחוללת בין
כתליו של בית־ימשוגעים, כשהדמויות
המאכלסות אותה הם בבחינת סמלים
!מופשטים, שבל אחד מהם מהוה בתב־אישום
נגד מימסד כוללני ונגד ישליטים
מופשטים.
אבל מי שרוצח, יכול בקצת דמיון
להשלים את החסר.
האחות ראטשד היא הגיבורה הראשית
של מחזה־ביעותים זה, שנכתב במקורו
כיצירה ספרותית תעודית למחצה, של
מי ששימש כאח במוסד לחולי־רוח. היא
השליטה הבלעדית על חייהם וגורלותיהם
של חולי הנפש הכלואים במוסד, שהחיים
בו מתנהלים כביכול על פי שיטה

גימל ש׳ ז׳ ,אישור מן הרופא הצבאי, להיעדרות
של יום אחד מן העבודה, בגלל מצב בריאותי
לקוי.
״הסנדלר הזה נתן לי רק שני גימלים.״ (נעמי
הירשל תל־אביב).
ש׳ ,צורה מיוחדת של גמירת הטיח,
בגבשושיות, על פני הקיר החיצון של הבית.
(נעמי הירשל, תל־אביב).
שטוח די ת׳ נ׳ ,בחורה בעלת חזה קטן, ששדיה
שטוחים.
״לצאת איתה זה דפיקה לכל הערב. לדבר
איתה אי״אפשר, כי היא ס תו מ ה כמו בלטה,
וגם למזמז אותה אי־אפשר, כי היא שטוחה.״
(א. ה ,.חיפה).

תעשו הכרה

?? 3׳ ^ ביטוי המציין א ת כיעורה המירבי
של בחורה( .מקורו בביטוי: היא יפה כמו שמש,
אי־אפשר להסתכל עליה).
״אתה מכיר אותה מהגימנסיה, אז אתה חו שב
שהיא חתיכה. אבל היא כמו שמש.״ (ד״ר
חיים גלאון, רמת־אביב).

הרבנות הראשית

ש׳ ,מוסד עליון להג

תלונות מכל הסוגים.
״גש לרבנות הראשית, א ם האוכל לא טעים
לך א :״לא מגיע לי לצאת שוב פעם למי לואים
!״ ב :״תפנה לרבנות הראשית.״ (ד. נ.
הגליל העליון).

אני לא מסבים
שיסכנו אותי

תיזאל? 3י מקום מרוחק, נידח( .מילולית:
״עכוזו של הנביא״).
״העולים החדשים לא מוכנים לגור בתיז-
אל-נבי.״ (יצחק שביב, נתניה).
גרפיטי כתרבות מתקדמת

שחל! ב?ולו ה מתבטל, אינו עושה ולא כלום.
״חכה רגע, אדוני. ת׳לא רואה שאני פה לא
משחק בקק ה ( להיכנס פנימה יצחק כ ,.תל־אביב).
חפיף
ת׳ ז ,,מרוגז, שרוי ברוגז, כועס ; אדם
הנמצא במצב של ״ברוגז״ עם רעהו.
א :״למה מויש עבר בלי להגיד לך שלום י״
ב :״הוא חפיף עלי, למה, למה שדחקתי עליו
שאני מחורבנת.״ (מיכתב בעילום שם).
יונית שיחרר גזים מבטנו בדרך פי

ה פ רי ח
הטבעת.
״או שתפסיק להפריח יונים, או שתדליק
איזה גפרור, ת׳שומע(״ (מיכתב בעילום שם).

אל תכלכל במוח
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן כן־אמוץ ונתיכה כן
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מלים וביטויים משלהם.
הפעם מורכב המדור כולו מהצעות קוראים.

כתב אישום
דמוקרטית, בשיתוף עם החולים המכריעים
בענייני יום־יום ברוב קולות. היא
חייכנית, שופעת חום ואהבה כלפי החולים
כל עוד הם מצייתים לה וממלאים
אחר הוראותיה.
!אבל ברגע בו יעז מישהו להתמרד
או לכפור בסמכותה, מאבדת האחות
ראטשד את צלם האנוש שבה. היא
הופכת למיפלצת אנושית המעקרת את
׳מוחם של חוליה כדי שלא יהיו מסוגלים
למחשבה עצמאית ולהתבטאות אישית.
כאשר מתפרץ אל תוך מוסד סגור
זה אופוזיציונר שחצן וקולני בדמותו
של מקמרפי (טוביה טבי) ,מאיים להמריד
את החולים הצייתנים נגד רודנותה
של הגברת הזקנה, הוא נדון לגורל כל
י מימין לשמאל: עומדים — טוביה
טבי ושמעון לב־ארי. יושבים — זישא גולד
ויוסי פולק.
העולם הזה 1817

סייימון מגיעים זכויות היוצרים רק עבור
הרעיון הבסיסי של הקונפליקט.
סיפור העלילה עוסק באדון מורים
(אברהם מור) בעל מסעדה מזרחית, ש אתרי
23 שנות נשואין, מנסה לבגוד,
לראשונה בחייו, ודווקא בדירת אמו.
הוא מזמן לשם שלוש נשים שונות,
במועדים שובים כמובן: טורפת גבירים
חושנית (אלישבע מיכאלי) ,היפית מופרעת
ואת אשת ידידו הטוב (אתי גרוטם).
נסיונותיו לשגל אותן כדי לחוש את
טעם הבגידה, מספקים חומר לשפע של
מעמדים קומיים ודיאלוגים עסיסיים
ומבדחים.
ידיו של הבמאי־מעבד יוסי בנאי, ניכרת
בכל, החל מהתמליל נוסח ספרד,
דרך עגת הדיבור וכלה במאנייריזם של
אבריהם מור. יותר משהוא משתק את
מורים קזנובה, משחק מור את יוסי
בנאי כפי שהיה מציג את מורים קזנובה.
אבל שיטה זו מסייעת ׳למור להחזיק על
כתפיו קומדיה שלימה, העלולה למוטט
כל קומיקאי מעולה אחר.
חגיגת החומוס־חמ׳וצים-ניאופים מגיעה
אל סיומה עוד לפני שיורד המסך. לק ראת
סופו של המחזה החליט מישהו
שהסיום האוירגנלי של המחזה אינו
מספק, יצר סצינה כפויה של משחק
תופסת ומחבואים, שאינה נדבקת אל
המחזה ונראית כלקוחה מאלף ואחת
קומדיות-סבון אחרות.
ביסודה זו הצגת בידור, שמטרתה
לשעשע ולהצחיק את הצופים ככל האפשר
ובכל האמצעים. למרות שיש
הפרזה באמצעים, ובמקומות מסויימים
גלישה מתחומי הטעם־הטוב, הרי מי
שבא להתבדר, אינו יוצא מאוכזב.

ציור

חלק ^ו י ל ביטוי שמשמעותו: עזוב אותי
במנוחה, הנח לי, הרפה ממני.
״כשהוא נידנד לי שאבצע את העבודה, אמרתי
לו: חליך־טרונקיל.״ (יצחק שביב, נתניה).

כ״דרד למוסד הסגור״ *

סי קו ר ת

הנון־קונפורמיסטים בחברה הממוסדת :
השתקה וסתימת־פה עד לכליון הסופי.
עוצמתו של המחזה, בעיבודו ובבי־מויו
המצויינים של לי סנקוביץ /אינם
נובעים רק ממבנה העלילה הדרמתית
וימדמזיות המטורפים שבה. גדולתה של
ההצגה נובעת בעיקר מכך שסנקוביץ׳
מצליח להביא את הצופה להזדהות כמעט
מוחלטת עם דמויות דוחות לכאורה ישל
חולי־נפש. דקות ספורות אחרי הפתיחה,
כבר מכיר הצופה את כל הגיבורים,
משתתף ברגשותיהם, חי את חייהם וחש
את עצמו כאחד מהם.
זוהי הסיבה לכך שהמחזה יכול ללבות
בהדרגה את אש השינאה כלפי האחות
ראטשד ופל מה שהיא מייצגת: הדיכוי,
העושק, אי־הצדק, ההתעללות וחוסר
האנושיות. שנאה זו מגיעה לשיאה
לקראת סופו של המחזה, מביאה את
הצופים ׳לעיתים לשכוח שהם הוזים בהצגה,
ולהביע את רגשותיהם בקולניות
כלפי מי שאמורה להיות סמל הרחמים,
הסעד האנושי וטוב־הלב.
מרכיב חיוני במחזה היא דמותו של
צ׳יף (יוסי פולק) ,בן שבט אינדיאני
שנושל וגורש מאדמותיו, הכופה על
עצמו אלם, חי בעולם של הזיות המורכב
מתמונות עברו האידילי. באמצעות זו
!מנסים המחזאי והבמאי להציג את ה
בעיה
האינדיאנית. אולם די לשנות את
שמו של צ׳יף לאחמד או עבדאללה, כדי
להעניק לדמות גם משמעות אקטואלית
ולוקאלית.
דמותו של צ׳יף היא גם המעניקה את
מימד הפיוט למחזה. בסופו של דבר הוא
היחיד הנמלט מהמוסד הסגור שרוב
יושביו ׳נמצאים בו מרצונם הטוב ובהסכמתם.
ההצגה,
הבנויה בטכניקה קולנועית
כמעט, מרגשת ומזעזעת. משחקם המעולה
של יוסי פולק, טוביה טבי ועדנה
פלידל, בראש צוות מודרך ביד אמונה,
הופך את ההצגה למאורע תיאטרוני
חשוב שאין להחמיצו.

המזדמן בימים אלה למרתף צוותא, ה מועדון
לתרבות מתקדמת, עלול לשפשף
את עיניו בתמהון. מעל כתלי המסדרונות
של המועדון מציצים אליו ציורים הנראים
במבט ראשון בגרפיטי — רישומי
המין והמישגל המופיעים בדרך כלל על
דלתות בתי־שימוש ציבוריים.
אלא שהפעם מופיעים אברי הזכרות
הזקופים והפותות הפעורים כלועי אריות
חדי שיניים, בתוך מסגרות, ממוספרים
ומוצגים להערכה ולביקורת.
היכולת הטכנית של אילן דר ,27 ,צעיר
תל-אביבי שזו תערוכתו הראשונה, מרשימה.
הוא שולט ברישומי עפרון ובמכחול
צבעי המים בצורה המעידה על
קפדנות ודייקנות מקסימלית בתיאור הדימויים
הסוריאליסטיים שלו, הסובבים
כולם סביב ציר אירוטי מובהק. דר מוש פע
מאסכולת הריאליזם הפאנטסטי, כש הטכניקה
שלו מאפשרת לו ללכת בדרך
זו, אך עולם הדימויים שלו מוגבל עדיין.
זהו צייר שצריך לשים אליו לב. תערוכת
בוסר ראשונה זו עשויה לעורר
ציפיות לגבי המשך התפתחותו של צייר
שניצוץ של הבטחה מציץ מציוריו.

ח מו צי ם וניאופים
״מוריס קזנוגה״ ,מאת ניל סיי-
מון, ב״תיאטרון העממי׳ /בעי בודו
ובביומו של יוסי בנאי.

אשף ההצלחות של ברודוויי, ניל סיי-
מון, ודאי לא היה מזהה בקומדיה היש ראלית
את הקומדיה הבסיסית שלו על
״אחרון חמי המזג״ .תוך חירות מוחלטת
עובד המחזה, תוקן, שונה, שופץ למציאות
הישראלית ולהווי המקומי.
עד לסצינת הסיום אין ה״רמיונט״ ניכר
כלל. ההצגה עומדת בזכות עצמה, כשל-

יגאל דר -רישום
ציר איווטי

מכתבים
(המשך מעמוד )10
ם רו״״(מיל ״).אורי לוי״כחשוד ב!
השתתפות ברצח אילן אשרוב.

מחד הבעתם צער המערכת על הפיר־סוס
שניתן לסרן (מיל ).אורי לוי כחשוד
בהשתתפות ברצח אילן אשרוב. מאידך,
התבלטה לפי הרגשתי דו־פרצופיות בולטת
במאמר מערכת מתנצל זה.
כואבת ההתנצלות לאחר מעשה (אף
שטוב שנכתבה) שהיא מעין ליטוף עדין
לאחר סטירת־להי מצלצלת. הכתם ש הוכתם
אורי לוי ואחרים כמותו, לא יוסר
בקלות. לכן מיותר להזדרז ולפר סם
פרשה שנתונה עדייו בחקירה ראשונית
ולתת לה מקום כה נרחב וכך
ימנע צער רב מאנשים ״קטנים״ חסרי
הגנה וחסרי מנגנוני פירסומת המצליחים
לטשטש עובדות כבמיקרים של אנשים
מפורסמים יותר.
י? 5ק כ דולפין, סטודנט, ירושלים
דוגמה יפאנית

סטולרו

על אף הרצח המתועב
בלוד, יש
עדייו לישראל הר בה
מה ללמוד מ ארץ
השמש העולה.
מדוע, איפוא, לא
יקחו מנהיגי יש המזדקנים, ראל דוגמה
מראש ממשלת
יפאן, ויכירו
בעובדה שמיספר
שנותיהם הרב, מקשה
עליהם במע מסה
הגדולה של
הנהגת העם?
הגיע הזמן מנהיגי
ישראל — ש תפנו
מקומותיכם
לצעירים ממכם, ל־דינאמים
ממכם!!!

אלי סטולרו,
חיפה

הקרב
על הכותל
״העולם הזה״ , 1807״במדינת,
משפט — רב הכותל איש האגרוף,״
סיפורם של שני הצלמים
הירושלמים שלא כיסו ראשם בשטח
הכותל.

באחד מגליונותיכם תוארתי בשם ״אגרופן״
בהכותי אדם כביכול, על אשר
נכנם לשטח התפילה של הכותל וסירב
לכסות את ראשו.
אך האמת שונה. הנ״ל אמנם נכנס עם
עוד עובד שני מעיתונכם (כפי שנתברר
אחר־כך) ושניהם סירבו בגסות לכסות
את ראשם, דבר הנוגד כל רגש כבוד
והתחשבות בזולת.
אך כשניגשתי וביקשתי מהם אישית
ובדרכי נועם לכסות את ראשם או לעזוב
את המקום, פגע בי האחד מהם והתרים
כנגדי :
״אני נלחמתי על כותל, לא כמוך שהת־

חבאת, יא סמרקטש!״
אינני יודע אם אמנם הנ״ל נלחם על
הכותל, אך אני יודע שאני כקצין קרבי
בצה״ל, השתתפתי מאז עלייתי ארצה בכל
המלחמות ובני הי״ד, כצנחן, נפל על שיח דור
הכותל דווקא.
באופן ספונטני, סטרתי על לחיו של
החצוף הנ״ל. יתכן והייתי צריך לרסן את
עצמי. אך לא היתד, לי שליטה על רגשותי
שגעשו.
הרג י.מ. גץ, הממונה על
הכותל המערבי ויתר המקומות
הקדושים מסביב להר הבית,
ירושלים.
י• שני האנשים שהרב מדבר עליהם
אינם עובדי העולם הזה.

?וראיס השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצדח.
עריסות תינתן למצרסים תמו
גות למכתכיחם.

העולם הזה 1817

י ו 1ז ד 1 1

לאיעבר ני

^ ׳חת ׳הסיסמאות שנחרתו ביותר בזיכרוני בימי
ילדותי היתד. קריאה ספרדית :״נון פאסאראן !״
ל א מור :״ ה ם לא יעברו :״
הם — הפאשיסטים הספרדיים, משרתיהם של הנאצים
הגרמניים, שפרקו את עול המישטר הדמוקראטי ה־רטובליקאי
,׳והסתעד׳ו על עיר־הבירה — מאדריד.
נגדם קם מיטב הנוער הספרדי. לצידם התגייסו מיטב
האידיאליסטים הצעירים של העולם כולו — אותם
שאת שיריהם שרנו בלהט, בלילות הארוכים של ארץ-
ישראל, סביב המדורות.
הם עברו, כמובן. במשך שלוש שנים נעצרו, בטבח
הדדי מחריד. בסוף הגיעו למאדריד. המסך ירד על
ספרד, ונפתח על מילחמת־הע׳ולם השניה.

אזרחים מתמדת, עד שהמימשל הדמוקרטי כרע והתמוטט.

פלוגת־הסער השתלטה על המדינה. התחיל
״ליל הסכינים הארוכות״.

** י שראה השבוע בטלוויזיה את אשר התרחש
1*1בפתח ועידת רק״ח ביפו, יכול היה לחשוב שהוא
מסתכל ביומן ישן מלפני 50 שנה, המתאר את ימי-
הראשית של פלוגות־הסער.

אותן השיטות. וגם אותם הפרצופים.

אל נפטור את הדברים בבת־צח׳וק, כפי שעשו
הגרמנים ב־ .1920 לפנינו סימפטום של מחלה. כדאי

הם עכרו — כי הטאנקים על היטלר פללו
להם דרך, והמטוסים של היטלר השמידו את
הכפרים והערים יטכדרכם.

^ ין ספ ק שלפנינו, כאן, סימפטומים ראשונים של
מחלה לאומית.

אין ספק גם שחיידקי המחלה הזאת לא צמחו
כארץ, אלא באו מן החוץ.
הליגה להגנה יהודית היא אירגון טרוריסטי,
שצמח במציאות העכורה של מילחמת־האזרחים המתמדת
הנטושה בארצות־הברית בין אירגוני־פשע ממלכתיים,
פוליטיים וסתם קרימינליים.
הוא הובא לארץ כסחורת־ייבוא, בידי מופרעים
שנמלטו מאמריקה, והמבקשים לעשות קאריירה חדשה
כאן. הצטרפו אליהם צעירים שבאו מברית־המועצות,
שנדבקו כנראה מן הטרוריזם של המישטר הסובייטי,
ושרוחם נתבלבלה במצאם את עצמם לפתע, לראשונה
בחייהם, באווירת החרות של חברה דמוקראטית.
חאירגונים האחרים מחקים את הייבוא הזה, כשחבריהם
מחפשים פורקן ציבורי למופרעות פרטית.

אירגונים ״לאומיים״ אלה, היה להם מכנה משותף.
בפיהם היה אוסף של מליצות רצחניות — ״דיכוי
בוגדים״ ,״מוות לקומוניזם״ ,״האדיב הפנימי״ ,״העולם
כולו נגדנו״ ,״עורי גרמניה!״ ו״התפגרי, יהודה!״
כאשר הצטרף אדולף היטלר לפלג הקטנטן, שממנו
צמחה לאחר־מכן המיפלגה הנאצית, הוא התווה לה את
הקו שהוביל אותה לניצחון תוך 13 שנה. השיטה
היתה: לפוצץ אסיפות כדי למשוך תשומת־לב, להפעיל
טרור ברחוב, להתנקש בחיי יריבים פוליטיים. לא
להרפות לרגע !מן האלימות.

קל לעמוד על הזרות של התופעה הזאת כולה,
אם נזכור •טאפילו כימי החרדה הנוראה
ערב מילחמת ששת־הימים, וכימי שיברון־הני־צחון
לאחריה, לא ידענו תופעות מסוג זה.

מעשהו הראשון היה הקמת ״פלוגת הפער״
— האס-אה המפורסם, כעל החולצות בצבע
הזיית, שהוחלפו לחולצות בצבע הצואה.

רק״ח, שהתנגדה למיילחמה, היתה אז שנואה אף
יותר מהיום — ובכל זאת לא עלה על דעת איש
לפתוח במסע־טרור נגדה.

בספרו מספר היטלר, בהנאה בולטת, על פני פרקים
רבים, איך פוצץ אסיפות, איך התנפל על יריבים, איך
הפעיל אלימות שיטתית כדי למשוך את תשומת־ליבם
של אמצעי־התיקשיורת, לגייס אוהדים ולדכא אויבים.

מי שקורא פרקים אלה, ימצא בחדוות-
האלימות שלהם את הזרע הראשון של השואה.
הם נכתבו עשרים שנה לפני שעלה העשן
בארובות אושוויץ.

גם לתעלומה זו יש הסבר. פעל כאן צירוף גורמים.
בתי־הסישפט היו מיבצר הימין, והם התייחסו לפושעים
הנאציים בסלחנות סמוייה, ולעיתים גם גלוייה.
קורבנות הנאצים, שהעזו להתגונן, נשלחו למאסר
לשנים ארוכות. הנאצים עצמם! ,מפוצצי־האסיפות
ויוזמי־המהומות, זכו בעונשים קלילים.

כל זה בזמן ש״מפלגות הפועלים״ שלטו
בגרמניה.

השוטרים היו משוכנעים ש״צריכים להרביץ לקומוניסטים
המנוולים״ ,ושמחו בסתר ליבם שמישהו עושה
את המלאכה. כשנאלצו לאסור את המרביצים, הניחו
להם להסתלק, או ליהנות מנסיבות מקילות בדין.
תחת מעטה ה״ימוסדות הדמוקרטיים״ גדלו האיר־גונים
הקטנטנים, התלכדו תחת ידו של היטלר, הפכו
בסוף לצבא פרטי עצום. בשלב הסופי הפכו את
המדינה לגיהינום, ואת רחובותיה לזירת־קרב של מלחמת־

בהתקרב שעת־האפס, לא נכח במקום כוח מישטרתי
רציני. הבריונים, חברי כל האירגונים האלימים של
הימין, הפציצו את הבניין באבנים ובבקפוקים, הרסו את
החזית, ניפצו את השמשות.
אנשי האירגיונים באו מצויירים באלות ובשרשרות־ברזל.
מול התייצבו צעירי רק״ח, שהתכוננו לפורענות,
כשגם בידיהם אלות.

מוזמני הוועידה, שרצו להיכנס לבניין בכניסה הראשית,
נעצרו על-ידי קצין־מישטדה בכיר שאמר :
״איני יכול לערוב לחייך!״ המוזמנים נאלצו להיכנס
בדלת אחורית אל האולם.

הנאציזם נולד בערב־רב שד אירגונים קטנטנים,
מתחרים ויריבים, אשר הטיפו לאלימות
ועסקו בה.

איך זה קרה שהמנגנון העצום של השיל־טון
— על רבבות שוטריו ומאה אלף חייליו
המאומנים להפליא — לא הצליח לשים קץ
להשתוללות זו ץ

למרות זאת נתנה המישטרה לאירגץ אחד
רשיון להפגנה בפני הוועידה :

במקום היה מתפתח קרב־רחוב עקוב מדם,
בנוסח גרמניה טצ ,19 לולא הופיעה סוף־סוף
המישטרה.

בד היטל ר עצמו — איך השתלט על אומה
גדולה ותרבותית, שהגדירה את עצמה בגאווה כ״עם
המשודרים וההוגים״ ן
זוהי השאלה הגדולה, שתרחף לעולם מעל לרבע
השני של המאה ה־.20
מחלת־הנפש הנוראה, שדבקה בעם הגרמני, ושלא
סרה, עד אשר נקטלו עשרות מיליוני בני־אדם, וביניהם
מיליוני יהודים וגרמנים — ,מקורותיה לוטים בערפל.
אולם קל לאתר את הסימפטומים הראשונים שלה.
הם רשומים בדברי הימים, ובעיקר בספרו של היטלר
עצמו, המאבק שלי.

* ך כיוון ש היטל ר כתב בגילוי־לב כה מדהים על
שיטותיו, כש׳מאבקו עוד היה בעיצומו, מתעוררת
השאלה: איך הניח המימשל הדמוקראטי של הרפובליקה
הגרמנית, ילידת העיר ויימאר, לקבוצות־טרור
זעירות אלה להשתולל?
כוחם של הקבוצות היה אפסי, כימעט מגוחך. בשנים
המפריעות שבהן נולד והתגבש הנאציזם, מנתה קבוצת-
׳טרור לאומנית אופיינית כמה עשרות, או לכל היותר
כמה מאות. חברים.

מישרד קומוניסטי, ושופט אחר קבע שיש נסיבות
מקילות לאדם המתנקש בחייו של חבר־כנסת קומוניסט.
כאשר התכנסה הוועידה של רק״ח ביום הרביעי
בערב, ידעו השילטונות שאירגוני־הטרור איימו
לפוצצה, ואף נקטו אמצעים לביצוע האיום. אין ספק
שבכל האירגונים האלה שורצים מודיעים מישטרתיים.

ך* שאלה איננה: מי אוהב את רק״ח? השאלה
( 1היא: מי אוהב את הדמוקרטיה הישראלית?

פלוג ת־ הס ער בכרזה של גבלס
לשים אותו מתחת למיקרוסקופ, כדי להבין את המתרחש
— ואת הצפוי.
ביפו התכנסה הוועידה הארצית של מיפלגה ישראלית
חוקית, המיוצגת בכנסת. זוהי מיפלגה השנואה על
רבים, ועמדותיה מעוררות התנגדות קיצונית אצל
הרוב הגדול של אזרחי ישראל. אולם היא חלק ממיגוון
הכוחות הלגיטימיים, הפועלים בדמוקרטיה הישראלית.

כמה אירגוני-טרור קטנים הכריזו מראש,
בביטחוו-עצמי שחצני, שהם ״לא יתנו לוועידה
להתקיים״.
לאירגונים אלה יש כמה תכונות משותפות:

הם מורכבים במידה רבה מטיפוסים מופרעים,
שבאו לארץ בשנים האחרונות.
הם משתמשים בסלאנג הפאשיסטי השיגרתי והאופייני
:״דיכוי בוגדים״ ,״האוייב הפנימי״ ,וכר וכר.

הם מטיפים בגלוי לאלימות, מתאמנים בנשק
קד וחם, מפיצים הודעות-איום חתומות,
וככר ביצעו פעולות־טרור אחדות.

תנוע׳ת־הנוער של מיפלגת־הימיז המימסדית —
בית״ר — הרגישה בהתחרות, והתחילה להתחרות בקבוצות
אלה( .גם זוהי תופעה הזכורה היטב מגרמניה.
הימין הקלאסי נגרר אחרי היטלר, עד שהיטלר הגיע
לשילטון ושם את כל מנהיגיו במחנות־ריכוז).
מה עשו השילטונות הדמוקרטיים נגד תופעה זוז

שום דבר לא.

מה עשו בתי־המישפט כאשר הטרוריסטים הצעירים
הובאו לדין, על-ידי המישטרה הבלתי־מתלהבת?

בתי־המישפט אמרו ״טפו, טפו:״ ופיטרו
את אנשי־הטרור בעונשים סימליים.
שופט קבע שהוא מבין לרוחם של צעירים השוברים

אין צורך לדאוג לרק״ה. להיפך, הטרור בשעריה,
לעיני 1)5המישלחות הזרות, רק יגביר
את יוקרתח במחנה הקומוניסט׳ העולמי, יחזק
את כוחה ומעמדה.
אבל צריכים לדאוג למישטר הדמוקרטי — לחרות
האדם, לחופש הדיבור.

אם מותר היה לפגוע כוועידה של דק״ח,
תהיה צפוייה מחר סכנה לכל ועידה פוליטית.
אם מותר להתנקש בחייו של וילנר, צפוייה סכנה
לחייו של כל איש־ציבור.

אין מחלה מדבקת יותר, ממחלת האלימות
הפוליטית.
מול הטרור של הימין, יקומו אירגוני־הגנה אלימים
של מחנה השלום והדמוקרטיה. מישחקי־המולוטוב בין
הליגה והפנתרים בירושלים יהפכו לתופעה כללית.
מחנה אירגוני־הטרור הוא עדיין קיקיוני ועלוב,
׳ואולי אפילו מגוחך. אולם יתא אחד של סרטן מוכרח
להחריד את הגוף כולו. זרק חרדה זו מבטיחה ריפוי
בעוד מועד.

לפנינו תופעה פאשיסטית, פשוטו במשמעו.
ניאו־נאציזם יהודי. צלב־הקרס מוסתר מאחורי
מגן־דויד.
מבהילה ביותר תגובת המימסד. זיימאר הישראלית
מגיבה כמו ויימאר הגרמנית. העיתונות לא הגיבה.
הטלוויזיה דיווחה באהדה. הכנסת לא נזדעקה. הרי
פוגעים רק, בקומוניסטים השנואים.
זוהי הדרך לאבדון. כל מנהיגי ויימאד — קומוניסטים
ואנטי-קומוניסטים — נרצחו בעינויים במחנות־הריכוז
של פלוגות-היסער.

אל נחכה לרגע האחרון, כדי להשמיע את
קריאת־הקרב: נון פאסאראן: הפאשיזם לא
יעבור באן:

יללי

במדינה

מה החנה־ המוסו שנין טבח בנוסעים בנמר תעונה
רביו הנצצות ננו־״ם שלווים מהאוויר?

סליחה,טעותבהפצצה
מהמדיניות והשיטה, אלא גם בשל העובדה
שרק ימים מספר קודם להפצצה, התפרסמה
הצבייה כעיירה הלבנונית שתוש ביה
התנגשו ישירות עם הפידאיון, תבעו
מהם לפנות את שטיחי העיירה.
אבל בשטף המאורעות של השבוע ש עבר,
ובגלל הרקע המיוחד שלהם, נשארו
תושבי ישראל קהים למשמעות החמורה
של הפצצת חצבייה.
באותו יום בו נערכה ההפצצה, נתפסו
חמישה קצינים גבוהים של ה־מטכ״ל
הסודי על אדמת לבנון, ונלקחו
כשבויים לישראל. התפיסה הסנסציונית,
שהולידה מחדש תקווה לשחרור הטייסים
הכלואים מזה -שנתיים ויותר בסוריה ובמצרים,
האפילה על הידיעות בדבר ההפצצה.

הו ת
חו שים
ך* עו כדה שההפצצה נערכה 3שבועות
1 1בלבד אחרי הטבח שערכו שלושת היפאנים
בנמל התעופה בלוד, בשליחות

הנסיון להחיל על הפצצת חצבייה את
הטענה כי ״בכל פעולה צבאית אין להימנע
גם מפגיעה באזרחים הנקלעים למקום
הקרב,״ אינו תופס לגבי הצבייה.
כאן אין מדובר באזרחים שנקלעו לתוך
מחנה חבלנים שהופצץ, או בכפר שחבלנים
התאכסנו בין בתי תושביו. הפצצת
חצבייה, כפי שתוארה על-ידי העיתונאים-
הזרים שחשו למקום, היתה בפירוש הפצצה
של מטרה אזרחית, שנועדה לזרוע
בה מוות והרם.
אם לא נסערו הרוחות בישראל מייד
אחרי ההפצצה, היה זה בגלל קהות החושים
שהסתייעה בדיווח עיתונאי כאילו כל
המהומה אינה אלא מסע תעמולה של
ממשלת לבנון ״המנסה לגייס את דעת־הקהל
בעולם נגד ישראל.״ ייתכן שכך
היתד. ההפצצה ממשיכה להצטייד בעיני
אזרחי ישראל, לולא אירע מה שאירע ב-
השבוע.
יתכן שכך היתה התמונה ממשיכה להצטייר
בעיני אזרחי ישראל, לולא גילה
השבוע ממלא מקום ראש הממשלה, יגאל
אלון, כבדרך אגב, בשעת אזכרה ליצחק

בסדר, אבל מה עםה תי ק ההוא

11111 כמה מחושבי העיירה חצבייה
שבלבנון, מנסים לכבות את

האש שאחזה באחד מבתי הכפר, כתוצאה
מההפצצה האווירית הממושכת שנערכה
עליו בשבוע שעבר ע׳׳י מטוסי חיל־האוויר.
1לים ג,לים, במשך שלוש שעות רצו־
^ פות, הגיחו מטוסי חיל־האוויר הישראלי
ביום הרביעי בשבוע שעבר, הפציצו
בפצצות פרסקות ומבעירות את הכפר הלבנוני
הגדול חצבייה, כ־ 12 קילומטר !נד
המורד הצפוני של החרמון.
דיווחים מלבנון סיפרו כי כחמישים
מטוסי סקייהוק ישראליים, ב 40-גיחות
רצופות, ביצעו את ההפצצה .״המטוסים
הפציצו ללא אבחנה,״ סיפר אחד הפצועים
,״רחוב שלם נהרס כליל. שעתיים
אי-אפשר היה לראות שום דבר בגלל
האבק והעשן. הכל היה אבק ודם. כל
הזמן התפוצצויות. מדוע הם עשו זאת?״
דיווח כתב סוכנות הידיעות יונייטד־פרם
מחצבייה :״העיירה נפגעה קשות.
ראיתי כפריים מחפשים את בני משפחותיהם
בין החורבות ומתחת להריסות. אשד,
היסטרית רצה ברחובות, הטיחה ראשה
בקירות ההרוסים וזעקה ללא הרף :״האם
הישראלים הם חסרי־לב י״
לא רק הכפר הצבייה נפגע. נפגע גם
בסיס הפידאיון שלידו. שם גהרגו, כהודאת
ארגוני החבלה, כ־ 30 פידאין. אבל
מלבדם נהרגו עוד כ־ 20 אזרחים שלווים
בעיירה וכ־ 60 נוספים גפצעו פצעים קשים.
היתה זו תפנית קיצונית בשיטת התגובה
של צה״ל. מאז פעולות התגמול של
שנות החמישים, אימץ צה״ל כמדיניות את
הכלל של אי פגיעה באזרחים בעת פעולות
תגובה על מעשיהם של צבאות אדיב
או ארגוני החבלה.
פעולות רבות תוכננו בצורה שנועדה
להקפיד על כלל זה. חיילי צה״ל רבים
שילמו בחייהם כדי לשמור עליו.
יש תקלות גם בהקפדה על מדיניות זו.
במיוחד הן מתרחשות כאשר מדובר בפעולות
אוויריות. טעות בזיהוי מטרות,
כמו אלה שאירעו בעת מלחמת ההתשה
בעת הפצצת אבו־זעבל במצריים, או פגי עה
בבית־ספר, נחשבות כ״תאונות עבודה״
מצערות המחוייבות בתנאי מלחמה.
לכן נראתה ההפצצה על חצבייה כיו־צאת־דופן.
לא היה זה רק בגלל החריגה

י 14

במונטריאול שבקנדה נכנס פושע
מטורף לחנות מעדנים, ציווה על ארבעה
מעובדי החנות להכניס למקרר המצרכים
הגדול שבחנות, וכשעשו כמיצוותו תחת
איומי אקדח, ירד, בהם והרג את כולם.
אחד מהארבעה התגלה כישראלי לשעבר,
קצין בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות,
שהתכונן לשוב ל״שראל.
בדר א־סלאם בירת טאנזאניה, נכנסה
מכונית פרטית נושאת לוחית זיהוי זרה,
לאזור בטחון סגור בפרברי הבירה.
חיילים חמושים ציוו על נוסעי המכונית
לעצור. אלה לא הבינו כנראה מה רוצים
מהם, המשיכו לנסוע. כאשר יחסמו את
דרכם הם יצאו מתוך המכונית. השומרים
במקום טענו כי נראה היה להם
שנוסעי המכונית רוצים לברוח. הם ירו
בהם והרגום. רק אחר־כך הסתבר שהיו
אלה שני צעירים ישראליים, הלל בן-
חיים ואיתן דסקל חברי קיבוץ בית־אורן,
שיצאו למסע טיולים באפריקה, נקלעו
בטעות לאזור הבטחון הסגור בטאנזאניה
ושילמו על כך בחייהם.
בהמבורג שבגרמניה נחת השבוע מטוס
בריטי שהיה בדרכו משבדיה לבריטניה.
נחיתת חירום נעשתה כרי לאשפז את
אחד הנוסעים, שניסה להתאבד בתא
הנוחיות שבמטוס בעת הטיסה. האיש,
שניסה לחתוך את אמות ידיו וגרונו,
התגלה כדוד רינג, אזרח ישראלי, עולה
חדש מרוסיה שיצא לשבדיה כדי ל פרסם
שם את כתביו, הוחזר משטוקהולם
ללונדון משום שלא היתד, לו אשרה.
יותר מדי מתים. חיו אלה ידיעות
שוליות. בידיעות הראשיות שהעסיקו
השבוע את העולם, תפסה ישראל את
מקום הכבוד הקבוע שלה כדבר מובן
מאליו.
אילו היד, יצור מהמאדים מגיע השבוע
אל כדור הארץ, וקורא את העתונות
הבינלאומית, היה מגיע ללא ספק למסקנה
מהירה כי ישראל אינה אלא
מעצמת־על, בעלת מאוית מיליוני תושבים
! שזרועותיה פרושות על פני
העולם כולו.
יותר מדי ישראלים מתו השבוע ברחבי
העולם ויותר מדי לא ישראליים
מתו השבוע מידי ישראליים (ראה
מסגרת) ,כדי לשכנע אנשים תמימים
שלא קיים משהו בדומה ל״ קש ר הישראלי.״

הממ
שלה
על דאטפת
א ט פיך
קאריקטורח של דוש ב״מעריב״
החזית העממית לשחרור פלסטין, התקבלה
אצל רבים, כמעשה־נקם ותגמול, פשוטו
כמשמעו, על מה שאירע בלוד. בנוסח:
הם הרגו 28 איש בלוד, אנחנו הורגים
48 איש בחצבייה.
רבים מאזרחי ישראל, הניזונים רק מאמצעי
התיקשורת הממוסדים, התקשו לעכל
מה גרם להתרגשות בעולם ולתגובה
נזעמת על ההפצצה, שהולידה את כינוס
מועצת הביטחון. את התחושה של האזרח
הישראלי הממוצע היטיב להמחיש הקא-
ריקטוריסט קדיאל (״דוש״) גרדוש, שצייר
במעריב, את הישראלי הקטן יושב ועושה
חשבון, כשהוא מייחם את הפצצת חצבייה
לפגיעה באוטובוס בחרמון, תובע פעו-
לת־נקם דומה לסגירת החשבון גם על ליל
הטבח בלוד.
איש מעתונאי ישראל, ד,נזעקים ומרעישים
עולמות על כל מעשה עוול קטן,
לא העז להעלות בעתונו את השאלה:
איזה הבדל מוסרי יש בין יריות בנוסעים
חפים מפשע בנמל־התעופה בלוד, לבין
הפצצת אזרחים חפים מפשע בל בנון ז
העובדה שכאן ביצעו את הפשע שלושה
יפאנים לבושים אזרחית, ושם בוצעה
ההפצצה ממטוסים צבאיים, אינה משנה
עדיין באופן מהותי את המשקל המוסרי
של קטילת אזרחים •חפים מפשע.

טבנקין בעין־חרוד, כי הפצצת חצבייה,
שהיא מרכז רוחני של הדרוזים בלבנון,
נגרמה בשל טעות טכנית. מטוסי חיל-
האויר, שנשלחו לפגוע במטרות בתוך הכפר׳
פשוט החטיאו את המטרות.
הסערה שעורר גילויו של אלון, אשר
הוגדר על ידי יריביו כמישגה פוליטי,
איימה השבוע להפוך לפרשה חדשה. הויכוח
הפומבי היה נטוש על כך אם צריכה
ישראל להודות במישגים שעושים חייליה
ואם האיש שצריך לבשר זאת לעולם הוא
שר החינוך והתרבות.
אבל אם היתד, טעות בהודעתו והתנצלותו
של אלון, היא היתד, בצורה בה נעשתה.
הבעת צער על מישגה שגרם למותם של
עשרות קרבנות חפים מפשע ושפגם שוב
בתדמיתה של ישראל בעולם, אינה צריכה
להיעשות באקראי ובדרך אגב. חובתה
של הממשלה היד, לפרסם מיד, כשהתגלתה
הטעות, הודעה מוסמכת מלווה בהתנצלות.
העובדה כי פרשה מזעזעת זו, העלולה
לפגוע בטוהר הנשק הישראלי, מתגלה
לציבור כבדרך אגב, בשעת אזכרה בקיבוץ׳
היא החמורה מכל. שכן היא עלולה
לפגוע שוב באמינות הודעות הממשלה
וצה״ל. אם הממשלה מסתירה מהעם מידע
חיוני מעין זה, סימן שיש לה סיבות לעשות
זאת.

אפילו מנהיג האופוזיציה הימנית,
מנחם בגין, שאינו נמנה על מעריציו
המושבעים של שר־החוץ אבא אבן,
נחלץ השבוע לעזרתו של השר. במאבקו
נגד השגריר הישראלי בוושינגטון, יצחק
רבין, שלא רק שאינו מרווח על מעשיו
לשר שלו, אלא שבעת ביקוריו בארץ
אינו מוצא לנכון אפילו לשוחח עימו
שיחת נימוסיו, נעזר אבן בבגין.
״זה אינו ממלכתי,״ טען בגין. אבל
שתי שורות שהתפרסמו השבוע בפזמון
מחורז הזכירו לאבן נשכחות.
בפזמון שהתפרסם במעריב תחת הכותרת
מי מחכה לרבין, נאמר, בין
השאר :״ואם הוא (ובין) מדווח לראש-
הממשלה ולא דווקא לאבן זה כבר /
יפשפש שר־החוץ בעברו השגרירי ויגלה
כי עשה אותו דבר...״
הרמז כוון לתקופת כהונתו של אבן
כשגריר ישראל בוושינגטון. באמצע
שנות החמישים, בשיא פעולות התגמול
הישראליות, היד, אבן נוהג לעקוף את
השר הממונה עליו, פשה שרת, ולדווח
ישירות לראש־הממשלה, דוד בן־גוריון.
האיש שהזכיר לאבן את הנשכחות בחרוזים
צריך היה לדעת זאת. היה זה
יעקב שרת, בנו של משד, שרת שנפטר
לפני עשר שנים.
העולם הזה 1817

הכלהת כוננו לדראמה
0881 1111— !111111111׳830— 1 ^ —1— ^818 ^—88

הגדולה -
היא

הפכה

א ך 3ו 1וו

האחרון

לקומדיה

מגוחכת

* דיחו יהודית ישנה ריחפה הש־
^ בוע בהלל הכנסת, הוזכרה עשרות
פעמים בשיחות במיזנון.
היה זה הסיפור על היהודי שנאלץ,
מחמת רעב, לקבל עבודה בקירקס. התפקיד
היה לעלות על מיגדל גבוה, ולקפוץ
מעליו לתוך !גיגית קטנה של מים.
כשהגיע הרגע הגדול, וצעקו ליהודי :
״קפוץ ! קפוץ !״ השיב זה: על קפיצה
אין מה לדבר. השאלה היא איך לרדת
מכאן !״
כאשר עלה השחר על היום הרביעי האחרון,
ה־ 21 ביוני, עמדו שני יהודים ויהודיה
אחת על מיגדלים גבוהים — כל
אחד על מיגדל משלו. איש מהם לא חלם
על קפיצה. הם ׳חיפשו באופן נואש דרך
לרדת, מבלי לשבור את העצמות.

השלושה: ל״ע, מפ״ם וגולדה
מאיר.

הצעת מינ
** ל המיגדל הגבוה ביותר עמד ורעד
2הגוף המצומק של ל״ע.
הדרך שבה הגיעה המיפלגה לראש ה־מיגדל
דמתה מאוד לדרכו של היהודי
שבסיפור. היא היתד. רעבה לפופולריות.
בבחירות האחרונות קיבלו הל״ע 43,933
קולות, שהיוו כ־ 3.20/0,מכל הקולות הכש־דים.
מאז, במשך שנתיים ומעלה, כימעט
נשכחו הל״ע. הם לא נקטו שום יוזמה
שהיא. היה חשש שהאחוז יירד עוד יותר
— והמזימות להעלות את אחוז־החסימה
ל־/0,״ 2.5או ל־,־ 30/סיכנו את קיום מיפ־לנתם.
מאז
קום המדינה, מילבד תקופה קצ רה
אחת, תפסו הל״ע (בגילגולים השונים)
עמדה נוחה מאין כמוה. בעוד ש
טון,
קיבלו חלק מוגדל מן השלל, ועזרו
למיפלגת־השילטון לקיים בארץ מישטר
המנוגד להשקפתם.

לא היתה שום פיכה הגיונית
לוותר על עמדה מצויינת זו. איש
לא חלם על כך. הדבר קרה לגמרי
כמיקרה.

היה זה בשיא פרשת ה״ממזרים״ .ה־ל״ע,
שהצביעו זה עתה נגד הצעת-׳חוק
של אורי אבנרי להנהגת נשואין אזרחיים
לכל, נוכחו לדעת שפרשת ״האח והאחות״
מעוררת התרגשות. הם החליטו לנצלה
לצורך טכסים תמים, שישפר ב־מיקצת
את תדמית המיפלגה לקראת הבחירות.
כך נולדה הצעת־החוק של פינחס
רוזן, שהוגשה בשם גדעון האוזנד.

היא סיפקה פיתרון מיני־מיני־מלי
ליהודים שאינם יכולים להתחתן
כארץ, כמיסגרת ההלכה. היא
לא סיפקה פיתרון לזוגות מעורכים,
ולא שיחררה משילטון הרכניס את
כל היהודים שהרכנים מוכנים להשיאם
כדין. אך הקהל הרחב לא
הכחין בדקויות אלה, וחשב בתומו
שאכן הנה הציעו הל״ע סוף-
סוה להנהיג כארץ ״נשואין אזרחיים״.

ניוסומת
נאקשיעו חינם

יה ב רו ר לל״ע שהצעה כזאת נוגדת
את הסטאטוס־קוו ואת ההסכם
הקואליציוני. אבל בזמן האחרון היו הרבה
חריגות מצד הצעירים המשתוללים של
המפד״ל, שהצביעו !נגד הצעות הממשלה
בכנסת, ולא עלה על דעת ל״ע שהצעתם
התמימה תגרום למשבר כלשהו.
הצעת־חוק פרטית, המוגשת בשם חבר־כנסת,
עוברת כמה גילגולים:

הגונח רוגזת: גולד ה מאיר משיבו; להא?1ור מעל הדוכן

מירצט ־אמידת!!!1״ס
נודעו בציבור כמיפלגה סימפאטית, אח ראית,
מתקדמת, הדוגלת בכל הדברים הטובים,
הם היו סמוכים על צלחת השיל-

כאשר היא מוגשת, היא ״מונחת על
שולחן הכנסת״ — כלומר, מזכירות הכנסת
משכפלת את ההצעה על נייר כחול,

מחלחת אותה לח״כים, ומזכיר-הכנסת מודיע
על כך מעל דוכנו, למען הפרוטוקול.
אחדי תאריך זה, יש לממשלה שהות

של חודשיים כדי להחליט אם להסכים
להעברתה לוועדה, או להסירה מסדר־היום.
בתום החודשיים, יכול הח״ב לעלות על
הדוכן ולנמק את הצעתו במשך 10 דקות.

אולם אין הוא חייב לעשות
זאת. יש הצעות המונחות על שולחן
הכנסת כמשך ארכע שנים, ואינם
מגיעים לדיון מעולם, מפני ש־לבעליה
אין חשק להעלותה, או
מפני שלסיעתו לא נשארה אפשרות,
לפי המפתח הסיעתי, להעלות
הצעה*.
כאשר הח״כ מעלה את ההצעה, משיב
נציג הממשלה. אם הוא מסכים להעבירה
לוועדה, עוברת ההצעה ל״דיון טרומי״ לאחת
הוועדות, כדי שזו תכין אותה לקריאה
ראשונה — ומאותו רגע נמשך הטיפול
בה כמו בהצעת־חוק ממשלתית.
אם מבקשת הממשלה להסירה, היא יורדת
בהצבעה אוטומטית של הרוב.
כאשר הגישו ל״ע את הצעתם, היו כל
האפשרויות האלה פתוחות בפניה. ההגשה
לא חייבה אותם לשום דבר. הם קיבלו
פירסום אדיר, באמצעות כל אמצעי־ה־תיקשורת,
הנוטים חסד למיפלגה המיס־סדית
הטובה. האוזנר וחבריו דואיעו הש כם
והערב. אחרי שנתיים של קיום בצל,
יצאו לפתע לאור השמש.
אבל לא היה להם כל צורך להעלות את
ההצעה בפועל. הם יכלו לקבל את כל
הפירסומת חינם, מבלי לעשות דבר נוסף.

ואז קרה להם דכר ניכזי כיותר.
* מיספר ההצעות של כל סיעה מוגבל
מאז ראשית ,1966 כאשר תוקנו התקנות
והונהגה חלוקה סיעתית, כדי להגביל את
יוזמתו של אורי אבנרי.

!ה היה צריך להיות הדיון הדראמת׳ ביו ת ר של השנה: יצחק בן־אהרון משתעמם, ויקטור־מישהו
חתך דהם את דרך הנסיגה
השקטה.
הרעיון חסר־התקדים עלה במוחם
של אורי אבנרי ואמנון זיכרוני. הם
עשו מעשה שאין לו אה ורע בתולדות
הכנסת מיומה הראשון.
ימים מעטים אחרי שהוגשה הצעת־ה־חוק
של האוזנר, ברעש עצום של פיר־סומת,
הוגשה אותה הצעיודיחוק עצמה בשם
אורי אבנרי. זיכרוני פשוט העתיק
את ההצעה של האוזנר, מבלי לשנות בה
אף את השם או את סימני־הפיסוק, כדי

שהצעתם לא היתר. רצינית מלכתחילה, או
להצביע בעדה, ולהסתכסך עם שותפיהם
בקואליציה. הימנעות !מהצבעה היתד. גורמת
לשתי התוצאות גם יחד.

למנוע כל תירוץ בעתיד.

אה עיתון אחד לא דיווח על כך,
מפני שהעיתונאים לא הכינו שכאן
הונחה פיצצת־שעון. מאז היתה
מונחת מתחת לכיסא הל״ע, שהתחיל
לפתע להיות כלתי־נוח מאוד.

מאותו רגע, מכלי שהעיתונות
או הציבור ירגישו בכך, הלך והס•
תכך מצבם של הל ״ע.

הל״ע הבינו מייד את הכוונה. לולא
העלה האוזנר את הצעתו בתום החודשיים,
יכול היה אבנרי להעלות את אותה
ההצעה עצמה — ואז היו הל״ע צריכים
לבחור בין שתי אפשרויות עגומות: ל הצביע
נגד ההצעה של עצמם, ולהוכיח

תרמו לכך הניגודים הפנימיים בתוך ל״ע.
ההצעה המקורית נרשמה על שמו של
האתגר, שאינו שייך למנגנון ל״ע, ואינו
צריך לדאוג לעתיד קיבוציה ומיפעליה
הכלכליים המסועפים. לעומת זאת היה

האוזנר, כמו כל עסקן מיפלגתי נורמלי,
רוצה להיות שר.
׳משה קול, לעומת זאת, הוא איש העובד
הציוני (התנועה הקיבוצית השלטת
במנגנון המיפלגה) ושר בממשלה. משבר
ממשלתי היה לא רק שם קץ לכהונתו
בממשלה, אלא גם לעתידו הפוליטי בכלל.
כי ׳משה קול ויתר על מקומו בכנסת
כאשד נכנם לממשלה, כדי לפנות מקום
לח״ב ׳נוסף של ל״ע (נסים אליעד, שעמד
במקום החמישי ברשימה).

אילו סולק קול מן הממשלה, היה

<<איר ה פ כו ה לי ב ר לי העצמאי ומפי׳םמא ריו ת לחתול
להלן נאומו של אורי אבנרי, להנמקת הצעת״החוק הפרטית שלו :

כוהנים וגרושות ,״ממזרים״ ואחרים.
הדרך הראשונה היא לגזור עליהם חיי אומללות ובדידות, לאסור עליהם להקים
מישפחה, לשלול מהם זכות אזרחית והומאנית יסודית ביותר. בדרך זו דוגלת האורתודוכסיה,
וזוהי, להלכה, חוק-המדינה כיום.

אורי אכנרי ז אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
(רעש באולם, חברי־כנסת יוצאים מן האולם).
זהו, חברי סיעת ל״ע בורחים מהאולם, כאשר מעלים הצעה הזהה להצעתם.

איך הפכו מאריות לחתולי-כית:

זוהי חרפה למדינה ולממשלה, שכראשה עומדת מפלגת־פועלים
אתאיסטית, כופרת, צינית וחסרת־כושה.

היו״ר ישראל ישעיהו ז אני מבקש לא להשתמש בכנסת בכינויים
זואולוגיים.

אורי אכנרי: זהו ״גילוי אריות.״
הצעה זו, שאני מביא בפניכם, שונה מכל הצעות־החוק שהגשנו אי־פעם לכנסת.

הדרך השנייה היא לבזות את חוקי המדינה על־ידי פתיחת דלת אחורית לעקי־פתם.
שולחים אנשים להתחתן בקפריסין, מכריחים שופט עליון במדינה לשאת את
בחירת־ליבו באמריקה, מאפשרים למאות זוגות להתחתן בדואר המכסיקאי או
בטכס פרטי.

היא חוזרת מילולית על הצעת החוק של חכר־הכנסת גדעון
האוזנר, מכלי לשנות כה אף נקודה ופסיק.

זהו כיזוי החוק, השפלה לזוגות הצעירים כפתח חייהם המשותפים,
קריקטורה של מדינת חוק.

הגשנו הצעה זו משלושה טעמים:
ראשית, כדי להביע הזדהותנו הגמורה עם נסיון זה לפרוץ פירצח ראשונה

הדרך השלישית היא לאנוס את הרבנים לפעול בניגוד למצפונם הדחי, ובניגוד

״ גילו א ריו ת ״
בחומת הכפייה הדתית. הלוואי וסיעות נוספות היו הולכות באותה דרך, כדי להרחיב
את החזית הציבורית במערכה זו.
שנית, כדי לנמק את ההצעה הזאת על־פי תפיסתנו.
שלישית, כדי לעמוד על המישמר ולמנוע נסיגה בכל השלבים מצד סיעת
ל״ע — בעבר, בהווה ובעתיד, כולל ההצבעה של היום, שלא הפתיעה אותנו.

להלכה כפי שהם מבינים אותה. בדרך זו דוגלת השותפות של הגברת גולדה
ושות /קרטל העסקנים של המימסד החילוני והמימסד הדתי. כדי להגשים זאת,
הם ״מפברקים״ בחירות לרבנות הראשית, בדומה למינוי כמרים בדימוקרטיות עממיות.

זוהי דרך פסולה מעיקרה. מי שמתנגד כבנות לכפייה הדתית,
חייב להתנגד כאותו תוקף לכפייה האנטי־דתית.

חששנו מראש שכאשר תעמוד על הפרק הכרעה מעשית,
וייתכע המחיר הכרוך בכך, יבוא לאנשי סיעת ל״ע הירהור שני. וזהו
מה שקרה.

הדרך הרביעית היא לשחרר את הרבנים מן המיקרים האלה, ולשחרר את
המיקרים האלה מידי הרבנים. מי שהרבנים אינם רוצים או מסוגלים להשיאם או
לגרשם — ימצאו תרופה אצל רושם־הנישואין ומתיר־הנישואין החילוני הממלכתי.

ד ע הצביעה נגד!

כבוד היושב־ראש, בניגוד לחבר־הכנסת האוזנר, איני חייב לשלם מס־שפתיים
לאותו יצור חמקמק ומתעתע, הקרוי ״סטאטוס־קוו״.
ההצעה הזאת קובעת, לראשונה בתולדות ישראל, רושם־נישואין אזרחי. זהו
נידבך ראשון לבניין חדש. זה תקדים לקראת הבאות.

כבוד היושב־ראש, אין זה סוד שאנו דוגלים בהפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה
— הן לטובת הדת, הן לטובת המדינה.
גם אין זה סוד שאנו דוגלים בהנהגת נישואין אזרחיים לכל אזרחי המדינה, וגם
גירושין אזרחיים.
לפני כמה חודשים העלינו, לראשונה בתולדות הכנסת, את הצעת־החוק להנהגת
נישואין וגירושין אזרחיים. הצענו, בפשטות, שכל הנישואין וכל הגירושין
יהיו אזרחיים, אך שאנשים דתיים יוכלו להוסיף טכס דתי על הטכס הממלכתי.

זוהי ההצעה המונחת עתה כפני הכנסת

זה מפר את הסטאטוס-קוו, כלי בל ספק. אז מהץ

סטאטוס־קוו זה כבר מת מאה מיתות משונות. הוא נקבר בכנסת הזאת, כאשר
הליכוד הלאומי, זכרונו לא לברכה, מגח״ל ועד מפ״ם ול״ע, כפה על חוק־השבות
ומירשם התושבים את ההגדרה האורתודוכסית של ״מיהו יהודי״.

האם תחייו היום את הפגר הזה, כדי להשליכו על דרך הקיד־מה
והצדק ץ

כשעת ההצבעה על הצעה זו הצביעה סיעת ל״ענגדה, והודיעה
שהיא מתנגדת לנישואין אזרחיים לכל. סיעת מפ״ם, לעומת
זאת, נמנעה מההצכעה.

גם ההסכם הקואליציוני אינו מענייננו. אין לו שום מעמד חוקי. כשראש־המנד
שלה רוצה להפר אותו, היא עושה זאת בלי היסוס, ובלי לומר סליחה. נוח לה,
יש הסכם קואליציוני מחייב! לא נוח לה — יוק.

מי שרוצה ככך חייב לכחור ככנסת אחרת, וממילא גם בממשלה
אחרת.

אבסורד הוא לנפנף באוסף זה של מליצות חסודות, כדי לשלול אח זכויות-
היסוד מאנשים נרדפים, כדי לדון אנשים להשפלה של ״ממזרות״ ,כדי לכפות את
חשכת ימי־הביניים על השליש השלישי של המאה העשרים.

ברור לנו שאין בכנסת הזאת רוב להנהגת ריפורמה דימוקרטית יסודית זו,
שתשים קץ למישטר־האישות התיאוקרטי, אותו ירשנו מהמישטר הביזנטי, דרך
המישטר העותומני והמנדאט הבריטי.

אולם ניתן להגשים מהפכה זו בשלבים, תוך ליכוד כוחות סביב ריפורמות קונקרטיות,
שאינן מגיעות עדיין אל היעד המיוחל.

ריפורמה בזו היא המוצעת היום.

נדמה שהיא אומרת, כעיקכות לואי ה־ : 14״ההסכם הקואליציוני
— זה אני״.

הנני של רד אחד

כאשר נודעה ברבים פרשת ה״ממזרים״ — וחרפה היא שעלי להזכיר מונח
נתעב זה מעל דוכן הכנסת — יזמנו את הקמתו של הוועד הציבורי למטן נישואין
אזרחיים, שאירגן את ״יום הממזר״ ,והפגין בשערי הכנסת תחת הסיסמה ״כולנו
ממזרים״.
מישלחת מטעם ועד זה נפגשה אז עם נציגי הסיעות השונות בבית, והציעה
את ההצעה המינימלית להנהיג נישואין אזרחיים לפסולי־חיתון, שנמנע מהם להתחתן
על־פי ההלכה. לא רק נציגי מפ״ם ול״ע הסכימו אז עם רעיון זה, אלא גם
חברים מטעם מפלגת העבודה, גח״ל ואחרים.

זהו העוקץ, בסופו של דבר.
מדוע רוגשת ארץ? מדוע היו אתמול סצינות של התלהבות המונית והתקוממות
המונית בקיבוצים של המערך? מדוע התפללו — ממש התפללו — אתמול
מאות אלפי אזרחים שהפעם — לפחות הפעם הזאת! — לא ייכנעו הל״ע?
מפני שאין כאן שאלה מופשטת, שאלה תיאורטית, שאלה עקרונית בלבד.
פה מדובר בגורלות של בני-אדם.

כבוד היושב־ראש, יש ארבע דרכים כדי לפתור את בעיית פסולי החיתון, כגון

(המשך בעמוד )34

אנו באים עכשיו לדרוש את פרעון השטר.

דוסטוייבסקי אמר שאין אידיאל כעולם, השווה את הכבי של
ילד אחד. וכאן מדובר על גורלן של מאות משפחות שלא קמו, זוגות

ום־טוב ע״ ר, יגאל אלון 1ח וחיים גב ת׳ מפהק
;עלם ככלל מן המפה הפוליטית —
וגדעון האוזנר, ראש הסיעה ככנסת,
היה הופך לאיש הככיר כ־מיפלגה.

לא הפריע להאוזנר כלל. להיפך,
עם התפטרותו של יעקוב שימשון שפירא,
ואי־מילוי מקומו, קרצה להאוזנר הז דמנות
של זהב: להתמנות אחרי שוך
המשבר, או אחרי הבחירות, לשר־המיש־פטים,
אחרי ירידתו של קול !מן הבמה.
כד, כימעט במיקרה, יכול היה האוזנר
להגיע למקום הניכסף. מזל דומה היה לו
כבר בעבר. כאשר מונה חיים כהן, היועץ
המישפטי דאז, לשופט בית־המישפט העליון,
היה שר־המישפטים פינחס רוזן.
הוא בחר לתפקיד היועץ המישפטי הבא
את עסקן מיפלגתו, האוזנר, שעסק עד
אז בעיקר בעיסקי-מישפט אזרחיים וכל כליים.
כעבור
זמן קצר קרה להאוזנר מיקרה
של מזל חד-פעמי. נתפס אדולף אייכמן,
וגדעון האוזגד יכול היה להטיל על עצמו
את התביעה במישפטו ההיסטורי. בן לילה
הפך הפרקליט, שעד אז היה ידוע רק
בחוגים המצומצמים של מיקצועו, לדמות
בינלאומית.
עד היום נהנה האוזנר מהפירסום העצום
של אז, מופיע כאפוטרופוס של ענייני
השואה, נואם בוועידות בינלאומיות
ולאומיות. הוא היה מוכן להזדמנות נוספת,
שתכניס אותו לממשלה, אחרי פיר-
סומת עצומה.
כך נוצר ניגוד־אינטרסים מובהק. האוז־נר
דחף להעלאת ההצעה, בהצביעו על
הפופולריות של העניין ועל פצצת־אבנרי.
קול רצה למנוע את הדבר.

המפד״ל למנוע בעד חבריהם לעשות
את אותו הדבר. כשם שהאוזנר יכול
היה להיות גיבור הודות להצעה להנהיג
נשואין אזרחיים, יכלו צעירי המפד׳׳ל
להיות גיבורים בעיני הציבור הדתי
בעזרת הצעה לבטל כל גיור שאינו
אורתודוכסי למהדרין.

גודדה גם הכינה שבעיות אדה
יחריפו דקראת הבחירות, וכי היא
צפוייה דתקופה שד משברים כד
תי-פוסקים, שיפגעו בתדמיתה
שדה כמנהיגה. דכן החדיטה, בהה־דטיות
הרגידה שדה, דשים קץ ד־מישחקי־ידדים
אדה, אחת ודתמיד.

אבל גודדה לא ששה דמשכר בשעה
זו. גם היא רצתה לרדת מן
המיגדל בשקט, אם אפשר.

וניסת הסנלים בקיבוצים

היא הודיעה שהיא תסלק את הל״ע
מן הקואליציה, אם יצביעו בעד הצעת
האוזנר. היא איימה שגם בקדנציה הבאה
לא ישותפו הל״ע בשילטון. ועל כך
הוסיפה איום מכריע: שאם מפ״ם תתמוך
בל״ע ,׳תתפטר גולדה מייד ותערוך
בחירות חדשות.
לא היה זה איום־סרק או בלוף. יתכן
שכדאי למיפלגת־העמדה להקדים את
הבחירות — כדי לחסוך את מאות המיליונים
הדרושים כדי לשחד את

ך* מיגרל השדישי היה יוהד גבוה
( 1מזה של גולדה, אך לא הגיע בגובהו
לזה של ל״ע. עליו עמדה מפ״ם.

בניגוד לל״ע, שהם מיפלגה זהירה,
רגילה מפ״ם לרדת ממיגדלים
גכוהים, ולבצע תוך כדי כך להטוטים
של לוליינות. למפ׳׳ם יש אליבי
לכד מיקרה, תירוץ לכד דבר,
שיטה לכל התחמקות.
איך הגיעה מפ״ם לראש המיגדל שלה?
בראשית השנה רצתה חייקה גרוסמן
להגיש, יחד עם עדה סירני־פיינברג

מאחורי האוזנר עמדה עוצמת
הפירסומת. מאחורי קוד עמד המנגנון
הנסתר אך החזק שד המיפ*
דגה, שידע היטב שאסור דו דריס
עם מיפדגת-השידטון, כגדד אדה
ואחד השכונות כדכדיים.

אבל למפ״ם אין כל חשק לעוף,
וגס לא נותרו דה כנפיים. הופעה
נפרדת בבחירות, אחרי הפסקה שד
יטמונה שנים, יכלה להיות אסון.
מי יודע מה נותר מ־85ע 79,הקלות
שד מפ״ם ב־5נ<ע ,1שהיוו אז
כ־ 6.5$ץ

אולם העניינים במפ״ם מסובכים מאד.
מתרוצצות בה מגסות שונות. המנהיגים
הזקנים, שיצרו את ספינת מפ״ם במו
ידיהם, רוצים להעבירה לחיוף־המיבטחים
של מיפלגת־העבודה לפני שהם יורדים
ימן הבמה. אנשי־המשק, המנצחים על
מיפעלי־ענק, רוצים בהמשך הקשר ה הדוק
והכדאי במערך. יש ״ימין״ סיפו-
חיסטי, המתקרב לעמדות ארץ־ישראל
השלמה. ויש שמאל, הפוזל לעבר העמדות
של שי״ח והעולם הזה.
בעוד כמד, חודשים תתכנס ועידת
מפ״ם, וזוהי זירה שבה גובר תמיד כוחו
של השמאל. המנהיגים ה״היסטוריים״
היו צריכים להיזהר מאד, שלא לתת
עד אז נשק ותחמושת למגמות אלה. לכן
היה קשה להם לסגת בגלוי מהבטחתם
להצביע בעד הצעת האוזנר.

ביום היטלישי אירעו בקיבוצי
מפ״ם סצינות שלא היו כדוגמתן
מזה •טניס כמפ״ם. חברי־הקיכוצים
דפקו עם הספלים על השולחנות
בארוחת-הבוקר, קיבלו החלטות
ספונטאניות כזכות הצכעה חיובית
בכנסת. מנהיגי מפ״ם עמדו
בפני אפשרות של מרד גלוי מלמטה.

בשלב
הראשון ניצח האוזנר. הוא הוכיח
למוסדות המיפלגה שכל נסיגה תה פוך
עכשיו לתבוסה, תסכן את המיפלגה
בבחירות הבאות. המוסדות השתכנעו,
מפני שלא עלה על דעתם שצפוייה סכנה
כלשהי לחברותם בממשלה.
לכל היותר, חשבו, יוריד המעדר את
ההצעה מסדר־היום — וכולם יהיו נהנים.

אבל יש להם נסיון רב בכגון אלה.
הם כינסו את המזכירות. זו ישבה, דנה,
התווכחה. חבריה עמדו תחת רושם ההפגנות
בקיבוצים, הצביעו ברוב-קולות
להצביע בעד הצעת־האוזנר.

הגנ1ת ומישחק הירדים
^ ודם חשבון זה נעשה בלי בעלת^
הבית.

אכל בשעת ההצבעה במזכירות
כבר ידעו המצביעים שאין דהצ־בעתם
שום תוכן, וכי אינה מחייבת
איש. כי בינתיים כבר נתקבלה,
מאחורי הקלעים, החלטה הפוכה.

גולדה מאיר מצאה את עצי
מה עד מיגדל שני — וגם היא לא
יכלה לרדת.
מזה חודשים הולד וגובר רוגזה של
גולדה מאיר על שותפיה לקואליציה.
מלם עשו יד אחת כדי למרר את חייה.
כל אחד מהם חשב רק על האינטרסים
הקטנים שלו, ועל תדמיתו לקראת הבחירות
,׳והשאיר לה בילבד את האחריות
לשלמות הממשלה.
כמה מאנשי המפד״ל התחילו להצביע
באופן שיטתי נגד הצעות הממשלה, כדי
להיראות בעיני חבריהם כאדוקים ואמיצים.
לא פעם גרם הדבר לסקנדלים.
אולם בכל פעם הצליחה גולדה להשפיע
על ראשי המפד״ל המפוכחים, היודעים
היטב מה כדאי להם, ונמנע משבר.
אולם גולדה חשבה, בצדק, שאם יינתן
לל״ע להעלות הצעה המפרה בגלוי את
ההסכם הקואליציוני, לא יובלו ראשי

כאשר התקרב מועד העלאת ההצעה
של האוזנר לדיון, לא חלם איש במפ״ם
שצפוי משבר מסוכן. באופן שיגרתי,
בימעט, הודיעו דוברי מפ״ם במערך,
,בקואליציה ובממשלה שהם תומכים בהצעתה
אוזנר.
הדבר קיבל פירסום, והמיפלגה שמחה
שיש לה אפשרות להוכיח מידה כלשהי
של עצמאות בביח־הסוהר המוזהב של
המערך. ואז, לפתע, מסרה גולדה את
האולטימטום שלה: מי שמצביע בעד, עף.

ישעיהו

דופק

בפטיש

הבוחרים במשך שנה ורבע, עד לבחירות.

המצב הכלכלי מחייב, לדעת
פינחס ספיר, תרופות דראסטיות,
שיפגעו באזרחים — ואת אדה אפשר
לתקוע לגרונו שד הציבור רק
אחרי הבחירות.

חוץ מזה, אם תיערכנה בחירות מייד,
תעמוד גולדה הפופולרית בראש חרשי-
,מה. בעוד שנה יהיה קשה לגולדה להציג
את מועמדותה, בגלל הבטחתה לפרוש,
ועשוי להתלקח בין היורשים המאבק על
ראשות הרשימה.

כ שגברו

הקריאות

מאחדות־העבודה, הצעת-חוק לנישואין
אזרחיים, שהיתר, קיצונית הרבה יותר
מן המיני־הצעה של האתגר. המערך
אסר עליה לעשות זאת, והיא נכנעה. אך
כאשר עלתה הצעת-החוק הקיצונית של
אבנרי, העזו אנשי מפ״ם להימנע מ הצבעה,
במקום להצביע נגדה, כפי שעשו
הל״ע.

בעוד של״ע הכריזה שהיא מתנגדת
עקרונית דנשואין אזרחיים
לכל, תומכת מפ׳׳ם עקרונית ברעיון
זה. אבל היא לא מגשימה אותו.

תשנו שד הקוסם
ך* אותו בוקר של היום הרביעי
עבדו המוחות באופן קדחתני כדי
למצוא דרך לרדת מן המיגדליס, מבלי
שהבושה תהיה גדולה מדי.
ל״ע לא יכלה עוד לוותר על הע לאת
ההצבעה, מבלי להסתכן בשואה
פסיכולוגית. אבל היא לא רצתה במשבר.
מפ״ם לא רצתה בשום פנים להצביע
בעד הצעת האוזנר, אך לא יכלה להפר
את החלטת המזכירות, שחייבה אותה
לעשות זאת.
גד,לדה לא רצתה במשבר, אבל לא

(המשך מענווד )17
היתה מוכנה לסגת אף מילימטר אחד.

כד נולדה אחת התחבולות הציניות
כתולדות הכנסת. היה זה
מיכצע מזהיר של אחיזת־עיניים.
אילו היו ל״ע ישרים, היו ׳מודיעים
שאינם מעלים לפי שעה את הצעתם.
אבל הם לא עשו זאת. הם החליטו
שהאוזנר יעלה את ההצעה — מתוך
הסכמה מראש שלא תגיע לכלל הצבעה.

כלומר, שדכריו יישארו כגדר
מילים ריקות, צ׳ק כלי כיסוי.

מפ״ם החליטה להצביע בעד הצעת
חאוזנר, אך ביקשה לדחוית את ההצבעה,
לשם מה ז כדי לכנס, כביבול, מוסד
אחר שלה, שיבטל את ההחלטה הקודמת.
לגולדה לא היה איכפת שההצעה
תועלה. האיומים שלה היו מכוונים אל
ההצבעה — וזו בוטלה.

לפי התוכנית: הצגה גדולה, שכה
ינאם האוזנר נאום חוצב־לה
כות נגד העוול הנורא הנגרם לממזרים,
מפ״ם תתמוך כו בזעם אילם,
מכלי שיהיו לדכר תוצאות.
בסך־הכל: הופעה של קוסם בקיירקס,
המוציא מן המיגבעת שפן לבן, ומעלים
אותו מייד כלא־היה.

המוקש על חוון
ודם באמו !,ה דיו של הנסיגה
היה מונח המוקש של אבנרי־זיב־רוני,
ומיטב החבלנים לא ידעו לסלקו.
הצעת־החוק של אבנרי עברה בימי
המשבר מירוץ־מיכשולים מרתק, שלא
אוזכר בשום דיווח.

אותה )2( .אבנרי מעלה את הצעתו
ומנמק אותה )3( .ראש־הממשלה משיבה
לשתי ההצעות ,׳ומבקשת להסירן מסדר־היום
)4( .האוזנר משיב לדברי ראש־הממשלה
)5( .אבנרי משיב לדברי ראש־הממשלה
)6( .נערכת ההצבעה על שתי
ההצעות, ביחד או בנפרד )7( .י הנמנעים
מהצבעה, אם ישנם, מנמקים הימנעותם.

כל שותפי ״מיכצע אחיזת-עי־ניים״
הכינו שט, ,לך כזה יהיה
קטסטרופלי.

דחיית ההצבעה על הצעת האוזנר לא
היתד, עוזרת, כי היה עליהם לעמוד
באותו מעמד בהצבעה על ההצעה של
אבנרי, הזהה בדיוק להצעת האוזנר.
הם לא רצו להצביע בעדה, מתוך חשש
שגולדה תתנקם בהם( ,למתת שעל
הצעת אבנרי לא חלה, רשמית, המישמעת
הקואליציונית ).אך. איך יכלו להצביע
נגדה, או אפילו לד,ומנע? הדבר היה
מגלה את קלונם ברבים.

התחבולה קנוהדית
ף כך, כשעה שבקומה א׳ של הכנסת
1עוד נמשכו הדיונים של מזכירות מפ״ם,
שתוצאותיהם המעשיות היו ידועים
מראש — עבדו כמה מוחות טובים בקומה
ג׳ כדי לפרק את פצצת־אבנרי.
יו״ר הכנסת, היועץ המישפטי של הממשלה,
יועציה של גולדה ושל ל״ע
וימפ״ם — כולם עמלו למצוא תחבולה
כלשהי, כדי לסלק את המוקש, או
לצמצם את נזקי התפוצצותו.

פניות דיסקרטיות אד אכנרי,
אם הוא מוכן לדחות גם את החצי

לוחות, רוחות!
גלילי המצביע באצבע,

גולדה מאיר מצביעה בעד הצעת זכין לדחות
את ההצבעה על הצעת האחור. לידה יגאל אלון,
וקודקודו של שר־החוץ אבא אבן המניף את ידו.

כעה עד הצעתו, לא נשאו פרי.

כשהחליטה נשיאות הכנסת לכלול את
הצעת האוזנר בסדר־היזם של אותו
שבוע, לא רצתה לכלול בו את הצעת
אבנרי. התירוץ: הצעת אבנרי הוגשה
אחרי הצעת האוזנר, ולא מלאו לה עדיין
החודשיים הדרושים לעיון הממשלה.
עורך־הדין זיכרוני הריץ מייד מיכתב
ליו״ר הכנסת, הצביע על כך שהחודשיים
שמורים לממשלה רק כדי לקבוע את
עמדתה על הצעה. מכיוון שהצעת אבנרי
זהה עם הצעת האוזנר, אין צורך בזמן
הזה. עמדת הממשלה כבר קבועה.
הנשיאות קיבלה את הטיעון הזה,
ביקשה להיאחז בהודעתו של אבנרי,
בשעתו, שהוא מתכוון להעלות את
הצעתו במיקרה שהאוזנר אינו מעלה
את הצעתו שלו. מכיוון שהאוזנר מעלה
את הצעתו, אמרו חברי הנשיאות, אין
מקום להעלאת הצעת אבנרי.

באופן שרירותי, בניגוד לנוהג ולנוהל,
החליט ידר הכנסת להפריד בין שתי
ההצעות. תחילה ייגמר כל התהליך על
הצעת האוזנר, ורק לאחר מכן תעלה
הצעת אבנרי.

לפי הסדר המקובל, וכפי שנקבע עוד
באותו בוקר, היה צריך מהלך הוויכוח
ביום רביעי, עם פתיחת הישיבה בשעה
,11.00 להיות כלהלן:
( )1האוזנר מעלה את הצעתו ומנמק

אחרי שהוחלט על תחבולה זו, חזר
יו״ר הכנסת לאולם המליאה, וההצגה
הגדולה התחילה — באיחור של שעתיים.
אמר אחד הכתבים במיסדרון לאמנון
״סיעתו
זיכרוני, פשעת ההמתנה :
צריכה לשלם לנו היום שעות נוספות.״

פילפול זה חוסל במיכתב -טני
של זיכרוני, שהוכיח כי אין לכד
שחר מבחינה מייטפטית. כלית
כדירה החליטה הנשיאות לכלול
את הצעת אכנרי כסדר־היום, יחד
עם הצעת האוזנד.

הוא הודיע שמנוי וגמור עימו לקיים
את ההצבעה על הצעתו — ובכך להכריח
את ל״ע ומפ״ם להיות נאמנים להצה־רותיהם,
או לבצע את עריקתם בגלוי.
לא נמצאה כל דרך חוקית לדחות את
ההצבעה על הצעת אבנרי בלי הסכמתו.
לכל מיקרה, הכין זיכרוני ערימה של
תקדימים, שהוכיחו זאת. הם היו חד-
משמעיים. במיכתב נוסף — שלישי
באותו בוקר — הודיע זיכרוני על כך
לידר הכנסת.

התחבולה הנוהלית, שנמצאה כ
סוך ז, לא היתה מושלמת.

המטרה: להסיר את זרקורי•
הפירסומת מהצעת אכנרי, בדי
לאפשר דל״ע ולמפ״ם להסתלק מן
האולם לפני ההצבעה, מכלי •טיר
גישו ככך.

האולם היה מלא, מכיוון שחברי-הכנסת
באו באותו בוקר מבלי לדעת שהדראמה
הוחלפה בקומדיה.
אולם מהרגע האוזנר מובטח

האווירה היתה מבודחת
הראשון, כי כרגע שעדה
לדוכן בכר היה כדור ש״
האפי-אנד מצחיק-.

..אתה חצה והציר נסאר
ן י* 4כל התנהל כרגיל. האוזנר ציטט
! 1פסקי־דין ארוכים והרצה כמו בבית-
המישפט. הוא לא העז לדבר בפאתוס,
או בהתרגשות אנושית. אך חידד לא
הפריע לו לדבר 40 דקות, במקום 10
הדקות הקבועות בתקנון.
בגמר דברי האוזנד קרא ישראל
ישעיהו לגולדה מאיד להשיב.
אדרי אכנרי ( :בקריאת־ביניים) :
דובר מראש שהצעתי תעלה יחד עם
הצעת ח״כ האוזנר, מפני שההצעות זהות.
ישראל ישעיהו: אין שוס חובה
לכרוך את שתי ההצעות יחד.
אכנרי: מי החלים על הפרדתן 1
רשות־הדיבור
ישראל ישעיהו :
לראש־הממשלה.
גולדה עלתה ודיברה על הצד הפורמלי,
הסטאטוס־קוו וההסכם הקואליציוני.

היא לא אמרה מידה אחת עד
שערוריית הממזרים ומצוקת ה־כהנים־והגרושות.
העניין האנושי
נשכה כסכך האינטרסים ה•
מיפדגתיים.
האוזנר חזר לדוכן ונאם נאום־תשובה
פורמליסטי, בשפה רכה.
ואז בא מדבר שהכל ציפו לו. דוב
זכין ממפ״ם קם מכסאו, ביקש להציע
הצעה לסדר, אמר בכמה מישפטים שהוא
מבקש לדחות את ההצבעה. הוא לא
רצה אפילו לעלות לדוכן כדי להגיד
זאת, כמקובל, ורק קריאות חברי־הכנסת
דחפו אותו, באי־רצון, ממקומו לדוכן.
באותו רגע קפץ מנחם בגין וביקש
להציע הצעה לסדר. אבל אורי אבנרי
הקדימו. עוד בראשית הישיבה הגיש
ליו״ר בכתב הצעה־לסדר, למיקרה כזה.
(״ההצעה־לסדר״ היא הצעה לניהול ה ישיבה׳
ואפשר לנמקה במשך דקה אחת).
אבנרי השמיע נקודה פורמלית יבשה.
סעיף ( 111ד) של תקנון הכנסת אומר:
״בגמר הדיון (על הצעת־חוק פרטית של
ח״כ) תחליט הכנסת אס להעביר את
הצעת־החוק לוועדה או להסירה מסדר־היום.״
טען אבנרי: הדיון נגמר׳ ויש
לערוך הצבעה. התקנון אינו מאפשר כל
דחייה, אם כי היו כמה תקדימים לכך
בעבר, בהסכמה כללית .״הנסיון הזה מצד
חבדי־הכנסת ׳להתחמק מן ההצעה שהם
עצמם העלו אותה במליאה, אינו מכובד,
ומרוקן את תהליכי הכנסת מתוכנם!״
קרא אבנרי.

אחריו עדה לדוכן מנחם כגין,
וגנב את ההצגה כנאום •טל כמה
דקות, כו שפך קיתון שד לעג עד
ד״ע ומפ״ם. אודם הצעתו היתה
מאכזבת — לערוך הצבעה עו
הצעת־הדחייה — דבר שממילא
היה צורך לעשותו.
ישראל ישעיהו: אני רוצה לשאול
את חבר־הכנסת האחנר אס הוא מסכים
להצעת חבר־הכנסת זכין.
גדעון היאוזנר: כן, מסכים (לעבר
ספסלי גח״ל, שהמטירו עליו קריאות-
לעג ):אני רוצה לגייס תמיכה בהצעתי,
ולא לראותה מוסרת מסדר־היום*.
חיים לנדאו: אתה רוצה להציל
כסא בממשלה !
ישרא, ישעיהו: אשאל את הכנסת.
אורי אכנרי: אדוני היזשב־ראש,
הצעתי הצעה־לסדר. זה מחייב לפחות
פסיקה של היושב־ ראש !
ישראל ישעיהו: אני פוסק שתהיה
הצבעה. אס אתה רוצה לערער על החלטת
היו׳שב־ראש, הרשות בידך לפנות
(אחר מעשה) לוועדת־הפירושים.

בך נערכה ההצבעה. הקואליציה
כולה הצביעה בעד הדחייה, האופוזיציה
כולה נגד, מלבד גח״ל
שנמנעה, כדי להשמיע נאום להנמקת
ההימנעות.

23 עויסים סוחיס
ך* אותו רגע קפצו אנשי מפ״ם ו־
1ל״ע ממקומותיהם כנשיוכי־נחש, ברחו
* בטענה זו לא היה כל ממש. גם
אילו הצביעה מפ״ס בעד ההצעה,
היה מובטח רוב מכריע נגדה.

מן האולם. כמוהם עשו גם הליברלים
של גח״ל.
אלה התפתלו כל היום מסביב למוקש.
תחילה החליטו להצביע בעד האוזנר,
אך להימנע על הצעת אבנרי. לאחד מכן
שוכנעו שזה מגוחך, ושצריכים להצביע
בעד שתי ההצעות. אחרי שסוכם על
התחבולה של דחיית ההצבעה על הצעת
האוזנר, החליטו הליברלים לברוח מן
האולם בעת ההצבעה על הצעת אבנרי,
כמו הל״ע.
כל שאר חברי־הכנסת נשארו באולם,
כדי להשתתף בשלב הבא. רק העיתונאים
נעלמו, כדי לחסוך זמן ולגתוב
את כתבותיהם. כימעט איש מהם לא
נכח בהמשך הישיבה — וזוהי אחת ה סיבות
לכך שרובם פשוט התעלמו כליל
מהמשך הישיבה. גם דיווח הטלוויזיה
יצא מסורס ומגמתי.
אבנרי פתח בנאומו (ראה מיסגרת)
כשהמליאה עדיין סוערת בהתרגשות,
והעריקים מתווכחים בקולי-קולות מחוץ
לדלתות. אולם בהדרגה השתררה דומיה,
והניתוח ההגיוני של האפשרויות לגבי
בעיית פסולי־החיתון עורר תשומודלב,
ואפילו הבעות־הסכמה מסוייגות מהדתיים.

גולדה מאיר עיוותה את פניה
כמה פעמים (למשל, כאשר קרא
אכנרי לסטאטום־קוו כשם .,פגר׳
ולבסון! ,כאשר דיבר אכנדי מ1
דקות (לעומת ה־ 40 של האוזנר)
התפרצה ודריטה להפסיקו.
תשובת הממשלה עצמה היתה קצרצרה:
במישפט אחד ביקשה גולדה
להסיר את ההצעה מסדר־היום. אבנרי
לא טרח לחזור לדוכן ולהשתמש בזכותו
להשיב לה.

כך נערכה ההצבעה המשמעותית
היחידה של אותו יום. כעד
הצעת אכנרי הצביעו גם ע״מ
(בולל ה״כ מאיר אכיזוהר) ,רק״ח,
מק׳׳י — כסך הכל — .7נגדה :
מיפלגת-העכודה, כל הסיעות הדתיות
וחרות — כסך־הכל .55
כחוץ הסתובבו 4ל״ע, ל אנשי
מפ׳׳ם ו־צ 1הליברלים.
הודות להצבעה זו, נחשף קלונם של
העריקים סופית.

דחייה ואיו סוו
ך* רוב לוו ד אי שזאת תהיה ההצבעה
| /האחרונה בכנסת זו על נושא זה.

איש משותפי הקנונייה לא היה
מעוניין לחזור על תרגיל זה שנית.
אחרי שלא היו מוכנים לסכן את
כסאותיהם כפעם הראשונה, כשיא
ההתרגשות הציבורית —
כוודאי לא היה היגיון כקבלת אותו
סיכון כפעם אחרת.
יום.

תהליך
הנסיגה התחיל עוד באותו
בבוקר דובר עדיין על דחייה
שבועיים — כדי שהוועדה המדינית
מפ״ם תוכל להתכנס ולהחליט. לכך
פיקה כמובן, דחייה של שבוע.
באותו עירב השמיע משה קול, בטלוויזיה,
תאריך אחר לגמרי :״עוד לפגי
הפגרה או מייד אחריה.״ הפגרה מתחילה
ב־ 31 ביולי, ומסתיימת ב־ 26 באוקטובר.

משמע: דחייה •טל ארבעה
חודשים לפחות.

באותו זמן הודיעה מפ״ם שאין היא
מתכוונת לכנס לפי שעה את הוועדה המדינית,
אלא ״סמוך למועד ההצבעה בכנסת.
זוהי, למעשה, דחייה לאין־סוף. הזמן
יעבור, וגדעון האוזנר יוכל לנצלו כדי
לחזור מדי פעם לזדקורי הפירסומת,
בטענה שהוא מתכוון להעלות את הצעתו
בקרוב להצבעה. כך עשה במשך כל השבוע
וסיעת ל״ע אף החליטה רשמית להציע
לח״כים אחרים (קרי: מפ״ם) לקיים את
ההצבעה לפני הפגרה. מובן שאין לכך שום
משמעות — אך הפירסומת רבה ומתמדת.

אולם ראשי מפ״ם ול״ע אינם
מודאגים. הם בוטחים כקצב המאורעות
הדרמאתיים כמדינה, שישכיח
במהרה את הפרשה האומללה
כולה.
ואכן: כאילו הוזמן הדבר מלמעלה,
קרו באותו בוקר מאורעות דרמאטיים
בגבול הצפוני. כאשר נסתיימה ישיבת
הכנסת בשעה ,16.00 דהח״כים זרמו ל-
מיזנון, קיבל את פניהם קולו של קריין
הרדיו, שהודיע על לכידת הקצינים הסוריים,
והפצצת הכפר הלבנוני.
הדבר הוריד למחרת היום את ה-
בזיון הפרלמנטרי מן הכותרת הראשית,
דחק אותו לפינה.

העיתוי היה מושלם.

במדינה
ם שפט
גג״ץ נגד
ועדת וי ת קוו
כאשר הגיש עורך־הדיו אמנון זכרוני,
לפני שבועיים את עתירתו לביטול שבר-
הטירהה של הפרקליטים שהופיעו בפני
׳ועדת ויתקון, לבית־המשפט הגבוה לצדק
בירושלים, ידע שיהיה עליו לדלג על
משוכה משפטית גבוהה.
עוד בטרם יכול היה הצד הציבורי
והעקרוני של שאלת שכר הפרקליטים
לבוא לידי בירור, היה על העותר
להוכיח לביית־המשפט כי יש לו מעמד
משפטי בעגין, בהיותו צד נפגע אישי
מהחלטת הוועדה. בעבר, סירב בית-
המשפט במרבית המקרים, להעניק סעד
משפטי לעותר הסר נגיעה אישית.
אחד המקרים הידועים ביותר, הוא
מקרהו של קצין המילואים ישראל בקר,
שדרש לגייס את בהורי הישיבות, בטענו
שאי־גיוסם גורם לו נזק, עקב
ריבוי ימי המילואים שעליו לשרת
במקומם. בית־המשפט סירב בשעתו
להוציא את הצו־על־תנאי המבוקש.
מעשהדרמא טי. כשהחליט זכרוני
להגיש את עתירתו עמדו לנגד עיניו
שיקולים ציבוריים בעיקר. באותו היום,
בז הוגש הבג״ץ לראשונה, עמדה להתכנס
ישיבת הממשלה שבה נידונה עמדת
הממשלה לגבי שכר הפרקליטים. לפני
אותה ישיבה, חיווה שר־המשפטים לשעבר,
יעקב שמשון שפירא את דעתו,
כי החלטת הועדה היא סופית ואין עליה
ערעור. זכרוני, בעצה אחת עם חברי
הוועדה המרכזת של תנועת העולם הזה —
כוח חדש, החליט כי יש לעשות
מעשה דרמאטי כדי למקד מחדש את
תשומת לב הציבור לעניו, ובמידת האפשר
להוסיף נימוק נוסף, שיסה את
כפות המאזנים בישיבת הממשלה, לטובתרוויזיה של ההחלטה.
הבג״ץ הוגש ברגע הפסיכולוגי הנכון.
כי שעה שהיה על שר המשפטים לשעבר
להביע את דעתו בישיבת הממשלה על
הענין, היה כבר העתק בקשתו של זכרוני
לבית־הדין הגבוה לצדק מונח לפניו.
גם היתרה מוגזמת. בשעה ש נידונה
בכנסת, ניסו נציגי מפלגות הקואליציה
בנשיאות הכנסת להיאחז ב־בג״צ
של זכרוני למנוע דיו,ן בטענה,
ששאלת שכר־ד,פרקליטים היא ״סוביודיצה״
,ואין הבית רשאי להתערב בענין
כל עוד לא אמר בית־המשפט את דברו.
זכרוני הגיב במהירות, הודיע שהוא
מסיר את עתירתו, ויחדש אותה במידה
שלא תמצה הכנסת את הדין ולא תגיע
לידי החלטה שתספק אותו. בינתים הפעיל
שר־האוצר, פנחס ספיר, את הש פעתו
על הפרקליטים והם הודיעו על
וייתור על חלק נכבד משכר הטירחה.
אולם סכום של כמאה ושבעים אלף
לירות, עדיין נותר לתשלום. גם סכום
זה נראה היה בעיני זכרוני במוגזם,
ולכן החליט לחדש את עתירתו.
כפפה -ללישפה. בעתירתו המחודשת,
בפני הרכב של שלושה שופטים עליונים,
יוצג אמנון זכרוני על-ידי חברו בוועדה
המרכזת של תנועת העולם הזה —
כוח חדש, עורך־הדין שמואל סגל. סגל,
חרש את הפסיקה הישראלית, האמריקאית
והאנגלית, בסוגיית המעמד בפני
בית־המשפט העליון, ניסה להשיג תקדים
משפטי חדש. הוא הסתמן־ על עובדת
היות זכרוני יוזם הפרסום הראשוני של
פרשת נתיבי נפט, הימנותו על ציבור
עורכי־הדין, שנפגע עקב ההחלטה ש הציגה
אותו כנהנה ׳משכר לא סביר,
והיותו משלם סיסים.
ממלא מקום נשיא בית־המשפט העליון,
השופט יואל זוסמן, התווכח ארוכות
עם סגל וזכרוני בשאלה זו, ולבסוף
קבע כי שום אינטרס אישי של זכרוני
לא נפגע עקב החלטת הוועדה, ולכן
איננו צד הזכאי לסעד משפטי.
בדחותם את העתירה, השליכו השופטים
יואל זוסמן, יצחק קיסטר ומשה
עציוני כפפה לעבר לשכת עורכי־הדין
בישראל בקבעם, שאם נפגע ציבור
עורכי־הדין, הרי לשכת עורכי הדין היא
הגוף הצריך לריב את ריבם. הסיכויים
שהלשכה, אשר מיהרה לפרסם גילוי-
דעת מוחץ בפרשת שכר הטירחה בשיא
סעדת הרוחות, תרים את הכפפה ש הושלכה
לעברה, הם קלושים.
העולס הזה 1817

•קצף לגילוח׳ 6ע 3ו) 5ץ יוטאס !.מי קולון 0001-011 משרת גילוח וזז 63־ו 9 0חחו 5113
דיאודורנט ז) 0010906 5110 סכיני גילוח ח 95 ^ 6ח!<!
קים לשיעי מז 6 3ז 9 0ח! -41׳655ו; 1-<3־

מי פנים לאתר הגילוח חס 6 1.011ע3ו) 5־£1161

6 5א 111$

ב חג ה סו כו ת עו רכ ת ״ אי רו פ ה סו ר ס ״ שיי ט נ הד ר, ל־ 13 יו ם
ב אני ההח די ש ה ״ני לי ה א ני ההח די שהוהמ פו ארת
ביו ת ר בצי הנו ס עי ם הי שרא לי.
חברת ״אירופה טורט״ בעלת הידע והנסיון הרב בארגון טיולים
לחו״ל, אירמה בשייט זה ביקורים וטיולים ב — :פלמה דה מיורקה
(מערת הנטיפים בפורטו קריסטו) ,ברצלונה (מנזר מונסרט) ,ניצה
(מונקו, מונטה קרלו) ,ליבורנו, פיזה, פלורנס, רומא, נפולי, פומפיי,
אמלפי, סורנטו וכן בפמגוסטה שבקפריסין.
על האניה יהנו הנוסעים מבידור מצויין של אמנים מפורסמים, תזמורות לריקודים,
הצגות קולנוע, מופעים, בריכת שחיה, סיפוני שמש ועוד.

ביו אלות ואלות
־ הפרידו אלות

,האוייב

ליד שולחן הוועידה — חברי המשלחות מחו״ל. למטה מימין:
איש רק״ח אמיל תומא. הסיס מ ה על הקיר, :הלאה הביבוש.׳
ההפגנות האלימות בחוץ הוכיחו לנציגים מחו״ל — שנאלצו להיכנס, מפחד המפגינים,
בעד הדלת האחורית — את צידקת אזהרת רק״ח בדבר אלימות הימיו בארץ.

האבות הא

111 ״111111 אחד מראשי הטפ־
גינים, דב שפרלינג
— מהמפורסמים מבין העולים החדשים
מרוסיה — נחסם על״ידי שוטרים.

יה זה מחזה מחריד, שכמותו
1 1לא נראה במדינת ישראל מיום הק מתה•
וגם בעולם הגדול, נראה דבר
דומה, לאחרונה, לפני ארבעים שנה.
(ראה הנידון).
על המידרכיות ובשדה, מול אולם
אלהמברה ביפו, ניצבו כמה מאות צעירים
וצעירות, שבאו להפגין נגד ועידת

מאחורי הזגוגית המנופצת שר הכניסה, נערכים צעיף וק־־ח ח

שוטר דוחף מפגי׳
ר|| דן 1ן ןן
נים. משמאל: קצין
| 111.1ן | |
מזהיר מפגינה. השוטרים נמנעו מלהפעיל
כוח נגד המפגינים המתפרצים.

זעסת סוב

אחד המפגינים, קורא בקול לעזרת
חבריו, ניגרר בידי שני רבי־סמלים.
הראשון סוחבו בחולצתו, בעוד המפגין תופס בידו של השוטר.

רק״ח ה־ ,17 שהתכנסה באולם המחזות
המוסיקליים.
הם היו מצויידים בכל מה שמפגינים
מצויירים בדרך־כלל — ובעוד פריט נוסף
— שעד היום לא ניראה במדינת יש ראל
בידי מפגינים: באלות״
היו שם חברי הליגה היהודית להגנה,
אנשי אירגון דב (דיכוי בוגדים) ,עולים
חדשים מרוסיה, ונוער בית״ר. הם לא, הסתירו
את כוונתם, הם הודיעה עליה מראש,
בפומבי: לא סתם להפגין נגד הוועידה
— אלא לפוצץ אותה בכוח.
אך מאחר שהם דיברו בשם קודשי
ישראל! ,ומטרתם היתד. הקומוניסטים השנואים
— לא מצאה המשטרה לנכון
למנוע בעדם.
הם התחילו את ההסתערות במטר
לבנים ופירות וירקות רקובים, ניפצו
את קיר הזכוכית של אלהמברה. השוטרים
עשו נסיונות סמליים לעכב בעדם,
ללא ׳תוצאות.
השוטרים נכנסו לפעולה רק כא־שר
נראה היה שהמפגינים מתכוננים להסתער
לעבר האולם, וסדרני רק״ח יוצאים ל־התקפת־נגד.
אז, נכנסו השוטרים, אלוהיהם
בידיהם, בין שני המחנות. הסביר
אחד השוטרים :״לא ידענו שזה יגיע לידי
כך. לא האמנו שהם יתחילו באלימות.״

בעלי האלות

צעירה בית״רית מצויירת
בנבוט, ממול ״אלהמברה״.
מימין: איש רק״ח חמוש באלה, בתוך האולם.
רק״ח הביאה למקום קבוצת סדרנים מפחד מהומות.

רגע אחד -היא

צעיוה ״נורמלית׳

וגע אחו־נו -
היא הפנה לזונה
ציפורי הלילה של סביבות כיכר מוג״
רבי, בתל״אביב, אינם מופתעים בקלות.
עיניהם העייפות, הציניות, ראו כבר הרבה
מדי.
למרות זאת, הצליחה היצאנית החדשה,
שהופיעה לפני כחודש ימים בשטח,
לעורר את תשומת-ליבם. יצאניות הולכות
ויצאניות באות. הן בנות כל הגי לים,
הצורות, והצבעים — אך לכולן
מכנה משותף אחד: חות ם היצאניות.
מזאת החדשה — נעדר החותם הבלתי־נראה,
אן הברור כל״כן. היא היתה מגזע
שונה — מגזע הנשים שמהעבר הנכון של
המיתחם החברתי הסמוי. היא בלטה בשטח
מהרגע הראשון. בזרותה, לא בצו רתה.
היא לא היתה חתיכה מיוחדת.
סתם צעירה נאה, בעלת הופעה נעימה,
שקטה. שיער שחור, עיניים חומות. גם
הבעת פניה היתה נעימה — ללא מרי רות,
ללא שחצנות. אפילו שרידים זעי רים
לכמה פיצעוני״בגרות עדיין נותרו לה.
אבל היא היתה זונה. הוותיקים חשו

..נ רנו פשום
לעבור מעוד
אחד -דשני? ־
זאת ברגע שמבטם הראשון נפל עליה,
עוד בטרם אספה א ת הלקוח הראשון
שלה.
היתה זו זונה יוצאת־דופן: בעלת תעו-
דת-בגרות, יוצאת בית דתי בעיר גדולה
בצפון הארץ. חברותיה יצאו לצה״ל, אח רי
הבחינות. היא נפסלה, מסיבות ברי אות.
עברה קורס במחשבים, התקבלה
לעבודה ביחידת המחשב במשרד ממשלתי
בתל-אביב, ועברה לגור בה. למעלה
מחצי שנה, נראה היה שהיא נכנסת
למסלול החיים השיגרתי של בת״גילה.
ואז, יום אחד, היא נהייתה זונה.
איך ולמה, היא סיפרה בוקר אחד
על ספל קפה בכיכר לכתב העולם הזה.
באותו בוקר, מלאו שבועיים לעבודתה
בזנות.

* ה היה 2ליק* פשוט, שהמחשבה
( על כך עדיין מבהילה אותי. כל־כך
פשוט לעבור מעולם לעולם?
הלכתי בכיכר דיזנגוף, בחצות הלילה,
אחרי שגמרתי את העבודה. יש לי חדר בצפון,
ופניתי לכיכר, לתחנה של קו חמש.
איש -די נחמד, בן 34 בערך, הלך ממול.
כשהוא הגיע אלי, שאל אותי פתאום, סתם
בפשטות, אם אני רוצה לבוא איתו.
לא ידעתי עוד אז למה הוא מתכוון.
שאלתי אותו מה הוא רוצה. הוא אמר לי
שהוא רוצה להזמין אותי לקפה.
זאת לא היתד, כמובן הפעם הראשונה
שגבר זר ניסה להתחיל איתי ברחוב. אבל
זאת היתד, הפעם הראשונה שהסכמתי.
עד היום אני חוזרת ושואלת את עצמי
— למה? ועד היום אינני יודעת.
הלכתי איתו לדירה שלו, ברחוב גור־דון.
זאת היתד, דירת רווקים, קטנה ונחמדה.
חשבתי שהוא יילד לעשות קפה.
נשב, נשוחח. תיארתי לי שאחרי זה הוא
ינסה להתחיל איתי, ולא ידעתי איד אגיב.
לא הייתי מוכנה בכלל למד, שקרה: לא
קפה, לא כלום. ברגע שנסגרה הדלת, בלי

22 - 1

כל אזהרה מוקדמת, הוא פנה אלי וחיבק
והתחיל למזמז אותי. לא הייתי בתולה
תמימה, או לפחות לא בתולה — אבל
נדהמתי. ויחד עם זה, לא התנגדתי. החיבוק
שלו נעם לי. לא הגבתי. אחרי כמה
דקות מצאתי עצמי במיטה יחד איתו.
מה שקרה בינינו קרה מהר. מעולם לא
ידעתי שזה יכול להיות קצר כל־כך, זה
נראה לי מוזר.
אחרי זמן מה הוא ביקש ממני ללכת.
זה היה קרוב לאחת. הוא הסביר שעליו
לצאת לעבודה, שהוא עובד במלון.
יצאתי משם בהרגשה מוזרה. כמעט שלא
החלפנו מילה בינינו. לא הבנתי בדיוק
מה קרה פה. הלכתי ברגל עד החדר שלי,
וחשבתי על מה שקרה לי.

ך* הפתעה קרתה כשהגעתי לחדר.
( { ביקשתי להוציא את המפתחות מהארנק,
ונתקלתי במשהו לא מוכר. זה היה
שטר של הרצל.
עכשיו הבנתי הכל. פרצתי בבכי. אני
חושבת שלא בכיתי ככה מעולם. ברגע
הראשון רציתי לקרוע את השטר, אבל
נעצרתי. שכבתי על המיטה, בעיניים פתוחות,
עד הבוקר. תמיד הייתי ישרה מאוד
עם עצמי, ולבסוף נאלצתי, באותו לילה
ארוך, בחדר החשוך, להודות על האמת:
שבעצם חשדתי מראש לתוך מה אני הולכת
— ולמרות זאת הלכתי לתוך זה.
נרדמתי עם שחר, וקמתי בצהריים.
הייתי מאוד לא מתוחה, לא עצבנית. זה
הפליא אותי, כי עכשיו כבר ידעתי בדיוק
מה אני הולכת לעשות: נסעתי שוב לכיכר.
הסצינה של ליל אמש חזרה על עצמה.
הגבר שניגש אלי הפעם היה יותר
מבוגר. היה עוד שינוי: הוא שאל אותי
על המחיר. נזכרתי בתקדים :״ 100 לירות,״
אמרתי באדישות. משכורת נטו של
חצי שבוע, בעבודה .״זה מוגזם, אבל
בגלל שאת צעירה אני מסכים,״ הוא אמר.
הלכתי איתו לחדר במלון. שכבנו, קיבלתי
את הכסף, והלכתי.
בארבע הייתי צריכה ללכת לעבודה.
עבדתי אותו שבוע במשמרת אחר־הצה־ריים.
אך לא הלכתי. במקום זה נסעתי
הביתה והתקלחתי. הרגשתי מלוכלכת —
אבל באמת רק מבחינה פיזית. מבחינה
נפשית, עוד לא הרגשתי כלום.

חדי הצהריים חזרתי לכיכר. לאחר
כמה דקות, ניגשה אלי בחורה די
מבוגרת, כבת ,26 נכנסה איתי לשיחה.
היא שאלה אותי כמה זמן אני עובדת.
״מאתמול,״ אמרתי לה .״יש לך חבר?״
״לא,״ הודיתי בפניה.
״אל תגלי את זה,״ היא הזהירה אותי.
״זה מסוכן. הארסים ייטפלו אלייך. אם את
כבר עובדת, אז תעבדי בשביל עצמך.
אל תתני לאף אחד לטפס עלייך.״
היא הציעה לעזור לי. היא עשתה עלי
רושם טוב, וקיבלתי את ההצעה ברצון.
היא לקחה אותי לרחוב בן־יהודה, ליד
מוגרבי, והכירה לי כל מיני אנשים.
התחלתי להיות איתה. היא לימדה אותי
איך עובדים, ברצינות, לא סתם. ההתחלה
פשוטה. רואים בן-אדם לבד, שו
אלים
אותו מה נשמע. אומרים ערב טוב
יפה. אחר־כך שואלים אותו אם הוא
מעוניין. אם כן, הוא שואל על המחיר
והולכים איתו. אם הוא לא שואל, אז
הוא לא מתכוון לשלם, או שהוא סתם
מבלבל את המוח. המחירים קבועים, כמו
בחנות. בחצר זה 20 לירות. במכונית .30
בחדר, מ־ 50 ומעלה.
תוך כמה ימים, נכנסתי לשיגרה החדשה.
את הבוקר אני מתחילה בבן־יהודה.
הבוקר במקצוע זה שתיים. בזמן זה מגיעים
בדרך־כלל סוחרים. את האשד. הם
משאירים בעסק. אחרי הצהריים מגיעים
אלה שעובדים בבוקר. אין להם הרבה
כסף. בלילה מגיעים כולם.
אני הולכת בבוקר לקפה הקבוע. יושבת
לבד, מזמינה כוס קפה ומעשנת. מסתכלת
על העוברים ושבים בחיוך קטן. למדתי
לעשן כמו כולן מלברו. החיוך רצוי שיהיה
קצת אדיש. מקצועי יעני.
הגברים עדיין מפתיעים אותי. כמו
זבובים הם באים. על פי השאלות
אני כבד יודעת מיהו האיש. אלה שמתחילים,
מה השעה׳ או, ,אולי את יודעת
איפה קולנוע חן׳ — או שהוא ביישן, או
שהוא בא בפעם הראשונה לזונה. הכל
לפי הגיל. אלה שמדברים הרבה ושואלים
שאלות, בדרך־כלל רוצים רק לדבר.
אני יכולה, אחרי הלקוח הראשון, לח זור
הביתה ולנוח. אבל רוב הבנות עובדות
יקשה מאוד .׳מספד אחדי מספר. או
שהן צריכות הרבה כסף, או שהארס
שלהן מאיים עליהן. אבי עושה לקוח אחד
בבוקר, אחד בערב, ודי לי.
מהמעשה עצמו אני לא חוששת. שיב־נעתי
את עצמי שזוהי סתם פעולה טכנית,
כמו אכילה. הרגע המפחיד ביותר
הוא כשנכנסים עם גבר זר, שחמש דקות
קודם לכן לא ראית אותו מעולם, למכו־

..הוגו! הני מכחיו הוא,
כשהדלת 1סגוז ,1ואת
נשארה לנו עם גנו זו.
נית או לחדר. הרגע שהדלת נסגרת מאחוריך,
זה נורא. עד היום אני לא הש תחררתי
מהפחד הזה — שכלל לא מובן לי.
הרבה מאוד ׳תלוי גם בגבר עצמו. אם
הוא לא מתחיל ברגע הראשון להוריד את
הבגדים, אז זה יכול להיות אפילו נחמד.
אבל בכל המקרים האחרים זה די !מגעיל.
הם רוצים לנצל כל רגע שהם איתך.
אם הם יכלו לעשות את זה, בכמה הדקות
האלו, עשר פעמים — הם היו עושים זאת.

ף ישנם כמוכן גם הסוטים, שיש סיבה
1טובה לפחוד מהם. לפני יומיים למשל
נתקלתי בפסיכי הראשון שלי. ישבתי בקפה,
באלנבי פינת פינסקר, כשניגש אלי
גבר. קטן, נמוך, נראה מאוד סימפטי
ושקט. היה כבר כמעט ערב. הוא התווכח
על המחיר, ולא היה טעם לדבר איתו על
מלון. לקחתי אותו להדר המדרגות של
בניין קרוב. יש שם מקום למעלה, על-יד
הגג שאף אחד לא !מגיע לשם.
הוא ניסה — ולא הצלייה. הוא התרגז

נורא, ודרש את העשרים לירות בחזרה.
החלטתי לא לעשות מזה עסק, ונתתי לו.
אבל הוא לא הסתפק בזה. הוא החל מכה
אותי. לא ידעתי מה לעשות. פחדתי לצעוק
שלא יבואו אנשים. אבל הוא המשיך
להשתולל. ניסיתי להדוף אותו ממני, אבל
הוא היה חזק למרות שהיה קטן ורזה.
התחלתי לצעוק בהיסטריה — והוא ברח.
חזרתי לקפה, ולקח לי המון זמן להירגע.
הידיים רעדו לי שלא יכולתי להדליק
סיגריה. אחת הבנות שאלה מה קרה, וסיפרתי
לה. התברר שהוא דמות ידועה
במקום, וכל פעם עושה את זה עם מישהי
חדשה, בגלל שהוותיקות כבר מכירות
אותו, ולא הולכות איתו.
זה היה פסיכי יחידי, בינתיים. לפעמים
אני דווקא די נהנית מהעבודה. לא מבחינה
מינית. למדתי להתייחם אל הצד הזה
של העסק בצורה מיכנית לחלוטין. אני
נהנית יותר מהשיחה עם בני־אדם חדשים,
מהקשר איתם — אפילו שהוא קצר. אולי
זוהי הנאה מעוותת — אבל זהו זה.

ימים הראשונים במוגרבי הת־ייחסו
אלי הבנות כאל חיה מוזרה.
היו אומרות שאני מדברת עברית של
שבת. טוב שלא אמרתי להן מה אני חושבת
על העברית שלהן .״וואלק, את דומה
למורה שלי בבית־ספר,״ אמרה לי
ערב אחד אחת הבנות. כולו צחקו.
היה ברור שאני זרה בקהלו. הן הס תייגו
ממני מאוד בהתחלה, חשבו שאני
אפילו בלשית, עד שנוכחו שאני באמת
שוכבת עם הקליינטים. אחר־כך מאיזה
מקום, הן קיבלו עלי פרטים שונים, ונרגעו
שאני באמת יצאנית. דק לא הבינו
איך ייתכן שבחורה שגמרה גימנסיה —
תעבוד כמוהן ברחוב, בחדר־מדרגות, ב־ביית־מלון,
ולא: בדירה משל עצמה, עם
טלפון. כעבור כמה ימים, זה דווקא מצא-
חן בעיניהן. הן הרגישו שאינני מתייחסת
אליהן כאל נחותות: ממני, וההסתייגות
נעלמה לאט לאט.
לא אצל כולן. היו כמה שארימוטות ש רצו
לזרוק אותי משם. לא רצו התחרות.
כאילו אין מספיק פרנסה לכולן. אלו
ניגשו אלי ואיימו לחתוך לי את הפנים
בסכין־גילוח אם לא אמצא לי מרכז פעילות
אחד. הן הסבירו לי שאם אני רוצה
לעבוד בשטח, אני צריכה לקבל את ה אישור
שלהן. ואת האישור הן היו מוכנות
לתת לי, בתנאי שאתן להן אחוזים
מההכנסה שלי. אמרתי להן לפנות בקשר
לזה לחברה שלי. זה עזר, וההטרדות
פסקו. אבל עדיין אני נזהרת לא לעבוד
בקירבתן. בעצם אני מקבלת קליינט דק
כשכל הבנות האחרות תפוסות. ממה ש שמעתי,
לחתוך פנים בסכין־גיליויח זה לא
פונקציה אצלן.
פרשה בפני עצמה הם הסרסורים. לא
היה יום שלא נתקלתי בכמה הצעות עבודה.
הם מבטיחים לך הכל כדי לשכנע
אותך. החברה שלי עזרה לי, עד עכשיו.
היא אישרה את דברי שיש לי חבר. אבל
היא הזהירה אותי שזה לא יילד ככה
זמן רב .״אם יש חבר — יופיע מייד.״
זאת כנראה הסיסמה. טוב, נטפל, בבעיה
הזו כשהיא תגיע.
השאלה הגדולה, שמטרידה אותי

בשבועיים האחרונים, היא: למה. למה עשיתי
את זה 7
הלוואי וידעתי. באמת שאין לי תשובה.
הכסף 7בפירוש לא. אינני משתמשת בכל
ההון שאני מרוויחה — 200 ,100ל״י
ליום. אני סתם שמה אותו בבנק.
למה אם כן 7כדי לשכב עם גברים 7
גם כן לא. אינני נהנית מזה — לא מהצד
של המספר. למעשה, אין לי בעצם היום
חיי־מין פרטיים משלי.
הרבה מהבנות במקצוע, בייחוד הילדות,
נכנסו לזנות בגלל בעיות בבית.
בדרך כלל — וגם רוב הפסיכולוגים מסכימים
עם זה — הן נוקמות בדרך זו בהורים.
אני
חוששת שאפילו סיבה זו לא קיימת
אצלי. אינני רוצה לנקום בהורי. זאת גם
הסיבה, אגב, שאני לא מוכנה להצטלם
בגלוי ולתת את השם שלי. כדי לא לפגוע
בהורים ובמשפחה.
לולא הם, לא היה איכפת לי. בשבועיים
הקצרים האחרונים, כאילו איבדתי את כל
עולמי שרכשתי לי ב־ 19 שנה. לא איכפת

..אחו׳ שנוע ראשון שד
ענוות׳ נחות, נתקדת׳
בפסיכי הראשון שרי.״
לי החברים, והחברות מהיזם, מהגימנסיה.
לא איכפת לי מה יגידו במשרד היכן ש עבדתי.
כלום. כאילו עברתי לעולם אחר
— והקודם לא קיים בשבילי.
גם החינוך שהושקע בי, במשך 19 שנה
— כאילו לא היה מעולם. האווירה הדתית,
שבה גדלתי בבית אמנם לא מצאה חן
בעיני בייחוד מאז שנכנסתי לתיכון. ההתנגדות
׳שלי לחינוך הדתי הורגשה הי טב
בבית־הססד. אלמלא הציונים הטובים,
הייתי מזמן עפה משם.
מעניין, שהחינוך הדתי שקיבלתי —
לא הפריע לי בכלל במקצוע החדש שלי.
אף לרגע לא סבלתי נקיפות־׳מצפון על
מה שאני עושה. פשוט אינני מרגישה ש אני
עושה מעשה בלתי־מוסרי. מעשה
בלתי מוסרי, בעיני, הוא כשאתה מזיק
למישהו. למי אני מזיקה כשאני עובדת
כיצאנית 7זה קצת משונה, אחרי 18 שנות
חינוך. אבל ככה בדיוק אני מרגישה.
במדינה הווי
ה סו סי ם
נגד הגויי ם
לשעה קלה, חזר השבוע שר המסחר
חיים בר־לב, לעסוק בניתוחים טאקטיים.
כשהוא בין קהל המוזמנים בסוסייה ש התקיימה
בשבת במרכז הרכיבה של גני-
יהודה, המקטרת בפיו, העריך הרמטכ״׳ל
לשעבר את הטקטיקה שבה נקט פרשו
של שחר, התפעל מהצורה שבה דירבנה
ריין מיורדוק י— ישראלית דווקא —
את סוסה גל, וניפנף בהתלהבות, כאשר
ידידו ליאון נוניאס, עם סוסתו נעימה,
זכו בפרס השני בתחרות החופשית.
נחיתות •פולטת. במרכזה של הסו־סייה,
שנמשכה יומיים וכללה תחרויות
שונות לנוער ולמבוגרים, עמדה ההתמודדות
במיכשולים בין נבחרת ישראל לנבחרת
חיל־האוויר הבריטי מקפריסין.
בניגוד למירוצי הסוסים, זכו קפיצות
המכשולים לתשומת־לב מקצועית בארץ
רק בארבע השנים האחרונות. מבחינה
זו, נמצאה הנבחרת הישראלית בנחיתות
בולטת לעומת הרוכבים הבריטיים.

ג׳יין וגל, לאחר הניצחון
איך להיות חבר —

מתחרה ישראלית כמעבר מכשולים
— ואדון גס יחד

מעשה, עוד לא קלטתי בדיוק,
/במלואה, את העובדה שהפכתי ל־יצאנית.
רק ערב אחד, לפני כשבוע, תפסתי
את זה פתאום. נזכרתי, משום מה,
בסרט ישן שראיתי, שבו זונה־ מתאהבת
בקליינט. באותו רגע, ראיתי את עצמי
במקומה. לא שהתאהבתי, אבל ראיתי את
עצמי בדמות הזונה החוזרת מעבודתה.
ואז הבנתי, לרגע, שאני בעצמי הפכתי
להיות אחת מהעולם הזה. לא דווקא עולם
תחתון, אלא עולם, שכולו אנשים חריגים.
אותו לילה בכיתי. בפעם השנייה מזה
הרבה זמן. למדות שאינני מבינה למה. אף
אחד לא הכריח אותי לרדת לזנות, כמו
שאומרים. אני אפילו, באיזה מקום, נהנית
מזה. אתה פוגש בני־אדם מהצד האפל
של הירח, כמו שאומרים. בשום דרך
אחרת לא היית יכול להכיר אותם ככה,
בלי מסיכות. זה פשוט מעניין. אני יודעת
שאגי כולי סקרנות לגבי כל גבר שניגש
אלי. לא תמיד הם מעניינים. אבל אלה
שמעניינים — מעניינים נורא.
אני יודעת שזה יישמע מצחיק, אבל
בכל זאת אינני חושבת את עצמי לבחורה
זולה, שניתנת לפיתוי תמורת 20 לירות.
לשכב עם גבר זה לא להתמסר לו. יש
הבדל עצום בין שני הדברים. אינני חוש בת
את עצמי לאחת מאלו שאיתן אני
עובדת. אני יודעת יפה מאוד איזה הבדל
יש בינן לביני.
לא איכפת לי שתצחק, אבל אני חושבת
את עצמי לבחורה מוסרית. יש לי כוח
רוחני, נפשי, שאצלן בכלל לא קיים.
האמת היא, שלולא החינוך הטוב שקיבלתי
בבית, ייתכן שהייתי כמותן. יש לי ערכים
משלי והם אינם משתנים בגלל שאני עובדת
בזנות.
ויחד עם זה, אני מכירה בסתירה שבין
דברי ומעשי. ואינני מצליחה להבין למה

בדיוק אני עושה מה שאני עושה. 1 אני מוכנה אפילו להסכים למחשבה
שאולי יש ביאיזה ליקוי נפשי, איזו
סטייה.
— אז אני נהניתמזה.
אבל אם כך
אז למה לא?

מי •שעמד לרוכבים הישראליים בעת
צרה זו היו דווקא הסוסים, שהיו מלם
ישראלים, סירבו לקפוץ למען הגויים.
פעם אחר פעם נתקלו הפרשים הבריטיים
בסירובם של סוסיהם, שלא היו
מורגלים בקפיצות הקשות — לזנק מעל
המכשולים. התוצאה: למרות עליונותם
של הבריטים, זכתה הנבחרת הישראלית.
•שליטה .״הם היו מתחרים קשים.
הם יותר מנוסים מאייתנו, ויכלו להשיג
נצחון. מה שפעל לדעתם הייתה העובדה
שהם רכבו על סוסים שלנו, סוסים שלא
היו מוכרים להם,״ סיכמה ג׳יין מורדוק,
מדריכת־רכיבה וחברת הנבחרת.
ג׳יין, ג׳ינג׳ית בת 21 שהגיעה לארץ
מבריטניה רק לפני שמונה חודשים,
זכתה בתואר הרוכבת הטובה ביותר.
רכובה על סוסה גל, לראשה מצחיה
שחורה, שערותיה הג׳ינג׳יות מכונסות
ברשת ודמעות התרגשות בעיניה, קיבלה
ג׳יין את הגביע.
מה מושך ישראלים שונים, מהדמטכ״ל
לשעבר חיים בר־לב ועד עולה חדשה
כג׳ייין, לספורט הסוסי הזה? ״אני אוהבת
•את ההתרגשות שמתעוררת בי, כשהסוס
מציית לי,״ הסבירה ג׳יין .״החוכמה היא
לדעת ליצור קשר עם הסוס. להיות
ב־שבילו אדון וחבר גם יחד.״

ב ק בו קי־ מו לו טו ב
כאמצ עי־פיר טו מת
זה התחיל כבדיחה, אך הופך לאט-
לאט למציאות. ככל שהתנכלות הדתיים
לבוטיק המין ארוס גוברת, גוברת המכירה.
השבוע, נהנה בוטיק־המין, ברחוב החשמונאים
בתל־אביב, מזרם מבקרים וקונים
חסד־תקדים. היה זה בעקבות
בקבוקי־הימולוטוב שהטילו לתוך החנות
ישראל ברט ׳ושמואל ויסנברן. שני
אברבי־ימשי מישיבת חברון כנסת־ישראל
בירושלים. בעקבות תפיסתם של שני
הפירחחים על־ידי המשטרה החל זרם
מפתיע של תל־אביבים ומבקרים מחוץ

לעיר שוטף את החנות מבוקר עד ערב.
אברים ואביזרים. חלקם באו מסקרנות
סתם. אחרים הביעו בפני יאיר
ביגלמן, אחיו של בעל העסק, צבי,
השוהה עתה בחו״ל, את הסתייגותם
והתמרמרותם נוכח פעולות הדתיים. יחד
עם זאת, עשו המבקרים סיוד בשטח,
התעניינו באביזרים ובאברים השונים,
חתמו על טופסי־הזמנה בסיטונות.
יאיר, שלא התכונן לשיפור כה דרסטי
בעסקים, התארגן במהירות. בעוד פועלים
מנקים את שרידי ההתפוצצות בחדר החזית,
אירגן את מוצרי־הספורט שלו בהדר
האחורי, יתלה שלט מתאים בחזית,
להדרכת הציבור הרחב.

מי התקיף אותך בטלפון ונעמיד אותו
לבירור,״ הבטיחה הגברת .״אבל בינתיים
הרשה לנו לשלוח לך חבילת־שי.״
״לא רוצה שי,״ ענה מזרחי .״ירק
התנצלות.״
כעבור יומיים, הופיע בחנות הפרחים
בחור צעיר, כבן ,16—17 לדבריו של
מזרחי, הוא הציג עצמו כבנו של יהודח
וייסברג, ייצרן המזון־לתינוקות בו נתגלה
הגוף הזר. בידיו של לבחור היתד,
חבילה ענקית של מזון לתינוקות.
מזרחי סירב שוב לקבל השי, חזר על
דרישתו למכתב התנצלות.
המכתב הגיע כשבוע לאחר מכן —
אך התנצלות לא היתד, בו. כתב קרוא,
מנכ״ל מטע:
״נמסר לי, כי כשהוצע לכם ע״י האיש
שלנו ביקור בביתכם, ע״ימ לבדוק מקרוב
את תלונתכם, סידבתם לזאת. איך אנחנו
יבולים להתייחס ברצינות לתלונתכם?
״אין איפוא מקום להתנצלות מצידנו,
ואיננו יבולים לשפוט על הנושא הנידון
מבלי שתוכח לנו תלונתכם כאמיתית
ומוצדקת.״
הגיב מזרחי :״באמת? אז למה כל
המשלחות עם חבילות השי?״

עסקים
ק שה מכל —
ה ה תנ צלו ת
משה מזרחי השמיע גידוף בריא. מתוך
הקופסה החדשה של סולת אינסטנט
לתינוקות, שפתח ברגע זה כדי להבין
ארוחה לחינוקו בן ארבעת החודשים —
בלטה חתיכת קרטון מלוכלכת.
מקרה שיגרתי למדי. אלא שמזרחי
( )32 החליט להיות אזרח טוב, במקום
שיגרתי. הוא הרים טלפון לבית־החירושת
מטע, ייצרן הקופסה.
׳לקול הגברי שענה ילו• ,סיפר את
מימצאיו, חיכה להסבר. במקום הסבר,
שמעיו אזניו את הדברים הבאים :״מצידי
אתה יכול ללכת למשטרה ולמשרד הבריאות.
אני במשפט אדפוק אותך!״
״עם מי אני מדבר?״ שאל מזרחי.
״אתה עוד תראה עם מי ׳אתה מדבר.״
ענה הקול, וטרק את השפופרת.
נברר. מזרחי נעלב, ושוב לא התעצל.
הוא שלח למטע ׳מכתב תלונה. בתגובה,
הגיעה לחנות־הפרחים שלו, סוזי, גברת
צעירה ונאה שהציגה עצמה כקצינת
יחסי־הציבור של החברה. מזרחי חזר על
סיפורו, ביקש התנצלות .״אנחנו ׳נבדר

הכניסה ל״ארוס״ לאחר הפיצוץ
עסקים כרגיל — בדלת האחורית

תמרורים
נולד. בניו־יורק, לשדרן הטלוויזיה

הפופולרי חיים יבין ולרעייתו יוספה,
בן. לזוג בת נוספת.
נולד. לשחקן־זמר ישראל (הדו־דאיס)
גוריון ולרעייתו, מיקי, בן:

דניאל.

סניף ה ק ריו ת

ביום א׳ 2.7.72 בשעה 20.30 אצל משפחת יגול
רח׳ הגפן — 5קרית ביאליק פגישת חברים ואוהדים
הנושא:
תנועת העולם הזה — כוח חדש
בשידוד המערכות
לקראת הבחירות הקרובות —

הקמת מערך -שלום ובטחון ץ
בהשתתפות חברי ההנהלה המדינית

התיאטרון ה ק טן מציג:

ד לי ה פ רי ד לנ ד הנ מיז א ב רווחוחקאסו•)

נבחר. ליו״ר המועצה המדעית של
מכון וייצמן במקומו של פרופסור גדעון
יקותיאלי מהמחלקה לפיסיקה גרעינית,
פרופסור נתן שרון מהמחלקה לביו־פיסיקה.

חוג יום־הולדתו ה־ 70 של ראש
עיריית ירושלים לשעבר, המנהל עתה את
יד יצחק בן־צבי, מרדבי איש־שלום.
יליד וורונה, עלה לארץ ב־ ,1923 היה חבר
קיבוץ תל־יוסף, נבחר ב־ 1950 מטעם מפא״י
לחבר מועצת עיריית ירושלים וב־1955
לסגן ראש העיר. ב־ 1959 נבחר לראש
עיריית ירושלים.
נחוג. בארוחה חגיגית במועדון של
אירגון אמהות עובדות,
יוכדהולדתה
ה־ 75 של מי שהיתר.
מורתם של ישראל
גלילי, שמעון
פרם ומשה כרמל
וחברת־כנסת במשך
20 שנה, דבורה
נצר. ילידת רוסיה,
למדה שם רפואה,
עלתה לארץ ב־
1925 והתחילה לפעול
כמורה ועסקנית
בחוגי נוער, היתה נצר חברה במזכירות מועצת
פועלי תל־אביב, מזכירת אירגון
אמהות עובדות וחברת כנסת במשך שש
קדנציות.
הוענקה. אזרחות־כבוד של בית־שמש,
לתעשיין היהודי-צרפתי יוסף שיד*
ל ובס ק י שהוא בעל מיפעל מנועי ביחש
מש, שהיה בין מקימי קבוצת כנרת ב-
עמק־הירדן ולאחר שעזב את הארץ הפך
לתעשיין ידוע בצרפת.
הוענק. על־ידי אוניברסיטת בר־אילן,
תואר מ. א .בספרות, לתמר בר״
לב, אשתו של שר המסחר והתעשייה,
חיים בד־לב.
מונה. לתפקיד עוזר ראש אג״ם במטה
הכללי במקומו של תת־אלוף הרצל
שפיר, המתמנה לתפקיד בכיר אחר ב־צה״ל,
תת-אלוף יונה אפרת ( )46 שעלה
לארץ ב־ 1935 מפולין, שירת בהגנה ואחר
המשיך בצה״ל, נפצע פעמיים במלחמת
השיחרור והשתתף בקרב על אילת. במלחמת
ששת־הימים פיקד על חטיבת גולני
שלחמה ברמת־הגולן ואחר מילא תפקידים
במטכ״ל ובפיקוד מרכז.
מונה. על-ידי נשיא ארצות־הברית
ריצ׳ארד ניכסון, לראש המטה של הצבא
האמריקאי במקומו של גנרל ויליאם ווסט־מורלנד
הפורש מהצבא, גנרל קרייטון
אבראמס ( )57 ששימש בחמש השנים
האחרונות כמפקד הכוחות האמריקאיים ב־וויאטנאם,
תפקיד אותו ירש גם מגנרל
ווסטמורלנד.

ך! ך ןן ן! נושאים המצילים
את הטובעת הצעי 1111

רה, שבבר אינה בחיים. הצעירה טבעה
במהירות, לאחר שגל סחפה למערבולת.

ע ומ דים
להתחת ן .

בוטיק השקרים
כתבו ביי ם:י 1א ל וי ל ב רג

עפ־י י1.וקטר

יפו — אלהמברה׳
יום ד 28/6 ,ב־.8.30
פתח־תקווה — שלום,
יום ה׳ 29/6ב־.9.15
גבעתיים -הדר,
יום ו׳ 30/6ב־.9.00
יפו — אלהמברה,
מוצ״ש 1/7ב־.9.00
תל־אביב — בית־ארלוזורוב,
יום ב׳ 3/7ב־.8.30
יגור — יד־למגינים,
יום ג׳ 4/7ב־.9.00
תל־אכיב — בית־החייל,
יום ד ׳ 5/7ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
הפצה ראשית:
״לאך, טלפון .231655 :
*(0קל י*ח!7בן־ניסיחסיסו) י1ל244044

השחקן

האמריקאי

ארנסט כורגניין

שהיה נשוי כבר
שלוש פעמים, ובעלת
רשת חנויות ב־לאם־וגאס,
היהודיה

טובה ניומן.
ע ומד ים
להתגרש.

מי שהיתה בזמנו
מלכת היופי של ניומן ישראל, נסעה להו־ליבוד
והופיעה ב־סרטים
ובטלוויזיה, עליזה גור שהיתה
נשואה לרופא אמריקאי, ממנו יש לה בן
בגיל שנתיים.
הודח. מתפקידו כיועץ לנשיא מצריים
אנואר אל-סאדאת, ד״ר תרות עד
קאשה, שהיה סגן ראש ממשלת מצריים
ושר־התרבות בין השנים 1966—1968
ושמונה לתפקידו כיועץ ב״ 1970 זמן קצר
לאחר מותו של גמאל עבד־אל־נאצר.
מונה. כחבר ועד -עובדי ידיעות
אחרונות, הגרפיקאי יהושע (״ג׳קסי״)
ג׳קפץ, הראשון מעובדי לאשת שנבחר
לוועד העיתון.

למריה קתרינה טמפראך־ מלאו
17 שנה בדיוק ביום שהגיעה לישראל —
יום השלישי שעבר. היה זה יומה האחרון
עלי אדמות. חמש שעות לאחר שנחתה
בלוד, שכבה כבר גופתה חסרת־החיים
על שפת־הים של תל־אביב.
הצעידה ההולנדית הגיעה ללוד, עם
חבריה, לאחר טיול באירופה. בערב יום
השלישי עלתה הקבוצה למטוס ברומא,
הגיעה בחצות לנמל־התעופה לוד. מריה
וחבריה, גימנזיסטים עליזים כולם, לא
הזמינו כמובן מקום מראש במלון, התכוונו
לבלות את לילם הראשון על חוף
ים תל־אביב, להחליט למחרת על מסלול
טיולם בישראל.
ב 4.30-בבבוקר החליטו מירד. ואחד מ חבריה
לעשות התעמלות בוקר כדוגמת
הישראלים שהגיעו אל החוף. לאחר ריצה
לאורן* החוף, זינקו לתוך המים הסוערים.
גל אדיר הפתיע אותם — ויתיר דקה
נסחבו השניים לתוך מערבולת .״אני
טובעת,״ צעקה מריה. חברה התהפך
מיספר פעמים במערבולת, נסחף אל
הקרקעית, הצליח לצוף למעלה. כאשר
הזרה אליו נשימתו, הסתכל סביבו, איתר
את מריה. הוא ניסה להתקרב אליה —

ונתפס שנית בתוך המערבולת.
על החוף ועל הטיילת הבחינו אנשים
במתרחש, החלו לצעוק. תוך דקות
ספורות, נפלט הבחור אל החוף חסר־הכרה,
התאושש לאחר דקות ספורות.
מריה נעלמה במים.
בינתיים, על הטיילת הופיעו שני צעירים׳
זרקו מבט במתרחש, ירדו בריצה
אל הים. שתי דקות אחריהם הגיעה
המשטרה, סמל המשטרה ושני הצעירים
היו כהרף־עץ בתור המערבולת, מנסים
לשחות לעבר הצעירה שנראתה ונעלמה
חליפות בתוך מי־הים הסוערים.
אחד משני הצעירים, שחתר אל המערבולת
על גלשן (קייאק) שמצא,
הצליח להגיע אל מריה, העלה אותה
על הגלשן, ונפלט יחד איתה אל החוף.
היה זה מאוחר מדי. מרגע שמריה
נכנסה אל המים ועד שהוצאה מהם,
חלפו עשר דקות בלבד. בעשר דקות
אלה, איבדה מריה את חייה הצעירים.

שוטרים ואזרחית צופים, גער ט״רת גרון..דן׳ ,נטניעתה שר מדיה בת ה־17

1 1 *1 1 \ 1¥1ך* ן הגיעו המצילים אל התיירת בת ה״ , 17 שרק ארבע שעות
לפני כן הגיעה לישראל. אחד משלושת המצילים מתכופף

להרים א ת הטובעת, לאחר שהובאה על״ידו מהעומק אל מי־החוף, בעוד השניים
האחרים מתכוננים לעזור. למטה: המצילים מניחים את הטובעת על החוף.

0 ^ 1ה 1שניים מהמצילים, לאחר שנוכחו שהטובעת מתח. שני הגברים הקי־ 1
; 1 1 1 1 /1צוניים בתמונה: מתרחצים שקרבו למקום. מימין: קצה הטיילת, ממנה
צולמו התמונות ע״י הצלם החובב אלי שחף, שיצא לצלם זריחה, וצילם דעיכת חיים.

1 25

על קבה הטו׳ של אחיו בן ה־ 19 של אליל הכדורגל החוש
נשבעו כוווגלני הפובו הוחובותי לחולל את הפלא

הועשן

אחד מאוהדי מכבי שעדיים,
מרעיש עולמות
ברעשן ענק במשחק שנערך בשבת בחיפה.

** זל טוב!״ מברכים אותו עוברים
ושבים על מדרכות רחובות, כאילו
נולד לו עוד בן או זכה בפרס הגדול במפעל
הפיס. חולצים פקקים מבקבוקי
שמפניה ;ומתיזים את תוכנם על ראשו.
משלחות ובודדים מכל קצווי רחובות עולים
לרגל לדירתו בת החדר ברחובה
הראשי של שכונת מרמורק. מביאים מיג־חות
ותשורות. נשים נדחקות כדי לנשק
את פניו הקורנים מאושר. ילדים מסתופפים
סביבו בגדודים, תולים בו עיניים
מעריצות והולמות. אפילו בנו בן ה־6
יוני, הפסיק לקרוא לו אבא, והתחיל
לקרוא לז טוני, נמו כולם.
כך, בין־לילה, נולד כוכב הדש בישראל
— נתנאל (טוני״) שרעבי .24 ,עוד אתמול
היה הצעיר התימני הצנום ובעל העיניים
היוקדות שייך לפרבר הרחובותי
הקטן והנשכח, לחוג אוהדי הכדורגל ה־מצומצם
של ליגה א׳ — הליגה השנייה,
לכותרות המישנה בעמודים האחרונים ש במדור,
הספורט. החל מהשבת האחרונה
יושב טוני על תקן של אליל לאומי.
שני השערים שהבקיע במשחק שנערך
בשבת בין קבוצתו, הפועל •מרמורק, לבין
קבוצת פרבר רחובותי שנייה — מכבי
שעדיים, העלו את קבוצתו לליגה הלאומית.
בעונה הבאה יופיע טוני עם קבוצתו
בהתמודדויות עם אריות הכדורגל הישר אלי.
מאות אלפים יכירו את שמו. ידווחו
על משחקיו בכותרות הראשיות. מבצעיו
על מגרשי הכדורגל יוקרנו בטלוויזיה.
אין זה משנה אם הפועל מרמורק תצליח
בליגה הלאומית או תיכשל, אם תישאר
בה או תיאלץ לחזור לליגה א׳ אחרי שנה.
טוני שרעבי הגיע. השפיגלד של הקבוצה
הרחובותית עשוי. יצטרכו להתרגל לעובדה
הזאת: לשאת את שמו בנשימה אחת
עם כל אלילי הרחוב הישראלי.
השבעות ושומר־ראש

אוהדי עובים ^

מרפיח ומוסטאפה זייד מאל־עריש, עשו את
כל הדרך מגבול סיני לחיפה, כדי לחזות
במישחק הגורלי. יוסוף הוא אוהד שעדיים.
מוסטאפה אוהד מרמורק. הס צהלו באוהדי
מרמורק (למטה) שהתנשקו דרך הגדר
כשטוני שרעבי הבקיע את גול השיוויון.

ן* קפיצה המהירה לצמרת לא היו
1תה מהירה כלל. איזה סיכוי יש ל ילד
תימני במשפחה מרובת ילדים ודלת
אמצעים בפרבר נידח? אילו לפחות היה
נולד בשעריים.
שעדיים, אף היא פרבר רחובויתי, זה
כבר דבר אחר. למרות ששתי השכונות
מאוכלסות בעיקר ביוצאי תימן מהוותיקים
בארץ, לא אלה שבאו על כנפי נשרים,
ובתיהן נוגעים אלה באלה, זה לא אותו
דבר.
את שעדיים חוצה הכביש הראשי לדרום.
יש בה עשרות חנויזת, סטיקיות,
בתי-קפה. יש בה חיים חברתיים תוססים,
גאווה מקומית, שני נציגים מקומיים של
רשימה בלתי תלויה למועצת עיריית רחו בות.
יש בשעריים הרבה עשירים, בעלי
אמצעים. יש גם מסורת ארוכה של כדורגל,
כולל הופעה בליגה הלאומית. עשרת
אלפים תושבי השכונה מהווים קהל אוהדים
נלהב, שכל קבוצה בלאומית היתד.
מתברכת בו.
מרמורק היא השכן העני של שעדיים
*.כאלפיים תושבים בבתי אבן
קטנים ומפוזרים. כיכר על שם שלום
שבזי. רחוב ראשי של מאה מטר עם
חנות מכולת, סוכנות־דואר ותחנודטוטו
וקבוצת כדורגל.
יכול להיות שמרמורק היתה נשארת
כמו מאה קבוצות כדורגל שכונתיות אח רות,
לולא שיחק בה טוני שרעבי. מה יש
* השכונה נקראת על שמו של אלכסנדר
מרמורק ( )1865—1923 בקטריולוג בעל
שם בינלאומי, פרנפיסור בסורבון בפאריס,
לשם הגיע מגליציה. מעוזריו הראשונים
של הרצל בפעילותו הציונית.

הגור שד מרמורס

הדקה ה־ 72 למישחק שחרץ את גורל הקרב8
בין שני הפרברים הרחובותיים. כדור שנבעט
מרגלו של טוני שרעבי (משמאל, מסומן ב־צ) עושה דרכו לפינת השער, כששוער מכבי
שעריים, אינו מצליח לעצרו. אחרי הבקעת שער גורלי זה, צנח טוני המזוקן והתעלף.
בו שאין בכדודגלנים אחרים ז קשה להסביר.
מלבד היכולת שלו ככדורגלן ועל
חוש ריח להבקעת שערים, יש בו דברים
נוספים הדרושים כדי שסתם כדורגלן
מוכשר יהפוך לכוכב, לאליל, למלך.
השבת האחרונה נתנה דוגמא מוחשית
לכך. הגורל אירגן את העניינים בצורה
כזאת שהמשחק האחרון בעונת הכדורגל
הנוכחית היה צריך להכריע איזו משתי
הקבוצות הרחובותיות תזכה באליפות ובתעודת
העלייה לליגה הלאומית. שעדיים
הגיעה למשחק זה עם 41 נקודות. מר-
מורק עם .42 שעדיים היתה זקוקה לשתי
נקודות הנצחון כדי לזכות באליפות. ל-
מרמורק הספיק תיקו עם נקודה אחת.
כולם ידעו שהכל תלוי בטוני. אם יצליח
להבקיע את שער שעדיים, הוא חורץ
את דין הקבוצה ואלפי אוהדיה. לחשו
שבועות: ונשאו תפילות שלא יהיה מסוגל.
ליתר ביטחון הוסיפו לו שומר ראש
לוחץ במשחק, שלא נתן לו לזוז ולשחק.
טוני כמעט לא נגע בכדור במשחק. חובבי
כדורגל זרים, שרק שמעו על טוני,
לא הבינו מה כל הרעש. ואז, כששעריים
הבקיעה ראשונה את שער מרמורק, גראה
היה שהכל אבוד. מי שלא ראה מה ש התחולל
במגרש החיפאי לא יהיה מסוגל
לתפוס זאת. אקסטזה מטורפת של איבוד
חושים משמחה, כמו זו של אוהדי שעדיים,
קשה לתאר. אבל כשם שגדולה
היתד, השמחה, שנמשכה 15 דקות, כך

גדול היה הכאב המשפיל שבא בעקבותיה.
לטוני ניתנו רק שתי הזדמנויות לגעת
בכדור. זה היה מספיק. הוא ניצל אותן
להבקעת שני שערים, שאיש לא היה מוכן
להמר שיפלו. לא צריך היה יותר מזה.
שני שערים שצריכים להדליק אור אדום
בעיני שוערי הליגה הלאומית.

זקן אבל —
סגול ה לניצחון
יי* אליל ממרמורל! ,רק בן ,24 וכבר
( 1נשוי ואב לשני בנים. הגדול בהם,
יונתן (יוני) ,משמש כקמיע של הקבוצה.
יש לו יד בגבס, אותה שבר. בכדורגל
כמובן. בן 17 היה טוני כשהתחתן. כש עמד
בפני גיוס לצה״ל כבר היה לו ילד
ושם של כדורגלן מצליח.
גייסו אותו לשלושה חודשים בלבד. לא
משתלם לצבא להחזיק חייל עם ילד. טוני,
ששיחק כדורגל מגיל ,14 היה כבד אז
כוכב. אבל בקבוצה שהיו לה רק 50 אוהדים.
בשבת שאחרי חתונתו, ערכו לו
״זפה״ בביח־הכנסת בשכונה — מנהג תימני
בו מלווים את החתן לבית־הכנסת
בשירים ומחולות בשבת שאחרי חתונתו.
מנהלי הקבוצה באו וחטפו אותו מבית־הכנסת
כדי שיספיק להשתתף במשחק.
לפני שלוש שנים נדמה היה כי חרב
עליו עולמו וכי בא הקץ על דרכו לכוכ-

בות, האשימו אותו כי במשחק, בו לא
השתתף, ידה אבן בשופט. עד היום נשבע
טוני כי היתר זו טעות. מישהו אחר מהשכונה,
הדומה לו, ידה את האבן. היודה
היה !מוכן לבוא ולהודות במעשהו. אבל
הוא לא היה כדורגלן. אם היה עושה זאת
היה צפוי למשפט פלילי ולא רק משמעתי.

עליה כל העונה,״ אמר טוני.
אחרי המשחק, טובע בים של חיבוקים
ונשיקות שהפריחו כמעט את נשמתו, כ־שחנו
לחניית ביניים בחוף הירוק, לפני
שיחזרו לחגיגות ההכתרה במרמורק, חילק
טוני לחבריו בקבוצה את הזכות לגלח
את זקנו מעל פניו.

טוני המנצח

בניפנוף אגרופים מבשר טוני שרעבי, החלוץ המרכזי בן
ה־ 24 של הפועל מרמורק את נצחונו האישי על הקבוצה
השאפתנית של שערייס. היתה זו תשובתו לקריאות הבוז שהושמעו מאלפי אוהדי שעריים.

עוד לדור של כדורגלנים שהיו משלמים
כדי שיתנו להם לשחק, וקנו בעצמם מכספם
את נעלי הכדורגל שלהם.
עם ש;י בניו הוא גר בדירת חדר צרה,
המשמשת סלון, חדר שינה ומטבח. כל
מי שחולף על המדרכה נמצא בתוך הבית.
הוא עובד בתנובה 450 .ל״י בחודש. כש־מצטבר
החוב במכולת, משלמים אותו מהנהלת
הקבוצה. בעבר איפשרו לו לרכוש
משאית, בהלוואות. הוא מכד אותה כדי
שיהיה לו כסף לשיכון לזוגות צעירים.
הכסף כיסה בדיוק שליש ממחיר הדירה
בשיכון המיועד.
אבל טוני אינו מתמרמר ואינו מתלונן.

1הדקה ה־ 58 למישחק, שהקפיצה את אלפי אוהדי
מכבי שעריים באיצטדיון החיפאי, סחפה
אותס בהיסטריה של התלהבות והתרגשות. יוסי כהן נוגח כדנר לפינת שער מרמורק,
כשהשוער רוני מוסקוביץ מזנק לשווא בנסיון לעצור את הכדור. גם יוסי כהן התעלף.
האליל החדש שונה בתכלית מאלה
טוני ויתר. הוא הורחק לשנה וחצי.
שנה וחצי לא שיחק. רק בעונה שעב המוכרים בליגה הלאומית. הוא שייך
רה, שבעה משחקים לפני סוף העונה חזר.
לא די זמן כדי להעלות את קבוצתו לצמרת.
אבל השנה זה היה משהו אחר. טוני,
שקורץ מהחומר ממנו בנויים כדורגלנים
גדולים, הוביל את קבוצתו לאליפות.
לפני חודש וחצי נפטר לפתע אחיו הצעיר
רחמים 19 חייל בצה״ל, כדורגלן
גם הוא, שכבר הספיק להופיע כמה פעמים
במדי סרמורק. בוקר אחד התאונן על
מיחושים. אמא נתנה לו כוס חלב. יצא
לרחוב, צנח ומת. עד היום לא יודעים
ממה. בגלל האבל לא שיחק טוני שבת
אחת. מרמורק הפסידה. טוני צימח זקן.
שלושים ימי האבל ׳תמו לפני מועד המשחק
הקובע נגד שעדיים. אבל לא נתנו
לו לגלח את הזקן .״זו סגולה לנצחון,״
אמרו מנהלי הקבוצה. הם פחדו לא רק
מהדוחות אלא גם מאוהדי שעדיים. שבוע
לפני המשחק הבריחו את שחקני הקבוצה
בסתר, החביאו אותם בקריית־ענבים. לפני
שנסעו משם למשחק בחיפה, עברו
דרך שתי תחנות.
התחנה הראשונה הייתה בבית־החולים
קפלן. שם שכבה אשתו של אחד מחברי
הנהלת הקבוצה, שיום קודם קטעו את
רגלה. הכדורגלנים הצטופפו סביב מיטתה.
״תביאו לי נצחון,״ היא ביקשה. הם הבטיחו.
משם נסעו לבית־הקברות ברחובות.
טוני שרעבי, אליל קבוצת מרמורק (עם הגב למצלמה,
ליד קברו של רחמים שמו כולם יד על יד.
חולצה מיספר )9מחובק ע״י שניים מחבריו לקבוצה
״הבטחנו לו להגשים את המישאלה שחלם
אחרי הבקעת השער השני, כששלושה שחקנים אחרים מקבוצתו עטים עליו כדי לחבקו.

הגול של שעדיים

חיבוק הנצחון

לפני עלותו למישחק
11 917171
11 #11/11 הקובע, ניגש טוני אל
אשתו מזל ובנו יוני, הניצבים מעבר
לגדר. יוני בן ה־ 6משמש כקמיע מרמורק.
אינו מבקש שיחרור ואינו שובת. מה דוחף
אותו בדור, בו רק הכסף מניע כדורגלנים?
״מה.זאת
אומרת ז״ משתומם טוני ,״וזה
שפירסמו את שם השכונה שלנו בכל
הארץ זה כלום?״

קולנוע סרטי מפורנוגרפיה תצא תור ה
פים דה לד. פרה הוא במאי הולנדי,
יליד סורינם, בחור עם מזג עליז ומלא
שמחת חיים. מזה עשר שנים הוא פעיל
בשדה הקולנוע בארץ השפלה, כשהוא
מתאמץ במשך רוב הזמן לעשות סרטים
בתקציבים אפסיים, תוך פשרות אין סוף,
העיקר לעשות סרטים .״את הסרט הארוך
הראשון שלי עשיתי עם 2500 דולר
בלבד, וכל מי שהיה איתי בצוות, היה
שותף באחוזים בהפקה,״ הוא מספר בהנאת
רבה.
אמנם השנים הרזות הביאו לו די
הרבה הכרה בחוגים בינלאומיים. בהולנד
נחשב לכח חשוב ומבטיח בין הצעירים,
בפסטיבלים זכה לכמה פרסים, אבל כסף
של ממש, לא הצליח לעשות .״וכסף
זה דבר חשוב,״ הוא מדגיש ,״חשוב כדי
שאפשר לבזבזו.״
עד שיום בהיר אחד, החליטו הוא
ושותפו, וים וילשסופן( ,הם משמשים
לסירוגין כמפיקים ובמאים בסרטים שהם
עושים) ,שהדרך להגיע לכיס הקהל הוא
הסרט הפורנוגרפי. ותוך זמן קצר יצא
לשוק מוצר בשם בלו סובי (כך מכנים
באנגלית סרט־פורנוגראפי) ,סרט מלא
מישגלים וסצינות נועזות ומעורטלות
לחלוטין, שביניהן הסתיר פים סאטירה
חברתית, שדק מעטים השגיחו בה.
לעומת זאת, רבים מאד באו לראות
את מה שהיה מסביב לסאטירה. הסרט
הכניס כבר כמה מיליוני דולרים, פים
מרוצה מאד מן העניין, מה עוד שאינו
סובל כלל מתיסכולים על ש״מכר את
אומנותו״ .להיפך, מן הכסף שהרוויח,
במקום להתחלק עם מם הכנסה סתם,
החליט להעניק פרס לבמאי צעיר הולנדי
לפי בחירתו, פרס שהוא בערך פי 10
יותר גדול מזה שמעניקה ממשלת הולנד
כעידוד לתעשיית הסרטים שם.
״אני בטוח שכאשר יראו איזה פרס
אני מעניק, יצטרכו גם הם להגדיל את
הפרס שלהם,״ הוא מציין בסיפוק, ומודיע
שאף יהיה מוכן לממן סרטים של
צעירים שייראו מוכשרים בעיניו. וכל
זה בגלל הצלחת סרט פורנוגראפי. לזאת
קוראים: ממתוק יצא עז.

תדרי ך
תל -א ב > ב

המכונית שלי (פריז, צר-
פה)—מצחיקון על מסעד, של מכונית מבית
היוצר הפריזאי שלה, לתערוכה באמס טרדם,
מלא הברקות והצחקות מרומזות
של דאק טאטי, בשיא כושרו.
ארטיפטים בצבא (אלנבי, צרפת)
— סידרת הרפתקאותיהם של חמישיית
שלומיאלים צרפתית בשם השארלו. אין
:בד, הרבה מקוריות או הידוש, אבל זה
מצחיק לעתים קרובות.

יום כחייו של איכן וניפו
כיץ׳ (תכלת, אנגליה) — גירסה קולנועית

עצובה ומדכאה לא פחות סן המקור
הספרותי של סולז׳ניצין, על החיים במחנה
לעבודת: כפייה בסיביר. סיום
קורטיני בתפקיד הראשי.
* 1מג?$יכ (קריטריון, שוודיה) —

ברגמן, בשפה האנגלית, עומד על ההפרעות
הנפשיות של בני העם היהודי, שאינם
מוצאים את מנוחתם ושלוותם, ובסופו
של דבר נשארים חידה בעיני האחרים.

חיפ ה
דקמרון (חן, איטליה) —
פאזוליני, בעקבות בוקאצ׳יו, מלגלג על האיוולת
האנושית בסרט שהוא אמנם מקוטע,
אבל מלא המצאות והברקות גאוניות.
הבל להחמיץ.

ירושלים
**.ן* ידע הבשריפ (ירושלים, אר־צות־הברית)
— גירסתם הצינית של מייק
ניקולם וג׳ולס פייפר להתפתחות הבגרות
המינית של הגבר האמריקאי ב־ 25השנים
האחרונות. די שטחי, אבל מבריק.
* * כתו של ריאן (סמדר, אנגליה)
— סיפור אהבה צנוע לובש מימדים מונומנטליים
בסרט רחב מימדים של דייויד
לין, שיזכר בעיקר בזכות סערה מדהימה
על חופי אירלנד.
שיחות בלתי רשמיות
תיק ירושלים (אורלי, תל-
אביב, ישראל— אנגלית) — אם
לשפוט לפי רוב הסרטים המו פקים
בארץ, הרי ישראל היא גו״עדן הומוריסטי מפוקפק,
החי ללא שמץ של בעייה או דאגה.
משום כך, צייד לקבל בברכה את ״תיק ירושלים״ ,ולו
רק משום שהוא מודה, בפעם הראשונה, שישראל נמצאת
במצב פוליטי מסובך ושהדרך היחידה לצאת ממצב זה,
הוא הידברות ישירה בין יהודים וערבים. לשם כך
נעזרים הישראלים בצעיר אמריקאי שהכיר את אחד ממנהיגי
הנוער המתקדם הערבי, תוך כדי לימודיו באוניבר סיטה
מעבר לים.
לתוך הסיפור הזה, משתלב מתוך מניעים מסחריים
מוצדקים בהחלט (סרט ממשיך להיות, במידה רבה, עסק),
סיפור-מתח המתבסס על מלחמת החורמה שבין הערבים
לבין עצמם ומאמצו של זרוע הביטחון הישראלי להשתלט
על המצב. ועוד יש כאן סיפור רומנטי, משולש, ובו
מרצה לארכיאולוגיה, סטודנטית נאה ואותו צעיר אמרי קאי
המגשר בין יהודים וערבים.
מה שנוגע למתח בסרט, הוא דווקא בסדר גמור.
העריכה דרמאטית מאוד, הצילומים של ראול קוטאר מלאי
אווירה, חמישחק של הצוות הבינלאומי מלוטש בהחלט
(כשבראש וראשונה בולטת דמותו של דונאלד פלזנס בראש
שירותי הביטחון הישראליים) ,בקיצור, סרט מתח מקצועי
לכל דבר. האהבה בסרט, כבר יותר שיגרתית ושטחית,

ויליאמסון והלפרין: בגוב העריות
ואילו מה שנוגע לפוליטיקה, נאמרות כאן לא מעט אמי תות,
ואם בכל זאת התוצאה הסופית נראית לעתים מבול בלת
ומהססת במקצת, הרי זה לא מעט בגלל התערבות
גורמים ממשלתיים, שסירבו להעניק לסרט גושפנקא יש ראלית,
ללא קיום תנאים מוקדמים מסויימים בתסריט.
אולי אין זה עדיין ״ 2 .״ ישראלי. אבל זה צעד נכון
לקראת קולנוע הרוצה גם לומר משהו, ולא רק לשמש
מיפלט לכסילים ביום חמסין ועל כך, ראוי לשבח.

קל>נט מג>*בו
את איסטווד
מיסטי (סינרמה, תל״אביב, אר־צות״הברית)
— מגיש תוכניות-
פזמונים בתחנת שידור קטנה ב־חוף־המערבי
של ארצות־הברית, מתוודע אל נערה מוזרה
המבקשת ממנו, מדי לילה, לשדר את פיזמונו הקלאסי של
ארול גארנר ״מיסטי״ .הפגישה הופכת להרפתקאה בלתי
מחייבת, ההרפתקאה מתפתחת לפרשה סבוכה, כשהנערה
מסרבת להרפות מה״דיטק-ג׳וקי״ שהיא מעריצה, וסיפור
האהבה הופך בהדרגה לסיפור אימים מסמר״שיער, בו מש תלטת
הנערה המופרעת על קורבנה בתחבולות זוועה.
זה הסיפור שבחר קלינט איטטווד לסרט הראשון שביים,
והתוצאה בהחלט ראויה לצפייה, בעיקר על-ידי בעלי העצבים
החזקים. איסטווד, נעזר בנראה לא מעט בדון (״הארי
המזוהם״) סיגל, האיש שביים לאחרונה את מרבית סרטיו
והנחשב לוירטואוז של הקולנוע האמריקאי. הבמאי איסטווד
מצליח להוביל את הסרט מאווירה של בטלנות חסרת דאגה
בתחילתו, אל שיאים של מריטת-עצביס בסופו. כל הצוות
הטכני שעמד לצידו, ובראשם הצלם ברוט שורטים, הם
אנשים העובדים עם סיגל, ואין צורך לשיר את שבחיהם,
ואילו השחקנית שנבחרה לגלם את דמות הנערה המופרעת,
ג׳סיקה ואלתר, היא משכנעת עד כדי כך שגם חצופים יתחילו,
לקראת טוף הסרט, לפחד מפניה.
אמנם, אפשר עדיין להשגיח בעובדה שאיסטווד לא
צבר די נסיון כדי לס תו ם את כל החורים שבעלילה, וטיו-

איסטווד וואלתר: ההערצה הרועצת
לים ארוכים על חוף הים, או צילומי יער קליפורני, שוברים
לעיתים את רצף הסיפור, אם־פי הם בהחלט יפים,
אבל אין בכך אסון גדול, ובהתחשב בעובדה שלאיסטווד
עצמו יש מעריצים רבים, שיתמוגגו מחזותו הגברית ויוכלו
אפילו להעריך את הבעת התימהון האמיתית שעולה על
פניו לנוכח העובדה שגבר כמוהו הופך מתוקף למותקף.
אפשר בהחלט להניח שהסרט ימצא חן בעיני רבים.
הקרחון הלוה ט
המלבה קריסטינה (מקסים,
תל-אביב, ארצות־הברית) — מכל
תפקידיה של גרטה גארבו, היתה
דמותה של מלכת שוודיה המפורסמת, אשר פעלה כגבר
ורכבה כפרש, עד שהתאהבה באציל יפה תואר (ג׳ון ג׳יל-
בורט) ,לתפקידה הגדול ביותר.
הילוכה הגברי כמעט סייע לא מעט לאשליה של הסצינה
הראשונה, בה רואים רוכב דוהר בפראות אל ארמון המלו כה,
יורד מסוסו, ועולה בצעדים גדולים על מדרגות הארמון׳
מבלי שאיש יוכל להשגיח בתווי פניו המוסתרים מאחו רי
כובע רחב שוליים. רק באשר מסיר הפרש א ת הכובע
בתנועה רחבה, מסתבר שזו אינה אלא ...גארבו האלוהית.
מובן שסיפורה של המלכה המוותרת בגלל אהבה על כס
המלוכה, למרות היותו מבוסס על מעשה אמיתי, רחוק
מלחיות שיחזור מדוייק של ההיסטוריה, ויש בו הרבה מן
הפאתוס הרומנטי שאפף סוג זח של סרטים בשנות השלושים.
אולם הבמאי רובן מאמוליאן ידע כל״כך טוב לבנות
מעמדים מסביב לגארבו, לנצל את אצילותה הטבעית ורימזי
הסערה שמתחת לקרחון, עד שאפילו היום קשה שלא להתרגש
למראה מכאוביה של האשח האוהבת שאפילו כתר אינו
יכול להוות תחליף עבורה לבן-הנכר יפה״התואר שאהבה.

האלוהית: מלכות תמורת גבר
צלמה הקבוע כמעט של גארבו בסרטים, ויליאס דניאלס,
נעזר בתאורה מתוכננת היטב להבליט את כל יתרונותיה,
ואין פלא שמרבית כותבי תולדותיה של גארבו רואים ב״מל-
כה קריסטינה״ שנעשה לפני קרוב ל־ 40 שנה, את שיא
הקריירה שלה, ואת תחילת דעיכתה.

סימניס

צירופים אפשריים
סי מייו
גדולים ^) 3

יותר<ג
בטפ סי ם ^

טיטתייט

סימנים צירופים אפשריים סימנים צירופים אפשריים

בכל תחנות האיסוף של
85611 העולם הזה 1817

שנים אוחזים
ב.פולקע

המס

מלס
!!ובריס להודו
טוב לאכול פולקע של הודו
ואין אפילו צורן בסכין ובמזלג,
אבל למה להצטופף?
לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת׳ א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

כמה מהם אזרחים ישראליים, מה הן זכויות־היתר המוקנות
להם?) המאפיה כשוק הכרמל, סירוב שר-
הביטחון לספק לוועדת־החוץ־והביטחץ את מסקנות זע-
דת־החקירה בעניין פיתחת־רפיח, פרשת הקייטנה
המשותפת של הרשיחא ומעלות, מעשי־החמס של
״קבלני העבודה״ ערביים (״הראיסים״) המספקים 6000
פועלים ליום לשוק היהודי, מוזלים כשליש משכרם.
• הגשנו הצעה דחופה ל&דר־היום (שלא הוכרה),
וגם כמה שאילתות, בקשר עם סיור ראש־הממשלה
בחבל אשכול, בו הצדיקה את הפינוי הבלתי־חוקי של
הבדואים בפיתחת־רפיח, שבוצע בלי הוראות הממשלה׳,
ונתנה גיבוי פומבי לקצין הבכיר שננזף בפרשה זו.

למרד״ן
אי! מהל הו סי ף

19 -ביוני 1972

.,הקומדיה הטל תי ־
אלוהית״ וכלהשאר
במשך כל השבוע פעלנו באופן קדחתני כדי למנוע
את עריקת ל״ע ומפ״ם משדה־המערכה למען הנהגת
נישואין אזרחיים. גייסנו לשם כד את כל כוח־האמצאה
שלנו — וברגעים המכריעים סל המאבק נאלצו כל
מוסדות הכנסת והסיעות לשבור את ראשם איך לסלק
את המיכשול שהצבנו, כדי לנתק את דרך־הנסיגה. ברגעים
מסויימים עסקו ראשי־הסיעות, יו״ר הכנסת והיועץ
המישפטי לממשלה ביוזמות שלנו.
לשווא יחפש הקורא זכר למאמץ זה בסיק־רים הארוכים
של העיתונות. כאילו עשו יד אחת, או כאילו
קיבלו הוראה מלמעלה, חברו העיתונים והטלוויזיה יחד
כדי להשתיק את חלקנו בפרשה זו — השתקה הנמשכת
£1181134;, 1970.ת! סמ6
1, 164)161• 01 4:116 51713.11־1101 £71161
) 1ז73ו־, 814,61ע1־31ש 118,013111 1132611
1113מ61114,10)11106 4,116 11111 1־4,116)1 );0 1
1ד7)107,ז 1131116 40 10106 3 8110 מעזס
; 4,116 133116, 11114; 4116 ! £1168861 מס 704,6
84:81106 311)1ע116ע16)1 1)3 63ז31נ)מ 31 מז
3 55-7 704,6.ענ 111601) 6)1 1113 61101׳); 4

הדבר כבר הפן לחלק מן הפולקלור של הכנסת.
משה דיין מסרב להשיב לשאלותי בכנסת.
מכיוון שיו״ר הכנסת אינו מעז לצוות עליו לנהוג
על״פי החוק והתקנון, יכול דיין בשקט להפוך את
הכנסת לצחוק — תקדים שיש בו כדי לעורר למחשבה
רבה, נוכח האפשרות שאיש זח יחיה אי־פעם ראש-
ממשלה, ואחראי לקיום הדמוקרטיה הפרלמנטרית
במדינה.
אולם בינתיים מתנהל הדו״קרב.

חה״ב אורי אכנרי שאל את שר־הביטחון :
נמסר לי כי תקופת שירות־החובה בצה״ל של
עולים חדשים יוצאי־צבא קצרה בשנה מתקופת השירות
הרגילה של תושבים ואזרחים ישראליים אחרים.
אבקש לדעת:
( )1האם הידיעה נכונה?
( )2אם הידיעה נכונה — מה הן הסיבות לקיצור
תקופת השירות אצל עולים חדשים?

שוטרי וחייכי
בעת הקומדיה הגדולה של הדיון בהצעת!$

החוק של גידעון האוזנר, היה אולם הפנטת מלא.
בעת ההצבעה על הצעת־החוק המקבילה שלי
נכחו עדיין 62 חברי״הכנסת — וזה אחרי ברי חת
כל חברי״הכנסת של מפ״ם, הליברלים ול״ע.
אולם בשאר הדיונים עמד אולם הכנסת בשי ממונו.
הדבר הגיע ממש לשיאו בעת הוויכוח
השנתי הידול של מישרד-המישטרה. מישרד שן
פעולתו נוגעת לסל אזרח במדינה, ושלכל אזרח
יש מה לומר על מעשיו ומחדליו.
בעוד שצמרת המישטרה האזינה לוויכוח בס!

דיווח
סו פנו ת ״יו־פי״ בעיתוני העול ם
מזה כמה חודשים, מאז העלינו לראשונה את הצעת־החוק
שלנו להתרת נישואין אזרחיים לכל. שום עיתון לא מסר
על כך בשעתו לקוראיו.
(מובן שהעיתונים לא קשרו קשר. הם פשוט רדפו
אחרי רכילויות ודברי־הבל אחרים, תוך התעלמות כימעט
גמורה מן ההתפתחות הפרלמנטרית האמיתית. ו ק כמה
עיתונאים, וביניהם חיים גורי, שנכח בב,יין באותו יום,
מצאו לנכון לציין את חלקה של סיעתנו ו״יועצח המיש־פטי
המפולפל״ אמנון זיכרוני, במה שא רע. כך עשו גם
׳עיתוני העולם, שקיבלו דיווח מסוכנויות־ הידיעות הבינלאומיות
על פעולתנו).
אולם לא עסקנו רק ב״קומדיה הבלתי-אלוהית״ של
מפ״ם ול״ע. למרות המתיחות, עסקנו בעשרות נושאים
אחרים. בין השאר:
;• הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום נגד הקמת תח־נת־הכוח
בשטח נחל התנינים. הנשיאות הכירה ב־דחיפותה,
אך לפני שהספקנו להעלותה, וגם בגללה,
הוחלט להעביר את התחנה מן המקום. על כן ויתרנו
על העלאת הצעתנו.
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום בעניין איום
התיאטרונים המיסחריים לסגור את שעריהם. הנשיאות
החליטה לדחות את החלטתה על דחיפות העניין.
(למה ו ככד );,עירערנו על כך בפני ועדת־הכנסת, והעניין
לא נגמר.
• המשכנו במאבק על מיקום מלון הייאט בהר־הצופים
בירושלים, סיירתי באתר יחד עם ועדת־הפנים,
ולקחתי חלק פעיל בחקירת הנוגעים בדבר( .לפני כן
דחתה הוועדה ברוב קולות את הצעתנו לפתוח את הישיבות
על נושא זה לציבור הרחב).
• נאמתי את אחד הנאומים הקצרצרים ביותר. עומ דות
לרשותנו 42 דקות כדי לנמק את כל מאות הסתיי-
גויותינו לתקציבי כל מישרדי הממשלה. השתמשתי ב־60
שניות כדי למחות עוד פעם נגד סירובה של ראש־הממשלה
למנות שר־מישפטים קבוע ומיקצועי.
9הגשנו שורה ארוכה של שאילתות. בין השאר
על הנושאים הבאים: ריבוי מעשי־השוד בבנקים,
פרשת רבין בארצות-הברית, עיסקי התעשייה האווירית,
קונסולי הכבוד (כמה ישנם כאלה בישראל,

משה דיין ז לשאלות 1־ : 2לא אוכל להוסיף ל נאמר
בתשובתי לשאילתה .4095
היו״ר טוכה סנהדראי: שאלה נוספת
לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי ג כבוד השר, מה הוא הקיצור
המירבי (של תקופת השירות של העולים?)
שר־הכיטחדן מיטה דיין: אין לי מה
להוסיף למה שאמרתי קודם.

חה״ב אורי אבנרי שא? את שר-הביטחון :

בהתייחסי לפרשתו של גיורא נוימן, הנני מבקש
לדעת:
( )1האם נכון כי נוימן הסכים לשרת במיסגרת של״ת?
( )2האם הוחלט למצוא פתרון לבעייתו במיסגרת
שירות של״ת? אם לא — מדוע לא?
( )3האם נבחן עניינו של גיורא נוימן גם בהשוואה
לעניינם של כחורי״הישיכה, שאינם משרתים ב־צה״לז
אם כן — מדוע הוחלט להבחין בינו לבין תל-
מדדי־הישיבות?
משה דיין: לשאלות 1־ : 3לא אוכל להוסיף לנאמר
בתשובתי לשאילתה מס׳ .4580
היו״ר טוכיה סנהדראי: שאלה נוספת

לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: כבוד השר, בהמשך לשאלתי
השלישית, על סמך איזו תקנה משוחררים בחד
רי־הישיבות?
שר־הכיטחון משה דיין: לא אוכל להוסיף
למה שאמרתי עד כה.
תשובה זו גובלת בחוצפה, כי משה דיין מסרב כאן
למסור לכנסת על סמך איזו תקנה הוא משחרר אלפי
בחורי־ישיבנת.
מסוג אחר חיתה השאלה הבאה. הפעם הצגתי לו
שאלה נוספת שאני די מתגאה בה — שעוררה בין
הנוכחים באולם גלי צחוק, מטעמים מובנים :

חה״ב אורי אכנרי שאל את שר-הביטחון:

במאמר־מערכת שנתפרסם בהארץ נמסר כי מתוך
מאמר קודם שנדפס בהארץ על פיתחת־רפיח, הוציאה
הצנזורה קטעים רבים, שלרובם ככולם אין מש מעות
ביטחונית או צבאית.
באותו מאמר־מערכת נמסר כי מחיקות הצנזורה באו
עקב הנחיות מפורשות ״שניתנו מלמעלה״ .לטענת בעל
המאמר נועדו המחיקות אך ורק כדי למנוע מישראלים
מידע, שאין בו משום גילוי סודות צבאיים או ביטחוניים.
הנני מבקש לדעת:
( )1האם נכונות הטענות דלעיל?
( )2האם ניתנו הנחיות כמצויין לעיל? אם כן —
מטעם מי?
ג,שה דיין: לשאלות - 2-1לא.
היו״ר טובה סנהדראי: שאלה נוספת
לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי: כבוד השר, בימים האחרונים
נתפרסמו בעיתונות הודעות־תמיכה מצד גופים
שונים באלוף פיקוד הדרום, מר אריה שרון.
האם לאור עובדה זו לא ראוי לציין מי היה
״הקצין הבכיר״ שננזף בפרשה זו?
שר־הביטחון משה דיין: אין לי מה להוסיף
על תשובות רבות מאוד שהשבתי על שאלות
אלו עד עכשיו.
בינתיים תפסתי את השיטה וגיבשתי לי שיטה
נגדית: לשאול שאלה שאי-אפשר להשיב עליה בדרן זו.
ההזדמנות באה כאשר ענה דיין על שתי שאילתות
מפורטות שלנו על הידיעות בדבר כיב יינות חמו רים
בתעשייה האווירית, הכפופה למישרד״הביטחון.
כדרכו, השיב דיין (יומיים בלבד אחרי הגשת ה שאילתות)
:״אין לי מה להוסיף.״
אלא שהפעם הצגתי לו שאלה מסוג אחר. דיין
התחיל להשיב את תשובתו הסטנדרטית (״אין לי מה
להוסיף כשלפתע תפס את עצמו.

ח ג רי כג ס ת
אדיבות, נכחו באולם, במשך רוב הזמן, כחצי
תריסר חברי־כנסת.
כאשר הגיע תורי לנאום על נושא זה (ראה
מיסגרת בעמוד )31 הקדמתי לדברי את המילים
הבאות :

אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
במשך כל שעות הדיון חיום נכחו באולם
יותר שוטרים מאשר חברי־כנסת.
אולי היה כדאי לשלוח את השוטרים לחפש
את חברי־הכנסת. אפשר להוציא גם מודעה בנוסח
111ד א מבוקשים: חברי-
כנסת שיישבו באולם.״
דומני שמבחינה זו הגיעה הכנסת לשפל שלא
היה כדוגמתו גם בעבר. חבר-כנסת נואם, מסיים
— ויוצא מן האולם, יחד עם כל הסיעה שלו.
אין לו עניין בדברי שאר הנואמים, ולעיתים
קרובות גם לא בדברי השר, המשיב לנאומו.
הוויכוח מת, השיכנוע ההדדי הפך לפיקציה,
וחברי-חכנסת עולים על הדוכן ביודעם שהם
מדברים אל הקיר, אל הפרוטוקול — ואל הצי בור
בחוץ.

אורי אבנרי: כבוד השר, פורסם בעיתונות
כאילו היתה מחלוקת בין עוזר שר־הביטחון, מר
צבי צור, ובין שר־הביטחון, על נושא זה. האם
יכול כבוד השר לומר משהו על כך?
משה דיין ( :נעצר לרגע, מהסס, משיב) ;
אין זה נכון!

חגו רו ת ב טי חו ת
ו מקו מו ת חניה
בסיכום לדיון הכללי על מצב תאונות הדרכים, הצענו
את הצעת־הסיכום הבאה (שלא נתקבלה, כמובן):
( )1הכנסתקובעת שיש צורך במאמץ בלתי-
שיגרתי למילחמת בתאונות-הדרכים, ובין השאר:
(א) לרכז ביד אחת את כל הסמכויות הדרושות
למשימה זו, המפוזרות כיום במשרדי ממשלה שונים ;
(ב) להעביר לידי מישרד-התחבורה את סלילת ה כבישים,
הסדר התחבורה בערים, וכל שטחי התיכ-
נון הנוגעים לתחבורה.
( ) 2הכנסתמטילה על הממשלה לאחוז באמ צעים
בלתי״שיגרתיים כדי לפתור את בעיות החנייה,
ובכלל זה — עד לפיתרון הכולל — התרת חנייה
למכוניות פרטיות על מידרכות ברחובות צדדיים.
( )3הכנסתמטילה על הממשלה להנהיג
תוך שנה חובת חגירה של חגורות״בטיחות בכבי שים
בינעירוניים.

צמרת המישטרר. דומה למפקח א״רונס״ד -
היא רתוקה לכיסא שלה זמן ר 3מד
אם אין התדמית טובה — מי אשם, אם לא צמרת ה־מישטרה
ומי׳שרד־המישטרה?
אם אין די כסף — מי אשם, אם לא שר־הימישטרד? ,
אם אין די אנשים — מי אשם, אם לא הצמרת ז
אם הציוד הטכני אינו מספיק — אשמה בכך המיש־טרה.

החוקים אינם מעודכנים, לדעת שר־המישטרה —
שר־המישטרה הוא החייב להילחם על חוקים מעודכנים
יותר.

בוויכוח הכללי על פעולות המישטרה
אמרתי את הדברים הבאים :

אורי אבנרי: תפקידו של השוטר בפוי־יטובה הוא.
אם הוא נכשל בגילוי פשעים — נמתחת עליו בי קורת,
ובצדק.
אם, מתוך להט ׳מופרז לגלות פושעים, הוא אוחז
באמצעים קיצוניים — .נמתחת עליו ביקורת, ובצדק.
אם הוא מפזר הפגנות פוליטיות — הוא נחשד בכוונות
פוליטיות, ולא תמיד בלי יצדק.
אם צומחות באין ׳מפריע קבוצות פוליטיות אלימות
— נמתחת עליו ביקורת, ובצדק.
אם הוא משתמש בפושעים ובפסיכופטים בתור מודיעים
— נמתחת עליו ביקורת.
אם אין לו מידע מספיק, כדי לגלות פשעים ולמנוע
אותם — נמתחת עלייו ביקורת.
למעשה, מחדלי כל זרועות השילטון — המישטרה
קוצרת את פירות־הבאושים שלהם, בצורת פשיעה.
כל זה מונח ביסוד תפקידו של השוטר.

קשה למתוח כיקורת, כי צמרת המישטרה
מורככת מאנשים סימפטיים. אולם לא די ב-
״תה וסימפטיה״ כניהול המישטרה, מול האתגרים
של היום.

מ׳שמו הגבול בעזת

ורך צריף להיות. מפני שרידי המישטרה
יש כוח עצום. אנו מפקידים כידיה את הסמכות
לאסור אנשים ולשלול מהם את חרותם. על כן
מוכרחה להיות כיקורת חריפה ומתמדת על
המישטרה.

יש לי ההרגשה שבמשך זמן רב מדי נתונה צמרת
המישטרה בימצב־רוח שאנן מדי, בשביעות־רצון עצמית
רבה מדי. ואחרי הכל, אם יש במדינה שד־מישטרה —
דבר שתמיד היה שגוי במחלוקת — הרי ההצדקה היחידה
לכך היא ששר־המישטרה יוכל להילחם בדרג הגבוה
ביותר למען סיפוק צורכי המישטרה. ואם הדבר לא
נעשה, רובצת האחריות קודם כל עליו.

שודבנק ננל זמיים מי שנהנה מקומו לכן

שמחפש שבחים — אין מקומו במישטרה. מי
!מזה שהוא מבצע תפקיד חיוני בצורה יעילה —
במישטרה.
דרושה במישטרה — אולי יותר מאשר בכל מים־

ה מפב״ל פינ חסקופל *

יש לי ההרגשה, אדוני היושכ-ראש, שאין
תחלופה מספקת כצמרת המישטרה. היא דומה
למפקח איידונסייד כטלוויזיה, כרד שהיא
מרותקת לכיסא זמן רם מדי. אני חושכ שיש

•מ עויקאגו ה עליזי ם״
גרת אחרת — מנהיגות חזקה, מנהיגות היוצרת רמה
מוסרית וגאווה מיקצועית, מנהיגות המשמשת עצימה, בכל
רגע, דוגמה לכל השוטרים.

אדוני היושב־ראש, המצכ כשטח הפשיעה
הוא רע, רע מאוד.

סטטיסטיקות על אחוזי־פשיעה אינן מוסרות תמונה
נאמנה, מפני שלא רק העלייה המיספדית של הפשיעה
קובעת, אלא יגם דמותה המישתנה של הפשיעה.

יש מירוץ כין הפשע וכין המישטרה, והו־
•כשני שהמישטרה מפסידה כמירוץ הזה. אנו
חשים שהמדינה מתקרכת כהדרגה ל״ימי שי־קאגו
העליזים״.
יש שוד בנק אחד בכל יומיים. שוד אחד ל־ 48 שעות.
מעשי־השוד האלה הם מזויינים. רק מיקרה הוא שלא
נהרגים אנשים רבים יותר תוך כדי ביצועם.
נשים פוחדות להעביר כסף ממישרדים לבנקים. במקומות
רבים מסרבים לקבל כסף מזומן, ומקבלים רק
צ׳קים.

ישנה ראשית של כהלה, וקיימת הסכנה
שתיווצר אצלנו ספיראלה של פחד, כמו שנוצרה
כארצות־הכרית וכמקומות אחרים כעולם.

לתא
את חארץ ₪המדיסית!
האלימות הפוליטית הולכת וגוברת. קמו בארץ קבוצות
פוליטיות שהן אלימות בגלוי, בעלות אידיאולוגיה
של אלימות — יגם בימין הקיצוני, ואולי גם בשמאל הקיצוני.

אני.
שהנני אקטיביסט פוליטי ומיליטנט
פוליטי -דוהה ומגנה כל אלימות פוליטית,
תכוא מניין שתכוא.
שר־המישטדה שלמה הלל: צריך להוציא
קבוצות אל מחוץ לחוק?
אורי אכנרי: אין צורך להוציא קבוצות
אל מחוץ לחוק, אדוני השר. החוק הקיים מספיק
בהחלט, לדעתי.
התווכחתי איתך על כך כאשר אך התחילו
גילויי־האלימות המילוליים, כאשר קבוצות כימו
הליגה להגנה יהודית, אירגע דוב ואחרים איימו
בפירוש באלימות.
החוקים הקיימים היו מספיקים, אילו הייתם
מעזים להפעיל אותם !

מי יוצר את התדמית?
אדוני הייושב־ראש, אין לי יספק שדרוש שינוי מהותי
בהיערכות המישטרה ,׳מבחינה ׳מעשית ומבחינה פסיכולוגית.
יקודם
כל וימעל לכל, יש למשוך למישטרה אנשים.
לשם כך דרושה תדמית אחרת למישטרה, ולשם כך דרוש

גם כסף. משתי הבחינות דרושים אמצעים בלתי-ימקובלים.

אשר לתדמית — אין טעם לכוא ולהתלונן
על כד שיוצרים תדמית שלילית למישטרה.
המישטרה היא היוצרת את התדמית של עצמה.

לקכל אחריות כדרג מיניסטריאלי ובדרג פיקודי,
ויש צורך כדם חדש וכרוח רעננה כצמרת.
שר־המישטרה אמר משהו לגבי מישמד הגבול, ואני
משער שהדברים היו מכוונים גם אלי.

להאשים את אמצעי־התיקשורת, כפי שעשו כאן היום
כמה נואמים, הרי זה יפסול מעיקרו. זוהי תופעה
החוזרת בבית הזה. לא חשוב ימה קורה, מי אשם? —
העיתונות, הטלוויזיה, הרדיו. אבל העיתונות, הרדיו ׳והטלוויזיה
ממלאים רק את תפקידם, לפי הבנתם העיתונאית.
לא על-ידי סילוף הדיווח העיתונאי, לא על־ידי
יצירת ״אמת שילטונית״ ,כפי שהיא מקובלת במדינות
מסויימות, נשנה את המציאות.

יש כאן אי-הבנה מצידך, אדוני השר. מעל דוכן זה
מסרתי מידע ששמעתי מפי עדי־ראייה נאמנים עלי, ל גבי
התנהגות אנשי מיישמר־הגבול בע׳זה. הדברים האלה
מעולם לא נחקרו. נחקרה פרשה אחרת, שבה היתה
מעורבת יחידה של צה״ל, ונקבע שההאשמות לגביה היו
מוצדקות. ההאשמות לגבי מישמר־הגבול לא נחקרו, במילא
אין מסקנות.

מיש טרה אם לא מביאים אותן?
אורי אבנרי: אמצעי־התיקשורת מדווחים
על הטוב ועל הרע. אין הצלחה של המישטרה שאינה
זוכה לסיקור מירבי בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה.
לעולם לא תתקשה המישטרה, כשהיא
מצליחה במיבצע כלשהו, להשיג לכך פירסום
מכסימלי.

שר המישטרה שלמה הלל: אתה מסת כן בדבר שאינך יודע, והוא לא נכון. שמעת גם
את שר־הביטחון וגם אותי, וקיבלת על זה תשובה.
׳אורי
אבנרי: הוויכוח הזה, אדוני השר,
לא הסתיים, לצערי, וכנראה גם לא יסתיים. אני
לא נתבקשתי למסור את המידע שבידי, ואלה
שמסרו לי את המידע לא הוזמנו למסור עדות,
וממילא לא היתה חקירה אמיתית. ההליכים הפנימיים
שהיו אצלכם אינם ידועים לי, ואני לא
צריך לדעתם.

התדמית של מישטרת ישראל תשתפר
כאשר המישטרה תצליח. אם תהיה כציכור
הרגשה של יעילות, של י כו ל ת...
משה ורטמן: איך תדע על הצלחות ה־

נחיוה 1ין צ1דר והוזישטוה
לגבי הכסף, ברור שיש להעלות את שכר השוטרים.
יש למשוך למישטרה חומר אנושי מסוג חדש לגמרי.

אני רוצה להציע כאן הצעה פשוטה כתכלית.
יש למשוך למישטרה בוגרי תיכון ובוגרי
אוניברסיטאות. ואחת הדרכים הפיטוטות לכך
היא לתת למועמדים לגיוס צכאי את האפשרות
לכחור כין שירות צכאי, לסין שירות של
15—5שנים כמישטרה.
אם הדבר יהיה כרוך בשינון לזוגות צעירים ותנאי־משכורת
מתאימים, ירצו צעירים רבים לבחור בקאריירה
מישטרתית במקום הגיוס הצבאי הרגיל.
ייתכן מאוד ששר־הביטיחון מתנגד לכך, ורוצה למשוך
את אותם אנשים לצבא. אך אני סבור שתפקיד
המישטרה כיזם אינו פחות חשוב.

שר-הכיטחון יכול תמיד למלא את החסר
על־ידי גיוס כחורי־הישיכה, דכר שיוריד גם עול
משכם המישטרה.

״תה וסימפטיוד
אדוני היושב־ראש, אין יטעם לחפש אשמים מבחוץ.
* בליל הרצח בלוד.

נגד עונש מוות!
התגאינו כולנו כיום כו בוטל עונש המוות
כמדינת־ישראל. יהיה זה יום מר ושחור למדי־נת-ישראל,
אם יוחזר עונש־המוות בפועל למדינה.
יהיה זה יום שחור, אם אי-פעם יוצא אדם
להורג על־ידי תליין של מדינת ישראל. יהיה
זה ניצחון גדול לפדאיון, ניצחון גדול לאוייכי
המדינה, אם יוכלו להכיא אותנו לכך שנוותר על
אחד ההישגים המוסריים הגדולים כיותר של
מדינת ישראל :
נסים אליעד: רוצחו של השוטר נייצמן,
מגיע לו להישאר בחיים, אם יורשע בדין?
אורי אבנרי: השאלה איננה: האם מגיע
לו להישאר בחיים או לא? השאלה היא: האס
מגיע לנו לחיות במדינה שאינה מוציאה להורג
אנשים !
נסים אליעד: מדוע?
איורי א מ רי: שום דבר הקורה בישראל,
לא בחזית״החוץ ולא בחזית־הפנים, אינו מחייב
את הנהגת עונש־המוות, מבחינת התכלית והיעילות.

אני
מקווה שהדרישה הזאת, שהיא פרי
ההיסטריה של רגע, תחלוך ודא תתגשם :

במדינה
דרבי־ ח״ ם
האיש שניצח
א ת מל אך ה מוו ת
הקרב החל במפתיע .״עמדתי עם המציל,
ויקטור לוי, על המגדל בחוף,״ סיפר דויד
שאשי ,״כשפתאום אני רואה את ויקטור
תופס גלגל-הצלה וקופץ למים. תוך שניות
הייתי אחריו. כשהגעתי, היה כבר ילד על
הגלגל. לפי פניו של ויקטור, הבנתי ש הילד
אבוד.״
אלא שדויד שאשי, מנהל חוף חדרה, אי-

עקשנות של בולדוג, אינו מרפה. מנשים.
ומנשים. ומנשים.
עקשן מול עקשן. דקה. עוד דקה.
מגיעה מכונית. שאשי — שבשש השנים
האחרונות לא הסתיים שום מקרה טביעה
בחוף שלו במוות, ואשר זכה בתואר המציל
המצטיין בשנים 70׳ ד 71׳ — נשאר צמוד
לילד הדומם, כאשר ארבעה אנשים מניחים
אותו על אלונקה ונושאים אותו פני מה.
עדיין מנשים, מנשים, ללא הרף, נכנס
שאשי למכונית. הוא המשיך להנשים
לאורך כל הדרך לבית־החולים .״הלב שלו
דפק,״ סיפר השבוע במיבטאו הטריפוליטא-
ני ,״ולא הסכמתי לוותר. מלאך־המוות עק שן
הוא, אבל גם אני עקשן גדול. כל
פעם שהסתכלתי בפנים שלו, נזכרתי בבן
הבכור שלי, עומרי, שהוא באותו גיל.״
מלבד עומרי, יש לדויד שאשי שבעה
ילדים נוספים ,״ואשד. נהדרת.״ כדי לפרנס
אותם במשכורת של עיריית חדרה, הוא
עובד בערבים כצלם־חתונות.
דקות של נצח. המכונית עצרה בשער
בית־החולים הילל יפה, כאשר ראלף הקטן
נתן סימן־חיים ראשון, השמיע חיר-
חור קל .״ידעתי שניצחתי את מלאך-
המוות,״ מחייך שאשי.
המאבק היה עדיין רחוק מסיומו, ושאשי
לא הירפה אף לשנייה. מנשים. מנשים. ב־חדר־המיון,
קיבל לעזרתו מכשיר־הנשמה,
המשיך להפעילו ללא הרף.
הוא הפסיק רק כאשר זוג עיניים כחולות,
בוהות, נפתח לתוך עיניו.
דויד שאשי הזדקף, מחה את מיצחו ה רטוב•
35 דקות של נצח חלפו, מאז נכנם
לקרב על חייו של ראלף הקטן.

דרכי חיים
מאוזן )1 :יהירות ; )5מאכל צפוד
אפריקאי ; )9קול גברי ; )10 קריאת
שמחה; )12 שנשפה באפו! )13 שן פיל;
)14 מרכז עצבים! )16 איש דת! )17
ראיה לדבר (ר״ת)! )19 מצב צבירה של
!מים ; )20 שר ; )21 אי בדרום •מערב האוקיאנוס
ההודי שהיה מושבה בריטית!
)24 לבוש אבל! )25 כוח; )26 מונח בפיסיקה!
)27 נחוץ כדי להעביר חוק במשטר
דמוקרטי! )29 כינוי לקיסר חבש!
)33 גהינום ! )35 יסמל נוצרי קדום ! )36
רק, כי אם ; )38 צימח הצומח לחופי נחלים
ואגמים ! )40 תו נגינה ! )41 סוג של מבנה
ציבורי, שמקורו בתרבות ההלנית! )42
אחד השבטים ! )43 תולעת ; )44 עוף
טורף 45 גיל מצוות; )47 כלי נשק;
)50 צעקה, נהמה; )52 מדת נוזלים קדומה
! )54 אחד החושים ; )56 שקט, דומם !
)57 מונח בתורת החשמל! )59 תארו הציבורי
של מתפטר מפורסם! )62 תולעת
המכרסמת אריג! )63 אביון! )64 כשלון,
נפילה ! )65 פרי> )66 מפלגה ! )67 משחק ;
)69 וזיר! )70 טלית קטן (ר״ת); )71
רצועה ! )73 הלנה היתד כזאת ! )74 שטר
בית דין.

׳מאונך )1 :בירת ישראל העתיקה ;
)2יבעל חי איטי! )3פלא; )4אי־סדר;
)5אלוף סקי צרפתי מפורסם! )6אומר!
)7ההפך ממאד! )8גלנטריה! )11 שמם
של כמה ממלכי אנגליה; )12 גלעין;
)15 חיל בצה״ל; )16 פה; )18 מעגל!
)19 היסוד הבוער, לפי הקדמונים; )21
מנה אחרונה צרפתית; )22 טיט, רפש!
)23 בגד; )25 מדינה אפריקאית הק־שורה
בציונות! )28 אי אינדונזי! )30 שמחה!
)31 זיז! )32 לכאלה הפכו ׳רוב החנויות
בארץ! )31 אבר בפנים! )36 רמץ כבוי!
)37 מילת גוף; )38 אציל צרפתי שעל
שמו נקראת תופעה פסיכולוגית ! )39
בהמה! )42 צנום, רזה! )46 חלק בנין;
)47 צוללן; )48 מהר! )49 קיבוץ; )50
ללא פגם! )51 ענף הערבה שבאגודת הלולב;
)53 בושם קדום; )54 נעלם; )55
דבר שאין לו מציאות! )56 תכונה המיוחסת
לנשים צרפתיות! )58 אלוף ב־צה״ל
! )60 האצה, זרוז ; )61 ילקוט, שק ;
)62 משא כבד! )67 בן צאן! )68 לא
אשם ! )71 בהמת הפראה ! )72 מושח
בשמן.

מציל שאשי -
העקשנות —

הסכם
לא ג׳גטלמגי
כשהיא אומרת כן, למה היא מתכוונת ו
זו שאלה המציקה עתה מאוד ליהודה
אבזי, בעל סטיקייה, מלך החאראקות של
ישראל המוכר לציבור מהופעתו בסירטו
של אפרים קישון — .השוטר אזולאי
באחד מערבי השבוע שעבר חרש אבזי
במכוניתו את פאתי רחוב הירקון התל-
אביבי, כשלפתע צדה עינו חיילת מו שטת
זרוע, ממתינה לטרמפ. הנערה ביק-
שה להגיע לכיכר־המיזרקה ביפו, משם התעתדה
להמשיך לבסיסה.
אמי גילה אבירות חלקית בהציעו להסיעה
עד לפתח הבסיס ממש. אך היתנה
את רוחב ליבו בבילוי משותף קצר ב־

ומוצל ראלף— הצילה ממוות

חשנץ 7ו$ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותו הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

נו מכיר מה זה קרב אבוד. מייד, תוך
כדי שחייה לחוף, נצמד לילד המעולף, פתח
בהנשמה מלאכותית.
גון? קטן. מאותה שנייה, נפתח מאבק
דרמטי בין שאשי העגלגל לבין מלאך-
המוות. שאשי לא הירפה מהילד, ראלף
פוימן בן ה־ ,13 אף לשנייה. בעוד ויק*
טור לוי נושא את הטובע בזרועותיו ומשכיב
אותו על החוף, המשיך שאשי להנשים.
ללא הרף, ללא תקווה, ללא ייאוש.
רק להנשים ולהגשים.
על החוף, נאלץ להיאבק גם בקהל
שהצטופף, כרגיל, והפריע לו. לפתע, הגיעה
למקום גם אמו של ראלף, עולה חדשה
שעלתה לארץ עם ארבעת ילדיה מגרמניה,
לאחר גירושיה. היא לא ידעה אפי לו
שבנה טבע, עד שראתה את הגוף
הקטן על החול, במרכז ההתקהלות. זעקותיה
גרמו להיסטריה בקהל.
ועדיין שאשי לא הירפה. תוך שהוא נלחם
בקהל ההיסטרי המטפס עליו, לא חדל
אף לשנייה מההנשמה. דקה, ועוד דקה.
הילד לא מראה אף סימו־חיים. שאשי, ב
פיליטונאי
קישון
בחור טוב
פארק־הלאומי של רמת־גן. לשימחתו מי הרה
החיילת להסכים להסכם.
על דשא הפארק מילאה החיילת את
חלקה בחוזה על הצד הטוב ביותר, ואמי
המסופק העלה אותה לריכבו והחל נע
לכיוון הבסיס.
יחפים נורמליים בדרך אספו עוד
טרמפיסטית שנתגלתה כידידה קרובה של
העולם הזה 1817

החיילת ממסכימה. תוך שיחה קולחת נעו
השלושה אל הבסיס.
השוטר שהופיע כעבור ימים מיספר בדירתו
של אבזי, הכהו בהלם מוחלט. בידו
נשא בעל־המדים צו־מעצר, ובשוליו הסבר
כי יהודה אבזי נאשם על־ידי החיילת
באונס.
במשפט שהתקיים בדלתיים סגורות, טענה
החיילת, כי אבזי הכריח אותה לשכב
עימו בעזרת איומים .״הוא אמר לי שאם
לא אתן לו, הוא לא יסיע אותי לבסיס,״
סיפרה החיילת ,״פחדתי נורא שאאחר לבסיס,
ולכן הסכמתי לשכב איתו.״
ישועה בלתי צפוייה מצא אבזי בטרנד
פיסטית השנייה. הנ״ל סיפרה לשופטים, כי
בעת הנסיעה שררו בין המתלוננת לאבזי
יחסים נורמליים ביותר ושיחתם היתה
ידידותית מאוד, אם לא למעלה מזה.
נוסף לעדות זו הביא פרקליטו של הנאשם,
צבי לידסקי, גם עדי אופי. ביניהם
הופיע הפיליטונאי אפרים קישון, בעל ה
גלנח
הגי
<972

בסטיבל של מים וקרח
שרשרת אירועים מרהיבה אשר תקיף את בל הארץ, תפאר השנה את ט קס
בחירת מלבת־המים . 1972 המאורע ייפתח ב־ 16.7.72ב״היבל הספורט״ —
באיצטדיון יד״אליהו, בבחירת נסיבת הים־התיכון. גולת הכותרת לערב הבחירה
תהיה הופעתה המלאה של ל הק ת המחליקים הנודעת מארצות״הברית :״חופשה
על הקרח״ 92 .מחליקות ומחליקים יציגו את הבלט המפורסם על ריצפת
קרח ענקית, לפי כוריאוגרפיה של טד שאפל. לצורך המופע המיוחד חברו
הבמאי צדוק צרפתי והתיפאורן אריק סמית, בשהם נעזרים בסידורי
הפרחים האמנותייך של ״פרחים כץ״ .לאה פלטשר תהא אחראית
לעימוד המועמדות על בימת ה טקס. כרטיסים ניתן להשיג בבל משרדי
הכרטיסים בארץ. מועמדות תמירות ונאות מתבקשות להתקשר בין השעות
9.00—11.00 לטל. 260135 .

סייר סוגן
איפה המוסר פה 7
סרט השוטר אזולאי, שהעיד, כי אבזי מינו
בחור ישר וטוב.
כל אלה לא שיכנעו את שלושת השופטים
יוסף גביזון, אהרון מני וחיים בנטל
בחפותו המוחלטת של אמי, והוא נשפט
לשנה אחת מאסר בפועל, בתוספת שנה
אחת על תנאי.
פרקליטו ביקש לעכב את ביצוע גזר-
הדין, עד להגשת עירעור על חומרת
העונש.

מנו.נ]1

הכסף!
ואלדמאר כוגן ניסה להיות יהודי טוב.
ב־ 1969 עשה את כל הדרך מברזיל הרחוקה,
מולדתו, לישראל, כדי לשרת בצה״ל.
ואלדמאר הגדיל לעשות בהתנדבו לשרת
באחת הסיירות הקרביות ביותר בצה״ל.
בתום שלוש שנות שירות החליט הסייר
לחזור לדרום־אמריקה.
כאן ציפתה לו הפתעה מרה.
הסוכנות התנתה את עזיבתו בתשלום
סכום של 2300ל״י, כסף התמיכה שקיבל
ממשרד הקליטה בשלוש שנות שירותו.
החייל המשוחרר הוא בודד בארץ. שלוש
שנים של סיורים לאורך גבולות המדינה
אינם בדיוק המקצוע הישראלי המכנים.
ממירדפיו והתקלויותיו לא חסך דבר מלבד
זכרונות.
על זכותה החוקית של הסוכנות בדרישת
הסכום קשה להתווכח, אך מה עם
הזכות המוסרית לכך ז

איריס דוי ד ס קו
מל כתה מי ם 1971

נמה מבין 92 הרקדנים והרקדניות
המופיעים בבלט:
..חונשה על
הקדה״;
התלבושות בהן
מוניעים הרקדנים
בעת הריקוד עלו
מיליון דולר
4 33

גיל *1אריות
כוח־ההרגל משמש לד
מדיין — וזה דבר טוב
מאוד, השבוע. כי זהו
שבוע של שיגרה, והרו צה
להפר אותה באופן
קיצוני, עשוי להיתקל
בקשיים, שעליהם לא
חלם כלל. גם מבחינה
21במרס -
כספית לא כדאי להג20ב
א פ רי ל
זים. יום א׳ בתחילת
השבוע, גורם לך כאב-
ראש. יום ה׳ בסופו — מצביע על התחיי בויות
חדשות וגם על מקורות־הכנסה
בלתי-רגילים. לעומת זאת, בשטח הרומנטיקה
— הדרן פנוייה וחלקה. לבשי ורוד.

וו(וו!

חדשות ממערות שהשמיעו
באוזניך שכניך הצעירים,
אינם מבוססים,
ומצוי בהם גרעין עלוב
מאוד של אמת. אך הנזק
כבר נגדם; עשה
מאמץ עלינן לתקנו, בטרם
המצב יהיה אבנד
לחלוטין. זה ילמד אותך
להבא לקח, שלא להאמין
לכל בדותה המושמעת
באוזניך, ולטרוח לאמת דברים, בטרם
אתה פועל על־פיהם. בפרט אם מקור האינפורמציה
הוא כה מפוקפק. בת שור: סכנה
צפוייה לך השבוע, אם תרחיקי מביתך.

מצטער, אבל הזהרתי
או תן: אין זה שבוע
לעיין מסעות או שי מרחיקי-לכת.
נויים

תוכלי לשמור על דומה מיסגרת־חיים
לזו בה היית עד כה,
בתנאים חדשים, תקלי
במיקצת על הבעיות.
21ב מ אי -
_ 20 ביו ני

אם לא — מוטב שתס-
מכי לחלוטין על שי פוטו
של איש בעל״שיקול. העיקר — לא
להגזים בשום דבר ולא לריב. יום ג׳
הבא מגיש לד הזדמנות נדירה. אל תכתבי
מכתבים חשובים ביום ו׳ המתקרב ובא.

מאומיס

המזלות דווקא לא חיוביים,
אבל כוחותיך האישיים
כה עצומים,
בגלל צירופם של שתי
פלאנטות שחומות עליך,
שאס תתאמץ ותשקיף
על העבר ועל העתיד
בעין רגועה תתגבר על
כל מיכשול. אל תאמיני
לו: הוא התכוון למשהו
אחר לגמרי, ואת
למשהו אחר לגמרי. כסף הלך — שוב,
בגלל שגיאתו חסרת־הזדון של ידידך
הקרוב ביותר, אל תטיל בו אשם.

הקשר החדש שלד אי נו
מדחיק את האהבה
והזכרונות הישנים. אל
תרגיש מוסר כליות על
כן, בלאו הכי למי זה
איכפת ז אולם דע,
אינן משלה את אף
אחד. אתה נמצא רחוק
מן הבית, היזהר מחו מרים
מסוכנים או אף
מהתפוצצויות. זאת ה הזדמנות
שלן להרהר ברגשותין, היה
כנה עם עצמן, למרות שאתה חושב
שהמן מעמיק, אתה חי את הרגע יותר
מהרגיל. לביאה — הסיס מ ה — זהירות.

תקרית בלתי־חשובה
עשוייה לגרוס אצלך למשבר.
אל תבזבזי כסף:
את עשוייה להיכנם לתקופה
של חוסר־פעי־ 0 לות, אם לא תזהרי או
אם תבואי בקשר עם האדם
הלא־נכון. משום
כך, מוטב לא להתחייב
לטווח ארוך. אם
תחליטי לנסוע בימים
א׳ או ג׳ ,היזהרי ששום דבר חשוב לא
יהיה תלוי במסע. הישמרי מפני גניבה,
בייחוד אם את עלולה לנסוע למרחקים
ארוכים. בת בתולה — לבשי לבן או תכלת.

נתווה

נו, עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אס
את עושה את כל המצווה עלייך על־ידי
ממונייך או הבוסים
שלך — יבוא הפסדך
(בזמן) על שכרך (בובהתקדמות).
יוקרה

תבזבז ! עד לשבוע
הבא אתה חייב לקמץ
בהוצאות ובהחלטות.
לעומת זאת, זוהי תקופה
מצויינת להגות
תוכניות, לחשוב על דברים
חדשים. לבשי חוס.

מאזנ״ס

בכלל לא יזיק לן, א ם תתכנן בקפדנות
״ את המשן פועלן ה־עיסקי
— ותשמור א ת
תוכניותין לעצמן בלבד.
אם אתה זקוק
לכסף — קרוב־משפחה
או אפילו אשה מבו גרת
עדיפים על ממון
מבחוץ, שמוגש לך לכאורה
תון־כדי הט רדות
קטנות יותר. אם
את רוצה באהבתו —
מוטב שתתענייני, לכאורה, גם באחרים.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן קשת,
היא בריאותך. כל אשר
תעשה לשיפורה —
מצויין. כל אשר תעשה
העלול לפגוע בה
— מסוכן מן הרגיל. גש
לרופא, לבדיקה שיג׳
רתית. ואל תזניח את
פוליסת״הביטוח בגלל
הצלחתך העיסקית ווד
} 2בנובמבר -
אמנותית. נכונו לך הפ20ב
דצמבר
תעות גס במישור הפי״
נאנסי, אך מם־הכנסה!...

[1ש1

(המשך מעמוד )16

שנשברו, אהבות שהתפרקו — מצבור שד סבל, של עוול, שד השפלה.
של זעם.
מי את. גברתי ראש־הממשלה, שתעזי לגזול אושר מבני־אדם, לשם נוחיות
קואליציונית, חוסר מנהיגות, חוסר אומץ־לב, חוסר עמוד־שידרה מוסרי?
האם ננהל את המדינה כמו חנות מכולת, שבה מבטיחים לזוג של ״ממזרים״
סידור מתחת לשולחן, אי־פעם בעתיד המעורפל, כדי שישתקו ולא יעירו את כל
שאר האומללים האחרים, הנאנקים תחת עול הכפייה האורתודוכסית?
האם תשלוט בנו הציניות של איש כמו השר משה דיין, שהכריז כי ״יילך עד
הסוף״ כדי לפתור את בעיית הממזרים, והיום הוא תומך בגירוש ל״ע מהקואליציה,
מפני שהם מציעים פיתרון כלשהו?

אם הממשלה אינה מסוגלת לנהל את המדינה בדרך ממלכתית
ומכובדת, טוב שתתפרק וטוב שתערכנה בחירות.

היכן 120 בער המצטן?
כבוד היושב־ראש, השאלה העומדת היום בפני הכנסת היא שאלת מצפון,
במלוא חומרתה?

האם מורכב בית זה מ־ 120 מחוקקים חופשיים, אישים כני-
חורין — או שגם בשאלה זו, הקובעת גורלות אדם, יכריעו אינטרסים
ומקח־ומימכר ץ
בעניין זה חלוקות הדעות, שלא על־פי החלוקה המפלגתית.

אני דורש מכד הסיעות להניח לחבריהן להכריע ולחוקק כחופש,
ללא כפייה, ללא מידור, ללא אונס מצפוני.
זלמן שובל ז בינתיים ברחו מפ״ם ול״ע סן המערכה.
אורי אבנרי ז העם רוצה לראות כאן היום 120 בעלי־מצפון, המכריעים הכ
רעה
מצפונית. והעם מצפה לכך שההכרעה תהיה ״הן״ מהדהד להצעה זו.

אני דורש שיינתן לכנסת חופש המצפון :

מעשה נינהס ושנו!מיי
ולבסוף, אדוני היושב־ראש, על מה שקרה כאן זה עתה — ואינני יודע איך
לכנות זאת.
הבוקר החליטה מזכירות מפ״ם להצביע בעד הצעת־החוק של חבר־הכנסת
האוזנר. עכשיו רוצים לכנס מוסד אחר של מפ״ם, כדי לבטל את ההחלטה הזאת.

מזב

אומנם ממבט ראשון נראה השבוע כ־שיגרתי
ומשעמם. אן הוא טומן בחובו
את תחילתן של קבלת
הכרעות חשובות, בעי קר
בתחום האישי.
מחלה קשה שתיפקוד בן השבוע,
או תן
גדיים, תגרום לן לזעזוע
קל, שיחלוף. העי קר
הוא לעבוד, הרבה
וטוב, ומבלי להת21ב
דצמבר •
עייף. במישור העבודה
10בינואר
או העסקים: אל תה סס
להתחנף לבוס או לממונים עליך ן
כולם עושים זאת, והרי בסופו של דבר זה
רק יועיל לן. שימרי על הופעתן.

האתגרים שאתה מעמים על עצמך מבחינה
רוחנית עלולים לעייף
אותך ולגרום לך כאב־ראש.
תיווכח לדעת שעיכוב
רציני בעבודה,
שפגע ביוקרתו, נגרם
בעקיפין בגלל אשה
נאה. המרגיז הוא שזה
בכלל לא היה כדאי. אל
תאשימי את עצמך בכך
שידידך קר ואדיש כלפיך.
היי סבלנית ואל
הקץ. את תדחקי

במישור חיי האהבה שלן, בת דגים, לא
יחולו שינויים מרעי שים.
אל תידחי בגסות
את מחזרן הנלהב,
למרות שאינן חשה
כלפיו כל משיכה. תני
לזמן לעשות א ת שלו;
או שהרגשתך תשתנה
בכל זאת, או שהוא
יתייאש מ מן. בן דגים,
למרות אופיין הנוח,
אתה נוטה להתפרצויות
כעס פרועות.

י מ 43
יניס י

גורות זועמת

ראש־הממשלה מקשיבה בזעם גובר לנאומו של
אבנרי. כעבור כמה דקות התפרצה, תבעה מהיושב־ישראל
ישעיהו
ישעיהו, להפסיק את הנאום, בטענה שאבנרי עבר את גבול הזמן הקצוב.
ראש, שראל
גולדה לא הגיבה לפנ כן, כאשר האוזנר דיבר במשך זמן שעלה פי ארבעה על המגיע לו.

בא חכר־הכנסת האוזנר וסיעת ד״ע, ולמען המטרה הזאת דו-

הים את ההצבעה:
משה ורטמן: מה איכפת לך? 11 אורי אבנרי ז אם אי־פעם עשו אנשים צחוק מעצמם בבית הזה — אם זה

מושג פרלמנטרי — הרי זה קרה עכשיו. אם אי־פעם נהגו לפי הכלל ״אחד בפד,
ואחד בלב״ ,הרי זה קרד, במיקרה זה.

רוצים לעשות מעשה פינחס — פינהס רוזן — ולקבל שכר שד
זימרי, בצורה שד הישארות בקואליציה.

שיא האבסווו!
אדוני היושב־ראש, הבה נסתכל באולם כפי שהוא נראה ברגע זה.

חפרים פה כל הליברלים העצמאיים, חסרים פה כד אנשי מפ״ם.
כל הלוחמים למען ההצעה הזאת. כולם נעלמו :
חיים לנדאו ז הם מצביעים ברגליים.
אורי אבניי: איזה אבסורד 1 ראש״הממשלה גולדה מאיר ז היושב־ראש, בכל זאת, הוא מדבר

חצי שעה!

אורי אבנרי: כל אחד הפך פה היום שומר־השעון, גס ראש־הממשלה!
היו״ר ישראל ישעיהו; אני מסתכל על שעוני, עברו 16 דקות.
אורי אבנרי ז אדוני היושב־ראש, זהו שיאו של אבסורד — אני הצעתי
הצעת־חוק, הזהה מילולית עם הצעתו של חבר־הכנסת האוזנר
מנחם בגין ׳ משוס כך אצביע גם נגד ההצעה שלך.
אורי אבנרי: כל הכבוד. אם מצפונך אומר לך כך, תבוא עליך ברכה.

...אבל יש הבדל אחד ויחידי בין הצעת חבר־הכנסת האוזנר לבין הצעתי: על
הצעתו של חבר־הכנסת האוזנר חלה המשמעת הקואליציונית, ומי שיצביע בעדה,
מועף מן הממשלה, אבל חבר־הכנסת האוזנר, הליברלים העצמאיים ומפ״ם יכולים
להצביע על ההצעה שלי, שהיא אותה ההצעה בדיוק, מבלי להסתכן בשום סיכון,
ולהישאר בממשלה.

אך אפילו לסיכון קטן זה, למען עניין שהוא קדוש גם בעיניהם,
אין הם מוכנים :

העולם הזה 1817

במדינה
חי 11ך

נסיעה נעימה !

גניבה
הי ס טו רי ת
המורה להיסטוריה שבד, בשעת לילד,
לביתה בגני־יהודה ׳וגילתה בו אנדרלמוסיה
מוחלטת. המחשבה הראשונה —
גנבים, הובילה אותה לעבר מכשיר הטלפון
להזעקת המישטרה! .אך במבט שני
גילתה מורת בית־הספר התיכון בליך,
בתל־אביב, כי כל חפצי הערך נמצאים
עימה.
ההלם הראשון פינה מקומו לתימהון.
המורה, הדסה יסעור, החלה סוקרת
שיטתית את המהפיכה. תוך דקות מיספי
גילתה את מטרת הפורצים — שאלן
בחינית־המגן בהיסטוריה, בחינה שעת דה
היתה להערך למחרת היום. השאלון
נעלם ואיננו.
לקח היסטורי מיתה שעת לילד,
מאוחרת, אך הדסה החליטה לשלם לפורצים
האלמוניים במטבע קשה מאד.
מיספר טלפונים שביצעה הזעיקו לביתה
כמה מחבריה המורים. יחד ישב הצוות
עד שעות הלילה הקטנות והכין בחינת
מגן חדשה. לפנות בוקר היתד, הנקמה
המתוקה מופנה ומשוכפלת.
בבוקר, כשהפכו התלמידים את השאלון
והציצו בשלווה בשאלות, הגיע, תורם
להתפלץ. כל קשר בין השאלות שלהן
התכוננו מזה 12 שעות בקרוב לבין
השאלות שלפניהם, יכול היה להיוולד
רק במוחו של מורה להיסטוריה.
אחוזת בעתה ומושפלת עיניים ישבה
הכיתה ובהתה בשאלון החדש.
כשנשאלה הדסה יסעור !מדוע לא התלוננה
על הפריצה במישטרה השיבה :
״לשם מה, הרי לא ידעתי מיהו בדיוק
הפורץ 1״
אך גם ללא התערבותו של החוק
יש לשער כי את הלקח ההיסטורי לא
ישכחו !תלמידי המורה בעלת התושיה,
עוד לאורך הרבה־הרבה בחינות.

עם לבני רשת 1ו האוריריים
63111011.

עסקים למשיד א ת
ה קונ ה בי צו ע ה
הרצועה בשעון־היד של עודד נחליאלי
( )14 נקרעה. אמו של נתן, אביבה, יצאה
עם בנד, לרחוב דיזנגוף לקנות חדשה.
היות ומעולם לא הקפידה על קניות
במקום קבוע נכנסה עם בנה לחנות
הראשונה שנקרתה על דרכה!? ,אשי
שברחוב דיזנגוף.
האם ובנה בחנו את מיכחד הרצועות
שהוצעו להם, בחרו ברצועה מורכבת
מארבעה פסים, תוצרת יפאן. כששאלו
למחיר נענו כי הוא 24ל״י .״קצת יקר
מדי,״ אמרח אביבה נחליאלי למוכר, ו־שיכנעד,
את בנה לחפש בחנות אחרת.
בהמשך הרחוב, במרחק של גוש בניי נים
אחד בלבד, ראו האם ובנד, חנות
שעונים נוספת! ,שעוני־טיסו. ד,ם נכנסו
וביקשו לדאות רצועות. במיבחר שהונח
לפניהם זיהו את הרצועה שפה מצאה חן
בעיניהם בחנות הקודמת. שאלו למחיר
ונענו — 12ל״י.
טעות יוקרה. הנחליאלים קנו ללא
היסוס את הרצועה, תאומתה של הרצועה
שראו דקות אחדות קודם לכן.
נדהמים, פנו השניים חזרה, נכנסו
לקאשי, ביקשו לראות שוב !את הרצועה
היקרה. שוב שאלו למחיר ונענו ללא
היסוס 24 :ל״י.
כאן לא יכלה האשד, להתאפק, הוציאה
מנרתיקה את הרצועה החדשה והניחה
אותה לצד הרצועה שעל שולחן המכירות
.״את הרצועה הזאת קנינו בחנות
הסמוכה במחיר של 12 לירות ד הצהירה
בפני בעל המקום.
על כך ענה לה יעקב קאשי :״יש כאן
טעות. זאת כנראה פירמה אחרת.״
כשהושמו הרצועות זו ליד זו, היה ברור
כי שתיהן זהות לחלוטין. עכשיו שינה
קאשי את דעתו ואמר :״אני מצטער,
כנראה שזו טעות של השותף שלי. אני
לא חייתי בחנות כשהרצועות החדשות
הגיעו. הוא אמר לי את המחירים וכנראה
שטעה בלי שהתכוון לכך. הוא שם בטעות
את הרצועות האלה עם רצועות אחרות
שהמחיר שלהן 24ל״י.״
העולם הזה 1817

לבני רוסקס

בו־לוו, קלילים, נעימים, מתכבסים בקלות ומתיבשים במהירות.

הם מיועדים לגברים הנוסעים לחו־ל, היודעים להנות מטיול ונופש ומעריכים לבוש משובח.
ח ד שו סריגת רשת אורירית באריזה ב צבע הטבק. סריגת ריבד 1ב פ קי ם 1באריזה הירוקה.

/7/7#^1ס תמיד קרוב אליך
• חוסי בן־לו! מיוצריס בישראל בלעדית על יוי מפעלי הנרלון בע״ס ברשותה של חברת יוסף בנקרופט ובניו, אווז״ב.

המרצה : מר מרצים אורחים :
גב׳ חנהבבלי /נימוסים
מ ר או רי א ל עקבי א /פסיכולוגיה

יצחק סי טי,

זז לי בו ת

׳•לימוד יחטיאנוש וטיפוח ההתנהגותי

יחסי ציבור

קורס ליחס אנוש
בבית ציוני א מ רי קהב תל־ אביב

תוכנית הלימודים: אמנות ההצלחה בחברה * אמנות ניהול המשא
ומתן * טיפוח ההתנהגות והנימוסים.
הקורס מיועד: למנהלים, לפקידים בכירים, לסוכני מכירות, לדיילות
ולציבור הרחב.
בשעור הראשון יתקיים תרגיל כיתתי בו תוכל לבדוק את כישוריך
בנושאים הבאים: האם גינוני הנימוסים שלך בחברה תקינים * האם
את יודעת לארח בצורה נעימה י * האם אתה יודע כיצד לשכנע את
הזולת למלא את רצונך בצורה חביבה י (בני-בית ,״יריבים״ ,ידידים,
לקוחות).
הקורסים ייפתחו:
בשעות הערב:
ביום רביעי 28.6.72 וביום ראשון 2.7.72 בשעה 8.00 בערב.

בשעות הבוקר :

ביום חמישי 29.6.72 וביום שני 3.7.72 בשעה 10.00 בבוקר.

יום

אנגליה, צרפת, הולנד,
בלגיה, לוקסמבורג, שוויץ,
אוסטריה (טירול), איטליה המראה9.8 :
טיול מס׳ 33/72

י 1ם

חופשות וישדיס

מיני תור
איטליה, אוסטריה, שוויץ,
צרפת, אנגליה
המראה 31.7 :

איטליה, שוויץ, צרפת,
הולנד, אנגליה

יום

המראה 18.8 :

יו ם

איטליה, שוויץ, הולנד,
צרפת, אנגליה
המראה 1.8 :
טיול מס׳ 34/72

( 1ס 1]!1וו[נו1יף0

אנגלית תיכונית
38 יום

141011 8011000
£?1001811
לימודים ככרייטון.
איכסון אצל משפחות.
לגילאי 16 עד 19
המראה 14.7 :
23 11ם 31 יום

טייל ולמד א׳

ם י1ו׳ם ויוון

סופיסטיקייט
28 יום

איטליה, שוויץ, צרפת,
הולנד, אנגליה
המראות4.8 ,7.7 :

יוון כרתים ואיי יוון

28 יום

איטליה, שוויץ, צרפת,
לוקסמבורג, גרמניה,
הולנד, אנגליה
המראה 21.7 :

טיולי טופז
28 יום

איטליה, שוויץ, ספרד,
הולנד, בלגיה, אנגליה, צרפת המראות׳ 28.7 ,14.7 :

איטליה, אוסטריה
(טירול) ,שוויץ,
לוקסמבורג, בלגיה,
הולנד, צרפת, אנגליה
המראה2.8 :
טיול מס 30/72 .

יו ם

יום

סיורים באתונה, ספרטה,
אפידאורום, אולימפיה.
ביקור במערות הנטיפים
מטיאורה, העפלה לפסגת
האולימפוס, הפלגה
לכרתים וסיור בנופים
הפראיים.
הדרכה בעברית ע״י אנשי
האוניברסיטה.
המראה 24.7 :
35 יום

יו ם

המראות ,23.7 ,17.7 ,9.7 :
1.9 ,13.8 ,7.8

כל הטיולים מופעלים ע״י מארגני טיולים מנוסים. קבוצות מינימום 15 נוסעים. בענין
פרטים מלאים ומחירים עיין בפרוספקט המתאים אצל כל סוכני הנסיעות או במשרדי
אולימפיק :
תל־אביב — סמטת בית השואבה ,6טל 7 611401 בן־יהודה ,77 טל .239857 ,239854 :
חיפה — דרך העצמאות ,62 טל .669035 :ירושלים — דרך יפו ,33 בית יואל, טל .234538 :

המראות 4.8 ,21.7 :

איטליה, שוויץ, אנגליה,
צרפת, הולנד.
המראות7.8 ,307 ,24.7 :

4££ן!\ס00718810 8 8011000 בבי״ם קיץ ופנימיה
״פיליקסטו קולג׳״
וסיור חינוכי בהולנד,
אנגליה וצרפת.
לגילאי 14 עד 17
המראה 21.7 :

אהלבאנירגחזרה־במט 11ס!
יצייס־אויו 1-11111

לימודים ככרייטון וסיור
חינוכי כיוון, הולנד,
צרפת ואנגליה.
האיכסון בברייטון
אצל משפחות.
לגילאי 16 עד 18
המראה 24.7 :

יו ם

איטליה, שוויץ, אנגליה,
צרפת.

מיוחד עבור סטודנטים הפלגה 13.8 :

בית־ספר קיץ אנגלי
28 יום

יוון, איטליה, שוויץ,
אנגליה, צרפת.

25 טיולי צעירים
יום לאירופה

טייל ולמד ב׳

טיסות קבוצתיות ויוון
1135ל״י $37.50 +
כולל מס נסיעות
ו־ 10 ימי שהייה במלון.

לימודים ככרייטון וסיור
חינוכי כבנלוקס, צרפת,
ואנגליה.
איכסון בברייטון אצל
משפחות.
לגילאי 16 עד 18
המראה 14.7 :

בית ספר קיץ קלאסי

יוון לאניני הטעם
בולל 4ימי שייט לאיים
היוניים, ביקורים
באיסטנבול ואיזמיר.
סיורים באתונה והסביבה,
מטאורה, דלפי, ארגוליס,
אולימפיה.
אפשרות שהייה עד 17 יום
המראה 4.8 :

( 0 3ס 80 מזססיר

איטליה, שוויץ, צרפת,
אנגליה.
המראות 7.8 ,31.7 :

1\ 1££.ו£?1001811 8111 8011000 בכי׳׳ס קיץ ופנימיה
״פיליקסטו קולג׳״
לגילאי 13 עד 16
המראה 24.7 :
33 יום

איטליה, שוויץ, גרמניה,
הולנד, בלגיה, אנגליה,
צרפת.
הפלגה 23.7 :

העולם הזה 1817

אם כן, כמו שבישרתי לכם לפני שלושה
חודשים, עודי קוטלי מתגרש מהתיאטרון
החיפאי (מודד קוטלר לא יחדש,
העולם הזה .)1803 וכפי שבישרתי לכם
אז, חלוקות הדעות על הלמה.
החבר׳ה מחיפה טוענים שמבחינתם הוא
נכשל, פשוט בגלל שלא נתן לקליינטים
מה שהם רוצים. עודד מוכן להסכים ל
שמואל
(שמיל) שי, איש ערבי-
הראיונות הפופולארי, המציא את מה
שראוי, לדעתי, להירשם כפטנט המרעיש
ביותר בתולדות המין האנושי: איך לע שות
סיבוב שני בחיי הנישואין — בלי
להתגרש.
רוב הגברים, או גברים רבים לפחות,
— בסדר, חלק מהגברים, נגיד —

הולכת להתאבד
עובדה שהוא ׳לא נתן לקליינטים מה שהם
רוצים, אך לדעתו זה מצביע על הצלחתו,
לא כישלונו. הוא סירב לתת לעמלי חיפה
האדומה הצגות מלוקקות, שאפשר להתבדר
בהן בין שמונה לעשר, בלי לאמץ

עודד קוטלר
יותר מדי את הראש, לפני שחולכים לכי־בוי־אורות.
במקום זאת, התעקש לבנות
תיאטרון יוצר, לוחם, מרגיז, שנוי־במח־לוקת,
מעודד מחשבה.
מה שהיה כנראה די תמים מצידו .״כש באתי
לחיפה לפני שלוש שנים,״ סיכם
השבוע ,״ניסיתי לעשות שם מהפיכה.
נכשלתי. נוכחתי שקיימת סתירה בין טע מי
לטעמו של הקהל שם.״
בחיפה י
נו באמת. מהפיכה

בתחילה, המחזה נראה משעשע. החתי כה
היחפה רצה באמצע הכביש, בכיכר
מוגרבי בתל־אביב, מנופפת בידה סכין,
והשמיעה כל מיני קולות משונים.
בשלב שני, המחזה נראה משעשע פחות.
מקרוב, אפשר היה לשמוע מה אומרת
היחפה והמנופפת. ומה שהיא אמרה,
היה ברור, למרות שמטושטש :״אני הולכת
להתאבד. תדעו לכם, אני הולכת
להתאבד.״
זה כבר היה לא מצחיק, למרות שאולי
עדיין משעשע.
כמה בריוני קשקשים, ממשוטטיו הקבועים
של האיזור בשעות הלילה, קרבו
אליה במטרה להוציא א ת הסכין.
האשה, שנראתה מסטולית לאללה, אך
בפירוש לא מאלכוהול, לא הבינה את
כוונתם. היא פרצה בצחוק היסטרי, ש העביר
חלחל ה בנוכחים .״התחשק לכם
ממני ז״ ציחקקה לעברם .״נראה אותכם
גברים.״ היא הרימה את הספק־חלוק,
ספק־כותנת־לילה, ספק־גופייה שלגופה —
התייצבה בתנוחה מגרה. מתחת, התגלתה
גיזרה מקסימה. הנאווה היתה ערו מה
כביום היוולדה.
הצופים שהתקרבו נעצרו נדהמים,
עיניהם חוזות במראות ופיהם דו מם.
כשידה האח ת ממשיכה לאחוז את
שולי ביגדה גבוה, מעל לשדיה הערומים,
וידה השנייה מנופפת בסכין, התקדמה
הצעירה באיום לעבר שלושת המתקרבים.
שניים נסוגו בבהלה. השלישי ניעור
מההיפנוט, נכנס לפעולה. היה זה מאותם
יהודים טובים, שסכין מתנופף הוא
! סמרטוט כמו
בשבילו 1 אדום לשור. בשני צעדים 11 מהירים זינק אל האשה.
הסכין התעופפה באוויר,

נפלה בצליל רם אל ה־כביש.
ניידת
שהגיעה במקרה

מרגישים צורך לחדש
נעוריהם כקדם,
לאחר מיספר
שנות נישואין. נ־בעזרת
דרך־כלל,
מאהבת,
לפעמים
בעזרת אשה חדשה.
ולפעמים —
בעזרת מאהבת שנהפכת
לאשת ה חדשה,
מתקדמת
לתקן של אשה ומוחלפת ישנה,
שוב. וכן הלאה.

יונות ושידורי הרדיו של שמיל, שמנסות
מדי פעם את מזלן בטלפיו• הפיתרון: אם
נחמה עונה. היא מציגה עצמה בתור
בתו של שמיל. אם ניר או דלית עונים,
הם מציגים עצמם בתור מה שהם. כ־שהמעריצות
שומעות קול של צאצאים

לא שמיל. הוא
מצא את הדרך —
בלי להיכנס לכל
ההוצאות האלה.
״יכולנו לחיות כמו
שני זקנים, שמגדלים
כלב ושני חתולים,״
הסביר את
הפטנט .״הבן ה גדול
שלנו, ציר,
הוא בן . 17ה קטנה,
ד׳וית, בת
.14 עוד כמה שנים׳
ישאו כנפיים
ויעופו להם.
נחמה היום בת
18 .36 שנה אנחנו
כבר נשואים. ניר
נולד כשנחמה הי־תה
פחות מ־. 19
נחמה שי (כהריון) וכנה ניר ()17
היינו אז שנינו חברי
מעייו־ברוך. ניר
היה הילד, הראשון שנולד בבית־החולים
כל־כך מבוגרים, ההתלהבות שלהן חובצפת,
שנפתח אז.״
לפת בו במקום.
״אבל לא חסרות לי חתיכות בבית,״
הרעיון לגדל כלב ושני חתולים —
מנחם אותי שמיל .״הן באות לניר,
ויותר מכך הרעיון של להזדקן — לא
נראה לבני הזוג שי. והם החליטו להתושוטפות
לי את העיניים.״
רענן. שמיל נרשם לשנה א׳ באוניברנזכר
שמיל :״פעם ניסינו, אני ונחמה,
להקים אירגון של זוגות יציבים. אבל
סיטה, נחמה נכנסה להריון — ״כמו כל
זוג צעיר שהתחתן רק עכשיו.״
עד שהתחלנו לארגן, לא נשאר כבר את
מי. כל אחד הגיע לפגישה עם אשתו
כמעט. יש כמה בעיות קטנות. כמו,
השנייה.״
למשל, המעריצות הנלהבות מערבי־הרא־למקום,
הפרידה בין השניים.
בשלב שלישי, הפך העסק עוד
אפילו פחות משעשע. בדיקת הרופא
המשטרתי גילתה, שבעורקיה של
האשה זרמה כמות מדאיגה של
סמים, ושלמעשה לא ידעה כלל באיזה
עולם היא נמצאת. לוא לא נעצרה,

ייתכן בהחלט שהיתה מבצעת את איומה(
השלב הרביעי, שחל לאחר שהתפכחה,
היה הפחות משעשע מכל: התברר כי ה(
האשה איננה אלא אשת חברה מפורסמת,
בתה של אשת חברה מפורסמת(
ובת לאחת ממשפחות האצולה האמיתיות[
המעטות בארץ.

דו״ח נוסטלגי שהגיע אלי בימים אלה
מהוליווד הרחוקה, גרם לי לסכם את הישגיהן
הפושרים של יפהפיות ישראל
בשווקי חוץ. מאז נולדה מדינת־ישראל,
לא נולדה בה עדיין כוכבת שזכתה לזהור
בעולם הגדול — ולהמשיך לזהור.
כוכב השביט הראשון שלנו בהוליווד,
זיווה רודן־שפיר, חיה היום באושר
ובעושר כעקרת־בית, נשואה לאיל־הון הד
ליוודי בשם ג׳יימס קריץ השלישי. נר־אה
שהיא מאושרת מאוד בתפקידה זה,
ומפסיקה לרדוף אחרי הזוהר. רק תשוקה
אחת אחרונה שלה עוד לא התגשמה —
ללדת ילדים. אינשאללה.
פחות שמחה בחלקה היא אילנה עדן,
אשתו לשעבר של ניסים אלוני, שכיכבה
בזמנו בסרט רות — ולא יותר. לימים,
היא נישאה למחבר מוסיקה, ילדה לו שתי
בנות, אך עדיין חולמת על עולם החלומות,

אילנה עדן
) הכי פחות מאושרת היא עליז
1שזכתה לתפקיד בסרט טרזן, ניש:

פא הוליוודי עשיר, מנהל בית־חף
ילדה לו בן. נראה שתפקידה זה,
לתפקידה בג׳ונגל, לא עלה יפה

במדינה
ם 1ג 1ן ן
כול ם
בשביל אחד
ושוב עלתה שכונת־מנשיה על ד,בארי־קאדות.
גגד
שמואל פישמן ( )32 רווק המתגורר
מזה 15 שנה בבית ערבי נטוש שב־

דייר־מפונה פישמן
,היום הוא —

20—30 אלף לירות. עם פישמן, הרווק הראשון
שהוצא נגדו צדפינוי, חשבד, נומי־דר
לגמור בזול.
אם עד עתה סיכמה עם הדיירים עיים־
קות בסכומים של מאה עד 120 אלף ל״י,
החליטה הפעם לפטור את הדייר ב־ 45 אלף
בלבד.
פישמן, גנן במקצועו, התעקש לא
למכור עצמו בזול.
סיפר פישמן, שלא עזב את ביתו כל
יום רביעי, הוא יום הפינוי:
״כמו כלם״ .״המגעים ביני לבין עמי־דר
החלו כבר לפני שנה. כל מה שרציתי
מהם אז היה 45 אלף לידות, אבל עמידר
לא רצו בכלל לשמוע על הסכום הזה.
׳מצאתי אז דירה שיכולתי לעבור אליה
בסכום הזה, אבל עמידר סחבו את העסק
שנה. בינתיים עלו -מחירי הדירות, הפסדתי
את הדירה שרציתי והיום אני לא
יכול למצוא שום דבר בפחות מ־ 80 אלף.
״התחילו לעשות נגדי מישפטים ורצו
לפנות אותי בכוח. למישפטים לא באתי,
מה אני פושע שעושים נגדו מי׳שפט י בינתיים
התחיל לעבוד כאן טרקטור ליישר
את השטח. בזמן העבודה עלה על צינורות
המים שלי. הבנתי שעמירר רוצה
לזרוק אותי בכוח. כשהלכתי להתלונן
אצלם, צחקו עלי ואמרו לי: כלום לא
יעזור לך. אנחנו נוציא אותך ממנשיה אם
תרצה או לא.״
פישמן מתלונן כי כל הדיירים שבאו
לעמידר בצעקות ובדפיקות שולחן הוציאו
מעמידר תנאים כרצונם. כשפנה ל נתן
יודייקין, מנהל סניף־עמידר ביפו,
וביקש לגמור את העניינים בנחת, נענה:
״אם תמשיך לדרוש — יזרקו אותך ככלב.״
בינתיים המשיך פישמן לחפש דירה
ולבסוף מצא משהו מתאים ברחוב בן־
יהודה, בסכום של 65 אלף. הוא פנה ל-
עמידר וביקש לגמור את העניין ב־60
אלף, אך עמידר עמדו עכשיו על הצעת
ה־ 45 אלף בלבד. פישמן הפסיד גם את
הדירה בבן־יהודה.
סכומים אפסיים. כשהגיע אליו צר
הפינוי, גייס את כל חבריו בשכונה, ש וויתרו
על יום־עבודה ובאו לעמוד לצי-
דו, נגד השוטרים והפינוי.
דובר עמידר, מרדכי שוצמן, הגיב על
המעשה :״אין לי מושג על עניינו הפר טי
של שמואל פישמן. אני מוכן להגיב
רק לגבי הפוליטיקה הכללית של עמידר
בנידון: השטח הוגדר כאתר לפינויים.
המקום הופקע בתוקף צו בית־מישפט למטרה
ציבורית. המפונים מקבלים פיצויים
בהתאם להערכת המעריך הממשלתי ועומדת
זכות, לערער על הסכום.״

1בגיר 14 גו מ ה לסנסציה עולמית
כרקדנית -ענשיו החליטה לשתוק

פרצופח
** רים פסקלסקי היא כישריו
ישן״חדש. הרקדנית הישראלית, ילי דת
פולין שהתפרסמה כנערת הגומי ה ישראלית,
הופיעה כבר בהיותה בת 14
בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית הפופולארית
של המנחה אד סאליבאן, תוכ-

יורם בוקר — הפנטומימאי והמורה, הי<
מופיעה בהצגת הפנטומימה קארוסל 2
בה היא מגלמת בגופה החטוב והגמיג
ובפניה מלאות ההבעה גלריה של דמו
יות נשיות: האשה הפאטאלית, הנערו
התמימה, קורבן האונס, עקרת הבית ה

מחסוס־שפנים למישטרה
— מחר אנחנו !״
שכונה, הוצא צו־פינוי. השמועה עברה
בשכונה ודייריה התייצבו, כולם כאיש
אחד, מאחורי הרווק.
היחלצות דיירי השכונה לעזרתו של
פישמן, נועדה למנוע תקדים לפיו תוכל
חברת עמידר להפטר בזול מדיירים בשכונה.
עד מיקרהו של פישמן, קיבלו
כל המפונים דירה תמורת דירה ולעתים
קרובות אף סכום כסף נוסף, בסביבות

עונה פישמן :״בטח, הם מתייחסים אלי
כרווק וחוסמים בפני את הדרך לבנות בית
ולהתחתן. אני מאורס כבר שנה וחצי
ועמידר לא איכפת להם על העתיד שלי
בכלל.״
הוסיפו אנשי השכונה :״זה פרינציפ.
שלא יחשבו להם שאפשר יהיה לגמור
גם עם האחרים על הסכומים האפסיים ש הם
הציעו לפישימן.״

מריס פסקלסקי בת ה־ 28 נשואה מזה תשע שנים לרקדן בת דור יגאל
ברדיצ׳בסקי, והיא אם לשניים: דניאל ( )7.5וקרן 2.5אחרי שעות

הזוהר של ההופעה, מטפלת מרים במשק הבית .״חלק ניכר מהמשכורת הולך על
בייבי־סיטר,״ מספרת מריס ,״אבל ההופעה זה כחידק שאייאפשר להיפטר ממנו בקלות.״
נית ששודרה לכל רחבי ארצות־הברית.
באותה תקופה הופיעה גם בתיאטרון
המלכותי השבדי ובשובה ארצה המשי כה
להופיע בהצלחה כרקדנית נערת גו מי•
היא השתתפה בהצגות גבירתי
הנאווה, המלך ואני, קאזאבלאן ונעליים
אדומות.
כחניכתה של מיה ארבטובה היה הצד
החזק של מרים — בלט קלאסי. בכל
הופעותיה נדהמו המבקרים מן הדמיון
המפתיע שלה לבריז׳יט בארדו.

גיזרה מ ק סי מ ה
לאם כפולה

1ך* יום גילתה

מרים שטח חדש —
^ הפנטומימה. בהדרכתו ובבימויו של

משועממת, מלכה, זנזונת, האשה השט•
נית, החושנית והמפתה, האשה הקנאית,
האשה הנקמנית, האשה האוהבת והאשה
הנערית.
מרים בת ה־ 28 הנשואה לרקדן ל הק ת
״בת-דור״ ,יגאל ברדיצ׳בסקי, היא אם לשני
פעוטים מקסימים, שהגדול בהם הוא
בן שבע וחצי. למרות היותה עקרת בית
למופת ואם כפולת שניים, שומרת מרים
על גיזרתה הנערית ופרצופה השובב,
ממש כבימי הגימנסיה.
״צ׳ארלי צ׳פלין, המלך המוכתר של
הסרט האילם, אמר בזמנו, :השתיקה
— זאת אמנות מסבירה מרים פס-
קלסקי מה מושך אותה בדרכה החדשה.
״גם היום, בשיא תפארתו של הקולנוע
המודרני, מתקבלים הסרטים האלמים
של צ׳פלין, האחים מארכס ולורל וחרדי

מלמד בוקר בחוג לאמנות״התיאטרון
באוניברסיטת תל״אביב, וקארוסל 2היא
הצגתו השנייה לאחר קארוסל . 1

בהתלהבות גדולה יותר מזו המתלווה
לסרטי הבלא־בלא.
״בקולנוע קיים הסרט האילם. בתי אטרון
— פנטומימה וריקוד — ממלכת
הגוף והשתיקה,״ מסיימת מרים את ה
תאוריה.

ראי
ל אי מוני ם

; /איו לי

^ תחילה חששה מרים מהמדיום
^ החדש לגביה. אחרי מספר שיחות,
השתכנעה והחלה עובדת על תפקידה
החדש .״קניתי ראי גדול ובל בוקר, אח רי
ששלחתי את הילד לבית־הספר ואת
הילדה לגנון, עמדתי לפני הראי ועשיתי

עוזרת
ך• יא מתגוררת בדירה קטנה בת
ן | חדר וחצי בתל־אביב .״אין לי עו זרת,״
היא אומרת בחיוך ביישני ,״את

\111111
כל המינים.
הומוריסטי,

בין שאר הדמויות שגילמה
י *1ד ה
על הבמה, הופיעה מרים 8111 פסקלסקי בהצגת הילדים נעליים אדומות,
בה גילמה דמות של ילדה קטנה.

פרצופים. היתה לי רשימה של דמויות
שהחלטתי להתאמן עליהם. חזרתי וח זרתי
על הדמות עד שהתקבל הפרצוף
שלדעתי התאים.
״אחרי שעות של אימונים נפגשתי עם
יורם ושמואל ליבנה והצגתי בפניהם א ת
הדמויות. הם תיקנו פה ושם והטילו עלי
חזרות נוספות.

כל עבודות הבית אני עושה בעצמי. ה־בעייה
מתחילה כשגם אני וגם בעלי מו פיעים
באותו ערב. רוב המשכורת הו לכת
על בייבי-סיטר.״
איך הגיעה מבלט קל אסי לפנטומימה!
יום אחד פגשה מרים את יורם בוקר,
הלה נפל בשבי פניה הנעריות ה מקסי מות
והחליט להפכה למוקד הצגתו ה באה.
בוקר
בן ה , 32-יליד צרפת, נשוי ואב
לשתי בנות, היה תלמידו של מרסל מארסו,
קלוד קיפניס וז׳אק ליקוק. כיום

בהצגת קרוסל 2מחליפה
מרים דמויות של נשים מבין
השאר היא מופיעה בקטע
בו היא מגלמת את צ׳פלין.

אונס ה טו

אחד הקטעים בקרוסל 2הוא סצינת אונס בה משמשת מריס
כאובייקט ויורם בוקר ושמואל ליבנה כשני האנסים. התמונה
המקורית צולמה כשמרים נמצאת מתחת לשני האנסים. היא מוצגת במהופך כדי להמחיש
את תווי פניה של מרים. בקרוסל 2מגלמת הרקדנית־פנטומימאית דמויות שונות ומשונות.

״לאט לאט התאהבתי בעסק וכשהחלו
בחזרות המעשיות להצגת הפנטומימה,
הייתי מאושרת ממש. בי בהצגה אני
משלבת שני דברים שמוצאים חן בעיני :
ריקוד ופנטומימה.״

ת ״ ויתע7

״ ר _ שרבג רזז _ן ן
מחיאשזויס 1וו ך !ן