גליון 1824 מתאריך 16 באוגוסט 1972

גנג סטר
בינלאומי
חי ל ק
מתנות

קצין מושעה לאופולד
קציני המטה הארצי הזהירו חשודים

״יצחק שהה דמה להר החרמון. אבו,
בני העמק, יכולנו להתפעל מיציבותו המא סיביות,
משלמותו המוחלטת שלא היו בה
סדקים. יכולנו לטפס על עליותיו, עד שקצרה
נשימתנו, להרגיש מעט בחדוות
ההתנשאות מעל לפני המישור. אך מי מאי־תנו
יכול היה גם לחלום לראות את הפיס־גד,
ז ומי יכול גם עתה להעיז להעריך
את האיש?״
השבוע, בחלקת הקבורה של קיבוץ גב־עת־ברנר,
בעת שנערך שם טכס האזכרה
ל״זקך, אבי הפלמ״ח יצחק שדה במלאות
20 שנה למותו, נזכרתי בפיסקה זו שהתפרסמה
בהמולס הזה בשבוע בו מת שדה.
היא נשארה חרוטה בזכרוני ממש כמו ביום
שקראתיה, כתלמיד גימנסיה, שהיה מעלעל
בעמודי העולם הזה מתחת לשולחן בשיעורים.
לנו,
לאנשי הדור הראשון שאחרי דור
הפלמ״ח, היה כבר יצחק שדה לאגדה.
להעולם הזה היה תפקיד נכבד בשימור
האגדה הזו, בליבוי מחודש של מדורת
הפלמ״ח, ובהנצחת המורשת הרוחנית־מו־סרית
של האיש שתימצת את מוסר המלחמה
של החייל העברי במימרה קצרה אחת:
״אהוב את הרובה ושנא את המלחמה!״

מיס טיבאניס
ב ח סו ת

העו&ס ה1ה

שתיערך ביום אי
2 7 . 8 . <972
בשעה 9.00בערב
במועדון טי 3א 1יס
במלון ״דן״
החודש עומדות להיבחר כשבעה מקומות שונים
כעולם — שניים בצרפת, שלושה בספרד ואחד כגרמניה
— במועדונים השונים של ״טיפאניס״ — שבע
נערות שתתמודדנה על התואר ״מיס טיפאניס״ העולמית.
התחרות תיערך כמחצית חודש ספטמבר במועדון
החדיש והיפה כיותר של ״טיפאנים״ בצרפת, כ

הנערה שתיבחר תזכה במילתחה עצומה, בחוזה
לעבודה כדוגמנית כשכר לשנה בברצלונה, וכמיכחן-כד.
ביו״ר חכר השופטים יכהן השחקן אלן דילון.
מטום שכור מיוחד מטעם חברי מועדון ״טיפאנים״
ייצא לתחרות העולמית, שכה תיבחר ״מיס טיפאניס״
העולמית.
נערות נאות, היודעות גם לרקוד, מתבקשות להתקשר
לטלפון ,260135 כין השעות 10.00—12.00 בבוקר•

לה תורת שדה אל רעיונות העולם הזה,
השפיעה על עולמם הפנימי של קוראיו.
לעיתים קרובות היו עורכי העולם הזה
מבקרים בביתו של שדה בג׳בליה, מנסים
לגבש בעצה אחת עימו את עמדת העיתון
לגבי בעיות ציבוריות חשובות.
מבלי לדעת על כך, נהנו קוראי העולם
הזה מתבונתו הצבאית של שדה, שהיה
מדריך את עורכי העולם הזה בכל העניינים
הצבאיים שמותר היה באותם ימים
לדון בהם בפומבי.
באחת הפגישות היתווה שדה באוזני אורי
אבנרי את תוכניתו לכיבוש הגדה המערבית
בימי מלחמת . 1948 כמה שנים מאוחר
יותר, אחרי פטירתו של שדה, השתמש
אבנרי בידע ששאב משדה בעת שפירסם
תוכנית דמיונית של מהלכי המלחמה הבאה
בין ישראל לארצות ערב. בתיאור כיבוש
הגדה המערבית הסתמך אבנרי על תוכניתו
של שדה. הצנזורה פסלה את התיאור
הדמיוני. הסיבה: הוא היה דומה לתוכנית
הסודית של צה״ל.
כמבט לאחור אי־אפשר להשתחרר
חודשיים לפני שנפטר מסרטן, הזמין
מהרושם כי במשך תקופה ארוכה ברא שדה את אבנרי בדחיפות אל ביתו. תחישית
שנות החמישים, שימש העולם הזה לה חשש אבנרי ששדה עומד לנזוף בו על
כפה לדור הפלמ״ח, למרות
אחת הדיעות או הטעויות
שעורכיו לא שירתו ב־בהעולם
הזה, כפי שהיה עופלמ״ח
ולא נימנו על אנשי
שה לעיתים מזומנות. אלא
״מסביב למדורה.״
שהפעם הודיע לו שדה שהוא
מבקש לפנות במכתב
ההתלבטויות של אנשי
גלוי לקוראי העולם הזה, בידור
זה, בעיותיו הרעיוקש
את הסכמתו לכך, כניות,
הקונפליקט שלו עם
עורכו הראשי של העיתון.
דפוסי המציאות הישראלית
התיזה, אותה רצה שדה
שהתגבשו בניגוד לאידיאה
לפתח במכתבו הגלוי אל
הפלמ״חית — כל אלה קיבהנוער
הישראלי, באמצעות
לו ביטוי קבוע מעל דפי
העולם הזה, היתה שלא
העולם הזה. כתבת הענק
ייתכן נוער בלתי מפלגתי
של אורי אבנרי שהת ועיתון
בלתי מפלגתי. הפרסמה
בהעולם הזה אח מפלגות
הן הקובעות את
רי מותו של שדה (העוגורל
המדינה הדמוקרטית.
לם הזה )774 תחת הכותרת
הפונה עורף לחיים המפבן־אדם,
היכתה גלים בלגתיים
אינו אלא משתמט
קרב הנוער הישראלי בממילוי
חובתו.
משך תקופה ארוכה( .אגב,
שדה לא התכוון אז לעב־
,1967 כאשר פירסם
שות נפשות למפלגתו,
הארץ רשימת זיכרון ליצמפ״ם
(שהיתר, אז מאוחדת
חק שדה תחת חתימתה של
באמת וכללה את אחדות־סילבי
קשת, היתה מרביתה
העבודה) ,אלא להטיף ל של
רשימה זו מורכבת מ־עצם
העיקרון. על כל אחד
העתקה מילולית, ממש ללא
מבני הנוער להחליט, סבר
שינוי, של כתבת העולם
שדה, מה היא המפלגה הקהזה
שהתפרסמה 15 שנים
קודם לכן) .לא אגזים אם אומר שהעולם רובה לליבו, ולפעול בתוכה למען דיעו־הזה
היה אמצעי התיקשורת הבולט ביותר, תיו. אם אין מפלגה המבטאת דיעות אלה,
שנשא את מורשת הפלמ״ח אל מחוץ ל־ צריך לאזור אומץ כדי להקים מפלגה חדשה.
מיסגרת הפלמ״חית והתנועות הפוליטיות

למרות שהתנגד לדיעותיו באותה תקושהולידו
אותה, אל דורות וחוגים שלא ידעו
את יצחק.
פה, העמיד אבנרי לרשות שדה את כל
ליצחק שדה עצמו היה תפקיד ניכר המקום שיידרש לפירסום מיכתבו הגלוי אל
בתופעה זו. כאשר החל העולם הזה להת הנוער. אבל המכתב לא נכתב מעולם. לפני
גבש במתכונתו החדשה בראשית שנות ה שהספיק לכתוב אותו, גברה המחלה על
חמישים, נמנה יצחק שדה על שולליו הזקן. הוא דחה את הכתיבה, עד שהשיג
החריפים ביותר של העיתון. עדות מאו אותו המוות.
אחרי מותו פירסם אבנרי בשמו של
תם ימים מציינת, כי ״הסיגנון העיתונאי
האמריקאי החדש, שהעולם הזה טיפח אותו, שדה, את תמצית הדיעות שרצה שדה
היה לו לזרא. הוא העדיף את הסיגנון לפרסם בהעולס הזה. אבל הוא הוסיף עליה
הרוסי שהוא הרבה יותר שמרני.״
הסתייגות :״התווכחנו על כך שעה ארולמרות
ששלל את סיגנון העיתון, נמנה כה, והיה זה אופייני לזקן שלא לחץ עלי
על קוראיו המושבעים. כאיש שידו היתה לקבל את דעתו. הוא הסתפק לעורר את
מונחת תמיד על דופק ליבו של הנוער המחשבה, מתוך תקווה שהדיעה תתגבש
הישראלי, ראה בהעולם הזה את אחד מ־ מעצמה. איני מסכים גם היום לדיעה זו,
מביטוייו של נוער זה. יחסו אל העיתון אך אתה, הקורא, תשקול אותה כראות
החל להשתנות בהדרגה כאשר ניהל העולם עיניך.״
הזה את מאבקיו הציבוריים הראשונים, נל זה
היה באוגוסט .1952
שלוש־עשרה שנים אחרי מותו ניצח יצ חם
את מלחמותיהם של נכי צה״ל בביתנים
העלובים שבתל־השומר ושל משפחות חק שדה גם בנושא זה. ההכרה שבהכרח
חללי מלחמת העצמאות.
הקיים במדינה דמוקרטית, להיאבק במים־
מאוחר יותר, בימי מרד הימאים, כשהעו גרת מפלגתית עד הצורך להקים תנועה
לם הזה היה העיתון היחיד במדינה ש חדשה שתבטא רעיונות שאינם קיימים בהתייצב
לצידם של הימאים המורדים, שי מפלגות אחרות, כפתה את עצמה על העונה
יצחק שדה את יחסו לחלוטין כלפי העי לם הזה.
תון. האיש שאיפיוניו היו היעדר פאתום
ניצניה של תנועת העולם הזה פרחו
והפשטות הכובשת, המשיך לשלול את סיג־ אולי באותה שיחת שיכנוע שניהל יצחק
נון העיתון, אך הכיר בחשיבותו כמכשיר שדה על ערש דווי ושלא התקבלה אז על
של מאבק אזרחי, הבין את גודל התרומה דעת עורכי העולם הזה.
שהוא יכול לתרום במלחמה נגד העוול
והשיכחה. בכך דמה למארטין בובר.
איכשהוא נוצר קשר אישי בין שדה לבין
מערכת העולם הזה, שכתוצאה ממנו הואצהעולם
הזה 1824

ראל בנידיורק, דויד ריכלין, מנאמני אכן.
השניים אינם מדברים ביניהם, אינם מחליפים
ביניהם אפילו ניירות, ובשרכין מבקר
כניו-יורק אין לקונסוליה שם שום ידיעה

ל אן נעלם
גי לוי ־ הדעת
שלה סו פ רי ם?
הממשלה רגי ש ה
ד 1י שולי חד שי
נוכח הביקורת הקיצונית שנמתחה על הממשלה
בפרשיות האחרונות, נעשתה הממשלה רגישה לכל
בעייה הקשורה בפינוי ערבים.
לאחרונה בפינוי שבט
למש!־ מיספר שבובידואי
עות.
הכעייה הובאה עד להכרעתה האישית
של גולדה מאיר שפסקה בי אין להזיז את
הכידואים ממקומם.

תעלומה המעסיקה מזה שלושה שבועות את משתתפי
פגישת הסופרים עם ראש־הממשלה בפרשת
בירעם היא: לאן נעלם גילוי־הדעת שהוכן במהלך
הפגישה הארוכה?
מסתבר כי עוד לפני שהסתיימה פגישת הסופרים
עם גולדה, ניסח הסופר עמום עוז, איש קיבוץ חול דה,
גילוי־דעת, העבירו בין הסופרים שהשתתפו בפגישה
כדי שיחתמו עליו ויפרסמו אותו בתום הפגישה.
מרבית הסופרים, להוציא את משה שמיר וחנוך ברטוב,
חתמו על גילוי־הדעת. חיים גורי, משורר הפלמ״ח,
הביע את נכונותו לחתום אף הוא, אבל ביקש לעיין
בנוסח גילוי־הדעת ״במשך הלילה.״

גילוי־הדעת לא פורסם עד בה. מסתבר
בי חיים גורי, שביקש רק לעיין בו, השאיר
אותו אצלו, נסע יחד עימו לחופשה כיוון של
הקולונלים. עכשיו מכינים חבריו הסופרים,
שנשארו כארץ, גילוי-דעת חדש.

*תכן * 3חות

פני

ה דו לאר?

עלה בו לי ם?

בצמרת משרד־האוצר הפסיקו לדבר על
אפיטרויות פיחות המטבע הישראלית. נוכח
השמועות הפושטות והולכות בחוגי הכלכלה.
כי לא מן הנמנע שהדולאר האמריקאי
יופחת זמן קצר אחרי הבחירות לנשיאות
כארצות־הכרית.
במקרה זה יחול פיחות אוטומאטי גם בלירה היש ראלית
ביחס למטבעות אחרים בעולם וממילא לא יהיה
צורך לבצע פיחות נפרד.

התע שיי ה ה אווירית ־

יאים

חוגים דתיים עומדים ליזום סערה ציבורית
כגלל כוונת מישרד התיקשורת לנפק
בולים שישאו את דיוקני הנביאים.
השירות הבולאי הודיע לגראפיקאים שמותר להציע
הצעות של דיוקנים לבולים המוקדשים לשלושת הנביאים
הגדולים, אך ספק אם יעז המישרד להדפיס בולים
כאלה. הדתיים יתנגדו בתוקף לדיוקנים על בולים
בעלי מוטיב דתי מובהק כזה.

האם סי ר ב רי בי קו ר
בגלל גו לדה?
בקרב יהודי ארצות־הברית פושטת הדי־עה
בי ממשלת ישראל הכשילה את הסיכוי
הראשון שיהודי יהיה נשיא ארצות־הכרית.
ג׳ורג׳ מק־גוברן הציע שלוש פעמים לסנאטור היהודי
אייב ריביקוף להתמנות כמועמד המיפלגה הדמוק־ראטית
לתפקיד סגן הנשיא — הן מפני שריביקוף
הוא אחד מעוזריו העיקריים, הן מפני שסגן יהודי היה
משפר את סיכוייו לזכות בקולות היהודיים, שהם חיוניים
בשתי מדינות חשובות. בכל שלוש הפעמים סירב

יועצי מ ק ־ גו ב רן
מגי ע, לי שראל
למרות מאמציו הנואשים של הסנאטור ג׳ורג׳
מק־גוברן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות״
הברית, להוציא אח העניין היהודי ממלחמת הבחירות
בינו לבין ניכסון, אין הוא עצמו מוותר על
המאמצים לזכות במרבית הקולות היהודיים, ש באופן
מסורתי ניתנו למיפלגה הדמוקרטית.

כשבוע הבא, ב־ 22 בחודש, עומדים
מיוחד של ה־להגיע

לישראל אנשי צוות
פנאטור, כמאמץ לכבוש את דעת־הקהל
הישראלית למען מק־גוכרן, להרגיע את
ממשלת ישראל מחששותיה מפני בחירתו,
ולזבות בתמיכה רחבה ככל האפשר,
מתור הנחה שלתגובה הישראלית תהיה
השפעה על הבוחרים היהודיים בארצות־הכרית.

בין
צוות היועצים יהיו כנראה גם כמה ישראליים
היושבים בארצות־הברית ושהתגייסו למערכת
הבחירות של מק־גוברן.
ריביקוף, ובכך מנע אפשרות תיאורטית שיהודי יהיה
לנשיא ארצות־הברית במיקרה שמק־גוברן ייבחר וימות
בתקופת כהונתו.

מניחים כי ריכיקוף הציוני סירב לקבל
את ההצעה על פי הנחייה מחוגי גולדה
־ מאיר, המעוניינת,
כמו יצחק רכין, כבחירת
ניכסון. משום
כך נאחז ריביקוף בנישואיו
מלפני שבוע כתואנה
לשחררו מהמינוי.

לידי מסו״וו?
מאחרי הקלעים התחיל מאבק־איתנים
על עתידה של התעשייה האווירית, אחרי
שנמתחה ביקורת חריפה על הסדרים כה.

מ׳ דקח

התעשייה האווירית שייכת כיום למישרד־הביטחון.
אנשי כלכלה טוענים כי מישרד זה אינו מסוגל לנהל
עסק יעיל, בגלל מינהגי הביזבוז והזילזול בכספים
הנהוגים בו.

את אקדח

משום כף תובעים עתה אנשי־כלכלה בצמרת
המדינה להעכיר את התעשייה ה אווירית
לידי מישרד המיטהר והתעשייה של
חיים בר־לב. הם מסתמכים על ארצות•
הברית, שבה מיפעלי המטוסים הצבאיים הם
כידי פירמות מיסחריות רגילות.

החוט?
אחד הסודות השמורים
ביותר נחשף השבוע. במהלך
מישפטן של שתי
חוטפות מטוס סבנה ב־בית־הדין
הצבאי בצרי-
פין, סיפר חוקר המיש־טרה,
כי אחד האקדחים
שהיו בידי החוטפים לא
הוגש לבית־המישפט כ מוצג
מישפטי, מאחר ש הוא
נלקח למזכרת על־ידי
אישיות בכירה.
כתוצאה מכך התעורר
גל של ניחושים, מי לקח
את האקדח? היו שטענו
כי הוא נמצא באוסף הפרטי
של שר־הביטחון.
אחרים היו מוכנים להישבע
כי אלוף פיקוד המרכז,
רחבעם (״גנדי״)
זאבי, לקח אותו למז כרת.
כל המנחשים טעו.

דינשטיין -מו עמד
כי מעטב טו ח
ד״ר צבי דינשטיין, סגן שר-האוצר, נותר
מועמד כמעט בטוח לתפקיד שגריר ישראל
בוושינגטון, אחרי שובו של יצחק רכין.
מעלותיו של דינשטיין בעיני האחרים: הוא מומחה
לענייני נפט, הוא נהנה מאמונו של פינחס ספיר
ביחס להשגת כספים מאמריקה, והוא יקבל הוראות מפי
אבא אבן — בניגוד לרבץ.

נימוק טוב נוסף: מאחר שדינשטיין השתרבב
לפרשת ״נתיבי־נפט״ ,מעוניינת מיפ
לגת העבודה שלא יהיה בזירה המדינית
הישראלית לקראת הבחירות.

השג רי רוה קונ סו ל
איום מדברים ביני ה ם
חזית נוספת כמילחמות יצחק רכין: הוא
ניתק את המגע עם הקונסול הכללי של יש

גולדה הגדולה, מונח ׳שואל

האקדח נמסר בשעתו
לקברניט היהודי
של מטוס ״סכנה״
,רג׳ינאלד לוי,
במזכרת על ליל האימים
שעבר עליו כמטוס
החטוף.

נופיאים בלע דיי ם ביעוראלנ״נציגים בע״מ״ת.ד 36540ת״ א

מכתבים

ועקת חקלא ים

לסיעת העולם הזה —

בעיקבות השמדת שדות החיטה של הכפר עקראבה, נסענו מיספר חברי
קיבוץ הראל להביע את מחאתנו על המעשה.
בדרכנו לכפר הזדעזענו למראה שני שטחי מיטווחים הממוקמים באמצע
שטחים חקלאיים פוריים, ומטרים ספורים מהכביש המוביל לכפר.
בשיחה עם תושבי עקראבה שמענו כי הם החליטו החלטה נחושה לעבד
את השדות המרוססים, אף אם יעלה להם הדבר בדמם( .זהו מקור המחייה
היחידי שלהם, לפי דברם).
אנו מוחים נגד התנחלות ישראלית בשטחים חקלאים על חשבון לחמם
של אנשי עקראבה.
אנו דורשים להעמיד לדין את האשמים בגרימת העוול.
הגענו למסקנה שרק התעוררות פעילה של דעת־הקהל בארץ תוכל לעזור
לאנשי עקראבה.
אנו פונים אל כל החקלאים וכל אדם המוכן להביע הזדהותו עם מחאתנו
להצטרף אלינו.
על תוכן מחאה זו שהבאנו עימנו לכפר חתמו 30 מחברי הראל:
״אנו חברי הראל מבינים כחקלאים את העוול שנעשה לכם על־ידי ריסוס
שדות החיטה שלכם, ימים ספורים לפני הקציר.
״קבלו נא חלק מיבול שדותינו בשנה זו לאות הזדהות.״

כוח חדש בהסתדרות
אנו מודים לכם על התייצבותכם לימיננו
במאבקנו על הדרישות הצודקות.
אחדות הפועלים בתמיכת ההסתדרות
ובהנהגת הח׳ בן־אהרון מהווים כח דינאמי
להשגת התנאים הריאליים של הפועל.

יצחק גליגוכסקי,

ועד פועלי ביהח״ר עלית, רמת־גן

אני שומע דפיקה בדלת. פתחתי וחטפתי
שבץ. בפני עמד לכל רוחבו, שכני מן
הבית מול — שולמן ישלם.
בחיים לא אמרתי לו שלום. אף פעם
לא החלפתי איתו אפילו מילה. ופתאום
הוא עומד לי בדלת, חיוך שמן זית מרוח
לו על כל החזית וביד הוא מחזיק ...בונבוניירה.
בקיצור,
הוא נכנס, התיישב, והתחיל
לנפח את השכל לכל המישפחה. היה ממש
לא נעים. הוא עם הסיפורים שלו וכל
הילדים מסביב לשולחן.
הציל את המצב אח שלי.
כל הזמן ששולמן היה מדבר, הוא הסתכל
עליו בעיניים קרועות. לא הבין מה
הוא עושה במישפחה. בסוף שולמן תפס
עצבים, הסתובב אליו ושאל :״מה יש ל מה
אתה תוקע לי עיניים?״ אמר ותקע לו
אגרוף כזה שלאחי נעצמו העיניים.
אחרי זה הלך לשולמן מצב־הרוח הטוב,
והוא קם והסתלק.
שכן שליו, גבעתיים
המדיגה ואזרחיה
אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות
למענך, שאל מה אתה יכול לעשות

שלושים מחברי קיבוץ הראל

סיסמה זו נכונה רק כאשר אץ הבדלי
פער כה גדולים בחברה החיה במדינה אחת.
נולדתי בתל־אביב ועברו עלי נעורים
נורמליים. אני רק מתפלא איך נשארתי

לתושביה, ובמיוחד לזוגות הצעירים בה
שהם עתידה, מוטב שיהיה אפילו מישטר
קומוניסטי, ולא אנרכיה או דיקטטורה כפי
שכבר הולך להיות בארץ.
נסים פראנקו, תל־אביב
הסוס נגמר

מאין האימרה ״נגמר הסוס״ ?
בחיל הפרשים של אחד הצבאות קיבל
טירון את שיעורו הראשון ברכיבה על
סוס. לפני שהתחיל להבין למה ומדוע,
מוצא הוא את עצמו על הסום הדוהר.
והטירון י הטירון מתחלק לאט אבל בטוח,
אל זנבו של הסוס ונופל על הקרקע. הוא
מתייצב לפני הקצין, ומודיע :״אדוני, נגמר
הסוס״.
דומים אנשי תנועת ארץ־ישראל השלמה
לסוס ולטירון, ברגע היפרדם אחד מהשני.
ציון חפץ, חיפה

נסים פראנקו

עזרה לזוגות צעירים
בריא ונורמאלי בתנאים התת־אנושיים הקיימים
במדינה לזוגות צעירים.
אבי עלה ארצה ב־ .1934 בהתבוננו בירידה
התלולה של המישטר בכל התחומים,
אמר לי יום אחד :״אם הייתי צעיר
ב־ 15 שנים, הייתי בורח לאוסטרליה.״
למה?
מפני שהורי גרים בחדר אחד, ולבניהם
ששירתו את המדינה במלחמה אין קורת-
גג לראשם.
באם המדינה לא מסוגלת להיות לעזר
כולדה והסופרים

פגישת גולדה עם הסופרים: תיקו לטו בת
הסופרים.
ראובן בהן, קריית־חיים
יום הדין

אנו קבוצה של דיירים הגרים באיזור צפון
ת״א. הפוליטיקה כמעט זרה לנו, ובוודאי
שלא היא המנחה את מאבקנו בעתיד. הח
לטנו
להתארגן ולגייס כספים ואנשים על־מנת
לקיים את מה שהבטחנו לעשות בעת
שהליבראלים העצמאיים ציפצפו עלינו ועל
מאות ואלפים של אזרחים תושבי צפון ת״א
והקימו על אף מחאתנו וזעמנו ותחנונינו
את המפלצתששמהרדינג .
כבר אז הזהרנו אותם שאומנם קולנו
עתה הוא קול ענות חלושה, אבל יגיע
יום הבחירות, יום דינם!
אנו לא נקרא להצביע בעד רשימה זו
או אחרת, אבל כאמור נגייס כל אגורה,
כל נייר וכל ילד לעשות הכל על־מנת לקיים
הבטחתנו ולהרחיק את הליבראליים העצ מאיים
מראשות העירייה.
ייזהרו ראשי העיר גם להבא מלרמוס
את יופיה של עירנו ובעיקר את בריאות
ילדינו ומשפחותינו.
דליה איצקוכיץ, תל־אגיב

בכנסייה
עם נשק

לאור הפירסומים השונים בקשר לפשיטת
המישטרה על בירעם, צויין בכמה עי תונים,
כי כוח המישטרה לא נכנס כלל
לכנסייה.
מאחר והייתי נוכח במקום, עלי לציין
שראיתי במו עיני את מפקד מישטרת צפת
מר לוי נכנס לכנסייה עם אקדח.
הערתי לאחד מקציני המישטרה שהם נכ נסים
למקום קדוש עם נשק, אך הקצין
דרש ממני את הפרטים האישיים שלי
והציע לי לסתום את הסה.
יותר מאוחר, כאשר התחילו בפינוי התושבים
בכוח, חסמו כוחות המישטרה את
הכניסה לכנסייה.

דו־חייל,
קיום מטרת
הדתיים: דו־קיום בשילשום!
רימון כן־צכי, חיפה
בוכבוגיירה בין העיניים
״העולם הזה״ ,1823״מה קרה
באמת?״ על האונס בדירתו של
מרדכי שולמו.

זה היה ביום שבת.
פחה לארוחת צהריים
השולחן ההורים, אחי,
כמו שאנחנו יושבים

ישבתי עם המיש־חגיגית.
היו ליד
ילדי ואשתי.
ונהנים מהטשולנט,

₪לתלות אותו מידיעה שהתפרסמה בעיתון מעריב מן
ה* 8.8.72 נמצאתי למד כי עשרה תלמידי
שביעיות הביעו, במכתב שנשלח אל שר־הביטחון,
את תדהמתם על ״קולת העונש
שהוטל על סרבן הגיוס גיורא נוימן״ —
(שמונה חודשי מאסר בלבד).
הנני מצטרף למחאתם ומכריז בזאת על
הקמתו של הוועד לתליית גיורא נוימן.
מיכאל קאופמן, תל-אביב
(המשך בעמוד )8

סבון טבק
לגברים בלבד!
לגברים,כמו
שנשים אוהבות
מיו צרז\י נגיווזזית

צה״ל

סעיף חדשבתק צי ב
הטלוויזיה הי שר אלי ת ..שומר ראשי׳
בפעם הראשונה בתולדותיה,
הופיע השבוע בתקציב
הטלוויזיה הישראלית סעיף של
״שומרי ראש״ .שומר ראש אישי
מיוחד נשכר על-ידי הטל וויזיה
לכתב ד,חדשות עמנואל
דודאי, שהכין כתבה על ה־ג׳ונגל
בשוק הכרמל בתל־אביב.
השומר, מזויין בנשק, מלווה
את דודאי בכל מקום, מחשש לנקמה
מצד בעלי החזקות בשווקי
תל־אביב.
בקונצרט שערך המלחין
היווני מיקיס תיאורו־רקיס
בשבוע שעבר בקיסריה,
נכח מלבד סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון, ח״כ
משה כרמל ובעל המלונות
דן שמואל פדרמן, גם מס
במיסגרת
חגיגות מלאות
ג 1שנים לצמד הפרברים נערכה
להם בשבוע שעבר מסיבה
באולם צוותא בת״א. את המסיבה
הינחה עזריה רפפודט
שהקדים לשם כך את שובו מ־ניו־יורק
בכמה שעות. בין השאר
סיפרה שם יפה ירקוני
על טיוליה ברחבי העולם :
״הייתי בגרמניה, הופעתי ביפאן,
בארצות־הברית, בוינה...״
כאן הפסיק אותה עורך התוכניות
ברדיו מולי שפירא:
״ראית שם אולי את גודיק?״
ואילך שייקה אופיר שנכח
אף הוא באותה מסיבה, שיבח
את הפרברים — נסים (מנחם
ויופי חורי — ואמר :״אתם
הצמד הכי טוב שהיה אי־פעם
בארץ.״ אז הוא הבחין בצמד
הדודאים -כני אמדורסקי
וייטראד גוריון -שישבו
בין שורות הקהל. שייקר. נסוג
בו ואמר להם בהתנצלות:
״טוב, אבל אתם לא יודעים
לנגן. אבל בשירה — יש שני
צמדים הכי טובים בארץ.״

כששתי נשים נפגשות
במקום פומבי כששתיהן לבושות
באותו דגם של שימלה,
צפויות סערות. וזה מה ש קרה
כשנפגשו כרכה צמח,
אשתו של האמרגן שמואל
צמח, וגבי זיטו, אשתו
של האמרגן יצחק זיטו. השתיים
הופיעו להצגת הבכורה
של להקת ג׳ס פלוס —
בשמלות זהות. הסערה התחוללה
בהפסקה: השתיים מדדו
אחת את השנייה בעיניים רצחניות
וגברת צמח לא התאפקה
והפליטה לעבר גברת זיתו
:״לפני שאת מעיזה ללבוש
שימלה כזאת, את צריכה להוריד
קודם כמה קילו מהמקום
הבולט בגופך!״ אחר היפנו

פסוקי השבוע
• גולדה

יצחק בן־אהוון

מזכ״ל ההסתדרות העסוק במאבקי
פועלים, נתקל השבוע בצלם
עיתונות שצילם אותו ממרחק של חצי מטר. למראה המצלמה קפץ
המזכ״ל לפוזות צילום. עבר במקום אחד ממכריו ואמר לו :״למה
אתה מצטלם לבד? תצטלם עם בחורה יפה.״ הצלם הזריז ניצל את
ההזדמנות, ניגש לשתי בחורות שעמדו בקירבת מקום וביקש מאחת
מהן להתקרב אל בן־אהרון. המזכ״ל חיבק אותה מייד, בחיוך רחב.
שיא ארצי במספר הצגות
רצוף הושג השבוע על-
ידי הצגת אמי הגנרלית שהועלתה
כבר 607 פעמים. השיא
הקודם היה שייך לקזבלן 606 :
הופעות. במסיבה שנערכה ב ביתו
של מפיק ההצגה מנחם
(״טוטי״) ד כילן, הוענק לכוכב
ההצגה גכי עמרני גביע
מוכסף. את הגביע אמור היה
להעניק לו כוכב קזבלן יהורם
גאון שברגע האחרון הודיע
כי הוא לא יכול לבוא.
לכן העניקה את הגביע עדנה
פלידל המשחקת את התפקיד
הנשי הראשי באמי הגנרלית.

11ךןןחךי \ ן ן (מימין) איש המיסתורין והסיפורים המציג מדי
פעם צילומים שלו עם גדולי־העולס, הצליח
| | 111
להצטלם השבוע כשהוא לוחץ את ידו של סגן ראש־הממשלה יגאל
אלון. היה זה בטקס אזכרה שנערך ליצחק שדה בגבעת־ברנר. יוסקה
התייצב סמוך לבני משפחת שדה וכשאלון עבר לידו, הוא הושיט
לעברו את ידו. כשנשאל ג־י מה פתאום בא לאוכרה ואם היה בפלמ״ח,
השיב :״לא יודע! לא ווכר !״ כשנשאל אס הוא הכיר את יצחק שדה,
ענה :״יכול להיות. לא יודע איפה נפגשנו. לא זוכר מאיפה אני מכיר
אותו.״ באותו מעמד גילה יוסקה לנוכחים כי לפני שבועיים נפגש עם
גולדה מאיר והיא הציעה לו 10ל״י כדי שיסתפר .״סירבתי להצעה״.

קד אכ״א אלוף שלמה
(״ציץ״׳) להט שהתלהב מההופעה.
בסיום הקונצרט, אמר
להט :״אם מישהו היד. יושב
עכשיו ומחתים אנשים לצאת
למלחמה ביוון למען החופש,
הוא היה מצליח לגייס פלוגות
שאורכן מפה עד יוון.״
בישיבת מרכז מפלגת
העבודה שדנה בפרשת בירעם
ואיקרית, הצהירה ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר, כי ״הסערות
של אורי אבנרי, דן
בן־אמוץ ועמוס קינן אינן
משפיעות עלי כחוט השערה.״
רק ידיעות אחרונות, בו מפר סם
עמום קינן את רשימותיו,
דיווח על הצהרתה של גולדה
בנוסח הבא :״הסערות שלאב־נרי,
דן בן־אמוץ וחבריהם אינן
משפיעות עלי.״

השתיים את חלקיהן הבולטים
אחת לשנייה וניגשו כל אחת
לקצה אחר של האולם.
האהבה היא לא נושא
הסתדרותי. בזאת נוכח הבמאי
תיאודור תומא שביקש ל העלות
על בימת בית לייסין
את המחזה של מרסל אשר
אס תרצו לשחק איתי. כל
הצגה המועלית בבית לייסין
צריכה לעבור ועדה מטעם הוועד
הפועל ורק אם רעיון ההצגה
הסתדרותי מספיק, היא
מקבלת אישור. כששמעו חברי
הוועדה כי רעיון ההצגה הוא
אהבה, שאלו :״מה הקשר של
המחזה עם ההסתדרות?״ ״אין
קשר. יש רק אהבה,״ השיב
להם הבמאי .״אז זה לא נושא
שההסתדרות מעוניינת בו,״
פסקו הקומיסארים.

אבל ההסברים לא שיכנעו:
״איזה מן בת את? בבוסתן
ספרדי אמרת, אמי עליה השלום׳
ופה את הורגת אותי
עוד פעם!״

מאיר

פרשת כירעם :״לא רק
המנצח משלם את מחיר הניצחון.
גם המנוצח משלם את
מחיר המפלה.״
• הנ״ל כנ׳׳ל :״כל הכבוד
לנוצרים אבל אנחנו צריכים
לחיות עם המוסלמים.״

• אחד מעובדי החד
שות
בטלוויזיה, במהלך
פגישה עם חברי הוועד המנהל
של רשות השידור :״אם אקח
חמישה אנשים מן התחנה־המר־כזית
בתל־אביב ועוד אדם מ־קריית־מלאכי,
הם יוכלו להפיק
את מבט כפי שהוא היום.״

הטלפון צילצל במשרדו
של כתב הספורט של הטלוויזיה
אלכם גלעדי. מהעבר
השני היה דובר הנוער
העובד :״אלכם, יש שייט
מפרשיות בהשתתפות 1200
מפרשיות. כדאי לכם לצלם.״
״בסדר, נבוא,״ השיב אלכם.
כעבור חצי שעה צילצל ה טלפון
במשרדו של הדובר.
על הקו היה אלכם גלעדי:
״מה אתה מבלבל לי את המוח?
הרי בכל הארץ אין 1200
מפרשיות.״ רק אז הסביר לו
הדובר כי הכוונה למפרשיות-
זוטא בגודל חצי מטר שבנו
חברי הנוער העובד.

השחקנית אתי גרו־טם
המשחקת את התפקיד הנשי
הראשי בסרט מלמוניקו,
הלכה השבוע לבקר את אמא
שלה שהתעניינה איך הולך ב־הסרטה?
אתי סיפרה לה כי
באחת הסצינות היא משתתפת
באזכרה לאמא הקולנועית
שלה .״איך את לא מתביישת,״
התרגזה האמא .״מה יגידו השכנים?
הרי אני חייה!״ אתי
ניסתה להסביר לה שזה לא
על באמת, אלא רק בסרט.

פטויציה בלמונדו

זרת במרפאת שיניים במשכורת זעומה ואינה מקבלת כסף מאביה, אותו
היא מכנה ״קמצן״ .כדי להגדיל את הכנסותיה היא מדגמנת בעירום.

מערכת ככרוז משוכפל עם חותמת וסמל
האירגון.

מכת בי ם

״מצד אחד אש,

8הסינור

מצד שגי טי&ש ! ״

של סבתא

קראתי בעיתונות על הקמת ועדת מומחים
בין־משרדית בראשותו של זאב שר,
ועל המלצותיה לחוקק חוקים חדשים לצימ־צום
צריכת העישון.
אני מקווה שכל המלצותיה יתקבלו. אבל
יחד אם זה אנחנו עדים לתופעות שליליות
המתרחשות יום־יום: זילזול מוחלט
בחוק.
מאחר שכבר קיים חוק על איסור עישון
באוטובוס ובמקומות ציבוריים, מדוע
אין מקפידים על ביצועו?
הממונים על שמירת החוק מזלזלים בחוק,
ורק מסיבה זו הציבור מזלזל בחוק
ובשומרי החוק גם יחד.
אני מציע לוועדה לאמץ לעצמה את
הסיסמה שמחברה חיים נחמן ביאליק :
״מצד אחד אש, מצד שני טיפש !״
דוד לרנד, קרית טבעון

״העולם הזה״ ,1822 איגרת לקורא
על תוכנית השלום של אריה
(לובה) אליאב, החופפת את תוכנית
השלום של ״העולם הזה״.

ארץ הצבי הוא שם סיפרו של ח״כ אריה
אליאב שיצא זה עתה לאור.
גם סיפרו של אורי אבנרי, שיצא לאור
זמן רב קודם, דן באותו נושא.
האם בעיקבות ספרים אלה יבוא מיפנה
במחשבתו של הסטודנט והמשכיל הישראלי?
האם
הוא יחליט סוף־סוף להינתק מהמינור
של הסבתא ולצאת מהתלם אל המרחב,
אל האור, אל עתיד זוהר ופורה לשלום
ולחיי רווחה לדורות הבאים?
ימים יגידו.
מאיר בלומכרג, ראשון־לציון

8הדלפון

הכנסת

חמסגיז

קונטרה
מה שחסר לפסוקאי המזהיר, שלום רוזנפלד,
ממעריב, זה מישהו שיתן לו כמה
פסוקי־קונטרה.
כמו למשל לפסוק שלו :״הקרע הנפשי
של כמה ממעברי אדמות ערביות
לשעבר, מתבטא בכך שהם רואים עצמם
כובשים פניהם בקרקע כבושה.״
על זה הייתי מכניס :״הרקע הנפשי
של כאלה שלא עיבדו מימיהם אף שעל
אדמה, נובע מכך שהם כובשים בלשונם
את מה שקטנו מלכבוש בידיהם.״
אורן גלילי, רעננה
למה הנוער עבריין?

פשוט מאוד: הוא רואה מסביבו שחיתות
— ציבורית, פרטית וממשלתית —
ומגיב באותה שיטה.
למעשה כל אזרחי ישראל הם עבריינים:
עקרת הבית המנערת שטיחי ריצפה מזוהמים
מעל ראשי העוברים ושבים היא
עבריינית.
הנהג הצופר לנוחיותו ולהנאתו הוא
עבריין.
הממשלה שחוקקה חוק למניעת רעש
וזיהום אוויר ואינה מקיימת אותו היא
עבריינית.
אנשי נתיבי נפט ואוטוקרס הם עוד
עבריינים בעלי צווארון לבן.
איפה השיכונים שמגיעים לחיילים ש
1״העולם
הזה״ ,1822״פטורים
| ממס״ ,על אביוני תל-אביב.

קבצן,,אבו ג׳ידדה״
הפגזת אבנים
נשארו בחיים וחזרו הביתה איפה כל
ההבטחות החגיגיות על חופש הדת ואי־הפליה
בין גזע, דת, מין ועדה!!!
הכל שקר, סילוף, וצביעות. ואחרי כל
זה מעיזים המבוגרים להמשיך להטיף ל נוער
מוסר לפי כללי התורה — במקום
להטיף לעצמם.
הנוער איננו עיוור: הוא רואה את
השקר הגדול ומסרב להיות מרומה. תגובתו
הבריאה היא: כמוכם — כמונו!
ישראל ס חי, חולון

מהרסיך ומחריביך
ממך

יצאו ! 1 1

גל השינאה ליהדות השוטף את מדינת-
ישראל ומאיים להרסה ולהחריבה מבית,
הולד וגואה.
איזבל של ימינו, כוהנת הבעל של
ההתבוללות הרוחנית, עו״ד שולמית אלוני
ואחאב החדש עו״ד יוסף בן־מנשה.
בעזרתם של ״סופרים״ כמשה דור, חיים
חפר, עמום קינן ובועז עברון, אינם מרפים
ממלחמתם בתורת ישראל ומורשתו

ההיסטורית( .יחד עם מלחמתם בעד: נסיגה
מהמולדת, וזכויות ״העם הפלשתינאי״).
ח״כים
המייצגים את שולי החברה כאבנר
,,איש ד,״שבועון המסדים,״ ודומיו,
נעזרים עתה במפלגות, שחרוטה על דיג־לן,
הריסת דתו של עם ישראל במדינתו
המתחדשת, ומנסים לחדש את תנועת ה־התיוונות
בימינו.
הגיעה העת להבהיר ברורות: כהני
בעל ונביאי שקר היו בעם ישראל וסופם
שנגדעו ועברו כולם מן העולם.
עם ישראל ישמור לעד על הברית המשולשת
בין העם לבין ארצו השלימה
ותורתו הצרופה.
על אזרחי ישראל הנאמנים להיאבק
נגד הגל העכור של ה״קידמזד המזוייפת
ולא להרפות עד אשר תוסר סכנת השמד
הרוחני מן המולדת.
תמוגר החרפה!!!
יסתם ביב השופכין ה ״ מ ת ־

אוגדן ״!־ב״ ,ירושלים
• מכתב זה על נייר רשמי הגיע ל

כבר קבצנים, אז איד זה ששכחתם
את אחת הדמויות הציוריות ביותר של
תל־אביב: אבו ג׳ילדה.
תראו לי ילד אחד גזעי, שלא חטף ממנו
אבן אי־פעם, ואני בטוח שאתם מראים
לי ילד דבילי.
גם כשצילמתי את התמונה הזו ניצלתי
בנס. בדיוק כשגמרתי לצלם הוא התחיל
להתעורר, ובשנייה הבאה הייתי תחת הפגזה
כבדה של אבנים.
אורי נשרי, תל־אביב
אבד כובע

בשבת 5.8.72 אבד כובע בעת העצרת
באיקרית. הכובע לבן, עשוי קש (עבודת
יד) ועטור בפרח אדום. הכובע הוא בעל
ערך סנטימטלי רב עבורי.
המוצא הישר מתבקש להתקשר עם
צביה שידלוביצקי, ת״ד 9448 חיפה (או
טלפון .)04—89810
צביה שידלוכיצקי, חיפה

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.
סבון בניחוח לימון הפייבוריט המשפחתי...
מיו צ ר עי ע י \ הזית

תמרורים
נתמנה. לתפקיד דובר צד,״ל,
במקומו של אל״מ יוסף כלב, העומד לסיים
את שירותו הפעיל בצה״ל, אל״מ פנחס
להס 51 יליד פולין, עלה לארץ ב־1938
והצטרף לפלוגת סטודנטים של ההגנה בחיפה.
בין 1940ל־ 1941 שירת במישטרת
היישובים העבריים וגויים ב־ 1943 לצבא
הבריטי. ב־ 1948 שירת בפלוגת הסיור של
גבעתי ובין 1961ל־ 1969 שימש בתפקידי
מטה בכירים בגייסות השריון ובפיקוד
צפון.
נישאו * בתו של שגריר ישראל
בצ׳אד המככבת במחזמר אל תקרא
לי שחור, רדתי נכון שהיתה חברתו של
הפנטומימאי ג׳וקי ארקין, ומלחין המוסיקה
למחזמר, יוני נמרי (.)22
עומדיםלהינשא. בתו של
בעל מלונות דן שמואל פדרמן, רונית
פדרמן, העובדת בבוטיק השייך לאמה,
והסטודנט לכלכלה ומינהל עסקים מומי
שוורץ.
עומדיםלהינשא. אחותן של
זא־זא ואווה גאבור, מאגדה נאסור ()51
והיועץ הכלכלי ממוצא הונגרי ניסור הל־טאי
( )52 שהתאלמן ב־ 1964 מאשתו הראשונה.
מאגדה היתד, נשואה כבר חמש פעמים:
לטייס בריטי, לשני עורכי־דין אמריקאיים,
לאציל הונגרי ולגיסה לשעבר, השחקן
הבריטי שהתאבד, ג׳ורג׳ סאנדרס.
עומדיםלהתגרש. השחקנית
אלי (סיפור אהבה) מקגרו ובעלה, שהוא
אחד המנהלים של הברת הסרטים פארא־מונס.
רוסרט אוואנס. לזוג ילד אחד:
יהושע.
נחוג. בבית הרופא בתל־אביב, בנוכחות
בני משפחה, ידידים ויפהפיות רבות,

גםבי שו א ל ! סטלהי

הטיסות התרעננות עיני עיסות
טילה הטיפוח הכחולות הסיפוח ומרעננות עיניהם של מיליוני נשים וגברי בארצות רסת-מעכ שיו
,1ם בישראל. סטילה מרענן עינים עיפות. מסלק אדמומיות מעינים מערות וצורבות ובכך מבליט את
יופץ הטבעי והעמוק. סטילה הטיפות הכחולות שיעזרו לעיניך לאחר רחצה בים, בתום נסיעה או שהייה
באזור מלא אבק או עשן מכוניות, לאחר קריאה ממושכת ובכל עת כרי להראות טוב יותר. סטילה
הוא סודם של שחקני במה, קולנוע וטלויזיה. המעניקים לעצמם עינים יפות ומביעות יותר.
סטילה נמכר בבקכוקון המעוצב כמיוחד כדי שפעולת הטפטוף תהיה קלה ביותר, דבר המאפשר
לכל אחד לטפטף אח הטיפוח לעצמו בקלות רבה. סטילה טיפות סטריליות לחלוטין. רשיון משרד
הבריאות מסי 1312/234 הרוקח שלך יספר לך על סטילה.כיאח הטיפות הכחולות ניתן להשיג רק בבתי
מרקחת. מחיר הבקבוקון 4.05 ליי

עיניים יפוח.עיניים רעננות עם סטילה.
,טיפות עינים כחולות

אלישסע חיימוססקי

בא ורזזנסקי

כל היפהפיות
הבר־מיצווה של רוני חיימוססקי, בנם
של דיילת היופי הראשית של הלנה י רובינשטיין
אלישבע חיימובסקי ובעלה הקבלן
דב. לזוג בת נוספת בגיל תשע.
נפטר. בחוותו שבנורת־סטראטפורד,
מהתקף־לב, בגיל ,60 מנהיג השמאל החדש
בארצות־הברית פול גודמן שהיה סופר,
פסיכותראפיסט ומבקר חברתי.

נפטרה. בתל-אביב, בגיל ,72 רינה
ניקוסה שהיתה אחת המורות הוותיקות
לריקוד בארץ. ילידת רוסיה, סיימה
לימודיה בקונסרבטוריון במוסקבה, עלתה
לארץ ב־ 1925 והקימה כאן את בית־הספר
הראשון לבלט. ב־ 1933 הקימה בית־ספר
לאמנות ואחר הקימה וניהלה את האולפן
הירושלמי לבלט תנ״כי וקלאסי.
נפטר. בבית־החולים שערי צדק
בירושלים, בגיל ,86 הרב דוד כהן, שכונה
בשם הרב הנזיר, בגלל שמיעט בדיבור,
לא לבש בגד שבא מן החי והיה
צימחוני קיצוני. יליד ליטא, למד בישי בות
ובאוניברסיטאות, התגורר מ־ 1922בירושלים,
בה עמד בראש ישיבה.
ה 111ל ת הזה 4ל *1

קראמהר! קראמהר! קראמהר! קראמהר!

אין לךמהלהפסיד !
מיל״ה

— המכון הישראלי לשיפור הקריאה מזמין אותן!

בפתיחת הקורס:

בדוק מ הי רו ת ק רי אתךוה בנ ת ך -חינ ם
לאחר מכן תוכל להצטרף לקורס

קראה מהיוה

מה תוכל להפיק מהשתתפותן בקורס ! אתה תכפיל את מהירות קריאתן
(שהיא כיום כ 150-מילה בדקה) פי־שניים, לפחות. אולם אתה מסוגל לקרוא פי־שלושה,
פי-ארבעה ופי־חמישה יותר מהר. אם הנך כשרוני במקצת, אתה מסוגל
לקרוא מעל 1000 מלים בדקה (כשלושה וחצי עמודים) וכל זאת, תון קליטה והבנה
של חומר הקריאה. הקורסים יפתחו :
בתל ־ אביב, בבית ציוני אמריקה ביום חמישי 17.8.72 וביום שני .21.8.72
בירושלים, בבית אלישבע (קטמון) ביום רביעי 16.8.72 וביום שני .21.8.72
בחיפה, בבית רוטשילד ביום רביעי 16.8.72 וביום שני .21.8.72
פתיחת כל הקורסים תתקיים בשעה 6.00 בערב.
* לקבוצות מאורגנות ולמוסדות — הנחות. פרטים: טל 916185 .

קרא מהר! קרא מהר! קרא מהר! קרא מ הר! קרא מ הר!

סיקורת
כלכלה נוסח צרפת: חברת אלקטרוניקה
קטנה ומשגשגת עומדת למכירה.
בעליה יוצאים לגימלאות. חברה בריטית
מבקשת לקנות אותה, משוס שהיא מיצ־רת
אביזרים צבאיים הנדרשים בכל אירופה.
אנשי צבא צרפתיים מתנגדים. הם
עוד זוכרים שהבריטים לא התנהגו כל־

עברית מדוברת לא נורמלית
נו א ת

בן־ א כוו ץ

ונ תי ב ה

בן־י הו ד ה

מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם שד ׳דך 5ך
אמוץ ונתיסה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וכיטויים משלהם.
שם המקצוע של בעל המכולת,
או של האדם העובד במכולת.
״פרטתי מאה לירות אצל המכולתניק.״
שמשמעותו:
ביטוי

ל ל| ז ה
הוגדשה הסאה, הדבר הוא מעל לכוחותי, אוי
ואבוי, חס וחלילה, ישמרני האל.
א :״אתה מוכן לרוץ לכנסת בבחירות
הבאות ב :״רק זה חסר לי א :״מזל־טוב,
אדוני, נולדה לך שלישייה ב :״אוי ווי !
רק זה חסר לי ! ״
נלנס? אזן אחתויצאמהקליה ביטוי
שמשמעותו: שמע אך לא הקשיב ; שמע אך לא
שם ליבו ; לא זכר.
״אמרתי לו לא לנסוע גלי אורות. נכנס
באוזן אחת ויצא מהשנייה היא דווקא יושבת
בכל ההרצאות כמו בובלה. אבל מה ז הכל
נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה״.

?>צ׳קמק

מקומט,

ממועד

יחי ההבדל ה ק טן
1״מה קרה למר שפיץ״ ,מאת מאיר
| ינאי, בתיאטרון עידן.

״כל שן תעמד
וזהר מ״טרומבילים״

מכוער ;

גרוע, בלתי־סימפטי.
״כן. היכרתי אותם. אחד אחד מצ׳קמקים.״
+״וכשהוא כבר מביא לי מתנה, אז זה תמיד
איזה ספר מצ׳וקמק״.
קול המושמע ע״י מיצמוץ השפתיים, תוך

נשימת האוויר פנימה, שמשמעותו )1 :קריאה
לכלב, לחתול, או אף לתינוק.
״פצ. פצ. פצ. מוצי ! הבט אל אמא רגע !״
)2ציטוט קולה של הנשימה.
״אח, מותק ! מגיע לך — פצ ! ״
)3ציון לשבח, במובן של, שפתיים יישקו׳.
״וללה, זה אבטיח — פצ! ״

זינגר ב״מה קרה למר שפיץ זו״
הריון לפני החופה
כך יפה עם נפוליאון, ולכן דורשים מן
הממשלה הצרפתית שתקנה את המפעל
בעצמה.
זאת מפנה את הבעייה למכון לפיתוח
התעש יה. המכון מוכן לעזור. הוא נותן
הלוואה למפעל אחר, העוסק בשטח דומה,
אבל עומד בפני בעיות כלכליות
קשות, ומפעל זה יקנה את החברה הקט־

״הולכים הייטה ץ״

5פ ,,צץ בפתאומיות, בא לפתע, הופיע בהפתעה.
״צמח
אצלי ב״ 12.00 בלילה, כשהתחתונים
שלי כבר היו מקופלים על הכסא אה !
מאיפה צמחת ן״

מר שפיץ, הידוע גם תחת שמו העברי,
ישראל צמרת, הוא בנם הבלתי חוקי של
האסיר מן הקומה ה־ 14 ושל אמי הגנרלית.
או אולי של עליזה מזרחי, זה עוד לא
ברור. איך שלא יהיה, הוא שייך למשפחה.
כלומר, למי שאינו מבין עדיין, מר
שפיץ־צמרת הוא גיבורה של קומדיה
עממית, המדגדגת את הקהל בקילשון, וכל
מי שניחן בעור עבה במיוחד באמת מתגלגל
מצחוק. כי למר שפיץ יש בת שנכנסת
להריון לפני שהיא נכנסת לחופה,
ואשה שמתעסקת עם רוחות, עם חיילים
צעירים, וגם עם המיועד של הבת, עם
מאהבת שנכנסת לתוך הסאונה הביתית
במשרדו, וגם נכנסת להריון, והכל מת דרדר
מדחי אל דחי עד שמר שפיץ־צמרת
מאבד את עשתונותיו, דג דגים באקוואריום
ותוקע בחצוצרה בסלון.
גדעון זינגר, שהוא כידוע קומיקאי מוכשר׳
מצליח איכשהו להעביר את התפקיד
הראשי בלי הרבה חריקות, שאר השחקנים,
המוכשרים פחות, עושים הרבה מאוד רעש,
הרבה מאוד תנועות, אבל מעט מאוד רושם.
מי שדווקא מתעקש להיזכר ברוסן, מארסו
או שאר מחזאי הבולברדים בפריז. זכותו
לעשות זאת, אבל זה רק יגרום מפח
נפש. כי הבולברדיס ההם נמצאים בעיר
האורות, ואילו אנחנו בסביבות דיזנגוף,
והרי הצרפתים היו אלה שאמרו :״יחי
ההבדל הקטן״.

תקלי טי ם

.ל י ש׳ ,שדיים, חזה האישה.
״המחשוף שלה היה כזה גדול, שראו לה את
כל הריאות חתיכה בומבה. ריאות מפותחות.״

,מאוד.
טי ט־
״אני עייף — טיכו.״

נה והסשגשגת. קדימה, לפתרון הבמייה.
רק נקודה אחת לא כל כך ברורה :
אותו מפעל שעומד לקבל את ההלוואה,
מרבית מניותיו בידי החברה הבריטית
שבגללה התעוררה הבעייה. כלומר, כאשר
רצו האנגלים לקנות חברה צרפתית
בכסף מלא, נאמר להם לאו ! והנה עתה
הם עומדים לרכוש אותה החברה, בהלוואה
רשמית של ממשלת צרפת.
מי אמר שחלם היתה במזרח אירופה?

תי א ט רון

טו ^ 3ביטוי תגובה, שמשמעותו: לא מ1 מדבשך ולא מעוקצך, אל תעשה לי טובה ואל
תפגע בי.
א :״את רוצה לעלות אלי לשתות קפה ז״
ב :״מויחל־טויבס״.

61153

לאן הלכו
״גרוש ועוד גרוש
ועוד גרוש״

כל הכו תבי ם
״אילנית״ — התקליט .30660
עיבוד וניצוח: אלברט פיאמנטה.

סבון אדום זהב
לנשים בלבד!
לנשים,כמו
שגברים אוהבים.
מיו צרג\י ו גי\ זזזית

הווו לוז הז ה 1x94

סי קו ר ת
אם יש זמרת יצוג אחת במדינת־ישר־אל,
שאפשר לסמוך עליה כי •תצא לוזו״ל
ותביא לנו גם קצת נחת ולא רק חיוכי
הבנה המיועדים לארצות מתפתחות, הרי
זו אילנית. גם קולה, גם הופעתה האישית
וגם עמידתה על הבימה, הן ברמה
בינלאומית בהחלט.
מה שעדיין חסר לה, זה הרפרטואר,
כך לפחות נדמה אחרי תקליט זה, הראשון
שעשתה ללא אילן (פרט לתקליטי
ילדים) .אמנם בכל מה שקשור להפקה,

הפלגות שיט ונופש */חופי הים התיכון
* 2א 1* 1 11 11*0 1

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשוו ב אניות ה מ עבור ת הבנויות ב מיו חד לתיירות
ולהנאת הנוס ע הרמס ״ רי פג א סו ס׳׳.
סיורי חוף בשעות היום בנמלי הביניים ־ לימסול, אלגיה
ואנטליה (טורקיה) ,רודוס, פיראוס, קורפו, דוברובניק, ונציה
וחזרה דרד ־ קורפו, פיראוס. הרקליון (כרתים) ולימסול.
מיזוג חנות בלה הים

אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון •
פטורה ממכס
את חופ ש תך וסייר ב מ חי רי ם נו חי ם לחופי
התיכון !

סיורי חופים בני 2ו יום החל מ־370ו ל׳י• כולל מסים.
נא לפנות אל סוכן הנסיעות שלד או לסוכנים הכלליים
זמרת אילנית
ראוייה להרבה יותר
כלומר התיזמור, ההקלטה, או המעטפה,
זה בהחלט עומד על רמה. אבל כאשר
מסירים את כל הפרגודים הללו, ניגשים
אל התוכן, הרי שהשירים הם בדרך כלל
משעממים, לעתים מזכירים יתר על המידה
שירים אחרים ולעתים פשוט אינם
מתאימים לה.
הסילסולים שסיגל לעצמו בועז שרעבי
בשירתו הם אולי הסמל המסחרי שלו,
אבל אין הם המעדנים המומלצים ביותר
לזמרת כמו אילנית, כפי שמסתבר מתוך
כמה מן השירים שכתב שרעבי לתקליט.
אל תשאלו אותי אינו נמנה על מיטב
שיריה של נעמי שמר, ואילו משחקים
אסורים, המסיימים את התקליט, מוגש
בצורה תקיפה מדי לאופי המנגינה ולאלה
שזוכרים, למשל, את מריים מאקבה. יתכן
שלהיטים כמו פעם לאהוב יהפכו את
התקליט להצלחה מסחרית, אבל אילנית
ראויה להרבה יותר מזה.

אלאלוף ושות־ת־א,
רח׳ אלנבי .94 טל• 611757־ 33$9ו6
חיפה, רח׳ כיאס ,6טל 667752 .־667753
סיווג בסיחות שנקבע ע״ מנחל אגף הספנות והנמלים •הרסס• ־ פגאסוסי שנת הבניה 1930נ•*׳{

מבחר

סיו רי ם באוניות־פאר, מיו מיי ם עד שבעה ימיס^

מנמל פיראוס לאיים היווניי ם וטורקיה.

<2א 1!<1 11ז <1>1£0

גיטרה בסוכרזית מרוכזת 1לורינדו אלמאידה — מבחר מכל
| דבר, דייברק. 2013 ,

מי שזוכר את לורינדו אלמאידה בחיבה
כגיטאריסט רגיש שהצליח, בין
אם ניגן יצירות קלאסיות ובין אם פרט
בוסה נובה, להשתמש בגיטרה שלו בטעם
וכשרון בלתי רגיל, יכול להרשות
לעצמו לדלג על תקליט זה. לא משום
שאלמאידה הוא פחות מוכשר לפתע,
אלא מפני שהוא והגיטרה שלו, טובעים
הפעם בים של סוכרזית, המרוח בשכבות
עבות על מיתרי כינורות ועל
הדים מוכפלים של חלילים ואבובים.
מה שיוצא מכל הדייסה הזאת, זה מעין
מרקחת מסחרית, שאינה שונה במאומה
מכל המרקחות האחרות בקצב הבוטה־נובה.
במוסיקת רקע, זה לא מפריע, אבל
בכל פעם שנדמה כאילו יש גם לאלמאי-
דה מה לומר בכל הפרשה, מתנפלים
עליו המיתרים, ולא נשמע ממנו אלא
קול ענות חלושה.
זה אולי מיבחר, אבל לא כיאה לגיטריסט
ניבחר!
שלושה אנשים העובדים בתחנת טלוויזיה
קטנה בטקסס, שני כתבים וצלם, נאסרו
בשעת מילוי תפקידם, שעה שניסו להכין
כתבה על חטיפת מטוס. מסתבר שה־אפ.בי.איי.
לא שש לנוכחות העין הציבורית,
הורה לכתבים להסתלק, נאלה בתוצ־פתם
הגדולה, פילסו להם דרך בכוח, סיר־
(המשך בעמוד )12
הסולח הזה 1824

א עו ת ־ חי ל
״ פו לקעמצאה

ר 1למ,.,

עוברים ל ה חז
בעור ההוד 1מחיר! זול והוא טעים להפליא,
כעויודעים אין ומה להכין ממנ.1

לגיוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

תל־אביב, בית־ארלוזורוב,
יום ד׳ 16/8ב־.8.30
חיפה, התיאטרון העירוני,
יום ה׳ 17/8ב־.8.30
גבן ןתיים, שביט,
יום ד 18/8ב־.9.00
תל־אביב, בית־המורח,
מוצ״ש 19/8ב־ 7.45 וב־.9.45
תל אכיב, בית־חחייל,
יום א׳ 20/8ב־.8.30
נתניה, אסתר,
יום ב׳ 21/8ב־.9.15
נהריה, הוד,
יום ג׳ 22/8ב־.9.15
כרטיסים: תל-אביב ,״לאן״
ו״רוקוקר׳ וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת־מכבי ו״גרבר״.
הפצר. ראשית:
״לאן״ ,טלפון .231655

חפיק: יצחק בן־דסיסוזיטו).טל ; 4 4 0 4 4

סי קו ר ת
(המשך מעמוד )11
בו להוראות, ובקיצור, כתב האישום שהוגש
נגדם מאשים שניים מהם בתקיפת אנשי
חוק, ושלישי, בסירוב להישמע להוראות
שוטר.
עד כאן, הכל רגיל ופשוט. אלא שכאשר
הובאו השלושה בפני שופט, הסתבר פתאום
שפרקליט המדינה החליט לבטל את
התביעה .״היה זה פשוט עניין של אי־הבנה
וחוסר קומניקציה בין העיתונות וחמישי
טרה,״ ציין כאשר נשאל לסיבת הביטול.
אבל יש כאלה שזוכרים כי מישרת פרקליט
המדינה היא מישרה נבחרת בארצות־הברית,
שהבחירות קרובות ושבלי טלוויזיה,
אין סיכוי לזכות במישרה.

ס פ רי ם

תעלת דולניקר
״השועל גלול התרנגולות״ ,מאת
אפרים קישון, הוצאת ״עם עובד״
213 — 1972 עמודים 4 ,ל״י.

ובכן רבותי, אמיץ דולניקר, מנהיג הפו־עלים
הבלתי־נלאה, מי שכיהן בכל מוסדות
המיפלגה ובכל תפקידי הממשלה, ה איש
שבלעדיו לא יכונו חיים ציבוריים,
כי לא יהיה מי שיאמר לציבור כיצד לח יות׳
אמיץ דולניקר קיבל התקפת לב. באמ צע
הנאום, נפל וצנח. לכן, בלב כבד ובנשימה
קצרה, נאלץ האיש הדגול לצאת למקום

אפרים קישון עייף מרוחק, יחד עם מזכירו, כדי לפוש מעט
מחיי ההקרבה שלו. רק דאגה אחת מכרסמת
בו: מה יהיה על המדינה המיסכנה
בכל אותו זמן שלא יעמוד לרשותה?
הכפר אליו מגיע דולניקר, עין־כמונים,
הוא מעין שמורת טבע אנושית, בה מעי זים
אנשים לחיות בעצם ימים אלה ללא
בחירות, ללא מועצה מקומית, ללא מיש־טרה
וללא שוחד, ושיא החוצפה — הם
אפילו אינם מרגישים בחסרונם של כל
אלה. תארו לכם איזה כר פעולה נרחב
נפתח בפני אמיץ דולניקר, אשר ניגש מייד
למלאכה ומחזיר את הכפר אל חיק־התר־בות,
כלומר, מגיש לו במתנה כמה מנות
שחיתות, כמה מידות של מלחמת כיסאות,
שינאה, בטלה ועוד מיצרכים מודרניים
שכאלה.
עד כאן — הכל שפיר. הצרה היא
שלאחר העמודים הראשונים, כאשר הקורא
עשה כבר הכרה עם דולניקר, עם מזכירו,
ועם בני הכפר, מתחיל כל העניין להיות
צפוי מראש. פרשת התמימים והפראים
הנשחקים על־ידי הציוויליזאציה אינה
בדיוק חדשה, ואם כי קישון משתמש בכל
הסיממנים הנפסדים הרגילים של הפוליטיקה,
ולמרות שאמיץ דולניקר דומה ל־מיספר
לא מבוטל של מנהיגים בפועל, הרי
מי שירצה באמת לגלות מה פסול בנוף
המדיני שלנו, יתקל בחומת התחכמויות
גבוהה, שמאחוריה לא מסתתרות אמיתות
מרעישות כלשהן. ומה שהיה מתקבל בסיפור
קצר כמצחיק מאוד, נוטה לעיתים
לעייף במסגרת רחבה כל־כך.
ולבסוף: אינפורמציה עניינית אחת. הספר
הוא עיבוד חדש לעין כמתים, אותו
פירסם קישון בתשט״ו.

העולם הזה 1824

י מי אי 1ב ל

^ ינ ני ל איי לכבוד שחלקה לי גולדה מאיר, כאשר
הכריזה השבוע, בנאום־הכתר שלה במרכז מיפלגתה :
״הסערות של אורי אבנרי, דן בן־אמוץ, עמום קינן וחבריהם
— לא ישפיעו עלי כחוט השערה.״
אינני ראוי גם לכתר שבו הכתירה אותי בהמשך הדב־רי*
כאשר אמרה שאילו הבטיחה להחזיר את העקורים
£ 0ך, היתד ,״נחה דעתו של אורי אבנרי״ ,אך היא מסרבת
ל מ סיח זאת.
גולדה מנסה להעמיד פנים כאילו יש כאן ויכוח אישי,
כאילו ההתקוממות האדירה של המצפון הלאומי בשבועות
ד&טרונים אינה אלא פרי פעולתו של איש אחד, או של
אנשים.

זוהי אשליה.

אולי היא מנסה לרמות את עבדיה. אולי היא מנסה
לרמות את עצמה.
אולי היא מרגישה, בסתר ליבה, שהיא איזבל הדשה,
העומדת מול אליהו הנביא.

אם כן, היא צודקת. אכל אליהו זה אינו
איש אחד. זהו אליהו קולקטיכי, גדול ומאשים.
אליהו המורככ מרכים וטוכים, כני כל הגילים
והמחנות.

אליהו זה מאשים את איזבל. הוא המטיח בפני שרי
הממלכה ואלופיה את השאלה: היכן אתם?

שני שריה בממשלה הצביעו נגד ההחלטה שלא להחזיר
את העקורים לצמיתות. הצביעו נגד — ונשארו בממשלה,
ביודעם שלפי החוק הם נושאים באחריות הקולקטיבית
עבור ההחלטה, ומצווים להשתתף בביצועה.

האם הם טוכים מאיזבלז

בכנסת הצביעו אנשי מפ״ם נגד קיום דיון בפרשת
בירעם ואיקרית הן במליאה (כהצעת רק״ח) ,הן בוועדה
(כהצעתי) .אף אחד משבעת חברי מפ״ם בכנסת לא הציע
הצעה משלו לסדר־היום, כפי שהוא רשאי לעשות. אף
אחד מהם לא חתם על הבקשה לכנס ישיבת־פגרה של
הכנסת על נושא זה.
אנשי מפ״ם החרימו את כל הפגנות ההזדהות והטילו
חרם על התנועה הגדולה שקמה.

אכל הם ממשיכים ,,להזדהות״ עם העקורים,
ולגלות להם ״ידידות״ .מי שיש לו ידידים
כאלה, אינו זקוק לאיזכל.

ך * נה הליכרלים העצמאיים, הטובים כל-כך, ההגון
( נים כל־כך. מה מישקלם המוסרי?
הם הצביעו נגד דיון בפרשת בירעם ואיקרית במליאת
הכנסת, ונגד דיון בה בוועדה. הם לא הציעו הצעה משלהם.

שגח״ל אומר בעצמו, אין כאן שום הצדקה ביטחונית.
מעשה־שוד פשוט, שקורבנותיו הם, במיקרה, בני העדה
הערבית הידידותית ביותר לישראל.

מה עושה גח״ל?

כן, כן, הוא דוגל בהחזרת עקורי בירעם. אבל לא
בהחזרת עקורי איקרית. למה ז ככה( .אם בכלל תיתכן
פרשה צודקת יותר מפרשת בירעם, הרי זו דווקא פרשת
איקרית. בניגוד לבירעם, איקרית רחוקה מן הגבול, ואילו
על הגבול עצמו שוכן במקום זה כפר מוסלמי, שלא
גורש מעולם).
מה עשה גח״ל למען בירעם? כאשר עלתה ההצבעה
לדון בה בכנסת, נמנע. מדוע? התירוץ האווילי הרגיל:
מפני שההצעה הוגשה על־ידי רק״ח.

מדוע לא הגיש גח״ל עצמו הצעה ץ מדוע
סירכ לכקש כינוס־פגרה של הכנסת — אחרי
שכיקש כינוס כזה כגדל נושא אידיוטי לגמרי
(דכרי הככל״ת שד כן־אהרון) ?
בשעה שאנשי בירעם התמימים נותנים אמון בגח״ל,
מפני שבנו המנוח של זאב דבוטינסקי טיפל בהם בשעתו
במסירות ובכנות, מייעצים להם אנשי גח״ל לחדול ממא־בקם,
לנתק את קשריהם עם הלוחמים האמיתיים למען
עניינם (כדרישת הפרובוקטורים של הש״ב, הפועלים בשטח)
,ומרגיעים את דעת־הקהל היהודית הנסערת.
כותב בגין :״הממשלה החליטה לא להחזירם. גם אלה
המשוכנעים, כמונו, כי זוהי החלטה מוטעית, אסור להם
לזלזל בנימוקים שהניעו את הממשלה לקבלה.״
״מוטעית נימוקים !״

מעשה־שוד אכזרי, הפרת מילת־הככוד •טל
צה״ל, סילון! זדוני של נימוקי־כיטחון — ונימוקים
ש״אין לזלזל כהם״.
זה היה המיבחן — וכל סיסמאות ארץ־ישראל השלמה

הוא המניה את מיפלגות ישראל, אחת
אחת, על המאזניים.

ך* נה מיפלגת־העכודה, הגדולה, השלטת. מה מישו
1קלה המוסרי?
ביום החמישי האחרון, בהצבעה אחת, מתה נישמתה
של מיפלגה זו. מתה גם האשלייה הנוחה, האמתלה ד,ניצ־חית
של הכדאיניקים, ש״אפשר לפעול בתוכה״ ,שאפשר
״לשנות אותה מבפנים״.

איזכל הרימה את קולה — ו־ 145 עכדים
כנעניים הרימו את ידיהם.הצייתניות.

היה צדיק בסדום: משה ארם. הוא דרש לבטל את
החלטת־העוולה. שבעה איש הצביעו עימו. שבעה !
אחר, זהיר יותר, משה כרמל, הציע ״לרשום״ את דברי
גולדה, ללא תוספת חנופה והסתה. גם אליו הצטרפו רק
שבעה, ביניהם אותו לוחם מילולי לעת־מצוא, יצחק בו־אהרון.

יגאל
אלון, המצכיא הגדול, גיכור הפלמ״ח,
כרה מן המקום לפני ההצכעה. הוא לא העז
להרים את האצכע לעיני איזכל.

היא אמרה :״אין לי יסורי מצפון.״ זה בוודאי נכון.
יש לה מצפון נקי מכל רבב. כי מעולם לא השתמשה בו.
היא אמרה :״אינני סובלת מרגשי נחיתות.״ מי יכול
היה להאשימה בכך?
היא הופיעה בכל גדולתה — צדקנית ומתחסדת, פרימיטיבית
ואטומה. ו־ 145 ראשי המיפלגה, כולם אנשי־שררה
ובעלים־בעמם, התפלשו בפניה בעפר.

מאז ימי איזכל המקורית, לא שלטה כיש־ראל
הכורה כזאת של מלחכי־פינכה, אפסי
מוסר וחלולי־מצפון.

ך* נה מיפלגת הפועלים המאוחדת — לציונות, לסוצ־
1 1יאליזם, לאחדות־עמים. מה מישקלה המוסרי?
מצבה מסובך. היא הושיבה קיבוץ שלה על אדמות
בירעם השדודות, אחרי שכל פרטי מעשה־הנבלה כבר
נודעו ברבים.

היא לא רצחה, אכל ירשה.

ולא רק ירשה, אלא ירשה במצח נחושה. אחרת לא
היתר. מעניקה לקיבוץ זה את השם ״ברעם״ — כאילו
להזכיר את המנושלים לעולמי־עד.
עכשיו אומרת המיפלגה, בגימגום, שאם יוחלט להחזיר
את העקורים, היא תוותר על אדמות, יש צורך במשא״
ומתן, יימצא הסדר איזשהו, וכר וכר, בז׳רגון הישועי־המפ״מי
המסורתי.
ואתה עומד ומזדעזע.
או שנעשה כאן מעשה־נבלה משווע, הזועק לשמיים —
או שיש כאן בעייה קטנה של כמה דונמים.

אם זהו עניין של מוסר עליון — למה
מחכים? ידכו-נא אנשי הקיבוץ מייד, היום,
לעקורי כירעם, יכקשו מהם מחילה ויודיעו
שהם מחזירים להם כזה הרגע את כל האדמות
הגזולות. כלי שום החלטה ממשלתית.
מובן שאין הם חולמים כלל לעשות זאת. הם גם לא באו
לעצרת ההזדהות בבירעם. הם רוצים להמשיך ולעבד את
האדמה.
הירשת — וגם צעקת חמס על העוולה?

רחוק מכדעם, בתל-אביב ובירושלים, מוכנים
אנשי מפ״ם להזדהות עם העקורים —
כתנאי שזה לא יעדה כדום, ולא יחייב לשום
מסקנה.

אחדמ עקורי בירעם מו שיט ידו בהפגנה מול ה כנ ס ת
הם לא חתמו על בקשה לכנס־פגרה. הם החרימו את פעולות
ההזדהות.
השר קול הצביע נגד החלטת הממשלה, וממשיך לשאת
באחריות עבורה ולבצעה. הוא בוודאי שולח תיירים לחורבות
העתיקות של בירעם, השוכנות בין החורבות החדשות.

הל״ע לומדים ממפ״ם, והם לומדים מהר.
הם הכינו שאפשר לסעוד על שולחן העוולה,
ולצעוק נגד העוולה.

הם תירגלו זאת בפרשת הממזרים. תחילה הצביעו נגד
כל ההצעות למען נשואין אזרחיים. אחר־כך הגישו הצעה
משלהם, בפוזה של גיבורי־חיל. אבל הסכימו לדחות את
ההצבעה עליה, ביודעם היטב שזוהי דחייה לנצח. זעקו
חמם כאשר נשיאות הכנסת עשתה להם טובה, ולא הביאה
את הצעתם להצבעה, שתכריח אותם לצאת מן הקואליציה.

לא הפסידו דכר. לא הקריכו דכר. נשארו
כממשלת הקואליציה העושקת. שיתפו פעולה
עם העושקים, ומופיעים כלוחמים למען ה עשוקים.
כבר
הדביקו להם את הסיסמה :״מממזר לממזר —
כוחנו גובר.״ עכשיו אפשר להוסיף על כך :״מממשל
למנושל, כוחנו יגדל.״
נה גח״ל, על שתי גדותיו. מה מישקלו המוסרי?
! 1שאלה זו חמורה כמיוחד, כי פרשת כירעם
ואיקרית היא מיכחן עליון לאנשי ארץ־ישראל
השלמה.

מזה שנים הם מנסים לסבר את אוזנינו בהכרזות צל
כוונותיהם המוסריות. בארץ־ישראל השלמה יהיה טוב
לערבים. המיעוט הלאומי, המגיע כבר ל־0׳ ,359 ייהנה
מכל הזכויות. לא יגרשו אותו. לא ינשלו. לא יעשקו.
והנה — פרשה פשוטה של עוולה, של נבלה. כפי

נמוגו במיבחן זה.
בחלום תהיה זאת מלכות של צדק, כדברי דבוטינסקי :
״שם ירווה לו משפע, מאושר /בן־ערב, בן־נצרת ובני/ .
כי דיגלי דגל טוהר ויושר

כמציאות זוהי ממלכת איזכל.

*ץ הו מישקלם המוסרי של המיפלגות האחרות?
1*1מק״י הקטנה והמיסכנה מצייצת עם המצייצים. היא
מזדהית עם בירעם, בהחלט. אבל כאשר יצאה הקריאה
למסע־ההזדהות הגדול, ביטל יו״ר הוועד המרכזי שלה
ברגע האחרון את חתימתו, שמא ירגיז את מפ״ם. וכאשר
הח״כ המורד שלה הפר את הוראות המיפלגה והצביע
בעד דיון בפרשה בכנסת, גינה אותו הוועד המרכזי בהח לטה
חשאית.

המיפלגות הדתיות? מה לעכו״ם אלה,
עוכדי-כשרות-ומזוזות, ולנכיאי ישראל? הם
כנים נאמנים לנכיאי-השקר, שהצדיקו כל מע־שה-נכלה
של איזכל ועמיתיה, תמורת תשלום
מתאים.
והמיני־פאשיסטים הקטנים בשולי הימין? הם רוצים
להקים כאן דרום־אפריקה יהודית. הם נואמים על המצב
הנהדר של הכושים שלנו. הם משלמים מס־שפתיים לביר־עם,
והם מלקקים את נעליה של איזבל. רק שתגיד מילה
טובה לשמואל תמיר.
* והי עדת הגמדים, המשגשגת בממלכת איזבל.
1אם יניח אליהו את כולם על כף אחת של מאזני
המוסר — הכף לא תזוז.

אכל המוסר קיים. והמצפון קיים. ואליהו
הקולקטיכי, אליהו של כולנו — חי וקיים.

בעיקבות סיכסוו שבוץ בין נונר
בינלאומי דשותניו, נחשבו
קשויהס חסמו״ס עם
קציני משסוה לאוון־ נר
שרשות הניקוד המשטרתית
אחים, הרי שהמתנות האחרות שחילקה
רס־טרום, ניראו פחות משפחתיות.
גילה אברהם חנן, אחד השותפים האחרים
של רם־טרום:
״לקראת ראש השנה 1971 קיבלתי מאברהם
פינקל רשימה, בכתב־ידו, של 15
אנשים שיש לשלוח להם מתנות לחג.
חלק מהם היו קציני־משטרה. טיפלתי
בדבר, וכל אחד מהאנשים שהופיעו ברשימה
קיבל סל שי בשווי 150ל״י. בידי
חוקרי המטה הארצי של המשטרה נמצאים
עכשיו המעטפות, שאנשים אלה חתמו
בשעתו, על קבלת השי.
״בין 15 מקבלי השי שברשימה היו רב־פקד
יהודה פיישטר. פקד ליאופולד אנשל,
מפקד משטרת פתח־תקווה. סגנו, שמש
והקצין פלוטניק ממשטרת פתח־תקווה.
״שמות נוספים ברשימה היו פקיד בכיר
במכם — פינקל הסביר לי שהוא רוצה
להביא באמצעותו לארץ מכונית פונטיאק
יקרה בלי מכס — ופקידים בכירים ב־רשות־הנמלים,
במחלקת ההוצאה־לפועל
של בתי־המשפט, וכן נציגים של חברות
מסחריות שאיתן היה רם־טרום בקשר.״
הסביר השבוע אחד האנשים שברשימה,
פקד ליאופולד :״סל המתנות הובא לביתי,
ואשתי חתמה על קבלתו, בלי שידעה מה
העניין. ברגע שחזרתי הביתה, החזרתי
לפינקל את המתנה.״

כך מגדיר אברהם פינקל את עברו בגר־
17 1 1 1 * 1
1 1 1 1 11
מניה, שם הואשם ברמאויות וניהול
- 1 111111111111
עסקים בלתי־חוקיים .״בזאת נקמתי בגרמנים ואני לא רואה בכך שום פגם מוסרי,״
הצהיר פינקל השבוע .״אך בארץ אסור ליהודי לרמות יהודי אחר או
לגנוב ממנו. מצפוני בארץ נקי. מי שרימה, הם השותפים שלי,״ הוסיף השותף ברנדטרום.

ך* אשמה נוספת של חנן: כאשר פרץ
| 1הסיכסוך בינו לבין שותפו, פינקל —
הגיש נגדו פינקל תלונה למשטרה על

״מאיפה?״ התעניין הרב־סמל המתחשב.
״מניצב־מישנה שמואל רוט.״
היתד. זו הודעה מדהימה. אם היתה נכונה,
הרי שרוט, ראש ענף חקירות במטה
הארצי ואחד הקצינים הבכירים של ה משטרה,
עבר עבירה חמורה: גילה לאזרח
חשוד על החשדות נגדו — ובכך איפשר
לו להעלים עקבות.
מאוחר יותר, תיקן חנן את דבריו, טען
כי קיבל את המידע הסודי לא מרוט
עצמו, אלא משותף שלישי של רם־טרום,
המהנדס נפתלי היימן. היימן, טען חנן,
קיבל את המידע מרוט — שהוא קרוב־משפחה
שלו.
הקצין התעלף
ך* גיס על כך רוט :״כאשר קיבלתי פנייה
! ? לחקור בתלונה על מעילה במפעל ב־פתח־תקווה,
ביקשתי מיד שיבררו אם קרובי,
מר היימן, קשור באיזו צורה שהיא בתלונה
או במפעל. מאחר שהמדובר היה
במפעל בענף שבו פעל גם קרובי, הדגשתי
מרגע ראשון שאם קרובי מעורב,
אני מסרב לקבל עלי את הטיפול בחקירה.
״בתשובה לבקשתי, הודיע לי תת־ניצב
אהרון שלוש, כעבור שלוש שעות, כי
אין כל קשר בין מר היימן לתלונה.״
היתד. זו, ללא ספק, הודעה מוזרה ביותר,
בהתחשב בעובדה שהיימן היה שותפם
של פינקל — המתלונן על המעילה —
וחנן, שעליו התלונן פינקל.
סיפר השבוע היימן :״הקרוב שלי,
ניצב־מישנה רוט, התעלף כששמע כי
אברהם חנן גילה שהוא יודע על המעצר.
מאז, ניתק רוט את הקשרים איתי

שטו ת

יה זה לפני שבועות מעטים בלבד,
כאשר קצין משטרה בכיר הכריז,
בפני נציגי העיתונות, כי משטרת ישראל
יכולה להתחרות בנקיון־כפיה בכל משטרה
אחרת בעולם.
אפשר היה להבין את התפארותו. מלבד
נקיון־כפיים, קשה היה למשטרת ישראל
למצוא תחום אחר בו יכלה להצביע על
הישגים.
השבוע, היה אותו קצין־משטרה מוכן מן
הסתם לבלוע את דבריו בחזרה, לוא רק
יכול היה, כאשר גם נקיון־הכפיים התפוצץ
לרסיסים בקול צחנה נורא.

טלוויזי הבמ תנ ה
לשוטר
שהחל כסיכסוך עסקי רגיל, בין
שותפיה של חברה קטנה בשם רם־
טרוס, התפתח לטיל ענק, שניפץ את אגדת
המישטרה הנקייה משחיתות.
פרשת רס־טרום לא הוקיעה את כ ל אנשי
משטרת־ישראל כמושחתים, מקבלי

^ גין ביי
תנות

מתנות, ומעוותי־חקירות. אולם הנזק ש גרמה
היה מספיק.
העובדות שהתגלו עד עתה — כאשר
הפרשה רק בתחילתה — היו עגומות למדי :
#אברהם פינקל, אחד מבעלי רם־ טרום,
נהג לתת מתנות לרב־פקד יהודה פיישטר,
ראש לישכת־חקירות במרחב המרכז. בין
היתר, קיבל הרב־פקד מפינקל מכשיר
טלוויזיה במתנה.
• 1בעוד שעובדה זו הוסברה על-ידי
פינקל בכך שהוא והרב־פקד הינם ידידים
מילדות, והיחסים ביניהם כמו בין שני

מעילה. בעקבות התלונה, הופיע בביתו
של חנן רב־סמל שלום טווייג, ממשטרת
פתח־תקווה, כדי לעוצרו. הוא הופיע —
במכוניתו הפרטית של פינקל.
מה היה הקשר בין הרב־סמל לבין
פינקל?
הסביר אז טווייג לחנן :״באתי במכונית
של פינקל כדי לא לבייש אותך.״
התנהגותו מלאת ההתחשבות של טווייג
היתד. רק פרק הפתיחה במסכת ההפתעות
של אותה פגישה מעניינת. עתה, הגיע
תורו של טווייג להיות מופתע :״אני יודע
שבאתם לעצור אותי,״ חייך אליו חנן.

יותר.״
ולא מדבר איתי יותר.׳
לעצם ההאשמה, טען היימן :״לא נכון
שאמרתי לחנן כי רוט גילה לי שעומדים
לעצור אותו, את חנן. נכון ששוחחתי
עם רוט לא פעם על הצרות שהשותף
שלי, פינקל, עושה לי במיפעל. התלוננתי
בפניו שפינקל רימה אותי וגזל ממגי
רבבות ל״י. רוט המליץ שאפנה לקצין
נאור במשטרת תל־אביב. פניתי לשם,
והתלוננתי. אבל לא טיפלו בתלונה שלי.
אמרו לי לפנות לבית־המשפט.״
מאין אם כן בכל זאת ידע חנן כי באו
לעוצרו? הסברו המקורי של היימן :״זמן
קצר לפני שבאו לעצור את חנן, פגשתי
את פינקל בביודהמשפט בתל-אביב, ו־פינקל
אמר לי שהוא יגרום למעצרו של
חנן. זה היה אחרי שחנן הגיש נגד פינקל
תביעה על 50 אלף ל״י. ידעתי שלפינקל
יש קשרים מצויינים במשטרה, ולכן סיפרתי
לחנן על איומו של פינקל.״

החשוד חו ק ר
א ת הח שודים
ך* רגע שהשערורייה התפוצצה, פע-
^ לה משטרת ישראל בתקיפות: פקד
ליאופולד, המשרת במשטרה עוד מלפני
קום המדינה, הושעה מתפקידו. כן הושעה

ה 10 וי^פים

ל>אופ1לד
הי>מן

גרבוב

שמ ש

סתח ! 1כ 1/ /ד *
ו ה 73ח * 7

פ>>שטד

פלוטניק
רב־סמל טווייג. במטדדהארצי הוקמה וע־דת־חקירה,
בראשות גיצב־מישנה מיג־קובסקי,
לבדוק את התנהגותם של השניים
בפרשה, לאחר שפעלו בניגוד להוראות,
בחקירתו ומעצרו של חנן אברהם.
רב־פקד פיישטר לא הושעה. הוא רק
יצא לחופשה מיוחדת.
השם האחרון ששורבב לפרשה, זה של
שמואל רוט, לא נפגע. רוט לא רק ש נשאר
בתפקידו — אלא שאף עקב אישית
אחרי פעולתה של ועדת־החקירה.
התרעם על כך השבוע פינקל, שהפך

בעצמו מטרה לחקירה משטרתית, בעקבות
תלונות־הנגד של שותפיו נגדו, ולאחר
שהתברר כי הוא עבריין נמלט מגרמניה:
״אני עומד לבקש הקמת ועדת־חקירה
בפרשה. אינני מאמין שהמשטרה יכולה,
או רוצה, להיות אובייקטיבית כאן. איך
ייתכן שניצב־מישנה רוט יחקור אותי על
התלונות של היימן נגדי — כשרוט הוא
קרוב של היימן, וכשאני מתלונן על היימן
שהוא רימה אותין
״אמרתי את זה לרוט בפנים, כשהוא
חקר אותי. הוא חייך ואמר שזה שטויות.

זה שטויות? ראיתי כבר מצורת החקירה
שלי שזה בכלל לא שטויות. החזיקו אותי
שם במטה הארצי משמונה בבוקר עד
אחרי הצהרים, ולא נתנו לי אפילו כוס
מים. היתד, שם אווירה של לינץ׳.״
כבר בשלב ראשון הצטיירה אם כן
התמונה המעניינת הבאה: בריב ש התפתח
בין שותפי חברת רם־טרום, התגלה
שלפחות לשניים מהם יש ידידים
טובים במשטרה. לצידו של פינקל היה
רב־פקד פיישטר, ידידו מילדות. לצד היי־מן
היה ניצב־מישנה רוט, קרוב משפחתו.

חנן, היימן והשותף הרביעי, גרבוב. המח־ 4

נות העלו תלונות והאשמות אחד נגד השני7 .
אחת התלונות: שפינקל חילק מתנות 4

לידידו במשטרה ולפיקודיו, קציני מש־טרת
פתודתקווה. בעקבות יחסים הדוקים
אלה, הועלתה הטענה, התנהג מפקד מש־
--של פינקל,כלפי יריבו
פתח־תקווה

(המשך בעמוד 0 )26

ב מ דינ ה

אשה מנווה־מגן מפגינה
קצינים בכירים נגד —

הע ם
כל ה אי ץ בירעם המחזה היה מרגש.
התושבים לא יכלו לשאת עוד את העוול
שנגרם להם על־ידי הממשלה, שאיימה
לגזול את אדמותיהם ,״לצרכי הציבור״
כביכול. כאשר הופיעו הדחפורים, החליטו
התושבים להגן על זכויותיהם בכוח, להתנגד
לנישול. נשים, ילדים וגברים נטשו
את בתיהם, יצאו אל מול שיני הדחפורים
כדי להגן על אדמתם. הם נטעו עצים,
הקימו אוהלים והשתרעו בגופם על ה
תוואי
המיועד של הדחפורים, כדי שאלה
לא יוכלו לעבור.
ברור שהיה זה מעשה בלתי חוקי.
הדחפורים, רכוש ממשלת ישראל, הגיעו
למקום כחוק כדי לבצע עבודה באופן
חוקי וגלוי. לא היה זה מעשה חריג.
אבל כא־שר דיה מדובר בגזילת אדמה,
לא היו אפילו אזרחים הגונים ושומרי־חוק
מוכנים להשלים עם החוק, החליטו להעביר
את רוע הגזירה בכל אמצעי המחאה
והלחץ שברשותם.
פארודיה. זה לא קרה בפיתחת רפיח
וגם לא בבירעם או בברטעה (ראה להלן).
המחזה המתואר לעיל התרחש השבוע
ליד שכונת נוה־מגן, אחת נדשכונות רמת־השרון,
בה מתגוררים רבים מקציני הקבע
בצה״ל.
אחרי שלמרות התנגדותם ניגש משרד־העבודה,
באמצעות מחלקת העבודות הציבוריות,
להרחבת תוואי כביש גהה העובר
בסמוך לבתיהם, החליטו התושבים להתנגד
בכוח להפקעה ולגזילה. כשהם נעזרים
בנסיונם של עקורי בירעם; ערכו
שביתת שבת על תוואי הסלילה, מנעו
מהדחפורים לבצע את העבודה. הם אפילו
הקימו ועד ציבורי, אליו הצטרפה איש יות
כמו אלוף (מיל ).עזר וייצמן, שהוא
תושב השכונה.
העובדה שאם תתקבל דרישתם להרחיב
את הכביש מצד דרום ולא מצפון
יעלה הדבר לאזרחי המדינה כמה מיליוני
ל״י נוספות, לא הטרידה את המפגינים.
אף אחד מעיתוני ישראל לא מצא אפילו
לנכון לקרוא להם במאמרי מערכת ראשיים
להפסיק את השימוש בכוח, משום
שהוא פוגע במאבקם הצודק ובסיכוי ש־ימומשו
תביעותיהם הצודקות.
לרגע היה נדמה כי במאי גאוני ביים
אירוע זה כפארודיה על המאורעות המסעירים
בשבועות האחרונים את המדינה.
אלא שבפארודיה, בניגוד למציאות, היו
יותר סיכויים לפתרון הבעיה. המפגינים
ומפירי החוק היו הפעם יהודים, ביניהם
קציגי צה״ל בכירים. בידיהם היו כל
אמצעי הלחץ שניתן להפעיל על הממש לה.
היה כמעט ודאי שנטילת החוק בידיהם
— מעשה שאת הזכות עליו שוללים

ילדי כרטעה שובתים לפני הדחפור
— קצינים בכירים בעד
רובם מאנשי איקרית ובירעם — תוביל
לכניעת הממשלה.

מיעו טי ם
חריג אחד
יותד מדי
כפר נידח במשולש הקטן, שהקו הירוק
חצה אותו עד למלחמת ששת־הימים
לשניים, זכר, אף הוא השבוע להגיע לכותרות
בזכות הדחפורים.
מאז מלחמת העצמאות חצוי כפר
ברטעה לשניים. מחציתו האחת נמצאת
בשטח ישראל ומחציתו השניה בשטח
ירדן. מלחמת ששת־הימים איחדה את
החמולה האחת, המורכבת משלוש משפחות,
היושבת בשני חלקי הכפר. היה
משהו ציני באיחוד זה. אם רצה תושב
החלק הירדני לבקר את בן משפחתו בכפר
הישראלי, הוא יכול היה לעשות זאת
ללא בעיות. אולם אם היה עושה זאת
תושב הצד הישראלי, הוא היה הופך
עבריין, צפוי לעמוד לדין צבאי.

ב יר ו נמ ישע
היימלאנד

מאת

ע מוס קינן

** כד תופעות הדיכוי, אולי המזע־זעת
ביותר היא יצירת מעמד של
אנוסים אצל המדוכאים. כאשר מבקר כתב
זר בדמשק, תמיד יימצא יהודי נכבד,
שיהלל וישבח באוזניו את יחס שילטונות
סוריה אל היהודים. לנאצר היה רב,
שהיה מתפלל לשלומו באורח הפגנתי.
העיתונות הישראלית יודעת לכנות את
עורכו של ה״סאביעטישע היימלאנד״,
ורגלים, בשם ״משומד״ .והנה זכה השיל-
טון הישראלי שיהיו לו גם אנוסים משלו.

ך • ידיעה ככמה עיתונים נאמר
שאחד מתושבי בירעם הודיע שתושבי
הכפר מתנגדים לפעילותם של אורי
אבנרי וחבריו, או לפעילותם של אנשי

אבנרי ודומיו במשך כל השנים, אומרים
לערבים בערך כך :״ייתכן שאתם צודקים
במשהו. אולי אנחנו מוכנים לדון
מחדש בבעייתכם. אבל קודם כל עליכם
להתנער מאבנרי ודומיו. לא הם יביאו
לכם ישועה. הוא בעינינו טרף, וכל מי
שהולך עימו פסול בעינינו מראש. אל
תבקשו את הגנתו ואת הזדהותו, דחו
אותן. רק אז נדבר איתכם.״
זה אחד מסוגי השיפלות המבחילים
ביותר. זה אומר למדוכא להימנע משימוש
בנשק הכמעט יחידי שנותר לו. למותר
להוסיף שלהבטחה כזאת אין ערך: ברגע
שהמדוכא יימנע משיתוף־פעולה עם בז־בריתו,
איש לא ישאה לו יותר. זה גם
נסיון להכפיש את דמותו המוסרית של
המדוכא. זוהי קריאה אליו קודם בל
לוותר על חוש־הכבוד שלו, על הגינותו
הבסיסית, לעשות שקר בנפשו ולדבר
בקול שאיננו שלו — כתנאי מוקדם לכל
הידברות איתו.

״שי״ח״ ו״מצפן״ .באותה ידיעה נאמר
שאורי אבנרי גורש על־ידי התושבים *.
כאחד מאותם אלף או אלף חמש מאות
איש, שעלו באותה שבת לבירעם, אני
יכול להעיד שלא רק שאורי אבנרי לא
גורש, ואיש מחבריו לא הורחק מהמקום,
אלא להיפר: הם נתקבלו באהבה על־ידי
העקורים. עדות־שקר, שלמעלה מאלף
איש יכולים להכחיש אותה, היא הישג
עלוב למישטר של דיכוי, ואינה מעידה
על חוכמה עמוקה בשטח זה.
מי יודע כמה הבטחות, כמה לחצים
ואיומים מוסווים הופעלו על תושבי הכפר,
כדי שיסתייגו מהאופוזיציה הישראלית?
מי יודע איזה שוט הונף עליהם,
ובאיזה גזר ניסו לפתות אותם, לאמור :
התנערו מהללו, אולי נעשה למענכם
משהו. יצויין לזכות הכפריים הללו שגילו
גאווה וחוש־כבוד הרבה יותר מכמה אנוסים
יהודיים בעולם, העומדים על רמה
חברתית וכלכלית גבוהה יותר.
אינני חבר תנועת העולם הזה — כוח
חדש, אבל אני חי בארץ הזאת. וכמו
ין עיני צרה בליובה אליאב, ל-
רבים, החיים כאן, אני יודע שאת מאבקם
משל, ואני מקווה שיהיה שר בממשלה
של ערביי ישראל לשוויון־זכויות מלא,
הבאה. הלוואי. אבל לא הוא גילה את
ואת מאבקם של הפלסטינים להכרה בז הפלסטינים.
ושוב, לא בגלל זכות־היוצ־כותם
להגדרה עצמית, אי־אפשר לנתק רים. באווירה שאין בה יושר פוליטי,
ממלחמתו של אורי אבנרי. אין המדובר
באווירה שבה יתעלמו מתרומתו של איש
כאן בכבוד המגיע לאיש על מאבקו, או
כמו אבנרי מפני שאינו ״משלנו״ ,באוויבזכויות־יוצרים.
מדובר בגניבה רוחנית,
רה שבה כל מי שנלחם כל השנים יהיה
בעושק אינטלקטואלי ובגזל אידיאולוגי. פסול רק מפני שלא הלך עם השילטון
כל אנשי השילטון, המתעוררים יום אחד
ואינו בא לתקן משהו קטן מבפנים, אלא
מתרדמתם רק מפני ששוב אינם יכולים
הכל מבחוץ — באווירה כזאת לא תהיה
לישון במנוחה בגלל ההטפה העיקבית של
גם לליובה אליאב וחבריו תקומה.
הם יושלכו, בבוא היום, אל המקום
* האיש הכחיש השבוע שאמר זאת.
אליו הושלך פינחס לבון.

כי הדרך בין שני חלקי הכפר עוברת
דרך שטח עליו הוכרז בזמנו כשטח צבאי,
שהופקע לצרכי אימונים באש חיה. אזרח
ישראלי העובר דרך שטח זה עובר על
החוק, צפוי לעונש.
איש לא התחשב בחוק. מאחר שמאז
המלחמה כמעט לא נערכו אימונים צבאיים
במקום, עברו התושבים דרך השטח
שהופקע בשעתו לצרכי צה״ל, וחלקם
אפילו עיבדו בו אדמות.
רשיון מהמישטרה. בשבוע שעבר
עלה בדעתו של מישהו שמצב זה הוא
בלתי נסבל. לא ייתכן שערבים יעברו
דרך שטח השייך רשמית לצד,״ל. וכך
הגיעו בוקר אחד מספר דחפורים לכפר
כדי לחפור תעלה בין שני חלקי הכפר.
התעלה נועדה, כך נמסר לתושבים, לסמל
את גבולות שטח האימונים הצבאי, כדי
שהתושבים לא יעברו דרכו ולא יעבדו
אותו. סדר צריך להיות.
אלא שערביי ישראל למדו להיות רגישים
לדחפורים, שהפכו לסמל הנישול.
בהופעתם הפתאומית הם ראו נסיון לגזול
מהם אדמות נוספות. יותר מזאת: הם
חששו שצה״ל עומד באמת להתאמן באש
חיה בשטח המופקע, דבר שיסכן את
חייהם ויבריחם מהכפר.
800 תושבי הכפר, מנער ועד זקן, יצאו
אל איזור האימונים כדי למנוע את הרחבת
שטח האימונים באדמותיהם. קצינים
בכירים שהוחשו למקום במסוק ניסו לשווא
לשכנע את התושבים להפסיק את שבי תתם.
״נשארו
לנו כאן ארבעת אלפים דונאם
אדמה,״ הסביר מוחמד טרבאן, תושב
הכפר .״זה מה שנשאר לנו אחרי מה
שלקחו לנו אחרי מלחמת השיחרור. הממשלה
פשוט רוצה גם את החלק הזה
שנשאר לנו. אם יבנו את התעלה לא
יהיה לנו מקום אפילו לבנות בתים
נוספים.״
כאשר ניסו להסביר לתושבים את חשי בות
חפירת התעלה בצרכים בטחוניים,
כולל בטחונם שלהם, הם יכלו רק לגחך.
״מאז מלחמת ששת־הימים לא ירו כאן
אפילו יריה אחת,״ הסביר יעקב קאסם,
חקלאי שכיר .״,כשת ושב ברטעה רוצה
לעבד את אדמותיו הוא צריך דק לבקש
רשיון מהמשטרה. הרשיון ניתן לו מיד
בתנאי שיחתום כי ידוע לו שחייו בסכנה
ואף אחד אינו אחראי אם ייפגע.״
שטח צבאי, כשביל,מי? ״באמצע
השטח הצבאי נמצאת המחצבה של האחים
הוכמן. כל הזמן עובדים שם יהודים וערבים.
בשבילם זה לא שטח צבאי, אבל
בשבילנו זה כן שטח צבאי?״ תמה אחד
מזקני הכפר.
כאשר נראה היה שפרשת ברטעה עומדת
להפוך לנושא נוסף שיאמת את מדיניות
הנישול הממשלתית ויסעיר את דעת ה ציבור.
מיהר שר־הבטחון משה דיין להורות
להפסיק את העבודות. אחרי שקיבל
משלחת מאנשי הכפר, הודיע כי נעתר
לבקשתם וכי שטח האימונים של צה״ל
באיזור יצומצם.
״זה יפה מאוד,״ אמרו תושבי הכפר,
״אבל למה קוראים לזה שטח אימונים?
כבר חמש שנים שלא מתאמנים שם!״
תושבי ברטעה יכלו להודות לתושבי
בירעם על המהירות בה שוחררו אדמותיהם.
נראה שאפילו משה דיין לא היה
מעוניין ביותר מדי חריגים.
העולם הזה 1824

מאחורי הקלעים של הקרב על בירע ואיקרית

ץ *,ה להגיד? איך להצדיק את ההח־
1* 1לטה שלא להרשות את שיבת בני
בירעם ואיקרית לכפריהם? איך להרגיע
את דעת־הקהל היהודית?
מן הרגע שנתברר להם כי פרשה זו
עומדת לגרום לסערת־רוחות ולמשבר־מצפון
ממדרגה ראשונה, התחבטו הגורמים
האחראיים בשאלות אלה.
היה ברור להם כי לא תיתכן שום
תשובה עניינית. תירוצי הביטחון, שנוצלו
בעניינים כאלה במשך 25 שנה, לא היו
עוד אמינים. המצב המישפטי היה לטובת
העקורים. בפרשות איקרית ובירעם, חברו
יחד נימוקי הצדק, הביטחון והמישפט
לטובת החזרתם.
יתר על כן, גורמי צה״ל, שירותי־דד
ביטחון והיועץ לעניינים ערביים תמכו
בגלוי או בסתר בהחזרת העקורים. כולם
האמינו שמבחינת הביטחון הפנימי (מניעת
תסיסה בקרב ערביי ישראל) מוטב
להחזיר את העקורים, ומבחינת הביטחון
החיצוני (השמירה על הגבול) אין הדבר
משנה מאומה.
נגד החזרת העקורים פעלו גורמים אחרים
— אותם המנצחים על ההתנחלות.
בראש המערכה התייצבו האישים הפועלים
להתנחלות בשטחים המוחזקים וב ישראל:
ישראל גלילי ומשה דיין. תמכו
בהם פקידי־ההתנחלות, ובראשם ראובן
אלוני, איש מינהל מקרקעי ישראל.

למיניהם, בדרכים של פיתוי ולחץ, כדי
לשכנע ערבים אלה ״לוותר״ רשמית על
רכושם ולקבל פיצוי. רבים נכנעו, אחרים
לא נכנעו.

עכשיו, לפתע, פשטו ביניהם
סוכני השילטון והסיתו אותם
לדרוש את שיבתם לכפריהם ההרוסים.

היה מקור ה״פניות הרבות״ שקיבלה
גולדה מבני הכפרים האחרים, שדרשו
לחזור אף הם. על סמך פניות אלה היא
טענה בממשלה ובמרכז מפלגתה כי החזרת
עקורי איקרית ובירעם תהווה ״תקדים,״
וציירה תמונת־בלהות של התקוממות
ערבית כללית.

אין לדעת אם גולדה עצמה
יזמה את הפרובוקציה, בציניות
עילאית, או שמשרתיה עשו זאת
על דעת עצמם, כדי לעזור לה
להישאר צדקנית.

איו אורגן הפוגרום
^ תחבולה השנייה היתה פחות
1 1מתוחכמת. היא נועדה לשבור את

חזית המאבק למען העקורים, על־ידי פילוג
הכוחות הפועלים בה וסילוק היסודות
הפעילים ביותר.
ממרכז סמוי יצאה ההנחייה שלא להתווכח
כלל עם הנימוקים להחזרת העקורים
אלא להתקיף באופן אישי את האנשים
והכוחות שהתייצבו לימין העקורים.

תוך ימים מעטים התפתחה
מערבה ספונטאנית-בכיבול, אד
מאורגנת להפליא, להשמצת כד
במערכה.
האנשים שהתייצבו
מערבה זו הזכירה בממדיה את
פדשת-לכון.
בד בבד עם• מערכת ההשמצות האישיות׳
שפרחו לפתע בכל עיתוני ישראל,
כיוונו השילטונות עצמם את חוד־ההתק-
פה נגד המזימות הנסתרות, כביכול, של
כוחות זדוניים ,״המנצלים״ את פרשת
שני הכפרים ״נגד המדינה.״
פתח במערכה קצין־מישטרה, אחרי הפוגרום
שערכה המישטרה בכפר עצמו,
כשהודיע ברדיו שהוא מחפש ״מסיתים,
ואולי מסית אחד,״ שאירגן את מאבק
העקורים במקום. בכך ביקש להסיח את
הדעת מן הפוגרום עצמו, שבו פרץ קצין

חמוש באקדח לתוך הכנסיה ודחף את
הזקנים שנמצאו בה. השוטרים שברו את
כדי־החלב של התינוקות שחזרו עם אמהותיהם
לכפר, ואסרו ילדים בני 12 בעוון
״התנגדות לשוטרים,״ כשהגנו על אמהותיהם.
פוגרום
זה הופסק באופן פתאומי. עוד
בראשית הפוגרום הצליח אחד העקורים
להודיע על כך לאלכם מסים, איש תנועת
העולם הזה — כוח חדש, מפעילי ההזדהות
עם העקורים בתל־אביב. מסים גייס
כמה אנשים המקורבים לשילטון, שטיל־פנו
לאישיות ביטחונית בכירה, האחראית
לענייני ערבים.

זה נדהם לשמוע כי אורגנה
פעולה מאחורי גבו, על־ידי שדמה
הילל, בנראה בהשראת גולדה
עצמה. האיש הריב טלפון, ונתן
פקודה הד־משמעית להפסיקה
מייד.
למחרת פורסם התירוץ העלוב כאילו
היתה כוונת השוטרים רק לפנות ארבע
חורבות, ושהפעולה הופסקה אחרי שהוש גה
מטרה זו.

האמת היא שהפעולה

נועדה

נגד כירעם ואיקרית פעלה מפלגה
סמרייה, שיש לה חלק ככל
המפלגות הרשמיות, כאמצעי־התיקשורת
ובמערכות השילטון:
המפלגה הנחלנית, שהראש המוכר
שלה היא גולדה מאיר.
זוהי המפלגה השלטת כיום בישראל.

השטינקוים פועלים
ולס מהוץ לכמה עיתונאים יוצאים
דופן, לא העזה מפלגה זו לקום
ולהצהיר בגלוי: אי-אפשר להחזיר את
עקורי בירעם ואיקרית, מפני שהם הפכו
סמל לכל מערכת שוד האדמות הערביות.
החזרתם תקים מחסום בפני המשך שוד־האדמות,
שהוא עדיין רק בהתחלתו, בייחוד
בשטחים המוחזקים.
לכן החליטו גולדה ועוזריה להימנע
מכל ויכוח ענייני על הפרשה עצמה.
תחת זאת החליטו לשבור את מחנה המתנגדים
בשתי תחבולות.

הראשונה היתה
התחבולה
״מיבצע תקדים.״ סוכני השידטון
פשטו עד כל הכפרים הערכיים
כצפון הארץ, על פי הוראה נלחשת:
להתסיס גם את עקורי
שאר הכפרים.

לעיני הערבים המשתאים בכפרי הגליל
נתגלה מחזה מדהים. אנשים הידועים
כסוכני השילטון, והנחשבים כאנשי
הש״ב (״שטינקרים״ ,בסלאנג המוסדות)
התחילו לפתע מפיצים עצומות להחזרת
העקורים ל־ 22 כפרים בגליל.
״הנה, יש איש אחד מעקורי ראבסיה,״
סיפר השבוע אחד מעקורי איקרית ,״כולנו
יודעים שהוא איש הש״ב. לא היה לו
מטר מרובע אחד של אדמה בראבסיה.
פתאום הוא התחיל לכנס את עקורי ראב־סיה
ואמר להם לחתום על עצומה לממ שלה,
שיחזירו להם את האדמות שלהם.״
סיפורים כאלה נפוצו בכל כפרי ה גליל,
שבהם יושבים תושבים שנעקרו
בימי מילחמת העצמאות ואחריה. מוסדות
שקדמו למינהל מקרקעי ישראל הפקיעו
שטחים עצומים מערבים שנשארו בישראל׳
לשם הקמת קיבוצים ומושבים. ער בים
אלה הם ״נפקדים נוכחים״ — ערבים
הנמצאים בישראל כדין, אך שהוגדרו
מבחינה חוקית כ״נפקדים,״ כדי לאפשר
את גזילת רכושם.
במשך שנים רבות פעלו אנשי השלטון

תהלוכת הלפידים

פת אליבי״ של מפ״ם ול״ע, שנועדה לחפות על מחדלי מיפלגות
אלה ולחבל במאבק התנועות הלוחמות. תהלוכת הלפידים, שבה

השתתפו כ־ 250 צעירים, נקראה על־ידי ״ועד ההזדהות עם העקורים״
בתל־אביב, בחתימת הסופר עמוס קינן, אורי אבנרי ופעילת
שי״ח ניבה לניר, היא התקדמה בשקט דרך רחוב אבן
גבירול לכיוון כיכר דיזנגוף, נתקבלה על־ידי הקהל באהדה.

(המשך מעמוד )17

לפיק את כל העקורים מן הכפר
— ופעולה זו: כשלה.

!1תש

היה לפוגרום עוד צד מעניין. מעילה
לפעולת המישטרה היתה, כביכול, תלונה
של מישל מקרקעי ישראל על ״הסגת
גבול״ — כלומר, שתושבי־המקום חזרו
לבתים שהם עצמם הקימו ושנגזלו מהם
על־ידי מינהל המקרקעים. מי הגיש תלונה

האחראי למינהל, ראובן אלוני,
בעלה של הח״כית־לשעכר, הכחיש
כתוקף שהוא הגיש את התלונה.
הפקיד המקומי של המינהל
אישר לעומת זאת שהגיש את התלונה
לפי הוראת הממונים עליו.
זה מוזר• אף ברור כי התלונה
הוגשה לפי דרישת המישטרה
עצמה, אהרי שגולדה נתנה את
הפקודה.

כשנכשל הפוגרום, הומצאה האגדה ש מישהו
״אירגך את ״ההתנגדות״ .מין
מכיוון שלא ניתן לזהות אדם שאינו
קיים, הסתפקו השילטונות ברמזים קודרים
— ״כוחות אנטי־ציוניים.״ החלטת
מרכז מפלגודהעבודה דיברה על ״גורמים
אנטי־ציוניים״ המנצלים את הפרשה
״לצורכיהם״ .מעריב, שנרתם כרגיל למלאכת
ההסתה של השילטון נגד חסרי־ישע,
הקדיש מאמר ראשי ל״רק״ח, העולם
הזה ומצפן״ — צירוף שנועד לגייס
את מכסימום השינאה נגד העקורים.

הכוונה השקופה: להסיח את
הדעת מתביעתם הצודקת של העקורים,
ולהפנות את הזעם נגד
גורמים אלמוניים, שונאי המדינה.
זהו.הטכסיס הקלאסי של ה־פאשיזם,
מג׳ו מק-קארתי ועד
אדודף היטלר עצמו.

לשבור את הגלגל הקטן
ך* יתה לתחבולה זו מטרה שנייה:
ן \ לנתק את חוד־המחץ של המאבק
למען העקורים.
כל מאבק ציבורי פועל לפי חוקיות
מסויימת: הכוחות התוקפניים ביותר נמ צאים
מחוץ למימסד, והם מנהלים את ה מאבק
בשלב הראשון. כשהם זוכ׳ים ב אהדת
הציבור, מכריח הדבר את אנשי
ה״אופוזיציה״ שבתוך המימסד להצטרף,
או לפחות להעמיד פנים כאילו הם משתתפים
במאבק, לצורכי אליבי. בהדרגה
נוצרת חזית רחבה.
גלגל קטן אחד מתניע בצורה זו גלגלים
רבים.

כדי למנוע זאת, הטכסים היעיל
ביותר הוא לנתק את הכוחות
הלוהמיס המהווים את הגלגל
הקטן. הרחקתם מובילה כהכרח
להפסקת הפעולות הנמרצות,
המושכות את תשומת־הלב. הדבר
מאפשר לכוחות המימסדיים
לחזור לאדישותם. דעת-הקחל נרגעת,
והעניין כולו יורד מסדר•
היום.
סוכני השילטון פשטו בין העקורים
עצמם, לחשו להם: סלקו את הכוחות

המנהיג

הארכי־בישוף מסוף ראיא אומר דברים
תונאים רבת־המשתתפים, בה הכריז על
שלים ביום רביעי הבא ועל תוכנית מסע־הצלב באירופה.
ביקש את אורי אבנרי לתרגם את דבריו לעברית. המסיבה
הפעילים, שאינם מקובלים על השילטון.
אחר־כך, אולי יתקנו אנשי השילטון עצ מם
את העוול.
היה זה שקר שקוף, והעקורים לא התפתו
לכך. אולם העיתונאים משרתי־השיל־טון
שמו בפי אחד מעקורי בירעם סיפור
כאילו מסתייגים העקורים מן הכוחות הפו עלים
למענם. העיתונאים, הפעילים במער כה
נגד העקורים, חיכו לאות זה, ויצאו ב־התקפת־מחץ
מודרכת נגד אוהדי העקורים,
בטענה שהעקורים עצמם גירשו אותם.
כך נולד השקר כאילו גורש אורי אבנר,
מבירעם (שלושה יומני־טלוויזיה הנציחו
את קבלת־הפנים שנערכה לאבנרי
ולחבריו בהיכנסם לכפר, כשכל בני ביר־עם,
יחד עם משלחת מאיקרית, פרצו
במחיאות־כפיים נרגשות ).הדחליל של
מצפן (שהתפרק מזמן לשיבעה רסיסים
קטנטנים) הוצא מן הגניזה. השד הנורא
של רק״ח צוייר בכל מוראותיו.
מערכה זו היתה המסוכנת ביותר, והיא
העמידה את העקורים במיבחן ק הופעלו
גם סוכני השילטון בצמרת הכנסיות.
הכנסיות האלה משוחררות ממסים, ומתעשרות
מקרקעותיהן בחסות הממשלה,
והם חשופות ללחצים.

בד בכד עם מסע-הדחישות נגד
הפעילים היהודיים למען העקורים,
נפתחה מערכת־לחישות נגד
האיש שהפף למנהיג המאבק כולך,
ושנתגלה בן־לילה כמנהיג אותנטי
ראשון של ערביי ישראל :
הארכי-בישוף יוסוף ראיא.

צוב בוחני א־וונה
^ מזל העקורים נתגלה ראיא כאדם
/שאינו מושפע מתחבולות מסוג זה.
כהן־הדת התקיף, שבילה שנים ארוכות
בארצות־הברית, הוא מזיגה נדירה של
חוכמת־חיים ואומץ־לב. בחוזרו ללא ה*ף
על נאמנותו לישראל, תיכנן שורה
פעולות וקבע את העקרונות לביצועם.

נרגשים במסיבת־העי־מיצעד־המחאה
בירוהוא
דיבר אנגלית,
זכתה לסיקור עולמי,

• כל הכוחות הרוצים להיאבק
למען איקרית ובירעם — יבורכו,
בלי הבדל השקפה פוליטית ,״מן הימין
הקיצוני ועד השמאל הקיצוני״ .הארכיבישוף
לא נכנע למסע־ההשמצות שנוהל
נגד כמה מפעילי המאבק, וביניהם אורי
אבנרי. אחדי הפירסומים העויינים, הבליט
בפומבי את יחסו החיובי לאבנרי.

• שום מוסד כנסייתי — גם
לא של הכנסייה היוונית־קאתולית
שהוא שייף אליה — לא יורשה
לתת לו הוראות כעניין מצפוני זה.
הוסיף ראיא, בהדגשה :״גם לא האפיפיור!״
האינטרסים הכלכליים והדתיים של
מוסדות אלה עשויים להביאם לזניחת מאבקם
של תושבי שני הכפרים.

• יוקם ועד ארצי שכל הכוחות
הציבוריים — ובכללם 120 חברי
כנסת, מרכזי כל המיפלגות, עורכי
כל העיתונים — יוזמנו אליו.
ולגבי הפעולות:

• ביום הרביעי הבא 23 ,באוגוסט,
יערוף ראיא הפגנה גדולה
כירושלים, שתתחלק לשני חלקים.
תחילה: תפילה נוצרית בוויא דולורוזה,
נתיב הייסורים של ישו בירושלים העתיקה.
ראיא יישא על גבו צלב־עץ, ויערוך
תפילות. לאחר מכן: מיצעד גדול משער
יפו למישרד ראש־הממשלה. למיצעד זה
מוזמנים כל האזרחים הרוצים להזדהות
עם המאבק, והוא עשוי להפוך להפגנה
הגדולה ביותר בתולדות המדינה.

• אם זה לא יעזור, יערוף
ראיא סיור ברחבי אירופה, כשהוא
נושא צלב־עץ גדול מעיר לעיר,
ויבקש תרומות. הכסף ינוצל כדי להחזיר
״למד ראובן אלוני,״ סמנכ״ל
מינהל מקרקעי ישראל, את כספי הפיצויים
שהוא שילם לאותם מתושבי איק־רית
ובירעם שהסכימו לקבל פיצויים,
ובכללם הכנסייה של ראיא עצמו, בימי
כהונת קודמו, איש־המיסחר הממולח הארכיבישוף
חכים (הנקרא עתה מכסימום,
והמכהן כראש הכנסייה במיזדח התיכון,
בדמשק) .כל הערבים שקיבלו פיצויים
חתמו על חוזים בהם נאמר שאין הפיצויים
פוגעים בזכותם לחזור לכפריהם, אם תחליט
הממשלה להקימם מחדש.

מאז פרשת לבון, שהסעירה ופילגה
את העם בראשית שנות
השישים, לא היתה פרשה נוספת
שהעמידה זה מול זה שני מחנות
יריבים ברורים, כמו פרשת עקורי
בירעם ואיקרית.
הפרשה, שהחלה מענין שולי,
התגלגלה כמו כדור של שלג, הפכה
תוך שבועות מספר לנושא
ויכוח מרכזי, שכרן סביבו בעיות
יסוד של קיום המדינה ומוסר
התנועה הציונית. הוא הביא לידי
עימות נוקב וגלוי בין שני מחנות,
שלא ניתן להגדיר אף אחד מהם
במונחים של מפלגות או מיסג-
רות ארגוניות אחרות. מכל אחד
מצדדיו של המיתרס ניצבו בני
מפלגות שונות, בני עדות ודתות
נפרדות, המחזיקים בדיעות פוליטיות
שונות ושהשקפת עולמם
אינה זהה בהכרח. זה מול זה
ניצבו שני המחנות: בני האור
מול בני החושך, אנשי המוסר
והמצפון מול אנשי החשבון וה פחד.
השבוע
הגיעה ההתכתשות ה רעיונית
ההדדית בין שני המחנות
לשיא מילולי חדש.

מולך הבי טחון
מ ת מו ט ט
פ כתחילת התעוררות הפרשה
יכלו תומכי ההתעקשות של גולדה
מאיר להפריח בחלל את מילת הקסם ״ביטחון״
,להסתמך על הנימוקים הביטחוניים
כדי לשלול את זכותם של עקורי בירעם
ואיקרית לחזור לכפריהם, הרי השבוע נפלו
חומות נימוקי הביטחון בזה אחר זה.
למרות זאת הוסיפו החסידים העיוורים
של גולדה להשתמש בנימוקים אלה, כמו
משורר־החצר לשעבר של אבא חושי, כג״
ימין גלאי שכתב במעריב :״אנו חותרים
עדיין בסירת הצלה. צפה ועולה, צפה
ויורדת, על פני מים אדירים. יש מי שרוצה
לטבעה מבחוץ ויש — לא כל הער בים
הנישאים עימנו בתוכה, אפשר גם לא
רובם — המצפים כי תשקע בעצמה. זכות
תופשי המשוט, אוחזי ההגה היא לייצב

מסע זה עלול לגרום לסנסציה
בינלאומית ממושכת, למשוף סיקור
טלוויזיוני ועיתונאי עצום בעולם
הנוצרי.
היתה דדך אחת למנוע זאת: הודעתה
של גולדה מאיר שהיא מכירה בזכותם
העקרונית של תושבי שני הכפרים לחזור,
גם אם זכות זו לא תמומש מייד. ראיא
ביקש הבטחה זו ״כשי לשנה ה־ 25 של
המדינה״ ,בחתימת גולדה, דיין, בורג ואבן.

השאלה האתת

סוו השקו

בשיחה עם אורי אבנרי, בנוכחות הארכי־בישוף, הכחיש
השבוע איוב מטאנוס (שמאל) ,מעקורי בירעם, את השקר
שהופץ בשמו, כאילו אמר שאבנרי ״גורש מבירעס״ ושעקורי בירעס ״ביקשו את תנועת
העולם הזה להסתלק מן המאבק למענם.״ האמת היא שמטאנום אמר לעיתונים כי אנשי
הכפר אינם רוצים להזדהות עם שום מיפלגה, כדי שהמאבק יישאר כללי ועל־מיפלגתי.
אורי אבנרי הסכים לגישה זו, התחבק עם מטאנוס, לשימחת העקורים שנכחו במקום.

* ולדה ידעה שפשרה זו אפשרית.
^ היא הזכירה אותה במפורש בנאומה
הגדול במרכז מיפלגח־העבודה, והוסיפה —
משום־מה — שאם תעשה זאת ״תנוח
דעתו של אורי אמרי״ .היא סירבה.
השבוע היה ברור לרבים — ובראש
וראשונה למנהיגי מיפלגת־העבודה עצמה
— כי אין מנוס מקבלת פשרה זו, לא
רק לטובת הצדק, אלא גם לטובת תדמית
המדינה, יחסי־החוץ שלה והשלום הפנימי.

השאלה שניקרה בליבם היתה :
איך להביא את גולדה מאיר לשנות
את עמדתה ץ

גלאי
הכר תירוץ דחוק

טילטוליה ולומר: כדי שלא תתהפך עלי נו׳
עד שלא נגיע יחד בשלום לחוף מיב־טחים,
יואיל פלוני לשבת במקום שיראו

מול הסוגדים בעיניים עיוורות למולך
הביטחון והמוכנים לענות אמן אחרי כל
מעשה עוול אם רק תוצמד אליו המילה
״ביטחון״ ,פורסמו השבוע דבריהם של
מומחים ביטחוניים ששללו מכל וכל את
ההסתמכות על שיקולי הביטחון בפרשת
בירעם.

• שר־המסחר והתעשייה, רכ־אלוף
(מיד ).חיים כר־לכ: בפגישה

( 0 X191א ס
ובכל זאת לא התירה ממשלת ישראל החזרתם
של תושבי שני הכפרים. גם אז המ ליצו
הרמטכ״לים שלא להחזיר את עקורי
בירעם ואיקרית.״

• איתן הכר, בתכו הצבאי של

עם פרופסורים, בה נשאל איזה סכום יש
להוסיף לתקציב המדינה כדי לנטרל את
הסיכון הביטחוני הכרוך בהחזרת העקורים
לבתיהם :״אף לא חייל אחד ואף לא
פרוטה אחת. הבעייה הביטחונית בהקשר זה
אינה קארדינאלית.״

• זאב שיף, סופרו הצבאי של

״הארץ״ :״ביקשתי לתומי לדעת מהו
הנימוק הביטחוני המסתתר מאחורי הח לטה
קשה זו. לא נראו לי ההסברים, כי
תפישת הכפרים הללו על־ידי המשפחות
המרוניטיות עלולה להדאיג את צה״ל...
הפניתי שאלה זו לאישי ביטחון בכי רים
...הופתעתי לשמוע תשובה אחידה
כמעט: הנימוק הביטחוני הוא אולי בסוף
רשימת הסיבות לאי־החזרתם של העקורים.
הביטחון הוא רק אחד משורה של
נימוקים, ובהחלט לא החשוב שבהם ...איני
יכול להימלט, לכן, מהמסקנה כי היחס
שבין הביטחון לבעיית עקורי בירעם ואיק-
רית הוא בערך כיחס שבין הביטחון לבעיות
החינוך בישראל ובריאות האוכלוסייה...
ישראל מקבלת על עצמה, בהמלצת שר־הביטחון,
סיכונים ביטחוניים חמורים פי
כמה — החל ממדיניות הגשרים הפתוחים
וכלה בהיתר לעשרות אלפי פועלים
ערבים מהשטחים לבוא מדי יום לעבודה
בישראל ...לפני שבע שנים ומעלה שרר
שקט מוחלט לאורכו של הגבול הלבנוני

״ידיעות אחרונות״ :״התירוץ באילו
שיקולי־ביטחון הם שהכתיבו, בין השאר,
את החלטת הממשלה ...נקרא, נשמע ונראה
דחוק ביותר. בוודאי שלא היד, זה השיקול
הדומיננטי ...אני חושש כי השיקול
הביטחוני (ותשעת הרמטכ״לים) ״גויים״
על־ידי הממשלה כדי להציב על יסודות
מוצקים יותר את החלטתה, אשר נשענה
על בסיס רעוע למדי. כי במשך שנים חונך
העם שלא להרהר אחרי החלטה ששיקולי
ביטחון מעורבים בה. למדו להצדיע לכל
עניין שהריח הביטחוני נודף ממנו הממשלה
עשתה בראש וראשונה עוול לעצ מה.
אמינות הודעותיה נפגעה, כאשר בח רה
לצאת לקרב נגד כמה מאות מרוניטים
מאחורי גבם (הרחב מאוד) של תשעה
רמטכ״לים של צה״ל.״

צל כבד
על ה א מונ ה
^ ם הייה צורף בדוגמה מוחשית
\ 1לצורה בה פילגה פרשת בירעם את
העם, היא ניתנה במיקרה של משפחת אלוני,
מכפר־שמריהו.
היא — שולמית אלוני, ח״כית העבודה
לשעבר, נושאת דגל הליבראליות, מרא-

גולדה סוו 1ות
גולדה בזעם :״הסערות של
אורי אבניי. דו בן־אמוץ, עמוס
קינן וחבריהם — אינן
משפיעות עלי כחוט השערה.
אל תבוא אלי עם נימוקים
של סערות. תמצא נימוקים
התנפלותה של גולדה מאיר בישיבת
מרכז מיפלגת העבודה על
אורי אבנרי, דן בן״אמוץ ועמוס
קינן, והצהרתה כי הסערות שהם
מעוררים בציבור לא ישפיעו עליה
כחוט השערה, הביאה לכן שבציבור
הצטייר הרושם כאילו מייח סת
גולדה את הסערה הציבורית
בפרשת בירעם ואיקרית לאנשים
אלה בלבד. כשהבחינו יועציה של
גולדה בסכנה שבהצהרה זו, מיהרו
לפרסם, בשם מיפלגת העבודה
הבהרה. הקטע למעלה, הוא הדיווח
המקורי של העיתונים על דבריה
של גולדה, והקטע למטה הוא
ציטטה מתוך ההבהרה.

במהלד נאומה הבחינה ראש ו
״ ..2 ,י | י ־ נ, בי י יחסה הבקורתי
פעילות סל קבוצות־שולייס פ
טיית בעניו איקרית ובידעם
חסה החיובי לרגשותיהם של הז
ר־ם ויחס הכבוד שהיא רוחשת
אנשים שמצפונם מטריד אותם ז
גורל העקורים. הנסייו לומר ש
סערות בציבור לא השפיעו על
חוט השערה״ הוא מתשע — נ<
בהודעת דובר המפלגה.

שולמית וראובן אלוני

ביריוני הליגה להגנה יהודית מתנפלים על משתתפי תהלוכת־הלפידים,
בנקודת היציאה. הנפט מן הלפידים נשפך, גרס כמעט
לתבערה. היתה זאת התקרית היחידה בתהלוכה זו, בה השתתפו 200 איש. למחרת היום
התנפלו ביריוניס על 15 צעירים שבאו להפגנת מפ״ם בכיכר דיזנגוף. אותה שעה הפגינו
בכיכר גס 20 איש של מק״י, ובקצה השני 25 אנשי רק״ח. בעוד שבשבת הקודמת
השתתפו למעלה מ־סססו איש במסע הגדול לבירעס, לפי קריאת הסופרים, העולם
הזה ושיח, נענו 15 איש לקריאת מפ״ס למסע דומה שהתקיים בשבת האחרונה.

נוס ואש

כתבה שולמית אלוני, במילים שניתן
היה להפנותם ישירות אל בעלה :״גם אני
שותפה לקשר השתיקה, כמו רוב הנפשות
החצויות, הנקרעות בין האמונה הגדולה
בצידקת המעשה הציוני לבין רצף של מעשים
חריגים, המטילים צל כבד על אמונה
והמערערים את הביטחון בצידקת השיקול
המניע מעשים אלה.״
לא היה כל מקום לדאגה. למרות חילוקי
הדיעות הקוטביים ביניהם, לא יפרדו
בני הזוג אלוני על רקע זה. שולמית אלוני
נתנה המחשה לכך בישיבת מרכז מיפי
לגת העבודה, כשלא הצביעה בעד הצעת
החלטתו של משה ארם, ששללה את הח לטת
הממשלה, אלא בעד ההצעה הפשרנית.

״...כוכבי
הפלנטה האחרת, כלומר, רוב
שרי הממשלה, אינם מוכנים לוותר על
הסטיכיה של מלחמת התשה פנימית, ובי נתיים
נשחת אופייה היהודי של המדינה
לעינינו ולעיני אומות העולם.״
מול התקפה זו התייצבו השורות. העכברים
שהסתתרו מאז פרשת לבון יצאו
מחוריהם. בהארץ קיבל על עצמו אברהם
שווייצר להתמודד עם רשימתה של דליה
רביקוביץ /ברשימה בה קבע, כי ״לגברת
רביקוביץ׳ חסרים גם התבונה, גם אורך
הרוח ...הפגנת בורות ויוהרה ברבים לא
מחזקת את מי שלמענם היא נחלצת למערכה...״
המשיך שווייצר את התיזה של

פילוג במשפחה
שוני המתקוממים במיפלגת העבודה נגד
״מיטבחה של גולדה״.
בעלה — ראובן אלוני, סגן מנהל סינהל
מקרקעי ישראל. בעל ואשד, החיים תחת
קורת גג אחת, מנהלים חיי משפחה משותפים.
ככל
שנחשפו פרטי פרשת בירעם, התגלה
ראובן אלוני כדמות השלילית המרכזית
בפרשה, כמי שמסר מידע מוטעה
ומסולף לממשלה, שגרם בין־השאר לכך
שחלק משרי הממשלה הסתמכו על מידע
כוזב בהחליטם לא להחזיר את העקורים
לבתיהם.
ראובן אלוני הוא מראשי הדוגלים באי
החזרתם של העקורים. אמר הוא השבוע,
בין השאר :״תושבי בירעם ואיקרית אינם
פליטים ועושים להם עוול אם מציגים
אותם כך ...אין ספק שפינויים ב־,1948
היווה בשבילם טרגדיה. אך טרגדיות רבות
אירעו כתוצאה ממלחמת העצמאות. את
התסיסה בעניין בירעם ואיקרית עוררו
מיספר קטן של אנשים והנימוקים לכך
אינם דווקא טובת העקורים. חבל שרבים
וטובים מאזרחי ישראל עזרו לניפוח העניין
ועודדו את העקורים להמשיך בהתנגדות
לממשלה.״
דברים אלה יכול היה ראובן אלוני
להפנות בראש וראשונה לאשתו, שכתבה
השבוע במדורה בידיעות אחרונות :״היום,
למעלה מעשרים שנה לאחר אותם ימים,
הכל מסכימים, כי לאנשי איקרית ובירעם
נגרם עוול. עוול שיש לתקנו.״ הכל מסכימים,
פרט לבעלה, כמובן.

ממ שלת
^ חת הרשימות החריפות ביותר
^ שפורסמו בפרשת בירעם היתה רשי מתה
של המשוררת דליה רביקוביץ׳ ,ש השתתפה
בפגישה המארתונית של הסופרים
ואנשי הרוח עם גולדה מאיר, בנושא
עקורי בירעם. דליה, שרק לפני פחות משנה
הסתמכה על מנהיגותו הכאריזמטית של
משה דיין כנימוק שאין לבקרו משום שאין
לו תחליף, כתבה במאמר, שפירסמה
בהארץ :
״גברת ראש־הממשלה, בעלת הפנים הנראות
כיצוקות בסלע, כוח עמידתה גדול
מכוחו של גדוד גיבורי חיל. נראה כי מן
החומר הזה קורצו הנפילים, אבל כשהעבי רה
עלינו את מבטה החד, היה נדמה שהיא
רואה אוויר שקוף ...כאישיות בולשביקית
אופיינית ואף דגולה, היא פשוט מאמינה
שאין לנו מספיק דיוויזיות. הזולת הבלתי
חמוש, הקטן מרבבה, נראה לה מיותר, אם
הוא בכלל נראה.
״...גב׳ מאיר נראתה בעיני כאשה חס־רת־רחמים,
שנונה, חדת־חושים, ויהדותה
באותו ערב המצתה בחוכמת העם האי רית
שהיתה בפיה ...ממשלת ישראל, המסרבת
לעשות צדק למרוניטים, איננה
בעיני, ממשלה יהודית אלא מכוח ייחוס
הסבתא ...אני מצטרפת היום לתפילה יהודית
עתיקה שתעבור ממשלת זדון מן
הארץ. בניגוד לראש־הממשלה שחלומותיה
כבר התגשמו, יש לי עדיין כיסופי גאולה.״

רכיקוכיץ׳
ממשלת זדון
אלה שטענו כי הציונות מבוססת מראשיתה
על נישול.
כתב שוייצר :״מסתבר שיש למשוררת
העברית דימוי אחר של יהודים ויהדות,
שעיקריו הם רוך ורחמנות. ואומנם זוהי
תדמית מושכת — ומסולפת וא־היסטורית
במידות שוות. עם ישראל הוא עם עתיק
ותולדותיו עשירות בגילגולים. אף עם יש ראל
החי בארצו או העומד לכבוש אותה,
הוא עם עז ואכזר. החל בטבח שערך
משה בסוגדים בעגל וכלה במיצווה מ דאורייתא
לגבי מה שצריך לעשות בעמים
שישבו בארץ־ישראל לפני הכיבוש, מלאה
המסורת היהודית הוכחות לנוקשות וקנאות
(המשך בעמוד )22

1. 19

עונה מפרידות בין עורו•
הפלמחניח מחפש
הוי ת מו ד

א? והיום

יורם שדה, בנו של ״הזקן״ ,שהתייתם תוך זמן קצר משני הוריו,
מחובק בידי יגאל אלון ביום השנה הראשון למותו של יצחק שדה
(למעלה) .השבוע. אחרי 19 שנים, שוב נפגשו הבן והיורש ליד קבר ״הזקן״ בגבעת־ברנר.

בין אלה שבאו לטכס הזנרון ליצחק שדה
ה ד 1ד 1 ¥ 111ר
ש 1 ^ 11 השנה, בלט מיספרם של הזקנים והקשי11
111
שים, ביניהם נראה גם יוסף גבעון, המוכר כיוסקה ג׳י, איש המיסתורין.
מעולם לא היה הפלמ״ח בעמדת כוח
כזו, כפי שהיה עשרים וארבע שנים אחרי
פירוקו, לכאורה.

הווו ש(

מה לפני הקבר. נ

בשנה העשרים למותו, היו תלמידיו של
הפלמ״ח, יצחק שדה, שבאו לפקוד את קברו,
שים על כל עמדות המפתח במדינה כמעט. היו

תמונות אנדה

חיילות צה״ל מצדיעות על קברו

של שדה ברחבה המיוחדת שהוק־
( 1 1ן
לרבים, שדה היה מוכר להן כאגדה בלבד.

שרי
ממשלה, אלופי צה״ל, פקידים בכי־רים,
מנהלי חברות, צמרת אנשי הרוח
הממוסדים.
מיספרם, אומנם, פחת משנה לשנה.
מול שניס״עשר האלף שבאו לאזכרה הראשונה,
חודש אחרי מותו של ה״זקן״ ,היו
הפעם רק מאות ספורות. אבל הם היו
חזקים, השליטים.
ואולי חלשים היו יותר מתמיד. משום
שרוח הפלמ״ח, רוח תורתו של ״הזקן״
שוב לא ריחפה עליהם. בצל הברושים
מול גל האבן, מתחת לדגל שסמל השי-
בלים והחרב קבוע בו, הם ביקשו את
העבר. הפלמ״חניק שמצא את המחר שלו,
חיפש את האתמול, את הריעות, את התמימות,
את הטוהר.
לא היה מקום טוב יותר לחפש אחרי
האתמול האבוד מאשר סביב קברו של
״הזקן״״ שמדורת חייו עדיין לוחכת.

יורם שדה

בן אשתו השלישית, האהובה, של יצחק
שדה, היה בן שמונה כאשר נפטר אביו.
זמן קצר לפני המוות הצטלם יורם בזרועות אביו בתמונה שפור

1י *111ה 11ד ד במלאות חודש למותו של
אבי הפלנדח הורדו דגלי
11 / 1\ 11 1111ע ב 1
תשעה גדודי הפלנדח על קברו, כשאיזה שדה, בתו הבכורה(מימין),

סמה בשער העולם הזה בשבוע בנ נפטר יצחק שדה (למעלה
מימין) .השבוע הניח יורם, ביום הזכרון העשרים לאביו,
שושנה בודדה על הקבר, עליז הננחז עשרנת זרי ענק.

שוש ספקטור וזרובבל גלעד, מחבר שיר הפלמ״ח (משמאל) מחזיקים
בזרים. השבוע היה אלוף (מיל ).שמעון אבידן (תמונה
משמאל) בין נושאי הזרים אל קברו של ״הזקן״.

בירע מפדג ח
(המשך מעמוד )19

אימתניות ...הדמות היהודית של הגברת
רביקוביץ׳ לקוחה מסיפורי החסידים של
מרטין בובר.״

חוצפה; צביעות
והתחס דו ת

תנועת העולם הזה -נוח חדש
קו ראת

לכל חבר יה וא והד יה
להשתתף

במיצעד המחאה
למען עקוו ביועם ואיקרת
ש תי ערךבהנהגת

הארכ״״ב״שוך ראיא
ביו די הבא 23 ,ב או גו ס ט 72
בירושלים

בר טים

פורסמו בעיתונות

שמועה חדשה
נשטה נקוב
המפד־ל:
מיליוגד דתי
שיל׳ 0עבוד
הצבעות בכנסת

* *-התכתשות המילולית הסוערת
1 1ביותר היתד. סביב הופעתו של כוכב
הארץ, שבתי טבת. במשך שנים רבות,
מאז קבע בית־המשפט העליון, כי סידרת
מאמרים שפירסם שבתי טבת בתקופת מש פט
עמוס בן־גוריון הכילה ״אינפורמציה
מגמתית ומסולפת וטענות סרק שהיו עלו לות
להטעות את הציבור,״ נזהר טבת
מלצאת בהתקפה אישית על אחרים. בפרשת
בירעם פקעה סבלנותו. הוא יצא במאמר
תוקפני נגד הסופר הנול ברטוב והמשורר
חיים חפר, על עמדותיהם בפרשת בירעם.
כתב טבת:
״ברטוב כתב כמה סיפורים נחמדים וסיפורים
די טובים; אבל, אפילו מעריציו
המושבעים לא ילעיזו עליו שהוא יוצר
גדול. לוא היה הוא בסדר גודל של עגנון,
אולי היה מבין שאת תרומתו הוא מרים
בחדרי חדרים, כשהוא לבדו ועל הנייר,
ולא בשיחות מארתוניות עם ראש־ממשלה
ושרים ...ברטוב אינו איש־רוח במובן המקובל
של המילה, ולא רק בגלל שיצירתו
טרם זכתה להחשב כיצירה חשובה.
ברטוב היה ציר לענייני תרבות בשגרי־רתו
טרם זכתה להחשב כיצירה חשובה.
סיעת אחדות־העבודה במימשל הישראלי
החלה והתפתחה גם הקאריירה הפקידותית

״...ברטוב וחפר,״ כתב טבת במאמרו,
״הם דוגמה למבקשים את הטוב בשני
העולמות, הרוח והחומר, התועלתנות ב־מימסד
והפוזה היפה של האנטי מימסד,
של הנהנים מהשרד ומהפופולאריות הצפויה
לבעלי המחאה ...משוררים וסופרים מועילים
כאשר הם נושאים מחאה ציבורית
בעניינים מדיניים, כאשר הם פועלים ביו שר
אינטלקטואלי ואז אין הם שונים מבני
חוגים אחרים. אבל כאשר אלה ואלה
חסרים — יצירה אמנותית צרופה מכאן
ויושר אינטלקטואלי מכאן — אין לציבור
שום עילה לשביעות רצון, אלא רק תמ ריץ
למנוד־ראש ספקני על חוצפתן של
צביעות והתחסדות.״
היה זה שיא של חוצפה תהומית, שאדם
שבית־המשפט כבר הביע את דעתו על
יושרו העיתונאי והאינטלקטואלי, יעז להטיף
בנושא זה מוסר לאחרים.
הגיב על כך עמוס קינן :״הדבר החמור
ביותר במאמרו של טבת הוא שלעצם
העניין — לעניין עקורי בירעם ואיקרית —

ונדה!

ו יחוד? 1

01111111

השבוע עם נתיחת
משחקי הליגה האנגלית

מינימום פרסים

120 אלו

(כול ל ה עברה)

( כו ל ל העברה)

עשה לך מנהג
מלא טוטו כל שבוע!

ברטוב
טבת שני עולמות

לא אמר מאומה ואיננו יודעים אם יש
לו בכלל דיעה. אם הדבר החשוב ביותר
שיש לטבת לומר בעניין העקורים הוא
שברטוב אינו סופר גדול — דומה שבדמותו
של טבת לא זכה ברטוב גם למבקר
גדול.״
ברטוב עצמו לא נשאר חייב לטבת.
במאמר תשובה שפורסם בהארץ, החזיר לו
מנה אחת אפיים :״המאמר כולו הוא מופת
להיעדר יושר אינטלקטואלי ולחוצפתן
של צביעות והתחסדות ...איני זוכר מסיבה
ספרותית אחת, אם לכבודו של המנוח
הגדול ש״י עגנון, אם לכבוד ספר אחד
מספריהם של שמונה-עשר העלובים, שהתכנסו
בביתה של ראש־הממשלה, שנש אה
אופי מימסדי נוצץ כל־כד כמו זו ש נערכה
בשעה שהופיע ספרו של מר טבת
על משה דיין בנוכחות חיה של גיבור
הספר. נדמה לי, שמר טבת — מטעם זה
ומטעמים נוספים — צריך היה להיזהר מן
הדיבור על שני עולמות ועל ״התועל־תנות
במימסד והפוזה היפה של האנטי-
מימסד.״ אם זהו מופת של ״נפש שלמה
ואיתנה,״ הריני מעדיף עליה בכל רגע
כמה אנשים בעלי נפש חצוייה.״

ך* ־ 12 ביולי הורידה הכנסת מעל
1סדר יומה את הצעת החוק הפרטית
של ח״כ אגודת־ישראל שלמה לורנץ, ש ביקש
להכניס תיקון בחוק השבות, לפיו
יוכרו רק גרים שגויירו לפי ההלכה כיהו־דים.
הצעת החוק, שאיימה לפוצץ את
הממשלה, כיוון שהעמידה את המפד״ל
בדילמה חמודה, חייבה את נציגיה בכנסת
להצביע נגד מצפונם, גרמה לסילוקו מה-
ממשלה של סגן שר החינוך אבנר שאקי.
הוא היה היחיד מבין ח״כי המפד״ל שהצ ביע
נגד הצעת הממשלה להסיר את הצע תו
של !ח״ב לורנץ מסדר היום.
כעבור יומיים, ב־ 14 ביולי, התפרסמה
בעתון האירי דעו אלגעמיינער זשורנאל
המופיע בניו־יורק, מודעת־ענק שבירכה
את שני הח״כים הצעירים של המפד״ל,
זבולון המר ויהודה בן־מאיר, על ״החלטתם
הנחושה להצביע בעד הצעת החוק
של לורנץ בשאלת מיהו יהודי.״
״ראשית, אנו מבקשים לברך את ידידנו־קרובנו,
מנהיג חרות מנחם בגין על
עמדתו הברורה בקשר להצעת שלמה
לורנץ,״ נאמד באותה מודעה .״אנו סבורים
שכל הציבור היהודי־אורתודוכסי ודד
מסורתיים צריכים להוקיר את מנהיג
חרות.״ ואילו בהמשך הדברים הופיעה
הפיסקה הבאה :״למען האמת עמדת
המזרחי היא בלתי מובנת. שני המנהיגים
הצעירים, זבולון המר ויהודה בן־ימאיר
הצהירו שהם יצביעו בעד גיור כהלכה.
אנחנו מברכים את שניהם, שני ידידינו
היקרים, שהיו אורחינו כאשר ביקרו לאח רונה
בארצות־הברית.״
הסתבר, כי הברכה היתד. ברכה לבטלה.
כי שני הח״כים הצעירים של המפד״ל

הצביעו כאמור נגד הצהרתו של לורנץ,
למרות מה שתואר במודעה כ״החלטתם
הנחושה.״ העובדה שהמודעה, שנמסרה
לפירסום ודאי לפני ההצבעה בכנסת, התפרסמה
אחרי ההצבעה, אחרי שהסתבר
שגם שני הצעירים המרדניים של המפד״ל
קיבלו עליהם את דין המפלגה, היתד,
יכולה להיות בבחינת קוריוז משעשע
לולא האנשים שהיו חתומים על המודעה.
שני שמות הופיעו על מודעת הברכה:
אלכס שלזינגר וברנארד דויטש. השם
החשוב היה שמו של ברנאדד דויטש,
ועובדה זו הובלטה על־ידי פירסום שמו
באותיות גדולות באנגלית.
ברנארד (״ברני״) דויטש, בן ,38
הוא יהודי אמריקאי דתי, סוכן מניות
במקצועו, מיליונר לפי היקף הוגו ועסקיו,
המקורב לאגודת־ישראל על פי אדיקותו
ולתנועת החרות לפי השקפתו הפוליטית.
בדני, המבקר בקביעות בישראל, אחת
לכמה שבועות, פעיל בתחומים כלכליים
ופוליטיים רבים במדינה. הוא האיש שמימן
לראשונה את הפעולות למען עלייתם

לברני דויטש כי חולד שולל וכי השניים,
אחרי שקיבלו את תרומותיו, הצביעו נגד
הצעת החוק של לורנץ, הוא תבע את
כספו חזרה משני הח״כים הצעירים, איים
לתבוע אותם לדין אם לא יעשו זאת.
עד כאן לשון השמועה. מה מסתתר
מאחוריה? האומנם קיבלו שני חברי הכנסת
של המפד״ל תשלום או תרומה כדי
להבטיח את הצבעתם בכנסת בפרשת
מיהו יהודי?

לא מ חזירי ם
כסף
ך* אם נכון בי בשעת ביקורכם בו
1ארצות־הברית קיבלתם מברני דויטש
תרומה בסך 5000 דולאר? שאל כתב
העולם הזה את ח״כ זבולון המר.
״נכון שקיבלנו תרומה מברני דויטש,״
השיב המר ,״אבל הסכום שצויין הוא

ח״בים בן־מאיר והמר מצביעים ככנסת
— החלטה נחושה

מיליונר ברני דויטש במסיבה *
ברכות מקרב לב —
של יהודי רוסיה, כשממשלת ישראל עדיין
חששה להרגיז את הממשלה הסובייטית
בתביעה כזו. עד היום הוא מממן פעולות
שונות בנושא זה. כך, למשל, מומן מסע
התעמולה של אירנה מרקיש ברחבי אירופה,
על ידו. באותה שעה מסייע ברני
בקביעות לחוגים לאומניים וימניים קיצוניים
אחרים בישראל. בין השאר הוא אחד
התומכים העיקריים של הליגה להגנה
יהודית.

קצת לא מדוייק. קיבלנו לא רק מברני
דויטש, אלא גם מתורמים אחדים בארצות־הברית.
אבל אף אחד לא ביקש מאיתנו
ולא היתנה את תרומתו בכך שנצביע,
בצורה זו או אחרת בכנסת באיזו שהיא
שאלה. לארצות־הברית נסענו על חשבוננו,
על חשבון חוג הצעירים של המפד״ל,
התגוררנו שם בעיקר אצל חברים וקרובי

משפחה.״ האם לא התגוררתם גם אצל
ברני דויטש?
״נכון,״ אמר ח״כ יהודה בדימאיר ,״הוא
הזמין אותנו להתארח בביתו שבת אחת.
ביקרנו אצלו. קיבלנו מידיו את הצ׳ק
בראשית חודש מרץ.״
האם היו איזה שהם תנאים מצד בדני
לגבי התרומה?
״דויטש לא הזכיר שום תנאים,״ אמר
זבולון המר .״אני רוצה לומר שהסכום
של 5000 דולאר שכאילו קיבלנו מידיו
הוא לא מדוייק. אינני יכול להגיד איזה
סכום קיבלנו בדיוק. אבל קיבלנו תרומות
גם מאחרים.״
אז איך אתם מסבירים את מודעתו של
דויטש בו הוא ׳מברך אתכם בבטחון כה
רב כאילו הצבעתם בעד הצעת החוק של
לורנץ?
״אני אומד בפירוש,״ הצהיר ח״ב המר,
״שברני דויטש לא ביקש ולא לחץ שנצ־ביע
בעד או נגד הצעת החוק של לורנץ.
היו אנשים שהתקשרו איתנו טלפונית
לפני ההצבעה וביקשו שנצביע בעד תיקון
החוק, אבל ברני דויטש לא היה ביניהם.״
מה האמת בסיפור כי עתה תובע ברני
דויטש את כספו בחזרה?
״מדוע שנחזיר לו את הכסף?״ תמה

__ תרו מ ה
^) 7ת מור ת הצבעה
^ יה כדור כי אם איש כמו ברני דויטש
1 1טורח לברך מראש את שני הח״כים הצעירים
של המפד״ל על הצבעתם המנוגדת
לדעת מפלגתם, סימן שהוא היה משוכנע
באופן אישי שהם אמנם יצביעו בעד
הצעת החוק של לודנץ. ברני לא היה
לוקח סיכון.
כאשר הגיע האלגעמיינער זשורנאל ל ישראל,
עודרה מודעת הברכה של ברני
סערה בחוגי המפד״ל. חרושת שמועות
בקרב מתנגדיהם של שני הת״כים הצעי רים
החלה לפעול, והסבירה את חידת
המודעה המוזרה.
״בביקורם האחרון בארצות־הברית,״
אמרו אוייביהם של השניים ,״הם היו
אורחיו של ברני דויטש. הם קיבלו ממנו
סכומי כסף נכבדים למימון הפעילות ה־סיעתית
שלהם במסגרת המפד״ל, ונתנו
את דיברתם לברני כי אם תגיע בעיית
הגיור לפי ההלכה להצבעה בכנסת הם
יצביעו בעד הגיור כהלכה, אפילו בניגוד
לדעת המפלגה.״
בכך עוד לא תמה מערכת השמועות.
שמועה נוספת סיפרה כי אחרי שהתברר
* משמאל: שחקנית גליה ישי.

זוהי כותרת מודעת הענק שפורסמה בעיתון היהודי־אמריקאי ״דער אלגמעיינער
זשורנאל׳ /יומיים אחרי ההצבעה בכנסת על הצעת החוק של ח״כ לורנץ. כותרת
המודעה (למעלה) מברכת את מנחם בגין, זבולון המר ויהודה בן־מאיר על החלטתם
לתמוך בחוק, וזאת אחרי שהמר ובן־מאיר הצביעו, בתוקף החלטת המפד״ל, נגדו.
הקטע התחתון הוא החתימה שהופיעה מתחת למודעה הנ״ל, שציינה כי המברכים
הם ברני דויטש ואלכס שלזינגר. שמו של ברני לבד התפרסם גם באנגלית.

ח״כ בן־מאיר ,״קיבלנו אותו כתרומה
עבור חוגי הצעירים. דויטש לא ביקש
את הכסף חזרה ואין לנו גם שום סיבה
להחזיר לו את הכסף. ברני תרם לנו את
הכסף משום שרצה לעודד אותנו ולסייע
למאבק שלנו.״

״ מחיר זול
מ אוד״
^ ידו הכסף שקיבלו המר ובן־מאיר
היה צריך לקנות את הצבעתם, הרי
היה זה מחיר זול מאוד,״ אמר בחיוך
ברני דויטש עצמו, שהגיע השבוע לביקור
בישראל.
לדבריו, לא ידע כלל על פירסום המו דעה
בשבועון האידי בניו־יורק, שעורכו
הוא גרשון יעקובסון, כתב ידיעות אחרונות
בניו־יורק .״מדי שבוע או שבועיים,״ סיפר
ברני ,״אני נוהג לכתוב מאמרים בעיתון
זה על נושאים יהודיים וישראליים. מאמ רים
אלה מתפרסמים כמודעות בתשלום,
כיוון שאין הם מחייבים את מערכת העיתון.
בדרך-כלל אני עושה זאת יחד עם
חברי הטוב, אלכם שלזינגר, העוסק בעסקי
בשר.
״כאשר פורסמה מודעת הברכה לא הייתי
בניו־יורק. שלזינגר קיבל מידע ממערכת
העיתון לפיו עומדים שני הח״כים של
המפד״ל להצביע בעד הצעת לורנץ ולכן
כתב את המודעה־מאמר שנועדה לברכם.
אומנם התאריך של העיתון הוא ה־ 14 ביולי,
אבל העיתון הופיע בניו־יורק יומיים
קודם לכן, בדיוק ביום בו נערכה ההצבעה
בכנסת, כך ששלזינגר לא יכול היה לדעת
שהשניים לא הצביעו כמצופה.
״אין שום קשר בין הציפיות שהיו לגבי
הצבעתם לבין התרומות שאספנו בשבילם
בעת שביקרו בניו־יורק. המר ובן־מאיר
התארחו אצלי שבת אחת ולמחרת הבאתי
אותם לבית־הכנסת ושיכנעתי יהודים לסייע
להם בתרומות. התרומות ניתנו לחוג צעי רי
המפד״ל. כל אחד מהתורמים נתן כמה
מאות דולארים וזה הכל.״
עניין אישי
ך* אםעתה, משהסתבר ששני הח״כים
1 1הצעירים של המפד״ל איכזבו אותו, עומד
דויטש לבקש את הכסף שתרם להם
חזרה, כדברי השמועה שפשטה במסדרונות
מצודת הקסטל, שם נמצאים משרדי
המפד״ל?
לבוש בבגדי טניס, באכסדרה של מלון
הילטון, חייך ברני חיוך רחב ולבבי:
״הסיפורים האלה הם שטויות. נכון שאני
סבור שהצבעתם בכנסת בפרשת מיהו יהודי
היתד. מישגה, אבל זה עניין אישי שלי.
אין לזה כל קשר עם התרומות. להיפך,
בזמן הקרוב אני עומד לתרום להם עוד
מעט כסף.״

0^1115 ¥112117

ב מ דינ ה
הזד

1824

ד ר כי־ אדם
האיש שאין לו

אברהם בך דויד הוא בן ,58 אבל נראה
הרבה יותר משומש 30 .השנים בהן
שהה על שפת־הים בחוף טרומפלדור ב־תל-אביב,
יום יום מחמש בבוקר עד שבע
בערב, קיץ וחורף — עשו את שלהן.
משפחה כנזרתף. אוצר המילים של
בן־דויד מצומצם :״רוצה כסא״ ,״לירה
אחת״ ,״אין לי עודף״ ,״או שתקום או
שתשלם״ .יותר מכך, מתקשה משכיר
כיסאות־הנוח הוותיק לומר.
לאחרונה, התרחשו שני מאורעות בחייו
של בן־דויד, המתגורר עם אשתו ושני
ילדיו במרתף. הראשון: החוף בו עבד
30 שנה שינה צורתו, כאשר עיריית תל-
אביב החלה מבצעת בו עבודות־פיתוח
ענקיות. השני: ישראל צ׳צ׳יק, בעל ה
מאוזן

)1שליט ערבי בימי מלחמת העצמאות.
)6אסון טבע שקרה לאחרונה באיי הפיליפינים
)12 .נביא מתרי־עשר )14 .נקלה.
)15 קל דעת )17 .לא מפואר )18 .סומא.
)20 עני )21 .ראש המשפחה )22 .רום
מעלה )24 .סנטור אמריקאי שהתפרסם
לאחרונה )27 .ישו טען שאם מכים אותנו
באחת — עלינו להושיט את השנייה)28 .
עוף טורף )30 .מקום בו נמצא מפעל
ממשלתי שהפסיד הרבה כסף )31 .כעס.
)32 הפציר, שידל )34 .אזור בגוף)36 .
מילת ברירה )37 .חלק הרגל )39 .צמד.
)40 אמונה בכוח עליון )42 .מילת שלילה.
)43 נוזל בפה )44 .בית החרב )45 .צד
מערב )46 .כסף )50 .זמן איסוף תאנים.
)53 ידית )54 .אינו מעיד על עיסתו)57 .
שקט )59 לה׳ ולגדעון״ )61 .שוחד.
)63 שיכבה )65 .מלחין (כתיב חסר))66 .
מספיק )67 .עוף הדור )68 .חיה טורפת.
)70 אחד מארבעת היסודות — לפי האמונה
הפרסית העתיקה )71 .סמרטוט)73 .
עונה )75 .משחק )76 .ביקוש רחמים.

מאונך :
)1מלכה תנ״כית )2 .אחד השבטים)3 .

חשנץ

״ה׳ אלוהינו, ה 4מילת תנאי)5 .
שופט ישראלי מפורסם שיצא לגימלאות.
)7רצוי, כפי שראוי )8 .בזבזן )9 .נהר
באנגליה )10 .נרו יאיר (ר״ת) )11 .נשק.
)13 מין סכין )16 .צלול )18 .עצוב)19 .
לח )21 .בן משפחה )23 .מזון )25 .אחד-
עשר )26 .קידומת שם הולנדי )27 .ירק
מאכל )29 .מונעת אסון )31 .מדינה אפריקאית,
ששליטה עוסק לאחרונה בגירוש
זרים )32 .מושג במוסיקה )33 .קשר רעות
ושלום )34 .מכר )35 .שאינו שכיח)36 .
חודש עברי )38 .שדה מרעה )39 .מין,
סוג )41 .ישר דרך, נאיבי )47 .המקום
הרגיש בגופו של אכילס )48 .מישחק
בחדשות )49 .סוג פשע שכיח בארץ)51 .
מורה נגינה )52 .הובי )54 .נזכר לעיל
(ר״ת) )55 .פעולת מפשר, הנפגש עם שני
הצדדים היריבים )56 .תו נגינה )58 .בעבור
נזיד עשוי מהם ויתר עשו על הבכורה)60 .
שאינו קשה )61 .רופא ישראלי שבית חולים
נקרא על שמו )62 .ריב )64 .מגיע.
)66 נפילה, כישלון )69 .אמן פנטומימה צרפתי
)71 .טנא )72 .מקום נישא )73 .אותו
שמים באף הבהמה )74 .משורר עברי שנפטר
השנה.

$ 24ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

חס ר־כל כן־דויד
אחרי 30 שנה — אפס
זיכיון לכיסאות־הנוח, שאצלו עבד בן-
דויד כל 30 השנים, נפטר. בנו של צ׳צ׳יק,
רופא במקצועו, חיסל את העסק.
בן־דויד נותר ללא פרנסה. מקצוע אחר
אין לו. כוח אין לו. פנסיה — אין לו.
פרנסה לעצמו ולאשה — אין לו.

עם הא שת
א סו רלהתח תן
לאחר ציפייה ממושכת, נענו סוף־סוף
גרישה ופולה זכרוב״ בחיוב, על־ידי מש־רד־הפנים
של ברית־המועצות, לבקשתם
לעלות לישראל. היתה רק בעייה אחת:
מאחר שהגישו את בקשותיהם כאשר היו
עדיין רווקים, לא יוכלו לעלות כזוג נשוי.
על־מנת לצאת מבריה״ס כמשפחה —
יהיה עליהם להמתין תקופה נוספת.
כ הן וי רו ש ה. השניים התייעצו עם
ידידיהם — ומצאו פיתרון: הם התגרשו —
וקיבלו מיד את האשרות כשני רווקים.
כעבור שבועות מספר, כבר ישבו בשיכון
עולים של יהודי רוסיה בפרדס כץ. כל
אחד בדירה אחרת — עם הוריו.
הדבר הראשון שעשו השניים בישראל:
הם פנו לרבנות על־מנת להתחתן מחדש.
אלא שהם שכחו עם מי יש להם עסק.
הרב, שהקביל את פניהם בחביבות, חקר
אותם ביסודיות, והודיע להם שלא יוכלו
להתחתן לעולם. הסיבה: גרישה כהן —
ופולה הרי גרושה.
?}צח 3בונה. השניים קיבלו טיל. הם
יצאו החוצה כסהרורים. למחרת, חזרו שוב.
אך לשווא.
השניים התעקשו :״אבל אנחנו לא מתחתנים
עם אחרים. התגרשנו רק אחד
מהשנייה, כדי לעלות לארץ.״
דבר לא עזר. אבל בתום הפגישה, הציע
להם הרב שהיה מלא רצון לעזור :״אולי
תיפנו לעורך־דין, והוא ישיא אתכם ני-
שואי מקסיקו?״
גרישה ופולה לא שמעו מעולם על
מושג זה. הם הודו לרב על העצה, פנו
לעורך־דין שהחל מסדיר את ניירותיהס.
השבוע, בעת חגיגת יום־הולדתו ה־29
של גרישה, עדיין היו בני הזוג שני
רווקים, סירבו לפרסם את שמם המלא
או להצטלם .״אם נרגיז את הרבנות, על־ידי
פירסום הסיפור, הם לא ירשו לנו
להתחתן נישואי מקסיקו,״ הסבירו.

הקטינה המנצחת

אלינה בת ה־ ,16 שזכתה בתואר ״מיס חזה
1972״ ,מציגה בגאווה את הפרס — ואת מה
שהביא לזכייתו( .בתמונה מימין) .ממדי המנצחת ,87.6—65—87.3 :במקום שני זכתה
הדוגמנית היפאנית י4רי מאקי 20 ובמקום ה־ 3קטינה נוספת, ג׳ונקו צוצ׳יה (.)15

מד־דרילות

אלינה, סטודנטית בת ,16 עוברת בדיקה במד־דלילות
אלקטרוני, הקובע את דרגת המוצקות של שדיה. בדיקה
זו נערכה במסגרת תחרות ״מיס חזה 1972״ ,וחבר השופטים נועץ עיניים במערכת
השעונים של הממ״דד, כדי לקבוע את מיספר הנקודות המגיע לאלינה בנקודה עדינה זו.

האם השד שלך מוצק — או דליל 1
אם עד היום היה הנושא פתוח לוויכוח,
בינך לבין לא חשוב מי — הרי
שעתה אפשר לסכם את העניין סופית —
ובצורה מדעית למשעי: אשפי־האלקט־רוניקה
של יפאן הגיעו עם מכשיריהם
גם לנקודה עדינה זו: בתחרות מים חזה
,1972 שנערכה לאחרונה ביפאן, השתמשו
השופטים במד־דד מיוחד, שקבע באורח
מדעי כמה מוצק שדה של כל מיתחרה.
בקרוב — על כל עם ישראל.

חצי־הגמר

תשע המועמדות שהגיעו לחצי הגמר,
בתחרות ״מיס חזה״ — הרביעית
במניין — שהתקיימה על סיפון ה״סקנדינביה״ ,המשמשת כמלון

צף, בחוף נמזו, כ״ 120ק״מ דרומית לטוקיו. בתמונה משמאל :
שתיים מהמועמדות מתכוננות להתייצב בפני חבר השופטים.
מימין: מתחרה מס 3 .פוסעת בשלווה לעיני השופטים והצלמים.

מי שטרתמקב לי מתנות
דיווחתי אז למטה הארצי כי התקבלה
אצלנו תלונה על מעילה בהיקף של 300
אלף ל״י, אולם לנו אין את האמצעים
לטפל בה, מפני שכל מאמצינו מרוכזים
כיום בכיבוי שריפות. לא ידעתי אז
אפילו על מעצרו של חנן אברהם. לא
התעניינתי בתיק.
״בפעם השנייה נגעתי בפרשה כאשר
נודע לי מהעיתונות כי אברהם חנן סיפר
שניצב־מישנה רוט הזהיר אותו מראש
על מעצרו. פניתי עם זה למטה הארצי.
״הפעם השלישית היתד, כאשר הגיע
אלי מכתב מגוף אזרחי*.
ראיתי שהחקירה מכילה אלמנט לא
טוב, והעברתי את החומר למטה.
״יותר לא היה לי כל קשר עם הפרשה.
יש לי הרושם הברור שמישהו מנסה
להכניס אותי בכוח לעסק הזה.״

פרטיזן; מבריח/
__ הרפ תקן

ך* יכסוכים ן ןסקיים בין שותפים הם
^ עניין של יום יום. מה קרה הפעם,
שסיכסוך כספי שיגרתי במיפעל מלבסי
קטן ואלמוני, חשף שחיתות במישטרה י
התשובה לשאלה זו טמונה בדמויותיהם
של בעלי המפעל — ובראש וראשונה בזו
של אברהם פינקל.
פינקל )44( ,ג׳ינג׳י זריז וממוצע־קומה,
שבעיניו הכחולות ניתן לראות שהוא
יצליח להסתדר בכל מצב שהוא, הוא
ידיד מילדות של רב־פקד פיישטר. השניים
גדלו יחד בכפר אוקראייני נידח. לחמו
יחד בשורות הפרטיזנים, במלחמת העולם.
בתום מלחמת העולם, בשנים 46׳—47׳,
עסק פינקל, לדבריו, בהברחת יהודים
מאירופה החרבה לארץ-ישראל. לדברי
אחרים, עסק אז גם בהברחות אחרות.
ב*48׳ הגיע לארץ, לחם במלחמת העצמאות
בשורות הגדוד השמיני המפורסם
של חטיבת הנגב, היה אחד החבלנים ה מצטיינים
של היחידה.
ב* 1952 יצא שוב לאירופה .״לעשות
כסף,״ סיפר השבוע, בראיון ממושך עם
כתב העולם הזה .״עסקתי בהברחות. סיגריות.
מזון. עברתי לגרמניה המזרחית.
הרווחתי, עד שנתפסתי. ברחתי. המשכתי
לנדוד באירופה.״
פינקל מצטיין בכושר שיכנוע רב,
ואפשר בקלות לראות אותו משכנע
גרמני תם לקנות שטיח של 200 דולר
ב־ 5,000 דולר, בשטיחים עתיקים בעלי
ערך היסטורי .״אבל לא בארץ,״ מכריז
פינקל .״לא הייתי קדוש שם, באירופה.
גנבתי, סידרתי את הגרמנים. עשיתי את
זד, כנקמה. הם רצחו את הורי. אולי
רצחתי שם. שם, היה מותר. בישראל, לא.״
פינקל הספיק רבות באירופה. פעם
הואשם בחדירה למחסני־הנשק הגרעיני
של נאט״ו, קיבל עשרים שנה מאסר, עיר־ער,
נידון לשנה וחצי בלבד. פעם אחרת
התפוצצו ארבע ספינות מצריות, עמוסות
ציוד צבאי׳ בנמל הולנדי. שוב האשימו
את פינקל. מדוע דווקא אותו? ״מצאו את
המכונית שלי על־יד הנמל. אבל מישהו
גנב לי אותה.״

| 1| 114417ו * מגדל המים של מפעל
/ 11 * 1 1 1 11 רנדטרום בפתח־תקווה,
שהסיכסוך בו גרם לפרשה להתגלגל.
(המשך מעמוד )15
ורודים יותר, כאשר היו טענות כי ניצב-
מישנה רוט עשה מעשה חריג ביותר, הז היר
את חנן על מעצרו הממשמש ובא.
רוט, להגנתו, שירבב שם נוסף לפרשה
— את זה של ניצב־מישנה שלוש —
טען כי שלוש נתן לו את הארקיי. להת ערב
בפרשה.
ועדיין לא היה זה סופו של מחול־השדים.
השם הבא שנגרר לעסק היה
זה של סגן־ניצב עזרא גולדברג, מפקד
משטרת מרחב המרכז.
היה זד, כאשר פקד ליאופולד, לאחר
שהושעה עקב התנהגותו בפרשת מעצרו
של חנן, הטיח כי ״מי שהיה צריך לדעת
על המעצר הזה, ידע בדיוק מה התרחש.״
הוא התכוון לכך שכל אימת שמתבצע
מעצר כלשהו במרחב המרכז, מגיע מיברק
דיווח על כך לידי גולדברג.
הגיב השבוע גולדברג על הטענה כי ב תחילה
נתן גיבוי למעשי פיקודו, ליאו־פולד,
ורק כאשר גבר הלחץ נסוג.
״היה לי מגע עם כל הפרשה שלוש
פעמים בלבד. לראשונה כאשר, נודע לי
על התלונה שהגיש פינקל נגד שותפו.

*) הכוונה למשרד החקירות מודיעין
אזרחי, אליו פנו גרבוב וחנן כדי שיחקור
אודות יריבם, פינקל.

האיש והשדר

בסיפור אחר שהתפרסם באירופה, הרג
פינקל אדם בבלגיה בקרב־יריות. לשותפיו
בישראל הסביר פינקל לימים שזה
היה שותף שלו שניסה לסדר אותו.
לפי סיפור נוסף, היה מרגל ישראלי,
שפעל בשורות ד,ש.ב.
והסיפור האחרון, שפורסם בטלוויזיה
הגרמנית, במיסגרת תוכנית על פושעים
נמלטים, שצופי התוכנית מתבקשים לנסות
לאתר אותם:
פינקל מבוקש על־ידי גרמניה המערבית
כחשוד במירמה של 15 מיליון מארקים.
אחרי תוכנית פופולארית זו, חזר פיג־קל
לישראל. היה זה ב־ ,1968 אחרי 16 שנות
הרפתקאות באירופה.
בישראל, מצא את ידידו הוותיק, פייש־טר,
כשהוא כבר קצין־משטרה בכיר.
פינקל התקשר עם מהנדס בשם היימן,
ובעזרת היידע של היימן וכספו שלו,
של פינקל, הקים את המיפעל רם־טרום.
כיום, טוען פינקל כי גילה שהיימן רימה
אותו. בין השניים החלו בירורים אצל
עורך־הדין שמואל תמיר, עורך־דינו של
פינקל, והיימן עזב את המפעל.
במקומו לקח פינקל את אברהם חנן,
קרוב־משפחתו שהתפרסם בשעתו כמהפגט
ומרפא מכאובים בעזרת ״ידי חשמל״.
פינקל מינה את המומחה החשמלי ל-
מנכ״ל החברה — ושוב גילה, לדבריו,
שנפל בפח .״גם חנן רימה אותי. פתאום
ראיתי שהוא התעשר בבת־אחת, החליף
מכונית אחרי מכונית, לקח לו נהג צמוד,
בגלל שאין לו רשיון נהיגה. לפני זה,
מעולם לא היה לו כסף. בדקתי, וגיליתי
שחסרים כספים בקופה. עשרות אלפי ל״י.
למרות לחץ המשפחה, נאלצתי בסוף להגיש
נגדו תלונה.
״עכשיו חנן, היימן והשותף השלישי,
גרבוב, עשו יד אחת נגדי להפיל אותי.״

ב מ דינ ה
אורחי ם
פה מל א עולם כמו בכל תחנת מכם ברחבי העולם, גם
בזו של לוד היו לדייויד אויינם צרות.
המוכסים לא הבינו בדיוק מדוע הוא רוצה
להכניס לארץ כמות כה גדולה של
דגמים קטנים, בגודל כדור פיגג־פונג, של
כדור־הארץ. הם בדקו את הכדורים הקטנים
מכל צד ועבר, מיששו אותם ושקלו אותם,
ורק כאשר השתכנעו שהם חלולים
מחשיש או אסונות־טבע אחרים, איפשרו

לאויינס להיכנס איתם לישראל.
״* ה כל *ל מ ען׳השלום. אויינס״החל עושה
מייד שימוש בכדורי־הארץ שלו: מחלק
אותם על ימין ועל שמאל, תוך בקשה
שיתקבלו כסמל למאבק למען השלום. מכל
מקבל כדור, מבקש הצעיר ( )26 הקנדי לזכור
שקל מאוד, בימים אלה, לפוצץ את
כדור־הארץ לרסיסים, ועל כל אחד לעשות
מאמץ, בדרך הנראית לו, לתרום למען
מניעת האסון.
בינתיים, בין חלוקת עולם למישנהו,

דו ״ ח
מזויי ף
ת הגירסה השנייה של הפרשה
סיפרו נפתלי היימן ואברהם חנן :
״רם־טרום עומד בפני פשיטת רגל. יש
לו חובות לספקים ושותפים לשעבר בסכום
מיליון ורבע ל״י. פינקל משקר
כשהוא טוען שהביא את הציוד למפעל
מחו״ל. חוץ משני טרקטורים, כל הציוד
הובא על-ידי היימן,
״כדי למשוך את גבריאל גרבוב להיכנס
לשותפות ולהשקיע כסף במפעל,
הציג בפניו פינקל מחקר שנערך כביכול
על־ידי פרופסור ירוסלבסקי מהאוניברסיטה,
שהצביע על מצבו המצויין של
המפעל. אחרי שגרבוב נפל בפח, גילה
שותפו של פינקל, בן־דוב, שהוא זה
שערך את המחקר.״
״לפינקל לא היו שום כספים כשבא
לארץ,״ טען היימן .״הכל שקר. הוא הביא
רק את המכונית מרצדס 300 המפוארת
שלו. הוכחה: הוא לא קיבל מהאוצר מעמד
של מפעל מ או שר לרם־טרוס, כי לא הצליח
להראות שהשקיע בו כספים שהביא.
״כל הפינקל הזה הוא בלוף אחד גדול.״
אולי דבר אחד, לפחות, היה השבוע
מעל לכל ספק: השערורייה שהצליח פיר
קל לפוצץ, בשורות משטרת ישראל —
דיתה אמיתית מאוד.

אברהם פינקל, השותף הבכיר של המפעל לבנייה טרומית
רמ־טרום, ליד מכונית המרצדם־ 300 ספורט אוטומטית
שלו, שמחירה בארץ 150 אלף ל״י. שותפיו טענו כי ״זה השלל היחידי שהצליח פי1־
קל להביא לארץ אחרי 16 שנה של ניהול עסקים מפוקפקים בארצות אירופה.״

מפיץ שלום אויינס
העולם כולו בפינו
התקבל דיוויד כשחקן בסרט ישו כוכב
עליון, המוסרט בארץ, ועומד להקליט כמה
משיריו העוסקים גם הם כמובן, בשלום.
הווי למי מו ת ר
לעשן חשיש י
שלושת הצעירים שנעצרו על־ידי הניידת
ליד מועדון בר־ברים התל־אביבי,
נחשדו על־ידי השוטרים בעישון חשיש.
מאחר שהחומר עצמו לא נמצא עליהם או
במכוניתם, ערכה להם המישטרה בדיקה
מיוחדת לדבר: אצבעותיהם נטבלו בכלורופורם.
תוצאות
הבדיקה: על אצבעותיהם של
שניים מהחשודים נתגלו סימני חשיש מעושן,
על אצבעותיו של השלישי — עקבות
חשיש לא שרוף.
חשיש לפרופסור. במהלך משפטם
של הצעירים, בפני שופט השלום הראשי
בתל־אביב יעקב סגל, נאלץ מומחה התביעה,
הד״ר זאב תזר, להודות, לשאלות
הסניגור, כי סימני חשיש לא שרוף יכולים
להידבק בידיו של אדם שלא החזיק כלל
חשיש — רק כתוצאה מלחיצת יד של אדם
שני, שהחזיק בחשיש.
בהמשך לשאלות הסניגור, סיפר ד״ר
תזר על ניסוי שנערך במכון לרפואה מיש-
פטית: בניסוי זה עישן אחד מאנשי המכון
חשיש, ואחר נערכה בדיקה בכלורופורם
בידיהם של נוכחים אחרים בחדר. חלקם
שנגעו בידיו, חלקם שלא נגעו.
בתשובה ללחצו הנוסף של הסניגור, ער
רך־הדין ישעיהו לויט, גילה ד״ר תזר,
באי־רצון בולט, גם את שמו של מעשן
החשיש: פרופסור אפרים פישר, המומחד
הראשי לרעלים של המכון לרפואה מיש־פטית.

הלחוביצ׳ים התגרשו

מראש על כל הפרטים, והופיעו ברבנות
עם חוזים חתומים, שנערכו בידי עורכי-
הדיו שלהם.
יונה, לבושה כולה בשחורים, נראתה
הדורה וחגיגית מאוד, ונחמיה היה רציני
וקצת נבוך, כמו כל יהודי טוב שמכניסים
אותו לאיזה אירוע מוזר שהוא
לא יודע אין בדיוק להסתדר איתו.
לאחר ביצוע האקט, יצאו בני הזוג
לשעבר יחדיו החוצה. על מדרגות הבניין,
הם נפרדו בלחיצת־ידיים, כששניהם נרגשים
בצורה בולטת לעין. זה היה ממש
נוגע־ללב, אני אומרת לכם.
ובזאת, חד וחלק, באו לסיומם 15 שנות
נישואין — שלא לדבר על שתי שנות
חברות לפני זה, של איש־עסקים עשיר,
המגלגל עסקי יבוא בשר במיליונים,
ואשת־חברה זוהרת, שבגיל 35 פלוס יכולה
עדיין להתחרות ברבות וטובות מ־השאפתניות
בנות מחצית גילה.
ובזאת, התפוצצה סוף־סוף הפצצה, שעד
עתה עמדה, שוב ושוב, להתפוצץ —
וברגע האחרון לא התפוצצה. בפעם האחרונה,
הפצצה כמעט התפוצצה לפני
חודש ימים, אבל נרגעה, כאשר יונה הודיעה
כי כל הסיכסוכים ביניהם חוסלו,
הם החליטו לבטל את התביעות ההדדיות
שהגישו אחד נגד השנייה, ולח זור
לחיי משפחה תקינים (הפצצה שלא
התפוצצה, העולם הזה .)1819

יונה ונחמיה לחוביץ
במהירות־שיא, התגרשו, ביום השלישי
שעבר, במזל טוב, יונה ונחמיה לחו-
ביץ, אחד הזוגות העשירים ורבי־המע־ללים
ביותר בחוגים העשירים ורבי־

המעללים בתל־אביב רבתי.
גירושי־הבזק, שנמשכו לאורך שתי ישיבות
בלבד, ברבנות בתל־אביב, התבצעו
לאחר שהלחוביצים הסכימו ביניהם

ביום הראשון לבריאת הסרט, הם היו
עדיין סתם פרטנרים.
לכוכב ששי קשת היתה חברה ותיקה
ותיקה, ודובר שם כבר אפילו על
חתונה. גם לכוכבת, יונה אליאן, היה
חבר ותיק, עוד מימי השכונה, גם אם
לא דובר שם על חתונה.
כל זה, היה ביום הראשון לצילומי
הסרט נורית. וביום השני, ויהי אור.
האור היה אור הזרקורים, ושני הכוכבים
הוכנסו על״ידי הבמאי למיטה,
בשביל סצינת״האהבה הלוהטת. השניים,

על מרילין מונרו, זכר צדקת לברכה,
אמרו שככל שהיא טיפסה יותר למעלה,
למרומי התהילה, העושר וההצלחה — היא
נדהמה יותר לגלות מה רבה הריקנות
והאפסיות שם. השבוע, במלאות עשר שנים
למותה, גיליתי — בלי שוס קשר כמובן —

וביום השני ־
מרו הוומן
שחקנים ממושמעים, הקשיבו קשב רב
להוראות הבמאי, ויאללה לעבודה, הלכו
לעשות את סצינת־האהבה.
והם הכניסו בסצינה כל-כך הרבה רגש
— שזה נדבק, ואי-אפשר היה להפריד
אותם יותר. מבחינת הרגש, אני מתכוונת.
וגם יותר מזה. ביום השלישי, היה
ברור לכל הנוכחים באתר ההסרטה שנולד
רומן חדש.
בדרך־כלל, אני חסידה די קטנה של
רומנים כאלה, שנולדים בצורה כה מפתיעה
דווקא ברגע המתאים לעשות יחסי־ציבור
לסרט. אבל הפעם השתכנעתי שיש
דברים בגו.
ואין אפשר לא להשתכנע, כשמייד אח רי
הבכורה, יצאו ששי ויונה, ביום חמישי
שעבר, לטיול באירופה, יחד עם אחיו
וגיסתו של ששי.
ולא סתם טיול. בגלל הטיול הזה, הפסידה
יונה תפקיד ראשי נוסף, שעמדה
לקבל בסרט זר.
זה מה שקורה מסצינות״האהבה
האלה.

אחרי הגט, חזרה יונה לבית החדש,
שאליו עברה לגור, ונחמיה חזר לדירה
המשפחתית, שנותרה עתה ריקה קצת.
אחד הדברים הראשונים שהוא עשה, היה
למלא את הדירה בהמון עציצים. הכל,
משמע, יותר טוב מכלום. אני רק מקווה,
שלא יעבור זמן רב, ובין העציצים יתחילו
לפרוח פרחים, וכו׳.

סיפר לה שהוא עומד כנראה להתחתן —
וזו תמיד בשורה עצובה לאשה שעדיין לא
מצאה לעצמה שותף חדש לחיים.
המועמד האחרון של אסתר, הרופא הצרפתי
שלרגע נראה היה כאילו זה
או־טו־טו, ירד גס הוא מהפרק .״זו היתה
עוד אחת מאותן חוויות חולפות,״ משכה
אסתר כתף עצובה.
נו, אז פלא שהבן־אדם יכול לקבל
קורס לטיפול
בבעל
אם הם רוצים ואם הם לא רוצים,
מקבלים יושבי קפה״האמנים התל-אביבי
פינתי, מדי יומיים, קורס מפורט ועסיסי
לטיפול בבעל. הקורס איננו אקסקלוסיבי,
וכל עוברת-אורח המעוניינת בנושא יכו׳
לה להיכנס לקפה, ולשמוע את ההרצאה
הדו-יומית חינם אין כסף.
את הקורס מעבירה אשתו הידועה
של אמן ידוע. האשה, חתיכה משובחת
וצעירה עדיין, גאה מאוד בנישואיה, בבעלה,
ובכלל בכל הנושא. ואת גאוותה זו
היא מבטאה בדיווח מפורט של חיי-
הנישואין היומיים שלה בכלל, עם דגש
מיוחד על פרק חיי־המין. דגש מיוחד זה
לא מילה.
ברגע שהיא מגיעה לקפה, אחת ליומיים,
אחרי הביקור הקבוע שלה במספרה,
מתחיל הקורס .״ני, אין היה אתמול
ז״ שואל אותה מישהו מהחבר׳ה.
וכמו אותו אחד, ששאלו אותו אין הוא
מרגיש — והוא התחיל לספר — כך
גם היא.
היא מספרת אין היה אתמול, ואין
היה שילשום, ומה בדיוק היה בסרט
הפורנוגרפי שחם ראו יחד. ואיך שהכי
טוב, היא גילתה, זה לא בלילה, אלא
דווקא בבוקר, אחרי שהעוזרת לוקחת את
הילדים לטייל. ובאיזה טכניקות היא משתמשת,
כשהיא עצמה, מסיבות טכניות,
לא בפורמה. ובאיזה טכניקות היא משתמשת
לאחרונה, כשבעלה חלה קצת,
והוא לא היה בפורמה.
וכל זה, בפירטי״פרטים טכניקולוריים
מלאים, בקול רם וצלול המקיף לא רק
1את שולחן המעוניינים היומי, אלא מרחף
גם הלאה, גורם מדי פעם לגבות זקופות
|אצל מאזין מקרי שלא מהברנז׳ה.
אלא שמה זו גבה זקופה מקרית, או
)אפילו ליגלוג קבע מאחורי הגב — מצד
מאזיני הקבע — לעומת הגאווה והחדווה
| של אשה בבעלה.

עצוב שם. למעלה
מצב־רוח
אחרת.

דומה

אצל

שוכנת־צנזרוז

בשבועיים של ביקורה הנוכחי בארץ,
היתה אסתר עופרים במצב־רוח ירוד
)ביותר. הזמרת הקטנה היתה תמיד שבוייה
בכבלי מצבי־הרוח שלה, פעם למעלה, פעם
ן למטה. אבל כזה למטה עוד לא פגשתי אצלה.
שכן בדרך־כלל, בביקוריה בישראל זה
ן היה תמיד למעלה.
היא נראתה מאוד מאוד לא מטופחת.
ן כשלא עבדה בצילומי סרט הטלוויזיה שלוש
פלוס — מטרת בואה לארץ — היחה מסן
תובבת בלבוש האחרון האהוב עליה,
שמלות הודיות רחבות. מאוד אורגינלי,
ן ללא ספק, אבל קצת די לא מרשים. בייחוד
עם תסרוקתה הסתורה, האהובה גם היא
,עליה לאחרונה ביותר.
מצב־רוחה התאים להופעתה .״אין לי
בכלל בית,״ סיפרה לי, והיה זה עצוב
1לשמוע מילים כאלה מפיה של אחת הזמרות
המוכשרות באירופה, שרכושה מסתכם
1במיליונים .״אני לא אוהבת להיות לבד,
,ולכן אני גרה במינכן אצל חברים שלי,
משפחת המפיק-במאי עימו מושקוביץ.
״הכרתי את עימו לפני תשע שנים, כשהוא
הפיק סרט שלי, ומאז נהייתי ידידת
,המשפחה. כיום, הם הבית שלי.״
אחת הסיבות למורל הירוד של העופרית,
נדמה לי, היתה פגישתה עם בעלה לשע־
1בר, אבי עופרים, טרם בואה לארץ. הוא

דפרסיה?

אלא מה? אסתר כבר מכירה את עצמה,
ויודעת שזה עובר .״אני יודעת שכשאני
במצב־רוח כזה, אני מקשה את חיי
כל מי שמסביבי,״ אמרה .״וזה נורא לא

נעים לי. בייחוד כשזה קורה בארץ.
״אבל מה אני יכולה לעשות? אני בעצמי
לא רגועה, ישנה לפעמים רק שעה
שעתיים בלילה.
״נגמר לי, בחיי.״

אסתר עופרים (בנמל עבו)

סוף השבוע יחייב זהי־רות
במה שנוגע לעס־אולבריאות. קים משחו
הקשור באש
עלול להעיב על שימ־חתך.
מזלך מצוי ב־ [ 5 2 5 2 3
של ^ ו | ן ד
שבוע זהבסימן
להבה. יהיו לן גם הס־ 1 8 8י 111
65313X1
תבכויות עם ילדים ב־משפחתך,
שיולידו וי־כוח
חריף בין ההורים.
ייתכן וייראה לך כאילו נשקף לך
מאשר עבומקור־הכנסהמבטיח
יותר
דתך הנוכחית. שקול היטב את מעשיך
ואל תסמוך רק על האינטואיציה שלך.

נו, באמת ! כמה זמן
אתה חושב שהיא תחכה
לך? אתה מסוגל בקושי,
להשיג את אשר
בימעט החמצה — אס
תתקפל לרוחב ולאורך,
ותתרפס ממש. אם אתה
סבור שזה בניגוד ל־אופייך,
זכור שגם אינך
אוהב בדידות ושיש
דברים החשובים לך
אפילו מגאוותך. קשר חם נגס ידיד ותיק
אך שטתי יתגלה, לפתע, כבעל חשיבות
עצומה לבנות מזל שור. לבשי צבע בהיר.

רגש־חנקמנות לא יע־

טווח רחוק. מכתב ש־בת
תאומים, יכעיס 0
אותן כל־כך, שמוטב , 11,1111,1
כי תשקלי ימים אח־דים
את תוכנו, בטרם 60963 תנקטי פעולה או תשג־רי
תשובה, לכאן או
לכאן. לעומת זאת, אין ספק שאפשר לנצל
את השבוע הזה: לשקול בו מחדש את
כל הבעיות הכספיות והמשפחתיות שלך,
לאור הגילויים עליהם לא ידעת קודם
לכן. אל תבזבזי — כי את עלולה לסבול.

העננה הגדולה שעלתה
עדיין מאפשרת לך לזוז
במלוא החופשיות ה־רצוייה.
לבני־מזל־מאז־ניים.
על כן דע לקחת
את הכל בשקט, בשלווה
יחסית, וללא חיפזון.
זהו שבוע של תיכנע
ושל זיכרון, שבוע של
עבודת־בית ולא של
ביצוע־חוץ. ידידים יפקדו
את ביתך בקרוב.

והוסרה מעליך,
מנגנון איך לזכו ת במיכרז בלי להתאמץ

אפילו האימרה האמריקאית אומרת
״עסקים לפני תענוג״ .לכן הגיע הזמן
״ שתביע כי לא תוכל
להמשיך עוד זמן
רב במישחק הכפול.
עליך להכריע, לכאן או
לכאן: או שתבחר
בעסקים, או בתענוגות.
רק כדאי שתעשה
זאת עוד בימים הקרווגו^י.חזג,גין
ן ^>.בים. אחרת אתה עלול
;§*?ז>־טסמט להיקלע למצב לא
נעים. תכלת זה ציבעך.

זהו שבוע נהדר לבנות קשת, המסוגלות
להתאים את עצמן למצב חדש יותר
מבנות מזלות אחרים.
היתר — מוטב להן לא
לקפוא על שמריהן,
ולהתקדם באיטיות בשטח
בלתי מוכר. היזהר
! הימים ה׳ ,ו׳,
שבת — מסוכנים. הצרות
הצרורות שעניין
פעוט עשוי לעורר באמת
לא צריכות לבוא,
באם תדע להסתדר.

היזהר מיום ד׳ דה׳ !
אחרת תפסיד את אגו״
רתך האחרונה. לאחר
שפתרת את הבעיות, בימים
אלה, אתה יכול
להתייחס לחיים במרץ״
נעורים מחודש: זינוק
דינאמי יבטיח לך את
הצלחת כל פעולתך,
בייחוד ביום ו׳ של
השבוע הבא. בימי וושבת
אתה תפגוש שורה של אנשים
מעניינים, אם כי לא חשובים לגבי הדברים
המהותיים בהם אתה עוסק. בת סרטן :
לבשי צבע ירוק בהיר או חום בהיר.

אם תיזהר לא להיכנס
למקומות-עבודה
בהם יכולים ליפול
עליך חלקי-מכונות ולא
בתאונות׳ להסתבך הדרכים או תאונות
עבודה — יעבור הככ
השבוע, בשלום רב.
בריאותך עדייו לא
תקינה, אך שינוי ב-
קצב-החיים, הרבה דיאטה
והרבה שינה יחפכון לאדם מחודש.

אם אין אני לי — מי לי ז שאל בזמנו
חכם עתיק, ודבריו
עדיין יפים מתמיד,
במיוחד בכל הנוגע לך.
אתה באמת מאמין שמישהו
יעשה את עבודתן
למענך ו רק יוזמה
מצידן, בצירוף מאמץ
לא־קטן, אך כדאי,
יביאו את הפרשה המתמשכת,
בגללן, לידי
גמר. עבורן — בת גדי
— זהו השבוע באדום.

מי שאמר כי המצליח בקלפים נוחל
כישלונות בחיי־האהבה שלו — צדק,
בכל אופן לגביך. אם
אתה באמת מאמין כי
תוכל לבסס את עתידך
הכלכלי תוך מישחקי
הזארד — בבקשה, אך
כדאי יהיה שתישקול
זאת היטב. השבוע אתה
עתיד לפגוש נערה
חמודה, שתעמיד בפניך
את הברירה הקשה :
או היא, או הפוקר.

אם זכית בימים אלה
לחסדו של הגורל שמצא
דרכו אליך באמצעות
המין היפה, דע
לך, שהגורם לכך הוא
הכוכב ונוס המקרין
ישירות על בני ובנות
מזל בתולה. צפה לוויכוחים
לא צפויים. לעומת
זאת ביום ראשון
יתחיל להסתמן פיתרון
לדאגה ולסחבת בדברים הקשורים לביתך
ולבית הוריך. אל תצאי לקניות חשובות
השבוע. עלולים לסדר אותך על כל צעד.

ב מ דינ ה

היזהר מתאונות ! בייחוד בימי ב׳ ו־ג׳.
אם אתה יכול, התנהג לשבוע חזה כאל
תקופח של חופשה
ורגיעה. אל תנסה לכפות
על עצמך מא-
מצי-יתר ואל תעשה
שטויות. בת דגים :
פגישה עם אדם הנראה
לן, ממבט ראשון,
כחשוד במיקצת, תגביר
את המתח, תוסיף
לחוג-מכריך רובד חדש
*9בפבון אר ־
לגמרי. לבשי אקווא-
20 בג־זרט
מארין או צבע ירוק.

מה קורה למיכרז ממשלתי מרגע בו
הוא מושלך לתיבה האטומה ועד לרגע
בו נקבע גורלו בידי ועדה כלשהי?
משרד־החוץ פירסם מיכרז לריכוז התיעוד
התעמולתי של משרד־החוץ.
המיכרז שפורסם בעיתונות הוגדר על־ידי
מומחים בענף הפירסום כתמוה וסתום.
״דרושים חודשים רבים של עבודה על מנת
להכין את ההצעה למיכרז זה היטב,״ הסביר
אחד הפירסומאים שקיווה לזכות ב־מיכרז.
בעת
שחברות הפרסום החלו בהכנות
להצעות המיכרז, נודע ממקור במשרד
החוץ שחברת פירסום מסויימת, המנוהלת
על־ידי פקיד ממשלתי בכיר לשעבר,
כבר קיבלה למעשה את העבודות ש־צויינו
במיכרז, ואף החלה מבצעת אותן.
דקות ספורות לפני שוועדת המיכרזים
עמדה לפתוח את התיבה המיועדת ל״
מיכרזים, פנה פקיד בכיר במשרד החוץ
לתיבה והוציא אחת מן המעטפות. הוא
לא התאמץ במיוחד. אינפורמציה שהיתר.
בידו הינחתה אותו אל המעטפה בה היו
המיסמכים חתומים בידי חברת הפירסום
המסויימת. הוא לקח את המעטפה והטמינה
במשרדו. על ההמחאה שהיתר. מצורפת
למעטפה, בסך 20,000ל״י, רשם:
מבוטל.
מדוע הוציא הפקיד הבכיר את המעטפה
מתיבת המיכרזים?
שעה קלה לפני כן, ניהל אותו פקיד
ויכוח קולני עם חברו על כך שהמיכרזים
של משרד־החוץ מפוברקים. חברו לא
השתכנע, והפקיד החליט להוכיח לו כי
אומנם כך הוא, והוציא את המעטפה של
החברה המסויימת — ביודעו שהמיכרז
כולו תפור במטרה למסור את העבודה
לידיה.
זמן קצר מאוחר יותר הופתעו חברי
ועדת המיכרזים לגלות שהצעת החברה
המסויימת איננה בין ההצעות. חברי הוועדה
החליטו לסגור את הישיבה, ביקשו
מהחברה לשלוח הצעה חדשה.
המזכירה ראתה. כיצד יכלו חברי
הוועדה לדעת שהחברה המסויימת השתתפה
במיכרז מבלי שראו את הצעתה?
ענה סגן דובר מישרד החוץ, שמואל אבנת :
״גלינו את זה במקרה. המזכירה של הוועדה
ראתה את שליח החברה מכניס את ההצעה
לתיבת־המכרזים.״
כיצד ידעה המזכירה איזה מעטפה חסרה?
הרי המעטפות אינן מסומנות בעת
הגשת ההצעות למכרזים. מה למזכירה ול חברה?
תשובות ברורות על כך לא יכול
היה שמואל אבנת לספק.
בעקבות הפנייה מצד חברי הוועדה,
מיהרו כמובן אנשי חברת הפירסוס הנד
סויימת לשלוח הצעה חדשה למיכרז.
כאשר הגיעה ההצעה החדשה, התיישבה
ועדת המיכרזים לישיבה חדשה, ובחרה
באחת ההצעות.
היתד. זו הצעתה של החברה המסויימת.

השט חי ם
צדק
לא נורמלי
אסונו של פתחי אלי שעיר נבע מכך
שכבוד השופט נעצר בעמוד .24 לוא היה
השופט טורח לקרוא עוד עמוד אחד
בלבד, היה גורלו של פתחי שונה, אולי.
פישעו של פתחי אלי שעיר היה חמור
ביותר: הוא פגע בכבודו של שוטר. לוא
היה פתחי יהודי, היה יוצא מן הסתם בקלות.
במדינת היהודים, בה זוכים אנסי
קטינות יהודיים לשלושה חודשי מאסר
על־תנאי ודמעות־השתתפות על ילדותם
הקשה, היה פתחי בן ה־ 16 הולך הביתה
עם קנס.
אלא שפתחי הינו ערבי תושב עזה,

ובתור כזה הועמד לדין בפני בית־דין
צבאי שם.
אשמתו, כפי שסופרה על־ידי התובע,
קצין־משפטים מנחם קזז, היתד, שהוא
כינה שוטר :״ארס בן ארם.״ התובע ביקש
להחמיר בדין ,״מאחר שלאחרונה התרבו
מקרים של זילזול והעלבת שוטרים.״
עלבון ז לא, חיבה. כאשר פתח הנאשם
את פיו, בפני השופט הצבאי סרן
(מיל ).מנשה בר־שלטון, התברר שהתחלת
הסיפור היתד, שונה קצת. הסיפור התחיל,
מסתבר, בכך שהשוטר כינה את הצעיר
בתואר אקרוט.
כאן, התעוררה מאליה השאלה המעניינת:
מדוע חייב אזרח בכבוד שוטר —
יותר מאשר השוטר בכבוד אזרח?
השופט המלומד, עורך־דין ותיק ומנוסה
בחייו האזרחיים — כאשר אינו שופט ערבים
בזמן שירות המילואים שלו — גיגש
אקרוטים 1אקרים י־ ,כיגר הערצה
המייחם ל אד ם פיקחות רבה, עורמה, עוו

נפש, תושייה. רק ראה שנחטוף מכות,
אמר שהוא רץ להביא את המשטרה,
האקרוט הזה! עושה את עצמו גבך,

עמוד 24
עינו של השופט —

ארס

(ערכית) ת׳ ז /ארסית נ ,-אך מים י• ז,-
אך סיות י• נ• )1 ,כינוי ל אד ם פיקח מאד,

שנון מאד, המוצא מוצא מכל מצב רע,

בעל תושייה. ואם אומנת באביב ׳ תשיר
לך שיר ער ש/והוא את שמלתה
מצהיב׳ רואים כי לאך 0יש כבר
ארס מי ,״*יי!עימיס-ג היא עושה
רושם של גבך. אבל זאת ארסית
ממדרגה ראשונה. הרב הזה כמו
שאתה רואה אותו הוא ארס גדול.

עמוד 25
— נתקעה באמצע
לבעייה מזווית מקורית ביותר: הוא העלה
את השאלה המפתיעה האם השוטר בכלל
העליב את האזרח, בכנותו אותו אקרוט.
תשובתו של בר־שלטון היתה מפתיעה
לא פחות משאלתו: בכלל לא העליב, קבע.
לאחר בדיקה ממושכת במילונים ער־בייי
— בהם לא מצא את אשר חיפש —
פנה השופט למילון העולמי לעברית מדוברת
של דן בן־אמוץ ונתיבד, בן-יד,ודה.
במילון הלא־נורמלי הזה, מצא, בעמוד ,24
בדיוק את אשר חיפש. בערך אקרוט שם,
נאמר :״כינוי־הערצה המייחס לאדם פיקחות
רבה, עורמה. עוז־נפש, תושייה.״
סוף התחקיר. מסקנתו של השופט
היתד. מובנת מאליה: השוטר כלל לא
התכוון להעליב את הצעיר, אלא לשבחו
ולהללו כבעל פקחות רבה, עורמה, וכו׳
וכר.
אי לכך, קבע השופט, לא היתה לפתחי
כל סיבה סבירה להעליב את השוטר —
לאחר שזה הרעיף עליו כינוי חיבה כזה.
בשלב זה, נסתתמו מעיינות האנרגיה
הבלשנית של השופט. בניגוד למחקר המדוקדק
לו זכה האקרוט, לא זכה הארס
בן ארס של הנאשם לכל מחקר. השופט
יצא מהנחה מובנת מאליה, להצעיר, בכינוי
ארם, התכוון להעליב את השוטר.
פסק־דינו של השופט היה מדהים, עורר
שערורייה בחוצות עזה: שגה מאסר, מזה
חצי שנה בפועל.
לפתחי לא נותר אלא להצטער, שכבוד
השופט לא העיף את עינו המלומדת חמישה
ס״מ שמאלה. שכן בטור שממול לערך
אקרוט מופיע, במילון הלא־נורמלי,
הערך ארס, ופירושו-, :כינוי לאדם פיקח
מאוד. שנון מאוד. בעל תושייה.״
לאזרח הפשוט, שאיננו עורדדין מלומד,
קשה היה לראות מה ההבדל בין
שני הכינויים, וכיצד ייתכן שהאחד איננו
עלבון — והשני כן.
העולם הזה 1824

!סיפורה עול תחנה*

מקרית-שמונה ועד אילת פרושה רשת
התחנות המרכזיות המפוארות שהקימה חברת
״מפעלי תחנות״ לנוחיותם ולרווחתם של נוסעי״אגד״
אנו ממשיכים בבניית תחנות חדשות לשירות הציבור
באופירה, באילת,בערד, בת״א, בחיפה, בעכו ועוד...
סיסמתנו: שירות יעיל מתחנה נאה ועד תחנה נאה !

זהו אגד ^
בי טו ח שנתי ל טלוויזי ה

כולל מנורת המסך, מלל מיסים

מכירה מיוחדת
שד עודפי זמסק^
מיטב דגמי יצוא קיץ /סתיו 1972 / 3מפריז
שמלות, חליפות, חליפות־מכנסיים.
מערכות-״שורטס״ ,חולצות וכו׳
הכל במחירים מיוחדים

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

בוטיק

״ א פנ ת

סריגה /׳ לגברות, רח׳ הגר״א 5בתחנה המרכזית
חניה בחניון אילון ע״י בית הדר.

פתוח כל יום מ־ 8.00 עד ,15.00 ביום ד׳ עד 18.00
המכירה בסיטונות וליחידים.

ב מ דינ ה
נוח חדש

ד ר כי־ ח ״ ם
הנביא שמרפא לבבו ת

״ #חיפה — ק ריו ת
ביום ד׳ ,23.8.72 ,כשעה 8.30 כערב, אצל מרים, רחוב יכנה 5
קרית מוצקין, תתקיים

פגישת חברים ואוהדים
על סדר היום :

)1נושאים אקטואליים,
)2חיפוש מסגרות רחבות יותר למען מימוש רעיונות
הקידמה. ,
)3האידיאולוגיה הציונית.

חברים ואוהדים מוזמנים
ה ר שו ת

כ חינו ךוהכשרהי מיי ם

הוא ניבא את גורלו של המלך עבדא־ללה
— ידע לספר בדיוק את מועד הרצחו
ואת המקום המדוייק.
הוא ניבא את מיתתו המשונה של נשיא
עיראק, עבד אל סאלאם עארף, שנה שלמה
לפני המקרה.
הוא חזה את מילחמת ששת־הימים וידע
מראש את תוצאותיה המפתיעות.
האם יש אמת בכוחו המאגי של הכהן
השומרוני אלישע לוי? מה עומד מאחורי
הקמיעות אותן מחלק הכהן משכם?
״אני מתעסק בעתיד כבר 25 שנים,״
מסביר לוי את כוחו המאגי ,״קיבלתי את
הכוח הזה בירושה מאבי. באים אלי מכל
הארץ וגם מהעולם. אנשים שהתייאשו מהרופאים
הרגילים ומהרפואות שלהם. אני
לא נותן רפואות, רק קמיעות. את זה לא
מחלקים בקופת חולים, אבל זה עוזר.״
ירדים ובאקלאווה. לא רק בשברים
של גוף עוסק הכהן, כוחו גדול גם בריפוי
לבבות שבורים. והוא מספר :״צעירה

פו תחת

7ן 0 ׳ 011
ל ק צי ני ם

^ מגה סו ת ר

פוץ עופו

* קורס שט ל חו ב לי ם

תצלומים אלה

מתקבלים: משוחררי צה״ל, בעלי השכלה תיכונית של 10 שנות לימוד
לפחות במגמה ריאלית או 11 שנות לימוד בכל מגמה תיכונית אחרת,
בעלי בריאות וראיה תקינים.

!* קורס שטלק ציני מ כונ ה
מתקבלים: משוחררי צה״ל, בעלי השכלה של 3שנים בבי״ס מקצועי
או בעלי השכלה תיכונית של 10 שנות לימוד לפחות במגמה ריאלית,
בעלי בריאות תקינה.

כהן־עתיד לוי
עסקים, מלחמה, בריאות הכל!
אחת משכם היתה חייה עם גבר בתור
אשתו. יום אחד נמאס לו ממנה והוא עזב
אותה. היא ניסתה הכל בשביל להחזיר
אותו ולא עזר כלום.
״בסוף היא באה אלי. תיכף הבנתי מה
היא רוצה. הכנתי לה קמיע מיוחד למק רים
כאלה. לא עברו יומיים והאיש שלה
חזר אליה על ארבע. מאז הם נשואים בעושר
והביאו כבר הרבה, הרבה ילדים לעולם.
כל ראש־שנה הם מבקרים אותי ומביאים
לי מגש גדול של באקלאווה.״
איזה קמיע היה זה? ״זה לא סתם
קמיע ! זה בדיוק אותו קמיע שהיה ליוסף
הצדיק. הוא פועל בשביל הכל: הצלחה
בעסקים, הצלחה במילחמה, בריאות, הכל.״
אז באמת, לא הגיע הזמן לחסל את כל
האנאכרוניזם הזה של קופות־חולים ופסיכיאטרים?

קורס ל ק ציני ר דיו
מתקבלים: משוחררי צה״ל, בוגרי בתי״ס מקצועיים של 4שנות לימוד
במגמת רדיו־אלקטרוניקה או בוגרי קורסים צבאיים מקבילים, וכן
בעלי תעודה של אלקטרונאי מוסמך (סוג 2לפחות) ,בעלי בריאות
תקינה.

* קורס ל ק ציני חשמל
מתקבלים: משוחררי צה״ל, בוגרי בתי״ס מקצועיים במגמת חשמל,
מסיימי 3שנות לימוד בנושא חשמל (קורסים, פנימיות טכניות) או
מסיימי 10 שנות לימוד שעבדו 3שנים בבתי מלאכה אלקטרו־מכניים,
בעלי בריאות תקינה.

הקורסים לחובלים ולקציני מכונה נפתחים מדי חודש על אוניות. הקורס
לקציני רדיו(שיפתח בספטמבר) והקורס לקציני חשמל (שיפתח באוקטובר),
יתקיימו במכון להכשרה ימית בעכו ומספר המקומות בהם מוגבל.

פרטים נוספים והרשמה :
בחיפה — ברשות כחינוך והכשרה ימיים, רח׳ נתן (קיייר-
מן) ,11 קומה ג׳ ,ליד כיכר פריס, בימים א׳ ,ב ,,ג׳ ,ה׳ בשעות
14.00—8.00 ובימי ו׳ בשעות ; 12.00—8.00

מ שפט
כמו המערב הפרוע

בתכ-אביב — במשרדי החבכ הימי כישראל, רח, אחד העם
,15 קומה ג׳ ,בימי ד׳ בשעות .13.00—9.00
עולים חדשים יוכלו לפנות ישירות למשרדי החבל הימי לישראל,
רח׳ הנמל ,2חיפה.
לנוחותך תוכל גם למלא התלוש המצורף ולשלוח לת.ד 1909 .חיפה.

1 1 118 1 1

לצי ! 1 0 1 0 71
לכבוד הרשות לחינוך והכשרה ימיים
ת. ד , 1909 .חיפה.

תאריך

1הנני מעוניין להרשם לקורס
1שם משפחה ...

השכלה

כתובת גיל

עבדול כארים אבו־סאלם, תושב תל-
אביב, ירד עם שניים מחבריו במונית
לטיול באילת. כדי להפיג את השיעמום,
לגמו השלושה במשך יותר מחמש שעות
הנסיעה, כמעט ללא הפוגה. כשהגיעו אילתה,
היו כבר שיכורים לאללה.
חיש קל, הצליח עבדול כארים להסתכסך
עם צעירה מקומית. המשטרה הוזעקה,
ועבדול נעצר. לא נגבתה ממנו כל
עדות.
גדאי לד• למחרת, הובא בפני השופט
המקומי להארכת מעצרו. דעתו של
עבדול עדיין לא היתה צלולה לגמרי.
בגימגומים, ביקש להזעיק עורך־דין.
איש לא נענה לבקשתו. במקום זה,
הציע לו התובע המשטרתי, לדבריו,
להודות באשמה, ברמזו שייפטר בקנס
בלבד.
עבדול לא רצה להודות, אבל כאשר
(המשך בעמוד )32

מבט מהמטוס ד 2ג

בנמל״התעופה בציריך, צילם שליח ״העו־לס
הזה״ שני אנשי ביטחון שווייצריים.

ך* אקדח שקל לא יותר מחצי קילו,
! 1אולם לי נדמה היה שהוא קורע
תיכף חור בכיס מכנסי. עמדתי שם,
בדרכי למטוס ס.א.ס. ממינכן לקופנהגן,
ממתין לתורי לעבור דרך המיתקן לגילוי
מתכות, ומצפה לאי־נעימות הקרובה המצפה

לא המתנתי הרבה. המיתקן הדגיש
נזעק לחיים ברגע שעבדתי בין דפנותיו.
איש הביטחון הגרמני עצר אותי :״האם
יש לך חפצי מתכת בכים?״ ״רק זה,״
עניתי, ושלפתי מכיסי צרור מפתחות.
״אנשולדיגן זי,״ התנצל איש הביטחון,
והורה לי לעבור — בלי לבדוק אם לא
נשארו בכיסי חפצי מתכת נוספים —
.מסוכנים יותר. הצלחתי אם כן להעביר
אקדח דרך המיתקן לגילוי מתכות. אולם

נעיקנות התעונות, הצויח שריח ..הו1ולם חוה״
להעביר ״]שם״ נ תון מטוסים נרחב׳ אירופה

התהליך הביטחוני לא נסתיים. לפני הכניסה
לאולם־ההמתנה, לשם הועברו אח רי
הבדיקה במיתקן — נערך חיפוש אצל
הנוסעים. הפעם, חיפוש על הגוף ובתיקי-
היד.
נעמדתי בתור. בתנועה אדישה העברתי
את האקדח, באין רואה, מכים המכנסיים
לכיס הז׳קט. הסרתי את הז׳קט, והטלתי
אותו ברשלנות על כתפי.
זילזול בנקוד ה רגישה
*** ו ב הצלחתי. גם הבדיקה השנייה
היתה בדיחה. נתבקשתי לפתוח את
תיק־היד, ולאחר הצצה חטופה בתוכו, ומיס־

עקבותיה נהרגו מספר נוסעים, וחנה׳לה
מרון איבדה דגל.
אם בנמל־תעופה כה רגיש היו אמצעי-
הביטחון כה עלובים, מאליו מובן כבר
מה היה המצב בנמלים אחרים. שוב
ושוב נוכחתי, בחודש האחרון, כי חטיפת
מטוס בנתיבי־האוויר של אירופה היא
משחק ילדים.
גם אצלי התחיל כל העניין כמשחק
ילדים. היה זה ערב יציאתי לנסיעת־עס־קים
באירופה, כאשר חבר שחזר זה עתה
משם סיפר בהתפעלות על סידורי הבי טחון
הקפדניים בנמלי־האוויר, .׳אי-אם-
שר להבריח אפילו זבוב, אם הוא עשוי
ממתכת,״ התלהב.
״הא,״ פלט בבוז איזה שוטה מתוך
גרוני .״אני מתערב איתך שאצליח להע-

ואיש־הביטחון עבר בתנועות מהירות על
כל גופי. הוא לא התבייש לעבור בריפ־רוף
אפילו על פני החלקים האינטימיים
שבגופי. הוא עשה זאת בתנועות טבעיות
ובטוחות, לא חשתי כל בושה.
״פתח בבקשה את התיק,״ הורה איש־הביטחון.
פתחתי את התיק. עכשיו יתפסו
אותי, הרהרתי. הוצאתי אחד אחד את
כל החפצים מתיק־היד. היו שם מספר
קטלוגים טכניים, תיק כלי־רחצה, מעט
לבנים, ומספר דוגמאות של אבזמי מתכת.
האיש בדק ביסודיות את האבזמים .״דוגמאות
מסחריות,״ הסברתי. פתחתי את
תיק כלי־הרחצה ותוכנו התפזר בקול
שיקשוק על שולחן הבדיקה. לא כל
תוכנו. בתוך הכיס הפנימי של ׳תיק-
הרחצה, היה חבוי האקדח. בתנועה משועממת
התחלתי להכניס חזרה את כלי-
הרחצה לתוך התיק. איש־הביטחון לא

מטוס הבואינג אסף מהירות. תוך דקות
מעטות היינו באוויר. נמל לוד נעלם
מאחורינו. הדיילת שלי, העלמה וובר,
הופיעה ובידה מגש עם כוסות מיץ. תהליך
פיטום האווזים, הנמשך לאורך ה טיסה
כולה, החל.
משימתי, עתה, היתד, לבדוק אם ניתן
להגיע לתא־יהטייס. כשעה לאחר ההמראה
התרוממתי ממקומי והתמתחתי. בצעדים
איטיים התקדמתי במעבר לעבר
המחלקה הראשונה, שבקידמת המטוס.
הדיילות והדיילים עסקו בשקידה בשליפת
מגשים מאדונות־הקיר. בידי החזקתי
את כוס הוויסקי. נעצרתי ליד העלמה
וובר וק״שקשתי בקוביות הקרח. תוך
דקות מעטות כבר פיטפטתי בעליצות
עם שתי דיילות נוספות ודייל. מדי פעם
העפתי מבט לעבד דלת תא הטייס.
הוראות הבטיחות מחייבות שהדלת

אולמו על־ידי שליח העול הזה׳ בנמלי התעופה של אירופה

בתצלום זה, שנעשה גם הוא מתוך
המטוס, נראות (על העגלות)
מזוודות הנוסעים, לאחר שנערך בהן חיפוש, כשהן מוט״
ענות למטוס. הנוסעים מגיעים בנפרד מחפציהם.

חיפושים

פר טפיחות רשלניות לאורך גופי — שלא
כללו את הז׳קט שעל כתפי — הורשיתי
לעלות למטוס, כשבכיסי האקדח.
היה זה אמנם רק אקדח צעצוע,
אולם הוא יכול היה גם להיות אמיתי.
לוא חפצתי, יכולתי, באותו יום לפני
שבועיים, לחטוף את מטוס ס.א.ס ,.להביאו,
במקום לקופנהגן, לכל נקודה תחת
השמש.
וסצינה זו התרחשה בנמל־התעופה רמז
שליד מינכן — אחת הנקודות הרגישות
ביותר באירופה. מנמל זה נחטף, רק לפני
שבועות מעטים, מטוס שהיה בדרכו ל פרנקפורט.
החוטף האלג׳ירי תבע אז
כופר של 400 אלף דולר, נתפס רק
הודות לטיפשותו שלו. בנמל זה בוצעה
גם, בשעתו, ההתנקשות הקטלנית שב-

עומד שוטר ליד מכוניתו בשדה־התעופה
״קלוטן״ ,כשהוא צופה
בדריכות לעבר מטוס הממריא לישראל. המטוס נשלח להמראה
ממסלול מרוחק, הוקף מכוניות־משטרה, כיבוי״אש ואמבולנסים.

בנש 0וווו

ביר אקדח בנסיעה הקרובה שלי.״ איני
סטיקט התעורר ובשנייה האחרונה הוספתי
:״אקדח צעצוע.״
התערבנו על בקבוק ויסקי — וכעבור
יומיים עמדתי בתור לפני תאי־החיפוש,
בנמל התעופה לוד, בדרכי למינכן. תוך
זמן קצר, זכיתי לניצחוני הדישון —
שהעביר דווקא את רוחי: גיליתי ש אפשר
להבריח בלוד אקדח לתוך מטוס,
למרות כל הבדיקות.
החיפוש הראשון
ך* תיפוש כתאי־החיפוש היה יסו-
1 1די. נתבקשתי להוריד את המיקטורן,

1 1ן • 11 איש־ביטחון שווייצרי מחטט ב־
11ח | /מזוודתו של כתב ״העולם הזח״,
בנמל״חתעופה בציריך, כשעמיתו צופה מהצד.
דקה לאחר צילום זה, גילה האיש את האקדח.

מישש את דפנות התיק, שנראה ריק.
רכסתי את הרוכסן, אספתי במהירות את
שאר החפצים ונעלתי את תיק היד .״דרך
צלחה!״ איחל לי איש־הביטחון בחיוך.
״תודה רבה!״ עניתי ומיהרתי לעבר
היציאה.

לתוך
תא ה טיי ס
ך* דיילת של חברת לופטהנזה היתד,
( | חתיכה גרמניה אופייניות, בת הדור
החדש. בלונדית, דקת גזרה, בעלת עיגי
תכלת מאופרות איפור קל. פניתי אליה
בגרמנית, והיינו לידידים.

תהיה נעולה כל זמן הטיסה. היא היתה
סגורה. לפתע נפתחה, וטייס־המישנה הופיע
בפתח. המרחק ביני לבינו היה קטן.
יכולתי לעברו בשלושה צעדים. לוא
רציתי לחטוף את המטוס, זה היה הרגע :
הצגתי את עצמי כאיש חיל־האוויר הישראלי
לשעבר, ושאלתי אם ניתן לבקר
בקוקפיט (תא הטייס) .טייס המשנה התנצל
וסירב .״הודאות הבטיחות אוסרות
עלינו,״ הסביר לי .״תוכל לראות את
התא לאחר הנחיתה, לפני שתרד,״ הב טיח
לי. הודיתי לו על הטרחה וחזרתי
למקומי. המסקנה היתד, עגומה. לוא
שלפתי אקדח — אפילו את אקדח הצעצוע
שלי — הייתי יכול להצמידו לרקתו
של הטייס, בתאו, תוך שניות מעטות.
(המשך בעמוד )32

אפ שר !
(המשך מעמוד )31
הרגשתי כבר כחוטף מטוסים ותיק, חי כיתי
בשלווה אולימפית לנחיתה בקופנהגן.
לא היה למה לחכות. לא היו שם
בכלל סידורי בטיחות. לא בכניסה —
ולא ביציאה. ליד שלט־פירסום גדול של
חברת הסרטים ונוס, המזמין את המבקרים
להקרנות־הדגמה של סרטים פורנוגרפיים
צבעוניים, עם עלילה מלאה וצוות
שחקניות בין־לאומי — הסתתר
תמרור קטן, דומה בצורתו לתמרור אין
חניה בארץ. על התמרור הופיעה צורת
אקדח, מחוקה בקו אדום ומתחתיה הכתובת
ורבודן (אסור) .היתד. זו דרכם של
הדנים להודיע בנימוס שאין חניה לאק דחים.

במעיל
ך* משך מסעי היה לשוודיה. מטוס ה}
|די.סי 9.של חברת־התעופה הסקנדינבית
היה ריק למחצה. הטיסה לגטבורג ש בשוודיה
ארכה פחות משעה. בהזדמנות
הראשונה הצצתי, לכוון דלת תא הטייס.
לא היו נוסעים במחלקה הראשונה, והוילון
שבין מחלקת התיירים למחלקה
הראשונה היה מופשל. דלת תא־הטייס
היתד, פתוחה. מישהו רוצה לטוס לדמשק

גם את השוודים אין חטיפות המטוסים
מדאיגות. הדבר היחיד שנשאלתי, ברדתי
בגטבורג, היה אם הבאתי איתי משקאות.
אדישות זו — מדהימה, לישראלי כמוני
— שררה גם בטיסה מגטבורג להמבורג.
איש לא שאל, איש לא התענין...
גם בטיסות הפנים־גרמניות לא שואלים
אותך שאלות. אם אתה רוצה, תוכל
להביא איתן־ גם תותח — בתנאי שייכנס
לכיס המעיל. אם אתה רוצה לחטוף
מטוס — כל נתיבי האוויר הפנימיים
של אירופה לרשותך. בחר לך.

ה מ שחק
נגמר בציריך
^ משחקים נגמרים שעה שמדובר
1 1בטיסות לישראל. שום מנהל נמל־תעופה
איננו רוצה כיום לעמוד סמוק-
פנים מול מצלמות הטלוויזיה, כפי ש עמד
בשעתו מנהל שדה אורלי לאחר
הטבח בלוד. כשמדובר בטיסה לישראל
בודקים ,׳ועוד איך.
ההמראה מנמל קלוט! שליד ציריך דמתה
למיבצע צבאי. למרות שהאקדח היה
מונח הפעם בתוך המזוודה, ליד מספר
צעצועי־ילדים נוספים שהבאתי כמתנה,
חששתי לבאות.
חיפוש הגוף היה חמור ויסודי. שני
אנשי ביטחון ניצבו בכל תא־חיפושים.
אחד חיפש, השני השגיח על תנועותיו
של הקליינט. כל הכיסים נבדקו, ותוכנו
של תיק־היד, וכן התיק עצמו, עברו מי שוש
יסודי. העבודה נעשתה בשקט ובמהירות.
שני השוויצים אפודי המדים לא
פסחו על כלום.
כשיצאתי מן התא, נשמתי לרווחה.
התברכתי בליבי על שהפעם ארזתי את
האקדח במזוודה. בלב קל עליתי על
האוטובוס המוביל אל המטוס.
התברר שהשמחה היתד, מוקדמת. מטוס
סוויס־אייר חנה בקצה המרוחק של המס לול.
אמבולנס, מכונית־כבאים ומכוניות
משטרה התפרשו סביבו. בנקודות־מפתח
ניצבו שוטרים מזויינים ברובי־סער.
רציתי לרדת מן האוטובוס ולעלות ל מטוס.
דיילת עצרה בעדי .״רק שני
נוסעים בכל פעם !״ הורתה. השקפתי
מבעד לחלון. חושך בעיניים. על שורת
עגלות, ליד. המטוס, שכבו כל המזוודות
של כל הנוסעים. כל נוסע ניגש למזוודתה
פתח אותה לביקורת. בכל מזוודה
נערך חיפוש יסודי.
הגיע תורי לרדת, קרבתי וזיהיתי את
המזוודה. איש־הביטחון השווייצי התחיל
לחטט בין החפצים. האקדח היה בידיו
עוד לפני שהספקתי לומר ג׳ק רובינסון,
״צעצוע,״ חייכתי.
״כן, צעצוע,״ הסכים השוטר.

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )30
הכריז השופט שהוא עומד לעצור אותו
ל־ 15 ימים, הודיע שהוא מוכן להודות.
כתב־האישום נגדו נכתב בו במקום, על
גליון נייר. עבדול בארים הודה — ונידון
להפתעתו לשלושה חודשי מאסר בפועל,
וששה חודשי מאסר על תנאי.
כאשר התפקח סופית, מצא כבר עצמו
בצפון, במחנה מעשיהו.
משפט לא חוקי. רק משם פנה עב־דול
כארים לפרקליטו, עורך־הדין ישעיהו
לויט, ביקש ממנו לערער הן על עצם
ההרשעה — והן על גזר־הדין.
כתב לויט בעירעורו: מישפטו של המערער
התנהל בניגוד לחוק, תוך סטייה
מכללי הצדק היסודיים ועיוות־דינו של
המערער. בית־המשפט שגה בהתעלמו מהעובדה,
שהמערער הודה בעובדות כתב־האישום
המאולתר בהיותו שיכור ולאור
פיתוי והבטחות מצד התביעה.״
עתה, נותר לראות אם בית־המשפט
המחוזי יסכים לדעתם של עבדול וסניגורו.

הזוי
אי פההב ריוני ם, כו ל ם?
אילו ידעו גברברי השבע פי שלוש את
המצפה להם אותו יום, ספק אם בכלל היו
יוצאים לרחוב.
מייק לבינטאל, עולה חדש מאנגליה,
יצא לתור את תל־אביב בעזרת חבר ישראלי.
השניים, שנקלעו במהלך סיורם
לסביבות קולנוע תמר, נעצרו ליד הת קהלות.

עושים פד״״ חקר מייק את ידידו.
בקושי רב עלה בפי הישראלי להסביר את
יסודות ושיטת מישחק־המזל, הרווח על
מידרכות העיר — שבע פי שלוש (העולם
הזה .)1796 מייק ניצת מייד. לא עזרו הסברי
הידיד כי החוק אינו רואה בעיין יפה
את מנהלי המישחק בדיוק כמו את מיש־תתפיו.
מייק לקח את הסיכון ופיזר כמה
מטבעות של לירה על שולחן הקרטון
הרעוע.
קי־אייי ...מזלו שיחק לו ושלוש פעמים
רצופות זכה. הפעם הרביעית היתה הגו רלית.
מייק
הניח את כספו על ה־פי שלוש,
כלומר, על הסיפרה שבע. אם יזכה יוש־לש
הכסף אותו הניח — עשר ל״י שלמות
וטובות. מייק זכה והחורבן החל.
היו במקום ארבעה גברברים כהי מבט.
אחד חטף במהירות את השטרות, הספל
והקוביות, שני נתפס בלוח, שלישי התלבש
על הארגז והרביעי ביצע את איוולת
חייו ושלח ימנית ארוכה לליסתו של מייק.
לגבי מייק היתד. הימנית מהירה כמו שיחת
טלפון טראנס אטלאנטית. הוא עצר או תה
באיבה, עשה משהו מהיר ליד המושטת,
והבריון נע במסלול מדוייק סביב
פסד תמר ונחת ליד תמונות הפירסומת
לסרט האחרון.
גברתן שני שנחלץ מאי־שם, שמע רק
את שאגת הקי־אייי, שליוותה את תנועותיו
של מייק, את השאר סיפרו לו ידידיו

ההתרחש לר א שונ ה הנס

ד? ! 1דיון
הו שו ה

** וד חודשיים

ואני אראה לכולם
כשדוקטור בירו יוהתינוק
שלי, יראו
אשד, אני!״

״ י 3מי אני באמת.
ציא לי מהבטן את
סוף־סוף כולם, איזה

היא חזרה שוב. ויקטוריה בינהקר,
אשה מושלמת שעד לפני שנים מעטות
היתה גבר מושלם.
העובדה שהפכה לאשה ״בכל המובנים״
כדבריו של ד״ר מאירסון מן המכון

בברלין־המערביוג.
מישרד־הפנים סירב בשעתו להסדיר לה
את השינוי בתעודת־הזהות. פקידי המיש-
רד טענו כי רק אחרי שתעבור ויקטוריה,
אשר אז היתה עדיין רק חצי אשה, ניתוח
משלים — ישונה הסעיף בתעודת-
הזהות.
בארץ סירבו לנתחה. לדבריה אמר לה
אז ד״ר ברוך פדה מבית־החולים ״תל-

מ די נתישראל -ה אוני ב ר סי טההעב רי ת
סבון לרפואה משפמיח על שם ל. נריובת
סלסין 023764

0ם׳ י-יו־ק ״86/74/72
מומחה

דעת
חוות
נסמובין: חוק לתקון פקודת הערות. חשי־ד)1954 -

שם המומחה ׳ 1, :ר
סקום עמד תו:

סאירסון

מביו לרפואה מ שפמית. תל-אביב

אני החתום סטה נתבקשתי לחוות אח דעתי המקגועית בשאלה המפורטת להלן שנתעוררה בבית הם שפם בעגין הנדון.
אני נוחן חוות דעתי זו במקום עדות בביח הם שסם׳ ויני מעהיר בזה כי ידוע לי היסב, שלענין הוראות החוק הפלילי
בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דץ חזות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי. כדין עדות בשבועה בבית המשפט.
פרמי השכלתי הם
וסיוד הסקצזעי :

בתא רי ד

ד־ר לרפואה מ שנ ת .1952
פתולוגיה 1רפ 1אהמשפ טי ת ח מג ת *. 195

1 6 /7 /7 2

ח עי ד ת

לאסה.
ה סי ס ב אי ס
לאסח

בכל

זחרת

בתבקס תי

״ >1 0 9 3 2 0 8

הברעץ ה

הכל לי ת
ספרד בספרה

ה ס בי ם

לבדיקת

לקברע

ד חג בי קו ל ר בי ת

האם

יי ק סו ר

בי גחקר

בהפך

ס פי די ם

סהרא

בהפך

בי תרה

חסרב בי ם•

16/7/72

המיסמר הוטאי

זוהי התעודה אותה קיבלה ויקטוריה ביינהקר
כהוכחה למישרד הבריאות, כי אכן הפכה מגבר
לאשה לכל דבר לאחר שעברה ניתוח שינוי המין. בעזרת התעודה מקווה ויקטוריה להסדיר
סוף־סוף את שינוי מינה בתעודת־הזהות הישראלית שלה מזכר־רווק לנקבה־נשואה.

7פי 3
אגרוף טראנס־אטלנטי
בחדר מיקרי אסון. כשהיה השטח מטואטא
למשעי, תפש הידיד הישראלי את מייק
וניקה אותו מהמקום תוך שנייה.
העולה מאנגליה, נמוך קומה ובעל פני-
ילד, הינו מומחה לאייקידו — אחת משיטות
הלוחמה היפאניות הקטלניות ביותר.
האם זוהי הרפואה לביריוני תל־אביבז

לרפואה מישפטית בתל״אביב, היא כאין
וכאפס לעומת הסנסאציה העולמית שנושאת
לדבריה ויקטוריה ברחמה :״אני
הרה, בחודש השביעי היא תופחת בגאווה
על הכרס שבין שיניה.
לפני כשלוש שנים, בביקורה הקודם
של ויקטוריה בארץ, היתה רחוקה מאוד
מעליצות או גאווה. אז, היתה קרובה
יותר לאיבוד עצמה לדעת (״העולם הזה״
.)1738״אם לא ישנו לי את השם מויק-
טור לויקטוריה ואם לא יחליפו לי ברי שום
את המין מזכר לנקבה, אקפוץ ממגדל
שלום,״ אמרה אז ויקטוריה ופרצה
בבכי (״העולם הזה״ .)1738
באותם ימים היתה עדייו ויקטוריה
רווקה. היא נזקקת לשינוי סעיף המין
כדי שתוכל להינשא לבחיר־ליבה הגרמני,
האנס וייבר, מרצה באוניברסיטה

השומר,״ כי לדידו היא יכולה להישאר
כמות שהיא: חצי גבר, חצי אשה.
אך ויקטוריה לא נשארה חצי־חצי.
את אשר אירע מאותו יום בו עזבה את
הארץ בוכייה וממורמרת, ועד לשובה בימים
אלה, גוללה הגבר לשעבר, בעלת
הרחם המושתלת בהרחבה :

אנ שים או ה בי ם
דברים מ שונים //
^ חרי שעזבתי את הארץ כבר לא
היד, איכפת לי משום דבר. נסעתי
למינכן, שמה אף אחד לא מכיר אותי,
והתחלתי עובדת בתור זונה. בחיים שלי
לא עבדתי זונה. אבל עכשיו החלטתי ש אני
מוכרחה את הכסף, לא איכפת לי

הגינ קו לוגי-ג ס־ שהפרא שה נ כנ סלה ריווי
בעברית. צעקתי רק בגרמנית, :הילפה !
הילפה !׳ עזרה ! עזרה ! ,וזה מה שהציל
אותי. למה שאם הייתי צועקת בעברית
מי יודע אם הייתי פה היום בשביל לספר
את כל הסיפור הזה.

ה אנ ס נורא
רצה ילד

ו* 01
כך נראתה ויקטוריה בעת שהוציאה את
111י 1 1י ה 11111ך 71
11 11111111 הזהות אותה היא מבקשת לשנות היום.
ש 11
משמאל — ויקטוריה, בת ה־ 45 כיום, חושפת בגאווה אימהית בטן־תפוחה
שופעים .״הרופאים שבדקו אותי בגרמניה קבעו שאני בהריון,״ היא שמחה
איך !״ עבדתי״כמו״ ם ום!~יום^וליילהל״בשי־שה
שבועות עשיתי 120,000 מארקים.
אנשים אוהבים כאלה דברים משונים,
לא לפה לא לשם, לא לגמרי גבר, לא
לגמרי אשה. הם אהבו את זה ואני עשיתי
מזה כסף.
עם הכסף נסעתי לברלין לחבר שלי
האנס והוא סידר לי דרכון מזוייף שעלה
5000 מארק בשביל לנסוע לקאזאבלאנקה,
לניתוח הגדול. עכשיו שהיה לי הכסף,
לא היה מה שיעצור אותי לעשות את הניתוח.
אפילו שידעתי שאני בתור ישראלית
נוסעת עם דרכון מזוייף לארץ ערבית,
ששמה אם ידעו מי אני באמת, בטח
ישחטו אותי.
היתד, איתי חברה יווניה שגם היא היתד,
פעם גבר וגם היא רצתה לעשות עכשיו
את הניתוח הסופי בשביל להיות אשה.
טסנו מברלין לאורלי, ושם החלפנו למטוס
ערבי של מארוקו וטסנו איתו לרא״
באט.
כשהגענו לקאזאבלאנקה היה תשע בלילה.
הלכנו לישון באיזה בית־מלון ותי־כף
בבוקר הלכנו לבית־חולים. חיפשנו
שם את דוקטור בידו. בכל העולם הקוקסינלים
יודעים שהוא הרופא־מנתח הכי
טוב למקרים שלנו.
כששאלנו עליו קיבלנו שוק. אמרו לנו
שהוא נסע לעבוד בבית־חולים בקאהיר,
ברחוב דה פפה. קוראים לבית־חולים הזה:
קלין דה־פאדק.

תעודת־בתמונה ושדיים להודיע.

עצמי**קשורה״ למיטה, וכאבים עד ה־שמיים.
עד היום אני לא יודעת איך זה
שהייתי בנרקוזה לא צעקתי מהכאבים

ן*י *1דושה שכועות היינו בבית־חו־לים.
הדוקטור בידו סיפר לי שהש תיל
לי רחם של אשה ערבייה שמתה ב־תאונת־דרכים.
אחרי שבועיים קיבלתי
וסת והייתי מבסוטית עד השמיים. פעם
ראשונה בחיים שלי שהרגשתי כמו אשד.
באמת. שמחתי כמו ילדה בת .12
אחרי השלושה שבועות הוציאו אותנו
מהבית־חולים באמבולאנם והביאו אותנו
לשדה־התעופה בקהיר. משם טסנו לפרנקפורט.
כשבאתי
לגרמניה קיבלתי שוב פעם
כאבים לא נורמליים, והכניסו אותי ל־בית־חולים
אוגוסטה ויקטוריה בברלין.
שם שכבתי עד שהכל התחיל לעבוד אצלי
בסדר. אז נסעתי להאנס.
הוא השתגע משימתה לראות אותי ר
תיכף הלכנו אל ההורים שלו, שהיו נחמדים
מאד, ולקחנו גם את האחות שלו
וכולם ביחד הלכנו לכנסיית סאן־פאולו
ושמה התחתנו.
אחדי חודשיים מהחתונה נכנסתי להריון,
למה שהאנס נורא רצה שאני אביא
לו ילד. אני לא כל כך רציתי אבל אחרי
שכבר הייתי בהריון והרופאים בברלין
נתנו לי אישור על זה, הייתי מאושרת
כמו אני לא יודעת מה.

כתבתי מיכתב לד״ר בירו במצריים
וסיפרתי לו שנכנסתי להריון
והוא תיכף שלח לי מיברק בחזרה, שמתי
שיגיע הזמן שלי להוליד הוא יבוא לגרמניה
והוא יהיה הרופא שיוציא לי את
הילד.

ני שואים

;,קשורה וכ אבי ם
עד ה שמיים״
^ מדתי למרתה, שלי אין כבר מה
להפסיד. אם אני חוזרת לגרמניה
חצי גבר אז האנס שלי לא מתחתן איתי.
יותר טוב לי המוות מהמצרים אם הם
יתפסו שאני ישראליה, משלאבד את האנס
שלי.
למרתה לא היה כסף בשביל הנסיעה
לקאהיר, אז אני הלוויתי לה את הכסף ונסענו.
שילמתי 2000 מארק כל כרטיס
לקאהיר וכשהגענו נכנסנו למלון ושינג־טון
שמה.
ביום המחרת נסענו לרחוב דה פפה
ונכנסנו למחלקה של דוקטור בידו. הוא
כבר ידע שאנחנו שתינו באות, כי טילפנו
לו מהבית־חולים בקאזאבלאנקה.
נתתי לו 15,000 מארק בשביל שתינו
והוא השכיב אותנו במחלקה שלו. אחרי
כמה שעות באה אחות ערבייה, פאטימה
קראו לה, ונתנה לנו זריקה שנהיינו ממנה
מטושטשות כמו שיכורות. אחר כך אני
זוכרת בקושי.
לקחו אותנו לחדר ניתוח, על מיטה כזאת
עם גלגלים והניתוח לקח שש שעות.
שלושה ימים שכבתי בלי הכרה מהכאבים
ומהנרקוזה. אחר־כך התעוררתי ומצאתי

!0031 זססץ!1,031 סז1חס 0ו!11 ונ 1חס ח31׳!0ווד!10 זזו זס?
9 06110.ח!חח!3ק ץ9וח=3ז זס 6ססו0ח6־ו3ק?130066

הויון ננראקאם

האם יהפוך הרעיון המדהים — גבר המסוגל להרות
וללדת — מפלאקאטיס פיקנטיים של התנועה
לשיחרור האשה, לממשות? התשובה תינתן בעוד חודשיים בדיוק, אליבא דויקטוריה :
״אז אלד, והרופא המיילד שלי יהיה הדוקטור ממצריים שהשתיל לי רחם.״

** וף־סוף זה הכל העבודה שלו. רק לו
אני חייבת תודה על החיים החדשים
שלי. לא לאף רופא ישראלי אחד!
באתי לישראל בשביל לסדר עד הסוף
את הניירות שלי. עכשיו כבד אף אחד
לא יגיד לי להישאר הצי אשה. קיבלתי
אישור מדוקטור חשוב באוניברסיטה ש אני
אשד, עם כל המובנים, ומישרד הפנים
מוכן עכשיו לסדר לי את השינוי.
עוד כמה ימים אני מקבלת את ד,תעודת־הזהות
החדשה וחוזרת ישר לגרמניה.
הייתי מוכרחה את התעודת־־זהות הזאת.
זה לא בשביל הכבוד שלי להיות
נשואה על פספורט מזזייף. למה שהפספורט
שעליו התחתנתי עם האנס זה
הפספורט שנסעתי איתו למצריים. ואני
לא רוצה שהילד שלי יהיה לו אמא נשואה
בצורה מזוייפת. אני רוצה שיהיה אצלו
הכל ישר וחלק מהרגע שהוא נולד.
עוד חודשיים אם ירצה השם אני אביא
את הילד שלי ויותר אני לא צריכה בחיים.
אני
לא חושבת על הפרס הזה שמדברים
עליו, על המיליון לירות שטרלינג שהבטיחו
לתת לגבר הראשון בעולם שיהיה
בהריון. אני לא גבר. אני אשד, כמו כל
אשד, אחרת!

במדינה

סבן — טלית מציגים :
נוער חופ שה
על גלגלים
מה עושה ילד בחופש הגדול?
בקייטנה אפשר להשתעמם רק שבועיים
עד חודש. ספרים? לא כל אחד מוצא
עניין בעיסוק זה. הפתרון: מתארגנים
בחבורות ועושים נזקים.
הקבוצה בת חמשת הילדים שנעה לאורך
גדות הירקון נדאתה תמימה לגמרי.
גילם הממוצע היה כ־ .14 הם הקימו רעש
רב אך בלתי מזיק.
״תגיד תודה!״ עברה כרבע שעה
של שעשועי דייג שלווים ולפתע נחרד

01ז1110113

בליווי תזמורתו של

בריא ן בנ ט מ,,חצלליית״
שלישיית הבונז
רוי יאנג, זמר נשמת אנגלי
שלישיית הצ׳רצ׳ילים
מנחה דני לי טני

מיה

4הופעות בלבד בישראל
מקהל גלבוע ע״י מעיין חרוד
יום רביעי

ירושלים, פניני האומה״

יום חמישי

חיפה, פית צ׳רצ׳יל״ הטכניון
יום שישי 18.8בחצות
קלי!* ריצ׳ארד ותזמורתו בלבד.

ת ״ א ״היכל הספורט״
מוצאי שבת 19.8ב־8.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,טלפון ,223663ב״לאך וביתר המשרדים
בת״א והסביבה. לקבוצות וארגונים טל.248824 .
בירושלים ״כהנא״ ו״לאן הערב״ טל.222831 .
פחיסה באגודת הסטודנטים ובכל משרדי הכרטיסים בעיר.
למקהל גלבוע כרטיסים בקופות כרטיס :
טבריה, עפולה, נצרת, בית־שאן
ובערב המופע בקופת האמפיתיאטרון מקהל גלבוע.

טילון גנוב
חופש גדול — גדול מדי

סיכוייו
סימנים צירופים אפשריים

ג חלי ם( *)
1ותר)*(
צירופים אפשריים
בטת סי ת ^
סימנים

טיטתיים

סימנים

ד ר כי־ אדם
מול הי ם

צירופים אפשריים

זמ 85

במנשייה. עבדתי
לילדים,
הכול
״הכול הלך כמו על שמן זית,״ ממשיך
הזקן ,״עד שאשתי מרים זכרונה־לברכה,
מתה. הייתי בן .52 הילדים, חלק
מהם היה בצבא וחלק הלך לגמור את
הגימנסיה. בבת אחת איבדתי את כל העולם
שלי. הבית הפסיק להיות בית,
והחיים, חיים.״
ערב עוטף את המזח הישן ופניו של
יחזקאל הדייג משחירות .״אחד אחד הם
עזבו אותי. השניים הגדולים נסעו לאמריקה,
לחפש את המזל. הבת התחתנה
ועברה לגור בחיפה ואני נשארתי לבד.
לבד בבית ערבי גדול, עם הרבה חדרים,
עם תיקרות גבוהות, בלי חשק ורצון
לכלום.״
החוט בידיו של הזקן מעלה דג נוסף.
״ככה עברתי עשר שנים. יום עובד, יומיים
לא. העסק הלך לעזאזל ובסוף מכרתי
אותו. ופתאום התחילו הכאבים. בהתחלה
חשבתי שזה מהסיגריות. הייתי משתעל ויורק,
החזה כאב לי ולא יכולתי להירדם בלילה.
הפסקתי קצת לעשן, אבל זה לא עזר.
להיפך — נהיה יותר גרוע. הלכתי לרופאים,
צילמו, בדקו ושתקו. התחלתי לח שוד.
לאט לאט, מפה משם, נתנו לי
להבין את המצב שלי.״
יש אכילות? שני דייגים, סלי ניילון
ומקלות במבוק בידיהם, עולים על המזח
וקרבים לראשו .״אהלן יחזקאל! יש אכילות?״
״יבש,״ זורק לעברם הזקן ומפנה
מקום בראש־המזח לחדשים.
בחצי קול ובפנים מושפלות הוא ממשיך
בסיפורו :״הלכתי לרופא שלי, נכנסתי
אליו הביתה ואמרתי לו: תראה דוקטור,
אני יודע הכול מה ישיש לי. הרבה
לא איכפת לי, אין לי פחד מהמוות, למה
אין לי הרבה מהחיים, אבל דבר אחד אני
מוכרח לדעת: כמה עוד נשאר לי לח יות?״
״בהתחלה
הוא לא רצה להגיד לי.
אמר , :שטויות, הכול יהיה בסדר,׳ ועוד
זבל כזה. בסוף גילה לי: עוד שישה
חודשים. קמתי והלכתי ממנו. טיילתי קצת
ביפו ואיכשהו הגעתי לים. לא, לא היה
לי שום כוונה לגמור עם החיים. סתם
באתי קצת לראות נהמה בים.
״עמדתי הסתכלתי בדיינים, נשמתי את
האוויר הטוב ובסוף ניגשתי לאחד ואמרתי
לו: עשה טובה תן לזרוק פעם. הוא
נתן ומאז לא הפסקתי. הדג הראשון שהוצאתי,
תפס אותי לכל החיים.
אני בא פה יום־יום, בקייץ כמו בחורף,
לפעמים אפילו פעמיים ביום. בבית אני
הולך דק לישון, וגם זה לא לוקח לי
הרבה זמן. זקנים כמוני לא צריכים הרבה
שינה. הדיג זה החיים שלי. זה מה -שנתן
לי את הבריאות, וזה מה שנותן לי את
הנוח להמשיך לחיות מיום ליום.״

הסר טן

פרטי בכל תחנות האיסוף של

השקט ברעש של טילון מתקרב, כשהוא
מופעל במלוא העוצמה על המהלך הראשון.
״תראו
מה שמצאנו,״ קראו שני המזיקים
שנעלמו בחורשה, אל המשתכשכים
במיים. עוד רגע וכל החבורה היתה רוכבת
לסדוגין, שניים שניים, על הטילון
האומלל. איש מהם לא ידע בדיוק מה
מבדיל בין מהלך ראשון לשלישי. העסק
נע, והם לא נזקקו ליותר מכך.
לא עבר זמן רב ואירע תקר בגלגל
האחורי .״נראה אם הטראנטה הזאת יכולה
לנסוע עם פאנצ׳ר!״ אמרו ועשו. ו־הטראנטה,
בלית ברירה, נסעה.
מבוגרים שטיילו במקום, פנו אל הנערים
וניסו לשכנעם להחזיר את הגניבה.
״רק נגמור את הבנזין וכבר נחזיר,״ היה
המענה. מישהו מהמבוגרים הלו לקרוא
לשוטר ולא חזר.
הסוף היה שהבנזין באמת נגמר, אך
הטילון לא הוחזר כי אם הושלו אל בין
הקנים שעל גדות הנהר. כשהעיר להם
מישהו על כך, צעקה אליו מקהלה ילדותית
:״תגיד תודה שאנחנו לא מטביעים
את הטוסטוס בירקון!״

כמו

חמור

ונתתי

״כשהייתי בן ,62 אמרו לי הרופאים
שיש לי עוד שישה חודשים לחיות. היום
אני בן 77 ולא ראיתי צורה של רופא
כמעט 15 שנה.״
על המזח הישן, המבדיל בין ימה של
יפו לזה של תל־אביב, קוראים לו יחזקאל
הדייג .״השם האמיתי שלי זה יחזקאל
שלוש. לא, אני לא קרוב של השלוש הזה
המפורסם מתל-אביב הישנה, גם לא של
זה מהמישטרה,״ אומר הדייג הזקן.
אפשר לראותו על המזח מוקדם, מוקדם
בבוקר, לפני הזריחה או עם ערב לפני
שקיעת השמש, כשהוא בא ומתארגן על
מקומו הקבוע בקצה המזח, ליד הברזלים
החלודים, לדיג־לילה.
״פעם הייתי צעיר,״ אומר יחזקאל ומחייה
״היתר, לי משפחה, היה לי מקצוע.
הייתי פחח רכב, היתה לי מסגריה קטנה

דייג כריא שלוש
עוד שישה חודשי חיים
ו זווו ד ח תז ה 80/1י

קולנוע
סרטים
ה סנ ד ק קונ ה סו ס חדש
שיטת מסחר יהודית מפורסמת היא ש כאשר
מישהו פותח קיוסק ברחוב מסויים,
ואותו קיוסק מצליח, הופכים כולם את חנויותיהם
באותו רחוב לקיוסקים ואחר־כך
מתפלאים מאוד כאשר אף אחד מהם אינו
עושה עסקים.
בהוליבוד יש עיקרון דומה. אם מישהו
עושה סרט שמצליח, מייד עושים עוד כמה
עשרות סרטים כמוהו, ואיש אינו מבין
אחר־כך, מה בעצם פסול בכל החיקויים
למיניהם.
למשל הסנדק. הוא כבר הכניס למעלה
מ־ 100 מיליון דולר, הוא ממשיך למשוך
המונים להנאתם הבלתי מסוייגת של
מנהלי חברת פאואנוונט, וכל האחרים מתפוצצים
מקינאה. הפיתרון: המוני הפקות
מכל הסוגים, כולן מסביב למאפיה, שהמפורסמת
שבהם, ניירות ואלאקי הופקה על־ידי
דינו דה־לורנטיס, בויימר, על־ידי טרנס
יאנג, ומופיע בה בתפקיד הראשי לא אחר
מאשר צ׳ארלם ברונסון.
נוסף לכך, יש סנדקית ובנו של הסנדק
ובקרוב ודאי גם נזכה לסנדק רוכב שוב.
וחברת פאראמונט החלה כנראה לפתע
לקנא בכל החקיינים הללו שמנצלים בעצם
את עמלה שלה. המסקנה, הם יקנו לסנדק
סוס, לפני שהאחרים ירכיבו אותו שנית.
ואכן, לפני שבוע, הוכרז בארצות־הברית
באופן רשמי שבתאריך 24 במרץ ,1974
יוצג בהצגת בכורה סרט בשם הסנדק,
חלק ב׳ .את התסריט יכתוב מאריו פוצו,
מי שכתב את רב המכר המקורי, הבמאי
יהיה פרנסים פורד קופולה, שעשה את
חלק א׳ ,והחברה תשתדל להחתים כמה
שאפשר יותר שחקנים מן ריגירסה הראשונה,
כדי שהקהל כולו ירגיש בחיק המש פחה
כאשר יבוא לראות את הסרט.

ת ד רי ך
תל־אביב
השוד האלגנטי (אופיר, אד־צות־הברית)
— שוד מחוכם המבוסם על
העיקרון שגונב מגנב פטור, ואין גנב
אחד מעז להלשין על שביזתו נגנבה בידי
אחר. ווארן באיטי וגולדי האון משעשעים.
צ׳ארלי בדאון (אורלי, ארצות־הברית,
רק בהצגות יומיות) — סרט מצוייר
שבדיחותיו מכוונות בעיקר למבוגרים
ולאלה שמכירים את הסידרה המצויירת הפופולארית,
באותו שם, המתפרסמת במאות
עיתונים באמריקה. ילדים לא יבינו
מכל זה מאומה, אבל כרגיל, גאוני הפצת
הסרטים בארץ, החליטו שדווקא ילדים
צריכים לראות אותו.
מה נשמע דוק (פאר, אר־צות־הברית)
— אוסף הצחקות מקצועיות
מכל תולדות הקולנוע מושאלות בכישרון
רב על־ידי הבמאי פיטר בוגדאנוביץ׳ ,בקומדיה
מצחיקה ומטורפת על נערה שנט־פלת
למוסיקולוג מפוזר.
המפתח לקשר (סינרמה, אר־צות־הברית)
— שרותי הביון מחפשים
את האשם בפיצוץ מיתקן גרעיני סודי.
סרט מתח מלא תפניות שמתבלבל בכל
פעם שהוא מנסה לחדור לעומק שאלות
כמו: חדירת המשטרה לתחום הפרט, וכדומה.
ג׳ורג׳ פפארד ומייקל סאראזין
בתפקידים הראשיים.
׳**ן*״* מרק בדווז (תכלת, ארצות־הברית)
— האחים מארקס מלגלגים על
עולם ומלואו, בפארסה בעלת צביון פולי טי
על מלחמה בין שתי מדינות דמיוניות.
סרט קלאסי שכדאי לראות.

ירו שלים
* * 4 ,הגן של פינצי קונטיני ( א רנון,
איטליה) — גירסתו הרגשנית ־ של
ויטוריו דה סיקה, לרומן מפורסם על
הכחדת יהדות איטליה במלחמת־העולם
השניה. שיחזור נאמן של התקופה וכמה
מן הטיפוסים שחיו בה.

חיפ ה
שנעץ הגדלות (ארמון, צרפת)
— פארודיה מצחיקה מאוד על רוי
בלאס של ויקטור הוגו, כאשר איוו
מונטאן הוא המשרת המתאהב במלכה,
ולואי דה פינם, הוא כצפוי, אדונו ה־חרחרן
והרתחן.
חתולים בצמרת (פאר, אר־צות־הברית)
— ד,ולכי על ארבע של
דיסני, כרגיל, פיקחים וחכמים מכל ההולכים
על שניים, בעוד סרט מצוייר שיגרום

191

|מצ1״ן

^ 1רן

ח 7עי^

ה סנ דקמתחת
ל שולחו
כנופיית העקומים (צפון, תל-
אגיב, ארצות-הברית) — מאחר
וה״מאפיה״ באופנה, אבל ״ סנ-

דק״ יש רק אחד, צריך
ל״סנדק״ כמו למשל ״הכנופייה שלא ידעה לירות״ ,סיפור
מצחיק מאת ג׳ימי ברסלין, עיתונאי אמריקאי, שהיה לרב-
מכר לא מבוטל.
אלא שלא כל מה שמצליח בדפוס, חייב להצליח גם על
הבד. וכל מי שאיתרע חוסר מזלו והלך לראות סרט זה,
נוכח בכך על בשרו. הסיפור הוא על כנופייה בלתי מוכשרת
של בריונים המנסה לחתוך לעצמה פרוסה מן העוגה
של העולם התחתון הניו״יורקי, כשהסבתא המתנועעת
בקושי, אבל מנופפת סכין מטבח גדולה, מדרבנת אותם
מאחור. אבל איזה סיכויים יש לשלומיאל הלוחץ על הדק
והאקדח מתפוצץ בידו ז מובן שסיכוי אפסי, אפילו אם יש
לו אריה במרתף, ואפילו אם יריבו, מתחבא כל בוקר מתחת
לשולחן כאשר אשתו מדליקה את המכונית (אם תתפוצץ
המכונית, שתיפגע רק זוגתו).
אמנם יש פה ושם כמה בדיחות לא רעות, כמו תעלוליו
של אותו בן־סיציליה אשר בא להשתתף במירוץ אופניים
בניו״יורק, ונשאר במקום כדי לאסוף תרומות לכנסייה הקא-
תולית. את התרומות הוא מכניס לכיסו כנציגה הרשמי של

ואן־פליט (שיער לבן) :המאפיה הזוללת׳
הכנסייה. ג׳רי אורבך, שחקן במה ומחזמר שמתחיל לאח רונה
להופיע בסרטים, ג׳ו ואן פליט, וליונל סטאנדר, זו כים
כל אחד, לכמה שברי רגעים מוצלחים, אבל בסך־הכל,
כל הסרט הוא כמו בקבוק תסס שהוציאו ממנו את הגז.

פו תתה,נ עז ב ה
וגם ה ת עוור ה
נורית (תל־אביב, תל-אביב, ישראל)
— אז תקשיבו טוב ילדים :
שושנה—סינדרלה—שילגיה, שסבלה
נורא מאמה החורגת ומאביה רודף הבצע, התאהבה
בנסיך—צפרדע—נהג משאית. היא בורחת מן הבית אל זה
שהיה לבעל־ליבה, והדואג להיות עד מהרה גם בעל גופה.
ברקע מצלצלים פעמוני-נישואין, ואז מתהפכת המשאית עם
הנסיך. שושנה—סינדרלה־־־שילגיה מאמינה שאישה נהרג
(זה משום שאמו הקנאית שכחה להעמיד אותה על הטעות),
וחוזרת לבית אביה עם זיכרון בחודש השני מן האהוב
שאיננו. האבא מתרתח, האמא החורגת מסכסכת, הבת רצה
לכינרת, היא כמעט קופצת פנימה, אבל בסוף מתחרטת,
יולדת את המזכרת, ובדיוק כאשר נדמה שהיא עומדת
לגווע יחד עימה מרעב, היא נדרסת קצת על״ידי שלושת
הגמדים המופלאים. מן התאונה היא מתעוורת, כי הרי
מזה היא עוד לא סבלה בסרט, אבל חוץ מזה היא מרגישה
טוב מאוד — תודה רבה, בחברת שלושת הדודים־
גמדים הטובים שהם כליזמרים נוודים, ונעזרים בקולה
הערב של האם הבלתי חוקית— העיוורת-הנאה, כדי לאגור
מספיק ממון להזנת פיותיהם שלהם, וזה הקטן, אבל המתפתח
במהירות, של הרכה הנולדה, שאינה אלא נורית
בכבודה ובעצמה.
בינתיים, כפי שקל להניח, נסיך—צפרדע—נהג משאית,
לא מת בכלל, אבל הוא חושב ששושנה—שלגיה—סינדרלה
שלו התאבדה. לכן, מרוב ייאוש הוא התחיל ללמוד זימרה
ועד מהרה הוא הופך לנסיך—זמיו —אליל נוער. יום אחד
הוא פוגש במקרה את נורית הקטנה, זו פותחת את פיה
הגדול, ומייד הם נקשרים זה אל זה בחיבה אמיתית. שוב

אליאן וקשת: זמר הייאוש
בדרך מקרה, מצליח הנסיך—זמיר— אליל הנוער, לא לראות
את הדודים ולא לראות את האמא העיוורת כל אותו זמן
שהוא נפגש עם הילדה, אבל הוא מממן את הניתוח היקר
(ככה זה אלילי־זמר, כשילדה מבקשת מהם כמה אלפי לירות
הם מייד תופסים חאלטורח בלונדון, ואת הכסף נותנים
לילדה) ,שבעקבותיו האם שבה לראות. בינתיים הנסיך
מתכונן להינשא לזו שהפכה אותו מצפרדע לזמיר, אבל
ברגע האחרון הוא שומע את קולה של שלגיה—סינדרלה—
שושנה מזמר שיר ישן ואהוב (השיר שלהם) מן הרחוב,
ומייד הוא רץ אל זרועות אהובתו, כשנורית״קופידונה מתבוננת
בהם במבט שופע אהבה. סוף.

סיפור אהבה
ב חי תולי ם
מלודי (חן, תל-אביב, אנגליה) —
סרט זה אפשר היה לכנות ״שנתיים
לפני הקייץ שחלף״ ,או
״שלוש שנים לפני, והיה אם׳״ ,וכן הלאה. זה סיפור על
מערכת החינוך הפגומה באנגליה, על הורים שאינם משתדלים
די הצורך להבין את ילדיהם, על אהבה תמימה (בגיל
12 כנראה זה עדיין כך) ,ועל מרד הילדים נגד המבוגרים
שמנסים להפריע להם בכך.
מובן שזה לא רציני. מארק לסטר וג׳ק ויילד, שני כוכבי
״אוליבר״ היו זקוקים לתפקידים ראשיים, רצוי יחד, משום
שכך זה עבד יפה מאוד, ומכאן, כנראה, סרט זה. לסטר
היפהפה (כמעט כמו נערה) הוא כמובן המאהב באיבו,
ויילד (כמו ב״אוליבר״) הוא הידיד הקונדסי ואילו הילדה
טרייסי הייד היא מלודי האהובה.
הסרט כולו נוטף דבש, הדמויות שיגרתיות להחריד, בין
אם זו אמא שבין מסיבה אחת לשנייה אין לה פנאי אלא
ליישר לבנה את העניבה, וזה מסמל בעיניה מילוי תפקידי
האם, או האבא שלוגם יותר מדי בירה, מדבר יותר
מדי על הדודים הכרסתניים שלו, והוא המוני מדי לטעם
בני משפחתו. גם הסיפור עצמו הוא דליל דיו, כך שהבמאי
ממלא לא מעט חורים בהליכות לאורך רחובות לונדון,

וויילד (עם צעיף) :המאהבים שבדרך
ועוד תמונות הווי מסוג זה.
אבל בעזרת מוסיקה ערבה לאוזן של ה״בי.ג׳יס״ ,ובהתחשב
בעובדה ששלושת הצעירים הם בהחלט סימפטיים,
זה לא סבל.

^ 1 3 1 3
החברה הגדולה ביותר מציעה לך
את המבחר הגדול ביותר

לקראתראשה שנ ה,
פזגז מ צי ע ה לך מבחרע שיר
מ אין כ מו הו של תנו רי ם
ה מו פ ע לי ם בגז או בגז
ובחשמל, ב עלי תאאחד או
ב עלי שני ת אי ם, מבחר של
כי ריי ם י פי םומ שוכללי ם.

תנור א שף
2תנורים. בתנור אחד

תנו ר מג׳יק שף

תנו ר רי מונ ה

כיריים מ שולבים לבישול ולגדיל

85זגד

כיריי ם לי־את
רוכשיר היולן רוז של״פזגז״

כיריי ם עתיד

תנו ר
או פי ר ה
!׳!ג-דיניאד

המועמדות
הסוניות

התחרתה בשעתו בכל נערות עמק־הירדן
נבחרה לאצנית המהירה ביותר בעמק :
7.9שניות ל־ 60 מטר.
בקצב כזה בטוח שאירים עובדיה תגיע
רחוק.
כיום היא נמצאת רוב הזמן בחדר קטן
וחשוך, עוסקת במרץ רב בפיתוח והגדלת
תמונות. היא עצמה התפתחה בבית מאוכלס
בתשע נפשות .״יש לי שבעה אחים

איריס עובדיה 6
ואחיות. מהם שני תאומים בן ובת ושני
תאומים בת ובת.״
אחרי שהיא גומרת לקרוא את הספר
הרומנטי האחרון (״מתה על ספרים שבוכים
בהם״) ,היא תופסת את החבר, שנה
שלימה בלי פתחון פה לשטן, והולכת
לרקוד. החבר, סטודנט
להנדסת־חשמל
בחיפה, בטכניון התלהב עוד יותר
ממנה לרעיון תח רות
מלכת־המיים.
זה מה שנקרא טיפוס
ליבראלי.

1171 *1111 ״1ה ד עם מבט כזה לא רחוק היום ושאיפתה של איריס לבוא
בשערי עולם הזוהר תתגשם. עד אז היא מסתפקת
1 1 #ו 1111111 1! #
בזוהר שמעניק לה מקלון הסומק השקוף של הלנה רובינשטיין, הגלו סטיק.

שיער אוון
במסעה לקראת

עד מותניים, הוא מישפט אותו יכולה אירים לפזם
בלא חשש גוזמה. האס יעזור לה שערה הנפלא
התואר הנכסף והפרס הנכסף לא פחות של חברת
וחעוה מענו
1חש* עד איפה מגיע שערה של
^ מהדורת היופי הזאת? שקט! רק
בלי מילים גסות.
את הנכם הזה היא מטפחת מאז שהיא
זוכרת את עצמה, וכבד, זה נראה היום.
השחורה והגאווה היא בת 19 והגיעה
ארצה ממרוקו בהיותה חתיכה בת שנה
בלבד.
חמש השנים האחרונות עברו עליה הרחק
מבית אבא — בקיבוץ אשדוודיעקב.
״הרבה, הרבה בכיתי להורי, עד שהסכימו
שאלך לקיבוץ.״ ודווקא עכשיו כשהיתה
הנערה צריכה להחליט אם תקשור את
חייה במשק ותהפוך לרפתנית מן המיג־יין,
קפץ לה הג׳וק ועזבה את הקיבוץ.
״אני רוצה לראות קצת עולם. לצאת אל
הזוהר שבחוץ,״ מצהירה הכוכבת הפוטנ ציאלית.

לא אומר שאני לא אוהבת את
החיים בקיבוץ,״ היא מוסיפה .״להיפך.״
אבל צריך גיוון בחיים.
לתחרויות היא דווקא רגילה. אחרי ש־

נו, עם רגליים באורך
כזה, פלא שהילדה
רצה מהר? אחרי שניצחה את כל בנות העמק ב־60
מטר ריצה, החליטה כי מי שרצה מהר מדי, עלולה

אדונת העגס

יפה את חפפה מיני דברים בדרך.
לאבד כל
שערה האינסופי בתכשירי וולה הנודעים ובכל הדר
יופיייה התייצבה לתחרות נשית יותר. הריצה עוזרת אולי
לבריאות, אך מה שווה בריאות בלי קצת זוהר והערצת המונים 7

ביו 5ל־ 7בערב מתקיימת ברחוב
וחוב חנו!ת

111111111 1 1 *1 *1ה הבוטיקים לשמלות חופה מפתים בחלונות ראווה מפוארים.
11111 11בכל חלון ניצבות לתפארת שתיים שלוש בובות עשויות
שעווה ולבושות שמלות חופה שמחירן נע בין 250ל״י ללמעלה מאלף ל״י השימלה.

קולנוע מוגרבי לרחוב מאפו. העלילה
המרכזית מתרכזת אמנם בצפון הקטע
האמור, אך גם הדרום מצליח לגרוף קהל.
כל הרוצה ליהנות מהבידור החדש, חייב
לזכור כי קיימים זמני הצגה. שעות הבידור,
הפחות־או־יותר רשמיות, הן 5
עד 7בערב, בכל יום, להוציא ימי שישי
ושבת. בערבי יום שלישי וחמישי, הצגות
מיוחדות.
המופע קרוי: רחוב הכלות. מאחורי
הקלעים הוצמד לו אמנם הכינוי: תעשיית
הכלות, אך קהל המבקרים ברחוב
בן־יהודה מעדיף את השם הפשוט, הכפד
עט רשמי. כי זה מה שרואים: כלות,
כלות, ושוב כלות. כולן יפות, כולן בבגדי
לבן ארוכים ומרשימים.

הכל תלוי
בעו מק הכי ס

יש כלות המסתפ־ר

קות בכתר והינומה 11 ויש אחרות שמתחתנות רק עם כובע. הטב־חר
גדול. המחיר: בין 75ל־ 150ל״י לכיסוי.

^ ולן עוטות כתרים, הינומות ופרחים
ריחניים ומלאכותיים ...כרקע לכל הלבן
הזה, משמשות מכוניות מקושטות בזה-

מדי 0ו ב

הכלה שרה אריה 17 טרם חופה, צוחקת למאמציו של חתנה
מורים אקרמן ( )20 לענוב במו ידיו את עניבת החתן שלו.
שרה אריה בילתה למעלה משש שעות בסלון אמבר, האחראי להופעתה הזוהרת.

של הכוכבת, אך היא משמשת רק כ־סטטיסטית
— שושבינה.
ביום בו אמר אלוהים פעמיים ״כי
טוב,״ הוא היום השלישי בשבת, מציג
רחוב הכלות בין 40ל־ 50 כוכלות לערב.
כך גם בחמישי בשבת, המוביל מסיבה
הרבה יותר פרוזאית — אפשר להרוויח
שבוע דבש יותר ארוך.
בימי ראשון, שני ורביעי, הקהל שעל
המדרכות זוכה תמיד לתמורה מלאה.
״תעשיית הכלות״ פולטת את הסחורה
שלה לרחוב, בקצב מדהים של 5—10
כלות בממוצע לכל רבע שעה.
מה שהקהל ברחוב אינו רואה הוא את
שעות ההכנה הקודמות למופע. שעות

ההופכות ברווזונת ממוצעת לטווס בנו צות
מלאכותיות, צבועה ומבושמת לק ראת
...הצלם.
הצופים בבידור מתרכזים בדרך כלל
ליד מכוני היופי ומכוני הצילום. הצופים
שלא נותר להם מקום עמידה, מעיפים
מבט מהיר בעוברם ברגל או מן המכונית.
בין 5ו־ 7בערב כל מבט זוכה בכלה.
רחוב
בן־יהודה מציע לכוכבות מבחר
מגוון של ״חדרי איפור והלבשה.״ הבחירה
תלוייה בעומק כיסי ההורים.
המבחר מתחלק כדלקמן 3 :בוטיקים
לשמלות חופה 2 ,מכוני יופי
לכחל וסרק ו־ 2תעשיות של שילוב שם־

שמלות רמינחו

הכלה רחל משיח עומדת להיהפך לרחל גולדמן.
בעוד שניות מיספר תצא לאולם, לאחר שעברה
את כל תהליך הייפוי והפירכוס במכון הכלות. ברקע: שמלות החופה שמציע הבוטיק.

ך•* ידור חדש כבש את תל־אביב.
- 2בידור שאינו חייב בתשלום, גם לא
במיסי תענוגות. אין לו אמרגן או אולם
מופעים. עם זאת, יש בו מהזוהר, העושר,
וההתרגשות של הצגות בכורה.
השחקנים, או יותר נכון, השחקניות,
מתחרים־מתחרות ביופי המתקתק של
סירטי־פירסומת. כל אחת היא כוכבת,
ולו רק ללילה אחד.
הבמה הענקית היא רחוב בן־יהודה.
המקום המדוייק: הקטע המתמשך בין

בים ובנוצצים ובפרחים שונים.
חתנים בחליפות חדישות, חתנים
שחליפותיהם תלויות עדיין במכוניות
הפרחוניות (בעוד הם עצמם קבועים
על ה״ברזלים״ ,ממתינים לצאת התגשמות
חלומותיהם מאחורי הקלעים).
פה ושם מופיעות בהצגה הגדולה של
בן־יהודה גם אמהות עצבניות במכסי
מנצנץ, הממתינות לבת המסכנה שיוצאת
לעולם האכזר. לעתים רואים אפילו מהדורה
זעירה של כלה, עם כל התפאורה

הפיונונית

המכונית המקושטת שתוביל את הזוג המתחתן לאולם מצפה
לרוב שעה שעתיים על מדרכת רחוב בן־יהודה. אס הכלה
מוכנה בזמן, החתן עוד לא הגיע, וכששניהם מוכנים, הם רצים להצטלם. המכוניות
מכוסות בפרחים טבעיים ומלאכותיים קלועים יחדיו, מתחרות זו בזו ביופיין.

נן־יהודה בתדאביב ההצגה הגדולה
שלא תצא ממנו עד ממש לפני החוסה.
היא מביאה איתה, כמובן, את שימלת הכלולות
שבחרה לפני חודש או חודשיים
ומפקירה עצמה כליל בידי המעסים, המאפרים,
מלבישים.
מה הם עושים לה ן מסג /מסיכה, אמבטיה
עם קצף, פדיקור, מניקור, איפור,
תסרוקת (חפיפה, גילגול, סירוק) ,ריסים
מלאכותיים, הלבשה בבגדי הפאר.
בין תהליך אחד לשני היא יכולה
לנוח, לשתות ולאכול, הכל לפי המקום
אותו בחרה. שבעים וחמש הלירות
ששילמה, מזכות אותה גם ביחס אוהד
וחביב, ומרגע שנכנסה למכון ועד הרגע
בו הוכנה לקראת ההצגה הגדולה, היא
זוכה בתואר ״כלה״ וכל פניה אליה כוללת
תואר זה.

נו חיו ת
סופר ד ה־ לו ק ס

אשר לשמלות הבוטיקים של רחוב
1רחוב הכלות מציעים סחורה להשכרה או
שמלות במחיר 800—250ל״י האחת.
שילוב השמלה +יופי קיים בשני
מקומות בלבד. האחד צנוע ומייצר שלוש
עד חמש כלות לערב, הוא מציע שמלה
וטיפול קוסמטי באריזה אחת. המחיר
—לפי השמלה, החל מ־ 200 וכלה ב־ 500ל״י.
השני, חדיש ומשתרע על שתי קומות,
מתהדר בנוחיות סופר דה־לוקס של
1 1 1ן הנצחה בבגדי הכלה. טלפון ליד כל שולחן — תסרוקת, ארון
הצלמים ברחוב בן־ ותא־פרטי לשמירת בגדי הכלה ועוד כ־ 1 יהודה ערוכים לקרב בין השעות 6ל־ 8הנא וכהנא אביזרי מלכות, נוטל מ־300
בערב. הזמנות מראש: שבועיים לפחות. ל״י ועד 600ל״י לתוצר מוגמר.

ה 1 0 0י ן־ן מנחם יורם בן ה־ ,29 על
| | 1111111 הברזלים, מחכה על
מעקה הרחוב לעתידתו. לצידו, יהודה בן׳
יאיר חברו בעל הנסיון, התחתן לפני חודש.
מן הצופים בבידור החדש ברחוב בן־
יהודה, מתפרצת לפעמים אנחה :״או!
כמה שהשמלה יפה!״ אך היפה הזו עו לה
כסף. ולפחות ,־ 107 מעקרות הבית
לעתיד בוחרות בשימלה שעולה מ־600
ל״י ומעלה.
כל האוהב לפתור חידת חשבוניות יה־נר,
מפיצוח הבעייה: כמה מרוויחה תע שיית
הכלות לערב אחד, כשהיא מייצרת
בממוצע 45 מהדורות לערב, במחיר
ממוצע של 500 לירות לכלה? הפיתרון
למתקשים בחשבון 22,500 :ל״י.
אז נכון שהבידור החדש אינו מחייב
את הצופה בתשלום, אין לו אמרגן או
אולם מופעים. אבל כמה שהוא עולה
לשחקנים !

מימין לשמאל: קלרי דהן־
ןןן
אלראי 21 דינה גז־נבו
11 1 ,
יפות והדורות, לאחר 5שעות בסלון
לות ויופי, כשהגדול והחדש בהם מכיל
אפילו את הצלם.
בפני הכוכבת ללילה, עומדות שתי
ברירות .1 :לבחור שמלת חופה בחנות
כלשהיא ומשם להיכנס לתהליך שיהפכה
ליפה במכון היופי; .2לבחור שמלה
ולהפוך יפה באותו מכון ובאותה עיסקה.
מחירי היופי קבועים בכל מכוני היופי
של רחוב הכלות 75 .לירות לכלה. מה
מסתירים 75 הלירות? ראשית: הניסוי.
שבוע לפני תאריך ההצגה הגדולה,
מגיעה הכוכבת לעתיד למכון, מפקירה
ראשה ופרצופה בידי הספרית והמאפרת.
שתי אלה קובעות את התסרוקת והאי פור
המתאימים, ומתחשבות מאד בכובע,
בהינומה או בכתר שיפארו את הראש המלכותי
בלילה הגדול. ביום הגורלי מגיעה
הכוכבת למכון בשעות הבוקר בידיעה

אנסה. כעת כל מה שנותר הוא להמתין לחתנים. המפליא הוא
שלאחר חמש שעות הטיפול, טענו הכלות שהן לא עייפות. אך
בעלי המכונים יודעים לספר גם על כלות החשות ברע מהתרגשות.

כל התעשייה, ללא יוצא מהכלל, דואגת
למראה פנימי מלבב ועשיר של מקום
הייצור שלה. המכון ליופי הוותיק ביותר
ברחוב הכלות 19( ,שנה) מתהדר
ב־ 6אולמות שקירותיהם מכוסים במראות
מריצפה עד תקרה. המכון ליופי השני
בוותק 14( ,שנה) מתהדר בקירות
עץ מלוטשים.
הגדול והחדיש שבהם, התחיל כבוטיק
לשמלות חופה שכלל גם אגף לשמלות.
ב־ 1967 החליטו בעליו :״לחסוך לכלה
את ההתרוצצות מהבוטיק לסלון ליופי
ולרכז הכל במקום אחד.״ בתחילה הרחי בו
את הבוטיק, השנה נוספו לו שתי הקומות:
הסלון־ליופי והסטודיו לצילום.
לישראלים יש היום הרבה כסף
שאין להם על מה להוציא והוא נז רק
ברוחב יד הישר לתעשיית הכלות.

זה שעריכת החתונה כשלעצמה, באולם
מפואר, עם תזמורת ושלוש מנות מסורתיות
למאות אנשים, עולה אלפי לירות,
כבר יודעים מזמן, אך מה מכל השימחה
מרוויח רחוב הכלות עצמו?
בעלי הבוטיקים והיכלי־הכלות למיניהם,
אינם מוכנים, כמובן, לנקוב בסכומים
כלשהם, אך בחשבון פשוט אפשר
ללמוד כי הם אינם סובלים חלילה. ספירה
פשוטה של הכוכבות ללילה אחד, המשתלטות
על הרחוב מדי ערב, נותנת את
התמונה הבאה :
20—30 כוכבות במחיר ממוצע של 400
ל״י לשמלה, משאירות מאחורי הקלעים
12,000ל״י לערב! זה כמובן, כשמדובר
בשילוב של שימלה +יופי.
למכוני היופי בלבד משלמת כוכבת
הערב 75ל״י לטיפול מכון.

ליד הבובה 5

בובות השעווה נושאות הפאות המלאכותיות,
מחכה בסבלנות אחד החתנים.

מספר
הגבר הישראלי שהפך דאשה

1824