גליון 1825 מתאריך 23 באוגוסט 1972

שד איר\ונ החברה

כימים אלה, נערכות בשבעה מועדוני
טיפניס ברחבי העולם תחרויות זהות,
שבסופן תיבחר, בכל אתר ואתר, מיס טי־פנים
של אותו אתר. ומכל המיסיסיות
האלה, תיבחר לאחר מכן המיס העולמית.
אחת משבע המועמדות לכתר העולמי
תהיה מיס טיפניס הישראלית, שתיבחר
ביום א׳ הקרוב במועדון טיפניס בתל־אביב.
ביום השבת האחרונה, צולמו תריסר
המועמדות על התואר הישראלי בחוף
קיסריה, ותמונותיהן נשלחו לצומת העצ בים
של התחרות בפאריס, שם הופצו ה תמונות
— כתמונותיהן של מועמדות ה סיבוב
הראשון מכל העולם — בעיתונות
האירופית.
ביום השלישי השבוע ייערך השלב הבא
של מסע יחסי־הציבור העולמי, כאשר

מים אחרונים

המצלמות, גומעות המועמדו ת על כרי-
הדשא הר חבי םוה מו רי קי ם של קי ס רי ה.

במסיבת עיתונאים שתיערך בטיפניס ה־תל־אביבי
תופענה תריסר המועמדות, לבושות
בדגמים מיוחדים של אופנת טוויגי.

השיא — הישראלי -יתקיים ביום
א׳ הקרוב, במועדון טיפניס. בהנחייתו של
דודו דותן — שהבטיח ללמוד סוף־סוף
לרקוד, לכבוד האירוע — תיערך התחרות
בין תריסר הישראליות על התואר
הנכסף של מים טיפניס ישראל .1972הזוכה
בתואר תקבל שלל־מתנות, ביניהן
מלתחה עשירה וכרטיס־טיסה לצרפת ל תחרות
העולמית. שם, היא תבלה שבוע
על חשבון הברון.
דבר אחד בטוח — מבדידות היא לא
תסבול שם. יחד איתה ייצאו לדרך, במטוס
אייר פראנס, כמאה ישראלים —
חברי טיפנים ועיתונאים — המצטרפים

מי למעלה, מי למטה

״״ית ח רו ת
סר ה מ

על תואר ״ מי ס טיפניס״ ,בעת הופעתן השבוע ב קי ס רי ה. רובן
ככולן — יפ הפיו ת טריות, בראשית דרכן. רובן ככולן — יעשו,

ב ת חרו ת זו, א ת הצעד הראשון מתח תי ת ה סו ל ם, במעלה ה שלבים
מהאל מוניו ת האפור ה אל הזוהר. מי תגיע לשלב ה עליון
ז מי תישאר למטהזבת מונ הלמטה: היפ הפיו ת עומדות
במיסדר אופקי. כרגע, כולן שוות עדיין — עד לתח רו ת.

לשבוע העליז. הם יזכו לסיור בצרפת וספרד,
יזכו לראות את התחרות העולמית,
יזכו לראות את השייט הראשי בתחרות
זו, הכוכב המפורסם אלן דילון.
אחד מהם גם יזכה בכל התענוג הזה
חינם. במשך שבועיים, החל מיום א׳ ה קרוב,
תיערך בטיפניס, מדי ערב, הגרלה
בין האורחים. הזוכה בגורל יקבל את
השבוע הזה, כולל הטיסה — חינם.
המאושרת שתזכה בתואר מיס טיפניס
העולמית תוצף בשלל מתנות, מלתחה
של אלפי דולרים, וחוזה עבודה כדוגמנית
במשך שנה בבית־האופנה הגדול ביותר
בברצלונה. שלא לדבר על מיבחני בד,
שזה כבר מובן מאליו.

תחרות ״מיס טיסנים ״ העולמית
תיערך בסוף ספטמבר, במועדון טיפניס
החדיש בקאנה־פלאז /אם יפול התואר
בידיד, של הישראלית, היא תצטרך למהר
לשוב ארצה, לקראת אוקטובר.
כי בתוקף מעמדה כמיס טיפנים היש ראלית,
היא תזכה להיכלל אוטומטית בין
המועמדות הסופיות לתחרות מלכת המיס
.1972 תחרות זו תתקיים באוקטובר, ב־היכל־התרבות
בתל־אביב. יהיה זה מרתק
לראות את הקרב שיתפתח שם על הכתר.

הכל הולך חלק״.
עם פרמה שרפ פלטינה
סכין הגילוח הנבחר לשנת $72ו
רב המכר בין סכיני הגילוח מפלדת אל־חלד
??18X6 5X68

ק־ו 3ו 11 81חדו 0ק

להודיע לארכי־בישוף רייא על ביטול המופע. הסיבה:
מנהיגי מפ״ם חששו שהאסיפה תביא לגיוס
מפגינים.
התערבות זו עוררה רוגז עצום בקרב צעירי מפ״ם
בבירה, מאחר שכמה ימים קודם לכן, כאשר התלוננה
גולדה מאיר על עריכת ערב־הזדהות דומה בצוותא
בתל־אביב, השיב לה השר ויקטור שם־טוב שאין ל-
מפ״ם שליטה על צוותא, שהוא גוף עצמאי.

בתנובה, החליטו הצעירים והסטודנטים
של מפ״ם להצטרף במאורגן למיצעד.

עתו1א בי ק ש1

טי סו תמה שג ר־ רו ת
הוו ר כו תחד שו ת
לגבי יציאת
הסוביי טי ממצ ריי ם

דיפלומטים בשגרירות ארצות־הברית כישראל
הביעו תמיהה על פנייה של אגודת
העיתונאים כירושלים אל השגרירות, בה
התבקשה השגרירות להשתתף במימון נסיעתם
של עיתונאים ישראליים לארצות•
הברית בדי לכסות שם את מלחמת הבחירות
לנשיאות.
לטענתם ניסו כמה עיתונאים לשכנע את אנשי

בתפוסת המטוסים, יחד עם ירידת ממדי התיירות
לארץ, כגלל חששות ביטחוניים.
בניגוד לשנים קודמות, שבהן׳ היו בעונה זו כל
המטוסים תפוסים עד אפס מקום, יוצאים עתה מטוסים
רבים מארצות־הברית כשהם כמעט ריקים.

רק״ ח נ/נודאגת
מ עזי ב ת הסוביי טי
בין עסקניה של רק״ח התפשטה דאגה לגבי המשך
תמיכתם של חוגים רחבים ברחוב הערבי בישראל
במיפלנה, נוכח הקרע המעמיק והולך בין מצרים ל־ברית־המועצות.
בעבר
נהנתה רק״ח מתמיכה לא מועטה של חוגים
ערביים לאומניים, שהתנגדו לקומוניזם אולם תמכו
ברק״ח בגלל הקו הסובייטי של המיפלגה שהיה זהה
לגביהם עם התמיכה הסובייטית במצרים.

עם התגברות הנימה האנטי-סובייטית

אחרי ההתפכחות מההלם הראשוני בעיקבות יציאתם
הפתאומית של היועצים והחיילים הסובייטיים
ממצרים, שתוארה כ״גירושם על ידי סאדאת״ ,מתגבשות
והולכות הערכות חדשות לגבי המאורע.
היעדר מידע מוקדם ושתיקתם של הסובייטים הבי כו
בשעתו את המשקיפים. עתה, עם הצטברות מידע
נוסף, סבורים ״חוגים מהימנים״ כי התמונה שצויירה
תחילה, בעיקרה על פי מידע מצרי, היתר. מסולפת
בחלקה.

מסתפר שצעדו הפתאומי של סאדאת,
שהורה על יציאת מיספר מוגבל של סובייטים
ממצרים, נעשה על סמך ידיעות מבוססות
שהגיעו אליו, באילו עומדים הרוסים,
מטעמים שלהם, לצמצם את כוחותיהם כמצרים.
סאדאת שח-ט-ט בי צעד כזה יחליש
את מעמדו כעיני הצבא המצרי, החליט להקדים
תרופהי למכה ולהציג את יציאת הסובייטים
ב״גירוש״.
התגובה הסובייטית היתה הוצאת כל
הכוחות הרוסים ממצרים, דבר שסאדאת
כלל לא התכוון לו ושהותיד אותו כפה
פעור. הרוסים העדיפו שיציאתם תראה כ
״גירוש״ כדי לא לקלקל את תדמיתם כעיני
טאר מדינות ערב.התוכנית הסובייטית להוצאת הכוחות ממצרים, ש תוכננה
אומנם לטווח רחוק יותר, התבססה על היעדר
התועלת בפתיחתה מחדש של תעלת סואץ ועל הח לטה
לבנות כוח ימי של נושאות מטוסים שיבטל את
התלות הרוסית בבסיסים יבשתיים במדינות ידידותיות.

הרב נו תהראש -ת
תחדד להחה״ם?
נוכח הרוב המתגבש והולד בוועדת הבחירות של
הרבנות הראשית לבחור מחדש ברב איסר יהודה
אונרטמן כברב ראשי ולא להיכנע לדרישת הממשלה
והמפד״ל להחליפו ברב שלמה גורן, לא מן הנמנע כי
גולדה מאיר תממש את איומה והממשלה לא תאריך
עוד פעם נוספת את תוקף כהונת הרבנים הראשיים.

כמקרה כזה לא יקרה דבר, ביוון שממילא
אין לרבנות הראשית שום סמכות חוקית
המעוגנת כחוק ואי־קיומה לא יפגע כחיים
הדתיים כמדינה. אחד התפקידים המעטים
של רבנים הרא-טיים הוא הענקת כושר
לרבני הערים. מאחר שממילא אין כערים
הראשיות, מלכד תל-אכיב, רבנים ראשיים,
שכן מאז נפטרו הרכנים הקודמים
אין הסכמה לבחירת רבנים חדשים, לא
יהיה ככד אסון.
ייתכן שבעיקבות הסרת התוקף הרשמי ממוסד
הרבנות הראשית, דבר שיכרוך אחריו הפסקת המש כורת
הממשלתית, יכנע אונטרמן ויסכים לפרוש מ כהונתו,
דבר שיאפשר את מינוי ״הרב מטעם.״

וור פקדלבטל
אירוע עלב־ רעם
על פי פקודתם האישית של מאיר יערי
וחכריו נאלץ סניף ״צוותא״ כיררטלים לבטל
ערב־הזדהות עם עקורי בירעם ואיק־רית^
שנועד ליום השלישי, ערב המיצעד
אנשי הנהגת מפ״ם התקשרו עם חרש, מזכיר סניף
מפ״ם המכהן גם כמנהל צוותא בעיר, והכריחו אותו

כקרב הלאומנות הערכית. חוששים אנשי
רק״ח מפני איבוד קולות דווקא בחוגים שהזדהותם
עם המפלגה היתה בלתי מסוייגת.

השגרירות לקבל את ההצעה בנימוק, כי פירסום אוהד
בישראל לטובת ניכסון עשוי להשפיע על הבוחר
היהודי, דבר שהשגרירות צריכה להיות מעוניינת בו.
אישים בכירים בשגרירות שנדהמו מהבקשה, טענו כי
בשום מקום בעולם לא נתקלו בהצעה מחוסרת טאקט
מעין זו.

״חיל הישועה״

ר-דה סלולה

הי שרא לי מתפרק

3וואל־||ל״

״חיל הישועה הישראלי״ — הכינוי שהודבק
ליחידת יש״ע (ראשי תיבות של :
יחידת שיקום עזה) — עתיד להתפרק ולעבור
מן העולם. היחידה עסקה כשיקום פליטים
ערכים שהתגוררו כמחנות פליטים ברצועת
עזה והועברו לגדה המערבית. ככר
עתה פוטרו כמה מעובדי היחידה.

דאגה חמורה שוררת בצמרת אל־על.

כשבועות האחרונים חלה ירידה תלולה

גשר ..הראל
התנגדותו העיקשת של שר־העבודה יוסף אלמוגי
לקרוא את גשר מבשרת-ירושלים, העובר
מעל הכביש הראשי בין תל־אביב לירושלים ליד
מעלה הקסטל, על שם חטיבת הפלמ״ח הראל,
אינה נובעת כלל מחשש ליצירת תקדים, אלא מ רצון
להמנע מסיכסוך עם מחלקת עבודות ציבוריות
שבמשרדו.

בשעתו הבטיח אלמוגי לעובדי מע״צ
בי הגשר, שנכנה על ידם, יקרא על שם
המהנדס עמנואל פרידמן, מהנדס אזורי
של מע״צ, שנפטר לפני בשנה. תביעתה
של חטיבת הראל לתת את שמה לגשר,
שאושרה על־ידי ועדת הטכסים והשמות,
מאיימת לשבש את יחסי העבודה כתוף
משרד העבודה, דבר מפניו חושש אלמוגי
יותר מאשר מהמסע הציבורי שמנהלים
עתה נגדו ותיקי החטיבה.

רווחת הדיעה כי ההשקעות בהעברת פליטים מהרצועה
לגדה היו מיותרות בגלל מיספרם הנמוך של
הפליטים שהסכימו לשיקום בגדה, בניגוד לתחזיות
המוקדמות.
עתה יעשה נסיון לתכנן מקורות תעסוקה לפליטים
סמוך לאזורי מגוריהם ברצועה.

סי פ סו ך 3 0 3
עסמ-ד-וור
סיכסוך כספי פרץ בין החברה לפיתוח מפעלי
תיירות שבבעלות משרד־התיירות, לבין המיליונר
אמנון ברנם, בעליו של מלון הקארוואנים בשארם־
א־שייך.

החברה דורשת מכרנס להחזיר לה הלוואה
שקיבל לצורף הקמת המלון. ברנס טוען
שמועד פרעון ההלוואה טרם הגיע, שכן
התחייב להתחיל להחזירה מרגע סיום
בניית הפרוייקט• לדבריו הסתיים הפרוייקט
רק עם פתיחת הכביש לשארם־א־שייך.
משרד התיירות טוען שאין כל קשר בין פתיחת
הכביש לסיום הקמת המלון ותובע את פרעון ההלוואה.

1מ 1השתנוע
ט ״ מהא בי ק ט די ק
•ותר אנשי קוני ״מק מ כל שעון אחר בעול
מפיצים בלעדיים ביע1רא:*7״נציגים בע״מת.ד 36540ת״א

מכתבים

ש ב * הו 1ו כ 0הור

1825

אי ש

מנהיג אמיתי

בובי פישר, כמובן
! האיש שמשגע
את כל העולם ומכניס
לרוסים באבי
אביהם.
ראובן גילן, חיפה

ללא

מורא

גולן

אני מציעה לכם לבחור כאיש השנה
את הגיאולוג דוד ניב — שנלחם ללא
מורא לחשיפת שערוריית נתיבי נפט.
כרכה דורון, גבעתיים

8צחור,
צחוק, אכל.

במלחמתו בענקי המימסד, הוכיח מזכ״ל
ההסתדרות יצחק בן־אהרון כי הוא מנהיג
אמיתי.
לכן, הוכיחו גם אתם את עצמכם ובחרו
בו שוב לאיש השנה.
ד. גיכשטיין, באר שבע

צילה של
אמא גולדה
אני בטוח שאיש השנה שלכם יהיה
יצחק רבין.
אין מתאים ממנו. הוא משיכמו ומעלה
מכל העסקנים הזעירים החוסים בצילה
של אמא גולדה.
רבין הסתבך בסיכסוך עם האיש הזד,
(אבא אבן) ונראה כאילו ידו על התחתונה.

מי הצליח לצחוק מכל המדינה? מנכ״ל
הנפט מוטי פרידמן!
לכן מגיע לו התואר יש השנה
תשל״ב.
ר.נ ,.ירושלים

מאוזן:
)1עוני, דלות )5 .תבלין מזרחי)7 .
קיבוץ בצפון הארץ )11 .עליה מלד אבי־מלך
)12 .אי לחופי אפריקה, מפורסם
בתבליניו )15 .שאר בשרו הקרוב של
האדם )16 .כראוי )18 .שקט )19 .מגלה
לעתים נטיה להתחרט ברגע האחרון)21 .
ארבה )23 .היינו הך (ר״ת) )24 .קונצרן
תעשייתי בארץ )26 .שם גנאי למתנגדי
הקראים שפירושו: המאמינים בגדולים.
)29 כלי נשק שפותח במלחמת העולם
השניה )31 .מכשיר )32 .איזור בארץ.
)35 ברוטו פחות הטרה )36 .בת קול.
)38 ילקוט, שק )39 .תו נגינה )40 .שקר.
)41 עוף טורף )42 .קמין )43 .מילת
ברירה )44 .מקום נישא )45 .תבלין לבשר.
)49 מילת שאלה )51 .כינוי לאלהים.
)53 כינוי לצירוף אוסטריה לרייך השלישי
)55 .מצץ )57 .שבט פראי בין
מחריבי רומא )59 .ראש עיר גדולה ב־ארצות־הברית
)61 .כופר )62 .יש אומרים
(ר״ת) )64 .משרד ממשלתי שעבר
מטמורפוזה שמית )65 .מוסד ציוני שאבד
עליו הכלח )66 .היה מועמד למשרת יו״ר
הכנסת )68 .תומר )70 .משורר אנגלי
רומנטי )71 .סופר רוסי דגול במאה ה־.19
)73 נתין פיאודלי )75 .פריוילגיה של
שליטים מזרחיים )76 .נרו יאיר (ר״ת).
)77 אישיות בלתי מוסרית בימי דוד המלך.

)1קוסם )2 .סדק )3 .אי בים התיכון.

חשב?

)4סוד )5 .הוכחת עדות כבלתי נכונה.
)6בירה דרום אמריקאית )7 .מקום עמוק
באדמה )8 .מלכה רוסית ממוצא גרמני
שזכתה לכינוי ״הגדולה״ )9 .הבדל דק
בצבע )10 .מדף )13 .עמוד מים)14 .
בתוכה )17 .אשפת חצים )19 .עליו אומר
ספיר תהילים )20 .דרגה כנסיתית של
אדם שהתפרסם לאחרונה בארץ )22 .את
אתונותיו חיפש שאול )24 .גיבור מאמר
של אחד העם׳ ,שגיבורו השני הוא נביא.
)25 נסיך רוסי, מראשי התנועה האנר־כיסטית
במאה ה־ )27 .19 מילת שלילה
)28 מקל )29 .מילת תנאי )30 .סופו של
לוט )33 .שיעורו עולה כל שנה בלי שום
פרופורציה למשכורת )34 .בלבד)37 .
מעשר המכות, או עיתון בוקר )39 .לא
עליו בלבד יחיה האדם )44 .כינוי ל-
קוזקים שהשתתפו בפוגרומים ברוסיה.
)45 ללא תמורה )46 .עני )47 .גם כן עני.
)48 ענף חקלאי מפותח בארץ )50 .מחלה
בה מתמלא אזור בגוף בנוזלים ומתנפח.
)52 נחל בצפון הארץ )53 .ריק, חלל.
)54 חומר בנין )56 .נמלט )58 .עיר
בצרפת )60 .חמת, שק עור )62 .מלך
חצור, שסיסרא היה שר צבאו )63 .מילת
ספק. שמא )65 .אשה גדולה שעשתה
רבות למען עוורים, חרשים ואלמים)66 .
אבי מצביאו של שאול המלך )67 .מילת
זרוז )69 .אביזר חיוני לקאובוי )70 .בן
צאן )71 .בית הציפור )72 .מגיע, נכנס. י
)74 שוהה לילה.

$ 25ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של׳פעולות חיבור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

זה נוע״,

סרבן הגיוס גיורא נוימן הוכיח כי הנוער
שלנו הוא זהב.
זה נוער, זה י כן! זה נוער שיודע
לעמוד על דיעותיו.
למרות שאינני מסכים איתו, אני חושב
שהוא זכאי לתואר בן הנעורים של השנה.
דגי זינגר, נתניה

אריה וככרויט

מהר, אלגנטי

אבא׳הערמומי

וכלי טיפת דם^

פדידמד

נראה אותכם מגלים
אומץ־לב ובוחרים
במבצעי שוד
הטלפונים בראשון־
לציון כאנשי הש נה
שלכם.
על המיבצע הזה
היה הרמטכ״ל ל שעבר
בר־לב בוודאי
אומר :״מהר,
אלגנטי ובלי אף
טיפת דם.״

אריה פרידמן,

זאת מפני שאבא הערמומי גייס לעזרתו
את כל הכתבלבים הרצים אחרי זנבות
הפארק שלו.
אך אם היו שואלים אותי, אני הייתי
שולח את אבא להיות שגריר ישראל
באו״ם משוש נפשו, ואת יצחק רבץ הייתי
מחזיר בתופים וחצוצרות ונותן לו את
תיק החינוך.
אין טוב ממנו בתפקיד נותן דוגמא-
אישית זה.
אריה וככרויט, תל־אביב

ירושלים
יד לשלוכ

בפעם הראשונה בדור האחרון קם שליט
את ידו לשלום
ערבי והושיט בגלוי
למדינת־ישראל.
בזכות מעשהו זה מגיע לנשיא מצרים
אנואר אל־סאדאתשייבחר לאיש השנה
תשל״ב.
שדמה גור, רחובות

המעשה הנועז של השנה שייך ללא ספק
לנשיא ארה״ב ריצ׳ארד ניכסון שהצליח
בביקורו בסין לגשר על־פני תהום עמוקה
ולקרב את השלום בעולם.
מי יתן וגולדה תצליח, כמוהו, לבנות
גשר בין היהודים והערבים.
כתיה שרדר, כפר־סבא
(המשך בעמוד )8

אחגר לנישואים

אזר חיי ם

אםאת סולד ת מ חו קי הנישואים והגירושין
הנוק שים והמיו שנים של מדינת ישראל, אםאת
מובנה ל תרו ם תרו מ ה קונ ס ט רו ק טי בי ת ל הנ הג ת צו רת
ני שואים שונה ו מ הפבני ת יותר, א ם נוסף לבל
זה אתא קד מ אי ת, בעלת חוש הומור, ו שמחת חיים,
ישמח להבריך אקדמ אי בגיל . 35

מיכאל פדג,
(הכתובת שמורה במערכת)

איזו אוננה הנניס רסקוב רלישנת המנקוים בצורר,
ואיו רשמוו שנת ובנר זאת רשמוו ער המאזן שר נישו
0חתימתו של שך־הביט־חון
משה דיי] מבוקשת לא
רק בין ציידי האוטוגראפים,
אלא גם בין מפקדי צה״ל.
בטכס סיום המיכללה לפיקוד
ומטה של צה״ל, לא יכול היה
מפקד המיכללה, תת־אלוף
משה פלד להתגבר על יצרו
וביקש מדיין, שישב לידו על
בימת המפקדים, להעניק לו
את חתימתו למזכרת. דיין
חייך, חתם על טיוטת הנאום
שקרא באותו מעמד ובתום
נאומו הגישה לפלד.
0באותו טכס אירעה תקלה
כאשר הוגשו לבוגרי מחזור
התלמידים במיכללה תעודות־סיום
על נייר דמוי קלף. התעודות
התערבבו תוך חלוקתן
ודיין, שמסר אותן, לא ידע
איזו תעודה למסור למי. לבסוף
נמצא פתרון. דיין מסר לבוגרים,
שבאו ללחוץ את ידו,
תעודות מגולגלות, לא לפי
הסדר השמי ואמר להם :״אחר-
כך תתחלקו ביניכם בתעודות
הנכונות.״
0מנכ״ל רשות השידור
שמואל אלמוג, אינו מחסידיה
של תוכנית הטלוויזיה
חיים שכאלה אותה מפיק עמוס
אטינגר. לא שהוא מתנגד
לה, הוא לא מתלהב ממנה
במיוחד. הוא גם נמנה על אלה
שסברו כי את התוכנית על
האלוף (מיל ).עזר וייצמן
יש לעכב עד אחרי הבחירות.
אך אחרי שידור התוכנית בשבוע
שעבר, לא יכול היה
אלמוג לעצור בעד התלהבותו.
הוא התקשר לביתו של עייזר
ואמר לו :״עייזר, אין לך מה
לדאוג ...אם בגין יזרוק אותך
מחירות — תמיד יהיה לך
מקום אצלנו בטלוויזיה.״
0ראיון עם הסנאטור
ג׳ורג, מקגאוורן השיג עורך
יומן צה״ל יונדס (״יוני״)

לרשותו אולפן הקלטה. כדי
להרוויח זמן, משך בינתיים
את מקגאוורן לשיחת־סרק על
מזג־האוויר. בינתיים פונה אחד
האולפנים והשיחה הועברה
אליו. בסיום השיחה אמר מק-
גאוורן ליונדב נבון :״זכות
גדולה היתד, לי לדבר איתך,
ידידי.״

פ סו קי ה ש בו ע
0שר־הביטחון משה
דיין על ראש־הסמשלה
גולדה מאיר בכתבה שפור
סמה
השבוע בטייס :״יש לה
אוצר מילים מוגבל ל״200
מילה, שעליהן היא חוזרת שוב
ושוב, בגלל אמונה משונה שהן
מתקבלות היטב על־ידי הציבור.״

מושל
מדינת ניו־יורק

נלסון רוקפלר, שביקר ב
שבוע
שעבר בארץ, נפל על
תגלית מרעישה: חסקה. מרוב
שימחה על הגילוי קנה חסקה,
על־מנת להטיסה חזרה עימו
לארצות־הברית, לשם עדיין לא
הגיע כלי שיט מהפכני זה.

0שלוש תלמידות שמינית
בבית־הספר התיכון על־שם
הימלפרב בבאר־שבע, החליטו
לקרוא במסיבה שערכו, את
שירו של רודיארד קיפלינג
אם 1£התרגום היחידי שמצאו
לשיר היה ישן ולא התאים
לקריאה. השלוש טילפנו לרב-
אלוף (מיל ).חיים לסקוב,
ושאלו אותו אם יש בידו תרגום
טוב יותר. ידוע כי ללסקוב
משמש השיר מעין מוטו אותו
אימץ לעצמו. בהיותו רמטכ״ל
תלה בלישכתו לוח עליו היה
השיר מרוקע באותיות נחושת.
ממנו עברה האופנה לרבים
ממפקדי צה״ל, וכיום ניתן
למצוא את קיפלינג, כשהוא
מתנוסס מילולית בלשכות רבות
בצה״ל. כמובן שללסקוב היה
תרגום והוא דיקלם אותו לנערות
בטלפון. כששמע זאת ראש
עיריית באר־שבע אליהד נא־ולי,
אמר :״אני רואה שלסקוב
לא השתנה. כבר לפני 20 שנה
הוא נתן לי צילום של תרגום
השיר.״
0כוכי פישר אינו משחק
בשבת, מפני שהכת הנוצרית׳
כנסיית התבל של האד,

סופיה דודן

נבחרה על־ידי אירגון המזון והחקלאות
של האו״ם להדגים את אלת החקלאות
הרומית. דיוקנה הותבע על־גבי מדליון שימכר בכל רחבי העולם
ותמורתו תוקדש למימון פעולות האירגון למען ארצות מתפתחות.

נכון בנסיבות משונות. אחרי
כמה נסיונות כושלים לראיין
את המועמד הדמוקרטי לנשיאות
ארצות־הברית, היה יוני
לאחר יאוש. הוא החליט לנסות
את מזלו בפעם האחרונה.
תחילה הצליח לאתר את מק-
גאוורן במלונו בפרובידנס רוד־איילנד
ובשעה שמונה בבוקר
העיר את עוזרו וביקש לראיין
את הסנאטור .״חכה רגע על
הקו,״ השיב לו העוזר וליוני
היה ברור שהוא עומד להיתקל
בסירוב נוסף. אך כעבור שניות
ספורות נשמע קול מעברו
השני של הקו :״סנאטור מק-
גאוורן כאן, בוקר טוב.״ נבון
המופתע לא העלה כלל על
דעתו שיצליח לראיין את ה־סנאטור
עוד באותה שיחה.
הוא לא הכין שאלות ולא עמד

האולם וחזרה רק כשדודו גמר
לחקות אותה.

אליה הצטרף היהודי לפי ההלכה,
מקפידה על שמירת
היום השביעי בשבוע. אולם
השבת באיסלנד מתחילה כמה
שעות טובות אחרי כניסת
השבת כישראל, ובשעות אלה
נמשך המישחק. עובדה זו
מעמידה את משוגעי־השחמט
הדתיים בישראל בפני מיבחן
קשה: איך לדעת מהי תוצאת
המישחק, כשאין מפעילים את
הרדיו והטלוויזיה ואין מרימים.
את הטלפון 1לדברי כתב
הארץ דן מרגלית מצא ידיד
דתי שלו פיתרון: הוא ביקש
מידידו לטלפן אליו, ובמיקרה
שפישר ינצח, לתת למכשיר
לצלצל שש פעמים, ולהניח את
השפופרת. סימן זה ישמור את
הדתי בתמונה ועם זה ישמור
גם על השבת.

0ראש־הממשלה על

שר־הכיטחץ באותו מאמר :
״אני אף פעם לא יודעת איו
להסתדר איתו.״
0מיטה דיין בטקס סיום
מחזור בוגרים של בית־ספר
לפיקוד ומטה :״היריות הבודדות
הנשמעות בישראל הן
של שודדי בנקים ותחנות דלק,
וההסתה היחידה בשטחים היא
של יהודים המסיתים ערבים
נגד ממשלת־ישראל.״

מיא במיוחד לראש ממשלת
צות־הברית ריצ׳ארד ניכסון

היא הישראלית היחידה במוזיאון השעווה
של קופנהאגן. כפסל שאינו מחישראל,
ניצבת גולדה סמוך לנשיא אר־ולצד
ראש ממשלח הודו אינדירה גאנדי.

0כמה שבועות בלבד אח רי
שקיבלה רשיון־נהיגה, ארעה
לגילה אלמגור תאונת דרכים
והיא לקתה בזעזוע־מוח קל.
בעלה. האמרגן יעקוב (״יעני
קל׳ה״) אגמון, הסביר את
המיקרה בעייפותה של גילה
מפאת ריבוי עבודה. התלוצץ
אגמון :״אני הבעל היחידי
במדינה שהלך למישרד־הרישוי
וניסה להשפיע עליהם שלא
לתת רשיון לאשתו.״
0בבית סוקולוב בתל-
אביב הסתיימה לפני שבועיים
במזל טוב עיסקה שהחלה לפני
20 שנה. היה זה כאשר איש ה־מיסתורין
והסיפורים יוסף ג׳י
שילם לעמוס קינן סכום השווה
לאלפיים פרנק ישנים :
18ל״י. הכסף שולם לקינן
עבור קאריקטורה שצייר לפני
20 שנה לעיתון אמריקן קיוסק
ישג׳י היה המו״ל שלו. קינן
סיפר כי ג׳י נהג לשלם לו כל
שבוע עבור הקאריקטורה השבועית
אבל נשאר חייב בעד
הקאריקטורה האחרונה שצייר
בשביל עיתונו.
0אפילו ידידים קרובים
של פרקליט מחוז תל־אביב
יעקב קדמי, הופתעו כשנודע
להם שמו הקודם אותו
עיברת. הפרקליט נולד בירושלים
בשם יעקב מזרחי.
0בתוכנית־יחיד חד־פע־מית
שערך הבדרן דודו דותן
לצורך שידור ברדיו והוצאת
תקליט, גילה לקהל מה מקור
הבדיחות שלו :״פעם הייתי
מקבל את הבדיחות מהסבתא
שלי. עכשיו הם באים אלי מ־החותנת
שלי.״ דוגמה לבדיחה
שנגנבה מהחותנת :״היה שוד
בנק. חמתי עברה שם בדיוק
באותו רגע וראתה. כשנלקחה
לחקירה במישטרה ונשאלה אם
ראתה את השודדים, אמרה:
,איזה שאלה י בטח שראיתי !
אחד מהם היה פיל.׳ ,איזה פיל
זה היה, טאילנדי או טיבטי ל׳
התעניינו החוקרים, .איך אני
יכולה לדעתי׳ השיבה החותנת,
.לפיל טאילנדי יש אוז ניים
ארוכות ולפיל טיבטי אוז ניים
קצרות,׳ הסביר החוקר.
,אם נראה לך אותו, האם תוכ

לזהותו י׳ ,לא,׳ השיבה החותנת,
,הוא חבש כובע גרב.׳״
באותה תוכנית אירח דודו את
אשתו הזמרת עירית דותן
וחיקה זמרים ישראליים. כשהגיע
לזמר אכי טולידנו
קיבל אבי את החיקוי ברוח
ספורטיבית ומחא כף. ואילו
הזמרת עדנה לס עזבה את
0פרופסור אקצין במאמר בידיעות אח
בנימין

רונות
:״אחת השגיאות החמורות
אירעה ללא ספק בעניין
עקורי בירעם, אשר הן מן הדין
והן מתוך שיקולים פוליטיים
היו ראויים לחזור לכפרם כבר
בשנת 1951 לכל היותר.״

0יושב־ראש מרכז
המפלגה הליברית אריה
דדלצ׳ין :״גורל קיומו של

גח׳׳ל תלוי בידי אלוהים ובידי
נציגו בארץ־ישראל — רנחם
בגין.״

1 ^ 1 *11רדי \ 1ה 1מנצל את הבקרים כדי לתפוס
[ # 1 1 1 1נ גלים בחוף הים שבין גורדון למלון

|)|״הילטון״ בתל־אביב. כשבידו גלשן מעץ (,,מרף״) שוחה אילי לעוז?
מק הים ומחכה שם לגל הלוקח אותו אל החוף וחוזר חלילה.

מכתבים

הדש!ת לחינוך והכשרה ימי פותחת 8צדק

? ן 0 *11י 0

תרדוך !

> ק ^ןץן

מעניין לציין את דעת התורה על פרשת
פיתחת־רפיח — עקרבה — איקרית —
בירעם. בפרשת השבוע, שופטים (דברים
י״ד, כ׳) נאמר: צדק צדק תרדוף,
למען תחיה וירשת את הארץ וכר.
ואומר ר׳ שמחה בונם מפשיסתה: מדוע
נאמר פעמיים צדק? כנגד אלה הגורסים
שהמטרה מקדשת את האמצעים. על הצדק
להעשות באמצעיםצודקים .
למען תחיה וירשת את הארץ. למען דעת
כל אלה המביאים הוכחות מן הקדמונים
על זכויותינו: הן מותנות בצדק בו אנו
נוהגים. גם עצם חיינו מותנים בזה!
אריה לכנה, רמת-גן.

זיר קו ר ס שט לחובלים
מתק בלי ם: משוחררי צה״ל, בעלי ה שכלה תיכונית של 10 שרות לימוד
לפ חו ת במגמה ריאלית או 11 שנות לימוד בכל מגמה תיכונית א חר ת,
בעלי בריאות וראיה תקיני ם.

ן! סכנה

* קו ר ס שט לקציני מבונה

כיטחונית

מתקב לי ם: משוחררי צה״ל, בעלי ה שכלה של 3שנים בבי״ס מקצועי
או בעלי השכלה תיכונית של 10 שנות לימוד לפחו ת במגמה ריאלית,
בעלי בריאות ת קינ ה.

עקירת אזרחי ישראל מכפריהם בתום
,1948 שדידת אדמותיהם והרס כפריהם
מהווה לא רק עוול משווע כלפי אזרחי
ישראל הערבים אלא שהיא מסכנת גם את
הבטהון לעין ערוך יותר מאשר המשך
חייהם בתוך כפריהם.
הטענה שישוב יהודי המוקם על חורבות
כפר ערבי הינו ערובה לביטחון היא
טענת־סרק. כי החקלאים הישנים בלילות
אינם מהווים מכשול למסתננים, ובקושי
רב מסוגל שומר או שניים למנוע הסתננות
עויינת לתוך גבולות המשק, מבלי
כל אפשרות כמובן להגן על המרחבים
מחוצה לו. רק הצבא מסוגל לשמור על
הגבול מהסתננות כזו.
לעומת זאת הופכים את ״הנפקדים״ האלה
לאוייבים מושבעים של מדינת־ישר־אל,
ומכיוון שיש להם חופש תנועה הרי
באפשרותם לבצע פעולות עויינות בכל
מקום בארץ.
ברור גם שכל זמן שחיים בתוכנו נפקדים
אלה, כל הדיבורים על שוויון אזרחי

זיר קו ר ס לקציני רדיו
מתק בלי ם: משוחררי צה״ל, בוגרי ב תי ״ס מקצועיים של 4שנות לימוד
במגמת רדיו־ אלק טרוניקה או בוגרי קו ר סי ם צבאיים מקבילים, וכן
בעלי תעודה של אל ק טרונ אי מו סמך (סוג 2לפחות) ,בעלי בריאות
תקינ ה.

* קו ר ס לקציני חשמל
מתקב לי ם: משוחררי צה״ל, בוגרי ב תי״ס מקצועיים במגמת חשמל,
מ סיי מי 3שנות לימוד בנושא חשמל (קורסי ם, פנימיות טכניות) או
מסיי מי 10 שנות לימוד שעבדו 3שנים בבתי מל אכ ה אלקטרו־מכניים,
בעלי בריאות ת קינ ה.

הקורסים לחובלים ולקציני מכונה נפתחים מדי חודש על אוניות. הקורס
לקציני רדיו(שיפתה בספטמבר) והקורס לקציני חשמל (שיפתח באוקטובר),
יתקיימו במכון להכשרה ימית בעכו ומספר המקומות בהם מוגבל.

פרטים נוספים והרשמה :
בחיפה — ברשות לחינוך והכשרה ימיים, רח׳ נתן (קייזר־מן)
,11 קו מהג׳ ,ליד כיכר פריס, בי מי ם א׳ ,ב׳ ,ג ,,ה׳ בשעות
14.00— 8.00 ובימי ו׳ בשעות ; 12.00— 8.00

בתל-אביב — במשרדי החבל הימי לישראל,
,15 קו מהג׳ ,בימי ד׳ בשעות . 13.00— 9.00
עולים חדשים יוכלו לפנות ישירות למשרדי
רח׳ הנמל , 2חיפ ה.

החבל

הימי לישראל

חו נווו ף ל?גהסוהו ;

שם מ שפחה ...

כתובת

טל ...השכלה גי ל

הנני מעוניין להרשם ל קו ר ס ...

ח תי מ ה

צ 1דכ
מאמרו של ד״ר ישראל אלדד (שייב)
״עשירי אויביך קודמים לענייך?״ (ידיעות
אחרונות )11.8.72 ,זעזע אותי. בין שאר
דברים גזעניים המזכירים במידה מדהימה
את תורת הגזענות הנאצית, כותב ד״ר
אלדד כי עלינו לסרב לקבל חולים ערביים
לבתי־החולים, כי חולים אלו תופסים מקומות
שאחר־כך יהיו חסרים ליהודים.
כסטודנט לרפואה אני רואה במילים
אלו פגיעה חמורה ועלבון צורב נגד ציבור
הרופאים בארץ. האם עלינו לתת ליצור
אנושי למות או להתייסר במכאובים
רק בגלל שהוא ערבי? האם אינו יודע
ד״ר (אני מקווה שלא לרפואה) אלדד שהרפואה
היא יעוד שמטרתו הבאת תרופה
לסובל בלי הבדל דת גזע ומין?
האם אינו קיים חוק כלשהו המאפשר
תביעה משפטית נגד מסיט למעשי פשע
גזעניים?
אני קורא לכל סטודנט לרפואה כרופא
לעתיד בפרט וכאדם בכלל לקבל בזעם
ובשאט־נפש רעיונות אלו של מר אלדד.
יעקב וידכפדד, טבריה

₪המלאך
שהקיא?
״העולם הז ה״ ,1823״מה קר ה
באמת איך הגיע הכתב בתמונה
ל מירפס ת דירתו של ״שול-
מן י של ם״י

לא מצליח להתבהר לי איך הכתב שלכם,
אבי שחק, הצליח להיתלות על המיר־

״העולם הזה״ 1824 איגרת לקור א על אבי הפל מ״ח יצחק שדה.

לנו חו תך תוכל גם למלא התלוש המצורף ולשלוח לת.ד 1909 .חיפ ה.
לכבוד הרשות לחינוך והכשרה ימיים
ת. ד ,1909 .חיפה.

עלבון

החץ הגנוב

רח׳ אחד העם

תאריך

כלפי הערבים הינם שקר וכזב.
למען תיקון עוול משווע זה יש הכרח
לשקם את כפריהם ההרוסים ולהחזיר את
בעליהם לשם, תוך הפרשת חלק מאדמותיהם
המופקעים למען כפרים משוקמים
אלה.
חיה נוימרק, חולון

התפלאתי לקרוא במדור קורא יקר בשבוע שעבר את החץ הארסי ששילחתם
לעבר סילבי קשת, על כך שרשימתה על יצחק שדה שהתפרסמה בהארץ לפני חמש
שנים הסתמכה על רשימה שפורסמה בהעולם הזה לפני עשרים שנה. אני מודע
לחשבון שיש לכם עם סילבי קשת, אבל יחסכם זה אינו צריך לסנוור את עיניכם.
כל רשימה או הערכה היסטורית מסתייעת במקורות או במיסמכים. איני רואה כל
פסול בכך אם באים 15 שנים אהרי מותו של אדם ומסתמכים על הערכת אישיותו
בחומר שפורסם מיד אחרי מותו. כל עבודת מחקר נעשית בצורה כזאת.
א. אשל, תל־אביב
• המדובר אינו בסימוכין או סיוע אלא בהעתקה מילולית, מדוייקת להפליא,
תוך שינוי ביטוי פה ושם, של אלפי מילים ללא ציון המקור, בניסיון ליצור את
הרושם שזוהי רשימה שנכתבה על־ידי.כותבתה. רובה המכריע של הרשימה ״יצחק
שדה — האדם״ שהתפרסמה במדור חץ מקשת בחתימתה של סילבי קשת בהארץ
ביום 25.10.67 אינו אלא העתק מדוייק של הרשימה ״יצחק שדה — מותה של תקופה״,
שהופיעה בהעולם הזה ב־ ,28.8.52 כפי שיוכל הקורא אשל לעמוד מהשוואת קטעי
הטקסטים של שתי הרשימות המובאים להלן. אלו הן מובאות בודדות מתוך גניבה
ספרותית של אלפי מילים. המדובר אינו בהעתקת עובדות היסטוריות בלבד אלא
גם בהערכות וניתוחים.

הפנקס הפתוח

בשנותיו האחרונות החלים שדה
להצטרף למפלגת לאיש הבלתי מפלגתי
באה ההכרה במסקנה ישירה
מלקח פירוק הפלמ׳׳ח וסיבותיו. ומאחד
שהסיק את המסקנה, הלד עד
הסוף, כפי שעשת זאת תמיד.

״העולם הזה״ 28.8.52

* העולםה זה״ .שבועוןהחדשותהישראלי *
המערכת והפינהלה: הל-אביב. רחוב קרליבך ,12 מלסון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולפפרם. הדסוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רה׳ בן יאביגדור • הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״פ • העורך הראשי: אחיי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

״הארץ״ 25.10.67
העברת
מסביב למדורה נוצר משהו אחר. י
פרי יצירתו האישית של יצחק שדת
המפקד העברי. מוצר יחיד במינו בעולם
טלו. מפקד שישפיע על אנשיו
כפי שהשפיע שדה עליהם. לא
באמצעות הפקודה והציות העיוור,
אלא כתיד זהות אידיאית מוחלטת־עם
מטרת. הפקודה ונותן הפקודה.
המפקד. ראשון בין חברים, שותף
לסבל הטוראי ולשמחותיו. אנושי.
ענדו:,סט

״העולם הזה״ 28.8.52

״הארץ״ 25.10.67

וזווו^ח הזרד 190£

פסת של שולמן. תרי שולמן נמצא קצת
רחוק מהבית, הוא -בטח לא הזמין אותו
להכנם.
חוץ מזה רואים היטב בתמונה, שהתרי־סים
של המירפסת סגורים. כך שהכתב
היה יכול להגיע למעקה רק מבחוץ.
אולי אבי שחק הוא בעצם גברי שרף,
שפועל בסתר במערכת העולם הזה ומחביא
בצניעות את כנפיו?
או שאולי יש לבחור איזה מנוע בתחת,
שמקפיץ אותו לגובה של קומת בית?

כתב שחק כפעולה
איפה המנוע?
אם כן, מה הוא עוד עושה בעולם הזה?
למה הוא לא בדרך לאולימפיאדה?
ה. מור, גבעת־אולגה
• לסיפוק סקרנותו של הקורא מור,
זה המנוע שהקפיץ. את ׳הכתב למירפסת
(ראה תמונה) .כפי שנראה-,גם באריקאדה
זו לא היתה גבוהה ממפיק — את מה
שנשאר עשה הכתב בריחוף.
8נקמנות פוליטית
זה יותר מחמש שנים שאני מקבל, שנה
אחרי שנה, צווים אדמיניסטרטיביים מהמפקד
הצבאי, המוצאים לפי תקנות חירום
מנדטוריים משנת ,1945 המגבילים אותי
לאיזור ״ט״ ואין לי אפשרות תנועה
מחוץ לאיזור זה ללא רשיון שאני צריך
לבקשו מהמשטרה לפחות 24 שעות קודם.
לפני מספר ימים הודיעו לי מהמשטרה
כי בקשתי לנסוע ליום אחד לתל־אביב,
לישיבה מפלגתית שהוזמנתי אליה בבית
הוועד המרכזי של רק״ח, נדחתה ואני
לא יכולתי לנסוע.
יש לציין, כי מאות אלפי תיירים כל
שנה, תושבי רצועת עזה, תושבי הגדה
המערבית, כ־ 150 אלף מבקרי־קיץ מהארצות
הערביות כולם יכולים לנסוע
באופן חופשי לאן שהם רוצים בארץ
שלי — ואני, חבר מועצת עיריית עכו
זה יותר מ־ 21 שנה, שופט בית־הדין העליון
של ההסתדרות וחבר ועדת הביקורת
המרכזית של רק״ח, איש ציבור ותיק בארץ׳
לא יכול לנסוע מעכו לחיפה או
לתל־אביב ללא רשיון מיוחד.
אני רואה בזה אך ורק צורה של נקמנות
מפלגתית־פוליטית בניגוד לכל הכללים ה דמוקרטיים
והאנושיים.
רמזי כורי, עכו
• זהו העתק מכתב ששלח הקורא
רמזי כורי לראש־הממשלה, יו״ר הכנסת
ושר־הביסחון.
טעות לעולם צורקת
׳ ״בוטל האוצר בשטחים הבנויים בר־צועת־עזה״(
.כותרת ב״ידיעות אחרונות״,

.)16.8.72
חנה גבאי, גבעתיים

,סו לקעס גנובים

התיאטרון הקמן נתינ:
דליהפרידלנדורבמי ) 1אברווח1ר.ד,אמר)

בוטיק השקרים
כתב וביים: יואל וילברג

עפ־י יוולטר
היו מלס
עוברים להוזו
״סחבתי׳ פולקע מן המקרר.
אני אוהב פולקע של הודו בעיקר בגלל
הטעם והתבלינים...

תל־אביכ, בית־החייל׳
יום ד ,23.8 /ב״.8.30
חיפה, שביט,
יום ר ,25.8 ,ב־.9.00
ירושלים, מיטשל,
מוצ״ש ,26.8 ,ב־.9.00
תל־אכיב, בית־החייל,
יום א ,27.8 /ב־•8.30
אופקים, כוכב,
יום ב׳ ,28.8 ,ב־•8.45
תל־אכיב, בית־החייל.
יום ב׳ ,29.8 ,ב־.8.30
כרטיסים: תל-אביב ,״לאן״
ו״רוקוקר׳ וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
ירושלים ,״כהנא״ ו״לאן הערב״.
הפצה ראשית :״לאן״׳
טלפון .231655
מפיק•:צחקבן־(יסיט(זיטו).טל 24,1044.

קוראים השולחים מכתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמו
נות למכתביחם.
הוורלח הזה ;*1* 9

לניוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת׳ א־ לקבלת חוברת מתכונים חינם.

סיקורת דוגמא ומופת לכל המתלוננים על רמת
הטלוויזיה: בעיירה אנבי בשוודיה, הודיעו
כל שמונת אלפי התושבים במקום כי הס
מסרבים לשלם את אגרת־הטלוויזיה שלהם,
ומוחלים על התענוג שבראיית תכניותיה.
את התנועה הזאת אירגן הכומר המקומי
במחאה על האלימות וניבולי־הפה התכופים
שמשמיע המסך־הקטן. לזאת קוראים אזרחות
טובה. הלוואי אצלנו.
בידור הדרך לגהינום
״עונות ה אדם״ — אילי גורליצקי
בתכני ת יחיד — במאי: יוסי גנ אי
— עבודים מו סי ק ליי ם: עמנואל
קר טן.

הופעה מעין זו יבולה בהחלט לגרום
תסכול למבקרים. מצד אחד׳ אי אפשר
להתעלם מן העובדה שנעשה כאן נסיון
להגיש תוכנית בידור ברמה גבוהה, עם
פזמונים ׳מובחרים של מלחינים כמו מוס-
טאקי וברל, וקטעי פיוט מאת מגוון רחב
של משוררים, מאברהם אבן־עזרא ועד
לדוד אבידן. העיבודים של עמנואל קרטן
הצעיר מעידים על תשומת־לב, על נסיון
להיות שונה ומקורי. למרות שלעתים נד מה
כי הליווי בולט יותר מן הזמר, הרעיון
של שלישייה המורכבת מגיטדה,
באם וצ׳לו, ללא תופים, פועל בהצלחה
ברוב המקרים.
לעומת זאת, קשה מאוד לעכל את התרגומים
הצולעים לשידיהם של השאנסו־ניארים
הצרפתיים, או של ליאונרד כהן
ודונובאן. אילו היו כל אלה תובעים
לדין את המתרגם א. גורלי שזהותו לא
ידועה, על השחתת יצירותיהם, אפשר
היה בהחלט להצדיקם. אם לא די בכך,
אילי גורליצקי, שהוא בהחלט שחקן
מוכשר, מנסה להקנות לכל החומר שהוא
מגיש אופי של בידור קליל, ולכן מת-
קבל,ים פיוטים מלאי השראה כמו ערב
פתאומי של אבידן, כקאריקאטורה. הצרה

עברית מדוברת לא נורמלית
בו א ת דן בו ־ א מו ץונתיבהבריהודה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן כן־
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.

לרז׳

ת )1 ,סובלני, רחב־לב.
״ ת הי ה לרז׳ אי תו. בסוף הוא יתפוש״ +
״מה אתהפת או ם כזה לרז׳ י לא רוצה שום
וויסקי. מ ס פי ק לי ת ה, כמו תמיד.״

למקזפט ביטוי
עלה נתבע.
״שכח א ת

שמשמעותו :

יש לה ריאות מפותחות

הואשם,

הפס — עלה למשפט.״

ת׳ ,כינוי גנאי ל אד ם מכוער, דו צפך
דתה
חה, שצורתו החיצונית מעוררת סליד ה.
א :״ראית אתסמלת הסעד החדשה ז״ ב :
״עזוב. סתם צפרדוזה השין גימל מודיע
שהגיעו צפרדוזות למעוז( ״.דודי ברגמן, צה״ל)

אינטיליגוכים

עשה גז הסתפר.
״היה נראה כמו אריה. עשה גז — ועכשיו
נראה כמו שפן.״ (ד״ר חיי ם גלאון — רמת־אביב)
מ? פילא 1ת ז עולה עליו, טוב ממנו בהרבה.
״מה א תך ן שהרבני הכפיל א ת שפיגלר ב־גולים.״
(נעמי הירשל — תל־אביב)
ת׳ ,כינוי לאדם, המחליף תדירות א ת
פך פר
בת־זוגו. גם בלשון נקבה, פרפרית, ה מ חליפ האת
בן זוגה לעתים תכופות.
״יא אלל ה, איז ה פרפר ז ה. א ת תי ק המין
היה צריף לתת לו בממ שלה ! ״
(נעמי הירשל, תל־אביב)

הפרטיטורה הכי פיצקד׳ה
בעודם

זמר ויין

-?9לי

לפעמים גס קול דרוש

ביטוי שמשמעותו: לא
התח שב בשום דבר, לא היה איכפ ת לו.
״בא לו להשתין. נעמד ברחוב, השתין על
עץ, לא עשה חשבון לאף אחד.
(ג. אלון, גבעתיים)

על נישואיו של ג׳ון, המוכר מקרוב לכל
מי שהאזין פעם בחייו למצעד הפזמונים,
מתוך הלהיט משומש מאוד שנקרא בוי
שות וסקנדאליס במשפחה.
זוהי אנתולוגיה על האדם בגיליו השונים,
שהורכבה עם כוונות טובות להפליא.
כל הצרה עם כוונות טובות היא שלרוב
הן מוליכות ישר לגיהנום.

תקליטים

הספרדי ישל דה סליה או פאוואן לנסיכה
שהלכה לעולמה של ראוול, אלא גם ליצירות
פחות ידועות שנכתבו במיוחד להרכב
זה של כלים, כמו הדואט של קארולי, מל חין
איטלקי בן תקופתו של בטהובן.
התקליט מומלץ בכל פה, פרט להסתייגות
אחת: נגני הגיטרה שיאזינו לו
עשוים לקבל רגשי נחיתות לצמיתות.

בתנועה איטית

צלילים של
עגתי גיטרות
הגדולה שבכולן, היא שאילי אינו זמר,
ואם הוא יכול מזמן לזמן להצטרף למח זה
מוסיקאלי מבלי לעשות בושות, הרי
כאשר הוא צריך לעמוד על במה ולהיות
זמר בזכות עצמו, הוא מעמיס על אוזני
הצופים נטל כבד מנשוא.
לבסוף, קשה להבין מדוע היה צורך
כלשהו לצרף לתוכנית העומדת בדרך
כלל על רמה גבוהה, כמה בדיחות שדופות
לגמרי, כמו אותו דיקלום ישן נושן

) ? 001561+800153,

״ישבתי במיטה ולגמתי מן הקפה החם
כאשר האחות נכנסה לחדר. היתח זאת
האנגלייה עם השדיים הגדולים.״ כך זה
מתחיל 14 .עמודים לאחר מכן, אותו ברנש
שלגם מן הקפה מביא בחורה אחרת לצרור

ש /תר סיס, חו מר המוצא מן המיכל
ב ה תז ה, בעיקר, לשיער.
שמתי
״ אתה רוצה להבין מה הפ טנ ט ז
ספריי נעמי הירשל, תל-אביב)

כוונות טובות

— ץ8615

6ך1 ׳ 1

ה״בטסי״ מאת הארולד רובינס
— הוצאת פו ק ס בו ק ס 375 , 1972
עמודים — 8.45ל״י.

ביטוי שמשמעותו: נכון מאוד!

הצדק א תך ! הכנעת או תו לחלוטין !
״אז בן אהרון א מר לו , :אםאתם נגד ה דגל
האדום, אז למ ה נכנ סתםל הס תד רו ת׳ .בחיי,
שתי נקודו ת נעמי הירשל, תל־אביב)

זמר גודליצקי

ס פ רי ם

$ו 11נ 1נ! 1131:01 )1 1 1 0

? 17 ?7ר ת׳ ,כינוי ליגלוג לאד ם האו הב לישון,
מנומנם, איטי ,״שאינו מזיז אתהתחת .״
״את השלופר הזה אתה רוצה ל ס חו ב ל מסי בה
ן״ * עד שהשלופר הזה יוציא מא מר מהיד
שלו ! ״

הגדולים, אבל בינתיים, כל מה שהקליט
רומז רק שיש לו קול לא רע. לפעמים
גם זה דרוש להצלחה בעולם הפזמונים.

מכוניות ואורגאזמות

צורה לה/צייר*ר• ל׳״ ביטוי שמשמעותו: יש
לה צורה גרועה מאוד ; אין לה צורה כלל וכלל.
״הציג לי א ת אשתו החד שה. צורה לה•״ ¥
״בזמן האחרון הוא עוד נ חייה לי היפי. צורה לו.״

סיקוו־ת

1ג׳וליאן וג׳ון — ג׳וליאן ברים ו!
ג׳ון וילי א מס, אר.סי.אי.3257 .

הציטטה של שופן האומרת שאין דבר
יפה בעולם מצליל של גיטרה, חוץ, אולי,
מצלילן של שתי גיטרות, מתנוססת בגאון
על גב מעטפת תקליט זה. ג׳וליאן בדים
וג׳ון ויליאמס נחשבים לשני נגני הגיטרה
הגדולים של תקופתנו, ומה שהם מפיקים
מכליהם בתקליט זה הוא חדווה לאוזניים.
המיזוג בין שני הכלים, הרגישות של
הנגינה, והוירטואוזיות של השניים הופכים
כל קטע לחוויה. והכוונה לא דק ללהיטי
המוסיקה הקלאסית הקלה כמו המחול

ק ארל ויין — אר.סי.אי 8239 .

קארל ויין היה בעבר סולן בלהק תקצב
בריטית מצליחה בשם התנועה. אז,
נעלם לחלוטין בחבורה, ולא עשה רושם
כאילו נועד לגדולות ונצורות בזכות עצמו.
היום, לאחר שנטש את הלהקה והוא
מנסה את כוחו בגופו, עדיין קשה לקבוע
את נהג בחוכמה או לאו. אותו ויין שהלך
לאיבוד כא-שר חילק את אורות הבימה
עם אחרים, מתגלה עתה כבחור בעל
קול עמוק ונעים לאוזן, המזכיר לא מעט
את בן ארצו מאט מונרו. לעומת זאת,
הוא חסר עדיין את בגרותם של זמרי
הבלדות שהוא מנסה לחקות בתקליט זה,
ומה שמתקבל בסופו של דבר הוא אוסף
של שירים שמתחלקים על אוזנו של המאזין
כמים על נוצות של אווז. יתכן
שבעזרת רפרטואר ראוי לשמו, יוכל ויין
לפלס לו מקום בין זמרי מועדוני הלילה

שלם של אורגאזמות בעזרת ׳הקלטות של
מירוצי מכוניות, המגרים באופן מיוחד
אותה הנערה. זה רק המבוא.
כמובן, לא קשה לזהות שהמדובר בספר
של הארולד רובינס. גיבוריו, כרגיל, וירטואוזים
בלתי רגילים במיטה ובדרך כלל
יש להם גם אבר־מין שנשים מתעלפות
למראהו ואחר כך אינן מוכנות עוד להסתפק
בשום דבר אחר ׳מלבדו. שוב כרגיל,
י־ש כאלה -שחסרים את מספר האינצ׳ים הדרושים
בעולם אכזרי זה של תחרות מתמדת.
נשותיו של רובינס משועבדות כולן
לפאלוס הגדול, וכשהן מתנפלות עליו, הן
משיגות אורגאזמות מיידיות בתריסרים.
על בסיס פסיכולוגי איתן זה, מתנפל הפעם
רובינם על תעשיית המכוניות באמריקה
ומגלגל מעשייה על איל־תעשיה
בן תשעים המחליט כי מאחר ונשים הן
כבר מחוץ לתחום בשבילו, עליו להוציא
דגם חדש של מכונית, שיציל את אמריקה
מן האיום הנורא שיל התחרות הגרמנית והיפנית.
תוך כדי המעשיה הזאת, נוטל
דובינס מכל תבליני העונה: הרבה מין,
קצת מאפיה, מזימות פינאנסיות למיניהן,
ועוד סממנים של דולצ׳ה ויטה כדי שיהיה
ברור כי אינו מספר על בני תמותה רגילים
אלא על נפילים של המאה ה־.20
מי שמסוגל להוציא את ׳שיכלו לחופש
במשך כמה שעות, יטבול בצ׳יזבאטים של
רובינס ללא הרבה סבל, וישכח אותם ל מחרת.
מי ששיכלו מסרב לצאת לחופשה,
׳ממילא לא יקרא את הספר.

לילה וסיוטים
״בית הבובות״ ,מאתק. צטניק
בהוצאת שקמונה . 1972 ,״פיפל״,
מאתק. צטניק ב הו צאת שקמונה,
. 1972

שני ספרים אלה משלימים את ה״כרו־ניקה
של המשפחה היהודית במאה ה־
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1825

עשוקים וקריאת אנשי המצפון, ויירשם הדכר
דדראון.
אדוני היושב־דאש, יוחזרו עקזרי בירעם ואיקרית
לבתיהם !

ייאיזה מין מו ס ר

גברתי היושבת־ראש, מי היה צריך להיות
רב ראשי זמה היתה צריכה ל,,ידו; דמותו
של רב ראשי ץ

אחרי שהוסרו מסדר־היום שלוש ההצעות ה טפלו ת
בעניין בן־אהרון, עברה הכנ ס ת לדיון בהצעת־חוק ממ שלתית,
שנועדה להאריך אתת קו פ ת הרבנות, מפני
שהממשלה אינ ה מצליחה לקיי םאת הבחירו ת בזמן —
הדחייה המי-יודע-במה.

אורי אבנרי: נמעט והייתי פותח את דברי כמו
נאום מפורסם בהיסטוריה , :גמ^6מ£ 13נ1ן<15ז10ז**.£
יי? 1ר10511ז £13ח 3116ק 6ז116 זנ), 3גת 111 זג 0

עד מתי עוד תנצלו לרעה את סבלנותנו ז
עד מתי תימשך הקומדיה בהמשכים? עד
מתי תימשך הטרגדיה בהמשכים ץ •

ה סי עו ת אינן
רו צו ת בדיון
מייד עם ה תנפלות המי שטרה על עקורי בירעם,
הרצנו מיברקים לכל הסיעו ת בכנס ת, בבקשה שיחתמו
על בק שה לכנס ישיבת־פגרה של הכנס ת. לפי ה תקנון,
דרושות ה ח תי מו ת של 30ח״כי ם ל ציין זה.
מכל הסיעות, ענתה רק אחת בצורה נ או ת ה: ח״ב
טובה סנהדראי הודיעה לנו במיברק כי סיע ת ה אינ ה
מובנה להצטרף לבק שה זו. גח״ל ענה בצורת הודעה
לעיתונות שאינו מחייב ישיבת־פגרה על נושא זה. רק״ח

אני מבין גם לכוונתם של השליטים החילוניים, שמסרו
למינוי רבנים מטעם השילטון החילוני, תוך סילוקו של
הרב אונטרמן.
אני מבין גם לכוונתם של השליטים החילוניים, שמסרו
לידי הרבנות את המונופול על חיי האזרחים, ועל כן
הם נאלצים עתה לכפות על הרבנות את המועמדים
הנכנעים להם (או שנדמה להם כיום שהם ייכנעו להם
מחר).

אי־הפרדת הדת מן המדינה היא אם כל
חטאת. היא הכופה על הרוב האתאיסטי במדינה
שילטון רבני שאינו רוצה בו, והיא ההורסת
כל שריד וזכר של עצמאות דתית, מוסר
דתי, ונם כבוד דתי.

את מקומם של אנשי המוסר הדתי, יורשי הנביאים
של ימי־קדם, תפסו פוליטיקאים ממולחים, עסקנים המוכנים
לשרת כל אדון, אנשים שהפכו את דתם סחורה
לסחור בה. יורשי נביאי השקר של ימי התנ״ך.
את עומק השפל. שלתוכו התדרדר המימסד הדתי
היהודי ראינו בימים האחרונים, כאשר מעשה־עוולה
קלסי, בעל אופי תנ״כי ממש נעשה בתוכנו, פרשת

מעולם לא ראתה המדינה התקוממות כזאת של המצפון
הלאומי, כפי שראתה הפעם. התקוממות זו מקיפה את
כל שלרות הציבור, את מאמיני כל האמונות, חברי כל
המפלגות, פרופסורים, סופרים, משודרים, עיתונאים,
אנשי־מצפון באשר הם שם. לשווא מנסה ראש הממשלה,
האחראית אישית למעש!־,־העוולה, ליחס סערה מצפונית
זו, ההולכת וגוברת, לי ולחברי, או לגוף פוליטי כלשהו.
הסערה פרצה מנבכי התודעה הלאומית.
אדוני היושב־ראש, פניתי לכל סיעות הכנסת בבקשה
לכנס ישיבת פגרה לדון במעשה העוולה. מלבד רק״ח,
כולן השיבו בשלילה, או לא השיבו כלל.

הכנסת אוטמת את אוזניה כפני זעקת ה

החזירו לדת היהודית את כתר הגדולה המוסרית,
והנוער הישראלי יתייחס אליה אחרת!

גברתי היושכת־ראש — יוחזרו עקורי ביר
עם ואיקרית לבתיהם:

״ כ ל מי1
א1יו טע
פרובוקציה זו לא נשארה בלי מענה. מ או תו רגע
נסב הוויכוח על פרשת שני הכפרים. ראשון השיב ה נוא
ם העיקרי של המערך, מרדכי סו ר קי ס, איש ארץ־
ישראל השלמה, ו אחריו שר־הדתות.

מרדכי סורקים אולם הבטחתי תשובה לחבר־הכנסת
אבנרי בנוגע לרבנות הראשית עם רק״ח. אינני
יודע מה הסמיכות. כנראה, הם הושפעו מהבישוף רייא.
ביקשתי לא להיכנס לעניין זה, אבל כיוון שהיזשבת־ראש
לא הצליחה לעכב שני חברי־כנסת מלדבר בנושא
זה י* אומר גם אני משהו בנדון.
לא אלמד משום ערבי בעולם, משום איש־רוח בעולם,

* קיקרו פתח את אחד מנאומיו בסינאט הרומאי,
נגד אויבו קאטילינה, במלים :״עד מתי עוד, קאטילינה,
תנצל לרעה את סבלנותנו?״

* בני איקרית שייכים לכנסייתו היוונית־קאתולית
של הבישוף רייא. בני בירעס הם מארוניס.
** השני היה איש רק״ח, ח״כ אברהם לבנבראון.

א ת אוזניה!״

מוזרה, מדהימך ומכאיבה שבעתיים העובדה
ששלוש סיעות, אשר רוממות הצדק בפיהן,
כינסו את הכנסת כעניין של מה-ככך, תחת
לבנסה לדיון כעוול הזועק לשמיים, קול זעקת
אחינו מבירעם ואיקרית, קורבנות האפנדים
החדשים, קרכנות הפיאודלים של שוד־האד
מות.

בשבוע הבא יצעד איש דת דגול זה בהו
צות ירושלים, כשצלכ-עץ על גבו, כדי למחות
נגד העוול. אם רבני ישראל יצעדו עמו, כשהם
נושאים כרמה את מגן־דויד, הם יעשו למען
דת ישראל יותר מכל המשתתפים כמחול־ה
שדים הקרוי ״כחירות לרבנות״.

במצריים ובדמשק לא הריס קולו ולא מחה על
מעצרם של יהודים ועל החזקתם בבתי־כלא !
אורי אבנרי ז איזו מין טענה היא זו?
האם אליהו הזביא אמר: מכיוון שעובדי הבעלים
אינם מרימים קולם, אני לא אריס קולי?
איזו טענה היא זו? איזה מוסר הוא זה?
זהו מוסר הוטנטוטי ! אין לזה דבר עם המוסר
היהודי?
אתה, הממונה על בחירת הרבנות, אולי תנצל
את הזמן שבין האינטריגות ותתעמק במוסר

״ ה כנ ס ת או טמת

אורי אבנרי: נמנענו מהצבעה כי זהו תרגיל
פרלמנטרי חסר־תוכן. בבל״ת בלשון צה״ל — בירור־בכנסת־ללא־תכלית.
אילו
היתד, צריכה הכנסת לדון בהכרזותיו של חבר־הכנסת
יצחק בן־אהרון, היתד, צריכה להישאר בישיבה
פרמננטית 365 ,יום בשנה.
חופש הביטוי אינו ניתן לחלוקה. נסיונן של שלוש
סיעות אופוזיציוניות־כביכול לפגוע בחופיש הדיבור
מתמיה ומדהים.

הייתי רוצה לראות בראש הרבנות הראשית איש
כמו הארכיבישוף רייא — אדם המזדעק לעזרת עשוקים
ונרדפים, גם כשאינם נמנים על בני עדתו שלו* .

אבל אני מחכה כבר שנים שיקום אחד אשר יצעק חמם
על כך שיושבים יהודים בבתי־סוהר. בקהיר ובדמשק
מענים אותם, גם בבירות הם לא חופשיים.
אורי אכנרי: מאות אנשי רוח באירופה,
מהם אנשי דת, הצטרפו לקול המחאה למען
יהודי ערב!
מרדכי פורקים: אני לא מדבר על זה
שנרצחו ששה מיליון יהודים. אני מדבר עכשיו.
אף ערבי לא סיכן את עצמו לומר: הרפו מהם. 1 אורי אבנרי: אני חוזר ואומר: מאות
אנשי־רוח ואנשי־דת באירופה נצטרפו לתנועה
למענם.
מרדכי סורקים נ אני דיברתי על ערבים,
.לא על אירופה.
אורי אביגרי: אנחנו חיים בדימוקרטיה,
לא בדיקטטורה כמוהם. לכן אנחנו יכולים וחייבים
להרים את קולנו.
מרדכי סורקים נ לא דיברתי על אנשירוח
בצרפת, באנגליה, בארצות־הבך ית ובעולם

כולו. יש גס אנשי רוח בברית־המועצות, המתקוממים
נגד מה שקורה שם ומסכנים את חייהם.
שולחים אותם לבתי־חולים לחולי־נפש, כנראה

ש־יש להם שם יותר מדי מקום.
אבל יש אנשי־רוח בקהיר, בדמשק, שיש לך
פלירט איתם. אתה מתכנס איתם בפירנצה. ואני
שואל אותו למה לא קם אף אחד מחבריו,
שאתה מנהל איתם משא־ומתן על מדינה פלסטינית,
שיקימו קול צעקה נגד עושק ילדים, נשים,
רבנים יהודיים היושבים שם?

אם הס יעשו זאת, אבחון את עצמי. אני שלם
עם עצמי שעניין הביטחון־של עם ישראל קודם.
זרח ורהפטיג ז חבר־הכנסת אבנרי שואל מדוע לא
שמע נאום בעניין זה מפלוני אלמוני. אני שמעתי עשרות
נאומים של חבר־הכנסת אבנרי. אני מצטער לומר —
אינני בקי כל כך בנאומיו, אבל מתוך שמיעת עשרות
נאומיו — שלא שמעתי מחבר־הכנסת אבנרי אף אנחה
על מצבם של יהודים בברית־המועצות.
אירי אכנרי ז אדוני, זו אי־אמת גמורה.
אם אתה לא בא לכנסת לשמוע — אל תנצל
בורותך כדי להעליל עלילות. השתתפתי בכל
דיון על יהודי ברית־המועצות וארצות־ערב, בלי
יוצא מן הכלל.
איזו חוצפה זאת?
היו״ר טובה סנהדראי: חבר־כנסת אב-
נרי, לא נרשום את דבריך בפרוטוקול.

וח״ב א לי א ס נחל ה (מסיעות המיעוטים של מיפלגת-
העבודה) הצטרפו לבק שה. השאר — וביניהן מפ״ם
ול״ע — לא ענו כלל.
ב מ קו ם ישיבה זו, נערכה ביו ם ג׳ שעבר ישיבת-פגרה
על שני עניינים של מה״בכך: נאומי בן־אהרון, והא רכ ת
תקופ ת -הכ הונ ה של הרבנות הראשית.
תפקידנו היה להעלו ת בישיבה זו א ת פרשת בירעם
ואיקרית, ולגרום לדיון ב ה, למרו ת שלא הצלחנו להעלו
תה רשמית על סדר־היום. עשינו זאת בשני הדיונים
גם יחד.

בדיון ההצעות לסדר״היום של גח״ל, ע״מ והמרכז
החופשי על נאו ם בן״אהרון יכולנו להשיג א ת רשות״
הדיבור רק על-ידי הימנעות מהצבעה. עשינו זאת, והש־מענו
מעל הדוכן א ת ההודעה הבאה:

חבר־כנסת סורקים, אני שמח שרבים וטובים
במפלגתך רחוקים ממך ומהשקפתך בפרשה זו.
הס המצילים כבוד מפלגתך. לא אתה ולא ראש
הממשלה שלך.

הוא ז ה? ״

15 באוגוסט 1972

היהודי, ובמה שאמרו נביאי ישראל. אף פעם
לא אמרו נביאי ישראל: מכיוון שנביאי הגויים
לא הרימו קולם בעד העשוקים, אנו לא נרים

נשות אי ק רי ת זו ע קו ת בין ה חו ר בו ת
כרם גבות היזרעאלי בדמות כרמי איקרית ובירעם.

אולם הדת היהודית לא התעלתה לדרגת
אליהו הנביא, ועד כה לא הרים אך מנהיג דתי
דך יץ ךך*ד

אסתר רזיאד-נאזר :
למלא את מקומו היום?
אורי אבנרי: חלילה. אף אחד מאיתנו לא
ימלא את מקומו. אבל כולנו יחד, גם אתם וגס
אנחנו, כולנו יחד חייבים להשתדל למלא את
מקומו. הייתי מצפה מתנועתך שתעשה יותר
בעניין זה, שגם היא יודעת וגם היא אומרת
שהוא עוול מזעזע.

אתה באמת חושב

י אכל עובדה היא שאך לא מנהיג דתי יהודי
אחד לא הרים קודו נגד עוול זה :
מרדכי סורקים ז אף אחד. מאנשי־הרוח

סיקורת
(המשך־ מעמוד )10
,20 אחרי שהברך הראשון סלמנדרה יצא
לאור לפני כמה חודשים. מובן שרוב
בני הארץ מכירים כבר את הכרוניקה,
וישנם כאלו שאינם זקוקים לקריאתה: הם
חיו אותה על בשרם. למרות שהכל ידוע,
נקרא ונכתב כבר מזמן, הרי בכל פעם
שפותחים ספרים אלה מחדש, אי־אפשר
שלא להזדעזע נוכח הבהמיות התהומית
שירדה על אירופה, הטירוף שאחז בה
והפך בני־אדם לחיות.
המוזל מנים הצועדים בסך אל המשרפות,
הנערה השמחה לכך ששכנתה מוצאת להורג
ולא היא עצמה, הנער המודאג משום
שמפקד הבלוק ההומוסקסואלי לא
אנס אותו לאחרונה, וזה יכול להתפרש
כאילו סר חינו בעיני הנאצי ,״רופא השיניים״
שתולש שיני זהב מתוך גול־גולות
חיות באצבעותיו, הלקאות עד מוות
של נערות אשר אינן מספקות רעבונם
של חיילים בטרם צאתם לחזית, שומרים
סאדיסטים וקאפו יהודיים שאינם נופלים
מהם, הכל ביחד נראה עדיץ כדבר ש דמיונו
של אדם, ואפילו העשיר ביותר,
לא יכול היה להעלות על הדעת.
בהשוואה לאושוויץ, גם הגהינום נראה
כגן־עדן. כל זה מהמם עד כדי כך, ש אינך
יודע עוד מי הנבלים, ולא קשה
להבין לרוחה של הנערה בסוף בית הבובות
:״בשום פנים לא יכלה עתה לש נוא
את מועצת היהודים (הפקחים היהודים
של מחנות הריכוז) ,כל כך דלים
ועלובים היו לעומת מערבולת ימשברי היגון
שהקיפוה. היא גם לא יכלה לשנוא
את הנאצים, קטנוניים ואפסיים היו לעומת
אכזריות הצער האינסופי. שנאתה היתה
תהומית ועצומה מכדי שתוכל להטילה,
מכדי שתדע על מי להטילה. אף את אל־הים
לא יכלה עתה לשנוא.״
.הכרוניקה -של ק. צטניק אינה בגדר
ספרות, אלא היסטוריה. עד כמה שהדבר
מדהים, אלה עובדות שקדו, וצריך ללמוד
אותן, ולו כדי להבין את מה שקדה
לעם היהודי במאה העשרים — אם בכלל
ניתן להבין זאת — ואולי אם יקראו
מספיק אנשים ספרים אלה, תימנע בכל
זאת שואה נוספת.
חשבון שהוגש לכנסיה כפרית בצרפת :
עבור הורדת אלוהים מן המזבח, רחיצתו
וניקויו 14.10 פרנק.
על הכנת הילה חדשה ללואי הקדוש,
רחיצתו מלפנים. ומאחור שלושה פרנק.
על רחיצת הבתולה הקדושה, ייצור מחדש
של ישו התינוק והתקנת יד שמאל
224 פרנק.
על זנב חדש לרוח הקודש וכובע חדש
ליוסף הקדוש ארבעה פרנק.
על רחיצה וניקוי של איזידור הקדוש,

גם קדושים זקוקים לשיפוץ
בארב הקדושה, ניקולה הקדושה וססיליה
הקדושה, והוספת כל מה שנפל מהם 20
פרנק.
על הכנת שטן חדש, הנחתו לרגלי מיכאל
הקדוש וצביטת השיניים 45 פרנק.
על צביעת אחוריהם של לואי הקדוש
וקרל הגדול, שלא נכנסו לתוך הכוכים
שלהם, וקישוטם מחדש 45 פרנק.
על החתום: מר לסטיס, צבעי־צייר־פסל.
התאריך: מרץ .1841
ומי יעיז עוד לומר שקדושה נרכשת
בזול.

העולם הזה 1825

ני זוכר את היום שבו נכנם יחיל־הפרשים הבריטי
לתל־אביב.
זה היה בעיקבות ההפגנות ההמוניות, שאירגנה ההגנה
נגד חוק־הקרקעות, בראשית מילח׳מת־העולם השניה.
אנחנו, נערי שכונת־פלורנטין של אז, התאספנו בקצה
רחוב העלייה, וראינו את הפרשים נכנסים מכיוון אבו־כביר
בשני טורים ארוכים, איש־איש עם רובהו התלוי
מן האוכף, ובראש המפקד, על סוס יפה במיוחד.
עכשיו אני מעלה בדמיוני את כניסת מישמר־הגבול
לתל־אביב, בערך בצורה דומה. שני טורים ארוכים של
שידיוניות אימתניות, כשקני־המיקלעים מכוונים אל
הבתים משני צירי הרחוב, ובראש המפקד על ג׳יפ הפיקוד,
יהיר ואדיש, כמו אותו מייג׳ור בריטי.

כראשה עמד מפכ״ל נחמד, איש מג״ב לשעבר,
שמטרתו העיקרית היתה להרגיע רוחות
ולדאוג שלא ״יעשו גלים״.
מעל למפכ״ל כיהן שר בעל מנטליות של פקיד בכיר,
מעין דובר־ראשי על תקן של שר. תפקידו הבילעדי הוא
להצדיק את המישטרה, ולמצוא תירוצים למחדליה.

כאמצעי־שחיטה נגד התושבים. דומני שזהו התפקיד
היחידי שבו מצטיינת המישטרה כאמת.

זה היה טוב למישטרה בעיר־שדה בריטית.
כמרכז-העצכים של חכרה בעייתית כמו
שלנו, הגדושה מתחים סוציאליים, עדתיים, כלכליים
ופוליטיים — היתה צמרת זו מגוחכת.

ך* זמנת מישמר־הגכול באה כתחליף לריאור־
( | גניזציה של המישטרה עצמה.
אחרי שהשר הוכיח שאינו מסוגל להזיז׳את צמרת
המישטדה כהוא זה, ואחרי שהתייאש כנראה מן הסיכוי
שישתנה בה דבר — הוזעק מישמר־הגבול.

הקרב על עזה נגמר. הקרב על תל-אכיב
החל.

*ץ ולם ממשלת־ישראל אינה מסוגלת להתגבר על
שום בעייה המחייבת מעט אומץ־לב.

** י שרוצה ללמוד, משהו על פעולת מג״ב (כפי
]*[ שמישמר־הגבול קורא לעצמו) בעזה, די לו לקרוא
ולשמוע את דברי המפקדים והאנשים בעיתון וברדיו.

לכן אירע דבר מוזר. כשהתפוטר קופל, לא באי במקומו

מישמר־הגבול הוא גוף טישטרתי רק להלכה. למעשה
זהו הצבא השכיר היחידי של ישראל (אף כי לאחרונה
נכללו בו גם אנשי שירות־חובה) .הוא צורף למישטרה,
בשעתו, רק במיקרה — אולי מפני שצמרת צה״ל דאז
לא רצתה לכלול במיסגרתו יחידת־שכירים, שרוחה שונה
מרוח צה״ל.
עצם הפעלת יחידה כזאת במרכז האוכלוסייה של
ישראל — הוא מעין סימן־דרך בתולדות המדינה.

זהו פיתרון בעייתי מאוד — לא פחות מן
הכעייה שהוא נועד לפתור.
ממשלה זו אינה מסוגלת לסלק שום שר.
ושום שר כה אינו מסוגל להשתלט על צמרת
הפקידות שלו.

אמר איש מג״ב :״בעזה, כאשר נתקלנו כ
מהכלים, היה עלינו ללחוץ על ההדק, לדייק
ולפגוע, והכל היו מרוצים מיעילותינו.״

השילטון יטהחליט על כך מודה, למעשה,
שקיימת עתה מילחמת־אזרחים סמוייה בחכרה
שלנו, ושיש צורך כהפעלת יחידה צכאית־ל־מעשה
נגד שכבות מסויימות (סוציאליות או
עדתיות) כציבור.

(ואפשר להוסיף: אם נתברר לאתר מכן שההרוג אינו
כל־כך מחבל, אלא סתם אזרח שלא שמע קריאת ״עצור !״,
או אשה חרשת — גם כן לא היה נורא. הרי אלה היו
רק ערבים).

עד כה היתר, תל־אביב עיר־ספר רק מבחינה גיאוג־ראפית
— עיר השוכנת בגבול המערבי של המדינה?

ואמר איש שני :״אנו צריכים עכשיו ללמוד
איך לדכר עם אזרחים.״

עכשיו קבעה הממשלה, למעשה, שתל־א
ביב היא עיר-ספר גם מבחינה סוציאלית, ושיש
צורך לשטר אותה כמו עזה, דיר־כאלה,
שבם וג׳נין.

(ללמדך: עם ערבים לא היה צורך לדבר בלשון בני־אדם.
הרי הם רק ערבים. קללה עסיסית אחת, וזהו).

בקיצור: מג״ם מתלבט. יהיה צורך למצוא
צורת־התנגדות לגמרי חדשה. לא לירות ככל
מיקרה. לא לתת זכנג בפרצוף לאזרח השואל
שאלה יותר מדי. אפילו עוצר־לילה יהיה קשה
להטיל על תל־אכיכ.

** ה יעשה מישמר־הגבול?
() אפשר להציע לו כמה וכמה פעולות־חירום, לעצירת
ההידרדרות. למשל:
• הכנת מארבים בכתי־הקולנוע, כדי לדכא
ביד רמה את הביריונות שהפכה בהם לתופעת־קבע
(קבוצת אנשי מג״ב בתלבושת אזרחית באולם. בשעת
ההפרעה — הדלקה מיידית של האורות. גביית עדויות
מן השכנים בו במקום. עצירת המפריעים וכליאתם).

בתשובה לשאילתה שלי, הודיע שר־הביטחון בשעתו
כי בהיכנס מישמר־הגבול לעזה נשאו אנשים ״קני־חיזרך.
מתוך עיון במילון למדתי שחיזרו הוא במבוק. כלומר,
אנשי מג״ב התהלכו בעזה כשבידיהם ׳מגלבים או שוטים,
וכפי שסיפרו אז עדי־ראייה הם השתמשו בהם ביד
נדיבה.

איני בטוח אם יעז מישהו להנפיק ״קני*
חיזרן״ לאנשי המג״ב שישתלטו על תל־אכיב,
לשימוש כרחוב דיזנגוף וברציף הרבדט סמו•

• עריכת מצוד על ביריונים ברחובות.

(אפשר להשתמש, כפיתיון, כשוטרות בתלבושת אזרחית.
מעצר וכליאה אוטומטית של מגדפים, מגפפים ונטפלים).
פעולה דומה במועדוני־הלילה ושאר נקודות־תורפה.

• התמודדות עם כנופיות־הפשע הגדולות

ועם קבוצות־הבידיונים המטילות את חיתתן על שכונות
מסויימות, שווקים, מקומות־בילוי.

^ ני חושש שאני נושא בחלק מן האחריות להחלטה
להפעיל את מג״ב בתל־אביב.
מזה חצי שנד, אני מטריד את מליאת הכנסת ואת
ועדת־הפנים שלה בנאומי־התדעה על התפשטות הביריונית
הכללית והפשיעה האלימה בארץ, ועליית כנופיות־הפשע
המיקצועיות.

דרשתי את החלפת המפקח הכללי של ה
מישטרה (בוצעה בינתיים) ואת התפטרות
שר־המישטרה (עדיין לא בוצעה, משום־מה).
תבעתי ״היערכות של שעת־חירום״ למילחמה בתופעות
אלה, שהגיעו לממדים של חירום. הצעתי לנקוט שיטות
בלתי־שיגרתיות, לפני שנגיע בתל־אביב לשיגרה של
ניו־יורק.
תחילה זה נחשב כ״שיגעון החדש של אורי אבנרי״.
אך בזה אחר זה הצטרפו לתביעות אלה גם נואמים
אחרים. הגלגלים התחילו עובדים, ובסוף נתקבלה ההחלטה
להעביר את מג״ב מעזה לתל־אביב.

זהו באמת צעד של שעת־חירום. השאלה
היא: האם זהו הצעד הנכון?

ך* א האמנתי מעולם, כי תבוסת מישטרת ישראל
/ברחוב הישראלי נובעת ממחסור בכוח־אדם.
בוודאי, חסרים שוטרים. וחסרים שבעתיים שוטרים
בעלי רמה מיקצועית ופיקודית. אולם לא זהו שורש
הרע, אלא רק סימפטום שלו. אנשים מסוג זה אינם
מצטרפים לחיל מוכה, בעל מוראל ירוד.

הרוח של החיל נקבעת על־ידי הפיקוד —
כמישטרה כמו כצבא.

בשנים האחרונות, בהן עבר על החברה הישראלית
תהליך של הידרדרות וברוטאליזציה, תפסה המישטרה
שלווה אולימפית. לא היתה בה יד מדריכה, לא רעיון
מנחה, ואף לא תמונה ברורה של סדר־עדיפויות.

פעולה שיטתית כזאת, יכולה להכיא להקלה.
אך האם יש כה כדי לפתור את הכעייה,
כשכל שאר זרועות השילטון (אם אפשר לקרוא
לזה שילטון) יישארו במו שהן ץ

איש מי שמר הגבול בפעולה
איש בעל שיעור־קומה מן החוץ. הוזכרו שמותיהם של
כמה אישים ממדרגה ראשונה — ביניהם האלוף שניצח
בקרב על עזה — אך איש מהם לא זכה.

תחת זאת נערך מעין מישאל כין הקצינים
הכבירים של המישטרה, ואלה כחדו כאחד משלהם,
על פי העקרון הבדוק של ותק, ועל
כסיס הכלל השימושי של ״שמור לי ואשמור

התוצאה: שום דבר לא השתנה. המישטרה נשארה
בדיוק כפי שהיתה. היא רודפת אחרי נחמן פרקש, שאינו
מזיק לאיש, בשעה שהביריונות משתוללת במרכז תל־אביב.
היא מחפשת מיליגראמים של חאשיש בכיסי אמנים,
בשעה שאולם־ד,קולנוע הופך להפגנה יומיומית של שילטון
נוער־ד,שוליים.
הדוגמה המובהקת ביותר לחוסר כל מצפן בצמרת
המישטרה היא הפעולה בדרכים. חווייה שיגרתית היא
לעבור״ תופת של הפקרות תנועתית, מבלי שאפו של
שוטר ייראה באופק, ולהיתקל לאחר מכן בשוטרת נחמדה,
הרועה ברחוב־מגורים צדדי ושקט כמו פרה באחו, עוברת
בנחת ממטנית למכונית ומדביקה דו״ח חנייה לכל אחת.

ך* כיריוניזציה של מדינת ישראל — יש לה שורשים
1 1רבים ועמוקים. אי־אפשר לעקוד את התופעה, מבלי
לשרש את כל השורשים האלה.
אחד השורשים נעוץ בפער הסוציאלי, המלווה בשינאה
בין־עדתית, רגשות של תיסכול וקינאה חסרת־תוחלת.
חוששני שרוב אנשי מג״ב שותפים בעצמם לרגשות אלה.

שורש אחר נעוץ כעליית האידיאולוגיות
של בריונות לאומית ובריונות פרטית — והרי
זו קשורה כזו. הכרוטאליזציה הכללית של המדינה
כעידן הניאו־קולוניאלי שלה משפיעה
על כניה — וחוששני שאנשי מג״ב אינם מפגרים
מבחינה זו.
שורש אחר נעוץ בחוסר־ד,תיאום — המעשי והמחשבתי
— בין זרועות־השיטור וזדועות־השיפוט, יחס הדדי הגובל
בחוסד־קומוניקציה טוטאלי.
שורש נוסף נעוץ במצב השורר בבתי־הסוהר של
ישראל. אלה הם מוסדות אנאכרוניסטיים, המפגרים בדור
אחד או שניים אחרי הקרימינולוגיה והפנולוגיה (תורת
הפשע והענישה) ,ואינם אלא בתי־ספר גבוהים לפשיעה.

המגלב של המג״ב לא ישנה דבר בכל אלה.

במיקרה הטוב ביותר, הוא יטפל בסימפטומים של
מחלה, מבלי לרפא אותה. במיקרה הרע, הוא יחמיר את
המחלה עצמה.

הממשלה הזמינה מגלב, מפני שהיא חו—״בפעולה
זו״משמשת־המישטרה׳כזרוע מב ששת להזמין רופא. כי המתכון הראשון של
צעת של עירייה חמסנית, המשתמשת בחנייה, הרופא יהיה: להחליף אותה.
ומי•

ך יו ן ך

שיטת ״כחודהוקך ־ לאהוב ולרצוח
אומצה על־ידי ארגוני המחבלים
בהשראת האסבולה המזרח־אידונאית
השניים במתנה, כדי שלא תשתעממנה
בהיעדרם, עלו למטוס אל־ עד ברומא,
שעמד לקחתן לתל-אביב.
״אל תספרו לאף אחד שקיבלתן את
הפטיפון במתנה,״ אמרו החברים כשנפרדו
מידידותיהם האנגליות ,״בשביל מתנות
משלמים בישראל מכס. תגידו שזה שלכן.״
וכשנשאלו לפני עלותן למטוס, אם הן
נושאות עימן חפצים שאינם שייכים להן,
הן לא הנידו אפילו עפעף.

קשיי רגשות,
מין וסמים

האנגליות

אלה הן שתי נערות הפיתיון האנגליות אודרי וולטון (משמאל)
ורות ווטקין (מימין) בהן השתמשו הפידאיון כדי להחדיר
פטיפון ממולכד למטוס אל־על ברומא בשבוע שעבר. השתיים נראות בצאתן מתחנת
המישטרה ברומא, שם מסרו את הפרטים שהביאו למעצרם של שני מאהביהם הלבנטינים.

ל סיפורי האימים שסיפרו אמהות
באירופה לילדותיהן כדי להזהירן
משוטטות והתחברות עם זרים, סיפורים
כמו הרוצח מדיסלדורף או כחול הזקן,
נוספה ודאי בשנה האחרונה גם הבלדה
על המאה^הטירוריסט.
״הזהרי ״ממאהבו אם הוא מזרחי,״ מן
הראוי שתשננה אמהות לבנותיהן ,״אל

הפוואנית

נית בת ,21 פותתה לפני שנה על ידי
מאהב ערבי ממוצא ברזילאי לשאת לישראל
9קילוגרם של חומרי־נפץ במזוודה.
יחד עימה נעצרה גם צעירה הולנדית, בתו
של סגן הרמטכ״ל של צבא הולנד.

תקבלי ממנו מתנות ובמיוחד לא כרטיסי
טיסה. זה יותר גרוע מסוכריות על מקל.
זה יכול להיגמר בהתפוצצות של מטוס.
איתר ביחד.״
שתי הצעירות האנגליות אודרי וולטון
ורות ווטקין, אינן מאמינות באגדות ובאזהרות.
בנות ,18 שזה עתה סיימו את
לימודיהן התיכוניים, יצאו שתי הנערות
מניו־קאסל לסיורן העצמאי הראשון על
פני אירופה. בג׳ינס ותרמילים נעו כמו
רבבות י בני נוער אחרים בדרכי אירופה,
בטרמפים ובאכסניות נוער, מחפשות אחרי
ההרפתקה הגדולה, אחרי החוויה שלא
תישכח גם כשיחזרו לביתן המרוחק ממרכז
ההתרחשויות.
הן מצאו אותה ברומא. שני צעירים נאי-
מדאה, בעלי בלוריות משוחות ונוצצות,
מהודרים בלבושם ומנומסים בדיבורם,
הציעו להן את חברתם. לא רק זה, אלא
כששמעו ששתי הנוודות הקטנות מתגלגלות
בדרכים ובאכסניות, הציעו להן את דירתם
שבמרכז רומא ואת מיטותיהם.
מבלי לחשוב פעמיים קפצו שתי האנגליות
הקטנות על המציאה. בסיפורים
שמכרו לעתוני העולם, תמורת תשלום
בדולרים, סיפרו לאחר מכן בתמימות
נוגעת ללב: חס וחלילה, הן לא מכרו את
עצמן תמורת מזון או חדר. זאת היתה
אהבה. ממש אהבה.
שני הצעירים המזרחיים שהציגו את
עצמם כאיראנים נהגו בהן בכבוד. הם
הזמינו אותן לארוחות, דיברו אליהן באדיבות,
נראו מאופקים ונקיים ממזימות.
בלילה הראשון אפילו הניחו להן לישון
לבד. אחר־כך התעמקה הידידות והלכה.
אחרי שבוע היו השתיים משוכנעות כי
מצאו את אהבות: חייהן. שני המחזרים
הנלהבים שהציפו אותן במתנות והראו
להן את מחמדי רומא, הבטיחו להן אפילו
טיול במזרח־התיכון.
כיוון שהם טרודים עדיין בענייניהם גילו
נכונות לשלוח את שתי הפרגיות המטוש-
טשות לישראל, שם תמתנה להם עד שיתפנו.
אז יבואו אליהן לתל־אביב, ומשם
ייצאו לסיור הגדול שיסתיים במולדתם
— באיראן. הם יציגו אותן שם בפני
משפחותיהם ואולי תצא מזה חתונה.
לא בכל יום מזדמן לצעירה אנגליה
מאהב פרסי עשיר המסובב את ליבה
וראשה. השתיים לא היססו לפני שנטלו
את הכרטיסים ואת הפטיפון שנתנו להן

* ובדים אחר־כן־ ,כשהוכנסה כל אחת
מהן בתחנת משטרה ברומא לפגישת
עימות עם כל אחד משני המאהבים, שהתגלו
כעדנאן מוחמד האשם ( )29 ואחמד
זאיר 32 ירדני ועיראקי שפעלו בשליחות
החזית־העממית־לשיחרור־פלסטין, לא יכלו
רות ואודדי לסלוח לשני המאהבים דבר
אחד :״אבל אתם הבטחתם שתבואו אחרינו
לתל־אביב !״
קטיעת החלום וניפוץ האשליה נראו
להן נוראות יותר מאשר הסכנה שריחפה

מביניהם הקשורים עם אירגוני הפידאיון,
מנהלים עבורם פעולות הסברה ותעמולה
או פעילות מבצעית אחרת, נהנים משפע
של כסף, יכולים לנהוג בפזרנות ובנדיבות
שהם בלתי מצויים בשכבות אלה של נוער
באירופה. המראה המזרחי האקזוטי, הגינונים
והנימוסים המסוגננים, תרבות הדיבור
והשיחה בה הם מצטיינים, כל אלה הם
כלי הנשק של• קומנדו המאהבים של
אירגוני הפידאיוו הערביים הפועל בשיטה
הבזויה ביותר מכל פעולות הטירור.
זוהי השיטה בה מפילים המאהבים האמיצים
ברשתותיהם נערות תמימות, קושרים
אותן אליהם בעבותות של רגשות,
תלות מינית או סמים, ואז הופכים אותן
למלכודות חיות, פצצות מעופפות הצריכות
לשלם בחייהן תמורת שפלותם ופחדנותם
של אלה שניצלו אותן.
הסנוניות הראשונות של להקה זו
הגיעו לישראל בחודש אפריל .1971 שתי
האחיות המרוקאיות, נדיח ומרלן ברדלי,
נתפסו אז בנמל־התעופה בלוד כשבידיהן
דרכונים צרפתיים מזוייפים, ומזוודותיהן
עמוסות חומרי־נפץ, שהוסתרו בתוך נעלי
עץ, חזיות ולבני נשים.
מעצרן הוביל אז לתפיסת שלושה אנשים

במחנה הפידאיון

נערות ערביות מקבלות אימונים בנשק —
בתמונת פירסום של החזית העממית לשיחרור
פלסטין. האמת על המתרחש במחנות אלה, נחשפה במישפטן של שתי חוטפות מטוס
סבנה, שטענו כי.הנערות המצטרפות לאל־פחח ולחזית, נאלצות להתמסר לכל דורש.
עליהן, כאשר התפוצץ מיטען הנפץ שהחביאו
שני המאהבים בתוך הפטיפון, בתא
המיטען של מטוס אל־ על. חן יכלו לסלוח
שהשניים זממו לחסלן אחרי שבוע העגבים
המשותף, אבל לא תפסו שהוליכו אותן
שולל ושהאהבה הלבנטינית שנמכרה להן
היתה מזוייפת.
אירופה מלאה כאלה. גם ישראל. דור
מבולבל ונבוך המחפש את עצמו, נודד
ממדינה למדינה רעב לאהבה וליחס אישי.
יאותה התמימות המניחה לתיירת צעירה
בישראל לקחת טרמפ במכונית גדושה
צעירים, להתיידד עימם בדרך ולמצוא את
עצמה בסוף המסע כקורבן של אונס קבוצתי,
היא הדוחפת צעירות על פני אירופה
אל זרועות המאהבים־המחופשים.
רבבות סטודנטים ערביים מכל ארצות
ערב לומדים באוניברסיטאות אירופה. אלה

נוספים בחולייתם: אוולין ברג /צרפתיה
ממוצא גרמני שהגיעה במטוס מרומא למחרת
בואן של שתי האחיות, וזוג הקשישים
הצרפתים בורגהלטר. יחד אמורים
היו החמישה לגרום לפיצוצים בתריסר
בתי־מלון בתל-אביב, חיפה וירושלים.
אז נחשפה לראשונה שיטת המילכוד.
נדיר, ברדלי, היפהפיה בת ה־ ,26 היתד,
בתו של איש עסקים מרוקאי אמיד, שנפטר
ב־ 1966 והותיר לשתי בנותיו את מרבית
רכושו. האב, ערבי שנשא אשה צרפתיה,
שינה את שמו לברלי, על שם הגנרל האמריקאי
עומר ברדלי ממשחררי צרפת.
במרוקו מולדתה היתד, נדיה אשת חברה
מקובלת בחוגים הנוצצים. היא היתד,
פילגשו של שר בממשלתו של חסן, הפכה
אחר־כך לידידתו הפרטית של הזמר ג׳ורג׳
מוסטקי, היתה אורחת קבועה במועדוני־

הלילה של קזבלנקה ובמסיבות החשק של
החברה הגבוהה שם.
חירותה המינית המופרזת של נדיה היא
שאילצה אותה לנטוש את מולדתה ולעבור
לפאריס, שם נרשמה כסטודנטית לפילו סופיה,
הפכה מבקרת קבועה בבית בן־
ברקה, בית הסטודנטים המרוקאי, שהפך
מרכז לפעילות אירגוני החבלה עד שאפילו
המלך חסן הסיר ממנו את חסותו.
בפאריס נפלה נדיר• קלת־הדעת ברשתם
של שני צעירים אלג׳ירים שפעלו בשליחות
החזית־העממית־לשיחרור־פלסטין. אחרי
שהפכה לפילגשו של אחד מהם, שרדה
בה והתעלל בה לדבריה, היא הפכה בידו
כחומר ביד היוצר. האלג׳ירי וחבריו לא
התקשו אז לשכנע את נדיה ואחותה הצעירה
מרלן, להעביר בשליחותם את
מזוודות־הנפץ לישראל, תוך איום שינתקו
את יחסיהם עימן אם יסרבו.

אין בעיה
מוסרית
ן* תלות של נדיה במאהבה היתה כה
1 1גדולה עד שסניגורה בבית־המשפט הישראלי
הגיש בהגנה שלו לבית־המשפט
דו״ח גניקולוגי, שלא סייעה להקל בעונשה.
הצעירה השלישית בחוליה זו, אוולין
ברג ,26 /משכילה ואינטליגנטית, נרתמה
אף היא, לפי עדותה, לפעילות החבלנית
בעבותות של אהבה לבחור פלסטיני. צעיר
זה, מהדי שמו, יצר בינו לבין אוולין
מערכת יחסים של אדון ועבד. אחרי תקופת
ידידות קצרה הרגישה אוולין, כפי
שטענה בהוראותיה, משועבדת לו נפשית
ופיזית, מילאה אחר הוראותיו כשהיא
סופגת ממנו מכות רצח.
לפני שהגיעה לישראל עם מזוודת
החבלה שניתנה לה ברומא, היא העבירה
עבורו נשק מוסתר בטיסות מלבנון לאירופה,
השתתפה בחטיפת אחד המטוסים
שהובלו לירדן והשתתפה גם בפיצוץ
מיכלי חברת הדלק גולף ברוטרדם.
הרומן המפוצץ הגיע לקיצו רק בבית־המשפט,
שם פרצה אוולין בבכי קורע-לב,
כשהיא מטיחה גידופים במהדי וזועקת:
״הוא בן־השטן. צריך לאסור על אנשים
כמוהו להסתובב בעולם!״
הנסיון הכושל לשגר לישראל בל דריות
נושאות חומרי־נפץ, היודעות
על תוכן המיטען שבמזוודותיהן ומונעות
כביכול על־ידי מניעים אידיאולוגיים,
שיכנע את החזית־העממית שאין לסמוך

הצרפתיה והמווסאיות

דת גרמניה (משמאל) ,ושתי האחיות המארוקאיות, מרלין ונדיח

ברדלי, שנתפסו בחודש יולי ,1971 כאשר הגיעו לישראל עם
מטעני חומר־נפץ, במטרה לפוצץ בתי־מלון בתל־אביב, ירושלים
וחיפה. השלוש התגלו כפתיות, שנפדו קורבן למאהביהן הערבים.
התעופה את המזוודה טעונת חומרי־הנפץ
שנועדה להתפוצץ יחד עימה.
קשה היה להמציא שיטה יותר שטנית
של פעילות חבלנית המקוממת את דעת־הקהל
העולמית נגד הפידאיון ומטרותיהם.
במקום לרכוש אהדה למאבקם, הם יצרו
בדרך זו, אפילו בקרב חוגים שמאליים
מהפכנים באירופה, איבה !והתנגדות.
נראה שהייאוש העביר את אנשי החזית
העממית על דעתם. תיסכולם הנורא נוכח
כשלון כל פעולותיהם דוחף אותם גם
לפעילות בלתי אנושית כזאת. אבל כל
עוד משוטטות בעולם נערות מופרעות
הרוקמות חלומות רומנטיים ונסערות ממעשיות
על כוח׳ הגברא האגדי של בני
המזרח, לא יחסרו לקומנדו המאהבים
קורבנות נוספים לעגבים ופיצוצים.
ואולי הפעילות המינית היא סוג הפעילות
היחיד שאירגוני החבלה הערביים
יכולים עוד לגייס מתנדבים עבורה.

המוות. לגבי צעירים שגדלו בחברה פטריארכלית
ערבית, סגורה, בה אין ערך
לחיי אשה והיא משמשת ככלי וכאמצעי
בלבד, לא היתד. בכך כל בעיה מוסרית.
מעניין שהפעם נפרשה הרשת דווקא
ביוגוסלביה. יתכן שאנשי קומנדו המאהבים
של החזית הודרכו בנושא זה על־ידי
שירותי ביון מזרח אירופאים, שהם בעלי
מסורת ארוכה של •שימוש בשיטות של
פיתוי נערות בפיתיון אהבה והפיכתן
למלכודות חיות.
איש החזית ג׳ורג׳ פרח ,24 ,הכיר בבלגרד
את ייטי ון־דר־מר, בתו של סגן
הרמטכ״ל של צבא הולנד, צעירה מופרעת
ומכורה לסמים. בליל ההיכרות של השניים
התפתחו ביניהם יחסים שהתבטאו בעישון
סמים במשותף. כאשר אזל כספה של
ייטי הפכה תלותה בפרח למוחלטת, שכן

11 מחזיקה בידה אוולין ברג׳ ,ה־ן
צרפתיה בת ה־ 26 שלפני תפיסתה
בישראל השתתפה בחטיפת מטוס עם
ליילה חאלד ופוצצה מיתקן נפט בהולנד.
ירח דבש מוקדם בישראל, סיפק לה כרטיס
טיסה באל־על וצייד אותה במזוודה שהיתה
צריכה להעביר לאמו.
במקרה זה לא ידעה ייטי את תוכן
המזוודה. השיטה בה נלכדה במלכודת
שעמדה לפוצצה באוויר היתד, דומה בתכלית
לזו בה השתמשו הפידאיון לפני
שבוע לגבי התיירות האנגליות. לא יהיה
זה מפתיע אם יתברר כי אחד הערבים
שנעצרו השבוע ברומא, הוא גם המאהב
ששלח לפני שנה את בתו של סגן ה־רמטכ״ל
ההולנדי לישראל.

1 1 1 :1י 1י | 11 תרז חלסה ורימה טאנוס, שתי חוטפות מטוס סבנה שני־
1דונו לפני שבוע למאסר עולם, בעת מישפטן. בניגוד
לנערות האירופאיות, הנשלחות כפצצות מעופפות לישראל, הן הגיעו במטרה לחזור.
אולם עדויותיהן בפני -בית־המשפט חשפו כי גם הן נפלו קורבן למופרעותן המינית.
על קורבנות פיתויי האהבה. אסור להן
לדעת לאיזו מטרה הן משמשות.
זמן קצר אחרי כשלון חוליית האחיות
ברדלי, פשטו אנשי קומנדו האהבה על
פני אירופה, חיפשו אחר קורבנות מתאימים
שיוכלו לשמש כפצצות מעופפות,
להחדיר למטוסי אל־על חומרי־נפץ ממולכדים,
שיתפוצצו יחד עימן באוויר.
לא קשה היה למצוא צעירות כאלה. לא
קשה היה למצוא גם צעירים ערביים שיהיו
מוכנים לפתות נערות כדי לשלחן אל

הוא היה עבורה המקור היחיד לאספקת
סמים. כאשר ערב אחד ניסה למנוע ממנה
חשיש, היא נטשה אותו, התמסרה לעובר
אורח ברחוב בבלגרד, תמורת תשלום
שהספיק לרכוש את הסם הדרוש לה.
פרח עצמו, למרות שקיים יחסים עם
ייטי, לא הציג את עצמו כמאהב. הוא
הוביל אותה לרומא, שם ערך לה היכרות
עם צעיר פלסטיני אחר, שחיזוריו הנלהבים
אחריה העלו מיד פרי. זה חי עימה שבועיים
בדירה, הציע לה לבלות יחד עימו

פיתוי מיני
לתופרת

* חד עם חולת הסמים ההולנדית
הגיעה לישראל גם תופרת פרואנית
בת ,21 שהודות לעירנותם של אנשי-
הביטחון הישראליים שניטרלו את מיטען
החבלה שנשאה עימה, נשארה בחיים.
התופרת הפרואנית המוגבלת לא חלמה
כלל על ישראל. היא נסעה לטייל בלונדון,
שם הכירה צעיר ערבי שהציג את עצמו
כבעל נתינות ברזילית. לא היה זה מבצע
מסובך במיוחד לעורר את התלהבותה
המינית של הפרואנית, שעד שהגיעה
ללונדון, כך הסתבר, היתד, בתולה.
הערבי הבטיח לה, כמובן, נישואין,
תיכנן יחד עימה ירח־דבש בישראל. הוא
שלח אותה לפניו כשהוא מוסר לה בשדה־

חומו נפץ

ארוז בידיה של
בודלי, נדיה בתו של תעשיין מארוקאי עשיר, נפי שהובא
על ידה במזוודתה לישראל. נדיה
ואחותה נתפסו. בנמל־התעופה, הובילו לתפיסת
שלושת חברי החוליה האחרים.

כוכב חדש דרך לפתע

בזירה הציבורית בישראל
אלנבי פרץ את החזית בארץ־ישראל, כבש
את ירושלים.

אויבו של נאתק
ך* ילד יוסוף גדל כילד בודד מאוד.
1 1אביו לא היה. הוא חי לבדו עם אמו,
למד בקולג׳ המיזרזזי בזחלה, שהיה שייך
לכנסייה היווניודקאתולית, וששפת-הלימוד
בו היתד, צרפתית. אמו השאירה אותו
בחיק הכנסייה, חזרה לאחיו בארצות־הברית.
הכנסייה היתד, ליוסוף רייא הצעיר
בית זמישפחה.
בגיל 22 העבירה אותו הכנסייה מזחלה
הלבנונית לירושלים המנדטורית, כדי ללמוד
בסמינר של ״האחים הלבנים״.

זוהי עובדה שהיתה ידועה למעטים,
וששפכה אור חדש לגמרי
על זיקתו של רייא לארץ: כמשך
12 ישנה, מגיל 2צ עד 4צ, חי האיש
כארץ־ישראל, הכיר כל פינה כה,
התקשר עם גורלה.

הנהיג
ך• מדני המדינה הכירו אותו בטלן
1וויזיה. דמות עטופת-שחורים העולה
לבירעם ונישאת על שכם הכפריים. האיש
המזוקן שפרץ בבכי בצאתו מלישכת ראש־הממשלה.
כומר המושך בחבל הפעמון
בנצרת. האיש שסגר את הכנסיות לאות
מחאה. הבישוף המאיים לשאת על גבו
צלב־עץ ברחבי אירופה, במסע־צלב הפוך
למען עניין העקורים. המנהיג, שארבעה
ח״כים ערביים באו להטיף לו מוסר, והוא
השיב להם :״התפטרו !״

של האיש, שבא לפני ארבע שנים במקומו
של הארכי־בישוף ג׳ורג׳ חכים, אשר עלה
בדרגה ונבחר לפטריארך הכנסייה בדמשק.

לביירות — מקום הידוע בשל העראק
המצויין המיוצר בו.
מישפחתו של רייא, כמו מישפחות רבות
בלבנון בראשית המאה, היגרה עוד קודם
לכן לארצוודהברית. אולם בפרוץ מילחמת־העולם
הראשונה, גבר בלב האם הרצון
להיות עם בני עמה. היא השאירה את
בניה הבכורים באמריקה, חזרה ללבנון,
ילדה שם ב־ 1917 את בנה הצעיר, יוסוף.
היה זה כמה חודשים לפני שהגנרל הבריטי

הוא ביקר בנצרת ובכפרים, חפר במערות
קומראן בהנהלת האב דד,־וו הנודע, מומחה
המגילות הגנוזות. כשחזר כעבור 27 שנה
לישראל, לא בא לארץ זרה ולא־נודעת.
בתום חוק לימודיו בסמינר הירושלמי,
החזירה הכנסייה את הכומר הצעיר לעיירת
מולדתו, זחלה, כדי לשמש כמורה באותו
בית־ספר בו למד הוא עצמו. תוך שנה
הפך למנהל כל בתי־הספר הדתיים במחוז,
נוסף על תפקידו כמרצה לספרות צרפתית
ולהיסטוריה.
כישרונו החינוכי, יכולתו למצוא שביל
ללבבות בני-אדם, משכו אליו את תשומת־לב
ראשי הכנסייה. ב־ 1946 הועבר לקאהיר,
לנהל את המידרשה הפטריארכית שם. ואז
בא המאורע שהעיד על אופיו של האיש.
ב־ — 1948 בימים בהן סערה המילחמה
בארץ־ישראל — עשה רייא מעשה שעורר
עליו את זעמו האישי של המלך פארוק.
הוא מסרב לפרט את המיקרה, רומז רק
שהיה קשור בחייו הפרטיים של המלך
ההולל .״הוא היה איש מיסכן, ואל נדבר

מישוע עד ר״א:
המאבק על בירעם ואיקרי ת, שני כפרים השייכים לכ תו ת נוצריות שונות, והופעתו
של הארכי־בישוף יוסוף רייא כמנהיג, הבליטו אתת סבוכ ת הכ תו ת הנוצריות בישראל.
להלן מדריך היס טורי קצרצר:

ישוע מנצרת היה יהודי, אם כי הטיף לכל התושבים שחיו בימיו בארץ. באותה
תקופה, כבר היתד, קיימת בארץ מזיגת עמים וגזעים: צאצאי הכנענים והפלשתים
של ימי קדם ; הישראלים שלא יצאו לגלות והיהודים שחזרו משם ; השומרונים ;
היוונים והמתיוונים שהשתרשו בארץ בימי שלטון אלכסנדר ויורשיו, ערבים שחדרו
מן המידבר והתנחלו (כמו הנבטים) ,רומאים ואחרים.
אולם כת הנוצרים, שהתלכדה בהנהגת יעקוב הקדוש, אחי ישוע, ראתה את
עצמה ככת יהודית רפורמית, היא הסתייגה מפועלו של פאורוס הקדוש, שביקש
להביא את דבר ישוע לגויים.

לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, צץ מנהיג
חדש בישראל. אדם המזעזע את אמות
הסיפים של הממשלה, שאינו נותן לה
מנוח. איש־דת המעורר את בעלי המצפון
של כל הדתות, ובראש וראשונה במחנה
האנטי־דתי. אזרח זר המנצח על הסערה
הציבורית הדו־לאומית הגדולה ביותר
שזיעזעה אי־פעם את ישראל.

חכים היה איש־כנסייה מן הסוג המקובל.
הוא לא התערב בעניינים פוליטיים, שיתף
פעולה עם השילטון — כל שילטון — כדי
להעשיר את הכנסייה, עסק בשתדלנות
למען צאך מרעיתו ועשה עסקים טובים עם
מינהל מקרקעי ישראל. צרת בני כנסייתו
באיקרית לא הטרידה את מנוחתו יתר על
המידה.

מיהו? נושא־צלב חדש, ההורא
למילחמת־קודש נוצרית? מנהיג
לאומני ערבי? סופן קומוניסטי?
סוכן האפיפיור?

נוח היה להניח כי יורשו, אדם
הבא מארצות־הברית הרחוקה,
יהיה כמוהו.

דבר אחד בטוח: בין לילה הופיע בזירה
הישראלית כוח חדש — מנהיג אותנטי,
בעל כריזמה אישית וגיבוי בינלאומי,
המוכן לסכן את מעמדו במאבק־איתנים
חסר־דוגמה.

ואכן, במשך ארבע שנים שתק הארכיבישוף
החדש, לא עורר תשומת־לב ציבורית
מיוחדת. גם כשפנה לממשלה בבקשה
לעיין מחדש בהחזרת עקורי איקרית, בני
כנסייתו, ועקורי בירעם, השייכים לכת
נוצרית אחרת — לא נראה הדבר אלא
כפעולת שתדלנות שיגרתית אחרת.

הוד מעלתו הארבי-כישוף יוסוף
רייא, ראש הדיוקזה (איזור הפנסיה)
היוונית־קאתולית בעכו, נצרת
וכל הגליל, מנהיגם של 40 אלף
חברי כנסייתו כישראל.

יורשו שו תנים
ך* דבר לא היה בא כאפתעה כה גמורה,
| 1אילו טרח מישהו לחקור את עברו

זאת היתה טעות. ייתכן כי הממשלה
היתה נמנעת מטעות זו,
אילו היה מונח לפניה סיפור־חייו
של הכומר שבא מאמריקה.
יוסוף רייא הוא ערבי לבנוני. הוא נולד
לפני 55 שנה בדיוק (השבוע בילה את
יום־הולדתו בהכנות למיצעד הגדול בירושלים)
בעיירה זחלה 45 ,ק״מ ממיזרח

.הורכן כית־המקדש שינה את פני הכנסייה. אף שהנוצרים לא השתתפו במרד
הקנאים, הם סבלו מתוצאותיו. הכנסייה הירושלמית התפרקה, והמרכז עבר לקיסריה
הרומאית. ההשפעה המרכזית עברה למרכזי הכנסיה כאלכסנדריה, כאנטיוך
וברומא. ברם, העדה הנוצרית. בארץ גדלה במהירות, תוך נשואי־תערובת של הנוצרים
היהודיים ונוצרים ממוצא לא־יהודי.
כאשר עבר הקיסר הרומאי קונסטנטין לנצרות 312 כבר היו הנוצרים רוב
בארץ* כעבור מאה שנים לא נותרו בארץ תושבים לא־נוצרים, מילבד היהודים
והשומרונים.
במאה החמישית התפלגה הכנסייה במרחב, ונולדו כמה כנסייות פורשות: הכנסיה
ה״נסטורית״ וכמה כנסיות ״מונופיסיות״.
הנסטורים (על שם הבישוף נסטוריוס) האמינו כי האישיות האלוהית והאישיות
האנושית של ישוע לא היו אישיות אחת, אם כי פעלו בהארמוניה. המונופיסים
(״חד־גופיים״) דגלו, לעומת זאת, בדוקטרינה שהצד האלוהי והצד האנושי של
ישוע היו אישיות אחת.
שני הזרמים מרדו נגד הפולחן המפואר והדוקטרינה המסובכת של הכנסיה האורתו דוכסית
השלטת.
מבחינה פוליטית ייצגו הפרישות גם נטיות בדלניות. סוריה ומצריים לא השלימו
עם מרות ביזנטיון החדשה. המונופיסיים הקימו את הכנסיה הקופטית במצריים,
ואת הפנסיה היקוכית בסוריה (על שם יעקוב באראדאוס, שאירגן את המונופיסיים
בארץ זו ).גם הכנסיה הארמנית, המהווה גוף נפרד, היא מונופיסית.
בדוקטרינה דומה דגלה הסת המארונית, שהוקמה על־ידי הקדוש מארון (מת
ב־ .)410 אולם, סבורים שהכת נקראת על שם יוחנה מארון (מת ב־ ,)707 שהפך למייסד
האמיתי של העדה המארונית, שהיא כיום עדת־הרוב בלבנון. בירעם, על גבול
הלבנון, שייכת לעדה זו.
לעומת זאת נשארו רוב הנוצרים בארץ־ישראל עצמה נאמנים לכנסיה האורתו״
דוכסית של הקיסר הביזנטי, שמשפחתו השקיעה הון־עתק במקומות הקדושים
ודאגה מאד לאוכלוסיית ארץ הקודש. במאבקים בין הכנסייות הפורשות, או ״הכופרות״,
ובין הכנסייה הרשמית של הקיסרות, צידדו רוב הסורים בפורשים, אך רוב הפלסטינים
בכנסיה האורתודוכסית. הם זכו, על כן, לכינוי ״המלכייס״ — הנאמנים למלך —

בפעם הראשונה — אך לא האחרונה
— הסתכסך יוסוף רייא עם שילטון.

ידידו שד קיגג

משך שנתיים למד רייא באוניבר־
- 1סיטת פורדהם הישועית, ליד ניו-יורק.
אחר־כך הועבר לתפקיד שעיצב את חייו
מאז. הוא מונה לכומר של הכנסייה
היוונית־קאתולית בעיר בירמינגהם, במדינת
אלאבאמה.
השנה היתר ,1950 .והרחשושים הראשונים
של זעם הכושים החלו להישמע במדינות
הדרום. הם נקלטו באוזנו העדינה של
הכומר שחום־העור מלבנון, שנאלץ להחזיק
כנסייה נפרדת למאמינים הכושיים הרחק
מכנסייתו ה״לבנה״.
באותם הימים דרך בעיר בירמינגהם
כוכבו של איש, שנועד לרתק את עיניו
ולבו של העולם כולו: הכומר הפרוטסטנטי
מארתין לותר קינג. ב־ 1952 נערכה הפגנת־זעם
קטנה בעיר מונטגומרי, לא הרחק
מבירמינגהם. הכושים של עיר זו הכריזו
חרם על חברת־האוטובוסים המקומית,
מפני שזו ייעדה מקומות נפרדים לכושים,
בחלק האחורי של האוטובוסים. העלבת
אשד, כושית קשישה באוטובוס פוצצה
את הפצצה.

ממעוו המדאך: באיקוית
סרה באדם מת,״ הוא אומר כיום ללא
שינאה.

למחנך הדתי היו 24 שעות כדי
לכדוה ממצריים. כשעת־צרה זו
נזכר כקרוביו היחידים: אהיו בקליפורניה.
הוא נמלט אליהם.

״החרם של מונטגומרי״ הפך
תמרור בהיסטוריה של ארצותיה־בדית.
ממנו צמחה התנועה האדירה
למען שיווי־זבויות לבושים.
היא הוביהה לבושים שיש להם
בוח לפעול במאוחד ולנצח. היא
גם העניקה להם מנהיג — אישרת,
לוחם, חוזה, מדינאי. היה זה
קינג. ידידו הקרוב היה עמיתו ה־יווני־קאתולי,
רייא.

לגייס

סמליים לעורר את דעת־הקהל,
אהדה ולהכריע במאבק.
במשך שנה וחצי עמד רייא לימין קינג,
פעל, לחם ולמד. פעמיים הוכה מכות־רצח
על־ידי כנופיות הקו־קלוכס־קלאן, הדוגמה
הנוצרית של ״הליגה להגנה יהודית״.
פעמים רבות נשקפה סכנה לחייו מידי
״החלאה הלבנה״.

אודם לא האספפוך הגזעני הבריחו
להפסיק את המאבק, אלא
פקודה מלמעלה. הכנסייה ראתה
כעין רעה את פעילותו הפוליטית
שד הכומר שלה כבירמינגהם, נתנה
דו הוראה חד־משמעית: להפסיק.
כי הכנסייה האמריקאית תמכה
אז, כמו היום, כריאקציה הלבנה.

חשש שר יוחנן

וו —8זז—! 1זי^וזזוז—111 ריחי׳£
ך>* כנסייה יכלה להפסיק, זמנית. את
1 1מאבקו למען הצדק, אך היא לא יכלה
להפסיק מאבק אחר, שהפך תמרור בחיי
הכנסייה הקאתולית כולה.
הכנסייה הקאתולית הרומית עמדה בכל
הדורות על השימוש הבלעדי בשפה הלא-
טינית לתפילה. הדבר הבטיח את העליונות
של הכמורה, ככת נבחרת הנישאת מעם.
הכנסייה היוונית במיזרה לא ידעה קנאות
זו מעולם. כבר במאה הרביעית סיפרה

תיירת, שביקרה בארץ־ישראל, כי בירושלים
התפלל הבישוף היווני־האורתודוכסי
ביוונית, כשלידו עומד כומר המתרגם את
הדברים לארמית, שהיתר, אז שפת־הארץ.
לאחר מכן תירגם הכומר לערבית (ראה
מיסגרת).
הכומר בבירמינגהם, ששפת־אמו היתד,
ערבית, שפת לימודו צרפתית, ושפת
כהונתו אנגלית, וששלט גם בלאטינית
וביוונית עתיקה, נוסף על הספרדית, קיבל
על עצמו תפקיד שהרגיז את הכנסייה :
תירגום התפילות מיוונית לאנגלית, כדי
שהמאמינים יוכלו להתפלל בשפתם.
הדבר עורר מאבק־איתנים. תלונת הכנסייה
נגד הכומר המרדן הגיעה עד
ל״מישרד הקדוש״ בוואתיקאן, שהכריע
נגדו. רייא עירער, ובפעם הראשונה בהיסטוריה
של הכנסייה ביטל ה״מישרד
הקדוש״ החלטה של עצמו.

כי בינתיים צמח לכומר הצעיר
ככירמינגהם הרחוקה כן־כרית אדיר:
האפיפיור הזקן והמהפכני
יוהנן ה־ ,23 שהחליט לקבל את הרעיון
•טהגה רייא, לאפשר לכנסייה
בבל הארצות להנהיג תפילות
בשפה המקומית.
רייא העריץ את האפיפיור הרומאי,
אשר לו היו כפופים גם מיליון חברי הכת
היוונים־קאתולים בעולם, שקיבלה בשנת
1723 את הגנת הכנסייה הרומאית. אולם
(המשך בעמוד )28

כמו אנשי־דת אחרים באלאבאמה, ולאחר
מכן בארצות־הברית כולה, נתן רייא את
עזרתו לקינג ולתנועתו, צעד עימו בהפגנות,
עמד מול זעם האספסוף האלים, למד
מה כוחם של מעטים בעלי־הכרה ואנשי-
מצפון, ומה כוחם של הפגנות ומעשים

הנוצרי בארץ
כינוי הדבק עד היום בכנסייתו של הבישוף רייא, שאליו שייך גם הכפר איקרית.
״המלכיים״ התפללו בעיקר ביוונית. המארונים, היעקובים והנסטורים משתמשים
עד היום בארמית (או ״סורית״) ,ואילך הקופטיס משתמשים בשפה המצרית־הקופטית.
הכובש
המוסלמי, שגילה יחס ליברלי ביותר לנוצרים וליהודים, נתקבל על״
ידי הכנסיות הפורשות בשימחה, מפני שנתן להם יותר חופש מאשר הכנסייה הרשמית
הקנאית. בקרב על ירמוק בשנת ,636 בו הוכרע גורל ארץ־ישראל, ניצחו המוסלמים
הודות לשכירים הערביים של הקיסר, שהיו שייכים לכת המונופיסית, ושעברו לצד
המוסלמים.
הבישוף האורתודוכסי סופרוניוס הגן על ירושלים במצור שנמשך שנה. ב־638
נכנע בפני ה כליך עומר, שהתייחס לקודשי הנוצרים עיראת־כבוד רבה, ושהעניק
אמנה ל״זימים״ — עמי־הספר המוגנים לפי תורת מוחמד (נוצרים, יהודים, שומרונים
ואחרים המאמינים באל אחד) .האמנה העניקה לכל עדה שילטון עצמי תחת המנהיג
הדתי שלה, הטיל על הדמיים מס מיוחד (אך מתון) וכמה הגבלות. אך חוץ מכמה
מקרים חריגים, היה היחס למיעוטים הוגן מאין כמוהו באותה תקופה, ושונה לחלוטין
מן היחס האכזרי שהיה מקובל אז באירופה הנוצרית.
הנוצרים בארץ עברו בהדרגה לשפה הערבית, וחלק קיבל במשך הזמן את דת
האיסלאם. אולם ערב מסע״הצלב הראשון היו הנוצרים עדיין רוב בארץ, ובירושלים
עלה מיספרם של הנוצרים וגם של היהודים על מיספר המוסלמים. המוסלמים התרכזו
בעיקר בדרום הארץ, ובירתם היתה רמלה.
הנוצרים המקומיים קיבלו את פני הצלבנים בברכה, וניצלו מן השחיטה הנוראה
שערכו הצלבנים במוסלמים וביהודים, שלחמו בהם בצוותא. אולם במרוצת השנים
נעכרו היחסים בין הצלבנים המערביים (״האשכנזים״ של הממלכה) ובין הנוצרים
המקומיים (״עדות הממרח״ של אז) ,בייחוד על רקע הקנאות של הבישופים הלאטיניים,
אנשי האפיפיור הרומאי, שדיכאו את השפות המקומיות בכנסיות, הנהיגו תפילה
לאטינית בלעדית, ונישלו את הכמורה המקומית. זו שמחה כאשר כבשו המוסלמים
שוב את הארץ וזרקו את אחרוני הצלבנים לים.
המארונים התקרבו לאפיפיור הרומאי בימי מסעי־הצלב, אם כי קיבלו את
מרותו סופית רק במאה ה־ .18 הם מהווים עתה כת נפרדת, בעלת מינהגי־תפילה נפרדים,
אך תחת שילטון האפיפיור, שהעניק להם הגנה במרוצת מאות בשנים.
בימי הביניים התפלגה הכנסייה הכללית בין הפלג המערבי, שקיבל על עצמו
את מרות האפיפיור •הרומאי והמכונה ״קאתולי״ (כלומר: כללי, אוניברסלי) ובין
הפלג המיזרחי, שהיה כפוף למרות הקיסר הביזנטי, והמכונה ״אורתודוכסי״ (כלומר :
בעל האמונה הישרה) .הכנסיה הרשמית בארץ השתייכה, כמובן, לכנסייה היוונית־האורתודוכסית.
כאשר
כבשו התורכים המוסלמיים את קושטא (היא קונסטנטינופוליס, היא
ביזנטיון) בשנת ,1453 הם קיבלו את הפטריארך היווני האורתודוכסי בעיר זו כמנהיג
כל הכנסייה האורתודוכסית בממלכתם. אולם נפילת העיר ויוון כולה, הרסה את

עקור׳ איקרית מנשקים ידי הבישוף ליד נשיית הכפר
יוקרת הכמורה היוונית גם בארץ. חלק מן האורתודוכסים המקומיים התקרבו לאפיפיור
הרומאי, שיכול היה להעניק להם הגנה יעילה יותר.
מאז התפלגו הנוצרים בארץ לשני פלגים עיקריים: יווניפ-אורתודוכסים,
הקשורים עדיין לכנסיה האורתודוכסית ולפטריארך בקושטא, ויווניפ-קאתוליים,
השומרים על הצביון היווני של הכנסיה, אך מקבלים מזה 250 שנה את מרות האפיפיור.
הארכי״בישוף רייא שייך לפלג האחרון.
(המינוח גורם לבילבול רב. כשערבי בארץ אומר ״קאתולי״ ,הוא מתכוון
ליווני־קאתולי. כשהוא אומר ״אורתודוכסי״ ,הוא מתכוון לכנסייה המכונה באירופה
״קאתולית״ ).חוץ מזה יש בארץ, כמובן, עדות קטנות של הכתות הפרוטסטנטיות
למיניהן, שהן ייבוא מודרני מן המערב.
בעת החדשה, כשגולדה התנועה הלאומית הערבית נגד התורכים, התרחקו
הנוצרים הערביים גם משילטון הכמורה היוונית. הנוצרים בארצות־ערב היזדהו יותר
ויותר עם אחיהם הערבים. כמה מגדולי התנועה הלאומית הערבית היו (והינם) נוצרים
מבני כל הכתות. עם ראשית המאבק הערבי נגד הציונות גברה היזדהות זו עוד יותר,
והנוצרים היו לא פעם קיצוניים מן המוסלמים. רק המארונים גילך בתקופה מסויימת,
ערב קום המדינה, אהדה כימעט גלוייה ליישוב העברי בארץ.

ביום מהווים היווניפ-קאתוליס את הרוב המוחלט של ערביי ישראל (בגבולות
שלפני המלחמה) .המארונים, שהם העדה החזקה ביותר בלבנון, הם מיעוט קטנטן
בארץ.
היווניס״קאתולים כסופים לפמריארך בדמשק (כיום מכסימום ה־ ,5מי שהיה
בישוף בחיפה ונקרא אז חכים) .המאמנים כפופים לפאטריארך שלהם בלבנון. אלה
גם אלה מקבלים את מרות האפיפיור. מיספר היוונים־קאתולים בעולם מגיע למיליון
(רובם מהגרים לבנוניים וסוריים החיים מעבר לים) ומיספד המארונים בעולם קטן יותר.

ברור שבארץ התמזגו הגזעים במרוצת הדורות במידה רבה, שקשה לקבוע
בדייקנות את ״המוצא הגזעי״ של הנוצרים, כשם שאי־אפשר להגדיר בדייקנות
את ״המוצא הגזעי״ של היהודים. אך ברור כי האוכלוסייה הנוצרית קדמה הרבה
למוסלמית, ומוצאה הוא מן האוכלוסייה של ארץ־ישראל בימי הבית השני, שבה
נולד ישוע הנוצרי.

במידה רבה ניתן לומר שהם צאצאי היהודים שעברו לנצרות, שלא
קיבלו לאחר מבן את הדת המוסלמית, במו שעשו רבים אחרים.

במדינה
הע ם
ה אי ר קו ל
מ שי ה־גו ק ר
היוונים הקדמונים היו לומדים על רצון
האלים על פי מעוף הציפורים או על
פי צורת פיתולי קרביו של בעל־חי שהועלה
קרבן לאלים. אם רצו לבקש תשובות
על שאלות ספציפיות יותר, הלכו
אל האורקולים החיים, כוהנים וכוהנות
שרוח האלים היתר שורה עליהם ומפיהם
נשמעו דבריהם.
המפורסם באורקולים היה זה של דלפי.
הפיתיה, הכוהנת הגדולה שישבה שם על
מושב בעל שלוש רגליים, דיברה בשמו
של אפולון. דבריה היו לרוב מילמולים
בלתי מובנים שמפענחים מיוחדים היו מבארים
את פישרם לכל מבקש בצורה -רב
משמעית. כך שכל אחד יכול היה למצוא
את מבוקשו בתשובה לכאן או לכאן.
בהתקרבו לשנת ה־ 86 לחייו, הפך דוד
,כן־גוריון לאורקול משדה־בוקר. הזקן,
הנמצא בדימדומי חייו, שמזה שנים חולקים
לו הכל כבוד בזכות עברו וזכויותיו
מבלי להתיחס לדעתו שהתערפלה עליו
בשל גילו המופלג, חזר השבוע שוב אל
הבמה הפוליטית בזכות מילמוליו.
אחרי כיג׳י -הציפורים. מאז
מלחמת ששת־הימים חזר ביג׳י, לדיאבון
ליבם של כל מעריציו בעבר, על קביעה
אחת לגבי גורל השטחים :״תמורת שלום
אמת עם מדינות ערב יש להחזיר את כל
השטחים הכבושים, לבד מירושלים ורמת־הגולן.״
תלמידיו,
ניצים למיניהם ואנשי ארץ־
ישראל השלימה, סלחו לו על קביעתו זו.
הסלחנות נבעה מהידיעה שאין עוד משקל
לדעתו המדינית של האיש.
והנה, לפתע, בשבוע האחרון שינה ביג׳י
את טעמו. בעקבות. טיול שערך לו שר־הבטחון
משה דיין בסיני קבע ביג׳י הלכה
חדשה :״כעת אנחנו מתישבים בשטחים
ובסיני ועושים שם דברים חשובים. יש
להבחין בין החזרת מידבר שומם לבין
שטחים מיושבים, לא הייתי נותן הוראה
לפרק התישבות בשטחים ובסיני ולהחזירם
למצרים.״
על פיסקה זו קפצו בצהלה כל הידעונים
למיניהם .״בינתו של הזקן חזרה
אליו,״ הריעו תוך שהם תולים תילי תילים
של פירושים ומסבירים כי למעשה קובע
ביג׳י כיום כי אין להחזיר את השטחים
הכבושים. הגדיל לעשות מכולם ישעיהו
בן־פורת,׳ נביא ציונות־הנישול. שקבע כי
להכרזתו זו של בן־גוריון יהיו השלכות
מרחיקות לכת במישור הפוליטי.
אפשר היה לצחוק וללעוג לתופעה,
לוליא היתד, מביכה. המרחק מהסתמכות
על דברי ביג׳י ועד להסתמכות על מעוף
הציפורים, כדי לא להחזיר שטחים, אינו
גדול כל כך.

מפל גו ת
למה

לגבי רובו של הציבור, מפ״ם, השומר־הצעיר,
והקיבוץ הארצי, אינם אלא שמות
נרדפים למסגרת רעיונית אחת. כי מאז
ומתמיד היה הקיבוץ הארצי — מוסד הגג
של קיבוצי השומר־הצעיר, בסיסה הרעיוני,
הארגוני והכלכלי של מפ״ם.
אולם מאז איבדה מפ״ם את תדמיתה
כמפלגת פועלים עצמאית ולוחמת, היא
איבדה גם בסיס זה. הקולקטיביות הרעיונית
בקיבוצי השומר־הצעיר פשטה את
הרגל. ההזדהות עם מפ״ם שוב לא היתה
הכרח. מספר גדול והולך של חברי הקי־בוץ־הארצי
הצטרפו למסגרות פוליטיות
אחרות, כמו שי״ח, ברית השמאל והעולם
הזה. הדברים הגיעו לידי כך שחברי
קיבוצים המשתייכים לתנועות אלה החלו
לדרוש מקיבוציהם תשלום עבור מיסי־חבר,
עתונות מפלגתית ורכב לפעילות
פוליטית, בדיוק כמו זה הניתן לחברי
מפ״ם. במספר קיבוצים אף נענו תביעות
אלה בחיוב.
נציגי הקיבוץ הארצי שהמשיכו בפעי
לותם
הפוליטית במסגרת מפ״ם הפכו
לאופוזיציה להנהגה ההיסטורית של המפלגה,
הביכו אותה כשכפו עליה לתמוך
בהצעת החוק לנשואין אזרחיים לפסולי
חיתון של גדעון האוזנר, או כשכללו
ב״תכנית השלום״ של מפ״ם סעיף שאינו
מחייב סיפוח רצועת עזה לישראל, משאיר
את ההכרעה על עתיד הרצועה לכר
שא־ומתן על השלום.
כאשר החלו כינוסי ההכנה של מזכירי
השונזר־הצעיר לקראת ועידת הקיבוץ הארצי
שתיערך באוקטובר, נשמעו שם
זמירות שלא נעמו כלל לאוזני מנהיגי המפלגה.
משכר
ההזדהות. בדיונים המוקדמים
הועלתה הדרישה כי מועצת הקיבוץ
הארצי תדון בנושא ״הקיבוץ ומפ״ם״.
מאהורי דרישה זו היו מחשבות אפיקור־סיות
לגבי הזהות שבין הקיבוץ הארצי
ומפ״ם.
״הקיבוץ הוא מערכת יותר מורכבת
מן המפלגה,״ אמר חיים אורון ,״הזהות
אינה אוטומטית, על אף הקשר שביניהם.״
״השאלה אינה אם מ פ ״־ם י אלא
איזהמפ ״ ם י ״ אמר רפי קוצר ,״אבל
לגיטימית היא השאלה למהמם ״ ם?
כיוון שהקשרים אינם תקינים יש משמעות
לשאלות המיבנה, הארגון והכלים.״
״למה אין למפ״ם היענות בקיבוצים י״
שאל החבר כיחלי מקיבוץ יסעור. הוא
עצמו נתן את התשובה :״משום שלחבר
אין הרגשה שהוא משפיע על המפלגה.
יש לכלול בדיוני המועצה את הנושא
מפ״ם, את הדרכים לשינויה.״ ואילו אריה
גרוסמן, איש קיבוצו של מאיר יערי, מרחביה,
קבע :״קיים בקיבוצים משבר הזדהות
רציני ביחס למפלגה ...ישנו כבר
בתוכנו פלוראליזם.״
על מהות הוויכוח שיסוב במועצת הקיבוץ
הארצי רמז החבר צ׳יזיק מקיבוץ
אילון :״צריך להיות ברור כי אין לתת

גולדה ז אדוני המזכ״ל, אני מוחה
בתוקף נגד העוול המשווע שנעשה
ליהודים הסובייטיים, המבקשים לעלות
למולדתם ההיסטורית !
לי אוני ד: גבירתי, אין לי יסורי־מצפון,
ואינני סובל מרגשי נחיתות.
אני חושב שבענייננו יש דבר צודק
עליון, והוא שעמי ברית־המועצות
בונים את הסוציאליזם במולדתם.
גולדה ז מה זה שייך? אני מדבר
על הרדיפות שאנשי הקג״ב רודפים
את היהודים !
ליאוגיד ז האמיני לי, גבירתי,
אני מצטער יותר מכל אדם אחר על
חריגים מסויימים, שנעשו על-ידי
קציני קג״ב. ועדת־,חקירה פנימית
שלנו החליטה בישיבה סודית לנזוף
בקצינים הסודיים, שעשו מעשים סודיים
אלה, נזיפה סודית.
גולדה ׳ אבל העוול לא תוקן !
היהודים האלה נשארו בבתי־חולים
לחולי־רוח !
ליאוגיד: בוודאי, גבירתי. עם מתן
הנזיפה הסודית לקצינים הסודיים נסתיימה
הפרשה.
גולדה ז אדוני המזכ״ל, ראש־ממשלת
ברית־המועצות הבטיח בשעתו
בפאריס שיורשה ליהודים לצאת מ־ברית־המועצות.
הטלת כופר־תעודות
על יהודים אלה מהווה הפרת הבטחה
מפורשת !
לי אוני ד: זה באמת מצער. כולנו,
בפוליטבידו, סבורים שהיהודים זכאים,
באופן עקרוני, לעלות לישראל. אולם

ביטוי לפלוראליזם ארגוני ...פלוראליזם
במחשבה ייתכן, אך בשום פנים לא בהתארגנות.״

הסימנים העידו על כך שמועצת
הקיבוץ הארצי עומדת להיות מועצת תוכחה
וביקורת על מפ״ם, לדרכה ומנהיגיה.
סלידה ממפ״ם. מאיר יערי, מנהיגה
הישיש של מפ״ם, חש בסכנה. השבוע,
הוא יצא בהתקפת מנע על אנשי הקיבוץ

למען איקריח ובירע
ל א נחשה!

אתה

היודע שנעשה עוול משווע לעקורי
איקרית וכירעם, שהחלטת הממשלה
ממיטה חרפה על כולנו ומס
תימה את שם מדינתנו —
אתה ראש עיריית דימונה, אשתו ועסקנים כגרמניה •
— בעד טיול חינם

מזכיר סניף חרות טאיטו
נגד שילומים —
הארצי. קבע יערי במאמר בעל המשמר :
התרחקות הקיבוץ הארצי מפעילות במפ״ם
נהפכה פה ושם ממש לפסיכוזה. בכינוסים
לקראת המועצה הוא שמע דיבורים שהיו
המשך לסלידה ממפ״ם .״האנשים בקיבוצים
שיש להם זיקה ממשית למפ״ם הם
בבחינת אחד בעיר,״ קבע יערי בין השאר.
את האשמה לסלידת חברי קיבוצי השו־את
צריכה להבין: זה כאן עניין של .
תקדים. אם ניתן ליהודים לצאת.
מברית־המועצות, ירצו גם הליטאים,
האוזבקים והקאזאחים לצאת. לאן
נגיע י
גולדה ז אדוני, אין שום דמיון בין
היהודים והאחרים ! יש להס זכות
מיוחדת לחזור למולדתם! הס קיבלו
הבטחה מפורשת ממשלתך !
ליאוניד: שר־הביטחון שלי אמר
לי דבר נכון: איך ניתן ליהודים לצאת,
כשאנחנו לא נותנים לנוצרים?׳ כל
הכבוד ליהודים, אבל אנחנו צריכים
לחיות עם הנוצרים, שהם הרוב ברוסיה

גולדה ז אדוני, אנחנו נסעיר את
כל העולם נגד החלטה שרירותית זו!
ליאוניד: לא יעזרו שום סערות,
כדי לטשטש את היסוד המוסרי של
המיפעל הסוציאליסטי. הסערות של
פיוטר יקיר, זאחארוב וחבריהם —
אינן משפיעות עלי כחוט השערה !
(תיקון סוכנותטאס ״ ס: ה חבר
ליאוניד ברז׳נייב לא א מר דב רים
אלה. החבר ברז׳נייב א מר :״יש
אנשים, ואני מכבר או ת ם, אשר ה מצפון
מטריד או ת ם. ה ם חושבים ש ה
חל ט ת המיפלגה לא צודקת. כל ה כבוד
להם. אבל לגבי הסערו ת של
פיטר יקיר, ז אח ארוב ו חברי ה ם —
אני מודיע בפני עם ומיפלגה, זה לא
משפיע עלי כ חו ט השערה.״׳)

גולדה ז אנשי־רוח בכל העולם יפגינו
נגד החלטה שרירותית זו!
ליאוניד ז העובדה שאנשים כותבים
ספרים, אינה הופכת אותם ליותר
חשובים ולבעלי עמדה ומישקל יותר
מאשר אחרים. מי שיודע לכתוב חרוזים,
כמו יבטושנקו, אין זה עושה אותו
כבר לאייש־רוח. ימי שהינו סופר, כמו
סולז׳ניצין, עדיין ׳אינו מוסמך לתת
עצות בענייני מדיניות.
גולדה: הטלת כופר־תעודה על
יהודים היא פשע שאינו נופל ימן
המעשים הברבארייס ביותר של תקופת
סטאלין, כגון גירוש מיליוני הטאטאריס
מחצי״האי קרים, באשמות־שווא ששיתפו
פעולה עם האוייב. מדוע אינך
מחזיר את העקורים לבתיהם, אתה
שאתה בעצמך הכרזת שהיו אלה הא־שמות־שקר?

מר־הצעיר
מהמפלגה המדברת בשמם נוטה
יערי להסביר ״בזרם תת־קרקעי הניזון
בתקופת שפע זו מניכור אידיאי.״
האפשרות שמפ״ם תרמה לניכור זה בעמדותיה
ובוויתור על עקרונותיה, כלל אינה
מובאת בחשבון.

ש ע רו ריו ת
לאן מ טייל
ע ס קן חי דו ת!
לגרמניה כמובן
כמו כל ישראלי שמזדמן לו, החליט
גם ניסים טאיטו, מזכיר סניף חירות ב־

לי אוניד ברז׳נייב
ליאוגיד: שקר הוא לטעון שהקומוניזם
בנוי על נישול. אך אין פירוש
הדבר, שאי־אפשר להזיז אנשים ממקום
למקום בדרכי משא־ומתן, קנייה ופיצויים.
גולדה
ג איזה פיצויים? עינו את
הטאטארים האלה במרתפי־ עינויים עד
שהסכימו לחתום על הודעות־ויתור !
ליאוניד: כבר אמרתי, אני מצטער
על חריגים מסויימים שהיו, אך אי־אפשר
להחזיר את הגלגל אחורה.
גולדה ז אדוני, אתה ׳ממיט חרפה
על ברית־המועצות, הטלת כופרזהתעו־דות
היא עבדות מודרנית !
ליאוניד ז איש מחברי הפוליטבירו
לא הצביע בלב קל, לא לכאן ולא
לכאן. אבל ברית־המועצות עדיין נמצאת
במצב של מילחימה. האוייב
האימפריאליסטי זומם לכלותנו, והמחבלים
הסיניים רוצים לחזור לגבולות
.1747 אין אני יכול להבטיח שהפסקת־האש
תימשך אפילו שלושה ימים. כמו
שאמר לנין: הביטחון מעל לכל !

א חי תו פ ל
(הערה: כל הדברים המופיעים ל עיל
בפי ליאוניד ברז׳נייב, נאמרו על־ידי
גולדה מאיר בפרשת אי קרי ת ו-
בירעם, ופורס מו בעיתונות).

באר־שבע, לבלות קצת בחו״ל הקיץ. היתה
אמנם בעייה קטנה: הטיול המתוכנן כלל
גם את גרמניה, ובשאר ימות השנה עוסק
טאיטו, עיתונאי במקצועו, בשפיכת אש
וגופרית על הקשרים עם גרמניה. החל
מהסכם־השילומים ועד לפרשת אוטובוסי
מרצדס שרצתה אגד להביא לרחובות ירושלים
— יצאו אנשי חירות תמיד למל-
חמת־קודש בגרמניה הטמאה.
אולם זה — בימי חול. בחופש — שאני,
כנראה. גם לבוס התנועה בבירת־הנגב
מותר לקחת קצת חופש פעם בשנה. כן,
נם בגרמניה, מה יש י
רנזיומות מפועלים. לזכותו של טאי-
טו ייאמר, שהוא לא בחר בגרמניה ביוזמתו
הוא. היא נכפתה עליו, הר כגיגית,
היווה כלולה בסיור־הינם שזכה בו. או
כמעט־חינם.
קשה להחליט מהי השערורייה הגדולה
יותר: הסיור בו השתתף טאיטו — או ביקורו
בגרמניה של עסקן גח״ל, המטיף
לאחרים להחרים את ארץ זו.
הכסף לסיור נאסף מתרומותיהם הדלות
של פועלי דימונה. לתורמים, שהפרישו
ממשכורותיהם המצומקות, נאמר שהכסף
נועד לכדורגלני הפועל דימונה, שהבקיעו
השנה את דרכם לליגה א.,
התרומות הסתכמות בסך 57,000ל״י.
אולם הכדורגלנים, שביקשו ליהנות מהכסף,
נענו בשלילה. ראש העיר, יצחק
פרץ, שהוא גם חבר הנהלת הפועל, ומזכיר
מועצת־הפועלים יהודה יפת, החליטו
שבמקום לחלק את הכספים לשחקנים,
יערכו להם בכסף זה מסע משחקים לאירופה.
חינם
וחצי חינם. לפני חודש ימים,
יצאו הכדורגלנים לאירופה. אך הם לא
יצאו לבדם. אליהם נילוו, כשהם נוסעים
על חשבון כספי התרומות — ראש העיר
ואשתו. ישראל שיטרית, מזכיר הפועל
המקומי. יהודה יפת הנ״ל. יהודה אמסלם,
מנ׳הל הקבוצה. ניסים טאיטו, ששילם 900
ל״י מכיסו( .המחיר המלא — 2,750ל״י).
מאיר אגסי, מזכיר האיגוד המקצועי. אל־ברט
אל־על, מנהל הצרכניה בדימונה
(שילם חצי מחיר) .אדולף לומברטי, נהג
העירייה. הנרי בראייר, מזכיר ועד עובדי
כיתן־דימונה (שילם חצי מחיר) .ועוד כמה
חבר׳ה טובים.
כל החבורה הזאת, נהנתה, על חשבון
פועלי דימונה, מטיול נעים בגרמניה,
צרפת, שווייץ והולנד.
מגיע לו, ולו, ולו. השבוע, עם שיבתם
ארצה, הסביר טאיטו את פשר טיולו
של עסקן חירות בגרמניה :״נסעתי כעיתונאי,
לא כעסקן חירות. תפקידי היה
להיות מדריך הקבוצה בצרפת.״
הסביר ראש העיר, יצחק פרץ :״נכון,
לא שילמתי עבור הנסיעה. אבל שילמתי
עבור אשתי.״
פרץ הסביר גם את נסיעתו של יפת :
״הוא לא רצה בעצם לנסוע. ביקשנו ממנו
עד שהסכים. מגיע לו. הוא עבד הרבה
בשביל הקבוצה.״
את העוקץ שבבדיחה השאיר ראש העיר
לסוף. כאשר נשאל כיצד יכסה את יתרת
החוב שנשארה פתוחה, בגלל השתתפות
כה רבים בסיור, הסביר בשלווה :״ניפנה
שוב לאוהדים, ונבקש מהם תרומות נוספות.״

מימין: מרים ויצחק פרץ ,־מזכיר הפועל
ישראל שיטרית, עסקן אלי ביטון.

אינף יכול לעמוד מנגד כאפס
מעשה, להסתפק כהכעת דעתך כשיחות
פרטיות, לכתוכ מיכתכ
למערכת —
אחה חייכ להצטרף! לאנשי־המצפון ו־שוחרי-הצדק,
יהודים וערכים, שהחליטו
להפגין למען ככוד המדינה
וטוהר דגלה —

בו א
למיצעד ההזדהות הגדול, שנקרא
על-ידי ועדי העקורים של כירעם
ואיקרית, והוועד היוזם הארצי ה
על־מיפלגתי למען ההזדהות עם
עניינם, שכראשו עומדים אנשי
רוח ואנשי-ציכור מכל המהנות.

המ י צע ד
ייצא כיום ד׳ זה8 ,צ כאוגוסט,
כיטעה 4.00 אחה ״צ, מ •טעריפו
כירושלים, ויצעד למישרד ראש-
הממשלה• הסעה מאורגנת: מ ־
ת ל -אכיב, היכל התרכות, כשעה
2.00 אחה״צ. מחיפה :
ליד תחנת הדככת, כשעה 1.00
אחה ״צ.

תנועת

העוד הזה -
כוח חדש
קוראת לכל הכריח ואוהדיה
להצטרףל מי צעד
יחד עם כל שוחרי־הצדק

אלתע מו דמנגד !
תן •דלמאבק
נגד העוול!

1. 19

בוני בישו אסו
על הטלוויזיה
לצלחאחמישחסיו.
אך עשוות חובבים
תל־אביב״ם חוזים
בבלחחווח:

מחכים למהלך הבא

חבורה עצבנית של צופים ממתינה
למהלד הבא אותו יעבירו מכשירי הטלקס
מרייקיאויק הרחוקה. מולם, מצידה השני של דלת הזכוכית נמצא לוח שחמת.

^ ט ח שאני לטובת פישר! קודם
ספאסקי הוא רוסי, והרוסים
הרי כל הזמן נגדנו. לעומת זאת פישר
אמריקאי והאמריקאים לטובתנו. חוץ מזה
פישר לא משחק רק נגד ספאסקי הוא
משחק נגד כל הרוסים, בשביל זה צריך
שכל. אחד נגד כולם!״
עומר עינב בן ה־ 14 ביטא בכך את דעתם
של רוב המתקהלים מול סניף בנק
יפת ברחוב פרישמן בתל־אביב.
מנהלי הבנק האמור נפלו על רעיון

פירסומי גדול. אפילו פשיטת־רגל טוטאלית
של הבנק לא היתד, גורמת להת־קהלויות
ולהתרגשות כזו שמתעוררים במקום
בערבים האחרונים.
סוכנות־ידיעות משדרת למרכז הבנק
ברחוב רוטשילד את מהלכי אליפות העולם
לשחמת בערב המישחק. מן המרכז
מועברים המהלכים טלפונית לשני סניפים
של הבנק בהם לוחות שחמת ענקיים.
בסניפים מצויים אותה עת שני אמני
שחמת ישראליים המנתחים את מצב ה לוח.
הם גם רושמים הערכת מצב, אותה
הם תולים על חלון הבנק. אחד מעובדי
הבנק שנמצא בסניף, משחק על הלוח
את המהלך האחרון, והצופים מתמוגגים.

אחד מעובד הבנק

פונית. במיקרה זה
י* 1 מבחין הקהל שמחוץ לבנק בהרמת השפופרת מ

ישרי

שולחן הזיתוח

שני אמני השחמת הישראלים אביטל בוך (מימין)
ואורי אבנר. שלא כמו הצופים בחוץ, שני אלה הינם
שחמתאיס של ממש. תפקידם לנתח. את המהלך האחרון, אותו הס קיבלו טלפונית.

ספאססי ופישר של מחו

ה־ 2ו מתכנן את התשובה המוחצת. בתמונה מימין הפישר והספאסקי הישראליים של היום :
ליבר משה מימין, כמעט אמן שחמת כשמולו גולץ אלקנה אף הוא אמן בפוטנציה .״אנחנו

את המהלך האחרון אשר הגיע לסניף טל־חילופי
מלכות בין ספאסקי לפישר. מהרגע שבו
הסתערות המונית על חלונותיו של הבנק.

רובו של הקהל מורכב מבני תישחו־רת.
הגיל הממוצע .15 הם מגיעים למקום
מצויידים בכריכים ומשקאות קלים, חלק
מביא אפילו כיסאות מתקפלים. אחרים
אוספים קרטונים וקופסאות מכל הבא
ליד, ומתמקמים לצד לוחות השחמת.

** פליא לראות כיצד שולטים צעי-
רים כמו עידו הדר בן ה־ 12 במיש־חק
המסובך. ללא כל קושי הם משחזרים
את כל המהלכים מתחילת המישחק, אפילו
הש ־נימצאים במהלך ה־ 30 או ה־.40
תוך שניות סידר עידו בעזרת חברו
אהרון לנדאו בן ה־ 11 את הלוח לפתיחת
המישחק. השניים הראו בדיוק את מהלך
חילופי הכלים המהיר שליווה את הפתיחה
הספרדית של ספאסקי.
היה זה המישחק ה־ 16 בין האלוף הסובייטי
לטוען לכתר. פישר, שפתח, התחיל
במישחק פושר למדי, שלא כדרכו.
נראה היה כי הגאון בעל השיגעונות מנסה
לשמור על יתרון שלוש הנקודות
שלו ( )6—9ולזכות בתיקו נוסף.
במקום החלו להישמע קריאות תרעומת
.״זה שח זה? זה דמקה!״ אוהדי ה-
פישריסטים הצעירים לא היו מוכנים ל־מישחקו
השקט של אלילם .״למה הוא לא
מכנים לו? הנה עכשיו היה יכול להרביץ
עם הסוס ולעשות לו גמביט מלכה!״
אבל פישר המשיך בנחת לקראת התיקו.
מבוגרים כמעט ולא היו במקום. הבודדים
שבאו העדיפו לשבת בנוחיות בבית
הקפה שממול ומפעם לפעם לשלוח
רץ תורן כדי להיוודע על המהלך הבא.
כשנראה היה כי תוצאת התיקו מובטחת,
החל הקהל מתפזר כשהוא רוטן :
״איזה שיעמום של מישחק.״ נהמן א ימ־
פאסהים גיל פרץ בן ה־ וו חבר מועדון השחמח בבית־הנוער התל־אביבי ברחוב
י י ׳ י י 1ביכורי־העתיס. גיל הוא תלמידו של משה צ׳רניאק, שהיה אלוף ישראל 1
בשחמת שנים רבות. בשטף מדהים דיקלס הקטן את מהלכי הפתיחה הספרדית של ספאס־ ן
קי :״ה־ ,4ה־,5פ־ו־,3פ־ג־,6ר־ב־ ,5א־ ,6ועכשיו הס שוב מגיעים לעמדה של חיילים ן
מרכזיים,״ סינן הקטן בנשימה אחת. כמוהו, ילדים רבים מתרכזים סביב הלוח בבנק יפת. ן
ברמן, זאטוט בן ,11 החליט להכניס קצת
עליצות לאווירה :״מי יודע מה המשותף
בין כדורגל, אתלטיקה ושח?״ השתאג
בחדווה .״ספורט!״ ענו לו. ציוצים מכל
עבר .״לא נכון!״ זרח הקטן ,״רץ! בכל
אחד מאלה יש רץ.״ אבל פישר לא רץ,
הוא המשיך בנחת וזכה בתיקו.

בדרגת א ,2זה אחד לפני אמן,״ מסבירים השניים. הס התיישבו בבית־קפה נמל הבנק, ופיתחו
את המהלכים האפשריים. בתמונה משמאל: עופר יעבץ בן ה־ 13 מפגין חוסר הערכה בולט
למסעו האחרון של פישר .״הוא היה יכול להרוויח עכשיו רגלי כמו כלום ״,הצהיר אמן
המידרכות הצעיר. ויכוחים סוערים מתנהלים בין הצופים המתגודדים סביב לוח המשחק.

אלופי המידדכה

התנאים הקשים וחוסר הנוחות אינם מפריעים
לרצינות של שחמתאי העתיד.

תמרורים

!מאחור, הקלעים של

נולדה. לכתב הטלוויזיה דן רכיב

( )32 המשמש ככתב בכיר במערכת החדשות

פ ס טי ב ל 1111
^ ערג׳ יום השלישי, בשבוע שעבר,
צילצל הטלפון בבית הטלוויזיה הישראלית
בירושלים. על הקו היה תושב אחת
משכונות ירושלים. הוא דיבר בקול נרגש.
״אתם מוכרחים לעשות משהו,״ התחנן
בקול בוכים ,״ברחוב שלנו הוציאו כל
השכנים את מכשירי הטלוויזיה למרפסות.
כולם יושבים ומסתכלים. יש לי שני ילדים
חולים בבית. הם רוצים לישון. הם צריכים
שקט. אתם מוכרחים לעשות ־,משהו !״
״אדוני, אתה צריך לפנות למשטרה,״
יעצה לו הטלפונאית קיצרת־הרוח.
״פניתי,״ אמר האיש ,״אבל צחקו ממני.
אין את מי לשלוח אמרו לי. כל השוטרים
מסתכלים בתוכנית על עזר וייצמן״.
דבר כזה עוד לא היה. מעולם לא ריתקה

החלו כבר להגיע טלפונים הביתה. תוך
כדי מהלך השידור נמצאו רבים שלא
יכלו להתאפק והיו מוכרחים להעיר הערות
ולחלק מחמאות. צילצולים אלה עמדו
לקלקל לעזר את כל ההנאה. לבסוף הועבר
הטלפון לחדר השינה וצילצוליו לא נענו.
בתום השידור לא פסקו קריאות הטלפון.
עזר קיבל את המצלצלים ברוח טובה.
״בוא, קפוץ אלי,״ הוא אמר כמעט לכל מי
שצילצל. כך התארגנה מסיבה ספונטאנית
בביתו. כל אחד חשב שהוא מוזמן לבדו.
אבל כשהגיע לביתו של עזר גילה שם
עוד עשרות אנשים. משתים־עשרה וחצי
בלילה החלה עליה לרגל כזו לנוה־מגן, עד
שתושבי הרחוב יצאו מבתיהם בחושבם ש שוב
נערכת הפגנה נגד הרחבת כביש גהה.

! חזרה לעובות הנגב

עזר וייצנזן שר את השיר בערבות
הנגב, הלהיט של מלחמת העצמאות,
עם האקורדיוניסט מנשקה בהרב, שהלחין את מנגינת השיר, כשלידם עומד מנחה תוכנית
הטלוויזיה חיים שכאלה עמוס אטינגר. בזמנו נהגו לשיר יחד את השיר בקפה פילץ.

תוכנית טלוויזיה אחת מספר כה גדול של
צופים, כמו התוכנית חיים שכאלה, שהוק דשה
בשבוע שעבר לאלוף (,מיל ).עזר
זייצמן. אילו נערך סקר האזנה בערב זה
הוא היה מוכיח על האזנת שיא. במשך
שעתיים וחצי בהן שודרה התוכנית נראו
שכונות שלימות בערים הגדולות כמו ביום
כיפור. רק מכוניות מעטות נעו בכבישים.
עוברים ושבים כמעט ולא נראו. בחתונות
שנערכו באותו ערב השתיקו את התזמורות
ואורחים צפו במכשירי הטלוויזיה יחד עם
הכלות והחתנים. להצגת הבכורה של אילי
גורליצקי שנועדה לאותו ערב כמעט ולא
בא קהל. בפיצריה מי ומי בתל־אביב איימו
על עמוס אטינגר, מפיק ומנחה התוכנית :
״אנחנו נתבע אותך לדין. לא היה לנו
אפילו אורח אחד. ישבנו וחיכינו ללקוחות
ולא ידענו מה קורה.״
ץ יכו,ר התוכנית עצמו, עזר, הת-
ל* ירגש אותו ערב, כפי שלא התרגש
מימיו, ,אפילו לא ביום בו הוקלטה התוכנית.
הוא לא הופיע לעבודה אותו יום.
בערב הסתגר בביתו שבנוה־מגן בחברת
בני משפחתו וחוג ידידים מצומצם ביותר,
בהם מפקד חיל־האוויר האלוף מרדכי
(״מוטי״) הוד.
זמן קצר אחרי שהחל שידור התוכנית

המסיבה נמשכה עד אור הבוקר. היא
היתה נמשכת ודאי הלאה, לולא היה עזר
נאלץ למחרת השידור לנסוע עם משפחתו
לדרובדאפריקה, לשם הוזמן ע״י המגבית.
אין ספק שהפופולאריות הרבה בה זוכה
עזר וייצמן האדם היא שתרמה להצלחתה
הבלתי צפויה של התוכנית. את החסר
השלימו אלה שניסו למנוע את שידור
התוכנית, בטענה המפוקפקת כאילו היא
עשויה להיראות בתעמולת בחירות. הפיר־סופת
חסרת התקדים על המיכשולים בהם
נתקל שידור התוכנית, סיקרנה גם את
אלה שלא היו מתעניינים בחייו של עזר.

ך* תוכנית המקורית הוקלטה בן
) משך למעלה משש שעות. ממנה. יועדו
לשידוד שלוש שעות בלבד. מפיק התוכנית,
עמום אטינגר, נרתע מאורך זמן זה,
מחשש פן ישתעממו הצופים. יום לפני
השידור קוצרה התוכנית בחצי שעה נוספת.
נתחי חיים שלימים מחייו של עזר
הושלכו לסל.
בניגוד לתוכניות קודמות נעדר הפעם
אלמנט ההפתעה מגיבור התוכנית. הפירסום
המוקדם על הוויכוח בוועד־המנהל, הבהיר
לעזר במה המדובר. אבל גם בלעדי זאת
יש להניח שהיה מגלה מהר מאוד מה מכינים
לו. כאשר הגיע עזר לאולפני ההסרטה
בהרצליה, שם הוקלטה התוכנית, הוא זיהה

מיד את מכוניותיהם ונהגיהם של כל אלה
שעמדו להופיע בתוכנית במפתיע. הוא
ידע מראש כמעט כל מי שיהיה בפנים.
אפילו את מכונית שר־התחבורה שמעון
פרס זיהה, תוך תמיהה מה הוא עושה שם.
פרם הגיע להקלטה שהתחילה בשש
בערב תוך ציון מפורש שהוא צריך לעזוב
בשעה שמונה, בשל התחייבויות קודמות.
קצת לפני שמונה הופסק המהלך השוטף
של ההקלטה כדי לאפשר לשמעון להופיע
ולהסתלק. אבל אז ניפנף פרם בידיו שהוא
נשאר. התוכנית כה ריתקה אותו, עד
ששלח את נהגו לבטל את כל הפגישות
לאותו ערב, וישב במקומו שש שעות,
כדי שלבסוף ישדרו רק כמה משפטים
שאמר בתוכנית.
ך* וא היה בר־מזל. היו אחרים שהוזמנו
( | ואפילו לא נראו על המסך הקטן. היה
אחד ״סלים קפה״ ,האחראי לציוד. כיבוי
שריפות באחד מבסיסי חיל-האוויר, שהיה
מכין תמידי לעזר קפה תורכי בפינג׳אן.
הוא עמד כל הערב מאחורי־הקלעים,
המתין שיקראו לו להגיש קפה לעזר,
הרתיח במשך שבע שעות את הקפה ולא
היה זמן לקרוא לו. היה שם אחד, בני
זקן, הלוחם שנים על זכותו לקבל מספר
למונית. הוא היה צריך להיכנס לאולם
עם שלם ההפגנה שלו, שבו הפגין עוד
לפני משרדו של עזר כשהיה שר־התחבורה.
גם הוא לא זכה להיקרא פנימה.
אחרים שכן הופיעו בהקלטה לא ראו
את עצמם על המסך. כך היה עם הזמרת
כרמלה קורן (ביזמן) ,זמרת תזמורת חיל-
האוויר לשעבר, שחזרה לאחרונה מגרמניה
והופעתה בתוכנית היתה צריכה להיות
כרטיס הביקור החדש שלה. היא שרה
חדשים שלא התאימו לתוכנית שירים וקוצצה. זמרת אחרת שלחיל־האוויר,
ג׳ינה, עזבה את ההקלטה באמצע, כשלא
נקראה לשיר בכלל.
לא שודדו גם סיפוריהם של אהרון רמז
על ראשית חיל־האוויר ושל חבר קיבוץ
גיר־עם על קיבוץ־הטים שהוקם בתקופת
י המנדט. בקטע זה, למשל, הפליג עזר
וייצמן בשבחה של התנועה הקיבוצית,
בצורה בלתי צפויה לגבי יו״ר הנהלת
תנועת החידות.
מי שבלט בהיעדרו היה רב־אלוף (מיל).
חיים לסקוב, ששיתף פעולה בשעת הכנת
התוכנית, אך סירב בצורה הפגנתית לבוא
להקלטה. לעומתו עזב אלוף־מישנה בצה״ל
את אולם ההקלטה תיכף בתחילת השידור,
מפני שנראה היה לו שהושיבו אותו במקום
בלתי מכובד.
היתה זו ההקלטה הראשונה של התוכנית
שהוזמנו אליה סדרנים כדי לשמור
על הסדר בקרב כ־ 300 הצופים שבאו
להשתתף בהקלטה. בשידור ניתן היה
לראות רק חלק מהם. רובם אנשי חיל־הא־וויר
שאסור, מסיבות מובנות, להציגם.
** זר עצמו,התגלה בתוכנית במלוא
> .כושרו. תכונותיו הבולטות: החברה׳־
מניות, הבטחון העצמי, השחצנות, החביבות׳
הקסם האישי ודיבור הדוגרי, באו
על ביטויים.
רבות מהערותיו העוקצניות והחריפות
יותר לא שודרו. כך למשל, בקטע הנוגע
ללב בו סיפר על הרגע בו נודע לו על
פציעת בנו בתעלה, לא שודר הסיפור איך
ידע לפי המטלפן, הרמטכ״ל חיים בר־לב,
כי בנו נפצע קשה .״מראש ידעתי,״ אמר
עזר ,״שאם יטלפן משה דיין — סימן
ששאול נהרג; אם זה הרמטכ״ל — הוא
נפצע קשה; ואם יהיה המטלפן מוטי הוד,
סימן שהוא נפצע קל בלבד.״
התוכנית, שהופקה בתקציב זעום של
25 אלף ל״י בלבד (הפקת תוכנית יום
השישי הנמשכת 40 דקות עולה מדי שבוע
22 אלף ל״י) עזרה ללא ספק לחבב את
עזר וייצמן האדם על כל מי שצפה בה.
אבל בניגוד לכל חששותיהם המוקדמים
של יועצי יגאל אלון, ספק אם היא הוסיפה
לעזר אפילו קול אחד בקלפי.

של הטלוויזיה בתל־אביב ולרעייתו נורית,
בת. לזוג בת נוספת: שרון.

נולדה. לבעל המסעדה גזקי רונן
ולאשתו פיפי, בת. לזוג בן נוסף.
נולד. בבית־החולים על שם שיבא
בתל־השומר, לראש צוות התיכנון של
הרובע היהודי בירושלים העתיקה האדריכל
שלום נרדי ולרעייתו הלינה שהיא
בוגרת החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת
תל־אביב, בן.
מונה. לתפקיד קצין צנחנים וחי״ר
ראשי, במקומו של תת־אלוף רפאל איתן
שעבר לתפקיד בכיר אחר בצה״ל, תת-אלוף
עמנואל שקד ( )42 ששימש כראש מח לקת
מיבצעים במטכ״ל. יליד ירושלים,
שירת בפלמ״ח והמשיך בצה״ל, זכה ב־
1956 לצל״ש עבור השתתפותו בסיור בעומק
סיני כדי לאתר דרכים ששימשו את
צה״ל במיבצע סיני, נפצע ב־ 1968 בתקרית
בעמק הירדן.
מונה. לתפקיד קצין קשר ראשי,
במקומו של תת־אלוף משה גדרון העובר
לנהל את מפעל טלרד, תת-אלוף שלמה
ענבר 43 יליד הארץ, עורך־דין ומהנדס
אלקטרוניקה במיקצועו, החל את שירותו
בתפקידי קשר עוד בהגנה. היה מדריד
ראשי בבסיס הדרכה של חיל הקשר,
סגן קצין קשר אוגדתי במיבצע סיני וקצין
הקשר של גייסות השריון. במלחמת ששת
הימים היה סגן קצין קשר ראשי ואחר
שירת בתפקיד בכיר באגף האפסנאות של
צה״ל.
נפרדו. אחרי רומן שנמשך שנתיים׳
השחקנית ג׳יין פונדה שיצאה
למלחמה פוליטית בנשיא ארה״ב ריצ׳ארד
ניכסון בגלל עמדתו בשאלת מלחמת וייטנאם
והשחקן דונלד סאטרלנד שהוא
בעל דיעות פוליטיות זהות לאלה של ג׳יין
פונדה.
התגרשו. מי שהיה עורך יומון
חרות היום, יצחק (״אידו״) רגר ואשתו
.הפסיכולוגית, תקווה. רגר, שבין שאר
תפקידיו היה כתב קול ישראל בפאריז,
ממלא עתה תפקיד דיפלומטי בשגרירות
ישראל בבריטניה. לזוג בן מבוגר ותינוק.
אושפז, בבית־חולים בשווייץ, אחרי
ששותק בצידו השמאלי, הבמאי האיטלקי
לוקינו ויסקונטי ( )65 שהתעלף ברומא
לפני כשבועיים תוך כדי בימוי הסרט
לודוויג ה־ , 11 בגלל הפרעות במחזור
הדם שנגרמו עקב עישון מופרז, נשאר
מאז משותק והועבר לטיפול בבית־חולים
בשווייץ.
שוחררה. מהכלא, אחרי שני חודשי
מאסר עבור חלקה בפרשת זיוף האוטוביוגרפיה
של המיליארדר הווארד יוז,
אדית אירווינג, אשתו של הסופר
הזייפן קליפורד אירווינג, שעדיין עומדת
נגדה תביעת־הסגרה שווייצית.
נפטר, בבית־מלון בעיר האיטלקית
ברוניקו, בגיל ,66
כוכב הקולנוע הצרפתי
פיאר ברא
פאר שהופיע בסרטים
מאז תקופת
הסרט האילם כש בין
סרטיו המפורסמים:
כחול הזקן,
קאנדיד וילדי גן בראסאר העדן.
השתתף גם בסרט
הישראלי פורטונה.
נפטר. ב- כראסאר בית־החולים בייליג־סון,
בגיל ,69 מנכ״ל קופת־חולים הכללית
משה סורוקה, ששמו היה קשור במשך
עשרות שנים בהתפתחות קופת־חולים.
נפטר, בפאריז, בגיל ,87 הסופר
הצרפתי המפורסם לואי פאריגול שנודע
יותר כל ׳יל רומן, שהיה מ־ 1946 חבר
האקדמיה הצרפתית וכתב רומנים ומחזות
רבים.
העולם הזה 1825

התמימות הובילה לסיוט

סינורה המנענע שד הקטינה בת ה־13
שהותקנה ע־־י כנופיית גברים אדמים

ך* יפיתי לכרוח מהם. חשבתי, אס
אגיע לכביש — מישהו יציל אותי.
״אבל לא הגעתי. הכביש היה רחוק.
״מנחם השיג אותי. שמעתי את הנשימה
שלו מאחורנית, כשהתקרב אלי. הוא
הפיל אותי לארץ. שכבתי על החול, והוא
התחיל להרביץ לי. העיף לי סטירות ומכות
מכל הצדדים. הוא צעק, :אהרוג אותך,
אם לא תתני לי.׳ ואני צעקתי, :תהרוג
אותי. רק אל תיגע בי.׳ הייתי על
הגב. והוא הוציא את החגורה שלו, והתחיל
להצליף בי. ניסיתי להסתובב ולתפוס
את החגורה. אבל האבזם שלה פגע לי
בעין. פתאום הכל נהיה לי חושך. לא
ראיתי יותר כלום.״
בגיל 13 וחצי, לאה י היא נערה רגילה,
כשאר בנות־גילה. תלמידה מצטיינת ובת
ממושמעת, מקור גאווה להוריה.
החיים בדירה הקטנה, בפרבר השיכונים
התל־אביבי, בה. הצטופפו 11 נפשות, לא
היו קלים. האב והאם עבדו שניהם קשה
בעבודת־כפיים, כדי לפרנס את תשעת
ילדיהם, שמילאו את הבית הקטן בהמולה
בלתי פוסקת.
אבל לאה אהבה את השכונה. אהבה
ללכת עם ההורים לסרט הודי טוב, לשבת
בערב שישי על הברזלים עם חברותיה, או
לפצח גרעינים לפי הטלוויזיה. היא ידעה
גם מה ברצונה להיות כשתגדל: אחות.
ואז — התנפץ עולמה, העולם הרגיש
והעדין של נערה מתבגרת. איחור של
שעה לפגישה הראשונה בחייה עם בחור
— הפך את לילותיה לרדופי־סיוטים, ואת
חייה בשכונת הולדתה לבלתי אפשריים.
במקום פגישה עם בחור ראשון —
נפלה קורבן ללהקת חיוודטרף מאוסות.

שרשרת זהב
במתנה
^ תשמ עון היכרתי ביום שבת על
שפת הים,״ סיפרה השבוע לאה,
צנומה, חביבה ושחורת־שיער, על תחילת
הפרשה .״ידיד של אחותי הגדולה הכיר
בינינו. הוא הזמין אותי למסיבה ליום
שלישי בערב בזרנוגה.
״קבענו להיפגש בשבע וחצי בתחנה
המרכזית של ראשון־לציון. קצת חשבתי
שהוא סתם מדבר ובכלל לא מתכונן לבוא,
כי הוא מבוגר, בן .16 אז בתור הבטחה
הוא נתן לי שרשרת זהב.
* השם מוסווה, להגנת הקטינה.

״חשבתי שיום שלישי לא יגיע לעולם.
כל כך חיכיתי לו. זאת היתד, הפעם
הראשונה בחיי שקבעתי עם בחור. בגלל
שידעתי שאמא שלי מתנגדת לפגישות
עם בחורים, סיפרתי לה שאני הולכת
עם חברה לסרט.
״סוף סוף הגיע יום שלישי בערב.
התלבשתי יפה, במכנסיים הדוקים וחולצה,

בבית־הקפה הסמוך לתחנה המרכזית של
רחובות, ישבו באותו ערב חמישה צעירים
ליד שולחן. כדרכם, נפגשו יאיר
בשרי ובני מוסאייל משעריים, עם חבריהם
מנחם מיסאמי, מרדכי רחמים ומרדכי
סלמה מזרנוגה, כדי להעביר את הזמן על
כוס בירה.
הערב השתרע לפניהם, שיגרתי, ארוך
וריק. כשאר הערבים במקום שאין בו
הרבה מה לעשות. מרדכי סלמה, הידוע
כמוטי הגדול להבדיל ממרדכי רחמים,
הוא מוטי הקטן — התכונן לנסוע לידידה
שלו ביבנה. בני מוסאייל התכונן להישאר
עם חבריו. בני היה אחד משמונה ילדיו
של רחמים מוסאייל, רצף תימני העובד
בצבא. אחיו של בני, משה מוסאייל, נהרג
ביריות המשטרה לפני כחודש.
מוטי הגדול היה הראשון שהבחין בנערה
הצעירה, שירדה מהאוטובוס והתכוננה
לחצות את הכביש.

סיפרה דאה על מה שהתרחש
מכאן ואידך :

עמדתי לחצות את הכביש, כשמבית־הקפה
יצא בחור, וקרא :״סנדרה״ .הוא
היה מוכר לי קצת. חברה הכירה בינינו
פעם, ואז אמרתי לו שקוראים לי סנדרה,
כדי שיעזוב אותי. אני לא רגילה להכיר

לדברי המישטרה, בוצע בילדה כת ה 13-אונס קבוצתי,
ושלושה חשודים בבר הודו. בפני השופט, ינסו ודאי הסניגורים
המלומדים לזכות את הנאשמים, להוכיח מי לא עשה מה, ולהזכיר
את ילדותם הקשה. במובן.
אם יצליחו בכך, יצאו חמשת החשודים זכאים. אולם לילדה
בת ה־ ,13 שנפלה קורבן, לפני שלושה שבועות, להתקפתם האכזרית
של המיט חיות טרף, לא ישנה בכר פסק־דינו 4טל השופט
מאומה. שום פסק־דין לא יחזיר לחיים את נישמתה שנרצחה, את
ילדותה שרוסקה על-ידי מטורפי-מין.
מעשה אונם — ביהוד של קטינה — ביהוד על-ידי קבוצה
׳טל אנסים — הוא מהפשעים המזעזעים ביותר. אפילו בתרבות
ישראל של ימינו — תרבות ההולכת ומתפוררת במהירות. מניפת
מעשי האונס שהרבתה לאחרונה בארץ הביאה, סוף־סוף,
לוויכוח נוקב, ולהכרה כצורך הדחוף בבדק-כית, גם בחוגים האחראים
— כמישטרה, בתביעה הכללית, בבתי-המישפט. הזעזוע
שפקד את הציבור למישמע האונס האחרון כשרשרת — של כת
ה — 13-עורר סוף־סוף את אחרוני הנרדמים להברה שהגיד הזמן
לפעול!
זהו סיפורה האישי של הקורבן. כית־המישפט עוד יקבע, אם
חמשת החשודים, עליהם היא מצביעה — הם אמנם האשמים.
אולם ללא קשר, מאמין ״העולם הזה״ כצורך לפרסם את פירטי
המיקרה, בדי לאפשר בסים עובדתי לוויכוח הציבורי הסוער, ה•
מרתיח כיום את דמו של כל אזרח: איך לחסל את המגיפה• ליתר
דיוק: איך לחסל את האנסים.
כפשע אחרון זה, לא הפעי,לו הפושעים אלימות כתחילה. כתחילה,
הם השתמשו בעורמה, בדי לפתות את קורבנם התמים.
אולי ישמש סיפור זה אזהרה לילדה או נערה אחרת, אי שם, אי
מתי — יציל אותה, כנסיבות דומות, מגורל דומה.
ועל הצוואר שמתי את השרשרת ששמעון
נתן לי במתנה. הייתי נורא שמחה.
״היה כבר קצת מאוחר, וגם האוטובוס
איחר. כשהגעתי סוף סוף לראשון, כבר
היה שמונה וחצי. איחרתי בשעה שלמה.
שמעון לא ניראה בשטח.
״הייתי בטוחה שהוא בא, והסתלק רק
בגלל שאיחרתי, והוא חשב שהחלטתי לא
לבוא. אחרת לא היה נותן לי את השרשרת.
נורא הצטערתי. רציתי ללכת למסיבה,
לפגוש אותו שם. החלטתי לנסוע
לרחובות ומשם לזרנזגה, לנסות למצוא
את המקום של המסיבה בעצמי.״

בחורים. חוץ מזה הוא לא מצא־חן בעיני.
אבל עכשיו, חשבתי שזאת הזדמנות
טובה לשאול אותו על המסיבה. הוא ענה
שהוא מכיר באמת את שמעון, ואפילו
תיאר לי אותו: שיער ארוך, נמוך, רזה.
שאלתי אותו אם גם הוא הולך למסיבה.
הוא אמר שהוא לא חושב שיילך, כי הוא
נוסע לחברה שלו ביבנה.
התכוננתי כבר ללכת, כשפתאום הוא
שינה את דעתו :״בסדר, בואי,״ אמר לי.
״נלך לשם כולנו. יש לנו מכונה הערב.״
הצטרפתי בשמחה. אפילו לשניה לא
עלה בדעתי לחשוד שמשהו לא בסדר. רק

רציתי להגיע למסיבה.
זאת היתר, סוסיתא מסחרית. היינו שלושה
בקבינה: יאיר היה נוהג, אני הייתי
על יד החלון, ומוטי בינינו באמצע. אז
עוד לא ראיתי שמאחורנית יושבים עוד
שלושה בחורים. רק בדרך שמעתי קול
.של בחור, שצעק ליאיר לעצור.
זה היה בני מוסאייל. הוא ירד והתחיל
לדבר עם יאיר. מה הם דיברו, לא שמעתי,
ככה זה חזר כמה פעמים, עד שבסוף
אמרתי להם :״אתם מפחידים אותי עם
הסודות שלכם.״ אז מוטי אמר שאין לי
מה לפחוד, שיאיר כמעט עשה תאונה
ביום שבת, אז בני מבקש ממנו שיסע
יותר לאט. בדרך הוא גם סיפר לי שהמכונה
גנובה.
כשהגענו לזרנוגה עצרנו על יד מרתף
אחד. הם אמרו, ששם נהוג לעשות את
המסיבות. במרתף היה חושך, והחלטנו
לחזור. ביקשתי׳שיביאו אותי עד רחובות,
ומשם אמשיך בעצמי. הם הסכימו.
בדרך חזרה הם עצרו על יד בית־קפה
קטן, ירדו, לשתות בירה, וגם לקחו איתם
כמה בקבוקים, .אחרי כמה זמן של נסיעה
הם אמרו שהגענו למרמורק. שמעתי על
המקום הזה מהכדורגל, ואני יודעת שזה
על יד רחובות, אז שמחתי. סוף סוף
מגיעים, חשבתי.
צריכים לברוח
ן* תאום הם ירדו מהכביש לדרך
^ צדדית. נהייתי מודאגת. אבל מוטי
אמר שהם רק רוצים לאסוף רשת שהשאירו
על שפת הים, כי היא שווה 700
ל״י. ביקשתי מהם שקודם יביאו אותי
לרחובות, ויחזרו לקחת אחר כך את הרשת.
הם לא רצו .״אם אנחנו כבר פה,
אז ניקח אותה כבר,״ אמרו .״את תישארי
עם מוטי הגדול, ואם תשמעו ששורקים,
סימן שמישהו בא, ואתם צריכים לברוח.״
באותו רגע הרגשתי בפעם הראשונה,
שמשהו לא בסדר בכל העניין. למעשה
התחלתי קצת לדאוג כבר כשירדו לבית־הקפה
וקנו את הבירה. חשבתי שהם מתכוננים
לעשן חשיש. אבל ביטלתי את
החששות שלי. לא האמנתי שמשהו יכול
לקרות לי. רק באותו רגע, כשראיתי
אותם נעלמים על החוף, התחלתי לפחד.
לא רציתי להישאר עם מוטי הגדול,
כי הוא עירקי ואני מרוקאית. הרגשתי
יותר בטוחה עם מוטי הקטן, שהוא בן
העדה שלי.
הם הסכימו להחליף. ישבנו על החול
ושוחחנו. מוטי סיפר לי שהוא בן־דוד של
בני ושהוא בכלל לא מכיר את שאר
הבחורים. היום אני יודעת שהוא שיקר.
הוא גם דיבר על עצמו, סיפר שהוא גר
עם הסבתא שלו בזרנוגה, כי הוריו התגרשו
כשהיה קטן.
עברה חצי שעה. כל רגע שעבר,
הפחד שלי גדל. התחננתי לפני מוטי
שנברח, אבל הוא אמר, שהוא לא יכול
להשאיר את הבן־דוד שלו לבד. אמרתי
לו :״הם יחזרו מסטולים. ראיתי שהלכו
עם הבקבוקים.״ ,
ואז ראיתי את מנחם מתקרב. הוא
בקושי עמד על הרגליים. הייתי בטוחה
שלקח חשיש. מוטי שאל אותו :״עישנ־תם?״
הוא אמר :״לא, לקחנו כדורים.
(המשך בעמוד )26

כאשו זוק נוקש את סוחו׳ הסמים מאוהד!
הם הלשינו במישטוה 111 -יצאה לצוד אותו
את בית הוריה הדתיים בצפת למען אהבתה.
לא הרחק מהאוהל של פרקש וגאולה
היתד. הגינה שגידל פרקש. שם, בין
החצילים, החמניות, התירס ושאר ירקות,
אמור היה להיות גם הקנביס *.
השוטרים היו נבוכים. לא היה להם כל
מושג איך נראה הקנבים. לבסוף לקחו
איתם מכל הבא ליד — כולל עשבים,
חצילים ותירס. בתחנת המשטרה התברר
שכעשרה שיחים בערימה הם ממשפחת ה״
קנבים. המצוד על פרקש נפתח.
לא היה זה קל. נחמן נהג תמיד לטייל
בהרים. את דרכו מראש־פינה לאמידים
למשל — שם הירבה לשהות — היה עושה
ברגל, דרך השדות וההרים.
לבסוף, לאחר ימים ארוכים של השק־
>ת כוח אדם וזמן יקרים מפז נסתיים
המצוד. לא שמשטרת ישראל הצליחה
לתפוס את פרקש. לא צריך להגזים. פר־קש
פשוט הסגיר את עצמו.

ך* רקש הגיע לראש־פינה לפני שני
תיים מטבריה, שם עסק בדיג ועבר
לגור בוואדי סמוך, ליד מעיין זעיר.
וכל הזמן חשש שהמשטרה לא תניח לו
בשקט. הוא זכר עדיין יפה כיצד, זמן
מה לפני שהגיע לראש־פינה, ערך ביקור
נדיר בתל-אביב, סר לבקר חבר מהכלא
שהתגורר בסלמה. שעה מאוחר יותר,
הגיעה המשטרה למקום. פרקש נמלט,
אינסטנקטיבית. המשטרה גילתה במקום
פירורי סמים. חקירה ראשונה גילתה כי

נחמן פרקש

ך* ידיעה כדבר גידולי הסמים הו
1אסורים בגינתו של נחמן פרקש, בוואדי
שומם במרחק מהלך חצי שעה מ*
ראש־פינה המרוחקת — הגיעה ליד מיש־

טרת טבריה דווקא ממטה המדור זזמרכזי,
שמושבו בתל-אביב.
יעילותה של משטרת ישראל, ובייחוד
משטרת תל-אביב, היא מן המפורסמות.
יחד עם זאת, תהו רבים: כיצד עלה המדור
המרכזי על כמה צימחי קנביס עלובים,
בפינה נידחת בהררי הגליל?
התשובה, לדברי מקורביו של פרקש:
בעקבות הלשנה של סוחרי סמים.
לדברי החברים, קיבל פרקש את שתילי
הקנביס מידי ידידים היפים מקומיים יחד
עם שתילי צמחים אחרים, כאשר ביקש
לגדל לו פינת ירק — בלי לדעת כלל
שאלה צמחי קנביס.
כאשר גדלו הגידולים, ביקר במקום
אחד הידידים, גילה את אוזנו של פרקש
לטיב הצמחים המיוחדים הללו. אותו היפי
לא שמר את תגליתו בסוד, והשמועה
פשטה במושבה ד,ד,יפית הרחבה של המושבה
הגלילית הרדומה: אצל פרקש
בוואדי יש קנביס.
שמועות כאלה פושטות מהר. ובאחד
הימים, התייצבו אצל פרקש כמה חבר׳ה
טובים מימי העבר הרחוק. היו אלה נציגים
של מנהלי רשת הסמים המאורגנת
בארץ. בפיהם היתה הצעה מפתה: ש-
נחמן יגדל את הקנביס בקנה מידה מיסחרי.
פרקש השליך אותם מאוהלו, בתוספת
אזהרה לא להראות את פרצופיהם יותר.
תגובת סוחרי הסמים: הם הלשינו בפני
המדור המרכזי.

אלוף הבריחות
בורח

הידיד

יוסי ספרא, ידידו של פר־קש,
מרי ם בגינתו של פר־קש,
רה מניה שנפלה בפי שטת ה שוטרים.

*.י! 24
בריחה אינסטינקטיבית

^ ך, יצאה משטרת ישראל למסע-
^ ציד עלוב, שיירשם לדיראון: ציד
אחרי פושע מפורסם לשעבר שרחק מאז
מהפשע, מנסה לשקם את עצמו.
רב־פקד אברהם צמרת, מפקד משטרת
טבריה, שלח חוליית שוטרים לוואדי בו
התגורר נחמן מזה שנה עם גאולה, צעירה
שחרחורת, מורה במקצועה, שעזבה

כה פעוטה הבהיר לו את מצבו הרגיש.
בוואדי הגלילי השומם נראה היה שפר״
קש מצא את מקומו. הוא טיפל בגפנים
הטבעיים שבסביבה, טיפח את הסביבה.
הוואדי היה שומם, רק ציידי איילות הגיעו
לשם במקרה מדי פעם. פרקש ניסה
למנוע בעדם את הציד. ספק אם ידע ש־ציד־איילות
הוא בלתי־חוקי. הוא פעל
כך עקב אהבתו לחיות. אולם כאשר נודע
בין הציידים כי האיש המנסה להפריע
להם הינו נחמן פרקש — הם החלו מתלוננים
במשטרה.
אנשי רשות הטבע באיזור ידעו
היטב על העבודה הנפלאה שעשה פר־קש
במקום. בזמנו אף פנה לרשות,
ביקש להתקבל כפקח בשכר, נענה בסירוב.
הוא ביקש שוב — ללא שכר. גם
הפעם נתקל בסירוב.
רוב תושבי ראש־פינה התייחסו אל
פרקש באהדה. בייחוד הצעירים. אך היו
גם כאלה שכאשר היה נעלם להם דבר
מה — היו פונים מייד לנחמן פרקש.
כך קרה לפני כשנה, כשמאחד הבתים,
שפרקש היה מבקר בו לעיתים קרובות,
נעלם פטיפון. מייד פנו לנחמן בהאשמה
גסה :״יום אחד נשארת לבד בבית
— וכבר נעלם הפטיפון? תשובתו הכועסת
של נחמן :״מה אתם עושים עניין
מדבר כזה? למה אתם בכלל זקוקים ל-
פטיפון?״ והוא הסתלק מהמקום.
כעובר שעה קלה הגיעו לבית ידידים
של בעלי הפטיפון — ואיתם הפטיפון.
״היתד, אתמול מסיבה,״ סיפרו ,״ונשארנו
בלי פטיפון. באנו לבקש את שלכם. לא
הייתם — אז לקחנו אותו לבד.״

הבית

ליד צמרת עץ עתיק יומין, בוואדי בודד, ה קי ם לו נחמן פרקש א ת
אוהלו. ב ת מונ ה: יוסי ספרא מנ סהל שקם אתה אוהל, שה תמוט ט
לאחר הפשיטה. או ה ל זה א מור היה ל היו ת גם בי תו של ה תינו ק העומד להיוולד.

גם פרקש היה בדירה. פרקש נעצר. הועמד
לדין. הוא יצא זכאי — אך נסיונה
של המשטרה להכניסו שוב לכלא בתואנה
* ממש, לאחר ייבוש, מקבלים מריחואנה.

לדברי קצין משטרה בכיר, השקיעה
משטרת ישראל, עד היום, כרבע מיליון
ל״י בלכידתו של פרקש, אחרי כל
בריחותיו המפורסמות. תגובתו המרירה
של פרקש :״לוא היו נותנים לי
חלק קטן מהסכום הזה, הייתי יכול
לשקם את עצמי.״

נגד פרקש נפתחו, בתקופת שהותו
בראש־פינה, כשישה תיקים. ביניהם :
גניבת תפוחים מגינתה של הסופרת ז׳ול-
ייט ברקליי־לוי, גניבת בשר לכלבו ליי
מאטליז של יוסף מייסטר, מקרה של
תקיפה עם שני פרחחים שהתגרו בו.
כשנוסף עתה עניין הקנבים — החליטה
המשטרה לצרף את כל התיקים.
שלושה שבועות לפני פרשת הקנבים,
הכיר פרקש, בעת אחד מביקוריו אצל
אביבה ויהודה כרמלי — בעבר רכז ה־בטחון
וכיום ראש ועד תושבי כפר אמירים
הצמחוני — את יהודית שטהל. שט־

..דמעו הירו,
הצילו אותו!״

הידידה שנטשה ניס
דה׳ והרה ידוה
רנהגן נוקש, קוראה:
** ל נחמן שמעתי לראשונה בראש־פינה, אצל ידידי
׳ ג יוסי ספרא.
זה היה לפני כשנה. חברים סיפרו על פדקש המפורסם
המתגורר בוואדי. סיפרו על בדידותו, על דרך חייו.
באותו לילה לא יכולתי להירדם. ידעתי שאני אהיה
האשד, שתשבור את בדידותו. וזה, עוד לפני שראיתי אותו
אפילו פעם. שאלתי את עצמי למה דווקא אני. מאיפה
המחשבה המשונה הזאת. תשובה לא מצאתי.
לראות את נחמן ממש ראיתי רק ארבעה חודשי?
מאוחר יותר. הוא ניגש לסל שהיה לי, פתח אותו והציץ
בו. לא אמר מילה, והסתלק.
בפעם השניה נפגשתי בו כשהייתי עם חברים. הוא
הצטרף אלינו. הציע לכולנו לבוא ולהתגורר איתו בוואדי.
הרגשתי באותו רגע שהוא בעצם מזמין אותי.
כאשר עברתי לוואדי, זה היה טבעי לחלוטין. לעזוב
בית, ציוויליזאציה, ולהתגורר במקום שרכב לא יכול
להגיע אליו. לחיות תחת לכיפת השמים, ללא השירותים
הרגילים — להפתעתי לא הרגשתי כל קושי. במקום ברז
היה לי מעיין שנחמן גילה. נחמן האמין שהמים הזכים
שבוואדי יסמלו את ההיטהרות שדרכה הוא יעבור.
ך* שירדתי לוואדי היתה לי מטרה אחת: לעזור
^ לנחמן. אנשים היו אומרים שעשיתי את זה מתוך
רחמנות. זה לא נכון. לא רק אני עזרתי לנחמן. גם נחמן
עזר לי. אני בטוחה שנחמן עזר לי הרבה יותר משאני
עזרתי לו. יחד עם זה היה לי צורך לקחת חלק בסבל הגדול
שעבר עליו. אני מאמינה בחלק מתורת הבודהיזם שכל
אדם יש לו חלק בעולמנו אם הוא עשה טוב או רע.
לכן היה לי קל לרדת לוואדי ללא כל היסוס. כי
אהבה זה הכל יחד: לאהוב, לעזור, לעשות האחד למען
השני. הכל. מנחמן קיבלתי אהבה, מסירות ועדינות.
הימים שביליתי עם נחמן בוואדי היו המאושרים
ביותר בחיי. אני יכולה לומר שזה היה ממש גן־עדן. היינו
קמים עם זריחת השמש, מתרחציב במעיין, עושים מעט
תרגילי יוגה. אז כשהתחלנו לגור יחד בוואדי, עוד לא
הל ( )55 מורה ליוגה ורקדנית לשעבר,
החליטה לעזור לנחמן בדרכה שלה. היא
הזמינה אותו לאחד משיעורי היוגה שלה.
נחמן נסחף. כאשר נודע לתושבי אמירים
כי המשטרה רודפת אחרי נחמן — ובגלל
מה ן החליטו חלק מהתושבים לעשות
הכל כדי שפרקש לא יחזור לכלא. אחדים
מהם מוכנים לתרום גם מכספם.
בין אלה שקמו לעזור לפרקש היו אליהו,
איש אמירים, יהודית שטהל, ויהודה
כרמלי, הסבור שהמדינה שהכניסה את
פרקש לכלא, שם נתפס לסמים — היא
זו החייבת למצוא פיתרון לבעיית הסמים
שלו — ולא להחזירו שוב לכלא.
להציל ממאסר
ך* גיב בכעס אחד מתושבי אמירים:
1 1״זוהי שערורייה לאומית ממש. כיצד
מעיזה משטרת ישראל לבזבז כוח־אדם
ומאמצים על שטויות מדהימות כאלה?
בתל־אביב פשטה המשטרה את הרגל,
נאלצה להזעיק לעזרתה את מישמר הגבול
— חיילים נוקשים שהתמחו בטיפול
באוכלוסייה מתפרעת ברצועת עזה.
בכבישים ברחבי הארץ, אי-אפשר למצוא
שוטר. הפשע משתולל באין מפריע — ומשטרת
ישראל יוצאת לתפוס את נחמן
פרקש^ ,זגידל כמה עלי קנבים. הרי הוא
לא הזיק לאיש. הרי המשטרה היתה צריכה
להיות הראשונה שתעמוד לדין, בפרשה
זו. איפה למד פרקש לעשן סמים,
אם לא בבית־הסוהר ז״
״אפשר לטעון שזה מקרה קטן,״ הגיב
אחר .״שהמשטרה לא ביזבזה כל-כך הרבה
כוח כדי לצוד את פרקש. אבל לדעתי
זוהי פרשה סימפטומלית, המוכיחה על
הברדק ששולט במשטרה. על הביזבוז
הפושע של כוח־האדם. על הטיפשות הפנטסטית.
לדעתי, הגיע הזמן שגוף ציבורי
אחראי יתחיל להתעניין בצורת ה ניהול
של המשטרה. יש לי רושם רציני
שהוא יגלה כמה מהסיבות לחוסר־האונים
שלה, כשהיא צריכה לטפל במשהו רציני
יותר מנחמן פרקש והמריחואנה שלו.״
אך מעל לכל עזרה גאולה. גאולה
בת ה־ ,22 בת למשפחה חרדית צפתית׳
היתד מוכנה להשתתף בנסיונו
;של פרקש לשקם את עצמו במדבר, סיר
להבנה
נפלאה. במיוחד עם הקשישים שבהם, שלא ידעו
ציוויליזאציה מהי.
לנחמן יש קשר חזק מאוד לטבע. הוא כמעט ואינו
מסוגל לישון בבית. כשהיינו מתארחים אצל חברים,
הוא היה תמיד יוצא החוצה כדי לשאוף אוויר צח. הוא
אדם שזקוק למרחב. לאחר 14 שנה שהיה בכלא, אין
הוא יכול לחיות בתוך הבית.
גם אהבתו לחיות מחייבת אותו לחיות בקירבתן. נחמן
מצא בחברת החיות את האהבה שלא מצא אצל בני-
אנוש. החיות מעולם לא שאלו אותו על עברו. לא
האשימו אותו, ולא כעסו עליו. הן פשוט אהבו אותו.
במיוחד היה נחמן קשור אל ליי, הכלב שלו, שהיה
מצטרף אליו למסעות בסביבה. כשנחמן נלקח עכשיו
למעצר, נעלם ליי, ומצאנו אותו מאחורי בית־הסוהר
שבראש־פינה, שם נחמן מוחזק. בקושי יכולנו לקחת את
ליי איתנו חזרה לוואדי.

ג או ל ה
ידענו הרבה יוגה. נחמן היד מלמד אותי קצת סינית.
קראנו את סיפרו של אשא על 16 כוחות הטבע. זה היה
נפלא.
נחמן היה עובד בגינת הירקות, חולב את העז שקנה
כאשר נכנסתי להריון, לפני בוא האביב הוא גזם את
הגפנים שגדלו פרא בוואדי.
מקום מושבו בוואדי היה במרחק חצי שעה הליכה
ברגל ממרכז המושבה. אך בשבילנו זה היה מקום נפלא,
סוף העולם ממש. שום רעש בלתי טבעי לא הפריע. נחמן
היה מנגן בחליל. מדי פעם היה מפסיק, ואז הציפורים
היו משיבות לו בנגינה. חשמל לא היה לנו. עם השקיעה
הלכנו לישון. לעתים היינו צופים בזריחות של ירח מלא.
במשקפת שקיבלנו במתנה מאיש שמורות הטבע בסביבה
השקפנו וזיהינו כוכבים בשמים.
לעתים היינו יוצאים לטייל ברגל בשדות האחור.
התחברנו עם כמה בדואים מהסביבה. נחמן הגיע איתם

בה לעשות הפלה, כשנכנסה להריון.
קבוצת ידידיו של פרקש עשתה הכל
כדי להצילו ממאסר. יהודית שטהל, אם
לשני בנים שיכנעה את הסופרת דולייט
בירקליי-לוי לבטל את התלונה נגד נחמן.
אחר שיכנעה את הקצב יוסף מיים־
טר לשכוח, מצידו, את גניבת הבשר.
יוסי ספרא, ידיד ותיק של פרקש, שייכנע
ידיד, עורך־דין תל־אביבי לקבל על עצמו
את ההגנה על פרקש בהתנדבות. תחילה
היה עורך־הדין ספקני. אך לאחר שביקר
בשבת אצל נחמן בבית־המעצר בראש־פינה
השתכנע .״אעשה הכל למענו,״ הכריז.
הוא סירב להסכים לפירסום שכרו:
״אינני רוצה כל טובת־הנאה מההגנה שלי
על אדם כמו פרקש. אני רוצה לעשות
זאת כשירות של אדם לאדם.״

מוחלטת. לא
רך מדי כדי
אכזבות. הוא
קשה בתחילה,

ך< חמן משתמש בסמים כבר 15 שנה. בסמים פגש
^ בכלא. הצורך בסמים הביא אותו לידי אי־שקט,
ולעשיית דברים שהחברה נידתה אותו בגללם.
נחמן ביקש לפתור את הבעיות בהן היה נתון בכוחות
עצמו. אבל להיגמל מסמים לבד היה בשבילו קשה, למרוח
כוח הרצון החזק שלו.
אסור עכשיו להכניס את נחמן שוב לכלא. זה יהרוס
אותו ־לחלוטין. נחמן כבר היה מספיק בכלא. הוא הוענש
מספיק על־ידי החברה. הוא יצא מהכלא שבור והרוס,
כשהעבד שלו רודף אחריו כצל. נחמן גר כבר שנתיים
בוואדי בראש־פינה. האם התעניין מישהו בגורלו — מלבד
לרדוף אותו?
אני מתחננת בפני החברה הזאת, שיודעת רק לרדוף
אחדי אדם שרוצה רק להיות לבד: הרפו ממנו. הוא
לא פושע. הוא לא עשה כלום. ואם אין רחמים בליבכם
— רחמו לפחות על הילד שלנו, שייוולד עוד חודשיים.
אל תהרסו את אביו לגמרי!

רציתי שיראה אותי באור
שלא יהיו כל אשליות או
ניסה להשתלב. היה לו
אך אט אט התרגל. באותה

סיפרה יהודית שטהל:
פרקש הראה רצון לעזור לי בכל
דבר. הופתעתי באופן יוצא מהכלל טוב
מיחס האנשים שהיו אצלי אל נחמן. הופעתו
לא היתה מסודרת ביותר. התנהגותו
לא רגילה ביותר. למרות זאת ראיתי
שהם מוכנים לוותר על הנוחיות שלהם,
כדי לקבל אותו כשווה־זכויות.
הכנסתי את נחמן למקלחת, החלפתי לו
בגדים. הכנסתי אותו לביתן שבגינה. ל ביתן
אני קוראת מישכן השלווה והבריאות.
אחרי ההרפיה הכריז שהוא מרגיש
הרבה יותר טוב. היתד. לנו שיחה מעמיקה,
התרשמתי עמוקות. ראיתי בנחמן
משהו דומה לילדי.
נחמן לא ראה מעולם נכונות אצל
אנשים. הוא לא ידע לאן לפנות. כשבאו
אליו חברים. לכלא עם הסמים — הוא
קיבל אותם. כך הוא התחיל עם הסמים.
לנחמן לא היו נעורים. כיוון שאני
באה מבית שהורים טיפחו אה הילדים,
אני יודעת שלמי שאין נעורים, אין לו
בגרות. את האשמה הוא יטיל על החברה.
נחמן התאמן פה ביוגה. הוא הלך אחרי
לכל מקום. אמרתי לו לעבוד בגינה אז
הוא עבד למרות שאז עדיין הוא לא אהב
לעבוד. העמדתי לרשותו את כל הספרים,
הגינה עם הפרי, הביתן ללינה או לכל
מטרה אחרת, הדרכתי אותו מה כדאי
לקרוא.
כתמורה, דרשתי ממנו שיביא לי את
הסמים כדי לשרוף אותם יחד וכן עזרה
בעבודות שונות. דרשתי ממנו משמעת

י הודית שטהל, מורת
1 ¥1 !1ך 71
ליוגה ורקדנית, מדגי 11
11/111
מה אתאחד התרגילים שפרקש א הב.

תקופה לא ידעתי איזו השפעה יש לי
עליו. רגע זה היה גורלי ממש. ביום
הראשון, היה נחמן צריך להסגיר את
עצמו למשטרה. נחמן לא התחבא. הוא
היה גלוי לכולם. מדי פעם היה מסתלק
להרים, אבל כשהבין שאין עורבים לו,
כבר לא פחד. ביום הראשון בא האפוטרופוס
שלו והיו צריכים להביא את נחמן
למשטרה. פתאום הופיעו כולם בבית.
ביקשו את השפעתי. אמרו לי שנחמן
הסכים, ואחר כך נרתע.
ביקשתי שישאירו אותו כאן. אין דבר
כזה. שיחקרו אותו כאן. אז נפתח לי
המוח. איזה זכויות יש לנחמן יותר מל אחר?
נזכרתי בספר על הזן בודהיזם,
האומר אם בן־אדם פוגע בחוק החברתי —
מגיע לו עונש. נחמן עשה זאת.
לקחתי אותו לחדר אחר. אמרתי לו
את עמדת המשטרה. הסברתי שאם הוא
יקל עליהם, הוא יעזור לעצמו, ושעליו
לחשוב את מחשבותיו עד הסוף .״אתה
רוצה שאני אסע איתך?״ ,שאלתי .״זו
דרך ארוכה, את תתעייפי. לא כדאי,״
הוא ענה לי .״אבל מה יהיה עם הכלב?״.
לקחנו את הכלב איתנו והבאתי את פר־קש
למשטרה.

נ ח מן פרקש בתר־ה

גיל יוגה על מרפ1
11111
ס ת בי ת ה של מור תו י הודי ת שטהל.

אז הרה!
(המשך מעמוד )23
מחכים לך שתבוא גם כן לעשן.״
מוטי התחיל לגמגם כל מיני דברים,
אבל מנחם אמר לו :״אם לא תלך לשם,
.אני אהרוג אותך.״ התחלתי לבכות. מוטי
התחיל לרוץ לכיוון שלהם, ואני נשארתי
לבד עם מנחם. הדבר הראשון שעלה לי
בראש זה לברוח.
התחלתי לרוץ, אבל הוא השיג אותי.,
והתחיל להרביץ לי. צעקתי וצעקתי, אבל
לא היה מי שישמע אותי. אחרי זה, כשכבר
לא ראיתי כלום בגלל המכה שקבלתי
בעין מהאבזם של החגורה, הרגשתי אותו
שוכב עלי. הוא היה ערום. ניסיתי לדחוף
אותו בכל כוחי, ואז הוא שרק ליאיר.
יאיר בא, ישב על הגב שלי, והתחיל למשוך
לי בשערות. גם הוא התפשט וניסה
לשכב איתי. לא היה לי כבר כוח להתנגד,
ואני לא יודעת אם הוא הצליח או לא.
ואז בא מוטי הגדול, והחליף אותו. הם
היו מרביצים לי וצועקים :״נהרוג אותך
אם לא תתני לנו.״ רציתי שיהרגו אותי.
ויאיר גם איים עלי :״אם תגידי למשטרה,
נרצח אותך.״

אגי שונא
לעשות את זה

ך\ שנים
כמעט ברציפות
נבחר

בית היופי

ע״י שבועון

גם לקראתטקסב חי ר ת

מלכת היופי
לעונת 1972
סירק, איפר והכין
בית היופי אצטה
את כל המועמדות הסופיות

•לאיש ה׳׳
להכין את ׳
המועמדות הסופיות לקראת נשפי ה ב חי ר ה

בתמונה: גב׳ אנטה נויביוט ביזבות
מלכת היופי אילנה גורן, נערת ישראל
יחנה *טרדן ומלכת היופי־עשרה שושי
מזור, שתסרוקותיהן תרמו רבות
לבחירתן.

בוא לראות את דגם 1973
באולמי התצוגה של בית קרייזלר
מכשירי תנועה בע״מ,
דרך פתח-תקוה ,74 תל-אביב
(טל )36115 .בין השעות2.180-0־08

ק ר״ולר 160 מנוע 1639 סנדק
מפשיר אדים, מעצורי דיסק קדמיים, מנעול הגה,
מושבים נשכבים, אפשרות להילוכים אוטומטיים

קרייזלד .180 מנוע 1812 סמ״ק
9* 1.ז 0וז*והח£־דוהו

מעצורי דיסק ב־ 4גלגלים, אפשרות למיזוג אויר

*** מעתי את כני ומוטי צועקים
עליהם, והם קיללו אותם בחזרה.
נדמה לי שהם גם הלכו איתם מכות.
יותר מאוחר בני סיפר לי שהוא לא לקה
את הכדורים, רק עשה את עצמו. שם את
הכדור בפה וזרק אותו. שמעתי את מוטי,
יאיר ומנחם מאיימים על בני :״אם לא
תלך אליהם, נרצח אותך.״
ואז בני ביקש מהם שירשו לו רק לקחת
אותי לרגע למים. הם הסכימו. בני שטף
לי את הפנים, שהיו מלאים דם, וכל הזמן
צעק עלי :״למה באת איתנו? למה עשית
את זה? אני שונא לעשות דברים כאלה
לבחורות, אבל אני לא יודע מה לעשות
בשביל להוציא אותך מפה.״
פתאום הם התחילו להקיא, ואחרי זה
נהיו נורמליים. בני אמר שכולם יעלו
למכונית. יאיר נהג, אני ישבתי על יד
החלון ובני בינינו.
לא היה לי כסף לחזור הביתה, ומוטי
הקטן הסכים שאבוא לישון אצל סבתא
שלו. כשהגענו, הוא נתן לי מכנסיים וחול-
צה. הבגדים שלי היו לגמרי קרועים.
כל הלילה לא ישבתי. רק הייתי עוצמת
את העיניים, הייתי רואה את הפרצופים
מתקרבים אלי, והייתי מתחילה לצרוח.
למחרת אמרתי לו שאני רוצה הביתה.
ירדנו למטה, שם חיכה לו הבוס שלו,
שלקח אותנו במכונית שלו לבית־הקפה
ששם פגשתי אותם. בעל בית־הקפה הסתכל
על העין שלי ואמר למוטי: תיקח
אותה מהר לרופא. הלכנו לרופא פרטי,
ומוטי שילם בשביל הטיפול. אחר־כד הוא
ליווה אותי עד התחנה ונסעתי הביתה.

לא היה לי
כוח להתנגד

ך* כית כולם היו היסטריים. עוד באו*
תו לילה ההורים שלי הודיעו למש טרה
שלא חזרתי, וכל הניידות בסביבה
חיפשו אחרי. רק בחוף הים לא עלה בדעתם
לחפש. עכשיו הם חושבים במשטרה
שבני עשה את זה בשביל לנקום על
הרצח של האח שלו. במיוחד שיש לי
דוד שהוא קצין במשטרה.
תיכף שהגעתי הביתה, אמא שלי בדקה
אותי, ואמרה שהכל בסדר. גם בבית-
חולים קבעו שאני בתולה. אני לא זוכרת
בדיוק מה הם עשו לי שם, על שפת־הים,
לא היה לי כוח להתנגד להם.
עכשיו אני חיה בעולם חדש, חיים אחרים
בכלל. כאילו אני לא אותה בחורה
מקודם. אמא כל פעם מסתכלת עלי ושואלת
:״איך זה קרה לך?״ אבל לאט
לאט היא מתרגלת. רק אחותי זורקת לי,
כל פעם שאנחנו רבות :״פושעת, כזאת
קטנה וכבר יש לה עניינים עם גברים.״
כל פעם שהיא אומרת לי אח זה, אני
רוצה למות.
מהבית אני בכלל לא יוצאת. כי כל
השכונה יודעת על מה שקרה לי, ואיך
שרואים אותי מתחילים לשאול אותי שאלות,
ואני נורא מתביישת. כבר נרשמתי
לקיבוץ. אני לא יכולה להמשיך לחיות
כאן.
אבל הכי גרוע זה בלילות. כל לילה
חוזרים אלי הפרצופים שלהם.
ואז, אני מתחילה לצרוח.
ה 1וירת הז ה ,״ 1^ 9

ביום חמישי שעבר התחתנה, בהרבה מזל טוב, עדה בורג, בתו של שר
הפנים יוסף בורג, וכבוד השר ורעייתו הירשו לעצמם, בשעה טובה, אנחת רווחה.
אחרי הכל, הילדה בבר לא תינוקת — היא היתה חברת היאחזות משואה,
וביום סטודנטית לרפואה — ולחתן היום בת — בשידוך טוב אני מתכוונת -זה
לא כל כך פשוט, אפילו אם האבא מיניסטר.
אז השידוך דווקא טוב, אתם יבולים להירגע.
קוראים לו מנחם בן, והוא בנו של ד״ר יונה בן, מנהל המחלקה לתרבות

בת המיניסטר התחתנה
תורנית בסוכנות היהודית, נצר למשפחת הרב ברלין, ומה שלא פחות חשוב, משלומי
ישראל: האבא של החתן והאבא של הבלה הם חברים באותה מיפלגה, וגם זה
לא הולך ברגל.
בחתונה, שנערכה בבית-ספר חורב בירושלים, בנוכחות איזה 2,500 אורחים,
לא היו מיניסטרים אחרים, אבל זה רק בגלל שבאותו ערב התקיימה ישיבה של
המערך בתל־אביב. מלבד זה, הבל דפק כמו שעון, ואני מאחלת לכבוד השר ורעייתו
נחת מהילדה.

קים, והם עברו למשרד חדש, ופיתחו את
המיפעל, ובכלל.
קארין, שד,רגישה אחריות להרי, זר ובודד
בארץ נוכריה, הכירה לו ידידו! אחרת
שלה, ,אחרי פנינה. ואחרי האחרת, עוד
אחת אחרת. ועוד אחת. וכן הלאה. קארין
עצמה אמנם עסקה בכך רק לשם שמיים,
אך לידידות, מסתבר, היה זה עסק טוב.
כל ידידה יצאה מהרי ברכוש גדול, כולל
יהלום קטן פה ושם, ולפעמים גם לא כל

יהרוס 3ח,
׳הרום ש
כך קטן. אפשר היה לראות את הרי
והידידה התורנית נכנסים לאיזה תכשיטאי
או אופנאי יקר, ולשמוע את הרי אומר
לבעל־הבית :״מה שהגברת מבקשת, עד
אלף ל״י.״ חד וחלק.
אבל בימים האחרונים, אומרים לי, חלה
הצטננות ביחסים בין שני הצדדים. לפי

כן, זה עתה התחתנה — לפני שנה
וחודשיים וכבר היא מתגרשת, מלכת המים
היפהפייה של לפני שנתיים. איך
שהזמן עובר מהר.
לאחר שנה בלונדון, הגיעה בימים אלה
חני פרי לביקור משפחתי קצר. יפה
יותר מתמיד, תמירה קסם, עם שיניים
חדשות ומעמד חדש של דוגמנית־צמרת
בינלאומית. המחיר שלה היום הוא 150
לירות שטרלינג ליום־צילומים — תעשו

היא לא עושה שום דיאטה, היא מספרת
לי, לא הולכת לקוסמטיקאית, מט־ )
פלת בעצמה בשערה, ובכלל מנסה להישאר
ישראלית. האופנה האחרונה, בחופי \
אירופה, היא מדווחת לי, היא להסתובב
עם החלק התחתון של הביקיני בלבד, ן
במו שהיה עד לפני שנה רק בסקנדינביה.
האם היא הצטרפה לאופנה החדשה ז ,
״ששש, ההורים שלי פה,״ ענתה העלמה.
אההם.

ח1ינוימתגרשת
את החשבון בעברית — ובשבועות הקרובים
עומדים עיתוני־היוקרה הגדולים ביותר
בעולם — ווג, הארפר׳ס באזאר ועוד
כמה — לצאת עם שערים צבעוניים
שלה. וזה, רבותי, פירושו שהיא בצמרת.
בעלה, יגאל רוזנברג, לא הגיע איתה
לארץ. חני היתה מוכנה לאשר את הגירושין
הקרובים, אך סירבה למסור פרטים.
היא
מקשקשת כבר מצויין אנגלית ואיטלקית,
הגיעה לארץ במטוס אחד עם
קליף ריצ׳ארד, וחוזרת לאנגליה גם
כן במטוס אחד עם קליף ריצ׳ארד. במקרה,
במקרה, אל תתרגשו.
מיד מלונדון היא יוצאת לניו־יורק,
לעבוד אצל סוכנות־הדוגמניות המפורסמת
וילהלמינה. בקיצור, היא הפכה לטיפוס
מבוקש, וזהו.
הטיפוס המבוקש עצמה לא כל כך
מתפעלת כבר .״אני בסך הכל חמור עבודה,״
היא נאנחת .״זו עבודה קשה, ואין
בה שום זוהר, מלבד אולי הנחת של
לראות את התמונה שלך אחר כך בעיתון.״

גירסה
אחת, הסיבה היא חילוקי דיעות
עסקיים. לפי גירסד, שנייה, מרגיש הרי
את עצמו כבר בבית, ומכיר כבר בכוחות

פרי

עצמו את כל החתיכות שכדאי להכיר.
אה, כפיות הטובה של ימינו.
הגיבה קארין.

דונם קי
במשך שנים, היה לדוגמנית קארין
דונסקי ולבעלה שלמה בית־מלאכה קטן ׳
לקונפקציה, ברחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־ ,
אביב. עד שיום אחד הכירה קארין את1
הרי; ואז השתנו העניינים.
הרי הוא מולטימיליונר מגרמניה, שסרח1
שם דווקא בעסקי היהלומים, לא הקונפקציה•
אבל זה לא אומר שהוא לא מכיר1
עסק טוב, כשהוא נתקל בו. וכשהוא ,
נתקל בעסק של קארין, הוא ידע מיד׳
שהוא טוב, ושכדאי להשקיע בו.
קארין הכירה את הרי דרך חברה שלה,
הדוגמנית פנינה רוזנכלום. תוך זמן!
קצר, אפשר היה לראות את הרביעייה1
החדשה — קארין ובעלה ופנינה והרי
מופיעים ״בפתטיאק האדומה של הרי בכל י
מקום שצריך להופיע שם.
והרי יודע איך להופיע, תאמינו לי. הוא1
לא רק נראה כמו המיליונר הקלאסי —
שמנמן ונמוך כזה, אתם יודעים — אלא!
גם מתנהג כמו אחד. אחרי ארוחה במסעדה,
הוא היה משאיר על השולחן ) —700
800ל״י כמו שאני משאירה כרטיס אוטובוס
משומש. טוב, לא בשגילו לבד. בשביל
כל הרביעייה.
אבל כמו בכל טרגדיה יוונית טובה,
הגיע היום שהרי עזב את פנינה. לא,
חס וחלילה, לפני שכיסה אותה במתנות)
יקרות מכף רגל ומעלה — אבל בכל זאת
עזב. אך לא אלמן ישראל. או לפחות לא)
יתום. הידידות עם קארין ובעלה לבין
הרי — לא נפגמה. שכן בינתיים, הספיק)
כבר הרי להשקיע קצת בעסק של הדונם־

״משה דיין מארגן מחדש את חייו
הפרטיים,״ הבריזה הכותרת בראש העמוד.
היה זה עמוד ״דיווח מישראל״ של
עיתון המיליונים האנגלי, הדיילי מייל,
והסיפור המרתק, שהתפרסם בשבוע שעבר
על פני חצי ע מו ד — ב עי תון בו
כל מילה שקולה בזהב — הלך בכה,
ואני מצטטת לכם מילה במילה, כמעט
בערך:
שר־הביטחון הנוקשה של ישראל,
משה דיי]; האיש שבזכותו קיבלה הרטייה
זוהר בין־לאומי, עבר אירגון־בית
יסודי מחדש. בדצמבר האחרון הסתיימו
נישואיו בני 36 השנים עם רות דיי];
ויחסיו הקרובים, שנמשכו מזה 16 שנים,
עם רחל קורן המרשימה, התגלו לציבור.
כלומר, למי שעוד לא ידע עליהם בציבור
— אם בכלל היה כזה בישראל.
מאז גירושו של דיין תפסה גברת קורן
— בת ,41 ובעצמה גרושתו של עורך־
דין ירושלמי — את השליטה בביתו היפה,
מוצף הפרחים, של דיין בצהלה — שכונה
אכסקלוסיבית של קצינים בכירים בקיר־בת
תל־אביב.
השינוי הראשון היה ריהוט חדש לחדר־השינה.
סיפר לי אחד משכניו של דיין
(יש לזכור כי הישראלים דומים לאירים,
בכל ימה שנוגע לרכילות) :״משאית רהיטים
הגיעה מוקדם, בוקר אחד, ופרקה
שטיחים, שולחנות כתיבה, שולחנות אוכל.
אבל מה שאני זוכר בעיקר זה מיטה כפולה
ושולחן איפור. אבל מי יכול להאשים

אותם ז״
גברת קורן ריהטה כנראה את כל הבית
מחדש, כשהיא מגלה טעם פחות מסורתי
דיין מקודמתה. הוצאו מהבית רהיטי עץ האלון
הכבדים, והוכנסו רהיטים בסיגנון סקנדינבי,
קל יותר.
האירוניה שבדבר היא, שגברת קורן
שומרת בינתיים על דירתה שלה, ברובע
מהודר אחר של תל-אביב, ועדיין לא עברה
לדירתו של דיין׳באופן רשמי. חברים
אומרים שהיא עוד צריכה לתת את הסמ
כתה
לנישואים עם גיבורה הצבאי של
ישראל.
על כל פנים ברור כי דיין עצמו עברי
לצורת חיים ביתית שקטה. ויש לזכור
שבמשך כל חייו הוא לא סלד מנשים.
מלווה על-ידי מכונית עם ארבעה אנשי
ביטחון מזויינים, סועדים כל יום דיין
וגברת קורן ארוחת־בוקר על מידרכת
בית־קפה תל־אביבי. אחר כך הוא מסיע
אותה לעבודתה, כעוזרת אישית למנהל
השק״ם. כשזה אפשרי, הם סועדים יחד
גם צהריים.
השאלה בקשר לנישואיהם נשארת פתוחה.
האישיות הישראלית הבכירה דויד
בן־גוריון, יעץ לדיין להתחתן מוקדם
ככל האפשר, אם הוא רוצה לשמור על
הפופולריות שלו במימסד הישראלי הפו־ריטני
למדי.
ויותר מכל דבר אחר, רוצה כמובן,
דיין, לרשת את גולדה מאיר כראש־ממשלה.

באן הדיילי מייל. ובעוד שאני בטוחה
שלקוראי העיתון הסיפור היה באמת
מרתק, הרי שלישראלים הוא נשמע בבר
קצת ישן. לא פלא, בהתחשב בעובדה
שהוא כבר התפרסם בבמה קטעים פיקנטיים
מתון הסידרה השלמה, שהתפרסמה
בשיא פרשת דיין בהעולם הזה.
לזכותו של העיתונאי ששלח את הסיפור
לדיילי מייל מישראל, אני מוכרה
לציין שהוא יודע להבחין בסיפור טוב ב-
העולם הזה, כשהוא ניתקל בו. אפילו
כשזה באיחור של במה חודשים טובים.
מה שרק מוכיח שסיפור טוב הוא במו
יין טוב. אף פעם לא מתיישן.

לי ד תו עול מוהיג
(המשך מעמוד )17
היוונים־הקאתולים שומרים על מינהגיהם
השונים, והם שונים מאחיהם הרומאיים
בכמה תפיסות דתיות.
שני ספריו של רייא, שהכילו את תיר־גומי
התפילות שלו, הופיעו ב־ 1957 וב־
,1968 זבו בהצלחה עצומה. ב־ 1966 הופיע
ספרו, שהכיל את תירגום ספרי הברית
החדשה מיוונית לאנגלית. שמו הלך לפניו
כסופר דתי, וכמי שניצח במאבק היסטורי
בוואתיקאן.
ב־ 1968 התפנה מקומו של הפרטריארך
בדמשק, ראש הכנסייה בכל המיזרח־התיכון.
לתפקיד זה עלה הארכי־בישוף
מחיפה, ג׳ורג׳ חכים, שהחליף עם עלייתו
בדרגה את שמו הערבי בשם יווני, מכסימום
ה־ ,5כמקובל בכנסייה. אסיפת הבישופים
של הכנסייה, שנתכנסה בלבנון,
העניקה את כהונת הבישוף בישראל לכומר
יוסוף רייא מאלאבאמה.

רעננות

מבקר ועד ערב

הנער הערכי מזחלה הפך למנהיגם
הרוחני של רוכ הערכים ה נוצריים
כישראל.

טנסיסו של ז״ן

עם ספריי דאודורנט באק״

ך* גוכתו של רייא על הבחירה היתד.
4 1שימחה גדולה — לא רק בשל עלייתו
בדרגה, אלא בשל שיבתו לארץ־ישראל.
בשנות כהונתו באמריקה הזדהה עם העניין
הישראלי, קשר קשרים רבים עם החוגים
היהודיים המתקדמים, השתתף במילחמותי־הם
בגזענים.

הוא לא חלם על תפקיד של מנהיג
תנועת-מחאה כישראל.

ספרי דאודורנט ״באק״
הרזפורס ם בעולם כולו -סנע סטן זיעה ויעניק לך
הרג שת ר עננו ת במ שך כל היום.
4ריחות נהדרים -לבחירתך.

סיכוייו

נאור ־ ור*בסק>

הוא רצה לזרוע קצת רוח, קצת
סערה.

כי הדבר הוריד את המיכסה מסיר־לחץ.
ערביי בירעם חזרו לכפרם, התמקמו בכנסייתם.
מעשה זה הרטיט את לב עקורי
איקרית, שהם אנשים פשוטים יותר. הם
עלו אל ביתו של הבישוף שלהם בחיפה,
ערכו בו שביתת־שבת.
סימנים צירופים אפשריים

גחלים 9סימנים
יו ת ר ) י /
בטפ סי ם

צירופים אפשריים

סימנים

טי ״ ת ״י ס

ז! ! 0ס 1£ח
צירופים אפשריים
פרטים בכל תחנות האיסוף של

הדבר אירע כימעט במיקרה, בגלל עמדתה
האווילית של הממשלה. היא זילזלה
באיש ובכוח הגנוז בו — עד שהיה מאוחר
מדי.
עקורי איקרית שייכים לכנסייתו. בשמם
נכנס למשא־ומתן עם הממשלה, והובטח
לו עיון בעניין. לפתע אירע מיפנה דרמתי.
כדי להביך את מפ״ם, הכריז משה דיין
שיש בדעתו לבטל את סיווג שטחי הגבול
הצפוני כאזורי־ביטחון סגורים. הם הוגדרו
כך, בשעתו, על פי התקנות־לשעת־חירום,
מתוך מטרה יחידה: לנשל את ערביי
בירעם ואיקרית, שגורשו כימעט במיקרה
בשלהי מילחמת העצמאות. על חלק מאדמות
בירעם ישב קיבוץ ברעם של מפ״ם.
מפ״ם, שנגררה אחרי זעם צעיריה בפרשת
פיתחת־רפיח, הרגיזה את דיין. דיין רצה
להתנקם — ועל כן הכריז על ביטול
אזורי־הביטחון.

כין רגע הועמד הארכי-כישוף
רייא כמצכ שהעלה כליכו את
כל זיכרונות אלאכאמה. דמו של
הלוחם הוותיק היתרתח, והוא נזדעק
לקרם.
הרופאים יעצו לו למשוך את ידו מן
העניין. כי רייא סובל בלבו, וכל התרגשות
מסוכנת לו. כאשר הכריז השבוע, בהתרגשות
:״אני מוכן בכל רגע למות, ולא
לתת יד לאי־צדק!״ נשמעו הדברים לרוב
מאזיניו כמליצה.
רק מתי־מיספר ידעו שהיתה זאת הודעה
עובדתית פשוטה.
רייא נועד עם יגאל אלון ושמואל טולי־דאנו,
יועץ ראש־הממשלה לעניינים ערביים,
בהיעדרה של ראש־הממשלה מן
הארץ. לא ברור מה נאמר בדיוק באותה
פגישה. שמועה עקשנית טוענת כי אלון
וטולידאנו הבטיחו לרייא פיתרון חיובי.
רייא עצמו מכחיש זאת בתוקף, אולי כדי
להגן על אלון, טוען כי אלון רק אמר לו
שעליו לחכות לשובה של ראש־הממשלה
מרומניה.
אך נראה כי רייא היה מלא תיקוות.
וכי הנחיל תיקוות אלה לצאן מרעיתו.
הוא הפך כימעט אוטומטית גם למנהיגם
של עקורי בירעם, אחרי שצמרת כנסייתם
המארונית בלבנון זנחה את עניינם מטעמים
פוליטיים.

האכזכה היתה מהממת. עם שו-
כה של גולדה מאיר, החליטה ה
ממשלה
כרוכ גדול שעקורי כירעם
ואיקרית לא יוחזרו לכפריהם ל
עולם — וכי החלטה זו היא סקר
פסוק.

על הנוחה של גורדה
ך• אותו רגע התעורר רייא הישן —
^ האיש שהתגרה בפארוק, שלהם ברחובות
בירמינגהם, שהפר את מרות
כנסייתו.

הוא ידע שיהיה זה קרם כודד.
הוואתיקאן אינו מוכן להילחם למען
הערבים הנוצרים בישראל. אלא משחק
מישחק של פוליטיקה בינלאומית. הוא
רואה בעין רעה את פעולת רייא. גם
הממונה הישיר עליו, חכים־מכסימום,
קודמו בתפקיד, התרגז על פעולת רייא,
המביישת את תקופת כהונתו. השבוע
גינה את רייא בפומבי.

רייא גם ידע בי הוא מסכן את
כריאותו, ואולי את חייו. לא היתה
לו אשלייה לגכי עוצמת התגוכה
של השילטוגות.
ואמנם, השבוע יצאו מחוריהם כל סוכני
הממשלה בעיתונות, על פי פקודה אישית
של גולדה, תקפו את רייא כנוכל, כמשוגע־לפירסום,
כאנטי־שמי הרוצה לקומם את
העולם הנוצרי נגד ישראל, ועוד.
אם הרגיז הדבר את רייא, לא ניכר
הדבר עליו. הוא הוסיף לדבר על נאמנותו
המוחלטת למדינה, ועל החלטתו למנוע כל
דבר שיש בו כדי לעורר שינאה. אך יהד
עם זאת, בתקיפות שקטה ונחושה שכדוגמתה
לא גילה עדיין שום ערבי בישראל,
המשיך להנהיג את המאבק.
הוא אימץ לעצמו בנקל את השיטות
שהיה עד להם בארצות־הברית, שנולדו
בעידן אמצעי־התקשורת העולמיים. כאשר
טען אוייבם המושבע של ערביי בירעם
ואיקרית, איש מינהל מקרקעי ישראל
ראובן אלוני, שרבים מן העקורים הסכימו
לקבל פיצויים, המציא רייא בו במקום
תשובה מדהימה. הוא ביקש מהעקורים
להכין לו צלב־עץ גדול, נדר לשאת את
הצלב בבירות אירופה, כדי לאסוף כספים
לשם החזרתם ״למיסטר אלוני״.

רייא גזעם עד דכריו שד אלוני,
מכיוון שידע איזה להץ נורא הופעל
עד העקורים, מהם החיים בצפיפות
של 15 איש דחדר, בדי
דקכד פיצויים ולמכור את זכות-ה-
בכורה שלהם כנזיד-עדשים. אם
יגשים רייא את איומו, יגרום הדבר
לשערוריה בינלאומית שלא
היתה עוד כדוגמתה מכהינת הנזק
לתדמית ייטראל כעולם.
גם רעיון המיצעד שייערך השבוע בירושלים
נולד בלבו של רייא. הוא תיכנן
הפגנה שתרתק גם היא את תשומת־לב
העולם: צעידה נוצרית בנתיב־הייסורים
של ישו הנוצרי בעיר העתיקה, כשצלב
על גבו. לאחר מכן: מיצעד המוני, יהודי-
ערבי, למישרד ראש־הממשלה.
אחרי ההכרזה, באו אליו ידידים יהודיים,
אמרו לו שהפגנת־הצלב עלולה לעורר
בלב יהודים אסוסיאציות מכאיבות — וגם
לאפשר לסוכני הממשלה לתאר את פרשת
בירעם ואיקרית כמאבק דתי, יהודי־נוצרי,
בניגוד גמור לכוונתו.

הכישוף עצם את עיניו, הירהר
רגע, החליט כו כרגע: לכטל את
כל החלק הנוצרי של התוכנית, לשים
את הדגש עד המיצעד היהו*
די־ערכי, במקום הצלב על גכו,
ישא את דגל המדינה כידו ,״כסמל
לשיתוף־הפעודה והאחדות׳׳ של
כל אזרחי ישראל כמאכק על הצדק.״
השבוע
היה ברור לכל: מנהיג חדש
נולד בישראל, אדם שהמדינה לא ידעה
עדיין כדוגמתו:

איש-דת שאינו מוכן למכור את
אמונתו: מנהיג ערכי שאינו ככול
בתפיסות מיושנות: אדם כעד
עקרונות, היודע להחליט ולכצע.
* אין שמץ של אמת ב,ידיעה״ של
מעריב, כאילו ויתר הבישוף על התפילה
בגלל איומי הליגה להגנה יהודית. באותה
ישיבה, כלל לא הוזכר שם הליגה, והבישוף
לא ידע על האיומים השיגרתייס
של הקו-קלוכס־קלאן היהודי.

הנבננ־ינז הזנת ^1*0

במדינה
עולי ם
ה ב תו לו ת
לא נ ח טפו
״הבחורות תצאנה לכרמים ותתחבאנה.
לבושן יהיה לבן כדי שלבחורים יהיה
יותר קל לצוד אותן. כל בחור רשאי
לתפוס לעצמו נערה אחת בלבד. מה
שהשניים יבצעו איש תחת גפנו — עיסקם
הפרטי בלבד.״
זה מה שהיה צריך להתרחש. העתק
מדוייק של חגיגות ט״ו באב.
בהתאם למסורת התנ״כית היו בנות*
ישראל יוצאות ביום זה לחולל בכרמים,
וצעירי ישראל אחריהן. מקור השימחה
בשבט בנימין, אשר כל שיבטי ישראל
נשבעו לא לתת לו מנשותיהם.

ואין בת ישראל שתטען כי יצאה מן
הערב הזה חטופה.
שדם קשר 550 1עולים, רווקים ו רווקות,
מאולפני הקליטה של הקיבוצים,
ו־ 350 עולים ממרכזי הקליטה והמעונות,
הגיעו בשעות לפני הצהרים לזכרון־יעקב
במשאיות. מצויירים בכריכים ובקבוקי
שתיה, סיירו העולים ביקבי זיכרון־יעקב
וזכו לראות מה קורה לאשכול עד אשר
הוא מוכנס לבקבוק. את שארית היום
בילו ברחצה המונית על שפת־הים.
לישראלים, ילידי הארץ, לא היה כל
זכר. כל קבוצת עולים היתה צמודה לרכז
התרבותי שלה ובינה לבין קבוצות עולים
אחרות, גם לא היה שום קשר.
באותה עת, באיצטדיון הכדורסל של
רמת־הנדיב, התרוצץ רכדהתרבות של
זיכרון יעקב, שמואל בלול. וחילק הוראות
לצעירי זיכרון, שעסקו בסידור אשכולות
ענבים על שולחנות ארוכים.

עם ידיים!

רחל נוביק עולה חדשה מאנגליה, מלמדת את המארגנים פרק
בהילכות חטיפה. החטוף אותו מועכת רחל במרץ רב הוא
ידידה מזה יומי ם, דניאל באונו, מבואנוק איירם. השניים נפגשו באולפן בעיז־השופט
וסיכמו את החג :״חשבנו שיחדשו לנו משהו, איפה!״ ולהוכחה הדגימו את ידיעותיהם.
מאירופה לאשה
שאיכפת לה
14011611 הספרי ה אינ טי מי ה מיו חדהמשחרר
אותך מריחות ו רג שו תבל תי נ עי מים.
£11א ג 1מבית . 8 * 0גדול
ידרני הדיאודורנטים המובחרים באירופה.

בלי ידיים!

יפהפייה ילדותית, מארצות־הברית, נהדפת לידיו של אחד
מנערי זיכרון־יעקב. הגברבר מזיכרון היה מאושר הרבה יותר
אילו במקום לדחוף יד פסקנית לתוך חזהו, היתה הקטנה לומדת משהו מרעזתה (למעלה).

חרם זה הוטל על השבט לאחר מעשד.
הפילגש בגבעה, שאחריו באה מילחמת־אחים
עקובה מדם. מאוחר יותר משנוכחו
השבטים כי סופו של בנימין לכלות מן
העולם, המציאו את התרגיל הזכור עד
היום, לפיו יארבו בני־בנימין לבנות-
ישראל בכרמים ומשם יאספו להם בתולות
כדי לשמר להם זרע( .שופטים, פרקים

באשר לבתולות, אין הוכחות חותכות
לקיומן בחג־הכרמים, שאירגנה הסוכנות
לפני שבוע. אך ודאי וודאי שלא היו
במקום שום רדיפות, אף שימלה לבנה
העולם הזה 1825

לשאלה ,״מה יתרחש כאן?״ השיב בלון:
״ערב חברתי. מיפגש בין העולים החדשים
וצעירים מזכרון־יעקב והסביבה.״
מאוכזבים למשעי. ב־ 7.30 בערב
הגיעו למקום העולים, ישר משפת הים.
כל קבוצה תפסה מקום בפינה אחרת
של ספסלי האיצטדיון. כמאתיים עד שלוש
מאות ישראלים, בני זכרון־יעקב בעיקר,
תפסו את המקומות שנשארו פנויים.
כשם שעל שפת־הים לא היה קשר בין
קבוצת עולים אחת לשניה, כך גם ב־איצטדיון.
בין העולים נתגלו דווקא
(המשך בעמוד )32

החד את השנה
והכן לחורף, מכשיר בזק.
מבחר גדול ו מ חירים ללא ת חרו ת

אצל ״פוטו־ברנר״.
מבחר מקרני שקופיות ו מ קרנו ת
סר טי ם גדול.
צלומי פספורט בן־רגע !
העתקתמסמ כי ם בו־ב מקו ם !

פ1נו-1בדנר
חיפה,ר חוב ה ח לונן זב

הידעת?
שאצל

שוורץ הסיטונאי
תוכל לקנות הלבשה
במחיר סיטוני
החבצלת ,2—4ירושלים
לרשותך מחלקות:
לנשים שמלות, מכנסיים
לילדים — הכל
ולגברים — חולצות ומכנסיים.

חולצות,

עדנה מר אחר•
ב מו י שראליו ת רבות נסחפה
הנוצץ שלבעל אמריקאי-ו הסוף היה כמו במיקרים רבים

כאשד ראו אותה הולכת
כשימלת הכלו־לות
הדכגה, דימו ד
כים כי השימלה עשו
ייה משטרות של
כסף. שטרות דולרים:
אך לה הפכה שימלת
חופה זו — לכבלים.

* שסלט הערב?״ שאלת, כשאת
גו חנ תאתהא רו ח ה שהכנתי לך.

ב או תו לילה גיליתי לראשונה א ת הבוז
שבקולן וה שינאה שבעינייך .״אין סל ט ,״
עניתי, כשאני מנ קהאת צלחתי משרידי
הספגטי.
תמיד היית תובענית, ק שה במידה
שלא תיאמן. עכשיו הוסיפו השינאה והבוז
מימד חדש לחיינו .״הוא הכין שי שאלת
ל מר א ה בננו האוכל עורים עדיין א ת ארו ח תו .״ודאי, הכנו או ת ם
ביחד כמו בכל יום.״
״אל תתחכם אי תי. אתה יודע שאני
הרבה יותר פי ק חי ת מ מן .״
פעמים כה רבות ב מ שן עשר שנות ני שואינו
שמעתי א ת המישפט הזה. לרגע
שאלתי א ת עצמי עד כמ האתבאמת
פי ק חי ת ! כמו שועל האורב לטרפו, פיק חי
ת כמו נמר המסת ער על איל ה. לא
אינטליגנטית, לא מ היר ת תפי ס ה. רק
פי ק חי ת.
מח שבה זו החזירה או תי עשר שנים
אחורה, כשמכר משותף שלנו הזהיר או תי
:״אל תתח תן אי ת ה, היא תשגע
אותך. היא פי ק חי ת מדי, כמו כל הבחו רות
הי שראליות.״
מ או חר מדי גיליתי למה התכוון.
לנערות הי שראליות יש עידון חיצוני,
אבל הן ח ס רו ת תרבות. שאפתניות, חז-
קו ת-אופי ואכזריות. תכונות אל ה יכלו
להחשב מעלות, א ם היית מנצלת או תן
ל טוב ת מ שפח תן. אבל ב מ קו ם זה הש תמשת
בהן כדי להתגונן מפני איו מי ם,
לעיתים א מי תיי ם אבל לרוב דימיוניים,
כשאת רואה א ת עצמן קורבנם העיקרי.

כשנות ה־ 20 לחיית היתה עדנה מר נערה של
היום היא שוב ככית. עדיין יפה ומטופחת• אכל
חופים קיציים, חולצות הדוקות. בתי-קפה דיזנגופיים. ככר כלי חלום. החלום, בינתיים, החמיץ ונמוג כביצחוק
וכילויים. ככת להורים אמידים, שניחנה גם צה סמיכה ומכוערת של אכזכה. מאמריקה. מהזוהר.
כגוף הטום ופנים נאות, השתרע לפניה עתיד כהיר מהאו־טר שבמרחקים.
ומלא הכטחות. היו אלה ראשית שנות ה־סס כתל
היום היא אם לבן כן ,10 שאביו נותר כארצות
אכיכ. שנים כהן דאתה עצמה כל נערה כעלת נתו־[ (הכרית. למערכת ״העולם הזה״ הגיע כימים אלה
נים כשלה, מועמדת כטוחה למיליונר אמריקאי. כמו? ימיכתכ האב, שופע האשמות נגד אשתו שעלתה אררבות
אחדות נסעה לה גם עדנה מר לארץ האפשרו־[ י צה .״העולם הזה״ מפרסם את מיכתב הכעל ואת תגויות
ומצאה אותה מוגכלת מאוד•
בת עדנה. רק השמות הוסוו. זהו הדו־יטיח כיניהם :

הלילה תואשון

** לארה ״ ב חלמתי עוד כשהייתי
י ע קטנה. הייתי יושבת באולם־הקולנוע
החשוך, ומסתכלת בעולם מלא הזוהר, שעל
המסך. אפשרות להגשים את החלום סיפק
לי דודי שהזמין אותי אליו לניו־יורק.
הייתי אז בת עשרים, מלאה בתקוות. לא
נסעתי כדי להתחתן. חשבתי להיות שם
שנה, ללמוד משחק ולחזור. התיאטרון היה
האהבה הגדולה -שלי. עוד בארץ למדתי
משחק בהבינזה, ומאחר והיה לי גם נסיון
מלהקה־צבאית, חשבתי שזה יהיה נפלא להשלים
אותו בעזרת לימודים בנידיורק.
הפגישה הראשונה עם העיד היתד, מאכזבת.
הגעתי לניו־יורק מכוסה שלג, קרה,
ואפורה. בשבועות הראשונים גרתי בבית
דודי. הוא התנגד שאלמד תיאטרון, ומכיוון
שהייתי בטוחה שאחזור לארץ, לא התעקשתי.
נרשמתי לסמינר למודים.
זמן קצר אחר־כך עברתי לגור בביתם
של קרובים רחוקים ־במנהטן. היה לי אצלם
חדר קטן. למרות קשרי המשפחה היינו
כמו זרים, ולמעשה היתה זו ראשית דרכי
העצמאית בעיר החדשה.
עדב אחד הופעתי בתפקיד ראשי בהצגה
שהועלתה בסמינר. בדרכי הביתה פגשתי
חברה, והחלטנו להעביר את הערב על
כוס קפה בכסית, קפה ישראלי בניו־יורק.
ליד אחד השולחנות זיהיתי ידיד. לידו ישב
בחור יפה להפליא. היו לו עיניים ירוקות,
שיער בהיר והוא היה גבוה.
כך הכרתי את הווארד. מאוחר יותר, כ שכבר
ידענו שנשאר ביחד, הוא סיפר לי
שראה אותי ברחוב עוד לפני הפגישה ב־בית־הקפה.
כבר אז מצאתי חן בעיניו. למעשה
גרנו באותו רחוב, אבל בניו־יורק
אנשים יכולים לגור אחד ליד השני במשך
שנים ולא לדעת אחז־ מהשני.
באותו ערב קר בבית־הקפה לא הראיתי
לו שהוא מוצא חן בעיני. אבל כשנפרדנו,
קיוויתי שהוא יבוא לכסית גם למחרת.
הוא בא, מצאתי אותו עם עוד זוג. בסיומו
של הערב הוא ליווה אותי הביתה. הגשם
לא הפסיק לרדת. הצטופפנו תחת מטריה
אחת, ודיברנו. בתום חמש שעות של
שיחה, כשלו אין מושג בעברית והאנגלית
שלי רצוצה, היינו מאוהבים.
שלושת החודשים שעברו מאז ועד ני־ישואינו
היו אולי החודשים היפים היחידים
שלי בנידיורק. כבד בפגישה השנייה
ידענו שנתחתן. היינו נפגשים יוכדיום. היה
לו קול נהדר. הוא היה שר לי את השירים
שכתב בשבילי. היה בו שפע של חום,

אותו חום שהיה חסר לי כל כך בניו־יורק.
טקס החתונה היה רגיל. עם שימלח לבנה
וחליפה כהה. רק אמי היתר. נוכחת בו.
ליל־הכלולות היה הלילה הראשון שבו התמסרתי
לגבר. את ירח הדבש בילינו בניו־יורק.
אמא שלו היתד. איתנו כל הזמן.
היום אני מבינה אותה וסולחת לה. היה
לה קשה להתרגל לרעיון שבנה התחתן.
אבל גם לי היה קשה. במיוחד שהייתי
צעירה ותמימה ולא העזתי להתנגד לה.
עם אביו היו לי יחסים יותר טובים. הוא
הכיר את הווארד ולא ריחם עליו. להיפך,
הוא חשב שאני טובה וחזקה בשביל בנו.
ירח הדבש הסתיים. הווארד ואני התחלנו
להשתלב בשיגרה הניו־יורקית שהתגלתה
כשונה ממה שרואים בסרטים.

חתודח וחוב

^ ואי נדבר קצת על ניושאינו. מכי״
1י וון שהרווחתי מעט ברא שיתם, יצאת

בי ת ה (אחרי יו ם עבודה ק שה, אני מ סכים)
א רו ח ת הערב הי ת ה מוכנה. בננו
גמר א ת שיעורי־הבית, הדירה הי ת ה
נקייה. אני רחצתי אפילו כלים. א ת לא
היית עושה א ת זה.
בבוקר שבת ניתנת לי הזכות הבלתי
רגילה ללכת לסופ ר מרק ט, כשאת יוצאת
לקניווניך. אשה הרי צריכה יום אחד לעצמה,
היית או מר ת. לעיתים קרובו ת
חזרת מ או חר בערב, כ שקניותיך נראות
דלות להפליא ליו ם שלם של קניו ת.
בכל הזמן ה הו א לא עשית דבר למען
בננו מלבד הקד שת דקו ת קצרות מז מנן,
שבמהלכן היית צועקת עליו, בגלל ״הא ווירה
בבית.״ כל אשה הדואגת לבנה
הי תהמפ סי ק ה לעבוד מזמן. זה כמובן
היה עולה לך בפ חו ת שמלות יפות, אבל
ל ח תול ת רחוב יש יותר יצר אי מ הי מ אשר

אתמסתכלת עלי: עורך של עיתון
מפסיד. אתמסתכלת על כמהטחב ריין
הישראליים: מדוע אינך׳ יכולה ל חיו ת
כ מו תםז מדוע אין גם א ת יכולה לבלות
באיי בהמה או בפורטו-ריקו !

ויתרתי מזמן. הווארד, שהתגלה כגבר
קנאי מאוד, התנגד. אפילו כשחברה ללימודים
היתד. באד. אלי כדי ללמוד, הוא
היה מתרגז על הזמן שאני מקדישה לאחרים
במקום לו ..בגלל זה הפסקתי ללמוד
בסמינר, חודשיים לפני סיום הלימודים.
בעניין הדוגמנות הוא נכנע בסופו של
דבר, אם כי דרש שלא אופיע בבגדי־ים.
הלכתי לסוכנות דוגמניות, והתקבלתי לעבודה.
לפחות בשטח הזה היד לי מזל.
לא הייתי צריכה לעבור דרך מיטות כדי
להצליח.
באותה תקופה הפכה נידיורק להרגל.
לקום בבוקר, להתאפר, לקחת תיק גדול,
להכנס לרכבת, לעלות לקומה גבוהה, למדוד
בגדים. שיגרה. כל יום דומה לקודמו.
חברים רבים לא היו לנו. בעלי לא אהב
חברה. אהב לשבת בבית, לקרוא ספר, לכתוב
שיר ולשים עוד דף במגירה. אפילו
תיאטרון, דבר שאני אוהבת כל כך לא
ראיתי בגלל יוקר הכרטיסים.
לאט לאט ויתרתי גם על אהבתי לחברת
אנשים, לצחוק, להנאה. לפעמים הייתי
מתמרדת. לא פעם חשבתי שעשיתי טעות

שלו. הוא היה מקנא במסירותי לעבודה.
אם הייתי מאחרת בחצי שעה הביתה הייתי
צריכה לעבור סידרת שאלות.
כן, היינו מדברים על הבעיות שלנו.
היה בינינו קשר. לפעמים הוא היה אפילו
מדבר על נסיעה משותפת לישראל. אבל
בסך־הכל לא היו החיים איתו פיצוי על
בדידותי. למעשה היתר. זו אכזבה.
היינו יוצאים בבוקר לעבודה והיינו חוז רים
בערב, עייפים. מה שהכאיב לי יותר
היתה שביעות הרצון שלו. אם בן־אדם
מסתפק במה שיש לו, הוא לעולם לא
יגיע ליותר. כשהייתי אומרת לו את זה
הוא לא הבין אותי נכון.
אני יכולה לספור את הימים המאושרים
בחיי עם הווארד. בהתחלה, כשעוד
הייתי מסונוורת, אחר־כך כשנכנסתי להריון
וכשהבן נולד.
המצב החריף בשנתיים האחרונות. נכון
שהיו הרבה מובטלים ושעיתונים נסגרו.
גם לא האשמתי אותו. אבל חשבתי שזאת
הזדמנות בשבילו. שעכשיו יש לו ־שאנס
לנסות ולפרסם את הספר שכתב. לדעתי
ספר מצויץ. הוא ניסה, ולא הצליח. לא

התמחות שצולמו על־יד הבעל:

בתמונות אלה מנסה הבעל להוכיח את צידקת טענותיו
בדבר בזבזנותה של עדנה. בארונות אלו ובשידה מאוכסנים
לדבריו עשרות פריטי הלבוש אותם רכשה אשתו
בעשר שנות חייה עימו .״את היית יוצאת לקנזתייו
כותב הבעל במיכתבו ,״חוזרת מאוחר בערב, כשקניותייך
לעבוד ומאז לא הפסקת( .מלבד ב ת קו פ ת
ההריון ואחרי לידת בננו) .למרות שהב־נ
סו תי הוכפלו במשך עשר שנים מ־6,000
דולר לשנה ל־ 12,000 דולר, התעק שת ל-
המשיך בעבודתן, דבר שהגדיל א ת הר-
נס תנו המ שותפת עד 21,000 דולר לשנה.
מה יש לנו להציג ת מור ת זה ז ״עז רתך״
לא עשתה או תנו עשירים יותר.
היא רק הנעימה ב מקצ תאת הצדדים
הכלכליים של חיינו. קנינו מכונית, רהיטים,
שלחנו א ת בננו לבית־ספר פרטי.
ואז, בשנה ה א חרונה, כשאיבדתי א ת
עבודתי ב א חד ממשברי האב טל ההח מו רים
ביותר שידעה א מ רי ק ה, הפסקת לעזור.
זו הי ת ה דרכך להעניש או תי על
היותי מובטל במשך שישה חודשים. זו
היתה דרכך להוכיח אתעצמ או תן ול הפגין
א ת אי יכולתי ל קיי ם מי שפחה.
בגללי היית צריכה לעבוד.
מה ששכחת הוא כ שהיית חוזרת ה-

נראות דלות להפליא ליום שלם של קניות לדבריו הוא
שניהל את משק ו!בית וחינך את הבן :״היתה לנו עוזרת
טובה. ללא שכר, נאמנה דייקנית. אני !״ על בקשתה של
עדנה שיעלה לישראל וכאן ימשיכו בחייהם הוא כותב :
״אין לי כל כוונה לחיות בישראל. זוהי מדינה קטנה ה
לפחות,
עוזרת טובה יש לנו. ה טוב ה
שבעוזרות העולם. ללא שכר, נא מנ ה, דיי קני
ת ו מנו מסת. אני.

נוי מיטות

ף* מעשה לא היו חיי עם הווארד
/שונים ׳מחייו של כל זוג נשוי אחר.
עם כל הבעיות הכרוכות בחיים משותפים.
אבל אני הייתי זרה בניו־יורק. לא היתד,
לי חברה טובה, לא היה לי בית שבו אוכל
לד,רגע אחרי מריבה. כבר באותה תקופה
התחילו הגעגועים הביתה, אבל זה לא
היד, חזק כל כך כמו בשנתיים האחרונות.
כעבור חצי שנה החלטתי שאני צריכה
להתחיל לעבוד. המקצוע היחיד שבא בחשבון
היה דוגמנות. אנגלית לא ידעתי
מספיק כדי לעבוד במשרד ועל הדרמה

סובלת מיסורי צמיחה, בהם אין לי כל רצון לקחת חלק.
מדינה שתושביה גאוותניים וקשוחים ...סלידתי מישראל
נובעת גם בצורה מסויימת ממך. את ישראלית •.בגלל זה
אני מתעב את כל הדברים הישראליים. עצוב, לא כן?״
ואכן בלילות כשבונה עדנה, היא לומדת כמה עצוב הדבר.

בנישואי. אבל אהבתי את העבודה, ואהבתי
את בעלי. הגעגועים הביתה חנקו אותי.
אבל בכוח ד,שיגרה הדברים התאזנו.
כך הפכתי להיות מכונה כמו המכונות
הרבות המסתובבות בניו־יורק.
הייתי קמה בבוקר, מתקלחת, הולכת לעבודה
עליזה או עצובה ותמיד רואה בדרכי
את אותם הפרצופים. אנונימיים, אפורים.
אני חושבת שהיתר, חסרה לי הרגשה של
שייכות. הייתי חושבת לעצמי: בשביל מה
אני פה? בשביל עוד דולר י בשביל ל שלם
שכר דירה? ואז הייתי מוציאה את
כל המרירות בקניית בגדים שמעולם לא
היה לי לאן ללבוש אותם. אם כי אני מוכרחה
לציין שהם עלו לי בזול. לפעמים
הייתי מקבלת אותם חינם, כך שבאמת לא
היתד, לו סיבה להתלונן על ביזבוז כספים
מצידי.
הווארד המשיך לענות אותי בקנאה

האשמתי אותו. אני יודעת שזה קשה,
אבל חשבתי שהוא לא ניסה מספיק.
אז החלטתי להפסיק לעבוד. חשבתי
שבדרך זו אכריח אותו להשתדל יותר.
עד מתי אפשר לחיות על הדולרים שהאמא
נותנת ולהיות מרוצה?
באותה תקופה רציתי עוד ילד. רציתי
משפחה יותר גדולה. ידעתי שכל זמן ש־הווארד
אינו משתדל מספיק, הדבר הוא
בלתי אפשרי, ולידת ילד נוסף היא הרי
מסוג הדברים שאי־אפשר לדחות בלי סוף.
הוא לא רצה לשמוע מזה בכלל. טוב היה
לו במה שהשיג.
כשחזרתי לעבוד, אחרי חצי שנה, לא
עזרתי לו מבחינה כספית. שוב, מאותה
סיבה. לא רציתי לתת לו גרוש. אבל הוא
לא הבין אותי נכון. הוא חשב שאינני
אוהבת אותו. וזה לא נכון. אני אוהבת
(המשך בעמוד )34

מוזר איך ^שאתה מס•
זה הי ה א הוב עליך. שונאיס אתם
אבל

תככים, לא כן, בני־
_ו ץ ¥ו
טלה ! נו, א ת הסוד
לא נגלה. זה יישאר
בינינו. לעומת זאיי, 3212131 כדאי להתרענן במעט
נסיעות או טיולים. ה בריאו
ת שלך חשובה, ב ת טל ה: שימרי
על עצמך — בייחוד הישמרי מ מ חלו ת
מידבקו ת, בעיקר ב מ קו מו ת ציבוריים.
הרבי להתרחץ בים, כי מי הי ם המ לו
חי ם ישפיעו עליך טוב. לבשי בהיר ואל
ת ח קי א ת חברתך. זה מזיק.

למרות העובדה שאסור
לך לסמוך על אלה המציעים
לך הצעות מפתות,
השבוע יתחיל
תהליך שיקום כלכלי,
לאלה מכס שהיו שקועים
בצרות כספיות
רציניות. ביחוד סוב
סוף השבוע ובמיוחד י יום ג׳ .יו סה׳ אינו
מתאים לרומאנטיקה :
יש בו יותר מדי השפעות עוינות. אך תוכל
להמר על מוצאי־שבת, בשמח האהבה.

משונה מאוד. אתה
מגלה הבנה נהדרת ל בני
אד ם השבוע. גם
האחת שפגשת שפכה
א ת ליבה בפניך מ הר
מדי ב ה תיי ח ס לזמן
הקצר שאתם מכירים.
ובמקביל אתה מגלה
חו ס ר הבנה לנציגים
21גמא * -
20ב י וני
הרשמיים של ה חו ק והסדר
ומוצא עצמך
מס תבך אי ת ם בדברים שהתחילו במה
בכך. אל תניחי למתחרההס מוי ה להפר
א 6מנו ח תך. א ת מיי חסת לה יותר ממה
שמגיע ל ה. עוד תגיעי למס קנ ה שלא היה
לך על מ ה לדאוג. לבשי תכל ת.

!1א01י8

במדינה

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה מועילה
לאף אחד, ומקלקלת את מצב־רנחך.
נסי להקדיש זמן לטיפוח יופייך, ולעיסוק
בתחביבייך, במקום לשאת על כתפייך את
כל בעיות העולם הזה.
לקראת סוף השבוע
את עלולה לנתק קשר
אישי חשוב, בעיקבות
בדיחה מעשית שהושמעה
באוזנייך, בנוכחות
אלה שלדעתך יפ
מוט מאזנ״ם
רשו אותה בצורה
עית. על תעשי זאת,
כי בסופו־של־דבר, זה
לא ישתלם. השבוע
תצאי לקניות.

(המשך מעמוד )29
הרבה זוגות. אך אלה נוצרו כבר באולפנים
או במרכזי הקליטה.
אפילו סולימן הגדול, לא הצליח לעורר
את הקהל. רבים החלו תוהים בקול אם לא
כדאי לעזוב את המקום. ב־ 9.30 הוכרז על
הרקדה המונית, היתה תקווה שמשהו
אמנם יתרחש. ההורה נמשכה בדיוק חמש
דקות, הוחלפה בטאנגו (באורות מלאים)
שנמשך בדיוק שלוש דקות. עוד חמש
דקות של ריקודי־עם ישראליים, וואלס
של דקה. הריקודים התחלפו, הקצבים
השתנו, בקהל היה הכל כרגיל — כולם
ישבו בדומייה ובהו באורות הצבעוניים.
בשעה ,10 הוכרז על סופו של חג
,הכרמים. כל קבוצת עולים עלתה למשאית
או לאוטובוס שלה, ישראלים כעולים,
עזבו את ה״חג״ מאוכזבים למשעי.

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע
בצורה ק שה על מצבך הכספי האישי.
בקשר לכך, היזהר מ לעשות
מעשים נמה אתה
עליה

רים,
עלול להתחרטמ או חר
תתבייש אל יותר.
להודות באוזני ידידיך
כי מצב עי סקך גרוע.
לעומת־זאת, אל תעז
לנסו ת לחפש מוצא מן
הסבך בין הכפופים
עיריות גביית מי סי ם
או ס חי ט ה !

כמו כל הדיירים במרכז למלאכה בגבעתיים,
התרגל כבר גם רודה שדה (,)52
בעל בית־מלאכה קטן בענף המתכת, לביקוריהם
הבלתי־נמנעים, מדי פעם, של
פקחי העירייה. אלא שהביקור האחרון
היווה הפתעה אפילו בשבילו, המנוסה כבר.
״יהיו צרות ״.חוליית הפקחים שהופיעה
בביתנו הגישה לו טופס, ביקשה
ממנו לחתום עליו. רודה נטל את המיסמך
ל־דיו, קרא את היצירה דלהלן :
״אני, החתום מטה, בעל יחידה מס. כך
וכך במרכז המלאכה בגבעתיים, פונה אליכם
ומבקשכם לבצע בשמי ובמקומי את
כל עבודות הנקמן והאחזקה בשטח המרכז,
ולחייבני בחלקי היחסי מדי חודש בחודשו.
ולראייה באתי על החתום — ״
שדה סירב לבוא על החתום, לראייה
או שלא לראייה, הודיע שהוא מסוגל לנקות
ולתחזק בעצמו את ביתנו הקט. בתגובה,
מספר, איימו הפקחים :״יהיו לך צרות.״
״כולם חתמו ״.בתור צרה ראשונה,
ערכו סיור במיפעל, חיפשו משהו להיתלות
בו, הזהירוהו על הא ועל דא, ונטשו
את השטח.
מאוחר יותר ׳,נודע לשדה מפי שכנים
כי הפקחים ביקרו בייתר 170 היחידות במרכז,
הודיעו לכל אחד שסירב לחתום:

האם את באמת מאמינה, בת קשת, כי
תוכלי להמשיך ב־מישחק־הכפנל?
אפשר
לרמות במשך חודש,
חודשיים, שלושה, אבל
לא במשך שנה ולא את
כל האנשים הסנבביס
אותך, השבוע יהיה
עלייך להחליט, לכאן
או לכאן — מי יהיה
( 2בנו ב לו ב ר -
20בדצמבר
הגבר שלך באמת. לבו־נסך
השבוע: קל וספורטיבי.

1ש11

היזהר
מפיטפוט יתר. שמור בסודי״סודות
א ת פירטי המיבצע עליו אתה עובד כ רגע.
כדאי שתיזהר דווקא מזה שאתה

לא שבוע אידיאלי. סכנה
גידולה אורבת לנוסעים
למרחקים או
ארוכים. עייפות גדולה
תגרום לך להגיד דברים
שלא התכוונת כלל
— ותתחרטי על זה.
חיפזון בתחום העיסקי
עשוי לגרום לנזק רציומריבת־אוהבים

יכולה,
אף היא, להפריד
בין הדבקים שלא מביניס לכוונת־הכוכבים.
הזהרי מצבועים ומחוזים.

£יי ג

ן | 7 ] #נגי שהרבני, צייר והומו־
•י סכסואל, ליד ציור־דלת או־תנ
מרח אחד מידידיו־ הרבים, גם הסיסמאות
השונות הן פרי מחשבתם של
החברים במועדון הנמצא בשיכון ירושלמי.
**ס נה שלימה היה להם עצוב. פתאום
היה הכל כמו לפני שלוש שנים. חיפושים
ברחובות חשוכים, התייחדות חטו פה
על ספסל בגן־ציבורי, הפחד מהביר־יונים
ומסתם נטפלים.
שנה ארוכה בלי בית, ארבעה כתלים
שביניהם יוכלו לשבת בשלווה, שבת

חושב שהוא ידידך ה־

הגרעון הכספי לא מו־

קצת משעמם. זה לטוי
בה. נצל או תו לאגירת
כוח לקראת הב או ת
מ א חר והחודש ידרוש
א ת כל כושר הני תו ח
ה אינ טל ק טו אלי שלך,
ב תו ספת למידה לא
מבוטל ת של אומץ־לב. עד כמ ה שתוכל,
התרחקמ אלי מו ת והתרכז בצד העיוני
של ה חיי ם. ל בי א ה: א הב ה גדולה —
ו מכאיב ה — ת ת חי ל בסוף שבוע זה
ל ה איר א ת דרכך. ז הו ת חיל ת האושר.

מעצב

המצב מעורפל ביותר;
אל תמשיך לגשש באפלה
— אלא דרוש
הסברים, ותבע ביצוע
החלטות שיעזרו לך ולסובבים
אותך לצאת מן
הסבך. אם אתה ממונה
על אחרים — מוטב
שהשבוע תהיה פחות
קשוח, ויותר נוח, גס
צעד מסוג זה יגרום ל־תזוזהתזוזה
מועידה לעניינך. בת בתולה:
הזנחת לאחרונה את נושא הופעתו. את
ודאי אינך יודעת, שהופעתך החיצונית
היא כרטיס־הביקור שלך. אם את יפה —
נצלי זאת!

לכן, י הי ה עליך לעמוד

באתגר הזה לבדך, ל לא
גיבוי של איש. א ם
תצליח — זרי הדפנה
1י 0נ! ממפש *
שיעטרו א ת קוד קודך
יהיו רק מעט-מזעיר
ממה שיבוא א חר-כך. אל תימנעי מביל

ועכשיו — השבוע הגורלי. עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. השבוע תצטרכי
להלום — כל עוד הברזל הוא חם, מגע
חברתי הולם את תוכי
ניותייך, בייחוד ביום
רד, סוף השבוע, שהוא
גם הירח החדש. אבל
טוב תעשי אס לא תסמכי
יתר־על־המידה על
אחרים וביחוד לא על
חברותייך הטובות יותר.
טל בחורים אינך
20 בי נואר -
$זבפב רו א ר
סומכת בין כה וכה,
למרות שאחד מהם,

•9גכברואד -
20במרס

סרבן שדה
או כסף, או צרות
״כולם חתמו, אתה לא יכול להיות היחידי
שלא יחתום.״ בשיטה זו. אספו חתימות.
היה זה כעבור כחודש ימים, ששדה קיבל
מהעירייה חשבון :״בהתאם להתחייבותך,
הרינו להודיעך כי הוצאות האחזקה החלות
עליך לתקופה אפריל־יולי 1972 מסתכמות
בסך 177.52ל״י. נא לשלם הסך הנ״ל
תוך 30 יום.״
שדה לא חלם כמובן לשלם. לעומת זאת,
ישב ועשה חשבון קצר. בכל המרכז, מח זיקה
עיריית גבעתיים שני פועלי־נקיון
קשישים, שמשכורתם אינה מגיעה ל־600
ל״י לחודש. החשבון שתובעת העירייה מ בעלי
הביתנים במרכז, מסתכם בכ־7,000
ל״י לחודש .״הלוואי שאני הייתי מרוויח

הפעילות שלך לכיוון
קונ ס טרו ק טיבי. אתם את עלולים למצוא
עצמכם מעורבים ב ס צינה
של קנ א ה. תצט רך
ל הקריב משהו כדי
לזכות בי ח ס הנראה
לך חיוני ביותר לשי הנפשי

שקל נוי שלך, המתערער כ תו צאה
מן הפעילות הר-

יי ד

ל חו ד -״

חיי ח

שניים

סוזי, מימין היא
כבר חתיכה שלימה.
עברה ניתוח ועומדת, לדבריה, להינסוזי,
חוסכת עדיין
שא. סופיק,לעומת
״גרוש לגדוש״ כדי לממן את השלמתה.

בפעם הראשונה ב יו 1ש ר 1ם
מועדון ההומואים
אחיות גם יחד, לשתות כמד. כוסיות ש תעשינה
אותם קרובים, קרובים...
תחילה היה ביתו של אמיר שרון, הומו
אמיץ מתל־אביב, שייסד בביתו את מועדון
החד־מיניים הראשון בארץ. שנתיים
החזיק אמיר מעמד, מול שכניו ומול עינה
הרעה של החברה. לבסוף נשבר וסגר.
״היו בעיות,״ הוא מספר ,״שכנים היו

מזמינים כל לילה את המישטרה, פרצו,
הפריעו, בסוף נמאס לי, ויצאנו שוב לרחובות.

היה במשך שנה שלימה. נערי הח בורה
הסתובבו בחוץ וחיפשו בית.
בימים אלה הוא נמצא.
נגי שהרבני, נשי בן ,30 החזיר לחבורה
את ביתה. הוא צייר המתגורר בשיכון

גבו־לשעבו

סוזי דה־פה, מי שהיה עד לפני זמן קצר חתיך ממוצע
שרדף אחרי גברים, הפך לפצצה שכל גבר מוכן לרדוף אחריה,
מלבד גיזרה מושלמת, הנדירה אצל גברים לשעבר, יש לסתי פנים — שפתיים יישקו!
כירושלים. פעם היה בעל סוכנות לשיווק
מוצרים חימיקליים, כיום הוא מתפרנס
מציור בלבד.

״הרחוב בשבילנו
הוא אסון

המועדון

בבית־מגורים רגיל זה, הנמצא בשיכון ירושלמי, פתח נגי בדירתו
שבקומה השנייה (מסומנת בחץ) מועדון להומוסכסואלים. עד
עתה מתייחסים השכנים בהתאפקות למתרחש. הס צופים ממירפסותיהם, צוחקים ומעירים
הערות, לא גסות מדי ולא קולניות מדי .״נקווה. שככה ימשיך,״ אומרים החד־מינייס.

ך* דירתו אותה קישט באבזרים משו־
2נים, ממקלט רדיו מפורק ועד לציורי
קיר חד־משמעותיים של החבר׳ה, סיפר
נגי :״נולדתי ישר עם נטיות. אני לא
זוכר את עצמי אף פעם בתור אחד שמחפש
בחורות. אם היתד. מזדמנת לי אחת
לא הייתי אומר לא. אבל אחרי שהייתי
גומר, לא היה נשאר לי ממנה כלום.

11! 1מימין, נגי, בעל־הבית, מד־ביק
שפתיים לוהטות לשיפולי
חוטמו של יעקב לוי, שמלבד היותו
אופה במיקצועו, הוא גם הצמוד של נגי.

החד 4| ¥11ך 1רוח רבה מגלים הנאספים בדירתו של
111/1 11111 נגי, כשהם מחלקים במרוכז שטיח
משותף, מימין: נגי על יעקב, סופיק עס דוד הכרמלי והחתיכה

שבחבורה — סוזי
״הנורמלי״ ,לו היא
היא מסבירה,״ ״הוא

דה־פה, שומרת ברגע זה
נישאת בקרוב .״אותו לא
נורמלי, והחברה לא כל כך

אמונים לחברה
הבאתי לכאן״,
אוהבים כאלה.״

״זה היה כמו להכנס לתוך מינהרה בשביל
לצאת כמה שיותר מהר לצד שני,
לאור היום.
״עם גברים זה היה אחרת,״ אומר נגי
ומחליק בתנועה שגורה ועדינה את בלוריתו,
הוא מתיישב, מעלה את מיכנסיו
ההדוקות, המשאירות פתח צר מאוד לניחושים
באשר למיסתתר מתחתם, וממשיך
לגולל ,״כשאני מחפש לא רק הנאה גופנית,
אלא גם משהו שישאר לאחר כך,
אני מוצא לי גבר. זה התחיל בגיל .13
אז היתה לי הפעם הראשונה.
״כמה ימים אחרי הבר־מיצווה הלכתי
לדודה שלי, שגרה לא רחוק מאיבה
שאני גר היום. עצר אותי גבר והציע
לי לבוא איתו לדירה שלו. הוא היה בערך
בן ,20 בחור נאה. הסכמתי תיכף. הלכתי
ונהניתי מאוד.״
מאז ביקר נגי את דודתו לעתים תכופות
מאוד ,״זה מה שהייתי מספר בבית.
(המשך בעמוד )36

33י

יהח לו ם שהחמיץ ״״י
(המשך מעמוד )31
את הווארד עד היום. ולמרות כל מה
שנהג להטיח בפני, הוא היה ונשאר הגבר
היחיד בחיי.
הגעגועים הביתה הרסו אותי. ביקשתי
מהווארד שיבוא איתי לישראל. חשבתי גם
ישוח יהיה יותר טוב בשביל הבן שלנו.
.אפילו ההודים שלו הסכימו לעלות אחרי
שייצאו לפנסיה, כך שהוא לא היה צריך
אפילו להפרד מהם לתמיד. אבל הוא סירב
אפילו לנסות.
ואז, כשעמדתי לנסוע לביקור השנתי
שלי בישראל (כל שנה הייתי נוסעת לבקר)
,אמרתי לו שאם לא יבוא איתי,
לא אחזור. לא התכוונתי לזה. עובדה ש קניתי
כרטיס בחזרה. אבל כל כך רציתי
לחיות בישראל, כל כך רציתי שינסה.
הייתי בטוחה שהאיום שלי יביא אותו
לארץ. הייתי בטוחה שהיא יותר מדי אוהב
אותי ואת בנו כדי שיעזוב אותנו.
אני זוכרת כשהביא אותי לשדה התעופה.
הקדמנו קצת, וישבנו לשתות קפה.
שאלתי אותו: למה לא תיסע איתי? והוא
אמד שאין לו משיכה לארץ ׳ושאם אחליט
לא לחזור, הוא יעשה הכל כדי שלא
אוכל להשאר בישראל.
לא עזבתי את נידיורק בהרגשה שאני
עוזבת את הווארד לתמיד. רציתי לחשוב
על כל זה. הרי אינני יכולה לשבור את
הנישואין, להכאיב לבני סתם ככה.

נעלי הבעלצעליט

אמריקאי. לדבריו היא מוכיחה את תשומת
הלב המועטה לה זכה מאשתו הישראלית.
היא לא שלחה את נעליו לתיקון.
הווארד כתב שהוא מחכה ומתגעגע. בגלל
זה נדהמתי לקבל את המכתב הזה.

שווא ׳שואו
* * כשיו, כמו כל הי שראלים המ אוכז-
^ בים, ה חל ט ת לחזור לישראל ״לתמיד״
.ובכן, יקירתי, אין לי כל כוונה
ל חיו ת בישראל. ה טיבו ת: ישראל היא
מדינה ק טנ ה ה סוב ל ת מיסורי צמיחה,
בהם אין לי כל רצון לקחתחלק. רק
ה איו ם של מלחמה יכול ל א חד א ת העם
הזה. דת, פולי טיק ה, חברה, מ ח לו קו ת
שהן חריפות יותר מבכל מדינה אחרת
בעולם קיי מו תבה. זוהי מדינה שתו שביה
ה ם גאוותניים וק שוחים. מדינה
שבמקרה הטוב, קיו מ ה אינו מוב ט ח.

לבז בלילות
^ ם הוא רק היה מוכן לנסות. לא
יותר מזה. אם ישראל לא היתד,
מוצאת חן בעיניו לא הייתי מכריחה אותו
להשאר בה. האמת היא, שעד שקיבלתי את
המכתב, לא תארתי לעצמי שהדיעח שלו
על ישראל היא כל כך שלילית.
אני אוהבת וצריכה אותו. אבל אני לא
מסוגלת לחזור לאמריקה. את הייתי יכולה,
הייתי מזהירה כל בחורה, שראשה עוד
מסוחרר מהחלומות על היבשת הזוהרת.
הייתי מציעה לה לטייל שם, אבל לעולם
לא לנסות למצוא שם את ״אביר חלומותיה״
,כדי שלא תמצא את עצמה יום
אחד, כמוני, בוכה לבד בלילות.

במדינה
מי ש טר ה
נתן ס טי ר ה
ומת
״האיש כמוהו יתאבד?״ שואל עבטא
אלטאלקה .״אחי היה גבר ששום דבר לא
הצליח לשבור אותו. לא תנאים ולא
אנשים. אחד כזה יקום פתאום בגלל שטות
ויתאבד?״
לפי גירסת משטרת באר־שבע התאבד
קאפטאן עמאר אלטאלקה, אחד מנכדיו
של שייך סולימאן אל־הוזייל, בתא־המע־צר
של תחנת המישטרה. הצעיר הבדואי
בן ה־ 19 הגיע לתחנה לאחר בריחה ממעצר
חוקי.
שוטר לבוש אזרחית שבא לביתו לפנות
בוקר, הורה לו להתלבש ולבוא עימו. קא־פטאן
ציית, ולדברי השוטר שאל ממנו
רשות להכנס לשרותים. מכן ואילו נעלמו
עקבותיו. השוטר שהמתין בחוץ עד בוש,
פרץ לבסוף את הדלת וגילה רק את
החלון הקטן אותו פתח קאפטאן בדרך
מנוסתו.
המישטרה שחשדה בצעיר בפריצה ל חנות
תכשיטים באר־שבעיית, הפיצה את
תמונותיו בבתי־הקפה ובמיסעדות של
באר־שבע. כעבור יומיים נתפס קאפטאן
ונעצר. כשנשאל למה ברח מן השוטר שעצרו,
אמר :״הוא רצה לשים עלי אזיקים.
לא נולד הגבר שישים על קאפטאן
אזיקים !״
סטירה תחת קללה. קאפטאן נעצר
ב־ .6.8.72ב־ 8.8.72 הובא לפני שופט ב־בית־המישפט
בבאר־שבע ומעצרו הוארך
ב־ 15 יום. ב־ 9.8.72 היה קאפטאן עמאר
עלטאלקה מת.
קאפטאן עמאר אלטאלקה היה נער חזק
ותקיף וגדל לגבר חזק ותקיף עוד יותר.
בהיותו צעיר מאד התייתם מאביו, שייך
עומאר אלטאלקה. בקרב בני־השבט נודע
כנער שמסוכן מאד לפגוע בכבודו. הוא
היה מגיב במהירות ולרוב ביעילות רבה.
כשהגיע לגיל 18 התנדב לשרת בצה״ל.
הוא היה איש מישמר־הגבול ברצועת־עזה
ובסיני.
גם שם, אל אף היותו בדווי בין יהודים,
שמר בקנאות על כבודו. לעתים קרובות
הביאה קנאות זו לידי חילופי מהלומות
בינו לבין חבריו ליחידה.
התנהגותו גרמה לבסוף לסילוקו מיחי דתו.
ובכל זאת לא רצה צה״ל לוותר כליל
על שרותיו. הוא התקבל כאזרח־עובד־צבא
ועסק בשמירה ברחבי סיני.
גם כאן היה עודף הכבוד והתקיפות ב עוכריו.
יום אחד סטר לקצין בכיר בצה״ל
על פניו. הקצין קיללו וקאפטאן לא היה
האיש שישתוק על כך. לאחר הסטירה
יפקד הקצין על קאפטאן למסור לו את
נישקו. הבדווי סירב אך נאות להילוות
אל הקצין לבסיסו.
זה היה הקש האחרון. צה״ל התנער
ממנו לחלוטין.
לצלצל או לדפוק ז קאפטאן החל
עובד בסבלות בבאר־שבע. גם שם המשיך
להיקלע למצבים של כבוד ואלימות.
לפני שבועות מיספר נשפט למאסר ׳של
שבועיים בגלל תקיפת ירקן יהודי, שזרק
ארגז של סוחר מעזה בשוק העירוני של
באר־שבע. הפעם רב קאפטאן את ריב
בני־עמו.
״אף אחד לא מאמין אצלנו בשבט שאיש
כזה מתאבד,״ אומר אחיו בן ה־ 21 של
קאפטאן .״הוא היה צריך להתחתן השבוע.
רק בחודש שעבר גמר לבנות את הבית
לעצמו ובשביל אשתו לעתיד. בשביל מה
היה לו להתאבד?״
האח היה כבר פעמים מיספר. במישטרת
באר־שבע .״יום יום אני הולד לשם.
אומרים לי לדבר עם רב־פקד אריה דווי־דוביץ
/אני בא אליו, מחכה בחוץ שעות
על שעות •וכשאני מעז לדפוק לו בדלת
הוא צועק עלי , :למה אתה דופק?׳ אני
אומר לו: בגלל שאין פעמון, ואז הוא
אומר לי שאין לו זמן לבעיות שלי. הוא
יודע שאני אחיו של קאפטאן והוא לא
רוצה להגיד לי מילה. סתם מגרש אותי
מהמקום.״
בכל מקום אחר אליו פונה עבטא עונים

לו :״לד לרב־פקד דווידוביץ׳ הוא הדובר
של מישטרת הנגב. מה אתה רוצה מאתנו?״
שוכב תלוי כמיטה .״למה לא הודיעו
לנו תיכף שאחי התאבד?״ שואל עבטא.

אחי־מתאכד עכטא
— שישים על קאפטאן אזיקים״

״למה הודיעו לנו רק אחרי יומיים שכבר
היה מת? מה הם מסתירים מאתנו?
בשביל אמרו עליו ברדיו שהוא התכוון
לעבור לסוריה בגלל שהיה מחבל? כמעט
התעלפתי כששמעתי את זה בחדשות,
בשלישי לאוגוסט. אח שלי מחבל? הוא
שהיה חייל בצה״ל ונתן את הנשמה בשביל
הצבא, עשו ממנו מחבל׳?״
על כל השאלות האלה ניסה רב־פקד
אריה דווידוביץ /דובר מישטרת מרחב־הנגב
וראש לישכת־החקיר׳ות של המרחב
לענות:
״יום אחרי שהוארך מעצרו של הצעיר
הבדווי מצא אותו אחד הסוהרים כשהוא
תלוי מעל מיטתו בתא־המעצר. הוא קרע
את מיזרונו לרצועות דקות ותלה את
עצמו עליהן. כשנמצא היד. תלוי מעל למיטה
כשכל גופו שוכב על הקפיצים ורק
ראשו וצווארו מורמים וקשורים לתקרה.
״הוקמה ועדת־חקירה. הגופה הועברה
למכון הפתולוגי באבו־כביד. לא ידועות
לי עדיין כל מסקנות של החקירה.
״באשר לאח, לא טיפלתי כלל בתיק זה
ולכן לא יכולתי למסור לו כל אינפורמציה
בעניין. מה שאני יודע עכשיו, בא כתוצאה
מחקירה שערכתי לצורך התגובה להעולם
הזה.
״אין לי מושג על האינפורמציה שנמסרה
לקול־ישואל, כאילו היה האיש מחבל
שביקש להימלט לסוריה. אני שומע זאת
עתה לראשונה.״
האם אלה התשובות כולן?
סיפר חמד סאלם אבוארגאיג, חברו של
המתאבד שנעצר גם הוא באותו עניין:
״החוקרים של המישטרה בבאר־שבע, סבאן
וגולן, נתנו לי מכות עד שהתעלפתי. קיבלתי
מכות בבטן וסטירות. הם הכריחו
אותי לחתום על עדות שקר כאילו שהש תתפתי
בפריצות.
״בבית המעצר שמעתי את הצעקות של
קאפטאן. הוא הודיע לנו ש,הורגים אותי
במכות, תשנו את העדות שלכם.׳״

קולנוע ישראל כאן לא ק אן -
כאן צפת
שבוע הקולנוע בצפת, שהיה עדיין בחיתוליו
לפני שנה, אבל כבר אז העניק
פרסים לשי (השוטר אזולאי) אופיר, ולגילה
(מלכת הכביש) אלמגור, על הישגיהם
בקולנוע בשנה שעברה, ינסה בקיץ לוהט
זה להיכנס למהלך שני.
מה זאת אומרת? ב־ 18.8מתחיל שבוע
הקולנוע של ,1972 והפעם יש בו לא פחות
ולא יותר מארבע הצגות בכורה. שני
סרטים ישראליים, הצד השני שיפתח
את השבוע, ופלוך (שצולם בצפת) ש יסיים
אותו, והם גם בדרך אגב, נציגיה
של ישראל בפסטיבל הסרטים בוונציה.
נוספים אליהם שני סרטים זרים בעלי
משקל לא מבוטל: הליצנים של פליני
הוא סרט שנעשה במקור למען הטלוויזיה
האיטלקית אבל הצליח כל־כך בפסטיבל
ונציה עד שהוחלט להוציאו גם להפצה
מסחרית בבתי־הקולנוע. ואחרון אחרון
חביב (אם אפשר לומר על דבר שכזה
חביב) ,סרט המתח החדש של אלפרד
היצ׳קוק פרמי אשר הביא לו שבחים
בכל רחבי העולם והוכיח מעבר לכל ספק
שהיצ׳קוק הוא עדיין יחיד במינו משכמו
ומעלה מכל מחקיו.
נוסף לכך, החליטו גם כמה מוסדות
ציבוריים להירתם לאירוע על־מנת לתת
לשבוע זה אופי חגיגי יותר. המועצה
לתרבות ולאמנות תחלק בצפת את פרסיה
לסרטים הקצרים המוצלחים ביותר של
השנה. בעבר נהגה לחלק אותם בתל־אביב.
איגוד הפירסומאים יעניק פרסים
לסרטי הפירסומת הטובים של השנה. תא
מבקרי־הקולנוע ערך הצבעה בין חבריו
ובחר בסרט העלילתי של השנה, לו יוענק
פרס ״צבר״ ,פרס שהומצא לפני שנים
רבות, שבק חיים לכל חיי וכמעט נשכח
מלב, ועתה קם לתחייה מחדש, גם לכבוד
צפת וגם לכבוד ההתעוררות של תעשיית
הקולנוע בארץ. ולבסוף, מארגני השבוע
עצמו, יעניקו שוב כבשנה הקודמת פרסים
לשחקן ולשחקנית המצטיינים של השנה.
נכון שזה עוד לא פסטיבל אבל הרי
נאמר כבר שזה הקטן גדול יהיה.

תדריך
תל־אביב
ן השוד האלגנטי (אופיר, ארצות
הברית) — מומחה לבטיחות בנקים
עורך שוד מחוכם, ומוצדק שבעתיים, משום
שקרבנותיו הם כולם גנבים גדולים ממנו.
סרט פשע משעשע עם וארן באיטי וגולדי
האון.
מה נשמע דוק (פאר, אר־צות־הברית)
— קומדיה מטורפת בסיגנון
שנות השלושים והארבעים, שגיבוריה נע רה
המדברת כמו מכונת־יריה, ומוסיקולוג
מבולבל. מצחיק מאוד.
חתולים בצמרת (גת, ארצות־הברית)
— סיור מצויר עליז ובלתי מחייב
בעולם החיות הפיקחיות והסימפטיות של
וולט דיסני, העולות עשרת מונים על אדוניהם
ההולכים על שניים.
מרק ברווז (תכלת, ארצות־הברית)
— האחים מארקס, בסרט ישן ש ליחו
לא נס, מלגלים בסיגנונם המטורף על
הכל, מאהבה ועד לפוליטיקה, בחוצפה
שווה. כדאי לראות.

ירושלים
* * לולא מני ע (הבירה, צרפת) —
חיקוי די מוצלח לסרטי המתח הקלאסיים
האמריקניים, עם טרינטיניאן כמפקח במש טרת
ניצה המתחקה אחרי רוצח מסתורי
שהורג ללא כל סיבה נראית לעין.
מזימות בינלאומיות (ירושלים,
ארצות־הברית) — היצ׳קוק באחד
משיאיו, מותח אפילו כשהוא מצלם טיול
בשדה פתוח. אסור להחמיץ.

חיפה
**+שגעון הגדלות (ארמון,צרפת)
— לראי דה פינם ואיב מונטאן בפארודיה
מצחיקה על רוי בלאס של.ויקטור הוגו, המספר
על משרת שמתאהב במלכה.
הקמרץ( חן, איטליה) — פא־זוליני,
בעזרת סיפורי בוקאצ׳יו, מגיש תשע
דוגמאות מאלפות לבורותם וטיפשותם של
בני המין־האנושי. משכנע מאד.

שלוש צלעות לבדידות יום ראשון הארור (סטידית
תל־אניב, אנגליה) — לכאורה,
עוד שערורייה מ מו סחררת: גבר
צעיר משרת בנ א מנו ת שווה רופא יהודי, בגיל העמידה,
וגרושה נא ה בשנות השלושים. בידי רבים היה׳ הנושא הופך
לעוד סר ט פסבדו״פורנוגראפי. לא בידיו של ג׳ון (״קאובוי
של חצות״ ,״דרלינג״) שלזינג׳ר, ושל מ ח בר ת־ ה תס רי ט שלו :
פנלופ גיליאט. עבודתם של שני אל ה יחד הפכה א ת הסי פור
ל א חד מ או תםת אורים יוצאי דופן של חברה מ ת מו טטת,
שאיבדה א ת כללי ה מו סר ה מ קו בלי ם.
שלזינג׳ר מצליח לא רק ל ת אר א ת הי ח סי ם בין שלו שת
הצלעות של משולש מוזר יה ברגישות, עדינות וללא
כל הגזמה, אלא גם למקם או ת ם בצורה נכונה, בעולם של
אנשים בודדים, שעבודם ״מעט־עדיף על שום דבר״ .אנ שים
אשר רק ברגעי משבר מגיעים למס קנ ה שלעיתים ״שום
דבר עדיף על מעט״ .הרופא היהודי המשכיל, המאזין ל מו
סי ק ה שמיימית של מוצארט (״קויי פאן טוטה״) ,והגדושה
שליבה נשבר לנוכח האנ שים היושבים מולה ומבק שים
עבודה במי שרדה( ,סוכנו ת לחיפוש עבודה) ,שניהם
נציגים של דור החי עדיין בזכרונות העבר, ובמיסגרו ת עבר
של מי שפחה וחברה, ואילו הצעיר בו הםמתחל קי ם הוא
איש ללא עבר וללא עתיד, החי למען הרגע בלבד.
ישנם עוד הרבה פרטים ק טני ם העוזרים לשלזינג׳ר
לה שלים אתהת מונ ה הזאת, בין א ם אל ה הצעירים בעלי
ה מב טי ם הבו הי ם, המס תוב בי ם בחצות הלילה ב בי ת -מר קחת
תורני ו מ חכי ם, ל מנת ס מי ם שלהם, או הוריה של הגרושה

דבר?
ג׳קסון: מעט. או שום

ה חיי ם במעין השלמה עם עובדות-חיים שאינן מוצאות חן
בעיניהם, או טכ ס הבר־מצווה המ שפחתי בו חש עצמו הרופא
זר ושונה מכל האח רי ם. הכל מצטרף ל ת מונ ה שלמה ועגומה,
של אנ שים שאולי הצליחו באיזשהו מ קו ם לה שתחרר מן
ה מו סכ מו ת הרוחניות שכפתו או ת ם, אבל גופם אינו חופשי
עדיין.
בעזרת מ שחק יוצא מן הכלל של פיטר פינץ׳ (הרופא)
וגלנדה ג׳קסון (הגרושה) מצליח שלזינג׳ר להגיש אתאחד
ה סר טי ם הרציניים והמר שימים יותר של השנה.

חוטפים, חוטפים חטיפה בואינג ( 707 הוד,
תל-אביב, ארצות-הברית) — ה רעיון
לבודד מיספר אנשים במ
קו ם סגור ותוך כדי התנגשות ביני הם לחשוף א ת דמו יו
תי ה ם, הוא רעיון ישן ו אפק טיבי מאוד. מה שאפשר
לעשות ממנו, בצורות שונות זו מזו לחלוטין, הוכח כבר
ביצירות כמו ״בדלתיים סגורות״ או להבדיל ,״עשרה כו שים
ק טני ם ״ .גם הרעיון לבודד א ת האנ שים ב מ טו ס אינו
לגמרי חדש. הדוגמא ה מפור סמת היא ״ הגבו הים והאדירים״.
כל הדוגמאות הללו הוזכרו, רק על מנ תלה סביר ש־
״ ח טיפ ת מ טו ס בואינג 707״ אינו מגיע ל קר סולי אף א חד
מהם. א מנ ם, קבוצה של אנ שים נלכדת גם הפעם ב מ קו ם
סגור, מ טו ס בואינג, אול םבמ קו ם איתני הטבע או כוח
עליון, בא במקרה זה גורם א ק טו אלי יותר, חוטף מטורף.
חוץ מכ מהמ מר חי ם רגשניים על פרשת א ה בי ם ישנה בין
ה טייס לדיילת״הראשית, פרשה שאין לה כמובן כל קשר
ישיר לעלילה, ואיש אינו טורח אפילו ליצור קשר כזה,
הכל בנאלי, שדוף ושטחי. כל חיפוש של ס מ ליו ת מיו חד ת
בפסיכופא ט החוטף, צפוי לכישלון. המדובר בסתם מטורף
רגיל, טיפוס הז קו ק לטיפול קליני אינטנסיבי, ושביבי זיכרונות
העבר שלו ודאי שאינם שופכים אור על מניעיו.
אז מ ה נותר י מעשה ה ח טיפ ה עצמו, שיש בו, מעצם
היותו א ק טו א לי, מטען ניכר של מתח. ישנם גם כמ ה רמ-

מימייה והסטון (מטלפן) :בין טייס לדיילת
זים פוליטיים ס ת מיי ם( ,החוטף מוביל אתהמ טו ס ל־מו
ס קוו ה) .נו כ חו ת ם של צ׳ארלטון ה ס טון ואיבט מי מייה
שראוים ל תפ קידי ם בשרניים יותר, והופעות קצרות של
כמ ה ו תי קי ם שלא ניראו מזמן, כמו ו אל תר פידג׳ון וג׳ין
קריין, שהיתה פעם אחת הנ שים היפו ת בעולם הבד.

נורגל
על סף ביתד
המפתח לקשר (סינרמה, תל-
אביב, ארצות-הברית) — אילו
היה הבמאי ל א מונ ט ג׳ונסון מ סתפק
בעובדה שיש בידיו סיפור מתח על מעשי חבל ה ורי גול,
היה סר ט זה מ ת אר בפשטות ה ת מודדו ת בין ראש
שירותי ביון לאיש החשוד בכך שחיבל ב מי ת קן מדעי חשוב
ואיבד א ת זכרונו תוך כדי פיצוצו של או תו מי תקן. אלא
שג׳ונסון אינו מאמין שיש בכך חו מר המצדיק סר ט שלם,
ולכן הוא הפך א ת פרשת הריגול לעניין משני, הצריך בעצם
לשרת מ טר ה נאצלה וח שובה הרבה יותר. מ טר תו של
ג׳ונסון לעמוד על התערבותה הגס ה של המדינה ברשות
הפרט, ולח קור עד היכן יש הצדקה להתערבות זאת.
אבל, כפי שזה קור ה להרבה אנשים ה מנ סי ם לשוט
עם ישבן א חד ב תוך שתי סירות, נופל גם מר ג׳ונסון
באמצע, בין הסירו ת, ל תוך ה מים. א מנ ם ג׳ורג׳ פפארד, כראש
שירותי הביון, ניראה דר אקוני ומטיל אי מ ה, ו מייק ל
סאראזין, כחשוד שאינו זוכר מ או מ ה מכל מ ה שקרה לו
לפני ההתפוצצות, נראה מבולבל וחסר ישע אבל דבק ב חיי ם
בכל מאודו, א ן בכך אין עדיין כדי לתת הרבה עו מק לדמויות.
ככל שמתפתח הסיפור מתבררת יותר העובדה שבעצם,
בכל מ ה שנוגע לעניין התערבות המדינה בחיי הפרט,
מבולבל התס רי ט לא פחו ת מן האנ שים הפרטיים שבחייהם
מתערבת המדינה בסר ט. והפתרון הסופי, שלפיו הפרט

פפארד וסאראזין: הביון נכנס לעצמות
ויתר מרצונו על חירותו, הוא השת מטו תממ תן תשובה.
לעומת זא ת, דוו קאבמה שקשור למתח, הסר ט פועל
בצורה יותר ת קינ ה. יש מ ס פי ק תפניות בלתי צפויות, יש
כמ ה שהן קצת יותר צפויות, אבל ב סך הכל, זה לא משעמם.
אילו ב מ קו ם פילוסופי ה היו מ תאמ צי ם להעשיר דווקא
את החלק הפעלתני של הסר ט, היו הכל יוצאים נשכרים.

מו ע דון

ה הו מו אי ם

(המשך מעמוד )33
גם הלכתי לפעמים לכמה דקות אל הדודה.
פשוט בשביל שיהיה לי כיסוי למיקרה
שיהיו שאלות. כבר אז, בתור ילד, למדתי
כמה שלהומואים חסר בית. כמה שהם
שונאים את הרחובות. בעיני הציבור הפך
הרחוב להיות הסמל שלנו, אבל בשבילנו
הוא היד. אסון.״
אמיר שרון היה החלוץ .״כשפתח
אמיר את ביתו כמועדון בשביל ה־חבר׳ה,
השתוללנו משמחה. סוף סוף בית.
שנתיים הוא היה הגיבור הבלתי מעורער
שלנו. ממש הערצנו אותו. אבל גם הוא
נשבר בסוף. שוב הפך הרחוב לבית, ושוב
היינו מטרה קלה לציד ביריונים.״
לפני ימים מיספר החליט נגי: די .״הרבה
זמן היה לי בראש רעיון לעשות
בשביל הירושלמים מה שאמיר עשה בשביל
התל־אביבים. כל הזמן היססתי, אבל
אחרי שאמיר סגר, החלטתי שזה הזמן.״
החליט ופתח את דלתות ביתו לרווחה.
״זה לא יהיה מועדון במובן המקובל,״
מסביר נגי ,״זה ימשיך להיות קודם כל
הבית שלי. גם קודם יכלו לבוא אלי

חברים לבלות, ההבדל זה שעכשיו אני
לא אכעס גם אם יבואו אחרים שירצו
לבלות בחברתנו, אנשים שלא הכרתי.״
במועדון החדש לא ידרש החבר לשאת
בהוצאות אירוח או לשלם דמי־חברות :״לא
בגלל שצריך בשביל זה רישיון מהעיריה,
פשוט בגלל שלבית של חבר לא נכנסים
עם שטר כסף ביד. מי שירצה, שיביא
בקבוק, אם לא. גם לא נורא.״

״אשתי
יודעת הכל!״

דרו של נגי מכוסה קאריקאטורות
ן | אותן ציירו ידידיו. בפינה, על שידה,
תמונתו של נגי, כשהוא מאופר ומי
צובע למשעי. לצד תמונה זו, בתוך מיס־גרת
מוזהבת נאה, תמונה גדולה של אשה
כהת עיניים :״אמא שלי,״ אומר נגי ברוך.
דפיקה על הדלת. נגי פותח, נכנסת נערה
ארוכה לתלפיות בעלת שער עורב
ושפתיים מקסימות .״שמעתי שהולכת
להיות פה מסיבה הערב,״ היא פונה לנגי,
״מתי לבואי״ נגי נבוך קצת .״תראי, חבובה,
הוא מתגמגם ,״המסיבה הזאת היא

על מהרת הגברים בלבד.״
תחילה חושבת היפה כי הבחור מתלוצץ.
כשהיא משתכנעת בכנותו, היא יוצאת
בהפטירה בבוז :״פעם ראשונה בחיים
שלי, שאגי שומעת על מסיבה בלי נקבות!״
ל־נגי יש עתה חבר צמוד. יעקב לוי,
עובד מאפיה ירושלמי, נשוי ואב לשניים.
לוי נוכח לדעת שהוא ״כזה״ לפני חמש
שנים .״כשהייתי בן .23״ גם לפני כן חש
בנטיות חזקות לעברו של המין הגברי,
״אבל לא רציתי להודות בכך.
״לפני חמש שנים היה לי מגע ראשון
עם גבר,״ מספר יעקב ,״ומאז ברור לי
שאני הומוסקסואל. אשתי יודעת. סיפרתי
לה הכל. אנחנו גם לא שינינו את החיים
שלנו אחרי הגילוי. עם אשתי אני חי
כרגיל. היא מקבלת יפה מאוד את היחסים
שלי עם אחרים. לא עושה בעיות בכלל.
״גם במישפחה יודעים על זה.״ מוסיף
האופה ,״לא אומרים מילה, לטוב או לרע.
רק דוד אחד שלי אמר לי פעם, :חביבי
תעשה תמיד רק מה שטוב לך.׳ אבל
אצלו אני חושב שהליבראליות באה בגלל
שגם הוא כזה.״
מי שדווקא כן חרה לו היה בעל
פטרולגד מבחר תמרי

המאפייה בא הועסק יעקב :״כאשר
נודע לו שיש לי נטיות, הוא נתן לי שבועיים
למצוא לי מקום עבודה חדש. אבל
אני כבר רגיל. זה לא הפעם הראשונה
שאני עף מג׳וב בגלל שמגלים את זה.
״כבר שלוש פעמים עברתי את זה. זה
באמת לא פייר. בחיים שלי לא ניסיתי
להתעסק עם מישהו מהחברים לעבודה.
אני לא מערב את העסקים שלי אחרי
שעות העבודה עם ענייני העסק. אני אוהב
לעבוד בשקט ואחרי העבודה לעשות כל
מה שאני רוצה.״
אהד נוסף. בחבורה, היא סוזי דה פה
בן ד,־ .22 סוזי טוען שהספיקה כבר לעבור
ניתוח ועכשיו הוא אשד, לכל דבר .״הניתוח
עלה לי הון כסף,״ אומר סוזי ,״אבל
כמה שזה היה כדאי!״ בשום אופן אין
הגברת מוכנה לגלות את שם הבתולין
שלו.
סוזי, שכל גבר היה נותן עבורה הרבה
יותר משריקה מתפעלת, גרה כיום בתל־אביב
ויש לה חבר עימו היא עומדת
להתחתן לדבריה ״את החבר אני לא מביאה
למסיבה. אי אפשר. הוא מהנורמליים,
ואנחנו פה לא כל כך אוהבים נורמליים.״

המועמדות הסופיות

שמיר

אלופת הארץ

המאמינה

את פני המלאך האלה מעניק לענת תכשיר המילק־טון של הלנה
רובינשטיין,אותו היא מעלה על פניה בעזרת ספנג לח. ננסף לאמו־נתה
בחברת התמרוקים, מאמינה הילדה גם בעידהרע, ממנה היא נשמרת בעזרת קמיעות.

את חופשת הקייץ מנצלת ענת לעבודה במצילה בבריכה
תל־אביבית .״אני שוחה כדג ׳,היא מתגאה,
״לפעמים אני ממש שוכחת לצאת מהמייס. אני יכולה לשחות במשך
שעות. זה התענוג הכי גדול בחיים.׳״ אס תזכה בפרס הגדול של חברת
טיסו, תרכוש ודאי שעון אטים למייס כדי לזכור מתי לצאת מתוכם.

המצילה

ין* שכל החתיכות בארץ התחילו
להיות אלופות. אחת רצה הכי מהר,
אחרת קופצת הכי גבוה הו של השבוע —
זורקת הכי חזק. לא בחורים חלילה, למ רות
שעם בריאות ואונים כמו שלה, גם
זה לא נבצר ממנה.
ענת שמיר בת ה־ 16 וחצי, זורקת כדו־רי־ברזל.
ביתר פרוט: היא הודפת כדור
של חמישה קילו ל־ 12 מטר ו־ 26ם״מ.
עכשיו עשו חשבון קצר ומבהיל ותגלו
לאיזה טווח תרחיק הקטנה טרדן ממוצע
ששוקל 60 קילו. מטר שלם בינו ובינה.
לא, אין צורך להבהל. ענת היא טיפוס
חברתי. את עודפי המרץ היא מוציאה
בכל כך הרבה אפיקים עד שלא נשאר
הרבה להוציא על הדיפת גברים למרחק.
176 הסנטימטרים שלה נמצאים בפעי לות
מתמדת. בבריכת תל-אביב היא מצילה,
במכבי תל־אביב היא מכדרסלת, באתלטיקה
קלה היא רצה וקופצת. אז מה
הפלא שתמיד אהבו אותה כל מורי־ההת-
עמלות וקישטו לה תעודות ב־ 10 תמידי?
״בחיים שלי לא עשיתי דיאטה. אני
זוללת הכל ובכמויות.״ באמת חוכמה.
עם האנרגיה שיוצאת מהשדה הזאת במשך
שבוע, אפשר היה להזין כור אטומי.
אז לאגודת שומרי־מישקל כבר לא יקבלו
אותה, אבל לאגודה נגד עיו־דעה ודאי
וודאי .״הכל התחיל מאמא שלי,״ היא
מבססת את אמונותיה ,״היא תלתה לי
על הצוואר כשהייתי בת ארבע חמסה.
את היד עם חמש אצבעות נגד עין־הרע.
ומאז היא לא מרשה לי להוריד את זה.״
עם הזמן השתכנעה ענתי בכוחו של
הרע והתחילה להעמיס על כושר ראייתו
עוד קמיעות מזל .״יש לי, למשל, ליד
החמסה, צבת של סרטן שצדתי פעם
בעצמי בחוף של טנטורה. זה היה סרטן
ענק מפחיד, משהו לא רגיל, אבל אני
התגברתי עליו ומאז הוא שומר עלי.״

ההודפת

היד החזקה
בפעולה.
כמו שהיא נראית שדופה
עף כדור הברזל ממנה למרחק
של 12 מטרים ו־ 26ס״מ.

סרט צו ומיספו,
היו כ ל 1ניסו ״1
של 1 28 הנערות
שעמדוב גש ם
ך• כל תחרות־יופי יש לחבר השוס^
טים שתי בעיות קשות פיתרון: ה-
חלק העליון והחלק התחתון. לא של המועמדת
— של הביקיני.
מתחת לשני כיסויים קובעים אלה,
מסתירה כל מלכת־יופי פוטנציאלית, מיס־פר
נקודות חשובות מאוד לשיקול הסופי
של יופייה.

( מיס לשעבר

\ העירום העולמית שנבחרה בשנה שעברה.

ברוב המקרים מסתפקים השופטים בהשערות
ובניחושים באשר לניסתר, ומ ייחסים
את עיקר החשיבות לנעלה.

מבט מעריר

שולח אחד מחבר השופטים בג׳וסלין לאפין, מועמדת
מיספר ,26 בעת תחרויות חצי־הגמר. ג׳וסלין המנומשת,
חיפתה על מיגרעות של מה בכך בגיזרתה, בעזרת פניה המלאכיות — ונבחרה למלכה.

מבט אל מאתוו׳ הקלעים של תחרות..מלכת העירום העולמית״ שנערכה בקנדה

המלבה היא!!יתמה
בוש שערו הרטוב, עלו השאר לבמה, בין
עיטוש לעיטוש עיכסו ערומות לפני השופטים
וקהל המוזמנים.
הגשם השוטף לא ייבש את התלהבותו
של הקהל שהריע בהתלהבות למראה כל
עכוז חדש שנודנד על הבמה. הגדילו
לעשות קרוביהן ובני מישפחותיהן של
הערומות. הם היוו את חלק הארי של
הקהל ובכל פעם שעלתה המותק של

אמא, קיבלה אותה המישפחה בתשואות
שהדביקו את יתר הצופים.
עם סיום התחרות אמר ראש־צוות השופטים
:״זה היה ממש תענוג לשפוט
לפי כל החלקים. אמנם, הסרט הזה, על
החזה קצת הפריע לראות בדיוק, אבל
הבנות היו בסדר. כשביקשנו אותן להזיז
אותו קצת הצידה, הן הסכימו בלי שום
בעיות.״

1 1 1171י 11 די וולט, שחרחורת בעלת עור אפרסק, בלטה בין המועמדות בגיזרתה
11 4111111 המושלמת, שדיה הזקופים לתלפיות ורגליה הנאות זיכוה בתואר סגנית
מלכת העירום העולמית. היו שגרסו :״אם כבר מלכת־עירום, אז הפרס כולו שלה.״
וחבל — במקרים רבים כשרק יוצאת
המלכה הטרייה אל מאחורי הקלעים,
ופושטת את שני חלקיה מתמוטט כל
הדרה המלכותי כמגדל קלפים.
אחיזות עיין מסוג זה מנע חבר־השופ־טים
בתחרות שנערכה ב־ 5וב־ 6לאוגוסט
באונטאריו שבקנדה. כל המועמדות שהופיעו
ועלו לבמת התחרות, היו חשופות
מכל תמיכה או עידוד מלאכותיים.
לשופטים ניתנה האפשרות לבחון ולבדוק
כל חלק לגופה, לשקול את היתרונות
השונים באישיותה של הנערה מבלי
להזדקק לשמץ של דמיון או השערות.

התחרות שנערכה בפארק הקנדי הענק:
ארבע העונות, משכה אליה מתחרות מכל
רחבי ארצות־הברית. לגמד הופיעו 28
חוות, שניצבו על במה תחת כיפת השמיים,
נתונות לרחמי השופטים והקהל.
אך במהרה התברר כי את הרחמים האמיתיים
היה על הנערות לבקש מידי
השמיים. דקות ספורות לאחר פתיחת
התחרות נפתחו גם הארובות וכל הנערות
זכו למיקלחת צוננת.
מאורע זה הכריח את המארגנים להעביר
את המשך התחרות לאולם סגור
במקום. כשחלק ניכר מהנערות עוסק ביי

ןען * ךןךןן -ג׳וסלין לאפין זוכה בזר שושנים ובגביע מוזהב, לאחר
| 11111 שכתר המלכה העירומה הונח על ראשה. ג׳וסלין בת ה־17
זכתה לעידוד קולני מקרב הקהל שבו ישבו הוריה וחברה בן ה־ .19 החבר האוהב לא
פסק מלצלם את ג׳וסלין המעורטלת וידידותיה החשופות שהופיעו בתחרות מלכת העירום.

39י צ