גליון 1820 מתאריך 19 ביולי 1972

על אף שהמכתב הבא נמען עבור מכתבים למערכת, הייתי
רוצה להביאו כאן במלואו, ללא כל השמטות, כיוון שהוא מתייחס
לדברים שהתפרסמו גם במדור זה לפני שבועיים. זהו מכתבו של
שוטר, המשרת במשטרת ישראל בגליל המערבי, שמסיבות ברורות
אין שמו ניתן לפירסום.

כותב השוטר:

:אשת-חיל
,סולקע מצ אה...

וים והודו
בשר ההודו מחירו זול והוא טעי להפליא,
כשיודעים איך ומה להכין ממנו.

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

ביום 5.7פורסמה כתבה בשבועון העולם הזה 1818 שבינה לבין הסתה אין
הבדל. אינני דובר המשטרה, אך כשוטר חייב אני להעמיד דברים על דיוקם,
מנקודת מבט אישית. אני אב לשלושה ילדים וכואב את כאבו של מר מוסאייל
מרחובות במות בנו מיריית שוטר. מותו של משה מוסאייל ז״ל, נתן ומדממת
לשבועון, למלא כתבה מרושעת, המזילה דמעות תנין.
אין השבועון יודע על תפקידו של השוטר מאומה ואם הוא יודע הרי הכתבה
הסתירה זאת היטב. מה אתם יודעים על תפקידי היום־יומי? בחיפושים אחרי ילד
נעדר חיפשנו עשר שעות וזאת אחרי משמרת של תשע שעות שאותה עמדנו
לסיים. ואין זה מקרה בודד. הדבר לא פורסם בהעולס הזה מאחר ואין בדבר עניין
להסית צעירים נגד המשטרה. האם פורסם בהעולס הזה מה משכורת שוטר? חבל.
בהתקיים ועידת רק״ח, שמרו חברי, שצעירים לא יפריעו לוועידה, שבה הוקראו
מברקים, הקוראים להשמדת ישראל, כולל העולם הזה, שלצערי נכלל בהגדרה
״ישראל״ .דרושה סבלנות רבה לשמור על שלום ״הנכבדים״ הקוראים להשמדת
ישראל, בתור ישראל, ולמנוע מצעירים להפריע לוועידה, שאין מרושעת ממנה
גם בלי המברקים.
האם עורך העולם הזה ראה את סוגי הנשק הנתפסים אצל עבריינים כל יום
שני וחמישי ז אני מצטט מהכתבה :״כמה תיקים של שוטטות, התפרעות, גניבת
מכוניות, זה הכל. שום דבר מיוחד.״ שוטטות? לאיזו מטרה ז אולי לפרוץ לדירת
עורך העולם הזה י אולי להצית את משרדי המערכת? ״גניבת מכוניות״ —
באמת שום דבר. אולי ניתן לעבריין מכונית בחינם, ואז לא יצטרך לגנוב. וגניבת
מכונית, לשם מה ז להסיע את חברתו הביתה, או לבצע התפרצויות ולהוביל את
השלל — ואולי לשדוד בנק קטן?
אישית, אינני מוכן שאשתי בת השלושים תהיה אלמנה וילדי יתומים. בלילה,
בשעות המתח של המארב, או במחסום — כשבידי רשימה ארוכה ארוכה של רכב
גנוב וחשודים, שלפחות החלק הארי שבהם איננו מסיע ברכב הגנוב את חברותיהם
הביתה — וביודעי שחלק גדול מהם הוא חמוש, אינני יודע באם נותרו לי הרבה
ברירות. למרות אזהרות חוזרות ונשנות של מפקדי שלא להשתמש בנשק חם
אלא רק במקרה קיצוני ביותר.
צר לי על העולם הזה. בצורה בה אתם כותבים אינכם תורמים לבטחוני, במילוי
תפקידי, שהוא בסופו של דבר בטחונכם אתם.
עד כאן דבריו של השוטר מהגליל המערבי. אינני רוצה להתווכח עימו ולספר
לו מה יודע העולם הזה על תפקידו של השוטר, ומה המלחמה שמנהלת סיעת
העולם הזה בכנסת להטבת תנאי שירותם של שוטרי ישראל. אני סבור, שמכתב
זה הוא עדות מסייעת לתופעה נגדה יצא העולם הזה בכתבה האמורה: הזלזול
הגובר והולך בחיי אדם בישראל והמעגל של פושעים־יורים־שוטריכדיורים־פושעים־
יורים, החייב להיקטע באיזה מקום.
אם במשטרת ישראל משרת שוטר שבגלל הסיבות שהוא מפרט במכתבו —
כמו תנאי עבודה קשים ואיבה לאלה שהוא חייב להגן עליהם — לא יהיו לו הרבה
מעצורים לשימוש בנשק חם, זוהי סיבה נוספת לבדק בית יסודי ומידי במשטרה.

ב נ חו ת

2 0 0 2 *1250*1258
1352 • 51.-1256
שרות

מיו ח ד לעולים ח ד שי ם!

מקלט הטלויזיה הטוב ב עול ם

הסטראו ע הסנסור היחידי בעול
המיוצר אך ורק ע״י 111 שאוב לורנץ

2א 08-1011£מ א 8 0

שבו עון ההדשות הי שראלי
״׳ .העולםהזה ״ ,
המערכת והפינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמסרם • .הדפוס החדש״ בע״ם,
ת*א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע׳׳ס * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם * העויד הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה גע׳׳מ.

פגי שה ע ם עבריינים נ מל טי ם

כאילו כדי להוכיח לאותו שוטר מה יודע העולם הזה על תנאי עבודתה של
המשטרה, נקלעה השבוע אחת מכתבות העולם הזה אל זירת ההתרחשות של
מיפגש אלים בין שוטרים ועבריינים.

יונית מנור ,23 ,היא בוגרת האוניברסי־טה
העברית בירושלים בסוציולוגיה וב־מדעי־המדינה.
בתקופת עבודתה בעולם
הזה עסקה לא פעם בנושאים הקשורים
בנוער עבריין. רק בגליון האחרון פורסמה
כתבתה על נערים שפוטים במוסד הסגור
גיל־עם, אחרי שהצליחה לחדור אל תוך
המוסד.
לפני שבוע התקשרו אל יונית שני אל מונים,
שביקשו לפגוש אותה כדי למסור
לה חומר שיוכל לשמש לצורך כתבה עתו-
נאית. הפגישה נערכה בשעת לילה מאוחרת.
שני צעירים הגיעו אל ביתה של
יונית במכונית טריומף לבנה, שבתוכה
ישבה בחורה בלונדית ממושקפת. הם ביקשו
להוריד קודם את הבחורה בצומת
נתניה, חזרו אחר כך לביתה של יונית,
שם נשארו במכונית והחלו למסור את
סיפורם.
הסתבר שאלה הם שני עבריינים נמ לטים׳
מיכאל פטישי ויעקב רק. היו להם
טענות נגד המשטרה, בתי־המשפט ושל טונות
בתי־הסוהר. הם סיפרו על חייהם,
דרכם אל הפשע ותנאי מעצרם.
בסביבות השעה אחת נעצרה ליד המכונית
בתוכה ישבו יונית והעבריינים,
מכונית אזרחית מתוכה זינקו שני גברתנים.
יעקב רק התניע את המכונית וזינק
כתבת יונית מנור
מהמקום בדיוק כשאחד משני הגברים צעק:
פגישה בשעת לילה
״משטרה!״ אחרי כמה מאות מטרים עצרו
יעקב ומיכאל את המכונית ונמלטו.
יונית נעצרה במקום על־ידי שני הגברתנים, שהגיעו מיד ושהסתבר שהם אנשי
המדור המרכזי של המשטרה. תוך זמן קצר הגיעו למקום שלוש ניידות כשהשוטרים
מתחילים להתווכח ביניהם לאן נמלטו העבריינים.
מספרת יונית :״אחד השוטרים שאל אותי לאיזה צורך נפגשתי עם השניים.
השבתי לו שלצרכי כתבה ואף הצגתי את כרטיס העתונאי שלי. אבל השוטר הגיב:
״כתבה רצית לעשותז עכשיו המשטרה תעשה לך מצבה.״
ואומנם למחרת היום הופיעו ידיעות בעתונים על מעצרה של צעירה ״שהציגה
את עצמה ככתבת העולם הזה״ שעה שהיתר. בחברת עבריינים.
באותו יום התקשרו שני העבריינים הנמלטים עם כתב ידיעות אחרונות יחזקאל
אדירם. ומסרו לו את המשך הסיפור שרצו למסור
ואת התנאים בהם הם מוכנים להסגיר את עצמם.
יכולנו, כמובן לטעון, בשיטת ידיעות אחרונות, כי
״שני עבריינים נפגשו עם יחזקאל אדירם, שהציג
את עצמו ככתב ידיעות אחרונות, ומוכר למשטרה,״
אבל אנחנו משאירים ניסוחים מסוג זה לעורכי ידיעות.

$ח * 1ע

פרסוט דירעקבסון

18 קראט קפה נמס גבישי
נמס במהירות במים קריט
וטעמו הנפלא אינו פג אפילו ,
כאשר הוא מיצב במקרר.
״בצינת שלג ביום קציר״

ע לי ת

18ר, ר א טנן פהקדלק ^

בזכותם לחזור לכפריהם ולקבל את האדמות
שהיו שייכות להם. אולם בגלל המתיחות
בגבול עם לבנון, תיעשה החזרה כשלבים
ועל־תנאי, שיהיה קשור ברגיעה כגבול
הצפוני.
ייאמר לכפריים שאם המתינו 24 שנים לשוב לכפריהם,
לא יד,יד, זד, נורא אם ימתינו עוד מספר שנים,
כשבידיהם החלטה עקרונית מצד הממשלה שיותר להם
לחזור ברגע שהמצב הבטחוני ירשה זאת. בינתיים,
לשם הרגעת הרוחות, יותר להם לעבד חלק מהאדמות
שהיו שייכות להם בעבר, בתנאי שלא יקימו בהם כל
מיבנים.

ת 1 * !1ץיך
היור ש בוו שינגטון
טרם נב חר

ה בנ קי ם נו שאים
בהפסדמע שי־ ה שו ד
הבנקים הישראליים סופגים כעצמם את

להעניק פרסים כספיים לאלו שימסרו מידע שיוביל
לתפיסת שודדי הבנקים.

החברהל הגו ת ה טב ע
נגדר שו ת
ש מו רו תהטבע
למרות הפירסוס בעיתונות כאילו התנגד
מנהל רשות שמורות הטבע אלוף (מיל).
אברהם יפה לסלילת דרך נוספת מאילת
לשאדם־א־שייך לאורך הים, מאשימים ראשי
החברה להגנת הטבע את יפה במחדלים
•טאיפשרו את סלילת הדרך, שתהרוס את
אוצר האלמוגים הנדירים שלאורך חוף פיני.

למרות שמועד סיום כהונתו של שגריר ישראל
בוושינגטון, יצחק רבין, הולך ומתקרב, טרם הוכרע
מי יהיה יורשו של רבין.

לאחרונה הועלתה שוב ההצעה למנות
את מנב״ל משרד־החוץ לשעבר, גדעון רפאל,
לתפקיד זה. למרות שגולדה מאיר שונאת
אישית את רפאל וודאי תתנגד למינוי, רואה
אכן דווקא כאיכה זו של גולדה יתרון לגביו.
אם יצליח להעכיר את מינויו של רפאל,
הוא יוכל להבטיח שהשגריר החדש ידווח
לו ישירות מוושינגטון ולא לראש־הממשלה.
מועמד נוסף ששמו מוצע שוב ושוב, למרות שהוא
עצמו טרם נתן הסכמתו לכך, הוא השר לשעבר משה
כרמל. אלה המתנגדים למינויו טוענים כי בעתיד
עשויה כהונת השגריר בוושינגטון להיות עמדת מפתח
נוספת של אנשי אחדות העבודה לשעבר.

בך־ אהרון יוותר
עלהת בי ע ה
מזכ״ל ההסתדרות, יצחק כן־אהרון, לא
יקיים את הבטחתו הפומבית ולא יגיש תכי־עה
למשפט חברים כפני מוסדות העבודה
נגד שר־האוצר פנחס ספיר, על שהאשים
אותו בשעתו בהסתה.
בן־אהרון כי מבחינה
להגשת התביעה היא
לוועדת הביקורת שלה
יעצו למזכ״ל לבטל את

אחרי שהתברר למקורבי
פרוצדוראלית הדרך היחידה
לבית־הדין של המפלגה ולא
הדנה רק בענייני נכסים, הם
תביעתו.
הסעיף היחיד בהקשר זה אותו יכול היה בן־אהרון
להעלות בפני בית־הדין, הוא הסעיף של פגיעה בחבר
נבחר בעת מילוי תפקידו. עוד הסתבר לבן־אהרון כי
נשקפת לו סכנה שבמשפט כזה יהפוך ממאשים לנאשם,
שכן נודע לו שמיעצים לספיר להביא בפני בית הדין
ציטוטים מדברי בן־אהרון שיוכיחו כי הוא באמת
מסית נגד הנהגת המדינה.

מצפים כי כן־אהרון יבצע כקרוב נסיגה
טאקטית והפרשה תסתיים כויכוח מילולי
ללא תביעה כלשהיא.

תנו עתמחאהנגד
פר שת עקרבה
תנועת־המחאה הגדולה כיותר מאז פרשת
גולדמן עשוייה להתפתח כעיקכות ריסוס
שדות עקרכה.
עבר זמן מסמים עד שמלוא משמעות הפרשה חדרה
לתודעת הציבור. עכשיו התעוררו לעניין גם חוגים
שבדרך כלל אינם משתפים את עצמם במחאות מסוג

מכיוון שלדעת רכים מעשה עקרכה הוא
סימן־דרן ,-עשוייה גם המחאה עליו ללבוש
ממדים וצורות כלתי-שיגרתיות.

החזרהל ביו־ ע ם -

ההפסדים הנגרמים להם כתוצאה ממקרי
השוד האחרונים.

ה טלוויזי התשדר
שידורי ם ישירים ש ל

ב די קהבספ רי

כ דו רג לבשב תו ת?

התע שיי ההצב אי ת

לא מן הנמנע כי בעונה הכאה תוכל
הטלוויזיה הישראלית לשדר שידורים
ישירים ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל
בשעות בהן הם נערכים, כשבתות
אחרי-הצהריים.

לשרשרת השערוריות הציבוריות עומדת
להצטרף שערורייה נוספת. התברר בי התעשייה
הצבאית העניקה לעובדיה הכבירים
הטבות כשיעור •טל שלושה מיליון ל״י, כלי
שניקתה מהם מס־הכנסה בחוק.

אחרי שהועד־חמנהל של רשות־ד,שידור החליט
לבטל החלטה קודמת ולהתיר שידורים ישירים
מהאולימפיאדה במינכן בלילות שבת ושני ערבי
ראש השנה, רואים בכך בטלוויזיה הישג נכבד.
בשעתו נקבעה ברדיו עובדה של שידור ישיר
ממשחקי הליגה בכדורגל, מבלי שהדבר עורר כל
סערה והתנגדות מצד הדתיים.

מבחינה טכנית. נראה שככל שבת
ניתן יהיה לשדר שידור ישיר, ממשחק
אחד -המשחק החשוב של אותו שבוע.

בשלבים ועד־חנא
תשובתה המובטחת של ראש־הממשלה גולדה מאיר
לערביי בירעם ואיקרית המבקשים לחזור לכפריהם,
לא תהיה, ככל הנראה כיום, תשובה פסקנית ומוחלטת.

כין ההצעות שהועלו כפני גולדה ושכנראה
היא תאמץ לעצמה, הועלתה גם ההצעה
שגולדה תודיע לתושבי שני כפרים אלה
שמבחינה עקרונית מכירה ממשלת־ישראל

כזכור נסתיימה כבר לפני כשנה סלילת כביש אחר
מאילת לשארם־א־שייך העובר דרך ההרים ואשר עלה
בסביבות 50 מיליון ל״י. המחיר היקר של הכביש
הראשון נבע מהרחקת הכביש מהים כדי למנוע פגיעה
בשמורות הטבע.

החלטתם של הנהלות הבנקים לספוג את ההפסדים
בעצמם ולא לפנות לחברות הביטוח הזרות בהן הם
מבוטחים בתביעה לשלם להם את נזקי מעשי השוד,
הינד, תוצאה מחששם שחברות הביטוח הזרות יעמידו
בפניהם בעתיד, תנאים שלא יוכלו לעמוד בהם או
שיגדילו להם את סכומי הפרמיות באופן ניכר.
על רקע זה יש להביו את הבטחת איגוד הבנקים

כאשר נודע על כך לשלטונות מס־הכנסה הם החליטו
על שורה של צעדים, כשאחד מהם הוא שליחת
חוליות לבדיקת ספרי התעשייה הצבאית.

? צ !,בכירדרא שו ת
ר א שון־ל!גיון י יהיה מועמד מפלגת העבודה לראשות עירית
ראשון־לציון.
ההחלטה להעמיד אישיות בדרג זה לראשות עיריה
קטנה כמו ראשון־לציון נובעת מרצון מפלגת העבודה
להעמיד אדם שיוכל להתמודד בפופולאריות הרבה
לה זוכה ראש עירית ראשון־לציון עורך הדין חנניה
גיבשטיין מגח״ל.

נכון.
בשביל זה ־
את לא
צריכה אותנו.

אץ לנו אף מילה בגנותו של הסנדביץ:
אך אפילו אם בעלך נמנה
על המסתפקים במועס
האם אינו ראוי ליותר?
האם לא תהיי מאושרת
כאשר יודה לך על ארוחת מלכים?
בואי אלינו,בחרי את התנור
בינג ליניאל

המתאים לך מבחינת הגודל,הצורה,
המחיר ואפשרויות הבישול
והתחילי להכץ לבעלך ארוחות הראויות לעלות
על שולחנו של גבר.
רוצה שתהיי מרוצה

כרמל אסטל זגדהאוז

סיקורת
דם יזע ודמעות כבר עזבה את הארץ.
כל השבחים שאפשר לחלק ללהקה הזאת
נאמרו כאן עוד בטרם הופיעה, וההופעה
באה רק לאשר את שאמרו התקליטים.
היה קצת דם, קצת יזע קצת דמעות,
והרבה מאד משטרה. ולמרות שהלהקה
האמריקאית היתה מצויידת ברמקולים יעילים
מאד, שמילאו את היכל התרבות
בעוצמתם, הרי בסופו של דבר, לא היתה
זו, בכל החלק הראשון אלא מוסיקת ליווי
לתמרונים של הושבת והקמת קהל מן
המדרגות אל הכסאות ומכסאות לכמאות.
מסתבר שמישהו, הקשור להופעת הזאת,
החליט שקהל יכול לבוא בכל שעה שמתחשק
לו, להיכנס פנימה, לטייל כאוות
נפשו, לשרוק ולנפנף לכל השכונה ולהתיישב
בכל מקום בו נחה עליו הרוח.
לעומת זאת, מישהו אחר, מן המשטרה,
ועוד כמה סדרני ההיכל חשבו אחרת.
החבר׳ה באו והתיישבו, המשטרה באה
והקימה, הסדרנים באו והזיזו, כולם מחו
בקול רם, כולם התרגזו — וההופעה נמשכה.
ורק נגמרה מהומת המקומות, ניגנו
חברי הלהקה עוד מיספר, ויצאו להפסקה.
ואחרי ההפסקה, חוזר חלילה. מי שלא
תפס מקום בחלק הראשון, רצה מקום
בחלק השני. וכשנדמה היה שהכל כבר
מתחיל להירגע, החלו סימני הסיום הראשונים.
המעריצים נהרו אל הבמה כדי
לראות מקרוב את אליליהם, השוטרים נהרו
אל הבמה כדי להגן עליהם מפני
סכנות נסתרות, ושוב שמח.
המחיר הממוצע של הכרטיסים היה 20
לירות ליחיד( ,יש הרבה כסף במדינה
הזאת) .הצגה דומה, הרבה יותר בזול,
אפשר לראות כל יום בתחנה המרכזית.
גם שם הקהל והמשטרה מופיעים בתפקידים
ראשיים. בהבדל אחד: בהיכל התר בות
היה מיספר השוטרים גדול יותר.

להקת פיקוד כוש
״ אלתקרא לי ש חו ר״ ב תי א ט רון
הצעיר. מו סי ק ה: בני נגרי — ת מ ליל:
דן אל מגור. בי מוי: דני
לי ט אי.

כל קהל והבידור המגיע לו. הקהל
הישראלי אוהב להקות צבאיות, אז הוא
מקבל אותן, ובשפע, במדים ובלעדיהם.
למשל, אל תקרא לי שחור, הופעה שדומה

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן ־ א מו עונתיבהבריהודה
בי טוי ש הו
צי א או תו מו עדה הו רי ם
משמ עו תו: נ תן לו מכהחזקהב איזו ר אבר
ה מין.
״ חז רהמה שיעו ר בג׳ודו, הראתה לג ע ל שלה
מ ה של מדה ב קו ר ס, וטרח — הו צי א ה או תו
מוועד ה הו רי ם ״.

א ו 3ךךך? ט ש׳ ,כ סף ה מ שו ך מן החש בון ש לן
בבנק, מעלי למה שיש לך שם.
״ ב חיי ם שלי אני לאא כנ ס לבנ ק הז ה. ה ם
לא נו תני ם או ב רד רפ טי ם, אז אי ך אפ שר לגמור
ת׳ חוד ש \ ״

פרופיל 7ע

ש׳ ,גזרת ה מ כנ סיי ם, המתרח בו ת ל מט
ה ב שוליים.
״ ב א תי ה בי ת ה, הו ר ד תי אתהמ די ם, לקח תי
ת׳ מ שבור ת, קני תי מ כנ סי ג׳ינ ס, פדלפון, ועוד
איז ה חול צה — וי צ א תי בערב ל מנ די ס״.
סיקורת גרת ״הפיזמון האמריקאי המתקדם״ .כלומר,
אותם השירים בהם חשיבות המילים
גדולה לא פחות מזו של המנגינה,
ואילו המנגינה עצמה, יש לה הנטייה
המוזרה לפנות לכיוונים הפחות צפויים.
התוצאה היא משהו שבין פולקלור ל-
״ליד״ הקלאסי, עם קצת רוק, וקצת ״פופ״
ולא מעט ג׳אז באמצע. סלט כולל שאינו
אלא עדות נוספת לתרבות המודרנית,
המטשטשת גבולות ישנים.
נראה שהעלמה סיימון הנאה עברה כיב־רת־דרך
רצינית בכיוון זה. אמנם, קורה
לעתים שהיא מתחילה דבר ואינה יודעת
כיצד לסיים אותו (כמעט כל סיומי הפיז-
מונים שלה הססניים) ,ולעתים יש צליל
מוכר מדי לשיריה.
אבל כשהיא טובה, אז היא טובה מאוד.
למשל, בשיר קטן ומוזר בשם ״היום
הראשון שלנו יחד״ ,או ב״נערה שנדמה
לך שאתה רואה״ ,או ״הגן״.
תקליט רגיש ומעניין.

טבדזול מעופף

מצב ביש, נוא ש, מביך.
גו ט ״ ק פיי ט
א :״ אוי, אני ת מי ד שוכ חתל הגי ד שצריך
ל היז ה ר, ושוב פעם שכח תי ב :״גו ט -ש פיי ט!״

ודגים מ חוללי ם
״ סי רו ת, עולים, הו רי םוא רונו ת,
שול חנו תוכס או ת, ברכת הגרות,
א ריו ת ודגי ם, צ מ חי ם א ל בו ם
ציורי נפתלי בז ם — הוצ׳ מסדה.
נפתלי בזם, למי שאינו יודע, הוא הצייר

ש׳ ,מ כוני תמשטרה, המשמשתל הו ?

בלת עצירים מ בי ת המעצר ו לבי תהמשפט, ו ממ
קו םלמ קו ם.
״ רקה כני סו או תו לזינזנ ה — ני סהלח תו ך
לעצמו א ת הוו רי די ם.״

ת׳ ,ב חו ר ה שרגליה שעירות מ או ד
? ? ליו גוי ת
ו בל תי -מגול חו ת.
״בצבא אין ל ה עצבים ל הו צי אאתה שערו ת,
אז כ שהי אבאהה בי ת ה לחופ ש הי א פ שוט
מי ליונ רי ת.״
פ׳ ,דיבר שטויו ת, ה רבה להג, פטפט,

דיבר דברים ב ט לי ם ,׳ מ שע ממי ם.
״ עלתה על הבמה, תפסהאתה מי ק רו פון
והת חי ל ה לשפצר — ב א לי ל הגיד להשתפ סי ק.
בינכה אףאחדלאמק שי ב.״
? 5י ־ מי ל ת זירוז ב מ שפט ציווי.
״ תאכלכבר תי שן כבר בו א

״ קו ם, תתלב ש, תתרחץ ות שב ל א כול כבר!״.

״סירות״ שד סזם
^ 2ל? נ 0 1באלכ סון.
״ ת כני ס או תו באל כנו ס. או לי
יי כנ ס .״

וייפתח את פי הדג
ככה

הו א

ת׳ ,טו ב מ או ד, מ צויין, יו צ א -מן־ הכלל.
אגל ה
״ אני
״ שמע, קני תי גי טרה — אג ד ה
הולך לי סתם על שפת־ הי ם ופוגש ח תי כ ה —
אג ד ה קרא תי בז מן האח רון ת׳ ס פ רי ם של
סולז׳ניצין. אני או מ ר לך שכל אחד אג ד ה ! ״

עשו מיספר ומפסוטים

מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן בן־אמוץ ונתיכה כן
יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח למערכת מלים וכיטויים משלהם.

רותי נכון
כוש אביך וכוש אמך !
במתכונת לאחיותיה המגוייסות, אלא שבמקום
בגדי חאקי, יש בה תסרוקות אם-
ריקאיות, ונושא משותף אחד לכל הפיז־מונים,
הנושא שבאופנה — הכוח השחור.
מיותר לצפות שאל תקרא לי שחור יהיה
ביטוי למרד הכושי באמריקה. זאת בסך
הכל הזדמנות לבדר את הקהל בכמה פזמונים
בנוסח ״נשמה כושית״ .ובחלק הראשון
זה דווקא מתקבל בצורה כזאת. פיז-
מונים הבנויים בעיקר על העיקרון של
״מי ישא את נשמתי״ (מה הפלא, הרי
המלחין הוא בני נגרי) ,וכמה מהם יהיו

בוודאי להיטים בעזרתן האדיבה של תח־נות־השידור.
למשל :״יום יבוא״ ,״למה
למה״ או ״הללויה״ המסיים.
לעומת זאת, החלק השני, שצריך להיות
מעין גירסה כושית לתנ״ך, שייכת
לאותו סוג של בידור מביך וחסר־טעם,
שנעשה בשביל ההמונים, מתוך הנחה שהם
נבוכים וחסרי-טעם. בדיחות כמו :״הוא
היה שחור, משום שכוש אביו וכוש אמו !״
או רמזים מחוכמים על כך שהפרי האסור
היה בננה, אותה הסתיר אדם מתחת לעלה
התאנה, מתאימים יותר לקישוט בתי-
השימוש. מה להם ולדוקטור לספרות, זה
קצת קשה להבין, ואף על פי כן, דוקטור
דן אלמגור כתב אותן.
מה שנוגע לשבעת הצעירים המבצעים
את הפיזמונים: כל זמן שהם שרים, כלהקה,
זה לא רע. אולם כאשר עליהם
גם להתנועע, רק שניים מהם, עוזי פוקס
(סולן הסגנונות לשעבר) ורותי נבון
עושים זאת בטבעיות כלשהי.
מובן שכל זה אינו מיועד לאניני־טעם

מפונקים. אלא שיש הסוברים שמאניני-
טעם אין פרנסה. הם אינם קונים די
כרטיסים. מיצעד הפיזמונים הרבה יותר
חשוב. והוא בוודאי יקבל את ״אל תקרא
לי שחור״ בברכה.

ת קלי טי ם
בע\היא טובה,
אז היא טובה מאד
1״ צי פי ה קאר לי
| אלקטרה . 42X01

סיי מון —

קארלי סיימון היא נערה שצריך להתרגל
אליה. היא אחותה של זמרת־אופרה
מפורסמת. אולם, כשלעצמה, לא פיתחה
אף פעם יומרות קלאסיות, אלא התמסרה
לסוג השירים הנכללים, פחות יותר, במיס־

אשר הכין את תיקרת בית־הנשיא החדש
בירושלים. חוץ מזה, הוא אחד הציירים
היותר רציניים העובדים היום בארץ.
בזם, החוזר שוב ושוב בציוריו אל
הסירות המעופפות והעולים המצטופפים
בתוכם, והמנשקים את אדמת הארץ, בהגיעם
לחיפה, מהווה מעין מקשר של תרבות
יהדות הגולה, תרבות הדגים השותקים
שקידשו את השבת, אל תרבות כפי-
רי־האריות של המדינה החדשה. מתוך
דמויות הגלות הקשורות לארונות ולשול-
חנות ולחפצים שאגרו במשך דורות,
פורחים צמחים עבותים ובמקום פרחים,
הם מקושטים בדגים שלמדו לדבר. ודגים
חדשים אלה, שפתחו פיהם לרווחה, יוצאים
במחול עם כפירי האריות.
בסך הכל, זה מרשים מאד. ובפי שזה
מקובץ בתוך אלבום אחד, שמרכז הכובד
שלו הוא תיקרת בית הנשיא (המצורפת
בצורת פלקט לאלבום) ,זה עשוי להיות
חוויה אמיתית לאוהבי הציור והאמנות.
בטאון הבידור האמריקאי, וראיטי, שלח
לאחרונה כתב לכיכר טיימם המרכזית ש־בניו־יורק,
אל חנויות הפלקטים והפורנו
השורצות שם לרוב, לבדוק כיצד מתפתח
טעמם של יושבי הכרך. ובכן, מסתבר,
שבעת האחרונה, הפלקט של ראקל וולש
ירד מן המקום הראשון במצעד המבוקשים
ואת מקומו תפס פלקט עירום של
השחקן בורט ריינולדס. בין החביבים האחרים,
קארול או׳קונור, כוכב סידרת הטלוויזיה
הפופולרית ביותר היום באמריקה
עניין משפחתי, וכפתור עליו כתוב ״חו־
(המשך בעמוד )12

לאיז! מו.יס 1תיו ש ל עח־ך־דץ מקס קריצימן
ה תכוון בעצםהא לו ףרחבעם ע די < ז א בי?
0לא מכבר היה ח״כ
חיים לנדאו מחרות זקוק באופן
דחוף לכיפה. הוא הסתובב
במיזנון הח״כים, אך רק
ח״כ אחד החזיק בכיסו כיפה
והשאיל אותה לו. היה זה ח״כ
מפ״ם דג זכין, איש קיבוץ
להבות־הבשן.

ארגז טנדר ועוד ועוד אנשים
יפים, שבאו כולם לבכורת הסרט
הבריחה אל השמש. לוח
הזמנים במקום היה דחוס ביותר:
ראשית, קוקטיל במלון
טירן בנוכחות ראש עיריית
אילת אשר אזר, אחר הצגת
הבכורה ואחריה נשף במלון
קרוון בתוספת ארוחת־לילה בניצוחו
של מנהל המלון אליהו
פפקטור, כשיעקב אורי מחלק
לכל חברי חופשה מל הקרח
חבילות אישיות שהכילו
שרשרת מכסף ומדליון עם
סימן המזל של כל אחד ואחת.
אחרי הארוחה, תחרות שתיית
בירה וכשהעיר השחר ארוחת-
בוקר מורכבת מדגים שדג באותו
לילה בעל המועדונים

הברקת השבוע בכנסת

היתה שייכת לחיים קורפו,
איש גח״ל. בסוף הוויכוח על
שינוי שיטת־הבחירות הגיעה
שעת ההצבעה. לפי דרישת אורי
אבנרי, הטיל היו״ר על שני
חברי־כנסת בעלי שתי דיעות
שונות, למנות את הקולות —
דבר המקובל בהצבעות חשובות,
כשאין רוצים לסמוך על
ספירה רגילה. ישראד ישעיהו
הטיל את התפקיד על
מרדכי כך פורת, התומך
בשינוי השיטה, ועל חיים
קורפו, הנמנה עם המתנגדים.
כשקרא בשמו של קורפו, אמר
זה :״אני יודע לספור רק עד
ששים אילו הצביעו רק
60 בעד, היתד, ההצבעה נופלת,
מכיוון שהיה דרוש רוב מוח לט
של לפחות 61 קולות).
8שני הסופרים לא יכלו
להגיע ביניהם להסכמה על ה־מיספרים,
והיה צורך לערוך
את ההצבעה כמה פעמים, עד
שהסכימו כי 61 הצביעו בעד.

כוסי סחה.

סטיב שטון

(שני מימין) הבמאי האמריקאי שביים את הסרט הישראלי ״לא ביום ולא
בלילה״ שהוסרט על־פי סיפור של אברהם רז ז״ל, ושזכה במספר פרסים
בפסטיבל הסרטים בברלין, השתתף בקומזיץ שערכה המשלחת הישראלית לבאי הפסטיבל. לימינו עומד
השחקן מישה אשרוב ולשמאלו מנהל הפסטיבל ד״ר באור, מפיק הסרט מרדכי סלונים, כותבת התסריט
שזכתה בפרס עבור התסריט הטוב גיזה סלונים והשחקן הישראלי המופיע בגרמניה סבי דור שהצטרף למארחים
וויזיה חיים שכאלה עם האלוף
(מיל) עזר וייצמן, הוצגו
בפני עזר סרטי קולנוע שצילם
אביו, החל מהיום בו
מלאו לעזר שנתיים. עזר נה נה
לראות את עצמו כתינוק

התוכנית מוכיח סער שעבר
במקום כשהוא מחזיק בידיו
את דף השאלות שהכין
הצוות להציג לשר .״אפשר
לראות?״ שאל ורהפטיג .״רק
בזמן השידור,״ השיב סער.
כשעמדו השניים להיכנס לאולפן
השידור, ראה טוביה כי
שר־הדתות מחזיק תנ״ך בידו.
״בשביל מה אתה צריך תנ״ך
בתוכנית,״ התעניין. השיב לו
ורהפטיג :״אני לא יודע מה
תשאלו אותי, לכן אני לוקח
איתי תנ״ך.״
0באחד מלילות השבוע ש עבר
צילצל הטלפון בביתו של
ממלא־מקום ראש עיריית תל־אביב
אריאל עמיעד. אש תו,
רנה, הרימה את השפופרת
.״שלום,״ אמר הקול מהצד
השני ,״מדבר נגר.״ ״אני
לא הזמנתי נגר,״ השיבה רנה.
״אני רוצה לדבר עם אדון
עמיעד.״ ״גם בעלי לא הזמין
נגר.״ ״גברת,״ המשיך הקול
בעצבנות ,״תשמעי מה שאני
אומר לך אדוני,״ הפסיקה
אותו רנה בקול חסר סבלנות,
״תפנה לעירייה מחר בבוקר,

אולי בעלי התכוון להזמין עבודות
נגרות למשרד!״ כאן התערב
גורם נוסף: אשתו של
המטלפן., :בבקשה תדברי יפה
אל בעלי ואל תעשי ממנו
צחוק.״ רק אז התברר לרנה
כי המטלפן הוא אחד האחים
נגר, ממלכי שוק הכרמל.
0בסוף השבוע האחרון
היה עליז מאוד באילת. אבל
לפני זה היה עליז במטוס שיצא
לשם משדה דב כשהוא
נושא בקירבו את הבמאי מנחם
גולן ואשתו רחל, השחקנית
ג׳וזפין צ׳אפלין, בתו
של צ׳ארלי צ׳אפלין הגדול,
שחקן הבימה יחודה אפרוני,
מנהל אולפני הרצליה א יציק
קול בחברת אשתו נעמי ש היא
המזכירה של האמרגן
יעקב אורי שהגיע לאילת
במטוס־מונית מיוחד, כוכבי
חופשה על הקרח שחלקם היה
במטוס וחלקם בשני אוטובוסים,
האמרגן יעקב אגמון
במכונית הפג׳ו שלו, הצעיר
הנצחי רפי נלסון בשברולט
72׳ שקיבל במתנה ממיליונר
אמריקאי ושאחוריה בנויות כ־

׳ 0עד לשבוע שעבר נסעה
השחקנית גילה אלמגור
על אופניים, למשוש ליבם של
מעריציה, שדאגו לפרק מעת
לעת חלק אחר מהאופניים ולקחתו
לעצמם למזכרת. כמה
ממעריצים אלה היו מתאכזבים
לפעמים כשהיו מגלים שמיש הו
אחר הקדימם ואז היו מצמידים
לאופניים פתק התראה
לגילה בזו הלשון :״גילה :
למה אין לו סבל?״ השבוע
זכתה גילה סוף־סוף ברשיון
הנהיגה שלה ומתפללת שמע־ריציה
לא יתחילו לפרק למזכרות
חתיכות מהמכונית שהיא
עומדת לרכוש. אגב, באחד
משיעורי הנהיגה שלה,
ראה אותה נהג טכסי נוהגת
במכונית וקרא לעברה :״למה
לך לנהוגז הנה שולמית
אלוני למדה לנהוג ועכשיו
היא נוסעת בטכסי.״

פסוקי השסע
• המשורר חיים גורי,
לקצין בכיר, על פרשת ריסוס
שדות עקרבה :״זה לא היה
כדאי לכם. הרווחתם 500 דונם,
והפסדתם אותי.״

• הפיזמונאי חיים חפר,
על ריסוס שדות עקרבה ברעל :
״היו לנו פעם שתי שבלים וחרב׳
על החזה, על הדגלים /
שמור על סמל הפלמ״ח הזה,
אלוהים גדולים /ותן כח לחברים
שלי לא להשליך את
השבלים.״

מרימה כוסית יחד עם רפאל קלצ״
קין במסיבה שנערכה השבוע לכבוד
ההצגה ה־ 50ו של ״בוטיק השקרים״ בה היא מופיעה יחד עם זאב
רווח כזוג נשוי החי במריבה מתמדת בגלל שקרים שמפריחה דליה.

דליה פרידלנד

בינתיים התלוצצו הח״כים ביניהם,
ויהודה שערי מל״ע,
אמר :״יש 61 בעד ו־ 62 נגד!״
8אחרי שעורך־הדין מקם
קריצ׳מן, פרקליטו של היפאני
קוזו אוקאמוטד, התנגש
בבית־הדין הצבאי עם
אלוף פיקוד המרכז האלוף
רחבעם (״מדי״) זאכי, סביב
השאלה מדוע לא יכול
היה להשהות את חקירת היפאני
בליל הרצח בלוד, השיב
לו גנדי :״הכל תלוי אם
גיסתך נמצאת במטוס הבא.״
קריצ׳מן, שהגיב על הערתו של
גנדי בחריפות, נשאל אחר־כך
אם יש לו בכלל גיסה. השיב
קריצ׳מן :״אחת ז יש לי הרבה,
וכולן צילצלו אלי לשאול
אם גנדי התכוון אליהן.״
0בהקלטת תוכנית הטל־

וילד, התפעל למראה כל בני
משפחתו שנראו בסרטים, כשהוא
מלווה אותם בהערות :
״זה מת ...וזאת כבר מתה...
וגם זה כבר מת כאשר העירו
לו שאחד הנראים בסרט
עדיין חי, פלט :״לא חשוב,
הוא צריך היה כבר למות!״
8באותה הקלטה סיפר
עזר וייצמן כי בצעירותו קיבל
בחו״ל בהזדמנות מסויי-
מת הלוואה קטנה ממפקד רד
פלמ׳׳ח דאז יגאד אדון .״עד
היום לא החזרתי לו את הכסף
שאני חייב לו, אך מאז יש לי
כמה חשבונות גדולים איתו.״
0לקראת הופעתו בתוכנית
הטלוויזיה מוקד בשבוע
שעבר, אופר שר-הדתות זרח
ורהפטיג באולפני הטלוויזיה.
לפתע הבחין השר במנחה

(מימ\ן) השתתף השבוע בפסטיבל הקיץ של עין־הוד במסגרת ערב אמניס שחומי־עור
שכלל בין השאר את הזמרת איבט (במרכז התמונה) שהופיעה בשירים
באנגלית ובעברית. משמאלו של ג׳ימי לויד יושבים הפסל משה ולרשטיין, איבט, והשחקן יצחק שילה
הממונה על הצד האמנותי של הפסטיבל. בשורה מעליהם מימין לשמאל הקרמיקאיס מוץ והניח פטר, מורת
הריקוד שהקימה דור של רקדנים גרטרוד קראום, הפסלת־ציירת דניה ברגר ובעלה השחקן יהודה גבאי.

גיימי לויד

מכתבים

כאבו של
עובד אדמה
״ ה עו לםהזה 1819״ ה ם הרעילו
א ת שדו תינו על רי שום שדות
עקרבה ברעל.

פניו ובייחוד עיניו של השייך של עק״
רבה בן ה־ ,70 הביעו את הכאב של עובד
האדמה שהדבר היקר לו מכל, אדמתו, נלקחה
ממנו.
זהו כאבו של איש גאה הרואה בחורבן
ביתו ונחלתו ואינו יכול למחריבים.
איפה כל אותם קיבוצניקים ומושבניקים,
הנחשבים לעילית החברה הישראלית י למה
הם שותקים? הם הרי יודעים מהי אדמה
לחקלאי !
משה רוזנטל, תל־אביב
שניאות העבר וההווה
מדוע לא לומדים
מנהיגי ישראל משגיאות
העבר?
רק לפני מיספר
שבועות התפוצצה
ברעש גדול שערוריית
גזילת האדמות
בבירעם. למה
מכינים לנו מנהיגינו
בושה נוספת?

מגור היא ה חבר ה היחידה בי שראל ה מ עני ק ה שרות כול ל לנהג ן 7מכונית,
בכל חל קי הארץ 24ש עו ת בי ממה כולל ש ב תו ת וחגים.

תקשורת אלחוטית

אנשי שרות מעולים

עזרה מהירה תוזעק
אל המנוי מיד עם
ואדיביבויעניקו למכונית טפול
מעולה -שרותי
עזרה ראשונה בדרכים
שרותי התנעה,
אבחנה ויעוץ.

הגיע קריאתו למוקדי
התפעול של ״מגור״

עשרות גוררים

תחנות שרות לעשרות

ממותקנים באלחוט
לרשות המנוי 2-4
שעות ביממה (גם
לאחר תאונה) הגרירה
חינם מכל מקום, לכל
מקום.

פזורות בכל רחבי
ישראל.ומבטיחות
למנוי שרות נאמן
בכל מקום ובכל זמן

בל יום גם ב שב תו ת ובחגים 24ש עו ת ביממה:
ת ל -א בי ב: ר ח׳ רמז , 35 טל 256168 , 263974 .
בל יום בשעותהעבודההר גי לו ת:
ירושלים: שמואל הנגיד , 15ט ל פון 02-222503
חיפה: ככרהה גנ ה , 6ט ל פון 04 525262
באר שבע: ר ח׳ ההסתד רו ת , 78ט ל057-3654
ו רזון

ם ״ ב ח־גו ר ־
רסן פ.ב.ס

יעקב שדה,
רמת־גן
ושאלותיו אני לא יודע אם אגיע לזמן בו יטיחו
בפני את המילים פיתחת־רפיה ועקרבה.
אבל אני בטוח שבני יצטרכו לכבוש פניהם
בקרקע כשנכדי ישאלו אותם מה באמת
היה בשני מקומות אלה?
בדיוק כמו שאני לא הסתכלתי לבני
בעיניים כשסיפרתי להם את מעשה בירעם.
יעקב שלם, מושבניק לשעבר
ישוהדר ניורא נוימן !

כאזרח ערבי בישראל, הרשו לי לפרסם
דעתי במסגרת מדור המכתבים שלכם.
באמצעות מדור זה יש בידי להגיע הן
לגיורא נוימן הכלוא והן לרבים מבני עמי
ובכן, גיורא העדיף
את הכלא ומנע
מעצמו את החופש
ובלבד לא לשרת בשטח
כבוש. בכך
התכוון להתריע נגד המתבצע הדיכוי
על־ידי בני עמו כנגד
בני עמי. ה מחיר
שהוא משלם
לשם כד — ישיבה
בכלא צבאי ונכונות
לעמוד בפני בית-
דין צבאי העלול
לגזור עליו כמה
שנים של ישיבה במאסר — הוא שירות טוב
הן למדינה והן לבני עמו, טוב יותר מכל
שירות בשטחים הכבושים. בכך רשם גיורא
פרק חדש ביחסים הישראלים־ערבים, בעיקר
בתחום המוסרי והמצפוני. בכך יוכל
להתגאות כל צעיר ישראלי בפני כל אדם
נאור בעולם.
אני מאחל לבני העם הערבי ובמיוחד
לבני העם הערבי הפלסטיני, שירבו בקיר־בו
אידיאליסטים כדוגמת גיורא נוימן, הנאבקים
לא רק למען החופש של בני עמם,
אלא גם למען החופש של בני העם האחר.
צעירים כמו גיורא הנאבקים על אמונתם
והנלחמים על עקרונותיהם, משכנעים ער בים
כמוני והופכים אותם לגדר ביטחון
כנגד כל כוונות דיכוי והשמדה, גם כשאלה
נולדים בקרב בני עמי שלי ומכוונים כנגד
העם הישראלי.
לצעיר כמו גיורא מגיע להיות חופשי,
לכן אני תובע את שיחרורו.
ראיף אליאס. ,יליד ג׳יש (גוש־חלב)
ותושב ירושלים

הבכור !
אני לא כל־כך
מסכים עם דעתו של
גיורא נוימן, למרות
שמדי פעם מתגנבות
הספיקות גם
לליבי.
אבל לבחור בעל
העקרונות, עליהם
הוא עומד בלי חת
— כל הכבוד!

אברהם ביטון,

ביטון

גבעתיים

שבנים

״ ה עו ל ם הז ה 1817״ ת ש קי ף —
ק שיי םכס פיי ם ב, מ קו רו ת על
מצבה הכס פי של חבר ת ה מי ם.
אבזריים שמונת חודשי המאסר שפסק בית־הדין
הצבאי לגיורא נוימן, הם צחוק. אני חושב
שטוב היו עושים השופטים הנכבדים
אם היו נותנים הוראה להביא את נוימן
לגבול עם שכנינו האכזריים ומשם לשלוח
אותו בכוח לצד השני.
שם הוא בטח היה מתקבל כגיבור ולשם
הוא מתאים.
שמואל מזין, חיפה
איש השנה להציע ברצוני
כבר עתה את איש
השנה תשל״ג: גיורא
נוימן הוא האיש.
מורכב, בחור איש
ניגודים הרוצה
להשלים את ני-
גוריו הפנימיים ומ על
לכל מתאמץ
להיות ישר עם עצמו.
הוא
אינו כפני
הדור, כי אם כפני
הסנוניות הראשו־
ברמי נות של הדור הבא.

מ. פ .כרמי, ראשון־לציון

למה, לכל הרוחות, ע״י תיאורה כשכונה
עניה ועלובה י
אין יותר בולט מהעובדה, שכשנכנסים
למרמורק. מכל כיוון שהוא, מייד רואים
שזו שכונה נאה ומטופחת, שרוב בתיה
הינם חם־קומתיים ומרווחים, חדשים או
משופצים, טובלים בגינות וירק, שפע כבישים
ומדרכות חדשות, בעלת רחוב ראשי
קצר אמנם, אבל לא בתי אבן עלובים
כתיאורו של כתבכם, אלא כולל: שתי
חנויות מכולת, חנות ירקות, חנות בשר
(אטליז בלע״ז) ,סלון תסרוקות, חנות הלבשה,
סוכנות דואר וסוכנות טוטו,
יורם דומן, מרמורק, רחובות
רוב מוחלט

בידיעה נאמר, כי ״חברת המים מקורות
נתקלת לאחרונה בקשיים כספיים ...המצב
בחברה התברר במלוא חומרתו עם פרישתו
של אל״מ (מיל ).יהודה רשף —
שלושה שבועות אחרי שמונה לתפקיד
זה״ וגו׳.
הידיעה הקצרה הזאת לוקה באי־דיוקים.
אל״מ (מיל ).יהודה רשף לא נתקבל, וממילא
לא עבד, במקורות — אלא בחברת־בת
שלה בשם מקורות מיס, שהיא חברה
לביצוע עבודות־עפר וקידוחים. מר רשף
לא יכול היה לעמוד על מצבה הכספי של
החברה כי טרם הספיק להיכנס לעניינים.
הוא החליט על פרישתו לאחר שיחה עם
ועד העובדים. מאזנה הכספי של חברת
מקורות הוא חיובי ולא ידוע לנו על
״קשיים כספיים״.

מרדכי יעקובוביץ,
דובר מקורות, תל־אביב
• העולם הזה מצטער על הטעות שמקורה
בדמיון בשמות שתי החברות.

שמן זה
נורא יפה !
״ ש מן זהיפה ה עו לםהזה ״
. 1819 על ה דוג מני ת הנו רווגי ת
ה ש מנ ה.

זהו זה !
הקץ לחזיון העצמות היבשות. הישבן
הנורווגי מכניס את הנוקאאוט לכל שהפניות
האופנה.
וכרגיל, גם הפעם אתם ראשונים עם נס
המרד.
אני מצרף להתקוממות שמנה משלי

רק בארצנו הנאיבית יכולה היתד, לעבור
הצעת החוק לשינוי שיטת הבחירות, מבלי
שהציבור יעלה על הבריקדות.
הקהל הרחב אינו מבין כי השיטה החדשה
תאפשר למיפלגת השילטון להגיע לרוב
מוחלט.
מעניין איך ינהג משה דיין אם יגיע אי־פעם
לראשות הממשלה, כשיהיה לו רוב
מוחלט בכנסת י
אני פוחד אפילו לחשוב על זה.
ראובן כמל, נהרייה

8מוח

מאוזן :
)1ראשית )5 .אות באלפבית )7 .אהבת
עושר )11 .מעשר המכות )12 .פילוסוף
יווני )15 .מידת אורך )16 .כינוי סקוטי
לאגם )18 .מלך לשעבר שנפטר החודש.
)19 ספרטקוס היה כזה )21 .הרבה ישראלים
ראו אותו לראשונה אחרי יוני .1967
)23 מפתחי הגוף )24 .הנאה )26 .כינוי
לחמרים המופקים על־ידי חפירתם, בעיקר
מינרלים )29 .שמו של שירות שהנהיג
אחד הבנקים הגדולים )31 .מין מס)32 .
יונק ימי )35 .אבר נקבי )36 .עוף טורף.
)38 תופעה אותה הפכו מדינות מודרניות
לחוקית )39 .סוג )40 .קולב )41 .בהמה.
)42 חודש עברי )43 .אדון )44 .אל מצרי
קדום )45 .ירק מאכל )49 .תו נגינה)51 .
בכי, יללה )53 .יישוב ליד תל־אביב)55 .
סוג של תבשיל, בעיקר תערובת בשר
וירקות )57 .אתר תיירות מפורסם בדנמרק
)59 .מילת סלנג, שפירושה השהייה
מיותרת )61 .אריה )62 .נור )64 .נוזל
לכתיבה )65 .מחצית היממה )66 .קיבוץ
היושב על אדמות מרוניטיות )68 .כינוי
לחכם המשנה בסוף תקופת בית שני)70 .
צנוע )71 .משרד ממשלתי ששינה את שמו.
)73 שייכות, נגיעת דבר לדבר )75 .ההיפך

מפחת )76 .חיה לילית )77 .מחשבה לא
מבוטאת.

מאונך :

)1בת קול )2 .עולם )3 .מנהיג סובייטי
מודח )4 .נאצי שטם ללונדון בזמן המלחמה
)5 .אחד הרמטכ״לים )6 .אספקלריה.
)7תשלום לרשות )8 .אישיות צבאית שבמלחמת
ששת הימים תקעה בשופר)9 .
כסות )10 .תבלין )13 .מונח בתורת החשמל
)14 .אלוף בצה״ל )17 .בעל חי מבוית
שמוצאו מד,תן )19 .מחרוזת )20 .דו ערכי.
)22 מיתר בגוף החי )24 .עב )25 .שינוי
דמות או צורה )27 .קורה בתאריך מסויים.
)28 מין תאנה )29 .מעון )30 .מרכז עצבים.
)33 שוהה ללילה )34 .דב ספרותי)37 .
חומר מוכר לכל מתרחצי ים תל־אביב.
)39 דומן )44 .מלחין )45 .אחד המזלות.
)46״בוחן כליות ו 47 .בעלה של
תמר )48 .סיום )50 .התאמה )52 .קריאת
צער )53 .עקר )54 .מפלה )56 .עורף,
אחורי הגוף )58 .מחבר ״אופרה בגרוש״.
)60 משבעת המינים )62 .הבעה )63 .מורה
זמן )65 .״האם __ אתה אם לצרינו י״.
)66 תואר מוסלמי )67 .טעם בלתי נעים.
)69 כר )70 .זמן )71 .סגן, משנה )72 .משקה.
)74 תואר אנגלי.
יהודי סוף־סוף מצאו פטנט לזרוק אותכם מהכנסת.
שבע
שנים ישבו וחשבו זקני ציון והגיעו
בעזרת השם לרעיון של בחירות אחוריות
יחסיות. וזאת כדי לחסל אופוזיציות
קטנות ומטרידות וכדי להתבצר ולכבוש
עמדות נוספות.
זה מה שנקרא מוח יהודי.
מאשה צול,ר, ירושלים

חשבץ

1820

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

מרמורק
לא ענייה !
״ ה עו ל ם הז ה 1817״ טוני מלך
מ ר מו ר ק״ ,על ע ליי ת ה של ק בו צ ת
הכדורגל הפועל מ ר מו ר ק לליגה
ה ל או מי ת.

בקריאה :״לא רוצים סולמות בלי שלבים
— תנו במה להיאחז כשמטפסים!״
גידי שחף! ,צהלה
<• השמנמנה הסכמית של הקורא שחף
נמתחת בכל תפארתה — ראה תמונה.

כבן שכונת מרמורק ותושבה, רציתי
להתייחס לקטע המתאר את שכונת מר־מורק
כ״שכן העני של שעדיים ...רחוב
קוראים השולחים מכתבים
ראשי של מאה מטר וכר. צריך להיות
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
בעל חוש ראייה לקוי כדי לתאר כך את
עריסות תינתן למצרסים תמד
מרמורק, על־אף רצונו הכן של הכתב
גות למכתכיחם.
להדגיש את נצחונה של מרמורק, אבל

להתעללות ולשרירות ! אינני יכול להסכים לכך.
היו׳׳ר ישראל ישעיהו: אני מוחה נגד
דברים אלה. אל תהיה יחסן, לא מגיע לך יותר
מאשר לחבר־כנסת.
אורי אכנרי: הנשיאות הפכת מכשיר ש?
קנוניות.
היו״ר ישראל ישעיהו: זוהי הצעת־חוק
פרטית. הצעתך היא הצעה לסדר־היום.
אורי אבנרי: אמרת לי אחרת, לפני רבע
שעה בלבד. אתה מפר את דיברתך פעמיים ביום.
אני מצטער לומר זאת.
מיפלגת העבודה רוצה לקבל רוב מוחלט בכני

מאת אוד אבנד׳

יש שני נציגי ג ח״ ל ו אף נציג אחד שלנו, ה ח לי טהכ מו בן
להק די םאת בגין. ה צע תי הי ת ה צריכה לבו א מיי דאח ריו.
ב א מצ ע הי שי ב ה הי ה צורך ל שנות א ת סד ר״ היו ם,
מפני שהמפד״ ל רצו לצאתול קיי ם ה תיי ע צו ת על ״ מי הו
י הו די״ .י שראל י שעי הו קרא ל מנ ח ם בגין ל פ תו ח בנ או מו.
הי ה ברור כי גם ה צע תי תו קדם, ו ת בו א מיי דאח רי
הצע ת בגין. כדי ל היו ת ב טו ח לגמרי (אני כבר למוד־נסיון)
של ח תי פתק ליו״ר, כדי לווד א שהצעתי תבוא
מיי ד לדיון, גם עם ת ס תיי ם בינדניים ה תיי ע צו ת ה מפד״ל.
היו״ ר אי ש ר לי זאת בניענוע־רא ש.
ו הנ ה, כשנגמר ה דיון על הצ עת בגין, קרא היו״ ר
לפתע ללורנץ ל ה בי אאת הצע תו, ש הי ת ה על נו שא אחר
לגמרי מי הו י הו די ״).
מ עול םלאקרהב כנ סתש מפ רידי ם בין שתי הצעות
שהן על או תו הנו ש א. ה עו בד ה שבגין הגיש הצ ע ת״ חו ק
ו אני ה צעה לסדר״ היו ם, אינ ה לעניין. או תו נו שא ו או תו
משיב (יגאל אלון) היו ל שנינו.
תו צאתהד חיי ה הי ת ה ברורה מרא ש. ה כנ ס ת הי ת ה
מלאה, לקראתההצבעה על הצ עת לורנץ, שגרמה כי מעט
למשבר קו א לי ציוני. א ח רי הצ בעה זו, היו בל חברי״
הכנ ס ת, ה עיי פי םוהת שו שי םאח רי י שי בה רצופה של
שש שעות, נו ט שי םאתה או לםו הו ל כי ם ה בי ת ה, יחד עם
נציגי אמצ עי״ התק שו ר ת. הי ה נותר לי לנ מקאת הצעתנו
בפני י שעיהו, יג אלא לון ו שניי ם־ שלו שה חברי״כנס ת.

12־ 10 בחל׳ 1972

?..הו מי ש טר ש ל
הפק רו ת טו ט אלי ת! ״
הדברים שנרשמו בדברי ה כנ ס ת, ב שי או של יו ם
ארוך וגדוש התרג שות, ה ם יוצ אי־דופן ב ח רי פו תן. הי ת ה
זאתהה תנ ק שו תהח רי פ ה ביו ת ר שלנו, מ אז הו צ א תי
בכוח מ או לםה כנ ס ת לפי פ קו ד ת היו״ ר ה קו ד ם.
הנ ההפ רו טו קו ל :

היו״ר ישראל ישעיהו: הכנסת תעבור
להצעת חוק קצב: חוק השבות (תיקון מס׳ ,)3
תשל״ב— ,1972 של חבר־הכנסת שלמה לורנץ.
אורי אכנרי: עכשיו תורה של הצעתי ל־סדר־היום
באותו נושא שהעלה חבר־הכנטת בגין.
זוהי הפעם השניה שהופכים היום את הסדר על
פיו כדי לקפח אותי.
היו״ר ישראל ישעיהו: ההצעה לסדרהיום
תבוא בסוף.
אורי אכנרי: אז לא אעלה אותה ! יש גבול

ישראל ישעיהו: למען מי !
סת. תראו מה קורה אפילו כשעוד אין להם רוב.
אני רוצה למחות בכל תוקף נגד זה.

היו״ר ישראל ישעיהו

אורי אכנרי: זהו מישטר של הפקרות. לית
דיו ולית דיין. הפקרות טוטאלית. זו לא כנסת,
וזה לא יו״ר של כנסת. נשארת מזכיר המפלגה.
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אב־נרי,
תן כבוד לכנסת.
אורי אכנרי: לכנסת, לא לך !
רוב ה ח ״ כי ם הנו כ חי םלאה בינו מ ה גרם ל מ הו מ ה,
וגם ה עי תונ אי םוהקהל בי ציעי ם לא ידעו. הדב רים
אירעו מ א חו רי הקל עי ם.
העלינו ב או תו יו ם ה צעה לסדר־ היו ם בק שר עם
דרי שתנו לפזר אתה כנ סתולהק די םאתהב חי רו ת. על
או תו נו שא עצמו הי תההצעת־ חו ק של מנ ח ם בגין.
לא הי ה ברור מי קו דםל מי. אך הנ שי או ת, שבה

בכל זאתלא היי תי נו ק ט סיגנון כ ה חריף, לולא
הי תהזאתהד פי קההשניהב או תו יו ם.
ה מ או רעה עי ק רי ב או תו יו ם הי ת ה הצ עת מיפלגת־ה
ע בודה ל שנות א ת שי ט ת־ ה ב חי רו ת (״ הצעת יע קו בי״),
ש אלי ה נלוו שלוש ה צעו תאח רו ת על או תו נו שא.
ידענו מרא ש שזה י הי ה דיון עקרוני ודרמא תי. לכן
הודענו בכתב עוד לפני חו ד שי ם שאנו מ צי עי םלה סי ר
או תהמסדר״ היו ם( .רק ח ״ כאחד יכול ל ק בל א ת זכות״
הדיבור להסרתהצעת־ חו ק כז א ת, ולפי ה ת קנון זו כ ה
בזכו ת זו הרא שון שנרשם, בלי ק שר לגודל סי ע תו).
בקש תנו קדמה לכול ם בז מן רב, ונר ש מה. וי ד אנו א ת
הדבר כמהפע מי ם בעל־פה, ב מגעי ם עם מז כי רו ת״ ה כנ ס ת,
ו אף שלחנו מי ברק נו ס ף לאי שור.
בבוקר יו ם ה דיון הי ה ברור לכל בי ח ״ כ צדו ק ינ מ ק
אתההצעה, ו אני אנמקאתהבקשהלה סי ר ה. בך ז ה
הי ה רשום בלו ח ה מז כי רו ת, ובל ה סי עו ת ידעו זאת.
אפילו החלפ תי על בך מי לי ם עם צדו ק עצמו.
ו אז לפתע, חמשדקות לפני פ תי ח ת הי שי ב ה,
הו די ע ה לי ה מז כי רו ת שחל שינוי. הז כו ת שלנו פ שוט
הו פקעה — ו הו ע ב רה לגח׳׳ל, לפי בקשתה. הני מו קי ם
ה פו ר מ ליי ם היו מופ רכי ם מי סו ד ם, ולא עמדו בשום
מי ב חן עובד תי ו הגיוני.
א מנון זיכרוני ו אני מי ה רנו ליו״ ר, ו מ חינו על כך
ב ח ריפו ת. ב תו צאה מכך דחה היו״ ראת הי שי ב ה, ו כינ ס
א ת הנ שי או ת. זו אי שרה, כ מו בן, אתבקשתגח״ל. אנ חנו
לא הוז מנו א פי לו לבו אול הו כי חאת צי דקת טענ תנו.
תחתזאתנ תנו לנו א ת הז כו ת לבק שאתהסרתה של

דיקטטורה עול מ פל4ר
בגלל ה קנוניי ה שנע שתה מ א חו רי הקל עי ם, נ שללה
מ אי תנו הז כו תלה צי עאתהסרתהצעת־ ה חו ק של
מי פלג ת״ ה ע בוד ה, וני תן לנו רק לנ מקאתהסרתההצעה
של יג א ל הורוביץ מ ע״ מ. הי א הו סרהאח רי נ או מנו
מסדר״ היו ם, ברוב של 23 נגד 13 רוב ה ח ״ בי ם חי כו
ב מיזנון ל הצ בעהה עי ק רי ת על הצע ת מי פלג ת -ה ע בוד ה).
או לםנ או מנו הי ה מ כוון נגד כל ההצ עו ת ל הנ היג
שי ט ת־ ב חי רו ת איזו רי ת :

אורי אבנרי: התוצאה האחת של כל ההצעות
אשר הובאו היום היא להנחיל למפא״י רוב מוחלט בבית
הזה.
מה יקרה אז בכנסת — זאת ראינו הבוקר, כאשר
הנשיאות, המוסד האחד שבו יש כבר עכשיו רוב מוחלט
למערך, קיבל החלטה שרירותית של עוול וקיפוח.

לקראת דמוקרטיה עממית
אדוני היושב־ראש, אני מציע להסיר את הצעת*
החוק הזאת, ואת כל ההצעות האלה, לא רק מסדר״היום
של הכנסת, אלא גם מסדר־היום של המדינה.

בי החיקוק שרוצים להעכירו היום כבית
הזה, על חודו של קול או חצי קול, אינו אלא
פוטש נגד הדמוקרטיה, הפיכה נגד המישטר
הפרלמנטרי עצמו.

בפי בעלי ההצעות אך דברי־נועם, סיסמאות יפות
ומתוקות: דמוקראטיה, קשר בין הבוחר לנבחר, ביקורת
ציבורית, שיפור רמת הכנסת ועוד ועוד דברים יפים,
שובי־לב.

אולם מאחורי מסד זה של תעתועים ומיק
מסי־שווא מתחבאת מזימה שכל מטרתה היא
אחת: להנהיג כארץ דיקטטורה של מיפלגה
אחת, מישטר חד־מפלגתי, דמוקרטיה עממית
כמתכונת חדשה.
לכם, הליברלים, מציגים חזיון מפתה של מישטר
דדמיפלגתי נוסח בריטניה או ארצות־הברית, בו תהפכו
סוף־סוף לאלטרנטיבה המייוחלת ותעברו או־טו־טו מאופוזיציה
לשילטון.

איזו אלטרנטיבה ! איזה סיכוי להגיע ל־שילטון

לא בלונדון אנחנו יושבים ולא בוושינגטון ; לא
ווסטמינסטר כאן ולא גיבעת־הקאפיטול. ולא מפלגה דמו־קראטית
היא היוזמת הפיכה זו.

במציאות של הארץ הזאת, כחירות אזוריות
ככל צורה שהיא פירושן: רוב מוחלט למיפלגה
השלטת, למיפלגה שהיא כלתי־דמוקרטית לחלוטין,
אוטוריטרית, אפילו טוטליטרית.
היא המחזיקה בידיה את כל עמדות־הכוח. היא
המרכזת בידיה את כל ההון. היא שתקבע את האיזורים,
ומה יתרחש באיזורים.

נווסת מנקניק הדמוקואטיה
זלמן שוכל: חבר־הכנסת אבנרי, אתה סותר
את עצמך. אם הגיעו לכל הדברים שאתה אומר,
וזה נכון, בתוך שיטת־הבחירות הקיימת,
מדוע לא לשנותה?
אורי אכנרי: אם גוף נגוע בשחפת, אין
זו סיבה לייחל לו גם סרטן.
אם הם הגיעו בשיטה הנוכחית, על כל מיגבלותיה, למה
שהגיעו — לאן יגיעו כאשר יישבו פה 100 ,90 ,80 חברי
מפא״י — מפא״י, ולא רפ״י !
יגאל אלץ: מפא״י לא קיימת.
אורי אכנרי: אני אומר מפא״י ! זה לא
מיקרה שאחדות־העבודה אינה מתלהבת מזה. כי
אז תחזור המפלגה להיות מפא״י, ומפא״י תמנה
בכל מחוז את המועמדים
אנחנו יודעים את הדברים: לפי השיטה האי־זורית,
לא הבוחרים קובעים מי יישב בפרלמנט,
אלא ועדות־מינויים אלמוניות הקובעות את המועמדים
בכל מחוז.
איזה סיכוי יש לכם, הליברלים, מול העוצמה הזאת, אם
פעם אחת בחייה תזכה מפא״י סוף־סוף לשילטון מוחלט,
ותוכל להעביר בכנסת זו לבדה כל חוק שהיא תרצה, לרבות
שינוי נוסף של שיטת־הבחירות ז איזו תקומה תהיה לכם 1

היום המדברים על אחוזי־חסימה, על גזילת עודפים.
מחר יחסלו כחוק כל שריד של סיכוי של כל מפלגה אחרת.
אחרי שתפגעו פעם אחת בשיטת־הבהירות, למען אינטרס
מיפלגתי גס, לא יהיה לזה גבול. כל שנה, לפי כל אינ טרס
חולף, יתקנו, יתקנו ויתקנו את השיטה 1

את נקניק הדמוקרטיה יחתכו פרוסה אחרי
פרוסה, עד שלא תישאר אלא שארית הקליפה.

כדי להכניס אתכם, הליברלים, למלכודת הזאת, מציעים
לכך כפתיון הצעת־חוק מיסגרתית, שהיא עצמה בגדר
שערוריה. הכל פתוח — לא כניסה אחת למלכודת, כי
אם כניסות רבות.

מי יסגור את הפתחים האלה, אחרי שהליברלים
יהיו כתוך המלכודת? הליברלים? מי
ישאל אותם? אז תמצא מיפלגת־העכודה שותפים
אחרים כדי לבצע את ההפיכות הכאות,
עד שלא יהיה עוד צורך כשום שותך.

תתאבדו באונו פרטי!
אדוני היושב־ראש, הדרך לגיהינום הזה אינה רצופה
בכוונות טובות.
ההצעה נולדה בחדרו של דויד בך גוריון, כשנכשל
שוב ושוב בנסיון להשיג רוב מוחלט בשיטה הדמוקרטית.
אז החליט להשיג את הרוב בדרך אנטי־דמוקרטית — זו
הדרך המוצעת עתה על־ידי חסידיו, ובכללם חסידים שוטים,
המוכנים בדרך זו לבצע חאראקירי מכובד, במקום
לרדת מן הבמה בבושת־פנים.

אם אתם, אנשי ע״מ, רוצים להתאכד, עשו
זאת כאופן פרטי. אל תהפכו את הדמוקרטיה
בולה לכית־הקכרות שלכם :

איפר הראל: נשמח לעשות זאת יחד איוזכם;

יגאל הורכיץ: ההתאבדות היא זכות פרטית
לפי חוקי המדינה.
אורי אכנרי: חבר־הכנסת הורביץ, לפי
החוק, כפי שתוקן בכנסת לפני שבע שנים, נוותר
לכל אדם להתאבד, אבל אסור לעזור לאחרים
להתאבד, ואסור לפתות להתאבד.

טי יושבים לפחות שלוש מאות אפסים? סי בחר בהם?
מאיר אכיזוהר: אתה משוכנע שיושבים שם שלוש
מאות אפסים? מנית אותם?
אכגרי: זה נאמר בספרים בריטיים על הפרלמנט.
מאיר אביזוהר הדינמיקה של השיטה הבריטית
הכניסה לפרלמנט גם אישים צעירים, תוססים, מוכשרים...
אורי אבנרי 5איזה סיכוי היה ל ך להיבחר שם?
היו״ר ישראל ישעיהו ו ...חבר־הכנסת אבידוהר,
אני מבקש ממך להמשיך ולסיים דבריך. יש זמן קצוב.
אורי אכנרי: אני מציע ליו״ר להיות היום
יותר ליברלי, כי אנחנו דנים בסוגיה הטעונה בירור יסודי.
ישראל ישעיהו: תודה רבה. יש הרבה הצעות
והרבה הצעות שכנגד.
אורי א מ רי: לכנסת יש די זמן לעניין זה.

ה צעה אחרת, של ח ״ כ יג אל הורוביץ מ ע״ מ.
כל זהלמהן הווי כו ח על הצ ע ת צדוק הי ה המכ ריע.
הי ה ברור שאמצ עי־ התק שו רתי תרכזו בו, וכי עליו תיערך
ה הצ ב עה ה מכר ע ת. הי תהזאת הז ד מנו ת ח שו ב ה ביו ת ר
שלנו להס בי ר לציבור א ת גי שתנו ל מזי מהל שנות א ת
שי ט ת״ ה ב חי רו ת (ראה מי סג ר ת).
תחתזאת ני תנ ה הז כו ת ברגע האח רון ל ח ״ כ יו חנן
באדר, שכלל לא ה ס פי קלהת כונן, כי הו אהסתפק
בנ או ם מ אול ת ר, שלא נגע בעיקר.
מ כ אן המחאההח רי פ ה, כא שר בפעם ה שני ה ב או תו
יו םהח לי ט היו״ רהחלטה שפגעה בזכויו ת הי סו דיו ת
ביותר שלנו. נס ת בר כי שי ט ה חד שהמ תב צרת בנ שי או ת
— בווי כו ח בין סי ע ה גדולה ו ק טנ ה, צו דקת הג דול ה —
ולעזאזל ה ת קנון.
פרשות אלה, כ מו פרשת הצע ת״ ה אוזנ ר, מ ב לי טו ת
מחד שאתהס קנ דאל הי סו די של הרכב הנ שי או ת. אין
ב ה ייצוג ל״ 22ח״ כי ם, חברי ה סי עו תהק טנו ת ש הו צ או
מן ה מניין. הדבר ב א כדי לאפ שר למערך ל קבל רוב
מו חלט בנ שי או ת, ולהב טי ח מרא ש אי שו ראוטומ טי לכל
החלטה של היו״ ר, ש הוא הנציג מ ס׳ 1של המערך
ועו שה דברו.

״כמג 1ב רו סי ה
ב מו ב ס 3רד...יי
מ אז יו מההרא שון של ה כנ סתה שביעי ת, ל א הי ה
או לםה כנ ס ת כל־כך מלאכ מו ב שעה שנערכה ההצבעה
על הצעת מיפלג תהע בוד ה ל שינוי שי ט ת״ ה ב חי רו ת.
הופיעו ח ״ כי ם שלא ה ר או א ת פני הםב כנ ס ת מז ה חוד*
שים רבים. ח ״ כאברהם לבנבראון, אי שרק ״ ח שנכנס
ל כנ ס ת לפני כ שלו שה חו ד שי ם, ל א הכיר רבים מן הנו כחי
ם, ונאלץ ל שאול בלח ש :״ מי זהיו מי זהז ״
ה אווי רהלא הי ת ה נרגשת. ברוב הז מן הי א הי ת ה
א פילו מ בו דחת. אבל ההשתת פו ת הי ת ה ערה. מ כיוון
שעמדו לר שותנו רק עשר ד קו ת, ני ה ל תי א ת עי ק ר
הווי כו ח בצורה של ק רי או ת־ ביניי ם רצופות, כדי ל ס תו ר
אתד עו תי ה ם של ארבע תבע לי ״ ההצ עו ת: מ אי ר א ביזו ה ר
(פורש מ ע״ מ) ,אליעז ר שו סטק (ה מרכז החופ שי) ,יג א ל
הורוביץ (ע״מ) ו חיי ם צדו ק (עבודה).
זההת חי ל כי מעט מן הרגע הרא שון :

מאיר אביזוהר: בבריטניה הבוחרים בכל איזור
עוקבים אחרי נבחריהם...
אורי א מרי: ארבע חמישיות מן הבוחרים בבריטניה
כלל לא יודעים מי הנציג שלהם בפרלמנט !
אכיזוהר המיפלגות (בבריטניה) נאלצות לאמץ
להן כמועמדים דמויות עצמאיות. ,המקובלות על הציבור...
אורי א מ רי: איך בכל זאת קרה שבפרלמנט הברי־

מאיר אביזוהר בהסבירו את שילוב השיטה
האזורית והשיטה היחסית בהצעתו) :הנבחרים מהאיזו־רים
והנבחרים מהרשימה הארצית יהוו וזשבון אחד
לצורך התוצאה הסופית...
אורי א מרי: אז מה הועלת בכל מה שאתה מציע?
מנחם פרוש (בהציעו להסיר מסדו־-היום את הצעת
אביזוהר תסלח לי אס אשאל אותך, חבר־הכנסת
אביזוהר, אולי תגיד לי מהיכןבאת לכנסת. ועד
לבחירות הבאות איני בטוח עוד ל אן אתההולך
אורי א מרי ג ובפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון !
מאיר אכיזוהר (משיב למתנגדים להצעתו למה
אני אומר זאת, חבר־הכנסת אבנרי? משום שהשיטה
הקיימת נותנת פרס על פילוגים. כל חבר שמתפלג —
האפשרויות, הפרלמנטריות גדולות.
אורי א מרי ז הרי בן־גוריון היה מלך הפילוגים !
מי פילג מיפלגות כמו בן־גוריון, שהציע את שיטת־הבחירות
האיזוריות?
׳מאיר א ביזו הרו קראתי מאמר שהתפרסם ב־,1954
ש״הכנסת היא כיום מוסד ללא תכלית. אין בה מקום
להכרעות אישיות ולדיעות בלתי־תלויות. הכנסת היא
שדה־קרב של מנגנונים מיפלגתיים, וחבר־הכנסת הבודד
הוא רק מנוף העולה ויורד בשעת ההצבעה, לפי רצון
המנגנון חסר־הנעזמה״ .את זה כתב חבר־הכנסת אבנרי
לפני שהיה חבר־כנסת.
אורי א מרי ו זה היה נכון, וזה נשאר נכון. אבל
השאלה היא אם ההצעה שלך תיצור מצב טוב או גרוע
עוד יותר.
אליעזר שופטק (מעלה את ההצעה שלו אחרי
שהצעת אביזוהר הוסרה ברוב של 44 נגד 21 הציבור
מצביע (כיום) בעד ראש־הרשימה, הסוחב איתו את כל
הרכבת ואת כל הרשימה.
אורי א מ רי: גס אותך?
אליעזר שוסטלן גם אותי, כמובן גם אותי ...הנבחר
(לפי השיטה האיזורית) נבחר באיזה איזור. הוא אינו

מתוסכל, שאין לו סיכוי להגיע אי־פעם לייצוג בפרלמנט
— אתם מזמינים אותן לכיכר הדווידקה ולרחוב דיזנגוף.

•ענקרביץ ושרעבי
אדוני היושב־ראש, בסוף הדרך שוכן המישטר החד־מיפלגתי,
עם אופוזיציה עלובה ומדולדלת לצרכי דקורציה.
בראשית הדרך מונח אחוז־חסימה מיפלצתי — אולי

,2070 אולי 4070:
זוהי שלילת הייצוג ממאות אלפי אזרחים, אשר

כל זה, בשביל מה? מהם הנימוקים הבאים לסבר את
האוזן?
בחירת נציגים מקומיים? שטות ואיוולת!

אנו חיים כעידן הטלוויזיה, לא בבירכרה
של המאה ה־ .19 יענקלביץ מפתח־תיקווה ושרעבי
משעריים ידועים לאין־שיעור פחות מאשר
גולדה מאיר ומנחם בגין — גם בפתח־תקוה
וגם כשעריים.
מנהיגי הציבור חודרים מבעד למסך הקטן לסאלון
של כל בית, כשכל תו של פניהם וכל נימה של קולם
ידועים ומוכרים. בהם -וביניהם, יבחר האזרח בכל האי-
זורים, ולא בראשי חמולות ומכובדים מקומיים.

ולראיה — רוב בוחרי בריטניה אינם יודעים
בלל מי נציגיהם כפרלמנט, הם יודעים רק
מיהו ראש־הממשלה שהם רצו בו והצביעו
בעדו.

זאב בעוו כבש

דויד בן־גוריון: לשם מ ה !
לא יוכלו עוד לשלוח לכנסת את הנציגים שהם רוצים
בהם. איזו דמוקרטיה היא זאת?

אתם רוצים לסגור את הכנסת כ מי בל
רעיון חדש ובל משב־רוח חדש ; אתם שולחים
את הנוער, את מבקשי התיקון והשינוי, אל
הרחוב, אל הכריקאדדת.
המהומות ששררו ברחובות ברלין, בבולבארים של
פריס, בשדרות של וואשינגטון — מהומות של בוער

אדוני היושב־ראש, ודאי אין איש מאושר מן השיטה
הקיימת. אך איש גם אינו מאושר מן הדמוקרטיה
בכלל. לשבחה נאמר רק שכל שאר השיטות גרועות
יותר. הוא הדין במישטר־הבחירות שלנו.
יש מה לתקן בשיטתנו, שהיא ביסודה דמוקרטית,
ליברלית, פלוראליסטית, ועל כן מונעת־עריצות ומאפשרת
התמודדות של כוחות. יש מקום לבחירות מוקדמות
במיפלגות עצמן, תחת פיקוח ציבורי, כדי לאפשר לבוחרים
להשפיע על הרכב רשימות המועמדים. אילו רצה
מישהו לתקן באמת, אפשר למצוא דרך לכך.

אולם כאן אין בוונה לתקן ולשפר. באן
מזדקרת התאווה העירומה לשל טון, שאינה
בוררת באמצעים, המובנים לתקוע סכין כגב
הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

אדוני היושב־ראש במציאות המייוחדת של ישראל
— מדינה ללא חוקה, ללא מסורת דמוקרטית, ללא חברה
מגובשת — הצעה זו היא רצח הדמוקרטיה.

הזאב מופיע כעור של כבש, והוא בעל לשון
חלקלקה. אן• אם ינצח, נראה את שיניו ואת
טלפיו.

מפחד ׳מהמימשל. הוא יכול להרים את הקול.
או רי אכנ די: מי נבחר אי־פעס באנגליה בפעם
השניה, אחרי שהפר את מרות מיפלגתו? מה !שקרה
כאן לשולמית אלוני, קורה גם שם !
ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אבנרי, קריאת־בי־נייס
היא משפט אחד.
א לי עז ר שו סטק היום אין אופוזיציה. יש פיצול.
היום יש פיצול של הכוחות, וכל כוח קטן רוצה להיכנס
לכנסת, וחושב שהוא תורם משהו.
או רי א כנ רי: כאשר למפא״י יהיו 100 נציגים
בכנסת, לא יהיה שום פיצול.
א לי עז ר שו סטק: בשינוי שיטת הבחירות יבוא
ליכוד־כוחות.
או רי אג ב רי 100 :נציגים למפא׳׳י, זה הליכוד
שאתה רוצה 7ברוסיה יש ליכוד. בספרד יש ליכוד. בארגנטינה
ובדרום־אפריקה יש ליכוד.
׳אליעזר שו סטק היום שולטת במדינת ישראל
מיפלגת־מיעוט. היא שולטת בעזרת עוד מיעוטים קטנים.
היא לא שולטת בכוח הרוב.
אורי א כנ רי: השיטה שלך נותנת למיעוט בעם רוב
גדול בכנסת.
אלי עז ר שו סטק מוטב לי שתהיה מיפלגת־רוב
עם אחריות של רוב, מאשר מיפלגת מיעוט, השולטת
על־ידי סחטנות של מיפלגות עוד יותר קטנות.
א כנ רי: אוי למדינה אם הס יהיו אי־פעס רוב !
א לי עז ר שו סטק ידידים אמרו לנו (למרכז החופשי)
:למה לכם להציע שינוי שיטת הבחירות, הרי תיעלמו.
או רי א כנ רי: אצלכם זו לא בעיה פוליטית, זוהי
בעיה פסיכיאטרית.
א לי עז ר שו סטק: על כך באתי להשיב.
או רי א כנ רי: אס אתם נגד סיעות קטנות, מדוע
לא תראו דוגמה ותתפרקו כבר עכשיו?
הצעת שוסטק הורדה ברוב של 12 נגד .11 הצעת
יגאל הורביץ, שאותה הצעתי אני להסיר, הורדה ברוב
של 23 נגד .13 ואז באה תורה של ההצעה העיקרית,
זו של מיפלגת־העבודה (״הצעת יעקובי״) ,שהועלתה על־ידי
חיים צדוק.
חיים צדוק מה הפגמים של השיטה הקיימת?
אורי אבניי: הפגם העיקרי שלה הוא שהיא לא
נותנת לכם רוב מוחלט!
חיים צדוק: בעולם הדמוקרטי כולו נהוגה שיטת-
בחירה לפי איזוריס, אם או בלי ייצוג יחמי בתוך האיזור...
תא־הבחירות הראשוני הוא תמיד האיזור.
אורי אצנרי: כמה מדינות קטנטנות כמו ישראל
יש בעולם הדמוקרטי? הרי כל המדינה שלנו היא חצי
איזור־בחירה במדינה נורמלית !
חיים צדוק לפי השיטה החדשה ייבחרו) אנשים
בעלי כישורים השכלתייס ומיקצועיים, הדרושים לעבודתה
היעילה של הכנסת.
אורי אבלרי: כיוס אין אצלכם?
חיים צדוק חבר־כנסת ...יהיה יותר עצמאי במילוי
תפקידו.
אורי אבנרי: כמו שולמית אלוני *.
חיים צדוק • אני מציע להעביר את ההצעה לוועדה.
אורי אכנרי: תנו זכות־הצבעה חופשית לחברי־הכנסת
של מיפלגח־העבודה, כדוגמה לאותו חזון משיחי
שאתם מטיפים לו !
ישרא ישעיהו: אנו ניגשים להצבעה.
אורי אבנרי: אני מבקש ששני חברי־כנסת ימנו
את הקולות.
ישראל ישעיהו: אני ממנה את חברי״תכנסת
מרדכי ביבי וחיים קורפו למנות את הקולות.
חיים קורפו: אני יודע למנות רק עד ( .60 לפי
החוק, המינימום הדרוש היד.)61 .
ישראל ישעיהו (מסכם את ההצבעה) :בעד העברת
הצעת־החוק לדיון מוקדם בוועדה .61 :
אורי אבניי: אוי לרוב הזה !

נ אנ ס ת, נהנית
וג םנשארתבתולה
הל״ע ה שיגו א ת אשר ה ם ביק שו. ה שבוע הםנמצ או
במצב אי די א לי.
שו ת פי הםל קו א לי צי ה — מיפלג ת־ ה ע בוד הומפ ״ ם —
העבירו בנ שי או ת ח כנ טתהחלטה שערורייתית, ללא שום
בי סו סבת קנון ה כנ ס ת, ל ד חו תאתההצבעה על הצעת־ה
חו ק של ה אוזנ ר ״עד א ח רי הפג ר ה״ — מבלי ל ט רו ח
א פילו לקבוע להת אריך.
כך יכלו הל״ עלהע מי ד פני ם כ אי לו הםנאב קו עד
טי פ ת״ הדםהאח רונ ה, ול הי שארבממשלה.
למען הרו שם, הגי שה סי עתל״ע עירעור על כך בפני
ו עד ת־ הכנ ס ת, ביד עה הי ט ב שאין לו שמץ של סי כוי (או
סכנ ה) להתקבל. או ל ם גם אנ חנו הגשנו עירעור, ב סי מון
חריף ביו תר. הו א מ שתרע על שלו שה ע מו די ם של ט ענו ת
מי ש פ טיו ת, שהוכנו על״ידי א מנון זיכרוני.
בחלק הע ק רוני א מ רנו :

״החלטה זו מהווה תקדים מסוכן ביותר ...הזכות
להעלות הצעת־חוק פרטית היא זכות מוחלטת, המוקנית
לחבר־הכנסת. זכות זו מתבטלת אם יכול גוף פוליטי
כלשהו, שבו שולט הרוב, למנוע את ההצבעה ...אילו
היו היו״ר והסגנים מוסמכים לדחות את ההצבעה, בלי
(המשך בעמוד )34
* שולמית אלוני לא נתמנתה, מחדש כמועמדת של
מיפלגת־העבודה, אחרי שנקטה בכמה עניינים בעמדה
עצמאית בכנסת.

סיקורת
(המשך מענזזד )6
פש למרתה מיצ׳ל״ (הכוונה לאשתו של
שר־המשפטיס לשעבר ג׳ון מיצ׳ל, המרבה
למסור הכרזות לעיתונות, ואיימה שתתגרש
מבעלה אם לא יחדל לנהל את תעמולת
הרפובליקאיס לבחירות) .כלומר, הטעם
היום: גברים ערומים ונשים משוחררות,
המרבות לדבר.

ספרי ם

מאריכה את התענוג

השלטון בין הרגליים
״ 1ס 101 £ 7 £1, 1971.ז 10ז3מזרת£13
״ אני והוא׳ /מאת אל ב ר טו מו ר
א בי ה — הו צאת פל א מ ריון,
314 ,1971ע מודי ם.

״חרחרו! מעמיד פנים! רמאי! בוגד!
נבל זה ״הוא״ .ואילו ״אני״ ,בספרו
החדש של אלברטו (האשה מרומא) מוראביה,
הוא ריקו, תסריטאי קרח ונמוך
קומה, כבן ,35 שכל חייו מנסה לעבור
ממחנה חסרי השכינה, האנשים עלובי הנפש
שנשלטים על־ידי הזולת, למחנה בעלי
השכינה, אלד, שהעולם פרוס לרגליהם והצלחתם
מובטחת. אלא שהדבר אשר מכשיל
את ריקו בדרכו ממחנה אחד לשני, זה

סופר מוראביה
ארוך, עבה ונמרץ

81)041

;וצרת דובק-ערבות לטיב • ס א 8££א 0א 0 5122 £1£7£א? £1110ט5

״הוא״ .ו״הוא״ אינו אלא אבר המין שלו,
ברנש בעל רצון ותאוות פרטיות, שאינו
מתחשב במאומה ודוחף את בעליו בכל פעם
מחדש אל מחנה עלובי החיים, העבדים
לתאוותיהם.
״הוא״ אישיות מאוד מפותחת. מבחינה
פיזית, הוא ממש תופעת טבע. באורכו, בעוביו
ובמרצו, אפילו האל פאן לא היה
מתבייש בכלי שכזה. ואילו מבחינה פסיכולוגית,
הוא שולט כליל בתסריטאי האומלל,
עד כדי כך שקשה לקבוע מי תלוי
במי. אמנם ריקו מחליט שהמעבר אל בעלי
השכינה יכול לבוא רק תוך כדי התנזרות
מינית ומעניש ״אותו״ בבטלה מוחלטת
במשך חודשים, אבל אין הדבר מונע
״בעדו״ מלהשתתף בכל החלטה ובכל מעשה
בחיי בעליו, ולהשפיע עליהם לאו־דווקא בדרך
ההגיון הצרוף.
מוראביה, שכל חייו התמסר לתיאור התמכרות
האדם לחושים ותאוות חזקים ממנו,
הפך את כל העניין לפארודיה ענקית בדיאלוג
בלתי פוסק זה בין אדם ליצר המין
שלו, דיאלוג שבו לכל הדמויות האחרות
יש רק תפקיד משני. מה שמוזר קצת, זה
לראות את מוראביה השמאלני מלגלג על
הנוער האיטלקי, המהפכן, המתואר כאוסף
בני טובים משועממים שלא התבגרו עדיין,
היוצרים לעצמם פולחנים ילדותיים. אבל
זאת יכולה להיות גם תגובתו של קומוניסט
ותיק אל צעירים שמשנים את סדר
הדברים ועובדים את האל מאו מבלי שאיש
הרשה להם לעשות זאת.
בכלל, הספר כולו קרוב יותר לקאריקטו־רה
מאשר לניתוח רציני של עולם הפרטים
האיטלקי בו חי אותו ריקו עם אבר המין
שלו (עולם המוכר למוראביה היטב היות
ורבים מסיפוריו הפכו לסרטים) ,או של הבורגנות
האיטלקית המודרנית, המספקת ב־דרר־כלל,
את קורבנותיו של מוראביה.
בקיצור, אולי זה שטחי, אבל זה מאוד
מצחיק.

8ך § ך

אייה ,1איבה?
ץ הו אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה של עמנו,
( שהפכו את היהדות במשך אלפי שנים אור לגויים :
כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל, אצל היכל
אחאב, מלך שומרון.
וידבר אחאב אל נבות לאמור :״תנה לי את כרמך,
ויהי לי לגן־ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך
תחתיו כרם טוב ממנו. אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף
מחיר זה.״
ויאמר נבות אל אחאב :״חלילה לי מיהוה, מתיתי את
נחלת אבותי לך !״

האב לא היה רשע. הוא היה מלך בשר־ודם, לוחם
> £לאומי גדול.

כאשר סירב נכות למסור לו את כרמו, לא
נתן המלף את ההוראה להפקיעו.

הוא חזר לארמונו ״סר וזעף ...וישכב על מיטתו, ויסב
את פניו, ולא אכל לחם.״

את המלאכה הכזוייה עשתה אשתו, איזכל.

היא ביימה את העלילה השפלה, בנתנה את ההוראה
מאחורי גבו .״ותכתוב מפריס בשם אחאב, ותחתום בחותמו.״
כתוצאה מכך הואשם נבות בהאשמות־שקר על-
ידי ״שניים אנשים בני־בליעל ...ויוציאוהו מחוץ לעיר,
ויסקלוהו באבנים, וימות.״
רק אז ניגשה איזבל אל אחאב והודיעה לו :״קום רש
את כרם נבות היזרעאלי, אשר מיאן לתת לך בכסף, כי
אין נבות חי, כי מת.״
המלך (שהיה ראש־הממשלה ושר־הביטחון גם יחד)
לא נתן את ההוראה. הוא לא שפך את הדם. מישהו אחר
עשה זאת במקומו.

ומצכיא המדינה, נזכר לשימצה.

ך* כפר עקרכה עומד על תילו בארץ שומרון, ואין
\ 1ספק שגם אחאב וגם אליהו עברו בו בימי חייהם.
השנה התחוללה בו דרמה חדשה בנוסח כרם גבות.

דרמה המוכיחה את ההתנוונות הנוראה
שכה לקינו, לא רק לעומת ימי התנ״ך, אלא אה
לעומת ימי ראשית הציונות וימי הפלמ״ח.

אילו אירע הדבר בימי קדם, היה נחרת בזיכרון הדורות
בזו הלשון:
שדות היו לכפר עקרבה, אשר בשומרון.
וידבר נציג שר־הביטחון אל השייך לאמור :״תנה
לי את השדות, ויהיו לנו למישבצת התנחלות, כי הוא
קרוב אצל שרשרת ההתנחלויות אשר כבר הקימונו מעבר
להר בביקעת הירדן.״
ויאמר השייך אל נציג המושל הצבאי :״חלילה לי
מאללה, מתיתי את נחלת אבותינו לך !״
משה דיין לא הלך הביתה סר וזעף, ולא הסב את פניו.
הוא אכל לא רק לחם, אלא הרבה ארוחות טובות במיסע־רות
קסבה ואולימפיה.

את המלאכה עשה מישהו אחר, קצין ככיר

״ויכתוב ספרים בשם שר־הביטחון, ויחתום בחותמו...
וימריאו שניים אנשי־בליעל, וירססו את השדות, וירצחו
את התבואה בכימיקלים, ותמות.״

סיני, מדיניות של נישול, שכל ה״חריגים״ נועדו לבצעה.

אחאכ ישנו. איזכל ישנה. אכלאיהו
אל יהוז
חאכ ואיזכל של ימינו מנצחים על מנגנונים אדי-
\ 4רים. הטנקים באו במקום מרכבות־הברזל, ותקנות־החירום
אינן זקוקות לעדויות־שקר של בני־בליעל. במקום
״הזקנים והחורים״ ,שהיה צורך לרמותם כדי להוציא מהם
צו־הפקעה, יש הכנסת, המסירה בהרמת־יד אוטומטית,
ללא נקיפת־מצפון, הצעה לסדר־היום לדון בפרשה כזאת.
כנגד מנגנונים אדירים אלה, לא די באליהו אחד. יש
צורך באליהו קולקטיבי — בהתקוממות המונית גדולה
נגד העוול, למען המוסר היהודי של בעל ספר מלכים.

היכן היא, התקוממות זו ץ

ליהו התשכי לא היה עוכר ישראל. להיפך, הוא
הציל את ישראל. הודות לו, ואחיו אנשי־המוסר
בדורות ההם, הפכה תרבות. עמנו למה שהפכה — כוח
מוסרי כביר, שהשפיע במשך אלפי שנים על מרבית
העולם התרבותי.

כולנו, אזרחי ישראל, נהנים עד היום מן
האור הזה שראו הגויים. כי הודות לזיכרונות
התנ״ך, המהדהדים כמאות אלפי כנסיות,
מעורר שם ישראל תגוכה כליכם של מיליונים.
בעשרות שפות שרים בני־אדם שירים על אליהו הנביא.
איש אינו שר על אחאב הגיבור ואיזבל המדינאית.

מה היה קורה לולא קם אליהו ז

הממלכה היתד, שוקעת בביצה של עוולה ועושק,
מקורות התרבות הייחודית שלנו היו נסתמים, השירה
הישראלית הגדולה לא היתד, נולדת, כי כל כולה היתה
שירת מחאה ומוסר. כי לולא אליהו, היה עם־ישראל כולו
נושא באחריות למעשה שנעשה בידי מלכו וממשלתו.

אך אחרי שסולק כעל האדמה, שמח מאד
לקצור את הפרי :״ויקם אהאכ לרדת אל כרם
נכות היזרעאלי לרשתו.״

** ודכי התנ״ך לא ידעו עדיין את המילה השימושית
¥״חריג״ .היא לא היתה קיימת אז. היא לא יכלה
להיות קיימת בדור שלא לקה עדיין בהתנוונות מוסרית.

איש האופוזיציה ידע מה תפקידו.

ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמור :״קום רד
לקראת אחאב, מלך ישראל, אשר בשומרון, הנה בכרם
נבות, אשר ירד שם לרשתו. ודיברת אליו לאמור: כה
אמר יהוה, הרצחת וגם ירשת?״
לכאורה, זה מוזר. המחבר עצמו תיאר זה עתה את
השתלשלות המאורעות והקפיד להדגיש שלא אחאב הוא
שרצח, אלא איזבל.

אלא שלפי המוסר של עורכי התנ״ך. הנהנה
מן הרצח משול לרוצח. אשמתם שווה.

אחאב ידע, או צריך היה לדעת, איך מת נבות. כאשר
הסכים לרשת את הכרם, הפך את עצמו שותף לפשע.
״כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את דם
נבות, ילוקו הכלבים את דמך גם אתה !״
תשובתו של אחאב היתה ראוייה לפוליטיקאי מודרני :
״המצאתני, אויבי?״

אולם כאשר שמע מפי איש־האופוזיציה את
ההאשמה הנוראה ואת נכואת העונש, חזר
אחאכ כתשוכה.
״ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע בגדיו
וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק, ויהלך אט. ויהיה
דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמור :״הראית כי נכנע
אחאב מלפני? יען כי נכנע מפני, לא אביא הרעה בימיו.״

ואכן, כחוש מוסרי וספרותי, הועידו המחכי
ריס סוך מפואר לרוצח־גם־יורש שהכיר כהטאו.

הוא מת כגיבור־חיל, כשפניו אל האוייב, אחרי שנפצע
מחץ תועה בסערת־הקרב .״והמלך היה מעמד במרכבה
נוכח ארם, וימות בערב, ויצק דם המכה אל חיק הרכב.״
ך* א השינאה האישית אל אחאב דיברה מתוך
/גרונו של בעל הסיפור, אלא תחושה מוסרית עמוקה.

הוא רצה להנחיל לנו את מוסר־ההשכל,
שנחרת על לוח ליכם של דורות רכים כארצות
רבות. הסיפור על כרם נכות היה אחד הסיפורים
הגדולים שעיצכו את התרכות האנושית.

מוסר־ההשכל בא לידי ביטוי חריף בפגישה הקודמת
של אחאב המלך ואליהו הנביא.
ויהי כראות אחאב את אליהו, ויאמר אחאב אליו :
״האתה זה, עוכר ישראל?״
ויאמר (אליהו) :״לא עכרתי את ישראל, כי אם אתה !״
מי שמגלה את עוונות השילטון, מי שמוחה על מעשה־עוולה
של בעלי־השררה, אינו מביא חורבן על המדינה.

להפשילטון המתכסס על חמס ועושק, נישול
וגירוש — הוא הזורע את זרע הפורענות. הוא
הורס את המוסר הלאומי. הוא הפוגע כמוראל
הצכא, ששוב אינו מגלם עניין צודק, אלא הופך
מכשיר לעוול.
אליהו נרדף כל חייו. אך הוא עלה ברכב־אש השמימה.
אחאכ הגדול, על אך היותו גיכור לאומי

אלי הו עולה ה ש מי מה ב רכג אש (ציור של פרנ צ׳סקו פולאצו)1730 ,״
פרק כזה לא יכול היה להיכתב בימי־קדם, בארץ של
עובדי־אדמה. לא במיקרה אוסרת התורה פגיעה ביבולים.
המוסר של עובד־האדמה, המושרש בארצו, זועק נגד
מעשה בארבארי כזה.

הוא יכול היה להיוולד רק כמוהו המעוות
של יהודי גלותי, שלגביו ״מולדת״ היא מושג
מופשט, וכל החי והצומח כה אך נתונים סטא־טיסטיים.

דמויות העיקריות של העלילה חיים וקיימים לנגד
( \ עינינו.

הנה אחאב, כדמותו של משה דיין, מלך
יהודה ושומרון.

הוא מוקיע את המעשה במילים רפות, מדבר על
״ואנדאליזם״ של הקצין — ,אך אינו מסלק
,אינו מבקש בדחילו סליחה ומחילה מבני הכפר
ומאזרחי ישראל, אינו מבטל את הצו המרושע המונע
מבני הכפר לעבד את מרבית נחלת אבותיהם, באמתלות־שקר
של ״ביטחון״ ,כהכנה להתנחלות יהודית.
בניגוד לאחאב המקורי, לא חזר בתשובה.

הנה איזכל, בדמותה של גולדה מאיר.

היא משמיעה דברי־צביעות מתחסדים על ״חריגים״ שיש
למנעם — אך אינה מבטלת את המדיניות של ״ייהוד״
השומרון ויהודה, עזה וצפון־סיני, שארם א־שייך ודרום־

והנה, בימינו — היכן אליהו ץ
מעשה־הזוועה של עקרבה, המצטרף למעשה־הנבלה של
פיתחת־רפיח, לא נתגלה בעיתון ישראלי. יזם את הפירסום
פקיד זר שנזדמן לשכם, שהזעיק עיתון צרפתי, שפנה
אל כתבו הישראלי והטיל עליו לבדוק את הידיעה. השבועון
הפאריסאי השמאלי נובל אובסובטור, שעורכו הוא
יהודי איש־מוסר, פירסם את הפרשה, שעשרות ישראלים
בשטחים בוודאי ידעו עליה והסתימה במשך חודשים.
ואז, אחרי הפירסום — מה קרה?

היכן ההזדעזעות הספונטאנית, האוטומטית,
אותה היתה צריכה לעורר ידיעה כזאת
כליכם של שניים וחצי מיליון יהודים כישראל ז

היכן מאמרי הזעם בעיתונים, שהקדישו מאות מאמרים
לנתיבי נפט? היכן הזעזוע של חברי־הכנסת, של ראשי
המיפלגות, של הסופרים, של אנשי־המוסר ואנשי הציבור?
עדיין לא איחרנו את המועד. עדיין מותר לומר :
״לא ידענו.״ בעוד כמה שבועות יעורר פסוק זה בעולם
תגובה של זעם ובוז, כשם שעורר פסוק זה בליבנו, כאשר
הושמע בפי בניו של עם אחר.

עדיין יש זמן לקום, להתמרד, להוקיע, לזעוק
חמס, להכריח את הממשלה לתקן את העוול
ולעקור את עושיו.

אחרת לא נעלה ברכב־אש השמימה. נרד עם אוטוקארם
אל בור תחתית.

אליהו, איכהז

במדינה

מ ה טוב
לי הו די ם?
אזרחי ישראל החלו להיסחף השבוע
למערכת הבחירות. לא היו אלה הבחירות
לבחירת ממשלתם שלהם, אלא אלו שיתחוללו
מעבר לאוקיאנוס בחודש נובמבר
הקרוב, והעשויות להשפיע על גורלה של
מדינת־ישראל אפילו יותר מהבחירות
לכנסת השביעית שייערכו בעוד שנה וחצי.
אחרי שוועידת המפלגה הדמוקרטית
במייאמי ביץ׳ העניקה לסנטור הקרח מדרום
דקוטה — הרוכב על גלי הליברליות,
הפסקת המלחמה והבדלנות — את אחד
הנצחונות המהירים והמפתיעים ביותר
שזכה להם איזה שהוא מועמד לנשיאות
בארצות־הברית בעת האחרונה, נדמה היה
שכל אחד מאזרחי ישראל נקרא להכריע:
מי יותר טוב ליהודים ולישראל, ריצ׳ארד
ניכסון או ג׳ורג׳ מק־גוברן?
לא היתד. זו רק בעייתם של אזרחי
ישראל. באותה מידה היתד. זו גם בעייתם
של המועמדים לנשיאות מטעם שתי המפלגות
האמריקאיות, שלפי הצהרותיהם
והנושאים השנויים במחלוקת, נדמה היה
כי הם נבחרים גם על־ידי אזרחי ישראל.
הקול היהודי במערכת הבחירות האמריקאית
היה תמיד אלמנט חשוב, למרות
מספרם הייצוגי הנמוך של היהודים באוב־לוסיה
הכללית. אולם מעולם לא היווה
הרצון לכבוש את הקול היהודי נושא

אוקאמוטו מוכל למתן הצהרתו
במקום סופרסטאר — אבק כוכבים
הכלליות, כשם שהפתיע בבחירות במייאמי,
ולהתרומם על גלי המחאה ואי־שביעות
הרצון אל הבית־הלבן.
כדאי לזכור שהיה זה השגריר יצחק
רבין שהתריע ראשון בפומבי ובדיווחים
לממשלת ישראל על המגמות הבדלניות
המתגבשות באומה האמריקאית. דיווחים
אלה, שעמדו בניגוד לניתוחי שר־החוץ,
קוממו עליו את משרד־החוץ. עתה מסתבר
כי רבין היטיב לחוש את הנטיה הכללית,
העלולה למרות כל ההבטחות, לגרום
להחלשת התמיכה הצבאית בישראל.
לפני שבועות מספר בוקר רבין על
שהתערב, כביכול, במערכת הבחירות
האמריקאית לטובת ניכסון. השבוע הוא
מצא את עצמו בחברה מכובדת. היה זה
ראש־ממשלת איטליה הנוצרי־דמוקרטי,
ג׳וליו אנדריוטי, שעשה מעשה חסר תקדים
בפוליטיקה הבינלאומית, ביקר מעל במת
הסינאט האיטלקי בחריפות את מדיניות־החוץ
של מק־גוברן.
כאן הגיע האבסורד לשיא חדש: אנדר-
יוטי תקף גם את מדיניותו הבלתי מאוזנת
של מק־גוברן במזרח־התיכון, כשהוא
מתכוון לתמיכתו בישראל. הקומוניסטים
ואנשי השמאל בסינאט האיטלקי שיסעו
אותו וקראו לעברו קריאות בוז, מצאו
את עצמם במצב המביך שמוצא את עצמו
כל איש שמאל בעולם המערבי: תמיכתו
במק־גוברן תביא בהכרח לתמיכה בישראל.

או עונש מרתיע.
בהתעלות ראויה לשבח של תבונה
והומאניות, גנבו שופטיו של אוקאמוטו
את ההצגה שד,יפאני בעל פני המסיכה כה
ציפה לה. הם הענישו אותו בעונש היחיד
שהוא משמעותי לגביו: חיים.
מבחינה מעשית פירושו של עונש מאסר
העולם שהוטל עליו הם 25 שנות מאסר
בלבד. השאלה היא אם קוזו אוקאמוטו
בן ה־ 24 יאריך חיים בכלא עד גיל ,50
כדי לחזור אל החברה האנושית שחוא
מתאווה להחריבה.
לא רבים היו מוכנים להמר על כך.
משטרה לעמוד

ההזדמנות לתת את המשטרה לידיים חדשות,
להציב בראשה אישיות דינמית בעלת
כושר מנהיגות, שתוכל למשוך כוחות
חדשים למקצוע, להזרים בו דם חדש.
ארטילריה נגד זנות. היו כמה מועמדים
לתפקיד זה. רובם היו משורות צה״ל.
אילו היה שר־חמשטרה בוחר אחד מהם
ייתכן שהיה מציל את המשטרה.
אבל ההעזה אינה מתכונותיו החזקות
של שלמה הילל. היה ברור לו שאם יביא
איש מבחוץ לשקם את משטרת ישראל
הוא מסתכן בשתי סכנות: מרד כללי של
הקצונה הבכירה במשטרה, שאיימה להתפטר
ולפרוש מתפקידיה ולהשאיר את
המשטרה ללא קצינים בכירים. והסכנה
השניה היתד. שמפכ״ל חזק, שיידע לתבוע
תביעות ולדרוש את הגשמתן, יאפיל על
שר־המשטרה החיוור ויכסה עליו.
הילל בחר באפשרות השניה. הוא מינה
כמפכ״ל את ניצב אהרון (״אדי״) סלע,
,53 מפקד מחוז חיפה והמחוז הצפוני
במשטרה, שאיש אינו מפקפק בכישוריו
כקצין משטרה מעולה ובזכויותיו בתחום
השירות הבטחוני זה 40 שנה. אבל סלע,
עם כל מעלותיו, אינו המנהיג הדרוש
עתה למשטרה כדי להוציאה מהמשבר.
לדעת רבים במשטרה יועד התפקיד לניצב
שאול רוזוליו. אלא שאדי סלע הוא
בעל ותק גדול יותר במשטרה. לכן נמצא
פתרון: סלע יכהן שש שנים כמפכ״ל
הרביעי של המשטרה (לפניו כיהנו בתפקיד
יחזקאל סהר, אהרון נחמיאס ופנחס קופל),
ואילו רוזוליו ימונה כסגנו עם הבטחה
לשמש כמפכ״ל בעוד שש שנים.
אמר קצין משטרה בכיר :״משרת ה־מפכ״ל
הפכה לפרס. איזה קצין בכיר ירצה
להמשיך לשרת במשטרה אם יודעים כבר
מי יהיו המפכ״לים ב־ 12 השנים הבאות?״
כאשר נשאל השבוע שר־המשטרה, מדוע
לא בחר בקצין בכיר מצה״ל לתפקיד
המפכ״ל, השיב :״את בעיות הפשיעה,
הנוער העבריין והזנות, לא ניתן לפתור
על־ידי להק מטוסים עם סיוע ארטילרי.״
עתה ניתן רק להמתין ולראות, באילו
אמצעים חושב הילל לפתור בעיות אלה.

ת ל ־ א בי ב

בתור

הדילמה שניצבה בפני שר־המשטרה
שלמה הילל, היתה קשה: מה חשוב יותר,
שמה הטוב של המשטרה או שמו שלו?
לשר־המשטרה ברור אולי יותר מכל
אדם אחר, כי משטרת ישראל זקוקה להבראה
יסודית. חוסר־האונים שלה בטיפול
בהתגברות המואצת של הפשיעה, יכול
להשתוות רק למימדי המחסור בכוח־אדם
יעיל ורציני. רק ניעור יסודי, מהפכה
חצי בהריון
האם יכולה אשה להיות חצי הרה וחצי
בתולה?
טרם נודע על אשד. שגילתה את הפא-
טנט. אבל אברהם בוייאר, סגן ראש עיריית
תל־אביב מטעם המפד״ל וממלא מקום שני

מ שפט
העונש :
חיי ם

מועמד מק־גוברן
מי מפחד מנשיא בדלני?
בחירות כה מרכזי במערכת הבחירות
בארצות־הברית, כפי שאירע השנה.
הסיבה לכך היא פשוטה וברורה. אין
ספק שהמאבק בין ניכסון למק־גוברן יוכרע
על חוד קולות מעטים, כמה מאות אלפים
במקרה הרע, עד מיליון או שני מיליון
קולות במקרה הטוב. גוש הקולות העיקרי
העשוי לנוע מהצבעה מסורתית עבור
הדמוקרטים ולהצביע בעד הנשיא ניכסון,
הוא גוש הקולות היהודים. הם עשויים
להוות את לשון המאזניים ולקבוע מי יהיה
נשיאה הבא של האומה האמריקאית.
רכין בהכרוה טובה. ג׳ורג׳ מק-
גוברן, שעמדותיו הבדלניות הפחידו את
יהודי ארצוודהברית, יצא מגידרו כדי
להוכיח את ידידותו לישראל, כדי לכבוש
חזרה את תמיכת הרחוב היהודי שאבדה
לו. הוא הזכיר את ישראל לבדה בנאום
ההכתרה שלו. אולם כל נסיונותיו להרגיע
קודם כל את אזרחי ישראל, טרם הניבו
פירות.
עם זאת, אפילו לא יחזיר למפלגה הדמוקרטית
את הקול היהודי, עדיין טובים
סיכוייו של מק־גוברן להפתיע בבחירות

קוזו אוקאמוטו, הרוצח היפאני ששרד
בחיים אחרי הטבח שביצעו הוא וחבריו
בנמל־התעופה של לוד, רצה להיות כוכב
אור־יום. אבל הסכנה היתד. שהוא יהפוך
לסופר־סטאר.
אחרי שעשה כל מה שביכולתו כדי
להביא את בית־הדין הצבאי בפניו התברר
משפטו, לגזור עליו את העונש המירבי,
עונש המוות, העמיד אוקאמוטו את בית-
הדין בפני בעיה: אם יחרצו את גורלו
למוות ימלאו בכך את משאלתו. ממילא
לא יהיה בכד לא עונש ולא הרתעה.
המלכודת שהכין אוקאמוטו לשופטיו
היתה ברורה לכל. הוא דיבר אומנם על
הפיכתו, אחרי מותו, לכוכב אור־יום
בשמיים. אבל בתום הצהרתו המבולבלת,
שהבהירה כי הוא מוגבל מבחינה שכלית
ומופרע מבחינה נפשית, נוצרה האפשרות
שהוצאתו להורג תהפוך אותו לסמל בעיני
כל התנועות האנרכיסטיות בעולם.
משום כך היתד. החידה ערב מתן גזר-
דינו של אוקאמוטו אחת: האם יבחינו
התביעה והשופטים בסכנה האורבת להם?
חופש כגיל .50 למרבית המזל נוהל
המשפט הצבאי הפעם בידי אנשים שקולים׳
הגיוניים ומפוכחים, בניגוד לבתי־דין
צבאיים אחרים, הממהרים לנצל הזדמנויות
מקריות כדי לחרוץ גזרי־דין מוות על
הבלנים, המבוטלים במחי-יד.
בנאום סיכום מזהיר, הבהיר התובע
הצבאי הראשי, סגן־אלוף איתן ישראלי,
כי חייו של אוקאמוטו הם עלובים מדי
מכדי שנטילתם תהווה פיצוי רגשי, נקם

מפכ״ל אדי סלע (מימין) וסגן מפב״ל שאול רוזודיו(משמאל) *
אין עם מי לדבר
תכליתית עשויים להעמיד את המשטרה
על רגליה ולהחזיר לה את אמון הציבור.
ההזדמנות לכך ניתנה להילל מהשמים.
פנחס קופל, מפכ״ל המשטרה מזה שמונה
שנים, הגיש לו את התפטרותו. קופל העייף
והמוטרד, שלא יכול היה להתמודד עם
האתגרים החדשים שניצבו בפני המשטרה
בשנים האחרונות, החליט לפרוש. זו היתד.

לראש־העיר, גילה את הטכסים איד אפשר
לשמור על חצי כשרות.
בוייאר עומד בראש ועדת בניין הערים
של תל־אביב. בתפקיד זח הוא חייב להטביע
את חתימתו על כל תוכנית לבניין
המאושרת על־ידי הוועדה. והנה, באחד
(הנושך בעמוד )18

* ביניהם יושבים, בישיבת המטה הכללי של המשטרה משמאל לימין, תת־ניצב אידלוביץ,
ניצב יהודה פראג וניצב אריה שור.

על המשנה! הממשלתי נגדל!
נזרק סגן שרהחינון־ הדתי מכהונתו
** רכית אזרחי ישראל גילו השבוע
להפתעתם לראשונה כי לשד־החינוך
יגאל אלון יש סגן־שר דתי, נציג המפד״ל
הד״ר אבנר שאקי. לרוע המזל התבררה
עובדה זו דווקא בשעה שהד״ר שאקי
חדל להיות סגן שר, בעקבות החלטת
הממשלה להדיח אותו מכהונתו. הד״ר שא־קי
זכה להיות סגן־השד הראשון המועף
מתפקידו עם בעיטה הגונה באחוריים.
רק אז נזכרו רבים וטובים לשאול:
״איך, לכל הרוחות, הוא הגיע לתפקיד
הזה 1״ התשובה היתד : ,בטעות.
הקאריירה הפוליטית הסוערת של הד״ר
אבנר שאקי, שהעסיקה השבוע את אזרחי
ישראל אולי יותר מכל מאורע פנימי
אחר, היתה רצופה מתחילתה בטעויות,
שהגיעו השבוע לשיא של סיבוכים, שאף

אבנר שאקי, מרצה למשפטים באוניברסיטאות
תל־אביב וירושלים.
שאקי הוצב במקום ה־ 15 ברשימת ה״
מפד״ל, שנחשב כמקום בלתי ריאלי בהחלט.
המפד״ל זכתה בבחירות ב־ 12 נציגים
בלבד. גם אחדי ששני שרי המפד״ל
יוסף בורג וזרח ורהפטיג פרשו מחברותם
בכנסת עקב מינויים כחברי הממשלה,
עדיין נשאר הד״ר שאקי בחוץ. דווקא
כשאפוטרופסו ואיש חסדו, משה חיים
שפירא, נפטר, זכה שאקי להכנס לכנסת.
איך הגיע דווקא הוא, שאינו מעסקני
המפלגה הוותיקים, ובין האחרונים שנכנסו
לכנסת, לכהונת סגן־שר?
הפעם, כך הסתבר, טעה שאקי ׳נכון. .
מי שהיה סגן־שר חינוך קודם, מיכאל
חזני, נקרא לממשלה למלא את מקום
שפירא שנפטר. במפד״ל נוצרה קונסטלציה
מוזרה: שני גושים התחרו זה בזה,
כשאף אחד מהם לא היה מוכן לוותר
לגוש השני ולהניח לאחד מאנשיו להב-
חר לכהונת סגן־שר. בלית ברירה מצאו
את שאקי, שלא היה שייך לאף אחד
משני הגושים, וייצג את סיעת איחוד
והגשמה של בני עדות המזרח.
גמישות מצפונית
*** אקי הפסיק את לימודיו האוניבר־סיטאיים,
בהם המשיך גם אחרי ש נבחר
כח״כ, והתמסר לבעיות בינוי ומיל־גות
במשרד החינוך. תוך כדי כך התחוור
לו, שטעות מעין זו, אינה יכולה לחזור על
עצמה פעמיים. היה ברור לו שאפילו
אם יזכה לכהן כח״ב המפד״ל קדנציה
נוספת, לא יחלקו לו עוד פעם את הכבוד
של כהונת סגן־שר. יש קודמים וטובים
לפניו בתור.
יתכן שכתוצאה ממסקנה זו, דאג שאקי
להבטיח לעצמו עורף ציבורי במפד״ל.

סגן־־שר־ מודח שאר,י
אחד מחזאי הקומדיות הקלאסיים לא
יכול היה לבדותן בצורה מבדחת יותר
מאשר אירעו במציאות.
מאז מלאו לו 30 שנה ניסה הד״ר שאקי,
יליד צפת, דור שישי בארץ, בן למשפחת
רבנים שהגיעה לארץ־ישראל מיוון, לפלס
לעצמו קאריירה פוליטית.
שאפתן, בוטח בעצמו, רברבן (השבוע,
בראיון בטלוויזיה, שיבח את עצמו כבעל
יוזמה וכבעל בטחון עצמי רב) החליט
אז שאקי לקפוץ על העגלה העדתית. בבחירות
לכנסת החמישית הוא הופיע ברשימת
המועמדים של רשימה עדתית של
ספרדים שניסתה להתחרות על קולות
הבוחרים הספרדיים ונחלה כשלון חרוץ.
שאקי גילה שהיתר. זו טעות לרוץ על
סוס עדתי. הוא הימר אז על הסוס הלי ברלי.
תקופה מסויימת היה פעיל בחוגי
המפלגה הפרוגרסיבית, שקדמה למפלגה
הליברלית העצמאית, עד שגילה כי תפארתו
לא תהיה גם על הדרך הזו. הוא
הצטרף למפא״י, פזל לרפ״י, נשאר ב־מפא״י
אחרי שהתברר לו שאין מציעים
לו ברפ״י מקום ריאלי.
פרט מאלף: עד היום, כשהוא חבר ומנ היג
מן המניין בימפד״ל, עדיין הוא מייצג
את מפלגת העבודה באחד ממוסדות התנועה
הציונית.

שר המפד״ל חזני וורהפטיג
מקצועי ובדיבוריו הבוטים הפך למיטרד
לראשי המפד״ל, ניסה לנצל את המשבר
כדי להשיג הבטחות והתחייבויות לגבי
עתידו. החשבון שלו היה פשוט: כוונתו
להסתמך על מצפונו ולהצביע בעד הצעת
החוק של לורנץ תציג את שאר הח״כים
של המפד״ל כמי שאינם נאמנים למצפו־נם.
כדי לימנוע מצב זה, הם יהיו מוכנים
לעשות הכל כדי שיצביע עימם, כשיצביעו.
את ״הפצצה״ שלו הכין שאקי ערב הכרעת
המפד״ל בשאלת ההצבעה. הוא
שהביא את חוות דעתו של הרב אונטרמן
שעל נציגי המפד״ל להצביע בעד הצעת
החוק של לורנץ, דבר שהביך את ראשי
המפלגה, אילץ אותם לרוץ ברגע האחרון
לרבנים אחרים, כדי לקבל פסיקות סותרות
שאיפשרו להם להמנע בהצבעה.

לשאקי כאילו בישיבת הממשלה יוחלט
לגנותו אך לא לגרשו. שוב נפל שאקי
קורבן לטעות. הטעויות הפכו לקומדיה.
כאשר התברר לו שלא רק שגולדה
דרשה את פיטוריו, אלא ששדי המפד״ל
קפצו על המציאה לנקום בו, ותמכו בהצעה,
מיהר שאקי להגיש את מכתב
התפטרותו, בעיתוי מגוחך אחרי שכבר
פוטר. למחרת, בחמש בבוקר, כאשר הסתבר
לו שהגשת מכתב ההתפטרות שלו
היתד. טעות טאקטית, כיוון שלא תאפשר
לו דישת דיון בהחלטות הממשלה, מיהר
לטלפן לאלון ולבקש את ביטול מכתב
ההתפטרות.
צריך להבין כי עבור אדם כמו שאקי,
הכבוד הכרוך במישרה הוא אחד המר*

קממ״״דיו

של טעויות

הוא הפך למספר שניים בסיעת איחוד
והגשמה של דניאל לוי, עורר את הסיעה,
המורכבת בעיקרה מעולי צפון אפריקה,
לחיים ולתנופה.
עוד לפני שהמשבר סביב הצעת
החוק הפרובוקטיבית של ח״ב לורנץ
דחק את המפד״ל אל פינת הזירה, החלו
מקורביו של שאקי להפיץ ידיעות, לפיהן
הוא עשוי להתייצב לבחירות הבאות בראש
רשימה עצמאית. באותה שעה הם
הפיצו ידיעות אחרות, כאילו מציעים לו
אנשי המערך להצטרף לרשי׳מתם ואף
הטעות הבטיחו לו משרת סגן שר. ידיעה על כך
פורסמה בהעולם הזה ( )1818 עוד לפני
הנכונה ההצבעה על הצעת החוק של לורנץ.
בדור היה שמקורביו של שאקי מפיצים
להמפד ״ ל הגי ע שאקי גם כן ב־ ידיעות אלה בכוונה תחילה, לקראת ועיטעות.
הוא אומנם בן למשפחת רב דת המפלגה הקרובה, כדי להשיג עבורו
נים, שומר מסורת שהיה בנעוריו מדריך הבטחה שמקומו ברשימת המועמדים לבנוער
המזרחי בצפת, אבל הד״ר למש כנסת הבאה יהיה מובטח.
פטים שהתמחה במשפט בינלאומי פרטי
על רקע זה נפלה הדילמה של המפד״ל
בדיני אישות וירושה בעיקר, הוא בוגר
בית־ספר אליאנס. מי שקירב והכנים או סביב ההצבעה בעד הצעת החוק של
תו למפד״ל היה שר־הפנים המנוח, משה לורנץ כמתנה מהשמיים עבור סגן־השר
זה נושאבועסק
חיים שפירא, שלקראת הבחירות לכנסתהאלמוני. מאחר שהיה
השביעית, רצה להכליל ברשימת המועמ ביסודיות בעבר, הוא יכול היהלהציגו
דים של המפלגה גם נציג הולם של עדות כבעיה מצפונית־עקרונית, שהיא עבורו
בבחינת ״ייהרג ולא יעבור״.
המזרח, שיהיה משכיל ותרבותי ולא רק
עסקן עדתי. ומי היה ראוי לכך אם לא
שאקי . ,שבגלל היותו ״עושה צרות״

למרות שכל שיקוליו ותיכנוניו של
שאקי לא נראו עד כה כמוטעים, והוא
לא זכה בהבטחה לה קיווה, הוא המשיך
ללכת עד הסוף. גם כאן היו השיקולים
מוטעים.

לבלוע צפרדע

קי קיווה, כי אם יפר את החלטת
\1/הנהלת המפד״ל שחייבה את כל נציגיה
בכנסת להמנע מהצבעה, הוא יעורר את
חמתם של ראשי המפלגה, אך אלה יהיו
חסרי אונים לפעול נגדו, כיוון שלא יכלו
להעניש בפומבי מי שהצביע בעד הצעה
שכל יהודי דתי משתוקק לה.
כך אירע, שבעת ההצבעה על הצעת
ח״כ לורנץ בשבוע שעבר, הפתיע שאקי
אפילו את חבריו ובהצבעה ״מצפונית״,
הצביע נגד עמדת הממשלה שהוא אחד
ממרכיביה. כך חרץ שאקי את גורלו.
כאשר הסתבר לו כי גולדה איתנה
בדעתה להענישו, הכין מכתב התפטרות,
כדי שייראה כאילו התפטר מרצונו ולא
נזרק מתפקידו. הוא רצה להיכנס לישיבת
הממשלה, אך נאמר לו שמאוחר מדי. את
ההתפטרות התכוון לנצל לצורך מאבק ב־מפד״ל
כיחיד הנאמן לעקרונותיו. אולם
מכתב ההתפטרות שהכין לא הוגש. נרמז

כיבים החשובים ביותר שבמישרה. שאקי,
שהתאלמן לפני שלוש שנים מאשתו הראשונה
שילדה לו ארבעה ילדים, ונישא
לפני שנתיים לאשר, צעירה, שילדה לו
עד כה בת, הבין כי למרות העניין העקרוני
הקשור בסילוקו, הוא עלול להפסיד
מהפרשה יותר מאשר להרוויח. בין
השאר הוא יפסיד את כל טובות ההנאה
והכבוד הכרוכות במישרת סגן־השר. הוא
נייסד, להחזיר את המצב לקדמותו, למצוא
דרך לפיה תתבע המפד״ל להחזירו.
כאשר התכנסה ביום השני השבוע ׳סיעת
המפד״ל בכנסת לדיון בפרשת שאקי,
גוייסו כל תומכיו של שאקי להפעלת לח צים.
אולם כל זה לא הועיל.
למרות שזכה בתמיכתו המוסרית של
ח״ב יצחק רפאל, נאלץ שאקי לבלוע את
הצפרדע. הדבר היחיד שהצליח להשיג,
היא החלטה של הסיעה שימשיך בפעולתו
בתנועה ובכנסת.
השבוע, עוד המשיך לאיים כי יפרוש
עם תומכיו מהמפלגה ויקים סיעה עצמאית,
ויש אומרים כי מאחורי הקלעים הוא מנסה
לקיים משא־ומתן על הצטרפות לגח״ל.
אבל ראשי המפד״ל יכלו רק ללעוג לאיומיו
אלה. הם ידעו כי האיש שכל
דרכו סוגה בטעויות, יזהר לפני שיעשה
את הטעות שתחרוץ סופית את גורלו
הפוליטי.

זה !7רה ב 1978

סינ״נר ד מייני?

^ תהליך שהפך את מדינת ישראל, בשנות דדסד
( ) של המאה ה־ ,20 לדיקטטורה של מיפלגד. אחת, לא
נולד ביום אחד. המיפלגד, עצמה — ״האיחוד הסוציאליסטי
הישראלי״ — קמה רק בשלב האחרון של תהליך

יתכן מאוד שהתאריך הקובע הוא 12 ביוני ,1972
היום -שבו קיבל הפרלמנט הישראלי בפעם הראשונה
הצעת־חוק להנהגת מה שנקרא אז ״בחירות אחוריות־יחסיות״.
לכן
כדאי, אולי, לנתח ביתר פירוט את אשר התרחש
באותו יום גורלי, לפני שנעבור לניתוח המאורעות שבאו
בעיקבותיו בשנים שלאחר מכן.
הפלא הגדול הוא איך נתקבל החוק בכלל. בפרלמנט
של אז לא היה רוב ל״מיפלגת העבודה״ (מיפלגת־

פלג אחד — המרכז החופשי — התפלג מחרות ב־
,1966 ואז אימץ לעצמו את רעיון השיטה האיזורית, רק
גדי להוכיח שהוא שונה, ומודרני יותר, ממיפלגת־האם.
בראש הפלג עמד איש שאפתן אך שיטחי, שהפריז בהערכת
כישרונותיו אף יותר מן המקובל בין פוליטיקאים.
הוא היה בטוח שיוכל להיבחר תמיד באופן אישי באחור־בחירות
— אמונה שהתנפצה על סלע המציאות בבחירות
של ינואר ,1975 כשקיבל .־ 0.37 של הקולות באיזור־הבחי־רות
שלו (הרצליה).
כשנתברר לשני אנשי המרכז החופשי שקולותיהם
יכריעו בהצבעה הראשונה, עשו ניסיון פאתטי להשיג
משהו תמורתם. כל אשר השיגו הוא הבטחה חסרת־תוכן
ש״ישתפו אותם״ בתהליכי חקיקת החוק. מאז נזיד־העדשים

ממגביט 1א 0111 בנש
המפורסם של עשיו, לא השיג איש תמורה עלובה יותר
עבור זכויותיו.
דבריו של איש המרכז החופשי באותו ויכוח נקראים
כיום כמו פארודיה. נציג פלג חסר־ערך זה, שהתפלג
ממיפלגה גדולה ללא שום סיבה מדינית או רעיונית,
מתוך אמביציה אישית גרידא, דיבר נגד פילוגים, בזכות
קום מיפלגות גדולות ומאוחדות.
לא פחות מצחיק היה פלג קטן אחר — הרשימה הממלכתית.
פלג זה התפלג ממיפלגת רפ״י, שהתפלגה ממפא״י
— והוא עצמו התפלג בכנסת. אולם דובריו העלו על נס
את השיטה האזורית, כתרופה למניעת פילוגים, ולמניעת
קיומן של מיפלגות קטנות.
מדוע עשה מעשה תמהוני כזה? גם לכך היו סיבות
פסיכולוגיות, ולא פוליטיות. כל הפילוגים האלה בוצעו
על־רקע הסיסמה של בחירות איזוריות. הפלג נכנס לכנסת
בשמו של דויד בן־גוריון, שהתפלג ממנו כעבור זמן קצר,
ולא היה נעים לאנשי הפלג להפר את התורה הבן־גוריו־נית.
מה גם שמילבד שמו של בך גוריון לא היה להם
דבר שיצדיק את קיומם העצמאי.
לכן הצביעו, יחד עם המרכז החופשי, בעד שיטה
שנועדה לחסל אותם — הצבעה המזכירה במיקצת את
הצבעת הצירים הדמוקרטיים ברייכסטאג הגרמני למען
״חוק ההסמכה״ ,שמסר לאדולף היטלר את הסמכות
לחסל את הדמוקרטיה הגרמנית.

האם של האיחוד הסוציאליסטי) .מבין 120 חברי־הכנסת,
היו לה רק ,49 וגם מבין אלה התנגדו רבים לשיטה
המוצעת.

הזאבים: לחסל
את האחרים
^ יך, אם פן, הושג רוב להצעה, שמטרתה העיקרית
והגלוייה היתד. לחסל את כל שאר המיפלגות של
הרפובליקה התל־אביבית י (הכינוי ״הרפובליקה התל־אביבית״
,על מישקל ״הרפובליקה הוויימארית״ ,הודבק על־ידי
ההיסטוריונים למישטר שהיה קיים אז בישראל, מפני
שעל עצמאותה הוכרז במוזיאון תל־אביב. יש הקוראים
לה גם ״הרפובליקה הראשונה״ ,להבדיל מן ״הרפובליקה
השניה״ שהוקמה עם הפיכת ישראל לדמוקרטיה עממית
ב־.)1978
ניתן לומר שהרוב המיקרי נוצר על־ידי קואליציה
של זאבים וכבשים.
הזאבים היו מנהיגי מיפלגת־העבודה, שידעו כי לא
יוכלו להגשים את מאווייהם ולהשתלט כליל על המדינה,
כל עוד שורר בה מישטד של בחירות יחסיות. בשבע
מערכות־בחירות הוכיח הציבור הישראלי שהוא פוחד
להנחיל רוב מוחלט למיפלגה זו.
עוד בראשית ימי המדינה החליט על כן מנהיגה,
דויד בן־גוריון, לשנות את שיטת־הבחירות כדי להפוך
את המיעוט שלו לרוב בפרלמנט. רעיון זה חזר וביצבץ
בצמרת המיפלגה, עד שלבש עור וגידים באמצע .1972
עובדה מוזרה היא שרבים מאנשי מיפלגה זו, שחזו
מראש לאן יובילו הדברים, לא התכוונו כלל להגשים
את ההצעה. היא נכללה במצע המיסלגה כימעיט במיקרה.
*כאשר הציע פלג בלתי־חשוב של המיפלגה, בעידוד
הבוסים האמיתיים שלה, להגיש את הצעת־החוק, לא
התנגד לכך איש בתוקף, מפני שהמתנגדים בתוך המיפלגה
היו משוכנעים כי אין לה שום סיכוי לעבור בכנסת.
מזימת ״הזאבים״ ניתנה לביצוע רק בעזרת ה״כבשים״
— וזו באה כאפתעה לרבים.

הכבשים: אנשים
שד ווח

הכבשים: איוולת
הליברלים
ך תנהגות הככשים באותו יום היא כה מוזרה, עד
| 1שקשה להסבירה באופן הגיוני.
בראש מחנה הכבשים עמדו חברי המיפלגה הליברלית
הימנית. הם מילאו בהריסת ״הרפובליקה התל־אביבית״
את אותו התפקיד שמילאו עמיתיהם הגרמניים בהריסת
״הרפובליקה הוויימארית״.
הפלירט של הליברלים עם שיטת־הבחירות האיזורית
התחיל בשעה שמיפלגה זו עמדה לבדה, ולא היה לה
סיכוי לגדול. אז צץ בלב כמה מראשיה הרעיון שאם
תונהג שיטה איזורית, יצטרכו שאר הכוחות הימניים,
ובייחוד תנועת־החרות, להתאחד עימה. באיחוד זה, כך
קיוו, תגבר יד הליברלים, מפני שרק למועמדים מתונים
יהיה סיכוי להיבחר על פי שיטה זו. ביחוד של חרות
והליברלים, כך הם חשבו, תצטרך חרות לוותר ברוב
המקומות לטובת המועמדים הליברלים.
ב־ 1972 כבר היתד. מח-שבה תמימה זו אנאכרוניסטית,
כי בינתיים קם גוש גח״ל, שאיחד את שתי המיפלגות,
ואנשי חרות שלטו בו. אנשי חרות עצמם הפכו ״סאלד
ניים״ ,אחרי השתתפותם בממשלה של ״ליכוד לאומי״,
ולא היתה שום סיבה להניח כי יוותרו בעתיד לטובת
מועמדים ליברליים, שהיו בדרך כלל אפרוריים וחסרי-
עניין.
אולם הליברלים לא הבינו המצב שנוצר, ופעלו מתוך

אינרציה. הם רצו לעשות מעשה כלשהו, שיוכיח שהם
מהווים עדיין כוח עצמאי, ושאינם משועבדים לאנשי
חרות. המנהיג החדש, אלימלך רימלט, רצה להוכיח את
מנהיגותו ועצמאותו. מכל מעשי־האיוולת שנעשו באותו
יום, יתכן שזה היד. המעשה האווילי ביותר.
הדבר לא היה קם׳ אולי, לולא השתעשעו הליברלים
באשלייה מסויימת. מכיוון שהחוק לא יכול היה לעבוד
באותו יום בלי קולותיהם, חשבו כי גם בשלבים הבאים

מאח --

אורי אסרי
לא יוכל להתקבל בלעדיהם. הם סברו שהם עושים מעשה
תמים ובלתי־מסוכן, כשהם מעבירים חוק הצהרתי ללא
תוכן מעשי.
הם לא הבינו שאחרי שלב ראשון זה, תוכל מיפלגת־השילטון
למצוא לה שותפים אחרים להטשך התהליך.

הכבשים: נסיכים ומבולבלים וזרה עוד יותר היתה התנהגותם של ה״כבשים״
האחרים — הסיעות הקטנות שנתנו יד למזימה.

ך 1מי פלגת העכודה היו באותו יום 44 קולות (אחד,
/אליהו ששון, היה חולה מדי מכדי שאפשר היה
להביאו. שלושה — יצחק בן־אהרון, משה כרמל ושושנה
ארבלי־אלמוזלינו — נמנעו או נעדרו באופן הפגנתי,
למרות כל האיומים, מתוך הערכה נכונה של גודל הסכנה).

כך נוספו 7ליברלים 4 ,גרורים ערביים שאיש
לא שאל אותם לדעתם 3 ,אנשי הרשימה הממלכתית ר2
אנשי המרכז החופשי. בסך־הכל.60 :
מניין בא הקול ה־ ,61 המכריע ז
הוא היה שייך למאיר אביזוהר, האיש -שהתפלג מהרשימה
הממלכתית, שהתפלגה מרפ״י, שהתפלגה ממפא״י.
אביזוהר אמר שהוא מתנגד לפילוגים, ודוגל בשיטה האי-
זורית כדי לתת מונופול למיפלגות גדולות.
אולי יותר מכל המצביעים האחרים, היה הד״ר אבי-
זוהר, מרצד. לסוציולוגיה, אופייני למחנה הגדול של
ה״כבשים״ שמחוץ לפרלמנט — כל אנשי־הרוח הטובים,
שחיו בעולם התיאוריות, והיו זדים לחלוטין לעולם המ ציאות
הפוליטית. הם שהכשירו את הקרקע לניצחון
הזאבים — והפכו לאחר מכן לקורבנותיהם הראשונים.
אנשי־רוח אלה קראו את כל הספרים, ידעו היטב
מה התרחש בבריטניה ובארצות־הברית, והעתיקו מציאות
זו בדמיונם למדינת ישראל. הם התעלמו מאופי מיפלגת־השילטון
הישראלית ומנהיגיה, ומן המציאות החברתית
ששררה בארץ מיוחדת זו.
הם מאסו במציאות הפוליטית ששררה בארץ, אך היו
עצלניים ופחדניים מדי מכדי לשנות אותה על־ידי פעולה
פוליטית. נוח היד. להם להאמין כי ישנה תרופת־פלא,
בצורת שיטת־הבחירות, שתרפא את כל המחלות ללא
מאמץ. הם גם התפתו לחשוב כי בבחירות ״אישיות״ ירוצו
המיפלגות אחריהם ויציעו להם כסאות בטוחים בכנסת —
בהתעלמם מן הניסיון בארצות אחרות, שהוכיח כי הכסאות
שמורים תמיד לעסקני־ימיפלגות אפורים ובטוחים.
כיום, אחרי עשר שנים, אפשר לקרוא רק בעצב את
דבריהם של ה״כבשים״ ,שחגגו את ״הניצחון ההיסטורי״
באותו יום ביולי — ,1972 מבלי שהבינו שלמעשה הן
נמצאות כבר בין מלתעות הזאבים.
הזאבים לא חגגו. הם היו עסוקים. הם שחרו לטרף.

הצעת־החוק של הזאבים, שנתקבלה באותו יום,
(הצעות־החוק המקבילות של הכבשים הורדו ברוב
גדול, מפני שהזאבים לא הצביעו בעדן) היתר. לכאורה
חסרת־תוכן. היא כללה רק הצהרה עקרונית, שתונהגנה
בחירות איזוריות־יחסיות. היא לא קבעה מה תהיה
השיטה, כמה איזורים יהיו, כמה ייבחרו בכל איזור, מי
יקבע את האיזורים, כמה ייבחרו ברשימה ארצית, וכד.

בירוק גודר ושינוי החוק
ך י 4ק כעד הצעודחוק כזאת הסכימו כל הכבשים לד.צ־
1ביע. הם לא הבינו שדווקא זאת היתד, המלכודת.
בהצעת־החוק נאמר שהשיטה החדשה ״תחילתה מיום...״
— מבלי לציין את היום עצמו. דוברי הזאבים הודיעו
במליאה שהכוונה היא לבחירות ״לכנסת התשיעית״ ,והכבשים
התפתו להאמין שזה יהיה ב־.1977
גם זאת היתד, מלכודת מחוכמת.
מיום קבלת החוק ועד לבחירות לכנסת השמינית,
נותרו לזאבים שנה ורבע.
ביולי 1972 עבר החוק רק ב״קריאה טרומית״ —
שלב מוקדם של קבלת הצעת־חוק פרטית (לא־ממשלתית).
אחריו היו צריכות לבוא קריאה ראשונה, שניה ושלישית
— וכל זה רק על הנוסח ההצהרתי. החוק הממשי, לקביעת
פרטי הבחירות, היה צריך אף הוא לעבור קריאה טרומית,
ראשונה, שניה ושלישית. להלכה — תהליך אינסופי.
אך הזאבים קיצרו את התהליך.
כאשר הובאה הצעת־החוק לוועדה, הציעו נציגי מיפי
לגת־ר,עבודה, לפתע לתקן את הנוסח, ולהכניס בו את
כל הפרטים הממשיים שחסרו במקור. כאשר קמה בכנסת
הצעקה שזה נוגד את התקנון, הובא העניין בפני ״ועדת־הכנסת״
.בעזרת חוות־דעת של היועץ המישפטי לממשלה,
אישרה הוועדה את הטכסיס.
בשלב זה הבינו כסה מן הכבשים שהם הכניסו את
עצמם למלכודת — אך הם לא יכלו עוד לצאת. ששת
הכבשים מן הפלגים הקטנים לא יכלו לחזור בהן, מבלי
להיות מגוחכות. הבעייה העיקרית היתד, של הליברלים.
מאחורי הקלעים נפתח מקח־ומימכר קדחתני. הליברלים
הבינו כי הצבעה נוספת לטובת הצעת־החוק תפוצץ
את גח״ל. אך לעומת זאת הבטיחו להם אנשי מיפלגת־העבודה
כניסה לקואליציה אחרי הבחירות.
יתכן כי הליברלים היו נסוגים ברגע האחרון, אילו
יכלו. אך הדבר הפך לעניין של יוקרה — והמשבר
בגח״ל הגיע כבר להתפוצצות. שוב אי-אפשר היה לחזור.
גח״ל התפרק במארס — 1973 ומאותו רגע הפכו
הליברלים תלויים לשבט או לחסד במיפלגת־ר,עבודה.

הכנסת השמינית:

בפינת הסיעות הקטנות. גדעון (״הממד

ריס״) האוזנר ושלמה (״מיהו יהודי׳)

לורנץ מצביעים יחד עד הצעת־החוק. מימין יושב מאיר
אביזוהר, שהצביע בעד. היד למטה שייכת לאחד מאנשי

המפד״ל. משמאל יושב יעקב שמשון שפירא, שהצביע
בעד. הצחוק על פניו של האוזנר היה אופייני לאווירה
המבודחת ששררה בכנסת באותו יום — כשמרבית חברי־הכנסת
לא הבינו עדיין את חומרת המעשה שנעשה.

ושלישית, במהירות שיא. כל ההסתייגויות נדחו ברוב
של מיפלגת־ד,עבודה, שרידי הליברלים (אחדים הצטרפו
לחרות) ופלגי־הכבשים.
הניסוח היה מתון מאוד, ולליברלים היה נדמה שהוא
מבטיח להם עתיד מזהיר.

ולהגשים מה שהן אמרו. הן צריכות להתפרק ולהצטרף
מייד למיפלגות הגדולות.״ דבריה עוררו רעמי־צחוק
בבית.
הבחירות לכנסת השמינית, שהתנהלו עדיין לפי השיטה
היחסית, נערכו בנובמבר ,1973 בצל הוויכוח על שינוי
שיטת־הבחירות. למרות -שלא חל שינוי בחלוקת הקולות
בקלפי — גם הפעם הוכח ששום דבר אינו מוציא את
הבוחר הישראלי מכליו — הל שינוי מכריע בחלוקת
המנדאטים בכנסת.
בגלל אחוז־החסימה, אבדו 202,253 קולות, שניתנו
לרשימות שלא עבדו את אחוז-ד,חסימה החדש, וביניהן
הליברלים העצמאיים, שני פלגי אגודת־ישראל, הרשימה
הממלכתית, המרכז החופשי, הכוח החדש, רק״ח ומק״י.
הסיעות שנותרו בכנסת: הליברלים 5המפד״ל (,)14
חרות ( )23 והמערך (.)78
בקואליציה החדשה (המערך—ליברלים) קיבלו הליברלים
תפקיד של שר (שר־ד,תיירות) וסגך שר (מישרד־הפיתוח)
.כל שאר התיקים נשארו בידי המערך.

ביולי 1973 נתקבל עוד חוק קטן, אך מכריע. הוא
קבע אחוז־חסימה של 4בבחירות לכנסת השמינית.
בעדו הצביע כל המערך וגדודיו הערביים ( )60 ושרידי
הליברלים 7הוא נתקבל בכל ארבע הקריאות תוך
שלושה ימים (.)15—18.7.73

ך* צעודהחוק נתקבלה בקריאה ראשונה באפריל
,1973 | 1וכבר ב־ 13 במאי 1973 נתקבלה בקריאה שניה

הסיעות הקטנות של הכבשים צעקו חמם, טענו שזוהי
״בגידה״ .אולם מיפלגת־ד,עבודה לעגה להם בגלוי. בנאומה
המפורסם אמרה גולדה מאיר :״אני ממש מזועזעת.
שמענו כאן לא פעם שד,סיעות האלה מתנגדות למיפלגות
קטנות, ורוצות במיפלגות גדולות. אז מה הן צועקות
עכשיו? זה רציני? אני חושבת שהן צריכות לתת דוגמה

ההצבעה על הצעת־החוק של מיפל־גת־העבודה
לשינוי שיטת־הבחי־רות,
ב־ 12 ביולי ,1972 שבה התחיל התהליך שהביא
לחיסול הדמוקרטיה הישראלית. בתמונה נראים חברי
מיפלגת־העבודה מצביעים, כשבמרכז נמנע מהצבעה משה
כרמל, אחד משלושת חברי־הכנסת של המיפלגה שנמנעו,

והיחידי שהעז לעשות זאת במליאת הכנסת (יצחק בך
אהרון לא חזר מחו״ל, שושנה ארבלי־אלמוזלינו נעדרה).
מימין (ראש שעון) יושב ח׳ב מנחם כהן, החולה קשה,
שהובא בכוח לישיבה. ח״ב אליהו ששון, לא הובא, מפני
שלא היה בהכרה. מלמטה: דיין, פרם, ברעם, כרמל,
פיינרמן, כהן, נבון, זר, הרמן, גרשוני, חלפון, זילברברג.

78 דמעה־

הכנסת התשיעית:
97 למפלגת העבודה
** כנסת השמינית היתד, הקצרה ביותר בתולדות
( | המדינה. היא כיהנה במשך 14 חודשים — מנובמבר
1973 עד ינואר .1975
המשברים התחילו ׳מייד .׳מי׳פלגת־ד,עבודה הודיעה
שמנוי וגמור עימד, לתקן את חוק־הבחירות, שנתקבל
בסוף הכנסת הקודמת, כדי להכשירו למציאות החדשה.
כן הודיעה כי יש בדעתה לערוך בחידות חדשות ברגע
שיתקבל החוק המתוקן.
כאשר טענו הליברלים כי הובטח להם שהחוק לא
יופעל עד הבחירות לכנסת התשיעית, שצריכות להתקיים
רק ב־ ,1977 השיבה גולדה מאיר בנאום עוקצני :״אני
מזועזעת מן הטענות של הליברלים. איפה זה נאמר?
שיקראו את פרוטוקול הכנסת מיולי .1972 נכון, שר־המישפטים
חיים צדוק, שהיה אז סתם חבר־כנסת, אמר
אז שהשיטה החדשה תופעל בבחירות לכנסת התשיעית —
אבל הוא לא אמר מתי ייערכו בחירות אלה. הוא רק אמר
ש,בדרך הרגילה׳ הן תיערכנה ב־ .1977 אז מה, הליברלים
לא יודעים לקרוא? יש דרך רגילה, ויש דרך לא־רגילה,
אז עכשיו יש לנו דרך לא־רגילה. בשעה שהאוייב זומם
להשמידנו — את כולנו, גם את הליברלים — דרוש
לנו שילטון יציב, והטכסיסים של הליברלים, המשנים
את דעתם כל יום שני וחמישי, הם עזרה ישירה לאוייב.״

בעד!

גם אנשי מפ״ם ניסו להתמרד. בפברואר 1974 ניתן
להם אולטימטום: להצטרף מייד ל׳מיפלגת־העבודה, בלי
תנאי, או לפרק את המערך וללכת לבחירות לבד לפי
השיטה החדשה. מכיוון שהדבר היה מחסל את מפ״ם
ממילא, החליטה המיפלגה ברוב גדול ״להצטרף למיפלגת־העבודה,
תו ך הדגשת הייחוד הרעיוני והעצמאות המחשבתית
של תנועתנו ההיסטורית...״
כעבור שבועיים פרשו הליברלים מן הקואליציה. סיעת
(המשך בעמוד )18

_ 1. 17

זה קרה ב־ 8ד״ 19
(המשך מעמוד )17
מיפלגת העבודה העבירה את חוק־הבחירות
החדש בסתו . 1974 הוא היה׳ מסובך ומורכב
מאוד.
בבחירות לכנסת התשיעית, שנערכו לפי
חוק זה בינואר ,1975 ביום גשום וסוער,
זכתה מיפלגת־העבודה ב־ 97 מקומות בכנסת.
חרות זכתה ב־ ,15 המפד״ל ב־.8
הליברלים נמחקו מן המפה.

הכנסת העשירית:
117 לאיחוד
הסוציאליסטי
ך* כנסת התשיעית התקיימה במשך
( 1כימעט ארבע שנים רצופות, מינואר
1975 עד נובמבר . 1978
עוד ב־ 1976 קיבלה הכנסת חוק־בחירות
מתוקן, השלישי, הוא חילק את הארץ ל־
120 איזורים, שבכל אחד מהם נבחר רק
מועמד אחד — זה שקיבל את הקולות ה רבים
ביותר. כל המועמדים נקבעים על־ידי
המזכירות הארצית של המיפלגה.
לפי חוק זה, הוטל על ועדת־שרים מיוח דת
לקבוע את איזורי־הבחירות. בוועדה
זו השתתפו שר־ד,שיכון, שר־העבודה ושר־הפנים,
ותוצאות עבודתה היו מאלפות ביותר.

סמך ניתוח מדעי של תוצאות הקלפיות
בבחירות האחרונות, שירטטה
הוועדה מפה חדשה, שהבטיחה מראש ששום
יריב לא יוכל להשיג רוב בשום איזור־בחירה.
באופן שרירותי חוברו יחד אזורים
ערוניים וכפריים, שיכונים ושכונות,
כדי לשבור את הריכוזים הדתיים בבני־ברק
ובירושלים, את ריכוזי חרות בכמה
אמורים עירוניים, וכר. במיקרי־הצורך
הקים שר־השיכון שיכונים חדשים באמורים
מפוקפקים. והעביר אליהם עולים חדשים
״בטוחים״ ,כדי להבטיח את רוב ה־מיפלגה.
התוצאה
נתגלתה באופן מזהיר בבחירות
לכנסת העשירית. ב־ 117 אמורי הבחירה
נבחרו מועמדי מיפלגת־העבודה, כן נבחרו
2דתיים ואיש אהד של חרות.
פתיחת הכנסת החדשה נתקיימה בצל
מהומות חמורות ברחבי הארץ. פנתרים
שהורים ולבנים, פלגים ימניים ושמאליים,
קנאים דתיים ואזטי־דתיים, שמצאו את
דרכם הפוליטית הלגיטימית חסומה, נקטו
בשיטות של אלימות. עשרות מחתרות וקבוצות
אלימות אחרות התנגשו בלי הרף
ברחובות והקימו באריקדות. על רחבת
הכנסת שמרו 3000 שוטרים, ומסוקים המטירו
גאזים על המפגינים.

איחוד הפעילות המפלגתית במפלגה
גדולה אחת
מצג זה הסכימו הכל כי המישטר ה־
^ דמוקראטי המקובל פשט את הרגל.
גולדה מאיר, שקיבלה לידיה שוב את הרכ בת
הממשלה, הכריזה שבמציאות המיוחדת
של ישראל, המוקפת אוייבים הזוממים להשמידה,
אין מקום ל״מישחקים ההורסים
את המוראל הלאומי״ .היא הציעה חוק שיבטל
את קיום המיפלגות, ויאחד את כל
הפעילות המיפלגתית הדמוקרטית במיפלגה
גדולה אחת — ״האיחוד הסוציאליסטי הישראלי״
(אס״י) ,שיבטיח שילטון יציב,
דמוקרטיה לאומית, כוננות ביטחונית, ויחסי
אחווה ורעות בין אזרחי ישראל ותושבי
השטחים המוחזקים בגילעד, מואב,
עמון, גושן, צידון וארם — ״עד שיבוא
יום השלום המיוחל.״
117 חברי־הכנסת קמו באופן ספונטאני
ושרו את התילוווה( .שלושת האחרים נעצרו
יום לפני כן, בעיקבות חשד שהשתתפו
באירגון הפגנות בלתי־חוקיות).

במדינה
(המשך מעוז׳ )15
הימים, הובאה לאישורו תוכנית לבניית
מסעדה רומנית בלתי כשרה.
זה עוד לא נורא כל־כך, לולא היה
מדובר בכך שהמסעדה תקום לא פחות
ולא יותר אלא בשטח עירוני טהור —
שטח גני יריד המזרח בצפון העיר.
אין רשיון ואין סקנדלים. בוייאר
הוא האחראי לכך שבשבתות וחגים סגורים
גני־ד,תערוכה בפני תושבי העיר. עדיין
זכורה הופעתו הדרמתית בשערי גני-
התערוכה, בעת שנערך שם יריד, על מנת
לוודא אישית שאין פותחים את שערי
היריד לפני צאת השבת.
והנד״ דווקא הוא חייב לאשר הקמת
מסעדה בלתי כשרה על קרקע עירונית,
בשטח עירוני מובהק הנתון בשליטתו. אוי
לעיניים שכך רואות.
בוייאר יכול היה, כמובן, שלא לאשר
את הקמת המסעדה ולמנוע מעיריית הל-
אביב את חילול הכשרות העירוני. אלא

פתחות בסופו של דבר תהיה חיובית. אני
בהחלט בעד לנהוג במקרה יוצא מהכלל
כיוצא מהכלל.״
השינוי הקטן. כעבור זמן מה נערכה
בטלוויזיה תוכנית בומרנג, שאחד ממשתתפיה
היה העיתונאי הכוכב ברוך נאדל
מידיעות אחרונות. הוא ציטט את׳שאלתה
של חנה זמר — בשינוי קל: במקום
״נוהג״ ,השתמש במילה ״חוק״ .מסקנתו
של נאדל :״מאחר שבר־לב מסכים עם כך
שיש מקרים שבהם ניתן לעקוף את החוק,
היתד, צריכה ראש הממשלה לפטר אותו
עוד באותו ערב שבו שודרה התוכנית.
בר־לב הגיש תלונה חמורה למועצת העיתונות
נגד נאדל, לאחר שהלה סירב
לפרסם בעיתונות הכחשה והתנצלות. בתלונתו,
כתב שר המסחר וד,תעשיה בין
היתר :״דברי מר נאדל נראים סילוף גמור
של דברי. והיות והם נאמרו בפומבי, יש
בהם גם משום לשון הרע.״
בתשובה לפניית מועצת העיתונות, כתב
נאדל :״הייתי מוכן להתנצל על טעות
מילולית — תוך עמידה על תוכנם של
דברי. אני סבור שאדם חייב לתקן את
טעויותיו, אך אני עומד על כך שרוח דברי
היתד, נכונה. ואין אלא הבדל מילולי בינם
לבין דברי השר באותו ראיון.״
נא להתנצל. מועצת העיתונות העבירה
את שני המכתבים ליועצה המשפטי,
עורך־הדין ד״ר יהושע רוטנשטריך, לשם
קבלת חוות־דעתו. לאחר עיון, פסק היועץ:
״מר ברוך נאדל מודה שציטט בטלוויזיה
את דברי השר בצורה בלתי נכונה. לדעתי,
לאור הפירסום הרחב שזכה לו מר נאדל
תודות לאמצעי התיקשורת, הוא חייב
להתנצל בצורה ובנוסח שתיקבע נשיאות
מועצת העיתונות.״
בעקבות חוות־דעת זו, סיכמה הנשיאות
עם נאדל שעליו לשלוח את המכתב הבא
לבר־לב — ולפרסמו בידיעות אחרונות :

התבססו על שגיאה בציטוט שאלתה של
גברת זמר, הריני מתנצל על הטעות.״
נאדל נשמע, התנצל, ופירסם.
מנגנון האלוף ה מ קו רקע
מ מריא ב ס ער ה
מאז נכנס לפני שבועיים לתפקיד מנהל
מינהל מקרקעי־ישראל, תוהים הכל לדעת
כיצד ינהג אלוף (מיל ).זורע, המקורב
לידידו ומפקדו לשעבר רב־אלוף (מיל).
חיים לסקוב גם בדעותיו ובדרכי עבודתו.
זורע הנוקשה והקפדן ניסה להפיג במיקצת
את המתח שקדם לכניסתו לתפקיד בקרב
עובדי המינהל. כאשר הכריז :״לא אבל-
דזר • אף אחד.״ לקומץ העובדים הבכירים,
אמר בפגישה סגורה :״המשיכו לנסוע
ברכבת. אני אעלה עליה במשך הזמן.״
אולם מסתבר שזורע — אשר זכה לכינוי
״האלוף המקורקע״ מפיו השנון של עזר
וייצמן — עלה על הרכבת מהר יותר מכפי
שציפו. בשלב הראשון. ביקש לעיין בכל
התיקים ״התלויים ועומדים״ הנוגעים ל-

מנכ׳׳ד זורע

סגן ראש עיר כוייאר
אוי לעיניים שכך רואות
שהיתה מניעה קטנה. מסתבר שעל הקמת
המסעדה הרומנית בתחום יריד המזרח,
הוסכם בדרג ממשלתי, באחד ההסכמים
המסחריים שנעשו עם רומניה. ממשלת
רומניה אף שלחה מומחים לניהול המסעדה.
אילו היה בוייאר פוסל את הרשיון
להקמת המסעדה ומרעיש עולמות, כפי
שעשה בעבר, נגד הקמתה, היה הדבר
גורם לשערוריה דיפלומטית, מסכן את
היחסים הטובים בין ישראל ורומניה. בוייאר
הוא מספיק פיקח כדי לא לגרום לכך.
והנה הסתבר לפתע, כי גם המצפון הדתי
יכול להיות גמיש. בוייאר אומנם לא נתן
את חתימתו לאישור תוכנית הקמת המסעד*
הלא כשרה בשטח העירוני. אבל
המסעדה, ברוך השם, כבר קיימת, פועלת
במלוא הקיטור ומארחת אורחים. בוייאר
דחה את ההצעה לתלות בכניסה למסעדה
שלט מאיר עיניים שיבהיר לכל כי האוכל
המוגש שם אינו כשר. כזאת לא יהיה
בשטח עירוני. אבל הרוצה לאכול שיאכל.
חתימה על הרשיון אין, אבל לפחות אין
סגן ראש־העיר הדתי מרעיש עולמות
ועושה סקנדלים.

שר בר־לב
נוהג איננו חוק —

עי תונו ת
השר אילץ
א ת הכוכב ל ה תנ צל
זמן קצר לאחר שרב־אלוף (מיל ).חיים
בר־לב פשט את מדיו והפך לשר המסחר
והתעשיה, רואיין השר הטרי בתוכנית
מוקד בטלוויזיה על־ידי העיתונאים חנה
זמר ושבתי טבת. בין היתר, שאלה אותו
זמר :״כשאין אפשרות לבצע מהר וטוב
תוך הקפדה על כללי הנוהג — האם אתה
מעדיף להקפיד על הכללים כעל קוצו של
יוד?״ לפי סרט ההקלטה השיב בר־לב:
״אני חושב שטוב שיש נוהלים. והם מתאימים
לרוב המקרים. אך יש יוצאים מן
הכלל. ואה היוצאים מן הכלל הללו יש
לבחון לגופם, אם יש יסוד להניח כי ההת
עיתונאי
נאדל
— ומהשר לא כדאי לעשות צחוק
״מאחר ששאלתה של גברת זמר נגעה
לעניין הקפדה על, כללי הנוהג׳ ,ולא לעניין
הקפדה על כיבוד החוק, הנני מצטער על
כך שבדברי הביקורת שלי ייחסתי לשר
בר־לב אמירה שלפיה השר גם מוכן אז
לעבור על כללי החוק, לעקוף אותו לצורך
עשייה. במידה שדברי הביקורת שלי הנ״ל

הבולדוזר החל לחרוש
עיסקות שעומדות להיחתם על-ידי המינהל
עם גופים ציבוריים ואנשים פרטיים. את
מרבית העיסקות השייכות לקטיגוריה
הראשונה — הזדרז לאשר ואת העיסקות
הפרטיות — עיכב.
,העיקר -לנטוע. היו לו סיבות
טובות לכך: במהלך הבדיקה הראשונית
שערך זורע בתיקי המינהל הוברר לו כי
היתה נדיבות רבה במכירת והחכרת קרקעות
המדינה לאנשים פרטיים.
אחד הרוכשים קרקע מהמינהל היה
סמנכ״ל המינהל, ראובן אלוני, שהיד,
במשך שנים האיש החזק במינהל — בעיקר
עקב חולשתו של המנכ״ל היוצא, יצחק
לוי (אלוני ציפה למינויו כמנכ״ל, ואוכזב
כאשר התברר ששר החקלאות והפיתוח,
חיים גבתי, מתנגד לכך).
לאלוני, הסתבר, יש חלקה בת 35 דונם
באיזור הפרדסים של נתניה, בסמוך לחלקות
דומות שרכשו לפני שנים פקידים
בכירים אחרים של משרד־החקלאות.
כאשר נשאל אלוני באלה תנאים רכש
את הקרקע, השיב :״במסגרת מפעל חיסכון•
שבמסגרתו קיבלו חלקות קציני-צבא
בכירים ועובדי מדינה והסוכנות — בתנאי
שיטעו עליהן. הקרקעות נמסרו לאנשים
אלה לפני הקמת המינהל״ (המינהל הוקם
רשמית לפני עשר שנים, לאחר שנתקבלו
כמה חוקים הקשורים בקרקעות המדינה
והקק״ל הנמצאות כיום בבעלות המינהל).
צנוע זה יחסי. אלוני ציין כי בחוזים
שנחתמו בזמנו נקבע במפורש כי על
הרוכשים לנטוע פרדסים, כרמים או מטעים
אחרים, וכי במקרה של שינוי יעד הקר־קעות
הללו מחקלאות לבנייה — הם חייבים
להחזירן למינהל, תמורת פיצוי צנוע.
הפיצוי הצנוע שמשלם כיום המינהל
עבור דונם פרדס מסתכם ב־ 5,000ל״י.
אומנם יכול מי שרוצה להאמין כי אלפי
היהודים הטובים שרכשו את החלקות —
התכוונו כולם לגדל בהן תפוזים, ענבים
ועגבניות. אולם לפני זמן קצר, למשל,
רכשו שתי חברות בנייד, שטח קרקע
חקלאי ליד קריית־אונו — תמורת 40 אלף
לירות לדונם. וזאת, למרות שייעוד הקרקע
לא שונה עדיין לבנייה.
קשה לראות כיצד בעלי קרקעות דומות
יחזירו את אדמותיהן למינהל, אם ישונה
יעדן, בהפסד של 35 אלף ל״י לדונם.
* רמז לכינוי ״בולדוזר״ שהודבק לו
בעקבות פירסום מימצאי ועדת ויתקון.
הוורדרד

אחו מחיילי ח־־ץ, שמנו..הצבא חנו ט׳ שר אנא חושי״
מ חנו על נינו שהננו שתושניו מוכנים היום ל ה תג״ו נדי לשור אדיו

הס חינו(נו בנידון עיניים!

הדיווה ב״דכד השבוע״
כ־ 1948 על קהלת הפניה באיקרית

* שנם עוד גם כאלה׳
אמנון ריטר אינו צדיק מיקצועי. הוא
איננו אפילו דון־קישוט. פועל שכיד כל
ימיו, אב לשני בנים יוצאי יחידות קרביות
בצה״ל (שניהם באותה יחידה) ולבת אחת
קטנה 10.5אמנון הוא התגלמות הישראלי
היפה.
״כשאני רואה אי־צדק זה כואב לי,״
הוא אומד. וכשהוא רואה את העוולות
אינו צורח, אינו מתריע, אינו זורע מילים
ריקות מעל במות־ציבור כדי לקצור לאחר
מכן את רוח אהדת הקהל.
הוא כותב סיכתב לאחת ממערכות העיתונים,
הוא שולח גזר עיתון ישן, המוכיח
יותר מכל המילים חוצבות הלהבה,
את גודלו של העוול שנעשה.
כך עשה גם כשלא יכול היה לשאת
את ההתעלמות מן העוול שעולל לעקורי
איקרית ובירעם שחלקם הודיע השבוע כי
מוכן להתגייר. הוא צילם עמוד בגיליון
ישן של דבר־השבוע, ושלח אותו למערכת
דבר.
בגיליון, שמלפני 24 שנים, הופיעה סידרת
תמונות המראה חבורת לוחמים יש ראליים
כשהם מוקפים תושבים ערביים,
נושאים את הילדות הערביות על כפיים
ומסובים לשולחן חגיגי אחד עם אותם
ערבים.

מבוגרים, ז קני ם
כ מ הי םלאדמתם
*.כותרות לתמונות אמרו סתמית:
1״חיילי ישראל בכפר ערבי־נוצרי ב
גליל.״
אך המילים המעטות אשר הוסיף
אמנון לפוטוסטט, הסירו את מעטה הסתמיות
:״הייתי חייל ביחידה הצבאית,
והשתתפתי אישית במסיבה שהתקיימה
בכפר איקרית. במשך שנים רבות שאלתי
את עצמי למה מדינתנו אינה מכבדת את
ידידיה.
״הגיע הזמן שירשו לעקורי איקדית
ובירעם לחזור לכפרם ותהיה זו ראשית
הדרך להידברות עם מיעוטים רבים ב־מיזרח
התיכון, ובמיוחד עם המארוניטים,
שהלאומנות הערבית והמוסלמית מאיימת
עליהם.״
ובבן לא סתם כפר ערבי נוצרי בגליל,
כי אם איקרית עצמה. ואנשים אלה, כפריים
שלווים אשר קיבלו את פני חיילינו
בג׳ארות של מי־ימעיינות, בפינג׳אנים של
קפה, בנשיהם ובטפם, הם אותם עקורים
של היום. מבוגרים יותר, זקנים יותר
וכמהים אל אדמתם.

צליפות
ו מ סי ב ה
ך* יקה כן ה־ ,51 אשר עלה ארצה בו
39 1מברסלאו שבגרמניה, ובעברית השוטפת
בפיו דבק עדיין שמץ של היגוי
גרמני, היה באוקטובר 1948 בחזית תר־שיחא
.״היינו בגדוד שחילקו אותו׳ לשניים,
חלק מאיתנו עלה בליל ה־ 30לאוקטובר
על תרשיחא ועוד באותו לילה
כבש את תרביחא, כיום — שומרה. אני
הייתי איתם. החלק השני הלך לאיקרית.״
כך מתחיל תאודו של אמנון לסידרת
משפחת ריטר
בלי אמא שיצאה לעבודה. מימין לשמאל :
איתן הבן האמצעי, אמנון האב, יוני הבכור
ומירי הקטנה. הבנים כבר יוצאי צבא.

הפעולות שביצע גדודו באיזור איקרית
ובירעם.
״הפלוגה שלנו היתה שייכת ליחידה
שישבה על הר הכרמל,״ מספר אמנון,
״קראו לנו ח״ץ, ראשי תיבות לחטיבת
עבודה צבאית. היינו כולנו בעלי מיקצוע
— חשמלאים, מסגרים וטכנאים, ובדובנו
הגדול בעלי־משפחות. בצבא היו. קוראים
לנו בצחוק: הצבא הפרטי של אבא חושי,
בגלל שרובנו היינו חיפאים ובגלל ש ישבנו
על הכרמל.״
עם גבור הקרבות בחזית הצפון הועברה
יחידת ח״ץ לגליל .״הפלוגה שלנו,״ ממשיך
אמנון ,״עברה לאכזיב והיתה ממונה
על הגיזרה מנהריה עד לאילון, כאשר
המישלט העיקרי שלנו, בראש־הניקרה,
שם ישבה מחלקה אחת.
״באוקטובר 48 העבירו את הפלוגה
שלי לתרשיחא וכמו שסיפרתי עלינו עליה
בליל דד 30 לחודש וכבשנו אותה.
״ישבנו במישטרת תרביחא אחרי ש כבשנו
את הכפר, ופתאום באו כמה חבריה
מאלה שנכנסו לאיקרית וסיפרו כי בני
הכפר מזמינים את כולנו לחפלה.
״ידענו מסיפוריהם כי נתקלו ביחס ידי דותי
להפליא כאשר נכנסו לכפר. שלא
כמונו שכניסתנו לתרביחא לוותה בצליפות
מן הגבעות שמסביב, ליוו אותם לאיקרית
צלמים ועיתונאים, שהנציחו את הרגעים
היפים בהם קיבלו אותם הכפריים בזרועות
פתוחות.
״לא היתד. שום העמדת פנים בקבלת
פנים זו. אנשי איקרית נוצרים־מארוניטים,
סבלו קשות מהתנכלויות הכפריים הער־בים־-מוסלמים
שסביבם, ובייחוד מאנשי
(המשך בעמוד )26

לעיני 7000 צופים נלהבים, קיבלה
הנסיבה בת ה־ 15 והצי הלם, לא יכלו
להתרומם על וגליה לקבלת הכתו
ך סצינה היתה שייכת למיוזיקל סינן
1מסקופי, לפי מיטב המסורת של סלר*
טי הפאר של הוליווד: מטח־זרקורים הציף
בבת־אחת את זירת הקרח הצחורה, גילה
במרכזה ערימת יפהפיות שרועות, ששיז־פון־עורן
בהק על רקע הלבן המסנוור.
מלבד עור, היו היפהפיות עטופות —
בפרחים. מתחת לפרחים נצמד אומנם ביקיני
קטן, אך אותו לא ראו 7,000 הצופים,
שחלק מהם נאלץ לקנות כרטיסים אצל
ספסרים, במחיר 50ל״י הכרטיס: לקהל,
ניראו 14 המועמדות לתחרות נסיכת הים־
התיכון, כאילו הן לבושות פרחים בלבד.
כך נפתחה ביום הראשון השבוע, בהיכל
הספורט בתל־אביב, תחרות נסיכת

הים־התיכון — השלב הראשון בתחרות
מלכת המים .1972
התחרות שולבה בתוך הופעה חגיגית
של הבלט סל הקרח — וגרמה ללהקה האמריקאית,
הגדולה והמפוארת מסוגה בעולם,
לאחד האיחורים הנדירים שלה. בלהקה,
הפועלת במיקצועיות מדהימה, נהוג
לקנוס כל מאחר בחמישה דולר, וכל המצחיק
את חברו באמצע ההופעה — בעשרה
דולר. ביום הראשון בערב — עפו
שם קנסות־שיא.
זה התחיל כאשר מנהל ההצגה נתן, באלחוט
שבידו, הוראה לטכנאים להתחיל
את ההצגה. אין תשובה. שוב ושוב חזר
וקרא לטכנאים — לשוא. הוא הזניק רץ,

נסיכת
• 0 1 ^1ך ! 1מי כ ל יעקב (במרכז) ,שז כתהב תו א ר, בחב ר ת סגניו תי ה דנה כץ
( 1 1 .1 1 1 1 1 1מי מין) ו דו קי הוניג מן, ו הג מ ד של להקתה בל ט. כא שר הגי ע ה
לבמהלטקסהכתרתה, רכובה על מיגל שה, לא יכלה מיכל ל ע מו ד על רגליה, מרוב
התרג שות, ה ת רו ממה רק לאחרשאחתהמא רגנו ת ה עי ר ה או תהבצעקת־ אי טי ם.
ב ת מונ הלמטה: המלכהדאשתקד, אי רי ס דוי ד ס קו, מגי עהאל זי רתהקרח.

צלם ה ט לוויזי ה י חי אלכ הן
1 * 1 1 11 *11 *1 *1 1 1 ** 1 1 * 1ן
מנ צי חאתט בו ר ה של דו קי
ו— 11 1 11 # 101 / 19 —11
הוניג מן, שנבחרה ל סגני ת הנ סי כ ה. משמאלל דו קי — הנ סי כ ה, מיכל
יעקב. מי מינ ה: מ אי רהא רזי. י מני ת ביו ת ר: יפה בן־ מו ח ה. ב ת מונ ה

ל מ על ה: ה מו ע מ דו ת
מו צפת״ הפר חי ם, מ ת
אשף הפר חי ם י רח פ
מטר, ני בנה ממאות

שגילה את הצוות, במקום בנקודות־הד,פעלה
— מרוכז סביב 14 היפהפיות. ההצגה,
הבנוייה על דיוק של שניות, החלה באיחור
של רבע שעה.
מפאתי הבמה, הופיעה מיגררת אסקימואים,
כשעליה ניצבת במלוא הדרה מלכת
המים של השנה שעברה — איריס דוידסקו.
היא העניקה צל חיוך מלכותי לקהל, ד,ת־

במהלך חלקו הראשון של הבלט, כש קהל
הצופים מרותק אל הכיכר הצחורה,
ישב צוות השופטים והתחבט בבחירה. בתום
ההפסקה, עם פתיחת החלק השני של
המופע, הוכתרו תוצאות דיוניו סגנית
שנייה, דנה כץ וראשונה דוקי הוניגמן.
מיד אחריהן, נמשך החלק השני של
הבלט־המשתרע, נטו, לאורך שעתיים ו־

בית־הדין

חבר ה שו פ טי ם ( מי מין: ש מו אל רוזנ ס קי, מנ ה ל ״ או מ ״ טי סו ״.
אי רי ס דוי ד ס קו. או רי אבנרי. רפי נל סון. הבמ אי צדו ק צרפתי.
התפ או רן א רי ק ס מי ת) בו חני םאת דנ ה כץ. ב ת מונ הלמטה: לאה פלט שר, ש הכינ ה
אתה &ועמדות ל הו פ ע תן, עמדה לצידן של ת ל מי דו תי ה, הרגיעה ו עודד ה או תן.

יישבה בין צוות השופטים.
שמואל שי התרומם, כמהופנט, מבין
ערימת החתיכות על הקרח, התנער כרובים
צעיר, מילא חזהו — והחל מראיין.
והיה את מי לראיין. היתד, שם דיילת־ארקיע
(עוגניה סוקרינפקי) ,סמלת בחיל־אוויר
(דנה כץ) ,אלופת ישראל בהדיפת
כדור־ברזל (ענת שמיר) ,ועוד ועוד.
הן עברו בסך בפני שמיל, שלרשותו
עמדו 15 דקות בלבד. דקה לחתיכה, ועוד
דקה רזרבה לבדיחות.
מיצעד המועמדות נסתיים, אפילה נשפכה
על הבמה — ואחריה החל מופע הבלט.

מרח

דו קי הוניג מן ( שמאל)
ודנה כץ ט ר חו, כ שאר
ה מו ע מ דו ת, במ שך שש שעות, ב תפי ר ת
הפר חי ם על בגד־ים ה בי קיני שלהן.

תופרות

חצי — ובסיומו, הוכתרה נסיכת הים-
התיכון.
הימה זו חתיכת הכתרה: לתוך סצינת
הסיום של הבלט, כשהבמה מוצפת בכל ה רקדנים
והרקדניות, הדורים בתלבושותיהם
המפוארות ביותר, בתוך ים־אורות מרהיב־עיניים
— הופיעה פתאום הנסיכה, כש ההמון
העליז מפנה לה מסלול, וניצב בהצדעה
משני הצדדים. דון מקפרסן ורי•
צ׳ארד קלאהן, שני הכוכבים המדהימים של
הבלט, ניגשו אל מיכל יעקב בת ה־ 15וחצי,
הכתירו אותה בתואר נסיכת ד,יסד,תיכון
.1972

אי רי ס דוי ד ס קו, מל־
1 1111י 1*1
כ ת־ ה מי ם לשעבר, שם

שי מ שה ה שנה כ שופט ת, בו חנ ת בעיני״
נץ אתה מו ע מ דו תשהשת תפו בתח רו ת.

אי רי ס עו בדי ה מ עטורת־פר־עכו,

ם, מ סיי מתאת תי ס רו קתהלתח רו ת.

מתכוננת

מ רו איינו ת על״ידי ש מו אל שי על במת ״ הקרח
ת לכ ת ר־ הפר חי ם הענ ק — מע שה ידיו של
למן מ״ פי ר חי כץ״ .הבתר, בגובה שניי םוח צי
פי רחי ״ טגטס ״ ,שחוברו י ח דיו ליצירת פ אר.

¥ 1 1 1ך פיצי, דיי ל ת־ היו פי של
רו בינ ש טיין״,

מ אפ רתאת דנ ה כץ, ד קו ת לפני ההתחלה.

ח 0ור 5111< !1351
6ח 1\/1111<*0

כן 6 31<6ת 9 1\/13ח ה \/ 6ס 0־ 3״ו1(11
מו עלהב עז רתס פוג אי פו ר ר טוב

מיק־אפ ופוררה דחוסים יחדיו לאבן־איפור.
המיק-אפ החד ש המוג ש ע״י ה לנ ה רובינשטיין,
שומר על חלקותו ואחידותו,
נשאר מט ורענן גם בימי הקיץ הלוהטי ם ביותר.
בעל כושר כיסוי רב, מ ת אי ם לכל סוגי העור,
ובמיוחד לעור פנים שמן,
מכיל פרוטאינים חלביים ה מונעי םאת
ייבוש העור,
לבחירתך 6 :גוונים.

6ח 1\/1!11<10
כן 9 1\/!3**6 )\/131<6ח ח \/6ס 0־3־ז* 1
איפור-אבן חדיש. מכסה, אחיד, מט.
לתקופה מוגבלת כ מו ת מ עו מעמת של אריזות
ובהן אבן־איפור ״מילקטוך אליו מעורף חינם

ספוג איפור פנים.

הלנה רובינעוש״ן• היופי בפעולה
יעוץ איפור מיוחד לבנות הנעורים בלבד ינתן חינם בכל יום שלישי בשבוע,
בין השעות . 50נ עד 6.00 אחה״צ, במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין,
שררות קק״ל 94 תל־אביב. גם לבנות 20 4-ניתנים הדרכה ויעוץ חינם בימי
ב, ודי^בשבוע בין השעות 4.00 - 5.50 אחה־צ.

הסולח הזה

תמרורים
מונה. למנכ״ל התעשיה הצבאית,
במקומו של יצחק עירוני שמונה למנכ״ל
משרד־הביטחון, מיכאל שור ( )52 שעלה
לארץ מרוסיה ב־ ,1938 סיים את לימודיו
כמהנדס בטכניון בחיפה ב־ 1944 והחל
את פעילותו בתע״ש לפני 28 שנים. ב־
1949 מונה למנהל אהד ממפעלי תע״ש
ואחר מונה למנהלה של קבוצת המיפעלים
הכימיים של התעשייה הצבאית. ב־1959
זכה בפרס ביטחון ישראל וב־ 1967 מונה
לסגן מנכ״ל תע״ש.
נבחר. לחבר מועצת המנהלים של
האיגוד הבינלאומי לפירסום שנתכנס במינכן,
הפירסומאי הישראלי אליהו טל

המאהב

אליהו טל
פירסוס ושילוק
שהוא הישראלי הראשון שנבחר לגוף זה.
טל נבחר גם לאחד מצוות של שישה
מומחים בינלאומיים לתקשורת שמטרתו
לקדם את הפירסום והשיווק בארצות מתפתחות.

כ ה בפרס השנתי של האקדמיה
הבינלאומית למדעים קואנטיים, פרופסור
יהושע יורטנר ( )35 המכהן כראש החוג
לכימיה באוניברסיטת תל־אביב. עלה לארץ
מגאליציה המערבית בהיותו בן שש, סיים
בית־ספר תיכון בתל־אביב ואת האוניברסיטה
העברית בירושלים, זכה ב־1960
בתואר דוקטור. נימנה על סגל המרצים
באוניברסיטת ירושלים וכיהן שנתיים כפרופסור
באוניברסיטת שיקאגו. חזר משם
ב־ 1965 והצטרף לסגל ההוראה באוניבר סיטת
תל־אביב בה כיהן כסגן רקטור.
משמש כמדען הראשי של משרד התיקשו־רת
ונימנה עם חברי המועצה להשכלה
גבוהה.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 29 של הפיזמונאי
אהוד מנור. יליד תל־אביב,
בוגר האוניברסיטה
העברית בירושלים
במקצועות ספרות
ואנגלית, למד ארבע
שנים קומוניבארה״ב, קציה תירגם
לעברית את
שיער ואת גבירתי
הנאווה, מגיש תוכניות
בקול ישראל.
ה ועלה בד
רגה. לדרגת מנור ניצב־מישנה, ראש
לשכת המפכ״ל ודובר
משטרת ישראל מרדכי תבור
( )47 שנולד בפתח־תקווה, שירת בהגנה,
התגייס ב־ 1943 למשטרת הישובים העבריים
ובמלחמת השיחרור גויים לצה״ל ושירת
מספר ישנים בצבא הקבע. עם יסוד
משמר הגבול ב־ 1953 עבר לשרת בו במשך
10 שנים ואחד עבד לתפקידים אחרים
במשטרה כשהוא מסיים בזמן זה את
לימודיו במדעי החברה, כלכלה וסוציולוגיה
בהם קיבל תואר ב.א ..לפני שנתיים מונה
לתפקידו הנוכחי.
נפטר. בתל-אביב, בגיל ,48 מהת־קף־לב,
חודש ימים לפני שהיה צריך לעבור
ניתוח לב פתוח, עורך מוסף על
המשמר, חותם, כצלאל לב, שהיה חבר
קיבוץ גן־שמואל.
נפטר. בחיפה, בגיל ,77 מי שהיה
בשנים 1927—1922 המזכיר הראשון של
מועצת פועלי חיפה עו״ד דוד כהן שהיה
ממייסדי החלוץ ברוסיה, עלה לארץ ב־
1920 והשתתף בוועידת היסוד של ההסתדרות.
היה ממייסדי קריית־חיים והחל

ך• משך שבעה ילדים, לא היה כל
ויכוח בין צאלח הנגלי ( )48 ואשתו
מרים ( )33 בשאלה אחת לפחות: שניהם
הסכימו כי כל השבעה הינם ילדיהם
שלהם.
הוויכוח פרץ רק בקשר לילד השמיני,
דויד, שהוא כיום בן 16 חודש. היה זה
ויכוח נדיר — והפוך מוויכוחים מקובלים,
במקרים דומים: צאלח טען שהתינוק
הוא בנו שלו — ואילו אשתו טענה
שלא דובים ולא יער: הילד שייך ל מאהבה
הערבי, מוסטאפה פדאני.
גם מוסטאפה 33 תושב טייבה, הצ טרף
לוויכוח — וגם כן בצד הלא־מקובל:
הוא הודה באבהותו על דויד, ביקש את
הילד לידיו.
עו רן־ ה דין א ה רון בר-
ק אי, שלעזרתו פג מ ה

האשה כדי ל קבל גט מ ב עלה — על מנ ת
שתוכל ל הינ שאלמאהבהש הו א מו ס ל מי.

היו לו בחורות יהודיות, אבל הוא רק
שיחק איתן. רק ממני הוא רצה ילד.״
אלא שבינתיים, חזר בעלה של מרים
והחל לוחץ עליה לחזור הביתה — למרות
הריונה. ואולי בגלל .״חשבתי על
עתידו של התינוק שייוולד,״ מסבירה
מרים .״וחזרתי לגור עם צאלח. גט לא
הצלחתי לקבל ממנו, ולכן לא יכולתי
להתחתן עם מויסטאפה. כשהתינוק נולד,
צאלח רשם אותו על שמו. אך המריבות
בינינו נמשכו כמו מקודם.
״אחרי הלידה, שלח לי מוסטאפה הודעה
שהוא רוצה לראות את הילד. נפגשנו,
והראיתי לו את הילד. המשכנו
להיפגש.״
עתה, החל פיניג פונג עגום, שנמשך
חודשים ארוכים. מרים היתה עוברת מביתו
של ימוסטאפה לביתו של צאלח,
וחוזר חלילה, כשהתינוק דויד בזרועותיה.
׳צאלח הוציא צו של בית־הדין הרבני,
לפיו על דויד לחזור הביתה. מרים הוציאה
צו חדש, המחזיר לה את הילד.
בעקבות כך, מספרת מרים, החלו בעלה
ומשפחתו מאיימים לרצוח את מאהבה
וכל משפחתו, והיא חזרה שוב אל הבעל.

^ משולש המשפחתי המקורי הזה
( 1נולד לפני ארבע שנים — זמן רב
לפני שנולד דויד הקטן עצמו.
חיי הנישואין של מרים עלו אז על
שירטון סופי, והיא ביקשה להיפרד מבעלה.
ילידת אלג׳יריה, נישאה •מרים ל בעלה
כשהיא היתד, בת 15 והוא בן .28
צאלח, יליד בגדד, הציג עצמו בתחילה
כעורך־דין, אחר כאוסף תרומות. לבסוף
היה פועל־בניין .״צאלח היה תמיד אכזרי
איתי,״ מספרת אם השמונה, הנראית
במיטב שנותיה .״כל הזמן היה לנו מריבות
בבית. כל השנים רק היה נותן לי
מכות ועושה לי ילדים.
בעלה סירב לשמוע על גט, והעניינים
קפאו. היה זה אז שפגשה את מוסטאפה,
כאשר הגיש לה סטייק .״היבטתי על המל צר,
ובמבט ראשון הוא מצא־חן בעיני,״
היא מספרת.
וגם להיפך. מפגישה לפגישה, הפך העסק
לרומן סוער .״הרגשתי שהתעוררתי

א לזמן רב .״בליל השבועות,״ מס/פרת
מרים ,״אמר לי צאלח שיש לו
ידידה בשם ז׳אקלין שעובדת על הכביש
על־יד בית־חרושת עלית ברמת־גן, .גם
את תעבדי. בשבילי איתה,׳ הוא אמר לי.
,את צריכה להביא לי 400—300ל״י כל
לילה.׳ הלכתי למשטרה והגשתי נגדו תלונה.
עזבתי את הבית, השכרתי חדר בשכונת
שפירא, והלכתי לעבוד במשק-
בית אצל רופא־שיניים.״
במקביל, היא פנתה גם אל עורך־הדין
אהרן בדקאי, כדי שישיג עבורה גט מ־

הבעל:
:.התינוק הוא
הילד שלי.״

האשה:
..דא -הוא של
המאהב שלי.״

מחדש לחיים,״ נזכרת מרים .״הייתי מאושרת.
במשך השלוש שנים מאז שפגשתי
את מוסטאפה, לא היו לי קשרים אינטימיים
עם בעלי. עזבתי את הבית ואת
הילדים, מפני שלא יכולתי לסבול יותר.
אני עדיין אשה צעירה, ואני חושבת שיש
לי זכות להיות מאושרת.״

בעלה — .ואת דויד הקטן לרשותה הבלעדית.
לפני
מספר שבוערת, הוציא בית־הדין
הרבני פסק־דין שחייב את צאלח לתת
לה גט. מאחר שהיא חיה עם ערבי, היא
מאבדת את הכתובה והמזונות, ואסורה
לבעלה.
תגובת בעלה: הוא הגיע לדירתה, ערך
שם פוגרום, הרם את כל הרהיטים, ולקח
את כל חפציה. אך ברגע שיצא מן הדירה,
הגיעו למקום מרים ומוסטאפה. התפתחה
תיגרה כללית, שהסתיימה רק כאשר
הגיעה הניידת.
עתה, מחכה מרים לביצוע פסק־הדין
הרבני .״אני רוצה את התינוק שלי —
ולהתחתן עם אהובי — עם האבא של
דויד,״ אמרה .״מי יכול למנוע את זה
ממני?״

*< די םעברה לגור בביתו של מוס־טאפה
בטייבה, נתקבלה על־ידי משפחתו
כאילו היתד, אשתו. מדי פעם היתד,
מבקרת את שבעת ילדיה, חוזרת לטייבה.
כאשר נכנסה להריון, ששו ושמחו גם היא
וגם מוסטאפה .״הוא היה מלטף לי את
הבטן בגאווה,״ מתגאה מרים .״גם קודם

אס השמונה

בעלה בגיל , 15ילדה לו שביעייה _ ו אי
לו ה ש מיני, לדבריה, הו אממאהבה.

אחבח אסורה
עג חו ש ד
שהיא לא שוכבת אפילו עם החבר הקבוע
שלה, גם עופרה וגם יהודית סיפרו שאילן
הציג את עצמו בפניהן כרווק.
עד כאן, היה הכל פשוט וחלק. עתה,
נכנס לתמונה גורם נוסף: יעקב שמיר׳
אזרח עובד צד,״ל ששימש בתפקיד הצנזור
בגשר. בעדותה, סיפרה עופרה כי באחד
הימים, סיפר לה שמיר, כי סרן אילן סיפר
לו שקיים איתה, עם עופרה, יחסי־מין,
ואפילו ידע לפרט את הנקודות האינטימיות
הרגישות שלה, ושאר נתונים טכניים.

הקצין

סרן אי לן עובד, לשעבר
מפקד גשר אלנבי, שבגלל
סי פו רי י ח סי ־ מין עם חיי לו ת נזרק מצה ״ ל.

** שה דיין לא שמע מימיו את שמה
11 של רב־טוראית יהודית אומן* ,
לא פגש אותה מימיו, ולא ידע שהיא
קיימת בעולם. למרות זאת, היתה זו הרב־טוראית
החמודה שגרמה לכך, שבשבוע
שעבר הוגשה נגד שר־הביטחון תביעה
לבית־הדין הגבוה לצדק.
היתד, זו תביעה נדירה ביותר: היא
הוגשה על־ידי אחד מפיקודיו של דיין
— סרן בצבא־קבע בשם אילן עובד. הסרן
השחרחר והחסון לא הסתפק במפקדו
העליון, הגיש את תביעתו גם נגד הרמטכ״ל
וקצינים בכירים נוספים בצה״ל.
בכך, הגיעה לשיאה פרשת רכילות
קטנה, שהלכה והתגלגלה לממדי בלון
פורח, התפוצצה בתביעה הפיקנטית.
הכדור החל מתגלגל כשהרב״טית,
ששירתה אז כחיילת חיב״ה על גשר
אלנבי, פנתה למפקדת היחידה שלה,
התלוננה כי מפקד הגשר, סרן אילן עובד,

עקבות עדדיותיהן של הטר״שית
1והרב״טית, נפתחה חקירה דיסקרטית
נגד מפקד הגשר.
בחקירה, הלך הסיפור והסתבך, וכדור
הבוץ הלך והתנפח.
בשלב ראשון, התברר שרב״ט יהודית
שיקרה, בסיפורה בפני המפקדת שלה.
דהיינו — התברר שהשמצותיו של אילן
לא היו למעשה השמצות, אלא אמת.
בחקירה, הודתה חיילת החיב״ה מלאת
החיבה, כי קיימה באמת יחסי-מין עם
הסרן ;.״עשינו את זה במקום אזרחי,
בהסכמה הדדית,״ דיווחה .״אילן הציג את
עצמו בפני כרווק. לא האמנתי לו כל־כך,
אבל בסך־הכל לא ייחסתי לזה חשיבות.״
באותה הזדמנות התברר כי שכבה גם
עם יעקב שמיר.
הטר״שית, לעומתה, המשיכה לטעון
בלהט כי השמצותיו של המפקד היו השמצות
בלבד. יעקב שמיר, לעומת זאת,
ידע לספר כי עופרה הודתה בפניו, בנוכחות
סרן אילן עצמו, כי התעלסה עם אילן —
רק שלא באותו טיול מפורסם ליריחו,
אלא בחדרו הפרטי של הסרן בגשר אלנבי.
למי להאמין? בשלב זה, אפשר למצוא
את ההערה הבאה בדו״ח החקירה :״מפקדה
של טר״ש בארי, רס״ל עזרא
ממשטרודישראל * ,מעיד כי הבחורה עופרת
בארי לא נמנית על החיילות הממושמ עות.״

תה! ,התעוררה מאליה השאלה
ז ע המעניינת: אם אכן קיימה יהודית
יחסי־מין עם המפקד — מדוע רצה להתלונן
עליו, כבתולה אומללה?
לאילן עובד הסבר מעניין: לדבריו,
בכל אשם האדם השלישי — יעקב שמיר.
כל העניין הוא נקמתו של שמיר.
לדבריו, גילה אילן כי שמיר קיים מגעים
ללא אישור עם ערבי ממזרח ירושלים,
הגיש נגדו תלונה על כך. שמיר הודה
בפניו, טען אילן, כי אכן ויתר מספר

המאשים

אלנבי, מסרע דויו תשהא שי מו אתהק צין.
הי הזהלאחרשהק צין הגיש תלונ ה נגדו.

עוי ד״ דין ני סי ם
ן 1ךקך | 1| 1
מזור, י די דו של
אילן, נ טל א ת השלב ה אז ר חי במאבק.

״איני גונן להיות דרייפוס!״
קו א ה סוו ש הוו הגצה״ ל
מפיץ עליה סיפורים כאילו שכב איתה,
יודע אפילו להוסיף כי היא משתמשת
בגלולות למניעת הריון. רב״ט יהודית
הסבירה למפקדת שהיא בתולה עדיין.
הרב״טית ידעה להוסיף את שמה של
קורבן נוסף — טר״שית עופרה בארי.
עופרה הוזמנה לחקירה, העידה כי סרן
אילן לקח אותה יום אחד לטיול ליריחו,
ובבניין משטרת יריחו הציע לה לקיים
איתו יחסי־מץ. היא סירבה, הסבירה לו

פעמים על חיפושים על גופם של ערבים
שחצו את הגשר, אולם הסביר כי היה
זה רק במקרים שמפקד הגשר, דהיינו
אילן עצמו, הורה לו לעזוב את עבודתו
ולהתייצב בפניו מייד.
בעקבות הגשת התלונה על־ידי אילן
נגד שמיר, הסית שמיר, לדברי אילן, את
שתי החיילות להתלונן נגדו — וכך נפתח
נגדו ציד המכשפות.
החקירה, למרות הסתייגותה משתי ה

העולם הזה מצא לנכון להסוות את שמן
של החיילות המעורבות בפרשה.

למשטרת־

* חיילות
ישראל.

חיב״ה

שייכות

ך ן עורך־ ה די ן שמ־ן
וון
עון דגן, שי חד

עם מזו רהס בי ם להגי שאת חבג״ץ יוצא״
הדופן של חיי ל קבע נגד ש ר־ הבי ט חון.

פרקל

מתלוננות, הגיעה למסקנות לא מחמיאות
בקשר לאילן עצמו. קבע דו״ח החקירה:
״יחסיו של סרן אילן עובד הן עם העובדים
האזרחיים במקום, נציגי הצנזורה, והן עם
פיקודיו — היו מעורערים לחלוטין. לסרן
עובד נודע שם של תככן, שוחר־ריב
וזומם־מזימות — כשהוא עצמו, לאחר
שהיטיב לסכסך בין אנשים, היד, שומר
לעצמו פינה, כשהוא מקרב אליו את אחד
האנשים באותו סיכסוך, שאך זה מקרוב
התנכל לו.״
הדו״ח גם הצביע על חלק ממקורות
המידע שלו :״יעקב שמיר העיד,״ המשיך
הדו״ח ,״שיחסיו עם סרן אילן עובד היו
שזורים מסעי-ד,שמצות על רקע יחסי־מין
עם חיילות, וכי בהזדמנות אמר לו סרן
עובד, שצריך לחתור תחת אדם, לאסוף
נגדו עובדות, לסחוט ממנו התנצלות בכתב,
ואז מספיקה מכה קטנה, והאדם
ההוא יודע שהאדמה התמוטטה תחתיו,.
לדברי שמיר, נהג סרן עובד בשיטה זו
גם כלפיו.״
וקביעה נוספת של החקירה :״סרן עובד
נהג להתרברב בפומבי על יחסי־מין שהיו
לו כביכול עם חיילות, שבפועל לא נענו
לחיזוריו.״

^ עקבות דו״ח החקירה החליט ה-
פרקליט הצבאי של מפקדת פיקוד מרכז
כי אילן עובד הוא ״קצין בעל תכונות
אנושיות שליליות ביותר, המנצל את
מעמדו לתככים, להוללות, ולניצול פיקודיו.״
הפרקליט, למרות שהסתייג מעדותן
של עופרה ויהודית, קבע כי יש לפעול
נגד אילן בשני מישורים: במישור המשמעתי
להעמידו לדין על פגיעה במשמעת,
״בגלל שהלך רכיל על הצלחותיו המיניות.״
במישור השלישותי — ״לשקול את
המשך העסקתו בשירות־קבע בכלל,״ בגלל
מדיניות התנהגותו עם אנשיו.
בינתיים, היה היחידי שלא ידע מכל
ההתרחשויות המסעירות האלה — אילן
עובד עצמו.
עובד, יליד מרוקו שעלה ארצה כילד,
הינו איש קבע מזה שמונה שנים. לפני
שש שנים נשלח בשליחות משרד־ד,ביטחון
לצ׳אד, שירת שם שלוש שנים, זכה בערימה
של מכתבי-המלצה והערכה חמים מנשיא
צ׳אד, שגרירות ישראל שם, ומי לא.
עם מכתבים ודו״חות נלהבים אלה חזר
לישראל, נתמנה לתפקיד הרגיש של מפקד
גשר אלנבי. לקראת סיום תפקידו, המליץ
עליו מפקדו להעלאה לדרגת רב־סוץ.
אילן זומן לקורס מ״פים, סיים אותו
בהצלחה, והובטח לו שיקבל את הפלאפל,
וכן תפקיד רציני: מ״פ בקורס מ״כים.

לא שבינתיים, מאחורי הקלעים,
התגלגל כדור החקירה הלאה. התוצאה:
במקום התפקיד המיוחל, הועבר
אילן לג׳וב מסכן, שלפניו מילא אותו סגן.
מובן שגם הפלאפל המיוחל בושש מלהגיע.
כאשר בושש ובושש, ביקש אילן ראיון
אצל ראש מינהל הסגל. רק שם ואז נתגלה
לו, כי מתנהלת נגדו חקירה, ועד שתסתיים,
לא יקבל את הרס״ן.
אילן, שלא ידע על מה החקירה, קיבל
עליו את הדין בשתיקה, החל מתעניין
בצינורות התיקשורת הפרטיים של ותיקי
צה״ל, גילה כי המדובר בחיילות על
הגשר.
הוא גילה גם דבר נוסף, כי חבריו
בבסיס החלו לפתע שומרים מרחק ממנו.
חקירה נוספת גילתה, כי המקור היה
מפקד הבסיס בו שירת עתה, שסיפר

במדינה
ד ר כי ח ״ ס
ה הו פכתב מול
לגבר

לכולם כי יש להיזהר מאילן, מאחר שהוא
טיפוס שלילי, שנגדו מתנהלת חקירה על
מעשי שחיתות.
אילן פנה בתלונה נגד מפקד הבסיס
למפקד פיקוד הדרכה — מפקדו של מפקד
הבסיס. אולם כאשר זומן לראיון, הוברר
לו לתדהמתו כי הוזמן לא בגלל תלונתו
שלו, אלא בגלל דו״ח ששלח עליו מפקד
הבסיס — שהיה חמור לא פחות מהספורים.
תדהמתו של אילן גברה כאשר גילה
כי בקשתו לראיון — שהועברה, כנהוג
בצה״ל, דרך מפקד הבסיס — לא הגיעה
כלל ליעדה: מפקד הבסיס קבר אותה

אצלו — עבירה חמורה מאין כמוה בצה״ל.
מפקד פה״ד שמע את סיפורו של
אילן, וזה הבטיח לזמן אותו לפגישה
נוספת — בה ישתתף גם מפקד הבסיס.
פגישה זו לא נתקיימה מעולם.

עומת זאת, כאשר סיים אילן את
/תפקידו בבסיס, לא שובץ לתפקיד
חדש. הוא הודח, חדל לקבל משכורת.
הוא פנה בתלונה נוספת, זומן אל ראש
מינהל הסגל. לראשונה מאז החלה האודיסיאה,
שמע עתה, רשמית, כי ״לאור תכונות
אופי, אופן מילוי התפקיד, עבירות
משמעתיות וחוות־דעת פרקליט המרכז,״
הוחלט להתיר את החוזה עימו — ביוזמת
הצבא. מקרה נדיר ביותר בצה״ל, הבורר
בקפידה רבה את אנשי־הקבע שלו.
במקביל, זומן למשפט אצל מפקד פה״ד.
כאשר התייצב, שאל את שופטו המיועד
מדוע לא זימן אותה פגישה משולשת
שהבטיח. התשובה :״לאור קופת־השרצים
התלויה מאחריך, לא מצאתי לנכון לקיים
פגישה שכזו.״
״ואתה רוצה להיות שופטי, כשזו דעתך
עלי?״ נדהם אילן.
לבסוף, נשפט אילן בפני קצין אחר,
בדרגת אלוף־מישנה, יצא זכאי מכל ההאשמות
שהועלו נגדו.

אשת הקצין

אילן, דחתה את ההאשמות נגד בעלה.

עקבות זיכויו, חזר אילן ותבע
משלטונות צה״ל להחזירו לתפקיד הולם,
ולהעניק לו את דרגת הרס״ן. צה״ל
סירב. ראש מינהל הסגל הבהיר לאילן כי
אפילו אם בית־הדין הצבאי העליון לעיר־עורים,
שאליו פנה אילן, יחליט שלא להתיר
את חוזהו — הרי שמינהל הסגל ישאיר
אותו לנצח בדרגת סרן, מאחר ש־
״צה״ל איננו רוצה בו.״
היתד, זו תשובה גלויה לשאלה גלויה.
אולם את אילן היא לא הרתיעה. הוא
נתגלה כלוחם עיקש ביותר, המשיך להפגיז
את הרשויות האחרות בצה״ל במכתבים.
כאשר כל פניותיו בתוך צה״ל הושבו
ריקם, המשיך להיאבק במישור האזרחי.
בשבוע שעבר, הגיש, באמצעות עורכי-
הדין ניסים מזור ושמעון דגן בקשה לצו-
על־תנאי נגד שר־הביטחון, הרמטכ״ל,
ואחרים, ביקש בה שבית־המשפט יצווה
עליהם להסביר מדוע לא יקיימו את חוזהו,
ומדוע לא יעניקו לו את דרגת הרס״ן.
בין היתר, הצביע בבקשתו על מעשי
העוול שנעשו לו, לדעתו, כאשר הפרקליט
הצבאי, בדו״ח שלו, התיימר לקבוע עובדות
— בלי ששמע את גירסתו של אילן.
קביעות אלה הוכחו כמוטעות, טען אילן,
כאשר זוכה במשפטו. אך על בסיס דו״ח
מטעה זה, פעלו כל הדרגים הגבוהים יותר
— וטעו גם הם בשיקוליהם. כאשר התברר
כי טעו — סירבו לחזור בם בגלל שיקולי-
יוקרה מוטעים ופסולים.
סיכם השבוע אילן, בעודו ממתין להחלטתו
של בג״ץ — השלב האחרון הפתוח
בפניו בדרכו הארוכה :״זו לא הפעם
הראשונה בהיסטוריה שקצינים בכירים
מנסים לחפות על טעויות — בכל מחיר.
״אולם אני אינני דרייפוס.״

כשנכנסו מרים ויעקב גולדברג * ל חדרה
של בתם היחידה עירית 15
קיבלו הלם. הבת היתד, במיטה במערומיה
— ואיתה גבר זר, אף הוא באותו לבוש.
האם התעלפה, האב תפש כיסא והחל לרדוף
אחרי המחזר ברחבי הדירה.
כשעזב יאיר שחם ( )19 את דירתה של
משפחת גולדברג — התנוססו על כל גופו
סימנים כחולים.
לא היה זה סיום הפרשה. ההורים הזועמים
הגישו תלונה למשטרה נגד שחם המכחיל,
והוא הובא לבית־המשפט, מואשם בשני
סעיפים: ביצוע מעשה מגונה ובעילת
קטינה.
בחורה חופשית. יאיר עלה על דוכן
העדים רועד כולו, ועיניו מלאות תחינה:
״בכלל לא ידעתי שהיא קטינה,״ סיפר.
״זו היתד, בכלל הפעם הראשונה שלי עם
בחורה. החבר שלי ידע שלא שכבתי עוד
אף פעם עם בחורה, אז הוא הכיר לי את
עירית. הוא אמר לי שהיא בחורה חופשית
מאוד.״
כשעלתה עירית על דוכן העדים, ניצבת
בגאווה במיני קצרצר וגב חשוף, לא היה
איש אומר שהיא בת .15
״יאיר באמת לא ידע שאני קטינה,״
העידה .״הוא לא שאל — אבל אפילו
אם היה שואל לא הייתי אומרת לו את
האמת, כדי לא להפחיד אותו. הוא מצא־חן
בעיני. היו לי כבר חברים לפניו. ידעתי
שלא היתד, לו עוד בחורה — ורציתי
לעשות ממנו גבר.״
הודות לעדותה, יצא הגבר, שזה עתה
נולד, זכאי.

לחזור שוב על המיבחן הזה, הפעם בבית-
חולים ממשלתי, בתל־השומר.
אפילו אם יזכה יום־טוב, במשפט האבהות
הזה, עקב מצב הזרע שלו, יצטרך
לשמור בסוד את תוצאות הבדיקה הרפואית
הנ״ל, למען שמירת המוניטין שלו בקרב
בנות המין השני.
בית־המשפט נמנע מלחוות דעתו, בשלב
זה, כדי לחכות לתוצאת הבדיקה הנוספת,
לפני שיפסוק.
מי שלא יכול היה לחכות עוד היה אביה
של שולה: לפני שבועיים, אחרי שנה של
בושות, הוא דקר את בתו בסכין, והשליך
את עצמו מגג־ביתו.

מי עו טי ם ערביס ערבים ז ה לז ה
אבויוניס סאלח 30 ערבי ישראלי, לא
הרגיש מעולם יחם של אפלייה כלפיו
במדינת־ישראל. במקצועו כבארמן, עבד
תמיד בבתי־קפה ומיזללות יהודיות כשרות,
מילא את תפקידו ליד הבאר של בית-
הקפה באמונה.
אבויונים, שמוצאו בכפר סחנין שבגליל,
מתגורר ועובד זה 12 שנה בתל־אביב.
בשנה וחצי האחרונה הוא מועסק כבארמן
במסעדתו הידועה של ציון, בכרם התימנים.
מזה
חמש שנים מחזיק הבארמן חשבון
עובר ושב בבנק דיסקונט שברחוב בוג־

א ס אין אבא -
היה רצה
שולה אבוטבול ** ילדה את תינוקה
בשנה שעברה. היא היתד, רווקה, ולפי
טענתה, אביו של התינוק היה פנחם יום-
טוב מרמלה.
בתביעה שהגישה לבית־המשפט המחוזי
בתל-אביב, סיפרה שולה :״הופענו בפני
הציבור כזוג העומד להתחתן. אהבתי אח
יום־טוב ונתתי בו אמון מלא. התמסרתי
לו והסכמתי לקיים איתו יחסים אינטימיים
מתוך הנחה שבמילא הוא עומד לשאת
אותי לאישה. כתוצאה מיחסי עם יום־טוב
נכנסתי להריון.
״כשהייתי בחודש השלישי, סירב יום-
טוב לבצע צעד כלשהו לקראת ביצוע
הנישואין. הוא התחיל להתחמק ודרש ממני
לבצע הפלה — או שינער את חוצנו מהילד
שיוולד.״
זרע ירוד. לאחר הגשת התביעה נגדו
— על קביעת אבהות ובקשת מזונות בסד
500ל״י לחודש — פנה יום־טוב לעורך-
הדין חיים קאזיס. טענתו: הוא לא בא
בכלל במגע מיני עם שולה, רק יצא איתה
כמה פעמים.
קאזים ביקש מבית־המשפט לבדוק קודם
כל את סוג הדם של יום־טוב ושל הילד
והאם. התברר שלשלושתם סוג דם .6
הרופאים הסבירו שלפחות 0מאוכלוסיית
הגברים במדינה היתד, יכולה להיות
אביו של התינוק, אם להסתמך על סוג
הדם הזה.
בקשתו הבאה של קאזים: לשלוח את
לקוחו לבדיקת זרע. לפי הנתונים החיצוניים
של הגבר, קבע, לא נראה לו
שהוא מסוגל להכניס בחורה להריון. ה לקוח
לא נעלב, הסכים.
התוצאות שנתקבלו היו מעודדות. מהמעבדה
נמסר, שהזרע של הנתבע הוא
מסוג ירוד וכדי להכניס אשד, להריון, יש
צורך שיעבור טיפול מיוחד. בית־המשפט,
בדק את תוצאות הבדיקה הזו, וקבע שיש
* כל השמות מוסווים בפקודת ביה״נוש.
** כל השמות מוסווים.

לווה סאלח
ערבים — אבל לא ערבים
רשוב. פעמיים עד כה ביקש וקיבל הלוואה,
החתים עליה כעדים שני חברים, ערבים
.גם הם. את שתי ההלוואות החזיר בתשלומים
וכל השנים קיים יחסים טובים עם
מנהל הבנק שם הוא מחזיק את הכספים
שצבר.
לפני חודשיים החליט לרכוש מכונית.
הוא פנה לבנק בבקשה להלוואה חדשה.
הפעם נתקל במנהל חדש, גדעון בן־זכאי.
כשביקש בן־זכאי לראות את ד,כרטיסיה,
נוכח לדעת כי המחזור בחשבון במצב
טוב וההלוואות הקודמות נפרעו במועדן.
בו במקום אישר את ההלוואה, אך פתע
הציץ בשמות הערבים הערביים, ושאל:
״זה גוי?״
״כן,״ ענה אבויוניס שלא חשד במאומה.
״אז תביא לי עוד ערב אחד,״ קבע
המנהל.
אבויונים הלך אל הבוס, ציון, ביקשו
לערוב לו על ההלוואה. כשהגיעו השניים
אל בן־זכאי, ציפתה להם הפתעה חדשה.
״אחד לא מספיק,״ אמר המנהל ,״אני רוצה
שני ערבים ושגם השני יהיה שלנו. אני
לא רוצה ערבים.״
אבויוניס נדהם .״אף פעם לא קרה לי
דבר כזד״״ סיפר השבוע .״עד עכשיו אף
פעם לא בדקו את דתו של מי שחותם לי
ערבות, ופתאום דברים כאלה!״
הגיב על דברי הבארמן הערבי מנהל
הבנק :״זה לא נכון בכלל שאני אמרתי
משהו בקשר לערבי או יהודי. פשוט לפי
השמות של הערבים הבנתי שהם לא
מסביבות תל-אביב, ולי יותר רצוי שיהיו
לי חתימות של אנשים מסביבות תל-
אביב.״

בכיליון עיניי ם !

(המשך מעמוד )19
תרביחא. עבורם היו חברינו לגדוד גואלים.
״אבל לא תארנו לעצמנו שהידידות
תגיע עד לכך שיזמינו את כל הגדוד
למסיבה.״
הרבה אין אמנון זוכר מאותה מסי בה
.״כרגיל, שתו הרבה, אכלו הרבה
ודיברו הרבה.״ מה שאינו יכול לשכוח
היה היחס החם אותו העניקו הכפריים
לכובשים הגואלים .״הם חילקו לנו תרנגולות
שנשלח הביתה. בחיפה, מקום שרובנו
באנו ממנו, לא דאו תרנגולת או
ביצה חודשים, ואני יכול לתאר לעצמי
את השימחה במישפחות שבעורף, כש קיבלו
את דרישת השלום המשביעה הזאת.״
בגרות בגיל 50
* שוב הוא ניצת :״חייבים להחזיר און
תם לאדמותיהם. זה זוועה מה שדיין אמר
עליהם בטלוויזיה. מה זאת אומרת, :עבדו
יותר ׳מדי שנים מאד? זה כאילו אמר
שעבריין שיושב 20 שנה על רצח, ומתברר
שהוא חף מפשע, צריך להמשיך
במאסר־עולם בגלל שהתרגל כבר לכלא!
ככה מדבר אדם שהוא נציג לעם אשר
מיסתמך על זכויות של 2000 שנה?״
איקרית אינה העוול הראשון אשר אמנון
יוצא חוצץ נגדו. האיש אשר בהיותו
בן 50 החליט לעמוד בבחינות הבגרות
ולהמשיך בלימודיו, התריע כבר נגד בעיית
הזוגות המעורבים, בימים שגדעון האוזנר
עוד לא היה אפילו פרקליט המדינה.
גם בביצוע בחינות הבגרות זכה
בהישג של צדק .״רציתי להיבחן בשפה
זרה שנייה בגרמנית: ,כי זו שפה
שעד היום אני שולט בה על בורייה.
״אפשר במישרד־החינוך להבחן בכל
שפה שהיא, חוץ מגרמנית. שלחתי מיב־תבים,
נפגשתי עם אנשים, שאלתי מה
הצדק שעולה־חדש יבחן בכל שפה שבה
ימצא לנכון, ועולה ישן כמוני, שרצה
הגורל ויוולד בגרמניה לא יוכל להיבחן
בשפה זרה בה הוא שולט.
״הסוף היה שהצלחתי, הייתי התלמיד
הראשון בארץ שנבחן בבגרות בגרמנית
כשפה הזרה השנייה. אחרי קיבלה את
הרשות עוד בחורה אחת מחיפה.״
מ־ 1946 עובד אמנון כחשמלאי בבית־חרושת
אתא שבקריית־אתא. בביתו שלושה
צאצאים אשר מייד ניכר כי החינוך
לו זכו, הפיל אותם קרוב מאוד לעץ.
יוני בן ה־ 25 טכנאי אלקטרוניקה ב׳מיש־דד
הביטחון, איתן, בן ה־ ,22 אשר משלים
עתה קורס הכנה לטכניון ומתעתד להיות
מהנדס ייצור, ומירי הקטנה אשר עוזרת
לאבא לחפש את תמונות העבד וזוכרת
כל אחת מהן היכן היא.

במדינה
צ ה״ ל שביתת הגיבור
הסיור הממונע התקדם לאיטו, לאורך
דרך העפר שמתחת לסוללה, באיזור הצפוני
של תעלת סואץ. לפתע, הרים
,סמל
איברהים שיבלי, את ידו, עצר כנטוע במקומו.
עין הנץ המאומנת שלו גילתה, בעפר
שלפניו, סימני הטמנת מוקשים.
עין אחרת אולי לא היתד. מבחינה בם —
אולם שיבלי היה גשש לא רגיל.
״מוקשים,״ שאג שיבלי לעבר הסיור. הטור
נעצר, ומפקדו הורה לשיבלי לחזור
לאחור, לעבר הזחל״ם המוביל.
אש על המארב. איברהים החל חוזר,
כאשר עינו הבחינה שוב במשהו שלא
היתה אמורה להבחין בו: ראשו של חייל
מצרי, ששכב, חבוי היטב, במארב. שיבלי
ניפנה לעבר האוייב, פתח באש בעתי שבידו.
הוא הריק שתי מחסניות שלמות,
לפני שנפגע ביד וברגליים. הוא זחל עד
הזחל״ם, טען מחסנית שלישית, ונשכב
מוכן להשיב באש, להגן על חבריו שנפצעו
בינתיים, במקרה שהמארב המצרי
יחליט לבצע הסתערות. כך, נשאר על
מישמרתו עד שהתיגבורת הגיעה.
על. התנהגותו זן, זכה שיבלי, איש קבע,
בצל״ש אלוף, נימנה על קבוצת חיילי
צה״ל המצטיינים שהוצגו אותה שנה בפני
נשיא המדינה, ערב יום העצמאות. הוא
זכה גם בפירסום לא מעט, מאחר שבסיור
השתתף גם עיתונאי, שהנציח את הקרב
במצלמתו.
כל זה התרחש לפני קרוב לשלוש שנים.
בימים אלה, נאלץ איברהים לפתוח בשביתה
נגד -משרד הביטחון, לאחר שנותר ללא
אפשרות להתפרנס ולחיות כמו בן־אדם.
יש הכל -מלכד אוכל. מעשה הגבורה
של שיבלי עלה לו ביוקר. בגלל
שהשתהה זמן רב מדי ללא עזרה רפואית,
לאחר שנפצע, איבד יותר מדי דם, ולרופ
לנכותו
— הושבו ריקם.
כך נמשכו הדברים עד שהצל״ש פתח
בשביתה. עתה, החלו לפתע העניינים זזים,
ובמהירות. מיד לאחר שפתח בשביתה,
זומן לאגף השיקום, וקיבל הבטחה כי המשרד
ישלח אותו לקורס מקצועי, ישלם
לו, רטרואקטיבית, את הוצאות הטיפול
הרפואי בשנתיים האחרונות, ויישתתף באחזקת
מכוניתו ודירתו.
כל מה שנותר לשיבלי עתה, זה לצפות
למילוי ההבטחות.

ד ר בי אדם
הבעל העדיף ב מי טהאת
ה תרנגולו ת על א שת ו
תשע־עשרה שנים תמימות היתה מרים
שרעבי אשד, נאמנה לבעלה, יחיא, קיבלה
עליה בהכנעה את כל מצוותיו. עד שיום
אחד נכנס לפתע הדיבוק בראשה, והיא
התמרדה .״לא רוצה לישון במיטה עם
בעלי,״ הכריזה .״הוא מביא איתו למיטה
את התרנגולות שלו, מכנים אותן מתחת
לשמיכה, .עליזה, מותק שלי,׳ הוא קורא
לתרנגולת הלבנה ומלטף אותה. איך אפשר
לשכב איתו ככה במיטה?״
הרבנים הנכבדים, שבפניהם הובאה ה־בעייה,
ראו מיד מי צודק, הכריזו על מרים
כעל אשה מורדת. וכי היכן זה נשמע ש בגלל
כמה תרנגולות קטנות? ואפילו אם
אחת מהן לבנה?
הסכל נמשף. מרים שרעבי נישאה ל יחיא
כשהיתה בת .12 זה היה בתימן. אביה
נפטר זה עתה, ושכן ערבי מצא לה חתן —
את יחיא.
ב־ 1949 עלה הזוג הצעיר — חציו, לפחות
— לישראל. שש שנים לאחר מכן, ביקשה
מרים לראשונה את הגט שלה.
״כל הימים הוא מרביץ לי,״ סיפרה.
״ 80 אחוז מהדם שלו זה יין. כל הזמן הוא
שיכור.״
זה לא הספיק לדיינים, ומרים חזרה הבי-
אשה תסרב להיכנס למיטתו של בעלה —
תה, המשיכה לסבול. כשגדלו הילדים, עב
מתות

חסון
חיווה נוקם
וקורכנו שכבו מטרים ספורים
1 1אחד מהשני, סקרו איש את רעהו
בדממה.
היה זה בצהרי יום א׳ השבוע, במיסדרון
המחלקה האורתופדית של בית־החולים
רמב״ם בחיפה. עתה, היה כבר הכל שקט.
רעמי קרב־היריות שהחליפו ביניהם ה שניים
בחצות הלילה הקודם כבר נמוגו,
נשארו חרוטים, לנצח, רק במוחותיהם.
עכשיו, במיסדרון הלבן, במיטות הצחורות,
שכבו הבעל והמאהב, פצועים איש מכדורי
השני, הירהרו באשה שאותה אהבו שניהם
— האשד, שאותה הרג הבעל, באותו קרב
בלילה הקודם, בצרור ארוך מהעוזי שבידו.
האשד״ שכל חייה, מילדותה, לא ידעה
אהבה מהי, וכאשר מצאה סוף־סוף את
אהבתה הראשונה — מצאה גם את מותה.

21 שנה
ב או ת ה דירה
ך* אשר היד! איתן בן 16 בלבד, שלח
^ מיכתב לאורי אבנרי בו קבל על כל
אותם ארטיסטים המיתחזים •כעצבניים ו־
׳משתחררים מצה״ל על הסעיף, ולא רק
קבל, הוא גם הציע כי ירכזו את אלה
בין כותלי בתי־חרושת, ושם בעבודה עליה
יקבלו שכד נאות יתנו למדינה שרות־מה
במקום זה הצבאי הרגיל.
כשמדברים הבנים על אביהם ניתן לחוש
היטב את ההערצה שמאחורי המילים. ואמנון
לא נתן לאף אחת מבניו מכונית,
הוא גם לא בנה להם זילות ולא שלח
אותם מעולם לחוץ־לארץ, שילמדו ויראו
עולם. כשיוני ייסע בעוד שבועיים לטיול
בעולם, יהיה זה מחסכונות ארבע שנות
עבודתו.
ויש גם אם עובדת, בילהה, פקידה ב־בית־חרושת
אתא מזה 30 שנה ואשתו של
אמנון מאז .1945
מישפחה ישראלית בקריית־אתא, ש־היתה
כאשר הגיעו אליה הדיטרים כפר
קטן, והיום היא עיר בת 30,000 תושב.
מישפחה אשר מזה 21 שנה לא החליפה
את דירתה הקטנה, לא קנתה מכונית,
ושומו־שמיים, אין לה אפילו טלפון.
מישפחה בלי מיספרים לבנים ובלי ניכויים
ממם. חמישה אנשים אשר זכו למעט
מאוד ממה שמכונה בפי כל: הדברים הטובים
שבחיינו, אך לעומת זאת מסוגלים
לראות היטב את כל הדברים הרעים בחיינו,
שאחרים טחו עיניהם ׳מראות.
אילו כולם היו כמוהם.

ה בונ ל

אים בבית־החולים לא נותר אלא לקטוע
את ידו.
כאשר יצא מבית־החולים, החל בהתרוצ־צדות
הרגילות. משרד הביטחון העניק לו
מכונית יפה, דירה, וקיצבה חודשית של
500ל״י. אלא שמקיצבה זו נאלץ איברהים
להחזיר הלוואות בסך 150ל״י לחודש,
ומ־ 350 הל״י הנותרים היה עליו להחזיק
את המכונית, לשלם שכר דירה, ולכסות
את הוצאות הטיפול הרפואי. עקב בעיות
שנוצרו עם העברתו מחיפה לתל־אביב,
הופסק לו הטיפול הרפואי מטעם משרד ה ביטחון,
ובמשך קרוב לשנתיים היה עליו
לשלם את הוצאות הטיפול בעצמו. כאשר
גמר את כל התשלומים, נותרו בידי שיבלי
כמאה ל״י לחודש לאוכל, סיגריות, וזוטות
דומות.
לפתע, פעילות. במשך שנתיים ארוכות
אלה, ניסה שיבלי למצוא עבודה.
״בכל מקום דחו אותי בגלל שאני נכה,״
מספר הוא. פניותיו לאגף השיקום של
משרד הביטחון, שייסדרו לו ג׳וב או ישלחו
אותו לאיזה קורס ללמוד מקצוע מתאים

רה להתגורר בחדר אחד עם הבן, ששירת
עכשיו בקבע. בן שני התגורר בחדר שני,
והאב עבר לגור בשני חדרים סמוכים בחצר.

בקשותיה החוזרות של מרים לגט,
השיב יחיא בחיוב — בתנאי שהיא והילדים
יעזבו את הבית, ישאירוהו כולו בשבילו,
וכן את כל הרכוש המשותף.
עכברים כחדר. מרים סירבה. יחיא
האשים אותה כי היא מסרבת למלא את
תפקידה כאשה, ואז גילתה מרים את פר שת
התרנגולות, כולל הלבנה .״החדר שלו
זה כמו רפת,״ סיפרה .״שנים הוא כבר
לא ניקה שם. עכברים מתרוצצים בחדר.״
כך נמשך הסיפור 17 שנה. במהלכן,
הספיק יחיא, כפי שמגלים הבנים, לשהות
מספר פעמים בבתי־חולים לחולי-נפש.
רק לאחרונה, הצליח בית־הדין הרבני
ברחובות להגיע למסקנה שיש להשאיר
את מרים ובניה בביתם, לשכנע את יחיא
להעניק למרים גט.
אלא שאת יחיא אין זה מרשים .״לא אתן
לה גט,״ הכריז השבוע.

י ת מו ת
כפולה
^ רה התייתמה מאמה בעודה תי-
נוקת, גדלה במוסדות וקיבוצים. מיד
לאחר מות האם, נישא אביה בשנית. התנאי
של האשד, השנייה היה: ששרה לא
תהיה בבית. האב הסכים, והתינוקת התייתמה
גם מאביה.
ימיה המאושרים היחידים, כל תקופת
ילדותה, היו באותם ביקורים חטופים בתל-
אביב, בבית אביה. למרות הסכמתו להרחיק
את בתו, אהב האב את שרה, אפף אותה
באהבתו כאשר היתד, באה לחופש.
עם ילדות כזו, ברורה הכמיהה העזה
שהתפתחה בנערה לבית משלה, מסגרת
משלה, ארבעה קירות שיהיו שלה.
וכאשר פגשה, בגיל ,18 את שמואל שמי־לוביץ,
הסכימה מיד להצעת הנישואין
שלו, למרות שהיה מבוגר ממנה בשבע
שנים.
השניים נישאו בטקס שקט ברבנות
בחיפה, שכרו דירה קטנה, ושרה האמינה
שאין מאושרת ממנה: היה לה, לראשונה
בחייה, בית משלה, משפחה משלה.

הו א 1
היא לא הישלתה את עצמה בקשר
לאהבה. היא ידעה שבינה לבין מילו,
בעלה, איש־קבע בחיל־הים, לא בערה
האהבה הגדולה מהרומנים. אך זה לא
הפריע לה. מילו היה בעל טוב, העניק
לד, בית חם. שרה עברה קורס עובדות-
מעבדה, קיבלה ג׳וב בלישכת־הגיוס בחיפה.
לזוג נולדו שני ילדים, והכל נראה שפיר.
גם שמואל שמילוביץ היה שבע־רצון
מאשתו וביתו. טיפוס שיגרתי, שקט, היה
שמואל האדם האחרון בעולם שאפשר היה
להאמין עליו שיתפרץ, לילה אחד, עוזי
יורק-אש בידיו, בניסיון לחסל את אשתו
ומאהבה.
הוא עלה בהדרגה בדרגה, הגיע לדרגת
רס״ר, נעצר שם תקופה ארוכה, הצליח
לבסוף להגיע לקורס קצינים. הוא היה
קרוב לארבעים כאשר זכה בדרגת הסגן
שלו *.אולם אם קיווה שיחסה של אשתו
ישתנה, בעקבות כך, נחל אכזבה. לגבי
מילו, היתד, עבודתו כל עולמו. לגבי אשתו,
היה זה פשוט ג׳וב.

ה רג
בגללו

ה חבר ה
המליצה
ין את היוגה התמונה כאשר פגשה שרה
( שמילוביץ לראשונה את אלכס הרי:
היא היתה עקרת־בית שלווה, אשתו של
סרן אלמוני בקבע, שהתגוררה בדירה
צנועה בקומה הרביעית של שיכון חיפאי
אפור. היא היתד, יכולה לסיים את חייה
באותה שיגרתיות שלווה וקרירה, לולא
פגישה זו.
אלא שהפגישה התקיימה — ושרה סיימה
את חייה אחרת.
שרה שמעה על הרי מפי חברה, שרית־פעלה
מהטיפול שקיבלה ממנו. אלכס הרי
היה רופא טיבעוני ידוע. הוא למד את
המקצוע באנגליה וגרמניה, היה דמות
מוכרת בחוגי המרפאים הטיבעוניים בעולם,
שימש בזמנו כמזכיר הפדרציה הבינלאומית
של המרפאים הטיבעוניים, שמושבה
בלונדון. לאחרונה, טרח רבות ב־אירגון
הכנס הבינלאומי הקרוב של האגודה,
שייערך בנובמבר.
הוא היה בן ,52 גרוש ואב לשני ילדים,
כאשר שרה בת ה־ 35 הגיעה לראשונה
לווילה המפוארת שלו בטיבעון.
היתד, זו, מצידה לפחות, אהבה במבט
ראשון. כל מיטען האהבה העצום, שהיה
עצור בתוכה כל השנים, פרץ החוצה.
סצינות סוערות
תחילה, שמרה את אהבתה החדשה
לעצמה. גם הרי לא ידע. לבעלה,
רס״ר המסיים בהצלחה קורס קצינים
מקבל דרגת סגן.

או ת ה
יחד עם זה, הבין את חוסר התוחלת
בניסיון להמשיך לאחוז בה בכוח -.כך,
הסכים יום אחד לתת לה גט, חזר בו
למחרת. חזר והסכים, חזר ונסוג. היה זה
גיהינום לשניהם.
לבסוף, לקראת הפגישה המתוכננת על-
ידי מפקדו, נראה היה שהוא מוותר. הוא
סיכם עם שרה כי בשלב ראשון תתגורר
לבדה במשך שלושה חודשים — ״כדי
שתוכל לראות אם היא מסתדרת לבד,״
כפי שהסביר. הוא גם עמד על כך שהילדים
יישארו אצלו. שרה ידעה שבגלל שעות
עבודתו הארוכות לא יוכל לטפל בילדים,
שיכנעה אותו לבסוף שיסכים למגוריהם
בקיבוץ.
לקראת השבת האחרונה, נראה היה
אם כן שהדברים מסתדרים על הצד הטוב
ביותר, לפחות לגבי שרה ואלכם.
ואז באה השבת האחרונה.
מה בדיוק אירע בנפשו של הסרן מחיל-
הים, כאשר נותר בודד בבית הריק? מה
עבר עליו במשך כל השבת הארוכה?
מי יכול לדעת? התוצאה, מכל מקום,
היתר. טראגית.

״ הגו טבע
בבריכה״
המאהב הסבירה את נסיעותיה התכופות לטיבעון
בעובדה שהיא נמצאית בטיפול רפואי —
מה שהיה אמת לאמיתה. יחד עם זאת,
סירבה לגלות מה הטיפול, ומי הרופא.
האם חששה שבעלה יגלה כי היא מאוהבת
נואשות ברופאה?
הסוד שחדר לחיי המשפחה החל מעיק,
ובין מילו ואשתו גבר המתח.
אך היה זה רק לאחר סיום הטיפול,
שהרומן בין שרה לאלכס החל, בעקבות
פגישה באקראי בין השניים. שרה החלה
מבלה את ערביה בווילה המוצלת והד,דורה
בטיבעון.
היא היתד, חוזרת מעבודתה הביתה,
מטפלת בילדים, ונוסעת לטיבעון. היא
הודתה בפני בעלה באהבתה, סירבה לגלות
את שם האיש.
בבית משפחת שמילוביץ החלו סוערות
סצינות. מילו איים על אשתו ברצח. שרה
פחדה. היא ידעה שהיא יקרה לו מדי מכדי
שייוותר עליה בקלות. לאחר שאיים עליה
ברצח פעם נוספת, פנתה למפקדו,
,סיפרה על הפרשה,
על האיומים׳ ועל רצונה להתגרש.
בתיווכו של המפקד, עמדה להיערך
השבוע פגישה בין שרה, שמואל, וכמה
קרובים, על־מנת לנסות להסדיר את הפרידה.
למילו,
היתד, זו טרגדיה. מצד אחד,
לא יכול היה לוותר על האשד, שאהב.

** ידו יצא לבסיסו, נטל שם עוזי,
הכניס אותו לתוך תיק, ויצא במונית
עפיישל לטיבעון. שמו וכתובתו של מאהבה
של אשתו היו כבר ידועים לו, בעזרת
משרד חקירות. בסביבות חצות הגיע
לפתח הווילה היפה -שהיתר, אפילה.
זה לא הרתיע אותו. הוא צילצל בדלת,
וצילצל וצילצל. לבסוף נפתחה הדלת,
ובעל הווילה הופיע בפתח.
סיפר השבוע הרופא הטיבעוני, מעל
מיטתו בבית־החולים :
״פתחתי את הדלת. בפתח עמד מילו.
שאלתי אותו מה הוא רוצה. הוא אמר
שהוא מחפש את אשתו. הוא טען שבנו
טבע בבריכה, והוא צריך לקחת את אשתו

הא שה
שראתה את אהובה צונח על הריצפה,
יצאה בריצה ממחבואה .״מילו, מה עשית?״.
זעקה בהיסטריה. מילו המופתע פנה לעברה,
העוזי העשן עדיין בידו. שרה
נחרדה, פתחה במנוסה .״עצרי, שרה,
עצרי,״ צעק אחריה בעלה. היא המשיכה
לרוץ. לפתע, פלט העוזי צרור ארוך נוסף.
שרה נפלה מתבוססת בדמה.

,,הרגתי
שני

אנ שים //

** ידו, רגלו שותתת דם מפגיעת כדור
1מאקדחו של אלכס, סבב על עקביו,
נכנס לבית־קפה שהיה עדיין פתוח, על אף
השעה המאוחרת, ביקש להזעיק את המש־טרה
:״הרגתי שני אנשים,״ אמר בקול
קפוא.
המשטרה כבר היתה בדרך. שכנים,

הווי לההנאהוהפס טו ר לי ת של אלבס הרי בטי בעון, נ ה
ה ת חו ללבח צו ת ליל־שבת קרב הי ריו ת הגורלי בין הבעל
והמאהב, ש ב סיו מו נפצעו שני הגברים — והאשהנה רג ה. הי ת ה זו הפ עםה שניי ה
תוך שלו שה י מי ם שבעל הרג אתאש תו ב טי בעון ה שלווה. ליד הווי ל ה, ק ציני משטרה.

האב הבן והארוך

סגן ש מו אל שמילוביץ (מ מו ש קף) ,משמא לו
אלוף מו ט ה גור ובנו בן ה ש מונ ה של שמילו־ביץ
— בעת בי קו ר שערן מו ט ה אצל פצועי צ ה״ ל ב בי ת־ ה חו לי םרמב״ ם ב חי פ ה.
שמילוביץ ביק שמהא לו ף, שעבר ב מ קו ם, ל ה תע רב ליד מי ט ת בנו. ה אלו ף נענה.

לבית־החולים אליו.״
אלכם ענה ששרה איננה אצלו .״מה יש
לך בתיק?״ שאל בחשד את הסרן .״נשק,״
ענה הסרן — ושלף מיד את העוזי.
אלכס ניסה לסגור את הדלת, אך הסרן
פתח באש. הרופא זינק לאחור, מיהר לחדר
השינה, שם היה איתו אקדח, הנמצא אצלו
מאז שיחרורו מהצבא הבריטי, ושאותו
הכין לקראת טיול ברמת־הגולן, שעמד
לערוך עם שני בניו .״הוא ירה כמו אוקא־מוטו,״
נזכר השבוע אלכס, עדיין מזועזע.
״ממש כמו מטורף. יריתי בחזרה. הוא
פגע בי בשני כדורים בזרוע, ונפלתי. זה
הציל אותי ממוות. הוא חשב אותי למת,
והפסיק לירות בי.״
אלא שלגבי שרה, שהסתתרה כל עת
היריות, היה זה פסק־דין מוות. ברגע

שנחרדו לשמע מטחי־היריות הממושכים,
הודיעו למשטרה על מחבלים. רב־פקד
מאיר הירש, מפקד תחנת קריית־־חיים,
האחראי גם לטיבעון, הגיע למקום.
מילו נעצר, הוחתם על הודאה, הועבר
לומב״נז .״לא התכוונתי להרוג אותה,״
אמר בקול רועד לשופטת, שהוציאה נגדו
פקודת־מעצר .״רציתי רק להחזיר אותה
אלי.״
״התפתחה בינינו אהבה כה נפלאה,״
אמר, כמה שעות מאוחר יותר, אלכס הרי.
״יחסים כאלה נהדרים. היינו יכולים להיות
כל־כך מאושרים. ועכשיו?״
והוא הרים מבטו לעבר הגבר ששכב במרחק
כמה מיטות ממנו, כשמבטו הקפוא
נעוץ במרחבי הגיהינום הפרטי שלו.

במדינה
ע ס קי ם
נ א מנו ת
ח ד־ סי ט רי ת
ליכטר צבי, תושב חולון, נהג לבטח
את כל רכושו בהסנה מזה שלושים שנד,
— ומעולם לא היו לו תביעות מהחברה.
אך בשנתיים האחרונות, השתנה מזלו:
חמש פעמים פרצו גנבים לביתו.
ארבע פעמים — שילמה הסנה את
הנזקים. אחרי הפעם החמישית נשבר לה,
והיא הודיעה לליכטר, כי לא תחדש את
הביטוח שלו.
״אני יודע שמותר להם לעשות זאת,
אם העסק מפסיק להיות רנטבילי בשבילם,״
אמר ליכטר .״אבל אף פעם לא גנבו
אצלי סכומים גבוהים. והעובדה שאני
מבוטח אצלם 30 שנה — צריכה גם כן
להילקח בחשבון. האם אין דבר כזה כמו
נאמנות?״
דובר הסנה, שסירב להזדהות בשמו,
סירב גם לענות לשאלה ״בכלל אינני מוכן
לשוחח עם עיתונאי,״ השיב.

מנגנו]
ז הו ת חדשה
הארנק, אותו איבדה שולמית נחום,
הכיל את תעודת־דזהות שלה. שולמית
( ,)25 שהיא מורה במקצועה, נשואה ואם
לילד בן שנה, הודיעה על האבידה במשטרת
נתניה, מקום מגוריה. במשטרה יעצו

האושר היה קצר, נמשך שבוע בדיוק.
ביום השביעי מאז שקנה את המכונית,
נסע יעקב, תושב חולון, לאורך רחוב
אלנבי התל־אביבי, כאשר הולך רגל זריז
קפץ, בהימלטו ממכונית אחרת, ממש מתחת
לאפה של הסוסיתא. יוספי שבר את ההגה
במהירות ימינה — אך שכח כנראה היכן
הברקס. התוצאה: הסוסיתא עלתה בדילוג
זריז על המידרכה, הסתערה בחמת־זעם לתוך
חלון־הראווה של חנות התקליטים ו־כלי־הנגינה
מוזיקול, בקרן הרחובות אלנבי
— סימטת בית־השואבה.
הקרשנדו שהתפתח היה אורגינל: קו־לות־הנפץ
של זכוכית חלון־הראווה המתנפצת,
ייללותיהם של כמה כלי־נגינה
רמוסים, זעקות־הפחד של עוברים־ושבים
שניצלו, והמיית אבלו של יוספי, שחזר
להיות הולך־רגל, עד להודעה חדשה.
משטרה בדרך לשנייה אפי שילוני הכין לאשתו הפתעה .״הערב,
סוף־סוף אני לוקח אותך לסרט,״
הודיע בחגיגיות בשובו מן הסנדלריה בה
הוא מועסק ,״שתפסיקי לבכות לי שאנחנו
תקועים כל החיים לפני הטלוויזיה.״
דבורה, האשד המאושרת, התקשטה
לרגל המאורע, והשניים טיפסו על קטנועו
הישן של אפי ודהרו לעבר ההצגה השנייה
בקולנוע פריז ברחוב הירקון בתל־אביב.
כ־ 100 מטר לפני צומת רחוב מאפו

ע שה לר מנהג 7ן גרע
מלא טוטו כל שבוע!

סימנים
סיכוייו גדולר^9}0
יחוו** בטפסים טיטתיים

צירופים אפשריים

סימנים

1צירופים אפשריים
סימנים

צירופים אפשריים
פרטים בכל תחנות האיסוף של

לה להגיש בקשה לתעודת־זהות חדשה,
במשרד־הפנים.
היא עשתה כמיועץ. בטופס אותו נתבקשה
למלא במשרד־הפנים, רשמה בקפדנות
את כל פרטי הזיהוי, ציפתה בדואר
חוזר לקבלת התעודה החדשה.
רווקה עם ילד. כשלאחר חודש הביא
הדואר את תעודת־הזהות, נדהמה נחום
למקרא פרטיה האישיים: במקום נשואה
היה כתוב רווקה, במקום נחום, הופיע שם
נעוריה, גרינברג.
הצד האירוני היה דווקא ברישום הפרט
היחיד שהיה נאמן למציאות: שמו ותאריך
הולדתו של אלי נחום בן השנה, הופיע
בצד מצבה המשפחתי: רווקה.
המורה הנתנייתית לא ידעה אם לצחוק
או לכעוס. במקום זאת פנתה שוב אל
משרד־הפנים, הפעם עם הכתובה, הוכחת
הנישואין בני השנתיים וחצי, והתלוננה
על הרישום המעוות.
הפעם לא נאלצה להמתין חודש ימים.
התעודה החדשה והמתוקנת חזרה אל
כתובתה תוך שלושה ימים בלבד.

ה 1וי

1יי ״ ס

וביום השביעי ־
הי ה סוף
יעקב יוספי היה מאושר — כמו כל
ישראלי הזוכה, סוף־סוף, למכונית משלו.
זו של יוספי היתד! אמנם רק סוסיתא, אבל
בכל זאת.

והירקון, הבחין אפי בשורה של כחמש
מכוניות חונות מעברה השני של הצומת.
הוא עבר את הצומת והתקרב בסקרנות
למקום ההתקהלות.
רק אז הבחין בשוטר תנועה שהורה לו
לעצור ולהצטרף לשורה הממתינה.
שני מזלות במכה. אפי ירד מהקטנוע
כשהוא מפטיר לעבר אשתו ,״תהרגי אותי
אם אני יודע על מה הוא עצר אותי, אבל
אם הוא יגלה שנגמר לי הרשיון כבר
שבועיים, זה הסוף שלי.״
בהתקרבות לשורת המכוניות, שמע אפי
את השוטר מחלק רפורטים שונים למכוניות
העומדות, כשהעבירה השלטת: אי-
ציות לתמרור עצור, המותקן בפינה.
השוטר התקדם בשורה והגיע לקטנוע.
״רשיונות בבקשה,״ הושיט את ידו לקט-
נוען. תוך שהוא מעלעל בניירות, ניסה
אפי למשוך את תשומת ליבו מהתאריך
באומרו :״סלח לי, על מה עצרת אותי?״
רגע היה השוטר נדהם לחלוטין. הוא
הביט באפי, סקר את הקטנוע, הציץ סביבו,
ונראה כי הוא מנסה להפעיל את כל
יכולתו המשטרתית כדי להיזכר במהות
העבירה אותה ביצע בעל הקטנוע.
שוב סקר את הקטנוע ולפתע נשם לרווחה
:״אה, למה אתה נוהג בלי ראי-
צד,״ שאל בחיוך ניצחון, והתחיל רושם.
כשהמשיך הזוג לעבר השנייה הנכספת,
הרעים אפי לעבר אשתו שמאחור ,״שני
מזלות במכה, גם לא שם לב לתאריך וגם
שכח שבעצם עצר אותי על השלט עצור
ההוא. רווח נקי.״
המולח הזה 18 ? 0

האיום המוחן׳
ער ואשו
שר כר
נהג במדינה
בחדר אחד קטן שרק שליש ממנו מוקדש
למבוטחים, נדחקים עשרות אנשים איש
על גב רעהו בנסותם לזכות בתשומת ליבן של שתי פקידות.

לאחר המתנה של שעות ארוכות בחור הס זוכים לעתים קרובות
לזימון נוסף ליום אחר. כל האנדרלמוסיה הזו מתרחשת במישרד
ה״פול״ ,שהקימו חברות־הביטוח לטיפול במכוניות ״בעייתיות״.

נטביע אותר בנוינת
ף* ם עולים איש על גב רעהו. מזיעים
( \ בחום השרבי אחד לתוך נישמתו של
השני. דחוקים כמליחים בחבית, הם מצ טופפים
ליד הדלפק הבודד ומבקשים לז כות
בתשומת ליבן של שתי הפקידות
הטרודות מעברו השני של הדלפק.
זהו הפול. החברה אותה יצרו חברות-
הביטוח בישראל לטיפול בנהגים ובמכוניות
שנקבעו על ידן כפרובלמטיים. שלא
כמובנה השני של המילה פול באנגלית* ,
אין אף אחד מן הממתינים לתורם יכול
לזנק למימיה הצלולים של בריכה כלשהי,
ולהתרענן מן החום והצפיפות. בפול
הזה הם ממתינים בסבלנות לתורם בדיון
על תביעת־הביטוח או על הוצאת פוליסה.
כיצד מגיעים אנשים לאותו חדר צפוף י
מה גורם לנהג לעזוב את סוכן־הביטוח
שלו ולפנות לפול? עד כמה שהדבר ישמע
מוזר — סוכן הביטוח עצמו.
יעקב מועלם, נכה מפתח־תקווה, הוא
בעליה של מונית מדגם פדו. מועלם בן
ה־ 28 פנה לחברת־ביטוח וביקש לבטח את
מכוניתו ביטוח צד שלישי, הנדרש בחוק.
להפתעתו אמר לו הסוכן בלי להזדקק
להסברים מרחיקי מלל :״לך לפול, אנחנו
לא מוכנים לבטח אותך!״
מועלם הלך ונדהם. ברחוב אלנבי ,113
* למילה? 001 שתי משמעויות)1( :
התאגדות )2( ,בריכה.

רות־ביטוח לא אוהבות אופנועים. לכן
מבוטח איתן בפול ומשלם מדי שנה 195
ל״י לקופתו .״עכשיו הוציאה אשתי דרורה
רישיון,״ מספר איתן ,״ובאתי לפול להסב
את הביטוח גם על שמה. הייתי בטוח שאני
אצטרך להוסיף עוד כמה לירות. והם
ביקשו ממנו עוד 180 לירות בשביל האשה.״
טענות נגד הפול מרובות בטלאים באחוריו
של קבצן.
יחיא דהבש, נכה בן 23 נשלח עם יתר
הנכים לסדר את ביטוחי ריכבו בפול. שם
קובל יעקב
קייבק, בעל מכונית ״פיאט״ ,מודל ,1947
הנדרש לשלם כל שנה ל״פול״ שליש מערך
המכונית עבור ביטוח צד שלישי בלבד.

.זוהי פנוניה!

באותו הדר צר וצפוף הזכור לרע, נאמר
לו, כי עליו לשלם 1680ל״י, צד שלישי
בלבד, עבור מכוניתו ששווייה 7000ל״י.
כמעט פי שניים מהסכום אותו היה
מועלם משלם לסוכן־הביטוח שלו.
ועדיין באותה מישפהה. יובל מועלם,
אחיו של יעקב, הינו בעל משאיות. יום
אחד אירעה תאונה קלה לאחת ממשאיותיו.
יובל פנה לסוכן הביטוח שלו, והלה הטעים
:״כדאי לך לשלם את הנזק בעצמך.
אם תכריח אותנו לשלם, נזרוק אותך לפול!״

הביטוח ואלה מתפטרות מעונשם בהעברה
לפול, הגובה מהם מחירים מיוחדים.
גם בארץ נולד תחילה הפול למטרה
זו. תחילה היה מיספר המבוטחים בו
קטן, בהתאם למיספר הנהגים המועדים ל תאונות.
אך הוא הלך וגדל. בעוד שבשנת
1970 היו מבוטחים בפול 1733 מכוניות,
הרי ששנה אחרי כן, ב־ ,1971 היה מיספר
המכוניות המבוטחות .4331
השנה חל גידול אסטרונומי נוסף. בעוד
שבארבעת החודשים הראשונים של השנה
אשתקד ביטח הפול 1000 מכוניות, ביטח
השנה 1800 מכוניות. כמעט פי שניים,
הסיבה העיקרית לתאוצה זו, היא ש בארץ
אין אדם נשלח לפול בשל היותו
נהג מעורב בתאונות בלבד. הוא נשלח
לשם גם בשל דגם כלי ריכבו — מיושן
או אופנוע, בשל נכותו, או בשל גילו.
עומדת השאלה: האם חברות ביטוח קיימות
רק כדי לשמור על רמת רווחיהן?
והאם הדרך לשמור על רמת הרווחים היא
העלאת התעריף ב־ 180 אחוזים על־ידי חברה
מונופוליסטית?
מנהל הפול של חברות־הביטוח הינו עו־רך־הדין
מיכאל צלטנר, בנו של נשיא בית-
המישפט המחוזי בתל־אביב, זאב צלטנר.
צלטנר הנראה צעיר מ־ 34 שנותיו, מכחיש
בראש וראשונה את השמועות לפיהן נשא
הפול השנה רווחים. להיפר, לדבריו, הפסיד
הפול השנה בשיעור של 150 אחוזים
מהפרמייה.
(המשך בעמוד )32

שלם א ת
הנזק מ כי ס ך!

איחור רשל יום אחד^.
החזירו

דחבש הנכה, בגלל
לדבריו, הפסיד 250ל״י בגלל שאיחר
למסור את המיסמכים לחברת־הביטוח.

ף ב,,פול״ כידוע משלמים כפול. מועלם
1העדיף לשלם מכיסו ובלבד שלא ליפול
לפול.
הפול הגואל הגיע לחברות־הביטוח לאחר
שנוכחו כי אין סובסידיות אשר תוצאנה
אותן מבוץ ההפסדים של ביטוחי־הרכב.
הם הקימו את החברה המונופוליסטית
והחלו להפנות אליה קליינטים.
הציג את הדברים בצורה פשטנית שלמה
אליהו, מנכ״ל חברת־הביטוח אליהו :״ביטוח
רכב גורם לנו נזקים כבדים ביותר.״
וזה בחברה אשר נולדה מתוך ביטוחי־רכב,
צמחה וגדלה על חשבונם של בי־טוחי־רכב
והתפרסמה בשעתו כחברה הראשונה
בארץ שלא הפסידה בביטוחים אלה.
כיום הצטרפה אליהו לכלל חברות־הבי־טוח
שהעמידו שורה ארוכה של נהגים
וסוגי רכב אותם אין ברצונם לבטח. אותם
הם מפנים למונופול הפול: נהגים מתחת
לגיל ,24 נהגים האוחזים בהגה שנה בלבד,
נכים, בעלי סיטרואן דה־שבו, מכוניות
בנות 8שנים ומעלה, מוניות ועוד ועוד...
לאיתן צרבינסקי יש אופנוע. חב

היתה
לו .״אבל
הס רצו ממני כסף כאילו שהייתי נהג תאונות,״
מתרעם יצחק מעוז, חייל בן ,20 הנדרש
לשלם 350ל״י עבור ביטוח קטנועו.

.שום תאונה!

נאמר לו כי עליו לשלם עבור האופל שלו
2500ל״י שנתיות.
״הפקידה דרשה ממני לשלם 250 לירות,״
מספר יחיאל ,״את היתר היא אמרה
לי לשלם תוך שבועיים. לא באתי בסוף
השבועיים. אחרתי יום אחד, כי הייתי חולה,
והיא אמרה לי שהפסדתי את הכסף ששילמתי
בגלל שלא באתי בזמן. לא היו
מוכנים להחזיר לי את הכסף .״הייתי צריך
לשלם שוב 250ל״י, ואח״כ עוד .2250״
למעשה אין הפול לביטוחי־רכב המצאה
ישראלית מקורית. בישראל רק שיכללו את
השיטה למימדים מדאיגים.
בכל ארצות העולם מקובל לקיים פול
לביטוחים עבור נהגים שאחוז התאונות
שהם מבצעים גבוה בהרבה מן הממוצע.
הם נחשבים לסיכונים מיקצועיים לחברות־

שרצתה
גס לנהוג
באופנוע שלו, נדרש אילן צובינסקי לשלם
ביטוח כפול. מימין לאילן, אשתו ובנס,

בגרר האשה

במדינה
מדע
מתרחבו מתכוו ץ

גירסה עממית קובעת כי עיניו של אדם
משקפות את אופיר ואת אישיותו. לכך
עדיין אין כל הוכחה מדעית. ובבל זאת
מנסים לאחרונה שני מדענים להוכיח כי
אישון־העין משקף תהליכי־למידה ופעילות
מחשבתית.
זוהר עילם, אסיסטנט בחוג לפסיכולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב, ויוכבד בת־יעקב
אסיסטנטית בחוג לבלשנות־אנגלית
באותה אוניברסיטה, נמצאים עתה בעיצומו
של מחקר, לפיו הם מנסים להוכיח
כי אישון־העיז מהווה מדד מדוייק למידת
פעילותו המחשבתית של אדם.
העובדה כי האישון גדל ככל שפעילותו
המחשבתית של האדם מאומצת יותר,
נתגלתה על־ידי האמריקאי הס ב־.1964
שני החוקרים הישראליים מתרכזים כרגע
במחקרם על התבוננות בתגובות ה
קצף
לגילית 6׳ג3ו) 10x1(17 5מ•קולון? 0001-01 משחת גילוח וח 63־ו 19 0ז!ע3ו51 דיאודורנט 6 5)1014ח 00109 סכיני גילוח ח95 ^\6ח1<1
קים לשיער 9 06301ח6551ז|£־ו>)31
מי פנים לאתר הגילוח ח376 10110ו 51ז/1?)6

1 ^ 0 8

הובלו ת

התיאטרון הקטן מציג:

ד לי ה 0ריך לנד>״במר¥<,אב ר 1ו ח .״אמרי<

מטעני חבילות דואר

בכל שעות
השקדים בוטיק
כתב1ביים:י1אל זילברג

הי ממה

בכל י מו ת ה שנ ה
מכל

מ קו ם

טלפונים 54713

לכל

מ קו ם

58851 -

פועל 24 שעות בי ממה

ונעו לחונש
בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30 .ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסים

סיגנל
אל קטרוכיקח
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

׳ -01׳.זזלטר

מבצע: מצלמות נוער בזול!
מבצע: פילמים עם מתנות.
ל ת חי ל ת חופ שתה קי ץמצל מו ת
מ תו צרת אגפ א, ס קו רהו קוני ק ה
ב מ חי רי ם זולי ם — מ חי רי מבצע !
צלו מי פ ספו ר ט בין־רגע !
גלויו ת ( 40 )9 /1 3אגו רו ת בלבד !

הוולזנץ נ 31ו ־
חיהדז,רחו 11ב ר
13 נו

תל־אביב — בית־ארלוזורוב׳
יום ד׳ 19/7ב־.8.30
נתניה — אסתר׳
יום ה׳ 20/7ב־•9.15
חיפה — שביט,
יום ו׳ 21/7ב־.9.00
תל־אביב — בית־ארלוזורוב.
מוצ״ש 22/7ב־ 7.30ד.9.30
יפו — אלד,מברר.׳
יום ג׳ 25/7ב־.8.30
פתח־תקודה — שלום,
יום ד׳ 26/7ב־.9.15
כרטיסים: תל־אביב׳ ״לא!״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה :
״קופת־מכבי״ ו״גרבר״•
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655
מסיק: יצחקגן-ניע*(0זינו**4044.70.)1

אישון הולד ומתרחב
העיין כראי המחשבה
אישון בעת שמיעת משפטים שונים וחזרה
עליהם. הם נוכחו בין היתר כי דרוש
פחות מאמץ להבנת משפט רגיל מאשר
להבנת סידרה של סתם מילים באורך זהה
לאותו משפט.
מתברר כי הנבדק מחלק את המשפט
ליחידות קבועות (נושא, נשוא וכר) ומפני
שהמילים הינם חלק מיחידה אחת
מאורגנת, קל לו יותר לקלוט אותם.
ניכר בבירור בעת הבדיקות כי על כל
היתקלות בתת־יחידה בזו במשפט, היה
האישון מתרחב באופן ניכר ומתכווץ חזרה
עם הבנתה. נתגלה גם כי האישון
מתכווץ חזרה גם בעת שמיעת מילות־חיבור
מוכרות.
שני החוקרים הישראליים גילו גם כי
האישון הגיב בהתרחבות כאשר הנבדק
האזין לצמדי מילים הפוכות, דוגמת :
אביב־ המת במקום רמת־אביב! .ם ביר כי
הדבר נובע משום שלאדם קל יותר לל מוד
ולהבין צמדי מילים שיש ביניהם
קשר משמעותי, מאשר צמדים חסרי קשר.

הא ור ג יה
שרא היתה
א רוצים הביתה! רוצים אורגייה!״
צעקו המונים ברחבי מדינת־אכזיב.
הצעקות נשמעו בכל המיבטאים וכל
הטונים ובקעו מפיותיהם של אלפי בני
תישהורת משולהבים שנכחו ביום שישי
בפסטיבאל־אכזיב. הם באו אמנם לחזות
בהופעותיהם של אמני צמרת ישראליים,
אך בסתר ליבם קיוו לסיים באורגייה.
הכרט־סים שנמכרו לקהל הרחב, ציינו
את שעת הפתיחה כעשר בערב, אך כבר
בשבע וחצי, הופיעו הראשונים. מכוניות
מכל קצווי הארץ נהרו צפונה, למדינה
שאין בה חוקים, לתפוס מקום ישיבה.
בינתיים, על הכביש, נוצרו פקקי תנועה
מרוב מכוניות שלא מצאו מקומות
חניה. כל מי שפקעה סבלנותו, חנה בצידי
הכביש, הכין עבודה לשוטרי התנועה
שהחלו בחלוקת רפורטים.
רבים מהנהגים, לאחר שלא מצאו מקומות
חניה, סובבו את ההגה אחורה ונסעו

נ ו תשופסיה וכר השומויס עוד ישראל 1א הועידו: מדינת אכזיב 111111 את חגה

אשת הבוהמה נעמי אידווה (שלישית מימין) וזמר־הקצב
צביקה פיק (לידה) ,כשהם מוקפים בחבורת
אוהדים שהתקבצה מקרב צופי הפסטיבל שנערך על־ידי אלי אביבי. מאחוריהם שלט כתוב
באנגלית משוס מה, המודיע כי מדינת אכזיב מציגה פסטיבל של מופעי זמרים ואמנים.
הקהל שציפה לאורגיה המונית נוסח אלי אביבי, התאכזב. במקום היו רק הופעות אמנים.

מדינת אכזיב

חזרה. שיירת המכוניות אל אכזיב ומאב־זיב
התחרו באורכן. בשעה עשר בערב
היו במקום כששת אלפים איש,
להקת אחרית הימים, אריק איינשטיין,
צמד העמרנים, אילנה רובינא, אושיק
לוי, מוטי גלעדי, הלהיבו את הקהל בזה
אחר זה, כשמנחה את הערב דוד טופז.
הופעתו של נשיא מדינת אכזיב, אלי
אביב, ארכה רק שתי דקות והופסקה פעם
אחת על־ידי זריקת אבן על הבמה מקהל
ההמונים המשולהב. מה שהקהל לא ידע,
היתד, העובדה שאביבי בילה אותו בוקר
4שעות בבית־המשפט, שם עמד נגדו
צו מניעה לקיום הפסטיבל.
בשעה 2.30 לפנות בוקר, כשנסתיימו
ההופעות, התחזקו הדרישות לאורגייה.
אלי אביבי ואשתו רינה נעלמו מביתם,
סיכלו את מזימותיהם של כל המחפשים
שעשועי־אכזיב.
וכשהנשיא איננו, דבר לא מתקיים במדינתו.
לאחר המתנה של שעות לאורגייה
שלא נתקיימה, פנו אלפים הביתה, ומאות
פרשו שמיכות על אבני החצץ וקיבלו
את הבוקר בעיניים עצומות.

הזמר בעל המחלפות מעניק
חיבוק צדדי בפרצוף מיוגע ל־אחת
המעריצות שעברה את המחסומים.

מה, אין אורגיה?
_ 1׳דירל

דז מי חוווז__ הסגר רויי ה

בשעה שלוש לפנות בוקר
נואשו נובקוי הפור
ו-ז דוו ר ז

רו ד דו ח

אדמת מדינת אכזיב. המאושרים שהצטיידו בשמיכות נרדמו חיש
קל, האחרים דוגמת הזוג בתמונה שמשמאל, מצאו מיקלט מצינת
ה רו ה ר

| -ר ,:ג 1׳גו 0מנדן

וז ד ־ די רז

וו ל

סגדזדז

רו סנו ־ ר ר

ה ״ ףוםירדרנגףוררר

או מנ םאתהטלה —
א בל זו ל א סי בהל הג זי
ם ! קחאתעצ מן
לי דיי ם: אינ ך צריך
ל א כול בל-כך, לעבוד
כל-כך, או א פי לו ל ק בוע
שורה כהא רו כ ה
של מי פג שי ם רו מ אנ21ב
מרס -
טיי ם, על הסרט״ הנ ע.
20באפ רי ל
בת טלה: אםאת חו שבת
שאתי כו להלה גיד
לו א ת הכל, ב ת קי פו ת כז א ת — א ת
טו ע ה. אםתמ שיכי, הקרע יבו אללא־ ספק.

81(0

אחרי הרגיעה באה הסערה.
יש אפילו אלמנט
של סכנה, מיום גוער
יוס א׳ הבא. מוטב,
מכל מקום, שלא תתרגש
לשווא, ושלא תצא
מגידרך. זהו שבוע של
מנוחה ושל שיפור בריאותך,
אס היא רופפת.
|| 6 3 6 !1 )3 3שבוע של פגישות עם
אנשים מוכרים, בו יש
להימנע מפגישות מותחנת מדי. אין גס
טעם בקניות יקרות. הצטמצמי ברכישת
הדברים להם את זקוקה באמת. אם יש
לך מזל — היכנס לשותפות חשובה,
בינם שלישי הבא, שתביא לך ברכה.

יו ם א׳ פו ת ח פרק חד ש
במאבקךה מי ק צו עי או
ה אי שי. אםאתה תדע
להסתכלמס בי ב לפני
שתקפוץ, ל שקול א ת
כל האפש רויו ת ול א
ל ה תנג שויו ת
ל הי כנ ס
ע ק רו ת — יש לך סי כויי
ם מ צוייני םלהר 21ב
מ אי ־

חי ק לכ ת. פגי שה עם
_ 20 בי 1נ י
נערה בהירת־ שיער תו ביל
או תךלב חי רהמ בי כ ה. תצטרך להח לי
ט, ומהר: אחרתתפ סי ד הז ד מנו ת רו מ
א נ טי ת גדול ה מ או ד. עליך ל שי םאת
הדגש על פ עילו ת דוו קאמ חו ץלמ קו ם
מעטמ או ד בכך.
מגוריך, ולהסת כן

!1או מיו _ 1

גס לך נשקפות סכנות
כלשהן, אס כי חמורות
פחות: במיוחד היזהר
אם יש לך עסק בעבודה
עם מכונות או מכשירים
חדים וחשמליים.
אל תיכנס לחובות ואל
תתחייב על כסף. מלבד
זאת, אווירה טובה תא־פנף
את בני מזל סרטן:
הס ייתקלו בשורה שלמה
של אנשים מעניינים, במיוחד
במישור הרומאנטי וצריך להיות נבון.

השבוע יימצאו פיתרונות לבעיות שהעסיקו
אותך עוד מהחודש שעבר.
תצליח להיחלץ
ממיספר דאגות כספיות
שהטרידו את מנוחתך.
לעומת זאת, ייתכן שתיאלץ
להתייצב מול
משבר ריגשי. אם יקרה
הדבר במשפחתך, מוטב
שתנצור את לשונך אם
אינו רוצה שהעניינים
יתגלגלו לרעה.

הגל העכזר העובר, פעם
אחת נוספת, על מחשבותייך
עשוי להיות
מוסר על־ידי גורם בל־תי־צפוי:
פגישה עם
אדם חדש לגמרי או עם
איש מן העבר — אבל
מהעבר הרחוק יותר. אל
תתני דעתך לצדדים
השליליים יותר של הסובבים
אותך ; נס דת
(המשך
מעמוד )29
עורך־הדין הצעיר אינו שוכח להוסיף
כי הוא מבסס מיספרים אלה על
התביעות העתידות להגיע בשנתיים הקרובות
מתאונות־הדרכים שאירעו בשנת
. 1971
לעומת זאת אין צלטנר מכחיש את התנאים
הבלתי נסבלים השוררים כיום ב־מישרדי
החברה בתל־אביב .״אנחנו היינו
מסודרים לקבלת 20 עד 25 אנשים ליום,״
מסביר צלטנר את פשר האנדרלמוסיה
המישרדית ,״גודל הצוות שלנו היה מיועד
לכך, מיספר שעות העבודה ליום וגודל
המישרד.
״מה שקרה זה שבשלושת החודשים האחרונים
היינו מוצפים בצורה לא נורמלית.
הגיעו יותר ממאה אנשים ליום למישרד.
לא תמיד בשביל לעשות פוליסות. באו
אנשים סתם בשביל לסדר כל מיני ענייני
ביטוח. והמיספר הזה של מבקרים הפתיע
אותנו. לא היינו ערוכים לקבלתו.
״תחילה חשבתי שהגידול המתמיד הוא
תופעה זמנית. לכן הסתפקתי בהגדלת שעות
הקבלה משלוש וחצי שעות לחמש שעות.
כעת אני רואה שזה לא מספיק. החלטתי
לסגור את המישרד ביום שלישי הקרוב,
ובמשך היום הזה נעשה כאן שיפוצים,
ונגדיל את המקום. אם למרות הכל ימשיך
הגידול, לא תהיה לנו ברירה ונצטרך לע־

מאזנ״ס

המאבקהרא שון החד ש מ תג ל ה לך בכל
כיעורו — ואתת היי דוו קאהמפ סי ד ה.
אבל א ל יי או ש. ל א
ט ר אג די ה, כי אנ שי ם
רבים, בבי ת, ב מ קו ם״
העס קי ם או ב מ חנ ה.
חברתך ה טו ב ה ביו ת ר
ת תגל ה, פעם נו ספת,
כ מ קו ר א מי תי של עזרה.
בני עקרב: עי ס-
ק ה רציני ת ע שוייה לה
תבטלאםלא תדעו
לוו תר בלב שלם ולשתף
א ח רי ם ב רוו חי ם. ליבשו מ ש הו בצבע
תכל ת ו היז ה רו מצננ ת, דוו קאבת קו פ ה זו:
אתם עלולים להפ סי ד בגללה הרבה.

פגישה שקיימת עם ישיש רם־מעלה בראשית
השבוע, תיגרום לך קורת־רוח והרגשה
כי אתה באמת
משהו. אולי יש בזה
שמץ מן האמת, אך
יהיה עליך להוכיח זאת.
לכן אל תהסס, ובכל
מקום בו תינתן לך האפשרות,
הצג את די־עותיך
ללא חשש, והסבר
את עמדתך. הסוג
2בנובלובר -
20בדצמבר
בבים אותך יבינו זאת.
בת קשת: חידלי מ־מישחק
הביישנות עם תמשיכי כך, תי־פקע
סבלנותו והוא ייעלם. בת קשת,
הנחיתי את המהלומה מאוחר יותר.

ישצבוה שם היא ינו
^ ני רוצה להתחיל עם אשתך!״
אמר הגבר המקריח, ופזל בעינו אמו האחת. הדברים נאמרו בקור־רוח, בהתעלמות
גמורה מהמבט החשדני שהופיע על
פני האשה הנחשקת.
כמו להדגיש את דבריו, ניגש סתום־
העין אל האשה הקטנה, עדינת המראה,
חיבק את כתפיה והצמיד אותה אל ליבו.

ן ש11

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה
ך ןן ן\
חנה כלפון עס בעלה הפי־

לולוג־ארכיאולוג יאן גוגובך, צוחקים
לאחר סידרת הפרצופים המשעשעים.

דיעו ת מ שונו ת ש שמעת בז מן האח רון, גר-

*0111

עורך־הדין מיכאל צלט־נר
34 בנו של נשיא
/ 111 #111
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, מנהל ה־
״פול״ ,אותו הקימו חברות הביטוח.

קוב

י ח סי ך עם ה מ מוני ם
עליך הו ל כי ם ו מתער-

ל א -מעט
ערים,
עטייך. חו סרש לי ט ה
במצב, אי בו ד ע שתו נות,
או חו צפה שאי נה
ב מ קו מ ה, עלולה
ל ה בי א א פי לו ל פי טו רין
; מחשבה על ה תו
צ או ת ת בי א רק תו עלת.
בתא רי ה, אין
ספק כי הו אבאמת או ה ב או ת ך, ו אינו
מ ע מי ד פני ם כפי שאת חו שבת לפ ע מי ם,
או כפי שנו הגו תחב רו תי ך לרנן. ביו ם ג׳
כסף ק טן. לבשי ורוד.
ת א בדי ס כו ם

נטביע אותך בבריכ ה

ז 2בדצמבר •
סז בי נו א ר

בור למקום יותר גדול לטובתם של המבוטחים.״
יתכן
והשיפוצים יפטרו את בעיות הצפיפות,
אך עדיין תיוותר שאלת המחירים
המופקעים, אותם דורש הפול ואותם משל מים
נהגים, כמו יעקב קייבק, למשל :
״יש לי פיאט טאראנטה מודל ,47״ מספר
יעקב, מכונאי במיקצועו ,״היא לא עשתה
לי אף פעם בעיות, אבל אני לא מעריך
אותה בשוק ביותר מ־ססס! לירות.״

מו אצלך מהפכ ת-ער-
כי ם, ורצון ל היו ת שו נה,
אקס צנ ט רי, במרכז
הענייני ם. אל תי תן
ל או תו אדם שסובב א ת
ראשך עד כ ה בדברי
נו הג
ההב לי ם ש הו א
לה ש מיע לך, להמ שי ך
ולע שות זאת. כל מ ה
שעליך לע שות הו אלה יו
ת ישר עם עצמך.

תרנגולות
עם ביצי-זהב

מצבך הנפשי מוסיף להשתפר — וזאת,
בזכות היכרויות חדשות,
ועל־יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, כי יש לך כל הסיכויים
לפענח את הקשרים
שקשרו אותך למצב
סטאטי. כישרונך
יתגלה ברבים, למבוי
20בינואר -
כתך ולשמחתך. אל
18בפב רו א ר
תהיו שוטים, בני דלי :
נצלו זאת לפרנסה.

תיוו כ חי ל ר או ת ש הו א מו כן לבו אלק רא
תך ולגלו ת ה בנ ה
בכל הנוגע לך. הו א לא
יוכל להס תי ראת מבוכ
תו כשתב חיני ש הו א
נמ שך אליך. יו ם שלי שי
הו א יו ם ה שי ל טון
ה בל תי מעורער שלך.
הו א עשוי ביו םזה
להס כי ם לכל מ ה שעו19
בצבד *אר -
ל ה על רוחך, א פי לו
20במרס
ל קבל א ת חי ציי ך הש-

^ :י נוהג 21 שנה, מגיל ,18 ועוד
לא היתה לי, ברוך־השם, אף תאונה
אחת. הייתי מבוטח כל השנים בחברת
יובל והשנה כך אמרו לי פתאום ללכת
לפול.
״איזה מין דבר זה? למרות שלא הגש תי
שום תביעה 21 שנה, זרקו אותי לפול.
בשביל הטאראנטה שלי אני משלם היום
ביטוח 305 לירות לשנה. מתייחסים אלינו
פה כאילו היינו תרנגולות שמטילות ביצי־זהב.
כל הזמן חולבים עוד ועוד. ולא מספיק
הכסף, אז כשאני בא לפה אני מבזבז
כל פעם בתורים כמה שעות, והורג
לעצמי יום עבודה.״
לטענות הכספיות אין בפי צלטנר תשו בה.
אך הוא מוכן להתייחס לטענתו של
יחיא דחבש הנכה, אשר 250 הל״י שהשליש
לא הוחזרו לו.
״הבחור בא והיות ולא היו לו כל
המיסמכים להוצאת פוליסה שנתית, הוצאתי
לו פוליסה זמנית לשבועיים. החתמ תי
אותו על טופס שאם הוא יאחר, הוא
עלול לשאת בהפסדים. היות ולא הגיע
בזמן, תפש הביטוח לשבועיים וביטוח כזה
יקר בהרבה מביטוח שנתי. אי-אפשר להחזיר
לו את הכסף ששילם, משום שתקו־

7111111111 השיער הטבעי אסוף
11ח 11112 ומוגבה, הפנים מרוחות
בלבן, עיניים מלוכסנות ומבט מושפל. האיפור
היפאני נעשה תוך רבע שעה.
הכל לעיניו של הבעל יפה־התואר.
״הוא לא מבין כל־כך טוב עברית,״ לחשה
האשה הקטנה באוזני סתום־העין והביטה
על בעלה החוקי בעיניים מתנצלות.
״או. קי,.״ עבר הסתום לאנגלית, ושלח
אותו משפט שנית. הפעם נענה בצחוק מצלצל
שפרץ משפתי הבעל.

אשה קבצנית;
אינדי אני ת
^ ת את ...רוצה להתחיל עם אש־תי!״
צחק הבעל. אשתו הצטרפה

חזרה מאולפני״צינה־צ״טה־ /ועם הידע
וה להעניק לכל אחד את פרצוו חלומותיו
לצחוקו ואליהם הצטרף ציחקוק נשי ביותר
שבא משפתי הזר המוזר.
מגודל הצחוק, נשמטו מפניו השפם והזקן
הדליל, נפלה גם הקרחת המבריקה, ופרצופה
של כתבת העו.לם הזה אלה ברקת,
נתגלה בכל הדרו.
מחזה זה התרחש בבית אבן קטן ש בשכונת
האמנים הירושלמית, ימין משה.
הבעל שנדרש לוותר על אשתו עונה לשם
ההולנדי יאן גונובך, פילולוג שעושה את
הדוקטורט שלו בארכיאולוגיה. אשתו אינה
תזמור מקדת־עין

שיער מוחבא מתחת לקרחת מלאכותית, עיין אחת שנסתמה על־ידי
רשתית, כובע ומקטרת. מימין בעגול, הכתבת ללא כחל ושרק.
המדהים בכשרונה של המאפרת חנה כלפון היא המהירות בה היא מבצעת את הפרצופים.

אות הנני
מתם נוצה
הדמויות השונות

השיער קלוע לצמוח,
רצועת
צמה מלאכותית מוצמדת למצח, צבעי מלחמה
על הלחיים וחמש דקות איפור.

אדומת־עוד

אלא המאפרת חנה כלפון.
חנה, מי שהיתר, המאפרת הראשית
של הטלוויזיה הישראלית, עזבה לפני
שנתיים את הארץ, רווקה, חזרה נשואה
ועם נסיון חדש באיפור קולנוע שרכשה
באולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא.
היא לא הספיקה לנוח מהשנתיים בנכר,
וכבר נקראה לעזור לרוני יעקב באיפור
שחקני הסרט הישראלי ד,הדש סלומוניקו.
ברומא היתד, צמודה למאפר האיטלקי
הנודע אוטולה פאבו, ממנו למדה שיטות

חנה כלפון, מאפרת את השחקן האיטלקי לוצאנו
קטנצי בסרט האיטלקי החדש ״המשפט על ערכו של
כבוד,״ שנעשה בשנה שעברה באולפני ״צ׳ינה צ׳יטה״ אשר ברומא.

טצעת

איפור חדשות שעדיין אינן ידועות בארץ.
כשהסריטו באולפני צ׳ינה צ׳יטה סרט
על חיי מוסוליני, התמזל מזלה לעבוד לצי־דו
של המאפר ר,הוליבודי הנודע צ׳ארלס
(בתו של רייאן) פארקר.
במיפגש עם הכתבת, העניקה לה ה מאפרת
שלל פרצופים שונים לפי הזמנה.
בהפרשים של דקות ספורות הפכה אותה
חנה כלפון מסתם עוד פרצוף נשי
לאינדיאנית, יפנית, קבצן, כל זאת באמ צעים
פשוטים להדהים.

חנה כלפון עם המאפר הראשי של
פני ״צ׳ינה צ׳יטה״ ,אוטולה
ממנו למדה שיטות איפור חדשות, מסיכות המשנות

רומדת

האונס — חסד אבל היכן הגבול קשישי — בירעם? /
או זכות־עבר בדמות חורבת ביודכנסת?
יש גבול לאונס המצפון וזה מזכיר /בדיחה
על גברת שהכרתי /אשר סיפרה :״אתמול מנעתי אונס/ ,
פשוט מאד, כיוון שהתמסרתי.״
וממפ״ם לל״ע. בשנים הגורליות, שבהן גובשה ונב־פתה
הכפייה הדתית על המדינה, והפכה לחלק מן המיש־טר
— היה שר־המישפטים מנהיג הל״ע, פינחס רוזן.
מעשיו היו מעשי פינחס ושכר מיפלגתו — שכר זימרי.

מכנסת לכנסת שיתפו ל״ע פעולה כהגברת
הכפייה הדתית, עד לכנסת הנוכחית, שכה

(המשך מעמוד )11
הסכמת המציע, הרי לא היה שום דבר מונע מהם לחזור
ולדחות את ההצבעה אחרי הפגרה, וכן הלאה, עד תום
כהונת הכנסת הנוכחית, כשהצעת־החוק תמות מוות טבעי.״
לא הסתפ קנו בפעול ה פו ר מלי ת זו. עוד ב או תו יו ם,
ב מי סג ר ת הווי כו ח על מי ש רד״ הד תו ת, הו ק ע תי מעל הדוכן
אתהצ ביעו ת הי סו די ת של מ פ ״ ם ול״ ע, שנתנו י ד לכל
ה תי מ רוני םוהתח בו לו תהאלה :

אורי אכנרי הקומדיה המוצגת מזד, שבועות
בציבור ובכנסת על־ידי גורמים הטוענים כי הם דבקים
בעקרונות בעודם נדבקים לכסאות — מהווה שיא חדש
של צביעות מתחסדת זו.
ח״כ מאיר יערי זועק, שיש גבול לאונס המצפון.

איזה גבול יש לאונס ז איפה מתחיל האונס
ואיפה הוא נגמר?
על כך השיב היום המשורר דידי מנוסי, ואנציח כאן
את שירו בדברי הכנסת :
יש גבול לאונס של מצפון רגיש אפילו אם אשה
היא האונסת אז כשאבנרי חוק דומה מגיש / ,נס
המצפון חיש אל מזנון הכנסת.
יש גבול לאונס המצפון הנס גם אס יש גיל שבו

ה אוזנר: עקרונות וכס או ת
בפתה הממשלה, בהשתתפות הל״ע, את החוק
האורתודוכסי של ״מיהו יהודי׳׳ על המדינה.
והנה, לפתע, התעורר הל״ע. הם הצביעו נגד הצעת־החוק
של הבר־הכנסת מאיר אביזוהר, שהיתה זהה עם

מב־רעם ונד ונקרבה
ה עי מו תהרא שון עם משה דיין על רקע פרשת ע ק רג ה
גאב עי ק בו תהצעהלטדר־ היו ם של ר ק ״ ח, ש טי פלה
בפר שה קו דמת — בירע ם ו אי ק רי ת. ה צע תי להעביר א ת
ההצעה לוו עד ה, ודיבר תי על הפר שות החד שו ת.
הדברי ם הו ש מעו בפתח הי שי ב ה שבה ני דון לאחר
מכן שינוי שי ט ת־ ה ב חי רו ת. ה או ל ם הי המלא.
בר א שי ת הד ברי םקרא תי א ת פרשת כרם נבו ת מן
ה תנ״ ך (ר אה ״ הנ דון ו צי ט ט תי א ת שירו של זאב
ז׳ בו טינ ס קי (״ שם י רוו ה לו משפע, מ או ש ר /בן־ערב,
בן־נצרת ובני / .כי דיגלי דגל טו ה ר ויושר ל שי מחת
אנ שי ח רו ת. לאחר מכן אמר תי :

עובדי־אדמה שלווים סולקו מאדמתם. השיטה: כוח,
מידמה וכחש. התירוץ: ביטחון. המטרה האמיתית: פינוי
אדמה להתנחלות יהודית. אין איש יודע מי נתן את
הפקודה. הממשלה מתכחשת לאחריותה. ראש־הממשלה
ושר־הביטחון מכריזים שלא ידעו על־כך. ההאשמה מועברת
על כתפם של קצינים בלתי־מזוהים. אולם הממשלה,
הטוענת שלא יזמה את העוול, רוצה ליהנות מן
העוול, בסרבה לתקן את מעשה הבליעל, היא משתפת
את עצמה עם בני־הבליעל.

מעשהו של מי חמור יותר — של הקצין
האלמוני, אשר גירש את תושבי כירעם ואיק־רית
כהכטחת־שקר ופוצץ את כפרם: של שי־לא*

האחריות 4י 6ן
מן 1זחו 11י11
שהתחמק .׳ ן
דאז, שוו ת רו ^ו
הביטחון רהו, חגגיטחון תיקן את העוול: או של שר־הכיטחון הנוכחי,
--בטעאת שיבת העשוקים ובניהם
כיום ־־
המונע

נות מופרכות ז
(מה חמור יותר, מה נפשע יותר — הפצצת הכפרים
המארוניים הידידותיים בגליל: או הפעלת לוחמה כימית
נגד כפר שלם בגדה המערבית; או סתימת בארות וכריתת
עצים בפיתחת רפיח?
במה מגלם השר משה דיין את דמותו המוסרית
והמדינית יותר — כשהוא מתחבא מאחורי קצין בכיר,
אך מחפה עליו בפרשת־רפיח, כשהוא מגנה ״ואנדא־ליזם״
בעקרבה ומכין התנחלות על השדות המרוססים,
או כשהוא מתחבא מאחורי הרמטכ״לים ומונע שיבת בני
בירעם ואיקרית?)
(עיתונאית אמיצה אחת שאלה את השר דיין שילשום
בטלוויזיה אם אינו סבור שעליו להתפטר, אחרי שפיקודיו
עשו את כל המעשים החריגים האלה. אני חוזר על השאלה
הזאת. אני סבור שאתה, משה דיין, אינך האיש
היכול לשמש דוגמה מוסרית לצבא הגנה לישראל, הצבא
שכל כוחו וגדולתו היא ברמה המוסרית שירש מהפלמ״ח.
שפירא התפטר בגלל הנחיות שניתנו לאיזו שהיא
ועדה, בעניין שכר־טירחה של איזה שהם פרקליטים.

מה הפרשה ההיא לעומת פרשות אלה, פרשות
המבתימות את דמות המדינה לדורות,
ההורסות את זיקת הנוער לצבא הגנה לישראל,
הפוגעות כלב ליבה של מדינתנו וביטחונה,
המספקות תחמושת חיה לבל אויביה ושונאיה ז
אם שר-הכיטחון אינו מוכן להסיק את
הפריטות --
--המס לנה המן םרית
האלה — על
שר־הביטהון להתפטר:

בפר עקברה: חו ט שני של שוד
היכן קרה המעשה הזה זמתי קרה ¥
אותו מעשה עצמו קרה פעם אחרי פעם. הוא קרה
בבירעם. הוא קרה באיקרית. חוא קרח בראבסייח. הוא
קרח בפיתחת־רפיח. הוא קרה בעקראבה.

חוט שני של עוול, של מידמה, של נישול,
של צביעות, של גזל, מקשר כין בל המיקרים
ויימשך.
יימשך ...

אותו,
. נחתור האלה. אם לא נחתוך
--מחריג לחריג, אנו צועדים אל שיטה חשובה.
מי הנבל הגדול יותר — איזבל, שהעמידה עדי־שקר
ורצחה את נבות כדי לרשת את נחלתו, או אחאב,
שקיבל את הנחלה, בידעו שהיא הושגה במעשה נבלה?

במשך כל ז מן הנ או ם ה אי ץ בי היו״ ר, י שראל י שעיהו,
לגמור א ת דברי — ל מ רו ת שלא עברתי א ת הז מן. נ אל צ תי
לקצר כמהס עי פי ם, והם מו פי עי םלמעלהב סוג ריי ם.
רק סי ע תנו ורק ״ ח הצ בי ע ה בעד ה דיון בהצעה זו.
40 הצביעו ל מ ען הו רדתהמסדר״ היו ם 21 .אנ שי ג ח״ל,
ה מ רכז ה חו פ שי ומק ״י נ מנעו ( מי קוני ס הצביע בעד דיון
ב מ לי א ה, נ מנע מהצבעה על העברה לוו עד ה כדי לזכו ת
בזכו ת הדיבור).
.חיי ם לנ ד או ו ש מו א ל מי קוני ס ני מ קו א ת הי מנ עו ת ם
בנ או מי ם שב הם דרשו גם הםאתה חז ר ת אנ שי בירעם.
ש מו אל תמיר, שנ או מיו נעשו לאח רונ ה פ חו תופ חו ת
שפויים, נאם, ל עו מתזאת, נ או ם ־ הסתה מן ה סוג ה מיני״
פ א שי ס טי ה ר גי ל:

שמואל תמיר ז ...הם (אנחנו ורק״ח) משרתים
ומייצגים את הגורמים האוייביס והעוייניס
ביותר למדינת ישראל !
אורי אבנרי ז דבר על טקרבה ! דבר על
החברים שלך, הרוצים להתנחל על חורבותיהם
של המנושלים !
שמואל תמיר ז אינני מתווכח עם נציגי
הפתח בבית הזה !
אורי אבנרי נ פיתפותי ביצים !

הצעתם. אבל הם הגישו לבסוף, הצעת־חוק משלהם לפתוח
פתח קטנטן, מעין חור של עכברים, בחומת הכפייה
הדתית. אולם הם נבהלו מאומץ־הלב של עצמם, והסכימו
לדחיית ההצבעה.

עכשיו, כשהמערך מאריך דחייה זו
הם צועקים חמס. אולם לא עולה בלל על דעתם
לנצח0 ,
לפרוש מן הממשלה, האונסת את מצפונם.

או, לא! — שום דחפור לא יוציא אותם מן הממ 0
שלה• הם תובעים הצבעה, מטעמי מצפון
המצפוניתטהור —,אך הם 0
כאשר הממשלה מונעת את ההצבעה
נשארים באותה
ממשלה. לאשה הצועקת שאונסים 0
אכן, הם דומים
אותה, כשעה שהיא
משתפתתמה.פעולה עם האנס0 ,
וגם טוענת שהיא כתולה
צביעות? — בוודאי. התחסדות? — בוודאי. אבל
מישטר 0
מקורן בצביעות היסודית של המישטר
הקיים, אתיאיס־ 0
המבוסם על הברית הבלתי־קדושה בין מפלגות
טיות, הכופות על המדינה את הכפייה הדתית,
לחפור לבין בו0 .
המפלגות הדתיות, ההופכות את הדת קרדום ו לקידמה
אדוני
היו׳׳ר, אין דרך לשיהרור,
הדת מהמדינה0 .
לצדק, זולת זו האחת: הפרדת
0 0 אין דיו לדיין
מהיקרהאםמשה דיין יו סי ף לצפצף על ה כנ ס ת0 ,
ללעוג בגלוי ל ת
קנונ הולה תיי חסכ מו א ר טי סטל חו בו 0
תיו הפרל מנ ט ריו ת ן
בשבוע שעבר ני
דיין תנ המעל הלתחושוק.ב ה: שום דבר ל א. גם 0
בעניין ז ה עו מ ד
0 0 הוא ענה — כביכול — לשאילתות.
שאלנוהו אם פועלים שילטונות צה״ל נגד שיבת
תושבי כפר איקרית לכפרם, אף שפסק־הדין של בית-
המישפט העליון משנת 1951 מתיר להם לשוב.
דיין ענה במהירות־שיא — תוך יומיים בלבד:
משה דיין ז לשאלות : 2—1הרמטכ״ל מסר
את חוות־דעתו בנדון לוועדת חוץ־וביטחון.
היו־״ר מרדכי ביבי: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכנרי ז האם כבוד תשר אינו סבור
שהכנסת רשאית לדעת אס צה״ל מסכים או לא
מסכים לשובם של אנשי איקרית לבתיהם?
משה דיין ז מה שהיה לרמטכ״ל לומר הוא
אמר בוועדת חוץ־וביטחון.
שאלתיו אם נכונה הידיעה שקצין המימשל הצבאי
ביקר אצל הבדואים המגורשים מפיתחת־רפיח, והודיע
להם שלהבא לא יתנו להם להיכנס לשטח המגודר, אם
לא ימסרו לו שטרי־מכר על אדמותיהם. כן איים שאותו
גורל צפוי להם אם ימסרו על כך לגורמים יהודיים.
גם כאן באה התשובה במהירות־שיא של יומיים :
משה דיין ז אין לי מה להוסיף להודעת נחכיר
הממשלה מיום 16.4.72 בנדון.

היו״ר מרדכי כיכי ז שאלה נוספת לחברהכנסת
אבנרי.

או רי אבניי ׳ האס מוכן כבוד השר להכ־חיש
בצורה חד־משמעית שקצינים מטעם צה״ל

פועלים לשכנע את הבדואים למכור אתאדמתם? 0 משה דיין ז אינני מוכן להוסיף שום דבר
נוסף על מה שהשבתי קודם.

על שאילתה נוספת שלי בייחם לעסקות המיסחריות
של התעשייה האווירית, הגיב שר־הביטחון (שגם על
השאילתות הקודמות אמר שאינו מוכן למסור פרטים) :
משה דיין ז אין לי מה להוסיף לתשובתי
הקודמות לשאילתות בנושא זה.
^היו״ר ביבי ז שאלה נוספת לח״כ אבנרי.
אורי אכנרי ז כבוד השר, האם יש סיבות
מייוחדות שבגללן מסרב השר למסור מידע טל
התעשייה האווירית למליאת הכנסת?
מיטה דיין ז אין לי מה להוסיף על מה
שהשבתי עכשיו.
י תכן שזהו ה מי ב חן הרציני הרא שון ליו״ ר החד ש,
י שראל י שעיהו. האס יש לו או מץ־לבלק רו אאת דיין
לסדר, להכ רי ח או תו ל ה תיי ח ט בכבוד לפ רל מנ ט 1
פנינו ב עניין ז ה לי ש עי הו ב מי כתבא רו ך ו מנו מ ק. ה•
שבוע קי בלנו ת שובה, בהנאמר, בין השאר:

תשובתי למכתבך אלי מתאריך 15.6.72 נתאחרה עד
כה, משום שמצאתי לנכון להימלך בדעתו של המישגה
ליועץ המישפטי לממשלה, המשמש יועץ לוועדת־הכנסת.
בימים אלה קיבלתי ממנו חוות־דעת בכתב, והיא
חיזקה את דעתי שהתקנון אינו מקנה ליו״ר הכנסת סמכות
להתערב בתוכנה של תשובת השר, פרט לאותן הגבלות
הכלולות בסעיף 38 לגבי השאילתה, החלות גם על התשובה.
השר יכול, איפוא, לענות על כל שאילתא כחפצו,
ובלבד שתשובתו לא תכיל )1( :פירסום שם או גילוי
דברים שפירסומם אינו הכרחי להבנת התשובה )2( .ויניח׳
חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב )3( .פגיעה
בכבוד הכנסת או במוסר המקובל.
לפיכך כששר־הבטחון עונה :״אין לי מה להוסיף
לתשובתי לשאילתא״ ,אין הדבר יכול להיכלל בתוך
אחת מארבע ההגבלות הנ״ל.
כ לו מ ר: יכול שר ל ה שיב על כל ה ש אי ל תו ת בנו ס ח
ט די קו ל ק (״ שק לי בתחת ולה שיב על ש אלו ת נו ס-
פו ת בנו סחהא לו ף זרו (״ שי תחל קו לי <״)
מ ב חינ תהת קנון, יהיה בסדר. ה עי ק ר שנתן ת שובה.

0 0 041

קולנוע
גונב מגנב
פטור

ס ר טי ם
דימיון פודה
ועס קי ם פו ר חי ם
מה לא עושים היום תמורת קצת פרסומת
שתעזור למכור סרט 1הרי דוגמאות
קטנות לפירות הדמיון העשירים של הפרסומאים
האמריקאיים :
כל מי שהביא עימו להקרנת הסרט בן
(המשך למעשיות העכברים של וילארד)
חתול חי, הורשה להיכנס ללא כרטיס.
כמה עשרות אנשים אמנם עשו כן, ועתה
הם עומדים להסתבך עם אגודת צער בע־לי־חיים,
שטוענת כי הבאת חתול לסרט
על עכברים היא בבחינת אכזריות רוחנית.
פרס
של 1000 דולר הובטח למי שיצליח
להביא להקרנת הסרט נחטף באוויר, וחוטף
אווירונים אמיתי. עד היום לא זכה
איש בפרס.
פרס אחר, באותו סכום, מובטח לקראת
הצגת הבכורה של הפורצים בארצות־הברית.
תנאי הפרס: לפרוץ כספת תוך
שתיים וחצי דקות. משום מה שכחו לציין
אם המשטרה תשלח צציגים לפקח על
התחרות.
לקראת הקרנה מחודשת של אדם לכל
עת הובטח לכל ימי ששמר על הכרטיס
מן ההקרנה המקורית, מלפני 4שנים,
שיוכל להיכנס הפעם חינם.

פסטיבלי ם

השוד האלגנטי (אופיר, תל-
אביב, ארצות־הברית) — בעצם,
זאת גירסה נוספה לשוד המושלם
— הפעם שוד של כספות בבנק האמבורגי מכובד. והשוד
מבוצע באלגנטיות ובסגנון מלוטש על ידי אותו האיש
הממונה למעשה על בטחון הכספות האלה. אפילו טיפה
אחת של דם אינה נשפכת תוך כדי המעשה. כדי להוסיף
מוסר השכל לעניו, שלושת הקרבנות שאת כספותיהם
מרוקנים, שלושתם פושעים מועדים שממילא אינם יכולים
להתלונן על שהכסף נגנב מהם, משום שאין להם כל דרך
סבירה להסביר כיצד השיגו בכלל את הממון. חוץ מזה
שהשלושה משתמשים בשירותיו של אותו הבנק, יש להם
מכנה משותף נוסף: כולם באו במגע, כזה או אחר, עם
יצאנית צמרת בלונדית סהרורית במקצת (גולדי האון)
שאינה אלא בת בריתו של מרוקן הכספות.
את המרקחת הזאת הכין הבמאי ריצ׳ארד (״בדם
קר״ ,״המקצוענים״) ברוקס, כשהוא משתדל, בעיקר בחלק
הראשון של הסרט, להשתמש בסגנון טלגראפי, כלומר
׳להשאיר רק שביבים קטנים מתוך כל התיכנונים וההכנות
לשוד, מתוך הנחה שהצופה, אשר תורגל בכל כך הרבה
מעשיות מסוג זה, ירצה לראות רק את היותר מרתק
והיוצא דופן בגירסה הנוכחית. ואין ספק שיש מידה
מסויימת של צדק במה שברוקס עושה. אמנם לא תמיד
ברור מי הן הדמויות המופיעות ונעלמות מן הבד, אבל
העריכה הדינמית מאד, הפעילות המתמידה, והדגש החזק
על הצד ההומוריסטי, מספקים עניין די והותר כדי
שלצו פה לא תהיה כל סיבה לקפץ על מושבו בחוסר

ס ב לנו ת ~
ההמשך, כלומר השוד עצמו, ואחר כך הרדיפה הסו־

ס לוני קי
מז מינ ה או ר חי ם
פסטיבלים לסרטים הם כנראה עסק משתלם
למישהו, אחרת קשה להסביר את מס פרם
ההולך וגדל מדי שנה בשנה. הנה,
לאחרונה התבשרנו על אירוע חדש מסוג
זה, בעיר הנמל היוונית סלוניקי. עד עכשיו,
חולקו שם מדי שנה פרסים לסרטים
יווניים מצטיינים, אבל הפעם הוחלט לפתוח
לרווחה את שערי הפסטיבל להש תתפות
בינלאומית, מתוך כוונה שהמקום
יהפוך למיפגש בינלאומי, בו לא רק
יציגו סרטים, אלא גם יסחרו בהם, כמו
בכל פסטיבל המכבד את עצמו.
השנה, עורכים בסלוניקי תחרות לסרטים
קצרים בלבד, ותחרות פתוחה לכל המעוג־יין,
ואילו סרטים ארוכים יוצגו רק מחוץ
לתחרות. לאנשי קולנוע צעירים בארץ,
שאינם זוכים מעולם לראות את סרטיהם
בבתי קולנוע של ממש, זאת יכולה להיות
הזדמנות נאה במיוחד, מה עוד שיש אפילו
סיכוי כי ימצאו קונים ליצירותיהם
הרובצות בארץ כמו אבן שאין לה הופכין•
לשם
קבלת פרטים נוספים, המעוניי־נים
יכולים לפנות לפסטיבל הסרט הבינלאומי,
סלוניקי ,36 יוון, ובוודאי ייענו
במהרה.

בעולם
ס ר טי ם
בשדות המחב לי ם
משטרת יפן, המתחקה אחרי קשרי הצבא
האדום עם ארגוני המחבלים הערביים,
הגיעה לאחרונה אל תעשיית הסרטים.
זאת, כאשר הוחלט לחקור מקרוב
את הבמאי קודי ואקאמטסו, אשר נסע
לפני שנה למזרח־התיכון וצילם סרט תעו־די
ארוך על המחבלים. משטרת יפן מאמינה
שמאחורי כל יוזמת הסרט, עמדה
אותה קבוצת אנשים ששלחה לארץ את
אוקאמוטו וחבריו.

תדרי ך
מל-אביב
* *+שגעון הגדלות (חן, צרפת)
— לואי דה־פינס ואיב מונטאן בחצר מלך
ספרד. קומדיה מצחיקה מאד.
חתולים כצמות (גת, אר־צות־הברית)
— סרט מצוייר של הרפת־קאותיהם
של חתולים מפונקים וחתולי

האון ובייטי: ריח לבן לכסף שחור
פית של הפושעים אחרי השודד (לשם שינוי רצים הפעם
גם ברגל ולא רק ברכב מתוחכם) ,הם אמנם הרבה יותר
ברורים מהתחלת הסרט וגם אם לעתים אינם נראים כל
כך אמינים, אין ממילא זמן רב להרהר בכך, משום שהבדי-
חות והמתיחות דוהרות מול העיניים במהירות מסחררת.
ברוקס, שהתגעגע כנראה ל״מקצוענים״ שלו, הוציא
מתחת לידיו מהתלת״מתח משעשעת, ובעזרת שני הכוכבים
הסימפטיים וכמה שחקני משנה שנבחרו היטב (גרט פרובה,
סקוט בריידי) ומוסיקה מלאת המצאות ואפקטים של
קוינסי ג׳ונס, יושב הקהל באולם קצת מחייך, קצת מתוח,
טועם פה ושם תבליני מין ותבליני אלימות, ונהנה ממוצר
מסחרי להפליא.
בחול ולב!
הבריחה א ל השמש (הוד,
תל־אביב, ישראל) — על אף שאין
מזכירים כאן במפורש את
שם ברית־המועצות, אין כל מקום לטעות: זהו סיפור
המבוסס על משפטי לנינגרד, בהם נדונו מספר יהודים
שניסו להימלט מרוסיה הסובייטית במטוס חטוף, לאחר
שכל בקשותיהם לעליה רשמית לישראל, נדחו.
וכאן, צריך להבחין בין מה שאפשר היה לצפות מסרט
מסוג זה, לבין מה שהתקבל, הלכה למעשה. אין ספק
שבעיית היהודים ברוסיה היא נושא עשיר בכל מיני
תופעות פסיכולוגיות ופוליטיות, וכר נרחב לעשיית יותר
מסרט אחד. זאת, בהנחה שיש לעושה הסרט עניין בכל
הבעיות הללו. ישנה אפשרות אחרת: לצאת מן ההנחה
שכל הצופים מזדהים כבר ממילא עם הבמאי ועם הגיבורים
בסרט, אלה היהודים שרוצים לעלות לישראל; ומאחר
וכזה הוא המצב, ברור מיד מי חם הטובים ומי הם הרעים
על המסך, אין צורך לתרץ ואין צורך להסביר, אלא בסך
הכל לגלגל את סיפור המעשה בצורה הסבירה ביותר.
מנחם גולן בחר באפשרות השניה. כלומר: אין בסרט
הזה שום נימוק מדוע צריך לתת ליהודים לצאת מברית־המועצות,
פרט לנימוק הדמוקרטי הפשוט שלכל אדם
זכות לחיות במקום שהוא בוחר לעצמו. מה שיש בסרט,
היא זעקה נגד כפיה של השילטונות על הפרט, נגד רדיפות
בלתי צודקות על בסיס דתי בלבד, ונגד מעשי אכזריות
הנעשים בשם חוק מעוות.
מי שמוכן לקבל את הגישה הזאת, ימצא בסרט את
אשר ביקשה נפשו: הבימוי של גולן הוא יעיל, כמה מן
השחקנים הבינלאומיים שהשתמש בהם בסרט זה, כמו
ז׳וזפין צ׳אפלין ובעיקר לילה קדרובה וקלייב רוויל בתפקיד
קטן, מעוררים אהדה רבה, יהודה ברקן הוא כדרכו,

רחוב. קיצבי וחינני לפי מיטב מסורת וולט
דיסני.
המכונית שלי (פריז, צרפת)
— הובלת מכונית מפריז ליריד מכוניות באמסטרדם
מספקת לדאק טאטי הזדמנויות
מרובות לאפקטים קומיים. מי שיירד
לסוף דעתו של טאטי, יהנה מאד.
* * הראש (פאר, צרפת) — דאן
גאבן, מגלם שוב את דאו גאבן, הפעם
כבעל חווה עקשן שמביס כנופיית פושעים
שלמה. מעריציו ילקקו אצבעות.
מגעים (קריטריון, שוודיה) —
סיפור אהבה נוסח ברגמן בין יהודי בעל
נשמה מעונה לאשה שוודית בשלה ובוגרת.
עם אליוט גולד וביבי אנדרסון בתפקידים
הראשיים.

קדרובה: תנו לראות לשמש !
לבבי מאד. בסך הכל, הרפתקאה לא רעה שבסיומה —
רדיפה מלודרמטית הנהנית בעיקר מנופי הרקע של נורווגיה.
אמנם
יש בסרט הגזמות שלא כל כך לצורך, כמו
ברקן המנתח את עצמו על ספינת־נהר (ספינה ציורית
מאד, דרך אגב) או עינויים במרתף המשטרה החשאית
(זה כבר נהפך לשיגרה, ומה שרואים כאן נראה כצל
חיוור של ״יום הדין״ ,אם להזכיר דוגמא אחת בלבד),
אבל בסך הכל, זהו אחד ההישגים היותר נכבדים של
מנחם גולן ושל תעשיית הקולנוע הישראלית, שלשם שינוי
מנסה להתמודד גם עם המציאות עצמה ולא רק עם בדיות
לילדים.

ירושליס

והחרבות ויערות שרווד. בורט לנקסטר,
צעיר, נמרץ ושרירי.

•*ו** ג׳ו (הבירה, ארצות־הברית) —
אמריקה הצעירה מול אמריקה הבוגרת,
כל אחת וצרותיו* .שלה, מתנגשים בסרט
שמביא את העימות עד להתפרצות אלימה.
משחק טוב של פיטר בויל.

חיפ ה

הם יורים גם כסוסים
(סמדר, ארצות הברית) — משל פסימי
על עקרונות החיים האמריקאיים, גם של
ימינו, כפי שהם באים לידי ביטוי בשיחזור
תחרות מאראתונית לריקוד בשנות השלושים.

* 1הלפיד והחץ (אוריון, ארצות־הברית)
— הרפתקאות ומיבצעים לוליי-
ניים לרוב, בסרט משעשע על ימי החצים

4 4 4 4דר,מרץ (חן, איטליה) —
גירסתו של פאזוליני לתשעה מסיפוריו
של בוקאצ׳יו, מלגלגים בדיוק כמו המקור
לכל האיוולת האנושית באשר היא.
כדאי לראות.
לילה כקזכלנקה (שביט,
ארצות־הברית) — האחים מארקס, אולי
לא בשיאם, אבל עדיין מלאי מרץ והברקות
במעשיית ריגול בקאסבה המארו־קאית.

או מרי ם שאני יפה
אז למה, אין איש קרב אלי?

לא נ עי םלה גי ד, אבלז הו ר, ח_ פה טי פו ת פלא תי א דנ ם. נפל או ת
לשטיפת הפה, או על מברשת לתה
קחי תי אדנ ם!
לג חגו ח ה שיניי ם.

הפי אנ ד

תי אדנס

נ1ל בל
ם ומתנשקים,
מתגרשים ומתחבקים

תל־אביב, הי אהפכהפת או ם ל בן־ אד ם רציני — מ ש הו מ ד איג ממש. כל בו קר הי א
מו פי ע ה שם בעשר כ מו שעון, מ צו חצחתומ לו קקתכ אי לו הו פי עהלה צג ת ג אלה,
ו שול ט ת במצב עד ש תיי ם ל פנו ת בוקר, כ ש הי אמארחתכ מו ש הי א רק יוד ע ת, כ ש הי א
רוצה.
וכ שיום אחדלאה תיי צבהטבח לעבודה, נ כנ ס ה הגברת בכ בוד הובעצמהלמטבח,
הפ שיל ה שרוולים, ו ה כינ ה בע צמהאתהתפ רי ט, כ ש הי א יו צאתב סו ף ה חו צ ה זוה ר ת,
רעננה ו מ טו פחתכ אי לו ל א כלום.
אםא בי דן הי ה יודע על כל הכי ש רונו תהאלה, יי ת כן ש הי ה חו שב פ ע מיי ם.

סוף סוף, כרה יהודיה כשרה

דויד ולילי אכידן
ביו ם שלישי השבוע, ע מדו סו ף־ סו ף ה פונ ד ק אי תהחדשהלילי וה מ שור ר הוו תי ק
דויד אבירן ל ה תיי צבב בי ת־ הדין הרבני בתל־אביב, ל שם קבלתגט הגירו שין שלהם,
ב שעה טו ב ה.
הגיע הז מן. סיפו ר הג טמס תו ב ב כבר ב אווי רזה עידן ועידני ם, וכל הז מן ז ה
או־ טו־ טו, א בל נ שי אי ם ורוח וגשם אין. מצד אחדמשמ חי םהאשה הג׳ינג׳יתוה תו ססת,
והבעל חריף הל שון, לבב כל־אנו ש בב שורות הג ט — ו מ צד שני הםממ שי כי םלהתחבק
ול ה תנ ש ק בכל הז ד מנו ת פו מבי ת — ו או לי גם לא פו מבי ת, אני יו דעת 1כ אי לו מדובר
כ אן בני שואין, ר ח מנ א ליצלן, ול א גירושין.
אבל הפ עםזה כנ ראה כבר ז הו ז ה. ה א בי דני םטר חו ב מיו ח ד לבק ש ט בי ת ־ ה דין
דיון ד חו ף ב תי ק ם, ב ט ענ ההמ בד ר ת שעיכוב ה טי פו ל ב עניינ ם יזי קלהם, מאחרש שני הם
דמויו ת־ ציבו ר ידועו ת, והםמ עונייני ם ל הו פי עמה שפ חו ת בכו ת רו ת. אני מ קוו ה
שלרבנים שם יש חו ש הו מו ר מ פו ת ח גם כן.
לעצם העניין, ה ס בי ר ה שבוע דוי ד :״ישת מי ד יו ת ר סי בו ת לגירו שין מא שר
לני שואין. א צלי מצב של ני שו אין הו א אנו מ לי ה. ז ה מצב לא או פייני לי.״
בת שובה ל שאלה, מ ה תי טו ל אי תהאש תו, בעוזבה א ת בי תו, א ם לדבר בצורה
פיגורטיבי ת, ה שיב אבידן, בצניעותו הרבה, שעוד ת ה רוג או תו יו םאחד :״ מ מני
יו צ אי ם עם נ כ סי ם רו חניי ם.״
אז בק שר ל רו חניי ם אינני יודעת, אבל ב ת חו ם הנ כ סי ם היו ת ר מו ח שיי ם ברור
לי שלילי מתקדמתי פה, עם גירו שיה. עם פ תי חתהק אונ ט רי -פאב שלה, בצפון

מתנשקים
נ ומתחבאים השובבים זוגות מתנשקים, ואפילו יותר מכך, לא
היו משהו מיוחד בפסטיבל שעשה ביום
שישי שעבר א לי א בי בי באכזיב שלו.
למען האמת, היה זה שס יותר הכלל מאשר
היוצא מהכלל.
מה שעשה את הזוג שעמד מתחת לבמה
והתנשק במרץ, ואפילו יותר מכך, ליוצא
מהכלל — היתה העובדה שכל פעם שהצל־מיס
צילמו בסביבתם הקרובה, הס הקפידו
להפנות את גבם. מובן שגישה בלתי חברתית
כזו היפנתה אליהם את תשומת־הלב,
והפנייה זו גרמה לזיהויים.
המנשק, הסתבר, היה זוהר לוי, המתופף
של להקת אחרית הימים, והמנושקת,
חתיכה צעירה לא מזוהה.
אשתו, אמר מישהו 1בהחלט יתכן למה

לבובי קולומבי יש הכל בחיים :
הו א צעיר 28ח תי ך, עשיר לאללה,
ואחדה מיי ס די ם של להקתדם יזע ודמ עות
ה מ פו רסמת. הו א גם ה מ תו פ ף של
הלהקה, ל מי שלא יודע, ונח שב לאחד
ה מ תו פ פי ם ה טו בי םבאר צו ת־ הב רי ת. וז ה
מ ש הו.
יש לו עוד כמהת כונו ת טו בו ת: הו א
טוב״לב, עליז, או הבאתה חיי ם ה טו בי ם,
ו א פילו י הו די.
דוו קאמ על האח רונ ה זו הי א שהכני ס
האת הצל הי חי ד ל חייו. כלומר, ל א
כל כך ל חייו, כ מו של חיי א מו. האמא,
כ מו כל אמאי הו די ה טו ב ה, מנדנ ד ת לו
כבר שנים ב ש אל תהתכ לי תוהע תי ד. ילד
י הו די כז ה ז קן, מן ה ר אוי הי ה כבר ש י
מצא לעצמו כלה — כ מו בן י הו דיי ה,
כ מו בן ח סו ד ה, ורצוי א פי לו נאה. ואת
ד אג ת ה של הגברת קו לו מ בי הז קנ ה אפ שר
ל ה בין ב מיו ח ד, בהתחשב בעובדה שלבנה
י שנה ח תי כ ה בכל נ מל, עיר ו מ לון ברחבי
ה עול ם.
אז ה שבוע, זכתה כנ ראהאמא קו לו מ בי
בנ חתה מיו חלת. יש סי כויי ם ש הי אזכתה
בכלה כרצונה. או ל פ חו ת י הו דיי ה. טו ב,
גם זהמש הו.
הכלה ה מיו עדת הי א אסתי זבקו,
ה דוג מני ת ונ ערת־ הזו הרש הי תהת קו פ ה
מ מו שכ ת י די ד תו של רפי שאולי, ו הנ
חשבת עדיין לאחתהח תי כו ת הי פו ת

הסינית התל־אביבית במבוק, כשכולם^
חביבים ומאושרים איש בחברת רעותו.ץ
אלה הם המיסעדן התל־אביבי רפי שאו־1
לי, אשתו מנדי שאולי, ובתם דנה.
מנדי, שעזבה את רפי ואת הארץ לפני1

אפתי זכקו
בלבד — א בל ל שניי םזההס פי ק .״זאת
הנערה שחלמ תי עלי ה כל חיי ,״ סיפר,
נלהב מכף רגל ועד ראש, בובי ה מ פו רסם.
״ אני מכיר או ת ה רק שבוע, אבל אני
מכיר או ת ה כבר שנים ב ח לו מו תי .״
והח לו מו ת, כידוע, לא שווא ידברו.

איחוד

מקש מסונן, רחובות

רפי שאולי
משפחות מנדי שאולי
מדי צהריים, אפשר לראות בימים אלד!
משפחה צעירה סועדת את ליבה במסעדה

בארץ. ביו ם שני ה שבוע עז בהאסתיאת
הארץ בדרכה ללונדון, ומשם הי אאמו רה
להמ שי ךלאר צו ת״ הב רי ת.
הי הזהלאחר רו מן סוער פ ה בארץ
עם בובי. קצר א מנ ם — ח מי שהי מי ם

חודשים מספר, הגיעה ארצה לפני כשבועיים,
ומתגוררת עם הבת בדירת ידידיה,
אבי ומלבה אברמוכיץ. היא נראית
זוהרת ומלאת נחת, וקשה שלא להסיק
שחודשי הגלות בספרד ושווייץ עשו לה
רק טוב.
שיהיה הכל טוב אבל מה קורה שם?

זוכרים את אלה שפירא 7הוותיקים
בטח. לצעירים: היא היתה בזמנו נערת־זוהר
משהו אורגינל, התחתנה ברעש גדול
עם איש־העסקים דויד שיף והתגרשה
ממנו ברעש גדול לא פחות.
מאז, חדל הרעש. היא נהייתה עורכת־דין
רצינית, עובדת עכשיו בסוכנות בירושלים,
ומתרחקת מהכותרות.
מאז גירושיה, התרחקה אפילו מרומניס
מיותרים, התרכזה רק באחד — עם מ ד ען
צעיר ונחמד ממכון וייצמן ברחובות. היה
זה רומן חם מאוד, ודובר שם אפילו על
חתונה — כשלפתע ניתק המגע.
השמועות אומרות, שניתוק המגע אירע
כאשר למיועד נודע עברה הסוער של
אלה.
אולם לא אלה שפירא היא הבחורה המוותרת
בקלות. כאשר הרגישה בהצטננות
מצד המדען, לקחה יוזמה, הופיעה יום אחד
לביקור בדירתו ברחובות.
היה זה ביקור טראומטי: בהיכנסה לדירה,
גילה מבטה החד בחורה שוכבת בחדר
המיטות.
אלה ביצעה נסיגה חד־משמעית, ולדעתי
יעבור עוד זמן רב עד שתהין לעבור בעיר
המסוכנת הזאת.

ב חרו ב ש בו ע
שעבר את מלכת
המטבח
הי שרא לי ל־ 1972

!וסירס
יצחק נירן, הידוע יותר בכינויו שף ניקולאי,
ן?וון ן!
המורה הראשי בבית־הספר המרכזי למלונאות על
11ש 1
שם אריה אבישר, לוגם יין בין מנה למנה. שף ניקולאי היה אחד

ה חו מ רי ם :
שר־תיירות אחד בתוספת אשתו, קטי
קול, שף ניקולאי אחד, אחד ממונה על
המחירים מטעם משרד המסחר והתעשיה,
צוקרמן מהדסה, דנין מחדרה, פדרמן מדן,

אכול...
שהוכן על־ידי

מתשעה השופטים עליהם הוטל לבחור אח מליח החמרת מחמת
מצעד מטעמי ישראל. השיפוט נעשה לפי נקודות שנתנו לכל מנה
ומנה, על מקוריות, טעם, חיסכון, שימוש במצרכים ישראליים.

אפרים מאורט, וייצמן שעל המלונות,
לפיד אחד שבוער תמיד בכל מקום.
חומרים אלה יושמו בצד לשימוש בזמן
ההג שה בלבד,

אולם

שר־התיירות ירבה

בשימוש בקולו בתחילה־באמצע־ובסוף המתכון
שיבושל על אש קטנה.

עתונאית ג׳רוסלם פוסט, הלן רום,
אוכלת חציל ממולא בסויה, מעדן
המועמדות דליה כהן מאמירים.

הכיני פרימן אחד ר 7חתיכות של
עקרות־בית טובות. הוסיפי שבע תנורי
אמקור, המון עתונאיות ממין נקבה, רצוי
בשמלות ערב, כרטיסים במחיר 6לירות
לאחד, בעלים מאושרים, בני דודים ודודות,
והרבה מחיאות כפיים.

דוד וייצמן, מזכיר הסתדרות עובדי בתי־מלון
ומיסעדות, אחד השופטים בתחרות,
אוכל פשטידת אי־האלמוגיס אשר הוכנה בידי דליה לוי.

ושנוט שופט בתחרות

ד״ר משה מנדלבאום, הממונה טל הסחירים
של משרד המסחר והתעשיה,
טועם בהנאה סרדינים ממולאים.

העתונאית ברוריה אבידן בשמלת
ערב עם גב חשוף, נתכבדה
בטעימת דג בגבינה ובענבים שהוכן על־ידי ענת יודסין.

דג בענבים

יצחק מרגוליס, עורך השבועון
הרומני המצוייר ״רביסטמה״
נתכבד בטעימת רולדת תפוחים שזיכתה את יעל לצור בתואר.

הודו בתפוחי

שמואל פדרמן,
מנהל מלון דן
שופט בתחרות המאכלים טועם תפור בבשר כבש.

נב שבת טוי ם

בלי דיאטה!

שניתנו

נהנית מכף גדושה של שאריות
לקהל. חוץ מהשאריות הוגשו קפה ועוגות.

מה שנשאר מהמנות לאחר שאכלו השופטים
וטעמו הטועמים, חולק לקהל. בתצלום
למעלה: שניים מקהל 600 האנשים שנוכחו בבחירת המלכה,
שולחים לשון חשקנית אל השאריות. בתצלום למטה משמאל :

השיירים

משה קול מברך את מלכת המטבח החדשה, יעל לצור (משמאלו)
מקרית־חיים. יעל היא בת ,28 אחות מוסמכת בבית־החולים הממשלתי
בנהריה, בת ,28 נשואה לאיש צבא־קבע בחיל״הים.
בתמונה מימין נראית יעל לאחר שהוכתרה בסינור המלכות.
הסירי את מיכסה הסיר מעל השופטים,
תני להם חצי שעה של התאיידות בחדר
ההתאוששות, החזירי אותם למקומותיהם
בליווי התרגשות תכולת אולם האירועים
הילטון, הוסיפי מחיאות כפיים כל מספד
דקות, ועוד מלח ופילפל של פרימן.
לאחר עשר דקות נוספות תהיה מוכנה
מלכת המטבח שבישלת.

אופן ההכנה :
חתכי את קול לשניים. מני את קטי
קול ליו״ר השופטים ולקול עצמו תני
את זכות הפתיחה הנאומית. משני צידיד,
של קטי קול שמי ליד שולחן ערוך את
ניקולאי, ד״ר מנדלבאום (משרד המסחר
והתעשיה) ,צוקרמן ודנין, דן ואורט.
בשני הקצוות קבעי וייצמן ולפיד.
קשטי את כל אלה בפרצופים רציניים
והרטיבי אותם ביין ומשקאות קלים.
פירסי את פרימן ליד מיקרופון, מאחוריו
ערבבי את שבע חתיכות עקרות-
הבית עם שבעה תנורי בישול אמקור.
טבלי את קול באימרות שפר, ואם לא
סופג מספיק, אין דבר. פרימן מטוגן היטב
עם מלח ופפריקה יציל את המצב.
הרתיחי הכל בתוך אולם של הילטון,
השתמשי בעתונאיות לטעימה( .קמצוצי
שארית אפשר תמיד לפזר בין הבעלים,
בני הדודים ובנות הדודות).
אם השתמשת במחיאות כפיים בין פרי־מן,
קול והחתיכות, תוכלי להוסיף צלמי
עתונות וטלוויזיה. רפדי את קצווי אולם
הילטון במלצרים, חתכי בין עקדת־בית
אחת לשניה בקצב מפולפל של פרימן.
שמרי על גחלת האש של שולחן השופטים
ופטמי אותם אחת לעשר דקות במה
שיצא מתמיסת עקרת־בית +אמקור.
בשלי הכל בחום 38 מעלות ביום רביעי
שעבר בין השעות תשע ועשר בערב.

למינוח :
תגי סינור בידי קול, אמני ידיו להל בישו
על הנבחרת, אפילו 3פעמים אם
הצלמים יתעקשו, אמני אותו בהצמדת
נשיקה מצלצלת על לחי המלכה החדשה
(גם כאן אפשר 3פעמים — למען הצל מים)
,תני בידו מעטפה עם 3000ל״י
שיגיש ברוב כבוד ליעל לצור.

אחת משבט המתחרות
לתואר
מלכת המטבח, דליה כהן מקריית״מלאכי,
טועמת קמצוץ תבשיל של עצמה. בתואר
מלכת המטבח 1972 זכתה יעל לצור.

דריסאטס!

החומרים בתפריט שזיכו את יעל ב־
3000 הל״י הולכים ככה 1 :קילו בשר הודו
(בחתיכה אחת אורך 0 40״מ עובי 10
ס״מ) 4 .תפוחי עץ חמוצים בינוניים 100 ,
גר׳ שזיפים שחורים יבשים / 4 ,ג כוס שמן,
2בצלים בינוניים 4 ,גזרים בינוניים1 ,
כוס רוטב סויה 5 ,כוסות מיץ תפוזים
טבעי 20 ,גר׳ שקדים 5—4 ,גמבות, תב לינים
1( :כפית מכל תבלין — לערבב
יחד) ,מלח, פלפל, קרי, קמון מזרחי, תבלין
שום, פפריקה אדומה. חוט עבה לקשירה
(לא בחבל).

שר התיירות משה
קול והזוכה בפרס,
רגע לאחר ההכתרה.
המנצחת יעל לצור,

ח׳ אב תשל״ב 19.1972המחיר 2.0 0ל״י

שנה 36

מספר

1820

בג״צ וגד משה דיין בגלל
ה״אהבה על גשר אל 1ב

מה עשת