גליון 1822 מתאריך 2 באוגוסט 1972

העולם הזה

נוח הדש

הנידון: עריכת מחנה קיץ באכזיב
תנועת העולם הזה _ כח חדש קוראת לצעירים ובני-נוער,
להשתתף במחנה שיערך לקראת סוף חופשת הקיץ,
בתאריכים 24 _ 27 לאוגוסט.
המחנה יארך ארבעה ימים ויערך באכזיב. התוכניות לערבים
תהיינה כדלהלן:
.1שירה בציבור והופעת כשרונות צעירים (ופחות צעירים)
בשירה, הקראה ומשחק.
.2ויכוח פתוח על נושאים אקטואליים, כגון:
א) מעמדו של הערבי הישראלי בימינו — זרקור על הפועל
הערבי, הסטודנט הערבי והאינטלקטואל הערבי.
ב) בעיות דת ומדינה, ועוד.
.3מדי ערב תשא דבריה אישיות ציבורית מענינת.
.4בערב הסיום יערך קומזיץ משולב בהווי עליז.
אם ברצונך להשתתף במחנה, להופיע (בשירה או מישחק) ,או להציע
נושא לוויכוח — שלח/י השובר המצורף מטה, עוד היום לת.ד58 .
רמת־גן וציין בכתב ברור: שם, כתובת ומיספר טלפון. כמו כן כתב/י
אם ברצונך להופיע או להציע דבר מה. אם הנך מעוניין בנסיעה מרוכזת,
ציין זאת. דמי הנסיעה ייגבו במקום. אם יש ברשותך כלי נגינה, הביא נא
אותו אתך.

אי אפשר היה שלא להתפעל נוכח הגיוס הכללי של כל
אמצעי התקשורת בסוף השבוע האחרון, לרגל הופעת ספרו של
ח״כ המערך, אריה (״לובה״) אליאב, ארץ הצבי*.
התפעלות זו היתד, מלווה אצל רבים גם בשמץ של הפתעה.
שכן, מצד אחד לובה אליאב הוא מהדמויות הסימפטיות ביותר
בנוף הפוליטי של ישראל. מי שהיה מזכירה הכללי של מפלגת
העבודה והנחשב כאחד מעמודי התווך של דור הביניים שלה,
הוא אישיות שובת־לב, בעלת גינונים ונימוסים יוצאי־דופן בחיים
הציבוריים בישראל. כך, למשל, הוא מסוגל לחפש שבוע ימים
אחרי עתונאי רק כדי לומר לו ״תודה רבה״ על שחלק לו
מחמאה ברשימה זו או אחרת.
אולם מאידך, עומדת במרכז ספרו החדש של לובה אליאב
תמה, שאינה פופולארית כל כך לא אצל מנהיגי ישראל ולא
אצל הכתבים לענייני מפלגות בעתונים היומיים בישראל :
זוהי התיזה המצדדת בגלוי ובתקיפות בהקמתה של מדינה
פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל, תוך הכרה בישות הפלסטינית.
משום
כך היה בסיקור הנרחב, והאוהד בדרך כלל, לדיעות
שמביע אליאב בארץ הצבי, משום הפתעה זוטא. ודאי, כאשר
אישיות מרכזית של מפלגת העבודה נוקטת בפומבי עמדה
מדינית־רעיונית הנוגדת את הקו הרשמי של המפלגה, והמתריעה
נגד הכפירה הרשמית בזכות קיומה של הישות הפלסטינית, יש

לכבוד תנועת העולם חזה — כח חדש
ת.ד58 .
רמת־גן
(עבור מחנה)
הריני מעוניו/ת להשתתף במחנה שיערך בסוף חופשת הקיץ בתאריכים
24 — 27 לאוגוסט וברצוני לקבל פרטים נוספים בנידון.

רוצה /לא רוצה נסיעה מאורגנת( .מחק המיותר)

אריה (״לובה״) אליאב בין בן־גוריץ ושז״ר
״הרצל הפלסטיני׳
בכך משום חדשה, גם אם עמדותיו היוניות של אליאב וצידודו
בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים ידועות מכבר. אבל
ההתיחסות של אמצעי התיקשורת לתוכנית השלום של אליאב
היתד, מעל ומעבר למסגרת דיווח חדשות בלבד.
הארץ, למשל, הגדיר את הספר כ״הפצצה הפלשתינאית של
אליאב״ .מעריב כינה את תוכניתו כ״ד־,פרוזדור לשלום של לובה
אליאב״ .והגדיל לעשות מכולם ידיעות אחרונות שראה באליאב
מעין ״הרצל פלסטיני״ וכינה תוכניתו :״הצהרת בלפור לפלסטינים״.

זה בזכות הפתרון שמציע אליאב לסכסוך הישראלי־ערבי :
״להצהיר עקרונית על נכונות להחזיר לערבים הפלסטינים את
מירב שטחי הגדה ורצועת־עזה, על מנת שיקימו בהם ובשטחי
הגדה המזרחית של הירדן מדינה עצמאית וריבונית משלהם.״
ישראל, לדעת אליאב, חייבת להכריז על נכונותה לוותר על
מימוש זכויותיה ההיסטוריות בשטחים ועל נכונותה להקמת
מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בשכנותה. את בעיית ירושלים
מציע אליאב לפתור בהכרזתה כאתר קדוש, שיתנהל על־ידי
כוהני דת, כשהמדינה הפלסטינית העתידה קשורה בפרוזדור
לאתרים הקדושים למוסלמים בהר הבית.

מגרים אמריקה פלסטינית

ו\ו ם 5ו_ום ו/א
0וזרזח 0 3כ<
תמרוקי ־מוסוו־-
המפג ש בין טיב ליופי
בואי גם א ת אל המפגש הזה
פנקי את גופך״.
העניקי לו רכות ויופי
עם תמרוקי היופי של ־מוסוף
קרמים, סבונים, מי קולון ודיאודורנטים בטיב מעולה ובאיכות שתאהבי

1 3 1

רדי|

111

מבחר די או דו רנ טי ם

תמרוקי ״ מוסוך־ המפגש בין טיב ליופי

היה משהו צורם בפירסום הנרחב שקיבלה תוכנית השלום
של לובה אליאב. הוא נובע, קודם כל, מפיסקה אחת בספרו
של אליאב האומרת :״הפלסטינים שואלים לעתידם — וישראל
לא נתנה לעצמה מענה על כך. אין לה תשובה אחת, לא
לממשלה, לא למפלגות, ולא לעם בישראל.״
במרבית סעיפיה חופפת תוכנית השלום של לובה אליאב את
תוכנית השלום של העולם הזה. היא יוצאת מתוך אותן הנחות
יסוד כמעט ומגיעה לפתרונות זהים. אבל כל זה כאילו אינו
קיים לא לגבי לובה אליאב ולא לגבי אלה שסיקרו את ספרו
וביקרו את תוכניתו.
אין מי שיהיה יותר מאושר מאיתנו כאשר איש המימסד
וחבר בולט במפלגת השלטון מאמץ לעצמו את תוכנית העולם
הזה ואת דיעותיו. אין לאנשי העולם הזה כל זכות יוצרים
ובלעדיות על דיעות אלה. אבל הנסיון להציג את אליאב כמי
שגילה את אמריקה הפלסטינית, וכמי שהמציא רעיון חדש שלפניו
לא הגה אותו איש ולא לחם למענו, לא רק שאינו מתישב
עם הגינות ציבורית, אלא הופך גם למגוחך.
אני מאמין שלא זאת היתד. כוונתו של לובה כשכתב את הספר .
ושאין לייחס לו אמונה בזכות ראשונים על תוכניתו המדינית.
הנסיון העתונאי להציג בצורה
כזאת את מישנתו המדינית, פוגע
בו יותר משהוא מוסיף לו.
* ארץ הצבי, הערכת מצב,
הוצאת עם עובד 483 ,עם׳.

העולם הזה 822ו

כמה נעלם

פנים של גבר
לאחר שהתגלה בדיפלומט פלטינום פלוס

כזת להשתיק את הוויכוח שפרץ כין השניים.
מזכיר
ההסתדרות, המכהן גם בתפקיד יו״ר חברת
העובדים, יענה כנראה לתביעות סיעות האופוזיציה
בוועד הפועל ויכנס מושב מיוחד לדיון בפעולות
חברת העובדים.
סיעת העולם הזה כוח חדש בוועד הפועל כבר
הודיעה לבן־אהרון על תביעתה לדיון מיידי בתוכניות
הכספיות ובמאזנים של חברת העובדים. בן־אהרון
יענה כנראה לתביעת הסיעה, אחרת צפויות פעולות
נוספות שיאלצו אותו לכנס את הוועד־הפועל בלאו
הכי, בסמכותו הנוספת כ״מינהלת חברת העובדים״:
בירור בוועדת הביקורת ופניה לבית־המשפט המחוזי,
במידה וועדת הביקורת לא תאלץ את הוועדה המרכזת
להישמע להוראות חוקת חברת העובדים.

לבי ב *ילחם
על מעמדו העתונא׳
העתונאי יגאל לביב אינו מתכונן להשלים עם
החלטת אגודת העתונאים שהוציאה אותו משורותיה
בגלל פרשת מסמכי לנסקי, בטענה כי לביב ניסה
להדיח את עורן־־הדין בסוק לדבר עבירה.

פרקליטו של לביב, עורך־הדין דם כספי,
עומד להגיש ערעור על ההחלטה כפני אסיפה
כללית מיוחדת של אגודת העתונאים,
כטענה שוועדת האתיקה, שעל מסקנותיה
הסתמכה הנהלת אגודת העתונאים כהוצי-
אה את לכיכ, היא גוך כלתי הוקי שלא

סיבוכים בעקבות
ביקור תיאודוראקיס
מיקיס תיאודוראקיס, המלחין ואיש־המחתרת היווני,
השאיר אחריו בארץ כמה סיבוכים.

פגישתו עם יצהר, כן־אהרון, שכה השמיע
מזכיר ההסתדרות כמה דכרי תמיכה במתנגדי
המשטר כיוון, עוררו זעם כהוגי הממשלה,
השוקדת על שיפור יחסיה עם הדיקטטורה
של הקולונלים כיוון.
לעומת זאת רוגזים אנשי בן־אהרון על פגישתו
של המלחין עם נציגי מחנה־השלום הישראלי, היוזמים
הקמת ועד ישראלי לשיחרור יוון (ראה במדינה).

תיאודוראקיס עצמו התמלא חרון־אה כשראה
שהלצה שלו, כאילו הציע לו משה דיין
לעזור כהקמת מחתרת כיוון, פורסמה כארץ
כידיעה רצינית והפכה סנסציה עולמית.
הדבר עלול לפגוע קשה ביחסים בין המחתרת היוונית
והעולם הערבי.

ו שברה שכיחת
האסירים הערב
פעולה נמרצת של השילטונות שברה בכוח את
שביתת האסירים הערביים בכלא אשקלון, אחרי שנעשה
הכל כדי למנוע את פירסומה.

ככית־הסוהר לאסירים כיטחוניים ערכיים,
הוכיחו האסירים אחדות כלתי-רגילה
כקיימם שכיתה כללית שנמשכה למעלה
מחודש.
האסירים לא התגלחו, לא יצאו מתאיהם לטיול בחצר
ולא עסקו בשום עבודה. כל אלה הם בגדר זכויות,
ולא חובה.

מטרת השכיתה היתה להכיא לשיפור
התנאים הקשים בכלא, שבו שוררת צפיפות
רכה, וכמה מן הסידורים (אי-היכולת
להסתכל מכעד לחלונות, הצורך לדכר עם
קרוכים־מכקרים דרך אשנס צר, וכו׳) עוררו
גם את הכיקורת של אישי־ציכור ישראליים.

לקראתה או לי מ פי אדה הי שר אלית
היתה לו שום סמכות לכדוק את הפרשה.

יוסי שריד
לתפקיד ח״כ

מעמדו של יוסי שריד, מי שהיה דובר מפא״י,
ודובר מטה הבחירות של המערך לכנסת השביעית,
מתחזק והולך.
המאבק האס פרוש עזר ו״!גמן

מפעילות פוליטית>

הממשלה תוהה איך להגיכ על פעו*
לות-המאכק של תושכי בירעם ואיקרית.

מעמדו של יו״ר תנועת החרות, עזר וייצמן, בצמרת
המפלגה התערער במקצת בתקופה האחרונה. נראה
כי עזר התייאש מתוכניותיו להחדיר רוח חדשה
במפלגה השמרנית. עמדותיו זכו במוסדות המפלגה
רק לתמיכת מיעוט, למרות הגיבוי שהוא מקבל מקבוצת
קרמרמן. הדבר עתיד לבוא לידי ביטוי בהחלטות
מרכז המפלגה העומד להתכנס השבוע.

סוכני השילטונות הם שאירגנו, כנראה, את
העצומות של תושבי כפרים ערביים נטושים אח רים
בדרישה לחזור לכפריהם, כדי להפחיד את
הציבור באפשרות של תנועה כללית.
תושבי בירעם חוששים כעת להפסיק את שבי-
תת־השבת שלהם בתוך כפרם ההרוס, מתוך חשש
שאחרי עזיבתם, תמנע המישטרה בכוח את שיבתם.

מן הנמנע שעזר עלול להחליט לפרוש
מן החיים הפוליטיים ולהעמיק את קשריו
כעולם העסקים.

כשכת הקרוכה יגיעו לכירעם שיירות
מכל רחכי הארץ, שיפגינו את תמיכת
דעת־הקהל היהודית כמאכק זה.

בן־אהרון משיך
את מלחמתו בידל!
קרום לוודאי שמזכיר ההסתדרות יצחק
כן־אהרון ירחיב את מלחמתו כמזכיר חברת
העובדים אשר ידלין. כן־אהרון ימשיך בהתקפותיו
גם אם יחליטו חכריו כוועדה המר
שמו
של שריד מוזכר לאחרונה, כמי שעתיד
להיות מומלץ על ידי שר־האוצר פנחס
ספיר כמועמד ריאלי כרשימת מועמדי המערך
לכנסת השמינית.
שריד הצעיר הוא עתה אחד מעמודי התווך של
הגוש בראשותו של ראש עיריית תל־אביב יהושע
רבינוביץ /מקורביו של ספיר מנבאים לו עליה מטאורית
במפלגת העבודה.

נימוק נוסף של הערעור: ההחלטה על הוצאת חבר
מאגודת העתונאים צריכה להתקבל פה אחד על־ידי
כל חברי הנהלת האגודה, ואילו על הוצאת לביב
הוחלט שלא בנוכחות כל חברי ההנהלה.

לכיכ עומד גם לתכוע כאסיפה הכללית
המיוחדת של האגודה להוציא את כל חכרי
האגודה המעסיקים עתונאים אחרים, שלפי
התקנון אסור להם להיות הכרים כאגודה.

בינתיים נראה כי יגאל לביב ימשיך להיות מועסק
בהארץ. מאחר שזוכה במשפטו ומאחר שבפרשת מסמ כי
לנסקי קיבל את גיבוי עורך הארץ גרשום שוקן,
אין כל עילה לפטרו.

צפויה התמוטטות
חברה כלכלי ת
שערוריה כלכלית נוספת עלולה לפרוץ
כימים הקרוכים, כאשר הכרה כלכלית גדולה
וחדשה יחסית, כענך התיקשורת, עומדת
להגיע למצכ של פשיטת־רגל. קצרה חוזר
המח חזרו

החברה
שהתפתחה למימדי ענק תוך תקופה
יחסית, סובלת בצורה חמורה ממחסור בהון
והיא שקועה עתה בקשיים פינאנסיים חמורים.
אות בסכומים של רבבות לירות של החברה
ללא כיסוי.
נסיונות החברה לקבל אשראי נוסף בבנקים נתקלו
בסירוב מוחלט.

הרשימה הממלכתית
אימונה את מרמורק
הרשימה הממלכתית, ע״מ, אימצה את קבוצת הכדורגל
של הפועל מרמורק שעלתה השנה לליגה הלאומית,
מסייעת לה בכספים, מתוך כוונה לתקוע יתד בין
אוהדי הכדורגל של הקבוצה בעתיד.

זוהי הפעם הראשונה שרשימה מפלגתית
מזדהה עם קכוצת כדורגל כודדת, ולא עם
מרכז ספורט כלשהו.

דבר מה שפ 1על1הולך ללא הרף
ששן, ח״ב להיות מ 1פעל על ידי
מה ש מפעיל אותו ללא הפ ס
כמו חשמל. ט״מקס אלקטריק
ומופעל בצורה כזו. מחשבה, אשר
רק הטכנאים המעולים ביו תר
של שנות ה 70-י כו לי ם היו
לבצעה: תא חשמלי ועיר, סוללה 1
מיוחדת-המצאה מבריקה של 1
תכנון מודרני -היא המפעילה
שעון טיימקס אלקטריק משוכלל
במשך שנה שלמה ויותר. בסוף
השנה, כל אשר עליך לעשות
הוא להחליף את הסוללה החשמלית
המופלאה. ושוב יפעל השעון למשך
שנה, ויותר ללא כל מנע יד. ט״מקס
אלקטריק פאר השיכלול בתחום הזמן
המודרני פועל ללא מתיחה. המוחות
המבריקים אשר יצרו שעון זה לא ראו
צורך כקפיץ ראשי, ואפילו לא במערכת

תה הם דאגו גם ל ע שו תו עמיד
מים, אבק וזעזועים. מחשבה
וחדת הוקדשה לעיצוב ותכנון מראה
השעון. עיצוב מודרני הוא חובה אשר
שעון כה מיוחד ח ״ בלקב לו.
אולם ההפתעה האמיתית הנכונה
לך הינה במחיר ה ט ״ מקס
האלקטריק: מחירו כשל שעון
ממוצע רגיל. ם׳ יכול לדרוש
יותר מזאת? אך אין זה הכל.
ל ט ״ מקס יש בארץ לשכת
שירות חדשה מעולה. אנ שי
השירות המוסמכים של ט״מקס
יטפ לו בכל פניה. במשךה שנ ה
הראשונה לקנית ה ש עון מבטיחי ם
לך אנשי ה שירו תהמוסמכים -
אחריות ללא כל תנאי ל שעונך.
אולם גם עם תם תקופה ,11 מובטח
ל שעונך טיפול המומחים במחיר
שלא יכסה אלא את הוצאות התיקון.

^0X0-1

1ם 1השתנו ע
״נוק

יו תר אנשים קונים טיינו7ן 0מכל ש עון אחר בעול
1רו דלווידיוז^י דווסדוגל״ו/זנזיוומ
1ז1ז1ו\

תמרורים

100

העדינה והארוכה...

מונתה. לתפקיד מנכ״ל משרד
מבקר המדינה, במקומו של יעקב הירש
שכיהן בתפקיד במשך חמש שנים, עוד־כת־הדין
רננה גוטמן שהיא האשד. הראשונה
המכהנת כמנכ״ל משדד ממשלתי.
שירתה בצה״ל •מ־ ,1948 פרשה מהצבא
ב־ 1956 בדרגת סגן־אלוף, עבדה מ״1958
במשרד מבקר המדינה ובשנים האחרונות
כסגנית המנכ״ל הממונה על הביקורת במערכת
הביטחון.
מונה. לתפקיד משנה לנשיא הטכניון,
פרופסור דויד חסון 46 יליד הארץ,
בוגר האוניברסיטה העברית בירוש לים
בה קיבל ב־ 1950 תואר מוסמך בכימיה.
השתלם באימפריאל קולג, וב־1956
קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון
ובאותה שנה הצטרף לסגל המחלקה להנדסה
כימית בטכניון, הועלה ב־ 1969 לדרגת
פרופסור מלא. נמנה על מייסדי האגודה
הישראלית להנדסה כימית בה שימש בעבר
כנשיא.
מונהי לתפקיד ממלא־מקום משנה
לנשיא הטכניון, פרופסור אגדה פ גינז־בורג
( )46 שנולד בפולין, עלה לארץ
נד ,1929 סיים ב־ 1953 את לימודיו בפקולטה
להנדסת חשמל בטכניון וב־ 1955 קיבל
תואר מגיסטר בהנדסת חשמל וב־1959
קיבל תואר דוקטור במתמטיקה. הצטרף
ב־ 1953 לסגל האקדמי של הטכניון וב-
1969 מונה לראש המחלקה החדשה למדעי
המחשב שהוקמה אז בטכניון. ב־ 1971 מונה
לפרופסור מלא.
נבחר. בוינה, בישיבת מועצת המנהלים
של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה
אטומית (סבא״א) ,ליועץ למנכ״ל
סבא״א -פרופסור ישדאדתפט רו ־
כסקי, סגן נשיא מכון וייצמן שהיה בז מנו
מנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית.
נהוג. בארמון הקיץ של האפיפיורים
בקאסטל־גאנדולפו, ללא אירועים מיוחדים,
יום־הולדתו ה־ 75 של האפיפיור

פאדלום השישי.

נחוג. באדיס־אבבה, בשלושה ימי
חג, יום־הולדתו ה־ 80 של קיסר אתיופיה
היילה סילאסה המושל בארצו 55
שנים.
נחוג. בצרפת, ייום־ד,ולדתו ה־85
של הצייר היהודי הנודע מארק שאגל.
נפטר ׳בב׳ית׳ דכר ^ ת ב ^ ^3ל
הסופר והמשורר שעלה לפני שנתיים מ־ברית־המועצות
דב (בורים) גאפוגוב ש נולד
בליטא, עבר עם משפחתו לגרוזיה,
למד שפות ותרבויות שמיות, תירגם ל עברית
את יצירת המופת הגרוזינית עוטה
עור הנמר, עלה לארץ כשהוא חולה במחלה
ממארת ממנה נפטר.
נפטר. בקיבוץ רמת־רחל, בגיל ,76
יהודה אלמוג (קופלביץ׳) שעמד שנים
רבות בראש המועצה האזורית בים־המלח.

יהודה אלמוג
מפועל נקיון לראש מועצה
יליד ליטא, מראשוני תנועת החלוץ ש אורגנה
על־ידי יוסף טרומפלדור, מראשוני
ההסתדרות, ציד בקונגרסים ציוניים,
החל עובד ב 1934-כפועל נקיון במפעל
האשלג בסדום, ממקימי מפעלי ים־המלח,
מזכיר מועצת פועלי ים־המלח שלמרות
פועלו הציבורי הרב, השתתפו בהלוויתו
עשרות בודדות של מלווים.
נפטר. בוואשינגטון, בגיל ,81 זקן
חברי הסינאט האמריהאי ויד׳ר ועדת
ההקצבות שלו, סנטור א לן א לנ ד ר מלו־איזינה.

₪ 8יי ₪

** איטר סיימה גולדה מאיר את
^ נאומה הגדול בכנסת, ביום הרביעי
שעבר, אמרתי לעצמי בחצי קול :

התגכר כמעשה חד־פעמי על אי-ה
אימון שהוא רוחש לנו וכוודאי לא
תצפה מאיתנו שנתגכר ככת אחת
על אי־האימון שחרש חריש עמוק
כדיכנו.

ואמנם, לתוך הקנקן החדש
(פנייה ישירה אל נשיא מצריים)
הצליחה גולדה לשפוך חלם ישן
מאד, שככר החמיץ מזמן.

אני מציע שנסלק אי־אימון זה בהדרגה,
במעשים שקולים ונבונים, שישנו את האווירה
במרחב ויוכיחו לעמינו כי אכן זורח
עידן חדש.
החלטתך לגרש את היועצים הסוביי טיים
היה מעשה ראשון כזה. עשית מעשה
לאומי גדול זה למדות שידעת כי הדבר
מחליש את כוחה הצבאי של מצריים

״אלטע זאכען, אלטע שייך!״

אנוואר אל־סאדאת, שאינו יודע אידיש,
הגיב בערבית :״זוהי נעימה ישנה.״

אחד מחברי־הכנסת, שקלט את הערתי
הנלחשת, פנה אלי בשאלה :״מה היית אתה
אומר במקומה 1״

אתגר זה מנקר מאז כראשי. מה
כאמת הייתי שם כפי גולדה, אידו
הוטל עדי לחבר את נאומה כאותו
כוקר ז

שאנו מכבדים את מניעיה הנפשיים, אני
מציעה לך את הדרך הבאה :
בשלב הראשון, יתקיים משא־ומתן בל־תי־ישיר,
בדרך נאותה שעליה נחליט
במשותף. במהלך משא־ומתן זה, יוכל כל
צד להתרשם מן ההצעות של הצד השני,
ולקבוע את שטחי ההסכמה ואי־ההסכמה.

אם יתכרר לשני הצדדים כי
אכן הונח כסיס סכיר להסכם שד
ממש, ייפתח השלכ של המשא*
והמתן הישיר.

אז תהיו מעוניינים בכך כמונו, כדי
למנוע אי־הבנות ואי־דיוקים לגבי ההסכם
הסופי.

* כולתי להסתפק ככך, אדוני ה7נשיא,
לולא אמרת בנאומיך כי אתה
מעמיד שני תנאים להסכם־שלום עם ישראל:
החזרת כל השטחים הערביים, שנכבשו
על־ידינו במלחמת ששת־הימים, והחז רת
הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני.

אילו חיברתי את הנאום, היו הדברים
נשמעים, בערך, כך :

דוני הנשיא, שמענו בהתרוממות
^ הרוח את החלטתך האמיצה לצוות
על היועצים הסובייטיים לנטוש את האדמה
המצרית.

ניסוה זה מעורר בעייה קשה,
מכיוון שמעולם לא הוגדר עד־ידך
כאופן מוסמך מ ה הן הזכויות
החוקיות האלה.

כצעדך זה, הוכחת שאתה ראוי
להחזיק כשדכיט השידטון שד העם
המיצרי הדגול, שידע כמשך
)5000 שנות היסטוריה שליטים
מפוארים כה רכים.
אף ני תהום המלחמה
בינינו, שמח לבנו בכל
לעם המצרי את כבודו
זה, אדוני הנשיא, בוודאי

לא אסתיר ממך שבלב רבים מאזרחי
ישראל מקונן החשש כי הכוונה היא להגשמת
מטרתם המוצהרת של אידגוני ה־פידאיון,
המבקשים לחסל את ישראל.
יתר על כן, בעיני רבים נראה הניסוח
הזה. שלך כתוכנית בת שני שלבים —
כשהראשון נועד להחזירנו לגבולות ה־4
ביוני ,1967 והשני נועד לחסל את המדינה
בכלל.

עדיין רובצת
מעשה המחזיר
וגדולתו. מעשך
היה כזה.

מוכן שחשש כזה, כל עוד הוא
קיים, מהווה מחסום כדרך לשלום.

ף* רם, לא אתה ולא אני יכולים
^ לשכוח את הסיבות שגרמו לנוכחותם
של יועצים זרים אלה על אדמת מצריים.

המערכה

הטראגית,

כמהות השלום שיושג כינינו. ככל
ששלום זה יהיה עמוק וכטוח
יותר, כן תגכר נכונותנו להחזיר
את השטחים כהקדם וכשלמות.
( )3הדכר מחייב, כמוכן, פית־רון
כל הכעיות התלויות ועומדות
בינינו, וסידורי־כיטחון עד פני הקרקע,
שלא ייפגעו בככוד הערכי,
אך שיבטיחו לנו ביטחון שד ממש.
הסידורים האלה ייקכעו במשא־ומתן,
ויכולים לכלול נוכחות זמנית,
פירוז, פיקוח, שינוי-גכוד כל־תי־מהותיים,
ועוד.

קשה לי לדרוש מעמי לתת את אישורו
להסכם־השלום, כל עוד קיים החשש
שמא טמונה בו מלמדת לעתיד. כמוך,

הנטושה

א דוני הנשיא
כין שני עמינו, היא הפותחת את
המרחב הזה, המשותף לשנינו,
כפני המעצמות הזרות.
מעצמות אלה דואגות, כמובן, קודם כל
לאינטרסים של עצמן. מי שקורא לעזרתן,
נאלץ לשרת את האינטרסים האלה, שהן
זרות לעניינם האמיתי של עמינו.
אף כי אנו מכירים תודה לבת־בריתנו
הגדולה, ארצות־הברית, אין לנו כל אש ליה
לגבי המניעים של מעשיה. בעוד אנו
משתמשים בעזרתה כדי להגן על חיינו
ועל מדינתנו, היא מנצלת אותנו כדי
להתבסס במזרח התיכון. כפי שנוכחת עכשיו
לדעת, הוא הדין לגבי פעולותיה של
ברית־המועצות.

•האם לא הגיעה השעה, אדוני
הנשיא, לשים קץ לתלותנו במעצמות
זרות? האם לא הגיעה השעה
להשתחרר מן הצורך לשרת
אינטרסים זרים?
כאשר פרצה המהפכה המצרית, בהנהגת
גמאל עבד־אל־נאצר, קודמך הדגול, היתה
מטרתה העיקרית לשחרר את המצרים,
ואת העולם הערבי כולו, מן השיעבזד
לכוחות אימפריאליסטיים זרים, שדיכאו
וניצלו את עמי ערב מזה מאות בשניק.
האמן לי, אדוני הנשיא, שזאת בדיוק הי־תה
גם מטרת מיפעל־התחייה הגדול של גו.

במעשך
הנועז, הצכעת על הדרך
להשיג, סוף־סוף, מטרה מיוחלת
זו. אם תמשיך כדרך זו באותו
אומץ־הלב, נוכל ללכת כה גם
אנו.

ף* רור לי, אדוני הנשיא, שמישקע אי־האימון
והאיבה, שנוצר במשך שלושה
דורות, לא ייעלם בן־יום.

איני מצפה מן העם המצרי ל

וממילא תלית את תיקוותך באי־חידוש
המלחמה מצדנו או מצדכם.

ממשלתי ואני הגענו למסקנה,
כי על מעשה נועז זה חייכים אנחנו
להשיב כמעשה נועז משלנו.
ן* די למנוע כל אי־הבנה, עלי להד־גייש
כי אין אנו פועלים מתוך חולשה.

להיפך.

מעולם
לא היתד. ישראל חזקה מבחינה
צבאית, כלכלית ומדינית, כפי שהיא כיום.
אין
אנו חוששים מפני שום פעולה צבאית.
עם כל הכבוד הראוי לצבא המצרי,
אין להכחיש כי יש לנו כיום עליונות
צבאית, שתישמר זמן רב. אנו משוחררים
גם מכל לחץ פוליטי זר. שני המועמדים
לכהונת נשיא ארצות־הברית הבטיחו לנו
את תמיכתם.

אולם גם בהיותנו כטוחים בעצמנו,
אין לכנו נתפס ליהירות.
יודעים אנחנו כי אין תחליף לשלום.
אנו מוכנים להעז ולהסתכן
למענו, מתוך תיקווה שגם אתה
מוכן לכך.
ך! נאומיך האחרונים אמרת, אדוני
6הנשיא, כי אתה מסרב לפתוח במשא־ומתן
י-שיד עימנו, מפני שאתה רואה ב־משא־ומתן
כזה ״השפלה״ ו״בניעה״.
איני סבורה שאתה צודק בהגדרות אלה.
לדעתנו, אין דרך טובה יותר ליישב את
הסיכסוך בינינו. אין לנו ספק כי רק משא-
ומתן כזה יכול ליצור את האימון ההדדי,
שבלעדיו לא נוכל לבצע את ההחלטות
הגדולות הדרושות.

אין ככוד גדול יותר, מאשר להביא
את השלום.
אולם מכיוון שזוהי עמדתך, ומכיוון

איני מצפה ממך, אדוני הנשיא, שתיכנס
למשא־ומתן עימנו מבלי שתשמע
מפינו הצהרה מוסמכת ומחייבת של כוונותינו.

כי דגלנו כמשא־ומתן ״כלי
תנאים מוקדמים״ ,היה כרור לנו
תמיד שזוהי סיסמה לצורכי תעמולה.
בבואנו
להציע לכם משא־ומתן אמיתי,
אנו מכירים בייחודו של הסיכסוך הקיים
בינינו, שאינו דומה לשום מלחמה אחרת
בעולם, מכיוון שמקורו בהתנגשות ההיסטורית
בין שתי תנועות־שיחרור גדולות.

חייבת גם אני להתחשב ברגשות הלאומניים
של מיעוט קיצוני, ובטנסיסיה של
אופוזיציה המוכנה להשתמש בכל אמצעי
כדי לנגח את הממשלה.
לפיכך אני מבקשת ממך להבהיר בקווים
כלליים מ הו הפיתרון לבעיית העם הפלסטיני,
הנראה לך.

אם כוונתך היא להקמת מדינה
פלסטינית בגדה המערבית וברצו
עת-עזה, מחוץ לגבולות הסופיים
שד מדינת־ישראל, כוודאי לא נתנגד
לכך. אם כוונתך היא לחיסולה
הסופי שד הטרגדיה של הפליטים,
ניתן לכך את ידינו כלב חפץ.

מצב מיוחד זה מחייב את שני
הצדדים להודיע מראש על כוונותיהם
העקרוניות.

אחרי הכל, מי כמונו יודע את סבלותיו
וייסוריו של פליטי

אנו מצפים ממך להצהרה חד־משמעית
שכוונתך היא להכיר במדינת ישראל הריבונית,
כחברה חוקית וקבועה במיש־פחת
העמים של המרחב, ולכונן שלום
בינה ובין כל עמי ערב.
אתה מצפה מאיתנו להצהרה חד-משכד
עית שתגלה את כוונותינו לגבי השטחים
הערביים, אשר נפלו בידינו במלחמה שלא
רצינו בה.
אחרי ששקלנו את הדברים בכובד ראש,
ומתוך הכרה כי כל הסכם שיושג יהיה
טעון אישור מראש של הכנסת והעם בישראל,
הסמיכה אותי ממשלתי להצהיר
את ההצהרה הבאה:

דוני הנשיא, אני אשד. קשישה,
ואין בלבי מישאלה לוהטת יותר
מזו: לנצל את שארית ימי כהונתי כדי
להשיג שלום־אמת, שיעמוד לדורות.
קצה נפשי בטכסיסים של תעמולה, וב־התנצחויות
עקדות של מלים.

ההצעה שאני מציעה דך היום
יכולה לפתוח דף חדש — ועזה
תיקוותי שתענה. צעדיך האחרונים,
שהוכיחו את גדולתך וגדולת
כני עמך, נוטעים כי את האמונה
שאין זו תיקוות־שווא.
אל־נא •נחטט בפצעי העבר. אנו בוטחים
בצידקתנו, כשם שאתם בוטחים בצידקת־כם.
נשאיר־נא להיסטוריון לפסוק את הדין
— ואולי ימצא ששני עמינו צדקו.
אמרת שאינך רוצה שחיילים זרים
יילחמו את מלחמת הערבים. אנחנו אמרנו
דברים דומים פעמים רבות. במלחמה אנו
עומדים זד. מוי׳ זה, לבדנו.

( )1אין פנינו לכיבוש ולסיפוח
שטחים. כל השטהים שנפלו לידינו,
כעיקכות ניצחוננו במילחמת-
מגן, מוחזקים על־ידינו כפיקדון
קדוש למען השלום. מוכ אנו
השלום,
תמורת

אני משוכנעת, אדוני הנשיא, כי
נים להחזיר את כ ל השטחים.
גם את השלום חייבים אנחנו לה(צ)
המידה והעיתוי של הח שיג לכדנו, כשאנו עומדים זה מול
זרת שטחים אלה תלוי, אם כן,זה

מכתבים משוד באשדוד
השוד האכזרי בבנק באשדוד, הוא אות
אזעקה רציני לפשע וההידרדרות שהולכים
וגוברים במדינה.
למרות מעשי השוד הרבים, לא הותקנו
עדיין מערכות אזעקה משוכללים בבנקים
רבים ולא הוצבו בהם שומרים מזויינים.
נראה הדבר כאילו יד נעלמת מעוניינת
בוונדליזם ההולך וגובר.
למרבה הצער גם העתונות אינה נותנת
הבלטת יתר למקרים הברברים האלה. היא
פשוט עוברת מהר לסדר היום, זאת אומ רת
לשוד הבא!
ובממשלה י יש להם ברוך השם בימים
טרופים אלה עניינים פנימיים שלהם :
הצהרות, הצעות, דחיות, פחד מפני איבוד
כיסאות, דירות שרד ומכוניות פאר.
כאילו כל המתרחש ברחוב זה מחוץ
לתחומה היא.
מאשה פו ר מן, רמת־גן
בעיית חאשה העובדת

מרגע שהתינוק נולד רואה המדינה את
חובתה להעניק עזרה להורים עד לחודש
השלישי של הילד. האמא־אם העובדת
זוכה למענק ולמשכודת המקבילה ל־12
שבועות עבודה שלה.
אולם החל מהחודש השלישי ועד שהילד
הולך לגן חובה, נוצר חלל מת עבור
כל רשויות החינוך, ונראה -שמבחינה
ממלכתית התינוק מפסיק לעניין את המדינה
עד לשנתו החמישית. דווקא בת-

מנת :!.רז/ז\ 1־ו7ב

מכתב־גלו של עקור איקו־יח

וווד לא אבדה תיקוות1ו!
החלטת הממשלה שניתקבלה ביום א׳ ,23.7.72 האוסרת
עלינו עקורי הכפר איקרית לשוב לכפרנו, היתה אכזבה גדולה
ומכה קשה עבורנו.
ציפינו כי הצדק בישראל ייעשה והיינו בטוחים שלא ייתכן
שהממשלה תקבל את ההחלטה הנ״ל. וזאת מכיוון שבתור אזרחים
נאמנים למדינה, בטוחים היינו, כי תוחזר לנו זכותנו הקדושה
הנ״ל אחרי ציפייה של עשרים וארבע שנים.
ב־ 1948 קיבלנו בבתינו באיקדית את חיילי צה״ל בצורה
חגיגית. כאשר ניתבקשנו לצאת מן הכפר בימים ההם, הובטח
לנו ע״י צה״ל. כי נשוב לכפר כעבור שבועיים. ההבטחה ניתנה
לנו לפני שהועלנו למכוניות של הצבא ואנחנו קיבלנו את
מילתהכבודשלצה ״ ל.
במשך עשרים וארבע השנים שעברו, לא הפסקנו מלבקש
לחזור לכפרנו. דרשנו לבצע את פסק הדין •של בית הדין הגבוה
לצדק משנת ,1951 הפוסק להחזירנו לכפרנו.
הוגדר דנו כי ראש־הממשלה קיבלה מידע מוטעה ולא
נכון לפני קבלת ההחלטה האוסרת עלינו לשוב לכפרנו. מר
ראובן אלוני טען בפני הממשלה, כי בשנת ,1948 היו באיקרית
רק 80 מישפחות וכי 40 מישפחות עזבו את המדינה. כמו כן
טען הוא, כי 67 מישפחות מבין 80 מישפחות הגיעו לידי הסכם
עם הממשלה וקיבלו פיצויים או קיבלו אדמות חדשות תמורת
אדמותיהן באיקרית.
המידע שנימסר למנדשלה ע״י מר אלוני הוא ללא ספק
מוטעה ! האמת היא כדלקמן :
אף מישפחה מאיקרית לא עזבה את הארץ לפני או אחרי
קום המדינה. מיספר המישפחות שלא הסכימו להגיע להסכם עם
הממשלה הינו 126 המונות כ־ 616 אנשים0 .ה״כ של אלה שהגיעו
להסכם עם מקרקעי ישראל הוא 31 מישפחות בלבד!
שטח אדמותיהם של התושבים שהגיעו להסכם עם מקרקעי
ישראל הינו יכ־ 400 דונם. אמת נוספת שברצוננו לציינה היא, כי
הרשויות הנוגעות בדבר התוודו בפני הוואתיקאן, באמצעותו
של הארכיבישוף חנא קילדאני ובמיסמך ר־שמי, כי שטח האדמות
של תושבי איקרית שלא הסכימו לשום הסכם עם הממשלה
מגיע ל־ 4500 דונם.
אנו מאמינים כי עשינו יותר משחייב האזרח לעשות.
הבטחנו לממשלה כי הננו מוכנים לוותר על אדמותינו שניתנו
לקיבוצים ולמושבים. אמרנו שאנחנו ויהודי המושבים, הננו אחים
ושאנחנו מוכנים להתחלק ולחיות חיי אהבה, אחווה וידידות
אם יוחלט להחזירנו לכפרנו ולשאר אדמותינו.
איננו מאמינים כי ביטחון המדינה ייפגע מהחזרתנו לכפרנו.
אנו חוזרים ומכריזים בקול רם, כי הננו אזרחים נאמנים
למדינה וכי לא ייתכן שנהווה, בשום אופן ופנים, כל מיטרד
שהוא על ביטחון המדינה שלנו.
אנו מזכירים, כי מיספר לא מבוטל של בנינו שירתו ועדיין
משרתים בשורות צה״ל ומישטדת ישראל. חלק מהם אף נפל
במילוי תפקיד וחלק חי היום כנכי צד,״ל.
אנו פונים אליכם כי תדונו מחדש במצפון ער ובכובד ראש
ואחריות מלאה בבעייתנו הכאובה וכי תתרמו ותפעלו ותעשו
כמיטב יכולתכם לשנות את החלטת הממשלה הנ״־ל, אשר נית־קבלה
כתוצאה ממידע מוטעה -שנימסר לראש־הממשלה ולשרים.

אריה אלקלעי
מצב מגוחך
קופה זו, במיוחד בין השנים שנתיים
לארבע, שהפסיכולוגים מגדירים אותה כתקופה
מכרעת בהתפתחותו הנפשית של
הילד, נאלצים ההורים להפקיד את בניהם
בידי כל מיני מטפלות.
ונוצר כאן מצב מגוחך: מצד אחד מנסה
המדינה ומשרד־העבודה לשכנע נשים
לעזוב את משק ביתם, ולהיכנס למעגל
העבודה במשק.
מצד שני השכר שאותו נאלצת לשלם
האמא למטפלת הוא כל־כך גבוה שלעי תים
עובדות האמהות עבור 80ל״י לחודש
שלא לדבר על כל הבעיות, הקשיים
שיש להם עם המטפלות.

משרד־האוצר מוכן להכיר בהרבה הוצאות
כגון: אשלים, החזקות רכב, הסבות
סמויות לעובדים, אך עדיין איננו
מכיר בעבודתה של אם ובהוצאות הטיפול
לילד כהוצאה לצורך הכנסה.
מפליא הוא הדבר שעד כה לא נתן איש
ממשרד העבודה את דעתו על בעיות אלה,
והדבר מוביל למסקנה עגומה: שאצלנו
במדינה מתפנים לטיפול בבעיות רק כשהן
הופכות להפגנות או נושא לטיפול של
קבוצות־לחץ חזקות.
איית אלקלעי, ירושלים

הגונב מג 1ב, פטור!
כמשרתים לשעבר בהיאחזות נח״ל סיני, נשמח אם תפרסמו מכתב זה.
שלום מתנחלי סיני (ליד אל־עריש, מצרים),
קראנו בעיתון בתמיהה ויגון, כי נגנב מכם חצי טון ענבים על־ידי
הילידים כהי העור, הברברים, היחפים, שאינם יודעים רכוש מהו, יושר
מהו, עבודה עברית מהי, כיבוש השממה מהו, ואהבת לרעך כמוך, מה
ששנוא עליך וכו׳.
אנחנו מקווים שהגניבות תימשכנה, כמו שכבר אמרו חז״ל :
״הגונב מגנב — פטור״.
בתקווה לחיסול הכיבוש, למען השלום.

שלמה לנגר, יצחק לאדר,
לשעבר ממקימי הנקודה הביטחונית, חה ...חה ...חה...

שי קו םהכנסייהבאיקריוז
בהזדמנות זו, הננו להביע את תודתנו העמוקה לעיתונות
הישראלית ולכל אזרח ואחראי, אשר עמדו לצד דרישותינו
הצודקות לחזור לכפרנו ובזה הם נילחמו למען הצדק. אנו ממשיכים
לבקש מהם להוסיף ולתמוך בנו, למען ביצועו של פסק״
הדין של בית־הדין הגבוה לצדק, גם ברגעים קשים אלה.
איננו מתנגדים למינויה של ועדה, הן רשמית והן ציבורית,
אשר תדון באופן יסודי ומציאותי במצבנו הקשה ואשר תעמיד
את הממשלה והציבור על מצבנו החמור.
אנו מתפתלים מכאב. המכה היא עצומה. ואף על פי כן
ולמרות מה שנעשה לנו, אנחנו עוד ׳מאמינים ומקווים, כי יישמעו
קולות המצפון, הצדק והאמת ויהדהדו: יתוקן העוול שנעשה
לתושבי איקרית! לא אבדה תיקוותנו!
מזל טוב
משרד־החינוך החליט סוף־סוף להתחיל
בלימוד השפה הערבית המדוברת. טוב
מאוחר מלא כלום.
אבל רק ערבית מדוברת, למה לא קרי
וכתיב• .סד, הנזק הצפוי למדינה אם הדור
הצעיר ידע את השפה הערבית על בוריה,
ויוכל להגיע לשיחה. חופשית עם
השכן הערבי.
האם נשקפת סכנה מהידברות?
מאיר בלומברג, ראושון־לציון
יוזמה מעשית

אני סבור שיש ליטול יוזמה מעשית
בכיוון של שבירת המוסכמות ביחס לנישואין
וגירושין הנהוגים בארץ, והנהגתם
של נישואים אזרחיים, או נישואים שלא
ברבנות האורטודוכסית.
אני מציע הקמתו של חוג מיוחד להיכרויות
לאנשים שהיה להם בעבר נסיון־
שלילי עם חוקי האישות הקיימים, או
של אנשים אשר מבחינה עקרונית מתנגדים
לנישואים ברבנות — והמוכנים
גם לעשות צעד מעשי לשבירת מוסכמות

בל תושבי איקרית,

כד על,ורי איקרית, כפר ואמה

אלה, גם אם הדבר כרוך בצעדים משפטיים.
מיכאל
פלג, חיפה

איפה מתחבא
שר ההיגיף והתרבות?
״העולם הזה״ ,1818״הצד השני
של הייאט״ ,רשות הדיבור למתכנני
המלון השנוי במחלוקת.

לא השתכנעתי מדברי אדריכלי סלון
הייאט, בראיון שערכתם איתם, כי אין
הם הורסים את נוף הר־הצופים.
לעומת־זאת אני משוכנע עתה כי מוכרחים
לתת את רשות ההכרעה בנושא
לצוות בלתי־תלוי של אנ-שי־מקצוע שיכלול
אדריכל, צייד, פסל וכדומה — אנ שים
בעלי הבנה ורגש לנוף ולאמנות.
את הקמתו של צוות זה צריך ליזום
בראש וראשונה׳ משרד־החינוך והתרבות
שמשום מה לא מראה נטייה להתערב
בנושא החשוב הזה שנקרא נוף ירושלים.
שהרי מי אם לא יגאל אלון, שהואגם שר־התרבות, חייב לראות בהרס נופה
ההיסטורי של ירושלים פשע תרבותי
ממדרגה ראשונה.
ומי אם לא יגאל אלון שר־החינוך חייב
לשמש דוגמה לנוער בנושא שמירת נוף
הארץ.
מירון צפריר, נווה־חייס, חדרה

ישוחררו הסוכנים
ככל העולם!

קשה לי להבין את הצביעות של חלק
גדול בציבור הישראלי.
מצד אחד יוצא רובו של הציבור בארץ
למען שיחרורם של נשפיץ ושפירא, סרבני
הגיוס בברית־המועצות ! ומצד שני
יוצא אותו ציבור בעד הישארותו של גיורא
נוימן בכלא.
מדוע י
כשאנו דנים בסרבנות גיוס, אנו חייבים
לדון לא בדעות אלא בזכויות.
לכן חייב כל אדם דמוקראטי לצאת נגד
שני מעצרים פוליטיים אלה בקריאה :
ישוחרר גיורא נוימן ! ישוחררו שפירא
ונשפיץ !
דני פלג, בת-יס
שילוב המינים
״העולם הזה״ ,1821״רחל המ־רחלת
— שאלה של זהות״ ,על
התפשטותה של ויקטוריה ביג־הקר,
הגבר שהפן אשה על״ידי
ניתוח, בנמל התעופה במינכן.

אני לא מבינה אותכם: בסיפור חמוד
כזה על הגבר שהפך אשד, שהתפשט במינכן,
לא יכולתם לדאוג לתמונות שלו/
שלה י
גם את הברת אל־על אני לא מבינה.
היא יכלה לנצל את המקרה לפירסומת לא
נררמלית. היא היתד, צריכה להוציא

התיאטרון הקטן מציג:
דליהפדי דלנד>הבימרו 1א ב ,7.-110111 אמר!

ויקטוריה כינהקר
הפך אשה
פלקט ענק של ויקטור/ויקטוריה ולומר:
״באל־על נוסעים על מושב אהד גבר
ואשה.״
כוויה שהיד, חדרה
• ויקטור/ויקטוריה לפני ואחרי —
ראה תמונות.

קוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תטו׳•
גות למכתכיחם.
העולם הזה 1822

בו טי קהשק די ם
כתב 1ביים;*ואל זי לגרי
01/־• י.ו!דטר

תל־אכיכ — בית-ארלוזורוב,
יום ד׳ 2/8ב־.8.30
נתניה — שרון,
יום ה׳ 3/8ב־.9.00
קרית־ביאליק -סביון,
יום ו׳ ,4/8ב־.9.00
תל־אביב — בית־המודה,
מוצ״ש ,5/8ב־ 7.45ו־.9.45

צפת -צליל,

יום ב׳ 7/8ב־.9.15
הרצליה -דוד,
יום ג׳ 8/8ב־.9.00
חולון — ארמון,
יום ד׳ 9/8ב־.9.00
כרטיסים: תל-אביב ,״לאן״
ו״חקוקו״ וביתר המשרדים.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655 :

סיקורת

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן ־ א מו ץונתיבהבריוזודה

בידור

מדור זה הוא תוספת דמלון המפורסם שד דן כן*
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים דשדוח
למערכת מדים וכיטויים משלהם.

חגיגת קייץ
בהיכל הספור ט
אריס סאן בהיכל״הספורט
תיאטרון סולן

מוצאי־שבת. כל עם ישראל שידו לא
השיגה נסיעה לחוץ־לארץ ואף לא מזגן
אוויר חיוני אחד, יוצא עם נשיו וטפו
לחפש לו שעשועים. ומי אם לא אריס
סאן, המבטיח כבר כמה שנים ש״בחיים
הכל עובר״ ישעשע לב הורים, ילדים,
סבים וסבתות בליל-קיץ שאחרי יום
מנוחה.
אבל, רגע אחד. זה לא כל כך פשוט.
מי שרוצה אריס סאן, צריך להתאזר
בסבלנות. הנה, הכינו לו עוד כמה הפתעות•
אמנם, המופע צריך להתחיל
בשמונה ושלושים, אבל כבר תשע ורבע,
זה לא הבדל גדול.
מחכים קצת, מזיעים קצת, רבים קצת
עם הסדרנים, ובינתיים, מגיעים לקוחות
מכל קצוות הארץ והסביבה, ובטנו של
הלוויתן הגדול הנקרא היכל הספורט
מתמלאת לאט לאט באנשים קטנים. אישם,
מאחורי הקרח של בלט על הקרח
עומדת בימה, ובשעה טובה עולים עליה.
מי לא עולה עליה ז מנחה חמוד
שהתגלה בלהקה־צבאית, לפני כמה שנים,

ש׳׳ מכנסיים ארוכים, המונחים נמוד
מאוד מתחת לקו המותן, בעלי כפתור אחד
מלפנים.

הכנסה צדדית

ש׳ ,מקור הכנסה נוסף על

ההכנסה הקבועה, כגון מעבודה נוספת, מהשקעות
שונות וכד׳.
״מהמשכורת אפשר למות מרעב. מזל שיש
לי הכנסה צדדית של איזה 2000 לירות לחודש״
ככה, היא עובדת בממשלה. זה טוב
בשביל מס הכנסה ובשביל הזכויות הסוציאליות.
אבל היא חייה מההכנסות הצדדיות שלה. היא
קוראת לזה השכרת חדר.״

לגבי יינות — חמוץ.

״יין מתוק אפשר לשתות כאפריטיב. אבל
עם האוכל — רק יין יבש״.
)2שומם, משעמם, חסר עניין, שאינו מושן.
״א ז אין השכונה ב :״יבש. אין פה משחקים.
אין פה ריקודים — כלום.״ (בטלוויזיה,
״ערב ששי״.)21.7.72 ,
עונ תהסלס פוני ם
תקופה מתה.
״עונת המלפפונים. איפה תמצא עכשו סרט
טוב ז״

התיח 0פ׳ ,הביע את דעתו, קבע עמדה, התייחס
בכובד־ראש, בשימת־לב, שם לב.
״אני לא יכול לדבר כשהחברים לא מתייחסים״
ובכן, בתור יו״ר, אני העליתי
את הנושא לדיון. אני מבקש מהנוכחים להתייחס•
מי מבקש את רשות הדיבור ן״

ש׳ קבוצת בני נוער, אשר שמו לעצמם
למטרה לצאת יחדיו להכשרה — ובעתיד
לעלות להתיישבות.

לאיפה

-לשמה :

מ ה? •^5מה נשמע י
ב :״חיים, ברוך השם.״
״א: נו, ומה״ככה
} 3ל ^ ש׳ ,אכזבה.
״נכנסנו לסרט. אל תשאל איזה נפילה.״ +
״למסיבת הסיום דאגו לנו והביאו אוטו משא
מלא בנות. אוך, זאת היתה נפילה ! מחוראות
אחת־אחת.״

והוא מספר עדיין את אותן בדיחות כמו
במילחמה שעברה, כל מיני תגליות צעירות
כמו זמר־חקיין שהוא מעין תזמורת
בצורת, הוא שותק אבל מכשיר ההקלטה
שלו צורח בקול מעוות.
ועוד נדחקים אל הבימה רקדניו המחו ננים
של שמעון בראון בשני מיספרים
מתוכניתם ג׳ז פלוס רוק. מתמיה הדבר
— האם זה המקום להציג קטעים מתוב־ניתם
החדשה י הבמה צרה ומלאה גיטרות,
דחוקה מאוד ובקושי רואים משהו,
מן המתרחש עליה. האורות קצת צולעים,
והרמקולים קצ ת חלשים
~ בקהל״׳צורחים :״לא שומעים״ ועוד

כל מיני דברים לא יפים, ואז — הפסקה•
תירס חם, ארטיק קר, ומהר לחזור.
השעה כבר אחרי עשר וחצי, הרבה
אחרי, אבל כדאי לחכות.
סוף סוף שומעים משהו ברמקולים
של היכל־הספורט. פתאום שמח ומוחאים
כפיים. אי־שם מאחורי הקרח מופיע האשף
להרמת מצב־הרוח של החבר׳ה. איך
שהוא מצליח לחמם את הקהל מאחורי
כל הקרח הזה, זה באמת פלא גדול. הגיטרה
שלו מתרוננת בשלל עצום של
מנגינות עם ריח־יפ ודגים מטוגנים, עם
מלים קצת מצחיקות בעברית, אבל לא
חשוב, העיקר שיהיה חם בנשמה.
ולו רק לא היה מסביב ההיכל הזה
והקרח הזה — היה אריס סאן יכול
להיות גם באמת.

תיאטרון
יא ירח, יא ירח,
נוה עעוית!
1חגיגת־קיץ מאת נתן אלתרמן
המחזה והבימוי: שמואל בונים

״לעולם איננו שוגים״ —
מאת אלכסנדר סולז׳ניצין,
הוצאת ״ספאר״138 .1972 ,
עט׳ 4.20 ,ל״י.
״תיק סולז׳ניצין״ — תיק
תעודי ערוך על-ידי ליאופולד
לאבדז, הוצאת פנגוין.1972 ,
264 עט 4.90 /ל״י.

אילו היה סטאלין שולט עדיין ברוסיה,
היה המצב הרבה יותר פשוט: איש לא
היה שומע, או יודע שחי אדם בשם סול-
ז׳ניצין, וממילא איש לא היה נחרד לגורלו
של מי שנחשב, ובצדק, לגדול הסופרים
החיים היום בברית־הסועצות.

לבשחור לב־כבד, כעס, טינה.
״מאז שרימה את בן־דודי בקלפים, יש לי
לב־שחור עליו.״

ממים הקרח

לא המחבר, בדמות יוסף ידין, הנושא
מונולוגים שבהם נחנק על הבימה מיש־קלו
של החרוז, לא בעלת המיסעדה,
זהרירה חריפאי, המנדנדת כמו בובולינה
ומדקלמת כמקהלה יוונית, ואף לא אחד
מן החוגגים על הבמה, משכנעים כי
אכן מתרחשים דברים בשכונת סטנבול.
כאילו להדגיש את חוסר האמון במה
שמתרחש, טרח הממחיז להסביר כל
רעיון בשלושה הסברים: קודם כמובן ׳
מכריזים על הבמה: הנה עולה ״איקס״,
פניו אורים וחיוך שפוך על פיהו!
(״איקס״ ,רק דוגמא) ,אחר-כך מסביר
״איקס״ בעצמו שפניו אורים וחיוך
שפוך על פיהו, ואז, רחמנא־ליצלן ניכנס
הפסנתר בקצב הסירטקי וכולם שרים על
״איקס״ שפניו אורים וחיוך שפוך לו על
פיהו.
וכש״איקס״ לא מופיע שרים על הירח,
ושוב על הירח ולסיום גם כן על הירח.
ואם מישהו יתבונן היטב בירח הצהוב
העולה מעל לתפאורה של שכונת סטג-
בול, בחגיגת־קיץ, יבחין בפיו כשהוא
ניפער בפיהוק ענקי. הירח מנומס, מצניע
פיהוקו. ביציע היו יצורים פחות מנומסים
ממנו שעשו להם חגיגת־קיץ של
קריאות ביניים. חבל רק שזו תגובתו
היחידה של הקהל הישראלי.

עונה ללא התרחשויות,

ש׳ ,פושע, המלשין למשטרה, או
שטי3ין| 3
מודיע ערבי העובד בשביל שירותי הבטחון הישראליים.
״יוסקה,
השטינקר שלנו בשכם מודיע, שמחר
תיערך הפגנה של נשים בעיר.״

זמר אריס סאן

סיקורת

סכנת התגלצ׳ות
מוסיקה: אלכסנדר ארגוב
תפאורה ותלבושות: אריה נבון

מי שראה בטלוויזיה (קלעים, יום ד׳
שעבר) את שמואל בונים ואריה נבון
משוטטים בסימטאות דרום תל־אביב ומחפשים
אווירה, חפצים, עצמים וכל מיני
השראות אוטנטיות לעיצוב התפאורה
של חגיגת קיץ, אולי השתכנע מה״ספונ־טניות״
וה״התלהבות״ על הבמאי בונים
כשהוא מסביר לתפאורן נבון ״מה הוא
רוצה״ בהצגה.
ואכן, אם היה קטע זה משודר טרום־
בכורה, עוד אפשר היה לקוות לחגיגת-
קיץ, מלאה באווירה ובריח־ניחוח של
דרום־העיר על סבליו הסלוניקאים, רוב־ליו
הטורקיים, עברייניו הפולניים, וה־סכינאים
שלו מצפון־אפריקה ומדרום-
צרפת.
אבל אחרי ההצגה, קשה מאוד לומר
שמימצאיהם של הבמאי בונים והתפאורן
נבון משכנעים ביותר: חגיגת הקיץ
שלהם בקאמרי אינה אלא חגיגה של
קרטון, עם דמויות שחיו פעם על הנייר
בשיריו המקסימים של אלתרמן, ועתה
משניטלה מהם שלוות הפיוט, והוטל
עליהם לנוע ולפעול, נותרו דמויות של
נייר בלבד.

אלא שסטאלין מת, ובעקבות מותו, באה
ההפשרה אשר הביאה להדפסת יום בחייו
111ל איבן דניסוביץ׳ .ומאז ועד היום, מצ־שערים
כנראה הרשויות במוסקבה על
שהתירו הדפסת ספר זה. כי סולז׳ניצץ
הצליח לתאר בצבעים חיים מאד, מאז
ועד היום, לא רק את ה״אושר״ המציף
את האדם החי בגן־עדן טוטאליטרי, אלא
שהוא ברא סידרה של דמויות אנושיות,
חמות ובעלות נשמה רוסית אמיתית, לפי
מיטב המסורת של דוסטוייבסקי וטולסטוי,
וזה רק הופך את סיפוריו למשכנעים ומזעזעים
יותר.
כך קורה גם בשני הסיפורים הקצרים
לעולם איננו ׳שוגים וביתה של מאטריונה.
הראשון, פרק קטן מתוך חוויותיו של סול־ז׳ניצין
במלחמה, עם הכפור, הרעב והעוני
של כפר קטן ובו תחנת־רכבת. הבי־רוקראטיה,
המהומה של תקופת המלחמה,
הספקות המכרסמים בתוך הדמות הראשית,
סגן־הממונה על תנועת הרכבות,
ההלשנה למשטרה־החשאית על חשוד אפשרי
באחת הרכבות המסיעות פליטים,
ותשובת המשטרה החשאית לשאלתו של
הסגן בקשר לגורל החשוד :״אל תדאג,
לעולם איננו שוגים״ ,כל זה ניראה אמיתי
וממשי עד כדי כך שכמעט ואפשר לחוש
בשלג החורק מתחת לנעליים, או לשמוע
את הסמל המסרב לפתוח את האפסנאות
לאנשים דעבים, משום שזה מחוץ לשעות
העבודה.
ביתה של מאטויונה הוא פרק אחר בחייו
של סולז׳ניצין, הקשור לתקופה ש אחרי
שיחרורו ממחנה העבודה, כאשר
נשלח להיות מורה בכפר קטן ומרוחק וגר
בביקתה עלובה, אצל אשה בישם מאטריו־נר״
אשה שכל מקורביה, שכניה ובני הכפר
ניצלו אותה, ילעגו לה בחשאי ואילו
היא לא ידעה כל חייה, אלא עמל ועוני.
אבל, אומר סולז׳ניצין, היא היתה אחת
מאותן בשמות יחידות המצדיקות את קיום
הכפר פולו, ומצדיקות קיומה של עיר
שלמה או אומה שלמה. והמבין יבין.
(המשך בעמוד )12

יז וזזוווו,

התווווג האבוד שד
מפקד חיל־אודר מגומי הוד
יד ר ועדת־הפנים של
הכנסת, מרדכי
הוא חובב־סיגארים מושבע.
אבל הוא מוכן להביא קורבנות
למען עקרונותיו. השבוע, בעת
הוויכוח של מלון ודיאט, סיפר
סורקים מה קרה כאשר
לחם בשעתו בתוכנית להש חית
את נוף הכנסת על־ידי
הקמת תחנת־בנזין מולה. סיפר
סורקים :״ביטלו את התוכ נית,
ובתור עונש הפסיק טדי
קולל! לתת לי סיגארים.״

סורקים,

הייתכן כי בני מהר־ש״ק,
פוליטרוק הפלמ״ח ואיש
ארץ־ישראל השלמה, הוא
עריק מהצבא? אכן, זוה^האמת
המרה. השבוע העלה פינחס
ספיר זכרונות מתקופת
היותו איש החלוץ בווארשה.
רוב הצעירים הציוניים עלו אז
לארץ לפני שהגיעו לגיל הגיוס.
אבל בני מהרש״ק היה
כבר אז עסוק מאד, וחיכה עד
הרגע האחרון. היה צורך לזייף
בשבילו ניירות כדי להוציאו,
ערב גיוסו לצבא הפולני.
9מדוע התפטר משה
סנה ב־ 1946 מתפקידו כיו״ר
המפקדה הארצית של ההגנה?
בתוכנית הרדיו חברים מספרים
על משה סנה, סיפר השר
ישראל גדילי כי חייס
דייצמן נפגש באותם הימים

נות להתפטר בגלל מה שהאנגלים
י עו ל לו לו ולא בגללי.״

9שלושה שהחליטו לחדש
את נעוריהם הימיים הם הכתב
הפרלמנטרי של הטלוויזיה
מיכה לימור, איש
חיל-הים מאיר נוי והקבלן
החיפאי יואל שטראוס השייך
למשפחת בעלי בית־הח־רושת
לגלידה שטראוס. השלושה,
בוגרי המחזור הראשון
של בית־הספר לקציני ים בעט,
יצאו בשבוע שעבר בסירת-
מיפרש שאורכה חמישה מטרים,
לקפריסין ולאיי יוון. כל
זאת בתנאי שתהיה רוח מתאימה.

אחת מהנאות החיים
שאבדו לו, סיפר בשבוע שעבר
מפקד חיל-האוויר, האלוף
מרדכי (״מוטי״) הוד :״פעם
היה בשיכון דן קולנוע שפנינה
(אשתו) ואני היינו הולכים לראות
בו מערבונים. אבל מאז
החלו לפרסם בעיתון, מפקד
חיל-האוויר ורעייתו היו אמש
בקולנוע דך — איננו עושים
זאת.״
כל המנכ״לים של מש־רדי־הממשלה
שווים — אבל
יש השווים יותר. מדוע? מפני
שלפי החישובים המסובכים
של שכר עובדי המדינה, יש
כל מיני תוספות. לפיכך היה
המנכ״ל היקר ביותר ישעיהו
לכי א, מנהל מישרד־הביטחון
שהתפטר בינתיים, כי היה לו
תואר של ״חוקר מדעי״ ,מ התקופה
בה עבד ברפאל. אח־ריו
בא מנכ״ל הבריאות, כדוד
פדה, המקבל שכר מיוחד
עבור ״כוננויות״ ,כנהוג לגבי
רופאים בשרות המדינה. אחריו
צועדים המישפטנים: מג־כ״ל
מישרד־המישפטים צבי
טרלו, ומנכ״ל מישרד מבקר־המדינה
יעקב הירש, ש פרש
השבוע מתפקידו. אחריהם:
כל המנב״לים שהם

9באחת מהרצאותיו של
המרצה לסוציולוגיה של התיאטרון
ד״ר אורי רם נכחה
סטודנטית שהתעקשה לענות
על שאלות רק בעברית צחה
כשהיא מדגישה במיוחד מילים
בהן הופיעה האות פ׳ דגושה.
הדבר הרגיז את הסטודנטים
ואת המרצה אבל הסטודנטית
לא התחשבה בהם. בהקשר זה
סיפר אורי רם על סטודנטית
אחרת שדיברה בצורה דומה,
אבל רק במילה אחת היא ויתרה
על העברית הנכונה ולא
הדגישה את הפ׳ :בשם מש פחתה
שהיה פישר.

1י | 1י| 1111 ״11־ 1־ ״1 1 ^ 1שר־הבריאות הלך אחרי סיום
מושב הנעילה של הכנסת לפני
!!!#י 1 צאתה לפגרה ביום הרביעי שעבר לחזות בקונגרס הצחוק הציוני
הראשון שנערך בבנייני האומה בירושלים. לאחר המופע ניסו הזמרת
יפה ירקוני והבדרן גדי יגיל לשכנע את השר לעלות לבמה ולרקוד
טנגו. השר סירב. גס נסיונותיה של אשת השר, גרטי שם־טוב (לידו),
לשכנע את בעלה לעלות לבמה ולהראות כוחו בריקוד — נכשלו.
האירי הרפובליקאי, שמע ר

האשה, מארץ דה־בורקח

( )34 ביקרה במחנות הפידאיון.
ואילו מנהיג האגף היריב, המכונה
״זמני״ ,דיוויד או״
קוגל 34 הודיע לו שהוא
רואה את שתי הדוגמאות ל־מילחמתו
במחתרת האנטי־ברי־טית
קפריסאית ובאירגון הצבאי
הלאומי. לעומת זאת אינו
רואה דוגמה במאבק צ׳ה גב״
ארה, שהוא ״תיאורטי מדי.״
8בחצות ליל שישי האחרון
היה שמח בחיפה. יותר
נכון בטכניון של חיפה. הופיעה
שם הזמרת הישראלית
המופיעה מזה שנים ברחבי העולם
אסתר עופרים שבאה
לארץ כדי לככב בסרט טלוויזיה
שמפיקה החברה הישר
אלית
3פלוס. ההסרטה תי משך
שבועיים בהם יצלמו את
אסתר מסיירת באתרי ארץ הקודש.
לטכניון בחיפה הגיעו
רבים ממעריציה התל־אביביים
של אסתר עופרים. אפשר היה
לפגוש שם את הבדרן דודו
דותן שחזר יומיים קודם לכן
מצרפת, את הזמרת אכיכה
רווה, השחקנית טליה שפירא
ואת תיקי דיין שהופיעה
השבוע בפעם האחרונה
בתוכנית היחיד שלה שהפיק
גיורא: וריק. גם האמרגנים

חיים סכאן• ,טמואד צמח
ודני בן״אכ באו לשמוע את

הכוכבת. אך התל־אביבים קצת
נדפקו. כשהגיעו למקום הוא
היה מלא מפה לפה והם נאלצו
להסתפק בישיבה על הריצפה
למרגלות הבמה.

פסוקי השבוע
• מזכיר חכרת-העוב-
דים, אשר ידלין על יצחק
בן-אהרון :״שנינו נבחרנו
באותה דרך. אך בן-
אהרון נבחר למרות דיעותיו
ולא בגללן.״
• עו רף ״ הארץ ״ ,גר
יטוס שו קן, על דרישתו של
לביב לקבל את תמורת מסמכי-
לנסקי מעורר־דין בסוק בדו־לארים
:״רדיפה פרפקציוניסטית
משונה אחרי עבירה מושלמת.״

כעל-הפסוקים, שלום

רוזנפלד, על האמרגן הנעלם
גיורא גודיק :״אמרגן ש צבר
בתולדות התיאטרון־היש-
ראלי הרבה זכויות ועוד יותר
— חובות.״

• כעל-המעשיות יוסף
ג׳י ז ״אני חושש שהרוסים
כבר גילו שאני הוא ששיבש
את היחסים בינם לבין המצרים.״

פונק
סינטרה

( )56 מבלה עתה חופשה במונטה קר־לו
בחברת צעירה גרמניה בשם איידי
לייפז. השבוע הצליח צלם זריז לתפוס את סינטרה במערומיו.
לא לגמרי, כמובן. רק בלי הפיאה הנכרית. היה זה כשפרנקי ירד
לבריכת המלון, סקר את השטח, לא ראה את הצלם שהתחבא, הוריד
את הפיאה ושיזף את קרחתו. המצלמה קלטה גס את הכרס שצמחה.
עם הנציב העליון שדרש ממנו
לדאוג להפסקת פעולות המרי.
וייצמן שוכנע מדרישת הנציב
ושלח את מאיר וייסגל אל
משה סנה כדי שיבקש ממנו
להפסיק וגם רמז לסנה שאם
הוא לא יסכים לבקשה, ייאלץ
וייצמן להסיק את המסקנות
מהסירוב .״וייסגל,״ השיב אז
סנה ,״תאמר בבקשה לד״ר
חיים וייצמן שאין טעם שיתפטר
בגללי. עכשיו אני אעשה
זאת ואתן לוייצמן את ההזדמ־

מוסמכים למדעים, מהנדסים
וכר. רק אחר־כך באים מג־כ״לים
״פשוטים״ ,כמו מנהלי
משרדי החקלאות, השיכון והפנים.

מסתבר כי בכל זאת יש
קשר כלשהו בין אירגוני־המח־תרת
האיריים ובין סיכסוך יש־ראל-ערב.
כאשר ראיין העיתונאי
האמריקאי סיירוס סולצ־ברגר
את מנהיגת האגף ״הרשמי״
(השמאלני) של הצבא

ציונה טוכטומן

הדוגמנית הבלונדית הופיעה השבוע בתצוגת־אופנה במלון אילת באילת.
בנוכחות סגן ראש העיר ג׳קי פריאל הציגה ציונה את האופנה
האחרונה של בגדי הנשיס תוצרת טוויגי וגוטקס ואת האיפור של הלנה רובינשטיין. התצוגה נערכה
באווירה לא רישמית על שפת הבריכה החדשה של המלון כשהמדגימים לוגמים מדי פעס מכוסות הוויסקי.
בסוף התצוגה, כטוב ליבם במשקה של שני הדוגמנים שהציגו במקום לבוש גברי, הס זרקו את ציונה
שחבשה פיאה בצבע סגול, לתוך הבריכה. הדוגמנית קיבלה זאת ברוח טובה והרביצה שחיה מסביב
לבריכה בחברת הדוגמן שקפץ אחריה וניסה לתפוס את הנעל של ציונה טוכטרמן, שצפה על פני המים.

סיקודת
(המשך חעמוד )10
אם סיפוריו של סולז׳ניצין הם חובה
לאוהבי ספרות טובה, הרי ספרו של לאבדו
הוא עניין אחר במקצת. לאבדו, פרופסור
המקדי-ש את כל מרצו לספרות הרוסית
החדשה, כפי שהיא נראית במערב, אסף
קובץ דוקומנטים הקשורים לקאריירה הספרותית•
של סולו׳ניצין במולדתו, החל
מן הרגע בו התקבל באהדה, עם עליית
חרושצ׳וב, ככלי נשק לנגיחת דמותו של
סטאלין, ועד לגירושו מאיגוד הסופרים
הרוסי, כאשד נמצא שהוא מויק לשמה
הטוב של בדית־המועצות במערב. במיוחד,
משום שכל הספרים שכתב ולא פורסמו
מעולם בארצו, ראו אור וזכו לשבחים
בשדות זרים.
העניין האמיתי בתעודות אלה, שחלקן
מוכר כבד, אינו כל כך בהבהרת דמותו
של סולדניצין, אלא בתגובות שהוא מעורר
סביבו ברוסיה הסובייטית. בישיבות
של איגוד הסופרים המונצחות כאן, במכתבים
למערכת פראוודה ואיזבסטיה, בהתקפות
המוחצות נגדו בליטראטורנאיה גא־זטה
(הבטאון הספרותי של איגוד הסופרים)
,בכל אלה מצטיירת דמותה של
האינטליגנציה הרוסית, שיש בה, מצד
אחד, אנשים אמיצים המוכנים להילחם
למען רעיונות שבהם הם מאמינים, כמו
טווארדובסקי, שפירסם לראשונה את סול-
ז׳ניצין, או מדבדב, המדען שהושלך לבית
המשוגעים בגלל דעותיו, וי״שנם כל אותם
מלכחי־פינכא, שליחי־השלטון, שאמת
המפלגה עדיפה בעיניהם על אמת אחרת.

האם היא מ שתמ שת בדיאודורנט או בבושם יקר?

התשובה היא כמובן. בשניהם. י
דיאודורנט ובושם בתכשיר אחד, מסדרת מוצרי פנז׳אל.
הדיאודורנט של פנז׳אל מרענן ומעניק לך הגנה מלאה בחוס ובלחות.
יחד עם זאת הוא מעניק לך ניחוח של בושם רענן ונשי.
ובכן דיאודורנט או בושם?
מדוע לא תנסי ותחליטי לעצמך .־׳
פנז׳אל דיאודורנט במיכל ספריי או א 011-0דז
מיוצר בישראל ע־׳י בלמיו בע־מ. המפיצים: חב׳ נורית בע־מ.

אפשר לשכור
מערכות סטריאו משוכללות,
מוסיקת רקע וריקודים,
לרותונה,למסיבה ולכל אירוע.
בוא לככר מסריק 14
או טלפן
221986

אלכסנדר פולז׳ניצץ
בשדות זרים
ומעל כולם, הפוליטרוקים, הקובעים בסופו
של דבר את גורל הספרות, למרות
שכדברי סולז׳ניצין, אין להם שום הכנה
לכך.
אולי זה ההסבר ליחס הרשמי ברוסיה
אל הסופר — שבתחילה שנות הששים
נחשב למוכשר וחשוב, באמצע שניות הששים,
היה מוכשר וסוטה, ובסוף שנות
הששים, הפך לחסר כשרון, סוטה ומסוכן.
בהצצה בתוך חיי הרוח של ברית־המוע־צות,
זאת תעודה מרתקת.
חשפנית יוגוסלאבית, העובדת בגרמניה,
עומדת לקבוע תקדים חשוב במערכת
יחסי־העבודה באדץ זו. החשפנית,
ורה סלאביה (שמה האמיתי פאנקאו) ,המשתכרת
כ־ 1300 דולר לחודש, דרשה
ממעבידה חופשה בתשלום לאחר שנת
עמל קשה. המעביד סירב לשלס ובית־הדין
לענייני עבודה נתן לו גיבוי בטענה
שחשיפנות אינו מיקצוע מן המנין
מאחר והוא מנוגד לחוקי המוסר. ורה
פנתה מיד לאיגוד המקצועי שלה, המאחד
כאלף חמש מאות חשפניות אשר
שכרו פרקליט והביאו לפני בתי־המשפט
הוכחות כי החשפנות הוא מקצוע מכובד
בהחלט, המשלם מסים כמו כל מקצוע
אחר, ואפילו הטלוויזיה הגרמנית אינה
בוחלת בו. אז מדוע לא לתת תנאי עבודה
נאותים?
על כך יצטרך להשיב בקרוב בית־משפט
גרמני. ומה דעת ההסתדרות על
נושא זה? האם מתכוננים כבר להקים
בה סקציה לחשפניות?
רעולם הזה 1822

כ שהודר בפיהם, חזרו ס ׳ בירוו -הביתה !
את מקומות־מגוריהם המרווחים ברחבי הארץ,
נטלו חופשה מעבודתם, סגרו את
עסקיהם, השביתו את ילדיהם מלימודים
— והתקבצו בין חורבות בירעם. היו שם
כ־ 400 גברים, נשים וילדים, ולמתבונן מבחוץ
נראה האירוע בפיקניק צבעוני. אולם
לשובתים עצמם, ולידידים והאוהדים הרבים
שהצטרפו אליהם, היה ברור יפה שאין
זה פיקניק: הם עלו למקום כשבליבם
בוער הנדר בן 24 השנים: אם נשכחך
בירעם, תשכח ימיני. החלטת ממשלת ישראל
להשכיח מליבם את בירעם סופית —
הציתה את הגחלת הלוחשת של התקווה
ללהבה בוערת של יאוש.
כך אפשר היה לראותם שם השבוע,
נחושים בהחלטתם. אנטואן, שהגיע מאר־צות־הברית
ברגע הנכון, מונה על־ידי
ועד־הפעולה לאחראי על יחסי־הציבור של
המיבצע. מאז פרוץ השביתה, הוא ניצב
על מישמרתו ללא הרף, מקבל את פניהם
של תיירים ומבקרים, מסביר להם את
עובדות החיים המכוערות: כיצד קיבלו
בני הכפר המרונים * את פני חיילי צה״ל

** 1פני שלושה שבועות, עבד עדיין
/אנטואן מחול כאח רחמן בבית־החולים
שליד אוניברסיטת וירג׳יניה. השבוע, ניתן
היה כבר לראותו שובת ליד השלט
הציורי שתקע משרד התיירות בסמוך לכנסייה
החרבה של בירעם, בגבול לבנון.
בשלט זה, מסבירה מדינת ישראל להמוני
התיירים הפוקדים את האתר המקסים,
כי שרידי בית־כנסת עתיק שנתגלו
במקום מוכיחים, שבזמנו היה כאן ישוב
יהודי עתיק. אנטואן מסביר לתיירים דברים
שונים במיקצת: לא אמת מלפני מאות
שנים — אלא אמת אחרת, מלפני 24 שנים
— והרבה פחות נעימה.
בשלוש השנים האחרונות ישב אנטואן
בווירג׳יניה הרחוקה, למד שם רפואה. כיום
בן ,18 זכה להיות התלמיד הצעיר ביותר
שלמד שם אי־פעם בפקולטה זו. בעוד
שלוש שנים, כאשר יסיים את לימודיו ויח זור
ארצה, יהיה הרופא הצעיר ביותר בישראל
— בן 21 בלבד.
אנטואן עצמו הוא יליד חיפה, אולם
הוריו היו תושבי הכפר הערבי בירעם,
לפני שסולקו משם בכחש על־ידי ממשלת
ישראל. משחר ילדותו, ינק אנטואן
את הידיעה כי בירעם הוא כפר מולדתו,
כי למעשה הוא פליט, וכי יהיה לנצח פליט
— עד שיחזור לבירעם.

* כת נוצרית זו, המרוכזת בלבנון! ,קראית
על־שם מייסדה, הנזיר מרון. הכת
פרשה מהכנסייה היוונית־האורתודוקסית
במאה השביעית בגלל אמונתה כי בדמותו
של ישו התמזגו הצד האלוהי ור!צד
האנושי במהות אחת ויחידה. וזה, בניגוד
לאמונה הנוצרית המקובלת, כי אלו הן
שתי מהויות נפרדות. בשלב מאוחר יותר
קיבלו עליהם המרוניס את מרות האפיפיור
הרומאי, אך לא ויתרו על ייחודם הדתי.

קיבל תי
הלם

** ספר אנטואן :״הייתי בן 15 כש־ן*)
גמרתי את התיכון הבפטיסטי בפתח-
תקווה. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות
רופא. ידעתי גם שבארץ אין לי סיכוי
להתקבל לבית־הספר לרפואה. ודאי לא
בן .15 החלטתי לנסוע. הורי, שגרים בחי-

לא להשיר!

פרץ 36 אב לחמישה ילדים, חקלאי
משומרה, שהאדמות שהוא וחבריו מעבדים
שייכות לחקלאים ערביים שגורשו מכפרם.

פה מאז שעזבו את בירעם, עזרו לי. היום
אני לומד שנה שלישית רפואה, ועובד
כאח בבית־חולים על יד האוניברסיטה.
״לפני שלושה שבועות קיבלתי מכתב
אקספרס מהורי. יש סיכוי, הם כתבו לי,
שנחזור לכפר מולדתנו. השמחה שלהם
בלטה מכל שורה, מכל מילה. גם שלי.
״הם כתבו לי גם על כל מהלך הפעולות

והמגעים עם השלטונות. מיד עם קבלת
המכתב, ביקשתי חופשה מבית־החולים וח זרתי
לארץ. בלוד קניתי עיתונים — וקיבלתי
הלם: הכותרות הכריזו כי הממשלה
החליטה -לא להרשות לנו לחזור הביתה.״
החלטה זו גרמה בשבוע שעבר לש־ביתת־השבת
הגדולה ביותר שפרצה
אי־פעם בישראל: מאות מבני בירעם נטשו

לא להשיר!

טוען בלהט
ראובן אלוני
(בעלה של שולמית אלוני) ,סגן ראש
מינהל מקרקעי ישראל שמסר בישיבת
הממשלה פרטים עובדתיים, שלדברי העקורים
היו כוזבים. בגלל דבריו אלה פתחו
בני בירעם בשביתה, בטענה שהחלטת
הממשלה שלא להחזירם היתה מוטעית,
ועליה לקיים דיון מחודש בשאלה.

(המשך מעמוד )13
הכובשים בפרחים, בתום מלחמת השיח־רור.
כיצד נתבקשו לעזוב את כפרם לכמה
ימים. כיצד פוצצו כל בתי הכפר — וכיצד
לא הורשו תושביו לחזור יותר אליו. כיצד
הורה בית־המשפט הגבוה לצדק להחזירם
לכפרם — וכיצד עקפה הממשלה את הצו,
בהשאירה את הכפריים השלווים, שהיו
ידידותיים לישראל, פליטים 24 שנים.
תמיד רצינו ל חזור
6 *9א הרחק מעמדתו של אנטואן, מל/מד
שובת אחר, המורה בישארה שקור
בן ה־ ,42 את ילדי השובתים פרק בהיסטוריה.
מאחורי הכנסייה העתיקה, ההומה
אדם, הוצב לוח שחור, והתלמידים יושבים
מולו על האדמה. דברי שקור ואנטואן דומים:
הוא מספר לילדים את סיפור בירעם.
בסמוך לכיתה המאולתרת, פרשו קבוצות
שובתים שמיכות, הקימו אוהלים, יושבים
מפטפטים בעליזות. הילדים משחקים, מטפסים
על גג הכנסייה. אחרים מנקים קצת
את השטח, מנסים להפוך את השהות הע לולה
להיות מושכת, לנעימה יותר. הנשים
עסוקות בבישול. פיקניק עליז.
החל מהשבוע, מארגנים השובתים תורנות
של גברים שיישארו במקום עם ד,נ־

היהודיה

כרכה בן־איש חברת קיבוץ השומר־הצעיר
ברעם סבורה שאין להחזיר את הפליטים. בן־
איש לא יכלה לנמק טיעונה. הסיבה: בעלה סחבה בכוח מהמקום.
שים והילדים. הגברים האחרים ייצאו לעבודה,
ועם ערב יחזרו למקום השביתה,
ילונו תחת כיפת השמים, באוהלים. בניין
הכנסייה מיועד ללינת הזקנים והחולים.

הנן החוזר =

אה שנה שלישית באוניברסיטת וירנ׳יניה,
חזר לבירעם נוארצות:הברית כאשר קיבל
מכתב מהוריו שיש סיכוי לחזור לכפרם.

המנ שלים מברכים
א ת המנו שלים

* 11 ספר יוסף אסמיר, מפעילי הכפר :
״ביום שבו התפרסמה החלטת הממשלה
שלא להחזיר אותנו, התאספנו לדבר
מה לעשות. החלטנו כולנו: הגיע הזמן
לחזור. עוד באותו יום ארזנו חפצים, ולמחרת
יצאנו לבירעם.״
״כולם מברכים אותנו על מה שאנחנו
עושים כאן. גם יתר תושבי גוש־חלב. גם
אנשי דובב וברעם. חברי ברעם הביאו
לנו מיטות ושמיכות. חבר׳ה מדובב באו,
בירכו אותנו, הביאו לנו ארגזים עם פי־רות.״

גיבעה סמוכה לחורבות בירעם, יושב

הערניה

״נשבות כאן כל זמן שהממשלה לא תחזיר
אותנו למקום באופן חוקי,״ טוענות נשות
כירעם. אנו מוותרות על נוחיות ועל הכל. העיקר לחזור לכפרנו.״

על הקרקע קיבוץ ברעם. מהמקומות הגבוהים
של הקיבוץ ניתן להשקיף על שביתתם
של בני בירעם. קשה לומר שחברי
הקיבוץ השייך לשומר הצעיר, נהנים מתביעת
בני בירעם לחזור לכפרם. בהחלטה
שנתקבלה בקיבוץ, לאחר ויכוחים לוהטים,
הוחלט שלא להגיב על דרישותיהם של
בני בירעם. וזאת, למרות שבני בירעם
הודיעו שאין הם דורשים את האדמות ש נמסרו
לברעם או ליהודים אחרים. כל
מה שהם מבקשים זה לחזור לכפר —

אלה מאיתנו, בעיקר הצעירים, שדרשו
לפרסם הודעה התובעת מהממשלה להח זיר
את אנשי בירעם — גונו. יש כמה
חבר׳ה שבסתר הולכים לבקר את השובתים,
ואף עוזרים להם. אבל הפעולה
שלהם נתקלת באיבה מצד חברי הקיבוץ
הוותיקים.
שלישי, שהיה מוכן להגיב, היה איצקו
מאסטרו, מזכיר הקיבוץ. תגובתו :״אנחנו
לא מגיבים.״ כאשר שאל אותו כתב

שיעור בציונות

מעביר בישארה שקור לילדי בירעם המקשיבים להרצאותיו
על הכפר, הנערכות בחיק הטבע מאחורי
הכנסיה. הילדים משתתפים בשיעורים בצורה ערה ביותר וכמעט ואין העדרות מן הכיתה.
ולהחזיר להם את הקרקעות הלא־מעובדות
בלבד.
חברי ברעם המשיכו לשמור השבוע
על שתיקה רועמת, מלבד כמה יוצ אים
מהכלל. כמו ברכה בן־איש למשל.
בתשובה לשאלת כתב העולם הזה האם
יש להחזיר את בני בירעם לכפרם, השיבה
:״לא, חלילה!״ היא רצתה עוד להסביר
את עמדתה — אך בעלה גרר אותה
במהירות מהמקום.״

שביתת שנת

כזו לא ערכו נשות בירעס בחייהן. על האדמה, על גבי
שמיכות ועל האבנים הן יושבות וממשיכות לנהל נושק
בית כאילו במטבחן הפרטי הן נמצאות, כשהילדים הקטנים מקפצים סביב האמהות.

אחר היה קיבוצניק כבן ,22 שסירב
להזדהות. סיפר הוא :״אני לא מוכן לגלות
את שמי, כי יתחילו לרדוף אותי.
נערכו אצלנו, על הבעייה של פליטי ביר־עם,
ויכוחים ארוכים, והוחלט לא להגיב.

העולם הזה בדבר העזרה וההזדהות שמעניקים
כמה מחברי הקיבוץ לשובתי בירעם
— פתח המזכיר את הדלת, הצביע באלם
על היציאה, ליווה את חוליית־הכיסוי למכוניתם
:״אני אוסר עליכם לדבר עם
חברי הקיבוץ,״ הזהיר.
מאיר פרץ ( )36 תושב מושב שומרה,
היושב גם הוא על אדמות בירעם, אינו
פוחד לדבר :״לא ניתן להם את
הזכויות שלנו. ארץ־ישראל היא שלנו,
לא של הערבים. אוי ואבוי אם הממשלה
תחזיר אותם. לא נרשה. הממשלה לא
יושבת על הגבול. אנחנו יושבים על הגבול.
קודם שהממשלה תשב כאן — אחר
כך שהיא תחזיר את הערבים.״

במדינה
העם
מ מ שלת חלם
לא ה ח לי ט ה
המרחב היד, כמירקחה.
נשיא מצריים הציע בכל יום הצעה חדשה
— ״הסדר שלום״ במקום ״הסכם
שלום״! ועידה בינלאומית של ישראל,
מצריים וארבע הגדולות; הסדר חלקי לפתיחת
התעלה.
שר־החוץ המצרי יצא במסע בהול לבירות
המערב כדי לפתח מיתקפת־שלום
מצרית חדשה.
הסובייטים נטשו את מצריים בקצב,
והשמיעו אנחת־הקלה שהידהדה בעולם.
במה עסקה בשבוע זה הישיבה של ממשלת
ישראל?
התשובה יכלה להיכתב על־ידי סאטי־ריקן
מרושע :
• אבא אבן הרצה, בנימה הנפנית, על
קבלת־הפנים ה״חיובית״ לה זכתה הודעתה
חסרת־התוכן של ראש־הממשלה בכנסת
(ראה הנדון).

נגד .13 מכיוון שד,סיעות הקומוניסטיות
לא הצביעו בעד גח״ל * ,היה ברוד שהצעת
הקואליציה לא תזכה ברוב.
שלושה מוסקטירים. ואכן, כאשר
העמיד יו״ר הישיבה, ח״כ מפ״ם שלמה
רוזן, את הצעת הקואליציה להצבעה, היתד,
התוצאה מוזרה.
בהצבעה ראשונה נתקבלה ההצעה ברוב
של 16 נגד .14 מנחם בגין דרש למנות
את הקולות שוב, ואז ירד הרוב ל־
15 נגד .14
באותה שעה ישבו באולם שלושה אנשי
אופוזיציה, שנמנעו מהצבעה — ובכך
הצילו את הצעת הממשלה. .היו אלה ח״כ
מק״י שמואל מיקוניס, ח״כ אגו״י יהודה
אברמוביץ (שחברו, מנחם פרוש, הצביע
נגד הממשלה) ח״כ רק״ח אברהם
לבנבראון.
מדוע הציל דווקא איש רק״ח את הממשלה?
לא היתד, לכך סיבה. לבנבראון,
ח״כ חדש שנכנס לכנסת במקומו של ה־ח״כ
הערבי אמיל חביבי, פשוט התבלבל.
היו״ר החווירה. אם נחרדה הממשלה
נוכח הצלה דחוקה זו, לא ניכר הדבר
בכנסת. כי למחרת היום שוב חזר אותו
המחזה — מפני שחברי־הכנסת של

קומוניסטים לבנכראון וטובי מתייעצים במליאת הכנסת
עם ישראל יישאר חי !
• הממשלה קיימה ויכוח נרגש על הנושא:
האם לקרוא את הגשר החדש מעל
לכביש ירושלים, ליד הקסטל, בשם ״גשר
פלמ״ח־הראל״ .רוב השרים הביעו דיעות
בעד ונגד, אחרי שכבר נתקיים ויכוח
ממושך בוועדת־השרים לענייני סמלים.
בסוף הוחלט שאי־אפשר להכריע בשאלה
גורלית כזאת בישיבה אחת, ושיש ל קיי ם
דיון ממצה יותר על כך בישיבה נוספת
של הממשלה.

ה כנ ס ת
איך (כימעט) גפלה
הממ של ה
בחוץ־לארץ זה היה גורם למשבר פוליטי
ממדרגה ראשונה. בארץ זה נתקבל
כבדיחה משעשעת.
ממשלת ישראל הפסידה בהצבעה בכנסת.
רוב הכנסת החליט שלא לאשר את
הודעת אחד משריה.
״יונתן המציע.״ החזרה הכללית
נערכה ביום השני, בשבוע האחרון לפני
תום מושב־הקיץ של הכנסת.
שר־הפנים יוסף בורג מסר את הסקירה
השנתית על פעולת מישרדו, ונערך ויכוח
כללי עליה. השר השיב, ואז קרא ח״כ
יונתן יפרח (שזכה לכינוי ״יונתן המציע״,
בגלל תפקיד זה) את הצעת־הסיכום ה־שיגרתית
של הקואליציה :״הכנסת רוש מת
לפניה את הודעת השר.״
סיעות האופוזיציה הציעו הצעות־סיכום
אחרות, כל אתת לפי טעמה, ואז היתד,
צריכה להיערך ההצבעה האוטומטית: הרוב
מאשר את הצעת הרוב. המיעוט נשאר במיעוט(
.כפי שהתלוצץ פעם משה סנה, כשלא
הזדרז להצבעה :״המיעוט שלי מובטח!״).
אלא שהפעם זה כמעט קרה אחרת. אח רי
שנדחו ההצעות של הסיעות הקטנות,
נדחתה הצעת גח״ל ברוב הזעום של 14

הקואליציה לא טרחו להופיע לעבודה.
הפעם היה הקורבן שמעון פרס. הוא
סיכם את הדיון על פעולות משרד התחבורה,
ובשם הרוב הציע ח״כ אביעד יפה
שהכנסת ״תרשום לפניה״ את דבריו.
יושבת־הראש התורנית, ח״כ מפד״ל
טובה סנהדראי, ערכה את ההצבעה. סגנית
מזניר־הכנסת, קלדה ארן, אלמנתו
של שר־ד,חינוך המנוח, מנתה את הקולות,
הגישה את התוצאה ליו״ר בפתק. זו קראה
בשקם, החווירה, החליטה מייד לערוך
הצבעה חדשה — מבלי להודיע מה
היתד, התוצאה. לדבר זה אין תקדים.
באולם פרצה סערה, אך סנהדראי עמדה
על שלה. בהצבעה החדשה מנתה ארן 25
קולות בעד ההצעה 26 ,נגד.
יונתן יפרח דרש הצבעה נוספת, ובינתיים
יצאו שליחים לכל המיזנונים בדי
להבהיל כל ח״ב תועה בבניין לאולם המליאה.
ברעש הגובר, עמדה סנהדראי על
זכותה המפוקפקת לערוך הצבעה שלישית.
אורי אבנרי דרש ששני חברי־בנסת ימנו
את הקולות. המזל לא השתנה: ההצעה
נדחתה ברוב של 28 נגד ,26 כאשר גם
מיקונים וגם לבנבראון מצביעים הפעם,
יחד עם תופיק טובי, נגד הממשלה.
מה פשר הדבר? ההמשך היה כמעט
היתולי. כפי שקובע הפרוטוקול:
מנחם בגין ו אני מבקש את היושבת־ראש
להודיע לממשלה על תוצאות ההצבעה.
על פי הכללים הפרלמנמדייס, הממשלה
חייבת להתפטר.
טובה פנהדראי ו קבענו שאף אחת
מההצעות לא נתקבלה. נבדוק פשר הדבר.
אורי אבנרי: פירוש הדבר הוא שאין
סיכום.
טוביה סגהדראי: ברגע זה אין סיכום.
אורי
אבנרי ו עם ישראל יישאר חי.
* העולם הזה — כוח חדש הצביע בעד
הצעת גח״ל, שתאמה את עמדת הסיעה
בענייני אקולוגיה.
המסע בזה נסתיים העניין, וירד מן הפרק. לא
רק עם ישראל, אלא גם ממשלת ישראל,
נשארה חיה.

יחסי חוץ
הכוכב ה~51

בירע

או שטח מ שוחרר
האם היתד, זאת הברקה מיקרית? או
התקפה אנטי-ישראלית מוסווית? או הבעת
תמיכה אמיתית מצד ידיד?
עיתוני ישראל הודיעו על ההצעה
בידיעה סתמית. הקורא הישראלי לא יכול
היה לעמוד על פישרה, מכיוון שהעיתונים
שכחו להסביר מיהו בדיוק המציע.
חיה נדירה. ויליאם באקליי — הבן *
הוא חיה נדירה באמריקה: אינטלקטואל
ימני. בארצות־הברית, כמו ברוב העולם,
רוב האינטלקטואלים נוטים שמאלה, ואילו
הימין מתקשט בנימה אנטי-אינטלקטואלית.
באקליי, בן למישפחה אריסטוקרטית
עשירה, מימן בכספו את הביטאון הרעיוני
נאשיונל אובטרבר (״המשקיף הלאומי״),
שגם הוא תופעה נדירה: כתב־עת אינטלקטואלי
ימני. בביטאון זה הוא מטיף
מזה שנים, בכישרון רב, לתורה שאפשר
לכנותה ״הימין החדש״ .הוא נמנה עם יוזמי
״המיפלגה השמרנית״ הימנית הקיצונית,
ואחיו נבחר לסנאט בעזרת מיפלגה זו.
השבוע הפתיע באקליי את קוראיו.
הוא דרש ששני המועמדים לכהונת נשיא
ארצוודהברית יכריזו על כוונתם להציע
לישראל מעמד של המדינה ה־ 51 של ארי
צות־הברית.
כמד הונולולו. טוען באקליי: יש
לשים קץ למצב הנוכחי, כשארצות־הברית
התחייבה לתמוך בישראל בכל מחיר, גם
במילחמה, מבלי שתהיה לה השפעה כלשהי
על מדיניותה.
לגבי ההצעה עצמה, מבטל באקליי את
כל הנימוקים הנגדיים:
+מרחק — ישראל אינה יותר רחוקה
מוושינגטון יותר מאשר אלאסקה ו־האוואי,
המדינות ד,־ 49 וה־.50
• סכנת המילחמה -ממילא התחייבו
שתי המיפלגות לחוש לעזרת יש ראל,
אם תהיה קיימת סכנה לקיומה.
• השפה — תושבי תל־אביב, הדוברים
עברית, אינם שונים מתושבי ניו־יורק
יוצאי פורטו־ריקו, המדברים ספרדית.
• יתר על כן — אם מדיניות־החוץ
הישראלית תיקבע בוושינגטון, ייעלם הפחד
הערבי מפני התפשטות ישראלית,
ואילו ישראל תוכל להחזיר לערבים את
השטחים המוחזקים, הדרושים לה כיום,
לפי טענת מנהיגיה, רק לצורכי ביטחון.
(באקליי חוזר על שקר מוסכם זה באירוניה
עדינה).
אמנם, כדי לאפשר את הסיפוח יהיה
צורך בשינוי חוקת ארצות־הברית, העומדת
על הפרדה קיצונית בין הדת והמדינה.
באקליי הימני מוכן גם לכך —
מתוך מיחווה לקבוצת־הלחץ הקאתולית ב־ארצות־הברית,
הדורשת מזמן שהמדינה
תממן את בתי־הספר שלה.
שטח מוחזק? באקליי מניח שרוב
הישראלים ישמחו להפוך את מדינתם לכוכב
נוסף בדגל הפסים־והכוכבים.
התלוצץ לעומת זאת פקיד במישרד־החוץ
הירושלמי :״מדוע לא נציע לאמריקאים
להכריז על ארצות־הברית כעל שטח
מוחזק נוסף של ישראל?״

מיפלו״ות
איז ה דיבוק
נכנס בדיין !
זמן רב מדי היה משה דיין מחוץ לכותרות.
השבוע תיקן את המצב כדרכו:
הוא הזמין לעצמו כותרת ראשית בכל
יום, בשפע של הצהרות והכרזות.
וכרגיל, לא הבין איש את ההגיון הפוליטי
שבהכרזותיו.
שקט, חושבים. תחילה הופיע דיין
(המשך בעמוד )22
* כשאב ובן נושאים באותו שם פרטי,
רגילים בארצות־הברית להוסיף לשם הבן
את התואר ״ג׳וניור״ .הדבר הוא תופעה
סנוביסטית של המעמד העליון.

אנו, אזרחי ישראל, ללא הבדל השקפה
והשתייכות מיפלגתית, זועזענו
מהחלטת הממשלה שלא לתקן את מעשר,־ד,עוולה
שנעשה לתושבי הכפר
בירעם, שגורשו מאדמתם על לא עוול
בכפם.
איננו יכולים להישאר אדישים ל־אי־צדק
המשווע, שנעשה גשם מדינתנו,
והמכתים את כל מיפעל־התחיה
הלאומית שלנו.

כדי לבטא את רנשותינו,
נצא כשבת הקרובה, כ״ו באם
תשל״ב, ה־ 5באוגוסט ,1972 אל
הכפר בירעם, ונעזור לתדטבי
הכפר, השובתים במקום, בשי
פוץ שטח הכפר וגיקוש השבי•
לים, שהוזנחו במשך 5צ שנים.

אנו קו ר אי ם לכל מי ש אי
כפת לו לבוא עימנו,
מצוייד בכלי־עבודה, י חד
עם הילדים.
בעלי מכוניות פרטיות ומשאיות יאספו
את חסרי־הרכב במקום־המיפגש הבאים:
כירושלים, בנייני האומה,
!8.00 תל״אכיב, היכל התרבות!9.00 ,
חדרה, כביש החוף, ליד הרמזורים,
; 9.45 חיפה, תחנת־הרכבת; 10.45 ,

צומת קרית־כיאליק— מוצקין,
; 11.00 עכו־צפת.11.15 ,
המיפגש הארצי ייערך כשעה
11.45 כצומת מירון.
תרומתך לכיסוי ההוצאות תתקבל
ברצון בת.ד ,29319 .תל־אביב.

הוועדה המרכזת שר העולים

הוה

כוח חדש
קו ראתל חברי ה תנו ע ה
ול או ה די ה להצטרף למ סע
לבירעם שייערך בש בת

לעיתים מזומנות, בצורה מודעת לחלוטין,
הוא עסק גם בהימור מקצועי.
כל אימת שהזדמן לרגל עסקיו לנין-
יורק, היה נוטל בהזדמנות הראשונה
שנקרתה לו את המטוס הקרוב ללאס־ואגאס׳
דוהר אל אחד מבתי המלון
ומתיישב ליד שולחן הרולטה. הוא לא
היה מש משם עד שלא היה מפסיד את
כל הסכום שהביא עימו לצורך זה או
מרוויח את הסכום שקבע לעצמו .״אני
אוהב את זה,״ היה גודיק מסביר ברגעים
של גילוי־לב.
אבל ההימור ליד שולחן הרולטה היה
הימור מבוקר ובר־שליטה. גודיק לא

האיש שהימר בלאסואגאסוביט
בוח משולחן ההימורים הבירור׳
בשההליט שמזלו בגר בו

ך יודא כודיק הוא מהמר.
^ לגביו ההימור אינו שעשוע. לא מין
ספורט המוני הקשור לכמה רגעי מתח
בסופי שבוע עם היוודע תוצאות הטוטו
או הגרלת מפעל הפיס. הוא אינו בשבילו
גם משחקי קלפים ביום שישי על המרפסת.
עבור גיורא גודיק ,51 ,אמרגן
שבשתי ידיו בלבד פילס לו את הדרך
אל תואר מלך הבידור הישראלי, ההימור
הוא הרבה יותר: זהו צורך נפשי,
תאווה שאינה יודעת שבעה, דחף שאינו
בר־כיבוש, מרכיב עיקרי באישיותו.
כאשר פורסם השבוע ברבים כי גיורא
גודיק, מי שנחשב בשעתו על־ידי רבים
כאחד מעשירי ישראל, מכר את שארית
רכושו וברח בחשאי מהארץ כשהוא
משאיר אחריו חובות שהסתכמו בכשני
מיליון ל״י, יכול היה להיווצר הרושם,
לפי דיווחי העתונות הישראלית, כאילו
המדובר הוא בנובל שרימה אנשים תמימים
וברח עם רכושם, או באיש עסקים
מצליח שלפתע כשלו עסקיו והוא פשט
את הרגל. פרשה עלייתו ונפילתו של
גיורא גודיק לא התאימה אף לאחת
משתי הגדרות אלה. מאחוריה הסתתרה
טרגדיה אנושית של מהמר, שההימור
עבורו הוא מהות החיים, שאינו יכול
אחרת, בן־דמותו של המהמר של דוסטו־ייבסקי,
אם לא אחיו התאום.
ההימור הכפייתי עבור גיורא גודיק
היו עסקי השעשועים.
1 1 1 1י ^ ¥1 ¥1ך 11י גיורא גודיק (מימין) מארח את נשיא המדי־

#111 1 1* 1#11 \ 11נ 1 1 נה זלמן שז״ר, כשבעקבותיו צועד שלישו
הצבאי באחת מהצגותיה של הזמרת העולה מרוסיה נחמה ליפשיץ. גיורא נחשב על ידי
ראשי המדינה כאיש מקצוע ישר ולכן נמסרו לטיפולו מופעי יוקרה של אורחי המדינה.
הפסיד ליד הקוביות או גלגלי המזל
שום סכומים משמעותיים במחזור הכללי
של עסקיו. ההימור האמיתי, החשוב,
הכולל, היה בעצם התעסקותו בעסקי
השעשועים, בהם היה שקוע מעל לראשו,
ושמלבדם לא היה לו בעצם דבר.

חובו ת
של כבוד

| 111 1 1 1\ 1 1 . 1 _ 1 .1נ
איכילוב. היה זה אחד הפנטהאוזים
בציורים מקוריים ועשיר במתקני

״ 1״ גיורא גודיק בפנטהאוז מ התגורר במיני
י נוה בשדרות המלך דוד, מול בית החולים
הראשונים בתל־אביב שהיה מרוהט בפאר, מקושט
נוחיות. הכל נמכר אחרי בריחתו של גודיק.

ך• ל אדה שניסו השבוע להסביר
^ את בריחתו החשאית החפוזה של
גיורא גזדיק מהארץ בהפסדיו הכספיים
ובשקיעתו בחובות עצומים, לא ידעו מה
הם שחים. הם לא הכירו את האיש.
הם לא עמדו על טיבו. קשה, כמעט
בלתי אפשרי היה להכיר את גיורא
גודיק מקרוב. הוא הדמות הקלאסית של
הזאב הבודד, האיש המסוגר בתוך עצמו,
שלעולם אינו מגלה את המתרחיש בתוכו
פנימה וכל הבעותיו החיצוניות אינן
אלא מסיכה. הוא איש ללא חברים.
אפילו ידידיו הספורים, שניתן למנותם
על אצבעות יד אחת, לא היו קרובים
אליו במובן השיגרתי של חברות.
גיורא גודיק האמיתי הוא המהמר
האמיתי, הקלאסי. המהמר האמיתי אינו
זה המהמר בשל הסיכון או הסיכוי הכרוכים
בהימור. גם לא בשל התשוקה

להרוויח כסף, הרבה ומהר. הקריטריון
החשוב ביותר של ההימור היא הכפייה
לשלם את החוב כאשר אתה מפסיד. לא
לחינם זכו הפסדי ההימורים באירופה
מהמאה ה־ 17 עד המאה זד 20 בתואר
״חובות של כבוד״ .זה היה מושג בפני
עצמו. לפי הקוד של הקצונה הפרוסית,
למשל, הומלצה התאבדות למפסיד בהימור
שלא יכול היה לשלם את חובו.
בריחתו של גיורא גודיק היתה מהסוג
הזה של ההתאבדות. האיש שכל חייו
הכריח את עצמו, באופן בלתי מודע
לפעמים, לשלם ״חובות של כבוד״;
האיש שלכל אורך הקאריירה שלו היה
לרוב חייב יותר מאשר היה לו, נטש
את שולחן ההימורים הגדול של חייו
כאשר ״נשבר״ ,ברגע שהתברר לו —
באיחור רב מאשר היה ברור לאחרים
— שהוא לא יוכל עוד לשלם את ״חו בות
הכבוד״ שלו.
שני אלמנטים אלה ,״חובות״ ו״כבוד״,
הם למעשה סיפור חייו של גיורא גודיק.
ילדותו של גיורא גודיק קשורה
כנראה בטראומה חמורה ביותר, ש עיצבה
את אופיו כמהמר. הוא נולד
בפולניה למשפחה של שחקנים. אביו
היד, בשנות ה־ 20 ווד 30 סטאר על הבמה
הפולנית. במשך שנים, כאשר היה נוסע
בין ערי פולין, היה גיורא הצעיר מיטל־

טל עם אמו ממקום למקום. חבלה נפשית
חמורה אירעה כנראה על רקע זה. גיורא
הדחיק תקופה זו ומעולם לא דיבר עליה.
ההקשר היחיד בו היה מרבה להזכיר
את אביו, היתד. העובדה שממנו ירש
את אהבתו לתיאטרון.
אחדי מלחמת העולם השניה הציגו
בארץ את הסרט הפולני הרחוב על
הגבול, שעסק בגודל יהודי וארשה במלחמה.
אביו של גיורא שיחק בסרט
את התפקיד הראשי. גודיק האמרגן היה
מדבר תמיד בהתפעלות על הופעתו זו
של אביו.
הוא שמר עימו העתק אחד של הסרט.

בתקופת מלחמת העולם השניה היה
גיורא גודיק קצין תותחנים בצבא ה אדום.
בתום המלחמה הצליח לחזור
לפולין, משם עשה את דרכו לאיטליה,
שם הכיר את אמה, צעידה יהודיה
שניצלה מהשואה כשהייתה כל תקופת
המלחמה כנוצריה. הוא נשא אותה לאשר,
ויחד עלו לארץ. הוא גויים לצה״ל כקצין
תותחנים, השתחרר באמצע שנות
החמישים משירות הקבע שלו בדרגת
רב־סרן. אז, לראשונה, החל גודיק
ליישם את כישוריו ודחפיו לתיאטרון
והימור במציאות.
תחילה פתח לעצמו משרד קטן ברחוב

דם של שחקו ^5

אחד מגדולי השחקנים והבמאיס היהודים
בפולין, טען תמיד שהתיאטרון זורם בדמו.
כאן הוא נראה בפוזה היתולית בחברת
שחקן הבימה שלמה בר־ שביט.
שירתה בארבע אוקטבות קוליות. מה
משמעות הדבר בדיוק, לא היד. ברור
לרבים. אבל כאשר החלה מכירת הכרטיסים
תקפה קדחת את אזרחי ישראל.
ליד משרדי מכירת הכרטיסים ניצבו
תורים ארוכים עוד משעות הלילה. תוך
24 שעות נמכרו הכרטיסים לכל הופעותיה.
גיורא גודיק היה על הסוס.
הוא האמין שתפס את הפרינציפ:
יבוא אמני צמרת זרים לישראל. ואומנם,
ישראל של אותם שנים, חיה בתחושה
של ניתוק ובדידות. כל הופעה של אמן
זר בעל שם או להקה ידועה, סייעו
להשתחרר מתחושה זו. החלה נהירה
בלתי פוסקת למופעים זדים. גודיק היה
הפעיל העיקרי בתחום זה. תוך ארבע
השנים הבאות הוא הצליח להעלות את
תל־אביב על מפת הבידור העולמי,
כשכל זמר או בדרן בעל שם, מצא
לנכון להכליל את תל־אביב בסיבוב
ההופעות שלו.
היה זה תור הזהב של גודיק. הוא

החיים המתוקים

גיורא גודיק (שלישי משמאל) בימי זהרו עם
הזמרת נחמה ליפשיץ היושבת לידו. משמאל
בתו של גודיק. במרכז השולחן יושב אברהם אגמון, הממונה אל התקציבים במשרד האוצר.

שינקין, בו היתד. אמה אשתו המזכירה.
הוא עסק בייצוג אמנים. היה מארגן
הופעות לזמרים ושחקנים תמורת עשרה
אחוז משכרם. אחת הכוכבות הראשונות
שלו היתה יפה ירקוני. ואז, ב־,1956
פרץ מבצע קדש. כל עסקיו התמוטטו
בין־לילה. הופעות בוטלו׳ אסנים לא
שילמו את אחוזיו, בעלי חוב התחמקו
מלשלם. כל חסכונותיו מתקופת שירותו
בצבא הקבע אבדו לו והוא שקע בחד
בזת.
אדם אחר במקומו היה מסיק את
הפסקנות ומחפש לעצמו עיסוק אחר.
אבל גודיק היה מהמר. טיבו של המהמר
שהוא מונע על־ידי תקווה בלתי הגיונית
לזכייה הגדולה שתאפשר לו לשלם את
כל חובותיו והסתמכות מיסטית כמעט
על המזל.
גיורא חיפש אחרי הזכייה הגדולה.
הוא מצא אותה. היתד. זו זמרת פרואנית
שבעולם ניצבה כבר על סף סיום ה־קאריירה
שלה — אמה סומאק. כדי
שיוכל להביאה לארץ התקשר גודיק עם
התיאטרון הקאמרי. הופעותיה של אמה
סוסאק נערכו בשלהי 1957 בהיכל התרבות
בתל־אביב ובין־לילה הקפיצו את
גיורא גודיק אל הפיסגה.

שנערכה תחת שמו של גודיק היתה הצגת
היחיד של תיקי דיין שנערכה בשבת האחרונה,
כשגודיק כבר לא היה בארץ. לנושים הרבים שבאו לעקל את הקופה ציפתה הפתעה
עם אכזבה בצידה: ההכנסה ממכירת הכרטיסים בשבת הסתכמה ב־ 80 לירות בלבד.

א היה שום הסבר הגיוני ל/תופעה.
אמה סומאק, שהציגה את
עצמה כצאצא למשפחת אנוסים יהודים
׳מספרד שהיגרו לפרו, התפרסמה בזכות
תור הזהב

ההצגה האחוונה

עם אמה

גודיק ורעייתו אמה
(מתחרז עס שמא),
ניצולת השואהאותה הכיר מייד אחרי
המלחמה באיטליה ושסייעה לו בעסקיו.

4 17

מחכים לגוד־ק
(המשך מעמוד )17
ייבא לארץ תוך שנה אחת את להקת
הגולדן גייט הכושית, את קרקס מדוא־נו,
את המוסיקול של אולימפיה מפאריס
עם ז׳וסלין ז׳וסייה בתפקיד כוכב, את
הלונדון פסטיבל באלט, את הארי בל-
פונטה, לואי ארמסטרונג ואיב מונטאן;
את הפלטרס ואת הזמרת הפורטוגזית
עמליה רודריגז.
שום בירה אירופאית לא היתר. מתביישת
בתוכנית מופעים בינלאומית כזו.
כשם שהכין גיורא גודיק לתל-אביב.
הוא גרף כספים מכל עבר.
באותה שנה החל גם לייצא אמנים
ישראלים לחו״ל. הוא שיגר את טריו
ערבה לפאריס ובעקבותיהם את צמד
הדודאים להופעה במוסיקול של אולימפית.
הוא היה גם אחראי, בעקיפין,
לירידה של ריקה זראי מהארץ, אחרי
ששלח אותה להופעה באולימפיה, שם
התגלתה וקבעה את ביתה בפאריס.
בשנים הבאות המשיך גודיק לייבא לישראל
אמני צמרת כמו מרלן דיטריך,
להקות כמו להקת הבאלט הפיליפיני. שמו
הפך מוכר בין האמרגנים בעולם. הוא התעלה
מכל האמרגנים שפעלו בישראל בגלל
הרמה הגבוהה של מופעיו, הטעם הטוב
בהם נערכו, ועמידתו בכל ההתחייבויות
הכספיות.

מיליון לירות
נטו
ך* פעילות האמרגנית הכניסה כסו
) פים טובים, אבל לסירוגין. אי אפשר
היה לייבא אמנים זרים אלא למספר מ צומצם
של הופעות. גודיק חלם על פעילות
של קבע. ההזדמנות לכך ניתנה לו
ב־ 1960 כאשר ייבא לישראל להקה אמריקאית
שהציגה באנגלית את המחזמר
סיפור הפרברים. ההצלחה היתד, בלתי
משוערת. גודיק הבין שגילה את אמריקה:
ישראל רעבה לסוג בידור חדש שלא
התנסתה בו — המחזה המוסיקלי. הוא
סיפק את הביקוש.
המחזה המוסיקלי הראשון שהציג, גבירתי
הנאוה, היה סנסציה. היתד, זו הפקה
בקנה־מידה אמריקאי שישראל לא היתד,
רגילה בשכמותה. הרווחים היו עצומים.
גודיק, שפחד להמר לבדו על השקעה של
מאות אלפי ל״י, התחלק ברווחים עם משקיעים
אלמוניים, שהמשיכו להשקיע גם
בהפקותיו הבאות. הוא חכר את אולם
אלהמברה ביפו, שיפץ אותו, הפך אותו

גודיק כנמל־התעופה בלוד
המאפייה איימה ברצח
לתיאטרונו וניפץ את כל התחזיות המוקדמות
כאילו הקהל לא יבוא לראות
מחזות מוסיקליים ביפו.
ההימור השני שלו בתחום זה, הפקת
איך להצליח בעסקים, היה כשלון שהיה
כרוך בהפסד של 400 אלף ל״י — סכום
עתק באותם ימים. אבל גודיק לא נבהל.
הוא השקיע את עצמו בעבודת ההפקה,
התגלה כביצועיסט מדרגה ראשונה, מונע
על ידי אידיאלים אסתטיים וחלום להקמת

תיאטרון פרטי שישא את שמו. הוא התגבר
על הפסד איך להצליח בעסקים בהפקה מרשימה
של כנר על הגג. ב־ 1966 כבר חלש
על אימפריה אדירה של בידור, ששום
מפיק בינלאומי לא היה מתבייש בה. בעת
ובעונה אחת הוא הפיק חמש הפקות, ש רצו
במקביל: שני מחזות מוסיקליים —
המלך ואני וכנר על הגג, מחזה מוסיקלי
שלישי מיובא — פורגי ובס, ושני מופעי
בידור מיובאים: להקת המחול הפולנית
שלונסק והזמר אדאמו.
האולמות היו מלאים לרוב, למרות המיתון.
אם היו הפסדים בהפקה אחת הם
כוסו על ידי הרווחים של ההפקה השניה.
ואז הימר גודיק את הגדול בהימוריו: הפקת
המחזה המוסיקלי המקורי קזבלן, ש רבים
פיקפקו בסיכויי הצלחתו עד ערב
הבכורה. הפקה זו בלבד הכניסה לגיורא
גודיק מיליון לירות רווח נטו.

המה מר
־^ל שאיבד אתבט חונו
ר ודייו הי ה מ לד• דיברו על חוש ה־
^ הימור שלו בהתפעלות, כמי שאינו
מסוגל לטעות בהערכתו. הוא חולל מהפכה
בעולם התיאטרון הישראלי, הפך שח קנים
אלמוניים לכוכבים, שילם להם משכורות
שלא יכלו לחלום עליהם קודם.
הארץ נעשתה לפתע קטנה עליו והוא
חלם כבר על הפקות ברחבי העולם: הפקות
של מחזות מוסיקליים בפאריס, לונדון
וברודביי.
למרות הצלחתו הוא לא הסתחרר. מעולם
לא עלה על הבמה באחת מהצגות
הבכורה שהפיק, אך לא החמיץ שום
הזדמנות לעמוד מאחורי הקופאי בקופות
הצגותיו ולעקוב אחר תנועת מכירת הכרטיסים.
לא הכסף היה חשוב עבורו אלא
ההנאה שבהפקה.
ואז באה ההתמוטטות. בהדרגה. תחילה
היו אלה תוצאות המיתון שהחלו להשפיע
על ירידת הנהירה להצגותיו. אחר כך באה
מלחמת ששת־הימים. בעקבותיה התמוטטות
עסקיה של חברת המניות הבינלאומית
איי.או.אס. שגיורא השקיע במניותיה את
מרבית הכספים שהרוויח. אחר־כך באה
שורה של הפקות כושלות: איי־לייק־מייק,
והלו דולי, שלא הכניסו את הרווחים המצופים.
גודיק
לא נבהל. הוא האמין שהוא מסוגל
עדיין לשלוף שפנים מתוך הכובע.
הוא רק ציפה להזדמנות המתאימה. המש קיעים
ברחו ממנו והוא נאלץ לממן את
הפקותיו הבאות בעצמו. הוא הצליח למכור
את זכויות קזבלן ללונדון במאה אלף
ל״י, קיבל מענק מעירית תל-אביב בשיעור
של 200 אלף ל״י, גייס עוד כמה
רבבות וניגש להפקה שהיתה צריכה להציל
אותו: הסוסים שהוציאו את עם ישראל
מהבוץ. זה היה כשלון נורא. גם
המכשפה והמחזות הבאים שהפיק הפכו
לסידרה של כשלונות.
החובות שהצטברו לסכומים של מאות
אלפי ל״י לא הדאיגו אותו. הוא מסוגל
היה להפיק הצגות נוספות ללא כסף, בקרדיטים
בלבד, בזכות שמו. הוא האמין
שהוא עוד יפיק את ההפקה האחת הגדולה
שתכסה את כל הפסדיו ותעמיד אותו שוב
על הרגליים. אלא שהוא נאלץ להוריד
את הרמה. כשהפיק את במזל דגיס, שהכ ניסה
לו כספים, כבר היתד, זו חלטורה
שהתבייש בה, בעשר דרגות למטה מהדרגה
של הפקותיו בעבר.
נראה שמה ששבר את גודיק היה איום
שקיבל באמצעות המאפיה הישראלית. אחד
מבעלי חובותיו, ממנו נטל כנראה הלוואה
בריבית שחורה, איים באמצעות שליחים
על חייו, אם לא יוחזר החוב. גודיק
הבין שהאיום רציני. הוא ידע שאין לו
דרך להחזיר את החוב בעתיד הקרוב.
ביום חמישי שעבר התחמק בחשאי מהארץ,
נעלם מבלי להפרד אפילו מבנו, העומד
להתגייס לצד,״ל ומבתו.
אוייביו — הם רבים, מפני שגודיק לא
היסס מעולם לדרוך על גוויות כדי להשיג
את מטרתו — ריכלו כאילו הכין
לעצמו בחו״ל רזרבה כספית. אמר על
כך אחד מידידיו :״אין שטות גדולה
מזאת. אם היה לו כסף בחו״ל, הוא לא
היה מהסס להעביר חלק לארץ כדי שיוכל
לרכוש לעצמו שוב מכונית, אחרי שנאלץ
למכור את המרצדס כדי להחזיר חובות.״
ידידיו, הכוללים את מרבית בעלי החוב
שלו, עדיין האמינו שיחזור. הם האמינו
כי אשף המהמרים עדיין מסוגל לחולל את
הקסם שיעמיד אותו שוב על רגליו.

לון? העולם בשחמת* ,הרוסי בו־ריס
ספאסקי, הצטנן.
לעשרות מומחי־השחמת, הממלאים בימים
אלה את רייקיאויק, בירת איסלנד,
אין שום ספק בדבר הגורם שצינן את
ספאסקי. כמה מהם קוראים בגלוי למחלה,
שבגללה נדחה המישחק התשיעי בין השניים,
קדחת־פישר.
מישחק הילד הנוראי של פישר הוציא
לבסוף את ספאסקי הגדול משלוותו. סצינת
לוח״השחמת, סצינת הכיסא המיסתו־בב,
סצינות הטלוויזיה — תצלם או לא
תצלם — האיחורים החוזרים ונשנים, וכמובן
שלושה הפסדים מול ניצחון מעשי
אחד, הפכו את הרוסי לפקעת עצבים.
״ספאסקי עושה שגיאות
של מתחיל,״ פסק רב האמן
הפולני־ארגנטיני מנחם
(מנדל) ניידורף.
ביום ראשון האחרון ציפה
הקהל לשוא למישחק
התשיעי בין השניים. מלבדם
היו מיליונים אחרים
צמודים לרדיו ולטלוויזיה,
בתקווה לשמוע על המת רחש
בארץ־הקרח הרחוקה.

הראדה ההודי הפך לשח הפרסי וכזה נש אר
עד היום.
בלשנים עומדים על השפעתו הרבה של
ד,שחמת על שפות שונות. המונח הפרסי
לכלי דמוי הסום חינו: פאראס. מכאן
ועד לפרש העברי הדרך קצרה מאוד.
הצריח בפרסית הוא: רוך. למילה האנגלית
רוק, בדיוק אותה משמעות. תרגיל
השחמת הידוע בשם: הצרחה קרוי
בגרמנית: רוכאדה, גם כאן יש לפרסית
מישקל ניכר.
וכמה גדול המרחק בין השח הפרסי
לאישקוקי העברי שהיה מופיע תדירות
בחרוזיו של רבי אברהם אבן־עזרא, שח־מתאי
נלהב אף הואי
בכלי ר,שחמת המגולפים
נהוג לה עניק
לרץ את צו רתו
הקדומה —
פיל. המונח הערבי
לרץ־השחמת הוא
אל־פיל. מה בין
זה לבין 311):ו1קס 61
האנגלי ד מה עוד
שבניו־ווילס באנגליה
נוהגים לבטא
את השם: אלפי. וכך
חדרה ה׳ הידיעה
הערבית: אל —
לשפה הסכסונית,
דווקא דרך לוח־השחמת.
ניתן
למצוא בשחמת
הרבה, נוסף

למחקר בלשני. אם כל ילד׳
אשד, וגבר על פני כדור׳
הארץ יבלו את ימיהם ב״
מישחק, בקצב האל־אנושי
של מישחק לדקה, יהא צורך
ב־ 217 ביליון שנים כדי
למצות את כל האפשרויות
הטמונות בעשרתה מהלכים
הראשונים
בלבד.

הלוח הקטן, בן 64 המישצבות ושתי
הדמויות הבודדות הנאבקות מעבדיו,
מושכים אליהם לא פחות תשומת־לב
מאולימפיאדה רבת ספורטאים.

217 ביליון

ל־ 10
* * הו השחמת? מה מביא אנשים
בכל ארץ ומכל צבע לשעות של
רכינה פסיבית מעל למישבצות השהו־דות־לבנות?
המימצא
המוחשי הרחוק ביותר, שמעיד
על גילו של המישחק, נמצא בשנת .1938
מישלחת אמריקאית. מטעם אוניברסיטת
פנסילבניה, שעסקה בחפירות ארכיאולוגיות
בצפון עיראק, העלתה לוח־שחמת
על כליו, שגילם נאמד ב־ 6000 שנה.
מי הם אמני השחמט של ימי קדם?
זה יכול להיות אריסטו בה במידה שהוא
יכול להיות שלמה המלך או
איזה נזיד בודהיסטי. רוב החוקרים מסכימים
כי ערש־לידתו של ד,שחמת או
בשמו הקדום: שטוראנגוז — מישחק ה צבא,
הוא המיזרח־הרחוק.
שחקני השחמת הנודעים הראשונים היו
ההודים. מישחק השטאוראנגד, שלהם היה
מבוסס על ארבע היסודות של הצבא ה הודי:
מרכבות, פילים, פרשים ורגלים.
מן ההודים עבר המישחק לפרסים אשר
שיכללוהו והוסיפו לו כלים וקומבינציות.
בשל טעות מקובלת נכתבת המילה
לרוב: שחמט. המקור לשס הינו המונח
הערבי :״שאח־מאת״ ,היינו: המלך
ימת, ו״מאת״ בערבית הוא מת בעברית.

הפיזמונאי
בעל־המסעים,
דידי מנוסי (מת על שחמת
אף הוא) מסתובב בימים
אלה עם בדיחה אקטואלית:
״שמעתי שמספורט מרזים.
איך זד, שאני משחק כבר
20 שנה, ומשמין מיום ליום?״
בדיחה לחוד ומציאות לחוד. מחקר פיס יולוגי,
שנערך לא -מכבר באוניברסיטת
טמפל בארצות־הברית, גילה כי במהלך
מישחק אליפות רציני יש והאמנים מאבדים
מעל לשישה קילוגרם למישחק.
לתשומת לב אגודת שומרי־מישקל.
לא נדירים המקרים בהם מתעלפים המשחקים
מאפיסת כוחות במהלך המישחק.
ולצופה מן הצד נדמה כאילו השניים תופשים
סביב הלוח את שיא השלווה.
כדי לעמוד במאמץ גופני עילאי זה
נרתמו האלוף בפועל וזה הפוטנציאלי, ל־מישטד
אימונים חמור טרם התחרות. פישר
בילה שבעה חודשים בהרי קטסקיל
בארצות־הברית, שמלבד היותם מקום הנופש
האהוד ביותר על העשירים ביהודי
אמריקה, זהו גם איזוד האימונים החביב
על מתאגרפים המתכוננים לתחרויות.
שם שחה, שיחק טניס, הרים מישקו־לות,
קיפץ על חבל, רכב על תדגילופן
(אפני־אימונים צמודים לריצפה) ,ביצע
שכיבות־שמיכה והתאגרף עם שק־אימו־נים
במישקל 120ק״ג .״עליך להישמר
בכושר, ולא הכל אבוד,״ אמר אז פישר.
ספאסקי נדד חודשים טרם התחרות ל־דאצ׳ה
מחוץ למוסקבה, שם רץ, שחה,
ביצע תרגילי־יוגה וקיים ישיבות יומיות
עם פסיכולוג שחקן־שח.

שח־מת
ב מ הלך אחד

ך* 251 בנוכמכר, לאחר שמיליונר
^ אנגלי שיכנע את בובי להופיע ל-
מישחק בעזרת 125 אלף דולרים בהם
הכפיל את סכום הפרס, עלו שני גאוני
ד,שחמת לבימת המישחקים באולם הספורט
שברייקיאויק. הם ישבו משני צי־

קומוניסטי-היהודי השני הוניע עם מ טו נוצרי
לפני דחיית המשך המישחק ליום הקרוב,
רשם בובי את מהלכו הבא על פתק
שהוכנס למעטפה. כל אותו הלילה ישבה
סוללת־המומחים הסובייטית וניתחה את
מצב הלוח בעוד את ספאסקי שלחו :״לישון,
לישון ועוד פעם לישון!״
למחרת כשנפתחה המעטפה, ללא נוכחותו
של בובי, שאיחר כרגיל, והשופט
הסיע במקומו את הרץ לעמדת שח, לא
נותר לספאסקי אלא להניח את מלכו על
צידו לאות כניעה. הסוללה הרוסית ידעה
כבר קודם: זה המהלך היחיד שלו אין
כל מענה.
מכאן ואילך החל מי שהיה ילד הפלא
של השחמת העולמי, להביס את ספאסקי
בשיטתיות. הוא ניצח בעוד שלושה מיש־חקים
ויסיים שניים בתיקו.

כול ם חיי בי ס תודה
לבובי

שני היהודים

בוריס ספאסקי — שחורים, בובי פישר — לבנים, יושבים
משני עברי שולחן השייש והמהגוני, אשר עלה 5000
דולר, בהיכל־הספורט ברי קיאויק, בירת איסלנד. בתמונה נראה בברור כיסאו המיוחד
המיסתובב של בובי, עשוי עור ומתכת, אותו התעקש בובי שיביאו במיוחד לרייקיאויק.

** ל השאלה מיהו בובי פישר, סביר
> כי איש בעולם אינו יכול לענות.
רוברט ג׳יימס פישר נולד בברוקלין לפני
29 שנים. אביו, פיסיקאי יליד -ברלין
ואמו אחות ילידת שוויץ, יהודיה. בהיותו

.1111111 הסוור-
אלוף העול
בעולם. למעשה הטוב ביותר אי־פעם.״
ובובי החל להוכיח זאת מילה במילה.
הוא התייצב למישחק השלישי, נושא
עימו שני הפסדים רצופים וניצח. במהלך
ה־ 11 הדהיר את פרשו אל קצה הלוח,
מהלך נדיר לכלי הפועל אפקטיבית במרכז
הטבלה. ספאסקי התעכב לחצי ישעה
ארוכה של הרהורים ובתומר ,.בדיוק כפי
שבובי ציפה, פיתח התקפה שהיתר. מוט עית
למן המהלך הראשון.

בן שנתיים התגרשו הוריו ובובי נותר עם
אמו.
אל השחמת הביאה אותו אחותו ג׳ואן.
היא הראתה לו את -מהלכי היסוד ותוך
זמן קצר נאלץ הילד בן השש לחפש לעצמו
מתחרה הגון יותר מאחותו בת ה־.11
הוא מצא אותו בעצמו. שעות היה יושב
ומשחק שחמת־עצמי.
מאז נותר לו ההרגל — תמיד לנצח.
בגיל 12 ידע בובי מספיק רוסית כדי

ך 1י בובי פישר הצעיר בתנוחת
*י מחשבה טיפוסית. ילד הפלא
הצעיר נהג לכסוס את ציפורניו, לפקק
את פירקי אצבעותיו ולגרש ״קיביצריס״.
דיו של שולחן השייש והמהגוני ( 500 דולר,
טבין ותקילין) ,שינאתו הגדולה של
בובי, והעולם עצר את נשימתו.
ואז כשהיה נדמה לכל כי המישחק הראשון
יסתיים בתיקו, ביצע בובי טעות
שהעבירה אנחת תדהמה ב־ 2000 הצופים
באולם. הוא הוריד רגלי לא מוגן עם
רץ משלו. כל מתחיל ראה כי היה זה
רגלי מורעל. רגלי שנועד לפתיון־שוטים.
בובי, משום מה, לא ראה, והפסיד את הקרב
הראשון.
למישחק השני לא טרח כלל הפלא האמריקאי
להופיע. או הטלוויזיה או הוא!
נצחון שני, טכני הפעם, הוענק על ידי
השופט לספאסקי.
רב־האמן האמריקאי לארי אבנס אמר
פעם על פישר :״הוא שחקן השחמת הבודד
ביותר בתבל. הוא גם השחקן הטוב

שעו..ט״ם

בובי מגולף
בדמות כלי-
שחמת, בתמונה שהופיעה על שער הטייס
האחרון. לצידו בתמונה היתה פיגורה
נוספת בצבע אדום מהגוני של ספאסקי.
לקרוא את הפירסומים הסובייטיים על
שחמת .״שמעתי כי הרוסים הם הטובים
ביותר.״ בהיותו בן 15 הפך לרב־האמך
הבינלאומי הצעיר ביותר שהיה אי־פעם.
השיגעונות המוציאים כיום את ספאסקי
משלוותו, היו תמיד חלק -מאישיותו. היהודי
על פי ההלכה, אשר אינו -משחק בשבתות
משום שהצטרף לכנסיית־התבל־של־האל,
כת נוצרית שומרת שבת, התלונן
תדיר על אורות באולמות המישחק,
על תאריכים, קהל, מזגני-אוויר ותנאי-
מגורים. יש שתמתאים האומרים כי על
כך חייב כל שחמתאי תודה לבובי, על
הטיבו את תנאי המישחק בכל העולם.
אך גם הם מודים כי בשעה שהעמיד ה עריץ
האמריקאי את תנאיו, לא חשב על
אף אחד מלבד בובי פישר.

אלוף ט ס
מבעד לחלון

שח־אמבט

בובי נינוח בחדר אדים של סאונה. אירונית, הוא מכנה את
התא רווי האדים בשם: החדר הרוסי. תרגילי הכושר היומיים
שלו כוללים מלבד התאדות: שחייה, טניס וכדורת, אותם הוא מבצע בשעות הלילה
שלאחר המישחקים. ביום ישן בובי. משחק השחמת דורש גם שמירה על כושר גופני.

** ל אף הבדלי האופי המהותיים בין
׳ ע השניים, יש לפישד ולספאסקי רקע
קרוב מאוד. גם ספאסקי הוא בן לאם יהודיה
ואב לא יהודי. הוריו אף הם התגרשו
בהיותו רך בשנים. גם אותו העלתה אחות
על דרך השחמת וגם הוא היה ילד־פלא.
בהיותו בן עשר שיחק -נגד אלוף העולם
הרוסי ( )1948—51 מיכאל בוטביניק. כש ניצח
את האלוף אמר בוטביניק :״ילד זה
יהיה אלוף עולם.״ ספאסקי הילד חייך
ושתק במבוכה.
כשהיה בובי בן תשע שיחק נגד רב־
(המשך בעמוד )26

רא חזה,
לא וג ר״ ם-
מרבו הנונו חזו
אל הטנוו

המזכירה

שרה גולוד (,)19 עם מרמת־אביב,
חבר בן שבוע :״זה ממש נהדר להיות
עם הפופיק בחוץ,״ היא אומרת.

* ם תרנגולת עיוורת מוצאת לפעמים
* גרגיר בשדה, אמרו חז״ל — והתכוונו
לקורקבן. לטבור, יעני. נו, לפופיק. לחור

171ל ח לילך ארגמן ()18
״ י * בוגרת תיכון ה 11111111
עומדת
להתגייס, מרכיבה את הפופיק
מעל לג׳ינס מהוהים :״זה נחמד.״

העוזרת לרופא־שיניים מ צגז ׳?4

פא שיניים תל״אביבי, נבחרה על־ידי מערבת ״העולם הזה״ במלכת
הפופיק, משיבות גלויות לעין. שטנית טבעית, בעלת עיניים ירוקות־חומות,
גובה 170ס״מ. בדרן בלל אין היא עוקבת אחרי חידושי

האופנה• אך אוי 1
לקריאות-הביניים ב
נהנית מתשומת־חלו
למרות שהופתעה :
לא עם פופיק סקי

מלכת ה1

התיכוניסטית ג
\ עומדת להינשא בקרוב :״פופיק זה

20 0

המשונה הזד, במרכז, שזכה סוף סוף הקיץ,
לאחר שנים ממושכות של עלבון, למקום
של כבוד. לאחר השדיים, הרגליים, הירכיים,
הצוואר, ומה לא — זכה השנה גם
הטבור הנ״ייי להפוך למרכז הכובד האירו־טי,
כשהוא מעוטר בבטן ומותניים חשופים
לעין כל. המכנסיים ירדו קצת למטה מקו

המותן, החולצות עלו קצת למעלה — והמרכז הח־ניגלה
לעין כל.
בעקבות האופנה החדשה, יצאה חוליית־כיסוי
העולם הזה לכסות — כלומר, לחשוף — את ם
הפופיק, ולהתעניין איך ההרגשה עם בטן ריקה ־
הסבירה לילי אבידן, בעלת הפאב החדש וגרו
של המשורר דויד אבידן :״אין דבר יפה מזה 1

שדווקא הסתירה את שלה :״בדיוק לפני
כמה ימים, כשהתלבשנו להופעה באופרה
יי שמשון והעלינו על עצמנו את התלבושות
ההיסטוריות עם הפופיק בחוץ, נעמדנו,
כל הרקדניות, מול הראי, והחלטנו לבדוק
למי יש פופיק יותר יפה. אני זכיתי.
לוא ידעתי שהעולם הזה ייצא לבחור את
מלכת הפופיק, הייתי מופיעה עם התלבושת
האופראית.״
דני כצמן, איש עסקים תל־אביבי, הס תפק
בדיווח על מרכז הכובד של חברתו,
נועה, הנמצאת בטיול באירופה ,״הפופיק
שלה הוא ממש משגע!״ הכריז בגאווה.
השחקן זאב (״בוטיק השקרים״) רווח
ביקש לשכנע את גלינה קלוץ, עולה חדשה
מרוסיה שהיתה בחברתו, להציג את
מועמדותה. אלא שבאותו יום כיסתה החולצה
את מרכז הכובד של גופה של

גלינה היפהפייה — וההפסד, מדווחים יודעי
דבר, היה של כל עם ישראל.
הסביר בעל אטליז בשוק הכרמל כשנשאל
מה דעתו על הפופיק :״מפופיקים טריים
אפשר להכין מאכלי מלכים. והיום הם בכלל
לא ביוקר, הפופיקים.״
המהנדס החיפאי דן גורדצקי, ביקש להציג
את מועמדותו לתחרות. כשהוסבר לו
שהבחירה היא של טבור נשיי בלבד, נעלב,
מחא בתוקף נגד ההפלייה הנשיית
בארץ.
קבוצת קיבוצניקיות עברה בשטח, הת עניינה
:״איפה פופיק? איפה הוא? כשהסבירו
לחן שלא מדובר כאן בשחקן מרדכי
(״פופיק״) ארנון, התאכזבו :״העירונים
האלה! כבר אין להם מה לעשות!״
כאילו בחירת מלכת הפופיק היא עניין
של מה בכך.

השחקנית

לילי אגידן חושפת
אמנם פופיק, אך
ממשיכה להבליט גם אברים אחרים —
כמו רגליה הארוכות. למטה: אהובה
כהן ( )16 איבדה את מכנסיה על שפת־הים,
עטפה עצמה במגבת בדרן הביתה,
חשפה באקראי פופיק משובח ביותר.
״זה בא לי לגמרי במיקרה, אבל זה
מאוד מוצא חן בעיני,״ היא אמרה.

הפופיק כבשה אותה ,״כי זו אופנה פיקנטית.״
חוב — המובנות כל כך — היא מגיבה בחיוך,
בחירתה כ״מלכת הפופיק״ הוסיפה להנאתה.
הרי יש חתיכות יפות ממני.״ יפות, יפות, אבל
י כזה. בתמונה למטה מימין: דינה קמיאבי.

!ופיה
האשד.,״ ואילו קטי אייזיק מברוקלין, ה שוהה
בישראל מזה חודש ימים, הצהירה,
במיבטא יהודי־אמריקאי :״זוהי פעם רא שונה
שאני מרגישה נועזת. כל האופנות
האחרות לא הגיעו בכלל למרכז העניינים
כפי שזה עכשיו עם הפופיק בחוץ.״
סיפרה רקדנית באופרה הישראלית —

הרקדנית

שושי גיל ( )12 ששה לכל אופנה חדשה, במיוחד אם היא מחמיאה
לה. מאז תחילת אופנת הפופיק, אין היא נראית ברחוב בלבוש
אחר. שיער ערמוני, עיני חתול ירוקות״חומות, גובה 170ס״מ. מהמועמדות הסופיות.

במדינה!
ומשו מעמוד )15
בפגישה עם ״צוותי החשיבה״ של מיפלגת־העבודה.
מאחורי
שם מנופח זה, מסתתר אפם.
מדי פעם, לפני ועידה או בחירות, זקוקה
המיפלגה ל״מצע״ ,שאיש אינו מתייחס
אליו ברצינות. הצוותים, בראשותו של
איש רפ״י גד יעקובי, נועדו למלא חלל

דיין, שאינו אוהב לעסוק בבבל״ת, נוהג
להחרים מוסד זה. הפעם הופיע לפתע,
כדי להשמיע הכרזה מפוצצת.
תוכנה: צוותי־החשיבה עוסקים בדברים
של מה־בכד, תחת להתמודד עם הבעייה
העיקרית של המדינה 1.3 :מיליון הערבים
הנמצאים עתה תחת שליטת ישראל.
מה צריך להיות מצבם מבחינת המשק,
העבודה בישראל, וכו׳ז
דיין לא הסתיר את כוונתו: לבצע סי-
פוח־למעשח, על-ידי ״שילוב״ ערבים אלה
בישראל. הוא הבהיר לחלוטין כי הם
יישארו תחת שילטון ישראל לנצח, ולכן
יש להסדיר את מעמדם החברתי והאזרחי
בצורה זו או אחרת, מבלי לתת להם מעמד
מדיני כל שהוא.
סכין אחת. היתה זאת תקיעת סכין
בגבה של גולדה מאיר, שנעדרה מן הפגישה
בגלל מחלה.
כי רק יומיים לפני כן הכריזה גולדה,
בפנייה שנועדה להיות דרמאטית, כי יש ראל
קוראת למשא־ומתן ישיר, שנושאו
העיקרי יהיה, כמובן, גורל אותם השטחים
אשר דיין כבר סיפח אותם ברוחו.
אמנם, אין ספק שגולדה חושבת כמו
דיין שהשטחים לא יוחזרו לעולם. אולם
כדי לסבר את אוזני העולם, עליה לקיים
את האגדה כאילו היא מוכנה להחזירם
בכל רגע. הצהרת דיין רוקנה את הצהרת
גולדה מתוכנה.
עוד סכין כאילו לא היה די בכך,
חזר דיין למחרת היום ונעץ בגבה של
גולדה סכין נוספת.
בהופיעו בפני מוסד אחר של מיפלגת־העבודה,
שוב בהעדר גולדה החולה, דרש
דיין להודיע לפני הבחירות כי הממשלה
הבאה תשים קץ לסטאטום־קוו בענייני דת,
ותציע הצעות חדשות להסדר בעיות הדת-
והמדינה. בין השאר, רמז, יש להעמיד
אולטימטום לרבנים: או שיפסקו לפי האינ טרסים
של השילטון(כמו בעניין הממזרים),
או שהשילטון יצמצם את סמכויותיהם.
מכיוון שגולדה מאיר תצטרך להרכיב את
הקואליציה הבאה, היתד, הכרזה זו מוכרחה
להערים קשיים על דרכה. הוצאת ה־מפד״ל
מראש מו המישחה ההואליציוני
האפשריים — ל״ע והליברלים.
מכה עצמית. לשווא חיפשו הפרש נים
המדופלמים את הכוונה שמאחורי הצהרות
אלה.
לא יכול להיות לדיין שום אינטרס
לריב עם גולדה בשעה זו. גולדה שולטת
כיום במיפלגה ובממשלה שילטון מוחלט,
ואין ספק שמנוי וגמור עימד, לעמוד בראש
רשימת המערך לכנסת ובראש הממשלה
הבאה.
יתר על כן: גם לדיין עצמו לא יכולה
לצמוח תועלת מן ההתקפה על המפד״ל.
ערך מניותיו במיפלגת־העבודד, תלוי ב־כוח־הסחיטה
של האיום הנצחי שדיין יפרוש
מן המיפלגה, ויקים קואליציה בהש תתפות
גח״ל, הדתיים והימין של העבודה.
הקמת מחסום בין דיין והדתיים נוגדת
את כל מדיניותו עד כה, ובכלל זה שיחרור
בחורי־הישיבה מגיוס בצה״ל.
הדיבוק המסוכן. אם כן, איזה דיבוק
נכנס בדיין השבוע?
התשובה, לדעת כמה ממקורביו: דיבוק
הפירסומת.

הסתד רו ת
איך יתחלק
ה מזכ״ל הפעם?
מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון גינה
השבוע שוב: הפעם, את הממשלה, על
שהולידה את חוק סיכסוכי־עבודה, האוסר
על האיגודים המקצועיים לשבות. הוא
גינה את בית־המשפט על ששלח לבית־הסוהר
את מנהיגי השובתים, קבע שלממשלה
כזו, השולחת פועלים לבית־הסו־הד
ומקימה בתי־דין מיוחדים לשיפוט ב־ענייני־עבודה
— אין זכות קיום. העם

העובד יפיל אותה, הכריז ד״מזכ״י^
בן־אהרון דיבר כמובן על ד,ממעלה ה שמרנית
הבריטית, הנמצאת עתה בעימות
ישיר עם האיגודים המקצועיים ומפלגת
העבודה הבריטית.
ללא מיבשולים. ליצחק בדאהרון
אין מעצורים של יושר אינטלקטואלי, כשהוא
מגנה את הממשלה השמרנית הבריטית
על חוקים תאומים לאלה שנתקבלו
בכנסת הישראלית — בין היתר, בקולו
שלו עצמו. אין לו גם שום מעצור
נפשי או אינטלקטואלי אחר, כשהוא מקבל
בלישכתו את המלחין המהפכן היווני תי-
אודורקיס, מצטלם איתו ומברך אותו להצ לחה
במאבקו לשיחרור ארצו מעול השל טון
הרודני. כל זאת, בשעה שבן־אהרון
הוא חבר במפלגה, שחבריה בממשלה
החליטו על הסגרתו של פליט פוליטי יוו ני,
שנמלט לחיפה, לידי סוכני הבולשת
היוונית, שרצחו אותו מאוחר יותר בלב־ים,
מול הנמל הישראל.
מחכים בקרן זווית. השבוע המשיך
מזכיר ההסתדרות במסע-הצלב שלו, ש יותר
ויותר חברים במפלגתו שלו בטוחים
כי הוא מכוון להבטיח לעצמו את מקומו
בין המועמדים לראשות הממשלה: הוא
הגשים את איומו להשבית את קונצרן
עלית, שבראשו עומד נשיא התאחדות
בעלי התעשיה מרק מושביץ. בעת ועונה
אחת יצא בן־אהרון להתקפת״מחץ נגד
אשר ידלין, חברו בוועדה המרכזת ומז כיר
חברת העובדים — גוף שהיו״ר שלו
הוא לא אחר מיצחק בן־אהרון עצמו.
לא היה זה מקרה בלבד שהשבתת
עלית וההתקפה על ה״ידלינים״ באו בזה
אחר זה. מושביץ הוא שותף לחברת העובדים
במפעל אגן — ושותפות זו היא ל-
צנינים בעיני בן־אהרון. המזכ״ל דואה ב-
ידלין את שליחו של יריבו הגדול ביותר
— פנחס ספיר.
היה זה ידלין שזימן לבן־אהרון את
התירוץ להתקפה, כשהאשים את ההסתדרות
ואת בן־אהרון בהעדפת האינטרסים
המקצועיים על פני ״הקמת משק הפועלים״
,ובכך ש״ההסתדרות איבדה את

כן־אהרץ מגנה
עת לתקוף, ועת לתקוף
רגישותה, דואגת פחות לתפוקה ולמיבנה
המשק ויותר לתוספות שכר לעובדים.״
עימות חזיתי. אך גם אמן ההתקפות
והנסיגות יצחק בן־אהרון עתיד להידחק
ביום החמישי השבוע לקרן־זווית,
כשרבים ׳מחבריו ימתינו לראות כיצד יתחמק
שוב פעם מהכרעה סופית.
במושב הוועד־הפועל שנקרא לסוף השבוע,
יצטרך בן־אהדון להציע אם להמשיך
בקיומו של הסכם־המסגדת — המרשה
תוספת שכר של לא יותר מאשר
שלושה אחוזים השנה ושלושה אחוזים
בשנה הבאה — או להכריז על ביטולו.
ביטול הסכם המסגרת — עליו חתם בן־
אהרון עצמו — יביא, לדעת הכל, לעימות
חזיתי ישיר בין בן־אהרון לבין פנחס
ספיר, ולקרע גלוי במפלגת העבודה. בן-
אהרון יכול כמובן להסתפק בתביעה ל־תוספת־יוקר
מתאימה, נוסף על הסכם המסגרת.
אך במקרה כזה, מונחת לפניו
אזהרתו של ספיר כי האוצר יעלה מייד
את המיסים.
סיעת העולם הזה—כוח הדש בוועד־הפו־

על כבר הכינה הצעת החלטה התובעת ביטול
הסכם המסגרת מעיקרו. ואילו מפ״ם,
שבלעדיה אין למערך רוב בוועד־הפועל,
תובעת תוספת־יוקד של שישה אחוזים
לפחות, נוסף על העלאות השכר הכלולות
בהסכם המסגרת.

פיטורין — פן
פיצויים _ ל א.
בעלי עלית — הקפיטליסטים החשובים
הללו, מנצילי המוני הפועלים — לא היו
מעזים לעולם לעשות דבר כזה. אולם
אנשי ההסתדרות — כאשר הם הופכים בעצמם
למעבידים — מעיזים גם מעיזים.
הנהלת דבר — מפעל הסתדרותי, ש נועד
להפיץ את דברה בארץ — מרשה
לעצמה לפטר עובדת בגלל צימצומים —
בלי פיצויים.
צ׳יזבאט. להגנתה של הנהלת דבר יש
לומר, שלאמיתו של דבר הצימצומים היו
רק תירוץ טפל, והעובדת בה מדובר פוטרה
כנקמה פוליטית. משום כך, גם הסירוב
לשלם את פיצוייה חינו חלק מהנקמה.
התוצאה: בימים אלה, עובר המאבק ל־בית־המשפט,
ודבר, עיתון הסתדרות פועלי
ישראל, ייתבע לדין על שפיטר עובדת
ללא פיצויים.
את ההודעה על פיטוריה קיבלה לידה
רוקח — סופרת דבר ברומא — במרץ השנה,
אחרי 11 שנות עבודה בעיתון. לכתבת,
כמו לשאר עובדי דבר, לא היה
ספק בסיבה: לידה פוטרה בגלל דעותיה
ד,שמאלניות. ספציפית: בגלל כתבה
שלה שחשפה את קשרי-הידידות בין הצמ רת
הישראלית לחוגים פאשיסטיים באיטליה(
.דברים מוזרים בבית דבר, העולם
הזה .)1807
התארגנות. הצימצומים, שהוזכרו
במכתב הפיטורין כסיבה לפיטורין, הסתכמו,
עד היום, בלידה בלבד. כתוצאה
מכך, התארגנו ידידיה הרבים — עיתונאים
— ביניהם אנשי דבר עצמם, שאינם מאמנים
בכנותם של נימוקי ההנהלה —
אנשי תרבות ואמנות, בראשם יעקוב אגמון.
גם אגודת העיתונאים מטפלת בנושא.
אולם, המיבחן הקרוב ביותר יהיה דווקא
במישור המשפטי. מתברר שהמגעים
הממושכים בין עורך־דינה של ליויה, צבי
פומרוק, לבין מנהל דבר, גדעון נאמן,
עלו על שרטון. בפגישה שקיים עורך־הדין
עם אנשי דבד, הגיעו הצדדים לסיכום ב עניין
הפיצויים. אולם נראה שמישהו או
מישהי בדבר החליט למצות את הדין
עד הסוף עם המודדת, והורה להפסיק מייד
את תשלום משכורתה, ולבטל את ההסכם
בעל־פה בדבר הפיצויים.
״יהיה זה יום עצוב אם חנה זמר תצליח
לסלק את לידה רוקח — ועוד בלי פיצויים,״
אמר אחד העיתונאים הוותיקים
של בית דבר.
הילד איננו. כשנתבקשה להגיב על
יכך, טענה עורכת דבר שאין היא בקיאה
בנושא הפיצויים שצריכה ליויה לקבל, וכי
מנהל העיתון, גדעון נאמן, מטפל בעניין.
תגובתו של נאמן, שלא נותר לו למי לז רוק
את הכדור: לאחר ששמע את השאלה,
ביקש לחזור ולהתקשר אליו כעבור חמש
דקות. מאז, לא ניתן לאיתור.
תגובתו של דובר ההסתדרות, לה שייך
דבר :״ההסתדרות אינה מטפלת בעניין.
כל ענייני העיתונאים מתבררים באגודת
העיתונאים.״

ללץ תי נערות מבולבלות ונפחדות
ישבו בתא הנאשמים בבית־הדץ הצבאי
בצריפץ, התבוננו בפיות פעורים
ועיניים נוצצות אל עדשות המצלמות. לבושות
במכנסיים וחולצות הדוקות, כששם-
תותיהן משוחות בשפתונים חיוורים ועיניהן
מאופרות בכחול, נראו רימה טאנום
ותרז חלסה, כשתי עוזרות־בית שנקלעו
באקראי למרכז ההתענינות הציבורית.
שתי הערביות, שנמנו בחודש מאי השנה
על צוות המחבלים שחטף את מטוס מבנה,
הטיסו ללוד ושם איים לפוצצו על נוסעיו
אם לא ישוחררו כמה מאות חבלנים הכלואים
בישראל ויוטסו לקהיר, נראו רחוקות
מאוד מהזוהר והילת האומץ שאפפו אותן
מיד אחרי החטיפה. השתיים, שנאשמו בהחזקת
נשק וחמרי נפץ, הנחת פצצה במטוס,
איום לפוצצו וחברות בארגון בלתי-
חוקי, חשפו מיד עם תחילת המשפט את

העך
- 11X11
עוד בבתו,
מהצלמים,

אביה של תרז חלסה מעכו,
שהכריז תחילה כי אינו מכיר
הסתיר את פניו בבית״המשפט
ניסה להכות אחד הצלמים.

צ הי ל
צה״ל -
הסרן נגד

סיבוב שני
נהג הפיאט 124 היה גבר לא נורמלי:
הוא לא הסתפק בכך שעקף את מכונית
הווקסהול שלפניו בעלייה, כשהוא חותך
קו לבן — אלא החל משתעשע עם ה־ווקסוזור,
חוסם את דרכה פעם מימין,
פעם משמאל, כשהוא מלווה את הפגנת
גבריותו בתנועות יד חד־משמעיות.
נהג הפיאט — שזוהה מאוחר יותר כאחד
נחום ראודר — גמר להיות גיבור כאשר
נאלץ לעצור אחרי שיירה שהתעכבה
בכביש. נהג הווקסהול, שעצר אחריו,
ירד ממכוניתו, קרב לפיאס.
ראודר מיהר לנעול מבפנים את דלתותיו
וחלונותיו, נשאר מאחוריהם, המשיך
ללגלג על נהג הווקסהול בתנועות גסות.
(המשך בעמוד )23

אב בית הדין אלפון
קו ההגנה שלהן .״אינני אשמה,״ אמרה
רימה ,״אני מוכנה להסביר את עמדתי
ומצבי ...הייתי מוכרחה לשאת נשק, לחצו
עלי והכריחו אותי.״ תרז אמרה רק :״אינני
אשמה.״
מי שחשב ששתי החוטפות תתגלינה כ־לוחמות־חופש
ותנסינה להצדיק את מעשיהן
בנימוקים אידיאולוגיים, התאכזב.
היתה זו מעין חזרה על משפט אוקאמוטו
— אבל איזה הבדל! בלי מתח, בלי הת רגשות,
בלי חידות והפתעות. אילו היו

במדינה
(המשך מעמוד )22
החליפו מהלומות. נהג הווקסלול
המחומם כילה את חמתו באחד ממגביה של
הפיאט, אחר ניפץ את השמשה הצדדית
במכת אגרוף בריאה. רק עכשיו העז גיבור
הפיאט לצאת לאוויר העולם. הוא מיהר
לשולי הכביש, הרים אבן, והטיח אותה
בחלון הקדמי של חווקסהול. אחד
מנוסעים הווקסהול ירד ממנה, החליף מהלומות
עם ראודר.
לכל הפרשה הזו היה עד נייטראלי —
אזרח בשם נחום ראובן, שנסע אחרי ה־ווקסהול,
ראה את הכל, והעיד על כך.
נהג הווקסהול התלונן במשטרה. זו פתחה
תיק, ולבסוף השיבה לו :״לאחר חקירתנו
בתלונתך, הזהרנו את הצד שכנגד.
אנו מקווים שהוא לא יחזור על מעשיו.
לפיכך נראה לנו כי אי-הגשת תביעה משפטית
במקרה זה, היא לטובת העניין.״
יחסים עם חיילות. כל זה אירע
לפני חודשיים. השבוע, חזרה לפתע הפרשה
לחיים — בצורה מוזרה ביותר.
היא חזרה לחיים בצורת ידיעה בעיתונים,
שסיפרה כי סרן אילן עובד יועמד
בפני בית־דין צבאי באשמת תקיפת
אזרח, חבלה במכוניתו והתנהגות שאיננה
הולמת קצין צה״ל.
סרן אילן עובד היה נהג הווקסהול,
והאזרח שבו מדובר היה כמובן ראודר.
מה קרה שחודשיים לאחר שמשטרת

סרן עובד
התנהגות שלילית — של מי?

בית־המשפט

בצריפין, בו נשפט היפני קרזר אוקאמוטו,
שימש זירה גם למשפטן של שתי חוטפות
מטוס ״סבנה״ .למעלה — קהל העתונ-
אים. משמאל: מראה כללי של ביהמ״ש.

ש1נטת גויה
מקדימים את משפטן של השתיים למשפטו
של היפאני יכול היה העולם להבין טוב
יותר מדוע צריכות תנועות החבלה הער ביות
להעזר ברוצחים זרים.

ישראל סגרה את התיק — התעורר לפתע
צה״ל — ודווקא נגד אילן, המתלונן?
קשה היה שלא לזכור עם פירסום הידיעה,
כי שבוע לפני כן הגיש אילן זה עצמו
בג״ץ נגד שר הביטחון והרמטכ״ל, על
שאלה ביקשו לזרוק אותו מצה״ל, לאחר
שהואשם בקיום יחסי־מץ עם חיילות שבפיקודו
(העולם הזה .)1820
שיפחה מוזרה. קשה היה גם להתעלם
מעובדה נוספת: בזמן התקרית, חי-
תה עם ראודר בפיאט שלו ידידה שלו —
סגן רונית דרן, מלישכת דובר צה״ל.
ראודר, משום מה, לא מצא לנכון להת לונן
על אילן במשטרת כפר־סבא — כאשר
אילן הגיש את התלונה נגדו. הוא
העדיף להתלונן אצל דובר צה״ל.
בקטע הדרמטי ביותר בתלונתו, ידע
ראודר לספר כי אילן איים עליו שיהרוג
אותו באקדח שברשותו. משום מה, שכח
ראודר לגלות פרט קטן זה בעת עדותו
במשטרת כפר־סבא, כאשר נחקר שם. הוא
נזכר בכך רק כעבור חודשיים.
פרט מוזר נוסף: ראודר, בתלונתו, טען
כי אילן היכה אותו. העד הנייטראלי שראה
את הפרשה, העיד כי היה זה אחד
מנוסעיו של אילן שהיכה אותו, ולא אילן.
התנהגות מצופה. אלא שאת שלטונות
צה״ל לא עניין כל־כך ראודר. עניין
אותם יותר סרן אילן עובד.
למה? הסביר סגו־אלוף דוב שפי, מהפרקליטות
הצבאית:
״למרות הקינטור מצד ראודר, לא על תה
התנהגותו של סרן אילן בקנה־אחד
עם ההתנהגות לה מצפה צה״ל מקציניו,
אף בעניינים שאינם נוגעים לעצם השירות.״

היכן הצנזור״? קראו 500 אנשי
החובות שהשתתנו בהצגה לא־חוקית

ישו מח 11111
על הצלב
קהל ביקורתי

השחקן אורי לוי ואשתו, העיתונאית מלילה בן־זכאי,
עוקבים בהבעת־פנים ביקורתית אחרי המתרחש על
הבמה. מפניהם לא ניכרה הזדעזעות מיוחדת לשמע הדברים שגרמו להתרגשות אצל הקהל.

אך היתה רק התפרצות אחת בקהל׳ והיא
הושתקה כאשד עורך־דין צעיר הסתער
על המפריע באגרופים.
קטעים אחרים עוררו תגובות שונות.

למשל, כאשר גילו הנשים כי אלוהים
ממזמז אותן מתחת לשמלות.
טען אל״מ (מיל ).מאיד פעיל, בוויכוח:
אפשר למחוק את קטעי גסות־

* שו ו1לוי על הצלב, מתעלס באהבים
י עם אשה מעריצה.
ישו יורד מן הצלב, יורה בעתי על בני
עמו, הזועקים :״אל תירה, עבדי יעקוב!״
ישו מובא כקורבן על־ידי דור ההורים,
אנשי העלייה השניה, מייבשי הביצות
וסוללי הכבישים, במהדורה חדשה של
עקידת יצחק.
אשה מתייחמת מרוב הערצה ליעילותו
של צה״ל, ומחליטה להכניס את צה״ל
לביתה במקום העוזרת, הבעל והמאהב.
ישו מועלה על הצלב על־ידי משפחתו,
כל אימת שבאים תיירים, כדי לשנורר
מהם תרומות.

מכ ת אגרוף
למפריע

ך* ל אלה הן סצינות מעטות מתוך חב־
^ ריס מספרים על ישו, מחזהו של עמוס
קינן, שקיבל שלוש הלוואות ממשלתיות
ונאסר להצגה על־ידי המועצה לביקורת

ישו על הצלב

השחקן יוסי יבלונקה כישו הצלוב,
בסצינה אופיינית של המחזה
חברים מספרים על ישו, של עמוס קינן. במשך כל ההצגה

עולה ויורד ישו מן הצלב האדום, כשהוא מתמזמז עם מעריצות,
יורה בהוריו, יוצא למילחמה, כשהוא מנגן במפוחי־פה או
מגנה את האמנות המזילה דמעות בהנאה מסבלם של בני־אדם.
הרוח, שאינם תורמים לבשורת המחזה,
לטובת הקטעים החזקים, שגרמו להתרגשות.
פרס לעת
זי קנ ה

1 1 1 1 ^ 11 עורן־הדין יצחק שבו,
שנאות להזדהות כחבר

הצנזורה, אחרי דרישות חוזרות של הקהל
שמישהו יסביר את נימוקי הפסילה,
לא הצליח בוויכוח להסביר דבר.
סרטים ומחזות, הוועדה הציבורית מטעם
מישרד־הפנים הפועלת כצנזורה.
הסיבה הרשמית לאיסור :״פגיעה בערכים
מקודשים״.
תשובתו של קינן נערכה השבוע
במועדון צוותא בתל־אביב, בפני קהל
של 500 משומנה וסולתה של התרבות
הישראלית — אנשי תיאטרון, סופרים,
משוררים ואנשי־ציבור.
קינן הציג בפניהם את המחזה, בניגוד
לחוק. לאחר מכן נערך עליו ויכוח
ציבורי.
במשך שעתיים בלט בחושך רק הצלב
האדום הגדול, וששת השחקנים. היו קטעים
מזעזעים, בייחוד אלה שגינו את
עקידת־יצחק ואת פולחן החללים. במשך
כמה רגעים היה נדמה כאילו יחזרו
הסצינות הסוערות מימי מלכת האמבטיה.

1 1 0 *11 111 אריה זקם, מרצה לספרות אנגלית, בחברת אשתו השחקנית,
״ * י גבי. זקס השתתף בוויכוח, טען שמחזות חריפים הרבה יותר,

התוקפים את ישו והערכים המקודשים לנצרות, מוצגים כיום בארצות נוצריות מובהקות.

^ ם קיווה מיש־הו כי הוויכוח,
שנמשך עד אחת אחרי חצות, יהפוך
לחווייה אינטלקטואלית, התאכזב. השומן-
והסולת לא הפיקו מרגליות. הוויכוח
כולו יכול היה להתנהל לפני 30 שנה
בחוג ׳ הבימה לנוער.
בראשיתו, היה זה כימעט מישחק חברתי,
ששמו היה יכול להיות :״חפש
את הצנזור״ .הכל ביקשו שמישהו מדיצנ־זורה
יעלה על הבמה ויצדיק את הפסילה.
אבל איש מן הצנזורה לא הראה
את אפו. היה זה ויכוח חד־צדדי, שנתן
לצל אנשי־התרבות הטובים הזדמנות
להוכיח שהם נגד הצנזורה המרושעת.
ההרגשה כי יושב סוכן חשאי של הצנזורה
באולם, רואה ואינו נראה, הגבירה את
הפיקאנטיות של המישחק הילדותי.
אולם לפתע השתנה המצג גבר כסוף־
שיער קם מהשורה האחרונה, התגלה
כאיש־הצנזורה בשר־ודם. היה זה עודך־
הדין הקשיש ( )73 יצחק שבו, לשעבד
מנכ״ל מישרד־הפנים, שכמו רבים מחבריו
במועצה לביקורת זכה בתפקיד זה

במדינה
סיעו מי ם
ערבי מלוכלך
דכר עברית!

1 ״11 1עמום קינן מעשן, בהקשיבו לוויכוח על מחזהו.

1-111 #111 מימין: אשתו, העיתונאית נורית גרץ. משמאל :
הגראפיקאיח צילה מנוסי, אשתו של הפיזמונאי דירי מנוסי.
כפרס־תנחומים לעת״זיקנה.
שבו נאם נאום ארוך, בו לא הסביר
דבר, בילבל את היוצרות עוד יותר.
בתום דבריו לא היה ברור לאיש לשם
מה קיימת הצנזורה, ומדוע נפסל מחזה
מסויים זה. לשבו גם לא היה מושג על
המתרחש סביבו. כך טען כי מעולם לא
הוגשה הצעת־החוק לביטול הצנזורה
(הצעה כזאת הוגשה זה מכבר על-ידי
סיעת העולם הזה — כוח חדש, כפי
שהזכיר לו בו במקום אמנון זיכרוני).
אף שגם הנואמים האחרים השמיעו
פה ושם הערות לעניין, בלטו רק שלושה
מתווכחים: מאיר פעיל, האדריכל
קון (שהצדיק צנזורה כמכשיר מיכאל למניעת הסתה לפוגרומים, אך פסל אותה
כמכשיר מטעם מישטר פוליטי להשתקת
ביקורת על עצמו) ,והפסיכולוג־המבקר
אורי ראפ, שייסר את הקהל עצמו, על
את ההפסקה לאירוע חברתי, שהפך אחרי שהזדעזע זה עתה מדברי־ד,ביקורת
שהטיח קינן מעל הבמה בפני החברה
האדישה, שאינה מתייחסת לדברים ברצינות.
נותרה
השאלה: האם פוגע המחזה
בערכים מקודשים של הדת הנוצרית,
שהיא דת־מיעוט בישראל? השיב על
כך הפרופסור המזוקן אדיה זקס: להיפך,
זהו מחזה נוצרי במהותו!

בדבריו בוויכוח, הישווה קינן את החברה הישראלית
לפגר שאיפת את פניו, הלבישוהו בחליפה מהודרת, תקעו
סיגאר בפיו והניחוהו בארון זכוכית, כדי שייראה כאילו חי.

סלמאן שחאדה סגר את חנות הבדים
שלו, שליד השוק בכפר ראמה, ניפנה
לעבר ביתו שבמעלה הכפר. ליד הבית,
נתקל בשוטר שחיפש אותו. השוטר
מסר לו צו חתום בידי אלוף פיקוד
הצפון, מוטה גור, האוסר עליו להימצא
בשטח ^מת־הגולן וירושלים.
חתימה , -רק כערבית. השוטר,
מבני הכפר, ביקש ממנו לחתום על קבלת
הצו. שחאדה סירב. מספר שחאדה
47״אמרתי לשוטר שאני לא יכול
לחתום בגלל שאני לא קורא וכותב
עברית. אם יתנו לי את הצו בערבית
— .אחתום. יחד עם זה הסברתי לו
שהבנתי את הצו.״
בעזרת מתורגמן, הבין שחאדה טוב
יותר: תאריך הוצאת הצו היה 18 למאי
: 1972 באותו יום, התפרסמה במוסף
השבועי של דבר כתבה של אהוד יערי
ותופיק חורי, שעסקה במתנגדים לגיוס
הדרוזים לצה״ל. בין אלה שרואיינו בכתבה,
היה גם שחאדה, שימים מספר
קודם לכן הפיץ כרוז בכפרו ובמערכות
העיתונים נגד גיוס דרוזים לצה״ל. כתב
אז שחאדה :״בגלל מיעוט סוטה נירשם
אנו לדראון עולם. אפילו ערבים המרגלים
(לטובת ישראל) בעולם הערבי,
אפילו ערבים המשרתים את הש.ב.
בכפרים, אפילו אלה מביטים בנו באיבה.
כאילו הם שומרים על לאומיותם יותר
מאתנו. רק מי שמטמין ראשו בחול יאמין,
שאין רואים ואין יודעים את מקומנו.״
״מלוכלך״ .הצו היה דק השלב הראשון.
כעבור ימים מספר הגיע שוב
שוטר לחנותו של שחאדה, מסר לו
הזמנה להתייצב בתחנת המישטרה של
כרמיאל .״הסמל אשר אביצרור, שאליו
הוזמנתי, התחיל לצעוק עלי, :מלוכלך.
אתה מסרב לחתום על הודעת הממשלה
בעברית ד הוא זרק את הכובע שלו על

אמו של עמוס קינן (מימין) ואמה של נורית גרץ מקשיבות ברצינות
11111#11 \ 11 רבה לדברי המתווכח, אל״נז מאיר פעיל, שטען כי קטעי ניבולי־הפה
פוגמים בטעם הטוב ובכוח־השיכנוע של הקטעים הסאטיריים החריפים נגד המישטר בישראל.

פעיל שחאדה
אחרי הגידופים — דממה

^ 1 1 1 1עו״ד צחי שני מעשן בעצבנות בזמן החפ!
• 1 ^ 1י י סקה, אחרי שהשתיק במכות אחד הצופים,
עיתונאי שלא יכול היה להתאפק וקרא קריאות־בוז לשמע דברי־הלעג על פולחן
החללים של ההורים השכולים. משמאל: אשתו של צחי, השחקנית יעל אביב.
אולם הזעם העיקרי של הקהל היה מופנה נגד הצנזורה, שאסרה את הצגת המחזה.

אירוע חבות׳ ^ 5״^?

כש־ 500 אנשי האמנות והתרבות נדחקו בפרוזדור,
החליפו רכילויות כרגיל, למרות הזעזוע שעברו זה
עתה למראה המחזה חברים מספרים על ישו.

השולחן והמשיך, :פה ממשלה יהודית.
לך ללבנון ולסוריה ותצטרף למחבלים.
גם הם לא מכירים בעברית׳.
״אחר כך, הוא כתב בדו״ח שלו שאינני
מכיר בשפה העברית. הסברתי שאני
,מכיר בעברית, אבל גם הממשלה מכירה
בערבית. זאת שפה רשמית, ואני
חייב לקבל את ההודעות שלי בשפה
שאני מבין.״
לא הכרח. בעקבות העימות עם
הסמל הפטריוטי, שלח שחאדה תלונה
לשר־המישטרה. בעקבות התלונה, הוזמן
שוב למישטרה, לקצין בשם גינור .״הקצין
דיבר איתי יפה,״ מדווח שחאדה.
״ביקשתי ממנו לרשום את דברי בערבית
כדי שאדע על מה אני חותם. הוא
לא הכריח אותי לחתום — אבל לא
כתב בערבית, למרות שידע שפה זו.
״שלוש שעות חקר אותי. על הכל.
על התקופה שהייתי מורה. על הזמן
שהייתי איש מפ״ם. דעותי בפוליטיקה.
בסוף דיבר גם על התלונה שהגשתי.
אבל את זה הוא גמר מהר מאוד, והבטיח
לי תשובה.
״זה היה לפני יותר מחודש. מאז,
אני עוד מחכה לתשובה.״

א לו ך ה עול 0 0 0

צח וענוג
>ה>וז עור גופך
בעזרת

ד פי ל טו ר
הקר ם הקוס מ טי ה מו של ם
להסרת שיער מיו תר
נוח ל שמו ש ה שב ע תו א רו ב ת טווח
אינו מכ איב
דבילטור מוצר צמרת נוסף של ״וולהיי

תעריפו! המנ 1״ ם של
החל מ־1.12.1971

העונים ה 1ה:

לשנה בלירות מחיר העיתון

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי ה מנוי לאר צו ת חוץ בדו אר אוויר
• לכל ארצות אירופה ואיראן
• לקפריסין
• לארצות־הברית וקנדה
• לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף חטנהב, תאילנד
• לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
• למקסיקו ופנמה
• ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
• לאוסטרליה וניו-זילנד
הוצאות משלוח

ל* !/2שנה

מחיר העיתון
הוצאות משלוח

82 = 12 + 70
87 — 17 + 70

43 = 6 + 37
46 — 9 + 37

45 + 70 בב 5ו ו
106 — 36 + 70
146 — 76 + 70

60 = 23 + 37
8 + 37ו בב 55
75 — 38 + 37

— 80 + 70
— 105 + 70
100 + 70
— 135 + 70
— 150 + 70
150 175 170 205
220

50 87 05ו 68 112 — 75

(המשך מעמוד )19
האמן ניידורף, בעל השיא העולמי ב־מישחק־עיוור
* ,כשניצח בובי את האמן
המבוגר, קם ממושבו ובלי ללחוץ את היד
המושטת הפטיר לעברו :״אני מציע לך
אדוני לחפש לך מיקצוע אחר בחיים.״
במישחק השישי של האליפות העכשווית
נכנס שוב גיידורף לחיי השחימת
של בובי. בהגיבו על התקפה של ספאסקי
ביצע פישר את מה שמכונה על שם הממציא:
הגנת ניידורף. צופים, אשר
ידעו כי האמן המזדקן יושב במיזנון הסמוך
לאולם־התחרות יצאו לקרוא לו כדי
שיחזה בכבוד שנחלק לו.
״מי משחק את הואריאנט שליד׳ שאל
ניידורף ,״פישר? אז אין לי מה להיכנס.
הוא לא ען שה את זה לכבודי. הוא פשוט
משחק את הואריאנט הטוב ביותר עבורו.״
והמשיך ללגום מן הקפה.
ההיסטוריה של השחמת מראה כי פישר
אינו המטורף היחיד שישב לצידו של
הלוח־המשובץ.
האמריקאי פול מרפי אלוף העולם הלא״
רשמי בשנים ,1858—59 אשר נחשב עד
היום למבריק בשחקני השחמת, עזב את
המישחק בהיותו בן 21 בלבד. בסרבו
לשחק או אפילו לדבר על שחמת ניסה
להפוך לעודך־דין ונכשל. הוא בילה את
שארית ימיו בנידאורלינם, כשהוא חולה
פאראנויה. הוא נהג לסדר נעלי־נשים ב־חצי־גורן
בחדרו, וכשהוא מדלג במירפסת
דיקלם בצרפתית :״המלך הקטן ילך לדר כו
בלא בושת.״
לצד שחקנים כמו אלכסנדר אליוכין
ניצב פישר טהור ותמים כשחקן פאסיאנס.
אליוכין אלוף־עולם ()1927—53 ,1937—46
שהיה גולה רוסי, נודע כמשתף־פעולה נאצי
וכתב סידרת מאמרים בה טען כי היהודים
הרסו את טוהר השחמת.
הוא הופיע פעם בגבול הפולני והצהיר:
״אני אליוכין. אלוף העולם בשחמת. יש
לי חתול שנקרא שחמת. אני לא זקוק
לדרכון.״ בהפסידו במישחק היה אליוכין
נוהג להשליך את מלכו אל הקיר. הוא
נישא חמש פעמים והיה שתיין כרוני.
פעם בהיותו במופע פומבי עמד והשתין
על. ריצפת האולם.
האמן הבריטי ג׳וזף בלקברן הפסיד פעם
במישחק לאלוף העולם ( )1886—94 וילהלם
שטייניץ (מטורף לא קטן בזכות עצמו).
בשל ההפסד אחז בלקבדן בשטייגיץ והטילו
מבעד לחלון אולם התחרות.

הציבור או ה ב
א ת המנצח
^ ז מה רוצים מפישר?
\ 1הוא פשוט עושה הכל כדי לזכות
במישחק ובעיקר בכסף הרב המוענק ל זוכה
250,000 .דולר יפלו בחלקו של המנצח(
.הפרס באליפות הקודמת היה
12,000 דולר בלבד).
לשחמת היסטוריה עתיקה של פרסים.
האגדה ההודית ומספרת על פילוסוף ש המציא
את השחמת בנסותו להמחיש למלכו
העריץ, בדרך המישחק, כי לא תיתכן
מלכות בלא שיתוף פעולה בין מלך
לנתינים. העריץ שנהנה מאוד ימן ההמצ אה
ביקש להעניק לפילוסוף פרס ואמר:
״בקש, וכל מבוקשך ינתן לך!״ לתדה־ימתו
של המלך ביקש הזקן גירגיר־חיטה על
הראשונה מבין 64 הערוגות, שניים על
השנייה, ארבע על השלישית וכן הלאה,
בכל מישבצת כפליים מקודמתה.
אך תדהמתו של המלך גדלה כפליים
כאשר נוכח כי כל אוצרות התבואה בעולם
לא יספיקו למלא את מבוקשו של
הפילוסוף. כיום יודעת המתמטיקה ל חשב
בנוסחה שנראית בפשטות כך :
,20 + 21 + 22... x = 263 כי אילו רצה
המלך להעניק את הפרם היה עליו לקבץ
למעלה מ־ 18 טריליון גרגרי־חיטה. מיספר
אסטרונומי בן 20 ספרות.
אם יזכה פישר בפרס הגדול ואם לאו,
בתשומת ליבו של הציבור זכה מלוא חופניים.

כך ענה דידי מנוסי כשנשאל לדעתו
כאיש הציבור על פישר :״אם הוא לא
היה מנצח, לא הייתי סובל אותו.״
* מישחק שחמת בו אין אחד השחקנים
תאה את לוח־היריב. ניידורף הגיע
לשיא בשחקו נגד 45 אנשים בעת ובעונה
אחת, כשהוא מבצע את כל המהלכים
מזיכרונו, ללא עזרת לוח.

בעוד שבועיים, ימלאו לביאטרים
שוורץ, נערת־הדיסקופקים התל-אביבית,

סוף־סוף. כמה שהיא ייחלה ליום הזה.

עוד רחוקה — אוי כמה רחוקה — מ־.18
אבל זה כבר סיפור אחר.
הסיפור עכשיו הוא שברגע שימלאו לה
.18 תפרח ביא לעולם הגדול. זה זמן רב

לפני חודשים מספר, עמד שר הביטחון
משה דיין באותו חדר עצמו — בתפקיד
שונה לגמרי: אז, הוא הגיע לדירתו
הפרטית של הרב שלמה גורן, בלוויית

הבטחות, הבטחות
שוורץ ולא רק היא. אני מכירה לא גבר אחד,
שחטף יותר משתי דפיקות־לב, במשך
השנים, כאשר גילה שהבלובדית היפהפייה

בדרך כלל, לא נהוג לעשות פירסומת
לקונקורנציה. אבל הפעם אי אפשר
להימנע מזה.
אחרי הרבה שנים של שקט ספרותי,
עומדת עכשיו הסופרת רחל איתן
פצצה ספרותית
להוציא ספר שני — שייעשה גלים כאלה
שייצא עשן. זאת תהיה הפצצה הספרותית
של העונה, מספרים לי.
כמו הספר הראשון שלה, הרקיע
החמישי, גם סיפרה החדש של רחל
יהיה אוטוביוגרפי. לפי הדיווחים שהגיעו
אלי מארצות־הברית, יטפל סיפרה החדש
בתקופת נישואיה האחרונה לבעלה הקודם,
הארכיטקט דן איתן, יגלה מהי
הרגשתה של אשה להיות הצלע השלישי,
והפחות רצוי, במשולש. המדובר בתקופה
בה ניהל כבר דן רומן עם רינה שני,
עד גירושיו מרחל.
רחל עצמה יושבת היום בניו־יורק,
נשואה לפרופיסור בן , 50 לומדת ומלמדת
באוניברסיטה, ומגדלת את תינוקה בן
חצי השנה. את ילדיה מנישואיה הראשונים
— עומר, המשרת בסדיר, ושילה
בת ה־ — 15 היא רואה כשהם קופצים
אליה לניו־יורק בחופשות.

שהיא גילתה שבארץ אין אופקים רציניים,
ומעט הרציניים שישנם כבר נבדקו
על־ידה ונמצאו לא מספיקים. הצרה היתד,
רק שהוריה המאמצים גילו צרות אופקין
אופיינית לארץ הזו, וסירבו להרשות לה
לפרוח. הם לא נרתעו אפילו מלהיזקק
לעזרת בית־המשפט, כדי להשאיר אותה
כאן. אבל בעוד שבועיים היא תחדל להיות
קטינה, ותוכל לצפצף סוף־סוף.
אפשר להביו אותה. ביחוד בהתחשב
בעובדה שזה למעלה משנה שהיא מסתובבת
עם כרטיס־טיסה ביד. מסתובבת,
מסתובבת — ותקועה במקום.
את הכרטיס נתן לה במתנה א בי עו פ רים,
בימים הטובים ההם שהוא גילה
עדיין כישרונות צעירים.
בינתיים, ניצלה היא את הזמן במיטב
יכולתה, קשרה קשרים בינלאומיים ככל
שהזדמן לה כאן. הקשר האחרון: ש מ עון
עדן, מכר ותיק שלה מביקוריו הקודמים
בארץ, שהזמין אותה, בביקורו הנוכחי,
אליו לברלין, לאחר שתסיים את ביקורה
אצל אבי במינכן.
טוב, אבל כל אלה הן רק הבטחות
לעתיד. בינתיים, הבן־אדם צריך בכל זאת
לחיות ממשהו, ולאהוב מישהו. לשם כך,
נוסעת היא בזמן האחרון הרבה על קו
תל-אביב—טבריה, שם היא מנהלת רומן
עם טברייני בן .27 מה שמוכיח כבר
על רמת התל־אביבים, אם צריך להרחיק
נדוד עד טבריה.
אבל זה רק דרך אגב. העיקר הוא, ש-
נערת־הזוהר הצעירה איננה מתכוונת ל הרשות
לאהבה לפגוע בקריירה שלה. רו מו
או לא רומן — היא מתעתדת לנסוע
ביום־הולדתה .״בשביל מה קיימים כרטיסים,
אם לא בשביל להשתמש בהם?״
כמובן.

דית שאיש לא היה מאמין שהיא בת

אילנה, ילידת רוסיה שעלתה לישראל
לאחר שהתגרשה מבעלה, תושב ארגנטינה,
עבדה באן למחייתה במשרד
התיירות בירושלים, פגשה את בן־עמי
חתונה שקסה
לפני שנתיים. לעומת בן־עמי, שהוא אב
לשלוש בנות וסב לעשרה נבדים, יבולה
אילנה להתגאות רק בבת יחידה.

בן־עמי
אשתו רות, כדי להתגרש. ביום השלישי
שעבר, היה לו קצת יותר קל על הלב :
בסן־הכל, חוא מילא הפעם תפקיד של
אורח.
בכלל, האירוע בולו היה הפעם יותר
משמח, נישואין תמיד יותר משמחים
מגירושין. בלומר, במעט תמיד.

אחרי החתונה, נהוג ברגיל לטוס ל־חו״ל.
ואבן, הרב גורן טס מיד לרומניה.
הזוג החדש, לעומת זאת, הסתפק בהרמת
בוסית, חזר לביתו הנתנייתי הישן — בן
— 35 של בן־עמי. שם, חיבה להם, בין
היתר, מיברק-ברבה גם מנשיא ארצות־הברית
ריצ׳ארד ניקסון.
וגם אני מצטרפת לריצ׳ארד: מזל־טוב.

הבה ממבגז ראשון
היתד, זו אהבה ממבט ראשון, ואפילו
הקרח הצונן שכיסה את כל האחור לא
פגע בלהטה. גם הנסיבות היו רומנטיות
למהדרין: היה זה בטקס בחידת נסיכת

פטרוזיליה -חפשי
אם היה נדמה לכם שדודו מתן נעלם
מהאופק, בזמן האחרון — טעיתם. זו
פשוט טעות אופטית. אתם יכולים היום
לעבור על ידו — ולא לדעת שזה הוא.
מה שקרה זה, שמהבחור המסכן נישאר
בקושי חצי. הוא הפסיד שלושים קילו —
שלושים אמרתי, לא שלוש. עברו הימים
של דודו השמן. לא שמן, ולא חצי שמן.
ואם האסון הזה לא מספיק, אז הוא
גידל עוד שפם. ואיזה. ג׳ינג׳י• .משגע את
השכל, השפם הזה. הג׳ינג׳ית היחידה אצלו
במשפחה זו החותנת, אז מה הקשר?
אחראית לשינויים הדרמטיים, כמו
תמיד, היא הבת של החותנת — אשתו
החדשה והמתאימה ( 161ס״מ) של דודו,
עירית. בצה״ל, ששם דודו ועירית הכירו,
דודו אמנם היה המפקד שלה, בלהקת
פיקוד צפון. אבל היום, שמונה חודשים
אחרי החתונה, נראה שנערכים שם חי־לופי־פיקוד,
בצמרת.
אלה אינם השינויים היחידים שעירית
שינתה בדודו. אחרי נישואיהם, הם קפצו
לירח בפאריס, וגילו שם שהכישרון המשפחתי
הוא דווקא האשה, לא הבעל. עוב־דה:
ז׳אן־קלוד טילקה, הגוי שהוציא
לאור את כל התקליטים של אסתר עופרים
המפורסמת, החליט שעירית זמרת
גדולה, חתם איתה חוזה לחמש שנים.
תנאי החוזה מבטיחים לעירית ודודו
חיים די נוחים בפאריס, שלא לדבר על
זוטות כמו איפור ותלבושות לעירית, שאספקתם
השוטפת על המו״ל.
אז באוקטובר הס עומדים לעקור פא־ריסה,
ויקפצו לכאן מדי פעם כדי לתפוס
אווירה. בינתיים, נראה דודו גאה מאוד
בגיזרתו החדשה, למרות שעדיין איננו

היו אלה נישואיו של ראש עיריית

נתניה המיליונר, עובד בן־עמי ,68 -
ואלמו מזה חמש שנים — עם אילנה
פרקשטיין רוזנפלד — יפהפייה בלונ
הים־התיכון,
שנערך במשולב עם חופעח
הבלט על הקרח. איריס דוידפקו, מל-
כת־המים דאשתקד ושופטת בתחרות הנוכחית,
עלתה אל המיגלשה, שבה היתה
עתידה להיות מובלת, עוד רגע, אל ה־במה.
אחד מכוכבי הלהקה, פיטר כרום,
הושיט לה יד אלגנטית, החל גורר, עם
חבר, את המיגלשה אל תוך זירת הקרח
הצחורה. בשניות הספורות -שנמשך המסע,
פרצה האהבה בין הרקדן האמריקאי הבלונדי
והיפהפיה הישראלית. כאשר הושיט
לה יד כדי לעזור לה לרדת מה־מיגלשה,
כבר ידעו השניים שזהו זה.
מייד לאחר שאירים סיימה את תפקידה
כשופטת, וברום את תפקידו בהצגה, מצאו
השניים איש את רעותו, ולא נפרדו עד
שפיטר עזב את הארץ.
ושמועות אומרות, שהקשר ממשיך להי משך.
דותן יציב
כל־כך כשנושבת רוח חזקה.
כששאלתי אותו איך השיגה עירית את
התוצאות המדהימות הללו, הסביר במקצועיות
:״חסה בבוקר, חסה בצהרייס, חסה
בערב. פטרוזיליה חופשית כל היום.״

ודותן

במדינח
05111:1 1 1 1

1622

או ר חי ם
פגישה
על הגג
״זה דומה לאריס סאן?״ שאל האיש
ליד הקופה. כשנענה שאין -דמיון, השיב
בקללה ערבית.
זה באמת לא דמה לאריס סאן 7000 .
האיש שהתכנסו בהיכל הספורט כדי לשמוע
ולראות את מיקי תיאודוראקיס, ידעו זאת.
הם שמרו על השקט והסדר, במידה שהפכה
בלתי־רגילה בישראל. אפילו בקבוקים
לא התגלגלו במעברים.
תמורת זאת זכו בהופעה אמנותית,

מאוזן :

מאונך :

)1גייר איטלקי בימי הרנסאנס)6 .
שושלת מלוכד. סקוטית-אנגלית )12 .חם
מאד )14 .אבי הייצור ההמוני )15 .עטין.
)17 סמל מדינת קליפורניה )18 .מדינה
קדומה בעבר הירדן )20 .רשע )21 .מונח
גיאוגרפי )22 .מילת שאלה )24 .שובבות,
הוללויו )27 .מתכת ששמה הפך לשם
נרדף לדבר מבוקש מאד )28 .ממציא הטלפון
)30 .מתנה )31 .מילת שלילה)32 .
כלי נגינה )34 .מסכת תלמודית )36 .אויב.
)37 קלון )39 .עוף טורף )40 .שקר)42 .
ווזיר )43 .שליח, רץ )44 .מנר: את בכורתו
)45 .צלול )46 .נבחר, נכבד)50 .
עץ שחור וקשה )50 .ר״ת של שמו הפרטי
של סופר ישראלי גדול )54 .מקום בארץ
ש״הוכרז״ כמדינה עצמאית )57 .דמות
מספר ״בראשית״ )59 .כי )61 .לטובתו
יתפטר סלע בעוד כמה שנים )63 .פקק.
)65 סוד )66 .מתנועע )67 .משחק קלפים.
)68 אביון )70 .אחד השבטים )71 .דג
טורף .)73 .שיש בו חור או נקב )75 .סופר
ישראלי שאחד מספריו הוסרט )76 .אר מונה
של מרי אנטואנט.

)1חיה טורפת ממשפחת החתולים)2 .
אלוף בצה״ל )3 .אות באלפבית )4 .מחלה.
)5שרץ ריחני )7 .ילדים )8 .מתחיל במעשה
חדש )9 .צמח נוי )10 .מצב צבירה
של מים )11 .הליכה על קצות האצבעות.
)13 מקולל )16 .אצל זוחלים הוא קר.
)18 סגנה של גולדה )19 .ספר מלים)21 .
יש כאלה המחביאים אותו בשרוול)23 .
הנרצח הראשון )25 .נצח )26 .מטבע
יפני )27 .דבר המשמש למלאכה)29 .
מתקדם, חפשי בדעותיו )31 .מחבר הסימפוניה
הפסטורלית )32 .מתכת)33 .
מוחבא, עטוף )34 .אשה יפנית בעלת
משלח יד מיוחד לעמה )35 .חדל אישים.
)36 תבן )38 .מפרנס, נותן אוכל)39 .
הבנה )41 .עני )47 .אומרים שאין כזה
בלי אש )48 .חסר רחמים )49 .קמצן.
)51 מפתה לדבר עבירה מספר ״בראשית״.
)52 כפר גלילי בחדשות )54 .מילת ברירה
)55 .חושב מחשבות בליעל )56 .מילת
בקשה )58 .מפלצת ימית )60 .בהמה דקה.
)61 ידידים )62 .מלחין (״אאידה״))64 .
מילה להגבלת מקום או זמן )66 .אשה
רשעית של אחד מצוררנו )69 .חינם,
ללא תוצאות )71 .כך )72 .המודיעין של
ההגנה )73 .צונן )74 .נעימות, יופי.

18 2 2

חשבץ

נ מס״

1 1 1— £ 3 0

שבת אחים גם יחד

תיאודוראקים (משמאל) מספר על המחתרת
היוונית. מימין: פעילת שי״ח ניבה לניר,
אורי אבנרי, מאחוריו מנהל הקאמרי ישעיהו (״שייקח״) ויינברג, עמוס קינן, מארק
האלטר וגילה אלמגור. הפגישה נערכה על גג ביתו של עמוס קינן בתל־אביב.

ל ״ 1ל ח , 1 1 1 , ״1ח תצלום זה, הנראה כאילו הוא מדגים את חוסר־הקומו־ניקציה
של המאה ה־ ,20 צולם על הגג של קינן בשעה
1 ^ 1י 1ש 1י *
שמיקיס תיאודוראקיס התוודע עם הנוכחים. מימין: תיאודוראקיס, הדסה מור, איש
מק״י אליעזר (״שומרניק״) פיילר וקלרה האלטר, אשתו של הצייר ועורכת כתב־עת.

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

הצטרף בלב גואה למחאה ולהתקוממות.
טרגדיה של מלחמה. הצי שעה
לאחר מכן דיבר תיאודוראקיס בשפה אח רת
— אך דבריו לא היו שונים. ביוזמת
הברים, התכנסו כמה עשרות ישראלים
על גג ביתו של עמוס קינן בצפון תל־אביב,
כדי לשמוע מפי הלוחם היווני הגדול
על מצב תנועת־השיחרור היוונית. הפגישה
היתה צריכה להתקיים במועדון צוותא
המפ״מי, אך ברגע האחרון בוטלה שם
בתירוצי־סרק, מתוך חישובים מפלגתיים
מסובכים.
תיאודוראקיס, הנראה כבן 30 למרות
שהוא יותר מבוגר׳ דיבר צרפתית,
בשפה עניינית. סיפורו היבש קיפל בתוכו
טרגדיה של מלחמודשיהדזר, שנכשלה

שהפכה להפגנה פוליטית, ולחווייה קולקטיבית
נדירה.
,עינויי אנדריאס. תיאודוראקיס, ענק
בחליפת־מאו שחורה, ניצח על תזמורתו
העממית הקטנה, שתי זמרותיו וזמרו,
בתנועות שהזכירו פסלים של פאן מיוון
העתיקה. כששתי זרועותיו מרחפות באוויר,
גופו גדול־המידות נטוי אחורה
ורגלו שמוטה קדימה ודורכת בעדינות,
הוא גילם בתנועותיו לא רק את לחניו,
אלא גם את תוכנם.
אפילו מערכת הרמקולים הבארבאריים
לא יכלה להקהות לחנים אלה. הם דיברו
על סיבלה של יוון תחת עול הקולונלים,
על סבל האנושות כולה תחת עולם של
עריצים. כשהצטרף מיקיס עצמו לזמרים,
וקולו האדיר מילא את החלל בזעם על
עינויי חברו אנדריאם בכלא הקולונלים,
אי-אפשר היה לפקפק בהכרזתו :״אנחנו
שלושה, מחר נהיה אלף ושלושה...״
לרגע קט אפשר היה להוסיף: נהיה

ושבגדו בה פעם אחרי פעם, והנמשכת
למרות זאת באופטימיות על־אנושית.
כת־ברית !דקולוגלים? המלחין המרדני
לא דיבר על עצמו ועל סבלותיו
בכלא. הוא רק הסביר מדוע פרש מן המפלגה
הקומוניסטית היוונית, על שני פל גיה,
שמילאה תפקיד עגום במאבקים אלה.
רק מעטים ידעו כי עצם בואו של תי־אודוראקיס
יצא לפועל רק אחרי לבטים
קשים. השמאל היווני אינו מעוניין לריב
עם הערבים, והוא שותף לדיעה הנפוצה
שישראל היא בת־בריתם של השלטון ה אמריקאי
ומישטר הקולונלים ביוון.
בכל זאת שוכנע ברגע האחרון, ואחרי
הפגישה על הגג נראה כי לא הצטער על
כך. הוא גילה שבישראל יש מיגוון רחב
של דיעות, וכי לא חסרים בה לוחמי שלום
וצדק, הקרובים ללבו .״בל מי שיעזור
לשיחרוד יוון — נקבל את עזרתו !״ הכריז
בארבע בבוקר, כשיצא מן הפגישה וחיפש
מיסעדה פתוחה.

אנא סנה
לכתובת הנמנה!

זיהו
< • העולםד.ן ןן״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המעמת והמיני,לוע תל־אביב, רחוב קרליגד ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 טען מברקי: עולמפרם * •הדסום החדש״ גע״ט,
ח״א, רה׳ בן־יאביגוור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה גע״מ.

א גז #
בעיות ולב טי ם

ביטוח שנתי לטלוויזיה

בחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

כולל מנורת המסך, כולל מיסים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

הוצאת רשפים

ט יג נ ל

ום אחד
עול חוד
ערב צאת הכנסת לפגרה, הקצב בכנסת גובר תמיד.
בשביל סיעה קטנה ולוחמת, הפועלת תמיר במתח
גבוה, זוהי העונה להשגת שיאים.
הנה מה עשתה סיעתנו ביום אחר, ה־ 25 ביולי :
8.30נ ישיבת ועדת־הפנים, בה נתקבלו הסיכומים

בפרשת מלון ״הייאט״ בהר־הצופים. אחרי ויכוח
חריף, נתקבלה החלטה שהצבעתי נגדה. הצעתי חמש
הצעות נגדיות. אחת מהן נתקבלה (לבנות מודל גדול
של כל ירושלים, כדי שאפשר יהיה לבדוק בעתיד
פרוייקטים חדשים בצורה יעילה, בהשתתפות הציבור).
הצעה שניה לא הועמדה להצבעה, בטענה שזה נושא
חדש (גינוי השחתת הר־הצופים על־ידי קריית־האוניבר-
סיטר״ המכוערת להפליא) .שלוש הצעות הועמדו להצ בעה
ונפלו (לאסור את בניית המלון במקום זה, ולגנות
את כל המוסדות שטיפלו בעניין׳ תוך הבעת הערכה
לאדריכלים ותשלום פיצוי לייזמים).
0.00נ ועדת־הכנסת דחתה את העירעור של

סיעתנו על החלטת הנשיאות בקשר עם דחיית ההצבעה
על הצעת-החוק (של גדעון האוזנר) לנישואין אזרחיים
של פסולי־חיתון.
10.80ז פתיחת ישיבת המליאה. חיים בר־לב

עונה לשלוש שאילתות שלנו, על העלאת מחירים,
ייבוא מלט גרוע, גפרורים המשחיתים את הבגדים.
שאלה נוספת:
אורי ׳אבנר,י: איך בכל זאת מסביר כבוד השר את
העובדה שנשרפו לי המש חולצות מגפרורים ישראליים ן
חיים כר*לכ: אין היום חובה על יצרן־גפרורים
לייצר על פי התקן הישראלי. היצרן, ביוזמתו, יכול
לפנות למכון־התקנים ולבקש שתוצרתו תיבדק, ואם
אמנם המימצאים מראים שהגפרורים הם ברמה מתאימה,
הוא זוכה בתו־תקן. בעתיד נאפשר יצור גפרורים רק
לפי תקן. אבל כרגע זה לא כך. ואם חולצותיו יקרות
לך, אני מציע שתקנה גפרורים שיש להם תו־תקן.
• : 11.00 שר־הדתות עונה למתווכחים על פעולות
מישרדו. בין השאר הוא תוקף בחריפות את
סיעתנו, על כי טענתי בוויכוח שבחורי־הישיבה הם
״פאראזיטים״ ומשתמטים. בין השאר:

זרח דרהפטיג אבל חבר־הכנסת אבנר/
הפאראזיטיות הקשה ביותר היא הווזזגית־הלאר
מית. מהי התרומה של שיכבת־אנשים ללאומיות
היהודית, לייחוד היהודי?
אורי אבנרי ז הדברים נאמרו על השירות
בצה״ל. האס חיילי צה״ל הם פאראזיטים, או
בחורי־הישיבות הם פאראזיטיס?
זרח ורהפטיג ז חיילי צה״ל משתדלים
להתקרב לתרבות היהודית המקורית. פאראזיטים
הס אלה המתיימרים לפסול תרבות מקורית,
ולא יוצרים תרבות אחרת, ונשארים בחלל ריק.
אבנרי ז אלה הקימו את מדינת ישראל !
זרח ורהפטיג: האם תרמתם לתרבות יהודית
מקורית, לתיאטרון מקורי, למוסיקה יהודית,
ספרות יהודית? כל שירי דידי מנוסי אינם
תחליף. לתרבות יהודית מקורית !
• : 11230 בתום הנאום, הצעתי מטעם סיעתנו
הצעת־סיכום בת מישפט אחד :״הכנסת קובעת שיש
להגשים את הפרדת הדת מן המדינה.״ רק מי״
קונים הצביע עימי. מפ״ם ול״ע הצביעו נגד.
• : 12.15 נאום קצר שלנו בוויכוח על מישפטי
היהודים ככרית־המועצות. בנאום זה תבעתי
חופש-הגירה ליהודי ברית־המועצות, הצעתי לנצל את
גירוש היועצים הסובייטיים במצריים לשם כינון יחסים
טובים יותר עם ברית־המועצות, והערתי שעלינו לשמש
דוגמה ביחסנו למיעוט הלאומי שלנו, גם בפרשת בירעם
ואיקרית. הצבעתי בעד החלטה משותפת של כל הכנסת
(מילבד רק״ח ומק״י) למען חופש העלייה.

* : 14.30 אחרי הפסקה, עונה שר־הסעד ל שאילתה
שלנו על הטיפול כחולים כרוניים.
: 15.00 שר־המישטרה משיב לשאילתות שלנו

על שוד הבנקים, על טירור כנופיות ה״רא׳מפיס־טים״
בשוק הסיטונאי בתל-אביב, ועל נסיבות הריגתו
של משה מוסיאל בידי שוטר.
: 15.80 סגן שר־האוצר משיב לשאילתות שלנו

על תקציבי הממשלה למען האקולוגיה, ועל הצורך
לאסור את השימוש באותיות קטנות בפוליסות לביטוח
(הוא הבטיח לדאוג לכך).
: 16.30 אחרי ששר-התחבורה השיב לוויכוח

על מישרדו, שהתקיים בשעתו, הגשתי הצעת־סיכום
של סיעתנו: להפעיל את האוטובוסים, הרכבת
והתחבורה האווירית גם כשבתות; להעביר
את פלולת והכבישים ממישרד־העבודה למישרד־התחבורה,
לבטל מיסיס על אביזרי בטיחות
ומזגני־אוויר, להתקין תוך שנה מזגני־אוויר בכל
המוניות והאוטובוסים, להתיר חנייה במיגרשים
ריקים ומדרכות מיותרות.
הצעתנו לא נתקבלה, אך הפעם לא נתקבלה גם
הצעת־הסיכום של המערך. בעזרת קולנו, היא הופלה
— והוויכוח נשאר ללא סיכום׳ זו הפעם הראשונה
בתולדות הכנסת.
: 17.45 נאמתי בוויכוח על ייבוא אוטובוסים

גרמניים. תמכתי בעמדת הממשלה, ופירטתי, בנאום
של 20 דקות, את יחסי העקרוני לגרמניה: נגד הנאצים,
ובעד הנוער האנטי־נאצי בגרמניה החדשה. הוויכוח
היה חריף, ובסופו הצבעתי עם הממשלה.
: 18.15 קיבלתי מישלחת של תושבי בירעם,

שבאו לבניין הכנסת, ויצאתי אל המפגינים.
• : 21.15 ישיבת המליאה נסתיימה. בחדר-
קיימנו התייעצות סיעתית, בהשתתפות אמנון זיכרוני
ואלכס מסים, לקביעת העקרונות לנאום שלנו על
סקירת ראשלהממשלה למחרת היום (ראה מיסגרת).
<• משך כל אותן שעות ארוכות, עבד אמנון זיכ רוני
בחדר־הסיעה כדי לספק לי את החומר שהיה דרוש
לפעולתי במליאה, לפנות למישרדי-הממשלה בענייניהם
של אזרחים שפנו אלינו, להשיב לפונים, ולהכין שאיל תות
חדשות.
לא רע בשביל סיעה, שיש לה מנדאט אחד מבין

— 120 לא פן!

להלן נאומנו בוויכוח על סקירת ראש״הממ־שלה,
שבה הגיבה לראשונה על גירוש היועצים
הסובייטים ממצריים ונאומי אל״סאדאת:

אורי אכנרי: יש רגעים בחיינו, שכולנו מרגישים
שחל מיפנה היסטורי. אפילו לא ידועים עדיין כל
פרטי התהליך, כל התוצאות הנובעות ממנו — חשים
אנחנו שדבר גדול נפל, ומבעד לערפל מסתמנת לעינינו
מהות השינוי.
כך הרגשנו באותו יום גדול, לפני חמש שנים
וחודשיים, כששמענו את הבשורה על ריכוז הצבא המצרי
בסיני. כך הרגשנו 15 ,שנה לפני כן, כאשר נתבשרנו
שהמלך פארוק גורש מארצו, וקבוצה של קצינים
צעירים תפסה את השלטון.

הדבר הגדול שאירע השבוע הוא זה: נפלה
המחיצה שחצצה בינינו ובין העם המצרי.
איום הצבא הסובייטי הוסר. אנו מוצאים את
עצמנו פנים אל פנים עם האומה המצרית.
אדוני היושב־ראש, הבה וננסה, אף כי קשה הדבר,
להבין לנישמתו של עם זה, שכננו הגדול מדרום.

הדור האחרון של מצרים גדל משחר ילדותו
לשמע קריאה אחת :״אל־גלא״ — הפינוי.
מאז פלשו הבריטים לאלכסנדריה, בסוף המאה
שעברה, מאז השתלטו על תעלת סואץ ועל מצריים
כולה, היה זה החזון הלאומי הגדול של מצריים: לגרש
את הכובש הזר. בשעה שמיטב בני עמנו הגו את
רעיון תחייתנו הלאומית בארץ זו, הגו מיטב בני העם
המצרי את רעיון השיחרור מעול זרים.
בשעה שאנחנו הפגנו בחוצות תל-אביב וירושלים
למען ״עליה חופשית — מדינה עברית״ ,הפגינו גמאל
עבד־אל־נאצר, אנוואר אל־סאדאת ובני דורם בחוצות
קהיר ואלכסנדריה, כשבפיהם הסיסמה האחת והיחידה:
״אל־גלא״ — הפינוי, סילוק הקצינים והחיילים והבסיסים
הזרים מעל אדמת המולדת.

העסק הביש הגדור
מהפכת הקצינים הצעירים התחוללה בשיאו של
מאבק זה, וצעדו הראשון של המישטר החדש היה
להשיג הסכם עם הבריטים לפינויים הסופי מאיזור
תעלת סואץ.

מה עשינו אנחנו 7

אריין גע1וגט
בבל עבודה יש׳הנאות קטנות. גם בעבודתנו המאומצת
הנ״ל.
באשר התנהל הוויכוח על מישרד״הפנים, ישבתי
באולם, בחברת 12ח״כים. כמה דקות לפני שהגיע
תורו לנאום, נכנס גם שמואל תמיר. הוא עלה לדוכן
ופתח מייד בהתקפה מוחצת על חברי״הבנסת שאינם

היתר, זאת ההזדמנות הגדולה ביותר בדורנו לפתוח
דף חדש בדברי ימי המרחב, בדברי ימי שני עמינו.
יכולנו להתייצב לימין הדרישה הלאומית הצודקת
של העם המצרי, ובכך להוכיח שמאבקנו בארץ זו
הוא למען חירותנו ובטחוננו, ולא למען אינטרסים
אימפריאליסטיים זרים. יכולנו להוכיח ששאיפתנו הלאומית
הצודקת אינה נוגדת את השאיפה הלאומית של
עמי ערב, אלא ששתיהן יכולות להשתלב יחד במיסגרת
גדולה, משחררת ומלכדת.
מה עשתה ממשלת ישראל אז? אמנם, ברגע הראשון,
אחרי מהפכת מוחמד נאגיב, הציע דויד בו־גוריון
במליצה דראמתית לטוס לקהיר. אולם היה זה
דיבור ריק, כי בן־גוריון וממשלתו לא הציעו דבר
לעמי-ערב, שום רמז של פתרון לבעייה הפלסטינית
ולחיסול בעיית הפליטים.

קריאה למשא־ומתן, כשאין בצידה אן? רמז
של תוכנית־שלום סבירה, ותוך קביעת עובדות
הנוגדות את השלום — אין זו קריאה לשלום,
ב ,1954-ערב סיום המשא-ומתן המצרי—בריטי לפי־נוי
הכוחות הבריטים ממצריים, פנתה ממשלת ישראל
בגלוי אל בריטניה ותבעה שלא לפנות את בסיסיה.
כאשר הממשלה השמרנית בלונדון החליטה בכל זאת
לחתום על ההסכם, פנתה ישראל אל המיעוט הריאקציוני
המתמרד במפלגת השלטון הבריטית דאז, ותמכה בהתקוממותו
נגד החלטת הפינוי.
עסק הביש הגדול של קיץ 1954 צמזז_על_

התוצאה ההיסטורית היתה כריית תה! ם
ישראל־ ,תהום שהולידה -שתי
:ין מצריים וכין
י מ דייו ד מד זזצם מיו ם.
יייממומ ומצי. ומפ הו ד ה

שמואל ת מיר
באים לישיבה. לא התאפקתי, ולשימחתם של הח״כים
הנוכחים התפתח הדו־שיח הבא, שגרם לרעמי״צחוק :

אורי א מ רי: אתה לא ישבת.כאן רבע שעה
במשך כל היום! נכנסת לפני עשר דקות!
שמואל תמיר: לפני שבוע קבעתי למי אני
מתייחס, ולמי אינני מתייחס באולם הזה !
אורי אבנרי: נכון, אתה לא מתייחס לאמת !
שמואל תמיר: אמרתי שאין לי ויכוח עם
נציגי הפת״ח בבית הזה.
אכגרי: באמת, אמרת דבר שיירשם לדורות.
תמיר: על כל פנים, מקובל על מרבית העם.
אורי אכנרי: ליתר דיוק, על 1.10/0של
העם, שאתה מייצג.

כעבור כמה דקות, כשהגיע תורי שלי לנאום, חזרתי
לכך בבמה מלים :
אורי אבנרי אולי כדאי היה להעניק בכנסת

פרס שנתי על עזות־מצח, שלא לומר על חוצפה. אילו
היה פרס כזה, הייתי עכשיו ממליץ לתת אותו לקודמי,
חבר־הכנסת שמואל תמיר.
לאחר שנעדר מכל הישיבה הזאת, בא, נכנס לאולם
עשר דקות לפני שהגיע תורו לנאום, קם ועולה על
הדוכן ואומר: היכן כל חברי הבית, איך זה שסיעות
שלמות נעלמות, מה זה פה? גומר נאומו, ויוצא החוצה.
באידיש אומרים ״אדיין געזוגט״.
מבאן ששמואל תמיר נהנה מייחס מיוחד מצד
בל הכתבים, בגלל דיעותיו הימניות הקיצוניות, לא
דיווח אף עיתון אחד על חילופי־דברים אלה.

למען בירע דא 1חשה
במשך כל השבוע, עמדה לנגד עינינו מיצווה קדושה:
להשמיע את זעקת עקורי בירעם ואיקרית. עשיתי זאת
בכל הזדמנות — שלוש פעמים בשלושה ימים.
ההזדמנות הראשונה באה כשהשתתפתי בוויכוח
השנתי על מישרד־הפנים. פתחתי במילים אלה :
אורי אבנרי: על כל ענייני הפנים של המדינה
פרוש היום הצל הקודר של החלטת הממשלה מאתמול,
שלא להחזיר את תושבי בירעם ואיקרית לכפריהם.

מאז ימי המלבה איזכל, לא נעשתה נבלה
כזאת כישראל.

״ ס אד א ת גיר ש אח היו ע צי ם ש לו. אנא, גבירת ראש ־ הממשדה ,

גושי את היועצים שלו!״

לא בכדי אני מזכיר לכם, רבותי חברי־הכנסת, את
׳׳ -הפרק ההיסטורי הזה.

אני חש שאנו עומדים היום במצב דומה.

אותו נחשול שהתפרץ מנבכי האומה המצרית, וש הביא
לפינוי הכובש הבריטי, הוא שפרץ בשבועיים
האחרונים והביא לסילוק היועצים הסובייטים. בעת
נאומו של סאדאת קפצו המאזינים על רגליהם והריעו
פעם אחר פעם, בהזכירו את החלטת הפינוי. העם הזה,
המביט אחורה על ששת אלפים שנה של היסטוריה
לאומית מפוארת, אינו סובל חיילים זרים על אדמתו.
הסיסמה נשארה אל־גלא, פינוי הסובייטים, וגם פינוי
הישראלים מאדמה מצרית.

זוהי שעת בושר גדולה, הזדמנות היסטורית.
לא הראשונה, ואני מקווה שגם לא האחרונה.
אולם הזדמנות שפשע הוא להחמיצה.

סאדאת. היא לא ציינה את כל הנקודות החסרות
בדבריה שלה.
לא המוסיקה ולא הצלילים תאמו את השעה הגדולה.

מה הטעם להשמיע עוד קריאה סתמית למ״
שא־ומתן ישיר, כדי תנאים מוקדמים, כשעה
שהמצרים בטוחים שממשלת ישראל רוצה לספח
את מרבית אדמתם הכבושה, וכאשר מט
שדת־ישראל עצמה מצדיקה ומחזקת אמונה
זו על-ידי מעשי גירוש, נישול והתנחלות כצ•
פון־סיני?
מה הטעם בקריאה זו כאשר המצרים מאמינים
שמנוי וגמור עם ממשלת־ישראל לחסל את הזהות
הלאומית הפלסטינית, וכאשר הממשלה מחזקת אמונה

גולדה חזרה על הטענה השגורה, שרק העמדה
הנוקשה של ישראל גרמה לגירוש הסובייטים ממצריים.
לאחר מכן טענה שוב שדברי נשיא מצריים על ״החזרת
הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני״ מכוונים
להשמדת ישראל :

האם נחכה עד שתיווצר תלות חדשה?
האם נחכה עד שמצריים תתקשר עם ארצות־הכרית,
למחרת הבחירות ץ האם נחכה שהמצרים
יחדשו מאונס את תלותם כסוכייטים,
או יקראו לסינים ץ
אותו עם מצרי שהתנגד לכיבוש בריטי ולבסיסים
הסובייטים, ודאי אינו יכול להשלים עם כיבוש אדמתו
על-ידי הישראלים, עם בסיסים ישראלים על חוף סואץ.

בסופו שד דבר, זה יהיה הגורם המכריע
ואם לא נמצא דרך להשיג הסדר־לשלום, תצטרך
מצריים לחפש בעל-חסות, חדש או ישן.

הכרזתה של הגב׳ גולדה מאיר הבוקר לא
היתה לא זו ולא זו.

היא אמרה כי שעה זו ״יכולה ואף צריכה להיות
שעת־כושר ושעת מיפנה — בחייה של מצריים״.

היא לא אמרה שהיא יכולה ואך צריבה
להיות שעת-בושר ומיפנה כחייה שד ישראל.

היא באה בתביעות אל נשיא מצריים. היא לא
באה בתביעות אל ראש ממשלת ישראל.
היא ציינה את כל הנקודות החסרות בדברי אל-
מדברים על תוכניות מיתאר — ומה עם המיתאר
המוסרי של המדינה?
מדברים על הנוף הפיסי — ומה עם הנוף הנפשי?
הם גורשו במירמה, הורחקו בכוח הזרוע, בתיהם
פוצצו, שדותיהם נגזלו.

היכן אתה שר*הפנים, איש המפלגה הדתית
ז השכחת את אליהו הנביא? התרצה
אתה לעמוד כמקומו של אחאב, כאשר ההיסטוריה
תטיח בפניך :״הרצחת וגם ירשת ך ״
בשעה שרוח חדשה נושבת במרחב־ רוח של נכונות
לשלום, לשינוי ערכים — האם זאת היא דמות המדינה
שהממשלה רוצה לצייר לעיני מאות מיליונים? מדינה
גוזלת, מדינה חומסת, מדינה של עוולה?
למחרת היום, בוויכוח על המישפטים הנערכים
בברית־המועצות נגד שואפי״העליה, גיניתי פעולות״דיכוי
אלה, והוספתי :

אדרי אכנרי בבואנו לתבוע את זכויות אחינו,
שהם מיעוט לאומי נירדף בארץ הסובייטים, עלינו
לשמש דוגמה אישית ולהפוך את מדינתנו ״אור לגויים״
ביחסו של עם־הרוב במדינה לאזרחים בני עם־המיעוט.
בשעה שנערכת בשערי הכנסת הפגנה של מגורשי
איקרית ובירעם, דרישה זו מעצמנו נוקבת שבעתיים.

צדק צדק נרדוף — צדק לאחינו היהודים
כאשר הם, וצדק לאחינו האזרחים כמדינה !

כבודאל-סאדאת גירש את היועצים שדו. אנא,
גברתי ראש־הממשלה, גרשי את היועצים
שלך!
גולדה מאיר: כולל קבלת עצות מח״כים !
מרדכי סורקים * היועץ הראשון, זה אתה !
גולדה מאיר ז לא רק לסאדאת יש בעיות
עם יועצים. גם לי יש. חבר־הכנסת אבנרי,
נדמה לי, רוצה לייעץ לי להתפטר מהיועצים
הלא־נכונים.
אליעזר שוסטק ! צריך גס אותם להחזיר
לחוץ־לארץ.

בשנים האחרונות הבאתם פעם אחר פעם את הנוכחות
הסובייטית כנימוק מכריע לכך שאסור לזוז אף
שעל אחד, כי כל שעל אשר יפונה, יתמקם בו חייל
סובייטי, או טיל סובייטי. ואנחנו אמרנו לכם פעם
אחר פעם, שאפשר לסמוך על התחושה הלאומית של
המצרים עצמם, שלא יסבלו צבא סובייטי על אדמתם
אף יום אחד למעלה מן הדרוש. אמרנו לכם: נזיז את
העניין לקראת שלום והסדר, ובכך ננתק את התלות
המצרית בגורם הסובייטי.
לא הלכתם בדרך זו, אבל העם המצרי, בכוחות
עצמו, מתוך מניעיו הלאומיים שלו, מתוך התקוממותו
נגד נוכחות זרה, מבקש לנתק עתה את התלות הזאת.

ברגע זה כאשר העם המצרי השתחרר מנוכחות
מעיקה, כשהוא עומד על פרשת־דרכים, כשהוא נקרע
בין פתרון־הייאוש של מלחמה חסרת־תוחלת ובין השאיפה
הכמוסה לשלום, המחייב התגברות על רגשות
של דור שלם — זהו הרגע לפתוח דף חדש, במיחווה
שתהיה גם דראמתית וגם משמעותית.

שוב מזדקרת השאלה הגורלית: שטחים או שלום?
מי שרוצה בשטחים, יקים מחסום חדש בפני הידברות
עם מצריים, ייאחז במילה זו או אחרת של הנשיא
אל־סאדאת, וינצל את חולשת מצריים לשם קביעת
עובדות נוספות בשטחים הכבושים נגד השלום. מי
שרוצה בשלום, יציע עכשיו לעם המצרי פתרון של

מובן שגולדה לא יכלה לשתוק על כך. בנאום־
התשובה הקצר שלה, חזרה כמה פעמים לנאום שלנו :

למה אנחנו מחכים?

גולדה לא אמרה כלום

של מדינת ישראל, תוך פתרון סופי וצודק של
בעיית הפליטים.

גולדה ואחד היועצים

זו על כל צעד ושעל, בעקראבה, בבירעם ובאיקרית?

אני קורא לממשלת ישראל לפרסם מייד
תכנית שלום סבירה...
מרדכי סורקים ג מתי? עוד היום?
אורי אבנרי ז לפני חמש שנים.
תוכנית ישראלית היכולה להתיישב עם
הכבוד המצרי ועם האינטרסים המצריים, תוכנית
שתכלול התחייבות לפינוי שטחים כמיס־גרת
שלום וביטחון, וקודם כל שיכה לגבול
הכין־לאומי, ופיתרון צודק לבעיה הפלסטינית.
בוויכוח האחרון שאלת אותי, גבירתי ראש־הממשלה,
שאלה רטורית: מה הן הזכויות הלגיטימיות של העם
הפלסטיני, שאנו רוצים להחזירן?

אענה לך תשובה לא־רטורית, כפה מלא :
הזכות הלגיטימית שד העם הפלסטיני היא
דחיות בעם חופשי כארצו, מחוץ לגבולותיה

גולדה מאיר מה הן זכויות הפלסטינים
— אנחנו יודעים. אם הבנתי נכון את חבר־הכנסת
אבנרי, הוא ענה שזכויות הפלסטינים
— זאת אומרת מחוץ לגבולות ארץ־ישראל...
אורי אבנרי ! מחוץ לגבולות מדינת
ישראל.
גולדה מאיר ! אס ייקבעו גבולות והסכמי
שלום — מעבר לגבולות שייקבעו על־ידי הסכמה
השלום, מדינות־ערב תוכלנה לעשות כל
מה שתרצינה מעבר לגבול הזה. אני צריכה
לתת להם רשות. ,ולומר להם מה לעשות או לא
לעשות שם? אתה צריך לתת להם רשות כזאת?
מה שירצו — יעשו. זה היה מקובל עלינו מתמיד.
אורי אבנרי ! השאלה האחת היא: היכן
הגבול? אין שאלה אחרת. זוהי השאלה היחידה !
גולדה מאיר ! אני אפילו לא שומעת. זה
בסדר.
אורי אבנרי ג זוהי השאלה האחת, שאת
באמת לא שומעת. השאלה היא: היכן הגבול?
את השאלה הזאת את אינך שומעת מזה חמש
שנים !

המילה האחרונה בוויכוח נאמרה על־ידינו. עליתי
על הדוכן והקראתי את הצעת״הסיכום שלנו, שהיתה
בת פסוק אחד בלבד :

״הכנסת קוראת לממשלה לפעול למען ה־שלום.״
לשנייה
נפלה תדהמה בבית. היו״ר קרא להצבעה.
מתוך מבוכה, לא הצביעו רוב חברי הכנסת. אולם
כמה מן הרובוטים, במערך ובגח״ל, הרימו את ידיחם
אוטומטית. וכך נרשם הפרוטוקול :

״הצעת הסיכום שהובאה עד־ידי חכר-הכ־נפת
אכנרי — לא נתקבלה.״

למחרת, סיימתי את נאומי על סקירת ראש״הממ-
שלה (ראה מיסגרת) במילים הבאות, שנאמרו בנוכחות
גולדה מאיר ורוב חברי הממשלה :

*וליבו־ והגמד׳

נאשם מיספר אחד. פסק־הדין צריו להיות: להפקיע
מידי מישרד זה את האחריות לדמות נוף הארץ, האחריות
לדמות הסביבה, האחריות לאקולוגיה.
דרוש מוסד חדש להצלת נוף הארץ, דרוש איש
חזק, שאיכפת לו, שנישמת הארץ היא נישמתו. איש כמו
האלוף אברהם יפה — ואני מזכיר בכוונה שם של אדם
הרחוק מדעותי׳הפוליטיות — שיהיה נציב עליון להצלת
הארץ, אדם בעל סמכות לאסור כל בנייה, לבטל כל
תוכנית מיתאר, למנוע כל פעולה היכולה להשחית
אוויר וים, אגם ונחל, גבעה וגיא.
יש במדינה יועץ מישפטי, פקיד בכיר, שמילותיו
הפכו קודש. יש מבקר־המדינה, בעל מעמד מיוחד. יש
נגיד בנק ישראל, בעל מעמד בכיר ועצמאי יחסית.

יש מקום לאדם בכיר שזה יהיה תפקידו,
שכזה יהיה מעמדו, ועל פיו יישק דבר כנושא
חיוני זה: הצלת הארץ.

בוויכוח על מישרד-הפנים, שמנו את הדגש על ״רצח
הארץ״ .אמרנו, בין השאר:

אין לי ספק שדרוש מישרד לאקולוגיה, שבראשו
יעמוד שר בכיר. יש ניגוד אינטרסים בין מישרד-
הפנים לבין מישרד לאקולוגיה, כי מישרד־הפנים, על
פי טבעו ולפי תפקידיו, קשוב לעיריות, קשוב לכל
אותה עדת גמדים, השולטים במרבית הרשויות המקומיות,
הרואים את הנקודה הקטנה והצרה שלהם, ואת
הארץ אינם רואים.

אורי אכנרי ! אינני יכול לרדת היום מהבמה
הזאת, מבלי להזכיר את בני שני הכפרים, המפגינים
ברגע זה בשערי הכנסת.
גבירתי ראש־הממשלה, הממשלה קיבלה החלטה
על־פי אינפורמציה שלפי מיטב ידיעתי, היא כוזבת.
אני קורא לך, אני קורא לכל הממשלה — דווקא
בשעה זו, כשנפתחות דרכים לשלום: החזירו את הצדק
על כנו, החזירו את התושבים לבירעם ואיקרית!

אורי אכנרי ז במישפט הגדול של עם ישראל
נגד ממשלת ישראל, על רצח הארץ, שר־הפנים ומישרד-
הפנים הם הנאשם מיספר .1
נרצחו הנהרות, נרצחו האגמים, נרצח האוויר, נרצחה
שפת־הים, נרצח הנוף — מראש־הניקרה ועד אילת,
ועכשיו גם עד שארם־אל-שייך.

אחרי שניתחתי את פרשת מלון ״הייאט״ והשחתת
נוף ירושלים, סיכמתי :

אורי אבנרי ז שר-הפנים ומישרד־הפנים הם ה
הארץ
הזאת דומה לגוליבר, שעליו מטפסים
הגמדים, התוקעים בו מסמרים וסיבות ככל
עכר. דרוש איש שיוריד כמכה אחת את בל
הגמדים האלה — ויחזיר לארץ את הדרה.

במדינה

ו ב דיו
חזוה

ד ר כי־ אדם
הזקן
ו ה חו מ ר

אבל ל־א כל כך
במהרה אגי טולידאנו עשה את זה גם לצרפתים.
שירו
נולד ילד, מושמע ארבע־חמש
פעמים גיום מעל גלי־האתר של צרפת.
ועם לידת השיר נולדה גם הצלחתו ה־חו״לית
של טולידאנו. יומן ההופעות שלו
מלא עד שוף אוקטוגר. פניו מעל גגי
מסך הטלוויזיה מוכרות בבר לרבבות
צרפתים. בקרוב מצפה לו סיבוב הופעות
בחוף־התכלת שבריביירה הצרפתית.
בקושי מצא סדק זמן כדי לדחוק
לתוכו את כתב העולם הזה בפריז, וי-
ליאם סעד, ואת שאלותיו. בדירתו המפוארת
הסמוכה לשאנז אליזה, סיפר אבי:
״אני עוד לא תופס את זד .,רק לפני
כמד, ימים אשתי ואני גרנו בחדר אחד,
מתחת לגג דולף אצל ידיד בשכונה ניד חת. אכלנו יום כן, יום לא וגם זה לא
תמיד. ועכשיו יש לנו את הדירה השכורה
הנהדרת הזאת ועוד מעט אנחנו עוברים
לדירה עוד יותר יפה שתהיה ממש שלנו.
״ליאורה ואני החלטנו לעזוב את ארץ־
ישראל לאחר שנישאנו באוגוסט שנה ש־

בדירתובפאריס, חי ה? וגטולידאנוכ 1ו ג יונים
הוצעו לי. ובוודאי שהעברית שלי לא
מספיקה בשביל לחבר טכסטים.
״רציתי לשיר שירים אחרים. לחבר ב עצמי
את המלים. ואת זה יכולתי לעשות
רק בצרפתית שהיא שפת־האם -שלי. להיות
זמר מספר אחד של ישראל זה עדיין
לא הכל.
״השיר נולד ילד, שבזכותו נפלה עלי
כל ההצלחה בצרפת, נכתב עוד בישראל.
כתבתי אותו בעברית והגשתי אותו לעו רך
תוכניות בגלי־צה״ל. הוא שמע אותו
ואמר לי שזה שיר גרוע שלא יעניין
איש.
״זה אחד מהרבה דברים שהניעו אותי
לעזוב את הארץ. עורכי-ה,תוכניות ברדיו
יכולים לשבור כל קאריירה של זמר. תק ליט
שהם לא מעבירים אצלם, הוא תקליט
מת. אני לא אגיד שעשו עלי אמבאדגו
כללי, אבל אני יכול להגיד שנטו להחרים
את השירים שלי. לא יכולתי להסכים ש־מצב־הרוח
של איזה שדרן, שמבין אפם
במוזיקה, ישפיע על כל העתיד שלי. גם
לא הייתי מוכן להתרפס וללקק לכל החבורה
מהרדיו כמו שעושים כולם.

1111111ךוןןוך 1זה הדבר אותו מחפש אבי טולידאנו יותר מכל. כאן הוא
ו ו נראה מחליף מבט אוהב עם אשתו הטרייה ליאורה, אשר
| 1111
ילדה לא מכבר. למעלה: ושביס השניים בדירתם הפריזאית, שם מחפש הוא את העתיד.)עברה. זאת היתד, ההחלטה. את הביצוע
]השארנו עד לפני ארבעה חודשים. אז
׳העמסתי את המכונית ונסענו לצרפת בלי
!!גרוש על הנשמה ובלי לדעת מה מחכה
]לנו פה.
£ך* א יכולתי להישאר יותר בישראל.
} ז י /הגעתי שם לרמה הגבוהה ביותר
1ול א יכולתי להתקדם עוד.

32 3

״אני עדיין צעיר. אני לא רואה שום
צורר להסתפק בהצלחה מוגבלת. חלמתי
על קאריירה בינלאומית. כל העולם היה
לפני. בחרתי בצרפת בתור התחלה.
״פשוט קמתי בוקר אחד בישראל ואמר תי
לעצמי: חביבי אתה צריך לייצא את
עצמך כמו שמייצאים תיבת־תפוזים. נמאסו
עלי הפיזמונים הקלים, המלל המתקתק
שבישראל. אינני שולט מספיק בעברית
כדי לבחון את הטכסטים של השירים ש

רו ת הכל אינני עוזב את ישראל
ובכל החוזים שלי מופיע התנאי
שאני חייב להיות חמישה חודשים בשנה
בארץ. יותר מדי אני אוהב את ישראל.
לעולם לא אוכל לעוזבה לצמיתות.
״אני יכול לעשות קאריירה בפאריז אך
לעולם לא אוכל להשתקע בצרפת. לפני
שעזבנו קניתי בארץ בית שבו נגור כל
שנה. אני רוצה לחיות בארץ, גם אם לא
אוכל לשיר בה. פירוש הדבר לעבוד
בצרפת ולחיות בישראל.״
בימים אלה מימש אבי טולידאנו את
הבטחתו לחזור חלקית לישראל. הוא הגיע
לארץ וכפר החל בסידרת הופעות ברחבי
המדינה.
האם -תשכנע אותו השיבה למציאות
הישראלית לחזור לארץ לתמיד, או שמא
ישתכנע הזמר שוב, כי שראל איננה
מקום לעבוד בו.
ימים יגידו.

מה עושה אדם כשהוא מתקרב לגבורות?

שמזלם שומר את ילדיהם קרובים,
על אף עידן התפרקות התא־ד,משפחתי.
יש שמוצאים סוף־סוף שלווה אחרונה
בבית־אבות מדוחק משאון החיים. ויש
שסתם גוועים לאיטם עם השנים.
שנדור גולדמן בן ה־ 76 אינו שייך לאף
אחת מן הקבוצות הללו. טכנאי־הקירור
לבן השיער, הנמצא כבר כמה שנים ברי אות
וארוכות בפנסיה, עסוק -מכדי לחפש
שלוות זקנים. כשאינו ממציא חומר חדש,
הוא מתכנן מבנים חדשים עשויים מאותו
חומר, או ערים שלמות מורכבות מאותם
מיבנים.
קל כמו בטון. לחומר החדש שגילה
לדבריו לאחרונה קוראים בשפתו: בטור
פלסט, והוא מיועד, אליבא דשנדור ל בנייה
רב־תכליתית.
החומר הינו תערובת של הבטון ה מוכר
ופלסטיק הקל־קר המוכר לא פחות
מצידניות־הפיקניק הפופולאריות .״שני
חומרים ידועים אלד״״ אומר שנדור ,״נותנים
בתערובת חומר חדש לגמרי, בעל
אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.״
עוקץ ההמצאה נעוץ בעובדה כי החומר
משלב בהצלחה את תכונות שני המרכי בים.
הוא חזק כמעט כמו בטון וקל כמעט
כמו קל־קר. מחומר זה יוצק שנדור ב־בית־מלאכה
קטן, אותו הקים בגבעתיים,
לוחות ענק לבניין.
״מטר קוב של החומר,״ מסביר שנדור,
״שוקל מאתיים קילו. וממטר־מעוקב אחד
אפשר לבנות כמעט בית שלם.״
עיר המנוחה. לדברי שנדור תוזיל
הבנייה בבטון־פלסט את מחירי הדירות
בצורה ניכרת. לצורך הבנייה ניתן יהיה
להשתמש בפועלים בלתי -מקצועיים, שכן
לא תהיה זו עבודת בנייה ממש, כי אם
פעולת הרכבה של קירות מוכנים. וה עיקר
:״הבנייה תבוצע במהירות המכסי מאלית.
הכל מוכן, צריך רק להרכיב.״
שנדור אינו מסתפק בחלום המוגבל ב חצר
בית־מלאכתו. הוא כבר מתכנן על-
גדול.
״הקמתי חברה שרשומה בשם: ארמון

הספורט על הקרח וחברת מלונות בע״מ,״

ממציא שנדור כשער כיתד
אילו היה זה בטון היה צריך מנוף
הוא מספר ,״החברה הזאת תקים עיר־נופש.
העיר תוקם במרכז הארץ, בראש
גבעה על רקע נוף־הרים. תהיה לה צורת
כיפה ירוקה והיא תשקיף אל הים. יהיו
בה בריכות־שחייה, אולם עם מישטח הח לקה
על הקרח עם איצטדיון, מגרש ל־ומגרשי־
מגרשי־טניס
מירוצי־סוסים,
כדורגל.
ברחבי העיר יוקמו מיסעדות,
בתי־קפה, מרפאות וכן מרכז בידורי, שי כיל:
תיאטרון, קולנוע ודיסקוטקים.״
העיר של שנדור תהא בנוייה כמובן
על טהרת הבטון־פלטט, ויכול מאוד להיות
כי ביום שתעמוד על תילה, יגיע סוף־סוף
שנדור גולדמן אל המנוחה ואל הנחלה.
הסולם הזה 1822

מיסמך אנושי מ שדרו ת מטיל אור על החיים בעייר 1תהפית 1ח
אחת מהן תלמידת-תיכון — כיתה י״א, השנייה
לומדת עדיין בבית־ספר עממי — כיתה ח׳.
בגיל בו נערות אחרות מקבלות הצעות חברות
בפיתקאות ניסתרות, קיבלו לבנה וז׳קלין * הצעות
מפורטות הרבה יותר, בעל־פה ובמעש. עוד בטרם מלאו
ללבנה 17 שנים כבר היתה זונה. כעבור שבועות מיס־פר,
הכניסה בסוד המיקצוע את חברתה בת ה״, 14
י׳קליו•
גם לאחר שמיעת סיפוריהן של השתיים, קשה לה בין
מה הניע שתי תלמידות בעיירת־הפיתוח הנידחת
שדרות, להפוך ליצאניות.

לבגה ז אני מכירה את מומו, מלפני שנה, כי
הייתי באה לבית של הוריו. הייתי חברה של אחותו,
שושנה, שלמדה יחד איתי בבית־ספר.־הייתי באה אליהם
הביתה, וככה הכרתי את מומו.
זה היה בחופש הגדול. מומו כבר ידע מסיפורים

שמעון הביא את הבחור הראשון, הוא אופה אצלנו,
שקוראים לו אברם. אני הייתי שוכבת במיטה רק עם
חזייה וחולצה והאופה הוריד את המכנסיים שלו ובא
עלי. אמרתי לו שלא יעשה לי כלום בפנים. והוא גמר
בחוץ, וראיתי אותו נותן למומו עשרים לירות בשביל

אחר כך באו עוד כמה, ואחריהם בא מומו ואמר שגם
הוא רוצה מיספר. הסכמתי. הוא הוריד את המכנסיים

חזנות

...לאצריכהלעשות
כלום, רק לשכבע הז קן׳
שאני לא בתולה, והוא התחיל לדבר איתי שרוצה לש־כב
איתי. הסכמתי. הוא התחיל לשחק איתי ומהמיש־חק
נהייתי מתוחה ורציתי שיבוא עלי. הוא עלה עלי
אבל כל הזמן שעשינו אמרתי לו שיזהר ולא יכניס
אותי להריון. באמת הוא נזהר.
אחר כך לא ראיתי אותו איזה תקופה של שלושה
חודשים. לפני בערך חודש הוא פגש אותי ליד הסם־
רייה. הוא יודע שאני באה לשם כל יום לעשות שי-
עורים. הוא אמר לי שאני יבוא איתו לדירה של חבר
שלו משה ברכה. הלכתי. היה למומו מפתח לדירה
לפני שניכנס, ראיתי בחוץ אחד זקן. אני היכרתי
אותו כי הוא חבר של האבא שלי.
בתוך הדירה מומו אמר לי לעשות לו טובה, שהוא
צריך כסף. אמרתי לו שאני לא יכולה לעזור לו למה
אין לי גרוש על הנשמה. אז הוא אמר שאני לא צריכה
לעשות כלום רק לשכב עם הזקן, וזה לוקח כמה
דקות ויהיה לו הכסף. אמרתי לו שהאיש הזה אני
מכירה ולא יכולה לשכב איתו. מומו הלך ודיבר עם
הזקן ואמר לו שאני מתביישת ממנו ומפחדת שיג לה
להורי.
הזקן בא לתוך הבית ודיבר איתי והבטיח שלא יגלה
לאף אחד. הסכמתי והורדתי את המכנסיים והתחתון
שלי. הזקן גם כן הוריד את המכנסיים ושכב עלי.
אמרתי לו רק שיזהר ויגמור בחוץ. הוא הבין אותי
ואחרי שגמר קם ונתן לי ארבעים לירות. נתתי את
הכסף על המקום למומו. רציתי ללכת אבל מומו אמר
לי להשאר במיטה למה יש לו עוד שני אנשים.
חזרתי למיטה והורדתי עוד פעם את המכנסיים. בא
נכנס אחד, מצליח, שאומרים אצלנו שאשתו לא נותנת
לו והוא שכב איתי ושילם לי. שישים לידות. אחר
כך נכנס עוד אחד שאני מכירה אותו בגלל שיש לו
מכולת אצלנו, והוא נתן לי שמונים לירות אחרי שגמר.
קמתי, התלבשתי ונתתי את כל הכסף למומו. הוא
לא נתן לי מזה כלום ואני גם לא רציתי. הוא ליווה
אותי הביתה ובדרך אמר לי, שהוא רוצה לראות אותי
מחר בשביל אותו דבר.

וכך ממעמד של חובבת רצינית בת ,14 עלתה
ז׳קלין בתוך פחות משנה למעמד של זונה לכל דבר.
וכמו שנבנה העסק מלקוחות, כך אף בא עליו
חורבנו בשל לקוח.

משה אלבז ׳ ישבתי בבית־קפה במרכז בערך
בשמונה, ושיחקתי עם חבר רמי-אבנים. פתאום בא
אלי בחור אחד שאני מכיר מהרחוב -מומו, ואומר לנו

..אין ל ׳ תענוג לבוא
על ב חו רהבבגדי ־ עבודה .״

הוא ש ע ערי. הוגשח׳ נאנים.
סבלתי. אבר דא צ(1קתי.״

בסישווק

כך התחילה לבנה את יומה הראשון כזונה.

זיקלין ג אני לומדת בכיתה ח׳ בבית־ספר מקיף
בשדרות, ומשם אני מכירה את לבנה שלומדת באותו
הבית־ספר בכיתה י״א. אנחנו היינו חברות טובות ומ ספרות
אחת לשנייה את כל הדברים. לפני כמה שבועות
הייתי עם לבנה והיא סיפרה לי שעובדת זונה
בשביל מומו. היא אמרה שמומו מביא לה בחורים,

..אמרה שלאו 7תחשקלה,
אז באתילעבודבמקומה .״
שוכבים איתה ומומו לוקח מהבחורים עשרים וחמש
או שלושים לירות בשביל מיספר.
אחרי זה הם יוצאים ומבלים יפה בכסף. היא אמרה
לי שכדאי לי גם כן לבוא. מומו יביא לי קליינטים
ונעשה ביחד חיים. היא שיכנעה אותי ולקחה אותי
למומו. בהתחלה לא הסכים והוא שלח אותי בחזרה
הביתה.
אבל במוצאי־שבת פתאום הוא בא אלי ואמר לי
ללכת לקרוא ללבנה שתבוא לעבוד. הלכתי אליה והיא
אמרה שלא יוצאת בגלל שלא מתחשק לה. חזרתי
למומו ואמרתי לו שלבנה אין לה חשק, אבל אני
מוכנה לעבוד היום במקומה.
מומו לקח אותי לבית של חבר שלו, משה ברכה.
היה איתנו גם שמעון אביכזר, ומומו אמר לשמעון
שילך להביא קליינטים. כשהוא יצא מומו אמר לי
שמתי ששמעון יביא את האנשים, שאני יוריד את
המכנסיים שלי והתחתונים, וישאר בחלק התחתון ערו מה
וישכב במיטה. עשיתי ככה.
* כל שמות האנשים בכתבה מוסווים.

ד׳קלין: הייתי חברה עם שמעון אביכזר. זה
שהביא את הקליינטים בשבילי, חודשיים. זה התחיל
לפני חג־פורים שעבר. יצאתי אותו יום עם שמעון
והוא לקח אותי לבית אחד ריק בשדרות. היינו שמה
לבד והוא שיחק איתי ועשה לי כל מיני דברים אבל
לא פתח אותי, כי הייתי קטנה.
אחר כך הוא היה לוקח אותי כל פעם לבית ההוא
והיינן מישחקים, אבל כל הזמן הייתי בתולה. ביום-
העצמאות, זה היה בערב עצמאות, מתי שעושים את
הריקודים, פגשתי חבר של שמעון, דוד בן־מיימון, הוא
אמר לי, שאחרי הריקודים הוא רוצה לדבר איתי.
הסכמתי.
אחרי הריקודים הוא לקח אותי לבית של חבר שלו,
מחפוז, שלא היה בבית. היינו שמה לבד והתחלנו לדבר
ולשחק נישוקים וחיבוקים. הייתי לבושה מכנסיים. הוא
אמר שהוא רוצה לעשות איתי. הורדתי את המכנסיים
גם את התחתונים ושכבנו במיטה.
הוא שכב עלי. הרגשתי כאבים, סבלתי אבל לא
צעקתי. לא יודעת אם הוא גמר בפנים או בחוץ, רק
ידעתי שהוא פתח אותי. אחרי זה חזרתי הביתה ולא
סיפרתי את זה לאף אחד. רק אחרי חודש סיפרתי
ללבנה, שהיא חברה שלי טובה, שבן־מיימון זה שפתח
אותי, ויותר לא הלכתי עם בן־מיימון.
הוא לא עשה לי אף פעם בכוח. מרצוני נתתי לו
שיעשה מיספרים. גם בני וגם שמעון ידעו שאין לי
עוד אפילו חמש־עשרה. הם ראו אותי לומדת בבית־ספר.

שלו ונשכב עלי. הוא עשה לי כמו שצריך, לא כמו כל
האחרים, אבל גם כן נזהר בשביל לא להכניס אותי
להריון.
אחר כך אמר לי, שהרוויח תשעים לירות ואם אני
רוצה חצי מהכסף. אמרתי לו שלא, אז הוא שאל אם
אני רוצה לבוא איתו לבית־קפה ועוד פעם אמרתי לא.
אז הוא לקח אותי הביתה שלי.
כך סיימה ז׳קלין את יומה הראשון בבית־סיפרו
של מומו.
כדי לעמוד קצת על ריקען המישפחתי של שתי
הילדות־זונות, די להקשיב לתשובות, שנתנו אבותיהן,
כאשר נשאלו בדבר הגיל המדוייק של הבנות.

אביה של לכנה נ אין לי תעודת־לידה של לבנה.
היא נולדה במארוקו. יש לי בן שקוראים לו אליהו,
לא יודע מתי נולד. אולי כתוב בתעודת-זיהות. גם
הבן שלי יצחק, אני לא יודע מתי נולד. אני לא יודע
את הגיל של אף אחד מהילדים שלי. לא שנה ולא
חודש. אני לא יודע גם את ההבדל בשנים בין הילדים.
אביה של ז׳יולין ׳ עליתי ארצה בשנת .65 אני
לא יודע איפה תעודות־הלידה של הילדים ממארוקו.
לא יודע באיזה שנים הילדים נולדו. יש לי שבע יל דים,
לא יכול לזכור. בתעודת־זיהות הייתי רושם אותם
מתי שהתחשק לי, אחרי שמונה ימים, אחרי חודש,
מתי שהתחשק לי.
כאשר החלה ז׳קלין הצעירה מבין השתיים להיות
זונה כבר, לא היתה בתולה זה למעלה משנה. הילדה
שזה עתה נגמלה ממישחקי-בובות, קפצה ללא כל
שלבי־מעבר ישר למישחקי־המיטה.

שאם מתחשק לנו על מיספר, אז יש לו שתי בחורות
יפות ונחמדות ממקום אחר, ועוד מעט הם נוסעות
ועוזבות את העיירה וחבל להפסיד אותם.
אמרתי לו, שרק עכשיו חזרתי מהעבודה ואין לי
שום תענוג לבוא על בחורה בבגדי-עבודה. אז הוא
אמר לי :״טוב, תלך, תתרחץ, תחליף בגדים ותחזור.״
הלכתי הביתה התרחצתי, החלפתי בגדים ויצאתי לראות
את הסרט, כי היתר. שעה שבע ורבע בערד.
יצאתי עם הילד שלי, קניתי לו מסטיק. בינתיים ראיתי
שהבית של משה ברכה, איפה שמומו אמר, שהבחו:
רות יהיו, עם חושך.
אחרי שקניתי לבן מסטיק החזרתי אותו לבית ויצאתי.
פגש אותי מומו ואמר לי :״יאללה בוא!״ נכנסתי
לחדר וראיתי שתי בחורות. אחת גבוהה ובריאה,
שהיתר, מכפתרת אותו זמן את החנות במכנסיים שלה,
והשנייה קטנה, נמוכה. ניגש אלי מומו ואמר לי :
״משה, שים אצלי שלושים לירות ואתה יכול לדפוק
איזה מהם שאתה רוצה.״
אמרתי לו, שאני לא עושה מיספר בשביל כסף.
ואז הבחורה, היותר קטנה אמרה, שרק כרגע מישהו
יצא לפניך ושילם חמישים לירות בלי להגיד מילה.
כשראה מומו, שאני הולך ללכת, אמר לי :״אין דבר
משה, בשבילך, תעשה בלי כסף.״
בחרתי בגדולה ואז יצאו כולם מהחדר ואני שכבתי
איחה במיטה. אחרי שגמרנו, דיברתי איתה קצת וכש יצאתי,
מומו אמר לי, אם אני יכול לתת לו הלוואה
עשרים לירות, למה שהוא חנוק. נתתי לו והלכתי.
למחרת בבוקר, בדרך לעבודה, פגשתי בחורה עם
תיק בית־ספר. היא לבשה בדיוק אותו מכנסיים כמו
זאת שאתמול דפקתי. הייתי בטוח, שזה אותה בחורה.
זה התחיל להרגיז אותי והלכתי לברר בין האנשים,

< 3 .גשתיבחורה. היא לבשה
בדיוקאותמכנס
מה הם יודעים. אחרי הרבה דיבורים התברר לי, שכולם
כמעט יודעים, שיש שתי זונות מהבית־ספר של
שדרות, והם גם גרות בשדרות ואני מכיר את ההורים
שלהן.
הייתי מודאג אבל בכל זאת החלטתי למסור את
זה למישטרה. הלכתי לחפש את השוטר שלנו. מצאתי
אותו וסיפרתי לו את הכל.

מתלונה זו התפתח מעצר אחד ומישפט אחד. מומו,
סרסור הקטינות, נעצר ושוחרר בערבות עד למישפטו,
ואילו משה ברכה, בעל הדירה, ששימשה את הנערות
ולקוחותיהן, הואשם בניהול בית־בושת בדירתו וב-
שידול לזנות. הוא הצליח לצאת זכאי בדין בעזרת
פרקליטו, חיים קאזיס, אשר שיכנע את השופט, כי
התביעה לא הוכיחה כי דירתו של הנאשם־הזכאי
שימשה כבית-זונות של קבע.

שמן חטוב טוב מאוד.
על כן אל חשש ! אתה
יכול לעשות דברים
שנראים לך, אולי, רעשניים
מדי. בת־טלה : הצבעונית חשמלה
היא, השבוע, דווקא
זו שתבטיח את הצ21
במרס -
לחתך ברבים. אלה ה 20
באפריל
רגישים לאלרגיות ול-
מחלות-עור, מוטב שלא
יצאו השבוע למרחקים. אלו העומדות
להינשא — מוטב להן לדחות את
התוכנית לזמן־מה. וחלקן הצעיר יותר
— לזמן בלתי״מוגבל. כי עוד העתיד גדול.

מ תקד מ ת
איחולים לבביי ם׳ אתאחת
ממליוני הנערות הפי ק חו ת
מספי ק כדי להשתמש בטמ פוני
ט מפ ק ס. כך, תוכלי
ליהנות מכל יום בחודש ומכל
חודש בשנה.

סוף החודש עשוי להתגלות
לך כיום בעל
משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית.
תיווכח שיש לך יותר
ידידי־אמת ממה ׳ששי־ערת.
מתנות שימושיות
יפתיעו אותך. חיי־חב־רה
עליזים ונעימים
יסיחו את דעתך מבעיות
היום־יוס. שבוע
טוב לחיסכון. התקשרות עם בן מול דגים.

מריבה עזה וחסרת־תכלית
לא יכולה לה ציל
דבר. על כן, אם
יש באפשרותך, רסן
את תחושותיך _ ואפילו
את המרירות הממלאת
את ליבך.
דבר זה חשוב גם מב0

חינה רפואית: זהו
21 בבואי -
20 ביוני
שבוע מסוכן במיקצת,
לחולי־לב ולנוטים למחלות
פנימיות. כסף לא רב אך חשוב
מגיע לידייך: תבזבזי אותו. קני מתנות.

עסט מפוני ט מפקס, המיו עדים
לשמוש פנימי, אין כל
דאגה לריח בלתי נעים. אין
בעיה כיצד לסלקםל אחר
שמוש (הם נשטפים בקלו ת
באסלה) .אין בעית חבילות,
כי טמפוני טמפקסק טני ם
דיים כדי ל הכני ס ם לתיקך
או לכיסך.
עם טמפוני טמפקס תרגישי
בנוח, ב טו ח ה בעצמך
וחפשית, ללא הבדל מ ה
שתעשי או תלבשי — וזה
בכל מ קו ם.
אתהתקדמ תי

אם אתה לא תקבל את
עצותיהם של שותפיך.
אתה תשכיל להסיק
מסקנות מדבריהם —
ואולי עליהם — תזכה
בהצלחה נאה. זה חל
במיוחד על יום ד/
הזה.
התחלת״השבוע
הקשר הרומאנטי עליו
חלמת ואשר נדמה היה
לך, כי מתחיל מנץ —
יגיע למלוא־פריחתו באמצע השבוע. אל
תחמיצי שוס הזדמנות נאותה. בהצלחה !

אחרי תקופה ארוכה,
שוב נפגשת איתה ולי*
בנתם בעיות. אתה
שוב ושוב לא מוכן
לחיות גלוי לב עד הסוף
למרות שהיא יודעת
עליך כל פרט
ופרט. אתה עלול להצטער
על כך, כי אתה
מפריע לידידות עמוקה
וכנה, ואולי אפי לו
ליותר מזה. מרבה נכסים מרבה דא גות.
שקול כל צעד פינאנסי, עם קצת
סבלנות ידידי, תראה ברכה בעסקיך.

שב בשקט, בייחוד ביום ב׳ .זה לא כדאי
להסתבך בגלל רצונך
הטיבעי לבלוט. גם ה־האחרונים
פירסומים

עשו לך דווקא טובה.
מוטב שתתרכז בענייני
הלב ובענייני־כספך.
במישור היצירה
— אתה ממשיך לחוש
בבצורת מסויימת, אך
השינוי תלוי בך, אס
אתה רוצה בהישגים.

צרתך הגדולה שאתה רוצה המון, מוכן
אפילו לסבול לשם כך, אך אינך יודע
ללכת עד הסוף, מתי
שצריך. השבוע תיפול
בידך הזדמנות להתגבר
על חולשתך זו;
אם תחמיץ אותה הפעם,
מי יודע מתי
שוב יעלה בידך לעלות
על דרך המלך. במישור
חיי־האהבה, אתה
ח 111 ווו 1נכנס החודש להילוך
גבוה. נגוס ככל שתוכל.

עקת

זהו שבוע טוב מאוד לבני מזל קשת משני
המינים. הצלחה בעסקים
ובחיי המשפחה.
נצלו את הימים החמים
לטיולים ברחבי הארץ.
פגישה מיקרית עם בן
מזל מאזניים, תישא
תוצאות טובות בעתיד
הרחוק. אך בינ(
2גנובמבר ־
תיים, קחו את עצמכם
20בדצמבר
ואת תרמיליכס וצאו
לבלות בחיק הטבע.

הגנה סניטרית לשימוש בנייני
מיוצרים רק על־ידי חגרת טמפקס
גע״מ, הוונט, אנגליה.

להשיג בבתי מרקחת, בתמרוקיות
1בסופרמרקטים. המעונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברה ישלחו 54
אג׳ בבולי דאר אל היבואנים :
בע״מ
אינווסט אימפקט
רח׳ ירמיהו ,54ת״א.

צנזו ר ה

תחת עכוז
מה עושים חמישה ישבנים חשופים
למשעי למוסרם המקודש של תושבי תל־אביב?
התושבים
עצמם ודאי אינם יודעים זאת.
אך יש מי שהחליט, כי הישבנים הינם
אבות כל חטאת.
שבועיים התהדר קולנוע אלנבי בתל-
אביב בכרזת פירסומת חשופה לסרט
ארטיסטיס בצבא. בשלט הראו חמשת
הכוכבים של הסרט, חברי להקת קצב
צרפתית בשם שארלו, את ישבניהם, ללא
כחל ותחתון.
כך יכלו תושבי ק״ק תל־אביב לראות
רחמנא ליצלן׳ ישבנים אמיתיים בגודל
טיבעי. גם אלה שאין להם ראי בבית.
הפלאקאט שהוצג בפומבי לא הוצב סתם
כך בגלל קפריזה.
הוא רמז על עלילת הסרט המספרת

|1ש11

ד,ןחזז

ארטיסטים בלי
מה יש —

קיק

עכשיו הזמן בו אתה יכול ליפול בפח,
אם לא תשמור על כל הקשרים שלך
ולא תשקול אלף פעמים
כל הצעה. נכון
שאתה הרפתקן באו־פייך.
נכון גם שאתה
זקוק לדברים חדשים,
כדי שילהיבו אותך כל
פעם מחדש. אבל אי-
אפשר להגזים. יום ה׳
הוא מסוכן מבחינה
כלכלית: אל תחיה
בזבזן דווקא השבוע.

מצב רוחך העגום נותן את אותותיו ביחסך
לבאים איתך במגע. הם אינם יודעים כי
יש לך סיבה מוצדקת-
מאוד להיות ממורמר
ועצבני, ולכן הס גס
אינם מוכנים לשאת
את התפרצויותיו או
לשמוע את גערותיך.
ביחס לעבודתך, בחרת
בדרך הנכונה. הייה
*0בינואר - מבלי נכון לוויתורים,
18בפברואר
להשפיל עצמך, אז תצליח.
עמוד על שלך.

כתבת הרבה השבוע
במיסגרת עבודתך. אך
למרות ששורה עליך
המוזה והיית מעדיף
לנצל זאת לכתיבה לשמה,
אתה מוצא את
עצמך שנון, עס נטייה
ביקורתית חריפה הכותב
ומדבר קצרות ישר
לעניין. אל דאגה, תרגיש
עוד השבוע בתמורה
שתחול בגישתך לחברה הסובבת
אותך במיסגרת עבודתך. המשך לכתוב.

במדינה

מוזר איך שאתה מסתבך כל הזמן בתכ״
כי־הזולת, לא ז כאילו כל זה היה אהוב
עליך. אבל אתם שונאים תככים, לא כן,
בני דגים ז נו, את הסוד
לא נגלה. זה יישאר
בינינו. לעומת
זאת, כדאי להתרענן
במעט נסיעות או טיולים.
הבריאות שלך
חשובה. בת דגים :
שימרי על עצמך —
בייחוד הישמרי ממח 19ב
פברו*/י ־
לות מידבקות, בעיקר
;20 במר ׳ס
ציבוריים.
במקומות

4 1 *7
1ניס

ארטיפטים עם
— מתחת?
את הרפתקאותיהם של חמישיית שלומיאלים
צרפתיים המנסים להשתמט מהצבא
בטענות של חוסר שפיות.
אחת מההצגות אותן מבצעים חמשת
הארטיסטים, כוללת סטריפטיז פומבי בשטח
הבסיס, לעיני קהל טירונים נדהם.
לפני שבועיים כוסו לפתע הישבנים
התמימים בפסי צבע שחור.
הסיפור מאחורי הישבן המכוסה: מחלקת
הצנזורה של משרד־הפנים פנתה
אל סרטי שפירא, מפיצי הסרט, דרשה
שינוי הכרזה משחיתת המידות של האזרחים
הצדיקים.
אנשי שפירא, שלא רצו להסתבך עם
הצנזורה, חיפשו מוצא מהסבך, העלו הצעה
להסתיר את הנבלה בפסים שחורים.
הצנזורים קפצו על הפסים בשמחה, היש בנים
כוסו.
הגיבו עוברים ושבים שראו את הכי סויים
השחורים :״לדמיון הפרוע של שומ־די־המוסר,
יש עכשיו הרבה יותר חומר
למחשבה !״

קולנוע סרטים טריני טי
נוסע ל שיקאגו
אנצו בארבוני הוא צלם־קולנוע איטלקי
שהפך לאחרונה לבמאי מצליח
מאוד. אלא שכבמאי, קוראים לו א.ב.
קלאצ׳ר, והוא לא פחות ולא יותר מאשר
אביו הרוחני והמעשי של טריניטי בכל
גילגוליו. טריניטי הזה ביצע באיטליה,
מהפיכה מוניטרית.
בשנה שעברה היה קוראים לי טריניטי
סרט הקופה מספר אחד באיטליה. השנה
בא במקומו סרט אחר בשם עדיין קוראים
לי טריניטי. עד אשר ימצא קלאצ׳ר־בארבוני
שם מקורי אחר לסירטו השלישי
על טריניטי, החליט לערוך ביקור קטן
בימי שיקאגו העליזים, כדי שהחבורה
שלו לא תשתעמם בחברת סוסים בלבד.
לשם כך, הכין תסריט בשם בוא יבוא
יום סנט ולנטיין, שאינו אלא פארודיה
על ליל־הדמים המפורסם בשיקאגו, אשר
הונצח כבר ברצינות בסרטים רבים.
אבל כנראה שלא כל חבריו של הבמאי-
צלם התלהבו לרעיון. טרנס היל, למשל
(שבעצם קוראים לו מאריו ג׳ירוטי),
הודיע שלא ישתתף בסרט. לעומתו באד
ספנסר (ששמו האמיתי פדרסולי) נתן
הסכמתו.
כבן זוג חדש לכוכב גדול המידות,
נבחר יפהפה מקצועי אחר של הבד
האיטלקי, הלא הוא ג׳יוליאנו ג׳ימה,
אשר היה ידוע במשך תקופה לא מבוטלת
כמונטגומרי ווד.
עכשיו, אם יסתבר שמצלמים את ימי
שיקאגו העליזים בפאלרמו, זה כבר לא
יפליא איש.

בזבוזים

חופ ש תו
של ה מבקר
^מה נשמע דוק (פאר, תל-
אביב, ארצות־הברית) — זו קו *

מדיה שופעת רעיונות, מצחיקה,
מבדרת ומטורפת לפי מיטב המסורת של הוליבוד בתור״
הזהב שלה. מוכיחה מעל לכל צל של ספק שאדם המכיר
היטב את תולדות־הקולנוע, וניחן בטעם טוב, יכול לעשות
סרט שלם, שהוא כולו השאלות מאחרים, ועם זאת, להוציא
מתחת ידיו הצלחה מלאה.
ואכן, פיטר בוגדאנוביץ׳ ,שעשה סרט זה, היה לפני
שנים מעטות בלבד, אחד ממבקרי הקולנוע הידעניים יותר
של ארצות־הברית, ובמאמריו הרבים לא הסתיר אף־פעם
את אהבתו הרבה למיקצוענים ההוליבודיים, במאי שנות
השלושים והארבעים. אלה אשר האמינו כי סרט צריך
להראות ולא לדבר, ואשר מצאו במיגבלות המסחריות
שהטילו עליהם אולפני״ההסרטה את היסודות האיתנים
עליהם צריך לבנות סרטים.
מי שמכיר את התקופה האהובה על בוגדאנוביץ /לא
יתקשה לזהות את המקורות הרבים מאד מהם שואב ״מה
נשמע דוק״ את הצלחתו. בין אם מדובר בתעלול הישן
של חפצים זהים — הפעם אלה הן 4מזוודות שכל אחת
מהן מכילה חפצים שונים. או בטיפוסים מבולבלים :
הפעם, מוסיקולוג, החוקר את ההנחה שהאדם הקדמון
נהג לנגן על אבנים לפני שהמציא את כלי״הפריטה.
ישנה בסרט נערה, המדברת בקצב של מיקלע בינוני
ודוחפת את עצמה ואת כל הסובבים אותה לכל המצבים
האבסורדיים שאפשר להעלות על הדעת (ברברה סטרייסנד),
מצבים פשוטים המתפתחים עד כדי הרס מוחלט של הסביבה
— כמו למשל העלאת חדר-מלון באש, עם אנשים
הנכנסים לתוכו בעת ובעונה אחת מן הדלת ומן החלון —
וכלה בבאגס באני, הארנב הסאדיסט של חברת וורנר,
אשר הצליח להפוך כל צייד לדמות אומללה וראויה
לרחמים מה נשמע דוק״ היתה קריאת ההיכר של
הארנב המפורסם, והוא אף מסיים את הסרט הזה בקריצה.

סטרייסנד ואוויל: גבר מבולבל,
נערה מטושטשת
בקיצור, אין ספק שכל דבר בסרט הזה נראה פעם
בעבר. השפעתם של הווארד הוקס ושל האחים מארקס,
של הרדיפות המטורפות מן הקולנוע־האילם ושל תורן סמית
עם שופטים השונאים את הנידונים בפניהם עוד לפני
שראו אותם, משום שכל משפט נוסף לא נועד, לדעתם,
אלא להפר את מנוחת-הנפש של הדיין האומלל.
אבל, וזו מעלתו של בוגדאנוביץ׳ ,הוא יודע שהמדובר
בהשאלות, הוא משתמש בהן בהומור ובקריצה, דוחס אותן
בקצב מטורף בזו אחר זו, מנצל את הבעתו התמימה של
ריאן או-ניל ואת כושר הדיבור הבלתי מבוטל של הגברת
סטרייסנד להדגשת האפקטים הקומיים. הוא מגיש את
אחד המוצרים המוצלחים ביותר של הוליבוד בשנים
האחרונות. סוף כל סוף, אפשר לצחוק ולחנות, לא משום
שהשחקנים על הבד מתעוותים ומעקמים פניהם, אלא
משום שהבמאי יודע להוביל אותם למצבים שבהם הצחוק
-יוא חובה.

קו אזעוונדו

ב הכר המלאה
סטרייסנד, פול ניומן, סידני ברברה פואטיה וסטיב מקווין, שהם ארבעה
מאלופי־הקופה באמריקה, החליטו שנמאס
להם להיות שכירים של אחרים, והקימו
חברה בשם אמנים ראשונים אשר תפיק
עבורם סרטים.
זאת מדוע? ״בכל פעם שהייתי צריך
לקבל אחוזים מסרט בו הופעתי, חזרה
אותה בעיה על עצמה,״ טוען פול ניומן.
״כל קשר בין ההוצאות האמיתיות של
סרט, ואלה שדווחו לי על־ידי חברת-
הסרטים, היה מקרי בהחלט. אם שחקן
קיבל 1000 דולר, לי ספרו שהשתכר
2000׳ ואז כמובן ההוצאות גדלות, הרווח
קטן ועימו מצטמק גם האחוז המגיע לי.״
ומה עכשיו? על בימת הצילומים של
הסרט תקופתו של השופט ג׳ורג׳ רני
בין, המופק על-ידי חברתו של ניומן
ומבויים על־ידי ג׳ון יוסטון עם ניומן
בתפקיד הראשי, עוקב הכוכב אחרי כל
סצינה שהולכת לאיבוד, כל שקיעת
שמש מוחמצת, וכל יום צילום נוסף,
ונאנח.
עכשיו זה עולה לו כסף. אבל לפחות
הוא יודע כמה, ומדוע. ואם יש מי
שזה לא חשוב, הרי שהוא שחושב טועה. ההוכחה הטובה ביותר: אמנים
ראשונים כבר עומד לזכות בשותף חדש,
לא פחות מפורסם מן הקודמים. גם
דאסטין הופמן רוצה כפי הנראה לדעת
על מה מבזבזים כסף בסרטים.

ת ד רי ך
תל -אביב
* * שמש אדומה (אסתר, צרפת—
ספרד) :מותחן איטי שסגולותיו הבלתי
מעורערות הן כוכביו: צ׳ארלס ברונסון,
אלן דילון, טושירו מיפונה, וחמוקיה הנדירים
של אורסולה אנדרם.
**!*ן* המכונית שלי (פריז, צרפת)
:מכונית צריכה להגיע לסאלון
מזמר הקמצן (סינרמה, תל-אביב, אנגליה)
— הרעיון להסריט את
סקרוג׳ ,דמותו המפורסמת של
צ׳ארלז דיקנס, הקמצן הכרוני אשר לומד בליל חג-מולד
אחד, בעזרת רוחות העבר, ההווה והעתיד, את הלקח
על קמצנותו, אינו רעיון חדש במיוחד. בעצם, מאז שהמציאו
תמונות נעות על הבד, ניסו להפוך את סקרוג׳ לכוכב
קולנוע, במידה שונה של הצלחה. הזכור ביותר לטובה,
גם משום שהוא הקרוב ביותר אלינו, הוא נסיון בן 20
שנה, בו הופיע השחקן הבריטי אליסטר סים.
אבל, כמו שאומרת הפרסומת לסרט הזה, סקרוג׳ חייב
לזמר. וזאת מדוע? משום ששמו המקורי של הסיפור
של דיקנס הוא ״מיזמור לחג המולד״ .מכאן, שהזימרה
חובה. כך לפחות החליטה הבמאי רונאלד (״נתיבי תהילה״)
נים, אשר התכוון כנראה לעשות גירסה נוספת של ״אולי-
בר״ (שהוכיחה כי אפשר לזמר את דיקנס) .משום מה
עשה הבמאי דווקא גירסה מזמרת של ״פרנקנשטיין״.
קודם כל, אלברט פיני, המופיע בתפקיד ראשי, הוא
אמנם שחקן מוכשר מאד, אבל ההחלטה לאפר אותו כאילו
חיה הגיבן מנוטר-דאם, מצליחה להפוך אותו למפלצת
מפחידה, עוד לפני שהוא פוצה את פיו. וגם משום שדיקנס
לא התכוון בעצם למפלצת בראי, אלא למפלצת בנשמה,
והן משום שכאשר מייעדים סרט לילדים, וכך לפחות
כתוב באותן מודעות פירסומת שהוזכרו כבר, כדאי לא
להוציא את נשמתם מרוב פחד כבר מן הרגע הראשון.
אם לא די בכך, דמות זו של פיני, נעה בתוך תסריט
של לסלי בריקוס, פזמונאי מוכשר בהחלט, אשר ראה
בסיפור של דיקנס סידרה של סצינות מוסיקליות, שבהם

למכוניות באמשטרדאם. בדרך קורים לה
כל המקרים האפשריים. המוח האנושי העומד
מול המכונה הוא זה של ז׳אק
טאטי, ועם מוח שכזה נוצר מצחיקון אנין
טעם ומעודן שאסור להחמיצו.
שגעון הגדלות (חן, צרפת)
— לואי דדדפינס ואיב מונטאן בחצר מלך
ספרד. קומדיה מצחיקה מאד.
חתולים הצמרת (גת, אר־צות־הברית)
— סרט מצוייר של הרפת־קאותיהם
של חתולים מפונקים וחתולי

גינם ופיני: חלומות זוועה לילדים
הלחנים מתעקשים לצוף כלפי מעלה בין אם יש בהם צורך
או לאו. באתנחתה שבין פיזמון לפיזמון, מתעופפות מפלצות
בשמיים, עורכים ביקור בגיהינום שדיקנס כלל לא חלם
עליו, ואפשר היה בהחלט לוותר על השתתפותו.
בקיצור, כל הפיקחות והחריפות הדיקנסית נסחטו
מתוך הסיפור, במקומם נותר צרור פיזמונים, שאחד מהם
אפילו סימפאטי מאד. נותרו הרבה ״שמאלץ״ ,ואימים
בשפע. כל מה שאפשר עוד לומר הוא, כי למבוגרים כדאי
לקרוא את המקור של דיקנס, ואילו הילדים, אם אינם
שייכים לבני ״הזרע הרע״ ,מוטב שיילכו לראות את
״חתולי הצמרת״.

רחוב. קיצבי וחינני לפי מיטב מסורת וולט
דיסני.
מג עי ם (קריטריון, שוודיה) —
סיפור אהבה נוסח ברגמן בין יהודי בעל
נשמה מעונה לאשה שוודית בשלה ובוגרת.
עם אליוט גולד וביבי אנדרסון בתפקידים
הראשיים.

ייו ש לי ס
*!* י הכריחה אל השמש (רע,

ישראל) :סיפור נסיון החטיפה של מטוס,
על־ידי חבורת יהודים שכל רצונם לחיות
במקום הנראה להם. משחק טוב של
ג׳וזפין צ׳אפלין ויהודה ברקן, לילה קד־רובה
וקלייב רוויל. בימוי יעיל של גולן.

חיפ ה
1דקאמרון (חן, איטליה) :
פאזוליני אימץ לו את הסיפורים המפורסמים
כדי להוכיח מה גדולה טיפשותו של
הגזע האנושי. סרט מבריק.

.פולקע״ישמח
לבב גבר...

סיכוייו
סימנים צירופים אפשריים

ג 11ל£9} 01
יו תו ^נ
צירופים אפשריים
סימנים

בטפסים ^
טיטתיים
היום מלס
עובחס לחוזר

צירופים אפשריים
פרטים בכל תחנות האיסוף של

אני ע 1ב ד קשה.
כשאני אוכל, אני אוהב. להרביעפולקע
רצינית, כמו של הודו לכושל...

ומי8

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א־לקבלת חוברת מתכונים חינם.

סימנים

מפער הפיס

בוו סין י

לנויי ם
! ב סדג 11610
גקליו,״גיקי ,״ 20 מינוס;״ מיניסו עי
לנערה האופנתית
לגבר ־ ״סוני״מודפס ודו־צבעי
ע ם חגו ר ת ״*מסד!״ ״
חוק׳ הלוקה מיוערים !ל׳וויוז גי ״ ר אי קל ׳ 1׳ מפעלי הברלון בע־מ

גו״ווחה ׳!ו> חנו ח הנול ווויווויוז

כ הנ א ק רינ ס ק׳.

החיים נראים עליזים וצבעוניים יותר ע ם
לבני רונוקס הצבעוניים ו ה מודפסים מ הלנק ה

מוכת הסיס
המועמדות הסוניות
1972 נזגועם

031113 רו ה
ך* צבע האמיתי של שערה הוא
( 1שטני, אבל הוא מכוסה בבלונד־לבן.
העיניים הכחולות, לעומת זאת, הן אורגינל.
גם הגיזרה המושלמת. בגלל כל
אלה, היא זכתה לתפקיד קטן בשתי דפיקות

מה שגרם לה כמובן לכמה דפיקות לב
פרטיות משלה. אחרי הכל, תפקיד קטן
בגיל כזה — מבטיח עתיד גדול, לאי
למען האמת, היא הצטרפה לתחרות רק
כדי לעודד את ליבה השבור. כי בגיל
כזה, כשגומרים עם
חבר, אחרי חצי שנה
של אהבה גדולה ראשונה,
זה כואב מאוד
וחשוב מאוד.
ואצל מאירה ארזי,
המועמדת מס׳ 4לתח רות
מלכת המים ,1972
זה אירע — הפרידה —
לפני שבועות מספר. אז
אפשר להביו אותה.
היא סיימה שלוש ש־

מאירה
או ד
נים לימוד אופנה
נויצ״ו, והוציאה תמיד
ציונים טובים.
בספורט. ביחוד סתגייסת עוד חצי
שנה. מתכננת לבד
בגדיה, ומעדיפה,
מסיבות ברורות,
מיני.
היא גרה עם
אמא בדירה קטנה
בקריית־אונו. האבא,
מורה לפסנתר
ואקורדיון, שנפרד כשמאירה מאמא
היתה בת שלוש,
נפטר לפני זמן מה,
ואמא עמלה לפרנ־

11 11ך ד ״תנו לי
הבלונדית
8 11 1\ /
לשרתון יודעת הנערה כי מי
רובינשטיין״ ,אשר תכשירי

ים שלוש פעמים ביום ואני אבקש עוד,״ מצהירה
בעלת גוון הברונזה. וכאחת השורצת לרוב בין גורדון
שתשמור עליה בחופי־הזאבים הללו היא רק ״הלנה
האיפור החדישים שלה עמידים בפני מים וחול.

בינתיים ג ״״;

יונר הגואל מתגלגלת עדיין
ליאורה על אופניים. חלומה
הקרוב — לזכות בפרס הגדול
של חברת ״טיסו״ שיוענק
למלכה שתיבחר בתחרות.

קציץ

פעם היה למאירה שיעי איין לתפארת. היום הוא קצוץ
וקצר. הסיבה: טיפול כושל בשערותיה בתקופה בה לא ידעה
עדיין מה באמת טוב בשבילה. היום כבר למדה כי שיער ארון ניתן לטפח
רק בעזרת תכשירי חברת ״וולה״ בהם משתמשות כל המועמדות בתחרות.

ך 1ך 1״מציל זה הטיפוס שלי,״
11 - 1קובעת מאירה. כמי שמכלה
בין הגלים שעות רבות, כדאי לה
מאוד לשמור על יחסים תקינים איתם.

סתה. מלבד מאירה, יש עוד שתי ילדות
בבית.
״אני אוהבת חברת גברים,״ ׳מדווחת
מאירה על הגברים .״אני מרגישה מצוייו
ביניהם. יש לי מחזרים רבים. אני אוהבת
גבר גברי, בעל ביטחון, שיהיה נאה. אך
לא יותר מזה. עם הגברים היפים יש תמיד
צרות. הם ממש אסון. תמיד הם מחליפים.
תמיד לא מספיק להם מה שיש להם.״
אמנם היא רק בת 17 וחצי, ועוד מלב-
סית — אבל היא בהחלט יודעת על מה
שהיא מדברת, מוכרחים להודות.

) ה שי אי ם הברתי רשומים שר 19 האולימפיאדות שנ עונו עו 3ה הם

שי אי םוטלצח\ 1ן

תחוות אולימפית

אלפי צופים באו לחזות בתחרות האליפות
העולמית במשיכת חבל. חמש פטמים, בחמש
האולימפיאדות הראשונות שנערכו, נכללה התחרות במשיכת חבל במסגרת התחרויות
הרשמיות של המשחקים האולימפיים. גס מקצועות ספורט אחרים, כמו טניס, קריקט,
כדור־נוצה ורוגבי, הוצאו ממסגרת המשחקים האולימפיים, הנערכים כל ארבע שנים.
*** מי אתונה היו בהירים בשישי
כאשר ייערך ב־ 26 החודש טכס הפתי*
/באפריל ,1896 כשמלך יוון סיים את חה של האולימפיאדה ה־ 20 במינכן, וב-
ברכת הפתיחה שלו, וקבוצה ראשונה של דבוא ספורטאים מ־ 120 מדינות יטלו שוב
רצים התייצבה בקו הזינוק למירוץ למר חלק במשחקים האולימפיים, עדיין ירוצו
חק מאה מטרים — התחרות הראשונה רצי ריצת המאה מטר בפני מלכים, כמו
שנערכה במסגרת האולימפיאדה הראשו מלכת אנגליה שתבוא לטכס הפתיחה.
נה. ואז, כששופטים הנראים כיום כאילו אבל ספק אם מישהו מהם ירכיב כפפות
ניסו לחקות את דמותו של צ׳רלי צ׳פלין לכבודה. למרות שחלפו 76 שנה מאז חודהעתיד
להתגלות, התכוננו ליריית הזינוק, שה מסורת המשחקים האולימפיים (בהן
הבחינו הרצים מיוון, גרמניה, אנגליה ו־ התקיימו רק 16 אולימפיאדות מתוך ה־19
ארצות־הברית, ברץ הצרפתי המרכיב שנמנו ואשר שלוש מהן התבטלו בגלל
כפפות לבנות על ידיו. הרץ האמריקאי מלחמות העולם); ולמרות שמתוך תשעת
קורטיס לא יכול היה להתאפק, למרות המקצועות בהן התחרו באולימפיאדה השיריית
הזינוק עמדה להיירות בכל רגע ראשונה, עדיין נותרו שמונה ב־ 22 מק ושאל
את עמיתו הצרפתי :״בשביל מה צועות התחרות כיום (הטניס הוצא) ,אין
הכפפות הלבנות ד׳ הצרפתי השיב במלוא שום דמיון בין האולימפיאדות שנערכו
הרצינות :״אל תשכח שאנחנו עומדים בתחילת המאה לזו שתיערך במינכן.
לרוץ בפני מלך יוון.״
לא רק ההישגים הספורטאיים שהושגו

1 0 0 £הפתיחה החגיגית של המשחקים האולימפיים באולימפיאדה הראשונה
1 0 ^ 0שנערכה לפני 76 שנה באתונה. במרכז האיצטדיון עומדות המשלחות
והתזמורת, כשעל המסלולים משני הצדדים ממתינים לכניסתם של הרצים המרתוניים
לסיום ריצתם. ספירידון לואיס היה המנצח בריצה מרתונית זו באולימפיאדה.

רגעים היסטוריים

בתמונה העליונה: ההזנקה למירוץ מאה
המטרים לגברים באולימפיאדה הראשונה באתונה.
בין המסלולים הפרידו חבלים. למטה: הרץ האיטלקי בירנדו פיטרי, המגיע
הראשון בסיום ריצת המרתון באולימפיאדת לונדון ב־ ,1908 הישגו זה נפסל אז.

וויד 1ד 1 ¥1 1 1* 1 *1ך 111 קילוח מים דרך צינור מותז על הרץ
1111 1 #111 | 1 1הצרפתי המוביל בראש ריצת המרתון ש1
1 1 11
נערכה באולימפיאדה השניה בפאריס בשנת ,1900 כדי להחיות את נפשו עד תום הריצה.

לימפיאדד. התשיעית שנערכה באמסטרדם
ב־ .1928 רק בתחרויות השחיר, יכלו הנשים
להשתתף עוד קודם לכן, באולימפיאדת
שטוקהולם ב־.1912
שתי הפרשיות הזכורות ביותר מהאד
לימפיאדות הראשונות היו פרשותיהם של
פייטרי וטורם. שתיהן מהוות עד היום סמל
המאפיין את מהות המשחקים האולימפיים.
באולימפיאדה הרביעית בלונדון, שהצטיינה
במתח ובמהלומות שהוחלפו בין
המתחרים, במיוחד בין הצרפתים והאנגלים,
הגיע הרץ האיטלקי פיטדי ראשון
בריצת המרתון. כאשר הגיע לאיצטדיון,
לריצת הסיום, כבר ״ישן בהליכה.״ אחד
ממנהלי התחרות סייע בידו להגיע לקו
הגמר. כתוצאה מכך הוא נפסל, אבל המלכה
אלכסנדרה העניקה לו כפיצוי: מדליית
זהב. רק כעבור שנים הסתבר כי ״השינה
בהליכה״ של פיטרי נגרמה בגלל
סמים ממריצים שלקח לפני הריצה. פיטרי
הוא הספורטאי היחיד הזכור לא בשל נצחונו
במרתון, אלא בגלל הפסדו בריצה
ארוכה זו.
באולימפיאדת שטוקהולם ב ,1912-התחוללה
הפרשה הדרמתית של ג׳ימי טורם,
האתליט האינדיאני מארצות־הבדית, ש התנשא
לגובה של 1.85 מטר ומשקלו היה
100 קילוגרם. הוא זכה במדליות הזהב
בקרב העשר וקרב החמש, ומלך שבדיה
העניק לו את המדליות תוך ציון :״אתה
האתליט הגדול ביותר בעולם !״ חצי שנה
מאוחר יותר, כאשר התגלה כי טורם הש
באותן
אולימפיאדות נראים כיום מגוחכים. גם ההווי׳
המסורת והמנהגים שנילוו אליהן, יכולים להיכלל כיום
בין שיאי הצחוק.
על חידוש המשחקים האולימפיים הוחלט בפאריס
בשנת .1894 הם היו צריכים להיפתח באתונה ב־
.1900 אולם ממשלת יוון קיצרה את תקופת ההכנות
משש שנים לשנתיים, בעיקר בזכותו של סוחר יווני
מאלכסנדריה שתרם את הסכום הדרוש לבניית איצטדיון
שהכיל 50 אלף מקומות לצורכי המשחקים (האיצטדיון
שנבנה במינכן, מכיל 80 אלף מקומות).
אירוע ספורטאי חדש, הריצה המרתונית, נוסף לתוכנית
התחרויות ברגע האחרון. המנצח במירוץ היה רועה
יווני, ספירידון לואיס, שאת 200 המטרים האחרונים של
המירוץ רץ עד לקו הגמר בלוויית הנסיכים, בניו של
מלך יוון.

זריקת אבן
באולימפיאדה השלישית, שנערכה
בשנת 1904 בסנט. לנאיס, בארצות־הברית,
עדיין נכללה זריקת אבן כבדה
במסגרת תחרוינת האתלטיקה הקלה.

״גונבים א ת
או לי מ פי אדה ״

ך! ם למירוץ אופניים נסללה באולימפיאדה הראשונה
^ דרך מרתונית באורך של 87 קילומטר. באחד המירוצים
בדרך זו, שנמשך כשלוש שעות, נשברו לפתע אופניו
של הרוכב היווני. הרוכב הצרפתי, שהקדים אותו והוביל
בראש, עצר את אופניו, המתין עד שיתוקנו אופניו של
עמיתו, ורק אז המשיך בתחרות.
לעומת זאת היה הזוכה בריצת המרתון באולימפיאדה
השנייה, שנערכה ב־ 1900 בפאריס, גנן צרפתי בשם
סיטו. אחרי שסיים את ריצתו היו שטענו כי זכה במקום
הראשון משום שהכיר את פאריס יותר טוב מכל הרצים,
ומצא לעצמו דרכים עוקפות כדי לקצר את מסלול ריצתו.
אגב, היוונים לא השלימו עם העברת המשחקים
האולימפיים מארצם. כאשר חודשה מסורת המשחקים
הרץ האמריקאי פוסרט סמיתסון, שהם
האמינו כי מעתה, כמו בעבר, ייערכו המשחקים בקהגיע
במקום הראשון בריצת 110
ביעות באתונה. כאשר הסתבר להם שמעבירים את
מטרים משוכות באנלימפיאדה הרביעית שנערכה ב־ 1908 בלונדון,
האולימפיאדה השנייה לפאריס, הופיעו עתונים ביוון
השיג את הישגו המצויין כשרץ כאשר בידו השמאלית ספר תנ״ך.
ב־ 1900 עם הכותרות הראשיות :״״גנבו לנו את האו־לימפיאדה

האולימפיאדות השנייה (בפאריס) ,והש נתקלו בכלב נשכן. לפי הדיווחים משנת
לישית (בסט. לואים בארצות־הברית) כמעט ,1904 החביא אחד הרצים אופניים לאורך
ולא התקיימו. הראשונה חפפה את פתיחת הדרך, רכב עליהם בחלק ממסלול הריצה.
התערוכה הבינלאומית והקמת מגדל איי־הראשונות האולימפיאדות בחמש

בפאריס, צורפה לבסוף בחלק מאירועי
עדיין נערכו תחרויות משיכה בחבל
התערוכה, כשהספורטאים הצרפתיים מ בין־אומתיות. בכדורגל, למשל, יכלה כל
שוכנעים שזהו אירוע לאומי שלהם. ה מדינה, לרשום לתחרויות כמה קבוצות
אולימפיאדה השלישית נמשכה חמישה חו שרצתה. בין מקצועות האתלטיקה המוכדשים
רצופים, במשך כל זמן היריד המס רים נכללה גם הטלת אבן למרחק, ואילו
חרי שנערך בסט. לואים. היא היתר. גם
תחרויות השחיר, שנערכו ב־ 1900 באוהקטנה
באולימפיאדות: רק נציגי עשר לימפיאדה של פאריס, נערכו במים זורמדינות
השתתפו בה. אף ספורטאי מברי מים בסיינה ולא בבריכת שחיה. במקצוטניה
או צרפת לא נטל חלק במשחקים. עות האתלטיקה נכללו גם ״קפיצה לרוחק
הסיבה: למדיגות אלה לא היו מקורות ממצב עמידה,״ ו״קפיצה משולשת ממצב
כספיים כדי לממן את שיגור ספורטאיהם עמידה,״ ו״זריקת דיסקוס בשתי ידיים.״
לארצות־הברית.
בהתאם למסורת המשחקים האולימפיים
בסט. לואיס הפסיק הרץ רוטס את ריצ הקדומים נועדה האולימפיאדה מלכתחילה
תו המרתונית באמצע התחרות, רכב אל לגברים בלבד. אף אשד, לא השתתפה בהאיצטדיון
על אופניו, הניח את האופ תחרויות באולימפיאדה הראשונה. בשנייה
ניים בכניסה ורץ אל תוך האיצטדיון כדי הותרה השתתפותן של שש נשים בלבד,
להחליף את בגדי הריצה שלו. זמנו נמדד במשחקי הטניס והגולף. אבל מחדש רעיון
על המסלול והוא הוכרז ׳כמנצח, לפני ש האולימפיאדה, הברון פייר דה־קוברטין,
התגלתה הסעות ומדליית הזהב הוענקה התנגד לשיתוף הנשים ובאולימפיאדת סט.
למנצח האמיתי.
לואיס לא השתתפה אף אשה. רק ב־1908
המסלולים בריצות למרחקים ארוכים בלונדון, הותר ל־ 41 נשים לקחת חלק
בסט. לואייס היו כה גרועים, והשילום כה בתחרויות היריה בקשת, בטנים ובהחלקה
מטעה, עד שמרבית הרצים הגיעו בסוף על סקטים. הפעם הראשונה בה שותפו
במקום לאיצטדיון אל חווה חקלאית שם הנשים בתחרויות האתלטיקה היתד, באו־

עם תנ״ו ביד

תתף בצעירותו בקבוצת כדורסל מקצוענית,
נשללו ממנו המדליות והוענקו לספורטאי
שבדי, שסירב לקבלן. היתד. זו
פרשה יוצאת דופן בהיסטוריה של המש חקים
האולימפיים, המשמשת נושא לוויכוח
עד עצם היום הזה.
תחרויות השחיר! .נכללו במשחקים האולימפיים
החל מהאולימפיאדה הראשונה
באתונה. המתחרים היו שחיינים יווניים,
הונגריים ושתיין אחד מכל אחת מהמדינות
הבאות: ארצות־הברית, דנמרק, אוסטרליה
ושבדיה. התחרויות היו צריכות להיערך
במפרץ קטן ליד אתונה. אבל החודש
בו נערכו התחרויות היה חודש אפריל
והמים היו קרים. השחיינים לא הפסיקו
לרעוד מקור. ההישג היחיד שנרשם היה
בשחיה למרחק מאה מטרים בסגנון חופשי.
שאר המשחקים הופסקו, מפני שחלק
מד,שחיינים ברח מהמים, בגלל הקור.

2.8.1972

— ייי ״ י י