גליון 1826 מתאריך 30 באוגוסט 1972

ד*גמוק ד^,ח -׳צ״־׳/מממציי־,

איש השנה תשי״א

איש השנה תשי״ב

איש השנה תשי״ג

איש השנה תשי״ד

העולם החדש

מבקר הסוכנות שמוראק

יועץ משפטי כהן

עסקן שואה קסטנר

0511831

איש השנה תשי״ז
מצביא

מיני דיין

חו ה

איש השנה תשי״ח
חתן תנ״ך חכם

מה משותף לא־־שבע צ׳יזס, מי ש־היתה
מאהבתו של שר־הביטחון משה
דיין ולרב הראשי לישראל, הרב יהודה
אי טר אונ טרמן ! מה מאחד את ח״כ
גדעון האוזנר עם רוג׳ר מור, המלאך!
איזה מכנה משותף יש לשגריר ישראל
בוושינגטון, יצחק רביו, עם נשיא אוגנ דה
אידי א מין ן מה הדי מיון בין קוזו
או ק א מו טו, הרוצח היפאני, שהשתתף ב טבח
שנערך בנמל התעופה בלוד, לבין
דוד ניב, הגיאולוג שגרם לפיצוצה של
פרשת נתיבי נפט !

איש השנה תשכ״ג

התשובה לשאלות אלה היא אחת :
כל האישים המוזכרים לעיל עמדו במרכז
מאורעות והתרחשויות שאירעו בשנת

מתפטר בן־גוריון

איש השנה תשי״ט
סופרת דיין

תשל״ב. הם לא היו היחידים. בכל אירוע
ואירוע היו כמה אנשים שיכלו לסמל
אותו. באותה מידה שדוד ניב מסמל את
פרשת נתיבי נפט, שעמדה במרכז השע רוריו
ת הכלכליות בישראל בתשל״ב והס במשך
חודשים
עירה את דעת-הקהל
רבים, ניתן לבחור בשופט העליון אלפרד
וית קון כמי שמייצג את הפרשה. וי ת קון
היה האיש שישב בראש ועדת־החקירה,
שמונתה לחקור את האשמות השחיתות
בחברה ו מי מצ איו הולידו פרשה נוספת
— פרשת שכר״הפרקליטים. או אולי היה
זה שר־המישפטים, יעקב שמשון שפירא,
שנאלץ לוו תר על כהונתו בגלל חלקו
בפרשה, הראוי יו תר מכל אד ם אחר
לייצג פרק זה מההיסטוריה הנכתבת של
י שראל 2

איש השנה תש ״ך
רכז שואה אייכמן

שטחים הכבושים, פרשת אי קרי ת ובירעם
או הצעת־החוק להתרת נישואין אזר חיים
לפסולי חיתון ן
יכולות להיות תשובות רבות לשא לות
אלה. תשובתם של עורכי העולם
הזה היא בחירת איש״השנה — האיש
שמעשיו ופעולותיו השפיעו על או שיקפו
יו תר מכל את מה שאירע לאזר חי יש ראל
בשנת חיים אחת — תשל״ב.
את התשובה לשאלה ״ מי הוא איש-
השנה של העולם הזה תוכל למצוא
בגליון הבא ; גליון ערב ראש השנה
המוגדל של העולם הזה, בו תתפרסם
כתבת הענק המסורתית על איש השנה,
שיהיה איש-השנה ה״ 22 במספר, הנבחר
על-ידי העולם הזה.

פרשיות השחיתות היו רק תופעה אחת
בים המאורעות שעיצבו את פני תשל״ב
לגבי אזר חי ישראל. מה אי פיין את הש נה
יו תר מכל: השערוריות הכלכליות,
שוד העתיקות של משה דיין, החריגים
המוסריי ם בפעולות צה״ל נגד תושבי ה
איש
השנה תשכ״ו

איש השנה תשכ״ז

איש השנה תשב״ח

איש השנה תשכ״ט

כלכלן ספיר

שר־הביטחון דיין

אלוף משנה רגב

מפקד מיבצר ישראל בר־לב

מכתבים אשת השנה
היו

גירו שיו

הסנסציה של השנה
שר־הביטחון משה דיין.
הצימוק שבסנסציה: אלישבע צ׳יזס.
לכן, עליכם לבחור בה כאשת השנה.
נאווה כלום, חדרה

המאורע
של השגה

איש. השנה תשט״ו

איש השגה תשט״ו

פרקליט תמיר

נשיא מצריים טבד אל־נאצר

ראש הממשלה

עובדה: גם השנה הוא הצליח לעשות
זאת: להיות במרכז העניינים. אמנם לא
כמו ב־ 1967 ובמלחמת ההתשה, אבל גירו שיו
של משה דיין היו המאורע של השנה.
מגדול ועד קטון ידעו לספר בפרטי
פרטים על חייו האינטימיים של גיבורם,
וזה מזכה אותו בתואר איש השנה.
משה לרנד, נתניה
אצילת השנה
אני לא מכירה נשים רבות שהיו מגי בות
כמו רות דיין אחרי גירושיה.
איזה אצילות. אף לא מילה אחת רעה
נגד בעלה לשעבר. להיפך. למרות כל
הצרות שהיא עברה במשך רוב 36 שנות
נישואיה.
על כך מגיע לה שתבחרו בה כאחת
מאנשי השנה.
יפה נורוק, בני־ברק
8תפארת היסטורית

איש השנה תשכ״א
מודח לבון

איש השנה תשכ״ב
קורבן סובלן

המאורעות על שהתר העיקריים
חשו
השנה באר צנו,
מרחפת דמו תה
של גולדה ש לנו.
היא זאת שת ביא
גאולה לעמנו.
השנה.
היא איש
אני מתפלל שאלו הים
ייתן לה כוח, ואריכות בריאות
ימים כדי שתשיב
לעם היושב בציון
את תפארתו ההיס טורית.

האם
אתם לא הזדעזעתם לקרוא על
דמי היציאה הגבוהים שתבעו מהאקדמאים
היהודים ברוסיה? איזו הפליה בין דם
לדם! גויים לא אבל יהודים כן.
אצלנו מדינה דמוקראטית נאורה, אין
אפליה כזו. כאן כולם משלמים דמי
יציאה (לפחות הם לא גבוהים

איזק לגור,
בלום
מלחמה בענקים
איש גדול נישא מעם התגלה ב־: 1972
הארכי־בישוף יוסוף רייא. בזכות מעשיו
הוא איש השנה תשל״ב.
אני רוצה להסתכן בנבואה: האיש
הזה, שיצא למלחמה בענקים, יצליח. תו שבי
איקרית ובירעם יוחזרו לאדמתם
והעולם יווכח לדעת שגם לדעת הקהל
בישראל יש מה לומר וכשהיא אומרת
זאת, מקשיבים לה.
אני מקווה שאחרי שישלים את משי מתו,
ימשיך הארכי־בישוף במאבק למען
הבנה בין יהודים וערבים ויביא את הש לום
למרחבנו הנמצא עתה על פי תהום.
דויד גורלי, בת־ים
המלך הוא עירום
הצגת השנה היא זו שהועלתה על־ידי
האמרגן גיורא גודיק. שמה: המלך הוא
עירום.
בנסיעה אחת לחו״ל הצליח גודיק להע לות
על פני השטח את דרכו של המיש־

איש השנה תש״ל
ל*רדזח־ווזלדרז

ז־רדר

איש השנה תשל״א

העורב

רחובות

לפיתחת־רפיח — עקרבה — איקרית — ביר-
עם — לכל אלה מכנה־משותף אחד: ראש־הממשלה
מנסה לטשטש את העוולות של
ממשלתה במיקרים הנ״ל.
לדעתי, השנה היא די הצליחה בכך.
אבל בשנים הבאות יוגש לה ולסובבים
אותה החשבון: הרחקת השלום.
כדי לא להיות גס מדי, אני מציעה
לכנות אותה: מטשטשת השנה.
ר. נ .ירושלים

יורש אשכול

טבריה

הזמיר והחמור

השנה

איש השנה תשכ״ד

אם גולדה מאיר
סבורה שהיא הפ תיעה
מישהו בהצ הרתה
האחרונה כי
״הצעקות של אב-
נרי, בן־אמוץ וקי־נן
לא נוגעים לה
כחוט השערה״ הרי
שהיא חיה באש ליות.
כולנו
יודעים ב דיוק
מה יחסה של
גולדה אל אנשים טימכרג הדורשים צדק לכל
ואשר מטיחים את האמת בפרצופה. הייתי
מופתע לו היא לא היתה אומרת את
שאמרה.
ניתן רק להצטער על כך שראש ממ שלת
ישראל אשר מתפקידה ללכד את
העם, מחלקת אותו לנחמדים ולא נחמ דים
ל״נוגעים לה״ ול״לא נוגעים לה״.
יעקב טימברג, תל-אביב

יציאה

מ טשטשת

מפלג מפא״י בן־גוריון

מפלגת את העם!

כופר

ראובן בלום,

איש השנה תשכ״ה

טר המוציא מיליונים מכספי הציבור בלי
לתת דין וחשבון לאותו ציבור לאן זורמים
הכספים.
אודה ולא אבוש: עד היום לא הצלחתי
לגלות מי הוא זה שאישר לגודיק את
ההקצבה. שר א׳ מטיל את האשמה על
שר ב׳ ו שר ב׳ העביר את הכדור לשר
ג׳ שהחזיר אותו ל שר א׳ וכך הלאה וכך
הלאה. בלי שהאשמים ישלמו בעד מעשי הם.
איתן
ניר, תל־אביב

״העולם הז ה״ ,1825״ סי קור ת —
הדרך לגהינום״ ,בי קור ת על הו פעתו
של אי לי גורליצקי.
קראתי בעיתונכם

את הביקורת
עונות האדם, ונז בסיפור־עם כרתי פרסי
יפה. והזמיר העורב שר התווכחו מי
יפה יותר, והסכימו
שמי ש שר יפה יו תר
ינקר את עיני
השני. החליטו ש החמור
יהיה השו פט.
שר הזמיר ב גורליצקי
קולו
היפה, ואחריו
העורב בקולו הצורמני. והחמור פסק :
העורב שר יפה יותר. רצה העורב לנקר
את עיני הזמיר, החל הזמיר לבכות. אמר
העורב: למה תבכה? כך קבענו מראש.
ענה הזמיר ב ב כי: אינני בוכה על זה
שאתה הולך לנקר את עיני, אלא על
זה שהחמור החל להיות מבקר בשירה.
מדוע עיתון כמו העולם הזה הולך
לשאול את החמור דווקא בענייני אמנות.

אילי גורליצקי,

תל-אביב

• הערת מבקרת העולם הזה על סי פורו
של הקורא אילי גורליצ קי:
החמור איננו בוכה על זה שהוא חמור,
אלא על זה שהעורב חושב את עצמו
לזמיר.

הלום מימבדי

חלום ההנהגה ההיסטורית
להכניס את ה־ממ — ל־סד.

מפ״ם:

משה רודיק,

חיפה

(המשך בעמוד )8

בות הפרידה שיערכו לו, לשם סיום העניינים שהחל
בהם ולהעברת השגרירות לידי יורשו, שטרם נקבע
סופית.

מכין שלושת המועמדים שנותרו עדיין
במירוץ לתפקיד, תיפול כנראה ההכרעה
בין חיים (״ויויאן״) הרצוג, לבין צבי דיג-
שטיין, כיטהמועמד השלישי, שמחה דיניץ,
מנהל משרד ראש-הממשלה הלהוט אחר
התפקיד, נראה בינתיים חסר סיכויים.

תשלו ה,.כופרי
איוו חד ש
תביעתם של שלטונות ברית־המועצות לתשלום
״כופר השכלה״ תמורת מתן היתרי־יציאה ליהודים
בעלי השכלה אקדמאית, אינה חדשה.

גולדה מתנגדת למינויו של דינ שטיין הנתמך בידי
אבן וספיר ואילו במינויו של הרצוג רואים פגם אס תטי,
כיוון שהוא גיסו של שר־החוץ אבא אבן (אשתו
אורה היא אחותה של סוזי אבן) והמינוי עשוי להי ראות
כמינוי משפחתי.

ספסר קרקעות סוד
היאחתת גיתית
ב אד מו ת עקרבה
כניגוד להודעתו המפורשת של שר
החקלאות חיים גבתי בכנסת, כי אין בל
תוכנית ובל כוונה להקים נקודת יישוב
על האדמות המרוססות של הכפר העלבי
עקרבה שממזרח לשכם, שריסוסן ברעל
ממטוס עורר בשעתו סערת רוחות והוגדר
גם על ידי שר-הביטחון ב״חריג״
וב״ואנדליזם״ — הוקמה השבוע היאח זות
נח״ל גיתית סמור לאדמות המרוס־סות
שנלקחו מערביי עקרכה.
העליה לקרקע נעשתה הפעם בטכס מיוחד.
בשעה ארבע לפנות בוקר, ביום הרביעי שעבר
הגיעו כוחות צה״ל לגבעה הסלעית שבמרכז
השדות המרוססים. צוות חיילי פיקוד מרכז ברא שותו
של אלוף הפיקוד, האלוף רחבעם (״גנדי״)
זאבי, התחרה בהקמת גדר עם צוות חיילי נח״ל
בפיקודו של מפקד הנח״ל אשר דר. בשעה 8.00
בבוקר הסתיימה הקמת הגדר בנצחונם של חיילי
הנח״ל. במקום הוקמו אוהלים, זרקורים, מיגדל
מים ועמדות.
בבוקר מצאו חקלאי עקרבה י שוב חדש סמוך
לקרקעות מהם נושלו.

תרות המטבע:
מילי ארד דו לאר
יתרות המטבע הזר שבידי ישראל הגי־ו
לאחרונה לשיא חסר תקדים, באשר הס־
!5במו בסכומים העוברים כבר את מיליארד
הדולארים.
זוהי הסיבה ששוקלים את הגדלת הקצבת המטבע
הזר לנוסעים לחו״ל. לעומת זאת יש לכך השפעה
שלילית על גיוס הכספים למגבית היהודית המאוחדת
בארצות־הברית.

ראשי המגבית טוענים כי נוכח יתרות
הדולארים שבידי ישראל, מן הראוי להרפות
מעט את מתח גיוס הכספים כארצות־הב־רית.
על רקע זה באה דרישת הממשלה
הסובייטית ל״כופר ההשכלה״ כתרומה
חשובה לשם דירכון עסקני המגבית לחדש
את מתח השנור.

גורם ממלכתי
מגאדוור!יד. ב.״?
מזכירות הקיבוץ הארצי פנתה אל
ראש הממשלה גולדה מאיר כתביעה לח קור
מי עומד מאחורי הגוף המתקרא ״ד.כ.
דיכוי בוגדים״ ,ואם אין גורם ממלכתימסייע או תומך ככספים כארגון זה.
התביעה באה על רקע משלוח מכתבי איום לקי בוצי
השומר־הצעיר בדרום בשל פעילותם סביב פרשת
פיתחת־רפיח. מכתבי האיום היו חתומים בידי ארגון
״ד.ב.״ ,שאנשיו מקורבים לליגה להגנה יהודית
ולבית״ר.

רבי! מס״ם
את תפקידו
שגריר ישראל בארצות־הברית, יצחק רבין, עומד
בפני סיום תפקידו. רבין, שיגיע לארץ ב־ 9בספטמבר
לביקור קצר, יחזור לארצות־הברית רק לצורכי מסי־

הע*ר הימית בס!6
התוכנית להקמת ״ימית״ ,עיר הנמל המיועדת
להיבנות בפיתחת־רפיח, ליד חוף דיקלה הנמצא בתחום
סיני, אינה אקטואלית והפירסומים המנופחים אודותיה
בעתונות הישראלית לא נועדו אלא לשרת ספסרי
קרקעות המעוניינים ללחוץ לתחילת עבודות הקמת
העיר.
התוכנית עצמה קיימת מזה זמן רב בתיק שהוכן
לקראת אפשרות שיוחלט על הקמת עיר כזאת. בינ תיים
לא הוצעה כל הצעה לדיון בתוכנית כזאת, אפילו
לא על ידי שר הביטחון עצמו.

משקיפים סבורים בי לא מקרה הוא
שתוכנית הקמת העיר קיבלה פירסום מיר כי
דווקא כ״מעריב״ ,שמרבית מניותיו
שייכות לעובד כן־עמי, ראש עירית נתניה,
מי שהכפיל את הונו בעסקי קרקעות כעת
הקמת אשדוד.
בן־עמי הוא אחד הלוחצים העיקריים להתחלת
הקמת העיר, שתאפשר ספקולציות נרחבות חדשות
בעסקי קרקעות.

הנהגת מפ״ם נסוגה
^נו 3ע 51ט חברים״
יומיים אחרי קיום עצרת ההזדהות עם עקורי איק־רית
ובירעם בצוותא ירושלים, בניגוד להוראת הנהגת
מפ״ם -לבטל אותה מחשש תגובתה של גולדה מאיר,
נודע על כוונתה של ההנהגה להעמיד ל״משפט חב רים״
את פעילי החטיבה הצעירה ובראשם המזכיר
הארצי לטיף דורי ומזכיר תא־הסטודנטים בירושלים
אריה איסרליס.

הנהגת מפ״ם נאלצה לסגת מצעד זה,
שנתמך על ידי השר ויקטור שם־טוב, אחרי
שהתברר לה שכמצעד האלפים שנערך ל מחרת
העצרת, השתתף מספר גדול של
חברי מפ״ם מהקיבוצים, הערים והכפרים
הערביים ובתוכם עשרות חברי תא הסטודנטים
הירושלמי, משלחות גדולות מכפרי
הגליל שבראשם עמד האחראי על האיזור
סכרי חורי מכפר יאסיף, וכן אברהם חרש
מנהל ״צוותא״ ומזכיר סניף מפ״ם כירושלים.

המיכון
גילה
הוואוח ב כ דו רגל
ההתאחדות לכדורגל מיכנה לאחרונה את רישום
אלפי הכדורגלנים הרשומים ברשימותיה. כרטסת ה־

גולד ה תאבה
עוגת־נ־צחון
דפקי״גוברו
ראש-הממשלה גולדה מאיר איזנה את
בפות המאזניים בפרשת המעורבות ה ישראלית
בבחירות לנשיאות כארצות
הברית. אחרי שדברי השגריר יצחק
רכין יצרו את הרושם כי ישראל תומכת
בבחירתו מחרש של ניכסון ,,הבטיחה
גולדה השבוע כי תאפה עוגה לכבוד נצי
הונו של מק־גוכרן, אם ייבחר כנשיא.
היה זה בעת שגולדה אירחה השבת בביתה
בירושלים את הסינאטור פראנק צ׳רץ׳ ואת עורך-
הדין מייק פלדמן, מיועציו הקרובים של מק־גוברן,
שבאו לישראל בשליחותו. בעת שהציעה להם קפה,
דחה פלדמן, מי שתבע בשעתו את החזרתו לארץ
של רבין, את ההצעה על סמך נסיון קודם של
שתיית קפה אצל גולדה. שעה שגולדה שהתה
במטבח הצטרף אליה צ ׳ ר ץ ׳ והציע את עזרתו.
״אתה תעזור לי בסינאט ולא במטבח,״ אמרה לו
גולדה.
כשהתעניין צ׳ ר ך אם העוגות שהוגשו להם
נאפו בידי גולדה עצמה, השיבה גולדה :״אלה לא,
אבל אני מבטיחה לאפות לכם עוגות מיוחדות
אחרי הבחירות בנובמבר.״
כדורגלנים שנעשתה עד כה בשיטות קונבנציונאליות,
הותאמה למחשב שינהל מעתה את כל העיקוב אחר
הכדורגלני ם החל

מד,ליגות הנמוכות

וליגו ת

הילדים.

תוצאה ראשונה של המחשב: גילוי שר
מספר שחקנים שהיו רשומים כעת ובעונה
אחת כשתי קבוצות שונות, ויכלו להופיע
בשורותיהם מבלי שהדבר יתגלה.

א. אריאל׳.נליהוס

סבון טבק י
לגברים בלב:!1
לגברים,כמו׳•.׳
שנשים אוהבות
ע>וו7ז*ת
מיוצרע

כמה היה טרוצקי צרי ך לשלם?*
והנה, אדוני היושב ראש.
הגזירה של ״כופר הדיפלומה״.

דווקא בימים אלה

ירדה

התעמולה הסובייטית אומרת, שישראל נרתמה למיל־חמה
הקרה נגד ברית־המועצות, שישראל היא סוכנת
של הריאקציה הבינלאומית.

אם כן, הרי הק.ג.כ. הוא סוכן הריאקציה
הישראלית, מקור ההסתה נגד כרית-המועצות.
איזה הגיון יש בגזירה ז ו? מה רוצים בעליה לה שיג?
אולי הם רוצים להשיג כסף מיהודי העולם כפדיון
וכופר ליהודים, הרוצים להגר מברית־המועצות. אם כן,
הרי מכירה ממשלח ברית־המועצות בצורה מעוותת ומיפ־לצתית
בעיקרון ש״ישראל ערבים זה לזה״ ,ושיהודי כל
העולם הם אומה אחת.

אפן, עקרון ציוני מובהק!

מאת אור• אבנר•
23 באוגוסט 1972

״יהודים תמורת כסף, כסף תמורת יהודים.״ הפסוק
הזה מזכיר את המלים הנוראות שנאמרו בבודפסט לפני
28 שנה, כאשר צבא סובייטי הסתער על הונגריה והציל
את שרידי היהדות שם. דברי אדולף אייבמן :״סחורה
תמורת דם, דם תמורת סחורה.״
איזו אירוניה נוראה, איזו בגידה באידיאלים ששימשו
נר לרגליו של קרל מארכם, שעכשיו נשמע פסוק זה
בארץ שבה ניצחה, כביכול, תור תו!

ואגב, כמה דיפלומות היו לקרל מארכס

טים — כשם שאנחנו קמים,
הצדק בארץ ש לנו!

מפגינים

ופועלים

מביועם עד בו׳ה״ג
כעוד שעתיים אהיה כין המפגינים נגד
נישול ערביי כירעם ואיקרית. אני גאה על כד
שניתן לי לשאת את דכרי כאן, למען העניין
הצודק של אחים מנושלים כישראל, כאן כירושלים,
כירת הצדק העולמי.
הבה נפגין כולנו למען ביטול כופר הדיפלומה, למען
חופש העליה מברית־המועצות — למען זכויות האדם.

נגייס את הדיכיזיות של כעלי־המצפון. נצח
ננצח !

בשעת הפסוקים האחרונים של הנאום, עגר רחש
באולם, ונקראו כמה קריאות־ביניים שלא נרשמו בפרו טוקול(
.אולי התביישו הקצרניות לרשום מילות ליגלוג
ונאצה נגד הצדק, בדיון שהיה מוקדש — כביכול —
כולו לצדק).
על רצינות יחסם של חברי הבית לנושא זה מעידה
העובדה הפשוטה: במרבית שעות הדיון על נושא ז ה

הדיביזיה ש ל המצפון

כ ש אן נודע באופן מוסמך על הטלת ״כופר הדיפ לו
מ ה״ על מבקשי היציאה מברית״המועצות, נטלה
סיעתנו את היוזמה לידיה. היא הגישה ליו״ר הכנסת
בקשה משלה לכנס ישיבת-פגרא של הכנסת.
פיגרנו בכמה דקות אחרי גח״ל, והקדמנו כמה
סיעות אחרות. אחרי שנסתבר כי נאספו למעלה מ־30
חתימות, כדרוש בתקנון הכנסת, הזדרזו גם סיעות
הקואליציה להצטרף לבקשה. כך הבטיחו לראש-המט-
שלה את הזכות לפתוח בוויכוח — במקום אנשי האו פוזיציה.
בעת
הוויכוח לא נגררנו אחרי נואמים אחרים,
המטיפים לנישול המיעוטים בארץ־ישראל, אך מרימים
את קולם למען המיעוט היהודי בברית־המועצות. די ברנו
בשפתנו, על פי מצפוננו והכרתנו — מתוך תיקווה
שדברינו יגיעו לאנשי-המצפון בעולם.

אורי אכנרי ! אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה.
״אם יכסו את העולם כולו באספלט — גיבעולים
ירוקים יצמחו מתחת לאספלט ויבקיעו או תו כך
כתב איליה ארנבורג.

איליה ארנכורג — כמה שווה הדיפלומה
שלו ץ כמה היה הוא צריך לשלם כסופר, כסו פר
יהודי, בדי לצאת ץ
יעקב שמשון שפירא: לא היתה לו כל דיפלומה.
אורי אכנרי ! כמה צריך היה לשלם ליאון טרוצקי?
כמה זינובייב? כמה קמנייב? כמה ראדק?

וכמה צריכים היו לשלם עשרות ומאות
אנשי-הרוח, כעלי הדיפלומות, שעמדו כראש
המהפכה הכולשיכיקיתז

דנו שדיח סטארין
אדוני היושב ראש, אינני קומוניסט, מעולם לא הייתי
קומוניסט.

אף כשאני קם כאן היום, אין השינאה ל־כרית־המועצות
מדכרת מוזיר גרוני.
אני מקווה, אני מאמין שעוד ייכונו שוב היחסים
הידידותיים בין ברית־המועצות וישראל. כמו ביום ההיס טורי
ההוא, לפני 25 שנה, כאשר אנדרי גרומיקו נשא
את נאומו הגדול למען כינון מדינה יהודית בארץ־ישראל.
אולי כדאי להזכיר מה אמר אז שליחו של סטאלין :
״...העם היהודי היה קשור בקשרים הדוקים לארץ־
ישראל, במשך תקופה ארוכה בהיסטוריה ...איננו יכולים
להתעלם מן המעמד והמצב המייוחד של העם היהודי
בזמן האחרון ...כתוצאה מהמילחמה, שכפתה גרמניה ה־היטלראית
ובעלחז־בץ יתו! על האומות המאוחדות, סבלו
היהודים יותר מכל עם אחר בעולם ...החלטה זו (על כינון
מדינה יהודית ומדינה פלסטינית בארץ־ישראל) תואמת
במידה מלאה את עיקרון ההגדרה העצמית של העמיס.
המדיניות של ממשלת ברית־המועצות לגבי הבעיות הל אומיות,
מרגע היווצרה של ברית־המועצות, היתה תמיד
מבוססת על ההגדרה העצמית של האומות ...החלטה זו
תספק את התביעות החוקיות והבלתי־מפוקפקות של העם
היהודי, שמאות אלפים מבניו הם עדיין חסרי־בית, חסרי
קורת־גג...״
דברי אנדרי גרומיקו, ב־ 26 בנובמבר . 1947

עכשיו, אחרי שחיילי כרית-המועצות יצאו
ממצריים, אחרי שנתגלה והוכח שכרית־הכוו־עצות
פעלה נגד מלחמה כין ישראל וארצות־ערב,
יש סיכוי טוב לשינוי פני הדברים, חזרה
לימי אותה הצהרה של גרומיקו.

היהודי? כמה היה הוא צריף לשלם, אילו
חי ורצה להגר כיום ממולדת הקומוניזם?

הגידה הנוראה: תקוים
אך יתכן שלא לכסף נושא ד,ק.ג.ב. את עיניו, אלא
לבלימת תנועת ההגירה מברית־המועצות. שמענו אומ רים
:״אם ניתן ליהודים לצאת, ירצו גם אחרים לצאת,
ייווצר תקדים.״

איזו מילה נוראה — ״תקדים״!

למען

נכחו פחות מתריסר איש ב או ל ם! שאר הח״כים יצאו
מייד אחרי דברי הנואמים של סיעותיהם, ו אילו רוב
השרים הסתלקו כבר ברגע שגולדה מאיר סיימה את
דבריה.
גולדה עצמה נשארה יושבת — עד שנקראתי לשאת
את נאומי. אז קמה באופן הפגנתי ויצאה. את הרמזים
שלי על ״תקדי ם״ ,״סערת אנשי־הרוח״ וכו׳ שמעו רק
יועציה.

סיפור ער ת״ש

האם תקדים של צדק, של חירות, יכול להיות פסול?

יש רק תקדים מסובן אחד, לכל מישטר :
תקדים של עוול, של עריצות, של גזלה.

המאבק למען הצדק, למען החירות, למען האמת —
אחד הוא בעולם כולו.

המאכק נגד עוול, נגד אי-צדק, נגד השרי דות
— אחד הוא כעולם כולו.

הסערות שד אנשייהווח
אדוני היושב ראש, אגו, העומדים כמאבק
זה כארץ שלנו, שידינו נקיות, הלוחמים למען
שוויון־הזבויות לכל האזרחים כישראל, המת קוממים
נגד בל עוול הנעשה כתובנו — אנו קינ מרימים את קולנו נגד העוול המשווע הנעשה
עתה כברית־המועצות לאחינו. אנשי המצפון
כעולם כולו מצטרפים אלינו כמאכק זה.
אולי מזלזלים שליטי מוסקבה בסערות ציבוריות של
אנשי־רוח, של סופרים ומשוררים, של אנשי־מצפון באשר
הם שם. כאשר הזכירו באוזני סטאלין את האפיפיור, שאל
בל עג :״כמה דיביזיו ת יש לו? ״ אולי שואלים כיום
יורשיו: כמה דיביזיו ת יש למצפון העולמי?
כמה דיביזיות יש לאנשי־הרוח?

אכל סטאלין מת, נקכר, הוצא מה־קכר
ונקבר כקבר אחר, מלווה
בגידופי כני-עמד וחכרי־מפלג־המצפון
האנושי חי
תו. ואילו ומצפו
וקיים•
הגזירה הזאת של יור שיו
תחלוף — והדיביזיות של
המצפון תשארנה מגוייסות.
אני קורא לאחי שוחרי־הצדק
בעולם כולו, וגם
בתוך ברית־המועצות: קו מו,
הפגינו, פעלו עימנו
נגד העוול בארץ הסוביי־

בזמן האחרון הפכה גולדה מאיר א ת הדבר לנו הג:
ברגע שאני פותח בנאום, היא קמה ויוצאת באופן הפגנ תי.
אין היא מזכה בייחס מייו חד והפגנתי זה שום
חבר־כנסת אחר.
הדבר מזכיר לי בדיחה על שלושה אנשים, שהחליטו
לבדוק למי מהם יש כוח־הסבל הרב ביותר. הבדיקה,
כך החליטו, תהיה כך: בזה אחר זה ייכנסו לדיר
של תייש. ינצח מי שיצליח להישאר בדיר במשך הזמן
הארוך ביותר.
נכנס הראשון, נשאר בפנים חצי שעה. אז יצא החו צה,
כשפניו ירוקי ם, ורגליו כושלות.
נכנס השני. כעבור שעתיים
הארץ והתעלף.

פרץ

החוצה, נפל על

נכנס השלישי. עברה שעה, שעתיים, ארבע שעות,
שש שעות. לבסוף נפתחה הדלת — ויצא התייש.

מכתבים

למה עצרו
את פרקש?

כדולתו

״העולם הזה״ , 1825״הוא לא
הזיק לאיש 5״ ,על מעצרו של נח מן
פרקש.

אד8

״העולם חזה״ ,1824״מ הרסייך
ומחרבייך ממך יצאו מכתב ל מערכת
של אי מון ״ ד ג ״ (דיכוי
בוגדים).

חרה לי כשקראתי שנחמן פרקש, ש הסגיר
עצמו למשטרה, נעצר לעשרה ימים
על עבירות פעוטות. למה לעזאזל לא
שיחררו אותו בערבות? אפשר לחשוב
מי יודע איזה פשע נורא הוא ביצע. קל
מאוד לזרוק לכלא אנשים כמו פרקש
וגיורא נוימן — אין להם גב.

גדולתו של אדם נבחנת לא רק בדיבו רים,
אלא גם במעשים.
פירסום המכתב של אירגון דב מירוש לים,
מראה גדולתו של אדם.
למרות טענותי נגד השקפותיכם, מוכרח
אני להודות כי פירסום המכתב, המנוגד
לחלוטין לדיעותיכם, מראה על גדולה
מוסרית.
אמנון פינקדשטיין, ירושלים

אבל פושעים
אפילו ליום אחד.

שום אדם לא נעצר לאף יום אחרי
הטבח בנמל התעופה לוד, שבוצע בגלל
רשלנות פושעת. שמעון פרס לא רק שלא
נעצר, הוא ממשיך לחמם את כיסאו.

ירחטיאד פוטסדם,

מומחי אייקידו כפעולה

?ללה

אגרוף י שר מהנשמה

כלי הסבר

״העולם חזה״ ,1823 במדינה : על הביריונים כולם
״איפה
מומחה ל איי קידו שנלחם במומחי
השבע־פי״שלוש.

על הכל כבר שמעתי: קאראטה, ג׳ודו,
ג׳יאו־ג׳יטסו, אבל את הקללה הזאת עוד
לא פגשתי באף מקום.
מה זה איי קי דוז
יום?,דורין, ירושלים

בכירים

אינם

נעצרים

קי — נשמה,
במלים אלה
הזה: להגיגו
אדם לפגוש
— כמו היו

• אייקידו: איי — לפגוש,
דו — דרך (יפנית כמובן).
מקופלת מהות קוב־המגע
לעוצמת ריכוז, שבה יוכל
את יריבו עוד בחצי הדרך
נשמה אחת.
אמנות לחימה זו אינה מבוססת כלל על
כוח, כי אם על עקרון ההמשכיות. תמיד
קל יותר להשתמש בהתקפה של היריב,
מאשר לבולמה: דוגמה: אין בולמים אגרוף,

מוצרי וקרה קו ס מ טיי ם לגבר

מי הבשם לאשה המעודנת

להיפך, משתדלים לעזור לתוקף להמשיך
בכיוון אליו הפעיל את הכוח על־ידי משיכת
היד, ובכך להכשילו.
אבי לוחמה זו הוא הנסיך היפני טייג׳ו־אן,
בנו הששי של הקיסר סייווה (880־850
לפנה״ס).
מי שהפך את האמנות העתיקה לקרב
מודרני פופולארי, הוא מוריאיי יושיבה.
בן 85 כיום ומסוכן כמו תמיד.
לוחמי הנרגילה
״העולם הזח״ ,1825״קומנדו ה מאהבים״
,על הפיצוץ במ טוס
״אל־על״ שהמריא מרומא. ש מכתב
זה מופנה ל שני המחבלים
שלחו את האנגליות עם חומר הנפץ :
אתם גברים, אתם י מתנה נתתם לשתי
נשמות תועות. מתנה ובתוכה מוות.

> ד כן ו /ון

מי הקולון המפורסמים והמרעננים

נאור ־ ורשבשקי

סבון אדום זהב
לנשים בלבד!
לנשים,כמו
שגברים אוהבים
מיוצר נצי עיז מזי ת *

מטולה

חייכם יקרים לכם מכל ואתם מדברים
על אידיאלים י הממון הוא נשקכם ועורמה
חייתית גבורתכם.
המחתרות שלנו עלו על מצודותיה ה מבוצרות
של האימפריה הבריטית האדירה.
הפרטיזנים הרוסיים קיימו חוק ב רז ל: כל
לוחם צריך להשיג את נשקו מהאוייב
כמיבחן ראשוני לגבורה אמיתית. החזית
לשיחרור בווייט־נאם, הווייט־קונג, גיר שו
את הצרפתים מארצם בידיים ריקות.
איפה הם ואיפה אתם לוחמי הנרגילה י

מנחם שושני,

חיפה
אונס השפה

יגאל אלון, שר החינוך והתרבות, דיבר
בטלוויזיה. שמעתי מפיו מלים כ מו :״אין
לנו כוונות לאקספנציות טריטוריאליות!״

התרשמתי עמוקות ! איזו שפה נה דרת
ואיזה רושם כביר עשה הנואם
על עם־הארץ ...תמהתי רק מדוע אין
הדגנרטים מתבלים בשפת־עבר ביטויים
גם באידיש ובערבית — זה היה יכול
להקסים הרבה יותר...
יהודים! בשביל מה עליתם ארצה, האם
בשביל לאנוס את שפתכם וכל חלקה טובה
בתרבותכ ם?! מתייוונים עלובים, הרי את
הדברים האלה יכולתם לעשות גם בגולה!
יה־אחול-מניוקים, אתם פונקציה אתם?!
ישראל סהי, חולון

עדנה לב
חיבתה לחיקוי

״העולם הזה״ ,1825״אנשים״
על הזמרת עדנה לב שעזבה הו פעה
של דודו דותן שחיקה אותה.
באותו ערב בו נערך המופע של דודו
דותן, הייתי צריכה להופיע במועדון כליף
ביפו.
באתי להופעה של דודו, שהוא ידיד טוב
שלי, בידיעה שהוא עומד לחקות אותי
ואם לומר את האמת, החיקוי שלו מהנה
מאוד ולא מבייש את המקור. אלא מה,
הזמן רץ ובשעה 12 וחצי חיכה לי טקסי
בחוץ כדי לנסוע לכליף. משום כך קמתי

קופסא קשה, קינג־סייז, באורך 100מ״מ ונטעם מנטול

עדנה לב
חיקוי מהנה
מהכסא, אבל עדיין לא ויתרתי ונשארתי
לעמוד ליד הדלת כחמש דקות עד שהגיע
תור החיקוי שלי. שמעתי, נהנתי, צחקתי
וטסתי לכליף.
אז הסיפור הזה שיצאתי מהאולם וחזרתי
עם תום החיקוי, הוא מצוץ ונברא על
כנפי דימיונו של העיתונאי שלכם. עובדה :
הכסא נשאר ריק עד סוף הערב.
עדנה לה, תל־אביב

אמנים

התיאטרון הקטן מציג:
ד לי הפרי דלנד > הבמה< # 1ב רו 111 גר7.ואמרי<

הכנה לבחינות בגרות הנערכות ע״י משרד החנוך והתרבות
ובנוסף אפשר לבחור באחד החוגים המקצועיים הבאים :

בוטיק השקדים
כתבי ביי ם: י 1א ל זי לברג
01/הימור

קבוצת אמנים צעירים המופיעה בהתנד בות
מזה חודשים רבים בפני חיילי צה״ל
ברחבי המדינה, פונה בזה לאמנים המו כנים
להצטרף לפעולה התנדבותית ומבקשת
כי יפנו בכתב א ל— :
עמנואל בכירי, רח׳ אורוגאי ,7י־ם

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחס.

רדיו אלקטר ונ יקה
לבורנטים נימ״ם

מורים אקדמאיים בעלי נסיון
תל־אביב, בית־החייל׳
יום ד׳ 30/8ב־.8.30

קרית־ביאליק, סביון׳

למען צה״ל

גמ נס יה ריאלית
ההרשמה לשכת הלימודים תשל״ג לכתות בוקר י׳ ,י״א, י״ב
לימודים עיוניים

יום ר 1/9ב־.9.00
חיפה, שביט,
מוצ״ש 2/9ב־.9.00
תל־אכיב, בית־ארלוזורוב,
יום א׳ 9/9ב־.8.30
תל־אביב, בית־החייל,
יום א׳ 5/9נד.8.30
הרצליה, דוד,
יום ד׳ 6/9ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו ״ מ קו קד וביתר המשרדים.
חיפה ,״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
ירושלים ,״כהגא״ ו״לאן הערב״.
הפצה ר א שי ת :״לאן״׳
טלפון .231655
מפי;! :יצחק ב-1גיסיס 0יט.0ט>!044.׳4ג

טלויזיה

סטיפנדיות

פ ר טי םוהרשמה 5 - 8 , 9 - 1 :
ת ל ־ אכיב: ברנר 17 מפינת אלנבי .55
רמתיגןג תלפיות 19 בין ז׳בוטינסקי ואבא הלל. חי פ ה: שמריהו לוין .30

גמ נס יה ריאלית

ההרשמה לשנת הלימודים תשל״ג לכתות בוקר י׳ ,י״א, י״ב
בנוסף להכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך
והתרבות ניתן לבחור באחד החוגים המקצועיים הבאים :

תיבון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

תיכון מקצועי במגמות

1ו ף יק ה
איוו אפנה

מורים אקדמאיים בעלי נסיון

* שרטוט
* פקידות

סטיפנדיות

פ ר טי םוהרשמה 5 - 8 , 9 - 1 :
ת ל ־ א כי ב :

ברגר 17 מפנת אלנבי .55 חי פ ה :

רמת־גן :

שמריהו לוין .30

תלפיות 19 בין ז׳בוטינסקי ואבא הלל.

סיקורת
העיתון הסאטירי הצרפתי, לה קאנאר
אנשנה, מצטט ראש־ממשלה המסביר את במדינה לשלוט
תורת השלטון :״כדי
גדולה, יש צורך באותן התכונות הנחו צות
לטיגון דג קטן.״ תתפלאו, זו דווקא
אינה אימרה של גולדה, למרות מעלותיה
מסמר, פיאר הקולינאריות, אלא של
ראש־ממשלתה החדש של צרפת. ומוסיף
העיתון עצמו :״העיקר איך מטביעים את
הדג לפני שמטגנים אותו.״
ספרים האמן בדרך אל עצמו
״רוס האלד ה״ מאה הרנין הסה —
הוצאת בנטאם 199 — 1972 עט׳
— 8.15ל״י
כאשר נפטר הרמן הסה, לפני עשר
שנים, בגיל ,85 לא חשד כלל כי תוך
תקופה קצרה יחסית, יהפוך מסופר •שחוג
קוראיו מוגבל על־ידי סגנון כבד ותורת-
חיים יוצאת דופן, לאופנה בחוגי ה סטודנטים
של שנות השבעים. אלא ש תופעה
זו פחות מוזרה מכפי שהיא נר אית
במבט ראשון.
הסה, חתן פרם נובל 1946 הציג בכל
ספריו דמויות מעונות המחפשות את זהו תן
ואת מקומן בתוך היקום הסובב אותם.
״מקצועו האמיתי של האדם,״ כתב פעם,
״הוא למצוא את הדרך אל עצמו.״ ה מיסטיקה
של המזרח הרחוק עשתה עליו
רושם בל ימחה, והוד הטבע על כל נפלאו תיו
היווה נושא ממנו לא פסק להתפעל
כל חייו. בתוך מקסמיו של טבע זה צריך
האדם למצוא את יעודו, בחלק מועיל ו בלתי
נפרד מכל מה שמתרחש סביבו. תו רת
חיים זו היא כמובן קרובה מאד לבני
התקופה האטומית שעשתונותיהם התבל בלו
לחלוטין מול ההרס המרחף עליהם
כחרב דאמוקלם. כאן טמון כנראה יסוד
ההצלחה המחודשת של הסה, והסיבה ל מבול
התרגומים לאנגלית של ספריו.
רוסהאלדה, מהאחרונים שהופיע בשפה
זו, הוא אחד הביטויים האישיים ביותר
שבכתבי הסה, מאחר ויש בו נימה אוטו־ביוגראפית
חזקה. סיפורו של צייר מצליח
בגיל העמידה, הצופה חסר ישע בהת מוטטות
׳מוחלטת של חיי משפחתו, ה מתרחקת
ממנו. סיפור המזכיר את פרשת
גירו שיו של הסה עצמו. זהו אחד התיאו רים
העצובים ביותר להתדרדרות איטית
ובלתי נמנעת של חיי נישואין. הטרגדיה
האישית של הסה, מעיבה כאן במידה
מסויימת על תורת החיים שלו, אולם ה יערות
עדיין רוחשים באלפי צלילים מוקס מים
והפלגים מרשרשים בסימפוניה מופל אה.
הקרבן הסופי, עימו מסתיים הספר,

עברית מדובר ת לא נורמלית
מאת דו בן־אגווע ונתיבוז בן־יהודה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם שד דן בן
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
א י היכו אחד,
במנו

פי ל קן ס /ש פי לקס 3תחת
לת לשבת ז מן ממושך במקום
חה, חוסר סבלנות, חוסר התמדה.
״כל הזמן נכנס ויוצא, נפנס ויוצא. יש לו
שפילקס בתחת.״
ר ל ! ט פ׳ שלח בו רקיטות.
״המצרים רי ק טו 2מטוסי
בסיור שגרתי.״

צה״ל,
סיקורת אינו אלא השלב האחרון בדרכו של ה אמן
אל עצמו, ודרך זו מובילה, כפי שזה
קרה אצל הסה, אל המזרח הרחוק.
מבקרים ספרותיים טענו לא פעם שהסה
כתב בעצם שוב ושוב אותו ספר. אם כך,
דווקא העובדה שתמציתיות הפילוסופייה
של ווסהאלדה היא דלילה יותר מאשר
בכתביו האחרים (סידהארטה, דנזיאן, נאו־ציסוס
וגולדמונד) ,יש כאן פתח רחב ונוח
יותר לאלה שרוצים להתקרב ליצירתו.

תיאטרון

שהיו

תרפופיקזטת /אדם זקן, שדעותיו מיושנות,
משנת ״תרפ״פו״.
״היו בעיות של מורל בבסיס. אז המפקד
רצה לעשות משהו לטובת העניין — הלך והביא
איזה תרפופיסט א חד.״
(נ.צ. תל-אביב)
בי טוי שמש מעו תו:
ע £ 1ה או נ י 3ך 0יטה
מנפח עניין פעוט ל מי מדי ם גדולים, בחוסר פרו פורציה
; ״עושה מכל יתוש — פיל״.
״מה אתה עושה אוניברסיטה מהמקרה
הזה ז ״
ש׳ מכסה מ סויי ם של קופסת סי ?!
?3310
גריות מקרטון, הנע על ציר.
״ולנו חיות המעשן — חברתנו אורז ת את
הסיגריות בקופסה עם מכסובב ! ״
דבר קטן, שולי, תפל, בעל חשי-

כ? ף ל! טן
בות משני.
א :״בית״ר ת״א הפסידה ב :״אה, כסף
קטן ! ״
(בעילום שם, תל-יצחק)
ש׳ ,או סף הדגמים החדישים לעו נת
האופנה הנוכחית.
״לתצוגת האופנה הביא כל אחד את הקו לקציה
שלו עם ה מודליסטיות שלו.״
שמש מעו תו:
בי טוי

התעלם ממנו ומדרישותיו, לא התחשב, לא שם
ליבו ; נשאר אדיש כלפיו.
״המורה אמר לי לצאת מהכיתה — סגרתי
עליו סויץ׳.״
(י.ח. ירושלים)
ת׳ ,הזכר של ה״פרחה״ (ר׳ פרחה ב־
״ מי לון עולמי לעברית מדוברת״).
ת׳ ,כינוי גנאי לאדם טיפש, פחות בערכו,

לא מקובל על החברה, בלתי אהוד.
״ איז ה זיגי ! עוד לא היתה לו חברה והוא
כבר בן ! 19״

נועוחקי אהבה
ללא תאווה
מפגש אומני ם עם ההצגה ״אתם
רוצים לשחק אתי?״ מאת מאר-
סל אשאר. במאי: תיאדורו תו-
מא. עברית: אהובה לי און
הפרפראה במשקל נוצה של מרסל
אשאר, מחזאי בולבארדים פריזאי מצליח,
מספרת על שלושה ליצנים המאוהבים ב רקדנית
קרקס, ומחזרים אחריה כל אחד
לפי דרסו. תלבושות מוקיוניות, דיאלו גים
מחוכמים ותנועה בלתי פוסקת על
הבמה, אלה מרכיבים אלגוריה למשחקים
שהיו מאז ומעולם. הקשר והחייץ הנצחי
בין שני המינים, משחקי האהבה והתאווה.
אלא שלשם כך צריך צוות של שחק נים
קלילים, מבריקים ומפוקהים, שאינם
מניחים לאף שורה אחת עד שמיצו את
כל עוקציה, ושולטים בשלמות גם בקול
וגם בגוף. הצוות שמבצע את אשאר ב־בית־לסין
ניחן אמנם בהרבה מאד רצון
טוב, אבל רחוק מלמלא את הדרישות
המקוריות של בועת סבון בולבראדית זו.
דוד סיטון, דוריאן ארויו ורמי קול
מגלמים את שלושת הליצנים בצורה חד גונית
מדי, עד שההבדלים ביניהם, ש צריכים
היו להיות בולטים, כמעט ואינם
מורגשים. ואילו אוריאלה וייט, שצריכה
להיות התגלמות הנשיות הקאפריזית ה חמודה,
חווה אמנו, שהחליפה את עלה
התאנה בבגד ריקוד, מצליחה לגלם בצו רה
משכנעת מאד, מה שמכונה בפי ה־חבר׳ה
״צברית מפונדרקת״.
הבמאי תיאודור תומא, היה כנראה עד
למגבלות הצוות שלו, ניסה לחפות על
כך בקצב מזורז במיוחד, וזה באמת עוזר.
ההצגה חולפת חיש מהר (שעד, ורבע כולל
הפסקה) ,מהווה תרגיל דרמטי לא רע ל מבצעים
אותו. הצופים יוצאים נשכרים
פחות, ואולי מתנחמים בעובדה שעזרו
קצת לכמה שחקנים צעירים שמשתדלים
מאד.
סבון בניחוח לימון הפייבוריט המשפחתי...
מיוצר עי עיגזזזית

המהמר שד מישפחת בנא
מה מב !,אדון בחתיכות?
הסינאטור האמריקאי ה בכיר,
פרנץ צ׳רץ׳ ,שהגיע
השבוע לישראל בשליחות מו עמד
המפלגה הדמוקראטית ל נשיאות,
ג׳ורג׳ מקגוכרן,
עמד להיפגש בשבוע שעבר עם
סגן ראש־הממשלה יגאל אלון
בלשכתו התל־אביבית, ששוכ נת
בבניו אל־על. בדרכו ל לשכה
חלף צ׳רץ׳ עם בני
לוויתו על פני מפגיני הליגה
להגנה יהודית השובתים בפתח
משרדי הצלב האדוס הבינלאו מי,
במחאה נגד דרישת כופר
ההשכלה של ברית־המועצות.
צ׳רץ׳ התעניין לפשר השביתה.
אחרי שהסבירו לו את מהותה
המשיך בדרכו ללשכת השר
אלון. למחרת נדהם צ׳רץ׳ כ שכל
אמצעי התיקשורת ביש ראל
פירסמו כאילו ערך בי קור
אצל מפגיני הליגה.

סגן ראש הממשלה יגאל
אלון הראה השבוע בקיאות ב יופי
נשי. אלון הופיע בפני
משתתפי קורסים מההתיישבות
העובדת במדרשת רופין בעמק-
חפר והתעניין בבעיות הנוכ חים.
כששאל אלון משתלם מ־כפר־ויתקין
אם הוא חוזר מדי
ערב לכפר או נשאר ללון ב־מידרשה,
השיב המשתלם :״אני
נשאר ללון.״ אלון הביט סביבו.
ואמר :״אני במקומך לא היי תי
נוהג כך. לפי הבנות שאני
רואה כאן, הייתי חוזר בערב
לכפר־ויתקץ.״

בשעות הפנאי שלו, אח רי
סיוריו הרשמיים, יוצא צ׳רץ׳
לסייר גם בחיי הלילה של יש ראל.
באחד מסיוריו אלה בי לה
בפיאנו-בר של רפי שאולי
בתל-אביב. המקום היה
דחוס וצפוף ובקושי הצליח
הסינאטור לפלס לו דרך אל
שולחנו. הסביר לו ידידו, ה צייר
הישראלי יענקל גימד
בורג, שהגיע יחד עימו במש לחת
:״עכשיו אתה מבין מדוע
היתד, ישראל זקוקה לכיבוש
שטחים נוספים...״
8איש העסקים הישראלי
אפרים אילין, היושב בדרך
כלל באירופה, הגיע השבוע
במיוחד לישראל כדי לארח את
שותפו מייק פלדמן, מי ש היה
יועצם של הנשיאים הא מריקאים
ג׳ון קנדי ולינדץ
ג׳ונסץ. כיום משמש פלדמן
כגיזבר המפלגה הדמוקרטית,
ובא לישראל במשלחת של יו עצי
מקגוברן. אילץ הזמין את
פלדמן וידידיו לארוחה ב־דולפין־בר
בתל־אביב. הוא עצ מו
ניגש למטבח ובמו־ידיו בי של
את המאכלים שהוגשו ל אורחים.
הנזק: כסא אחד ש נשרף
כליל אחרי ש אילץ שפך
עליו שמן בוער.

מדינה חוא ככל חאדם. אפילו
נשיא ארצות־הברית ריצ ׳ ארד
ניכסץ. בראיון לרדיו נשא לה
אשת הנשיא, פט ניבסון,
אם מדי פעם פורצות מריבות
בינה לבין בעלה י ״כן,״ היא
השיבה ,״אבל בזמן שאנו כו עסים
אחד על השני, אנחנו לא
צועקים או מתווכחים. אנו,
פשוט, שותקים שתיקה ע די נת.״

נונים
:״אני רוצה לחזור ל ארץ.
נמאס לי.״ אבל הוא לא
חזר לפני שהגיע לקאזיו שב־מונטה־קרלו,
שם החליט לנ סות
את מזלו ולהמר. הוא ה ניח
ז׳י טון על מספר בשולחן
הרולטה ולתדהמתו לא היה
גבול כאשר נמסר לו שהוא זכה
ב־ 10 פראנק. בנאי נזכר בכל
הסיפורים על המהמרים הנגר פים
בסחרחורת ההימור עד ש הם
מפסידים את כל כספם, נטל
את עשרת הפראנקים ונמלט
מהקאזינו כל עוד נשמתו בו.

פסוקי השבוע
• הרמטב״ד רכ-אלוף
דויד אדעזר על חילופי קצי ני
חי״ר ראשיים: עוזב אותנו
לוחם עשוי ללא חת ומנוקב
כדורים ובמקומו בא לוחם אחר
עשוי ללא חת וגם הוא מנוקב
כדורים.״

• ראש מינהל מקר קעי
ישראל, אלוף (מיל).
מאיר זורע ז ״אחרי החזרת

צביה לנקוב

(מימין) בתו של חיים לבקוב איש יבנ אל,
מי שהיה מראשי המחלקה הערבית
בפלמ״ח ומשמש כיוס כקצין ביטחון. של קו הנפט אילת — אשקלון,
נישאה השבוע בכפר הצ׳רקמי כפר־קמע לעמית בן־חורין מחולון.

8בהתארחו השבוע ב ישיבת
מרכז תנועת העולם
הזה — כוח חדש, המשיל ה היסטוריון
אהרון (״אהרונ־צ׳יק
״) בהן את מדיניות מנד
שלת ישראל לגבי השטחים ה מוחזקים
לגיבורו של סיפור
ערבי. מעשה בכלב, שהחזיק

בפיו עצם גדולה, ועבר גשר.
הסתכל הכלב במים וראה שם
כלב המחזיק בפיו עצם גדולה.
פתח הכלב את פיו כדי לת פוס
את העצם השנייה, והעצם
שבפיו נפלה למים,

מתברר שגם נשיא של

^*1111 11

( ,)37 השחקנית בעלת הממדים ( 173ס״מ),

* י י • מצפה שוב לילד. היא מקווה להגיע הפעם

ללידה ללא סיבוכים. בעלה קארלו פונטי רוצה בילדה. סופיה מתכוננת
למאורע בווילה שלה ליד רומא. היא עושה טיולים ארוכים בגינת
הווילה בחברת מזכירתה ובנה צ׳יפי, לפי הוראות רופאה השווייצי.
8על שיטות להצלחה ב תיאטרון
סיפר בשיח שחקנים
יוסי בנאי למנחה יעקב
(״יענקלה״) אגמון. יוסי סיפר
על שחקן ישראלי שנהג לפני כל
בכורה להקיש על גבו של גיבן
אהד כסגולה להצלחה בהצגה.
במשך שש הצגות רצופות הוא
הקיש על גב הגיבן אבל נכשל
בתפקיד. בפעם השביעית הת רחק
ממנו הגיבן ואמר :״לפני
שאתה מקיש על גבי בפעם ה באה,
תלך למצוא מחזה טוב.״

יעקב בנאי,

נומרה קוון

(מימין) זמרת חיל־האוויר לשעבר שהופיעה ב־סו השנים האחרונות בחו״ל
ובעיקר בטלוויזיה הגרמנית, באה לביקור בארץ כדי לבדוק אפשרויות
לשוב. היא פגשה בגלריה ״מימרא״ את הפסל הצייר מחניה אברמסון (לידה) ואת פסלת השעווה ויויאן סאן
(משמאל) וסיפרה כי בתשיעי לספטמבר היא יוצאת לסיבוב הופעות עם הטלוויזיה הגרמנית בפורטוגל
ובמרוקו .״הצוות נוסע בדרכון קולקטיבי, כך שלא תהיינה לי בעיות במרוקו,״ אמרה כרמלה.
8השחקן הקשיש שבין האחים־ד,שחקנים
ממשפחת בנאי, יצא בגיל ,55
לראשונה בחייו, לטיול באי רופה.
שלושה ימים אחרי עזבו
את הארץ טילפן יעקב למש פחתו
בארץ מלונדון בקול תח־

עקורי בירעם ואיקרית יבוא
פינוי יפו, ומי שמכיר את הגי אוגרפיה
של ארץ־ישראל יודע
שאחרי יפו בא הים.״

• המשורר יהונתן גפן
כאותו ענין :״כל התכחשות
או אי לקיחת־צד או שתיקה
בפרשה כזאת, אינם טובים יו תר
משתיקות מפורסמות אח רות
ששתקו לנו בפרקי התו פת
של ההיסטוריה שלנו.״

• שר העבודה יוסף
אלמוגי אחרי שניצל השבוע
בנס מתאונת־דרכים :״הרופאים
החליטו שאין לי ברירה —
אני צריך להמשיך לחיות.״

• שר השיבץ זאב שרף
למפגיני אירגוני הדיירים ב פתח
משרדו :״הממשלה הת רגלה
כבר לחיות עם הפגנות!״

סיקוו־ת
מדריך תוכניות הטלוויזיה היוצא לאור
בעיר סן־פרנציסקו יצטרך לשלם סכום
של לא פחות מ־ 50.000ו דולר לגברת
צעירה, אשר על דעת שופטים ומושבעים,
נפגעה קשות מאחד הפירסומיס של העי תון.
מסתבר
שבאחד הימים, הופיעה -באחד
על תוכנית ראיונות
המדורים כתבה
בטלוויזלה, שבה אמורות היו להופיע
הנפגעת, שהיא מומחית לאירגון מסיבות
ואירוח אישים חשובים, ולהבדיל, יצאנית
שצריכה היתה לספר על בעיות המקצוע
שלה.
העיתון, בהומור רב, קרא לכתבה שלו
״מנערת מסיבות לנערת טלפון״ והזכיר
רק את שמה של המארחת המקצועית.
זאת, מלאת תרעומת, פנתה לערכאות וטענה
שיש הבדל קטן בין ״נערת טלפון״
ל״נערת מסיבות״.
כעת, אפשר גס לדעת מה מחירו של
ההבדל.
תקליטים למנצח שיר מזמור
שו סטא קוגיץ׳ — סימפוניה מס׳
5בביצוע התזמורת הסימפונית
מלונדון בניצוח אנדרה פרבן, סט ריאו
1866
ו אל טון — סימפוניה מס׳ 1ב ביצוע
התזמורת הסימפונית מ לונדון
בניצוח אנדרה פרבן. סט ריאו
2927
העובדה ששמו של אנדרה פרבן מופיע
על מעטפות תקליטים אלה בגודל שווה
לזה של המלחינים, אינה תלוייה בשיקולים
מסחריים בלבד. אמנם פרבן, ילד הפלא
שהספיק לכתוב, לעבד ולתזמר פזמונים,
מוסיקה מתוך סרטים ומחזות מוסיקליים,
והגיע עד לידי ניהול תזמורת סימפונית,
הוא דמות מוכרת ופעילה מאוד בעולם
הבוהימה האמריקאית, וכל מעשיו מקבלים
כיסוי נרחב בעיתונות (הוא אבי התאומים

אנדרה פיכן
ילד פלא
של מיאה פארו) .אך הפעם, הגראפיקה
של המעטפה, משקפת בנאמנות גם מה
שנמצא בתוך העטיפה.
שתי הסימפוניות שבחר לעצמו פרבן,
נחשבות שתיהן ליצירות בינוניות שאינן
משקפות את המלחינים בשיאם. על שוס־טאקוביץ,
רובץ בחמישית צילו הכבד של
פרוקופיאף (אלא שזה רבץ עליו כמעט
בכל יצירתו) ואילו אצל ואלטון אפשר
לשמוע את הדי ההשפעות השונות שעברו
עליו, החל מראוול ועד להינדמית.
מד. שמאחד את שתי הסימפוניות, היא
האפשרות שהן מעניקות למנצח להוכיח
את מידת שליטתו על תזמורת. ואנדרה
פרבן עובר את המיבחן בסערה, אמנם,
אך מעט נותר מן הרוח הרוסית של שוס־טאקוביץ׳
או מן הגוונים היותר עדינים
של ואלטון. לעומת זאת, שיאי הפאטוס
הם נמרצים מאוד -ובעזרתה של תזמורת
משובחת כמו הסימפונית מלונדון, והקלטה
ברמה גבוהה, מצליח פרבן להשיג בדיוק
את המטרה שהציב לעצמו: אי־אפשר ל התעלם
מנוכחותו של המנצח אף לרגע
אחד. ופרבן תמיד אוהב שיידעו מתי הוא
נמצא בסביבה.

8111

אידיוטיזם ממלכת

מ* א הכינותי, תחילה, מדוע היתר. הממשלה כל־כך
/להוטה למנות את האלוף (מיל ).מאיר (״זרו״) זורע
למנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל.

אלופי־מיל יש עכשיו עשרה בגרוש. מדוע
דווקא האדוף־מיד הזה?

מה גם שאותו אלוף־מיל הודיע, ערב המינוי, שהממ שלה
כולה יכולה ״להתחלק לו על הגב״״.

והנה, כמקום להתחלק על גכו, הרכיכה
אותו הממשלה על כתפיה שלה.

תוך כדי כך בעטה ביעקוב שימשון
עד אז יועצה ומקורבה של גולדה.
(אולי כדאי להזכיר: זורע היה חבר ועדת־ויתקון.
הוא הצביע בעד שכר־הטירחה הפנטסטי שהוקצב לפרק ליטים.
כשקמה סערה ציבורית, התחמק מקבלת האחריות
להחלטתו, הטיל את כל האחריות על שפירא, ודרש ממנו
להתפטר. דקה אחת אחרי שהממשלה מינתה את זורע
לתפקידו החדש, קיבל שפירא את העצה והתפטר מן
הממשלה.
היתד. זאת דוגמה יפה לפער הדורות. שפירא היה ׳
מייושן, ממש £ 0א \,51410ל £ט> .0 1הוא נעלב והת פטר•
זורע שייך לדור אחר. היה מוכן בהחלט לטפס על
גוויות כדי להגיע לצמרת).

בברכה את חיילי צה״ל. ניתנה להם מילת־הכבוד של
צר,״ל, והבטחה בכתב של הממשלה, שיוחזרו בהקדם.
בית־המישפט העליון עסק בעניינם והצדיק אותם. וב עיקר:
בתי שני הכפרים האלה לא נתפסו על־ידי אחרים.
הם עומדים בשיממונם. אין צורך לגרש אף יהודי אחד
מביתו, כדי להחזיר את העקורים לבתיהם.

האדוף־מיל לא הביא אף נימוק הגיוני אהד
בדי לבסס את אימרתו המפוצצת. זוהי סיסמה
ריקה, כרמה שד צעקן־רהוכ ככיכר מוגרכי.

דים מיסכנים סיוטים מגטו ורשה, הרי הוא
דמגוג מן הסוג הזול כיותר.

אלוף־מיל מתחנן :״אל נהיה יפי־נפש״ .הוא עצמו
| מצליח בכך בלי כל קושי.

שפירא, שהיה

ערי-הנפש.
* משיד כאותו פסוק. הנה :״פינוי יפו״.
_ 1האלוף־מיל מנסה כאן להעלות פחדים מלפני 23
שנה, בימי ראשית המדינה, כאשר האגדה של ״חזרת
מיליון הפליטים״ הילכה אימים בציבור בישראל. כדי

ך * שכוע נפתרה התעלומה. הממשלה היתד, בטו ן
ן חה שמצאה את האיש הנכון למקום הנכון.

היא לא טעתה.

כל אחד יכול להיות שר־המישפטים במדינה שבה
הממשלה עצמה מפרה את חוקיה על כל צעד ושעל.
אך לא כל אחד יכול להיות מנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל.
כי מינהל זה הוא מכשיר מרכזי לביצוע המיבצע
העיקרי של הממשלה: הוצאת קרקעות מידי ערבים, כדי
להקים עליהן ״התנחלות״ יהודית.

* 2 1הי

אלוף־מיל זורע: עוד ברווזים!
^ •טכוע, כיטעה שנהרו לירושלים המוני אנשי ו
1המצפון מכל רחבי הארץ, כדי לתבוע צדק לעקורי
איקרית ובירעם, סעד האלוף־מיל בירושלים את ליבו
בסעודה חגיגית על־חשבון העירייה. בתום הארוחה הש מיע
את הבשורה החדשה אשר בפיו.

אילו נאמרו הדברים על-ידי רכ״ט־מיל,
היינו פורשים עליהם את צעיר החסד והרח מים,
ומתעלמים מהם.
אך הדברים
גורלות של אדם.

נאמרו

על-ידי

אלוף־מיל, הקובע עתה

כזמן האחרון פשטה כארץ אופנה של איד
יוטיזם ממלכתי. כל עסקנצ׳יק שעלה לגדולה,
ובל כיודוקרט שהנוזל עדה דו לראש, משמיע
דכרי־הגות. כלי-התקשורת המכורים והחנפ-
ניים נותנים לדברים פירסום־ענק, והם הופכים
נכסי־צאן־כרזל כאוצר ההגות הלאומית —
מכדי שאיש העמיד אותם אף כמיכהן הביקורת
השיטחית כיותר.
הבה נבחן את הדברים, מילה במילה.

ץ ץ ייטפט״המפתח בדבריו של האלוף־מיל הוא :״אין
להחזיר את העקורים אף מטר אחד. קו י שר מוביל
מבירעם להחזרת לוד, רמלה ויפו. אחרי החזרת העקורים
לאיקרית ולבירעם, יבוא פינוי יפו, ומי שמכיר את הגי אוגרפיה
של ישראל — אחרי יפו בא הים.״
דברים פשוטים ובוטים, כמו ״להתחלק לי על הגב״.
איך הם עומדים במיבחן הביקורת?
״אחרי החזרת העקורים לאיקרית ובירעס, יבוא פינוי
יפו.״
מדו ע? אי ך? כי צ ד?

העקורים יכולים לחזור לבתיהם רק על פי־החלטת
ממשלת ישראל. אם תחליט הממשלה
לעשות עימם צדק, מדוע תחליט אותה ממש לה
— זו שמינתה את האלוף־מיד — :לפנות
את יפו?־
איקרית ובירעם הם, לכל הדיעות, שני מיקרים מיוחדים
לגמרי. תושביהם גור שו בסוף המילחמה, אחרי שקיבלו

התנין מזיל דמעות, כשהוא כודע את קור בנותיו.
אכל התנין, לפחות, אינו צכוע: אצלו
הדמעות הן רפלכס גופני כלבד.
למה אנחנו צריכים להיות אכזריים, ולעשות דברים
״עצובים״ ?
כה אמר האלוף־מיל :״יש קונפליקט (סיכסוך בעברית,
אבל בלועזית זה עושה יותר רושם) בין שני עמים על
אותה כיברת־אדמה. אנו תמיד רצינו להגיע להסדר בקונ פליקט
זה, אך מישהו אחר אמר שהחרב תשפוט. ואכן,
החרב שפטה.״
לפי מוסר הוטנטוטי זה, שאחרון הדוגלים בו היה
אדולף היטלר, מי שמנצח מגרש את המנוצח, ומתנהל
במקומו. המנצח אינו מגרש רק את המנוצח שלחם נגדו,
אלא גם מי שקיבל את פניו בזרועות פתוחות.
״אני רואה את פרשת בירעם ואיקרית במונחים של
התנחלות,״ אומר האלוף־מיל. וכעבור דקה :״זהו מיקרה
עצוב במיסגרת ההתנחלות היהודית.״
וכעבור שניה :״כל עוד אין רצון כן לשלום, אין
מקום לרה־התנחלות של האוייב.״

נותרה התעלומה: מדוע מינתה הממשלה
את זורע ככלל, וכנסיכות כאלה כפרט?־

להפעלת מכשיר זה דרוש אדם ברוטאלי,
אדם כעל השקפת-העולם של קולונל יווני וה תפיסה
המוסרית של רפ״ר גרמני.

אבל גנרל יהודי מוכרח בכל זאת להוכיח, איכשהו,
שאין ליבו גס לגמרי. לכן אומר האלוף־מיל :״פרשת
בירעם ואיקרית היא מיקרה עצוב...״
באמת עצוב. הבה נזיל דימעה חרישית, על שאנחנו
נאלצים להיות אכזריים.

למנוע פיתרון סביר של בעיית־ד,פליטים, שהיתר, אז המח סום
היחידי בדרך לשלום, צייר מישהו את תמונת־הב־להות
של המבול האנושי שיפרוץ את הסכר, יציף את
המדינה ויטביע אותה.

ביום אנחנו חיים כשנה הששית אחרי מיל־חמת
ששת-הימים. עמיתיו •טל מר זורע, אלופי־המיל
של ארץ־ישראל השדמה, מכטיהים דנו
שאין בל רע כהכנסת 1.4מיליון ערכים לנד
דינת־ישראל הגדולה. דהיפך, זה טוב.
ברגע זה עצמו מתגוררים אלפי ערבים בצפון תל־אביב,
בשאר ערי ישראל, במושבים ובקיבוצים — ערבים
כבושים מן השטחים, העושים את המלאכה השחורה
בבניין, בחקלאות, במיטבה וברחוב.

האם פירוש הדבר ״פינוי תל-אכיכ״ץ

^ כל עוד לא גמרנו לעסוק באותו פסוק. מ״פינוי
יפו״ אנחנו מגיעים אל הים.
הניסוח הוא קצת שחצני, אבל התוכן ברור :״מי
שמכיר את הגיאוגראפיה של ישראל — אחרי יפו בא
הים.״
היום נחזיר את העקורים לאיקרית ובירעם, ומחר
נמצא את עצמנו טובעים בים.
כך עולה הסיוט הנורא: או־טו־טו זורקים אותנו הער בים
לים.

כשיוצאים הדכרים מפיו שד מיני-פאשיסט
פרימיטיבי מן הליגה להגנה יהודית, מילא.
כשהם יוצאים מפיו של אדוף־מיל ופקיד־ככיר־מאוד,
זה מכחיל ומכחיל.
אנחנו המעצמה הצבאית מם׳ 1במיזרח התיכון, בעלת
הגמוניה צבאית מוחלטת לדור שלם. מי זורק אותנו
לי ם? עקורי בירע ם? הארכי־בישוף ריי א?
ערבי אמר לי פעם :״מזה 20 שנה אתם צועקים
שהערבים זורקים אתכם לים, ובינתיים אתם זורקים את
הערבים ל מידבר!״ האלוף־מיל מצדיק קביעה זו.

אם מאמין האלוף-מיל כמה שהוא אומר,
יש להחזירו למיטכח של קיבוצו, ובמהרה.
אם אינו מאמין, אלא מנסה להעלות כלב יהד

מוזר, מוזר. אודי שמע האלדף־מיל מפי שר־הביטחון
שלו כי הערכים רוצים עתה כשלום,
אלא שמר דיין אינו מוכן לשלום זה, מכיוון
•טיהיה כרוך כהחזרת שטחים?
או שמא משאיר האלוף־מיל לעצמו את הזכות לקבוע
מי רוצה בשלום ״כן״ ,על פי מיבחנים סודיים השמורים
עימו?

ומה חשוב ככלל רצון הערכים כשלום,
כשאנחנו חושכים ״כמונחים של התנחלות״?
לפי מונחים אלה יש לפסול כד שלום, מפני
שיהיה כו ויתור עד •טטחים שאפשר לגרש
מהם את תושכיהם, כצורה ״עצובה״ ,״כמיס־גרת
של התנחלות יהודית״.

ך* ל הכילכול האנטי־הגיוני הזה אינו דרוש. כי בסו־
^ פו של דבר מגלה לנו האלוף־מיל את השקפתו
האמיתית :
״מי שמאשים אותי בעשיקת אדמה, אשיב לו שאנו
לוקחים בחזרה את כל נחלת אבותינו, ואנו עושים זאת
בכסף מלא.״
אם כן, לשם מה כל הפיטפוטים האוויליים על זריקה
לים, חוסר רצון לשלום ״כן״ ,פינוי יפו, וכיוצא באלה
סיסמות של ד בילי ם?

מה שיוצא כאן מפי האלוף־מיד מאחדות
העבודה, יקירו שד ישראל גלילי, הממונה של
גולדה, אינו אלא תורתו הצרופה של מנחם
כגין•
שום קו י שר אינו מוביל מאיקרית ללוד, מבירעם
ליפו. אבל קו י שר מוביל מהאלוף־מיל למצביא חרות.
ולא מהיום.
מאיר זורע איבד את עולמו בצה״ל אחרי שהפחיד
(ולאחר מכן הצחיק) את המדינה כולה בפרשת הברווזים.
כזכור, הפסיק אז קול ישראל לפתע את שידוריו, ו שידר
קריאות־גיוס בהולות על פי צופן היחידות, שאחד מהם
היה ״ברווזי מים״.

תוך דקות פשטה כמדינה אווירת מידחמה.
מנחם בגין הזדרז לעדות על דוכן הנואמים
ככנסת, ודברד את צה״ל כמידחמתו הצודקת
נגד האוייכ.
תוך זמן קצר נתברר שאין אוייב ואין מילחמה, אלא
רק כשלון אידיוטי, שהאחריות לו הוטלה על האלוף
מאיר זורע.

הצמד זורע — בגין פועל שוב. אלא שהפעם
אינו מפריח כרווזי־מים. הוזן מפריח את הצי פורים
הדורסות של גולדה מאיר.

במדינה העם קומנדו כהנא
בא לחברון
כל הדרכים לחברון נחסמו על־ידי אנשי
משמר הגבול וחיילי צד,״ל. כל כלי הרכב
שנסעו בדרך לחברון נעצרו ונבדקו. אחרי
שקיבלו התראה מראש כי אנשי הליגה
להגנה יהודית של הרב מאיר כהנא עומ דים
להפגין ביום הראשון השבוע בחברון
ו״להתחיל בסידורים להחזרת הרובע הי הודי
ליהודים״ ,דאגו שלטונות הבטחון
למנוע מעצמם אי־נעימות.
אולם פלוגת הסער של הרב כהנא שמה
את כל סידורי הבטחון לצחוק. אנשיה
התגנבו בהסתננות יחידים אל העיר, כש הם
נוסעים אחד אחד או זוגו ת זוגו ת
באוטובוסים ומכוניות פרטיות. אנשי הבט־חון
שידעו בשעתו למנוע בכוח כניסת
מפגינים נגד ההתנחלות בחברון לעיר,
אפילו לא הצליחו לזהות במחסומים את
הרב כהנא. כמקום המיפגש בקבעה הרח בה
שליד מערת המכפלה. ובשעה עשר
בבוקר היו שם כל אנשי כהנא.
אנשי המימשל הצבאי, שבסוף~השבוע
שעבר עדיין טענו כי לא יתנו לאנשי
הליגה להיכנס לחברון, נאלצו להודות ב מפלתם.
אולם במקום לאסוף את אנשי
הליגה, להעמיסם על מכוניות ולגרשם
מהעיר, בחרו קציני צה״ל בשיטות נועם.
״אנחנו רק משתדלים שהם לא יפריעו
את הסדר,״ אמר המושל הצבאי של חברון,
אחרי שניסה לשכנע את אנשי כהנא ל הסתלק
מהמקום. למרות זאת הצליחו כמה

מנהיגי מפ״ם חזן ויעדי
מי ישא את הדגל האדום?
חברון היתד, צריכה להצית אור אזהרה
אדום. היא בישרה את התפשטות האלי מות
וחוסר הסובלנות לא רק בחיים הפו ליטיים
הפנימיים בישראל, אלא גם למיר־קם
היחסים האנושיים והחברתיים עם תו שבי
ומנהיגי הגדה המערבית.
היתד, זו תופעה נאצית שצריך היה לק טוע
אותה באיבה. אבל ההגדרה החריפה
ביותר שיכול היה שר־הבטחון למצוא ל מעשי
הליגה היתד ,״נסיון אווילי.״ ואילו
מעריב תקף את הליגה לא בשל ההיבט
המוסרי שבהפגנתה אלא משום שהיא נט לה
לעצמה סמכויות ומשימות השייכות
לממשלה ולבתי־המישפט.
ערב ראש השנה תשל״ג נשבו בישראל
רוחות עכורות מאוד, מסוכנות מאוד, ש העידו
על התפשטות חיידקי הפאשיזם ל איברים
חיוניים בגוף החברה הישראלית.
הממשלה יותר מדי
עצמאות

ליגאי כהנא
אור אדום לדינזוקרטיה
מאנשי הליגה להסתנן דרך משמרות הב־טחון,
ולהגיע עד ביתו של ראש העיר
ג׳עברי, שם נעצרו בידי שומרי ראש ער ביים.
כאשר
סולקו אנשי הליגה לבסוף מה עיר,
והסוחרים המבוהלים נדר שו לפתוח
מחדש את חנויותיהם, הרגיע שר־הבטחון
משה דיין שהגיע למקום את ג׳ ע ב רי:
״צה״ל ידאג לבטחונכם.״ אבל הופעתו ה-
הפגנתית של דיין לא הרגיעה את תושבי
חברון. אמר אחד מהם :״היום הביאו ל עיר
חיילים כדי להגן עלינו, מפני שידעו
כי הם באים. מה יהיה אם מחר הם יבואו
הנה מבלי להודיע על כך קודם י ״
חיידקי הפאשיזם. לא היה מעשה
שפל יו תר מזה אותו ניסו אנשי הליגה
לבצע בחברון ביום רא שון האחרון. לבוא
ולהתעלל ברגשותיהם של בני עם כבוש
ומדוכא, להפחידם בהצהרות פאשיסטיות
ובהפגנות נוסח הקלו־קלוקס־קלן, הוא מע שה
שאינו שונה מהתעללות בשבויים או
באסירים כבולים.
הסתערותה של הליגה הפאשיסטית על

״זוהי פגישה סגורה ופנימית וכמובן
שהיא לא לפירסום,״ הבהיר סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון.
״אי אפשר לערוך ישיבות סגורות כמ עט,״
אמרה ראש־הממשלה גולדה מאיר.
״כל ישיבה סגורה מודלפת מיד לעתו־נות
...אני מקווה שמא שנאמר כאן לא
יודלף.״
למחרת התפרסמו דבריה של גולדה ב־עתונות.
הדברים
נאמרו בכנס של אנשי המפתח
באמצעי התיקשורת הממלכתיים, שכונס
ביוזמתו של יגאל אלון, הממונה על בי צוע
חוק רשות־ד,שידור. רשות־ד,שידור
היא אמנם רשות עצמאית, שאינה תלויה
לכאורה בממשלה, אבל נראה שהממשלה
החליטה שאנשי הרשות פירשו את עצ מאותם
כלשונה, מה שיכול להיות מסוכן
בהתקרב שנת הבחירות. אי לזאת יזם אלון
סידרת פגישות בין העובדים הבכירים של
אמצעי התיקשורת הממלכתיים לבין שרי
הממשלה, כדי שאלה יבהירו להם מה הם
חושבים על בעיות שונות וגם על בעיית
עצמאותם של עובדי ר שווד ה שידור.
הפגישה הראשונה נערכה עם גולדה.
השתתפו בה אנשי שידורי ישראל, הטל וויזיה,
גלי צה״ל, מרכז ההסברה ולישכת
העתונות הממשלתית. גולדה מתחה ב פגישה
ביקורת חריפה על מהימנות המידע
הנמסר ברדיו ובטלוויזיה. מדבריה השתמע
זעמה על הפירסום האוהד שנותנים אנשי
רשות השידור למאבקם של אנשי איקרית
ובירעם לחזור לכפריהם.
ההדלפה מנעה המשך. העובדים
הבכירים של הרשות זעמו על עצם הפ גישה.
שכן הם זומנו אליה לא בהתנדבות
אלא במיסגרת תפקידם בהוראת השר ה ממונה
על הרשות. היתד, זו פגיעה גלויה
בעצמאותה של הרשות. הממשלה אינה
זכאית לתת תידרוכים מסוג זה לאנשי
הרשות יותר מאשר זכאים לכך אנשי גח״ל,

או חברי האגודה למניעת זיהום סביבתי.
זו היתה הסיבה שיגאל אלון ביקש לש מור
את דבר קיום פגישת התידרוך בסוד.
בתום הפגישה הוזמנו משתתפיה לפגישת
תידרוך נוספת, שנועדה להיערך ביום ה שני
השבוע.
למחרת הפגישה עם גולדה הודלף תוכ נה
לעתונות. היה זה דווקא דבר, שפירסם
לראשונה את תוכנה. כעבור יומיים נמסר
לכל המשתתפים בפגישה כי המשך סידרת
פגישות התידרוך בוטל.

מפלגות

ביטוי בכנסים, בדיונים ובפירסומים לקראת
ועידת הקיבוץ־האדצי, שתקדים את ועידת
מפ״ם, צפויה סכנה שמפ״ם והקיבוץ־הארצי,
ממנו היא יונקת את מירב כוחה, לא יהיו
עוד שמות נרדפים.
מיפגרת פוליטית גפרדת. בישי בת
מזכירות הקיבוץ־הארצי לפני שבועיים,
פנה מזכיר הקיבוץ־הארצי חיים (״ג׳ומס״)
אורון, איש קיבוץ להב, אל מאיר יערי
ואל יעקב חזן, המיועד להיות יור שו ב הנהגת
המפלגה, שאל אותם מי נתן להם
סמכות לדבר בשם התנועה בפגישה ש ערכו
עם ראש-הממשלה בקשר לתוכנית
השלום של מפ״ם ועמדותיה בפרשת פית חת
רפיח.
״המעשה חמור במיוחד,״ טען ג׳ומס,
״מפני שיערי וחזן נמצאים במיעוט ב־קיבוץ־הארצי
בענין זה. בשם מי הם הו פיעו
בכלל בפגישה עם ראש־הממשלה?״
היה זה אחד הביטויים למתיחות הגוברת
והולכת בקיבוצי השומר־הצעיר סביב הת ארגנות
קבוצה, בראשה עומדים אורון ו־אלעזר
גרנות, איש קיבוץ שובל, הטו ענים
כי הקיבוץ־הארצי צריך להיות מיס-
גרת פוליטית נפרדת ממפ״ם.
הצעה זו נועדה למצוא פתרון למצב
הסבוך. מצד אחד שואפים אנשי הקיבוץ־
הארצי להינתק מהמערך עם מפלגת הע בודה
המחייב אותם להכנע בנושאים מע מדיים
ומצפוניים. הם שואפים שמפ״ם,
או המיסגרת הפוליטית של הקיבוץ־הארצי,
תמשיך לשאת את הדגל האדום, ולעמוד
בראש מחנה השמאל בישראל. הקמת מיס־גרת
נפרדת כזו תאפשר למפ״ם ולמנהיגיה
להמשיך להיות שותפה במערך. כך תוכל
מפ״ם להינות משני העולמות.
על רקע זה ניתן להבין את הדרקרב
הרעיוני החריף המתנהל בעיקר מעל דפי
על המשמר, בין אנשי ההנהגה הוותיקה
לבין אנשי הקיבוץ־הארצי. כאשר קרא ה שבוע
יערי לאנשי הקיבוץ־הארצי ״להח זיר
משהו מן הפאטריוטיזם למפלגתם,״
היה בקריאתו שמץ מהטראגיות של הסוס
הרואה את עגלתו דוהרת בכיוון מנוגד
מהדרך בה הוביל אותה במשך עשרות
שנים.

תאונות

הסוסים שיוציאו
את מפ״ם מהבוץ

מה בין שר לאזרח —

״עוד מעט יוחלפו הסוסים ולא בי ידובר
עוד,״ פתח השבוע מנהיגה הישיש של
מפ״ם, מאיר יערי, את מאמר התוכחה
השבועי שלו לקראת כינוסה של הוועידה
השישית של מפ״ם, שתיערך באוקטובר.
כמו לפני שבוע, הסתער יערי גם הפעם
על אנשי הקיבוץ־הארצי במפלגה.

באור אדום
הניסוח בעיתונים היה מוזר, למי שידע
לקרוא בין השורות .״לא ברור איזו משתי
המכוניות נכנסה לצומת באור אדום,״ נא מר
בידיעה על תאונת הדרכים שאירעה
לשר העבודה יוסף אלמוגי, כאשר התנג
פצוע
שמשקוביץ
השר נסע באור אדום
ההסתערות הרצופה על הלויבוץ־הארצי
לא נבעה מחרדתו של יערי ליור שו בתפקיד
המזכ״ל. אומנם גם על כהונה זו מתנהל
ויכוח בתוך המפלגה, ויתכן כי במקום
תפקיד זה ימונו בוועידה שני מזכירים ל מפלגה,
אחד איש קיבוץ והשני עירוני.
אולם יותר מאשר החרדה לסוסים שימשכו
את עגלת מפ״ם מתוך הבוץ הרעיוני בו
היא שקועה, מדאיגה את יערי ואת ראשי
מפ״ם הוותיקים האחרים הדאגה לעגלה
עצמה.
לפי הלך הרוחות הנוכחי, הבא לידי

שה מכוניתו במכונית אחרת בצומת המ רומזר
של כפר נטר, על כביש חיפה —
תל-אביב.
שקר!״ אלא שבבית־החולים

הילל יפה בחדרה, שם שכבו כל פצועי
התאונה — השר כגיבור, אפוף צוות נר גש
וצלמי עיתונות, ונפגעי המכונית ה שנייה
כאלמונים — היו כמה אנשים של הם
היה ברור מאוד מה קרה .״מה שמר גיז
אותי יותר מכל זה שכולם שיקרו,״
סיפר השבוע דויד שמשקוביץ 21 שי שב
(המשך בעם׳ ) 19
!:זיר־ייז— ב 1ב __

משלחת ישראל לאולימפיאדה
נועדה לצרבי ייצוג בלבד ־ אך
גם בשביל ״צוג לא היה לה נמו !
שעה עין מהתנהגותם השערורייתית של
הישראלים.
נוכח הופעתם העלובה של הספורטאים
הישראלים בהתמודדויות השונות, קשה
להבין פלישה מוזרה זו של עסקנים,
שהם אולי האחראים הישירים לפיגורה
של ישראל בענפי ספורט רבים. אילו
טרחו אותם עסקנים להקדיש לספורטאים
ולקידומם רק חלק קטן מהמאמץ שהש קיעו
בהשגת כרטיסי הטיסה למינכן, ניתן
היה אולי לדבר על הספורט הישראלי
בלי רג שי נחיתות ובושה.

חרה! בטלוויזיה אדולף היטלר במדים נא ציים,
מלווה בידי הד״ר
תיאודור ליוואלד, נשיא הועדה המארגנת,
צועד אל תוך האיצטדיון האולימפי בברלין,
בפתיחת המשחקים האולימפיים בשנת
,1936 שהשתתפות יהודים נאסרה בהם.

ך* יחסים הפנימיים בין חברי המשל !
1חת תרמו אף הם לרושם המדכא ש יצרה
ההופעה הישראלית במינכן. הספורט אים,
המאמנים והעסקנים הביאו עמם ל אולימפיאדה
את כל שנאותיהם ומריבותי־הם
הקטנוניות, המעבירות את האווירה ב ספורט
הישראלי.

כל זה לעיני הצופים הזרים באולם ולעיני
אמצעי התיקשורת.
השערוריה נמשכה גם בחדרי ההלבשה,
לעיני מתאבקי המדינות האחרות, כאשר
ראש המשלחת הישראלית התפרץ בצעקות
על ברומברג. תבע ממנו להסתלק ולא ל הפריע
לספורטאים ולמאמנים.
״כאן לא ישראל — שב על היציע ו תפסיק
לבלבל לספורטאים את הביצים ! ״
צעק שמואל ללקין.
היתה זו דוגמא אחת מיני רבות, כיצד
הצליחו עסקנים מדרג ב: שהגיעו ל אולימפיאדה
ביוזמתם, לקלקל את תדמית
המשלחת הישראלית.

אין הישגים
ואין כבוד
^ שיאה הגיעה השערוריה של באולימפיאדת הישראלית
/הנוכחות
מינכן, ערב פתיחת המשחקים, בעצרת
הזכרון שנערכה במחנה ההשמדה דאכאו,
קילומטרים מספר מהכפר האולימפי.

הביזיח האודי
פורטאי ישראל לא יקבעו שיאי
^ עולם חדשים באולימפיאדה ה־ ,20ש נפתחה
השבוע במינכן. אבל עסקני ה ספורט
הישראלי שברו שם השבוע כמה מעניקים היו אילו עולמיים. שיאים תארים ומדליות על עזות־מצה, חוצפה,
גסות ואטימות, היו עסקני הספורט ה ישראלי
מקבלים את כל התארים וזוכים
בכל המדליות.
הם לא היו צריכים אפילו להמתין עד
תום ימי המשחקים באולימיפאדה. כי כבר
בימים הראשונים הסתבר שהביזיון וה חופה
שהעטו עסקני הספורט הישראליים
על שמה של ישראל באולימפיאדת מינכן,
הם בהתאם למסורת החרפות הרצופה של
הספורט הישראלי.
לפי הייצוג שיש לעסקני הספורט ה ישראלי
במינכן, יכול כל מבקר באולימ פיאדה
להתרשם כי המשלחת הישראלית
היא הגדולה במשלחות. הדבר כמעט לא
ייאמן. כל מי שיש לו יד ורגל באיזה
שהוא ענף ספורט בישראל, הגיע בצורה
כשלהי לאולימפיאדה. אין כמעט עסקן
ספורט ישראלי, ויהיה זה מתחום הכדורגל
או הג׳ודו, שלא הצליח להגיע למינכן.
המשלחת הישראלית הרשמית מונה אומנם
רק 15 ספורטאים ו־ 7מלווים, אולם ב מינכן
נמצאים עשרות רבות של ספורט אים
נוספים, שלא נכללו במשלחת בגלל
הישגיהם הירודים, ומאות רבות של עסק נים
מכל ענפי הספורט, עם בני משפחו תיהם.
חלק
מהם הגיעו אומנם על חשבונם
הפרטי, אבל רבים אחרים הצליחו להי שלח
על חשבון גופים ציבוריים, בתי רוץ
זה או אחר. מכיוון שכל משפחת
הספורט הישראלית היא משפחה אחת,
אי אפשר להבדיל עוד במינכן מי הוא
חבר רשמי במשלחת ומי לא.
במחנה האולימפי נמצא מקום לספורט אים
כמו אביבה בלאט, חנה שזיפי ואברהם
מלמד, שלא נכללו במשלחת, ועסקנים
רבים, שאינם נמנים על עסקני ה משלחת
מסתובבים במחנה, אוכלים חי נם
בחדרי האוכל, משתתפים בטקסים
ונוטלים על עצמם לייצג את ישראל ב התנדבות
בכל הזדמנות.
אל מנהלי הכפר האולימפי והמארחים
הגרמניים כבר הגיעו עשרות תלונות על
הישראלים, המתנהגים בכפר האולימפי
כאילו היתה האולמיפיאדה פיקניק המוני
שנערך רק לכבודם. רק כדי למנוע שערו־ריה
בינלאומית, מעלימים הגרמנים לפי

הברית ונציגות של גרמניה המערבית.
רק המשלחת הישראלית, שהכול ציפו
להופעה סמלית מכובדת שלה, ביזתה
את הטקס. מ־ 22 חברי המשלחת, השתתפו
בטקס רק שישה: שני קלעים, שני סיי פים,
מאמן הסיוף אנדרי שפיצר והעסקן
צבי פינקלשטיין.
כתוצאה מכך נבלעה משלחת הספורטאים
העלובה בין האלפים שהשתתפו בטכס ו לרבים
נדמה היה שהמשלחת האולימפית
של ישראל כלל לא השתתפה בטקס.
משלחת נוער ישראלית, שהגיעה למינכן
כדי להשתתף ביום הספורט של הנוער
הבינלאומי, הנערך לצד האולימפיאדה,
היתה צריכה להציל את המצב, ולשמש
תחליף למשלחת האולימפית. אבל אף אחד
לא דאג להדריך את הנערים כיצד להתנהג
במקום כזה. בעת הטקס הם עסקו ב המולה
רעשנית, בהחלפת סמלים ומזכרות
עם חברי משלחות אחרות.
כאשר פרצה השערוריה סביב הופעתה
העלובה של המשלחת הישראלית בטקס.
הנוגע לה יותר מאשר לכל משלחת אחרת
באולימפיאדה, והשתתפותה בו חשובה ו חיונית
יותר מהשתתפות בכל ענף ספורט
שהוא באולימפיאדה, לא חסרו תירוצים
כדי להסביר את החרפה והביזיון.
״הטקס בדאכאו נערך בשעה שהספור־טאים
היו, צריכים להתאמן. השתתפותם
בטקס עלולה היתר. לפגוע בהישגיהם,״
טען ראש המשלחת שמואל ללקין, בהת עלמו
מכך שספורטאי מדינות אחרות וית רו
על אימוניהם בעת שנערך הטקס.
״העסקנים היו צריכים לייצג את ישראל
בכל מיני ועדות וקונגרסים שנערכו אותה
שעה,״ הסביר חבר אחר של המשלחת.
אלא שתירוצים אלה לא יכלו לחפות
על מה שאירע. איש לא חלם שספורטאי

ישראל י שיגו הישגים בזירת הספורט ה אולימפית.
כל תפקידם שם היה לייצג
את ישראל בכבוד. אם אין ביכולתם
לעשות גם את המעט הזה — אין להם
מה לעשות שם.

מיננו

רץ גרמני צעיר, בן ,18 שלא ידע את היטלו, מדליק את משואת
המשחקים האולימפיים באיצטדיון האולימפי במינכן, מאש הלפיד שהוצת
על פיסגת האולימפוס ביוון והועבר על־ידי רצים לגרמניה. משחקי האולימפיאדה ה־20
הנערכים עתה במינכן, נועדו בין השאר לטהר את גרמניה מעברה העכור.
כך קרה שהופעתו הראשונה של ספורט אי
ישראלי בזירה, במסגרת התחרויות ה אולימפיות,
לוותה בשערוריה חסרת תק דים.
היה זה אחרי שהמתאבק גד צברי,
נחל כשלון צפוי ומביש בקרב הראשון
שלו.
צברי, איש מכבי, צורף כמעט ברגע
האחרון למשלחת, למרות שבקושי עבר
את מבחני המינימום. אחרי הפסדו בזירה
הצטופפו מסביבו עתונאים ישראליים ו שמעו
את תירוציו על ההפסד. אותה שעה
עמד בקירבתו משה ברומברג, חבר ועדת
ההיאבקות הישראלית מטעם הפועל. כאשר
שמע ברומברג שצברי מאשים שאנשי
הפועל מנעו ממנו בארץ את האפשרות
להתאמן, התפרץ מול המיקרופונים ומצל מות
הטלוויזיה וצעק :״זה ש קר!״
צברי לא נשאר חייב .״אתה חרה צעק
לעבר ברומברג, שהחזיר לו במטח קללות.

אין צורך להסביר את משמעותו הסמלית
של הטקס 36 .שנים אחרי אולימפיאדת
ברלין, שנערכה בחסותו של אדולף היט־1
לר, תחת דגלים נאציים, משמשת אולימ פיאדת
מינכן כטקס טיהור של גרמניה.
היה זה רק טבעי שמארגני האולימפיא דה
ייענו ליוזמתה של ועדה נוצרית —
יהודית, ויכללו טקס אזכרה לקורבנות ה נאצים
במחנה ההשמדה בדאכאו.
רבות מהמשלחות דחו את ההזמנה לבקר
בדאכאו .״זה מגוחך להעלות עתה זכרו־נות
מן העבר,״ אמרו כמה מראשי המש לחות.
אבל משלחות אחרות שידעו להעריך
את המשמעות הסמלית של הטקס ב־דאכאו,
שלחו נציגים כדי להניח זרי
פרחים ליד מצבת הזכרון ולהשתתף ב תפילה
לזכר הקורבנות. בין המשלחות
בלטו משלחות מכל מדינות הגוש ה קומוניסטי,
משלחת גדולה של ארצות-

משלחת נוער ישראלית
די 1 1ד | 1 1
נכנסת בשערי מחנה ה ||\

השמדה דאכאו, השוכן קילומטרים ספורים
ממינכן, לטקס הזכרון שנערך שם ערב
פתיחת האולימפיאדה. מרבבת הספורטאים
שהוזמנו השתתפו בטקס 50 בלבד ואילו
מהמשלחת הישראלית נכחו במקום רק
ארבעה ספורטאים, מאמן ועסקן אחד.

5000 יהודים וערבים

קיבוצניק הוד
0 1 * 11 11111
נושא שלט כש־
11 #111 1111 לידו צועד פועל ערבי ועולה אמריקאי.
— ובעיתונים

צועד הארכי־בישוף יוסוף
1־ ר 1 171 11111ן
רייא, כשהוא נשען על
8 ^1 1
1 1 11 1111\ 1 ,1
מטהו, ואיקונין תלוי על חזהו. מי מין: צופה ערבי מפלוגת־המגן
של המיצעד, דן בן־אמוץ (נושא דגל) אורי אבנרי (מגן־דויד על

חזהו, נושא דגל) שייך דרוזי, הבישוף ומנהיג מוסלמי. השלט
מימין אומר באנגלית :״זעקי ארץ אהובה ההרכב הרב־דתי
של השורה הראשונה היה אופייני למיצעד כולו, שבו התערבו
בני כל הלאומים והדתנת בארץ בהפגנת סולידריות ראשונה מסוגה.

רבים

בעמוד
הבינלאומית הראשון. המשתתפים כמות
רק לא מדוע?
בה הטביעה עליה חותם של ראשו ניות
— אלא גם אופייה, שהתבטא בהר כבה
וצורתה.
״אח־ווה י־הו־דית ע־ ר־ בי ת ד צעקו ה

לא ישכח את החוויה לער
ידד
לס. הוא רוכב על גב אביו,

עקור מבירעם, בין מפגינים יהודיים.

ים שר וגרים

ראש המיצעד מגיע אל מישרד
ראש־הממשלה, מרחק של שלו־שה
וחצי קילומטרים מנקודת היציאה. באותה שעה עוד צעדו

* * זה שנים רכות לא ראתה הארץ
§ )₪הפגגת־מחאה כזאת .״מאז ימי המנ דא
ט!״ התלהב אחד המשתתפים הוותי קים.
האנשים,
הדגלים והסיסמאות מילאו את
רחוב ממילא בירושלים. כאשר הגיע חוד
המיצעד למלון המלכים, עוד יצאו האח רונים
משטדדהריכוז ליד שער יפו. כאשר
כבר עברו הראשונים תחת לבניין הכנסת,
עוד לא הגיעו האחרונים לסיבוב הכביש
של עמק המצלבה. במורד נראתה התה לוכה
הססגונית כנחש ענקי.
אורכה היה כקילומטר, בשורות צפופות,
כעשרה איש בשורה. לפי אומדנה זהי רה:
כ־ 5000 איש ואשד״ קשיש וצעיר,
יהודי וערבי, עירוני וכפרי.
אולם כלי־התקשורת המשועבדים לא
יכלו לשאת כמות זו. על פי הוראה מגבוה,
דיווחו הרדיו והטלוויזיה על ״למעלה מ־

אחרוני המפגינים בכביש רופין, במרחק של כימעט קילומטר 5000 .
המפגינים נשאו כ־ 500 דגלים לאומיים ואלף שלטים. מי מין:
נזירה הנושאת שלט ״איקרית״ ,ומימינה האדריכל אלישע גת.

2000 איש״ .מעריב וידיעות אחרונות, ב אחידות
מופלאה: כ־ 3000 איש״ .דבר :
״יותר מ־ 3000 יהודים וערבים״ .הארץ ה־פ
ש רני :״ 2500 איש״.

צועדים במקהלה, ושוב ושוב: איק־רית !
ביר־עס! איק־רית! ביר־ע ם!״
כשלושת אלפים ערבים באו מכל רחבי
הארץ — באוטובוסים, ובמשאיות. הנשים
והילדים של עקורי שני הכפרים, השייכים
והשבאב של כפרי הגליל, כשהם מביאים
עימם מאות דגלי-ישראל וסיסמאות. יחד
עימם באו למעלה מאלפיים יהודים.
ליד ביתו המתין להם זקן חלוש, שנש ען
על מקל ועל זרוע אשה. היה זה הפרו פסור
הקשיש 89 הוגו ברגמן, הפילוסוף
הנודע .״הממשלה לא צודקת אמר, והצ טרף
למיצעד, הלך עימו מאה מטר, ככל
שרגליו יכלו לשאתו, ואז פרש וניפנף
בידו לממשיכים.

ך* ו כיום שודר מהלך ההפגנה ברשתות
^ הטלוויזיה של ארצות רבות, מגרמניה
ועד ארה״ב. למחרת היום הופיעה ב הבלטה
בעמודי הידיעות של העיתונות

הוא לא היה איש־השם היחידי. כלי-
התקשורת העמידו פנים כאילו היתר. זאת
הפגנה פרטית של ״הבישוף רייא וח״כ
אורי אבנרי״ .היתד. זאת מחמאה לשני

כולם נאלצו לציין שההפגנה היתד.
די השובה כדי ששר־המישטרה ומפכ״ל
המישטרה יפקחו עליה שניהם בכל השל בים
— כבוד ששום הפגנה בשנים האחרו נות
לא זכתה בו.
פילוסוף בצד הדרך

צעדו בחוצות ׳השדים וקראו במקהלה:

אימדיווי

שוות הנושים

ממתינה ליציאה ההפגנה במקום האיסוף. קבוצות
קטנות של הליגה להגנה, דב וקבוצות־שוליים
פאשימטיות אחרות איימו לפוצץ את התהלוכה, אך פחדו לעשות זאת כשראו את המוני
הצעירים המפגינים. לא היה צורך בהתערבות המישטרה, מכיוון שהמפגינים עצמם
התאפקו ולא תקפו את המפריעים שהתקרבו מדי פעם וצעקו השמצות וגידופים.
הם, שלקחו חלק פעיל בייזום ההפגנה וב עיצוב
דמותה. אך מיגוון המשתתפים היה
הרבה יותר ר חב: על פני הפרופסור הוגו
ברגמן עברו עמיתיו, הפרופסורים שמואל
אטינגר, עדי צמח וגדעון גילת. בלטו
הסופרים יהודה עמיחי, עמוס קינן, דן בן־
אמוץ ויורם קניוק! המישפטנים אביתר
לווין, אמנון זיכרוני ושמואל סגל; האד ריכלים
משה ספדי ואלישע גת.
בצד אנשי העולם הזה — כוח חדש,

י בו צ ע

כמו המפיק אלכס מסיס והמהנדס פרץ
עופר, בלטו פעילי שי״ח ניבה לניר,
מזכיר קיבוץ גן־שמואל רן כהן ודני
פתר ; יו״ר הוועד היהודי־אמריקאי רזני- אנשי קוב וההומניסט יוסף אבילאה ;
האופוזיציה של מק״י אסתר וילנסקה, אלי עזר
(״שומרניק״) פיילר, אברהם האס
וצבי ברייטשטיין, שהפרו את מרות מפ לגתם:
חטיבות שלמות של קיבוצניקים
(המשך בעמוד ) 28

תלמה יגול, בת־קיבוץ ובתו של מנהיג מפא״יי וחיק,

מניפה את דגל הלאום ליד מישרד ראש־הממשלה. תלמה,
^ 81 1 9 1 / 1 ) 1 1 1
עיתונאית וסטודנטית, אינה׳ שייכת לשום תנועה, באה באופן ספונטאני כדי להזדהות.

צעירהי יהודיה צועדת בין

מפגינים ערביים (מימין),
^ 111

צעירה בסאראפאן נמצאת בגוש של נוער מהקיבוצים (משמאל).
באמצע: אשה עקורה מאיקרית מובילה בידה את בתה, הנושאת
מעליה שלט הקורא בשם כפרה. לרבים מן העקורים היו דמעות
בעיניים מרוב התרגשות, ואחד מהם, כומר מארוני, קרא :״מהיום
אשא תמיד מגן־דויד על חזי, כאות תודה ליהודים שבאו הנה
להיאבק על הצדק.״ רוב המשתתפים היהודים היו בלתי־מאורגנים
ולא השתייכו לשום מיפלגה או קבוצה, אך לא חסרו גם חברי
מיפלגת העבודה. בלט גוש של נוער מפ״מי שבא במלוכד.

אדם התלוי בשילטונות הוכרח עדיד ם למחרת
ה הנ &נהלת קוע סכין בג ב מנהלי המאבק

מחתימים כפריים תמימים על עצומות ל חזור
ל־ 22 כפרים הרוסים. עצומות אלה
היו נשק בידי גולדה כשהצדיקה את החלטת
הממשלה שלא ליצור ״תקדים״ .העקורים
עצמם הודיעו בפירוש שהם מוותרים על
האדמות שנמסרו ליהודים).

ר 1 1)1זןך
1 1 1 ,1 11 #
את ידי אבנרי בחמימות
שהכחיש בפומבי שאמר
הדברים שאמר כמה ימים
עדים. השבוע חזר על
מטאנום איוב
לוחץ
(שמאל)
הפגנתית, אחרי
על אבנרי את
לפני כן בנוכחות
השמצותיו שוב.

ך* ין הצועדים בהפגנת־ההזדהות הגדו־לד.
בירושלים היד גבר גבה־קומה,
מקריח במקצת, בעל החזות האופיינית של
איש־ביטחון ישראלי. אבל הוא לא היה איש
הש״ב. הוא היה דווקא ערבי, יליד בירעם.
לגבי המסתכלים מן הצד, היה זה מפגין
ככל המפגינים. אבל לגבי כמה ממארגני
המיצעד, עוררה דמות זו רגשות מהולים.

כי לא היה אדם כארץ שפעל
יותר למניעת מיצעד זה, מאשר
איום מטאנום.

ואין זה פלא. מבחינה טכנית, מטאנוס
הוא ״עקור״ .אבל מאות אלפי ישראלים
היו משתוקקים להיות עקור כמוהו.
לא היתר. לו כל סיבה להתלונן על יחס
ממשלת ישראל. היו לו תמיד קשרים מצויי־נים
עימד״ במישורים ׳שונים.
למשל: הוא נציג המערך בגוש־הלב, וסגן
ראש המועצה המקומית מטעם מיפלגת
מגרשי־בירעם.

קשרים טובים אלה לא הזיקו,
כנראה, לעסקיו. בי מטאנוס הוא
קבלן משגשג, עשיר. הוא נר כ־גוש־חלב
בווילה הדומה לארמון.

כאשר התלקחה שוב תשוקת־השיבה אצל
שאר עקורי בירעם, הגרים בצפיפות של
15 איש בחדר, בתנאי סבל שלא יתוארו,
עמד מטאנוס בפני בעייה קשה: איך להיש אר
י סדר עם בני כפרו, ועם השילטונות?

הפיתרון: להיכנס לוועד העקורים,
להשתדל להשתלט עליו, ול חבל
בכל פעולה ממשית של ה עקורים
נגד השילטונות.
פגישה בבית־קפה

ופיו הכפול

של מישחק זה נתגלה

חיש מהר.
שתי פעולות הביאו את פרשת בירעם
ואיקרית למרכז תודעת הציבור בישראל,
הפכו אותה נושא לדיווח עו ל מי: שיבתם
ההפגנתית של העקורים לבתיהם ההרוסים ;
והמסע הארצי לבירעם, שאורגן על־ידי
ועד־ההזדהות בתל־אביב, בשיתוף עם ה ארכי
בי שוף יוסף רייא.

כשבאו אלף משתתפי המסע
מכל רהבי הארץ לבירעם, שררה
שם אווירה של התרוממות־הרוח.
העקורים קיבלו את הבאים כמי
חיאות-כפיים סוערות. כין מקבלי
פניהם היה איוב מטאנוס.
אבל למחרת המסע הספיק, כנראה, איוב
מטאנוף לדבר עם גורמים אחרים. לפתע
הופיע בתל־אביב, ניצל את המשורר חיים
חפר כדי לערוך פגישה עם כמה עיתונאים.
הפגישה נערכה, בהשתתפות חפר ודליה
רביקוביץ, בקפה ג׳קי, ושם השמיע מטאנוס
שתי סיסמאות שנלקחו י שר ממחסן־הנשק
של המנגנון החשוך הפועל נגד העקורים:

• אם יחזירו את עקורי ביר־עם
לבתיהם, הם ידרשו מחר גם
את האדמות שנמסרו ליהודים.

(לפני כן אורגן בכל הגליל מסע של פרובו קציה,
כשה״ישטינקרים״ של השילטונות

• גורמים ״שמאלניים״ ,כמו
אורי אבנרי ואחרים, מנסים לנצל
את המאבק של כירעם כדי לזכות
כקולות העקורים, אבל העקורים
ימשיכו להצביע כעד המערן• וג ה
״ ל( .זה היה הנושא המרכזי במסע־ההש־מצה
של השילטונות נגד מארגני המחאה).
העיתונאים לא הבינו את משמעות הסיס מה
הראשונה, ולא פירסמו אותה. אולם
הם פירסמו בהבלטה עצומה ישמר איוב
מטאנוס ,״יושב־ראש ועד עקורי בירעם״,
מסתייג מכל הגורמים שנשאו בעול המאבק.
כאשר פירסמו חברי ועד העקורים, ל מחרת
היום, הכחשה חריפה, ובין השאר
קבעו רשמית שהם מקבלים בברכה את
עזרת ״כל הגורמים״ המוכנים לקחת חלק
במאבק, ושמטאנוס לא נבחר כיו״ר העקו רים,
פורסמו הדברים בצינעה, אם בכלל.

אמר -
לא אמר
** עכור כמה ימים ערך הבישוף רייא
^ את מסיבת־העיתונאים הגדולה שלו ב־תל־אביב.
איוב מטאנום בא עימו, הציג
את עצמו כאחד מנאמניו.

ריס כוזבים, הידיעה עצמה נדחקה לקרן
זווית ברדיו ובטלוויזיה, שמות המשתתפים
הוצנעו, ודברי האלוף מאיר זורע (ראה ה נדון)
שודרו בצד הידיעה על המיצעד.

זה לא עזר. בקרב האחראים
לביצוע מדיניותה של גולדה גברה
הדאגה. הם החליטו להפעיל
נשק סודי.

״פרובוקציה

מזוהמת״
ף* מיכצע תוכנן בקפדנות. תוך ניצול
1 1כל מכשירי השילטון. גם העיתוי היה
מצויין: ברגע שהארכי־בישוף יצא את
הארץ כדי להשתתף בכנס דתי בלבנון.
בשבת האחרונה הובאו אנשי הטלוויזיה,
הרדיו וכתבי העיתונות לבירעם. לצורך ה עניין
הומצאה ״אסיפה של עקורים״ .למע שה
נכחו במקום רק העקורים העורכים בה
שביתת־שבת קבועה בשבתות.
הטלוויזיה הראתה רק איש אחד: איוב
מטאנוס. לעיני הצופים והמאזינים, תקף
בחריפות את הבישוף רייא, שלל ממנו את
הזכות להופיע בשם העקורים. באותה נשי מה
השמיץ את האלפים שבאו להפגין למען
עניינם הצודק של העקורים, תיאר אותם
— לפי המינוח של שופרות־השילטון —
ב״חוגים שמאלניים״.
היחידים שיד אגו לעקורים, לפי מטאנוס,
הם גולדה מאיר, הממשלה והח״כים הער-

מי הוא. בינתיים המשיך הרדיו לשדר את
הידיעה הכוזבת בכל שעה, בידעו שהיא
שקר. רק בחצות, כשרוב המאזינים כבר
ישנו, שידר הכחשה( .למחרת היום שי ד ר
הודעות מוקלטות של אבנרי ושל אחד מ פעילי
העקורים, אניס שאקור, נגד מטאנוס.
$הטלוויזיה התעלמה מהכחשה.
עוד באותו ערב שיגר אבנרי ליגאל אלון,
הממונה על רשות השידור, מיברק חריף,
בו ציין ש״הפעלת הרדיו והטלוויזיה ב שרות
פרובוקציה מזוהמת ...היא בניגוד
לחוק דשות השידור.״
* כל העיתונים פירסמו את ד ברי
מטאנויס, אחדי שכבר קיבלו הכחשות מוסמ כות.
רק עיתון אחד (מעריב) פיזיסם גם
את ההכחשה, כתוספת לידיעה. השאר כולל
הארץ, התעלמו מן ההכחשה כליל, אלא
פירסמו רק את דברי מטאנוס בהבלטה.

היתה זאת הפגנה טחרידה של
כוח השילטונות להפעיל את כל
אמצעי-התקשורת במערכת כבירה
של שטיפת־מוח.

״ אדם

מיסכן״

* * ה רצו השילטונות
1*6זו י הייעד המיידי
פעולה למען העקורים
אך יתכן שהמפעילים
אחר: להמאיס את כל

להשיג בפרובוקציה
— לשתק את ה —
לא ישוג.
מקווים להשיג יעד
העניין על בעלי

כתום המסיבה, ביקשו העקורים
את אבנרי להיפגש עם מטאנוס.
בנוכחות קהל רב שד עיתונאים
ועקורים, לחץ מטאנוס בחמימות
את ידיו שד אכנרי, הכחיש כתוקף
כאילו אמר עליו את הדברים
•שייוחסו לו. אבנרי הסכים
לעשות עימו ״סולחה״.
באותה מסיבה הכריז הארכי-בישוף על
עריכת מיצעד־ההזדהות הגדול שייערך ב ירושלים.
הכנת המיבצע נמסרה לידי ועד־ההזדהות
הארצי היוזם, שהתכנס במישרדו
של הארכי־בישוף בחיפה.
רייא פתח את הישיבה, ביקש סליחה על
כי עליו לצאת. ברגע שיצא מן האולם —
ביקש מטאנוס את רשות־הדיבור. הוא שלל
מכל וכל את עריכת המיצעד, הביא לכך
נימוקים מוזרים ומשונים.
גם התנהגותו היתד. מוזרה ביותר. הוא
נמנע מלהסתכל לאנשים בעיניים, כשהביא
את נימוקיו התמוהים (״כדאי להימנע מ פעולות
פומביות,״ ״אולי הממשלה תשנה
את עמדתה בעצמה״ ,וכיוצא באלה).
כל משתתפי הישיבה פסלו את דבריו
מייד, טענו שבלי התעוררות ציבורית גדו לה
לא תשנה הממשלה את החלטתה, אחרי
שהכריזה עליה כעל סופית. נוצרה דיעה
כללית שיש לערוך את המיצעד.

כשחזר הכישוף לישיבה והצט רף
לדיעה זו, השתתק מטאנוס ו ג
ט עיניו כריצפה. הכל הכיג•
שהוא עומד תחת לחץ מצד ה-
שידטונות, ופועל למענם.
במיצעד עצמו הלך בשורות העקורים. הם
לא ידעו כי עשה את הכל כדי למנעו.
עד ליום המיצעד, היתה גולדה מאיר
בטוחה שהסערה תחלוף, כמו שחלפו
סערות קודמות. היא אמרה בזילזול ש־
״הסערות של אורי אבנרי, עמוס קינן ודן
בן־אמוץ לא יזיזו אותי כחוט־הישערה.״

אכל המיצעד הדהים אותה ואת
יועציה, מכהינה כמותית ואיכותית
כאחת. היה ברור שהסערה
רק מתהילה, וכי כעיקכות פעולה
מוצלחת זו, שהיבתה גלים ככל
העולם, יבואו פעולות מרשימות
עוד יותר.
לשווא ניסו סוכני השילטון בכלי־התיק-
שור ת להצניע את המאורע. נמסרו ימיספ־

מטאנוס צועד

בהפגנה הגדולה שנקראה על־ידי הבישוף רייא, אזזרי
שניסה למנוע אותה ולחבל בה, יומיים בלבד אחרי
שמטאנוס (במשקפי־שמש, ראשון משמאל) צעד אחרי הבישוף, הוא השמיץ אותו ודחה
את עזרתו, בפני אנשי הטלוויזיה והרדיו שהוזמנו אליו על־ידי השילסונות.
ביים של מפא״י — שלא הזכירו את הש מות
בירעם ואיקרית אף פעם בכנסת.

הרצון־הטוב בציבור היהודי. מאות האג־ישים
הטובים והבלתי־מאורגנים׳ ,שנהרו ל ירושלים
לתומם כדי להזדהות עם עניין
צודק ולהילחם בעוול הזועק לשמיים, שמעו
וקראו את הודעות־השקר המשמיצות ב מבוכה,
ואולי יסיקו את המסקנה ש״לא
כדאי להילחם בשביל אנשים כאלה״.

מן הרגע שיצאו הדברים מפיו,
החלה השתוללות אמצעי־התקשו־רת
המודרכים. הרדיו חזר על ה יריעה
המרעישה בהרחבה שעה
אחרי שעה. הטלוויזיה הקדישה לו
סיקור נרחב. העיתונים פירסמו
את הדברים בהרחבה• בולם מינו
את מטאנוס ל״יושב־ראש ועד
עקורי כירעם״.

מסקנה כזו תהיה עוול. כי איוב
מטאנוס אינו מייצג את הקורב נות.
הוא מייצג את הגורמים ש עשו
את מעשה־הנבלה.

מייד אחרי השידור הראשון התקשר
דובר ועד־ההזדהות עם כלי־התקשורת.
הוא הודיע להם, על דעת חברי ועד־העקו־רים,
שמטאנום אינו יושב־ראש, שלא קיבל
שום סמכות מהוועד למסור הודעה כזאת,
וכי אינו מדבר אלא בשם עצמו. התוצאות :
• הרדיו, שקיבל כבר עשרות הודעות
מאותו דו בר ו שידר אותם, לפתע לא הכיר
אותו. במשך שעות נערכו בירודים־כביכול

העקורים עצמם התייחסו למטאנוס יותר
בצער מאשר בזעם .״הוא מיסכן,״ אמר
אהד מהם .״לוחצים עליו. הוא תלוי ב־שילטונות.
מה הוא יכול ל ע שו ת?״
ביום השני השבוע התכנס ועד עקורי
בירעם, בנוכחות מטאנוס, והסתייג פה אחד
מדבריו. הוועד הביע מחדש תמיכה ב כישוף,
וקרא לכל הגופים והאישים ל המשיך
במאבק.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
בטנדר שהתנגש עם מכונית השר .״חטפתי
שן שבורה, שבר באף, תפרים במצח וב שפה,
שטף דם ברגל שמאל ופצעים בכל
הגוף — וכשאני פותח עיתונים, אני רואה
את השקר הגדול, כאילו המכונית שלנו
נכנסה לצומת באור אדום.״
שמשקוביץ לא התבייש, סר לחדר הס מוך,
שם שכב השר אלמוגי .״תראה מה
קרה לנו בגלל הנהג שלך,״ טען הצעיר,
שהשתחרר לאחרונה מצה״ל ועובד זמנית
כפועל בניין, עד שיתחיל את לימודי הכל כלה
באוניברסיטה.
תשובת ה שר :״לא ראיתי כלום. קראתי
עיתון באותו זמן.״
150 קמ״ש. אפשר להאמין כמובן ל שר.
אולם היו אחרים שכן ראו מה שאירע
בצומת, בשעה 06.20 ביום השלישי ש עבר.
הולך רגל, שעמד באותו רגע לחצות
את כביש חיפה — תל־אביב העיד במשטרה
שהאור ברמזור להולכי הרגל, ברגע ה תאונה,
היה ירוק. דהיינו, האור לרכב —
היה אדום. דהיינו — שמכונית השר חצתה
את הצומת באור אדום, כאשר פגעה בטנ דר
של קבלן הבניין יצחק אצטיין, שהיה
נהוג בידי בנו של הקבלן, נחמן.
עדות אחרת במשטרה היתה של נהג ש הגיע
למקום התאונה מיד לאחר שקרתה,
עזר להוביל את הפצועים במכוניתו לבית־החולים
.״זמן קצר לפני שהגעתי לצומת,
העיד ,״עקפה אותי מכונית השר. היא
דהרה במהירות של 150ק״מ לשעה.״

תל־אביב
מי שונא את
לשכת העיתונות!
מרכזנית לישכת העיתונות הממשלתית
בתל־אביב הרימה את הטלפון :״כאן ה־מרכזיה
הבינלאומית. ביקשתם שיחת גו ביינא
ללונדון. השיחה על הקו.״ מרכזנית
הלישכה, שלא הזמינה שום שיחה ל לונדון,
התחילה לברר בין עובדי הלישכה
מי הזמין שיחה כזאת. התברר שאף אחד.
זה היה לפני חודשיים. מאז, שוטף
את הלישכה זרם הטרדות בלתי פוסק.
כעבור שבוע שוב חזר אותו סיפור,
אותו מספר בלונדון. שוב חקרה מרכזנית
הלישכה את כל העובדים. אותה תוצאה :
אף אחד לא הזמין שיחה ללונדון.
בשבועות הקרובים, הפכו שיחות־החוץ־
שלא-הוזמנו לשיגרה, ועובדי הלישכה הבי נו
שמתנהלת נגדם פעולת הטרדה מכוונת.
מודעות פיקטיביות. לפני כחודש
עברה ההטרדה לפסים חדשים, כאשר ב מעריב
פורסמה מודעה :״מחפשים מז כירה
למחלקת הצילומים״ .מספר הטלפון
שצויין במודעה — היה של הלישכה.
במדור אחר באותו גליון הופיעה מודעה
.,מחפשים עובדת למזנון של
נוספת:
לישכת העתונות״ .הלישכה הוצפה מועמ דות
שביקשו להתקבל לשתי המישרות.
למשטרה. לא עברו ימים רבים, וב־לישכה
התקבל טלפון משירות התעסוקה :
״אתם מחפשים מרכזני ת?״ שאל איש שי רות
התעסוקה. אחר־כך צילצל רכז ה תעסוקה
של האוניברסיטה :״אתם מחפ שים
פקידת קבלה?״ ב שני המקרים, הת ברר,
יזמה את העניין אלמונית בשם
דליה.
מנהל לישכת העיתונות פנה למשטרה,
זו העבירה את העניין לחקירתו של קצין
הביטחון של הדואר.
בינתיים הוחמרה ההטרדה. מרכזנית ה־לישכה
קיבלה הודעה :״האמא של בלה
דיאמנט נפצעה קשה בתאונת-דרכים ו שוכבת
בבית־חולים תל־השומר.״ המרכז נית,
למודת־נסיון מהטלפונים הקודמים,
הודיעה למנהל. זה הרים טלפון לתל־השומר.
שם לא ידעו כמובן דבר על
פצועה בשם דיאמנט.
בעלך נהרג. כל עובדי הלישכה הת יי
שבו על הטלפונים להזהיר את בני-
הודעות־השווא המצופות
ואכן,
ביתם.
הגיעו .״בעלך נהרג״ .״בעלך פצוע קשה״,
קיבלו נשות העובדים טלפונים מיסתוריים.
רק אילנה ליטבק, אשתו של עובד מעבדת־הצילום
של הלישכה, לא היתה בבית כש בעלה
ניסה להזהירה בפני ההטרדה המ צופה.
אולם הטלפון של האלמונית כן
מצאה בביתה .״בעלך נהרג״ ,אמר הקול
הנשיי. ליטבק, הגרה בהרצליה, תפסה מיד
מונית. הגיעה היסטרית ללישכה.
נהגים מתנפלים. ביום החמישי שע־
(המשך בעטוי־ ) 26

העולם הזה 1826

מה גום להתאבדותו שד הט־ופסוו
ערב חתונתה שר בתו היחידה?
ך* מה עתונים כתבו כי הוא ״נפטר
אחרי מחלה קצרה.״ אחרים ציינו כי
מותו היה ״מוות פתאומי.״ אף עתון ב ישראל
לא פירסם את האמת המזעזעת:
פרופסור ברוך קורצוויל, ראש המחלקה
בר־אילן, גדול
לספרות באוניברסיטת
מבקרי הספרות בישראל ואחד מענקי הרוח
הישראליים נמצא תלוי בדירתו שבשיכון

הטיפוסי, היה למעשה צ׳כי במוצאו. אבל
כבר בילדותו ספג את התרבות הגרמנית
כאשר הלך בעיר מולדתו לשני בתי־ספר,
צ׳כי וגרמני. השניות שבחינותו יצרה בו
כבר בילדות משבר זהות. כשהגיע לפרק
בו היה עליו להגדיר את עצמו, הזדהה
עם התרבות הגרמנית. הזדהות זו, שנעש תה
בלהט, יצרה בו התנגדות, שגבלה

המבסו עוקסר
את עצמו
הפרופסורים בקאמפוס של אוניברסיטת
בר־אילן. בגיל 65 איבד הפרופסור את
עצמו לדעת.
רק הארץ, היומון בו היה קורצוויל
קשור למעלה משלושים שנה ובו פירסם
את מסותיו ומאמריו, רמז על המוות ה טראגי
בהספד מערכתי :״מה שהעשיר
רבים כל כך, היה בחינת מעמסה כבדה
לבעליו.״ הסביר עורכו של הארץ, גרשום
שו קן :״ידענו על נסיבות מותו. חשבנו
שבמקרה המיוחד הזה, הנזק שעלול להי גרם
לזכרו של האיש אינו מצדיק את

לפעמים בשנאה, לכל מה שקשור בתרבות
מזרח אירופה.
קורצווייל, בנו של רב, נקרע בנעוריו
גם בין האמונה הדתית המחמירה, שעל
ברכיה חונך, לבין ההשכלה והתרבות ה אירופית
הליברלית. את לימודיו החל ב ישיבת
הרב שלמה ברוייאר בפרנקפורט,
וכשסיים את לימודיו בישיבה המשיך ב לימודי
מדעי־הרוח באוניברסיטה בעיר זו,
שם הוכתר בשנת 1933 בתואר ד״ר לפי לוסופיה.
שני מקורות אלה — היהדות
וההומאניזם הקלאסי יצרו בו קונפליקט

הדי ״ 1 1 *1 1 1 1 7 1דירתו של הפרופסור ברוך קורצוויל בקומה השלישית
בשיכון הפרופסורים בקאמפוס של אוניברסיטת בר־
1 1 .1 1 1 1 1 1 11 11111 אילן, שם איבד את עצמו לדעת בתליה בשבוע שעבר גדול מבקרי הספרות בארץ.
החץ מצביע על החלון האחורי של הדירה שתריסו שבור, מקום שם בוצעה ההתאבדות.
באותו יום. לא

פירסום מלוא העובדות
חשבנו שזה חיוני.״
לא רק הארץ, אלא אלפי אנשים בי שר אל,
שברוך קורצוויל היה מורם הרוחני,
סרבו לקבל את הסוף שגזר על עצמו,
לא יכלו לצרף את התאבדותו לתדמיתו
כפי שהיא חיה בעיניהם. אבל אלה ש הכירוהו
מקרוב, על אף שנדהמו, לא הופ תעו.
סופו של האיש היה תולדה של
מסכת חיים מיוחדת במינה, שהיתר. מורכ בת
ממאבקים רוחניים בלתי פוסקים, מ התנגשויות
נפשיות, מעימות מתמיד של
אדם יוצר וחושב עם סביבתו ועם עצמו.
קורצוויל, ששיקף בדמותו את הייקה

מתמיד, כשהוא מנסה כל חייו למזג ב השקפת
עולמו את ערכי הדת עם האסת טיקה
ומתמודד עם בעיות משבר האמונה
של האדם המודרני.

ץ יקתו שד ברוד

קורצוויד אל

ן התרבות הגרמנית נאלצה לעמוד ב מבחן
פנימי חמור עם עליית הנאצים ל שלטון
בגרמניה. בשנים אלה חזר קורצ-
וויל לצ׳כיה, שימש מורה בגימנסיה עב רית.
הוא הסיק את המסקנות, עלה ב־
1939 לארץ. ובמשך שלוש שנים שימש
כתלמיד מחקר באוניברסיטה העברית. מ

רו פ סו ר

פ רו ך

קו ר צוו ״ ל

תחילת שנות ה־ 40 עבר לחיפה, שם החל
לכהן כמורה לספרות, והחל בפירסום מא מרי
הביקורת שלו על הספרות העברית
שהפכו אותו לגדול המבקרים הספרותיים
של ספרות זו. גדולתו היתד, בכך שהעריך
את הספרות העברית וסופריה באמות ה מידה
של הספרות העולמית במיטבה ושפט
אותה בקריטריונים מוחלטים.
מ־ 1956 כיהן כמרצה לספרות וראש ה חוג
לספרות עברית וכללית באוניברסיטת
בר-אילן. הוא הפך חוג זה לשם דבר בארץ
כולה. החוג שלו היה אחד ממוקדי המשיכה
העיקריים של אוניברסיטה זו, כשמדי שנה
שומעים כ־ססד סטודנטים תורה מפיו.
קורצוויל לא פעל רק בתחום הספרות
והפילוסופיה. בתחום הציבורי ניהל מלח מה
עקיבה ומרה נגד המימסד הדתי, ו במיוחד
נגד עסקני המפד״ל ומנהיגיה,
שאת צביעותם שש להוקיע בכל עת.
כאן התגלה כאיש ריב ומדון. רק איש
שידע לאהוב כמוהו — אהבה לערכים,
ליופי ולשלימות — ידע גם לשנוא בצורה
מרה כל כך. אבל גם כשסערו בו רג שו תיו
ידע לנהל את מלחמותיו הרוחניות
והמוסריות בכוח התבונה.
כשם שנלחם באחרים כך נלחם גם
בעצמו. מאבקיו הנפשיים והרוחניים הו ליכו
אותו לא פעם למשברים שמצאו
ביטוי בהתפרצויות זעם או במצבי דכאון
חריפים. בסיומה של אחת ממלחמותיו
אלה, מצאה אותו בתו היחידה רות, תלוי
בדירתו.
מה גרם להתאבדותו של איש הרוח ה דתי

* * קוד-יו טוענים כי לא היה זה מאורע
₪1ו יחיד אלא סידרה של מאורעות שדחפו
אותו להחלטה להתאבד. תחילה היה זה
מותו של אחד מידידיו הקרובים ביותר,
אף הוא פרופסור בבר־אילן, איש דתי
ששיכל את שני בניו במלחמה, שהכניס
את קורצווייל למצב של דכאון.
אחר־כך בא הצורך להשלים עם הפרי שה.
קורצוויל, שניהל 16 שנים רצופות
את החוג לספרות בבר־אילן, נאלץ להש לים
עם העובדה שבעוד שנתיים, בשנת
הלימודים תשל״ד, יהיה עליו לפרוש,
לצאת לפנסיה, ולהעביר את ניהול החוג
לתלמידו, הפרופסור יהודה פרידלנדר.
היו שטענו גם כי בדיקה רפואית שנער כה
לו לא־מכבר, העלתה בליבו את ה חשד
שהוא נגוע במחלה ממארת, והוא לא
מצא בקרבו די כוחות נפשיים להתמודד
עם גילוי אפשרי כזה.
נוסף לכל אלה היתד, גם אי־השלמתו
עם נישואי בתו, שעמדה להינשא ביום
השלישי השבוע עם יהושע דנינו.
צעדו של קורצוויל היה שקול ומתוכנן,
ולא פרי מצב־רוח רגעי. בחודשים האחרו נים
הוא די בר על מותו, השביע את ידידיו
שלא יספידוהו. ההתאבדות היא אמנם צעד
נדיר ובלתי מקובל אצל יהודים דתיים
שאמונתם שלימה, כמוהו. אבל קורצוויל,
המנקר החריף ביותר של עצמו, לא היסס
לבחור בצעד זה. ערב חתונתה של בתו
נטל את חייו. החתונה נדחתה.
קברו אותו בבית הקברות בקרית שאול,
לא מחוץ לגדר כמקובל בעבר לגבי מת אבדים.
הפירוש ההלכתי הרואה במת אבד
אדם שמותו נגרם כתוצאה ממחלתו,
חל גם לגבי האיש, שבביקורתו תרם ל ספרות
העברית הרבה יותר משתרמו לה
הרבה סופרים.

מלנה אחת ואזוח
נהנתעה חלומית

הדגמה לשופטים

רותי חדידה, אחת מ־
13 המועמדות ל תואר
״מיס טיפניס הישראלית״ ,מדגימה לשופטים ״ שיי ק״ על הגמה

הזעירה. בל מועמדת הופיעה בשלוש תלבושות שונות של אופנת
״ טוויגי״ ו״ ק ארין״ .בפעם הרביעית עלתה לרחבה המוארת
נבגד־ים, רואיינה על־ידי המנחה דודו דותן, והדגימה ריקוד.

** ד יום א׳ השבוע, כדברי השיר,
י ע היתה דוקי הוניגמן סתם יפהפייה
בלונדית בת ,17 מבלה חופש גדול אחרון
לפני כניסתה לעול השמינית, בתיכון
גורדון בתל־אביב.
החל מיום א׳ השבוע, היא הפכה ל-
״מיס טיפנים״ הישראלית, תיאלץ, בעוו־נותיר,
הרבים, לנסוע ב־ 22 לאוקטובר ל תחרות
העולמית בצרפת, לבלות שם חופ שה
משגעת. שלא לדבר כבר על המל תחה
החלומית, מתנת בוטיק קארין ובית־

נ 7החדש דו מ י

האופנה טוויגי, שזכתה בה יחד עם התואר.
התחרות העליזה, שנערכה בחסות ה עולם
הזה, התקיימה ביום א׳ השבוע ב־טפני
ס התל־אביבי, בהשתתפות כ־300
אורחים, ו־ 13 מועמדות, שלא לדבר כבר
על השופטים ועל המנחה, דודו דותן.
הראשונה נבחרה סילביה פוליר, תיירת
בת 18 מצרפת הנמצאת בישראל שישה
שבועות, בהם הפכה לאורחת קבועה ב־טיפניס.
ענת שמיר הבלונדית 17( ,וחצי,

דו קי הוניגמן 17 שזכתה
4 ן בתואר ובפרס, מקבלת לא־

ההכתרה, נשיקה ממנהל ״טיפניס״.

£הסגנית הראשונה, טילבי פו־
1 14
£ליר הצרפתיה, מאפה לנשיקתו

של אחד השופטים בתחרות א מנון זכרוני.

ס ענת שמיר, הגבוהה במועמ־ 01מ 0דות ( 178ס״מ) ,שנבחרה כ סגנית
שנייה, מנושקת על־ידי הבמאי מילוא.

ויסוד המלכה

ניגמן, שלמדה דוגמנות אצל לאה פלט-
שר, ברי קוד ניצחון לאחר זכייתה בכתר.

שלוש הזוכות, רגע אחרי הניצחון, עם זרי ם של ״פרחי כץ״
1*111ד י
ך* \ 11
בידיהן. מי מין לשמאל: סגנית ראשונה, סילבי פוליר.
\1 1 1 1
1111 1
ג׳ון טיסני. דו קי הוניגמן ,״ מי ס טיפני ס״ הישראלית. וסגנית שנייה ענת שמיר.

,) 178 זכתה במקום השלישי. את מיס
טיפנים הכתיר מנהל המועדון, ג׳ון טיסני.
את הסגנית הראשונה הבמאי יוסף מילוא,
ואת השנייה אמנון זכרוני, נציג העולם
הזה.
מיד לאחר ההכתרה, נערכה במקום הג רלה
לכרטיס־טיסה חינם לצרפת. זכה בו
אוחיון סלומון 19 דקורטור בוטיקים תל-
אביבי.
״אני מאושרת,״ זרחה דוקי לאחר בחי רתה
וזכייתה בנסיעה החלומית — נסיע תה
הראשונה בחיים לחו״ל .״תודה לכולם.״
טוב, ומלבד זה, מה חדש. דוק יז

השונטים

מימין לשמאל: הדוגמנית ומתכננת״האופנה שרה אלי. א מנון
זכרוני, נציג ״העולם הזה״ .מתכננת התסרוקות ליזה. דן
בן״אמוץ. הציירת עמליה ארבל. העיתונאי עמנואל בר-קדמא. מנהל ״ טיפני ס״ ג׳ון
טיסני. לא נראה בתמונה השופט השמיני, מתכנן האופנה ז׳ אן פייר. בצילום מי מי ן:
סילבי פוליר שנבחרה לסגנית ראשונה מדגימה שמלה של בית האופנה ק ארין.

יי ג

הטיפול המישפט׳
היה זה גזר־דין עליז מאוד לשלושת
האנסים. שכן העונש המקסימלי שהמחוקק
קבע, על נסיון לאונס קיבוצי, הוא עשר
שנות מאסר, ושבע שנים כשהפושע פועל
לגבי הנאשמים, הפעם, היתר, די׳
לבדו.
שימחה כפולה. שכן על האונס הראשון
שלהם, קיבלו — לאחר כל חווודהדעת
והתסקירים והתחקירים — דרחאני שנתיים
וחצי בפועל, מסמי וברני שנה וחצי בפו על.
סניגורם, חיים מישגב, עירער — ו־בית־המשפט
העליון
עירעורו נתקבל :
הפחית את עונשו של דרחאני בשנה,
ואת עונשם של האחרים בחצי שנה.

וזה -ככר לאהד שהשניים בי־צ־עו
אה הפשע השני שלהם.
אולם כית־המשפט העליון לא
ידע על כד. התביעה, משום מה,
לא טרחה לספר לשופטים כי ה מערערים
המסכנים הספיקו בינתיים
לאמלל עוד נפש.
היועץ המשפטי לממשלה עירער על
קלות העונש, במשפטם השני. הדיון בעיר-
עור לא התקיים עדיין. כאשר יתקיים,
יחליט בית־המשפט העליון אם אכן ה עונש
קל מדי.
ואולי

יחליט,

כמו

במשפטם

הראשון,

ב 1א 1

^ וככה מירון* היתה רק בת ! 5
וחצי, כאשר נפלה קורבן לאונס ה מזעזע.
כאשר
תפסה את הטרמם הגורלי, לא
חששה מכלום. היא לא תפסה טרמפ עם
איזה נהג אלמוני. הנהג שהציע לה את
הטרמפ היה מוכר לה. היה זה יוסף דרחא־ני,
חייל בשירות סדיר מסביבת מגוריה.
הוא נהג ברכב צבאי — עובדה המשרה
בדרך כלל ביטחון אפילו על בחורה חשד נית.
והשעה היתד, שעת לפני צהריים
בהירה. ממה היה לה לחשוש?
אלא שהטרמפ הסתיים לא במקום ש־כוכבה
חשבה. הוא הסתיים בחולון, בחד רו
של משה מסמי, י די דו של יוסף.
כוכבה, עדיין לא חושדת במאומה,
הסכימה לעלות לחדר. שם, החל הסיוט.
במכות־רצח ואיומי סכין, אנסו דרחאני
ומסמי את הילדה אחד אחרי השני. האונס
נמשך, בהפסקות, יומיים רצופים. כוכבה
נשארה כלואה בחדר, והשניים המשיכו
לאנוס אותה, שוב ושוב, כאוות־נפשם.
כעבור יומיים, הזמינו שני הגיבורים
את חברם בנימין ברני להצטרף לשימזזה.
זה הצטרף, בשימחה. כשניסתה כוכבה ל התנגד
לאנס החדש, היכוה השלושה מכות
רצח.
לאחר ארבעה ימי התעלללות, החזירו
האנסים את הילדה לביתה, איימו עליה
לא לגלות דבר.
חיות משתוללות

^ לא שכוככה גירתה. מיד למח-
רת האונס נעצרו השלושה. הם נשארו
עצורים חודשיים וחצי, הועמדו לדין בבית-
המשפט המחוזי בתל־אביב בפני השופטים
מרדכי קנת, אלישע שיינבוים ואליהו מני.
שלושת הפושעים הודו באשמה: בעילת
קטינה ומעצר בלתי חוקי. מיד לאחר
הודאתם, הורשעו.

מיד לאהר הרשעתם -שוחררו
לחופשי.
מבחינה משפטית, היה זה שיחרור ב ערבות,
עד להגשת עירעור לבית־המשפט.

מבחינה אנסית, היתה זו הזמנה
לאונס נוסף.
שלושת האנסים ניצלו בשימחה את ה הזדמנות
שנתן להם בית-המשפט:

שלו

השם
מוסווה להגנת קטינה.

תשעה קטינים — חלקם בני

11111111
— 14 שהשתייכו לבנופייה

שאנסה צעירה בת ,17 שביקרה עם בן־זוגה בפארק הלאומי
ברמת־גן. האונס אירע בספטמבר .1971 הפושעים קיבלו בין חצי
שנה לשש שנים מאסר. העונש המקסימלי — 20 שנות מאסר.

שה ימים אחרי שנמצאו אשמים
כאונס כוכבה ושוחררו -ביצעו
אונס נופף.
ושוב: מבחינה משפטית, היה זה, רק
״נסיון לאונס.״ אולם הקורבן החדש —
שוב ילדה בת — 16 לא הבחינה כל כך
בהבדל המשפטי המלוטש, כאשר חלפו
עליה שעות הסיוט עם החיות המשתו ללות.
ושוב
נתפסו השלושה — ושוב הודו ב אשמה
בלי בעיות.
כתבו השופטים — ד״ר יצחק רווה, חיים
ד בורין ושמואל קווארט — כאשר עמדו
לפניהם השלושה באשמת הפשע ה שני:
״העובדות מגלות נסיבות חמורות מאוד...
נסיונם של הנאשמים לבעול את הקורבן
היה מלווה בשימוש בכוח ...חומרה מיוח דת
יש לראות בכך שהנאשמים ביצעו
מעשה זה ימים ספורים לאחר שנגזר דינם
על בעילת קטינה.״

שבעה על אחת

אחורי בית״החלוצות באבו־כביר מובאים לבית־המשפט .״כל
לילה אונסים כאן מישהי,״ סיפרו תושבי השכונה. האונס
בוצע בספטמבר .1971 עד היום, החשודים מסתובבים חופשיים.

לאחר מילים חריפות אלה, יכול היה
השומע התמים לחשוב שבית־המשפט יח מיר
בדינם של השלושה.
אלא שלאחר מילים חריפות אלה, באו
מילים קצת פחות חריפות.
עתה, נשכחה הקורבן — נערה בת 16
שכל עולמה נהרס עליה — והשופטים
החלו מתחשבים: בעובדה שהפושעים הו דו
באשמה. בעובדה שהם צעירים. בחוות-
דעת קצין־המיבחן. וכר וכר.
גזר־דינ ם: שלוש שנים מאסר בפועל
לכל אחד מהשלושה.
אלא שהשלושה לא י שבו אפילו את זה,
לאחר שהתקבל עירעורם.

רחמנות
על פושעים

יה זה גזר־דין עצוב, לחברה הישר אלית,
ולכל ילדה ונערה ואשה בארץ.

שהעונש כבד מדי, ושהם צריכים לשבת
פחות. או אולי בכלל לא לשבת, מי יודע.

לצעירים —
זכות לאנוס
^ יך אפשר להסכיר את כפפות
המשי בהן מתייחסים שופטי ישראל
אל אנסי י שר א ל? איך אפשר להסביר
את חוסר היחס המחריד בין חומרת ה מעשה
— לקלות העונש? איך אפשר
להסביר את חוסר ההתאמה המוזר בין
חוות דעתם של השופטים בדבר חומרת
ושפלות הפשע — לבין העונש הרחמני
שהם מטילים? איך אפשר להסביר את
ההתחשבות ב״גיל הצעיר״ של אנסים?
האם לאנס בן עשרים יש זכות להרוס את
נפשן של צעירות — יותר מאשר לאנס בן
חמישים? איך אפשר להבין את ההתחש־

השערורייתי במגינה מקרי האונס במדינה מהווה אוו ירוק לאנסים

רווה

ק 1וו

בות המלאה, הרחמנית, בפושעים שפלים
— ואת חוסר ההתחשבות המוחלט, המת עלם,
מהקורבנות — הקורבנות של אתמול,
ויותר מכך, הקורבנות של מחר, שיהיו
קורבנות מחר — בגלל העונשים ה־רחמניים?
עבור איזה מקרים קבע המחו קק
את העונש המקסימלי? עבור מקרים
המורים יו ת ר? מה יכול להיות עוד חמור
יו ת ר?
איך אפשר להסביר כל זאת?

מית בת ,17 הכניסו אותה במכות לצריף
בראש־העין, אילצו אותה לעשן חשיש,
ופתחו במיבצע האונס הקבוצתי הגדול
והממושך ביותר בתולדות מדינת ישראל.
לאחר שסיפקו בה את תאוותם, שלחו הש לושה
שליחים בכל רחבי הסביבה, בנוסח
״כל מי שרוצה יבוא. יש חתיכה.״
ומי לא רצה, מבין החבר׳ה הטובים. כמה
אנסים השתתפו בו — אין הקורבן מסוגלת
דבוריו מקרה — הגישה התביעה את כתב־האישום
נגד החשודים.
הסבירה עורכת־הדין שרה סירוטה, סג נית
בכירה לפרקליט מחוז המרכז, את
המחדל המדהים:
״חסרים פרקליטים, בדיוק כמו שחסרים
שופטים. לנו חסרים לפחות ארבעה פרקלי טים.
נכון, אסור שמשפט אונס יימשך
שנים. הזמן שחולף משפיע על גזר־הדין

אי אפשר לחסביר.
אנסים לזכור. היא הועברה מדירה לדירה, מצריף
לצריף, משדה לחורשה, למטע, במשך
שלושה ימים ולילות, וכל הזמן נאנסה
ללא הרף בכל צורה ושיטה אפשריות,
על־ידי כל מי שרק התחשק לו. במשך
כל אותו זמן, אילצוה מעניה לעשן חשיש,
לקחת כדורים שונים — ולהיאנס, להיאנס,
להיאנס.

• לפני שנתיים, אנסו 15 צעירים בחו רה
אחת. רק לאחר שנה תמימה הוגש נגד
15 החשודים כתב־אישום. שנה שלמה

אחרי האונס, היו האנסים ה־פי
ייס לאיים על הקורבן, לטשטש את
עקבותיהם -אולי אפילו לחזור
ולאנוס אותה, אם יתהשק להם.

היום, שנתיים לאחר האונס 15 ,החשודים
מסתובבים עדיין חופשי — משום שה משפט
עוד לא נגמר. כיום, הוא נמצא
רק בשלבי פתיחה, וסופו מי י שורונו.
9צעיר שאנס קטינה בת — 17 יצא
בקנס של אלפיים ל״י.
קשה להחליט איזה מקרה מזעזע יותר :
זה של המשפט שלא נגמר — או זה של
המשפט שנגמר כמו שנגמר.
המקרה הראשון היה נורא במיוחד. הוא
התחיל כאשר שלושה צעירים מראש־העין
והסביבה תפסו את הקורבן, צעירה מקו־
התקפה מאוחדת
א פחות מבהיל, מבחינתו של ה /אזרח
המצפה מבתי־המשפט להגן
— ולא על הפושעים — הוא
ע ליו
משפטו של ציון גזו רי* .
גזורי 22 הואשם בכך שאנס קטינה בת
, 17 כאשר לקח אותה טרמפ על הקטנוע
שלו.

זה היה לפני שלוש שנים. כמשז
כל אותן שלוש שנים, הסתובב
גזורי חופשי. רק לפני חודש הסתיים

חופשיים
ך • יד הרכה, שמגלים השופטים במדינה
1 1כלפי אנסים, איננה מקרית.
היא שיטתית. לא היה כמעט מקרה
אונס במדינה, לאחרונה, בו חטפו האנסים
עונשים מקסימאליים. תמיד נמצאו כל
מיני סיבות להקל עליהם, להתחשב בהם.
לא בקורבן — אלא בהם.
שני מקרים מדהימים שאירעו לאחרונה :

למלך השכונה? לנושא לקינאה — וחי קוי
— מצד כל החבר׳ה ב שכונ ה?

,/אסור שמשפט

אונס יתמשך

אשר השתחררה והזעיקה את ה-
משטרה, הצליחה הקורבן לזהות 15

— לטובת הנאשמים. השופטים מתחשבים
בכל. בכך שהנאשם התחתן בינתיים —
ואם יקבל מאסר, תיפגע משפחתו. בכך
שהנאשם לא אנס מאז שוב. בכך שאין
לו עבירות קודמות. בדברים רבים.״
אוקיי. סוף סוף, נפתח המשפט, לפני
שנה, בפני השופט ד״ר יצחק רווה. מה
התרחש מאז?
מאז התרחשו ארבע ישיבות. ארכע

ישיבות מסכנות -במשך• שנח
שדמה.

איך אפשר להסביר זאת?
אולי בהערתו גלויית־הלב של אחד מ פרקליטי
הנאשמים :״אני לא מעוניין
שהשופטים יזדרזו. כמה שהמשפט יתמזמז
יותר — זה לטובת הקליינט שלי.״
מה הושבת לעצמה הקורבן, במשך שנ תיים
אלה? מה חושב לעצמו כל אזרח
הגון, המאמין שבתי־המשפט חייבים להגן
על הצדק? מה חושבים לעצמם 15 האנ סים,
המסתובבים חופשי? האם מאמין
באמת שופט כלשהו בישראל כי משפט
כזה ירתיע את האנסים — אם אכן ה חשודים
הם האנסים — ממעשים דומים
נוספים? או ירתיע אנסים־בכוח אחרים?
האם לא מבין כל שופט כי זה רק מצחיק
את האנסים? כי זה הופך כל אנס —

משפטו.
היה זה משפט קלאסי: כתב־האישום
הוגש — חצי שנה אחרי האונס. מאז,
התמסמס המשפט, לאורך שנתיים וחצי,
בשלווה אופיינית, כשהסניגור, עורך־הדין
אהרון ברקאי, מפעיל כל תרגיל תחת ה שמש
למען לקוחו, וקצינת־המיבחן מסבי רה
לבית־המשפט ברצינות את ״התרשמו תה
העמוקה״ כי ״קיימת אפשרות לבוא
לקראת הנאשם ולעזור לו.״
לעזור — לא לקורבן, אלא לאנס !
נציגת התביעה, עורכת־הדין שהרבני,
ניסתה לעמוד נגד ההתקפה המאוחדת, או לם
מאומה לא עזר. המשפט נמשך כבר
יותר מדי, והשופטים — ד״ר יצחק רווה,
חיים ד בורין ואהרון אולסקר — רצו כבר
לראות את סופו.
ושוב חזר התרגיל הידוע. בתחילה, הש מיעו
השופטים ברקים ורעמים על אודות
חומרת פישעו של הפושע.
אחר־כך, ירדו הטונים, ושב ונשמע ה־הימנון
המוכר אולם אין אנו יכולים
להתעלם מנסיבות אשר מניעות אותנו
(המשך בעמוד )27
־) שמו הוסווה, כי בינתיים התחתן ו הוליד

תיירת הלן פינקוס,
ייה | ך ך |
מאוסטרלי ה, נפלה מ י

חלון
חדרה בקומה החמישית, כאשר
ניסתה להימלט מצמד אנסים. שלא ב אביבה,
מזלה לא שיחק לח, והיא נהר גה
בנופלה. זה קרה בנובמבר .1971 שני
התוקפים קיבלו 7שנים — על הריגה.
צעירים מקומיים, עליהם הצביעה כעל דד
אנסים.
הטיפול המשטרתי: שני חשודים נעצרו
לחודש ימים, האחרים — לשלושה עד
שמונה ימים.

לאחר מכן, שוחררו כולם עד
למשפטם.

ניצולה
ניצלה שירי אביבה מאונס קבוצתי כאשר
קפצה מקומה רביעית, שם נכלאה על-
ידי קבוצת צעירים שרצו לאנוס אותה.

האונס אירע לפני שנתיים בדיוק, מאז,
ממשיכים האנסים להסתובב חופשי.
הטיפול המשפטי, באונם זוועתי זה, היה
נינוח לא פחות: רק 14 חולש אחרי ה־

מישפט בלי סוד

שניים מבין 15 החשודים בביצוע האונס הקיבוצי
בראש״העין — מעשה״זוועה שנמשך למעלה
משלושה ימי ם ולילות רצופים — מובאים במשאית לבית-המשפט בפתח-תקווה
להארכת מעצרם. האונס המזעזע אירע לפני למעלה משנתיים. היום, המישפט עדיין
מתנהל בניחותא, וסופו אינו נראה. רק 14 חודשים אחרי המיקרה הוגש בתב־אישום.

ראיון מיוחד

ה ו 1ו ו ! 0

חו ה

מאשי

נחמן
פר ק ש אח החברה
הישראלית:

נחמן פרקש עייף.
בימים אלו הוא מתקרב לשנתו ה״38
— ועדיין לא מצא לעצמו מנוח. לפני
שלוש שנים יצא בפעם האחרונה מבית״
סוהר, לאחר שישב סך כולל של 15
שנה — כמעט מחצית חייו.
בראש פינה הוא הכיר צעירה דתייה
בשם גאולה במוס, עבר להתגורר איתה
בוואדי שומם, עד שהמשטרה גילתה
לפני שבועיים, שגידל שם מריחואנה.
הוא נעצר, הובא בפני שופט בית־המשפט
המחוזי בנצרת יו סף מרגלית, הודה ב אשמה,
הורשע — ושוחרר בערבות, ל אחר
עדויות-אופי מצויינות. הוא הת חייב
להיות בפיקוחה של י הודי ת שטחל,
המורה שלו ליוגה בת ה ,55-תושבת
כפר הטבעונים א מירי ם.
השבוע, לאחר שי חרורו בערבות, הס בים
נחמן פרקש לספר על הידרדרותו
לעולם הסמים :
ך * תחלתי להיות פושע בן .20 גנבתי
1 1כדי לאכול. אף פעם לא הייתי שבע.
הורי היו עניים. לא היה מה לאכול.
גרתי ברחוב לבנדה בתל־אביב. כל
הסביבה היתד, של פושעים. היית נכנס שם
לפשע אם רצית או לא רצית. לא היתד,
לך ברירה. אתה יודע מה זה שכל החברים
שלך-,ד,שכנים שלך, פושעים ו תאר לך
מה היה קורה למישהו שלא היה מסכים
לשתף עצמו עם החבר׳ה.
אני הייתי מתאגרף. הייתי חזק. כל
אחד ידע את זה. כבר מגיל צעיר הציעו
לי החברים להשתתף בכל מיני מיבצעים.
כמה זמן אתה יכול להתנגד להצעות כא לה
— ביחוד כשאתה רעב י יום ז יומיים ן
שלושה ן תוסיף לזה את הלחץ החברתי.

עשיתם ממני

..נכון, היית פושע...״

.היוגה משפיעה עו׳ מצו״ן.

.אני מנסה ולמוד פילוסופיה.

מה יגידו עליך אם תסרב? תהיה מנודה.
באותה תקופה, לא כמו היום, לא אהבתי
להיות לבד. רציתי באנשים לידי. שיהיה
לי עם מי לדבר. שיהיו לי חברים.
אותו זמן הקים מתאגרף יהודי מועדון
בכיכר דיזנגוף בתל־אביב. הייתי מתאמן
שם שעות. לא הרגשתי איך היום עובר.
עדיין לא היה לי כסף לאוכל — אבל
בכלל לא חשבתי על זה. חשבתי רק
על איגרוף.
אבל אחרי כמה שבועות הודיעו מה עירייה
שחייבים להתקפל. כולם השתוללו
מכעס. אבל לא היתר. ברירה.
עכשיו, במקום להיפגש במועדון, היינו
כבר נפגשים ברחוב. וכשנפגשנו ברחוב,
נזכרנו שאנחנו רעבים. לא רק אני הייתי
רעב. וכך נולד השוד הראשון, שוד תנובה
המפורסם.
כך הגעתי לראשונה בחיי לכלא — ושם
הרגשתי שדי. שברגע שנכנסתי בפנים —
הפסקתי להיות אדם. הייתי בסך־הכל עציר.
מספר. זה הכל.

החשיש -
פרס
ך* כלא לא רוצים ממך שום דבר.
רק שתעשה את כל מה שצריך כמו
מכונה. שלא תרגיש שאתה אדם. שתשכח
מזה שאתה נחמן פרקש.
בכלא מצאתי אח הסמים. גם קודם
לא הייתי תמים. ידעתי על הסמים. ב־לבנדר!
יודעים ילדים שיש סמים עוד
לפני שיודעים שיש בית־ספר. אבל אף
פעם לא היתד, לי הזדמנות לראות את
הסם ממש. להריח את הריח. להתמכר לו.
בכלא טעמתי בפעם הראשונה את טע מו
של החשיש. בכלא התמכרתי לדבר
הנורא הזה. המדינה שלחה אותי לזרו עות
הסמים.
מי שטוען ששלטונות בתי־הסוהר לא
יודעים שבכלא יש סמים — משקר. הסו הרים
יודעים הכל. גם המפקדים שלהם
יודעים. אבל הם הפכו את הסם לפרס. כל
זמן שאתה בסדר — לא עושה בעיות —
משתלב בתוכניות שלהם — הכל טוב
ויפה.
אבל ברגע שאתה מנסה להחלץ מזה —
לנסות ולהיות אתה — הם לוקחים ממך
את הסם. אחרי שהתרגלת. אחרי שלמדת
את טעמו של הרעל הזה — בלי שהם
הפריעו לך. הם לא לוקחים ממך את הסם
בגלל שהם דואגים לבריאות שלך. לא. הם
לוקחים ממך את הסם — כעונש. לא היית
ב סדר? עורכים חיפוש בתא שלך, ומגלים
את הסם. מכניסים אותך לצינוק. או מבי אים
אותך לעוד משפט. הכל לפי מצב ר,רוח.
בלי כל כללים. העיקר שהסוחר
שלך, זה שאתה רואה אותו כל יום,
ושאולי באיזה יום לא אמרת לו בוקר
טוב יפה — יוכל לצחוק לך יום אחרי זה.
ככה זה היה לפני 18 שנה, כשאני רק
נכנסתי לראשונה — וככה היה לפני שלוש
שנים, כשהשתחררתי בפעם האחרונה.
אחרי חמש־עשרה שנה שישבתי בי

למ הפך
שוכך

בתי־סוהר
— נהייתי מכור לסם.
רות שידעתי שזה רעל ממש. הסם
להיות אצלי חלק מהתפריט. כמו
אכלתי לחם — כך עישנתי חשיש.
המשכתי גם כשיצאתי לחופשי.
אין לי כסף. אני חי בטבע. אוכל מה טבע.
החלטתי לקבל גם את הסם מהטבע.
לא היתד, לי אפשרות לקנות אותו — אז
גידלתי את הסם. את אותו סם שהמדינה
האכילה אותי בעל כורחי במשך 15 שנה.
ואז, יום אחד, אחרי 15 שנה שהרגילו
אותי, ואחרי עוד שלוש שנים — באים
שוטרים ועוצרים אותי בגלל שגידלתי ב וואדי,
רחוק מעיני אדם ...את מה שהיה
לי כל הזמן תחת חסות המדינה.
במקום שיצילו אותי מהמצב שלתוכו
הכניסו אותי — הם אומרים לא. זה לא
מעניין אותנו. למדת לעשן בכלא? אולי.
אבל החוק לא מבחין. את החוק שום דבר
לא מעניין.
ואתה מצידך, לא יכול לעשות לחברה
שום דבר. אפילו שהיא עושה לך את
הדברים הכי נוראים. לחברה מותר לעשות
לך הכל.
בגלל זה פחדתי כל הזמן. הסתתרתי
כל הזמן. כל החיים שלי היו לברוח מה חברה
האימתנית הזאת.
עכשיו אני רוצה לחיות בשקט. אני

מנסה להיגמל מסמים. לא אוכל להמ שיך
ולהתגורר בוואדי שלי. המקום נהייה
מפורסם מדי. ומלבד זה, גאולה עומדת
ללדת.
אבל אני רוצה לחיות קרוב ככל האפשר
ליד הטבע. כפר אמירים הוא מקום נהדר.
האנשים כאן רוצים משהו. מחפשים דרך
חיים. עצם העובדה שהאדם מחפש דר ך
למשהו — זה כבר טוב. בעיר אף אחד
לא מחפש דרך לשום מקום, לשום דבר.
מלבד הכסף כמובן.

^ ני מנסה
הדרך לגאולה

ללמוד את היוגה. יש לי
היא מורה נהדרת. היא ב הלב
לעזור לי. היא יודעת
דרך מסויימת, אתה יכול
דרך אחרת שהלכת בה

את יהודית.
אמת מנסה בכל
שעל־ידי חיפוש
להשתחרר מכל
קודם לכן.
היוגה משפיעה עלי מצויין. אני מפתח
את עצמי. אינני אוכל בשר. כשפרצתי
לאטליז — זה היה כדי להשיג אוכל לליי,
הכלב שלי. ליי לא יכול להיות צמחוני
כמוני. אני גם לא מספיק מוכשר כדי
להפוך את ליי לצימחוני, כמו שיהודית

הצליחה להרגיל את החתולים שלה לאכול
מלפפונים.

לא רוצים

לעזור

כלגם באמידים לא כולם פתוחים
במידה מספקת. חלק מאנשי אמירים
רוצים עדיין לעזור לי. רבים יו תר רצו
לעזור לי בעבר. כשד,תפרסם בעתונות
שאנשי אמירים רוצים לעזור לי — הם
נבהלו. התחילו להסתייג. הזקנים החלו
משפיעים על הצעירים לא להביא את ה פשע
לכפר. כאילו שאני הגורם לכל פשע.
אנשים באו ואמרו לי שיהיה מאוד קשה
לעזור לי בגלל שהעיתונים כתבו על כך
ויצא לאמירים שם רע.
עכשיו כמעט וכבר לא עוזרים לי ב אמידים.
רק יהודית עיקבית ביחסה אלי.
כעת, המצב שלי חמור. אני פוחד מה חברה.
מהדבר הנורא הזה שהכניסו אותי
בעל־כורחי למסגרת שלו. אני לא זקוק
לחברה. לחברה הזו שעשתה ממני חשיש-
ניק.
אני רוצה להתנער ממנה.
להיות חופשי.

במדינה

כל ערב ־
יזכה מישהו
בנסיעת חינם לצרפת
למה ל א אחה

(המשך מעמוד ) 19
בר התפתח המאבק לאפיק חדש: ללישכה
הגיעו עשר מוניות, שנהגיהן קיבלו הור אה
לאסוף משם נוסעים. לנהגים לא היד,
איכפת שאיש לא הזמין אותם — הם דר שו
את כספם עבור הנסיעה.
למחרת טילפנו לבלה דיאמנט. מזכירת
הלישכה, מסלון אמבר, הודיעו לה שעליה
לבוא למדוד את שימלת־החופה שהזמינה.
בלה, רווקה בת ,24 הבינה מיד במה ה עניין
:״אם תשיגו לי גם חתן — אבוא.״
כבר בשלב ראשון של מערכת ה הטרדות,
הגיעו עובדי לישכת העיתונות
למסקנה שהחשד נופל על אחת מעובדות
הלישכה לשעבר שפוטרה מעבודתה ונוק מת
בצורה זו בחבריה לשעבר. המשטרה
התבקשה להאזין לשיחותיה, אולם עד כה
לא העלתה ההאזנה דבר.

דרכי־אדם
מידי ערב, בשבועיים הקרובים, נערכת במועדון ״טיפאניס״

בתל-אביב הגרלה, שהזוכה בה יקבל כרטיס טיסה באייר־פרנס
לצרפת וחזרה (כולל מיסים) ,שהייה של שבוע בצרפת,
וביקור בספרד — הכל חינם.

לאהוב את המצליחים
בקופנהאגן הוא יערוך תערוכה מיוחדת
במינה: שילוב של ציור ותצוגת אופנה,
כשכל אחד מ־ 19 הציורים שהוא יציג
בתערוכה יופיע גם על שמלה שתודגם
באולם התערוכות על-ידי דוגמנית, וש-
תוכננה בידי גדול אופנאי דנמרק.
אחר־כך הוא יסע לפרנקפורט, כדי לפ תוח
תערוכה של ציוריו, בלי שמלות,
בגלריה גדולה. התערוכה הבאה מיועדת

אמצעים, ועבר את שלבי הסבל של סטו דנט
לאמנות כמו שכתוב בספרים.
כאשר חזר לארץ בשנת , 1962 גילה
אותו סוחר האמנות ז׳אן תירוש. היתה
איכות מיוחדת בציוריו של אבישר ה צעיר,
תערובת של אימה וציניות בנושאי
הציור עם סגנון מיוחד בביצוע וחוש
מקורי לצבע. תירוש החתים אותו על
חוזה בלעדי, שילם לו משכורת חודשית
תמורת ציור חמישה אקוורלים כל שבוע.
אבישר היה אז התגלית של הציור ה ישראלי,
טעם במהירות את טעמה המתוק
של ההצלחה.
אבל במקום לנוח על ז רי הדפנה ארז
את מכחוליו וחזר לפאריס. הוא רצה
תהילה בקנה־מידה עולמי. באמצעות קש רים
הצליח להשיג ראיון עם מנהלה של
אחת הגלריות החשובות בפאריס, שז־פנ־טייה,
הציג בפניו את ציוריו בדחילו
ורחימו. להפתעתו החתים אותו מנהל ה גלריה
על חוזה לשנתיים, שילם לו מש כורות
תמורת ציור שתי תמונות בחודש.
מאלפי הציירים המסתובבים בפאריס, זו כים
רק מעטים לחוזה כזה. אבל אבישר
לא החזיק מעמד זמן רב. כאב לו שאין
מציגים את תמונותיו .״אתה צעיר מדי
בשביל זה,״ אמר לו מנהל הגלריה. אבי-
שר ביטל את החוזה. כיום הוא מודה :
״זאת היתה אחת השטויות הגדולות ש עשיתי.״
צעיפים
לסרטים. בשנים הבאות
צייר אבישר דוגמאות לצעיפים לבתי־

צייר אכישר ויצירותיו
״לו ידעתי מה זה — לא הייתי מצייר ! ״
להיפתח בוושינגטון, בחסות השגריר ה ישראלי
ובינואר יציגו תערוכה של ציו ריו
ביוהנסבורג.
בגיל 34 אין שמעון אבישר. יליד
קזבלנקה, שגדל בשכונת בקעה הירושל מית,
יכול להתלונן. הוא הגיע. הוא עשה
לו שם. תמונותיו תלויות במשרדי הבנק־העולמי
בוושינגטון: תמונות משלו נמצ אות
במוזיאון לאמנות מודרנית בפאריס,
במוזיאון בטורינו, באוספיהם של אספנים
ידועים כמו אדוארד ג׳יי רובינסון.
הוא יכול לנהל אורח־חיים של נער־שעשועים,
לנדוד על פני העולם, לצייר
מתי שמתחשק לו, מתוך ידיעה שתמונו תיו
ייחטפו כשרק יוצגו למכירה .״בחודש
וחצי ששהיתי בארץ,״ מודה שמעון אבי-
שר .״עשיתי מספיק כסף מתמונות כדי
שאוכל לחיות שנתיים בשאננות.״

עשה לך מנ הג 7ן ב1׳ע־מ
לאט 1ט 1כ ל שב! 1/1

יוסף משי

אסתר ספירשסייו

לוס־אנג׳לס

חיפה
נשואים החתונה נערכה בניו־יורק ארה״ב
י ״ז אלול תשל״ב

27.8.72

כמו שבתום כספרים. בעולם של
אגדות על ציירים המתייסרים שנים ארו כות
ברעב עד שהם זוכים להכרה, היתד,
דרכו של אבישר אל הפיסגה קלה, יחסית.
כבן למשפחה מרובת ילדים, שעלתה ל ארץ
ב־ ,1948 למד אבישר בבית־ספר דתי
בשכונת בקעה. אביו, מומחה לריקועי
נחושת, מקצוע שעבר בירושה מדורות
במשפחה, הוריש לבניו את החוש האמנותי.
שמעון, שבילדותו צייר פורטרטים של בני
המשפחה, אותם העתיק מתמונות באלבו מים,
לא חשב על קאריירה של צייר.
במיבצע קדש ב־ , 1956 שירת בצנחנים,
צנח במיתלה. כשהשתחרר משירותו ה צבאי
התלבט אם להתחיל ללמוד בבצלאל.
באמצעות היכרות עם הנספח התרבותי של
שגרירות צרפת בישראל, סודרה לו אז
סטיפנדיה ללימודים בבית־הספר לאמנות
שימושית בפאריס. הוא יצא לשם מחוסר

האופנה הגדולים של פאריס. כשהבחין
שגם בתחום זה הולד לו יותר מדי קל,
הרים טלפון לפיטר יוסטינוב, הציג את
עצמו כגדול בוני התפאורות בישראל ו ביקש
להתקבל כעוזר תפאורן בסרטיו.
הוא הצליח גם בכך. עבד בסרטים עם
ד,נרי קלהו הגדול עד שזה מת.
כאשר התקשר בחוזה באמצע שנות
ה־ 60 עם הגלריה הפאריסאית לה־בנזיק
היה ברור שהוא עשוי וכל שערי היכלי
הציור העולמיים פתוחים בפניו. אנדרי
מורואה, שרכש שניים מציוריו, שאל
״מה מסמלים הציורים שלךן ״
או תו:
״אילו ידעתי,״ השיב לו אבישר ,״לא
הייתי מצייר.״ מורואה הוקסם מהתשובה,
כתב ד ברי הקדמה לפתיחת תערוכה של
אבישר, וציין :״כך זה צריך להיות.
צייר צריך לחשוב במכחולים שלו.״
גם כיום, אחרי שסובב בכל רחבי ה עולם
והציג במפורסמות שבגלריות, מת קשה
אבישר להסביר את ציוריו ״אני לא
מחפש,״ הוא אומר ,״אני מוצא. אני בטוח
שאנשים אינם רוכשים את התמונות שלי
בגללי ואם אוהבים אותי זה אולי מפני
שאנשים אוהבים אנשים מצליחים.״
אבישר, שבזמנו היה צייר יליד מרוקו
,היחיד בארץ, אינו אכול תיסכול או מרי רות
.״מעולם לא הרגשתי הרגשה של קי פוח
או הפלייה. להיפך, הישגתי כל מה
ששאפתי אליו. הכול תלוי רק בכוח ה רצון.״
עתה,
אחרי שנים של נדודים, מתכונן
אבישר להשלים עוד סיבוב אחד בעולם
ולחזור ולהשתקע בארץ .״המסע הזה
מתחיל להימאס לי. הגעתי לשלב בו אני
רוצה להתיישב, להתחתן, לגדל ילדים
ולצייר בשקט.״

ר זו ו ד רי ר ז

רלידרז

1כ ל אנס מלן־ יי*
(המשך מעמוד )23
שלא למצות את כל חומרת־הדין: לנאשם
אין הרשעות קודמות. גם הנאשם וגם ה־קורבן
התבססו בינתיים בחיים, הקימו
משפחות (השופטים הנכבדים לא הסבירו
הקורבן הקימה בינתיים
מדוע, אם
משפחה, יש בכך כדי להקל על עונשו
של האנס) .מתקבל הרושם החזק, ביי חוד
מתסקיר קצינת־המיבחן, כי הנאשם
ניתק את עצמו...״

התוצאה: אלפיים ל״י קנס -
כעשרה תשלומים.
כן גזרו השופטים על גזורי מאסר שנ תיים
— על תנאי !
העונש המקסימלי שקבע המחוקק על
פשע כזה 14 :שנות מאסר !
אונס הבתולות

זוכרים את יצולי לפרי)״ לא זוכרים.
נד״ אינני מאשימה אתכם. גם אני כמעט
שלא זכרתי.
אבל כשנזכרתי, כבר היה מאוחר מדי.
אני, וכולנו, הפסדנו דבר חשוב מאוד.
כשהיא היתד. ברשותנו, לא השגחנו בה.
עכשיו, ההפסד כולו שלנו.

שמוריק

* * שפט אונס אחר, חמור לא פחות
מבחינת השפעתו הציבורית, היה מש פט
אנסי התיירות בחוף נתניה.

אין נביאה בעירה
לפני שנתיים, היתד, שולי אחת המועמ דות
לתחרות מלכת המים. אלא שחבר
שלושת אלפי השופטים הצליח, איך שהוא,
לא להבחין בה, והיא לא זכתה בשום מקום.
שולי התאכזבה כמובן קשות, אבל לא
נואשה. שנה לאחר מכן, היתד, מועמדת
לתחרות מלכת היופי.
כאן, היה השיפוט לא בידי הקהל, אלא
בידי חבר שופטים שנקבע מראש. אבל

מתאושש

פשע זה אירע באוגוסט . 1968 שתי אח יות
דתיות, תיירות מארצות־הברית, יצאו
לטייל על הטיילת בנתניה עם ידידיהן,
שני תיירים מדנמרק. לפתע, הופיעו לידם,
שני ישראלים נחמדים: צבי זיגפריד,
תושב נתניה, וכלפו חסאן, תושב יפו. הם
נטפלו לצעירות, ובאיומי רצח הורידו
אותן ואת מלוויהן לחוף הים. שם, הצטרף
אליהם אנס נוסף.

ביקור עצוב י

השלושה אנסו את אחת התיירות. את
אחותה, הוברר, לא הצליחו שלושת הגי בורים
לאנוס, למרות מאמציהם, והואשמו,
ביחס אליה, רק בניסיון לאונס.
בבית־המשפט, בפני השופטים המחו זיים
מרדכי קנת, ד״ר יצחק דולב, ואליהו
מני, חזרה על עצמה שוב פעם המעשיה
הישנה.
בתחילה, קבעו השופים :״המקרה עצ מו
הוא חמור ...בית־המשפט מחוייב להטיל
עונש מאסר רב־שנים.״
השלישי נמלט
ף אכן, קשה היה להמעיט בחומרת
1המקרה. דובר פה הפעם לא על צעירה
הנמצאית בסביבה אפילה, בודדה, כשהאנס
מאמין שיצליח לבצע את זממו ולהתחמק.
המדובר בצעירות שטיילו ברחוב ראשי,
בחברת מלווים, בין קהל רב, ו שנגררו
בכוח על־ידי חיות־אדם — שלא איכפת
היה להם מי יראה אותם ומי יכיר אותם.
המדובר גם בשתי תיירות — שבאו
לבקר בארץ. כפי שהוברר לאחר מכן,
המדובר היה גם בשתי בתולות.
האונס בוצע על־ידי שלושה אנסים,
למרות שהשלישי לא נתפס מעולם (נתג־ייתי
בשם חיים וטורי נחשד כי הוא האדם
השלישי, והועמד לדין עם השניים הרא שונים.
אולם סניגוריו עורכי־הדין חיים
קאזיס ודרור מקרין, הוציאו אותו זכאי).
העונש המקסימלי על אונס כזה, ה מוגדר
בחוק כאונס בצוותא, הוא עשרים
שנות מאסר.
אולם מה פסקו השופטים?

שבע שנות מאסר:

כל לילה —
^ נפי ישראל למדו מהר מאוד את
הלקח: האונס איננו כל כך נורא.
מרדכי (״שולמן ישלם״) שולמן הוכיח
שהפשע בחוף נתניה לא היה חריג. שאונס
לא חייב להתבצע במיסתרים. אפשר לע שות
אותו בגלוי, ברחוב ראשי. לא רק
שזה מקור גאווה — לא צריך אפילו
לפחוד.
אנסי ישראל אינם חיים בחלל ריק.
בתוך עמם הם יושבים. כאשר ביצעו מספר
צעירים, לפני שנה, אונס בקטינה בחורבה
מאחורי בית־החלוצות באבדכביר, בדרום
תל-אביב, סיפרו תושבי הצריפים הסמוכים
לכתבים :״מה יש? כל לילה יש פה
אונם. כל הלילות שומעים משם צעקות.״
מקורה של שלווה אולימפית זו, נוכח
פשע כה מזעזע, הוא אחד וי חיד:

היכד הצדק:

גם זה לא הועיל לשולי. שוב לא זכתה
בכלום.
אז עד כמה יכולה בחורה לסבול י שולי
הגיעה למסקנה שבארץ אין עתיד, תפסה
איזה מיליונר חו״לי שבא לביקור, ניגשה
איתו לגרמניה.
ושם, בדיוק כמו שהיא חשבה, היא גיל תה
את העתיד. ועוד בהווה.
לאחר שורת נצחונות קלי־ערך בשורת
תחרויות קלות־ערך, כמו מלכת החלב, מיס
קצרנית, נסיכת הכתבניות, ושאר ירקות,
היא זכתה עכשיו בחוזה בסרט קרוב. חוזה
קטן, על תפקיד קטן, בסרט קטן.
אבל שולי לא בזה לקטנים האלה. היא
יודעת מנסיונה העשיר, שאלה הקטנים,
גדולים יהיו.

כלומר, הביקור עצמו בעצם צריך לה יות
משמח, אלא שהנסיבות שלו עצובות.
בימים אלה חזרה לארץ, רק לביקור קצר,
חכה כן־ארי /אשתו של הבמאי אכר

ניניו.

ניניו היה אחד מקבוצת אנשי המפתח
בהבימה שהואשמו במעילת־הענק בקופת
התיאטרון. זה היה לפני שנה — ומיד
לאחר המקרה עזבה חנה את הארץ, עם
הבן, ותפסה ג׳וב באירופה מטעם הסוכנות.
קראום החיים לצי דו ש ל שמוליק קראום ל א
יכולים אף פעם להיות משעממים. ואם
אינכם מאמינים, אתם יכולים לשאול את

ומאחר שניניו עצמו איננו יכול לעזוב
את הארץ, מאחר שיש נגדו צו עיכוב-
יציאה, לא התראו בני הזוג במשך שנה
תמימה.

אשתו, ג׳וזי כץ.

יש שם כבר מסלול קבוע, בחיי המש פחה
הוו: כשלשמוליק רע בחיים, או
סתם על הנשמה, הוא נוטה למצוא לו
מיפלט אצל ג׳וזי. נראה בחברתה, ורק
בחברתה, ובכלל.
אבל כשהעניינים משתנים, ולשמוליק
טוב בחיים, או סתם על הנשמה, והוא

זה מה שרוצה כרגע האקורדיוניס ט
והמנצח עמי גלעד. בגיל ,33 אחרי
תריטר שנות ני שואיו ושני ילדי ם — בן

גירושין ־
בבל מחיר
תשע ובת שמונה — הוא התאהב. שוב1
פעם, אני מתכוונת.
אהבתו החדשה היא אורלי פנוש־1
אורגן /ג׳ינג׳ית בת 18 וחצי. עמי הכיר|
אותה לפני שמונה חדשים בג׳מבו, שם
היא הופיעה כרקדנית.
בתחילה ניסה עמי להסתיר את ה להבה
החדשה, אבל ראה מהר מ או דן
שזה לא יילד, ועכשיו הוא רוצה גט. מהר,
הרבה, וחזק.
אלא שאשתו, שולי•; לא נחפזת כל
כן לתת לו. עמי ושולה נפגשו בארצות־ !
הברית דווקא, כאשר שולה עבדה שם
כמורה, ועמי היה המלווה של שושנה
דמארי. הם באו ארצה, קיבלו מההו־1
רים של שולה פנטהאוז ק טן של שישה
חדרים בתל־אביב, והתחילו לגדל משפחה
בשלווה.
עד עכשיו. עכשיו, חוששתני, יתפתח
קרב עז. שכן לא רק שולה עקשנית בעסק.
גם הג׳ינג׳ית היא מספר לא קטן, מדוו1-
חים לי. כמו שאתם רואי ם אותה קטנה,
ועוד לפני גיוס בכלל, מסתבר שהיא
בעלת נ סיון ב הוויו ת העולם הזה, בי חוד .
אחרי הרומן המפורסם שניהלה, עד ל אחרונה,
עם בעלה של זמרת ידועה.

!־אשתו
מעודד, מאושש, ורואה את הצד הוורוד
של החיים — או אז הוא נזכר בחופש.
מכאן, אני מסיקה ששמוליק התאושש
כבר מכל התלאות שעברו עליו לאחרונה.
כי אהבת החופש שלו בוערת במלוא עו זה,
בימים אלה.
וכרגיל, ג׳חי היא זו שמשלמת את ה מחיר.
יותר ויותר קורה לאחרונה, אני |
מבינה, שכאשר היא מגיעה הביתה ב לי ־ *
לה, אחרי הופעתה בלהיט שלה, הטוב,
הרע והנערה — היא לא מוצאת את שמו־ליק
בבית.

ואני

״עוד אין שום חתונה באופק,
עוד לא מחפש שום בית־בנסת.״
בהצהרה תקיפה זו, ניסה השבוע ה אמרגן
חיים סבאן לדחות את הקץ,
שלדברי כל מכריו ממשמש ובא עליו ללא
אפשרות נסיגה.
לקץ קוראים לנה קינונן, פצצה

ובון,
מה בוו 1ר?
בלונדית מפינלנד היושבת על תקן של
ידידתו של חיים, מ אז הכיר אותה בלונ דון
והביא אותה ארצה.
הסימן האחרון למה שעומד למשמש
ולבוא על סבאננו היא העובדה שהגוייה
הנחמדה התגיירה, לפני חודשיים.
וכשבחורה לוקחת את העניינים כל
כך ברצינות עד שהיא מוכנה לעבור את
כל י סורי השאול של תהליך הגיור —
אתם יכולי ם כבר לתאר לכם שמיכשול

סבאן ורנה
קטן כמו התנגדותו המצפונית של סבאן
לנישואין — לא תעמוד בדרכה.
סבאן עצמו כנראה כבר השלים עם
גורלו, ומנסה רק לדחות את הקץ :״אף
פעם לא דובר בינינו על ני שו אין,״ הוא
מסביר .״ידענו שפעם נתחתן, וז ה שהיא
התגיירה יגרום לכך שעכשיו כנראה נת חיל
להתייחס לזה יו תר ברצינות. אבל
מה בוער ז ״
כן בוער, לא בוער — זהירות חביבי.
זה הולך ובא.

8איקר־ת ! בירעס!

(המשך מעמוד ) 17
מהראל, רבדים, כרם־שלום וכ־ 200 חב רים
בודדים מקיבוצים שונים, אנשי רק״ח
יהודים וערבי ם: אנשי ברית־השמאל. חב רי
החטיבה הצעירה של מפ״ם בירושלים,
שמאיר יערי איים עליהם יום לפני כן
על פי רשימה שמית, שיגור שו מן ד,מיפי
לגד, אם ישתתפו, צעדו במלוכד, בהנהגת
מזכירם. התנועה לשלום וביטחון בירו שלים
פירסמד, מודעה בתשלום על הצ טרפותה.

אלה, ורבים אחרים שנעלמו בגושי
הצועדים מבלי להתבלט, היו פחות חשו בים
ממאות האזרחים הפשוטים, שבאו
איש־איש על פי קריאת מצפונו. אנשים
הרחוקים מכל מיפלגה, ואף חברי מיפלגות
הימין ומיפלגת השילטון.
״זעקי ארץ אהזבה !״ קראו הסיסמאות,
והבעת־פניהם של הצועדים חזרה על הק ריאה
.״אם אשכח, בירעם — תשכח ימי ני
עוד לא אבדה תיקוותנו פליטים
ב מולדתנו?״ ״תקדים של צדק — תקדים
טוב ושוב ושוב, במאות זוגות ידיים :
״איקרית בירעם ! ״

כמו כלב
מתנער

דייו

חיאודוראקיס

השערורייה הבינלאומית פרצה בעת
בי קורו בישראל, לפני שלושה שבועות,
של המשורר ולוחם החירות היווני מי קיס
תיאודוראקי ם.

את עצמם, והתיישבו לשיחה איתנו. דיין
היה לבוש זוג מכנסי חאקי וחולצה קצרת
שרוולים, הוא החל ממטיר עלינו שאלות,
כשהוא מעיר אודות ״המזל הרע שפגע ב יוון,״
ו״ איך נדרסה הדמוקרטיה״ .הוא גם
שאל אותי, מפור שו ת :״איך יכול אני אי שית,
וישראל כמדינה, לעזור לעם היווני,
שעשה כה רבות למען העם היהודי בתקופת
הכיבוש הנאצי ביוון ז״

היא פרצה בעקבות ידיעה שהתפרסמה
בידיעות־אחרונות, לפיה הציע דיין, כאשר
פרצה הפיכת הקולונלים ביוון לפני חמש
שנים, את עזרת י שראל ל תי אודור א קי ס
וחבריו נגד כת הקולונלים.

גנרל דיין גם שאל אותי אם אני יכול
ליצור לו קשר עם איליאס יאנאקאקיס, מי-
קיס תיאודוראקים, ו״אחרים מראשי השמאל
ביוון.״ לבסוף, ביקש ממני דיין לתת לבתו
ראיון, כשהוא, דיין עצמו, ישאל את ה שאלות.

הידיעה
עשתה גלים בעולם, העמידה
את דיין במצב מביך ביותר.
הכחשתו של דיין באה כברק. הסיפור
כולו חינו שקר, טען דיין. בסך־חכל, הוא
היה אז בביקור אצל בתו יעל, שחתגוררה
אז ביוון, והיה בדיו ק בדרכו לשדה״התעו־פה,
כאשר פרצה ההפיכה. חשדה נסגר,
ובלית־ברירה, ניאות להצעתה של יעל,
למחרת בבוקר, לבקר ידידי ם שלה.

עוד כיום, חמש שנים לאחר מכן, אני
זוכר בבהירות את אותו בוקר עצוב. אני
זוכר בבהירות כיצד היינו כולנו מתוחים,
נבוכים, חסדי כל ידיעה על העומד להת רחש
כל רגע. משום כך, לא הצלחתי אפילו
להרגיש הפתעה נוכח ביקורו הפתאומי, ו העניין
שגילה ״האיש החזק״ של ישראל.

על מה שהתרחש באו תו בי קור אצל
ידידי ם, סיפר בשבוע שעבר ג׳ון ק א טרי ס,
עיתונאי יווני מחבריו של תי אודורא קי ס,
הגולה עתה בלונדון. זה סיפורו, כפי ש התפרסם
בעיתון היווני ניאה די מו קר טי ה,
המופיע בלונדון.

קומזיץ

ןץשובותי לדיין היו כדלהלן :
4 1עניתי כי היוונים יעריכו מעומק ליבם
את ריגשות ההשתתפות ישלו. ביחוד אם
רגשות אלה יהיו מלווים בהכרזה פומבית
המוחה נגד הפיכת הקולונלים, או כל צעד
ממשי אחד שיתמוך בעם היווני.

ת גנרל משה דיין פגשתי לפני חמש
שנים. היה זד, בבוקר ה־ 21 לאפריל
— 1967 הבוקר שלאחר ״ליל הטנקים״ ה מחריד״
.ובעקבות השיחה בינינו, באותו

עניתי כי אין לי כל אפשרות ליצור קשר

״משה דייו הציע, לי אישית, את עזרת ישראל נ*ד
הקולונל,,״ מעיו עיתונאי ׳111׳ ,הגולה כיוס בלונדון.
בוקר אני מרשה לעצמי לקבוע: בוויכוח
בין מיקים תיאודוראקיס לגנרל דיין —
יש להאמין לגירסה של מיקיס.
על הוויכוח ביניהם נודע לי לראשונה
בשני לאוגוסט. באותו בוקר, קראתי בעי

הלילה שבו ביצעה כת הקולונלים את
ההפיכה נגד מלך יוון. הפיכה זו היתה לחי-
צת־ההדק שגרמה, ללא כוונת מתכנניה,
למלחמת ששת הימים; הרוסים סיפרו ל נאצר
כי ההפיכה הינה מעשה ידי סוכנות־הביון
של ארצות־הברית, שיכנעו אותו כי
הצעד השני של הסוכנות הוא ריכוז כוחות
צה״ל בצפון, שנועד להפיל את המשטר ב סוריה.
לאחר ימים, גילה נאצר עצמו כי
בגלל הפיכת הקולונליס, השתכנע באמי תות
הסיפור על ריכוז כוחות צה״ל בצפון,
יצא למלחמת ששת הימים.

^ דוקא הקבוצות הניאו־פאשיסטיות,
שזממו לפוצץ את המיצעד, הבליטו

את חשיבותו המכרעת, כמיפגן המצפון
של מחנה שוחרי השלום והשיוויון במדי נה.
כלי־התיקשורת,
שהשתדלו להצניע את
המיצעד בדווחם עליו אחרי שפע ידיעות

תון וימה, היוצא לאוד באתונה, ידיעה מ-
תל־אביב לפיה ״מכחיש ישר הביטחון ה ישראלי
כאילו הציע, באביב ,1967 לעזור
לתיאודוראקיס וחבריו במאבקם נגד שלטון
הקולונלים.״
בעקבות הכחשתו של גנרל דיין, ברצוני
לדווח על אותה פגישה שלי איתו, באותו
בוקר שלאחר ליל הטנקים.

בינו לבין האנשים שביקש (גם אם היתד,
לי אפשרות זו, הייתי עונה אותו דבר).
הסכמתי ברצון להתראיין על ידו, אולם
הסברתי שלא אוכל לעשות זאת לפני מחר
בבוקר, כדי שאספיק לאסוף קצת מידע
על מה שקרה בלילה הקודם. כל זאת,
כמובן, בתנאי שאהיה עדיין אדם חופשי
מחר בבוקר.
למרות אכזבתו הניכרת, היתד, פרידת
השלום של דיין חמימה, והוא איחל לי כל
טוב. הוא לא אסר אם יחזור מחר לראיון.

^ שבתיאז, עם כתבים אחרים, במשרדי
המערכת של העיתון היווני טאניה.
היינו מנותקים מהעולם, ללא מידע, ללא
קשר לשום מקום.
בתשע בבוקר נפתחה הדלת ומשה דיין
נכנס לחדר, בלוויית בתו יעל. הס הציגו

מאז, לא נפגשתי יו תר עם דיין. אינני
יודע אם הוא פגש את תיאודוראקיס. אינני
יודע אם הוא הציע למיקיס עזרה — כמו
שהציע לי.
אולם דבר אחד אני יודע :
בין דיין ומיקיס — אני הייתי מאמין ל־מיקיס.

צעירי
מפ״ס, שהצטרפו הפרה תוך להפגנה מוחלטת של פקודת מיפלגתם, ערכו בגמר
ההפגנה קומזיץ על הדשא מול מישרד
ראש־הממשלה כשאחרים מצטרפים אליהם.
בלתי-חשובות מכל העולם, ביקשו להבליט
את התפקיד החשוב שמילאה המישטרה
בשמירה על הסדר. נתקבל הרושם כאילו
הצילה המישטרה את 5000 המפגינים מפני
25 הזאטוטים והמופרעים, שהתקבצו סביב
הרב מאיר כד,נא רודף־הפירסומת.
המצב היה, כמובן, הפוך. המפגינים
יכלו בכל רגע לקרוע לגזרים את הביר־יונים,
שניסו כמד, פעמים להתנפל על
אורי אבנרי, ו שגידפו את הבישוף רייא
בקללות גסות. אולם ההפגנה הגיבה ככלב
מתנער, המוריד טיפות־מים מפרוותו. היא
לא פגעה במפריעים, עברה על פניהם
בבוז. הגיבורים קיפלו את זנבם, צעקו
ושרקו ממרחק בטוח.
משמעת עילאית זו של הצועדים, ים
הדגלים וחסיסמאות המאופקות, תחושת
השותפות של קיבוצניקים צעירים, ש צעדו
בצד אנשי־רוח מהאוניברסיטה, נשים
ערביות מן הכפרים, תיכוניסטים מתל-
אביב וצופים מנצרת — אלד, נתנו להפ גנה
את המשמעות החזותית והמוסרית.
כאשר עמד הבישוף, אחרי צעידה של
ארבעה קילומטרים, על גג הג׳יפ המתנד נד
מתחת לחלונות המוגפים של מישרד
ראש-הממשלה, וקרא לגולדה הנעדר ת:
״שלום הוא לא די בר אל הקיר. הוא
דיבר על המצפון המתעורר של ציבור
טוב ורגיש, אשר מיטב נציגיו הקיפוהו
כים של פנים נרגשות.
המפגינים התפזרו כשם שבאו, בסדר
מופתי. הם ידעו כי ייפג שו שוב, בעוצמה
גוברת והולכת.

1ו7חהזה*76ז

כשתבוא לעבוד בנמל
אילת...
במדינה סשפט
מה שהקליינט
מחפש היוס
היום, כדי לזכות בהכנסות, לא מספיק
להיות פרוצה. דרישת השוק כרגע היא
זונות קטינות.
הן מגיעות למידרכות תל־אביב בזרם
בלתי פוסק. ממלאות את הבארים ומועדוני-
הלילה עד השעות הקטנות ועד הקליינט
האחרון. יש מהן בנות 13ו־ . 14 מבוגרות
מבנות 17 נחשבות כבר לאובייקטים
משומשים מדי.
״ארס מסריח:״ הוא הובא לפני
כשבוע בפני שופט בית־המשפט השלום
בתל־אביב, בוריס ראפופורט. כבן ,25
יפה־תואר, בעל אברים מאורכים וסימטריים
של דוגמן לירחון אופנה.
שמו רפי ורד. החשד שהועלה נגדו :
פיתוי קטינה לעיסוק בזנות וחיים על
ריווחי זונות קטינות.
הקטינה שפיתה, תינוקת בת . 16 רזה
עד לגיחוך. בעלת פני ילדה נבוכים,

לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות צבאי ובעלי כושר גופני
מעולה למקצוע הסווארות.
עבודה קבועה
נמל אילת מציע לך:
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בתקופת הנסיון מגורים בבית בעתיד נמלו•(מלון) עם ארוחות, תמורת תשלום
מינימלי #בשנה הראשונה זכות של 8
טיסות לתל־אביב וחזרה, על חשבון הנמל
^.ג.עזר.ה כספית ברכישת דירה בתוספת
ה לו אה ל־ 10 שנים ( #יש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסת ומס אחיד.
למחוסרי נסיון ׳ בעבודת נמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנמל אילת.

אילת הקסומה קוראת לך!

חשוד ורד (עומד)
״ארס היה וארס יהיה!״
שסימנים ראשונים של פצעי
בים על חינה הצעיר. את
מאשימה המישטרה בניהול
מקום בו הועסקו מלבדה עוד
ניות בגיל בית־הספר העממי.

בגרות מעי היצור
הזה
בית־בושת.
מיספר יצא
השופט
ראפופורט ביקש להכניס לאולם
את הוריה של הקטינה. הללו נכנסו בהיסוס
נבוכים מן המעמד ומן האשמה התלויה
נגד צאצאיתם. אך תוך דקות מיספר
הסתגלו לאווירה והשתלבו לתוכה בקרי אות
ביניים קולניות.
״אתה ארס מסריח קרא האב הנזעם
לעבר רפי היפה.
״תשמע איך הוא מדבר, כבוד השופט,״
התחמם היפה ,״אני הצלתי להם את הילדה.
גרתי אצלם בבית. הייתי כמו בן שם.
עמדתי להתחתן עם הילדה שלהם, אנחנו
אוהבים, ותראה איך שהוא מדבר עלי.״
״אז איך הצלחת להכניס בשבוע אחד
1600ל״י לחשבון־בנק שלך,״ מצטעק
האב ,״מאיפה היו לך כל הכספים האלה
אם לא מהגוף של הילדה שלי? בחיים
הוא לא היה עובד,״ פנה האב לשופט,
״תמיד בחוץ בלילה, ויו שן אחר כל היום.״
(המשך בעמוד )32

הודעה

המעוניינים לעבוד ממל אילת ולהשתקע בעיר,
י מו למשרד הראשי: רשות הנמלים, בית מעיא
דרך פתח.תקוה ,74 תל־אביב, קומה ,11 חדר 121ג
בבל יום שישי, ביו השעות 12.00— 9.00 ויביאו
עמם תעודת זהות ופנקס מלואים; ניתן גם
לפנות בנתב. למדור כת אום. נמל אילת, ח .ד,37 .
אילת.

לעקרת

הבית

עונותמעורים בזור!

העופות מן הקירור הם פטמים צעירים — מן הסוג המקובל על עקרת־הבית
הישראלית — אשר נשחטו לאחרונה במשחטות מודרניות,
בתנאים היגייניים ביותר, והוכנסו מיד לקירור עמוק — כדי לשמור
על טריותם ועל ערכם התזונתי המלא.
המחיר המקסימלי לצרכן עד 3.50ל״י לק״ג.
העופות מן הקירור נמכרים בכמויות גדולות בארה״ב, כאשר סיסמת
הפרסומת של המשווקים היא

הילחם באינפלציה ־־ וקנה עופות מעולי בזו ל!
מה שנכוו לגבי ארה״ב נכון בוודאי ובוודאי גם עבורנו

פדא׳ לקנות -עופות מן הקירור !
עמדי על זכותך ודרשי מן הקמעונאי עופות מעולים בזול!

המועצה לענף הלול

במדינה
דרבי אדם
עושה שלום -
לא במרומים
השלום, כפי הנראה הוא כלה ביישנית
מאוד. רבים כל־כך מחזרים אחריה במרץ
בלתי נידלה, והיא נשארת רחוקה ובלתי
מושגת.
ג׳ולס גולדמרק, או בשמו העברי יהודה
ארי בן־חיים ישראל, מצא שיטה חדשה
להורדת שלום על העולם. גולדמרק, הי הודי
הקונסרבטיבי תושב מיאמי שבפלו רידה.
החל לייצר שלא על מנת להרוויח,
שלטים וכפתורים הנושאים את המילה :
״שלום״ בעברית ובאנגלית, והוא מחלק
אותם חינם לכל דיכפין. הרעיון הוא
פשוט :״כמה שיותר אנשים ישאו על ד שי
בגדיהם את כפתור השלום, ויותר מכו ניות
ואופניים ירכיבו עליהם את שלט

סמל השלום המקובל. יו תר מדי הוא דומה
לצלב. אז הלכתי והזמנתי כפתור שלום
משלי,״ הוא מספר בגאווה.
לצד שלט האופניים, הזמין שלט גדול
למכונית. אחרי שלט זה, באה חולצת ה שלום
.״אם הנוער היום לובש חולצות
עליהם מודפסים ראשיהם של כוכבי־קול־נוע,
למה לא להלביש אותו בחולצות
מבשרות שלו ם?״ שאל ועשה.
לפני חודשיים החליט למכור את הרעיון
למנהיגים. שלח מכתב אליו צירף שלט
וכפתור שלום לאפיפיור פיוס הששי ול-
גולדה מאיר, להבדיל. להם הסביר את
רעיון הפצת השלום. נציג האל עלי אדמות
לא הגיב, וממשרדה של ראש־ממשלת יש ראל
הגיע רק מכתב רשמי המאשר את
קבלת תוכן החבילה.
לדכי, כשכת, כמונית. גולדמרק
לא נואש, החליט להפגש עם שני האנשים
אישית. לפני חודש עזב את ביתו במיאמי
עם בנו השני, מייקל בן ה־ 17 בדרכו ל רומא.
בקשתו להתקבל אצל האפיפיור נד חתה.
בישראל סייר שלושה שבועות ולא
העז לבקש פגישה עם גולדה מאיר.
במקום זאת חילק כפתורים ושלטי שלום
לכל נהג מונית עימו נסע. בשבתות נפגש
עם רבנים שונים שהתייחסו אליו בזילזול
מופגן .״איזה דתי אתה אם אתה נוסע
ב שב ת?״ שאלו הרבנים את גולדמרק ש הגיע
אליהם במונית ״אם אני שוגה, יע ניש
אותי האלהים,״ השיב הדתי המתקדם.
כעת הוא עומד לעזוב את הארץ .״אנ שים
לא מבינים אותי,״ הוא קובל ,״אך
אני אמשיך בשלי עד שאדביק גם אחרים
ברעיון השלום.״
בנו בן ה־ ,17 מייקל, שאינו חובש כיפה,
סיכם :״אני לא מתערב במה שאבא שלי
עושה והשקפות החיים שלי הן אחרות
משלו, דבר אחד אני יכול להצהיר: הוא
כן בכוונתו ומאמין במה שהוא עושה ואני
מאחל לו שיצליח.״

עיתונות מי הפושע!

שוחר שלום גולדמרג
האפיפיור סירב, גולדה אישרה

1ה בלבך סשוס...
מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת
הלוקו. תמורת 50 אגורו ת תוכל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הסבלאות שבקופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פעולה בת
שניות ספורות, מביאה לך סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הראשון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה נל נד פשיט..

השעוה

׳השלום, ככה יותר אנשים יראו וירגי שו
את השלום ואחוות האחים שצריך הג׳וג־גל
בו אנו חיים,״ הוא מסביר.
הרעיון קפץ לו לגמרי במקרה. גולדמרק
( ,)47נ שוי ואב לשני בנים ובת, הוא סוכן
מכירות של מדפי ארונות למשרדים. במ קום
מגוריו, מיאמי, הוא ידוע כאיש שקט
ומכונס בתוך עצמו, יהודי. דתי שאינו
איש חברה כלל וכלל. הקרובים לו מכי רים
אותו כאדם נאיבי במקצת, איש ה הולך
בדרכי הדת ומוצא כל תשובה בתנ״ך.
שופרות כמתנה. ב־ 1969 ערך גולד־מרק
את ביקורו הראשון בישראל. עם
אשתו, הסתובב נפעם בעיר העתיקה וב כל
המקומות הקדושים בישראל. ב־1970
שלח את בנו הבכור, גרי, לעשרה ימים
בישראל ״שילמד לאהוב את ארץ היהודים.״
ב־ ,1971 התחולל בו השינוי הגדול.
סיפר השבוע היהודי חובש הכיפה,
בבית המלון התל־אביבי בו הוא מתאכסן
מזה שלושה שבועות :״יום אחד הלכתי
ברחוב במיאמי וראיתי צעיר רוכב על
אופניים. שלט הרשיון על האופניים היה
מקורי ומשך את עיני. ליד מספר הרישוי,
היה חרוט שם הצעיר והמילה שלום ב עברית.
זה נתן לי את הרעיון. חפשתי
ומצאתי את יוצר השלטים, והסתבר לי
שכל אחד יכול להזמין אצלו שלט אישי.
שלמתי לו כמה דולרים והזמנתי מאה של טים
עליהם חרוטה המילה שלום בעברית
ואנגלית.
כדי לכסות את הוצאותיו, היה מציע לכל
מי שהיה מעונין ביותר משלט אחד, לק נות
שניים — במחיר של דולר לשלט ול קבל
אחד במתנה כתוספת. את ההכנסות,
שם בקופה לה קרא: קופת התרומות. מש־סודר
עניין ההוצאות התפנה לרעיון חדש.
״לפי התנ״ך,״ הוא מסביר ,״היו קיי מים
בישראל של הימים הקדומים שני
שופרות מכסף. אני החלטתי להזמין או
לרכוש שופרות כאלה בכסף שיצטבר ב קופת
התרומות ולהגיש את השופרות ב מתנה
למישרד־הדתות בישראל.״ הספיק בינתיים
שלום?
גולדה,
גולדמרק להתקל בתעשיית הכפתורים
בעלי הבשורות .״אף פעם לא סבלתי את

כאשר יצא יעקי קראנט, צלם המערכת
של העולם הזה, לצלם את הופעתו של
קליף ריצ׳ארד בהיכל־הסבווט ביד־אליהו,
היה נתון כולו לתיכנון זוויות הצילום,
מהן ינציח את קהל הטיפש־עשרה אחוז
האקסטזה. לרגע לא עלה בדעתו כי הדבר
היחיד שינציח אותו ערב תהא הזווית
החדה בה יחבט גופו לריצפה כשארבעה
ביריונים חובטים בו מלמעלה וגונבים
ממנו את מצלמותיו.

כפנים חכולות, אחוז עדיין כהלם
המאורע, סיפר יעל,י, עולה
חדש מהולנד, על שהתרחש כאותו
ערכ :
באתי להיכל עם כרטיסי הזמנה. היתר!

צלם קראנט
מכות מבריונים ועויינות במישטרה
1 המורחהזה ^

תעלומת הראש הנוות
וי ד מ־קווה שוא 7

111111

ליו הנסים, מוטלת גונתו העוונה של האלמוני: ההתאבד?
ברגע האחרון הגיע לתחנה הירושלמית,
וניתלד, בקרון האחרון כשזה התחיל כבר
לנוע.
הטרמפים השנואים נמנעו ודני זכה ב נסיעת
חינם המיועדת לחיילים במדים.
רובה של הדרך לתל־אביב עברה על
החייל העייף בשינה לרוחב הספסל. לפתע
נעור בחבטה והתגלגל למעבר שבין ה מושבים.
הרכבת עצרה בבת אחת. דני
מיהר לחלון והוציא את ראשו בחרדה.
הוא הבחין בנהג הקטר כשהוא יוצא
מתאו ונחפז לצד המסילה.
ך ן \ ו 0 1בתדהמה דזסרת־אוניס ניצי
: 11 ביס השוטרים לצד המסילה.

האם זוהי שיטה חדשה של חיסול חשבונות?
ך י ליפשיץ בן ד,־ ,20 חייל בשרות
1חובה, הוא שונא מושבע של טרמ פים.
אך אילו ידע במה תסתיים נסיעתו
האחרונה ברכבת, ספק רב אם לא היד.
ממהר לטרמפיאדה שבמבואות ירושלים.
זה קרה בשעות הערב של יום שני ש עבר.
דני מיהר דרך רחובותיה של ירו ש לים
כדי להספיק לרכבת האחרונה ש יצאה
מירושלים לתל-אביב. הרכבת היתד,
אמורה לצאת מירושלים ב־.7.45

איתי גם כתבת של העולם הזה והיא עלתה
ישר ליציע, למקום שלה, בעוד אני הלכתי
לחפש זוויו ת צילום מעניינות באולם. ב דרך
לבמה נתקלתי בסדרן שאמר לי :
״בשביל לצלם על הבמה אתה זקוק ל ר
שיון מטעם ההנהלה.״ שאלתי איפה ה הנהלה
והוא הראה לי על קבוצת אנשים
בפתה המישרד של האיצטדיון ואמר :״גש
לשם, הס יראו לך איפה המישרד. הם
הסדרנים.״
פניתי אליהם ודיבר תי עם אחד שמאו חר
יותר התברר לי שהוא פרץ אלברט,
ראש־ד,סדרנים של היכל־ווסף ורס. אמרתי
רשות כניסה
לו ששלחו אותי לקבל
לצלם על הבמה. פרץ ענה לי בכעס:
״אתה לא תצלם כאן כי אני לא מכיר
אותך ! ״
לא הבנתי על מה הכעס, אמרתי לו
שאני בתפקיד מטעם העולם הזה והוצאתי
תעודת־עיתונאי.
קילוף ככוח. ראש־ד,סדרנים הביט
בתעודה, וקרא מאחוריה שם של סוכנות

ך* וך שניות היה גם דני לידו, ואז
4 1נגלה לעיניו המחזה הנורא ביותר
שראה מעודו.
לבושה במכנסיים קצרים בצבע תכלת,
בגופייה לבנה, כשלצידה מונחת חולצה
פירחונית, שכבה ליד המסילה גופת גבר
כרותת ראש. הדם קלח עדיין מן הצוואר
הקטוע והראש לא נראה בשום מקום.
המקום לא היה מרוחק מתחנתה הסו פית
של הרכבת, ליד מיקווה־ישראל, ו דני
מיהר להזמין את המישטרה.
השוטרים

הגיעו והמחזה השפיע

עלי
צילום
שעבדתי בה עד לפני שבועיים.
״אתה לא עובד בשביל העולם הזה,
מה אתה משקר לי?״ הוא צעק עלי. עניתי
לו שאני עובד בהעולס הזה רק שבועיים
ואם הוא לא מאמין יש לי איתי כתבת
שיכולה להעיד על כך.
בינתיים התאספו לידי כמד, ביריונים
והקיפו אותי מכל צד .״תפסיק לבלבל
לי את המוח. אני לא מכיר אותך ואתה
לא תצלם כאן אמר לי פרץ .״אם ככד״״
אמרתי לו ,״אני רוצה לדעת מה השם
שלך אני לא אתן לך את השם שלי,
ואתה לא תצלם כאן הוא שאג עלי.
ראיתי שבמילים טובות זה לא ילך אז
הרמתי את המצלמה וצילמתי אותו לפני
שהספיק לזוז. באותו רגע התנפלו עלי
הביריונים שמסביב, השכיבו אותי על ה־ריצפה,
הכניסו לי מכות והתחילו לקלף
ממני בכוח את המצלמות והפלש.
כשהצלחתי להתרומם אחרי כמה דקות,
גיליתי שאחת משתי המצלמות שלי נעל מה.
התחלתי לצעוק שיחזירו לי אותה,
אבל הארבעה רק צחקו ממני. הלכתי ל־

הם לא פחות מאשר על קהל נוסעי ה רכבת
.״איך יכול בן־אדם צעיר כל כך
לעשות לעצמו דבר כזה?״ שאל אחד
החוקרים.
אכן לפי הגופה נראה היה כי ההרוג
הוא כבן .25 במהרה התברר גם כי מסקנ תו
של השוטר שהצעיר עשה את הדבר
לעצמו, היתד, חפוזה מדי. על הגופה נת גלו
סימנים ברורים של גרירה דרך אדמת
חמרה טרייה. המקום בו שכבה הגופה
היה מכוסה כולו בקוצים שצמחו מתוך
קרקע יבשה לחלוטין.
מה שהדאיג את השוטרים יותר מכל
היה הראש .״מוכרחים למצוא אותו,״ אמר
אחד מהם בקול מתוח ,״אחרת יכול עוד
איזה חתול למצוא אותו ואז אוי ו א בוי!״
בעזרת זרקורים הואר השטח והשוטרים
התפזרו בו והחלו סורקים כל שעל אדמה.
אך הראש לא היה על האדמה. הוא נמצא
מתחת לקרונות הרכבת.

הפנים הכרותות :״אוי, אני ׳מכיר אותו.״
אך כשנשאל לשם ההרוג ידע לומר רק
כי נתקל בו פעם בשכונת־ד,תקווה.
גם קביעה זו נתגלתה בחפוזה מדי
כאשר למחרת היום פירסמה המישטדה
הודעה לפיה התאבד צעיר בלתי מזוהה
על פסי תחנת רכבת־דרום.
ן* ראה כי כל המסקנות המוצאות עד
עתה במיקרה חסרות ביסוס איתן. ל־מישטרה
אין עדיין כל ידיעה באשר ל זהותו
של המת. על אף הפירסום שניתן
למיקרה כהתאבדות, יש רבים בקרב ה חוקרים
המטילים ספק באפשרות זז.
״קשח להאמין,״ אמר אחד מהם ,״שבן־
אדם ישכב בשלווה כזאת כששתי ידיו
לצידי גופו ויחכה לרכבת שתוריד לו את
הראש. אינסטיקטיבית לפחות היה צריך
להרים יד או משהו כזה, כשהקטר עלה
עליו.״

הוא הועבר אל הגופה שנחה כחמישה
מטרים מן המסילה. אחד השוטרים בדרגת
רב־סמל הביט בו בחלחלה והעיר :״הר בה
דברים כבר ראיתי בקאריירד, שלי,
אבל זה הורג אותי לגמרי ! ״
בינתיים הגיעו אנשי המדור לזיהוי
בראותו את
ואחד מהם פלט
פלילי

חוקרים אחרים המסרבים עדיין לעמוד
בשמם מאחורי הידהוריהם, טוענים כי
קרוב לודאי שהצעיר היה מסומם לפני
מותו. אם סומם על־ידי מישהו ובעירפול
חושים נלקח למותו, או שסימם עצמו כדי
לאזור אומץ להתאבדות — זאת אין איש
יודע עדיין.

מישרד של ההיכל ושם מצאתי את פרדו
חיים מנהל התיפעול.
אמרתי לו שאני לא זז משם עד שלא
יחזירו לי את המצלמה, ששווה אלף חמש
מאות לירות. פרדו ענה שהוא כבר הזמין
משטרה.
כעבור כמה דקות הגיעו למקום שני
שוטרים. סיפרתי מה העניין ואז ביריון
אחד, מאלה שד,יכו אותי, נכנם פתאום
וא מר :״אני אחזיר לך את המצלמה בת נאי
שאתה מוציא ממנה את הפילם לא
הסכמתי. בנוכחות השוטר הוא צעק לי:
״אז אני לא מחזיר את המצלמה!״
בסוף השוטר שיכנע אותו לתת את
המצלמה ואמר :״בסדר, ניסע למשטרה.
הוא גם שאל אותי במקום אם אני מזהה
מישהו וזיהיתי שניים מהתוקפים שעוד
נמצאו במקום.
הגענו למשטרת יפו, ושם להפתעתי
התחילו. השוטרים לגבות עדות קודם מן
התוקפים. הכתבת שאלה את הרס״ר גלעם
זבולון למה הסדר הזה, והוא ענה לה שלא
תתערב בעניינים שלו.

אסור לטלפן 1אחרי שגמרו לחקור
את התוקפים קראו לי. סיפרתי את כל
הסיפור. אחרי שהרס״ר גמר לכתוב הוא
נתן לי לחתום על איזה טופס. לא הבנתי
בדיוק מה העניין ואחרי ששאלתי התברר
שזה כתב ערבות על סך 500ל״י לשיחרור
בערבות עד תאריך המשפט.
שאלתי למד, אני צריך לחתום והאחרים,
אלה שהרביצו, ל א? אז השוטר ענה לי:
״ככה, אחרת אנחנו לא משחררים או תך!״
לא הסכמתי לחתום. אמרתי לשוטרים
שהיחס שלהם לא הוגן. אל התוקפים
הם התייחסו כאילו הס היו הנפגעים ואי-
תנו די ברו בקשיחות, כאילו אנחנו אש מים
בכל.
היחס הזה התבטא כל זמן הישיבה למערכת בתחנה. כשביקשתי להתקשר
בשביל להודיע איפה אנחנו, ולמה אנחנו
מתעכבים סירבו השוטרים להרשות לנו
להשתמש בטלפון.
בסוף הם נתנו לי ולכתבת ללכת ויצאתי
מהתחנה בהרגשה שהפושע הגדול בכל
העניין, זה אני.

השבוע הוא שלך, בת
טל ה: אהבה, אהבה

ועוד פעם אהבה. מרי בה
קטנה עם בן־זוגן
תסתיים טוב. ההת פייסות
תבוא במהרה
וחייכם ימשיכו להת נהל
על מי-מנוחות.
:1 21 מרס -
לך, בן טלה, מצפה

:אפריל
שבוע מפרך. אבל ב סופו
תקצור אתה את
התוצאות הברוכות. השתמש במוחך ולא
בכוחך. במישור הרומנטי צפויות לך הש בוע
הפתעות, אך זה תלוי אך ורק בך
אם הן תיפולנה כפרי בשל לתוך זרועותיך.

111 1

אס תוכניו תיו כוללות
נסיעה למרחקים, עכ שיו
הזמן לממשן. רו מן
שאתה חושב שהוא
מסתמן באופק, מפיח
בך רוח חדשה. אל תת לה
תקוות, הזמן יע שה
את שלו. ידידות
שנרקמה זה מכבר בינך
לבין בת דגים עוזרת
לך רבות בימים אלה,
הינד ניזון ממגה, אל תזלזל בה. הרבה
במשך הימים הקרובים לעסוק בכתיבה.

הצרה איתך שעל־אף
יכולתך הרבה, אתה
משלה עצמך בשטויות,
מוכן לחלום במקום
לעשות, לוותר במקום
להתמיר. אין טעם לר צות
דברים שאין מנסים
להגשים. לכן —
גבש לך קו, ונסה ל שנות
את חלוקת-ה-
זמן שלך ואת מערכת-
עיסוקיך, מיום א׳ ואילך. אם לא תעשה
כן השבוע — לא תוכל לצאת מהבעיות
בכלל, הצבעים האדומים הם נושאי מזל
בשבועות הקרובים, ויש טעם להמר עלי הם•
אך יש להיזהר ממיספר חמש.

דווקא משוס שאת חופ ו־שייה

בהשקפתך !
בלתי־קשורה במעשייך,
קל מאוד לתפוס אותך
במלכודת או לחייב או תך
לעשות מה שאינך
רוצה. אם אמה כימאי

או עובד מעבדה
ו ;2ביוני -
היזהר מחומצות, חומ 2!0ביולי
רים
מסוכנים או אף לקראת מהתפוצצויות.
סוף השבוע מצפה לך, סרטנית, הרפת קה
רומאנטים וכמובן סוערת מאוד מאוד.

סת1

הנטייה שלך להסס ב רוב
הדברים גורמת
לך להפסיד עיסקה
שמנה, אבל אם אתה מבלי תקפוץ
תעיז,
לשקול יותר מדי, או
תדע לתכנן הרפתקה
באומץ־לב — תראה
את הברכה ותגיע אל
הנחלה. נשים, במיו חד,
נתונות השבוע ל-
לקיסמך — אך בתנאי שתדע לגרוף או תתקדם
צעד אחר אגודל.
תן, ולא

המצב הביטחוני אינו
צריך להשפיע על תוכ ניות
העבודה היומית
שלך. אל תדיר שינה
מעיניך בגלל סיבות ה קשורות
בניהול המדי נה.
השתדל להתייחם
יותר בכובד ראש ל מתרחש
סביבך. משהו
לא נעים יקרה בחוג ה שלך.
דווקא משפחה לקראת סוף השבוע תזכה במעט נחת רוח
— זכייה כספית קטנה, מתנה יקרה, או
משהו דומה. גבר עימו היית קשורה ינתק
תתיאשי, הוא יחזור.
יחסיו איתך. אל

לא. עדיין אל תצאי לחופשה. זה לא ב שבילך,
זה כרוך בסיבוכים ואולי אף ב מחלות.
אס יש לך בעיות כספיות, נסה
לשבת עם נושיך, ול סדר
כל הניתן לסידור.
אבל אל תסתבך בישי בות
מסובכות ביום ב,
הבא, המסוכן מאוד מ בחינה
פינאנסית ואל
תוותר על פסיק, ב ענייני
יוקרה או סמ כות.
אין זאת אומרת
שתתיר רסן לעצמך ו־המשונה.
למצב־הרוח

תאזנ״ס
?31131

השבוע ! שום טיולים ! לא לנסוע !
הזעזוע שעברת בתחילת החודש ממשיך
לתת את אותותיו. אולם לא די לחשוב
על מה שהמצב עושה
לך — אתה חייב לע לשנות. משהו שות
זיכרי
שאת יכולה לי פול
בפח — בייחוד
עם בן מזל אריה אותו
תפגשי באקראי ותח שבי
אותו לבלתי״סיט-
פטי בתחילה. אל תה פ
שטם * ססי לנתק את הקשר
לפני שיהיה מאוחר.

עקת

השבוע יפה להשלמת עיסקות כספיות ו לחתימת
חוזים הנוגעים בנכסי דלא ניידי.
אס אתה מתכונן לעקור למקום־מגוריס
חדש, עליך להגיע ה שבוע
לכלל החלטה מ לבל הישמר חייבת.
יושבתו
תוכניותיך ה מעשיות
בגלל עניינים
שבלב גם אס הדבר
יגרום לד למתח נפשי.
דבר־מה הקשור למיס־פר
שש יביא לך מזל
באמצע השבוע. בת־ 5551301 קשת — תחכי לנסיך.

קשת

י/,חן ז

די. עכשיו הכל שונה — ובכל זאת אינך
שלוותך. את מוצא
נסה לא להימלט אל-
תוך רחמנות עצמית,
אתה מסוגל לזה, אם
עצלותך הענקית לא
תסכל את כוונות מו חך
הטוב. ביום ו׳ ב סוף
השבוע, מוטב ש תיזהר
מתאונות —
בייחוד אם אתה נמ בקירבת-המים.

זני

(המשך
מעמוד ) 29
״הכל שקר!״ ״העסקים שלי זה לא
העניין שלך,״ השיב רפי בקרירות .״איזה
עסקים יש ל ך? ״ שאל השופט .״אני קי בלתי
מכה בראש, כבוד השופט,״ מסביר
רפי ,״לא יכול לעבוד בשום עבודה קשה.
אני עובד באבטיחים בתנובה, לפעמים אני
גם מוכר מיצים. אני מחפש לי רק עבודות
קלות בשביל לא לאמץ יותר מדי את
הראש. למה, כבוד השופט, לא מסדרים
לי עבודה במישטרה, הייתי יכול להיות
שוטר מצויין.״
השופט התחייד וא מר :״אתה בחור
סימפטי. עם הפה שלך היית יכול להיות
אפילו עורך־דין. אבל אני לא יכול לשחרר
אותך.״
״אז תשחרר לפחות אותה,״ קפץ רפי,
״היא אוהבת אותי ותחכה לי. נכון שאת
אוהבת אותי,״ הוא מפנה לילדה.
״אני מתה ע ליו! ״ מתעוררת הקטינה
שלא גילתה סימני חיים עד עתה ,״אני
בהריון ממנו!״
״שקר מתפוצצת האם ,״הכל שקר !
רק תבוא הביתה ועוד פעם תילך להיות
זונה. יותר טוב בשבילה בית־סוהר!״
בסיכום הדיון ביקש השופט מן הצעיר
שיבטיח כי יימנע להבא מלהיתקל בקטינה.
על כך התפרצה הקטינה דווק א :״אני
לא יכולה, אני אמות בל עדיו!״ ״תנו לנו
להתחתן הוסיף רפי מישפט חיזוק.
אבל השופט נתן לו רק 15 ימי־מעצר
נוספים, שבתוכם ציווה להעמידו לדין על
אשמתו.

מנעי!

יש צו

ואין הורט
״לאשתי ולבתי נהרסים הפרקים ולעיריה
יש תשובה מוכנה: זה לא עניין ציבורי.״
שלמה קופיטקו אח חדר־ניתוח בבית־חולים
דרננלר שביפו, מקיים זה שש שנים
מאבק מר.
תחילת המאבק בדירה שבנה קבלן ה שיפוצים,
מאיר ניר. ניר בנה את הדירה
על גג ביתו של קופיטקו. הגג בבית
הדירות, היה שייך לניר, והוא החליט
להפוך אותו לפנטהאוז מפואר.
ניר בנה את הדירה על גג־הבית, שברחוב
שדרות או״ם 14 בתל-אביב, ללא רי שיון
והיתר בנייה. מייד עם תחילת הבנייה
הבחין קופיטקו ברטיבות החודרת לתיקרתו
ומתפשטת על פני קירות דירתו.
קופיטקו הגיש תביעה נגד ניר על
בנייה בלתי חוקית והרשות־המשפטית אמ נם
הרשיעה את הקבלן והורתה להרוס
את המיבנה שכבר הוקם. צו ההריסה ניתן
ב־ .1969 קופיטקו לא ידע שצרותיו רק זה
החלו.
צד דעלמא. זה החל בכך שלמרות
הצו לא הטריח עצמו איש להרוס את

השבוע תמצא את עצמך מבחינה אינ טלקטואלית
בפני עולם חדש ומרתק,
שעד כה ידעת על קיו 9

אלא רק מקריאה
בספרים. כושר החשי בה
שלך, האינטואי ציה
והצמאון ללבוש
דעת, נמצאים אצלך
בשיאם. אתה חש ב התעוררות
של דחף
פנימי ללמוד, ליצור,
9ו בפברואר
להעלות על הכתב את
20 במרס
הפנימיים.
רגשותיך

אשתקד

עליזה אדר בעת
ביקורה בישראל ב אפריל
שנה שעברה. אלגנטית וזוהרת הו פיעה
בפתאומית בעיירה בה גדלה, ירוחם.

** י מכיר מי יודע ץ
נחשבת לאחת השחקניות המבטיחות
והמצליחות של הקולנוע האיטלקי. תמונו תיה
מתנוססות מדי שבוע מעל דפי
הרכילות והקולנוע של שבועוני־איטליה.
הופיעה עד עתה בשבעה תפקידים ראשיים
בסרטים שזיכוה בין השאר בפרס התפוז,
פרם המוענק באיטליה לשחקנית הפופולא רית
ביותר בקרב עיתונאי וצלמי איטליה
(רמז קל: בפרס זה זכו לפניה כוכבות
כווירנה ליסי, סילבה קוצ׳ינה וקלודיה
קארדינלה).

מרשה לעצמה
להיות מוזנחת

את יכולה להאמין בכוכבים. הם לא משק רים.
ואם הם אומרים לך שכדאי לך להת נתק
טוב לבן מזל גדי, התנהגי אליו בח ביבות
ומלאי את כל
מישאלותיו. זוג מכריך
ינסו להוריד אותך מה דרך
בה את הולכת
שנים. הס מתם שמר נים.
מה יש? אפשר
גס להתהולל לפעמים.
אס לא עכשיו אז אי מ
תי? העיקר לשמור
על הטעם הטוב. ועליך
בהחלט.
לסמוך

במדינה

מתלוננים קופיטקו
אין עניין בציבור
הדירה וזו המשיכה לעמוד על הגג ולספק
שפע של רטיבות לקירותיהם ולעצמותיהם
של הקופיטקוים.
פניות למהנדס העיר שיתן את הוראת
ההריסה, הושבו ריקם. פנייה לממונה על
המחוז נענתה אמנם בחיוב, אך שוב לא
בא איש לבצע את הוראת ההריסה.
ובינתיים חלו אשתו ובתו של קופיטקו
במחלת פרקים קשה .״זד, הכל מהרטיבות,״
קובלות השתיים ,״אני לא יכולה לי שון
בלילה ונמצאת כל הזמן אצל רופאים,״
נאנחת אשתו.
כששמע על כך סגן ראש־העיריד״ אב רהם
בויאר, הגי ב :״אין אנו נוהגים
לדרוש ביצוע צו־הריסה אם אין בכך משום
עניין ציבורי.״
אס כר למד מידאיס דווי ח אלד

ך* ארץ איש אינו מכיר אותה. בישראל
היא אלמונית לגמרי. לא הופיעה באף
יצירת־בד עברית ושמה לא נישא לכות רות.
עליזה
אדר, לשעבר אדרי (על מישקל
חדרי) .״הסינדרלה מירוחם״ (העולס הזה
.)1754 בת למישפחה יוצאת מרוקו, תושבת
ירוחם. ששת אחיה ואחיותיה ידעו לספר
עליה כי מאז ילדותה שאפה לגדולות.
כבר בהיותה בת 16 הפכה ירוחם, עיירת
הפיתוח הדרומית, להיות צרה עליה.
עליזה הצפינה לבאר־שבע, שם הפכה
עד מהרה לספרית צמרת. תוך תקופה
קצרה עוד יותר היתד, עליזה לבעלים של
סלון־היופי במלון הנגבי, נאות מדבר.
כשהיא בת , 18 אשד, עצמאית ובעלת
רכוש, נישאה לקיבוצניק, רפי דגן וניסתה
להפוך לעקרת־בית.
הנסיון היה קצר. שלוש וחצי שנים
בלבד הספיקו כדי ללמד את בעלת האמ ביציות
כי כיור המטבח אינו הכר המתאים
לפיתוח מיגוון כישרונותיה. היא התגרשה
ובבת אחת נעלמה מהארץ.
שנה מאוחר יותר החל זרם של מכתבים

אין אדר בישראל !

צ₪7ית
בצ מו ת
לעברית שלה, סיפרה עליזה אדר על
חייה הזוהרים :״כשאני לא משחקת בסרט
או מופיעה בטלוויזיה הכל אצלי בלתי
מתוכנן. אני אוהבת לנסוע ומנצלת כל
חור שיש לי בשביל לקפוץ ולראות קצת
עולם. לונדון, פאריז, רומא, אמשטרדאם,
בכל מקום יש לי טונות של הברים. אני
באה ומתיישבת לכמה זמן שבא לי. כש נגמר
אני קופצת הלאה.״

החזה שלי
לא יפה!
ך • פני כשבועיים סיימה עליזה תוכנית
/טלוויזיה משותפת עם הזמר האיטלקי
אנריקו סרג׳יו .״עד שהסוכן שלי ימצא
לי תפקיד חדש, החלטתי להציץ כמה ימים
באיסטנבול. אמרו לי שיש מה לראות

באיסטנבול נולד לה הרעיון: אם כבר
תורכיה, אז למה לא י שר אל? ״ככה סתם,
התכייף לי סוף־שבוע אצל אמא.״ וכשסוף־
השבוע נגמר הכינה לאמא הפתעה קטנה
ולקחה אותה ליומיים של מלון שרתון.
״הגיע לה,״ אומרת הכוכבת ,״כל זמן
שהייתי בבית היא לא הפסיקה לבשל.
היא יודעת שאני מתה על התבשילים שלה
ומנצלת כל הזדמנות למלא אותי בהם,
אז החלטתי שמגיע לה מנוחה אחרי הכל.״

ך 1 | 1ן עליזה אדר, שלא הביאה עימה לביקורה החטוף אפילו בגד־יס, חדרה לחוף
1צרתון בשימלה ״תורכית אותה קנתה באיסטנבול. מוכר הארטיק, דוד, ני צי
בשפת־האס שלה, מרוקאית. בתמונה למטה
אתההזדמנות להחליף איחה מיספר מילים
אדרבחדרה במלון שרתון כשלפניה פרושים עשרות תמונות שלה.
משמאל: עליזה
במתח אהבים מתמיד. הרומנים העליזים
שלה הפכו כבר לשם דבר באיטליה.
״רומנים רומנים,״ נאנחת עליזה ,״אחרי
שמתחתנים פעם אחת ומתגרשים קשה
להתקשר למישהו ברצינות. דבר אחד
בטוח. אם אתחתן שנית זה בטוח יהיה
עם ישראלי, ואם לא ישראלי, אז יהודי
מאה אחוז!״

עם הכוכב

כבת קולנוע באיטליה, בתמונה מתוך הס רט
האיטלקי טרפוקי עם הכוכב מינו רטנו.
לשטוף את בית אדרי בירוחם .״תסתכלו
טוב על התמונות האלה, זה הכל אני!״
כתבה עליזה. ומישפהתה עברה בהשתאות
על ערימות של קטעי עיתונות, צילומי
פירסומת ותמונות זוהר. התמרורים שליוו
את בתם בדרך אל פיסגת עולם־הבד
האיטלקי. כל ירוחם עלזה ושמחה .״יש
לנו כוכבת!״
לפני ימים מיספר שבה הישראלית ה זוהרת
לכור מחצבתה. אבל לאן נעלם כל
הזוהר? איפה כל אותן חליפות עור מקסי מות
בהן נהגה עליזה להתקשט בביקורה
הקודם בארץ?
כשהיא לבושה בחליפת ג׳ינס מרופטת
להחריד הסבירה הכוכבת :״אני היום
בעמדה כזאת שהזוהר החיצוני לא יוסיף
לי שום דבר. אני נראית מוזנחת כי היום
אני יכולה להרשות לעצמי ללבוש מה
שמתחשק לי. מה שנוח לי.״
כששמץ

מיבטא

מתגנב

כבר

ן ־ן ך ןן ך ן
ארץ. ביום בו
כשפגש אותה
לשמאלה, איש

הנריקו בטירו (מימין) ,איש עסקים איטלקי ששהת
וון 11ודך ;
במלון שרתון היה היחידי שזיהה את עליזה אדר ב (
1111 111
עלה למטוס לישראל קנה ברומא עיתון שבו הופיעה תמונת הכוכבת.
במיקרה במלון, הראה לה ברוב שימחה את הצילום שתלש מן העיתון.
הקולנוע הישראלי ישעיהו (״שיש״) קולר, אותו היא מכירה מחוץ־לארץ.

את רובה של השהות במלון העבירה
עליזה בשינה .״אני מרגישה נורא משונה
בארץ,״ היא מסבירה את פשר העייפות,
״לבוא ולהיות זרה דווקא בארץ מולדתי,
זאת הרגשה מטופשת לגמרי. הכי מצחיק
שבאיטליה אני מרגישה כל הזמן ישרא לית,
וכשאני רק מגיעה לישראל זה עובר
לי. אני לא מכירה אנשים, אנשים לא
מכירים אותי בקיצור לא נוח.״
לדבריה היתה הקאריירה שלה מתקדמת
הרבה יותר מהר ״אילו היה לי שכל לפני
שנתיים להופיע בסצינות עירום. כל פעם

שהציעו לי תפקיד גדול שהיה צריך
להתפשט בו, הייתי מסרבת. לא הייתי
מספיק משוחררת. זה כנראה בגלל החינוך
הדתי שקיבלתי בבית. ככה הפסדתי המון
הזדמנויות. היום אני כבר יודעת שזו שטות
גמורה. העירום הוא חלק מהאמנות ואין
שום סיבה להתייחס אליו בשלילה.״
בעיית עירום ספציפית מאוד מטרידה
את עליזה עד היום :״החזה שלי. יש לי
חזה לא כל כך יפה וזה הרתיע אותי תמיד
מלהתפשט מול המצלימות.״
ריפיון זה לא מנע מהזוהרת להיות

קולנוע שחקנים הזוג הבריטי
שונא ביקורת גברת לאמב היתה קארולין ליידי הבתחילת באנגליה שחיה נאווה
מאה
שעברה. היא היתד, נשואה כדת וכ דין
לבנו של לורד מכובד, לורד מלבורן,
ונודעה בחברה האנגלית הגבוהה, כאשד,
בעלת העזה מיוחדת במינה בכל מנהגיה.
אלא שאפילו מכריה הטובים הוכו בתד המה
כאשר הגבירה האצילית התאהבה
בילד השעשועים הצולע של אותה תקו פה,
לורד ביירון המפורסם, וניהלה עימו
רומן גלוי. כאשר ניסה האיש, שכמעט
ונחנק מרוב אהבה אקסצנטרית, לברוח
מבין הזרועות הענוגות, עשתה כל ש יכלה,
כולל סצינות פומביות, כדי להח זיק
בו עוד ועוד.
היו אפילו שסברו כי דעתה נטרפה
עליה לחלוטין. אלא שכל התכסיסים לא
עזרו. הגיבור הרומנטי של השירה האנג לית,
הפליג לו הלאה לאהבות אחרות,
אך לא לפני שזכה להגדרה עסיסית מפי
הגברת :״ביירון הוא משוגע, מנוול ו מסוכן.״
מערכון
גמלימ. חמש מילים אלה הכ ניסו
את הליידי הכבודה להיסטוריה, ומה
שחשוב מכך הן עוררו את התעניינותו של
רוברט בולט. בולט, הוא שהפך את סר תו תאם
מור לגיבור מודרני באדם לכל עת,
שיחזר בגירסה שלו את מעלליה של מרי
מלכת הסקוטים במחזה תחי, תחי המלכה

נתגלה טבק
המועיל לגבר
האם יש טבק שאינו מזיק —
אלא להיפך — מועיל ו על שאלה
זו עונים גברים בחיוב מוחלט, והם .
מתכוונים ל״טבק אוריגינל״ .״טבק
אוריגינל״ — מוצרי איכות עול מיים
להדגשת הגבריות ולתפוח
ההופעה של הגבר: אפטר שייב,
קצף גילוח, סבון תפנוקים, מי
קולון, מי שיער, דיאודורנטים
ועוד ועוד.
מוצרי ״טבק אוריגינל״ בעלי
הניחוח הגברי המיוחד מעניקים
לך רעננות ומרץ, מטפחים את
הופעתך ופותחים בפניך דרכים
חדשות להצלחה. מה הפלא שזהו
ה״טבק״ היחיד שגם הרופאים
מסכימים (נוסף לבת זוגך) שהוא
טוב עבורך...

מאוזן :

מאונך :

) 1מנביאי תרי עשר ) 5 .מעט ) 9 .מעגל.
) 10 כינוי לנולד עד היותו לנער) 11 .
שר פלישתי ) 12 .נחש ארסי ) 14 .אבי
שר צבא תנ״כי ) 15 .אגו ) 16 .כינוי
לאהוב ב שיר השירים ) 17 .כלי הקשה
) 19 אל אולימפי ) 23 .גנרל יהודי, בצבא
האדום, שנרצח בפקודת סטלין ) 26 .תן !
) 27 אות באלפבית ) 28 .שליט מזרח
אירופי ) 30 .משורר ששמו קשור לתקופת
הזוהר של וינה, בין שתי מלחמות העולם.
) 32 רקורד ) 34 .מוכשר מאוד ) 35 .ציותה.
) 36 מלחין ) 38 .אחד השבטים ) 39 .הרבה,
די ) 40 .רפסודה ) 41 .עצוב ) 42 .מגן.
) 44 אפס, אין ) 46 .מבני נוח ) 47 .היכן.
) 49 לפעמים בגלל אחת מיותרת מכניס
אדם עצמו לצרות ) 51 .שמש ) 53 .מומחה
אמריקאי לאיזור המזרח־התיכון ) 56 .קורע
לקרעים, מבתר ) 56 .רצועה ) 57 .נעלם.
) 59 זורם ) 60 .צורה ספרותית, המטפלת
בתיאורי נוף וחיים בחיק הטבע ) 62 .ישן.
) 64 פטרוס היה כזה ) 65 .עושה כדים,
) 66 לבוש אבל ) 67 .כסף רב ) 69 .אחד
השבטים ) 70 .עוף לילי ) 71 .קיבוץ במרכז
הארץ ) 72 .פרח ריחני ) 73 .אבן יקרה.

) 1נקב ) 2 .תבואה ) 3 .בירה אירופית.
) 4כינוי לאשר, רשעית ) 5 .גרזן) 6 .
מפלט ) 7 .גוץ בלי ראש ) 8 .עיר בצפון
הארץ ) 9 .שם ניצל הצבא הבריטי במל חמת
העולם השניה ) 13 .ציפור שיר, תוגה.
) 18 היא עצמן גבר ) 20 .חרב, חסר לחות.
) 21 אסור במגע ) 22 .חיול ) 24 .יו עץ של
גיקסון ) 25 .בלבד ) 28 .עוור ) 29 .אגם
במרכז אפריקה ) 31 .סעודה טקסית במסו רת
הנוצרית ) 33 .עיר מצרית עתיקה בה
נבגד, מקדש יהודי ) 34 .נעים הליכות,
אדיב ) 37 .חבל עבה, שרשרת ) 38 .י שנו
קל וחזק ) 42 .עיירה יהודית גרוטסקית
ביצירתו של מנדלי מו״ם ) 43 .כראוי.

כולל מנורת המסך, מלל מיסיס

אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

סוג של סופה ) 50 .זז ממקומו ) 51 .נדיבות,
צדקה, מעשה לפנים משורת הדין) 52 .
צוות העובדים ) 54 .מטבע יפני ) 56 .מבנה
עזר בבגין ) 58 .הוצאת פסק דין של ״לא
אשם״) 60 .

מילת תנאי ) 61 .הלא היא

ועזר לדייויד לין בכל תסריטיו הגרנדיוזיים,
החל מלורנס איש ערב, דוקטור דיוו אגו
וכלה בבתו של רייאן. לאחר שהוכיח את
כוחו כמחזאי וכתסריטאי, החליט כי הגיע
הזמן להפוך לבמאי, ולעשות את צעדו
הראשון עם קורות חייה הסוערים של
ליידי קארלין לאמב.

משמש

ובעצם, מדוע ל א? ״אני מעדיף תמיד
עלילות מן העבר,״ אמר פעם בולט ,״שם
יכולים אנשים לדבר במליצות מבלי לס פק
למבקרים סיבות לעקם את האף.״ לא
שזה חשוב כל כך לבולט. מן הביקורת
התייאש כבר מזמן. כאשר כתב את מחזהו
הראשון פריחת הדובדבן ונסע עימו לאר׳
צות־הברית, אחרי הצלחה לא רעה על
בימות לונדון, נטפלו אליו המבקרים ב עוקצנות
והציעו לו ש״ישוב להוראה,
בה עסק קודם, ובה הוא ודאי מוכשר יו תר
מאשר במחזאות.״

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן

בא אדם לכל עת, והוכיח שהמבקרים
יודעים אולי לבקר אבל לא לייעץ.
כאשר הוצג אדם לכל עת לראשונה ב שלו העסקים מנהלת באה לונדון,
למחרת
הבכורה אל ביתו עם עיתוני
הבוקר ועם עצה טובה :״רוברט, אנחנו
צריכים ללמוד לחיות ללא תיקווה.״ לעו מת
זאת, למחרת הבכורה של לורנס איש
ערב זעקו העיתונים :״זה מערבון על
גמלים. מה קרה לאמן הגדול מאדם לכל
עת, אז לך ודע מה הם רוצים, המבקרים.
״את הביקורות על הסרט החדש אינני
מתכוון לקרוא כלל,״ הוא מכריז בחגיגיות.

אסתר) 63 .
למאור) 71 .

ח שבץ

פוק ) 66 .פקק) 68 .
מילת זירוז.

$26ו

של פעולות חיבור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.
1 ביטוח שנתי לטלוויזיה
— 30.ל׳׳י

) 45 בעלה של תמר ) 47 .קטסטרופה) 48 .

כעל כולט
ללמוד לחיות —

נו ם £ז ^ +0ייי

חוסר אחריות• ״ואני דווקא כן אק רא׳״
טוענת לעומתו, רעייתו של התסרי-
טאי־במאי. זו אינה אחרת מאשר השחקנית
הראשית בסרט, שרה מיילס. לא שהיא או הבת
מבקרים יותר מבעלה. הם הרגיזו או תה
מאז ומתמיד, בין אם כתבו עליה דב רים
טובים או רעים. בגיל ,17 הכריזו כו־

העולם הזה 1826

לם שהיא תגלית השנה, אחרי שהופיעה
לצד לורנס אוליביה במועד הדין.
״זה היה חוסר אחראיות מצידם להמטיר
שבחים כאלה עלי ועל עוד כמה בנות
גילי באותה תקופה. הדבר עשוי לעלות
לראשן של עלמות צעירות שהן עדיין
בוסר, ועד אשר הן מגלות שבעצם לא
דעת המבקרים ולא דעת האופנה קובעים
את העתיד, אלא הכשרון האמיתי, מסתבר
להן שאיחרו כבר את הרכבת.״
שרה מיילם אינה נמנית על המאח־רות.
בגיל 14 עזבה את החווה המש פחתית
והתגנבה לאקדמיה המלכותית ה מהוללת
לאמנויות הבימה, כשהיא משק רת
בעזות מצח בקשר לגילה. ג׳ון גיל-
גוד התפעל מכשרונה, לורנס אוליביה
הזמין אותה לסירטה הראשון, ואחר כך
דילגה בקלילות מבמאי משובח אחד ל שני
בכמה מן הסרטים החשובים של הע שור
הקודם.
היא עבדה עם לוסי בהמשרת, עם אנטו־ניוני
ביצרים ועם דייויד לין בבתו של
רייאן. כשנדמה היה לה כי אינה ממצה
את עצמה בקולנוע, פרשה למשך שלוש
שנים תמימות, ועסקה בתיאטרון. וכאשר
נדמה היה לה שבני גילה (היא כיום בת
)31 מעייפים אותה, נישאה לבולט שהוא
מבוגר ממנה ב־ 17 שנים.
מרדנית מודרנית. בסופו של דבר,
מסתבר שהטקטיקה שלה הצליחה. היום
מזכירים את שמה בהקשר לכל תפקיד
שמן שמתעופף באופק, ובולט מחייך בלג לוג
קל לכל השמועות :״שחקן משול
לדב הרואה לפניו המון זבובים ואינו
יודע איזה מהם מותר לבלוע.״
אלא שגם גורלו שלו, כבמאי מתחיל,
אינו קל יו ת ר :״המון דברים חסרים לי
עדיין,״ הוא מודה ונזכר בערגה בדייויד
לין ופרד זינמן עימם עבד בעבר ,״אבל
לפחות אני יכול לומר בשקט שאני מבין
למה התכוון התסריטאי במה שהוא כתב.״
מובן שאת התסריט כתב בעצמו.
לאילי ההון השולטים על התעשיה ה אנגלית
יש כנראה פחות פיקפוקים בקשר
למה שמסוגל בולט לעשות כבמאי. ההו כחה:
ליידי קארולין לאמב הוא סרט ה יוקרה
של אנגליה לשנה זו, הן מבחינת
כבוד והן מבחינת תקציב.
אחרי הכל, כנראה שיש משהו בתי אוריה
של בולט האומרת שליידי קארולין

אשה מיילס
— ללא תקווה
היא גיבורה מודרנית המורדת בחברה ו מתנהגת
כראות עיניה בניגוד למוסכמות,
ויחד עם זאת חייה בחברה מלאת גינוני
טכס ותלבושות פאר. משום כך היא תד בר
אל כל שכבות הציבור.
נחכה ונראה.
סרטים סמיס זה
לא צחוק
בלשים באים להארלם היה כזכור פא־רודיה
על סרטי פשע, כאשר שני גיבוריו,
בלשים כושים של משטרת ניו־יורק, גוב רים
בזריזות רבה בתוך העולם התחתון
על כל הזרועות הפשוטות בתוך הארלם
הכושית, ומצליחים בדרכם המיוחדת במי נה
להגיע להישגים שחקירה משטרתית
נורמלית לא היתה משיגה לעולם. הסרט
היה להצלחה קופתית גדולה כל־כך, ששני
השחקנים הראשיים שבו, רימונד סנט
ז׳אק וגודפרי קאמברידג׳ נשכרו מיד ל צלם
המשך, מתוך תקווה שהקהל הכושי

העולם הזה 1826

דה פעס
נוע\ך את זנבו
מעל עץ תלוי (אלנבי׳ ייל־אגיב,
צרפת) ההעתק המוצלח
ביותר של דונאלד דאק בעולם
הסרטים הלא מצויירים, הוא הצרפתי לואי דה־פינס.
התקפות הזעם שלו, ערמומיותו המוגזמת ואנוביותו התהו מית,
הם מירשם בטוח להצלחה קופתית בצרפת. בדרך
כלל גם בארץ. אלא שהפעם החליט הבמאי סרג׳ קורבר
להכניס את הברווז האנושי המשתולל לתוך כלוב ולכבול
אותו למרחב מוגבל עד כדי כך, שאין לו המקום וההזדמ נות
להראות את כל מימון התעלולים, בעזרתם רכש את
לב הצופים.
דה-פינס הוא הפעם קבלן מולטי־מיליונר שנוהג במכו ניתו
במהירות מופרזת בלילה, ובסיבוב מסוכן הוא עף
מן הכביש לתוך תהום. למזלו הוא נעצר על צמרת של
עץ, הצומח באמצע הצוק, ונשאר תקוע בין מים וארץ,
או ליתר דיוק בין הכביש המתפתל עשרות מטרים מעליו,
והים המגלגל גליו, עשרות מטרים מתחתיו. דה־פינס אינו
בודד בצרתו — במכונית עימו שני טרמפיסטים, צעיר
אלמוני (אוליביה דה־פינס, בנו של הכוכב הראשי) ,ואשתו
של קצין בדימוס קנאי להשחית (ג׳רלדין צ׳אפלין).
רובו של הסרט מתרחש כמובן בתוך המכונית, עם
הרבה מאד מצבים החוזרים על עצמם, ואם הרבה מאד
צילומים המתרחקים מן המכונית שעל העץ, אשר מטרתם
להוכיח כי אמנם תלו מכונית כזאת במיוחד בשביל הסרט,
ולא השתמשו בתכסיסי אולפן. לקראת הסוף, מתקיים

דה פינם (בלבן) :דונאלד דאק אנושי
מיבצע ההצלה המזכיר דוגמאות מוצלחות הרבה יותר
של קרנאבאלים המתרחשים סביב הצלת נפגעי טבע (למשל
״נבל היה האיש״ של בילי וויילדר).
בסופו של דבר, העניין היחיד שיכול להיות בסרט זה,
היא ההזדמנות לראות את דה־פינס מתנהג במשך כמה
רגעים ברצינות ושוכח את חובתו הנצחית להצחיק: אם
יש בכך הצדקה מספקת לסרט שלם, זה כבר ענין אחר.

הפשע בכל
זאת משתלם
תל-אביב,
(מוגרבי, האירמן ארצות־הברית) — זוהי השלישית
בסידרת חקירותיו של המפקח
טיבט (סידני פואטיה) שאמנם לא זכו לשבחים גדולים מצד
הביקורת, אבל כפי שזה קורה לעתים, הלך הקהל לראות
על אף ולמרות הביקורת. טיבס הוא סגן במשטרת סן־
פראנציסקו (זו שהעסיקה את בוליט ואת הארי המזוהם).
לאחר חקירות צנועות יותר, נוטל על עצמו הפעם להתמודד
עם כל אירגון הפשע הבינלאומי, שהוא כידוע האירגון
החביב ביותר לאחרונה על הבד, אחרי הצלחת ״הקשר
הצרפתי״ ו״הסנדק״.
כל העניין סובב על חבורת צעירים שנפגעו בצורה זו
או אחרת מן המיסחר בסמים ומחליטים לצאת נגד מפיצי-
הם בחוף המערבי. לשם כך הם מגייסים את עזרתו של
השוטר הישר (טיבס) ומתוך ידיעה ברורה שלא כל
השוטרים כמוהו, הם דורשים ממנו שלא ישתף בתוך
מאבקם אף אחד אחר מלובשי המדים. הבמאי דון
מדפורד מקשט את הסיפור בכמה רציחות קשוחות, במע־שה
שוד לולייני, ובתנועה קדחתנית, ברגל וברכב, שמטרתה
העיקרית היא להסתיר בקצב שלה, את העובדה שסיבותיה
מטושטשות למדי. המסקנה הסופית של הסרט תואמת
בעצם את מוסר ההשכל של כל סירטי הפשע בתקופה
האחרונה: החברה חסרת ישע מול ה״אירגון״ שדואג
למחוק את עקבותיו, ומנהיגיו האמיתיים אינם נפגעים
לעולם, כאשר רואים שוב את המשטרה שכטה מנציגיה,

שנהר לפרק הראשון יביא את כל ידידיו
כדי לראות את השני.

פואטיה ונורת: הפשע משתלם
(אם כי בסרט אין מצביעים בבירור מי הם) משתפים
בוודאי פעולה עם העולם התחתון, את אנשי האירגון עצמו
הפועלים ביעילות של בעלי־עסקים ממולחים ואת האזרחים
הפשוטים הנשחקים ללא תקווה בין השניים, מתחיל
להתעורר חשד קטן בלב: פעם טענו שהפשע אינו משתלם.
היום אם מתבוננים היטב וצריך לבחור לצד מי להיות,
נדמה שבכל זאת צד הפשע משתלם יותר. וזה מוסר
השכל עצוב מאד.

לבעוט כאוות הנפש בסרטים, אז מה יהיה
הסוף? מעין יקחו נבלים?

תדריך

אבל כנראה שלא הכל חלק בענייו זה.
אמנם ההכנסות מן הסרט נאות למדי,
אבל מצד שני מסתבר שלפחות מיעוט
אחד מצא את עצמו נפגע. בין השאר,
מתאר. הסרט את צורת הטיפול האישית
של שני הבלשים במתמכרים להרואין,
כמוהם יש רבים בתוך הארלם. וראה זה
פלא, כאשר החלו להציג את הסרט ברובע
הכושי, יצאו 40 נרקומנים צעירים בהפ גנה
רבתית בפני בית־הקולנוע, כשהם
נושאים שלטים המאשימים את עושי ה סרט
ב״זלזול בנרקומנים״ ו״יחס של קלות
ראש אליהם״ .ומיד מאחוריהם נשמעו הכ רזות
נוספות בנוסח :״סרט של לבנים
בתחפושת שחורה שמורח את הבעיות
ומלביש אותן בהילה של זוהר.״

מה נישמע דור, ז (פאר,
ארצות־הברית) :מצחיקון הכולל סקירה
חבוייה של תולדות תכסיסי הצחוק( כפי
שנילמדו וחוקו בהצלחה על ידי הבמאי
פיטר בוגדנוביץ׳.

המפיקים המסכנים. תמיד יש כאלה ש מקלקלים
את השמחה ומוצאים קוצים ב אליה.
אם כבר גם בנרקומנים אי-אפשר

המכונית ש לי׳( פ רי ס, צר פת)
:ז׳אק טאטי במצחיקון בסיגנון אי שי:
מכונית נמץ את בדרך לאולם תצוגה

תל-אביב
**ן* *.יום א׳ הארור (סטודיו,
אנגליה) :סרט עצוב על אנשים בודדים
החושבים, לפעמים, שקצת אושר עדיף
על לא־כלום. גלנדה ג׳קסון ופיטר פינץ׳
במישחק משכנע בבימויו העדין י של ג׳ון
שלזינגר.

באמשטרדאם ובדרך קורה לה הכל, בתוך
כך גם אחד התיאורים המשעשעים ביותר
על נהגי פריס.
ידושליס השיטה ההולנדית (אורנע,
עופרודוקציה אנגלית־גתזנית) :מותחן ב־תעלודל׳
אמשטרדם, עם עשר דקות מרהי בות
של רדיפה בסירות.
מיסטי (עדן, ארצות־הברית) :
סיפור מוזר ומעניין על שדרן פופולרי,
קלינט איסטווד אליו נדבקת נערה מוזרה,
ג׳סיקה וולתרס.

חיפה
דקאמרון (חן, איטליה) :אחד
המוצרים המבריקים ביותר לקולנוע, פא-
זוליני צוחק מחולשות האדם ויוצר תמו נות
הדומות לציורי קיר עתיקים.

במדינה
תל־אביב
הכנסות הכנסות
ואיפה הכסף?
איך אפשר לומר שחסרים מקומות חנייה
בתל־אביב, כאשר רחוב אחר רחוב הופכת
העיר למיגרש חנייה ענק.
תחילה היו רק כמה רחובות באיזור
המיסחרי של העיר, בו שלטו המדחנים
על המידרכות. היהודים שילשלו עשר
אגורות, הוסיפו חבטה בריאה והרוויחו
רבע שעה נוספת.
אבל זה היה בפרה־היסטוריה.
היום יש סדר, י שנו אירגון ויש מי
שעומד בראש האירגון ומושך בכרטיסי
החנייה.
אליעזר אהרונוב. רחב מצח, בעל מבט
אפל מאחורי זגוגיות שחורות. אהרונוב

9^ 8 0 ^ 5 2
£811 <38 0010908

כרטיס חנייה
משתלטים על תל־אביב

הוא אדם מרוצה. מרוצה מאוד אפילו.
והוא לא מהטיפוסים שמעלימים את שבי עות
רצונם.
לאחרונה נכנס אל לישכתו של ראש
עיריית תל־אביב ובגאווה מתפרצת הציג
לפניו כמה מיספרים:
מרץ 1972 ממכירת
״הכנסות חודש
כרטיסי חנייה — 63,000ל״י, הכנסות
מדו״חות של אלו שלא רכשו את הכרטי סים
— 92,000ל״י, הכנסות ממשפטיהם
של הסרבנים שהגיעו לבתי־המישפט 24.000
ל״י, כל זאת במשך חודש אחד בלבד.״
אבל לא אהרונוב האיש שיהיה מרוצה
בקטנות שכאלה. הוא נמצא כרגע בעיצומן
של תוכניות לפיתוח פרוייקט ההכנסות
החדש של עיריית תל־אביב.
״אנחנו הולכים להשתלט על כל תל-
אביב,״ מתלוצץ האיש. אך כשהוא מפרט
את תוכניתו קשה מאוד לתפוס את הצדדים
המצחיקים שבה.
״עד עכשיו סגרנו לחנייה בלתי מבוקרת
רק מיספר קטן ביחס של רחובות. בימים
אלה קיבלנו סוף־סוף אישור לסגור עוד
46 רחובות חדשים.״
מה שהעיריה הרוויחה מהקצת רחובות
שהיו סגורים עד עתה מוגש מפי אהרונוב
במיססרים פשוטי ם :״ב־ 1972 הכניסו ה חניות
והדו״חות לקופת־העיריה 1,444,000
ל״י. אני אישית מכיר מיפעלים שרכשו
לעובדיהם כרטיסי חנייה במאות לירות.״
איזור נוסף עליו השתלטו לאחרונה
פקחי אהרונוב הוא שטחי דיזנגוף והסבי בה.
מקומות עמוסים אלה אמורים להכניס
לקופה המוניציפאלית הון עתק.

יעל אלקלע 8

01/1971

המועמדות הסוניות

* ש לה שיער בלונדי, עיניים כחולות
ושבע עשרה וחצי שנים. ויש לה
גם אם שדאגה לכל מחסורה מאז היותה
בת חמש. דאגה טוב ולבד, משום שאבא
של יעלי נפטר בהיותה תינוקת בת חמש.
היפה השבועית ושלושת אחיותיה ידעו
בילדותן ימים קשים. כל הכנסת המישפחה
המיותמת באה מחנות קטנה לבגדים או תה
ניהלה האם.
״כבר מילדות עמדתי בחנות ועזרתי
לאמא במכירות. הייתי מצליחה תמיד למ כור
יותר מכל האחיות שלי, כי הקונים
אהבו אותי נורא.״
כשהיו כל שלושת האחיות עומדות ב חנות׳
זו היתד, אטראקציה.
״כל אחת אצלנו יש לה שיער טבעי

השנות הקטנה

הביישנית

את הבסיס יש לה מלידה, אך אותו מפתחת יעל בעזרת תכשיריה
המפורסמים של הלנה רובינשטיין. במיקרה זה, שפתון סופר־בוהק,
שקוף לים גלום, שיש לו שתי תכונות מקסימות: מגן על השפתיים ומעניק להן ברק.
בצבע אחר,״ מסבירה היפה את פשר ה התפעלות
,״האחת ג׳ינג׳ית, השנייה חומה
והשלישית שחורה.״
היו ימים שלחבורה הצבעונית היו דא גות
קשות יותר מצבע שערן.
״לפעמים לא ידענו ביום אחד מה נאכל
ביום השני,״ מספרת יעלי ועיניה מתכסות
עצבות.
רק בזמן האחרון התאזן מצבה הכלכלי
של המשפחה.

בדיזנגוו

כל העיניים ננעצות בה כשהיא חולפת על פני רחוב
הגברים. השער הבלונדי והעיניים התכולות יוצרות
שילוב שק-שה להתעלם ממנו. האם יצלח שילוב זה להביא את היפה לכתר
ולפרס הראשון בתחרות מלכת המים ,72 אותו תעניק לה חברת טי סוו

ב שו שן
כל אחרי
לי יוצאת מהמייס היא
לחפוף שערה בתכשירי
פעם שיע זוכרת
וולד!.

פני
חודשיים נסעתי סוף־סוף
פעם ראשונה לחוץ־לארץ, וראיתי
קצת עולם. נסענו יחד, כל המשפחה. אמא
קנתה כרטיסים לכולם. היינו בכל אי רופה,
אבל הכי מצא חן בעיני אנגליה.״
יעל היא בוגרת הדסים, וטוענת כי ה שנים
בהן היתד, בפנימייה זו הן השנים
היפות בחייה.
היא טיפוס ביישני, נוטה להסמיק ב קלות
אבל זה בא לה רק עם ההתבגרות.
שלוש אחיותיה של יעל נשואות כבר.
״עכשיו אני הבאה בתור.״ אבל היא
לא ממהרת בכלל .״יש לי עוד זמן להנות
מהחיים. אני רוצה קודם להכיר טוב־טוב
את עולם הגברים, לפני שאקשור את עצ מי
לכל החיים עם גבר אחד.״
וזו גם הסיבה שאין לה עדיין חבר
קבוע .״יש כל־כך הרבה בנים,״ היא או מרת
,״שזה ביזבוז לא נורמאלי להתקשר
דווקא לאחד מסויים.״
ואחרי זה עוד יש לסטאטיסטיקה אומץ
לקבוע שבארץ קיים עודף חמור בנשים.

תמרורים

) משנחה חושה ישגה חזרה לאכזיב

נחוג. ברמת־גן, טקס הבד־מיצווה
של רן פור) פ, בנו הבכור של קברנים
אל־על יהודה פוקס שהיה טייס בחיל־האוויר.
עבר לפני כ־ 10 שנים לאל־על
והטיס לפני שבועיים את המטוס בו הת פוצצה
פצצה אחרי ההמראה מנמל התעו פה
ברומא. ליהודה ולאשתו לאה שתי
בנות נוספות בגיל 10 ושנה.

מצפיםלתינוק. הגשש ה חיוור
ישראל (״פולי״) פוריאקוב ו אשתו
הזמרת ריקי גל. פולי היה נ שוי
בעבר לשחקנית רינה גנור.
נישאו. המצחיקונת הישראלית
ניצה שאול שהתפרסמה כשהיתה חב רה
בלהקת פיקוד מרכז ובסרט השוטר
אזולאי והמוסיקאי דורון סלומון שהוא
בנו של נגן בתזמורת הפילהרמונית ה ישראלית.

ונהי למנהל שדה
רודס, מזכיר איגוד לשעבר הימאים
חיים צוקר שהיה
מראשי מדד הימאים
ב־. 1951

אבא : 1גיורגי

נדקרה. בפאריז׳
על־ידי חו־לה־רוח
שיצא לחופ מבית־חולים, שה בתו
של המזכיר ה כללי
של קרן ה מטבע
הבינלאומית
פייר־פול שווייצר,

( ) 19 שפתהה את דלת ביתה אחרי שצילצלו
בפעמון ואז התנפל עליה אחמד סנוסי ש־הוא
אזרח מרוקאי בן 30 ודקרה.
נעצרה. אשתו של מי שהיה שר־הפנים
של מרוקו גנראל מוחמד אופקיר
שהתאבד בשבוע שעבר אחרי שהתגלה
חלקו בפרשת נסיוו ההתנקשות בחייו של
מלך מרוקו, פאטימה אופקיר הנתונה
עתה במעצד־בית.
הורשע. על־ידי בית משפט ה שלום
ברמלה, באשמת הברחת סחורות׳
ייבוא סחורות ללא רי שיון, התחמקות מ תשלום
מס ומסירת מיסמך כוזב, שופט
הכדורגל הישראלי הבינלאומי משה
אשכנזי ( )32 שהוא בעל חנות לדברי
ספורט ונחשב לאחד משופטי הכדורגל ה טובים
של ישראל. בית־המשפט הטיל עליו
קנס בסך אלפיים ל״י או חודשים מאסר
תמורתם.

ב ש קל לד בקיץ
תבלי זמן רב יותר. ביתר
נוחות ותיהני מהקיץ. הווסת
שלך לא תעיק עליך אפילו
פעם אחת. וזה רק אם את הנשים ממליוני אחת בטמפוני המשתמשות טמפקס. האמצעי ההיגייני
הנאמן — לשמוש פנימי,
והנמכר ביותר בעולם כולו.
לדבר סיבות רבות, בין
היתר את יכולה לשחות
כשאת משתמשת. בטמפוני
טמפקס.

הגנה סנימרית רשימו׳ש בנימי
מיוצרים רק על־ידי חברת טמפקס
בע״מ, הוונט, אנגליה.
להשיג בבתי מרקחת, בתנזווקיווז
ובסופרמרקטים. המטונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברה ישלחו 59
אג׳ בבולי דאר אל היבואנים :
בע׳־מ אימפקס אינווסט
רח׳ ירמיהו׳ .38ת״א.

משפחה

ג׳ולייט שווייצר

צופי

אבא : 2ביציו

נפטר. בגיל ,65 פרופסור גרוד
קדרצווייל שנולד בצ׳כיה, למד באוניבר סיטת
פרנקפורט ספרות ופילוסופיה, עלה
לארץ ב־ 1939 והחל עובד ב־ 1940 כמבקר
ספרותי בהארץ. ב־ 1955 הצטרף למייסדי
אוניברסיטת בר־אילן בה שימש כפרופסור
לספרות עברית וכללית. בין השנים 1960
— 1962 שימש כיו״ר הסינאט של האוניבר סיטה.

הצי

פטר. בבית־חולים
פליימות, בגיל ,72 סיר
צ׳סטר שזכה לפירסום עולמי כאשר
הקיף בסירתו את כדור הארץ. לפני חוד שיים
יצא פראנסיס בסירתו למסע דרך
האוקינוס האטלנטי, חלה בדרך ונאלץ לח זור
לבריטניה בה אושפז.

פראנסיס צ׳י

שמאת

נפטר. בחיפה, בגיל ,78 מי שהיה
מראשוני עובדי הרכבת היהודים בתקופת
המנדט, מנחם פוגלסון שנולד בויטבסק,
עלה לארץ ב־ ,1914 נמנה על ראשוני ה מתנדבים
לגדוד נהגי הפרדות שפעל ב־מיסגדת
הצבא הבריטי בחזית גליפולי ב פיקודו
של יוסף טרומפלדור. ב־ 1914 החל
עובד ברכבת המנדט וב־ 1948 היה בין אלה
ששיקמו מחדש את שירו תי הרכבות.
נפטרה. בבית־החולים איכילוב, ב גיל
,95 כרבה דרויאנוכ, רעייתו של ה סופר
אלתר דדוי אנוב ז״ל. ילידת לטביה,
עלתה לארץ לראשונה ב־ ,1906 התאלמנה
ב־ 1938 מבעלה, שהיה סופר ופובליציסט
נודע שחיבר בין השאר את ספר הבדיחה
והחידוד.

^ ילד רגיל יש צרות עם אבא קשוח
/אחד. אם לוקחים צרות אלה ומכפי לים
אותן בשש מקבלים את המיטען ש עלה
בחלקו של תוהו אכוסיפו בן השנ תיים.
אבל
תוהו לא מתלונן. ספק אם יש
אבא שהוא מתירן גדול כל־כך כמו כל
ששת האבות שלו. הם מרשים לו להסתו בב
יחף, לא חונטים אותו בבגדים נאים,
נותנים לו לאכול מה שהוא רוצה ומתי
שיש לו חשק, בקיצור גן־עדן לכל זאטוט.
תוהו אינו מפלה בין אב לאב. הוא

אוהב את כולם ולכולם קורא אבא. תמיד
ימצא אחד תורן שיהיה מוכן לשאתו שק־קמח,
או לספר לו סיפור לפני השינה.
איך זוכים לשפע כזה של חום אב הי?
אין פשוט מזה. משליכים לכל עבד
מוסכמות נושנות ובלות של מיסגרת מיש-
פחתית. אוחזים ששה גברים באשה אחת
והרי לכם מישפחתו המאושרת של תוהו
אכוסיפו.
ביתר פירוט מסביר אבא אחד, מריו
סקיירל בן 24 שנולד באיזור פאמפאס
הארגנטינאי וכיום מהווה שמינית מן ה־

אבא : 3גרוין

אבא : 4מריו
שבט שתוהו הקטן הוא תוצרו .״בדרך
בלל אנחנו קומונה של 15 איש. אבל
במישפחה אנחנו רק שמונה ביחד עם
תוהו. נסענו הרבה בעולם והכרנו אחד
את השני בכל מיני ארצות. עם הזמן הת גבשנו
וכשהגענו לאכזיב כבר היינו מיש־פחה.
אז גם נכנסה ויולט להריון.״
ויולט היא אם המישפחה. שלא כאבות
— אמא יש רק אחת. היא גבוהת קומה,
נאה ובעלת שיער חום ארוך ול שון חו צבת
להבות .״אני לא מאמינה בגבולות
ומדינות! מה זה חשוב מאיפה באתי 1היום
אני פה מחר אני שם, כל העולם של־ואני
של כל העולם,״ נוכח שטף כזה
מתגמדים כל ששת הבעלים ומפנים מקום
ביראת כבוד.
״מה זה אבא י מה זה מישפחה י ״ שו טפת
האם הצעירה ,״הכל אוסף עתיק של
דעות קדומות. אפשר לשאול את הבן
שלי אם רע לו ככה! אני בטוחה שהוא
יותר מאושר מהרבה תינוקות אחרים עם
אבא אחד חוקי ועשר שאמו לוקחת מה צד

14^ 0 1 1
הכרזת שמו
אכוסיפו, על

אלי אביבי ואשתו רינה
קוראים מעל קרש־לחס את
של בן המישפחה: תוהו
שמה הקדום של אכזיב.

ויולט חזרה לא מכבר עם תוהו לאכזיב.
לאחר שעזבה את המקום לפני כשנתיים
כשיצר הנדודים תקף אותה שוב. ועם
שובה של המישפחה חוגגת אכזיב, ביתם
הארעי של המישפחה, מאורע חשוב.

אבא : 5פיטר, ע תוהו־אכוסיפו
סוף סוף, לאחר שנתיים של אנונימיות
זכה הקטן של ויולט ובעליה לשם.

אבא : 6ו״ט
בעזרת הסופר יורם קניוק הכין אלי
אביבי, ראש מדינת אכזיב, הצהרה אותה
חרט על קרש־לחם ובה נאמר :״היום,
ה־ 25 לחודש השמיני, נקדש בן ראשון
למדינת אכזיב ויקרא שמו באכזיב ובעו לם:
תוהו אכוסיפו, הוא שמה הקדום של
אכזיב. והבן הילוד מרחמה של האשה
ויולט בא, ואבותיו הם ששה גברים שתוהו
אכוסיפו יקרא להם אבא. הוא נעשה באכ זיב
ונולד בלפלנד והיום חזר לכור מח צבתו
ובמעמד תושבי מדינת אכזיב ואור חיה
נקדשו ונברכו.״
חתומים: רינה ואלי אביבי.
ב חגיגו ת רבה יושבים בני
ה 1 11¥1חחה

מישפחתו של תוהו הקטן ומק־
1 1 1 1 .1 1 1 1 / 1 1 1

שיביט לנאומו החגיגי של ראש מדינת אכזיב. תוהו הניצב בחזית
נהנה הנאה מרובה מתשומת הלב הפתאומית שנפלה בחלקו.

קיצונית שמאלית בתמונה יושבת האס וששת בעליה מפוזרים
לאורך החומה. הטקס החגיגי נערך לכבוד מתן שס לזאטוט שאמו
נכנסה להריון בהיותה באכזיב לפני למעלה משנתיים. בתמונה
מימין הילד תוהו חוגג את שמו החדש עם כמה מתוך ששת אבותיו.

וכך זכה תוהו, אשר אמו חרתה אותו
לפני שנתיים באכזיב, לחזור למקום הי-
ווצרו ולחגוג את יום הולדתו השני כש שמו
ניתן לו במתנה.