גליון 1823 מתאריך 9 באוגוסט 1972

מיבצע חצי רוי מונ מ שן.
פר טים בסניפי ״ א מפ א״
ואצל סו ח רי ם מור שים.

ה אוני ב ר סי ט ה
לאילוף כלבים
מ שמעת
התקפהבפ קו ד ה
שמירה אי שית
שמירת בי תועסק
(ראה מא מר)

03—983668
הרציויה.

סונים או חן י ם
ב 0 .ולקע־ .״
היום מלס
עוגויס להודו
טוב ל א כול סו לקט 10ל הודו
ואין אפילו צורך בסכין ובמזלג,
אבלל מה להצ טו פ ף?
לניוון התפרי טים נאל פנו ת למועצה ל טנ ף הלול
ת.ד 124ת״ א־לקבל ת חו ברת מתכונים חינ ם.

כשיאה של פרשת עמוס בן־גוריון בשנת , 1956
כשהעולם הזה ניצב במרכז תחזית לביעור השחיתות במיש־טרת
ישראל — מלחמה שהביאה בסופו של דבר לסילוקו של
המפכ״ל יחזקאל סהר — עמדנו במערכה לא רק נגד מוס דות
השילטון אלא גם נגד שורה של עיתונאים, שהתגלו
כמשרתי המשטר ושהיו מוכנים לכל מעשה תועבה עיתונאי
כדי להגן על ידידיהם בצמרת המישטרה.
ליד שולחן המערכת נולדה אז מילה עברית חדשה, חלק מתרומת העולם
הזה לאוצר המילים של העברית החדשה. לידתה היתה אופיינית לצורה בה
התחדשו מילים באמצעות העולם הזה. היתה זו הברקה רגעית, דומני של
אורי סלע שהיה אז העורך הגראפי, שנתנה כינוי קולע לאותם כתבים
שנראו בכלבלבים הקשו רים
לרצועת אדוניהם —
כתבלבים.
משולחן הישיבות עברה
המילה אל דפי העיתון:
למרות שלא זכתה מעולם
באישור האקדמיה ללשון
העברית, הרי בחוגי העי תונאים
היא נהייתה מאז
למטבע לשון שגורה. ה שבוע
קיבלה המילה את
אישורה הרשמי. היא הופי עה
במיסמך ממשלתי רשמי
— מיברק ששיגר שגריר
ישראל בוושינגטון, יצחק
רבין, למשרד־החוץ, בו קבל
כי משרד־החוץ מתדרך את
״הכתבלבים המדיניים של
העיתונות הישראלית ברוח המעניקה חשיבות מיותרת לדיוני האו״ם.״
אם כי קצת באיחור, הצטרף גם חידוש לשוני זה, אל קודמיו —
אמרגן, מחזמר, חללית, ועוד מילים רבות אחרות — מילים שבאו אל השפה
העברית דרך העדלס הזה.
אם כבר עוסקים בוושינגטון ובהעולס הזה, אינני יכול שלא לספר לך
בדיחה פרטית הקשורה בנושאים אלה. זה היה לפני מיספר שבועות,
כאשר נודע על מינויו הצפוי של האלוף מרדכי (״מוטה״) גור כנספח הצבאי
של ישראל בוושינגטון. הידיעה טרם שוחררה לפירסום על־ידי הצנזורה.

עירוםבשרל כו ה ד ריו

מי שאוסף הוכחות לצביעות המקובלת בעיתונות הישראלית, יכול
היה להסתייע השבוע בדיווחים על הפגנה שערכו מיספר נערות לונדוניות,
כתעלול פירסום למופע פופ שנערך בבריטניה. הנערות האנגליות התפשטו
עירומות ברחוב דאונינג ,10 ליד משכנו של ראש־ממשלת בריטניה, לצהלתם
הרבה של צלמי העיתונות והשוטרים ששמחו לעצרן.
הדיווחים שהופיעו על כך בעיתונות הישראלית היו מלווים, למרבה
ההפתעה, בצילומי עירום
של נשות דאונינג העליזות.
מסתבר כי אותה עיתונות,
המגדירה כל עירום ישראלי
כפונוגרפיה רחמנא ליצלן
ונזהרת שלא להיכשל בו,
עטה בששון על כל אפ שרות
לפרסם עירום מחו״ל.
עירום של גוויות •,כך מס תבר,
כשר אפילו למהדרין
בעיתונות הישראלית.
רוצים עוד הוכחה ז ב בקשה.
לפני
שלושה שבועות
(העולם הזה ) 1820 פירסמ־נו
את פרשת סרן אילן
עובד, מי שהיה מפקד גשר
אלנבי, שהודח מתפקידו
והועמד למשפט צבאי על
שקיים, כביכול, יחסים מי ניים
עם חיילות צה״ל ש היו
תחת פיקודו. בדיווח
זה התלבטנו רבות בקשר
לפירסום שמותיהם של ה חיילות
שהופיעו כעדות
התביעה נגד סרן עובד.
החלטנו, למרות החשי בות
שהיתר. לשמות עבור
האוטנטיות והאמינות של
הסיפור, להדביק להן שמות
בדויים כדי לא לגרום להן
נזק ובושה. עשינו זאת
מרצוננו, ככלל עיתונאי מו דוגמניודעירום
ברחוב דאונינג בלונדון
בן מאליו המחייב להימנע
ככל האפשר מפגיעה מנע רות
או נשים שנפלו קורבן לעבירות של מוסר. השבוע הסתבר לנו כי מא מצינו
אלה היו לשווא. כמה
עיתונים יומיים דיווחו אף הם
השבוע על הפרשה, אך לא חסו
על כבות של החיילות, פירסמו
את שמותיהם במלואם, איפ־שרו
את זיהויץ.

העולם הזה 1823

חוויה ושמה הוואי

בוא׳ גם א ת לטבול בריח המתרסק של ה 11 אי,
בתחושה המלטפת ובצבעים הענוגים.
בואי גם את להטת מהחוויה שמעניק לך סבון הוואי,
סבון יוקרה של ״שמן /,סבון הוואי־הסב1ן
לל א סבון ־ מחניף במיוחד לעורך,
ן ןן ^ן ן
מלווה אותך בריחו למ שך שעות ארוכות
ומצוי לר שותך ב של 1שה גוונים.
בינג ־ לי דאל
הוווי ח

הזר.

* 21י

נרמלח 0ו\/ 15

האחרון. הוועד המרכזי של המיפלגה גינה.
כהחלטה שלא נמסרה לפירסום, את הצבעתו
של ח״ב שמואל מיקונים בהצבעת אי האמון
לממשלה כפרשת עקורי הכפרים כירעם
ואיקרית.
מיקוניס הצטרף להצבעת אי האמון של סיעות
העולם הזה — כוח חדש ורק״ח, למרות החלטת הוועדה
המרכזת של מיפלגתו להימנע מהצבעה בנושא זה.
גם בפרשת המסע אל בירעם, העמיק הוויכוח. יו״ר
הוועד המרכזי ראול טייטלבוים, ביטל את חתימתו
בעד המסע, אחרי שהופעל עליו לחץ כבד מצידו של
מזכיר המיפלגה, יאיר צבן, המתאם כל פעולה שלו
עם מפ״ם.

זקצין, מנהל משא־ומתן עם חברת מפעלי צאן
ישראליים בע״נז, שהיא בעלת חווה חקלאית גדולה
בדרום הארץ לגידול צאן, לרכישת החווה בסכום של
כמיליון ל״י.
׳צורך זה יקבל הקצין מאיש העסקים היהודי־אמרי־קאי
משולם ריקלים הלוואה בסדר גודל של 200 אלף
דולאר, לעשר שנים -ללא ריבית. מתן ההלוואה מות נה
בכך שהקצין הבכיר יחזיק בידיו לפחות 0/51€
ממניות החברה וששליש מהן יהיו משועבדות על שם
ריקלים.
החווה המשתרעת על שטח של למעלה מ־ 3,000 דו־נאם,
שייכת למשקיעים מאוסטרליה וישראל. היא מש משת
הן לגידול צאן והן לגידולים תעשייתיים.

גוו

להקדמתהב חי רו ת
במיפלגת העבודה התגברו הקולות, בעיקר בקרב
אנשי המנגנון, להקדמת עריכת הבחירות לכנסת
השמינית.
הנימוקים שמשמיעים אנשי המנגנון אינם אידי אולוגיים
אלא כלכליים טהורים. לדעתם, רק הקדמת
הבחירות תסייע להוציא את מיפלגת העבודה מהסבך
הכספי שהיא נתונה בו והעלול להביאה למצב קריטי.
החוק למימון המיפלגות, אפילו אם יועבר בכנסת הנוכחית,
לא ייכנס לתוקפו לפני שנתיים.

לעומת זאת, אם יערכו כחירות בהקדם,
תוך הצי שנה, תוכל מיפלגת העבודה לממן
את גרעונותיה מכספי מענקי הבחירות הניתנים
למיפלגות, דבר שיסייע לה להיחלץ
מהמצב הכספי הקשה בו היא שרויה.

שראל לוו א ח
ע קו ר ב רע

ובשד 1סיון ל שנו ת
א ת שי טתהב חי רו ת
ה פני מיו תבמפ דיי ד

דיין תו ב ע
השק עו תבשט חי ם
שר־הביטחון משה דיין פתח במערכה עניפה של
יחסי ציבור על מנת להכשיר את הקרקע לתביעות
•שהוא עומד להעלות בממשלה, לקראת שנת התקצינ

ת שא

בירור בסניפים הגדולים ובמוקדי הכוח במפד״ל
לקראת הבחירות הפנימיות במפלגה, הבהיר לראשי
סיעת למיפנה כי כוחם נמצא בירידה תלולה.
לפני הבירור טענו ראשי הסיעה, שבראשה עומדים
השרים יוסף בורג ומיכאל חזני, כי יש להם סיכויים
טובים לזכות במקום הראשון בבחירות הפנימיות של
המיפלגה.

כעיקבות המידע החדש ניסו ראשי

במגעים חשאיים שהתנהלו לפני שנה בין ממ שלח
ישראל לוואתיקן, הועלתה גם בעיית גורלם
של עקורי בירעם ואיקרית, וזאת הרבה לפני
שהפרשה התעוררה מחדש בעקבות יוזמתם של
עקורי כפרים אלה.

מסתבר בי כמהלך המאמצים שעשתה
ממשלת ישראל בדי לשכנע את האפיפיור
להכיר כירושלים בבירת ישראל, הוצע
בין השאר, כי תמורת ההברה תתיר
ממשלת ישראל לעקורי כירעם ואיקרית
לחזור לכפריהם.
הוואתיקן דחה את ההצעה.

פ רו בו ק צ -הנגד
יגאל אלון
התנפלות המייטטרה על עקורי כירעם כיום
השני השבוע היתה, כין היטאר, פרובוקציה
נגד יגאל אלון.
היה זה היום הראשון לחופשתה של ראש־הממשלד.
גולדה מאיר ואלון הפך למעשה לראש־הממשלה.
אולם איש לא שאל אותו לפני מתן הפקודה לשוט רים
ולמשמר הגבול להתנפל על העקורים שחזרו
לכפרם.

הפסקת הפעולה באמצע באה, כין
השאר, כגלל רוגזו שד אלון עד הפרובוקציה
נגדו.

אחרוני הד־סקוטק
בתל ־ אביב ־ נסגר

שוקולד! מגסה! מסטיק!
הבאה, להשקעות של עשרות מיליוני ל״י בשטחים
המוחזקים, בתעשייה ובפיתוח, כדי ליצור מקורות כל כלה
עצמאיים לתושבי השטחים.

״למיפנה״ ליזום, באמצעות יו״ר ועדת
הבחירות המרכזית של המפד״ל צבי ברנשטיין,
ועידה זוטא שתחליט על שינוי שיטת
הבחירות הקיימת עתה במפד׳׳ל ושלדעתם
תפגע בהם, לשיטת כחירות יחסית.

דיין היודע שבמצב הנוכחי כישראל תיתקל
הצעתו כהתנגדות ציבורית רחבה,
משום שסדר העדיפויות של ההוצאות כישראל
אינו מאפשר השקעות כסדר גודל בזה
כשטחים, ינסה לגייס לעזרתו את כל אנשי
ארץ־ישראל השלמה, תוך טענה שרק השקעות
ענק בשטחים ימנעו כעתיד נסיגה
מהם.

הקצין הבכיר

ה ח רי ףהמשבר

יגדל צאן

במקיי

אחד מקציני צה״ל, העומד לפרוש כ דדד צעדים כדי להבטיח
הפוליטיים, עושה ככר צעד
לכשישתחרר.
את עתידו הכלכלי
ישר

המשכר הפנימי כמק״י החריך כשבוע

הסיעות האחרות במיפלגה דחו את ההצעה.

--ה ר רו כמש, רות פעיל ולהיכנס לחיים

אחרוני הדיסקוטקים שפעלו בצפון תל־אביב, למרות
ההתנכלות הרצופה של הביריונים אשר הבריחו ממקו מות
אלה את הקהל הטוב, עומדים להיסגר.
בעקבות סגירתו של מועדון נאש ברחוב בן־יהודה,
עומד להיסגר גם הקינג׳ס קלאב, שבעליו יהפכוהו
למסעדה איטלקית.
מסיבה אחרת לגמרי — חוסר תמיכה ממשלתית,
ייסגר גם אולם התיאטרון העממי בבית קולנוע דקל.
האולם ייסגר בסוף החודש בנשף נעילה חגיגי.

לב ^ב תו בעלגרש
א ת שנוג ר
נו א גו דתהע תונ אי ם
כתבו הכלכלי של הארץ, יגאל לביב, שהוצא מהאי גוד
הארצי של עיתונאי ישראל, הגיש להנהלת האי גוד
תביעה להוצאתו מחברות באגודה של שלמה
שמגר, מבקר הקולנוע של ידיעות אחרונות, שפירסם
בשבוע שעבר מאמר התקפה חריף על לביב.

בתביעתו טוען לביב כי כמשך תקופה
ארוכה קיבל שמגר כספים מאולפן הסרטים
״גבע״ ,וכאותה עת כיקר סרטים שהופקו
כשני האולפנים הישראלים. לביב טוען בתביעתו
כי ״כמעשיו אדו פסל שמגר עצמו
מכהן כמוסדות האגודה ומלהיות חכר כה.״

הלנה חבינשטין היופ, בפעולה
באיפור צעיר, תוסס ורענן
את צעירה, א ת תו ססת,
את מ תל הבת, א ת חול מ ת,
האופנה נשמעת לך והיופי בהישג
עבורך שורת תכשירי איפור
של הלנה רובינשטיין
לפנים

ידך.

נ ! ס 13146א? £01411ס ס 81114 ! ,

ולעיניים
ק 140 11

6ץ 1111\1 א

ה מ עני קי ם לך תוך דקה
מר אה מלהיב,
שובב או רומנטי, רענן או דרמטי,
כטוב בעינייך.
דקה —
ופניך זו הרו ת, קורנו ת, מי ס תו ריו ת
דקה—
ועינייך צו ח קו ת, נוצצות, כוב שות
בעזרת שלל גוני צלליות — צהוב בננה,
ורוד שמפניה, סגול מלכותי,
כ חול ע מוק, טו ר קיז ולבן פנינה.
ועתה לרשותך גם
פודרה ו מי ק -אפ ד חו סי ם יחדיו
לאבן־איפור
ק ( 13116 ?1111140-1א § 61111׳\ 0 0 - 111£ס 111141011£א

המועלה בעזרת ספוג איפור רטוב
ונשאר מ ט, חלק ורענן
גם בשעות הקי ץ ה לו ה טו ת ביותר. מוצרי ק81114 ? 3511100 ? 30131 .\ 13140 11

לפנים

ו־ ק ( 1314£ 1א שץ £111111£ £א לעיניים
מוגשים לך ב אריזו ת מ הו ד רו ת ומעודנות,
מ עני קי ם לך איפור אופנ תי ו ח סכוני.
איפור לשעות ארוכו ת של יופי, רוך וזוהר
שעות של שקט ורגיעה,
ת שוקה וסערה
שעות בהן העולם פרוס לרגליך.
ה איפור ה מו שלם לכל דקה בחייך.

0ץ £ט 1111111ג

ק$11£ £18111011 £101111\ £3£6 11
£161111£ £111(111816111

יעוץ איפור מיוחד לבנות הנעורים בלבד מתן חינם בכל יום שלישי בשבוע, בין השעות 6.00—3.30 אחה״ב, במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות קק״ל ,94
תל־אביב. גם לבנות + 20 ניתנים הדרכה ויעוץ חינם — בימי ב׳ וד׳ בשבוע בין 6.00—3.30 אחה״צ.

״טל מלמטה, ולבנה מעל, מבית־אלפא ועד נהלל...״

קולו של הנהג מילא את האוטובוס העתיק,
התגבר על טירטור המנוע העייף. לא ראיתי
כחושד את תווי פניו, רק את הגוש המטושטש
של גופו.
יצאנו מחיפה, והתקרבנו לעמק־עמק־עבודה. השנה
היתד , 1934 ,וחזרתי מביקור קצר אצל הודי בחיפה,
לנהלל. גרתי אצל משפחת איכרים (אז באמת קראו להם
איכרים) בשם לווים — אחת מ־ 75 המשפחות שגרו, בבתים
לבנים חד־קומתיים זהים, במעגל מדוייק. אבי רצח
אז להתיישב בעמק־חפר, ואני גרתי בינתיים במושב
וספגתי ערכים חלוציים במניות גדולות. הייתי ילד.
האוטובוס — זה היה כלי־רכב מיוחד מאד, חלקו
הקדמי נועד לנוסעים וחלקו האחורי לארגזים, כדים
ובעלי־היים — עבר את הכפר הערבי, שתושביו עבדו
במחצבות נשר. פה ושם ראינו דמויות ערביות. השלום
שרר בארץ — אבל הערבים היו מפחידים איכשהו. אולי
מפני שהיו שונים כל־כך.

בינינו לבינם לא היה שום מגע. הם היו
עולם אחר, מיסתורי, מעורר חששות סתומים.
לפעמים, בשביל בודד, נתקלנו בערבי בודד על
חמורו. הוא אמר ״סעידה״ אדיב ולבבי, ואני אמדתי
״סעידה״ והחשתי את צעדי.
ליד הבית הבודד בשולי נווה־שאנן, שבו גרו הורי,
התגוררה משפחת בדואים, מכונסת בעצמה ובדרכיה,

שגם עימד, אי־אפשד היה להחליף מילה. לעתים עבדה
שם שיירת גמלים, וקול בודד שר מנגינה עצובה
ומתמשכת ,״באלדיה, באלדיה...״
הנהג שלנו שר. הוא שד תמיד. אריות מתוך אופרות,
שידים רוסיים, ובעיקר שירים חלוציים. הוא היה נהללי,
אך לא חבר־המושב. לכן לא גר באחד מבתי־האבן של
המעגל, אלא בצריף. הוא היה דמות ידועה, לא דק
בנהלל, אלא בכל העמק המערבי.

נהלל של אז — עוני ממאיר, ארבעה חודשים
של בוץ סמיך שנדבק למגפי־הגומי, ארבעה
חודשים של שמש לוהטת, שייבשה את
הגוף ואת הנשמה. לחם עגול שנפרס כצורה רוסית,
הרבה תה עם לימון, זיתים, חלווה. ועבודה
מפרכת, מפרכת, מפרכת. פעם ככל כמה
חודשים, הצגה של ״הבימה״ ככית־העם במרכז
המעגל.
לנהג המזמר יהיו בנים. אחד מהם, בן גילי, למד עימי
בכיתה. אני זוכר אותו רק במטושטש.
לימים, כששאר הדמויות של נהלל כבר ניטשטשו ב זיכרוני,
נשארה דמותו של הנהג חיה. גם עתה די לי
לעצום את העיניים, ושוב עולה בזיכרוני הקול השר,
האוטובוס, ריח העמק. באה מנוחה ליגע.
לא ראיתיו מאז. כעבור שנים רבות שמעתי שמועה
ששני בניו נפלו במילחמה. איכשהו, זה לא הפתיע אותי.
נופלים ההולכים ראשונים. והיה מובן לי מאליו שבניו

של שבט ילכו ראשונים.

כן, שמו היה שבט, כשם החודש החורפי.
בשבוע שעבר ראיתיו שוב — לראשונה מזה
37 שנים. הוא הופיע מולי, מעל מסד הטלוויזיה,
בסרט ״מיתרסים״ ,שהוקרן בתוכנית
״השעה השלישית״.

כבו ליו ומלה
״האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך״...

איש לא שר. לא היה זמן. ולרבים רעד
הפופיק.
ישבנו על הארץ, כדרכם של חיילים ד,אוגרים כל
קורטוב של מרץ. לקיבוץ גזר הגענו לפני שעה קלה,
מן הבסיס הקרבי שלנו בחולדה. המפקדים התייעצו סביב
פנס־רוח, רכונים על מפות, ודמויותיהם נראו מיפלצתיות
באור המהבהב.

התאריך היה 14 במאי .1948 קל לזכור את
היום — אם כי אז לא תפסנו עדיין שזהו תאריך
היסטורי.
אמנם, שעתיים־שלוש לפני כן שמעו אחדים מאיתנו
(הרוב לא טרחו) בחדר־האוכל של הקבוצה את השידור
מתל־אביב. בן־גוריון הכריז על הקמת המדינה. אבל לא
התרגשנו, כי ההכרזה היתד, ירק עניין פורמלי. המדינה
היתד, כבר קיימת. היינו רק סקרניים לדעת איך יקראו
לה (השם ״ישראל״ הפתיע אותנו) ואיך יקראו לצבא
(אז עוד קראו לזיר ,״גדודי ההגנה״ ,ובשידור נאמר, כ מדומני
,״כוח המגן״).
אחרי השידור, מיסדר היציאה. בדקו אם לא נשכח
דבר. כל אחד קפץ במקום, כדי לוודא שאינו משמיע
רעש. פלוגה אחרת ערכה מיסדר שני ממול. משום־מה
אני זוכר דווקא את איסר ברסקי, ילד רציני, מתרוצץ
במקום, כדרכו של מפקד חדש. זאת היתד, הפעם האח רונה
שראיתיו בחיים. הוא נפל כעבור כמה ימים בדרום.
בגזר קיבלנו תידרוך. היה מקובל שכל חייל יידע
בדיוק מה עומד להתרחש. ובכן, מתקיפים כפר ליד
רמלה. כוח אחד יבוא מן העורף. לאחר מכן נסתער עליו
אנחנו בטור ממונע (זה היה חידוש) .בדרך נציב דווידקה
— כלי עצום ומעורר התפעלות — ונירה כמה פגזים (לא
ידענו את ההבדל בין פגז ופצצה) .אחדי הפצצה אדירה
זיו, נסתער.
זאת לא היתד, פעולתנו הראשונה, ובעיני עצמנו כבר
היינו עכברי־חזית קשוחים ומנוסים. גם הפחד של הפעולות
הראשונות חלף. אבל פה יושם עוד חש מישהו תחושה
מוזרה בסביבת הקיבה.
מחכים, מחכים, מחכים. הלילה היה חשוך מאד, ארב עה
לילות אחרי ראש־חודש. השיירה זזה בכבדות. נסענו
בשבילי עפר. פעם, דומני .,נתקענו ויצאנו מן המכונית
כדי לדחוף אותה. אחר־כך עצרנו. הורדנו את הדווידקוז
וחיכינו לבום הגדול, שיפיל את חומות יריחו. אבל
שמענו רק ״פיק״ קטן. הכלי היד, מקולקל.
זה לא מצא חן בעינינו. אולי יש בכפר כוח־אוייב
גדול? בלי ההפצצה הכבדה שהיתר, בתוכנית, איך יפול דברן קדימה בכביש. יורדים .׳מחכים. שומעים שריקת הכדו רים
של הכוח השני. מסתערים. מן החשיכה מופיעים
גושי־בתים. אולם אין נפש חיה. התושבים ברחו. כוח-
אוייב לא היה.

נכנסנו לכתים, לחפש מזכרות. ככולם —
סימנים של כחלה. חפצים זרוקים. אוכל חם.
לפני כמה דקות כלכד היו פה אנשים.
האם חשבנו עליהם? אולי לשנייה. באחד הארונות
מצאתי תמונות של ערבי עם ילדים. הן עדיין שמורות
אצלי. אבל לא חשבנו על מה שהתרחש בבתים האלה
זד, עתה, ולאן נעלמו האיכרים. צדנו את התרנגולות
הצמוקות, כדי להכין לנו קומזיץ.

המואר ש1מע את בני חגו(פרדיננד בוו<1665 ,

איך ברחו התושבים 7שמעתי זאת השבוע,
מפי איטה־פליטה, כאותו סרט.
זה לא היה אותו כפר. כפר שכן. אולי אחד מאותם

הזיכרונות שד שבט: יד יה1די בגטו ודשא
כפרים שהטרדנו במשך שבועיים אלה של ראשית מאי,
בפעולות הליליות, בצאתנו מגזר או מנינן.

דו בין השיחים
ך * ם נ פג שו באותו סרט. צלילי שירתו של נהג
1 1האוטובוס ושריקת הכדורים. לילה בעמק ולילד, ליד
רמלה. שבט וחוסיין.

את סיפורו של שכט הכרתי.

את המבט השחור, הפתאומי, מעיני סוניה, כשהפליטה
את ה״לא!״ ,כמו כדור מלוע אקדח, כשנשאלה אם היה
בנה צריך להשתמט. ה״לאד של אנשי העלייה השלי שית,
שברחו מרוסיה, שנאחזו בידיים קודחות בביצות
של נהלל( .באמת היתד, שם ביצה, בנהלל, במקום שעומ דים
כיום האיקליפטוסים).

את סיפורה של אשת חוסיין לא הכרתי.
ואולי אני משקר? אולי ידעתיו תמיד, כתת
הכרתי, ולא רציתי לחשוב עליו?
אשת שבט היא לאקונית. מילה אחת — ״לא
המקפלת בתוכה עולם שלם.

עולם של דממות רכות.
אשת חוסיין מדברת. כושר־ביטוי בעל עוצמה כבירה.
ספרות טהורה. כימעט תנ״ך.

כמה פסוקים — והלילה ההוא, על כל מו
ראותיו, קם לתחייה. השיחים. הילדים. הפחד.
הבהלה המטורפת של עובדי־אדמה, שלא לחמו
מזה דורות רכים.
הקריאה הנוראה: הם באים. הצו האינסטינקטיבי:
לברוח מהמקום שבו הורגים. קולות הכדורים. המון
הזאטוטים המבוהלים שאי־אפשר לשאתם על הגב. מה,
מה לקחת? היכן הבעל? ריבון העולמים, מה לעשות
בזקנים הכושלים?
סיפור אנושי, כמעט ניצחי — כפר בוויאט־נאם הלילה,
עיירה יהודית בכל הדורות, כפר גרמני במילהמת שלו־שים־השנה,
כפר לייד רמלה בבוא הצלבנים, כפר ישראלי
בבוא הלגיון הרומאי, מעדות של שבט פרד,־היסטורי.

אולם היה משהו מיוחד בסיפורה של אשה
זו. הילדים. השיחים. היה נדמה לי שככר שמעתי
סיפור זה, אד לא יכולתי להיזכר. עד שיזהר
פמילנסקי הזכיר את פרשת הגר. רצתי -אל
התנ״ך.
״ותרא שרה את בן הגר המצרית, אשר ילדה לאברהם,
מצחק. ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה,
כי לא יירש בן האמה הזאת, עם בני עם יצחק.״ וישלחה
ותלך ותתע במידבר באר־שבע. וייכלו המים מן החמת,
ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. ותלך ותשב לה
מנגד, הרחק כמטחווי קשת, כי אמרה: אל אראה במות
הילד. ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך.״

ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. סיפור
מלפני 3500 שנה. סיפור מלפני 25 שנה.
אותו סיפור. כימעט ואמרתי: אותו שיח.
אותו נער.

צנזווה של נ חו
י -סרט היה בעל עוצמה ברוטאלית. הוא הנחית לנו
ה מהלומה על המצח. הוא חשף את הכעייה

הזיכרונות של וס״ן: ילד עובי בורח מקלקיליה

היסודית כיותר של הווייתנו הלאומית, את
שאלת-היסוד של מצפוננו הקולקטיבי. סרט
גדול.
הטלוויזיה — אותו אמבט של שמן־זיית־זך — גיסתה,
וכימעט הצליחה, להטביע את השאלה בדייסה של סלל.
הסרט יכול היה, כמו הטרגדיה הייוונית העתיקה — לעזור
לנו לעבור קאתארזיס, שטיפת־נשמה, ולהתמודד בנפש
טהורה עם גורל חיינו כאומה בארץ זו.

תחת זאת נשארו כל השאלות כלא מענה.
גרוע מזה: הן נשארו כלתי־נשאלות. הצנזורה
הגרועה כיותר — זו של הפחד — הקימה מסך־
כרזל כין השאלות, שהועלה מנככי תת־ההכרה,
וכין הדחף להכיאן על סיפוקן.
לכן לא הוזמנו ערבים, לכן הוכרח המנחה לשקד
מעל המסד. לכן כל התרגילים העלובים מסביב למישדר.
הפחד גבר. והפחד היה טבעי.
השאלה הראשונה שניקרה, בוודאי, באלפי לבבות
היתד :,מדוע לא יוחזרו חוסיין ובני־ביתו לכפרם? נניח
שהאדמה חולקה. יושבים עליה אחדים. אבל הכפר עצמו
נשאר נטוש, כפי שראינו. הדחפור הקדוש של מדינת
ישראל — יורשם של כל המלאכים — גילח אותו מעל
פני האדמה.

חוסיין יודע שזה ביתו. לעולם לא יתייחס
לכל מקום אחר כאל ביתו. לא הוא ולא כניו.
מדוע לא יורשו לחזור ולהקים שם את כיתם ץ
הרי ממילא עובד חוסיין כמדינת-ישראל. ואנשי
ארץ־ישראל השלמה טוענים שאין מה לחשוש
מפני קיומו של מיעוט ערכי כין * 36 או
* 45 כמדינת ישראל :
בעוד דבריו של חוסיין ,׳ושירתו של שבט, מתנגדים
באוזני, הרמתי את השפופרת והצגתי שאלד, זו לצוות.
היא לא הובאה לשידור. הבירור נחנק באיבו.

אנשי הטלוויזיה ראו על הכותל שתי מילים
כאותיות •טל אש: כירעם, איקרית. כמו
כלשאצר המנוח, נרעדו. הם אטמו את אוזנינו,
לבל נשמע את הזעקה — זו הזעקה הכוקעת
מתוכנו.

תהום זועקת רגשו
** ה ניבט אלינו

מעיניו של חוסיין, כאשר דיבר

אלינו?
שינאה? לא, לא שינאה. משהו יותר עמוק, יותר
עקשני.

אי-השלמה.
אי־השלמה שאינה מולידה מעשים, שאינה קוראת
לעליות על מיתרסים. קל לזלזל בייחס זה, מפני שאינו
מתבטא בשום דבר מוחשי. אבל מסוכן מאד לזלזל בו.
יש בו כוח משלו, כוח שאינו נותן לבעייה למות, כוח
המסוגל להחזיק מעמד במשך דורות, לעבור מאב לבן
ולנכד ולנין.

אי-השלמה זו אינה מתייחסת למשהו ספציפי.
היא מתייחסת לעוול. חוסיין — ומיליון
החוסיינים האחרים — אינם משלימים עם מה
שנראה להם כעוול מיפלצתי, נורא, חד-פעמי,
שנעשה להם.
היה נראה בסרט כאילו הוא מוכן לוותר על הרבה

דברים, שאינו מתעקש על סיתרון פוליטי מסויים. רק
בנקודה אחת הוא נתגלה כהר של עקשנות: תחושת־העוול.
ויש הרגשה שהר זד. דומה לקרחון: מה שנתגלה
לעין הוא רק חלק קטן מן ההר כולו, שבסיסו בתהומות
הלא־מודע האישי ׳והלאומי.
מכאן התופעה המוזרה של חוסיין, שהוא אדיב אלהמראיין הישראלי, משתף עיסו פעולה, אינו סגלה שינאה
אל מגרשיו, אך נשאר איתן כצור גם תחת שילטון
הכובש: היהודים עשו לנו עוול.

היהודים שכאו הנה, שלקחו את ארצנו
ואת אדמתנו. שגירשו אותנו והרגו כנו.
היהודים. היהודי. אברהם שבט.
גם לשבט יש זיכרונות של עוול. זיכרונות הצרובים
בלוח לבו בחומצת הסבל של דורות, המעצבים את כל
השקפת עולמו. אבל עוול זה נעשה בידי בני־אירופה,
לא בידי ערבים.
יחסו לערבים אינו נובע ממעיינות השינאה, אלא
המבוכה. הערבים נראים לו עדיין, גם כיום, כמו שנראו
לנו באותו לילה ב־ ,1934 כייצורים משונים, לא־מובנים.

מה הם רוצים מאיתנו? מדוע הם מתנפלים
עלינו? מדוע אינם משלימים עם קיומנו
כאן? הרי לא כאנו להרע להם:
״קנינו את האדמה,׳׳ אומר נכדו של שבט.
״רק ־ 47 של האדמה היתה ׳שייכת ליהודים, והאו׳׳ם
נתן להם את רוב הארץ!״ אומר חוסיין. והוא יכול היה
להוסיף, אילו ידע: גם ,־ 47 אלד, נקנו, ברובם, סידי בעלי-
אחוזות, ולא מידי הפלאחים שחיו מהם ועליהם.
״ייבשנו את הביצות, כמו שאומרים,״ אומר הנכד.
(״כמו שאומרים,״ במבוכה כלשהי, כי זה מצלצל כבר
כמליצה נבובה, שלא נעים לחזור עליה).
״גירשתם אותנו!״ משיב חוסיין, בפשטות.
״ברחנו חן העוול שעשו לנו!״ אומרת סוניד, שבט,
בת הגבול הרוסי.
״לא אנחנו אשטיס בעוול שעשו לכם,״ אומר חוסיין.

זוהי התהום האמיתית. .היא ׳הזועקת לגשר.

צוק מול צוק
* *6תי תמונות עומדות לנגד עיני, ברגע זה. האחת
\1/של יהודי לא־ציוני, האחת של מנהיג ערבי.
אייזק דויטשר, ההיסטוריון המארכסיסטי, נתן משל:
בריון נכנס לדירתך וזורק אותך ש־,חלק. אתה נופל על
ראשו של אדם שעמד לו לתומו למטה, ומחבל בו. הוא
מכד, אותך בזעם. אתה מתגונן ומשיב לו מכות !מרצות.

לאמור: הנאצים גרמו לנו עוול. נמלטנו
משם לארץ, וכאן גרמנו הכלה לעם אחר, חף
מפשע. זהו הרקע לסיכסוך הטראגי. שני
הצדדים צודקים.
אחד מראשי ממשלת לבנון, דומני שהיה זה י ריאד
אל־ציולח, נתן משל אחר: שודד פרץ לבית שלנו וגירש
אותנו. אין לנו הכוח לסלק אותו. אבל לעולם לא נכיר
בו כבעל החוקי של הבית!
שני המשלים הם פשטניים. אבל הם פחות פשטניים
(המשך בעמוד )35

מכת בי ם
על חשבון
משלם הטיפים
כולנו שמענו כבר על הביזבוז הענק של
אנשי הצמרת שלנו על חשבון משלם המי־סים.
שמענו כבר גם על ״הארוחות הדש נות״
של בכירי ״החלונות הגבוהים״ שלנו.
שמענו גם על: סיורים בחו״ל של פקידים
בכירים על חשבון
ברם, השבוע נפל לידי מסמך שהרגיז
אותי במיוחד — בעצם לא מסמך, אלא
הזמנה לחתונה.
ח״כ שלמה יעקב גרוס עומד להשיא
בימים אלה את בנו — החתן הבחור המופ לג
נחום יהודה׳ נ״י עם הכלה הבתולה
המהוללה ריזל גיטל תחי׳ — ומה עושה
הח״כ הנ״ל ; בכדי לחסוך כסף, הוא שולח
את ההזמנות לחתונה עלחשבון
משלםהמיסים — כן בדיוק כך —
והרי לכם עובדה המצורפת כאן.
יאיר צידון, ירושלים
• הקורא צידון צירף למכתבו הזמנה
במעטפה בלתי מבויילת שנשלחה מבניין
הכנסת, הנושאת את הכתובת :״חבר
כנסת, פטור מתשלום.״

צחי?
האופוזיציה של הוד מלכותה שמעה ב כנסת
סקירה מפיה. במירוץ אל שיא הקי צוניות
השיגה את כולם אגודת־ישראל.
בזכות מיטב בוער הישיבות היא ממליצה
על הישיבה בגבולות הנוכחיים.
האבסורד שבמצב עוד יחניק אותנו מפ את
הצחוק או בגין הבכי.
כיוד לנדאו, חיפה

חדרנות
לא מוסרית

״העולם הזה״ 1821״קריעות
ביניים — מיהו יהודי ן אליהו
הנביא על השפל המוסרי של
הרבנות הראשית.
עקב השתיקה והעדר המחאה של הרבנות
נגד מעשי הנבלה כדוגמת בירעם,
איקרית, פיתחת־רפיח ועקרבה, מגיע אורי

היא

תגייס

בתנם כותג״סת עתה לצבא.
חורפן בית שלישי

הנה ישראל של גולדה־אלון־ורהפטיג־יערי:
סעדון הוא מעל החוק, מנטש הוא
מעל החוק, משה דיין עם החפירות שלו
הוא מעל החוק, צבי דינשטיין, דוד בן־ארי
(ר/ע בת־ים לשעבר) ,סרדינס (ח״כ לשעבר)
ועוד הקרובים למפלגת העבודה ולאנשי
השלטון הם כולם מעל לחוק בישראל.
אבל שופטים בישראל משלחים לבתי־

מהפכת מין בישראל

הסקסואל־ומוקוטיה
:חוגגת

ודמע

צריך להודות לרבנות על כי אינה קוראת
לטבח ולבה את הערבים ורכושם.
אנו מודים לך מאד רבנות.
אבנר שם־טוב, תל־ אביב

מס הכנסה דופק,
משרד השיכון אונס,
הכוחות מזויינים,
גולדה לא פותחת את התעלה,
משרד הדדות,
מפ״ם בוגדת,
מועצת הפועלות מתמסרת,
מבקר המדינה מאונן,
המפד״ל בודק את הציציות,
גח״ל — הומוסקסואלים (בגין
דופק את הליברלים),
חברת קדישה — נקרופילים (דופקים
את המתים),
הטייסים למעלה,
ויצ״ו למטה,
העסק הביש באמצע,
משרד החינוך דופק ילדים,
התיאטרון אימפוטנט — (לא ביום
ולא בלילה),
דופקים את השחורים,
הבוטיק הוא מין,
המין הוא בוטיק,
והאזרח? האזרח משלם בעד כל
תניאופים בולם.

יגאל,

נאשר וז ס ״ םאתה שירות.

קיבוצניק, מטלה הגליל

ת הי ה כבר גברת לכל דבר.

ראויה היא שתחס נו ל מ ענ ה.
בעת שרותה,

סוחר כאן צעירים כמו נוימן או המפגינים
נגד העוני בישראל ולמען שווי־זכויות.
השלטון דהיום בישראל הורם את ה מוסר.
גנבים
קטנים לוקחים דוגמא מהגנבים
הגדולים אותם לא מעמידים לדין במדינ תנו.
זה הורס את המדינה וזה יביא לחור בן
ביתשלישי .
יעקב הלל סלמנוביציוס, ירושלים

אמצ עי ם שיעמדו לר שותה להבטחתע תי ד ה
בגמר ה שירות,
ב ת כני ת ה טו ב ה ביותר למטרה זו-

״חסן לחייל״ 1

ן11:׳

ה ת כני תהבלע די ת עול

אבנר שם־טוב
שפל מוסרי

הפועדים
י׳ • העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי • ׳
המערבת והפער,לה: תל־אביב, רחוב קרליבר ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמסרם •הדפוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ • גלוסוזת: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל:והעולם הזה בע״מ.

אבנרי למסקנה שהדת והרבנות נמצאות
עכשיו בשפל מוסרי.
ההנחה הראשונית שהדת היתה אי־פעם
מוסרית, בטעות יסודה. התורה מחייבת
לגבי מלחמת מצווה ״לא תחיה כל נשמה.״
פירוש :״אנו מחוייבים לערוך טבח בכל
תושבי הגדה גברים נשים וטף. לגבי מל חמת
רשות (מלחמה למען כיבושים) ,התורה
אומרת :״כי תקרב אל עיר וקראת אליה
לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך,
והיד, כל הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך.
ואם לא תשלים עימך ועשתה עימך מלח מה,
וצרת עליה. ונתנה אדוני אלהיך בידיך
והכית את כל בכורה לפי חרב. רק הנשים
והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל
שללה תבז לך, ואכלת את שלל אויביך
אשר אדוני אלהיך נותן לך. כן תעשה
לכל הערים הרחוקות ממך מאד.״
אל לו לאורי אבנרי לבוא בדרישות
מוסריות מופרזות מהרבנות. אורי אבנרי
אכזריות האדם

״העולם הזה״ , 1815״הם טוח נים
אותם חיים״ ,על ההריגה
האכזרית של חתולים ובלבים ב־תל־אביב.
חן־חן
לכם על שאתם קמים להגנת בע־לי־החיים
האומללים ומעוררים את הבעיה
מחדש מדי פעם.
ליבי נחמץ בקרבי למקרא מעשי ההת עללות
של עובדי עיריית תל־אביב—יפו
בחתולים ובכלבים חסרי ישע.
אני אישית משתדלת להחדיר יחס הוגן
;ואף אוהד לבעלי־החיים — ומצליחה בזה
.במידה רבה (כאם וכמורה) ,אך מה כוחי
;וכוחם של עוד אנשים כמוני — והם
אינם רבים, לצערי — כשהעיריות מעו דדות
את מעשי האכזריות ומחלקות ״פרסי
ייעול״ לרוצחים ומתעללים?
אינני נוהגת לקלל ואף לא להשתמש
;בביטויים בוטים, אך כיצד עלי לכנות
הוודל ח הז ה

יצורים,
״אדם״ י

לשאת

המתיימרים

חביבה גליל!,
השם חיפה

אוי להורים
שאלה ילדיהם

הרדיו ורוב העיתונות מטפלים בנאציו־נל
סוציאליסטים הנמולים של הרב מאיר
כהנא, כבילדי טיפוחיהם.
חקיינים זולים לגיבורי הקומיק׳ס, הת ברכו
במממנים נסתרים ואוהדים גלויים
אצלנו.
סולו כלום, חיפה

שיער דליל
וסנטר כפול

״העולם הזה״ ,1822״קריעות
ביניים — אדיין געזוגט״ ,על הדו-
שיח בין אורי אבנרי ושמואל
תמיר, בעקבות התקפתו של תמיר
על העדרותם של הח״כים במליאה
בעוד שהוא עצמו נכנס לאולם
עשר דקות לפני נאומו ויצא
מייד אחרי שגמר.
שוב ושוב אני שואל את עצמי: איך
הצלחתם לעשות זאת? איך זה שבעיתונכם
הופיעה תמונתו של ח״כ שמואל תמיר
כשהוא דומה לעסקו מיפלגתי בגיל העמי דה,
בעוד ששבועיים קודם לכן הופיעה

מגור הי אהחברה הי חי ד ה בי שראלהמ עני קהש רו ת כו ל ל לנ הג ולמכונית
בכל ח ל קי ה אר ץ 24ש עו ת בי ממה כולל ש ב תו ת וחגים.

ת ק שו ר ת אל חוטי ת

אנשי שרו ת טוגולים

עזרה מהירה תוזעק

ו אדיבי ם י עני קו
ל מכוני ת ט פו ל
מ עול ה -שרו תי
עזרה ר א שונה בד רכי ם
שרו תי ה תנעה,
אבחנה וי עו ץ.

אל ה מנוי מיד עם
הגיע קריא תו ל מו ק די
ה תפעול של ״מגור״

ע ש רו ת גוררי ם

תחנות שרו תלעש רו ת

ממותקנים באלחו ט
לר שו ת ה מנוי 24
שעות בי מ מה (גם
לאחר תאונה) הג רי ר ה
חינם מכל מקום. לכל
מקום.

תמיר כ״ידיעות אחרונות״
הבדל של —

פזו רו ת בכל רחבי
ישר אל ומבטיחות
ל מנוי שרות נאמן
בכל מקום ובכל זמן

כל יום גם ב שב תו ת ובחגים 24ש עו ת ביממה:
ת ל -א בי ב: ר ח׳ רמז , 35 טל 256168 , 263974 .
כל יום בשעותהעבודההר גי לו ת:
ירושלים: שמואל הנגיד 5ו, ט ל פון 02-222503
חיפה: ככרה הגנ ה , 6ט ל פון 04 525262
באר שבע: ר ח׳ ההסתד רו ת , 78ט0573654.*7

ובו ג 1י ע וווו גנזג/ו•1

ו 1 ₪!5
שרות• רכב (ישראל) בוג״ס

בו דז־ון

״ בו גו ד׳
פרסום פ.ב.ס

תון 10 ימים תקרא פי־שלושה יותר מהר ! בקורס ל ) :
תמיר ב״העולם הזה׳׳
— 15 שנים
תמונתו של אותו ח״כ בידיעות אחרונות
כשלראשו סבך שערות ופניו ישרים כפני
תינוק ז
האם אתם מצלמים במצלמה מיוחדת?
משה טד(טננכאום) ,ירושלים
• שתי התמונות צולמו במצלמה רגילה.
אך זו שהופיעה בידיעות אחרונות צולמה
לפני נ־ 15 שנים ואילו התמונה בהעולם
הזה, המשקפת את המציאות, צולמה בש בוע
שעבר. כמו עסקנים רבים, מעדיף
תמיר תמונות נעורים.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקברה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

קריאה מהירה: ד,.,
הקורס יתקיים יום־יום במרוכז בבית ציוני אמריקה בונל-אביב.
הפתיחה ביום שלישי 15.8.72 וכיום רביעי 16.8.72 בשעה 10.00 כבוקר.

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י

כולל מנורת המסך, כולל מיסיס
סיגנל
אלקטרוניקח
רח׳ החשמל ,4תל-אביב,
טל 615362 ,625459 .

בעיות ולב טי ם

נפתח קורם

כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

למסג׳יסטים/ות

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

טלפון 240495ת״א
בשעות 16.00—19.00 — 9.00—13.00

סיקורת
אנשים תמימים מאמינים עדיין שסוף
הגנב לתליה. גנבים ׳מוכשרים יודעים היום
שעם קצת מאמץ, סוף הגנב לתהילה.
קחו למשל את קליפורד אירוינג. עד לפני
שנה חשבו כולם שהוא סופר סוג ד/
ואז בישל את הבלוף הספרותי הגדול של
התקופה, סיפר כאילו יש בידיו אוטוביוגרפיה
רשמית של המיליונר הווארד
יוז, ומכר אותה בהון תועפות. מה שקרה
לאחר מכן, ידוע לכל. האוטוביוגרפיה
התגלתה כבלוף, אירוינג הועמד לדין ונידון
למאסר. הצדק ניצח? לא בדיוק.
כי בימים אלה, עוד לפני שילך להצטנן
קצת במקום קריר, בעל קירות עבים,
הודיע קליפורד בתופים וחצוצרות כי הוא
מתכונן להוציא לאור מפר בשם ״האמת
טל פרשת הווארד יח,י וכמובן שכבר
מכר את הזכויות להוצאת הספר לאור
וגס את הזכות לפירסומו בכמה עיתונים
גדולים. כך שהתעסוקה לא תחסר לו בתא
הכלא: הוא יצטרך לעשות כל יום חשבון
בבמה מסתכמים זכויות היוצרים שלו.
ותסמכו על אירוינג: הוא לא יחמיץ
אפילו פרוטה אחת.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן ב ן ־ אמוץונתיבהבריהודה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן כן־
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
אשף ת׳ ראשון במעלה, אלוף, שיאן.
״שמעת אותו מנגן ז אשף בסיפורים
הוא אשף היא אשפית בבישול — מבשלת
בומבה.״
? לי רעשוצלצולים ביטוי שמשמעותו:
הוא מתאמץ מאוד לעשות רושם ,״עושה רוח״,
״עושה גלים״ ,״משפחת רושם״.
״פתאום נכנס הרס״ר, זה זה ששיפרתי לך
עליו שכולו רעש וצלצולים טמנו את מעפה
למשהו! אח, כולו רעש וצלצולים! חוץ מזה לא
מעניין אותו כלום״.
קיצור מעודן של

ש׳ בית־כסא.
בי ת־ עזי
המילה, בית־שימוש׳.
״תסלח לי, אני צריכה לבית״שי, יש לי לחץ
נוראי בבטן מאז שנכנסתי לשמיני, התברר
לי שאין בכל תל-אביב בית״שי אחד הגון.״

מקדה־עין

הרצאה
באמב טי ה תורכית
להקת מחול ״בת שבע נוכח
הירח המלא׳ /״הורודיה׳ /״שלושה
מתון אחד״ ,״אפיזודות ליריות״.
הופעת
להקת המחול בת שבע בשבוע
שעבר, בתיאטרון נחמני, דמתה בכל להר צאה
כברת־משקל הניתנת בתוך אמבט
תורכי, בין אדי המים המהבילים, כש טיפות
זיעה ניגרות מן הצופים. חבל רק
שאי אפשר היה להתהלך, כיאה לאותו
אמבט, בעירום עם מגבת שביב המות ניים.

זה נוגע למחול ז ובכן, כאשר לה קה
כמו בת שבע יוצאת בתוכנית חדשה,
שאינה כלל ועיקר תוכנית בידור אלא דו רשה
ריכוז מן הצופים לא פחות מאשר
מן הרקדנים על הביסה, צריך לדאוג
לתנאים מתאימים בשני צירי המתרס.
וזה לא ׳נעשה באותו הערב.
עכשיו, צא וחשוב כיצד אפשר לדאות
שני מחולות ארוכים ומסובכים, שבהם
מודגשת הטכניקה, הרבה יותר מן הרגש,
נוכח הירח המלא — מעבר מרומנטיקה
ועד אמוק לאור הירח, ואפיזודות ליריות,
המתאר מבוכים שמהם אין לאדם מוצא),
כאשד החום מטשטש את החושים. למר בה
המזל, גם הורודיה, סיפורה של אשה
המתכוננת לקראת עתיד לא ידוע ושל
שיפחתה המכינה אותה לקראת עתיד זה,
וגם שלושה מתוך אחד — מעברי האדם
מן הבהמיות לתרבות ובחזרה לבהמיות
— שהוצגו כבר קודם, עושים רושם הר בה
יותר מגובש ומעניין משני האחרים,
כשצופים בהם במבט שני.
אלא שהאמת ניתנת להיאמר: להקת
בת שבע, עם החום הכבד, ועם זה שהפעם

ביטוי

שו: לא יאומן ! הפלא ופלא !
״מה-ת׳ יודע יש מים חמים מה״ת׳
יודע ! הרווחתי 10 לירות בזוטא \ ״

פ׳ )1 ,גרד באשכיו.
גך ב ץ
״המורה חזה — איכס. כל השיעור נרבץ.״
)2התבטל, לא עשה ולא כלום.
״הוא מקטר שלוקחים אותו למילואים לחינם.
הוא אומר שבפעם האחרונה הוא ישב שם
וגרבץ חודש שלם.״

יבלו

ת ,,טרדן ,״נודניק״,

״מבלבל

דבר אחד יש לומר לזכותו של יגאל
בשן, תהיה הדעה עליו אשר תהיה: כל
תקליט חדש שהוא מוציא לאור, מהווה
התקדמות ניכרת בהשוואה לקודמו. אמנם
המעריצים הרבים כנראה אינם חשים
בשום הבדל, משום שהשירים מגיעים
באותו קצב לראשי המצעדים, אבל עוב דה
היא שלהשתחרד הוא התקליט המילות
והמלוטש ביותר שהוציא יגאל עד
עתה לשוק.
קודם כל, קולו מאופק יותר מבעבר,
והוא נמנע מהפלגות מוגזמות לסילסולים.
שהיו אופייניים לו פעם. שנית, מבחר ה שירים
שרובם נכתבו על ידי הזמר עצמו,
מראה שאוזנו של הזמר עדה למיתריחש
מעבר לים. ולגבי זמר החפץ להיות מעוד כן
— זו מעלה.
הקצבים לא היו מביישים כל זמר
פולק־רוק בריטי או אמריקאי, ואם המנ גינות
אינן עדיין מגוונות די הצורך, ו קשה
לומר שנולד כאן מלחין בעל אי שיות
מוגדרת, הרי לפחות בעובדה אחת
אין להטיל ספק: זה נעים לאוזן.

התפעלות, שפירו

חו ל

סיקורת

תפשה שלווה

המוח״.
״איזה זבלן ! תפסיק כבר, שמענו עליך.״ *
״המ״פ שיגע אותנו היום בהרצאה. זבלן, זה.״
3 ?5י 9י 9ת׳ ,כינוי לאדם הנראה צעיר מאוד
למרות גילו, בעל פני־תינוק.
״ביבי-פייס, אבל חתיך לא-נורמלי אותך
לכנסת ! שמע, אולי תגדל זקן ותסתיר את הכי־בי-פייס
שלך!״.
באפס מעשה.
אונן פ׳ ,התבטל, לא עשה מאומה, הסתובב
באפס מעשה.
״הי ! תפסיק לאונן שם. בוא הנח ותעזור
קצת אני למסיבה אצל זו, אני לא הולך.
תמיד אצלה משעמם המחץ. כל הערב כולם
מאוננים.״
חידשה פחות מבעבר, נישאות אחד האתרים
האמגותיים המעטים במדינה.

ת ק לי טי ם
ה חיוך ה מ סויי ם
של העל מה גון
ג׳ון באז — מבורכים יהיו ,
ואנגארד .6570/1

נעלי גולדה

זמר יגאל כשן
משתפר והולך

פנתרוכיץ׳

ג׳ון באז היא כידוע העלמה המוחה
לנצח, זו שכל חיוכיה אינם אלא מבוא
לדמעות וכל החיים נראים לה כעמק ה־בכא.
זאת התדמית שהצליחה ליצור
לעצמה בתקליטיה הרבים, ואם כי כל
אלה אשר מזדהים עימד, מראש, טענו
וממשיכים לטעון לגאוניותה, החלו האח רים
לחשוד שהגברת חוזרת על עצמה.
מבחינה זו, צמד התקליטים החדש,
מהווה הקלה ניכרת. אמנם העליצות עדיין
טומנת בחובה טרגדיה, בתי־סוהר, יחפ־נים
ומלחמות, מחלקים עדיין ביניהם את
התפקידים הראשיים, אבל הצלילים שונים.
המוסיקה התרככה, וג׳ון באז, שנדמה כאילו
בשלה יותר, שרה בקצת יותר חב־מת־חיים
על המתרחש בשני צידי המית־רס
:״אלוהים יעזור לכושי שייאבק עוד
יום /אלוהים יעזור ללבן שיפנה לו עו

שיריה,
שאת מרביתם כתבה בעצמה,
רכים יותר, פחות תעמולתיים ואולי משום
כך יותר משכנעים בכנותם, בין אם ה מדובר
על מוכרת פרחים איטלקיה קטנה
שרצה אחריה בשעת הופעה, או על גורלם
של קבצנים ללא בית ,״האחרונים, ה בודדים
והעלובים.״
תוספת של מיתרים, כלי נשיפה וקבוצת
קצב מוגברת, מוסיפים גם הם לנופך ה־חדש
של באז. יתכן שהלוחמים על טהרת
הפולקלור יקוננו על ג׳ון הישנה, אבל
אין ספק שרבים ישמחו לקבלה בדמותה
העכשווית, בתנאי שידם תשיג לרכוש את
שני התקליטים בעת ובעונה אחת.

מה נ ש תנ ה
אצל יגאל בשן
להקת כת־שכע :״לנוכח הירח המלא״
אמבט אדים בליל קייץ

להיט כמו מה נשתנה הוא הישג, מכל
הבחינות. עבודת הצוות, שעשה כמעט
את כל התקליט (יגאל, עם התמלילן אבי
קורן והמעבד אלדד שרים) יצרה הפעם
צביון אחיד ואווירה נעימה השורה על
כל הפיזמונים.
מה שנוגע לשרים, עיבודיו של שרים
הם דוגמא ׳ומופת לפופ בריא, טרי ורענן,
בלי יומרות אבל מקצועי.
בסך הכל, אחד התקליטים הנעימים
יותר לאוזן בשוק הישראלי, המצביע פעם
נוספת על מה שהיה ידוע מזה כבר :
בשן הוא אחד מאותם מתי מעט שיש
לו סיכוי לעשות רושם גם אחרי שהוא
עוזב את נמל התעופה בלוד.

להשתחרר —
ארצי.14233 ,

יגאל בשן, הד

כמעט לרצוח
את דה־גול
״יום התן״ מאת פרדריק פור-
סיית כהוצאת קורג׳י ,1972
382 עמודים — 6.55ל״י.

^ 301) 31

)16ז

ץ03

7116

111 — 001§1ץ5־׳01׳{ 1נ6)16110־? 1
1972.
הספר הזה היה אחד מרבי־המכר הגדו לים
של השנה האחרונה, ואין בכך כל
פלא. העיתונאי הבריטי פרדריק פורסיית
הצליח, בספר זה, שהוא הספר הראשון
שכתב, לשלב פרטים דוקומנטריים אמיתיים
עם עלילה מרכזית דמיונית בשלמות
כזאת, שהקורא עוקב בנשימה עצורה,
אחרי נסיון התנקשות שלא היה, בנשיא
(המשך בעמוד )12

ת ע לו מז תהשסע: ל אן 1עלםהאקדחה שני
ש ל חוטפי ״סבנה־ ול אן נ על ם מאיר לנ ס קי?
תעלומת השבוע: לאן
נעלם האקדח השני שהיה ב ידי
חוטפי מטוס סבנה? ב מהלך
משפטן של טרז חלפה
ויי,מה מנוס העיד החוקר
רס״ל, פארג׳ שהציג אקדח
תופי קצר־קנה שהחביאה רי מה
בקופסת הטאלק שלה. כש שאל
אותו התובע הצבאי סא״ל
דוד ישראלי היכן האקדח
השני שהיה בידי המחבלים,
השיב העד במבוכה כי האקדח
איננו מצוי עיסו ולשאלה נוס פת,
אמר :״אקדח זה נמצא
עתה בידי אישיות מסוייסת.״
למרות שהאקדח היה צריך ל שמש
מוצג משפטי, לא לחץ
התובע בחקירתו מי היא אותה
אישיות מסויימת.

0עוד לפני בריחתו מהארץ
ידע גיורא גדדיק ריג-
עי מתח. ב־ 1957 למשל, הוא
אירגן את הבאתה של הזמרת
האינדיאנית בעלת הקול עם
ארבע האוקטבות אימה, סד
מאק מספר ימים לפני הצגת
הבכורה, לאחר שנשכרו אול-
ימות ונמכרו אלפי כרטיסים,
הודיעה סומאק כי היא חולה
ולא תוכל לבוא. גודיק סס
מייד לפאריז כדי להכריח אותה
לבוא. כשהגיע למקום מגד
ריה, מצא אותה מסתתרת ב תוך
ערימת בגדים. חקירה קצרה
העלתה אז כי הזמרת לא
היתד, חולה כלל. היא פשוט
העדיפה הצעה אחרת משתלמת
יותר. על המקום עזר לה גודיק
לארוז מזוודה והחזיק בידה עד
שהגיעו לתל־אביב.
0מעטים יודעים שהשם
רפופורט איננו כלל שם אשכנ זי.
הסתבר שאבי המשפחה היה
רבי יעקב הרופא מהעיר פורטו
שבפורטוגל שנדד לגרמניה.
מפקד גלי-צה״ל יצחק דגני
שסיפר על כך בשיחתו בתוכ נית
הרדיו הלילה הקדיש מספר
שיחות למקורותיהם של שמות
המשפחה בארץ. מסתבר, ל
0לא
על הלחם לבדו יחיה
האדם, גם על פיתות. זאת ני סה
להסביר חפר מועצת עי ריית
עזה לשר־הבטהון, משה
דיין ולפמליתו שביקרו ב עזה.
חבר המועצה ביקש ש הממשלה
תסייע למאפיה חד שה
העומדת לקום בעיר, כפי
שהיא עוזרת למאפיות בישראל.
מתאם הפעולות בשטחים
תת-אלוף שלמה גזית הס ביר
כי הסובסידיה ניתנת דק
למאפיות האופות ״לחם פרג־ג׳י״
אירופי ולא פיתות וכי יש
מאפיה כזאת בבית־לחם ה אופה
לחם אחיד ומקבלת סוב סידיה
ממשלתית. השיב לו
חבר המועצה :״אבל אנחנו לא
אוהבים לחם פרנג׳י.״ סיכם
את השיחה שר־הבטחון :״איכלו
לחם ותקבלו סובסידיה.״

0בעת ביקורו של מיקיס
תיאודדראקים בארץ נודע
הסיפור המרתק האמיתי איך
שוחרר מן הכלא ביוון. עד כה
ידוע רק שעורך השבועון וחבר
הפרלמנט הצרפתי, ז׳אך
ז׳אק סרבאן־שרייבר, הציל
אותו. איך זה היה באמת?
מצבו הפוליטי של סרבאן-
שרייבר היה גרוע, והוא היה
זקוק לסנסציה כדי לעלות שוב
לחדשות. מכיוון שהוא גם בעל
המניות העיקרי של קלב מדים
ראנה (.אכזיב, אשקלון) ,ש יש
לו מחנות ביוון, הלך ל־קולונלים
והגיש אולטימטום :
או שיוציא את המחנות מיוון,
או שיתנו לו אסיר חשוב. ה־קולונלים
נכנעו, הגישו לו
רשימה של 10 אסירים חשובים.
האורח בחר במלחין, לקח
אותו ישר מן הכלא למטוס.
0אחרי ששוחרר מהכלא
המשיך תיאודורקיס להלחין.
שיריו מצאו־חן בעיני הזמר
הישראלי ליאור ייני שהכין
מהם תוכנית יחיד. השבוע נפגשו
השניים בקיסריה שם הו
אנשים

סגן־אלוף
בן־אליעזו י״י

דם לכן בשם יפה יותר: דוד
קורונל־סניור.״ את התוכנית
סיים המנחה יוסף (טוסי)
לפיד ששם משפחתו הקודם
היה למפל, ב״תודה רבה יצחק
וייס״(שם משפחתו הקודם של
לבני).

פסוקי השבוע
• ח״ב גח״ל, יזדם. ארי־דור,
בתוכנית הטלוויזיה ה שעה
השלישית, על סיפרו של
אדיה (לובה) אליאב ארץ
הצבי :״ספר זה מלמד כיצד
לשים את ארץ־הצבי על קרן-
הצבי.״

• לובה אליאב על סיפ

:״אני׳ רוצה לרכב על הצבי
הזה לממשלה.״

י• מפב״ד מישטרת־ישראל
היוצא, פנחס קד

פד, על יחסו למישטרה :״כש אני
נוסע בכביש ורואה מרחוק
שוטר, מתעוררת בליבי הרגשה
פתאומית: אהה ! צריך להזהר!״

י• תגובת פנחס ספור

על דברי דיין כי צריך להכריע
במדיניות השטחים :״זה
התחלת המרוץ לראשות ה ממשלה

גפור ואשתו היפה דולי, בתמונה שפורסמה בעיתון הסינגפורי ניו
ניישון, לרגל יוס הכנחות המזוייניס של סינגפור. במיסגרת האירוע
ערך נשיא סינגפור מסיבת גן חגיגית בה נכחו כל שרי ממשלת
סינגפור וכל הפקידות הבכירה של ממשלה זו. אולם העיתון פירסם
רק את תמונתו של סגן־אלוף בנימין (״פואד״) בן־אליעזר ממסיבה
זו, בשל הפופולאריות הרבה לה זכה בתקופת שהותו בסינגפור.
פיע המלחין, שהופתע מהדמיון
החיצוני של ליאור אליו, ביקש
ממנו להשמיע לו את ביצוע
השירים. כששמע, התלהב ו הצטרף
לשירה. אחר הזמין את
ליאור ורעייתו, הציירת אפי
בה אור־שדום, לארוחת לי לה
והשלושה קבעו להיפגש
שוב ולשמור על קשר מתמיד.
אביבה וליאור סיפרו ל מלחין
כי פתחו מרכז לאמנות
ועיצוב בגלרית השמש.
תיאודורקים התעניין בסוג ה מופיעים
והתמונות שהם מצי גים
וסיפר להם כי הוא אוהב
ציור אך מחוסר זמן לא יוכל
לגשת לגלריה ולבחור משהו
מתאים למשרדו. למחרת הפ
תיע
אותו ליאור כשבתום ה קונצרט
שנערך בקיסריה, עלה
לבמה והגיש לו רישום על נו שא
החירות. תיאודורקיס נופף
ברישום הגדול סול הקהל ואמר
:״הציור מתאים למשרדי.
כשאחזור אתלה אותו כדי ש ייצג
את האמנות הישראלית.״
0חוג המבקרים הקבועים
של קפה אקסודוס בצפון תל־אביב,
מודאג לאחרונה. הסי בה:
מאיר לנסקי שבחוד שיים
האחרונים נהג מדי בוקר
בין השעות שמונה לתשע ל בוא
למקום, לשתות קפה ולאכול
בייגלה, לא הופיע מזה
שבועיים.

גיווי כץ

השתתפה השבוע במסיבה מעורבת: מסיבת
תקליט ומסיבת ספר. המסיבה נערכה במסדה,
החנות החדשה לספרים ותקליטים שנפתחה במקום בו שכן קפה
קליפורניה ז״ל שחולק אחרי מכירתו לארבע חנויות. המטרה המוצהרת
של המסיבה: הופעת תקליט הטוב הרע והנערה. אך עד מהרה התנפלו
הנוכחים על מדפי הספרים וחטפו את הספרים האהובים עליהם. כך,
למשל, בחר שמוליק קראוס בספר פו הדוב, הבמאי צדוק צרפתי
בדוד קופרפילד ואילו ג׳וזי בנשים קטנות בשפה האנגלית.
משל, ששמו של שר־המשפטים

לשע בר יעקב שמשון שפי
מנחם
גדלביץ ,,אלי נטף ואלי ארד

עוסקים, לא להאמין, ר ק
בבדים המתוחים שלפניהם.
השלושה, המתייחסים במיקצועיות לדוגמנית שמימין המשמשת להם כאובייקט אמנותי, הס עובדי תחזוקה
באל־על ומציגים תערוכת־בתולין בגלריה תל־אביבית. בפתיחת התערוכה בירך מננ״ל אל־על מרדני בן־ארי.
ה מו ל ת

הזה

ר 1* 9

ר א מקורו בעיר שפייאר ש־בבריה;
ושמו של דוד (דולק)
הורוביץ מי שהיה נגיד
בנק ישראל, הוא מהעיר הודו־ז׳וביצה
שבבוהמיה. לבני טען
שמגזימים בארץ במהירות בה
מחליפים שמות מסורתיים יפים
בשמות עבריים ״עשויים מ פלסטיק״
.״חבר הכנסת דוד
קורן״ ,סיפר לבני ,״נקרא קו

איש תמרבז החופשי,
!עקיבא נוף, ליצחק בן־אהרון
שסירב לתת לו להעלות הצעה
לסדר היום בישיבת המליאה
של הוועז״הפועל .״מה זה כאן?
מישטר קולונלים!״
י• שר־האוצר בתשובה
לשאלה מה נעשה כדי להחזיר
את כספי הציבור שניתנו בידי
האמרגן הנעלם גיורא גודיק :
״אומרים תהילים...״

סיקורת
(המשך מעמוד ) 10
דה־גול, והמתקבל כאן אמיתי ומהימן יותר
מכל התיאורים העיתונאיים של ההתנק שויות
האמיתיות ב״שארל הגדול״.
הסיפור מתרחש ב־ ,1963 כאשר מורדי
האו.א.אס. התיאשו מלמצוא מישהו בשו רותיהם
שיחסל את הגנרל שבגד, לדעתם,
במולדת. משום כך מחליטים לפנות לרוצח
מקצועי, שיעשה את הדבר תמורת בצע
כסף. האדם שנבחר לשם כך, הוא ברנש
מסתורי, המוכר אך ורק תחת כינויו התן,
הוא בעל עבר עשיר ומפואר במעשים מ סוג
זה. בין היתר, זוקפים לזכותו רצח
שני מדענים גרמנים במצרים, שתמורתם

אד ואדד פוקס כסרט ״יום התך׳
הכנות לרצח
שולמה לו על־ידי מיליונר יהודי באמריקה.
(כמה קשה להבחין בין מציאות לדמיון!).
הספר כולו הוא תיאור ההכנות של התן
לקראת מעשה הרצח, ומאמציה של המש טרה
הצרפתית למנוע זאת בעדו, לכשמת־גלה
להם הסכנה, בשלב מאוחר למדי.
מאחר וכידוע, לא נהרג דה־גול ב־1963
הרי סוף הסיפור ברור כבר מהתחלה, אבל
כל מה שקורה עד הסוף הזה, מרתק באופן
יוצא מן הכלל. פורסיית משתמש בהמון
פרטי־רקע אוטנטיים, מתאר בפרוטרוט את
פעולות זרועות הבטחון הצרפתיים, ואף
משתמש בשמות אמיתיים, כל עוד אין
סכנה של הסתבכות בלשון־הרע( .בין היתר
מופיע בהבלטה השר רוג׳ה פריי, ששמו
בלט מאד בפרשת בן־בארקה) .פורסיית יו צר
תמונה חיה של שיתוף פעולה בין מש טרות
בעולם, של תככים פוליטיים הגיל־ווים
לחקירה הפלילית, של האווירה בצרפת
מיד לאחר נטישת אלג׳יר, בקיצור,
הרקע הוא כל־כך חי, עד שקל מאד להת פתות
ולהאמין שהעלילה עצמה חיה וא מיתית
לא פחות.
אומנם, הדמויות הן בדרך כלל דו־מימ־דיות
וסיגנון הכתיבה חסר את הברק של
מותחנים נוסח פלמינג (למרות הנסיון לש לב
פה ושם תפריטים משובחים של מסע־דות־פאר)
,אבל למי זה איכפת, כשהכל
משוכנעים שהנה עוד מעט, עומדים לרצוח
את דה־גולי
הצרה עם אוטיסטים שמתעסקים בפוליטיקה
היא שמעולם אין לדעת מתי הם
כניס באמת, ומתי הם עוסקים בתעמולה
אישית.
קחו למשל את נינה סימון. היא זמרת
ג׳אז כושית ידועה מאוד, והיא גס שופר
יעיל לסיסמא ״הכח השחור״ .אלא שלאחרונה,
משום מה, נדמה שהתבלבלו אצלה
היוצרות. במשך שנים היו לה להיטים
בארצות־הברית, ותקליטיה נמכרו כמו
לחמניות, ואז לא היו לה כל טענות. אבל
פזמונה האחרון, בוא אילי, לא תפס מעבר
לאוקיאנוס, אלא רק באירופה. המסקנה,
נוסח סימון: חברת התקליטים דופקת את
.הכושים, אינה מפרסמת אותם די הצורך.
ואת זאת היא מכריזה בקול גדול מעל
בימת אולם קונצרטים ניו־יורקי.
וכדי להראות שאינה דואגת לעצמה
בלבד, היא ניצלה את אותה ההזדמנות
כדי לשוב ולחזור פעמים מספר על סיסמא
חדשה משלה :״הרגו את כל סוחרי
הסמים.״ זעכשיו, המאזינים המבולבלים
אינם יודעים עוד אס היו במופע מוסיקלי!
או באסיפת בחירות.

העולם הזה 1823

ייי

עדי ב א די ק א דנ ת!
ך* קודת־המיכצע ניתנה ב* 17 בדצמבר . 1970 גול-
£4דה מאיר הופיעה בבניין הקסטל בתל־אביב בפני הנ הלת
המפד״ל וסיעתה בכנסת.
אחד העסקנים של המפד״ל, הטיח בפני גולדה את
ההאשמה שמיפלגת-עבודה מושפעת על־ידי רעיונות
העולה הזה.
על כך ענתה גולדה — כפי שהיא עצמה אישרה לאחר
מכן מעל דוכן הכנסת, בתשובה לשאילתה:
״אדוני, אתה במדינה בדיוק כמוני. יש חוקים במדינה
הזאת.
״אתה מוכן שנעלה את אחוז־החסימה? אני עוד לא
שמעתי מהמפד״ל שהם מוכנים. על פי חוק אתה יכול
להוציא את אורי אבנרי מהכנסת?

״תמציא לי חור .,ואני אלד נגדו על הכארי
קאדות 1״

ץ *,דינת ישראל היא כיום מונארכיה כימעט־אבסד
* ) לוטית. דבר המלכה במועצתה אינו חוק־המדינה —
אבל הוא הזמנה לחוקק חוק.

שהתוצאה הראשונה של השיטה האיזורית תהיה להנחיל
למפא״י-רבתי רוב מוחלט ושילטון טוטאלי, פוחדות
כל המיפלגות הרציניות האחרות לתת לכך יד.

אכל לגולדה אין סבלנות. ולכן — למרות
שהשיטה האיזורית נחלה ככנסת ניצחון
פירהוס חד־פעמי — הועלו ככר כמה וכמה
שיטות־חסימה פחות מתוחכמות, ויותר גסות.

ך* שיטה הפשוטה כיותר היא להעלות את אחוז (
1החסימה עצמו, פשוטו כמשמעו.
כיום חייבת רשימה לצבור אחוז אחד שלם של הקו לות
הכשרים, כדי לבוא בכלל בחשבון חלוקת המנדאטים
(למרות שמנדאט אחד עצמו מצריד רק כ־,־/ס 0.8של
הקולות).

עכשיו רוצים לקבוע: מי שמקבל פחות
מ־ ,2.50/0או ס ,40/או,ס 50/של הקולות, לא יקבל
שום מנדאט.
במדינה שאין בד, חוקה, ושבה יכול הרוב לחוקק כל

״תמציא לי חוק:״

בחירות. הדבר מטיל על הרשימות הגבלות רבות, אך נותן
בידי כולן, בהתאם לגודלן, סכום־בסף מקופת המדינה.
השיטה היתד, בלתי־צודקת בעליל, אך היא נתנה בכל
זאת מינימום מסויים גם לרשימות הקטנות.

עכשיו באה הצעה מחוכמת: יהיה מימון,
אך רק למיפלגות הגדולות.
איך עושים זאת? פשוט מאוד: קובעים שהמימון
יהיה רק אחרי הבחירות. לפני הבחירות אפשר יהיה
לקבל רק הלוואות תמורת ערבויות.
החשבון הוא פשוט. למפא״י־רבתי אין כל בעייה
לקבל הלוואות או לתת ערבויות. היא שולטת בכל הכל כלה
ובכל הכסף, ופשוט מעבירה את הכסף מכים אחד
שלה (המדינה) לכיס שני (המיפלגה).
גם המיפלגות הגדולות האחרות יוכלו להסתדר,
בעזרתו של פינחס ספיר.
אולם לרשימות הקטנות אין ביטחון שיעברו את
אחוז־החסימה. מיפלגת־רעיון, להבדיל ממיפלגת־נכסים,
אין לה ערבויות.

רשימה קטנה לא תוכל להמציא ערכות,
וממילא לא תקבל את ההלוואה.
בלי הלוואה, לא תוכל להוציא כסף במערכת־הבחי־רות.
אם לא הוציאה כסף, לא תקבל את ההקצבה גם
אחרי שהצליחה בבחירות.

פקודה זו לא היתה מופנית, כמובן. אל עסקן המפד״ל.
לא הוא יכול לחוקק חוקים.
את חוקי המדינה יוזמת צמרת מיפלגת-העבודה. הפ קודה
היתד, מופנית אליה.

כפשטות: מול מנגנוני־הענק של המיפלגות
הגדולות, המשופעות בכספו של משלם־המי־סיס,
תעמודנה דזטימות קטנות, כלי פרוטה
ככים. דויד כלי קלע.

ומאותו רגע התחילו הגלגלים להסתוכב.
תחילה כשקט, לאחר־־מכן בקול גוכר.

התוצאה תהיה בדיוק כמו במיקרה של אחוז-החסימה:
כמה מן הרשימות הקטנות יחוסלו, המקומות יחולקו בין
הגדולים, מפא״י-רבתי תקבל רוב מוחלט בכנסת מבלי
שקיבלה את רוב הקולות בקלפי.

כל עסקן ועסקנצ׳יק ידע שזהו דבר המלכה — וש מילוי
המישאלה הזאת הוא האמצעי הטוב ביותר לרכוש
ידידים בצמרת ולהצליח בחברה.

ך* שאלה הגדולה היתד, איד?
( 1הכי פשוט היה לחוקק חוק בן פסוק אחד, לאמור :
״ .1לכל אזרחי ישראל, מלבד חברי תנועת העולם הזה —
כוח חדש, הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.״
אבל אנחנו מדינה דמוקראטית, ולא נאה לחוקק בה
חוק כזה.
יש רק דרך אחת: למצוא קריטריון אובייקטיבי כל שהו,
שיכלול את הסיעה המעוררת את זעם המלכה, ול הוציאה
מחוץ לכנסת.

ויש רק קריטריון אחד, שאפשר לקכעו כחוק:
הגודל.
גולדה עצמה הבינה זאת. לכן הזכירה במפורש,
בפקודת־המיבצע הנ״ל, את אחוז־החסימה.
ארכימדם ז״ל אמר :״תנו לי נקודה איתנה לעמוד
עליה, ואני אזיז את העולם.״

גולדה תכל״א אמרה :״תנו לי אחוז־חסי־מה,
ואני אסלק אותו:׳׳
מאז הקדישו כמה מן המוחות העקומים ביותר
בארץ את כל כישרונם העצום לבעייה זו. הם גילו שיש
יותר משיטה אחת של חסימה.
עכשיו הם פורשים לפני גולדה שלל ססגוני של אחו-
זי־חסימה, כרוכל את מרכולתו.

לבחירתך, הוד מלכותך :

אלא שבניגוד להגדלת אהוז־החסימה עצמו,
מזימה זו מתוחכמת יותר, כרודה פחות.
לכן יכול להיות שחרות, המפד׳׳ל ול״ע יתפתו
להשתתף כה.
(מצד ל״ע, תהיה זאת איוולת מונומנטלית. ברגע
שיהיה למפלגת־העבודה רוב מוחלט, היא תזרוק את ל״ע
לכלבים, ותחוקק חוק דראקוני לשינוי שיטת־הבחירות).

״ידיעות אחרונזת־ למחרת היום
חוק — ניתן לחוקק גם את החוק הזה, בעזרת 61 חברי-
כנסת.

הכעייה היא שקשה לגייס את ה.61-
אמנם, אם תחוסלנה הסיעות הקטנות בדרד זו, יתפנו
בכנסת הבאה ,7או ,10 או 22 מקומות — תלוי בגודל
אחוז־ד,חסימה שייקבע.
כל המיפלגות הגדולות ירוויחו מזה, כי כל אחת
תזכה בנתח מן הגזילה.

כלומר: המערך יקבל את חלק הארי, חרות והמפד״ל
יזכו בכמה פירורים.

אלא שמנחם כגין, וכמה אישים רציניים
אחרים בצמרת המיפלגות, מכינים שרווח קד
זה אינו כדאי.

התוצאה, כמו כשאר השיטות: המערך
יקבל רוב מוחלט ככנסת, למרות שיהיה לו
מיעוט כקלפי. ההמשך: כנ״ל.

אם יתפנו 7מקומות בכנסת — לפחות 4מהם יגיעו
אוטומטית לידיה (או לחלק אחר מגופה) של מפא״י־רבתי.

מוזר שדווקא למזימה זו נותנת חרות יד. היא לא
תפסה שגם בשיטה זו היא מוסרת, תמורת נזיד־ד,עדשים
של מנדאט אחד או שניים, את השילטון הטוטאלי למיס־לגת־העבודה.

באמצעות
תחבולה זו היא תשיג סוף־סוף
רוב מוחלט בכנסת.
^ חוז־החסימה האלגנטי ביותר הוא שינוי שיטת-
\ £הבחירות, והנהגת בחירות איזוריות.

בל שיטה איזורית מנהיגה אחוז-חסימה
גבוה.
הגובה תלוי בפרטי השיטה — החל ב-״/ס 10 וכלה
ב־,ס/ס .50.1יוזמי ההצעה מעוניינים, כמובן, בשיסד, המב טיחה
את החסימה הגבוהה ביותר.

יש לבך מעלה גדולה: היא מוסווית כהלכה.
הדרך הזאת לגיהינום רצופה בכוונות
הטובות כיותר. תמיד אפשר למצוא אוסף של
כסילים, שיצדיק הפיכה כרוטאלית זו כמאמרים
מלומדים.
אלא שהדרך ארוכה, וההצלחה מוטלת בספק. מכיוון

ך* צד מזימה זו, ישנה מזימה שנייה, שתוביל למטרה
*י מקבילה. השיטה: שינוי שיטת חלוקת העודפים.
אחרי שכל הרשימות, שעברו את אחוז־ד,חסימה, יקב לו
את המנדאטים המגיעים להן לפי מודד של 1/120מ־מיספר
הקולות, נשארים כמה מקומות פנויים.
עד ׳ כה מחולקים מקומות אלה לפי צדק פשוט: מי
שיש לו העודף הגדול ביותר, מקבל את המקום הראשון,
אחריו העודף השני בגודלו, וכר.

הרוב הזה יחוקק אז חוקים נוספים, כדי לסלק גם
את המיפלגות האחרות. אם מותר לסלק סיעות קטנות,
מדוע לא סיעות בינוניות, ולבסוף סיעות גדולות, המפ ריעות
למלכה וליורשיהז

לבן החליטו חרות והמפד״ל להתנגד כעת
להעלאת אחוז-החסימה.

עכשיו יש מזימה להחליף שיטה צודקת זו
בשיטה גזלנית, האומרת כפשטות: מקומות
אדה יחולקו כין המיפלגות הגדולות, לפי גודלן.

^ ם תצליח גולדה, באחת השיטות האלה, או בכמה
\ 1מהן ביחד, לגרש מן הכנסת את סיעתנו — וסיעות
אחרות יחד עימה — יהיה ברור לכל אדם צעיר, הדוגל
ברעיון חדש, שהכנסת נעולה בפניו.

הוא יצטרך לחפש לו שדה־קרב אחר.
כרחובות. בכיכרות.

ה עשו מלחכי פינכת גולדה?
אחוז־חסימה אחר.

התחכמו ומצאו

זהו אחוז-חסימה בלבלי.
בבחירות האחרונות הונהג בארץ מימון ממלכתי ל*

גולדה לא צריכה לעלות על הבאריקדות כדי לגרש
אותנו מן הכנסת. די לה בקנונייה עלובה של מלחכי-פינכה.

אכל אם תצליח, יעלו אחרים על המית
רסים.
״עלי באריקדות ניפגש, ניפגש...״

1500 באו להזדהות -ונעבוד יומיים

וכיתתו תרבותם לאיתי

לנקות את שבילי הכפר מעשבי־הבר, ובכך לסמל את תקומת הכפר לחיים חדשים. במקום
הזה נערך כעבור יומיים קרב־הדמים בין המישטרה ובין התושבים החוזרים.

חני ת ה !
7 1 1 ¥ך 1* :ו \ ך ן: הבישוף ראיא נואם בבירעם בפני משתתפי מסע ההז־
1\ / 111 11 1 1 1 /1דהות, המצטופפים בשמש הלוהטת ברחבה של ביה״ב
היהודי העתיק. הוא הזכיר את קבלת־הפניס הלבבית שערכו בבירעם לחיילי צה״ל ב־.1948
ך * רג עהמ רג ש — והנורא ביותר —
ן 1של היום, אירע לפנות ערב, אחרי
שהכתבים וצוותי הטלוויזיה כבר חזרו
הביתה.
אחרוני המשתתפים של מסע־ההזדהות
הגדול — וביניהם הבישוף ראיא, אורי
אבנרי ועמום קינן — עמדו לפני שער
הכניסה של איקרית, במרומי גיבעה תלולה
המשקיפה על הנוף המרהיב ודיברו
על דרכי המאבק.
לפתע נתגלה לרגליהם מחזה פאתטי.
עקורי איקרית, הגולים בכפר ראמה הר חוקה,
שמעו על בואם של המפגינים אל
חורבות כפרם. הם נטשו את הכל, הגיעו
לסיבוב הכביש שלרגלי הגיבעה. שם הס תדרו
בהפגנה קטנה, כשהנשים נושאות
את תינוקותיהם על זרועותיהם, והנערים
מניפים את הסיסמות העבריות מעל ל ראשיהם
— וטיפסו במעלה התלול וה מפרך,
בשרב הקשה מנשוא, על פני בית־הקברות
המסמל את קשרם למקום.

״א״י שלמה
עם מצפונה״1

1אקט סמלי ^

עמוס משתתף
בניקוי השטח בבירעם מעשבים של שנים.

הגיעם לפיסגה, מול פני המפגינים,
פתחו במקהלה :״איקרית, איקרית,
בלאדנה!״ (איקרית, איקרית מולדתנו !) הת רגשותם
גברה מרגע לרגע, הנשים החלו
מייללות, הזקנות והזקנים מיררו בבכי
המוני, הילדים והפעוטים החלו ממררים
אף הם — וכך, מתוך ים של דמעות
ויגון, נשמעה הקריאה החוזרת שוב ו שוב
:״למות באיקרית! למות באיקרית!״
אחוז התך גשות, בושה וזעזוע, הרים
אחד המפגינים היהודיים את זרועו, הש־

*1111

סמל הצלב של הבישוף וסמל השלום של אורי אבנרי בלטו
בראש התהלוכה, שנכנסה לכפר בירעס ונתקבלה במחיאות־כפי
ם נרגשות, בעוד הבישוף החזיק בשרביט כהונתו, החזיק אבנרי באת צבאי מתקפל.

במדינה

באו שוטרים רהכות

העם

תיק את הזעקה ההמונית, וצעק :״לא
למות באיקרית ! לחיות באיקרית!״
רגע ררמתי זה, שהיה בלתי צפוי,
בא בסופו של יום שבו הלמה הש־מש
על 1500 המפגינים, בעוד מראה ה עוול
הולם במצפונם.
ההפגנה תוכננה למחרת ההחלטה של
הממשלה על אי־החזרת הגולים לכפריהם.
אחרי כמה ימים של התייעצויות בין היוזמים
היהודיים, העקורים והבישוף ראיא,
שהפך פטרון המאבק של שני הכפרים,
פורסמה הקריאה למסע, בחתימת ראשי
תנועת העולם הזה — כוח חדש, שי״ח,
פרופסורים משלוש האוניברסיטאות, סופרים
ואנשי־רוח( .מפ״ם החרימה את ה יוזמה
באמתלות שדופות, ראשי מק״י חתמו
וביטלו אחר כך את חתימותיהם, מ תוך
פזילה למפ״ם).

בי רעס:

מצפון ה מ דינ ה

,למות באיקויתי

זעקו הנשים והילדים בגרונות חנוקים, כשעיניהם
זולגות דמעות, אחרי שהגיעו לראש
גיבעת איקרית. הם סיפרו על אחד מזקני הכפר שנקבר במקום ברשות השילטונות,
אך שליחי רשות אחרת הוציאוהו מן האדמה והחזירוהו לקרוביו המזועזעים.
אחת של בני בירעם: לשבת בכפרם, אף
על פי כן ולמרות הכל, תהיה התוצאה
אשר תהיה.

״תזמינו או תנו
ל חנו כ ת כפרכ ם! ״

ד 1ו שיירת העקורים החוזרים, נשים
ד 1״1 ׳ 1
11111־ 1
וילדים, עולה במעלה התלול של גיבעת
״ # 11 1 . 1 1-11111ווו ! /
איקרית, כשהשמש האכזרית של יום השרב מכה על ראשיהם. הילדים נשאו שלטים בעברית
:״אונס המצפון שלח את עמי — לאיקרית אם אשכחך איקרית, תשכח ימני !״

בבוקר יום־השרב הכבד, קיוו המארגנים
ל־ 300 ,200 משתתפים. אולם כאשר
קיבלו 600 בני בירעם את פני הבאים
ברחבת בית־הכנסת העתיק של הכפר,
נתברר כי התבדו כל הציפיות. כ־1500
איש באו מכל רחבי הארץ. משפחות
שלמות על ילדיהן באו במכוניות פרטיות.
בני כמה ממשקי מפ״ם הפרו את החלטת
מיפלגתם, באו בטנדרים של קיבוציהם.
יהודים וערבים התערבבו בהמון, ילדים
מבני שני העמים נתנו ידיים זה לזה,
בצל העצים התוודעו מישפחות מתל-
אביב ומבירעם.

ך* מעמד בבירעם היה מרשים ומ ן
1מסודר, מתוכנן היטב. כאשר המשיכו
המפגינים בדרכם מערבה, אל חורבות
איקרית, היה הכל בלתי־מתוכנן, ומרגש
עוד יותר.
אולי בגלל העליה הקשה למקום, אולי
בגלל החורבן הגמור של הכפר, שממנו
לא נותרה אלא הכנסייה העקשנית המזדקרת
בראש הגיבעה, אולי בגלל הפש טות
של בני-המקום, הנאחזים בחלום של
שיבה לכפרם — זרמו לפתע הדברים ב אופן
בלתי־אמצעי. במקום הנאומים בא
דו־שיח נרגש מלב אל לב.
הבישוף, שטיפס אף הוא במעלה הת לול
וד,מאובק, עמד בכנסייה, שעל קירו תיה
חרתו צעירים יהודיים במשך הש נים
את שמותיהם. הוא חיבק את אחד
מבני־איקרית שהוא נכה צה״ל, הודה ב מילים
פשוטות ונרגשות לבאים על
נאמנותם לצדק. קינן השיב שלא העקו־

באסיפה המאולתרת בירך הבישוף במי לים
נרגשות את המפגינים, בהם ראה

..הבו לבנים, אין פנאי לעמוד או וג ע ר
משתתפי המסע נענו לקריאה לעזור לתושבי איקרית לנקות את חורבותיהם, מכיוון
שלערבים עצמם נאסר הדבר. הם הכשירו את הבתים שמהם ניסו השוטרים לגרשם בכוח.
את התגלמות המצפון היהודי, ושביב רא שון
של תיקווה לעתיד משותף. כדי למ נוע
אופי מיפלגתי למסע, הוסכם שבשם
הבאים ידבר רק אחד — עמום קינן.
״החזרת תושבי בירעם ואיקרית דרושה
לארץ־ישראל השלמה,״ קרא ,״ארץ־ישר־אל
שהיא שלמה עם עצמה ועם מצפונה !״

טל חורבות איקרית, שם
• 11ך 71
ישבה גם בכתה אשה זו,
\11 1 1
שהגיעה בשיירה לפגישה עם המפגינים.

מראש תוכנן אקט סימלי: לסלק את
העשבים השוטים, עדי החורבן של 25
שנה, מאחד השבילים. בעוד הבאים מכים
במעדריהם באדמה הקשה, ומתחלפים כל
כמה דקות כדי שכל אחד ישתתף במע שה,
הלכו אחרים לטהר כמה מן הבתים
שנחרבו, כדי להכשירם לשיבת בעליהם.
כי מעל לכל המאורע ריחפה החלטה

רים צריכים להודות לבאים, אלא הבאים
לעקורים — כי קיבלו מהם שיעור בדבקות
בני-אדם לאדמתם. אבנרי הבטיח
שהמאבק יימשך :״אין שמץ של ספק
בליבי שאתם תחזרו לכפר הזה — אם לא
מחר, אז בעוד שנה, ואם לא בימי הממ שלה
הזאת, אז בימי הממשלה הבאה.
נמשיך להיאבק יחד, יהודים וערבים —
עד שתזמינו אותנו לחג חנוכת כפרכם

מחדש !״
ואז, אחרי שנאמרה המילה האחרונה,
הופיעה לפתע השיירה הפאתטית. היא
היוותה את האקורד המזעזע האחרון של
היום. והיא בישרה, בלי אומר, את בשו רת
היום: המאבק לא תם. המאבק רק
מתחיל. הוא יימשך עד בוא הצדק.

כל פעולות הממשלה בפרשות בירעם
ואיקרית היו בלתי־ראציונליות.
פעולותיה השבוע, הביאו אי־ראציונליות
זו לשיא חדש.
הן היו כל־כך בלתי־הגיוניות, עד שהיה
צורך לחפש בהן הגיון מיוחד, עמוק יותר,
ואולי בלתי־מודע לבעליו.
נח׳׳ל איקרית. ההחלטה שלא להחזיר
את תושבי הכפרים לכפריהם גבלה בשיג עון.

היה יכול לזן יות כל נזק בהחזרה זו.
מבחינה ביטחונית, הוכיחו בני הכפרים ש הם
נאמנים למדינה. בניהם משרתים בצבא
ובמישמר־הגבול, גם בדרגות קצונה. ברור
כי בגלות, לא הרחק מן הגבול, כשבליבם
תחושה של עוול, הם חשופים לפיתויים
אנטי־ביטחוניים יותר מאשר בכפרם, אחרי
שנעשה להם אי־צדק.
הקירבה לגבול היא נימוק מופרך. בני
בירעם הוגלו לכפר גוש־חלב, הקרוב אף
הוא לגבול. הכפר איקרית נמצא במרחק
שבעה קילומטרים מן הגבול — בעוד שעל
הגבול עצמו שוכן כפר בדואי, במרחק של
כמה מטרים בלבד מן הגדר הביטחונית .״ב כפר
שלנו נהיה כמו נח״ל — נח״ל־איק־דית!״
אמר צעיר מקומי, שסיים את שירו תו
בצה״ל.
גם הנימוק החקלאי אינו סביר. אמנם,
חלק ניכר מאדמות שני הכפרים נמסר ל יישובים
יהודיים, ומעובד על־ידם. אולם
ראשי שני הכפרים ויתרו מראש על אדמות
אלה, ביקשו רק לקבל בחזרה את
האדמות הבלתי־מעובדות.
מילת־הכביוד של צה״ל. הממשלה
הושפעה, כנראה, על־ידי נימוק ״התקדים״.
לפי נימוק זה, אם ייעשה צדק לתושבי שני
כפרים אלה, ידרשו זאת גם מגורשי כפרים
אחדים.
האם תקדים של צדק יכול להיות תקדים
מסוכן?
פרשת שני כפרים אלה אינה דומה לשום
פרשה אחרת, מכיוון שתושביהם עזבו או תם
בשעתו על פי בקשה של צה״ל, אחרי
המלחמה, אחרי שקצין בכיר מסר להם את
מילת־הבבוד של צה״ל, שיוחזרו תוך כמה
ימים. בית־המישפט העליון אישר את זכות
התושבים לחזור.
האם יהיה זה תקדים מסוכן, אם המדינה
תפרע את מילת־הכבוד של צה״ל?
כיום משמשת הפרשה כתב־אישום נורא
נגד המדינה, תחמושת בידי כל אוייבי ה מדינה
בעולם ובארצות־ערב. החזרת תוש בי
הכפרים תהווה, לעומת זאת, תעמולה
מצויינח למדינה.
שבע שעות וחצי. כל זה הוא כל-כד
ברור, עד שאין ספק שגם ראשי המדינה
מבינים זאת.
מדוע, אם כן, קיבלו את ההחלטה ה אווילית?
מדוע
החליטו השבוע, בעיקבות הפגנת־ההזדהות
המרשימה של יהודים מכל חלקי
הארץ (ראה מיסגרת) ,להפעיל כוח ולביים
לעיני העולם כולו קרב־דמים קולוניאלי נגד
תושבים הדבקים בנחלת אבותיהם?
מעשה אי־ראציונלי מוכרח לנבוע ממקור
אי־ראציונלי. מהו מקורו של מעשה זה?
אין יספק שהמקור הוא המצפון הרע.
המעשה המוזר ביותר היה המיפגש של
גולדה מאיר עם מישלחת סופדים, שביקשו
לשמוע מפיה את נימוקי החלטתה בעניין
שני הכפרים. הפגישה נמשכה שבע וחצי
שעות — אורך־זמן שלא הוענק עד כה ל שום
אישיות לאומית או בינלאומית.
גולדה דיברה ודיברה, הזדעזעה, השיבה
והתפרצה. היא גילתה את כל הסימנים של
אשד. המסתכלת לתוך התהום הפעורה בין
דיבוריה לבין מעשיה, בין האידיאלים של
אבות תנועתה לבין המציאות הנוצרת תחת
ידיה. שאלות הסופרים נגעו למהות הציו נות
— לא רק היום, אלא גם בדיעבד.
אלות נגד ספקות. אלות המישטרה,
שנחתו השבוע על ראשי הנשים והילדים
של בירעם, לא נועדו רק להבריח אותם
מכפר אבותיהם.
הם נועדו קודם כל לנפץ את ראשי ה ספקות,
המכרסמים בליבם של גולדה ואנ שיה
— ולהשתיק את שאלות־הייסוד לגבי
המיפעל הציוני כולו, שאותן עוררו מעשיה
של גולדה בלב מיספר גדל והולך של בני
הדור הצעיר בארץ.

במשך שני דירות נעשה ]סיון להחזיר

סיפור זה יכול להיקרא כפארוייה משעשעת, בתסריט לקומדיה קול
טעית מטורפת, כפארסה עליזה או במהתלה מבדחת. למרבה הצער
הוא אירע כאמת. הוא לקוח מהמציאות הישראלית, ששום דמיון חוליי
אינו יבול להתחרות עימה כשפע ההמצאות המפתיעות שהיא מבינה
לחיים כה. זהו סיפור על אזרחים טוכים שנענו לקריאתה של מייטטרת
ישראל למסור לידיה נשק כלתי־חוקי הנמצא בידם, תוך חודש ימים,
לפני שהחוק. שקכע עשר שנות מאסר לבל מחזיק נשק שלא כחוק,
נכנס לתוקפו. להפתעתם גילו אותם אזרחים תמימים שקל יותר להיפטר
אפילו מכומראנג מאשר להיפטר מנשק כלתי חוקי, מפני ש

הוזשסוה רא
וצחה רסני
את הנשק!
כשרובה סער קלשניקוב וקופסת מלאה מחסניות
וכדורים בידיו, עוזב כתב העולם
הזה אריק לביא את תחנת המישטרה ברמת־גן, אחרי ששוטרי התחנה סירבו לקבל
ממנו את הנשק הבלתי־חוקי שהיה בידו, הרגיעו אותו :״אין דבר, אתה יכול להמשיך
להסתובב עם נשק עוד קצת, לא יקרה לך שום דבר. תבוא מחר אחרי 10 בבוקר.״

בדיוק היתד, התגובה הזהה, במשטרות
רמת־גן ופתח־יתקוה, כאשר הגענו לשם
עם רובה סער קלשניקוב וכמה אלפי כדורים,
וביקשנו למסור אותם למישטרה.
המישטרה פשוט לא רצתה לקבל את הנשק,
שלחה אותנו כלעומת שבאנו יחד
עם הנשק הבלתי חוקי שבידינו.
הם אפילו לא התענינו מי אנחנו, ם־
איפוא הגיע הנשק אלינו, ומה אנחנו מתכוונים
לעשות בו. יכולנו להיות חבורת
שודדים, שסיימה בצהריים שוד בנק קטן
והחליטה לחזור למוטב לעת ערב ולהס גיר
את נשקה למישטרה. זה לא היה
הולך. המישטרה לא רצתה את הנשק.
יכולנו להיות חבורת ׳מחסלים שהתעייפה
מסידרת רציחות ארוכה ובאה למסור את
כלי העבודה למישטרה. במישטרת ישראל
נימוק כזה לא עוזר. ר,ם לא יקחו נשק
סתם ככה מכל אחד, שבא מתי שמתחשק
לו ורוצה למסור נשק בלתי חוקי למישט־רה.
זה שאפשר בינתיים לבצע בנשק הזה
כל מיני מעשים אסורים העלולים להטריד
את המישטרה, זה לא מעניין אותם, מה
שחשוב זד, שיהיה סדר, וגם שלא יצלמו.

״אני לא יכול להתעסק איתכם,״ אמד
סמל המישטרה שמספרו 1738 בתחנת זד
מישטרה ברמת־גן ,״אני לא יודע מה
לעשות עם דברים כאלה! תבואו מחר,
נראה מה לעשות. אתם לא צריכים לפחד
להסתובב עם זה. לא יעשו לכם כלום!״
לא האמנו למשמע אוזנינו. אבל זאת

ך* ל הפרשה התחילה כשידיד אחד
^ שלנו, אזרח הגון וישר, עם המלצות,
החליט לחסל את מחסן הנשק הפרטי שאגד
לו בבויידם של דירת השיכון שלו.

במישטות ומת־גן

•ץ לכו מפה:״ צעק רב־סמל איי-
4זיק, בתחנת המישטדה בפתח־תקוה,
״אני לא אפתח בשבילכם את המשרד!
סד, אתם חושבים לכם, שאני עומד רק
לרשותכם? תבואו מחר! רק אחרי שעה
10 בבוקר! לא יקרה לכם דבר! פחדתם
עד עכשיו ! תפחדו עוד כמה ימים !״

חינוש במחסום

בכביש פתח־תקווה, ליד
צומת גהה, ערכו אנשי
הג״א חיפוש וביקורת במכונית עמוסת הנשק והתחמושת, אך
לא, גילו דבר. סמל מישטרה שנכח במקום סירב לקבל
את הנשק, היפנה את המכונית למישטרת רמת־גן.

בעני בנתח

מ ח סן נשק
פרטי ג בויי ד ס

— תקוה, עומד
אריק לביא בפתח
תחנת המישטרה בפתח־תקווה, אחרי
שהקצין התורן סילק אותו משם בצעקות,
סירב לקבל מידיו את הנשק הבלתי חוקי.

היו לו שם כמה תת־מקלעים וכמה אל פי
כדורים, הכל במצב טוב, מטופל, משומן
ומוכן לפעולה. השד יודע למה יהודי
שזמר מיצוות כמוהו צריך בבית כל כך
הרבה נשק? אפילו הוא לא ידע. אז למד.
הוא החזיק את זה? על כל צרה שלא
תבוא. אף פעם אי אפשר לדעת מה עלול
לקרות. תמיד טוב שיש קצת נשק בבית.
אבל כשחוקקו את החוק החדש, שהב טיח
עשר שנות מאסר לכל מי שיתפם
ובידו נשק בלתי חוקי, החליט הידיד ש לא
כדאי להסתכן. מכיוון ששר־המישטרה
סנה מעל בימת הכנסת אל הציבור, ו־המישטרה
עצמה קראה אל הציבור בכל
אמצעי התיקשורת להחזיר את הנשק הבלתי
חוקי שבידיו תוך הבטחה שמי ש יעשה
זאת תוך חודש ימים לא ייענש
ואף לא ייצטרך להזדהות, החליט הידיד
לחשוף את החוש האזרחי שבו ולהיענות
לקריאת המוסדות, ולצו השעה.
הרים את הטלפון, חייג ,100 ושאל את
מוקד המישטרה איפוא ומתי אפשר למסור
נשק למישטרה. אמרו לו באדיבות ובמתי קות
שניתן לעשות זאת בכל תחנת מישט־רה
ובכל שעות היממה. נטל ידידנו את
כלי הנשק המשומנים וד,ארוזים שלו,
הכניסם למכוניתו ויצא למלא את חובתו
האזרחית. כעבור כמה שעות הוא הזר
מוכה הלם, יחד עם ד,קלשניקוב והקארל
גוסטאב, אותם אסף עוד במלחמת ששת־הימים
למזכרת.
״הם לא רצו לקחת ממני את הנשק,״

השער לצדיקים

בשערי מישטרת הרצליה,
בשעה אחת אחר־חצות.
בתחנה זו נמצא השוטר היחיד באיזור שהיה מוכן לקבל
נשק שלל בחזרה ללא כל בעיות, באדיבות ובהתאם להוראות.
שאר תחנות המישוטרה בהן ביקר הכתב, סירבו לקבל את הנשק.

למישטוה שני תת־מיקלעים בלתי־חוקיים ־ ללא הצלחה!
השוטרים מביט בנו אחורנית מהניידת
במבט של שמחה לאיד.
אריק לביא אזר עוז וכשרצועת תת־המקלע
קארל גוסטב תולה על כתפו,
זינק מהמכונית אל המדרכה שלפני
תחנת משטרת דיזנגוף. באותו רגע יצא
סמל מישטרה מהתחנה. אריק פנה אליו :
״אדוני השוטר, יש לי כאן תת־מקלע ש אני
רוצה למסור למישטרה!״

מצלמה

מיזו ד גו * מנ שדל

חמוש בביתיקפה

אריק לביא יושב במילק בר שליד קפה נסית,
ברחוב דיזנגוף ההומה בתל־אביב. דווקא אזרחים
גילו התעניינות למראה רובה הקלשניקוב שבידו, ניסן לחקור אותו למעשיו.
אבל אף שוטר לא נמצא לרפואה בסביבה כדי לברר מה עושה אזרח עם נשק במרכז ת״א.

הכריז כלא מאמין למשמע דבריו שלו
עצמו .״הייתי בישלוש תחנות מישטרה
ובכל מקיום דחו אותי. הם לא יודעים איך
לוקחים את זה ומה עושים עם זה. רק
בתחנת מישטרה אחת ניגש אלי שוטר
ושאל אותי אם אני רוצה להחזיר אקדח.
זה הוא היה מוכן לקבל. אולי לקחת
בשביל עצמו. אבל כששמע שאני רוצה
להחזיר רובה ׳ ותת־מקלעים, ברח ממני
כאילו הייתי מוכה צרעת. הם לא מתעס קים
עם דברים כאלה.״
הסיפור נשמע יותר מדי מגוחך מכדי
שיהיה אמיתי. חששנו שידידנו מגזים
קצת. למחרת בערב העברנו את מחסן
הנשק הפרטי שלו ממכוניתו למכוניתנו
ויצאנו לבדוק ימה באמת קורה עם ה־מישטרה:
האם היא רוצה את הנשק ש ביקשה
במודעות ובפלאקטים מאירי עי ניים,
או לאן

עם קל שניקוב
בדיזנגוף
י־־יי תחנה הראשונה היתה ברחוב
1 1דיזנגוף. חבר המערכת, אריק לביא,
נטל את רובה הקלשניקוב ויצא אל ה רחוב.
המטרה היתה לפגוש שוטר או שוט רת
ברחוב, לנסות למסור להם את ה נשק
ולראות מה תהיה תגובתם. לא היה
כל חשש שיעצרו אותו. תמיד הוא יכול
להגיד שהוא נמצא בדרך למישטרה ל מסור
את הנשק. אלא שלא היתר. כל סכ נה
כזאת. תל־אביב, כך הסתבר, ריקה ב שעות
הלילה משוטרים.
אריק לביא טייל בדיזנגוף כשהקלשני־קוב
בידו כמו יועץ רוסי בחוצות קאהיר,
מבלי לעורר תשומת־לב מיוחדת. רק אחרי
שהתיישב במילק בר •שליד כסית, הבחינו
היושבים מסביבו ברובה הסער שבידו.
״בטח מסריטים סרט,״ אמרה נערה אחת
לחברתה שהתחילה להסתרק במרץ .״דני,
תאכל יפה, מצלמים אותנו,״ קראה נערה

אחרת לחברה שליקק יחד איתה גלידה.
רק אחרי שאריק קם וניגש אל חלון ה ראוה
של חנות התכשיטים הסמוכה, טופז,
עוררו צעדיו סקרנות .״רוצים לשדוד את
החנות,״ אמר אחד העוברים ושבים ומיהר
להסתלק מהמקום. תוך שניות התקהלו
כמה צעירים סביב לאריק בתקויה להיות
עדי ראיה לשוד. רק כשהבחינו שאין לו
כוונה כזאת החלו לחקור אותו מדוע הוא
נושא נשק באמצע רחוב דיזנגוף.
״זה נשק בלתי חוקי,״ הסביר אריק,
׳״אני רוצה להחזיר אותו למישטרה.״
הסבר זה עורר מיד את כעסם של הצעי רים.
אי אפשר לדעת אם כעסו על שהוא
מחזיק דבר בלתי חוקי או שהוא רוצה
להחזיר אותו למישטרה. מה שברור הוא
שהם ניסו להשתלט עליו ולהוציאו מידיו.
אם זה כבר בלתי חוקי, אז למה שלא
יהיה בלתי חוקי בידיהם?
כל עוד נפשו בו הצליח אריק להימלט
אל המכונית. אף שוטר לא היה בסביבה
כדי לשמור עליו שלא יגנבו ממנו את
הנשק הבלתי חוקי.
הסתובבנו כשעתיים ברחובות הראשיים
של, תל־אביב. לשיוא. אפילו בצמתים ה סואנים
ביותר לא נראה שוטר לרפואה.
״רגע,״ צץ רעיון גאוני בראשו של אלכם,
הצלם .״ניסע לשגרירות האמריקאית, שם
עומד תמיד שוטר!״ טסנו במהירות ה בזק
לרחוב הירקון כשאנו מדמיינים את
הבעת פניו שיל השוטר כשיראה מישהו
עם תת־מקלע צץ מול הסככה. איפוה?
סככה היתה. אבל היא הייתה ריקה.
לא נותרה ברירה. היה. צורך לחפש
שוטרים במקום היחיד שאפשר למצוא אותם
בשעות הערב: בתחנת המישטרה.
נסענו לתחנת הנפה הצפונית ברחוב דיזג-
גוף, בתקוה למצוא שוטר שלא הלך לישון.
בדרך, ברחוב בן־יהודה, גילינו ניידת
מישטרה עם אור כחול מתנוצץ על גגה.
קפצנו מהמכונית, עשינו סימנים בידיים,
צעקנו וניסינו לעצור אותה. איפוה? היא
המשיכה לנסוע, חלפה על פנינו, כשאחד

ני ל א מתעסק בזה, תיכנס לתח־נה!״
אמר השוטר והמשיך בדרכו
בלי להעיף מבט באריק או בתת־המיקלע
שליו. ברגע זה הבזיקה מצלמתו של הצלם.
סמל המשטרה תפס שמצלמים אותו. הוא
הבחין מיד בסכנה הנוראה. הוא שכח את
המטרה אליה מיהר קודם לכן, פנה אחור נית
וזינק!
לא, לא על אריק עם התת־מיקלע, אלא
על אלכם עם המצלמה! ״אתה עצור!״
הוא הודיע לו, כשהוא אוחז בחולצתו ו מושך
אותו אל תחנת המישטרה .״למה?״
השתומם אלכס .״זה מפני שאתה צילמת
שוטר נגד רצונו ובלי רשותו!״ הודיע לו
הסמל, שלא ידע כמובן את החוק האומר
שברשות הרבים אפשר לצלם כל אחד,
אפילו שוטר, מבלי לבקש ממנו רשות.
אלכם נלקח אל תחנת המישטרה, שם
התקהלו סביבו כל השוטרים בתורנות.
רק אחרי שהמהומה שככה, נזכרו כי כל
הפרשה התחילה בעצם בגלל איזה בחור
שרצה להחזיר תת־מיקלע. איפוא הוא ן
רק אז נשלח שוטר להביא את אריק
שהמתין כל הזמן בחוץ. הסכימו לשחרר
את הצלם אם אריק ימסור את הנשק, דבר
שהוא רצה בו מלכתחילה. אריק הביא את
הקארל גוסטב. זה היה כנראה הנשק ה בלתי
חוקי הראשון שהוחזר בתחנת דיזנ־גוף.
הם לא ידעו מה לעשות עם זה.
הסמל שקיבל את הנשק מאריק רצה ש יזדהה.
אריק עמד על זכותו, לפי החוק,
שלא להזדהות .״אם ככה, אני לא יכול
לקבל את הנשק,״ התרגז הסמל ,״בטופס
יש סעיף השואל מי החזיר את הנשק.״
רק אחרי שמפקדו, בדרגת מפקח, הראה
לו את הנוסח המלא של הוראות הפישט־רה
לקבלת נשק בלתי־חוקי, השתכנע ה סמל
והסכים לקבל את הקארל גוסטאב.
אז כבר הסכים גם אריק להזדהות.
גירוש מרמת-גן
** ה שהיה בתחנת דיזנגוף — זה לא
}*ו נקרא. אם הסכימו שם לקבל נשק
זה יכול היה להיות רק בגלל הצלם.
ייתכן שמסתם אזרח לא היו מקבלים, כשם
שאירע שם לידידנו ערב קודם לכן. יצא נו
להמשיך לנסות את מזלנו בתחנות
מישטרה אחרות בסביבה.

הקץ לנשק! חב^ ,

חמומי־מוח מנסה להסיר את רובה הקלש־ניקוב
בכוח מכתפיו של כתב העולם הזה.
אריק הניח את רובה הסער קלשניקוב י
וקופסא גדושה בכדורים על שולחן ה יומנאי
בתחנת המישטרה ברמת־גן .״מה
זהי״ שאל היומנאי.
״זה דובה קלשניקוב,״ הסביר אריק.
״מה אתה עושה עם זה?״ שאל השוטר.
ברגע הראשון רצה אריק לספר לו ש הוא
חייל רוסי שברח ממצרים והחליט
להסגיר את עצמו למשטרת רמת־גן, אבל
במחשבה שניה עלה בדעתו שהשוטר לא
יבין את ההתחכמות .״אני רוצה למסור
את הנשק למישטרה,״ אמר. אריק ,״אני .
לא צריך את זה יותר!״
״בסדר,״ אמר השוטר ,״אקרא לסמל.״
הוא קרא לסמל. אבל ברגע זה נכנס
לתחנה בחור צנום ונמוך קומה, שהיה
כנראה מוכר לסמל, שכן פנה הישר אליו
בקול בוכים :״הם רוצים להרוג אותי!
אתה מוכרח לשלוח ניידת!״ אבל הסמל
פתח עליו בצעקות :״תלך מפה ! אל תבל בל
לנו את המוח עם השטויות שלך!״
ובעוד הבחור מתיפח ״הם רוצים להרוג
אותי העלה הסמל חיוך על פניו ובקול
רך שאל למבוקשנו. אמרגו שאנחנו
רוצים למלא אחר קריאתו של שר-
המישטדה ולהחזיר נשק הנמצא בידינו
שלא כחוק, במקרה.
״זה יפה מאוד,״ אמר הסמל שמספרו
,1738״אבל תבואו סחר. נראה מה אפשר
לעשות.״
אריק העמיד פני נרגז :״מה זה אתם
׳מריצים אותי? כמה פעמים אני ארוץ
(המשך בעמוד )28

שוטרי התחנה של הנפה הצפונית ברחוב
6211111 ¥1 ״1ד 1 11־ 1 \ 1 1 1מ
דיזנגוף מקבלים מידי כתב העולם הזה

תת־מיקלע קארל גוסטאב, אחרי שקיבלו הוראה ממפקדם לקבל את הנשק. ערב קודם
לכן סירבו גם במישטרת דיזנגוף לקבל נשק בלתי־חוקי מידי אזרח שבא למסור אותו.

71.1ש ! 11111 1 11

במדינה ההסתדרות חיילי
ה שמזולד

להבותו חסרת ד.רסן של המזכ״ל. בגללו
נראה היה לרבים כי השביתה בעלית לא
באה לספק תביעות צודקות של העוב דים,
אלא את תאוות הקרב הפרטית של
בן־אהרון, המחפש לעצמו חזיתות חדשות,
חדשים לבקרים.

תעלומות

כמו אש בשדה קוצים, התפשטה השבוע
המרירות ביחסי העבודה במשק הישראלי,
איימה לשתק שוב חלקים חיוניים במשק.
כשהם אינם מצליחים לעמוד בקצב האינ ל אור היו ם
פלציה הגוברת ולהדביק את העלייה ברמת-
המחירים, נתנו פועלים בכל חלקי המשק או במח שך!
את הביטוי לחוסר השקט שלהם בגל של
שביתות, שביתות האטה ואיומים, שהקי איד
נעלם האמרגן גיורא גודיק? שאלו
פו את פועלי התפעול בנמל אשדוד, את
את עצמם אזרחי ישראל לפני שבוע.
פקידי מס ההכנסה, את עובדי התעופה
השבוע, למרות שלא קיבלו תשובה
האזרחית ואת עובדי המשק והמינהל ב־ מספקת על שאלתם הראשונה, הטרידה או בתי־החולים.

תם שאלה אחרת: איך נעלמו מיליון ל״י
מכספי הממשלה לכיסו של גיורא גודיק
אולם במרכז המאבק המקצועי המשי בטרם
נעלם הוא עצמו י
כה לעמוד שביתתם של חיילי השוקולד —
מסתבר כי גיורא גודיק צבר לעצמו
אלפיים פועלי קונצרן השוקולד והקפה
במשך שנים חוב של למעלה מחצי מיליון
עלית, שהחלו את השבוע השני לשבי־ל״י
למס ההכנסה. לא היה זד, חוב של שנה
תתם, כשכל סיכוי לסיומה לא נשקף באופק.
אחת, אלא חוב מצטבר שנאסף במשך
שני הצדדים במאבק נקטו בעמדות קי צוניות.
בעלי המיפעל, חשו את עצמם שנים רבות. כל אזרח רגיל במדינה היה
נדרס במקרה דומה תחת מכבש מכונת
חזקים בעמדותיהם, משום שהרגישו כי יש
להם גיבוי לא רק של התעשיינים אלא הגבייה של מס ההכנסה שד,יתד, מעקלת
את רכושו או שולחת אותו למאסר. כלפי
של הממשלה כולה ושר־האוצר בראשה.
הפועלים, שתבעו לא רק את הטבת מש גיורא גודיק נהגו לפנים משורת הדין.
עוד יותר מזאת. הסתבר כי מלבד החוב
כורתם, אל^ז גם שיתוף ברווחים, הגדלת
פיצויים רטרואקטיבית ושכר שווה לפו של חצי מיליון למס ההכנסה, היה גיורא
עלים ופועלות, חשו כי מזכ״ל ההסתדרות, חייב עוד 200 אלף ל״י תמורת הלוואה
שניתנה לו על־ידי עיריית תל־אביב, ועוד
יצחק בן־אהרון, הפך את מאבקם לטסט־קייז
— מאבק מיבחן עבור ההסתדרות 100 ,אלף ל״י למוסדות ממשלתיים שונים
ולביטוח הלאומי. כדי שיוכל לחסל את כל
תוך הנחה שאם תצליח ההסתדרות להכ חובותיו
אלה ניתנה לו הלוואה בסך של
ניע את בעלי קונצרן עלית, לא יהיו בע יות
להשגת תנאים דומים בענפים אחרים 980 אלף ל״י, שנועדה להחזרת חובותיו
לממשלה. מסכום זה נותרו לו כ־ 200 אלף
של המשק.
״אפנדים ופיאודלים״ .השאלה היתד, ל״י, אותם יכול היה לגלגל כדי להמשיך
בעסקיו.
רק אם גיבויו של מזכ״ל ההסתדרות מו ״כישלון
כמחזה או שניים״ .לא
עיל לפועלים או מזיק להם. כשהוא מונע
על־ידי הסיסמה :״תנו לי שביתה אחת היה ספק: גיורא גודיק קיבל הלוואה זו
טובה ואני אהפוך את המדינה !״ נסחף בן־
לפנים משורת־הדין, בזכות קשריו הטו אהרון
בהתלהבות חסרת מעצורים, נראה
בים בצמרת המדינה ובזכות התייצבותו
כדון קישוט הנלחם לא רק ב״קבוצה של
לצד המערך בימים של ערב בחירות. שכן
מדיניותה הרשמית של הממשלה היא אי־אפנדים
תעשייתיים ופיאודלים מחשכת ימי
הביניים,״ כדבריו, אלא בכל הפרות הקדו תמיכה
ואי־סיוע בתיאטראות מסחריים.
שות של המימסד.
התעלומה שנותרה בעינה היתה: מי אח ראי
לשערוריה של הענקת מיליון ל״י מ־בן־אהרון
דמה השבוע לפיל בחנות חר מכספי
המדינה לכיסוי הימוריו הפרטיים
סינה, השש להפיל ולנפץ בובות מימסדיות
של אמרגן ן
מכל הכיוונים. הוא פרע חשבונות עם כל
יריביו האישיים. את ספיר האשים כי בעת
משרד־האוצר, שפקידיו הבכירים נמנים

האמנותי של המחזות שהעלה גודיק. לדעת
אלון ,״גודיק אמנם נכשל במחזה או שניים
וביקש רק הלוואה למימון מחזה חדש.״
היתד, זו הצהרה שהוכיחה אי ידיעה מוח לטת
של העובדות ונסיון התחמקות מגומ גם:
גודיק ניכשל לפחות בחצי תריסר הצ גות
בחמש השנים האחרונות, וההלוואה
שניתנה לו לא היתד, מיועדת להעלאת שום
מחזה חדש, אלא לכיסוי חובות.
אמר השבוע המפיק הפרטי יעקב אגמון,
תוך רמז גלוי למוסר הפלמ״חאי של
שר־ד,חינוך :״אין לאף אחד התנגדות
שיעניקו סיוע לתיאטרונים פרטיים אחרים
— אבל לאור היום ולא במחשך!״

ח תי כו ת
בישיבה
עד לאחרונה, הסתכם מיספר תלמידי
ישיבת התפוצות שעל הר־ציון בחמישים.
לאחרונה, גדל המיספר לשישים. התו ספת:
עשר תלמידות־ד,ישיבה הראשונות
בהיסטוריה של עם ישראל.
רובן אמריקאיות, המגיעות לכאן בתקופת
שהותן בארץ, ועוזבות — עד בוא
הגל הבא. הן לומדות כחמש שעות ביום,
אולם אינן מתגוררות על ההר. שיעוריהן
ניתנים לחוד, אבל הן יכולות להצטרף
לשיעורי הבחורים ולתפילותיהם.
הן לבושות ג׳ינס, ומעשנות בשרשרת
גם בשיעור, על דף גמרא. הן התדמית
החדשה של אנשי־אמונה שהגיעו לדת.
לא בגלל החינוך בבית־אבא, אלא מתוך
חיפושים פנימיים, לרוב מכאיבים.
במבט מקרוב, נראה הר־ציון כמקום
הממוזג ביותר בירושלים, אם לא בארץ:
עסקי תיירות ובידור מתמזגים בהנאה
גלויה בלימודי־תורה וקודש. מועדון-
לילה מתקיים בהרמוניה מליאה עם הי שיבה
הסמוכה. משך כל שעות היום נפל טים
אל ההר תיירים אמריקאים אופיי ניים,
המתמזגים בד,יפים האופייניים המ איישים
את ישיבת התפוצות.
בין תלמידות הישיבה אפשר למצוא
בלונדית מצודדת בשם גבי תלבום, ירושלמית
בת 22 המתעתדת ללמוד תיא טרון,
אבל בינתיים מבלה כאן את מר בית
זמנה. אין לה רקע דתי. אבל היא
מוצאת כאן תשובות לרבות מן השאלות

.אתה דפיטיסט!
הבריק וביו לאבן
.הוא השתגע!
אמו אבן על וביו כשמלחמת ההתשה ביניהם
הגיעה לשיא תוש
ך* שכוע כו נכנסד הפסקת־האש בין
^ ישראל ומצריים לשנתה השנייה, נכ נסה
מלחמת ההתשה שמנהלים שר־החוץ
אבא אבן ושגריר ישראל בוושינגטון, יצ חק
רבין, זה בזה לשנתה השלישית. מה
שהמצרים יחד עם יועציהם הסובייטים לא
הצליחו לעשות לישראל ב־ 18 החודשים
בהם ניהלו נגדה מלחמת התשה, עשו השר
ושגרירו למדינה במלחמה הפרטית ביניהם.
בשבוע האחרון נפתח שלב חדש במל חמה
אישית זו. אבא אבן, שעד כה הסתפק
בשיגור טילים מרחוק לעבר השגריר
בוושינגטון, כשכני השיגור שלו הם
הכתבים המדיניים של העיתונות הישראלית
בירושלים הניזונים מתידרוכים וממידע שוטף
שמספק להם משרד־החוץ, החליט על
מדיניות של חדירה לעומק.
הוא ביצע מעשה חסר־תקדים, שאין לו
אח ורע בהיסטוריה של הדיפלומטיה המו דרנית.
אבן אסף את הכתבים המדיניים
בירושלים, ואחרי שהסיתם נגד רבין, תוך
ציטוט הכינוי ״כתבלבים״ שהדביק רבין
לכתבים המדיניים באחד ממברקיו הרש מיים,
גילה להם את תוכנם של מיברקים
סודיים ששיגר רבין לממשלה. הגילויים
לא נועדו לספק לכתבים מידע סודי, אלא
לערער את תדמיתו של רבין כאדם שקול
ואחראי, להציגו כאדם חסר תרבות וגינונים,
בעל עצות מפוקפקות,־־ חסר תבונה
מדינית, המחבל ביחסים בין ארצות־הברית״
וישראל ועלול לפגוע, רחמנא ליצלן בסי כויי
השלום שאבן עושה מאמצים כה כנים
לקרבו.

אבן חיכ ה
בפינה

נעלם גודיק
לפנים משורת הדין
שעמדה על הפרק מכירת מיפעל השוקולד על ידידיו של גודיק והיו אורחי כבוד
בכל הצגות הבכורה שלו, ניער את חוצ ליבר,
נתן ספיר לאנשי עלית תנאים טו בים
יותר לרכישת המיפעל מאשר לחברת בו מאחריות. ההלוואה ניתנה אומנם על־ידי
משרד־האוצר, אבל רק אחר ששר־העובדים
שהיתר, מעוניינת ברכישתו.
כאשר הכחישו כל הגורמים את העוב החינוך, יגאל אלון, המליץ על כך אישית,
דה ואפילו מזכיר חברת העובדים, אשר טענו אנשי האוצר.
השבוע, כשהופיע שר־ד,חינוך והתרבות
ידלין, הכחיש כי חברת העובדים חשבה
בכלל על רכישת ליבר, תבע בן־אהרון
בתוכנית מוקד בטלוויזיה, הוא נלחץ אל
את פיטוריו של ידלין, איים כי חברת הקיר בפרשה זו. נסיונותיו של אלון להת העובדים
תקים מיפעל שוקולד מתחרה ל־ חמק ולהסיר מעל עצמו את האחריות לא
עלית, עלה על הבאריקדות תוך ניפנוף עלו יפה.
בתביעה לפירסום ספר נישומים ופתיחת
תחילה ניסה אלון לגלגל את הכדור
החשבונות הפרטיים בבנקים.
חזרה אל משרד־האוצר :״משרד־האוצר
פועלי עלית לא יכלו להישאר אדישים נתן תשובה עקרונית חיובית לפנייתו של
נוכח התלהבותו של המזכ״ל. כאשר הח גודיק להלוואה, בתנאי שמשרד החינוך
ליטה השבוע השופטת המחוזית, חנה אב־ יאשר שד,מחזות שמעלה גודיק ראויים לכך
נור, לאסור על פועלי טלית להפריע להו מבחינה אמנותית. לא נקבתי בגודל הסכום
צאת סחורות ממחסני המיפעל, הודיע מז שיתן משרד״האוצר לגודיק ולא הכתבתי
כיר הסתדרות פועלי המזון, אליעזר בר להם את סדרי הביטחונות. משרד־האוצר
חיים, כי השובתים יתנגדו בכוח להוצאת הוא שהחליט לתת לו את ההלוואה הזאת.״
הסחורות, למרות החלטת השופטת.
היה זה אישום מפורש של משרד־האו־מאבקם
של פועלי עלית, לגטימי וצודק צר במתן ההלוואה לגודיק. תפקידו של
הפסיד יותר מאשר הוא נשכר, מד,ת אלון, לדבריו, הצטמצם רק לאישור הערך

שהציקו לה .״בני־אדם לא מבינים מה
הם עושים ברגעים החשובים ביותר בחיי הם.
הייתי צריכה לברר לעצמי את העניין.
הרבה מגיעים לכאן אחדי אכז בות
בחייהם, סבל אישי וחיפושים. זו
הפעם הראשונה שאני יכולה לדבר אל
בחורים כשווה אל שווים, בלי שיראו
בי אובייקט למיטה.״
דת הפוכה. גם ג׳ין, החוזרת לניד
יורק ומבטיחה לחזור, הגיעה לכאן בחי פושיה
אחרי סדר ומשמעות בחייה הפרו עים
.״עברתי הכל, עד שהגעתי הנה. היום,
אני רואה דברים אחרת.
״בין השאר למדתי כאן שאנשים מצ פים
ליותר מדי מהאהבה. גם אהבה לא
יכולה לגאול אותם, כי היא תמיד תלויה
בדבר.״
לאה מרדכי ( )18 מניו־יורק באה מבית
דתי — והגיעה לכאן בתהליך הפוך של
השתחררות מכבלי הדת החיצוניים :״המ קום
הזד, חופשי. אין חוקים והגבלות.
כולם מרגישים קרובים. אפשר להתחלק
עם אנשים.״

ך• ין הגילויים שחשף אבן :
• לפני כחצי שנה, כשהסנטור ג׳ורג,
מק־גוברן נראה כבר מועמד רציני למי-
רוץ אחר המועמדות של המיפלגה הדמוק רטית
לבית הלבן, תיכנן מק־גוברן מעבר
בנמל־ה,תעופה בלוד במסגרת סיורו בעו לם.
אבן גילה כי רבין שלח המלצה סו דית
למשרד־החוץ, בה הציע ששום אי שיות
בכירה לא תקדם את פני מק־גוב־רן
בנמל־ד,תעופה ולכל היותר יקבל את
פניו פקיד זוטר מן המחלקה הקונסולרית.
• רבין הציע להחרים את שליח ה־או״ם
למזרח התיכון, הד״ר גונאר יארינג
ולצמצם את משלחת ישראל לאדם. אבן
לא יכול היה להסתיר את סיפוקו וצהלתו
על שהממשלה קיבלה את הצעתו המנוגדת
ולא את הצעת רבין, דבר שהשתקף בדי ווחי
הכתבים המדיניים.
<• רבין הציע לממשלה מדיניות שתד גיש
את נכונותה של ישראל למשא־ומתן
ישיר בלבד עם הערבים, תוך דחייה מוח לטת
של שיחות ר,קירבה והסדר חלקי
והתנערות מהסכמתה של ישראל בעבר
להחלטת מועצת הביטחון .242
בבת אחת היכתה התקפה זו של אבן
את רבץ בכמה חזיתות: היא הציגה אותו
שוב כמי שמתערב במלחמת הבחירות
הפנימית בארצות־הברית ומתייצב נגד ה סנטור
מק־גוברן; היא תיארה אותו כאיש
בלתי שקול שהממשלה אינה מקבלת את
המלצותיו: היא חשפה אותו כאדם המנהל
מדיניות המנוגדת למדיניות הממשלה, דבר
ההופך את המשך כהונתו בוושינגטון ל־
״בלתי נסבל״ ,ומחייב את החלפתו ד,מד,י־

רה, כפי שהמליצ! טה אחד כל ״המשקי פים״
בדיווחי הכתבים המדיניים.
רק לפני שישה שבועות הצליח רבין
להיחלץ בקושי רב ממלכודת שטמנו
לו אנשי משרד־החוץ, כאשר טרחו להדליף
לעיתונות האמריקאית את דיעותיו
בדבר התמיכה שצריכה ישראל לתמוך ב המשך
כהונתו של הנשיא ניכסון. אז נעשה
הדבר בסתר, על־ידי חבורת היועצים של
שר־החוץ, שטרחו למחוק את טביעות אצ בעותיהם
מן ההדלפה. הפעם הרגיש אבן
את עצמו חזק למדי כדי להתייצב כמעט
בגלוי אחרי המערכה נגד השגריר המרדן
בוושינגטון, עד כדי גילוי מיסמכים סו־־׳
דיים, דבר הנחשב לעבירה לפי חו?
המדינה.
מדוע עשה זאת אבן?
הטענה כאילו נועדו הדברים לשכנע את
הציבור והממשלה כי מצב היחסים בין
השר והשגריר הוא בלחי נסבל וכי יש
להחליף מייד את השגריר, היא מגוחכת
ואווילית. אבן יודע כי מנוי וגמור עם רבין
ועם הממשלה לסיים את כהונתו בסוף
השנה האזרחית הנוכחית, מייד עם תום
הבחירות לנשיאות ארצות־הברית.
לא רק זאת, אבן יודע יותר טוב מכל
אחד אחר, כי רבין היה משתחרר מזמן
מכהונת השגריר, אילולא לחצו עליו ב ממשלה
להמשיך בכהונתו, בין השאר מחו סר
מועמדים אחרים לרשת את מקומו.
מה שדחף את אבן להמתין לרבין בפי נה
כדי לחבוט בראשו ולנסות להמעידו

היה גם הרבה יותר מאשר סתם רגש של
נקמה אישית על כל מה שעולל לו רבץ
בשלוש השנים האחרונות, כשניטרל לחלו־
.טין את שר־החוץ, הציג אותו ככלי ריק,
התעלם ממנו והפך אותו ללעג ולקלס לא
רק בעיני הפקידות הבכירה, אלא בעיני
הציבור כולו.
האינטרס של אבן ושל חבורתו לא היה
לחסל את רבין כשגריר, שכן הוא מסיים
ממילא את תפקידו זה. הכוונה הייתה מיועדת
לטווח הרבה יותר רחוק, והיא ביטאה
חשש מוחשי מפני חזרתו של רבץ לארץ
ואפשרות צירופו לממשלה בצורה זו או
אחרת.
לאבא אבן ברור כיום לחלוטין כי אין
לו מה לעשות כשר־החוץ אם יצורף יצחק
רבין לממשלה. רבץ המבריק, בעל המוח
האנאליטי והרעיונות המדיניים הבלתי שיג־רתיים,
יהיה בממשלה שר־החוץ בפועל,
אפילו אם אבא אבן ימשיך לשאת את
התואר. נגד סכנה מוחשית זו מכוונת
המלחמה שמנהל אבן נגד רבין. זוהי מל חמת
חיים, הדואגת להבטיח את האינטרסים
של אבן אפילו אם הדבר בא על
חשבון האינטרסים החיוניים של המדינה.
אבא אבן לא השתגע לכן, כאשר נקט
בצעדים בלתי שיגרתיים נגד שגריר יש ראל
בוושינגטון. הוא פשוט נלחם על חייו.
במלחמה זו הוא יכול היה לשאוב עי דוד
כאשר דיווח אחד הכתבים המדיניים,
דן מרגלית בהארץ :״עכשיו סיכוייו (של
רבץ) בשפל המדרגה. לפתע מזכירים כו לם
כי רבין אינו יציב בהשקפותיו, וכמה
שרים טוענים נגד רוחו הסוערת, שלדבריהם
אינה מאפשרת עבודה בצוות. איש
מהם אינו מוצא את עצמו חייב לרבין
מקום בממ שלה...״
למזלו הרע של אבן הביעו דברים אלה
יותר מישאלת־לב מאשר עובדה מוחלטת.
רבין עדיין רחוק מלהיות מחוסל ואבן
עדיין רחוק מחגיגת הניצחון שלו.

מי צריך
א ת או ״ ם!
ך• ״שיגעון״ של אכן היתר, שיטה.
4יי אבל מה בקשר ל״שיגעונותיו״ של
רבץ?
למרות שאבן ויועציו ניסו להציג את
רבין בעיני הציבור כמשוגע ומתעתע וכמי
שאינו יודע מה הוא שח, לא היה שום
דמיון בין רבין האמיתי לבין הדמות אותה
ניסו להציג בדמותו.
נכון, רבין הצבר נוקט בסגנון שהוא
״מזעזע״ באוזניהם הרגישות של אנשי
העלייה השנייה והאיסטניסים למיניהם ה־

בדיונים האחרונים של מועצת־הביטחון.
אבל עבור אבא אבן ושגריר ישראל באו״ם
יוסף תקוע, זהו קנה הקש האחרון שהם
עוד יכולים להיאחז בו.
אבן נוטרל לגמרי מהמגעים עם אר־צות־הברית.
לוושינגטון אין נותנים לו לנ סוע.
על הסכמים חשאיים עם ממשלת אר־צות־הברית
אפילו לא מספרים לו. מה
שנשאר לו זו עדיין עצרת האו״ם. משום
כך ראה בהצעתו של. רבין לצמצם את
הופעת המשלחת הישראלית לאו״ם, ולבטא
את הפחתת החשיבות שמייחסת ישראל
למוסד זה באי שיגורו של שר־החוץ לפתיחת
העצרת הכללית בסוף , 1972 מעשה
המכוון נגדו אישית.

קצ ת ש טחים
ת מו רתקצת שלום

אבא וסח׳ אבן

•צחק ודאה רביו
מוחים במאמרים ראשיים נגד ״ניסוחים לא
תרבותיים.״ רבץ מדבר דוגרי ולעניין. אין
הוא יכול להתחרות בסגנונו המצוחצח של
אבן. אבל לעומתו הוא אומר דברים. כאשר
הוא מכנה את הכתבים המדיניים, המצטטים
כל העת תידרוכים י של משרד־החוץ כ״
״כתבלבים״ ; כאשר הוא מייעץ לראש־הממשלה
״לחסוך מעצרת האו״ם את זמי רות
שר־החוץ״; או כאשר הוא מכנה את
שר־החוץ בפנייה ישירה אליו כ״דפיטיסט״,
אולי אין אלו מילים הלקוחות מהלכסיקון
הדיפלומטי המקובל, אבל הן מיטיבות
להבהיר את מחשבותיו ודיעותיו.
רבין, שגילה אומץ־לב ראוי להערכה
כאשר פנה ישירות אל העם בעת שסבר
כי הממשלה מטעה אותו ומוליכה אותו
שולל, אינו זקוק לכרטיס ביקור נוסף אשר
יציג את כנותו ואת יושרו.

אם המליץ בפני ראש־הממשלה, עימד,
הוא מקיים מגע ישיר מעל לראשו של
אבן — כשמיספר נושאים אינם מובאים
כלל לידיעתו של אבן — על צימצום
המשלחת הישראלית לאו״ם והפחתת החשי בות
שמייחסת ישראל למוסד זה, הוא רק
הסיק מסקנות שמשרד־החוץ מהסס ומפחד
להסיקן.
אין זה סוד שחשיבותו של האו״ם ירדה
פלאים בשנים האחרונות, אפילו בעיני המעצמות
הגדולות. כאשר קיימת הידברות
ישירה בין מנהיגי ארצות־הברית וברית״
המועצות, מרשה לעצמה אפילו המדינה
המארחת מוסד זה, ארצוודהברית, להפגין
בו זילזול כמוסד באמצעותו ניתן לקדם
איזה שהוא עניין.
מבחינתה של ישראל האו״ם אבוד אפי לו
כבמה להצגת מדיניותה, דבר שהוכח

ם הצליח אכן כאחת החזיתות
^ שהוא מנהל נגד רבין, היה זה בחזית
ההסדר עם מצריים.
רבץ ידוע כיונה, שעמדותיו פשרניות
וליבראליות, לעיתים אף יותר מאלו של
אבא אבן, בנכונותו לוויתורים, כולל ויתו רים
טריטוריאליים, תמורת שלום אמת.
מסע התעמולה האחרון של אבן נועד לצייר
את רבין כמי ששינה את דיעותיו באופן
קיצוני, הפך מיונה לנץ, מתנגד לכל הסדר
שלום, כופר בהסכמתה של ממשלת יש ראל
להחלטת מועצת הביטחון ,242 ומציע

לממשלה תכסיסים שונים כדי להתחמק מכל
הסדר מדיני.
השקפותיו של רבין בעניינים אלה צו טטו
במקוטע, בצורה מסולפת, בלווית פר שנות
עויינת, עד שבעיני רבים נוצר באמת
הרושם כאילו שינה רבץ את דיעותיו
היוניות. אבן סיפק חומר תעמולה מצויין
למכונת התעמולה הסובייטית, שמיהרה
להציג השבוע את דיעותיו של רבין כדי־עות
קיצוניות המבטאות את השקפותיה
המיליטריסטיות של ממשלת ישראל.
למעשה לא חל שינוי בתפיסה הכללית
של רבץ, אלא רק בטאקטיקה שהוא מציע
לממשלת ישראל. ביסודה נשארה המדיניות
בה דוגל רבין מדיניות של שלום תמורת
שטחים. הוא גורס עדיין שתמורת שלום
אמת יכולה ישראל לוותר על מרבית ה שטחים
שכבשה במלחמת ששת הימים.
אולם מזה שנה וחצי טוען רבץ שפעי לותו
של הד״ר גונאר יארינג על בסיס
החלטה 242 של מועצת הביטחון תביא
למצב של ויתור על שטחים תמורת כלום,
מצב שהוא שלילי מבחינת ישראל. השטחים
שבידי ישראל, גורס רבץ, הם המחיר
שהיא יכולה לשלם תמורת שלום, אולם
אין טעם לשלם אותו מבלי לקבל כל
תמורה.
לכן מציע רבין, מאז הפסקת האש, מדי ניות
של קצת שטחים תמורת קצת שלום —
כדי להתקדם לפתרון של שלום בשלבים.
בשלב הראשון מציע רבין להגיע להסדר
חלקי, שפירושו נסיגה של כמה עשרות
קילומטרים בתעלה. אם הסדר זה יעלה
יפה, יוכל לבוא בעקבותיו הסדר נוסף,
שיכלול ויתור מצרי מהותי תמורת ויתור
ישראלי נוסף על שטחים, עד לפיתרון
המלא של מסירת מרבית השטחים תמורת
שלום אמת כולל.
נסיונו של אבן להציג את רבץ כמי
שמתנגד להסדרים ולפיתרון של שלום
היה חבלה גלויה בתדמיתה של ישראל.
אין כל רע בוויכוחים פומביים, אפילו
בין אישי צמרת, החושפים חילוקי דיעות
בקשר לבעיות מדיניות. להיפך. זכותו של
העם היא לדעת על חילוקי דיעות אלה ועל
מיגוון הפתרונות המוצעים. אולם הצורה
בה מתנהלת המערכה בין אבן ורבין היא
חרפה דיפלומטית.
הצורה בה טיפלה השבוע ממשלת יש ראל
בקטטה פנימית זו, כשגולדה מאיר
וישראל גלילי פסלו למעשה את זכותם של
שרי הממשלה להתערב בסיכסוך ולהביע
עליו את דיעותיהם, היתד, סטירת לחי
מהדהדת לבגרותה של הממשלה.
הגננת הלאומית נהגה השבוע בשריד,
שוב כאילו היו רק ילדים טרדניים בגנון
שלה.

הבלה לפני הזינוק למים.

כלומר, למי-הבריכה. מ|

שמאל: אחרי הזינוק. החתונה הרטובה
נמטבה עד לטעות הקטנות טל הלילה.

חמים מעניקה ל־
1!1 11 לי |*|
חתן דיילת ״אל
\11 7 1 1 1 1
על״ זהבה עינבר, חברה של החתן והכלה,

ן 1המסורתית ,״מזל וברכה אך גם
החתונה עצמה היתה וריאציה רטובה כזו.
מאות האורחים, שהתאספו בליל השני ש עבר
בבריכת גורדון בחוף תל־אביב, התקבלו
על-ידי חתן שהפגין בגד־ים לגופו
השרירי, וכלה שגיזרתה החטובה התהדרה
גם היא בבגד־ים — והינומה.
בהתאם לרוח הדברים, ירדו האורחים
גם הם לטבול במי־הבריכה, למרות שה שעה
היתה חצות ומעלה. חלקם טבלו
לבושים, חלקם פחות — כמו למשל, גדליה
הג׳ינג׳י, סוחר־מכוניות תל־אביבי, שלאחר
שאשתו רות נזרקה, עם המקסי המהודר
שלה, לתוך הגלים הסוערים — הצטרף
אליה באבירות.

ד ר בדרן לטבילת מיצווה לאחר החופה. החתן, ציגלה, מנערי
׳ י * עים הידועים טל תל־אביב, עלה לארץ במלחמת־הטיחרור
11ו 1 1 1י *
היה חבר קיבוץ מישמר־השרון, חזר לחו״ל לעשר שנים, שב ארצה, נכנס לעסקים, והיה1 ,
ידידה של גאולה נוני. הבלה, ציפורה רוזנברג, היתה, עד נישואיה, דיילת ב״אל־על״ .בלב

שותים השחקנים ג׳וקי ארקיו (בשלייקס) וראובן בר״יותם.
ך אי? ך ״| 1113
בין האורחים היו הגששים, עודד תאומי, ששי קשת,
>1117 # 1 #7 /
אילי גורליצקי, גידעון זינגר, יענק׳לה בן־סירא, יהודה ברקן, אורי לוי ועשרות נוספים.

לבשו בגדי־ים, האורחים קפצו דמים וכולם איחרו:

מחשוף אי

יינה את האופנה החשופה שבלטה בטקס
החתונה מכל צד ומכל עבר ואבר.

ך 1111 החתן והכלה בריקוד סולו, בפתיחת הערב, טרם
ן שהחליפו את בגדיהם האלגנטיים בבגדי״ים. חתונתם
היתה אירוע נדיר, מלא שימחה, נעדר אווירה מכופתרת
ורבע העוף המסורתי פלוס הגעפילטע־פיש, המאכל הנודע.

לשולי

מיד.

אך לא לפני שנחלץ קודם, מבגדיו שלו.
לגבי החתן, מרדכי (״ציגלה״) ציגלר בן
ה־ 40 פלוס — היו אלה נישואיו הראשונים
בבריכה. לכלה — דיילת אל־על ציפורה
רוזנברג בת ה־ — 24 היו אלה נישואיה
הראשונים בכלל. ולשניהם יחד, היתה ה בריכה
המקום הטבעי ביותר להינשא: שם
הם נפגשו לראשונה, לפני שלוש וחצי
שנים. אז מה יותר הולם?

ח 1 *11 רוקדת בשקידה אחת האורחות על ריצפת הבריכה
| #111 המחוספסת. את הבריכה, וכל השירותים, תרמו
ידידי החתן — יוסקה הראל ועזריאל עינב, בעלי הבריכה.
במהלד הערב, חיסלו האורחים, בין השאר, גם אלף סטייקים.

מחשוו נ,

בלונדית חייכנית
זו, והשחרחורת
המהודרת למטה, הדגימו גם
הן אופנה מלאת רוחב-לב שופע.

סינורו האישי שר קורבן האונס המרובע בגבעתיים

,ה יונסו ווותי

נאנס ניטו קובאץ5
** ה שכואב לי היום יותר מכל -
} *ן אפילו יותר מהאונס הנורא בעצמו —
זה שאף נפש חייה לא באה לעזרתי, כשזה
קרה.
מכל עשרות השכנים, שאני בטוח ש שמעו
את הצעקות שלי ושל דורותי* —
לא בא איש לעזרה.
דורותי ואני נאנסנו במשך יותר מחצי
שעה. היא בחדר־המיטות, על־ידי שולמן.
אני בסלון, על־ידי ארבע חיות מטורפות.
וכל אותו זמן, צעקנו ללא־הדף לעזרה.
ואיש לא בא.
בודד בעולם הגדול

ך 1מעשה, הייתי צריך כבר להתרגל
/להיות לבד, בלי עזרה.
הורי נהרגו בזמן מלחמת העולם השנייה,
ואני גדלתי, בעיר קלוש ברומניה, בבית-
יתומים. את הורי לא הספקתי להכיר, וגם
לא אף קרוב משפחה אחד. גדלתי בעולם
בלי אף נפש קרובה אחת.
אחרי בית־הספר, למדתי מכונאות־רכב,
ועבדתי במקצוע, באותה עיר בה גדלתי,
עד גיל .25
אז, החלטתי לצאת לראות קצת עולם.
הוצאתי פספורט, ויצאתי לוינה. היו לי קצת
חסכונות מעבודתי — החיים ברומניה אי נם
יקרים — וגם בווינה עבדתי במקצוע.
אחרי חצי שנה, יצאתי לדרום־אפדיקה.
חייתי שנה ביוהנסבורג, היברתי אנשים ומקומות,
והחלטתי להמשיך לנדוד.
תחנתי הבאה היתה סידני, אוסטרליה.
מצאתי חדר בדירה של יהודי וישראלי
לשעבר. בשעתו, סיפר לי, היה זמר ידוע
בישראל. עכשיו, הופיע כזמר ברחבי אוסטרליה.
שמו
היה ישראל יצחקי, ובמהרה התפתחה
בינינו ידידות. הוא סיפר לי הרבה
על ישראל, לימד אותי אפילו קצת עב רית.
כתוצאה
מכל זה, גיליתי בוקר אחד ש התגבשה
בי החלטה: נמאס לי לנדוד בשמן
של שתי הבנות מוסווה.

עולם. ראיתי כבר מספיק עולם, ועכשיו
רציתי למצוא בית.
החלטתי שישראל תהיה התחנה האחרונה
בנדודי.
לאחר שנה באוסטרליה, הגעתי, ב דצמבר
שעבר, כעולה לארץ. נשלחתי
לקיבוץ גבעת־חיים איחוד. חמישה חודשים
חייתי שם, עבדתי בבית־החרושת ל שימורים
שלהם, גת. אחרי זה, החלטתי
שדי לי קיבוץ, עברתי לתל־אביב.
קיבלתי ג׳וב במוסך של יבואן־ד,מכונ יות
ליאו גולדברג, והתגוררתי בבית עולי
דרום־אפריקה בגבעתיים. שם היכרתי את
ג׳ודי, עולה בת־גילי ( )28 מדרום־אפריקה,
שעבדה בארץ כמזכירתו של פרופסור
אמריקאי באוניברסיטת תל־אביב. הפכנו
חברים.
היה זה ביום ראשון לפני שבועיים,
שבעה חודשים לאחר שהגעתי לארץ ש היתר,
צריכה להיות תחנת נדודי הסופית
בעולם, שהאסון המחריד קרה לי.
זה היה בעשר וחצי בערב. ירדנו מבית
העולה לקפה שליד קולנוע שביט.
אני, ג׳ודי, וחברה שלה, דודותי — עולה
חדשה גם היא.
פתאום, הצטרף אלינו גבר גדול, משופם,
והתחיל לשוחח איתנו באנגלית.
השתדלנו להתעלם ממנו. הוא ניסה אמנם
להיות ידידותי, אך לא הצליח להס תיר
את ניבזותו. כוונותיו היו ברורות.
נכנסנו לקפה, והוא בעקבותינו. הוא התיישב
לידינו, והתחיל לשתות. קוניאק,
וודקה, כוסית אחרי כוסית. לבסוף, העליב
את שתי הבנות (״מה דעתכן לבוא איתי,
זונות קטנותו״) .הן קמו והסתלקו. אני
קמתי גם כן, והוא תפס לי את היד, הוריד
בכוח את הטבעת מאצבעי, ואמר :״עד
שלא תחזיר את הבנות, לא תקבל את
הטבעת בחזרה.״
ועדיין לא חששתי משום דבר מפחיד.
לא ידעתי אז עוד שזהו מרדכי שולמן
המפורסם. משום כך, לא עלה על דעתי
כלל להזעיק מישטרח. חשבתי שכל העניין
יסתיים בנחת. ראיתי בו סתם טרדן.
הייתי זר עדיין לאווירת האלימות המהל־כת
בארץ.
רצתי אחרי הבנות, וקראתי להן בחז רה•
הסברתי להן את העניין עם הטבעת.
כשהבנות חזרו, הוא בכל זאת לא
החזיר לי את הטבעת. בתחילה, הוא
ניסה שוב להיות מנומס. הבנות, שראו
מי לפניהן, המשיכו להתעלם ממנו. ב הדרגה,
הוא עבר שוב לגסויות. ג׳ודי קמה
והסתלקה. דורותי נשארה.
בערך ב־ 11 וחצי, הופיעה קבוצה של
כשבעה גברים, שהתגלו כידידיו של שול מו.
אחד מהם הרגיע את בעל הקפה בטענה
שהוא מהמישטרה, והוא יקח משם
את שולמן.
ואז~לפתע ״~,שלף שולמן סכין מכיסו.
לרגע, חשבתי לברוח, אך ראיתי שאפילו
אם אצליח, דורותי לא תצליח. החלטתי
להישאר איתה.
באיומי הסכין, הצעיד אותנו שולמן
החוצה לעבר תחנת המוניות הסמוכה, והכנים
אותנו למונית. חבריו הקיפו אותנו
מכל הצדדים, ועוברי־אורח לא יכלו
לראות את הסכין שבידי שולמן.
במונית, התיישב שולמן ליד הנהג,
הצמיד את הסכין לצווארו.
שולמן העלה אותנו לדירתו, בקומה ה ראשונה,
ופתח את הדלת. הוא הכניס אות נו
פנימה, דחף אותי הצידה, הכנים ידו
לכיסי, הוציא את ארנקי, והכניס לכיסו.

אחרי זה, הוא הכנים אותה לחדר־המי־טות,
נעל את הדלת מאחוריו.
שמעתי את צריחותיה מיד.
מיהרתי לטלפון — ובאותו רגע נפתחה
הדלת הראשית במפתח. חבריו של שול־מן,
שהיו קודם בקפה, נכנסו פנימה. הפעם,
היו שם רק ארבעה.

אגסו או תי
אחד אחד
1רגע חשבתי

שהם יעזרו לי לעצור

/בעד שולמו.
אחד מהם הושיט לי ידו לשלום. הושטתי
לו את ידי — ואז הוא תפס לי את היד,
ובתנופה מהירה סובב לי את הזרוע

פי ט ר קוב א ץ׳
מאחורי גבי בכוח, עד שנאלצתי להתכופף.
שלושת האחרים התנפלו עלי, והפשיטו את
מכנסי.
אחד, אנסו אותי אחד אחד.
הסיוט נמשך למעלה מחצי שעה. כל
אותו זמן, צרחתי בקולי־קולות. גם צעקותיה
של דורותי יכולתי לשמוע. אולם איש
לא בא לעזרתנו.
איש מהשכנים לא הזעיק אפילו את ה־מישטרה.
למרות ששולמן הפעיל את ה־טייפרקורדר
שלו בקולי־קולות, אין לי
ספק שצעקותינו נשמעו מחוץ לדירה. או לם
איש לא בא לעזרה.
במשך כל זמן האונס, הארבעה קיללו
וגידפו. גם הם היו שיכורים. אפשר לר אות
היה עליהם שהם מסוממים ושיכורים.

1ו הס אנסו אותי!

לא היו אלה בני־אדם. היו אלה ארבע
חיות מטורפות.
אחרי שהארבעה גמרו לאנוס אותי, הם
הסתלקו מהדירה. הם לא נראו מודאגים
מהעובדה שראיתי את פניהם, ולא עשו
שום נסיון לעכב בעדי.
״ברגע שהדלת נסגרה אחריהם, מיהרתי
לטלפון והזעקתי את המישטרה.
צעקותיה של דורותי עדיין נמשכו.
ניגשתי לחדר־המיטות, וצעקתי לשולמן
שדופקים בדלת .״מי זה?״ הוא צעק ב חזרה
.״אני לא יודע,״ השבתי לו.
כעבור רגע, נפתחה דלת חדר־המיטות,
ושולמו יצא החוצה. ערום. הוא ניגש ל דלת,
והציץ מבעד לחריר. דורותי באה
בריצה אחריו, ונאחזה בי, רועדת כולה.
היא היתה לבושה, אך בגדיה היו סתו רים.
שולמן רק קרע את תחתוניה מעליה.
כאשר דאה שולמן מי אלה הדופקים
בדלת, חזר פנימה לחדר־השינה. הוא הת לבש,
סידר את המהומה בשני החדרים,
ורק אז פתח, במפתח שלו, את הדלת.
כשישה או שבעה שוטרים, ושוטרת
אחת, נכנסו פנימה. הם הורידו אותי ואת
דורותי למטה. אחר, הורידו את שולמן.
הוא הבין כנראה שאני הייתי זה ש־צילצלתי
למישטרה. כשעבר על פני, הכ ניס
לי, במהירות, אגרוף בפרצוף. ה שוטרים,
שלא טרחו לכבול את ידיו קודם
לכן, משכו אותו לאחור, והכניסו אותו
לניידת. אותי ואת דורותי הובילו לבית־החולים
איכילוב.
עצור ראשון
ך 1אחר, הבדיקה הרפואית, חזר־
׳ תי לתחנת המישטרה. שם, אספו
כבר השוטרים קבוצת חשודים .״זה אחד
מהם,״ הצבעתי על אחד מהקבוצה. היה

פיטר קובאץ׳ מדגים כיצד כופף אחד
מארבעת האנסים את זרועו מאחורי
גבו, בעוד האחרים מבצעים בו את זממם. בשעות הארוכות שבהו סיפר קובאץ׳ על
החווייה המזעזעת שעברה עליו, ניכרו בו המאמצים לשמור על שלוותו — ללא הצלחה.

עוד ״העול הזה״ מגדהפר טי מ ד הי מי ם

ן־ן יטר קוכאץ׳

ח 1ו 1דןן | ו ״ ״כולם פוחדים
משולנון והחב״
1 )1 1 1 1 1 . 1
רים שלו. האם ירשו לחיות האלה ללכת
זועף פיטר קובאץ׳.
חופשי בארץ

הכיר

כבר

״*ג שול מן מקודם!״
עובדה מרעישה זו נשמעה השבוע מפיו
של יצחק ריינר, בעל קפד, שביט —
הזירה בה החלה פורענות האונס המרובע
להתבשל.
״הסיפור הזה בעיתונים כאילו פגש אותו
לראשונה בערב האונס, מצוץ מהאצבע.
קובאץ׳ היה בא אלי באופן קבוע,״ סיפר
ריינר ,״הוא היה יושב כל ערב, שותה
כמה כוסיות קוניאק, מדבר קצת עם
האנשים והולך. לא היו לו חברים מיוח דים
במקום עד שבא שולמן.״
בעל בית־הקפה עוצר רגע בדבריו, כמו
חשש ממשהו, או כמו ניסה להיזכר בדב רים
וממשיך :״שולמו הופיע לי פתאום
לפני איזה שבועיים, התיישב עם החבורה
שלו והתחיל לשתות כמו גמל. כבר כש־

כאמת*
חייתית שלו. יושבי בית־הקפה, בשעות
ד,צד,דיים המוקדמות של יום שני השבוע
היו מעטים. הורגש היטב כי אותם מע טים
ידעו היטב מיהם גיבורי הפרשה.
רובם התעטפו במעטה של שתיקה נפחדת.
אחד מהם, שסרב בתוקף למסור
את שמו, טען כי ישב בערב האונס במ קום
וחזה בכל התפתחות העניינים.
״הם ישבו ושתו. שולמן, כמה חברים

תלך הביתה ותזמין משם את המיש־טרה.
הם המשיכו לצעוק ולשיר, לשפוך
אוכל ומשקאות על ד,ריצפה, בקיצור עשו
שמח. פתאום ראיתי ניידת מתקרבת ונ עצרת
ליד הקפה. שולמן ראה אותה תי-
כף, קם שלף סכין מהכיס, תפש בקבוק
ביד השנייה, ניגש אלי וצעק, :אתה
היזמנת מישטרה י׳ אמרתי לו , :אתה רואה
אותי כל הזמן, איך יכולתי להזמין ז׳

זה אחד מהארבעה שאנסו אותי. השוט רים
עצרו אותו. שמו, התברר, היה אבר הם
מזרחי.
בתחנה קיבלתי מכתב, ואיתו חזרתי
לבית־החולים. עם המכתב הזה, נתקבלתי
לבית־החולים בלי שאצטרך לשלם.
נשארתי באיכילוב יומיים וחצי. בעוד
חודש אצטרך לחזור לשם, והרופאים יחלי טו
אם יש צורך לבצע ניתוח בליסתי,
שנסדקה מאגרופו של שולמן.
דבר ראשון שעשיתי, לאחר שיצאתי
מבית־החולים, היה להחליף דירה. בית־העולה
נמצא סמוך לקולנוע שביט, ולא
רציתי להסתובב שם יותר מדי.
הכל היה שקט — עד יום רביעי שעבר.
בשעה ארבע אחר הצהריים הייתי בדרכי
לדירתי החדשה — בצד השני של גבע תיים
— כאשר מכונית טברה ספורט אדומה
פתוחה נעצרה לידי. שני הגברים ש בתוכה
יצאו החוצה, ותפסו אותי במהירות.
הספקתי לראות שאחד מהם היה
אחד מהארבעה שאנסו אותי.
הם הכניסו אותי לתוך המכונית, ואחד
תפס את ידי. השני הכניס את אצבעותיו
לתוך נחירי, ומשך בכוח למעלה. פי
נפתח, בגלל המשיכה החזקה — ואז הכניס
הראשון גלולה לתוך פי ומיד אחרי זה
מילא את פי קוניאק מבקבוק. בלעתי ב מהירות,
כדי לא להיחנק. הכל נעשה ב מהירות
ובמקצועיות — ותוך דקה איבדתי
את הכרתי.

איו מי ם
אנוני מיי ם
ך *-תעוררוד למחרת בבוקר במיטה
( ן לבנה, בחדר סגור מכל הצדדים. דפק תי
בדלת, ואח נכנס .״איפה אניי״ שאל תי.
התברר
שהייתי בבית־החולים לחולי-
נפש בבת־ים.
הובאתי בפני שני פסיכיאטרים, ולאחר
שיחה קצרה שוחררתי משם. מסתבר, ש־עובר־אורח
מצא אותי שוכב על המידר־כה,
ליד ביתי, והזעיק אמבולנס ומשטרה.
בהשפעת הכדור, סיפרו לי, השתוללתי —
וכך נפלה ההחלטה להעביר אותי לבת־ים.
אינני יודע מה בדיוק היתד, מטרת
ההתקפה השנייה עלי. להפחיד אותי ו
ליצור את הרושם שאני מטורף, כדי שלא
יאמינו לעדותי, כאשר ייפתח המשפטן
אינני יודע. אני יודע רק, שעברתי נס־יון
איום, שספק אם רבים בעולם עברו
כמוהו.
אינני מאמין שארצה עוד להמשיך ל הישאר
בארץ, אחרי זה.
אינני רוצה לחיות כל הזמן בפחד מפני
היום שבו ישוחררו הפושעים האלה מהכלא,
אחרי התקופה הקצרה שיישבו.
אני מבין כבר יפה מאוד, שאף אחד
לא יוכל להגן עלי מפניהם.

* ( 0 | 111 מימין) על שפסל הנאשמים האיש
המפיל את חיתיתו על תושגי תל־

אביב וסביבתה בבר למעלה מ־ 20 שנה, הובא שוב לבית״המיש־פט.
הגברתן שנהג להזמין תמיד את חבר מרעיו לשתייה כדת,
היה מגיע היה די מלא. ההתנהגות שלו
היתד, בלתי נסבלת. הוא זרק אוכל ל-
ריצפה, צעק, קילל והשתולל.
״ולטיפוס הזה דווקא נדבק העולה הח דש,
לא זוכר מי מהם התחיל עם השני,
אבל ראיתי אותם כמה ערבים רצופים
לפני הלילה של האונס, יושבים, מדברים,
שותים — ידידים גמורים.
״היד, מי שהזהיר את קובאץ׳ .אני יודע
על זה. ניגשו אליו וסיפרו לו מי הטי פוס
שהוא מתחבר אליו. סיפרו לו על
העבר שלו, על הכל, אבל זה לא עשה
על קובאץ׳ שום רושם.״

,ה שנייה המ שיכה
לשבת ול צ חוק ״
ך * פ ה ״ ש בי ט ״ היה נקודת החקירה
1/הראשונה בשרשרת החיפושים של
חולייית־ד,כיסוי של העולם הזה, שיצאה
לחשוף את פרשת האונס הכפול והמרו-
בע, שזיעזע את המדינה בברוטליות ה
כשהוא
קורא לעבר המוזג :״שולמו ישלם״ — ולא תמיד שילם
— היה הפעם חשוד באונט ברוטאלי של עולה־חדשה ובתולה,
אותה הכיר באמצעות עולה צעיר, פיטר קובאץ׳ ,שנאנס אף
הוא על״ידי ארבעה מחבריו בדירתו של שולמו, בגבעתיים.

שלו, העולה הזה שנאנס, פיטר. ושתי
חברות שלו. כולם היו עליזים מאוד.
דיברו, צחקו ועשו המון רעש. פתאום
ראיתי את הברה אחת של העולה, ג׳ודי
קמה ומתחילה ללכת. איך שהיא קמה
ראיתי את פיטר מוריד טבעת מהיד שלו
ושם ביד של שולמן. אחר כך הוא קם,
רץ אחריה ואמר לה משהו. היא תיכף
חזרה והתיישבה.
״הם המשיכו לדבר ולצחוק. אחרי איזה
חצי שעה, ג׳ודי קמה עוד פעם והלכה.
בפעם הזאת פיטר נתן לה ללכת בלי
מילה. השנייה המשיכה לשבת לדבר ו לצחוק.״
בשלב
זה התערב שוב בעל בית־הקפה
:״אני לא יודע למה, אבל היתה לי
הרגשה לא טובה. התחיל להיות מאוחר,
קרוב ל־ .12 יצאתי אליהם מאחורי הדלפק
ואמרתי, :חברה, אני מצטער, אני צריך
לסגור.׳ שולמן הסתכל עלי, התחיל לצחוק
ושאל, :אתה הבעל הבית? ,אמרתי, כך.
הוא המשיך לצחוק והתעלם ממני.״
״ניגשתי לאשתי ואמרתי לה ש־

״בינתיים נכנס הקצין לתוכו. לפני
שהוא התקרב אלי, שולמן אמר לי, :אוי
ואבוי לך אם לא תגיד שהכל בסדר!׳
הקצין ניגש ושאל מה העניינים. אמרתי
לו בקול רם, :הכל בסדר׳ ,אבל בסתר
נתתי לו לחיצה ביד.״

״לא סכין
ולא ב טיח ! ״
^ קצין ;יכ ש לשולמן ושאלו, :מה
״ 1 1יש? אתה כבר לא יושב אצל אלי ב ערבים?
אני לא יודע מי זה אלי, בטח איזה
בית־קפה. שולמן אמר לו בקול עבה של
שיכורים, :מה יש, אצל אלי זה יותר
טרי?׳ אחר־כך הקצין דיבר איתו בשקט
שירגע והלך.
״אני התחלתי לסגור. היה שם אחד
מהחברים של שולמן שהבטיח לי שיש מור
שהכל יהיה בסדר. הוא טען שהוא
איש־ביטחון. אני לא יודע אם זה נכון,
(המשך בעמוד )26

לשמוע על עתידם האישי והפוליטי .״פעם
בא אלי חבר־כנסת שהיו לו בעיות עם
הבן,״ היא מספרת דוגמה .״ביקשתי ש־יב,א
לי דוגמה מכתב־היד שלו. ורק לפי
זה אמרתי לו לאיזה מקצוע כדאי לו ל הפנות
את בנו. ועוד הסברתי לו את הסי־בות
לרגישותו הרבה של בנו, ושהוא זקוק
למסגרת קיבוצית. אפילו גיליתי שסבל
בעבר מרגישות ברגליים, ובאמת התברר
שהיה לו בילדותו שיתוק ילדים.
״יש לי גם לקוחה קבועה, חברת־כנסת,
שבאה להתייעץ איתי על הבעיות המש פחתיות
שלה. ויש ראש־עירייה שביקש
עזרתי כדי להתגבר על משברים אישיים.״
לחסרי האמונה, מוכנה מרים להס ביר
את הבסיס המדעי של המקצוע:
״האסטרולוגיה לא באה כדי לקבוע גו רלות.
אם בן־אדם בא אלי, אני לא יכולה
להגיד לו מה יקרה כשיחצה את הכביש.
גורל זה דבר מוחלט — ובאסטרולוגיה
אין דברים מוחלטים. בעזרתה אפשר לג לות
רק את הפוטנציאל של האדם, ואת
ההשפעות שיכוונו את חייו.
בעזרת הגרפולוגיה אני קובעת תכונות
אישיות, ואילו בכף־היד אני רואה קווים
אינדיבידואליים וגורליים. קווי־היד מגלים
את העבר של האיש, את תכונותיו וגט
את הגורל שלו.״
חוקרת הגורלות נראית כמו סתם אשה.
חדר העבודה שלה צבעוני, אבל רחוק
מאווירה של מסתורין. מגדת־עתידות מו דרנית,
מסתבר, אינה נעזרת עוד בסממנים
חיצוניים. היא לומדת את המקצוע באופן
מדעי.

עזרה
ל קי ס רי ת

ף* ק לקלפים האסטרולוגיים, שבעזר תם
היא מקבלת מידע כללי על הל !
קוח,
אין הסבר .״לקלפים האלה, בניגוד
לשאר הדברים, שבהם אני עוסקת, אין
הסבר מדעי, אבל עובדה שזה עובד. אני
חושבת שזה קשור לטלפתיה.״
אך גם ללא הסבר מדעי נוהרים הלקוחות.
מרים מוכנה להעיד על כך בעצמה:
אנשי הבוהמה התל־אביבית הם מבאי
ביתה. השאח הפרסי נתן לה טבעת יקרת־ערך,
אחרי שנבאר. כי לאשתו, הקיסרית
במדינה עסקי
הגי ת שנעלם השעה היתד. חצות, כאשר צילצל הטל פון
בדירתו של בן־ציון ספקטור ( )47 יו זם
כפר־הנופש הראשון בשארם א־שייך ו בעליו
של מלון קראוון באילת. הקול ה אלמוני
מעבר לקו הודיע לו, כי מנסים
לחסום את השתתפותו במיכרז הבינלאומי
ליבוא 300 בתים טרומיים מאיטליה עבור
משרד השיכון.
ספקטור טרק את השפופרת, חזר לישון.
למחרת יצא לנמל-התעופה לוד על־מנת
לקבל את שני שותפיו להצעת המיכרז מ איטליה.
הוא שכר מכונית מיוחדת, מאחר
ששותפיו הביאו איתם דגם של הבית
שאותו רצו להראות לוועדת־המומחים של
משרד השיכון.
נעלמה 1דגם הבית המפורק הועמס
על המכונית השכורה, והחבורה יצאה ל מלון
הילטון בתל־אביב. כמארח למופת,
עלה ספקטור עם אורחיו לחדריהם, ש הוזמנו
מראש, ולאחר שווידא כי הם בס דר,
ירד על־מנת לנסוע לביתו.
כשהגיע למגרש החנייה של המלון, חש כו
עיניו. מכוניתו נעלמה — יחד עם דגם
הבית. עתה נזכר ספקטור בטלפון שקיבל
בלילה הקודם. נזכר — והאמין.
רק שלישי. למחרת הופיע ספקטור
בפני הוועדה — כמובן ללא דגם הבית.
תוצאות המיכרז: הוא זכה במקום השלי שי
— בתנאי שיקים בארץ בית לדוגמה
למשך שנה על־מנת שמשרד השיכון יוכל
לעמוד על טיבו.
שני הזוכים האחרים, הראשונים במיכרז,
הוחלט לפטור מדרישה זו. ועדה מטעם

גרושתו שד קצין־מישטרה בכיר היא
1לגדול • המד׳ינה!
מג י !־ת עת דוח

:1/תי[ 1
ו!לר]11 הג ו

ך• ו א הי ה סגן־ניצב אברהם תורגמן,
/סגן־מפקד משטרת ירושלים, עוזב את
כל השיטות המדעיות הטפשיות האלה,
ומקשיב לעצות של אשתו — היה מצליח,
מן הסתם, הרבה יותר בתפיסת פושעים.
אלא שאין נביא בעירו, וסגן־המפקד
אינו יוצא־מהכלל. שכן אשתו — לשעבר
— של סגן־המפקד איננה אלא מרים
תמיר — האסטרולוגית, גרפולוגית, ד
כירומנית המפורסומת. כל גדולי המדינה
באים להתייעץ איתר — .ורק האקס שלה
מסרב לקבל עצה טובה, סומך על השי טות
הישנות.

אבל הנבואה דפקה כמו שעון:
עוד בטרם מלאו לה ,16 נישאה מרים
לאברהם. בגיל 16 וחצי כבר היתה לאם.
נישואיהם נמשכו שש וחצי שנים.
היום, מרים כבר לא מתפעלת מנבואות
קטנות כאלה: היא מתגאה במכתבי־תודה
של חברי־כנסת, שהשכימו לפיתתה כדי

נבו אה
ראשונה
ת האינטואיציה והטלפתיה -
תכונות חיוניות במקצוע —

קיבלתי בירושה,״ מספרת מרים .״מגידי
עתידות מעולם לא חסרו במשפחה. היחיד
שפרש מעיסוק זה היה אבא.״ כיום, האבא
עוסק בהווה: הוא נציג המפד״ל בדרום
הארץ.
כשהיתה מרים בת ,14 הכריזה באוזני
אמה :״אני אתחתן עם בן-דודתך. הנישו אים
לא יחזיקו מעמד יותר משבע שנים.״
בן־הדוד דנן היה — אברהם תורגמן.
הוא היה מבוגר ממרים בשנים רבות, ו־מאורס
לנערה אחרת.

111^111.
סגן־ניצב אברהם תורגמן,
סגן־מפקד מיש״
טרת ירושלים, בעלה לשעבר של מגדת־העתידות
של הצמרת, מרים תמיר.

פארה דיבה, יקרה מאורע משפחתי יוצא
דופן במסעה לחו״ל. והקיסרית אכן פגשה,
במסעה באוסטרליה, את אחיה המאומץ,
אותו חיפשה 21 שנה.
״לאן שאפנה אזכור שחיי חם בזכותך,״
כתבה למרים אשתו של שופט ידוע, ש חשבה
להתאבד בגלל משבר בחיי־הני־שואין
.״את נציגת־אלוהים עלי-אדמות.״
למרות הצלחתה המסחררת, נוהגת מרים
זהירות .״אני מגבילה את עצמי ונזהרת
לא לחלק אשליות בקלות,״ מסבירה הנד
גדת .״אני לא מפריזה במה שאני מגלה.
אם אני מגלה אצל הלקוח שלי בעיות
נפשיות, אני מפנה אותו לפסיכיאטר.״
אבל אם היא הצליחה לנבא לאחרים —
מדוע לא מנעה את גירושיה שלהן
״כשגיליתי שאני עתידה להתחתן ול התגרש
בגיל צעיר, הייתי קטנה. לא
הבנתי את משמעות הדברים האלה. לכן
גם לא ניסיתי למנוע אותם. חוץ מזה,
הנישואין האלה היו הנסיון הראשון בו
עמד הכוח שלי. הייתי סקרנית לבחון אותו.
״אבל גם עכשיו, שאני בטוחה ביכולתי,
אני לא נותנת לה להשפיע על מהלך חיי.
אני אדם ככל אדם. אני מסוגלת לאהוב,
להתאכזב, להיות מאושרת, להיות אומ ללה.
אם אני מכירה גבר, והוא מוצא־חן
בעיני — אני לא אעזוב אותו רק בגלל
שאני כבר יודעת מראש מה יהיה סופו
של הרומן.״

יזם ספקטור
שני טלפונים בחצות הלילה
משרד השיכון, הוחלט, תיסע לבדוק את
דגם הבית שהם הציעו — בארץ מוצאו.
הסיבה: בידי ספקטור לא היה דגם של
הבית אותו הציע.
עשרה ימים אחרי החלטת הוועדה, קי בל
ססקטור טלפון אנונימי נוסף: הפעם,
הודיע לו האלמוני את הכתובת שם יוכל
למצוא את מכוניתו, ואת דגם הבית.

תעופה
מי גונב
א ת הנו ס עי ם!
ההתפוצצות שאירעה בשבוע שעבר במנוע
מטוס ארקיע שהיה בדרכו לאילת,
ושבעקבותיה נאלץ המטוס לבצע נחיתת־אונס
במינחת מצדה* — זכתה לכותרות
מיידיות בכל העיתונים. אולם שורת התפוצצויות
תעופתיות אחרות, הנמשכת
זה קרוב לחודשיים, הצליחה, עד עתה,
שלא לפרוץ החוצה.
התפוצצויות אלה אינן משמיעות קול*
מחדלי הבטיחות, שנתגלו בעת נחיתת
אונס זו, נחשפו על־ידי העולם הזה
עוד לפני חמישה חודשים (העולם
הזה ,1802 חיי אדם ב־ 60 לירות).
הוורדיוז

הז ה

1801

נפץ — אולם חן מדאיגות לא פחות.
מלחמתת לונו ת. על שולחנו של
מנהל שדה־התעופח באילת, ג׳קי פומם,
נערמת כל יום ערימה חדשה של תלו נות
הדדיות: חברת ארקיע קובלת על
חברת נתיבי אויר מאוחדים, וחברת נתיבי
אויר מאוחדים מתלוננת על ארקיע. כל
מכתב מכיל גודש של מחמאות הדדיות.
מלחמת התלונות התחילה לפני כחוד שיים,
כאשר התאחדו שלוש חברות ה תעופה
הקטנות — יעף, נתיב ואוירוס —
והקימו יחד את חברת נתיבי אויר מאוחדים.
בראש החברה החדשה הועמד מש קיע
קנדי בשם אריה גרוסברט שהפעיל
מייד שירות חדש, לא מוכר עד עכשיו
בארץ: מוניות־אויר. אדם הרוצה לטוס
לכל מקום בארץ — יכול להרים טלפון
ולהזמין לעצמו טיסה בכל שעה הנר אית
לו. וזה — במחיר נמוך מארקיע.
זעקת ״ חמס. מנהלי ארקיע נזעקו־חמם.
כבר בשבוע הראשון לפעילות הח דשה
שלח לב ביגון, מנכ״ל ארקיע, מנד
תב־תלונה חריף למנהל התעופה האזר חית,
התלונן על שנתיבי אויר מבצעת טי סות
בקווים שבהם יש לארקיע מונופול.
גם בשיחות פרטיות טען ביגון כי ״אנ שי
נתיבי אויר גוזלים לנו את הפרנסה.״
אנשי משרד התחבורה הקימו ועדה ש תחקור
את התלונה. בינתיים, נמשכת ה מלחמה
הקרה בין שתי החברות — ב עיקר
באילת, שדה המירעה העיקרי של
שתי החברות. סיפר עמוס אלוף, מי ׳ש שימש
כמנהל חברת יעף, וכעת הינו אחד
ממנהלי נתיבי אויר :״אנשי ארקיע מסי תים
את הנוסעים נגד החברה שלנו. הגי עו
אלי תלונות מצד אנשים ישטמו אית־נו,
שסיפרו כי אנשי ארקיע — במדים
של ארקיע — פנו אליהם ואמרו להם ש מסוכן
לטוס במטוסים שלנו. שהמטוסים
שלנו הם קופסאות פח. שכל יום נופ לים
מטוסים קטנים, ומה לא. הדברים
הגיעו לידי כך, שאנשי ארקיע לוקחים
לנו את הנוסעים ממש מהדוכן שלנו.
סתימתפה. אנשי ארקיע לא טמנו
פיהם בצלחת: אברהם שפינדלר, מנהל
המכירות של ארקיע, התלונן במכתב ארוך
בפני מנהל השדה באילת, כי אנשי נתיבי
אויר אינם מרשים לנוסעי ארקיע להש תמש
בטלפונים הציבוריים שבשדה.
תגובת בן לניסטה, ג׳ינג׳י בן ,25 המנהל
את עסקי נתיבי אויר באילת :״שקר וכזב.
מעולם לא אסרנו על אדם להתקשר מ כאן.
נכון שאנחנו משתמשים הרבה בשני
הטלפונים הציבוריים במקום — אבל זה
בגלל שאין לנו כאן בטרמינל טלפון מש לנו
עדיין. מה יש? גם לנו יש זכות, כלכל
אדם, להשתמש בטלפונים ציבוריים.
״לעומת זה, מפריעים לנו אנשי ארקיע
בתידלוק המטוסים שלנו. תמיד כשעובדי
השדה מתדלקים את אחד המטוסים שלנו,
באים אנשי ארקיע וטוענים שמשהו הת קלקל
במערכת התידלוק של מטוס שלהם.
אז עוזבים אנשי פז אותנו, והולכים לט פל
בארקיע.״
משקר .״אנחנו לוקחים את הנוסעים
של נתיבי אויר? איזה שקר גם !״ טוען
בלהט מנהל ארקיע ב^ילת, ברוך דותן.
״מה פתאום שנעשה מעשים כאלה? ה-
היפך הוא הנכון: באים נוסעים לטרמי נל,
וחושבים שהם באים לטוס איתנו, עם
או־קיע. אבל נתיבי אויר שכרו אנשים
מיוחדים, שגוררים את הנוסעים לעבר
הדוכן שלהם. בכלל שמעתי שהם מוכנים
למכור כרטיס לנוסע אפילו כשחסרות לו
איזה חמש לירות.״
בן לניסטה :״דותן משקר. לא גנבנו׳
אף פעם אף נוסע. אלא מה? מאז שאנחנו
קיימים, משתדלים אנשי ארקיע להיות
אדיבים — מה שלא היה מעולם.״
מנגנון כול ם נשא הרו ח
מה עושה אדם שנותר ללא קורת־גג
לראשו? ברוב המקרים הוא צורר את
מעט המטלטלים שנותרו לו והופך לנע
ונד. מפאול בנדלר בן ד,־ ,28 נמנע אפילו
המעט הזה. כשבאו השוטרים לביתו כדי
לממש את פקודת השופט שהוציא נגדו
צו־פינוי מדירתו בגלל אי־קיום תנאי חו זה
השכירות, היה פאול לבדו בבית.
אשתו שהתה בבית־החולים עם בנו הקטן
ששבר את ידו, עימד, היה גם הבן
השני. כשחזרו השלושה למה שהיה פעם
ביתם, לא מצאו כבר את האב, ומה ש גרוע
עוד יותר — לא מצאו בית ואף
לא רהיט אחד מכל רכושם שהיה בדירה.
סיפר בנדלר :״בהתחלה באו אלי מה הוצאה
לפועל ולא נתתי להם להכנם, אז
העולם הזה 1823

הם חזרו עם שלוש ניידות, הוציאו אותי
מהבית והכניסו אותי למעצר.״ כעבור
חצי יום שוחרר בנדלר ממעצרו ויצא לח קור
מה עלה בגורל רכושו שנעלם מן
הדירה. איש לא ידע על כך דבר, לא
במישטרה ולא ביחידה להוצאה לפועל.
כשנתבקש ממלא־מקום למוציא לפועל,
חיים בחובר, להסביר לאן נעלמו חפציו
של המתלונן, אמר :״כל מה שאני יודע

מפונה כנדלר
לא בית ולא רהיטים
זה שהרהיטים נמצאים באיזשהו מחסן
פרטי,״ נאות בחובר לומר. מדוע לא נמ סרה
למיתלונן רשימה של החפצים ש הוצאו
מדירתו עם הפינוי? על כך בחו בו־
:״אנחנו הדבקנו רשימה על הדלת.
יכול להיות שהרוח תלשה אותה.״

תחביבים
מ טו רפי השח קי ם
״ 500 צניחות, מהן 100 צניחות חופש יות
70 .צנחנים, מהם 21 צנחנים־חופשיים.
נפילות־חופשיות של עד 60 שניות...״
לא, אין זה קטע מתוך דו״ח סיכום של
קורס מדריכי־צניחה בצה״ל. אלה הם
כמה מן המיספרים המפתיעים אליהם
הגיע מועדון הצניחה־החופשית־הישראלי
במשך ארבעת חודשי קיומו.
עיסקי האוויר נוסקים תלולות. החורבה
הישנה בה נפתח המועדון, סניף של קלוב-
התעופה באבו־כביר, הפכה כיום לקן
חמים שופע בירה ואווירה שכולו נבנה
ושופץ בידיהם של חברי המועדון.
מיצנחים נוספים שהגיעו לאחרונה מ־ארצות־הברית,
מקלים על מלאכת הקי פול
בשדה־ההצנחה ומעניקים דחיפה ברי אה
למיספר הצניחות המבוצעות מדי סופ שבוע.

מכבר ביצעו שלושה ממדריכי המו עדון,
קליף וילקין, בריאן סטריט ומר־טין
רוזנברג, את הכוכב החופשי הראשוך
בישראל. כוכב — משמע התחברות של
שלושה אנשים באוויר בעת נפילה חופ שית,
כשהם יוצרים בגופותיהם מיבנה
דמוי כוכב.
קדם לכוכב המשולש התחברות שביצע
קליף עם גיורא אפשטיין, המד״ץ *,שנח שב
עד היום לבחיר הצנחנים החופשיים
בישראל.
ומה שחשוב באמת: ישנן כיום במוע דון
10 מקפצות. עשר נערות חמד ד,זונ־חות
כיור ומיטבח בסופי שבוע ובאות ל טיול
קצר ומרטיט בשחקים, אחת מהן
לינדה וולפסון הבלונדינית הזעירה כבר
ביצעה את צניחתה החופשית הראשונה.
ראשוני הקפצנים זוכרים עדיין היטב
אותם ימים (לפני חודשיים בלבד) כאשר
בשדה־התעופה של עין־שמר התאסף כל
יום שישי. מיניין וחצי אינטימי של משו געים
לדבר, כשהם מתפללים שהמועדון
לא יסגר מחוסר חברים. כיום יש כבר
כאלה שמעקמים את אפם ונאנחים :״אח...
בימים הטובים והרחוקים כשעוד היה אפי
•שר לקפוץ מהשמיים בשקט, בלי כל ה־בלאגן
של החדשים האלה למטה.״
מה שלא צריך להביא איש למחשבה,
כי הם מתכוונים ברצינות. בסתר ליבם
הם מברכים כל מטורף שחקים חדש.
* מדריך צניחה.

מיס סינאניס
בחסות

ו1.י(-11 יין ו7ו

שתיערך ביו א׳
27. 8. 1972
בשועה 9.00ב! ערב
במועדון טיפאניס
במדון ,.דן״

החודש עומדות להיבחר בשבעה מקומות שונים
בעולם __ שניי ם בצרפת, שלושה בספרד ואהד כ:רמ־ניה
— במועדונים השונים של ״טיפאנים שבע
נערות שתתמודדנה על התואר ״מיס טיפאנים״ העול־מית.
התחרות תער ד במחצית חודש ספטמבר במועדון
החדיש והיפה כיותר של ״טיפאניס״ בצרפת, כ־

הנערה שתיבחר תזבה כמילתחה עצומה, בחוזה
לעבירה בדונמנית כשבר לשנה בברצלונה, ובמיבחן־בד.
ביו״ר חכר השופטים יכהן השחקן אלן דילון.
הנערה שתיבחר כ״מיס טיפאניס״ כישראל, תתמודד
על״התואר*;,מלכת ־המים צ1*17״~כ,׳,היכל־התרבות״ כ־תל־אכיב,
כחודש אוקטובר.
נערות נאות, היודעות גס לרקוד, מתבקשות להתיש
-,לטלפון ,260135 כין השעות 10.00—12.00 כבוקר.

מה קרה באמת *
(המשך מעמוד )23
אבל הוא הוציא את כולם ובאמת נהייה
שקט. סגרתי והלכתי, הביתה.״
הסצינה הבאה בפרשה המחרידה התרח שה
בדירתו של שולמן בבית משותף ב רחוב
רמב״ם 23 בגבעתיים.
מה קרה שם?
״לא סכין ולא בטיח!״ טוען בביטחון
דורון פרידלר 19״ראיתי אותם חוזרים
באחת בלילה, מחובקים כמו זוג יונים,
אחד שיכור מהשני ומבסוטים עד הגג.״
מספר דורון את גירסתו שלו על סיפו רו
של קובאץ׳ ,לפיו הובא לביתו של
שולמן כשהאחרון מצמיד סכין לצוארו:
״עמדתי בכניסה לבית עם עוד שני חב רים.
חזרנו מבילוי ועמדנו לפטפט קצת.
פתאום ראינו את המונית מגיעה ומתוכה

כלבים. היתה לו כלבה וכמה גורים. כש היה
נותן להם את האוכל היינו שומעים
אותו צועק, :מה אומרים?׳ כנראה שהכלבים
היו צריכים להגיד לו תודה או
משהו. אבל לפי מה שהיינו שומעים אף
פעם לא רצו להגיד לו. הוא היה מתעצ בן,
שיכור לגמרי, מכנים בעיטה לכלב
ואז היו מתחילות נביחות ויללות של כל
הכלבים וקללות שלו, הכל ביחד מרים
את הבניין לשמיים.
״הוא גם היה חובב גדול של מוזיקה.
בהתחלה קנה תקליט ישל מוזיקה יוונית
והיה שומע אותו כיל השעות שהיה ב בית.
וזה היה רק בלילה. תמיד על הקול
הכי חזק. אחרי שלושה חודשים התקליט
הזה נגמר מרוב שימוש והוא קנה תק ליט
של לום פאראגוואיוס. גם זה הלך,

או שנן לא העיז לצלצל לעזרה.
נחרו ממזו נמו ממלאן־־המוות.״
יצאו: שולמן, שאותו היכרתי תיכף׳ ועוד
בחור די גבוה עם פרצוף עגול ועוד
בחורה אחת. אותם לא דאיתי אף פעם.״
דורון המשרת בסדיר כמציל־צבאי בבריכה
של תל־השומר, מנסה להיזכר ב פירטי
אותו לילה :״הם התנהגו כולם בעליזות
מוגזמת. התחבקו, שרו, צעקו.
שום אלימות, שום סכינים. אפילו עם
נהג המונית ראיתי ששולמן מדבר בשקט.
לא ראיתי אם שילם לו, אבל הנהג נסע
משם בלי שום בעיות.

אחרי שגמר את עצמו ואת העצבים שלנו.
התקליט השלישי היה חזק ׳משהו
מיוחד. הוא החזיק מעמד איזה חצי שנה
לילה־ילילה. תקליט של תום גץ נס.
״הרפואה היחידה שהיתר. לנו בשבילו,
זה לסגור את כל החלונות והדלתות, לפ תוח
את המזגן־אוויר ולנסות להירדם מ הרעש
של המזגן. אבל לא תמיד זה הצליח.
״בערב ישל האונס למשל, היו כאלה
צעקות, שאפילו המזגן לא עזר. היינו
רגילים כבר לצעקות מהדירה שלו. תמיד
היו שם זונות, חברים ומסיבות עם צע קות
וצווחות לא נורמליות. אבל בלילה
הזה כל השכנים יצאו למירפסות מה רעש.
יצאו, אבל אף אחד לא העיז לגשת
לטלפון ולצלצל למישטרה. פחדו ממנו
כמו מהמוות. ודווקא אצלנו בשכונה הוא
לא הרים אף פעם את היד על מישהו.
פחדו מהצורה שלו, פחדו מהסיפורים
עליו. אנשים מכל הסביבה שמעו את
הצרחות הנוראות האלה של הבחור וה בחורה,
ואף אחד לא צילצל להביא עזרה.״
קשה היה להאשים את השכנים. לפח דם
היה בסים איתן. הם ידעו יפה מאוד
שגם המישטרה לא ששה להילחם בשויל־

שולנזן ישלם הגיע לראשונה ל כותרות
העיתונים בשנת — 1958
כשהיה בן .33 היה זה אחרי ששוטרים
ירו באלמוני שנמלט מהם, כאשד באו
לעצור אותו לאחר שהתפרע בבית־קפד,
תל־אביבי. כשהשיגו אותו — התבדר ש היה
זה שולמו.
שנה מאוחר יותר, עמד שולמן שוב
בפני שופט. הפעם — בגלל תקיפה ואיום
על בחורה בשם מרים ששון — שסירבה
לצאת איתו.
התובע ביקש אז להחמיר בדין, הציג
את גליון ההרשעות של שולמן — 30
הרשעות. הראשונה היתד. בהיותו עוד
ילד. שופט מנדטורי גזר אז על השובב
הקטן עונש של ארבע מלקות.
באותה ישנה נתפס שולמו שוב כשהוא
משתולל בבית־קפה תל־אביבי. שולמן,
שהצטווה לגור במרחק 90ק״מ מתל-
אביב, הסביר שבא יום לפני כן לבית־המשפט,
אך לא הספיק לחזור. השופט
לא קיבל טענה זו, הרשיעו.

*1 1 1 0 1 1דורון פרידלר, שגנו של
#שולמו, אשר ראה את
שולמן חוזר בליל האונס בחברת בחור
ונערה, כששלושתם עליזים וידידותיים.
״ליד הבית שלנו עומדים תמיד אר גזים
של חלב,״ המשיך המציל. הם
ניגשו לארגזים והתחילו לשתות חלב.
כולם, גם הבחורה. היא לא נראתה בכלל
מבוהלת או משהו כזה. הבחור ראה אותנו
!ורצה לזרוק עלינו בקבוק ריק של חלב.
אבל שולמו עצר אותו ואמר לו, :עזוב
אותם, ההוא החייל חבר שלי!׳
״אחר כך הם נכנסו הביתה, ואנחנו
התפזרנו. הלכתי לישון. ממה שקרה שם
בלילה, לא שמעתי כלום. אני תמיד ישן
חזק.״

כלבים,
ת ק לי טי ם וזונו ת
*** כני ם אחרים בבית היו מסוייגים הר־
* /זבה יותר מדורון. איש מהם לא היה מו כן
לעמוד מאחורי דבריו בשמו המלא .״כל
מה שחסר לי בחיים זד. ששולמן יתחיל
לשלם לי,״ הסביר אחד הדיירים.
אותם שכנים שהיו מוכנים לפצוח ב שיר
מעלליו של שולמן, גוללו עלילה של
שש שנים מלאות תלאה .״שול׳מן הרם
לנו את החיים בבית,״ סיפר אחד ,״אנחנו
אנשים נורמליים, אנשים עובדים, ואצלו
היום היד. לילה והלילה היה יום.
״היה חוזר בשתיים־שלוש הביתה, נכנס
ודבר ראשון מתחיל להאכיל את דד

הנתב מנסה

זה כל מה שהיה על פיטר קובאץ׳ לעשות כדי להזעיק
עזרה — לוא היה מספיק. סורגי המירפסת, עליהם
נתלה כתב ״העולם הזה״ אבי שחק, יוצאים ממרפסת הסלון של דירת שולמו.
קובאץ׳ נאנס בסלון, בעוד חברתו נאנסת בידי שולמו בחדר־המיטות.

ני תו ח
ב מוח

בעל הספה ; ,5״יזג

שולחנות שלצידם ישבו שולמו, חבריו,
העולה ושתי חברותיו שאחת מהן נאנסה.
מן. נהגי המוניות בסביבה, שלא
נאלצו להסיע את שולמן — ללא
לום — היו זוכים במישטרה לעצה
דותית :״תשכח מזה. עם שולמו לא
להסתבך.״

אחת
תש ידי
כדאי

זו באמת עצה נאמנה. שכן מזה
למעלה מעשרים שנה, משמש מושקה
שולמן המלך הבלתי מוכתר של עולם
הבריונות של ישראל. הוא אינו פורץ
בנקים, לא שודד ארנקים לא מפצח קופות.
הוא סתם מטיל אימה על סביבו תיו.
בייחוד לאחר כמה טיפות מדות
בימים הטובים היד. נאבק בשישה שבעה
שוטרים — ויכול להם. גם היום, מסוגל
אגרוף שלו לעשות שמות.

>$ץול מן ביקש שלא להטיל עליו מאסר
!*/בפועל, היות והוא מתכונן לצאת לחוץ-
לארץ כדי לעבור ניתוח במוח שישקיט
אותו. הוא הסביר לשופט עד כמה עז
רצונו להתרפא מתוקפנותו.
בספטמבר 1959 נידון שולמן ל* 10 חודשי
מאסר על עבירות שביצע בחודשים
האחרונים. רק הספיק להשתחרר, לאחר
ניכוי שליש — וכבר נעצר שוב. בבית-
המשפט, טענה המשטרה שתקף שוטרים.
שולטן הסיר את חולצתו, הראה לשופט
גב פצוע :״מי מכה את מי?״ ביקש לדעת.
לאחר זמן, הסביר מדוע לדעתו מתנכלת
לו המישטרה :״אני לא מוכן לעבוד
עם המישטרה. אינני מוכן להיות מלשין
שלהם.״
שבוע מאוחר יותר, נעצר שוב. הסיבה
הפעם: התפרעות בקפה גלינה בתל־אביב.
השופט שלח אותו להיסתכלות.
בשנתיים הבאות שרר השקט. עד
שנעצר שוב. ושוב ביקש את רחמי

בית־המישפט: הפעם, בדעתו לצאת להמ בורג
שבגרמניה.
ואכן, הוא קם ויצא.
פחות משנה מאוחר יותר, גברו עליו
געגועיו לבתי־הקפה של תל־אביב דווקא,
והוא הגיע לביקור קצר. הוא הספיק
לשהות כאן הרבה — כשהמישטרה עצרה
אותו שוב. כחשוד בהתפרעות כמובן.

מאסר ומשפט,
מאסר ומשפט
ך * ק השתחרר ממעצרו החדש — ו !
שולמן הגיע לביקור בחיפה. למחרת,
כבר דיווחו העיתונים :״שולמו נעצר ב־בית־קפה
בחיפה.״
נאסר עליו לבקר בבתי־קפה ומסעדות.
חודשיים מאוחר יותר, נסתיים מישפט
נוסף שלו, והוא נשלח שוב למאסר.
הוא השתחרר מהכלא — והסתבך מייד.
השנה כבר . 1963 הוא מורשע ובית-
המשפט מקל שוב בדינו. שוב הוא מבטיח
לנסוע לטיפול לשווייץ.
הוא באמת נוסע. הוא חוזר ב־ ,1970 ונע צר
שוב. הפעם: אישה התלוננה במישטרה
כי הוא נכנס לדירתה והחל מחזר אחריה
בצורה תוקפנית ביותר. כתוספת, הוא גם
חשוד בהתפרעות בבית־הקפה של אייבי
נתן!? ,ליפורניה.
בזמנו, נחשד מוסקה שולטן בביצוע
רצח אכזרי בקפה אריאנה ביפו בעקבות
קטטה. הנרצח, שברח מהמקום פצוע׳ מת
על מדרגות בית־המעצר, הסמוך לקפה.
סניגורו של שולמן, עורך־הדין חיים
קאזים, הצליח לזכותו מאשמת הרצח. ה חשוד
השני ברצח נמצא אשם, נידון
לשמונה שנות מאסר.
ועוד סיפור: באחד הימים נכנס שולמן
למועדון ברידג׳ ברחוב הירקון בתל-
אביב — והוציא משבעת השחקנים ש שהו
במקום את כספם.
שולמן נשלח למעצר שוב. הפעם, על-
ידי השופט מנחם אילן, שהודיע שהוא
עושה זאת בלב כבד — אך לטובת הציבור.
השבוע,
נתווספו למסלול האימים של
״שולמן ישלם״ עוד שני לבבות כבדים.

גירושיו הם, בדרך־כלל, לפעמים עצובים,
לפעמים משמחים. אבל במעט אף
פעם לא מצחיקים.
אולם הפעם, הם היו דווקא כן.
היה היו שתי ידידות טובות מאוד,
בנות לשתיים ממשפחות הצמרת הוותיקות
של אצולת ארץ־ישראל. והנה, כמו
שקורה לפעמים — גם בצמרת, גם מתחתיה
— התחילה ידידה מס 1 .להתלבש
על בעלה של ידידה מס . 2 .הת־

חוצפה!
לבשה התלבשה — ובסוף הצליחה להפשיט
את הבעל מידידתה, ולהתחתן
איתו בעצמה.
את כל זה, קיבלה מס 2 .בהבנה,
כיאות לאשת העולם הגדול של צפון תל־אביב.
היא התחילה להתרגז רק כשבועיים
לאחר הגירושין, באשר גילתה בפי
שסיפרה לכל חברותיה, שמס 1 .מנסה
לסחוב ממנה עכשיו גם את העוזרת.
וזאת במובן, היתה בבר באמת חוצפה.
למס 1 .לא נותר אלא להצטדק באוזני
הידידות המשותפות, שהיא עושה זאת
רק למען בעלה החדש, שפשוט רגיל לעוזרת,
ולא מוכן לקבל חדשה.
אפשר להבין אותו. אחרי הבל, עוזרת
זה לא אשה. שאפשר להחליף בל יום.

מיליונר, בעיני הישראלית הממוצעת,
הוא בדרך כלל כל שמגנה שמגיע ארצה
ויכול להרשות לעצמו להתאכסן בהילטון

לבת שחיה בארץ, חלק ניכר מפעילותו
לישראל, ורכש לו בצפון תל־אביב דירה
קטנה של ארבעה חדרים עם גג צמוד.

הקיבוצניקית והמיליונר
או בשרתון, ולסחוב ערימת דולרים בכים.
אבל הנס פרלש, תתפלאו, הוא באמת
מיליונר. ואפילו מולטי. אז מה עושה מול טי
אמיתי כזה בארץ הקטנה הזאת?
עושה חיים. כל כמה חודשים, מזה
שנים כבר, מגיע הנס לביקור קצר כאן,
כל פעם עם מכונית אחרת, מפוארת
מקודמתה, וכל פעם עם חתיכה אחרת,
גם היא כנ״ל.
המכונית האחרונה ל*של, שהוא הביא
איתו בביקורו הנוכחי, היא מרצדס ספורט
קופה אדומה, והחתיכה האחרונה היא כוב־בנית
גרמניה מדהימה בשם הלגה משהו,
ששיגעה את כולם, כאשר הופיעה עם
הנס בחתונתו הרטובה של ציגלה, בברי כת
גורדון (מזל ובריכה, עט׳ .)20
הנם, שהוא היום בן ,40 ירד לגרמניה
לפני 14 שנים. בארץ הוא היה מנהל של
איזו חברת משאיות ברמלה. בגרמניה,
הוא התחיל להתעסק כקונפקציה, ותוך
זמן קצר היו לו כבר כמה מפעלים כאלה
גם שם וגם בשווייץ, וכן כמה מועדוני-
לילה, שזה פשוט כבר מסורת אצל ה יהודים
בגרמניה.
לאחרונה, העביר הנס, שהוא גרוש ואב

אולם כמו שהוא בא ברכוש גדול, הוא^
יצא ברכוש עוד יותר גדול.
הרכוש היותר גדול היתד, קיבוצניקית!
צעירה בשם ציפורה, אותה הכיר הנם[
בפאתי הבריכה, ליד המקפצות.
התוצאה: למחרת בבוקר, כבר ישבח!
הלגה במטוס שהחזיר אותה, לבדה, ל-ן
גרמניה.
וכאשר ייצא הנס עצמו לגרמניה, בעוד^
ימים ספורים, מי אתם חושבים תצא אי-
תו, אם לא ציפי, הקיבוצניקית !?קטנה?

מיליונר פרלש
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא מה
שקרה שם באותה חתונה, בבריכת גורדון.
הנם הופיע לחתונה עם המרצדם ספורט,
הלגה, ומתנה של שבעה ארגזי ויסקי
וצ׳ק על 5,000ל״י.
בשלב ראשון, נראו אלה חילופים שיג־רתיים:
שלמה שמגר, מבקר הקולנוע
של ידיעות אחרונות, יצא לחו״ל לכיסוי
פסטיבל הסרטים בקאן, ובמקומו החל עושה
את הג׳וב מבקר הקולנוע יהודה

וידידה הלנה
היפה ביותר. המתח גבר, ואיתו ההשמצות
ההדדיות בין שני המומחים.
השבוע, ברוך השם, חוסל הסיכסוך.
היה זה כאשר, בנוכחות אלף אורחים,
נשא לו סתיו, בבית העיתונאים בתל־

ע שה אהבה.
לא מלחמה
סתיו. סתיו עבד בידיעות גם לפני כן,
אולם בשטחים אחרים.

במקום סודי, בתאריך סודי, תיערך
בעוד חודש בערך — רק שיהיה קצת
קריר יותר, בחייכם — חתונה בכלל לא
סודית — של יגאל בשן ( )22 וידידתו,
מיקה מרידוד 21 מיקה, היא בתו
של איש־העסקים המיליונר יעקב מרידוד,
ויגאל הוא בנו של אביו.
הסודיות הגדולה היא כולה תוצאות
נסיונו של יגאל לא להפוך את נישואיו
למופע פומבי. בסך־הכל, תהיה זו הפקה
צנועת־ממדים — 200 אורחים בלבד —
ובמקום כל ההוא־הא הגדול, יתרמו החתן
והכלה סכום — גם הוא סודי —
למען פצועי צה״ל.
אחרי ירח דבש קצר בישראל, ארץ
השמש, ייצאו יגאל ומיקה ללונדון עיר
הערפילים. עיר מוכרה לשניהם כבר. היה
זה בעיר זו שיגאל פגש יום אחד להפתעתו
את מיקה ברחוב. יגאל ישב אז
בלונדון בנסיון לכבוש את העולם, ומיקה
באה לטיול. מובן שהשניים שמחו לפגישה
המקרית, החלו מעלים זכרונות מימי
נעוריהם, כשיגאל שירת בלהקת־פיקוד
צפון, ומיקה בלהקת פיקוד מרכז.

היה זה כששמגר חזר ארצה, שהמתי־חות
החלה. סתיו המשיך לכתוב על נוש אי
קולנוע, ושמגר לא ראה זאת בעין

ומיועדת מיקה
מימי הנעורים התקדמו אל זכרונות
ההווה. יגאל סיפר לה על לונדון, והיו
לו דווקא דברים טובים לספר, כמו למשל
שחיים טופוב לקח אותו תחת חסותו,
והצליח לשכנע את המפיק של כנר על
הגג שיפיק גם תקליט של יגאל.
מובן שחדשות וישועות משמחות אלה
גרמו להידוק הקשר, ומפה לשם נולדה
בין השניים אחוות עמים, שאינה תלוייה
בדבר.
כרגע, אם כן, נערכות שתי המשפחות
לקראת האירוע החשוב. ביייחוד נערכת
לכך מיקה, שעוברת בימים אלה קורס
מרוכז ומזורז אצל אמו של יגאל, ציונה,
בהכנת תפריט תימני על״אפיפק. אחרי
הכל, לא צריך לשכוח שהדרך לביטנו של
הגבר עוברת דרך הלב.

אביב, אשה צעירה ונחמדה בשם עדנה.
לאחר טקס החופה, נישק החתן את1
כלתו, וניפנה לקבל את בירכותיו של
אביה.
ואביה — חותנו החדש — היה לא
אחר מאשר שלמה שמגר.

ביום חמישי האחרון עזבה מנדי״רייס״דיוויס״שאולי את הארץ. ובזאת,
חוששתני, ירד המסך על אחת ההצגות המרתקות שנערכו אצלנו בשנים האחרונות׳ .
מנדי יצאה לספרד, אל ידידה וורנר טאוב, מבעלי טיפניס התל-אביבי, שאיתו,
עד כמה שאני מבינה, היא עומדת להתחתן — מייד לאחר גירושיה.
כן, הפעם זה סופי בנראה: מנדי מתגרשת. לאחר פרידה ממושכת, כאשר בעלה

מוד מ תג רשת
רפי שאולי, ריכז את מעייניו בדוגמנית היפהפייה אסתי זבקו,

ומנדי עצמה

עברה לידיו של וורנר — הגיעה עת הגירושין הרשמיים.
זאת למעשה היתה מטרת ביקורה הנוכחי של מנדי בארץ. בשלושת השבועות
שהיתה כאן, היא נפגשה עם רפי לשיחות ממושבות. בסיכומו, הגיעה למסקנה שאי-ן
אפשר עוד להציל את הנישואין. לאחר חמש וחצי שנות נישואין (אזרחיים, לאחר
שהרבנים סירבו לגייר את מנדי הנוצריה) ,נפלה ההחלטה לנתק את הקשר.
וחבל. בי היה זה אחד הזוגות הצבעוניים ביותר בעיר העליזה, שהרפתקאותיו ׳
התכופות הסעירו וגיוונו את חיי החברה בארץ חדשות לבקרים, ולפעמים גם לפני !
הבקרים.
נו, טוב, מה אפשר לעשות. שום סיפור טוב לא נמשך לנצח.

אתה נמצא קוב בנקודה
שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק
כדי לפעול כמו בן-
אדם: בקו־הגנח. תוק פים
אותך חזק, וחזקה
שתדע כיצד לפעול כדי
11 ולוו!
להשיב מלחמה־שערה,
: 1 21מרס -
או למנוע את פני ה 1
20באפריל
רעה. בת״טלה: חברה
קנאית עלולה לקחת
איייי ממד• אן אם הוא חשוב לן באמת
— או אם חשוב לד לסדר אותה — תזכי
בחיר.
לברנש מתוק. לבשי סגול

שמע לעצת זקנים וחכמים
ממך. בדרך זו תצליח
להתגבר על קשיים
רבים, ולהימנע מעשיית
טעויות. זכור כי הטי־י€

לומד משגיאותיו־הוא,
ואילו חכם, מש גי-
אותיהם של האחרים.
אמת־חיים זו נכונה גם
|1דז׳11111 111ן ייי׳ לגבי חייך הרומאנטיים.
וגס אם נראה לך ש־ספגת
אצלה מפלה — אל תתייאש, נסה
שוב. כוכביך מורים כי דווקא בסוף־
השבוע קיימים כל הסיכויים שתזכה
להצלחה סוף־סוף. הקפידי על נקיון וסדר.

אחרי שנה רצופה אכזבות
ומרורים, סוף-
סוף זה הגיע: תוך
שבועיים אתה מועלה
בדרגה, וזוכה לשכר
ויחס בהתאם. אם רק
תיזהר מלחפון ל״עבד
כי ימלוך״ — כי אז מאומיס
ודאי שהעלייה בדרגה
21ב מ אי
20 בי ת
הבאה תהיה הרבה יו,תר
קרובה, ובעלת
אפקט הרבה יותר משכנע. שיחת טלפון
שקיימת בשבוע שעבר עם מישהו מעיר
הבא. בשבוע אחרת תישא פרי
כדי שלפרי יהיה ערן של ממש,
עליך לקום כבר עתה, לפתוח בפעולה.

כמו בשבועות האחרונים,
הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר־הכסף
ושיעמוס. במישור הפי״
נאנסי אין רגיעה. מוטב
שתתחיל לחשוב על
חריגה קיצונית מעיסוקיך
— הרגילים. אם לא
תשנה את המצב, אתה
עשוי להיתקע לצמיתות.
במישור הרומאנטי, בת
סרטן, אין עוד טעם רב לרומאנים הקצרים
והקלים. שמא תחשבי על משהו קצת
יותר רציני? מצד שני, דווקא האדם
המדבר הרבה, איננו מתאים לך כלל.

המתח עולה — ועוד
עתיד לעלות, בשרם
תראה נחת מפעילותן
הנוכחית. העיקר הוא
לא להסתכסן, השבוע,
עם אנשים נוספים.
לקחת את הכל בשקט,
ולעשות טובות, כשאתה
נדרש לכן. גם
אם האנשים שמבקשים
זאת ממן, הם,
בלתי-נסבלים. בכלל, קצת טאקט לא
יזיק. שבט או לחסד — עם הירח ה-
חדש, ביום א׳ הבא. עקוב אחריו.

כמו בכל השנה, תיווכח
גם השבוע כי שום דבר
לא בא לך בקלות. אתה
נדרש לא אחת להשקיע
* 4 9מאמצים שאינם עומדים
בשום יחס לתוצאות.
בני מזל בתולה שמי־סוקיהם
קשורים בידיהם,
יהיו ברי מזל יותר.
י ט6
ילדים שייוולדו השבוע
יצטיינו בעתיד בברילרמה.
אות
מעולהובאינטליגנציה מעל
מאורע הקשור באיבוד ידיד יעיק עליכם
השבוע. בן מזל בתולה עשוי להצטיין
בספורט ולזכות בפעילות זו להישגים.

< 1זזזז*

יוס ג׳ הוא יום של התנגשויות ובעיוו
כספיות. הקפד, איפוא,
לא לקבל כל החלטה
מרחיקת־לכת ולא להסתבך.
בכלל, נסה לנצל
את השבועיים הבאים
לריכוז מחדש, לעבודה
שוטפת, ולחידוש קש־ריו
עם האהובים עליך. מאזנייט
בת־מאזניים: אל תזניחי
אותו. גם לאחרים
יש בעיות. לבשי ורוד.

בדומה למלח מנוסה, הייה נכון לזוז
עם כל רוח. העיקר — שלא תיתקע
_ במקום אחד, שלא תקבל
התחייבויות מר־חיקות-לכת,
ושלא תבטיח
הבטחות. אתה
עשוי לגרום צער לאשה
מבוגרת, וגם עשוי
להביא לידי ניתוק עם
גבר השוחר את טוו>*>ו^ווי>*ם
בתן. אין זה שבוע לרומאנטיים, קשרים קצמסעות אבל הנאה.
רים
יביאו

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות ! כמה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ. ומבלי
לעשות אפילו את אותם
דברים המוגשים לך על
מגש הכסף? זהו שבוע
מצויין לתיכנון לטווח
ובינוני ; בעוד קצר שבועיים־שלושה תוכל
לעבור למעשים, ובקצב
ון שח
נמרץ ובלתי־רגיל. הק פד
על סילוק מיכשולים
( 2בנו במבר ־
20בדצמבר
מן הדרך, ושלם חובות
קטנים וטורדניים. אך
היזהר, בן קשת: מתחרה מסוכן עלול לשמור לצוץ בשטח, אם לא תדע
טליה. לכן הימנע ממסעות או טיולים.

0קו1

ד ״ן חזז
יוי ב

אוף ! חשבת שלא תעבור את זה, נכון ן
אבל עדיין לא הגיע
הזמן להירגע. רק עכשיו
אתה זקוק לכל
כוח״הריכוז שלן ולכל
העצבים שלן. בת גדי,
קחי עצמן בידיים. רומאנים
הם דבר חשוב,
אן בריאותן עדיפה.
קשר משפחתי יגרום
לן לעונג בלתי־צפוי.
היזהרי משפעת בייחוד
בעונת-מעבר זו. בת גדי, לבשי תכלת.

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף להם
לא יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו לך ל־דפרסיה.
במיוחד הימנע
מאי־נעימויות עד יום
ראשון, אז תתחיל להרגיש
בהפגת המתח. התאזר
בהרבה סבלנות. לך
לראות סרט טוב, רציני,
20בינואר -
לבד, או עם חברה, ותי8ז
בסנרואר
ווכח שצפויה לך הנאה
לא רגילה. ליבשי ירוק.

עירנות רוחנית תאפשר לן להתגבר על
כל מיני התנגדויות צפויות ובלתי־צפויות.
רעיון מבריק, אם יבוסס
על־ידי תיכנון לעומק,
עשוי לעצב את
עמדתן הציבורית בצורה
ובמידה בהן טרם
נתנסית. זהו שבוע טוב
לביקור אצל התופרת
או בתצוגות-אופנה. אל
תסמון על ידידים.
19בפב רו א ר
הכל את עשה
20במרס
בעצמן ובמו ידין.

המישטרה לא רצחה
(המשך בעמוד )17
אחריכם בגלל הנשק המחורבן הזה? כל
יום אומרים לי תבוא מחר. אני משאיר
את הנשק כאן והולן!״
כאן החל הסמל לגלות סימני תקיפות.
״אדוני!״ הוא אמר לאריק ,״אתה לא
תשאיר כאן שום נשק. תיקח את זה הבי תה
ותעשה עם זה מהי שאתה רוצה. לא
יקרה לך דבר עם תחזיק את זה עוד קצת.״
אריק נאלץ להעמיס שוב על עצמו את
מחסן הנשק הקטן ולחזור למכונית.
ה מי ל כו ד

של אייזי ק
ך • תחנת המישטרה בפתח־תקוה
4עמד רב־סמל אייזיק בפתח התחנה
וראה כיצד אנחנו מוציאים מתא המטען
במכונית את רובה הקלשניקוב והכדורים.
הוא הביט בנו במבט חשדני ותיכף אפשר
היה להבחין שהוא לא נותן בנו אמון
רב. נראנו לו כנראה טיפוסים חשודים
ומפוקפקים. די בצדק, צריך להודות. איזה
אנשים הגונים מסתובבים בשעה אחת־עשרה
בלילה עם רובה קלשניקוב ביד
ועוד ליד תחנת מישטרה.
״אני לא לוקח את זה,״ סיבן רס״ל איי־זיק
בין שיניו.
״אבל היה כתוב בעתונים שצריך להחזיר
למישטרה נשק בלתי חוקי,״ ניסינו לשכנע
אותו.
״זה לא מעניין אותי מה שהיה כתוב,״
פסק אייזיק ,״אני לא מקבל עכשיו. תבואו
מחר אחרי שעה עשר.״
״למי צריך לפנות מחר אחרי שעה
עשר?״ שאלנו.
״מה זאת אומרת לפי? אלי! תבקשו
את רב־סמל אייזיק!״
״אז למה אתה לא יכול לקבל את ה נשק
עכשיו?״
״כי עכשיו אני קצין תורן,״ חייך איי־זיק
חיוך נצחון ,״ואני לא אפתח בשביל כם
את המשרד! מה אתם חושבים לכם?
•מי אתם? פחדתם עד עכשיו להסתובב עם
הנשק תפחדו עוד כמה ימים!״
הוא זקף את ראשו והביט בנו מגבוה
כשהחזרנו את הנשק לתא המיטען של
המכונית. הוא ידע שאין עוגש קשה מזה
למחזיקי נשק בלתי חוקי: להסתובב כל
הזמן בפחד שמישטרת ישראל, הנמצאת
בכל מקום, תתפוס אותם.
״אתם בטח מקיבוץ עינת!״ קרא איי־זיק
אחרינו.
״סד, פתאום?!״
״אז אולי מקיבוץ אייל?״

״אותי לא תסדרו!״
כשיצאנו ממיגדש החניה של המישטרה
ראינו את רס״ל אייזיק רושם את מספר
המכונית .״היי!״ צעקנו לעברו ,״החוק
הבטיח שאפשר להחזיר נשק בלי להזדהות.
עכשיו תזהה אותנו לפי המספר!״
״נכון!״ חייך אייזיק אחרינו כשעזבנו
את שטח התחנה.
עם הקלשניקוב הזה, ידענו, כבר אי־אפשר
יהיה לעשות שום דבר הלילה. זה
היה המילכוד של רב־סמל אייזיק.

הרפתקה
במח סו ם

** יואשים ומאוכזבים עשינו דרכנו
חזרה לתל-אביב, תוך מחשבה ש נצטרך
לשכב לישון עם קלשניקוב שלל
בלתי חוקי על מצפוננו, כשלפתע הופיעה
הגאולה מכיוון בלתי צפוי.
שני אנשי הג״א עצרו אותנו ליד המחסום
המשטרתי בקירבת צומת גהה.
מכל המכוניות נראתה להם דווקא המכו נית
שלנו חשודה. הם העמידו אותנו בצד
והתחילו לבדוק את הניירות ואת המכונית
.״עכשיו הם יגלו את הנשק בתא
המיטען — הסתבכנו!״ חלפה המחשבה
בראשינו. היתד, זו בהלת שוא. למרות ש היינו
חשודים מאוד הם לא טרחו לבקש
מאיתנו לפתוח את תא המיטען.
אלכס הצלם •הבזיק שוב במצלמה. אין
דבר המסוגל להקפיץ אנשי מישטרה כמו
בזק של מצלמה. כאילו מתחת לאדמה צץ
לפתע סמל מישטרה, שהסתער על הצלם:
״אסור לצלם!״ זה מחסום מישטרתי !״
הצלחנו להרגיע אותו כשפתחנו את תא
המיטען והראינו לו את מחסן הנשק ש בתוכו
.״זה נשק בלתי חוקי,״ סיפרנו לו,
״אנחנו רוצים למסור לך אותו.״
״בבקשה, בבקשה,״ אמר השוטר בהנאה
גלויה, כמי שמודה על האמון שנותנים בו.
לרגע חשבנו שהתגלה צדיק אחד בסדום.
״חנו את הנשק!״ תפס הסמל מנהיגות.

״בסדר, אבל אנחנו רוצים רישום ו קבלה,״
אמרנו.
״או, זה כבר משהו אחר,״ אמר השוטר,
״בשביל זה אני צריך להזמין ניידת.״
״אז תזמין באמת ניידת,״ הצענו לו.
״איפוא אני אמצא עכשיו ניידת? אתם
יודעים מה? תסעו למי׳שטרת רמת־גן ותמסרו
שם את הנשק.״
לא רצינו לספר לו, שהיינו כבר ב־מישטרת
רמת־גן. הודינו לו על העצה ועל
ההדרכה והנדשכנו הלאה. הוא ניפנף אח רינו
בידו וחזר למשימתו, הכוללת ודאי,
בין השאר, גם תפיסת נשק בלתי־חוקי
המוברח לתל-אביב במכוניות.

ך* ח;ת מישמדת הרצליה שוכנת
1 1הרחק מהכביש הראשי, בפינה נידחת.
״כאן,״ •החלטנו ,״לא יעזור להם. אם לא
ירצו לקבל את הנשק נשאיר אותו ונברח,
אפילו אם יעצרו אותנו בגלל זה. במה
אפשר יהיה להאשים אותנו: בהפקרת
נשק בלתי חוקי בתחנת מישטרה?״
שוטר צעיר קיבל את פנינו בחיוך
למרות שהשעה היתה אחר חצות .״בבק שה,״
הוא אמר ,״אני כבר מקבל.״ הסת כל
בלוח ההודאות החדש, נטל טופס,
מילא אותו בשקט, נטל את הנשק, נתן
קבלה, אמד תודה יפה ולא התווכח כאשר
סירב אריק להזדהות.

עיר אלימה

מוצג בקולנוע אסתר בתל־אביב, יושב
אריק לביא בכיכר דיזנגוף, ממתין לשוא
לשוטר כדי למסור לו את הרובה שבידו.
״כן,״ אמר רב־שוטר יצחק ביטון ,״אתם
לא הראשונים. החזירו לנו היום הרבה
כלי נשק. אולי עשרה. כולם קלשניקובים.
יש לנשק הזה הצלחה לא נורמלית.״ רק
אחרי שסיים ביסון את כל התהליך התעורר
הסמל שלו משנתו. הוא הראה לנו
כמה מכלי הנשק שהוסגרו באותו ערב:
אקדח של כדורי טוטו, ורובה סמיונוב.
כשחזרנו לתל־אביב הרגשנו הרגשת
הקלה. מה שלא יכולנו להבין זה איך
כל מחזיקי כלי־הנשק הבלתי חוקיים יודעים
שרק במישטרת הרצליה מסכימים
השוטרים לקבל נשק.
לא היו לנו תלונות על מישטרת ישר אל.
הבנו שבגלל מצוקת כוח האדם והמחסור
הנורא בשוטרים, היא לא מסוג־
•לת להקציב שוטרים לקבלת נשק בלתי
חוקי מאזרחים או להוציא בלילה לרחובות
תל־אביב אפילו שוטר אחד.
טעינו. בכניסה לתל־אביב, בקצה רחוב
יהודה המכבי, עמד שוטר במשמרת לילה.
השעה היתר. אחת בלילה, הרחובות היו
כמעט ריקים, אבל הוא עבד במרץ. הוא
עבר ממכונית למכונית ורשם דו״חות על
חניה במקומות אסורים.
העולם הזה 1823

בתי־סוהר
אי פ ה
שמיס סמיס !

חשיש לסליק
לדעת להוציא בזמן

אסיר הרוצה בסמים בין כותלי ד,כלא
ומוכן לשלם עבורו, יוכל תמיד להשיגו.
לא יעזרו כל השיטות אותן מפעילים
הסוהרים ושידות בתי־הסוהר למניעת ה הברחות.
על כל שיטת־מניעה יש לאסי רים
לפחות שתי שיטות נגד.
החשיש מובא ברובו אל בין הסורגים
על ידי אסירים חדשים ועל ידי אלה
שחזרו מחופשת אסיר של 24 שעות. השי טה
המקובלת ביותר הינה: פטנט־פי־הטבעת.
לא חשוב מאיפה נכנס החומר
המוברח, הוא תמיד יוצא תמיד משם.
פותחו כמה שיטות למניעת הברחות
במדינה בדרך זו, ולאחרונה נודע על הדרך העדכ נית
ביותר, בה נקטו האסירים כדי להע רים
על פטנטי הנגד לפטנט־פי־הטבעת.
לשימוש מבית שימוש. האסיר בחופשה
או הצעיר טרם מאסר, עוטף את
החשיש אותו יבריח, בנייר־כסף. את זה
הוא מניח בניילון, שוב בנייר־כסף ושוב
בניילון. את הסנחויץ ׳ המוכסף הוא בולע
בלי שיהוק, והוא יכול להוסיף עליו עוד
כמה וכמה, מבלי לגרום לקיבתו נזק של
ממש.
לאחר הבליעה הוא לוקח כוס מי־ברז
ובעזרתם שוטף לתוכו צמד פילולות נגד
שילשול. פילולות״אושנים הן המקובלות
ביותר על החבר׳ה.
כשהוא מגיע בשעה טובה לכלא, מז דרזת
ההנהלה ומלעיטה אותו בכדורים
נגד עצירות, מתוך הנחה שאלה ישטפו
מקיבתו את כל סוגי פטנט־פי־הטבעת.
וכאן בא החידוש המופלא. במקום להז
דקק
מייד לשטיפה יסודית של מעיו, חוטף
האסיר עצירות חזקה עוד יותר.
זו תוצאת השידוד המוצלח בין כדור
אושניס לכדור נגד־עצירות. הסוהר ה משוכנע
בקיבתו הריקה של האסיר מניח
לו לנפשו.
לאחר יומיים של התאפקות מאונם, נכ נס
האסיר לחדד־הקטן ופולט ממעיו את
החשיש הארוז, נקי ומוכן לעישון.
מנגנון היו
ח בי לו ת!
במדינה בה לוקח למיכתב הנשלח ב תוך
תל־אביב, למרחק שני רחובות, שבו־
(המשך בעמוד )34

ה מבצ עהמ סו ר תי הגדול של תי א
הפ ע ם 4מוצרי איכות בבת אחת
אך ורק ב ת קו פ ה שביו

בת־אורן ב שפופרת רגילה
בתיאורו
ב שפופרת מ שפ ח תי ת
בתיאורו
בבק בוק פלס טי גדול
מי פה תי א דנ ט

תמרורים
נישאו בטקס שנערך בלישכתו
של שופט ביודהדין העליון של מדינת
נידיורק מקם בלום, נשיא מכון וייצמן
אלדרט סייכין והעיתונאית לשעבר
הלואיזה דונשי דה־אכראנש פריו־דה־ז׳ניירו
שעבדה שנים רבות בג׳ורנל
דה־ברזיל יהד עם דודתה הרוזנת פרידה
קאדניר שהיא המדלית של העיתון.
מ ו נד! .למפקד הנח״ל, במקומו של
אל״מ צבי לבנון, אל״מ אשר דר ()40
שנולד בחיפה, למד בתל־אביב והחל לש רת
בצה״ל ב־ .1950 עד 1955 מילא תפקידי
הדרכה ואחר היה במשך שנתיים
מפקד פלוגה בגולני. השתתף במיבצע
סיני בקרב על רפיח וזכה אז בצל״ש
מטעם אלוף פיקוד הדרום. במלחמת ששת
הימים היה מפקד נדוד בחטיבת ירושלים
וזכה לצל״ש רמטכ״ל עבור חלקו בכיבוש
ארמון הנציב. ב־ 1968 נשלח לשנה לחו״ל
וכשחזר מילא תפקידים בכירים בצה׳׳ל.
ימונה למנהל הכללי של פירסוס
בר־כהן, שלימה אכוטכול. יליד הארץ
דור שביעי, שותף ומנהל הפירסום של
החברה מזח שנים.
החלים. מהתקף
לב, יו״ר
מזכירות אגד ישראל
גיל שחזר ומטפל לעבודתו
עתה בבעיות תע ריפי
הנסיעה, ה ראורגניזציה
בתח בורה
באיזור תל-
אביב ואיחוד אגד
ודן.

גיל

נפטר. ב-

ם, מ שוג עי ם :״
וישנסקי מניו־יורק.
״הם גרועים מהאיטלקים!״ מאשימה
מריאן ברונר מבדיסל.
״אין לי שום חשק להכיר אותם מ קרוב!״
מצהירה פיארה אולמר מאמשטר־דאם.
״שיהודים
יהיו כאלה, זה ממש לא
יאומן!״ מסכמת נילי קובץ׳ הקנדית.
ב״הם״ הן מתכוונות לנהגים הישראליים,
אויתם נהגים שנותנים טרמפ לתיי רת.
טרמפ אל האונס.
בעיתונות היומית זה מתבטא בערך כך:
״שתי תיירות סטודנטיות מאנגליה הת לוננו
אתמול בערב במישטרת אשקלון על
אונס שנעשה בגופן על־ידי אלמונים.״

״תיירת מהולנד נאנסה אתמול בחוף
פלמחים.״

״גופתה של ז׳קלין סמית, התיירת שנעל מה
לפני שלושה שבועות, נמצאה ללא
רוח חיים. בגופה נתגלו סימני חבורות
והמישטרה חושדת שלפני מותה נאנסה ה צעירה
והוכתר, מכות רצח.״
האונס הפך לתופעה שכיחה ומאיימת
בישראל. העיתונות מדווחת על מקרי או נס,
במיוחד של תיירות, כמעט מדי יום
ביומו. ביום בו אין שוד בנקים — יש
אונס בכבישים.
לדבריהן של התיירות, במה שנוגע ל סכנה
בכבישים, אנו בהחלט עם יוצא
דופן.
על רחבת הדשא המטופח שבאכסניית
הנוער ברחוב בני־דן בתל־אביב, סיפרו
אומרת

ה 1711*1111 *1ו \ ן ך | 1ן ״ גייל וישינסקי, סטודנט למדעי החברה מניו־יורק,
מאשימה את הנהנים הישראלים בהצעות מגונות:

״לא רק שהציעו לי חשיש. היו נהגים ששמו עלי ידיים וניסו בכוח להתעסק איתי,״
אלה הן רק חלק מחוויותיה בכבישי ישראל. הסטודנטית שהגיעה לארץ כדי לתור אותה
לאורכה ולרוחבה, פוחדת כיוס לצאת לבדה אח פתח האכסניה .״אפשר לראות
מעט מאוד כאשר נוסעים באוטובוסים, אבל שם לפחות לא אונסים אותי!״

ג׳ייל

תל־אביב, בגיל ,52
מנהל מלון סמואל
בתל-אביב מאז פתיחתו ומראשי התאח דות
בתי-המלון, בנימין וייסברם ש עלה
לארץ ב־ 1933 מקניגספרג. משפחתו
הקימה את מלון גת־ רימון בתל־אביב ש היה
בית־המלון היצוגי של העיר בו התגוררו
אחרי הקמת המדינה השגרירים
הראשונים של ארצות־הברית וברית־המועצות.
לפני 10 שנים עבר לנהל את
מלון סמואל ממנו פרש לפני שבועיים
כדי לנהל את אחד המלונות החדישים
שנמצא בשלבי בנייה סופיים.
נפטר. בבריסל, בגיל ,73 מי ש היה
ראש־ממשלת בלגיה ומזכיר כללי
של נאט״ו, פוליאנרי ססאק שנולד ב בריסל,
החל ב־ 1925 בקאריירה מדינית
כמזכיר שר־העבודה הסוציאליסטי, נבחר
ב־ 1932 לבית הניבחרים וארבע שנים ל אחר
מכן מונה לשר-התיקשורת. כיהן
שלוש פעמים כראש ממשלת בלגיה ושש
פעמים כשר־החוץ. במלחמת העולם ה שנייה
נמנה עם חברי הממשלה הבלגית
שישבה אז בלונדון. היה ממייסדי השוק
האירופי המשותף ולאור התפקיד המרכזי
שמילא בגיבוש אירופה מאוחדת, הוצע
בשעתו לקרוא לשטח של שש המדינות
החברות באירגון: ספאקיסטן.

,ממשיכות!

״אני מכירה טרמפיסטיות שמחפשות את זה !״ מגלה לואן אלסה,
מורה מקנטקי, ארצות־הברית, שבאה לארץ.

נפטר עת בילה חופשה בעיירה
דויטשפיישטריץ, בגיל ,73 הפילוסוף ה-
מארכסיסטי האוסטרי ארנסט פישר
שהיה האידיאולוג של המפלגה הקומוניס טית
האוסטרית. לאחר הפלישה לצ׳כוס-
לובקיה ב־ ,1968 אותה גינה פישר וכינה
״סוציאליזם של טאנקים,״ הוא הוצא מ שורות
המפלגה הקומוניסטית.
נפטר. בעיר הנופש האוסטרית
שרונס, בגיל ,78 מייסדה ומנהיגה של ה תנועה
הפאן־אירופית, הרוזן ד״ר ריכרד
פון קודנהוב־קאלרגי, שהתפרסם ל ראשונה
ב־ 1923 עם הופעת סיפרו פאן־
אירופה, כעבור שנה ייסד בתב-עת שנשא
אותו שם שמטרתו הפצת רעיון ייסוד פדרציה
אירופית. ב־ 1938 עזב את אוסטריה
בגלל רדיפות הנאצים וב־ 1940 השתקע
בארצות־הברית שם מונה לפרצה להיס טוריה
באוניברסיטת ניריורק. ב1944-
הגיש למנהיגי מעצמות הברית — דוז-
וולט, סטאלין וצ׳רצ׳יל — תוכנית להק מת
ארצות-הברית של אירופה וב־1947
נתפנה מזכיר האיגוד הבין־פרלמנטדי האירופי.

סצוים!

,לינדה
טאלר
(מימין) ודבי מילר, שתיהן בנות 16 מניו־יורק,
מעיזות לתפוס טרמפ רק למרחקים
קצרים ורק בדרכים עירוניות.

ר ח 1 1ן 1ו ״ גייל וישנסקי (משמאל) וחברתה שילה רטנר מבתקף

לין הצליחו לעבור את כל הארץ בטרמפים, כולל חצי־

״ . 1 1/ 1ש 11
האי סיני. הן עמדו יחד בגבנרה נוכח כמה וכמה מעשי תקיפה של גברברי־ההגה הישראליים
,״הברנשיס כאן חולי־מין כולם. בכל אירנפה לא עברנו את מה שעבר עלינו בחורש.״

כר באירופה סיפרו לוו שישראל היא:

א 7ץ ד. או׳ 01

השבוע התיירות :״כבר באירופה הזהירו
אותנו מפני הסכנות שאורבות למטיילים
בישראל.״
גילתה פיארה אולמר בת ה* ,21 מאמש-
טרדאם, הולנד :״הנסיעה בטרמפים מקוב לת
זה שנים בכל ארצות אירופה, ואלפי
סטודנטים שחסכו פרוטה לפרוטה לנסי עות,
בוחרים לטייל בטרמפים, בגלל ה חסכון
שבדבר. באכסניות הנוער באירו פה
מחליפים תמיד חוויות, ונושאי השי חה
מתרכזים בדרך כלל במקומות הסיור
הרבים. בשנה האחרונה נוסף נושא חדש :
בישראל לא כדאי לנסוע בטרמפים כי
שם אונסים!״
מאליו מובן שהרבה מהנערות שהתכוונו
לבקר בישראל, גונדות את הרעיון.
״אני למשל, ממשיכה פיארה, שלא רציתי

לבטל את הנסיעה, באתי לישראל עם
חבר צמוד ואני לא זזה צעד אחד בלע דיו.״

טו משא
וחולצה פ תו ח ה
ך* יפדה גייל האמריקאית שבנסיעו־
^ תיה בישראל היא צמודה לחברתה,
שילה :״אפילו שאנחנו נוסעות בישתיים,
קרו לנו כבר מקרים משונים מאד. היה
לנו, למשל, מקרה עם שני ברנשים ישרא ליים
שהציעו לנו טרמפ מתל־אביב ל־באר־שבע,
ובדרך סטו פתאום מהכביש.
כל הטיעונים שלנו שלמיטב ידיעותינו
הכביש לבאר-שבע הוא כביש ראשי, לא

..גווע מאיטליה!״

מריאן ברונר בת ה־ 19 נזבריסל, בלגיה
ראתה גברברים באיטליה, ממנה הגיעה
לישראל ,״התנהגות כזאת אין אפילו שם.״

..כבו באיוופה!״

פיארה אולמר המסיירת בארץ עס חבר,
שמעה על הנעשה בארץ בהיותה בסיורים
באירופה .״אמרו לנו שמשוגע מי
שנוסע בישראל בטרמפים,״ היא סיפרה.

.דק עם חבו!

קטי ראיס בת ה־( 18 קיצונית משמאל) ,בוגרת תיכון
מאמשטרדאס, שמעה על הסכנות בכבישי ישראל עוד
בהולנד. לכן ציידה את עצמה מראש בחבר צמוד (קיצוני מימין) האנס ראוטונבאך, ויחד
הס תופשים טרמפים ללא כל בעיות. באמצע פריץ פרשטרדה, המטייל אף הוא עם חברה.
עזרו. הם עשו הקפות בתוך דרכים עקלק לות,
שלחו ידיים לרגליים שלנו, הכניסו
לנו פחד ללב. התחלנו לצעוק שיורידו
אותנו ושילה החזיקה בידיה את מזוודתה
כמיתרס בפני התקפה. בסופו של דבר
הגענו לאיזה קיוסק בדרך לא דרך, קפצנו
מהמכונית וויתרנו על הטובות.״
מוסיפה חברתה שילה בת העשרים מ־ברוקלין
:״כנראה שאותם בחורים לא
הכירו בעצמם את הסביבה אחרת היו יוד עים
שהיא לא כל כך שוממת, ולכן ניצל נו.
המצחיק הוא שהמקרה הבא, דווקא עם
זקן שהיה לפחות בן .60 הוא אמנם לא
התקיף אותנו, אך בכל הזדמנות שלח
ידיים ובחיוך של סבא טוב הציע לנו ל לון
אצלו ולשכב איתו.״
מריאן סונברגן משוויצריה, עובדת בית-
מרקחת במקצוע, תפסה שיטה משלה :
״אני בוחנת טוב טוב את הפנים של ה נהג
לפני שאני לוקחת טרמפ איתו. מהסיפורים
שהגיעו אלי באירופה אני כבר
יודעת מי הטיפוסים המסוכנים בישראל
ומי לא. בחורים צעירים כהים, הם כנראה
בעלי הכוונות הרעות. סימן נוסף הוא ה אוטו
והלבוש: אוטו ישן, משאית או
טנדר — לא טובים לטרמפ. בחור עם
חולצה פתוחה, גם הוא מסוכן. אני נוסעת
רק עם מכוניות נקיות וחדשות ובוחרת
בנהגים מגולחים למשעי ולבושים ללא
רבב.״

..וק באוטובוס!״
קריסטינה אולסון, מורה בת 28 מהולנד
אינה מסתכנת. מטיילת רק באוטובוסים.

פרצופים
מ ב הילי ם
ינהה ט,לר ודבי מילר בנות השש־עשרה,
החליטו לא להעמיד עצמן

בפני סכנות, ונוטעות בטרמפים רק למרח קים
קצרים, בתוך יישובים. קריססינה אול־טון
בת ה־ ,28 ויתרה בכלל על הטרמפים
ונוסעת רק באוטובוס .״למה להסתבך אם
אפשר להינות מהארץ היפה?״ היא שוא לת
,״נכון שאני רואה אולי פחות מאלה
שנוסעים בטרמפים- ,כי אין לי את האפש רות
הכספית לנסוע לכל מקום, אך לפחות
איני נתקלת בפרצופים מבהילים והנסי עה
עוברת בנחת.״
גם קטי ראיס בת השמונה־עשרה מ הולנד,
מונעת מעצמה בעיות :״באתי ארצה
עם החבר שלי, הנס ראוטונבאך, ואנח נו
נוסעים באוטובוס. שמעתי על כל כך
הרבה בעיות שקורות בישראל לטרמפיסט-
יות, אין לי שום רצון להתנסות בחוויית
אונס.״
מכל העניין יוצאים נשכרים דווקא ה
תיירים
הנהגים שבהגיעם לישראל, מוצ אים
להם. מיד חברות. סיפרו האחים התאומים
פרנסואה ואלן מונטיין מצרפת:
״יצאנו מצרפת עם אוטו ותמיד אספנו
טרמפיסטיות בדרך. בישראל, כשהגענו ל אכסניה
עם האוטו שלנו, הוצפנו מיד בהצעות
חברות מעשרות תיירות שמחפשות
רכב וחברה לנסיעה.״
מ הי מנ ה

ל אונ ס
* שנן גם הטוענות שהתיירות הן המחפשות
אחר הגברים. אמרה לואן אלסה,
מורה מקנטקי, ארצות־הברית :״אני מכירה
לפחות בחורה אחת ששום סיפור מבהיל
לא ירתיע אותה מנסיעה בטרמפים! ל בחורים
הישראליים יצא בעולם שם של
גברים לענין והיא מאלה שמחפשות את
הסיכון.״
כל התיירות באכסניה שישמעו את גירס־תה
של ליואן, התנגדו לה בחריפות :״זד,
לא נכון, יש אולי בודדות כאלה — אך
הנהגים הישראלים הם משוגעים. הם חוש בים
שכל טרמפיסטית מזמינה לעצמה או נס.״

מריאן
סונברגן,
מוכנה להישאר
שלא לצאת לבד לכבישים. אנדרו שולטן מימינה, סטודנט
מאוניברסיטת ניו־יורק, טוען כי הוא מתבייש בהתנהגותם של

,הסיפוויס מפחידים!

שוויצרית בת ,21
באכסניה ובלבד
יהודי למוסיקה
אחיו הישראליים.

11פ

איפה אתה, שירוני? קבצני ודא ממתינים דר בנד קרן־רחוב!

העיוור

בתחתיות כיכר־המושבות
בתל־אביב, על מדריגות
המעבר התת־קרקעי יושב עיוור זה ומקבץ
נדבות לתוך קופסת שימורים ריקה.

הנביא

בעל השיא התל־אביבי ל־רונדלים
בדיזנגוף. פיו מלא
כל העת במילמול חסר פשר ואת נדבותיו
הוא מקבץ בדיוק בשביל כוסית קוניאק.

״לאקרדה״,
״הנביא״,
ראק״,
ץ ספירי גונזאלם״ ,״יהודית המשמ עת...״

שמות ׳סרטים. גם לא שירים או
ספרים- .מאחורי כל כינוי מיסתתד שם
שנשכח זה מכבר, או לא נודע מעולם.
מאחורי כל שם — קבצן.
אלה הם חלק מן העוזרים, פיסחים, חד שים,
אילמים הממלאים את רחובות תל־אביב
ושזורים בנוף הילדות של כל
דנ׳לה שסירב לאכול את הבננ׳לה.
כן, פעם קבצן היה עני שמקבל גרוש
פה, מיל שם. הוא שימש, יחד עם שוטר
עברי, כמדרבן תאבון קלאסי לזאטוטי ה עיר
.״אם לא תגמור את הדייסה תבוא
לאקרדה ותיקח אותך לאקרדה מעולם
לא באה, אבל דנ׳לה את הדייסה גמר.
אחר כך בא דוקטור ספוק והרס במחי
ספר אחד את מה שדורות של אמהות
בנו. ומאז הקבצנים אינם עניים יותר.

פרקלי טים; שודדי־בנ
קי ם וקבצנים
י 1החייט

״פילוסוף״ כפי שהוא מכונה על־ידי חולפי האלנבי.
למעלה מעשר שנים שרועה כבר הדמות הזו על

מידרכות רחוב הקבצנים של תל־אביב. הוא גורר את בית־מלאכתו
בו הוא תופר לעצמו בגדים חדשים ומתקן את נעליו.

ך* ,מדינרדישראל עושים כסף: פרק־ליט,
שודד־בנקים ו ...קבצן. הראשון,
כי אחרי שמס־הכנסה נושך את חלקו ב טרף
נותר עדיין הרבה ממה לחיות. השני
משום שיש בארץ מחסור בשוטרים עב ריים
והשלישי — משום שצבאו המיוחד
של שילוני מתעלם מהם.
ובעצם למה?
ריבקה. מקום תעסוקה: אלנבי פינת
לילינבלום, רחוב הדולר השחור. מיק־צוע:
קבצנות, זימרת נכאים, הגדת עתי דות
לעת מצוא. מחזור יומי ברונטו (ברו־טו־נטו)
100 :ל״י( .מאה לירות ישראל יות
ליום ).זאת בלי עבודה מהצד, ללא

זממיו .1 3

המוזיקאנט

לפי שמו היה יכול להיות בנקל
יוצא להקה צבאית: אפי אפ־רוני.
ואמנם יש לו לאפי עבר בלהקות ...מועדוני־לילה.
״עד שנכנסתי בחובות ויצאתי לרחוב,״ הוא אומר.

^1 07111ל ל כשנותנים לעני זה נדבה זוכים לתמורה
י 1מלאה עבור הכסף. הוא פוצח מייד בשרשרת יי ארוכה של ברכות ואיחולים הכוללת את הנדבן, ביתו ובני־מישפחתו
עד שילשים ועד ריבעים, לשמחתו הרבה של התורם.

י 7ל ¥111ל הזוג המוזר, יצחק עדני
י י 1״ י אברהם גרשון. השניים
חיים יחד בחדר קטן, אברהם הצעיר מבשל ויצחק
אוכל. להבדיל מקבצנים רבים, הזוג הזה נקי.

אך גם בין הקבצנים יש עדיין אידיאליסטים.
הנביא,
הטיפוס מגודל הזקן, אשר
מחזיק בשיא תל־אביב לרונדלים יומיים
בדיזנגוף, לא יקח לעולם יותר ממה ש מגיע

אחת לשעה בערך, עורך הנביא סי-
בוב־מעות בין מישתכני כסיוז, לב־אביב
או פינתי. אוסף מכל הבא ליד, סופר מדי
פעם את המיצבור ובשלב מסויים ׳מדהים
את בעל הצדקה האחרון בכסה פרוטות
עודף שהוא מחזיר לו.

איפ ה
מדינ תהסעד!
^ ע ת הוא ניגש עם הסכום המנוי
^ לאיש שמאחורי הדלפק, ממלמל מש הו
חסר־שחר, ומקבל בתמורה מורגלת

כוסית קוניאק. גומע וחוזר לדיזנגוף עד
לסיבוב הבא.
אבל נביאים יש מעט. עם ישראל רחום
וחנון והרבה יודעים זאת.
מפעם לפעם הם מגיעים לכותרות ה עיתונים
בנוסח הקבוע של :״נתגלה או צר
של אלפי לירות במיזרונו של קבצן
שמת.״ או :״עני התלונן במישטרה כי
נגנבו ממנו אלפי לירות שהסתיר מתחת
לאריח בדירתו.״
רובם מוכי גורל, אנשים אשר לא יצלחו
עוד לשום מלאכה. זקנים, מטורפים או
בעלי*מום. אך ישראל הרי מכנה את
עצמה סדינת־סעד.
האם אין מקוטם של כל אלה במוסד
נאות? האם הופך נופה העגום של תל-
אביב להיות ציורי יותר עם כל אותן
דמויות חושפות־מום וחסרות־אונים ה־סרוחות
על מדרגותיה ו

העובי

איש התחנה־המרכזית בתל־אביב. איסמאיל זאכה אשר גורש מביתו
ביפו על־ידי אחיו משוס שבגלל מומו לא יכול היה לפרנס את
המשפחה. מאז 1951 יושב הוא בתחנה ושב בערב עם פדיונו לחורבה עזובה בשפת־הים.
שעות נוספות ובנוחיות מירבית על ספסל־ציבורי.
ריבקה
היא הדמות הרחבת, בעלת פני
הפימה הבודהיסטיים, הידועה לכל כספי־די
גונזאלס. זאת בגלל הלהיט שהצטנן,
אותו היא מייללת בקביעות.
ספידי אינה שרה בעד פחות ׳מלידה.
עתידות היא מגלה רק בעד חמש. במקום
הסברים ספיריים נוסח אינפלאציה דוהרת,
היא מפטירה קצרות :״מה זה לירה
היום?״
באמת מה?

אז; כ ש הלייו ת
היו כחולות

<6וויה מ רג ש ת מצפה לזה המעניק
| | לקבצן ימינו את מטבע הנדבה המקורי:
גרוש (אגורה בעברית).
קבצן מנומס, פשוט יחזיר את השחוקה
בלוויית תודה עסיסית. סעדיה העיוור,
איש המדרגות־הנעות בתחתיות האלנבי,
ימשש את המטבע, יזהה אותה, ואז אוי
לאוזניו של הנדבן צמוק־הלב.

בחרפות וגידופים, לעתים בציפורניים
שלופות, יסתער האביון בעל ההכרה על
עושה הצדקה, וילווהו למנוחת־עולמים
לא־שלווה בקבר־אחים עם איימו יולדתו
ושאר השותפים בפשע הבאתו לעולם.
כי זאת לדעת: סעדיה לא מכיר ב מטבעות
שמנפק בנק־ישראל בערך נקוב
שמתחת לעשר אגורות. בכלל היה מעדיף
לתת עודף קל ממרשירש טרי .״אח ...פעם,
כשהיו הלירות האלה, הכחולות מנייר...״
סעדיה, שלא כגונזאלס, שומר על מתח
רווחיו בסוד.
אך עיקוב של שעה קלה אחרי ה־מישתלשל
ונכנס לכפו הפעורה, הע לה
את המספרים הבאים: שלוש מטבעות
של לירה, שמונה של חצי לירה 24 ,
מטבעות של עשר אגורות 16 ,של חמש
ואף אגורה אחת!
זמן הפידיון — כ־ 45 דקות.
המעבר התת־קרקעי של אלנבי הינו
מקום הסואן בקביעות. למעלה מ־ 10ל״י
לשעה הן למעלה מ־ 50ל״י ליום, הן למע לה
מ־ 1250ל״י לחודש, ללא שבתות,
ללא חגים, הכל חופשי ממס.

השדה החדש

יצחק ברוקש הביא את מיקצועו לישראל מקובה. כשהת־ —
יישב לראשונה באלנבי, הגיעו אליו נציגים של ״איגוד 0
הקבצנים״ ,חבורה מיסתורית שטענה לחזקה על המקום. רק לאחר שנאות יצחק להשליש ^
לידם סכום קבוע מפדיונו החודשי הסכימו הללו לאפשר המשך ישיבתו במקום¥ .
׳1 1 1 3 1

ה תיא טרון ה ק טן מציג

דליה פרידלנדויזנמו 1),אב רווח>,1ל!״מ<1

נוח חוש

כתב וביים: יואל זילברג

מודיעה כי כיום א 13.7.72 ,יתקיים מפגש כהשתתפות

עפ־י •.חמור

חברי מרכז התנועה
על הנושא ״בעיות הדימוקרטיה הישראלית״

חולון — ארמון, יום ד׳
9.8ב־.9.00
בודים — עצמאות, יום ד׳׳
10.8ב־.9.00
גבעתיים — הדר, יום ו׳
11.8ב־.9.00
תל־יאכיב — בית־ארלוזורוב,
מוצ״ש 12.8ב־ 7.45 וב־.9.45
תל־אכיכ -בית־ארלוזורוב,
יום ב׳ 14.8ב־.8.30
עכו — גן־עדן, יום ג׳ 15.8
ב־.8.30
תל־אכיב — בית־ארלוזורוב,
יום ד׳ 16.8ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״ ו־
״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
הפצה ראשית:
״לאן״ טלפון .231655

(שיטת הבחירות, חופש עתונות וכד׳).
המפגש יתקיים על הדשא ב״בית־רוטשילד״ על הכרמל
בשעה . 8.30
נוער, צעירים וצעירים ברוחם
מוזמנים לבוא, לשמוע ולהתווכח.
פרטים נוספים בימים ד׳—ח׳—ו׳ בין 6.00—4.00 אחה״צ בטלפון )04(87769

תנועת העולם הזה ־־ כח חדש מודיעה, כי המחנה באכזיב
שאמור חיה להתקיים בתאריכים , 24—27.8.1972 מבוטל
מסיבות שאינן תלויות בנו, ועם הקוראים שהיה ברצונם
להשתתף, הסליחה.

מפיק• :צחק בן־דקים(זי 11ט ד244044

ונעו לחופש
מבצע! מצלמות נוער בזול!
מבצע ! פילמים עם מתנות.
לתחילת חופשת הקיץ מצלמות
מתוצרת אגפא, סקורה וקוניקה
במחירים זולים — מחירי מבצע !
צלומי פספורט בין־רגע!
גלויות ( 40 )9/13 אגורות בלבד !

מטעני חבילות דו א ר
בבל שעות היממה

מכל מקום לכל מקום

טלפונים 58851 — 54713

פ 1ט - 1ברנר
חיפה,דחוב החלוק 31

פועל 24 שעות בי ממה

* ס לו! < ולנבי 1 1 3
למכונות נביקה. טלזיזיותמזגני-אויר, מקררים ומוצר• בית חשמליים
דה׳ אלנבי ג 11 תל־אניב. טל 615902, 611966 .

,ין ר,

׳4 1 3

הכילות כריאות

הובלות בכל ימות השנה

(המשך מעמוד )29
עיים ימים כדי להגיע, אין הסיפור הבא
מדהים במיוחד.
בראשית דצמבר 71׳ ,נשלחו לרחל קו־מר
שתי הבילות מסינגפור. רחל, שידעה
על מישלוח החבילות, אך ידעה לא פחות
על צבי־התקשורת הישראלי, המתינה בסבלנות
ארבעה חודשים.
לבסוף פקעה סבלנותה והיא פנתה באמצעות
קרוב־מישפחה, יהונתן ספרדי, להנהלת
דואר־חבילות בתל-אביב, בדי לברר
מדוע בוששו פעמי החבילות להישמע.
התשובה לה זכה ספרדי היתד. קצרה
ועניינית :״כנראה שגנבו את החבילות
עוד בסינגפור.״
יהודי אחר היה מקבל את דבר הרשות
ומצפה לחבילות מוצלחות יותר.

בוטיק השקרים

חטיבת חיפה והצפון

במדינה

ושלמות. לא

ספרדי. הקרוב הפעלתן הריץ מייד מכתב
לחברה ממנה נשלחו החבילות בסינגפור
הרחוקה. לאחר שישה ימים קיבל תשובה
בה נאמר כי החבילות אכן נשלחו לארץ
ויצאו בשלום את סינגפור. ליתר חיזוק
הוסיפה החברה מסמכי־דואר מסינגפור,
המעידים בי החבילות עזבו את מדינתם
בריאות ושלמות.
שוב שינס ספרדי מותן, נכנס להנהלת
דואר־חבילות ברחוב יהודה־הלוי ושטח
לפני הממונים את ערימת מיסמכיו. אבל
נחוץ משהו יותר רציני ממיסמכים בדי
לשנות גירסה־דוורית :״החבילות האלה
נגנבו,״ שנו האחראים ,״ואם לא בסינג פור,
אז בטח ברומא.״
למה רומאן בי החבילות היו חייבות
בדרכן לישראל לעבור דרך ארץ הספגטי.
על אף הידיעה המוקדמת כי אין בעולם
גנבים מוכשרים מסחבני איטליה, הטריח
ספרדי את עצמו וכתב גם לשם. כעבור
10 ימים קיבל תשובה מוסמכת גם מ איטליה,
לפיה הצליחו החבילות לצאת
אפילו מרומא בחתיכה אחת.
איפה דואר־חכירותז עם הערימה
המתוגברת נע ספרדי ליהודה־הלוי. הפעם
עוררה כמות המיסמכים יראת !כבוד .״יכול
להיות שהחבילות נשלחו לבדיקה אם אין
בתוכן פצצות,״ אמרו האחראים ,״תראה,
זה לוקח קצת זמן.״
ספרדי הפגין אומץ לב נדיב באומרו כי
הוא מוכן להסתכן ולפתוח את החבילות
במו ידיו. בשלב זד. ביקשו ממנו לפנות
אישית למנהל הדואר־המדכזי בתל־אביב,
בנימין רוהלד.
ספרדי פנה במיכתב. כעבור 22 יום
(תל־אביב או לא תל־אביב!) נענה כי
שתי החבילות של רחל קוימר נשלחו ל כתובתה,
אך היות ואיש לא בא לבקשן
הן הוחזרו לסינגפור.
בשלב זה לא יכול היה ספרדי להתאפק
עוד ושלח מיכתב גינוי הריף לרוהלד
המנהל.
תשובת רוהלד במיכתב :״היה עליך
לפנות אלינו ישירות ולא אל כל מיני
גורמים שאין להם כל ידיעה בעניין
חבילות מחוץ־לארץ.״
כעת תמה ספרדי :״אז בשביל מה קור אים
לבניין ברחוב יהודה־הלוי: הנהלת
דואר־חבילות, אם דואר חבילות נמצא
בלישכתו של האדון בנימין רוהלד?״

חקלאות
מלחמתא חי ם כ אווי ר

,א ס׳ ס די , 7( 0׳)י/ין רר׳ג/

1X1 )10 ^ 11

\א>׳0 ׳) 7סו
? ) 6ון

(</ו/רי 1י 7

א 11 7>4ס! י. 7( 11/

/׳ 7ץ 1י?׳}ך׳0ן׳

\1א6או/

אכ $ 4ף ך 7>\7

פעם היו משתמשים בדחלילים. היו מצי בים
דחליל בערוגת הגינה וכל הציפרים
היו נבהלות מגולם הקש ומרקיעות שחקים.
עד שלמדו בעלי הכנף את הפטנט, ומאז
אפשר היה לראות ציפרים דתות בין ערו־גד.
אחת לשנייה על זרועותיו הפרושות
של המפחיד הנורא. כעת התחכמו החק לאים
וגילו אפשרות חדשה.
באיזור שדה־בוקר, כידוע היטב לחובבי
הצייד, מצוייר. כמות עצומה של חוגלות.
עופות אלד. גורמות לנזקים עצומים בשדות
הקיבוץ ובמטעיו. השנה נעיד באיזור ני סוי
מטעם רשות שמורות הטבע, לדילול
אוכלוסיית החוגלות. במקום פוזרו חומרי
הרדמה בריכוז נמוך כדי לא לקטול את
החוגלות. אך החוגלות שאכלו מן החומר
לא נרדמו אפילו, ורק איבדו את כושרן
לעוף, שגם בלאו הכי הוא מוגבל למדי.
כמקור וכנפש. התוצאה היתה שעור כים
אשר הבחינו בחוגלות המקורקעות,
ירדו עליהן ועשו בהן שמות. כעת נל מדים
ליקחי הניסוי כדי לקבוע שיטה אחי דה
לפיד. ניתן יהיה להשתמש בעורבים,
שהורגלו לעוף מסויים, כמבריחי עופות
מזיקים משטחים מעובדים.

^ 0זעקי ארץ אהובה
(המשך מעמוד )7
מאשר הגירסה השלישית, זו ששמענו מפי
איש ארץ־ישראל־השלמה: חזרנו לבית
שלנו. יש לנו קושאן של הקדוש־ברוך־הוא
(אולי אין אלוהים בשמיים, אבל הקושאן
הוא אמיתי!) .חזרנו ותפסנו את ביתנו.
אלה שגרו בו — יש להם הרבה בתים
אחרים. אין מה לרחם עליהם.

לחוסיין אין כית אחר. לעמו של
חוסיין אין כית אחר.
ערבי עיראקי רחוק מחוסיין כשם שיהודי
ארגנטיני רחוק משבט.

אכל חוסיין ושבט נשארים עומדים
זה מול זה: עקשנים; ,חושי־החלטה.
יצחק וישמעאל.
אפשר לומר: צדק מול צדק. והצדק הוא
תמיד מוחלט. אין צדק יחסי. אין מישקל
סגולי שונה לצדקים שונים.

אכל מי שמתכחש לצדק של הזולת,
עושה אי־צדק. לכן אין זה רק
מיקרה של צדק מול צדק. זהו נם
מיקרה של אי-צדק מול אי-צדק.

קול ומי אחינו
מוח האנושי -לפחות של בן תר ו
1בות המערב — אינו משלים עם מצב
שאין לו מוצא. כשהוא נתקל בבעייה ללא
מוצא, הוא מתמרד ותובע פיתרון.
האם יש פיתרון?

יש אומרים: אין צורר כפיתרון.
יש לנו כוח. מי שיש לו כוח, אינו
זקוק לפיתרונות.
זוהי, בפשטות, אחרי קילוף כל קלי
״הזמן,
המרפא הגדול״ ,כדברי שקספיר,
יכול לפעול גם בכיוון ההפוך. נכדו של
שבט, ובנו של חוסיין, אינם יותר סלחניים.
בני מחנות־הפליטים יונקים את תחושת-
העוול עם חלב אימם, ומעשיהם של משה
דיין וחבריו מגבירים את התחושה מדי יום.
בירעם. איקרית. רפיח. עקרבה.
נכדו של שבט אדיש לבעייה הערבית
הרבה יותר מסבו. בני דורו של שבט הביטו
בבעייה מבעד לכוונת הרובה. בני דור
הנכדים מביטים בה מבעד לכוונת ההפצצה
של מטום־פאנטום.
אין מרפא אוטומטי. ואין הזמן עושה את
שלו. ואין התהום מצטמצמת.

קול דמי אחינו צועקים אלינו
מן האדמה• דם כניו של שכט. דם
כניו שד חוסיין. דם אחינו שייהרגו
כמילחמה הכאה.

..סלאנד ו..צול 1ד
^ ערכים מכדילים בין ״סלאם״,
1 1שהוא שלום, ובין ״צולח״ ,שפירושו
השלמה הדדית.

השלום הוא עניין של אינטרסים.
ההשלמה היא עניין של רגשות.
אפשר לחיות בשלום תוך שינאה הדדית
— והעולם מלא דוגמאות. ההשלמה היא
דבר עמוק הרבה יותר. הטכס מחייב את
המשלימים לשבת יחד, לאכול יחד, להפוך
מאוייבים לידידים.
חוסיין, החדור מסורת זו, ושהוא הרבה
יותר מעמיק מכפי שנראה במבט השיטחי,
ביטא הבדל זה כאשר אמר למראיין:
בענייני השלום פנו נא אל הנכבדים. קאדי
טוקאן משכם או מוסד! נאצר מאל־בירה
(שניהם אישים נהדרים, שמתו בינתיים).
והוא יכול היה להוסיף: אבל בענייני ההש למה
תצטרכו לפנות אלי.
ההבדל בלט מאוד בוויכוח היהודי. מאיר
פעיל, איש מעשי ופרגמטי, דיבר על שלום
פוליטי, על פיתרון הבעיות, על מדינה
פלסטינית בצד מדינת ישראל. יזהר סמי־לנסקי,
שאינו איש פרגמטי כלל, חשף
לשנייה את עומק הרבדים המוסריים והריג־שיים
הנוגעים להשלמה.

אדה הם שני מישורים שונים.
שניהם חשוכים, והאחד משפיע על
דדטני. השלום יכשיר לככות להשלמה.
רק ההשלמה תיתן תשתית
מוצקת לשלום.

בו1״ה פוליטית
^ נוואר אל־סאדאת מדבר על שלום —
שלום שלם ,״חוץ מהחלפת שגרירים״.
פיתרון הבעיות. קביעת הגבולות. סידורי
הביטחון.
הכל. חוץ מהשגרירים.

מדוע לא שגרירים ץ יען כי השגרירים,
הנוכחות הגופנית איש כמחנה
רעהו — הם עניין שד צולח,
שד השדמה.
פות הצביעות, הגישה של אנשי ארץ־יש־ראל
השלמה.

יש אומרים: אין פיתרון. לכן
עלינו לטמון -על הכוח. אין כדירה.
זוהי גירסתו של איש, שנסע פעמים
רבות באוטובוס של שבט, ששיריו של
שבט מרחפים על עולם ילדותו. משה דיין
מבוגר בשבע שנים מבנו בכורו של שבט,
שנפל. וגם אחיו של דיין, זוהר, נפל באו תה
מילחמה. באחד מרגעי־האמת הנדירים
שלו, על קבר רועי רוטברג, ביום הולדתו
ה־ 41 של דיין ב״ , 1956 אמר :

״...מה לנו כי נטען על שינאתס אלינו?...
(הס) יושבים במחנות הפליטים ...ולמול עיניהם
אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה
והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם ...דור
התנחלות אנו, ובלי כובע־הפלדה ולוע
התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית...
זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו — להיות
נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים — או
כי תישמט החרב מאגרופנו, וייכרתו חיינו-.

גזירת דורנו ז וכי מי אומר שזה
ישתנה כדור הכא ץ (והרי מאז
( 1951 ככר חלפו מחצית ימיו שד
דור !).
ה 11ולת

גזה 1811

(להבדיל: חתימת הסכם־השילומים עם
גרמניה היה ״שלום״ .ה״שלום״ הכשיר את
הקרקע הריגשית ל״השלמה״ .הופעת השג ריר
הגרמני בארצנו היתד .״השלמה״).
אנחנו צריכים להשיג שלום. סלאם. זוהי
בעייה פוליטית, והדבר ניתן כיום להשגה.
דרושה רק תחושה פוליטית ותבונה
שיכלית.

אכל אנחנו צריכים להשיג גם
השדמה, צולח. זה הרכה יותר
קשה. ולכד דרושה תחושה מוסרית
וחוכמת הלכ.
החזרת בני בירעם ואיקרית לכפריהם
ההרוסים יכלה להיות הזדמנות נהדרת
להתחלת תהליך של צולח. היא הוחמצה
על־ידי ממשלה שאינה רוצה בשלום בתנאים
שבהם ניתן להשיגו, ושאינה יודעת
כלל צולח מהו.

אכל לא רק המעשים והמחדלים
שד הממשלה קוכעים. אמנם, רק
ממשלה יכולה לעשות סלאם. אכל
כל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו
למען הצולח.
ככירעם• כאיקרית. וקודם כל ב
ליכנו שלנו.

מאוזן :
)1מוזר )5 .אמרגן בחדשות )9 .מין
דיו )10 .נחש חונק שמוצאו דרום אמריקה
)11 .אחד המזלות )12 .סוללה.
)14 סוד )15 .עמק )16 .בעזרתו נקים לנו
גזע, אליבא ד׳בית״ר )17 .מיניסטר)19 .
אפום יווני קדום )23 .מנעול )26 .מפלגה.
)27 משקה פופולרי )28 .שדכנית גיבו רת
מחזמר שהוצג בארץ )30 .נהר ב רוסיה•
)32 מיתר בגוף החי )34 .כלי
נשק )35 .מה שנשאר ביד אחרי שספיר
גובה את חלקו )36 .כינוי לאדם שבידו
נותר רק 35 מאוזן )38 .חברת נפט אמ ריקאית
)39 .עיר בצרפת )40 .שאינו
צלול )41 .כלי הנשק שהפיל את חומת
יריחו )42 .ממרכיבי אישיותו של האדם.
)44 פרשן צבאי שהורשע בעבירות בט-
חוניות )46 .תו נגינה )47 .מלך יהודה.
)49 לא חיובי )51 .ממלכה קדומה בדרום
עבר הירדן )53 .פרסונה נון גראטה ש שמי
ירד מעמודי החדשות, למרות שהוא
עדין בארץ )55 .עיר בהודו )56 .בין
שתי נקודות עובר רק אחד כזה, בתנאי
שהוא ישר )57 .אצל האצילים הוא כחול.
)59 צר )60 .היאחזות חדשה בגולן)62 .
גי ש א ) 64 .מ אבני הרייחים )65 .לא כדאי
לפתוח לו פה )66 .בן צאן )67 .מין כלב.
)69 אציל )70 .זוהר )71 .ההר ממנו הש
קיף
משה לעבר הארץ )72 .בו עסקה
מאטה הארי )73 .אלילה כנענית.

מאונן: -
)1בננה )2 .בד יקר קדום )3 .חוזה.
: )4מפני )5 .מנה אחרונה פופולרית)6 .
אשרה )7 .מצבה )8 .את האתונות שלו
חיפש שאול )9 .תפקיד ציבורי ברומא
הרפובליקאית )13 .רישליה היה כזה)18 .
ארגון פרה־ציוני שממנו צמח גל העליה
הראשון לא״י )20 .קלם )21 .שיח קוצני.
)22 שיטה )24 .משפחת נדבנים יהודית.
)25 מועד )28 .חי במים )29 .יו״ר החברה
העברית לידע עם לפני קום המדינה)31 .
מומחה ליחסי ישראל-ערב, יליד חיפה
)33 . 1921 נמצא )34 .התנצחות, פרשנות
מחוכמת )37 .יודע את קונהו )38 .גזל.
)42 שליש הלילה )43 .מה שעולים חד שים
מקבלים בתנאים מעוררי קינאה)45 .
חודש עברי )47 .קטסטרופה )48 .אביר
אנגלי ביפי ריצ׳ארד לב הארי, גיבור
רומן ידוע מאת וולטר סקוט )50 .סוג
אדמה )51 .אות באלפבית )52 .שם שכיח
לדובי צעצוע )54 .מילת בקשה )56 .נפח.
)58 גואל )60 .עתה )61 .כינוי לרכוש
הערבי שבעליו ברחו במלחמת תש״ח.
)63 המחרתיים של אתמול )66 .היום ה שביעי
)68 .מתנה )71 .אבי מצביא שאול.

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

סבן־ טלי ת מציגים:

סי נויי ו
גחלים()9
1110 11

בליווי תז מו ר תו של בריאן בנט
מ ״ ה צלליו ת״
שלישיית הבונז
רוי יאנג — זמר נ שמה אנגלי
שלישיית הצ׳רצ׳לים
מנחה: רני לי טני
4הופ עו ת בלבד בי שראל

יום רביעי 16.8ב־8.30
* מקהל גלבוע ע״י מעיין חרוד
יום חמישי 17.8ב־8.30
* ירושלים ״בנייני האומה״
יום ששי 18.8בחצות
* חיפה ״בית צ׳רצ׳יל, הטכניון
קליף ריצ׳ארד ותזמורתו בלבד

* תל״אביב

״היכל הספורט״
מוצאי שבת 19.8ב־8.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,טלפון ,223663ב״לאן״ וביתר המשרדים
בתל־אביב והסביבה. לקבוצות וארגונים טל_ .248824 .
בירושלים — ״בהנא״ ו״לאן הערב״ — טל 222831 .
בחיפה — באגודת הסטודנטים ובכל משרדי הכרטיסים בעיר.
למקהל גלבוע כרטיסים בקופות כרטיס: טבריה, עפולה, נצרת,
בית־שאן ובערב המופע בקופת האמפיתיאטרון מקהל גלבוע.

לתושבי יפו_תל־אביב
יפו ״אלהמברה״ ,במוצ״ש 12.8ב־9.45—7.45
כרט ים י : 3
תל־אביב — ״לאן״ .יפו — ״גוטווין״ .בת־ים — ״היוזם״.
סימנים צירופים אפשריים
סימנים

1ו תו) *(
צירופים אפשריים

1טנ!סים§
טיט תרים

סימנים

צירופים אפשריים
פרטים בכל תחנות האיסוף של

ז״ א 8

המועמדות הסוניות
עם כולם ביום ששי ליד השולחן, שומעת
קידוש ואוכלת חלה, ביום־כיפור צמד״ ב פסח
רק ירקות תאכל ובתשעה באב, יום
החורבן, בשר לא יבוא לא פיה.
כך שכל הסיכויים שיום אחד איזה מאושר
יוכל לפזם בערב־שבת בשובו מבית-
הכנסת :״אשת חיל מי ימצא...״

מגועס

** י שחושב שיש לה רק עיני שקד
מקסימות וחיוך משגע, מבצע את
טעות חייו. ליפה היפה הזו יש גם כוח
רצון לא נורמאלי.
עם חיטובים כמו שלה, היא מכריחה
את עצמה ללעוס רק מלפפון עצוב אחד
ליום. בגלל שנדמה לה משום מה, שהיא סו בלת
מקילוגרמים עודפים טרם־תחרות.
לא עוזר החבר (קנאי לאללה ) שמנסה
לדחוף לה כל ערב סטייק דשן. יפה בן
מוהר רוצה רק מלפפון, ולא יעזור כלום.
מלבדה מלאה דירת השניים וחצי של
מישפחתה ביפו, בעוד חמישה צאצאים.
בין בלש טוב לשיזוף בריא מוצאת
היפה גם זמן לעזור בעבודת־הבית.
בכלל, יפה׳לה ילדה טובה. לא חוזרת
מאוחר בלילה הביתה, לא מעשנת על יד
האבא שלה כי ״יש לי כבוד אליו,״ יושבת

1 1 ״1 :1ל
111/11
זכיתי בגלל
גס היא כי

אז עם פנים כאלה פלא שקראו לה יפה? ״כבר שנולדתי
ך 1 1 1 :ן ר
הייתי הכי יפה בבית,״ מסבירה יפה ,״אבל אף פעם לא
11 -1 11
זה לזכויות יתר, כי בלאו הכי נתנו לי תמיד הכל.״ כמו כל יפה יודעת
הדרך אל הזוהר עוברת דרך בית־החרושת לתמרוקים של הלנה רובינשטיין.

הדשא הקצוץ אוהב את חמוקיה העדינים של

יוי יי * היפה, ומה הפלא? גם רעננות, גס נעורים וגס
הכל בעיסקת חבילה אחת. מה שהדשא אינו יודע הוא מציאותו של

ן אורך 168 :סנימט־יי!
ריס אחד יותר
מקסים מהשני מדגימה יפה
מעל סנדלי־פלטפורמה. האם
לה יהיה הפרם של חברת טיסו?

חבר ״קנאי לאללה !״ שנה וחצי צמודה יפה אל חברה והלה לא עייף עדיין מלהצהיר :
״תהיי יפה כמה שתרצי, אבל תהיי יפה רק בשבילי.״ על צייקנות שכזו אמרו חז״ל:
״עכבר שוכב על דינרי זהב.״ שיער המשי הנפלא הוא כמובן תוצאה של תכשירי וולדי.

!ה מונוה היה לבוא -ו1ה נא!
אוננת המהשוו האחורי הודות
לאופנה החושה בצרפת וביפאן

בפאריס

בשאנז־אליזה ובשדרות ויקטור הוגו, עיכס ישבנה המפואר של
דוגמנית הצמרת הדנית, קארינה דאמשולד, וקצר תשואות. על
האופניים מדגימה קארינה חליפת דיסקוטקים. משמאל: שימלת ערב בעלת מחשוף.

1מישסל נגדי ני;.ל ^

1הישבן ישנם באשה עוד חמוקיים, הוציאה
ן האמריקאית מנדי קולינם את שדיה.

38 4

* * ה עוד נשאר לגלות ז
תחילה גילו כולן את העליונים, אחר
כך בא תורם של התחתונים, בצבע הבגד
כמובן, והצעקה האחרונה היא מה שמ תחת,
סליחה, מה שלמטה: הישבנים .
הפצצה נפלה בדזמנית בפאריס ובטוק-
יו. עוצמתה לא נפלה משל זו האטומית
הידועה לשימצה. דוגמניות חשופות ש יצאו
לרחובות, לבתי־הקפה ולדיסקוטקים
מאווררות את אחוריהן לעיני הציבור ה נדהם.
ביפן
היה זה מתכנן האופנה בן ה־,29
טאמאי, ששילח את הרעם. בפאריז —
אופנאי הצמרת, קלוד קאדיו, אשר הוציא
לשוק את רעיונותיו לאופנת הסתיו־חורף
הקרובה.
כשחלף הישבן הגלוי הראשון בשדרות
ויקטור הוגו, אחד הרחובות האלגנטיים
ביותר בפאריס, ניגשה אליו זקנה כבודה
ובלחש העירה לגברת־דוגמנית :״סלחי
לי, נפתח לך הרוכסן מאחור כשענה
לה מי שענה כי זוהי אופנת הסתיו הק רובה,
ובמהרה תראה כל פאריס כמו ישבן
אחד גדול, שבקה הזקנה בו במקום.
ללבוש? סביר יותר כי אשה מודרנית
בעתיד הקרוב תפנה לבעלה הנחפז :״מו תק,
התיאטרון שלד לא יברח ! אתה לא
מבין שלאשה זה לוקח קצת יותר זמן
להתפשט מאשר לגבר. עוד שתי שניות
ואני מוכנה לצאת...״
ברור כי לאקלים הישראלי אין בריא
מזה. כמה פחות בד, ככה יותר טוב. אד
התהיינה חלוצות האופנה שלנו נועזות
דיין?
על כך השיבה מיזדנגפת צעירה ()23
זיווה גונן, כשהיא דוחפת לפניה עגלה
עמוסה בשתי תאומותיה בנות השנה וחודשיים
:״אם בעלי מרשה לי ללכת עם
חולצת סטין שקופה בלי חזייה, למה ש הוא
לא ירשה לי להראות קצת ישבן?
יש לי דווקא אחד נחמד!״
באמת למה לא? !

בטוקיו יצאו הדוגמניות העירה נשה השונה. הגבוי הגינו

כ״ט אב תשל׳׳ב 9.8.1972

המחיר 2.0 0ל״י

שנה

מספר

1823

מאוסטלריה
[יפווו של
תל ה*0ו 0נדידת ״שולמו ישרם
התייר שנ אנ ס פיטר קובאץ׳

הגידו״ם המדהימים שד
חוקרי ,.העול הזה״