גליון 1819 מתאריך 12 ביולי 1972

ביום רא שון 16.7.72
בשעה 8.45בערב

הצגה חגיגית
של חופשה על הקרח

1כחוכנית המראה
ב תו ספת נשף י ב חי ר ת
נ סיכ ת הי התיכון
1972
ע ל -ד

העום ר.וה

תפאורה מיוחדת על הקרח כביצוע אריק סמית * מועמדות מודרכות
מזה חודשים על־ידי לאה פלטשר * ביום על־ידי צדוק צרפתי *
מתחרות בכגדי־ים עשויים מ״פירחי כץ״ — במופע המרהיב של בהירת
נסיכת הים התיכון בשילוב עם הופעה מלאה של ״באלט על הקרח״.

כוחה והשפעתה של דעודהקהל בישראל, הוכחו בפעם נוספת
כאשר בלחץ הסערה הציבורית שהתעוררה בשבועות האחרונים,
סירבה ועדת הבניין המחוזית בירושלים לאשר את הקמתו של
מלון הייאט על הגבעה הצרפתית בהר־הצופים, לפי התוכניות
שהוגשו לה. אין ספק שלהתעוררות זאת של דעת־הקהל תרם
גם שבועון זה במידה לא מעטה. שתי רשימות שהוקדשו לנושא,
״המיפלצת על הגבעה״ (העולם הזה )1815ו״סכין בלב ירושלים״,
רשימתו ״של אורי אבנרי (העולם הזה )1815 התריעו והזעיקו
כנגד הפגיעה הצפויה בדמותה ובנופה של ירושלים.
משום כך, ודאי היתד! זו פליאה לרבים מהקוראים שעה שגילו
בגליון הקודם (העולם הזה
)1818 ראיון מלא עם מתכנני
מלון הייאט, בו פרשו
ושטחו את כל נימוקיהם
בזכות הקמת המלון כפי
שתוכנן על ידם.
לא היתד. סתירה בין ה-
פירסום האחרון לבין ה־פירסומים
הקודמים. אחרי
פירסום מאמרו של אורי
אבנרי התקשר עמנו האדריכל
משה ירמיצקי, העומד
בראש חברת צוות ישראל,
שאדריכליה תיכננו
את הפרוייקט של הייאט.
ירמיצקי התרשם במיוחד
מהעובדה שאבנרי הסתמך
ברשימתו על האדריכל של
היצירה הספרותית המעיין
המתגבר, ניסה לשכנע אותנו
בצידקת עמדותיו. מאחר
שהתרשמנו שיש ל־ירמיצקי
מה לומר בנושא
שנוי במחלוקת זה, החלטנו
לאפשר לו ולאנשיו להביע
את דיעותיהם בצורה חופשית
ולפרסמם במלואם כדי
שהקורא יוכל לגבש לעצמו
דיעה עצמאית בנושא.
פירסום הראיון עם ׳יר־מיצקי
ואנשיו אינו מצביע
על תפנית שחלה בעמדות
העולם הזה בפרשה, אולם
הוא יכול להוכיח כי תהיה
אשר תהיה דעתנו בנושא
כלשהו, גם אם הבענו אותה
בתקיפות ובחריפות,
יפו -בתצלום טלסקופי
אנו מוכנים תמיד להעמיד
כמו קאריקטורה
את עמודי העולם הזה לרשות
המותקף, במידה שיש
לו טענות עניניות בנושא, העשויות להיות מענינו של קהל
הקוראים.
כנותו של העולם הזה במלחמותיו הציבוריות גורמת לכך
שגם אלה המותקפים במלחמות ציבוריות אלה, מוצאים לנכון
להתקשר עמנו, ולנסות לשכנע אותנו מתוך אמונה וידיעה
שאנחנו פתוחים לשכנוע הגיוני. העולם הזה אינו חם על
כבודו כמו עתונים אחדים המנהלים מלחמות ציבוריות מתוך
שיקולים שלא תמיד הם ציבוריים טהורים. במידה ומתגלות
עובדות חדשות או נימוקים חדשים, אין העולם הזה מתבייש
להודות בטעויות או לשנות את עמדותיו לאוד המיימצאים
החדשים.

הסכנההטלס קו פי ח
תוך כדי הראיון שנערך עם ירמיצקי ואדריכליו, התעוררה
הבעיה של עיוות המציאותבאמצעות הצילומים הטלסקופיים.
ירמיצקי טען במרירות על כך שיריביו השתמשו נגדו בצילומים
טלסקופיים שמסרו לפירסום בעתונים (גם בהעולם הזה) שעיוותו
למעשה את הפרופורציות האמיתיות בין המלון המתוכנן לבין
סביבתו ובעיקר לבין העיר העתיקה.
כדי להמחיש איוו מידה של עיוות ניתן להשיג באמצעות
צילומים טלסקופיים, טרח ירמיצקי וצילם באמצעות עדשה כזו
שורה של צילומים מנופה של תל־אביב, כמו הצילום המופיע
בעמוד זה. הצילום, שצולם מבניין אלי-על בתל־אביב, מקרב
את נופה של יפו בצורה כזו שהוא מעלים לחלוטין את הריסות
מנשיה המשתרעות בין רציף הרברט סמואל לנמל יפו. המיפדץ
הקטן מתכווץ והמימדים האמיתיים של השטח הולכים לאיבוד.
יש מידה רבה של אמת בטענות אלה. בצילום, הנעשה בעדשה
טלסקופית, נקלטהרקע חד וברור כמו החלק הקדמי של
התמונה. גופים רחוקים נקלטים בצורה מוגדלת וקרובה יותר.
כאשר מצלמים עצם רחוק ועצם קרוב באותו צילום עצמו הם
נראים כעומדים זה ליד זה. באמצעות עדשה טלסקופית ניתן
לעיתים קרובות להפוך את המציאות לקאריקטורה.
כדי להזהיר את הקורא מפני הסקת מסקנות מוטעות מצילומים
כאלה, נוהג העולס הזה לציין תמיד, מתחת לכל צילום
כזה, את עובדת היותו מצולם בעדשה טלסקופית. ציון כזה
צריך תמיד לשמש מעין סימן אזהרה: המציאות בצילום אינה
מדוייקת.

קטע מתור ..הבלט עד הקרח׳׳

העולם הזה 1819

פרסום דיר יע קב סון

כמה נעים
ללטח...
פנים של גבר
לאחר שהתגלה בדיפלומט פלטינום פלוס

!־.מורח הז ה 1810

רנץ בעניין ההכרה רק בגיור לפי ההלכה, לא תיגמר
פרשת המשבר הקואליציוני.

הוועדים החרדיים שהוקמו לטיפול כנושא
מתכוננים להמשיך למרר את חיי ה־מפד״ל
עד הבהירות כדי להוכיח לבוחרים
הדתיים כי המפד״ל בוגדת כעקרונות הדת.
במקביל לחזית זאת תיפתח חזית נוספת נגד שר־הפנים
יוסף בורג, כאשר חוגים שונים במפד״ל ילחצו
עליו להצהיר כי לא ירשום כיהודי מי שמחזיק בידיו
תעודת גיור רפורמי.

תנגינזי ך
ובכלזאת:
צבו פי חו ת
למרות כל הצהרות ההרגעה וההכחשות
הנמרצות מפי שרי הממשלה וראשי האוצר,
הולכת ומתגבשת ההכרה כי לא יהיה
מנוס מפיחות נוסף של הלירה הישראלית.
לפי אחת הידיעות ממתין שר־האוצר עד
שממשלת בריטניה תיקבע את השער היציב
של הלירה שטרלינג, ששעריה ביום
ניידים.
רמז למדיניות זו ניתן למצוא בהצהרתו של שר
המיסחר והתעשיה חיים בר־לב בראיון עיתונאי בו
הצהיר כי הממשלה ממתינה עד לייצוב הלירה שטרלינג
מחדש ורק אז תסיק מסקנות מנויטאריות, כולל
בעניין הפיחות.

בכד הנראה יועמד שערה של הלירה,
אחרי הפיחות הנוסף, על חמש לירות ישראליות
תמורת הדולר.

משה 11ב ר
שר־־האוונר*
שמועה עקשנית גורסת כי בצמרת מפלגת
העבודה בבר הוחלט כי נגיד ״בנק יש ראל״
,משה זנבד, יהיה יורשו שד פנחס
ספיר כשר־האוצר, כאשר יפרוש ספיר מתפקידו,
בפי הנראה אחרי הבחירות הכאות.

טו חהרב 3
עלהב־״ל10
החלטתו של המפקח על הביטוח להתיר לחברות
הביטוח לתבוע מבעלי הרכב לשלם את סכום הביטוח
מראש, ולא כפי שהיה מקובל עד כה בתשלומים

יוכן מו ד ל
ש ל נוף ירו שלי ם

מ פ כי׳ להמשטרה?

יתכן שירושלים תזכה לבסוף לאביזר שהוא תנאי
מוקדם לכל תיכנון עירוני סביר: מודל של כל
העיר, שיוכן בעזרת מחשב, ושבעזרתו ניתן יהיה לבחון
את התוכנית של כל בניין חשוב.

כל מי •טירצה להקים בניין כזה, יידריט
להכין תכנית מתייקת, שתונח על פני המודל,
ולקהל יינתן לראותו ולהעיר על כך.

הדרישה לכף עלתה כאשר נסתבר לוועדה
הכנסת, הדנה בפרשת מלון הייאט, כי כבר לפני
שנים דרשו להכין מודל כזה, אך הדבר לא
לפועל מפני שאיש לא אישר את הוצאת 700
הל״י, הדרושות לכך.
בערים רבות בעולם קיימים מודלים כאלה.
של כמה יצא אלף

הנהדח ..אן־דון״
ת צו מצםדח צי
הנהלת חברת הבנין פאן־לון תצומצם בימים הקרובים
לחצי, על־פי ההסכם בין מנכ״ל החברה
אפרים אברון, להנהלת קונצרן שטרן, שרכשה את
מחצית מניות החברה.

המיליונר הבריטי שרכש את מחצית החכרה
עומד להגיע לארץ, לראשונה מאז
השיחות הראשונות עם מנהלי ״פאן־לון״,
כיום חמישי הקרוב כדי לעמוד אישית על
מצבה הכספי של החכרה על פי נתונים שצוות
מיוחד מכין עבורו.

שהותו של שטרן בארץ תנוצל לעריכת צימצומים
בהנהלת החברה בצורה שלא תהיה מלווה בזעזועים.

נראה כי פרישתו של מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב
פינחס קופל, תיכנס לתוקפה רק בעוד שישה
חודשים. עד אז ייעשו מאמצים למצוא ממלא
מקום הולם לקופל, שכיהן בתפקידו שמונה שנים.
ככל הנראה לא יבוא יורשו של קופל מחוגי
המישטרה. בממשלה מתגבשת והולכת הדיעה כי
יש לנצל את התפטרותו של קופל לשם הצבת
מפכ״ל חדש, שייצור תדמית חדשה למישטרת ישראל
הכושלת, יחדיר בה דם חדש ויפתח במית־קפה
נגד גלי הפשיעה והאלימות.

בין אלה המוצעים לתפקיד: אלוף
פיקוד הדרום האלוף אריאל (״אריק״)
שרון, רכ׳־אלוף (מיל ).חיים לפקוב, ראש

אמ״ן האלוף אהרון יריב. אף אחד מהם
טרם נתן את הסכמתו.
יחד עם המפכ״ל יוחלפו כפי הנראה
נם כל מפקדי המחוזות כמישטדה
לשיעורין במשך שנת הביטוח, מהווה למעשה העלאה
של ס 100/במחיר הביטוח, נוסף להעלאות האחרות
שהותרו לחברות הביטוח.

לפי המדיניות החדשה נוהגות הכרות
הביטוח גם מעתה לאפיטר למבוטחים לשלם
את דמי הביטוח בשיעורים חודשיים. אולם
הן עושות זאת בצורה יטל הלוואת סכום
הביטוח למבוטח כריבית של * 20 לשנה,
ובתשלומים לשיעורין מצטברת עד ליותר
מ 10*-מסכום הביטוח השנתי.

ספיר עצמו כבר מכין את זנבר ואת צמרת מישרד
האוצר למינוי החדש. צמרת מישרד־האוצר נוהגת
בשבועות האחרונים להתייעץ עם זנבר בענייני ה־מישרד.
יש הטוענים כי לאחרונה קובע למעשה זנבר
את מדיניות האוצר.
על רקע זה אפשר להבין את נאומו הפוליטי של
זנבר לפני שבוע, בו הכריז כי הוא מסכים לתוספת
יוקר בשיעור של .3</0בתנאי שלא יהיו חריגות נוספות
בהסכמי שכר. הכרזות מעין זו אינן סבירות
לגבי נגיד בנק ישראל אשר מתפקידו להתנשא מעל
לחיכוכים במשק.

כפי הנראה מנוי וגמור עם פנחס ספיר
שלא לחמשיר עוד לכהן כשר-האוצר בקדנציה
הכאה, אפילו ימיטיך לכהן כשר מן
המניין בממשלה.

ש ר ־ משכ טי םחדש
ב סו ף ה שנ ה
לא יהיה מנוס ממינוי שר־מישפטים חדש אחרי
פגרת הכנסת וקרוב לוודאי שמפלגת העבודה תחליט
על-כך לפני סוף השנה.

כניגוד לשמועות השונות, אין סיכוי
שיכנס לתפקיד זה צנחן — איש מן החוץ
שלא יבוא משורות מיפדגת העבודה. כהוגי
מפא״י לשעבר גברה ההכרה כי התפקיד
חשוב מדי מבדי למסרו למפלגה אחרת, או
לסיעה אחרת כמיפדגת העבודה.
למעשה ישנו רק מועמד רציני אחד — ח״כ חיים
צדוק שהוא גם מועמד הגוש. ההיסוסים לגבי מינויו
נבעו מן העובדה שקיבל שכר מירחה גבוה מידי חברות
ממשלתיות, אך מקווים שעם הזמן העובר תיפחת
רגישות הציבור בנקודה זו.

הדח ״ הקי צו!״
טשיבו להיאבק
בהצבעה על הצעת ח״כ אגודת ישראל שלמה לוי

הטוב, הרע והנערה

ש ערורי ה

ה עוד התח תון נגד

ב מ כון !וג״ט

1״ פני ה ס מי ם

המנהל המדעי של מכון וינגייט, המוסד
המרכזי כישראל לתרבות הגוף, הד״ר אורי
זמרי, הוזהר בי התנהגות בלתי הולמת נוספת
מצידו עלולה להביא עיטוריו מהמכון.

מתרבה והולד מיספרם של סוחרי סמים העוסקים
במכירת סמים מזוייפים במרכזי מכירת הסמים בארץ.
המדובר הוא באנשים המתיימרים למכור, במיוחד
לתיירים ולצעירים, תרכיז של קמח ומי סוכר בצבע
ורוד, כאילו היו כדורי ל.ס.די. או פרודרמול.

ההתראה ניתנה בתום בירורים ממושכים סביב
תלונתה של אחת מעובדות המוסד שהאשימה את
זמרי בתקיפה. הוחלט לברר את הפרשה במיסגרת
מישמעתית פנימית כדי למנוע את פירסום התקרית.

סוחרי הסמים הוותיקים, שעסקיהם נפגעו
על רקע של גילוי מעשי התרמית, עומדים
לנקוט פעולות קיצוניות נגד זייפני הסמים•
לא מן הנמנע שלפעולות האלימות
תהיינה תוצאות חמורות.

.פו ל ק עי שמח
לבב גבר...
היוס עולתם להודו
אני עובד קשה.
כשאני אוכל, אני אוהב.להרביץ־
פולקע רצינית, כמו של הודו למשל...
לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א־לקבלת חוברת מתכונים חינם.

מוקיר

! € 0ן 1ג< 1 3 6 1
״ג־קי/סג מינוס׳; ״מיגיטויגי׳
לנערה האופנתית
־־ ״טוני׳׳מודפס ודרצבעי
עם חגורת ״*מ0ץ1״
ח 1עי ו.לנין ה קיסנוים ג ל עוי ח גי׳*ואל על יוי

חפץל׳ הבר לון נ׳ ל־ מ נו שיחה של חנו ת הנו ל ״ .1 ייה

כ הנ א ק רינ ס ק. ,

החיים נראים עליזים וצבעוניים יותר עם
לבני רוטקס הצבעוניים והמודפסים מהלנקה

תמרורים
נחוג. במטוס שהטיס את ראש־הממשלה
גולדה מאיר בנסיעתה האחרונה
לחו״ל, יונדהולדתם של מזכירת ראש־הממשלה
לו קידר ושל מנכ״ל משרד
ראש־הממשלה ויועצה של גולדה, שמחה
דיניץ. השניים הופתעו למצוא במטוס
עוגת יום־הולדת מתנת חברת אל־ על.
מצפיםלתינוק. בעוד כחצי
שנה, הזמר הישראלי אבי טולדנו ואשתו

אבי טולדנו
מצפה לתינוק
ליאורה, השוהים עתה בצרפת שם מופיע
אבי בטלוויזיה ותקליטיו מושמעים רבות
ברדיו הצרפתי.
נבחר. על־ידי המפלגה הדמוקרטית
הליברלית של יפאן שהיא מפלגת השיל־טון
שם, למנהיג המפלגה ולראש ממשלת
יפאן, קאקואי טאנאקה ( )54 ששימש
עד כה כשר לסחר בינלאומי ותעשייה.
נעצר. באלסקה והואשם בנהיגה
פרועה, כוכב הסרטים האמריקאי ם טיב
מקווין שהסתובב בשעה ארבע לפנות
בוקר במכונית הספורט שלו מסביב לכיכר
המרכזית של העיר אנקורייג׳ במהירות
של 160 קמ״ש, נעצר על־ידי שוטר, הס ביר
כי הוא סטיב מקווין, לא הרשים
בכך את השוטר שהובילו לתחנת המשטרה
שם שוחרר בערבות.
עומדיםלהתגרש. השחקן
פיטר סלרס ואשתו מירכדה הוואדי
הנמצאים בשנה האחרונה בסיכסוד. במשך
שנה זו ניסה הזוג פעמיים להתפייס אך
הנסיונות ניכשלו ועתה הם עומדים להתגרש.

פטר. בגיל ,60 מייסדו ועורכו של
השבועון האידי אידישע צייטונג ישראל
חדש שעלה לארץ מליטה ב ,1936-עסק
בהוצאות ספרים באידיש וייסד ב־1949
את העיתון לצטע נייעם. ב־ 1953 חל פילוג
במערכת לצטע נייעס וחדש הקים את הש בועון
אידישע צייטונג.
נפטר. בבית־החולים באיסטנבול,
בגיל ,61 אביו של המלך חוסיין טלאל
בן עכדאללה שקיבל ב־ 18 השנים האחרונות
טיפול בבית־חולים תורכי לחולי־רוח.
יליד מכה, גדל בקרב שבטי בדואים,
הוכרז ב־ 1921 כיורש העצר ובגיל 16
נשלח לאנגליה כדי לעבור אימונים בקו-
לג׳ הצבאי המלכותי בסנדהרסט, עלה לכסא
המלוכה ב־ 1951 לאחר שאביו, המלך עב־דאללה,
נרצח ליד מסגד אל־אקצא, והורחק
מכסא המלכות על פי החלטה של
הפרלמנט הירדני ב־ ,1952 בגלל מצבו
הנפשי.
נפטר. בירושלים, בגיל ,86 הסופר
והעיתונאי יוסף ק רוק שהיה מהוגי הדי־עות
של תנועת הפועלים היהודיים בפו לין.
בן למשפחה יהודית מתבוללת, החל
לפעול בקרב הפועלים היהודיים בפולין
עם פרוץ הפרעות בהם ב־ ,1902 עלה לארץ
ב־ 1940 לאחר שסיים את לימודיו האקד־מאיים
במשפטים.
נפטר. בבית־חולים באיסטנבול, לשם
הועבר לפני שבוע לאחר שנפל ושבר
את ירכו הימנית, בגיל ,86 ראש הפנסיה
האורתודוכסית אתנא גורס, שהיה במשל
23 שנים מנהיגם הרוחני של 250
מיליון מאמינים ומחלוצי הפיוס בין הכנ־סיה
האורתודוכסית לבין הכנסיה הקאתו־לית.

1*11311

** ל מה נטוש, בעצם, המאבק הקו־
^ אליציוני הנוכחי?

הכל עוסקים ברכילות אישית,
כתחכולות מיפלגתיות, כטכסיסים
סיעתיים.

איך ייצא מאיר יערי מכל העסק? האם
ידפוק גדעון האוזנר את משה קול, או
להיפך? האם הכניס שלמה לורנץ את
יוסף בורג ושות׳ למלכודת ו מה זוממת
גולדה, ולמה?
כל אלה הם, בלי ספק, נושאים מרתקים
מאד. אפשר לדוש בהם בלי סוף, בתוספת
הרבה פרטים פיקאנטיים( .״שמעת מה
אמרה גולדה לגלילי, אחרי שזרקה אמש
את אנשי ל״ע מלישכתה לא ! אבל
אני יודע מה לחש הרב גורן למשה דיין,
אחרי שדיבר בסוד עם יצחק רפאל!״).
אין רע בעיסוק זה בקומדיה, המתרחשת
על הבמה.

כתנאי אחד: שלא נשכח לרגע
״ת העלילה האמיתית, המתרחשת
מאחורי הקלעים.
עלילה הקובעת את דמות המדינה ואיכות
חיינו.

עלילה שעיקרה: מסע־ניצחון
כלתי־פוסק של הכפייה הדתית.

מזגפח בעם

עמד בסימן השותפות שפירא את שפירא
— יעקוב־שמשון ומשה־חיים ז״ל.
בשלב זה נתקבל בכנסת חוק חדש,
שקבע לראשונה בתולדות המדינה כי
״יהודי״ — לפי חוק־השבות וחוק מירשם־
התושבים — הוא אדם שנולד לאם יהודיה,
או שהתגייר, ושלא המיר את דתו.

כלומר: לא עוד הגדרה לאומית.
אלא הגדרה דתית מוסהקת.
אדם שנולד בארץ, שגדל בתרבות העברית
וחונך לערכים עבריים, שדיבר עברית
כל ימיו, ששירת בצד,״ל וחירף את נפשו
למען עמו ומדינתו, שקשר את גורלו
לגורלם — אינו יהודי. הסבתא שלו לא
התגיירה.
איש נטורי־קרתא, שאינו מכיר במדינה,

פים, וביקשה לשנותם. הם רצו להביך
את המפד״ל. אבל המפד״ל קיבלה רשות
להימנע מהצבעה על הסתייגות אגדי,
וכך יצאה מן ד,מיצר.

יו ש לזכור פרטים אלה, כדי לעמוד על
מלוא החוצפה של העסקנים הדתיים,
המתייצבים כעת מאחורי הצעתו של ח״כ
שלמה לורנץ. היא פותחת את השלב
השלישי.
לורנץ רוצה לבטל את שני הסעיפים
החיוביים שבהם הומתקה הגלולה לפני
שנתיים וחצי.

מפ״ם הצביעה נגד החוק ,,מיהו
יהודי״ ,ול״ע לא העזה לעשות
זאת, ורק נמנעה מהצבעה. אך
שתי המיפלגות לא פרשו מן הממשלה,
שכפתה חוק זה על המדינה.

זהו סטאטוס קוו נייד, נייד
מאוד.

כאשר הועמדה להצבעה הצעת־החוק שלי
להנהגת נשואין אזרחיים לכל, נמנעה
מפ״ם מהצבעה, ואילו ל״ע הצביעה נגד.
שתי הסיעות הבהירו לא פעם שהן מתנגדות
להפרדה בין הדת והמדינה.
לפני שנה בדיוק העלה מאיר אביזוהר
הצעת־חוק, שד,יתד, זהה בתוכנה עם ד,צ־עת־החוק
הנוכחית של ל״ע — להתיר
נשואין אזרחיים לפסולי-חיתון.

אמנם, לפי הדיקדוק הלאטיני זה בלתי־אפשרי.
המילה ״סטאטוס״ גזורה מן השורש
״סטארה״ ,שפירושו: לעמוד .״סטא טוס
קוו (אנטה)״ פירושו ״המצב אשר
(מקודם״) ,המצב כפי שעמד לפני שקרו
הדברים. דבר עומד אינו יכול לזוז.
אבל אצלנו אין מדברים לאטינית, אלא
אידיש, ולפעמים גם עברית. ובשפתנו,
הכל אפשרי.

ל״ענמנעה על הצעת-חוק
זו, וכדאי לקרוא את הדברים שנאמרו

גדעון האוזנר: סיעתנו כולה נמנעה

הסטאטוס קוו זז כלי הרף, כמו
מחוגי השעון, הנראים כאילו הם
עומדים כמקומם.

הבה נראה איד זז במשך שלוש שנים,
בעזרתם האדיבה של מפ״ם ול״ע, לעבר
הכפיר, הדתית הטוטאלית.

חור בראש

כלומר: ז ה, היה הסטאטוס
קוו לפני שלוש שנים כלכד.

** וד לפני כן נדברו ראשי מיפלגת־
> העבודה והמפד״ל ביניהם. הם החליטו
שאם יקבע בית־המשפט שזהו הסטאטוס
קוו החוקי — תשנה הקואליציה את הסטאטוס
קוו.

על סמר הידברות זו קמה הממשלה
החדשה — כהשתתפות
מפ״ם ול״ע.
על כן, כשזרק בית־המשפט את פצצת
שליט, התחיל מייד השלב השני. הוא

זוהי ח־ך חד־סיטרית. על כף
מעידה העובדה הפשוטה שגולדה
אינה מוכנה להרשות למפ״ם ול
ל״ע את אשר היא מרשה למפ
ד״ל — להימנע מהצבעה על הצעה
המשנה את המצב הקיים היום.

פלייה זו מבטאת, בלי ספק, את
ן | הבוז העמוק שרוחשת גולדה לשותפיה
ה״חילוניים״ .היא פשוט אינה מאמינה
שחתולי־הבית הפכו לאריות.
בוז זה — יש לו ממה לינוק.

ך* יי להעריך את מהירותו של מסע
^ זה, עלינו להרים מדי פעם את מבטנו
מן הקומדיה היומיומית, ולהסתכל אחורה.
היכן עמדה הכפיר, הדתית לפני שלוש
שנים, כשקמה הכנסת הנוכחית, ולאן הגיעה
מאז?
אז עמדה ליד תחנת הסטאטוס קוו.
גם עכשיו היא עומדת באותה תחנה. אולם
התחנה עצמה זזה.

ך* שלם הראשון עמד בסימן נצחונה
) 1של אשד, חזקת־אופי ועזת־עקרונות :
אן שליט, הסקוטית הצעירה שנישאה לקצין
חיל־הים וילדה לו ילדים.
אן שליט דרשה שילדיה יוכרו כיהודים
לפי חוקי ישראל, למרות שהיא לא התגיירה.
היא טענה שהם שייכים לאומה
זו מבחינה לאומית, תרבותית, מדינית,
חברתית — כל הבחינות החשובות לפי
התפיסה המודרנית.
בית־המשפט העליון של מדינת ישראל
דחה את החלטתו עד אחרי הבחירות ל כנסת
השביעית — ואז זרק פצצה.
הוא קבע שילדיה של אן שליט הם
יהודים. הדת אינה קובעת את לאומיותנו.
זה היה — לדעת ביודהמשפט — הפירוש
הנכון של חוקי המדינה, כפי שהיו קיימים

עלי־התאנה שלו, ביטל לחלוטין את המצב
שהיה קיים עד אז -ויצר מצב חדש —
סטאטוס קוו ב׳ .הסרת עלי־התאנה היתד,
מבטלת גם מצב זה, והיתד, יוצרת מצב
חדש עוד יותר — סטאטוס קוו ג׳.
צעד אחרי צעד, בדרך אל מדינת־כפיה
דתית.

המייחל לשילטון ירדני, שלא שירת בצד,״ל
— הוא יהודי אמיתי.

קכלת חוק זה, הנוגד את כל
רוח הציונות וערכיה מימי הרצל
ועד היום, היתה הפיכה כחוקי המדינה,
מעין פוטש רוחני-מישפטי.
היה זה ניצחון כביר למפד״ל, והוא
בוצע לפני שנתיים וחצי על־ידי הממשלה
שבה השתתפו הסיעות הנוכחיות של ל״ע
ומפ״ם.

ך* די להמתיק במיקצת את הגלולה,
^ החליט אז יעקב־שימשון שפירא להוסיף
לה שני גרגירי סוכר.
ראשית, לא נאמר בחוק בפירוש כי
הגיור צריך להיות ״לפי ההלכה״ — אם
כי הדבר מובן מאליו. הגיור הוא אקט
דתי, ולגביו קובעת ההלכה הדתית. גם
היהודים הרפורמיים מגיירים על פי ההל כה
בילבד.
הכוונה היתד״ וזה צויין בפירוש בעת
קבלת החוק בכנסת, להכיר בגיור רפורמי
שבוצע בחו״ל — אך לא בארץ( .למה?
ככה).
שנית, נקבע בחוק שגם קרוביו של
״יהודי״ ייהנו מזכויותיו של ״יהודי״ לפי
חוק־השבות, אף שהם עצמם אינם יהודים
לפי ההגדרה החדשה.

שני סעיפים אלה שימשו ל־מפ״ם
ול״ע כעלי-תאנה, כדי לכסות
את ערוותם.
אגדי, לעומת זאת, התנגדה לשני ד,סעי־

כלומר: לזרוק לפח-הזכל את
עלי-התאנה ששימשו לכיסוי ערוות
מפ״ם ול״ע, ולהחמיר ככד
עוד יותר את חוק־הכפייה שנתקבל

הוא מציע שקרוביו הלא־יהודיים של
״יהודים״ לא יוכלו עוד ליהנות מזכויות
חוק־השבות. במילים אחרות: שום יהודי
סובייטי, שנשא אשד, לא-יהודיה, לא יוכל
עוד לעלות לישראל עם אשתו( .מטעמים
טכסיסיים, דחה לורנץ את החלק הזה של
הצעתו למועד מאוחר יותר).
בעיקר הוא מציע שלא יוכר שום גיור
אם לא היה ״לפי ההלכה״ — והכוונה
המוצהרת היא שכל גיור חייב להיות
מטעם הרבנות האורתודוכסית. במילים אח רות:
שום אדם לא יוכל לעלות לפי חוק
השבות, אם התגייר באחת הקהילות המהוות
שני שלישים של יהדות ארצות-
הברית.
בהצבעה על ההצעה הזאת קיבלה המפ־ד״ל
את הזכות להימנע — לפני שנתיים
וחצי, וגם השבוע.

*< אשר מרשה גולדה מאיר למפד״ל
להימנע מהצבעה על הצעה זו של
לורנץ, הרי היא קובעת שאין זה נוגד את
הסטאטוס קוו המעוגן בהסכם הקואליציוני.

קשה לתאר צביעות ושערורייה
גדולות יותר.
החוק שנתקבל לפני שנתיים וחצי, עם

מהצבעה על הצעת־החוק של חבר־הכנסת
אביזוהר, לא מפני שאין אנחנו תמימי־דעים
עם העיקרון הטמון בה, אלא מפני
שהימנעות הוא הגבול הקיצוני של אי־סטייה
מהסכם קואליציוני שאנחנו חייבים
בו, ולא יכולנו לעבור את הגבול הזה.
חיים לנדאו: נגד מצפונכם? עזבו
את הממשלה !
גדעון האוזנר: כאשר נחליט לעזוב
את הממשלה, נמסור לך הודעה על כך.
אני מבטיח לך שתדע זאת.

התחכמות זולה זד לא שינתה
את העובדה: ל״ע, כמו מפ״ם,
השתתפה בממשלה שהדגל השחור
של הכפייה הדתית התנופף
עליה מאז יומה הראשון, והמשיכו
לשכת כה גם כאשר היא הגבירה
כפייה זו.

ך* שבוע העמידו ל״ע ומפ״ם את
( | עצמם במצב מגוחך לגמרי.
הם טענו, כי מטעמי מצפון עליתם
להצביע בעד הצעה שנועדה להבקיע חור
קטנטן בחומת הכפיה הדתית.
הממשלה סירבה להתיר להם זאת, וביקשה
למנוע את ההצבעה עצמה בתחבולות
שונות.

מיפלגה המככדת את עצמה ואת
מצפונה, היתה יוצאת מממשלה
זו בטריקת דלת — לפחות כשלם

אולם שתי המיפלגות הודיעו שמנוי וגמור
עימן להישאר בממשלת הכפיה הדתית,
כל עוד לא יסלקו אותן ממנה בכוח.
מצפון זה מצפון, אבל כסא זה כסא.

להישאר — ולהשתתף כהמשך
המיצעד, מסטאטום קוו אל סטאטוס
קוו.

מכתבים

תמורה כפולה
לחיי חמש השנים
ב־ 5ליוני שנה זו התפרסמה במעריב
הקאריקטורה המצורפת, מאת דוש. מצאתי
בה מיספר נקודות מעניינות :
!• הכותרות רומזות על־כך, ש־ 5השנים
שעברו עד כה בכיבוש ישראלי, הן
רק הראשונות.
• המגן שמחזיק האנטיפאט הקטן, מם־

תמורה כפולה לכספך ואפילו יותר
בתכנית הבלעדית של בנק הפועלים,״תמורה כפולה״
השומרת על ערך כספך בהצמדה מלאה
ומעניקה לך ביטוח חיים חינם.

לחיי חמש השנים הראשונות !

פרטים בכל סניפי בנק הפועלים בע״מ.

השנים של דוש
האנטיפט הקטן —
לחיי חמש השנים הגאות !

השנים של עידו
— והמגן

מל את העובדה שהשטחים מחזקים את ביטחון
ישראל, בעוד שהאמת מתקרבת אל
ההיפך.
!• היד הנוטפת דם של האוייבים המאיימים
להשמידנו, אינה תואמת את אשר
אמרו ועשו אויבינו בחמש השנים האחרונות.
יתר על כן, אין קשר בציור בין
האגרוף הקמוץ ובין נזילת המגן.
על כן חשבתי וחשבתי, ולבסוף הוצאתי
מתחת ידי את הקריקטורה המצורפת
השנייה, המהווה תשובה לדמגוגיה של דוש.
עידו אילן, קיראון
ציונות בלי מדכאות

1743,הפועלים ג 1/מ

״העולם הזה״ ,1818״זעקי ארץ
אהובה — ושבו בנים לגבולם/ ,
על כמיהתם של תושבי בירעם ו־איקרית
לחזור לאדמתם.

מבצע קיץ ל ס טו דנ טי ם ולתל מידי תיכון

בדוק מהירות קריאתך והבנתך -חינם
לאחר מכן תוכל להצטרך לקורס

קריאה מהיוה
של מיל״ה המכון הישראלי לשיפור הקריאה

נושאי הלימוד ו .1הקניית הרגלי קריאה נכונים .2 .הגברת הערנות והריכוז בשעת הקריאה .3 .תרגילים
לשיפור הזכירה .4 .הכפלת מהירות קריאתך (שהיא כיום כ־ 150 מלה בדקה) פי־שניים לפחות, אולם אתה
מסוגל לקרוא פי־שלושה, פי־ארבעה ופי־חמישה יותר מהר. אם הנך כשרוני במקצת, אתה מסוגל לקרוא
מעל 1000 מלים בדקה (כשלושה וחצי עמודים) כל זאת, תוך קליטה והבנה של חומר הקריאה.

ברחובות — במרכז לתרבות העירוני ביום רביעי . 12.7.72
בתל-אביב — בבית ציוני אמריקה ביום חמישי 13.7.72 וביום שני . 17.7.72
בירושלים — בבית אלישבע (קטמון) ביום רביעי 12.7.72 וביום שני . 17.7.72
בחיפה — בבית רוטשילד ביום רביעי 12.7.72 וביום שני . 17.7.72
הפתיחה בשעה 6.00 בערב

1״העולם הזה״ ,1816״הנדון —
דיר״יאסין״ ,על הטבח בכפר הער־
1בי דיר־יאסין ב״.1948

אורי אבנרי העלה בפני הציבור — ולא
בפעם הראשונה — את המיקרה הנורא
שאירע בדיר־יאסין. שאלתו הנוקבת היא:
מה ישיב לסטודנטים במערב ובמזרח ולנוער
האינטליגנטי, המתעניין במרחב שלנו
בנקודה זו?
אולם מייד לאחר־מכן, הוא מאשר שלא
חסרו מעשי ־ ז וו ע ד, ערביים לעומת
מעשה בודד של האצ״ל. האין זו תשובה
מספקת למי שבאמת מחפש את האמת?
ומה היתד, דעתם של אותם בני-נוער על
מעשי הערבים? ומדוע משוא־פנים נצחי
זה לצד הערבי? ומדוע לא ועדת־חקירה
בטבח הערבים בכיבוש העיר לוד, וכל מעשי
החבלה, התקיפות והרצח שבוצעו בידי
הערבים? ומדוע לא לחקור את כל מעשי-
התגמול של ההגנה וצה״ל מאז ועד היום,

עם, ובייחוד עם עובד אדמה, אינו מוותר
על אדמתו.
הדוגמה ההיסטורית לכך היא התנועה
הציונית, שהגשימה חלום בן אלפיים שנה.
כמיהתם בת 20 השנים של עקורי ביר-
עם ואיקרית היא ציונות ללא מרכאות.
רות נכו, תל־אביב

רות בצבא -חוב ה או ב חי ר ה?
בעייתו של סרבן הגיוס גיורא נוימן מעוררת את הצורך שרויות לסרב לשרת, לנסות להשתחרר, לערוק או להתאבד.
לבחון את משמעות סרבנות־הגיוס והשלכותיה, מהבחינה הפומכיוון
שכך אין ערך לטיעונים כמו ״זוהי חובתי האזליטית
ומהבחינה החברתית, ולענות על אי-אלו שאלות נוק רחית,״ או ״כולם עושים ככה.״ אם אני משרת, הריני משרת
בות שבעייה זו מעוררת.
מתוך הכרה. גם אי-אפשר לראות את הדבר כ״ביזבוז שלוש
מבחינה פוליטית — הצבא הוא כלי ביצוע מדיניות בעל שנים,״ או ״אני לא אשרת בתפקיד קרבי וכך לא אהיה
החשיבות הגבוהה ביותר. שירות בצבא הינו אקט פוליטי (לא מעורב בפעילות שאינה לרוחי.״ האקט הוא חד־משמעי ועל
״מפלגתי״) ממדרגה ראשונה. כאן עולה חשיבותו הפוליטית היחיד הבוחר למלאו, להכיר באחריות הנובעת מכך. יחיד
של היחיד למעלה מהשתתפות בבחירות, מכתיבת מכתב לעיי המקבל אקט כה משמעותי כשירות בצבא, כדבר טבעי שאין
תון או כל דרך אחרת של מעורבות פוליטית (כולל הנהגת עליו עוררין ומסרב לעשות את חשבון נפשו הוא, הינו
הסכנה האמיתית לקיום חברה חופשית.
מפלגה) ,משום שכאן מערב היחיד את חייו
עד לנקודת הקרבתם לשם ביצוע מדיניות
מכירים אנו ביטויים כ״אמרו לי שכך
מסויימת.
עלי לעשות,״ או ״הייתי רק בורג קטן במכונה.״
חברה בה פועל היחיד רק מכיוון
אי-לכך עלינו לקחת את השירות הצבאי
שאמרו לו לעשות כן, היא חברה טוטאלי-
כבעל הערכיות הפוליטית החשובה ביותר. יחיד
טרית. כדי להימנע ממישטר טוטליטארי, עליהמשרת
בצבא הריהו כאומר ההן העליון למיש־נו
להגן יותר מכל על זכות התנגדותו של
טר מדינתו ונוטל על עצמו את מלוא האח היחיד.
הדמוקרטיה מוכיחה עצמה לא במקום
ריות לגבי מדיניותו של אותו מישטר, שכן
בו קיימת הסכמה כללית, אלא בנקודות התורככל
שעולה מידת ההגשמה והיישום של היחיד,
פה שלה, במקום בו נשמרות זכויות היחיד ולו
עולה מידת אחריותו, והאחריות הגבוהה ביוגם
אחד הוא המתנגד לדעת הכלל.
תר מצוייר, במקום בו מוכן היחיד להישבע
אמונים לממשלתו ולהקריב את חייו למענה.
לא גיורא נוימן עומד כאן למשפט, כי אם
החברה הישראלית ועקרונותיה. אין כאן מקום
יחיד החי בחברה נושא על עצמו את האחלמציאת
״הסדר״ עם נוימן. על הערכאות להכריות
לצורת קיומה של אותה חברה. אחריותו
ריע אם יכולה המדינה להעמיד עצמה מעל
מתבטאת בהסכמה או התנגדות לנורמות החבמצפון
הפרט. האם יכולה המדינה להביא חלק
רתיות ותופעותיהן. שתיקה או אדישות אף
מתוכה לכלל סתירה בלתי מתפשרת ולאכוף על
הן צורת ביטוי לאחריות החברתית של היחיד כצמן פרט כלשהו את ביטול ערך מצפונו בשם עקרווכמוהן
כהסכמה והשלמה עם הקיים. מכאן נובע
נות החופש, העצמאות והדמוקרטיה? האם כוונת המדינה
כי יחיד המשרת בצבא, הריהו כדוגל בקיום הצבא
יחיד ליצור אספסוף נטול ערכים, הכרה ויכולת חשיבה עצמית
והשלכותיהם.
ומדיניותו על כל תופעותיהם
המש כדי שיגן על אפשרותנו לחיות נטולי ערכים והכרה? האם
המצטרף לשורות הצבא חייב לדעת את
מעות הכוללת של מעשהו ולשרת מתוך הכרה. משעה שהצ המדינה שנוצרה כהסכם הגנה בין יחידים, כמנגנון שנועד
לשרת את הפרט, זכאית להעמיד עצמה כערך עליון שהפרטרף
היחיד לשורות הצבא, הריהו מקיים את שירותו כבחירת
רצונו החופשי יום־יום ושעה־שעה כל עוד נמשך שירותו. טים מגינים עליו ומשרתים אותו והוא מצידו זכאי להתעלם
אין פה עניין של חוסר ברירה. כל יחיד עושה את שיקוליו מהדברים שלשמם הוא קיים, מהעקרונות שהם תשתית קיומו,
ולא למלא את חובתו כלפי הפרטים?
הפרטיים: הרגשת חובה כלפי המולדת, שינאת האוייב, רצון
להשתייך לחברה הצבאית, דאגה לסיכויי עבודה או השגת
ועל כך גם אנו חייבים תשובה.
מעמד בעתיד, חשש לכבוד המשפחה וכר. במידה והיחיד
אבי בצמן, רמת־גן
משרת, הריהו בוחר לשרת, מכיוון שתמיד עומדות בפניו האפ דראון עולם

בירעם,
איקרית,
כפר־קאסם ועכשיו
הרעלת האדמה ב־עקראבה,
ייזכרו ל עם
ישראל לדראון
עולם !

יעקב גרינברג,
הרצליה
כוז למרעילים הבוז האדמה !

גרינברג

למרעילי

יאיר צור,
חיפה

הפטיש והסגן
ציר ההפצצות האחרונות בלבנון, ככל
ציר בארצנו: בין הפטיש והסגן.
יואל הדר, חיפה
הכיזכוז בתקציב הביטחון

בזמן האחרון אנו קוראים בעיתונים ש־שר־הביטחון
החליט לעשות טובה לעם־
ישראל ולוותר על 100 מיליון ל״י מתקציב
משרד-הביטחון.
אולם לאחר שדיין בכבודו ובעצמו הודה
בביזבוז ימי שירות־מילואים בצה״ל, הנמשך
למעשה כבר שנים רבות, הוכח שבעצם
הוא איננו מתמצא בכל הנעשה בתחום
משרדו ואי-אפשר לסמוך על כושרו
להחליט בכמה אפשר לקצץ את תקציב
הביטחון.
אמנם בתחילה קראנו שוועדת-שרים, כולל
דיין דנה בנושא, אבל איפוא יש לשרים
שלנו כל־כך הרבה זמן הדרוש להשקיע
בבדיקת נושא כה רחב כשהם דנים
בו לכל היותר בכמה דיונים שטחיים ן
לכן על סיעתכם בכנסת לחציע בדחיפות
הקמת ועדת־מומחים בשיטתי ד,מינ־הל,
המשק, המסחר והתעשייה, שישבו
אפילו כמה חודשים ולאחר התעמקות מספקת
יוכלו להביע דעתם בנושא רחב
המימדים של תקציב־הביטחון בעל השיעור
של 6מיליארד ל״י ולהמליץ על המדיניות
ההולמת.
גיל דגני, גבעתיים

השתמש ברבע מנסיעותיו לצרכיו הפרטיים.
מאידך גיסא, אין לי ספק שגם התקנות
החדשות לא ימנעו ממנהלי החברות הממשלתיות
וההסתדרותיות להמשיך ולנסוע
לצרכיהם הפרטיים במכוניותיהם המפוארות
על חשבון משלם המיסים.
לדעתי מבטאה החלטה זו את איבתה
של מפלגת העבודה לעצמאי הקטן, העמל
קשה לפרנסת משפחתו.
מאחר ודרך השביתה חסומה בפניו, לא
נותר לציבור המפרנסים העצמאיים בלתי
אם להביע את דעתו בדרך הדמוקרטית
המקובלת, דהיינו, באמצעות הקלפי —
ביום הבחירות.
דוד שרוני, כפר ברנדס, חדרה

הוצאות

רבב

הברנדיח?

החלטתה של ועדת הכספים להוריד את
הסכום המוכר כהוצאה לצרכי מס־הכנסה
של הוצאות הרכב משלושה רבעים לשני
שלישים, מהווה קיפוח בולט של ציבור
המפרנסים העצמאיים שגם בלאו הכי לא

הציבור בישראל נבהל נורא כאשר הגב׳
מאיר איימה להתפטר, בגלל הצעת גדעון
האוזנר והשלכותיה.
ברצוני לשאול: האם אין בכל מדינת־ישראל
אדם אחד היכול לבוא במקומה.

דיר־יאסין
כולל תקרית הצבייה? וכי בתקריות אלו לא
נשפך דם? ומדוע האפלייה?
או שמא דעתו היא, שלערבים ה״מפג-
רים״ מותר הדבר, אך לא ליהודים? אם-
כן, שיגיד זאת בקול גדול ולא בקול ענות
חלושה! דעתי היא, שהערבי הבינוני אינו
נופל במוסריותו מן. היהודי: ובעיניו
ובעיני אחרים היה מיקרה דיר־יאסין מיקרה
בודד בלבד. ומי שניפח תקרית מצערת
זו לכלל מימדים בינלאומיים — והפך אותו
לסמל — היו ראשי־השלטון בארץ, שבדרך
זו ניסו להשחיר את פני המחתרת היהודית
ובכך ניסו לחפות גם על שיתוף פעולתם
עם הבריטים נגד המחתרת. ושימו
לב: עברו 17 שנה עד שהערבים עצמם
תפסו שאפשר להפוך תקרית זו לתעמולה
אנטי-ישראלית, ורק בשנת 1965 יצא בול
הזיכרון לזכר נטבחי דיר־יאסין.
ברם, שאלתי היא: האם נושא הדיון בטלוויזיה
היה האצ״ל במחתרת, או תקרית

דיר־יאסין? וברשותך, מר אבנרי, אשאל:
מאימתי דנים מחתרת לפי מיקרה בודד
ויהיה המצער ביותר? האם במלחמת היהודים
לעצמאותם לא היו מיקרים דומים
וחמורים פי כמה? היש בעולם הרבה מחתרות
שנלחמו בייתר הגינות וסובלנות
כלפי חוץ וכלפי פנים, כדוגמת האצ״ל?
זוהי הנקודה העיקרית, ולא מה קרה בפעולה
מיקרית.
ובאשר למאות־אלפי צופי־הטלוויזיה, שלא
היו בארץ באותן שנים, יש לומר:
היתה זו מלחמה לחיים ולמוות בין יישוב
יהודי קטן לבין יישוב ערבי גדול, שנעזר
במדינות שכנות. באותם ימים, הוריד כל
הרוג יהודי את המורל ביישוב היהודי וכל
הרוג ערבי הרים את המורל. איש לא חשב
מה להשיב בעתיד לנוער אינטליגנטי, או
לנוער מפגר באירופה. ומי ששכח מה היו
כללי המישחק אז — בא הטבח בלוד להז כיר
זאת, ובאישורם של כל אמצעי הקשר
הערביים, ואף באישורה של ממשלת מצ
להכניס
קצת סדר בבית? לטהרו? לחסום
את כל השוורים בדישם, בלי הבדל,
מין ...גיל ...צבע ...למען ביטחונה ועתידה
של ישראל?
מאיר כלומברנ, ראשון־לציו!
מכת הפיוטיות באוויר

לפני זמן קצר הכריזו בעיתונות ומעל
גלי האתר, כי ״שביתת הטייסים הבינלאומית
הוכתרה בהצלחה״ וכי השביתה ש הצטרפו
אליה טייסי מדינות רבות, התנהלה
בסדר מופתי ומקווים שהיא תרתיע
להבא את חוטפי המטוסים בעולם כולו.
והנה נתבשרנו ביום ה׳ 24.6.72 שבשמי
ארצות־הברית נחטף מטוס נוסעים, החוטף
קיבל מטוס אחר (במקום זה שנחת
בו ונחבל) ,מצנח, חצי מיליון דולר כופר
ובתוספת שישה בני ערובה שנטל עימו,
עזב את שמי ארצות־הברית עם כל הכבודה
למקום בלתי ידוע.״ נשאלת השאלה:
האם לא הבין העולם הנאור שהשביתה
הזאת היתד, רק מעשה חלם?

ריים עצמה. לנוער האינטליגנטי אמור ללא
פחד ומורא וללא משוא־פנים :
עד כמה שהדבר באמת מצער, היתד, דיר־יאסין
מיקרה חורג ואפסי מול ים מעשי־הזוועה
של הצד השני, ובשעה ששררה הפקרות
כללית בארץ. ובמידה ואותו נוער
הוא באמת אינטליגנטי ולא צבוע, יבין ש־האצ״ל
וצה״ל שמרו ושומרים על טוהר
נשקם יותר מכל מחתרת אחרת בעולם,
ויותר מכל צבא אחר בעולם! אינני מעז
להזכיר להם בהקשר זה, לא את מאורעות
ספטמבר השחור, לא את ביאפרה, לא את
פצצות הגז בתימן ובוודאי לא את בנגלה־דש.
ולסיום,
האם ברצינות אתה חושב, מר
אבנרי, שיש להקים ועדת־חקירד״ שתגרום
למחול־שדים ושינאת אחים ובושות, רק
כדי לנחם ידידים מזוייפים שלך בחו״ל?
כמוך, רבים בישראל מייחלים לגן-עדן
עלי־אדמות, בו תיפסקנה מלחמות צודקות
ובלתי־צודקות. אך, בינתיים, אין הכרח
בס^לופים_וד,תנצלויות בפני אחרים.
**בכל הכנות — אנו טובים מהם ובהרבה
! ואין טעם לחיות בינתיים בגן־עדן של
שוטים !
ישראל כהן־שור, ירושלים

לדעתי, כל עוד לא יבוא שלום אמת
במזרח התיכון, תוסיף הפירטיוח להש תולל
באוויר בעולם כולו ועוד תגבר,
מאחר וארגוני חבלה ערביים למיניהם,
שפשטו כמו נגע בעולם, מגייסים לשורותיהם
צעירים חמומי מוח, אינטלקטואלים
וסתם הרפתקנים, ועליהם בוודאי לא עשתה
שביתת הטייסים כל רושם.
מאשה פורמן, רמת־גן

תודעה
של נקיון
רצופה תמונה שצילמתי באתונה לפני
זמן מה.
בתמונה נראה פועל נקיון מטיל את

פועל־נקיון באתונה
מטיל מים לעגלת אשפה
מימיו לתוך עגלת אשפה.
ניתן לקרוא לתמונה זו: תודעה של
נקית•
אופיר ליבנה, הרצליה
עיו תחת עץ
הדתיים האלה העיזו לפוצץ את ארוס
אך ורק מפני שהם יודעים שהחילוניים הם
סמרטוטים מוגי-לב שלא יעיזו להגיב בפיצוץ
ישיבה או בית־כנסת (ככתוב בתורה
:״עין תחת עיך).
שמחה דם, חולח

קוראים חשולחיט מפתכיס
מתבקשים לנפח אותם כל,צרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

דרוס־אפריקה שונאת את המחזה אותלו
מאת שקספיר, והסיבה מובנת למדי. האיש
מסטראטפורד העז, ברוב איוולתו, להעמיד
על במה אחת כושים ולבנים גם יחד.
נראה שלא שמע מעולם על ה״אפאר־טהייד״
,אותו עם־הארץ שלא היה בור.
בכל אופן, המצב תוקן לאחרונה. כיצד?
ובכן, נמצא במאי מוכשר אשר החליט להעלות
את המחזה של שקסיפר, אבל לוותר
על דמותו של הכושי. במקומו, הומצאו
כל מיני דיאלוגים נוספים, המסבירים
את מעשיו. העיקר שלא יראו את פניו
המכוערים על הבימה.
ולמה משמשת עכשיו המטפחת? עיתון
בריטי הציע שיסתירו מאחוריה את הבושה.

״אמריקאן
פולק באלט״
תיאטרון הצבא גרוע
מן הכפר
״רוזנטה חוזר משדה הקרג״ ו־
״בילורה״ מאת אנג׳לו באולקו
גבימת צוותא. עגרית: יונתן דו!
בוסרטקי — בימוי: עדנה שביט.

כשרוח הדקמרון של פאזוליני חגה עדיין
בשמי ההצלחה הישראלית, הגיע אנג׳לו
באולקו, הידוע בכינויו רוזנטה (כשם גי בור
מרבית מחזותיו) בדהרה גדולה אל
בימות ישראל.
למרות שנכתבו לפני למעלה מ־400
שנה, שני המערכונים המוצגים בערב של
בימת צוותא הם בעצם מודרניים מאד,
מלאים וגדושים מחאה פוליטית מתחילתם
ועד סופם.
הראשון הוא מעשיה על איכר, שגנבו
ממנו את אשתו, והוא מנסה להחזירה אל
חיקו, מביתו של סוחר, אשמאי זקן, ה־

שמאלץ ואינדיאניס
גורלם של איכרים, אשר ברוב ״רעמתם״
(כנאמר בהצגה) מוכנים אפילו לנגוס נגיסה
בריאה ברגל של עצמם.
המישחק (הרבה יותר טוב גם הוא בחלק
השני) ,התלבושות ועיצוב הדמויות
מזכירים מאד את פאזוליני. ולמרות שזה
רחוק מאד מן הרקמרון, את המערכון ה שני
כדאי בהחלט לראות.

שיממון ב שניים
״פיקניק לשניים״ מאת אלדו ני־קולאי
בתיאטרון הבימה, עגרית:
צבי רוזן — במאי: צבי שטופלר
— תפאורה: לידיה פינקוס־גני.
בהשתתפות ליא קניג ושמואל
עצמון.

אילו היתד, זאת תוכנית־בידור לשניים
בתיאטרון פרברים, ניחא. כהצגה בתיאטרון
הלאומי, זה עוד אחד מסידרת האבסורדים,
שאינם מפתיעים כבר איש.

סיפור חייו של זוג נשוי ממוצע, על
ד,שיגרה והשיממון שבהם, עם שיחות
אינסופיות חסרות־תוכן, עם חוסר הקומוניקציה
והמריבות הקטנות, עם בגידה קטנה
ואהבה קטנה והילד הקטן תמיד, שמרחיק
את ההורים במקום לקרבם, וגורם
להם למשבר כשהוא עוזב את הבית וכ״ה,
הסיפור הזה נכתב כבר פעמים אין־ספוד
לפני כן, ובצורה הרבה יותר מקורית
ומעניינת, ועם הומור יותר חריף ומפוקח
מאשר במחזה של ניקולאי.
בתוך ים ההבלים והשיעמום, בו שקועה
ההצגה, מנסים שני שחקנים מיקצועיים,
ליא קניג ושמואל עצמון, ליצור יש מאין.
אלא, שלא הם, ולא המצאות הבמאי והתפאורה,
מצליחים להתגבר על חוקי הטבע.
זו בסך־הכל בועת סבון, ועם כל
ההשתתפות בצער הנוטלים חלק במיבצע,
הבועה נשארת שקופה מן ההתחלה ועד
הסוף, עד שאין מרגישים כימעט בקיומה.
מוטב אילו לא ראו אותה כלל.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן ־ א מו ץ ונ תי בוז בן ־י הו ד ה
ש׳ ,פס מתכת, המושם מתחת לגלגלי
המכונית השקועה בחול או בבוץ, כדי לסייע להוצאתה
ממצב זה.
ה? חלן(ז א 1ת י* תגובה מזלזלת על הצעה
שאינה מתקבלת, העושה את המציע ואת הצעתו
למגוחכים.
א :״אני אאסוף את המסטינגים ואת תרחצי
אותם, טוב י״ ב :״הצחקת אותי
״דיין יפסיק לחפור עתיקות י הצחקת אותי ! ״
3יטים
ראש.

לוי: ,כאי וצרפתי כ״רוזנטה״
״חרא״ ו״תחת״
משפיע עליה מכל טוב. השני, הוא סיפורו
של איכר שניסה מזלו כשביר־חרב במשך
כמה חודשים, כדי למצוא מיפלט מן הבצורת
שירדה על כפרו, אבל כשהוא
מגלה שהצבא •גרוע אפילו מן הבצורת וחוזר
הביתה, מסתבר לו שנותר גם ללא
המעט שהיה לו קודם.
כל זה טוב ויפה, אם מצליחים, באיזושהי
צורה לשמור על העסיסיות וההומור של
המקור האיטלקי, אשר נכתב בביב כפרי
מלא וגדוש ניבולי-פה מכל הסוגים. אלא
שהגירסה העברית היא כה דלה עד ש־
״חרא״ ,״תחת״ ועוד מושגים מסוג זד,
מתחילים להיות לטורח, כאשר שום דבר
יותר ציורי אינו נלווה אליהם. והדבר
מפריע בעיקר במערכון הראשון (בילורה).
רוזנטה חוזר משדה־הקרב מציע כבר
דמויות הרבה יותר מגובשות, ובעזרת
שפע רעיונות בימוי (למרות הגזמה גרוטסקית
מיותרת פה ושם) ,מצליח המערכון,
מבעד לגלי־הציחוק, להעביר את מר

ש׳ ,מסמרות,

יש לו סיכות בתחת

מסמרי מתכת ללא

ביטוי שפירושו: היה מרוה
קזפי]יניטים
צה מאוד, התענג, נהנה הנאה מרובה, קיבל סיפוק

״כשהם קיבלו את ההודעה שהבת שלהם
עברה את הבגרות, התחילו להשפין ניטים+ ״.
״כל הבנות בבסיס מתות עליו, והוא לא נוקף
אצבע. פשוט משפיך ניטים וזהו.״
ש /פיסות צואה הצפות על הים ומו 0
טלות
על־ידי הגלים אל החוף. בעיקר בימה של
תל־אביב( .קיצור המלים: חרא־צף).

אני לא חוקזב

איזה זים !

ביטוי שפירושו: אני חו

שלא.
א :״אתה תחשוב על ההצעה שלי ז״ ב :״אני
לא חושב אני לא חושב שיהיה לי זמן

מחר.״
מסודר למשעי, הוכן כהלכה.

״שמתי לך דלק, שמן, מים, בדקתי ת׳אוויר,
הכל פיקס.״
ש׳ ,בדל סיגריה, סיגריה דקה מלופפת
ביד.
״מצאו אפס פסיק אפס אפס משהו נפס ב-
צינגלה שנשארה במאפרה, ולקחו את כולם למשטרה.״

ידיים
זהב
מדור זה הוא תוספת למדון המפורסם שד דן כן־אמוץ ונתיכה כן
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מדים וביטויים משלהם.

״ה> הר־נו
ס ח ארה״ב
| ״אמריקן פולק באלט״.

אמנם זאת להקה אמריקאית, אבל זהו
הסרט המדוייק היחידי בשמה. כי מה ש נוגע
לפולקלור, הוא שופץ, תוקן, סוייד
וטוייח, כמו שאומרים באידיש ״פארטאצ׳ד
אונד פארבעסערט״ ,עד שלא נותר הרבה
מן הספונטניות הטבעית של מחול עממי.
אשר למושג באלט, זה קצת יותר ׳מסובך.
כי להופעה הזאת אפשר לקרוא, בצורה
יותר מדוייקת ,״חזיון״ המנסה להחיות
את ימי־הזוהר של יישוב ארצות־הברית,
בעזרת מספר (ראובן זינגר) ,תמונות חיות,
שירי־עם וריקודים. וריקודים אלה אינם
כל־כך עממיים, אבל גם לסינגנון וללי-
טוש של ד,באלט לא הגיעו עדיין.
מה שיוצא מכל העסק הוא מחווה לשנות
החלוציות באמריקה, תמונות מלאות
אהבת־מולדת והעם היושב בתוכה (שגרירות
ארצות־הברית היא תומכת נלהבת,
כנראה, בהופעה) ,שצעדו אפילו צעד אחד
קדימה, והכירו במקום המגיע לאינדיאנים
ולתרבות שלהם בהיסטוריה האמריקאית.
כל עוד התמונות הללו עוסקות בפרקים
התוססים והעליזים יותר בתולדות ההתיישבות,
כמו ב״לילה במחנה״ או ״יום
ראשון בכפר״ ,זה דווקא משעשע ומלא
מרץ. הרקדנים הצעירים שופעים חן, ומדביקים
במצב הרוח המרומם שלהם.
אולם כשמנסים לעבור לדרמה מסוגננת,
הופכת ההצגה למייגעת: הכוריאוגרפיה,
המתרחקת מן העממיות עוד יותר, אינה
מן העשירות ביותר, וב״רחובות לארדו״,
סיפור על איש־מערב שנורה למוות ואין
יודעים כלל את זהותו, מגיע הפאתוס ל שיא•
אפילו בהוליווד לא מייצרים כבד
״שמאלץ״ כזה.

מייסון עדייו רוכב
״פרשת נשיקת הארגמן״7116 ,
11118011 0111־ 03811 01 1116 01 מאת
ארל סטאנלי גארדנר, הוצאת
פוקט גוקס 176 — 1971 עמודים
5.40 ,ל״י.

זמן קצר לפני מותו, עשה שבועון אמריקני
חשבון שארל סטאנלי גארדנר, אביו הרוחני
של פרי מייסון, מכר יותר ספרים
מכל סופר אחר בעולם, והמתחרה היחידי
שלו הוא ספר ...התנ״ך.
למראה הופעתו המחודשת של פרי מיי-
פון, כמה שנים לאחר מותו של גארדנר, על
דוכני הספר, כמעט וניתן לחשוד שהמכירה
הקנתה לסופר סגולות נצח, אבל אין צורך
לדאוג. המדובר בסיפור קצר שפורסם לפני
25 שנים בירחון, אליו הוסיפו עוד שלוש
מעשיות קצרות מימי נעוריו של גארדנר,
עוד בטרם המציא את׳הפרקליט הכל יכול.
זה אמנם קצת בוסר וחסר את החלקלקות
המקצועית של השנים המאוחרות, אבל יכול
(המשך בעמוד )12
ה מול ח

הזיז

מדוע הוציא מוטה גור
פסלן־דין מוות נג ד דן אל מגור *
במיזנון הכנסת התנהל
מישחק־ד,ניחושים סביב עתיד
הממשלה, בעיקר בצורת בדיחות.
סיפר ח״פ מרכזי של
מפילגת־ד,עבודה :״בעיירה אחת
היה נהוג לקשור עז לגדר
של יהודי שפשט את הרגל.
בוקר אחד באה אשתו של
גביר אליו וקראה, :תראה מה
עשו לך! קשרו לד עז לגדח׳
הירהר הגביר ואמר, :לא התכוונתי
לפשוט את הרגל. אבל
אם כבר קשרו את העז, ש יהיה
ההיקש: גולדה
מאיר לא התכוונה לפרק את
הקואליציה, אבל אם זה כבר
קורה, לא איכפת לה שתהיינה
בחירות.
בדיחה נגדית של ח״כ
מפ״ם דוכ זבין :״איש עשיר
אחד התכונן לצאת לציד אריות
באפריקה. לפני צאתו פיר־סם
מודעה , :כל מי שיכול
לעזור לי בעצה, שיבוא לביתי
ביום מסויים בשעה 8בערב.׳
בשעה הייעודה חיכה העשיר
בכליון־עיניים, כשנכנס יהודי
קטן וכחוש, .יש לך נסיון בציד
אריות?׳ תמה העשיר.
,לא,׳ השיב היהודי, ,באתי
רק להגיד לד: עלי על תסמוך
ההיקש לגולדה: על
מפ״ם אל תסמכי. מפ״ם לא
יכולה לזוז מהחלטתה להצביע
בעד נשואין אזרחיים לפסולי-
חיתון.
על פסק־דין מוות ש הוציא
נגדו מי שהיה אלוף
פיקוד הצפון האלוף מרדכי
(״מוטה״) גור, סיפר השבוע
הד״ר לספרות דן אדמגור.
דן, שהוא כמו מוטה בן רחובות,
נזכר כי בעת שלמד בכיתה
ב׳ בביודהספר העממי
היה כבר מוטה תלמיד כיתה
ח׳ .הדבר היה בתקופת המנדט.
יום אחד הודיעו מוטה
ושניים מחבריו לדן אלמגור,

רי מחשבה נוספת הסכים מוטה
לדחות את גזר־דין המוות
בתנאי שדן יתחייב למסור לו
כל כלי נשק שימצא להבא.
אלוף פיקוד המרכז, האלוף
רחבעם (״גנדי״) זאבי
הכין את עצמו לקראת מסיבה
שעמדה להיערך בבית ידידו
היבואן עזריאד עינג, כאשר
בישרה לו אשתו כי הפרופסור
יגאל ידין הגיע
לביקור. גנדי ביקש מאשתו
יעל להודיע לעינב כי יאחר
למסיבה שלו, אבל כשירד ל קומה
הראשונה של ביתו גילה
כי ידין אינו האורח היחיד
שהגיע אליו. שורה שלימה
של מכרים וידידים טובים הכינו
לגנדי מסיבת הפתעה ל-
יום־הולדתו ה־ .46 אפילו שרד,ביטחון
משה דיין הגיע
למאורע, בו הכין מרדכי
(״מנטש״) צרפתי את הכיבוד
ואמנים כמו יהורם
גאון רגד יגיל דאגו למצב
הרוח. בסוף הערב הגיעה למקום
המשטרה כדי לבקש מהקרואים
לשמור על השקט.
אגב, מכל המתנות שקיבל
גנדי ליום־הולדתו חסרה
מתנה אחת. הזמר יהורם גאון
קנה לגנדי במתנה עיר צעיר
ב־ 350ל״י. אבל כאשר גילתה
יעל זאבי איזו מתנה עומד
יהורם להביא לבעלה, הזהירה
אותו כי גנדי עלול לאבר
את חוש ההומור שלו. בלית־ברירה
נאלץ יהורם להשאיר
את החמור הצעיר אצל בעליו.
מסיבה אחרת שנערכה
השבוע היתה מסיבת חנוכת
ביתם של הד״ר אלכם לרנד
ורעייתו דליה פן. במסיבת
הגן שנערכה בביתם החדש
בסביון נכחו כמאה אורחים,
ביניהם שרי ממשלה, אלופי
צה״ל ואישי ציבור אחרים. מי

רדו. בישיבת הממשלה שנערכה
בשבוע שעבר דיבר ממלא
מקומה של ראש־הממשלה גול דה
מאיר ששהתה אז בחו״ל,
יגאל אלץ, על ענייני מוסדות
ההשכלה הגבוהה. באותו זמן
עסק ספיר בניירותיו. אמר לו
אלון :״ספיר, אם אתה עסוק
בניירותיו לא תשמע מה ש-

אנשים
״חמש לירות.״ אגין פרץ בצחוק
יחד עם הקהל ולא סיים
לקרוא את השיר.
91 יועצת ראש־ד,ממשלה
לענייני התנדבות ומי שד,יתד,
שגרירת ישראל בדנמרק, אסתר
הרליץ, הוזמנה על־ידי
יו״ר מכבי־ישראל מנחם

וילי בראנט

ראש ממשלת מערב׳גרמניה הוזמן על־ידי שר־הביטדזון בממשלתו הלמוט
שמידט (מימין) למישתה במיסבאה ליד בון, יחד עם אישים נכבדים אחרים
ובובת קרטון שהושכבה על מיטה ישנה. בראנט הרגיש לא בנוח והוא כיסה את הבובה, אבל זה לא עזר
לנ כי מדי פעם היה אחד הנוכחים, שלגם לגימה מיותרת, חושף אותה מחדש לקול צחוקם של המסובים.

אני אומר !״ השיב ספיר :״אל
תדאג, אני שומע כל דבר.״
אלון :״יותר טוב שאתה עובד
משאתה ישן.״ ספיר :״אין
דבר, גם כשאני ישן, אני שומע
כל דבר.״
בכנס של חברי תנועת
הנוער העובד והלונזד מקריית־שמונה,
הצור ובית״שאן שנערך
בטבריה, נאם בין השאר

סבידור לנאום בפני כנם של
מכבי־צעיר שדן בבעיות העלייה.
בין השאר סיפרה הרליץ
על קשיי קליטתה בארץ :״כשהגעתי
לארץ בגיל 11 מגרמניה,
היו לי בעיות קליטה.
כל הילדים בגמנסיה העברית
בירושלים בה למדתי, קראו
לי נאצית. היתה אז רק ילדה
אחת שקיבלה אותי והזמינה
אותי לביתה. היתר, זו מי שהיא
היום אשתו של מנכ״ל
משרד התיירות לשעבר מימי

דה־שליט, ארנה.״

את ההצגה במסיבה ש ערכו
בשבוע שעבר בביתם
בתל-אביב זוג הארכיטקטים

אראלה וישראל גודוכיץ,
גנב הגרפיקאי גד אולמן.

1111 !)11

ו 1ו נ ״ 1#י |
שים מיצירותיו
תמונות אבישר

^ 1111 *1הצייר הישראלי היושב בפאריס, שמזה שנים רבות לא הציג אח ציוריו
בישראל, ערך השבוע בביתו של הפירסונואי חיים פלד, מכירה של כשלו**י
האחרונות,
שתמורתם נתרמה לקרן הביטחון, המיועדת לשיפור תנאי חיילי צה״ל במוצבים.
נחטפו כולן, למרות מחיריהן הגבוהים. בתמונה אבישר (בחולצה מנוקדת) בעת התערוכה.

כי הם מההגנה וכי דן נידון
למוות על שהסגיר נשק לבריטים.
תגובת דן, לדבריו :״בהתחלה
שמחתי מפני שלא הייתי
צריך לעשות שיעורים למחר,
אבל אחר־כך נזכרתי שקבעתי
משהו לאחר הצהריים
וביקשתי לדחות את ההוצאה
לפועל של עונש המוות.״ אח־

שבלט במיוחד במסיבה היה
שר־החוץ אכא אכן שלא
פסק כמעט לחולל ולרקוד עם
אורחות המסיבה לצלילי תז מורת
הריקודים שניגנה במקום.

פינחס

שר־האוצר
ספיר נוהג לנצל את ישיבות
הממשלה לטיפול בענייני מש־

התגמול הרבות של צד,״ל מעבר
לגבול, אליהם הצטרף כצלם,
ניצל השבוע בנס פעם
נוספת. היה זה כשורד נסע
במכוניתו כשלפתע שמע חבטה
חזקה על גג המכונית ש־התעקם
פנימה. הוא עצר, פתח
בקושי את הדלת ויצא החוצה,
נדהם למצוא על הגג גוש

גם המזכיר הכללי של התנועה
אסף אנין. את נאומו התכונן
אגין לסיים במילות שיר התנועה:
חולצה כחולה /והיא
עולה /על כל העדיים. אבל
היתד, זו משימה־בלתי־אפש-
רית. אחרי שאגין אמר :״חול צה
כחולה /והיא עולה,״
נשמעה צעקה מקרב הקהל :

יותר נכון האלבום שהכין והראה
לנוכחים במסיבה, שנתבקשו
על־ידי המארחים לבוא
בבגד מעניין, להכין תבשיל
מיוחד, בדיחה מוצלחת ולהביא
איתם ספר מקורי. גד
אולמן הביא איתו אלבום שהכין
לילה קודם, שנשא את
השם 100 שנות מין. בכל דף
מדפי האלבום מופיעה אימרה
ומצורף פריט המשלים את דד
איפרה. למשל: לעמוד בו כתוב
״קרע אותה״ צירף אולמן סכין
גילוח. למילה ״פנצ׳ר,״ צירף
בלון מפוצץ, ואילו ל״גירתה
אותו״ חיבר נייר זכוכית וכדור
פלגין, ל״מה שהיא לא
לקחה ..לא עזרה לה!״ האלבום
עלה במקוריותו על שאר
הספרים שהובאו והוא הועמד
בו במקום למכירה פומבית.
אחרי קרב מר זכתה בו רד
תכשיטאית רחל גרא, במחיר
300ל״י שנתרמו כמיל-
גה לתלמיד בבית־הספר לאמנות
בצלאל אותו סיימו בזמנו
רחל וגד. הצלחת האלבום סיח־ררה
את ראשו של אולמן ש מייד
רשם בדפו הראשון :״כל
הזכויות שמורות למחבר והמעתיק
מסתכן באימפוטנטיות.״

הצלם הוותיק אברהם
ורד, שיצא בשלום מפעולות

גדול של בטון טרי. התברר
לו כי הוא עבר ליד בית בו
יצקו בטון, מכונת היציקה התקלקלה
וזרקה את הבטון לעבר
מכוניתו.
רפאל הלפרין זכה
כבר בשעתו לפירסום עולמי
כמתאבק היהודי הראשון בסגנון
תפוס כפי יכולתך, שהיה
עולה לזירה עם כיפה על ראשו,
מגן־דוד רקום על מכנסיו,
ומתפלל לאלוהים לפני
שהחל ללפות את ריביו ולהלום
בהם. עתה זוכה ד,לפריו
לפירסום עולמי גם כממציא
דיאטות. אחרי שפירסם לפני
שנה בישראל ספר ובו שיטה
מיוחדת להרזיה, פרי המצאתו,
רכשו לאחרונה שתי הוצאות
ספרים, בפינלנד ובגרמניה המערבית
את הזכויות על ספרו
זה והוא עומד להתפרסם גם
בארצות אלה.

פסוקי השב וע
• שר־הבריאות ויק־טור
שם־טוב עד משברי
הממשלה :״הכל תלוי ב-

גולדה. היא איחדה את ד,איני
טרנאציונל הסוציאליסטי בווינה.
אך בירושלים היא עלולה
לפלג את היהודים.״

ס ח״כ יצחק רפאל על

משבר אגו״י :״אנו מחכים
לביקור הגברת היהודיה הזקנה.״

שר־הפנים ד ״ר יוסף
בורג על אותו משכר:
״אני נתון במצב־רוח של אדם
שיש לו שתי נשים. אחת אש תי
החוקית, רבקה, והשנייה
בעלת־הבית שלי, גולדה מאיר.״

• משה דיין על חינגת
המשכרים :״איזה משבר
יש כאן? זה לא אש, זה בקושי
זיקוקין די־נור.״

9זיוה יריב, כהצעת

סיסמה ל ל״ע :״מממזר לממזר,
כוחנו גובר!״

סיקורת
א ם אינך מ א מין כי לכל סיג רי ת
י ש פנ מי ת

(המשך מעמוד )10
בהחלט להוות עניין למי שרוצה ללמוד
מה היו הצעדים הראשונים של מי שהצליח
בסוף הקאריירה שלו לכתוב ארבעה ספרים
בעת ובעונה אחת, בעזרתן הפעילה של
מזכירות חרוצות ומוכשרות.
רובע סנט פאולי בהאמבורג, הידוע כרובע
בו מתרכז יריד המין הגדול ביותר באירופה,
החל ביצאניות דרך הצגות־מין חיות
ועד לסטיות הקיצוניות ביותר, לבש לאחרונה
בגדי אבל. כל היצאניות עטו גרביים
שחורות, כל תיבות הנגינה הושתקו למשך
שלושה ימים, ומספרים שאפילו בריונים
מקצועיים, שמלאכתם היומית היא להשליך
החוצה לקוחות בלתי־רצוייס, הזילו
דמעה בתוך כוס הבירה.
וכל זאת למה 1משום שברנש אחד בשם
ג׳וני בורגר, המכונה ״מינכן ג׳וני״ ,ובר־נש
אחר, בשם אווה קליטש, המכונה ״קא־ראטה
קווה״ ,נסעו במהירות של 200 קמ״ש
במכונית האיזו גריפו שלהם, והתרסקו ליד
העיר מינכן. השניים היו מן הסרסורים
הגדולים של העיר האמבורג, וכאמור, גס
הפועלות שלהם, וגם הלקוחות, התאבלו
על אבדנם.
וזאת ללמדכם שדיימון ראניון חי וקייס
עדיין, אם לא בניו־יורק, אז לפחות ב־האמבורג.

ק לי סי ם
סינ מ ה 1לש -
לכל ה מ שפ ח ה
1״חטוב, הרע וחנערח״ — יש!
ראפון. 346 ,

יש תקליטים שמטרתם אינה לחדש או
לעשות מהפיכות בשדה הזמר והפיזמון,
אלא רק לבדר ולספק למאזין מחצית השעה
של הנאה בלתי מחייבת. לסוג זה
אפשר לשייך את 14 הפיזמונים שבתוכנית
להקת הטוב, הרע והנערה (ג׳וזי כץ.
בני אמדורסקי וישראל גוריון) אשר צורפו
יחד לתקליט אחד.
הפיזמונים, ברובם, מימי הזוהר של הסרט
ההוליבודי, בשנות השלושים, בטיפול
ובתיקון ישראלי של אהוד מנור, שהצליח
לשמור על הפשטות והקלילות של
המקור גם בתרגומים. אמנם אין כל סכנה
שגירסות אלה ישכיחו את אל ג׳ולסון או
אדי קאנטור, אולם אין כל סיבה להתלונן
על הדרך בה מזמר ישראל גוריון

הפילטר של
פרל מנ ט

פו ע ל כפי שפומית

(מחזיקת סיגרינת)

פו עלת

0113־!1310-
ן ח 0ו ח *4

לה שיג באריזה ק שה, באריזת קינג סייז ובאורך ססו בו״נ1

הטוב, הרע והנערה

הו ב לו ת

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

מ ט עני חכידו וו דואר

— 30.ל״י

בכל שעות היממה

כולל מנורת המסך, כולל מיסים

בכל ימות השנה
-¥מכל מקום לכל מקום

טלפונים 54713

58851 -

פועל 24 שעות בי ממה

חווייה נעימה

סיגנל
אל קטרוכיקח
רח׳ החשמל ,4תל״אביב,
של 613362 ,625459 .

על סוד או השלושה יחד עם פני תינוקת
(בייבי פייס) ,שלא לדבר על הבית שלי
ושלך שהוא ממש חווייה נעימה, כפי שהוא
מצטייר מפי בני וג׳וזי.
שמוליק קראום, שכתב ארבעה פיזמו־נים
לתוכנית, הצליח להיכנס גם הוא לרוח
הדברים, שיריו סימפטיים ופשוטים,
בדיוק כמו הסובבים אותם.
אמנם הליווי נשמע לעתים קצת רזה
(מה שמספיק להופעת בימה, אינו תמיד
מספיק לתקליט) ושיווי המשקל בין הקולות
בהקלטה אינו תמיד אידיאלי, אבל
בסך־הכל, זה תקליט נעים שמסוגל בהחלט
להדביק במצב הרוח המרומם, המאפיין
את שלושת המבצעים.

3ו לגזור
קרקע למען

לאחרונה החלו הכפריים המקומיים לרכוש
טרקטורים, הרי בגרנות ניתן עדיין לראותם
חובטים בחיטה כפי שעשו אבותיהם
לפני מאות שנים.
לפני ששת הימים ישבו בעקרבה כעשרת
אלפים נפש. רובם ככולם התפרנסו מחקלאות.
קצת כרמי זיתים. קצת כבשים
למרעה. קצת אדמות במורדות ההר. והמון
אדמה פוריה בביקעה המכונה בפיהם תל
טאוויל. שם היו המעיינות ובורות המים.
שם היו, לדבריהם, קרוב ל־ 145 אלף דונם
קרקע, שעובדו בשקידה ובחריצות על־ידי
חקלאי הכפר. מכל אלה נשארו להם כיום,
בהערכה גסה ככל שהם מסוגלים להעריך,
כ־ 15 אלף דונם. כעשירית השטח שעיבדו
לפני חמש שנים.
המלחמה פסחה על עקרבה, שבתקופת
יוחנן החשמונאי שימשה שדה מערכה
לאחד מקרבות הכיבוש המפורסמים שלו.
אבל כמחצית מתושביה ארזו את מטלטליהם
ונסו דרך מעבר הג׳יפטליק וגשר דמיה,
בעקבות הצבא הירדני הנסוג. אלה שנשארו
המשיכו לעבד את השדות, לחרוש,
לזרוע ולקצור, כפי שעשו. כל חייהם.
כי על תנובת האדמה הזאת הם חיים.
אבל כשנה וחצי אחרי המלחמה ירדה
על הנשארים בשורת איוב. אזורם היה
אחד ממרחבי החדירה של החבלנים שחצו
את הירדן וניסו להסתנן אל כפרי השומרון.
כתוצאה מכך נכללו חלק משדות
עקרבה באיזור הסגור, האסור לעיבוד
חקלאי, עליו הכריז צה״ל מסיבות בטחו־ניות.
למרות
שקרקעות תל טאוויל אינן מגיעות
אל בקעת הירדן, ובינן לבין הביקעה
מפריד הר סרבטה הגבוה, הן נכללו באי-
זור הבטחון של הירדן, שהגישה אליו
היאחזות חושה -הובערה
נבעם הואשונח
במדינה מרחמה

ביולוגית
ך* בוש בכותונת צחורה, כשהכא־
/סיד. על ראשו מתבדרת ברוח, ניצב
השייך סעדה חסן דייב בן דד ,70 בשיפולי
הגבעה הגולשת מכפרו, עקרבה, לעבר
העמק הפורה. לפניו, כמו על כף היד,
היתה פרושה הביקעה המכונה בפי בני
המקום תל טאוויל, על שם התל העתיק
המתנוסס במרכזה. כשמסביבה מתנשאים
הרים צחיחים ושדופים, היתד, הביקעה
משובצת שתי וערב משבצות ירוקות וחומות׳
שהעידו על פוריותה. רק מסביב
לכיפה הקטנה של תל טאוויל עצמו,

ה ש״ ר שד עקרבה לא האמין למראה עי]יו:

הס הועילו את שדותינו!
הצהיבו השדות טרם זמנם.
״שם!״ אמר השייך כשהקמטים בפניו
החרושים מתעמקים והולכים ועיניו היוקדות
מתכסות בלחלוחית ,״שם הכל כבר
מת. שם השדות שהורעלו...״
עמדו לידו כמה מבני כפרו, צאן מרעיתו.
ניצב שם פתוח חוסיין חמדן, ראש־המועצה
המקומית של עקרבה, שלמרות
תוארו מכיר במנהיגותו הבכירה של השייך,
שהוא המנהיג הדתי והרוחני של בני
הכפר. עמדו שם מורה, חקלאי, ועוד אחד
מנכבדי הכפר, ועיניהם כלות ואינן שבעות
מלראות את השדות המעובדים. השדות
האבודים.
״זה האדמה שלנו,״ הם אמרו .״עכשיו
לקחו לנו אותה. הצבא הזיז את גבול
השטח האסור. כל השדות האלה, שחרשנו
וזרענו, אסור לנו לקצור אותם עכשיו.״
הם לא קיללו ולא גידפו. קשה היה למצוא
בדבריהם שמץ של שינאה. אפילו לא
נימה של קובלנה. הם רק עמדו והסתכלו
בעיניים כמהות ומסרבות להשלים, כמי
שמתו מונח לפניו.
והמת היו השדות.

עקרבה רחוקה לא רק מדרכי המלך,
אלא גם מהמאה העשרים. למרות שהמרחק
ממנה אל שכם אינו יותר מרבע שעה

נסיעה, נדמה כי עקרבה שייכת לכמה מאות
לאחור. אין בה חשמל. את המים שואבים
בה בדליים מבורות ובארות. ואם כי

היתה אסורה לכפריים. היתוו להם קו
לאורך הביקעה ונאמר להם :״מכאן מזרחה
אסור לכם לגעת באדמה. מכאן מערבה

מה יאכלו
הכב שים!

** קרבה רחוקה מהכביש הראשי
> המחבר את שכם וירושלים. היא רחוקה
גם מדרך בקעת הירדן. רק מטיילים
בודדים יגיעו אל הכפר המוסלמי, השוכן
כ־ 15 קילומטר דרומית מזרחית לשכם,
שבדיוק לפני 2000 שנה, בתקופת ממלכתו
של הורדום, היתד. העיר החשובה ביותר
בין ירושלים לסבסטי, היא שומרון.
עקרבה או עקרבתא, היא עקרבים, היתד.
העורף העירוני של המבצר החשמונאי
אלכסנדריון, ששלט על אחת מדרכי הגישה
העיקריות מעמק הירדן אל מערב הארץ.
עד היום מתנוססים חורבות אלכסנדריון
במרומי הר סרבטה המחודד, המתנשא
מעל תל טאוויל ומשקיף על זירת ההתרחשות
שהחזירה אחרי אלפיים שנה את
עקרבד. אל החדשות.

מהו הפ ש ע

השייך סעדה חסן
דייב, השייך של
עקרבה והמנהיג הדתי והרוחני של בני הכפר המוסלמי השוכן
מזרחית לשכם, ניצב במורדות כפרו ומצביע לעבר האדמה הא
סורה:
האדמות שעובדו על ידי בני כפרו ושנכללו בשטח הסגור,
שהוחרם על־ידי המימשל הצבאי. החץ בחלק השמאלי של
התמונה מצביע על תל טאוויל, הניצב במרכז אדמות עקרבה, המיועד
להיאחזות חדשה. ליד התל ריסס מטוס את האדמות ברעל.

אתם יכולים לגדל מה שאתם רוצים.״
שנתיים לא עיבדו את האדמות. אבל
הרועים והעדרים חדרו לשטחים אסורים.
״מה אפשר לעשות?״ אמר אחד מבני
הכפר ,״הכבשים צריכות לאכול. מה יאכלו?
את העצים שבכפר? אז היו הרועים
לוקחים אותם לשדות שבשטח הסגור.
והיו החיילים תופסים אותם עם העדרים
והיו מביאים אותם למשפט. והיו הרועים
משלמים קנסות על שלקחו את הכבשים
שלהם לאכול בשדות ששייכים להם.״
שדות בשטח האש
ף* עקבות הפסקת־האש והרגיעה
01 שהשתררה גם בגבול הירדן, הוסרו
המגבלות שרבצו במשך שנתיים על כפריי
עקרבה ומנעו מהם לעבד את שדותיהם
שבעמק תל טאוויל.
סיפר השייך חסן דייב :״באפריל ,1971
בא מפקד הגדה המערבית, תת־אלוף רפאל
ורדי ודיבר עם המוכתרים של הכפרים
דומה, מיגדל, ינון ועקרבה. הוא אמר
לנו, :אתם יכולים לעבד את השדות שלכם
בימי שישי, שבת ויום ראשון בשבוע
מהבוקר עד הלילה. אבל הכבשים אסור
להם שייכנסו באחור אחרי 12 בצהריים׳.״
שמעו המוכתרים את דברי המושל ועשו
כמצוותו. אפילו לא שאלו למה מותר להם
לעבד את שדותיהם רק שלושה ימים
בשבוע. אם המושל אמר שזה מה שמותר,
אז סימן שזה מה שמותר.
שלושה ימים היו הפלחים של עקרבה
מעבדים את שדותיהם. בארבעת הימים
הנותרים היו יושבים על הגבעות ומסתכ מתאמנים
לים
כיצד
בתוך השדות
המעובדים שלהם.
מדוע מכל שטחי המדבר השוממים ש-
בשטחים המוחזקים היו
צריכים להתאמן דווקא על מטרות
שבלב שטח פורה ומעובד ועשיר במים?
על כך לא ניתן לערביי עקרבה כל הסבר.
הם רק יכלו לנחש. כפי שאמר אחד מהם:

לכן הפכנו את השטח לשטחי אמונים
ושטחי אש. אבל הערבים המשיכו לזרוע
באיזור הזה. חובת הפיקוד היתר. למנוע
את המשך העיבוד.״
לפתע, בקיץ האחרון, שוב חל שינוי
בהוראות שניתנו לחקלאי עקרבה על־ידי
המימשל הצבאי.
סיפר השייך הסן דייב :״ב־ 30 בינואר
1972 הודיעו לנו שמרחיבים אח גבול
השטח הסגור מערבה. מנעו מאיתנו ללכת
אל האדמות שזרענו. אחרי שזרענו ואחרי
שהחיטה גדלה — והיא גדלה יפה כי
היו הרבה גשמים השנה — הרחיבו את
השטח של הצבא כך שגם כל החלקות
שלנו שהיו בצד המערבי של האיזור הצבאי
הועברו לצד המזרחי שלו. חשבנו שיש
לנו רשיון לעבד את האדמות האלה, אבל
הם הזיזו לנו את הקו. ומנעו מהאנשים
להיכנס אל האדמות האלה.
״ב־ 15 בחודש מרם השנה, באו שלושה
חיילים ולקחו טרקטור של אחד מאנשי
הכפר, ועם הטרקטור הזה התחילו לנסוע
ולהרוס את השדות שזרענו. מועצת הכפר
התלוננה בפני הממשלה. שלחנו מכתבים

ני מנגד תראו את הארץ

על הגבעה אל האדמה הטובה אותה עיבדו אבותיהם ואבות אבותיהם. הגבעה הקטנה
במרכז התמונה היא חירבת טאותל. השטח המקווקו מצפון לה הוא השטח שרוסס ברעל.
למימשל ולכנסת. אבל לא נתנו לנו תשו־בה.
אחר־כך, ב־ 8באפריל, בא מטוס
וריסס את השדות ליד חירבת טאוויל.
אחרי יום הכל ד,תיבש, הכל נעשד, צהוב.
״זה היה לפני הקציר. השטח הזה 5000 ,
דונאם, נתן יבול יפה מאוד. היינו מרוצים
מהיבול. היה גשם והשיבולים היו גבוהות
ויפות. הפלחים היו מרוצים וחשבו על
הקציר. ואז השמידו להם את התבואה.
״אני רוצה להגיד: אם הצבא הישראלי
רוצה את האדמה שלנו ולהרוס את החיטה
שלנו, האם זה מפני שרוצים שאנחנו נהיה
עניים? אנחנו תלויים באדמה הזאת, אנחנו
חיים ממנה. האדמה הזאת היא שלנו.
לא קנינו אותה. זה קיבלנו מאבותינו.
״אני בן אדם זקן. אני בן .70 הייתי
בזמן התורכים, ובזמן הבריטים ובזמן הירדנים.
אבל אף ממשלה לא עשתה לנו
דבר כזה כמו שעושה לנו הממשלה הישראלית.
מה הם רוצים, שאנחנו נמות?״

״לא דוציס
ל מכור!״

חייץ לירדן

זהו השטח בו היו בעבר לכפריי עקרבה 145 אלף דונם, מהם
נותרו להם רק 15 אלף. המשבצת הקווית במרכז המפה מס־מנת
את מקום השדות שרוססו בפקודת קצין בכיר בצה״ל. שר״הביטחון משה דיין טען
כי איזור זה נועד לשמש חייץ בין גדר הביטחון שעל הירדן לבין האיזור המיושב במע־יב׳
אבל המרחק משדות כפר עקרבה שהוחרמו לירדן הוא בקו אוויר 15 קילומטר.

ויוזוגד ׳;ד מאשים:
• את ממשלת ישראל, ששיקרה ביודעין לציבור בהעמידה פנים כאילו
שטח כפר עקרבה ניסגר לצורכי אימונים בילבד — בעוד שהמטרה האמיתית
היא להקים במקום יישוב־קבע יהודי.
@ את ראש־הממשלה, שהתחסדה בדברי־גינוי צבועים נגד העוול שנגרם
לתושבי עקרבה, מבלי שהורתה להתיר להם לחזור ולעבד את אדמותיהם,
שייבולם הושמד.
9את שר־הביטחון, המאשים את פיקודיו במעשים הנפשעים, ואינו
מקבל על עצמו את האחריות למעשיהם, שלא יכלו להתבצע לולא היו
המבצעים בטוחים שהם מגשימים את מדיניותו.

ואש המועצה

נבחר לתפקידו לפני מיספר חודשים בהסכמה
כללית של כל בני הכפר, ללא בחירות,
אחרי שלא הוצג כל מועמד אחר לתפקיד
בכפר. כל נסיונותיו של ראש המועצה
לשכנע את השילטונות להחזיר את
האדמות לכפריי עקרבה — נכשלו.
.הם רצו שאנחנו
לא נזרע ולא נקצור איפוא

לשר-הבטחון משה דיין, היה השבוע,
כשהופיע במוקד בטלוויזיה הסבר אחר:
״רצינו להבטיח חיץ בין גדר־הבטחון
שעל הירדן לבין השטח המיושב — איזור
סגור שלא יעובד ושלא יעלו עליו עדרים,

• את העיתונות הישראלית, שנשארה אדישה מול פרשה שבה הופעלו
לראשונה שיטות של לוחמה כימית וביולוגית נגד עובדי״אדמה שלווים, לשם
גזילת אדמותיהם.

חיוו-ו-ייו^ תובע:
0לשלם לתושבי עקרבה את המחיר המלא של הייבול שהושמד.
@ להחזיר לתושבי עקרבה את כל האדמות שהופקעו או שנסגרו בפניהם.
0להפסיק לאלתר כל שימוש באמצעים כימיים וביולוגיים מטעם ה
מימשל הצבאי.
0להעמיד לדין פומבי את כל האחראים לפרשה, ולמצות את דינם.
• לשים קץ לשיטה של הפקעת אדמותיהם של עובדי־אדמה ערביים,
באמתלות שונות, כדי למסרן למתנחלים יהודיים.

** ה גרם לשינוי הקיצוני שהביא
11 לדחיקת רגליהם של כפריי עקרבה
מהקרקעות שבעמק טאוויל?
איש לא הזכיר את הסיבה. כאשר הוצגו
שאלות בכיוון זה, הן הוכחשו על-ידי
כל הגורמים המוסמכים. אבל האמת המסתתרת
מאחורי הפעלת אמצעי הלחימה
הכימיים כדי להשמיד את יבולי עקרבה
לראשונה בתולדות המדינה, היא פשוטה.

לפני שנה קיבלה ועדת השרים
לענייני היאחזויות החלטה על הקמת
היאחזות שתהפוך לישוב
קבע באיזור תל טאוויל. לפי התוכנית
עתיד הישוב להיות מוקם
עד חירבת טאוויל. הקרקעות מס
כיב לחירבה, הנמצאות בבעלות
כפריי עקרבה, מיועדות להיאחזות
זו. להיאחזות שטרם הוקמה, ושצריכה
להיות היאחזות צפונית להיאחזות
פצאל, אף ניתן שם זמני
— תל-טל.
בל הדיבורים על חייץ ביטחוני
ועל שיטחי אימונים אינם אלא
תירוצים מפוברקים שנועדו לחפות
על המטרה האמיתית של ריסוס
היטדות ברעד: נישול כפריי
עקרבה מאדמותיהם כדי לגזול את
השטח להתנחלות.

אין זו ההיאחזות הראשונה המוקמת
בבקעת הירדן. אולם אף אחת מההתנח לויות
הקודמות לא לוותה בשערוריה כמו
זו שהתחוללה בעקרבה. הסיבה: חלק מרד
היאחזויות הקודמות נעשו על קרקעות
שהיו רכוש ממשלת ירדן ולא היו בבעלות
הכפריים. במקרים אחרים, נוהל משא-
ומתן עם בעלי האדמות הערביים, שולמו
להם פיצויים או ניתנו להם קרקעות אחרים
כתחליף במקומות אחרים.
אבל ערביי עקרבה התגלו כעקשנים
משום מה, יותר מכפריי הכפרים האחרים.
מסתבר, כי ב־ 14 במאי, כחודש אחרי
הריסוס הכימי של השדות, התקיימה פגישה
במשרדי המושל הצבאי בשכם, בין
השייך חסן דייב וראש־המועצה חוסיין
חמדן, ובין נציגי מינהל מקרקעי ישראל.
באותה פגישה הודיעו אנשי המינהל גלויות
לפרנסי עקרבה, כי קיימת כוונה להקים
יישוב יהודי ליד חירבת טאוויל, וכי
המינהל רוצה לקנות כ־ 3000 דונם אדמה.
אנשי המינהל והמימשל היו משוכנעים
כי אחרי שהוכיחו לכפריי עקרבה כי

ניתן לרסס את שדותיהם ברעל, שוב לא
יתעקשו אלה ויהיו מוכנים למכור את
אדמותיהם. אבל אנשי עקרבה דחו את
ההצעה. כל הנסיונות לשכנעם לקבל פיצויים
ולמכור את האדמות עלו בתוהו.
אמר השייך דייב :״אנחנו לא נמכור
את האדמה הזאת. אנחנו חיים מהאדמה
הזאת, אז איך נוכל למכור אותה? בשום
מצב בעולם לא נמכור אותה.״
עתה, אחרי שהתברר שאנשי עקר־בה
אינם מוכנים למכור את השדות
למינהל מקרקעי ישראל, הועלתה
פתאום טענה חדשה: האדמות בכלל אינן
שייכות לאנשי עקרבה. הן רכוש הממשלה
הירדנית. אנשי עקרבה עיבדו אותן
בחסד ולא בזכות. ממשלת ישראל, כיורשת
הממשלה הירדנית בשטחים, היא עתה
בעלת הקרקעות.
נגד טענה זו אין תושבי עקרבה יכולים
להתווכח .״נכון,״ אמר ראש־המועצה
חוסיין חמדן ,״היו לנו אדמות שהיו רכוש
הממשלה הירדנית. אבל אלה היו אדמות
פסאייל. אדמות טאוויל היו תמיד שלנו.
במדינה העם
מה רוצה

!!וניעו

מחדש ספריו הקלא סיי ם של

דה־גולדה?

המקלים את חזון החורבן והתקומה

דבר אחד הובהר השבוע מעל לכל ספק :
במדינת־ישראל קיים עתה מישטר של
שילטון־יחיד — שילטון־יחידה.
במישרדי מיפלגת־העבודה התלוצצו על
מישחק־המילים דודגול וגול־דה. יש דמיון

של העם בדודנו:

סוהנחה

סיפור אהבה מופלאה הגוברת גס על המות,
1יח שמת

של נערה מתוד הגהעום

שועתה
המח רי ד ביותר,

נתב אי שו ם של ילד י הו די
נגד מצפון העולם

השחות

דור י תו ם ה עו מד על נפשו ב מסגרת חד שה.
!הופיע בכרו אחדעם ״סלמנדרה־!

׳טקנזונה
בבל חנויות הספדים
הנצה בלעדית: בית עלים.
קול נער ג, ודא, על.

גולדה
...למה היא מתכוונת7

זהירות: יורים!
לעקרבה, גם אלה שלא הוכרזו כשטח
סגור, משמשים כאיזור אימונים לחיילי
צה״ל. השלט המציץ מתוך חלקת תירס
מעיד על כך שהערבים מוסיפים לעבד
את הקרקע במקום. לדעתם הופכים את
שדותיהם לשיטחי אימונים כדי להרחיקם.
לא קנינו אותם. אין לנו קושאנים עליהן,
אבל האבות שלנו, והאבות של האבות
שלנו, והאבות של האבות של האבות
שלנו — כולם עיבד ואת האדמה הזאת
עוד לפני שהיתר• ממשלה ירדנית בכלל.״
שר־הבטחון משה דיין וראש־הממשלה
גולדה מאיר לא חסכו בישיבת הממשלה
השבוע מילים חריפות כדי לגנות את
הקצין הבכיר ש״טעה בשיקוליו״ ונתן
הוראה להשמיד את שדות התבואה בצורה
שדיין, הפלאח מנהלל, כינה בשם
״ואנדאליזם לגבי התבואה.״
״הוויכוח הוא,״ אמר דיין ,״מה האמצעי
בעזרתו היה צריך למנוע את עיבוד האדמות
האלה?״
לגבי כל השאר — נישול חקלאים ערביים
מאדמותיהם, גזילת קרקעות כדי
למסרן למתנחלים חדשים, הוצאת גזר-
דין מוות כלכלי על כפר שלם — לגבי
כל אלה, סבור דיין, אין ויכוח. כי זאת
השיטה והמדיניות של ממשלת ישראל.
״הנה,״ אמר השייך דייב והצביע על
נקודות שחורות שנראו בשדות השלף
הצהובים של חירבת טאוויל .״זה הכבשים
שלנו. הנה הם אוכלות את השדות שהורעלו.
אסור להם ללכת לשם. אם יתפסו
את הרועה, יקחו אותו למשפט. אבל
הם הולכות לשם. כי שם המים והמרעה
שלהם. אז לאן ילכו אם לא לשם?״

רב בין מעמדו של דה־גול בסוף ימי שיל-
טונו ובין מעמדה של ראש־ממשלח ישראל
כיום.
ראשי המיפלגה התגעגעו חזרה לימי
שילטון־היחיד של בן־גוריון. כי בימי
בן־גוריון, לפחות, אפשר היה לנתח את
דרכי־מחשבתו של הזקן, שהיו הגיוניות
למדי, ולנחש מראש איך יכריע בעניינים
השונים.
לגבי גולדה זה פשוט בלתי־אפשרי.
הממשלה חשבון אישי
לגמרי
זה היה המצב השבוע ( :א) הכל היה
תלוי באופן בילעדי בהחלטתה האישית
של גולדה מאיר( .ב) איש לא ידע מה
רוצה גולדה מאיר.
אפילו מקורביה יכלו רק לנחש. ראשי־המדינה,
היכולים להזיז מיליוני לירות
בניד עפעף, להכריע הכרעות הנוגעות לכל
אזרח, הדוכסים והרוזנים של המערך —
הסתובבו במיסדרוני הממשלה ובמיזנון
הכנסת, שאלו איש את רעהו: מה אתה
חושב? מה היא רוצה?
גולדה יכלה לגרום לבחירות מוקדמות,
או לחסל את המשבר. במה היתד. מעוניינת?
גם בין יודעי־דבר, היו הדיעות חלוקות
באופן קיצוני. רק על דבר אחד היתד, הס כמה:
שגולדה תחליט מה שתחליט מתוך
חשבון אישי.
חשבון אישי זה יכול היה להיות אחד
מן השניים
אם תביא גולדה לבחירות מוקדמות,
אין ספק שתעמוד בראש רשימת מיפלגוד
העבודה, ובראש הממשלה הבאה. בצורה
זו תשתחרר מן ההבטחה שמסרה בחצי־פה,
שלא תעמוד בראש־הממשלה בקדנציה
(המשך בעמוד )16

ע/״וה 7יך מנהג 7ן בו 1/־
מלאט1ט 1כ *7שבו ע!

במדינה
(המשך מעמוד )15
הבאה — ותזכה לקדנציה מלאה של ארבע
שנים״.
כמה מן המקורבים היו בטוחים שזוהי
כוונתה הכמוסה.
• אם תביא גולדה למשבר, תתפרק
לא רק הממשלה, אלא גם המערך. ממשלה
יכולה לקום מחר מחדש, אך המערך
יישאר מפורק. גולדה אינה רוצה להיכנס
להיסטוריה כמי שפילגה מחדש את
״תנועת העבודה״ ,אחרי שדווקא בימיה
התאחדו מחדש כל הפלגים שפרשו מ־מפא״י.
איש
לא ידע איזה משני השיקולים ינצח
בליבה הרגשני של האשה הקשישה.
להתפלל ודצעוין. כל עוד לא יתברר
סופית מה רוצה גולדה, היו כל שאר
החשבונות חסרי־ערך.
לפי שעה, נתנה חופש־הצבעה לימפד״ל
על הצעת־החוק של שלמה לודנץ, בעניין

שני עוגני הצלה. לדחיית ההצבעה
היו שני נימוקים — האחד פורמלי, השני
מהותי.
הנימוק הפורמלי הועלה על־ידי ח״ב
חיים צדוק. הוא לקח את הצעת־החוק של
אורי אבנרי, והפך את הקערה על פיה.
אבנרי הגיש את הצעתו נדי לנתק את
דרך־הניסיגה של ל״ע. צדוק רצה להשתמש
באותה הצעה כדי לפתוח דרך־נסי־גה
לל״ע.
לפי תקנון הכנסת, אין להביא הצעת־חוק
חדשה, אלא שלושה חודשים אחרי
שהכנסת דנה בענייו זה בפעם האחרונה.
הכוונה היתד. למנוע העלאת עניין מסויים
פעם אחרי פעם, ללא תכלית, כשיחסי־הכוחות
לא השתנו. טען צדוק: מכיוון
שהכנסת הצביעה נגד הצעת אבנרי (בהצ בעה
המפורסמת, שבה ברחו ל״ע, מפ״ם
והליברלים למיזנון) ,אין לקיים הצבעה
נוספת על אותו עניין אלא אחרי הפגרה.

האם נותת מותו שד וסאן כופאני

!11 וחושי
1*1״ב
מאח אורי אבנר^
וזר, לא הרגשתי חדווה מיוחדת
כאשר קראתי על הוצאתו להורג של
רסאן כנפאני, דובר החזית העממית לשיח־רור
פלסטין, בביירות.
לא ריחמתי עליו. אדם המשתתף בתיב־נון
טבח המוני, המתמוגג בפרהסיה למראה
נשים וילדים המתבוססים בדמם —
קשה לרחם עליו.
על מילחמת־כנופיות מותר להשיב במיל־חמת־כנופיות,
לפחות מבחינה מוסרית.

לא חשתי ברחמים. אבל חשתי כאילו
נהרג אדם שהכרתיו מקרוב. למרות שמעולם
לא נפגשנו.

דו־ שי ח
ך* יה קיים בינינו דדשיח רצוף, בצו!
1רה משונה למדי.
אדם המתעניין בבעייה הפלסטינית, והבא
לבקר בישראל, מגיע בדרך כלל אלי.

סיפור זה נכתב על-ידי בנפאני בשנת , 1958 זמן רב לפני שהצטרף למחנה חפידאיון.
הוא נשא את הכותרת ״ארץ התפוזים העצובים״ ,והעניק את שמו לטפר״טיפורים
שפירסם כגפאני בשנת .1963 הסיפור מסביר במידה רבה את הדחפים שהביאוהו
לאחר מכן לעמדה חאנטי״ישראלית הקיצונית ביותר ולהפיכתו למנהיג פידאיון קיצוני.

ב רי ח ה
מ ע כו
מאח ר ס אן כנ פ אני
הרב גורן(מול דויד כן־גוריון)
בכיס של גולדה?
״מיהו יהודי״ (ראה הנדון) .האמתלה:
כבר ניתן פעם חופש־הצבעה למפד״ל על
אותו נושא, כאשר נתקבל החוק בקריאה
שנייה.
לעומת זאת, נשארה גולדה קשוחה כלפי
ל״ע ומפ״ם. אם יצבייעו בעד הצעת האוז־נר,
יעופו מן הממשלה, ומפ״ם תעוף
מן המערך.
אבל גולדה היתד. מוכנה לזרוק לשני
שותפיה חבל־הצלה: דחיית ההצבעה על
הצעת־האוזנר בלי סוף.
אין ספק שראשי מפ״ם ול״ע התפללו
בסתר ליבם להצלחת תכסיס זה. אולם
לפחות אנשי הל״ע היו נאלצים, בפומבי,
להרעיש שמיים וארץ נגד המזימה, שנועדה
להצילם. אחרת היו מחזקים את
התדמית השפנית שנוצרה להם אחדי דחיית
ההצבעה הראשונה, בהסכמתם.
המצב היה כימעט היתולי: ל״ע זעקה
חמס נגד הדחייה, שנועדה להציל אותה
ואת מפ״ם.
ידידיה, ובעיקר מערכת הארץ, מצאו
את עצמם במצב היתולי לא פחות: הם
התריעו בעת ובעונה אחת נגד דחיית
ההצבעה ונגד הקדמת הבחירות.
• אז תהיה בת .78 בן־גוריון פרש מן
הממשלה בגיל 76 וחצי.

היה זה נימוק מפוקפק, מכיוון שהצעת
האוזנר הוגשה לפני הצעת אבנרי.
אולם מקובל בכנסת לדחות הצבעה אם
סיעה אחת דורשת זאת. הדבר מוסכם
פחות או יותר בין הסיעות, כמיחווה של
יחסים תקינים ביניהם, ומשתמשים בו
כשיש לאחת המיפלגות ועידה ארצית, או
אירוע דומה.
אולם נוהג זה לא נוצל מעולם על רקע
דומה.
הנימוק המהותי חשוב ביותר. גולדה תו לה
את כל תיקוותיה ברב שלמה גורן,
שיביא לנשואי הממזרים על פי ההלכה.
גורן כבר החליט כי האח והאחות לנגר
כלל אינם ממזרים, ולצורך זה המציא סיפור
מפולפל מאוד.
אם ייבחר גורן לרב ראשי, ויכשיר את
האח והאחות לנשואין — מה הרעש י
ל״ע יכלה רק בקושי להתנגד להנמקה
זו. כי אין היא דוגלת בנשואין אזרחיים
לכל, ובכל נאום על נושא זה היא מדגישה
את הצורך בנשואין דתיים לפי
ההלכה 1
האוזנר עצמו התלונן לא פעם על כי
הרבנים אינם יותר ליברליים, ואינם מוצ אים
פיתרון על־פי ההלכה. אם כן, מדוע
לשלול מן הרב גורן את האפשרות הזאתד
(המשך בעמוד )22

^ שי צ אנו מי פי לעכו לא היה בזה כל
^ טרגדיה. היינו כיוצאים מדי שנה לבילוי
ימי־חג בעיר אחרת. בעכו עברו
עלינו ימים רגילים, שלא היה בהם דבר
חורג מן המקובל, ואני אף הפקתי מהם
הנאה, לפי שהם השביתוני מן הלימודים.
מכל מקום, רק בליל ההתקפה על
עכו החלו הדברים להתחוור אט־אט. אותו
לילה עגום ומר עבר עלינו בין
שתיקת הגברים ותפילות הנשים. אני
ואתה וכל בני־גילנו היינו קטנים מכדי
שנבין את הסיפור מתחילתו ועד סופו,
אבל באותו לילה השכלנו להבין דברים
הרבה. לעת בוקר, שעה שנסוגו היהודים
באיומים זועפים, ניצבה משאית
גדולה בפתח ביתנו ולתוכה נזרקו בתנו־עות־ידיים
נחפזות וקדחתניות מיטלטלים
וכלי־שינה פשוטים. עמדתי שעון אל קיר
הבית העתיק וראיתי את אמך עולה ל מכונית,
אחר־כך עלתה דודתך, ולבסוף
הקטנים. אביך הטיל אותך ואת אחיך
על החפצים, ואחר־כך חטפני מפינתי
ונשאני למעלה ראשו כדי להטילני לתוך
כלוב־הברזל שעל גג הנהג, שם מצאתי
את אחי ריאד׳ .ובטרם אברור לעצמי
מקום נוח לשבת בו, עקרה המכונית,
ועכו היקרה החלה להסתתר מאחורי פיתולי
הדרכים העולים אל ראש־הניקרה.
יום מעונן היה, וצינה חלפה בגופי.
ריאד׳ י־שב בשקט רב, רגליו מורמות אל
מעקה הכלוב, גבו שעון אל חפצים שונים,
ועיניו תלויות בשמיים. אני שיכלתי
ידי על ברכי והסמכתי פני עליהן.
שתקתי. מטעי התפוזים חלפו על-פנינו.

פחד כוסם בנו. המכונית טיפסה בנשיפה
קשה על־פני העפר הרטוב. אי־משם
הידהדו יריות רחוקות, כאילו בירכונו
לשלום.
כשהגיחה במרחקים ראש־הניקרה, עמומה
בתוך האופק הכחול, נעצרה המכונית.
הנשים ירדו מבין המיטלטלים וניגשו
אל פלח שישב ישיבת־קרפדה בצד
הכביש וקלת־תפוזים לפניו. הן נשאו עי־מן
את התפוזים, וקול יללותיהן הרטיט
באוזנינו. אביך ירד מאצל הנהג והושיט
ידו לקבלתפוז. הוא התבונן בו
באלם, ואחר־כך פרץ בבכי כתינוק.
בראש־הניקרה עמדה המכונית שלנו
בין מכוניות רבות אחרות, והגברים מס רו
את נשקם לשוטרים שהופקדו שם
למטרה זאת. בבוא תורנו ראיתי את
הרובים והמקלעים גערמים על השול חנות,
ואת תור המשאיות חודר לשטחה
של לבנון ומתפתל בפיתולי דרכיה, הרחק
מארץ התפוזים. אז פרצתי בבכי גם
אני. אמך התבוננה בתפוז שבידה. בעיני
אביו ניצנץ זיוום של כל עצי התפוזים
שהשאיר ליהודים, כל אותם עצים טובים
ובריאים שקנה אחד־אחד. הדמעות
זלגו על פניו גם בנוכחות קצין־המשמר.
בהגיענו לצידון, לעת ערב, נהיינו
פליטים.

ך* דרך מלאה אותנו. אביך נהיה קשיש
ו | יותר, ונראה כמי שלא טעם תנומה
זמן רב. הוא עמד ברחוב מול המיטלטלים
המוטלים על הארץ, ואני דימיתי בליבי
שלו ניגשתי אליו לומר לו דבר־מה היה

פרק חוש נמדהמה בין ׳ שו אל והפידאיוו ־ מעוכה שר טווו נגדי?
כל אדם כזה, המבקר בביירות, היד. מגיע
לרסאן (ליתר דיוק: ע׳סאן. האות הראשונה
היא הרי״ש הערבית הגרונית).
כך נוצר מין קשר מוזר. מאות אנשים,
שבאו אלי, סיפרו לי מה אמר להם רסאן
כנפאני, כשהיו בביירות — ואין ספק שמאות
האנשים שבאו אליו, אחרי ביקורם
בישראל, סיפרו לו על דיעותי.
ריעות אלה הרגיזו את כנפאני בצורה
קיצונית. הצעתנו לעזור לעם הפלסטיני
להקים מדינה לאומית בשטחים המוחזקים,
בצד ישראל, נראתה לו כתחבולה זדונית
ל״חיסול המהפכה הפלסטינית״ ,ולמניעת
המטרה שהוא הציב לעצמו: הקמת מדינה
פלסטינית בכל הארץ, במקום מדינת
ישראל.

ל י רו ק לי ם
^ כל שהרגיש כי דיעותינו משפיעות
על הפלסטינים בשטחים המוחזקים, ומשכנעות
את ידידי העם הפלסטיני באירופה
— כן גבר זעמו. בשנים האחרונות
התחיל לגדף אותי באוזני מבקריו במי־לות־גנאי
חריפות, ופעם אף שמעתי את
קולו מעל הסרט של רשמקול, כשהוא
מקדיש לי כמה הערות בלתי־אוהדות ביותר.
מובן
שהחזרתי לו מנה אחת אפיים,
גם על גבי רשמקולים. אמרתי שלדעתי
גורמים הוא וחבריו עוול נורא לעם הפלסטיני,
בכך שהם מאריכים את הכיבוש
הישראלי ומחבלים בכל סיכוי של פיתרון.
בעיתונו, אל־הרף, ביטאון החזית העממית,
התקיף אותי רסאן בקיצוניות רוויית-
שינאה. אפשר היה לחשוב שאני האוייב
המושבע ביותר של העם הפלסטיני —
לא בגין, לא דיין, לא גולדה.

לא החזרתי לו שינאה. כי בינתיים
קרה משהו, שעורר בי יחס מיוחד לאיש

לפני שנתיים יצא בהוצאת עקד ספר
קטן וחשוב, הנושא את השם סיפורים
פלסטיניים. שמעון בלם כינס בו 15 סיפורים
של סופרים פלסטיניים צעירים בגלות,
אותם תירגם בעצמו.
בספר זה יש שלושה סיפורים של רסאן.
אחד מהם, המובא להלן, מספר על בריחת
מישפחת כנפאני מארץ־ישראל, בתוך הטרגדיה
הגדולה של העם הפלסטיני. אי־אפשר
לקרוא סיפור זה ללא התרגשות —
והוא מסביר מדוע הפך נער כזה לשונא
לוהט של ישראל וכל דבר ישראלי.
לפני שנתיים, כאשר ביקרה כתבת של
העולם הזה במישרדו בביירות, באיצטלה
של עיתונאית אמריקאית, נשאל רסאן
כנפאני אם הוא רוצה לזרוק את היהודים
לים. כנפאני השיב באוזני הכתבת שאין
זו אשמתו שהגבול המערבי של ישראל
הוא הים. אי-אפשר לזרוק את הישראלים
למקום אחר.
זהו קול של שינאה אישית. אבל דומה
שיחסו לישראל, במישור הלא־מודע, היה
מורכב הרבה יותר. אחרת, איך אפשר
להסביר שדווקא איש זה כתב ספר על
הספרות העברית החדשה?

באחד מסיפוריו שופך צעיר פלסטיני
את לבו באוזני איש חשוב ושנוא, המסמל
את שליטי ארצות־ערב. הוא מסביר לו :
״אדוני, אני חזיר מתועב. התרשה לי
להיות חזיר? איני חש בחזירותי, אם לומר
את האמת, אך אם אכריז על אמת זאת
בקול רם ישליכוני לכלא, ומי יבוא לשחררני?
״...לאמיתו
של דבר, אינני אלא סחורה
מסוג נדיר ...אינני קול בבחירות, אינני
אזרח בשום צורה מן הצורות, ואינני יוצא
חלציה של שום מדינה הדואגת לאזרחיה.

אני משולל זכות־המחאה ומשולל זכות־הצעקה.
״...ניסיתם
להמיסני, אדוני ! כלום אהיה
יהיר ואומר שלא הצלחתם? אכן, הצלחתם
בצורה מדהימה, ועיניך הרואות כיצד
עלה בידכם להופכני, באורח פלא, מאדם
למצב !״
רסאן כנפאני היה התגלמותו של מצב
זה. כאשר נהרג השבוע מהתפוצצות מיט־ען־נפץ
במכוניתו, שחבריו ראו בה מעשה-
נקם ישראלי על הטבח בלוד, כאילו כתב
את הסוף שלו עצמו.

ייאני ח1יר״
^ ין מנו ס מלהילחם באנשים כמו
רסאן, כל עוד הם דבקים במטרותיהם
הקיצוניות ובשינאתם העיוורת. אבל כדאי
לנסות להבין את הנעשה בנשמתם — את
התערובת הנוראה של תיסכול, השפלה,
שינאה־עצמית ועלבון המזכיר את היהודים
בגולה בימיהם הקשים ביותר.
עבודה כלשהי, או שנשוב אל התפוזים,
אבל אביך צעק בחימר. והיא שתקה.
דאגות המשפחה החלו להטרידנו. את המשפחה
המאושרת והמלוכדת השארנו
מאחורינו על האדמות והבתים והחללים.
לא אדע מנין הביא אביך כסף. יודע
אני, שהוא מכר את הזהב שקנה לאמך
בימים שביקש את אושרה ואת גאוותה
בו, אבל זהב זה לא העניק בתמורה דבר
העשוי לפתור את בעיותינו. ודאי מצא
מקור אחר. האם לווה? האם מכר משהו
אחר שנשאו עימו, בלי שנוכל לראותו?
אינני יודע. אך זוכר אני שעברנו לכפר
בסביבות צידון, ושם ישב אביך בגזה־טרה
הסלעית וחייך בפעם הראשונה. הוא
חיכה לחמישה־עשר במאי כדי לשוב
בעיקבות הצבאות המנצחים.

מתפרץ :״ילען אבוד ! ילען שתי
קללות אלו נשקפו על פניו בבהירות. גם
אני, הילד שקנה תלמודו בבית־ספר דתי
שמרני, פיקפקתי אותה שעה אם האל
רוצה באמת באושרם של בני־אדם. פיק־פקתי,
אם באמת אל זה שומע כל ורואה
כל. התמונות הצבעוניות שחולקו לנו
בכנסיית בית־הספר, ואשר הציגו את
האל רוכן על ילדים ומחייך להם, היו
בעיני עתה כאותם שקרים של עסקני
בתי־הספר השמרניים הטורחים לקבלת
תרומות. לא היו לי ספיקות אז, שגם
האל, אותו הכרנו בפלשתין, עזב אותנו,
ושהוא פליט במקום אחר ואינו מסוגל
לכלכל את מעשיו שלו. ידעתי אז שאנו
הפליטים, בני-אנוש, הקורסים על המדרכות
ומחכים לגורל, אנו ורק אנו אח י ראים
למציאת קורת־גג. הכאב החל מש חיז
את השכל הזעיר והתמים.
ף כא החמישה־עשר במאי אחרי
הלילה מפחיד. החשיכה שירדה עלינו 1ציפייה מרה. בשעה שתים־עשרה באט־אט
מילאה את ליבי איימה. המחשבה דיוק, בהיותי שקוע בשינה, בעט בי אביך
על שינה במדרכת הרחוב חידדה את בשרי.
ברגלו וקרא בקול צוהל .״קום וראה את
הפחד היה קשוח ואכזר. לא היה איש כניסת צבאות הערביים לפלשתין!״ קמתי
המוכן לאמץ את ליבי, ואני לא הייתי כמטורף.
ואז גלשנו כולנו מן הגבעות והחשנו
מסוגל לבקש הגנה ממישהו. מבטו האילם
של אביך החדיר בליבי פחד חדש. התפוז רגלינו היחפות אל הכביש המרוחק כדי
ביד אמך הבעיר אש בראשי. הכל שות קילומטר מן הכפר. אורות המכוניות הבקים
היו, נועצים מבטיהם בדרך השחורה ליחו מרחוק, בעלותם אל ראש־הניקרה.
ומצפים לגורל שיגיח אי־מזה ויעניק לנו הצינה תקפה אותנו בהגיענו לכביש, נשיפתרונות
לבעיותינו וקורת־גג לראשנו. מתנו נתקצרה, וצעקות אביך מילאו את
ואמנם, בא הגורל במפתיע. הוא בא ב עולמנו. הוא רץ אחרי המכוניות כילד
דמות דודך, שהקדים אותנו בבואו לעיר. וקרא לחיי החיילים. הוא צעק בקול
דודך מעודו לא ייחס חשיבות רבה ניחר, נשימתו חרקה. רצנו לצידו וצעקלמידות
הטובות, וכשמצא עצמו על־פני נו עימו. החיילים הטובים הביטו בנו
המדרכה, כמונו, עקר מליבו כל נטייה מתחת לקסדותיהם בקיפאון ובאלם.
למידות אלו. הוא שם פעמיו אל בית הלחתנו מעייפות, אבל אביך רץ בחמישבו
מתגוררת משפחה יהודית, ופתח את שים שנותיו, שלה מכיסיו גלוליות־טבק
הדלת. הטיל את חפציו בפנים ונשא אל וזרקן אל החיילים. קרא לנצחונם. ואנו,
בני המשפחה את פניו הזועפים .״לכו תמיד לצידו, רצים כעדר־עיזים קטן.
לפתע נסתיימה שיירת המכוניות, ואנו
לפלשתין!״ אמר להם בלשון ברורה. אבל
הם ודאי לא הלנו לפלשתין, אלא נת שבנו אל הבית באפיסת־כוחות ובנשימה
ייראו מייאושו והתכנסו כולם בחדר אחד, שורקת. אביך החריש, וגם אנו לא היינו
מסוגלים לדבר. בנפול אורה של מכומפנים
לו קורת־גג וחצר.
הוליכנו דודך אל חדרו, גדש אותנו נית עוברת, ראיתי דמעות זולגות על
בין מיטלטליו ובני־ביתו, ואנו השתרענו לחייו.
אחר־כך התנהלו הדברים בעצלתיים.
על הריצפה, התכסינו במעילי הגברים
ונמנו את שנתנו. כשהקצנו בבוקר הסתבר ההודעות הטעו אותנו, והמציאות בכל
לנו, כי הגברים הוציאו את לילם בישי מרירותה תיעתעה בנו. האלם שב מחדש
בה על כסאות. הטרגדיה החלה מדדה אל הפנים, ואביך לא נתנו ליבו לדבר
עוד על פלשתין ועל העבר המאושר ב־לתוך
נפשותינו.
בצידון לא שהינו הרבה. חדרו של מטעיו ובבתיו. אנו היינו כותלי הטרגדיה
דודך צר היה מהכיל את מחציתנו, ואף־ העצומה, שאפפה את חייו החדשים ! וממועל־פי־כן
שהינו בו שלושה לילות. אמך כן היינו אותם ארורים שבנקל מגלים,
דיברה אל ליבו של אביך, שיאות לחפש כי העלייה אל ההר השכם בבוקר על־פי

ליד ציה

תצלום זה מראה את כנפאני במישרדו בביירות. מעליו: פלאקאט
של צ׳ה גבארה, וכרזות שונות של החזית העממית לשיחרור
פלסטין. באחת מהן מופיעה מפת ארץ־ישראל, וחץ המוביל לתוכה. על קיר אחר
היו תלויים פלאקאטיס של מארכס, מאו והו צ׳י־מין וסיסמאות בסיגנון השמאל החדש.

הוראותיו פירושה להסיח דעתנו מהסעודה.
ואז החלו העניינים להסתבך. כל דבר
פעוט הבעיר את חמתו. בזכרוני חרות
אותו יום בו ביקש מישהו דבר־מה ממנו,
וכיצד הוא קפץ ממקומו והחל מרטיט,
כאילו היכהו ברק, ועיניו להטו בפנינו.
מחשבה ארורה מצאה דרכה לראשו, ונדמה
היה לו שיכול הוא לשים קץ לצרותיו.
הוא הפליט דברים עמומים וסב סביב
עצמו. אחר־כך התנפל על תיבה, שהבאנו
אותה מעכו, והחל מפזר את כל אשר
הכילה, בתנועות עצבניות מפחידות. אמך
עמדה על כוונתו והחלה מסלקת אותנו
מן החדר ומצווה עלינו לנוס אל ההר.
אבל אנו ניצבנו ליד החלון והצמדגו אוזנינו
אל תרים־העץ. אחוזים אימה שמענו
אותו צועק :״אהרוג אותם ואהרוג את
עצמי! די לי. אני רו צ ה
לבסוף נבלע קולו. הצצנו מבעד לחרכי
הדלת וראינו אותו מוטל על ריצפת
החדר, מתנשף בכבידות. הוא בכה בחרי־קת־שיניים,
בעוד אמד הצטנפה בפינה
והסתכלה אליו בבעתה.

4 1 הוא תני,

חילה לא הבינונו פשר דבר, אבל
כשראיתי את האקדח השחור מוטל אף
לצידו, הבינותי הכל. בהלה תקפכאילו
ראיתי מפלצת פוסעת לקראופתחתי
בריצה אל ההר.

וכשהייתי עולה ומתרחק מן הבית, הרגשתי
שבה בעת אני מתרחק מילדותי.
הרגשתי, שחיינו שוב אינם אותם חיים
מהנים שאפשר לחיותם בשקט. הבינותי
אז, שהדברים הסתבכו עד כרי כך, שלא
ניתן עוד לפותרם אלא בעזרת כדור
בראשו של כל אחד מאיתנו. יש, איפוא,
לשקוד על התנהגות טובה והופעה נאה.
יש להימנע מבקשת אוכל ולן במחיר רעב.
יש לשתוק כאשר האב מדבר, ולנוד בראשנו
תוך חיוך אם יאמר :״עלו אל
ההד, ואל תשובו לפני הצהריים.״
בערב, ברדת החשיכה, חזרתי לבית.
אביך שכיב־מרע היה, ואמך ישבה לידו.
עיני כולכם ניצנצו כעיני חתולים, ושם־
תותיכם דבקו אלו לאלו, ונדמו לצלקות
שנותרו מפצע ישן שלא נתאחד, די־צורכו.
הייתם מוערמים שם בדוחק, רחוקים
מילדותכם, כפי שהייתם רחוקים מארץ
התפוזים. זכרתי דבריו של פלח אשר
אמר, כי התפוזים נובלים בהתחלף הידיים
המטפלות בהם.
אביך היה שכיב־מרע ומוטל במיטתו.
אמך בלעה את דמעות הטרגדיה, שלא
.סרה מעיניה עד היום הזה.
נכנסתי לחדר בחשאי, כמנודה, ובפגוע
מבטי בפני אביך הקודח מעוצמת חרונו
ראיתי גם את האקדח השחור מונח על
השולחן הנמוך, ולידו תפוז.
התפוז היה יבש ומצומק.

במדינה
(המשך מעמוד )16
מי שמתנגד לעצם כפיית הנשואין הדתיים
על בלתי־דתיים, יכול להתנגד לכך.
אך ל״ע היתה בלי ספק קופצת על מוצא
זה, ודוחה את כל העניין עד אחרי הבחירות
לרבנות בעוד כמה שבועות — לולא
התעוררה הסערה הציבורית, ואמינות ה־
״מצפון״ שלה הועמדה בספק.
ל״ע מופיעה בפני הבוחרים כמיפלגה
קטנה, אך הגונה ומצפונית. היא לא יבלה
להרשות לעצמה להוכיח לציבור, שנה
לפני הבחירות, שדווקא מבחינה זו היא
נופלת אפילו מן המפד״ל, הסוחרת בדרך־
כלל בעקרונותיה.
העבודה השחורה. בסתר ליבם קיוו
הכל כי המוצא יימצא על־ידי נשיאות
הכנסת, שתקבל על עצמה את העבודה
השחורה.
ה״נשיאות״ אינה קיימת להלכה. בתק נון
הכנסת קרוי מוסד זה ״יושב־ראש
הכנסת והסגנים״ .אולם הודבק לו הכינוי
״הנשיאות״.
כמוסד זה יש למערך רוב — בניגוד
לרוב שאר ועדות־הכנסת. איך הושג
רוב ז הו
זוהי תחבולה מפא״יית אופיינית. פשוט
קבעו כי בנשיאות לא יהיה ייצוג לשום
סיעה המונה פחות מעשרה חברים. בצורה
זו צומצמה הכנסת באופן מלאכותי ל98-
ח״כים, ונשלל הייצוג משאר 22 עמיתיהם.
מבין ,98 יש כמובן רוב מוחלט
ל־ 60 אנשי המערך וגרוריו הערביים.
על החלטות הנשיאות אפשר לערער
בפני ועדת־הכנסת, בה יש רוב למערך
יחד עם הדתיים.
לכן יכלה גולדה להכתיב לנשיאות את
הוראותיה, מתוך ביטחון שרצונה יתמלא.
החלטה על דחייה יכלה לספק את האינטרסים
של כל הצדדים. המערך היה
נשאר שלם. מפ״ם היתר. נפטרת מן הצרה.
ול״ע יכלה ליהנות משני העולמות

בירכת העירייה ומשרד התיירות, הקים
ווילף מיבנה בנקודה אסטרטגית, המש קיף
אל הר ציון, כפר השילוח, ובראות
טובה ניתן לראות ממנו גם את ים־המלח.
ארבע קומות לבניין: מסעדה וקפטריה בקומה
העליונה, חנות מזכרות מתחתיה,
גלריה לאמנות בקומה השנייה, ומועדון-
לילה לתיירים בראשונה.
ואז, כשהושלם המיבנה והפך מוקד שכל
סיור תיירות בירושלים חולף דרכו, נמצא
מישהו בעיריית ירושלים שטרח וחשב :
מרכז תיירות — זה כן! תיירים — זה
לא ! כך הוחלט להציב שלט בכניסה לרחוב
המוביל למיצפה אבו־טור, האוסר את הכניסה
לאוטובוסים למקום. אם רוצים
תיירים להגיע למיצפה, בבקשה, שילכו ברגל.
חוץ מזה, שידעו. כולם בשביל מה
קיימת עירייה.
המפקח גיא. מלבד העירייה פועל בירושלים
גם משרד התיירות. מה שלא
מצליחה העירייה לקלקל, ממהר להשלים
משרד התיירות.
כך למשל, הקימו במיצפה אבו־טור מר־עדון־לילה
לתיירים. הצייר שלמה צפריר
בנה תפאורה מזרחית מרהיבה. האמרגן
מרקו תורג׳מן גויים מתל־אביב כדי לנהל
את המקום. שורה שלמה של אמנים ובד־רנים
מהשורה הראשונה הופיעו במקום
בתוכניות אמנותיות.
לחיי הלילה הרדומים של ירושלים היתר,
הקמת המועדון תרומה נכבדה. אבל לבעלי
שני מועדוני־לילה סמוכים, מועדון
החאן ומועדון הר־ציון, היה הדבר כצנינים
בעיניים. הזהירו את מדריכי התיירות, כי
מי שיביא תיירים למועדון החדש, לא
יקבל דריסת רגל במועדונים שלהם.
יום אחד מצא מרקו תורג׳מן את כל
גלגלי מכוניתו חתוכים. כעבור זמן פקד
גורל דומה גם את צמיגי מכוניתו של
עובד אחר במועדון. חרושת שמועות
ואיומים הילכה סביב המועדון ועובדיו.

אחו׳ הכשרון הנסח!] ,בנמר התעופה בלוד
וחיה ישראל גברה גם נחוית ההסברה עוד הטבח

החמצה

גד ולה
ף* ל כני האדם הם אותו דבר -
^ להוציא את היפאנים. למסקנה זו מגיע
בהכרח כל מי שמבקר ביפאן ומתוודע
מקרוב אל בני העם היפאני.
אי אפשר שלא לחזור ולחשוב על קביעה
זו באולם המישפטים של בית־הדין
הצבאי בצריפין, שם מתנהל השבוע מיש-
פטו של קתו אוקאמוטו, הצעיר היפאני
בן ה־ ,24 הנאשם בביצוע הטבח ההמוני
בנמל התעופה בלוד ב־ 30 במאי, יחד עם
עוד שניים מחבריו היפאנים שנהרגו.
כל נסיון לעקוב אחר העוויות פניו,
אחרי תגובותיו, אחרי ההבעות בעיניו ולהעריכן
לפי קני־מידה אנושיים רגילים,
נדון מראש לכישלון. כל נסיון להעריך
את המתרחש בליבו של היפאני נמוך הקומה
ובעל הגבות העבות, יישאר תמיד
בגדר ניחוש בלבד.
השוני המוחלט בדרך החשיבה משתקף
יפה בשפה היפאנית. אין לשון רבים בשפה
זו. קהו אוקאמוטו לא יכול לומר
לעולם ״אנחנו ביצענו את הרצח.״ הוא
יוכל לומר רק ״אני יריתי, והוא ירה וההוא
ירה.״ מזה משתמעת כביכול מידת
ההתחייבות האישית שבביצוע כל מעשה.
אבל ביפאנית אפשר להשמיט בכלל את
כינויי הגוף. במקום לומר ״אני ביצעתי
טבח,״ ניתן לומר ביפאנית באותה מידה
של דיוק ״טבח בוצע,״ ומכאן משתמע
העדר כל אחריות של הפרט.
אפשר היה לראות חיוכים בזוויות פיותיהם
של מאות עיתונאים כאשר נמסר
בבית־המישפט כי ניתן היה להוציא מפיו
של אוקאמוטו תיאור מלא של הטבח בלוד
רק אחרי שהובטח לו כי יינתן לו
להתאבד. אבל לגבי היפאני לא היה כאן
כל עניו לצחוק. מאחר שהמוות לגביו הוא
צורה אחרת של החיים בלבד, מהות המוות
מצטיירת בעיניו בצורה שונה לחלוטין
מזו שבעיני בן תרבות המערב.
קוזו אוקאמוטו, תעלומה יפאנית טיפוסית
שרק שטות היא להסביר את
מניעיה בטירוף הדעת — נסיון שהעלה
חיוך לא רק על שפתיו של אוקאמוטו

מודה מאוד

שבידי מתורגמנו היפאני, ממהר קחו או־קאמוטו
להודות בכל פרטי האישום, בני־גוד
לעצת סניגוריו, שביקשוהו לכפור.

רקדנים כמועדון אכו־טור
טירור בחיי הלילה
— להישאר בממשלה, ולצעוק עד לב
השמיים שנעשה לה עוול, שהיא ממשיכה
ללחום בעוז ובגבורה. מה גם שהעניין
היה נשאר חי, וגדעון האוזנד וחבריו יבלו
לקבל אינסוף של פירסומת בעיתונות
ובטלוויזיה.
השאלה היתד, רק: האם גולדה רוצה
בכך 1
את התשובה על בך ידע בביטחון רק
אדם אחד — גולדה עצמה. ואפילו זה
לא היה בטוח.
ירושלים חלם
ב עיי הקוד ש
קרוב לחצי מיליון לירות הולוו בהמלצת
עיריית ירושלים למאיר ווילף, תעשיין
מכפר־סבא, שהקים בירושלים את מיצפה
אבו־טור, כאתר תיירות.
כשהוא נושא מלבד הלוואות גם את

המישטרה לא הצליחה לגלות את האש מים.
אבל היא נכנסה לפעולה. היא הזמינה
השבוע את בעלי המועדון, האשימה
אותם בעריכת משחקי מזל ללא רשיון.
הסיבה: במסגרת מיפעל עידוד מכירות,
הבטיחו בעלי המקום להגריל ישני כרטיסי
טיסה לחו״ל בין מדריכי התיירות
שירבו להביא תיירים למקום. מגישי התלונה:
בעלי מועדון החאן המתחרה.
כאן גילה גם משרד התיירות יוזמה:
ועדה מיוחדת מונתה לחקור ולהחליט אם
אומנם הולם המיבצע את כללי האתיקה
של משרד התיירות. המפקח האזורי של
משרד התיירות בירושלים, צבי נבו, הגיש
בעצמו את התלונה נגד המועדון. רגזו
בעלי המועדון וכתבו לחנוך גיבתון, מנכ״ל
משרד התיירות :״איך אפשר להגיש תלונה
נגד מועדון לתיירים על סמך שמועה
בלבד, בלי לבקר במקום ובלי לדבר עם
הבעלים והמנהל.״
על־כך השיב להם עוזרו של המנב״ל:
״המפקח האזורי רשאי להגיש תלונות גם
בלי לבקר במועדון.״

1 1 1 ״1 * 1ן 11 | 1בתא הנאשמים בצריף בית הדין הצבאי במחנה צריפין, כבול
1 11ט באזיקים בידיו לשוטר צבאי, מביט קוזו אוקאמוטו באדישות

בסוללת הצלמים העטה עליו לצלמו מיד כשהוכנס אל אולם בית־הדין שהיה מלא בצופים.

אלא גם על פניהם של העיתונאים והאורחים
היפאנים הצופים במישפט — פתר
את החידה שריחפה על פתיחת מיש-
פטו בצורה פשוטה. למרות עצות סניגורו
השיב בחיוב על כל השאלות בקשר
להודאתו בהאשמות בסעיפים השונים
של כתב־האישום. הוא נטל על עצמו,
בכובד ראש וברצינות, את כל האחריות
המתחייבת ממעשיו. הוא המשיך להיות
בבית־המישפט איש מחתרת הצבא האדום
היפאני, המקפיד על כל כללי המישחק
המקאברי שהביא אותו להשתתפות בטבח
בלוד.
המיפלצת האנושית נתגלתה בבית־ה־מישפט
כאדם קטן ובלתי מובן, הרחוק
מאוד מלגלם את האימה והזוועה במעשה
הדמים שביצע. בתום הימים הראשונים
של מישפטו כבר התהפכה השאלה. במקום
לשאול את עצמם ״האם ככל האדם היפאנים?״
מצאו את עצמם מאות הצופים ב־מישפט
מגיעים למסקנה :״כל בני האדם
בעולם דומים — להוציא את הישראלים.״

מחמ או ת
לפידאיון
** ישפטו שד אוקאמוטו נועד ל-
^ 1היות אמצעי תעמולה והסברה יש ראלי
ראשון במעלה, בו יישב על ספסל
הנאשמים לא היפאני הקטן, אלא הטירור
הערבי העיוור וחסר ההבחנה כאמצעי של
לוחמה. זה מישפט שנועד לגייס את התמיכה
המוסרית של בני העולם הנאור
לעמדותיה של ישראל.
אבל כל מה שנעשה עד כה בקשר
למישפט זה החטיא את המטרה. מישפטו
לשפוט פושע כמו אוקאמוטו, שביצע
פשע בלתי אנושי המנוגד לכל תפיסה של
מוסר וצדק, לפי תקנות דרקניות שנועדו
להבטיח הרשעת עבריינים ביטחוניים
שאין נגדם חומר הוכחות מספיק, זה סימן
של חולשה למכונת הצדק הישראלית.

לא זה״

ף* ין שאר המטרות ;ועד מישפטו
1של אוקאמוטו להוכיח את אפסותם
ושפלותם של אירגוני הטירור הערביים,
שהגיעו עד לשפל המדרגה של מישלוח
רוצחים זרים ומתאבדים במקום לוחמיהם.
והנה, מה עושים כדי להוכיח זאת לעולם?
ממקמים את בית־המישפט הדן את או־קאמוטו
במרכזו של בסיס צבאי מוגן ומוקף
גדרות. עשרות חיילים מזויינים
שומרים על סביבות בידדהמישפט ומאבטחים
אותו נגד כל פשיטת קומנדו אפשרית.
סידורי ביטחון חמורים, שלא ננקטו
כמותם עד כה בישראל, מאבטחים את
כל דרכי הגישה אל בית־המישפט ואת
כל הנכנסים לתוכו.
מעולם לא קיבלו הפידאיון הערבים הכרה
רשמית ומפורשת כל־כך מצד ישראל
בכוחם ועוצמתם. אם ננקטים אמצעי ביטחון
כל־כך ברוטאליים ובלתי מתוחכמים,
אות הוא כי קיימת באמת סכנה מצד הערבים
לביטחון בית־המישפט. מחמאה

גדולה מזו לא יכלו ג׳ורג׳ חבש ויאסר
ערפאת לקבל.
לעומת זאת הפגינה ישראל חוסר כל
התחשבות באנשים שלמענם נערך ה־מישפט
כפי שנערך: נציגי המעצמה ה־שביעית,
מאות עיתונאים מכל רחבי ה־עולם,
נציגי עיתונים, תחנות רדיו ותח־נות
טלוויזיה שנהרו לישראל כדי לכסות
את המישפט. אלה ניתקלו בחומת זילזול
ואי־הבנה שקשה להסבירה׳ .ישראל, ש־היתה
זקוקה להם כדי להסביר את עניינה
בעולם, התיחסה אליהם כאל אוייביה ה־מסוכנים
ביותר.
הם נאלצו לעמוד בשמש לוהטת שעות
רבות ולעבור בדיקות ביטחוניות משפי־לות,
כמו הפשטה בתאי יוטה שקופים ל-
שמש, עד שניתן להם להכנס לצריף בית־המישפט.
אילו רצתה ישראל לקומם את
נציגי העיתונות העולמית נגדה ולהפכם
לעויינים לישראל תוך שעה אחת, היא לא
יכלה לעשות זאת טוב יותר משהדבר נע־שה
כבר ביומו הראשון של המישפט.
אלה היו הגדולות בהחמצות. היו עוד
רבות אחרות, כמו הצורה האפורה בה
נוהל המישפט, או הסתרת הנאשם ה־יפאני
מעיני הצופים באולם על־ידי ה־מתורגמנים
שמוקמו בדיוק בינו לבין ה־קהל.
הכל יחד תרם לכך ש״זה לא היה
זה.״ היה פער עצום בין מחזה האימים
שהתגלה בליל הטבח בנמל־התעופה בלוד
לבין המחזה האפור, המשעמם וחסר ה־צריפין.

\ 8ן 1ך | י ^ 1111X111 1 -ח ך 11 אחת מהבעות הצחוק העולות על פניו
11 11 1ו 1 י י 1 • 1האדישים של אוקאמוטו במהלך מיש־פטו,
נראית ברגע זה, כשהרוצח היפאני נמוך הקומה מבקש ממתורגמנו להודיע כי אינו
רוצה בבדיקה פסיכיאטרית. חיוכיו וצחוקו חושפים את שיניו שנשברו בליל הטבח.
של אוקאמוטו הוכיח את עצמו כבר מיומו
הראשון ככישלון אחד גדול, שאינו
נופל במימדיו מהכישלון הביטחוני שאים־
שר את עצם ביצוע הטבח בנמל התעופה
בלוד.
הכל — החל בבחירת בית־המישפט וכלה
במיקומו — נעשה מתוך חוסר שי־קול־דעת,
בהעדר מחשבה נכונה, בצורה
המשרתת בדיוק מטרות הפוכות מאלה ש לשמן
הפך המישפט לתצוגת תעמול בינלאומית.
המישגה
הראשון היה העמדתו של קוזו
אוקאמוטו למישפט בפני בית־דין צבאי.
אין ספק, הוא עבר עבירות ביטחוניות

כמו כל מחבל ערבי הגונב את הגבול עם
רימון בידו. אבל עצם העובדה שיש צורך
לדון את אקאמוטו בבית־מישפט צבאי
הופכת אותו מסתם פושע פלילי ל פושע
נגד ביטחון ישראל — דבר אותו
בדיוק רצו שולחיו של אוקאמוטו להשיג.
עוד יותר מזה. העובדה שאוקאמוטו
עומד לדין לפי החוקים הדרקוניים של
תקנות־ההגנה-לשעת־חירום שהתקינה הממשלה
המנדטורית הבריטית בארץ־יש־ראל
בשנת ,1941 ושלפיהן ניתן לעקוף
כל פרוצדורה מישפטית מקובלת בבתי־דין
אזרחיים, משמיטה את הקרקע מתחת
ל״קייז״ הישראלי במישפט זה. אם צריך

נד האולם -במה

אולם בית הדין הצבאי בצריפין בו נישפט 0
אוקאמוטו. בקידמת האולם יושבים שלושת ^
השופטים. מצד ימין: הנאשם, מתורגמניו והסניגורים. מצד שמאל: התביעה הצבאית .

בשמגיני־רויר וצזואריהן,
הגיעו 23 גרמניות
צעירות והחליף בעיטות

ך 1ך | 1ך מפגינה חני רוזנברג ( 15 וחצי) מקבוצת
1 1 ^ 1 1 1 1 1 . 1״מילן־יצהר״ ,במישחקה נגד הקבוצה הגרמנית
במגדל״העמק. היא ישבה על הכדור, הזמינה את השח קנית
הגרמניה לקחת את הכדור. כשזו התקרבה, העיפה את

השועות

הכדור אחורה בעזרת ישבנה. בתמונה משמאל למעלה: כריט-
טינה טימי, הנחשבת לאחת השחקניות הטובות ביותר של הקבוצה
הגרמנית שבאה לשחק בארץ בגלל זריזותה, ריצתה
המהירה והטקטיקה שלה, אותה היא מפגינה על משטח הדשא.

** ריאנה קורץ מעבירה את הכדור
ו )₪לכריסטינה טימי. כריסטינה מעבירה
לנורמה רגיזה. נורמה מכדררת, מתחמקת
מרגליה השלוחות של שחקנית הפועל
רנזת־גן. השוערת, גבי גרום, שערה
הבלונדי אסוף על עורפה, עומדת במצב
של כוננות, מצפה בדריכות לכדור.
כדורגל של נשים. המסירות לא תמיד

המצולמת של הקבוצה
הגרמני ה
היא גבי גרוס הבלונדית, לבושת הכפפות.

הישראליות

מדוייקות כד־כן י, פקעות של שחקניות
נופלות כל רגע לארץ. לחזה הנשי קצת
קשה להדוף כדורים (בגרמניה, מותר לשחקניות
לשים יד על החזה, בשעה שכדור
תוקפני מאיים עליו) .אבל הקהל הגברי,
שהתאסף בצהרי יום שבת האחרון כדי
לחזות במשחק הבינלאומי בין הפועל
רנזת־גו לשוטרות מגרמניה — משולהב.

מתמוטטתלגמרי :.ב2 החרוצה רגילות בו, התיש את כוחותיהן

בקצה המגרש יושבת קבוצת הכדורגל
הנשית המארחת את השמייסריות הגרמ ניות
— מילן־יצהר. כשהגרמניות משיגות
תיקו — הן מריעות להן. יש הסכם ידידות
בין שתי הקבוצות. כשהיתה נזילן בגרמניה,
עודדה אותה הקבוצה הגרמנית במשחקיה
נגד קבוצות אחרות. עכשיו הן מעודדות
אותה. ואילו האורחות עונדות לצווארן
סמלי מגן־דוד.
המשחק מסתיים בניצחון ישראלי. הגרמניות
יורדות מהמגרש תשושות, חלקן
מעולפות. זהו משחקן השלישי בישראל.
גם הפסדן השלישי. שני המשחקים הקודמים
היו נגד מילן־יצהר 5:0 :ו־.7:3
מסבירות בנות מילן במקצועניות :״ההגנה
שלהן לא מגובשת.״

ואם הן אומרות, הן בטח יודעות.
גם החום הכבד, הטיולים ברחבי הארץ,
הבילויים הליליים והמשקאות החריפים
שהן לוגמות בכמויות המדהימות את הגברים
שבחבורה — אינם מוסיפים לכושרן.
אבל למחרת כשהן משתזפות להנאתן
על שפת הבריכה בכפר המכביה, שם הן
מתאכסנות, כשביקיני קטן ממלא את מקום
המכנסיים והגרביים העבים, הן נראות רגועות,
רעננות והרבה יותר נשיות.
״בנבחרת אני משחקת רק שנתיים, אבל
כדורגל בכלל אני משחקת כבר שמונה
שנים,״ מספרת הצעירה שבהן, ברברה
גרוסיציוס 15״זה התחיל ממשחקים
בשכונה. לבנים לא היה איכפת לשתף
אותי. לא הייתי טובה כל־כו לעומתם.
אבל אחר־כך, כשהתחילו לארגן קבוצות
של נשים, הצטרפתי.״
הגילים בקבוצה נעים מ־ 15 עד .23
רוב הבנות בלונדיות ותכולות עיניים׳
כמצופה .״משחקי כדורגל של נשים
התחילו בגרמניה רק לפני שנתיים,״ מס־

חלק משחקניות הקבוצה הגרמניה בבריבת כפר־המכביה.
בתמונה מימין לשמאל: גיזלה מורביץ,

היידי באומן, כריסטינה טימי, אנה ארקונס, יוטה פדרמן, גבי קובלן, גבי גרוס.

מרבה רגליים

ך | ך מ שחקנית גרמניה ושחקנית ״הפועל ר״ג״ שוכבות על הארץ
4 11 אחרי שניסו שתיהן לבעוט באותו כדור. במהלך המישחק הירבו
השחקניות ליפול ולהכשיל אחת את השניה. למטה — מריאנה קורץ מנסה להתאושש.

פרת גבי שולץ 21 קפטן הנבחרת,
שהיא עוזרת לרופא־שיניים בימי חול.
״למרות שאנחנו עומדות בראש ליגת הכדורגל
של ברלין, אנחנו רחוקות מהרמה
של הגברים. לאשה בכלל יותר קשה לשחק
כדורגל. זה משחק גברי. מיבנה עצמות
הרגליים של הגברים יותר טוב. המשחק
שלהם יותר טקטי, יותר מהיר, יותר בטוח.
אבל,״ היא מוסיפה בחיוך ,״יש נשים
שמשחקות טוב — ויש גברים משחקים רע.״
למרות שמן — נבחרת השוטרות — אין
הן שוטרות כלל. הקשר שלהם עם המשטרה
נובע מהעובדה שזו פרשה עליהן
את חסותה.
רובן רווקות. רק יוטה פדרמן מלאת
הגוף ונורמה רגוזה נשואות. בעלה של
יוטה הוא בעצמו שחקן כדורגל, ולא
עושה בעיות בקשר לזה.
מכריזה בפסקנות גבי השוערת:
״מה החבר שלי אומר על זה שאני
שחקנית כדורגל י אין לו בכלל זכות
להגיד.״

1באומן מוציאה מהמגרש את מריאנה קורץ,
לפת למחצה. החום הישראלי, שהגרמניות אינן
:מונה מימין גראית יוטה פדרמן בפעולה.

^ פצצה התפוצצה החוצה בסוף ה שבוע
שעבר, בכותרת שמנה, על
פני ארבעה טורים, בידיעות אחרונות :
״איש העסקים לחוביץ נמלט מאשתו ל-
חו״ל — למרות צו עיכוב.״
אלא שתוך זמן קצר, התברר שלא-
כל־כך .״איש העסקים לחוביץ לא נמלט
מן הארץ,״ קבע סיפור נוסף באותו עיתון
למחרת היום.
היה זה אופייני לכל הפרשה המרתקת
של הלחוביצים, המסעירה לאחרונה את
החברה הגבוהה התל־אביבית — פרשה
המורכבת כולה משורת התפוצצויות ש־או־טו־טו
עומדות להתפוצץ — ובסוף
מאכזבות את הצופים המרותקים.
במדינה בתי־סזהד
ה שו מרי ם אונ סי ם,
ה מ דריכי ם מ כי ם
ארבעת הנערים ניצבו בקצה גגו של
הבניין, זועמים ונחושי־החלטה. הסחבות
שכיסו את זרועותיהם החתונות היו אדומות
מדם. בטניהם היו מלאות מסמרים
ושיברי זכוכית.
השוטרים, שניצבו בשרשרת למטה, היו
חסרי־אונים. הם חששו להסתער בכוח,
ניסו לשכנע את הנערים בטוב.
המחזה התרחש בשבוע שעבר במוסד
החינוכי לנערים עבריינים גילעם, שליד
כפר־אתא. ארבעת הצעירים, שהחליטו למרוד
נגד המתרחש במוסד על־ידי בליעת
זכוכיות ושיסוע זרועותיהם, שוכנעו לבסוף
לרדת מהגג — לאחר שהשוטרים הבטיחו
להם שלא ייעצרו. ברגע שירדו, נעצרו.

פגישה
עם הרמטכ״ל

מדווחת כתכת ״העולם הזה׳/
יונית מזור, שהצליחה לחדור למוסד.־

החומה,
המקיפה את האגף הסגור של
המוסד, נראית גבוהה מאוד. באמצעיתה
קבוע שער ברזל גדול. במרכזו — צוהר.
הארנק שעל כתפי מכביד מתמיד. המצלמה
מונחת בתוכו. מבט אחרון, לוודא
שאין מדריד בשטח, ואני ניגשת לשער.
דרך הצוהר נראים שני נערים שחרחרים.
אני רומזת להם, והם קרבים.
״באת לבקר מישהו?״ הם שואלים.
״אני עיתונאית.״
בעיניו של הגדול עולה מבט של הבנה.
לפתע מתקרב השומר. אני לוחשת בחיפזון
:״איך קוראים לו? מאיפה אתה?״
״שמעון יעקובי הוא אומר .״אני
מעכו. ואת הדודה שלי מטירה.״
״בסדר.״
השומר פותח את השער. אני מציגה את
עצמי בדודתו של שמעון. השומר. מהסס.
צריך לשאול את המדריך. המדריך, נמוך־
קומה ורחב־כתפיים, מהסס, מסכים לבסוף.
אנחנו יושבים על הדשא הירוק והמטופח
המשתרע מהחומה ועד לשבילים שלפני
מיבני המגורים. סביבנו — חמישה
נערים.
״תדעי לך שהשומרים אונסים את הילדים
הקטנים, והמדריכים מרביצים,״ פותח יהושע
.״נכון שאנחנו גונבים מהם כסף. אבל
הם לא שואלים הרבה שאלות, לא בודקים
מי גנב. ישר יורדים על אחד והורגים
אותו ממכות. הנה, יש פה מדריך
אחד בשם ויטוריו שגנבו לו כסף. אז הוא
בא וירד על פרץ, שהוא מהפראיירים.
חלש כזה ולא יודע לדבר. הלכנו למנהל,
ביקשנו בירור. הוא הבטיח בירור, אבל
עד היום לא היה. ופעם אחרת כשמדריך
הרביץ, המנהל אמר, :זה קורה.׳״
נזהרים מעיתונאים .״מה קרה עם

שני נערים שפוטים כחדרם כ״גילעם״ כשזרועותיהם חתוכות
בליעת זכוכית וחיתוך ידיים —
קר אותי .״מעכו,״ אני אומרת .״ומאיפה
את?״ ״מטירה.״ ״טוב,״ הוא אומר .״אני
אגיד לך למה אני -שואל. בזמן האחרון
נודע לנו שעיתונאים רוצים להיכנס לפה,
ואנחנו נזהרים.״
״עיתונאים?״ אני תמהה .״מה יש לעיתונאים
לחפש פה ו״
שמעון ויצחק לוקחים אותנו לחדרם. ההדרים
מרוכזים בארבעה מיבנים מרובעים,
שבמרכזם רחבה. בכל מיבנה משוכנת
קבוצה. במוסד שלוש קבוצות: שניר —
קבוצת המועדים לבריחה, או ״הברחנים״
בלשון בני המוסד. נשר — אלה שהתנהגותם
מוגדרת כבינונית, והסיירים —

להשתיק אותם, הם נותנים להם סיגריות.
״וגם תכתבי שכל מה שהראו בטלוויזיה
על נגריה ומסגריה וכל מיני דברים כאלה,
זה שקר גדול. רק גננות אנחנו עובדים
פה. ולפעמים בניין. יש אמנם חדרים לנגרות,
אבל אף פעם לא עושים שם כלום.
וגם לא לומדים כלום, אפילו שיש בית-
ספר, וצריך ללמוד כל יום בין אחת לחמש.
אבל יש יותר הפסקות משיעורים.
״תאמיני לי. אני נתפסתי על סמים,
אבל הספקתי לגמור חמישית תיכון. אני
רוצה ללמוד. אבל זה לא בית״ספר זה.״
שכיתת רעב .״מה שהיה עם הארבעה
בשבוע שעבר,״ חוזר שמעון לשאלתי

חומות האג!? הסגור שד המוסד ״גילעם״
— במחאה על המתרחש מאחורי החומות הסגורות
הארבעה שחתכו את עצמם?״ אני שואלת.
יהושע לא מספיק לענות. המדריך שוב
קורא לי .״מאיפה שמעון?״ הוא שב וחד
* משרד הסעד, האחראי למוסד, סירב
להרשות בו ביקורי עיתונאים. לאחר ביקורה
של הכתבת, סירב דובר המשרד
להגיב על שאלותיה.״
** השם בדוי, להסוואת זהותו של קטין.

הקבוצה הטובה, הנהנית מתנאים הדומים
לאלה השוררים באגף הפתוח.
שקר גדול .״טוב שבאת,״ ממשיך
שמעון, כשאנו פוסעים לעבר חדרו .״ביקשנו
לדבר לא פעם עם עיתונאים, ולא
נתנו לנו. עכשיו, הכי חשוב שתכתבי על
זה שיש פה שומרים ערביים מסביב לחומה,
והשומרים האלה דופקים את הילדים
הקטנים שלא יכולים להגיד כלום. בשביל

הקודמת ,״זה שהם הלכו למנהל לבקש
חופש. אחד מהם באמת לא הגיע לו. אבל
לשאר כן הגיע. המנהל לא רצה לתת
להם. אז הם חתכו את הזרועות ובלעו
מסמרים וזכוכיות, וסגרו את עצמם במרתף
בשביל לעשות שביתת רעב.
״המדריכים צעקו אליהם להפסיק את
זה, והם לא רצו. אז איימו עליהם שיקראו
למישטרה. הם פחדו, אז עלו על הגג,

אורך 15 שנות נישואיהם, הצליחו
/יונה ונחמיה לחוביץ לבצע משימה
בלתי־אפשרית: למרות שהיו מהדמויות
המרכזיות של אצולת הממון בישראל,
הצליחו איכשהו שלא להיות מעורבים
בשום שערוריה רצינית, או אפילו לא
רצינית ושמותיהם כמעט שלא נודעו
לקוראי העיתונים, המתעניינים בנושאים
אלה. ביום השישי שעבר, באה אל קיצה
האלמוניות הברוכה.
שרשרת האירועים הדרמטית התפתחה
בסדר הבא: בצהרי יום השישי לפני
שבועיים, התייצבו בני הזוג לחוביץ ב־לישכת
הרמטכ״ל, מסרו לידי דדו צ׳ק
של 13 אלף ל״י — מתנתם לצה״ל לרגל
חגיגת הבר־מצווה של בנם יחידם, גל.
באותן שעות ממש התנהלה, במקום
אחר, פעילות משפחתית מסוג שונה לגמרי.
אולם עליה לא ידע נחמיה לחוביץ
מאומה. הוא עתיד היה לגלות זאת רק
מאוחר יותר — ,כעבור שלושה ימים.
למחרת הענקת התרומה לידיו של ה־רמטכ״ל,
התקיימה בשבת בבוקר, בבית־הכנסת
התל־אביבי תפארת צבי, חגיגת
הבר־מצווה של גל. בית־הכנסת התמלא
עד אפס־מקום בהמוני חברים וקרובים.
יונה זהרה בשימלה לבנה וכובע ענק מבד
אורגנזה. אחת ממשפחות הצמרת של
ישראל חגגה בפאר ועושר את שימחתה,
ליד שולחנות עמוסים שפע של מעדנים.

צעדים

מפתיעים
יש מהנוכחים בשימחה לא ידע
\ 4כי 24 שעות קודם לכן — בדיוק
כאשר בני הזוג שהו בלישכת הרמטכ״ל
— הגיש עורך־דינה של יונה, אדם פרוסט,
תביעת־מזונות לבית־המשפט על הסכום
המדהים של 5,000ל״י לחודש, בצירוף
בקשה לעכב את יציאתו של נחמיה מהארץ.
צו־העיכוב
ניתן — אך למרות זאת
עזב נחמיה, ביום השני שעבר בבוקר,
את הארץ. כפי שהסביר השבוע בשיחה
טלפונית מארצות־הברית, לא ידע כלל
אודות הצו, לא נמלט כלל, לא מאשתו
ולא מאף אחד אחר. בסך־הכל הוא יצא
לנסיעת עסקים, לחידוש חוזי אספקת־בשר
לישראל. הנסיעה תוכננה זמן רב מראש,
ועוכבה במיוחד עד לאחר הבר־מצווה.
מה היתה הסיבה לתביעת המזונות הענקית
— שהפתיעה את כל מכרי הזוג?
היתה זו תגובתה של יונה לצעד מפתיע
לא פחות, שנקט בעלה שבועות מספר
לפני כן: באמצעות עורך־דינו, אמנון
גולדנברג, הגיש נחמיה לחוביץ לרבנות
בקשת גירושין מאשתו. בני הזוג הסכימו
לשמור על העניין בשקט — לפחות עד
אחרי הבר־מצווה.
המדהים בפרשה היה כמובן לא עצם
פרשת הגירושין, אלא הסכום הפנטסטי
שתבעה יונה.
ההסבר לכך נעוץ אולי בעובדה שהזוג
היה יוצא־דופן.
נחמיה לחוביץ — אז רק בתחילת דרכו
בעולם העסקים, כשהוא עובד עדיין כקצב
בעסקי־הבשר של אביו — הכיר את יונה
לפני 17 שנה. היא היתה אז תלמידה

והמשיכו בשביתה. זה היה כבר אחרי יומיים.
בינתיים אני אירגנתי פה את החב־דה
ועשינו הפגנה. התחלנו לצעוק ולדפוק
על השולחנות. לקחו אותי לצינוק.
זה חדר קטן שיש בו רק מזרון, שם הייתי
משעה עשר בלילה עד למחרת באחת ב־צהריים.
כל הזמן הייתי רק עם תחתונים.״

וינוח גישפתת׳ קטן על תצי מיליון לירות חוסל בשיתה טלפונית טואנס־אטונטית

הפצצה של א

התפוצצה

בנוסף לסכום זה היה בעלי נושא גם
בהוצאות עוזרת בשעור סכום של כ-
— 500ל״י לחודש.
סכום זה הוא סביר בהתחשב במעמדינו
וביכולת הכספית שלנו.
אף כי אין לי ידיעות ברורות בדבר
הכנסותיו החודשיות של בעלי מהעסקים
ומהרכוש, הרי.שהכנסות אלו עולות בהרבה
על — 10,000.ל״י להודש.
בתקופה האחרונה, כאמור לעיל, התערערו
היחסים ביני ובין בעלי וזאת
באשמתו הבלעדית של בעלי המאשים
אותי בהאשמות־שווא שונות, ומתאכזר
אלי, ומתייחס אלי בגסות צועק עלי ומקלל
אותי וכל זאת על לא עוול בכפי.
מאז התערערו היחסים ביגנו, כאמור
לעיל, אין בעלי מוכן לשאת עוד בכל
אותן ההוצאות בהן נשא בעבר, אינו
נותן לי כספים כלשהם, והוא בעצמו ״דואג״
לניהול משק הבית ולרכישת המצרכים
אשר, לפי דעתו, מספיקים לנו.
מצב זה הוא בלתי נסבל, ואיני יכולה
להמשיך בצורת חיים זו העומדת בסתירה
מוחלטת וגמורה למה שהיה נהוג בעבר
ובמשך כל שנות חיינו המשותפים.
אני הגשתי יחד עם בני תביעה נגד
המשיב למזונות בסך — 5,000ל״י לחודש.

כאן, תביעתה של יונה.

תביעית
־^ 1ותביעות־גגד,
ף חמיה לחזביץ לא היה מוכן לש-
^ לם חצי מיליון ל״י ו־ 5,000.ל״י
לחודש. הוא היה מוכן להסדר צנוע יותר:
להתחייב לשלם ליונה 1,500.ל״י לחודש,
להעביר על שמה את דירתם המשותפת
ששווה גם היא הון־עתק, ולהוסיף עוד
100 אלף ל״י, ככה בשביל לעגל את
הסכום. יונה לא הסכימה, פנתה לבית־המשפט.
השבוע,
כאשר התפוצצה הפרשה בעי-

הפצצה הבלעדית

יונה לחוביץ במלוא הדרה. בנוסף לנתו-
ניה הטבעיים הנהדרים, השקיעה יונה,
מדי חודש 1,500 ,ל״י בהוצאות אישיות.

תונות, הרים נחמיה כמה טלפונים ממי-
ניאפולים לתל-אביב. אחד מהם היה ליונה.
השיחה נמשכה חצי שעה. היתה זו
שיחה יקרה, אולם משתלמת כנראה. בסופה,
ידעה יונה לבשר כי הוויכוח המשפחתי
הקטן אודות חצי מיליון הל״י חוסל
לשביעות־רצונם של שני הצדדים. יותר
מזה. לדבריה, חוסל כל הסיכסוך ביניהם,
הם החליטו לבטל את התביעות ההדדיות,
ולחזור להזדקן יחד בשלווה. הפצצה, ש עמדה
להתפוצץ ברעש גדול — שוב לא
התפוצצה.
בינתיים.

נחמיה ויונה לחוביץ נהגו להופיע כימעט בכל
אירוע חברתי ראוי לשמו. זוג נוסף שהיה מופיע
איתם בצמוד היו אחיו של נחמיה ואשתו לאה, יפהפייה בלונדית גם היא. שתי הפצצות
הבלונדיות היו תופעת־קבע בצמרת התל״אביבית. לאה חדלה להופיע לאחר מות
בעלה, נותרה באלמנותה שלוש וחצי שנים, עד שנישאה מחדש, ליואל מרקוס.

הזוג המאושר

בשלב זה, סירבו גם יונה וגם נחמיה
לפרט. יונה היתד, מוכנה רק לפרט את
תביעותיה. הן היו ברורות מאוד.

בסמינר לוינסקי, ויפהפייה לא קטנה מאשר
היום. לאחר שנתיים, הם נישאו בטקס
שעלה בפארו על כל מה שתל-אביב ראתה
עד אז. החתונה השתרעה על פני כל
שלוש הקומות של אולמי גיל.
כאשר נפטר אביו של נחמיה, שמואל,
לפני שבע שנים, המשיך נחמיה בניהול
העסק, הפך בהדרגה לאחד מסוחרי־הבשר
הגדולים בארץ. אשתו המקסימה היתד,
בתחילה עקרת־בית שקטה, הפכה, אחרי
הולדת הבן, לדוגמנית מצליחה, נטשה
זאת והפכה לאחת המארחות ונשות־החב־רה
הפופולאריות בארץ. לא היה אירוע
חברתי רציני שבו לא הופיעו השניים.
ביתם הצפון תל-אביבי המפואר הפך למרכז
חברתי. נחמיה, בחור טוב־לב וצנוע
למרות עושרו העצום, ויונה העליזה, התוססת,
בעלת החיוך המהיר והמדביק, נראו
להיות אחד הזוגות המאושרים והיציבים
— בהברה שבה זוגות מאושרים ויציבים
הם נדירים למדי.
מה גרם להתפוצצות?

בעלי הוא אדם אמיד מאד, סוחר בשר
בסיטונות, יש לו עסקים ענפים והוא
גם הבעלים הרשום של רכוש מקרקע רב
הכולל חנויות, מגרשים וכד׳.
אני אומדת את הרכוש בלמעלה ממיליון
ל״י, ואני טוענת כי אני הבעלים של
מחצית רכוש זה.
עד להתערערות היחסים שביני ובין
בעלי הסתכמו הוצאות משק־הבית, לרבות
חשמל, טלפון, מסים, מזון וכד׳ בסך
— 2,500.ל״י לחודש. בעלי היה נושא
בהוצאותי האישיות, לרבות בגודי, בשעור
של — 1,500.ל״י לחודש, ובהוצאות עבור
בננו (בגוד וכד׳) בסכום נוסף של —500.
ל״י לחודש. בסך־הכל היה בעלי נותן לי
מדי חודש סכום של כ־— 4,500.ל״י לכסוי
הוצאות אלו.

הזוג לחוביץ בלישבת הרמטב״ל, רב־אלוף דויד
אלעזר, ביום השישי לפני שבועיים. יונה ונחמיה
הגיעו ללישכה כדי למסור לידיו של דדו צ׳ק על־טך 13 אלף ל״י — מתנתם לצה״ל
לרגל חגיגת הבר־מיצווה של בנם גל, שתרם את הכסף במקום מסיבה באולם.

המדריכים קראו למישטרה, והשוטרים,
שלא רצו להוריד אותם בכוח, הבטיחו
להם שאם ירדו לא יעצרו אותם. אז הם
ירדו. איך שהם ירדו, הכניסו אותם לתא״
מעצר ואחר העבירו לנזיצפה־ים להסתכלות.
כלי בעיות. שמעון מתגאה בעובדה
שלחלק מהנערים במוסד יש את כל מפ
תחות
המוסד, כולל המפתחות של הכספת.
״אם אני רוצה, בקלות אני יכול לברוח,״
הוא מספר .״אבל אני לא רוצה. לא רוצה
בעיות. רק לגמור את התקופה שלי
ולהסתלק מפה. בי פה יותר גרוע ׳מתל־מונד.
זה המוסד הכי קשה בארץ וכולם
פה שונאים את המדריכים. אפילו בתל־

,מעד השומרים לא יורים באסירים בור חים.
פה, כן.״
הביקור הסתיים. אנחנו יוצאים החוצה.
בחוץ — שלווה של כפר. שום דבר
אינו מעיד על מה שקרה ימים ספורים
קודם לכן. ילד קטן, כבן תשע, חולף לידינו.
״תגיד לה שהשומרים דופקים אותי,״ הוא

טענה יונה בתביעתה בבית־המשפט

אצל הומטב־־ל

אומר לשמעון.
ליד השער מתנצל השומר: תסלחי לי
שלא נתתי לך להיכנס. לא ידעתי שאת
דודה שלו.״
שמעון מנשק אותי על הלחי, אנחנו
נפרדים ב,להתראות׳ הפגנתי, והשער נסגר
בנקישה רמה.

יום א׳ מתאים לסידורים כספיים. יום
ה׳ מביא לך בשורה
לא בל״כך נעימה. זהו
שבוע טוב לאלה הרוצים
לבלות, להשתזף,
לאגור כוח לקראת ה באות
— לא כל״כן
טוב לעסקים. ביחוד
ידאיגו אותך שותפיך
ושכניך. סידורי-ביתיש
21במרס ••
20באפ רי ל
לסיים בזריזות — אחרת
יביאו לך שיברון־
ראש. בחזית-הלב אין לך הרבה חדש.

1(11ו!

פגישה עם דמות מן העבר הרחוק מעיבה
על חושיך ומעו׳
ררת
את דימיונך. נצל
זאת לעתיד: לחלום,
ליצור, לתכנן תמורות
בחייך ויצירה מסוג
אחר לגמרי, אם אתה
בין היוצרים. אל תיכנעי
לריגשות־יאוש או
לדיכדוך. זהו עניין של
זמן, לא של אופי.
21 במאי ־
20 בי ו ני
התקשר טלפונית עם
אדם שאתה מכיר ושאינך
מייחס לו חשיבות רבה: הוא
יעזור לך בשטח מאוד חשוב לך.

תאוחיס

מאן נ״ס

אינך יודעתלא להיות פטפטנית? הלשון
שלך עשוייה לסכן את
מעמדך, בין הימים א׳
ועד ד׳ ובכלל. לכן גס
מוטב שלא תריבי. אם
אתה אדם יוצר, אין
זה הזמן המתאים לעסוק
ביחסי־ציבור. מוטב
שתשב בבית ותד־גור.
קניות לא־רצויות,
כפי שלא רצוי לנקוט
באיזשהו צעד נמהר,
עד ליום שני הבא, בו יתחלף המזל.

חוב ישן וגדול, אשר
זמן רב העיק עליך,
ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע להיות
כה תוקפני, יוותר
לך עליו במפתיע. דבר
זה יתן לך מישנה מרץ,
ויסייע לך להגשים את
שאיפתך העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד
עם זאת, גם חיי האהבה
שלך, עם בת־זוגך הקבועה, פרחו
ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו
עליך, במיסגרת כלשה יעיקו במקצת.
הזעזוע שעברת בתחילת החודש מוסיף
^ לתת את אותותיו. אולם
לא די לחשוב על
מה שהמצב עושה לך
— אתה חייב גם לעשות
משהו כדי לשנות
אותו מצב. זכרי שאת
יכולה ליפול בפח, ב־יחוד
עם בן מזל אריה
או סרטן. אל תהססי
לנתק את הקשר לפני
שיהיה מאוחר מדי.

עקן!

ד / ,חזז1

סומו1

נראה שעזרתך תידרש,
יותר מאשר בעבר, כדי
לסייע לאחרים. כמה
דברים, חסרי-חשיבות,
לא יעלו יפה. צפויות
דאגות הקשורות במקום
העבודה. נראה
שהשאלה :״האם אני
עושה את הדבר הנ ן ןן ו וווו 11
כון ז״ היא שתטריד
אותכם במיוחד. תיאלצו
להיעזר בתכונות האופייניות לבני
מזל אריה: סבלנות, יושר וריכוז.

כל מה שסמוי ומעורפל עשוי למשוך
אתכם השבוע לחקור אותו. אם הנטיה
תגרור אתכם לקריאת שירים ולביקורת
ספרותית, ניחא. אך אס
תיסחפו לעירפול־חושיס
שבא כתוצאה משתיית
משקה אלכוהולי, מוטב
שתנקטו באמצעי זהירות.
כוכב־הלילה הפעיל
בימים אלה הוא
הגורם האחראי להצלחה
•הברוכה של פעילו־יותכם
היצרניות המבוצעות
על ידכם לאחר
שקיעת החמה. לבוש ישקף הרגשתך.

בת־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש מוזר שלא הצלחת
להבחין בכו עד כה.
כדאי לנסות לחלצה ממצבה
הקשה, אותו היא
מתאמצת להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזיתית,
כי אס בחר באי1
גוף
ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעייה והסג-ביוב״

כך תגיע אל היעד
ן > גיוי
בעזרתה ממש, ויחד
תלבנו את המצב. אם
לא תפעל למען זוגתך, המשבר עלול לפרוץ
החוצה כבר השבוע, ביום ראשון או שני.

הבעיות המרכזיות שלך
סובבות, השבוע, מסביב
לשתי החלטות מרות
שיהיה עליך לקבל: ב־ענייני־כספים
ובענייני
אירגונים. זכור שאינך
יכול לעשות את הכל
בעצמך, ושמור על כוחותיך.
זכור גס שמוטב
שתדחה את ההכרעה
הפינאנסית לשבוע
הבא, לכל המוקדם. בת בתולה: פגישה
בלתי־שכיחה מטרידה את מנוחתך. היא
תידחק על־ידי אירועים שוטפים — זוהי
התחלה של מיפנה לטובה בדרך חייך.
במדינה משפט
״נלד לגנוב -
כדי ל הי מלט מהכלא״.
״אני סופר בפחד כל יום שעובר. נשארו
לי עוד 96 ימים. אם עד אז לא אמצא
5,000ל״י — אצטרך לחזור לכלא. מאיפה
אמצא סכום כזה? יש לי רק דרך אחת:
לגנוב אותם. אני מוכן להכל. מה אני
משוגע לחזור לכלא?״
ניסים ורסנו 34 בלונדי חסון, בעל
מיבטא סלאבי בולט, שוחרר!מישיבתו האח רונה בכלא לפני שלושה -חודשים. הוא,
ידידו ברוך פסח 30 ושני צעירים נוספים,
נתפסו לאחר שהצליחו לגנוב ממדינת
ישראל שבעה טון נחושת, על-ידי
חיתוך חוטי טלפון מעל עמודיהם. החבורה
הקפידה לסלק חוטי טלפון של קווים
ישנים, שאינם בשימוש עוד, וכך עבר זמן
עד שהתגלה העניין.
ממאסר למאסר. כאשר נתפסו, לא
עשו ניסים ופסח בעיות. הם הודו באשמה
גם במישטרה, גם בבית־המשפט, הח זירו
-סחורה גנובה בשווי רבע מיליון ל״י.
שופט השלום הראשי הירושלמי, ישראל
ויינר, זכר זאת לזכותם, כאשר גזר את
דינם: שנתיים מאסר ו־ 5,000ל״י קנס לכל
אחד.
ביום שיחרורם- ,חייבים היו השניים
לשלם מייד את הקנס — או לחזור ל-יבת
שנה נוספת, תמורתו. הם מיהרו לערער,
בית־המשפט המחוזי קיבל את טענתם,
איפשר להם אורכה של חצי שנה לתשלום
הקנס.
היה זה משהו, לפחות. השניים החלו
מתרוצצים להשיג את הכסף. ורסנו, פועל
בניין במקצועו, אינו יכול לעבוד במקצוע,
לאחר שקיבל מכה בראשו, בעת
ישיבתו האחרונה בדמון. פסח משתכר
כיום בעבודתו 800ל״י לחודש .״אני שם
בצד כל חודש 300ל״י. עד 24 באוקטובר
יהיה לי 1,800ל״י. אמכור את הטלוויזיה
שלי בשביל עוד אלף. יותר מ־ 2,800 לא
אשיג. זאת אומרת שבשביל ה־ 2,200 שיחסרו
לי — אצטרך לשבת ארבעה חודשים.
לא אשב. אלך לגנוב בשביל לשלם.
השניים פנו לאגודה לשיקום האסיר.
״באתי אל יוחנן אייזנברג ויצחק שיין,
המנהלים של האגודה,״ מספד ורסנו, .״מה
יש?׳ אמרו לי, .יש לך 2,500ל״י? תכנים
את זה, ותשב רק חצי שנה.״׳
הלוואה לפושע. מהיכן יכול עבריין,
שנאלץ לשלם, בעת משפטו, הון־עתק

ככוח האינרציה מוטג
לזוז קדימה מאשר
תוך־כדי הפעלת כל
השרירים, כל הזמן.
זוהי תקופה, בה מוטב
לחשוב, הרבה, לפני
כל צעד. ואומנם,
אם כן תעשה ולא תירתע
מן המסקנות ה 21ב
דצמבו •
10בינואר
מפתיעות שתסיק —
תגיע רחוק, השבוע.
יש סיכויים להעלאת-שכר או להכנסה
גדולה יותר. צפוי לך שבוע רומאנטי.

ווי

גאוותך הרבה מונעת
ממך לבקש טובות או
בקנוניות. להסתבך זכור כי השבוע מילת־הקסם
היא טיפוח״
קשרים. לכן, גם אם
תתקשה להתגבר על
גאוותך, למד לפחות
להחזיק את פיך נעול.
\ בפב רו אר -
אם הם רוצים להיטיב
20במרס
עימך — תן להם לעשות
זאת, ואל תדחה הצעות מכריעות.

ן!05

מדני־הסמים

תישואר״ם את נעות
הזוהר שנמלטה לדנמרק?
** לף ומאתיים צופים מחאו כפיים
בהתלהבות למראה הגיזרה הנהדרת,
הרגליים הארוכות והחטובות, והחיוך הזד
הר של הצעירה לבושת הביקיני שעלתה אל
הבמה. מבין עשרות רבות של יפהפיות,
זכו עשרים בלבד להשתתף בתחרות הסופית.
מבין עשרים המשובחות הללו, זב״
תה הציירת היפהפייה מחולון באחד משלושת
הפרסים.
זה היה לפני שש שנים בדיוק. בשבועות
האחרונים, פשטו בחוגים מסויימים
בארץ שמועות עקשניות, שלא ניתן היה
להתעלם עוד מהן: לפיהן, נמצא לאח-

71 \ 1 ¥1 71ך
_1 1 1 1\ #111
שכבש את ליבה
והכניס אותה

מחזור העיסוקים החדש
מתחיל ברגל ימין. קח
עצמך בידיים ; הימנע
מחולמנות־יתר ומדיכאון
חסר״תכלית — ותמצא
שאתה יוצא בהדרגה
מן הבוץ, אף
מבלי שתצטרך לקבל
20בינואר -
החלטות גורליות כל18נ
פנריאר
שהן. הפגישה אליה
נכספת, תתקיים, אך
תתאכזב. לעומת זאת צפה למיפנה רומנטי.

האם השיגה נקגתם

נקנס וורסנו
כסף תמורת מאסר
לעורך־דינו — למצוא 5,000ל״י לתשלום
קנם מייד עם יציאתו מהכלא? ״האם אמנם
מסוגלים ורסנו ופסח לשלם את הקנס?״
שאל השבוע כתב העולם הזה את השופט
ויינר.
״זה לא מעניין אותי,״ השיב השופט.
״שיקחו הלוואה בבנק.״
״מה בקשר לנסיון לשקם אותם? מי
ייתן הלוואה לצמד אזרחים כזה? האם
אתה, כבוד השופט, היית חותם להם על
ערבות בבנק? האם אין כאן סכנה שהם
יחזרו לעולם הפשע — כדי להשיג את
דמי הקנס ולהימלט משנת -מאסר נוספת?״
השופט ויינר :״מתפקידי להטיל את
מרות החוק. הקנס נועד להרתיעם מלחזור
על מעשיהם.״
אך לאחר ששמע מפי הכתב בפירוט על
מצוקתם של אספני החוטים, גילה השופט
התחשבות :״אם יפנו אלי, אני מוכן

לארי ווקר, כוכב ה־ג׳אז
הדרום־אפריקאי,
של הצעירה הישראלית
לתוך עולם הטמים.

רונה אותו גוף מקסים, כשהוא מרוסק
וחסר־חיים על פסי חשמלית בקופנהגן,
בירת דנמרק.
הרגליים החטובות, שהלהיבו גברים כה
רבים, לא הגיעו לשם בטעות. לא היתה
זו תאונת דרכים: היה זה רצח חסר רחמים
— ניקמתם של מלכי הסחר־בסמים
של ישראל.

רשימת
ה מר צ חי ם
ידי נוכל התפרסמה לראשונה כאשר
נבחרה לסגנית שנייה למלכת המים
.1966 פירסומה השני היה פחות שמח :
תחילה בחוגי הבוהימה, אחר בראיון עיתונאי
גלוי־לב, היא נודעה כנרקומנית
חסרת־תקווה.
עתה, טוענים. חוגי העולם התחתון זד
תל־אביבי, זכתה לפירסומה האחרון, נרצחה
כנקמה על הלשנה.
״זה לא היה סוד שהיא בתור,״ סיפר
השבוע צעיר מגודל שיער וצנום, המספק
חשיש לגימנזיסטים בחלק -מסויים של תל-
אביב .״גואל תנעמי היה הראשון בשרשרת,
שחוסל בגלל הלשנה. אחריו הלך

רבות. בצאתה לקופנהגן, היתה כבר לילי
נובל, גם ללא עזרת הנוקמים, אשד, זקנה.
בת ,23 היתד, בסוף הייה.

ההתחלה —
בח שאי

סור הדור גגי״־גג

שש שנים של התמכרות לסמים, הפכה נערת
והתוססת לשעבר לשבר״כלי: מרושלת
בהופעתה, כשהיא נראית מבוגרת בשנים מגילה האמיתי. משמאל: בתצלום עירום.

עודד קפליצקי. אחריו הלכו בני הזוג אור־פלי.
לילי נובל ידעה ״שהיא הבאה ברשימה.
כולנו ידענו. היא ניסתה לברוח ׳מהארץ,
אבל הרשת של הסמים לא מכירה
בגבולות. אי-אפשר לברוח מהם.״
ניצב־מישנה תבור, דובר המטה הארצי
של המישטרה, הסביר השבוע, כי לא נתקבלה
מאינטרפול כל בקשה לחקור בעניינה,
אך אנשי העולם התחתון נשארו
איתנים בדעתם: לילי נובל חוסלה.
כאשר נתפסה לילי נובל, בסתיו שעבר,
על־ידי המישטדה, נתגלתה אצלה כמות
רצינית של אופיום. אנשי העולם התח תון
טוענים כי לאחר 48 שעות ׳מעצר

והתערער. לימים, אפשר היה לראות אותה
לאורך שפת־הים של תל־אביב, התינוקת
בת השנתיים בזרועותיה, והיא מתחננת
לכל פרצוף מוכר :״תן לי מציצה.
אני ׳מתה למציצה.״ למען מנת־הסם
היומית שלה, היתד, נכונה לעשות הכל.
מצבה החמיר כאשר לארי לקח את
הילדה ונסע לדנמרק. עתה, לאחר
שיחרורה ׳מהמעצר, ביקשה לילי להצטרף
אליו ואל בתה, ומשם לנסוע, עם לאדי
והילדה, לאוסטרליה, שם נמצאים אביה
ואחיה. אוסטרליה נראתה לה די רחוקה
כדי להיות בטוחה. היא לא הגיעה, עד
כמה שניתן לברר, מעולם לאוסטרליה.

ך* יהזה עצוב השבוע להיזכר, כי
ן ן בילדותה קראו לה פליציה. המאושרת.
לילי עצמה סיפרה, כי האושר נגמר כאשר
נהרגה אמה בתאונת־דרכים. ילידת פולניה
שעלתה לארץ בגיל תשע עם האם — לאחר
שהאב התגרש ועקר לאוסטרליה — נותרה
לילי בדד בעולם לאחר התאונה.
עם הסמים היא התחילה מוקדם יותר,
כאשר האושר עוד שרר. כאשר זכתה,
בגיל ,17 בתואר סגנית מלכת המים, כבר
היתד, מעשנת חשיש ותיקה. אבל — דק
חשיש, ובינתיים בחשאי. מלבד שותפיה
לעישון, לא ידע איש על כך.
לאחר מותה של אמה, נמלטה מהמציאות
על־ידי עישון בלתי פוסק. עדיין רק חשיש,
אבל כבר בכמויות שאילצו אותה להתחיל
למכור חפצים.
ההידרדרות החלה כאשד פגשה בבאר־שבע
בלאדי ווקר. ממנו למדה להזריק
לעצמה אופייום.
היתד, זו הידרדרות זוהרת. ללילי, היו
אלה יחמש שנותיה היפות ביותר, הייתה
זו אהבה מטורפת. השניים לא נפרדו לרגע,
גידלו באהבה את הילדה שנולדה.
גם ׳מהסמים הם לא נפרדו לרגע. כל
רכושם — כולל דירתה של לילי והשי-
לומים שקיבלה מגרמניה — הלך לסמים.
היו שבועות שכמעט לא אכלו. רק הזריקו.
בגופה של לילי לא נותר כבר מקום
לנעוץ את המחט.
היה זה מחזה מזעזע לראות אותה מזריקה,
באותה תקופה.
היא היתר, מניחה את גושישי האופיום
דמויי־הזפת בתוך כף ישנה, מפוררת אותם
בזהירות בתוך קצת מים. בשלב זה, היו

החס ווה נוצחה?
נשברה הצעירה. למרות פחדה מניקמת
סוחרי הסמים, פתחה את פיה, לאחר ש־המישטרה
מנעה מימנה את מנת האופיום
היומית שלה.

בדי ח ה
לק צה ה עול ס
יימישטרה, כמובן, אינה ממהרת
| ן לאשר שמועות כאלה. העובדות, מכל
מקום, מצביעות בכיוון המחזק טענה זו:
מייד לאחר מעצרה של נערת הזוהר לשעבר,
שלא היתה עתה אלא שבר־כלי —
נעצרו זוהרה תנעמי, אלמנתו של סוחר
הסמים שנרצח, וידידה שמעון עטיה. ה אשמה
נגדם: סחר בסמים.
היתד, זו רק ההתחלה. למחרת, נעצר
מי שנחשב כדג שמן ביותר בעולם הסמים
של כדם התימנים — יוסף מזרחי. מארב
מישטרתי לכד אותו ליד ׳מחבוא גדול של
סמים.
לסוחרי הסמים לא היד, ספק: מישהו
דיבר. הם גם לא התקשו להצביע על
המישהו הזה.
ללילי נובל, לאחר שיחרורה מהמעצר,
היה ברוד שאין לה מה לחפש עוד ביש ראל.
במהירות האפשרית הגיעה לנמל-
התעופה לוד, כשיעדה קופנהגן. שם, התגורר
אהובה לשעבר לאדי ווקר, ניגן הג׳ז
הנודע מדרום־אפריקה. יחמש שנים תמימות
נמשך הרומן בין השניים. במהלכו,
הכניס ווקר את לילי לעולם הסמים. בתחילה
הרכים, אחר הקשים. היא נעשתה
משועבדת לאופיום, אחד הרצחניים בסמים.

אופיו ם בתוך
אבר־המין
ך* נוסף, הכניס אותה ווקר גם להריון.
לילי ולארי גידלו יחד את התינוקת ש נולדה,
אלא שבינתיים הלך מצבה של לילי

דנמרק, כנראה, היתד, תחנתה האחרונה
בחיים.
עוד בנמל־ד,תעופה לוד אירע עיכוב
קטן. חיפוש בגופה של לילי, על־ידי אנשי
המכס, גילה בתוך אבר־המין שלה צינור
זכוכית שהכיל 150 גרם אופיום.
לילי נעצרה, הועמדה למשפט, יצאה
בקנס של 3,500ל״י. בעיני אנשי העולם
התחתון, היתד, זו הוכחה חותכת לעובדת
היותה מלשינה. אחרת, טוענים הם, היתה
המישטרה מבקשת עונש חמור יותר —
השלכתה לכלא לתקופה ממושכת.
היתד, זו, אם עוד היה צורך בכך,
חתימה נוספת על גזר־הדין שהוטל עליה.
היה זה בעצם גזר־דין מיותר. נרקומנית
המשועבדת לאופיום בגיל כד, צעיר,
אינה יכולה לקוות לשנות חיים נוספות

כבר כל מעייניה בכף המלוכלכת. נשימתה
נעשתה חפוזה, והיא בלעה את רוקה
מדי כמה שניות.
עתה, הניחה את הכף מעל להבה. ההמתנה
לחומר, שיימס, הגבירה את קוצר-
רוחה ועצבנותה. ידיה כבר רעדו מציפייה
ותשוקה. חלפו עשר דקות, שבהן היה זה
מחזה מעורר רחמים להביט עליה, עד ש ד,אופיום
המומס החל מבעבע.
היא הישרתה בו פיסת צמר־גפן, שנועד
להעביר את הנוזל ללא פירורים. עתה,
הניחה את מחט המזרק — כמו שהוא,
ללא חיטוי — בתוך צמר־הגפן הספוג אופיום׳
החלה מושכת את הידית לאחור. לאט
לאט, התמלא המזרק בנוזל החום העכור.
בעזרת מטפחת, כרכה עכשיו לילי מסביב
לזרועה מטפחת הדוקה, שנועד לשמש כ־חוסם־עורקים.
עתה החל החלק המזעזע

ביותר: החיפוש אחרי הווריד. לאט לאט,
נעצה, כמהופנטת, את המחט לתוך זרועה.
עמוק יותר, ועמוק יותר. עד שכל
המחט נעלמה.
שום דבר לא קרה. בתנועה עצבנית היא
שלפה את המחט החוצה, ניסתה שנית
במקום אחר. שוב בזרוע, המנוקבת כולה
ככברה. בגב היד. שוב בזרוע. סוף־סוף,
פגעה בווריד. המזרק נתמלא דם, והיא נאנחה
בהקלה נוראה. בתנועה איטית לחצה על
הידית, עד שכל הרעל היה בדמה.
כדור בראש

111ך 1 11ן | 1ה ך תחרות מלכת המים .1966 מימיו לשמאל: ז׳קלין לוין,
סגנית המלכה. לילי נובל, אז בת ,19 ציירת ופסלת.
1 1 1 1 1 1 1 11 1111
אבישג פפה, המלכה. רחל גרוסמן, נצחיה יפת ואירית לביא אחרי טקס ההכתרה.

^ אילו זה לא הספיק, הוסיפה לילי
( 0גם ל.ס.די לתפרייטה. בין ד,ל.ס.די
ור,אופיום, היא שקעה בקצב מסחרר.
באיזה שהוא מקום, מצאה לרגע כוח
בנפשה לנסות להיגמל. היה זה מאוחר
מדי. הנסיון נכשל, והיא חזרה להזריק.
באחת ד,הזרקות, בביתו של ידיד, נתפסה
על״ידי המישטרה על חם. בעקבות
מעצרה, ושרשרת מעצריהם של סוחרי
חשיש שאירעה בסמוך, פשטה הידיעה בעולם
התחתון: לילי נובל תחטוף כדור
בראש.
לילי הכחישה בכל תוקף כי הלשינה,
אך ידעה שהכחשתה לא תועיל לה. היא
קיוותה להספיק להימלט: אל אהובה, אל
בתה, ויחד איתם אל אביה, בקצה השני
של העולם.
היא לא הצליחה, כנראה.

סיכוייו

גחלים()9

1ו מי * /
גטפ סי ם ^

טיטתיים

סימנים צירופים אפשריים
תוכניות סימנים

אל ה חיי ם
-אלה?

צירופים אפשריים סימנים צירופים אפשריים

פרטים בכל תחנות האיסוף של

טלוויזיר.

כלל ראשון להצלחת הפקת תוכנית ב־סידרת
חיים שכאלה, הוא שגיבור התוכנית
יפול אל תוך ההקלטה בהפתעה, שלא
ידע כלל מה מצפה לו, שישלוף את הטובות
שבהבעות הפליאה שלו למראה ידידיו
ומכריו שלא ראה עשרות שנים.
לצורך זה ׳מכינים מפיקי התוכנית חיים
שכאלה מבצעי הסוואה מסובכים, העולים
לפעמים בכסף רב, שכל יעדם להסתיר
מגיבור התוכנית מה מצפה לו.
כאשר החליט עורך התוכנית עמום
אטינגר להכין תוכנית על האלוף (מיל).
עזר: וייצמן, הוכנה תוכנית מדוקדקת איך
להפיל את עזר אל תוך המלכודת.
לעזר עצמו ששהה בחו״ל נאמו בציל־צול
טלפוני, כי הוא מוזמן להשתתף בתוכנית
במסגרת בומרנג על ערביי ישראל.
כל מי שהוזמן להשתתף בהקלטה
הוזהר והושבע מראש שלא לרמוז לעזר
אפילו רמז קל שבקלים. אפילו את שרד,תחבורה
שמעון פרס, שלעזר נאמר כי
יופיע יחד עימו בתוכנית בומרנג, תדרכו
מראש למקרה שעזר יצלצל אליו כדי
לתאם את הופעתם המשותפת.
כדי למנוע תקריות של הרגע האחרון

התיאטרון הקטן מצע:

דליה פ ר ידלנד,ובנ 1 ,,א ב רווח

הידעת?
שאצל

שורץ הסי טונ אי
תוכל לקנות הלבשה
במחיר סיטוני

בוטיק השקדים

רח׳ החבצלת 4־2
י ר וש ל ים
לרשותך מחלקות :
לנשים — שמלות, מכנסיים, חולצות לילדים — הכל.
ולגברים חולצות ומכנסיים.

קץ ל בו ש ה! !
אינן

בגדי לקנות אמצעי מניעה,
צריך להתגייש.
אמצעי מניעה פאר תוצרת אירופה,
במחירי הפתעה. פרוספקט חינם.

ו 1. 3ס>

ת. ד ,29101 .תל-אביב.

כתב וביים: יואל זילברג

ע־• י1.ולטר

חיפה

_ שבי ט,

יום ד׳ 12/7ב־.9.00
פתח־תקווה — שלום,
יום ה׳ 13/7ב־.9,15
חולון — ארמון,
יום ו׳ 14/7ב־.9.00
ירושלים — בית־העם,
מוצ״ש 15/7ב־.9.00
יפו — אלד,מברה,
יום ב׳ 17/7ב־.8.30
יפו — אלד,מברה,
יום ג 18/7 ,ב.8.30-
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
ירושלים,
״כהנא״ ו״לאן הערב״.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655
מסמן יצחקב!־נ >00 וי!0ז.טד 244044

מצי אנשי הטלוויזיה להסתיר דבר קיום
התוכנית מעזר, היה עיתון אחד: מעריב.
מוסר עיתונאי. ביום. חמישי בבוקר
קיבל עמום אטינגר שני טלפונים. על תקוו
היו גבריאל שטרסמן ממעריב ויוסף שביט
מידיעות אחרונות. הם הודיעו לו שהם
רוצים לחזור על ידיעה שפורסמה אותו
בוקר בג׳ווזלס פוסט, והזכירה את דיוני
הוועד המנהל בקשר לעזר וייצמן. עמום
הסביר להם שתפוצתו של עיתון זה אינה
מסוכנת לעניין בתפוצה של עיתוניהם,
וסיפר להם על האמצעים שננקטו בעקבות
הפידסום, כמו הפיקוח שהוטל על
שיחות הטלפון שהגיעו לעזר.
אבל מעריב סירב להפסיד את הסקופ.
״אני מבין לכאבו של עורך התוכנית,״
הודיע שלום רוזנפלד ,״אבל מצפוני והמוסר
העיתונאי שלי ׳מחייבים אותי לפרסם
את הידיעה, מאחר והיא התפרסמה כבר
בג׳רוזלם פוסט.״ והידיעה אמנם התפרסמה
במעריב למודת רוחם ולכעסם של
רוב כתבי העיתון, שראו בכך נסיון הכשלה
מכוון של התוכנית.
כשבידו גליון מעריב נסע עמוס אטינגר
למשרדו של עזר. הרבה ברירות כבר לא
נותרו לו. הוא החליט לספר לו על דבר
התוכנית ולבקש את הסכמתו להשתתף
בה, מבלי לספר לו מראש על ההפתעות
המצפות לה במהלכה.
עוד בהדר ההמתנה שמע עמוס את עזר
מבקש מהמזכירה להשיג לו בטלפון את
משתתפי תוכנית בומרנג, נדי לסכם עימם
את חלוקת הנושאים.
צער רב הצטער עמוס על שלא לקית
איתו מצלמה ולא צילם את פניו של עזר
כששמע שהמדובר בתוכנית חיים שכאלה.
כשהוא מניף את ידיו בצורה האופיינית
לו, קפץ עזר על השולחן וצעק כיד ההומור
הטובה עליו :״רמאים בני רמאים.
ככה ׳מרמים אותי?״ למזכירה ולעוזר ש נכנסו
לחדרו אמר :״בשביל זה אני משלם
לכם? שתרמו אותי?״
עתה נותר רק לקוות שההפתעות המחכות
לו במהלך התוכנית יצליחו להעלות
על פניו את הבעת ההפתעה שהוח מצה
בגלל פירסום עיתונאי נמהר.
עובדים עונש
ל תו כניו ת היל די ם
עזר וייצמן
פנצ׳ר שכזה
נאמר לעזר, אחרי שחזר לארץ, כי מסיבות
ופגישות שאמור היה להשתתף בהן בוטלו.
וזאת, כדי שלא יפגוש שם אנשים
שאמורים היו להשתתף בהקלטה.
מי הכשיל? הכל דפק כמו שעון
שוויצי עד ליום החמישי בשבוע שעבר.
באותו יום ישב עורד ומגיש התוכנית
עמוס אטינגר כשהוא זועם ורותח מבעם,
כשבידו גליון ׳מעריב מאותו יום. בעמוד
הראשון של העיתון התנוססה הכותרת ש בישרה,
כי עזר ׳וייצ׳מן אמור להיות גיבורה
של התוכנית הבאה שתוקלט במס גרת
חיים ׳שכאלה. כל אלמנט ההפתעה
התנדף. לרגע היה נדמה כי כל המאמצים
וכל אלפי הלירות שהושקעו בהכנת התוכנית
ירדו לטמיון.
שעה שצוות ההפקה עבד בקדחתנות על
איסוף החומר על חייו של עזר, התנהלו
בוועד־המנהל של הטלוויזיה ויכוחים. אנשי
הוועד, המכירים את מידת התועלת
שיכולה אישיות פוליטית להפיק מתוכנית
מסוג זה, רצו לבטל את ההקלטה ולמנוע
תקדים של הפקת ׳תוכניות על אישים
פוליטיים עד אחרי הבחירות( .בניגוד
למה שהתפרסם בעיתונות היה זה
דווקא השר אלון שהתנגד לביטול ההק לטה
על עזר ואפילו התרגז עליה) .אבל
מכיוון שההכנות לתוכנית על עזר כבר
הושלמו, חזר בו הוועד מהחלטתו לבטל
את ההקלטה. סוכם שבינתיים יקליטו את
התוכנית, אבל מועד שידורה יידחה, אולי
עד אחדי הבחירות.
לרגע נדמה היה שדבר לא יעמוד יותר
בדרכה של התוכנית, העיתונאים שידעו
על החלטת הוועד־המנהל הבטיחו למנוע
את פיר׳סום הידיעה כדי שהדבר לא יגיע
גם לאוזניו של וייצמן. למרות שהעולם
הזה פירסם על דיוני הוועד המנהל בקשר
לתוכנית, לא הוזכר שם גיבור התוכנית.
מי שהכשיל ברגעים האחרונים את מא
צופי
הטלוויזיה הצעירים שהתאכזבו בשבוע
שעבר, כשתוכניותיהם, ילדי השכונה
וגלים קצרים לא שודרו, אינם יודעים ש האכזבה
שנגרמה להם היא תוצאה של
סיכסוכים מאחורי־הקלעים.
זה זמן רב שעובדי האולפן מרגישים את
עצמם מקופחים. הרגשה זו נובעת מסירובה
של ההנהלה להחזירם לשירותי ההפקה
ולדירוג האחיד של שירותי ההפקה, שהוא
ה די רוג ה עי תונ אי.

ביום השני בשבוע שעבר נמאס להם
סופית מההתכתבויות האינסופיות עם ההנהלה,
שלדעתם, לא זכו לטיפול המתאים.
הם החליטו לקיים אסיפת עובדים
בחדר המנוחה של הטלוויזיה, בדיוק בשעות
בהן הוקלטו שתי תוכניות הילדים.

״פה לא דישבה סוציאדית״ .לא

רק נושא זה מתסיס את עובדי האולפן.
שאלה רגישה אחרת היא שאלת השעות
הנוספות .׳מרגיז אותם שהם צריכים להודיע
כל חודש מראש כמה שעות נוספות
יעבדו, דבר שקשה להם לחזות. כי מי
שעובד יותר ׳מחמישים שעות נוספות בחודש
צריך לקבל מראש אישור בשביל זה.
בשבוע שעבר סירב אחד מעובדי האולפן
להישאר שעות נוספות בעבודה. הדבר
קדה בזמן ההקלטה של תוכנית מיוחדת
של סמי וסוסו. כששמע על כך ראש
מחלקת תוכניות בערבית, סאלים פאתאל,
ירד לאולפן ובין שאר הדברים שהשמיע
באוזני עובדי האולפן באותה הזדמנות,
הגדיר את המעשה כמעשה זנות .״זה לא
הסתדרות פה ולא לישנה סוציאלית,״ צעק
סאלים, אתם תעבדו כשאני עובד ותפסיקו
כשאני אפסיק.״
״יש נוחלים מקובלים בשביל למחות
נגד משהו,״ אמר פאתאל ,״ולא מתנהגים
בצורה כזאת. כשהעובד החליט שהוא
מפסיק לעבוד, זד. תיד, שלוש דקות לפני
סיום ההקלטה. ועוד היתד. באמצע הפסקת
חשמל. אחרת היינו גומרים בזמן. לא
ייתכן שתהיה הפקרות בענייני עבודה.״
הפקרות או לא הפקרות, צדות עוד יהיו.

11ל בל
״זה סתם סיפורים של כל מיני טיפוסים
שמשתעממים בחיים ואין להם משהו טוב
יותר לעשות,״ הגיב השבוע בזעם דגי

הוא התכוון, ספציפית, לסיפורים, לפיהם
הרומן בינו לבין דרורה נגמר, ועוד
דברים דומים. סיפורים אלה התבססו, בין
היתר, על העובדה שבהיותו
בארצות־הברית עם
הצגת איש חסיד היה, ניהל
שם דני רומן עם ישראלית
מסויימת.
איזה רומן. רומנצ׳יק בקושי.
בכלל לא רציני. כפי
שיכלה לראות דרורה

הפגישה המשפחתית, שנערכה בצהרי
יום השישי האחרון בקפה סולטן ה־תל־אביבי,
היתה: נוגעת־ללב ממש. האשת,
יהודית קורן, והבעל, יוסי גרבר,
היו שקועים בשיחה מלבבת, מרותקים

היה אז בן , 19 חסך׳ מיל למיל (אז היו
עוד מילימים בגרוש) ויצא לאנגליה —
כביכול, כדי ללמוד תיאטרון, למעשה,
בעקבות יהודית.
בפני אהבה כל־בך גדולה, נכנעו ההורים
-.אבל כמו שהיא היתה גדולה, היא
היתה גם קצרה. אחרי הגירושין, המשיכה
יהודית קצת בתיאטרון, ניהלה רומן,
מפורסם באותם ימים, עם יוסף
מילוא, ולבסוף התחתנה שוב, עם יהו־די
טוב שהתגורר בגרמניה.

הוי פגישה שכזאת
איש ברעותו ולהיפך, בעוד שני הילדים,
בני השבע והעשר, מתרוצצים סביב.
הצרה היחידה היתה, שהאשה והבעל
היו כבר גרושים מזה שנים הרבה. כן, כן.
פעם, לפני הרבה שנים, היו יוסי ויהודית
בעל ואשת. ואיזה מלחמות שהם
ערכו עד שזכו לזה. אביה של יהודית
לא צהל במיוחד כאשר התפתח הרומן
ביניהם, ושלח אותה לאנגליה. יוסי, ש־

מנישואין אלה נולדו שני הילדים, אך
גם הם — ׳הנישואין — הגיעו לקיצם,
וכרגע הם נמצאים בשלב של גט. יהודית
המשיכה להתגורר עם הילדים בווי נה,
בעלה עבר לברזיל. השבוע, הם נפגשו
בישראל. הבעל הגיע לביקור, יהודית
להישאר כאן. ודבר ראשון היא
מיהרה להיפגש עם אהבות ישנות.
3ע בקרוב ניוסומת מרננים, ניוסומת מאחור

חכקין וליטאני
ליטאני, ידידה מזה כמה שנים טובות
של הזמרת והמלחינה דרורה חבקין.

!.1^ 6100036 10 £0617

עצמה כאשר קפצה לשם
לבקר אותו.
אז לפני שבועיים הוא
חזר. ואם להתבסס על מה
שראו עיני, שם בדירת״
הגג המשותפת של דני ו־דרורה,
הרי שהוא חזר בהחלט
אליה .״ואנחנו עומדים
להתחתן בקרוב,״ הוא
הזהיר אותי.
מצידי זה ודאי בסדר. הצרה היא רק,
שאת הבקרוב הזה אני שומעת כבר שנים.

בגליון העולם הזה מס׳ ,1807 מיום ,18.4.72 פורסמה במדור זה כתבה שלי, בה נאמר
בין היתר כי ד״ר מיכאל כריזוהר כאילו עומד להתגרש מאשתו, ועומד לשאת
לאשר. חיילת.
התברר לי, לשמחתי, כי הדברים אינם נכונים, וכי בפירסום הדברים ד,וטעיתי. נודע
לי כי מישפחת בר־זוהר חיה בהרמוניה, וכי הזוג מעולם לא עמד להתגרש.
אני מביעה בזאת את צערי והתנצלותי על פירסום כתבה זו.

נתב הטלוויזיה ־ אנס או גאנס
אשתו של נשיאה המנוח של גאנה, הגברת
פ. נקרומה, הגישה בימים אלה ל־בית־המישפט
המחוזי בירושלים תביעה למזונות
בסך — 250.000 לירות שטרלינג
לימור מאת ממשלת ישראל, מר מיכה לימור,
וחברת הביטוח ״ללויידס״ שהיתה החברה
המבטחת של היאכטה המפוארת של בעלה
המנוח, בה התרחשה העלילה בגינה הגישה
את תביעתה.

פרשת התביעה, המשתרעת על כמאה
עמודי פוליו, מגוללת פרשת־אהבים נועזת
בינה ובין רב־החובל של אותה יאכטה
דאז — מר מיכה לימור (כיוס כתב הטלוויזיה
הפופולרי) ,שהחלה בשייט נעים
לאורך חופיה היפים של גאנה, שבמהלכו
נאנסה באכזריות ע״י רב החובל (לדבריה)
— והסתיים בלידתו של בנה החמישי,
שנקרא שמו לימונרו.
ידוע שאישים נכבדים בארץ ומחוצה
לה תומכים בעלייתה של הגברת נקרומה
לארץ כדי לנהל את מאבקה המישפטי ולעמוד
מקרוב על מהלך העניינים. מאידך
הכחיש מר מיכה לימור בפני כתבנו את
אבהותו על הילד, ולעומת זאת הטעים
שהוא קורבן אשר סרב להיענות לשידו־ליה
של אשת הנשיא ד אז, עמד בכל
הלחצים, דחה לאלתר את האתגר שנקלע
אל דרכו, ועל כן העלילו עליו את אשר
העלילו. בתשובה לשאלת כתבנו, ענה מר
לימור שאין זה עניינו באס הילד נשוא
התביעה הינו בלונדי.
סוף.
עד כאן, לשון ההודעה, שנפלטה בשבוע
שעבר מתוך מכשיר הטלקס במחלקת
החדשות של הטלוויזיה. העורך התורן,
שקטף, שיגרתית, את סרט הנייר האינסופי
שפולט הטלקס, ועבר במהירות על
שורת הידיעות שבידיו — נעצר כהלום־
רעם למיקרא הודעה מם.13 .
הוא חזר וקרא אותה שנית, ורק אז
הגיע למסקנה שזה טוב מדי מכדי להיות
אמיתי. שיחה טלפונית קצרה גילתה את
המקור: היה זה מעשה ידיהם של אנשי
מחלקת״החדשות של קול־ישראל, המעבירים
את חומר החדשות למחלקת החד שות של הטלוויזיה.

דודי ושמעון
שמעון גורמן, הידוע יותר בין טוקריו בתואר שפן, עשה כבר דברים הרבה
בימי חלדו. אבל בתור שלט״פירסומת מהלך על שניים, הזדמן לו לשמש רק השבוע.
שמעון 30 איש״עשקים חיפאי, המתגורר עם אשתו יחיאלה ובנותיו בנות
הארבע והחמש בסביניה המהודרת, הזדמן לאכזיב בין עסק לעסק, כאשר תפס
אותו הבעל הבית, אלי אליבי, ואמר לו :״שמע, אתה בדיוק מה שאני צריך.״
שמעון ניסה להבין מה בדיוק אביבי צריך, אבל לא הספיק לשאול הרבה
שאלות, כאשר צוות עוזריו של אביבי התלבש עליו, הפשיט אותו ערום כביום
היוולדו, והצמיד לו, במקום שעלה״התאנה היה צריך להיות, פלאקאט פירסומת
לפסטיבאל שייערך ביום השישי הקרוב באכזיב, בהשתתפות אמני״הצמרת כארי ק
איינשטיין, אושיק לוי, אילנא רובינא, צביקה פיק, להקת אחרית
הימים, צמד העמרנים, ומוטי גלעדי.
שמעון חזר וניסה שוב לשאול שאלות, כאשר מעבר לפינת החירבה הופיעה.
לפניו דולי ברק, ערומה כביום־היוולדה. לפחות, כך זה נראה מנקודת״ההשקפה
של שמעון. הוא לא יכול היה לדעת שהפקידה בת ה״ ,18 המתעתדת להיות דוגמנית
ורקדנית, מכוסה, מאחור, בשילטי פירסומת נוספים.
״מה הולך פה ז״ הוא ניסה לזעוק לעבר העולם הקר והמתנכר, כשהוא תופס
פמוט בידו, להגנה מפני כוחות השחור.
היה זה מאוחר מדי. המצלמה עשתה קליק, ושמעון וישבנה של דולי זכו להיכנס
להיסטוריה של תולדות אמנות הפירסום במאה העשרים.

מהיום מוג חדש של מצב רוח.

בירה נעור זהב .

ב י רה ט ובה באמת

נשר ז הב

פרסוס א. אריאל׳

״נשר זהב״ — בירה משובחת העומדת בשורה אחת עם מוצרי
היוקרה של מבשלות השכר הטובות בעולם.
בירה חזקה ומעוררת, המרוממת את מצב הרוח !
״נשר זהב״ מיוצרת מלתת וכישות מיוחדים, בתהליך ייצור ותקופת
אחסון שונים וממושכים יותר מן הרגיל.
כל בקבוק ״נשר זהב״ מכיל 48ס״ל של בירה משובחת בריכוז
של כ־ 11 בולינג.
בכל פעם שאתה מרגיש צורך לשפר את מצב הרוח —
פתח בקבוק של ״נשר זהב״.

בירה משובחת 01/מצב רוח מעולה.

הוור ד ת

הז רז

1810

במדינה
סשפט
ת ק די ס מפוצץ חודשיים לאחר שנבחר לתפקידו כראש
עיריית רמת־גן, לפני למעלה משנתיים.
החרידה התפוצצות עזה את ביתו של ד״ר
ישראל פלה גרמה נזק רב לבית ולבתי
שכנים. בעקבות חקירותיה, עצרה המיש-
טרה, כחשוד במעשה, את עובד היללי, בעל
סטייקייה בדרך לוה ימים מיספר לפני כן
הרסו פקחי עיריית רמת־גן את הסטייקייה
של היללי, והשוטרים חשדו במעשה נקמה
מצידו. אלא שלאחר חקירה ממושכת, שוח רר
היללי, כאשר הצליח להמציא אליבי
משביע רצון.
עימות חדש. עד היום, לא הצליחה
המישטרה לשים ידה על האלמוני המפוצץ.
היללי, מכל מקום, לא המתין. מייד
לאחר שיחרורו ממעצר, הגיש תביעה פלילית
נגד ראש עיריית רמת־גן, על שהרס
את הסטייקייה שלו בצורה בלתי חוקית.
בעקבות התביעה, הגיעו השניים לפשרה:
היללי ביטל את תביעתו, והעירייה פיצתה
אותו ב־ 37,500ל״י.
לפני מיספר שבועות, נערך עימות חדש
בין היללי לבין פקחים עירוניים. הפעם,
היו אלה פקחיה של עיריית תל־אביב. הם

מקרין, כי אשתו בוגדת בו, וכי היא עזבה
את הבית בניגוד לרצונו. הוא ביקש
לחייב אותה לחזור אליו, עד שהבקשה לגט
תידון בבית־הדין הרבני. מאחר שהאשה
עזבה את הבית, אין היא זכאית למזונות,
טען.
השופט שיינבוים לא קיבל טענה זו.
בהחלטה חסרת־תקדים, קבע השופט, כי
ברגע שבעל מעלה נגד אשתו חשדות בגי דה
— אין הוא יכול לדרוש ממנה לחזור
אליו, ולאשר, יש הזכות המלאה לסרב
לחיות איתו.
התוצאה: נגר חוייב לשלם 400ל״י
לחודש מזונות להרצליה. לטענתו, כי כל
משכורתו מגיעה ל־ 500ל״י, השיב השופט
:״תתאמץ, תעבוד יותר, ותשיג את
הכסף.״

עתונחז

סוכות

באניה ״ניד׳

הכס דו מי

13 יום

היינו!
״הבטתי סביבי וראיתי את העתונאים
מאזינים ברוב ענין והערכה למאמצי
הוועדה המקצועית וההבנה שהיא מגלה
לצרכיה,ם, ונזכרתי ברשימות ובמאמרים
שנכתבו על־ידי חלק מהם, כאשר היה

עדה־ 3ב או ק טובר

20 בספטמבר

ביקורים וטיולים
ס רודוס
פלמה
דה מיורקה
(מערת הנטיפים בפורטו קריסטו).
ברצלונה ניצה ליבורנו נפול׳
* פמגוסטה
הבטח מקומן
בהקדם!

(מנזר סונטחוט)

( מונ קו, מונ טו. נ,ו לו )

(פיזה, פלורנס ורומא)

היללי(מימין) ליד מירפסת המריבה
נגד הריסה לא חוקית
הורו להיללי להרוס את המירפסת שהקים
בקיוסק של אמו, אותו הוא מנהל, הזהירו,
כי אם לא יעשה כן, יבואו בעצמם לעשות
זאת.
היללי סר למחלקת־הפיקוח של עיריית
תל־אביב, הזכיר לאחראים מה קרה בפעם
האחרונה שמפקחים הרסו לו עסק.
מאז, אין הוא סובל מהפרעות יותר. פקחי
עיריית תל-אביב לא נראו עוד בשטח.

מדובר בתביעות דומות של עובדי ה*
תיפעול באשדוד, סבלים בנמל־ד,תעופה
בלוד, או דוודים ...זכרתי כיצד לגלגו
על שורה ארוכה של תביעות, כיצד עשו
לכל אחד את החישוב ד״מדוייק של
המשכורת, באילו כינויים השתמשו כלפי
אלו שנקטו אמצעים ...האם יעשה עתה
מישהו מהם את החשבון, בכמה אחוזים
מעבר להסכמי השכר, מסתכמות התבי עות
של הע תתאים? אמנה רק את
הסעיף בו דורשים 120ל״י לחודש לכל
עתונאי תחת השם הנחמד ״דמי ייצוג״.
אם הוא מגיע לנו, מדוע לא יגיע גם
לשורה ארוכה של בעלי מקצועות
אחרים?״

מה יעשה גבר, שגילה כי אשתו בוגדת
בו? אם הוא רוצה בה עדיין, מוטב שיסתום
את הפה. זאת גילה לאחרונה עמרם
נגר, תושב אור־יהודה.
היה זה בעת דיון בפני שופט בית־המש-
פט בתל־אביב, אלישע שיינבוים. נושא
הדיון: תביעת מזונות שהגישה הרצליה
נגר נגד בעלה עמרם. הרצליה עזבה את
הבית לאחר מריבות ממושכות, שפרצו בג לל
האשמותיו של עמרם ( )36 כי הרצליה
( )20 בוגדת בו עם מאהב צעיר.
לפני תחילת הדיון המישפטי, פרצה
קטטה במיסדרון בית־המשפט. היה זה
לאחר שעמרם ראה כיצד אשתו מגיעה
לבית-המשפט חבוקה בזרועות הגבר האחר.
עמרם פרץ בצעקות :״אפילו לנגד
עיני את מתמזמזת איתו?״ התפתחה מהומה,
ורק במאמצים רבים הצליחו סדרני
בית־המשפט להרגיע את הרוחות.
שתחזור. בכתב־ההגנה שלו, טען עמרם,
באמצעות סניגורו, עורד־הדין דרור

ביקורת נוקבת זו על צביעותם של
רבים מעתונאי ישראל, המגנים ונלחמים
בעתוניהם נגד תביעות שכר של בעלי
מקצועות אחרים, אד דורשים בעצמם את
אותן העלאות והטבות שהן פוסלים אצל
אחרים, לא הושמעה על-ידי שר־האוצר
או מזכ״ל ההסתדרות. השמיע אותה
עתונאי.
היה זה איזיק סדומי כתב דבר.
״לעיתים קרובות אנו תובעים מראשי
המדינה דוגמא אישית, והיכן הדוגמא
האישית שלנו?״ המשיך סדומי ושאל:
״אם גם בנו יראו הקוראים אנשים
שאצלם העיקר הוא המעמד המתבטא
בכסף, אוי לנו ואבוי לעתוגים המעסיקים
אותנו.״
ביקורת זו על עתונאי ישראל לא
פורסמה בשום עתון. היא הופיעה בעלון
פנימי, איגרת לחבר, של אגודת דד
עתונאים בתל־אביב.

הא שה בוג ד ת!
ס תו םאת הפ ה

הרוולוז הז ה סי * י

(פומפייה, אמדפי וסורנטו).

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעותי

ר 0 .״ נ ר,בטיחותי נפי שוקנט ע־י חוו >.א .־
א ח . .נילי * ונוחר. נ 965׳ א *
!,הנחלים

י־דרוף

״אגד״ קנה אוטובוסים מתוצרת ״מרצדס״ הגרמנית
בשביל ירושלים. גח״ל וגרוריה הגישו הצעות ל־סדר״היום,
ונאמו נאומים פאתטיים נגד המזימה. עד
כאן זה היה שיגרתי.
ההמשך היה מגוחך. תחילה נאם שימעון פרס נאום
נגד גח״ל, הוכיח בעליל שטענות גח״ל בעניין זה אינן
עומדות במיבחן ההיגיון. בין השאר אירעו חילופי־הדברים
הבאים :

5־ 3בי1לי 1972

יטמעון פרס: שרי־התחבורה אישרו לחברה להובלת
פרי בראשות מרידור* לקנות עשר אוניות בגרמניה,
בערבותה של ממשלת ישראל. לא? לא?
חיים לנדאו: האם צריך לאכול החזיר עד הסוף?
שמעון פרם: לא שמעתי על יהודי דתי האומר
שקצת חזיר מותר, הרבה חזיר — אסור. על דתיות
כזו עוד לא שמעתי.
אסתר רזיאל־נאור: מדוע אתה מזכיר שמות
של אנשים פרטיים? איזה נימוק הוא זה? זה בניגוד
לתקנון! אסור להזכיר שמות בכנסת!
אורי אבנרי: אבל זה נכון, גבירתי ! מרידור גם
מכר לגרמניה אוניה שהיינו זקוקים לה — מיכלית
שהיתה דרושה לצינור־הנפט באשקלון, נמכרה לגרמנים!
שמעון פרם: לפי מיטב ידיעותי, הזכרתי (את
מרידוד) לשבח, ולא לגנאי. לא שמעתי שאסור להזכיר
שמו של אדם, אשר בנה חברת-אוניות גדולה.
אסתר רזיאל־נאור: אינך מזכיר אותו סתם כך.
יש לך כוונות!
מנחם כנין: מדוע אתה מדבר בסיגנון סרקסטי?
שמעון פרם ו לא סרקסטי. כולנו אנשים רציניים,

הנ/גתבוססים כ ח ״ ם
! המת בו ס ס־ ב בו ץ
מיזנון הכנסת היה במשך כל השבוע מרכז למשיכת
עיתונאים, שהתבוננו — ברצינות גמורה, או כשימחה-
לאיד משועשעת — להתפתלויות ל״ע, מפ״ם והמפד״ל,
שניסו לרדת מן המינרלים הגבוהים שהם טיפסו עליהם.
סיעתנו מילאה בכל התהליכים האלה תפקיד שקט
אך משמעותי ורצוף. הקשינו על כולם לברוח מאחריותם
בנקל. הידיעה שאנחנו לא נשתוק, מילאה תפקיד חשוב
בכל ההידברויות והחיפוש אחרי תחבולות.
הצעת־החוק שלנו בעניין הנשואין האזרחיים ל-
פסולי־החיתון, שנדחתה על־ידי מיפלגת־העבודה והדתיים
(כולל חרות) ,אחרי של״ע, מפ״ם והליברלים
ברחו מן האולם בבושת־פנים, חזרה לחדשות. קברניטי
המערך הפכו את הקערה על פיה, ניסו להשתמש בתוצאה
זו של בוגדנות ״אנשי המצפון״ כדי למנוע הצבעה
על הצעתם.
תוך כדי כך הצענו הצעה לסדר״היום על הנושא :
פיזור הכנסת ועריכת בחירות.
בינתיים פעלנו גם בכיוון הדתי. הגשנו הצעה לסדר-

יש אפיקורסים הטוענים שיש
צדק בטענה, שכיוון שאורי אב-
נרי הגיש הצעה הדומה לזו של
האוזנר והיא הוסרה — אין
מקום להגיש הצעה דומה תוך
שלושה חודשים מיום הסרת ה הצעה
הראשונה.״״
קריאת ביניים :״אנחנו צרי־כים
להתבסס על אבני י?״
ספיר :״לפעמים צר*ך להת־ייחס^גם
לאפיקורסים

מדיוני צמרת המערך

(ידיעות אחרונות)

היום על ״גיוס בחורי הישיבה״ ,ודרשנו להעלותה לדיון
אם יעלה ח״כ אגו״י שלמה לורנץ את הצעתו
בעניין ״מיהו יהודי״ .זה מבטיח איזון מעניין. ב״דברי
ההסבר״ להצעה (הדרושים לפי התקנון) ,קבענו :

״שיחרורם של בחורי־ד,ישיבה משירות בצד,״ל היא
שערורייה הנימשכת זה שנים רבות. הפלייה זו בין דם
לדם מקורה בהסכמים בין־מיפלגתיים, הפסולים מעיקרם
בשטח זה. היא מטילה נטל נוסף על כל שאר הנוער בארץ,
הנאלץ לשרת יותר, בגלל שיחדור בחורי-ישיבה.

השיחרור מנוצל לרעה על־ידי כחורים
רכים, הלומדים רק להלכה, בעוד שלמעשה הם
עובדים ומתפרנסים, ומתבססים בחיים כשעה
שחבריהם מתבוססים ככוץ.
מעשי האלימות והטרור, המבוצעים על־ידי בחורי־ישיבה
המשוחררים מגיוס — כגון הצתת חנות ארוס, הפגנות
פרועות, וכר — מדגישים את הדחיפות שבחיסול
עוול משווע זה.

הרצד לא
נסעב ,.מרצד
בימים אלה משתוללת בכנסת הצביעות בממדים
החורגים גם מן המקובל בחיינו הפוליטיים. לא רק
פרשות חאוזנר ולורנץ, אלא גם פרשת ״מרצדס״ ,ה שבוע,
הוכיחה זאת.

התופעה, שהייתי מעז לכנותה — ״שואנות״ ,כלומר
הפיכת השואה למעין מיקצוע...
מנחם ידיד ז האס יסיעו תלמידים ליד!
; מרדכי באוטובוסים גרמניים 1
אודי אכנרי ז ...ניצול השואה, לצורך ושלא לצורך,
בכל עניין גדול וקטן, ובייחוד קטן.
שנית, אני סולד מפני החרם על עם שלם לדורותיו —
״אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה״.
חייקה גרוסמן: כמה דורות עברו?

שמואל מיקוניס 5מסתובבים עוד מאות

אלפי פושעים נאצים בגרמניה הזאת !

חיים לנדאו: בשפיגל שלך, שאתה נה־

נה ממנו מלוא חופניים, יושבים נאצים!* ן אורי אבנרי: המאבק נגד הנאציזם נטוש בגרמניה
של היום, ועל כן חשוב לדעת מי לוחם בנאצים
היום, מהם הכוחות הבולטים את הנאציזם. ואם אתה מזכיר
את דר שפיגל, הוא תופס מקום מכובד במאבק זה.
בראש ממשלת גרמניה עומד כיום אדם בעל עבר
אנטי־נאצי מפואר, לא רק מהגר בימי היטלר, אלא לוחם
בכוח הנשק נגד הנאצים. נשיא גרמניה הוא כיום אדם
בעל עבר אנטי־נאצי מובהק.
שלישית, אני מתנגד לסלקטיביות של החרם המוזר
הזה. מדוע מוטל חרם על יצירותיו של ואגנר, כאשר
חוזה־המדניה, אשר תמונתו תלוייה כאן, רשם ביומנו
שכתב את ספרו מדינת היהודים תחת רושם יצירתו של
ואגנר טנהויזר?
מנחב כנין: מה שאמרת עכשיו אינו וולגריזציה
של הנושא 7האם אז היו גרמנים? האם
אז הגרוזנים השמידו יהודים? הרצל כתב גרמנית!
אסתר רזיאל־נאור: הנאצים לא ניגנו אז
את ואגנר, כי הם לא היו.
אורי אכנרי: אינכם מקיימים חרם על כל
המוסיקה הגרמנית. אתם מקיימים חרם על מוסיקה
של מלחין אחד, ואגנר, בגלל דיעותיו,
! שהיו ידועות היטב להרצל**.
מרצדס הוא מרצדס לא רק כשהוא אוטובוס, אלא גם
כשהוא מכונית פרטית, ורחובות ירושלים מלאות מכוניות
מרצדס. מכוניות גרמניות עומדות אפילו על מיג-
רש־החנייה של הכנסת!
מובן שהצעתנו לא נתקבלה. אבל כימעט כל אנשי
המערך, שנכחו באולם, וגם שימעון פרס עצמו, לא הס-

״ בלה עו לסנה ״ -
ריכארד ואגנר
ומדברים בעניינים רציניים. לא שמעתי שאסור להזכיר
מעל במת הכנסת אדם שעשה מיפעל.
אורי אכנרי ג זה כבר הוזכר מעל במת הכנסת**.
בתום נאומו של פרס, יכול היה איש תמים להניח
כי הוא יציע להסיר את הצעת גח״ל מסדר״היום. לא
דובים ולא יער ! פרס הציע את ההיפך הגמור: לקיים
דיון על ההצעה במליאה — דבר שהממשלה רגילה
להציעו רק במיקרה של הסכמה טוטאלית עם הצעה.
מדוע? ככה. כדי לא לגרום לצרות נוספות בקוא ליציה.
קמתי והצעתי להסיר את העניין מסדר־היום:

אורי אכנרי: אדוני היושב־ראש, אולי אני מכניס
את ראשי למיטה חולה...
חיים לנדאו: הוא נמצא שם כבר מזמן !
אורי אבנרי אבל אני מציע לכנסת להסיק את
המסקנה מדבריו של שר-התחבורה, שהובילו במישרין
למסקנה שאין מקום לוויכוח על הצעה זו. מכיוון שאני
מסכים לדיעה זאת, אני חושב שהיושר האינטלקטואלי
והפוליטי מחייב להסיק את המסקנה, ולומר שיש להוריד
את ההצעה מסדר־היום.
דב מילמן: אתה תומך בממשלה יותר מ־
1 6אשר אנשי הממרך!
אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, הרייך השלישי
של הצורר הוכרע במאי .1945 מי שנולד ביותו יום,
הוא כיום בן .27 מי שהיה אז נער בן ,13 הוא כיום
בן .40
לא ייתכן לדבר ב־ 1972 על גרמניה של היום בסיגנון
שאנחנו חייבים לדבר בו על גרמניה של .1945
אסתר רזיאל״נאור: שמענו מגדולים ממך,
ולא קיבלנו.
דב מילמן: אנחנו מדברים על ניצולי השואה,
נלא על גרמניה. איו אתה לא מבין את זה?
אליעזר שוסטק ו על מרצדס מדובר,
ולא על גרמניה סתם.
מנחם ידיד 1פתאום אתם מגינים על מ ר־צדם!
אורי
אכנרי: אדוני היושב־ראש, אני רוצה להזהיר
מפני שלוש תופעות:
ראשית, הוולגריזציה של השואה.
השואה היא פרק יחיד־במינו בהיסטוריה, לא רק
של עמנו אלא של העולם כולו. לא יתכן לסחור בשואה
כל יום שני וחמישי, בעניינים בטלים.
דב מילמן: זה נימוק וולגרי! !
אורי אכנרי: יש להפריד בין זכר השואה לבין
* חברתו של יעקוב מרידור, איל־ההון של חרות
וח״ב גח״ל לשעבר. פרס רמז על קודמו, שר־התחבורה
החרותי עזר וייצמן.
** בשעתו דיברתי על קשרת של מרידור עם גרמניה.

אךה או לםמת רו קן
עם הודעת מנהל תיאטרון ״בימות״ ,יעקוב אגמון,
על כוונתו לסגור את התיאטרון אם לא ישתנה יחס
השילטונות, הגשנו הצעה דחופה לסדר-היום. הנשיאות
הכירה בדחיפות, וכך נפל בחלקנו לפתוח את הדיון
הראשון בכנסת, מזה שנים רבות, על גורל התיאטרון.
פתחתי בנימה של הומור:

אורי אכנרי: כבר אמר מישהו לפני :״העולם
כולו במה הוא, והאנשים והנשים אך שחקנים כולם, איש־איש
כניסותיו ויציאותיו, וכל אדם בימי חלדו יופיע
בתפקידים שונים

העולם בולו במה הוא, אך אולם התיאטרון
בישראל מתרוקן והולך -כימעט כמו הכנסת.
מנהל אחד התיאטראות, בימות, הודיע שהוא עומד
לסגור את שערי תיאטרונו, ולהשליך את המפתחות.
...המדובר הוא בתיאטראות המיסחריים, הקוראים
לעצמם ״עצמאיים״ ,להבדיל מן התיאטראות הרפרטוא-
ריים, המימסדיים. בין שני סוגים אלה פעורה כיום
תהום של אפלייה — הן בתחום הסיבסוד הציבורי, הן
בתחום המיסוי. יש לאפליה זו אידיאולוגיה.
התיאטרון הרפרטוארי מחזיק צוות קבוע של שחקנים,
ומשלם להם משכורת בימי גאות ושפל. הוא מחנך
ומגדל את שחקני־המחר. הוא מעלה מחזות חשובים,
גם קלאסיים, גם מקוריים, מבלי שיהיה נאלץ לרדת לדרגת
המכנה המשותף הנמוך ביותר. יש לו תפקיד חינוכי,
תפקיד יוצר־תרבות.
התיאטראות המיסחריים, לעומת זאת, הם בתי־עסק.
הם שוכרים שחקנים להצגה מסויימת, משחררים אותם
בגמר ההצגה. הם מעלים הצגות שהקהל רוצה לראותם,
מתאימים את עצמם לטעם הציבור הרחב ביותר, מייצרים
סחורה ומוכרים אותה. אך מיקרה הוא שסחורה זו
היא הצגה על גבי במה. לכן ראויים תיאטרוני הרפרטואר
לתמיכה, ואילו סוחרי-התיאטרון ידאגו נא לעצמם.
זה נכון, למראית עין. אך למעשה רחוקים הדברים
מלהיות כה פשוטים. תיאטרוני הרפרטואר מעלים כיום
בארץ הרבה הצגות שאינן אלא קיטש ממוסחר ובידור
וולגרי. התיאטרות המיסחריים, כביכול, מעלים לא פעם
הצגה בעלת־ערך, הצגה מקורית, ואף הצגה בידורית
המתעלה לדרגה של חוויה תרבותית. שחקני הרפרטוארים
מופיעים על הבמה המיסחרית, ושחקנים בלתי־תלויים
עולים עתה לא פעם, לשעה קלה, על הבמה הרפרטוארית.

אכן ,״הכל יחסי,״ ולא פעם יש הפתעות
״כדרך למוסד הסגור.״

...אין זה נכון שהסחורה התיאטרונית שווה לסחורה
אחרת — לדג מלוח או למסטיק. כי גם בידור קליל
ביותר, כמו אנזי הגנראלית, מכניס לכל הפחות קהל
* הכוונה לשבועון רב־התפוצה דר שפיגל, ש־פירסם
את תמצית ספרי בהמשכים.
*• ריכרד ואגנר היה אנטי־שמי, למרות (ואולי בגלל)
שרביס חשדו שהוא בנו הבלתי־חוקי של שחקן יהודי.
** שקספיר, כטוב בעיניכם.

שמתכחש לקיו מו ה ל או מי
כאשר התגבשה השערורייה סביב פתיחת
מישרד ״האירגון לשיחרור פלסטין״ בלונדון,
מיהרנו להגיש הצעה דחופה לסדר״היום.
בצורה זו מנענו מצב שבו ידברו רק נציגי
הימין הקיצוני על נושא זה, והשגנו את האפשרות
להציג עמדה מאוזנת, השוללת את מעשי
הפידאיון אן מתייחסת בחיוב לשאיפות הפלסטיניות.
וכן,
אחרי שח״כ מנחם בגין נשא נאום פא-
תטי חוצב־להבות נגד הערבים והבריטים, דיברתי
בסימון הפון — ללא פאתוס, תון ניתוח
ענייני של הבעייה. הנאום נשמע בשקט גמור,
באולם שהיה מלא מפה אל פה :

אורי אכנרי ז אילו רצה הצבא האירי הרפובליקאי
לפתוח מישרד בירושלים, איך היינו נוהגים?
אנחנו מדינה דמוקרטית, ומותר להטיף בה לכל דיעה,
גם לדיעה שאירלנד צריכה להיות מאוחדת תחת דגל אחד.
אך האם היינו מסכימים שיקום כאן מישרד של
אירגון צבאי, המנהל מילחמה בפועל נגד מדינה ידידותית?
אירגון המגייס מתנדבים זרים לביצוע פעולות חבלה
בלונדון, לחטיפת מטוסים בריטיים, להריגת חיילים
ואזרחים בריטיים?

ש ל הע הפלס טיני ־ עחרל פי ד איון !

אולם העובדה שהעם הערכי הפלסטיני אינו
משתף פעולה עם האירגון לשיחרור פלסטין.
ועם אירגון פתח השולט בו — היא הנותנת.

לקראת האסון הוגיע׳
מבחינת המטרות, גבירתי היושבת־ראש, האירגון ל־שיחרור
פלסטין שולל שלילה טוטאלית את עצם קיומנו
הלאומי, את עצם זכויותינו בארץ זו.

אין הוא שואף להקמת מדינה פלסטינית
בצד מדינתנו, כשאיפת רוב כניו של העם
הפלסטיני, המכינים כיום כי זוהי הדרך היחידה
להגשמת שאיפתם הלאומית.
האירגון לשיחרור פלסטין רוצה להקים מדינה פלסטינית
במקום מדינת ישראל, אחרי חיסולה והשמדתה,
וזוהי התיזה המנחה את כל דברי התעמולה שלו, בכל

אילו הסכמנו לכד, היה זה צעד פוליטי
מובהק. זה היה חורג כהרבה מן הזכות הדמוקרטית
להסביר עניין מדיני.

אנחנו מתקוממים נגד מעשים בלתי־מוסריים. אנחנו
דורשים הכרה בשגיאות שנעשו תוך כדי ביצוע פעולות
צבאיות. אנחנו־ שמחים כאשר הממשלה מודה בטעות
כזאת, בפירוש ובגלוי.

אד נכון לומר, גברתי היושכת־ראש, ואני
אומר זאת במצפון שקט, שמעולם לא נקטנו,
כהכרה, בשיטה של רצח ללא אבחנה, כשיטה
לאומית.
והנה, האירגון לשיחרור פלסטין, האירגונים המסונפים
לו, ושאר אירגוני הפדאיון, יוצרים ג׳ונגל בינלאומי,
קושרים קשר עם קבוצות־שוליים מטורפות בעמים שונים.
הם רוצים לבצע מטרות בלתי־מוסריות בשיטות
בלתי־מוסריות.
אילו זנח האירגון לשיחרור פלסטין את המטרות
ואת השיטות הללו, והיה זוכה ללגיטימציה כלשהי מצד
העם הפלסטיני — אני לא הייתי מתנגד לניהול משא־ומתן
גם עימו.

אם יודיע האירגון לשיחרור פלסטין שהוא
שואף לפיתרון מדיני, על בסיס ההכרה ההדדית
כזכויות הלאומיות של האומה הישראלית
ומדינת ישראל, מצד אחד, ושל האומה הפלסטינית
ומדינה פלסטינית שתקום, מהצד השני
— הייתי אני קורא למשא־ומתן גם עימו.
אולם המציאות, איננה זאת. היא הפוכה.

׳שואל עוזרת לפתח

קיומו של מישרד אירי-רפובליקאי כאן, הנפת דגל
הצבא האירי־הרפובליקאי בעיר זו, ביקור מפקדי הצבא
המחתרתי האירי בירושלים — כל אלה היו מהווים צעד
לקראת הכרה פוליטית באירגון זה, ותמיכה במטרותיו.

עלי לומר, גברתי היושבודראש, מילה אחת כלפי
עצמנו.
אין ספק שהקמת המישרד של האירגון לשיחרור
פלסטין בלונדון היא הישג לאירגון זה.

ממשלה פלסטינית נגולה?

יש לממשלת ישראל חדק כהישג הזה.

העניין הפלסטיני זוכה לאהדה רבה בעולם כולו,
ואני אומר: אהדה שהיא צודקת ביסודה.

גבירתי היושבת־ראש, הבה נבדיל בין האירגון הזה
ובין העם הפלסטיני?

מי שמתכחש לזכותו של העם הפלסטיני
לחיות כמונו, תחת דגלו הלאומי, כארצו, כחירות
— אינו יכול לזכות כאהדה כעולם.

העם הפלסטיני חי וקיים.

רבים וטובים בעולם, וכמוהם רבים וטובים בישראל,
רוחשים אהדה עמוקה לטרגדיה הלאומית שלו. רבים
וטובים בעולם ובישראל מקווים שטרגדיה זו תגיע לסיומי׳
בימינו, וכי העם הערבי הפלסטיני יגיע לשיחרור

כיום, גברתי היושבת־ראש, אין מוצא לגיטימי לשאיפה
הלגיטימית של העם הפלסטיני, מפני שממשלת ישראל
מונעת זאת, הן במישור הרעיוני־פוליטי, הן במי-

נ 1עוזרלעדאפאתל
לאומי, לעצמאות ולחרות במדינה פלסטינית לאומית, שתקיים
יחסי רעות ושותפות עם מדינתנו הלאומית שלנו.
אם יקים העם הערבי הפלסטיני הנהגה לאומית
לגיטימית, ואפילו ממשלה זמנית בגולה, כדי להגשים
שאיפה זו — לא אהיה אני בין המתנגדים לכך. להיפך.

החוברות והכרוזים, שיהיו מונחים מחר על איצטבאות
המישרד בלונדון.
מבחינה זו, מהווה האירגון לשיחרור פלסטין חוליה
חדשה בשרשרת הרת־האסונות של החוגים הקיצוניים,
שגרמו לא מעט לטרגדיה הלאומית הפלסטינית במשך
שני הדורות האחרונים — בימי המרד הערבי של
,1936—39 בימי מילחמת־העמים של ,1948 ובמלחמת
ששת הימים.

את מ מ״צג אש״ד?

כל המילחמות האלה, שהרסו את העם הפלסטיני,
נגרמו במידה. רבה בגלל סירובם של חוגים פלסטיניים
קיצוניים לקבוע לעצמם מטרות סבירות, להכיר בקיומנו
הלאומי, ולהסכים לדו־קיום של האומה הישראלית והאומה
הפלסטינית בארץ זו.

הייתי דרוש מממשלת ישראל להיכנס ל־משא־ומתן
עם הנהגה זו, כדי שדגלי ישראל
ופלסטין יתנופפו, כבוא היום, זה כצד זה כארץ
זו, שהיא מולדתנו ושהיא מולדתם.

אולם, גבירתי היושבת־ראש, מה לכל זה ולאירגון
מונאזמת תחריר פלסטין ,״האירגון לשיחרור פלסטין״?

אופיו, מטרותיו, שאיפותיו של אירגון זה
— מה להם ולשלום, מה להם ולהגשמת שאיפותיו
הלגיטימיות יטל העם הפלסטיני ז

מבחינת ההרכב והאופי, לא היה שום תהליך דמוקרטי
או אחר, המעניק לאש״ף לגיטימציה כנציגות
מוסמכת של העם הפלסטיני. המציאות מוכיחה שרוב
רובו של העם הפלסטיני דוחה את המטרות הקיצוניות
של האירגון, אינו מקבל ממנו הוראות ופקודות, ואינו
משתף עימו פעולה.
האירגון הוקם והוכר על־ידי שליטים ערביים, לפי
השיקולים והאינטרסים שלהם, מבלי לשאול את פי העם
הערבי הפלסטיני. שלושה מיליון בני העם הזה חיים
כיום תחת כיבוש צבאי ישראלי או דיכוי ירדני, או
נמקים במחנות־פליטים או בפזורה בינלאומית. לכן קשה
לעם זה להגיע לגיבוש הנהגה.
לאולם התיאטרון, ובכך תורם תרומה ראשונה לפיתוח
תרבות תיאטרונית.
ואוסיף כאן: אין תחליף לתרבות תיאטרונית. לא
הטלוויזיה ולא הקולנוע יכולים לבוא במקום החוויה
התיאטרונית, הבנויה על קונטקט בלתי־אמצעי בין הקהל,
כגוף קולקטיבי, ובין השחקן. גם כאשר מוגשת יצירה
דרמטית על המסך הקטן, אין דינו של אדם החוזה בה
מכורסתו או ממיטתו כדין אדם המצטרף לקהל, בחוויה
קולקטיבית, באולם התיאטרון.

אחרי ניתוח הגורמים למשבר התיאטרון, ניגשתי
להצעת הפיתרונות :

אורי אבנרי ז ...מה דרוש, אדוני היושב־ראש?
דרושה חקיקת חוק לעידוד התיאטרון, כמו החוק

עכשיו הם גוררים את העם הפלסטיני ל
תוף אסון רביעי.

וצח בשיטת לוחמה
מבחינת השיטות, נכון לומר שהשיטות והמטרות
צמודות זו לזו. המטרה נותנת את השיטה, והשיטה קובעת
את המטרה.

האירגון לשיחרור פלסטין מבצע, ומטיף
לכיצוע, פעולות אלימות נגד כלתי־לוחמים,
נגד נשים, נגד ילדים.
גבירתי היושבת־ראש, לא אטען, כמו קודמי, חבר-
הכנסת בגין, שאנחנו טהורים מכל רבב בעבר, וגם לא
בהווה. היו מעשים חריגים, לא רק של האצ״ל, אלא
גם של אירגון ההגנה, לא רק בדיר־יאסין, אלא גם במקומות
אחרים. קרו דברים בעבר, קורות שגיאות בהווה.
לעידוד הסרט — חוק המסדיר את הייחס בין מוסדות־הציבור
לתיאטראות, והקובע קריטריונים אובייקטיביים.
הייתי מציע כמה הצעות כלליות לחוק כזה. קודם
כל ברור לי שיש לבטל לחלוטין את ״מס העינוגים״
של הרשויות המקומיות.
שמחה ארליך ז זה מס עינויים, ולא עינוגים

אורי אבנרי: מכיוון שאין זה מרתף עינויים,
שאליו גוררים אנשים בכוח, אלא מקום
שאנשים יכולים להתענות אנ להתענג בו בהתנדבות,
ניתן לתיאטראות להתחרות וניתן לקהל
לבחור. כמו שאמר היושב־ראש — לא יושב־ראש
הכנסת — ״יפרחו־נא מאה פרחים״.
יגאל אלץ ז הוא התחרט מאז.

שור המעשי־הפיסי. כשממשלתנו ממשיכה להתכחש לזהותו
הלאומית של העם הפלסטיני, ואינה מציעה לו
פיתרון סביר לבעייתו — היא עוזרת לאירגון לשיחרור
פלסטין, ומניחה לתנועת הפידאיון לשאת לבדה את
הדגל הפלסטיני.
כשממשלתנו אוסרת פעולה פוליטית לגיטימית בשטחים
המוחזקים, ואינה מאפשרת בחירות פוליטיות אמיתיות
(להבדיל מההצגה המוניציפלית שהיתר היא
מונעת גיבוש הנהגה לאומית לגיטימית, הגיונית ומתונה,
בשטחים המוחזקים.

אנחנו משאירים לאירגון לשיחרור פלסטין
לקצור את פרי האהדה העולמית המוצדקת
לעניין הפלסטיני, ולהשתמש כאהדה מוצדקת
זו כדי להכין פשעים ולבצע פעולות הכלה.

האירגון לשיחרור פלסטין והאירגונים המסונפים לו,
הם כיום הגורם היחידי בעולם הטוען בשם הפלסטינים,
הזוכה בהדרגה להכרה של דעת־הקהל העולמית, ועכשיו
גם של ממשלות.

אם אנחנו רוצים, כפי שאנחנו צריכים, לעקור
את התופעה הזאת, לשים לה קץ — לא
די לדרוש מהבריטים שלא לתת יד למעשה הפסול
הזה, אלא יש ליצור אפיק לגיטימי, לאומי,
חופשי, לגיכויט יייטות פלסטינית כדרכי
שלום, לגיבוש מטרות פלסטיניות שיובילו לשלום,
להקמת הנהגה פלסטינית שעימה אנחנו
יכולים מחר לכנות עתיד כמרחב מ/״,,צף לשנינו.

פי הצעת אבא אבן, הועברה הצעתנו —
יחד עם הצעות הימין — לדיון בוועדת החוץ
והביטחון.

אורי אכנרי ז הוא התחרט, אבל הפרחים —
אני מקווה — יוסיפו לפרוח.

דרשנו קביעת מיבחנים אובייקטיביים למתן תמיכה
והלוואות מטעם הממשלה למחזות (למשל: קלאסיים,
מקוריים, ניסויים) ,בלי קשר למיסגרת בה היא מועלית
; העמדת אולמות ציבוריים לרשות התיאטראות ן
ביטוח הצגות חשובות בפני הפסדים ; ועוד ועוד.
לבסוף, ואחרי שגדעון פת מגח״ל העלה הצעה
דומה, הציע יגאל אלון להעביר את הצעותינו לדיון
בוועדה. ההצעה נתקבלה, כשרק יעקוב גרוס מאגו״י
שופך אש וגפרית על ״הצגות הזימה״ של התיאטראות,
שמציגים את ״מלכת האמבטיה״ ו״מלבת הכביש״ .גרוס
לא ידע שהמלכה השניה הופיעה בקולנוע.

¥1121X7
תיאטחן 1819

ה עו ל הז ד

חו״ל
איזה מן או ת לו!
בישראל גועשים התיאטראות דק בענייני
תקציבים וסובסידיות. לפני הקלעים
משכשכות ההצגות, מקוריות כמיו־באות,
במי־האפסיים של הכדאיות־הדיוו-
חית וטעם־הקהל.
אד העולם הגדול שסביבנו גועש עדיין
במהפיכה התיאטדונית הגדולה שהחלה
לפני שנים מיספר.

מדווחת כתבת־התיאטרון של

מאוזן :

מאונך :

)1תנועה קטנה )5 .רוצח נשים אנגלי
מפורסם )9 .בוסתן )10 .נמלט )12 .תל
חרבות )13 .שמחה )14 .חלק, מנה)16 .
ידע )17 .צורה של התקנת אוכל, בעיקר
לתינוקות וחולים )19 .לא מבושל)20 .
סוג קרקע )21 .עיר פרוסית )24 .אחד
השבטים )25 .קלח )26 .משכן ,׳מעון)27 .
יצר יש מאין )29 .קיבוץ בדרום הארץ.
)33 אביזר בישול )35 .שנשמה באפו)36 .
חסר און )38 .אבן בנין יקדה )40 .מצבה.
)41 כינוי לתלמידי דש״י, שהרחיבו את
באוריו וצרפום לפרושי הרב )42 .תבלין
מזרחי )43 .דבר שפתיים )44 .מרמה, שקר,
)45 קריאת שמחה )47 .תבלין פיקנטי.
)50 חושל )52 .׳מחצית היממה )54 .רשע
מקראי )56 .בעל חי מדברי )57 .לשכה.
)59 כינוי למיעוט )62 .מילת תנאי)63 .
מילת גוף )64 .קיווה )65 .עוף אגדתי.
)66 שליט )67 .צוק )69 .אביון )70 .מילת
ברירה )71 .רשע )73 .מעשה של ערמה.
)74 שליט רומאי, מחבר ״כיבוש גאליה״.

)1מין צמח, הקרוי בלעז :׳חלב זאבים
)2 .שנולד טרם זמנו )3 .שמא)4 .
גז )5 .אחד הדברים בהם ניכר אדם)6 .
יגיל ׳מצוות )7 .׳מכשיר עינויים )8 .זונה.
)11 יסוד )12 .מארבעת המינים )15 .ש אינו
עדין )16 .מעשר המכות )18 .אפשר
להרוויח אותו ולהפסיד את המערכה)19 .
עמוד מים )21 .אבדון, חורבן )22 .אות
באלפבית )23 .עצם )25 .גיבור איטלקי.
)28 יועץ דויד, סבה של בת־שבע)30 .
קמין )31 .אפוס )32 .צמח מטפס)34 .
שקר )36 .עיירה של טפישים )37 .נישאר
זמן מה )38 .חינם, ללא תועלת )39 .בעל
יחי המפורסם בחיי המין שלו )42 .מונח
גיאוגרפי )46 .אפס, אין )47 .סחבות לעטיפת
הרגליים )48 .הלוואי, ימי יתן)49 .
שר התחבורה הראשון )50 .שפחה)51 .
משורר יווני דגול )53 .בירתה הקדומה
של מצריים )54 .פוחז )55 .מילא, שיהיה.
)56 מה שהנשים ׳מסתירות )58 .אבל)60 .
מתכת קשה )61 .אחד הזמנים )62 .לה
סגדו הקדמונים )67 .זקן )68 .מילת זירוז.
)71 כינוי למת )72 .מספיק.

״העולם הזה ״ ,שביקרה כלונדון כ־עונה

אותלו, הכושי מוונציה, מכוסה באבק
של 400 שנים, החל מחוויר ומלבין מיום
ליום. כמעט ואין מבחינים עוד במוצאו
האצילי, ולכן הגיע הזמן להזכיר לעולם
בדיוק מה היה, ומה תפקידו ההיסטורי.
ומי יעשה זאת טוב יותר מאשר יהודי
ממוצא פולני, אזרח אמריקאי, העובד באנגליה,
בשם צ׳ארלז מארוביץ?
גנרל אותלו, כשמיסידים ממנו את קורי
העכביש ואת העובש של השנים, הוא
דוגמא ומופת לכושי הבזוי, זה שמכר את
עצמו כמשרת ללבנים, מלקק שפתייו ב־

בנתר אותרו

אותלו (רודולף נוקרו) בסצינת החניקה המפורסמת של
דסדמונה (ג׳ודי ג׳ייסון) .צופה בנעשה מאחור, יאגו (אנטון
פיליפס) .הבמה מופרדת מן האולם בשרשרות־ברזל הבאות לסמל את שיעבודם ההולך
ונמשך של השחורים בארצות־הברית, בהצגתו של צ׳ארלס מארוביץ העובד באנגליה.

חשבץ 9ו$ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

5 3 9

100י 1 1*171י י | 1/| 1ד ך 1להקת ״הפרוספקט תיאסר״ מעלה במיסגרת
1 1 11/1 1 . 1111 / 111 תיאטרון־האומות באולדויץ׳ ,את ההצגה
השיקספירית הפחות מוכרת טורח אהבה לשווא״ .כתפאורה להצגה משמשים
אביזרים בכל גווני־הקשת, המזכירים בצורתם ושימושיהם צעצועי גן־ילדים.

לם א ת קרן האור הפרטית שלך
לאור השמש!״ קראו המילים שמתחת
למודעה. אך מי יכול היה להסיט
את עיניו למילים, כשמעליהן התנוסס
פלא־התבל השמיני: נתח נשי דשן, אשר
עם כל מישמניו השופעים הצליח להראות
יותר סקסי מכל גלי העצמות של הדוגמניות
למיניהן.
המודעה שהתפרסמה ברבים מעיתוני
גדמניד,־המערבית, הפכה לפגז לוהט שהסעיר
את כל אירופה.
יוזם המודעה — בעל סוכנות פירסום
בדיסלדורף — גינטר י׳ורגן־באר. יורגז-
באר הוצף בימים שלאחר פירסום המודעה,
במבול של קריאות טלפון נלהבות.
רבים מהמטלפנים, שהתקשרו מכל קצווי
אירופה, התחננו לקבל :״רק את הכתובת
או את מיספר הטלפון של השמנה
והנאווה.״
אפילו מתחריו של הפירסומאי, שהתפרסם
בין־לילה, טילפנו נירגשות לברכו
על השמנה המשגעת.
הגדילו לעשות כמה כותבי מיבתבים,
אשר התעניינו לדעת אם יוכלו להזמין
אצל המפרסם את תמונודהפצצה כפוסטר
לקירותיהם.
אשר לדשנה עצמה, היא נתגלתה לאחר
סריקות־פרך שערך הצלם מהמבורג
— כריסטיאן פון־אלוונסטבן. לאחד שקיבל
את הרעיון מן הפירסומאי, התחיל פון־
אלוונסטבן לתור אחד שמנות. הוא נדד
מסובנות־דוגמניות אחת למישנה, בילה
לילות בבארים אפלוליים, שוטט ברחובות
כשהוא נועץ ׳מבטים חומדים בשמנות חול פות.
השמנות שמחו לתשומת־הלב הפתאומית,
אך הצלם לא גילה את מבוקשו.

המודעה שהרעישה את איהנה: הנורווגית למען היפאנים

וא העיז אפילו ונבר במחשכי
} ! ארכיון הפורנו של עיתון־סכס גרמני
— היה הרבה כס, אבל אף שמנה טובה
אחת.
עד אשר גילה יום אחד את מה שהוא
מכנה עתה :״התשובה הנורווגית לטווי־ו
גי האנגליד.,״ תלמידת בית־ספר לאמנות
בגרמניה — גרד טינגלום, בת ,20 אשר

נערת החלב והדבש, גדלה בעיירה קטנה
בצפון נורווגיה, שכל נולה היתה:
ארבעה מישקי.איכרים, חנות וכמה פדות...
מאחרי דלפק החנות, עמד אביה של גרד.
היא הגיעה לגרמניה כנערת או־פר,
ועבדה בבית ׳משפחה גרמנית, עד אשר
התקבלה לבית־הספר לאמנות, במחלקה
לאיור־ספרים. בעיקר אוהבת העלמה ל צייר
— נשים שמנות.
תחילה כשהציע לה הצלם לעמוד מולו

בכמה פוזות שופעות, פרבר, הנורווגית
מכל וכל. אך מיספר כוסיות של שנאפס
טהור, ניסו כליל על החינוך של בית־אבא,
וגרד חשפה את אוצרותיה העצומים
לשמש ולעדשה.
כל 73 הקילוגרמים של הביישנות רד
שתוייה, צולמו על חופו של האי המקסים
— איביצה, השוכן בים־התיכון ליד חופי
ספרד.
תוצאה לא צפוייה ראשונה של פירסום
התמונות: אביה של גרד הגיע מנורווגיה
דחוף ומבוהל, כדי להציל את בתו מזרועות
הפורנוגרפיה. הוא נרגע חלקית כש
ד,וסבר
לו כי כל העניין לא היה רציני.
להיפך — הוא בא לשמש כמישקל נגד
לכל הפירסומת האווילית הנעזרת בנערות
פין־אפ.
אווילית או לא — תמונת השמנה היפה,
תקפיץ ודאי את סירטי־צילום פוג׳י האמריקאיים
להם נועדה הפירסומת, לגבהים
חדשים. וכמו ססימתם המהפכנית של הפנתרים
האמריקאיים :״שחור זה יפה״
עלולה גרד למצוא עצמה בראש תנועה
חדשה לשיחרור מדיאטות ותיסכולים קו־לינאריים
שתצעד לאור הסיסמה :״שמן
זה יפה!״

הנאה כשמשליכים לעברו שאריות משובחות
מן הבשר שאכל האדון, ומאמין
שככל שיהיה משרת נאמן יותר, יהיו
שאריות הבן2ר מובחרות יותר. יאגו, ש במשך
הדורות הלבין כבר לגמרי, גם הוא
לאמיתו של דבר כושי, אבל כושי הגאה
בצבע עורו, כושי המעדיף להיות נרדף
ולהיות בזוי, אבל לא לשרת שום אדון
אלא להיות אדון לעצמו. וכל העניו עם
המטפחת המפורסמת, אינו מיועד להרוס
את אותלו ולהביא לכליונו, אלא לפקוח
את עיניו, להראות לו מה פרצופם האמיתי
של אדוניו ולהחזיר אותו אל המח נה
הכושי הדוגל בכוח השחור.
ומי הם באמת הלבנים, ומה הם רוצים
מאותלו י דסדמונה יודעת בדיוק מה היא
רוצה — את פר ד,הרביד, המשובח, את
הגבר אשר ביום מלחש בנימוס דברי
אהבה, חדור הכרת תודה על שהיא, המלאך
הבלונדי, נאותה לשוחח עם יצוד

כהה עור, ואילו בלילות, הופך יחד עימה,
לחיה בעלת שני־הגבות המושלמת ביותר
עלי אדמות.
היא אוהבת אותו? אולי, כל עוד ידע
את מקומו. אבל אל נא ינסה להשלות
את עצמו שעורו הפך ללבן משום שנישא
לאשה לבנה!
אביה של דסדמונה רואה את כל ה־עבין
בעיניו של סוחר יהודי מברונקס
ישעבד כל חייו על מנת לגדל את בתו
בפנימיות הטובות, לקראת איזה שידוך
מוצלח, והנה באים ומקלקלים לו את כל
החשבונות .״אני בכלל לא גזעני,״ הוא
טוען ,״אבל דבר אחד צריך להיות ברור,
לבן הוא לבן, ושחור זה שחור. לא צריך
להיות חכם גדול כדי להבחין בכך. חוץ
מזה, מה הוא רוצה הכושי הזה, שכולם
יהיו שווים, וכולם יהיו שייכים לאותם
מועדונים וילכו לאותם המקומות? תארו
לכם רק איזה דוחק יהיה בבתי־ה,שימוש,

אם לא יגבילו את הכניסה.״
כך בערך נראית הצגה חדשה בשם
מן אותלו שכזה המוצגת בתיאטרון קטן
בלונדון, מרתף שקירותיו שחורים, במה
במרכזו וכמאתיים מקומות ישיבה מסביבה.
הבמה סגורה בשלשלאות, כאלה הקושרות
את הכושים לצבע עורם. מאדר
ביץ הפך את שקספיר פנים לאחור. שאל
פה ושם קטעים ממחזותיו האחרים, ואם
לא די בכך החליט שמאחד וויל המסכן
לא הספיק להתוודע לתנועת ד,שיחדור
הכושי האמיתי, שהיתה עדיין באיבה בימי
המלכה אליזבט (הראשונה) ,צירף
לצורך המחזה נאומים של ג׳יימם בולדווין,
מאלקולם איקס וסטוקלי כרמייקל, המלמדים
כולם שמעל התהום שבין הכושים
והלבנים אין גשר ולא יהיה כזה אלא
אם יוקם בכוח הזרוע השחורה.
וכדי שלא יהיה כל ספק בקשר לכך
שזה מחזה אקטואלי למאה ה־ 20 ולא יצי

קלאסית שמימית ומנותקת מן המצי אות,
משמש יאגו גם כמנחה, וכשהוא
מנחה, שפתו עוברת אל ניבי שכונות העוני
של הכרך האמריקאי בו כל הלבנים
הם ״בני כלבה״ ו״דופקי אמהות״ .אביה
של דסדמונה מסרם את האנגלית בדיוק
כמו הקומיקאי היהודי מיקי כץ, ואילו
מנהיגי ונציה משוחחים במבטא ׳מתנגן
ומסולסל של ׳מפקדים בצבאו הדרומי
של רוברט אי. לי. מכולם דווקא אותל׳ו
הוא בעל השפה המצוחצחת ביותר, בחינת
העבד שעלה על אדונו.
כוכבת הצגה זו, שחוץ מתאורה, אין
בה כל אביזרים ותכסיסי במה, וכל מש תתפיה,
חוץ מיאגו העוטה מעין מדי־קרב
של יחידת קומאנדו, לבושים בלבן,
היא ג׳ודי ג׳י׳סון, שחקנית קולנוע הזכורה
ודאי מסרטים כמו הטרמפיסטית ו־לאדוני
באהבה. דסדמונה שלה רחוקה
(המשך בעמוד )34

כמה כו סיו ת
והנערה התפ שטה

160 הסנטימטרים שלח מתחלקים במידות
מעוררות ההערצה של( 115 :חזה) —
100

. 110

במדינה

תיאטרון

נועד..העולם הזה -נוח חוש״
מודיע,
כשבת, ה־ ,15.7.72 ייערך ביער חדרה

כנס

פיקניק

ארצי

בהשתתפות

ח״כ אורי אבנרי

וראשי תנועת העולם הזה — בוח חדש
הכנס יעסוק בשאלות הבאות:

א. צה״ל — צבא הגנה או צבא כיבוש?
ב. מה עושה לר החינור הישראלי?
הסעה מת״א (בית הבימה) ב־ 8.30 בבוקר.
הסעה מחיפה (מרכז הכרמל, ליד הסופרמרקט) ב־ 8.30 בבוקר.
הסעה מחדרה (התחנה המרכזית) ב־ 9.30 בבוקר.
צעירים המעוניינים להשתתף בכנס, יפנו לת.ד ,136 .ת״א
או טלפונית ( 03—904584 :ת״א)
( 04 — 87769 חיפה).
שמיניסטים לשעבר מוזמנים לבוא בהמוניהם ולהתפרק מהמתח.
הביאו עמכם בגדי־ים ומזון לכל היום.

העולם הזה -נוח חדש
אסיפה בהשתתפות ח״כ

אורי אבנרי
תתקיים בחיפה, אולם ביתנו, רה׳ ירושלים ,29
ביום ה ,13.7.72 ,,בשעה 8.30 בערב

לליל
כ לו לו תי כ ם
הרשו לעצמכם את הטוב ביותר !
הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של — 80.ל״י *.
כתבו או צלצלו למחלקת ההזמנות,
טל 445111 .מלון שרתון — תל-אביב
ותקבלו אשור בדואר חוזר.

כל יום נוסף

70. -ל״י (כולל ארוחת בוקר)

111ו ת 1ן תל אניב י

(המשך מעמוד )33
מאוד מן הדמות המסורתית, תזכה וזד
טהורה, הקרבן החף מפשע. להי&ך, היא
חתולת־מין באריזה מבהיקה מלובן, נערה
שהיא עבד לתאוותיה, אבל אין זה
משכיח ממנה את מוצאה הרם ואת הזכויות
המגיעות לה בשל כך.
שאר השחקנים רחוקים בדיוק כמוה,
מן הגידסה הקלאסית של המחזה, ובעצם
נראה כאילו הכל מתנגד לשיבה אל
פסי עלילתו של שקספיר. לקראת הסוף
מנסה יאגו לשכנע את אותלו :״הרוג
את דסדמונה אבל אל תתאבד, אל תגרום
להם את העונג. במשך 400 שנה הם נהנים
למראה דמך השחור הניגר על הבימה.
הגיע הזמן לשפוך את דמם.״ אבל
המימיסד אינו מוותר. הוא לוחץ על או־תלו
למלא את שליחותו ההיסטורית ולח נוק
את רעיתו. ואחר־כך, כמובן שעליו
לבתר את בטנו בסכין. ואם הוא מהסס
במקרה, צריך לעזור לו בהחלטה. ובסוף
המחזה, דסדמונה, שרק העמידה פני בר״
מינן, וכל בני. משפחתה וקרוביה, מחייכים
חיוך קטן ורב משמעות. הכושי עשה
את שלו והלך. ואילו יאגו גורר ביגון את
גופתו של אותלו מן הבימה. סוף.
האם זה תחליף לשקספיר? אין להניח,
אבל זהו תיאטרון חי, תוסס, מרתק,
זה סוג ההצגה המחזירה לך את האמון
במה שיכול לקרות על קדשי הבמה, בימים
טרופים אלה כאשר ניל סיימון הסוחר
הוא החשוב במחזאי הדור.
ואיזה מין שקספיר: אפשר להעלות
כך את שקספיר, ואפשר גם
אחרת. למשל, כפי שלהקת צעירים
המכנה את עצמה פרוספקט תיאסר מעלה,
במיסגרת תיאטרון האומות באולד־וזיץ׳
— משכן להקת שקספיר המלכותית.
הם מעלים את בורח מאהבה׳לשווא. אמנם,
זה לא בדיוק הדבר המשובח ביותר
שכתב שקספיר.
מלך נאבארה ושלושת ידידיו הקרובים
מחליטים להתבודד במשך שלוש שנים,
להינזר מאוכל, נשים ויין, ולהתמסר אך
ורק ללימוד תורה והשבחת הדעת. אלא
שבדיוק ביום שלמחרת ההחלטה הגורלית,
מגיעה למקום בתו של מלך צרפת, עם
שלוש מלוותיה היפהפיות, שבאו לכאורה
בשליחות המלך בענייני מדינה, אבל ל מעשה
גורמות לתסבוכות שאינן מדיניות
כלל, כפי שלא קשה לתאר.
אפשר לקחת את כל הסיפור הזה, ול דקלם
אותו על הבימה כתפאורות המקובלות
ובמבטא הבריטי המקובל, כמו
שכתוב בתורה, ולטעון שיש ברכה בכך
שמחדשים אפילו יצירה שקספירית מסוג
ב /ואפשר לעשות מה שעשה הפרוספקט
תיאסר: בראש וראשונה, הם מיקמו את
כל העלילה במקום הדומה להפליא לגן
ילדים צבעוני, עם סולמות, מיגלשות וחביות
הצבועים בצבעים רועשים וחזקים.
בראש אחד הסולמות, יושב לו נגן גיטרה
עם כובע מקסיקאי ענק, פורט לו בנועם
ומלווה את הזמירות שבהצגה, כשאין לו
עבודה הוא עוקב בענין אחרי מעשי האחרים,
ואילו בהפסקה הוא פשוט מכסה
את פניו בסומבררו והולד לישון במעלה
הסולם.
אשר לשחקנים, הגברים האצילים לבושים
כולם במכנסי ג׳יגם וחולצות מודרניות
בצבע בהיר, הם נאים להפליא ובפיהם,
הטקסט של שקספיר נשמע בדיוק
כמו שיחת חולין בצ׳לסי.
הנערות כשורה של דוגמניות יפהפיות,
לבושות במיטב אביזרי האופנה של הקיץ
האחרון, כולל מגפי ״פלטפורמה״ וחצאיות
צועניה. הגבר המתלווה למש־לחתן,
הוא כיאה למי שנבחר על־ידי
צרפתי ללוות נשים, נעים הליכות, חריף
לשון, וקצת הומוסקסואלי. וההמצאות הבימתיות
זורמות בזו אחר זו.
למשל, כאשר מחליטים מלך נאבארה
ושלושת מלוויו שקסמי האורחות שלהם
חזקים מנידרם, ומחליטים לחזר אחריהן,
הם בוחרים כצעד ראשון לפנות אליהן בתחפושת.
שקספיר כתב :״כמו מוסק-
באים או רוסים.״ אז איך זה מתפרש כאן?
מן הרמקולים בוקעת לפתע פתיחת כה
אמר זאראתוסתרה של ריכארד שטראום.
על הבמה משתררת עלטה. ולפתע, לתוכה.
נכנם מיתקן ענק, מתכתי מהבהב של
קן לשילוח טילים, ועליו ארבעה אסטרונאוטים
רוסיים. הראשון שבהם, בבגדי
חלל נפוחים, מציג דגל על הבמה ומכריז:
צעד קטן לאדם — צעד גדול ל אנושות

פשעים לפשע
נולדו
״כשהגעתי לבית-המשפט אמרתי לשופט:
אם אתה שולח אותי לאבו־כביר אני
מתאבד. נתן לי חמש־עשרה יום. איך שהגעתי
לשם, ניסיתי לתלות את עצמי עם
שמיכה. אבל החברים שלי קראו לשוטר.
אז כשראיתי אותו מתקרב, בלעתי שני
מסמרים. לקחו אותי להדסה. אחר־כך,
בטח יחזירו אותי לתל־מונד.״
תקופת החופש הקצרה של עמום עזרן* ,
שרק לפני כמה חודשים השתחרר מכלא
תל־מונד (העולם הזה )1805 הסתיימה.
פריצה לחנות, אותה ביצע יחד עם עוד
חבר החזירה אותו לאולם בית־המשפט ואל
האזיקים.
״כשיצאתי מתל־מונד הייתי לגמרי לבד.
הייתי הולך ברחובות ומרגיש כאילו אני
עוד בבית־סוהר,״ מספר עמום ,״לחברים
שלי לא רציתי ללכת, כי ה״ כולם עבריי נים
ולא רציתי לחזור לכל העניינים ה
עבריין
עזרן
שמירה לתלייה
אלה. התחלתי לעבוד במאפיה, עד שבעל
המאפיה גילה שאני עבריין ופיטר אותי
מהעבודה.
״גם האשד, שהשכירה לי חדר לא רצתה
שאמשיך לגור. אצלה אחרי שהעובדת ה סוציאלית
סיפרה לה על העבר שלי.
פתאום היא באה אלי, אמרה שהיא צריכה
את החדר, שצריכים לבוא אליה אורחים,
ושהיא מבקשת שאעזוב.
עמוס חזר הביתה. הוא התחיל לעבוד
בבית־מלון בתור מלצר בחדרים .״אבל
אמא היתד, חולה,״ הוא ממשיך ומספר,
״ואח שלי היה מפריע לי כל הזמן. לא
יכולתי להישאר יותר בבית, אבל גם לא
היה לי חדר, אז הלכתי לישון במחסן.
בערבים הייתי יושב לבד, מיואש. לא
היה לי אף אחד שיעזור לי. עד שנמאס
לי, וחזרתי לחברים שלי. היינו משחקים
קלפים בלילות.״ עד אותו רגע בו חזר
עמוס וטיפס על מסלול הפשע.
״אני ועוד חבר נכנסנו בלילה לחנות
בשביל לקחת סחורה וכסף שהיו שם.
שכנה אחת ראתה אותנו וצילצלה למשטרה.
כשיצאנו, ראינו את הניידת עומדת
בפינה. זרקנו את הסחורה, והתחלנו לרוץ.
אבל השוטרים שהיו בתוך הניידת כבר
צילמו אותנו.
״ידעתי שיחזירו אותי לתל־מונד. וקבלתי
יאוש מהחיים האלה. כל החיים
שלי בבתי־יסוהר ובמוסדות. אז החלטתי
להתאבד. כי גם אם אני אגמור לשבת
בתל־מונד ולא יהיה מי שיעזור לי בחוץ
אחר־כך, אני אחזור עוד פעם לפשע.״
* שם מוסווה של קטין.

קולנוע ישראל עזית 3וכב עליון
עזית של הצנחנים במוגובי בתל־אביב
תוצרת ישראל.
כשהחל מוטה גור לספר לילדיו כל *מיני
מעשיות על מבצעי גבורה של כלבתם
עזית, לא חשב כנראה שהוא עומד להביא
לעולם את ה״סופרמך הראשון ׳מתוצרת
ישראל. אבל מסתבר שזה מה שקרה.
בסיפורים קצרים, אחר-כך בהצגות, ועכשיו
גם בסרטים, הפכה עזית לנשק
הסודי של צה״ל.
עד כאן, הכל מובן למדי. אלא שכאשר
נכנסים לאולם־הקולנוע כדי לראות סרט
עלילתי שלם על עזית הכל יכולה, ובמקום
סרט אחד, רואים בערך 5סירסו־נים־קצרים,
הקשורים ביניהם בקשר רופף
ובלתי מחייב ,׳סירטונים עם עלילות רדודות
לגמרי, המספיקות אולי לסיפור קצר
בדפוס אבל אין להם כל משמעות על הבד,
זה כבר פחות מוצלח.
ואם מתחילים להרהר, יחס ושלום, בעובדה
שסרט־ילדים צריך להיות גם מחנך,
באיזה מקום שהוא, ונופחים לדעת ש הדבר
״המחנך׳ העיקרי בסרט זה שכל
הערבים בו טפשים להפליא, חרשים למחצה,
רברבנים חסרי בינה, מרצחים
וסתם פושעים ואין צורך ביותר מאשר
כלבה מאולפת היטב כדי להביסם, הרי
שכל הטעם של סרט מעין זה מתחיל
להיות מוטל בספק.
מה שנוגע לעבודה הטכנית, אין הרבה
טענות. אמנם בועז דוידזון מסתדר הרבה
יותר טוב עם קטעים קומיים, בתחילת
הסרט, והרבה פחות טוב עם קטעי פעולה,
בחלקים האחדים, שאינם מותחים ומרתקים
במיוחד, אבל המעשיות מתקדמות
בקצב מתקבל על הדעת, ומצולמות בצורה
נקיה על־ידי יעקב קלח. אשר לשחק נים,
הם כרגיל בהצגות ילדים, משחקים
קצת בזילזול וקצת בהגזמה, כי הרי ברור
׳שלא זה המקום להוכיח כשרון דרמטי
גדול (כך הם כנראה סבורים).
מספרים, אם כי קשה לבדוק את אמיתות
הדבר, שבשעת הצילומים, שתי ה כלבות
שגילימו את עזית, נהגו לנשוך
את כל חברי הצוות. אפשר להבין אותן
היטב.

תדריך
תל־אביב
הראש (פאר, צרפת) :ז׳אן
גאבן באחד התפקידים שנתפרו לפי אישיותו
המיוחדת במינה: שליט במשפחתו ו בסביבתו,
מתבודד ומחוקק חוקים לעצמו.
הוא עומד כפסל של אבן מול כוחות הזמן
ומול כוחות המישטרה כאחד.
המכונית שלי (פריס, צרפת)
:ז׳אק טאטי במצחיקון יחכם ויוצא
דופן המטיף לקצת יותר אנושיות ושימחת
חיים, בג׳ונגל האנושי שכבר איננו ג׳ונגל,
והופך להיות שימורה ממוכנת ומסורבלת.
מג עי ם (קריטריון, שבדיה):
אינגמר ברגמן מדבר אנגלית ומספר סיפור
אהבה פשוט עם יומרות גדולות על
אנשים שאיינם מסוגלים למצוא קשר של
אמת עם הסביבה. ביבי אנדרסון מצליחה
למזוג לסיפור נתונים עמוקים יותר
משזה הפקיד בידיה. ובסו הכל אפשר
לומר: ברגמן חזור הביתה, אתה חם יותר
בקרחונים.

ירו שלים
ג ׳ ו (הבירה, ארצות־הברית) —
אחת התגליות בשדה המישיחק האמריקני
פיטר בוייל, בתפקיד ג׳ו, הפועל בעל הנטיות
הימניות, המחליט לעשות יד עם
הבורגני בעל הנטיות הימניות ו״להרוג
את כולם״ ,אינדיאנים, כושים, היפים, ופרצופים
שאינם נראים הגונים די הצורך
לשאננותו הפרטית.

חי פ ה
דקאמדון (חן, איטליה) :
פאזוליני בעיבוד גאוני ומרתק משעשע
ומצחיק, מדהים ומעורר של היצירה הקלאסית.
הסיפורים עברו לקולנוע בהרבה
העזה ותוך הדגשת האוויליות והחולשות
האנושיות: מין וצביעות, אמונה דתית
וצביעות, כסף וצביעות.

הו א>זו
ה ש תו ל לו ת!
שגעון הגדילות (חן, תל אביב,
צרפת) — כאשר כתב ויקטור הוגו
את הדרמה שלו בחרוזים ״רוי
בלאט״ ,אודות משורר עני המתאהב במלכה, האמין בתום
לב כי הוא כותב יצירה פיוטית רחבת מימדים, בה נושבת
רוח הדמוקרטיה האמיתית. כיצד יכול היה הוגו המטכן
להעלות על הדעת שמאה שנים לאחר מכן, יהפוך הסיפור
שלו לקומדיה מצחיקה באופן יוצא מן הכלל, אמנם תוך
כדי שינויים שבהם הולך המקור כמעט לאיבוד.
זה בדיוק מה שעולל הבמאי ג׳ראר (האנגלים באים,
הצנחנים באים) אורי, שחקן רציני לשעבר שהפך למומחה
מספר 1בצרפת לקומדיות. בעיקר מצליח אורי להפעיל
את לואי דה פינס ולהביא אותו לידי התפרצויות היסטריות
מטורפות שאפילו דונאלד דאק ברגעיו הגדולים לא הגיע
אליהם. ואין זה סוד, שבכל פעם שדה פינס משתולל,
מצלצלות הקופות בחדווה.
ובכן, הפעם הוא לא רק משתולל, אלא שנמצא לו
גם חבר ראוי לו, בדמותו של איוו מונטאן. הוא המגלם
את משרתו של דון סאלוסט (דה פינס) ,הוא המאוהב
במלכה, ומתחפש בעצמו לאציל, אחרי שחן אדונו סר
מעיני חצר המלוכה. אלא שהסיפור המבוסס כאמור,
בצורה רופפת על הוגו, אינו אלא פרט קטן. העיקר הוא
מה שמונטאן, ובעיקר דה פינס, עושים לו. והם עושים
הרבה מאד. דת פינס מעלת באש תהלוכת אינקוויזיציה,

דה פינס: יותר עצבני מדונלד דאק
מתחבל תחבולות ונופל בעצמו קרבן להן, מלמד תוכי
לדבר ומדבר במקומו כאשר הציפור מסרבת למלא שליחותה•
ועוד ועוד. אשר למונטאן, הוא מטרת את אדונו
בנאמנות אבל גם בועט מזמן לזמן בעכוזו, רוקד פלמנקו
על עצביו המרוטים ועוזר לנשל אותו מרכושו. בקיצור,
אין רגע אחד של מנוחה.
בסך הכל, בדיחה מוצלחת.

ל א טו ב ה>ות
ה ח תו ל לבדו
חתולי הצמרת (גת, תל־אביב,
אואזיס, רמת־גן, ארצות״הברית)
— אולפני וולט דיסני, לאחר
מות הפטרון, ממשיכים להאמין שהדרך הטובה ביותר
לבדר את האדם היא לצייר לו את עצמו בגלגול של חיה,
ואז דמותו סימפטית לעצמו הרבה יותר. זאת ועוד: אפשר
לספר סיפור פשוט, קטן, חביב ואנושי ולמצוא חן בעיני
קטנים וגדולים. הקטנים יתפעלו מן החיות המדברות
בשפת בני״אדם ויאמינו לכל מילה, והגדולים בהיותם
בטוחים שזו סתם בדייה, לא ירגישו שמוכרים להם סיפורי״
בדים.
הסיפור בעייתי עד מאד (יחסית) :חתולה בעלת עיני
ספיר נוצצות בשם, הדוכסית, מתגוררת עם שלושת פעוטיה,
ברליוז, הגור המוסיקלי ; טולוז, הגאון בציור, ומרי, גורה
מסורקת להפליא המבטיחה להיות בעתיד מלכת״היופי של
החתוליה האריסטוקרטית בפריס. כולם שורצים בבית
זקנה בודדה עשירה וכמובן, משוגעת לחתולים. חייהם
מתנהלים בשלוות ובשמנת עד שיום אחד מתנכל לגורלם
המשרת הקנאי, המחליט שהוא יהיה יורש טוב יותר
לכספה של הזקנה, מאשר היצורים היללנים והמפונקים
האלה. במעשה חטיפה נועז הוא מסלק את החתולים
אל מחוץ לפריס. ואלה, כיאה ליצורים מפונקים ומיוחסים
שמעולם לא עמדו בפני אתגרי החיים אינם מסוגלים למצוא

חתולי השמנת ברחוב הקשוח
את הדרך הביתה. אלא שהטבע דואג לפתרון בדמות חתול
הרחוב, אומאל, המוצא את יעודו בחיים כשהוא נחלץ
לעזרת הדוכסית, בעזרת עכבר זריז וידידותי בשם רוקפור
ובליווי תזמורת ג׳ז של חתולי הפרוורים מגיע הכל לסוף
טוב. הזקנה הערירית מחליטה גם היא שאמנם חתולים
היא משפחה חביבה מאד אבל ראוי שיהיה גם גבר בבית.

7זופ>ה
ו הנ קנ > ק
מורטאלדה (הוד, תל-אביב,
איטליה) — מי שאינו יודע מה
פירוש שמו של סרט זה, יכול
ללמוד על כך בהרחבה בסרט עצמו: מורטאלדה הוא
נקניק איטלקי עב״כרס, עשוי בשר חזיר. בין שאר התכונות
בהם הוא מצטיין, תכונה מעצבנת אחת: אין כל אפשרות
להכניסו לתוך ארצות״הברית, מאחר ושלטונות הבריאות
שם אוסרים יבוא של בשר. אולי זה לא נראה לכם כענין
חשוב במיוחד, אבל בכל זאת, נמצא מי שחשב אחרת
ועשה על נושא זה סרט עלילתי שלם, שצריך להוכיח כי
עצם העובדה שהאמריקאים אוסרים הבאת מורטאלדה
לארצם היא הוכחה נוספת לאוויליותם, לאבסורד של
תחוקה שם, להשחתת הדמוקרטיה ועוד כיוצא בזה.
במרכז המעשיה הגסטרו-פוליטית הזאת ניצבת דמותה
רבת הרושם והמימדים של סופיה לורן, המגלמת פועלת
איטלקיה הבאה לאמריקה כדי להינשא לבחיר ליבה, שלא
יכול היה להכניסה לחופה בנאפולי, מאחר והיתה לו
שם אשה אחת כבר.
אילולא היה במאי כמו מריו מוניצ׳לי (״אנו הגנבים״,
״המלחמה הגדולה״) נוטל לידיו את בעיות המורטאלדה,
יתכן שהסרט לא היה עובר את גבולות הקומדיה הטפשית
המיועדת בסך הכל לתת הזדמנות למעריצי סופיה להתבונן
בקלסתרה, ולהעריך את מיזגה הנאפוליטני הידוע. מוניצ׳לי
אמנם לא מנע את הטפשות מן הקומדיה, אולם הוא הוסיף

סופיה לו ח: מזג נאפוליטני
לה מוסר אנטי-אמריקני קיצוני להחריד: כל המידות
באמריקה מושחתות, וכל הגברים הם או גנגסטרים, או
שוחרי סנסציה ופרסומת, או סתם רכרוכיים, כאלה שלא
השתחררו עדיין מסינור ה״מאמה״ גם לאחר 35 השנים
הראשונות לחייהם. אי אפשר למצוא אפילו נקודת אור
אחת שתסביר מה מניע מיליוני איטלקים לנטוש את
מולדתם למען החופים שמעבר לאוקיאנוס.

הפלגות שיט שפש לחופי הים התיכון
< $אושו * ו ז 6 0ו >ז <

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשון ב אניו תהמ עבור ת הבנויות ב מיו חדל תיירות
ולהנ את הנוס ע י״הרמס״ ו״פגאסוס*־.
?ויורי חוף בשעות היו ם בנמלי הביניים ־ לימסול. אלגיה
ואנטליה (טורקיה) ,רודוס, פיראוס. קורפו, דזברובניק, ונציה
וחזרח דרך -קורפו, פיראוס. הרקליון (כרתים) ולימסול.

מיזוג אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון
חנות פטורה מ מכ ס
בלה א ת חו פ ש תן וסייר ב מ חי רי ם נו חי ם לחופי
הי ם התיכון !
סיורי חופים בני 2ו יום החל נד 370ו ל •*,כילל מסים.
נא לפנות אל סוכן הנסיעות סלד או לסוכנים הכלליים
אלאלוף ושות•
ת־א, דח׳ אלנבי 94׳ ״י• 757 וז 4־ 33$9ו4
חיפה, דח׳ ביאס ,4סל 447752 .־447753
ק׳ חגנ סי חנת שנקכ ג׳י מנ הל אגף ה ספנו ת ז הנ ס ל׳ ם •הרסס פגאס 1ס ונת הבניח 19( 0נ •ג*)

דוק׳ אוניגמן 2

המועמדות הסנביח!

** ה כבר לא אמרו לה? שהיא דומה לאורסולה אנדרם. שהיא
עוד לא דומה לה, אבל שהיא תהיה דומה לה. ש — וש — וש.
בינתיים היא מסתפקת בלהיות דומה לעצמה. וזה לא רע. כי
לדוקי אוניגמן, המועמדת מם 2 .לתחרות מלכת המים ,1972 יש
שיער בלונד — אמיתי, אמיתי — המשתפך עד למותניה. עיניים
ירוקות כמו שכתוב, וגיזרה הלוואי עלינו לאורך 173ס״מ.
בתור תל־אביבית בת ,17 ועוד בת לאבא עשיר — בעל בית־חרושת
לנעליים — ניתן היה לצפות למצוא אצלה קצת יותר שחצנות
או שוויץ, אבל למרבה ההפתעה היא די ביישנית. הכל
יחסי כמובן.
בארון בבית יש לה מלתחה לא רעה — במו לאחותה המבוגרת
ממנה — אבל היא מרגישה הכי נוח בג׳ינס משופשפים, כאלה
שפעם היו משופשפים מזה שאנשים עבדו בתוכם, והיום מייצרים

במסגרת קווס

לדוגמנות שעברה אצל לאה פלטשר למדה דוקי את
טודות האיפור ב״הלנה רובינשטיין״ ,ומאז מרבה
להשתמש בתכשיריהם בידענות רבה. דוקי מתכוננת לקראת ההתמודדות הסופית.

אותם משופשפים מראש, כי זה מודרני
להיראות שלומפר. ומהג׳ינסים האלה יש
לה לדוקי מלאי רציני.
מה עוד היא אוהבת 1ללכת בבוקר לים,

לפלאפל

.טיסו
השעון הנמכר
ביותר בארץ הוא רק
חלק מהמתנות בהן
עומדת לזכות המלכה.

לישון בצהריים, ולצאת בערב. וגם סירטי
מתח ופעולה וגם פלאפל. יותר מכל המעדנים.

היום היא הספיקה לגמור שביעית,
את בית־הספר לדוגמניות של לאה פלט־שר,
ולשבור כמעט כל אבר חופשי בגופה.
היא שברה יד כשעמדה בשער במיש־חק
כדור־יד. שן קדמית כשהתאמנה לקראת
תחרויות המכביה, ואת הסנטר היא
פתחה כשהתנדנדה על מתח. אבל כל זה
לא השפיע עליה. היא ממשיכה להתעסק
הלאה בענפי הספורט השונים.
בניגוד למקובל אצל בני־גילה כיום,
בייחוד במעמד החברתי אליו היא מש תייכת,
לא ביקרה עדיין דוקי אף פעם
בחו״ל, ואפילו חבר עוד אין לה :״אני
פשוט עוד לא מוכנה לשום התחייבויות,״
היא מסבירה בחיוכה הנעים, המרצד. וכל
הפוטנציאלים נאלצים להסתפק בברירה :
להיות מלווים אד־הוק — או לא להיות
בכלל.

דוס׳ מצטיינת

בשיער שופע, בלונדי, מאחר שהיא
מרבה לבלות בים, דואגת היא לטפל
בשערותיה. חברת ״וולה״ עומדת לספק לה את מיטב מוצריה.
דוקי היא אחת המועמדות בתחרות מלכת המים ,1972 והיא תשתתף
גם בתחרות בחירת נסיכת הים״התיכון שתיערך ב״ 16 לחודש בתל־אביב.

13 שנה לברברים 1-יום לפאב 2 -אירועים ואותם האנשים

׳*1,/מד ונשים
השחסנית

למסיבת הבר־מיצ־ווה
של הפרברים
הופיעה הזמרת־שחקנית שושיק שני ש שהתה
בחודשים האחרוניס בארצות־ה־ברית
יחד עם בעלה אריק לביא. בתמונה
נראית שושיק עם הבמאי־שחקן הילל נאמן.
י* יין נשפך כמים. צלחות של כיבוד־קל
ן \ הוגשו אחת אחרי השנייה. מצב־הרוח
של המסובים הרקיע שחקים. הזמרת חווה
אלברשטיין עולה לבימה הקטנה. מחיאות
כפיים סוערות.

י ״ראשית אני רוצה לבדך את הפרברים
לטקס הבר־מיצווה שלהם,״ פותחת חווה.
״בראוו, בראוו,״ צועק השחקן־זמר אריק
לביא ממקום מושבו בפינה, קריאות הידד
של שאר הדמויות המוכרות מעולם הזמר
והפיזמון הישראלי ממשיכות אחריו.
זה היה במועדון־הלילה היפואי עומר
כייאם. ניסים מנחם ויוסי חורי בני ה־,30
הידועים יותר כצמד הפרברים, חגגו שם
13 שנים של הופעה משותפת.
״הכל התחיל לפני 13 שנה. אז נפגשנו
יוסי ואני,״ סיפר ניסים מנחם .״שנינו
היינו תושבי כרם התימנים.״ היתד. זו
אהבה מוסיקלית ממבט ראשון.
״חבר משותף טוב שלנו היה אלי הדייג

ר ¥11ר 111 אחרי שגמרה את הופעתה הרגילה במועדון
11 171 1עומר כייאם, התיישבה חווה אלברשטיין עם

המלחיניס־נגנים־זמריס מתי כספי (מימין) ושלמה גרוניך שבאו
למקום אחרי שסיימו את הופעתם בתוכניתם מאחורי הצלילים.

סיימון וגרפינקל, יצא ביום מלאות 13
שנים לצמד.
את המסיבה בעומר כייאס אירגנה
אמרגניתם של יוסי ומנחם, מדים עציוני.
המוזמנים, רובם זמרים ונגנים, הושפעו
מהאווירה העליזה ששררה במקום. וכך
זכה הקהל הרגיל שבא לחזות בתוכנית
המועדון, להפתעה: בסוף התוכנית עלו

השדרנית

רבקה מיכאלי בחברת בעלה סוכן־הביטוח יורם ליבוביץ במסיבת
הבר־מיצווה של הפרברים. בתמונה למטה: המיליונר היהודי־אמריקאי
ברני דויטש (במרכז) שהגיע לארץ שעתיים קודם ויצא לבלות. לידו גליה ישי.

נעלי השימחה

יוסי חורי (מימין) וניסים מנחם (למטה) צמד הפרברים
שחגג השבוע 13 שנים של הופעה משותפת,
בחברת אמרגניתם מרים עציוני שאירעה את מסיבת הבר־מיצווה ואריק לביא שהינחה.
ז״ל שטבע לפני כמה חודשים בים,״ מספר
יוסי על תחילת הדרך .״כשהחלטנו להקים
צמד התחבטנו איזה שם ניקרא לעצמנו.
גם אלי היה שותף להתחבטות. יום אחד
אמר אלי, :אתם יוצאי פרברי תל־אביב.
למה שלא תקראו לעצמכם הפרברים ד
כך נולד השם.״
מאז מופיעים השניים, נשואים כבר ואבות
לילדים (לניסים — שניים וליוסי
אחד ואחד בדרך) ,יחדיו. הם הספיקו
להוציא כבר 10 תקליטים כשהאחרון בהם,

חבריהם של הפרברים לבמה. אחרי דברי
הברכה, הראו כוחם במלל ובשירה.
אריק לביא, חנן יובל עם הגיטרה שלו,
מתי כספי ושלמה גרוניך ושוב אריק לביא.
הגששים, חווה אלברשטיין, הפרברים מצטרפים,
וכך הלאה: אחד יורד והשני עולה.
כל אחד מראה את כוחו.
״הרבה זמן לא ראיתי ערב כזה,״ סיכם
את המאורע הצייד שלמה צפריר בעל המועדון
,״ותאמינו לי, בשטח הזה ראיתי
כבר הרבה בחיים שלי.״

הבוסית והבעל ;12י־י^^ד?
ערב פתיחת ה״קאונטרי פאב״ .לילי, שפתחה את הפאב החדש
בשותפות עם חברה מילדות צפריר הרחובותי, טוענת שהפאב

שלה יכיל אווירה אחרת, לא דיסקוטקית, לא פיאנו־בארית, לא
סנובית מדי. משהו חופשי אבל שקט, ביתי אבל מרתק, נעים
אבל לא משעמם, אקסקלוסיבי, אבל חברותי, עם כל המעלות
של חיי־לילה אד לא על חשבון מעלותיהם של חיי יום.

הדל 71111ך 1״ אמר זאב רווח (באמצע, כשלימינו אשתו ולשמאלו לילי
1 1 11| /אבירן) .הוא התפנה לערב בודד ממישחקו בקומדיה ״בוטיק
השקרים״ ,שם הוא מופיע לצידה של דליה פרידלנד, כבר 150 הצגות. בפתיחה
החגיגית של ה״קאונטרי פאב״ עשה הכל ״על באמת״ :אכל, שתה וצחק לכל עבר.

| | 1 1 ^ 11 סרן (מיל ).אורי לוי עם
ייו כתבת ״העולם הזרד אלה
ברקת. משמאל: השחקנית עדה ספיר בשמלה
המצליחה להיות ולא להיות ביחד.

לילי אבירן הכינה כיבוד לאלף איש.
כולם ניבאו לה כי יותר מ־ 200 זוללים
לא תזכה לראות. לילי, אשתו של המשורר
דוד איבידן הכינה את הררי המזון
הללו לרגל פתיחת הקאונטרי פאב,
בו שותף עימה צפריר הרחובותי. כל ה נבואות
התבדו. לפתיחת הפאב החדש
הופיעו למעלה מ־ססס! מי־ומי שכילו
בדבקות אלפיים סנדויצ׳ים 30 ,בקבוקי
שמפניה, ו־ 50 בקבוקי משקאות חריפים.
אלה שהגיעו למקום אחרי חצות, נאלצו
להסתפק בשתיה בלבד, שזרמה כמו
מים. לא נשאר אפילו פירור מזון.
שחקנים, שחקניות, זמרים וזמרות
בעלי טורים בעתונות ובעלות המראה ה זוהר,
מעכו זה את זה בצפיפות הנוראה.
כל מי שבא למקום לבד, יצא ממנו
עם בת או בן זוג. שחקניות מתחילות
חיפשו הכרויות עם אנשי במה ובעלי
טורים. שחקניות ידועות התמקמו בנחת
בין אנשי הבמה והעתונות הידועים, חסמו
את הגישה למתחילות.
לילי אבידן חילקה נשיקות בשפע לאברהם
שלונסקי, אילי גורליצקי, יגאל
מוסינזון, יוסף מונדי, דורי בן-זאב, שמואל
וולף, ועוד ועוד. דוד אבידן משך
לשיחה רצינית על קולנוע, את סרן
(מיל ).אורי לוי. שחקנית מתחילה שענתה
לשם פרטי בלבד: רחל, התחככה
בכתפי יוסי קיפניס, יוסי יבלונקה וחיים
בנאי, ולבסוף נצמדה לדידי מנוסי.
החצי הגברי בבעלות על המקום, צפריר
הרחובותי, הרים כוסית עם כל המי
ומה, המום לחלוטין מהתנפלות הזלילה.

משוורים

דירי מנוסי והמשוררת
המופשטת,
מרגרט הראל, מחליפים חוויות בחרוזים.

א׳ אכ תשל״ס 12.7.1972המחיר 2.0 0ל״י

שנ ה 36

מספר

1819

נעות וזוהו שהננה רנאוקומנית
]ערגה בתורם התחתון בחו־־ר