גליון 1818 מתאריך 5 ביולי 1972

התו-
בחלבטבילר...
בשר תרנגול ההודו הוא העשיר ביותר
במינרלים חיוניים-לעונות סוגי בשר
אחרים-והוא עדיף באופן מיוחד
לתזונת ילדים בגיל הרך
ובגיל ההתבגרות.
תכולה ( x׳0ב־קג)

הודו

בקר
ברזל סידן
זרחן
38 230
3200
28 110
2400

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א־ לקבלת חוברת מתכונים חינם.

ט יי ס

^ 1£זדד

ז /נ עד מ מג מ ח /

מ 171י!7ה,
גלייר

— תל־אביב ()4.30 ,7.15 ,9.30

ל ק ״ ששוטרינו ישארו כשרים!״ קוראת הכרזה באנגלית (ראה תמונה)
שהתפרסמה בירחון ההומור האמריקאי מד (״מטורף״) .למרות שהביטוי ״כושר״
לקוח מהאידיש והעברית, הרי לא צריך להיות למישהו ספק לאיזה שוטרים
מתכוונת הכרזה.
הכוונה המסתתרת מאחורי כרזה היתולית זו, מיועדת לגנות את תופעות
השחיתות במישטרה האמריקאית, שמישטרת ישראל, עם כל מה שניתן לומר
בגנותה, נקיה מהן. עוקץ הבדיחה טמון כמובן בכינוי שהכושים בארצות־הברית
ואנשי השמאל שם, נוהגים לכנות בו את השוטרים האמריקאים — פיגס
(״חזירים״).
למרות שהכרזה היא אמריקאית טיפוסית, הרי לפי מה שמתרחש לאחרונה
בעולמה של מישטרת ישראל, נראה כי לא היה מזיק אם מישהו היה מתרגם
לעברית,
את הכרזה
מחליף את הסמל בכו בע
המישטרה, ותולה
אותה בכל תחנות ה־מישטרה
בארץ.
אחד הנכסים העיקריים
של מישטרת ישראל
היא תדמיתו של השו טר
הישראלי. למרות
שתהיה זו הגזמה רבה
לומר שהוא נהנה מצד
הציבור מיחסים של ה ערכה
ואמון כמו השו טר
הבריטי, למשל, הרי
אין להשוות כלל את
מצבו למצבם של שוט רי
פאריס או ניו־יורק,
בעיני חוגים שהפכו שנוא לסמל רחבים
המייצג את תכונות ה של והדיכוי עריצות
השילטון.
באחד
המערכונים ה קלאסיים
של שלישיית שואל הגשש החיוור
גברי בנאי את ישראל
פוליאקוב :״תגיד, שו טר
אוהב את האזרח?,״
״בטח אוהב,״ משיב
לו פולי.
״אז למה הוא רושם
לו רפורטים?״ מוסיף
גברי ומקשה.
לאור מה שמתרחש
לאחרונה נדמה כי לא
והפאנץ׳
רחוק היום
ליין (״שורת המחץ״)
של המערכון תשונה ל:
״אם השוטר אוהב את
האזרח, אז למה הוא
המודעה ההיתולית של ״מד״
הורג או תו?״
״דאג ששוטרינו יישארו כשרי ם!״
יותר מדי מקרים של
יריות שוטרים באזרחים
(בעלי עבר פלילי בכל המקרים) אירעו בזמן האחרון, מכדי שאפשר יהיה לתאר
זאת כצירוף מאורעות מקרי בלבד. בתופעה, העלולה בטווח ארוך לשנות את
תדמיתו של השוטר הישראלי, עוסקת הכתבה מוות מידי המישטרה בגליון זה.
אין ספק, קשה לנקוט עמדה בבעיה חמורה זו. ההתגברות המהירה והקי צונית
של הפשיעה האלימה החודרת כמעט לכל פינה מחיי החברה הישראלית!
השימוש הגובר והולך בנשק חם מצד אנשי העולם התחתון הישראלי, שאינם
מהססים לירות בקלות־דעת פושעת באזרחים ובשוטרים — תורמים, ליצירת
פסיכוזה ציבורית המגיעה לפעמים לסימדים היסטריים, בגללה נוטים אזרחים
רבים להצדיק את השימוש בנשק חם נגד עבריינים, כמעט בכל מקרה.
ניתן להבין בקלות גם את הרגשתם ואת מניעיהם של השוטרים, היודעים
כי כל מירדף אחרי עבריין חובב עלול לסכן את חייהם, ממהרים להשתמש
בנשקם בפחות מעצורים משמעתיים ומוסריים מאשר בעבר. רצח השוטר
שמואל זייצמן בתל־אביב, בעת שניסה לתפוס פורץ, כאילו השמיט את הקרקע
מתחת לטיעוניהם של כל אלה שמחו בעבר על הפזיזות שבשימוש בנשק מצד
השוטרים.
למרות כל זאת ולמרות האווירה הציבורית האוהדת לאחרונה, מתוך רג שי
נקמנות, את תגובותיהם האלימות של השוטרים, אי-אפשר להשלים עם המצב
הנוכחי ההולך ומתדרדר. צריך להפסיק באיזה שהוא מקום את מעגל הדמים,
המניח, במדינה שאין בה עונש־מוות, לכל שוטר לבצע גזר־דין מוות בעצמו.
עד היום נטוש בישראל הוויכוח בין מחייבי ושוללי גז ר־ דין מוות לאנשי
אירגוני הטירור הערביים. למזלה של ישראל ידם של שוללי עונש המוות היא
על העליונה. הנימוק כי הידיעה שמצפה להם עונש־מוות אם יתפסו רק תחמיר
את ייאושם של החבלנים ואת נכונותם להלחם עד מותם — הוא עדיין אחד
הטיעונים החזקים ביותר של שוללי עונש המוות.
אין שום סיבה ׳מדוע לא להחיל כלל זה גם על המלחמה בעולם התחתון
הישראלי. הידיעה כי כל שוטר עלול לירות בהם ולחרוץ את דינם למוות בכל
שעה, לא תרתיע עבריינים מלעסוק בפשע. היא רק גורמת למיספר גדול יותר
ויותר של עבריינים להשתמש בנשק חם ולירות בשוטרים.
מישהו צריך להפסיק לירות כדי למנוע את תהליך הפיכת רחובות ערי
ישראל לשיקאגו של שנות ה־ ! 20 לשים מחסום לאינפלציה הדוהרת של ידיד ת
ערך חיי האדם במדינה.

$ק01X1€0ק[£א

״ או אזי ס ״ -רמת־גן ()4.00,7.15,9.30
— סרט פורום פילם בצבעים —

העולם הזה 1818

פרסה טו פ פלטינ ה

\ 1״/ז ג.ו ק

סכין הגילוח הנבחר ל שנ ת 72פ1
רב המבד בין סכיני הגילוח מ פ לד ת אל-חלד

ם! הרי מחזה ציוני, מן המוכן:
ן התקופה ז 70 שנה אחרי לידת ישו, שנת חורבן
הבית השני.
המקום: כפר יהודי בגליל.
הרומאים כבשו את האיזור. בני הכפר היהודי ממ שיכים
לעבד את אדמתם, ולהתפלל בבית־הכנסת שלהם
שהזעם יעבור.
לפתע מופיע צנ טוריון רומאי. על בני הכפר לנטוש
את המקום מייד, למשך שבועיים. אחר־כך יוכלו לחזור.
(הקהל יודע שהרומאי משקר. הגוי הרשע רוצה לסלק
את היהודים, כדי ליי שב במקום לגיונרים משוחררים.
אבל בני־הכפר התמימים מאמינים לו. רומא דיברה, רומא
אינה משקרת).

סצינה שד יגון. בני הכפר, גברים, נשים
וטך, נודדים בשיירה אל הכפר היהודי השכן.

עוברים שבועות וחודשים. בני •הכפר רוצים לחזור.
נודע להם שהמפקד הרומאי הבריז על המקום כעל שטח
סגור.
היהודים הטובים פונים אל בית־המישפט של הק־סר.
ההוק הרומאי מפורסם בעולם. הוא שופט מישפט צדק.
ד״ .,בוטק שהיהודים רשאים לחזור לכפרם.
פניו של המפקד הרומאי. הואי צוחק. כיתה של לג יונרים
תופסת עמדות במבואות הכפר, הקלגסים מצטווים
לנעוץ את החנית בגופו של כל יהודי שיתקרב לכפרו.

לפתע פושטת השמועה בין הפליטים, היוש בים
ככפר הסמוך. בפרט נהרם :
הם נוטשים את הבל ומתקבצים בגיבעה המשקיפה
על כפרם. לנגד עיניהם, הורסים הקלגסים את הבתים,
הם נולדו וגדלו. בית אחרי בית קורם תחתיו. הבעותהפנים של הפליטים: הזעם חסר־האונים של הגברים,
הבכי החנוק של הנשים, האימה בפני הילדים, שאינם
תופסים מה בדיוק מתרחש. אבל הם יזכרו רגע זה עד
סוף ימיהם.
אדמתם חולקה מזמן. בלישכתו של הפקיד הרומאי,

הנקרא ראובנוס אלוניוס, מתכנסים רומאים קצוצי־שיער
ומגולחים למשעי, ובקולות תרבותיים של עם־אדויים
דנים על יי שובו ההגיוני של האיזור. כך-וכך הקטארים
לשומרים הצעירים של האימפריה, כד־וכך למהגרים חדשים
ממחוז הדאנובה, כך־וכך לרזרבה הקרקעית של
הנציב.
כעבור כמה שנים. ביום תשעה באב, בכל שנה,
מתכנסים הפליטים באותו מקום, על הגיבעה המערבית,
הקרוייה עתה ״גיבעת הבכי״ .הם משקיפים לעבר כפרם,
שרק בית־הכנסת שלו שרד בין שיחי־הפרא.

הזקנים מתים בזה אחר זה, כשהם משבי עים
את בניהם לקברם כסית-הקברות של המולדת
האבודה. הילדים, שגדלו בינתיים, מתפללים
:״בשנה הבאה בכפרנו.״
״אדמת אבותיהם קוראת להם. הם שומרים לה
אימונים בליבם, חרף כל הפיתויים של סירי־הבשר. הם
מסרבים לקרוא לכל מקום אחר בשם מולדת. הנכדים
והנינים, שנולדו בגלות, מפנים את פניהם אל כפרם הא בוד,
ונשארים זרים במולדתם החדשה.

״כל עוד בלבב פנימה, נפש ערכית הומיה,
ולפאתי מיזרח, קדימה, עין לכפר צופייה

סגן־אדוך במקום צנ 0וו,ון
ץ הרי מחזה אנטי־ציוני, גם הוא מן המוכן. כל
תועמלן של פתח או החזית העממית, כל מסית של 1 קבוצה ניאדנאצית או אנארכיסטית, יכול להפכו בנקל
לעלילה מזעזעת על הבמה או על הבד. הוא מתאים גם
לסידרה טלוויזיונית נוגעת־ללב.
כל העלילה הנ״ל, בלי שום שינוי.
אולם במקום הצנטוריון הרומאי, סגן־אלוף ישראלי.
במקום הכפר היהודי, כפר ערבי. במקום בית־הכנסת —
כנס־יה נוצרית. במקום ראובניום אלוניוס, פקיד הנציב

הרומאי, ראובן אלוני, סמנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל.

זהו סיפורו של הכפר בידעם.

..אם אשכחך, ביועס...״
* הודי אמריקאי טוב, שהיה רואה מחזה זה מוצג
על אחת הבמות מחוץ לברודוויי, היה קור א :״איזה
מוח אנטי-שמי מעוו ת! איזו פארודיה מרושעת על מיס־עלבו
הקדוש, עד מאוויי הדורו ת! איזה כתב־שיטנה מטו !
ף ! איך אפשר לייחס התעללות כזאת, רי שעות כזאת,
רלוקא ליהודים — שהיו קורבנות לרישעות זו עצמה
במשך אלפיים שנ ה!״

זהו, מדיוק, העוקץ השטני שד פרשת בירעם
ואיקרית. אין זו רק תעמולה אנטי־ישו־אלית.
תעמולה זו לובשת *ורה של פארוריה מחוכמת
על הרעיון הציוני עצמו. אנשי בירעט ואיקרית
חם הצאל״ים של דורנו.

אין כימעט שיר ציוני, שגולי בירעם לא יכלו לשיר
אותו בלהט( .״עוד לא אבדה תיקוותנו, התיקווה שנלת
עשרותיים
אין תפילה יהודית, שגולי איקרית לא יכלו להש מיעה
בלב דואב.

בית התמידה הנטוש, בין השיחים והחור בות.
קברי האבות. נחלת אמותינו. ושבו בניט
דנבוילט. אם אשכחך, כירעט, תשכח ימיני, תדבק
לשוני לחיכי. בשוב אללה שיבת איקרית.
ומה נוראים הדברים היוצאים מפיו של אותו פקיד,
שהקדיש את חייו לגזילת אדמותיהם של ערבים, ראובן
אלוני :״אי־יאפשר להחזירם לכפרם, מפני שעל אדמתם
חשבים עתה אחרים.״
כמה זמן יושבים? עשרים וכמה שנים ! .
אבל הציונים תבעו לעצמם את ארץ-ישראל, שעל
אדמתה י שבו מוסלמים במשך 1300 שנה, ונוצרים מסו-
גט של בני בירעם במשך 2000 שנה. בשם מה? בשם
ד״כות ההיסטורית על נחלת האבות. זכות שלא פגה גם
אחרי שמונים דורות.

אייך פעה זכות זו על נחלת האבות במשך
דור אהד בכפר בירעם?

האם שומע ראובן אלוני מה שפיו אומר? זוהי
השלילה הטוטאלית של כל הבסיס המוסרי של התנועה
הציונית ! ואם אינו שומע — האם שומעת זאת אשתו?
האם לא תעמוד בראש הצועקים חמס שובי, שובי
השולמית

געורת האומה
*** יטה לדמיין פרשה שסלה יותר. שפל מכל הוא מע תו
טה השקרים, המירמה והבחש, שבו עטפו אותה מתחילתה
ועד היום — תכונות שאנחנו רגילים לייחס
אותן לאויבינו.

״זה קרה בסערת הקרב,״ אומר יגאד אדון
כטווויזיח. איזו סערה? איזה קרב?

שום חייל קרבי לא היה מעלה על דעתו צביעות ן
מרושעת כזאת. הצביעות המרושעת מאפיינת תמיר את
החומס והעושק, המתגנבים להם מאחורי החייל. כשזה
נדחף הלאה על־ידי סערת המלחמה.
אנשי בירעם ואיקרית לא ברחו. הם גור שו בכו־הנשק.

לא גור שו בסערת המילחמה, אלא אחי־י שוך
הקרבות.
לא בדם חם, אלא בדם קר. דמו הקר של יחש׳,

כל זה תחת דגל קדוש, ששימש ככיסוי
למעשי־נבדה כה רכים :״הביטחון״.

בית הקברות של ניועם: למתים מותו עכשיו לחווו לכנוס

בשם הביטחון, רמסו ברגל גאווה פסק־דין של בית־המישפט
העליון. רמסו את עקרונות מדינת־חוק.
בשם הביטחון, השאירו את העוול על כנו מזה קרוב
ל־ 25 שנים.

מי קבע שזוהי מיצוות הביטחון? ראש־הממשלה
ושר־הביטחון דאז, דויד בן־גוריון, אומר שמעולם לא
נתן את ההוראה( .האם זה מזכיר משהו ל) אך במשך
כל שנות כהונתו, לא נקף אצבע כדי לתקן את העוול
שנעשה, כביכול, שלא בפקודתו( .האם ז ה מזכיר משהו?)

הכה נבדוק את משמעותה שד המידה
הזאת ,״ביטחון״.
אחת מן השתיים :

או שנימוק הביטחון הופעד כתום־דב, או
שנוצד כאופן ציני דשם מטרה אחרת לגמרי :
״גאודת־האדמה״ במרפאות, געודת־האדמה כדי
מדכאות.
אם הופעל בתום־לב, פירוש הדבר שהוכרז על איזור
בירעם ואיקרית כעל ״שטח צבאי סגור״ ,לפי התקנות
לשעת־חירום, מפני שהאחראים לביטחון חששו להשאיר
על הגבול שני כפרים ערביים (אף שהם שייכים לעדה
הנוצרית הידידותית ביותר לישראל, מאז שחר התחייה
הציונית).

ו״ן קנא ונוקם
ף• לומר, הצו הוטל, חרף החלטת בית־המישפט, כדי
^ לספק צורך ביטחוני בילעדי, ולא כדי לגזול אדמה
מעובדי־אדמה חפים־מפשע ותמי־לבב.

אם כן — הרי ביטול הצוו, על פי בקשתו
של שר־הכיטחון, פירושו שהצורך הביטחוני
הזה נעלם. אין עוד מניעה ביטחונית לשיבת
כנים לגבול. ואז ישלהחזירם :

אם, לעומת זאת, אין מניחים לבני בירעם ואיקרית
לחזור לכפריהם ולאדמתם, פירוש הדבר שאין כל מש מעות
לביטול הצוו הביטחוני.

כלומר: הצוו היה •טקר מתחילתו, ולא נו־

וזבנס״ה של בי ת ם, מונופנו שיחים וחורבות: דמי לא מצלצלים הפעמונים?
שרידי בית־הכנסת המפואר מן המאה השלישית לספירה
מעידים על רמת־החיים הגבוהה של יו שבי המקום גס
לאחר חורבן הבית.״

אולם כרעם לא מתה, כאשר עכר משם
היישוב היהודי. כרעם — היא כירעם — חיתה
מאז ועד לפני 25 שנה, דור אחרי דור :
(קרוב לוודאי שמגורשי בירעם הם בני־בניהס של
האיכרים הישראליים המקוריים. כמו רוב אוכלוסיית־הארץ
היהודית, דבקו אלה באדמתם, התכופפו עם רוחות
הזמנים, דיברו ארמית ועברו לנצרות הכובשת, ולאחר
יוכן עברו לדיבור הערבי, אך מבלי להמיר את דתם
שוב. מבחינה שורשית, גיזעית, מולדתית — מי,י שר אלי
יותר, ראובן אלוני המגרש או לטיף סולימן המגורש?)
מי שניסה למחוק את תולדות בירעם הנוצרית, כאילו
עמד המקום שומם מאז ימי בר־כוכבא ועקיבא ועד ימי
יערי וחזן — משלה את עצמו.

מי כמונו, היהודים, יודעים ששדיטים יכולים
להחריב ולגרש — אך אינם יכולים למחוק
זכר של נחלת־אכות, כל עוד יש כנים נאמנים
הרוצים לשוב לגבולם ז
שוב ישובו. וכל בר־דעת ובר־מצפון מבני עמנו —
יעזור להם.

כה לחי :

עד אלא להנציח את הגירויט ולשים ללעג ולקדם
את כית־המישפט הגבוה כיותר כמדינה.
יש אומרים שביטול הצוו בידי משה דיין היה תח בולה,
נקמה אישית ומיפלגתית.
שנה אחרי שנה הופיעו שרי־הביטחון בכנסת, וטעיו
שהכרח הוא לקיים את התקנה לשעת־חירום, שעל פיה
נסגר איזור בירעם ואיקרית. פעם־פעמיים התווכחתי על
כך עם משה דיין, מעל דוכן הכנסת, והוא חזר על
טענה זו. הביטחון מעל לכל( .נא לא לתרגם לגרמנית).
והנה, לפתע, אחרי שהתקנה הועברה שוב לוועדת־חחוץ־והביטחון
כדי לחדשה, הודיע משה דיין לפתע שפג
ד,צורך. אפשר לבטל.

מדוע ז דפי גירסה אהת, משכנעת למדי :
מפני שדיין רצה לנקום א,ג ניקמתו כאנשי
השומר הצעיר. הם הרעישו עולמות כפרשת
פיתחת־רפיח. והם יושבים על חלק מן האדמה
השדודה של כירעם.
על־ידי ביטול התקנה, חידש דיין בן־לילה את הווי כוח
של ברעם, והדליק מדורה מתחת לרגלי השומר-
הצעיר.
אם כן, הרי זה מוסיף דף ציני חדש לתעלוליו של
משה דיין. אם צורכי הביטחון משתנים, בן לילה, לפי
חשבונות מיפלגתיים ואישיים — מה טיבם? מהי רמתם
המיסרית ז
אבל דיין הצליח להעמיד את מפ״ם, ואת השומר־הצעיר,
במיבחן מוסרי עליון.

אין הבדל כין כירעם וכין פיתחת־רפיח,
אלא שד זמן כלבד. שני המיקרים דומים
להפליא.
פה ושם אירע הגירוש אחרי שוך הקרבות, בתקיפת

רגיעה ושלווה. פה ושם נוצלו סיסמות־שקר ביטחוניות
לשם גירו ש עובדי-אדמה מאדמתם. פה ושם אין בכוחם
של פיצויים, ושיכון, ושיקום במקום אחר, למחוק את
העוולה. פה ושם יש רק דרך אחת למחיקת הכתם
ולטיהור המצפון הלאומי: להחזיר את הגולים לביתם.
אנשי השומר הצעיר הצעירים בדרום הבינו זאת,
והם עומדים בראש המאבק. אנשי השומר הצעיר הק שישים
בצפון עומדים בדילמה. נפשם חצוייה. היא חצו יה,
בלי ספק, מן היום הראשון שהסכימו לעלות על
אדמה השייכת לאחרים, וליטול לעצמם שם השייך לכפר
של״ נשכח ולא יישכח.

ייט רק מוצא אחד מדלימה זו, ואני מאחל
לאנשי השומר-הצעיר •טתהיה להם הגדולה
הנפשית הדרושה דו. עליהם להכריז עד נכונותם
הכדתי־מסוייגת, ללא תנאי, להחזיר את
האדמה לבעליה. עליהם להעמיד את עצמם כ ראש
הלוחמים למחיקת הפשע של כרעם
ואיקרית.
הוויכוח שלהם עם המוסדות, ותביעתם לקבל אדמה
אחרת, אינה נוגעת לערכים.

הננים ישונו לגבולם!
*ר* יישם על אדמת ברעם, לייד בית־הכנסת העתיק
שהפך לאתר־תיירות (דמי־כניסה, בבקשה עומד
שלט. הוא הוצב על־ידי מישרד ראש־הממשלה למען
האזרחים והתיירים.
הוא מסביר את תולדות ברעם :״בימי הבית השני
•״ ,כאן י שו ב יהודי — אחד מרבים בגליל העליון,

בן איקרית משקם כנסייתו: לשוב! 0

סי קור ת
בידור
דם, יזע וידע
״הלהקה הזאת מזכירה לי את הבדיחה
על העיוור המנסה לזהות את הפיל לפי
המישוש. הוא נוגע בחרטום וחושב שזה
נחש, הוא נוגע ברגל ונדמה לו שזה עמוד,
הוא מגיע לזנב והרי זה מטאטא. כך זה
איתם. אתה שומע קטע אחד שהם מנגנים,
ואתה בטוח שזו להקת־רוק. קטע שני —
והרי זו להקת־קצב מובהקת. קטע שלי שי
— וזה בפירוש ג׳אז. קטע רביעי — שומו
שמיים, זה מצלצל כמו בארטוק.״
כך תיאר השבועון טייס את להקת דם
יזע ודמעות לפני מספר שנים, כשהיתה
עדיין תופעה חדשה ומפתיעה בשדה הפופ
האמריקאי. מאז עברה הלהקה דרך ארוכה
ומפרכת מאוד. כמה ארוכי־נגן שנמכרו
במיליון עותקים ויותר, כמה להיטים בוד דים
שהפכו לתקליטי־זהב, הופעות שתמו רתם
קיבלו מחירים מרקיעי־שמיים. לכל
אחד מאנשי הלהקה המקוריים היה עבר
מוסיקלי מגוון, ע שיר ולכל אחד מהם
שאר על שלא לדבר
הכשרה שונה.
אפ במשך
הזמן.
הדברים שהצטרפו
שר למצוא כאן בעלי תואר מ. א .מ־ג׳וליארד,
פולקלוריסטים, אנשי ג׳אז ש ניגנו
בהרכבים המתקדמים ביותר, חברי
להקות־מחתרת ואנשי פופ ורוק, בקיצור,
הכל מכל דבר.
הגשר את מהווה
דם יזע ודמעות
עליו יכולים להיפגש כל הזרמים בנוחיות
מקסימלית.
אשר לשינויים שחלו בלהקה לאחרונה:
בובי קולומבי, מתופף הלהקה ואחד מ־

בדבבד
עם האפנה
סריגי טרוירה -
קלים ואווריריים
נעימים במגע
שומרים על צורתם
קלים בכביסה ,
מתיבשים מהר ^
אץ צורך בגיהוץ י 1

ן2660

ונטי מיוצרי ם ע״י ג׳רוסל ג׳רס בע״כו

״דם, יזע ודמעות״
9ופ, רוק וברטוק
שלושת החברים המקוריים בה (עם כץ
וקופר) מסביר שמטבע הדברים הוא, כי
בלהקה המורכבת מתשעה חברים, יהיו
מזמן לזמן חילופי גברי, ושבעצם יש
בהם ערך מרענן ללהקה כולה. אמנם פרי שתו
של הזמר הסולן קלייטון תומאס הת פרשה
על־ידי רבים כטראגדיה, אבל לא
מעט מבקרים בריטיים למשל, ישבעו ב וודאי
נחת, לאחר שטענו במשך שנים
שקלייטון תומאס אינו אלא מחקה לא יוצ לח
של ריי צ׳רלס וג׳ימי הנדריקס.
פרישתו של פרד ליפסיוס, הסקסופוניסט
והמעבד, שתרם הרבה לצליל הלהקה, היה
צעד רציני יותר, אולם במקומו הגיע סק סופוניסט
אחר, לו מריני, מרצה למוסיקה
לשעבר באוניברסיטת אוהיו, וחבר ב להקות
ג׳ז מפורסמות כמו זו של וודי
הרמן, ג׳ו מורלו ודוק סברינסן.
ועוד תוספת חדשה — ברנש מלומד לא
פחות, לארי וילים, בוגר מכללה מוסיקלית
בניו־יורק, ומי שניגן בעבר עם סטן גץ
וקאנונבול אדרלי.
כלומר, דם יזע ודמעות ממשיך במסורת.
וכל מי שמאמין כי פופ הוא יותר מאשר
יאנזי יאטי, צ׳יפי צ׳יפי ועוד גימגומים
מסוג זה, ירו ץ ודאי להאזין להם.

העולם הזה 1818

3ן ~ז < ה רון

טרמפים לחיילות לבד?-

לידידים בלתי־מוזמנים
זכה לאחרונה יו״ר הכנסת,
ישראד ישעיהו. ב שידוריו
רדיו קאהיר
העבריים יצא
להגנתו, וקבע שהציונים האש כנזים
משמיצים אותו בגלל מו צאו
המיזרחי. גם שלמה
הילל נפל, לדברי רדיו קאהיר,
קורבן לגזענות האשכנזית.

כיום כאחד הטובים בפיזיו־טרפים
הפועלים בארה״ב.

רבבות צופי טלוויזיה
עקבו השבוע במתח רב אחרי
יוונית שהוקרן
הסרט מזימה
בסידרת הטלוויזיה הווי חמש
אפס. במרכז עלילת הסרט עמד
ביום של התנקשות במתנדב
שהסכים שכדור ייפלח את חזהו
במרחק סנטימטר, מתוך ידיעה
שהדבר לא יגרום לו כל נזק.
מומחה הלב הישראלי הד״ר
מורים לוי לא צפה אמנם
בסרט, אבל כשסופרה לו עלי לת
הסרט, הגדיר אותה כ־
״שטות, דבר כזה לא ייתכן
אפילו באחוזי סבירות מעטים
ביותר.״

במצב ביש עוד יותר
מצא את עצמו לפני שבוע
השר אכא אכן. בחוזרו מן
הוועידה האקולוגית בשטוק-
הולם, בה הצטיין בנאומים על
שמירת־הסביבה, אף שמעולם
לא אמר על כך מילה בישראל,
הזמינה מזכירות הכנסת את כל
חברי־הכנסת לשמוע מפי השר
דו״ח מפורט. בשעה הייעודה
באו רק ארבעה ח״כים, ואח רי
כמה דקות של המתנה, הו דיעה
להם המזכירות במבוכה
שהוחלט לדחות את האסיפה.
אולם נראה שלא הספיקו להו דיע
על כך לאבן, שבא באותו
רגע לאולם־האסיפות — ומצא
בו ארבעה ח״כים נבוכים, ש מיהרו
להסתלק.

פסוקי השבוע
פנחס ספיר

שר-האוצר
לח״כ אהרון בקר בוויכוחו עם
מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן-
אהרון :״חבר בקר ! כאשר
חילקו את אומץ־הלב, אני לא
עמדתי האחרון בתור

על כתפיו של מי מו נחת
האחריות לצניעות ה כנסת?
הבעייה התעוררה לרא שונה
כאשר ביקרה הכתבת ה משוטטת
של העולם הזה, יפה
גרייצר, בבניין. יפה, צעירה
ירושלמית תמירה, שהיתה ב דרכה
מאוסטרליה לבריטניה,
לבשה חליפת־מכנסיים אדומה
את גבה שהשאירה לוהטת
חשוף. כמה מחברי־הכנסת ה דתיים
העירו על־כך. אחר־כך
התחילו להופיע בשימלות־קייץ
חשופות־כתפיים,
מודרניות,
מזכירת הסיעה של העולם
ומזכי־
— כוח חדש
הזה

(יו ש ב על הריצפה במרכז) במסיבת סיום הלימודים של בוגרי החוג לתיאטרון
9 1 1 1 1 1
״1 1 1 1ך״
באוניברסיטת תל־אביב, בו לימד מישחק, מקשיב לפליטון שהכינו התלמידים
#111111
1 1111
על מוריהם. עודד, שנפצע לפני כשנה באפו, עבר השבוע ניתוח סופי לתיקון האף, והוא מחכה לניתוח במצח.

9איש ארץ־ישראל השלמה
הדוקטור ישראל אלדד :
״עולים אשר מוכנים היו למען
לסיביר,
זכות העלייה ללכת
הרי בהגיעם ארצה אינם מו כנים
ללכת אפילו לדימונה.״

הוא שמע גם סונול, גם פז־גז,
מה אתה רוצה ממנו י״

אמנרון רובע־

מסתבר שהחלמתו של
מושל מדינת אלהבמה, המת חרה
על הנשיאות בארצות־הברית,
ג׳ורג׳ וואלס, נתו נה
בידי ישראלי. וואלס, ה מאושפז
בבית־חולים ראסק ב מרכז
הרפואי של אוניברסיטת
ניו־יורק, מקבל מדי יום חצי
שעה של טיפול פיזיוטרפי מידי
הפיזיוטרפיסט הישראלי ראו
כן (״רובי״) אופיר, הנחשב

@ הנ״ל ׳ ״הכנסת הגרו עה
ביותר עדיפה על הדיקטטו רה
הטובה ביותר.״

צעי־

רת הסיעה של מק״י,
מאות, כשהמשורר
פן התאהב עד מעל לראש ב בתיה
לנצט, שנחשבה אז
לאחת הנשים הארוטיות ביותר
בארץ. פן שלח שליחים ללנ־צט,
ביקש אותה להיפגש עימו
מסויימת,
אחרי הצגת־בכורה
בקפה־המלצרים שהיה פתוח כל
הלילה. לחברי התיאטרון נודע

אלכסנדר

לעבר החיילים שחיכו לטרמם,
ואמר :״אני רוצה לקחת חיי לות.״
״אין חיילות,״ השיב אחד רק החיילים .״אם כך, אקח
זוג,״ המשיך הנהג. החייל וה־חיילת
שנכנסו למכונית, הופ תעו
כשזיהו את הנהג, כי צ״
הק בן אררון, מזכיר ההס תדרות.

במסיבת
סיום של אחת
מיחידות פיקוד דרום הופיע בי ן,
היתר גם שייקה אופיר.
כשסיים שייקה את הופעתו
ורצה לרדת מהבמה, צעק לעב רו
אלוף פיקוד הדרום אריק
שרון ג ״אם אתה לא רוצה
להתייצב מחר למילואים, כדאי
שתיתן קטע נו סף!״

• הד״ ר
שטיין, דיקן הפקולטה למש פטים
באוניברסיטת ת״א :״לא
כל חברי הכנסת הם בעלי שי עור
קומה כדי להיכנס למצ עד
הפזמונים. אך, בכל זאת,
כדאי לזכור כי בין חברי ה כנסת
יש רבים ששמם ייזכר
פזמונים
גם אחרי שהרבה
יישכחו.״

טל ברור

שחקן נבחרת ישראל ומכבי תל־אביב בכדורסל
שעלה לארץ מארצות־הברית ומלבד עיסוקיו
הספורטיביים הוא בעל סוכנות יבוא לצורכי דייג וספורט, בחברת
חברי קבוצת מכבי תל־אביב
במסיבה שערכו רונית אשתו
במועדון ״עומר כייאם״ לרגל זכייתם באליפות המדינה בכדורסל,

רה יפהפיה שהיא גיסתו של
ד״ר אפריים סנה, בנו של
הח״כ המנוח. זה הגדיש את
הסאה, והשבוע פנתה יו״ר סי עת
גח״ל, אסתר רזיאל*
נאור, שהיא מורה במיקצועה,
אל מזכירות הכנסת, דרשה ל שים
קץ לפריצות זו.

בפרשה אחרת, הנוגעת
ללבוש נשי, נזכר השבוע ה במאי
יוסף מילוא. הדבר אי רע
בראשית ימי התיאטרון
הקאמרי, ערב מילחמת־העצ־

העולם הזה 1818

על כך, והם אירגנו מעשה־קונ־דס.
מכיוון שהיה זה גם יום-
הולדתה של בתיה, קנה לה כל
שחקן, כמתנה, פריט אחד של השחקנים תחתוניים. בגדים הגישו לה את המתנות בזה אחר
זה, כשכולם אומרים :״זוהי
מתנה של אלכסנדר פן.״ כשני גש
פן בסוף לבתיה, הופתע
מהבעת־פניה הסמוקות.

בשעת ערב מוקדמת
נעצרה מכונית ליד הטרמפיאדה
שביציאה מירושלים. הנהג פנה

במסיבת פרידה שערכו
חברי מערכת ידיעות אחרונות
לכתבת העיתון תלמה יגול
שיצאה למסע בעולם, שיעדה
הסופי הוא קובה של פידל
קסטרו, אספו חברי המערכת
חמש ל״י מכל משתתף כדי לק נות
לה מתנה. רק בעל העיתון,
נח מוזס, לא תרם את חלקו
בטענה שאין עימו כסף מזו מן
ואף לא צ׳יקים. כאשר ראה
מוזס את הבעת אי־האמון על
פני חברי המערכת, הזוכרים
כיצד הוא נוהג להזמינם לארו חות
ומבקשם לשלם עבורו ב טענה
כי שכח את כספו, הרים
את ידיו וקרא :״בבקשה, תע שו
חיפוש כתב העיתון או*
רי פורת לא התבייש, וכשנח
מוזס עומד כשידיו מורמות,
ערך חיפוש בבגדיו כדי לגלות
שאמנם לא היתה בכיסיו של
מוזס אפילו אגורה.

בהמשך משפטו, נחקר
העיתונאי יגאל לכיס על־ידי
פרקליט מחוז תל־אביב יעקב
קדמי. במהלך החקירה הוא
הכחיש כי היה מודיע של מס-
הכנסה. אמר לו קדמי :״אני
טוען שלא רק שהיית מודיע
של מם־הכנסה, אלא שהיה לך
שם אפילו כינוי: סונול, האם
אתה רוצה לומר בפני בית-
המשפט שמעולם לא שמעת את
המילה סונול?״ כאן התערב
שופט בית־המשפט המחוזי ב ג ״
ימין כהן שלפניו מתנהל ה משפט,
ואמר :״אדון י קדמי,

גיוני וייסמירר

( ) 68 מי שהיה הטרזן הראשון של
הקולנוע, עומד להגיע בחודש הבא
לסידרת הופעות בארץ, בהם יספר לקהל הילדים על מלחמותיו בחיות־טרף
במיסגרת סרטיו. וייסמילר, שהיה שחיין בין־לאומי שזכה בחמש
מדליות זהב באולימפיאדות, החל להופיע ב־ 1932 כטרזן בסידרת סרטי
הרפתקות בג׳ונגל, המשיך בשנות החמישים בסידרת הטלוויזיה
בסרטים. קישוט בתפקידי עתה מופיע
ג׳יי ך,
״ג׳ונגל

הקיבוץ־הארצי ואזהרתו, כי הצבעה נגד החוק או
הימנעות, תגרום להתדרדרות נוספת של היחסים בין
דור המייסדים לדורות ההמשך במשקי הקיבוץ
הארצי — הכריעה את הכף.

תו גינזי ך

פעילות שי״ה בקיבוצים והשפעתם
הרכה על כני ביתות י״א וי׳׳ב, ולאחרונה
גם על התנועה החינוכית כערים, הביאה
את מזכירות הקיבוץ הארצי למסכנה, בי
רק פעילות עצמאית של מפ״ס, ואפילו עזיבת
המערך, יבולה לעצור את התהליד
החדש שסימניו הראשונים נרא• בכר כמסע
אל התיל לפיתחת־רפיה ובהפגנת ה ראשון
במאי כתד־אכיב.
התעוררות השמאל ופעילותו לקראת הוועידה שתת קיים
בנובמבר, עשוייה לעצור, לדעתם, את תהליך
הצטרפות בני הקיבוצים לשי״ח, לפחות עד לוועידה.

מורלי,
הפנים הנלהבת שנערכה בישראל לניקולם
הלוא הוא ניסים משולם, בעל ההון האמריקאי שבא
לישראל כדי לחגוג את חגיגת הבר־מיצווה של בנו.
משולם־מורלי, ישראלי שירד לארצות־הברית ועשה
שם הון בעסקי קרקעות, התקבל לפני שלושה חודשים
בכבוד מלכים בישראל, כששרים ואישי מדינה נוהרים
לחגיגת בר־המיצווה של. בנו, וסוגרים לכבודו אפילו
את רחבת הכותל המערבי, לצרכיו הפרטיים.

עסקני המגבית טוענים כי משודם מד*
פיע אצלהם זו השנה השלישית כריטימה ה

מרכז עולמי
לסקי־מים בכינרת

חוסמים את

״ברשת שילוני״

העולים בווינה

תשלה בכנסת

מאמצים מיוחדים נעשים עתה כדי לקצר את שהות
העולים מברית־המועצות בווינה, ולזרז את בואם
לישראל.

הפיכה: אירגונים יהודיים מאמריקה
משדלים את העודים לעדות לארצות־הברית,
במקום לישראל. בידיהם כ־ 30 אלף
רשיונות הגירה לאמריקה.

סגן השר
יהיה עצמא?
לא מן הנמנע כי סגן שר החינוך והתרבות מטעם
המפד״ל, הח״כ ד״ר אבנר שאקי, יתייצב בבחירות

הגילויים שנחשפו תוך כדי מש^טו של
הכתב הכלכלי של ״הארץ״ ,יגאל לביב, על
צורת פעולתה של מחלקת החקירות של
מס ההכנסה, עשויים לשמש נושא ויכוח ככנסת,
כשמפדגות אופוזיציה ישת״שו כהן
כדי לנגח את שר־האוצר, ולדרוש את הת פטרותו
או פיטוריו של אליעזר ׳שירוני,
העומד בראש המחלקה.
במהלך המשפט טען שילוני כי יגאל לביב היה
מודיע שלו. לעומת זאת טען לביב בעדותו כי שילוני
הדליף לו ידיעות כדי להפעיל לחץ על ראשי משרד״
האוצר, שיתירו לו לטפל בתיקיהם של ״מיוחסים״
הקרובים לשלטון.
לצורך זה, טען לביב, התיר לו שילוני להתבונן
בתיקי החקירות של נישומים רבים, בניגוד לחובת
הסודיות המוטלת על פקידי האוצר. העובדה ששילוני
הראה תוכנם של תיקי מס הכנסה למי שאינו מוסמך
לכך, והטענה כי לא ניתן לו להמשיך לחקור בתיקיהם

טבריה עתידה להפוך לאהד המר כזים
הבינלאומיים לס&ורט מים, עם
תחילת הגשמתו של פרוייקט גד1ל מי־מדים,
שנועד להכשיר את הכינרת ל פעילות
ספורט מים, וכעיקר סקי-מים,
עבור ספורטאי המים של אירופה.
קבוצת ספורטאי סקי־מים ישראליים שביקרה
בספרד בתחרות כל-אירופית של ספורט המים,
הצליחה להלהיב את דו ד ניישונס, יהודי בריטי,
העומד בראש פדרציית ספורט המים באירופה,
ששלח נציגים לישראל, החליט להקים מועדון
ספורט מים בטבריה, שישמש את ספורטאי אי רופה
בעיקר בתקופת החורף.
הפרוייקט בו שותף גם מרכוס זיו, בנו של
הלורד זיו, בו יושקעו מיליונים רבים, קיבל כבר
את ברכתו של שר״האוצר שמינה את סגנו, צבי
דינשטיין, לטיפול בהקמה מהירה של המועדון.

השבוע יצאו יו״ר האגודה הישרא לית
אברהם כהן, המזכיר יששכר מד-
שנסקי והדובר עמנואל >מנו) גרינברג
להשתלמות ארוכה כאנגליה כדי
לנהל את המועדון הישראלי דבשיו-
קם. אגב, סקי-המים, הוכר לאחרונה כמסגרת וישובץ
בספורט אולימפי
התחרויות ככר כאולימפיאדת מיננו־

•טהורה, מכיוון שהוא מסרב לתרום למגבית
היהודית המאוחדת או לישראל. בי נתיים
נודע כי משולם ביטל את הבטחתו
לתרום לאגודה ישראלית, אחרי שהתברר
שהתרומה לא תנובה לו כארצות־הכרית
ממם ההכנסה.

אלון התערב
בשיקול* מערכת
״אלה הם חייר׳
התמרמרות רבה שוררת בקרב עורכי תוכנית הטל וויזיה
״אלה הם חייך״ ,בעיקבות התערבותו של שר־החינוך־והתרבות
יגאל אלון בבחירת מועמדים להש תתפות
בתוכנית.

״ א ל תכה גמלמת חו כמהער בי ת)
לכנסת הבאה בראש רשימה עצמאית — דתית־עדתית.

מקורביו של סגן השר, הצופים כי אח רי
הבהירות הקרבות במפד״ל לא יוצב
שארי כמקום ריאלי בבחירות לכנסת ה שמינית
כרשימת המפר״ל, משמיעים עתה
איום זה כגלוי.
יחד עם זה הם גם מפרסמים ברבים, כי שאקי
עשוי להצטרף לרשימת המערך .״אחד השרים הבכי רים
במערך הציע כבר לשאקי,״ טענו מקורביו ,״אצ לנו
יהיה לך תמיד מקום.״

התעוררות נוספת
של השמאל ב71 פייס
השמאל במפ״ם עשוי להקשיח עכשיו את עמדו תיו
העקרוניות ומהלכיו התכסיסיים כלפי ההנהגה
ההיסטורית של המפלגה, אחרי הצלחתו הגדולה בהצ בעה
במזכירות מפ״ם על הצעת החוק להנהגת נשואין
אזרחיים, בה הובסו חזן ויערי ברוב של 22 נגד 11
חברי המזכירות. הופעתו של שמעון אבידן, מתומכי
יערי־חזן, עם רשימת חתימות של 12 חברי מזכירות

של ״אנשי שלומנו״ ,ישמשו כנראה גם נושא להצעה
דחופה לסדר־היום שתעלה סיעת גח״ל בכנסת.

סושל שו כן
בעליו ועורכו של היומון הארץ,
הופך את עיתונו לעסק משפחתי.

עורך התוכנית עמוס אטינגר שוקל התפטרות מתפ קידו
בעיקבות התערבות זו של השר.

רבו ארצות־הברית

י 1הל את ״הארץ״
גרשום

עורבי התוכנית התבוננו לקיים את תוכניתם
הכאה עם אישיות פוליטית •טאינה
חכרת המערך. כעיקכות זאת הורה אלון
לוועד המנהל •טל רשות השידור שיחליט כי
אישים פוליטיים לא יוכלו להופיע במיסגרת
התוכנית.

שוקן,

כנו הצעיר שד שוקן, עמוס שוקן, שהש תלם
כארצות-הכרית, עומד דקכד עד עצמו
כזמן הקרוב את הנהדת העיתון, כמקום
המנהל הנוכחי, יוסף זימכרג.

אח מי סידר
גיסים משולם?
עסקני המגבית היהודית המאוחדת במיאמי, המבק רים
עתה בישראל, רותחים מזעם על פרשת קבלת

למאבק ב שאלת
״מיהו יהודי?״
גדולי הרבנים בארצות־הברית גוייסו למערכה ב שאלת
״מיהו יהודי?״

הרב מנחם שניאורסון, הרבי מלוככיץ,
קרא לחסידיו כארץ להחריף את המאבק
•לגרום בכך להפלת הממשלה מתוך מטרה
שבממשלה הכאה שתוקם תעבור הצעת ה
חוק של ח״כ שלמה לורנץ. ואילו ראש חכר
הרבנים האמריקאי הרב מיטה פיינשטייי
פנה ללורנץ והודיע לו כי הוא תומך בטלך
טיקה שנקט כדי לדחוק את המפד״ל לפינה
ולהעמיד אותה כמצב שד חוסר ברירה.

7*11 #5771 /

ף | ןדן §1

1) 7ך . 1יין|

דפי קשר ישיר מכילים אלפי הצעות לקניה, מכירה והשכרה.
דפי קשר ישיר מופיעים כל יום בכל דוכני העיתונים.
דפי קשר ישיר מעודכנים יום יום באלפי הצעות חדשות ומגוונות
השימוש בדפי קשר י שיר חוסך מאמץ זמן וכסף.
הפרסום בדפי קשר ישיר מפורט, עניני וזול יותר.
דפי קשר ישיר מאגדים מאות מתווכים בכל הנושאים.
דפי קשר ישיר ־ יעילות, חסכון, מהירות.

תל־ אביב הנגב 4ת.ד 36427 .ט*7׳ 37029 ,250023 , 30670
יחשל, ת.ד 6676 .טל׳ 2317^1
חיפה 520232
ירו שלי ם? 23344
* *3ידט פון ת א 252425

העולם הזה ׳ 18ו

נתניה 28593

מכתבים

ן ן 1יויז

ה כ לי ה

הגדול
״העולם הזה״ ,1817״מיבצע
אחיזת עיניים״ ,על השתלשלות
העניינים בפרשת הצעת החוק של
ח״כ גדעון האוזנר.
הדיווח על התנהגותם המחפירה של
ל״ע ומפ״ם בהגשת הצעת החוק בנושא
נישואין וגירו שין אזרחיים לפסולי חיתון,
היד, מרתק. ראוי להפיץ אותו בקרב כל
אזרחי המדינה כדי שיראו עם איזה נב חרי
ציבור יש להם עסק.
הבלוף הגדול שלהם הוא כל־כך ברור, ביום שמעניין איך הם יוכלו להסתכל
הבחירות בעיני הבוחרים.
אריה (ליאון) שניידר, רמח־גן

ב אניר .״ני לי

הנסיגה

13 ום
מה• 20ב ספ ט מבר עד ה־ 3באוקטובר

ביקורים וטיולים ב

רודו ס
פלמ הדה מיורקר.
(מער ת הנטיפים בפורטו קריסטו).

ברצלונ ה
ניצה

( מנז ר
דר אחד ברור
ליבורנו נפול׳ (פומפייה, אמרפ• וסורנטו).
* פמגוסט ה

(פיזה, פלורנס ורו מ א)
השריר האחרון

לזונ טסרט)

(חונקו,סונטה ק ר לו)

כל השנים הערכ תי
את מפלגת הלי העצמאיים ברלים כמפלגה
שקטה וסו־לידית,
הפועלת מ־מבפנים
לתיקון עי וותים
שונים.
באה הנסיגה ה גדולה
של ח״ב גד עון
האוזנר והשאי רה
אותי המום. אני
עוד לא יודע למי
אתן את קולי ביום
הבחירות, אך דבר
ל א לל״ע !
צבידי, חיפה

השריד האחרון עליו נראה כאילו מפ״ם
תמשיך להילחם, היד, הכפייה הדתית. עד
השבוע שעבר בכל אופן כך זה נראה.
באה פרשת הנסיגה מהצבעה על חוק
נשואין אזרחיים וסתמה את הגולל על
השריד הזה.
וכל זה בעד הכבוד המפוקפק לשבת
בממשלה.
בתיה כבירי, נתניה

הרוח

על פני הארכיטקטורה של מקום מיוחד
במינו זה, מרחפת רוחו של פרופסור אל־פרד
נוימן המנוח (שלימד אדריכלות בטב־

אילת או במפרץ יפו ליד תל-אביב, בזכות
אבות ולידתם על אדמת ישראל.
האם תדע ישראל לאמץ לעצמה פרי
זה ן זה תלוי גם בכם.
אריה גנמור, טורנמו, קנדה
י• המקום המינחד ששלח הקנרא אריה
גנמור — ראה תמונה.
ראו הוזהרתם ;
״העולם הזה״ ,1817״הם לא
יעברו״ ,הנידון על אלימות פו ליטית
ותוצאותיה.

העולם הזה ועורכו הוכיחו פעמים רבות
את עצמם כצופים תחזיות נבונות.
לכן על אלה המובילים את העם היושב
בציון לקחת לתשומת־ליבם את האזהרה
בנושא האלימות הפוליטית ולאן היא יכו לה
להוביל.
ראו הוזהרתם!
שרגא גיל, פתח־תקווה

ושם כיליד גרמניה שעבר בה את זוועות
המלחמה, אני לא מבין כיצד יכול אורי
אבנרי לתאר לעצמו כי מה שקרה שם
יבול לקרות אי־פעם כ אן?
יותר מזה: אני חושב שזוועה חייתית
כמו שהיתר, אז, לא יכולה לקרות שוב
באף מדינה בעולם. ועל אחת כמה וכמה
במדינת היהודים שהיו הקורבנות של או תה
זוועה.
נ. ש ,.ירושלים

ירושלים של זהב —
או של ״חיאט״?

הסיסמה מם׳ 1של הציונו ת :״אנו באנו
ארצה לבנות ולהיבנות בה״ ,ולא להרוס
את הנופים היפים שלה.
הגיע הזמן לעשות סוף לפרשת בתי-
המלון הענקיים שנתקעים במקומות הכי
יפים ומחסלים אותם בשם התיירות וד,דו לרים:
החל בהילטון ו שר תון שגמרו עם
קוו־החוף של תל־אביב, דרך דן־כרמל ש שבר
את אחד מקווי־היופי הנהדרים של
הכרמל וכעת, סוף־סוף הגיעו לראש הפיס־גה
ומתלבשים על פנינת הערים בעולם —
ירושלים.
אפשר להבין את שר־התיירות האומר ל-
אזרח־הישראלי :״הסבר פניך לתייר״ —
אבל למד, זה חייב להיות על חשבון פני -
הנוף של י שר א ל?
התייר, הרי בסופו של ד בר בא לכמה
ימים או שבועות ומסתלק לו לארצו ואילו

הבטח מקומך
בהקדם!
פרטים והרשמה בכל מ שרדי הנסיעות1

* 67י ! 1
ריסוזג ר-נטיחווזי נפי
ווהנסליס

שוקנע

עיי 0וו.ל אגף הספחת

.גילי • ונוחת נ 965יאא

קול המפרסם
שבועוןה חד שו ת הי שרא לי ־
< •העולם הזה״״ י המערכת והפינהלזע תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלסון ,260134
תזדדואר • 136 מען מברקי: עולמם רס *הדפום החדש״ בע״ם,
ת״א, רה׳ בן-אביגדוד הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורר הראשי: אורי אבנרי הפדל: העולם הזה בע*מ.

ניון ובקוויבק) ושל שותפו ותלמידו צבי
הקר, שהיו צריכים להרחיק עדותם ומיש־נתם
עד לקנדה הרחוקה, כדי שתתקבל על
דעת בעלי המקום.
הלקח והפוטנציאל של יצירה אדריכלית
זו תוקפים גם באופירה (שארם־א-שייך),

אנו אזרחי־ישראל חיים עם הנופים שלנו
כל שעד, וכל יום, אז מד, פתאום שניכנע
לקפריזות המחוצפות של במה סשקיעי־הון
בין־לאומיים שבאים לבנות כאן מגדלים
של דולרים ופרסטיג׳ה והורסים לנו, עם
זאת את מד, שנשאר מיופי ה אר ץ?

העזלם הזה 1818

האם הבירוקראטיה והכסף יקבעו
הכל 1

הילל דוידי,

8איד
כאן נתניה

גיורא

היה מתנהג?
מעניין איך גיורא נוימן המסרב להח זיק
נשק בידו היה מתנהג בליל הדמים
בלוד ו
האם הוא היה צועק לעבר הרוצחים :
״אני לא משלהם, אל תירו בי,״ או שהיה
מנסה להילחם בהמי

דוד גולד,

גבעתיים
ריעות תבוסתניות?

אני מתנגד למדיניותה של הממשלה ב נושא
השטחים והשלום.
אני מתנגד חריפות למדיניות של סיפוח.
תמורת שלום אמיתי, שלום שיביא בלי-
בי אמונה שגם ה צד
השני יקיים או תו,
אני מוכן להת חייב
לסגת.
דיעות תבוסתג־יו
תז אינני חושב
כך, ולא זו בלבד,
אלא שאני משרת
בצה״ל (מיל ,).כי
צה״ל הוא צבא הג נה
שמתנהג בכורח
הנסיבות כצבא כי בוש.
בשל
דיעותי, אני כהן חושב עצמי קצת
כפאציפיסט, אבל אמשיך לשרת בצה״ל כדי
להגן על הפאציפיזם (איזו פראזה) ,כדי
להגן על הדמוקרטיה (למרות הכל) ,אותה
דמוקרטיה המאפשרת לגיורא נוימן ולחב ריו
לעשות את שהם עושים.
מיכה כהן, אילת

גגד עישון
באוטובוס

כנהג המוביל אוטובוסים דחוסים כמעט
בכל שעות היום, אודה על האמת שהעישון
מפריע לא מעט.
שמעתי כבר את כל טענות המישטרה
שאין די כוח־אדם, ואין אפשרות להעמיד
שוטר בכל אוטובוס.
השלמתי כבר עם העובדה ששוטר כבר
לא מגיב אפילו אם נוסע על ידו מעשן.
אבל לעזאזל, מדוע שוטרים מעשנים
בעצמם 1
נהג, חיפה

עדר של
פטפטנים

פוצצו את אתם. כל הכבוד ל ד תיי ם!!!
אלה הם גברים •שלא רק מדברים — אלא
גם עושים. ולעומתם כל החילוניים הם
עדר אחד גדול ונכנע של פטפטנים חסרי־ביצים.
הגברים
הדתיים שולטים בחילוניים החל
מהיום שבו הם חותכים להם את צינור
השתן ועד ליום בו הם קוברים אותם.
קלגסיו של הקדוש-ברוד־הוא הכניסו עם
שלם לטרור כזה שממנו הם לא מסוגלים
להשתחרר — וגם לא ישתחררו, כי לפח דנים
אין זכות ואין סיכוי לחיי חופש.

ישראל פחי,

חולון

כשטחנות הבדק
טוחנות פרוטקציה !

ואני בתמימותי האמנתי שבבתי־המשפט
בארץ עדיין עושים צד ק!
אלא שתוצאות משפטו של ד״ר מיכאל
בר־זוהר העמידו אותי על טעותי היל דותית.
שכן
העובדה שעזר וייצמן נהג במכו ניתו
במהירות של 7קמ״ש מעל למותר
(ויש טוענים שיותר) ,דרס אדם למוות —
וקיבל על כך 200ל״י קנס ( בל בד!) היא
מגוחכת כשלעצמה.
אבל היא הרבה יו תר ממגוחכת לנוכח
העובדה שבר־זוהר נהג במהירות של 1
קמ״ש מעל למותר, דרס אדם למוות — וני דון
לחצי שנה מאסר בפועל, חצי שנה

הובלות

התיאטרון הקטן מציג:

ד לי ה 10־ י 7לנ ד ״ נמהו 1א 3רווחוהקאמר)

מטעני חבילותדואר

בוטיק השקרים

בכל שעות היממה
בכל ימות השנה

כתב 1ביי ם:י 1אל זילבו־ג
>1פ־י י1.ודטר

מכל
תל־אביב -בית-החייל,
יום ד׳ 5/7ב־.8.30
יפעת — בית־התרבות,
יום ה׳ 6/7ב־.9.00
חיפה — אורה,
יום ו׳ 7/7ב־.9.00
יפו — אלהמברה
מוצ״ש 8/7ב־.9.00
תל־אכיב — בית־החייל,
יום ב׳ 10/7ב־.8.30
נווה־שאנן -עממי,
יום ג׳ 11/7ב־.9.00
חיפה — שביט,
יום ד׳ 12/7ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה :״קופת־מכבי״ ,״גרבר״.
הפצה ר א שי ת:
״לאן״ ,טלפון .231655 :

מקום

לכל

מקום

טלפונים 58851 — 54713

פועל 24 שעות ביממה

מרכ1

שות

מגע

״גרוזובסקי — אישון לנס״
8זי] 1,£י \ 0 1גי,1יזסכ<

תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעות קבלה 9—17

אולפן

גרג(כר־קמא)

פותח ב־ 11.7.72 קורם ל-

עברית ו/או אנגלית
הצלחת מובטחת ! פרטים :
ת ״ א: גור דון ,5טל 236209 .
או ״יד עפוך, טל 252425 .

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

(המשך בעמוד ) 12

העולם הזה 1818

מכתבים
(המשך מעמוד ) 11
מאסר על־תנאי למשך 3שנים, שלילת
ר שיון הנהיגה ל־ 10 שנים וקנס של 5000

אז אם להתבטא בעדינות — זה פשוט
מעורר סלידה.
קוראת, כפר־סבא

גערת הגומי

שהפכה פנטומימאית
״העולם הזה״ ,1817״חפרצופה״,
על הרקדנית מרים פסקלסקי ש הפכה
לפנטומימאית.

מאריכה את התענוג

בכתבתכם אתם מספרים כי מרים פס־קלסקי
היתד, בנעוריה נערת גומי. אני זו כרת
אותה מהתקופה ההיא. למדנו יחד

מרים פסקלסקי
נערת־גומי
בבית־ספר, ומרים היתה מופיעה תמיד גמישות בתרגילי
במסיבות סוף השנה
משגעים.
חבל שלא פירסמתם תמונות מהתקופה
ההיא.

ד. פי,

תל־אביב

• מריס פסקלסקי היום בתרגיל גמי שות
— ראה תמונה.
משפהה שכזאת
״העולם חזה״ ,1817״סיבוג שני
— אותה אשה״ ,רחל המרחלת
על הריונה של נחמה שי, שהיא
אם לבן בגיל .17

כל הכבוד למשפחת שמואל ונחמה שי.
הם צריכים לשמש דוגמה לזוגות רבים
ואז ייפתחו קרוב לוודאי פחות תיקי גי רו
שין ברבנות.

יפה רובין,

בת-יס
טעות לעולם צודקת

מצורפת טעות בעלת משמעות שהופיעה

תוצרת דובק־ערבות לטיב>£א\>48££ם 512£ £1£1£11 81 סאס!?£11ס5

במדור המודעות של הארץ ביום .23.6.72

אליהו רון,

תל-אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.

העולם הזה 1818

1־ 31־ 1־9־ 1

חה אנבל

ף * אווירה של שיעמום טוטאלי קיבלה הכנסת, ביום
^ הרביעי שעבר, את תקציב המדינה לשנה השוטפת.
33ה״ניס הצביעו בעדו 13 ,נגדו, אחד נמנע.
73 חברי־כנסת אף לא טרחו להשתתף בקבלתו הסו פית
של תקציב המגיע לסכום שלא היה עוד כדוגמתו:
16,385,550,000 לירות.

מסכום זה 6,071.356,000 ,לירות כלולות
כתקציב מישרד־הביטחון.
מסופקני אם רו ב חברי־הכנסת הנוכחים
מלוא המשמעות של סכום מסחרר זה.

עמדו

^ שנה האחרונה לפני מילחמת ששת־הימים, הגיע
4תקציב הביטחון למיליארד ורבע לירות.
בסכום זה ציידנו ואימנו את הצבא, אשר הביס את
צבאות כל שכנינו תוך כמה שעות, והנחיל למדינה
.ניצחון צבאי יחיד במינו.

צית הסכום הזה מוקדש לתקציב־הכיטחון, ועוד
מיליארד נוסף להוצאות ביטחוניות הכלולות
בתקציבים אחרים.

מה נשא רו מה נשאר למימון כ ל הוצאות המדינה
לכל המשימות האחרות — בניין המשק, פיתוח הארץ,
ציימצום הפער החברתי, חינוך ׳וסעד, בריאות ודואר
ועוד ו עו ד?
כ־ 5מיליארד לירות — פחות משליש מן התקציב
האדיר.

כמילים פשוטות ואכזריות: כגלל תקציב־הביטחון
העצום, ההולך וגדל, אין בל אפשרות
לספק לתושבי-ישראל יותר מן השירותים ה עלובים
הקיימים. מסופקני אם המדינה תוכל
לספק כעתיד אפילו את השירותים האלה.
כבר כיום

אין

רוב האוכלוסיה מקבלת את החינוך

מרותק ל־

כשרבע מכל כוודהאדם הפעיל בישראל
מערכת־ד,ביטחון — מה פירוש הד בר?
פירו שו הוא שכל אדם רביעי בישראל מקבל שכר,
ומוציא את שכר זה במשק — מבלי לייצר שום ד בר
למען המשק. מרגמות ופגזים אינם סחורה.
כאשר ארבעה אנשים מוציאים את שכרם במשק,
אבל רק שלושה מהם מספקים למשק סחורות ושמתי ם
— מתקבל עודף עצום של הביקוש על ההיצע. כשעולה
הביקוש על ההיצע, עולים המחירים בלי הרף.

מצב זה מהווה מכונה אדירה לייצור אינ פלציה.
אינפלציה
זו היא בלתי־נמנעת. היא מוכרחה לגדול
משנה לשנה, יחד עם תקציב הביטחון.

כאשר גדלה האינפלציה, גדד הפער. העניים
נעשים עניים יותר, העשירים נעשים עשירים
יותר. ערך הכסף בכיסך פוחת מחודש לחודש.
מצד אחד, גורם תקציב־ד,ביטחון הענקי לאינפלציה,
ומדרבן אותה. מצר שני הוא לוקח מן המדינה את ה אמצעים
הדרושים לפעולה סוציאלית וכלכלית לשם צימ־צום
הפער.

כל זה מתוף שטה ישראל ״הקטנה״ ,מתוך
הגבולות ״הכלתי־כיטחוניים״ .אותם הגבולות
אשר החזרה אליהם מהווה, לדעת ראש־המגד
שלה, התאבדות לאומית.

כך, בשתי צורות שונות, גורם תקציב•
הביטחון להנצחת העוני והנחשלות של חלק
גדול מאזרחי ישראל — עם כל הסכנות הפני מיות
המחרידות הכרוכות בכך.

׳מאז הננו יושבים במשך חמש שנים וחודש לאורך
קווים הנקראים, בפי חסידיהם, בשם ״גבולות־הביטחון
האידיאליים״ .שטחים נרחבים נתונים לשליטת צה״ל
ומבטיחים לנו, כך אומרים, מרחב הגנה ותימרון.
ההיגיון היה מחייב כי בגבולות ביטחוניים אידיאליים
אלה, יי ר ד תקציב־ד,ביטחון ותקטן המעמסה.
אולם השנה עולה תקציב־הביטחון הרישמי על 6
מיליארד ל״י.

במילים פשוטות ג וניד חמש שנות ישי בתנו
כשטחים המוחזקים, מאחורי ״גבולות•
הביטחון האידיאליים״ ,גדל תקציב־הכיטחון
הרישמי פיחמישה.

כמו חסידיהם, הם חיי״ כגן־ערן — גן־עדן
של שוטים.
מה נובע מעובדות אלה?

הן מוכיחות כי מצבנו הביטחוני האמית
י לא השתפר מאז מילחמת ששת־הימים,
אלא להיפך.

** ל כך יש להוסיף את סכומי־העתק האחדים ה־
> מוקדשים לביטחון, מחוץ לתקציב מישרד־הביטחון,
סכומים המשולבים בתקציביהם של מישרדים אחרים.
(למשל: הוצאות השיטור המוגבר, הוצאות הביטחון
של יאל על, ועוד ועוד).
על כך יש להוסיף עוד אח מחיר הנשק שאותו אנו
מקבלים באשראי, ואת ההתחייבויות לשנים הבאות.

תקציב־הביטחון הוא מודד מדוייק למצב הביטחוני —
יותר ממצבי־דוח, יותר ממצבים משתנים של התלקחות
ורגיעה, אפילו יותר ממיספר האבירות — אף שכל טיפה
של דם יקרה לאין ערו ך מכל סכום של כסף.
מצבנו הביטחוני הוא המכריח אותנו להקדיש כסף
וכוח־אדם למאמץ הביטחוני. על כן ׳מהווה מאמץ זה את
המודד הנכון למצב הביטחוני הכולל — המורכב מן
המצב הבינלאומי, הנשק הזורם לארצות־ערב, סכנת
ההתערבות של מעצמות גדולות, פעולות הפידאיון, ועוד.

גם זה אינו מלוא הנטל. יש להוסיף על כל
זאת את ימי-העבודה האובדים למשק כגלל
הגיוס למילואים, ובמיוחד את הנזק הנגרם
על־ידי גיוס מנהלי־עכודה ועובדים מרכזיים,
שבהם תלוייה עבודתם של רכים אחרים.
התקציב הגלוי
גדלה עוד יותר.

גדל

חמישה. ההוצאה

ביטנה האחרונה דפני מילחמת ׳ששת הימים
היווה תקציכ-הכיטחון 10עשרה אחוזים
— מן התוצר הלאומי.
התוצר הלאומי עצמו היה אז קטן מאוד, בעיקבות
שנות המיתון.
השנה מגיע חקציב-הביטחון ל־ 2870,מן התוצר ה לאומי.

עשרים

ושמונה

אחוזים!

זהו
אחוז מדהים. ארצות אירופה המערבית מוציאות
כיום על ביטחונן בין 37ל 40/0,-של התוצר הלאומי שלהן.
הגיעה ל־ו״ 87 עד 107 וברית־המועצוח
ארצות־הברית
ל 107 והגה נאלצו שיתי מדינות-ענק אלה, זה עתה,
לחתום על חוזה להגבלת החימוש, מפני שלא יכלו לעמוד
לאורך ימים במעמסה.

אנחנו, מדינה עניה בעלת משק דל, מו ציאים
על ביטחוננו אחוז הגדול כמעט פי שלו שה
מזה של ארצות־הכרית, שופעת העושר!

1ם אחוז פנטסטי זה אינו משקף את מלוא חומרתה

של המציאות בה אנו חיים. כדאי לבדוק את השפעת
תקציב־הביטחון על שאר חלקי תקציב־המדינה.
מן התקציב הכולל של 16.4מיליארד, למעלה מ־4
מיליארד מוקדשים לתשלום חובות וריבית. חובות אלה
נובעים, בעיקרם, מהוצאות הביטחון של שנים קודמות.

נשארות 12 מיליארד לירות. למעלה ממח
זבנג
ולא גמרנו: במה זה עולה!
המינימלי הדרוש בחברה מודרנית ותרבותית. תשלומי־הסעד
הם לעג לרש. שרותי־הבריאוית אינם מספיקים. רו ב
השרותים הממלכתיים — מן המישטרה ועד הדואר —
נמצאים בשלבים שונים של התמוטטות.

זהו מחיר תקציכ-הכיטחון. הוא מונח כ־אכן־נגף
על דרך התקדמותנו הלאומית והחברתית.
הוא קשור לרגלינו ככדור-עופרת, כעוד
אנו מנסים להתחרות עם המדינות הטכנולוגיות
המתקדמות על מקומנו כעולם.
ב רו ר שבמצב כזה, כל הדיבורים על סתימת הפער
הסוציאלי, ואפילו על צימצוימו, הם פיתפותי־ביצים. ככל
שגדל תקציב־ר,ביטחון, כן יקטן הסכום העומד לרשותנו
למטרה חיונית זו.

ף* יטוי אחר לאותה פעייה הוא השימוש בכויח־האדם.
^ לדעת הכלכלנים הרציניים, בעייה זו חמורה יותר

אף מן הכסף.
במערכת־הביטחון נמצאים כיום 280 אלף מפרנסים —
חיילים מכל הסוגים, עובדי מערכת הביטחון והייצור
הצבאי.

כלומר: רכע מכל המפרנסים כמדינה,
שמיספרם מתקרב עתה למיליון.
אם מנכים ממיליון זה את מקרי־הסעד שאינם עוב דים,
מתקבל יחס מבהיל עוד יותר.

לאחוז כזה הגיעה בריטניה למשך שנתיים־
שלוש כשיא מילחמת־העולם. שום מדינה לא
ע״דה מעולם כמצב כזה כמשך תקופה ממושכת.

כמשך חמש שנים הצליחה ממשלת ישראל
ליצור מצב המכריח אותנו לזרוק את חלק־הארי
של פרי־עמלנו — פרי עמלו האישי של
כל אדם כישראל לתוך הלוע הפעור של
כור הביטחון.

הכוללת

* * ודד זה אינו מדוייק לגמרי, בגלל ההבדל במחירים
ויסיבות אחרות. אבל יישנו מודד מדוייק לגמרי.
מהו חלקו של תקציב־הביטחון ב״תוצר הלאומי ה גולמי״
— אותו סכום תיאורטי המסכם את מכלול ה פעילות
במשק?

לה הן העובדות — ושום כלכלן רציני של ה-
מימסד לא יעז להכחישן.
אין הן מופיעות בהכרזותיו המפוצצות של משה דיין,
ואין הן קיימות בתודעתה הרדודה של גולדה מ איר!

* והי הסכנה האמיתית הרובצת לפיתחנו.
( אנחנו מנצחים ומנצחים, בקרבות גדולים וקטנים.
מנצחים בקרב נגד צבאות ערב, מנצחים בקרב גגד
הפידאיון.

אכל אין בכוחנו לסיים את המילחמה ככוח
הנשק, למרות מחירו הנורא של נשק זה.
אין בכוחם של הערבים לנצח אותנו בשדה־הקרב.

אך מסתבר שיש ככוחם לעצור את הת־פתחותנו
ולעוות את הכרתנו, להטיל עלינו מע מסה
ביטחונית שתגדל משנה לשנה, עד כדי
שיבוש חיינו הלאומיים והפרטיים.
כסילים אינם רואים אלא את המאורעות החולפים, את
הקצף שעל פני המים הפוליטיים. הם רואים את הרגיעה
על הגבולות, את חוסר־ד,אונים של הפידאיון. עובדות
כלכליות ומיספרים תקציביים, המגלים את המתרחש מ תחת
לפני המים, משעממים אותם.
לכן הם מאמינים כי מצבנו טוב ואיתן, ושכדאי לנו
להמשיך במצב זה עוד עשרות שגים. משה דיין גיבא
זה עתה, בחוג סגור, שמצב זה יימשך עוד עשרים שנה,
ונראה שהדבר לא הדאיג אותו כלל.

האמת היא שמצב זה נושא בחובו סכנות
חמורות כיותר לעתידנו — לא כשרה־הקרב,
אלא בזירת המאבק הכלכלי והסוציאלי.
מי שמבין זאת, חייב לחתור ל שינוי המצב לאלתר,
להעדפת השלום על שטחים, כדי שנוכל להוריד בהדרגה
את תקציב־ד,ביטחון, ולהעתיק את עיקר מאמצינו מן
הזירה הצבאית לזירה הכלכלית, החברתית והחינוכית.

ההיסטוריה ידעה הרכה עמים כלתי־מנו־צחים
ועטורי־תהילה, שמתו מאפיסת-כוחות.
אל־נא נלך כדרכם.

חדיי

ב 1 1י

במדינה
העם
? בבית
!מלא מקום ראש־הממשלה, יגאל אלון,
; השבוע לאותה נערה שבהיעדר אמה,
יקת את דלת ביתה בפני כל מי ש ש עליה, בטענה :״אמא לא בבית.״
שרת הימים בהם נעדרה ראש־הממשלה
דה מאיר מהארץ, אחרי שיצאה להש־
;ף בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי
ינה, התדפקו הרבה בעיות לוחצות על
ת המדינה.
זיתה הבעייה המוסרית הראשונה במע־של
פליטי בירעם ואיקרית, שתבעו את
יתם לשוב לכפריהם ולאדמותיהם, אחרי
;וסרו המיגבלות הביטחוניות שחלו עלי ו
מאז הקמת המדינה.
היתר, בעיית המשבר הממשלתי, נוכח
יכולתה של המיפלגה הדתית הלאומית,
זותפת בקואליציה, להצביע נגד הצעת
ו״כ שלמה לורנץ, הזהה עם עמדתה שלה
!רשת הענקת ההכרה כיהודי רק למי
זתגייר לפי ההלכה.
התעורר ויכוח פנימי נוקב בין שר־האו־י
פנחס ספיר לבין מזכ״ל ההסתדרות
חק בן־אהרון בשאלת מדיניות השכר.
נוצרה בעייה מדינית עדינה, נוכח אי
ולתה של ממשלת בריטניה שלא להתיר
וירגון־לשיחרור פלסטין, להקים את ליש־זו
בלונדון.
לבעיות אלה ולאחרות, מצא ראש־המפד
לה בפועל, נוסחת קסם :״נחכה עד ש לדה
תחזור.״ לרגע היה נדמה שבלי גול ;
אי־אפשר להכריע, אי-אפשר לפסוק
וי־אפשר להגיע לשום ד בר במדינה. היה
1מגוחך לשמוע את טענת ״אמא לא
:ית״ מפי מי שמתיימר לטעון לזכות
יושת כס ראש-הממשלה. רק בפרשה אחת
לה העוצר עצמאות, אומץ־לב ויוזמ ה:
פרשת ההודעה על הטעות שנעשתה בהפ צת
הכפר הלבנוני הצבייה.
המקהלה המדברת. אבל לא רק יג ל
אלון חיכה לבואה של גולדה. בהי-
דרה של הגננת הלאומית השתתקו לפתע
ל השופרות הציבוריים. השרים, סגני די ירים,
המנהיגים בפועל ובפוטנציה, ש תקופה
האחרונה לא פסקו להשמיע הצ רות
מצלצלות, הכרזות מהדהדות, איו-
ים וסיכומים היסטוריים, השתתקו לפתע.
נדמה היה שכל הדברנים הלאומיים של
שראל אינם אלא מקהלה מדברת, שבהי-
:דר המנצחת, חוששים להשמיע את קולם.
:פילו שר־הביטחון, משה דיין, לא נשא
:תקופת היעדרה של גולדה נאום אחד
רפואה ולא הופיע א פילו. בר איון טלוויז־
•ני אחד.
מבחינה זו לפחות יכלו אזרחי ישראל
התפלל שגולדה תרבה, ככל האפשר, לש וות
מחוץ לגבולות המדינה.

בחירות
*גצ׳ר

כתיבת הקלפי

״זו בושה וחרפה, כתם על המיפלגה!״
זכריז הבום של חיפה, שר־העבודה יוסף
זלמוגי .״זה מעשה של דרג נמוך ללא
דיעת מנהיגי המיפלגה,״ אמר אליעזר מו־
!ק, מזכיר מועצת פועלי חיפה.
עסקני המערך בחיפה, לא ידעו כיצד
!הסתיר את קלונם שהתגלה ברבים. לפתע
זסתבר שכל ההכרזות על טוהר הבחי־ות
המקובל בישראל, אינן אלא עורבאזרח. לפחות באזור חיפה נמשכת מסורת
טהיתה מקובלת עוד מתקופת הבחירות
!וועד הלאומי של היישוב תחת השלטון
זמנדטורי. הסתבר, כי באחת הקלפיות
טהוצבו בחיפה לבחירות להסתדרות הפקי-
־ים שנערכו בשבוע שעבר, הוחלפו כל
2תקי ההצבעה, כ־ 400 במיספר, ותחתם
;ושמו, במעטפות כשרות למהדרין, פתקים
חדשים, כולם של המערך.
הטכניקה של הזיוף היתה מדהימה בפש טותה.
למצביעים באותה קלפי היתד. ההר גשה
שהם מצביעים לפי כל כללי הבחי־
־ות החשאיות והדמוקרטיות. זכות ההצבעה
שלהם נבדקה בפנקס, הם שמו את פתקי
;הצבעה במעטפות אטומות וחתומות, נמ-
:עה מכל מצביע אפשרות להצביע בפעם
שנייה.
אבל אז, אחרי שהקלפי ובה מעטפות
;הצבעה, נחתמה בנוכחות נציגי כמה מים־

לגות, היא הועברה למקום האיסוף. שם
נמצאה קבוצה שפתחה את הקלפי, הוריקה
את המעטפות שבה והחליפה אותן באח רות.
לרוע
המזל, נכח במקום נציג עקשן של
המפד״ל. בדרך־כלל, במקרים כאלה, נהוג
לשחד נציג של מיפלגה יריבה, ולהציע לו
להכניס גם אחה מסויים של פתקים של
רשימתו. הפעם לא הסכים נציג המפד״ל
לעיסקה. לפי אחת השמועות תבע למים־
לגתו ס 500/מהפתקים החדשים, דבר ש נציגי
המערך לא הסכימו לו. כתוצאה מכך
נעשה הזיוף ללא ידיעתו וחתימתו של ה משקיף
הדתי.
איזון עדין. כאשר התגלה הזיוף ניסו
ראשי העבודה בחיפה להמעיט בערכו .״זה
מעשה בודד וחד־פעמי,״ ניסו לשכנע את
הציבור .״אין לפתקים האלה כל השפעה
על סיכום הקולות הכללי,״ ניסו לטעון
באוזני נציגי המיפלגות האחרות .״אנחנו
מוכנים לערוך את הבחירות בקלפי ה־מזוייפת
שוב,״ הכריז מולק .״נעשה בחי רות
חדשות בכל חיפה,״ הציע ח״כ ה עבודה
החיפאי משה ורטמן.
״זה מעשה שטות של עסקנים קנאים,״
הסביר מנהיג אחד ואילו שני מצא תירוץ
טוב יו ת ר :״זה מעשה פרובוקציה של
מיפלגה יריבה כדי להבאיש את ריח
המערך.״
כך או כך, ד בר אחד ברור: פרשת
הזיוף בקלפי החיפאית מצביעה על אחת
הסיבות לכך ששום דבר ביחסי הכוחות
בין המיפלגות במדינה אינו משתנה מאז
הקמתה. יש מי שדואג מאחורי הקלעים
לפקח על האיזון העדין.

הכיבו ש אות קליו
תחילה נראתה הידיעה כעוד אחת מאו תן
ידיעות, המתפרסמות זה חמש שנים
בעיתונות העולם והמיועדות להבאיש את
ריחה של ישראל ולהוציא את דיבתה רעה
בעיני עמי העולם.
אבל העיתון בו התפרסמה הידיעה, ה שבועון
הצרפתי השמאלני נובל אובזרבטר
— והעיתונאי שהיה חתום עליה — ויק־טור
ציגלמן, מראשי התנועה לשלום ובי טחון
בישראל, המשמש ככתב הישראלי של
השבועון — היו שקולים ואחראים מכדי
להתייצב מאחורי בדותה או שמועודשווא.
הידיעה עצמה היתד. מזעזעת. אפילו מי
שהתרגל לתופעות שליוו את כיבוש שטחי
הגדה המערבית ורצועת עזה, כמו נישול,
פיצוץ בתים, הגליה והתנחלות על אדמות
זרים, לא יכול היה להישאר אדיש לה.
היא סיפרה כי המימשל הצבאי בגדה המע רבית,
במטרה למנוע מערביי הכפר הער בי
עקראבה, השוכן דרומית מזרחית ל שכם,
לעבד את אדמותיהם שהוחרמו מייד
אחרי המלחמה כדי לשמש שטחי אימו נים
לצה״ל, ריסס באמצעות רעל מאווי־רונים
את שדותיהם של הפאלחים כדי
להשמידם.
בדור בו לכל אזרח שני בישראל יש
עדיין אסוציאציות טריות מאוד לגבי שי מוש
ברעלים, פעלה ידיעה זו כהלם. מה
עוד שהסתבר כי היא נכונה וכי שיל-
טונות הביטחון מתייצבים אחריה להצ דיקה.
שדות
התבואה הוו יעלו. מסתבר כי
בינואר השנה, תקופה בה שררה לכל ה־דיעות
רגיעה מוחלטת בגבול ירדן, הח ליט
צה״ל להרחיב את תחומי השטח ה ביטחוני
הסגור המשתרע על אדמותיהם
של חקלאי עקראבה. לצורך זה נתפסו ב אפריל
השנה עוד ארבעת אלפים דונאם,
שאיש אינו יודע את יעדם הברור, וכדי
להרחיק מהשטח את בעליו ומעבדיו, הוא
רוסס בחומר רעיל לאדם ובהמה. שדות
התבואה במקום הושמדו כליל. אנשי עק־ראבה
עצמם טענו כי ריסוס שדותיהם
ברעל נועד להוו לחץ עליהם למכור את
אדמותיהם למינהל מקרקעי-ישראל.
משרד־הביטחון ומינהל־המקרקעין הכ חישו
כל קשר בין ריסוס הקרקעות ותפי סתם
לבין תוכנית להקמת התנחלות נו ספת
על שדות עקראבה. אבל צחוק הגורל
הוא שדווקא ביום בו התפוצצה פרשת
עקראבה ונודעה ברבים, חגג מושב בוקע
בטכס עליז את חג עלייתו לקרקע — מז רחית
לשכם, במרחק קילומטרים מעטים
מעקראבה.
מסוק הורם סככות. בשנה השישית
לכיבוש החל הכלל האומר, כי ״הכיבוש
משחית את הכובש יותר מאשר את הנב־

על המ שבר
שר יהיה להעלות מיסיס, להקפיא
שבר, ולצפצף על תגובת הציבור.

^ יכר בנה גשר מעל לנחל. בתום
המלאכה, נשאל איך יבדוק את טיבו.
״פשוט מאוד,״ השיב ,״אני אגיד לחו־תנת
שלי לעבור בו. אם הגשר יחזיק מע מד
— טוב מאוד. אם יתמוטט — גם טוב.״
במצב דומה מצאה את עצמה השבוע
צמרת מיפלגת־העבודה. שני משברים קוא ליציוניים
איימו עליה. האחד נדחה זמנית,
עם הסכמתו של ח״כ הליברלים העצמאיים,
גדעון האוזנר, לדחות את ההצבעה על
הצעת החוק שלו לעריכת נשואין אזרחיים
לאלה שהרבנות מסרבת להשיאן. השני
עמד להתחולל השבוע, סביב הצעת החוק
של ח״כ אגודת ישראל שלמה לורנץ, לה־

שוס דנו וא1שחנה
ף• דרך כלל יש נימוקים טובים נגד
^ הקדמת הבחירות. בעיקר: החשש ש פירוק
הקואליציה יפגע ביוקרת מיפלגת-
השילטון, ואי-הוודאות מפני התוצאות ה צפויות
בבחירות.

הפעם, כאורח פלא, נעלמו שני
הנימוקים האלה. בעת ובעונה
אחת.

.בדיניה
כיר רק במגויירים לפי ההלכה כיהודים,
בחוק השבות. ראשי מפלגת העבודה יכלו
לו מר :״אם הקואליציה תחזיק מעמד —
טוב מאוד. אם תתמוטט — גם טוב.״

בי כימים האחרונים גברה בצמרת
העבודה ההכרה שכדאי
להקדים את הבחירות. בייחוד גברה
הכרה זו כלב האדם הקובע
כיותר כעניינים כאלה: פינחס
ספיר, שר־האוצר והאיש החזק כמפלגה.

שיקוליו
שר סניו
ספיר
י^ מיפלגה ככלל, ולפינחס
/בפרט, היו שני נימוקים טובים להק דים
את הבחירות.
נימוק א׳ :הדבר פותר את בעיית
חילופי־השילטון. אם יתקיימו הבחירות
בעוד שנה ורבע, עשוייה גולדה מאיר
להגשים את הבטחתה ולפרוש מן החיים
הפוליטיים. רבים לא מאמינים בזה, אבל
האפשרות קיימת.
במיקרה זה תתעורר הבעייה מי יע מוד
בראש הרשימה לכנסת, ובראש הממ שלה
הבאה. המאבק עלול להתלקח ערב
הבחירות, ד בר שאינו נוח. ולפינחם ספיר
עצמו לא נוח כל־כך לעמוד בראש הרשי מה,
לפני שהציבור יתרגל אליו כאל מם׳
1במדינה.

אם תוקדמנה הבחירות, תעמוד
גולדה כראש הרשימה, וגם כראש
הממשלה הכאה. מעבר השילטון
ממנה לספיר יובל להתכצע כעוד
שנה־שנתיים, כלי קשר לבחירות,
באווירה רגועה.
נימוק כ׳ ז בחירות עולות כסף, הר

כסף. לא רק בהוצאות ישירות, מטעם
המיפלגה, אלא בהוצאות עקיפות, מטעם
המדינה.
כל עובד בארץ יודע כי יש לו שנה
אחת — בכל ארבע שנים — שבה הוא
יכול להעלות דרישות, ללחוץ ולקבל. רק
בשנה האחרונה שלפני הבחירות נשמע
קולו של הבוחר, ויש מישקל לדרי שותיו.
הממשלה נאלצת להיענות לרוב הדרי שות,
והדבר עולה לה בכל פעם כמה מאות
מיליוני לירות.

הקדמת הבחירות היא תכסיס
גאוני לסתימת פי העובדים. השנה
הברוכה פשוט תיעלם. כעוד שלו שה
חודשים, אחרי הבחירות, אפ

בש,״ להתגשם בישראל במלוא משמעותו
המחרידה. תופעות כמו גירו ש הבדואים
מפיתחת רפיח ועתה השמדת שדות עק-
ראבה ברעל, העידו כי ההשחתה המו סרית,
שהיא כורח בלתי נמנע מעובדת
היות עם אחד כובש ומנצל את משנהו,
מכרסמת ואוכלת בנפש האומה הישראלית.
דיבורים יפים על ״אתה בחרתנו״ ועל
היות הכיבוש הישראלי שונה והומאני יותר
מכל הכיבושים שידעה ההיסטוריה, נשארו
בגדר דיבורים בלבד.
שוב לא היו אלה מעשים חריגים. שר שרת
של מעשים, שהמרחק בינם לבין פש עי
מלחמה אינו רב, העידו עד כמה מש חית
הכיבוש, כמו הסיפור הבא:

לורנץ >עם ח״כ גרוס)
עוד בנק 7
מטעמים שונים, נאלץ ראש ממשלת גר מניה
להכריז על בחירות חדשות בטרם
עת. וילי בראנד הוא כעת הסוציאל־דמוק-
ראט מם׳ 1בעולם. פיזור הפרלמנט במדי נה
כה מסודרת כמו גרמניה המערבית נו תן
הכשר פסיכולוגי למעשה דומה ב ישראל.
חשוב
יותר הוא מיבחן דעת־הקהל שנע רך
זה עתה. עסקני מיפלגת־העבודה, כמו
רוב העסקנים בארץ, מזלזלים בסקרי דעת־קהל
של המכונים למיניהם, מתוך דיעה
נכונה שרובם מופרכים מעיקרם. אבל ב שבוע
שעבר נערך סקר רציני: הבחירות
בהסתדרות הפקידים, בה הצביעו כ־ 70 אלף
אזרחים טובים, שהם מידגם מייצג למדי
של כלל הציבור( .בגלל מיבנה ההסתדרות,
שייכים להסתדרות הפקידים כל עובדי ה־מישרדים,
כולל פועלי-הניקיון, חשמלאים,

התוצאות הוכיחו דבר אחד
בעליל: אם תיבחר מחר הכנסת

הליקופטר חג מעל ראשי הבדואים ש עיבדו
כמקובל בשטחים המפונים (מהם
פונו בפיתחת רפיח) והרס תוך כדי טיסתו
את סככות הקש שהקימו להם למגן מפני
השמש.
ידיעה נוראה זו לא פורסמה בעיתון
עויין לישראל או באחד מבטאוני ארצות
ערב. היא הופיעה בכרוניקה פשוטה ב דבר,
ביטאון פועלי ישראל, ב־ 23 ביוני
שנה זאת.
הטרגדיה חוזרת על עצמה. בשבוע
בו העירו פרשיות בירעם ואיקרית את
מצפונה הרדום של האומה, והעידו כי ני שול
וגירו ש אינם נשכחים לעולם, חזרה

העולם הזה 1818

עשו להביא להקדמת הבחירות לכנסת
השמינית, היא לא
תהיה שוגה! * מ אסור לשכוח כי פנחס ספיר אינו רק
כמעט במאומה מן הכנסת השבי י שר־האוצר של ממשלת ישראל. הוא גם
עית. הכישלונות, הסר,נדלים, ה האיש
החזק של מיפלגת העבודה והממונה
פרשות המפוצצות — שום דבר
על כל מערכות הבחירות שלה. כתוצאה
לא עזר.
מכך נתון ספיר בקונפליקט פנימי עצו ם:
האינטרס של המדינה להקדים את הבחי בבחירות
הפקידים י רד המערך ב־. 1.170
רות כדי למנוע הוצאות מיותרות, מתנגש
להפסד זה אין משמעות, מכיוון שקל ל בקרבו
באינטרס המיפלגתי, התובע תקו מערך
לתקנו במערכת־בחירות כללית, בה
פת הכנה ארוכה כדי להצליח בבחירות.
יוטלו למאבק כל משאבי־הכוח האדירים
משום כך היוו תוצאות הבחירות להס שלו.
תדרות
הפקידים הקלה רבתי לצמרת ה עבודה.
עליית
גח״ל ב־ 1.570 גם היא אינה מש המסקנה
של ספיר ו שות׳ :אפמעותית
ביותר, מה גם שהמרכז החופשי
לא השתתף בבחירות״ .למערך לא איב -שר ללכת לבחירות כלי חשש. ה
שלושתם
עומדים במצב קשה.
בשביל מפ״ם, הפרישה מן המערך נר אית
כאסון. איש אינו יודע מה יהיה גו רלה
בבחירות, אם תתייצב לבדה, אחרי

כנסת הכאה תהיה דומה לכנסת!
הנוכחית.

!שאיבדה מזמן את הכושר לעמוד על רג ן
ליה של עצמה.

בכנסת

בשני

ח״כים

פת שגוד ל תזכה
נוספים.
מעניין שבבחירות אלה ירדו הל״ע ב־ס
.0.037 כלומר: המהומה הגדולה סביב
הצעת־האוזנר לא שיפרה את מעמדה בצי בור
שהוא ער לחדשות.
מעניינת גם ירידת מק״י, מ״ 1.7670ל־
.0.9370 אהה כזה בציבור הסתדרותי שולל
ממק״י את הסיכוי לעבור את אחוז־החסי-
מה לכנסת.
ברית־השמאל של יעקוב ריפתין קיבלה
,0.4270 קצת פחות מכפי שקיבלה בבחי רות
הכלליות בהסתדרות לפני ארבע שנים.
גם ע״מ קיבלה בבחירות אלה פחות מכפי
שקיבלה לפני ארבע שנים בבחירות הכ לליות
בהסתדרות ( 2.4770 לעומת .)3.7970
לפי תוצאה זו יש לע״מ סיכוי לזכות ב־2
מנדאטים בכנסת — בניגוד לדעת רבים,
שסברו כי ע״מ תימחק כליל מן המפה
בבחירות הבאות.
כן לא השתתפה תנועת העולם הזה

6ראה שצמרת מיפלגת־העבודה לא

^ החליטה עדיין להביא בכוונה תחילה,
בכל מיקרה, לפיצוץ הקואליציה. אבל היא
לא תעשה מאמצים מיוחדים כדי למנוע
פיצוץ זה.
המצב מאפשר לה להגיד לל״ע, למפ״ם
ולמפד״ל: תרצו להישאר בקואליציה —
בסדר. לא תרצו — נלך לבחירות. על
מישקל האימרה הידועה :״ירצו — יאכ לו.
לא ירצו — לא יאכלו.״
זאת היתה הסיבה שבשבוע שעבר היה
ספיר תקיף בדעתו לא לוותר לאף אחד
משותפי הקואליציה, אפילו יוביל הדבר
לבחירות. כאשר הופיע השבוע בוועדת
הכנסת, כאילו נמלך בדעתו, טען שאין
מקורביו,
צורך להקדים את הבחירות.
ובראשם אברהם עופר, ניסו לשכנע את
חבריהם להניח לשותפי הקואליציה לד,צ־

ביע כרצונם, מתוך ידיעה שהדבר ממילא
לא ישנה את המצב הקיים.
אבל זאת היתה רק הצגה. אילו באמת
רצה ספיר למנוע בחירות מוקדמות, הוא
יכול היה להשיג את הוויתורים לשותפים
הקואליציוניים בקלות ולמנוע בעוד מו עד
את המשבר המפוברק. אבל הוא הניח
לכדורים להתגלגל.

הכדורים הועברו, על כן, לשלו־שת
השותפים.

י הל״ע נמצאים במצב דומה. התוצאות
אצל הפקידים הוכיחו שלמרות כל הרעש,
תקבל ל״ע לכל היותר מה שקיבלה בפעם
שעברה — וכל זה במחיר ריב עם מיפ־לגת־העבודה,
שאת סופו מי ישורנו. גול דה
היא נוטרת־שינאה מפורסמת, והיא
עלולה לסלק את ל״ע גם מן הקואליציה
הבאה.
במצב אומלל עוד יותר נמצאים אנשי
המפד״ל, שאין להם שום עניין לריב עם
מיפלגת־העבודה בגלל חוק, שהם עצמם

הצביעו בעדו לפני שנתיים בלבד.

כל השלושה היו רוצים לרדת מן
המינרלים הגבוהים שהם טיפסו
עליהם, אכל אינם יודעים כיצד.
כעל כורחם, נתקעו כל שלושתם
כמבוי סתום — והרק־ היחידה
לצאת ממנו היא נסיגה גלוייה,
פוטכית ומבישה.
כך עלול לקרות דבר שהוא נדיר בפו ליטיקה:
שעסקני־מיפלגות מפוכחים ייאל צו
לעשות מעשה הנוגד בפירוש את ה אינטרסים
שלהם.

כמיקרה כזה תיערכנה הבחירות
תוך חודשייפ-שלושה, כעונת ה

שיקוליו המעשיים של פינחס
ספיר אינם המילה האחרונה.
זו שמורה, כמו תמיד, לאשה —
לגולדה.
וגולדה, העושה את חשבונה האישי,
עשוייה להחליט כי בחירות מוקדמות אי נן
מתאימות לה. יתכן שלא תרצה להיזכר
כאשר. שפוצצה את המערך ופילגה את
״תנועת העבודה״.
במיקרה זה, עשוי תמיד להימצא מוצא.
את אגו״י אפשר לשחד( .בחוגי הכנסת
התלוצצו השבוע כי אחרי כישלון בנק
אגו״י, שהוקם תמורת הצבעת אגו״י בעד
המימשל הצבאי, אפשר להקים עתה בנק
חדש).

האוזנר (בשיחה עם מזכיר הכנסת, נתנאל לורך)
להעלות להצבעה?

השגיאה הטראגית
עצמה בכפרי הגדה.

כפרי

הצפון

בעוד 20 שנה תהיה אולי עקראבה לאז רחי
ישראל מה שמהווה בירעם לגביהם
היום — אות קלון שאינו נמחק ואינו נותן
מנוח.
בוער אחד
שאיכפת לו
כמו כל שמיניסט בחודשים האחרונים,

זזעולס הזה 1818

כרע גם יעקב ביארין 17 תחת עומס
ההכנה לבחינות הבגרות. אפילו יותר מ אחרים,
כי הוא נאלץ לעזוב, לפני זמן מה,
את המוסד בו למד, תיכון עירוני ד׳ המצ טיין
בצפון תל־אביב, עמד לגשת לבחינות
בגרות אקסטרניות.

אגו׳׳י היא סיעה מיסחרית
טהורה, ומיליון אהד או שניים ל־
״חינוך העצמאי׳׳ שלה, פלוס שיח דור
במה כחורי־ישיבה נוספים,
עשויים לספק אותה.

נהגותו התקיפה, שאלה מוסרית יסודית,
זכה למתנגדים ולאוהדים קיצוניים. אולם
גם מבין האוהדים, יצאו מעטים מאוד
להביע את אהדתם לעמדתו.

בתנאים אלה, יכול היה יעקב להש קיט
את מצפונו בשקט, בטענה שאין
ביכולתו להשתחרר מלימודיו. הוא לא
עשה זאת; יצא, למרות העומס העצום,
למאבק ציבורי שהוא מאמין בו.

להחתמה. אחד מאלה שקמו היה ביא-
ר ץ. כאשר קרא בעיתונות, כי נוימן עו מד
להישפט בפני בית־דין צבאי, החליט
ביארין שעליו לתרום את חלקו במאבק
זה. הוא גייס כמה מחבריו בתיכון עירו ני
ד׳ ,ויחד החלו מחתימים למען שיח־רורו
של נוימן.

המאבק: החתמת בני־נוער על עצומה
לשיחרורו של סרבך הגיוס מטעמי־מצפון,
גיורא נוימן. נוימן, שעורר מחדש, בהת
יעקב
עצמו היה עד לאחרונה בעצמו
תלמיד בעירוני ד׳ .באחד הימים הזמין
אותו המנהל לשיחה ידידותית, הסביר לו

מצבם של ל״ע ומפ״ם קשה יותר. אולם
גם המוחות שלהם עובדים בקצב מזורז,
כדי לחפש מוצא שלא תהיה בו השפלה
עצמית גלוייה, אך שיאפשר להם להי שאר
בתוך המחנה.
אם תרצה גולדה לשמור בכל מחיר על
שלמות הקואליציה, תוכל לדפוק את רא שי
הילדים זה בזה, לכפות על כולם מעין
מוראטוריום על עסקי דת־ומדינד. עד ל בחירות
הסדירות, אולי עם כמה הצבעות
סמליות ריקות־מתוכן.

אך אם גולדה תשמע לעצות
ספיר, היא יכולה לפוצץ בנקל את
בל העניין ולהבריח את שותפיה
האומללים ללבת אל הקלפי —
מכלי •טלאיש מהם יהיה הסיכוי
הקלוש כיותר להרוויח משהו מן
התרגיל.
בסוף השבוע נראה היה כי ספיר עצמו
נרתע מהמצב שהוא דחף לקראתו. כמה
מיועציו הצליחו כנראה לשכנעו שבחירות
בסתיו הקרוב עלולות לגרום לו קשיים תק ציביים
עצומים, לא רק במיפלגת העבודה
שקופתה ריקה, אלא גם באוצר המדינה.
ספיר מנסה עתה לעצור את כדור השלג
שהוא הניח לו תחילה להתגלגל ללא חשש.
אם תושג פשרה במשבר הקואליציוני —
יהיה זה אות כי קשייו של ספיר גדולים
מהתגבר עליהם. אם יוחמר המשבר ויגיע
עד לפירוק הקואליציה — שוב יהיה זה רק
לפי אור ירוק של פנחס ספיר, אם יהיה אינן שוב
שבחירות מוקדמות סבור מסוכנות.

כי דעותיו הפוליטיות מזיקות לתלמידים
האחרים, וכי הוא מהווה גורם לא חינוכי
בבית־הספר. יעקב החליט ל עזו ב :״למען
ענייני האישי, לא רציתי לגרום לסערה,
ולא סיפרתי על השיחה לאף אחד. אבל
למען אחרים לא רק שאני מוכן לעורר
בעיות ציבוריות — אלא לדעתי, אפילו
חייב לעשות זאת.״
עם כמה מחבריו החל יעקב עובר בגימ נסיות
בתל־אביב, אוסף חתימות למען
שיחרור נוימן. בפתח העצומה ציטטו יוז מיה
את מגילת העצמאות :״מדינת יש ראל
תהא מושתתת על יסודות החירות,
הצדק והשלום ...תבטיח חופש דת ומצ־
(המשך בעמוד ) 18

השחתת הנוו או הצרתו? 3

יקה מהצטלבות לפני
ארמון הנציב — 1 :הכנסייה בהר־הזיתיס — 2 .מיגדל הפעמונים של אוגוסטה ויקטוריה.

— 3הר־הצופים, כשעל פיסגתו הגוש של בנייני האוניברסיטה — 4 .שיכוני הסטודנטים
בשיפולי הר־הצופים, ומתחתם כיפת־הסלע (הכיפה השמאלית) וכיפת אל־אקצה (הימנית),
כשהר הבית למרגלותיהם — 5 .גוש שיכוני הגבעה הצרפתית, שעל ריקעם בולט

״העולם הזה ,,נותן אח רשות הריבוד
למתכנני התלוו השנוי במחלוקת:

שלה״אוו

האדריכל

משה ירמיצקי במישרדו, באחד משלבי הדיון על המלון, אותו
תיכננה חברת ״צוות ישראל״ ,שהוא מנהלה. ידו פרושה מעל לדגם
של המלון, כשהצד הנראה של המלון הוא חלקו האחורי, הפונה צפון־מערבה לים־המלח.

מיועד ללימוד, למגורים, לכנסים, לבידור,
למכוניות שבאות ויוצאות, מקום לדיסקו טקים,
למועדונים, לאיצטדיון, מקום המ יועד
לשמש בני אדם במאדדהעשרים.

מבחינת הגודל והן מכחינת ההי ערכות
שלו כנוף, הרי מלון לא
מתאים _במקום .
משה ירמיצקי: נניח אם כך שה
לכן
הטענה: איך אפשר לבנות בהר־הצופים,
מקום בו נמצאת האוניברסיטה־העברית,
מלון שבו תייר יתגלח כשהוא
מסתכל על העיר־העתיקה, היא לדעתי
טענת איוולת.

מדובר לא במלון כי אם, למשל, בבית־המישנה־העולמי.
כדי לעשות אותו יעיל,
אי־אפשר לפרוש אותו על פני דונמים,
מפני שאז יצטרכו לנסוע שם בקורקנטיס
או באופניים. ייאלצו לבנות אותו לגובה.

אלא מה, כל מה שנבנה בשטח זה,
צריך להיבנות מתוך התייחסות לייחוד
השטח. אנו כארכיטקטים מתחשבים ביי חוד
של מקום, ולא משנה באם זה יהיה
אילת, שארם אל־שייך או הר־הצופים.
אנו לא שולפים תוכנית מתוך המגירה
ומתאימים אותה לכל מקום בארץ. ה־תיכנון
נובע מן המקום שעליו אנו בונים.

השאלה לא היתה מתעוררת כ אותה
חריפות לו היה מדוכר כ מלון
קטן וצנוע. פה מדוכר כמלון
לא קטן ולא צנוע, מלון שמשתלט

הטענה היא כדיוק זאת: ש המלון
הזה היה יבול להיות יפה
כמקום אחר, אך אינו מתאים ל מקום
הזה כגלל הנפח הגדול שלו.
מכיוון שהפונקציות של מלון
מחייכת מיבנה מסוג טסדיים, הן

׳־ משה ירמיצקי: אמר אחד ממותחי
הביקורת על המלון: הבניין, אין לנו
שום ד בר נגדו. הוא בסדר גמור, אילו
היה בית המישנה העולמי, בית התנ״ך
העולמי, או משהו מסוג זה. וכאן הוא
הסגיר את עצמו. לא תשוב להם הגודל.
קודם כל קיים הפחד הזה ממלון. מלון
זה דבר רע.
אני חושב שזה לא נכון. לא משנה מה

הטענה היסודית נגד המלון היא
כזו: האגן של ירושלים המיזרחית,
המשתרע כין העיר-העתיקה, הר־הזיתים
והר־הצופים, הוא מיוחד
כמינו מבחינת הנוף, הצורה וה אסוציאציות
ההיסטוריות. מיקומו
המסויים של המלון הזה, כצורתו
זאת, הורס את האופי של האגן
משלוש בחינות :
הראשונה — שככלל אין מקום
למלון כשטח הזה, השנייה —
שהגובה של המלון הורם את קוו
הרקיע שד הר-הצופים והגבעה
הצרפתית, השלישית — שהנפח
שד המדון הופר אותו למרכז ה כובד
של האגן וככך משנה את
צורתו.
הכה ננתח את הטענות האלה
כנפרד. וקודם כל נדבר עד הטענה
שעצם הקמת מלון גדול כמקום
כזה משחיתה את אופי הנוף.
מיטה ירמיצקי: ראשית אני משוכ נע
מעל לכל ספק, שהטענה כי מלון אסור
לו להיבנות על הר־הצופים, היא טענה
פסולה. כאשר אנחנו לוקחים את הר־הצופים
לא רק כאיזה שהיא דקורציה
לעיר־העתיקה, כי אם כמקום חי, דינו של
מלון עליו הוא כדין כל מיבנה אחר.
בדיוק כמו מהאוניברסיטה בהר הצופים
היא מקום חי ותוסס, מקום שיכיל, אני
מקווה, עשרות אלפי סטודנטים, מקום ה־

שתי וויות

ובאילו שני מיבנים שונים. מימין חזית
הבניין הבנוי בצורת ״ר״ ,כפי שתיראה
מצד העיר־העתיקה. שורת החלונות הרחבה העוברת במרכז
הבניין נועדה לקלוט את קרני השמש וליצור אשליה אופטית
לפיה אין הבניין בנוי גוש אחד, כי אם מורכב משני אגפים.

משמאל — כך ייראה הבניין מצד הר־הזיתיס. כל המיבנים המדו רגים
הפזורים סביבו לא יבנו. הם תוכננו כדי להוכיח למינהל
מקרקעי־ישראל, כי ניתן להוסיף חדרים מבלי לבנות מלונות נו ספים.
את מלון ״הייאט״ תיכננה חברת ״צוות ישראל״ בהנהלתו של
משה ירמיצקי ועוזריו מיכאל אזמנוב, יצחק חשמן ואלי מאיום״

מיבנהו של מלון ״הייאט״ ,אשר הוכנס לתמונה בפוטומונטאד — 6 .המיגדל והכיפה של
הדורמיציון. בתמונה נראית בבירור טענתם הצנדקת של מתכנני מלון ״הייאט״ על חורבנו
הגמור של הר־הצופיס. הגוש הצפוף של בנייני האוניברסיטה העברית הנמוכים, מחסל
אתה בונה. כמובן שהבניין במידה מסויימת
צריך להביע גם את תוכנו. לא תיבנה מלון
שייראה כמו כנסייה ולא תיבנה כנסייה
שתיראה כמו בניין מישרדים.
הגודל הוא פונקציה של תקופה. קרי טריונים
של כנסייה הולכים ומשתנים
מתקופה לתקופה. ישנם חומרים שונים,
ישנם אבזרים שמשתנים ומשפיעים על
הבניין, י שנן אפשרויות שונות, דרישות
שונות. רק הבעיות של תחבורה מודר נית
בלבד, כבר משפיעות מאוד על אופי
הבניין וגודלו.
מיכאל אזמנוב: הדימוי הרגיל של
מלון אינו מופיע כאן. זהו נסיון שונה
מהמקובל לתכנן מלון. לרוב, מלון הוא
בניין מסיבי, מרובע, שיו שב על מיבנה
נמוך. כאן יש נסיון לשלב גובה ברוח
החומר הדומיננטי של ירושלים שהוא אבן.
גם לגבי שאלת המיקום. מה זה משחית
את הנוף? אם המיבנה לכשעצמו הוא
יפה, ואם הוא תורם לסביבתו הקרובה
והרחוקה זו איננה השחתה, כי אם להיפך.
יצחק חשמן ז לנוף י ש כמה תכונות
קובעות. צריך לשים לב קודם, מהן ה תכונות
הללו בנוף שאנו בונים בו.
להר־הצופים ישנה תכונה שהוא צופה
ממנו החוצה. יש לו מיבנה חלול, הוא
חשוף, הוא משקיף אל הנוף, והנוף מיש-
תקף כאילו בחזרה בו. כמו מראה גדולה,
הוא אוצר בתוכו את המראות.
ממול, לעיר־העתיקה, ישנה תכונה שהיא
מאספת ומרכזת. היא נמוכה מאוד, רחבה,
יש לה קווים אופקיים, ששולטים על
כל המבואות שלה.
אם מגלים תכונות אלה, ואם עובדים
נכון כאדריכל, מחפשים איזה צורות בניין
תחזקנה את התכונות שי שנן בנוף. כל
צורה אנכית על ההר מחזקת את תכונתו.
גם אם נניח שזה לא היה מלון, אלא
לדוגמא בית־המיקרא העולמי, הרי אחרי
שהייתי מגלה את התכונה הספציפית הייתי
מחזק נפח בנייני, כדי שיגיע לגבהים
כאלה שיחזקו וידגי שו את תכונות ההר.
נוסף לכך — כל מיבנה אנכי שעומד
על הר־הצופים יוצר קשר מיידי עם העיר־העתיקה,
דווקא בגלל האגפיות שלו.
כשמסתכלים מהעיר העתיקה החוצה רו אים
את הצריחים והמיגדלים שמקיפים
אותה. אס רוצים להיכנס לתוך מערכת
קיימת שכבר מיסתובבת, צריך לעשות
דבר שמחזק את הסיבוב, או אפילו דוחף
אותו. עוד מיגדל גבוה יכול רק לחזק
את התנופה.
אז איפה כאן אי־ההתאמת? איפה הנפת
המוגזם? אולי להיפך? אולי צריך לזקר
אותו עוד יותר?
אדי מאיום ז אני מעדיף אוניברסיטה
או מלון על הר־הצופים מאשר בית־תנ״ך
חדש או קריית־ממשלה נוספת, או עוד
מוזיאון. כי אם אנחנו רוצים ליישם משהו
על הר־הצופים יש להעדיף קודם כל
שתהיה שם פעילות.
אס מסתכלים כיום על ירושלים, יש
בה כמה בניינים וקריות של שממה.
גם המוזיאון וגם בנייני־הממשלה מתים
בשעות מסויימות של היום. כדי לדאוג
לאינטנסיביות, לקשר מחודש עם העיר
העתיקה, אנחנו חייבים לשים פונקציות
שבאמת עוזרות לקשר הזה, ולא מנתקות
את העיר מאותו איזור.

אתם טוענים שבמרכז העולם
ישנה העיר העתיקה, תפישה ש אנו
שותפים לה, ומסביבה יש שר שרת
שד מיגדלים עד ריפסי ה הרים.
המיגדלים האלה הם קטנים,
דקים ובאמת מהווים כעין טבעת
סביב ליהלום.
עכשיו אתם באים ובונים מיג
דל שאיננו צר ואינו קטן, שאינו
כאילו עבד לעיר העתיקה, כי אם
משהו שעלול להפיד לה לאדון.
העיין, מהר-הזיתים, למשל, כמ

ההר בחומה צפופה של ריבועים חסרי אופי. ניתן גס לראות את צידקת טענתם
בדבר ה״קצב״ של ההר, הנע ממיגדל עתיק אחד למישנהו ומישתלב בנוף הקדום. בכוונתם
של מתכנני ״הייאט״ היה להוסיף מיגדל לאלה הקיימים, כך שיכנס לקצב הנתון.

שלוש פעמים תקף ״העולם הזה״ בחריפות את תוכנית מלון ״הייאט״
על הר־הצופים בירושלים, בטענה שהוא משחית את נוף ירושלים.
כדי לאפשר לקורא לגבש לעצמו את השקפתו על נושא העלול להכריע
לגבי עתידה האסטטי של ירושלים, החליטה מערכת ״העולם הזה״ לתת את
רשות הדיבור לצוות מתכנני בית״המלון.
בעמודים אלה מופיע הראיון עם קיצורים בלתי מהותיים.
בראיון השתתפו: האדריכל משה ירמיצקי ועוזריו — מנהל הפרוייקט
מיכאל אזמנוב, והאדריכלים יצחק חשמן ואלי מאיוט.

קום להתמקד בהר־הכית או כמקום
אחר בעיר־העתיקה, תלד
הצידה, ושם המדון הזה, מעצם
גודלו, יהפוך לה למרכז.
זוהי הטענה העיקרית נגדכם.
משה ירמיצקי: נפח נקבע לא רק
אבסולוטית על־ידי רוחב כפול אורך,
כפול גובה, כי אם על־ידי עוד כמה
דברים. על-ידי הצורה, על־ידי החומר
והשימוש בחומר לרפלקס של אור וצל.

כל הדברים האלה יחד יוצרים את הנוף
הנראה. בין אם זה מיגדל־פעמונים של
כנסייה, או איזה בניין שהוא. כאשר
הארכיטקט מביא בחשבון את כל האלמנ טים
האלה יחד, סיכומם הוא המיבנה
הנראה. הדבר גם מישתנה בשעות שונות.
יצאנו כולנו מתוך נקודת מבט שהעיר-
העתיקה היא המוקד. מה צריך לראות
מסביב כאשר יושבים בעיר ומסתכלים
החוצה, ומה נראה מבחוץ כשמשקיפים על

העיר וסביבותיה. ואז כולנו הגענו לידי
מסקנה אחת: צריך לשמור על קו הרקיע
הקיים כיוס — הר־הצופים — בהדגשות
שישנו בו במקומות מסויימים.
ההדגשות האלה לא נקבעות מן ה עובדה
שזהו מיגדל צר — מיגדל-פעמונים
כמו באוגוסטה ויקטוריה — או שהוא
בניין פי שניים יו תר רחב. כאשר אתה
מסתכל ממרחק של שלושה קילומטרים,
כלומר מן העיר־העתיקה, קובע לא הרוחב
כי אם הגובה שאליו מתנשא המיגדל.
זה מה שעיני אדם קולטים ממרחק כזה.
וזה — הגובה — היה הקריטריון העיקרי
שקבע לנו את צורת החומר.

נניח שאתה עומד על גג מלון
״אינטרקונטיננטד״ עד הר־הזי-
תים, או כקומה העליונה של מדון
״המלך־דויד״ ,או על ארמון־הנציב
או במוזיאון־רוקפלר — זוויות ׳•טונות
מעד העיר־העתיקה, מה אתה
(המשך בעמוד ) 22

צוות אחד ־ שני מלונות ־ שני כיתרונות
משה ירמיצקי, האיש חעומד בראש חגרת ״צוות אינטר־נשנאל״
,אשר אחת מחברות״הבת שלה — ״צוות ישראל״ —
אחראית לצורתו, של מלון ״הייאט״ רב״המחלוקת.
שיער שחור שממנו משתפלות פיאות לחיים מודרניות,
כסופות לחלוטין, המסמרות את 50 שנותיו. הוא יליד
רוסיה. ארצה הגיע ב ,1926-ישר לתל־אביב.
כאן גמר את הגימנסיה העברית ״הרצליה״ ,ולאח-

זרועות לחו״ל. אלו השנים בהן נולדה החברה ״צוות־אינטר־נשנאל״
,כיום חברת האדריכלות הגדולה בישראל ליצוא ידע.
פרוייקטים נודעים של החברה הם :״הילטון״ בנאירו־בי
,״הילטון״ במדגסקאר, מלון ״קילימנג׳רו״ בדאר־א־סאלאם,
מלון ״טורמונה״ במאלטה ומלונות עבור טנזניה.
משהיותיו התכופות ביבשת השחורה נושא אדריכל יר-
מיצקי מזכרת. צמיד שחור, מוזר צורה, על פרק ידו הימנית,

לאס־וגאס

8 \ 1 • 81ן בית המלון אותו הקימה החברה בבירת קוריאה.
הבעייה העיקרית היתה עיצוב מינחת למסוקים

על גג הבניין. בתכננם את המיבנה הרחב שבצידו השמאלי
אחורי של גג הבניין, שילבו אדריכלי־החברה פיתרון מת אים
עם מישחק צללים מרהיב על קירות המיבנה.

מלון בלב השממה שבעייתו העי קרית
— היותו קאזינו בראש ורא שונה
ומלון אורחים בחשיבות מישנית. המיבנה משמאל,
הנראה כצוק טרשים, הוא אולם־הקאזינו. זה נבנה כך, שמכל
מקום במלון ניתן יהיה לראות את השולחנות ומכונות המזל.

ריה סיים את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.
היה ממייסדי חיל־האוויר, ושימש כקצין־הבינוי־החילי
הראשון של חיל־האוויר. ב״ 1952 עזב את שורות צה״ל
כשהוא מסיר מעל כתפיו דרגות סגן־אלוף .״לא היו לי כל
יוטרות להיהפך לחייל מיקצועי,״ הוא אומר.
אמר ופתח את מישרד הארכיטקטורה של אביו, אליעזר
ירמיצקי, שהיה מושבת מאז ,1938 שנת מותו של האב.
עבודתו הראשונה, כיאה לאיש־צבא לשעבר, היתה ביט חונית.
וכיאה לאיש חיל״האוויר לשעבר, היתה זו תוכנית״
האב למכון הבדק בלוד.
החל מסוף שנות ה״ 50 התחיל מישרדו להתפתח ולשלוח

ליד שעונו .״זה עשוי משערות זנב־פיל,״ הוא מסביר ,״לפי
האמונה האפריקאית, אם אתה מקבל את זה במתנה
ממישהו, זה מביא מזל. קיבלתי אותו משרה (שר״אשה)
בממשלת טאנזאניה. הגברת לוסי לאמק.
״אני עונד אותו קבוע, כי בכל פעם שאני מגיע לטאנזאניה,
דבר ראשון שהיא בודקת, זה אם הצמיד נמצא עלי״.
ל״צוות אינטרנשנאל״ מישרדים בישראל, טאנזאניה,
קניה, מדגסקאר, מלטה וגרמניה. גודל המישרד בכל ארץ
נקבע לפי כמות העבודה. חברת הגג, שירמיצקי הוא
מנהלה הכללי, נמצאת בישראל ובידיה כל המניות של
חברות ״צוות״ בעולם.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
פון ...ותהיה נאמנה לעקרונות של מגילת
האומות המאוחדות.״
פוחדים. לא בכל מקום נתקלים יעקוב
וחבריו ביחס אוהד. אבל יו תר מכך, מפ ריע
ליעקוב — הפחד. מספר הוא :״מה
שהפתיע אותי ביותר היה פחדם של הרבה
תלמידים לחתום. הם אמרו שהם מזדהים
עם הרעיון — אבל הצהירו בפירוש שהם
פוחדים לחתום. זה הדבר הכי נוראי לדע תי:
אזרחים צעירים, בתחילת דרכם ב חיים,
במדינה דמוקרטית — פוחדים לח תום
על עצומה שהם מאמינים בה.״

משפט
לא תמיד
זריזין מקדימין
יצחק לוי נעצר כחשוד במכירת סמים
לקטינים. בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
בפני השופטים זאב צלטנר, משה בייסקי
ושולמית וולנשאט, לא הודה לוי, ומש פטו
נדחה להבאת עדויות. מאחר שהופיע
ללא סניגור. הציעו לו השופטים עורך־דיו
מטעם בית־המשפט. לוי סירב, אמר כי
יביא עורך־דין משלו.
לאחר שבוע, התקיימה הישיבה הבאה.
יצחק לוי לא הספיק להשיג לעצמו עורך-
דין. בית־המשפט סירב להתחשב בזה. עוד
באותו יום נמצא לוי אשם בחשד שיוחס
לו, נידון לשש שנות מאסר בפועל.
;גרם עוו ל. לוי עירער. בשבוע שעבר

בשלב הראשון עוד שמר על קור רוח,
עבר בין השולחנות וערך היכרות קולנית
עם האורחים. אבל תוך זמן קצר התגעש
האיש. כשניסה דב סגל להרגיעו, קפץ
בעל השרירים מעבר לדלפק הבר, בהינף
בקבוק אחד הפיל וניפץ שורת בקבוקי
משקאות, כאילו היו בובות באולינג, ואחר-
כך, כשבקבוק שבור בידו, התחיל לחרף
ולגדף כאילו היה גוליית הפלישתי העומד
מול מערכות ישראל.
האורחים במקום, מלומדי נסיון, ידעו כי
אין מה לנסות להזעיק מישטרה. מישטרה
למקרים כאלה ובשעות כאלה בתל־אביב
אינה קיימת. הם ניסו להרגיע את האיש
בטוב ובנחת. המשורר חיים חפר, שהיה
מראשי המרגיעים, ספג מייד ראסיה על
חוטמו והסתלק מהזירה. העיתונאי אורי דן,
שהעז לצעוק כלפי הבריון המשתולל :
״חתיכת חרה!״ נאלץ להפגין מייד את
יכולתו בריצה מהירה, שלדעת מומחים
היתד. מביאה לו הישג נכבד גם באולימ פיאדת
מינכן.
רק אז הזמין הבריון מונית, שמח וטוב-
לב, כשהחתיכה שלו נשענת עליו, הפליג
להמשיך את הלילה במקום אחר.
מוט ברזל כראש. האפילוג של ה-
טרגיקומדיה התל־אביבית התרחש בתחנת
המישטרה בצפון תל־אביב, לשם הגיעו
חיים חפר ואורי דן להגיש תלונה. השו טר
התורן לא זיהה אותם .״אני מבקש
שתשלח ניידת למקום, תגבה עדויות ותע רוך
חקירה,״ תבע חפר.
״אין לי ניידת, אין לי שוטרים,״ השיב
השוטר.
״איפה הם מבלים עכשיו ו״ תמה חפר.
״אדוני,״ הזהיר השוטר ,״אני מגיע ל קצה
גבול הסבלנות שלי.״
לבסוף הסכים השוטר לקבל תלונה. רק
אז הסתבר.לו כי העומדים לפניו הם נצי גי
העיתונות .״תשבו, למה אתם לא לוק חים
כסאות!״ שינה השוטר את יחסו.
אחרי שרשם את כל סרטי התלונה, חשב
השוטר וחשב, וסיכם לבסוף את הצעתו
לפיתרון בעיות מסוג ז ה :״למה אף אחד
מכם לא לקח מוט ברזל ונתן לו בראש?״

אביו שד צעיר שנחוג מיויות שוטו,
זועק.. :למה גמרתם לי את בני?״
^ חיו של זכריה מוסאייל, רצף העו־
^ בד בשרות צה״ל, נפטר לפני שבוע.
יום יום היה זכריה, שעלה לארץ מתימן
בשנת , 1938 יוצא מביתו בשכונת שעריים
ברחובות ונוסע למושב משען, כדי לשבת
שבעה על אחיו שמת. ביום החמישי ש עבר,
עם תום האבל, חזר זכריה לביתו,
בקצה שכונת שעריים. ליד ביתו המתינו
לו קצין משטרה ו שני סמלים.
״הם שאלו אותי, מה קוראים או ת ר? ״
סיפר ,״אמרתי: זכריה.״
״אתה יודע שבנך נפצע?״ אמר הקצין.
״איך נפצע? מה נפ צע? איפוא נפצע?״
נדהם זכריה.
״נפצע,״ אמר הקצין .״ירו בו שוטרים.״
״נפצע קשה?״ שאל האב.
״כן, נפצע קשה,״ אמר הקצין.
״דבר אמת,״ אמר זכריה לקצין ,״אתם
גמרתם ע ליו? גמרתם לי או תו?״
״תראה אל תתרגש,״ ניסה הקצין ל הרגיע
את האב הזקן.
״דבר!״ אמר האב.
״תראה,״ אמר הקצין ,״לא אני...״
״זאת אומרת נהרג תמה האב.
״כן, נהרג.״
״איפור? .״
״בדרך לבן־זכאי...״
״ואיפה הוא נמצא ע כ שיו?״
״בבית־החולים קפלן,״ אמר הקצין, עלה
על מכונית המשטרה עם הסמלים ונסעו.
הזמינו את האם, שרה, ל אחר־כך
תחנת
המשטרה .״לא ביקשו סליחה, לא
אמרו לה שום דבר,״ אומר יוסף, בכור
בניה ,״נתנו לה פתק ואמרו לה לחתום.
יודעת לקרואולכתוב. חתמה.
היא לא
שלחו אותה לאבו־כביר, לזהות את הגופה
של בנה. ראתה זה הוא. משה מוסאייל.״

אחד מ-

* * ש המופאייד, כן
שמונת ילדיו של זכריה, שנפוצו על

ביום הרביעי האחרון, יצא בלילה לתל־אביב
לבלות עם חבר משכונת שעריים,
דוד קהא 24 לקחו, בלי להודיע, מכו נית
סוסיתא השייכת לגיסו של דוד, וחונה
בדרך כלל אצל אחיו של דוד קהא, ליד
ביתם. לא גנבו, אבל לא היה להם ר שיון.
בלילה, ליד מוסד צופית לנערות שב־יבנה,
נתקעה מכוניתם. אסתר סולימן,
תושבת ראשון־לציון, דאתה את •משה מר
סאייל באחת בלילה, עומד עם ג׳ריקן דלק
בידו, בהצטלבות כביש גהה. הכירה או תו.
סיפר לה שמכוניתו נתקעה, ויצא
להביא דלק. לקחה אותו עד למכוניתו.
אחר־כך בסביבות שעה שלוש לפנות
בוקר, דאו שני שוטרים ליד מחסום מיש״
טרה שיגר תי בדדך בין יבנה לנס-ציונה,
את אודות מכוניתם של משה ודוד. כש ראו
השניים את המחסום, חששו כנראה
כי יתפסו על נהיגה ללא ר שיון. סובבו
את המכונית וניסו להימלט. אחד השוט רים
נשאר ליד המחסום. שני עלה על
ג׳יפ ורדף אחרי המכונית שנמלטה. ליד
מושב בן־זכאי, ראה את המכונית נטושה
ליד פרדס. שניים קפצו מתוכה ונמלטו
אל תוך הפרדס. נכנם השוטר אחריהם,
חמוש באקדח, לפי טענת המישטרה, אמד
ששמע קול נקישה. קול מתכתי. כאילו
דריכת נשק. ירה ידיה אחת. אחת בלבד.
האזין והקשיב, לא שמע ולא ראה דבר.
חזר לרכבו והסתלק.
אחר־כך, בסביבות השעה ארבע וחצי
בבוקר ראו פועלים שנסעו בטנדר לעבודה,
איש שוכב על הכביש, לבוש בתחתונים
ושטוף בדם. לקחו אותו עד יבנה. שם
עצרו ליד בית־הקפה .״לא יכולים לקחת
אותו לבית־חולים,״ אמרו ,״ממהרים ל עבודה.״
מחלוף קקון, בעל סככת אבטי חים,
קיבל את החסות על משה מוסאייל
הפצוע. הוא חטף כדור מתחת לבית ה שחי.
הדם לא הפסיק לקלוח מתוך הנקב.

ד ר בי חיים נישואין בחסות המישטרה
שמיניסט ביארין
למען חופש המצפון
דן בית־המשפט העליון, בהרכב השופטים
יואל זוסמן, אלפרד ויתקון ויצחק כהן
בעירעורו, הגיע למסקנה שנגרם עוול ליצ חק
לוי, כאשר לא ניתנה לו האפשרות
להביא עורך־דין. גזר־הדין בוטל, ובית*
המשפט העליון ציווה לקיים משפט חוזר,
בהרכב שופטים אחר.

תל־אביב כוח הכוח
מאז נאלץ אחד האורחים בפאב התל־אביבי
לשלוף אקדח ולירות בבריון מת פרע,
לפני חמישה חודשים, נדמה היה כי
בריונים יחשבו פעמיים לפני שיבחרו להש תולל
במקומות הבילוי הליליים של החב רה
התל־אביבית.
חמישה חודשים הם הרבה זמן. בזמן
הזה נאלץ האיש שירה בבריון ופצע אותו,
לשלם לו פיצויים בסכום של 25 אלף ל״י.
שום בית־משפט לא חייב אותו לכך. אבל
חבריו של הבריון הפגוע הבהירו לאזרח
האמיץ שיר ה :״פגעת בחבר שלנו, תשלם
לו פיצויים, כי כשאנחנו יורים, אנחנו לא
מפספסים כמוך.״ האיש הבין את הרמז.׳
גם הבריונים. השבוע חזר המחזה על עצ מו,
במהדורה אחרת.
״חתיכת חרה ג ״ את התפאורה סיפק
הפעם הפאב התל־אביבי שעל הטיילת, ב ניהולם
של פרדריקה ודב סגל. בשעת לי לה
מאוחרת, זמן קצר אחרי שאלוף פיקוד
הדרום, האלוף אריאל שרון, עזב את ה לפאב, נכנס מקום
בתום בילוי שקט,
כשהוא מלווה בחתיכה, טיפוס העונה לשם
דן ישראלי.

שוטרי הניידת, שהוזעקה באחד הער בים
בשבוע שעבר אל חוף ימה של יפו,
למישמע צרורות ארוכים מנשק אוטומטי,
נשמו לרווחה כאשר איתרו את מקור ה י
ר י: בשטח לא נמצאה שום גופה, לא
בוצע כל שוד. בסך־הכל, היו שם, על ה חוף
האפל, שתי דמויות גבריות, שירו
בשצף־קצף מטחים מהעוזים שבידיהם ל תוך
המים השחורים.
מירדן? כים. השוטרים י ר דו לעצור את
שני הספורטאים, אולם אלה נתגלו כזרי-
זים יותר. אחד חמק ונעלם במעלה החוף,
לא נמצא עד היום. השני זינק למים, נמוג
באופק.
היה זה דווקא השחיין שנלכד. הליקופ טר
מישטרתי שהוזעק הצליח לאתר אותו,
לאחר שעות, סמוך לחוף שרתון.
כאשר הובא בפני שופט־השלום התל-
אביבי דב לוין, הואשם השחיין יי בהח זקת
נשק ושימוש בו שלא כחוק. סברת
המישטרה: למטרות שוד.
השופט נעתר לבקשת המישטרה, ציווה
לעצור את החשוד לעשרה ימים, כדי לאפ שר
למישטרה לחקור את הסיבות למיטווח
הלילי.

פני כל הארץ. בית הרום. האם והאב אינם
חיים זה עם זו שנים. הילדים, טעוני
סעד, היטלטלו ממוסד למוסד. גם משה.
בן 18 גויים לצה״ל. אחרי חצי שנה
שוחרר, מטעמי בריאות, כך נאמר. מאז
עובד כפועל בנין. פה ושם תיק קטן כ־מישטרה.
זה התחיל מגניבת תפוח .״הוא
היה רעב,״ אומרת האחות. אחר־כך עוד
כמה תיקים על שוטטות, התפרעות, גני בת
מכוניות. זה הכל. שום דבר רציני.

אבל משה היה בהכרה. מבוהל, אבל דיבר.
עצרו מכונית פולקסוואגן וביקשו מנה גה
לנסוע לבית־חולים קפלן ברחובות.
קקון נסע עם מוסאייל .״הוא היה בהכרה,
ישב ודיבר. סיפר שאחרי שירו בו ב פרדס,
זחל שעה וחצי עד הכביש. אמר
איפה גרים אביו ואחיו.״ על דו ד קהא,
שנטש אותו פצוע בפרדס, לא אמר דבר.
מבית־החולים קפלן טילפנו למישטרה.
ניסו להציל את משה מוסאייל. אבל בשש

להריון. אלא שאז התגלתה בעייה קט נה:
הסתבר שהחשוד חינו פעיל גם ב תחומים
נוספים של ספורט לילה, ועליו
למהר ולהתחתן עם קטינה, אותה הכניס
להריון. לשם כך, עליו להתייצב בפני שו פט
אחר, כדי לקבל את האישור לנישואי
הקטינה .״אם יופיע שם בפני הכלה והו ריה,
כשהוא באזיקים ובלוויית שוטר,״
טען בלהט הסניגור, עורך־הדין משה אלו ני
,״תיגרם בושה נוספת לכלה ולמשפח תה
״.משום כך, ביקש הסניגור לשחרר
את מרשו בערבות.
השופט סירב, אך מצא פשר ה: החשוד
יישלח בינתיים למעצר, וביום הגדול ייצא
לקראת גורלו ללא אזיקים, מלווה בלש
לבוש אזרחית.
* שמו נאסר לפיתזום, כדי לא לאפ
שר זיהוי כלתו הקטינה.

שבעה

אביו, שני אחיו הגדולים, אחותו הקטנה ואמו של משה מוסאייל
יושבים שבעה אחריו בביתם שבקצה שכונת שערייס. משה, כמו שאר
אחיו, סבל מחיי משפחה מעורערים, היטלטל ממוסד למוסד, שוחרר מצה״ל לאחר זמן קצר.

וחצי בבוקר הוא בבר היה מת.
יותר מדי דם,״ אמר הרופא.

״איבד

*** תי אחיות ואח אחד באו מאי *
/לת. אח נוסף בא ממושב גני־תקווה.
ביכו יחד את משה .״זה לא בסדר,״ הם
אמרו ,״מה זה יורים בו ככה?״ אבל הבי נו
שלא י חזירו אותו לחיים. היתה להם
דרישה אחת צנועה: שהמישטרה תשלם
את הוצאות הקבורה.
״הם הרגו אותו, שהם יקברו אותו,״
אמר האב.
״ניקח את הגופה ונשים אותה במיש*
טרה, שהם יעשו את ההלווייה,״ אמר מי שהו
אחר.
תוך דקות מיספר עברה השמועה מפה
לאוזן והסעירה את כל שכונת שעדיים.
יצאו להפגין על שהמישטרה לא רוצה
לקבור את המת שהרגה. רק אז באו עזרא
גולדברג, מפקד מרחב המרכז, ויהודה
מדהלה מפרנסי שעדיים .״כמו שהרגתם
אותו, ככד. תקברו או תו!״ דר ש האב.
עזרא גולדברג ניסה להרגיע את הרו חות•
לא רצה שההלווייה תהפוך למסע
הפגנה נגד המישטרה .״לא צריך פנתרים

נורה ונהרג
משה נזוסאייד

תו דורך אותו,״ התנצל השוטר.
האיש שנפצע מכדור השוטר היה אפ רים
סילבר. יחד עימו נתפסו אחיו, מנדל
סילבר, ואשר איזמי. בידי אף אחד מהם
לא היה נשק.

במלחמת האזרחים בספרד ב־ .1936 האב,
שלמה, התנדב לבריגדות הבינלאומיות
מפולין. האם מרים התנדבה מפורטוגל. עם
סיום המלחמה והמפלה, הם עברו לצרפת.
ערב מלחמת העולם, היגרו לאמריקה.
ב־ 1950 עלו לארץ עם ארבעת ילדיהם.
גרו באוהל, במעברה, בלי פרנסה. שלמה
סילבר מת אחרי שנתיים. אפרים נשלח
למוסד נוער. האם נשארה בבית עם שתי
אחיותיו ואחיו, פירנסה אותם עד שחלתה
באסטמה. מאז היו נתונים לחסדיה של
לשכת הסעד.
אפרים עזב את המוסד והתחיל לעבוד
כמכונאי רכב. העבודה היתר. קשה. הוא
גילה דרכים קלות יותר לעשות כסף.
הפריצה והגניבה הפכו למקצועו. כל בתי-
הסוהר במדינה כבר הכירו אותו. בכלא
שאטה ישב שנתיים.

מצד ההורים, הזנחה מצד המחנכים, יציאה
לרחוב, חבורת נוער, דרך הפשע.
״בא לי פעם ורציתי להפסיק עם זה,״
נזכר ויקי ,״אז התחתנתי. אבל לא יצא
מזה שום דבר. שוב תפסו אותי על הח זקת
רכוש גנוב ושמו אותי ברמלה ל ארבעה
חודשים. אחרי זה רציתי שוב
להפסיק עם הפשע. אבל מכירים אותי כ פושע.
אז שום דבר כבר לא עוזר. כש קורה
משהו, תיכף באים אליך. ככה זה
היד. גם ביום שנפצעתי. השוטר רצה
לעצור אותי, כי הוא מכיר אותי כגנב.״
ויקי נפצע מיריות שוטר, יום אחרי
סילבר. אבל זה היה ברעננה. לפי גירסת
המישטרה, גילה משמר שוטרים כי ב סופרמרקט
המקומי אירעה התפרצות. הת חילו
לחפש בסביבה. שוטר ראה את ויקי.
צעק לו לעצור. ויקי התחיל בורח. השוטר
ירה בו. הכדור פגע במרכז העצבים.
השבוע שוחרר ויקי מבית־החולים. הכ דור
עוד תקוע בגבו. אי־אפשר להרחיק
אותו. ניתוח עלול להסתיים בשיתוק כללי.
גם במקרה של ויקי טען השוטר כי היה
בטוח שלויקי יש אקדח. לויקי לא היה.
״הייתי אצל בחורה אחת: ברעננה,״ סי פר
את גירסתו על נסיבות המקרה .״ליווי תי
אותה הביתה. הלכתי לבדי בכביש,
רחוק מהסופרמרקט. פתאום שמעתי צע קה
:״ ע צור!״ סובבתי את הראש. ראיתי
שוטר מחזיק אקדח במרחק שלושה מטר
ממני. פתחתי את הפה לשאול מה קרה?
לא הצלחתי להוציא מילה והשוטר ירה.
יותר לא זוכר. התעוררתי בבית־החולים.״
״הבחורה שהוא היה איתה, מוכנה לבוא
להעיד,״ מוסיף פרקליטו, עורך־דין משה
אלוני. אשתו של ויקי, רותי, היתד. ב חודש
האחרון להריונה כשנורה .״הם ראו
שאני בהריון,״ היא סיפרה ,״אבל כשבאתי
לתחנת המישטרה ושאלתי למה ירו בו,
צחקו לי , :תשמרי על הויקי שלך שלא
יגנוב,׳ אמרו לי.״

בית־החולים, ילדה לו רותי בן.

ריך ששוטרים יהיו חמושים.
צריך שעבריינים למיניהם ידעו של חוק
יש זרוע ארוכה ובקצה הזרוע יש
אקדח. צריך ששוטרים יוכלו להלחם עם
פושעים אלימים ועם עבריינים מזויינים.
על זה אין ויכוח.
אבל מישהו צריך לספר ול שנן לשוטרי
ישראל לא רק את תקנות המישטרה ה מורות
כי מותר לשוטרים לירות רק כדי
לתפוס נאשמים במעשי פשע חמורים ו אחרי
אזהרה בקול או ביריית אזהרה. מי שהו
חייב להזכיר להם כי אם כל פורץ
קטן וכל גנב מכוניות יז דיין בעתיד ב אקדח׳
זה יכול להיות בין השאר גם
בגלל הידיעה שלא חשוב מה יעשה, סי כוייו
לספוג עופרת חמה מאקדח המיש־

בשעריים,״ הוא אמר. בסוף סוכם שהמיש־טרה
תיתן פתק לחברא-קדישא, שיקברו
את משה על חשבון המי׳שטרה. כמה קציני
מישטרה גם ישתתפו בהלוויה ,״לסימן
שהם נושאים באחריות,״ כפי שאמר האח
יוסף. ככה עברה ההלוויה בשקט.
רק אחרי שקברו את משה התחילו ה שאלות
להטריד את בני המישפחה האב לים
:״איך זה ירה השוטר יריח אחת
בלי לראות וכבר פגע בו ד״ ״איך השאיר
אותו שם לשכב בלילה בפרדס פצוע ן
האם לא שמע צעקה?״ ״מה פתאום ירה
בו ה שוטר? הרי לא היה לו נשק בכלל,
למשה? למה ידה י שר בו ולא קודם ב אוויר?״

זה, כל שוטר מוציא פסק־דין מוות?״

ך* ודשיים קודם לכן, ניסה עובדיה
ן | הררי, סרסור זונות ירושלמי, לברוח
מידי משמר מישטרה שבא לעצרו. סמל
המישטרה מרמס סלומון ישב במכונית ה־מישטרה
שחנתה ברחוב, כשעובדיה פרץ
מפתח הבית החוצה. הוא שלף את אקדחו
וניסה לעצור את עובדיה. הכדור שנורה
מהאקדח פגע בראשו של עובדיה ממרחק
של מטר. מדיום סלומון לקח את עובדיה
לבית־החולים, שם מת .״נפלט לי כדוד,״
הסביר הסמל אחר־כך מדוע ירה י שר ב ראשו
של עובדיה.
בשי שי ביוני השנה גילה משמר מיש־טרה
מכונית גנובה ליד אחד הפרדסים
בהרצליה. שמו מארב ליד המכונית, חיכו
שגונביה יחזרו. בסביבות חצות הלילה
הופיעו שלושה אנשים, רעולי פנים. ה שוטרים
שבמארב יצאו וציוו עליהם לע צור.
השלושה ניסו להמלט, אחד הבורחים
נכשל ונפל. אחד השוטרים ירד. בו ממרחק
של מטרים ספורים, פגע בצווארו .״נדמה
היה לי שראיתי בידו אקדח ושמעתי או
נורה
ונפצע

נורה ונהרג

נורה ונפצע

אפרים סילבר

עובדיה הררי

ויקטור חיים

אפרים סילבר נלקח לבית-החולים ב מצב
אנוש. הכדור שפגע בצווארו חלף
מיספר מילימטרים מאב העורקים. היתד.
סכנה כי ישאר משותק לכל החיים, אחרי
שניצל בנס ממוות.
למרות זאת ביקשה המישטרה להוציא
נגדו פקודת מעצר. השופט דב לוין ציווה
לשחררו בערבות של עשרת אלפים ל״י.
״מצב בריאותו קשה,״ קבע השופט ,״עליו
לקבל טיפול רפואי מתאים.״
אבל המישטרה לא שיחררה את סילבר.
הוא הועבר לכלא רמלה, מוחזק בבית־החולים
שם עד היום.
אפרים סילבר נולד כאזרח אמריקאי,
לפני 25 שנים. הוריו הכירו זה את זו

״אין לו מזל,״ אמרה השבוע אמו,
לו חיים קשים, בלי אבא. הוא ילד
אף פעם לא פגע באף אחד. נכון,
מים היד. גונב — אבל זאת עוד לא
שירו בו.״

״היו
טוב,
לפע סיבה

ם ויקטור (״ויקי״) חיים () 28
^ הוא מוצר טיפוסי של המעברות ו שכונות
העוני. מיום שהוא זוכר את עצ מו
הוא זוכר את מעברת הרצליה, שם
הוא חי עד היום, עם אשתו וילדיו. שם
גדל, חונך וקיבל את השיעור הראשון
בדרך הפשע. הסיפור רגיל ו שיגר תי: מש פחה
מרובת ילדים, תנאי מצוקה, הזנחה

טרה רבים כיום מאשר היו אי־פעם.
לפני כארבעה חודשים, בחקירת נסי בות
מותו של שמואל סעיד, שנורה ל מוות
בידי שוטר בתל־אביב, לפני כשנ תיים,
בעת שנהג במכונית גנובה, קבע
שופט השלום התל־אביבי, מנחם אילן כלל
של זהב, החייב להתנוסס מול עיניו של
כל שו ט ר :״כל שוטר חייב לשקול אם
המקרה חמור עד כדי כך שי ש צידוק
מוסרי וחוקי לשלילת חיי אדם והטלת
מום בו. איש המישטרה חייב לנהוג בהת אפקות
עד קצה גבול הסבלנות האנושית.״
שרשרת המקרים האחרונה מעידה ש גבול
הסבלנות האנושית של שוטרי יש ראל
הוא קצר מאוד.

דוגמנית הצמות
שלהסומר ־יו
עלת ה לי שר אל
למ ר ות שא י נה

בעיקבות ה

לודמילה רומנובסקה־קופרמן, דוגמנית הצמרת הרוסיה
*1163 8 1 8א/י י
? 11119
שעלתה לפני חודשיים לישראל, בשוק הירושלמי בעיר
11 11111 1

העתיקה היא בוחנת נברשות נחושת ערביות, בהן היא מתעתדת לקשט את ביתה
החדש בישראל, .כמה היא יפה התפעלו בשוק נבנים וקונים, למראה הדוגמנית הרוסיה.

ילד! רומנפוכה נולדה לזוהר ול הצלחה.
אמה, מורה לגיאומטריה,
יעדה לה את הריקוד כמקצוע. והיו כל
הסיכויים שהחתיכה הבלונדית המשגעת,
תרנין ביום מן הימים את ליבם של
מבקרי הבולשוי כשהיא מרחפת לצלילי
אגם־הברבורים של צ׳ייקובסקי.

תאונה,

נשברה

רגלה, קטעה

דרכה לצמרת הריקוד, לאחר שבילתה
שבע שנים במישטרו החמור של בית
הספר לבלט. אולם מילה (אהובה ברוסית)
לא נפלה ברוחה. תוך שנים מעטות, ה גיעה
היפהפיה הבלונדית אל צמרת אחרת
— הדוגמנות.
השבוע התמתח לו מוצר הייצוג מיספר
אחד של תעשיית האופנה הרוסית, בשמש

שוס מוסקבאי

לודמילה היפהפיה, כפי שצולמה ל־שבועון
״לייף״ האמריקאי, קונה פר־חים
בשוק המרכזי של מוסקבה. יופיה עורר את תשומת ליבם של
צלמי אופנה ידועים ברחבי תבל. דמותה הופיעה בעשרות מאגאזיניס
הקיצית של מרכז הקליטה מבשרת ירוש לים,
תוך ציפיה לעתיד במולדת חדשה.
״אני בת לאם רוסיה לא יהודייה ול אב
פולני, יהודי למחצה,״ סיפרה מילה
בין קרן לקרן ,״ככה, משהו מעין רבע
יהודיה.״ לארץ הגיעה בזכות בעלה הי הודי,
הצייר יורי קופרמן .״לא היה חסר
לי כלום ברוסיה, חיינו ברמה גבוהה, אך
מה לעשות, הולכים אחרי האהבה חיי כה
מילה, כשעיניה מלטפות את בעלה,
חתיך רציני בזכות עצמו.

אל המסלול
בצעדי רי קוד

הבעל היהודי

יורי קופרמן, צייר יהודי מברית־המועצות, שתמונותיו
הוצגו בתערוכת הציירים האוונגרדיים בציריך, יו שב
ליד שולחן ארוחת הבוקר עם אשת? הדוגמנית ובתה מנישואיה הראשונים — נילי
בת ה־ .9המשפחה העולה נמצאת עדיין במרכז הקליטה של ,,מבשרת ציון״ ליד ירושלים.

1ודי ראה אותה על מסלול הדוגמ *
ניות
והתאהב בה. מילה, היתד. כבר
אותה שעה גרושה זוהרת, אם לילדה יפה־פיה
בשם נסטסיה, אותה נהגה להשאיר
אצל אמה בשעות עבודתה. הצייר נעץ
בה עינים חומות יהודיות וכבש אותה.

בברית־המועצות, באירו
כדוגמנית צמרת סוביינ
למסך הברזל 27 פעמינ
תמיד איש הק.ג.ב ,.ש

למרות שלא גדל בסביבה יהודית, נמשך יורי ג
היהדות, הירבה לקרוא בתרגום התנ״ך, כתבי שלו
עליכם וי. ל .פרץ. הנקודה היהודית התגנבה לא אח
לציוריו בעלי הגוון הסוריאליסטי.
יורי חלם לעזוב את ברית־המועצות. אולם שנ
את שאיפתו זו בסוד, אף מפני מילה. לאחר חצי שו
של היכרות נישאו. אותה שעה היתד. לודמילה (מי?
הוא שם חיבה מקוצר) בצמרת. הדבר היה לפני שלו
וחצי שנים.
״אל הדוגמנות הגעתי לגמרי במיקרה,״ מספו
מילה ,״למדתי טכנאות־חשמל, נישאתי לעיתונאי רוב
ילדתי את בתי, וחייתי חיים שקטים.״ ההזדמנות?
שינתה את כל מהלך חייה באה לה במיקרה. חבו
שחלתה לפתע, ביקשה ממנה להחליף אותה על המז
לול. מילה, אשר שנות לימודי הריקוד השאירו א
רישומם בצעדיה הקלילים נענתה לאתגר. היא עלה
על המסלול ללא כל הכנה, נהנתה מכל דקה ויצר
סנסציה. למחרת הוצפה בהצעות עבודה. הדרך לצמר
נפתחה.
במהרה השתלבה בתעשיית האופנה הרוסית, המי
עדת רובה ליצוא .״אשד. רוסיה רגילה לא יכלה אפיי שהדגנ והפרוות הבגדים קניית על לחלום

תי,״ סיפרה ,״אולם תמונות דוגמניות ה צמרת
מופיעות בעתונים והן דמויות ידו עות.״
במהרה
החלו המסעות לחוץ־לארץ. שם
עוררה הרוסיה היפה תשומת לב מיידית.
השבועון הפריזי פרי־מאטש פירסם אותה
בסידרת תצלומים כשהיא מדגימה פרוות
רוסיות, ומיד אחרי זה הגיעו נציגי לייף
שפירסמוה בעולם כולו.

א צי

איתן או בלעדייך
תהילה לא שינתה את לודמילה. היא
1 1נשארה חביבה וחייכנית, כשהיא מקסי מה
את כל רואיה בעיניים ירוקות חתוליות
המביטות מגובה של 180 סנטימטרים.
הליכותיה נשארו אלגנטיות, אך ללא שמץ
של יוהרה. לליווי במסעותיה בחוץ־לארץ זכתה
צמוד של איש הק.ג.ב. הרוסים לא היו
הבה מוססגה והו הזיתים

בתצלום מימין
עומדת לודמילה
עם חברה, אף היא דוגמנית, למרגלות בניין תיאטרון הבולשוי
במוסקבה. בצילום משמאל: לודמילה, בפיאה נוכרית מתולתלת,

שיכלה. היא
סיה בתערוכה
ברחבי המזרח
ההכרעה הגיע
בקשתו לעלות
לא הגיעה כל

הספיקה לייצג את רו העולמית
ביפאן, לנסוע
הרחוק ובקנדה, אולם רגע
לפני שנה. יו רי הגיש את
לישראל. במשך חודשיים
תשובה. הזוג חי בחרדה.

ממער3ת ריהו ט
למיספר ארגזים
ן״* ו ד מי ל ה התפטרה מעבודתה, כדי ש־
/תוכל לקבל את תעודת האופי הנדרשת
במסמכי ההגירה, והמתינה. כעבור ארבעה
חדשים הגיעה התגובה הראשונה, משרד
ה״אוביר״ * אישר את קילת היקשה. החלה
פרשת התרוצצויות המלווה כל אדם המ בקש
להגר מרוסיה. לפני כחצי שנה הגיע
האישור המיוחל.
לפני חדשיים הגיעו בני הזוג ליש־משרד
הפנים הרוסי.

בפתח מלון ״קונטיננטל״ ,שעל הר־הזיתים, כפי שצולמה השבוע.
למרות היותה דוגמנית צמרת, אשר נבחרה גס כאחת משבע
הנשים הבולטות ביותר בברית־המועצות, מתנהגת לודמילה בפש־היוהרה. של שמץ בה ואין
מקסימים, וחביבות טות

ראל,
י שר למרכז הקליטה הנמצא במרחק
רבע שעה נסיעה מירושלים.
״הופתעתי לטובה,״ סיפרה לודמילה,
״פרט לאקלים ההם, זו ארץ אירופית לכל
דבר, נראה לי כי במקצועי נחיה כנראה
בתל־אביב.״
לארץ הגיעו כמעט בחוסר־כל. מיספר
ארגזים המכילים את תמונותיו של הבעל,
החותם על תמונותיו בשם: קופר, מעט
חפצי־בית ומטבח, כשהם משאירים מאחו ריהם
בדירתם המוסקבאית מערכת רהי טים
עתיקה, שאת מרביתה ניסו להעביר
לחברים.

בינשטיין, ואף ביקרה בעזרתה של חברה
ישראלית בתצוגת אופנה במלון הילטון
בתל־אביב. שם הוצגה בפני האופנאי גד עון
אוברזון, שהציע לה לייצג את בית
האופנה שלו ביוהאנסבורג באוקטובר ה שנה.
אין
ספק שלא יארך הזמן ופניה היפים
של לודמילה יהיו מוכרים לכל ישראלי.

קליטתם בארץ היא מהירה. יו רי הבעל
עומד לפתוח בעוד כחודש את תערוכתו
הראשונה בבית״הנוער העברי בירושלים,
בחסות שר־התיירות משה קול, ומייד לאח ריה
ממתינה לו תערוכה שניה בגלריה
יפואית הדשה.
לודמילה כבר הספיקה להשתתף בכנס
דוגמניות צמרת שנערך במפעל הלנה רו
,קנדה
ויפאן. בתשע שנות הקאריירה שלה
,ייצגה את רוסיה בתערוכות אופנה מעבר
כסיוריה הרבים ברחבי העולם התלווה אליה
1הביטחון של •בריה״מ, כשומר־צעד קבוע.
מוכנים להסתכן בסיכוי שהציפור תפרח
לה מן הקן. אך מה שהפריע לה באמת
לא היה המלווה הקבוע, כי אס דמי־הכיס
העלובים, עשרה דולר ליום, שהוקצבו.
״כאשר רציתי לרכוש לעצמי דבר מה
נאלצתי לחסוך אוכל מפי.״

ב־ 1970 נבחרו ברוסיה שבע הנשים
המצטיינות בתחומי המשחק, הריקוד, ה ספורט,
הזימרה, הציור, האמנות והדוג־מנות.
לודמילה היתה ביניהן, זכתה ל כתבה
בעיתון הנשים הסובייטיות. אותה
שעה גילה לה בעלה את חלומו הנסתר,
לעזוב הכל ולעלות לישראל.
הידיעה נפלה עליה כרעם יום בהיר.
להשליך מאחוריה קריירה מזהירה ולהת חיל
מחדש בארץ לא נודעת, היתה מח שבה
מבהילה. לודמילה אמרה לא. אולם
יורי המשיך ללחוץ. לבסוף העמיד לה
אולטימטום ,״אני עוזב, איתך או בלע דיי
ך! ״ והיא נכנעה.
לודמילה

עוד

משכה

את הזמן ככל

וולגה וירושלים
לודמילה בתמונה
״וולגה״
משקיפה

ודוגמנית רוסיה נוספת, מדגימות
מימין בגדי־סקי בתוך מכונית
רוסית, ברוסיה. בתמונה למעלה :
מהר־הזיתים.
הר־הבית

1הצד השג׳ שדה״אט1
תתפלא על שכל״כך
חרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה אי תן,
שאתה נמנה על ה
״זאבים הבודדים״ ו אינך
מרבה לשתף ל-
אחרונה את הקרובים
לך בבעיות המעיקות 21 עליך באמת. צפוייה לך 20 השבוע פעילות הקשו רה
בעבודת-כפיים. מע שהו
של אדם יקר לך למרות
כוון לכך. תצטרכי לעודד את
פעילות, שבסופו של דבר תחיו

1(11ו!

במרס - באפריל שלא הת בן-זוגך
ב מאושרים.

איני מכיר הרבה שבו עות
טובים יותר למ צוא
מרגוע בטבע, ב אנשים
חדשים, ובד ברים
יפים. זהו שבוע
שצריך להיות מוקדש
חצי־חצי: לעבודה ול בילוי,
בייחוד להסתכ לות,
ביקור בתערוכות
וכיוצא בזה. אם תש קיע
את כל הזמן לאחד
משני התחומים — תינזק. אם תם־
שיך לדאוג — תגרום נזק לזקוקים לך.

הצעתך, שהועלתה ב פורום
מצומצם ונבחר
— נדחתה. הנימוקים
לדחייה לא שיכנעו
אותך, אך אין כל ברי רה:
החלטה היא הח לטה,
ועליך לכבד או תה.
נסה למצוא דרך
אחרת, או פיתרון שו נה
למצב. בת תאומים:
21 גמא• -
20 ביתי
הוא קוסם לך, ואין
כל פלא בכך. תיפסי
אותו חזק, בטרם ייעלם מאופק חייך.

מאוחיס

זה לא יהיה נוח במיוחד, אבל אס אתה
כאב־הראש
רוצה, אתה יכול להסתכן.
הריגעי, הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עם שונ איך
— כל אלה שקו תדע
רק אך לים,
להתמיד
על־ידי ההי שגים
הרציניים וכוח־הרצון
שתפתח על־ידי
עצם התפנית. מיקרה
נעים ובלתי־צפוי עשוי
להתגלות, אם לא תיזהר
כתגלית של איבה אי שית
או של קינאה מיקצועית. אל תראי לו
שאת נפגעת. העמידי פני לא־איכפתית.

מאזניים

588611

אחרי מסע ארוך ומפרך, אתה חוזר
^ למצב של רגיעה. ה תחדור,

שלווה
אט, לתוך חייך ותמ צא
עצמך בעמדה של
כוח. בת עקרב: אל
תהססי להתפטר, אם
הבוס עושה לך צרות
במישור האישי. זה לא
>>1ן יויזי* כרוך בחוזה״העבודה.
ממממ ־ פפז בן עקרב: יום ה׳ ו־ו׳
לא נועדו לזינוק ב-
תחום העיסקי. דע לשמור על היש.

0קת

רצונך העז והכנה לשמור בסוד את המת רחש
בחייך ובחיי זו לתך,
בעיקר בתחום ה אישי,
אינו צ ריו להביא
לכך שתנתקי את עצמך
לחלוטין מן המחשבות
על העבר. היזהרי כמו כן
גם מנטייה מוגזמת
להשמעת שקרים קט נים,
אשר כידוע סופם
להתגלות. חיי את ה הווה
במלואו, מבלי ל הגות
יותר מדי בעבר.

*0111

דווקא משום שאת חופ שייה
בהשקפתו, ובל״
במעשייך,
תי־קשורה
קל מאוד לתפוס אותך
במלכודת או לחייב או תך
לעשות מה שאינך
רוצה. זה מביא, אומ נם,
לאוזלת־יד ולאפס־מעשה
מצידך — אבל
מי רוצה בכל הצרות
הללו? לכן, מוטב ש תחשבי
יחד איתו מה אתם רוצים באמת,
מתוך ויתור הדדי או לפחות אי הסכמה לכם יחסכו ברורים דברים
הדדית.
צרות רבות. הישמרי מצננת. לב שי תכלת.

חדרך בה נקלטת היא
בהחלט לרוחך ועל״אף
הפחים הזרועים על
פניה — היא אשר תו ביל
אותך למה שאתה
רוצח להשיג ולמה ש לעשות.
אתה
צריך
זכור כי עליך לסמוך,
קודם כל, על עצמך.
0612X118
אבל נסה גם להתחשב
באחרים, עד כמה שרק
אפשר. מתן תגובותיך, ואל תגלה דבר.

מיק צפוי לכם שבוע מעניין וסוער, הן מב חינה
פינאנסית והן מ בחינה
רומאנטית. אפ שר
שתעשו כסף בעז רת
או כתוצאה מקשר
רומאנטי ואפשר שהר פתקה
רומאנטית תע לה
לבם בכסף רב.
השתדל לא להמר ולא
לסכן כספך שלא לצו רך,
בי אתה עלול
להיגרר להוצאות כס כדאיות. לא פיות

עבודתך הנוכחית הינה קשה וחסרת תו צאות
כאחד. דבר זה
הגי שינוי
מחייב

מחד, ויתר רצינות
מצידך לנושא בכללו
מאידך. גם שינוי כללי
של סידרי חייך יביא
לכך שמצבך ישתפר.
בשטח הרומאנטי, עוד
20 בינן אר -
לא היה שבוע מוצלח
18 בפברואר
יותר עבורך, דלי, מעט
יוזמה והכיבושים יקנו
לך שם של זאב נוראי.

אתה בטוח שאתה מסו גל
לעמוד לבדך בלחץ:
אין זו אלא אשליית.
אריה או שור עשוי
לעזור לך — אבל אס
תסרב להראות לו את זה לאמיתו, המצב אבוד. יום א׳ ו־ב׳ ב תחילת
השבוע, יביאו
לך שפע של הזדמנו יות.
צריך רק לעשות אותו לעשות
אבל
— קטן מאמץ
באמת. אחרת תישאר קירח מכאן ומכאן.

1111111

אם בי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל החדש החופש את שלך, אל תעשה זאת :
גם הנסיעות מסוכנות
השבוע, לבני דגים, וגם טומנים שינויי-הפתע
בחובם בל מיני סכנות
פסיכולוגיות. בדאי, ל עומת
זאת, להכיר אנ שים
חדשים, ולהתענ 19
בפברואר -
יין בתחומים חדשים.
20 במרס
בזהירות. עיסקה טו בה
מזדמנת בדרכך — קחה בשתי ידיים.

1נים

(המשך מעמוד ) 17

רוצה שיראו פשהמלון הזה יעמוד
על תילדז
משה ירמיצקי: יכולנו, היפוטטית,
לקחת את המלון עם 400 החדר, ולהקים
מין גוש מרובע, כפי שמקובל בבתי-
המלון המוקמים בתל־אביב למשל, או לע שות
אח מה שעשו לאידטרקונטיננטל :
כשאתה מסתכל בו, מכל זווית שהיא,
כולו מתלכד יחד ואתה רואה גוש אחד,
אמנם נמוך, אבל גוש אחד סולידי. זו
בעינינו דר ך לא נכונה. אנחנו עבדנו
בדיוק להיפך. מכל זווית שאפשר לראות
בה את הבניין, נראה רק החלק הצר שלו.
דווקא החלק הדק והתמיר ביותר ממנו.
למעשה המאסה הגדולה הזאת שנראית
בתוכניות, לא תיראה כלל כמאסה בנוף,
וזאת משש סיבות: הבניין בנוי בצורת —
ר, כך, שמכל זווית תיראה רק חלק
מן המאסה. שניים — באמצע ה־ר יש
קו־אנכי של זכוכית, ש שובר את שני
החלקים כך שהם נראים נפרדים. שלוש —
כל קיר שבור על־ידי קווים אנכיים של
אבן וזכוכית, ד בר שידגיש את תמירות
הבניין. רביעית — מישחק האור והצל
על פסי הזכוכית בשעות שונות של היום
יחתוך את המיבנה לפסי אורך. חמישית —
קצוות הבניין הולכים ונעשים צרים מ למטה
למעלה, מדגישים את מיבנהו ה־מיגדלי,
הלא מרובע. ואחרון — שהבניין
בנוי בהדרגה כלפי מעלה, ממש מתוך
מיבנה ההר שמסביבו, מדריגות, כמו טרא

את הרכס, משנה לגמרי את שיווי-
המישקל של הר־הצופים. הר־הצופים כבר
איננו. בוודאי שהתכונה שדיבר תי עליה
מקודם, שהר־הצופים צופה וקולט, נעלמה.
אך אני אומר שהבניין הזה שלנו מתאמץ
לשקם את ההרס שנעשה בהר. האוניבר סיטה
בבנייניה קטעה את הקצבים של
ההר. יש פה קו־רקיע שמשתרע מהר־וכולל הצרפתית הצופים
עד הגבעה
גם את הדורמיציון. הקו הזה מקוטע על-
ידי שורה של מיגדלים, ברווחים מסויימים
אחד מהשני, כגון הכנסייה של הר־הזיתים,
אוגוסטה ויקטוריה, הכיפה של האוניבר סיטה
הישנה, ואחריהם באה הגליות של
קו־הרקיע.
קווי המיגדלים מס קו־ההר, יוצרים רית מוס
המעביר מאחד ל שני כמו צלילים,
שכל אחד מהם פוגע ומעורר את השני.
האוניברסיטה היא מאסה אופקית שטו חה,
שמנוגדת לחלוטין לריתמוס הזה. היא
מתנהגת כמו מובלעת בהר. היא לא עושה
קשרים לנוף. היא לא עושה קשרים לעיר
החדשה, היא לא עושה קשרים לעיר־העתי-
קה. היא עומדת עם התחת לכולם! היא
מופנה רק לתוך טבורה.
וזה חמור, בייחוד בירושלים, שהצירים
בה הם מפולשים וניתן לראות בקלות מ מקום
למקום. היא שברה את הקצבים ואת
העומקים של ההר הזה. היא חסמה אותו.
היא נראית כמו גבול אחרון. מאחוריה
אי-אפשר לראות שקורה ד בר מה.

כאשר עומד צופה על גג מדון

הי־יון במישרד החברה. יושבים מימין לשמאל: האדריכל
1 1 11 11 11 71 79י ! 1 1
אלי מאיוס, כתב ״העולם הזה״ — אבי שחק, מנהל החברה
9ש 11 _ 11111
— משה ירמיצקי, אורי אבנרי, ראש־צוות מתכנני ״הייאט״ — מיכאל אזמנוב ויצחק חשמן.
סות על מידרון של הר. זהו יסוד בארכי טקטורה.
כך בנו את כל המיקדשים.
נידבך על נידבך, הולכים וצרים כלפי מעלה.

הוויכוח בין האדריכדים עד
הקמת המלון, נסב כעיקר על: מה
טוב למקום — מאסה לגופה, או
מאסה לרוחב.
מדוע לפי דעתך־ מאסה לרוחב
פסולה, ומאסה לגובה רצוייה
במקום הזה.
משה יי מיצ קי: התחיל כבר בזה
חברי יצחק חשמן.
כל בנייני האוניברסיטה, לדוגמא, שנמצ אים
במקום, ואינם עולים על מיספר קומות
מסויים, יצרו חומה. כל הפעילות של ה-
מיבנים היא פנימית. כלפי חוץ מתקבלת
חומה אחת רצופה.
עם מיבני האוניברסיטח, מתחברים שי כוני
הגבעה הצרפתית ומשלימים יחד
חומה ענקית על קו הרקיע של הר־הצופים.
כשמסתכלים על זה, ברור מייד שלא
קיים כבר יותר דבר כמו קו־הרקיע של
הר־הצופיס. כל מה שרואים זה רק גושים
גדולים שמקיפים את ההר מסביב.

בעוד שחלק מן הלוחמים נגד
הפרוייקט רוצים להוריד ממנו כמה
קומות, ולהנמיכו מתחת לקוו•
הרקיע של הבניינים הקיימים,
אתם מציעים בדיוק את ההיפר —
להגביה את הבניין יותר -מדוע ץ
משה ירמיצקי: ראשית, מוזר ש אנשים
מדברים על קו־רקיע ואינם יודעים
על מה הם מדברים. מה זה קו־רקיע של
בניינים ז האם כשאתה עומד בעיר־העתי-
קה אתה יכול להעביר איזה קו בין גגות
הבניינים על הר-הצופים ולומר בניין זה
הוא נמוך או גבוה מאחר?
זוהי בורות שאנשים מדברים כך. מת ווכחים
על הפרשי גובה של מטרים מ מרחק
של קילומטרים. כל מה שהעיין
קולטת, זה צורות ביחס לקו־הרקיע של
הגבעה, ולא ביחס לקו נעלם של בניינים.
יצחק השמן: המצב כיום שונה ל חלוטין
מזה שהיה כשהתחלנו את התוכ ניות.
כרגע המיבנה שהאוניברסיטה כבשה

״אינטרקונטיננטל״ ,מה הוא רואה
ומה יראה כשיקום המלון ץ
כיום הולכת עינו ישר אד כיפת
הסלע, אחריה הוא רואה גוש בניי נים
מכוערים מאוד, כיניהם רבי-
הקומות ההרשים שד טדי קודק,
מיבנים שמגמדים לו את כיפת1
הסלע, אך עדיין נשארת הכיפה דומיננטית.
כגדל צורתה, בגלל צבעיה,
בגדל המישטח הרחב שבו
היא עומדת לכדה. היא המרכז.
האם זה ישאר כף מחר ץ כאשר
הצופה יסיט את מבטו מעט ימינה
וידאה משהו הרבה יותר גדול
ורחב מכיפת הסלע ז
מה יהיה היחס בין שני הדברים ז
יצחק השמן: אופן הצגת השאלה
יש בו טעות מסויימת. אם אדם עומד ב ירושלים
ומסתכל ממנו והלאה חוא איננו
רואה צירים. הוא רואד, פנוראמה. המבט
קולט את הצדדים ויוצר יחד מין מניפה.
בגלל המיבנה המיוחד של האגן הזה,
הוא רואה מערכות מעגליות. היפה והנכון
שבמלון, שהוא אינו יוצא מן המערכת
כי אם להיפך, מדגיש אותה ומשתתף בה.
לדוגמה: בירושלים ישנה שעה מסויימת
של אור־אחרון, מן שעה אדומה שכל
הפיסגות בוערות בה. אם הבניין הזה היה
מפורק ונמוך, כזה כמו שמציעים לעשותו,
אז בתוך המערכת של אור אחרון, עם
פסגות מוארות, הוא לא יופיע. אבל ב בניין
כמו שהוא, כשיפול עליו אור־אחרון
על ליבו המאונך, על קו־הזכוכית הזה
שחוצה את מרכזו, יוחזר ממנו אור אדום
בדיוק כמו מהצריחים ומהכיפות שעל ה פסגות
מסביב. הוא משתתף. הוא עושה
את הפעולה נ 11ל קליטת אור אחרון כמו
אלמנטים אחרים בסביבה.
אז הוא מחליש את המערכת או שהוא
מחזק אותה? אם גם הוא משתתף בפעילות
הנוף ברור שהוא מחזק אותו.
המיבנה הזה, מצטרף למערכת המיגדליב
שקיימת בירושלים, הוא הופך להיות חל?
מן הקצב המשמעותי, הדומיננטי שבפס־גות
המקיפות את אגו־העיר.

העולם הזה 818

ך* מישטרה עוד לא הצליחה להת־האינטלקטואלית
מהמהלומה

\ אושש
שהנחיתו עליה השודדים, אשר ביצעו את
שוד הבנק המתוחכם, בעזרתו משכו ב קלות
140 אלף ל״י מסניפים שונים של
בנק לאומי, אחרי שהצליחו להתחבר אל
הטלפון של סניף הבנק בשיכון המזרח
בראשון־לציון. על פיתרון התעלומה אין
מה לדבר. השאלה היא רק איך מרפאים
את המישטרה מהתיסכול.
גם בעולם התחתון הישראלי עוד לא
הצליחו להירגע. אחרי תקופה של פשעים
בנאליים, סוף־סוף פשע עם חוכמה.
אין ספק שגם מנהלי בנק לאומי אינם
רווים נחת, אחרי שבעקבות השוד הטל פוני
נאלצו להפסיק, לפי שעה, את ה נוהג
של משיכת כספים בסניף אחד מ חשבון
סניף אחד. אבל מי שצריך להיות
מרוגז מכל הענין הם שלושה סטודנטים
צעירים, יעקוב (״יקי״) שמעונוביץ ואלי
שליו מרחובות, ומאיר אדיב 24 סטו דנט
למדעי ההברה באוניברסיטת תל-
אביב. הם הנפגעים האמיתיים של העסק.
מבנק לאומי גנבו כסף, אבל מהם גנבו

את התוכנית: התוכנית לשוד המבריק.
הרעיון נולד לפני כשנתיים. לכל אחד
מהם, גירסה אחרת על הלידה. מספר יקי:
״ישבנו ללמוד בבית הוריו של מאיר, לא
היה כוח ללמוד והתחלנו להתווכח. עבדנו
מנושא לנושא עד שהגענו לפשע.
״הפושעים שלנו הם דביליי ם!״ אמר
מאיר ,״הם לא יכולים לבצע פשע בלי
לשפוך דם. לכל שוד קטן הם צריכים
אקדחים. מה יוצא להם מזה: כמה אלפים
בודדים והרבה שנים טובות בבית־הסוהר.״
״היית עושה זאת יותר טוב?״ שאל יקי.
״בטח,״ התחיל מאיר להתלהב ,״אפשר
להחדיר גז מרדים למזגני־האוויר בבנק
לפני הסגירה. כשהפקידים נרדמים, להיכנס
ולהוציא את הכסף לפני שמישהו ירגיש.״
״זה טוב בסרטי ג׳ימם בונד,״ אמר יקי,
״במציאות זה לא מצליח. אבל לי יש
ר עיון! ״ וכאן גולל יקי, לדבריו, את ה רעיון
להתחבר לקו טלפוני של סניף בנק
קטן׳ בעל קו טלפוני אחד בלבד, ולאשר
באמצעות טלפון דרישה של סניף אחר
לתשלום המחאה שהוגשה לפרעון מיידי.
מאיר אדיב טוען שהוא האב החוקי של
השוד המתוחכם .״יום אחד הלכנו יקי
ואני לשכור רכב בשביל לנסוע לבקר
מישהו בקיבוץ. לא היה לנו כסף. יקי כתב
צ׳ק של הבנק שלו ברחובות. הלכנו ל סניף
בכיכד־ימלכי־ישראל וביקשנו לפ דות
את הצ׳ק. כשראינו את השיטה, איך
זה פועל, כשפקיד הבנק מבקש אישור
מהבנק בו נמצא החשבון אם ניתן למשוך
כסף ממנו, הבנו שפה נולד משהו.
״תוך כדי פגישות וישיבות יחד נולד
הרעיון שאפשר לבצע שוד בדיוק בשי טה
בה ביצעו את השוד ברא שון לפני
שלושה שבועות. היתה רק הבעיה הטכ נית.
היה לנו חבר, אלי, קצין קשר. הוא
בדק את הענין וקבע שמבחינה טכנית
אפשר לבצע את התוכנית.
״הרעיון המשיך להתגלגל. .גרנו אז ב דירת
סטודנטים ברמת־אביב, ולפחות עש רה
אנשים, בתוכם אחד הנמצא בקורס
קציני מישטרה, שמעו על זה. מצחיק, אבל
אחד הבחורים שידעו על התוכנית הוא
עובד בנק לאומי, העובד בסניף הבנק
במלון דן, שהוא אחד הסניפים שנ שדדו.״

יוזמה שלו תוציא אותו אוטומטית מרשי מת
החשודים בביצוע ה שוד?
זה לקח כמה ימים למישטרה להתלבט.
לבסוף החליט שם מישהו, שיתכן שמאיר
אדיב ויקי פשוט לועגים למישטרה. כוח
מישטרתי נשלח לערוך חיפוש בדירת ה סטודנטים
של יקי ברחוב איבן גבידול
בתל־אביב. ואז, לתדהמתם, מצאו השוט רים
בדירה, כל מה שהיה דרו ש להם כדי
להוכיח, בצורה נסיבתית, שמאיר אדיב
אומנם נטל חלק בשוד.
0שפופרת טלפון, עם חוט.
ס כספת פלדה קטנה.
<• חשבון בנק שהעיד כי בחשבונו של
סטודנט עני כמאיר, רובצים כ־ 6000ל״י.
0פינקס גדו ש רשימות, הערות, מי לות
צופן וסיסמאות, שכל אחת מהן יכלה
לשמש כהוכחה לביצוע הפשע.
0אם כל זה לא הספיק, עוד העיר
מאיד אדיב באדיבות לשוטרים המחפשים
בדירה :״אה, לא ידעתי שאתם בקשר
לשוד הטלפוני. אם זה כך, תלכו למגירה
בחדר השינה, שם תמצאו מאה אלף ל״י.״
עכשיו כבר לא היה לשוטרים פנאי

מה שהדאיג את המישטדה היתד. בעיה
אחרת: האם מאיד אדיב סיפר למישטרה
כי השתתף בתיכנון השוד, כדי שלא יח
שדו
בו אם יוודע להם ממקור אחר כי
הוא ביעל תוכנית ה שוד? או שמא סיפר
מה שסיפר למישטרה, מתוך הנחה שה־

^ לי שליו, קצין הקשר במילואים,
אף הוא סטודנט באוניברסיטת תל־אביב,
הוא שתיכנן את הצד הטכני של
השוד .״כמובן, לא חשבנו לבצע את ה שוד
מעולם. תיכננו אותו רק בתור תר גיל
מחשבתי,״ מספר אלי .״הרבה פעמים
אדם מתכנן דברים עד הסוף בשיא ה רצינות,
מבלי לחשוב כי יבצע אותם.״
הרבה אנשים ידעו על תוכנית השוד
הטלפוני. כאשר פורסמה לראשונה הידי עה
על השוד שבוצע, היו הרבה שחשבו
כי יקי, מאיר ואלי הגשימו סוף סוף את
תוכניתם. יקי מאיר ואלי, ידעו שהרבה
אנשים חושבים זאת. מאיר היה הראשון
שפנה למישטרה כדי להודיע שזכויות ה יוצרים
על תוכנית השוד שמורות לו ול חבריו.
אבל המישטרה איננה מקבלת, לפי
שעה, תלונות על גניבת תוכניות לשוד.

מאיר אדיב והחתול פליקס שנחקר בקשר עם השוד

להתבדח עם מאיר. הוא נלקח לחקירה.
איש כבר לא שאל אותו אם ביצע את
השוד. החוקרים היו בטוחים שהוא עשה
זאת, או לפחות מכר את הרעיון לשודדים
והוא יודע מי הם, כיוון שסיפק אליבי ל שעות
בהם בוצע השוד.
לאט לאט התחוור כי שפופרת הטלפון
נתלשה על־ידי מאיר מתא טלפון ציבורי
לפני שנה, כשחזר שתוי ועליז ממסיבת
יום־הולדת לכבודו. הכסף בחשבון הבנק
היה שייך לסטודנטים שהתארגנו לנסיעה
לחו״ל. והסיסמאות בפנקס העבה, היו
הודעות טלפוניות שהשאירו עבור כל אחד
משלושת הסטודנטים המתגוררים בדירה.
למאיר, למשל, יש אחות בראשון־לציון.
יום אחד השאירו לו הודעה בפנקס ש מישהי
טילפנה ושאלה אם רוצה להצטרף
לנסיעה לראשון? האם אין זו הוכחה ש ערך
סיור מוקדם בסניף הבנק שנ שדד?
כך גם הגיעו חוקרי המישטרה לפליקס
המסתורי, ששמו הופיע בפינקס. בחוסר
אמון מוחלט השתכנעו השוטרים לבסוף
שפליקס אינו אלא חתול הרחוב שאימצו
שלושת הסטודנטים.
לבסוף נ שברו החוקרים ושיחררו את
מאיר. אבל הם בטוחים ודאי עד היום
שהוא יודע מי ביצע את השוד, ורק אינו
רוצה לספר להם, אם לא ביצע את השוד
בעצמו. עובד ה: במשך שבוע חקרו את
כל חבריו וחברותיו, ניסו להשפיע עליהם
לא לחפות על מאיר ולגלות את כל ה אמת
אודותיו.

^ ה יש למתכנני השוד לומר על
) 4הצורה בה בוצעה תוכניתם?
״אנחנו בשום אופן לא היינו מסתפקים
ב־ 140 אלף ל״י אם היינו מבצעים את
השוד,״ אומר מאיר .״הרווח השולי כאן
הוא כל־כך גבוה, שכדאי לצרף עוד כמה
אנשים למיבצע כדי להשיג סכומים גבו הים
יותר. בתיכנון נלקח בחשבון שיעברו
כ־ 24 שעות עד שיתגלה כי סניפי הבנק
שילמו כספים מחשבון שאין. בו כסף. ב אותן
24 שעות, ניתן היה לפדות צ׳קים
כאלה לא משלושה סניפים, אלא משני
,תריסרי סניפים ולא רק בתל־אביב אלא
בחצי תריסר מקומות יי שו ב שונים.
״אנחנו גם לא היינו מעזים לבקש לפ רוע
צ׳קים על סכומים כל־כך גבוהים כמו
שעשו השודדים. בחיים שלי לא הייתי
הולך לבנק עם צ׳ק מזוייף על 40 אלף
לירות. מנהלי סניפי הבנקים שלנו הם
הרבה יותר טיפשים משלקחנו בחשבון
בתכנית שלנו, אם החשד שלהם לא הת עודד
למראה צ׳ק על רבבות לירות מ סניף
שיכון המזרח ברא שון — שזאת ל מעשה
המעבדה של ראשון־לציון.
״אנחנו גם לא היינו מעזים לנתק את
הקו היחיד לבנק לגמרי, והיינו מבדרים
איזה שיחות להעביר ואיזה לא, מתוך
חשש שפועלי הדואר יוזעקו לתיקון ויגלו
אותנו. אבל מסתבר שאלה שביצעו את
השוד שלנו היו יו תר נבונים. הם ידעו
שאצל דואר ישראל אין אסם. הם אף
פעם לא יגיעו לתיקון טלפון שנותק ב פחות
מ־ 24 שעות.״

ערבי מנצרת, צאצאו של..מלו אדץ־ישואד־,שהורשע בסחיטה

אני גימדו!

קובע מייק בצניעות .״אני מביא את כל
החתיכות שלי הביתה. ההורים שלי שות קים.
לא איכפת להם.״
מייק -נולד בנצרת ב־ ,1939 למשפחת
אצולה ׳נודעת״ .מילדותו הסתובב בין
תיירים. הוא היה ילד יפה, והנשים אהבו
אותו .״הנשים תמיד קילקלו אותי,״ מס פר
מייק .״כשהייתי מוכר לתיירים מזכ רות,
הנשים שלהם יתמיד נתנו לי בק שישים
גדולים, סוכריות, עוגות, שוקו לדות.
הנשים הן הרוצות להיות מנוצלות.״
כשהתבגר קצת, נסע מייק ליחו״ל. הוא
הסתובב בכל אירופה, שיחק רולטה ב־מונטה־קרלו,
השתזף בריוויירה הצרפתית,
״באירופה

שתה בירה בפאבים הולנדים.

פ״סל(מ״ק< ספארי
יירין לודוביק ( )25 היתד. במצב־
^ רוח -מחורבן. לפני שלושה חודשים
היא הגיעה ארצה מארצות־הברית, כתיי רת,
ועתה רצתה להמשיך בטיולה לאפ ריקה.
לתדהמתה התברר לה ני טייסות
השכר לסטודנטים כבר !יסתיימו, וכרטיס
הסטודנט שבידה לא היה שווה אגורה.
בנוסף לזה, אזל גם כספה, והיא נשארה
עם אחרוני הדולרים שלה. בנוסף לזה,
היה זה בוקר דצמבר אפור ומדכא.
במצב־רוח זה היא טיילה לאורך רחוב
בן־יהודה התל־אביבי, כשלפתע עצר או ׳
תה בחור גבוה ומזוקן, שדמה כמו-שתי
טיפות מים לישו.
״את אנגליה י ״ שאל הבחור באנגלית.
״לא, אני אמריקאית,״ השיבה איירין.
תוך דקות מיספר, החלה לשפוך את ליבה
בפניו. היה משהו בעיניו, שעורר מיד
את אמונה.
ימייק — כך הציג י שו רובד האנגלית
את עצמו — הקשיב בתשומת־לב .״תפני
לסניף הראשי של אל־על, הם בטח יעדיו
לך,״ הציע.

* הוא צאצא י שיר של דהיר אל־עומר,
שזכה בתואר ״מלך ארץ ישראל״ .דהיר
היה שייך בדואי ששלט לפני 200 שנה
באיוור טבריה. ב־ , 1768 בעת מלחמת רו׳
מיה־תורכיה, הוא מרד ב שולטן התורכי,
השתלט על חלק גדול מארץ־ישראל, מ דמשק
בצפון ועד דרומית לשכנו. בתקו פת
שילטוננ, הנהיג מימשל סנבלני לבני
דתות המיעוטים — דהיינו, ליהודים —
עודד עלייה יהודית לטבריה. אלא יש־שילטונו
היה קצר בינ תר: כאשר נס תיימה
מלחמת רנסיה־תנרכיה, היפנה ה שולטן
כנחות לארץ־ישראל. דהיר הנסוג
התבצר בעכו, בירתנ החדשה, נהרג ב קרב
עליה ב־ .1775 מאז, הצטיינה המש פחה,
במשך׳ הדוחת, במספר רב של
נכבדים נאנשי־שם — עד שהגיעה למייק.

הלווא ה קטנה
ראשונה
וא לקח אותה לבניין אל־על הס ן
1׳מוך, המתין לה בחוץ. לאחר חצי
שעה, יצאה איירין, מבלי שהצליחה לארגן
שום דבר.
״בואי נשתה משהו,״ הציע מייק ,״זה
יעזור לך.״
איירין נענתה. ישו דווקא מצא־חן ב עיניה.
הם טיילו לאורך בן־יהודה ודי-
זינגוף, נכנסו לאיזה בר, המשיכו להס תובב.
מייק סיפר לה על טיוליו בעולם,
על חייו בארץ. הוא ׳סיפר לה כי הוא
ערבי, ועד כמה קשים חייו של צעיר
ערבי בארץ.
איירין הוקסמה עד כדי כך, שכאשר בי קש
מייק הלוואה קטנה של 20 דולר, היא
נתנה לו בלי היסוס.
״אני צריך את הכסף כדי לקחת את
הטייפריקורדר שלי. נתתי אותו בתור ער־בון.
ואני צריך 80ל״י כדי לקבל אותו
בחזרה,״ הסביר מייק.
לאיידין היו בכיס רק טובלס צ׳קס. הם
ניגשו לבנק, פרעו צ׳ק על 20 דולר,
וקבעו להיפגש למחרת.
״לקחתי בחשבון שהוא עלול לא להח זיר
לי את הכסף, אבל הייתי ׳מוכנה לסי כון
הזה. הוא עו רר בי אמון,״ אמרה איי-
רין מאוחד יותר, כאשר העניינים כבר
הגיעו לבית־המישפט. הוא התגלה כג׳נטלמן אמיתי.
מייק
וא לפגישה
למחרת היום — הופיע פילו החזיר את ההלוואה. את מחציתה,
לפחות. במקום המחצית השנייה, היה לו
סי פו ר: הוא פגש איזה בחור דרום־אפ־נגנב
שביומו
הראשון בישראל
דיקאי,
כל רכושו, ומייק הילווה לו את הכסף.
איירין קיבלה את ההסבר, למרות שלא
נראה לה הגיוני ביותר. לפי ד ב רי מייק,
בשלב מאוחר יותר, היא ויתרה על שא רית
החוב.
לסיבוב בברים
מייקלקח את איירין
של דיזנגוף. הוויסקי נשפך בכמויות. ל דברי
מייק, הם גמרו איזה בקביק או

91 1 .

י; ^18־1
ופוזי—ז—1111

הצייד והטרף

מייק, בתיסרוקת ישו, במכנסי סאו־טרופז
מודרניים, ענק עתיק־מודרני לצווארו, ופוזה
— על שפת־ימה של תל-אביב, באיזור שורץ טרף קל. מייק אינו מבזבז
היקר על שטויות כרחצה בים. הוא מגיע למקום למטרות הרבה יותר
בקבוק וחצי באותו סיבוב בארים.
בסביבות חמש בערב הגיעו השניים ל מסקנה
כי הגיע הזמן לבלות בצורה אח רת.
הם ניגשו למלון קטן על שפת־הים.
עבור החדר שילמה איירין. כלומר, מייק
שילם — אך הכסף בא מארנקה.
בחדר הקטן בילו השניים בנעימים כ חמש
שעות רצופות. טבעי אם כן ש איירין
הרגישה תשושה, בסביבות השעה ,10.30
ביקשה ממייק שיקח אותה לבת־ים, שם
היא יגרה אצל חברה ישלה, דינה ליפשיץ.
מייק לקח את איירין באוטובוס, כיאה
לג׳נטלמן, לא התווכח עם הגברת, כשזו
רצתה לשלם עבורו. הם הגיעו לביתה של
החברה, עלו למעלה. בבית לא היה איש.
מייק נשאר שם עם איירין עד אחת ב לילה.
כשעזב, היו בכיסו עו ד 30 דולר
שקיבל מאיירין.
למחרת בבוקר שו ב הגיע מייק לפגישה.
אלא שלאחר מספר דקות שיחה נעימה
עם איירין, הופיע פתאום בדירה בלש.
מייק נעצר, גילה כי הוא מואשם בכך,
שהוציא מאיירין את 40 הדולר בסחיטה
ואיומים. השוטרים העלו אותו לניידת
מישטרתית. יחד איתו עלה הבלש שעצר
אותו, איידין, ועוד בחורה לא מוכרת ל-
מייק. היתה זאת החברה שאצלה גרה
רשלניים קלאסית
את זמנו
רציניות.

איירין. מייק הסיק, כי היתד, זו דינר, ליפ שיץ
שהזמינה את המישטרה. הוא פנה
אליה, ואמר באנגלי ת :״אני יודע שאת
הזמנת את המישטרה. את עוד תשלמי
בעד זה.״
פגיעה מקצועית
^ פשר היה להבין את זעמו של
מייק. התלונה, כאילו נאלץ מיקצוען
שכמותו להוציא כסף מחתיכות בכוח, הי תד,
פגיעה ותמורה במעמדו. שבן גאוותו
של מייק, כל ימיו, היתד, על כך שהח־תיכות
עומדות אצלו בתור, מאושרות כ שהוא
מרשה להן להשאיר בידיו כמה
שטרות. ועתה — האשמה משפילה כזו.
את פייסל ספארי, המכינה עצמו מייק,
מכירים טוב מאוד בנצרת. הוא ידוע כ־קאזאנובה
מס 1 .של הסביבה .״יש לי
בנות כמו זבל,״ ׳מעיד בעל הדבר על
עצמו .״הן נדחפות לי למיטה, ממש אחת
אחדי השניה.״ (מספר כתב העולם הזה:
״כשהגעתי לבייתו של מייק, מצאתי אותו
במיטה עם חתיכה, תיירת אמריקאית.״)
״אני הערבי המתקדם ביו תר בישראל,״

בפעולה

פחות

מייק ותיירת צעי רה,
טניהם בבגדי״
יותר, בחיבוק צמוד.

מת״ות עשירה, טוען:
לא הייתי צריך לבזבז אף פרוטה,״ גאה
הוא .״יש לי הרבה הברים וחברות שם,
והם תמיד עוזרים לי.״
!גם בארץ ידע מייק איך לבלות .״את
החתיכות אני צד בדיזנגוף או בבן־יהו־דד״״
מסביר הוא ,״בעצם אני לא צד
אותן — הן צדות אותי. אחת היתד. מו כנה
אפילו להתאסלם בשבילי.

״אבל פה בנצרת אפילו יותר טוב
בשבילי. כל התיירות מגיעות לנצרת. לא
צריך בשביל זה לנסוע לתל־אביב.״

סתם

ג׳יגולו
ך מרות זאת, הוא נסע לתל־אביב,
/פגש בה את איירין — וגדפק. בשבוע
שעבר ,׳נסתיים משפטו, בפני השופט ה מחוזי
התל־אביבי אלישע שיינבוים.

סיפרה איירין לודביג כעדותה:

1עו השעשועים

מייק ואחת מידידותיו המרובות, תיירת מארצות•
הברית, שמה מסרב מייק לגלות, בג׳נטלמניות
ראוייה לשבח. למרות הופעתו המרשימה כמטיף אחוז רוח״קודש, אין מייק מהסס
לבקש מידידותיו, המתחדשות לבקרים, הלוואה קטנה כבר בפגישה הראשונה.
אהבה אהבה, אבל העסק חייב לשאת את עצמו גם מבחינה פיננסית.

לידי והתנשקנו. בסוף היא ביקשה ש אלך,
כי הוא לא רוצה שיראו אותי פה,
בגלל שאני ערבי.
אמרתי לה. בסדר, אבל אני צריך עוד
כסף. היא היססה קצת, אבל אמרתי לה
שאין לה מה לפחד, שאחזיר לה ׳מחר
או ביום ראשון. היא השתכנעה ונתנה לי
את הכסף.
אני בכלל לא יודע למה היא עשתה
עלי אמבוש למחרת. היא סתם משקרת.
גם החברה שלה, דינה, משקרת. לא
איימתי עליה, כשהבלש עצר אותי. רק
אמרתי לה באנגלית כי רציתי להחזיר את
הכסף לאיירין, ושאלתי למה היא עשתה
לי את זה.

| \ 1ך ״ 1 * 0 1 1 1מייק כפייסל, נצר למשפחת־אצולה נכבדה, שעל בניה נמנה
1 1^ 111 דהיר אל״עומר, נסיך איזור טבריה, לפני מאתיים

שנה, שהרחיב את ממלכתו וזכה בתואר ״מלך ארץ־ישראל״ .לרוב, מוותר מייק
על הכבוד, מעדיף להופיע בתלבושת מערבית, שהיא יעילה יותר במקצועו.
כשהגענו לבית, ביקשתי ׳ממייק שיילך,
אך הוא רצה לעלות לדירה. עלינו לדי־רה,
ושוחננו עוד כחצי שעה. אחר-כך
אמרתי לו, כי אני עייפה ורוצה ללכת
לישון. אז הוא אמר לי שהוא רוצה חמי שים
דולר. אמרתי לו, כי זה הכסף האח רון
שלי, ואני לא יכולה לתת לו. הוא
אמר כי יחזיר לי למחרת או בי׳ום ר א שון
בשבוע הבא.
אמדתי לו שלא אתן לו את הכסף, כי
לא יהיה לי ממה לחיות. אבל הוא עמד
על זה. נכנסתי למטבח והוא נכנס אחרי.
שם אמר לי, כי לא יזוז מפה עד שלא
אתן לו את הכסף. אז הבנתי, בי הוא
לא מתעניין בי, אלא בכסף שלי. הבנתי,
כי הוא סתם ג׳יגולו. ג׳יגולו מסוכן.
אמרתי לו שיילך עכשיו, ומחר אביא
לו את הכסף, כי עכשיו יש לי רק טרבלס
צ׳קס. הוא לא הסכים, וחזר שוב שלא
יזוז מפה, עד שלא אתן לו את הכסף.
התחלתי להתייאש. ראיתי כי הוא עומד
בדעתו לקבל את הכסף עוד היום. הת חלתי
לצעוק שיילך, ו שיעזוב אותי בשקט.
הוא אמר לי לא לצעוק. הוא שמר על
׳קור־דוח ודיבר בשקט. אך כשהסתכלתי
בעיניו, ראיתי בהם איום. הבנתי שיש
לי עסק עם אדם אלים.
נשברתי. הוצאתי את הכסף האחרון
שלי 40 ,דולר בטרבלם צ׳קס, ונתתי לו.
כשהלך, נישקתי אותו לפרידה. רציתי
שיחשוב שהכל בסדר בינינו ׳ושיבוא ל פגישה
מחר. חשבתי שבכל זאת אצליח
להוציא יממנו את הכסף__ .
נשארתי לבד בבית. הייתי י כל־כך* נר ג
ש ת שלא יכולתי להירדם. החלטתי לרדת

למטה ושם לחכות לחברה שלי. בערך
באחת וחצי היא באה, עם החבר שלה,
וסיפרתי לה את כל המקרה.
עד כאן, סיפורה של איירין. חברתה, די נה
ליפשיץ, תמכה בעדותה:
״כשחזרתי הביתה, פגשתי את איירין
למטה בחדר־המדרגות. היא היתה נרג שת
ורעדה כולה. דמעות זלגו לה ׳מה עיניים.
היא סיפרה לי מה קרה. יעצתי
לה לטלפן למישטרה. כיוון שאיידיו לא
יודעת עיברית, טילפנתי במקומה. זה היה
בסביבות שתיים בלילה. השוטר בתורנות
אמר כי הוא לא יכול לקבל ממני את ה עדות,
שאיירין צריכה לבוא ולמסור אותה.״
למחרת הלכו שתי הבנות למישטרת
חולון ו איירין הגישה תלונה. המישטרה
החליטה לטמון מלכודת, לתפוש את ׳מייק,
שהיה מוכר שם בגלל תיקים קודמים, על
עבירות קלות. סמל בלבוש אזרחי יצא
יחד עם איירין ודינה לפגישה עם מייק.
סמוך לשעה 11 בבוקר הופיע מייק.
הוא הספיק לשוחח דקה או שתיים עם
איירין — כשלפתע הופיע הבלש, עצר
אותו, .בכיסו היו 250ל״י.

י ק עס
צעירות
** ד כאן, ד ברי מייק.
ולשאלתו של התובע, למה נתן ל-
איירין לשלם בשביל המלון, ענה פיי ס ל:
״אני שלמתי בשביל המשקאות — והיא
שילמה בשביל המלון. אני לא אוהב
לקחת כסף ׳מבחורות, אבל אני גם לא
רוצה לבזבז עליהן. אני לא פרייר.״
התובע גיחך, לא שכח •לציין שאת ה משקאות
שילם פייסל ׳מיתרת ה־ 20 דולר
שקיבל מאיירין.

פייסל נפגע מאוד מכל ה עניין:
״איירין אומרת שאני ג׳י׳גולו,״ התלונן.
״אבל אני לא ג׳יגולו. ימה זה ג׳יגולו י
ג׳יגולו מסתובב ברומא, בוויה־ונטה, עם
אלפה רומאו, ותופש נשים זקנות ועשי רות.
אני לא הולך אף פעם עם נשים
זקנות. רק עם צעירות. ובכלל אני לא
רוד ף אחרי בנות. הן רודפות אחרי.״
אלא שלאחר התייעצות עם עורך־דינו,
החליט פייסל על שינוי הסטאטוס המיק־צועי
שלו. הסביר בשמו עורך־הדין בני מין
אהרון, שקיבל על עצמו לערער ב שם
פייסל בבית־המישפט העליון:
״אנחנו נטען כי פרשת האהבים בין
מייק ו איירין היתד, עניין מיסחרי, ואיי-
דין שילמה למייק כסף בעד אהבתו. על
כן, אי־אפשר לדבר על הוצאת בספים
באיומים, אלא על מכירת אהבה. ומכירת
אהבה, כידוע, איננה בניגוד לחוק.״
עירעורו של מייק יופנה נגד פסק־דינו
של השופט שיינבוים, שבחר להאמין ל-
גירסתה של איירין, הרשיע את מייק על
הוצאת כספים במירמה ואיומים, דן אותו
לארבעה חודשי מאסר בפועל, בתוספת 18
חודשי מאסר על־תנאי.
הגיב צאצאו של מלך ארץ־ישראל, ב אכזבה
גדו ל ה :״המישטרה פשוט מחפ שת
כל הזמן איך לדפוק אותי, בגלל
שאני יוצא עם בחורות יהודיות.״

התנשקנו
על הספה
*י* עדותו בבית־המישפט, סיפר
מייק את גירסתו על הערב :
כשהגענו לבית, בסביבות 11 בלילה,
אמרה לי איירין לעלות למעלה. היא
אמרה שרוצה להכיר לי את החברים שלה.
היססתי בהתחלה אבל בסוף עליתי איתה.
בבית לא היה אף אחד. הרגשתי קצת
עייף ונשכבתי על הספה. איירין התישבה

בילוי נעים

מעניק מייק לידידה אחרת, שגם את שמה מסרב הוא לגלות,
מתהום הזכרונות. או אולי פשוט אינו זוכר. בניגוד לעמיתיו
במקצוע, מספק מייק לתיירות שבחברתן הוא יוצא גם בילוי חברתי נאות ונעים.

השד הזה

נוח חוש

אסיפה בהשתתפות

אורי אבנר
תתקיים בחיפה, אולם ביתנו, רה׳ ירושלים ,29
ביום ה ,13.7.72 /כשעה 8.30 בערב

שם חדש בישראל

נוער ״העולם הזה -נוח חדש״
בשבת, ה־ 15.7.72 ייערך כיער חדרה

כנם פיקניק ארצי
בהשתתפות

ח״כ אורי אבנרי

וראשי תנועת העולם הזה — כוח חדש
הכנס יעסוק בשאלות הבאות

א. צה״ל — צבא הגנה או צבא כיבוש?
ב. מה עושה לד החינוך הישראלי?
הסעה מת״א (בית ״ הבימ ה״) ב־ 8.30 בבוקר
הסעה מחיפה (מרכז הכרמל) ב־ 8.30 בבוקר
צעירים המעוניינים להשתתף בכנס, יפנו בכתב
טלפונית 904584־( 03ת״א) . 16.00— 18.00

לת. ד136 .

87769־( 04 חיפה) יום א׳ ,16.00— 18.00 יו ם ב׳ .19.00— 21.00
הביאו עמכם בגדי ים, כלי נגינה ו מזון.

מושג חדש בישראל

מקום הבילוי והמפגש שלך פתוח !
כל סוגי היינות בעולם * מוסיקת רקע סטריופונית
בירה מכל הסוגים +גבינות הולנדיות ושוויצריות
דלקטסים מסוגים שונים +אווירה אינטימית ואקסלוסיבית החל משעה 12.00 בצהריים.

עשהלךמב הג 7ן בו-1/
מלא טו ט נ כז ־ ש ב 1ע !

בורגה, אבן גבירול , 30ת״א, סל 264594 .

אומרים שאני יפה
אז לפה, אין איש קרב אלי?

לא נעים ל הגי ד, אבלן הו
קחי תיאדנס!

סי פו ח פלא תי אדנס, נפלאות
לשסיפת הפה, או על מברשת לתר.

לבחגוח העיניים.

ימי אנד עם תיאדנם

העולם הזה 818ז

ת מ רו רי ם
נישאו. בחיפה, איש מחלקת הח דשות
של הטלוויזיה עמוס ארבל (אר ליך)
בן ה־ 27 ורחל פוגל ( )21 הלו מדת
תיכנון טביבתי בניו־יורק. השניים
הכירו בשנה שעברה וכעבור חודש של
בילוי משותף חזרה רחל לנידיו ר ק ועתה
חזרה לארץ כדי להינשא.
נחוג. ביום שבת האחרון, בבית־הכנסת
תפארת צבי בתל־אביב, בר־די־מיצווה
של גל לחזכיץ, בנם של יבואן
הבשר נחמיה לחוביץ ורעייתו היפהפיה
יונה. הכיבוד בחגיגה היה מורכב רובו
תוצרת־חוץ. ומשקאות מבשרים שונים
יום קודם הגיעו ללישכת הרמטכ״ל בתל־אביב
גל והוריו ומסרו לו צ׳יק על סך
13 אלף ל״י, תרומה לצה״ל במקום חגי גת
הבר־מיצווה באולם.

יסדר הקטינות

תנובה זה אותו הדבר

מי שלא ראה את סבא וסבתא, משה
1ורות דיי] ,מתרוצצים ומזיעים בצוותא
כדי לקנות ציוד לנכדה החדשה, לא ראה
עבודת צוות בחייו. כמו שאמרו חז״ל,
אין כמו גירו שין טובים כדי ליצור ידידות
זוברים שסיפרתי לבם, לא מזמן, על
של אמת.
הסתבכותו של היהלומן המפורסם
קודם הס ביקרו בשק״ם, קנו במשותף
עם מלצרית צעירה שהאשימה או תו
מיטה לבנה. בחנות אחרת, השיגו עגלה.
שהכניס אות ה, פחות או יו תר, ל הריון
(היהלומן בצרה ,״העולם הזה״ ) 1803ז

עומדיםלהינשא. בשנה ה באה,
בתו הבכורה של המלך זזוסיין שהיא
סטודנטית באוניברסיטת לונדון, עליה
בת דד 16 שנולדה לחוסיין מאשתו הרא שונה
המלכה דינה, ושליט נסיכות עומאן
השולטאן קאבדם שהוא בוגר האקדמיה
הבריטית בסנדהרסט, עלה לשילטון ב־עומאן
ב־ 1972 לאחר שהדיח את אביו ה שולטאן
בן־תיימור.

הבעייה אז היתה לא בל־בך ההריון
עצמו, אלא זה שהחמורה סירבה ללכת
לעשות הפלה, הבריזה שהיא רוצה ללדת
את הילד. בהתחשב בכך שהגברת היתה
בת 15 וחצי, ו הי הלומן שלנו בן ,58 מי נימום
מ איזה צד שלא תסתכלו, נראה
הדבר קצת מגוחך בעיניו.

; מונה. לתפקיד היועץ הכלכלי של
מערכת הביטחון במקום ד״ר פינחס זוסמן
שמילא תפקיד זה ׳מאז 1968ו ש חוזר עתה
לתפקיד מרצה בכיר בפקולטה לחקלאות
של האוניברסיטה העברית, הכלכלן דויד

אם בן, אתם יבולים כבר לנשום ל רווחה.
הסיוט חלף. העלמה, פיקחית
בנראה הרבה יו תר ממה ששנותיה, או
אפילו פרצופה, יבולי ם לרמז, הסכימה
להפלה. תמורת סכום שמן במובן.

נחמדה, במשקל 3.150 קילו בלי עין הרע.
השם אבשלום — אותו הכינו אסי ו־אהרונה,
בהיותם משוכנעים כמובן כי בן
זכר ייוולד להם — קצת לא התאים לה
כל כך, והם החליפו אותו בעמליה. שום
דבר משפחתי. סתם שם יפה.
עמליה היא הבכורה של אסי ואהרונה
( 26 שניהם) הנשואים חמש שנים.

יהלומננו שילם, ושמח שנפטר. למע שה,
הוא לא יודע עד היום אם הוא זה
באמת האשם ב הריון. עוד יו תר למע שה
— רק בינינו לבין עצמנו — אינני
בטוחה לגמרי שהיה בכלל הריון. אבל
דברים כאלה, מו טב שלא להעמיק חקר
לתוכם.
אלא שלא זה מה שרציתי לספר לכם.
רציתי לספר על מי סדר הקטינות החדש
שיצר האיש שלנו בעיר הגדולה. מסתבר,
שלכל קטינה — אני משתמשת במילה
קטינה פשוט בגלל שהיהלומן שלנו או הב
להשתמש רק בקטינות. מעל 18 הן
זקנות בשבילו — אם בן, כל קטינה
שהוא שם עליה עין, זוכה לתשורה צנו עה
מטנו, בתור פתיחה: שרשרת עם
מגן״דויד, מ המודרניי ם האלה, אתם יו ד עים
— אבל משובץ י הלו מי ם קטנים.

דויד כוכב
יועץ כלכלי
כוכב 45 יליד חיפה, בוגר בית־הספר
הריאלי, לחם במלחמת העצמאות בגוש־עציון
ונפל בשבי הירדני, שימש אחר
סיום לימודיו באוניברסיטה ׳כמנהל ה מחקר
ועוזר רא שי לנגיד בנק ישראל ו אחר
כיועץ כלכלי של שר־האוצר ומנהל
הרשות לתיכנון כלכלי. בשנים 1969— 1965
היה יועץ כלכלי בבנק העולמי בוואשינג־טון
ועמד בראש משלחות של הבנק ל ארצות
מתפתחות. מ־ 1969 היה ׳משנה ל-
מנכ״ל תררל.
מוינה. לתפקיד אלוף פיקוד הצפון
במקומו של האלוף מוטה גור העובר ל תפקיד
איחר בצה״ל, אלוף יצחלן (״חקה״)
חופי ( )45 שהיה בתקופה האחרונה ראש
מחלקת ההדרכה בצה״ל. יליד תל־אביב,
היה מפקד פלוגה בפלמ״ח והמשיך לשרת
ביחידות מיבצעיות בצה״ל, שימש במל חמת
ששת הימים כראש ׳מחלקית מיבצ־עים
באג״ס/מטכ״ל.
התפטר מטעמים משפחתיים, מ־ניהול
מסע הבחירות של הנשיא ריצ׳ארד
ניכסון, ג ׳ ץ מיצ׳ל, מי שהיה שר־ה־מישפטים
האמריקאי, בעיקבות לחץ של
אשתו שאיימה ש תעזוב אותו אם לא ית פטר•
במקומו בתפקיד יכהן קלרק מק־גר־גור,
שהוא עתה יועצו של הנשיא ניכסון
לעינייגי הקונגרס.

איך זה נודע לי 1י שר מפי הגבורה :
מסתבר שהוא מז מין את התכשיטים
האלה, בכמות של כחצי תריסר לחודש,
בחנות־תכשיטים ידועה באלנבי. זה יוצא
לו פשוט זול יו תר, בסיטונות.
אם הוא ימ שיך כך, תהיה העיר מו צפת
במגיני-דויד משובצי יהלומים. בכה,
כנראה, מתחילה אינפלציה.

עמליה, משה ואהרוגה דיין
בשלישית, בקבוקים, אמבטיה, ושאר יר קות.
בקיצור, פק״ל מלא. להורי התינו קת,
אסי ואהתגה דיין, לא נותר לע־
! שות כלום,,רק להשתמש בזה.
וההתרגשות המשותפת ברגע הגדול :
סבתא המתינה במתח מחוץ לחדר־הלידה
בתל־זזשומר, ציפתה לחדשות. סבא הגיע
רבע שעה לאחר מעשה, הספיק לראות את
נכדתו עמליה, מוצאת מחדר־הלידה.
הלידה, שאירעה ביום הראשון שעבר
בארבע אחר־הצהריים, היתה קלה יחסית,
למרות שארוכה. שבע שעות צירים. ממש
לקראת הלידה, קיבלה אהרונה זריקת־הרדמה.
כשהתעוררה, היתה לצידה תינוקת

מתגרשים, אבל1לא נפרדים
השבוע, עמדו קובה זילברינג, המיסעדן ובעל הבארים התל־אביבי
הוותיק, ורעייתו הצעירה ריימונד, לקבל א ת תעודת״הגירושין
שלהם, בשעה טובה.
מה שלא יפריע כלל להמשך עסקיהם המשותפים. ריימונד
תמשיך בתפקידה הנוכחי, כמנהלת מסעדתו הצפון תל-אביבית של
קובה, מיין מאמאס אסן. וההבדל היחידי י הי ה, שמעתה תקבל
משכורת, בעוד שקודם עשתה זאת בחינם.
בקרוב, עומדת ריימונד לעבור ולנהל גם את המסעדה הרוסית
החדשה שעומד קובה לפתוח. לגירו שין, מסתבר, יש מלבד כל ׳הרעש
והמהומה גם צדדים טובים.
ביי חוד לגירושיה של ריימונד. מלבד משכורת, היא תקבל מקובה
גם את דירת־המגורים המפואר ת שלהם, ברחוב בוגרשוב בתל־אביב,
שתוכננה ורוהטה בזמנו על־ידי צמד הארכטיקטי ם דב ופרדי סגל.
קובה, בעקבות כך, י טול את מזווד תו בידו, ויעבור לגור באחד מבתי
המלון בתל־אביב.

לתינוק. זוכה ה !מצפ

אוסקר ג׳ורג׳ ס. סקוט וידיד תו השח קנית
הצעידה טריש ואן דה וור. סקוט
התגרש לפני מספר חודשים מאשתו ק ר
לין דיוהרסט.
נפטרה. בתל־אביב, אלמנתו של
יהודה מהם שהיה המוציא לאור של
ידיעות אחרונות, מרים ימוזס שעלתה
לארץ ב־ 1932 יחד עם בעלה.
נפטרה. בירושלים, בגיל ,81 אחו תו
של הנשיא השני של מדינית־ישראל
יצחק בן־צבי, המשוררת שולמית קליד
ינאי. ילידת פולטבה, למדה באוניברסיטת
סורבון בפריז ובאוניברסיטת פיטסברג ב-
ארצות־הברית, עלתה לארץ ב 1910-ר
עסקה בהוראת צרפתית ואנגלית ופיריסמה
שירים וסיפורים.

למרות שזה לא אבשלום, מתנהג אסי,
מאז הלידה, כאילו הוא גילה את האבהות
בארץ. מי שרק מוכן, יכול לשמוע הכל
על אודות עמליה ואחרונה, אהרונה ו־עמליה,
וגם קצת על עמליה ואחרונה.
לעומת ההתרגשות של אסי, הכניסה
אחרונה את כל העסק לסדר־היום הרבה
יותר במהירות. לפחות, מאז הלידה. בסוף
השבוע שעבר, חמישה ימים אחרי ה לידה,
אפשר היה כבר לפגוש אותה במכנסיים
וחולצת טריקו הדוקים, בגיזרה
של עלמה צעירה. לשאלה אס היא מניקה,
ענתה, כמו אחת ותיקה בענייני ם :״אומ רים
לי שתוצרת תנובה זה אותו דבר.״
בתחביביהם הזילברינגים
ימ שיכו
העבודה, לשעות מחוץ
הפרטיים. ריימונד עם הידיד הגרמני שלה, גוי נשוי ואב לילדים,
וקובה עם ידיד תו החדשה, חיילת צעירה, שדמותה התמירה ימש־תשלבת
יפה מ אוד לצד דמו תו החסונה של קובה ב סיורי ם שהם
עורכיס׳בר חבי תל־אביב.
קובה, כדרכו עם אנשים אהובים עליו, מאכיל אותה ללא הרף
מכל טוב, דואג לשלוח לה עם המלצר של המסעדה, כאשר היא
בתורנות־לילה, מגשים עמוסי־מטעמים מזילי־ריר, אותם היא אוכלת
י חד עם חבריה למשמרת בבסיס צבאי אי־שם.
יאם הקטנה הזאת לא תיזהר, יש לי רושם שגיזרתה הדקיקה
תיעלם בעתיד הקרוב, ותתעגל במהירות.

קובה וריימונד זילברינג

מהאוכל, אני מתכוונת.

סינ1ייו )9

במדינה

סימניס
פשעים צירופים אפשריים

מ* מ 3י ד

את החור שבקיר

סימנים

יי״י
בטפסים

טקותייפ

צירופים אפשריים
סימנים

צירופים אפשריים

שלום כהן 32 בעל תהנת־דלק פז
ברחוב קיבוץ גלויות 100 בתל-אביב, יכול
להתגאות בשיא חדש: לפני שלושה חוד שים
בלבד פתח את תחנתו החדשה —
וביום ג׳ האחרון כבר זכה להישדד.
ואיך: הפורצים הנועזים, שידעו כי
דלת הכניסה למשרד התחנה ממולכדת,
פרצו למסעדה הסמוכה למשרד, שברו
חור בקיר הבלוקים המיסכן שהפריד בין
שני החדרים — ומצאו עצמם בשלום
במשרד. כאן, הסירו את התמונה שעל
הקיר, שמתחתיה הצטנעה הכספת, ובמכות
פטיש — שנמשכו, להערכת מומחים,
שעות מיספר — הצליחו לעקור את צירה
העליון של דלת הכספת.
כל אותן שעות ארוכות, איש לא ראה,

היא הרגיזה דווקא מאזינה יהודיה :
שימחה סלטון, חברת ועד־העובדים של
ביודהחרושת לנורות יזרום בירושלים.
באותו מיפעל, המעסיק כ־ 150 עובדים,
הגיע מיספר העובדים הערביים ל־ס/״ס^
אולם זכויות־הפנסיה שלהם עדייו אינן
מודז־י־וח — יעל כד נטוש המאבק.
לימין העובדים התייצב גם שלמה שוש נה,
מרכז ההסתדרות במיזרח־ירושלים.
לוריא נשאר במיעוט. ההסתדרות תיאבק
גם למען פנסיה לערבים — מבלי לבדוק
אם ילדיהם ״ילכו לפתח״ או לא.
השטחים עבדים ב 20-לירות לי1ם
מוחמר חמדאן אשרף היד, מאושר. הוא
קיבל עבודה במתפרה ישראלית באיזור
התעשיה של קיבוץ ארז, בגבול הרצועה,
לא הרחק מן המקום בו עמדה לפני מל חמת
ששת הימים נקודת תצפית האדם.
פרטים בכל תחנות האיסוף שר

בעיות ולבטים
כחיי המין

מאת הד״ר מרדכי זידמן

הוצאת רשפים
בחנויות

-להשיג

הספרים

הגדולות

החור שבקיר (כצד השני -הטפעדה)
שוד רא שון —
גם שכר העבודה — 20ל״י ליום —
נראה לו סביר. העתיד היה ורוד. באופק
כבר ניצנצה האפשרות שמוחמד, הרווק
בן דד ,27 יוכל לאסוף סוף־סוף את דמי-
המוהר, כדי לשאת אשה.

נפתח קורס

למסג׳יסטימ/ות
טלפון 240495

אולם השמחה היתד, מוקדמת. במהרה
התברר לו כי העבודה היא אמנם קבועה,
אך לא רצופה. כאשר ירדו ההזמנות,
היה מחמד מסתובב בטל, ממתין ליום בו
יודיע לו מעבידו לשוב לעבודה. בממוצע,
עבד כעשרים יום בחודש. את שאר הימים
בילה בריחרוח סביב לישכת־העבודה ה מקומית,
בתקווה שיזדמן לו דבר מבטיח.
הנם — והאכזכה: הדבר־מה אירע
באחד מימי יוני, כאשר תעשיין ישראלי
מרמת־גן הופיע בלישכת־העבודה של בית-
חנון, הודיע שהוא מחפש תפרים. מוחמר
הציע את שירותיו. התעשיין הסדיר את
רישומו הזמני בלישכה, הבטיח לשלוח
תוך ימים מיספר הזמנה חתומה כחוק מ טעם
הלישכה ברמת־גן, המאשרת שעקב
חוסר תפרים ברמת־גן, מוכנה הלישכה
להפנות את מוחמר לעבודה ברמת-גן.

בשעות 16.00— 19.00 — 9.00— 13.00

בי טו ח

שנ תי

ל ט לוויזי ה

כולל מנורת המסך, כולל מי סי ס

ט יגגל

אלקט רו ניקח
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

והקופה הפרוצה
— לחנוכת הבית

ה ידעת?
שאצל שורץ הסיטונאי

יחסי־עבודה

תוכל לקנות הלבשה במחיר סיטוני

״אבות יקבלו פנסיה/

רח׳ החכצלת ^ 2-ירושלים

גנים ילכו לפתח״

לרשותך

מחלקות: לנשים שמלות, מכנסיים, חולצות.
לילדים הכל
ולגברים חולצות ומכנסיים.

ואיש לא שמע, את דפיקות הפטיש ה מהדהדות
בדממת הלילה, והפורצים חודרי
השריון הסתלקו להם בשלווה עם 4,600
ל״י במזומנים ד 1,600ל״י צ׳קים.

״בשביל מה צריכים ערבים פנסיה?
את הבסף ייר שו הילדים שלהם, ואלה
ילכו לפתח!״
טענה מעניינת זו יצאה מפיו של עסקו־ההסתדרות
מאנשי אחדות־העבודה לשע בר,
שלמה לוריא.

התהליך היה ארוך, אולם סוף־סוף הגיע
האישור המיוחל. איתו, הגיעה האכזבה.
למרות האישור, סירב מנהל הלישכה ב־בית־חנון
להפנות את מוחמר לרמת־גן.
״אין לך שיחרור ממעבידך הנוכחי, ובלי
שיחרור כזה לא אוכל לתת לך הפנייה,״
הסביר למוחמד הנדהם .״תביא מכתב פי טורין
מהמתפרה בארז, ואז תקבל הפנייה
לרמת־גן.״
הפטנט: במפעל בו עבד, הכין לו
מעבידו את ההפתעה הסופית .״מה פת אום
שאתן לך מכתב פיטורין 1אתה
פועל טוב. כשתהיה עבודה, תחזור אלי.״
כך גילה מוחמר שהפך לצמית.
מנהל לישכת העבודה בבית־חנון, שסי רב
להזדהות בשמו, אישר בפני כתב
העולם הזה את קיום הנוהג .״תבין,״ הס ביר
.״אם ניתן להם לנוע באופן חופשי,
הם יקבלו עבודה בשכר גבוה יותר במקום
אחר, ויסחטו ממעבידיהם הטבות נוספות
באיום התפטרות. מי צ ריו את ז ה?״

הנעלם הזה 1818

במדינה
משפט

טרה תזמן את הנאשם
שעות לפני המישפם.

כל המערער זוכה עזרא סאלם, המכונה בפי מ כיריו: סו סי
מהוד־השרון הוא בן תשע־עשרה בל בד.
ב־ 7.4.72 הרשיע אותו השופט דוק טור
מנחם בוכווויץ בעבירה של שימוש
ברכב ללא רשות, והטיל עליו עונש של
שמונה־עשרה חודשי מאסר בפועל.
ב* 18.5.72 עירער סוסי, באמצעות ער־רך־דין
חיים משגב על פסק הדין.
קבע על כך בית־המישפט המחוזי :״ב תהליכי
הדיון בבית־המישפט אירע ליקוי
רציני בכך, שלא נדר ש דו״ח של קצין
המיבחן, למרות גילו של המערער, שהוא
בן תשע־עשרה שנה. ליקוי זה פוסל, ל דעתנו,
את גזר הדין ...אנחנו מחזירים את
העניין לשם מתן גזר־דין חדש אחרי קב לת
דו״ח של קצין מיבחן.״
ועוד מקרה.
משה שמעון, נער בן שמונה־עשרה מ־כפר־סבא
הורשע על־ידי השופט בוכרי
וויץ בנהעת־רכב ללא ר שיון וללא בי טוח
ונידון לשלוש שנות -מאסר.
משה הוכנס לבית־הסוהר. לכשיצא ממנו

עשרים

וארבע

1 1שבץ 0 ^1115

1818

״מתי בכל זאת זה יכול ל קרו ת? כש הנאשם,
בהיותו במעצר מבקש שיביאו
אותו מיד לפני שופט. עם זאת, ייתכן
שמבחינה פורמלית היו צריכים להבהיר
לו, בשעה שביקש להישפט מיד, את זכו תו.
ואילו בזמן הפישפט, זוהי חובתו
של התובע להודיע לשופט לפני כמה זמן
הוגש כתב האישום, כיוון שהשופט אינו
יודע את זה.״
כשהוא יו שב בלישכתו הקטנה שבבית-
מישפט השלום של כפר־סבא, על כתפיו
גלימה שחורה, סמל תפקידו הנכבד, ו שי ער
ראשו מכסיף מהווה השופט ,׳מנחם
בוכוויץ, דמות מרשימה ביותר.
״מחובת התובע להעיר לשופט על ה צורך
בתזכיר.״ הוא מסביר .״התובע ב שלושת
המקרים האלה לא עשה את זה.
נכון הוא, שבכתב האישום המונח לפני
רשום גילו של הנאשם, וברור שהחוק
ידוע ומוכר לי, אבל לא תמיד יש לי
זמן לפשפש בכל הניירות הרבים המונ חים
על שולחני כדי לראות מה גילו של
הנאשם.״
״לקצינות־מיכחן אין זמן ״.בפסק-
הדין שלו לעירעור שהגיש עזרא סאלם,
מצווה שופט בית־המישפט המחוזי, דוד

שופט בוכוויץ

מאוזן ) 1 :מצביא קרתגני )5 .דמות
משיר השירים )9 .י צור על־טבעי ) 10 .עיר
על אי ביאור, במצריים הקדומה ) 12 .בתו כו
) 13 .נגיד ) 14 .אלוף בצה״ל ) 16 .כלי
שיט ישראלי שנספה ) 17 .צמר כבוש) 19 .
בור מים )20 .סוד )21 .סטיה מינית)24 .
מילת ברירה ) 25 .אליל כנעני )26 .מחנך
וסופר אנגלי (המשפחה והילד החפשי).
די) תנועה )29 .מלך ישראל )33 .בירה
ום אמריקאית ) 35 .כועס )36 .סוס הר־
^-עה )38 .איש דת ) 40 .פלא ) 41 .ח״כ
בחדשות )42 .עיר קדומה בדרום הארץ.
)43 אל מלחמה ) 44 .זכה ) 45 .כיוון) 47 .
ריקוד )50 .כינוי לכוכב הבוקר )52 .נווד.
) 54 אלגוריה ) 56 .חלק הצמח ) 57 .חי ב מים
)59 .בה מתקיימת ועידה ערבית) 62 .
קליפת העינב ) 63 .מנעול פטנטי )64 .תו
נגינה )65 .אפר חם )66 .אות באלפבית.
)67 קמין )69 .תבואה )70 .חודש עברי.
)71 בן צאן ) 73 .קמיע ) 74 .מדינאי איטלקי
בתקופת הרנסנס.

מאונד

) 1 :מילת סלנג שפירושה
חסר חשיבות, לא אמיתי )2 .נמצא )3 .כזב.
) 4משקה אלכוהולי )5 .סרח עודף, זנב.
)6מועך )7 .טעם לא נעים )8 .מ שרד שיש
לו רק חצי שר ) 11 .תואר אצולה ) 12 .תע רובת
) 15 .הוא ) 16 .תומר ) 18 .עבודה חק לאית
) 19 .מתנשא, יהיר )21 .חלק לבוש.
)22 בעל חי גדול )23 .מסדרון )25 .מנהיג
ערבי )28 .תופעה בפיסיקה, אחד הכוחות.
)30 בית חרושת ישראלי לנקניקים )31 .אי־זור
בו אסור לפגוע בחי ) 32 .ריאקציה כי מית
)34 .תשלום לרשות )36 .נשמע בעת
סופה )37 .אספה )38 .חלי, צער גופני.
)39 שאין בו שומן ) 42 .לאום ) 46 .אביון.
)47 חייל ) 48 .שוק ) 49 .מטר ) 50 .מם
הדרך (עזרא ד׳ ,י״ג) ) 51 .חוקי )53 .בטן
עבה ) 54 .מלחין גרמני (שירת האדמה).
)55 משקל רומי )56 .ארץ מוצאו של קו סם
מפורסם )58 .ציבור אבנים )60 .שותה
לשכרה )61 .מגדולי היהדות )62 .כינוי
רומז לגוף או ד בר נוכח )67 .מונח בגי אוגרפיה
)68 .חומל )71 .דורון )72 .תן!

עירעורים חוזרים ונשנים
יהיה בן עשרים ואחת.
בפסק־הדין של בית־המישפט המחוזי
על העירעור שהגיש הנאשם, נאמר :״אנו
מצטערים שאין זה העירעור הראשון על נוכחנו שופט.
אותו של גזר־הדין
לראות שלא היתד. שמירה קפדנית על
ההוראות החוקיות לגבי דרי שת תזכיר
קצין־מיבחן.
״אנו מביעים את המשאלה, שהפרקלי טות
תפנה לתובעים הרגילים להופיע ב אותו
בית־מישפט, ותדריך אותם בשאלה
זו בכדי למנוע שבית־המישפם יטעה כש הוא
בא לגזור את דינם של נאשמים,
שבגלל גילם יש צורך בתזכיר של קצין
מיבחן. בעניין הנוכחי אין אנו רואים
בדירה מאשר לבטל את גז ר הדין.״
״אין לי זמן לפשפש.״״ גם ישראל
יפת, שנגזרו עליו שתי שנות מאסר על
ידי אותו שופט, זכה בעירעור שהגיש ב עצמו.
הנימוק זהה: אי הגשת תזכיר של
קצין־מיבחן לפני מתן גזר־הדין.
בחוק דיני-עונשים נאמד: לא יטיל
בית־המישפט עונש מאסר שלא על תנאי
אלא לאחר קבלת תזכיר של קצין מיבחן,
והחובה הזו קבועה לגבי נאשמים שטרם
מלאו להם 21 ביום מתן גזר־הדין.
״מבחינה טכנית,״ אומר השופט, דוק טור
׳מנחם בוכוויץ ,״לא ייתכן שהמיש־

העולם הזה 1818

לוין, לשחרר את הנאשם בערבות של
3000ל״י ו קו ב ע :״קבלת התזכיר של
שירות המיבחן הוא פורמלי במובן זה,
שאין לגזור מאסר בלעדיו, אך הוא מהו תי
במובן זה, שיש בתוכן התזכיר כדי
להשפיע על טיב העונש שיש להטיל על
הנאשם. נראה לי כי מעצר נוסף זה לא
בא אלא כדי ל שמור על רציפות מעצרו
של העורר מתוך הנחה, שסיכוייו להשתח רר
בפועל קלושים.״
״לא,״ מתנגד השופט בוכוויץ .״המעצר
הנוסף אינו פוגע בהכנת התזכיר, כי קצי־נת־המיבחן
כבר טיפלה בנאשם לפני שנה,
והיתד. צריכה רק להשלים את חוות דע תה.
זה נכון שבמשך שנה דברים מש תנים,
אבל אז היחד, צריכה קצינת ה־מיבחן
לבקש את שחרורו כדי להכין
דו״ח. חוץ מזה הרי ידוע, שלקצינות ה־מיבחן
אין זמן לעשות את עבודתן כפי
שהיא צריכה להעשרת, ואין הן מבקרות
אצל האנשים הנתונים לפיקוחן.״
הנהלת בתי־המישפט ׳מגיבה על דר ך
שיפוטו של דוקטור בו כווי ץ :״אין זה
מסמכותה של הנהלת בתי־המישפט ל התערב
בהליכים שיפוטיים. הדבר הוא
•מסמכותה של ערכאת עירעוד. הליך שי פוטי
ניתן לתקיפה אך יורק בדרגים ש נקבעו
בחוק, אין על השופט מרות מלבד
מרותו של החוק.״

חשנץ

זוהי חידד, חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

במדינה

למשה אגסי
1אה, חצו

מסודות, וק וישיון אין לו!

דרכי-אד ס
האהבה שנפסקה
נמשכת

או ל״כל מיני פרוטקציונרים״ שמציעים
לו סידורים מהירים תמורת שוחד.
ר שיון?
רוצים לתת לו
למד, לא
מה פשעו של אגסי שבמו ידי ה הסטייקיות
זהב
שלו הקים את אחת
הנודעות באיזור תל־אביב. החטא הוא
פשוט ונדוש אצלנו: הקמת עסק ללא
רשיון.
ולמה קם אדם מהישוב ובונה עסק ללא
ר שיון? התשובה על כך אף היא פשוטה
ונדו ש ה :״כי מהיום שבו מגישים בקשה
לר שיון ועד היום בו זוכים לרשיון, יכו לים
לעבור שנים ארוכות ואדם יכול ל התפגר
מרוב המתנה לרשיון. משום מה,
קשה לעיריית תל־אביב לתת אותו בלי
סחבת ודרישות מוגזמות שאין להן כל
סיבה.״ כה אמר אגסי.
אגסי עלה ארצה מפולין בשנת . 1924
וכמו כל היהודים הציונים הטובים של
אז, נטל חלק פעיל בבניית הארץ. נמו
כולם, עברו עליו כל הצרות של טרום
המדינה, החליט להתיישב במקום אחד,
קנה חלקת אדמה קטנה לפני הכניסה ל צהלה
בכביש תל־אביב הרצליה.
בתחילה רצה אגסי סתם בית לעצמו,
וכך בנה שם את ביתו. עבד כדייג ואת
סירתו בנה במו ידיו. בתל־אביב הקטנה
הכירו אותו כאחד •מוותיקי הדייגים בנמל.
ספינת הדייג שלו עזרה לא אחת בהו־ירדתם
של עולים בלתי ליגליים, באי שון
לילה.

סיפורה של אילנה דיין (״הבת נולדה
האהבה מתה״ — העולם הזה ) 1816 מס תבך
והולך.
בתלונה שהגישה השבוע למישטרה סיפ רה
אילנה כי ביום רביעי של השבוע שע בר
טילפן יהודה וז־דיאס לבית אביה :״האח
שלי הקטן ענה לטלפון,״ מספרת אילנה,
״ויהודה אפר לו, :אני רוצה להזהיר את
כל המישפחה שלך, שיזהרו מ מני!׳ אחי
העביר לי מייד את השפופרת ואז אמר
לי יהודה, :אם תגיעי איתי למישפט או
לא — אני ארצח אותך,׳ אמר וטרק את
השפופרת.״
אילנה טילפנה מיד לבית וז־דיאם ו נענתה
על־ידי אשתו שאמרה :״שהזונה
הזאת לא תעיז לצאת מהבית שלה, כי
זה. הסוף שלה אצלי.״
באותו יערב• ,מספרת אילנה, נשמעה ב דירתה
נקישה בדלת. כשפתחה כדי חריץ,
ראתה ג בר זר, נמוך קומה ומקריח .״בא תי
מהביטוח, אני רוצה לבטח אותך,״
אמר לה .״מיד הבנתי שהוא שליח של
יהודה, סגרתי את הדלת וצעקתי בקול
לשכנה. האיש בירח ודרך המרפסת ראיתי
אותו רץ.״
ביום ראשון השבוע, ב שעות הבוקר,
שוב הופיע לדבריה ״איש הביטוח״ .כש־

סוט,
כלבים ו סי רו ת
החליף את
ך! שהוקמה המדינה
^ מקצועו בקבלנות בניין. שינוי ה מקצוע
לא שינה את אופיו, ובמו ידיו

משה אגסי

היו וחובל הניד ושח!
1משה אגסי נמאס.
/נמאס לו מהעיריה, נמאס לו מהמיש-
טרה, נמאס לו: מהמישטר במדינת ישראל
שעושה את המוות לגן־העדן הפרטי שלו.
שש שנים הוא נלחם לקבל ר שיון ל-
•סטייקית הפיל שלו. שש שנים הוא מקבל
דו׳׳חות מהמישטרד. והזמנות למישפט מ־העיריה.

פעם בשנה, כפול שש שנים, הוא
מסתכסך עם השוטרים שבאים אליו ורוש מים
רפורטים, ופעמיים בשנה הוא מת
ייצב
למישפטים נגד העיריה.
נמאס לו. די. אין לו כוח יו תר להת מיד
בפרינציפ שקבע לעצמו. אין לו כוח
לצעוק לאוזניים שלא שומעות או לא רו צות
לשמוע. כל רצונו לחיות בשקט,
לנהל בשלווה את מימכר החומוס והסטיי־קים
שלו. להשביע תאבון ונחת ללקוחותיו,
ליפות ולשכלל את המקום שבנה במו
ידיו.
אך הכוחות המוניציפאליים לא נותנים
לו. והוא מצידו אינו מוכן לתת להם,

מאהב וז־דיאס
ביטוח נגד —

עבד יחד עם פועליו בבניינים אותם בנ תה
חברתו.
ואז, ב־ 1966 נרקם חלום גן־העדן. שלו שת
ילדיו גדלו והוא רצה להקדיש להם
את מירב זמנו. החליט כי מוטב להיות
עצמאי במסעדה מאשר עצמאי בבניין.
ללא בקשת רשות מאיש התחיל ב בניית
הסטייקייה. רק גמר אגסי לבנות
את הפיל שלו וירדה עליו חמת העירייה.
(המשך בעמוד )32

אם לא־נשואה דיין
— אסונות אהבה

הפיל ויוצר!

משה אגסי, בעל סטייקיית ״הפיל׳,
ניצב בכניסה למיזללתו ליד הפיל
המפורסם, שהוא הסמל המסחרי ושם המקום. את כל הסטייקייה

הנמצאת בכניסה לצהלה, בנה האיש במו ידיו. ניתן לראות בחצר
על־אף
ספסלים וכיסאות, אותם יצר מגזעי עצים שניסר.
שהמיזללה קיימת כבר שש שנים, לא זכה אגסי לקבל רישיון.

אמרה לו ״אני לא רוצה שום ביטוח, תס תלק
מכאן כי אני אקרא למישטרה,״ בריח
האיש ונעלם.
בצהרי יום •ראשון הופיעו בפתח שלוש
התימנית. העדה נשים, שנראו כבנות
״שתיים היו מבוגרות ואחת צעירה שה ציגה
עצמה בשם זיוה,״ מספרת אילנה,
״כששאלתי מי א תן? אמרו לי שהן חב רות
של אביבה. אביבה זו אשתו של
יהודה.
״הם אמרו לי , :לא חאראם עליה ז ועל
הילדים של ה? למה את רוצה להפריד
ביגיהם? הנה, אתמול היתד. להם חגיגה
של 8שנים לנישואין שלהם והוא נתן
לה, לפייס אותה בשביל כל הבושות ש עשית
להם, טבעת ושעון יהלומים. הוא

בנו שר אחרון הביד״ו״ם.
(על הבוס נאלץ לעזוב את הארץ
אחו׳ שלא נמצא ג׳ שיקלוט אותו

נורא אוהב אותה עכשיו, משוגע אחריה.
אז מה את רוצה עודו צאי לעבוד ותני
את הילדה שלך לויצ״ו. תרדי מהם, הוא
בין כה אין לו כסף ולא יתן לך כסף.״׳
פתאום בכתה התינוקת עידית, פרי אה בתם
של אילנה ויהודה .״לקחתי את ה תינוקת
ביד ואז כל השלוש הסתכלו עליה
וכמעט נפלו לרצפה, .תראו תראו, במה
שהיא יפה הקטנה, ממש כמו יהודה!׳ הן
השתוללו ממש והצעירה הזאת, שהציגה
עצמה בשם זיוה, לקחה את עידית על
הידיים. הם המשיכו לדבר איתי שאני
ארד מיהודה ואשתו ובסוף אמרו, תניחי
לו אם את לא רוצה שיהיה כאן רצח.״׳
אילנה, המומה ונרעשת מהביקורים, ה גישה
תלונה סמישטרה נגד יהודה וז־די-
אם ונושאי דברו על איום ברצח.
כשנתבקשו יהודה ואביבה וז־דיאס ל הגיב
על תלונותיה של אילנה, א מרו:
״אנחנו לא יודעים שום דברים כאלה. לא
שלחנו אף אחד והיא סתם מספרת סי פורים•
כשנתבקש וז־דיאס להגיב על ה איום
הטלפוני, א מר :״לא אני טילפנתי
אליה, זה המשפחה שלה שטילפנה אלי.״
וז־דיאם
בינתיים הוגשה נגד יהודה
למזונות בבית־המישפט המחו תביעה פד יציאה
וצו־עיכוב
בתל־אביב זי הארץ,
שהוציא השופט המחוזי דו ד וולך.
כשנכנס פרקליטה של אילנה, מרדכי שו-
י ר׳ אל לישפת השופט להגיש את הבק-
שה לעיכוב יציאה, הציץ השופט בבקשה
והגיב :״כן, אני יודע במה העניו. קרא-
תי על כך בהעולם הזה,״ וחתם על הב קשה
בו במקום.
מנגנון שיטת־הגילווד

ל״וים. למחרת החגיגות, ארז נתנאל מאי־דו
ביץ׳ את מטלטליו המעטים בדירה שכו רה
בצפון תל־אביב ועזב את הארץ.
היה קצת יותר מסמליות סתמית ב־
טרגדיה לחג 721*17

נתן מאירוכיץ׳
ך* אשון־לציון חגגה השבוע בטכסים
ובפאר את יום ההולדת ה־ 90 שלה.
מושבת הברון שאוכלסה לראשונה על־ידי
אנשי אגודת ביל״ו, שינתה את פניה ב מרוצת
הדורות עד ללא הפר. אבל נו תרו
בה עדיין שרידים משנותיה הראשונות.
בין האתרים ההיסטוריים אותם הציגו ל ילדי
העיר ולתושביה שאינם מודעים ל תולדותיה,
נמצא גם בית אבן ישן, ביתו
של מנשה מאירוביץ׳ ,אחרון הביל״זיים.
כאשר נפטר מנשה מאידוביץ׳ בשנת
,1949 והוא בן 89 שנים, נערכה לו הל וויה
ממלכתית. היתד, זו ההלוויה הממלכ תית
הראשונה שנערכה במדינת ישראל.
הנשיא הראשון, חיים וייצמן, צעד אחרי
הארון. דיוקנו של מאירוביץ׳ ,שעם קום
המדינה שינה את ישם משפחתו להביל׳׳ויי,
הוטבע על בולי הקרן־הקיימת, זכר לדו רות.

פועלת בנימין
תורג׳מן התחתן לפני שנה וחצי.
הוא נרשם לשיכון זוגו ת צעירים, וקיווה
שתוך חודשים מספר יוכל לשכן את
אשתו הטרייה תחת קורת גג משלהם.
בינתיים שכר לו חדר ב ע לייודגג של
בית י שן בדרום תל־אביב. החודשים חלפו
והדירה לא באה. במקומה נולדה בבית
תורג׳מן נפש נוספת.
עליית־הגג היתד. צרה וקשה למגורי
צעיר הבגיס
*** עה שעברו השבוע התזמורות ב-
\4/רחובותיה של ראשון, ואורות צב עוניים
האירו את מדרגותיה, חלף על פני
החוגגים גבר זקוף, משופם, ששיבה זרקה
בצדעיו. איש לא הכיר אותו למרות ש־ילדותו
ושנותיו הטובות ביותר חלפו ב חצרות
ממושבה. היה זה נתנאל מ אי ת־ביץ׳
,52 ,צעיר בניו של אחרון הבי-

משפחת תורג׳מן
מאיפה לוקחים

עובדה כי בימים בהם חגגו את פעלי
אביו וחבריו, ירד צעיר בניו של אחרון
הביל״ויים מהארץ, אכול מרירות ואכזבה,
אתרי שניסה ללא הצלחה להיקלט בה
כעולה חדש, בתום היעדרות של 23 שנים.

שוטר ב רי טי

נקודות?

שניים — על אחת כמה וכמה לשלושה.
אך בנימין לא נואש .״אין דבר,״ עודד
את אשתו ,״עוד מעט נקבל דירה ממשרד
השיכון ונוכל לחיות כמו בני-אדם.״
בעיות של מחשב. מדי חודש בחוד שו
היה בנימין, פועל הדפום, משליש
שליש מ־ 500 הלירות החודשיות לשכר-
הדירה. השליש וציפה.
אך אחרי חצי שנה של צפייה, באה
האכזבה הגדולה. מכתב ממישרד השי כון
בי שר לזוג ההורים הצעיר בי לא צבר
מספיק נקודות כדי לזכות בדירה מ-
מישרד־השיכון.
מהן הנקודות לא ידע בנימין .״צריך
בטח להיות לגמרי מחוסר עבודה, או
משהו כזה בשביל לקבל מהם דירה,״ קבל.
דו בר מישרד־השיכון הסביר כי שיטת
הנקודות פועלת על פי נתונים על מצבו
הכלכלי והמישפחתי של מבקש הדירה.
״אבל בגלל שמחשב הוא דק מחשב,״
הוסיף ,״הרי שאולי בסיקרה של בנימין
תורג׳מן נפלה טעות.״
כעת ישב בנימין וימתין עד אשד יגלה
המחשב אם קיימות ׳מיספר נקודות נוס פות
לזכותו, או שמא הוא ואשתו היגם
זוג צעיר אמיד מדי לקבלת דירה ממיש־רד־השיכון.

נתן
מאירוביץ בחברת קצין צבא בריטי בקפה
ד 11י ר ״ 10
דיד 1י
״פילץ״ בתל־אביב, שהיה בשנות ה־ 40 מקום הבי .1

לוי בעל היוקרה של תל־אביב. נתן עזב את הארץ אחרי מלחמת העצמאות, שירת בקניה.

בקניה

בת הנציב
מאירוביץ נתן
בטת
ב־, 1945
שהיה מקשר בין התעשייה הקיבוצית לבין
שלטונות הצבא הבריטי. בתמונה הוא
נראה בחברתה של בתו של הנציב העליון,
מק־מייקל (משמאל) בסיור בגבעת־ברנר.

ף* ין ניירותיו עדיין נושא נתנאל
מאירוביץ׳ את תמונת אביו הישיש,
שמאחוריה דשם הזקן בשנת חייו האח רונה
בכתב מסולסל ומדוייק להפליא :
״אל תשכח שאתה בן ביל״ו — מקומך
במולדת.״
נתנאל, המוכר יו תר בשם נתן, לא
שכח. אבל חלפו חרבה שנים עד שהגשים
את צוואת אביו. בשנות השלושים והאר בעים
היה נתן אחד מנערי הזוהר של
המושבה ראשון־לציון. כצעיר ב־ 12ה ילדים
שילדו למנשה מאירוביץ׳ שתי
נ שו תיו (מנשה היה בן 60 כשנולד נתנאל),
נחשב כאחד הבועזים שבצעירי הישוב.
אחרי שסיים את לומודיו בבית־׳ספר למס חר
ירד לעבוד בחברת האשלג בים־המלח,
היה חבר בהגנה. ב־ ,1940 באשר תעשיית
היישוב גוייסה למאמץ המלחמתי הבריטי,
מונה נתן כאיש הקשר בין שילטונות ה צבא
הבריטי לבין תעשיית המזון בקי בוצים,
שהוקמה בסיוע הממשלה המנדטו רית.
בתפקיד זה שימש עד .1946
בשבת השחורה נאסר גם הוא, י שב
במחנה המעצר ברפיח שלושה חודשים.

כאשר הוקמה המדינה היה חבר בוועדת
הדלק, שימש כמפקח על הדלק במרכז
הקואופרציה. אז התחולל גם המיפנה ב חייו.
כשהיה
בן 22 התחתן נתן. מנשואיו
אלה נולד בנו, שהוא כיום בן .27 כעבור
4שנים התגרש. ב־ ,1949 זמן קצר אחרי
הקרבות, נסע נתן לדרום־אפריקה לחופ שה
עם כמה מאנשי מח״ל שהכיר בארץ.
שם, ביוהנסבורג, הכיר נערה דרום־אפ־דיקאית,
מריה לטה, והתאהב בה. כשחזר
לארץ ביקש להגר לדרום־אפריקה כדי
לשאת אותה לאשה. מסיבות •שונות לא
קיבל ר שיון הגירה לדרום־אפריקה, נת קע
בדרך בניירו בי שבקניה. שלוש שנים
היה שוטר במישטרה הבריטית שם. אחר־יכך
הפך לסוכן ביטוח מצליח של חברת
ביטוח בריטית גדולה. מריה לטה באה
לקניה ונישאה לו. חניית הביניים שלו
בקניה התמשכה ע שר שנים.
ייתכן ובן הזקונים של אחרון הבי־ל׳׳ויים
היה נשאר בקניה עד עצם היום
הזה ומשמש שם נציג של הקולוניאליזם
הבריטי, לולא מחתרת המאו־מאו, שקדמה
לקבלת העצמאות של קניה. כמו בריטים
אחרים, שפונו מקניה, פונתה גם משפחת
מאירוביץ׳ .חברת הביטוח בה הועסק הע בירה
אותו למונטריאול שבקנדה. שם המ שיך
נט מאירוביץ׳ לעסוק בעסקי ביטוח,
כשהוא קופץ אחת לכמה שנים לביקור
בישראל.
מישפחתו הישראלית לא סלחה לו את
ירידתו. אבל כאשר הגיע לפני שנתיים
(המשך בעמוד )38

31י

(המשך מעמוד ) 30
כשנפתח המקום לקהל וירחב, ש1ד.ר אליי
מכל קצווי תל-אביב רבתי, נפתחו נם ה תיקים
נגדו במישטרה ובעירייה.
״כל פעם היו באים אלי עם טענות אח רות,״
מספר אגסי ,״בהתחלה אמרו שאין
גדר ואין שטח נרחב מסביב לעסק. ה שוטרים
היו באים, שואלים , :יש ר שיון?׳
אני עונה להם, אין ר שיון׳ הם רושמים
רפורט והולכים. לאחר שבועיים היו באים
לקחת את הקנס. פקחי־העירייה גם הם
באו, ריחרחו מסביב רשמו מה שרשמו
ולאחר זמן מה באו ההזמנות לבית־ה־מיפשט.
״רצו
גדר? רצו שט ח? אז קניתי את
השטח שגבל עם שלי ועשיתי גדר,״
מסביר אגסי בלהט. מה שהוא לא מסביר,
נראה היטב ל עין: דשא מטופח 3 ,איי לות
וצבי אחד, סוס וארבעה כלבים, ברי כת
מים ענקית .״המשכתי לעבוד עם ה ידיים
שלי ולבנות דברים יפים. הנה, ה סירות
האלה. התכוונתי להשיט אותם ב מים
עם ילדים בתוכם, אבל מה? איך
אפשר להתמיד בעבודה כשלא נותנים
רשיון.״

לאחר שנפתרה בעיית הגדר, הת עוררה
בעיית מיגרש־החנייה .״אתה רו צה
ר שיון? תקים מיגרש־חנייה אמ הלך
ה העיריה. פקחי לאגסי רו איש
ובנה מיגרש חנייה לתפארת. עכ שיו
באו אליו בטענות על גו דלו של
המיגרש שהקים. אגסי התפוצץ מכעס.

נמאס לי! ,׳
י נמאס לי! שש שנים הם עולים
עלי! שירדו ממני! מה קורה במדי ״

נה הזאת שכל דבר צריך להשיג בכוח! מ רוב
רפורטים שאני משלם הם מחכים בטח
שאשבר ואלך בדרך שהמון אחרים הלכו
לפני — דרך השוחד. אני לא אתן לאף
אחד שוחד. מה זה כאן, מדינת שוחד.
לשוטרים אין כבר מה לעשות רק להציק
לבעלי עסקים? שילכו לתפוס פושעים
וגנבים על חשבון הזמן שהם נותנים
רפורטים ! ״
רותח כולו הוא מצביע על המקום ש טיפח
:״כל המקום הזה עושה לי סכי
זופרניה.
מצד אחד, לוקחים ממני סיסים
על העסק ואני משלם עבור כל דבר ש קשור
בעסק, והם כמובן גהנים לקבל את
הכסף, מצד שני, הורגים אותי עם העי כוב
במתן הרשיון. מיסים כן, ז ר שיון לא?
האם עצם לקיחת המיסיס זה לא כמו
רי שיון לקיום העסק.

פקידים ולשלם עבור הרפורמים.״
כשנשאל אברהם בואייר, סגן ראש־העיר,
על עניינו של אגסי, השיב :
״אנחנו המלצנו בפני הוועדה המחוזית
לבניין ערים והעניין נמצא בטיפול. עליו
למלא את התנאים שהוחלט עליהם ואז
לא תהיה שום מניעה להעניק לו רשיון.״

״אני כבר מכיר את כל הפקידים של
העיריה. הפכו אותי לאורח קבוע שם עם
ההבטחות החוזרות וגישנות לקבלת ה־רי
שיון. אני מסתובב במעגל בין דו״חות
העיריה לדו״חות המישטרה. ואני לא ה יחיד.
כמוני יש עוד עשרות, עם אותה
בעיה בדיוק.

״לא זו כר

״שישלחו לי חשבון ויגידו לי בכתב
כמה אני צריך לשלם ב שביל הדישון י־נגמר
העסק. אבל בכתב הם יודעים לר שום
רק רפור טי ם! בסופו של דבר אני
אמריד עשרה חבר׳ה אחרים שיש להם או תה
הבעיה ואנחנו נהיה פנתרים ירוקים
כתוספת לשחורים שכבר ישנם. אני רו צה
ר שיון! נמאס לי לשלם מם־עסק, הי־טל־סעד
ונופש, מייסי ביוב ומים, שכולם
מיסים רשמיים של עסק. נמאס לי להת רוצץ
בין פקידי העיריה לשלם את כל
ה : 2־ ם ואחר כך להתרוצץ בין אותם

בעל־פה.״
ך * שנתבקש להסביר איזה תנאים, אמר
^ כי אינו זוכר בעל פה, אך מה שזכור
לו היא הנקודה של איחוד החלקות. נקודה
זו ביצע אגסי כבר לפני שנתיים. כשנאמר
למר בואייר שתנאי זה בוצע במלואו,
הגיב :״ מצויץ. זה מקרב את גמר ה עניין
בטוב. אבל חוץ מזה יתכן ועם
הזמן נרצה להעביר במקום כביש ועל
אגסי להתחייב שדבר זה ברור לו והוא
לא יבוא בטענות כשיגיע זמנו של הכביש.
״אנחנו מצידנו רוצים לעשות הכל ל טובת
האזרחים והעיר כאחת. אנחנו ב החלט
מעוניינים בסטייקיה היפה של אג סי
שהיא כמובן לטובת האזרחים, אך
עליו לחשוב גם על טובת העיר.״

סיסורה עוד תחנה

שיפור השידות לנוסעים
פירושו: תנאי נסיעה נוחים
וכן תנאי המתנה נאותים.
.אגד־ שוקד בקביעות על
יצירת תנאים אלה על־ ידי
רשת תחנות מרכזיות
חדישות, הפרושות בכל
המרכזים העירוניים בארץ.

חברת. מפעלי תחנות־ כבר
הקימה 20 תחנות מרכזיות
המשרתות את ציבור
הנוסעים בישראל ותחנת
רחובות המפוארת, החולית
האחרונה בשרשרת תחנות
אלה עד כה. היא עדות
נאמנה לכך.

ז הו אגד

העולם הזה 1818

המועמדות הסופיות מטעם

פחד 111111!:
ך * משך היום, היא לובשת את מדי
* 4חיל־האוויר, שם היא משרתת בסדיר.
אחרי העבודה, בבית, היא מתלבשת במכ נסיים
וחולצה פשוטים, אותם היא
מעדיפה על דברים אלגנטיים יו תר
— ומתיישבת לנגן בנבל. ממש
כך. בנבל. כבר שלוש שנים שהיא
מנגנת על הדבר הזה. ואפילו טוב,
אומרים מבינים.
מלבד נבל, יש לדנה כץ (18
וחצי ) 172 ,המועמדת מיספר 1

לתחרות מלכת המים — 1972 פורד

אסקורט אדומה, עיניים חומות ענ־

קיות, ושיער בצבע הולם. היא אמ־

נם ילידת ירושלים, אבל ידידים 8 במקום מגוריה, הרצליה־פיתוח,
אומרים שהיא הש־תחררה
מזה, ועכשיו היא

בסדר. מלבד הנבל אוהבת
דנה את המים. כל חופשה
מהצבא אפשר למצוא אותה
על שפת־הים.

דנה, ילידת ירושלים, המאופרת באיפור החדיש של

״הלנה רובינשטיין״ ,צללית חדישה לעיניים, שדו-מטי׳^

עמידה בפני מים, בגוונים אופנתיים, תצעד ג־ 16 ליולי יחד עם האחרות,
ב״היכל הספורט״ בו תיבחר נסיבת הים התיכון ותופיע להקת ״חופשה על הקרח״}.

גם אבא, קברניט באל־על,
במכון־הלב בתל־השומר
הונגרי וסיני, משהו לא
,15 ואחות בת שנתיים

במשפחה יש
אמא, מזכירה
(״מכינה אוכל
רגיל״) ,אח בן
וחצי.
עד שהגיעה לצה״ל, הספיקה דנה לגמור
תיכון, להיות שלוש שנים באנגליה, חצי
שנה באפריקה, ועוד כמה ביקורים קצ רים
בצרפת, שווייץ, ודברים כאלה .״מיני מום
פעם בשנה הייתי בחו״ל,״ היא מס בירה.
נו טוב, עם אבא קפטן זו לא
חוכמה.
עם כל הרקע הבינלאומי הזה,
היא עדיין די ביישנית. עובדה:
יש לה חבר — כבר ארבעה
חודשים.
התוכניות לעתיד: ציור אופ ,

היא תעשה את זה באנג ליה,
אחרי השיחרור.
דנה היא הרא שונה
בסידרת המוע מדות
הסופיות ל תחרות
מלכת המים
.1972

מאוד יבולה בת הקפטן להי ברצותה.
כמו בתצלום
ראות, ברצותה.
זה, למשל. מלבד זה, היא מסוגלת לדברים רבים

נוספים. בזמנו, מילאה את הבית חתולים, כלבים, ואפי לו
עכברים לבנים. אם תקטוף דנה את אחד התוארים
בתחרות מלכת המים, תזכה בתשורות של מוצרי ״וולח״.

ך 1ח

הפנויות,
רות בה
כות ג ם

מבלה דנה חלק
משעותיה רב ומתבוננת לתח יש
לה סיכוי לז בשעון
״טיסו״.

33י -

הבוקר אני התערבתי עם אחד העיתונאים על סכום
של 50 לירות, שהעניין הזה לא יעלה כלל להצבעה.
בשעתו, התערבתי על בקבוק ויסקי עם חבר־כנסת שה בחירות
לרבנות לא ייערכו בזמן, וזכיתי. האנגלים אומ רים
שג׳נטלמן איננו מתערב על דברים שהוא בטוח
בהם. אם כן, אינני ג׳נטלמן.

ע בירע
אחד הנושאים המרכזיים שטיפלנו בהם היה צעדם
של מגורשי איקרית ובירעם ״לשקם את הכנסיות״
שלהם.
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום, אך הנשיאות לא
הכירה בדחיפותה. הגשנו תריסר שאילתות לראש-
אן אלה
הממשלה, לשר־הביטחון ולשר־החקלאות,
ייענו רק כעבור זמן.
ההזדמנות לדבר על כן מעל הדוכן באה אגב הנ־מקת
הסתייגויותינו על תקציב מישרד-הדתות. פתחתי
את דברי כך :
אורי א בניי: אי־שם בארץ עומדים שני בתי־תפילה
מוזנחים, המוקפים חורבות, אשר מתפלליהם גור שו
מהם לפני שנים רבות, בדרכי עוול, מידמה ועושק.
והנה, בימים האחרונים, חוזרים המתפללים אל בתי-
התפילה שלהם, משקמים אותם ורוצים לארגן סביבם
מחדש את חייהם בכפרי אבותיהם.

ליבי, ליבי עימם. אין סיפור הנוגע יותר
ללב מאשר סיפורם של בני כירעם ואיקרית.
אני מהווה ששאיפתם תתגשם, ושני כפרים
באלה, על בתי־התפילה שלהם, יחזרו לחיים.

28־ 26 ביוני 1972

החסינות שד
שר־הבטחון
בדיווח מן הכנסת ישנו חוק־ברזל: ככל שהד־ברים
רציניים יותר, הם זוכים בפחות פירסום. קטטה
בין ח״כים, נאום פיקנטי, להטוטים חסרי״תוכן —
פירסומם מובטח. נאום רציני באמת אינו זוכה בשום
פירסום — ולא חשוב מי הנואם.
התנסינו בכך השבוע. החלטנו לנגוע בבעייה החשו־בה
ביותר של משק המדינה: תקציב־הביטחון. תהילה
ניתחנו את ההשפעה העצומה של התקציב על כל חיינו
(עיקרו של נאום זה נתפרסם בגליון זה במדור ״הנדון״).
אף עיתון אחד לא הקדיש לבך אף מילה אחת.
למחרת היום, בוויכוח הסופי על התקציב, התווכחתי
על אותם הדברים עם אנשי הימין, והתפתח דו־שיח ער
(ראה מיסגרת) .רוב העיתונים לא הזכירו זאת אף
במילה אחת.
בין שני הנאומים אמרנו כמה מילים על הונו־פעה
המוזרה ביו תר: שתקציב ענקי כזה אינו נדון
כלל במליאת־הכנסת. ההזדמנות לכך באה בוויכוח
הקצרצר, שבו יכולים ח״כים לנמק תוך כמה דקות
את הסתייגויותיהם לתקציב־הביטחון. מלבד רק״ח,
הייתי המסתייג היחידי :

התערבות עד
5 0ל״
מובן שהמשכנו לדחוף להכרעה על הצעת״החוק
של האוזנר. אמנון זיכרוני גילה בחוק-המעבר סעיף,
הקובע שעניין שנדחה ללא קביעת תאריך, יש לטפל
בו מייד. מכיוון שלא נקבע תאריך להצבעה על חוק״
האוזנר, פנינו ליו״ר הכנסת, הסתמכנו על סעיף זה
ודרשנו לקבוע מייד תאריך להצבעה.
זה לא עזר, כמובן, חזרתי לעניין זה בדברי על
תקציב מישרד־הדתות :
אורי אכנרי: עמדתנו כלפי
מאוד. אנו בעד הפרדת הדת מן
לכן גם ההסתייגויות שלנו הן
סעיף הרבנות הראשית לישראל ;

מישרד־הדתות פשוטה
המדינה.
פשוטות: למחוק את
למחוק את סעיף בתי־

אורי אבינרי: אני מוכן לקבל את התיקון של
חבר־הכנסת גולן, ולומר שכל התקציבים אינם נדונים
בכנסת ברצינות. אבל אפילו הרצינות היחסית, שבה
נדונים התקציבים האחרים, אינה חלה על התקציב האחד,
החשוב, המרכזי. והרי כולנו יודעים עד כמה אין מש מעות
ישל ממש לדיון על תקציבים סוציאליים וכלכליים,
כאשר הגוש העצום הזה, המונומנטלי הזה, ששמו תק־ציב־הביטחון,
מונח על דרכ נו!

קבוצות השוד״
נושא אקטואלי אחר שהעלינו לדיון היה מחדל
המישטרה לדכא אה הטרור של ״הליגה להגנה יהו־דית״
,ושאר קבוצות־שוליים פאשיסטיוה, שביקשו למ ניע
את קיום ועידת״רק״ח. התווכחתי על כך עם השר
בצורת קריאות־ביניים לנאום־הסיכום שלו, ולאחר־מכן
הגשנו זאת בצורה של הצעת״סיכום.
מעניין ששמואל מיקוניס, נציג מק״י, הצביע בעד
הצעת״סיכום זאת :
(א) הכנסת מציינת לשבח את גילויי אומץ־הלב
של אזרחים, שעזרו למישטרה במירדף אחרי פושעים אלי מים׳
תוך סיכון חייהם, וקוראת לציבור לשתף פעולה
עם המישטרה לביעור הפשיעה האלימה.

להגן ביום הרביעי האחרון, בצורה סבירה ויעילה, על
קיום ועידתה החוקית של מפלגה המיוצגת בכנסת, וזאת
של קבוצות אלימות שיש
למרות ההודעות המוקדמות
בכוונתן למנוע בכוח את. קיום הוועידה.

(ה) לפיכך מביעה הכנסת את דעתה שיש
צורך באירגון מחדש •טל צמרת המישטרה,
וריענון מתכונת הפיקוד העליון שלה.

בימי כהונתו של השר דיין, הגיע הזילזול
של מישרד־הביטחון במליאת הכנסת לשיאו,
עד כדי סירוב שיטתי להשיב לשאילתות הנווד
עים לעניינים חשוכים ובלתי-שודייס, ומתן
תשובות שחצניות לשאילתות אחרות.

יצחקגולן: הרי אתה אומר שכל התקציבים
אינם נידונים ברצינות.

נתגלה שכספי מישרד־הדתות משמשים בחלקם הניכר
למימון צורכי מפלגתו של השר.
כספי מי שרדו של כל שר מגיעים לקופת מיפלגתו,
בשיטה זו או אחרת. הכסף של מישרד־הדתות הולך
למפלגתו של שר־הדתות.
יושב־ראש ועדת־הכספים קרא בפנינו מיכתב יפה של
השר, המבטיח שזה לא יקרה עוד פעם. אני שמח על
כך שפרלמנטר כל כך ותיק, כמו יושב־ראש ועדודה-
כספים, נותרה לו עדיין מידה כה רבה של נאיביות
חיובית ומלבבת.
לי חסרה אותה נאיביות, ואני בטוח לגמרי שגם
להבא יגיעו כספי מישרד־הדתות למפלגה הדתית לאו מית•
אם לא בדרך הפשוטה, תימצא דרך עקיפה.

(ג< הכנסת מציינת כצער את מחדדי ה•
מישטרה נוכח התארגנות קכוצות־שוליים פו ליטיות
אלימות, ובמיוחד נוכח היווצרות
קבוצות טרוריסטיות באגף הימני הקיצוני.
(ד) הכנסת מגנה את אי־יכולתה של המישטרה

עובדה זו כשלעצמה היא מדהימה.

עצם העובדה שהנה, בדף צהוב אחד, מונח לפנינו
תקציב של שישה מיליארד לירות, למעלה מרבע מכל
התוצר הלאומי הגולמי, תקציב המעסיק רבע מכוח־האדם
בישראל, ותקציב זה אינו נידון ברצינות מעל דוכן ה כנסת
— אני חושב שזה מוכיח עד כמה הפרלמנטריזם
הישראלי רחוק מלמלא את תפקידו!

אורי אבנרי: אני יו תר מדי ג׳נטלמן בש ביל
להמר על סכומים גדולים, כשאני בטוח
שאזכה.
יצחק ה. קלינגהופר: ימה קורה פה?
טוטו?
אורי אבנרי: זהו טוטו ליברלים עצמאיים.
היה טוטו רבנות. יש טוטו מישרד־הדתות.

(ב) הכנסת קובעת כי המישטרה אינה ערוכה
כראוי למאבק בגל הפשיעה הגובר, ובעיקר בהתארגנות
עולם־הפשע ועליית האלימות הפלילית והפוליטית.

כל חברי הממשלה, העומדים בראש מישרדים, מת ייצבים
פעם בשנה בפני הכנסת, כדי למסור לה דו״ח
על פעולות מישרדיהם. אולם משחר המדינה נקבע, כי
שר אחד, שר־הביטחון, משוחרר מן החובה הזאת. רק
הוא לבדו יכול להתעלם מן הכנסת, ומן התהליכים
הפרלמנטריים התקינים.

המצב הנוכחי נוצר והשתרש סדי לתת
לשר־הביטחון חסינות מוחלטת בפני תהליכים
דמוקרטיים, ובדי להסיח את דעת הציבור
מאחת העוברות המכריעות בחיינו ה לאומיים
— תקציכ-הכיטחון הקולוסלי.

גבוה.

המישטרה מול

אורי אבנרי: זאת היא, למעשה, ההזדמנות ד,יחי־דה
בשנה לדבר בכנסת במפורש על תקציב־הביטחון.

ההופעה השיגרתית בפני ועדת־החוץ־והביטחון, שאין
בה אופוזיציה של ממש ואין עליה ביקורת הציבור, אינה
תחליף לביקורת ציבורית גלוייה ופומבית על תקציב
מישדד־הביטחון, כפי שנהוג בכל הדמוקרטיות הפרלמנ טריות,
ללא יוצא מן הכלל.
האליבי של צורכי הסודיות, אינו אלא תירוץ. הכנסת
היא אחראית, וניתן לנהל בה דיון פומבי, מבלי להיכנס.
לעניינים סודיים. מה גם שליושב־ראש הכנסת סמכויות
נרחבות ביותר כדי להבטיח שמירת סודות.

דב זכי] :

היית צריך להמר על סכום יותר

דפרס את
מתוך קאריקטורה של זאב ב״הארץ״
הדתיים

הדין הרבניים; למחוק את סעיף בתי-הדין
השונים; למחוק את סעיף רמת־הגולן.
השארנו את הסעיף ״המישרד הראשי״ ,עם תקציב
של 250 אלף לירות (במקום 25 מיליון ו־ 445 אלף לירות).
אם המפד״ל צריכה להחזיק ישר — שתהיה לו לישכה
ויסע שישה ימים בשבוע במכונית־שרד מפוארת, ויבושם

אבל כל זמן שי שנו מישרד־הדתות וכל זמן שהכנסת
הזאת מוסרת בידו את השילטון הבלעדי על נישואיהם
של יהודים, איננו פטורים מלתת את דעתנו על העוולות
הקיימות בשטח הזה, ובראש וראשונה העוול ל״פסולי־החיתון״.
בשבוע
שעבר הובאה הצעה לכנסת, אך היא לא הובאה
להצבעה. היום אני קורא בעיתון המקורב למלכות מסד
יימת — על המשמר — שישנה הצעה לוותר על כל
העניין תמורת הבטחה כלשהי לעתיד.
ארי אנקוריץ: אתה לא ויתרת על הצע תך,
והורידו אותך בכבוד.
אורי אבנרי: אני מעדיף שיורידו אותי
בכבוד מאשר שיורידו אותי בחוסר־כבוד.
עדה סירני־פיינברג: השאלה היא: מה
טובת העניין אומרת?
אורי אבנרי: טובת העניין אומרת: להי לחם
ולהילחם ולהילחם על העניין הזה, מבלי
להרפות אף לרגע. לא להילחם רק על החריגים
— כי אס נגד המצב שממנו הם חורגים.

ספר הרשומים!
הצעת־סיכום קצרצרה הגשנו בסוף הדיון על מיש״
רד־האוצר.
כאן קרח דבר בלתי־רגיל: שניים מאנשי״המערך
הצביעו בעד הצעה שלנו :
אורי אבנרי: אדוני היושב-ראש,
סיעתנו מציעה את הסיכום הבא:

כנסת

נכבדה,

הכנסת מטילה על משרד האוצר לפרסם
ברכים, מדי שנה, את ספר הנישומים שד מס
ההכנסה.

הסבר פ1יך
לבני האר׳ן
בנמקו את ההסתייגויות של גח״ל למישרד־הקליטה,
דיבר ח״כ אהרון גולדשטיין הקשיש בלהט על האווירה
השלילית הקיימת בארץ נגד העלייה. השבתי לו כאשר
נימקתי את ההסתייגויות שלנו, שנועדו להבטיח לבני־הארץ
את אותם התנאים כמו לעולים החדשים :

אורי אבנרי: חבר-הכנסת גולד ש טיין מציע לנו,
שבכל מישרד ממשלתי יציעו לעולה החדש כיסא, וית ייחסו
אליו יפה. אני מציע שבכל מי שרד ממשלתי יציעו
לכל אדם כיסא, ויתייחסו אליו יפה.

,.סגשן־ עשר הד קו תשד 1אומי, תוציא המדינה
על צו ר כי הביטחון 155אלף לירו ת...״
איינדה *,
חיים לנדאו ז מישטר שוויוני,
טיטו. כולם עניים. כמו שצ׳רצ׳יל אמר: סוצי אליזם
הוא שוויון העוני. אפשר להגיע לזה ב קלות.
אורי
אכנרי :״איינדה, טיטו. מישטר מיל־חמתי
•שוויוני.״ חבר־הכנסת לנדאו, אתה היית
צריך לדגול בדעה הזאת, ולא חבר־הכנסת בן־
אהרון, מפני שהיא נובעת מהגישה הפוליטית
שלך.

נאומנו הסופי על תקציב״המדמה, שנתקבל
השבוע, עמד כולו בסימן החשבון עם דוברי
הימין, וגרם בכמה מחלקיו לא רק לדו״שיח בינם
וביני, אלא גם להחלפת קריאות־בינייט סוערות
בין הימין והמערך, שלא נקלטו בפרוטוקול.
דומני שהיה זה החלק היחידי של הוויכוח
הכללי שירד לשורש הבעייה, במקום לעסוק ב תופעות
שוליות :

אורי אכנרי: אני מקווה לסיים את דברי ב־10
דקות. ב־ 10 דקות אלה יגיעו הוצאות־הביטחון של ה מדינה
ל־ 115 אלף לירות.
בזמן שדיבר חבר־הכנסת יוחנן בדר הגיעו הוצאות־הביטחון
ל־ 750 אלף לירות.
מנחם בגין ז זה מוכיח שהזמן יקר.
אורי אב־נרי: בדיוק.

אני מזכיר את הסכומים האלה, אדוני היו
שב־ראש,
המכרעת, הביטהון הקשורות כתקציב ׳מחווירות לעומתו.

תף איתך בשלילת שחיתויות, ובאמונה שאפשר
למנוע ביז בוז גס במדינה הזאת. אבל אם נהיה
רציניים, אנחנו צריכים לומר: כל הביזבוז שנמ נע,
כל השחיתות שנחסל — כמה כסף זה? איזה
חלק מתקציב הביטחון זה מהווה? כאשר אתה
מדבר מצד אחד על • 7מיליארד לירות לביטחון,
ומצד שני נמנע ביזבוזים של כמה עשרות מיל יונים
— מדובר על סדרי־גודל שונים.
חיים לנדאו ז תנור אחד באורון עולה 60
מיליון לירות, התנור הגדול ביו תר בעולם.
ישראל קדגמן: למה לא כיבית או תו?
חיים לנדאו ז עכשיו מבצעים מה שהצעתי
לפני שנתיים !
אורי אבנרי: נכון שמבחינה מוסרית ומ בחינה
סוציאלית יש לדכא את השחיתות ולמנוע
את הביזבוז. אבל כאשר מדברים על תקציב
המדינה ברצינות, כל זה יחד אינו מגיע לקרסולי
הבעייה היסודית של משק המדינה, והיא: ש אנחנו
צריכים להוציא על ביטחוננו סכום שאין לו
כל פרופורציה למשק המדינה, שאין לו אח ורע
בעולם כולו. הוא עולה פי שלושה על האחוז
שמקדישה ארצות־הברית על ביטחונה — על טי לים
ביניבשתייס ופצצות גרעיניות וכיבוש החלל,
וכן הלאה. אנחנו מוציאים פי שלושה מזה, פי
המיליטאריסטית.
מברית־המועצות
שלושה גס
זוהי עובדת־היסוד !

אם אתה רוצה להקדיש שליש מהאוצר
הלאומי, כדי לנהל את המדיניות הסיפוחים־
טית שאתה דוגל כה — אתה חייב לתת תשובה.
זה עולה כסף: חכרי־הכנסת בגין ולנדאו
עומדים על הכמה ומדברים על ארץ־ישראל
השלמה. למחרת היום, כאשר מדברים על ה

•מי שאינו מתייחס לעובדה מכרעת זו בדיון על התק ציב׳
ועל מצב המדינה בכלל — הופך את הוויכוח ל שטחי,
ואפילו לכוזב.

הדדקוב בו אהוון־סביו
אין אני מבין את חבר־הכנסת יוחנן בדר. בכלל איני
מבין את עמדת הימין בבית הזה ובמדינה.
חבר־הכנסת בדר אומר שהתקציב מביא לאינפלציה.
הוא מגנה העלאת מיסים. איך אפשר לנקוט בעמדה ה מדינית,
שבה נוקט הימין, ובאותה נשימה עצמה למתוח
ביקורת על העלאת מיסיס ועל האינפלציה ו הרי ה מדיניות
הסיפוחיסטית של הימין היא הגורמת לתקציב-
הביטחון העצום, ולאינפלציה !

דרושה ״מוסקבה מיזחדתינונית
...בניגוד לחכר־הבנם, ג בן־אהרון, אני ד א
מקבל את ההנחה שתקציב־הכיטחון צריך
להישאר כמו שהוא.

-איד אתה, הבר־הכנסת בדר, מאשים את

מייק ב״ ידיעות אחרונות״

הממשלה באינפלציה, כאשר אתה תומך כמדיניות
המוכרחה להוביל לבך? הרי זוהי
דמגוגיה סוציאלית, מהסוג השיטחי כיותר !

...מי שרוצה למנוע אינפלציה, להקטין את הפער,
מוכרח להגיע למדיניות אחרת. ניתן לעבור למדיניות
אחרת. היא לא תבטל בן לילה את הצורך בתקציב־ביט־חון,
מ־ 6מיליארד לאפם מיליארד. אבל היא תבטיח
הורדה הדרגתית של תקציב־הבים חון. אפילו הורדה
קטנה בתקציב־ביטחון עצום כזה, כמוה בהכפלת התקציב
של כל מישרדי הממשלה האחרים. זהו יסדר־הגודל.

בימים האחרונים התפתח ויכוח בין חבר־הכנסת
יצחק בן־אהרון ושד־האוצר. בעיתונות ובכנסת מטפלים
בוויכוח זה כמו ברכילות פוליטית. קל מאוד לעקוץ אחד
מהם, או שניהם ביחד, אבל הוויכוח הוא. רציני מאוד.
זהו, אולי הוויכוח הרציני היחידי האפשרי לגבי התקציב.
מה אומר חבר־הכנסת בן־א הרון? הנה המישפט ה קובע
בדב ריו :״אינני מאמין שאנו יכולים לגייס את
תקציב־הביטחון לחמש השנים הבאות.״
מנחם בגין נ יש עוד מישפטים קובעים.
אורי אבנרי ז עוד אגיע למישפטים אח דים.
את כל מרגליות הלשון ציינתי לי בעיפרון
אדום.
מנחם בגין ז אלה סימני־ההיכר?
אורי אכנרי ז סימני־ההיכר הלשוניים של
חבר־הכנסת בן־אהרון מוסיפים חן לוויכוח הפו ליטי.
יצחק
גולן ז אס יבצעו את המדיניות שלו,
ודאי לא יוכלו לגייס את התקציב !
אורי אכנרי: בן־אהרון אומר דברים רציניים, שיש
להתמודד איתם. שאלת־היסוד שהוא מציג היא: איך
מכסים תקציב־ביטחון של 7־ 6מיליארד לירות, שהם
כימעט שליש מהתוצר הלאומי •שלנו?

אילו היתה ישראל מודיעה על נכונותה
להגיע לשלום, בגבולות שקדמו למילחמת-המגן
של ששת הימים, ניתן להגיע היום למשא-ומתן
ישיר עם מדינות-ערב, וכן ניתן היה להידבר
על הגבלת החימוש, הגבלת זרם־הנשק, וממילא
הקטנת התקציב.
מנחם בגין ז אתה קורא את סאדאת? אתה

תקציב*; ,ולה חכר-הכנפת כדר, ואומר את
ההיפך :
חיים לנדאו ג להוריד ביז בוז ולצמצם ב הוצאות
מיותרות — זו התשובה. זה המון כסף.
להעלות את התוצר הלאומי.
אורי אבנרי 5אינני רוצה לגזול את פר נסתו
של חבר־הכנסת קרגמן, אבל אשיב לך.
חיים לנדאו: תורידו כמה ״ורדים״ ,ויהיו
•מאות מיליונים נוספים. צריך למנוע זאת, ואז
יהיה כסף. קריית־הפלדה — תתחיל לספור, ותמ צא
ימאות מיליונים. קיום מנגנונים לפי חוק פאר־קינסון
ועוד ועוד.
ישראל קרגמן: איזה סדר גודל זה?
אורי אכנרי ז חבר־הכנסת לנדאו, אני שו־

מיטה כרעם :
אורי א מ רי:

גס לעולים.
בוודאי, גם לעולים!

תודעת־קליטה

אני חושב
היא מופרזת.

שד,קינה

חוסר

בארץ

אהרון גולדשטיין: אתה אינך מרגיש עד
כמה קיומך הפיסי תלוי בעולי ם?

אורי אבינרי: הקינה על חוסר תודעת קליטה
ארץ, שהיא אופנתית כיום, אין לח שחר.

אני מאמין שאם נלך כדרך הזאת, אפשר
להגיע ל״מוסקכה מיזרדדתיכונית״* כלומר:
להגכלת-החימוש, לוויתור על מערבות נשק
חדשות ויקרות, וממילא גם הורדה משמעותית
לאלתר, של תקציכ-הכיטחון.
* הכוונה להסכם
של בריה״ס וארה״ב.

איינדה — הנשיא השמאלני של צ׳ילה.

חבר־הכנסת גולדשטיין מציע שנסביר פנינו לעולים.
אני מציע שנסביר פנינו לכל אדם בארץ.

קורא את הייכל? ימה זה?

אורי אכנרי: אני קורא את ד ברי •מנהיגי ערב
ודובריהס, את אלה שאתה מצטט וגם את
ההפוכים. אפשר למצוא כאלה וגם כאלה, גישה
מילחמתית וגישה שוחרת־שלוס.
חיים לנדאו ׳ אין אף דיעה רצינית הפוכה.
זה דימיון ! 0 אורי אכנרי: אילו היתה ישראל מודיעה עקרונית
שתמורת שלום־אמת לפי תפיסתנו, וסידורי־ביטחון לפי
תפיסתנו, חיא מוכנה להחזיר את השטחים הכבושים, ני תן
להגיע למשא־ומתן ישיר.
כל זמן שלא נעמיד זאת במיבחן המציאות, כל הווי כוח
הוא. היפותטי. רק •מי שמוכן למישא־ומתן על בסיס
כזה, יכול להעמיד את הדברים במיבחן המציאות.

כתיאוריה יש רק שתי אפשרויות: או
להוריד את רמת-המחייה ולשנות את סדרי-
החיים כארץ, או להקטין את תקציב־הכיטחון.
האפשרות האחת מיוצגת על־ידי חבר־הכנסת בן-
אהרון בוויכוח הזה, והשניה, אולי על־ידי השר פינחס
ספיר. אינני בטוח.
חבד-הכנסת בך אהרון או מר: אם אנחנו רוצים ל הקדיש
7מיליארד לידות מהתוצר הגולמי הדל שלנו
לביטחון, יש לשנות את סדרי־החברה, ולהקים פה מיש-
טר־מילחמתי.

•נכון, המדיניות הנוכחית של הממשלה •מחייבת תק־ציב־ביטחון
כזה. אבל אני שולל את המדיניות.
ב מעולם
לא נתקבלה עלייה כארץ כצורה
כל־בך טובה, עם שפע כרבות כה רב, במו
עלייה זו.
כאשד הורינו באו לארץ, אמרו להם ״לחזור להיטלר,״
ועוד איחולים מסוג זה. איש לא הציע להם לא דירה,
לא הלוואה ולא עבודה. איננו רוצים שהעולים הבאים

ניכסון־קוסיגין

להגבלת

החימוש

היום יתקבלו באותה צורה כפי שנתקבלו הורינו, הרי
גם הקינה על כך שכל מה שניתן אינו מספיק, אין לקבלה.
עם יש הרגשת התנכרות כלפי העולים, הרי זה רק
בגלל סיבה אחת: יש הרגשה שבני־הארץ, שגדלו ב ארץ,
אינם מקבלים את המגיע להם. כך נוצרת תהום
בינם ובין העולים החדשים.

הדרך לחסל תהום פסיכולוגית זו היא :
לתת גם לכני־הארץ את אשר נותנים, כלב
חפץ, לעולים החדשים.

השחקנית שהצחיקה עד ומעות ! 0ו1ז לארץ
חהצתיהתת ליה ישי, השחקנית־זמרת הישראלית
^ ששהתה בשמונה החודשים האחרונים
בארצות־הברית. חזרה לפני כשבועיים ל ארץ
כשהיא מלאת חוויות.
למשל: יום אחד, הלכה גליה לבדה
לראות את הסרט הארי המזוהם שהוצג אז
בניו־יורק. היא לא השיגה כרטיס והתייש בה
על הריצפה בפתח בית־הקולנוע ב־תיקווה
שמישהו יתחרט ויחליט למכור את
כרטיסו.
לפתע נעצר מולה כושי גבה־קומה ו הוריד
עליה הסתכלות. כעבור מיספר דקות
של מבטים, אמר הכושי :״תשמעי, אני
רוצה לצלם אותך. את נורא דומה ל שירלי
מקליין.״

פרצופים
ג ק צג ה סילון
* ליה הסכימה. רק אחרי תחילת הצילו־
^•מים התברר לה כי הצלם הכושי הוא
צ׳ארלי דונקין הנחשב לאחד הצלמים ה טובים
בארצות־הברית.
״במשך יומיים שלמים,״ מספרת גליה,
״עבדנו כמו מטורפים. הוא צילם ואני
התפרצפתי. התוצאה היווה: אני כמעט
התעלפתי מאפיסת כוחות והתקבלה סידרת
צילומים משגעת, בה אני מגלמת עשרות
טיפוסים שונים.״
צ׳ארלי דונקין לא היה הראשון
לגליה ואמר לה: תשמעי, את נורא
לשחקנית זו או אחרת. כי גליה בת
ילידת תל־אביב ובוגרת הגימנסיה

גליה ישי
שפנה דומה
ה־,22
לאט־

הרצינית

ורוצה ״תיאטרון וצי1י
נות, רווים, מחליפה פרצופים בקצב ה סילון.
פעם היא נכנסת לדמותה של ריטה
הייוורט ופעם אחרת לדמותו של הילד
אוליבר, גיבור מחזהו של צ׳ארלס דיקנס.
״אני אוהבת להדהים בני־אדם,״ היא
אומרת ,״לכן, כשיש לי מצב־רוח מתאים,
אני מחקה דמויות שונות.״
ולכן גם נכנסה גליה לדמותה של בובה
בחלון ראווה של חנות בגדי נשים ב רחוב
אלנבי בתל־אביב. ולא סתם נכנסה :
למראה הקהל הרב שהתאסף מסביב, נידלק
בה הניצוץ התיאטרלי והיא החלה לשחק.
וזה פעל. הקהל החל מוחא כפיים לכל פר צוף
והאמיצים שבין הצופים החזירו מכה
נגדית: הם עמדו מול החלון והשיבו בפר צוף
משלהם לכל פרצוף שגליה הציגה.
ה לי ל ה

יייה של גליה קשורים קשר הדוק
1 1לעולם הבמה. לאחר שסיימה את
ר נ ניס, המשיכה ללמוד משחק בביוד צבי
ברמת-גן. בצבא היתר. חברה בלהקת פי־קוד־מרכז,
והופיעה בתוכנית רד אלינו
לביקעה. עם השיהרור הצטרפה לתיאטרון
בימות, במחזהו של ניסים אלוני: נפול יון
חי או מת, ובמקביל הופיעה בתוכנית
הטלוויזיה במיקצב ה־ 70 ובכמה סרטים
מצויירים.
מבימות עברה גליה לתיאטרון הלאומי

הבובה

לתדהמתם של העוברים ושבים ברחוב אלנבי
בתל־אביב התחילה הבובה בחלון הראווה של
חנות בגדי הנשים, לחייך. למראה ההתקהלות שנוצרה במקום היא

פרצה בצחוק קולני. אחרי שהצופים התרגלו לרעיון שהבובה
חיה, החלה תחרות של פרצופים כשמצד אחד ניצבת גליה ישי ומן
הצד השני הקהל. בתמונה הימנית מגלמת גליה את הנער השובב.

בברודווי .״כל הלילה אחרי ההופעה לא
ישנו. חיכינו לעיתוני היוקר לראות את
הביקורות.״ נרגשת עז יין גליה. והביקו רות
היו מצויינות. לאהר שמונה חודשי-
הופעות בארצות־הברית, חזרה הביתה.
ושוב להבימה לחזרות במחזהו של ג׳ו

אור טן: משוגע מי שלא משוגע.
איך רואה גליה, שהחיוך אינו סר לרגע
מעל פניה והמצחיקה עד דמעות את כל
הסובבים אותה, את עתידה התיאטרלי י
בתיאטרון הרציני,
״מה זאת אומרת?
כמובן ! ״

יולי מקליין

לא זאת המפורסמת ממשרות הסרטים, אלא גליה ישי כפי
שצולמה על־ידי הצלם האמריקאי צ־ארלי דונקין שפגש
אותה ברחוב בניו־יורק, הבחין בדמיון שבינה ל בין השחקנית המפורסמת, צילם אותה
סידרת תמונות. ארבעת התמונות שמימין צולמו בארץ כשהקיצונית השמאלית היא מתוך
הצגת הבל יחסי שהוצגה בתיאטרון הבימה, בה גילמה גליה את אחד התפקידים הראשיים.
הבימה, שם הופיעה במחזהו של הנריק
איבסן: פרגינט, בבימויו של יוסי יזרעאלי,
ואחר גילמה תפקיד ראשי בקומדיה ה אנגלית
המודרנית: הכל יחסי. תוך כדי
הופעה בהכל יחסי, פנה אליה יזרעאלי
והציע לה לבוא ולהופיע באיש חסיד היה,
בארצוודהברית.
גליה, שהשפה האנגלית קלחה בפיה כ־בפי
מרבית הצברים, היססה. אך יוסי
דירבן. ובפעם הראשונה בחייה יצאה את

הארץ .״זאת חווייה לא־נורמלית,״ אומרת
גליה .״פוגשים אנשים חדשים, רואים מר אות
שהיו מוכרים רק מסרטים וגלויות,
ובזמן החופשי המועט שהיה לנו ראינו
כל הזמן תיאטרון.״
מלבד החוויות שבארץ חדשה, עסקו
אנשי הצוות בחזרות מפרכות, כשגליה
משפרת לקראת ההופעה על במות ברודווי
את אנגליתה.
ואז הגיע הרגע הגדול: הופעת הבכורה

בניו־יורק

לראשונה בהייה יצאה גליה ישי לחו״ל עם הצגת איש חסיד היה.
בתמונה היא נראית עוברת בצומת רחוב ה־ 46 במרכז ניו־יזרק
והשדרה השביעית כשהיא לבושה במעיל ארוך להגנה מפני הקור הניו־יורקי. גליה
ניצלה את הזמן הפנוי בערבים חופשיים מהופעה לביקור בהצגות תיאטרון
שהועלו בניו־יורק והיא חזרה ארצה מלאת התפעלות ממה שנתגלה לה בחר׳ל.

1טרגדיה לחג היובל ו

קולנוע

כנציג של חבורת משקיעים קנדית, ש־היתד,
מוכנה להשקיע כעשרה מיליון דו לר
בהקמת מלון בירושלים, לא הרחק
ממלון המלך־דויד, קיבלו אותו בזרועות
פתוחות כבן האובד ששב אל חיק ה־מישפחה.

סרטים

(המשך
מעמוד )31

עיסקת המלון לא יצאה אל הפועל. נתנ אל
חזר לקנדה. עם התמוטטות חברת ה השקעות
של ברני קורנפלד, איי.או.אס.
שנתן החזיק במניותיה, איבד גם את
כל הונו וחסכונותיו. הוא המשיך להצטיין
כסוכן ביטוח, אך משהו התערער בתוכו.
היו אלה אולי פעולות השכנוע של
שליחי הסוכנות שניהלו תעמולה למען
חזרתם של יורדים לארץ ששכנעו אותו.
נתנאל מאירוביץ׳ החליט לחזור. הוא היה
משוכנע שלו, יליד הארץ, בן אחרון ה־ביל״ויים,
המכיר כל מי ומה במדינה,
שכמה מאחיו תופסים עמדות בכירות, לא
יהיו בעיות קליטה: .וכך, בפסח האחרון
הגיע לארץ.
לאשתו ניתן מעמד של עולה חדשה.
לו עצמו הוענק מעמד של ׳תושב חוזר.

כרטיס חבר
בהסתדרות
< תכאל מאירוביץ׳ לא רצה הר-

^ בה. הוא לא חשב שהמדינה חייבת לו
דירה בת שלושה חדרים, מכונית וולבו
עם מיספר לבן, ומישרה עם משכורת
גבוהה. הוא ביקש רק את הסיוע הרא שוני
הניתן לכל תושב חוז ר: הלוואה של
כמה אלפי ל״י, ועבודה כדי שיוכל לפרנס
את עצמו.
אחרי ימי השהיה הראשונים במלון שכר
לעצמו דירה בשכר של 600ל״י לחודש
בצפון תל־אביב, יצא אל שוק העבודה
כדי למצוא תעסוקה. הוא ניצל את כל
הקשרים שהיו לו. נפגש באופן אישי עם
אנשים כמו עוזי נרקיס, אשר ידלין ומאיר
עמית, מנכ״ל כור. כולם הבטיחו לסייע
בקליטתו מחדש. לצורך זה אפילו חידש
את כרטיס החבר. הישן שלו בהסתדרות.
ניסו להפעילו במקצועו — כסוכן בי טוח.
אבל נתנאל למד מהר שהארץ אינה
עוד אותה ארץ שעזב. יחוג מכריו מבני
הישוב הישן הצטמצם. חוץ מזה, לכולם
כבר היה ביטוח. הוא יניסה לקבל עבודה
משרדית בה יוכל למצוא שימוש לידע
שלו בעסקי ביטוח — אולם ׳נדחה בלך
ושוב.
בינתיים הלך כספו ואזל. הוא ניסה ל קבל
ממשרד הקליטה השתתפות מקובלת
בתשלום שכר הדירה לעולים חדשים,
היה נאלץ לכתת רגליו ימים רבים עד ש קיבל
השתתפות בסכום של 150ל״י ל חודש.
ניסה לקבל הלוואה מקרנות עולי
הארצות האנגלו סכסיות ונדחה. תוך זמן
קצר הבחינו הוא ואשתו שהם מהווים
מיטרד, שאיש אינו רוצה בהם כאן.

בדרך למוסד הסגור

* תכן והיה מתגבר על משבר הקלי 7טה
הראשונים לולא ההתנכרות מצד
משפחתו. בנו, רפי, גרסטנר (גרושתו של
נתנאל נישאה לתעשיין יונה גרסטנר) מנהל
מחלקה באמפ״א, סרב, לדבריו, לראותו.
אחיו הגדולים שנותרו בחיים, היו קשי שים
מדי מכדי לסייע לו. ילדיהם היו
טרודים בעסקיהם. האח היחיד שתלה בו
תקווה, עמי זכאי מאירוביץ /מנהל המשק
בבנק לאומי, התנכר לו, לדבריו, גם הוא.
״הייתי צריך לצלצל אליו למישרד עש רות
פעמים ותמיד היתד, המזכירה אומרת
לי שהוא עסוק,״ סיפר נתנאל ,״אפילו לא
הזמינו אותי ואת אשתי פעם אחת לארו חה.
כל אלה שהייתי נפגש איתם בבקשה
לעזור לי להסתדר בעבודה, היו משתו ממים
, :מה זה, אחיך לא יכול לסדר לך
עבודה ר ״
הניכור והיאוש עשו את שלהם. אשתו
החליטה שהיא רוצה לחזור לדרום־אפרי־קה.
נתנאל ניסה להשפיע עליה להתאזר
בסבלנות. פרצו ביניהם מריבות על רקע
זה. יום אחד נתקפה האשד, בהתמוטטות
עצבים, נלקחה למוסד בבת־ים. כששיח־ררה
משם עלתה מיד למטוס הראשון ש לקח
אותה לדרום־אפריקה. השבוע, יצא
נתן מאירוביץ׳ בעקבותיה.

מלן 5דרך
אל השמש
על מנחם גולן אפשר לומר הרבה דברים
לא סימפטיים, ולמען האמת, רובם נאמרו
כבר. אבל זכות אחת אין לשלול ממנו :
הוא עשה למען תעשיית הסרטים הישרא לית
יותר מכל אדם אחר. הוא ידע בעבר
ימים טובים והוא ידע הרבה מאוד ימים
רעים, אולם על אף כולם ולמרות הכל,
המשיך לעשות סרטים.
אמנם, הוא ניסה לא פעם לדגדג את
הקהל שלו בקילשון ולגרום לו התרגשות
במהלומות מחבת על הראש, אך יחד עם
זאת, היה בין יחידי הסגולה שהעזו לגעת
בבעיות אקטואליות (למשל בעיית ד,עליה
בפורטונה) וזאת למרות שבענף הסרטים
בארץ סבורים שהמציאות הישראלית נוע דה,
במקרה הטוב ביותר, לספק בדיחות
מפוקפקות לבד־הקולנוע, אבל לא ליותר
מזה.
בכל פעם שמראיינים אותו, לפני בכורה
חדישה, ולא חשוב כמה סרטים עשה כבר,
נוהג גולן לומר שבעיניו — זה סירטו
הראשון. לעתים, זה נשמע כמליצה מסח רית,
אולם כשהוא אומר זאת על בריחה
אל השמש, יש בכך לא מעט מן האמת.
זו הפעם הראשונה שסרט ישראלי אינו
נעשה כלל בארץ, לא הצילומים, לא

גיוופין ציאפלין

אחותה הצעירה של ג׳רלדין ובתו של צ׳ארלי
הליצן לדורות, בתפקידה הראשי הראשון בקולנוע,
כצעירה יהודיה המתחתנת עם אהובה, סטודנט יהודי לרפואה, בלילה האחרון לפני שהוא
צריך לעלות לארץ. השלטונות מונעים את יציאתו והשניים מצטרפים לקבוצת מחתרת.
המתרחשות בעיר, בתוך ברלין, ואילו את
במרחבי
— רוסיה יערות העד של
נורווגיה.
לתוך הנופים הללו ריכז גולן כמה
שחקנים בעלי שם בינלאומי לא מבוטל.
לורנס הארווי מגלם דמות של מייג׳ור
במישטרד,־החשאית שמתפקידו למנוע על ייתם
הבלתי. חוקית של היהודים לארץ.
ג׳ק הוקינס הוא סופר שכתביו אסורים
על-ידי המיפלגה. לילה קדרובה, בובולינה
המפורסמת מזורבה היווני, היא אשד, למו דת
סבל שבילתה כבר עשר שנים מאחורי
סורג־ובריח, בגילגול קודם של המישטר,
בגלל פליטת פה מיותרת, ועתה היא רוצה
להתחיל את חייה מחדש, אבל בישראל.
ד חפיו צ׳פלין, בתו של צ׳ארלי ואחותה
של ג׳רלדין, היא בתה של קדרובה, ו אהובתו
של יהודה ברקן, המגלם סטודנט
לרפואה המגורש ביום בחינות־הסיום מן
האוניברסיטה, על שהגיש בקשה לעלות
לישראל, שם נמצאת כבר אמו. דון
איירלנד, שחקן אמריקאי בעל נסיון של
עשרות שנים בקולנוע, הוא הטייס, גיבור-
לאומי לשעבר שנדחק לקרן־זווית בגלל
דעותיו הפוליטיות. הוא מתכנן את חטי-
פת המטוס.

העולה

מעמד הסיום של ״הבריחה אל השמש״ :ג׳וזפין צ׳פלין ברכבת הנו שאת
את סמל הפטיש והמגל (זו אחת הפעמים הבודדות בסרט שמקום
ההתרחשות נירמז כברית־המועצות) ,יוצאת בדרך לישראל. לורנס הרווי (משמאל) ,כשוטר
מבשר לה שחננו את היהודים .״הס יחיו,״ הוא אומר. תשובתה :״כן, אבל בבית־סוהר.״

העריכה ולא הקלטת-הקול. מרבית השחק נים
הראשיים הם זרים, והסרט אינו דובר סרט ולמרות הכל זהו
אפילו עברית.
ישראלי, ונושאו אקטואלי מאוד בשנה
האחרונה.
כי סיפורם של שמונה היהודים המנסים
לעלות לישראל ונתקלים בהתנגדות הפעי לה
של השילטון בארצם, קרוב מאוד
לנסיון החטיפה של מטוס סובייטי על־ידי
קבוצת יהודים, מעשה שבעקבותיו באו
משפטי-לנינגראד המפורסמים. ואמנם, ה כוונה
היתד״ במקור, לקרוא לסרט משפטי
לנינגראד. משום־מה, ואולי כדי להקנות
לענין משמעות כלל אנושית, הוחלט לא
להזכיר כל שם של מקום, ואין איש
מצביע כאן בפירוש על העובדה שמדובר
ביהודים מרוסיד,־ד,סובייטית. אולם לכל מי
שרואה את האותיות הקיריליות, ומבחין
במכוניות תוצרת ברית־המועצות או בסמל
הפטיש והמגל על קרונות הרכבת, מקום
ההתרחשות ברור בהחלט.
וכאן טמונה בעצם הסיבה לכך שהסרט
לא צולם כלל בארץ. וכי כיצד אפשר היה
למצוא בארץ עיר הדומה, אמנם לא ב פרטים,
אבל לפחות במבט כללי, לעיר
רוסית קפואה בחורף קשה. או ליערות
מושלגים רחבי ידיים 1על מנת למצוא
אתרים לצילום, נדד גולן יחד עם מנהלו־האמנותי
קולי סנדר, בכל רחבי אירופה,
ולבסוף, כנראה גם בהשפעת שותפיו ה שונים
להפקה, הוחלט לצלם את הסצינות

ואילו יהודה אפרוני הוא צלם עלוב נפש,
המתגלה בסוף כחוליה החלשה מכולם.
בהופעה קצרה, שהיא אולי המבריקה ב יותר
בסרט, השחקן הבריטי קלייב רוויל,
מי שהיה פייגין המקורי באוליבר, מגלם

נל אנשי גורן

מנחם גולן (נחפז קדימה) עם חבורת שחקניו באחד
מאתרי־הצילום בנורווגיה, שם הצליח למצוא שלג
ויערות עבותים, הנוף שהיה דרוש לו לתיאור בריחתם של זוג הסטודנטים היהודיים. את
הרקע העירוני להתרחשות, מצא דווקא בברלין, שם גילה כנסייה בעלת מיגדלים הדומים
בכל לכנסייה רוסית טיפוסית במוסקבה, וצילם בה את רוב רובו של הסרט.

העולם הזה 1818

איכר פשוט, ושורשי, שבחברתו משתכרת
לילה קדרובה בלילה אחד, במיסבאה קטנה.
ומה יוצא כשמערבבים את כל התבשיל
הזה יחד? דייה לצרה (ולביקורת) ב שעתה.
מה שיקבע את גורל הסרט בעיני
הקהל הרחב, היא הדרך בה יקבלו, למשל,
את המירדף הארוך מאוד בסוף הסרט,
אחרי זוג האוהבים הנמלטים מידי ה־מישטרה
ומנסים לעבור את גבול המדינה
ברגל, דרך ביצות, יערות ונהרות קפואים.
או את העובדה שיהודה ברקן מנתח

הראש (פאר, תל־אביב, צרפת) -

בעל חווה אמיד, המנהל את חיי

משפחתו ביד חזקה ובזרוע נטויה,
מגלה שנכדו, אשר יצא לפריז ללמוד רפואה וטרינרית
ומשום־מה הפך לגרמן על אוניה, עוסק, בזמנו החופשי,
בסחר הרואין. מאחר והחוואי הוא ז׳אן גאבן, הוא מחרים
את הסחורה, מסתיר את הנכד במרתף, ומחסל כנופייה
שלגיה של העולם התחתון המנסה להניח ידה גם על החרו-
אין שנעלם — וגם על הנכד הבלתי מהימן.
בקיצור, סיפור שנתפר כאילו במיוחד עבור הכוכב הצר-
פתי הוותיק, המרגיש עצמו בבית, בדמותו של זקן קשוח,
שתקן, עקשן ורודן, שאינו מאזין לאיש, ואינו סולח לחתנו,
גם לאחר יובל שנים, על שהיה פעם פועל חווה, ונישא לבתו
אחרי שהיתה כבר בהריון. כבכל סרטיו, יש לגאבן מערכת
פרטית משלו למדידת הטוב והרע, ואין לחוק, למישטרה או
למשפט כל דרך לפרוץ לתוך מערכת זו. גאבן הוא מעל כולם,
כדרכו בקודש.
בעצם הוא מעל כולם גם בהופעתו על הבד. אמנם שערו תיו
לבנות לגמרי, ועיניו במעט ונעלמות בין הקמטים
המכסים את פניו, הילוכו כבד וגופו מסורבל, יחד עם זה
הוא עדיין השחקן האמין ביותר של הבד הצרפתי — אם
כי בוודאי לא המגוון ביותר.
בעצם, הוא אישיות מקודשת בל־כך, שבל המתרחש
סביבו נועד אך ורק לשרת אותו. הבמאי פיאר גרנייה דפר,
שהיה באחרונה במאי החצר שלו (ביים גם את ״החתול״)
מטשטש את הצדדים השטחיים שבסיפור, ואת הדמיון שבינו

פורלוג אבן: הזקן הקשוח
לבין סרטים קודמים של גאבן, על״ידי בך שהוא משאיר
את המצלמה, זמן ארוך כבל האפשר, מכוונת אל פני הכו כב,
ואילו התסריטאי פסקל ז׳ארדן, שכותב לאחרונה את כל
הדיאלוגים לגאבן, מצליח לתמצת את השורות שהוא שם
בפיו, עד למינימום, מבלי להפחית מאומה מן הרושם שהן
עושות.
כלומר, שלמעריציו של גאבן אין מה להתלונן. ידו של
הזקן על העליונה, במו תמיד.

ד 1ר 1ד י 1ה לילה קדרובה (בו־מלינה
מ״זורבה ה 1

יווני״) כשהיא שיכורה, רוקדת ושרה מם
קלייב רביל כאיכר רוסי שניקלע למקום,

האקדוחן הלא
בל־כך טוב

״1 1 1 1 1 1 1לילה קדרובה וג׳ראלדין
צ׳אפלין, אם ובתה בסרט,

בסצינת חרדה טרם־מישפט, בו נדונה האם
ל־ 10 שנות עבודת־פרך בשל רצונה לעלות.
את עצמו על ספינת נהר, בעזרת סכין
מטבח ובקבוק וודקה, או את שיטות ה חקירה
במרתפי המישטרה־החשאית ה־שואבים
השראתם (אפילו בתאורה) הישר
מההודאה של קוסטם גבראס.
אם כל אלה ייראו לקהל, הרי שהסרט
יצדיק את עצמו מבחינה מסחרית, וזה
הישג לא קטן, מאחר וזו בינתיים ד,הרפת־קאה
הכספית הנועזה ביותר של סרטי
נוח עד עצם היום הזה. לדברי מנחם גולן,
זה עלה כמיליון וחצי ל״י, וזאת מבלי
לקחת בחשבון את השכר שמגיע לו כ במאי.
אבל
בין אם זה יכניס סכום זה או
לאו, לגולן עצמו אין שום ספק :״זה
הסרט הטוב ביותר שלי.״ אמנם הוא אמר
זאת כבר כמה פעמים בעבר, על סרטים
אחרים, אבל הפעם נראה שהוא באמת
צודק.

תדריך
תל-אביב
הגן של

פינצי

קונטיני

(גורדון, איטליה) — פרק בתולדות שואת

העולם הזה 1818

אדומה (אסתר, תל- שמש אביב, צרפת — ארצות־הברית) —
היה היתה פעם תקופה, כאשר
כל במאי סרטים שבר את ראשו בדי להמציא תנוחה חדשה
לנשיקה הגורלית על הבד. היום, לעומת זאת, עסוקים כולם
בהמצאת דרכים חדשות להרגלי ותעלולי אלימות משוכ ללים
ומפתיעים יותר מקודמיהם.
מבחינה זאת, נראה כי טרנס יאנג, במאי ״שמש אדו מה״
וצוות עוזריו מצאו את הנוסחה הנבונה. הם לקחו את
נוסחת המערבון הקלאסי, כלומר: האקדוחן הטוב נגד
האקדוחן הרע, והוסיפו לה כמה קישוטים מודרניים :
ראשית, גם האקדוחן הטוב אינו כל-בך טוב, משום שהוא
שותפו לפשע של הרע. ההבדל ביניהם הוא שהשני בוגד
בראשון ולא להיפך. שנית, חידוש מוצלח עוד יותר: לאק-
דוחים השלופים מצטרפת גם חרב זריזה של סאמוראי, ישר
מסרטי קורסאווה. וכל זה מסביב לסיפור על שוד רכבת,
בו בוזזים שני אקדוחנים, בין היתר, חרב זהב שהביא שגריר
יפאן כשי לנשיא ארצות־הברית. השגריר שולח את אחד
הסמוראים המתלווים אליו (טושירו מיפונה) להחזיר את
החרב ולא חשוב כיצד. בינתיים, בוגד האקדוחן הרע (אלן
דילון) באקדוחן הטוב יחסית (צ׳ארלז ברונסון) ונמלט עם
הביזה. כל הסרט הוא מירדף אחרי דילון, מירדף אליו מצו יצאנית
וידידת
רפת בעל כורחה גם אורסולה אנדרס,
הפושע.
מה שקורה לכל אלה אינו מן הדברים המקוריים ביותר
שאפשר להעלות על הדעת. יש כאן אינדיאנים רצחנים ופוש עים
צמאי דם, וסיפור שמתקדב זדילוגיח ומנתר מעלילה

יהדות איטליה במבט נוגה וסנטימנטלי של
ויטוריו דה־סיקה.

יום כחייו של איכן דני-
— יום אחד
סוכיץ תכלת, אנגליה)
במחנה לעבודת כפייה במרחבי סיביר.
פחות מעמיק ומפורט מספרו של סולז׳ני־צין,
אבל לא פחות מזעזע ממנו.
המכוגית שלי (פריז .,צר פת)
— הובלת מכונית מפריז ליריד ה מכוניות
באמסטרדם מאפשרת לז׳ק (מר
הילו) טאטי להמציא המון רעיונות מצ חיקים
שבהם הוא נותן את הרמז הרא שון
וסומך על פיקחות הקהל כדי שיש לים
את התמונה. ההנאה ביחס י שר ל כושר
התפיסה של הצופה.
* * הנכרת עם הקמליות (מק —
הרומן של אלכסנדר
סים, ארה״ב)

מיפונה ודילון: סמוראים ומופלאים
צדדית אחת לשנייה, משום שבעלילה העיקרית אין מספיק
בשר. אלא שטרנס יאנג לא נחשב מעולם לאיש האמנות
אלא לאיש הפעולה, ובמה שנוגע להתמודדויות בין אק דחים
וסכינים, חרבות ורובים ועוד ביוצא באלה, הסרט
ממלא בהחלט את תפקידו. מאחר ובל אחד מן השחקנים
הראשיים אינו נדרש לשחק, אלא בסך־הכל לגלם את
עצמו, מתקבלת תוצאה שהיא ללא כל ספק מסחרית, גם אם
אינה מן המשובחות.

דיומא הבן על אהבת בן־אצילים לנערה
קלת דעת, חולת שחפת, בגירסה ממו תקת
ודומעת, אבל עם גרטה גרבו בתפ קיד
הראשי.
* * ארטיסטים כצכא (אלנבי, צר פת)
— סידרת הרפתקאותיהם של חמישיית
שלומיאלים צרפתית בשם השארלו. אין
בה הרבה מקוריות או חידוש, אבל זה
מצחיק לעתים קרובות.

* * קיץ של אחכה (ירושלים, אר־ה״ב)
— מעשייה רומנטית בנער הלומד
את סודות האהבה בחופשת קיץ קסומה
בזרועותיה של אשד, שבעלה גויים ל צבא.
רגשני, אבל נעים לעין.
* * כתו של יי אן (סמדר, אנגליה)
— סיפור אהבה צנוע לובש מימדים מונו מנטליים
בסרט רחב מימדים של דייוי ד
לין, שיזכר בעיקר בזכות סערה מדהימה
על חופי אירלנד.

ירושלים
ג׳ו (הבירה, ארצות־הברית) —
אמריקה המבוגרת נגד, אמריקה הצעירה
בסרט המביא את ההתמודדות ושיא של
התפרצות אלימה, בו שני הצדדים יוצאים
מפסידים. פיטר בויאל מצטיין בתפקיד
הראשי.

חיפה

דקמרון (חן, איטליה)
פאזוליני בעקבות בוקאצ׳יו לועג בסרט
מלא וגדו ש הברקות לכל האיוולת האנו שית
על כל צורותיה. כדאי לראות.