גליון 1821 מתאריך 25 ביולי 1972

הזוכים בפיס ב־ססס 150,ל״י כ־ א
מרמלה ומושב בדרום

מר אסטמקר עזרא, מנהל חשבונות בבדק
הגר ברמלה רוד עליה שניה,
עלה ארצה לפני 3שנים מבומבי הודו
זכה בשותפות ב־ססס 150,ל״י, בהגרלה 26/72
מספר הברטים .586261

אחת הסיסמאות הנדושות, הרודפות אותנו מזה שנים רבות, היא :״איפה
אורי אבנרי הערבי?״ שאלה זו הוטחה לא פעם בפני אבנרי עצמו במליאת הכנסת.
(פעם הוא השיב על כך :״יש אבנרי ערבי, כשם שיש בגין ערבי, דיין ערבי ואבן
ערבי״ — פסוק שהוליד קאריקטורה נח מדה
של זאב — ראה תמונה).
ובכן, אני גאה לבשר בזה כי סוף־סוף
נמצא ״אורי אבנרי הערבי״ .ולא רק נמצא,
אלא זכה מייד בהכרה בינלאומית בתור
שכזה.
בשבועון הצרפתי האינטלקטואלי החשוב,
נובל אובסרבטר, הופיע לא מכבר
מאמר על מדען לבנוני צעיר. המאמר הגיע
למסקנה זו :״ז׳ן־פיאר סאווא, ששום דבר
לא הועיד לו מראש גורל של חלוץ בודד,
החליט לפתע להיות, אצל הערבים,
מה שמהווה אורי אבנרי, העיתונאי המפורסם
מתל־אביב, אצל הישראלים.״
במה טמון, לדעת הכתב הצרפתי, הדמיון?
קודם כל, באומץ־לבו של סאווא. הוא
לא רק ערבי, אלא גם נוצרי — וכידוע
משתדלים הערבים־הנוצרים להיות יותר
אנטי־ישראליים מאשר אחיהם המוסלמים.
שנית, הוא הוגה־דיעות צלול, הניגש
לבעייה הישראלית־ערבית באופן מדעי. הוא
הפעיל אפילו מחשב אלקטרוני לניתוח ה־בעייה.
אחרי שנים רבות, בהן דגל בעיקרון
של ״הכל או לא כלום,״ עבר לבהערכים
של זאב
טים קשים, והגיע למסקנה שעליו להציע
פסוק שהוליד קאריקטורה
לעולם הערבי פיתרון סביר.
אולם בעיקר טמון הדמיון בהצעותיו המעשיות, אותן ניסח בספר העומד להופיע
בקרוב. תוכניתו של סאווא דומה להפליא לתוכנית הידועה במערב ובעולם הערבי
בשם ״תוכנית אבנרי״.

^ ישראל ופלסטין
הזוכה השני ב־־ססס 150,ל״י בהגרלה ,26/72
חבר מושב בדרום. מספר הברטים .364463

סאווא קובע כי אין פיתרון צבאי, מכיוון שעליונות ישראל מובטחת לשנים
רבות. אין לסמוך על כוחות זרים, כי האמריקאים והסובייטים מעוניינים בקיום הסטא־טום־קוו.
האו״ם הוא חסר־אונים, והתיווכים הזרים למיניהם הם חסרי־סיכוי .״תנועת
ההתנגדות הפלסטינית מוקרבת באופן ציני על־ידי הכל.״ לכן, לדברי השבועון הצר פתי
,״כדי לצאת מן המבוי הסתום, מצטרף סאווא אל אנשי־השלום הישראליים ומציע
קונפדרציה מיזרח־תיכונית.״
סאווא, איש־ציבור ויו״ר של אירגון בין־דתי, מבסס את ספרו המיזרח התיכון
— פיתרון על ההנחה כי מבין 14 מדינות־ערב רק שתיים מעוניינות באמת
בבעייה מקרוב: ירדן, שבה היוו הפלסטינים עד המילחמה ס ,700/ולבנון, שבה מרו כז
חלק גדול מן הפלסטינים. לבנון מעוניינת במיוחד, מפני שהמיבנה הבין־דתי
העדין שלה נתון בסכנה בגלל המתיחות בגבולה.
סאווא קובע כי הרעיון של הפידאיון, שישראל תיבלע בתוך ״מדינה פלסטינית
חילונית ודמוקרטית,״ הוא חלום. כל הישראלים, הציונים והלא־ציונים, מאוחדים
בהחלטתם הנחושה לשמור על קיום המדינה .״ישראל חיה וקיימת.״
״אבל גם הפלסטינים חיים וקיימים,״ קובע סאווא. כל חלקי העם הפלסטיני, החל
ביאסר עראפאת וכלה במנהיגי הגדה המערבית, רוצים לשים קץ לאסון בני־עמם.״

״ תכני ת אבנרי״ב מ הדור ה ערבית

אפשר לשטר
מערכות סטריאו משוכללות,
מוסיקת רקע וריקודים,
לחתונה,למסיבה ולכל אירוע.
בוא לככר מסריק 14
או טלפן

221986

על הנחות אלה מבסס סאווא את תוכניתו, הכוללת את תשעת הסעיפים הבאים :
( )1להחזיר למצריים את סיני, אך לא את רצועת־עזה. סיני תפורז.
( )2להחזיר לסוריה את רמת־הגולן, שתפורז גם היא.
( )3למקם בשטחים אלה כוח אמריקאי־סובייטי מעורב.
( )4להקים מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת־עזה, עם
פרוזדור ביניהן. תינתן ערובה אמריקאית־סובייטית לשימוש החופשי של הפלסטינים
בפרוזדור זה. תמורת הפרוזדור, יסופחו לישראל שטחים באיזור טול־כרם—קלקיליה
ולטרון.
( )5להקים (וזהו הרעיון המרכזי) קונפדרציה של ישראל, פלסטין, ירדן ולבנון,
שתיקרא ״הקהיליה המדינית של המיזרח־התיכוך (קממ״ת) .לא תהיה זאת פדרציה,
כמו ארצות־הברית או שווייץ, אלא התאגדות חופשית בנוסח הקהיליה האירופית
והשוק האירופי המשותף, שבה שומרת כל מדינה על זהותה וחרותה.
( )6להפוך את ירושלים לבירת הקונפדרציה, ולעיר ״רב־דתית״ (להבדיל
מבינאום).
( )7להשיג את הכרת כל חברות האו״ם בקונפדרציה.
( )8לשלם לפלסטינים פיצויים על הנזקים האישיים והחומריים שנגרמו להם.
( )9להשיג החלטה של מועצת־הביטחון, שתטיל על כל מנהיגי העמים הנוג־עים־בדבר
לערוך מישאלי־עם על התוכנית המוצעת.
קשה לדעת באיזו מידה הושפע סאווא מ״תוכנית אבנרי״ ,שפורסמה בהרחבה
בעולם הערבי ובלבנון. כידוע, פירסם האירגון לש יחדור פלסטין ספר מיוחד על
אבנרי, כדי לפסול את תוכניתו (באמתלה שזוהי ״ניאו־ציונות״) .ספרו של אבנרי
עצמו נמכר בלבנון באנגלית ובצרפתית, ואף נותח בהרחבה בסידרת־מאמרים של
הוגה־הדיעות הפלסטיני אניס סאייג(שנפצע השבוע על־ידי מיטען חומר־נפץ, שהוטמן
במגירת שולחנו).
ברור עתה מדוע מצאו הפידאיון לנכון לפרסם את הספר נגד אבנרי. רעיונות
העולם הזה עוברים גבולות, כובשים לבבות. משכנעים הוגי־דיעות וזורעים זרע
שינבט בעתיד. כמו כל תהליך של צמיחה הוא מצריך זמן. אך זוהי השקעה שאי-
אפשר להפחית מחשיבותה.

המולח הזה

קפה קר ליבר׳ .
המשקה התעורר אותר
בשהתו תתיש
אותן.
קפה קר״ליבר׳ -המשקה לקייץ הישראלי.
חזק במיוחד ונמק בקלות,
מעורר ומרענן,
ממריץ ומרומם את מצב הרוח .

י־ פרסום א. אריאלי ! צלום ; וחיוך,

ניים כמפד״ל, אינו מעוניין להתחיל במלאכית
סגן שר, אותה יצטרך להפסיק
כעוד שנה ומחצה אחרי הבחירות.

חוק למימון

פלג הקיבוץ הדתי במפד״ל שהוא תמיד מוסכם
על הצדדים ואינו משתתף בבחירות הפנימיו-ת ב־מיפלגה,
מתכונן להציע את שלמה לוי לתפקיד ח׳׳־כ
בתיקווה שהתפקיד ישמש לו קרש קפיצה לתפקיד
המזכיר הכללי של המיפלגה במקום אליעזר גואלמן
הנמנה על סיעתו של שר־הדתות זרח ור-הפטיג.
במיקרה שההצעה תיתקבל, יחזור פרידמן לקיבוצו
ויעסוק בעניינים חינוכיים פנימיים.

המיפלגות הגדולות?
בין שאר ההצעות למימון המיפלגות מכספי הציבור,
קיימת הצעה מחוכמת שמטרתה לאפשר רק את מימון
המיפלגות הגדולות.

י * נ ג * 1ן
חזית למען
בחירות דמוקרטיות
עומד לקום אירגון משותף שד הכוחות
הלוחמים נגד שינוי שיטת הבהירות, שישקף
את כל מיגוון הריעות הפוליטיות.
אירגון זה, שיקיף לא רק את המנהיגים הפוליטיים
אלא גם אנשי־רוח בלתי־תלויים, ינהל מערכת־הסברה
ענפה- ,וישמש מישקל־נגדי לאירגון הפועל
לביטול השיטה היחסית.

בינתיים איו סיכוי רב שההצעה תעבור
במהירות את ועדת החוק-חוקה-ומישפט
של הכנסת, שאליה הועברה לדיון טרומי,
לשם הכנתה לקריאה ראשונה. כראש ועדה
זו עומד איש המפד״ל, יוסף גולדשמידט,
המתנגד כחריפות לשינוי השיטה.

הוקפאה ההצעה
לבחירה אישית
של ראשי־עיריוח
באותה ועדה מוקפאת גם הצעת־-החוק לשינוי
שיטת הבחירות של ראשי־הערים, שהועברה אליה
לפני שנתיים.

סיכויי ההצעה הזאת ירדו לאפס, מאחר
שהאייט החזק •טל סיעת המערך, משה
כרעם, הפך לטתנגדה החריף. כרעם נמצא
כפיכסוך חמור עם טדי קולק, ראש עירית
ירושלים, שהוא המעוניין העיקרי כבחירה
אישית של ראשי־הערים.

קצין בביר לתפקיד

וגד חתולי

יוייר הזכירות

משטרת -תל־אביב הוקרת מי אחראי לרצח
שיטתי של חתולי צפון תל־אביב באמצעות רעל,
אחרי שהרופא הוטרינרי של עירית תל־אביב
העלה את הסברה כי פיזור הרעלים, המסוכנים
לחיות־בית, היא מלאכתו של מרעיל פרטי.

המיפלגה הליברלית
קצין צה״ל בכיר ששמו הוזכר רכות
לאחרונה, יפרוש מהצבא ויצטרף למיפלגה
הליברלית. הקצין יוצב כמקום השלישי של
הרשימה לכנסת השמינית, אם תופיע כרשימה
עצמאית, או במקום השביעי
ברשימת גח״ל.
מלבד תפקידו כח״כ מיועד אותו קצין לכהן גם
ביו״ר מזכירות המפלגה, תפקיד שהתפנה עם
מינויו של ח״כ שמחה ארליך שהיה יו״ר המזכירות,
לתפקיד יו״ר ההנהלה.

לנפה הצפונית של מיטטרת תל-אכיב
הוגשה יחד עם זאת תלונה נגד ברונו
קרן, רוקח שירות בתי-הסוהר, המתלוננת,
כתבת ״ידיעות אחרונות״ זיוה
יריב, טענה כי היא חושדת שמר קרן
הרעיל את בלכה הפרטי באמצעות הו־מרים
רעילים שהשליך למרפסת דירתה.
לטענת המתלוננת עולה סירחון מכל
סביבת מגוריה מגוויות החתולים.

בעדותה במשטרה טענה העתונאית כי ראתה
בעצמה את הרוקח מרעיל חתולים ברחוב. הרוקח,
המשרת במדי שירות בתי־הסוהר, הגיב :״אני אדם
הגון. לזן עשיתי דברים כאלה!״

ומציע:
״מערך ציוני״

לפי הצעה זו יוכל כל אזרח פרטי לתת לכל מיפלגה
תרומה בגובה 50ל״י, ולקבל את הכסף בחזרה
מקופת -המדינה על־ידי ניכוי ממס.

כמה מאנשי התנועה למען ארץ־ישראל השלימה
עומדים לנסות להקים לקראת הבחירות הבאות מערך
שידגול ברעיון ארץ־ישראל השלימה. הוגה הרעיון
של ״המערך הציוני״ הוא הסופד משה שמיר, המאמין
כי אפשר להקים מערך של גח״ל, המרכז החופשי,
ע״מ ואולי אף המפלגה הדתית -הלאומית, העשוי
למשוך קולות מהמערך של מפלגת העבודה ומפ״ם.

העוקץ: בצורה כזאת יפחדו אזרחים
לתרום למיפלגות אופוזיציוניות ואילו כל
מי שירצה כטובת הנאה כלשהי ממשרד
ממשלתי כלשהו, ישלם את תרומתו בדי
להראות זאת לאנשי המיפלגה השלטת
ויקבל כחזרה את כספו.

להצעתו זו של שמיר אין תומכים רכים.
מרבית פעילי התנוי
עה סבורים בי שמיר
הוא
וא עיוור מבחינה ית פוליטית והעלאת הצעתו
לא נועדה אלא
לעשות פירסומת לעצמו.

המעדר
רוצה
באמנון רובינשטיין
עם התקרבות הבחירות לכנסת התחילו אנשי
מיפלגת־ד,עבודה לגלגל שמות של אישים שאותם
:דאי, לדעתם, למשוך לרשימת המועמדים של המערך.

כהוגי המערך מוזכר, כין השאר, שמו
של המישפטן הצעיר, פרופסור אמנון רובינשטיין,
דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת
תל-אכיב, שמאמריו הליברליים
עוררו תשומת-לב. לא נראה שיש סיכויים
לרעיון זה.
לגנוב עתיקות

שלמה לוי במקום

שללו הבלתי חוקי האח רון
של שר־הבטחון משה
דיין משוד העתיקות הם
ארונות קבורה דמויי־אדם,
שהתגלו באתר קבורה מצרי
עתיק ליד דיר אל־בלח
שברצועת עזה.

בחייב בכנסת הבאה

דיין ניצל את העובדה
שאתר העתיקות
נמצא בשטה הנתון בשליטתו,
גנב משם ללא
רשיון מספר ארונות
קבורה, לפני שנעורבו
כמקום חפירות
הצילה על ידי ארכיאולוגים
מהאוניברסיטאות
של ירושלים ו־תל-אכיב.

שמחה
פרידמן
ח״כ המפד״ל שמחה פרידמן, הנמנה על פלג
הקיבוץ הדתי במיפלגתו, אי-נו -מרוצה -מההצעה
למנותו לסגן שר־החינוך במקומו של ח״כ אבנר שאקי.

הסיכה: הכוונה של פלג הקיבוץ הדתי
כמיפלגה להעמיד במועמד לכנסת השמינית
את שלמה לוי מכארות־יצחק כמקום
פרידמן שהוא חכר קיכוץ טירת־צכי.
פרידמן, הנחשב לאחד האנשים הרצי
ניקוי
מטאטא או סימן י

•1 1 3 1

ה שתנו

רבר מה שפועל והולך ללא
הרף, כמו ששן,חייב להיות
מופעל על ידי דבר מה
שמפעילו ללא הפסקה, כמו
חשמל. טיימקס אלקטריק
פועל ומופעל בצורה כזו.
מחשבה, אשר רק הטכנאים
המשלים ביותר של שנות
ה־ 70 יכולים היו לבצעה:
חא חשמלי זעיר, סוללה
מיוחדת -המצאה
מבריקה של תכנון
מ ו דר נ י ־ היא
המפעילה שעון

טיימקס

לק וטכ רל ליק ׳0 מש במשך שנה

שלמה ויותר.
בסוף השנה,
או יותר ,

לעהלחילך יףד קאח 1

הסוללה
החשמלית

המ ופלאה, ושוב
יפעל השעון למשך שנה
ויותר ללא כל מגע יד.
טיימקס אלקטויק,
פאר הש יכל ו ל בתחום
הזמן המודרני, פועל ללא
מתיחה. המוחות המבריקים
אשר יצרו שעון זה לא
ראו צורך בקפיץ ראשי,
ואפ יל ו לא במערכת
מתיחה, ה ם גם דאגו

לעשותו עמיד בפני
מים, אבקו זע ז וע ים .
מחשבה מיוחדת הוקדשה
לעיצוב ותכנון מרא ה
השעון. עיצוב מודרני הוא
חובה אשר שעון כה
מיוחד חייב לקבלו. אולם
ההפתעה האמיתית
הנכונה לך הינה במחיר
הטיימקס אלקטריק:
מחירו כשל שעון
ממוצע רגיל. מי
יכ וללדרוש
יותר מזאת?
אך אין זה
הכל :

ל ט יי מקס
יש בארץ
לשבח
שירות
חדשה

מעולה. אנשי
השירות

המוסמכים של
טיימקס יטפלו
בכל פניה. במשך
השנה הראשונה לקניית
השעון מבטיחים לך אנשי
הש יר ות המ וסמכים -
אחריות ללא כ ל תנאי
לשעונך. אולם גם עם
תקופה זו, תם לשעונך מובטח המומחים טיפול במחיר שלא יכסה
אלא את הוצאות התיקון.

ט״נזק אלקטריק
יותר אנשי קוני ם טיי מקסמכל !11/ 12/אחר ב עו ל ם
ת ח / 1ו 1ח

ד לוו ד ני ח

ד י /״ 1ראל 1צינים

תמרורים
הוענק. על־ידי נספח התרבות של
שגרירות איטליה בישראל, פרופסור מרקו
מיילה׳ בטקס שנערך בבית הלן קלר
בתל־אביב, עיטור הכבוד הגבוה ביותר של
האירגון העולמי של החרשים שמושבו ברומא,
לוותיק היישוב אכרהם הרצפדד
המכהן כיו״ר הוועד הציבורי למען החר־שים־אילמים
בישראל.
מצפיםלתינוק. הזמרת־שח־קנית
אתי גרוטם, המגלמת עתה את

אתי גרוטם
תפקיד ראשי
התפקיד הנשי הראשי בסרט סלומוניקו
ובעלה דן שמר שהוא מנהל במה של
הצגות תיאטרון.
נולדו. בבית־החולים תל־השונזר,

לרקדנית ומורת הריקוד ליאורה חכמי

ולבעלה בן משפחת הפרדסנים הרחובותית
דני צירלין, תאומים.

נישאו הפסנתרן הבלגי הנודע סטפן
אשכנזי ( )76 ומזכירתו אן־־מרי כוכי
וואלד (.)36
נישאו. על גבי סיפון ספינת השעשועים
שלהם, שחקן
הקולנוע רוכרט
וגנר ( )42 והשח קנית
נאטלי ווד
( .)33 השניים ניש או
כבר ב־,1958
התגרשו כעבור ארבע
שנים ועתה
נישאו שוב.
התמנה. למנהל
חברתאויקור,
חברה לקירור ומי־זוג-אוויר
ברכב, ה־כר־כהן
פירסומאי
ואיש יחסי
הציבור שמעון
בר־כהן, אחרי 10 שנות פעילות עצמאית
בפירסום, במיוחד של חברות הביטוח.
נבחרה

כמלכת

המקרוני של

השנה, שחקנית הקולנוע סופיה לד
רן, על-ידי איגוד יצרני המקרוני

של אמריקה. סופיה זכתה גם באספקה חינם
של מקרוני למשך שנה שלמה, ותמונתה
כשהיא אוכלת מקרוני תוצב במוזיאון ה־מקרוני
בפונטבאסיו, איטליה.

נפטר. בגיל 34 מיכאל (״מיקי״)
בראנד, בנו של גיבור פרשת אייכמן—
קסטנר יואל בראנה שהקים בבחירות האחרונות
רשימה למען דימונה שקיבלה את
האות ז׳ ושסיסמתה היתה ״תן זין למען
דימונה״ ,הצטרף לתנועת העולם הזה —
כוח חדש וכיהן בה זמן קצר כיו״ר המרכז,
השאיר אחריו את אשתו הגרמניה.
נפטר. בתל־אביב, מהתקף־לב, בגיל
,66 האקטואר הראשי של הוועד הפועל של
ההסתדרות משה כננסון שתיכנן וערך
עד צאתו לפני כשנה לגימלאות את החישובים
האקטואריים לכל קרנות הפנסיה
ההסתדרותיות.
נפטר. בדיסלדורף, גרמניה המערבית,
בגיל ,85 פרידריק פליק, התע שיין
שתמך בהיטלר, ושאחרי שיחרורו מהכלא
בשנת 1950 הפך לאיש העשיר ביותר
בגרמניה, בזכות שליטתו באימפריה
תעשייתית ענפה, ובכללה מפעלי המכוניות
של דיימלר—בנץ.

^ 5נוואר אל־סאדאת פועל מתוך
\ 1ייאוש.

המתכונת הקודמת — ד,״לאווים״ הגלויים
של חארטזם וה״לאווים״ הסמויים של
ירושלים.

הוא נשחק כץ אכני־־הריחיים
של לא־מלחמה ולא־שדום.

:אין הוא יכול להילחם. רק התערבות
מאסיבית של הצבא הסובייטי, או
אספקת כלי־השמדה סובייטיים, יכל,
לבטל או לנטרל את עליונות צה״ל.
,מוסקבה לא יכלה להיענות לדרישות
אלה, בשעה שהיא פועלת למען השלמה
אמריקאית־סובייטית.
אין אל־סאדאת יכול להשיג ש ל ום .
ממשלת־ישראל, המשופעת בנשק ובכסף
אמריקאי, מעלה את תנאי־המינימום שלה
בלי הרף. הם כוללים עתיד, סיפוח שטיחים
מצריים ׳וערביים נרחבים .״שלום״
בזה מהווה, בעיני כל ערבי, כניעה
משפילה.
מתוך ייאוש ותיסכול גירש אל־סאדאת
את היועצים הסובייטיים.

** תה חזרה שעת־הכושר. הפד, נ ת־י
ע בונן בה בעיניים פקוחות.
העם המצרי — עם עתיק, הזוכר בגאווה
6000 שנים של היסטוריה ידועה —
מגרש מעל אדמתו את הרוסים, כפי
שגירש קודם לכן את התורכים, הברי טים
והאמריקאים.

הוא יודע שנותר ללא כן־כרית
עלי אדמות.
הוא יודע היטב שאין לו היכולת הצבאית
לנצח את ישראל, או אף לפגוע בד,
בצורה מכאיבה.
הוא יודע שברגע זה אין שום לחץ
חיצוני על ישראל לוותר ויתור כלשהו.

זה יספק לשעה קלה את הגאווה
הלאומית הנפגעת של העם המצרי.
אכל אין ככף פיתרון.

אס תציע ישראל עכ-טיו הצעה
דרמאתית, ישירה ונדיכה — היא
תאיר במו כרק כחשיכה הגוברת
•טל הלילה.

מצריים שלאחר־יד,גירוש תהיה חלשה
עוד יותר מאשר מצריים שלפני־הגיריוש.
היא נותרה ללא כוח צבאי יעיל, ללא
בן־ברית שאפשר לסמוך עליו, ללא ידיד.

אין זו השעה לעוד טכסים קטן של עוד
פקיד קטן בעוד מישרד־חוץ קטן.

חמש שנים וחודש אחרי התכופה.
היא חזרה למקום שעמדה אז :
חסרת־אונים, מתוסכלת, מיואשת,
וכלתי־נכנעת.

זוהי השעה למעשה הגדול של
המדינאי, המעצב את דמות ההיסטוריה.

צכ זה יוצר שעית־יכיושיד גדולה
לישראל.

השכוע, כמו כ־ 11 כיוני ,1967
עומדים אנחנו כפרשת־דרכים ה מאפשרת
כדירה היסטורית.
איך לנצל את המצב שנוצר?

>•* תשוכה המתבקשת כימעט מן
| אליה היא: קדימה, לחטוף !

לרגלינו משתרעים שטחים עצומים.
שטחים שאפשר לפפחם לישראל.
יטטחים שאפשר לגרש את
תושכיהם. שטחים אפשר להתנחל
כחם.

שטחים אלה אינם סוף פסוק. מעבר
לקווי הפסקת־האש יש שטחים נוספים,
וגם הם טובים ומזמינים.
העולם הערבי מפולג. תנועת הפידאיון
נכשלה כליל. שום מעשה שתעשה ממש לת
ישראל לא יאחד את הערבים
בעתיד הקרוב.
פעם פחדה ממשלת ישראל מפני אר־צות־הברית.
אולם זו נתגלתה כנמר של
ניירות, בכל הנוגע לגו. לפחות לפי שעה.
נותר הפחד מפני התערבות סובייטית.
במשך חמש שנים, היה זה המחסום
העיקרי מפני הרפתקות ישראליות. הכוח
הסובייטי שם קץ להפצצת מצריים לעז־מק.
הוא הופיע כגורם מרכזי בכל החי שובים
של משה דיין ושות׳.

עכשיו נעלם המחסום הזה. ה־
!מחסום האחרון. הדרך פתוחה.
אנו נמצאים עתה במצב המאושר של
גרמניה ויפאן באמצע שניות זד / 30 כאשר
שום דבר לא עצר בעד ברלין להשתלט
על כל מרכז אירופה, ובעד טוקיו להשתלט
על המרחבים העצומים של סין.

גם גרמניה וגם יפאן נכנעו לפיתוי
זה. יתכן שאין עמים רכים כעולם
המסוגלים לעמוד כפניו.

ין זאת רק הכרעה פוליטיית. היא
חורגת בהרבה מתחומי הטאקטיקה
המדינית־הצבאית השוטפת.

זוהי הכרעה לגכי דמות מדינתנו
והכרתנו, לגכי כל מיפעל תחייתנו
כמאה השנים שעכרו וכמאה השנים
שיכואו.

אל-סאדאת ועבד־אל־נאצר: הבל תלוי בטיב העיתוי
תוך החזקת קו־התעלה בכוחות אפסיים,
אנחנו יכולים עתה להשתלט סופית עד
כל מרחבי ארץ־ישראל המערבית, סיני
והרפה הסורית. אנחנו יכולים לכבוש את
׳דירונדלבנון לצמיתות. אנחנו יכולים לנצל
תגובות אפשריות של מדיינות־ערב, כדי
לתפוס את הגדה המערבית של התעלה,
את מיזרח הירדן, ושטחים נוספים בסוריה•
אנחנו יכולים ״להזיז״ את שירידי
העם הפלסטיני, כדי לסלק את הסתירה
בין רעיון ״ארץ־ישראל השלמה״ והרעיון
של ״מדינה יהודית״.

א ״ח נו המדינה הצכאית הדומיננטית,
כ מרחכ הזה, והתנאים ה*
בינלאומיים יוצרים ;לזמן קצר או
ארוך ),אפ שרות זו.
יכל הדרוש הוא החלטה פנימית. אנחנו
צריכים להחליט שהננו עם של שודדים,
ושזו היתד, מלכתחילה התוכן האמיתי
של הציונות.

ף שמעים כיום במחננו קולות רמים,
^ הדורשים זאת בפירוש, ובפה מלא.
עסקנים ועיתונאים אומרים לגו: הבד,
גשים קץ לצביעות, שליוותה אותנו במשך
שלושה דורות. הבה נודד, שבאנו הנה
כדי לקחת ארץ זו מידי יושביה, ולצרף
אליה את המרחב הסובב אותה ככל
שדרוש לנו.

אין עוד צורך לרמות, והצכיעות
מפריעה לנו לנצל את שעת־ד,כושר
הקיימת.
אין צורך להסתמך על הקושאן של
הקדוש־ברוך-הוא, על ״נחלת אבות״
ושטויות מסוג זה.

נדכר-נא כגלוי על מרחב־המח
ייה, הגדל והולך ככל שגדל כוחנו
היחסי.

פרשת בירעם ואיקרית צצה בדיוק
ברגע הנכון כדי להבליט את המיפנה
הרעיוגי .״מושבי העובדים״ שבגבול הצפוני
הכריזו שיתנגדו בסוח-הזרוע לכל
נסיון להחזיר לכפריהם את הערבים שנושלו,
אשר על אדמותיהם הם יושבים.

׳מכיוון שאדמות אלד, נשדדו — פשוטו
כמשמעו — במירמ׳ה ובכוח, מכפרים
ידידותיים, בלי קשר לשום מילחמה, יש
כאן עימות פשוט בין גוזל ונגזל.

אותו עימות יש ליד הכארות
הסתומות של פיתחת־רפיח, והשדות
המרוססיס של עקרכה.
קברניטי המדינה מדבירים בטלוויזיה
על ״הזזת״ אוכלוסיות, בלשון טכנית
יבשה. קציני ד,״חריגים״ מועלים על נס
כגיבורים לאומיים. אי־שם מעבדים פקידים
אפורים מפות־התיישבות של צפון-
סיגי, הרצועה, יהודה והשומרון.

הסיוון כרור. שעת־הכושר ישנה.

^ ולס אותה שעת־כושר עצמה מספ-
קת גם את ההזדמנות ההפוכה.
ב־ 9ביוני 1967 פניתי אל לוי אשכול
במיכתב גלוי, והצעתי לו לנצל את הירגע
ההיסטורי של הניצחון המהמם למען
הצעת־שילום דרמאתית.

הצעתי היתה מבוססת על ההכרה
שלשעה קלה נשכרו כל המוסכמות
כעולם הערכי, וכל אי־האפשרויות
הפכו לאפשרויות.
המסורת הערבית מעריצה את המיחווה
הנדיבה של המנצח. עוד בשחר התרבות
השמית כתר המשורר כתרים לבירית
הנוצרת בשדה־הקרב בין המנצח והמנוצח
(כמו בעלילות גילגנזש).

׳־הצעה דרמאתית לעם הפלסטיני
להקים את מדינתו לאלתר, יחד עם
הצעה נדיבה למדינות השכנות
להקים הסדר מרחכי חדש — יכלה
אז לחולל כן־יום שינוי מהפכני.
ההיסטוריה מראה לנו דוגמות רבות
של תבונה כזאת מצד גיבורים שכבשו
את יצרם כרגע הניצחון.

הזדמנות זו הוחמצה. כמה מאג-
שי־התכונה כצמרת המדינה הודו,
לאחר מכן, לפחות כשיחות פרטיות,
שהיה זה מישנה.
אחרי כמה ימים התייצב המצב על פי

ך א רק מבחינה פסיכולוגית, אלא גם
/מבחינה מדינית וצבאית, יוצר סילוק
הרוסים מצב חדש, המאפשר פתיחת דף
הדש.
עוד אתמול היו אצלנו שפסלו את
רעיון ההסדר החלקי בתעלה, מחשש פן
יתמקמו כוחות סובייטיים בגדה המיזר־חית.

עוד
אתמול עורר הרעיון של פינוי
סיני פלצות, כגלל חלום־
הבלהות של כוח סוכייטי כאבו־עגילה
וטילים סובייטיים כאל
עריש.

עוד אתמול שללו רבים שלום סביר
עם מצריים, מפני שהפכה קרש־קפיצה
להשתלטות ברית־המועצות על הלק זה
של העולם.
היום יש לבחון את כל ההצעות האלה
בעיניים חדשות. מאורעות השבוע שינו
כליל את הנתונים היסודיים.

הצעה נדיבה ונכונה לשלום יש־ראלי־מצרי,
או ישראלי-מצרי־פלם-
טיני, יכולה לנצל את המצב הזמני
שנוצר — ולהפכו למצב של קכע.

• *-כל תלוי כטיב העיתוי.
| ן הרגע הגדול הוא: עכשיו .
עכשיו יש משמעיות לסיסמה: שלום
בין הלוחמים. שלום בין עמי המרחב
הזה. שלום בלי אימפריות זרות. שלום
של שיחרור מן השיעבוד לכל הזרים.

עכשיו ניתן לנצל את החלל
הריק שנוצר, לפני שהוא יתמלא
מחדש — על-ידי האמריקאים, או
הסינים, או הרוסים עצמם.

* ש שעת־בושר. ויש ברירה
7עלינו להחליט מד, אנחנו, ומה
אנחנו רוצים להיות .

עם כובשים, שיחייה על חרכו
לדורות — או עם הבונה לו כית
לאומי על תשתית של שלום.
יתכן שההחלטה תהיה בלתי-מודעת.
ייתכן שתתבטא במעשי קומץ: אנשים,
שאינם יודעים בדיוק מה הם עושים.
אך בעיני ההיסטוריה, אנחנו המחליטים.

שיו.

מכתבים

לא לגמוע?
נן לנסוע !

ל 22נ
החופש

מצורף רישום פרי עסי שנרשם בעיצומו
של הוויכוח על הצעת ח״כ גדעון האוזנר
בנושא נישואין אזרחיים לפסולי חיתון.
לואיס גומס, ראשון־לציון
#אחרי שמיעת החדשות, התברר
בוודאי לקורא לואיס גוסס, כי יש צורך
לנסוע לקפריסין.

״העולם הזה״ ,1817״הס לא
יעברו,״ על האלימות הפוליטית
של האירגמים הימניים והתוצאה
של אלימות זו.
לדעתי יש לתת את הדעת — ולחשוף
לעיני כל את ההנהגה אשר עומדת בראש
הארגונים הימניים בארץ.
יש לציין את האינטרסים האישיים שלהם,
וזאת למען החופש.
צ. ר ,.תל־אביב

אנושיים
התגהגות גפחרי העם

אני חשה חובה להתריע על חוסר הסובלנות
וההשמצות ההדדיות בתוכנית מוקד
מיום ב׳ .17.7.72 ההתנגחויות וחוסר הטעם

ערכים

הטוב של ח״כ גד יעקובי וח״כ חיים לנדאו
חרגו מכל מיסגרת סבירה ומכל הגינות
פוליטית.
הגיעה לשיא הנימות של גד יעקובי, ש ציטט
לקראת הסיום הערה של אורי אבנרי,

בידעו שהאחרון לא יוכל להשיב מחמת
קוצר הזמן.
אם זו התנהגותם של ח״כים — נבחרי
העם — הרי אני בזה לעצמי ולהם.
סג״מ שירי, צה׳׳ל

בימים אלד. מוקרן ברחבי הארץ הסרט
מזית מן הצנחנים על־פי ספרו של אלוף
מוטה גור. כאשר ראה מחבר הספר את
הסרט בהקרנה מוקדמת, הביע הסתייגות
ממנו, מכיוון שהערבים בו מוצגים כיצר
רים תת־אנושיים, דבר הנוגד את הש קפתו.
לאור העובדה הזאת אני סבור שאם
לא יגיש המחבר צורעל־תנאי להפסקת ההקרנה,
עליכם לעשות כן.
הסרט, כמו הספר. מיועד לילדים (גם

המבצע המסוררני הגדול של תיא
הפעם 4מוצרי איכות בבת אח ת
אך ורק בתקופה שבין

20 .8.72־ 20 .7.72

בת־אורו ב שפופרת רגילה
בת־אורן
ב שפופרת משפח תי ת
בת־אורן
בבק בו ק פלס טי גדול
מי פה תי א דנ ט

ס 2. 79ל י
2. 79ל>

2 .0 5 * 45 לי

/ 1X 740**7

למבוגרים אשר מעולם לא התבגרו) ,וכאמצעי
בידור משתלב במערכת החינוך ההמו־ני
ובצורתו הנוכחית משחית את הערכים
האנושיים אשר היו נר לרגלי המחנכים
במשך דורות בניין הארץ.
אזרח מודאג, תל־אביב
לא נשבח

1״העולם הזה״ ,1819״הם הרעילו
את שדותינו על ריסוס מודות
1עקרבה ברעל.
אומרים שתמונה שווה 100 מילים כתובות.
התמונה של שייך סעדה חסן דייב בן
ה־ ,70 השייך של עקרבה, שווה הרבה יותר

2000

עיניו של שייך חסן דיים
איזה כאב!
יותר

ממאה מילים. עיניו לבד אומרות
מאשר מאמר שלם.
איזה כאב! איזה סבל! רק לאדם שנגזל
ממנו הדבר הקרוב ביותר לליבו, יכול
להיות מבט כזה. אלו עיניים האומרות:
לעולם לא אשכח!״יוסף שיינפלד, פתח־תקווח

עם האפנה
הדגיס והנידונים

ברעם — איקרית — פיתחודרפיח — עק-
רבה. כבר היו דברים מעולם.
יש עם הדנים (אנחנו) והנידונים (כל
השאר).
חנן בן־שלום, חיפה
אמונה כצדרן

אני מודה: הייתי עיוור. האמנתי לכל
אותם סיפורים על
כך שהערבים הרעים
קמו להשמיד
את היהודים הטובים
! האמנתי כי
בכוח הצדק התגברנו
עליהם! האמנתי
כי בעיית הפליטים
נוצרה בגלל
שהם ברחו, בקיצור:
האמנתי כי

** ג י־בין
שני הצדדים זכאי התיכון, במזרח אנחנו צודקים.
עכשיו אני כבר לא מאמין! אחרי כל
״החריגים״ (איזה מן מילה!) שהתקבלו כדבר
מובן מאליו, אני מעביר חלק גדול
מהצדק לצד השני.
ומה ששבר לגמרי את אמונתי הקודמת,
היו אותם קילוגרמים של רעל שפוזרו על
השדות בעקרבה.
דני זכאי, רמת־גן

החיה שבאדם
או האדם שבחיה

נתן דונביץ, ברשימתו החיה שבאדם
(מוסף הארץ ,)7.7.72 מתאונן על מגיפת
הבריונות האלימה בארץ וטוען שבלעדי
כוח משטרתי חזק נהפכת העיר לגן־חיות,
שבו החיהשבאדם משתוללת ללא
מעצור. מר דונביץ מעליב את החיות: לא
״החיה שבאדם״ כי אם האדםשבחיה !
כדי להציל את כבודנו הרם — חונכנו
לחשוב שהאדם מוסרי מן החיה. אך עובדות
החיים מלמדות שההיפך הוא הנכון.
החיה איננה בריונית. היא אינה טורפת
כדי לספק את יצרי ההרס והכבוד שלה.
אנו הננו חיות עם תכונה שלילית: יש
בתוכנו אדם. התוצאה: רציחות קטנות בין
שכנים ורציחות גדולות בין עמים. כך היה
לאורך כל ההיסטוריה, וכך כנראה יהיה עד
שהחיה המכונה ״אדם״ תיכחד מן היקום.
ישראל סחי, חולון
(המשך בעמוד )12

החוטים מיוצרי ע״י ג׳רוסל ג׳רס׳ בע״מ

סריגי טרוירה -
קלים ואווריריים
׳ ,נעימים במגע
,שו מ רי ם על צורתם
קלים ר\-ייירווד
//יזיזיי,
בכביסה
ס ק. מתיב שיממהר
צורך -ד׳ דוזד
אין רסיריו

בגיהוץ

סיקורת
הזיכרון קצר כאשר האינטרס דוחק.
המפלגה הדמוקרטית, שאירגנה נזאראוזון
טלוויזיוני שלם לעידוד תרומות לקרן־
הבחירות שלה, פתחהאת המאראתון
בשיר בשס ״זוהי ארצי״ ,שיר ידוע מאוד
שכתב וודי גאתרי, אביו של ארלז מ״ה־מסעדה
של אליס״ ואחת הדמויות החביבות
ביותר על הנוער האמריקאי היום.
מה שהדמוקרטים שכחו היא העובדה
שגאתרי, אשר נפטר לפני כמה שנים
בלבד, ודאי לא יכול היה להתקבל למפלגה
אילו רצה בכך, מאחר ונחשב
לסוציאליסט מסוכן, שלא לדבר על כך
כי הוא ודאי גס לא היה רוצה להצטרף
לשום מפלגה משוס שכתב באחד משיריו
:״שתי המפלגות הגדולות שוות
אותו הדבר.״ את השיר הזה, לא השמיעו
הדמוקרטים במסע הבחירות.

בידור
ב עקבו ת הזמן האבוד
״קונגרס הצחוק הציוני הראשון״
— התיאטרון העממי. במאי :
שמואל בונים — דברי קשר: שי
אופיר וחיים חפר — הנהלה מוסיקלית:
יצחק גרציאני.
נזסטלגיה היא נושא שהולך טוב בארץ.
מאז היה היו זמנים הוכח הדבר פעמים
אין ספור, ומשום כך חוזר הרעיון הבסיסי
של שיחזור ימי המדינה־שבדרך,
בשלבים שונים, בהופעות של מערכונים
וזמר, מדי שנה בשנה. הפעם קוראים
לזה קונגרס הצחוק הציוני הראשון. אבל
בעצם אין שום הבדל בסיסי בינו לבין
כל קודמיו במערכת הנוסטלגיה. ולמען
האמת, שם המופע עשוי אפילו להטעות,
משום שכוונתו הראשית אינה להצחיק,
כפי שאפשר היה להבין מן הכותרת, אלא
להעלות זכרונות, הפורטים על נימי לבבות
שהכירו מקרוב את תל־אביב, בימים
שהסתיימה בשדרות קרך קיימת, והקרקע
בכיכר דיזנגוף נמכרה עדיין בסכומים
בני סיפרה אחת.
מי שהולך לקונגרס כדי להיזכר בימי

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־ א מו ע ונ תי ב ה בן־י הודה
מדור זה הוא תוספת דמדון המפורסם שד דן כן
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מדים וביטויים משדהם. הפעם מורכב
המדור בודו מהצעות קוראיםבינוי
גנאי, הרומז לכינוי ״בו־

זונה״ ונשמע מעודן יותר.
(אברהם גאואר, בני-ברק).
״בן־יונה ! נותנים לו ביס, לוקח את כל
המצופה.״
מצב איום ונורא ,״דפק״ מושלם.
(אברהם באואר, בני־ברק).
״ואז היא אומרת לי , :אני לוקחת כדורים !
מה פתאום ז זה מה שאני קורא מצב פקופלי!״
ש׳ ,כסא נמוך ללא משענת, עשוי עור,
ממולא בעשב, עיתונים וכו׳.
(אברהם באואר, בני־ברק).

אם מישהו יכול להתעלם מכל המרי-
חות הללו, המסתתרות מאחורי כל מה
שקורה בספר, ולהתיחס אליו כאל סתם
סיפור־מעשה, אשריו וטוב לו. האחרים,
יעניקו לספר פרס מקקארתי או פרס
ואלאס לספרות פאשיסטית.

ביטוי שמשמעותו: נעיצת מבס
לי^] א ו? ט י
בבן־המין השני, תוך דימוי של מגע מיני.
(אברהם באואר, בני״ברק).
״זה, ההובי שלו זה זיונים אופטיים. תופש
כסא בדיזנגוף ומפסוט עד הגג.״
כינוי גנאי, המזלזל באדם, בקטנותו,
באפסותו, בחוסר ערכו.
(אברהם אימס, רמת־גן)
״נהייה מצב, שכל חרפוש בממשלה דורש העלאה
בדרגה. ישב חמש שנים — אז מגיע לו!״

או־כלת

ת ק לי טי ם
הסכיזופרניה

כינוי לבחורה המקיימת יחסים מי
ניים
בנקל.
״החדשה הזאת אוכלת, משהו לא״נורמלי. רק
הגיעה ובבר חצי החבר׳ה עשו עליה טור״.
(ג. אילן, גבעתיים).

הפ אר אנוידי ת
מוטצייק

0כינוי למצעד הפזמונים ברדיו.
״אני משתגע: שיר חרא וכבר הגיע למקום
שני במצעד.״ (ג. אילן, גבעתיים תסלח לי,
בארבע אני לא יכול. אני אף פעם לא מפסיד את
המצעד״.

ביטוי שמשמעותו :
לא הזיז
התאמץ, לא השתדל, לא נקף אצבע.
״אנחנו עבדנו במו חמורים והשמוק הזה
עמד בצד ולא הזיז ביצה.״״
(ג. אילן, גבעתיים).

נאמר, כברכה, בסיום שייללה
ן 1ך א1וז!
חה טלפונית( .קיצור של יללה, להתראות !).
״יש פה המון חבר׳ה שרוצים את הקו. יללה-
תראות ! התחלקי מהקו.״
מאותה תקופה ועד היום (הכל דק שאין
מוצאים לקול מחונן שכזה שימוש יעיל
יותר).
אבל מי שאינו חדור בגעגועים עד
כדי שעיניו יפיקו מעיינות דמע, יתקשה
להתעלם מכמה עובדות יסוד. למשל,
שיוסי בנאי קורא את הטקסט שלו מן
הכתוב באינטונציה הססנית, כאילו לא
ראה אותו לפני כן. או למשל, שהתזמורת
והזמרים אינם מסכימים תמיד ביניהם
לגבי הקצבים שבחרו. או למשל,
שחלק גדול מן המופע נראה עדיין
בשלבי חזרה.

שודדים עם קונפייטר
נעורים, כשגנבים התחשבו עדיין במצבו
המשפחתי של הקרבן המיועד ושדדו
בעזרת קונפייטר ולא מכונת יריה, כל
אלה יזכו לרגעים נעימים, לקולה של
שושנה דמארי, ולכמה הופעות קצרות
של עמודי התווך במטאטא כמו טימן,
יהלומי וגולנד. גדי יגיל ויהודה ברקן,
שני הבדרנים האפנתיים ביותר היום,
ודאי יעוררו צחוקים רבים, וקולה של
מירי אלוני אינו נופל במאומה מקולו-
!תיהם של כל הזמידים הישראליים שקמו

על שאיפתה של הרשות לחקר והחלל
של ארצות־הברית, הדורשת, לפי מיטב
החברמני׳ות של ימי המערב־הפרוע, כי
האמריקאים יהיו חלוצים בכל מקום, ול עזאזל
המחיר. השאיפה מתנגשת בדעותיהם
של מחרחרי המלחמה האפיקורסים
המתעקשים לדבר על בעיות סוציאליות
ובעיות כלכליות, החשובות יותר מעשרות
בליוני הדולר הדרושים לאותו מסע.
מובן שאין לפקפק לצד מי נתונה אהדתו
של דרורי.
יש כאן הרבה אינטריגות בעד ונגד
המסע, המון בעיות אישיות של טייסים
הרוצים לצאת לדרך ואין מניחים להם,
וחלוקה מטופשת של דמויות: אלה שהם
״נערים אמריקאיים אמיתיים״ ואז כל מה
שהם מרגישים בתוך הקרביים הופך מיד
לאמת אבסולוטית, ואלה שהם ״אוייבי
האומה״ ומשפיעים גם על הגורם הכושי
חסר־האופי להירתם לעגלת התבוסתנים.

״סידר״ אותו,
הרים א 1ת 1על טיל
״זימבר״ אותו, שילם לו את המגיע לו, נקם בו.
״עשה ברדק, עשה ברדק, אבל בסוף הרימו
אותו על טיל אם תאחרו למיסדר — אני
ארים אותכם על טיל, עד שלא תדעו איפה הצפון״.

אילן, גבעתיים).

ברקן ויגיד ב״קונגרס הצחוק״

סיקררת

אלא שבעוד כמה הצגות, ועם מאלתרים
מקצועיים כמו אורי זוהר או בומבה
צור, אין ספק שהתכנית תהיה בסופו של
דבר מבוקשת, כדוגמת קודמותיה. גם
אם הקהל לא יצטרף לשירה שעל הבימה,
כפי שקרה בעבר.

ס פ רי ם

פרס ואלאס
לספרות פ א שי ס סי ת
״מושב על הסאטורן״ ,מאת אלן
דרורי, בהוצאת ״אביו״ ,1972
734 עמודים — 8.15ל״י.

1״מאסוול היליביליס״ — להקת
| ה״קינקס״ ,אר.טי.אי.8243 .
הקינקם הם כבר להקה מפורסמת די
הצורך כדי שלא תזדקק עוד לשימוש
במכות הלם חדשות מדי תקליט בתקליט
על־מנת לרכוש לה קלייאנטים. ואכן, תקליט
אחרון זה נשמע כערב בילוי בניחותא
של חבורת האחים דייוים, עם פזמונים ש־מנגינותיהם
אמנם אינן מקוריות במיוחד,
אבל יש בהם משהו מן הקסם של הפש טות
והמיידיות.
הלהקה, שכבר זמן די ניכר רכשה לעצמה
שם של עוקצנית ומפולפלת, נוטלת

זימברה אותו
•1 1ז\116נ

תז 0£ 82111 סתס־ע!!׳

1972 .

,מ ס ׳ ו ^ ,ץ1ג 1מ ם

התיאוריה הבסיסית של גץ זף מקקארתי
ושל יורשו העכשווי, ג׳ורג׳ ואלאס, אומרת
שכל מי שמטיל ספק בעובדה שאר־צות־הברית
היא ארץ זבת חלב ודבש,
הוא בוודאי קומוניסט. כל מי שהוא קומוניסט
חייב, בהכרח, להיות בן בריתו
של השטן והדרך היחידה לטפל ביצורים
שפלים שכאלה, היא להשמידם מעל פני
האדמה אחת ולתמיד.
הצרה היא שישנם תמיד ליברלים רב־רוכיים,
שאינם עדיין אדומים, אבל הם
בוודאי ורודים, שלא לדבר על כך שהם
גם הומוסקסואליים, שחצנים, אידיוטים
ומופרעים, ואלה דווקא השולטים באמצעי
התקשורת, המבלבלים את דעת
הקהל, והמפריעים לטפל בסכנה האדומה
כפי שצריך. אפילו נשיא אדצות־הברית
אינו שווה יותר מקליפת השום, אם הוא
מהרהר, בלא הפסק במה שהדוסים יכולים
לחשוב ולעשות, במקום להלום בהם
מהלומה אחת הגונה־ודי.
אם כל זה נראה אווילי, לקורא, אז
יש להניח שספרו האחרון של אלן (הסי־נט
ימליץ ויאשר) דרורי יוציא אותו מן
הכלים. המעשייה הדמיונית המתרחשת
בעתיד הקרוב, כאשר האמריקאים מחליטים
לשלוח, לראשונה, חללית למאדים,
מבוססת כולה על תיאוריות מסוג
זה, הספר מביא תיאור תעודי כביכול

להקת ה״קינקס״
ליבלוג מל החיים במאה ה־20
מנגינות אלה (ביניהן יש אפילו, שומו
שמיים, משהו הדומה לטאנגו) ומשתמשת
בהן, בצד הראשון של התקליט, כדי להביע
מחאה מלגלגת על החיים הסכיזופרניים של
המאה העשרים, על חופשות בשפת הים
כשצריך לנשום דרך הפה, כדי לא להריח
את הסירחון של הביוב, ועל החיים המסובכים,
שבהם צריך לעמול קשה כדי לחיות
ואז בא הרופא ואומר לך לנוח, וכשאתה
נח, אין לך ממה לחיות. הצד השני, הוא
קצת פחות הומוריסטי, אם כי הנימה הקלילה
אינה הולכת לאיבוד, אפילו כשהם מזמרים
:״כל החיים הם עמל והעמל, שיע־מום
/אם החיים הם כדי לחיות, בשביל
מה כדאי לחיות7״.
בסך־הכל, זה לא מאורע מוסיקלי גדול,
וזה אפילו אינו מתאים למסיבת ריקודים.
אולם להאזנה בניחותא, עם עיון בתמלי־לים
המצורפים (על גבי המעטפה המיובאת)
,זה בהחלט מומלץ.

״זה לא אני דיברתי.״ התנצל
ה שר ק 1ל לפני מלדה. כ שנ תפסמ תלח ש
בישיבת הממשלה ש־נערכה
לפני שבוע הבחינה
ראש-ד,ממשלה, גולדה מאיר,
כי שר־הסעד, מיכאל חזני,
ושר־התיירות, משה קול,
מסתודדים ביניהם ליד שולחן
הממשלה וממתיקים סוד בדיוק
בשעה שהיא דיברה. גולדה
הפסיקה את דבריה, הציתה ל עצמה
סיגריה ותקעה מבט תוכחה
בשניים שהמשיכו לשוחח
מבלי להבחין כי דבריה הופסקו
בגללם. לפתע תפסה עינו
של משה קול את מבטה הזועף
של גולדה. כתלמיד ש סרח
ונתפס, מיהר קול להת נצל
:״זה לא אני דיברתי...
זה חזני
:מדוע היה ח״כ חרות
חיים לנדאו כל כך תוקפני
במישדר מוקד, בו הופיע לצד

גד יעקוכי ואורי אבנרי

בדיון על שינוי שיטת הבחירות?
לנדאו בא לאולפן כשעה
לפני הזמן, הוזמן למיד
נון והתכבד בקפה. סמוך להתחלת
השידור החי נסתבר לו
לפתע כי כל אותו זמן נמצא
המנחה, אלי ניסן, בחברת גד
יעקובי במקום אחר בבניין.
לנדאו התמרמר על כי לא דיברו
עימו מראש על תוכן הוויכוח,
היה משוכנע כי ניסן
תיכנן את כל הוויכוח עם
יעקובי, כדי להפיל אותו ואת
אבנרי בפת. בדיוק כשהגיע
למסקנה זו התחיל השידור —
והתוצאות נראו על המסך.
י חברי סיעת המפד״ל בכנסת
הופיעו השבוע בלתי-
מגולחים. תחילה ניכר הדבר
על פניו של שר־הפנים יו סף
סורג, ואחר-כך כל פניהם של
יריביו הצעירים, זכולון האטד
ויהודה בן-מאיר. זד,
האחרון נשאל :״האם זה בגלל
האבל על איומי־הפרישה
של ח״כ אבנר שאל,י ץ״
התשובה האמיתית היתר, נעוצה,
כמובן, במסורת המצווה
על יהודים דתיים שלא לגלח
את פניהם בתשעת הימים הראשונים
של חודש אב, לאות
אבל על חורבן הבית.
י אישיות אחרת מראשי
המפד״ל הסבירה את הסצינות
הנרגשות שאירעו בסיעה בעת
הדיון על מעשה שאקי, כש
יוסף
בורג פרץ בבכי בעת

נאומו הנרגש של זרח ור״
הפטיג. אמר האיש :״היתד,

זאת התפרקות כל הזעם שהצטבר
בצמרת המיפלגה, מזה
כמה שנים פועלים נגדנו ברוח
של ימי-ד,ביניים ובשיטות של
מאדיסון אווניו
הפלמ״חאי הוותיק מיב־ניאל
חיים (חיימקה) לבקוב
רגז השבוע למיקרא רשימה של
יהונתן גפן במעריב שקטלה
את הופעתו של אלוף פיקוד
המרכז רחבעם (גנרי) זאבי

דית סלאבית של סדק־ניק,
שמקורו בשושלת סו, השושלת
ד־ 13-,של קיסרי סין שלא
ממוצא מונגולי. הוכח כי סו-
ק־ניק נסע למולדת, אך מחוסר
בקיאות הצטרף לנצרות המקורית,
היינו ליהדות.״ גירסה
מקורית זו על מוצאו של הפרופסור
יגאל ידין, פירסם ה שבוע
כתב דבר טדי פרוים,
בתגובה על תיאוריה שהעלה
יגאל ידין בדבר מוצאו של
שמשון הגיבור. ידין טען כי
השם שמשון נגזר מן המילה

עד לפני שבועיים עוד
לא החליט מיקיס תיאודו־ראקים
אם לבוא לישראל או
לאו. מה קרה אז? קרתה נערה
ישראלית חמודה בשם תדמה
יגול, שביקשה לנסוע לקובה,
ובדרך רצתה לראיין את
תיאודוראקים בשביל מעריב.
אצל המלחין היווני הגולה היתד,
הוראה שלא להניח למי
ראיינים לגשת אליו, אבל הוא
התרשם מקולה האהוד של תלמה
והזמין אותה לראיון .״אם
כל הנערות הישראליות יפות

יוסי אמיתי

(למטה) ,חבר קיבוץ גבולות
וממנהיגי שי״ח, נדהם כשפתח
עיתון מרב וראה את תמונתו
של רסאן כנפאני, דובר החזית
העממית לשיחרור פלסטין שנהרג
בהתפוצץ פצצה במכוניתו.
יוסי, שב־ 1966 עם הופעת
ספרו של כנפאני, ספרות
ההתנגדות בפלסטין הכבושה,
כתב מאמר בדו־שבועון אתגר
על הספר, הופתע מהדמיון בינו
לבין כנפאני. זווית הצילום
של השניים, מיקרית בהחלט.

רשימתו של גפן — שהוא הרוב
משפחה של שר־ד,ביטחון משה
דיין ז ״יהונתן הוא בחור זהב,
אבל המשפחה חרא!״
״יגאל ידיך הוא מ מוצא
סיני. שמו האמיתי, ס ד
קניק — ,הוא מהדורה יד,ו*
שדרות מאדיסון בניו־יורק
היא מרכז עולנדהפירסו־מת
האמריקאי.

נראה שמשה דיין אינו
אוהב כל־כך את הכתב
הצבאי של הארץ, זאב שיף.
כשר,וזכרה כתבה שלו בישיבת
אחת הוועדות של הכנסת,
עשה דיין תנועה של ביטול,
תיאר את הכתב ככסיל גמור,
שאין לו מושג בענייני צבא.

לבחינה הראשונה בשלב
הראשון של בחינות הכ ניסה
לקורס כתבי חדשות בטלוויזיה,
בהנהלתו של איש
מחלקת החדשות יאיר אלוני,
ניגשו 116 מועמדים. בגלל התוצאות
הנמוכות אליהן הגיעו,
החליט אלוני להוריד את המינימום
למעבר משמונה נקודות
לשש. בין השאר נשאלו
הנבחנים מי הוא אהסאקו
סאקה (ראש-ממשלת יפאן
לשעבר)? השיב אחד הנבחנים:
״רב מפורסם ביהדות.״ על שאלה
שהופיעה מתחת לכותרת
״מושגים ביהדות״ :מה פירוש
ראשי התיבות ח״ן (חוכמת
,1נ0תר)? ענה נבחן :״חיל
נשים.״ אחרי שהורידו את ה מינימום,
עברו 54 נבחנים.

במשפט הרוצח היפאני קוזו
אוקאמטו. הגיב לבקוב על

ב־ 1959 היו הוא, משה דיין
ומרדכי נמיר בוועדת המינויים
של מפא״י שהיתר, צריכה
לקבוע את רשימת מועמדי
המפלגה לכנסת. השלושה הח ליטו
להציב את לבון במקום
וד ,11 אבל בן־גוריון התנגד והעלה
אותו למקום החמישי.

שמש, גורם שעובדי אלילים
רבים עבדו אותו, וכי אורח
חייו ודרכי לחימתו אינם ב־מיסגרת
הדפוסים המקובלים במקרא.
על טענה אחרת של
ידין להוכחת אי-יהדותו של
שמשון, לפיה עסק במלחמה
לא מקובלת אצל יהודים, מלחמה
באריות, הגיב פרוים :״מס תבר
שידין לא שמע על טרזן.
לפחות אחד הטרזנים, ג׳ו־ני
וייסמידר, היה יהודי ושיסע
אריות לרוב.״

חגגו את סיום התחרות לבחירת נסיכת הים התיכון, במסעדת ציון אקסקלוסיב
שבכרם התימנים. מימין יושבת נסיכת הים התיכון 1972 מיכל יעקב ומשמאל
מלכת המים 1971 איריס דוידסקו. יחד איתס מסובים לשולחן צדוק צרפתי (מימין) שביים את המופע
נקארל הנס קרמר, מנהל הצגת חופשה על הקרח. הארוחה שהוגשה היתה על טהרת הממולאים.

מונות תמים

כמוך, אני אסע לשם!״ הוא
אמר. השיבה תלמה, קיבוצניקית
מלידה ובתו של עסקן
מפא״י יונה יגול ז ״הן אפילו
יותר יפות.״ תיאודוראקיס
שוכנע והחליט בו במקום.
איך הגיע מפקד חיל-
האוויר, האלוף מוטי הוד לטייס?
השבוע סיפר הוד בתוכנית
זכרון דבריס בגלי־צה״ל
כי בתקופה שלפני קום
המדינה עסק בהבאת ספינות
מעפילים מאיטליה לארץ. לאחר
מספר שנים נולד הרעיון
שבעצם אפשר להעביר מעפילים
דרך האוויר ושני טייסים
אמריקאיים נשכרו לצורך זה
תמורת 50 דולר למעפיל. מוטי
נהג אז לעמוד בקצה המסלול
של נמל התעופה האיטלקי
ששימש תחנת־מעבר למעפילים
ולאותת למטוס ה־דקוטה
בפנס שבידו. באחת
הטיסות נתפס יחד עם עדה
סידני ושניהם הוכנסו לכלא
למשך שבוע. כששוחררו החליט
מוטי להוציא רשיון-טייס
ולהעביר בעצמו מעפילים. רש־יון־טייס
אפשר היה אז להוציא איטלקית בחברת מטוסים
תמורת שבעת אלפים לירטות.
לאחר מאמצים השיגה עדה סידני
את הכסף מן הארץ ומוטי
היה ראשון השליחים היהודיים
שהוציא רשיון־טיים כשבעיק-
בותיו הלכה שורה שלימה של
אנשי חיל־האוויר לעתיד.
לא תמיד שרר מתח ביחסיהם
של דויד כן־גוריון
ופנחס לכון. בתוכנית הרדיו
הטור השביעי סיפר מי שהיה
בזמנו אחד האנשים החזקים
במפא״י שרגא נצר, למראיינת
רעיה דניאל כי

.עיתונאי זר סיפר השבוע
על חווייה שהיתר, לו עם
רסאן כנפאני, דובר החזית
העממית לשיחרור פלסטין. לפני
חצי שנה זכה כנפאני בפרס
ספרותי, והחליט להשתמש במחיר
הפרס כדי לקנות בפעם
הראשונה מכונית. כשקיבל
אותה, הזמין את ידידיו לנסוע
בה, ומרוב אושר שר כל הדרך.
הוא לא תיאר לעצמו כי
ימצא את מותו בגלל אותה
מכונית. מיטען־הנפץ, ששם קץ
לחייו, היה מחובר למערכת
ההתנעה של מכונית זו, שגם
ממנה לא נשאר שריד וזכר.
איך לא צריך לנהוג
במכונית? זאת למדו על בש רם
הפנטומימאי נ׳וקי ארלוין
והדוגמנית אפתי ז׳סקו. השניים
השתתפו בסירטון הסברתי
על המלחמה בתאונות הדרכים.
קטע אחד בסרט היה
צריך להראות מה אסור לעשות
בנהיגה. ג׳וקי נהג במכונית
לכיוון המצלמה במהירות
גדולה ובאותו זמן הסתכל
על רגליה של אסתר
וזאת לאחר שמעצורי המכונית
נבדקו ונמצאו תקינים. אן
כשהגיעה המכונית מטרים ספר
רים לפני צוות ההסרטה, הת
ברר לנהג כי המעצורים אינב
פועלים. הוא הספיק לסמן בי
ידיו לצלם שקפץ בבהלה ה
צידה ואילו הוא ואסתי סיימ
את הנסיעה בתעלה שבצד ה
כביש.

פסוקי השבוע
• הפיזמונאי דידי מנו

סי על מכות־רוסיה האחרונו
במצריים :״עכשיו רק עו
חסר להם שפישר ינצח...״

שד־המסזזר־והתן

שייה, חיים בר-לב לעז
וייצמן על פתרונות הדיור 7
זוגות הצעירים :״הבנים ש
עייזר ושלי יסתדרו ברוך ד
שם בלי עזרת הממשלה. אצ
עייזר זה ברוך השם, אצלי ־1
אם ירצה השם.״

מכתבים
(המשך מעמוד )9

ההיסטוריה חוזרת
״העולם הזח״ ,1820״הנדון :
אליהו, איכה על ההקבלה גין
הסיפור התנ״בי על המלך אחאב
וגזילת כרמו של נבות, לפרשת
הכפר הערבי עקרגה.
מאמרו של אבנרי
ממחיש את השלילה
שבשני המיק-
רים: ההיסטורי והנוכחי.
אני
מקווה שהעם
בישראל יקום ויוקיע
את עושי המע שה
הברברי, כשם
שהוקעו גוזליו של
נבות !

צור

אברהם צור,

תל־אביב
השטן ושותפיו

ברצוני להביע את צערי הרב והזעזוע
העמוק האופף אותי מיום ,12.7.72 היום בו
הצביעה הכנסת על שינוי שיטת הבחירות,
וי כו רצחה סופית את הדמוקרטיה ביש ראל
(שתמיד היתר בשלבי גסיסה) ,והוק מה
האנרכיה החולנית, בראשות גולדה,
דיין, ספיר וחבר שותפיהם.
אין ספק שכאן לא טעה הפתגם האומר

3ע ר
עדש!ת מ

ושם בבית מצפה ברטט החברה, הידידה
ההגדרה לא משנה /אך הם עשו טעות,
נולדו בארץ /ידם קצרה מלהשיג פיסת
דירה.
תאמר :״אפשר לשכור חדר או שניים״/
במחירים שתסלחו לי אם אגיד /הם פי
עשר ממשכורת של חייל בארץ /או סתם
כפליים ממשכורת של פקיד.
חולפים המיספריס הלבנים /והחייל
עומד בכביש בצד /היתמרמר? האם יצעק?
האס יתריע? /הם לא יקשיבו. כי
הוא לא נחמד.
אמ״ת הפכה כיום לשקר /ואם ליבך
ע״מנו לא ח״ל שום שינוי /על ק׳ וב׳ אין
מה לחשוב אפילו /כי רק בטיב השין
הכל תלוי.
מינה רואנג, פתח־תקתה
שתי שאלות

)1הייתי רוצה לדעת האם לעיריית בתים
אין מספיק כסף מהמיסים שאנו משלמים
בכדי להתקין ברזי מים לשתיה, בחופי
הרחצה, על־מנת שאנשים לא יתעלפו
בצמא? יכול להיות שהתשובה פשוטה
מאוד: שהעיריה ובעלי הקיוסקים עושים
יד אחת, והתוצאה: בקבוק טמפו עולה
מ־ 70 אג׳ ומעלה.
)2האם שידורי ישראל לא יכולים להק ציב
מיספר שניות, פעם בשבוע, לקריאת
קיצור דברי המערכת של העולם הזה כמו
שהיא עושה כל בוקר וכל צהריים לכל
העיתונים החשובים והקטנים ביותר, בכל
השפות?
קלוד כן אבני, רמת־הנשיא, בת־ים

ג 11

״גרוזוגסקי — אישון לנס״
8א 6ע 1 /\.0 1א 0 0
מ 1 £א: מ 0
תל־אביב, רח׳ שמאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעות קבלה 9—17

ביטוח שנתי לטלוויזיה

כולל מנורת המסן, כולל מיסיס
סיגנל
אלקטרוניקה
רה׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

תמונת קוראה מכנם
אהבת הצב
ה תי א ט רון ר.קטן מציג:

רויי ה סרידלנדירמזי 1 ).א ב רווחיה י).

שהשטן עוזר תמיד לחבר שותפיו. אד חזק
ואמץ כי הצדק סופו לנצח.
רוני זרגרוב, תלמין תיכון, תל־אביב

פ 1טיק יז שקרים
כתבו ביי סזיו אי וייבח
1/פ*י י. ממור

פתח־תקווה -שלום,
יום ד׳ 26/7ב־.9.15
קרית־גת — היכל־העשור,
יום ה׳ 27/7ב־.8.45
באר־שכע -גילת,
יום ו׳ 28/7בי.9.00
ירושלים -בית־העם,
מוצ״ש 29/7ב־.9.00
תל־אביב — בית־ארלווורוב,
יום א׳ 30/7ב־.8.30
נהריה -הוד,
יום ב׳ 31/7ב־.9.15
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקר׳ וביתר המשרדים.
ירושלים,
״כהנא״ ו״לאן הערב״.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון.231655 :
מפיק יצחק בו-ניסיססיטו).טי 244044

מה עס
האחבה?
שקריס ידועים

מה לבגין הקלריקאל ולזאב ז׳בוטינסקי
האטאיסט והאנטי־דתי?
מה לקלריקאלית גולדה מאיר ולאינטר־נציונאל
הסוציאליסטי שהוא אנטי־דתי?
כמובן אין קשר.
אבל הציניקאנים הנ״ל — בגין וגולדה
מאיר — בלי סוף מדקלמים שקרים ידועים:
בגין אומר שהוא הולד בדרכי דבו־טינסקי
וגולדה מאיר מספרת שהיא סוציאליסטית,
אבל הציבור הרחב כבר יודע
לא להאמין להם, ולא רק בזה.
ב.ל. יונגפעל, לוד

₪שיוויון סוציאליסטי כמה מילים על שיוויון סוציאליסטי תוצרת
גולדה את בגין ושות/
חולפים המיספריס הלבנים /והחייל עומד
ליד הכביש בצד /חושב על העתיד,
מעבר לשלוש שנים /אולי יהיה לו אז:
״פדו״ או ״ולוו״ או ״פיאט״ ?
חייל עומד בצד הכביש ידו מורמת /
חולפים המיספרים הלבנים ללא הבט אחור /
והחופשה הקצרצרה כמעט נגמרת /והוא
למחנה איישם יחזור.

מה זה, נגמר החשק לעשות אהבה?
בתקווה שהמיבצע בתמונה יעורר זרם נוסף
של עשה־אהבה-לא-מלחמה.
גילח מכנס, בני-ברק

עליבות העולם בשח־מט

סהרוריה ממד־ריקא ראשונה.
מכה מתחת לחגורה —
ז״ל־ז״ל ביסודות ההגינות.
זה שח־מטאי, זה?!
זה ״שח־מתי?״
זה פישר, זה?!
זה פישער.

שמואל גליק, חיפה

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

האגנם הפסיקו העובי לשחק ששיבש והתחילו לשחק שח־מט?

הצ הל ה והחרדה

^ חדי שחלף ההלם הראשון למישמע
הודעתו של נשיא מצריים על סילוק
היועצים הסובייטיים, נקרע ליבם של
״השרים הבכירים״ בירושלים בין שני רגשות
חזקים:
>• השימחה על כך שעכשיו סולק המיב־שול
האחרון בפני נוקשות ישראלית טוטאלית,
ושום סכנה צבאית אינה מכריחה
עוד את הממשלה לנהוג בזהירות בהגשמת
תוכניות־הסיפוח.
!• הפחד שמא יביא הדבר לכפיית הס
דר־שלום בנוסח רוג׳רם על ישראל.

צפוייה.

חלום הבלהות
ך* פחד מפני התקרבות וושינגטון־קא-
ן \ היר מרחף על ממשלת ישראל מאז
קום המדינה. הוא גרם לכמה מן הפרשות
החמורות ביותר בתולדות המדינה.
כאשר השתלט גמאל עבד־אל־נאצר על
מצריים, תוך הדחת הגנרל מוחמד נגיב,
הגיע פחד זה לשיאו. עבד־אל־נאצר פליר*
טט עם מישרד־החוץ האמריקאי, בו בלט
אז קודמו של ג׳וזף סיסקו, הנרי ביירוד
הפרו־ערבי. בראשית 1954 היה נראה כאילו
עומדת להיווצר ברית אמריקאית־מצ־רית,
תוך צימצום אספקת הכסף והנשק
לישראל.

התוצאה: העסק-הכיש המפורסם
של ,1954 שנועד לפוצץ התקרבות
זו. סובנים ישראלים ביצעו
אז מעשה פרובוקציה שד הטמנת
פצצות כמוסדות אמריקאיים
במצריים. במטרה לעורר רושם
כאילו המצרים עצמם עשו זאת ולקלקל
את היחסים כין מצרים ו
ארצות־הכרית.
העסק־הביש לא עזר. אבל סירובו של
עבד-אל-נאצר להצטרף לברית־בגדאד שם
קץ לסכנה. אמריקה פנתה עורף למצריים,
ביטלה את תמיכתה בבניית סכר אסואן,
ובכך נסתיים פרק זה.
בעיקבות פעולתו הנמרצת של הנשיא
דוייט אייזנהואר נגד הפלישה הישראלית־צרפתית־בריטית
של ( 1956״מיבצע קדש״)

ריקאית, בגלל יחסיה עם ברית־המועצות
והנוכחות הסובייטית במצריים.

נחמה זו נעלמה השבוע.

מישחק הגזר
והשוט

בלומר: שתוכנית רוג׳רס כללה
סעיף כלתי*כתוכ, שאמר כי כל
זה ייכנס לתוקפו רק אחרי ׳שהמצרים
יגרשו את הסובייטים ויצטרפו
מחדש למחנה המערכי. עד אז לא
יופעל לחץ על ישראל.
הערכה סובייטית זו היה לה על מה
לסמוך.

ך* שאלה הגדולה היא: האם עמדו
1 1האמריקאים מאחורי המיפנה האחרון
בקאהיר — או שהוא נבע ממניעים מצריים
גרידא ז

מזה שנתיים משחקת אמריקה
מישחק מסוכר מאוד כקאהיר. מצד
אחד היא מנופפת לעיני הגמל
המיצרי כגזר עסיסי. מצד שני היא
מאיימת עליו כשוט

גז ר הוא תוכנית רוג׳רם, בגילגוליה
השונים. נאמר למצרים, למעשה :״רק אנחנו
יכולים לגרש את ישראל מן השטחים
המוחזקים. הנד. תנאי־ההסדר שאנחנו מציעים.
אם תרצו — בואו אלינו.״
השוט הוא הנוקשות הטוטאלית של
הגברת גולדה מאיר. בעזרתה אמרו האמריקאים
למצרים :״הזמן עובר. הישראלים
מתנחלים על אדמתכם. אם לא תמהרו, לא
נוכל לעזור לכם עוד.״
הסובייטים יעצו למצרים לקבל את תוכנית
רוג׳רם ואת החלטת מועצת־הביטחון.
ערב מותו, הכריז עבד־אל־נאצר בפירוש
על נכונותו לקבל את שתיהן, להכיר בישראל
ואולי אף לכונן עימד, יחסים רשמיים.
אחרי מותו, חזר אנוואר אל־סאדאת
על הודעות אלה, אף בייתר קיצוניות.
אולם שום דבר לא זז. ארצות־הברית
לא הפעילה על ישראל את הלחץ הקטן
ביותר. להיפך, דווקא בשעה שממשלת גולדה
מאיר עמדה בסירובה המוחלט לזוז אף
מילימטר אחד, היא קיבלה מידי ניכסון את
הנשק האמריקאי הטוב ביותר, בשפע הרב
ביותר, בתנאים הנוחים ביותר.

לכאורה — תעלומה. מה היה
פיתרונה ץ
ישראלים רבים החלו מאמינים, בביטחון
גובר, שהנשיא ניכסון נכנע לכוח היש־

נפרד הסהו מן הפטיש
היו לכך כמה וכמה סימנים, בחודשים
האחרונים :
!• אישים פרו־אמריקאיים מובהקים,
כמו זכריה מוחיי־אל־דין, עבד-אל-לטיף
בגדדי ואחרים, משותפי עבד־אל־נאצר
לשעבר, חזרו לחדשות. חסנין הייכאל, שהוא
שבשבת־רוח יעילה, החל מטיף בגלוי
לאוריינטציה אמריקאית.
#שוחרי־השלום הפרו־סובייטיים נדחקו
לפינה בקאהיר. קרנו של חאלד מוחיי־אל־דין,
יוזם ועידת בולוניה, ירדה.
#מעמדו של אנוואר אל־סאדאת החל
מתערער בציבור ובצבא. ההומור הקאהירי
המפורסם החל מייצר בדיחות נגדו.

למעשה התחדשה סכנה זו רק
כאשר יזם הנשיא ניכסון את
״תוכנית רוג׳רם״ — ומאז מכרסם
הפחד כלב קברניטי ירושלים.
רק נחמה אחת היתד, להם: שמצריים
לא תוכל להיענות ברצינות ליוזמה ד,אמ־

ראלי־היהודי — הכוח הישראלי במיזרח־התיכון
והכוח היהודי בזירת הבחירות האמריקאית.
אמונה זו השתרשה בירושלים
בחודשים האחרונים.
אך הסובייטים האמינו שיש לתעלומה
פיתרון אחר: שהאמריקאים לא שיחקו את
מישחק הגזר־והשוט רק כדי לכפות הסדר־שלום
על המצרים, אלא בעיקר כדי לסלק
את הסובייטים ממצריים.

זהו המצב ברגע זה.

בוודאי יעברו חודשים עד שתיוודע תשובה
מוסמכת על שאלות אלה.

יש כירושלים אינו מעלה על דעתו
שכדאי לנצל מצב זד, כדי לפתוח בפעולה
יזומה גדולה להשגת שלום (ראה
הנדון) ,מלבד השמעת המליצות הנדושות
הרגילות על ״משא־ומתן בלי תנאים מוקדמים״
— כלומר, השלמה מצרית מראש
לסיפוח שטחים נרחבים על-ידי ישראל.
השאלה היא: מה יהיה המשך ההתפתחות
המצרית?

סיפקו אמר לאל-סאדאת :״הרוסים
אינם יכולים לתת לך שלום,
ואינם יכולים לתת לך ניצחון כ1
מילחמה.״

חדיד הססם

מוסקבה אמרה באריכות :
״ניאט״ .סכלנותו של אל־סאדאת
פקעה, והוא אמר :״אם כן, לכו
לעזאזל״.

האם התקשרו ראשי הצבא עם
אנשי הסי-איי-אי, סוכנות־הכיון
האמריקאית, כדי להכין הפיכה
אנטי-סוכייטית? האם היכלו הבטחה
אמריקאית מפורשת לכיצוע
תוכנית רוג׳רם, אם יסולקו ה־סובייטים

* תכן מאוד שלא היתד, הידברות מוקדמת
כה מרחיקה-,לכת. כמו קודמו הגדול,
פועל גם הנשיא הנוכחי של מצריים
מתוך מניעים אימפולסיביים.

קאריקטורה של טיס בל׳אכספרם הפארינואי מלפני שלוש
שנים, מתארת את גמאל עבד־אל־נאצר מנגן על צימר־

נפט הדומה לחליל, כשברדנייב, פומפידו וניכסון רוקדים לפי מנגינתו ריקודי־בטן.

יועצים סובייטים שלא יכלו להתגבר על
גילויי זלזול בלבנטינים, לא יכלה להשלים
לאורך זמן עם מצב של ״לא שלום ולא
מלחמה״ .צבא של 800 אלף איש, שרובו
מגויים גיוס מילואים מאז מלחמת ששת
הימים, נעשה חסר סבלנות ומעורער מבחינה
מוראלית. הרמטכ״ל החדש, שאזלי,
תבע נשק תוקפני חדיש יותר.

שח מת מול
ששיבש

״לכו לעזאזלר

שוב התקרבו וושינגטון וקאהיר, אך באותה
שעה כבר גברה תלות מצריים בברית-
המועצות, והסכנה היתד, מועטה.

אמריקאית־סובייטית נגד אויבם העיקרי:
סין. גם המשאבים הכלכליים הסובייטים הם
מוגבלים, והם לא יכלו עוד להרשות לעצמם
השקעה עצומה חדשה בהרפתקה מצרית.
אל־סאדאת
מצא את עצמו נתון בלחצים
פנימיים גוברים והולכים. הקצונה הצבאית
הבכירה, שהושפלה עם מינוי מפקחים ו־

הדבר הראשון היה ברור תמיד. למוסקבה
אין שום השפעה בירושלים, ואין היא יכולה
לכפות עליה מהלכים פוליטיים.
אולם היה נראה שברית־ד,מועצות יכולה
לפחות להבטיח הישג במילחמה. כוח-
ההרתעה הסובייטי הגן על מרחבי-ד,אוויר
של מצריים. נשק מודרני — כגון טילי־הפצצה
שאינם תלויים בטייסים מצריים, או
מפציצים המוטסים על־ידי טייסים סובייטיים
— יכול היה לגרום לישראל אבידות
כבדות בכל מילחמה חדשה.

נראה שזהו מה שאמר אל־סא*
דאת לסובייטים :״אם אינכם יכולים
להשיג לי שלום, תשיגו לי הישג
צכאי, כדי לשנות את עמדת
ישראל ולשחרר את השטחים
שלנו. או — או.״
הסובייטים לא יכלו להיענות לדרישה זו,
בשעה שהם שוקדים על גיבוש שותפות

כעוד שלושה חודשים ושבועיים
יתקיימו הבחירות כארצות-הב-
רית. שני המועמדים אינם מכטי־חים
טוכות למדיניותה של גולדה
מאיר.

<• אם ייבחר ״דיק״ ניכסון מחדש, הוא
יהיה משוחרר לעולם ועד מכל לחץ יהודי
נוסף. לפי החוקה האמריקאית, לא יוכל
להיבחר מחדש. הוא יוכל להקדיש ארבע
שנים לניהול מדיניות כאוות נפשו, לפי
האינטרס האמריקאי הטהור.
!• אם ייבחר ג׳ורג׳ מק־גאוורן, הוא
יצטרך לחשוב על בחירתו מחדש בעוד
ארבע שנים. אולם מק־גאוורן הוא אדם
בעל עקרונות חזקים, השואף לשלום, ואין
לו דיעה קדומה לטובת ישראל.
ייבחר מי שייבחר — לפניו יעמוד סיכוי
גדול: לכבוש חזרה את העמדות שאיבדה
אמריקה בדור האחרון במיזרח התיכון
ובאפרו־אסיה. קאהיר היא עמדת־מפתח.
הנפט הערבי הוא עדיין חשוב מאין כמוהו.

כשבוע שעכר הציע חסנין היי•
כאל לערכים ״לשחק שח-מט, כמקום
לשחק שש־כש״ .הכוונה הי־

יי הצהלהוהחרדה

במדינה

(המשך מעמוד )13

תה ברורה לגמר* :להשתמש בהגיון.
וההגיון אומר: יש למצריים
מה להציע לאמריקה, תמורת
הסדר שיחזיר את השטחים הכבושים
למצריים.

מיקלחת קוה
ך * עיתוי של ההפיכה האנטי־סוביי־
• 1טית — דווקא בימי מערכת־הבחירות
באמריקה — אינו מצביע על הידברות מוקדמת
הדוקה עם ממשלת וושינגטון( .אלא
אם כן מבקש ניכסון לנצל את הדבר כהישג
של מדיניותו, במאבק על הקולות היהודיים).
אולם
נראה כי התזוזה המצרית כבר התחילה.
נשכחו הדברים שאמר אל־סאדאת
על העש היהודי בעת תפילתו במיסגד. דו בר
ממשלת מצריים השמיע לפתע הצהרה
מרחיקת־לכת למען שלום עם ישראל.
העם הפתרון הסופי מצבה הבטחוני של ישראל חמור מאוד.
חמור כפי שהיה לפני 25 שנה. מה שמסכן
את בטחון המדינה אינם כוחותיהם המזויי-
נים של צבאות ערב. גם לא ארגוני ה־סידאיון
הפלסטינים. אפילו לא הכוחות ה־מסולקים
של ברית־המועצות.
כמה מאות משפחות מרוניטיות, שבניהם
הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל,
אשר גורשו מכפריהם בגבול לבנון אחרי
שקיבלו שם בצהלה את חיילי צה״ל במלחמת
העצמאות, הם המסכנים את בטחון
המדינה.
הרמטכ״ל, רב־אלוף דוד (״דדו״) אלעזר,
פסק כך, בעקבות חקירה שערכו קצינים
בכירים בצה״ל. אם יוחזרו המשפחות ה־מרוניטיות
לאיקרית ובירעם, מהם גורשו
בדרכי מידמה וכחש, קבעו הרמטכ״ל וקציניו,
יסכן הדבר את בטחון המדינה.
ולא יעזרו כל הפאנטתזים וכל הסיוע הצבאי
האדיר של ארצות״הברית.
ממשלת ישראל סמכה ידה על קביעה
בטחונית חמורה זו. מלבד ארבעה שרים
— ויקטור שם־טוב, יגאל אלון, משה קול
ונתן פלד — הצביעו השבוע כל שרי
ממשלת ישראל בעד ההחלטה שלא ל התיר
לעקורי בירעם ואיקרית לשוב לכפריהם,
אפילו מבלי לקבל חזרה את
אדמותיהם.
גולדה, כך נמסר, תודיע לנציגי התוש בים
המבקשים לחזור, כי זהו הפתרון ה סופי.
ממשלת
ישראל עמדה לא מכבר בסכנת
התפטרות סביב הבעיה מיהו יהודי ז אחרי
החלטתה השבוע, על הפתרון הסופי לפליטי
איקרית ובירעם, ראוי שהממשלה
תברר לעצמה גם את הבעיה: מיהו אדמו
ההסתדרות מלחמת
השוורים
״מזה כמה שנים פוקד את ההסתדרות
תהליך שאני חרד לו. במקום לשים את
הדגש על בנין המשק ופיתוחו, שמה ה הסתדרות
את הדגש על זכויות העובדים
ועל חלוקת ההכנסות בלבד.״
הדברים לא הושמעו על-ידי נשיא הת אחדות
בעלי התעשיה. לא נשא אותם בעל
הון ריאקציוני. האיש שהצהיר הצהרה

נשיא אל־סאדאת
הצהרה מרחיקת־לכת
ממשלה אחרת היתה קופצת מרוב שימחה,
פותחת מייד ביוזמה קדחתנית לפתיחת
שערי המשא־ומתן. אולם תגובת ״החוגים
המדיניים״ המפורסמים (דובר מישרד־החוץ)
היתה, כמובן, הפוכה: מיקלחת קרה
בצורת הודעה שההכרזה המצרית אינה
מחדשת דבר, שזוהי ״מיתקפה מדינית״.

בקיצור: שזהו נסיון זדוני לקלקל
את ירח-הדכש האמריקאי־יש
ראלי, ולשכנע את האמריקאים
לחדש את תוכנית רוג׳רס.

צרפת מסי? 2
ך* ק נביא היה מעז השבוע לנחש איך
1יתפתחו הדברים. עוד יש באמתחתה
של גולדה מאיר תחבולות רבות כדי לסכל
״שלום כפוי״ ,או כל שלום אחר שיכריח
אותה לסגת מן השטחים שהיא רוצה לספח.

אולם החל מהשבוע קיימת האפשרות
הברורה שיקרה ביחסי
ישראל־אימריקה מה שקרה ליחסי
ישראל-צרפת, בתום מילחמת אד־ג׳יריה.

דבר
אחד בטוה: במכה אחת החזיר אל-
סאדאת למצריים את חופש־התימרון הבינ לאומי,
שהיה נחלת עבד־אל־נאצר בימי
זוהרו. בניגוד לישראל, שנשארה תלוייה
בידידה אחת ויחידה, יכולה עתה מצריים
לשחק על כל הקלפים, מתוך תיקווה שאר־צות־הברית,
ברית־המועצות וצרפת תרקוד-
נה לפי החליל הערבי, הדומה כל־כך לצי-
נור־נפט.

מזכיר חברת העובדים אשר ידלין
דו־קרב מילולי
מהפכנית זו, שכפרה במהותה היסודית של
הסתדרות העובדים כמייצגת האינטרסים
של הפועלים במדינה, היה מזכיר חברת
העובדים ההסתדרותית, מראשי המערך,
אשר ידלין. היתד, זו פתיחה של דו־קרב
מילולי משעשע בין מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון לבין מזכ״ל חברת העובדים,
שלכאורה כפוף לו.
כולם עושים קאריירה.י״ שאלת מוסר
העבודה מתעוררת רק אצל רכושנים,
מזכירים של חברות העובדים ומנהלים שלא
עבדו מימיהם,״ הגיב בן־אהרון בחריפות
ובלהט האופיינים לו, על הצהרתו של
(,המשך בעמוד )18

מנהיג חוות בגין -אגוון בפנים *
חד מראשי מפלגת העבודה, מיוזמי הצעת־החוק לשינוי שיטת
הבחירות, נשא השבוע הרצאה ארובה ומפורטת, בה התרכז
בהסברת הנימוק החיובי העיקרי, לדעתו, כשיטת הבחירות החדשה :
האפשרות שהיא תאחד את האופוזיציה, ותציב אלטרנטיבה למערך.
באשר סיים האיש את נאומו הנלהב, הובע כפניו החשש בי הצעת
החוק החדשה, תגרום כדיוק למצב הפוך, לפי הסימנים שהתגלו השבוע :
היא תפלג את האופוזיציה, תפרק את גח״ל, ותהרוס בל אפשרות
ליצירת אלטרנטיבה. מכלי לחשוב פעמיים, הגיב על בך המצדד הקנאי
כהגברת סיכוייה של האופוזיציה להגיע לשלטון :״אם זה יביא לפירוק
גח״ל — אז זה בטח טוב ! ״
הסיפור יבול היה להשמע בבדיחה, לולא אירע כמציאות. הוא לא
היה הבדיחה המציאותית היחידה, שנוצרה בחיים הפוליטיים כישראל
לאחרונה. הצעת-החוק לשינוי שיטת הבחירות הקיימת כישראל והחלפתה
כשיטת בחירות איזורית — שהועברה לפני שבועיים על־ידי הכנסת
לעיבוד ראשוני כוועדה — הולידה שפע של מצבים אבסורדיים, תמוהים
עד לגיחוך, שאינם מתישכים עם ההגיון הבריא, עד שבל הפרשה איימה
להפוך לבדיחה אחת גדולה. אפשר היה לצחוק, לולא איימה בדיחה זאת
על קיומה של האופוזיציה, הטוענת לתואר האלטרנטיבה.
ך* מוקד הבדיחה הפוליטית ד,ל* הכלכלית שעליה היא נשענת, גדולים משל
אומית, ניצבה תופעה אנכרוניסטית
בחיים הפוליטיים של ישראל — המפלגה
הליברלית, השותף האנוס של גח״ל.
כאשר הסכימה המפלגה הליברלית לפני
שבע שנים, בעיקר בשל לחציהם של
ראשי הערים אברהם קריניצי ועובד בן-
עמי, להופיע עם תנועת החירות ברשימה
אחת לבחירות בכנסת, נחשב צעד זה
כמהפכה במפה הפוליטית הקפואה והשמרנית
של יחסי הכוחות המפלגתיים
בישראל. ההסכמה מצד הליברלים להש תתף
בגוש אחד עם חירות, הוציאה את
חירות מהבדידות המזהירה בה היתד,
תנוער, זו שרויה עשרות שנים, הסירה
ממנה את התדמית של מפלגה קיצונית,
ניאו־פאשיסטית, שד,רתיעה, בכוח הריעות
הקדומות בלבד, חוגים רחבים מלתמוך
בה ובמנהיגיה.
הליברלים נתנו לחירות את תעודת
ההכשר הציבורית ומיתנו כביכול את
קיצוניותה. לגביהם היתד, זו הצלה פוליטית,
שבאה בשעה השתיים־עשרה. ערב
תחילת גסיסתה של המפלגה. כי מאחורי
השלט של המפלגה הליברלית לא היה
למעשה כיסוי. זוהי מפלגה ללא אידיאולוגיה
ממשית, ללא עקרונות, שחייתה
בעיקר בזכות זהות אינטרסים של כמה
קבוצות לחץ כלכליות, תדמית של מי
שמייצגת את המעמד הבינוני, והתרפקות
על זכרונות פוליטיים מתקופת טרום־
המדינה בעת שמרכיביה של המפלגה,
האיחוד האזרחי והציונים הכלליים, היו
בעלי זכות קיום פוליטית.
מבחינה אירגונית לא היתד, המפלגה
למעשה קיימת מעולם. מנגנון קטן בשכר
שלט על סניפים שרוב חבריהם היו שמוח
שלא נטלו מעולם חלק בכל פעילות
שהיא. קבוצה קטנה של עסקנים ותיקים,
שלא נוצר להם דור המשך׳ ניהלה מאבקים
פנימיים פסבדו־דמוקרטיים, כשכל
אחד מהם מייצג גוף או מעמד שלמעשה
לא בחר בו אף פעם.
עם היעלמות מנהיגיה הוותיקים, ומחיקת
ההבדלים בינה לבין חירות, צפוייה
היתה המפלגה הליברלית לכליון פוליטי,
בדומה למפלגה הליברלית העצמאית,
שהעורף האירגוני שלה והעוצמה

המפלגה הליברלן ת_השותפת בגח״ל.
זכות הקיום היחידה שנותרה עוד למפלגה
הליברלית, היתד, אפשרותה לייצג
אינטרסים של גורמים כלכליים שונים —
תעשיינים, בעלי־הון, סוחרים, אנשי
היוזמה הפרטית ובעלי־מלאכה עצמאיים.
האבסורד היה טמון בכך שהמפלגה יכלה
להיטיב לשמור על עניינים של חוגים
ושכבות אלה רק כשהשתלבה בצורה זו
או אחרת במערך השלטוני. הצטרפותה
לגוש פוליטי אחד עם תנועת החירות,
שדנה אותה למעשה למעמד אופוזיציוני
כמעט נצחי במציאות הפוליטית של ישראל,
שללה מהמפלגה הליברלית את
ההצדקה היחידה לקיומה העצמאי.

פסק־דין מוו ת
ציבורי
ץ ה היה הרקע הכללי למשבר
( שנוצר השבוע בתוככי גח״ל.
למעשה לא נולד המשבר עם ההצבעה
בכנסת לפני שבועיים. הוא נוצר עם
פרישתה של גח״ל ממשלת הליכוד.
הליברלים נאנסו, בניגוד מפורש לרצונם
ולאינטרסים שלהם, לפרוש מהממ שלה.
כבר אז נדמה היה שהיציאה מהממשלה,
על רקע של כניעה כביכול
לתוכנית רוג׳רס, עלולה לפרק את ה שותפות
בגח״ל. לליברלים לא היה כל
עניין לפרוש על רקע פוליטי. האינטרסים
הכלכליים של החוגים שייצגו, חייבו
את הישארותם בממשלה. הם קיבלו את
גזירת הפרישה, כתופעה זמנית וחולפת.
אולם ככל שהתמשכה הישיבה באופוזיציה,
גבר תסכולם של השותפים הליברלים,
במיוחד על רקע אישי. אחרי מותו
של יוסף ספיר, נותרה המפלגה הליברלית
למעשה ללא מנהיגות פוליטית. הטרויקה
המנהיגה אותה כיום מורכבת משלוש
דמויות חיוורות, שספק אם אפילו אחת
מהן תצליח להבחר אם תתייצב באיזור
בחירה כלשהו בבחירות איזוריות־אישיות.
מנהיג המפלגה המוכתר הוא הד״ר
אלימלך רימלט, מורה רמת־גני ג׳ינג׳י

הואשונה שר הצעת החוק דשינו׳ שיטת הבחיוות
יי נו, לגבש, רונז ויאחו -
ה1ו1טונ0ן1ה תתפרהת

חם מזג, המייצג בצורה אבסורדית דווקא
את איגוד העובדים של המפלגה. הבא
אחריו בתור הוא אריה דולצ׳ין, העולה
העשיר מדרום־אמריקה, גזבר הסוכנות
היהודית, שצץ בצורה מפתיעה כמנהיג
במפלגה בצורה די פתאומית. מיספר
שלוש של המפלגה הוא שמחה ארליך,
עסקן אפור וחיוור, בעל מפעל למוצרי
אופטיקה, המייצג למעשה את העסקונה
של המפלגה ואת הציונות־הכללית הגא-
ליצאית. ארליך, שפעל תמיד מאחורי-
הקלעים, נבחר כח״כ רק בכנסת האחרונה,
הוא האיש החזק של המפלגה, אך
חסר כל תכונות של מנהיג.
לגבי אנשים אלה הישיבה באופוזיציה
היא מעין פסק־דין מוות ציבורי. הסיכוי
היחיד שיש להם טמון בשילוב מפלגתם
בממשלה ובמינויים כשרים. השרות
עשויה להאיר אותם באור של מנהיגים
מורמים מעם. מאחר שברור להם שבמצב
הפוליטי הקיים אין כל סיכוי ש-
שותפיהם בגח״ל יסכימו לחזור לממשלה
— למרות שגם החוגים הכלכליים המיוצגים
בתנועת החירות תובעים זאת —
נאחזו הליברלים, אולי אפילו באופן בלתי
מודע ותת־הכרתי — בהצעת החוק לשינוי
שיטת הבחירות כעילה לפירוק השותפות
שלהם עם חירות ולאפשרות החזרתם
בנפרד, ללא חירות, לממשלה.
כאן מתגלה אחד הפארדוכסים הגדולים
והמגוחכים ביותר של כל הפרשה. הליברלים
דחו בכל הזדמנות בתקיפות את
כל הצעותיה של חירות, שמאחוריהן עמד
למעשה מנחם בגין, לאיחוד מלא וכולל
של שתי המפלגות. והנה, דווקא הליבר
ההצבעה
שפילגה

לים, שהתנגדו כל כך לאיחוד עם חירות
במוצאם נימוקים מתחת לאדמה, הם ש הצביעו
בעד הצעת חוק, שאם תתקבל
תחייב אותם לאיחוד מלא עם חירות.
רשימת האבסורדים רק מתחילה בזה.
האיש שהמציא למעשה את שיטת הבחירות
שסגן שר־התחבורה, גד יעקבי,
מוצג כאביה החוקי, הוא הח״כ הליברלי
יוסף סרלין, הניצב בראש האופוזיציה
במפלגתו, והשואף לאיחוד עם חירות.
דווקא סרלין הוא שהסתייג מהצעת החוק
שהוא אביה מולידה, כיוון שהיה ברור
לו שהצבעה עבורה פירושה צעד בכיוון
של פירוק גח״ל. הוא נמנע באופן הפגנתי
לבוא לכנסת ולהצביע בעד שיטת הבחירות
שהוא הציע אותה לראשונה.

בדי חה בתוך
__ בדיחה
ך* מו ת אופוזיציונית נוספת במפלגה ה(
ליברלית, החותרת אף היא לאיחוד מלא
עם חירות, הוא הח״כ החיפאי צבי צי-
מרמן. צימרמן, הלוחם הנלהב לאיחוד
עם חירות, היה הקול ה־ 61 שהיה דרוש
להעברת ההצעה בכנסת. אחרי ההצבעה
הסביר את תמיכתו בא כנובעת מכך
שדווקא קבלת החוק תאלץ את הליברלים
להתאחד עם תנועת החירות.
אפשר היה למצוא בספיחי הפרשה,
בדיחה בתוך בדיחה בתוך בדיחה. מי
שרצה פיצוץ הצביע, כביכול, בעד איחוד.
מבחינתה של תנועת החירות היה המצב
פשוט וברור. עוד לפני פטירתו של

מוקדמת לשננוי שיטת הבחירות. בתמונה נראים מרדכי ביבי
וחיים קורפו (משמאל) מונים את המצביעים בעד העברת הצעת

מנהיג הליברלים וימלט -מי הדליק?
יוסף ספיר, פשטה בחוגי חירות האמונה
העמוקה כי הליברלים מתכוונים להיות
רק טרמפיסטים על גבה של חירות עד
אחרי הבחירות לכנסת השמינית. אנשי
חירות מאמינים כי הליברלים, היודעים
שאם יופיעו ברשימה עצמאית לא יעבירו
יותר משבעה־שמונה מנדטים, מתכוונים
לסחוט מהם כמה שיותר מקומות
ברשימה המשותפת, כדי לפרוש מהגוש
אחרי הבחירות וללכת יחד עם המערך,
תמורת תיקי שרים לראשיהם.
הליברלים, המודעים לחשדנותם זו של
שותפיהם ושנתקלו באכזבתם המרה של
אנשי האירגון של חירות כאשר גילו
כי סניפי המפלגה הליברלית בארץ הם
רק שלטים שאין מאחוריהם אנשים, חוששים
מפוטש של אנשי חירות. פחדם
הוא שערב הרכבת רשימת המועמדים
לכנסת השמינית יאלצו אותם אנשי חירות
להסתפק רק בשמונה מקומות ריאליים,
במקום ה־ 11 שיש להם עתה.
על רקע זה צצה המחלוקת לגבי הצעת
החוק לשינוי שיטת הבחירות כסימפטום

החוק לוועדה. בחלק הקדמי של. התמונה, כשגבם אל המצלמה,
יושבים הח״כיס של גח״ל. אלה המרימים את ידיהם הס אנשי
המפלגה הליברלית. בשורה האמצעית (ראים מנהיג חרות מנחם
בגין וחבר־הכנסת יוחנן באדר שאינם מרימים את ידיהם.

בלבד ליחסים השוררים בין שני השותפים
בגוש ולחשדות ההדדים ביניהם.
מנהיג חירות, מנחם בגין, לא הסתיר
השבוע את דעתו לגבי הצעדים שנקטו
שותפיו. הוא האשים אותם בשקר גלוי,
כשהבטיחו לו שהצעת החוק לא תקבל
בכנסת 61 קולות. קשה היה להבין איך
יכול היה בגין לסמוך על הבטחות אלה,
ולשבת בשלווה ובאדישות עד תום מנין
הקולות. שכן, עוד לפני ההצבעה, היה
ברור שהצעת החוק תשיג 61 קולות.
כאשר האשים השבוע מנחם בגין כי
״לא ייתכן ביחסי שותפות הוגנת, ששותף
אחד יעשה יד אחת עם יריב נגד רעהו,
ויעמידו בעניין כה חיוני בפני עובדות מוג מרות,״
צילצלו הדברים בהאשמה בבגידה.
נוכח האשמותיהם של אנשי חירות,
והתעקשותם של ראשי הליברלים למצות
את זכותם לחופש הצבעה בעניין שינוי
שיטת הבחירות, זכות שהובטחה להם בהסכם
הקמת גח״ל, נראה היה פירוק
גח״ל כבלתי נמנע.

המציל האפ שרי:
__ המערך

ין זה משנה עוד אם בישיבתו ה־
\ 1באד, של מרכז תנועת החירות, תתקבל
ההחלטה לפרק את גח״ל או לא.
קרוב לוודאי שהקבוצה השלטת כיום
בחירות, קבוצת קרמרמן־מרידור, תמנע
החלטה מיידית על פירוק, למרות שרוב
חברי המרכז רוצים בו. לגבי קבוצה זו,
שנציגה הבולט הוא יו״ר ההנהלה האלוף
(מיל ).עזר וייצמן, פירוק גח״ל הוא אסון
כלכלי, לא מדיני. ללא השותפות עם
הליברלים אין׳ סיכוי לחירות לחזור לממשלה.
לקבוצה זו, שיש לה אינטרסים
כלכליים מסועפים יותר מאשר לכל התעשיינים
הקשורים בליברלים, חשוב מאוד
שאיש כמו עזר ישב בממשלה ויקבל
לידיו תיק כלכלי זה או אחר.
אולם פירוק השותפות בגח״ל הוא
שאלה של זמן בלבד. הליברלים, שט־סורתם
עוד מתקופת טרום־המדינה גורסת
שותפות עם הכוחות המיוצגים במערך,
אינם יכולים להשלים לאורך זמן עם
ישיבה באופוזיציה. הם חולמים על עצמאות,
סבורים אולי כי אישיות צבאית
בכירה שתצטרף אליהם, תחיה את תדמיתם
הגוססת. ייתכן והם יצליחו לסחוט
מחירות, תמורת המנעותם מהמשך התמיכה
בשינוי שיטת הבחירות, ייצוג מוגבר.
באופן פרדוכסאלי, האופייני לתמונת
המצב הכוללת, יכולה רק מפלגת העבודה
להציל את גח״ל. אם תמצא דרך
לכונן שוב ממשלת ליכוד לאומי, יאריך
הדבר את חיי גח״ל, בעוד מיספר שנים.
בצורה מלאכותית בלבד.

*ץ שעה חודשים אחרי שהמדינה
4 1האשימה אותו בעבירות פליליות
חמורות, כמו פריצה וגניבה, ושלושים
שעות אחרי שהושלמה הקראת הכרעת
דינו על־ידי שופט בית־המישפט המחוזי
בנימיו כהן, ערד יגאל לביב, כתבו הכלכלי
של היומון הארץ, נשף נצחון בביתו.
תחילה חשב לערוך חגיגת נצחון גדולה
ומפוארת במסעדה הרומנית פויניצה
בגני יריד המזרח בתל־אביב. אבל אחרי
שנמלך בדעתו והגיע למסקנה כי חגיגה
רבת היקף תהיה מוגזמת, הזמין יגאל
לביב 35 את ידידיו ועמיתיו טלפונית
למסיבה שערך בדירתו בשיכון בבלי.
כל אחד מהקרואים טרח להביא עימו
לחגיגה בקבוק משקה. היו שהביאו בקבוקי
שמפניה. אחרים הסתפקו במשקאות
חריפים אחרים. כל הבקבוקים שהובאו
הועמדו לרשות האורחים בתוספת למעדנים
שהכינה בעלת הבית. יגאל לביב
עצמו, שפע חיוכים רחבים ולחץ את ידי
אלה שבאו להשתתף בשמחתו. עיתונאים,
עסקנים מפלגתיים של מפלגות השמאל
וסתם ידידים, השיקו עימו כוסיות.
אלא שלא היתר. זו חגיגה שלימה. לא
נוגנה מוסיקה ולא הושמעו נאומי ברכה.

הרעש טרצה להושיע
נהיד שלא נתנה

כתבי היינריך היינה והיה חבר מועצת
עיריית תל-אביב עוד בשנת 1922 מטעם
״אגודת השכנים״ .כהן האב, שהיה הרופא
של הגימנסיה הרצליה, היה חבר בהפועל
הצעיר הצטרף מאוחר יותר לברית הצה״ר
ולחרות, שמטעמה היה סגן ראש העיר.
בנימין כהן לא כתב, כמקובל אצל
שופטים, את הכרעת־הדין שלו בביתו או
בלשכתו. הוא הגיע לאולם בית־המישפט
כשבידו רק פתק קטן ועליו ראשי פרקים.
ואז, כשהוא נעזר בראשי הפרקים
שהכין לו מראש, החל נושא את הכרעת
הדין שלו בצורה שוטפת במשך שלוש
שעות רצופות.
כל אותן שלוש שעות היו כל היושבים
באולם שרויים במתח. שכן עד
למישפט האחרון שלו, לא רמז השופט
בדבריו אם הוא עומד לזכות את לביב
או לחייבו בדין. על פי דבריו ניתן היה
להסיק דברים לכאן ולכאן, כשהכף נוטה
דווקא לצד החיוב.
כאשר סיים להכתיב את הכרעודהדין,
קם השופט ממקומו, ושלא כמינהגו לא
המתין לקריאת השמש ״בית־המישפט״,
יצא מהר לעבר לשכתו, כאילו לא רצה
להיות עד לסערה שיעוררו דבריו.

הני דוו ח
היתד. זו יותר פגישת רעים שבאו לעודד
את רוחו של לביב ולנחמו בנוסח ״זה
יכול היה להגמר הרבה יותר גרוע.״
ספק אם נחמה מעיו זו יכלה לספק את
לביב. שכן הכתב הכלכלי השמאלני של
עיתון הבוקר הימני, שרק לפני שנה
התפרסם כגיבור החושף שערוריות כל כליות
שאילי המשק עד שר־האוצר עצמו
חוששים מפניו, נראה היה כמי שעומד
על סף סיום הקאריירה העיתונאית והציבורית
שלו. הזיכוי הפורמאלי שזיכה
אותו השופט מהאשמות שהאשימה אותו
פרקליטות המדינה, שאמור היה להוות
ניצחון מרעיש, היה בבחינת ניצחון פירוס.
הכרעת הדין של השופט כהן, שזיכתה
את יגאל לביב, דמתה לניתוח מוצלח,
שעלה יפה אך שבסיומו מת החולה.

והם אומנם עוררו סערה. כי לפני
שקרא את המישפט האחרון שאמר :״אני
חותם איפוא על זיכוי״ ,קבע בנימין כהן
כמה קביעות שהן רבות משמעות לגבי
יגאל לביב.
בבואו להעריך את לביב ואת מישקל
עדותו במהלך המישפט, קבע השופט
כהן :״לכל הדיעות הוא (לביב) אדם
שפוי; לכאורה בחור פתוח וחביב העושה
רושם טוב. האם העבירה המיוחסת
לו מתיישבת עם אישיותו?״
וכאן ערך כהן ניתוח בשלושה תחומים:
• תחום ההגינות :״מלון רמת־אביב
בו היה גר עודד סלפטר (עד התביעה
העיקרי נגד לביב) עמד להוציא
את סלפטר החוצה, מפני שנשאר חייב

שבחים לפרסריט

יגאל לביב (במרכז) אשתו לאה וכתבו של
״הארץ״ רן כסליו, מקיפים את עורך־הדין רם
כספי (משמאל) ,שהיה סניגורו של לביב, במסיבה שערך לביב לרגל זיכויו במשפט.

היה זה אולי הזיכוי המרשיע ביותר
שניתן אי־פעם בבית״מישפט ישראלי.
פסק־הדין שפסק השופט בנימין כהן,
שישב כדן יחיד במישפטו של יגאל
לביב, היה אופייני לדמותו המיוחדת
של השופט, היוצאת־דופן במיקצת בין
השופטים.
בגידה בבחיר ה
^ הן הידוע כג׳נטלמן למופת בעל ני־
^ מוסים אירופאיים מובהקים, הוא בנו
של ד״ר משה כהן, רופא מוותיקי ת״א ש ביתו
ניצב ברח׳ מונטיפיורי, דמות מיוחדת
במינה של יוצא רוסיה שהתחנך על ברכי
התרבות הגרמנית, תירגם לעברית את

שם יותר מדי. סלפטר ביקש את עזרת
לביב כי ימשוך צ׳ק לפקודתו על כמה
מאות לירות. לביב נענה לו ללא היסום,
אך לא הסתיר מסלפטר כי הוא נענה
רק בתנאי אחד והוא שמיד אחרי משיכת
הצ׳ק יטלפן לביב לבנק שלו ויבטל את
הוראת התשלום. וכך נעשה. לביב לא
היסס לתת בידי סלפטר אמצעי אשר
ישמש למטרה בלתי הוגנת ביחסים שבין
סלפטר לבין המלון.״
• תחום העבריינות :״שקיימת
עבירה שכן מתיישבת עם אישיותו של
הנאשם אנחנו רואים מעיסקת הדולרים...
לביב סיפר כי בסוף שנת ,1969 אגב
נסיעתו לחו״ל, נתבקש על־ידי סלפטר
להכנס לאיזה בנק בשווייץ, לקחת משם
כמה אלפי דולרים ולהכריחם אליו ארצה.

השופט בנימין כהן
זיכ ה את סופרו
הכלכל שי..הארץ׳
יגאל לביב
אך חיסל אותו
מ ב חינ ה צי בו רי ת

הצליח -ה הוג ה

חגיגת הנצחון

יגאל לביב משיק כוסיות בחגיגה
שערך בביתו ביום השישי

וכן עשה. לזכותו של לביב — אם זו
זכות — יאמר שזה סוג של עבירות שר בים
הרואים את עצמם הגונים מכל הבחינות
דשים בעקבותיהם, אם כי הם אינם
כותבים השכם והערב בעיתונות כדי
להתריע על עבירות כלכליות של אחרים.״

• תחום

היעוד

העיתונאי:

״...האם זו תחילה של מן בגידה בבחירה
אשר עשה לביב כאשר החליט להיות
עיתונאי הלוחם את מלחמת טוהר המידות
הכלכליות? כשאני י אומר בגידה אני
מתכוון לכניסה ביודעין• למצב שבו יש
אי התיישבות ברורה בין מעמדו כעיתונאי
לבין העניין האישי שלו. דוגמא טובה
לאי התיישבות אני מוצא בכתבה שפירסם
על סחבת אצל פרקליטות המחוז ...השאלה
איננה אם יש או אין סחבת בלשכת
פרקליט המחוז אלא אם אני, כקורא של
עתון המוצא שם כתבה על סחבת בשירות
פלוני, יכול לסמוך על כך שמי
שכתב לא העמיד את עצמו במצב של
אי התיישבות בין תפיקדו כעיתונאי לבין
תפקידו כאזרח בעל עניין פרטי. ברור
לי לחלוטין, שבמקרה הזה, אילו הזדרז
פרקליט המחוז, היה הדבר מועיל לנאשם,
לפי ציפייתו, באופן פרטי, מפני שאז
היתד, מוחשת ציפייתו לקבל גמול נוסף
מאת מם ההכנסה בעד תיק או תיקים
שבהם הוא עזר למס ההכנסה לגלות
השתמטות.״
על רקע זה שאל השופט את עצמו,

האחרון עם זיכויו במשפט. במרכז התמונה, בין יגאל ואשתו לאה
נראה כתב ״קול־העם״ ,איש מק״י אלי שמעוני מריס כוסית.

הקביעה כי לביב, בהיותו עיתונאי, שימש
גם כמודיע בשכר של שלטונות מם
ההכנסה.
קביעה זו העמידה במצב חמור ביותר
את עיתונו של לביב, הארץ. שכן, אין
לתאר כלל שעיתון כמו הארץ יוכל להמ שיך
להעסיק עיתונאי שבית־המישפט
הגדיר אותו, בין השאר, כמלשין של מס
ההכנסה. מצד שני, העניק הארץ ללביב
מהרגע הראשון גיבוי מלא. גם אחרי
שהוגש נגדו כתב־האישום וגם אחרי ש התנהל
מישפטו, לא הושעה לביב מעבודתו
עד תום המישפט, כמקובל. להיפך,
ידיעות בחתימתו המשיכו להתפרסם ב-
הארץ לצד הדיווחים על מישפטו, שכולם
סוגננו ונערכו בידי בעליו ועורכו של
הארץ, גרשום שוקן.
היה זה חלק ממדיניות העיתון שראתה
במישפט שהתנהל נגד יגאל לביב פרובוקציה
של המישטרה. חלק ממערכה המתנהלת
נגדו בתגובה על גילוייו הכלכליים
ועל פרשת מיסמכי לנסקי שקדמה למעצרו
והאשמתו בפריצה.
אחרי פסק־הדין לא יכלה יותר מערכת
הארץ להתעלם מהקביעות שנכללו בתוכו.
היא התנצלה בפומבי תוך טיעון של מערכת
לא היו ידועים קשריו של לביב
עם שירות המודיעין של מם ההכנסה.
בתוך המערכת ניתנה הוראה לא לפרסם
את שמו של לביב מתחת לידיעות שהוא
מוסר לפרסום, להעביר כל ידיעה שלו
(המשך בעמוד )18

בשתפו את כל הציבור בלבטיו :״האם
זה למטה מאישיותו של לביב להתחשב
בגילויים שאותם ראינו, לתרץ לעצמו
שגם את העבירה שבה הוא מואשם, ניתן
איכשהו ליישב עם שלימות העולם הרוחני
שבו הוא משתדל לחיות? —
הצבעה על מתעשרים המשתמטים מלשאת
את חלקם בנטל תקציב המדינה — בוודאי
שהיא מצויה, שכר מיצווה לא תמיד
חייב להיות מיצווה ...אשר לפריצה, אותה
אפשר אולי להדחיק בהיותה רחוקה מן
העין ונעשית באמצעות אחרים.״
אחרי כל זה, הקריא השופט כהן את
הפסוקים שיהפכו לחלק מהלכסיקון המשפטי
של ישראל :״יש לי פחד שאם
ארשיע, אולי תהיה זו טעות שיפוטית...
מיספר פעמים קיבלה ידי פקודה ממוחי
לחתום הרשעה וסרבה לחתום. זה מזלו
של הנאשם.״
ספק אם לביב יכול היה לברך על
מזל שכזה.

;,אופי של
עבריין״
* ג אל לכיב זוכה אומנם מהאשמות
פליליות, אבל הכרעת דינו של כהן
הרשיעה אותו בשורה של עבירות אתיות
שאינן מתיישבות עם מיקצוע העיתונות,
שהחמורה ביניהן, מבחינה ציבורית, היתה

מלב אל לביב

קבוצה של ידידיס ועמיתים למקצוע שמרו על חברותם
עם לביב, למרות הוקעת האתיקה המקצועית שלו
על־ידי ביהמ״ש ואגודת העיתונאים. בתמונה: כתבו הפלילי של מעריב יגאל לב (במרכז),
כתבי ידיעות אחרונות רם אורן ואריה אבנרי (מימין) והפירסומאי אורי סלע.

הני תו חהצ לי ח

(המשך מעמוד )17
לביקורת אישית של שוקן. לביב׳ שהבין
לאיזה מצב עדיין הכנים את העיתון ש נתן
לו גיבוי כל העת, יצא מרצונו
החופשי לחופשה, עד שיתברר העירעור
שעומדת התביעה להגיש על הכרעת־הדין
של השופט כהן.
אמר השבוע לביב :״אני יכול רק
לקוות כי התביעה אומנם תערער על
פסק־הדין. למרבה הצער, כיוון שיצאתי
זכאי, אינני יכול להגיש עירעור על החלטת
בית־המישפט המחוזי, למרות שלדעתי
חלקים מפסק־הדין אינם תואמים
את החומר שהוצג במישפט.
״אם יוגש עירעור, אני מקווה שיותן
לי לנסות ולשכנע את שופטי בית־המיש־פט
העליון כי השופט כהן לא צדק בהגדרותיו
ואני מיתכוון לאותן ההגדרות
שאינן קשורות ישירות לפסק-הדין על
הפריצה עצמה.
״למשל, השופט המלומד ביסס את כל
טיעונו נגדי, על כך כי יש לי אופי של
עבריין, כיוון שהסכמתי להעביר דולרים
לעודד סלפטר משווייץ לישראל, דבר
אותו הגדיר השופט בהברחה. לדעתי, טעה
השופט. מזה חמש שנים אין כל איסור
להעביר דולרים או מטבע זר אחר ליש ראל.
אין אפילו כל חובה להצהיר עליהם
בשדה־התעופה. השופט חשב כי עצם
הכנסת הכסף הזר לארץ מהווה עבירה
ועל זה ביסס אח כל הבניין של היותי
בעל אופי של עבריין.״

בלי מאבק
ציבורי
י* סערה שהתעוררה עם פסק-דינו
| ן של השופט כהן, האפילה למעשה על
אספקט יסודי של הפרשה, שנשכח כמעט
לגמרי.
אסור לשכוח כי משפטו של יגאל לביב
החל על רקע האשמות חמורות מאוד נגד
המשטרה. היה זה אחדי שהסתבר כי קצין
בכיר במשטרה, תת־ניצב אהרון שלוש,
פעל בצורה תמוהה -מאוד, כאשר הזהיר
את עורך־הדין בסוק, פרקליטו של איש
המאפיה גץ סטאשר, מלקנות בדולרים
מסמכים, שכביכול הביא עימו יגאל לביב
מארצות־הברית והעלולים להרשיע את
מאיר לנסקי.
פעילותו זו של שלוש אילצה את הממשלה
להקים את ועדת פלד, שניקתה את
שלוש מכל רבב, אבל החשידה את לביב
כסחטן. על סמך מימצאי ועדת פלד, מהם
השתמע כי לביב ניסה להפליל במתכוון
את עורך־הדין בסוק, החליטה ועדת האתיקה
של אגודת העתונאים לסלק את
לביב משורותיה. כדי לבסס את החש־מתיה
-כלפי לביב, מיהרה המשטרה לעצ רו,
ולהגיש נגדו תביעה כאילו היה הוא
היוזם מאחורי הפריצה שבוצעה כדי להשיג
את ״-מסמכי שכטר,״ -מסמכים שאמורים
היו להוכיח כי חברת הגרבונים
גיבור עברה עבירות של -מם הכנסה בסכומים
של מיליונים.
הצורה התמוהה בה חקרה המשטרה את
הפרשה; הזמן הרב שחלף מאז הפריצה
ועד ההחשדה של לביב בתיכנונה; סמיכות
הזמנים בין פרשת ״מסמכי לנסקי״
למעצרו של לביב והסתמכותה של המשטרה
על עודד סלפטר, חולה־רוח עם תעודות
של שקרן פסיכופאטי — כל אלה
עוררו את השאלה, אם התביעה נגד לביב
אינה אלא נקמה של המשטרה, שבושלה
נגדו במתכוון.
בקו ההגנה שלו, נמנע פרקליטו של
לביב, רם כספי, מלהעלות טענה זו, מתוך
חשש שיאלץ את השופט להזדהות טוטאלית
עם עמדת המשטרה והתביעה. ה שופט
כהן, שהבחין בכך, ציין בפסק־די־נו
:״כדאי שארשום לזכרון שהסניגוריה
בפירוש הסתייגה מהטלת כל דופי ביושרה
(להבדיל מחוכמתה) של המשטרה בעניין
זה. ובצדק הסתייגה ד,סניגוריה, מפני
שאילו הטילה דופי הייתי דוחה אותה
בשתי הידיים.״
כך נמנע לביב מלצאת למאבק ציבורי
סביב נסיונה של המשטרה להרשיע אותו
בכל מחיר. הוא העדיף לצאת זכאי במשפט.
היו
ללביב סיבות טובות שלא לצאת
למלחמה במימסד, שלטענתו החליט לח סל
אותו. כפי שהתברר מפסק־הדין, אי-
אפשר להחזיק את החבל בשתי קצוותיו.
אי־אפשר להילחם בגלוי נגד המימסד, ומצד
שני לשרת אותו, בחשאי, ועוד תמורת
תשלום.

במדינה
(המשך מעמוד )14
ידלין .״אני רוצה לשאול את הידלינים
למיניהם, מי מקיים אותם? כשאני קם בבוקר,
אני מוצא שמישהו ניקה את הזבל
והאשפה מהבתים של הידלינים.״
״נדהמתי מרמת הבירור,״ הגיב ידלין
על התקפתו האישית של בן־אהרון עליו.
״השימוש החוזר בשם ידלינים (תוך כוונה
לידלין אחר, מזכ״ל העבודה אהרון
ידלין) שאול מעולם אחר. בן־אהרון בחור
טוב, אבל איני מסכים עם הסוציאליזם
הדוקטרינארי שלו.״
תגובה זו היתה כמו ניפנוף מטלית
אדומה מול עיניו של שור. בן־אהרון,
שד,איפוק וההבלגה אינם מתכונותיו החזקות,
המתין לישיבת הוועדה המרכזת
של ההסתדרות השבוע. שם הסתער על
ידלין כאילו היה פיקאדור העומד לתקוע
חניתות בצווארו של השור בזירת מלחמת
השוורים.
״מה שקרה בעת העדרי מהארץ עבר
כל גבול אפשרי. היו דברים שגבלו בשחצנות
ולא בוויכוח רעיוני. אי אפשר
לעבור לסדר היום מתוך סלחנות. אתה
צריך לקבל על עצמך מרות ומסגרת. מה
שמעניין אותך זו רק הקאריירה האישית
שלך. נשבר לי ממך!״
ידלין לא הסכים לתת את צווארו לשחיטה
.״אל תעמיד אותי נגד הפועלים,״
קרא ,״שנינו נמצאים בסירה אחת. גם
אתה עושה קאריירה כמוני.״
בשלב זה הוכרזה הפסקה. אבל בבית
הוועד־הפועל מצפים לשלב הסופי של
מלחמת השוורים: נסיונו הבא של הטו־ריאדור
הנרגז, לתקוע את החרב, ברגע
של אמת, ישר בצווארו של השור, אשר
העז לנפץ את תדמיתה של ההסתדרות
כמגינת ענייני הפועלים.

מפלגות
מי הם
בכלל!
לא לעיתים קרובות זוכים סדרנים
להכריע בנושאים פוליטיים. אבל סדרני
קולנוע פריז התל־אביבי, שהיו עדי־הר־

יו״ר ע״מ יאיר פרידמן
מול ההאשמות —
אייה הבלתי־משוחדים היחידים למה ש התרחש
באותו אולם קטן ביום שבת
לפני שבועיים — יכולים להתגאות בכבוד
הנדיר שנפל בחלקם.
מה התרחש? אכן, זוהי בדיוק השאלה:
האם התקיימה שם אז הוועידה הראשונה
של הרשימה הממלכתית — או לא התקיימה?
אין
ויכוח — ״התקיימה״ ,טוענים
שני מארגני הוועידה, מאיר פרידמן —
הטוען לתואר יו״ר הרשימה — ומיכאל
(מייק) גולדשטיין — הרואה עצמו כ־מזכ״ל
החדש .״שלחנו הזמנות לכל אנשי
המפלגה, כולל יגאל הורוביץ וחבריו. לא
רצינו למנוע מהם את ההזדמנות להציג
את מועמדותם למוסדות הרשימה הממלכתית.
אבל הם לא הופיעו. אפילו פיר־סמנו
מודעה בעיתונות על קיום הוועידה.
אבל הם דאגו להוציא אותה. גם
מסיבת־עיתונאים _קיימנו_בבית־סוקולוב_ .
״בוועידה השתתפו כ־~ 160 איש, והיא
התקיימה ביום שבת לפני שבועיים, בקולנוע
פריז, בין השעות אחת לארבע
אחה״צ.״

מזכיר הרשימה הממלכתית גולדשטיין (כסרט)
— אנחת ייאוש
״לא היתה שום ועידה,״ טוען לעומתם
ח״כ יגאל הורוביץ, שיחד עם המכונים
בפי מייק ויאיר ״חבריו״ — הח״כים
איסר הראל וזלמן שובל — הודח בהתאם
להחלטת הוועידה מייצוג הרשימה הממלכתית
בכנסת .״שלחנו אנשים למקום
באותן שעות בהן היתד, היא צריכה להתקיים,
ואנחנו יודעים שלא היה שם
שום דבר. גם הסיפור על ההזמנות זה
שקר״ אני לא קיבלתי הזמנה. ושאלתי
גם חברים שלי. אף אחד מהם לא הוזמן.
בטח שביטלנו את המודעה בעיתון. כי
הם הזמינו אותה — בהבטחה שאנחנו
נשלם. ובכלל, אין פה על מה להתווכח.
גם אם מייק הביא לקולנוע פריז את כל
החברים שלו — זה לא עושה את הכנס
הזה לוועידה של המפלגה. הוועידה נמצאת
עכשיו בשלבי אירגון, והיא תתקיים
בעוד כשלושה חודשים.
חיוך מיסתורי. היתה אם כן — או
לא היתה?
סדרני הקולנוע מחייכים חיוך מיסתורי,
כיאות לאנשים שדברים חשובים תלויים
במוצא פיהם. אבל בסוד, מוכנים לגלות :
כן, היתה ועידה.
באותה ועידה, שהסתיימה בארבע אח־ה״צ
בגלל הצורך לפנות את האולם
לקראת הצגה ראשונה, נבחרו יאיר
פרידמן כיו״ר הרשימה הממלכתית, חיים
גרינברג כדובר שלה, ומייק כמזכ״ל.
בראש ועדת־המינויים נבחר דויד בן-
דויד.
למייק ולמאיר טענות הרבה נגד נציגי
ע״מ בכנסת — ולא רק בעניין הדחיות
הבלתי פוסקות של הוועידה .״ הם מאשימים
אותם בניהול המפלגה כאילו
היתד, עסקם הפרטי .״אף פעם לא היו
מזמינים אותנו לישיבות המרכז,״ הם
טוענים .״אם היינו באים מיוזמתנו, היו
מזמינים משטרה כדי לגרש אותנו.״
לפחות בעניין זה יש תמימות דעים
בין שני הצדדים :״נכון, באמת היינו
מגרשים אותם,״ מסביר ח״כ הורוביץ.
״בגלל שבהתנהגותם הבלתי נסבלת, הם
לא היו מאפשרים את קיום הישיבה.״
מאיר ומייק גם חושדים בהורוביץ וב־הראל,
אנשי המנגנון של המפלגה ,״באי
סדרים כספיים. לאיפה הולך כל הכסף
שהם מקבלים? הרי אין להם כמעט
הוצאות. כל מה שהמפלגה הזאת מחזי קה׳
זה משרד קטן של שני חדרים ברח׳
בלפור. אפילו בדו״ח מבקר המדינה נאמר
שנמצאו אי-סדרים כספיים ברשימה הממלכתית.
אבל כשאנחנו באים למשרד
ומבקשים לראות מה הולך שם, הם מגרשים
אותנו.״
כרוח הגיבור. ח״כ הורוביץ אינו
עונה, אולם נאנח ביאוש :״נו, באמת.
שיגידו מה שהם רוצים. יש עם מי
לדבר?״
מייק ומאיר :״הורוביץ וחבריו. בכלל
*) מיום הקמת התנועה, ערב הבחירות
לכנסת האחרונה, לא התקיימה עדיין
כל ועידה. או, לחילופין, התקיימה רק
לפני שבועיים.

לא מייצגים אותנו, המפלגה הזאת קמה
ברוח הדיעות של בן־גוריון. הוא היד,
הגיבור שלה — והוא עדיין הגיבור
שלנו. אז מה פתאום הולכים חברי הכנסת
הנכבדים האלה ומצרפים למרכז המפלגה
את אמנון לין, שהוא איש התנועה. למען
ארץ ישראל השלמה? הרי ידוע שבן-
גוריון הוא בעד החזרת שטחים.
ובכלל, ע״מ היא מפלגה של פועלים.
אולי באמת יסבירו לי פעם שלושת המיליונרים
האלה מה הקשר שלהם עם הפו עלים?״
הורוביץ,
חה״כ שהודח, לדברי שני
חברי מפלגתו, אינו מוכן לענות :״לא
מדובר פה בוויכוח בין שני צדדים,״
מסביר .״אין פה שני צדדים. ממתי יאיר
פרידמן ומיכאל גולדשטיין הם צד במפלגה?
מי הם בכלל?״
פשעים טבח בירקא סגן שר-התיקשורת ג׳עבר מועדי פתח
את דלת חדרו במלון המלך דויד בירוש־

סגן־שר מועדי כבית הנרצחים
מי אחראי לדם הטהור?
לים, כשהטלפון צילצל. השעה היתר, עשר
בערב, ביום הראשון השבוע. על הקו היה
קרובו עם הבשורה הנוראה.
סיפר למחרת מועדי :״בדיוק חזרתי
ממסיבה. היו שם גולדה מאיר, יו״ר הכנסת
ישראל ישעיהו, והרוטשילדים. נכנסתי לחדר.
הטלפון צילצל. הרמתי את השפופרת
וכך נודע לי שבן־אחי השתולל והרג
את אחי, ואת כל המשפחה שלנו בכפר.
(המשך בעמוד )22

׳יייי

כמו קוסם המוציא שפן ממיונכעסו. שדף >ך עקו 3
במישדר ..מוקד״ מאמר שד אור אבנר מדפו* <8שור

)! ז הו ח נ 1וו־ ?

ך* כד היה, כנראה, מוכן מראש.
$ 1שידור התוכנית מוקד, בה השתתפו
חברי־הכנסת גד יעקובי וחיים לנדאו
ואני, התקרב לקיצו. נותרה עוד דקה
אחת. אז שלף יעקובי לפתע גליון נייר,
וקרא מתוכו כמה פסוקים בזכות שינוי
שיטת־הבחירות. הוא טען שזוהי מובאה
ממאמר שכתבתי אני בשנת .1954
התכוננתי להשיב. אך המנחה, אלי ניסן,
חתך את דברי בהודעה שהשידור נגמר.
מאות אלפי הצופים לא יכלו לדעת אם
המובאה נכונה או לא. הכוונה היתר,
להשאיר אצלם את הרושם כאילו דגלתי
בשינוי שיטת הבחירות, ורק בגלל אינטרס
אישי או סיעתי שיניתי את דעתי.

היתה זאת תחבולה כפולה. בגלל

הנימוקים: בעד ונגד
ך* קוראים השומרים על גליונות
1 1העולם הזה בכרכים, ימצאו את המאמר
המלא בגליון העולם הזה (,)886
הנושא את התאריך 6באוקטובר .1954
הכנסת השניה ישבה אז בבית פרומין.
בעמוד הפתיחה של הכתבה מתנוססת
הכותרת ״בחירות או קנוניות?״ בצד
תצלום של אולם הכנסת שהיה אז —
כמו היום — ריק.
הכתבה מורכבת בעיקרה משתי מיסג־רות,
בהן תוארו באופן אובייקטיבי הנימוקים
העיקריים בעד ונגד בחירות איש־יות־איזוריות,
כפי שהוצעו אז על־ידי
דויד בן־גוריון. כדאי לחזור כאן על
ראשי־הפרקים, כי הם מוכיחים שאין חדש
תחת השמש. אלה הם אותם הנימוקים
המושמעים בעד ונגד כיום.
בעד שיטת הבחירות האזורית:
.1היא תשים קץ להפקרות, לסחיטה
ולחוסר־האחריות.

צ. יהיה קשר ישיר כין הבוחר
לגכחר.

.3תהיה ביקורת מתמדת של דעת־הקהל.
.4הרבב
הכנסת יהיה מקביל יותר
להרכב העם.
.5מחית וזדשים יעל י י - 2הב £ה

מ. יהיה מקום לכוחות כלתי
תלויים.

לעומת זאת, נגד שיטת הבחירות
האחוריות :
.1שיטת הבחירות האחוריות תגרום
למילחמת־אחים (בין ערבים שלא ימצאו
יצוג ובין המימסד).

צ. שיטה איזורית תגרום לריק
טטורה.

.3אין בארץ איזוריס מגובשים המחייבים
ייצוג עצמאי.
.4אין בארץ היציבות הדרושה ליי־

צו .5אי אפ שר לקבוע מראש את
תוצאות הבחירות על־ידי תיחום
חד־צדדי של איזורי־הכחידות.
.6אי־אפשר לקבוע
מיספר־תושביס שווה.

בעלי

איחריס

.7אין בל ייצוג למיעוטים פוליטיים.
נדמה
שגם כיום, אין להוסיף כימעט
אף נימוק מהותי אחד לרשימה זו__ .

אך״יתכן בי״נסיץ של~ 18 שגה״,
כהן כיהנו חמש כנסות נוספות,
משנה כמידה רכה את הערכת
מישקלם היחסי של הנימוקים השונים.

תנאי
מוקדם: חוקה
1שתי המיסגרות /מאמר קצר בחתימתי.
הוא נפתח בתיאור הריקנות — תרתי
משמע — של אולם הכנסת. ספרתי ומצאתי
שבאולם המליאה, כפי שהשתקף
באותה תמונה, נוכחים 10 חברי־כנסת.
היה

מצורף

״כל הנכנס לבית הזה,״ כתבתי ,״נדבק
מייד מרוח השיעמום האופף אותו כימעט
בכל ימות השנה, להוציא מיספר ישיבות
דרמתיות. חברי־הכנסת עצמם אינם מסתירים
את הרגשת חוסר־התכלית המכרסמת
בהם נדמה שהדברים יכלו להיכתב
גם היום.
לאחר מכן עמדתי על הפחד הכללי
השורר בציבור מפני דיקטאטורה חד-
מפלגתית של מפא״י, אם תתקבל הצעת־בן־גוריון.
תחת הכותרת ״תנאי מוקדם:
חוקה״ ,קבעתי שאי-אפשר לשנות את
השיטה כל עוד קיימים בארץ חוקי-חירום
וחוקי־דיכוי דומים, המוסרים בידי הממשלה
סמכויות בלתי־מוגבלות. באותיות
מודגשות אמרתי:

״וכעיקר( :על מפא ״י) לקשור
את השיטה החדשה עם חקיקת
חוקה ממלכתית, המגבילה כצורה
ברורה את כוחה וסמכותה של ממשלת
הרוב.״
זוהי נקודת־המפתח של המאמר כולו.
מכיוון שהשיטה האחורית יוצרת באופן
מלאכותי רוב מוחלט של מיפלגד, אחת,
גם כשהיא מיעוט בעם, היא סוללת את
הדרך לדיקטאטורה. על-ידי קביעה מחדש
של איזורי־הבחירה לפי צרכיה, היא יכולה
להנציח דיקטאטורה זו.

בהצעתו של בן־גוריון להנהיג בארץ את
השיטה הבריטית — השיטה התבנית-
אישית, כשבכל איזור נבחר איש אחד,
וכל חברי הפרלמנט נבחרים בדרך זו.

מה •טמציע יעקוכי ביום, כשם
מיפלגתו, הוא אנדרוגנס מיפלצ-
תי — שיטה הקרוייה ״איזורית־יחסית״
,שיש כה בל החטאים
והמיגרעות של שתי השיטות יחד,
ללא המעלה אף של אחת מהן.
שיטה זו היא קנוניה בהא־הידיעה,
ברוח הקנוניות שדיברתי עליהן באותו
מאמר — קארטל של מנגנוני המיפלגות,
כדי לכפות אחוז־חסימה עצום ולחסל
יריבים טורדניים.

שום דבר כאותו מאמר אינו
מצדיק או תומך כקנוניה כזאת.

אד תנאויסדות!
^ אם אני תומך כיום במסקנה המן
| סוייגת שאליה הגעתי אז — שאפשר
בתנאים מסויימים, אחרי חקיקת חוקה
נוקשה, לעבור לשיטה אישית־רובנית ז

התשוכה החד-משמעית: לא.

עברו מאז 18 שנה, בהם צברנו נסיון

ארצות אחרות מוכיח למעלה מכל ספק,
כי בשיטה האיזורית (״האיזורית־יחסית״
ו״האיזורית־אישית״ כאחת) אין שמץ של
סיכוי להכניס לכנסת כוח רענן בלתי־תלוי.

כפי שהובחנו כעצמנו, כינתיים
נתונה אפשרות זו, דווקא כשיטה
הנוכחית — וזוהי אחת ממעדו־תיה
הגדולות.
לפני 18 שנה עמדו לנגד עיני שני
נימוקים, זה נגד זה: החשש שהשיטה
האחורית תביא לדיקטאטורה ניצחית של
מפא״י, והסיכוי שהיא תכנים לכנסת כמה
אישים רעננית ובלתי־תלויים.

ביום כרור כי שני נימוקים
אלה גם יחד פועלים כאותו כיוון
— נגד השיטה האיזורית.
נוסף על כך נימוק מרכזי שלישי,
שעליו רק רמזתי אז כשכתבתי ש״המ-
אבק הגדול על דמות העם יעבור מן
הכנסת לשטחים אחרים.״ כיום, אחרי
נסיונות־ההפיכה של ״האופוזיציה החוץ-
פרלמנטרית״ בכמה מדינות, ברור שבמדינת
כישראל זוהי סכנה חמורה שבעתיים.

אם תתקכל השיטה של יעקר
כי, תהפוך הכנסת למועדון אכם־
קלוזיכי של עסקני שתיים־שלוש

כל עוד אין כארץ חוקה, הקובעת
סייגים ברורים למעשי הממשלה
ולחקיקת הכנסת, השומרת
על זכויות האזרח והמאפשרת ל-
כית־המייטפט לבטל חוקים אנטי־דמוקרטיים,
זוהי סכנה נוראה.

״וקישטו הוא וקוב״
ך* משך המאמר מנתח את המיבנה
( ן המיפלגתי בארץ, אחרי שקבע כי
״אין מחוללים מהפכות על־ידי שינוי
שיטות של בחירות.״ הסיכום :
״מעבר לכל השאלות השניות־במעלה,
מזדקרת בוויכוח זה שאלה אחת: האם
אפשר להחזיר לעס מנהיגות בריאה, או
שהמישטר המיפלגתי הרקוב הנוכחי
יישאר על כנו לעד?

״מישטר זה הוא רקוב, כי אינו
תלוי כימעט בציבור. המיפלגה
הישראלית הטיפוסית חיה מכספי
התרומות של יהודי אמריקה, עלפי
קנוניה כה שותפות כל המיפ
לגות, קואליציה ואופוזיציה, מחרות
ועד מפ״ם.
״בעזרת כספי המגבית מקימה המיפ־לגה
בארץ עיתונים וחברות כלכליות,
שיכונים ובתי־דפוס. אין היא תלוייה
בבוחר. להיפך, בעזרת כספי המגבית
הגנובים (כי התורם לא תרם למטרות
אלה !) יש בכוחה לקנות את הבוחר
בהנאות כלכליות, או לשעבדו בעזרת
תעמולה קנוייה. אין זאת דימוקרטיה...״
וכאן בא, הקטע שקרא יעקובי במישדר :
״יש רק דרך אחת לשינוי המצב :
יצירת שיטה שתחזיר את השד המיפלגתי
לבקבוק, לשעבדו מחדש לבוחר, לחסל
את קנוניותיו האפלות, לא לאפשר לו
לכפות את רצונו על העם.

״כחירות איזדריות אינן פיתרון
מלא. אולם הן צעד כדרך הנבונה.״

אחוז חסיוגה מינלונו!,
** יטוט קטע אחד זה, מחוץ לכל
£הקשר, הוא סילוף משתי בחינות:
• יעקובי לא הזכיר, כי התנאי המוקדם
המפורש לכל שינוי היה בעיני, גם
אז, חקיקת חוקה נוקשה, המונעת דיק־טאטורה
ושילטון שרירותי.

כמשך 18 השנים שחלפו מאז,
לא התקרבנו לחוקה בזאת אף
כצעד קטנטן אחד, וברור כי מנוי
וגמור עם מיפלגת-העכודה למנוע
אותה ככל מחיר.
• יעקובי יצר את הרושם כאילו דיברתי
אז על השיטה המוצעת על ידו.
אין זו אמת. המאמר ההוא דן בפירוש

2עמוד* ״העול הזה״ מה ־ 6ב או ק טובר *9 5 4
רב בחיים המיפלגתיים והפרלמנטריים
בארץ. דברים שהיו אז מעורפלים, נתבהרו
בינתיים לגמרי. כהונתי בכנסת
במשך שבע שנים איפשרה לי לראות את
מהלך הדברים במציאות היומיומית, ולהשתחרר
מאשליות שלהן יכולים להיתפס
(ונתפסים גם כיום) עיתונאים מאחורי
המכתבה. יתר על כן: חקרתי מאז מה
קורה במדינות בהן פועלת השיטה האי-
זורית, כגון בריטניה.

מ#ל הנימוקמס שהבחירות האיזו*
דיות יכיאו לדיקטטורה חד־מיפ־לגתית,
היה ונשאר נבון, והוא הנימוק
המכריע.
• אין כל סיכוי שתחוקק בארץ חוקה,
כל עוד קיים המישטר הקיים. בהעדר
חוקה כזאת, ובהעדר נסיון של שנים
בהפעלתה, מסירת השילטון המוחלט בידי
מיפלגת-העבודה היא טירוף.
עד כאן אני דבק במחשבות שביטאתי
באותו מאמר. אני חולק עליו בכל הנוגע
לאפשרות להחדיר כוחות חדשים לכנסת
בשיטה האחורית.
היתד, זאת אשליה — ואני חושש
שדווקא באשלייה זו דבקים כמה אישים,
הכותבים כיום מה שכתבתי לפני 18 שנה.
לימוד המציאות בארץ, בבריטניה וב-

מיפלגות, וכל המאכק הגדוד על
עתיד האומה יעכור אל הבארי־קדות.
כל כוה שידגוד ברעיון
חדש, שיבטא מגמה חדשה, יידע
שיש לו שדה־קרב אחד: הרחוב.

וז?ץ

שנים

ך* ק חמור אינו משנה את דיעותיו
1במשך 18 שנה, כשמדובר על עניינים
מעשיים וטכניים (להבדיל מעניינים מוס־ריים־עקרוניים).

אני
מודה שאיני שואף להיות
חמור בזה. אני משתדל ללמוד מן
הנסיון, שדי ושד אחרים, ולעדכן
דיעותי ככד שמשתנה המציאות.
עיקר דברי מלפני 18 שנה נראים לי
נכונים גם כיום. כמה מן הדברים נראים
לי מוטעים.

הבחירות האיזוריות אינן פי•
תדון, חלקי או מלא, לשום כעייה.
הן צעד גדוד — כדרך הלא-נכונה.

•קיבל את

.קיבל א

המלאך

^אבי באפי רוצה
ך* אש הממשלה שלכם דומה ל-
סבתא שלי, שנפטרה לפני שנה.

אני רוצה מאוד לפגוש אותה.״
הצהרה פוליטית מקורית זו השמיעה
ביום הראשון השבוע ׳מרי אניסה ג׳ונס
— הלא היא באפי המפורסמת מסידרת
הטלוויזיה משפחה שכזאת. היה זה לאחר
שהכוכבת בת ד,־ 12 פגשה כבר גדולים וידועים
— וביניהם— בבוהמה הישראלית, ב*
מסיבת־הפתעה שערכו לכבודה אמרגניה
מרים עציוני ומרקו שדה, ואשת יחסי־ד,ציבור
מירי זכרוני. המשולש שהביא ארצה
את המלאך לדיין, למד מהצלחתו הקודמת,

חברים ר1ג0צוע

אנשי הטלוויזיה טוביה סער (מימין) ויעקב בן־
הרצל מחליפים חוויות מקצועיות עם הכוכבת
הילדה מרי אניסה ג׳ונס — הלא היא באפי מ״משפחה שכזאת״ .טוביה סער,
ממש כבתו בת השש גל, התרגש לפגוש את השחקנית הקטנה בת השתיס״עשרה.

ה 1ר 1ד ד • באפי לוחשת סוד
11 .4 . 4 1 ^ 11 לילד־הזמר נועם
קניאל, סולן מקהלת הילדים של שירי
הפסטיבל. בתמונה משמאל :״היא דומה
לסבתא שלי,״ אמרה באפי על צילומי
הקריקטורה של ראש״הממשלה גולדה.

אלילת הנועד

באפי עם מיס ביזלי הבובה בידיה, מוקפת ילדים
טמקחלת הילדים ״שירי הפסטיבל״ ,שתופיע עם
באפי בהופעותיה בארץ. התמונה צולמה במסיבת הפתעה שערכו ילדי המקהלה
וילדי אמנים לבאפי במועדון ״צוותא״ בתל״אביב. הילדים שרו בהתלהבות את
״הבה נגילה״ ,וביקשו חתימות: משמאל בתמונה: כתבת העיתון ״הארץ שלנו״.

הביא עכשיו את באפי — לגולדה. וכמובן
גם לכל שאר עם ישראל, המוכן לשלם.
באפי הגיעה בשבת אחר־הצהרים, בלוויית
אמה, פולה ג׳ונם — שהיא גרושה
ממוצא לבנוני, העובדת כמנהלת סוכנות
נכסי דלא ניידי בלוס־אנג׳לם. בנמל־הת־עופר,
חיכו להן כבר עשרות מעריצים
בגילאי שנה עד ,14 שבאפי היא הכוכבת
שלהם כפי שסיימון טמפלר הוא הכוכב
של הילדים בני ה־ 14 ומעלה.
אלא *שבמסיבת ההפתעה, אליה הוזמנו
אנשי־בוהמה, עיתונאים, סיזמונאים ואנשי
טלוויזיה — כולם עם ילדיהם — הסתבר
שלא רק הילדים מעריצים את באפי. ל*
רות שההזמנה למסיבה היתה טלפוני
פוני!?,
והמחסנים הוזמנו יום בלבד לפני קיומה
— הופיעו כולם בהתרגשות עצומה, לראות
את הפלא הקטן.
^ אפי עצמה נתגלתה כילדה חביבה,
חייכנית מאוד, שלא התרגשה במיוחד

מכל המהומה, הצטלמה בצייתנות עם כל מי
שהצליח לפלס דרך אליה, חייכה אל עבר ה מצלמות
במקצועיות אמריקאית.
״היתד, לי הפתעה גדולה כשהוזמנתי לבקר
בישראל,״ סיפרה בגילוי־לב .״אני כבר שנה
וחצי אחרי הקלטת הסרט האחרון של התכנית
— ולא ידעתי בכלל שאני פופולארית כאן.״
היה זה כאשר עינה של באפי נתקלה בפוסטר
של גולדה מאיר בצורת מונה־ליזה, כאשר הכוכבת
הצעירה התעניינה לדעת :״מי הזקנה
הזאת? היא דומה נורא לסבתא שלי. סבתא שלי
אמנם היתה יותר יפה, אבל הן דומות.״
כאשר גילתה מי זו הכוכבת הזקנה, התפעלה :

את גורדה
חמש שנים הסריטה מרי את הסידרה,
ומזה שנה וחצי שהיא מחוסרת עבודה.
אותם מעטים מבין הילדים הישראלים
המאושרים, שהתמזל מזלם להיות ׳מוזמנים
למסיבה איתה, היו ממש בהלם.
סיפרה רבקה מיכאלי :״כשהודיעו לנו
שאנחנו מוזמנים למסיבה עם באפי, קפץ
יונתן שלי, בן ,4וצעק, מה באפיי׳ ולא
נתן לי מנוחה עד לרגע שיצאנו לכאן!״
לחשה בחצי קול מלא התרגשות גלי
בת הארבע, בתם הבכורה של עופרה
פוקס ואהוד ׳מנור :״אני רואה את כל
התכניות בטלוויזיה, ונורא מתרגשת עכשיו
לראות כאן את באפי.״
וכמוה, מסתבר, גם בל בית ישראל,
הצופה באדיקות בג׳ינג׳ית הקטנה יסדי
שבוע על המסד הקטן, רוטט מהתרגשות
נוכח הסיכוי לראות את הכוכבת מקרוב.

סגן־אלוף צפריר עינבר,
| \ מ ד 1ר 1ד י 1ך י
ראש הווי ובידור של

צה״ל בא גם הוא לפגוש את השחקנית הקטנה, באפי.

״ראש ממשלה זה כמו הנשיא אצלנו? אז
אני רוצה לפגוש אותה. כי היא ממש כמו סבתא
שלי !״
^ ניפה ג׳ונס נבחרה לשחק את באפי ב־
\ £משפחה שמאת בהיותה בת חמש. היא היתה
אחת מתוך אלפי מועמדות, ביניהן שחקניות-
ילדות ידועות. לפני כן, השתתפה בסירטי סירסו־מת
מסחריים אחדים. כשהלכה למיבחן, לא
האמינה אמה כי תיבחר .״אבל בסופו של דבר
היא נבחרה דווקא בגלל שלא היתה מקצוענית,״
סיפרה השבוע פולה ג׳ונם אמה של באפי.

התנפלות על האמרגנית מרים עציתי,
שחילקה גלויות של באפי. מימין: דן
אלמגור עם באפי ובנותיו אורנה (למעלה) ואלינואר.

מזכרות

במדינה

תלזחקי ׳ מו סור-
המפגש בין 7ויב ליופי
בואי גם את אל המפגש הזה
פנקי את גופך...
העניקי לו רבות ויופי
עם תמרוקי היופי של ־מוסוך
קרמים, סבונים, מי קולון ודיאודורנסים בסיב מעולה ובאיכות שתאהבי
מבחר דיאודוונטים

תמרוקי ״מוסוו־ -המפגש ביו טיב ליופי

(המשך מענר )18
״חשבתי שאני משתגע,״ חוזר מועדי
שוב ושוב, כשהוא יושב בביתו שבמרכז
כפר ירקא, מוקף זקני הכפר וכפרי הס־ביבה,
שבאו להשתתף בצערו ובצער המשפחה.
אסון
נורא• בחדר הענקי, שלאורך
קירותיו ספסלים מכוסים סדינים לבנים,
יושבים הזקנים. כל אימת שאדם נוסף
נכנס, קמים כולם על רגליהם. הנכנס
מביע את הזדעזעותו וצערו. עם סיום דבריו
מתיישבים הכל, ואחד הצעירים מגיש
לו כוס מים.
מדי פעם מגיעים שליחים, מביאים ידיעות
מבית־החולים רמב״ם בחיפה, שם
שוכבות שתיים מבנותיו של חוסיין דאעש
מועדי — אחיו של סגן־השר. ילדיו האתרים
של חוסיין — שני בנים ובת —
נהרגו מייד במטח היריות שהחריד את
הכפר הדרוזי השליו ביום א׳ בערב.
נכנס שליח נוסף. הפעם, מבית־החולים
של מלבן בנהריה, שם מאושפז חוסיין,
כששוטר מופקד, מסיבה בלתי ברורה,
על מיטתו. הידיעה הראשונה שקיבל שייך
ג׳עבר בטלפון היתד, לא נכונה. אחיו
לא נהרג, אלא נפצע בלבד. אמש, היד,
עדיין בסכנה. כעת, מודיעים שכבר יצא
מכלל-סכנה.
כשורת איוס. שליח נוסף בא, מודיע
שהמשלחת מהכפר כבר יצאה מהמכון הפתולוגי
באבו־כביר עם שלושת הגופות
של דאהש בן השנה, עארב בן השנתיים
ורינה בת הארבע.
לפתע, בשורת איוב. רץ בהול מגיע,
לוחש משהו באוזנו של סגן־השר, הלבוש
בגלימה הדרוזית המסורתית. הלה קם,
פוכר ידיו, ומודיע לנוכחים כי יסמין,
הבת הבכורה, נפטרה גם היא מפצעיה.
הכל קמים, עומדים דוממים דקות מספר.
הטבח הנורא התחולל בסביבות תשע
בערב. הכפר הדרוזי הגדול *,השוכן על
צלע ההר ומשקיף לעבר נהריה ועכו,
הוחרד מזעקות איומות שבקעו מביתו של
חוסיין דאעש, אחיו של סגן־שר התיקשו־רת.
השכנים כבר התרגלו לצעקות הבוקעות
מהבית — במיוחד כאשר בדיע, בנו
בן ה־ 20 של חוסיין, היה מגיע הביתה
לחופשה מבית־החולים לחולי־נפש בעכו.
חתונה לא מוסרית. אשתו הראשונה
של חוסיין, מיצה, ילדה לו שבעה
ילדים. לאחר מותה, לפני שש שנים, התחתן
חוסיין עם ג׳ורה, שהיתד, אז בת 19
— יותר צעירה מכמה מבניו. מאז, לא
פסקו המריבות בבית. הבנים האשימו את
אביהם ב״חתונה לא מוסרית״ — מה
עוד שגם עם אשתו החדשה הביא חוסיין
כל שנה ילד לעולם.
אך ביום הראשון השבוע, עלתה המריבה
בעוצמתה אף על המקובל. בדיע
איים לרצוח את אביו, בטענה כי הזניח
אותו מאז שיש לו אשה צעירה. אחיו של
בדיע, עפיף, בעל חנות מכולת וסוהר
לשעבר, לא התערב בריב.
ואז, לפתע, שלף בדיע אקדח — והחל
יורה כמטורף לכל עבר. תחילה באביו,
וכאשר צנח חוסיין שותת־דם, התפרץ
בדיע, אחוז טרוף, לחדר־השינה של ג׳ורה,
המשיך להמטיר אש לכל עבר. רק כשהרי?
את המחסנית זרק את האקדח מידו,
יצא החוצה. שם הצטופפו כבר עשרות
שכנים נדהמים.
הכל דם. לאלה שמיהרו להיכנס פנימה
התגלה מחזה מזעזע. מספר קויקם
נג׳ים ( )44 בעל חנות מכולת שכן :״נכנסנו
פנימה. קודם כל נתקלתי בחבר שלי,
חוסיין. הוא שכב על הרצפה כולו דם.
בחדר השני ראינו רק דם. שמענו בכי
וצעקות בכל מקום. בקושי ידענו את מי
להוציא ראשון. בהתחלה חשבנו שכולם
מתים. רק אחר־כך, בדרך לבית־חולים,
שמנו לב שיש גם קצת אנשים חיים.״
בטרם נעצר על־ידי המשטרה, חזר
בדיע והטיח, באוזני כל מי שרק היה
מוכן לשמוע, כי אביו הוא זה שהכניס
אותו לבית־החולים .״הוא רצה להיות לבד
בבית עם האשה הצעירה שלו,״ טען .״בגלל
זה הוא זרק אותי לבית־חולים למשוגעים•
וגם לא היה נותן לי כסף, גם שהוא
עשיר גדול. הוא אפילו היה רוצח שאני
אשלם לו בשביל זה שאני אוכל אצלו.״
בגלל זה, ובגלל שמישהו בבית־החולים
לחולי־נפש החליט כי אפשר לשחרר את
בדיע — שילמו ארבעה פעוטות חפים-
מפשע בחייהם.
• 5,000 תושבים.

מ 8111
נממן אותי?

דרא שם

ציור חטר-שם של
אורה: צעירה עירומה
ותמירה, במטפחת ראש ומחרוזת,
המזכירה את ג׳קי קנדי, אשת אונסיס.

פיונו 0אותה במשך 3חודשים למען
האמנות,שואלת עתה הציירת היפהפיה:
^ ורה

סטוקליסקי מחפשת

מממן

עשיר.
פרטיה: יפהפייה שחרחורת, בת ,26 רווקה,
בריאה, ילידת כפר־סירקין, כיום תל-
אביבית.
המממן הפוטנציאלי מתבקש להתעלם
מכל הנתונים האלה, להיות מוכן לפרנסה
רק לשם שמיים: כדי שתוכל להתמסר
כולה רק לציור.
שאיפה דמיונית? לא כל כך. מאחר
שזה קרה לה כבר פעם, אין אורה רואה
כל סיבה מדוע שזה לא ימשיך לקרות לה.
אורה סטוקליסקי שנאה מתמיד מס גרות•
גם ציוריה שונאים מסגרות. ה סמליות
המופיעה בכל אחד מהם מה־

אונים וגלריות לאמנות. אם עד אז ציירה
לשם ההנאה בלבד — עתה ידעה שתת-
מסר לציור בכל מאודה ונפשה. לציור
כמקצוע, כדרך־חיים .״להצליח ולהיות
טובה,״ היא קובעת בהחלטיות.

טבע —
חי ונושם
ך י* י א חז ר ה ארצה — אך לא לכפר ו
§ סירקין, כי אם לתל־אביב. ביום עבדה
כמזכירה, כשהיא בקושי מחזיקה את עיניה
פתוחות, בלילה ציירה. אהבת המי תולוגיה
היוונית והשפעת ציירים סורי־

בשעת לילה מאוחרת, בחדרה המשמש גם סלון וגם
• 1\ 1ך ה
^ | 1 1 .1 /מטבח, מאכלס את תנור הגז — עובדת אורה על
1 1 4
יצירה אופיינית: בטן אשה מלאת הבעה .״לכל דבר בחיים — חי, דומם וצומח —
יש את הבעתו שלו,״ מסבירה אורה .״הבעת חיות.״ אורה מציירת בעיקר בצהוב,
סגול ואדום, המדגישים מאוד את החמימות — ״שבלעדיה אי אפשר להמשיך בחיים.״
המממן הראשון, איש העסקים ג׳קי סיטון, בשיחה עם

אורה בעת פתיחת תערוכת״היחיד הראשונה שלה, לפני

שלושה חודשים. התערוכה נתקיימה הודות לנדיבותו של סיטון, אשר נטל על
עצמו את הוצאות מחייתה של אורה למשך שלושה חודשים, כדי שתוכל לצייר.

אליסטיים כסלוואדור דאלי, דניאל בוש
וז׳אן ז׳אק רוסו, יצרו אצלה סיגנון המתרכז
בנושאים מיתולוגיים ומתבטא ב״הא־נשה״
של הטבע, בעזרת צורה וצבע

ממת את המסתכל: שדיים ענקיים מתנגשים
באדמה — המקבלת צורת פנים.
גבר ואשה עירומים בגלים ירוקים.
את כל אלה יוצרת אורה בשעות
הקטנות של הלילה: היום כמעט ואינו
קיים לגביה. היא אומרת בוקר טוב לא
לפני שתיים בצהריים, ולילה טוב שלה
מושמע בשעות שרוב האנשים מתחילים
את עבודתם .״אני מסוגלת להתרכז רק
בלילה,״ היא מסבירה .״חשובים לי השקט
והבדידות. את שעות היום אני מבזבזת
על שטויות, לפעמים קוראת קצת.
בעיקר ספרות יפה והיסטוריה. בין חמש
לתשע בערב אני מנהלת את הגלריה
לציור ברגמן. אחרי העבודה ועד חצות —
זהו הזמן המתאים לבלות עם אנשים.
בחצות אני מתחילה לצייר.״

עובדת ביום
ומציירת בלילה
ן• ה קרוב לשנתיים שאורה מתגוררת
1בת״א, מחלקת את דירתה עם עוד
שתי בנות, שושי וגילה. לפני כן גרה עם
הוריה, סיימה את בית־הספר התיכון
תניס במגמה האמנותית (ציור ופיסול),
היתד. מורה לאמנות בעת שירותה הצבאי,
ריכזה מועדוני־נוער במסגרת החינוך
המשלים בפתח״תקווה, הדריכה חוגי אמנות
למבוגרים ונוער.
״הייתי עובדת ביום ומציירת בלילה,״
היא נאנחת .״הרגשתי שאני הורסת את
עצמי חיים. אך לא היתד. לי ברירה. פרנסה
צריך. אבל חיפשתי את שביל הזהב,
שיוציא אותי מדפוסי־החיים שלי.״
לפני שלוש שנים היא יצאה עם
להקת כרמון לשנה לארצות־הברית ופריז.
כל רגע פנאי היתד, מבלה במוזי־

הנהפכים לרוב לסמלים סוריאליסטיים.
הנס אירע בחודש ינואר השנה, בדמותו
של איש העסקים הצעיר ג׳קי סיטון.
מספרת אורה :״מישהו הביא אותו לראות
את העבודות שלי. הוא בא, והתרשם.
על כוס קפה, הוא התעניין למה אני לא
עושה תערוכה. הסברתי לו שאין לי כסף
— שלא לדבר על כך שהציור הולך לאט,
כשאני צריכה גם לעבוד ביום לפרנסתי.״
סיטון העלה הצעה :״עזבי את מקום
העבודה — והתבונני לתערוכה .״אני אממן
את ההכנות. את — ציירי לך בשקט.״
אמר וקיים. במשך שלושה חודשים שילם
ג׳קי סיטון את שכר־הדירה של אורה,
חשבונות המכולת שלה, צבעים, בדים, ושאר
זוטות. כן שילם עבור הגלריה, ה־מיסגרות,
הדפסת הזמנות וקטלוגים, וכל
שאר הפרטים הקטנים, המתאספים לסכומים
גדולים, הקשורים בפתיחת תערוכה.
״אני יודעת שיהיו כאלה שלא ירצו
להאמין,״ אומרת אורה ,״אבל סיטון עשה
את כל זה ללא תמורה, מקובלת /הוא
היה פשוט מצנט מושלם, שניקרה בדרכה
של אמנית מתחילה, והושיט לה יד.״

מי מוכן
הל א ה
ך* תוצאה :

הטוב, הוע והמכוער

הוא שם ציור זה של אורח. השדיים
הענקיים והבטן הפעורה, שמתוכה
יוצאים גבר ואשה, הם סמל הפוריות. כף היד משמאל מסמלת את הרוחניות,
הברקנים מימין מסמלים את היופי והכאב, העכברים משמאל — את הרע והמכוער.

\ 1״זה היה נפלא!״ נזכרת אורה .״לא
היו לי שום דאגות. הציור זרם לי מה אצבעות
כמו מים. שלושה חודשים חייתי
בדיוק כמו שאני רוצה לחיות ללא מסגרת,
ללא שעות — רק מציירת ומציירת.״
התערוכה, בגלריה ברגמן התל־אביבית,
עברה בהצלחה ורבות מהתמונות המיוחדות,
העזות, ניקנו. לאחר התערוכה הציע
לה בעל הגלריה לנהל את המקום
בשעות הערב, וזאת היא עושה מאז. מאז,
ממשיכה היא גם לחלום על נס נוסף:
״אני רוצה למצוא שוב מישהו כמו סיטון,
שפשוט מאהבת האמנות והבנתו אותי
כציירת — יהיה מוכן להשקיע בי, להעניק
לי תקופה נוספת של יצירה.״

לא. עדיין אל תצאי
לחופשה. זה לא בשבילך,
זח כרוך בסיבוכים
ואולי אף במחלות.
אם יש לך בעיות
כספיות, נסה לשבת
עם נושיך, ולסדר כל
הניתן לסידור. אבל אל
21במרס -
תסתבך בישיבות מסו20ב
אפריל
בכות ביום ב׳ הבא,
המסוכן מאוד מבחינה
פינאנסית ואל תוותר על פסיק, בענייני
יוקרה או סמכות. אין זאת אומרת
שתתיר רסן לעצמך ולמצב-הרוח שלך.
פשוט — היה זהיר ונהג בתבונה.

את נוטה להסתכל על
הקנקן ולא על מה שיש
בו. על כן, היזהרי מלשפוט
את האיש שייקלע
השבוע בדרכך
על־פי מראהו המלבב
או התנהגותו המבריקה.
אס עליך לשנות את
מקום־העבודה או להתחיל
בעסק חדש — נסה
לעשות זאת ביוס א׳
או ב /בתחילת השבוע. קח את עצמך
בידיים: בריאותך רופפת, ודווקא ממה שאתה
באמת חושד. לבשי ירוק. להורים
מבוגרים, שאחד מהס הוא בן מזל שור —
צפוייה נחת מן הצאצא הבכור דווקא.

1(1ו!

אתה יודע לצחוק גם
על חשבון עצמך! השבוע
תהיה לך ההזדמנות
לכך: תיתקל
למצב מביך שיש בו
הרבה מן ההומור.
מלבד זאת, שבוע
מצויין: הכסף, ההצלחה,
האהבה וסתם
21 גמא* -
20ביוני
אהבהבים — כל אלה
מחזרים אחריך, בן-
תאומים, ובייחוד אחריך בת-תאומים.
חזהרי רק שזה לא יסובב את ראשך,
ושלא תנצל את הכל בצורה מוגזמת. אתה
אומנם מוכשר, אך גם לאחרים, מעלות.

את נמצאת — כרגיל — על פרשת־דרכים.
אלא שהפעם לא תוכלי
לשבת בחיבוק־ידיים.
הוא ידרוש ממך צעדים
נימרציס, ועצם הדרישה
הזאת תדרבן אותך לעשות
דברים שישנו את
כל חייך. בן מאזניים:
אל תסתבך, דווקא עכשיו.
אתה זקוק לכל
חושיך. זהו שבוע קשה,
אם כי לא מסוכן. ולא
תהיה כל־כך עצמאי.

הווזנ״ס

(1א0׳1(1

הביקורת שמתחו עליך
שונאיך, היתה, למרבה
הצער, מוצדקת בחלקה.
השבוע יהיה עליך לתקן
את המעוות. עשה זאת,
וביעילות, בקפדנות ויוקרתך המיקצועית והאישית
תרקיע שחקים.
בחיי האהבה שלך אין
שינוי — אתה פאסיבי
בזמן האחרון, ואין סיכוי
שתשתנה דווקא השבוע. הצלחה חלקית
עשוייה ליפול בחלקך אם היא תיטול
את היוזמה לידיה. דע רק לא להפריע לה.

תקופח עדינה, רגישה
ורבת־התפתחויות. מוטב
לשקוע לגמרי בתוך
המאורעות, מאשר לעמוד
מן הצד. עם זאת,
תיכנון קצר טווח
ובהיר־עיניים ביום ה׳ 1;*1
או 11!1
יאפשר לך לקצור פימ
ת זמן ממושך. לבי ״־ז!ג נ־ין לג -
21 באומסס _
אי : 7את מסוגלת ל-
השפיע עליהם, השבוע,
כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי אדיבה,
מכונסת בתוך עצמך, מלאת״הומור _
אך שלא יהיה גלוי מדי. הרבי בטיולים
בחיק הטבע, על אף העייפות שאת חשה
בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי רק
תוצאה של השרב. לבשי צבע בהיר.

פלירט לא־מחייב, או
רומן אהבהבים קצר
ומרגש, צפוי לך, בתוסוף־
לקראת

השבוע,
או בתחילת
השבוע הבא. השותף
לפלירט או לרומן יהיה
גבר אשר ראית בו עד
כה רק ידיד ותו־לא,
ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה
יהיה לך כי זהו האביר־על״הסום־הלבן לו
את ממתינה כל השנים. בשטח העסקים —
אין חדש. ההצעה שקיבלת משונה, אך
הפרטים הכלולים בה הם נכונים ומדוייקים.

נשקפת הצלחה במישור הפינאנסי. כספים
עשויים להגיע אליך
הרבה יותר מהר ממה
שציפית. לעומת זאת
עלולות להתרחש מיס־פר
אי-נעימויות הקשורות
במקום העבודה,
מבלי שיגעו דווקא
ישירות לן. אם תשתכנע
בעצמן בצידקת
8 8 8 8 8 1הרעיון שנולד בך, תוכל
להשפיע גם על האנשים
אשר סביבך.

היזהר מאש כמו — מאש. זהו שבוע בו
השריפות במחיצתך המיידית
עשויות להיות
יותר מסוכנות מכל
דבר אחר. גם תאונות
בדרך אל עיסוקך או
ממנו אינן מן הנמנע.
בת־קשת: תחשבי שהוא
מכריח אותך, אך
לאמיתו של דבר הוא
( 2בנו בטבר -
20 בדצ מבר
פשוט יודע להפעיל את
רצונך הכמוס. אך אסור
לו לדעת שאת יודעת.

ד ״ /חזז

י!יג

ליד*

הרגע לו אתה מצפה חודשים כת ארוכים
יגיע השבוע, ביום חמישי או ביום
שני. הוא גם יהווה
עבורן סימן לפתיחת
תקופת״חיים חדשה.
אין צורן למחוק את
העבר, אך השתדלי לבנות
עתיד טוב יותר.
כוח השיכנוע שלן גובר.
אתה אומנם מוצא
את עצמך מבודד, אך
21בדצמבר *
סו בי נו א ר
יחד עם זאת מאושר
ובעל כוח בלתי-רגיל.
אפילו יריבים, עליהם תשפיע בנושא
מסויים, יכבדוך ולאו״דווקא מאהדה.

הענן הכבד שהיה מונח על זכרונך ועל
תקוותיך מוסר, השבוע על־ידי חווייה
צפוייה. את מוצאת עצמך
בחברתם של אנשים
מסוג אחר לגמרי, והם
מטהרים את מצב־רוחך
ואת מסוגלת, שוב, להלך
בגניס ובשבילי־החיים
כאילו וניתן לך
להתחיל הכל מחדש.
אותו דלי שעליו עברה
חווייה קודרת, ימצא,
לעומת זאת, פיצוי באושר אישי גדול.

השבוע הנן נוטה להגזמות, גם בגנדרנות,
ובעיקר מילולית. יש
לך מזל שכוכבים מסו״
יימים גורמים שתהיה
בנוסף לכן גם חביב
ומקובל על ידידיך,
כולל בנות המין השני.
אתה מקיף את עצמך
בפעולות רומאנטיות
שונות כאמצעי בריחה
וכנקמה על הסחבת
שגורמת אותה אחת
המעסיקה מחשבותיך.

במדינה

6ימים התייסר הילד

דרכי־חיים
כשמיליוני מוכר
את דירתו
כאשר עמדה נאוה פוגל ( )18 להינשא,
החלה אמה לחפש למענה דירה. באמצעות
מתווך־דירות תל־אביבי נודע לאם, טובה,
כי משה שניצר, נשיא בורסת־היהלומים,
מבקש למכור את דירתו בשדרות קרו־קיימת
בתל־אביב.
האם ובתה סרו להציץ בדירתו בת שלו שה
וחצי החדרים של היהלומן המיליונר,
חזרו, הציצו שוב ושוב, ולבסוף סיכמו לרכוש
את הדירה. מחיר הדירה, עם הרי הוט,
נקבע ל־ 196 אלף ל״י, ושניצר קיבל
מיפרעה של 16,000ל״י. כאשר שאל שניצר
אם השתיים מבקשות קבלה או עריכת חוזה,
השיבה טובה פוגל :״לא צריך אדוני.
ממך אנחנו לא צריכות קבלה.״
כסף חד־סיטרי. אלא שימים מיספר
אחרי כן החליטה נאוה שלא להתחתן.
לאחר שסיימה את הצרות האישיות, פנתה
לשניצר, וביקשה לקבל בחזרה את ה־מיקדמה.
להפתעתו של שתי הנשים סירב
הנשיא להחזיר את הכסף.
מספרת טובה פוגל :״באתי אליו וביקשתי
להחזיר לי את הכסף. הוא השיב
לי שלא יחזיר עד שלא ימכור את הדי רה.
וזה עדיין לא הכל. הוא אמר גם
שבמקרה ויהיה נאלץ לקבל עבור הדירה
פחות מהסכום שאנחנו הסכמנו לתת לו —
הרי שיקזז את ההפרש מהדמי-קדימה שלנו.
״מדוע מיליונר כמו נשיא הבורסה מתנהג
בצורה כזו? אם קורה דבר כזה והבת
לא מתחתנת — מדוע הוא עושה את זה?
פניתי אליו כבר כמה פעמים — אבל הוא
לא מוכן להחזיר את הכסף. אם הוא ימכור
את הדירה בעוד שנה — אז כל השנה
אני לא אוכל לקבל את הכסף חזרה?
״עד כמה שאני מתארת לעצמי, הכסף
לא מונח בבנק. הוא בטח עובד איתו. למה
שיעבוד עם הכסף שלי? באיזה זכות הוא
יכול לקזז את הכסף מדמי־הקדימה שלנו?״
כלי קונצים. סיפר שניצר :״הן באו
וביקשו לקנות את הדירה. אמרתי שיש לי
כבר קונה. אבל הן ביקשו וביקשו, ולבסוף
הסכמתי למכור להן.
״נתנו לי מיפרעה. אחר־כך כשהקונה
כבר לא היה אצלי — סיפרו לי סיפור
על חתונה שלא מתקיימת. אני לא רוצה
להחזיר את הכסף עכשיו. אני רוצה להח זיר
את הכסף רק אחרי שאמכור את הדירה.
ואם הן יעשו לי קונצים — הן יקב לו
את הכסף רק עם בית־משפט.״

ך* חופות פרדם־חנה, כרכור והסבי-
ן בה התרוקנו בשבועות האחרונים מכלבים
וחתולים: התושבים עסקו במרץ
בהשמדת כל הולך על ארבע.
הם לא היו חייבים, למעשה, לטרוח
הרבה. בשבועיים שקדמו לידיעה כי טי-
פום־הבהרות התגלה בסביבה, הבחינו התושבים
בתופעה מוזרה: כלבים וחתולים
החלו נופלים מתים ברחובות בתדירות
מדהימה.
״בהתחלה לא שמנו לזה לב. מה יש
אם מתים חתולים או כלבים. לא נורא.
בין כה הם רק עושים רעש וליכלוך,״
מספר דויד לוי שושן 26 תושב בנווה־מרחב
שבפרדס־חנה. לא הרחק מביתו
של דני בן־שושן בן השש .״אבל אחרי
שקראנו בעתון שבגלל הכלבים והחתו־

תקנה פעם,
תשלם פעמיים
לא רחוק מדירת המריבה של נשיא בור־סת־היהלומים,
רכש לעצמו גם במאי הסרטים
אברהם הפנר דירה משלו. היתה זו
דירה יפה בת ארבעה חדרים ברחוב רופין
3בתל־אביב, והפנר רווה ממנה נחת מרגע
ראשון.
אלא שזמן קצר לאחר הנחת, הופיעו הצרות.
מתווך דירות בשם מנשה פטל תבע
אותו לדין, בטענה שהפנר לא שילם לו את
דמי־התיווך עבור רכישת הדירה.
הר?ן היה טוב. בעקבות התביעה הרא שונה,
הגיעה שנייה. הפעם, היה התובע
משרד תיווך אחר — פירסום לעם. גם
בעלי לעם תבעו מהפנר דמי־תיווך עבור
דירתו החדשה.
הסביר הפנר בבית־המשפט, באמצעות
עורך־דינו חיים מישגב :״נכון שקיבלתי
את כתובת הדירה, בהתחלה, ממנשה פטל.
אבל לא השתמשתי בשירות שלו. המז כירה
שלו אמרה לי שהדירה במצב רע,
ומלבד זה זו היתד, דירה של ארבעה חדרים,
ואני חיפשתי משהו קטן יותר. כך
שלא הלכתי בכלל לראות אותה.״
בינתיים, המשיך הפנר לקבל כתובות
דירות גם ממתווכים אחרים. עם חלוף חוד שי
החיפושים המעייפים, קיבל את כתובת
הדירה ברחוב רופין גם מפירסוס לעם.
הפעם, סר לראות את הדירה. הוא היה
לחוץ, מאחר שנאלץ לפנות את דירתו הקודמת,
והחליט לראות הכל. כאשר התייצב
בדירה — התאהב בה במבט ראשון, רכש
אותה.
״אני מסכים כמובן לשלם דמי־תיווך,״
הסביר לבית־המשפט ,״אבל מדוע פעמיים?״

הניצודה

סוזן
שיטרית גת
השש עם אחותה
הבכירה רחל, לאחר החלמתה של הילדה
מטיפוס-הבהרות. כעת, שכחה כבר סוזו
את המחלה ׳,אן לפני ימים מיספר
לא יכלה עדיין טוזן שיטרית לזוז.

לים יש כאן טיפוס — התחלנו להרוג אותם.
בכל מקום שאנחנו רואים כלב או
חתול אנחנו הורגים אותו. בכל דרך. באוטו
או באבנים. העיקר שימותו. מה
אנחנו צריכים טיפוס בגלל החיות האלו?״
מובן שתושבי הסביבה אינם מטריחים
עצמם בסילוק הפגרים מהרחובות. הם
מחכים לפועלי הנקיון של העיריה. אך
פועלי הנקיון, בעצמם תושבי הסביבה,
יודעים היטב -מדוע נהרגו החתולים והכלבים
— וחוששים לסלק את הפגרים.

הכ אבים
לא פ ס קו
ך* יה זה לפני חודש בערך, כשדני
1 1בן־שושן בן השש, המתגורר בשיכון
נווה־מרחב 7בפרדס־חנה, התלונן בפני
אמו לאוני על כאבי־ראש. אמו בדקה
לו את החום, ראתה שהחום גבוה, ולקחה
אותו לרופאה הכללית פקופת־חולים.
הרופאה נתנה לדני תרופה, החזירה אותו
לבית.
״עוד לא הספקתי להגיע הביתה,״ מספרת
לאוני — ״ודני עוד פעם התחיל
לבכות שכואב לו. לא לקחתי אותו חזרה
לקופת־חולים. חשבתי שאם הרופאה נתנה
לו תרופה — אז זה בטח יעבור לו.

בן השש נשהוונאיס חסוי־אונים ־ ואחו׳ מותו החד הוינוח

זזרג את ד!?,
״אבל זה לא עזר. דני בכה כל הלילה.
היה לו הרבה חום. בבוקר כשהסתכלתי
עליו טוב, ראיתי שיש לו פריחה על
הגוף, והאשכים נתנפחו לו.
״לקחתי אותו שוב פעם לקופת־חולים.
הרופאה אמרה שזה שום דבר, ונתנה
לו זריקה.
״אבל בלילה עוד הפעם היו צרות.
הלכנו והבאנו רופא־ילדים פרטי. בהתחלה
הוא לא רצה לבוא, אבל אחר־כך הצלחנו
לשכנע אותו. הוא בא ואמר שצריך לעשות
בדיקת שתן. הוא הסתכל טוב, ואמר
צהבת.״
״אבל יום אחרי זה הרופא בא לבד,״
מספר אביו של דני, משה בן־שושן, בעל
חנות ירקות בפדדס־חנה .״ראיתי שהדוקטור
בא לבד, בלי שאף אחד יגיד
לו — אמרתי מייד: דני בטח נורא חולה.
הרופא הביא את התוצאה של בדיקת־השתן,
ואמר יש לבן צהבת עכשיו זה
בטוח.״
ממשיכה לאוני בסיפורה :״בלילה השלישי
עוד הפעם היו צרות. לקחנו את
הילד לרופא תורן. הרופא התורן לא אמר
שום דבר. הוא רק אמר שצריך לקחת
את הילד לבית־חולים. או עכשיו או מחר
בבוקר. אמרתי: אם צריך, אז יותר טוב
עכשיו.
״הלכנו לבית־חולים. לקחו את הילד,
הפשיטו אותו ובדקו אותו. הוא נשאר שם
שעתיים. בסוף באה אחות ואמרה שנלך
הביתה. אמרתי שהילד חולה, והוא צריך
להישאר, אבל היא אמרה שניקח אותו
הביתה.״

שוס דבר
לא היה עוזר
ך* לילה הבא נמשכו ייסוריו של דני
1המיסכן .״בבוקר לקחנו אותו עוד
הפעם לבית־חולים,״ מספרת לאוני .״לא
עשו לו שום דבר. שמו אותו במחלקה
עם הילדים, ועשו לו רק אינפוזיה. וב־מוצאי־שבת
הוא מת.״
הרופאים ביקשו לערוך ניתוח שלאחר
המוות. המשפחה התנגדה. אמרה אמו:
״מניתוח אחרי המוות הילד לא יחיה.״
מספר ד״ר משה ברנט, מנהל מחלקת
הילדים בבית־ד,תולים הממשלתי על־שם
הילל יפה בחדרה: דני היה אצלנו 36
שעות. לגבינו היו אלה 36 שעות איומות
של חוסר ידיעה. עדכנו לו בדיקות שונות
— בדיקות אחרות הגיעו אלינו כש־

האב השכול*.״.ג

של דני — שנפטר בלי שהרופאים שטיפלו
גו ידעו ממה מת הילד בן השש.

הילד כבר היה מת. עם התוצאות שהיו בידינו
— לא יכולנו לעשות דבר.
״נכון שהילד הובא אלינו לילה לפני כן
ולא קיבלנו אותו. פשוט לא היה לנו מקום
בשבילו. לעצם העניין: אם הילד היה
אפילו נשאר במחלקה — גם אז היה
נפטר. באותו יום, ובאותה שעה. זוהי
מחלה שהמקום בו שוכבים — איננו
משנה דבר. גם בבית וגם בבית־החולים
מתרחשות אותן תוצאות.״
מחלה מיסוגורית

אם המשפחה לא היתד, מתנגדת לניתוח
שלאחר המוות, או הרופאים היו יותר
תקיפים בדעתם לבצע את הניתוח —
היתד, הסיבה למותו של דני מתבררת
מיד.

ועוד מקדה
ש לי ש *
ך • טיפול כיסהן, שמשפחתה המתן
| גוררת במעברת האסבסטונים שב־פרדם־חנה,
היה קל יותר. אחרי שבועיים
בבית־ד,חולים, החלימה סוזן מטיפוס־ד,בהרות.
בשבוע שעבר, נשלחה לביתה.
מה שהדאיג במיוחד את רופאי ביתד,חולים
הילל יפה היתד, העובדה כי בעת
שטיפלו בסוזן — הובא לבית־החולים מקרה
נוסף. היה זה ארנון קנטנשי בן החמש
מכרכור.
ארנון הובא לבית־החולים כמעט מחו־סר־הכרד
.,אביו מסעוד בן ד,־ ,35 העובד
כמזלגן בבית-ר,קירור שבעמק־חפר, היה
במצב שלאחר יאוש, כאשר הביא את בנו
לבית־ד,חולים. בשבוע שחלף, התרוצץ האב
עם ארנון בין הרופאים במוסדות השונים
— ואף אחד לא ידע כיצד לטפל
בו. הרופא הראשון בקופת־חולים קבע
שארנון סובל מדלקת באוזן, נתן לו תרופות.
מצבו של הילד החמיר והלך. אחר־כך
קבע רופא אחר שארנון סובל מדלקת
ריאות. ארנון קיבל טיפול — שלא נשא
כמובן כל פרי. רק אחר כל זאת, התברר
שארנון סובל מטיפוס־הבהרות.

^ יזו מחלה י אחרי מותו של דגי,
פרץ ויכוח בדבר המחלה שממנה
נפטר. אנשי בית־החולים טענו, שהיה
זה טיפויס־הבהרות. אנשי משרד הבריאות,
בראשותו של הסמנכ״ל ד״ר עמוס ארנן,
הכחישו כי בשנים האחרונות היה בארץ
טיפום־הבהרות.
הסביר ד״ר רוברט חיימוב, מנהל בית־החולים
:״יש שני סוגים של טיפוס־הבה־רות.
הראשון היגיו הסוג המגפתי, המועבר
על־ידי כינים. המחלה מופיעה לרוב ב־איזורים
נחשלים, והיתר, נפוצה בעת מלחמת
העולם השנייה אצל יוצאי •מחנות-
ריכוז. בתנאי הצפיפות האיומים ברכבות
התרבו הכינים, והמחלה הפילה שם מאות.
״הסוג השני של טיפוס־הבהרות מועבר
על־ידי חיות. הן הנושאות את מחולל
המחלה. סוג זה של המחלה מוכר היטב
בהרי הרוקי שבצפון אמריקה למשל, שם
נקרא החיידק המפיץ בשם ריקציה. להבדיל
מהסוג הראשון של טיפום־הבהרות,
סוג שני זה איננו מגפתי, ואיננו עובר
מאדם לאדם.״
ביום שבו נפטר דני בן־שושן, הרגישה
גם סוזן שיטרית בת השש
כאבים עזים בראשה. היא התלוננה על כך

^ רנון הוכנס לבידוד לחדרו של
מנהל מחלקת הילדים, ד״ר פשה

בפני אמה. האם •מסעודה, המטופלת בעוד
שמונה ילדים, מיהרה לקחת אותה למרפאה.
במרפאה קיבלה סוזן תרופה. כאשד
חזרה הביתה — הופיעה על גופה פריחה.
שוב חזרה •מסעודה, שבעלה עובד באיטונג
בחדרה, לקופת־חולים. הפעם, עשו
לסמן זריקה. ללא תוצאות. חומה של
מוזן עלה ועלה. לאחר שבוע של כאבים
ובכי• ,נלקחה הילדה על־ידי אמה ואחותה
רחל לבית־ר,תולים.
יום לפני כן קיבל ד״ר ברנט מהמעבדה
את התוצאות של הבדיקות האחרונות ש ערך
לדני בן־שושן, שנפטר שבוע לפני
כן. רק אז גילה לראשונה כי הילד סבל
מטיפוס־הבהרות.

ברנש — וניצח את המחלה. אביו נמצא
כל העת לידו. סיפר מסעוד, לבוש חלוק
לבן בחדר הבידוד, כיצד חלה בנו :״אצ לנו
בכרכור בשיכון עובדים יש אשד,
אחת שיש לה שני כלבים. אף פעם לא
סבלנו את הכלבים שלה, אבל לא יכולנו
לעשות שום דבר. בשבועות האחרונים
התחילו הכלבים להסריח בצורה נוראה.
כל השכונה הסריחה מהם. בסוף מת אחד
הכלבים. אבל אף אחד לא שם לב לזה.
בזמן ההוא מתו הרבה כלבים וחתולים
אצלנו. כל כמה שעות •מת איזה בלב או
חתול.
״ותיכף אחרי זה, גם הבן שלי נהיה
חולה.״

א חרי הפלבים,
הילדים

הניצול

ארנון קנטנשי בן החמש
מתאושש, לאחר
שעבר את המשבר וניצח את הטיפוט.
בינתיים, הוכרז במחלקת־ד,ילדים בביתר,חולים
הילל־יפה מצב הרום. הרופאים
התבקשו לבדוק כל ילד המובא
אליהם, אם לא חלה בטיפום־הבהרות. המחלקה,
בעלת תקן של 40 מיטות — מתוך
220 מיטות בכל בית־החולים, מטפלת בכי
50 חולים. לא פעם שכבו שני ילדים
במיטה אחת, או ששכבו על מזרונים על
הריצפה. הורים שילדם איננו מרגיש היום
טוב — ממהרים להביא אותו לבית־ד,חולים.

שאלה
של שם
* לד אחד מת, שניים ניצלו, ואיזוד
ארץ שלם •מוכר,־פחד. האם זה מה
שמדאיג את משרד הבריאות?
ד״ר עמוס ארנן, סמנכ״ל המשרד וראש
שרותי בריאות הציבור, המשיך השבוע
להכחיש את קיומו של טיפוס־בהרות בארץ.
הוא היה מוכן רק להודות כי המחלה
— לה הוא לא העניק כל שם —
נגרמה על־ידי •נגיף בשם ריקציה — הנגיף
הגורם לטיפוס־ר,בהרות הקלאסי, אשר
הפיל, אחרי מלחמת העולם הראשונה,
יותר קורבנות •משר,פילה המלחמה.
״המחלה בחדרה״״ הסביר ארנן ,״הינד,
רק מקרה אחד ממשפחה של מחלות —
שהחמורה שבהן הינד, טיפוס־הבהרות, ממנו
כולנו חוששים.״
אלא שהשאלה, השבוע, היתד, יותר
רצינית מאשר שאלה של שם. הבעייה האמיתית
היתה: אם, חודש ימים לאחר
מותו של דני, לא החליטו עדיין המומ חים
מה הרג אותו — כיצד יימנעו מותם
האפשרי של ילדים אחרים מאותה מחלה?

האם השכולה

דני, עם ילדיה יוסי (שמאל) ודויד.
למשפחה עוד בת, בגיל שתים־עשרה1 .

בגלל מריבה משפחתית
במדינה הווי
כוח חד ש מו די ע כי כיום ה׳ הקרוב 27.7.72

יערך מפגש קומזיץ
על חוף הים בתל־אביב

הנושא: ע ק רבוז
מקום המפגש — חוף גורדון
מתרכזים בשעה 8.30 בערב
ליד קופת קולנוע ״גורדון״
בני־נוער, סטודנטים, יוצאי־צבא
וצעירים ברוחם. מוזמנים.

למכירה מיידית עקב חילוקי דעות משפחתיים
משומשת במצב טוב. עשתה בסך־הכל 41,000ק״מ. המכו-
ע׳ת, זאת אומרת. פיאט ( 124 פרימולה) מודל .69 צבע חדש,
נראית יופי• מרגישה מצויין. תמורת 12,000ל״י מוכן להי פרד
ממנה בכאב לב כדי לתרום את חלקי בהקטנת זיהום-
האוויר. זקוקה לידיים טובות, רחיצה, ומעט אהבה.
לפרטיים בלבד. להתקשר בשעות סבירות למספר . 829055

פקידות, בללית בירושלים :
כתיבה במכונ״ה — חודש! פנקסנות,
בפיקוח משרד העבודה
ביד,״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

תךן ^1

תעשיית הקבלות פורחת איש כמובן איננו יודע אם אכן האמין
שר־האוצר פנחס ספיר בדבריו שלו עצמו,
כאשר הכריז לפני חצי שנה כי אפשר
לאכול ארוחת־צהריס בשבע וחצי
ל״י. הכרזתו זו נועדה להצדיק את תק נות
מס־ההכנסה החדשות שמטרתן היתד!
לקצץ בתופעת החיים הטובים על חשבון
ההוצאות. בימים אלה, ניתן כבר לראות
את התוצאות הראשונות של ההכרזה —
ושל התקנות: לפני כשלושה שבועות,
בתחילת יולי, נכנסו התקנות החדשות לתוקפן.
כבר מרגע ראשון, הן הולידו
הווי חדש בקרב רבבות אזרחים.
מותר ״אסור. מרגע ראשון התברר,
כי אפילו פקידי מס ההכנסה אינם סבורים
שניתן לאכול ארוחת־צהרים מזינה תמורת
הסכום הקומי שהשמיע השר.
בדיקה קצרה שנערכה בשבוע האחרון
בשורת מסעדות בשלוש הערים הגדולות,
גילתה כי אמנם חלה ירידה במספר הסו עדים.
אך בעלי המסעדות מייחסים ירידה
זו לעונת הקיץ, בה שוהים רבים בחופשות
בארץ ובחו״ל, ובצימצום הבולט במספר
התיירים המגיעים ארצה, מאז האסון ב־נמל־התעופה
לוד.
למרות כל זאת, הרושם הוא כי ״מסעדות
הקבלות״ לא נפגעו יותר מאשר המסעדות
האחרות. הסיבה: השיטות החד־

מ\3כע\ע
גליד ת

ויוגומו

ויטמן

לס״ס מ״י ׳*״י
דיאטטית לשומרי מ ש קל
דל ת קלוריות
ובלא סוכר

מכילה ס 9קלוריות בםם 1גר
ל עו מ ת 2 2קלוריות ב ם! גר בגלידה רגילה

ב. זלצבזך

ס הנדס חימאי

ח י ־ אביב. ר ח׳ אלנב 22

הם1צג:

גלידה

נמסר לבדיקה:

סיפון 45ו 8 57א 8 0יו 7ו 6ז 60.,ז 8א22, * 1.1£

ים זםי | הבד יקה :

.ואפזוס.אש

שר ספיר
האם הוא התכוון לזה?

דיאטמית .

ב יח חרושת ״ ויטמן ״
ביום 1 4 .7 .ס. ז .

אזור.
המזמין

דוגמהגלידהדיאטטיח בטעם ונילשוקולד

סוג הבריקה:

הרבב מזוני .

ערך קלורי .

הת וצאות
חלבון
ש ומ ן
סוכר /סכרוזה /
לקט ו זה סורביסול 100 גרם

76,1קלוריות .

אין

אינג ״ ב. זלצבוך

שות שהומצאו בשבועות האחרונים במטרה
לעקוף את התקנות החדשות:
י• בעלי מסעדות בערי הארץ נוהגים
להחליף ביניהן כמויות של פנקסי קבלות
ריקים. סועד במסעדה תל־אביבית יבול
ללא קושי לקבל תמורת ארוחתו קבלה
של מסעדה ירושלמית, ולהיפך.
#מנהלים ופקידים בכירים נוהגים
להזמין למשרדיהם ארוחות של מסעדות
שכנות, ו״לפזר״ את הקבלות. לדוגמה :
פקיד סועד בגפו ארוחה דשנה ששוייה
25ל״י למשל — בעל המסעדה מעניק
לו שלוש קבלות, כל אחת על 8ל״י.
עניין של מצפון. הסביר בהקשר לכד
בעל מסעדה תל-אביבית ידועה :״הסובלים
העיקריים הם — עכשיו רק אותם
מנהלים שנהגו ליטול בעבר בקבוקי מש קה
חריף וסיגריות תוצרת־חוץ — ולדרוש
עבורם קבלות־אירוח רגילות. אלה נאלצים
עכשיו לחפש לעצמם בתי־קפה, ש יהיו
מוכנים לתת להם, תמורת בקבוק
ויסקי שמחירו 32 לירות — ארבע קבלות-
שונות על, קפה ועוגות׳ שהוגשו במשרד.״
כאשר נשאל נציב מם־הכנסה, יעקוב
תמיר, באם שלטונות המם עירים לגבי
אפשרויות הערמה, השיב :״אינני מאמין
כי אזרחים בעלי מצפון יעשו זאת.״
אשרי הלא־מאמין.

כולם אוהבים אותך, רוזה
בימים אלה התגרשה מיכל כת־אדם,
כוכבת אני אוהב אותך תזה, מבעלה
דו דו — וממשיכה את התקדמותה המק צועית
המהירה. מה זה מהירה — אני
מסופקת אם הרבה שחקניות בארץ טיפסו
במעלות ההצלחה בקצב כזה.
בהתחלה, היתה מיכל סתם עוד שחקנית
בתיאטרון העירוני בחיפה. דייא היתר,
כבר נשואה לדודו, שהיה אז סטודנט
בטכניון. ואז, יום אחד, כמו שכתוב,
גילה אותה אדם מתאים מסרים _ שעמד
במבט ראשון על כישרונותיה.
התוצאה: היא קיבלה תפקיד בציד
המכשפות.
העוקץ: המגלה שלה — גבר נשוי,
כפי שקורה לפעמים — הפך רק אחר כך
את הגילוי האמנותי לרומן.
טוב, זה היה הגילוי הראשון והרומן
הראשון. השלב השני היה כשמיכל עברה
לקאמרי, קיבלה תפקיד ראשי בבשפל,
ומפה לשם פיתחה רומן חדש. גם הפעם
עם גבר נשוי, שגם הפעם היה מושך
כחוטים ידוע בתיאטרון.
וגם הפעם התפתח הרומן — לאחר
הכניסה לתפקיד החדש.
בסיבוב הבא, אירעה ואריאציה על
הנושא: הפעם, התגלתה מיכל על־ידי
רווק, לשם שינוי. היה זה המפיק והבמאי
משה מזרחי, שנתן לה את תם-

המסעים שחיכו בתור לעלות למטוס
אל על בנמל־התעופה במינכן לא האמי-
נו למראה עיניהם. זה לא קורה כל
יום.
לכל הנוסעים נערכה בדיקה קפדנית
מאוד במיזוודות. בדיקה זו הרגיזה אשה
אדומת־שיער ורחבת־ממדים, שמחתה
בקולי־קולות על החוצפה, ולבסוף הפגינה
את מחאתה בצורה משכנעת ביותר.
צ׳יק־צ׳אק !הורידה את בגדיה, ונשארה
עומדת עירומה כביום היוולדה.
״עכשיו תחפשו צעקה.
סליחה, היא לא היתה עירומה כביום
היוולדה, כי היא לא נולדה אשה.
האשה לא היתה אלא מיודעתנו (אני
חצי גבר וחצי אשה, העולם הזה )1738
ויקטוריה, לשעבר ויקטור בע־הקר,
וביום היוולדה היא היתה דווקא
מאוד גבר. קטן, אבל שלם. אלא
שכשגדל ויקטור, החליט — שלא באשמתו
— שהוא רוצה להיות אשה. וכך,
מגיל ,17 היה מתלבש כמו אשה, ימת־אפר
כמו אשה, ועושה עוד דברים כמו
אשה.
הטרגדיה התחילה לפני ארבע שנים,
כשויקטור התאהב בהאנס וייבר,
מרצה בן 38 באוניברסיטה בברלין המערבית,
ולהיפך. ויקטור, שנראה כמו
ויקטוריה לכל דבר, היה/היתה אז בן
,43 והצעתו של וייבר לשאת אותו/
אותה לאשה היתה הדבר הגדול ביותר
שאירע לו.
אולם כדי להינשא, חייב היה ויקטור
להופיע גם בתעודת־הזהות שלו כאשה,
לא רק ברחוב ובמיטה. וכדי לשנות את
המין בתעודה, היה עליו לעבור ניתוח
שינוי-מין.
באותה עת, היה כבר ויקטור לאחר
חיים מלאי הרפתקאות וסערות. כשנולד
ברומניה, גידלוהו הוריו, עד גיל
,12 כילדה, מאחר שחפצו בבת. המעשה
האינטיליגנטי הזה השאיר חותמו עליו
לכל חייו. כאשר עלה לארץ, אחרי שבילה
את מלחמת העולם במחנות״רי-
כוז, המשיך להתנהג ולחשוב כאשה.
הוא עבד כמארח בארים, יצא עם אהוב
לצרפת, נשאר שם ללא אהוב וללא כסף,
עבד למחייתו בחשפנות, בהצלחה די
גדולה, וכל הזמן רק חלם על היום בו
יבצע את ניתוח שינוי־המין, יהפוך ל־אשה
אמיתית .
לבסוף הצליח לאסוף מספיק כסף,
נסע לגרמניה, וביצע שם את הראשון

קיד הכוכבת בסירטו אני אוהב אותך
רווה.
ושום פעם, אחרי התפקיד — התפתח
הרומן.
עכשיו, עם גירושיה, הודיע מזרחי ש מיכל
תקבל את תפקיד הראשי גם בסיר-
טו הבא.

כוס בואש

כת־־אדם

מזרחי

אינני יודעת איך הוא חיה עימד נ-ן
תחרות בתל-אביב, אולם בחיפה נחשב
ש מ עון (ג׳י מי) סו לונ ץ בהחלט ל-ן
פלייבוי רציני. יש לו בית״חרושת למוצ־רי־גומי,
הופעה גברית המקצצת 138
אחוז מ 62-שנותיו, והגישה הנכונה לחיים.
הסבא הזה, כמו שאתם רואים ן
אותו, משחק באולינג, מבלה בפאב,
ומשחק כדורגל בחוף הכרמל עם ילדים .
בני — 22 ומבייש אותם. יש לו שם, י
בחוף, גם קבינה פרטית שלו, ובכלל ,
הוא בסדר.
בין שאר מעלותיו, אפשר למנות גם ,

בהתחשב בעובדה שהגברת היא היום
עוד די צעירה, אתם מוכרחים להסכים
איתי שהיא תגיע עוד רחוק.

את חווה בת-אורן, עלמה נדיבת מנד י
דים, שבחברתה הוא מרבה להיראות.
להיראות — ולאחרונה גם להישמע.
ומה שנשמע בדיוק, היתה סידרת קללות
מעולה, מלווה בקול נפץ של כוס מת־1
נפצת, שהגיעה מכיוון ידה הזורקת של
חווה לכיוון ראשו הנמלט של ג׳ימי1,
פיספסה רק במילימטרים ספורים.
השמחה התחילה בשעות הערב הממוצעות
של יום השני שעבר, בפאב
החיפאי של שחקן הכדורגל נתן הירש.
.שמו של הפאב, הפאב של סר וינסטון
צ׳רצ׳יל, לא הרשים במיוחד את ידידנו
ג׳ימי, שהעדיף לשבת דווקא בחברה
הגזע הארי.
גזע זה יוצג על ידי שתי חתיכות גרמניות
מחומצנות, וההתקרבות בין שני |
הגזעים היתה בשלב מעודד ביותר, כאשר
לפתע נכנסה, כסופה קטנה, חווה1
מיודעתנו. נראה היה, לפי הופעתה
הסוערת, שמישהו הלשין.

שא להשל זהות
בשורת הניתוחים הדרושים. היה זה אז
כשפגש את וייבר.
בעקבות סיבוכים בדרכונים, נאלץ
לחזור לישראל. כאן, למרות ההמלצות
שבידו, סירבו הרופאים בארץ, כולל ה־ד״ר
ברוך פלה, לאשר לו את השלמת
הניתוח .״ד״ר פדה אמר לי שאני
יכול להישאר כמו שאני היום, חצי גבר
וחצי אשה,״ קונן אז ויקטור.
שוב נשאר ויקטור תקוע באוויר עת
ארוכה, כשהוא אוסף כסף להשלמת הניתוח
אצל רופאים פרטיים. לבסוף,
הצליח לאסוף שוב הון־עתק, לחזור אל
אהובו שחיכה לו בסבלנות, ולהמשיך
בסידרת הניתוחים המסובכת.

תמיד בדאי לשבת עם טייסי אל על.
זהו מיכוה־זהב של סיפורים טובים. בשמיים
קורים הדברים הכי מעניינים. וגם
עלי אדמות.
הנה, למשל, סיפור המשמש בימים
אלה נושא לשיחות בכל המטוסים. במרכזו
עומד דייל צעיר ונחמד.
אותו דייל רגיל לשתף את אנשי־האוויר
בלבטיו האינטימיים, כדרכם של
ישראלים( .מכירים את השאלה :״מדוע
גומר הגבר הישראלי כל־כך מהר?״

וכפי שיכלו לראות הנוכחים בתור
למטוס, בשדה-התעופה במינכן — הושלמה
כנראה הסידרה בהצלחה. ערומה
מכף רגל ועד ראש, נראתה ויקטוריה
נשיית למהדרין — בכל רמ״ח ושס״ה
שלה.
אם כן בשביל מה באה הפעם לארץ ז
סיפרה ויקטוריה: כדי להסדיר סוף־
סוף את בעיית הזהות שלה. כי בדרכון
הישראלי שלה היא מופיעה עדיין בתור
גבר, וזה גורם לה קושיים בלי סוף אצל
כל מיני שילטונות.
מישרד־הפנים, העסוק בבעייה ״מיהו
יהודי,״ יצטרך עתה לטפל בבעייה ״מיהי
אשה.״

אל על תמיד מאחרת קצת.
בא הדייל הביתה, פתח את הדלת. ומה !
רואות עיניו, טפו־טפו־טפו? את אשתו
החסודה במיטה עם בן־אחותו, שהוא !
בסך־הכל עלס־חן בן .16 הדייל היה כה
נרעש, שסיפר על כך לכל אנשי אל על>
ובעיקר לכלכל שטס עימו בטיסה הבאה.
וכך קרה שכעבור כמה ימים, כשה־דייל
היה שוב בטיסה, צילצל הפעמון ו
בדלת דירתה של הגברת החסודה. מי זה
היה, אם לא הכלכל? אותו איש יקר1

אשת ־ חיל מי ימצא
תשובה :״מפני שהוא צריך לרוץ מהר
ולספר לחברה.״)
במשך שנים סיפר הדייל שהוא מתקשה
להתחתן, מפני שהוא מחפש אשה בתולה
וחסודה, אחרי כל ההרפתקות שהיו לו
בכמה יבשות. יום אחד סיפר בפנים קורנות
מאושר שמצא. הוא התחתן עם
צעירה ירושלמית, שהיא גם בתולה
וגם בת־טובים ממשפחה מסורתית. לא
עלינו.
אלא מה עושה הקדוש־ברוך־הוא (או
השטן, להבדיל)? יום אחד הקדימה אל
על את שובו של הדייל הנ״ל ארצה ביום
שלם. זה בהחלט לא הוגן, מפני שכל
האזרחים והאזרחיות סומכות על כך ש
הגיע
למסקנה שאשה בעלת דיעות כל־כך
ליברליות, כדאי לעמוד על טיבה.
הוא הציג את עצמו כבוס של הבעל,
ביקש ספל קפה, ולאחר מכן, בלי הקד־1
מות רבות, התנפל על האשה כדי לשכנע
אותה שכלכל מנוסה טוב יותר מנער1
בן 6ז.
האשה סיפרה לבעל, כשחזר. הבעל ,
התרגז, ועוד לפני שסיפר לחבריו המעופפים
מה שקרה הוא הגיש (כך מספרים)
קובלנה למישטרה על תקיפה. בש־1
בוע שעבר נתן גט סופי לאשה.
מוסר ההשכל? אם תתפוס את אשתך1
במיטה עם בן־אחותך, אל תרוץ לספר
לחברה !

חווה וג׳ימי
ג׳ימי רק ראה את חווה — ובזריזות |
שלא היתה מביישת את נכדיו, תפס
זינוק קרבי לעבר הדלת הקרובה ביותר,
כשבעקבותיו שתי המחומצנות, שחשו
באסון הכבד המתגלגל וקרב לעברן.
אלא שהאסון, כבד ממדים או לא
כבד ממדים, התגלה כזריז ביותר. ג׳ימי)
כבר ישב — כמעט — מאחורי חגה מכוניתו,
מוכן להתניע ולהימוג לתוך הלי -ן
לה השחור, כאשר ידיה העדינות והבריאות
של חווה תפסו בכתפו, ובתנופה ן
סוחפת אחת העיפו אותו החוצה.
ג׳ימי הרביץ גילגול צנחנים מקצועי(,
התרומם מחדש על רגליו, פחות או
יותר, והתחיל יוצר טווח ביטחון בינו ן
לבין חווה, שהשמיעה בקול רם וצלול
את דעתה עליו, הדגישה את הפינאלה ן
באותה השלכת כוס דלעיל, שהחטיאה
את ראשו של ג׳ימי באמת רק בכהא זה.
כך או כך, הסערה, כמו שנולדה מהר,
גוועה מהר. ביום השישי האחרון, כבר ן
אפשר היה לראות את ג׳ימי וחווה יחד.

טלוויזיה חדשות הקרב על האולימפיאדה -
רבבות חובבי הספורט ששמחו על הח לטתו
המחודשת של הוועד־המגהל של
הטלוויזיה לאשר את השידורים הישירים
מאולימפיאדת מינכן בשבת ובראש־השנה
— שמחו קצת מוקדם מדי. קולות חדשים
מערערים עכשיו על ההחלטה — והם
נשמעים !מכיוון ועדת־החינוך של הכנסת.
בכך, נכנסה !מלחמתו הפרטית של איש
הספורט בטלוויזיה דן שילון, לסיבוב חדש.
כששמע שילון לראשונה על החלטתו
המקורית של ימנכ״ל הטלוויזיה, שמואל
אלמוג לבטל את השידורים מהאולימפיא דה
בשבת ובראש־השנה — החלים לערער
עליה בכתב, העלה במכתבו את הסתירה
בין העובדה שמהדורות החדשות ישודרו
כרגיל — לבין ההתעלמות מחדשות כה
מרכזיות בעולם הספורט. הוא ציין גם

מ מוס נוס ם
ס 42 0/

של שלושה מבכירי עובדיה.
קשה היה למנהל הטלוויזיה שייקר. תדמור,
הידוע בגאוותו על תיאטרון שידורי
ישראל שהוא ילד טיפוחיו — לקבל את
מכתב ההתפטרות של המפיק הבכיר לתוכניות
דראמה ואמנות, אפרים סטן! .מכתב
זה הונח על שולחנו ביום השני שעבר.
תוכנו אומנם לא פורסם, אבל בשיחות
פרטיות הביע סטן ספקות ביכולתה של
ההנהלה למלא את תפקידיה כראוי.
נימוקים דומים דחפו גם את דוב גולדשטיין,
מפקח־שידור ומבכירי הטכנאים
של הטלוויזיה, להגיש את התפטרותו,
לצאת עם משפחתו לארצות־הברית. מתפטר
שלישי היה צבי גורן, ראש מחלקת
סרטים קנויים.
חותכים. מזה זמן רב ידועים חילוקי-
הדיעות ששררו בין גורן לבין הנהלת
הטלוויזיה בשאלת סמכויות המחלקה ש הוא
עומד בראשה. ראשית המחלוקת —
בהחלטה שהעבירה את הסמכות, להחליט
איזה סרטים תרכוש הטלוויזיה, מידי גורן

לארי סטורץ׳ וטוני קרטים כ״המשכנעים״
מה קרה לחבר מילדות?

גמ נס יה ריאלית
ההרשמה לשנת הלימודים תשל״ג לכתות ט /י׳ ,י״א, י״ב
לימודים עיוניים. הכנה לבחינות בגרות הנערכות ע״י משרד
חחנוך והתרבות. ובנושף אפשר לבחור באחד החוגים המק צועיים
הבאים :

רדיו אלקטרוניקה * טלוי1יה
לבורנטים כימיים *
מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות

פרטים והרשמה: ג—.5—8 ,8
תכ-אביב: ברנר 17 מפנת אלנבי .55 רמת-גן: תלפיות ,19 בין
ז׳בוטינסקי ואבא חלל. חיפה 1שמריהו לוין .30

גמ נס יה ריאלית
ההרשמח לשנת הלימודים תשל׳׳ג לפיתות בוקר ט׳׳ יי, י״א,
י״ב. בנוסף להכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד
חחינון והתרבות ניתן לבחור באחד החוגים המקצועיים
הבאים:
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

ציור אפנה * פקידות
גרפיקה שרטוט

מורים אקדמאייס בעלי נסיון * סטיפנדיות

פרטים והרשמה .5—8 ,9—1 :
תל-אביב: בתר 17 מפנת אלנבי .55 חיפה: שמריהו לוין .30
רמת-גן: תלפיות 19 בין ז׳בוטינסקי ואבא הלל__.

העו לם חוה״ ,שבועון הח ד שו ת הי שרא לי *
המערבת והפיגהלזע תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולפסרם ״הדפום החדש״ בע״ם,
ח״א, רח׳ בן־אביגרור הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

תקדימים לפיהם שידר הרדיו בשידור
ישיר מאורעות־ספורט ביום שבת, כמו
תוכניות שירים ושערים והשידוד הישיר
של גמר הגביע האנגלי לפני חודשיים.
חייבים להתחשם. שלושת היומנים
המיועדים לראש-השנה, טען שילון, שייכים
למעשה למהדורת החדשות והם יהיו
השלבים המרתקים ביותר באולימפיאדה.
בסיום מכתבו ביקש שילון דיון מחודש
בעניין בוועד־המנהל של הטלוויזיה.
הנימוקים היו, כנראה, משכנעים, אלא
שהדיון שהתקיים לא עסק כלל בשלושת
היומנים של ראש־השנה. לגבי אלה, הסתפקו
חברי הוועד־המנהל בקבלת החלטה
— על ביטולם.
״אי־אפשר לשדר אירועי־ספורס בעשרת
ימי־תשובה,״ נימק אלמוג .״הטלוויזיה חייבת
להתחשב בדרישות הציבור.״
דן שילון התעקש, הצביע על תקדימים.
כמו למשל: בשמחת״תורה בשנה שעברה,
שודרה התוכנית היידי בת ההרים. כעבור
שבוע, ב־א׳ סוכות, לא היססה הטלוויזיה
להשבית את שמחת החג בסרט ג׳ק קוטל
הענקים .״מה ההבדל בין היידי לאולימפיאדה?״
היקשה שילון.
החלטה חדשה. גם על ההחלטה לא
לשדר את סקם־הפתיחה ביום השבת עיר-
ער שילון, בהזכירו לאנשי הוועד־המנהל
כי במשך תקופה ארוכה שידרה הטלוויזיה
סרטים מצויירים לפני צאת השבת, ואפילו
היום מתחילים השידורים בטרם הס תיים
יום המנוחה.
שוב נתגלו נימוקיו כמשכנעים. בהתעלמו
מדרישות הציבור חזר בו הוועד המנהל
מהחלטתו לבטל את שידור היומנים ב־ראש־השנה.
ואילו לגבי טקס הפתיחה
קבע, כי לא ישודר בשידור ישיר, אולם
ישודר ׳מאוחר יותר באותו לילה, במסגרת
התוכנית מבט ספורט.
בשלב זה, החלו נשמעים קולות התנגדות
מניוון הכנסת, ושילון החל מתכונן
לקרב נוסף.
עובדים ממשיכים להתפטר
מגיפת ההתפטרויות בטלוויזיה הגיעה
בשבוע שעבר לשיא הדש, עם התפטרותם

לידיו של יצחק שמעוני, מנהל מחלקת
תוכניות עברית.
המחלוקת החריפה כשגם גיהול הצד
הכספי של הקנייה הועבר לידיים
אחדות — של אלי בן־עמדם, ראש המחלקה
הכלכלית של רשות השידור, היושב
בבית־טפחות.
האומנם מצביע גל ההתפטרויות החדש
על מתיחות מתחדשת בין העובדים להנהלה

״שלושת המקרים שונים זה !מזה, ואין
להם כל מכנה משותף,״ טוען שייקר,
תדמור. לדבריו עוזב דוב גולדשטיין את
הארץ מסיבות משפחתיות — אשתו אמריקאית
— והוא מתכונן לחזור בתום שנה
או שנתיים. ואילו ״השניים האחרים הגישו
את התפטרותם בגלל לחץ אובייקטיבי
שגבע מעומס העבודה שהוטל עליהם, וגם
בגלל ויכוחים עקרוניים בקשר לסמכויות
של המחלקה הכלכלית בענייני תקציב.״
מאזן עגום .״לפי מיטב הכרתי,״ מבטיח
תדמור ,״אין לשניים האחרונים כל
ביקורת ביחס להנהלת הטלוויזיה! .מתוך
שיחות אישיות שקיימתי עם השניים, אני
מקווה שהם יחזרו בהם.״
אולי. אם לא, תגדיל התפטדותם את
המאזן העגום:
מיום שנכנס אלמוג לתפקידו במנב״ל
הרשות, התחלפו בטלוויזיה שישה !מנהלים,
ארבעה מנהלי חדשות, שלושה סמכ״לים,
ארבעה מנהלי שירותי אמנות, ארבעה מנ הלי
מחלקות סרטים קנויים, וארבעה מנהלי
מחלקת עריכה.

תדריך
• גידור ניוס א 20.20 ,30.7
שעה קלה עם קליף ריצ׳רד.
#המשכנעים (יום בי)21.05,31.7 ,
— פרק רביעי: ידיד נטורים. הריביירה
הצרפתית הופכת להיות במה לדרמת פשע,
כשראני פוגש ידיד •נעורים, ומגלה מאוחר
מידי שהעליזות של פסטיבל סרטים היא
רק מסווה לרצח. משתתפים: רוג׳ר מור
וטוני ק רסיס.
+השעה השלישית (יום ג׳ , 1.8
— )20.20 מנחה ישעיהו בן־פורת, מפיקה:
נעמי קפלנסקי, במאי: צבי דורנר.

}סוף* שף נכו גם הכלבים לאוניברסיטה שרחם
אוניברסיטה העברית הראשונה־לכלבים-
יהודיים.
״בשלב ראשון אסתפק בהקניית תואר
ב.א( .בוגר־אילוף),״ הוא מיצטנע ,״אם
הכל ילך כמו שצריך אפתח בשנה הבאה
מסלול נוסף למוסמכים. דוקטורים ופרופסורים
יהיו בינתיים רק המרצים ו המאלפים,
אבל אם איזה כלב יצטיין
במיוחד אין שום מניעה להעניק לו תואר
דוקטור־כבוד.״
ואל יהיה ב.א. כלבי קל בעיניכם.
כשהרקטור מתחיל למנות את כל שלבי
ההתמחות אותם עובר נבחן ממוצע ל קראת
התואר הנכסף, הרי שאפילו ביחס
לסטודנט להנדסת־מכונות בטכניון, אלה
הם חיי כלב.
״לימודי הב.א. כוללים,״ מפרט רקטור
וכטל ,״אילוף יסודי במגמות שונות. ה מגמה
ההתחלתית: מדעי־המישמעת. היום
זה כבר לא מספיק שכלב יודע להבדיל
בין בעליו לבין כל היתר. כלב
תרבותי בא במגע עם אנשים שונים. מן
הראוי שידע להתייחס לכל אחד בהתאם
למעמדו, כיאות לכלב מבית טוב.
כשהם ניצבים לצד בעליהם המאושרים, מוציאים הבי־אייניקים לשון

י י 11 1111 ארוכה וחכמה לעבר הרקטור המסכם את הסמסטר האחרון מחוץ
לתמונה. לאחר שסיים את דבריו לבוגרים, עבר הרקטור לשפה קלה ובלתי מדעית.

ץ* לב מי שאין לו השכלה בימינו.
^ מה כבר יכול אחד כזה לעשות?
לאכול עצם מזובלת? לרדוף חתולים ב-
קרדדחוב? סתם לרדוף אחרי הזנב של
עצמו? כל אלה הם פונקציה חלשה מאד
בעידן החלל. היום צריך נבחן עם השכלה,
נבחן עם דיפלומה. אפילו בשביל
תעודת־בגדות לא נותנים חצי נביחה. מה

שהולך כרגע בשוק זה כלבים עם תואר
אוניברסיטאי !
הוציא את הכלבים מחשכת ימי בערד
תם, צבר בשם יהודה וכטל, שבילה שנים
מיספר בארץ האפשרויות והרצח —
אמריקה, וחזר משם עם תואר רקטור-
אוניברסיטה־כלבי-ומוסמך. הגיע ארצה ובלי
התלבטויות פתח בהרצליה את ה

1א כ!
מספיק שהוא יודע שדוורים
צריד לנשוך, הוא גם צריו־ _לדעת
איפה, ובעקבות איזה מיכתבים.

״לא יתכן שכלב יציב ברוחו יתנפל
כאחוז בולמוס על כל קציץ בשד ש ישליך
לו מאן־דהוא. הוא חייב להתאפק
ולסרב בחיוך צנוע אפילו לסטייק הלבן
ביותר, המוגש לו מידיים זרות.
״וכאן אנו נכנסים כבר למדור השני:
מדעי הכלכלה. כלב, שיהיה הרעב ביותר
מכל כלבי העולם, חייב לסרב לכל מזון

החטא ועונשו

ענק, לחינוך אוניברסיטאי. למעלה: כלב שסרח נענש בכליאה.

ה ד 11*111ך יהודה וכטל מדגים
11# 111נ 111 בעזרת סטודנט מצטיין,
סיזר, דוברמן, בן שלושה חודשים,
איך טורפים צלם לפי פקודה מפורשת.
המוגש לו שלא על־ידי בעליו. כדי שגם
בעלי־הפלבים יבינו את המגמה הזאת
קראתי לה בשבילם בשם פשוט יותר:
סרוב־מזון. בשביל הכלבים זה: כלכלה.
״והמגמה החשובה ביותר שמתחלקת
לשלוש חטיבות ביניים: השימושית.
״כל כלב שעבר את שני הקורסים הקודמים
יהיה מספיק חכם לדעת כי מזון ומעון
לא נותנים בחינם. בשביל שיכון ושלוש
ארוחות ליום צריך גם לעבוד.
״חטיבת הביניים הראשונה היא: התקפה
בפקודה. כאן לומד הכלב להוציא את
בעליו ממצבים מביכים בתור לקולנוע
למשל. כמובן שהוא חייב לדעת כי ל תקוף
חייבים רק בפקודה. שלא יקפוץ
יום אחד על המחותנת דק מפני שהוא
מספיק חכם להבין שזה בדיוק מד, ש בעליו
רוצה ממנו.
״החטיבה השנייה היא שמירה אישית,
ובה מאומן הכלב לשמור במיוחד על טיפוס
או טיפוסים מסויימים, אם כדי ש לא
יאונה להם כל רע (תינוקות למשל)
או כדי שלא יפזרו רגליים ויעלמו (גנ בים
לדוגמא).
״והחטיבה האחרונה: ביטחון הסביבה,
במילים פשוטות שמירה על ביתו, עיסקו
או נכסיו של הבעלים.״
עד כאן הרקטור על כל מה שהכלבים
ילמדו אצלו.
ץץד 1ש כ דו ר זה שבקרוב מאוד יאלצו
^/הכלבים לפתוח בנביחת אזהרה לנוכח
שכר הלימוד המוגזם אותו הם נדרשים
להשליש 300 .ל״י טבין ותקילין לקורס.
אם נחלק את זה במיספר שעות הלימוד
לכלב, ונשווה למה שמשלם נבחן על
שתיים באוניברסיטה אנושית, הרי ש היחס
הוא בהחלט לרעת חולבי על אר בע.

עוד שבתקנון האוניברסיטה הכל בית
ישנם כמה סעיפים דרקוניים כמו:
״הלקוח מתחייב להודיע לאוניברסיטה
24 שעות מראש על אי־הופעתו של כלב
לשיעור. במיקרה של אי־הודעה יחוייב
הלקוח בתשלום של 20ל״י.״
או :״הלקוח מתחייב לבצע את שי-
עורי־הבית הניתנים לכלבו בקפידה.״ על
זה אמר הכלב :״.מה הוא מבין בחומר!״

ראפי, ונוכחתי לדעת שגם בו נמחקו הדברים.
הגשנו מחאה חריפה. ואז נסתבר כי ישנה הוראה
בכתב. פשוט לא המציאו לי את ההעתק — אלא באיחור
של 24 שעות.
המחיקה עצמה היא, כמובן, ניצול״לרעה של סמכות
שרירותית. איך יכול פירסום שמותיהם של שני קצינים
בכירים, שמות הידועים היטב לציבור הרחב, לפגוע בבי-
טחון־המדינה י איך יכול זיהוי הקצינים בהקשר זה
להביא תועלת לאוייב?
אבל היו״ר עומד מעל לכל חוק.

שר החקלאות
נאלץ לע1וח

19־ 17 ביו לי 1 9 7 2

השייך של עקרבה

איך לעקור

עו ר !;

כאשר ממשלה מחליטה לשקר, תפקידה של סיעה
לוחמת היא להוציא ממנה את האמת. לפעמים זה
קשה יותר מאשר לעקור שן( .בייחוד כשאין זאת שן־
בינה, אלא שן של חוסר־בינה).
בעיקבות הצעת אי״האמון של רק״ח, נאם משה
דיין על פרשת עקרבה. אבל הוא פשוט התעלם מן
הטענה העיקרית שלנו: שהריסוס בא לפנות מקום
להתנחלות יהודית.
לשווא השתמשתי בסימון חריף ביותר (ראה מיס-
גרת) ,כדי להמריץ את דיין לחזור לדוכן ולהגיד אמת.
הוא פשוט לא הגיב.

קאיויס חריג !(,הס
גוי ־ נ ל -ש ס
תוך כדי כן אירע דבר חמור. הזכרתי בנאומי את
שמותיהם של שני הקצינים הבכירים שנתנו את ההוראות
ה״חריגות״ בפיתחת״רפיח ובעקרבה. עשיתי זאת
בכוונה, כדי לאפשר לעיתונות לפרסם סוף־סוף שמות
אלה, שפירסומם נאסר על־ידי הצנזורה.
כל מה שנאמר במליאת הכנסת, מחוסן בפני צנזורה.
אבל יו״ר הישיבה מוסמן על״פי ״חוק יסוד-הכנסת״
למחוק מן הפרוטוקול כל דבר הנראה לו כ״פוגע בביטחון
המדינה״ .אין לסמכות זו שום סייג, ואין עירעור
על ההחלטה. אולם היו״ר חייב להודיע על כן מייד
מהדוכן, או לתת הוראה בכתב שצריכה להימסר לנואם.
יו״ר אותה ישיבה היה ישראל ישעיהו עצמו. ציפיתי
בדריכות להודעה מצידו מעל הדוכן, אבל לא
היתה. גם לא קיבלתי הודעה בכתב.
למחרת היום נדהמתי להיווכח כי הצנזורה מחקה
^ את הדברים בעיתונות. לקחתי את הפרוטוקול הסטנוג-

למחרת היום בא תורו של שר״החקלאות לענות על
שאילתות. בין השאר היתה שאילתה שלנו על פרשת
עקרבה. וכאן, סוף־סוף, נחלנו ניצחון.
בתשובתו המנוסחת, התחמק השר בצורה המחוכמת
הרגילה. אבל עמדתי על המישמר — והצגתי שאלה
ישירה, שלא איפשרה התחמקות. מכיוון שחיים גבתי
אינו שקרן, נאלץ להגיד את האמת. הדבר מוכיח ששאיל־תה
יכולה לשמש נשק יעיל בידי סיעה לוחמת.

ש אי לתהמס׳ .5147
ח״כ אורי אבנרי שאל את שר־החקלאנת :
על־המשמר מיום 4ביולי 1972 מוסר כי בין תושבי
הכפר הערבי עקרבה, שחלק מאדמותיו רוססו, לבין
איש מינהל מקרקעי ישראל בשם בראון, נערכה פגישה,
ובאותה פגישה הובהר לתושבים כי באדמות השייכות
לכפר, ושנסגרו בפני תושבי הכפר, מתכוונים להקים
ישוב יהודי, וכי דרושים לשם כך 3000 דונם בקירבת
חירבת טאוויל. באותה פגישה הוצע לתושבים לקבל
פיצוי כספי על יבולם שהושמד.
ה נ:ימבקשלדעת :
( )1האם הידיעה הנ״ל נכונה?
( )2האם השתתף נציג כל שהוא של מינהל מקרקעי
ישראל בפגישה עם אנשי הכפר? אם כן — מי היה
הנציג?
( )3האם מתכוונים להקים במקום ישוב יהודי? אם
כן — על־ידי מי אושרה הקמת הישוב, ואיפה בדיוק יוקם?
( )4האם נכונה הידיעה כי איש מינהל מקרקעי ישראל
הסביר לתושבים כי ריסוס אדמותיהם בחומר רעיל נועד
להוות לחץ על אנשי הכפר למכור אדמותיהם?
ת שו בתשר־ החקל או ת חיי ם ; כתי :
( )1—2אמנם התקיימה פגישה של אנשי הכפר עם
מר מ. בראון, איש מינהל מקרקעי ישראל, אולם בה לא
נאמרו הדברים שפורסמו. מר בראון ניסה להגיע להסכם
עם אנשי הכפר בעניין חליפין קרקעות השייכות לאנשי
הכפר עם קרקעות־נפקדים באזור.
( )3עד עתה לא הוחלט על הקמת ישוב על
קרקעות אלו.
( )4הידיע לא נכונה.
היו ״ ר טו כ ה סנ הדר אי: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
או רי א בנ רי: האם כבוד השר יכול לתת תשובה
חד־משמעית לשאלה אם קיימת תוכנית כלשהי, בשלב
כלשהו, להקים על אדמת כפר עקרבה התנחלות בשם
תל־טל או בכל שם אחר, ואם לא — למה היה צורך
להציע לאנשי הכפר חליפין של קרקעות? לשם מה
דרושים חליפין של קרקעות?
ש ר -החקל או ת חיי םגכתי: בתוך רשימה די
ארוכה של הצעות להתנחלויות נוספות, נמצאת גס ההצעה
שהזכרת, בדבר הקמת יישוב במקום הזה.
או רי אבניי: סוף סוף !

מיהו הוד

אליהו הנביא!
עוד באותו יום חזרנו לחתקפח. עשינו זאת במיס־גרת
הוויכוח על הצעת־החוק להארכת תקופת מועצת
הרבנות הראשית. בפנותי אל הח״כים הדתיים שנכחו
באולם, אמרתי :

אורי אבניי אם דרושה דוגמה לשפל חמוסרי,
שבו נתונות הרבנות והדת בכלל, הרי די לראות במה
עוסקת הרבנות בימים אלה, ובמה אינה עוסקת.
אנו עדים לקומדיה הקשורה בעמיתנו חבר־הכנסת
אבנר שאקי, שהתרחשה בגלל הוויכוח בשאלה :״מיהו
יהודי״ ,ויכוח המטריד חברים רבים בבית.
אינני יודע מיהו יהודי לפי ההלכה של חבר־הכנסת
שאקי, חבר־הכנסת גרום, ואחרים. אבל יש לי תשובה
משלי לשאלה ״מיהו יהודי״.

יהודי הוא מי שהולד בדרכו של אליהו
.הנביא בפרשת ברם נכות. יהודי הוא מי שדוגל
ב״צדק צדק תרדוף״ — ולא כתוב בתורה
״צדק צדק ליהודים תרדוף״ .כתוב — צדק תרדוף,
צדק לבל.
אם יש רבנות בארץ, ובימים אלה אין היא מרימה
קולה בפרשות כבירעם, אקרית, פיתחת־רפיח, ועקרבה...
שלמה יעקב גרוס: החזרת שטחים...
אורי אבנרי: אינני מדבר על החזרת שטחים. זו
בעייה אחרת.
נעשה מעשה־נבלה בתוכנו. לא חשוב מהן דעותיו
של כל אחד מאתנו לגבי סוגיות פוליטיות סבוכות. פה
נעשה מעשה־עוולה, מעשודנבלה, מעשה־בליעל.

אילו יכולנו, היינו מגישים הצעת אי״אמון
בממשלה על רקע פרשות עקרבה, פיתחת-רפיח
ובירעם. אולם זכות זו נשללח מאיתנו, כאשר
חזרנו זמנית למעמד של סיעת-יחיד.
סיעת רק״ח הגישה הצעח כזאת בשבוע
שעבר. בתשובה נאם משה דיין נאום בו לא
התייחס כלל לתוכנית ההתנחלות על אדמות
עקרבה, ותירץ את שאר הדברים בתירוצים
שדופים.
רוב הנואמים התעלמו מפרשות הנישול,
ותחת זאת עסקו בהתקפות על רק״ח.
בבוא תורנו, אמרנו את הדברים הבאים :

אורי אבנרי: הכנסת אינה נדרשת היום להביע
אמון או אי־אמון בסיעת רק״ח כפי שמנסים לטעון חסרי
אומץ־הלב והתחושה המוסרית. הכנסת נדרשת להביע
אמון או אי־אמון בממשלת־ישראל, על רקע מעשיה
בשטחים המוחזקים.
אנחנו נביע לה אי־אמון.

לא נפיל היום את הממשלה. אבל יירשם נא
שבשעה קודרת זו נמצאו בעם ובכנסת פטריוטים
ישראליים, שהרימו את קולם נגד מעשי
עוולה, חמס ודיכוי.

אילו היה חסר עוד נימוק כלשהו כדי להביע אי־אמון
בממשלה בכלל, ובשר משה דיין בפרט, כי אז
סופק על־ידי דבריו של השר דיין היום, דברים שהם
עלבון לאינטליגנציה של ילד מפגר, מסכת של חצאי־אמיתות,
טישטוש והתחמקות מן הנושא העומד לדיון.
דוד קורן: דבר קצת יותר בנימוס!
אורי אבנרי: אני מקווה שאתה נעלבת, 5 כמוני, מצורת הדברים.

ננוו שינעת הצעיפים
חמש שנים אחרי הכיבוש נופלים, בזה אחר זה,
שיבעת הצעיפים של אחיזת־העיניים: הצעיף של ״מישטר
הכיבוש הליברלי״ ,הצעיף של תוכנית אלון, הצעיף של
דו־קיום בשלום, הצעיף של יחס הוגן לאוכלוסיה, וכר.

מתגלה במערומיה מדיניות שיטתית, מחוכמת,
זהירה, הדרגתית אך עקבית, של נישול
תושבי השטחים המוחזקים מאדמתם כדי
לייהד את השטחים המוחזקים, לא רק בגולן,
בשארם־אל־שייך ובביקעת־הירדן — אלא ביחד
דה, בשומרון, ברצועת עזה ובצפון סיני.
דב מילמן: זה קזמפלימנט לממשלה.

אורי אבנרי: בעיניך זה קומפלימנט, ני

| £הם עושים בשקט מה שאתם דורשים בקול רם.
מופעלת כאן כל אותה מערכת מתוחכמת של תח בולות,
תכסיסים מישפטיים, איומים וניצול־לרעה של
ענייני ביטחון, שבעזרתה הופקעה בשנים הראשונות של
המדינה מרבית אדמתם של הערבים, שנשארו בתחום
מדינת־ישראל.

קצין בניו שוני
הדמיון בין מעשה הבליעל בבירעם ואקרית לבין
פרשת הגירוש הברברי בפיתחת־רפיח, ומעשה הזוועה
בעקרבה — אינו דמיון מיקרי. המטרה זהה — לפנות
אדמה להתנחלות יהודית. השיטות זהות, וגם האנשים*.

בבל מקום מופיע קצין בביר תורני, קצין
בכיר אלמוני, שפעל, כביבול, מבלי לקבל הוראה.
בבל מקום יש ״חריג״ ,שמצטערים עליו
בקול, בה בשעה שמנצלים תוצאותיו בשקט.

השיטה מתגלה בפרשת עקרבה, ובכך חשיבותה.
מה קרה כאן, אדוני היושב־ראש?
הכפר איננו שוכן בביקעת־הירדן. ובכד מופרך, סוף־
סוף, הכזב הנושא עליו את שמו של יגאל אלון, כאילו
מתנחלים רק בביקעה, רק לצורכי ביטחון, רק על אדמה
שאינה שייכת לאיש, ושלא היתה מעובדת.
* כאן זיהיתי את שני הקצינים הבכירים, שנתנו
את ההוראות בפיתחת־רפיח ובעקרבה. יו״ר הכנסת, ישראל
ישעיהו ציווה למחוק את הדברים מהפרוטוקול.

איזו רבנות היא זו, ואיזו דת היא זו, המחרישה
לנובח מעשים אלה, בעודה מרעישה עולמות
סביב הבעייה אם פלוני התגייר אצל דב
אורתודוכסי או ריפורמיץ
זהו המוסר היהודי בימינו! אם חלילה מישהו מלום
אנג׳לס שהתגייר אצל רב רפורמי או קונסרבטיבי, האם
הוא צריך ליהנות מזכויות לפי חוק זה או אחר. זהו
המוסר היהודי הגדול! על כך מרעישים עולמות! על
כך באים להפיל ממשלות!

לוח הערבים
של גליל
גס בזה לא נסתיימה התקפתנו. למחרת היוס השיב
השר ישראל גלילי להצעה-לסדר-היום של שמואל תמיר,
שדרש לייהד את פל הארץ. בניגוד לסיגנונו הדמגוגי
הזול של תמיר, דיבר גלילי בלשון מתונה. אבל דבריו
היו גרועים יותר, מפני שאישר את המדיניות של ייהוד
הארץ כולה. לעומת המיני״פאשיזס הצעקני של תמיר,
הציע גישה זהירה ותכליתית לביצוע המזימה״המשימה.
לא יכולתי לדבר, כי בנושא כה חמור לא רצינו
לנקוט בתחבולה של הימנעות-מהצבעה (שרק היא מעניקה
זכות-דיבור בדיון על הצעה לסדר״חיוס) .תחת זאת

״דברי השר דיין היום ה עלבון
לאינטליגנציה של ילד מפגר!״
עקרבה נמצאת 25 קילומטר מן הירדן, והאדמות
המרוססות נמצאות במרחק של 15 קילומטר, בקוו אוויר,
מן הנהר. הן אינן נמצאות בארץ־הלב של השומרון.

באשר ההתנחלות זוחלת מן הכיקעה אד
הרכס, ומן הרכס מערכה. היא זוחלת לעבר
שכם, לעבר ג׳נין, לעבר טול-ברם.

תחילה נסגרו האדמות, באמתלה של שטח ביטחון
למילחמה בהסתננות. אבל ההסתננות נגמרה. המירדפים
נסתיימו. השר משה דיין אמר היום, שבשנה האחרונה
נתפסו או נהרגו בסך־הכל שלושה פידאיון לאורך כל
הגבול הארוך הזה. ובאותו נאום עצמו משכנע אותנו
שר־הביטחון דיין, שיש צורך ברצועת־ביטחון של 15
קילומטר. כדי לתפוס שלושה פידאיון אלה! זה חלק
מאותו עלבון לאינטליגנציה. ההסתננות נגמרה, אבל
האדמה נשארה מופקעת למעשה.
לאחר מכן הוכרז השטח כשטח־אימונים לחיל־האוויר.
מאות אלפי דונם של אדמה צחיחה משתרעים צפונה,
דרומה, מיזרחד, ומערבה.

אולם חיל-האוויר היה מוכרח להתאמן
כהפצצות דווקא כחלקה זו של ה־ 500 דונם,
החלקה האחת שיש כה מים, האחת שהיא
מעוכרת( .אפשר לחשוכ שהחייל, הלידה, מתאמן
כהשמדת יכולים .)1

אתה יודע שעמדתנו בדיוק הפוכה? הנה לפניך
דיבר חבר־הכנסת ארידור ואמר, שאילו היה הדבר

תלוי בנו, היינו מביאים קומבייניס, מורידים את
היבול, מוסרים אותו לערבים, ולא נותנים להם
להיכנס לשטח.
אורי אכנרי ז חבר־הכנסת בגין, לצערי נכנסת
לאולם באמצע דברי, ולכן לא שמעת את
הדברים בהקשרם.
לא אמרתי שאתם רציתם לרסס שדות. בזה אני
מאמין. אבל אתם רוצים להתנחל. אתם רוצים
בהתנחלות בשטחים אלה. על זה אמרתי לבי לבי
עליכם, שהממשלה עושה מה שאתם הייתם רוצים
לעשות.
כנץנ אם על התנחלות דיברת — זה כן.
אכנרי ג לבי לבי עליכם, שהממשלה הזאת
עושה בהתנחלות מה שאתם הייתם רוצים לעשות.
חובתי העגומה היא כיום להזהיר את הציבור בישראל,
את העם הפלסטיני ואת כל שוחרי־השלום באשר
הם, שאין עוד ספק בדבר קיומה של מדיניות ברורה
לייהד בהדרגה ובזהירות את השטחים המוחזקים, ליצור
מישבצות־התיישבות על־ידי הפקעת אדמות של כפרים
ערביים, עם או בלי ״חריגים״.

קיומו הלאומי של העם הפלסטיני, כעם ה•

״איני מ א מין ל ך,
אדוני שר הביטחון!״
וכאשר כל זה לא הספיק — מול העקשנות הראויה־להערכה
של עובדי־האדמה, הדבקים בנחלת אבותיהם —
הופעלה השיטה הוונדאלית מכל — הזמנת מטוס אזרחי,
על־ידי הקצין הבכיר התורני, והשמדת התבואה.

ואני שואל •* איך עלתה מחשכה שיטנית
זו כליכו שד קצין צה׳יל, צכא שנולד כפלמ״ח,
שנולד בהתיישבות העוכדת ץ ייתכן שהשר
דיין למד שיטה זו ככיקורו המפורסם
כוויאט־נאם

״ובי, וב עד חוות״
כשטח, אין זה סוד, כמקום המסויים הזה,
רחוק מהירדן, רחוק מהכיקעה, תקום התנחלות,
שכרגע קוראים לה תל-טל, הראשונה
בשומרון עצמו, חיל־החדוץ של התנחלות שתקום
כבל רחכי הגדה המערבית.
מנחם ידיד-- :
אורי אכנרי ז לבי לבי עליכם, אנשי חירות,

שהממשלה עושה מה שאתם הייתם רוצים לעשות.
מנחם כגין ז איך אתה יכול לומר זאת 7אי־נני
רוצה לומר זאת באופן חריף יותר — ,כאשר

השתמשתי בשיטה המסורתית שלנו: קריאות־גיניים :

ישראל גלילי נ ...כמובן שיש מי שכופר בעצם
הזכות, שלנו להתיישב בארץ הזאת, ויש מי שמקבל על
עצמו להגביל את זכותנו לשוב אל הארץ הזאת ולהאחז
בה אחיזה התיישבותית, אם במותנה בהסכמה של מדינות
ערב, או במותנה בהסכמה של כוחות אחרים אדירים.
אנחנו כופרים בתלות הזאת. איננו מכירים בה, אבל
יש לנו, לעצמנו, סידרי עדיפויות ולוח־ערכים, שאנחנו
מתחשבים בו התחשבות מירבית.
אורי אכנרי ז האס ריסוס השדות בעקרבה מתאים
ללוח־הערכים שלך, אדוני השר 7
ישראל גלילי ז אין לי מה להוסיף על מה שנאמר
באורח מוסמך ביותר על ידי עמיתי בממשלה לעניין
הריסוס בעקרבה, וכל מי שמנפנף בריסוס בעקרבה כ־סימן־היכר
לאחיזתנו בארץ, הוא מתעתע במזיד.
אורי אכנרי ז אתמול אמר עמיתך שר־החקלאות, שיש
תוכנית להקים התנחלות על השדות המרוססים.
ישראל גלילי ז חבר־הכנסת אבנרי, אני מקווה
שאתה לא מתכוון ללוות אותי ליווי צמוד לכל סישפט
שאגיד. אבל אני חוזר ואומר, עמיתי שר־החקלאות־וה־פיתוח,
חיים גבתי, בקיא כמוני בהחלטות הממשלה, ואכן,
יש החלטה של הממשלה להתיישב בביקעת־הירדן, לרבות
באיזוריס הללו, ואין קשר בין החלטה זו לביו
המעשה הבלתי־נסבל של ריסוס התבואה, ובזה סיימתי.
אורי אכנרי ז עקרבה אינה נמצאת בביקעת־הירדן !
היו״ר יצחק נכין: חבר־הבנסת אבנרי, אני

מרוכז בשטח כלשהו שד ארץ זו, נתון כסכנה.
בשבוע שעבר גילה חבר־הכנסת בגין — והוא נאמן
עלי לחלוטין — שיגאל אלון גילה לו, בשעתו, ש״תוכנית
אלון״ היא תרמית, שנועדה כל־כולה להכשיר את הקרקע
הפסיכולוגית והפוליטית להתנחלות בשטחים המוחזקים.
תרמית — כלפי מיז מכשיר של לוחמה פסיכולוגית
ופוליטית — נגד מי?
קודם כל — נגד הציבור הישראלי, הנגרר למילחמת־דורות,
מילחמת־נצח ללא פשרה וללא הפוגה, בעל כור חו,
ומבלי שנשאל.
פרשת עקרבה ופרשת פיתחת־רפיח מוכיחות בעליל
שביצוע תוכנית זו נמצא עתה בעיצומו, ואף מתרחב.

אלון ייסר אותם כשוטים, דיין — כעקרכים.
מנחם כגיו 1שניהם רפובליקאים.
אורי אבנרי 1גם בזה איני בטוח לגמרי. יש

$ן לי ההרגשה המוזרה שהשר דיין הוא מונרכיסט
מובהק. השאלה היא רק — מי יהיה המלך?
יגאל הורוכיץ ז בחייך יש לו תפקיד מרכזי.
אורי אכנרי ז השר דיין הוא אמן ההרדמה וההרגעה.
הוא האיש שסיבר את אוזני התושבים בשטחים
המוחזקים בדברי־נועם, כדי להחליש את כוח־התנגדותם
לנישול ולגירוש. הוא האחראי במישרין לכל המעשים
החריגים והלא־חריגים.
מבקש להפסיק להפריע.
ישראל גלילי ז בזה סיימתי, אתה יכול להמשיך
בקריאות־הבינייס. אני לא אמשיך להשיב לך. ברשותי
אתה יכול להמשיך. אם ברשות היושב־ראש אינך יכול
להמשיך — זו סמכותו.
אורי אכנרי ג זהו עניין גיאוגראפי.
היו״ר יצחק נכון נ אני מבקש ממך, מספיק.
אורי אכנרי ז אני רוצה לתקן את הידיעה הגיאו־גראפית
של כבוד השר.
היו״ר יצחק נכון נ שוס תיקונים. תעשה זאת
בהפסקה.

מי דופק?
מי נדפק?
כמה שולם לעורדהדין מיכאל פרון, מי שהיד.
שותפו של יעקב שימשון שפירא, עבור רישום חברת
כימיקלים בע״מ, שהיא חברה ממשלתית?
הודיע חיים גבתי, בתשובה לשאילתה שלנו 150 :
אלף לירות, שהם 100 אלף עבור הרישום 50 ,אלף עבור
ייעוץ במשך שנה. הסכום המקורי היה 200 אלף, אך
מישרד-הפיתוח הוריד אותו ל־ 150 אלף.

אינני מאמין לך, אדוני שר-הביטחון, ש ^
ידעת מראש על מעשיו שד הקצין כפיתחת
רפיח. אינני מאמין לך, שר־הכיטחון, שלא ידעת
מראש על מעשיו של הקצין כעקרכה.
כשם שאחזת את עינינו במשך שנים, בהכרזות־סרק
על תוכניות מדיניות שונות ומשונות, כשכל כוונתו היתר.
להסתיר מעינינו את מגמתך האמיתית והעיקבית, כך אתה
מאחז את עינינו עתה בדברך על ״ואנדאליזם״ ו״חריגים״.
אתה האיש! עליך האחריות! אותך תזכור ההיסטוריה
של שני העמים, כמי שנושא בחלק רב מן האחריות למניעת
השלום על־ידי הסיפוח הזוחל של השטחים.

אתה האיש שהיה צריך להתפטר, אידו
היה לממשלה שמץ של אחריות פרלמנטרית
ותחושה מוסרית.

ו״ן אינו חרג
אולם השר דיין איננו חריג בממשלה זו. הממשלה כולה
היא המנהלת את המדיניות שפירושה: ניתוץ שיטתי של
הבסיס לכל שלום בעתיד, תפיסת שטחים, נישול וגירוש
תושבים, במקום שלום, נגד השלום.

על בן נביע דה אי-אמון.

היו״ר טוכה סנהדראי נ שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכנרי נ כבוד השר, אחרי הביקורת הציבורית
שנמתחה על שכר טירחת עורכי־הדין, ולאור
החלטת הממשלה בנדון, האם כבוד השר אינו סבור
שגם השכר הזה, אחרי שהופחת, הוא מוגזם ביותר, מה
גס שניתן לאחד מקומץ עורכי־הרין שזוהו כמונופוליסטיס
של עבודות ממשלתיות 7
שר הפיתוח חים גכתי: היות וכל העניין, רישום
החברה, היה לפני כמה שנים, כאשר אני לא הייתי
במישרד־הפיתוח, אינני מכיר את הפעולה או היקף
העבודה שנעשתה בקשר לרישום החברה, ולכן אינני
יכול להשיב לשאלתו.
למי נמסרו אדמות הכפר איקרית, שתושביו גורשו
אחרי מילחמת־העצמאות, בתירוץ של ביטחון? חשיב לנו
שר־החקלאות: לכפרים שומרה, אבן־מנחם וגורן. האדמה
הופקעה ב־ .1953 חלק ממנה היא שמורת־יער וטבע.
היו״ר טובה סנהדראי: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכנרי נ כבוד השר, כאדם המקורב לעובדי־אדמה,
האס אתה אישית בעד מתן הזכות לעובדי־אדמה
אלה לחזור לכפרם ולאדמותיהם7
שר־החקלאות חיים גבתי: אמרתי שהעניין
נמצא עתה בדיון עם הממשלה. אינני חושב שיש עניין
לכנסת בדעה האישית שלי.

.בגוד נונר
רומו הננח׳
ממווה לסברות
לקבצניזד, אומות

יהודית ויינהולץ, או כפי שהיא מוכרת יותר לקהל התל־
71 1717111171
אביבי: יהודית המשוגעת. היא נמצאת ברגע זה בשיאו של
1111111
דיקלום שיר מלווה במימיקה מאת משורר האידיש הנודע משה פפירניקוב.

לפני שש שנים הזחלים בעל־הבית ליד
בית־הננסת הגדול, להפוך את בית ה מגורים
לבניין מישרדים. הוא פינה את
כל הדיירים וביניהם גם את יהודית.
הזקנה התנגדה לפינוי, אך דבר לא
עזר לה, לא היה מי שיעמוד לצידה והיא
הושלכה לרהוב.
תחילה התגוררה על אחד הספסלים
בשדרות־רוטשילד, אך עם בוא החורף
העתיקה מגוריה לפסג׳ בכיכר המושבות.
שם עברה את החורף. העוברים בפסז׳
התלוננו על הריחות שהיא מעלה בעת
שבישלה בפתיליה הקטנה שלה בתוך ה־פסג׳
.פקחי העיריה פינו אותה גם משם.
מאז נודדת יהודית מכניסה אחת לשניה
לאורך רחוב אלנבי.
שפתה מצוחצחת, בעלת מיבטא רוסי קל,
כיאה למורה לסיפרות מהעלייה השנייה.
״עזבתי את בית־הספר, כי רציתי להיות
שחקנית,״ מציגה הזקנה את גירסתה על
עברה ,״כולם נלחמו, כדי לקבל אותי, גם
הבימה, גם הקאמרי. אבל התפקידים לא
מצאו חן בעיני. אני עוד מחכה לתפקיד
הגדול שלי.״
״היו לי כבר תפקידים,״ היא נזכרת
ועיניה מביטות הרחק לנבכי דמיונה,
״הופעתי לפני קהל גדול, איזה מחיאות
כפיים קיבלתי! כולם העריצו אותי!״
ועד ליום בו תופיע בתפקיד הגדול והנכסף
ממשיכה יהודית בהופעות היחיד
שלה לפני קהלה הפרטי.

ע׳ סופו ממ1נו1י

** וכרים רטבים המזדמנים לאלגבי
׳ ג בשעות הערב המאוחרות, כשהרחוב
ריק מאדם, פוגשים לעתים דמות קטנה
גרוטסקית מעוררת צחוק ודמע.
האשד. הקטנה והמצומקת, לבושה בגנדרנות
בלוייה, כשבידיה שלושה דליים
וכמה סלים, המהווים את כל רכושה. היא
עומדת מתחת לאחד הפנסים ומדקלמת.
משחקת בלהט לפני קהל דמיוני ומלווה
את מישחקה בתנועות ידיים רחבות.
מפיה בוקעים שירים אידיים של משורר
האידיש הנודע משה פפירניקוב. קולה הזקן
רועד ונשבר לעיתים קרובות. היא אינה
שמה לב למתעקבים לידה. מישחקה
מופנה לקהל הפרטי שלה, החי בדימיונה.
זוהי יהודית, דלפונית האלנבי. הזקנה
בעלת הדמיון המפתיע למרגרט רותפורד.
השחקנית המגלמת את בלשית־הסרטים גב׳
מרפל. היא איננה קבצנית במלוא מובן
המילה. מעולם לא פשטה יד. אך אם
תבקש איזה נפש טובה לתת לה כמה
פרוטות היא לא תסרב. כשאינה נעה ב-
;מעלה ובמורד אלנבי, היא יושבת על
ספסל בשדרות רוטשילד, ומשוחחת ל תומה
עם קהל השומעים הבלתי נראה.

תפקיד קיי ס
לקהל דמיוני
ך* עם קראי לה יהודית ויינהולץ,
אבל זה היה מזמן ואיש אינו זוכר
שם זה. כולם זוכרים את השם יהודית
הזקנה, או יהודית המשוגעת.
היא היתד. מורה לספרות בבית־ספר
עממי בתל־אביב. יש עוד כאלה הזוכרים
אותה מאז. מספרים עליה שהיתר. אשה
מהודרת, ידעה להתלבש ולהיראות מצודדת.
באותה תקופה גרה בחדר קטן ליד
בית־הכנסת הגדול. היא מספרת כי פגשה
איזה נוכל, עולה מרומניה, אשר
הבטיח לה נישואין וכאשר הוציא ממנה
את כל כספה, ברח .״בגלל זה השתגעתי,״
היא אומרת. בגלל התקפי הטירוף סולקה
מבית־הספר בו לימדה.

הסבצנית

עם סיום המופע מדדה הזקנה על שלושת דלייה וצרור סליה אל
דוכן סמוך, מצביעה בכף שבידה על מבוקשה ומשלמת בכסף
הנדבות אותו קיבצה במשך היום תמורת דברי המאכל שהיא קונה בחנות.

במדינה בעלי ח״ם
המין הבלתי אנוש
אביתר שפי החליט לקפח ליומיום בחוץ
היה חם ולח, והטיילת התל־אביבית
אותה חדש בפעם השלישית לא הציגה
באותו יום שום ביקיני מסעיר במיוחד.
המחשבה על חלל ביתדו־,קולנוע הממוזג,
שיכנעה אותו כי זהו המקום הנאות לבילוי
שעות אחרי־הצהרים.
הבחירה נפלה על הסרט המלמד כיצד
תגיע סוף־סוף אחרית הימים, כאשר החרקים
בהמוניהם יחסלו את כל המין האנושי.
אביתר
( )25 צלם לעת מצוא, הגיע ל קופה
כחצי שעה מוקדם מדי, קנה כרטיס
והסתובב באזור עד לתחילת הסרט.
הוא ירד למעבר בין שתי חצרות יש נות,
מנסה לחתוך לרחוב שמנגד. בדיוק
כשניסה לטפס על הגדר שהפרידה בין
החצר לרחוב, שמע יללה מקפיאת דם
של חתול.
;מורעלת היה. הוא הביט סביבו ו הבחין
בפינת החצר בחתולה שרועה על
צידה, כל גופה רועד בעווית ופיה מלא
קצף. משני צידיה של החתולה, ניצב
חתול זכר והביט בה הסר אונים. ביטנה
של החתולה היתד, תפוחה ופיטמות דדיה
גדולות ובולטות. היא היתר. בהריון.
היללות הלכו ונחלשו, הזכר קרב אליה
וניסה להרימה. משלא עלה בידו והיא

חתול גוחן מעל חתולה גוועת
המץ־האנושי נגד הטין־החתודי
צנחה חזרה, החל •ללקק ברוך את פניה
שטופות הקצף.
בשלב זה התערב קול אנושי במחזה.
״תראי, תראי,״ אמר במיבטא בולגרי
גשי ,״מיסכנה בהריון והם הרעילו אותה.״
,מכות
רוצחים .״זה ממש פשע, הפקחים
האלה,״ ענה קול גשי מעבר ל גדר׳
״במקום לפזר את הרעל ולחכות
פה עד שהחתולים ימותו, הם זורקים
את הרעל והולכים להם.״
אביתר הציץ סביבו בזהירות. בכמה
פינות של החצר נראו רבעים מכורסמים
של גריל־עוף. רבעים שלמים, לא שאריות
של עוף מבושל ששכנה חובבת חתולים
השליפה.
״מה ז ד,ם התחילו כבר עוד פעם ל השמיד
חתולים?״ נזרק קול גברי לוויכוח
שהסתתר מאחורי הגדר.
״כן, זה סקנדל ממש,״ ענתה האשד,
ללא המיבטא ,״הדי גם הקטנים מה ש משחקים
בחצר, יכולים לנגוע ברעל, אפי לו
הם יכולים לאכול אותו, אם אף אחד
לא מסתכל!״
סוף העולם .״מה שאתם רואים זה
כלום.״ התפרצה בחום בעל׳ת־המיבטא,
״הפקחים האלה, ויש עוד חתולים שלא
מתו, אתם צריכים לראות איזה מכות
הם מכניסים להם. עם מקלות, עם אבנים,
כשהם חוזרים אחרי איזה חמש שעות,
עם הרגליים, ממש סדיסטיקה. אחר־כך
הם זורקים אותם לפחי־הזבל. אני בכיתי,
בחיי, התחננתי לפניהם, אל תרביצו, תנו
זריקה או משהו, אז הם צחקו לי בפנים
ואמרו, :גיברת, אם לא תתני לחתולים
האלה כל כך הרבה אוכל אז הם לא
יהיו כל כך חזקים וימותו יותר מהר׳.״
אביתר העביר את הרגל הראשונה לחצר
השנייה, אסף את מצלמתו ולקח
את עצמו משם מהר. למעלה, לאחד ש עלה
במדריגות שתה בקיוסק סמוך מם
סודה גדולה ונח שניות מיספר.
הסרט על החרקים שמשמידים את המין
האנושי היה לא נורמלי!

בעלי

ידידי

שלח אות
להיות זונה
בי ה פדל היתד, בת 15 בלבד כא-
^ שר פלש סמיר רחמים לתוך חייה.
הוריה ,״וצאי רומניה, של הבלונדית הנאה,
לא ראו בעין יפה את יחסיה עם
הבחור מעיראק. צביה, ילידת הארץ, לא
מצאה מקום להפליוית והתאהבה בסמיר

הערב הציד
אותי גזנות
צביה התאוששה מתדהמתו־ ,בשכנעה
את עצמה כי כל כוונתם של ההורים היתד,
למנוע מבנם להתחתן עם אשכנזיה.
שבועות מיספר בלבד לאחר החתונה גיל תה
עד כמד, צדקו.
״זה היה גיהינום,״ היא נזכרת היום,

בי עד שלא אתחיל לעבוד בשבילו כזונה.
בכיתי, השתוללתי, התחננתי אליו,
אבל הוא בשלו, :לא נוגע בך עד שלא
תשכבי עם אחרים׳.
״ככה זה נמשך עד שערב אחד
הוא הזמין הביתה כמה חברים שלו,

לשופט אברהם חלימה שהוא היה זה ש הכניס
את בעלי למעצר על התלונה,
וכתבתי לו שאני מבטלת רק מהפחד.
אחרי זה המישטרה הזהירה אותם, שאם
יקרה לי משהו, לא חשוב ממי, הם כולם
הולכים לבית־סוהר, ויותר טוב שהם

זנית׳ בשניל?*וטו!

הגברי מעבר לאוזניה. היא עזבה את
בית הוריה למענו, ועברה להתגורר עימו
באור־יהודה. יחד עבדו השניים במכבסה
שברחוב המילד־ג׳ורג׳ בתל־אביב.
שלוש שנים חיו השניים על מי־מנר
חות, ואז החליטו להינשא. לפני הטקס
ביקרה הנערה בבית הוריו של בעלה ה עתיד,
ולתדהמתה אמרו ההורים :״שלא
תעיזי להתחתן עם הבן שלנו! אל תאמיני
למילה אחת שלו, הוא לא בן אדם!״

״הוא אמר לי שאני אצטרך לפרנס אותו,
כי הוא לא בשביל עבודה. בהתחלה
אמרתי: בסדר, אני אלך לחפש עבודה.
ואז הוא צחק עלי ואמר, :את לא צרי כה
לחפש, תצאי לכביש וכבר תמצאי׳.״
תחילה חשבה צביה כי בעלה סתם
חומד לו לצון, אך במהרה גילחה עד
כמה רציניות היו כוונותיו .״נכנסתי ל הריון
״,היא ממשיכה ומספרת ,״ואחרי
שילדתי את הבן, הוא אמר לי שלא יגע

עשה קפח ונתן לי בכוח לשתות אותו.
היום אני כבר יודעת שהוא שם לי בקפה
הזה ספים, שטישטשו אותי לגמרי.
הראש התחיל מסתובב לי, נפלתי והתעוררתי
בבוקר במיטה.״
בירכת הבוקר שאליה פקחה צביה את
עיניה היתה :״רואה שם את החבילה על
השולחן, את זה את עשית בלילה עם הגוף
שלך,״ אמר סמיר וצביר. התפלצה.
לאחר הערב הראשון הפך התהליך
קבוע. בכל ערב היה ספיר מביא מיספר
לקוחות לביתו, מושיבם כאורחים לכל
דבר סביב לשולחן, מגיש קפה לכולם,
זמנה מיוחדת לאשתו ובבוקר מונה את
כספי האתנן שהפיק מגופה.

בעצמם ישמרו עלי.״
בסוף השבוע שעבר הטיל השופט חליטה.
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
עונש של שלוש שנות מאסר על הבעל
הסרסור. באותו יום אף העניק סמיר את
הגט הנכסף לאשתו, תמורת תביעה מצירו
כי בנם ישאר עימו. הגט לא הפריע
לו לפנות בין כותלי בית־המישפט בקריאה
לאשתו :״שלא תתחתני עד שאני
.משתחרר, אני עוד אחזור אליך!״

״בדיוק כמו
כל העשירים..״

מעביד ו עונו ת

צביה פרל ובעלה ממיר רחמים באחד מרגעי
המנוחה הנדירים, אותם העניק לה כפרס על עבודתה
כזונתו בלילות. כאן נראים השניים כשהם יושבים במיסעדת חוף תל׳
^יייית הו ת^ ת ר ^ תי ראיה הרריה תתואל __ אחו זונות ידוע בזנות עצמו.

6י־ואי כו ל תי יותר וברחתי מהבית,״
ממשיכה צביר. בסיפורה ועיניה הירוקות
מתכסות בלחלוחית דמעות ,״הלכתי
לחברה שלי, שהיתר. מבקרת אצלנו בבית
ורציתי שהיא -תשמור עלי מבעלי.
לא ידעתי שהיא בעצמה זוגה, ושהיתד.
עובדת גם בשביל בעלי. היא תיכף הלכה
אליו והלשינה עלי והוא בא והחזיר א ד
תי משם במכות.
״בבית הוא ניסה איתי בטובות. הוא
אמר שאם אני אהיה ילדה טובה וארוויח
הרבה כסף נוכל לקנות מכונית אמריקאית
גדולה, וילד, בהרצליה־פיתות ונחייה
בדיוק כמו כל העשירים.״
שנתיים נמשך הסיוט, עד אשר בסתיו
,1971 פגשה צביר. את אחמד מסראווה,
ערבי מכפר טייבה.
״הוא מצא חן בעיני תיכף מההתחלה,״
היא מספרת ,״סיפרתי לו את כל הצרות
שלי, איך התגלגלתי לזנות ומי גילגל
אותי לשם. הוא מצידו סיפר לי שהוא
בן ,30 ושר,תגרש לפני כמה שבועות ר
שהוא מת להתחתן איתי.״
כבעל כוונות רציניות, נטל אחמד את
צביר, והחזירה לבית הוריה. שם הודיע
לה קבל מיש פח תה, כי כל מחסורה עליו.
״לא הייתי צריכה להגיד לו אף פעם ש אני
צריכה כסף,״ אומרת צביה ,״רק
הייתי נותנת סימן שמתחשק לי שימלח
חדשה ותיכף היד, נותן לי איזה מאתיים,
שלוש־מאות לירות.
אבל הבעל לא נעלם לחלוטין מן
האידיליה .״יום אחד,״ היא מספרת,
״ראיתי אותו מתקרב אל בית הורי. נורא
נבהלתי ורצתי למישטרה. מרוב הבהלה
קיבלתי אומץ וכשהייתי בתחנה
הגשתי נגדו תלונה.״
עוד לא !תוייקה התלונה בארכיוני דד
מישטרה וכבר היו נציגים של מישפחת
סמיר בביקור אצל צביה .״יש לו איזה
עשרה אחים ואחיות״״ סיפרה ,״הם באו
אצלי ואמרו לי שיותר טוב בשביל הבריאות
שלי לבטל את התלונה. עשיתי
את עצמי מבטלת אבל שלחתי מיכתב

ך! ךןן! הזוג הטרי, צבייה וסמיר ,
11 1 ^ 11 כאשר צבייה עוד חשבה
לתומה כי ההכשר הרבני שניתן לבע־לה,
ישמש במיטתם המשותפת רק אותו.

במדינה

ש הו1וצ 0הוה

1821

דרכי־אדם חורבן הכותל המזרחי כשהיה אבי בן־ברוך ילד, נתן לו מועדון
הנוער ביפו העתיקה, קורת גג
ללימוד ומקום לבילוי שעותשזפנאי. כשגדל
הילד זכר למוסד את חסד ילדותו
וקישט אותו בציור קיר ענק 25X3 :
מטר.
הוא צייר את קיר בשובו מלימודיו
באקדמיה לאמנות בפירנצה שבאיטליה.
מאליו מובן, כי לא ביקש כל תמורה
עבור הציור לו קרא: הכותל המזרחי
של המוזיקה.
שלושה חודשים עמל עליו וכשסיימו
הפך מצייר מתחיל לאמן בעל־שם המצליח
למכור את תמונותיו באלפי ל״י.
הקיר, עשיר הצבעים, פירסם את בן-
ברוך כמעט בן־לילה. הצייר לא שכח

רפואית מתמדת עד
בסיכום הישיבה
אפרים סילבר יועבר
תי בו יקבל טיפול
סיף כי בכל זמן
בבית־החולים יהא
המישטרה.

אשר יגליד פצעו.
החלים השופט, כי
לבית־חולים ממשלמתאים.
השופט הושהותו
של הפצוע
תחת פיקוחה של

מסוכן לציבור. שוב לא נראה
הדבר לתביעה, ובמקום להעביר את
סילבר לבית־חולים ממשלתי כנדרש,
העבירה אותו לבית־החולים של כלא
רמלה. שם, לטענת עורך־הדין, לאקיבל
הנאשם יכל טיפול ממשי. לדבריו זכה
שם הפצוע רק לכדורי שינה ולכדורי
הרגעה.
1־ 6.7.72 הגיש שוב הפרקליט בקשה
לדיון לפני השופט דב לוין, בה טען כי
הוראת השופט לא בוצעה.
בסיכום הדיון חזר השופט והדגיש כי
יש להעביר את סילבר לבית־חולים ממשלתי,
והפעם הגדיל וציין במפורש איזה
בית־חולים: אסף־הויופא בצריפין.
אם לא תבוצע הוראתו עד ל,7.7.72-
קבע השופט, הרי שיורה לשחרר את

מאונך :

מאוזן :

)1פירוד, מעט )5 .ממשתתפי -מלחמת
טרויח )9 .אישון )10 .עיר במדינת נבדה.
)11 יש נערות שמחפשות ;כזד. עשיר)12 .
רקורד )14 .חומל )15 .חלק משמה של
גירד. דרום אמריקאית, שפירושו: נהר.
)16 צורה של התקנת אוכל )17 .מספיק.
)19 דיבור בגדולות ,״שוויץ״ )23 .חודש
מוסלמי )26 .מורה חצים )27 .קליפת
העינב )28 .אמרגן ישראלי, הידוע בכינוי
זה )30 .מחילה, סליחה )32 .אבל)34 .
ימין מנוף )35 .שמינית הקב , )36 .חוזר.
)38 מקום נישא )39 .קצה, להב )40 .עיר
בהודו )41 .זוטר )42 .רע )44 .אות
באלף־בית )46 .שניים, זוג )47 .עוף לילי.
)49 כוח בעל כיוון )51 .כזה היה לנבות.
)53 רוטב צרפתי מפורסם, המכיל אנצ׳ובי
וצלפים )55 .משתוקק, שואף )56 .קרם
ששמים באף הבהמה )57 .ענוג, צעיר.
)59 מתקן ומטייב )60 .בליטה )62 .קידומת
שם הולנדי )64 .ידע את קונהו )65 .נהר
ברוסיה )66 .אחד השבטים )67 .מוצא
איש ומשפחתו )69 .כיוון, צד )70 .בית
אריות )71 .כינוי של ר׳ יצחק לוריא,
אבי הקבלה המעשית )72 .שררה )73 .קוץ.

)1בחילה )2 .מילת שאלה )3 .כתם
לבן בעיני תבלול )4 .גרעין האיצטרובל.
)5פרי הדר )6 .מוסד עליון בחיי האומה.
)7מועך )8 .חומר בנין )9 .אולי תתקיימנה
לפני זמנן )13 .אי בחדשות )18 .תוספת
שאמן מבצע לבקשת הקהל )20 .כתם.
)21 תכשיט קדום )22 .עץ הקשור לחג
נוצרי )24 .מדע מדויק )25 .קריאת זריוז.
)28 הסתיים )29 .בלש שמן, פרי דמיונו
של הסופר האמריקאי רקס סטאוט)31 .
סין מלח )33 .סוד )34 .אי קבלת פסק
דין ופניה לרשות גבוהה יותר )37 .אמן
פנטומימה צרפתי )38 .אלוף בצה״ל.
)42 שם הקשור בבלט הרוסי )43 .דבר
הבל )45 .אותו היו מלבישים על ראש
המנצח במשחקים האולימפיים )47 .קיבוץ
ליד חיפה )48 .לא אובייקטיבי )50 .מונח
בתורת החשמל )51 .מרמה )52 .מנגינת
לכת )54 .אות באלף־בית )56 .עיר בגדה בה
נמצא קבר הסטורי )58 .כלי נשק)60 .
איש דת הודי )61 .דורש )63 .מלך
עמוני בתקופת שיבת ציון )66 .הסטוריון
יהודי )68 .מילת שייכות )71 .מילת
ברירה.

חשב? 18 21
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, חילוק וכפל יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

צייר כן־ברוך ליד ציור־הקיר המושלם
אין תקציבים לקירות מצויירים
זאת, והיה חוזר תכופות לבקר במועדון,
לצפות ולהתעכב ליד היצירה שהעלתה
אותו על דרך הפלך.
קולנוע מ צויי ר. בהתקרב החורף
ביקש אבי מן האחראים על המועדון
לעשות משהו כדי לשמור על התמונה
מפגעי האקלים .״בהחלט,״ ענו לו,
״אנחנו נבנה גגון מעל לקיר ואף טיפת
גשם לא תפגע בו.״
שנה היה אבי טרוד בציוריו החדשים,
ויום אחד נזכר בקיר והלך לבקרו.
המראה שנגלה לעיניו היה מזעזע. קרהצבעים שרידי עים
קרעים היו
דבוקים לקיר, זכר עלוב למה שהיה
פעם. והמפליץ מכל: חלקו הגדול של
הציור היה מכוסה בסדין גדול שחובר
לקיר במסמרים ושימש כמסך־קולנוע.
כל בקשותיו לחדש את הציור ולשפצו
נידהו בלך ושוב אדיב.
כשנתבקש מנהל־מועדון הנוער להגיב
על פרשת הציור אמר :״מה לעשות,
אין תקציב, לא נותנים לנו פרוטה עבור
שיפוץ ציורי־קיר.״
משפט השוטרים פצעו
השופט שיחרר

בתחילת החודש שעבר נפצע אפרים
סילבר כשניסה להימלט מסיירדף מישט־דה
(העולם הזה .)1818 בסוף החודש
הורה שופט ביית־מישפט השלום בתל-
אביב, לשחרר את אפרים בערבות של
2000ל״י, כדי שיוכל לקבל טיפול רפואי
נאות בפגיעה הקשה שבצווארו.
לתביעה לא נראתה החלטת השופט,,
והיא הגישה עירעור על ההחלטה לשופט
בית־המישפט המחוזי, דב לוין. בישיבה
שנערכה אודות העירעור ב־ ,29.6.72 הציג
פרקליטו של סילבר, עורך־דין משה אלוני׳
לפני השופט תעודות רפואיות המוכי חות
כי אפרים חייב להיות תחת השגחה

הפצוע בערבות של 10,000ל״י.
סילבר אמנם הובא לאסף־הרופא אך
שם טענו הרופאים כי הוא זקוק להשגחת
מומחה לחירורגיה של הצוואר, ומומחה
כזה איננו בנמצא שם.
התביעה לא טרחה לחפש מומחים,
במקום זאת החזירה את •סילבר לביית-
הכלא.
ושוב תבע הפרקליט דיון.
ב־ 10.7.72 בדיון שנערך, גער השופט,
דב אילן, בתביעה ובתודות בתי־הסוהר,
על שלא ביצעו את הוראתו עד תוימה,
וציווה לשחרר את אפרים סילבר בערבות,
על אף טענת התביעה כי האיש
מסוכן לציבור.

הו 1י
תיקון קטן
לאורך זמן
רחל כהן מרחוב ביאליק בנתניה, עמדה
לצאת לקניות, כשהבחינה באדם זר היוצא
מבית שכנתה, כשעל גבו מקלט טלוויזיה.
האיש, שהיה לבוש סרבל עבודה כחול,
נראה לרחל כטכנאי טלוויזיה, הזכיר לה
כי בזמן האחרון לא עובד המקלט בביתה
כסידרו.
״אתה מוכן לקחת גם את הטלוויזיה
שלי לתיקון?״ פנתה אל הזר .״כמובן,״
ענה ,״חכי רגע, רק אשים את המקלט
הזה באוטו ומיד נעמיס את שלך.״
כהן חיכתה בסבלנות. האיש חזר לאחר
חמש דקות, בחן את המקלט של כהן
ואמר :״בסדר, צריך רק תיקון קטן,״
הוציא מכיסו פנקס קבלות רגיל ונקי
מחותמות, מילא את הפרטים, רשם מה
שרשם, אמר יפה שלום ולהתראות ויצא
עם המכשיר על כתפיו.
בשעות אחר הצהריים, כשחזרה לאה
קופרמן, שכנתה של רחל כהן, מעבודתה,
פרצה מיד בצעקות :״גנבו לי את ה-
טלווויזיה! גנבו לי את הטלוויזיה!״
רק אז הבינה רחל כהן, כי גם לה.

קולנוע
•שראל
קולנוע בארץ מ תפ תח ת
ישנם אנשים שהולכים לקולנוע כדי
לראות סרט. אולי זה נשמע משונה, אבל
ישנם כאלה. לא בארץ, אבל אירופה מלאה
בהם. אנשים אלה נוהגים לדרוש שבית
הקולנוע בו הם מבקרים יהיה תקין, שה־מושבים
יהיו נוחים, שהמסך ייראה בבירור
ובשלימות מכל מקום ישיבה, שהתאורה
לפני התחלת הסרט תהיה נעימה
לעין והמוסיקה נעימה לאוזן, שמערכת
הקול תהיה צלולה ומכונות ההקרנה
תהיינה מצויירות בכל האביזרים הדרושים,
שהריצפה תהיה מכוסה בשטיחים
כדי שצעדי אדם הנכנס באיחור לאולם
לא יישמעו כפסיעות־ברווז פרוסיות,
בקיצור, שהכל יהיה מכוון לעורר את
תיאבונו של הצופה לשוב ולבקר במקום.
זה לא יאומן, נכון? במיוחד כאשר
משווים את המצב למה שקורה בארץ.
קודם כל, הצופים. אלה אינם הולכים כאן
לראות סרט, הם יוצאים לבלות ערב.
והבילוי כולל אמנם ישיבה באולם חשוך
שבו מוקרנות תמונות על מסך מוכסף,
אבל זה רק חלק, ולא החשוב ביותר, מן
הבילוי הכללי. החברה בה הולכים ל קולנוע,
מעניינת למשל הרבה יותר מן
הסרט. וככל שהחברה הזאת רועשת יותר,
היא מבורכת ורצוייה יותר. סוף כל סוף,
בחושך, כשבני בריתך סוככים עליך מכל
עבר, אתה יכול להשמיע את דברך לאומה
בקול גדול, ולהוכיח שיש באמת דמוק־ראטיה
בארץ.
ואם אין מה לומר, צריך לפחות לעשות
משהוא: לפוצץ בלוני מסטיק בקול גדול,
וזאת כדי שתייר אשר נקלע במקרה ל מקום,
יידע מייד לזהות, לפי הצליל, את
מיקומו הגיאוגרפי של אותו קולנוע. ככה
זה במדינה מתפתחת. אפשר לפצח גרעי נים.
זה עושה רעש, וזה טוב. זה עושה
ליכלוך, וזה עוד יותר טוב. חוץ מזה,
זה מוכיח נוכחות גם לאחר שיוצאים מן
הקולנוע, כי הקליפות נשארות למזכרת.
עד כאן, הקהל. אבל זה רק חלק מן
הפרשה. בתי־הקולנוע משתדלים לעשות
כמיטב יכולתם כדי להשלים את התמונה
המקסימה. באחד מהם הכניסה צרה כל
כך, שהדרך מן המדרכה עד למושב באולם
מסתיימת בדרך כלל בהתקפת עצבים.
בשני, מנצלים את המרחב ביעילות גדולה
כל כך, שאדם המחבק את כתפי הידידה
שיושבת לידו, מחבק, באותה ההזדמנות
גם את רגלי הגברת היושבת מאחוריה,
וזה אינו תמיד בחזקת הנאה. קולנוע
שלישי מתגבר על רעש הקהל בעזרת
חריקת המושבים, רביעי לא הצליח עדיין,
למרות יומרותיו, לרכוש מכונה נוספת כדי
למנוע הפסקה באמצע הסרט, חמישי מציג
את הסרט קצת על המסך וקצת על
הקירות מסכיבו. ששי מפסיק את מיזוג-

קולנוע בתחנה־המרכזית כדונדון
כמעט כמו קולנוע ״מרכז״
האוויר משום שמערכת הקול הצטננה,
אבל זאת ממשיכה להיות צרודה למרות
החום הכבד, ואילו בית־קולנוע אחר
הצליח לסדר את המושבים כך שכל אדם
בגובה שני מטר ויותר, רואה טוב, וכל
האחרים מתבקשים להצטייד בפריסקופ.
בקיצור, ביקור בקולנוע הוא תענוג לא
נורמלי.
וזאת מדוע? ״לקהל כמו שלנו חבל
להתקין אולמות טובים יותר,״ מסבירים
בדרך כלל בעלי בתי־הקולנוע. ויש בזה
משהו. כל עוד הישיבה הסטנדרטית באולם
הקולנוע כוללת הנחת רגליים על

ה מר ק
שלא התקרר
מרק ברווז (תכלת, תל־אביב,
ארצות־הברית) — העובדה שסרט
זה בן 40 שנה, מוצג בתל״אביב
בפני אולמות מלאים, הוא הוכחה נצחית לבך שלסרט טוב
באמת, אין גיל, והומור מוצלח באמת, הוא כמו יין, ככל
שהוא ישן יותר, הוא משובח יותר.
לעתים רחוקות הצליחו, אפילו האחים מארקס, להגיע
לשיא כזה של המצאות מטורפות, לעגניות ואבסורדיות כמו
בסיפור זה, שהוא פארודיח על אופרטה רומאנטית, על סרטים
פוליטיים, על מעשי גבורה, ובעצם על כל דבר אחר
שתרצו. הסיפור, מתרחש במדינה נוסח ״האלמנה העליזה״,
בשם פרידוניה, החיה אך ורק מכספיה של מיליונרית עשירה׳
אשר בכוח הממון שלה מביאה לשילטון ראש־ממשלה
מוזר, בעל שפם ענק, המטיל את כל המדינה לתוך תוהו-
ובוהו מוחלט.
אין כל טעם להתעקב על פרטי העלילה, על מעשיו
של גרושו כראש־הממשלה, של שני אחיו, הארפו וצ׳יקו,
כמרגלים לא יוצלחים בשרות האוייב, ושל האח הרביעי
זפו, כסגנו של גרושו. משחקי הלשון, ההברקות והתפ-
ניות באות במהירות מסחררת והצחוק אינו פוסק לרגע.
קשה להעלות על הדעת דרך מזעזעזת יותר להציג את כל
הערכים הרומנטיים של המאה שעברה, החל מסרנאדות
האהבה וכלה בגבורה ובהקרבה עצמית, מהדרך בה נוקטים
האחים מארקס.
אולם הפעם, שלא כבדרך כלל, הם התברכו גם בבמאי
מעולה, לאו מקארי, שהגיע אליהם אחרי אימונים ארוכים
בסרטי לורל והארדי, ומשום כך רבים האפקטים הויזואליים
יותר מאשר במרבית סרטיהם האחרים.

גרושו מרקם: שמות ברומנטיקה
מה שמעוללים צ׳יקו והארפו למוכר לימונדה פרידוני,
מבלי להוציא הגה מן הפה, ראוי בהחלט לעמוד ליד הפנינים
של הקולנוע הקומי האילם. מה שמעורר גרושו מארקס,
בפה מלא, ללואיס קאלהרן, שייך בכל מאת האחוזים לסרט
המדבר. ומשחקי המראות של שלושת האחים המחופשים
(זפו מסתפק בתפקיד מישנה בכל הסרט) הם אחד הדברים
המצחיקים שמכיר בכלל הבד.
למרות הסבל הכרוך בצפייה בסרט בקולנוע תכלת,
שעדיין עושה הפסקה באמצע ההקרנה, הטיולים בו נמשכים
במשך דקות ארוכות לאחר תחילת הסרט, והמושבים
מסודרים כך שכל אחד מסתיר לשני במידה מאקסי-
מלית, למרות כל זאת, זה סרט שאסור להחמיץ.

רוכב אופנוע
רוכב קולנוע
צעירים וסוערים (תל-אביב,
תל-אביב, ארצות־הברית) — הסיבה
העיקרית להפקת סרט זה,
היא הרצון להשתמש בפירסום הרב שמלווה את חייו הפרטיים
ואת הקאריירה הספורטיבית של ג׳ו נאמאט, כיום
שחקן הכדורגל האמריקאי המפורסם ביותר מעבר לאוקיאנוס.
נאמאט, שהוא דמות מוכרת בבוהמה, לא פחות מאשר
על מגרשי הספורט, החל בשנה האחרונה להכין לעצמו אלטרנטיבה
לכדורגל, לאחר שסבל מכת פציעות קשות אשר
הפכו את הפעילות הפיזית לפני המצלמה, לעדיפה על פעילות
פיזית אמיתית.
מה שנאמאט מתבקש בעצם לעשות בסרט זה, הוא
בעצם לגלם את נאמאט, כפי שהיה מתנהג בתוך חבורה
של אופנוענים פרועים, נוסח ״מלאכי הגהינום״ .אמנם, למן
הרגע הראשון, הוא נראה בחור הגון מדי, מצוחצח מדי
ואוהב נוחיות הרבה יותר מדי, מכדי שיוכל להתאים את
עצמו לכנופיות החיות על אוכפים של אופנועים וישנות
בחיק הטבע, הרחק מן הבארים המפוארים ומלונות הפאר.
ואמנם, תוך זמן קצר, מתאהב נאמאט בכתבת אופנה
(אן מרגרט) ,בגללה הוא הופך מסתם אופנוען לאופנוע!
מירוצים, חוזר להיות אחד מן המיטסד, ומדכא ביד רמה
את כל השאר בחבורת האופנוענים, שלא קיבלו באהבה את
פרישתו. הוא מיסתלק מהחבורה כשבכיסו ממון רב ובעלותו
עליו מוטלת בספק.
כל הסיפור הוא דקיק ולא משכנע ביותר, ובעצם״נו׳עד
כולו להראות את הגיבור מכה במרץ, רוכב על אופנוע
בוירטואוזיות, מתעלס באמנות ומחייך בשובבות. ועם כל
החיבה לחן האישי של מר נאמאט, אין בו עדיין כדי למלא
סרט שלם. מה שיש מחוץ לחן הזה, הן כמה הצעות שערכן

המושב הקדמי, הטמנת מסטיקים בתוך
ריפוד הכיסא, וכיבוי סיגריות על שטיחים,
חבל על המאמץ. כל עוד הסדרנים יפחדו
להעיר למי שמתנהג כך, והמשטרה תמשיך
להצטיין בהעדרותה מאולמות הקולנוע,
אין גם סיכוי שהמצב ישתנה.
״אנחנו בעלי עסקים ולא מחנכים,״
אומרים בעלי בתי־הקולנוע. אבל יש
להניח שאילו עזרו קצת בחינוך, ואילו
הזמינו שוטרים בתשלום להצגות (וזאת
אפשרות שבהחלט קיימת) ,היה הביקור
בקולנוע דוחה פחות מכפי שהוא דוחה
היום, וזה כבר שיקול מסחרי לגמרי.
אשר למשטרה, כדי שהיא תעשה זאת
מיוזמתה, צריך כנראה להמתין עד ש יסיימו
את כל דוחות־החניה, וזאת כידוע
מלאכת סיסיפוס שאינה מסתיימת לעולם.
בסופו של דבר, מי באמת צריך לחנך

נמאס (משמאל) :מכת פציעות
החינוכי מוטל בספק, להתנהגות בחברה המודרנית. למשל :
כיצד לאכול ארוחת־בוקר בסופרמרקט מבלי לשלם פרוטה
(זאת, כבר בסצינה הפותחת את הסרט).
נאמאט לא היה מאושר במיוחד מן הסרט, אן מארגרט
היתה טרם הופעתה ב״ידע בשרים״״ וללא מייק ניקולס,
היא נראית כחומר גלם שאין לו יוצר ; וויליאם סמית, הגיבור
האימתני של עשרות סרטי אופנוענים אמריקאיים,
נראה הרבה יותר משכנע ואמין למשל ב״רוץ, אנג׳ל, רוץ״.
אבל לפי ערימות קליפות הגרעינים שבסוף ההצגה בקולנוע
תל-אביב, והערות הקהל שיצא, יש להניח שיימצא הקהל
אשר יזדהה עם המרק הזה.

את הקהל? או שמא המצב הבטחוני אינו
מותיר פנאי בידינו לקטנות שכאלה?
הלא בארץ הזאת צריך גם לחיות, ולא
רק להילחם.

תדריך
תל-אביב
*,*,שמש אדומה (אסתר, צרפת—
ספרד) :מותחן איטי שסגולותיו הבלתי
מעורערות הן כוכביו: צ׳ארלס ברונסון,
אלן דילון טושירו מיפונה, והמוקיר, ה־גדירים
של אוריסולה אנדרם.
המבעית שלי (פריז, צרפת)
:מכונית צריכה להגיע לסאלון
למכוניות באמשטרדאם. בדרך קורים לה
כל המקרים האפשריים. המוח האנושי ה
עומד
מול המכונה הוא זה של ז׳אק
טאטי, ועם מוח שכזה נוצר מצחיקון אנין
טעם ומעודן שאסור להחמיצו.

ירושלים
*!* הבריחה אל השמש (רון,
ישראל) :סיפור נסיון החטיפה של מטוס,
על־ידי חבורת יהודים שכל רצונם לחיות
במקום הנראה להם. משחק טוב של
ג׳וזפין צ׳אפלין ויהודה ברקן, לילה קד-
רובה וקלייב רוויל. בימוי יעיל של גולן.

חיפה
דקאמרון (חן, איטליה) :
פאזוליני אימץ לו את הסיפורים המפורס־מים
כדי להוכיח מה גדולה טיפשותו של
הגזע האנושי. סרט מבריק.

,פולקעס״ גנובים
ימתקו.״

2 0 0 2 - 1 2 5 0 *125 8
1 3 5 2 1- 1 2 5 6

שרות

מיו ח ד לעולים ח ד שי ם!

מקלט הטלויזיה הטוב בעולם

הסטראו עם הסנסור היחיד בעולם
המיוצר אך ורק ע״י 111 שאוב־לורנץ

111
2א£א6)16׳).0א$0
שמיס 71 עדים:כינ1רי בודמ,פו\ 4ת׳ א

להודו
״סחבתי״ פולקע מ! המקרר.
אגי אוהב פולקע של הודו בעיקר בגדל
הטעם והתברינים.״
לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

מ י כליעק ב 3

המועמדות הסוניות

שינה

^ כי ה לי מד אותה לשחות עוד כש־היתה
ילדה קטנה, ומאז זהו הבילוי
החביב עליה. אמנם אז עבד על זה אבא
קשה — אבל בשבוע שעבר הוא זכה ל קצת
נחת, כאשר השחיינית הקטנה שלו
נבחרה לנסיכת הים־התיכון, בטקס המקסים
שנערך במשולב עם המופע הגרנדיוזי
של הבלט על הקרח, בהיכל הספורט
התל־אביבי.
אולם השחייה איננה הבילוי היחיד שלה.
בגיל 15 וחצי, כשהיא עולה מחמישית
לשישית, יש למיכל יעקב, המועמדת מיס־

פרצוף שכזה

מיכל יעקב, שזכתה בתואר נסיכת
הים התיכון, ותתמודד גם על
כתר מלכת המים, איננה נוהגת להתאפר, מסתפקת בצבעים
הטבעיים המקסימים שלה. אחת הפעמים הנדירות בהן התאפרה
היתה לקראת תחרות נסיכת הים התיכון, כאשר מומר

האיפור של ״הלנה רובינשטיין״ הגיעו למסקנה שעל הרקע
הצחור של זירת השלג, בין שלל הצבעים העשיר של התלבושות
והתפאורות, הכרחי לאפר את המשתתפות, ואפילו בהגזמה,
כדי שהן תיראנה בכלל. מלבד שחייה אוהבת מיכל לצייר,
בעיקר חתיכות, וכבר בגן־הילדים היא נחשבה לגאון בשטח זה.

איפור

פר 3לתחרות מלכת המים ,1972 בילויים
נוספים. אחדים מהם מעסיקים אותה בשעות
היום — כמו למשל, כדור־סל וכדור־עף.
רק עכשיו למשל היא חזרה מעשרה ימים
מחנה־אימונים בכדור־עף במכון וינגייט.
אחרים מעסיקים אותה מאוחר יותר,
והתוצאה היא שהיא חוזרת הביתה לא לפני
חצות .״זד, בגלל שאני אוהבת לישון מעט,״
היא מסבירה.

ד ן 0יףך מיכל יעקב אחרי הי־
11צ 11 ^ 11 בחרה לנסיכת הים-
התיכון 1972 זוכה לנשיקות מצלצלות
מסגניותיה דנה כץ ודוקי הוניגמן.

.טיס!
ביו שאר
המתנות תעניק חברת
״טיסו״ שעון נגד
מים לנערה שתיבחר.

ההורים ליברליים מספיק כדי לשבת בשקט,
אבל בכל זאת לשבת: הם יושבים
ערים ומחכים לה עד שהיא חוזרת הביתה.
מלבד ההורים, יש לה אחות צעירה ואח,
שיער שטיני, עיניים חומות, וגובה .176
וכמובן, העיקר: שתי גומות־חן, שהן הסמל
המסחרי שלה.
בשבתות, נדחסת כל המשפחה למכו נית,
ויוצאת מתל־אביב הדחוסה לנסוע
ולטייל במרחבי ישראל. הכי חרבה אוהבת
מיכל את ירושלים, ואין קיץ שהיא
לא מבלה שם חלק מהחופש.

ילדות קלה

מיכל יעקב בת החמש־עשרה וחצי משתעשעת
בחברת ילדי קייטנה. למיכל, כמו כמעט לכל
המועמדות לתחרות מלכת המים 1972 יש שיער נהדר והיא למדה
להשתמש בתכשירי ״וולה״ כדי לשמור עליו. יש לה גיזרה דקה
המאפשרת לה לזלול כל היום מה שליבה חפץ ללא הגבלת משקל.

1ות ומספויס את

אברהם, יצחק ויעקב

שלושה חברים משכונת שבזי (אשר צרפתי, עזרא דגן ויוסי אלפי)
המופיעים בקומדיה הדמיונית מתנה משמיים. בסרט זה מופיעה

גס אירים דוידסקו (תמונה משמאל) מלכת המיס ,1971 המשחקת
תיירת אמריקאית המתקשרת לאנשי העולם התחתון הישראלי.
איריס, שכבר הספיקה להופיע השנה בסרט עלילתי נוסף, בחרה
בקאריירה של שחקנית בסרטים ונטשה את לימודיה בבית־הספר.

סיפורי הפרברים
** ל מו קרקס טי ק ה הוא פועל נמל
^ סלוניקאי משכונת פלורננין העובד
בנמל אשדוד. דודו הוא פקיד מכס בנמל־התעופה
בלוד המתגורר בשכונת שבזי.
ואילו גוטה, הוא עוזר מציל בחוף הים
של צפון תל־אביב, המתגורר בשכונת
הצריפים שליד הנמל הישן של תל־אביב.
לכל אחד מהם חלום משלו. סלמו
הקשיש, אב למשפחה מרובת ילדים, חולם

על דירה מרווחת יותר בצפון העיר. דודו
וחבריו הצעירים משכונת שבזי, חולמים
על מכוניות פאר ותיירות אמריקאיות.
גוטה, החי את חייו ללא כל התחייבויות,
חולם על אשה צמודה ותינוק. חלומות
קטנים, אישיים, אפורים. אבל עבור כל
אחד מהחולמים הם החיים כולם.
סלמו (ראובן בר־יותם) ,דודו (עמוס
טל־שיר) וגוטה (אורי זוהר) ,יכלו להיות

גיבוריה של דרמה קולנועית אחת. אבל
כל אחד מהם משחק את הדרמה שלו
בנפרד, בשלושה סרטים ישראליים ש הפקתם
נמצאת בעיצומה בימים אלה. את
סלומוניקו, סיפור מאבקה של משפחה
סלוניקאית, מצלמים בנמל אשדוד ובשכונות
נווה־צדק ופלורנטין, בביומו של
פרדי שטיינהרדט, מוותיקי במאי הקולנוע
בישראל, שזהו למעשה סרט העלילה ה
ארוך
הראשון שלו; את מתנה משמיים,
קומדיה דמיונית, מצלמים בשכונת שבזי
בביומו של גד בן־ארצי ; ואורי זוהר
מביים את עצמו בסרטו החופש הגדול,
המוסרט באזור בו התרחשה לא מכבר
דרמה אחרת: הדרמה שהביאה למעצרם
ומשפטם ישלו ושל שותפו לסרט, הזמר
אריק איינשטיין.
בשעתו, כאשר נעצרו זוהר ואיינשטיין

ך ף 11 בין שני עמודי הטלפון הוא
1 / 1 1 1 1גבי עמרני, השוטר השכונתי
של שבזי, הנקלע למצב זה לאחר שניסה
להפריד בתיגרה בין פירחחי השכונה,
בסרט מתנה משמיים, חטף בטעות אגרוף
והועף לבין שני עמודים, שם נשאר תלוי.

הוא ראובן בר־ינתס (כורע במרכז)
1*111
פועל נמל סלוניקאי משכונת פלורד

טין, בסרט המבוסס על סיפור משפחתו של בר־יותם. בתמונה זו,
שצולמה בנמל אשדוד עס תחילת צילומי הסרט סלומוניקו, נראים

עומדים: המפיץ־מפיק דוד (״דודלינג״) שפירא, המפיק הנרי אוחנה(
,עולה חדש ממרוקו, שהיה ממקורביו של חסן מלך מרוקו)
הבמאי פרדי שטיינהרדט והשחקן יעקב בן־סירה. כורעים, מימין
לשמאל: מוסקו אלקלעי, ראובן בר־יותס וגבי עמרני.

החונש הגדור

סרטו החדש של אורי זוהר, עוסק בסיפור המתרחש
בשכונת הים בצפון תל־אביב. בתמונה נראה אורי
זוהר (משמאל) ,כעוזר מציל, התופס ומעניש בתלייה ילד המציץ למקלחות. לידו נראה
ערום צבי שיסל, המשחק את אחד המתרחצים במקלחת. אורי גם מביים את הסרט.

בדשא אצל אביגדור צברי, טענו כי ביקוריהם
התכופים בצריפו נועדו לשם כתיבת
תסריט. עתה הם פרעו את שטר הצהרתם
זו, כשניגשו להפיק ביחד סרט
המספר על שני חברים, משכונת הצריפים
שעל גבעת הכורכר, המקנאים איש באושרו
של חברו.
לרגע אפשר היה לדמות. כי שלוש
ההפקות המקבילות נערכו כאילו לפי
הידברות מוקדמת. למרות שכל סרט הוא
יצירה בפני עצמה שחותמם האישי של
יוצריה טבוע עליה, יש לשלושתם כמה
מכנים משותפים, שהדמיון הרב ביניהם
אינו מקרי כלל.
האם זה רק מקרה שתעשיית הסרטים
הישראלית עוסקת עכשיו בעולמם של
דמויות אפורות, בחברת השוליים שבפר־בריר.
הדרומיים והצפוניים של תל־אביב?
האם זה רק מקרה ששלושה סרטים
מנציחים בבת־אחת את סיפוריהם של אנשים
ההופכים מתוסכלים בשל המציאות
הישראלית האקטואלית? האם זה פרי
הגורל העיוור בלבד, ששלושה יוצרים
קולנועיים שונים בחרו לספר את עלילות
סיפוריהם על רקע נופים ההולכים ונבח־דים,
עולמות אנושיים מתמוטטים?

זילברשטיין, שזכתה בחפ711141
קיר
ראשי בסרט שתי דפי!
1111 /
קות לב, קפצה ישר לתפקיד ראשי שני
בסרטו החדש של אורי זוהר, החופש הגדול.
אל מצלמות הסרטים הישראליים, יש
בוודאי משמעות.
סלומוניקו הסלוניקאי, שכדי להציל את
ילדיו מחפש דרך לברוח משכונת העוני!
דודו משכונת שבזי המפזר שטרות של
כסף מעל השכונה — שלל של שוד בנק
— אחרי שעיניו נפקחות לגלות את הטוב
שבמצבו! גוטה, המקנא תמיד בהצלחותיו
המיניות של חברו הזמר ומשמש׳
בעצמו נושא לקינאת חברו — כולם
לקוחים, מתוך המציאות הישראלית. באיזו
מידה יצליחו גם להשפיע בעתיד על מציאות
זיו — זה כבר תלוי במידת הצלחתם
של יוצרי הסרטים.

1171ר | 1 | 41¥11 אורי זוהר ומונה זילברשטיין בסצינת
1 1 1 /1 /1 1 11111 אהבה מתוך הסרט החופש הגדול
בבימויו של אורי. מונה משחקת בסרט נערת זוהר המתאהבת בזמר

מתש משמיים

דיסקוטקים (אריק איינשטיין) .אורי זוהר, המציל בים, שמע שהיא
״נותנת״ ,מביא אותה לצריף ליד שפת־הים באיזור הנמל
בצפון תל־אביב, מנסה אף הוא להתעסק עימה, אך ללא הצלחה.

היא במיקרה זה ציפי שביט, אותה מריס יוסי פולק
בעקבות התערבות בבית־קפה אם יוכל להרימה. פולק,
שלא הבין את תוכן ההתערבות, מריס את ציפי השמנה, פשוטו כמשמעו — על כתפיו.

התשובה יכולה להיות חיובית: הכל
מקרי. אלא שגם למקריות הזאת יש סיבות
טובות. כיוון שד,פרברים חדרו כבר עד
ליבה של העיר והשתלטו עליה, כיוון שהם
׳מספקים כיום את מרבית קהל צופי הקולנוע
בבתי־הקולנוע בישראל, דק טבעי
הוא שגם תעשיית הקולנוע עונה לדרישותיהם
ומספקת להם סרטים המבוססים
על דמויות מוכרות להם, על בעיות שהם
בעיות חייהם, על נופים שהם חלק מעולמם.

פעם היו לאנשי הקולנוע הישראלי
יומרות פסבדו אמנותיות, ושאיפות להתחרות
עם זרמי הקולנוע החדישים בעולם
— היום כבר השתחררו מזה. מי שמכתיב
את נושאי הסרטים ואת אופיים, הוא קהל
הצרכנים. כמו בכל שוק אחר, קיים היצע
וביקוש. אם זה מה שעושים — סימן שזה
מה שחושבים שהקהל רוצה. אם זה טוב
או רע? זה כבר תלוי בצורה איך עושים
את זה.
בצורה זו בדיוק צמח בשעתו הניאו־ריאליזם
שהאדיר את תעשיית הקולנוע
האיטלקית לפני -שהתמסרה לייצור המוני
של מצ׳יסטות ומערבוני ספגטי. מסוכן
וטפשי יהיה להתנבא על אסכולה חדשה
בקולנוע הישראלי, אבל לתופעה הזאת,
המתבטאת בפלישתם של סיפורי הפרברים

הנוער

המרוקאי בנמל אשדוד,
כפי שהוא מופיע בסרט
סלומוניקו, הוא השחקן־פנטומימאי ג׳וקי
ארקין, בהופעתו הראשונה בסרט ישראלי.