גליון 1827 מתאריך 6 בספטמבר 1972

חוויה ושמה הוואי

בואי גם א ת לטבול נריח המתרסק של הוואי,
בתחושה המלטפת ובצבעים הענוגים.
בוא׳ גם את להגות מהחוויה שמעניק לך סבון הוואי,
סבון יוקרה של ״שמן״ .סבון הוואי-
הסבון ללא סבון -מחניף במיוחד לעורך,
מלווה אותך בריחו למשך שעות ארוכות 1 ^ 11

ומצוי לרשותך בשלושה גוונים.
בינ ג ־ ליני א ל

כרמל • ח 0ו ! 5״
ה עו ל ם הז ה 1827

ז־מ, ו ע !8נ! * 0 ׳ 1ו ר עו ת ־נד**גי 1903׳

:ג ^י -פ ל שו א

: 10.11.71 פרשת ״נ תי בי נפט״ מעוררת
סערה ציבורית ברחבי ה מדינ ה.

: 8.3.71
או רי אבנרי בוו עיד ת רומא
מתאראת הנע שה מ א חו רי קל עי ה

נום ק< 33 גמקנן ות 1*1ס ד -מגט מון
זרהביקוה שבוע ב מערכת נדהם. הוא ראה קירותמפוייחים, ש רי ד י
כסה חדרים שי צאומכללשימוס, חדריםאח רי םשתוקנו
ימה, מ ה מי סרד

הזה יו צאקת כל הסערות

ס א בי קוראע לי הםבעיתוניהעולם? ״
סימניה שריפה הגדולה, שהשמידה את רובמיתקני המערכת ברא שית
ת של״ב,

עדייןניכריסיבההיטב. אולםעודיותר 83ניכרת בה הרוחהלוחמת

שאותזן״רצו המציתים לשתק, אחת ולתמיד ,

תשל״ ב, שנה סנהפעלונגדנוכוחות -שחורבדרכואלימותופשע, חרם

ומזימותפוליטיות, היתר, לנו שנה של מאבק נלתי -פוסק * אשר הדיוהגיעו
לא פעם לכותרותהעיתוניםבארצותנידחות .

הסנהכולה עמדה מבחינתנובסימן של שלוש מערכותגדולותנגד

הסחיתות, העריצותוהעוול, לגבי שלו שתן מילאנותפקידיוזירומדרבן ,
הראש ונ הנפתחה בשער העולםהזה 1771עודנשנההקודמת. הוא נשא

: 1.12.71״ ה עו לםהזה ״ חו שף
ע תי קו ת
ע ס קי
ו בכנ ס ת
תון

בעידיין,

הכותרת ״ פחיתותבנפם הישראלי׳ בסיני ״ .בראש -ה סנ ה תשל״ב לא חלמנו
שבשער זה

נפתחה מערכה שהטביעה י ^ חותמה על הסנהכולה: פרסת נתיבי

: 3.3.71 פי תחת־ ר פי ח, הרא שונ ה בשרשרת
המע שי ם ״ ה ח רי גי ם ״ של השנה.

נפט,

פרסה זונסתיימהבנצחוננו -ובהוכחהס מער כהציבוריתיכולהלנצח .

נפרסותהש חי תו תטפלוגסעיתוניםאחרים, א ח רי ססללנו את הדרך. אך

במערכה השניהסלגו, ה ח מור הביותרסלהסנה, נסארגובודדים. כוונתי
לגילויינוהמדהימיםעלעיסקות -העתיקות סל מסה דיין -מער כהש הת חילה
באותושנועסבו הו צתה המערכת ע ל -ידיאלמונימ ^ שלאנתפסועל -ידיה מי סטרה
עד היום. מערכה ז ו, ש אלי ה הצו

וגילוייםאח רי ם על אופייוומינהגיו

סליורש -העצרהניצחי, העסיק, אותנו במ סר חודשים, הי ^ 5גליםבעולם .

ה מערכ ההש לי סי ת היתר. נגדהעוול שנ גרםלעובדי -אדמהערביים: פיח

רפיח, עקרבה, איקרית, בירעם. בכלהמאב קי םהאלו ^ עדנובסורההראשונה .

איןזה פלא סבסוף תסל״בהיוכלזרועותהמילטוןמגוייסותנגד

השבועון המסוייםותנועת -האחיותסלו. כמולפנית רי סרסנים, שוב הפכה
ה מי לחסהבנ ןלעדיפותסס ׳ 1מלהמיסטרל: לגרשנוסןהכנסת, לערער את
הנסיםהכלכ לי סל פעולתנו, לבלום את מאבקינו, להשתיק את קולנו .
איןאנחנונגררים. אנחנוהולכיםבראס. זהוהאופי של העולםהזה
לא רק במאב קי םציבורייםגדוליםוקטנים -נגד השחתת נוףהארז, נגד

ז דוני ת
הצתה
: 1.12.71
אתא רכיון ה עי תון, מחבלת

מ ש מי ד ה
ב מערכ ת.

: 31.5.71״ פ ס טי בלהפרק לי טי ם ״ מ בי א
ל שי א ה.
נפ ט״
״נ תי בי
פרשת

גלהאלימותובריונות, נגד רצח חיות -אלא גםבעבודההעיתונאית
ה מי ק צו עי ת.
במסר תשל״ב אפשר היהלמצוא את כתניהעולםהזהבמקומותמוזרים .
א בי סתק קפז מן ה ש מיי ם א חרי סנישיעורים, צילם את ע צ מו תורכדיצניחה
חופסית. א רי קלביא, שלא למד מעולםלטוס, קיבל• מ טו ס להמראה וגרם לבדק־•
ביתיסודיבסינהל -התעופה. פרזעופרה טי ס אקדח ב ס מי אירופה, ע בר את
כל נמלי -התעופה, אלה בדקת התחפסה לעולה חדשה מרוסיהועברה את נ\^יב
יזיזימדיה יוו ל

היסורים שלה. יוניתמנור הלכה לחיותבמוסדסלעברייניותצעירות. כאס ד
נתקבל כתב שלנוליסיבה, והוכיח עד כס הקללהשתמשמגיוסבממלכתו של

האומד

משהידיין, צחקה הארזכולה .
צורהזו סל פעולהעיתונאית הי אבדמנו. הפעולה עא האי שי ת, ה ח די ר ה

פני מ ה, ההס תכנו ת,

הגילוי, הסקופ -היוונשארוסימגי -ההיכר של השבועון {

דומני שנ ש א רנ ונאמניםלייעודנו -כשש סאתה, קוראיקר, נסארתגאסן

ל ש בו עון ה מ סויי ם.

דיין, מג
גירושי
א ח רי

א ת ״פר שת אלי שבע״.
ה עי תון

לפנינו שנה סלמאבקים. נשתדללנצחבהם, לטובתהמדינה .
גם בעזרתר.

ומפ״ם

: 28.4.71
ה קו מ די ה של ״ חו ק

מ ביי מי ם
ה אוזנ ר״.

פרסום ד־ר יעקבסוז

כמה נעים
ללטח...
פנים של גבר
לאחר שהתגלה בדיפלומט פלטינום פלוס

ה עו ל ם הז ה 1827

מכתבים

•געה
מופה ושוב הסתיימה שנה. שנה מלאת מאורעות
בעולם ובארץ.
בעיצוב המאורעות שהתרחשו בארץ
היה להעולם הזה,
ובכנסת, בעיתון חלק לא מבוטל: בשערוריות, גילוי במלחמה
בשחיתות
ובקירוב השלום.
מי ייתן וגם בשנה
הבאה עלינו
יישמע קולכם ויש פיע

לכם, ולכל אזרחי
המדינה: שנה טו־בנימין״
בדרוק, רמת־גן
עבודה פוריה

לעורך, לכתבים, להנהלת השבועון, ל מזכירותיו
ולשליחיו, שנה טובה והמשך
עבודה פוריה.
יעל ודוד רובין, תל־אביב

אור

בשם קבוצת אוהדים, הרשו נא לנו
לאחל לכם שגם בשנה הבאה עלינו לטובה
תמשיכו בדרך בה הלכתם ב־ 20השנים
האחרונות.
אתם קרן אור יחידה במציאות היש ראלית
האפורה.

טוב

יוסי רימון, יעקב שובל,
אליעזר להן, חיפה
למדינה אלימות ושריפה
לא יכלו לכם. זאת
מפני שאתם צודקים.
כל השנים וגם
בתשל״ב.
אני מקווה שב־תשל״ג
תזכו לתוצאות
טובות וחלק,
לפחות, מדרישותי־כם
יתקיימו.
כי מד, שטוב ל־שמיר
העולם
הזה, טוב ל־מדינת־ישראל

דב שמיר, חדרה
8העולם הזה מודה לעשרות הקוראים
שבירכו אותו בשנה טובה, ומאחל להם
ולכל אזרחי ישראל שנה טובה.

לאיש התיקשורת שמעון פרס: שנה
פירסומית מכל הבא לפה !
לשומר המוסר ח״כ שלמה יעקב גרוס:
המשך מוצלח במלחמה בפורנוגרפיה !
לשומר המוסר השני ח״כ מנחם פרוש:
המשך להתריע בעזרת קולך הקורע עור
התוף: ד״ש חמה ושנה פוריה מסטאשר
ידידך !
לי אני מאחל: שנה טובה.
ולכם, אנשי העולם הזה, משהו שונה
ממה שאחלתי לעצמי ולאחרים: תהיו שונים
מאחרים ותבורכו על כך.
דוד בן־חיים, תל־אביב

סיסמאות

2 0 0 2 • 1 2 5 0 *1 2 5 8
1 2 5 6־ 1 3 5 2 • 5 1

ב כ מווז

שרות

מיו ח ד לעולים ח ד שי ם!

מקלט הטלויזיה הטוב ב עו ל

הסטר או עהסנסור היחיד ב עו ל ם
המיוצר אך ורק ע״י 111ש אוב-לורנ ץ
השגה סיסמאות השנה קשורות כמובן במטכ״ל
נתיבי נפט לשעבר מוטי פרידמן :
8ציון הלא תשאלי לשלום עשיריך.
$מוטי לחם מן הארץ !
הפסע אינו משתלם!
6שמש בויתקון דם !
מ. אלפסי, קריית אתא

לארביבישוח רייא
ולעקודי אי?רית ובירעס :

2א108£־ 8טמא $ 0

הוועדה היוזמת הדרוזית אשר מייצגת
רבים מבני העדה, מודיעה בזאת על תמיכתה
הבלתי־מסוייגת במאבקכם הצודק לחזור
לכפריכם האהובים איקרית ובירעם.
בהתעניינות מרובה, עוקבים אנו אחר
כל צעד מהצעדים השקולים בהם אתם
נוקטים בעיקבות התוקפנות המרושעת נגד
כמרי הדת ונגד דברי הקודש בכפר ביר־עם,
ואנו מוחים נגד פעולות מרושעות
אלה, ומבטיחים כי נהיה עימכם בליבנו
ובגופנו.
אנשי המשטרה אשר ביצעה את הפעולה
הברברית, ייצגה את מדיניות ההם־
לייה הלאומית של הממשלה, ואינה מייצגת
בכלל איזה מהעדות אליה משתייכים
אנשים אלה.
מאבקכם הינו מאבקנו, והוא מאבקם
של כל כוחות הקידמה בישראל ובעולם.
עמדו איתנים במאבקכס. ה ׳ והצדק
לצידכם.

ועדה יוזמת דרוזית

חתול צימחוני
״ ה עו ל ם הז ה 1826״ אתם עשי תם
מ מני ח שי שניק ר איון עם
נ ח מן פרקש.

במהלך דבריו אומר פרקש אני גם
לא מספיק מוכשר כדי להפוך את ליי

גמאסתס
על פולס!

אני מקווה שבשנה הבאה יצליחו סוף־
סוף לסתום לכם את הפה שטוף הזימה.
אתם עם הליכלוך שלכם נמאסתם על
כולם !
י. נ ,.בני־ברק

ברכות לאגשי השגה

השנה החלטתי לנקוט ביוזמה משלי ובחרתי
באישי ציבור שלי:
תואר איש השנה מגיע ללא־ספק ל־אלופנו
משה דיין שהוכיח לכולנו, ובעיקר
לאלופותחייו, שאפשר לשלב
בהצלחה פוליטיקה עם אד,בתיקה: שנה
טובה אלישבע !
בתואר אשת השנה הייתי מכתיר את
הגננת שלי שהוכיחה השנה כי היא יודעת
להסתדר בכ־ 200 מילים עבריות ולעבור
את כל השירטונות ואת כל גורמי
השילטון. גננת זו הוכיחה שלאחר קריאת
עיתון יש צורך בנטילת ידיים כדת
וכדין הדת היהודית. כן, זוהי גולדה של
זהב ושל נחושת בלי אור!
כגיבור השנה אני מציע את יצחק רבין
שהוכיח כושר מחשבה עצמאי ועמדה עצ מאית:
זהו גבר עם דם.
למתפטר השנה יעקב שמשון שפירא
הלוואי ואחרים ילכו בעיקבותיו!
ה עו ל ם הז ה 1827

הלו טו. ת מו ר ת 50 אגו רו ת תוכ ל
לסמו 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.

(הכלב שלו) לצימחוני, כמו שיהודית הצליחה
להרגיל את החתולים שלה לאכול
מלפפונים״.
לדעתי, במיקרה הזה פרקש סתם מבלבל
במוח. מי שמע על חתולים שאוכלים מלפפונים
ו אין דבר כזה.
אברהם סימון, בת־ים
• בכפר הצימחוניס אמירים שמעו על
חתולים שאוכלים מלפפונים — ראה תמונה.
(המשך
בעמוד )6

ע שה חי שו ב פ שו ט פ עו להבת
שניות ספורות. מביא ה לד סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הרא שוו ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה כל כד פשוט..
זו השיטה

מכתבים
סי מן

לעתיד

לעם בישראל-

שנה טובה!

״ ה עו לםהזה 1825״ הו אלא
הזי ק ל אי ש על מעצרו של נח מן
פרקש.

הכתבה על נחמן פרקש היא הממצה,
האופטימית והצמודה ביותר לעובדות מכל
מה שנכתב לאחרונה בעיתונות על
נושא כאוב זה.
הכתבה מצביעה על נקודות לפיתרון,
ועל־כן היא אופטימית. מה שיפה בה מכל
הוא שבתצלום מסתכל נחמן הישר ל פניו.
במשך 30 השנים האחרונות כמעט
שלא עשה כך. פניו היו כבושות בקרקע.
הלוואי ויהיה זה סימן לעתיד.
י. אכידוב, תזוז-גן
אופגה ישנה
״ ה עו לםהזה ״ ,1823״ 100 עכוז״,
על או פנ תהמח שו ףהא חו רי, ה מ
שתלטת על פ א ריז ו טו קיו.

אני לא חופש מה החידוש המפוצץ ש־במחשופשת
הזה. איפה היו כל האופנאים
המפורסמים שהתעוררו עכשיו, לפני חמש
שנים? ומה שיותר חשוב, איפה הזיכרון
שלכם?
בהענלם הזה ,)3.5.1967( 1543 הופיע החידוש
המסעיר הזה כשהוא מודגם לא

אן טוכמיאר כמחשופשת
חידוש מפוצץ?
בטוקיו ולא בשאנז־אליזה, כי אם על גדות
הירקון התל־אביבי שלנו, על ידי עכוזים
יהודיים כשרים למהדרין.
להוכחה אני מצרף תמונה עתיקה מתוך
אותו גיליון ישן.
גכי שזיפי, בת־יס
• מה שנכון נכון, אבל לא לגמרי.
אמנם כבר אז הופיעו דוגמניות ישראליות
במחשופי שת עמוקים, אך שם נחשפו
עכוזיס רק בבגדי־ים, בעוד האופנה האחרונה
מכניסה את השת החשוף, לדיסקוטקים,
למועדוני־הלילה, לאולמי״הקע־צרטיס
ובעזרת השם, אולי גם לאולמי־החתונות.
חופש לכולם

יהודי ברית־המועצות דופקים את מט־שלת־ישראל.
איך?

מאחלים
מסוגל׳ הסיגריות בישראל; דובק מג־־כז החברה הישראלית לסיגריות בע״סאסקוט,חברה לסיגריות בע־־מ• סיגריות לוד סג״כו

אחת הטענות שהושמעו נגד סירובו
של גיורא נוימן לשרת בצבא ישראל הי-
תה שהמדינה השקיעה בו והוא חייב לה
תמורה בצורת שירות בצבא.
אותה טענה מושמעת בברית־המועצות
נגד מבקשי העלייה. שם טוענים כי המדענים
שרוצים להעלות חייבים למדינה ש השקיעה
בהם ולכן הם מטילים כופר יציאה.
אני
יוצא כאדם אנושי למען חופש ליהודי
ברית־המועצות ! ולמען חופש לגיורא
נוימן!
דגי פלג, בת-יס
ה עו ל ם הז ה 1827

או רי

1 1 .1 0 1 1

1 1 ) 11

אסר

ך וח של 64 מישבצות לבנות ושחורות, שהיה מוצב
/בבירת איסלנד הנידחת, ריתק אליו בסוף תשל״ב
את עיני העולם. שני צעירים תמהונייס — אחד סובייטי
ויהודי (לפי ההלכה) ואחד אמריקאי ויהודי (לפי ההלכה)
נאבקו על אליפות העולם בשח־מת, תוך הפגנת שגיונות
אישיים, שגבלו בשיגעונות אישיים.

ייתכן שמישחק זה מסמל את תשל״ב כולה.
בתקופות רבות האמינו בני־אדם שגורל העולם מוכרע
במישחק שני כוחות עליונים — האחד טוב, השני רע.
אלוהים והשטן משחקים בספר איוב בגורלו של אדם.
הפרסים האמינו במאבק נצחי בין אורמוז, אל האור,
ואחרימאן, אל החושך. בצורה זו או אחרת חוזרת אגדה
זו בתרבויות רבות.
אפשר היה לדמיין מישחק עולמי של שני יריבים
עליונים כאלה, כאשר הכוח הטוב משחק בכלים הלבנים,
הכוח הרע בכלים השחורים. שלום וצדק מכאן, מילחמה
ודיכוי מכאן. המהלכים שלהם היו המאורעות של תשל״ב.
פעם ניצח הלבן, פעם ניצח השחור. מיליוני פיונים
נזרקו מן הלוח, צריחים זזו אנה ואנה, הסוסים קפצו,
מלכות הוקרבו ומלכות חדשות נולדו בשולי הלוח.

כסוף השנה עדיין היתה נטושה המערכה,
כמצב של איזון, אולי עם יתרון קל לכלים
הלבנים, בהשוואה לסוף תשל״א.

רנן שחוו, דנו שחור
^ ת המהלכים העיקריים של השנה, במאבק זה בין
לבן ושחור, ניתן היה לתאר כך:
לכן: הנשיא ניכסון ערך ביקור ממלכתי בסין הקומוניסטית,
ובכך סיים פרק קודר של מאבק אמריקאי־סיני.
שנמשך כימעט דור שלם, ושאיים על קיום האנושות.
פעילותו של ניכסון בכיוון זה היתד. מפתיעה במיוחד,
מפני שהוא עצמו — כמו ג׳ו מק־קארתי ורבים אחרים
— עלו בשעתו לגדולה על רקע ההיסטריה שגברה ב־ארצות־הברית
אחרי ניצחון הקומוניסטים בסין.
שחור: אותו נשיא ניכסון נתן לעולם שיעור במיל־חמת־השמדה
מודרנית, כאשר הוציא את החיילים הקרביים

שחור: בתת־היבשת ההודית ערכו חיילי פאקיסתאן
מיבצע נורא של השמדת־עם, שבעיקבותיו ברחו מיליונים,
וניספו מאות אלפים במחלות וברעב. היתה זאת אחת
השואות הגדולות בתולדות העת החדשה,
לכן ז הקורבן של מיבצע זה ערך מילחמת־שיחרור
מוצלחת והקים מדינה גדולה חדשה בעולם — בנגלה־דש.
מילחמה זו תוכננה בתבונה, תוך הערכה מפוכחת של
הכוחות, בעזרת בעלות־ברית חזקות — הודו ובריה״מ.
שחור: בעוד עיני האנושות היו מופנות למוראות
דרום־אסיה, בוצע בלב אפריקה השחורה מיבצע שני
של השמדת־עם, מבלי שהעולם יזדעק ויתערב. במדינת
רואנדה ערך שבט־המיעוט, המחזיק בכלי־השילטון, שחיטה
המונית בשבט־הרוב. לפי הידיעות המקוטעות שהסתננו
החוצה, נרצחו מאות אלפי גברים, נשים וילדים.
לכן ׳ אחרי שנים של מאבקים בשולי החברה האמריקאית,
נולדה קואליציה אדירה של הנדכאים והמקופחים
— כושים, קבוצות אתניות שונות, נשים ונוער — שהפכה
בין לילה לכוח פוליטי יעיל, מינתה את הסנאטור ג׳ורג׳
מק־גאברן למועמד לנשיאות. היתד. זאת דוגמה לעולם
כולו ש״קבוצות־שוליים״ אידיאליסטיות, החותרות לשלום
ולתיקון החברה, יכולות להתגבר על מימסד מפגר ומבוצר.
שחור: בשנה בה נפטר ניקיטה כרושצ׳וב הפרגמטי,
כפנסיונר כימעט־נשכח, נעצרה תנועת הליברליזציה
בברית־המועצות, נשמעו קולות ניאו־סטאליניים מפי
מנגנון מבוצר שחרד לעתידו, נדרסו הגיבעולים הרכים
של הליברליזם הסובייטי, ובכלל זה זכות העלייה של
יהודים.
לכן ז מילחמות אירופה, שבלעו במשך אלף שנה
קורבנות־אדם ללא ספור, הגיעו לסיום סמלי עם הצטרפות
בריטניה לשוק האירופי המשותף, המהווה התחלה של
קונפדרציה אירופית. אירופה המלוכדת הצטרפה כמעצמה
עולמית חמישית לארבע המעצמות האחרות — ארצות-
הברית, ברית־המועצות, סין ויפאן.
שחור: מול התאוששות זו של אירופה הדמוקרטית,
בלטה התגברות העריצות בארצות רבות. סמל העריצות
היה בתשל״ב דווקא אדם שחור, בצבע־עורו ובמעשיו :
הרודן של אוגנדה, אידי אמין, האיש שהועלה לשילטון
על-ידי שליחי ישראל, ושגירש בתשל״ב בזה אחר זה את
הישראלים, את רבבות ההודים ואת האירופים, בהתלקחות
פרימיטיבית של גזענות חדשה.
לכן: שוב ערך האדם ביקור גדוש־הרפתקות על

שחור 071

האמריקאיים מוויאט־נאם, ושיגר לשם את מפציציו, כדי
להחריב באופן שיטתי את ויאט־נאם הצפונית. על מדינה
קטנה ומפגרת זו הוטלה כמות של פצצות העולה על כל
הפצצות האמריקאיות שספגה גרמניה הנאצית. מקורות-
המחייה של העם, בתי־החרושת והנמלים, סכרים ומאגרי-
מזון הושמדו על פי תוכנית קרה ומחושבת.
לכן ז אותו נשיא ניכסון ערך ביקור ממלכתי במוסקבה,
אויבתה הגדולה של סין, הסכים שם להגבלת
מירוץ החימוש, הפיג את המתיחות בין שני הענקים,
שעמדו לפני שנים לא רבות על סף מילחמת־העולם
השלישית והסופית.

הירח, שלח את מכשיריו אל כוכבים רחוקים.
שחור: שוב חזו במיבצעים אלה מאות מיליוני
ילדים רעבים, בשעה שהתפוצצות האוכלוסייה התקדמה
באיטיות ובביטחון לקראת שואה החורגת מתחום הדמיון.

לחז בנד דב
ך* מישהי! לא נגמר בתיקו. הוא לא נגמר בכלל,
1 1שנת תשל״ב — יחידת זמן שרירותית, שנקבעה על
פי תנועותיהם של גרמי־שמיים אדישים — היא רק קטע

א רה״ ב: מרד המיעוט*
זעיר בתולדות האנושות. המאזן של תשל״ב אינו אלא
סיכום־ביניים של רגע קט במאבק הניצחי.
בן המאה ה־ 20 אינו מאמין עוד במישחק של שני
כוחות עליונים. הוא הקים לעצמו אלילים חדשים —
אומה, מעמד, מישטר — ייחס להם קדושה לבנה או
תועבה שחורה.
אולם בתשל״ב איבדה גם אמונה זו את כוחה. נולדה
ההכרה שמישחק השח־מת הגדול אינו נערך בין אומה
לאומה, האחת שחורה והשניה לבנה. אין הוא נערך בין
מעמד למעמד, בין דת לדת, בין מישטר למישטר. לשום
אומה, דת, או מישטר אין מונופול על כלים שחורים
או כלים לבנים.

המאכל, כין אור וחושך, בין אורמוז ואחרי•
מאן, מתנהל כלב כל מישטר, כלב כל אומה,
כלב כל דת. הוא מתנהל כלבו של כל אדם.
הוא התנהל בתוך האומה האמריקאית, בתוך האומה
הסובייטית, בתוך המישטר הקפיטליסטי, בתוך המחנה
הקומוניסטי. בפאקיסתאן נרצחו מוסלמים בידי מוסלמים.
בגבול ברית־המועצות—סין עמדו קומוניסטים מול קומוניסטים,
מוכנים להמטיר פצצות גרעיניות זה על זה בשם
תורת מארכס. בארצות־הברית התנופף דגל הכוכבים־
והפסים בידי מפגינים אנטי־מלחמתיים ובידי חסידי בול-
מוס־ההפצצות.

בשום מקום כעולם לא היתה עוכדה זו כד
למת יותר מאשר כמרחב הישראלי-ערכי.
בשנת תשל״ב, נתערערה האמונה שצד אחד כולו
צודק, כולו שוחר שלום — ושהצד השני הוא מחרחר-
מילחמה ובן־בליעל. רבים הבינו כי המילחמה בין שחור
ולבן לא התנהלה בין ישראלים וערבים — אלא בתוך
לבה של ישראל, בתוך לבו של כל עם ערבי, בלב
כל ישראלי וכל ערבי.

מהו צנע תגלנה?
** כונות־התעמולה הרשמיות חזרו בקול צורמני
]!) על הסיסמות הישנות, כשכל אחת מייחסת לעצמה
את שאיפת השלום, הצדק והאמת, ומאשימה את הצד
השני בכל המזימות השפלות. אולם מאחורי התעמולות
הרשמיות, שאלו את עצמם אנשים פשוטים: היכן הצדק?
מהו הבסיס המוסרי של עמדתנו? מה עשינו, ולאן מועדות
פנינו?

מעולם לא התלכט העולם הערכי בין מיל־חמה
ושלום, קנאות והתפשרות, בפי שהתלבט
כתשל״ב. ומעולם לא נשאלו כישראל שאלות
כה נוקבות לנכי שיטת ההתנחלות, החלטות
הממשלה ובעיות השלום, בפי שנשאלו בשנה

מכל לוחות השודמת שהיו מוצבים השנה בעולם,
יתכן שהלוח הישראלי היה המעניין ביותר. כלים לבנים
ושחורים זזו בו בלי הרף, מופעלים בידי שחקנים בלתי-
נראים. לא קל היה לעקוב אחרי המהלכים. סוסים שחורים
ולבנים קפצו קפיצות זיג־זאג׳ רצים הופיעו מכיוונים
בלתי־צפויים. בימים האחרונים של תשל״ב הגיעה ההתמודדות
בין שחורים ולבנים לשיא שלא היה עדיין כדוגמתו.

מוכן
שהבלי הבולט כיותר כלוח היה המלבה. היא היתה אשת־השנה של תשל״ב.

בו־י ה״ מ: זכרונות מימי ס ט אלין

מה היה צבעה?

1 1 0 0

1י1

!!311
מגבות מווה
ב* 2ו צבעים נהדרים

מגבות מווה
סופג׳ות היטב

מגבות מורה
רבות ונעימות

מגבות מווה
ק לו ת להפליא

מגבות מווה
מגבות איכות

מגבות מחה
ידע ונסינו אירופאי

מגבות מחה
ח ל קו ת ורקומות

מגבת לפנים

100 x50

מגבת לאורח

5 0 x30

מגבת לתינוק

100x100

מגבות
¥־וו>\1.ו1ב< ח£ק50
מגבת לפנים
100 x50

מגבת לאמבטיה

150x80

חו ו ה
סטודיו נבוא

ה עו ל ם הז ה 1827

שה נכנסה לביוז־השימוש של בית־קפה תל-
אביבי, ילדה תינוק ונעלמה ...שלושה יפאנים אלמוניים
נחתו בנמל־התעופה לוד וערכו שס טבח המוני...
קבוצת צעיריסיאנסו ילדה בת ...13
...יורד ישראלי שהתעשר בחו״ל שכר את הכותל
המערבי, ערך שם בר־מיצווה לבנו, בנוכחות מלך בדימוס,
נסיכים ואצילים זרים ...נער תלה את עצמו בכלא ...לפי
סיפור דמיוני שנפוץ בארץ, חבשה כלה צעירה פיאה
נוכרית, נעקצה על־ידי עקרב שהתחבא בה, ומתה...
קבוצת צעירים אנסו נערה בת ...15
״פסיכולוג שיכנע פאציינטיות שהוא ירפא אותן באמצעות
מישגל ...פליי־בוי קשיש נתגלה על־ידי חוקרי
מס־ההכנסה, שפרצו לביתו, כשהוא ישן בחברת נערה
זרה ...קצין פוטר מצה״ל מפני שסיפר על יחסיו האינטימיים
עם חיילותיו ...קבוצת צעירים אנסו נערה בת

...אחות ערביה ברחה מבית־חולים נצרתי ללבנון,
חזרה כחוטפת מטוס .,,גאונים אלמונים שדדו בנק באמצעות
הטלפון ...נערה התמסרה לצעיר, שטען באוזניה כי
זהו חלק מבחינת־הקבלה של הש״ב...צעירה קפצה
מגג ונהרגה, בנסותה להימלט מקבוצת אנסים..,
...האיש, שפיקד לפני 18 שנה על העסק־הביש במצריים,
הופיע מאפלת האלמוניות ואיים לגלות סודות...
בן מישפחה ערבית מיוחסת מנצרת
נתגלה כג׳יגולו מיקצועי ...תיירת.
ועולה חדש נאנסו ביחד על־ידי
קבוצת בריונים בלב העיר ...

גולדה בתפקידה. הוא לא יציג את מועמדותו
גם כשגולדה תתפטר רשמית. הוא יחכה עד
שיהיה בטוח שלא תחזור בה.״
יגאל אלון, שאין לו עמדה שילטונית כה מוצקה
כמו ספיר, נהג בזהירות רבה עוד יותר. בימים המעטים
שבהם נעדרה גולדה מן הארץ, בעת ביקוריה בארצות-
הברית וברומניה, נהנה בגלוי מתפקיד ראש־ד,ממשלה
בפועל. אך כשנשאל בטלוויזיה על שאיפותיו להגיע
לשילטון.,ע^ה בהכנעה, לעיני מאות אלפי צופים :״גולדה
מאיר היא׳ ראש־ממשלה מצויין. אני מקווה שהיא תכהן
גם בקדנציה הבאה.״

גיבור הפלמ״ח לא היה גיבור מול גולדה.
משה דיין לא היה במצב שונה. בשנים קודמות
פוצץ את המדינה והעולם בהצהרות מדיניות בומבסטיות,
בקצב של שתי הצהרות סותרות ליום. בשנת תשל״ב
נדם — עד כמה שאיש כמוהו יכול להידום.

היה זה סכל רב לאדם שאחד מכני מיש־פחתו
אמר עליו פעם :״אם אינו רואה את שמו
ככותרת של עיתון במשך שלושה ימים רצופים,
הוא חולה גופנית דיאגנוזה קשה
לאדם הסובל מאולקוס כרוני.
גם דיין השלים עם העובדה שאסור לו אף להזכיר

שרת כלתי־פוסקת •טל ״מילחמות היהודים״ —
אולם מילחמות אלה היו קטטות אייטיות•
שום ויכוחים על השקפות־עולם ותפיסות־יסוד לא
סערו בצמרת. איש מבין הנסיכים והדוכסים לא הזדהה
עם קו עקרוני כלשהו.
העמודים המדיניים בעיתונות הפכו לטורי־רכילות,
להנאתו של קהל מבודח של צרכני בידור פוליטי. ה,,ד,דלפה״
— הנשק של הפחדנים — נמכרה תמורת פיר־סומת
אישית.

באווירה זו של דממה מחשבתית בוצעו יומיום
מעשים מיקרייפ-ככיכול, שיכריעו את גורל
המדינה לדורות.

המילחמה היהודית היחידה שחרגה, לפחות למראית-
עין, מכלל זה היתד, מילחמתו של איש־השנה תשל״א,
יצחק בן־אהרון. הוא דיבר במושגים רעיוניים, תקף
למען עניין עקרוני, התייצב בראש מאבק על עניין
צודק — צימצום הפער בין השכירים ובין מעמד המתעשרים.
שהשתלט על ההכנסה הלאומית ועשה בה כבתוך
שלו.
אולם בן־אהרון של תשל״ב איכזב את התיקוות שעורר
בשנה הקודמת. אמנם התפטר באופן הפגנתי מתפקידו,
כאשר גולדה מאיר התייחסה גם אליו כאל נער־חצר. אך
הוא מיהר לחזור בו מן ההתפטרות כל עוד נפשו בו.

הסקנדליזם הסיגנוני שלו
בא במקום מאבק של ממש.
ככל מערכותיו מילא תפקיד
כפול: מצד אחד הזקיף את
קומת ההסתדרות וחבריה,
נטע בהם רוח-קרב חדשה,
מצד שני שימש אליבי ל
:זיפלגת המתעשרים ואיפ
שר לה להופיע כדמות מיפ־לגה
פועלית.

חצר הגברת הזקנה
ך• ל אלה היו דמויות של
* 0תשל״ב — גיבורי כותרות במשך
יום, שבוע או חודש.
אולם השנה עצמה היתד, ללא
גיבורים.

ניצתון חסר תובן

לא היה זה מיקרה. כי בישראל
של תשל׳יב לא היה
מקום לגיבורים.

ן ץ של״ב הכירה מורדים נוע-
1 1זים ועיקביים יותר. אחדים
מהם התקרבו למעמד איש־השנה.
קומץ חברי־קיבוץ של השומר
הצעיר בנגב התקוממו נגד הנישול
הברוטאלי של הבדואים בפיתחת־

במדינה פשטה האווירה של
חצר־מלכות. מלכה זקנה, מוקפת
לא חנפנים ומלחכי־פינכה, רדתה בגדולי
המדינה. מצביאים ומדינאים,
דוכסי־המנגנון ואלופי־צבא, התייחסו
אליה בחיל וברעדה. מוצא
פיה היה לחוק המדינה.

באווירה זו הפכו אנשים
לגמדים, וגמדים לאצבעו־נים.
או שמא רק נחשף שי
עור־קומתם האמיתי של גמדים
שהתחזו לאנשים, ושל
אצבעונים שהתחזו לגמדים.

א רנקה שלגולדה מונח בין אלון ודיין

עוד לפני שנתיים־שלוש נראו
איש־השנה תשכ״ז, משה דיין, ואיש־השנה תשכ״ו, פינחס
ספיר, כענקים. יגאל אלון נראה כמתחרה רציני על השיל־טון
.״מלחמת היורשים״ ריתקה את הארץ, סיפקה את
מיטב הכותרות לעיתונות.

כל זה מת בתשל״ב. גולדה מאיר שלטה.
היא דיברה על התפטרות, על סיום התפקיד.
אך איש לא האמין לה עוד. שילטונה ״כראשית
הקדנציה ד,באה״ נראה כדבר ודאי. ובחדרי־הדרים
לקחו כחשבון את שילטונה גם בקדנציה
שלאחר מכן .1977 :
מנהיג סוציאליסטי אירופי סיפר על בדיחה ששמע
בנוכחותה של גולדה עצמה. וזו לשונה: פינחס ספיר
נבחר לראש־ממשלה, אחרי התפטרות גולדה. ביום
הראשון של שילטונו לא יכול היה לקום ממיטתו מרוב
מיחושים. הרופא שנקרא אליו ברק אותו, קבע :״אינך
חולה, אדוני. אלה הם רק סימני זיקנה. בן כמה אתה?״
השיב ספיר :״בן .85״
לדברי המנהיג הזר, צחקה גולדה מאיר בפה מלא
למישמע הבדיחה.
גם כל מקורביה צחקו.

השנה מלאו לפינחס ספיר 6:1שנים•

צאו כונו׳ וסווטאן השסחים
ך* ינחם ספיר, האיש הכל״יכול במשק, הצאר הכלכלי
^ 2של ישראל, האיש ששלט שילטון מוחלט על כל אגורה
שהתגלגלה במדינה, לא העז להתגרות בגולדה מאיר
אף בעניין הקטן ביותר.

אחד מחסידיו אמר :״הוא לא יציג את
מועמדותו לראשות־הממשלה כל עוד מכהנת

את הירושה, כל עוד נמצאת גולדה בשילטון. כשם שספיר
התבצר בנסיכותו הכלכלית והמתין לבאות, כך התבצר
דיין בנסיכות שלו — השטחים המוחזקים. שם ישב על
תקן של סולטאן מימי־הביניים, חילק בנדיבות אישית
שיחרורי־אסירים ואיחודי־מישפחות, וציווה אישית על
ביצוע מעשי־אכזריות, כגון ריסוס תבואות ברעלים.
הוא התנגד בכל כוחו לסיפוהם הרשמי של שטחים
אלה לישראל — דבר שהיה שם קץ לשלטונו האישי
בהם. הוא תבע תקציבים כדי להקים בהם מיפעלים —
כדי לחזק את כוחו הכלכלי.

הוא התנהג מכל הבחינות כפרו-קונסול
רומאי, השולט בפרובינציה רחוקה, מהזיק כ
לגיונותיו וממתין כקוצר־רוח למות הקיסר, כדי
לנסות לרשתו.

מיוחמת היהודים הקטנים
יש השנה של תשכ״ט, חיים בר־לב, הצטרף לביצה
זו מבלי לגרום לאידוות. הוא בא, ערך הערכת־מצב,
החליט כי בעת הזאת כל המשכיל יידום. גם הוא היה
בין הממתינים.
האדם שכימעט הפך לאיש־השנה תשכ״ז, רמטכ״ל
מילחמת ששת־הימים יצחק רבין, היה רחוק מלהיות איש־השנה
של תשל״ב. הוא היה הדפוק הגדול של השנה,
כימעט־שר נצחי, האיש שהכל הבטיחו לו ובגדו בו. בסוף
השנה הצליח לבלבל את הציבור, שלא הבין עוד היכן
הוא עומד, מהן השקפותיו.

גם זה היה אופייני לאווירה •טל תשל״ב.
כל אנשי-החצר התקוטטו איש עם רעהו, בשר

רפיח,
הסעירו את המדינה במשך
שבועות, מרדו במרות מיפלגתם.
הארכי־בישוף יוסוף רייא הרים
את נס המרד בפרשת בירעם ו־איקרית,
זיעזע את המצפון הלאומי.
סוכני השילטון נעצו סכין
בגבו. רייא העמיד בפני המדינה
במפתיע טיפוס שנעלם לפני 24
שנה: מנהיג ערבי־ישראלי אמיץ,
המוכן להיאבק. היה צורך לגייס
נגדו סוכנים שכירים.

אף המורד ׳טגרם לזעזוע החזק ביותר של
השנה, ושהטכיע את חותמו האישי על הלק
גדול שלה, היה גבר מתקופת הפלמ״ח — הגיאולוג
דויד ניב, גיבור פרשת ״נתיבי נפט״.

כאנטי־תיזה מושלמת לדמות השניה של הפרשה —
הפרוטקציונר־המתעשר מוטי פרידמן — הראה ניב למדינה
את דמותו של הישראלי היפה, המוסרי, המוכן
להסתכן למען עניין שכולו לטובת הציבור.
נתיבי נפט היתד, הפרשה היחידה בממלכתה של גולדה
מאיר, שבה השיג הציבור המתמרד ניצחון — לפחות
לשעה קלה. הממשלה הוכרחה למנות ועדת־חקירה, נגד
רצונה. היא הוכרחה להשיג את התפטרותו של מוטי
פרידמן. היא הוכרחה לגרום לביטול שכר־הטירחה לפרקליטים.
ולבסוף התפטר שר־המישפטים, יעקוב שימשו!
שפירא.
אולם גם נצחון זה של דעת־הקהל נתגלה כחסר-
תוכן. שום דבר לא השתנה בחברה ובמשק. מוטי פרידמן
התפטר מחברה אחת — אלף מוטי פרידמנים שמנו ושיג־שגו
על חשבון הציבור באלף חברות אחרות.

כדי להוכיח את אפסות כוחה של דעת־הקהל,
את הוסר-הסיכויים של מרד מוסרי, את
הריבונות הטוטאלית של שיגיונה האישי —
שיבנעה גולדה את שפירא לחזור לתפקידו.
הדבר קרה בשבועיים האחרונים של תשל״ב —
כאילו לא רצתה גולדה לסיים את השנה מבלי למחוק
את התבוסה היחידה שנחלה.

המדינה הפכה להצר.
גולדה שלטה בה.

מי שלט, מ ה שלט, כגולדה ץ

• אם ככר נתת לה יהלומים
תן לה הפעם?60(31
תחושת המותרות של פנז׳אל
באריזה נאה ומהודרת.
הענק לזו הקרובה לך
את המגע המיוחד של פנז׳אל.
המגע הנותן לידיה,
לעורה ולגופה,
רכות נשית נפלאה.
זכור: היהלומים יראו יפים יותר
על עור חלק ומטופח.
שי פנז׳אל מוצע לך
ב־ 3וריאציות שונות

הסוכן בישראל: בלמזן בגדנו
המפיצים: חב׳ מרית בנדם

ה עו ל ס הז ה 1826

- -ןאר שזו 381 חן * שד 1

> גיו;ו ת
א כז רי ת
ף ש מאורעות היסטוריים שאירעו בתאריך מסד
יים שהטביעו חותם בל־יימחה על שנה. ב־1917
אירעה המהפכה הבולשביקית. ב־ 1933 הגיע אדולף
היטלר לשילטון. ב־ 1939 פרצה מילחמת־העולם השניה.
ב־ 1948 קמה מדינת־ישראל. בד 1967 פרצה מילחמת ששת*
הימים.
אולם רוב הדברים הגדולים בהיסטוריה אינם מאורעות
דרמאתיים, חד־פעמיים. הם תהליכים. תהליכים שאינם
מתרחשים ביום אחד, אף לא בשנה אחת. אין להם התחלה
ברורה, שיא מובהק, סיום חד.

יש שנים הנראות, לחיים בהן. כשנים רגילות.
ורק ההיסטוריון, ממרחק של עשרות
שנים, קובע: בשנה ההיא קרה משהו גדול.
ייתכן ששנת תשל״ב היתד. שנה מאת.

ייתכן שבעוד עשרות שנים יקבע ההיסטוריון:
בשנת תשל״ב החליטה ישראל להיות
למדינה קולוניאלית.

חריג, נורמות ותקדים
^ חד מסימני״ההיכר של שנה הוא אוצר המילים
החדשות שנוצרו בה. מושגים שקיבלו לפתע צביון
חדש, משמעות חדשה, מיטען ריגשי חדש.

הם היו צמודים
שני מישורים שונים.
זה לזה. והיה להם מכנה משותף: דמותה,
אופייה, צביונה המוסרי של מדינת-ישראל.
במיקרה הטוב ביותר יאמר ההיסטוריון: זאת היתר,
השנה שבה התעוררו רבים וטובים בישראל לראות
את הבעייה המוסרית, את הסכנות שאיימו על המדינה
מבפנים, בתוך נפשה שלה.

במיקרה הרע ביותר יאמר אותו היסטוריון:
זאת היתה השנה שכה הוכרע, בחשאי,
מתחת לפני השטח, המאבק על דמות המדינה.
הוכרע לא במעשה חד-פעמי מסויים כלשהו,
אלא באלף מעשים גדולים וקטנים, החלטות
מעשים; מחדלים, הבעות־דיעה, פסוקים מיק4
כל מאורעות השנה בישראל נבעו במישרין ממאורע
שאירע חמש שנים קודם לכן: כיבוש שטחי הגדה
המערבית, רצועת־עזה, סיני וגולן.

השנה היה קשה לזכור עד כמה היה מאורע
זה מיקרי, מתחילתו ועד סופו.

הכיבוש בא בעיקבות משבר, ששום אדם בישראל
לא חלם עליו ולא רצה בו. המשבר נולד בעיקבות שורה
של מעשי־כשל של מנהיגי מצריים, סוריה וברית־המועצות.

כשהחליטה
ממשלת ישראל, לכסוף, לצאת
למילחמה כדי לשים קץ למשבר שהפך כלתי-
נסכל, היא לא חלמה על כיבוש שטחים כלשהם,
וכוודאי לא על החזקתם.

הסוס שר אשכור
ץ* אשר ניתנה לצה״ל הפקודה לתקוף
^ הוצב לו יעד אחד ויחידי: להשמיד את
בסיני, לפי מיטב תורתו הקלאסית של
לא הוטל על הצבא להגיע אל תעלת־סואץ,
לעבור אותה.

את המצרים,
הצבא המצרי
קלאוזביץ*.
ולא כל שכן

רק תאוצת ההסתערות, והחלטות ספונטאניות
של כמה מפקדים בשטח, הכיאה את
צה״ל אל נתיב־המים הגדול, בניגוד להוראות
משה דיין.
אותו דבר קרה במיזרח. כאשר פתח המלך חוסיין
בפעולות־איבה, בניגוד לכל המצופה, הוטל על צה״ל
להשמיד את צבאו ולכבוש את ירושלים. כשפגש משה
דיין את מפקד החזית, עוזי נרקיס, על הר־הצופים, הטיל
עליו לרכז את כוחותיו לכיבוש איזור־ירושלים.

אולם נרקיס שלח על דעת עצמו את הכוחות
צפונה, ובכן פתח במיבצע שהביא לכיבוש
כל הגדה המערבית, ולהיערכות צה״ל על
הירדן•

ש ״ רעקרבה אחרי הריסוס

בצפון היתר. ההכרעה מיקרית עוד יותר. דייו לא
רצה כלל לפתוח במערכה נגד סוריה, והוא דחה את
ההכרעה עד הרגע האחרון. רק אז, תחת לחץ כבד, ניתנה
הפקודה למיבצע מצומצם לכיבוש מקורות הירדן —
מיבצע שגלש בשטף תאוצתו לכיבוש כל רמת־הגולן.
כך, בתום ששר, הימים, מצאה ישראל את עצמה
כשבידיה שטחים נרחבים מאד — חלקם מיושבים, חלקם
ריקים ז חלקם בעלי משמעות דתית־לאומית וחלקם חסרי
משמעות כזאת* חלקם בעלי אוצרות־טבע, חלקם בעלי
כוח־עבודה.
לא היתד, כל מדיניות מחושבת, מתוכננת מראש,
לגבי המצב החדש. רק ירושלים סופחה מייד, בלהט
לאומני־דתי.
הכל זכרו כיצד נאלץ דויד בן־גוריון ב־ 1956 לשנות
את הקו שלו תוך 24 שעות מן הקצה אל הקצה,
מ״מלכות ישראל השלישית״ עד החזרת כל השטחים
ללא־תנאי. איש לא היה בטוח שהפעם זה יהיה אחרת.

המילה העיקרית שיצרה תשל״ב היתה :

לוי אשכול ה״מגמגם״ ,איש־הפשרות,
אלוף המשא־והמתן, קבע אז את המדיניות:
לנפות להחזיק בכל; לדחות את כל ההכרעות;
להפריח מסף־עשן סמיך• של סיסמות
ממולכדות־למעשה ;
פשרניות־למראית״עץ
להרוויח זמן, זמן, זמן.

שלוש מחמש המילים האלה נולדו בפרשות הקשורות
ביחס המדינה לערבים בשטחים המוחזקים ובישראל :
פיתחת־רפיח, עקרבה, בירעם ואיקרית.
שתי המילים האחרות נולדו בשערוריות הפנימיות :
נתיבי נפט, אוטוקארס, ורד, ועוד.

הפילוסופיה שעמדה מאחורי מדיניות זו היתד, טמונה

״חריג״.
המילה החשובה השניה :״נורמות ״ .

מושג חדש :״ להזיז תושבים״.

אימרה גדולה :״ פסטיבלים עולים כסף.״

סיסמה מסעירה :״ תקדים ״ .

• קארל פון־קלאוזביץ, הוגה־הדיטות הפרוסי הגדול,
קבס שהדבר המכריע במילחמה הוא השמדת הצבא הירי׳״,
בניגוד ליעדים כגון כיבוש שמחים.

צנחן במלחמתששת הימי
בבדיחה אודות האיש שהבטיח ללמד את סוסו של
הפריץ קרוא וכתוב תוך שנה :״או שהסוס ימות עד אז,
או שהפריץ ימות, או שאני אמות.״

חוס״ן, ד״ן וסואנאוו
*3,משך קרוב לחמש שנים, נשאר המצב פחות
או יותר כמו שהיה, ללא הכרעה פנימית וחיצונית.
הלחצים הבינלאומיים היו רבים, המצרים והפידאיון לחמו,
האיום הסובייטי התגבר, ארה״ב איימה בשלום כפוי.

בשנת תשל״ב נעלמו כל הלחצים האלה.
מילחמת הפידאיון התמוטטה כליל, אחרי שכבר קודם
לכן נפסקה האש בחזית התעלה. ארצות־הברית, האחוזה
בולמוס של בחירות, הפסיקה את כל הלחצים, מילאה
את כל סלי ישראל בנשק ובדולארים. ולקראת סוף השנה
סולקו הסובייטים במפתיע ממצריים, ונעלם האיום הממשי
האחרון.
בקרב הערבים עצמם השתרר תוהרובוהו. תוכניות
גראנדיוזיות של איחודים ופדרציות ניסרו בחלל, בעוד
שהפילוג גבר והתעמק, ולא היו שתי מדינות ערביות
שיכלו לשתף פעולה ביניהן בכנות וברציפות. המדינה
העיקרית מצריים, התנדנדה בין מצבי־רוח ונטיות
מדיניות, ללא יכולת להחליט על קו ברור ולדבוק בו.
הפלסטינים נשחקו בין דיין, חוסיין, ועראפאת למיניהם,
ללא יכולת לגבש מנהיגות לאומית תקיפה ומוסמכת.

כך, לפתע, מצאה צמרת ישראל את עצמה
חופשית לחלוטין — ללא אוייב שיש להת
היטב בו, ללא לחצים בינלאומיים טיש לתמרן
ביניהם, וללא אופוזיציה פנימית יעילה.
היא יכלה לעשות כימעט כאוות נפשה.

בשום רגע לא נתקבלה החלטה ברורה וטו־

ן ז רז חז ססדתםג ־ ב;
(המשך מעמוד )11

השית. אולם נתקבלו מאות החלטות קטנות
ומיכצעיות, שחלבו כולם ככיוון אחד: סיפוח.
סיפוח זוחל, הדרגתי וזהיר. סיפוח מעשי ללא סיפוח
רשמי.

סיפוח שנועד לייהד את השטחים עד כמה
שאפשר, ולשלב את בולם כמערכת הצבאית,
הכלכלית וההתיישכותית של מדינת־ישראל.

רעל גן השמ״ם
ך* מעשים שנעשו בכיוון זה הם שהיוו את ד,מאון
\ רעות המסעירים ביותר של תשל״ב.
השרשרת התחילה בפיתחת־רפיח. לפתע פתאום,
במיבצע ברוטאלי, ללא הכרעה מוקדמת או הכנה הומאנית,
בשיטה שהזכירה ״אקציוך גרמני, ירדו כוחות
הביטחון על הבדואים המתגוררים בשטח זה והמעברים
אותו מזה דורות. הם הועמסו על משאיות וגורשו, בתיהם
פוצצו, עציהם נכרתו, בארותיהם נסתמו במלט.

לשיטת־הביצוע הדביקה הממשלה, לראשונה,
את התואר ״חריג״ .אולם הקצין הבכיר לא
נענש, הבדואים לא הוחזרו למקומותיהם, וב
סוף השנה נודע כי מישרד־הכיטחון מתכנן
הקמת עיר כאיזור זה, אחרי שאדמות הבדואים
יימסרו למתנחלים יהודיים.
הסערה סביב פרשה זו טרם הספיקה לשמך, כאשר
נודע, כי פרשה כימעט זהה אירעה באחור שכם. אדמות
הכפר עקרבה נסגרו באמתלות ביטחוניות, השדות רוססו
מן האוויר בחומרי־רעל, ובסוף השנה הוקמה במקום
התנחלות. הריסוס הוגדר שוב כ״חריג״ — אך גם

תמיד היו במחנה הציוני יחידים שהטיפו ל״ציונות
אכזרית״ ,לנישול גלוי ללא הסוואה. אולם דבריהם
נדחו בשאט־נפש על־ידי כל המוסדות והמיפלגות, כסילוף
ד תורה הציונית. אפילו זאב דבוטינסקי, שהישווה במאמר
מפורסם את הציונים לנחלנים הלבנים בארצות אחרות,
ואת הערבים בארץ לאינדיאנים ולבושים, תיאר בשירו
מצב אידילי בו חיים בצוותא ״בן ערב, בן נצרת ובני״
תהת שילטון יהודי. בנו, ערי ז׳בוטינסקי, היה גדול
הלוחמים למען החזרת עקורי בירעם.
שנת תשל״ב היתד, שנת־מיפנה גם מבחינה זו. בשנה
זו הושמעה לראשונה, מעל במות ציבוריות רמות, תורת
ההתנחלות המנשלת.

לפתע נשמעו מפי אלופים בדימום, מדינאים
ופרשנים, ככלי־התקשורת ההמוניים,
דברים שנשמעו עד כה רק מפי אויבי ישראל
ומנהיגים ערכיים. דברי המופתי, שוקיירי
ויאסר עראפאת• ,טהוגדרו עד בה כדכרי־שיט
נה זדוניים, הופיעו לפתע כאמת ישראלית.
נאמר, כי מטרת הציונות היא להתנחל בכל רחבי
הארץ, תוך ״הזזת״ האוכלוסיה הערבית. נאמר כי הנישול
היה, ויהיה תמיד, חלק בלתי־נפרד של המעשה הציוני.
נאמר כי דברי-המוסר, שנשמעו בפי האבות, לא היו
אלא הסוואה הכרחית בימי־חולשה, שאין להם עוד
מקום בימי־ההתעצמות.
הדברים לא צומצמו לשטח כלשהו, אף לא לשטחי
ארץ־ישראל המערבית של תקופת המנדאט. כל הסיסמות
שהושמעו השנה להצדקת ההתנחלות ו״הזזת״־אוכלוסיה
בגולן, בסיני ובגדה המערבית יכולות לחול מחר על
דרום־לבנון, מרכז־סוריה והגדה המיזרחית, אם המיקרה
המדיני־הצבאי יביא לכיבוש שטחים אלה בידי צד,״ל.
למעשה היתד, זאת התורה שהנחתה את הכובשים
הלבנים של אמריקה הצפונית עד הגיעם לשפת האוקיינוס
השקט. התורה שמצאה את ביטוייה המזוויע בדרישה
הגרמנית ל״שטח מחייה״.

לה על-ידי צמרת המדינה, כמו פיגומים שה•
בנאי הורסם כגמר הבניין.
בצורה הנוקבת ביותר עשה זאת, כדרכו, משה דיין.
לקראת סוף השנה הודה בפירוש ובפומבי, בוועדה
המדינית של המערך, כי המלך חוסיין מציע עתה שלום
רשמי ונפרד, עם שינויים ״לטרוניים״ בגבולות, והנהגת
סידורי־ביטחון יעילים, כגון פירוז כל הגדה המערבית.

דיין הודיע כפה מלא שאפשר להשיג שלום
כזה — והכריז שהוא מתנגד לו.

במשך השנה פעלה הממשלה בגלוי לשם החנקת
כל יוזמת־שלום אפשרית בעודה באיבה. כל מתווך אפשרי
נדחה, ד,ופחד, ובמיקרה הצורך גם הושמץ. תוכנית המלך
חוסיין, שנועדה לאפשר חוזה־שלום עם ישראל על־ידי
פיוס הפלסטינים במיסגרת פדרציה ירדנית־פלסטינית,
נדחתה בשצף־קצף כשאך יצאה מפיו. כאשר גירש נשיא
מצריים את היועצים הסובייטיים מארצו, תוך ויתור
על כל אפשרות של פעולה צבאית מצרית בעתיד הנראה־לעין,
דחתה ישראל את כל רמזי־השלום הנואשים שלו
בנוקשות טוטאלית.

לערכים הוצעו תנאי־כניעה מבישים, תוך
תיקווה גלוייה שהם לא יקבלו אותם• כי מצב
של העדר-שלום, המשאיר את כל השטחים
כידי ישראל, עדיף כעיני צמרת המדינה אף
על כניעה ערבית• ,טתחייב להחזיר לפחות
הלק מן השטחים הכבושים.

שבץ לב לא. ד .גורדון
ך* עיות ההתנחלות והשלום היו קשורות במי-
^ שרץ לשטחים המוחזקים. פחות ברור היה הקשר
בין החזקת השטחים ובין ההתפתחות הפנימית במדינה.
אמנם, פרשת־השחיתות שזיעזעה את הארץ בתשל״ב

כניסוח אידיאולוגי היא אמרה: אנחנו מחזירים
לעצמנו את נחלת אבותינו ומפנים
ממנה את הזרים שגרו כה כמיטך אלפיים שנה.
בניסוח פרגמטי יותר היא אמרה: הערבים הם
״מושתנים״ ,אנחנו חזקים, אין מה לדבר על
החזרת מטר אחד.

הססוינינויז שו ד״ן
ף ילוי״לב חדש זה של מבצעי ההתנהלות־תוך-
נישול ומצדיקיה היה רק חלק מתהליך כללי של

-לעבודה כבו שה :׳.ח. ברנ ר

א.ד.גורדון: מ כי בו שהעבודה

עד יסודותיה היתד, קשורה במישרין באוצרות־הטבע של
סיני הכבושה. אין זה מיקרה שפרשת נתיבי נפט קשורה
בניצול אוצרות אלה, שהם שלל־מילחמה.

הפעם לא נענש הקצין הבכיר האחראי, מקורבו של
משה דיין.
בשתי הפרשות נעשה נסיון קלוש להסוות את המטרה
האמיתית במליצות ״ביטחוניות״ .שרי־המדינה שיקרו
בפומבי (השר חיים גבתי על פרשת עקרבה בכנסת
כמה שבועות לפני הקמת היישוב החדש :״לא אושרה
שום תוכנית להתיישבות במקום

כי היחס לרכוש־השלל יצר כהכרה זו אווירה
של הפקרות, שדבקה ככל מעשי מנהלה.

כאשר הצדיקה ועדת־החקירה הממלכתית, בראשותו
של שופט בית־המישפט העליון, את מרבית המעשים
האלה, ומצאה את גיבורם כשיר לתפקיד בכיר בממשלה,
נקבעו בגלוי ה״נורמות״ שכבר פשטו קודם לכן בצמרת.
את ההתקוממות הציבורית נגד נורמות אלה הגדיר
השופט כ״פסטיבל״ — פסטיבל העולה כסף, בצורת שכר
מופקר לפרקליטים, שהם חלק מן הצמרת.
פרשות כלכליות אחרות, כגון פרשת אוטוקרס, לא
התרחשו בשטחים המוחזקים, ולא נגעו לרכוש־שלל.
אולם הן היו קשורות לאותה בעייה מרכזית במישור
המכריע: המישור המוסרי.

אולם בל רשת ,,,ההסוואה נפלו כפרשיה
היטלישית.

אחרי ששר־הביטחון הודיע על כוונתו לבטל את
סיווג אדמות בירעם ואיקרית כ״אזורי ביטחון״ ,ביקשו
תושבי שני הכפרים לחזור לבתיהם, מהם גורשו לפני
25 שנים, אחרי תום הקרבות. הממשלה החליטה שלא
להחזירם לנצח. הטענה הרשמית: החזרת ערבי אחד
לביתו היא ״תקדים״.

אין זה מיקרה שדווקא פרשה זו עוררה
את הסערה הגדולה כיותר. כי היא השפה את
המגמה היסודית, יותר מכל פרשה אחרת.

לא היה כל תירוץ ביטחוני שיכול היה לשכנע איש.
הקורבנות הם אזרחי ישראל כחוק. בשעתו קיבלו בברכה
את חיילי צה״ל, שנכנסו לכפרם. הם קיבלו מילת־כבוד
של קצין צה״ל, והבטחה מפורשת של הממשלה, שיוהזרו
לכפריהם. הם שייכים לעדות נוצריות בלתי־עויינות.
בית־המישפט הכריע לטובתם. בשום פרשה ׳אהרת לא
היו הדברים כה חד־משמעיים.

פרשת כירעם ואיקרית היתה אקט עירום
של נישול לשם ני־טול, של הזזת תושבים כדי
לפנות מקום לתושבים יהודיים. באשרה מחדש
אקט זה, קבעה הממשלה קו מדיני גלוי.

הבנים שד דבומינסק1
1א פחות חמורים מן המעשים, היו הדיבורים. ושוב
/הביאה דווקא פרשת בירעם ואיקרית את הדברים
לחשיפה גמורה.

זאב זיבוטינסק׳ 3 :בנים
התערטלות רעיונית. הסטרים־טיז האידיאולוגי הפך לאופנה.

הוא
התרחש גם בזירה החשובה כיותר :
הוויכוח על מילחמה ושלום.

עד לשנת תשל״ב עוד נשמרה האגדה, שישראל
רוצה תמיד בשלום, אך אין עם מי לדבר, מאחר שכל
הערבים אומרים ״לאו״ מוחלט לכל אפשרות של שלום
״אמיתי״ ,שיבטיח את ביטחון ישראל.
אגדה זו נשמרה גם כאשר הציע גמאל עבד־אל-נאצר,
בשנת תש״ל, שלום רשמי עם ישראל, בתנאים שהמדינה
לא היתד, מעזה לחלום עליהם לפני שש שנים. היא
נשמרה כאשר הזר אנוואר אל־סאדאת, בשנת תשל״א,
על הצעה זו בנוסח מעשי חד־משמעי.

כשנת תשל״ב נופצה אגדה זו ככוונה תחי

אותו תהליך של התערטלות שקבע נורמות
ציניות גלויות כלפי ענייני השלום וההתנחלות,
מוכרה היה להתפשט גם לנורמות ההכרתיות
הפנימיות.
ייתכן כי החוליה המחברת היתה בתשל״ב חדירת
העבודה הערבית לכל תחומי המשק הישראלי. כוח-
עבודה קולוניאלי זה, שאין לו זכויות אזרחיות או
סוציאליות כלשהן, והמופקר לחלוטין לשרירות מעבידיו,
יצר בהכרח יחס חדש לעבודה ולעובדים. בני עזה ושכם
פשטו ברחבי ישראל, למטעי הקיבוצים ולשדות המושבים,
לאתרי־הבנייה בצפון תל־אביב ולסדנאות של חיפה.

האידיאלים של ההתיייטכות העובדת, תו
רות־המוסר •טל אבות העלייה השניה, התמוטטות
מול פני החזיון החדיט — ניצול העבודה
של אוכלוסיה כבושה.
בקרב האצולה הכלכלית החדשה של ישראל דובר
בגלוי על חוסר־האפשרות להחזיר את השטחים, שתושביהם
דרושים עתה להתנעת הגלגלים של המשק הישראלי,
והמהווים שוק למוצריו. הצטרפו לאצולה זו המתעשרים
החדשים מקרב בוני הביצורים ויצרני הציוד הצבאי.

כפעם הראשונה נוצרה כישראל שיככה

גדולה שד מרוויחי-מילחמה, שכיניהם בלטו
קציני־מיל — .ראשיתו שד ״מימסד צכאי
תעשייתי״

למרות שממשלת ישראל לא הניחה למאות אלפי
הפליטים של מילחמת ששת־הימים לחזור לשטחים הכבושים,
נשארו בתחום שליטת ישראל כ־ 1.4מיליון ערבים,
המהווים כ 350/0-מכלל האוכלוסיה. הריבוי הטבעי של
אוכלוסיה זו עולה פי שתיים על הריבוי הטיבעי של
הישראלים, והעלייה היהודית סותמת את הפער השוטף
אך בקושי.
המצב החדש איפשר רק שני פיתרונות מעשיים :
החזרת השטחים, לשם שמירה על הצביון היהודי והדמוקרטי
של ישראל — או החזקת השטחים, תוך שלילת
כל הזכויות הלאומיות והאזרחיות מתושביהם.
הפיתרון השני מחייב התיישבות יהודית תוך נישול
הערבים, שילטון בלתי־דמוקרטי כלפיהם, והפיכתם לשיב־בה
של חוטבי עצים ושואבי מים — גיבעונים בספר
יהושע חדש.

כמו מליצות השלום וההתיישבות־ללא־נישול נזרקו
לפח האשפה גם הסיסמות של ״עם עובד״ .הוגי־דיעות
מתונים קבעו שאבד עליהם הכלח. הוגי־דיעות נועזים
יותר טענו שלא היו מעולם אלא דברי־צביעות.

אילו קמו א.ד. גורדו! או י.ח. כרנר מקב־ריהם,
וראו את המציאות החדשה של תשד״ב
— היו לוקים כשכץ־הלב.

הנאואוונס שיל גולדה
ך* כים כייטראל התקוממו נגד המעשים ונגד התורות
1של תשל״ב. בעיניהם, היה התהליך כולו חריג מיפלצ־תי,
עיוות האידיאלים המקודשים. הם זעקו נגד חריגי רפיח
ועקרבה, נגד העוולה של בירעם ואיקרית, נגד השערוריות
הכלכליות, נגד אצולת הכסף והביורוקרטיה, נגד
ניצול העבודה הכבושה.

זהו, למעשה, הפיתרון הקולוניאלי.

נדודיו שו בן־גוויון

לדעתם, נודד חריג מיפדצתי זה כמיקרה.
כיכוש השטחים הוא שהוריד את הציונות
מדרך הישר. אופיים השלילי של שליטים מסו
יימים — גולדה מאיר, משה דיין או פינחס
ספיר — אחראי לסטיות הביטחוניות והחבר־תיות.
אפשר
היה להאמין בכך, אילו נבעו כל המעשים
מהחלטה סודית אחת, שנתקבלה אי־שם, בשעה מסויימת,
על־ידי כמה אנשים. ניתן היה להסביר החלטה כזאת
בנסיבות המיקריות בהן נתקבלה, או בהרכב המיקרי
של השילטון.

ך שנת ודטל״ב נפלה ההכרעה — סופית או זמנית
— לטובת פיתרון קולוניאלי זה.

בן־גוריו! וחיילי ב ח תונ ה

במשך חמש שנים התנגד בן־גוריון לפיתרון הקולוניאלי,
דרש את החזרת כל השטחים, מילבד ירושלים,
ומשום־מה גם רמת־הגולן, במיסגרת של שלום.
לשונות רעות טענו, כי היו לכך סיבות אישיות.
בן־גוריון לא יכול היה לסבול שיורשו, שהוא בז לו,
יחזיק בשטחים שהוא עצמו החזירם בתום מיבצע־סיני.
הוא לא יכול היה להשלים עם המחשבה ששני עסקנים
עלובים (בעיניו) ,לוי אשכול וגולדה מאיר, ייכנסו להיסטוריה
במייסדי המלכות השלישית, אחרי שהוא מסר
להם ישראל קטנה.
אולם נימות אישיות אלה — אם היו קיימות — היו
בוודאי פחות חשובות מאשר התנגדותו של בן־גוריון
למדינה דו־לאומית בלתי־דמוקרטית, עם כל הסכנות
הדמוגראפיות והאנטי־דמוקרטיות הכרוכות בה.

אך באן נוצר פאראדוכם אמיתי: דווקא
מפני שלא היתה החלטה כזאת, דווקא מפני
שהתהליך האחיד מורכב מאלפי החלטות קטנות
וספונטאניות של אנשים גדולים וקטנים —
לא יכולה להיות בו יד המיקרה.
התהליך דמה לנחל, המחפש לו את דרכו כאילו
בלי שיטה, פונה שמאלה וימינה בזיג־זג מטורף, עוקף
מחסומים, כאילו חוזר על עקבותיו — אך בסופו של
דבר מגיע אל היעד שנקבע לו מראש: הים. כוח נעלם
אך קבוע — המשיכה של כדור־הארץ — כיוון אותו
בכל פיתוליו.
מהו הכוח הנעלם הזה, שהפנה בתשל״ב את מדינת
ישראל לנתיב קולוניאלי גלוי?
הוא לא נולד בתשל״ב. הוא לא נולד גם בתשכ״ז,
כאשר נפלו השטחים כפרי בשל, במאמץ כה קטן, בידי
ישראל.

כסוף תשד׳׳ב שינה בן־גוריון לפתע את
עמדתו, הצטרף פומבית למטיף הקיצוני כיותר
לישראל קולוניאלית: עזר וייצמן. לדבריו,
עשה זאת בהשפעת משה דיין.
לא רק התפנית עצמה, אלא גם ההנמקה, היתד,
אופיינית. בן־גוריון ראה את ההתנחלות החדשה בסיני,
שקמה תוך נישול ברוטאלי של האוכלוסיה המקומית,
וקבע: מכיוון שיש התנחלות יהודית, אי־אפשר להחזיר.
יעד ההתנחלות ניצח את כל החששות. בן־גוריון
אימץ לעצמו את המישוואה שאינה ניתנת לשינוי:

הוא נולד זמן רב לפני כן, כאשר אך התגבשו
הייעדים של מיפעל-התחייה היהודי.
היו אלה שני יעדים מרכזיים, שנקראו בתקופות שונות
בשמות שונים, אך תוכנם לא נשתנה :

היעד הראשון: מדינה יהודית, מדינה שכה
ישלטו יהודים, שצביונה יהיה יהורי-ייחודי ו-
יהודי־בידעדי, שכל מערכותיה הרוחניות והמעשיות
תהיינה יהודיות.
היעד השני: התנחלות יהודית, ככל רחבי
הארץ.

מדינה יהודית +התנהלות בכל הארץ =
מדינה קולוניאלית.

מומת מחפשת (1לנה

סכו יהושע חדש
ך* אשר גובשו שני יעדים אלה, לא התגבש בצידן
פיתרון לבעייה העיקרית הכרוכה בהשגתם: קיומה
של אוכלוסיה, שישבה בארץ במשך שמונים דורות,
והמאמינה כי היא כולה מולדתה. עם ככל העמים במרחב

בשום שלב של התפתחותה המופלאה לא התמודדה
הציונות עם הבעייה הזו, פנים אל פנים. היא השתדלה
להתעלם ממנה, לכסות אותה בכמה מליצות סתמיות
שהתחלפו מפעם לפעם. אולי מפני שלא נמצאה תשובה
שתאמה בעת ובעוגה אחת את שני היעדים ואת התחושה
המוסרית של האבות.

אשכולע קציני בתעלה

* דודיו הרעיוניים של דויד בן־גוריון מראים עד
^ כמה חזק התהליך מן האנשים המעורבים בו.

לא האנשים מכוונים את התהליך. התהליך
מכוון את האנשים. המנהיגים דומים לנהג
שד קטר, שנדמה לו כי הוא מכוון את הרבכת.
אך הוא יכול רק לההיש או לעכב את מהלכה.
הכיוון עצמו נקבע על־ידי המסילה.
המסילה שעליה נעו התהליכים של מדינת־ישראל
בשנת תשל״ב היתד, מורכבת משני היעדים שנקבעו
זה מכבר.

אילו רצה מישהו להוכיח זאת, לא יכול
היה לבחור לעצמו נפשות מתאימות יותר
מאשר ארבעת האנשים, שכיהנו עד כה כראשי
ממשלות ישראל•

עד מילחמת ששת־הימים אפשר היה להתחמק
מן הבעייה.
בטרם קום המדינה, התקדמה ההתנחלות בכל רחבי
ארץ־ישראל. אך רק ארבעה אחוזים של שטח הארץ
היו בידי יהודים, ולא היתה קיימת ממשלה יהודית
שיכלה לשנות מצב זה.
כשקמה המדינה, נשארו חלקים גדולים משטח הארץ
מחוץ לגבולותיה. ההתנחלות התקדמה במהירות בכל
רחבי המדינה, שנשארה כימעט בלי ערבים. כל אדמות
ה״ניפקדים״ הופקעו, יחד עם חלק גדול מאדמות ד,״נוב-
חים״ — כמו אדמות בירעם ואיקרית.
רוב רובו של העם השני נשאר בשטחים הלא-ישרא-
ליים של הארץ, וכך נמנעה ההתנגשות הגלוייה בין
היעדים ובין עובדת קיומו של עם שני.

רק אחד מהם — בן־גוריון — היה טיפוס מילחמתי.
ודווקא הוא היה זקוק לחמש שנים תמימות, עד שנתן
את ידו לאישור תוצאות מילחמת ששת־הימים.
השני, משה שרת, חשב את עצמו לאיש־השלום
בה״א הידיעה, וערבים רבים קיבלו הערכה־עצמית זו.
אולם בימי כהונתו הכריזה ישראל מילחמה על המהפכה
הלאומית של גמאל עבד־אל־נאצר, ביצעה את עסק־הביש
המפורסם ואת ההתקפה ההיסטורית על עזה בפברואר
,1955 ובכך קבעה סופית את המסילה שהובילה למיבצע-
סיני ולמלחמת ששת־הימים.
השלישי, לוי אשכול, היה הטיפוס המושלם של אנטי-
גיבור. אך דווקא אותו יעדה ההיסטוריה לתפקיד הגיבור
הכובש והמנצח. בתקופת כהונתו נכבשו השטחים, ונקבעה
המדיניות המחוכמת של דחיית ההכרעות כדי לאפשר
את החזקתם לצמיתות.
הרביעית היא גולדה מאיר, הטיפוס המושלם של
אידישע מאמע, עסקנית מועצת־הפועלות, המורה הסוציאליסטית
ממילווקי. איש לא היה חושב אותה לדמות
המושלמת של מושלת קולוניאלית.

אולם באשר הובילה המיקריות של מיל•
חמת ששת־הימים לכיבוש כל שטחי ארץ־
ישראל, יהד עם שטחים גדולים של המדינות
השכנות, לא היה עוד מנוס מן ההתמודדות.
התאוצה של התהליך דחפה לצירוף כל השטחים
הכבושים למדינת־ישראל, להלכה או למעשה, ולהתנחלות
בכל השטחים האלה.

איך ניתן לבצע זאת, ולשמור כאותה עת
על ייחודה היהודי של המדינה ז
הבעייה היתה נפתרת, אילו ברחו תושבי השטחים
במילחמת ששת־הימים, כפי שברחו או פונו מן השטחים
שכבשה ישראל במילחמת־ד,עצמאות. אפשר היה לפתרה
גם על־ידי גירוש התושבים אחרי המילחמה. נסיונות
קלושים בכיוון זה נעשו, אך נכשלו והופסקו.

מרתקת כמייוחד, על רקע זה, היתה הכרעתו
האישית שד אדם שעיצב, או לפחות
סימל, את דמות המדינה בשנותיה הראשונות :
דויד כן־גוריון.

אודם מלבות ישראל השלישית היתה זקוקה
למלכה. המיקרה העיוור — עוד מיקרה —
שם את הכתר עד ראשה של גולדה מאיר.

גולדה (ע דיין) במוצב

בשנת תשל״ב היא התאימה את עצמה בצורה מושלמת
לתפקיד. כאילו נולדה בשבילו.

עד כן הפכה לאשת-השנה.

ויו £ויו ויו 1* 1£

שינה א ת סגנון החי
של הגברי בכל רחב אמריקה.

ת ר־זץ ץץ ץ*
שינה \.1ארד
א** ווז\\רד
141£
־א£אא1־1
י111-1 סגנון החיי ם שלי הגברים באמריקה.
מוצרי חבר ת הענק
האמ רי ק אי ת ־א£אא1£א־ ,שהגיעו
לישראל, ישנו גס א ת סגנון
החיי ם שלך, ואת הרגשתך.
׳1 8840£!1א 51<1א1£א1א1£א״ -

ה״^/זזל ^ז בבקבוק הירוק
מיוצר במעבדות •וא1£אא 14£־
מחומרים ומרכיבים שונים,
ביניה ם צמח ה מנ טול
הברזילאי המעניק לעורך
רעננות וזוהר •,צמחים ועשבים
בעלי תכונות מרפא, המרגיעים

שריטות; ץ ודו ר\\/י יץ רי
ר־ז וץ ו\/ר>ר\ץ רד*
ר־זחרד ר תמציות תכיץ ם
מיוחדו ת ה מרככו תאת העור
ומעניקות לך ניחוח גברי נעים.
ה״אפטר שייב״של ״א£אא1£א״
יוצר תחו שה של רעננות
ונקיון שתלווה אותך. שעות
ארוכות.
׳׳ א^ א^ו״ מציע לך גם
קצף גילוח ומ שח ת גילוח
מעולים.
מוצרים׳ אלה שינו א ת סגנון
חייה ם של הגברים באמריקה.
ע תה הגיע תורך.

11^1111^1111

מ ^ 0 £מ 18י 11א 3

ח 1 £י 1ו י 6 1ח י !

לנו הגברים!

1 5 -1 0 1 1

1 31111

111111111111 יווו 1...ויו —ויויו ^ 1״חזוז1ווזד־״
* מים מעטים לפני שמגיעה אל כס ראש־הממשלה,
נערך סקר דעת־קהל על המועמדים לרשת את לוי
אשכול. הוזכרו מועמדים רבים.

פחות מאחוז אחד מן הנשאלים בחרו בגוד
דה מאיר.
׳גולדה היתד. אז אחד האישים הפחות־פופולאריים בישראל.
היא עודרה התנגדות, הסתייגות, ואפילו שינאה.
זכרו אותה כמזכידת־המיפלגה הקנאית, שהתנגדה
לצירופו של משה דייו לממשלה בימי החרדה ערב
מילחמת ששת־הימים, בטענה ש״אנחנו לא צריכים שותפים
לניצחון.״ המעריצות של דיין ,״נשות וינדזור
העליזות״ ,הפגינו אז תחת חלון מישרדה בזעם, נופפו
סיסמות משמיצות.
בחלל עוד ניסרה הגדרתו הארסית של דויד בן־
גוריון :״גולדה יודעת לעשות רק דבר אחד — לשנוא !״
בבוא היום, נבחרה גולדה מאיר על־ידי עסקני מיפלג־תה
לראש־הממשלה, בגלל סיבה אחת ויחידה: הם לא
יכלו להסכים ביניהם על שום מועמד אחר. המחנות ׳של
משה דיין, יגאל אלון ופינחס ספיר ניטרלו זה את זה.
גולדה, שהיתר, אז בת 69 וחולה כרונית: ,נראתה כמוע-
מדת־פשרה מתאימה לשנה־שנתיים, עד שיוכרע המאבק
בין יורשי־העצר האמיתיים.

כמה שבועות אחרי כניסתה לתפקידה,
נערך שוב סקר של דעת־הקהל 82^ .מן הנשאלים
תמכו בגולדה מאיר. כמעט בין לילה
הפכה לגיבורת העם.
אז נמשך מסע־הניצחון האישי של גולדה. עסקנית-
המיפלגה השנואה הפכה לחביבת ישראל, לדמות בינלאו־

מנגנון, החבים לה חוב אישי, כסו פינחס ספיר. לא היתד,
לה דוכסות אישית, כמו הקיבוץ המאוחד של יגאל
אלון, לא היה לה חבר־נאמנים מוכה־כאריזמה, כמו משה
דיין.

כוחה התבסס כל כולו על אישיותה.

האידישע מאמו! שר כורם
** ה מקורה של תופעה מוזרה זו1
ההסבר הפשטני, והנכון כשלעצמו, הוא
שהציבור הישראלי הפך לקהל של צופי״טד•
וויזיה, ציבור של צרכנים פוליטיים, המופעל
באמצעות סיסמות כמו ״העם החליט — קפה
עלית׳׳ ,או ״מקיר אל קיר — גולדה מאיר״.
ציבור זה מתייחס אל כל בעל־תפקיד — שר, ראש־עיר
או תופם־כלבים — כאל המויעמד הטבעי והיחידי
לתפקיד המסדים שהוא ממלא. הוא רוצה בגולדה במקומה
של גולדה, בדיין במקומו של דיין (ולא במקום אחר),
במאיר וילנד במקומו של מאיר וילנר. בסקר מעניין,
בסוף תשל״ב, הגיע יחם זה גם לשליטים זרים. הרוב
העצום של הנשאלים בישראל הביעו את דעתם שהנשיא
ניכסון צריך להישאר נשיא ארצות־הברית.

אילו נשאל, היה רוב זה מביע דיעה דומה
על הנסיך של ליכטנשטיין ועל המיקאדו •טל
יפאן.
אולם הסבר פשוט זה אינו מסביר את התופעה ששמה

מפיה מעורר הד מיידי
יהודיים.

במיליוני

לכבות

שום כושר ריטורי אינו משיג מטרה זו. גולדה היא
ההיפר מנואמת. היא דוברת עברית משובשת, אנגלית
וולגארית, רוסית פגומה, כל זה במיבטא קלוקל, רק
באידיש היא שולטת ממש.
דבריה נעדרים כל תוכן אינטלקטואלי שהוא, כל זכר
למחשבה עצמאית. נראה כי בחמישים השנים האחרונות
לא קראה ספר. ההשכלה שלה — בית־ספר תיכון בעיר־שדה
אמריקאית, בתוספת סמינר למורים — היא מינימלית.
פסוק
שייוחס בתשל״בילמשה דיין אמר :״יש לגולדה
אוצר מילים המוגבל ל 200-מילה, שעליהן היא חוזרת
שוב ושוב, בגלל האמונה המשונה שהן מתקבלות יפה
על־ידי הציבור.״

אם אמנם אמר דיין פסוק זה, הרי הוא —
כמו רכים אחרים — אינו מכין את כוחה
הסמוי שד התופעה הקרויה גולדה מאיר.
אין היא זקוקה לאוצר־ימילים מבריק, לפעלולים ריטו־ריים,
למיטען אינטלקטואלי, לכושר מחשבתי. להיפך,
כל אלה דק היו מפריעים לה.

מה שיש לה הוא הקשר הבלתי־אמצעי עם
הרגשות העמוקים ביותר בתת-ההכרה היהודית,
בתת־הכרתו שד כד יהודי ויהודי. היא
מנגנת על המיתרים האלה כאוות־נפשה — לא
כמו וירטואוז שלמד שנים ארוכות בקונסרבטוריון,
אלא כזמר־עם פרימיטיבי שלא למד

מלכת המ׳טבח

גולדה במילווק: כ ל הגויים הם קוז אקים
מית מוכרת. אחרי שעברה על פני היורשים הצעירים,
בעלי הכאריזמה והחן הצברי, היא גימדה אותם כליל.
לפני 200 שנד, השתלטה נסיכה גרמנית קטנה ובלתי-
אהודה על רוסיה, גימדה את כל סביבתה, הפכה את
הנסיכים והארכי־דוכסים רבי־ד,עוצמה לנערי־חצר, עשתה
בממלכה כבתוך שלה. בישראל הקטנה חזרה הנערה
מקייב על מיבצע זה של יקטרינה הגדולה.

כפור תשל״ב שלטה גולדה כישראל שיל
טון דלא־מצרים. איש לא העז להתנגד לה,
להמרות את פיה, לשנות את דעתה. כד דבר
שנוי כמחלוקת בצמרת, גדול או קטן, החל במינוי
שר-המישפטים וכלה בקביעת התעריפים
של ״אגד״ ,הובא אדיה להכרעה אישית.
המיטבח של גולדה הפך חצר־ר,מלכות.
שילטון אוטוקראטי זה לא היה מבוסס על שום עמדת־כוח
עצמאית. גולדה לא התבססה על צבא של עסקני־יי

ולדה בירושלים: כ ל העם גן־ילד

גולדה מאיר. יש סיבות הרבה יותר עמוקות לכך שהעם
אימץ אותה אל ליבו במהירות ובלהט, ברגע שהיא
דיברה אליו מעל כס־המלוכה.

תווים מעולם, אך המסוגל להרטיט את לב
שומעיו.

זמות־עם גאונית

גולדה מאיר היא האידישע מאמע, האמא
של כל אחד, השליטה בבית היהודי, שבו שרר
תמיד מעין מאטריארכאט כלתי-רשמי. ברגע
שהעם הרגיש שהתייצבה בראשו אם שתלטנית,
האומרת לו מה טוב כשבידו והמחניקה
באיבו כד נפיץ של עצמאות מצידו, האמא שד
פורטנוי, הוא הרגיש את עצמו ״כמו בבית״,
במהדורה היהודית המיוחדת של תסביך אדיפוס
קולקטיבי.

ץ ריס, המקשיבים לדברי גולדה מאיר בכנסת או
ן בוויכוח פומבי, אינם מסוגלים להבין את מהותו של
כישרון מייוחד זה. הם שומעים את תשובתה המגומגמת
של גולדה על טענה מוחצת שהוטחה בפניה, ואומרים :
״אבל היא לא אמרה כלום ! היא בכלל לא ענתה לטענה !
היא דק זרקה כמה דברים באנאליים!״

יש לגולדה מאיר כישרון עילאי לנגן״ על
מיתרים החבויים בליבו שד כל יהודי. פסוק

כך, למשל, הקשיבה גולדה בסבלנות ליריב שטען

אולם גם זה אינו ההסבר העיקרי.

הם לא תפסו שבדברים באנאליים אלה,
כשפה משובשת, קברה גולדה מאיר את יריבה
בעיני כד יהודי.

>15 1

איעו 1ו.₪ו תט.1 1

(המשך מעמוד )15
שממשלתה נכשלה במערכות ההסברה שלה בחו״ל.
ולראייה: היא איבדה את אהדת מיטב הידידים בעולם.
תשובתה של גולדה: כל הגויים שונאים את ישראל.
העולם כולו עמד מנגד כאשר נרצחו שישה מיליון יהודים.
מה הקשר? אין קשר. לפחות, אין קשר פורמלי בין
השאלה והתשובה. אולם לגבי המאזין היהודי, יש קשר.
פסוקיה של גולדה עוררו בו נימות עמוקות. כל העולם
שונא יהודים. אם היו לישראל ידידים, הם לא היו אלא
שונאים מוסווים.

אם חדלו להיות, ידידים, ז דק מוכיח
שההנחה הכסיסית היתה נכונה העולם כולו
נכדנו.

בוויכוח אחר טען מישהו שגולדה מנהלת מדיניות
המבודדת את ישראל בעולם.
תשובתה של גולדה: העולם אינו יכול לסבול יהודים
מנצחים. העולם רוצה לרחם על היהודים. אם נפסיד
במילחמה, כל העולם יהיה בעדנו.
המסקנה המתבקשת: בידוד ישראל אינו כישלון,
אלא הישג כביד. שהרי זה מוכיח שישראל מנצחת, שהיא
חזקה וגאה.

ריצפה — אבל הוא לא נכנע. כנראה היה איש דתי
מאוד. כל שנות שירותו בצבא — שלושיעשרה שנים !
— לא בא אוכל מבושל אל פין, כדי שלא ייכשל באכילת
טריפה. ואחרי שנשתחרר׳ — כך סיפר אבי —
חשש שמא בכל זאת חטא, אפילו בלא־יודעין, ולכן ישן
שנים רבות על ספסל בבית־הכנסת, כשאבן משמשת לו
במקום כר, כדי לכפר על ח טאיו׳

סיפור זה נושא את כד הסממנים שר סיפור
מן הסוג שנהגו הורים יהודיים כגטו לספר
לילדיהם, למטרות חינוכיות. אכל בדמיונה
של גולדה נשתמר כסיפור אמיתי על סכא
אמיתי, והיא חזרה עליו ככל הרצינות כעכור
שבעים שנה.

הבוגוום שוא היה
ך ם פוגרום אינו חסר בעולם זיכרונותיה של גולדה.
^ אמנם לא ראתה מעולם פוגרום יממש. אבל אין זה
חשוב. פוגרום מדומיין משפיע לא פחות מפוגרום אמיתי.
וכך היא מספרת, בצורה פלאסטית פשטה) שמועה
על פוגרום שיתחולל בקייב. גרנו בקומה הראשונה.
אני זוכרת שעמדתי בכניסה, על המדרגות שהוליכו לקומה
השניה, אל דירת השכן, יחד עם בת השכן, וראיתי

מי שרוצה ככד שישראל תרכוש אהדה,
מציע למעשה להשמיד את ישראל.

*** ום אדם אינו מכיר את עצמו. אבל כאשר אדם
מתאר את עצמו, מגלה עצם התיאור הרבה על
תכונותיו.
לא מכבר, כאשר תיארה גולדה את עצמה, היא פתחה
במילים :״מאבא קיבלתי את העקשנות...״

* ש המאמינים שגולדה היא דמאגוגית בחסד, מדי־נאית
מתוחכמת המשתמשת בטכסיסים פרימיטיביים
כדי להשיג את מטרתה.
אין דבר הרחוק יותר מן המציאות.
גולדה מאיר מסוגלת לדבר כך, לנגן על מיתרי ליבם
של יהודים ניצולי־שואה, להגיע אל הרבדים העמוקים
ביותר של זיכרונות הגטו — מפני שכל אותם רבדים
קיימים וחיים בליבה שלה.

אביה, הנגר העני מפינסק, שכל השכלתו באה לו
מלימוד בישיבה של סלונים, נדד עם אשתו ובתו שיינה
לקייב, בירת אוקראינה הסמוכה, כדי להרוויח את לחמו
שם. הוא הכין רהיטים לבתי־הספר, אך ״לא רצו לקבל
ממנו את הרהיטים, ואז נשארנו שקועים בחובות, בלי
פרוטה למחייה. אבא היה אומר (שלא קיבלו אח רהיטיו)
מתוך אנטי־שמיות.״

זה היה המצכ כ־ 3כמאי ,1898 כשנולדה
גולדה מאכוכיץ כקייכ. האנטי-שמיות האמיתית
והמדומה ריחפו על ראשה מרגע לידתה.
קל היה להסכיר כה את כל הכישלונות, לראות
כה את שורש כל מוראות החיים.

כך עשו בני מיעוטים מדוכאים בכל הדורות, וליהודים
היתד, בוודאי סיבה יותר טובה לכך מאשר לרבים
אחרים.
גולדה מאבוביץ ספגה את אווירת הפוגרום ד,פרמננטי
יחד עם חלב האם. אם לשפוט לפי זיכרונותיה
שלה, הרי סיפורים על האנטי־שמיות היו הרשמים הראשונים
שלה בחיים. נדמה כי בדמיונה הילדותי התערבבו
סיפורים אמיתיים ואגדות.
כך, למשל, היא מספרת כיום כי סבה, אותו לא
הכירה מעולם, היה אחד מן ה״חטופים״ שמילאו תפקיד
כה מרכזי בספרות־היגון היהודית. מספרת גולדה:
״הוא נילקח מביתו בהיותו בן , 13ו־ 13 שנים שירת
בצבא הרוסי. אף ניסו לאלץ אותו להמיר את דתו, גם
על־ידי עינויים גופניים .׳שעות על שעות היה עליו
לכרוע ברך על אפונים יבשות, שהיו מפוזרות על ה־

״העולם כולו נגדנו, אבל לנו לא איכפת ! ״
הוא שירו של עם נירדף, שהופקד לגורלו המחריד
על-ידי העולם כולו. כאשר עם זה הפך
לפתע אומה צכאית כובשת, קיכל אותו שיר
משמעות אחרת לגמרי — הצדקה לכל מעשה.

סבתא נשם גולדה

איו חטט את סבא

הכוכשים התחלפו. הקורכנות היו תמיד היהודים.

אומה
חזקה מדודי־דורות, שבעת מילחמות, כמו בריטניה,
לומדת במשך הזמן את חוכמת ההתאפקות, את
התבונה העמוקה של ההגבלה העצמית. אך אומה קטנה,
שקפצה בדור אחד את הקפיצה העצומה מרכבות אוש־וויץ
לטורי־השיריון של ששת־הימים, חסרה מעצורים
פנימיים כאלה.

גולדה מאיר עצמה, האשה שכל הזיכרונות
האלה כאו לה כאופן כלתי־אמצעי, החייה
אותם כבל יום של חייה, היא הנציגה האידיאלית
של הגטו הכבוש, העיירה היהודית
שהיתה לאימפריה.

הגיון? אין הגיון. אילו היה לגולדה מאיר
קורטוב של הגיון, היא לא היוגה כסוף תשל״ם
מלכת ישראל.

כי גולדה מאיר היא בת הגטו. בגטו עוצב עולמה
הנפשי. השנים החשובות ביותר בחיי כל אדם — שמונה
השנים הראשונות — עברו על גולדה בבית טיפוסי של
הגטו היהודי.
אביה היה בעל־מלאכה בפינסק, עיר ביילודוסית, ש־היתה
שייכת אז לממלכת הצאר, שעברה לאחר מכן
לפולין, ושחזרה בינתיים לברית־המועצות. בשנות ההיסטוריה
הארוכה שלה עברה סינסק פעמים רבות מיד ליד,
היתד, שייכת לאוקראינים, לליטאים, לרוסים, למונגולים
ולפולנים. היא היתה במוקד המילחמות -של מיזרח*
אירופה.

לכאורה יש כאן פתירה. אך למעשה משלימות
•טתי התכניות זו את זו, ומשמשות לחילופין
את אותה המטרה. מפני שהעולם התנכר
ליהודים ועמד מנגד כאשר נרצחו שישה
מיליונים, יש לישראל הזכות לצפצף על דעת
העולם. מפני שנהגו כיהודים כאכזריות, מותר
ליהודים להפעיל ״ציונות אכזרית״.

כמה פעמים פנו מדינאים זרים אל גולדה בשאלות;
כמו,, :אתם היהודים הייתם עם נרדף במשך דורות כה
רבים — איך זה אתם אדישים כל־כך לגורל פליטיה
ערביים? איך זה דווקא אתם סותמים בארות של בדו אים
ומרעילים תבואות של עובדי־אדמה?״ תשובתה:
של גולדה היתד, בכל פעם מוחצת וזועמת, בלשון :״איך
אתם מעזים לבוא אלינו בטענות? אתם שתקתם כאשר
רצחו שליש מעמנו! אסור לכם בכלל לפתוח פה נגד
יהודים !״
בהכרתו או בתת־הכרתו של כל יהודי חיים זיכרו נות
הגטו. צבר בן צבר, שעבר שלוש מילחמות שבהן
ניצח צה״ל — הוחדרו בו זיכרונות אלד, על־ידי מערכת
החינוך, הסיפרות והפולקלור של מדינת ישראל. כל כלי-
התיקשורת האדירים במדינה מגוייסים כדי לנטוע בו
״תודעה יהודית״ זו.

בוויכוח על פרשת אן שליט, האשד, הסקוטית שנישאה
לקצין ישראלי ושסירבה להתגייר, פתחה גולדה
את נאומה בתיאור נלהב של היהודים בכל הדורות,
שסירבו להמיר את דתם ומתו על קידוש השם. זה מוכיח
את הצורך לשמור על ייחודנו הדתי־לאומי. והנה, מה
דורשים מאן שליט? בסך הכל שתביא קורבן קטן,
ותעבור תהליך של גיור. האם זו דרישה גדולה מדי?
כאשר תורגם הנאום לעיתונאי אמריקאי נודע, תפס
בראשו בייאוש :״איזו אשה ! איזה חוסר־הגיון מוחלט !
איך היא יכולה להעלות על נס את היהודים, שהעדיפו
את המוות על המרת דתם — ובאותו נאום עצמו לטעון
שהמרת דתה של הגברת שליט הוא עניין של מה בכך?״
אותו עיתונאי לא יכול היה להבין שבשביל גולדה
מאיר, ובעיני מאזיניה היהודיים, אין בכך כל סתירה.
אצל יהודי, הנאמנות לדת אבותיו היא מיצווה קדושה.
אצל גוייה, הסירוב להמיר את דתה הוא סתם עקשנות
נלוזה, סימן חשוד לאנטי־שמיות חבוייה.

עד כמה שקשה להאמין ככד: גולדה מאיר
מאמינה לכל מילה שהיא אומרת. ככל שדכ•
דיה הם פחות הגיוניים, יותר פרימיטיכיים —
כף הם כנים ואמיתיים יותר.

אדירה, ר,מצפצפת על העולם המתנכר והרו,חשת בוז
תהומי למאה מיליון ערבים.
שתי תבניות אלה חוזרות ללא הדף בכל ויכוח בישראל,
והם המושמעים בפי גולדה בנשימה אחת :״ה־אוייב
הזומם להשמידנו״ ו״צה״ל ינחיל תבוסה ניצחת
לכל שליט ערבי שיפתח במילחמה חסרת־תוחלת.״

כך מעלה גולדה את ״העקשנות״ על ראש
מעלותיה וסגולותיה.

גולדהכילדה: ללא דיי סה
איך אבי ואביה מנסים לבצר את הכניסה לבית בהצמדת
קרשים לדלת. למזלנו לא היה אז פוגרום, אבל את האווירה
של טרם פוגרום לא שכחתי.״
זה קדה — אם קרה — לפני שגולדה היתד. בת — 5
בעיר שממנה אינה זוכרת אפילו את צורת ביתה.
כשד,יתד. בת ,5חזרה המישפחה מוכת־הרעב לפינסק.
היא גרה לייד תחנת־המישטרה .״היינו שומעים את צעקות
האימים של הבחורים והבחורות שהיו עצורים שם
בגלל פעילותם הבלתי־ליגאלית, היו מכיס אותם שם
מכות־רצח.״ ועוד זיכרון מפינסק: באותם ימים נכנסה
יחידה של קוזאקים לפינסק. הם היו דוהרים על סוסיהם
ברחובות העיר, וכל מי שנקרה על דרכם, נדרס. הם אף
היו מכים באכזריות כל בחור ובחורה שנתקלו בהם.״
תמונה הנראית קצת מוגזמת, אך שנחרתה בלב הילדים.
כעבור שנים, כאשר כבר חיתה המישפחה בארצות־ה־ברית,
ראתה אחותה הקטנה של גולדה שוטרים רכובים
בראש תהלוכת פועלים. היא פרצה בצעקות ״אמא ! הקוזאקים
באים!״ ,נפלה למישכב והיתד, חולה שבועות.
זהו עולם הילדות של גולדה — לא זיכרונות ממש
עם כל הטוב והרע, אלא זיכרונות מזוקקים, מעובדים,
מכוונים כולם בכיוון אחד :״מה הס הזיכרונות שנשאתי
עמי (מרוסיה)? זכר הקוזאקים, זכר ליל תשעה באב,
זכר הביצות של פינסק, חיי הרעב בקייב, הצעקות מת־חנת־המישטרה...״

זוהי,
אודי, אחת העובדות המכריעות שר
ישראל כפרוש תשד״ג: כראש המדינה החזקה
כיותר במרחב השמי, המחזיקה בשטחים
כבושים עצומים, השולטת ללא-סייג במיליון
וחצי ערכים חסרי־ישע — ,עומדת אשה ה-
חייה כזיכרונות של ערב־פוגרום, שד קוזאקים
אכזריים, של מיעוט חסר-מגן.

״חעולם נורו נגחו
ף כך מסמלת גולדה מאיר את המדינה כולה. בתת!
ההכרה הלאומית שוכנות זו בצד זו שתי תבניות
נפשיות: התבנית של הגטו היהודי, המופקר לחסדי
קוזאקים ונאצים, שבכל רגע מאיים עליו הגורל של
קישינב ואושוויץ — והתבנית של ישראל הכובשת, ה
לפי
מילונו -של יהודה גור, עקשן הוא אדם ״קשה
עורף, קשה לב, מתעקש בדעתו ומחזיק בה.״ אין זו
בהכרח תכונה חיובית. אמנם, אם העקשנות צמודה
לאידיאלים חיוביים — רדיפת־צדק, שאיפה לחופש, חיפוש
האמת — היא יכולה לשרת מטרה סובה?

אכל כשהעקשנות מופיעה בערך כפני עצמו,
כאידיאל עצמאי, היא יבולה להיות תכונה
שלילית -מקור •טל צדקנות כלתי-נסכלת.
את העקשנות, כך טוענת גולדה, ירשה מאביה הנגר.
הוא מצטייר בכל תיאוריה כשתלטן, עקשן, אדם שלא
שינה את דעתו לעולם.
כשהיתה גולדה בת ,5נסע לבדו לארצוודהברית,
כדי להרוויח כסף ולחזור לרוסיה. אולם משנסתבכה
הבת הבכורה- ,שיינה, בפעילות ציונית־סוציאליסטית,
הזמין האב את המישפחה אליו לאמריקה. הבת שיינה
ברחה מהבית, כשרצה לכפות עליה את טעמו בלבוש
ובהתנהגות. גולדה ברחה אף היא, כשסירב להרשות
לה ללמוד בבית־ספר תיכון. במשך כל השנה שהיתר,
מחוץ לבית, לא כתב לה האב העקשן אף מילה אחת.

התכנית כרודה ושיגרתית: אב רודן ושתלטני,
אך אהוב על כתו המעריצה. האגדה
הנושנה של אלקטרה. גולדה הקטנה שואפת
להיות כאביה הנערץ, הופכת את עקשנותו
לאידיאל של חייה, משתדלת להידמות גם כחיצוניותה
לגבר נחוש־החלטה.

האב היה פועל בעל הכרה, עסק כל חייו בפעילות
באגודה המיקצועית. דרכה של הבת אל חיי־הציבור, הסוציאליזם
והאיגוד המיקצועי היתד, נתונה. דירבנה
אותה לכך אחותה הבכירה, אותה העריצה — שיינה,
שקיימה בביתם בפינסק אסיפות בלתי־חוקיות של ״התנועה״
,כשגולדה הקטנה מתחבאה מעל לתנור ומק שיבה
ברטט, ואילו האם אחחת־הפחד שומרת ברחוב
פן יופיע שוטר־המקוף הרוסי, שגולדה זוכרת את שמו
כעבור 70 שנה — לסוק.
בצד ההשפעה האבהית המכרעת, היתד, גולדה הקט נה
מושפעת מנשים. אי־שם ברקע מופיעה סבתא בשם
גולדה, סמל המאטריארכאט ,״ובמישפחוזנו לא החליטו
שום החלטה ולא עשו דבר בלי להיוועץ בה תחילה.
...עד כמה ששמעתי, יש דימיון מפתיע ביני ובין סבתא
זקנה זו.״
האם היתד, מפוכחת יותר מהאב, והיא ניהלה את
העסקים. אך גם היא היתה בעלת־אופי.
הצורה בה נישאה לאביה של גולדה היתה בלתי-
רגילה בימים ההם: היא ראתה ברחוב בחור צעיר
שבא העירה להתגייס לצבא, התאהבה בו והחליטה ב עצמה
להתחתן עימו. זוג ההורים שר זמירות־שבת עד

גיל מופלג, שמר על אווירה דתית, או ״מסורתית״ ,בבית.
בבית דיברו תמיד אידיש.

עור פחות מאשר האב ״העקשן״ והרודן. גולדה
מזכירה אותו רק באקראי.

כרבות הימים הפכה גולדה אתיאיסטית,
כאופנת הימים ההם. היתה עסקנית כמיפלגה
שהיתה אנטי־דתית מובהקת. אולם היתה זאת
רק תחפושת אופנתית. במו כימעט כל כני
דורה, חזרה כרכות הימים לבור-מחצכתה הדתי,
המחופש כ״מסורתי״.

ההורים עלו ארצה חמש שנים אחרי גולדה. בנו בית
בהרצליה ג׳ ,ושמרו בו עד הסוף על אווירה מסורתית.

באשר אנשים במו גולדה, יעקוב־שימשון שפירא
וזלמן שז״ר מנהיגים בישראל חוקי כפייה דתית ומטיפים
נגד הפרדת דת מן המדינה, אין הם משרתים רק
קנוניות עם מיפלגות דתיות. מתוך גרונם מדברים זיב־רונות־ילדות
המתגברים לעת זיקנה, האידיליה של ערב־שבת
בעיירה, ליל הסדר.

גולדה עצמה למדה, כמילווקי, כתלמוד־תורה,
והכסיס של השכלתה המצומצמת הוא
יהודי־דתי.

!וניצה מהקומה השניה
^ מה של גולדה ילדה ארבעה בנים וארבע בנות—
מהם נשארו בחיים, אחרי גיל הילדות, שלוש בנות.
גולדה, האמצעית, זוכרת כיצד האם האכילה פעם
אותה ואת אחותה הקטנה, נתנה לכל אחת צלחת של
דייסה .״(אחותי) גמרה את מנתה לפני, ואמא לקחה
עוד קצת מן הדייסה שלי, ונתנה לה. אני עדיין זוכרת
(כעבור 70 שנה) את הזעזוע שעבר עלי — שהנה לקחו
ממני מעדן כזה, שאני מקבלת אותו לעיתים רחוקות
כל־כך.״
זה היה בקייב. במילווקי השתפר המצב. האם פתחה
חנות למאכלי־חלב, והמישפחה גרה מעל לחנות. גולדה
הקטנה נאלצה בבקרים לטפל בקונים, שעה שהאם התרוצצה
בשוק לקנות סחורה. היא שנאה עיסוק זה —
מה שגם שבגללו איחרה באופן קבוע לבית־הספד.

האם רצתה שגולדה תהיה פקידה, ותמצא
שידוד טוב. אולם גולדה החליטה עוד ככיתה
כ׳ להיות למורה.

כשסירבו ההורים להרשות לה ללכת לבית־ספר תיכון,
ארזה את בגדיה המעטים בחבילה, קפצה מחלון הקומה
השניה וברחה אל אחותה, שגרה בעיר אחרת. רק כעבור
שנה וחצי נכנע האב העקשן וביקש אותה לשוב —
וכך הותר לגולדה ללכת לבית־הספר התיכון, ולאחר
מכן לסמינר למורים.

תמונותיה מאותה תקופה מראות כחודה
חמורת־פנים, גכרית בהופעתה, אך לא מכוערת.

בספר־המחזור
של שנת 1916 נרשמה גולדה מאבו־ביץ
,״חברת מועדון לינקולן ומועדון למדע״ של בית-
הספר, כשמתחת לתמונתה המובאה הפיוטית הבאה :
״הסובבים אותה /ממנה ילמדו דרכי הכבוד המושלס.״
עוד לפני זה, בגיל ,15 הכירה את האיש ששמו נודע
בגללה בעולם: מאירסון. זוהי הדמות הנעלמת בכל זיכרונותיה
של גולדה. היא אומרת עליו, באדיבות, ש״היה
פחות איש־ציבור והרבה יותר אדם לעצמו, עם חוג של
ידידים והערכה לאמנות, למוסיקה, לספרות, למחשבה
רצינית ...תמיד אהיה אסירת־תודה לו על הרבה דברים
שלא קיבלתי אוחס בבית והוא־הוא שנתן לי אותם.״

אורם כעד עדין זה, שנשא — כרכים מסוגו
— אשה שתלטנית, השפיע עליה לאין שי-

בוחש, עונים וגוויה
** וד בהיותה ביגימנסיה הצטרפה גולדה ״למפל-
! 2גה״ .מיפלגתה של גולדה היתה תמיד ״המיפלגה״,
עם הדגש על ה״א הידיעה, אף ששמה השתנה מפעם לפעם.
כאשר הצטרפה אליה, בהשפעת אחותה הגדולה,
נקראה ״פועלי ציון״ .למענה נאמה ברחובות מילווקי.

ככר אז לא חסרה לה לשון חריפה — תכונתה
הבולטת בל חייה. באשר הודיעה לאביה
שהיא עומדת לנאום מעל שולחן כפינת-רחוב,
הוא נשבע שיתפוס אותה בצמתה ויוריד אותה
ככוח. אך באשר ניגש האב ושמע את
כתו, מלא לכו גאווה.
גולדה הגיעה לארץ עם בעלה, אחותה ופטיפון מודרני
נדיר, באוניה רעועה, ב־ 14 ביולי — 1921 עשרה
שבועות אחרי יום־הולדתה ד,־ .23 היא גדה בשכונת נווה־צדק,
בקצה רחוב ליליינבלום, שילמה שכר־דירה עצום
של 5לא״י לחודש (סכום השווה ל־ 500ל״י כיום) וניגנה
לשכנים תקליטים על הפטיפון שלה, בעודה ממתינה לקבלתה
לקבוצת מרחביה.
פרשת חיי״הקיבוץ של גולדה מאירסון לוטה בערפל
מוזר. פעמיים סירבו 30 חברי־הקבוצה לקבלה, ורק בהצבעה
השלישית נתקבלה. גולדה מייחסת הסתייגות זו
מאישיותה למוצאה האמריקאי.

גם הסיכות שבגללן נאלצה לעזוב, כעבור
שלוש שנים, לוטות ערפל — פעם טענה ש־היו
אלה ״סיכות מישפחתיות״ ,ופעם אחרת
שהיו ״בל מיני סיבות״.

ברור שכבר אז נהגה גולדה להיות ״צודקת״ ו״מזו־עזעוד׳
לעיתים תכופות. היא הכריחה את המיטבח ליי׳
גיש לחברים דג־מלוח מקולף, למורת רוח הבחורות האחרות,
שלא אהבו לקלף. היא הקפידה לגהץ את בג־דיה,
שוב למורת רוח הבנות, שוויתרו על הגיהוץ המפרך,
היא הכריחה את החברים להחליף את ספלי ה־אמ״ייר
חזזלודיס. ואח טיפסה על הסולם התלול של
מיגדל־המים, לתדהמת החברים והחברות כאחד.

כן־גוריון, שבא לארץ 16 שנים לפניה, נדהם
ונגעל כיום הראשון מן השפה הערכית
והריחות הערכיים, כהם נתקל עם רדתו מן
האוניה ביפו. גולדה מאיר התעלמה מן הערכים
ככלל, ראתה בהם חלק מן הנוף — מטרידים
פחות מן המלריה, ובהרבה פחות מן
הברחש — אד שייכים לאותו סוג.

״הדבר היחידי שהביא אותי לכלל ייאוש היה הברחש
מרחביה נמצאה בין שני כפרים ערביים ומזמן
לזמן היו יוריס עלינו — אבל האמנתי שיבוא זמן ונחייה
איתם בשלום. במרחביה היתה מלריה, וגס אני חליתי
במלריה ושכבתי בבית־החוליס, אבל האמנתי שיבוא יום
ולא יהיו ביצות ולא תהיה מלריה. אבל הזבובונים האלה
— האם יבוא להם סוף?״

זאת היתה טעותה של גולדה. הייתושים
נעלמו. הברחש כימעט נעלם. אכל הערבים לא
נעלמו — ו־ 50 שנה אחרי שהצטרפה לקבוצות
מרחביה התייחסה אליהם גולדה כאותה
אי-הכנה טוטאלית, כאותה התעלמות גמורה,
בפי שעשתה אז.

שוו בחנות חרסינה
^ שעזבה את מרחביה ״מכל מיני סיבות״ ,לא
הלכה גולדה מאירסון להוראה. אכן, נדמה שלא

עבדה אה יום אחד כמיקצוע זה — אן! שנהגה
כל חייה כמורה או כגננת, בייחסה לזולת•
גולדה הלכה לעסקנות — המיקצוע היחידי בו עסקה
כל חייה. היא עברה את הדרך הקלאסית של עסקן
מפא״יי — שנתים עבדה בהנהלת סודל־בונה, משם עברה
למועצת־ד,פועלות ולוועד־הפועל של ההסתדרות, מ־שם
לוועד־הפועל הציוני ולוועד הלאומי. כשנאסרו. מנהיגי
היישוב ונכלאו בלטרון, מילאה את מקומו של
משה שרת כראש המחלקה המדינית של הסוכנות —
מישרד־החוץ של המדינה־בדרך.
עם קום המדינה, היתד, גולדה שייכת לגארניטורה
השנייה של מנהיגות מפא״י, בדרגה אחת עם לוי אשכול,
מרדכי נמיר ודומיהם. בחיפזון הראשון של אייוש עם־
דות־המפתח של המנגנון הממלכתי החדש, נשלחה כשגרירת
ישראל במוסקבה, אולי מפני שנולדה ברוסיה
וידעה רוסית.
היה זה בשיא ירח־הדבש הסובייטי—ישראלי. ברית־המועצות
היתד, המדינה הראשונה בעולם שהכירה דה־יורה
בישראל, מייד עם הכרזת המדינה. נשק קומוניסטי
— מרובים ומיקלעים ועד מטוסים — זרם לישראל.
הכרזתו המפורסמת של אנדריי גרומיקו באו״ם,
שהיתר, מנוסחת בסיגנון ציוני בולט, ביטאה את התפנית
המדהימה של סטאלין לטובת ישראל.
יחסים אלה היו עדינים מאין כמוהם. ברית־המועצות
היתד, מעזניינת להוציא את הבריטים מארץ־ישראל, לבסס
כאן מדינה ידידותית. אולם סטאלין היה גם מודע
לרגשות העמוקים שהמדינה החדשה עשוייה לעורר בקרב
מיליוני היהודים בברית־ד,מועצות עצמה.

גולדהבמרח בי ה: סיבות

לתוך מצב עדין זה פרצה גולדה מאיר במו
שור לתוך חנות של בלי-חרסינה. כסך הכל
שהתה במוסקבה ארבעה חודשים — מסוף
אוגוסט 1948 עד ינואר .1949 זמן קצרצר זה
הספיק בדי להרוס בימעט ללא־תקנה את יה

גולדה ומאירסוו: הנ עלם
סי ישראל— כרית-המועצות — ולעורר מחדש
את התנועה הציונית כארץ הסובייטים.
גולדה היתר״ אולי, האדם האחרון שיכול היה לקשור
יחסים טובים עם שליטי מוסקבה. כפי שהודתה לא פעם,
השאירו בה שמונה שנות־חייה הראשונות ברוסיה זיב-
רינות זוועתיים בילבד. השגרירה הראשונה לברית־רד
מועצות שנאה בעומק ליבה גם את רוסיה וגם את ה־מישטר
הסובייטי.
ליהדות ברית־המועצות. ביקוריה ההפגנתיים בבית־הכנ־סת
של מוסקבה עוררו סצינות של התלהבות המונית,
שצולמו ופורסמו ברחבי העולם. במישרדו של הרודן הזיזו
בקרמלין נידלק אור אדום. הוא החליט, כנראה,
שהסכנה הפנימית של התעוררות הציונות בבריה״מ עולה
בחומרתה על כל שיקול סובייטי אחר כלפי ישראל

כתפקיד זה ככר הראתה גולדה את כל
סגולותיה המיוחדות כמדינאית: אי-היכולת
הטוטאלית להכין זרים ולנהל עימם מיש ה ק
פוליטי, כצד הבישרון העילאי לנגן על מית-

רי-ליכם של יהודים.

יקטרינה הגדולה
ף* ינואר ,15(49 אחרי הבחירות לכנסת הראשונה,
- 4החזיר בן־גוריון את גולדה ארצה, מסר לידיה את
מישרד־העבדה. יתכן שהשפיע גם החשש שגולדה עלן-
לה לגרום לשואה ביחסי תל־אביב—מוסקבה.

כ־ 1956 הפכה כן־גוריון לשרת־החוץ. בל עוד
רצה להעמיד פנים של רודף־שלום השאיר את
משה שרת על בנו. אך כאשר החליט להתחבר
עם שני מישטרים קולוניאליים, צרפת ובריטניה,
בדי לתקוף את מצרים — חיפש שר-
׳חוץ נוקשה לגישה החדשה. ערב מיבצע-סיני
זרק את שרת, מינה את גולדה מאיר.
בתפקיד זה לא הבריקה גולדה, ולא לכדה את אהדת
הציבור הישראלי. התפקיד, הצטמצם כולו בקיום מגעים
עם הגויים, לא איפשר לה להפעיל כראוי את כיש-
רונה הגדול ביותר.

לשגרירים הזרים השמיעה את אותם ה נאומים
שהרטיטו את ליבות היהודים. אולם
הדיפלומטים הגויים הגיבו אחרת. הם ראו כה
אשה צדקנית, מתחסדת, א־פוליטית, רדודה
ונוקשה. הם לא סבלו אותה.

לבן־גוריוז עצמו היתד, סיבה טובה להתחרט על הכנסת
אשד, זו לצמרת הממשלה. כי גולדה מאיר מילאה
את התפקיד המרכזי בהדחת דויד בן־גוריון ב־, 1963
כשפחד נערי־החצר הצעירים של בן־גוריון נפל על ההנהגה
הקשישה. שינאתה הלוהטת של גולדה למשה דיין
ולשימעון פרס, עוד מהימים ששניים אלה ניהלו מדי־ניות־חוץ
פרטית והתעלמו מקיום שרת־החוץ הרישמית,
הפכה שינאה לבן־גוריון עצמו. אחרי הפילוג, ניהלה את
המאבק הקשוח ביותר נגד רפ״י.

אילו הקשיב לוי אשבול לעצתה במאי
,1967 כמקום להקים את ממשלת הליכוד ה לאומי,
היה משה דיין ביום עסקן נשכח כשולי
האופוזיציה.
עלייתה לשילטון נראית כצירוף של מיקרים. מיקרה
הוא שאשכול נפטר משבץ־־לב. מיקרה הוא שיחסי הכוחות
בצמרת היו מאוזנים כפי שהיו, ושלא היה לתפקיד
העליון מועמד סביר אחר מקרב מפא״י.
אך כמו למיקרים אחרים, נראה שגם למיקרה זה
היה הגיון נסתר.

תל־אביב

א.מיקולינסק• ובני
ריוננוף ;17

מיקורינסק•
אלנני 45

נער• עודתון
לולו ן שר תון

•רזשליס

אחי פרידמן
יפ 15 1

פדי־מן את ביין
יפו 45

חיפה

דן*-בדיאל•
הר צל 8ז 20/.

כ ,,מר ה״ מייצרים נעלי ם רק מעור אמי תי, מעולה וי קי
כיוון שעור הוא החומר הי חיד׳ והטוב כיו תר
לנעלי ם סוכו תכאמת.

חנלון
ליידי שנקר 52

רמת-גן
ויוה

ב־ א ל יל 46 ,

בח-ים

בלפנר 41

ראשל־־צ

א. מ .או.
רוט שילד 52

הרצל 14

רחובות
הר צל 70

פתח*תל,וה
דודינא

ו.( 1נבי ציון

באר־שבע
הרצל 76

נעל• שיק

ה עו ל ם הז ה 1827

אינזסריה בדרך
ץ ולדה מאיר חיה בעבר. בעיניה אין ההווה אלא
4הארכת עבר זה.
אנשי דור־הביניים, הממלאים את ׳ממשלתה, חיים בהווה.
העבר, השוכן עמוק בתת־הכרתם, מכוון את מע שיהם,
בצורה לא־מודעת.

אולם לגולדה כת ה־ ,74 ולעוזריה כני ה־
65 וה־ ,55 יש תבונה אחת משותפת: אין הם
חיים כעתיד.
בוודאי, הם דיברו על העתיד. אך תמיד במליצות
כלליות ,׳מבעד לצעיף של מישאלות ותיקוות, כמו שיהודי
דתי מדבר על ימי המשיח.

חוץ מבמה טיפוסים יוצאי־דופן, לא שאל
איש כישראל של תשל״כ, כמלוא הרצינות,
את השאלה העיקרית: מה תהיה דמותה של
מדינת ישראל כשנת — 1999 בשכני שנתון
1972 יהיו כני 7 28

חזון הוילנות חשוישית
מידה ששאלות העתיד בכלל בצו לרבע בלי!
בם, גולדה ועוזריה הסתפקו בתמונה כללית.

הם ראו לנגד עיניהם מדינה המשתרעת
מתעלת־סואץ עד קונייטרה _ לפחות. אם
יעלה על דעת הערכים לפתוח עד אז כמיל־חמה
נוספת, תתרחכ המדינה עד סו!? המאה
עוד יותר. אולי יהיו כה הכלים שיישאו שמות
במו גושן, עמון, מואכ, כשן, צידון או ארם.

במדינה זו ישרור להלכה מישטר דמוקראטי — אולם
רק לישראלים. האחרים — כשני מיליון נפש — יחיו
ברווחה ובאושר, מבלי שיכפו עליהם אזרחות ישראל.
הם יהיו אזרחים של מדינות אחרות, וממילא לא יחפצו
בייצוג בכנסת הישראלית.
בכל רחבי השטחים המשוחררים יצוצו היאחזויות,
קיבוצים, ,מושבים וקריות. שיכוני־הביטון המרובעים של
שכם העילית יכתרו את פיסגת גריזים, יריחו העילית
תשקיף לעבר הירדן, ממירפסות מלונות־הענק יביטו
התיירים מ־ 4כיוונים על הר־הבית, שישתרע לרגליהם.

עלייה גדולה מארצות רכות, וכבללן רוסיה,
תאזן את מאזני הדמוגראפיה, בך שה
אובלוסיה הלא־יהודית במדינת-היהודים לא
תגיע ל ,50*-למרות הדיכוי הטכעי העדיף שלה.

צה״ל ישלוט במצב בעזרת פצצות גרעיניות. שום
סכנה לא תאיים על המדינה. העולם הערבי לא ישלים
כמובן עם המצב להלכה, אבל בהיותו מפולג, כמו תמיד,
לא יוכל לעשות דבר, ויתרגל למצב. מה גם שהפער
הטכנולוגי בינו ובין ישראל ילד ויגבר.
עד אז יושלם תהליך מיזוג העדות, הסיכסוכים הקלים
בין העדות יהיו נחלת העבר, ומלכות ישראל השלישית
תעלה בזוהרה על מלכות דויד וממלכת החשמונאים
— על אפם ועל חמתם של כל הגויים המתנכרים.

פרוסיה

?.11768032

ך* פרוש תשל״כ, לא ניראה כימעט ענן באופק,
! שיכול היה להעיב על מחזה מרהיב זה. רק ענן

ישעיהו ( לפירפאל ) :ח 1ון •הוד א׳

קטן יחיד הטיל צל כלשהו — החשש שמא תקום במצריים
ממשלה פרו־אמריקאית, והנשיא ניכסון — אחרי
שייבחר מחדש — יתפתה לעזור לה (ולאינטרסים של
הנפט האמריקאי במרחב) על־ידי כפיית שלום והחזרת
שטחים.
סיכוי זה ניראה רחוק למדי. החזון של מדינה יהודית
בארץ־ישראל השלמה (בעלת גבולות גמישים, המתרחבים
לפי הצורך) ניראה מוחשי.

גולדה מאיר, משה דיין וחכריהם האמינו
שניתן להגשימו, אם אד תנהג הממשלה כזהירות,
תימנע מהצהרות כומכסטיות נוסח
בגין, תנקוט כטבסיסים מחובמים בלפי הערכים
והעולם.
יתכן ׳מאוד שהם צודקים בכד. חמש השנים שחלפו
מאז הכיבוש מאשרות, למראית עין, הנחה זו.
השאלה הגדולה לא היתד, אם ניתן להגשים את
החזון — אלא מה טיבו של החזון עצמו.

האם זהו מצב אידיאלי שיש לשאוף אליו
— או להיפך, חזיון-תעתועים שמושך את בעליו
לתוך מלכודת היסטורית, שלא יהיה ממנה
מוצא ז
האם זוהי מהדורה חדשה של החזון היהודי
ההיסטורי — או להיפך, עיוות של רוח
היהדות וניגוד חזון ישעיהו?
אחד מהוגי־הדיעות המפוכחים של ישראל אמר בסוף
תשל״ב שישראל עלולה למכור את נשמתה לשטן.
לא היה זה דימוי מופרז.
לפי האגדה האירופית, מכר הדוקטור פאוסט את
נישמתו לשטן, תמורת הבטחת השטן לספק לו את כל

גולדה ( עםהנשיא ) :ח 1ון • הודיב ׳

שתהיה שנה
טובה יותר

מצב רוח
טוביותר.

נשר זהב בירה עם מצב רוח

ה עו ל ם הז ה 1827

<11 *141 11-11411 14

(המשך מעמוד )19
תענוגות החיים. פאוסט השיג עושר, כוח ואהבה, וברגע
היקר ביותר מת. השטן השיג את נשמתו.
אגדה זו התגשמה בהיסטוריה פעמים ללא־ספור. עמים
מכרו את נשמתם לאליל הכוח, כבשו שטחים אדירים,
הקימו אימפריות — ומתו מאפיסת כוחות או מהתנוונות
פנימית ׳.אשור ירדה מן הבמה אחרי פרק קצרצר
כעריצת המרחב השמי. ספרד חמסה את זהב העולם
החדש, ונדקבה מבפנים. פרוסיה הקימה צבא מזהיר
והטילה את חיתתה על אירופה, עד שהוקז דמה בשתי
מילחמות־עולם.
מה תהיה דמותה האמיתית של האימפריה היהודית,
שתקום על פי שיטות ,,הציונות האכזרית״ 1מה יהיו
סיכוייה להחזיק מעמד, ולהגשים את מטרות הדוגלים

לא היה צויד לחפש את התשובה ככדור
של בדולח. כשנת תשל״ב פכר היו קיימים
הסימפטומים הראשונים של כל המחלות העתידות
לפקוד את האימפריה.

מיליוני כני-אדם שיראו בממשלתה שילטון
זר, שלא יהיו מייוצגים כמוסדות־השילטון
שלה, שיהיו לנצח גור זר כמדינה, מעין ״ניפ
קדים נובחים״ כמולדתם.
מצב כזה יכול להחזיק מעמד כל עוד שבורה דוחה
של אוכלוסייה זו בעקבות המהלומות שירדו עליה מכל
צד. אולם במוקדם או במאוחר, בעוד עשר, עשרים או
שלושים שנה תמצא אוכלוסיה זו מנהיג ודגל — והמצב
בישראל יזכיר את מוראות המאבקים שידעה תשל״ב
באירלנד הצפונית ובפאקיסטאן המזרחית.

פאנטומים ופאנתויס
ך• מו ממלכת הצלבנים, שהתקיימה בארץ במשך
200 4שנה, לא תדע אימפריה כזאת אף יום אחד
של שלום אמיתי.

אחרי בוא מסע-הצלב הראשון לארץ, עברו
כמעט מאה שנה עד שהעולם הערבי הצליח

אפארנוה״ד בשעות הלילה
המישטר כהם לא היה שונה מזה השורר
כאזורים השחורים של אפריקה הדרומית
ורודזיה. ככמה פרטים, הגיע הדמיון לממדים
מבהילים.

בשנת תשל״ב החזיקה ישראל בשיא עולמי של
מאמץ ביטחוני. שום מדינה — אף לא ענקים צבאיים
כמו ארצות־הברית וברית־המועצות — לא הגיעה אף
למחצית המאמץ של ישראל.

קרוב לשליש מכל התוצר הלאומי הגולמי
— הסך־הבל של כל פעילות המשק —
הוצא על מאמץ ביטחוני זה. בל אדם רביעי
כישראל היה מגויים במישרין כמערכת הביטחון
— בחייל סדיר, איש-מילואים או עובד אז־

הוצאה אדירה זו לא תקטן בעתיד. הסכום יגדל משנה
לשנה — כי מצב־המילחמה יחייב החלפה מתמדת של
ציוד צבאי יקר בציוד יקר עוד יותר.
השפעת המאמץ הביטחוני על החברה הישראלית
היתד. כבר בתשל״ב העובדה המכרעת בכל המערכות
הפנימיות בישראל — עובדה שלא זכתה כימעט לשום
תשומת־לב. היה מנוי וגמור עם המישטר לקיים סכיזופרניה
נוקשה: לדון בבעיות החברה והמשק כאילו לא
היה קיים מאמץ הביטחון, ולדון במאמץ הביטחון כאילו
אינו משפיע על החברה והמשק.

אך היה קשר ישיר בין רכישת הפאנטו
מים והפגנות הפאנתרים.
העובדה הפשוטה היא שתקציב־הביטחון של האימפריה
מבטל מראש כל אפשרות להבריא את המשק הישראלי
ולצמצם את הסער החברתי, המלא חומר־נפץ.
האינפלציה, המרוששת את השכבות המקופחות ממילא,
היתה תוצאה ישירה של התקציב הביטחוני ושל הוצאת
רבע מיליון ישראלים ממעגל העבודה היצרנית.

הכד הסכימו שכוח־העכודה הכבוש הפך
חיוני לקיום המשק, והיו שהתלוצצו כי יהיה
צורף לכבוש שטחים נוספים, כדי לספק עובדים
לכלכלה.
בעוד שכמה מאנשי הצמרת טענו כי העסקת עובדים
אלה במישרין במשק הישראלי היא תופעה חיובית, דגלו
אחדים בהעברת סניפים של מיפעלים ישראליים לשטחים
הכבושים, כדי שהערבים יוכלו לעבוד למענם -שם.

ירידת הערך הממשי של השבר; עומס
המיסים העצום; המחדלים המשוועים כמערכות
הסעד, החינוך והבריאות — כל אלה נבעו
מהקרבת מיטב העושר הלאומי על מיזכח
הביטחון האימפריאלי.

זהו ויכוח דרום־אפריקאי טיפוסי.

פצצת זמן מתסתסת
חבוסת האשורי ( 1־וכ1ס<

ך • מתחים הסוציאליים, שפרצו כמה פעמים
1 1בתשל״ב אל פני השטח, היו רק הדים קלושים
לכוחות הגעש המצטברים מתחת לפני השטח.

יתכן מאוד שהסכנה החמורה כיותר המאיימת
על ישראל כדור הקרוב נובעת מן הקיטוב
העדתי.

~ כוח-העכודה של הגדה ועזה, הנפט של סיני,
הפיכת השטחים לשוק מוגן לתוצר הישראלי,
הפקעת אדמות למען התנחלות יהודית
— כל אלה יוצרים מצב קולוניאלי מובהק כנוסח
קניה ואלג׳יריה של אתמול, דרום־אפרי־קה
ורודזיה של היום.

בגל האופטימיזם הראישון, שליווה את קום המדינה,
נראתה הבעיה החברתית כמיטרד מישני, שייעלם בהדרגה
מעצמו. בישראל של תשל״א ותשל״ב מתה אשלייה
זו. נתברר כי לא זו בלבד שהבעייה לא נפתרה, אלא
שהיא הולכת ומחמירה במהירות.

החרפה זו נובעת מהתחברות שני מוקדי
מתח מסובנים: המתח העדתי, שיש לו נימות
גזעניות מובהקות משני הצדדים, והמתה
הסוציאלי, הנובע מחוסר היכולת של האימפריה
להקדיש את המשאבים הדרושים לקידום
השבכות הנחשלות.

42 ערבים בכנסת
^ כל מישטר קולוניאלי מושמעת הסיסמה ש״טוב
לילידים״ ,מצבם הכלכלי משתפר, יש להם עבודה
ולחם. אולם כל מישטר קולוניאלי, בלי יוצא מן הכלל,
למד כי דווקא עליית רמת־המחייה של ה״נייטיבס״ מביאה
להתעוררותם הלאומית. אחרי שאדם שבר את רעבונו,
הוא חיש ביתר שאת בהשפלת כבודו האנושי והלאומי.

כאשר תחושת קיפוח עדתי מתמזגת עם תחושת קיפוח
כלכלי וחברתי, נוצר כוח־נפץ הדומה לכוח־ההרס
של פיצול הגרעין.

מתחת ליסודות הכית השלישי מתקתקת
פצצת-זמן גרעינית.

כאימפריה היהודית חיים כיום 1.4מיליון
ערכים, שמיספרס יגיע לפני פון! שנות ה־80
ל־ 3מיליון. לכל אלה לא יהיה חלק בדויד
ונחלה כבן ישי.

לא יהיה מנוס ממצב שבו יגורו כישראל

עמים רבים יותר נהרסו כהיסטוריה בגלל
אימוץ־יתר של כוחותיהם ודילדול משאביהם,
מכפי שנהרסו כשדות-הקרב.

לשון אחרת: בדי לקיים את הצבא שמיגר
את בל צבאות ערב תוך במה שעות היתה
דרושה רק חמישית מן המשאבים שהיו דרושים
השנה לקיום האימפריה, כמצב של הפם
קת-אש מוחלטת.

לפי שיטת האפארטהייד של דרום־אפריקה, חייבים
הכושים לעבוד בערים הגדולות, אך אסור להם לשהות
בהן בלילה. בשעות החשיכה הם נכלאים בגטאות מיוח דים.
כושים אחרים חיים באזורים הנהנים מאוטונומיה
פנימית כלשהי, מבלי שתהיה להם שמץ של עצמאות
או חרות. עם שם שבט הבאנטו, מכונים אזורים אלה
״באנטוסטאן״.
בתשל״ב ערכו כוחות צה״ל והמישטרה מצוד על
פועלים ערביים מרצועת־עזה, שנשארו לנים בלילה ליד
מקומות־עבודתם ביישראל. הממשלה היתד. מוכנה לסדר
להם מקומות-עבודה, ולעצום עין למראה ניצול העבודה
הבלתי־מאורגנת במושבי ההתיישבות העובדת־לשעבר.
אולם התנאי היה שערבים אלה יחזרו בלילה למחנות-
הפליטים שלהם.

האימפריה לא תוכל להעניק להם אזרחות. אילו ניתן
לתושבי השטחים לבחור לכנסת השביעית, היו יושבים
בה כיום 42 חברי־כנסת ערביים — וגוש זה היה
הופך במהרה לכוח המדיני המכריע במדינה. הדוגמה
הקלאסית סופקה על-ידי הסיעה האירית בפרלמנט הבריטי,
שהיתה בשעתו לשון־המאזניים הקובעת.
הרעיון שערבים אלה יישארו אזרחים ירדניים, וכי
זה יהווה פיתרון סביר, הוא אווילי. אזרחות כזאת יכולה
להיות בעלת משמעות רק כל עוד מאמין מישהו שהשטחים
יוחזרו לירה. אחרי שתמות תיקווה זו, לא תהיה
לאזרחות כזאת שום משמעות לגבי בעליה. לשום אדם
אין עניין באזרחות במדינה אחרת, שאינו חי בה וש־ממשלתה
אינה משפיעה על חייו.

בשנת תשל״ב לא נבהל איש בישראל מפני פעולה
צבאית ערבית. הכל הסכימו ששום סכנה צבאית לא
איימה על ישראל מאז ,1949 ולא תאיים עליה במשך
שנים רבות — לפחות עד שהעולם הערבי יזכה במנהיגות
אמיתית ויעבור מהפכה שאינה נראית עדיין באופק.
אולם הסכנה האמיתית הנובעת מהמשך מצב־המילח־מה
כלל אינה צבאית. היא פנימית.

בשנה השישית של האימפריה, היא הוציאה על ביטחונה
סי חמישה יותר כסף מכסי שהוציאה מדינת ישראל.
בגבולות ה־ 4ביוני, ערב מילחמת ששת־הימים.

^ שנת תשל״ב היו השטחים המוחזקים, מכל הבחי־
^ נות מלבד הבחינה הפורמלית, מושבות ישראליות.

גם לגבי המעמד החוקי של השטחים נשמעו דיעות
דרום־אפריקאיות. היו שהציעו להפכם לחבלים אוטונומיים
המצורפים לישראל, עם שילטון עצמי כלשהו, נוסח
באנטוסתאן. שמעון פרם קישט רעיון קולוניאלי מובהק
זה בקישוטים של ״פדרציה״ — מעין פארודיה •של רעיון
המדינה הפלסטינית — בעוד שאחרים העדיפו להשאיר
את המצב הנוכחי על כנו. יש הרבה יתרונות בימימשל
צבאי נצחי, כי מעמד מישפטי זה סוטר את ישראל מהענקת
כל זכויות שהן — לאומיות, אזרחיות ואפילו סוציאליות
— לתושבים.

להתלכד ולהיערך למכה נגדית יעילה, בהנהגתו
של צלאח*אל־דין הגדול.

גולדה מאיר ועמיתיה, ילידי מזרח־אירופה ובנים־
חורגים של התרבות המערבית, לא יכלו ולא רצו לשמוע
תיקתוק זה. כשם שהם מתעלמים מן הערבים, מתוך
אי־הכרת תרבותם ותכונותיהם, כן הם מתעלמים מן
היהדות השנייה, המזרחית, שהיתה שותפה לאותה תרבות.

שלוש
0אסטות
^ ולם בישראל של תשל״ב כבר נסתמנו בבירור
הקווים החברתיים של האימפריה בעוד 10ו־20
שנים.

נצחו! הצלב בדא מיי ט ה)

החכרה בה תהיה מאורגנת על פי שיטות
של קאסטות, נוסח הודו — מעמדות סגורים,
כעלי אופי אתני־כלבלי־חכרתי, שבל אחד
מהם יהווה מעין עם בפני עצמו.
לא תהיה זאת רק חברה של שני עמים — עם־אדונים

לראש השנה
המתנה היפה ביותר
יינות 1£1וו1ומ<
נלווה ברכתנו ל שנה החדשה בשי המת אי ם -
יינות ״כרמל מזרחי״ ,לר שו תכ ם: סלים מפוארים,
בקבוקים של יינות יוקרה ואריזות שי בנות
2-3-4-6בקבוקים.
ה מב חר עצום ומגוון: יינות, ליקרים, ברנדי ו שמפניה.
א סו הקדימו במ שלוח ברכותיכם לחג.

רוזי

;!* כרמל מיקני ואעוון לעיון וזכרון יעקב

ה עו ל ם הז ה 1827

1י #יי י 1י -י י 1-י *4 . 4 1 4 1 9
(המשך מעמוד )21
יהודי ועם־משרתים ערבי.

תהיה זאת גם חברה של שלוש קאסטות :
אשכנזי, ספרדי וערבי.

אמצעי־הישילטון הפוליטיים ומקורות־הכוח הכלכליים
יהיו בידי הקאסטה האשכנזית השלטת. חלק קטן בה,
האצולה הכלכלית־ביורוקרטית שדמותה נתגלתה כבר
בתשל״א ותשל״ב, תקבל את עיקר השלל. שאר חברי
הקאסטה יקבלו פירורים של השלל, יהיו מנהלי־עבודה,
טכנולוגים, ביורוקראטים, קצינים ומפעילי אמצעי התק שורת
ההמונית.
כוח־העבודה העליון והבינוני יסופק על־ידי הקאסטה
השנייה, של בני עדות־המזרח. יחידים ממנה ייקלטו
במעמד העליון, לצורכי קישוט ואליבי, אך מרבית
השיכבה הזאת תישאר מקופחת, כשהפער בינה ובין
הקאסטה העליונה יגדל.
הקאסטה השלישית תהיה מורכבת, כמובן, מן הערבים,
שלא יהיו אזרחים אמיתיים (כמו
ישראל הראשונה) או אזרחים פורמליים
(כמו ישראל השנייה) ,אלא לא־אזרחים —
חוטבי־עצים ושואבי־מים ללא זכויות.
החזקת מיליוני ״נתינים״ שאינם אז רחים,
שיתנדנדו בכל עת בין אדישות פא־טאליסטית
לבין תמיכה פעילה בארצות־אוייב,
תיצור צרכים ביטחוניים מיוחדים.
גירושם מאדמות נרחבות והקמת יישובים
יהודיים עליהן, יחריפו צרכים אלה.
צורות־מימשל נוקשות, בולשת. פוליטית
חזקה, יחידות־שיטור שכירות ו״נוקשות״
כמו מישמר־הגבול, תהיינה דרושות בצד
חוקי־חירום יעילים.

היו לתופעת־קבע, מעשי־אונס של יחידים וקבוצות הפכו
סימן־היכר של המדינה, כל התכנסות ציבורית בקולנוע
או במיגרש הפכה גיהינום. לבסוף עלה הרעיון להפעיל
בלב המדינה את יחידת מישמר־הגבול, שהצטיינה בעזה
בדיכוי הטירור באמצעים המקובלים באיזור קולוניאלי
מתמרד.

כצד הכיריונות של השיכבות המקופחות
גכרה השחיתות השחצנית של שיככות העילית.
כנופיות הפרכרים שדדו את הבנקים,
החכרה הגבוהה שדדה את קופת־המדינה.

הזרקורים האירו את ד,״נורמות״ של נתיבי־נפט ואת
תעלולי־המיליונים של מוטי פרידמן. אבל היה זה רק
קטע קטנטן של מציאות, המקיפה בצורה זו או אחרת את
המעמד העליון כולו.
כל מדינה קולוניאלית היא, בעצם מהותה, מדינת־שוד.
כאשר המדינה עצמה פוגעת בנורמות מוסריות
יסודיות, הולך האזרח הפשוט בדרכיה.

הלב שלה. היתד, זאת ״הציונות האכזרית״ בהתגלותה י
השלמה הראשונה: עשיית אי־צדק במצח נחושה, ללא
הצטדקות או חרטה, תוך הודאה גלוייה באי־ד,מוסריות
של התהליך.

אולם היה צד שני לפרשת איקרית וביר•
עם — ואולי יתגלה, כרכות השנים, שזה היה
הצד היותר חשוב.

הפרשה עוררה הדים עמוקים בנבכי התודעה הלאומית.
היא גרמה לא רק ל״סערה ציבורית״ חולפת מן הסוג
שהמדינה רגילה לו, ולא רק להפגנה היהודית־ערבית
הגדולה ביותר מאז קום המדינה. היא גרמה, בפעם הראשונה,
לחשבון־נפש אמיתי בלב רבים וטובים.
לא רק ״הציונות האכזרית״ הגיעה לידי גילוי עליון
בפרשה זו. גם הנוגדנים הגיעו בה, בפעם הראשונה, לידי
גילוי מוחשי.
המאבק התחיל סביב מיקרה מוחשי מצומצם: שני
כפרים בגליל העליון. אולם תוך מהלכו התעמק והתרחב,
עורר בדיקה מחודשת של כל מהותו המוסרית
של המיפעל הציוני בארץ.

הודות לאיקרית ובירעם, התעוררו
כלכבות רכים השאלות היהודיות
הקלאסיות: מניין אתה כא,
לאן אתה הולך, ולפני מי אתה
עתיד ליתן דין־וחשכון

מה טיבם של הציונות ומיפעלה הגדול
בשלושת הדורות האחרונים?
לאן מועדות פניה של מדינת־ישראל?
מה יהיה מישפט ההיסטוריה על מעשיה?

ש טו ג נו ש 7נשמח

יש המאמינים שניתן לקיים ל־אורך־ימים
שלושה סוגי־־מימשל
כמדינה אחת: דמוקרטיה גמורה
כישראל הראשונה, דמוקרטיה
״מודרכת״ כישראל השנייה, ומימי
של צכאי ״ליברלי״ בישראל הבכו

* ולדה מאיר היתה מזועזעת מעצם
^ הצגת השאלות האלה, ראתה בהן
סטיות חמורות. אך היא היתד, בטוחה שזוהי
תופעה חולפת.
עוזריה מבני דור־הביניים, שהם אדישים
לשאלות מוסריות, התעלמו מן התופעה
כליל.

בתשל״ב לא הופרכה עדיין אמונה זו
כליל, אך כל הסימנים העידו על התפרקות
איטית אך עיקבות של דפוסי־הדמוק־רטיה
גם בישראל שבתוך ״הקוו הירוק״.
הניסיון לחסל את האופוזיציה הלוחמת. י
בישראל באמצעות הפיכה מישפטית־מינ־הלית
(שינוי שיטת הבחירות, קביעת אחוז־חסימה
קטלני) ,היריקה הגסה בפני דעת־הקהל
בפרשת נתיבי נפט, השימוש במיש־טרה
נגד הניצנים הקלושים של התמרדות
עדתית (הפנתרים השחורים) — כל אלה
הם אות לבאות.

אך יתכן שזוהי התחלתה של
תנועה היסטורית, התנועה של
הדור הבא.

אנשי־הרוה של אתמול יכלו לגלגל שאלות
אלה, לשחק בהן, אולי לפרסם מאמרים
וגילויי־דעת.

,אך רק כני הדור הכא יוכלו
להתמודד עימן ברצינות — ולהפכן
מנוף לגיכוש תודעה לאומית
חדשה — מוסר ציוני מחודש או
מוסר שיבוא כמקום הציונות.

סימנים ראשונים לכך — קלושים מאוד,
אך אמיתיים ואותנטיים — נראו בתשל״ב
בקרב תלמידי־ד,תיכון, חיל־החלוץ של הדור
הבא.

חמור עוד יותר היה, אולי, השימוש
הרודני כאמצעי-התקשורת
וכעיקר הטלוויזיה כמכשיר שלטימטום המוני ושטיפת־המוח.
הטלוויזיה, היוצרת קונפורמיות מודרכת,
תפסה במידה רבה את המקום שהיה
מיועד בתקופה אחרת, למרתפי־העינויים
ולמדורות האינקוויזיציה, ובדור האחרון
למחנות־הריכה ולמרתפי ד,ג.פ.או. והגסטאפו.
היא מאבטחת, בצורה הומאנית יותר,
את המישטר מפני עליית רעיונות חדשים
וכוחות חדשים.

ה ת פיי סו ת יעקוב ועשיו (לפי רוב! <0

שוו ומסח₪ ,ז ומעדה
ץ* י הסכנות הססשיות, הכתבות בהקמת ה-0-8
4פריה — הסרטן של המאמץ הביטחוני, המציאות
הדמוגראפית הדו־לאומית, פצצת־הזמן החברתית, שקיעת
הדמוקרטיה והתגברות שטיפת־המוח — חשובות פחות
מן הסכנה המופשטת, האורבת למדינה בשטח המוסרי.

התנועה הציונית ניצחה כארץ לא רק
כגלל עליונותה האירגונית והטכנולוגית. כוחה
היה כראש ובראשונה מוסרי. היא ראתה
את עצמה כתנועה משחררת, המתקנת עוול
היסטורי כלא־תקדים, והעומדת להקים חכרה
חדשה, חופשית וצודקת.

ביטחון מוסרי מוחלט זה איפשר לתנועה להתעלם,
עד אחרי קום המדינה, מן העוול שנעשה בינתיים לאחרים.

ביטחון זה התערער אחרי מילחמת ששת*
הימים, והגיע כמעט לקיצו כתשל״ב.
את הסימפטום הבולט ביותר של תהליך זה סיפקו
דווקא נביאי ״הציונות האכזרית״ עצמם. התיאוריה המטיפה
בגלוי לעשיית־עוול, המכריזה כי הציונות היתד, מבוססת
תמיד על נישול ואי־צדק, חושפת את החלל הריק
המוסרי שנוצר בלב התנועה.
לשווא ניסו גולדה מאיר ועמיתיה הוותיקים להילחם
בתופעה זו, לדבוק במליצות הישנות, לטעון כי הציונות
לא רק היתד, תמיד מוסרית, אלא גם נשארה כזאת.
מעשיהם יום־יום הפריכו את טענתם לגבי ההווה —
וממילא עוררו חשד עמוק גם לגבי העבר.

ההתפרקות המוסרית הכללית, כבל שדרות
הציכור, היתה אחת התופעות הכולטות ביותר
של תשל״כ — ואולי הכולטת ביותר.
ברחובות השתוללה ביריונות מסוג חדש — ביריונות
כללית שביטאה התפרקות הדרגתית של חישוקי החברה
המאורגנת. הרחוב הפך בלתי־בטוח, מעשי־שוד בבנקים

זהו תהליך שאין מנוס ממנו במציאות
כזאת: היחיד פורק את עול הכלל, משחרר
את עצמו מחוכות מוסריות, אינו נרתם עוד
למאמץ הכללי. החכרה מתנוונת, ויחד עימה
נרקב הכפים שעליו עומדת המדינה עצמה.
לדעת היסטוריונים רבים, זהו בדיוק התהליך שאירע
לפני 200 שנה בארץ זו, בממלכת הצלבנים. מכל הסיבות
הרבות שהביאו לחורבן הממלכה האדירה, ההתנוונות
המוסרית הפנימית היתד, המכרעת. היא היתה חשובה יותר
מהפסקת העלייה הצלבנית, התלכדות העולם הערבי ודיל־דול
זרם הכספים של המגבית הנוצרית המאוחדת.

ישראל של תשל״ב היתה עדיין רחוקה
ממצב זה — אך הכיוון היה ברור. אדרת־האד•
גמן של האימפריה עלולה להסתיר מורטות*
מוגלה ממאירות.

איקרית 1בירעם!
ך 1א הי
היה זה מיקרה שדווקא בסוף שנת תשל״ב הת/לקחה
פרשת איקרית ובירעם בצורה שלא היתד, כדוגמתה
בתולדות המדינה.
אילו חשכה הממשלה במושגי ישראל
הישנה, היתה מחזירה את תושכי שני הכפרים
לבתיהם, מכלי לעורר רעש. היה זה לא
רק מעשה צודק, אלא גם נכון.
אולם ממשלה הנמצאת בדרך־המלכה אל האימפריה.
היודעת שיהיה עליה לנשל עשרות כפרים ערביים כדי
לפנות אדמה להתנחלות יהודית, לא יכלה להחזיר כפרים
אלה.

זה המקור האמיתי של הפחד מפני ״תקדים״
— אסור היה לממשלה זו להחזיר אף
ערכי מנושל אחד הכיתה, שמא ישאכו המוע
מדים־לגירוש כשאר חלקי הארץ עידוד.
עמדת הצמרת בפרשה זו היתד, חדשה מבחינת גילוי-

אם אכן תגבר התנועה כשנים
הקרובות ותמצא לה דפוסים אידיאולוגיים
ופוליטיים, יעמוד עתידה
של המדינה כסימן המאבק
כין שני זרמים גדולים — הזרם
המוכיל לאימפריה קולוניאלית,
מיליטריסטית ולאומנית, והזרם
המוביל למדינה ישראלית הומאנית,
לאומית, סוציאלית וליברלית.

בסוף תשל״ב חששו הפסימיסטים שהמאבק כבר הוכרע
סופית, וכי אין עוד חזרה מדרך האימפריה. האופטימיסטים
האמינו שהמדינה עדייו עומדת על פרשת דרכים,
וכי ההכרעה ההיסטורית תיפול רק בשנים הקרובות.

המדינה עדיין לא מכרה את נשמתה לשטן.
אכדשטר־המכר כבר מונח על השולחן, והיד
אוחזת כעט.

״על חרבו תחי^הד
ניין אתה כא, לאן אתה הולך, בפני מי אתה
עתיד ליתן דין־וחשבון — זוהי שאלה יהודית, בניסוח
יהודי.
לא פעם, בשנת תשל״ב, לבשו פרשיות אקטואליות
צורה הלקוחה מן ההיסטוריה הלאומית.
פרשת נתיבי־נפט העלתה את סיפור עכן, שודד אוצרות
יריחו, שנידון למוות על־ידי יהושע.
פרשת בירעם ואיקרית העלתה את פרשת כרם נבות,
ואת העימות ההיסטורי בין המלך אחאב והנביא אליהו,
בימי איזבל המלכה.

שתי הנימות — זו של המלך שוחד־האיט•
פריה וזו של הנביא שוחר־הצדק — היו קיימות
תמיד כהיסטוריה הישראלית. העימות ביניהן
חזר ונישנה ככל דור. הוא חוזר למרכז החיים
הלאומיים כימים הנוראים של תשל״ג.
במסורת היהודית, יעקוב, אבי האומה, היה איש-
שלום. לעשיו אחיו יעד יעקוב את הברכה־הקללה ״על
חרבך תחייה!״
גולדה מאיר, אשת השנה של תשל״ב, הקיסרית של
האימפריה־בדרך, מובילה את המדינה בדרך שלא תוביל
לבית־יעקוב חדש, אלא לאוהל־עשיו: מדינה שתחייה על
חרבה לנצח. מול דרך זו עומד החזון היהודי של ישעיהו:
״וכיתתו חרבותם לאתים.״

המאכק כין שתי דרבים אלה — יקבע את
דמות ישראל לדורות.

אנ שים אלה סי מ לו בשנת תשל״באת הי שגיהם וכ שלונו תי ה ם של ישראל ו העול ם.
ה ם נבחרו על-ידי עורכי ״ ה עול ם הז ה׳ /תון ב חינ ת פל מ אור עו ת תשל״ב

העולם

גיווג׳ מק־גאבון: גל חוש

שום גיבור עולמי לא הטיל את אורו או צילו על
תשל״ב. היתה זאת שנתם של האנשים הקטנים, שעשו
כמה מעשים גדולים מאד.
אנשים קטנים ניהלו את אחד המאבקים הגדולים
של השנה: המילחמה על כס הנשיאות של ארצות־הברית,
שהיא עדיין המעצמה מס׳ 1בעולם. השלכותיה שינו
מערכים עולמיים.
ריצ׳ארד ניכסון, פוליטיקאי קטן הדבק בשילטון,
נקט בטכסיסי־בחירות שנגדו את כל דרך חייו: הוא ביקר
בפקין ובמוסקבה, פתח שערים להתפייסות עם הקומוניסטים.
הוציא את חילות־הקרקע מוויאט־נאם, אימץ לעצמו
גם בשטחים אחרים את הצעות יריביו, בהם לחם במשך
שנים רבות.
יריבו, האיש שבא מן הכפור, הסנאטור ג׳ורג׳ מיו״
גאכרן, גם הוא אינו מנהיג מבריק או מדינאי מזהיר.
האיש שלא היה ידוע כמעט בראשית השנה, ושכבש
במפתיע את המיפלגה הגדולה ביותר בארצות־הברית,
נישא על גבי הגל של ״הפוליטיקה החדשה הנוער,
האינטליגנציה, הנשים, הכושים וקבוצות אתניות שונות
עיצבו קואליציה גדולה חדשה — שתשנה את פני ארצות־הברית
גם אם לא יצליח מק־גאברן להיכנס לבית־הלבן
בשנת תשל״ג.

רפואה

מדיניות

י״ש שפירא: היועץ

בחצר־המלכות של גולדה המלכה, אין מקום למדינאים.
למנהיגים עצמאיים, לסוללי נתיבות חדשים במעשה
או בהגות. בחצר יש מקום רק לאנשי־חצר: ליועצים.
היועץ בה״א הידיעה היה ישראל גלילי, שדירבן
את גולדה בדרך של התנחלות, סיפוח ונישול. יועץ מסוג
אחר היה יעקוב שמשון שפירא.
במשך כל השנה נמצא שפירא תחת אש כבדה. כשר-
המישפטים השתרבב בפרשת נתיבי נפט עוד מתחילתה,
עורר זעם כשהתנגד למינוי ועדת־חקירה, נכנע לזעם
ועורר זעם נוסף כאשר הציע לוועדה לשלם הון־עתק
לפרקליטים. רבים חשדו כאילו הושפע משותפו לשעבר,
שהיה נציגו של מוטי פרידמן.
כאשר הגיעו ההתקפות עליו לשיאן, התפטר יש״ש
בצורה מכובדת, ששינתה בין לילה את תדמיתו בעיני
הציבור. אולם לא היה זה סוף פסוק.
גולדה מאיר לא יכלה לסבול את המפלה שנחלה.
היא אוהבת את שפירא, הצעיר ממנה רק בארבע שנים,
ושנולד כמוה ברוסיה. היא סירבה למנות שר־מישפטים
אחר, ולבסוף, בפעולה שהיתר. יריקה הפגנתית בפני
הציבור, שיכנעה אותו לחזור לתפקידו. שלושה ימים לפני
תום השנה חזר יש״ש לכהונתו.

צוות החירום של בית־החולים תדהשומו: ההקרבה

בליל אימים אחד עמדו שירותי הרפואה של ישראל במיבחן שלא ידעו אותו אפילו
בעיתות מילחמה. היה זה בליל הטבח בלוד בחודש מאי, כששלושה מתאבדים יפאניים
מטורפים ריססו את בית־ד,נתיבות בלוד ברימוני־יד וכדורים.
קציר הדמים כלל קרוב ל־ 90 נפגעים בצורה אנושה, מהם נהרגו .27 אם רשימת
ההרוגים לא היתד, גדולה יותר, היה זה בזכות צוות החירום של בית־החולים תל־השונזר —
לשם הועברו הנפגעים במהירות — שהצליח להתארגן בצורה מופלאה, להושיט במהירות
מירבית עזרה לכל פצוע, ביצע את מלאכתו במסירות והקרבה ראויים להערצה.
לא היה זה הישגו של אדם אחד, אלא של צוות רופאים ואחיות שמנה כ־150

איש, שביצע במהירות עשרות ניתוחים, הציל ממוות עשרות נפגעים. בין אלה יש
לציין במיוחד את הד״ך דויד קרייזלר, ראש שירותי החירום של בית־ד,חולים ; הד״ר
איזידור וולפשטין, כירורג חדרי המיון, הכירורג ד״ר דב טולצ׳ינסקי, הד״ר מרק
מולם, כירורג כלי־דם, הד״ר ווצלב אימסלר, הכירורג הגניקולוגי; הרופאים האור־טופדיים
הד״ר אלפס כצנלסון וד״ר פרינה, והאחיות הראשיות צילה קלטי ורב־סרן
כרכה נחמן. אלה ועוד עשרות רופאים, אחיות וטכנאים שפעלו עד שאחרון הנפגעים
יצא מכלל סכנה, גילו את פניה היפות של ישראל באחת משעותיה הקשות
ביותר.

יוסוו ו״א: קור המוסר

מועמד קדאפי: היד בנל

מי שחיפש בתשל״ב דמות מוסרית, מנהיג בעל־מצפון
שיקום נגד אי־צדק ועושק, לא מצא אותו במחנה היהודי.
איש כזה בלט דווקא במחנה הנוצרי בישראל. היה
זה הארכי־בישוף יוסוף רייא, שנתגלה לפתע כמנהיג
לוחם ועקשן, בפרשת עקורי איקרית ובירעם. הכומר
היווני־קאתולי, שנולד בלבנון, גדל בארץ־ישראל וכיהן
בארצות־הברית, הפך לדמות מרכזית בארץ.
ואילו הדת היהודית הופיעה בפני הציבור הישראלי
בכל חודשי תשל״ב בדמות שלילית ומרגיזה. השנה נפתחה
באיומי־הרצח של קנאים דתיים על הפאתולוגים,
נמשכה בהפרדה בין גברים ונשים בחוף שרתון בתל-
אביב, עברה משם לשריפת חנות ארוס. פרשת הממזרים
הסעירה את הארץ במשך כל השנה, הולידה את
הפגנת ״יום הממזר״ מול הכנסת ואת הצעות־החוק להנהגת
נשואין אזרחיים. פרשת ״מיהו יהודי״ היכתה גם היא
גלים, העמידה את דמותו של סגן־השר אכנר שאקי
באור מגוחך.
אולם עגום מכל היתד, הקומדיה של בחירת הרבנים
הראשיים, כשגולדה מאיר ביקשה לכפות את בחירתו
של שלמה גורן, והרבנים השמרניים התלכדו סביב
דמותו המופלאה של זקן בן ,92 שהיה עדיין במלוא אונו,
הרב הראשי האשכנזי איפר יהודה אונטרמן. הדחיות
החוזרות לא עזרו, ובסוף תשל״ב התכוננה הארץ לתקופה
ארוכה ללא רבנות מוכרת.
כל זה הבליט עוד יותר את הצורך בהפרדת הדת מן
המדינה, כתנאי מוקדם להבראת מוסדות הדת היהודית.
אולם הסיכוי לכך נשאר קלוש.

המרחב

היו רגעים גדולים במשך השנה. המלך חוסיין הכיר
בפלסטינים, הציע להקים פדרציה עימם ורמז על נכונותו
לכרות שלום עם ישראל. הנשיא אנוואר אל־סאדאת,
איש־המרחב של תשל״א, גירש את החיילים הסובייטיים
מארצו ורמז על נכונותו לשלום. שניהם לא זכו בתואר
איש־המרחב של השנה, והשלום לא קם, מפני שממשלת
גולדה מאיר אמרה לאו לשתי היוזמות המרומזות —
מכיוון שלא היתה מוכנה לשלם עבור השלום בהחזרת
השטחים.
על כן היה איש-המרחב של תשל״ב דווקא האדם
המסמל את האידיאל הקיצוני של לאומנות ערבית איחו־דית,
דתית ואנטי־ישראלית: שליט לוב שופעת־הנפט,
מועמד קדאפי. קיצוניות אחת עזרה לשניה.
ידו של הקצין הצעיר והבלתי״מאוזן היתד, בכל. הוא
גירש את ישראל מאוגנדה של אידי אמין, השיג הת חייבות
לאיחוד לוב עם מצריים, חיזק את הפידאיון
הכושלים שהתנקשו בתעופה לישראל וחיממו את הגבול
הלבנוני.
אולם קדאפי היה כקצף על פני המים — תופעה
שהיתר, נעלמת בין רגע אילו נעשה נסיון רציני להשיג
שלום. אך בפני נסיון זה עמד מיכשול שנראה בתשל״ב
כמחסום בל־יעבור: סירוב הערבים להסכים לשלום שיביא
לסיפוח שטחים כבושים לישראל, וסירוב ממשלת ישראל
להסכים לשלום שיכריח אותה להחזיר את כל השטחים,
מלבד ״שינויים בלתי־מהותיים״ .האמריקאים ניצלו מצב
זה כדי לסלק את הסובייטים מן המרחב ולהכשיר את
מצריים לעליית ממשלה פרו־אמריקאית, ישראל הרחיבה
את ההתנחלות, והעולם הערבי שקע בתיסכול גובר והולך.

מוק מושביץ: האצולה
בשבועות האחרונים של תשל״ב הכירה המדינה כולה,
מעל המסד הקטן, את פניו של מרק מושכיץ, מבעלי
עלית, גבר יפה-תואר ושופע ביטחון. התעשיין המיליונר,
שנולד בן־עשירים והפך את עלית לקונצרן עתיר־נכסים,
סימל את הברית בין האצולה הכלכלית ה״פרטית״ ובין
המעמד החדש של הביורוקרטים הממלכתיים, שקבע
לעצמו רמת־מחייה מסחררת בשעה שהפער בינו ובין
השכירים גדל והפך לתהום.
השביתה הגדולה בעלית היתד. סימפטום של ההתמרמרות
הגוברת של השכירים מירידת חלקם בהכנסה הלאומית,
וירידת ערך שכרם הממשי, בשעה שמשק המדינה
שיגשג ופרח. שפכה שמן על המדורה שרשרת שערוריות
השחיתות והביזבוז של תשל״ב — פרשת נתיבי נפט,
אוטוקארס, ורד, מיפעלי אורון ועוד.
על רקע זה היתד. נטושה המערכה רבת-הסקנדלים
בין איש־השנה של תשל״א, מזכיר־ההסתדרות יצחק
בן״אהרון, ובין קברניט המשק ואליל המעמד החדש,
פינחס ספיר• אולם סקנדלים אלה היו כקצף על פני
המים, כשבן־אהרון מספק אליבי למיש6ר גם בשעה
שביטא, איכשהו, את זעם השכירים. ההתפוצצות תבוא,
אם תבוא, רק אחרי הבחירות.

בגוחון

אריק שוון: חריגים

בתקופה של רגיעה כללית קיבל דויד (״דדו״)
אלעזר את שרביט הפיקוד מידי חיים כר־לב. הפסקת-
האש נמשכה, האיום הסובייטי נעלם ממצריים, חזית הירדן
שקטה, ורק בגבול לבנון ערך דדו כמה פעולות, שנראו
כטיולים לחלוקת סוכריות ובננות, עד שבאה הפצצת-
הטעות של הכפר חצביה והזכירה כי המילחמה היא עניין
רצחני ואכזרי.
הפעולות הסנסציוניות היחידות של השנה היו בקווי
התעופה, כאשר נחטף מטוס סבנה ושוחרר בלוד, וכאשר
קנאים יפאניים ערכו טבח המוני בנמל־ד,תעופה.
לעומת ההצלחה המיבצעית של צה״ל, הוא נחל השנה
כמה כישלונות מוסריים חמורים, שזכו בתואר התשל״בי
״חריג״ .באיזור פיקודו של אלוף פיקוד הדרום, אריק
שרץ, בוצע ה,-חריג״ המקורי: גירוש אכזרי של בדואים,
מאיזור רפיח, בו ישבו מדורי־דורות, תוך פיצוץ בתים,
כריתת עצים וסתימת בארות, כדי לפנות מקום להתנחלות
יהודית. הקצין הבכיר האחראי ״ננזף״ מבלי לגלות את
זהותו, אך הבדואים לא הוחזרו.
מייד לאחר מכן אירע מעשה ברוטאלי שני בכפר
עקרבה ליד שכם, שם פקד קצין בכיר אחר להרעיל מן
האוויר שדות-תבואה, כדי להעביר את השטח להתנחלות
יהודית. כשנודע הדבר ברבים והתארגנה פעולת מחאה,
נסוג משה דיין בגיזרה זו.
תוך כדי כ ך הופנו הזרקורים אל חריג שאירע לפני
24 שנה, כאשר נתבקשו אנשי איקרית ובירעם על־ידי
קצין צד,״ל לפנות את כפריהם, תוך הבטחה שיוחזרו תוך
שבועיים. בסוף תשל״ב החליטה הממשלה שוב שלא
להחזיר את העקורים. בכך הפרה את מילת־הכבוד של
צה״ל, שניתנה בשעתו לעקורים, וראשי צה״ל בעבר
ובהווה, לא מחו נגד החלטה זו, שהכתימה את כבודו.
בסוף תשל״ב היה ברור כי המיבחן האמיתי של צה״ל,
בעתיד הקרוב, לא יהיה צבאי, אלא מוסרי — יכולתו
להחזיק במעמדו כגורם המלכד את המדינה כולה, העומד
בראש סולם עדיפויותיה, המושך אליו את אהבת מיטב
הצעירים. בשרתו זו השנה הששית כצבא-כיבוש בתפקידים
של שיטור אוכלוסייה קולוניאלית, כשהוא נאלץ
למלא פקודות של ממשלה המתעלמת מערכים מוסריים
יסודיים — יעמוד צד,״ל בפני בעייה שעליה לא חלמו
יצחק שדה ורעיו, שעיצבו את דמותו המוסרית.

צ עי ר

גיורא נוימן: הסרבן

צעיר אחד ריתק השנה את תשומת לב המדינה כולה
— לא מפני שעשה מעשה פופולרי, אלא דווקא מפני
שהיה מוכן להקריב ולסבול למען הדבר הבלתי־פופולרי
ביותר בישראל: הסירוב לשרת בצה״ל.
תחילה נראה גיורא נוימן כעוד צעיר מופרע, או
יוצא־דופן, שמצא לו דרך להתפרסם. אולם כאשר נשפט
שוב ושוב למאסר בכלא צבאי, וכאשר הועמד לבסוף
בפני בית־מישפט צבאי ונדון למאסר ממושך — נאלצה
המדינה להתמודד עם תופעה חדשה: צעיר עצמאי, שגדל
בארץ, השולל את דרך המדינה, מטעמי מוסר ואידיאל,
והמסיק מכך מסקנה קיצונית על־ידי פרישתו מן הציבור
שהוא שולל את דרכו.
רק מעטים במדינה הסכימו עם מסקנתו זו של נוימן.
אך רבים העריכו את אומץ־לבו. והכל הרגישו שייתכן
מאוד כי גיורא נוימן הוא מבשר ראשון של דור חדש,
ששוב לא יקבל את מוסכמות המדינה כדבר מובן מאליו,
אלא ישאל שאלות מטרידות לגבי העבר הלאומי הקרוב
והמשכו בהווה.

אשה

אלישבע ציי1י : 0המאהבת

כמה נשים, שמשכו השנה את תשומת הלב, היו
בעלות מכנה משותף אחד: משה דיין.
הראשונה היתה רות דיין, דמות אהודה, שהתגרשה
לפתע ממשה. בעת המשבר התנהגה כליידי מושלמת,
והראיון היחידי שנתנה — דווקא להעולס הזה — הצטיין
בטעם טוב ורמה אנושית.
עם יציאתה מבית דיין, נמשכה תשומת־הלב הכללית
אל האשה השניה — רחל כורם (רבינוביץ) ,שהיתר,
ידועתו בציבור של דיין מאז ערב מיבצע־סיני. במשך
כל השנה נמשכו היחסים הקרובים בין השניים, על רקע
שמועות חוזרות ונישנות על כוונתם להתחתן.
אולם את ההצגה גנבה אשד, שלישית, ששמה הפך
בין לילה לשם דבר לא רק בארץ, אלא במאות עיתונים
ברחבי העולם: אלישכע צ׳יזיס, המאהבת של השר,
בתם של אב ערבי ואם בעלת עבר מפוקפק מאוד, שאליה
התקשר דיין בנסיבות תמוהות ביותר, שהפכה עדה לכמה
מהכרעותיו הביטחוניות, ושבסוף ניסה לקנות את שתיקתה
בכסף .״פרשת אלישבע״ הסעירה את צמרת המדינה,
גרמה לזעזוע במיפלגת העבודה, קצרה כותרות ללא־ספור
במאה שפות. אך אלישבע עצמה חזרה, בסוף תשל״ב,
לתהום הנשייה.

עיתונות

גאל וניב: עוו עיסוק

אם הדמוקראטיה מבוססת על עיתונות עצמאית, תוק פנית,
בלוזי־משוחדת — לא בישרה תשל״ב טובות
לעיתונות.
המכשיר העיקרי של התקשורת־ההמונית, הטלוויזיה,
עברה תהליך של שטיפת־מוח. תוכניות חופשיות, כמו
הכל עובר, הוחלפו בתשפוכת רדודה של באנאליות. רק
פה ושם התגלתה רוחם המרדנית של השדרנים שוחרי־העצמאות
בסיקור טלוויזיוני. ברדיו לא היה המצב שונה
בהרבה.
ה עי תו נו ת הכתובה, הלכה מדחי אל דחי. בפרשה
אחת — פרשת נתיבי נפט, שהחלה בגילויי העולם הזה
— הצליחה העיתונות לכפות את דעת הציבור על הממשלה,
להביא אף להתפטרות שר. אולם העיתונות עצמה
עשתה יד אחת, מרצון, לדיכוי גילויים אחרים, כגון
השערורייה של עסקי-העתיקות של משה דיין, והעמידה
את עצמה לרשות הממשלה לשטיפת מוח הציבור בפרשות
כמו פיתחת־רפיח, עקרבה, בירעם ואיקרית.
פרשת עקרבה נתגלתה הודות לעיתונאי ישראלי, המשרת
ביטאון זר: ויקטול ציגלמן, כתב נובל אובסר־ברטור
השמאלי בפאריס. אולם לא היו לו מחקים רבים.
לעומת זאת בלטו עיתונאים בפרשות שבהן היו הם
עצמם הגיבורים. הכתב רן אדליסט הועמד לדין באשמת
סחיטה מחברו, הכתב הצבאי אלי לנדאו, שנחשד בגניבה
והורשע בהחזקת נשק-שלל בלתי־חוקי.
אך העיתונאי שיצר את הכותרות הגדולות ביותר היה
יגאל לביב, הכתב הכלכלי של הארץ, שהואשם באירגון
פריצה לצורכי סחיטה. לביב זוכה מחוסר־הוכחות, בפסק-
דין שבו הודה השופט ש״ידו רצתה כמה פעמים לחתום
על ההרשעה, אך ראשו עצר אותה״ .אושר שלביב היה
מודיע בשכר של מס־ההכנסה, והוא גורש מאגודת העיתונאים.
תוך
כדי בירור פרשה זו נסתבר כי לביב רחוק מלהיות
העיתונאי היחידי שיש לו עיסוקים צדדיים, ולעיתים
מפוקפקים ביותר. שוחד. גדול וקטן, קולקטיבי ופרטי,
בצורת הענקת סקופים, כרטיסי־טיסה חינם, עבודות
צדדיות, מעמד חברתי לעורכים, הטבות כלכליות מסוגים
שונים — הפך בן־בית בעיתונות. המכשיר העיקרי לגילוי
השחיתות היה זקוק, בסוף תשל״ב, לחקירה יסודית.

תיאגורון

גיורא גודיק: המהמו

ראש הצנזורה על המחזות, לוי גרי, כימעט וזכה
בתואר איש־התיאטרון של תשל״ב, כאשר אסר את הצגת
מחזהו הסאטירי של עמוס קינן, חבריס מספרים על ישו.
הוא הפסיד את התואר לטובת גיורא גודיק, גיבור
המחזה שהוצג מחוץ לתיאטרון. המהמר התיאטראלי
האגדתי ברח מן הארץ, אחרי שהפסיד הון — ובכך
הסב את תשומת־הלב למצבו העגום של התיאטרון
המיסחרי, שהוכה קשה על־ידי הטלוויזיה.
התיאטרון הרפרטואלי, לעומת זאת, קיבל הקצבות
מקופת הציבור — אולם לא עלה בהרבה על עמיתיו
המיסחריים. הוא התחרה בהם בהפקת יצירות מיסחריות
מפוקפקות. התיאטרון כולו עמד בסימן המחזה ששבר
השנה כל שיא: אמי הגנרלית, יצירה שיכלה לספק את
הצרכים התרבותיים של דביל.
הישג ניכר היה השנה למחזאות המקורית עם העלאת
מחזהו של דוגוד לדין חפץ בתיאטרון העירוני של חיפה.
חפץ — מחזה כמעט מאקברי, ספוג ציניות, על עולם
של אומללים המוצאים את אושרם באומללותם של האח רים,
סאטירה נוקבת על החברה הישראלית ועל הצבר
המצוי, היה גילוי מעודד, הן בכתיבה והן בביצוע.

ה כנ ס ת

גדעון האוזנו: התחבולה

כימעט בשום עניין חשוב לא הצביעה הכנסת בתשל״ב
לפי מצפונם, הכרתם והבנתם של רוב חבריה, אלא על
פי מיצוותה של אדם אחד: גולדה מאיר.
רוב חברי־הכנסת תומכים בסתר ליבם בביטול הכפייה
הדתית, בהנהגת נשואין אזרחיים לכל, בהחזרת עקורי
בירעם ואיקרית, בהמשך קיום שיטת־הבחירות היחסית,
אולם הכנסת הצביעה נגד כל העניינים האלה.
מכריעה בכנסת שיכבה גדולה של ״אנוסים״ — חלקם
חברי מיפלגות־אנוסות שלמות, חלקם אנוסים פרטיים
בתוך מיפלגותיהם. אלה ואלה לא היו ראויים לרחמים
— כי בכל מיקרה היה זה אונס־מרצון, מצד אנשים שלא
היו מוכנים להקריב את הקאריירה שלהם, ומצד מיפלגות
שלא היו מוכנות לוותר על הנאות השילטון, למען
הנאמנות לעקרונותיהם.
הדגים שיטה זו במיבצע מזהיר ח״ב ל״ע גי ר עון
האוזנר. יחד עם חבריו הצביע נגד הצעת אורי אבנרי
להנהגת נשואין אזרחיים לכל, ונגד הצעה מתונה יותר
של מאיר אכיזוהר. לאחר מכן הציע הצעת־חוק
מפוקפקת למדי משלו. מפ״ם ול״ע תמכו בו להלכה —
אך כשהגיעה שעת ההצבעה דחו אותה ״לכמה ימים״,
כדי לשמור על כסאותיהם בממשלה. דחייה זו נמשכה
עד סוף השנה, ותימשך מן הסתם עד תום כהונת הכנסת.
כך, בלי לשלם שום מחיר, נהנו האוזנר וחבריו מכל
הזוהר של לוחמים למען עניין צודק, קיבלו פירסומת
אדירה — ונשארו חברים מפונקים בממשלה המנציחה
את העוול.
ההצבעה החשובה ביותר היתה למען שינוי שיטת-
הבחירות, לפי יוזמת גד יעקובי, שהוצאה מן המגירה
כדי לחסל את הסיעות הקטנות שהיו אחראיות כימעט
לכל היוזמות בכנסת — ובייחוד את סיעת העולם הזה
— כוח חדש, שהמשיכה להחזיק בשיא היוזמות בכל
השטחים, ושגולדה מאיר פקדה פומבית לסלקה בכל
מחיר.

ט לוויזי ה

דן שילון: ום חוש

היה זה רק טבעי שהשידורים המלהיבים, המקצועיים
והמעולים ביותר השנה בטלוויזיה הישראלית, היו השידורים
הישירים, שהועברו באמצעות לווין ממשחקי האולימפיאדה
ה־ 20 במינכן. תרמה לכך רבות עזרתה של הטלוויזיה
הגרמנית. אך לא ניתן היה להגיע להישג כה נכבד
ללא גיבושה ומקצועיותה של מחלקת הספורט בטלוויזיה
הישראלית, שהשידורים הישירים ממינכן היו גולת הכותרת
של מישדריה השנתיים.
האיש האחראי לרמתה הגבוהה של מחלקה זו המגישה
את מבט ספורט — ללא כל יחם לרמת שידורי החדשות
האחרים — הוא דן שילון. שילון, שבתחילת השנה נקרא
לעמוד בראש מחלקת החדשות של הטלוויזיה, ניסה
להזרים בה דם חדש ולהפעילה במתכונת של שידורי
חדשות המקובלים בעולם, נאלץ להתפטר מתפקידו זה
ולחזור אל מחלקת הספורט, שם הוכיח את כישרונות
התיפעול, האירגון והגשת החומר שלו.
בים הבינוניות של הטלוויזיה, שחרגה משיגרתה רק
לתקופה קצרה, בעת שידורי יום השישי של התוכנית
אתמול, שלשוס לא הכל עובר בבימויו של מרדכי
קירשנכוים, היו שידורי הספורט של דן שילון בבחינת
חריג מרענן.

ספרות

ח״ם גוו ] :וסטלגיה

קיומם של הסופרים והמשוררים בישראל הורגש השנה
לא כל כך בזכות יצירותיהם, כמו בשל נסיון התארגנות
אחד שקיימו, כאשר קבוצה של מושכי־עט ניסתה להרים
קולה נגד העוול שנגרם לעקורי איקרית ובירעם.
שיחת רעים מלומדה אחת עם ראש־הממשלה וגם קולם
של אלה הפך לקול ענות חלושה. העדרה של ספרות
ישראלית ראויה לשמה בלט לא רק מעל מדפי הספרים
אלא גם במאבקים המוסריים־רוחניים בהם נתבעו להתייצב.
בין הכתבים למיניהם שהמשיכו להציף את השוק אך
היו רחוקים מספרות בלטה יצירה הומוריסטית שכבשה
מיד את השוק. היה זה המילון העולמי לעברית מדוברת,
בעריכתם של נתיבה כן־יהודה ודן כן־אמוץ, יצירה
מקורית רבת חידודים, העשויה להוות את אחד המקורות
לחקר הסלנג הישראלי. באותה מידה בלטה בין המשוררים,
המשוררת הדתיה, זלדה, שהתנשאה והתרוממה השנה
מעל ומעבר לשאר משוררי ישראל.
יצירה מקורית אחרת, בתחום הספרותי הטהור, היתד,
הספר המשוגע של חייב גויי, שהפך לא רק לרב־המכר
של השנה אלא גם לספר השנוי ביותר במחלוקת. הספר,
שאינו אלא התרפקות נוסטאלגית על הווי תל־אביב וארץ-
ישראל בשנות הארבעים, תוך גלוריפיקציה מודעת של
הנוער העיברי תחת שילטון המנדט, זכה למבקרים ושוללים
רבים, באותה מידה כמו המעריצים שכבש. מבלי להתייחס
לערכו הספרותי, הרי עצם החייאתם של נופי דורות
שנעלמו בסיגנון מקסים הסוחף את הקורא בריחותיה,
צליליה ונופיה של ארץ־ישראל האבודה, הוא הישג ראוי
להערכה.

ספורס

אסתו שחמורוב: עו החצי

ספורטאי ישראל לא הנחילו נחת מרובה לאזרחי המדינה
בתשל״ב. להיפך, שורה של בזיונות, מפלות וייצוג
בלתי מכובד הוכיחו כי שום דבר לא השתנה באופן מהותי
בספורט הישראלי, למרות מאמצי הטיהור והשיפור.
חותם העסקנים עדיין היה חקוק על כל צעד כמעט שעשו
ספורטאי ישראל וקבע את רמתם המבצעית והמוסרית.
בין הכשלונות הבולטים של השנה: כשלון נבחרת
הכדורגל הישראלית במשחקי אליפות אסיה, כשלון נבח רת
הכדורסל בטורניר על כרטיס הכניסה לאולימפיאדה
והביזיון המחפיר של ספורטאי ישראל שייצגו את ישראל
באולימפיאדה ה־ 20 במינכן, שנעדרו מטקס האזכרה
לקרבנות מחנה ההשמדה בדאכאו.
רק מספר קרני אור בקעו בחשיבה הכמעט מוחלטת.
בזירה הפנימית, על מגרש הכדורגל, זרח כוכבו של אליל
חדש, נתנאל (״טוני״) שרעבי, שהעלה את קבוצתו,
הפועל מרמורק לליגה הלאומית. בכדורסל צץ בין לילה
גיבור חדש, מיקי ברקוביץ׳ ,שהוביל את נבחרת הנוער
הישראלית בכדורסל לנצחון היסטורי על נבחרתה של
ברית־המועצות. גם בתחרויות העולמיות על אליפות
השיט בסירות מדגם ,420 זכתה ישראל בכבוד, כששיטיה
העניקו לה את תוארי אליפות העולם לבוגרים ונוער.
אך כל אלה התגמדו נוכח הישגה המרשים של האצנית
אסתר שחמורוב, הישראלית היחידה במשחקים האולימפיים,
שערב תשל״ג העניקה לישראל את ההצדקה
היחידה להשתתפותה באולימפיאדות. אסתר היתד, הספורטאית
הישראלית הראשונה שהגיעה לתחרות חצי גמר
במסגרת משחקים אולימפיים איזה שהם, קבעה שיא
ישראלי חדש בריצת 100 מטר ודורגה במקום זד 11 בין
הנשים המהירות בריצת מאה המטרים, זכתה בהישג נאה
בריצת 100 מטר משוכות. למרות שלא הביאה עימד,
ממינכן כל מדליה, היא העניקה לספורטאי ישראל שיעור
בייצוג מרשים ומכובד בזירה הבינלאומית.

משפט

אדנוו ויתקון: פסטיבל

קודש הקודשים של ישראל — מערכת המישפט —
נחלה בתשל״ב מכה חמורה.
הדבר לא קרה במיסגרת מישפט, אלא בקשר עם
ועדת־חקירד, שבראשה עמד השופט אלפרד וי ת קון. הוטל
עליה לחקור את פרשת נתיבי נפט, אחרי שכבר הגיעה
לממדים של סערה ציבורית חסרת־תקדים.
כאשר נתברר כי ויתקון המליץ על המשך כהונתו
של מנכ״ל נתיבי נפט, מוטי פרידמן, למרות שנתגלה
כי עשה הון־עתק על חשבון האזרח, נקבר הדו״ח מתחת
למטר התגובות הציבוריות הזועמות. כאשר הוסיף על
כך ויתקון החלטה לשלם סכומי־ענק לפרקליטים, והעיר
ש״פסטיבלים עולים כסף״ ,כימעט התפוצצה הארץ מזעם.
שר-המישפטים, יעקוב שימשון שפירא, התפטר.
הפרקליטים היקרים, ובראשם רם כספי ויעקוב סלו
מון, ויתרו על חלק מן השכר. אולם אי-אפשר היה
להשיב את הגלגל אחורה. נתגלה לכל כי קומץ קטן של
פרקליטים פרוטקציונרים גוזל מיליונים מכספי הציבור.
ונסתבר לתמימים כי בית־המישפט אינו מורכב מדמויות
על־אנושיות, אלא מאנשים בשר־ודם, שכל חולשות אנוש
פוקדות גם אותם. בסוף תשל״ב היה היחס לבית־המישפט
מציאותי יותר, פרוזאי יותר, מאשר בראשיתה.

יהדות

דויד מאוקיש: המאבק

הגורם העיקרי בעולם, ששלל עקרונית את אחדות העם
היהודי, עשה יותר מכל גורם אחר כדי להגבירה ולהפעילה.
היתד, זאת ממשלת ברית־ד,מועצות, שעשתה בסוף
תשל״ב מעשה שהדהים את העולם כולו: הטלת ״כופר
הדיפלומות״ על יהודים סובייטיים, המקבלים היתרי-עלייה
לישראל.
לפני כן הפכה העלייה הסובייטית לעניין שבשיגרה.
הבעיות עם עולי גרוזיה עוררו בארץ תמיהה, והפריבי־לגיות
שניתנו לעולים יצרו בפעם הראשונה מתיחות של
ממש בין העולים והנוער שגדל בארץ.
אך הגזירה הסובייטית החדשה השכיחה בעיות אלה,
ליכדה מחדש את היהודים בעולם, וגם בישראל, סביב דגל
משותף. דמויות הלוחמים למען העליה בתוככי ברית־המועצות,
בצד הלוחמים למען הליברליזציה בארץ הסובייטים
עצמה. עוררו אהדה, ולפעמים הערצה.
בין אלה בלט מאבקם של דויד ואירנה מארי1יש,
שסיפור הפרדתם הנוגע ללב היה יותר טראגי מאשר גורלם
של מדענים יהודים מפורסמים, כמו הפרופסור בנימין
דידדי־יך׳ או הד״ר אכיגדור מנדלצוויג, שדעת הקהל
העולמית גוייסה כדי לאפשר את עלייתם ארצה.
דויד מארקיש ,34 ,בנו של הסופר היהודי פרץ מאר־קיש,
שנרצח בפקודת סטאלין, לא הורשה לעלות, שעד,
שרעייתו אירנה עלתה לארץ, יצאה למסע שיכנוע עולמי
כדי לאלץ את שילטונות ברית־המועצות להתיר גם את
עלייתו של בעלה ממנו הופרדה. מאבקם סימל השגה את
המאבק להמשך עליית יהודי ברית־המועצות.

במדינה

מ ה נשאר
עוד לבק ש?
את תקוותיהם ומשאלותיהם לגבי שנת
תשל״ג, יביעו מרבית אזרחי המדינה,
דתיים ולא דתיים, בתפילות ובחשבון
נפש עצמי בפרום השנה החדשה.
אבל ממשלת ישראל הקדימה קצת את
אלוהים בתיכנון השנה החדשה. לפי הבטחות
דובריה הרשמיים, תהיה תשל״ג
עבור אזרחי ישראל שנה מתוקה מאוד.
אזרחי ישראל ישרתו בה פחות במילואים,
בניהם ישרתו שירות מקוצר יותר
בצה״ל, וריכבם לא יילקח עוד כמעט
לשימוש הצבא. אולי אפילו יושג הסדר
ביניים על־חשבון השקט בגבולות.
הם ישלמו מעט פחות מיסים, הכנסתם
הפנויה תגדל, מצבם הכלכלי ישתפר והם
עוד יקבלו פיצויים עבור ד,התייקרויות.
יהיו להם שר־מישפטים חדש־ישן, רבנות
ראשית חדשה, אלופי צבא חדשים
וגם נשיא־ידיד חדש באמריקה.
ביום־העצמאות יערכו להם מיצעד-
צבאי, שיעלה אומנם עשרות רבות של
מיליוני ל״י, אבל לא יפגע בשום תוכנית
סעד, חינוך או שיכון לזוגות צעירים.
בקיצור, אחרי הבטחות מעודדות כאלה
לא היה עוד צורך ללכת לבית־הכנסת
כדי לבקש ־משהו. כי תשל״ג היא שנה
של ערב שנת בחירות, ובשנה כזאת,
כדברי הסיסמה ,״הממשלה רוצה — שתהיי
מרוצה !״

נמו גנבים נדידה הקימו התנחלות עד אומות עקובה

האס שי קר העור?
*ץ ה דינו של שר בממשלה כשמת^
) גלה כי הוא שיקר בפומבי ועוד מעל
במת הפרלמנט ו
בכל מדינה מתוקנת בעולם, לא היה
שר כזה ממתין עד שיסולק בבושת־פנים,
מתפטר ממישרתו מרצונו הטוב. אבל במדינת
ישראל טרם נוצר תקדים כזה.
להיפך, שרי ממשלת ישראל סבורים לא
אחת כי זכותם היא לשקר לחברי הכנסת,
להעלים מהם מידע ולהתכחש לעובדות.
ב־ 11 ביולי השנה, כאשר מדינת יש ראל
סערה סביב פרשת ריסוס שדות הכפר
הערבי עקרבה ברעל ממטוסים שהשמיד
את היבול, הגיש ח״כ אורי אבנרי
שאילתה לשר־החקלאות חיים גבתי, בתוקף
היותו השר הממונה על מינהל מקרקעי
ישראל.
השאילתה של אבנרי התבססה במית־כוון
על מידע שנמסר בעיתון של מיס־לגה
קואליציונית, על המשמר. שאל
אבנרי בשאילתה מם׳ : 5147״על המשמר
מוסר כי בין תושבי הכפר הערבי עקרבה
לבין איש מינהל מקרקעי ישראל בשם
בראון, נערכה פגישה, ובאותה פגישה

יחסי־חוץ
שגריר

הדחנוו מגיע

הדחפור, סמל ההתנחלות מסייע למתנחלים בעבודות
הקמת נח׳׳ל־גיתית, ההיאחזות הראשונה. בשומרון,
שהוקמה מחוץ לביקעת הירדן, מזרחית לשכם, בתחום יישוב ערבי מיושב בצפיפות.

מיו חד מ אור
אזרחי ישראל סבורים כי יצחק רבץ
הוא שגרירה המוסמך ונציגה היחיד של
מדינת־ישראל בארצות־הברית. מאמר שהתפרסם
בניו־יורק טיימס בשבוע שעבר,
מגלה כי לפחות נציג מוסמך נוסף אחד
פועל בוושינגטון ושמו אירווינג דוידסון,
שנרשם כבר בשנת 1963 בממשלה האמריקאית,
על פי החוק, כנציגה של התעשייה
האווירית בישראל.
אירווינג דוידסון אינו נציג בלעדי של
ישראל. באותו רישום העיד על עצמו כי
הוא מייצג גם את ממשלות ניקארגואה
ואקוודור, בצד הצבא הלאומי האינדונסי.
כמה שנים אחרי כן הוסיף לרשימת לקוחותיו
את האיטי והרפובליקה הדומיני־קאנית.
המשותף לכל הממשלות האלה,
להוציא את ישראל: בכולן שולטים דיק־טאטור
יחיד או כת קצינים שהוציאה את
השילטון מהממשלה החוקית שנבחרה בבחירות
דימוקראטיות.
קשר עם מנהיגי המאפייה. קשריו
של דוידסון עם ישראל הם הדוקים
מאוד. ג׳ו ספיר, אחד מעוזריו הבכירים
של צייד החדשות האמריקאי ג׳ק אנדר־סון
— בעל הטור הנפוץ שגילוייו הביאו
להתפטרותו של המועמד לסגן הנשיא
הדימוקראטי תומם איגלטון — נסע
לישראל בהמלצת דוידסון. כאן נפגש עם
אלוף אהרון יריב, ראש אגף המודיעין,
שהוא לדברי הניו־יורק טייטס י ״ידידו
האישי הקרוב״ של דוידסון.
אילו ידע יריב על קשריו האחרים של
דוידסון ייתכן והיה מקפיד יותר על יח סיו
עם אלה המכנים אותו כ״ידידם האישי״
.לפני חודשים אחדים, מצא בית-
משפט אמריקאי את דוידסון אשם בהונאה,
בקשרים עם ארגוני הפשע המאורגן
ובעסקי שוק שחור. קשריו הכלכליים, הוכח
במשפט בו נמצא אשם והורשע, מוליכים
אל קרן הפנסיה של איגוד מובילי
המשאות, האיגוד המקצועי האמריקאי שמזכירו
ג׳ימי הופה ישב שנים רבות ב־בית־הכלא,
כתוצאה ממאמציו הבלתי נלאים
של רוברט קנדי לטיהור האיגודים
המקצועיים.
ג׳ק אנדרסן עצמו העיד על אירווינג
דוידסון, נציגה של התעשייה האווירית
בישראל אירווינג היה מקור חדשות
מצויץ. אינני מכיר איש מלבדו המסוגל
לקשר אותי עם ג׳ימי הופה, מנהיג המאפייה
ורודנים של רפובליקות.״
ה עו ל ם הז ה 1527

בראון ניסה להגיע להסכם עם אנשי
הכפר בענייו חליפין בקרקעות השייכות
לאנשי הכפר, עם קרקעות נפקדים ב־איזור.״

השאלה אם מתכוונים להקים במקום
ישוב יהודי, השיב גבתי :״עד עתה לא
הוחלט על הקמת יישוב על קרקעות
אלה.״ תשובה זו נועדה ליצור את הרושם
כי ריסוס השדות ברעל לא נעשה
כדי להכשירם להיאחזות חדשה ולהבריח
את בעלי הקרקעות הערביים משם.
חומה ומיגדל

אלוף פיקוד המרכז,
רחבעס (״גנזי״) זאבי,
מחזיק במו ידיו בהלמניה, מסייע בהקמת
הגדר בלילה בו עלתה היאחזות נח״ל־גיתית
על הקרקע באדמות עקרבה.

האלוו

בנדי ניצל את זכותו לשאלה נוספת
ושאל את גבתי באותו מעמד :״האם
כבוד השר יכול לתת תשובה חד־משמעית
לשאלה, אם קיימת תוכנית כלשהיא
להקים על אדמת כפר עקרבה התנחלות
בשם תל״טל או בכל שם אחר?״
שאלה נוספת זו נשאלה אחרי שלהעולם
הזה היה מידע בדוק כי אומנם מתכננים

כבר היאחזות נח״ל באדמות שרוססו.
גבתי, שנלחץ אל הקיר, השיב בלשון
רפה ומתחמקת :״בתוך רשימה די ארוכה
של הצעות להתנחלויות נוספות, נמצאת
גם ההצעה שהזכרת בדבר הקמת
יישוב במקום זה.״
בכך רצה גבתי ליצור את הרושם כי
המדובר בתיכנון לעתיד רחוק, שטרם
אושר, וכי אין קשר בין ריסוס השדות
ברעל לבין היישוב המתוכנן.
לפני שבועיים, באישון לילה, בסיגנון
חומה ומיגדל, הוקמה היאחזות הנח״ל
גיתית על אדמות עקרבה, על חירבת
טאוויל, שהשדות מסביבה רוססו ברעל.
עתה לא נותר אלא לבחור באחת משתי
האפשרויות :
• או ששר־החקלאות חיים גבתי שיקר
בכנסת כשהודיע שטרם הוחלט להקים

עקרבה.
יישוב על אדמות
• או שההחלטה התקבלה בהיעדרו,
הוסתרה והועלמה ממנו ולא הובאה לידיעתו,
מפני שהוא שר לא כל־כך חשוב,
שאין מכניסים אותו בסוד העניינים?

הובהר לתושבים כי באדמות השייכות
לכפר ושנסגרו בפני תושבי הכפר מתכוונים
להקים יישוב יהודי וכי דרושים
לכך כ־ 3,000 דונאם בקירבת הירבת טאוויל.
״האם הידיעה הנ״ל נכונה?
״האם מתכוונים להקים במקום יישוב
יהודי? אם כן, על־ידי מי אושרה הקמת
היישוב ואיפה בדיוק יוקם?״

פגישה
עם בראון
חות משבוע אחרי׳ הגשת השאיל ה
תה, מיהר שר־החקלאות חיים גבתי להשיב
עליה. תשובתו ניתנה מעל במת הכנסת
ב־ 18 ביולי 72׳ .אמר גבתי :״אומנם
התקיימה פגישה של אנשי הכפר עם מר
בראון, איש מינהל מקרקעי ישראל, אולם
בה לא נאמרו הדברים שפורסמו. מר

שר־החקלאות חיים גבתי, בעת אחת מישיבות
הכנסת, ליד שולחן הממשלה. ייתכן ובגלל תרדמה
דומה לא שמע בשעתו על ההחלטה להקים יישוב יהודי על אדמות עקרבוז•

השו עו למצב

1. 27

התמרמרות עד אדון
ב שד שידור
האול״טם יאדד.

׳ * 1ג 14ןיך
חוכויח השלום
הועברה לרוסים
לא למצרים הידיעה הסנסציונית שפורסמה השבוע בשבועון
האמריקאי טייס, לפיה הוגשה כביכול תוכנית שלום
סודית של ישראל למצריים, באמצעות מתווכים אמריקאים,
שעל פיה מוכנה ישראל לוותר תמורת הסכם
שלום על שני שלישים מחצי האי סיני, אינה מדוייקת,
אך גם אינה משוללת בסיס, למרות כל ההכחשות
מצד גורמים ישראליים, אמריקאים ומצריים.

מקורה שר המפה שצויירה כתוכנית זו
הוא כאינפורמציה שנמסרה לאמריקאים,
על־מנת שימסרוה ־לרוסים ולא למצריים,
כהסבר לנכולות הכיטחון להם עשויה ישראל
להסכים תמורת הסכם שלום•
אולם גם אינפורמציה
לא יסכים הרוב בממשלה
בתוך שליטת ישראל את
את שארם א־שייך ואת

זו היא מטעה. כיוון שכיום
לגבולות מעין אלה, שיכללו
רצועת עזה עד אל־עריש ;
שדות הנפט של אבו־רודס.

גולדה שוב

נוכח ההתעניינות ההמונית הבלתי צפוייה בשידורי
האולימפיאדה היומיים במינכן, הועלו טענות קשות
נגד שר החינוך יגאל אלון ונגד הוועד המנהל של
הטלוויזיה, על קמצנותם לצימצום שידורי האולימפיאדה
לחצי שעה בלבד ליום.

הטוענים על היעדר רגישות לדעת הציבור
ולרצון הצופים מצד השר ואנשיו, מצביעים
על העובדה כי הגבלת מיסגרת שידורי
האולימיפאדה דחפה רבבות ישראליים
לצפות כתחנת הטלוויזיה הירדנית המשדרת
מדי יום במשק שעתיים ורבע •טידורים
ישירים מהאולימפיאדה, וזאת מבלי שיהיה
לירדנים כל צוות משלהם במינכן.

מישאל הבחירות -
רק ברחוב היהודי
1ע, ווו *יי חסר׳נן

הסקר, שנערך בניצוחו של מנהל המכון, הד״ר
דני לומברוזו, נערך ב־ 20 ביולי והמידגם היה של
1034 מרואיינים יהודים מכל חלקי הארץ. התוצאות
המפורטות של הסקר מצביעות על כך שהתפלגות
התשובות על השאלה ,״בעד איזו מיפלגה היית מצביע
לו נערכו הבחירות החודש?״ היתה כדלהלן :
המעיד 45,290 גח״ל 249 המפד״ל —
; 9,590 נמנעים 10,19?,המיפלגות הקטנות .11,190 :
החלוקה הפנימית בין המיפלגות הקטנות לפי תוצאות
סקר זה היתה כדלהלן:
הרשימה הממלכתית — ס/ס ;0.9הליברלים העצמאיים
2.97 אגודת ישראל 2העולם הזה — כוח
חדש 1.527 פאג״י 1.52 90 מק״י 0.817
המרכז החופשי 0.5870 רשימות נוספות 0.57
רק״ח לא קיבלה קולות.

הודעה לקוראים
בעיקבות העלאה תלולה נוספת
של הוצאות הייצור, שאילצה את
השבועונים להעלות את מחיריהם,
נוצר הצורך להעלות גם את מחיר
״העולם הזה״ ב־*.12.5
מחיר גליון ״העולם הזה״ יהיה
מעתה 2.25ל״י. הנהלת ״העולם
הזה״ מקווה שהקוראים יתייחסו
להעלאה זו בהבנה.
חרשו לאחרונה ההכנות לוועידת בולוניה.
בתשובה על השגותיו של אורי אבנרי, הודיע
יו״ר ועד השלום המצרי, חאלד מוחיי־אל־דין, שהוא
״מקדם בברכה״ השתתפות מישלחת ישראלית, בתנאי
שלא תכלול עסקנים של מיפלגות־השילטון בישראל
(כולל מפ״ם) ,ושחבריה דוגלים בהחלטת מועצת הביטחון
.242
בשבועות הקרובים יתקיימו דיונים אינטנסיביים
לגבי אופי הוועידה.

יועץ מדיני לדיין
אישיות בכירה, בעדת עכר ביטחוני
עשיר, עומדת להתמנות לתפקיד חדש :״יועץ
מדיני״ לשר*־הביטחון. הדבר בא לחזק
את מעמדו של דיין, וגם לאזן כמיקצת את
מישקדו שד העוזר הכלכלי של דיין, רכ-אדוה
צבי צור.

הרוב במק״ עוסק
במכירת הנכס
מכירת נכסיה שד מק״י מתבצעת דפי
תוכנית מוכנה מראש ע״י מזכיר הוועד
המרכזי יאיר צכן, בעזרת עורכי־הדין שד
המיפדגה פישל הרצברג ומאיר לם.
במקביל למכירת מועדונים ורכוש דלא־ניידי שהיה

איימה להתפטר
החלטתה של ראש־הממשלה גולדה מאיר לצרף
מחדש את יעקב שמשון שפירא לממשלה, באה אחרי
שישיבת ״המטבח״ שלה דחתה בתוקף את רצונה
להתפטר לפני כשבועיים.

כאחת מפגישות מצומצמות אלה, כשיא
הסערה הציבורית סביב פרשת איקרית
ובירעם, השתמשה גולדה •סוב בתחבולה
הישנה שלה שנועדה לכפות עד מקורביה
לקבל את דעתה ללא עירעור, איימה להגיש
את התפטרותה.
פנחס ספיר הגביר את לחצו עליה וניסה לפייסה.
כ״עמדת נסיגה״ העלתה ראש־ד,ממשלה את דרישתה
להחזיר את שפירא לממשלה כדי שתחזור בה מדעתה
להתפטר. מאחר שאיש לא רצה להרגיזה, קיבלו את
דעתה ללא עירעור,

החזרת שפירא ־
סטירת־לחי לגליל־החזרתו
של יעקב שמשון שפירא מתפרשת כפגיעה
במעמדו של השר ישראל גלילי כיועצה הקרוב ביותר
של גולדה מאיר.

בשעתו היה זה גלילי שהיה בדיעה שיש
לקבל את התפטרותו של שפירא בעקבות
פרשת ,,שכר הפרקליטים״ .ברמזיו על ההתבטאויות
הבלתי חברותיות כלפיו מצד
חבריו למיפלגה, התכוון שפירא בין השאר
גם לעמדותיהם של גדילי וחבריו מאחדות
העבודה.
עתה, עם חזרתו של שפירא לממשלה ול״מיט־בחה״
של גולדה, הוא עשוי לתפוס מעמד בכיר יותר
מאשר גלילי. גלילי, השוכב בשבועות האחרונים
מרותק למיטת חוליו בביתו, כתוצאה מסיבוכים שנגרמו
על־ידי תאונת הדרכים שאירעה לו לפני כשנתיים,
לא השתתף כלל בדיונים על החזרת שפירא. גולדה
שלחה אליו את מזכ״ל העבודה, אהרון ידלין, כדי
שיקבל את הסכמתו לצירופו מחדש של שפירא, אחרי
שההכרעה על כך כבר נפלה.

מתחדשות ההכנות
לוועידת בולוניה
אחרי הפסקה של כמה חודשים, שנגרמה
תחילה על־ידי הבהירות באיטליה
ולאחר־מכן ע״י התהפוכות במצריים, הת

ברשות המיפלגה, משלימים עתה גם את השיקום של
פעיליה הרבים. יו״ר הוועד המרכזי ראול טיטלבוים
עבר לעבודה קבועה בידיעות אחרונות, שם הוא חותם
בשם ״ישראל תומר״ ככתבו הכלכלי של עיתון הערב.
יהודה להם, הפך לפרשן אנט• ־קומוניסטי קבוע במעריב
ובשידורי ישראל.
לאחרונה נמכר גם הבית ברחוב הרב קוק בתל־אביב
שניתן למק״י כמתנה ע״י השגרירות הרומנית
והיה מיועד להיות ״בית ידידות ישראל־רומניה״.

במדינה

החבלנים מלהתפרץ לחדר בו שהיו המתאבקים.
כיוון שגופתו נמצאת עדיין בתוך
הבניין, טרם אושר מותו סופית.

המלחמה

הממשלה

ת כו ס ה במינכן
ביום ד.־ 11 של המישחקים האולימפיים
במינכן, כבשה ישראל את הכותרות כששמות
ספורטאיה, מאמניה ועסקניה של
המשלחת הישראלית לאולימפיאדה עומדים
במרכז ההתעניינות. למרבה הצער אירע
הדבר בצורה שאיש לא ציפה לה.
בשעות הבוקר המוקדמות ביום השלישי
השבוע חדרה קבוצה של חמישה פידאיון
ערביים, אנשי אירגון ספטמבר השחור,
לכפר האולימפי במינכן. החמישה, שכפי
הנראה הגיעו זמן קצר קודם לכן לגרמניה
מאחת מארצות סקנדינביה, התפרצו
לבית בו שוכנו הגברים של המשלחת
הישראלית. במטח היריות הראשון שירו
בשעת חדירתם נפגע משה וינברג,32 ,
מאמן משלחת המתאבקים של ׳ ישראל,
לשעבר אלוף ישראל בהיאבקות. הוא נפצע
בשנתו פצעים אנושים.
חמשת המחבלים שהתפרסו בכל אגפי
הקומה התחתונה של הבניין עצרו את
כל היושבים בו: עשרה מאמנים של
ספורטאי המשלחת הישראלית ועוד כתריסר
ספורטאים ומאמנים ממדינות אח רות
ששוכנו באותו בניין. אחרי שהתירו
להוציא את ויינברג הפצוע (שמת בדרכו
לבית*החולים) הציבו את דרישתם למ ארגני
האולימפיאדה: רשימה של פיד־איון
ערביים העצורים בישראל, שאת
שיחרורם תבעו עד לצהרי יום השלישי,
ומטוס שיועמד לרשותם בנמל התעופה
של מינכן, כדי שיוכלו להימלט באמצעותו.
הם איימו להרוג שני ישראליים
בכל שעה, עד שימולאו דרישותיהם.
מחדל ביטחוני. ניצולה של אולימפיאדת
מינכן -שנועדה לסמל את אחוות
העמים ואת ליכוד המין האנושי סביב
הספורט, למעשה טירור שפל, לא היה
בו כדי לזכות את החבלנים באהדה כלשהי,
אפילו מצד תומכיהם במדינות ערב.
אולם ניראה שייאושם של אירגוני הח בלה
הפלסטינים וכשלונותיהם הרצופים
במעשי הטירור האחרונים ׳שלהם הוציאו
את אהדת דעת־הקהל העולמית מגדר השיקולים
המשפיעים על תוכניותיהם.
מה שחמור הרבה יותר היא התבוסה
המחפירה שנחלו שירותי הביטחון של
המישלחת הישראלית במינכן, שהיתר, הרבה
יותר צורבת מאשר כישלונותיהם של
הספורטאים הישראליים על המסלול.
יכולתם של חבלנים ערבים חמושים
לחדור לבניין המישלחת הישראלית היא
מחדל ביטחוני חמור ביותר, לא רק של
המארגנים הגרמנים, אלא גם של גורמי
הביטחון הישראליים.
ההתמודדות בין אירגוני המחבלים ל בין
כוחות הביטחון של ישראל אינה כיום
התמודדות של כוח אלא מאבק מוחות
ותחבולות. בעוד המחבלים מאמצים
את מוחותיהם להמציא תחבולות פגיעה
בישראל, חייבים הישראליים לחשוב על
כל אפשרות של פגיעה ולהתכונן נגדה.
אין ספק שנלקחה בחשבון אפשרות
התנכלות למישלחת הישראלית במינכן.
היה ברור שהפידאיון לא יחמיצו אפש רות
לפעול במקום שעיני כל העולם מרוכזות
אליו. אי אפשר היה שלא לקבוע
כי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה
זקוקה להגנה מעולה, שכן ברור שהיא
מהווה אובייקט מצדין וחשוף לפגיעות
מצד החבלנים, ביייחוד על אדמת גרמניה,
שם גדול כוחם של אירגוני החבלה.
הרחבת המלחמה. קשה עדיין לק בוע
מה גרם להיעדר אבטחה מספקת,
אולם אין ספק שהשמירה על המישלחת
הישראלית היתד, לקויה בתכלית. ייתכן
שאנשי הביטחון שנילוו אל המישלחת
נדבקו מאווירת הפיקניק ההמוני הכללית
ששררה במקום והזניחו את תפקידם. ייתכן
גם שהמתח הביטחוני פג אחרי עשרת
הימים הראשונים, כאשר לא התרחש
דבר, והחבלנים ניצלו עובדה זו כדי להלום
בנקודה הרגישה ביותר.
אחרי כישלונותיהם של אנשי ספטמבר
השחור לסחוט מישראל שיחדור עצורים
בפעולות על אדמת ישראל, הם עשו את
מה שהיה צפוי מראש: הרחבת המילח־מה
על פני העולם כולו.
הקרבנות שנפלו השבוע במינכן באו
להזכיר כי מי שראה את אירגוני הטירור
מחוסלים אחרי המפלות הכבדות שספגו
לאחרונה, טעה. היתד, זו הוכחה נוספת
ה עו ל ם הז ה 1827

י רי ק ה בפרצוף

קורבן ויינברג ואשתו השנייה* כתמונת נישואין
כדור בשעת שינה
לכך שביטחונם של אזרחי ישראל איבו
תלוי רק בגבולות בטוחים.

שיא עולמי
ב ס חי ט ה
על מה שאירע סביב מעשה
הסחיטה שד החכדנים הערכים
ככפר האולימפי במינכן. דיווח
טלפונית למערכת ״העולם הזה״
הבמאי יוסף מילוא, בעיצומה של
הפרשה, כשטרם היה ברור איד
תסתיים.
ביום השני בערב ביקרה כל המשלחת
הישראלית לאולימפיאדה בהצגת כנר על
הגג בכיכובו של שמואל רודנסקי. אחרי
ההצגה נפרדנו מהם והם חזרו לכפר האולימפי.
לא תיארנו שכמה מהם לא נראה
יותר.
מינכן עצמה שרויה בתדהמה אחרי
הצהלה והחדווה שאפפה את כל המקומיים
והאורחים בימים האחרונים. הולכות
כאן שמועות משמועות שונות. ידיעה רודפת
ידיעה, עד שמצטיירת תמונה על מה
שאירע באמת.
בערך בשעה ארבע לפנות בוקר חדרה
קבוצה גדולה של מחבלים לכפר האולימפי.
הם היו לבושים בבגדי ספורטאים
והחזיקו בידיהם מזוודות. בצורה זו הם
קפצו מעל הגדרות. השומרים של המחנה
שהבחינו בהם, היו סבורים שאלה ספורטאים
שאיחרו לחזור למחנה ולא עצרו
אותם אפילו לשאול על זהותם.
זה המקום להעיר שסידורי הביטחון במחנה
האולימפי היו רעועים ביותר. כל
מי שרצה להיכנס למחנה יכול היה לעשות
זאת, אם רק נסע על אופניים או לבש
תלבושת של ספורטאי. רק מאלה שניגשו
אל השומרים וביקשו רשות להיכנס, מנעו
את הכניסה, אבל מי שחלף על פני
השומרים בלי לבקש רשות, לא נעצר כלל.
נראה שמיספרם של החבלנים הערבים
הוא גדול יותר מחמישה. מסתבר כי ל בניין
בו התגוררה המשלחת הישראלית יש
.חמש כניסות. החבלנים שומרים על כל
הכניסות, כך שמיספרם בבניין גדול יותר
מחמישה. נוסף לזאת דרשו החבלנים
להעמיד לרשותם שלושה מטוסים כדי
שיוכלו לצאת מגרמניה בקבוצות. כל קבוצה
תעלה למטוס רק אחרי שיתברר שהקבוצה
שיצאה לפניה הגיעה ליעדה ב
ביטחון.
מכאן מניחים כי בכפר האולימפי
נמצאים אנשים נוספים המסייעים בידי
החבלנים.
פגיעה ביחסים. כל הבוקר דיווחה
הטלוויזיה הגרמנית בשידורים ישירים על
המתרחש. בשעה שתיים בצהריים לפי
שעון מינכן הופסקו השידורים. נאמר כי
המחבלים טענו שהשידורים מפריעים ב־משא־ומתן
המתנהל לשיחרור בני הערובה
הנמצאים בידיהם, כיוון שהם עדינים
אותם, ותבעו להפסיקם. אנשי הטלוויזיה
השתכנעו כי המשך השידור עלול
להביא את החוטפים לידי מעשה קיצוני
והסכימו גם לסחיטה זו.
האנשים ברחוב כאן המומים לחלוטין.
הדיעה הכללית היא שיש להפסיק את
המישחקים עד שיחרור החטופים, אך אין
להפסיקם כליל, כיוון שאז תהיה זו כניעה
לסחטנים.
את מה שחושבים הישראלים על הגרמנים
היטיב להביע כאן דן שילון, שדרן
הטלוויזיה הישראלי, שרואיין על־ידי הטלוויזיה
הגרמנית, ואמר באומץ־לב מה הוא
חושב על הגרמנים :״לישראלים אין מה
לעשות יותר בגרמניה! אין ספק שמה
שאירע יזיק ליחסים שהתפתחו בין שתי
המדינות. רבים בישראל הסתייגו מראש
ממישלוח משלחת לאולימפיאדה בגרמניה.
עתה הסתבר שהם צדקו. הצעדים
שננקטו על־ידי הגרמנים להבטחת שלום
הישראלים היו למטה מכל ביקורת,״
דן סיפר כי שאל את המארגנים הגרמנים,
מדוע לא דאגו להבטיח את שלום
המשלחת הישראלית כשהגיעה בשדה-
התעופה. אמרו לו כי שומרים רק על
ישראלים המגיעים במטוסי אל־ על. כיוון
שהמשלחת הגיעה במטוס לופטהאנזה לא
דאגו לסידורי ביטחון עבורם.
מספרים כאן כי ערב ההתקפה הזהירו
אנשי המשלחת השבדית באולימפיאדה,
על נסיון תקיפה אפשרי מצד מחבלים
ערביים. אולם חשבו שהם מתכוונים ל־מטעני
חבלה שיגיעו בדואר ולא הגבירו
את אמצעי השמירה במחנה.
בידיעות כאן נמסר כי ההרוג השני הוא
יוסף גוטפרוינד, שופט ההיאבקות היש ראלי,
שנורה בעת שניסה לעצור את
* משה ויינברג ז״ל נישא לפני 10 חודשים
בשלישית ולפני שלושה שבועות
נולד בנו גור.

התגובה היתד, אחידה: זעזוע, רוגז,
תדהמה.
החוצפה של המעשה היתר, כה רבה,
עד שהמילים נעתקו, פשוטו כמשמעו,
מפי רוב המבקרים .״יריקה בפרצוף הציבור!״
היתד, התחושה הכללית.
פיתרון החידה. הודעת ראש־הממ־שלה
שהיא ביקשה מיעקוב שימשון
שפירא לחזור לתפקיד שר־המישפטים,
ושהוא הסכים לכך, פיענחה תעלומה ש נמשכה
כמה חודשים.
מדוע נשאר תיק המישפטים פנוי?
גולדה מאיר אינה אשד, המתלבטת
קשה לפני שהיא מגיעה לכלל החלטה.
המועמדים לתפקיד שר־המישפטים היו
מעטים, מאחר שמנוי וגמור היה עם סיעת
מפא״י במיפלגת העבודה להחזיק תיק חיוני
זה בידיה. אילו רצתה גולדה למנות
שר אחר, היתד, עושה זאת מזמן.
ברור עתה שלא התכוונה לכך מלכתחילה.
היא פשוט חיכתה עד שיעבור זעם,
סמכה על קוצר זיכרון הציבור, כדי להחזיר
את יש״ש למקומו. עיתוי ההודעה
היה מלאכת מחשבת של לוחמה פסיכולוגית:
ערב החגים, בתקופה של רגיעה
כללית, כשהחיים הציבוריים בישראל מגיעים
לשפל זמני.
להתחלק על הגב. באופן פורמלי,
לא הפריע דבר לשיבתו של יש״ש.
כאשר התפטר, לא הכריז שהוא עושה
זאת כדי להסיק מסקנה אישית מכשלונותיו.
אמנם קיבל על עצמו את האחריות לכישלון
אחד — הייעוץ שנתן מישרדו
לוועדת־ויתקון, בעניין השכר המגיע לפרקליטים
שהופיעו בפניה — אך זה היה
כמה ימים לפני ההתפטרות. בשעה שהתפטר,
לא התייחס להודעה זו.
אם כן, מדוע התפטר?
הדבר לא נאמר מעולם, אך הסיבות
היו ברורות לגמרי. כאשר שימש מטרה
להתקפות מכל עבר, לא התגייסה מיפ־לגתו
להגנתו. היתד, לו ההרגשה כי רבים
מעמיתיו שמחים לאידו — למרות שחלקו
בפרשת נתיבי־נפט קטן הרבה יותר מזה
של קברניטי־המשק של המיפלגה.
הגדיש את הסיעה מינוייו של מאיר
(״זרו״) זורע לתפקיד מנכ״ל מינהל מקרקעי
ישראל, ימים מעטים אחרי שהשמיץ
את שפירא בפומבי ותבע ממנו להתפטר.
זרו גם אמר ש״כולם יכולים להתחלק לו
על הגב.״
מייד אחרי ההצבעה על מינוי זרו בממשלה,
התפטר שפירא — מבלי לציין נימוק.
עניין של כבוד. מדוע חזר בו הגבר
בן ד,־ 70 מהתפטרותו?
הסיבה העיקרית: הוא השתעמם. אמנם
בא לכנסת בתדירות רבה, הקשיב לדיונים,
ואף קרא קריאות־ביניים, אך אחרי
תקופה ארוכה שבה היה מקורב־למלכות
ומקורב־למלכה, היתד, הישיבה האילמת
בכנסת מתסכלת.
מה גם ששפירא התאהב במישרד־המיש־פטים,
היה בטוח שהוא מבצע רפורמה
תחיקתית חיובית, והתגעגע לתפקיד שזנח
בצורה כה אימפולסיבית.
אולם שפירא ידע, בוודאי, כי החלטתו
לחזור תעורר מחדש את כל הטענות ו־השינאות,
ששככו בעת התפטרותו. כמתפטר,
רכש לעצמו יחס של כבוד. בחוזרו
בו מהתפטרותו בצורה זו, הסתכן באובדן
יחס זה.
חרדה אילמת. הציבור הרחב לא
התעניין בצדדים הפורמליים של הפרשה.
בשבילו היתד, התפטרותו של שפירא,
כמו התפטרותו הכפוייה של מוטי פרידמן
לפני כן, ניצחון המוסר הציבורי. אישור
ליכולתה של דעת־הקהל לשנות משהו.
ביטול ההתפטרות, נראה לו כהפגנה
של זילזול בדעת־הקהל, הודעה מחודשת
מצד גולדה מאיר ש״סערות ציבוריות״
לא יזיזו אותה כ״חוט השערה״.
זאת היתה הנקודה המכרעת של הפרשה
כולה. גולדה הבריזה מילחמה על דעת־הקהל
— וזו עמדה מולה חסרת־אונים.
הביצוע הטכני גבל בקומדיה .:כשהביאה
גולדה את העניין למוסד העליון של מיס־לגתה,
העז רק חבר אחד ויחידי למלמל
(המשך בעמוד )32

נממן היוני

כ תב ת ״ ה עו לםהזה ״ עוברת א ת
ת ה לי ך ייצור ה כ לו תבס לון ״ אנד
בר״ ה תל־ א ביבי. ח פי פ ה, גילגול, סי רו ק, מני קו ר, פדיקור,
התאמת איפור ל תי ס רו ק ת, אמב טיי ת קצף. ב ת מונ ה: מ רי ח ת

מ סי כ ת״ ה פני ם, שנ שארה שם עשרים ד קו ת. ה שלבים הנו ס פי ם :
התאמת שי מל ה, כובע, הינו מ ה. חמש שעות שם ב סלון, בין
14 כלו ת א מי תיו ת, ה כני סו אתהכתבתע מו ק לרוח הכתבה.
משמ אל: אי ר ח תל״אביבי בו חן ב חו סרא מונ ה, אתה תו פעה.

נבגד׳ חונה, עומדת!
ש טדמם
נבלה

בטומנ

״ מז ל־ טו ב,״ ק ר או כל
הנ הגי ם ברחוב, כא שר
עברה שם הכלה, על הוו ספה של אפי,
ש ה עני קלהטר מפ — והצעת ני שו אין.

כלה בבגדי חו פתה הי א חיזיון הנ ראה
רק ב מ קו םאחד: ב או ל ם־ ה ח תונו ת. לפעמי
ם הי אנר אי ת, לרגע קצרצר, גם ב רחוב
— כא שר הי א נ כנ סתלמ כוני ת
הפר טי ת או ה מוני ת, או יו צאתמ מנ ה
בשער או ל ם ־ ה ח תונו ת. או ל ם, מ ה קו ר ה
כאשר כלה כזו מו פי ע ה לפ תע ברחוב —
כאחתהאדםזמ שו טטת לבד, מ חפ ש ת
טרמפ, עול ה ל או טו בו ס !

״ מחפשתח תן ז ״ ה ת עניין עובר־אורח זהלמראה
הכלה הצועד ת, מו כנ ה ל חו פ ה, ב ר חו ב — לל א
111 1 ,1
ה ח תן .״ אתה מוכן?״ ענ תה הכלה .״ ל א תו ד ה ״,ענה הצעיר .״ אני
כתבת ״ ה עו ל ם הז ה ״ יצאה לע שות א ת
בל הדברי םהאלה, יז הו דיוו ח ה על מ ה
שקורה אז :

וטר מי שמר־ הג כו ל עצר את
£ /י קטנועו בחריקה צורמת. עינו המאומנת
הבחינה בדבר משונה: כלה נאה
וחסודה, מושלמת בשימלת חופה לבנה,
הינומה וזר פרחים, צעדה לה, בודדה,
לאורך המידרכה הסואנת. בלי חתן, בלי

אלה ברקת

ך 5 1 1 1 1 1״רוול״ ,ל שם נמלטההכלהמלהקתהסק רני ם שרדפו א ח רי ה, ה צי ת ה

11הכתבתהת שו ש ה סיג רי ה, מבלי לדע ת שתוך ד קו ת ת הפו ך שוב למרכז

1ההת עניינו ת. לאחרשהמ הו מהבקפה גברה, והכתבת קי בלהחמשה צעו ת ני שו אין,
1נתבקשה על־ידי ההנהלה לעלו ת ל קו מהה שניי ה כדי ל מנו ע הפ רתה סד ר
ה מי דרכה עם מעריץ על ארבע.
שי ח ה על
1הציבורי. ב ת מונ המשמאל :

חופה, בלי מלווים׳ בלי כלום. משונה
מאוד .״מה העניינים? אפשר לעזור לך ן״
שאל בדאגה.
הדבר המשונה ההוא הייתי אני :״הכל
בסדר. רק. אין לי חתן. אתה רוצה אולי
להתחתן איתי?״ עניתי במהירות.
״אני ...אני התחיל השוטר הצעיר
לגמגם.
נעלבתי מאוד :״מה יש? אני לא מספיק
יפה בשבילך? מה אתה מהסס?״
(המשך בטנזוד )34

כבר נשוי. אבל,״
בורח אי תךל אי 1
ת מי מו ת, ב הן נעצו

נעם נ ח ״ו נדה,

:רחוב ומחפשת טרמפ?
?1 ״1ה חיי לי םבטארמ פי אדה, בי צי א ה

| | מ תל -א בי ב בדרך חי פ ה, לא ש מ חו

ב ת חי להלק בל אתה כל ה לבין שו רו תי ה ם :״ אתתק חי א ת
כל הטרמ פי ם,״ רטנו. פ חו ת ח מו ץ הי ה או רי גבאי ( משמ אל

לכלה) ,שהציע ל ה, מיי דכש שמע שאין
״ בו אי נתח תן. אםאת כז א ת תפרנית
לנ סוע ב או טו בו ס א פילו, אז אתמת אי מ ה
או תו ערב זכו ה חיי לי ם בעצירת מ כוניו ת

.בתור ל או טו בו סגר מה הכלהלפק קי-
תנועה, כא שר כל מ כוני ת עוברת עצרה
ל ר או תאתה תו פעההמ שונ ה של כלהמחכהב תור ל או

בו ס. ב תו ך ה או טו בו ס הזדרזו כול ם ל פנו תלהמ קו ם, כ אי לו
הי ת ה כבר ב ה ריון. ב ריד תהמה או טו בו ס, שלחו בהמב טי ם בוהי
ם .״ מ ס כנ הכלהזאת שצריכה לנ סוע ב או טו בו ס ,״ מי ל מ לו.

באוטובוס

להח תן ע דיי ן :
שאין לך כ סף
לי. נגור ב או ה ל .״
כ פולה מ הרגיל.

יהרל הו סי ף באבירו ת ,״ לו א היי תי רווק, היי תי
דד.״ הי הזה הגיבור הרא שון, לאחר עשר ד קו ת
עשרות גברים מכל סוג ו מין א ת עיני ה ם בבלה.

ביו חייל לאזרח

גבאי,
או רי
ה חיי ל
ש אי תו עצרה הכלה
ט ר מפ בטרמ פי אדה, ו ה אז ר ח אפי לוינגר ( ב ת מונ המשמאל,
ה ס כי מו למלאאתתפ קי דהח תן שאיננו.
מציע זר)

במדינה
(המשך מעמוד )29
משהו נגד ההחלטה. הוא אמר שההחלטה
מעוררת בו ״חרדה״ .גולדה לא הניחה לו
להגיד מישפט נוסף, שיסעה את דבריו
ותבעה :״תגיד ממה אתה חרד !״
החבר נכנע מייד י וסתם את פיו, כמו
ילד בכיתה א׳ .כל אנשי רפ״י, שונאי
שפירא, ישבו ושתקו אף הם.
כשהובא העניין להצבעה, העיר מישהו
שאין כלל צורך להצביע .״קשה לך להרים
ידי״ שאלה גולדה בזעם, וכל הידיים
הורמו בצייתנות. גם בממשלה הורמו הידיים
בצוותא. פה אחד.
יהודים האגדה של
הדבורה והדוב

ת ל־ א כי כ — בית־החייל, יום ד 6/9ב־8.30
נתניה — אסתר, יום ה׳ 7/9ב־.9.00
תליאכיג־יבית־החייל, יום א׳ 10/9ב־ 7.30 וב־3 .9.30
ננה — אורות, יום ב׳ 11/9ב*.8.30
קלון — רחל, יום ג׳ 12/9ב־.8.30
כרטיסים במשרדים.
חפצה ראשית :״כנף״ ,טלפון .615566 :

ס סי קי ס: נ תן גלבוע־ ו תי אטרון ״לילך״

שוב שמר ד״ר נחום גולדמן על התואר
״מרגיזן מס.׳ 1״ באליפות הכל-יהודית.
הוא אמר מה שרבים חשבו בלבם, אך פחדו
לבטא בגלוי: שאם תעמוד ברית־המועצות
על גביית כופר־התעודות, לא
יהיה מנוס מתשלומו.
בכך העלה שאלה מוסרית ראשונה במעלה:
אם יציאת המשכילים היהודיים
תהיה תלוייה בתשלום הכופר, מה מוסרי
יותר — להיכנע לסחיטה ולהציל את היהודים,
או להתנגד לגזירה ולהשאיר את
המשכילים שם, אחרי שרבים מהם כבר
פוטרו מעבודתם וחייהם שוב אינם חיים?
חרם והטרדה. הרוגז יצא על גולדמן
מפני שעצם ביטוי המחשבה הזאת היה
יכול, לדעת מקטרגיו, לחבל במאבק העולמי
נגד הכופר, בשעה שעוד יש לו סיכוי.
השאלה היתד : ,האם יש סיכוי י
לא קל לשליטי מעצמה גדולה להיסוג
מהחלטתם, תחת לחץ גלוי ועויין מבחוץ.
מה גם שההחלטה לא נתקבלה, מן הסתם,
אלא אחרי דיון נוקב, בו הכריע בוודאי
חשש אנשי הקג״ב מפני תנועת־הגירה מתרחבת,
של יהודים ולא־יהודים.
אך יתכן כי יש בכוחם של המוסדות
היהודיים, אם ירצו לנקוט באמצעים הקיצוניים
ביותר, לפגוע במעצמה הסובייטית,
כמו שדבורה טורדנית פוגעת בדוב,
המחפש את הדבש.
השיטה: הפרעה לכל הופעות־התרבות
הסובייטיות ולכל הביקורים של מדינאים
ואנשי־רוח סובייטיים במערב, ייזום חרם
כלכלי יעיל על סחורות סובייטיות.
קול מן הכפור. נראה כי הוויכוח
העיקרי אינו על שאלת המוסר, אלא על
שאלת היעילות. מי שאינו מאמין ביעילות
הצעדים האלה — כמו ד״ר גולדמן — חושש
שמערכה בלתי־תכליתית עלולה רק להזיק.
כנגד זה סבורים בעלי הקו הקיצוני
שנסיון העבר מוכיח כי אפשר ללחוץ
בהצלחה על ברית־ד,מועצות.
מן הראוי היה לשאול את פי הנוגעים
בדבר עצמם — המשכילים השבויים. אולם
פיהם בלום. במידה שהד קולם הגיע
החוצה, הוא דגל בקו הקיצוני.

הסתדרות
ד מו ק ר טי ה

״אל־על״מרכזי
סז״ 1ו #
בית

תלא בי ב

בכספת

חברי ההסתדרות הכללית בארץ אינם
יודעים זאת, ברובם, אבל בעצם הם קפיטליסטים
די גדולים, אחד אחד. כל פועל
פשוט, שהוא חבר הסתדרות, המתקשה
לגמור את החודש במשכורתו העגומה,
הוא בעל־מניות בחברת העובדים — העסק
הכי גדול בארץ.
עד כאן׳ ,אין הבדל בין בעלי־ד,מניות
של חברת העובדים, הגוף שבאמצעותו
שולטת ההסתדרות על חלק עצום של כלכלת
המדינה — לבין בעלי־ד,מניות של כל
חברה קפיטליסטית בישראל או בארה״ב.
ההבדל מתחיל כאשר מגיע הזמן לממש
את זכויות הבעלים האלה.
דרישה משונה. בכל חברה קפיטליסטית
טובה ורקובה, מקבלים עשרות—
או רבבות — בעלי המניות דיווח שוטף
על מה שעושה ההנהלה ברכושם, ונהנים
מהרווחים, כשישנם.
לא כך בחברת העתיד. על רווחים בחברת
העובדים, מוטב שלא לדבר. אך
מה בדבר דיווח, לפחות?
סיעת העולם הזה — כוח חדש בוועד-
הפועל של ההסתדרות התעניינה לדעת
באיזו מידה מתבצעות מטרותיה של חברת
העובדים. הסיעה ביקשה לקבל בוועד־הפועל
— שהוא מינהלת חברת־העובדים

— את הדו״ח הכספי של עסקי החברה,
תוכניותיה לשנה הנוכחית ופרטים אחרים.
כל זאת — בהתאם לחוקה, המחייבת
פיקוח הוועד־הפועל על חברת העובדים.
דרישה משונה כזו לא נשמעה בוועד-
הפועל של ההסתדרות מאז הוקם. אף
חבר אחד במינהלה של חברת העובדים
לא התעניין, בחמישים השנים שחלפו מאז
נתקבלה חוקת חברת העובדים, במילוי
מטרותיה ובפירסום מאזניה, שנשארו סודיים,
למי שאינו חבר המיפלגה השלטת,
עד עצם היום הזה.
דו״חות ככספת. תשובתו של מזכיר
ההסתדרות לדרישה המשונה הסתמכה
על היועץ המשפטי :״דו״חות כספיים
צריכים להביא אך ורק לוועידת ההסתדרות.
הוועד־הפועל אינו מוסמך לדון
בהם.״ המזכיר התעלם כמובן מן העובדה
הידועה לו, ששום דו״ח כזה לא הובא
בפני ועידת ההסתדרות עד כה.
יצחק בן־אהרון לא עיין, כמובן, בעצמו
בחוקה. לעומתו, טרח אלכם מסיס,
חבר הוועד־הפועל של ההסתדרות מטעם
העולם הזה — כוח חדש, לקרוא את
החוקה בעצמו. הוא מצא בסעיף 22 שלה,
כי קיימת חובת דיון, אחת לשישה חודשים,
בוועד־הפועל של ההסתדרות, וכי
הוועד־הפועל צריך לקבל ,״לפחות אחת

נערים־סבלים סאלח־עכד ונפתלי
רחוק משעשועי ילדות מוסמצא צרילדון

לשנה״
דין־וחשבון על פעולתם של
דות חברת העובדים ומיפעליה. כן
מסים בחוקה כי מועצת ההסתדרות
כה להתכנס לפחות אחת לשנה, כדי
(סעיף )21 בענייני חברת העובדים.
הוא הודיע זאת למזכיר ההסתדרות.
דמוקרטיה ככספת. לא צריך להיות
נביא כדי לנחש כי במקום כינוסו של
הוועד־הפועל לקבלת דין־וחשבון על עסקי
חברת העובדים — תכונס ועדת־החו־קה
כדי לשנות את החוקה.
יצחק בן־אהרון הסביר זאת, שוב
ושוב, לא פעם בששת החודשים האחרונים:
הוא מאמין ב״דימוקרטיה ישירה״ —
ואין לו כל עניין בהליכים הדימוקרטיים
הפשוטים מדי של הדימוקרטיה הייצוגית.
התוצאה תהיה, שמזכיר ההסתדרות ימשיך
לשמור בכספתו על הדינים־וחשבו־נות,
אותם הוא מסתיר מחברי המיג־הלה.
העצוב מכל הוא, שיחד עם הדו״חות,
נעלמת באותה כספת גם הדמוקרטיה.

ד ר כי חיים
בעוני, כו ל ם שווים
משה נפתלי הוא נער יהודי מחולון,
ומוהר סאלח־עבד הוא נער ערבי מטול־כרם.
מלבד הבדלי מוצא אלה, הגשימו
שני הנערים את השיוויון האידיאלי, אליו
שואפים כל מתקני־עולם.
שני הנערים הינם בני ,14 שניהם בנים
בכורים למשפחותיהם. שניהם עובדים
כסבלים בתל־אביב, משתכרים עשר ל״י
ליום — אותן הם מוסרים לאימותיהם.
למוהר שישה אחים ואחיות, למשה
חמישה. אביו של מוהר הוא מחוסר עבודה
כרוני, סובל מבריאות לקויה. כך גם
אביו של משה. אמו של משה עובדת כ־עוזרת־בית.
אמו של מוהר מטפלת בששת
הילדים הקטנים בבית.
גם משה וגם מוהר חינם מבוגרים כבר,
בגיל .14 רחוקים משעשועי ילדות, הם
מרגישים עצמם אחראים למשפחותיהם,
שם זקוקים לכל לירה שלהם.
ה עו ל ם הז ה 1827

נחו שד ירו הננסת ובעדה מחרים, מהלומות משנם־ות
והבעל מנסה לגרור את חותנו לתור המאבק
בית־המשפט החליט כי אני אקבל את
הבת ואפגש איתר, ,בכל יום א /דדר בשעות
אחה״צ, ובכל שבת שניה. החלטה
זו ניתנה ״מתוך הנחה שהאם חוזרת יחד
עם הבת לדירת המגורים של הזוג בחולון.״
אבל אשתי עזבה למעשה את המגורים
בדירה שלנו בחולון, מיד לאחר ההחלטה
הנ״ל, והיתד באה רק כפעמיים בשבוע
לישון בדירה, וזאת בשעת הלילה המאוחרות.
היא עברה לגור בבית הוריה.
אשתי, אף הצהירה אז בפני כי לא תגור
בדירה, לא היא ולא הבת.
אשתי הפרה כבר מספר פעמים את ההחלטה
ולא איפשרה לי לראות ולהיפגש
עם הבת. על הפרות אלו התלוננוד במשטרה.
מעולם
לא תקפתי את אשתי. מעולם לא
הפרעתי לה להשתמש ולגור בדירתנו. אד
היא
איימה עלי בפירוש, כי היא תעשה
לי צרות צרורות ותגמול לי על אי-
הצלחתה במשפט המזונות.

מהצד השני שד המיתרס ניראו
הדבריפ כאור שונה. סיפרה ל־בית־המש&ט
נעמה כיצד רואה
היא את חיי המשפחה:

כבר מתחילת הנשואין התעוררו חילוקי
דעות ביני לבין בעלי. הם הלכו והחמירו
עם לידת הבת, עד שלפני כשנתיים
הגיעו הדברים פעמים אחדות לידי מעשה
אלימות, כאשר בעלי היכה אותי מכות
נמרצות עד שנזקקתי לטיפול רפואי.
בתאריך 5.3.72 שוב תקף אותי בעלי,
עד שנזקקתי שוב לטיפול רפואי, ואף הגשתי
תלונה למשטרה.
מאז נוהג בעלי להטרידני, לקלל אותי
בנוכחות הילדה, ומאיים עלי ללא הפוגה,

עד סוסיחו
*ושכ״ראש הכנסת מסית את אש־וא
7תי נגדי.״
היתד. זו רק אחת משורה ארוכה של
האשמות, שהעלה בימים אלה המשורר ד
הפיזמונאי הפורה יוסי גמזו, בעל הטור
השבועי לחכימא בגמיזא במעריב, ובנו
של המבקר ד״ר חיים גמזו.
יוסי, הנשוי לנעמה, בתו של ח״כ ישראל
ישעיהו, הוציא החוצה את הכביסה

,אשתי
הי כתה
או תי
ועזבה את הבית.׳
המשפחתית כאשר הגיע הסיכסוך בינו לבין
אשתו לטונים גבוהים. דהיינו, כאשר
נעמה ניסתה, בשבוע שעבר, למנוע בעד
יוסי בעלה, באמצעות בית־המשפט מלהיכנס
בכלל לדירתם, בחולון.

סיפר אז יוסי לכית־המשפט:
אשתי נוהגת תמיד להטריד אותי ואף
לאיים עלי, כי תגרום לי — היא ומשפחתה
— צרות וחבלות גופניות ממש, בציינה,
בפניאנשים, כי אביה הוא מעל לחוק.
אשתי
גם גרמה לחבלה ברכוש בדירה
שלנו. שברה דלת עץ בדירה על-ידי מכות
בפטיש ; שברה את מכונת־הכתיבה שלי,
שזהו מכשיר עבודתי. קרעה חולצתי ושברה
משקפי.
מעולם לא גרשתי אורחים מהדירה
כטענת אשתי. אמרתי רק לאשתי שאני
מתנגד שהיא תעשה בדירה מסיבות לחבריה
וחברותיה בניגוד לרצוני.
קיימת בעיית מזונות ביני לבין אשתי.
אשתי היתד נוהגת להיעלם מהדירה, עם
הבת, לימים שלמים, ואף לשבועות. בחודש
מרץ לקחתי את הבת לבילוי חג
הפסח בחיק משפחתי, ואשתי הזעיקה עולם
ומלואו כי חטפתי את הבת. הובהר
אחר־כך כי מעולם לא חטפתי את הבת
ולא התכוונתי לעשות כן.

רבא, תמיד ביקשתי ממנה שלא תעזוב את
הבית ושתגור יחד עימי ועם הבת בדיר תנו.
גם היגשתי תביעה לשלום־בית ב־ביה״ד
הרבני בת״א מזה כשנה, והדיון
תלוי ועומד.
אשתי היא שתקפה אותי, ופעם נאלצתי
להשתמש גם בכוח הזרוע ע״מ להתגונן.
ביום 13 באוגוסט ,1972 בערך בשעה
2.00 בצהריים, נכנסתי לביתי ומצאתי את
אשתי ואת בנה מנישואיה הקודמים. בלי
להוציא הגה, כמנהגי איתה זה 4חודשים,
ניגשתי לעבודתי. לפתע החלה אשתי לצעוק
:״תסלק את חפציך מכאן !״ אשתי
איננה מתגוררת בביתי כבר כארבעה חודשים
ברציפות, להוציא שני ערבים בש בוע,
בימים א׳ ו־ד׳ בלילה, שבהם היא
באה לישון.

ך• אשר ראתה אשתי שאינני שם לב
^ לצעקותיה, הטיחה ארצה את מכונת
הכתיבה שלי. קבלה על סכום הכסף שעלה
התיקון מסרתי, לפקד יעקב יפה ב־

,היא
קרעה את חולצתי
ושברה
מ שקפי.״
משטרת חולון. כמו כן קרעה את חולצתך—
החולצה הקרועה נמסרה לפקד יפה בו־ביום
— וניפצה את משקפי־השמש שלי.
גם המשקפיים השבורים נמסרו לפקד יפה
בו ביום. מיד החלה להכות אותי, וצירפה
לכך גם את בנה.
הוצאתי אותם מהבית ונעלתי בפניהם
את הדלת, ומיד צילצלתי למשטרה.
בתחנת מד״א ברחוב מזא״ה בתל־אביב
מילא ד״ר יוסף סגל את הטופס המשטרתי
בקשר לפצעי. בו בלילה חשתי כאבים
גוברים, והזעקתי חבר שלקחני לרופא.
כל הבקשה של אשתי להוציאני מהדירה
היא בגדר שיטת ההטרדות שאשתי מנסה
נגדי, ע״מ לנסות לאלץ אותי להפסיד את
מה שלא הצליחה לקבל במשפט המזונות.

מן בישראל. מצד שני — משורר מפורסם
כבר אז, ובנו של מבקר מפורסם, שניהם
בעלי מהלכים בכל חוגי החברה הגבוהה.
החתן העליז הפעיל, ערב נישואיו, את
כישרון היצירה שלו, שיגר לאורחיו הזמנה
מחורזת כהאי לישנה :
יקירנו ידידנו /הננו להזמינך לחגוג את
כלולותינו /בגילה ובשימחה /במחיצת
משפחותינו /ולפיכך נבשרך, טקס זה

וכן על בני מנישואי הקודמים, רענן דה רי.
בעלי
נעל בפני את חדר השינה ואני
נאלצת לישון בסלון הפתוח.
בשעות הלילה בעלי נוהג לשבת ול עבוד
במתכוון בסלון, מדליק אורות ומתקתק
במכונת־כתיבה, וזאת כדי להפ ריע
לי ולמנוע השינה מעיני.
כמו כן הוא נוהג להזמין לדירה אנשים
— לטענתו, לצרכי עבודה — בשעות ה לילה
המאוחרות או הבוקר המוקדמות.
מידי פעם הוא נועל את מכשיר הטלפון
בחדר־השינה, ומונע ממני את השימוש בו.
על־מנת להקניטני ולקנטר ולהטריד, נוהג
בעלי ללכלך את הדירה, מפזר את לבניו
המלוכלכים על הריצפה, מלכלך את
הריצפה, משאיר כלים מלוכלכים בחדרים,
בסלון ובמטבח.
הוא מאיים עלי לעתים קרובות שהוא
״יגמור אותי,״ ושיגרום לי צרות עד ש איאלץ
לברוח מהבית.
בעלי מגרש אורחים שבאו לבית, למרות
שהיו אלה ידידים משותפים. מאז
אני חוששת להזמין אלי אורחים.
ביום 13.8.72 למשל, סידרתי את הדירה
וביקשתי מבעלי, שחפציו היו מפוזרים
בכל הדירה ובמיוחד בחדרו של הבן, כי
יאסוף את חפציו ויאפשר לי לסדר הדירה.
הוא סירב, למרות שביקשתיו מספר פעמים.
כאשר לקחתי אני את חפציו לרכזם
במקום אחד, התנפל עלי והיכה אותי
מכות נמרצות, וכן את בני רענן דהרי.
כתוצאה מהמכות נגרמו לבני בין היתר
קרע בשפה העליונה, נפיחות ושטף דם
פנימי בכתף הימני. כן נגרמו לי חבלות
שונות.
בית־המשפט, ששמע את שני הסיפורים
העצובים, הורה ליוסי לא להיכנס

יותר הביתה.

ך* יה זה סוף עגום מאוד למה שנראה
1 1בהתחלה כהתחלה יפה מאוד.
כשיוסי התחתן, לפני למעלה מארבע
שנים, עם נעמה — אז גרושה שחרחורת,
ארוכת צמה, בת ,28 ואם לילד בן חמש —
שמחה וצהלה כל החברייה. היו אלה ני־שואי־צמרת
של שתי משפחות־צמרת —
אחת ווזווזית, השנייה תימנייה. מצד אחד
— בתו של אחד מראשי ציבור יוצאי־תי

1 | 10

ייייייסן

יו״ר

הכנס ת,

ח״כ ישראל

מ א שי ם
או תו
י שעיהו,
ח תנו, יו סי ג מזו, בהתער בו תבמ שפ ח תו.

ייערך /בל תישכח /בחברותה טובה
ובגיל /בי״א בניסן תשכ״ח /הלא הוא
התשיעי באפריל /בשעה שמינית לעת
ערב /במיכמורות מלון ״מיראמאר״ /
ואבן שמחתנו שם תירב /אס נראה גס
אותך בין השאר ./
^ לא שהחרוזים העליזים לא עזרו
^ הרבה. גם נעמה וגם יוסי נכנסו
לניסיון המשפחתי החדש מלאי בעיות־משפחה
כרימון — והניסיון, כפי שטענה
נעמה, התפקשש כבר מהתחלה. לדעת
נעמה — רק בגלל יוסי. לדעת יוסי —
גם בגלל נעמה, וגם בגלל התערבותם של
אביה ואחיה שוב ושוב בחיי־המשפחה
שלהם — ״ובלי להיכנס לדוגמאות.״
״דברים כאלה קורים, זה לא אסון,״
הצטער השבוע חבר משותף של יוסי
ונעמה .״גם סיכסוכים בין בעל ואשה,
וגם סיכסוכים שהחותן או החותנת מתערבים.
קורה, מה שחבל לי, כאן, זה
שהם לא יכלו לגמור את זה יפה, והיו
מוכרחים לפזר את זה בפומבי.״

חג רטרמבלכלה 0 1
(המשך מעמוד )31
האביר, שלא ציפה להתקפה דווקא מזווית
זו, הביט סביבו בחוסר ישע. לרגע
נדמה היה לי שאיבד את שיווי מישקלו.
אך מייד התאושש, כיאות ללוחם מאומן
הניתקל במארב־פתע. הוא הוציא תעודת-
זהות, הסביר לי בכובד ראש :״בחיי ש הייתי
מתחתן איתך. אבל אני נשוי. הנה,
את יכולה לראות.״ והושיט לעברי את
תעודת־הזהות שלו.
בחנתי אותה בקפדנות, ושילחתי אותו
דרור.
ההיתקלות הבאה היתד, עם תיירים. שני
גברים וצעירה קרבו לקראתי .״אתה רואה
מה שאני רואה?״ שאל אחד את רעהו
באנגלית נדהמת.
״אני לא יכול להאמין למראה עיני.״
״את כלה?״ התנפלו עלי .״מה קרה?
למה את לבד? החתן ברח? למה עזב
אותך?״
״כן, אני כלה. לא, הוא לא עזב אותי,
אני עזבתי אותו.״

״כי ברגע האחרון נודע לי שהוא שיקר
אותי. הוא בכלל לא מיליונר!״
״את רוצה מיליונר?״
״בטח, למה לא? לא מגיע לי?״
״בטח, בטח ! את יפהפייה. אז יצאת
לרחוב לחפש חתן אחר?״
״נכון. שייראה איך אני מתחת לחופה.
הגיוני, לא?״ הגיוני ביותר, הסכימו הכל.
בן־שיחי, צ׳ארלם סיגל, מורה למוסיקה
מדרום־אפריקה, הושיט לי כרטים־ביקור:
״שמעי, יש לי בשבילך לא אחד, אלא
שישה מיליונרים. אמיתיים. הם ישמחו
לקחת אותך! אני בעצמי נשוי. אבל אני
אשיג לך חתן מיליונר. רק תכתבי אלי
לפי הכתובת הזאת, ולא תצטרכי יותר
לחפש חתן !״.
״הבטחה?״
״דיברת כבוד של צ׳ארלס סיגל !״

התיא טרון ה ק טן מציג:

מרכז

דליה פרידלנדוהליווהו 1א ב רווח>ר.קא״ו<

מגע
עדשות
״גרוזוכסקי — אישון לנס״
8א £״ 1 ?\ 0 1 1א 0 0
* 1£11ןמס
תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

ב1טיק השקרים
כתב יביים: יואל זילברג
ע פ-י י.ז 1לטר

שעות קבלה 9—17

הרצליה, דוד,
יום ד׳ ,6.9ב־.9.00
קרית־מלאכי, בידור,
יום ה׳ ,7.9ב־.9.00
קריודחיים, היובל,
מוצ״ש ,9.9 ,ב־.9.00
פוגח־תקוה, שלום,
יום ג ,12.9 ,ב־.9.00
תל־אכיב, בית־החייל,
יום ד׳ ,13.9ב־.8.30
נצרת, נורית,
יום ה׳ ,14.9ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים
ירושלים ,״כהנא״ ו״לאן הערב״.
הפצה ראשית :״לאן״
טלפון .231655

מפיק: יצח 7ב 1־ני סי ם(זי ט . 0ט244044 7

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

פקידות כללית בירושלים:
(,151^ 7101^ / 11. ) 1.8. \ 1
כתיבה במכונה — חודש!
פנקסנות סוג 2־1
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן,
בצלאל .18

^7א^710 זל 1בירושלים:

כתיבה כמכונה — חודש :

קורספודנציה, קצרנות, פנקסנות,
(בפיקוח משרד העבודה):
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

נוח חדש
כיום ה ,14.9.72 ,כשעה ,20.30 אצל משפחת
יגול, רחוב הגפן 5קריית־כיאליק, תתקיים

גישת חברי ואוהדי
על סדר היום :
)1עניינים אקטואליים,
) 2תחזית של איחוד כוחות השלום
והקידמה לקראת המערכות הקרובות.

חברים ואוהדים מוזמנים

שיעורי מין
לכלה

תיישכוגי לנוח על ספסל על
1 1המידרכה. שקעתי בקריאת כל מה
שתמיד דצית לדעת על המין. עוברי־אורח
נדהמים, נעצרו, הביטו, והמשיכו בשתיקה
מופלאה. זקן אחד התקרב קרוב
קרוב, כמעט הכניס את חוטמו לתוך הספר.
כשהרמתי מבטי, נם כל עוד נפשו בו.
אמא צעירה ושני זאטוטים התיישבו
לידי, והאמא החלה מסבירה לאפרוחיה
את עובדות החיים המרות:
״זאת כלה.״
״מה, היא באמת כלה?״
״אתם לא רואים?״
״אז איפה החתן?״
האמא פנתה אלי:
״תסלחי לי, את באמת כלה?״
״כן,״ חייכתי בחביבות.
״אז מה את עושה כאן?״
״לומדת קצת על המין.״
״כך צריך. יפה מאוד. אבל למה את
לא עם החתן?״
״נשאר לי זמן עד החופה, והבגדים כל-
כך מוצאים־חן בעיני, שרציתי קצת
ליהנות מהם בטיול אחרון של רווקות.״
״רעיון נחמד,״ י עונה ד,אמא, לא כל־כך
בטוחה איך לאכול את זה.
בכניסה לקפה רוול הקיפה אותי חבורת
צעירים וצעירות עליזים, שלא ראו
כלל את הצד הטראגי בכלה ללא חתן.
הצעותיהם המילוליות הפכו במהירות ל מעשיות,
וכל עוד נפשי בי נמלטתי לתוך
הקפה. אה, חוסר הרספקט של הדור הצעיר
למוסד הנישואין.
בקפה, זכיתי תוך רבע שעה לחמש
הצעות נישואין. צעיר נחמד שהציג עצמו
כאפי לוינגר ,־שישב שולחן מאחורי,
נטש את שתי החתיכות שאיתו, קירב
את כיסאו לשלי. עיניים כחולות חדרו
לעיני, והפלירט התחיל.
״תעזבי את כולם ובואי איתי. עוד נספיק
לחופה, אם תרצי.״
״מה יש לך להציע?״
״מה שאת רוצה.״
מנהל הקפה ניגש אלינו, ביקש מאיתנו
״לעבור לשבת למעלה. אתם מפריעים
לעבודה.״
עברנו למעלה, המשכנו בהצעת הני שואין
העליזה. צעיר בשולחן סמוך התערב
בשיחתנו :״אני עורך־דין. שמי וינר.
אם הוא לא יעמוד בהבטחתו — את
יכולה לתבוע אותו על הפרת הבטחת
נישואין.״
התחלה טובה לחיי נישואין מאושרים.

( הי שראלי הו אאברהם רו־

נאי מ ״ ה בי מ ה ״ .ב ת צלו ם :

ה מ מבזמן
ה חז רו תלה צג ה עם א בי
ה ט לוויזיוני.
ת פ קי ד ג׳ודי

מילדה אלמונית-לכוכבת מפורסמת

האווגינריס

ג׳ודי (ג׳וני ויטקר)
בעת חזרה באולפן
ספרים באנגלית וגרמנית יצאו עד עתה ברחבי
את הסידרה עיבד לעברית סופר הילדים אוריאל

ובאפי (אניטיה ג׳ונס) המקוריים
הטלוויזיה בארצות־הברית. חמישה
העולם על הסידרה הפופולארית.
אופק וביים השחקן שמואל עצמון.

ד ך 1י י דן טלי פולק שרה ״שנה הלכה, שנה באה״ על מושבה בכיתה ד׳,
1111 השבוע. את כיתה ג׳ ,בבית־הספר ״הגבעה״ ברמת־גן, סיימה כאל״
מונית. את כיתה ד׳ התחילה ככוכבת. חברותיה לכיתה הרגישו בדמיון המפתיע בינה
לבין באפי המקורית כבר בראותן את התוכנית הראשונה של סידרת הטלוויזיה
״משפחה שכזאת״ שכבשה את ילדי הארץ, הציפו את ביתה בצילצולי טלפון.
פעות בישראל, ד,ופגשה עם טלי פולק.
אמרה אניסיד, ג׳ונס, בראותה את טלי:
״זה כאילו אני רואה את עצמי לפני שלוש
שנים !״
טלי פולק היא ג׳ינג׳ית מנומשת וצברית
אופיינית. שלא כאניסיה השקטה והממושמעת,
טלי היא חברתית ועירנית מאוד.
תשובותיה הממזריות מלאות הבטחון, הן
ניגוד מוחלט לאלו של אניסיה ג׳ונם,
שהתגלתה בארץ כילדה רגילה ביותר.
בראיון ראשון שהעניקה טלי במעמדה
החדש, השיבה, לשאלת כתבת העולם הזה

אם ברצונה להיות שחקנית :״בטח, רק
שההורים שלי לא רוצים!״

״תשאלי אותם — אני הרי לא בלב
שלהם !״
״איזה נסיון מישחק יש לך ן״
״בכיתה ב׳ הופעתי בהצגה של הכיתה
גנו של הענק.
״מישהו משלושת הג׳ודים מוצא־חן בעיניך

״כן. יש שם אחד, אורי פלד שמו. שאם
רציני. חתיך לא נורמאלי.״

ההעתקים

ג׳ודי (אבי מילר) ובאפי (טלי פולק) הישראליים בזמן
חזרה. שלושה זוגות ילדים ישחקו לסירוגין את תפקיד
ג׳ודי ובאפי. שתי הבאפיות הישראליות האחרות הן מיכל צורי וחנה דבוי. טלי
פולק הספיקה ללמוד בעל־פה את הטקסט הרב של המחזה בפחות משבועיים.

ן ץ נופי ת -אני לא אהיה:״ ב-
״ ס הכרזה חד־משמעית זו, פתחה באפי
הישראלית את הקריירה האמנותית שלה.
את כיתה ג ׳ ,סיימה טלי פולק, לפני
חודשיים, עדיין כאלמונית. השבוע, כאשר
הגיעה ליומה הראשון בכיתה ד /ב־בית־הספר
הגבעה ברמת־גן, היתד, כבר
מפורסמת.

לסירוגין,
ת 11־ ך 1ך י יהיה,
1 1 1 1 1שמואל עצמון (בתצלום
עם טלי ואבי) ורולף ברין.
שמואל עצמון הוא גם במאי ההצגה.

משנחה שמאת

״אבא שלי הוא הכי יפה בעולם,״ מצהירה טלי
בחבקה את אביה, שמואל, מנהל בחברת
״תרמאויל״ .מימינה של טלי: אחותה חנה, תלמידה בכיתה ח׳ ואמא, מלכה.
״אחותי משוויצה איתי יותר ממני,״ גילתה טלי בת התשע הלומדת בכיתה ד.,

3גאפיס,
3ג׳ודים

**.תוכנית הטלוויזיה משפחה שב-
0 ,זאת צפו, מסתבר, לא רק ילדים.
האמרגנים יצחק (״זיתו״) בן־ניסים ואלכס
ארז החליטו עוד לפני שנה שגם לישראל
מגיעה כזאת משפחה — תוצרת הארץ.
לפני שמונה חודשים רכשו ממפיקי התוכנית
בארצות־הברית את זכויות הסיד-
רה, ומסרו חמישה ספרים על הסידרה,
שהופיעו באנגלית וגרמנית, לסופר ד״ר
(לספרות ילדים) אוריאל אופק. אופק עיבד
את הספרים להצגה בת שעתיים,
שמואל עצמון נקבע כבמאי, ופולדי שצ מו,
שנקבע להיות הדוד ביל, נקרא לכתוב
גם את המוסיקה.
בתחילת החופש הגדול החלו המיבחנים
לגילוי באפי ו מ די הישראליים. שמואל
עצמון בחן 400 ילדים, שהוריהם החליטו
שהם דומים לאורגינל. מה־ 400 נבחרו טלי
פולק בת התשע ואבי מילר בן ה־,11
המדהימים בדמיונם החיצוני לזוג הילדים
7111 11 *1י 1 1 1 11 ! 1־ 111״ הכריזה טלי, כשצולמה השבוע בבית״סיפ־האמריקאי.
כן נבחרו מיכל צורי וחנה
רה, כאישיות מפורסמת. כל ילדי בית*

\1 ^ 1/ 11 111

דבוי (שמונה וחצי) ,גיל פרץ ( )11 ואורי
הספר אפפוה, ביקשו לראות את הכוכבת שנולדה. חוץ מבית־הספר והשתתפותה
פלד 10 הזוגות ישחקו לסירוגין.
כשהגיעה באפי המקורית לסיבוב הו־בגירטה העברית של ״משפחה שכזאת, טלי גם רוקדת בלט, מנגנת בחליל.

הסלון המלכותי לכלות

סלון אמבר, על מחלקותיו החדי שות והמשוכללות ־
הקלח המרווח והמהודר ביותר בארע מאחל
לכלות הקל ח בעבר, בהווה ובעתיד ולכל בית ישראל

מזל סוב!
ת ל־ א בי ב, רח׳ בן י הוד ה 64ט ל פון 226692

ה עו ל ם הז ה 1827

היהודי שהגיע למי־ברק היה בעל בעמיו,
גביר, עתיר נכסים משווייץ. איתו
באה בתו היחידה ויפהפייה, ממש כמו
שמסופר באגדות. והנערה רק בת י״ח
וחצי, בהירת־שיער ותכולת־עיניים, עוד
לא בא כיופי הזה בעצמותינו.
ויבקש הגביר חתן לבתו הצעירה,

נים הגדולים בעיר, וגאון אף הוא בזכות
עצמו, נכפר כחן 1ן לנערת החן
והחסד מ שווייץ.״׳
ויערוך הגביר,־ לפני כשבועיים ימים,
סעודה גדולה ודשנה, ויזמין אליה את
פאר הרבנים, ואת מיבחר הדיינים, ואת
הוד קדושת האדמו״רים.

החתן החווירו כסיד והתכרכמו כרימון
למישמע הידיעה. וכל־כך למה 1משום
שהגאון ברודרזון הוא, נוסף לכל מעלותיו,
גם כהן. ולפי ההלכה היהודית,
אסור לכהן לשאת גיורת.
וכך ישב בחוץ קהל של מאות מוזמנים
והיטיב את ליבו בגעפילטע פיש

טרגדיהב! 7״ !7בני ־ ברק
החסודה והצנועה. ויציעו לו השדכנים
ממיטב אברכי העיר, את בניהם של רבנים
ונכדיהם של אדמו״רים. מסלתה
ומשמנה של קהילת־קודשה של בני-
ברק.
עד שנמצא הזיווג: ההגון והאברך
אליהו ברודרזון, בנו של אחד הגאו-

ויהי כטוב־לב המסובין במשקה, ויקרא
אבי הכלה, הלא הוא הגביר הנכבד
יוסף פרידריך משרוייץ, את אבי החתן
ואת החתן לחדר צדדי, למה
שקורין שיחה בארבע עיניים.
ויגלה את אוזניהם, כי לאמיתו של
דבר, אין הנערה בתו מלידה, אלא בת
מאומצת היא לו, כדין החוק השווייצרי.
אך כדין היהודי, מאחר שבשעת האימוץ
לא ידע מי הם הורי הילדה, קרוב
לוודאי שהיו לא יהודים, ועל כן גויירה
הפעוטה כהלכה, והוטבלה ליהדות, והריהי
גיורת כשרה כדין.
אלא, שפניהם של מר ברודרזון ובנו

וטשולנט, בעוד שבפנים התחוללה הדרמה
המרטיטה. אם החתן התעלפה,
רחמנא ליצלן. כמה רבנים נקראו, מראש
השולחן, להתייעצות דחופה. התנאים לא
הוקראו. וכעבור שעה ממושכת, הבחין
גם הקהל העולז שמשהו לא כשורה,
והחל מתנדף בעדינות החוצה.
עתה יושבים ראשי קהילת הקודש
וגאוניה, ומחפשים אפשרות להתיר,
בכל זאת, את הנישואין, בהתחשב בכך
שהנערה היא, אחרי ככלות הכל, לא
גיורת של ממש, אלא ספק־גיורת —
וספק־גיורת, שמא יש רשות להשיאה
לכהן ז

חתונת פרחים
האווירה היתה בדיוק כפי שניתן לצפות
בשימחה כזו של שני ילדי אהבה
ופרחים. כל הקירות, הריצפות והתיקרות
היו מכוסים שטיחים וכרים כמו אוהל
של שייך בדואי. טוב, בלי התיקרות. על

קינן, אבי בהן, יגאל ברנשטיין,
ודויד גרינברג, נהנו בתחילה מסרטים
ישנים מצחיקים, שהוקרנו על פיסת קיר
נקייה. ואחרי הסרטים חזרו כולם להתפלא,
איך בהתחלה לא האמינו שנולד בכלל רומו
בין ז׳אק לאן. אחר כך לא האמינו
בכלל שדאק יעזוב את הלית, אחר כך לא
האמינו בכלל שהרומן החדש יחזיק מעמד.
אחר כד לא האמינו בכלל שייגמר בחתונה.
אח, דור חסר אמונה.

ז׳אק -
כן, זה עושה רושם שכולם רק עסקו
בלהתחתן השבוע. להתחתן וללדת. שבוע
הפריון והרבייה.
שניים נוספים שהתחתנו — לתדהמת כולם
— היו במאי הקולנוע ז׳אק קתמור
ודוגמנית-העירום אן טוכמאיר.
לאחר רומן ממושך שניהלו השניים —
לאחר שדאק התגרש בגלל זה מאשתו,
הדוגמנית היפהפייה הדיח, קתמור —
לאחר שז׳אק ואן חיו יחד יובלות —־
שנה בערך, ליתר דיוק — כמו שני אנשים
נורמליים — פתאום הם קמו והתחתנו.
ואיך. בטקס מסורתי פרפקט, עם שני
רבנים אמיתיים, שזכו לתיגבורת מאיקה
ישראלי, לשעבר צייר, בוהמיין, פרייר,
וכיום תלמיד־ישיבה מזוקן, שהקפיד על
כך שכל פרט ינוהל כהלכה, בלי שום
פאשלות.
הכלה התייצבה לטקס, שנערך בדירת־הגג
בה מתגוררים בני הזוג, בחליפה
לבנה רקומה, ונראתה אקסטרה. החתן
לעומת זאת, נראה קצת פחות אקסטרה,
בג׳ינס לא הכי חדשים וחולצה הודית לבונה.

קהיליית
הקולנוע והרוח הישראלית התייצבה
בנבחרת מלאה. מאה האורחים, ביניהם
יורס קניוק, דן כו־אמוץ, עמוס

אלא מה עושים עם השערות הבלונדיניות
והעיניים הכחולות י
אלא מאידך, מי אומר שלבת־ישראל
כשרה לא יכולים להיות צבעי זהב
וכחול ו
וחושבים.

כל ותיקי צה״ל יהיו שם, בווילה
הנאה של הפריהרים בצהלה, בעוד שבועיים,
כאשר יהודה פריהר ואשתו
שולה ישיאו את דפנה הקטנה ()22
שלהם. וחתונה צה״לית יותר מזאת
כבר מזמן לא נערכה.
אבי הכלה היה מח״ט במילחמת ה
שיחדור, נספח צבאי בשגרירות ישראל
בוושינגטון, אלוף־מישנה מיל ,.וכיום
מנהל מפעלי נייר מונטנה בנהריה. אבי
החתן הוא חבר של אבי הכלה עוד

צזז־־לית
מימיהם המשותפים בצבא הבריטי, ב-
בריגדה, וכל זה. גם החתן עצמו, יגאל
שפיר, גם הוא שייך לצה״ל — קצין
קבע בחיל־הים.
החריגה היחידה תהיה הכלה עצמה,
סתם אזרחית, שחזרה לפני חודשיים מלונדון,
שם למדה עיצוב חלונות־ראווה.
כן, דווקא.
ואיזה טקס שזה יהיה, מבטיחים לי.
לא פלא, כשתנצח עליו אמה של דפנה,
הנחשבת עד היום לאחת הנשים היפות
ביותר של צהלה, ומוכרת כמארחת סוג
א׳ ,לאחר ההתמחות שלה בנושא בוושינגטון.
בקיצור,
אז במזל-טוב.

הילדים הובילו את אימס רחונה
כאשר הגיע האחראי לכל המהומה, שמיל
עצמו, כבר היה הכל שקט.
הלידה תפסה את שמיל על אוניה בסביבות
יוון, בדרכו לארץ לאחר נסיעה
של שבועיים לאירופה. מאחר שהוא ידע
שמשהו מסוג זה יכול לקרות, בהיעדרו,
הוא התייצב בבית, ביום השישי בבוקר,
כשבאמתחתן חליפות צהובות, לכל מקרה
— רק כדי לגלות שכבר יש לו בן זכר
בשעה טובה ובמשקל שני קילו.
כאשר שאל שמיל הנרגש מדוע לא
טילפנו אליו לאונייה מייד, כאשר אחזו

— ואשתו
הריצפה היו סלסלות וקערות מלאות
אגוזים, שוקולדות, וכיבודים מכל סוג.
האוויר היה מלא עשן סמיך וריחני, אווירה
צבעונית, ומוסיקת־פופ מעודדת.

כשיגאל נמיר 22 בנם של יוסף נמיר ממנהלי אגד תיור, ועיתונאית
ידיעות אחרונות דבורה נמיר — נכנס למעבדה שלו לפתח את התמונות שצילם
באותו יום, הוא לא ידע שהוא הולך לעשות היסטוריה.
אבל הוא עשה. במיסגרת תפקידו כצלם בצח״ל, צילם יגאל אותו בוקר סיום

חתונה היסטורית
מחזור טירוניות. הוא עבד באדישות מקצועית, בלי להבחין במשהו מיוחד בים הפרצופים
מולו.
רק במעבדה, כשפיתח את הסרטים, גילה פתאום, בים הגדול, פרצופה אחת
מאוד מעניינת. עד כדי-כך מאוד מעניינת, שהשבוע הוא עומד להתחתן איתה.
כמובן, זה לא הלך כל-כך מהר כמו שאני מספרת לכם. בהתחלה הוא היה
צריך לאתר אותה, לגלות ששמה ריקי ריבק, ולהתחיל לשכנע אותה.
זה היה לפני שלוש שנים ,.מאז, שיכנע, שיכנע, עד ששיכנע. ריקי, בתו של
קבלן עבודות-עפר העובדת כיום כאזרחית בצה״ל אמרה כן.
הם יתחתנו בדיוק ביום השנה ה־ 23 לנישואי הוריו של יגאל.
עושים היסטוריה, הילדים האלה.

ניר —
בדרך כלל, האבא הוא זה שמסתובב
במסדרון לפני חדר־הלידה, מעשן בעצבנות,
פוכר אצבעות, או פותר תשבצים.
אבל הפעם, זה היה הבן.
ניר 17 בנס הבכור של נחמה ושמואל
שי, הסתובב עצבני מאוד, ביום
החמישי האחרון, במיסדרון הביתן ב־תל־ד,שומר,
שם שכבה אמו וילדה את אחיו
החדש.
היתת זו לידה דרמטית, מאחר שהשובב
התהפך ברחם, בחודש השמיני, ואיים לעשות
בעיות. אבל בסוף עברה בשלום,
וניר ואחותו דלית ( )14 נשמו לרווחה.

— ואמו
בנחמה צירי הלידה, ענתה אשת החייל :
״תפסיק שמיל, אתה יודע הרי שאתה
לא יודע לשחות.״

תמרורים

נולד. לעיתונאי הירושלמי (ידיעות
אחרונות, שידורי ישראל) גדעון רייכר
ולאשתו נילי, בן שני.
מונה, למפקד פיקוד הדרכה (פה״ד),
במקומו של אל״מ גרשון פלד שסיים את
שירותו בצה״ל, אל״מ צכי לכגון (.)42
יליד פולין, בוגר גימנסיה הרצליה בתל-
אביב, היה בין מקימי הנח״ל ושימש לאח רונה
במפקדו. במלחמת ששת הימים נפצע
בהסתערות גדודו על עזה.
מונה. לתפקיד ראש אגף כוח־אדם
במטכ״ל, במקומו של אלוף שלמה להט
הפורש מצה״ל, תת-אלוף הרצל שפיר
( )43 שהועלה לדרגת אלוף. יליד תל-
אביב, בעל תואר ראשון בכלכלה וגיאוגרפיה,
שירת במילחמת העצמאות ב־פלמ״ח
והיה מפקד הכוח שהסתער על
מצודת נבי יושע. אחרי המילחמה הש תחרר
מצה״ל, אך
שב והתגייס וב־
1954 הצטרף לחיל
השיריון. במיבצע
סיני היה קצין
אג״ם במיפקדתו של
האלוף חיים לסקוב.
אחרי לימודים ב־בית־הספר
לפיקוד
ומטה באנגליה, מונה
למפקד בית־הספר
לשריון וב־
1963 למפקד חטיבת
שיריון. במילחמת שפיר ששת הימים היה
סגנו וראש מטהו של האלוף ישראל טל
שפקד על אוגדת השיריון שפרצה לרצד
הוענק. בכנס של הפדרציה של
האגודות הביו־כימיות באירופה שנערך
באמסטרדם בהשתתפות שלושת אלפים
ביו־כימאיים, מדליון על שם חתן פרס
נובל, סיר הנס קרבס, לראש המחלקה
לביו־פיסיקה במכון וייצמן פרופרסור
אפרים קצ׳לסלן י, עבור תרומותיו המדעיות
בתחום הביו־כימיה.
פרש. משירותו הצבאי, רס״ר
שלמה ישראלי ( )49 שהיה במשך 13
שנים רס״ר בית־ספר לקצינים של צה״ל.
יליד פולין, הצטרף עם עלייתו לארץ
לקיבוץ מישמרות ובימי מילחמת העולם
התנדב לצבא הבריטי. לפני מילחמת ה עצמאות
עסק בשמירה בשכונות דרום
תל־אביב ועם פרוץ הקרבות הצטרף ל־צה״ל,
בו מילא תפקידים של רב־סמל
ואחר רס״ר.
זכה. בניצחון בבחירות שנערכו בקולומביה
הבריטית, בקאנדה, ומונה ל־ראש־הממשלה
החדש של המחוז, היהודי
דוד כארט 42 עובד סוציאלי
לשעבר, שהוא היהודי הראשון בתולדות
קאנדה שנבחר לראש־ממשלה באחד
המחוזות של המדינה.
נהרג, דודנה של מלכת בריטניה,
הנסיך וויליאם מגלדסטר ( )30 שהמריא
במטוס, נפל בעת ההמראה והתרסק.
אביו של הנסיך, הדוכס מקנת, נהרג בתאונת
מטוס בימי מילחמת העולם השנייה.
נפטר. ממחלה ממארת, בגיל ,45
מנהל המחלקה הכירורגית בבית־החולים
המרכזי לנגב בבאר־שבע, ד״ר מיקלוש
אייגר שהתפרסם כרופא שהציל חיילים
רבים במילחמת ההתשה. יליד הונגריה,
נעצר במילחמת העולם השנייה במחנה
ריכוז, למד רפואה בבודפשט ועלה ב־
1966 לארץ. התמחה בעיקר בכירורגיה
של כלי הדם.

5ן חקן0

נפטרה. בווינה, בגיל ,59 הזמרת
הגרמניה לאלה אנדרסן שפיזמונה
לילי מרלן היה להיט הקרב של הצבא
הגרמני וצבאות הברית במילחמת העולם
לאחר שגם מרלן דיטריך שרה אותו.
נפטרה. בתל־אביב, בגיל 80השחקנית
ליאה רוזן שהיתה מכוכבות
תיאטרונו של הבמאי הנודע ריינהרדט
בראשית המאה. בשנות ה־ 20 הופיעה ב־ארצות־הברית
ובתחילת שנות ה־ 30 עלתה
לארץ.
ה עו ל ם הז ה 1827

א־ו גמעס העוווד־ן־
בו ב׳ פי ש ר לי שרא לי ת
מי שחשש כי מאיר
לנסקי עזב את הארץ כאשר

הפסיק לפני חודש לבוא כמנהגו
מדי בוקר לקפה אקסודוס
בצפון תל־אביב, יכול להירגע.
ביום השישי האחרון, בשעות
אחר־הצהריים, נכנס לנסקי ל חנות
מעדנים הסמוכה לקפה
אקסודוס, וערך קניות. המיצד
רך היקר ביותר שקנה: קאוו־ייר
ב־ 100ל״י.

התנכ״ית. תוך כדי כך טבע
״איש הרוח״ החיפאי מטבע
לשון חדשה לגבי תומכי עקו-
רי איקרית ובירעם :״זונות השמאל
החדש,״ על מישקל הזונות
שרחצו בדמו של אחאב.
8התאבדותו של גדול
מבקרי הספרות הישראליים, ה־ד״ר
כרוך קורצוויל, ערב

אנשים

דותו לשלוח במו ידיו הזמנות
לידידיו לחתונת בתו. חתנה
המיועד היה מקובל עליו ול-
התאבדותו לא היה קשר ל נשואי
הבת.
8אלופת ישראל בשחמת,
פרידה רבינוכיץ׳ ,גילתה
השבוע כיצד החמיצה את הסיכוי
להשתדך לאלוף העולם ה
8לאן
נעלמו שני גיבורי
הפרשיות של תשל״ב, מנכ״ל
אוטוקרס לשעבר יצחק שד
כינסקי ומנכ״ל נתיבי נפט
לשעבר מוטי פרידמן ד מתברר
כי שובינסקי מקדיש את
זמנו הפנוי, ללימוד פירקי גמרא
ואילו מוטי פרידמן נסע ל־חו״ל.

ההגדרה המוצלחת
ביותר על פרשת החזרתו של

יעקב שמשון שפירא ל
כהונת
שר־המשפטים בממשלה,
הצליח להחדיר השבוע די רי
מנוסי, דווקא באמצעות הקא-
ריקטורה הקבועה שלו ושל
אש תו, צילה מנוסי, בלוח
הכפול של ידיעות אחרונות.
ליד ציור בובה מתנדנדת בדמותו
של שפירא, הישווה דידי
את שפירא ל״צעצוע נחום-
תקום, הנקראה באידיש שנד
שוין קים־שוין.״
8יומיים לפני שנעתר לבקשת
ראש־הממשלה לשוב לתפקיד
שר־המשפטים, רואיין
יעקב שמשון שפירא על־ידי
כתב במחנה רפי מן לקראת
הכתבה מה הם עושים היום?
שפירא סיפר למראיין על כוונתו
לעקור מדירת השרד ה ירושלמית
שלו, על תוכניותיו
לפעילות כחבר־כנסת בוועדת
העבודה ועל כך שאינו רוצה
לשוב לפרקטיקה פרטית. כעבור
48 שעות הסכים שפירא
לפניית ראש־הממשלה והכתב
שראיין אותו עידכן את האינפורמציה
בתיאום עם השר המיועד.
8סיגנון
חדש החדיר השבוע
לפובליציסטיקה הישראלית
בנימין גלאי, מי שהיה
בשעתו משורר החצר של חו־שיסטאן,
ומאז הפך מטיף קבוע
לדיעות ניאו־פאשיסטיות. גלאי
יצא השבוע להגן על אחאב
מלך ישראל ועל איזבל, בעיק-
בות השוואת פרשת איקרית
ובירעם לפרשת נבות היזרעאלי

(במרכז) עורך ידיעות אחרונות, התפנה השבוע
111ןטןןון
מעסקת ננסע לנוח באילת. אך מנוחה לא היתה
1111 111
לו ישם. כשהגיע לחוף האלמוגים וראה את הזוהמה שבמקום, רתם את
בעל הטור חיים חפר (משמאל) שהגיע עם בתו מימי לחופשה באילת
ואת רפי פיפסון (מימין) ,המשכיר ב־ 15 השניס האחרונות מסיכות
וציוד־צלילה בחוף האלמוגים, למשימת ניקוי יסודי של החוף.
המקבל באהבה את מנות מל-
קותיו ערב יום כיפור.״
8כתבי הספורט של הטל
וויזיה,
דן שילון ואלבם גלעדי,
החליטו להכיר את חיי

שכיכבה בסרט נאצי שהופק

לרגל עריכת המישחקיס האו#1
\ 111111-1 1 1 /
לימפיים בברלין ב־ ,1936 והמכסה את אירועי האולימפיאדה העשרים
במינכן כצלמת של השבועון הבריטי סאנדיי טיימם, הכחישה השבוע
כי היתה פילגשו נזל אדולף היטלר. לני, שהיטלר הפך אותה לשחקנית׳
במאית ומפיקת סרטיס, הופיעה בעצמה בעירום בסרט שהופק
לכבוד האולימפיאדה בברלין .״תמיד אהבתי את כל העולס ואת כל
הגזעים,״ אמרה לני השבוע ,״אני אוהבת את היופי של הגוף האנושי.״
נשואיה של בתו, העלו את ה השערה
בקרב מכריו שמא
היתה התאבדותו כרוכה בהת נגדותו
לנשואים אלה, בגלל
שהחתן המיועד הוא יוצא עדות
המזרח. השבוע הסתבר כי די-
עה זו מופרכת מעיקרה. להי-
פך, קורצוויל דאג ערב התאב
מידי
המכון לאמנות פלסטית של עירו, שנערכה במוזיאון העירוני
של בת־ים, טען למראה היצירות, כי ״הן מתקדמות מדי לטעמו.״
מימין: מנהל מחלקת החינוך ומשמאל, יצחק גינצבורג, מנהל המכון.
ה ענ ל ס הז ה 1827

חדש בשחמת, בובי פישר.
פרידה הכירה את בובי כאשר
ביקר בארץ לפני שלוש שנים,
בתחרות שח־קייט בנתניה. לדבריה
היה זה המלווה הרשמי
של בובי שניסה לשדך ביניהם.
״עשינו לו טובה והזמנו את
בובי לבלות איתנו ערב בנתניה,״
סיפרה פרידה ,״אבל
גם מקרוב לא התרשמתי ממנו
...כשהגענו לדיסקוטק הוא
בכלל לא רצה לרקוד. אבל כל
פעם שהגיע הזמן לשלם —
הוא היה במקום אחר.״
8עקב הפופולאריות הר בה
לה זוכה לאחרונה משחק
המלכים, מתחדשות האגדות על
השחמתאים הנסתרים. כך, למשל,
סיפר השבוע השחמתאי
גרשון אדימור על אהבת
השחמת של המשורר אברהם
שלונפקי ג ״משחקו חריף ומהיר
ויחד עם זאת מוסיקאלי.
העוקב אחר משחקו מרגיש את
הקצב הסוער, את הריתמוס המרצד
במסעיו, ממש אקורדים
מוסיקאליים ...אבל הגיע הזמן
ששלונסקי לא אהב עוד לשחק
עם יריב השווה לו בכוחו.
הוא בא לנוח ולהתפרק מעבודתו
הספרותית. הוא חיפש לו
טרף קל, יריב חלש, שעצמותיו
מתפוקקות בין אצבעות המשורר,
ברכות כזאת, בקצב
כזה, כשהיריב המוכה נהנה הנאה
מרובה, כאותו יהודי אדוק,

הלילה של מינכן, בה הם שו הים
לצורך סיקור האולימפיאדה.
השניים פנו למחשב האלקטרוני
הנמצא במרכז העיתונות
של האולימפיאדה וביקשו
ממנו המלצה על עשרת הדיסקוטקים
הטובים ביותר במינכן.
תוך שניות קיבלו את ההמלצות.
אך בגלל עומס העבודה
המוטל עליהם, הספיקו
לבקר רק באחד — השייך ל אזרח
לבנוני. את רשימת יתר
התשעה הם שלחו לחבריהם במערכת
חדשות הספורט של
הטלוויזיה.
8התקלה הטכנית שליוותה
את שידור טקס הפתיחה של
האולימפיאדה בשבוע שעבר
ושבגללה לא נקלט באולפן הטלוויזיה
בארץ קולו של דן
שילון, נמשכה שעתיים ועשר
דקות. אך לפתע נשמעו במשך
20 שניות קולותיהם של דן
שילון ואלכם גלעדי. היה זה
כאשר העיפו את חמשת אלפים
היונים. השניים, שהיו בטוחים
שהתקלה נמשכת ושקולם אינו
נשמע בירושלים, החליפו חוויות
על הטרדות שגרמו להם
הפרשותיהם של היונים.
8בתוכנית הרדיו קולקטיביות
ראיונית שאל המנחה
עמום אטינגר את האדריכלים
ישראל גודוכיץ ואלדד
שרץ מה מקור המילה אדריכל
י השניים לא ידעו ואטינגר
גילה כי המקור הוא בשפה השומרית:
ארדו־א גל שפירושה:
עבד של הבית.
8למעלה מ־ 600 ילדים השתלטו
השבוע על בניין הוועד
הפועל של ההסתדרות. היה זה
בטקס לכבוד סיום הקייטנות
המצטיינות של הנוער העובד
והלומד. המארגנים בוועד ה פועל
ציפו לכמה עשרות ילדים,
אך להפתעתם הופיעו 600 יל דים
שהתפזרו בכל רחבי הבניין.
כשראה זאת מזכיר ההסתדרות
יצחק בן־אהרץ,
שלח את ממלא מקומו,

ירוחם משל ואת מזכיר הנוער
העובד אפך אגין, לאסוף
את הילדים לאולם אחד, והורה
למיזנון לתת לכל ילד בקבוק
מיץ, דבר שצינן את רוחם של
הילדים.

פסוקי ה ש בו ע
• נשיא המדינה, זלמן
שזר, לשר־התיירות משה
קול, כטקס הענקת תעו־דת־תיירן
מצטיין, על הזוהמה
לאורך חופי הארץ :
״היה צורך בקומנדקר מיוחד,
שיובילני דרך ערימות זבל,
רפש, סחי וחלאת־אדם, אל
נקודה מבודדת כדי לשבת ולדוג

• יעקב שמשון שפירא,
שר־המישפטים הפורש-
חוזר, על הצעתה של גולדה

לקבל לידיו חזרה את תיק.-
המישפטים :״אם לא אקבל אתי
ההצעה, אני גומר עם החיים
הציבוריים. אם אקבל, אני גומר
עם החיים שלי.״

• רב־פקד יהודה פייש־

ט ר על השעיתו מתפקידו ב־עיקבות
פרשת חברת רס־טרוס:
״האם חושבים שלאחר 24 שנות
שירות במישטרד. אכשל בשטויות

• יוסף עינבר, ראש ה־טישלחת
הישראלית לאולימפיאדה,
לעוזר שר־החינוך
והתרבות ד״ר דן
רונן, על הופעתה העלובה

של מישלחת ישראל בטקס ההזכרה
בדאכאו :״זה היה רק
טקס ייצוגי. משום כך, שוגרו
למחנה־ההשמדה רק מיספר
מצומצם של ספורטאים...״

• אותו עינבר על אותו
נושא :״היה זה טקס ארוך,

שנמשך שעה וחצי ונוהל בשפה
הגרמנית.״

• השייטים הישראליים
באולימפיאדה יאיר
מיכאלי ויצחק ניר, לאחר

שתפסו את המקום הלפני־אח־רון
בתחרות :״היתה רוח חלשה
ולא זזנו.״

• השחיינית שלומית

ניר, לאחר שזכתה במקום ה-
33 מתוך 38 שחייניות־חזה ב־
200 מטר :״למעשה התרכזתי
בהכנותי למינכן למישחה הקצר
יותר — 100 מטר חזה.״

צ״ר בן 27 מבת־ ים הפך
מק1רבו של המועמד הדמלן רט*

חנדגאבון מבט הערכה יי

מתבוננת ביענקל גינצבורג, הצייר הישראלי
היושב בוושינגטון, שהפך בן לוויתה
בוועידת המיפלגה הדמוקרטית במיאמי.

ך< ״פיאנו כר״ בצפון תל־־אכיב,
^ ניגן הפסנתרן מנגינה שהפכה פופולארית
מאוד בשבועות האחרונים, כש״
היושבים מסביב לפסנתר מצטרפים אליו
בשירה, בשיר שמילותיו האנגליות הומצאו
על־ידי מחבר אלמוני, ושבתירגום
חופשי נשמעות בערך כך:
״הצביעו בעד מק־גאברן/כי הוא יהוד
ממש כמוך וכמותי
בתוך הבאר הדחוס התנהל סביב אחד
השולחנות ויכוח לוהט בטונים גבוהים
סביב השאלה: מי יהיה נשיא טוב יותר
ליהודים, ריצ׳ארד ניכסון או ג׳ורג׳ מק־גאברן?
בראש תומכי ניכסון עמדה צעירה
אמריקאית בלונדית, מרי פישר, בתו
של מכס פישר, העשיר שביהודי אמריקה
ויועצו של ניכסון לענייני יהודים.
ואילו בראש תומכי מק־גאברן עמד יענקל
גינצבורג, בעל השפם האדמוני, יליד
קאזאחסטאן שגדל בבת־ים.

לא שמו
אליו לב
פני ארבע שנים, כשחיה בן ,23 יצא
/יענקל גינצבורג מישראל לארה׳׳ב
כדי לערוך שם את תערוכת ציוריו הראשונה.
כשחזר החודש לישראל, עדיין
כאזרח ישראלי, הוא הגיע בשליחות רש מית.
הוא היה אחד מחברי המשלחת
המיוחדת שהגיעה לישראל בשליחות ה מועמד
הדמוקרטי לנשיאות ארצות-
הברית, ג׳ורג׳ מק־גאברן, ושכללה את
הסינאטור פראנק צ׳רץ׳ ,ואת עורך־הדין
מייק פלדמן, מי שהיה יועצם של הנשיאים
קנדי וג׳ונסון. יענקל לא היה רק
מלוום הישראלי של השניים בשליחות

תמונות בתערוכה £5

נשיאות ארצות־הברית ליד יענקל גינצבורג, בפתיחת תערוכתו

שהיתר. למעשה חלק ממערכת הבחירות
על קולותיהם של יהודי ארצות־הברית
ושל 50 אלף בעלי זכות הבחירה האמריקאיים
היושבים בישראל.
כאזרח ישראלי אסור לו אמנם לקחת
חלק במערכת הבחירות לנשיאות אר־צות־הברית.
אבל אין כל חוק האוסר
לעזור לידידים בשעת צרה. ואם הידיד
הוא במקרה מועמד לנשיאות ארצות־הברית,
אין זו סיבה שלא לעזור לו, באורח
אישי ופרטי בהחלט כמובן.
״התמיכה שלי במק־גאברן מבחינה מעשית
אינה תמיכה פוליטית,״ -אומר יענקל,

הצייר הישראלי בניו־יורק. יענקל הוא בן בית בביתו של הסינטור
מדרוס־דקוטה, שאירח את הוריו הישראליים שיל יענקל בעת שביקרו
בארה״ב, את תערוכתו הראשונה בארה״ב פתח לפני 4שנים,

״אני מסייע לו כאדם וכידיד בלבד.״
כיצד מתגלגל בחור ישראלי בן
עשרים ושבע, היוצא לארצות־הברית מבלי
לדעת מילה אחת אנגלית, לתוך מוקד
הקלחת הפוליטית של ארצות־הברית ואל
החוג המצומצם והאקסקלוסיבי של המקורבים
לאחד משני המועמדים לנשיאות
ארצות־הברית 1
את התשובה לשאלה זו אפשר למצוא
בסיפורו המופלא של גינצבורג, צייר צעיר,
שתוך תקופת זמן קצרה הפך אחד הציירים
המבוקשים ביותר בארצות־הברית,
כשפתיחות תערוכותיו הופכות מיפגש של

החברה הגבוהה בארצות־הברית ומיליו־נרים
עומדים בחור כדי לרכוש את
ציוריו.
אחד הפטרונים של גינצבורג בארצות־הברית
הוא הנרי קימלמן, מעשירי יהודי
אמריקה, מולטי־מיליונר, בעל עסקים מסועפים
ובעל אחוזות באיי הבתולה. כיום
משמש הנרי קימלמן כיושב־ראש ועדת
איסוף הכספים לקרן הבחירות של מק־גאברן,
נחשב למנוע הדוחף מאחורי הסי־נאטור
מדרום־דאקוטה.
מספר יענקל גינצבורג :״ב־ ,1969 זמן
קצר אחרי השערוריה שהייתה לטד קנדי,

כרבע מיליון דולאר לקרן הבחירות שלו.
באחת המסיבות שנערכו לעשירי וושינגטון,
שם נמכרו התדפיסים, היו בין הרוכשים
שחקני קולנוע כמו ווארן ביטי ושיר לי
מקלין. ד״ר סטנלי סרנוף, מראשי יהדות
ארצות־הברית, ניגש אז למק־גאברן
ואמר לו , :זוהי הפעם הראשונה שאני
יוצא ממסיבה פוליטית עם יותר מאשר
הבטחות בלבד.״

הנשיא הראשון
שייבקר בישראל

מועדון המיליונרים

הנרי קימלנזן, המולטינזיליונר היהודי,
המנהל עסקים מסועפים ובעל אחוזות באיי
הבתולה, התומך במק־גאברן ועומד בראש מסע איסוף הכספים למענו, עונד לצייר יענקל
גינצבורג סיכת־זהב המעידה על חברותו ב״מועדון המיליונרים״ של ג׳ורג׳ מק־גאברן.

התארח מק־גאברן אצל קימלמן באחוזתו
באיי הבתולה. אז הכרתי אותו לראשונה.
הנרי פנה אז אל ג׳ורג׳ ואמר לו:
,קנדי נפל — הוא לא ירוץ לנשיאות
מטעם המפלגה הדימוקרטית. אם אתה מוכן
לרוץ לתפקיד זה, אני שם את הכסף.׳
עבר זמן קצר ומק־גאברן החליט לרוץ.
״אף אחד לא לקח אותו בהתחלה ברצינות.
הוא כינס מסיבת עיתונאים כדי
להודיע על החלטתו להציג את עצמו כ מועמד
ובקושי באו שלושה עיתונאים. את
הידיעה על כך פירסמו בכמה שורות בעמוד
54 בניו־יורק טיימס. אני זוכר
שהיינו יוצאים יחד לבלות או לסעוד
בוושינגטון, ומק־גאברן היה ניגש לעיתונאים
שפגש במקרה ושואל, :מדוע אתם
לא כותבים עלי?׳
״,היי, דורג׳,׳ הם היו משיבים לו, ,אתה
יודע שיש לד סיכוי אחד למיליון׳.
״יצאנו פעמים רבות למסיבות חברתיות
בוושינגטון. איש לא היה שם אליו לב.
ג׳ורג׳ ואשתו היפה, אלינור, היו יושבים
בפינה ושותקים, ואני הייתי צריד לגשת
ולהגיש להם דרינק.
״אני זוכר שעוד לפני שנה, כשיהודי
בשם קולקר, סוחר בשר עשיר, ערך לכבודי
מסיבת קוקטייל, ביקשתי ממנו רשות
להזמין גם את מק־גאברן למסיבה. קולקר
ידוע כרפובליקאי. הוא עיקם את האף
לרעיון שסינאטור דמוקרטי יהיה אורחו
בתחילת שנת הבחירות, אך נאלץ להיעתר
לבקשתי. מק־גאברן לא משך שם
תשומת־לב. אם דיברו על מועמד דמוקרטי
אפשרי, היה זה הסינאטור ג׳קסון,
שאז העניקו לו את מירב הסיכויים.
״לפני כמה שבועות, אחרי שמק־גאב־רן
נבחר כמועמד המיפלגה הדמוקרטית,
צילצל אלי אותו קולקר, .אולי יש לך
צילום מאותה מסיבה שמק־גאברן ביקר
בה אצלי?׳ שאל.״
נביאים בבחירות
ן* תקופה שלפני המירוץ לבחי-
ץ?!• רות התידדנו,״ מספר יענקל גינצ*
בורג .״מק־גאברן רכש אצלי כמה תמונות.
לא היה לו אפילו מספיק כסף לשלם
עבורן והוא שילם עבורן בתשלומים.
^לפני כמה חודשים הבאתי את הורי
לביקור בארצות־הברית. מק-גאברן אירח
אותם בביתו ואף אירגן להם ביקור ב״
בית־הלבן באורחיו של הנשיא ניכסון.
כאשר מבקרים בבית־הלבן, נערך הסיור
בקבוצה בלווית חבורה גדולה של שומרים,
המקפידים שאף אחד לא ינשור או
יתחמק מהקבוצה. במשך כל זמן הסיור
הזדנב אבי בסוף הקבוצה ופיגר אחריה.
לבסוף זה נמאס לשומרים ואחד מהם
פנה אלי ואמר, :תגיד בבקשה לאביד
שיחזור ויצטרף לקבוצה.׳ ניגשתי אל אבא
ושאלתי אותו, :אבא, מה יש לד לחפש

,אני מחפש כאן מקום טוב לתלות את
התמונות שלך,׳ אמר לי אבי.
״כשסיפרתי את הסיפור למק־גאברן,
הוא צחק נורא.

ף זכות תרומתו זו צורף יענקל למר
4עדון וונדסקוט — מועדון של 41
מתומכי מק־גאברן שכל אחד מהם תרם
יותר מ־ 25 אלף דולאר למערכת הבחירות
שלו. לכל אחד מחברי המועדון הוענקה
סיכת זהב מיוחדת הנושאת את שם
וונדסקוט — המקום בו הכירו ג׳ורג׳
ואלינור מק־גאברן ובו החל הרומן שלהם.
חברי המועדון שוכנו בדירות מיוחדות
במיאמי, בתקופת ועידת המיפלגה הדי-
מוקרטית. הם נחשבו כוי.אי.פיס של
הוועידה. זכות נוספת: כל החלטה או כל
צעד שעומד מק־גאברן לעשות, נמסרים
להם לפני שהם נמסרים לעיתונות.
מובן שיענקל היה לצידו של מק־גאב־רן
בימי הוועידה במיאמי .״מייד כאשר

מחלוקת משנחתית

בלה, אחותו של הצייר הישראלי, מקניטה
אותו בעזרת כפתור כחול לבן, עליו רשום
שמו של ניכסון בעברית ואנגלית, והמשמש כתעמולת בחירות של יהודי אמריקה
הרפובליקאים, יעוקל גינצבורג מציג לעומתה כפתור אדום עם שמו של מק־גאברן.
״אני חושב שאני אחד הציירים הבודדים
בעולם שהגיעו גם לעמודי החדשות
הפוליטיים או שכותבים עליהם במאמרי
המערכת הפוליטיים,״ אומר יענקל
גינצבורג .״כשמק־גאברן ניהל את מערכת
הבחירות שלו בניו־יורק במסגרת המאבק
על המינוי הדימוקרטי, ערכתי תערוכה
בניו־יורק. מובן שמק־גאברן בא לפתוח
את התערוכה. למחרת כתב הניו־יורק
טיימס במאמר מערכת, :מק־גאברן ניצל
את ידידותו עם הצייר הישראלי יענקל
גינצבורג כ די לערוך מ ש הו ש הי ה צ רי ך
להיראות כפתיחת־תערוכה ונועד לצוד
שלושה ציפורים במכה אחת — הופעה
במאורע של יהודי, ישראלי ועולה מרוסיה.״
תמיכתו
של יענקל במק־גאברן לא התבטאה
בידידות בלבד .״יום אחד,״ הוא
מספר ,״ישבו מקורביו של ג׳ורג׳ אצל
הגרי קימלמן וחשבו על רעיונות חדשים
לצורך איסוף כספים למלחמת הבחירות.
זאת היתד, בעייה. בשעתו לא רצו אנשים
לתרום כסף למערכת בחירות של מועמד
בלתי מוכר ושסיכוייו נראו אפסיים. הצעתי
אז למק־גאברן לצייר עבורו סידרה
של ציורים, שיימכרו כתדפיסים וההכנסה
ממכירתם תיתרם למערכת הבחירות
שלו. בו במקום בחר מק־גאברן בנושאי
הציורים: דמויותיהם של חמישה מנביאי
ישראל. הוא בחר את הנביאים, לא בגלל
שאני ישראלי, אלא משום שהוא בנו של
מטיף אדוונטיסטי המכיר את התנ״ך בעל-
פה. אני זוכר, כשסיימתי לצייר את
הנביאים שבחר, ידע מק־גאברן לזהות כל
אחד לפי הציור, מבלי שאצטרך להסביר
מי הוא מי.
״ההדפסים של הציורים נמכרו במחיר
של 2000 דולאר התיק. בצורה זו נאספו

היה ברור שג׳ורג׳ עומד לקבל את המינוי,״
מספר יענקל ,״לקחתי את אלינור
אשתו, ורצנו לתאי הטלפון. התאים היו
מלאים עיתונאים. כל הטלפונים היו תפוסים.
אבל כשראו את אשתו של מק־גאב־רן
פינו לה מקום. כך הצלחתי לקבל
שיחה. הזמנתי שיחה לבת־ים. קיבלתי את
המיספר של הורי בחיוג ישיר. הערתי
אותם משנתם. השעה בישראל היתד, חמש
וחצי לפנות בוקר. סיפרתי להם שג׳ורג׳
נבחר. אבא שלי לא הופתע. הוא היה
בטוח בכך, ממש כמו שמק־גאברן עצמו
היה בטוח שייבחר. הס היו אולי שני
האנשים היחידים שלא היה להם ספק
בבחירתו.״
היום מאמין יענקל שמק־גאברן ייבחר
כנשיא ארצות־הברית. אין לו ספק שבחי רתו
טובה ליהודים ולישראל מאשר בחי רתו
המחודשת של ניכסון :״ראיתי את
מק־גאברן הולך לבית־כנסת עוד לפני
שהחל בתעמולת הבחירות שלו. הוא אוהב
יהודים, אוהב חברה יהודית ומוקף
תמיד ביהודים. אני חושב שהוא מקורב
ליהדות יותר מאשר הרבה יהודים באר־צות־הברית.
אבא שלי, שהיה תלמיד ישיבה,
אמר עליו אחרי שנפגש ושוחח עימו:
,מה שחסר לו להיות יהודי זה רק המילה
והגיור.׳
״אני רוצה למסור בשמו של מק־גאב־רן,״
אומר יענקל ,״משהו שהוא הסמיך
אותי למסור: הוא יהיה הנשיא האמריקאי
הראשון שיערוך ביקור רשמי ביש ראל.״
אחרי
הירהור קל, מוסיף יענקל :״בשנה
הבאה אני מביא את מק־גאברן לישראל,
מה שלא יהיה — אם ייבחר ואם לא
ייבחר כנשיא.״
במדינה סיעזטים
הרבה עמל
ב דיך לחש מל
עד שלא התעוררה בכפר הערבי דיר-
חנא שבגליל התחתון בעיית החיבור לרשת
החשמל, לא היתה בו מועצה־מקומית.
אבל כשהחליטו התושבים שגם הם רוצים
מקררים־חשמליים, כירות־חשמליות
וסתם תאורה, נאלצו להקים מועצה.
תפקידה היחיד היה לנהל מגעים עם
חברת החשמל. ומלאכה זו לא היתה קלה
כלל ועיקר. חברת־החשמל טענה שהמיב־צע
של חיבור הכפר לרשת־החשמל הוא
למעלה מכוחה, בגלל מחסור בכוח־אדם.
אבל הנימוקים שהופיעו בתזכירים הממשלתיים
היו שונים לחלוטין. שם טענו
מנהלי החברה שאין הם ששים לעבוד
בכפרים הערביים, משום שיש להם נסיון
מר איתם. ובכך התכוונו לאיחורים בתשלומים
ולהתנגדות האוכלוסייה להצ בת
עמודים במקומות בהם בחרו העובדים.
המועצה לא התקשתה לסתור נימוקים
אלה. הם טענו שבניגוד לעבר ובניגוד
לכפרים אחרים מוכנים אנשי הכפר לשלם
עבור החשמל במזומנים, עוד לפני תחילת
העבודה. גם את בעיית העמודים
פתרו באומרם כי אנשי הכפר יהיו מוכנים
לוויתורים בעמדות העמודים תמורת
היתרון שבאספקת חשמל סדירה.
גגראטורים מרוסיה. עמדתה השלילית
של חברת־החשמל עודדה את אנשי
רק״ח, שממילא היו פעילים בכפר, לחדור
לשורות המועצה המקומית ולהציע לייבא
גנראטורים מרוסיה, כדי שיאירו את הכפר
החשוך, מבלי שיזדקק לטובות החברה
הישראלית. ואכן, המועצה שקלה ברצינות
הצעה זו.
שאלה נוספת שהציגו תושבי הכפר
היא מדוע מעדיפה חברת־החשמל לפעול
בשטחים, וממהרת לחבר את הכפר
זיתא שליד טול־כרם לרשת־החשמל, בעוד
עשרות כפרים ערביים בתהום הקדהירוק,
ממתינים בתור, ולעיתים קרובות נדחות
בקשותיהם.
״האם נוהגת כך החברה משום ששר-
הבטחון, הרואה בחיבור כפרי השטחים
לרשת־החשמל הארצית עוד אחת מדרכי
הסיפוח, יודע איפה ללחוץ על המתג?״
היקשו תושבי הכפר.
תגובת יוסף פרידלנדר, דובר חברת-
החשמל לבעייה :״לאחרונה יש התעור רות
גדולה בכפרים הערביים בקשר לחיבורם
לרשת־החשמל הארצית. כפרים
רבים, שלא רצו בזה עד עכשיו, פנו
אלינו בבקשות. אנחנו עובדים עם עשרות
כפרים, ויש תור. חברת־החשמל מוגבלת
בכוח־האדם שלה. היתר, באמת פנייה מצד
הכפר הזד, אלינו, אבל חיבור לרשת-
החשמל הוא תהליך ממושך.
״באשר לחיבור הכפרים הערביים בשטחים,
אנחנו בכלל לא עוסקים בזה.
אם יש פנייה, היא מופנית אלינו לא
על־ידי התושבים אלא על-ידי המימשל־הצבאי.
זו שאלה פוליטית, ואנחנו לא
מתעסקים בפוליטיקה.״

ד ר כי אדם
מירו שלים לניי-ייר?
ב שלום
אילו ידע על כד אייבי נתן, ייתכן
ושביתת הרעב שלו היתד, עוברת עליו
ביתר קלות.
כי בימים שאייבי התענה על סיפון
אוניית־השלום, בניו־יורק, בתיקווה לאסוף
כמה רבבות נוספות להפעלת התחנה ל-
שידורי-השלום, ישב יהודי ירושלמי בשם
מקם אדלר, מול המשביר־המרכזי בירושלים,
ושבת רעב אף הוא.
אדלר, כנתן, הקריב את מזונו למען
השלום. האיש בן ה־ ,50 הינו נשיא ה אגודה
הבינלאומית למען השלום בעולם.
״מטרות האגודה,״ הוא מפרט ,״כל פעולה
שתקדם את השלום בעולם: אחוות
רעים, קירוב לבבות, עזרה הדדית ואיר־גון
פגישות בין חסידי אומות־העולם.״
בימים אלה מתעתד מקם אדלר לפתוח
בירושלים מוסד מיתחרה לאו״ם .״זח יה יה
המרכז העולמי לשלום, והוא ינסה
לפתור את כל אותן בעיות שהאו״ם לא
הצליח או לא רוצה לפתור במשך השנים.״
(המשך בעמוד )46

שעווו״ת הביר־ונות וחוסו ההתחשבות
נקהל צופי הקולנוע, ת״בת להיפסק!
הניפו או תםמ תו ך ה כי ס או ת ו בי ק שו מן
הנ תקףומ שכניו ל הי לוו ת א לי הםל אול ם־
ה כני ס ה.
בחוץ נגבו עדויו ת, נחק רו ה ע די םלת קי פה
ה בי ריוני ת ושני בני־ ה תי ש חו ר ת הועלו
לניי ד ת־ מי שטרהשהמ תינ ה מ חו ץ ל או ל ם.
ה שאר חז רו פני מ ה, ה או רו ת כבו ו ק לינ ט
המ שיך ל אבד ק א לו ריו ת ללא הפרעה.

״הטוב, הרע;
המכוער״ באידיש

מוגובי־האיש והבניין

גבריאל מוגרבי, בעליהם של קולנוע
״מוגרבי״ וקולנוע ״סטודיו״
ניצב בחזית ״מוגרבי״ .למוגרבי יש אמנם כמה הצעות טובות לביעור נגד הביריונות
מבתי־הקולנוע. הצרה עם כל ההצעות — שלעולם אינן יוצאות מגדר דיונים בלבד.

שנ מרחה על

הסבא, וגמרו ב מכ ת -ראש
פרצופו של המבוגר.
כמה צופי םהת חי לו להת לונן שמפריעים
להםלר או תאת הנע שה על המסך.
ה ם זכו להשתקה מי לו לי ת מ סוגננ ת
ועברו ל א פי קי ם ח רי שיי םלהפ לי א.
ולפ תע נדל קו כל ה או רו ת ב אול ם.
ה בי ריוני םקפ או כ שקורבנם מפרפר עדיין
בי די ה ם. סד רן ק שי ש קרב ל מ קו ם בצלי עה,
מ לוו ה בשני שוטרי מי שמר־חגבול.
הסד רן ל א הי ה צריך א פי לו להצביע על
האש מי ם. שני ה שו ט רי ם ניגשו א לי ה ם,

היום אין יותר בקבוקי־זכוכית במגרשי־הכדורגל
בארץ. לשם כך היה צורך בכמה
ראשי שופטים מפוצחים, אשר ש יכ־נעו
את האחראים בחומרת הבעייה.
מה ישכנע אותם כי הבעייה בוערת גם
באולמות הקולנוען
אולי סיפורו של אורגד ורדימון, בעל
קולנוע אלנבי:
״נמצא ברשותי קולנוע חכור — קריטריון.
הוא נחשב לסוג הטוב יותר של
בתי־קולנוע. מוצגים בו סרטים מיוחדים
ומגיע אליו קהל שנקרא אנין טעם. בייחוד
להצגות־החצות.
״בשבוע שעבר ביקרתי במקום אחרי
הצגת־חצות. אחד המנדים הזמין אותי ל אולם
והראה לי שלושהארגזים
שבורים. בבקבוקים מלאים
,את כל אלה הם ריסקו בהצגה אחת,׳ הוא
אמר לי. וזה כבר מה שנקרא: קהל נבחר.״

ך* ל,טע שלמעלה היה יכול להיות
ן 1הרבה יותר טוב אילו היה אמיתי.
כיום הוא תופש רק עד הקטע בו נדלקים
האורות. ביקור בבתי־הקולנוע בארץ הפך
לסיוט בן שעתיים. הוא מתחיל מהרגע בו
עומד אדם בתור לכרטיס.
אם הסרט טוב, הרי שהתור נמצא במרחק
כמה חצרות מן האשנב המקורי. אצל
הספסרים. כרטיס של ארבע ל״י, עולה שם
שמונה ל״י ומעלה. האסון הגדול הוא
שיש קונים. והרבה.
אם הצליח הצופה לעבור את התור ושי־

ם לא מפוצצים בקבוקים במעבר,
ולא מפצחים גרעינים בשורה הקדמית,

ניו אינן שבורות עדיין בידי ביריונים שנדחקו
לפניו ,״אני חייל מהתעלה,״ הרי שעיקר
ההצגה עדיין מצפה לו. לא תמיד יש
מכות בין השורות. אך בקבוקים ריקים
תמיד יש. ודווקא מאותו סוג של בקבוקים
המתחיל להתגלגל במעבר המשופע בקטע
המותח ביותר של הסרט.
עוד לפני חמש שנים התריע ח״כ אורי
אבנרי בכנסת, על הצורך בחיסול מכירת
בקבוקי־זכוכית בבתי־הקולנוע. סגן שר־הפנים
דאז, ישראל בן־מאיר ז״ל, ענה תשובה
מתחמקת שנשענה על בעיות תקציב.

אזי עוסק מישהו מאחור בניתוח האפשרויות
שהרוצח יהיה דווקא החלבן בעל
פני־התינוק. לפעמים יש ושתי השפות אליהן
מתורגם הסרט אינן מספיקות. אז אפשר
לשמוע אינטרפרטאציה מהירה ומאוד
לא מדוייקת של הטוב, הרע והמכוער באידיש.
כל זאת בקולי־קולות ובלי טיפת
בושה.
עד כאן מעט מאוד משל הקהל. ומה על
האולמות עצמם?
אוי לו לאותו אומלל שמזדקף או משנה
את תנוחתו באחד המושבים של קולנוע

נכנסה הרוח
במושב

רא לישראלים! ״גג
של בית־קולנוע אירופאי לא מן המפוארים
ביותר. הכל נעשה להגדלת נוחות הצופה.

ך• אולם היתה חשיכה. על המסך
4הי ה ק לינ ט אי ס טוו ד ע סו ק ב שיחרור
ק א לו ריו ת עודפו ת. ב תו ך כך, ביצע כמה
שינויי םדראס טיי ם בפרצופי ה ם של שני
בי ריוני ם צעירים. ה שניי ם נ טפלו בקטע
ה קו ד ם לנערה מ בי ת טוב, ש הי ת ה גם
א רו ס תו של אי ס טו ו ד לפי התס רי ט.
אךהקטעהמ עניין התרחש דוו קאב או
ל ם הח שוך.
״ ס תו ם ת׳ג׳ורה ! יהח תי כתחארה !
אני מדבר מ תי שיש לי חשק ! א ם תצעק
עוד פעם לסדרן, אני מ ד בי ק או ת ך
ב כי סאש אפילו מאה סד רני ם לא יגרדו
או תךמ מנו ! ״
שני ה בי ריוני םהצ עירי ם שבאול םהמ שיכו
בני תו ח קו לני של ה אג רו פי ם ה סי״
נמס קו פיי ם. ה מ בוגר שישב מ א חו רי ה ם
אז ר או מץוקרא שוב לסדרן. ה שי מחה
ה ת פו צצה.
שני ה ם עלו עליו כ ש לו עי ה ם שופעים
ק ל לו ת. הםהת חי לו אי -ש ם ביי חו ס של

ס 42

הבעלים

אורגד ורדימון בטל קולנוע ״אלנבי״ בתל־אביב
.״אין טעם להשקיע בשיפוצים בגלל
הביריונים,״ הוא טוען. כמו בעלים אחרים אין הוא מבין כי
המילחמה בביריונים חייבת להיפתח מצידם ועל ידיהם.

הצונח

מבקר קולנוע ישראלי ממוצע. הוא אינו מכה
אינו מישתולל ואינו קורא קריאות ביניים, אך
לעומת זאת אין הוא רואה כל רע בפיצוח גרעינים
באולם, וביריקת הקליפות שלהם על ריצפת בית־הקולנוע.

תל־אביבי, בו מוצגים לאחרונה הטובים
שבסרטים. עד כמה שהסרט יהיה מעניין,
כל העיניים יופנו אליו בבת־אחת. שאגה
צורמת כמו שפולט כל מושב באותו אולם,
יכולה לבוא רק משער טירה־אנגלית, כשהרוחות
יוצאות לפוש קימעה למשב־רוח
של חצות.
ריצפת רוב האולמות אינה משופעת, או
שהשיפוע הדל, מספיק אמנם לגילגול בקבוק,
אך תרומתו אפסית לראיית המסד.
אורגד ורדימון, מתרץ את השיפוע הלקוי
באלנבי, ביציע .״אם היינו משפעים יותר,
אז תיקרת היציע היתה מסתירה לצופים
באולם.״ הסיבה ישנה, אך המסך עדיין בל תי
נראה.
הכיסאות באולמות רבים מסודרים אווילית
זה מאחורי זה. אם הרעיון היה לגרום
לצופה אחד שיסתיר ברעמתו את
מלוא המסך לצופה שמאחוריו, הרי שהושג
במלואו.
וכשנדלק האור בהפסקה מיתגלה החורבן
במלוא מערומיו. ארטיק, מסטיק, שוקולד,
הכל בעיסה אחת, דבוק ומרוח לריצ־פת
האולם.

״מי פוחד היום
מסדרנים ז״
ף כון. המסך הקטן הכניס נוק־אאוט ל-
^ מסך הגדול, ועוד אגרופו נטוי. אך האם
זו הסיבה להמאיס על הקהל עוד יותר
את בית־הקולנועז
הנושאים בנטל התשובה לשאלה זו, הם
בעלי־בתי־הקולנוע, אשר מקיימים אמנם
מעת לעת שביתות אזהרה באולמותיהם,
אך אף שביתה מכל אלה לא נועדה לבעור

בית־קולנוע זה מוצב בתחטז־הנורכזית בלונדון.

^ ׳ י י 1משהו מעין קולנוע ״מרכז״ התל־אביבי. אבל
איזה הבדל ! האולם קטן, אינטימי, מרווח. המרחק בין שורת

מושבים אחת לשנייה הגיוני. שס אין צורך לקפץ
משורה לשורה מעל לראשי הצופים, כספורט הישראלי המקובל.
שט גס לא נשאר האולם מטונף בסוף הקרנת הסרט.
לא כאשר זקוהנמצאים,
עועל
מיטב גבר אם
נובע הדבר
להמעיט בגודל

שאינם בכלל, על כל פנים
קים להם, אך רבים מאלה
לים בצעקות הכיוון שלהם,
ברי השורות הראשונות. גם
מנכות־ראש, אין בכך כדי
הרעש.
ורדימון, נכה צה״ל בעצמו, ידע לא
אחת את תוצאות הביריונות .״היתה תקופה
שהיו עוקרים לי שורות שלמות של מושבים.
כמה חבר׳ה היו מתיישבים על שורה
אחת ולוחצים ברגליים על השורה השנייה,
עד שזאת היתה נשברת ויוצאת
מהריצפה. עד שנת 62׳ החזקתי נגר מיוחד
שהיה אחראי על המושבים. אחר־כך תפש תי
פאטנט וחיזקתי את המושבים לאורך,
במקום לרוחב והחבלות נפסקו.״

שוטרים באיס
אחרי הסרט

דוד אולם קולנוע תל־אביבי. רעש, שרי־ל

ן קות, צריחות־כיוון מקצה אולם אחד
למישנהו. הצופה שבמרכז מרגיש עצמו כה בנוח, עד שאיננו מהסס
הביריונות מן האולם, או להגדלת נוחותו
של הצופה בסרט. ללא יוצא מן הכלל
נועדו השביתות עד היום, להגדיל את הכנסותיהם
של הבעלים ממכירת כרטיסים.
אורגד ורדימון, צבר, דור שישי, בן ,32
שאביו היה ממניחי היסוד לענף־הקולנוע
בארץ, מודע היטב לכל הרע. קצת יותר
קשה לו למצוא דרכים לתיקונו.
״איך יתכן שלא תהיה ביריונות בקולנוע,
אם אין סדרנים?״ הוא שואל ,״מה
שיש לנו זה נכים — נכים קשים, או זקנים
בגיל הפנסיה שקיבלנו מהלישכה. אני זוכר
שהייתי ילד, אז הפחד הגדול ביותר שלי
היה הסדרן הז׳לוב של בית־העס. מי פוחד
היום מסדרנים?״
ורדימון מצא אמנם שיטה. הוא אינו מוכן
לקבל נכי־גפיים בלבד לעבודה .״אני
מקבל חלק נכי־גפיים וחלק נכי־ראש. השיקול
פשוט. נכי־הראש הם אמנם יותר
עצבניים ופחות מנומסים ביחסים עם הקהל,
אבל בשביל זה הם יכולים עדיין להפגין
נוכחות פיזית כלפי ביריונים. נכי־הגפיים
זה לדיבורים בלבד.״
בשיטתו זו מתעלם ורדימון מן העובדה
כי סדרניו נכי־הראש, הם גורם בביריונות

לפשוט את חולצתו ולשבת ערום באולם. אווירה של פורקן והשתוללות
מלווה את הצופה מן הרגע שבו הוא עומד בתור לקניית כרטיס,
נכנם לאולם הקולנוע וצופה בסרט שמוקרן על־גבי המסך.

שבאולם. נוסף לביריונות הנחותה, זו של
מכות אגרופים והתנכלויות, קיימת גם ביר־יונות
הסדרנים והקהל הרחב.
אנשים התרגלו אליה כל־כך, עד כי רבים
אינם מייחסים לה חשיבות. הם רואים בחבורה
מכובדת של מבוגרים צפון־תל־אבי־ביים,
שנכנסים לאולם לאחר תחילת הסרט,
כשהם ממשיכים עדיין בקולי־קולות את
הוויכוח מאז החניית המכונית, תופעה שיש
להסתגל אליה.
אך למה? בארצות־הברית פועלים עש רות
בתי־קולנוע מכובדים המציגים במשך
כל היום. איש אינו נכנס להצגה כזאת
בשעה מסויימת. אדם נכנס לאולם כ שהסרט
כבר בעיצומו ובכל זאת כניסתו
אינה מורגשת.
למה לא יוכלו אותם מאחרים ישראליים,
לכפוף מעט את קומתם, להוריד קיט־עה
את הטון, לתת קצת כבוד לצופה שכבר
יושב וחוזה בסרט?
בגישה ביריונית של הם ואפסס עוד,
מפריעים רבים מאלה שמתריעים השכם
והערב על ביריונות משתוללת בבתי־הקול־נוע.
ובאשר
לסדרנים — נכון שיש כאלה

ך! עולם הגדול החליטו להילחם בטל־
*2וויזיה בכליה שלה. מה מעניק המכשיר?
נוחות מכסימלית. סרט־קולנוע בביתך
המוגן. למה לא לקחת עיקרון זה
ולנסות להעביר חלק ממנו לאולם. גל של
בתי-קולנוע חדשים שוטף את אירופה.
בתקופה בה נסגרו בישראל 50 בתי־קולנוע
(השנה האחרונה) ,ניבנו שם עשרות אולמות
המצויידים בכל חידוש אפשרי, כדי
להנעים את שהותו של הצופה בסרט.
,ובארץ — המשובח שבסרטים מאבד חצי
מערכו כשהוא מוצג באחת מאורוות־ההק-
רנה של תל־אביב.
על כך עונה ורדימון :״בשביל מי? בשביל
הוואנדאלים שהרסו לי תשעה מושבים
(המשך בעמוד )44

מילה זו ותמונה זו ממצות את העזובה השוררת כיום ברבים מאולמות
הוי 111111
הקולנוע של ישראל. זוהי חזית הזכוכית של בית־קולנוע הממוקם

בתחנה המרכזית בתל־אביב. הוא אינו נחשב לעילית שבבתי־הקולנוע, אך העזובה בו יכולה
לעמוד בכבוד בכל תחרות אשפה: שיברי בקוקים, עטיפות שילגונים ושיירי אוכל.

גיהינום ושמו קולנוע

מתנה יקרה
לגבר יקר

!ייו!

(המשך מעמוד )43
בשבת הראשונה אחרי השיפוץ שערכתי
באלנבי? עכשיו זה כבר לא כיסאות־עץ
שהייתי משלם לנגר שלוש לירות לכיסא
כדי לתקן אותם. כל תיקון של כיסא מרופד
זה מינימום ארבעים לירות!״
ורדימון, בוגר השלוחה התל״אביבית של
האוניבדסיטה־העברית בכלכלה, מוסיף גם
אספקט כלכלי לבעייה :״אין היום בית־קולנוע
בארץ שהוא דיווחי עד כדי כך
שירשה לעצמו להוציא כמה רבבות טובות
על שיפוצים מהסוג שעושים בחול.״
אבל ורדימון מודה כי עובדות כלכליות
אלה הן שוליות לצד תופעות ההרס והביר־יונות.
למה אין הוא נעזר במישטרה לבעור
הנגע? ״כשהזמנו את השוטרים, בהרבה
מקרים לא באו. ואם באו, הגיעו רק לאחר
שלושת־רבעי שעה, לרוב אחרי שהסרט
כבר נגמר.״

לראות לבנות
את התחתונים
גכריאל מוגרכי, בעל קולנוע מוג/רבי,
ויושב־ראש התאחדות ענף בעלי-
בתי־הקולנוע, נסיון משלו עם שוטרים :
״שוטר אחרי שמונה שעות עבודה, אינו
שווה כלום. עד לפני חודש החזקתי שוטר
בשכר באולם. ברוב המקרים לא הרגשתי
בכלל בקיומו, ואני לא מאשים אותם. אדם
מגיע לעבודה נוספת אחרי שמונה שעות
עבודה מפרכת, הוא מעדיף לנמנם באולם
החשוך מאשר להסתבך בתיגרות ביריונים.
בסוף החלטתי שבשביל שש לירות לשעה,
אני מקבל מעט מאוד והפסקתי איתם.״
מוגרבי, יליד ביירות, בן ה־ ,45 פיתח
תיאוריה משלו על צמיחת הביריונות נ־

העונש שנגזר עליו בשיפוט־מהיר, יביא
רפואה למכה.״
לדעת מוגרבי אין הסדרנים יכולים לבצע
את תפקידם, ולא רק בשל היות רובם
נכים .״הם פוחדים. הם יודעים שיש הרבה
טיפוסים שמספיק להגיד להם מילה
אחת וזה נגמר בראסייה בפרצוף. אבל אם
היתה המישטרה מקציבה שתי ניידות, רק
שתי ניידות, שכל תפקידן היה לסייר בין
בתי־הקולנוע, אחת בצפון־העיר ואחת בדרומה,
הכל היה מישתנה.
״סדרן היה מרגיש את עצמו הרבה יותר
בטוח, אם היה יודע שתוך רבע־שעה עד
חצי־שעה תבוא הביקורת של הניידת לאולם.
אז היה הסדרן מעז לגשת לביריונים
ולהשתיק אותם. אבל הצרה שאין גיבוי
מאף אחד. בישיבה שערכנו עם סגן ראש־העיר,
אריאל עמיעד, אמרנו לו: אתם
לוקחים 45 מכל כרטיס ומה אתם נותנים
בתמורה? אפם. אז לפחות תנו לנו
את חוליית פקחי־העישון. הרי הס בלאו־הכי
עושים סיורים באולמות, למה שלא
יעשו את זה בקביעות ויהיו אחראים נוסף
לכך גם על הסדר באולם? אבל הכל נש אר
רק בגדר הצעות.״
וכאן טמון הכלב. הכל נשאר בגדר
הצעות. איש אינו חושד בבעלי־האו־למות
שהם מפיקים רווח סמוי מן הביר־יונות.
הם ערים לבעייה והיו רוצים לראות
בפיתרונה. הצרה היא שהם מחכים
לראות את העבודה מתבצעת בידי אחרים.
אם כל־כך רע להם, למה לא יקומו, מאוגדים
בהתאחדותם ויתחילו לפעול לבעור
הנגע. כמה שביתות חוזרות, שהעילה להן
היא ביריונות הקולנוע, תעוררנה ודאי את
כל אותם גורמים, שגבי מוגרבי ציין כי
ביכולתם לעזור.
אך כשקולנוע שובת אין מוכרים כרטיסים,
וכשאין מכירה אין רווחים. בעלי בתי־

הג״ועיניס

איש הג״א בכניסה לקולנוע ״מרכז״ בתל־אביב, יושב ובחוסר
איכפתיות מופגן מפצח גרעינים. שלא לדבר כבר טל הסכנה׳
בשאננותו, הקולנוע ממוקם בלב התחנה־המרכזית, הרי שהתנהגותו משמשת דוגמה
למתרחש בתוך האולם עצמו, שבסוף כל הקרנה הוא דומה יותר לדיר חזירים.

! 9ח! 111 ץ ח 3־. 31161ו 3110¥¥6ז 811376.3116׳3*161

11161076 011116.ז 1=3136196 ^0
להשיג בפרפומריות מובחרות
ם 1פץע׳י לון

ארץ, ועל הדרכים למניעתה .״הביריונות
בארץ התחילה מבתי־הקולנוע. היום כבר
שכחו את הביריונים הראשונים שכל מה
שעשו היה לשרוק בקטעי ההתעלסות, ולצעוק
:״ארטיק ! מסטיק ! שוקולד !״ אז צחקו
מהבדיחה הפנטסטית. היום כולם בוכים.
״אותו צעיר ששרק או צעק, רצה לזכות
בתשומת־לב, הוא רצה להיות פעם
במרכז העניינים. הוא הצליח בכך, וההצלחה
שיגעה אותו לגמרי.
״היתר אצלנו תופעה בכניסה לאולם,
שהיתה מסתיימת כל פעם במכות כאלה,
שבסרטים לא ראו. כשהחלה אופנת המיק־רו־מיני,
החליטו החבר׳ה שהם מוכרחים
לראות לבנות את התחתונים. לא חשוב
שהיו רואים אותם לכל האורך והרוחב בלי
שום קונצים, הם פיתחו להם ספורט.
״שני פושטקים היו עומדים על המדרגות
בכניסה, כשחוט־ניילון שקוף מתוח ביניהם,
וכשהיתה בחורה עם מיני עוברת, היו
מרימים את החוט ואיתו את השימלה שלה.
ברור שהחבר של הבחורה נחלץ מייד
לפעולה, והיו עפות מכות רצח.״
סימנים אלה העידו לדברי מוגרבי, על
ראשיתה של הביריונות. ומכאן עברה דרך
חטיפות־הארנקים לשוד־בנקים .״מקורה של
הבירונות הוא בקולנוע, וזה גם המקום
שממנו צריך להתחיל לבער אותה. שוטר
שייכנס בזמן ההצגה, יתפוס ביריון ויעצור
אותו במקום, ואחרי שבוע יפרסמו כל בתי־הקולנוע
בשיקופיות את שם הביריון ואת

הקולנוע אוהבים רווחים יותר משהם שונאים
ביריונות. לכן ממשיך הברדק לחגוג
באולמותיהם.
הם עיוורים לחלוטין לחרב הפיפיות
של הרווחים: שביתות אין +ביריונות
יש = מיספר צופים הולך ופוחת, הנה שוב
הקטנת רווחים !
ולא נכון כי רק הטלוויזיה גורמת לכך.
אנשים אשר ביקרו בעבר פעמיים בשבוע
בבתי־קולנוע לא עברו לביקורים חצי־שנ־תיים
בשל רמתם הגבוהה של סירטי הטל וויזיה.
נכון
אמר אורגד ורדימון :״הטלוויזיה
לא כל־כך פגעה בנו, כמו שהוציאה לגמ רי
מן המחזור את הסרטים הבינוניים.
היום ישנם רק סרטים טובים או גרועים.
לסרט טוב באים המונים, עם או בלי טל וויזיה.
סרטים טובים הולכים כיום יותר
שבועות מאשר לפני הולדת הטלוויזיה,
סרטים גרועים נופלים כמעט מייד, אבל
שניים שלושה סרטים טובים בשנה מספיקים
לשמור על מאזן חיובי של בית-
קולנוע.״
אם לא הטלוויזיה היא שקוברת את
הענף, אז הגיע הזמן שיחליטו הבעלים :
אם כל־כך רע בענף עד שצריך להעלות
מחירי כרטיסים בכל שני וחמישי, ועם
כל זאת אין הקהל מקבל תמורה מתאימה
לכספו, אז בבקשה: סיגרו את האולמות
וחסלו את ההצגה!
בתי־הקולנוע לא יסבלו יותר מהפסדים,
והקהל יפסיק לסבול בבתי־הקולנוע.

הציירת הראשונה בעולס שהנכה הרקיב ונושא ציוויה

תולעת הנייר
כד דבר

הבא אל

אחד מציוריה של פנינה המופיעים בסיפרה. לציור זה
צמוד ההסבר הבא :״התולעת המישתרעת כאן, זוללת
פיה, ועוד מעט תכלה את הנייר עדיו היא מונחת.״

חשקים בואש
ך* שפנינה גן־יון רואה ג׳וק במיטבה
^ אין היא פורצת כרוב בנות מינה
בשאגת אימים :״פרנסואה, ג׳וק כזה1״
היא מבקשת מן הג׳וק בנימוס להמתין
שנייה בפינה, שולפת עיפרון ומחברת־רישומים
ומכינה במהירות סקיצה אבסט־ראקטית
שלו. כשהיא גומרת היא מנופפת
לג׳וק לשלום ואומרת לו :״להתראות
בתערוכה.״
פנינה בת ה־ ,30 אם לשתי בנות, רעייתו
של פרנסואה גן־יון, מרצה לתולדות־האט־נות
במונטריאול שבקנאדה, החלה בעסקי
החרקים לא מזמן.
״תחילה,״ היא מספרת ,״הייתי מציירת
בדים קונבנציונאליים כמו כל הציירים.
אבסטרקטים, נופים, פורטרטים. הבעייה
התחילה כאשר היינו צריכים לנדוד בין
קנאדה לישראל בגלל עבודתו של בעלי.״
פנינה החליטה שזה לא עסק להיסחב
בכל פעם עם ערימת בדים ומיסגרות
במישקל כמה עשרות קילוגרם .״חיפשתי
נושא שאפשר יהיה לבצע אותו על מיש־טחים
יותר קטנים, בלי בעיות של מיסגרות
וכנים.״
כך הגיעה אל הג׳וקים.

כימו שהתערוכה הראשונה שאערוך תהיה
בישראל.״ על הישראלים היתה לישראליו־תה
השפעה קטנה מאוד.
אף אחד מן המבקרים ובעלי הגלריות

שאותו היא מגדירה בהסבר :״חרק הנוצות
ידוע כאחד שאוהב להידחק. משני
צדדיו שני חרקים חברים שנאלצו להפסיק
את מישחקם ולהיפרד בגללו.״

ה 1 \ 1ירח פנינה גן־יון בת ה־30
בישראל, לאחר שבאה

של חוקיה
מקנדהכדי לערוך תערנכה
להבדיל מן ההתלהבות שהיתה
בארץ.
בקנדה לציורים, התקשתה בארץ למצוא
מקום להצגתם, ורק במאמצים מרובים עלה
בידה להשיג את מוזיאון בית־רוטשילד.

ג׳וק שונא
צבע לבן
^ מה דווקא ג׳וקיסזו ״בגלל שאף
/אחד עוד לא עשה את זה מקודם,״
מסבירה.
זה שאיש לא הקדים אותה ברעיון, לא
הפריע לציירת החדשנית לקבל את סיוע
ממשלת קנאדה. איש המרכז לתרבות של
קנאדה, ידידו של הבעל, ביקר בבית
השניים, הציץ במרבי-הרגליים ונפגע.
בקשה לסיוע שהגישה דרכו, אושרה
מייד. הכסף בו זכתה עזר לה להוציא
ספר מלא בציוריה, כשלצד כל ציור
מצורף הסבר חצי הומוריסטי על מהות
הזוחלים באותו עמוד ועל מינהגיהם.
כמו למשל ההגדרה הבאה:
״קבוצה נוספת של חרקים לבנים התאספה
כאן. זו דוגמא טיפוסית של חברה
לבנה, של חדי־המבט והתפיסה. הבעת
פניהם בדרך־כלל היא של שיעמום, כבעל
האנטנות השחורות, או חוסר־תכלית, כחרק
העליון בפינה השמאלית. שני מש מאל
למטה מלא שאט־נפש שסיבתה קלה
לניחוש: הוא שונא צבע לבן.״ זאת
בצמוד לעמוד מצוייר מלא בג׳וקים.

ג׳וק הפקיד
וג׳וק הטלוויזיה
קנאדה התייחסו בהבנה לעובדה
שאני ישראלית,״ מספרת פנינה ,״והס-

ההסבר המצורף על־ידי הציירת לתמונה זו :״בפינה הימנית למעלה
חרק מנצל את רעהו. לחרק הכוכבים (קיצוני בפינה) כפות רגליים
המתאימות בדיוק לפינות שעל גב חרק האקורדיון מתחתיו. חרק
הכוכבים רווה נחת על שסוף־סוף מצא מישטח מתאים לרגליו. אך
חרק האקורדיון סובל מהחרק המציק, שדורך ותוקע מסמרים בגבו.
לא נרעש למראה חרקיה המצויירים .״חם
ראו את הציורים, אמרו נחמד, נחמד, אבל
כששאלתי מה בדבר תערוכה, ענו לי בנימוס,
:עכשיו אנחנו תפוסים, אולי בעוד
שנתיים—שלוש
״אני לא כמו חרק הנוצות,״ התרעמה
פנינה. חרק הנוצות הוא אחד ממצוייריה,

שני החרקים בעלי משושי הקרניים מטכסים עצה כיצד לאפשר
לחרק האקורדיון למצוא מוצא מהטירדה. לגביהם הבעייה היא
חסרת פיתרון. אס היו שני בעלי העצה מביטים כל אחד לצידו
הקיצוני, היו מבחינים בחרק רגלי העוגן (פינה ימנית למטה) וחרק
הקווים המקבילים (פינה שמאלית למעלה) — אדיבים מושבעים.״

ובכל זאת, אחרי התרוצצויות מרובות,
מצאה לה הציירת מישבן. מוזיאון בית־רוטשילד
בחיפה, העיר שבה נולדה, הסכים
להעמיד את קירותיו לחרקיה.
המצחיק אצל פנינה הן ידיעותיה המעמיקות
בזואולוגיה .״הידיעה שלי בנושא
בכלל, ובחרקים בפרט שווה לאפס.

כל הג׳וקים שלי הם דימיוניים. יש ג׳וק-
פקיד, יש ג׳וק־מכונית ויש ג׳וק־טלוויזיה.
בתמונות הם נראים אולי מופשטים קצת,
אבל בשבילי הם מציאותיים מאוד. אני
מבטיחה לכולם שאם יתבוננו טוב טוב
סביבם, יוכלו לראות אותם לא רק ב־מיטבח,
כי אם בכל קרן־רחוב.״

במדינה
(המשך מעמוד )41
כלי מיפלגות. עד להקמת המרכז,
מקיים אדלר את ישיבותיו הקבועות בקפה
מעמון שבבירה. שם הוא יושב -בחליפה
שחורה ובעניבה מתאימה, סביבו
קהל אוהדיו שוחרי השלום והוא משוחח
ומטיף.
הוא איננו משוכנע לחלוטין כי מיבצעו
השידורי של אייבי נתן אכן יביא את
הגאולה לאיזור ,״אך תמיד צריך לנסות
הכול בשביל שלום,״ הוא מלמד ,״כמה
שיותר אנשים ידברו על שלום ויפעלו
לשלום, ככה יותר מנהיגים ישתכנעו שהשלום
הוא הדבר הנחוץ ביותר לאנשים
כיום. וזאת גם הסיבה שתמכתי באייבי,
למרות שאני לא מסכים עם הדרך שלו
במאת האחוזים.״
תוצאה מעניינת של הפגנת ההזדהות:
ביקורים מיספר שנערכו אצלו בשני ימי

צו הם צעקו , :למה אתה אומר רוסי,
למה אתה לא אומר יהודי?׳״
רוני הצבר לא עמד על ההבדל הדק
והמכריע בין שתי ההגדרות. ואילו ה־גרוזים
הקטנים, המתקשים עדיין בעברית,
ידעו להסביר רק בשפת האגרופים.
לא יהודים עמרם אקבל ( )41 החליט
לצאת לשטח ולבדוק בעצמו מה
ההבדל. וכך הסבירו לו:
״כשהגעתי לרחוב פינסקר, היתה במקום
חבורה של איזה עשרה גרוזים שחיכו לי
כבר. שאלתי אותם למה הילדים הרביצו
לבני. לא הספקתי לגמור את המישפט,
והם כולם היו עלי. יותר אני לא זוכר.״
את שארית ההסבר קיבל אקבל מהשכנים
שבאו לבקרו בבית־החולים :״סיפרו
לי שאחרי שנפלתי, באו עוד איזה
שלושים גרוזים, מכל השיכונים מסביב,
והכניסו לי מכות עם צינורות וקרשי־בניין.״
השכנים
הודיעו על המיתרחש למישטרה
ולדבריהם עצרו השוטרים כשישה גרוזים
.״אבל אמרו לי שתיכף שיחררו את
כולם בערבות,״ מתמרמר אקבל.
״עכשיו אני שוכב פה כבר שבוע עם
ראש פתוח, ואני צריך עוד להמשיך
לשכב. למה הם עשו לי ככה ז מה זה,
הם לא יהודים ז״

בתי סוהר
הצד השני
של ה סו רגי ם

איש־שלום אדלר
רציני מדי למיפלגות

מ 1 ^ 1 1 ..חיפה^יכו־ניאט , 1967x11,2טלפון 668551

השביתה .״באו אלי נציגים של כל ה־מיפלגות
בארץ, וביקשו ממני לבוא לשורותיהם,
ולהמשיך לעבוד מתוך המפלגה.״
אדלר לא נענה לאף מיפלגה .״השלום
הוא עניין רציני מכדי להשאיר אותו
בידיים של מיפלגות,״ הסביר אדלר את
עמדתו בפאראפראזה על אימרתו המפורסמת
של קלאמנסו.
עולים ראש פ תו ח
ולא קו לטהסב רי ס

יוסף פיק
חיפה, רח׳ הרצל ,32 טל 663906 .
מברך את כל בית ישראל

בשנה
טובה חייטות מעולה
לגברים וגברות

העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי *
המערכת והמיגהלה: תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלסון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם •הדפוס החדש״ בע״ם,
ח״א. רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורר הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

40 גרוזים בריאי־גוף, התנפלו על יהודי
אחד והפליאו בו את מכותיהם. חם בעטו
בו ברגליהם והיכוהו בצינורות ברזל ובקדשים.
ידיעה
זו לא תפשה את כותרות עיתוני-
הצהריים, היהודי המוכה גם לא עלה
ארצה לאחר הלקח המר שלמד. הוא
נלקח לבית־חולים שבראשון־לציון.
שכן, היהודי המוכה, עמרם אקבל, יליד
עיראק, נמצא כבר בארץ־ישראל למעלה
מ־ 20 שנה.
הגרמים שהיכוהו הם שעלו לישראל
לפני זמן קצר. החבורה היתד. חלק מ קבוצה
של עולים גרוזיים ששוכנו ב־ראשון־לציון.
שפת
האגרוף. כשאחורי ראשו מגול חים
ומכוסים ברטייה, סיפר עמרם על
הפוגרום שערכו בו היהודים אותו יום :
״הבן שלי, רוני בן ה־ ,12 ירד לשכונה
לשחק. אחרי איזה שעה הוא חזר הביתה,
דם נוזל לו מהאף והוא בוכה. בקושי
הצלחתי להרגיע אותו.״
כשנרגע הילד סיפר לאביו את המעשה
הבא :״הלכתי לרחוב פינסקר. שמעתי
שיש שם המון עולים חדשים מרוסיה.
רציתי לשחק איתם. ראיתי קבוצת ילדים
וניגשתי אליהם. שאלתי אותם אם הם
מרוסיה. איך ששאלתי הם התנפלו עלי
והתחילו להרביץ לי. בל הזמן שהם הרבי
כשיוצא
אסיר מן המחלקה הפסיכיאטרית
של כלא רמלה, האגף־המיוחד,
כפי שהוא קרוי בבית-האסורים, הוא מלא
סיפורי אימים וזוועה על טיב המקום.
שומעים אותו, מרימים גבה ספקנית
ופוטרים את העניין ב :״איך אפשר לסמוך
על דיבורים של פושע. הוא רק
משמיץ !״
אך מה בדבר אותם סיפורים וגרועים
יותר כשהם באים מעברם השני של
הסורגים. מסוהר, אדם שלא היה אסיר
באגף־המיוחד אך במשך קרוב לשנה וחצי
ראה מה עולה בגורלם של אלה שכן
נאלצו לשבת בו.
בזה הוא אברהם מתרגם. סוהר לשעבר
בכלא רמלה. אח מעשי, במיקצועו שבילה
בין כותלי הכלא הרמלאי קרוב לשלוש
שנים.
לאחרונה פוטר אברהם. במכתב הפיטורין
צויין בפשטות :״בלתי מתאים לתפקידו.״
חתך
את הוורידים .״לא הייתי מספיק
אכזרי בשבילם,״ אומר אברהם ,״היה
איכפת לי מהאסירים. בגלל זה לא התאמתי
להיות סוהר.״
אברהם התגייס לשירות בתי-הסוהר ביולי
.69 תחילה עבד כחובש במרפאת־הכלא
ובבית־החולים.
״בכלא יותר טוב להיות אסיר מת מאשר
אסיר חולה,״ הוא מספר ,״בחוץ כשאדם
חולה, דואגים לו יותר. בכלא זד,
להיפך. אסיר חולה זה אסיר חלש, לא
יכול להתגונן. אז מנצלים את זה. מציקים
לו יותר, מטרטרים אותו, עושים
ממנו צחוק. הוא מפסיק להיות בן־אדם
בשביל הסוהרים.
״היה אסיר אחד שניסה להתאבד בגלל
זה. הוא שכב במרפאה עם כאבי־גב.
החובשים לא האמינו שכואב לו, צחקו
ממנו, והציקו לו כל הזמן. הוא התחנן
אליהם שיתנו לו משהו, אבל הם לא
נתנו לו שום דבר. אפילו את הכדורים
הרגילים שמותר לתת בלי מירשם מהרופא.
עוד אותו לילה הוא חתך לעצמו את
הוורידים. אחר כך שלחו אותו לאגף
המיוחד, איפה ששולחים את בל המת אבדים
שלא הצליחו.
״החובשים של שרות בתי הסוהר,״
ממשיך אברהם בתאור ,״הם אנשים שלא
יודעים מה זה רפואה. הם בקושי מבדילים
בין פאלגין ואופטאלגין. סוהר שצריך
להיות חובש נשלח לעבוד חודש במרפאה
ואחר כך הוא בבר נקרא חובש. לזה
הם קוראים קורס חובשים. החובשים הם
אחר כך מלכים של בית־הסוהר, הם האלוהים
בשביל האסירים החולים. הם קובעים
מי חולה ומי סתם ארטיסט.
״פעם הביאו למרפאה אסיר בשם דוד
ששון. הוא היה מסומם מחשיש. החובש
הראשי, החליט לתת לו כדור־שינה. אמרתי
לו שבמצב כזה אסור לתת שום כדורים.
הרי הכדורים הם גם סם. אז החובש
ה עו ל ם הז ה 1827

אמר לי לא להתערב ולתת לו את הכדור.
לא רציתי, אז הוא נתן לו את הכדור
בעצמו. עוד באותו לילה קיבל ששון כא-
בי־בטן והיה צריך לעשות לו שטיפת קי בה.
הוא כמעט התפגר מהכדור.״
לדברי אברהם מתרגם יש בכלא שלושה
רופאים ,״אבל לא רואים אותם כמעט
במשך היום, הוא מוסיף ,״הם מראים את
האף לעשר דקות ביום ואחרי חמש בערב
אין זכר לרופא. אחרי חמש תמות, ולא
תראה רופא.״
רופא לקביעת מוות .״ובאמת אחד
מת ולא ראה רופא. היה אצלנו עצור אברהם
אבוטבול. הוא היה חולה־לב. כולם
ידעו את זה, היו לו אישורים על כך.
לילה אחד הוא קיבל שבץ. הרופא־התורן
היה כמובן בבית. עד שהוא הגיע לכלא
עבר יותר משעה. מה שנשאר לו לעשות
זה לקבוע את מותו של אבוטבול.״
אברהם ראה הכל ולא יכול היה לשתוק.
הוא דיבר, דיבר עם שלטונות בית הסוהר,
דיבר עם הסוהרים, בקיצור — דיבר
יותר מדי. הפיתרון שנמצא לכל הבעיות
שהעלה: העבירו אותו למקום אחר, לאגף
המיוחד.
״הם העבירו אותי למחלקה הפסיכיאטרית,
רצו להשפיל אותי. ידעו שיהיה
לי קשה, כי במקום הזה צריכים להיות
חיה. מי שלא רוצה להכות שם אסיר
נחשב למשתמט מתפקידו. איך שרק הגעתי,
ראיתי ארבעה אסירים מכניסים אסיר
לצינוק ודוחפים לו מכות רצח.
״הלכתי מייד לממונה על המחלקה, ד״ר

סוהר לשעבר מתרגם
טוב מכדי להתאים
פטר סילפו, ואמרתי לו שאני לא מוכן
לעבוד שם. לא העבירו אותי משם, במקום
זאת נתנו לי את הג׳ובים הכי גרועים.
עשו אותי סתם חובש שומר, למרות

שאני אח במקצועי. הדירוג המקצועי שלי
היה יותר גבוה מזה של כל הממונים עלי
במחלקה.״
מחלקת המיוחדים. למחלקה הפסי
כיאטרית
מוכנסים אסירים לאחר נסיון
התאבדות, אסירים בדיכאון נפשי או חו-
לי-נפש, שצריכים להיות תחת השגחה
רפואית מתמדת. המחלקה אשר צריכה
להוות מעין ביודחולים לחולי־רוח, נראית
לפי תאורו של אברהם כצינוק אחד גדול.״
יש שם כמה תאים ארבע על ארבע,״ הוא
מתאר ,״בכל תא יושבים שמונה אסירים.
התאים מלאים בצואה ובשתן, אף
פעם לא מאווררים אותם ומנקים שם לעיתים
רחוקות.
״החובשים מתייחסים אל האסירים, לא
כאל חולים, אפילו לא כאל אסירים רגילים,
אלא כאל חיות שעשועים. הם אוהבים
להרגיז אותם ולהתעלל בהם. היה
אצלנו אסיר אחד, שחיף כזה. נורא פחד
מהזריקות, אז החובש היה עושה לו את
הזריקות, דווקא. אפילו אם לא היה צורך.
היה עושה לו זריקות של מים מזוקקים.
האסיר היה מתחנן ביללות שלא יעשו לו
זריקה, אז בשביל היללות היו מכניסים
אותו לצינוק.
״את האחראי על המחלקה, ד״ר פטר
סילפן, ראיתי אולי שלוש פעמים במשך
השנה וחצי שעבדתי שם. הוא בכלל לא
התעיין באסירים שהיו שם. את המחלה
והטיפול הוא לא קבע לפי הסתכלות אי שית
שלו, אלא לפי דיווחים של החובש-
הראשי של המחלקה, יצחק פופובסקי.
״פופובסקי היה מלך במחלקה. הוא היה
השליט היחיד שקבע את גורלם של הא סירים.
פעם אסיר לא קם כשפופובסקי
(המשך בעמוד )48

במדינה
(המשך מעמוד )47
עבר לידו. על המקום הוא אמר להכניס
אותו לצינוק. האסיר היה מספיק טיפש
בשביל לשאול למה. בשביל השאלה הזאת
נכנסו איתו לצינוק חמישה ז׳לובים ונתנו
לו טיפול רפואי כזה שבמשך כמה ימים
הייתי צריך לטפל בפצעים שלו.
גם במחלקה זאת לא שתק אברהם. הוא
המשיך להתריע ולהתמרמר על המצב
הקיים.
תגובות, רק בכתב .״בסוף דצמבר
71׳ חליתי. תפשתי זיהום בכבד בעבודה.
עד היום אני עוד לא כל כך בסדר. ארבעה
חודשים שכבתי בבית־חולים. כמו שאני
שוכב הגיע אלי מיכתב־פיטורין. כתבו
שם שאני לא מתאים. דרשתי פיצויים
על הפיטורים, אמרו לי שלא מגיע לי.
פניתי למוסדות, אבל לא רצו להקשיב
לי. גם בשביל ימי־המחלה לא רצו לשלם

״נשארתי עכשיו על הקרח. אני לא
יכול להתחיל לעבוד כי אני עוד חולה,
שרות בתי־הסוהר לא רצה לשלם את מה
שמגיע לי. אם המצב הזה יימשך, אז יכול
להיות שאגיע לכלא רמלה עוד פעם, אבל
הפעם לא בתור סוהר.״
הגיב יצחק תורג׳מן, סגנו של אריה ניר,
נציב שירות בתי־הסוהר:
״אם יש לך תלונות נגד השירות, נא
לפנות אלינו בכתב. אז נשקול אם לענות
בכלל או לא. בטלפון אנחנו לא מדברים.
בעל פה אנחנו לא מדברים עם אנשים.״

בעלי־חיים
ירושה
ל הולכי על ארבע

עמי רב המכר של

מוין מזן

־ד1ן מווליאונה ווי המריח־[

16623325 בהוצאת ״שין• שין •שין

בצבעי טנניקן ל1ו בהמצח ^׳ 0י.אי0.ו. המקוש המקורי ש7־ המשיקה בהוצאת ״איסטחניקס״11^ 1

הצגות

גאלה

מה שלא עשתה עיריית תל־אביב למען
אגודת צער בעלי־חיים עשתה למענה
כלבתה האהובה של מריה גוטמן. בזכותה
נפתחה ביום שלישי האחרון מרפאה וטרי-
נארית חדשה של האגודה.
המרפאה החדשה והיפה מומנה מכספי
העיזבון של מריה גוטמן, שעלתה לארץ
מאנגליה אחרי מות בעלה. בצוואתה הורישה
גוטמן את כל כספה לאגודת צער
בעלי־חיים בתנאי שתטפל בכלבתה האהובה.
מכונת
רנטגן. המרפאה שהוקמה בכסף
זה, מיועדת לטיפול בבעלי־החיים
הנמצאים ברשות האגודה ובכל הולכי על
ארבע האחרים המגיעים אליה מידי יום
ביומו.
בשלב זה אין הציוד בה מרובה. אבל
במשך הזמן ירכשו מכשירים רפואיים
רבים, ביניהם מכונת רנטגן. גם ציוד זה
יקנה בכספיהם של תומכי האגודה. ישכן
תרומת העיריה לעניין מסתכמת בסיוע
בתשלום משכורתם של שני עובדים בלבד.
בטקס
הפתיחה נכחו כ־ 50 איש, רובם
תומכי האגודה. את המרפאה ינהל רופאה
הקבוע של אגודת צער־בעלי־חיים, ד״ר
אליעזר רלבק.

חגיגיות:
מישטרה מלחמת

בחיפה

בתל־אביב

בחסות שר העבודה
מר יוסף אלמוגי
ביום רביעי 6.9.72
ההכנסות קודש ל״וראייטי״

בתל־אביב

הצגת בכורה חגיגית לצה״ל בחסות שר המסחר והתעשיה
מר חיים בר־לב
בחסות הרמטכ״ל
ביום חמישי 7.9.72ב״חף׳
רב־אלוף דוד אלעזר
ההכנסות קודש
ביום חמישי 7.9.72ב״אלנבי׳
ל״וראייטי״ ו״אקי״ם״

הצגות כבורה ארציות לקהל הרחב. ממוצאי ראש השנה .10.9.72 בעת ובעונה אחת
בבתי הקולנוע :
״אלנבי״ תל־אכיב
2הצגות בערב
5.30 — 8.9-5

״חך תל־אביב
2הצגות בערב
5.30 — 8.95

״עדך׳ ירושלים
במוצ״ש וחגים:
6.30 — 9.30
בימי חול 9 — 8 :

״ארמון״ חיפה
במוצ״ש וחגים:
5.30 - 8.95
בימי חול 5 — 8.30 :

מכירת הכרטיסים החלה. בגלל אורך הסרט שימו לב לשעות ההצגות

ה שוטרות
ליוסף חסון יש אשה נאה, מכונית נאה
ופרנסה טובה. מה עוד נחוץ לבחור בן
25י ודאי שלא הסתבכויות עם מישטרוד
הבירה. מה עוד שאשתו הנאה של בעל
המכונית היא שוטרת במטה־הארצי של
המישטרה בירושלים.
פועל הבניין מירושלים מחלק את זמנו
בנאמנות בין אהבתו הממונעת — פיאט
קופה תכולה ופתוחת־גג, לבין אהבתו
בשר־ודם, יפה בת ה־.20
ב־ 28 לאוגוסט החליט חסון לערוך שילוב
בין שתי אהבותיו. הוא חזר מעבודתו,
התרחץ, לבש בגדי־חג ויצא לטייל
בליוויית השתיים.
בדרך נטל עימו שני טרמפיסטים אותם
הושיב מאחור. היה קצת צפוף בפיאט,
(המשך בטמוד )50
ה עו ל ם הז ה 1827

ה סו טו ת
9־10־
דב וסילביה

א ביגזר

ן 1 991ן | ך ־ י \ ך י \ גם תמרוקיה של הלנה רובינשטיין אינם מסתירים לדעת
111111 1שתי היפהפיות את דמיונן המדהים לאביהן .״אנחנו, אחת
לשנייה לא דומות בכלל ! כמה שזה ישמע מוזר, לאבא שתינו דומות כשתי טיפות. מים.״

האהיווו
של היופי שלה,״ ואבא שהוא מעצב נעליים.
פעם
גרה המשפחה נולה בשטח הגדול
בבית מקסים, המשקיף על נמל־יפו. אך
מכיוון שאבא ואמא דאגו מאד לחינוך
צאצאיהם, מיהרו בהזדמנות הראשונה
לעזוב את האזור המסוכן, וכיום מתגורר
בביתם לשעבר הסופר עיתונאי, דן בן־
אמוץ.
״החינוך עזר,״ מצהירה דבי בגאווה
בשם השתיים. מה שלא מפריע להן להם־
זובב ימים שלמים בג׳ינס מוזנח, אבל
עם נעליים מקסימות, פאר תיכנונו של
אבא.
דחסה לתחרות מלכת המים דווקא דבי
הקטנה, ששלחה את אחותה בהצהרה :
״אם את לא תזכי אז מי יזכה?״ סילביה
החליטה שהתחרות תהיה משעממת בלי
מריבות היופי עם הקטנה, וצירפה גם אותה
להצגה.
השתיים נולדו במרוקו ועלו ארצה בעודן
תינוקות. סילביה הפכה עוזרת ל-
רופא־שיניים לאחר שלמדה שנתיים שיר־טוט־בניין,
ואחותה מתכוננת כעת לבחינות
הבגרות לאחד שסיימה הישנה שביעית
בבית־ספר תיכון.

טוויג׳

לא שיש דמיון רב בין
הדוגמנית המפורסמת טוויגי
השחופה לדבי אביגזר הבנוייה לתלפיות.
הקטנה פשוט לובשת שימלה מבוטיק טוויגי.

צמד חמד

סילביה מימין ודבי משמאל פוסעות באחוות אחיות מופגנת.
השתיים מעריצות אחת את אחותה. דבי הצעירה דחפה את
סילביה המבוגרת לתחרות, וזו לא הסכימה ללכת עד שתבוא אחותה עימה. האם
גם את הפרס הגדול של חברת טיסו תחלקנה ביניהן אם תזכינה בתואר המלכה?

^ צל סילבי ודבי קורה משהו מוזר.
\י 4שתי האחיות רבות כל הזמן מי מהן
יותר יפה. הרעיון לכשעצמו לא כל כך
יוצא דופן. מה שעושה אותו מוזר אצלן,
הוא הניסוח שלו.
זה הולך בערך כך:
סילכיד! :את הרבה יותר יפה ממני !
דכי: מה את מבלבלת את המוח, תראי
איזה פנים יש לך, איזה חיוך נהדר,
איפה את ואיפה אני!
סילכיה: או, באמת דבי, מה שווה
החיוך ׳שלי לעומת העיניים שלך? בחיי
שאני לא מבינה איך את יכולה להיות
קטנונית כל כ ך-

וכן הלאה והלאה עד שבא האבא ומפריד
בין הניצות. כי בדבר אחד מסכימות
השתיים בפה חמוד אחד :״אנחנו
לא כל כך דומות אחת לשנייה, אבל לאבא
אנחנו דומות כמו שתי טיפות מים !״
דבי היא בת רק ,16 אבל לעומת זאת
גבוהה 171 סנטימטרים שלמים. סילביה
גדולה בשנתיים אך בשביל זה קצרה מהקטנה
בשלושה סנטימטרים ארוכים.
לשתיהן אברים נפלאים שיכולים להכות
בסנוורים עיוור. לשתיהן עיניים חומות ושיער
חום שיכול להכות כנ״ל, לשתיהן
עוד שלושה אחים ושלוש אחיות, אמא,
״שאף אחת מאתנו עוד לא הגיעה לרמה

הכל נפול

שפע של חלקים מעוררי תיאבון מציגות השתיים
לאורך שובר הגלים שבחוף גורדון. מחוץ לכל
השאר, העניק הבורא לשתיהן שיער חוס גולשני, אותו הן מטפחות בוקר וערב
במוצרי וולה הנודעים, שחולקו לכל משתתפות תחרות מלכת המיס.

במדינה

שעון שוויצר
במחיר 3א1י.
לפניך 4שעוני טיסו,
מרהיבים בעיצובם, מצטיינים.
€בתכונותיהם ומפתיעים במחיריהם.
מעתה תוכל לרכוש שעון שוויצרי
> — במחיר יפאני
לכל שעון תעודת אחריות בינלאומית, שכוחה
יפה ב־ 156 ארצות, והוא נהנה מהשירות
•הבינלאומי של טיסו.
ת״א: רח׳ הרב קו ק ; 5
חיפה: רח׳ י. ל .פרץ .32

(המשך מעמוד )48
צפוף, אבל נחמד. עד שהשתרבבה יד
החוק לתוך האידיליה.
הוא הופיע בצורת שוטרת במדים ש הגיחה
מאחת הסימטאות היוצאות לרחוב
בן־יהודה .״היא הרימה יד,״ מספר חסון,
״והורתה לי לעצור. עצרתי והיא ביקשה
את תעודות־הרכב. נתתי.״
ואז הודיעה לו השוטרת, שושנה יעדו־קה,
כי אסור לו להסיע נוסעים בחלק
האחורי של מכוניתו. חסון נלחם על
כבוד־התכולה־הפתוחה, והודיע כי הוא
נוהג בה כבר חודשים מיספר ותמיד לקח
נוסעים במושב האחורי.
אך שוטרת שושנה לא התרשמה, במקום
זאת החלה לרשום .״מה את רושמת
ראפורט י״ התערבה האשה יפה מן הצד,
״גם אני שוטרת, ואני יודעת שבמקרה
זה לא מגיע לו ראפורט.״
כאן החלה לפעול הקנאה המקצועית.
בתקיפות נשית דרשה שוטרת שושנה משוטרת
יפה לא להתערב והוסיפה :״אפשר
לקבל בבקשה את תעודת השוטרת
שלך?״
יפה כמובן לא מסרה .״מה פתאום שאת
תקחי ממני את התעודה שלי ! ענתה
קצרות. הסוף היה שהשוטרת בתפקיד
שלחה את בעלה של השוטרת שלאחר תפקיד
להתייצב מייד בתחנת המישטרה.
״החזרתי את אשתי הביתה,״ מגולל
חסון את המשך הטיול ,״ונסעתי להתייצב

7ח 4ז 8££8ז 530 וז
אוטומטי. גגד מים.
תאריכון. צמיד אל־חלד.
דגמי ח 4ז 5£*5במחיר החל מ־ 149ל׳י

510£8^ 1ז 1350ז
אוטומטי. לצלילה. תאריכון.
המחיר י החל מ־ 65ג ל״י

113801 810£0^1
^ 0£1£1ו ז ^ 1 £ 0 8זז £ 0זאו
אוטומטי. לצלילה עד
3אטמוספרות. בית
השעון והצמיד — גוף אחד.
המחיר י החל מ־ 218ל״י.

כעל־נהג חסון
״סע בלי רישיון!״

£0 112 קט 113501 5

אוטומטי• לצלילה.
מראה יום ותאריך.
אל־חלד.

כל מהשאתהמחפש
בשעון טוב באמת

בפני סגן־ניצב אברהם תורגמן. הוא אמר
לי שביצעתי עבירה בגלל שאסור לי
לקחת נוסעים מאחור.״
כשהסביר לו חסון כי אכן מותר לו
להסיע מאחור, שלח סגן־הניצב קצין בדרגת
פקד לבדוק את המכונית.
״הפקד חזר,״ ממשיך חסון ,״והודיע
שמותר לי להסיע שני נוסעים במושב
האחורי. כששמע את זה תורגמן, הודה
מייד שהשוטרת טעתה אך אמר שהוא
לוקח לי את הרישיון מפני שלא צייתתי
תיכף להוראות שוטרת. הוא גם איים עלי
שאם לא אסע מייד הביתה ואביא לו את
אשתי הוא יעצור אותי.״
בשלב זה התפתח מילכוד.
חסון טען כי אינו יכול לנסוע להביא
את אשתו, מפני שהשוטר תורגמן נטל
ממנו את רישיון הרכב. הקצין הבכיר
פתר את הבעייה בדרך מוזרה :״סע. בלי
רישיון!״ הורה לו.
חסון נסע, הביא את יפה ,״ואז הם
לקחו ממנה טביעת אצבעות,״ הוא מספר
בתדהמה ,״כאילו היתה איזה פושעת ולא
שוטרת כמוהם.״ לדבריו עוד הוסיף תור גמן
ואמר לאשתו בטון מאיים :״את
יודעת למה הפרשה הזאת עלולה לגרום

ניסיון להשיג תגובה לסיפור, התגלה
כמשימה בלתי־אפשרית: מזכירתו של סגן-
ניצב אברהם תורגמן הודיעה כי הוא חולה
ולכו אי־אפשר לקבל תגובה.

הומלס ומה 1687

שים־ לב לילדים הללו עם ילקוטי הספרים על גבס.
בשעות הבוקר -הם בדרכם לבית־הספר- .
בצהריים -הם ההרים בדרך הביתה.
תן להם לעבור. תן להם להגיע.
אנא, שתף פעולה עם משמרות־הבטיחות של בת
אחרי הכל אתה יותר גדול י

~*ייי8

משרד התחבורה

המועצה הלאומית למניעת תאונות

לכל אורך הדרך־ירכת

העולם הזה 1827

17שבץ

היה

1827

יו ם א׳ פו ת ח פרק חד ש
במאבקה מי ק צו עי או
ה אי שי. א ם תדע להס תכל
מ ס בי ב לפני שתק פוץ,
ל שקול א ת בל
ה אפ ש רויו ת ול א ל הי כנ
סלה תנג שויו ת עק רות
— יש ל ן סי כוי
21 במרס ־
להר חי ק לכת. פגי שה
20 באפריל
עם נערה ב הי ר ת שיער
תוביל או תךלב חי ר ה
מ ביכה. תצטרך להח לי ט — ומהר, אחרת
ת פ סי ד הז ד מנו ת רו מ אנ טי ת גדול ה מ או ד.
היז הרמלהסת כן השבוע יתר על ה מי ד ה.

11111

בחירה בלתי־מוצלחת
— תיגמר רע. היזהר !
היא רוצה ללכוד אותך,
לכן היא מתנהגת כל-
כך יפה. אבל אין זה
פרצופה האמיתי. זאת
לא היא. הפרצוף האמיתי
יתגלה לך בזמן
הקרוב. לכן, עוד הפעם:
היזהר ! אם אתה צייר
— החלף מהר את ה־מיקצוע
! אחרת עוד תגווע ברעב. ברירה
אחרת — למד לצייר. לא עתה הזמן לדרוש
העלאה בדרגה, המתן להזדמנות.

!מאוזן )1 :שיאן המדליות במינכן ;
)6פסנתרן פולני ; )12 עם שגויר בכוח
על ידי החשמונאים; )14 שודד; )15 אל
מצרי; )17 מילת בקשה; )18 אצלנו כל
העם כזה ; )20 לבוש אבל ; )21 אסכולה
פילוסופית בודהיסטית; )22 לשעבר —
רובשוב; )24 מיצר איסטרטגי חישוב לרוסים
; )27 יש טוענים שמקימים אותו
בעזרת דם ויזע ; )28 יהיר ; )30 שליחת
נקמה במיתולוגיה היוונית ; )31 מילת ברירה;
)32 אביזר חיוני באולימפיאדה; )34
אבן יקרה בממשלתנו ; )36 אישיות תנ״כית
לוהטת; )37 נחש חונק; )39 משקע ימי;
)40 בא לפני זמנו )42 :יחידת חיים יסודית;
)43 את אתונותיו חיפש שאול;
)44 אות באלפבית; )45 אביזר לתליה;
)46 מיכל ; )50 בלתי ידוע, בלתי ברור ;
)53 שור גברי ; )54 סופר עברי (״לונה״) ;
! )57 משקה; )59 נהר בצרפת; )61 מדינה
יוונית שהפכה לאימפריה ע״י תלמידו של
אריסטו; )63 העבר יד, משוך חסד; )65
סיומם של 3054 מהנישואים בשבדיה ;
)66 עוף טורף )67 :אותו שאלה האמא
החורגת המרשעת של שלגיה; )68 סוג
אדמה ; )70״אם אין אני ...אז מי ; 1
)71 שלב בהפריה ; )73 פולקלור ; )75
מחבר ״סונטת קרויצר 76 אם החב שים.

שב ץ

מאונך )1 :תכנית משעממת בטלווי-
זיה ; )2דמותו השניה של האדם לפי
האמונה • המצרית העתיקה ; )3פרופסור
ישראלי לספרות ; )4אבי פארוק ; )5צד
מערב ; )7סמל נוצרי קדום ; )8הרבה
חיים עליו; )9חתף עין; )10 טנא; )11
זן של מילונים ; )13 שר צבא שאול ;
)16 בהמה דקה; )18 שר המסחר והתע־שיה
לשעבר ; )19 לפעמים יש בה קוץ ;
)21 מש; )23 זמן קצר; )25 מדף; )26
מכינויי האלוהים; )27 עם; )29 יד ימינו
של המלך חסן — לשעבר; )31 חלק
האוזן; )32 צד; )33 אזרח; )34 אות;
)35 קצין צנחנים מפורסם; )36 מורא;
)38 אדם; )39 מחוספס; )41 עורף; )47
משבעת המינים ; )48 אביזר לבוש ; )49
מלכת חדייב •שהתגיירה! )51 ספורט;
)52׳מלכת צרפת, אשת הנרי מנווארה,
ובתה של קתרינה מדיצ׳י ; )54 תואר
עותומני ; )55 נביא )56 :מונח גיאוגרפי ;
)58 שר שהליכתו וחזירתו לממשלה מלווים
בשערוריות ; )60 מונח בתורת החשמל ;
)61 סוג דלק ; )62 הדרך לשם ; )64 מה
שאין על הרי הגלבוע מאז שקללו אותו;
)66 הדרן; )69 בגד; )71 ממציא הטלפון;
)72 פקודה ; )73 תבלין מזרחי ; )74 נמצא.

$27ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

אל תהס סי ל הגי ד בתוקף
אתמה שיש א ל
לי בן לו מרלו: ביי חו ד
א ם הו אממ שי ך במיג-
הגו הנלוז. אלת היי
כלב תא — אבל א ל
ת היי גם קו רבן־עול ה
ל שיגעונותיו. עסק בל־
21 במאי -
תי״רגיל מו שן אתהת20
ביוני
עניינותך. ל שווא. ז ה
לא בשבילך, ואם תגע
בו — תי כוו ה. ביו ם א׳ גם לאבד אי
לך לצאת או ל קיי ם קשר טלפוני עם
חו״ל. ז הו יו םלהת בו ד דו תולהת בו ננו
ת עצמי ת. לבשי ב הול בהי ר ו אל
ה מי ד ה. על יתר
מגונד ר ת
ת היי

; סוו 11

ועכשיו — ה שבוע הגו רלי.
עד כההת כוונ ת
להבין אתהקרקע. ה שבוע
תצטרכי ל ה לו ם
— כל עוד הברזל הו א
חם. מגע חבר תי הו ל ם
א ת תובניו תייך, ביי חו ד
ביו ם ג׳ ,סו ף שבוע.
שהו א גם הי ר ח החד ש.
אבל טו ב תעשי אםלא
תסמ כי יתר״ על־ ה מיד ה
על א ח רי ם ו ביי חו ד לא על ח ב רו תייך
ה טו בו ת יו תר. על ב חו רי ם אינ ך סו מכת
בין כהו בה, ל מ רו תשאחדמהם, ת תפל אי
ל שמוע, מ הי מן ונ א מן יו תרמהאח רי ם.

כוח־האיתניס בו היית
חדור לאחרונה שוב גואה
בך. אבל היזהר !
הפעם לא תצליח בשום
דבר, אם לא תשקול
היטב את צעדיך. סר־טנית:
קחי את עצמך
בידיים, נסי להראות לו
;21 ביוני -
שאינך גאה מדי, שאין
2)3ביולי
את בזה לו כלל. אולי
הוא סתם ביישן או
נבוך? זה קורה גם אצל הגבריס. עים־
קה בלתי־כדאית מסבכת אותך בצרות.

השבוע,

אם אתה חושב על בילוי
חופשה קצרה בעתיד
הקרוב, זה הזמן
המתאים לתכנן את הפרטים
באופן מעשי.
מוטב שתצא לחופשה זו
בחברת קבוצת אנשים
מצומצמת, ותניח את
מלאכת התיכנון וקביעת
התאריך. מכתב רשמי
שאתה עלול לקבל ב־יגרום
לך אי־נעימות.

את פוגשת אותו, את האחד. את מסתכ־סכת
איתו. את עשוייה לאבד אותו ביום
ה׳ שבסוף השבוע. זמן
נהדר לצאת לטיול עם
חבר או חברה טובה.
זמן עוד יותר טוב להכיר
את הנעלס, להיכנס
להרפתקות קלות, לעשות
שטויות ובכלל,
להתפרק. לא זמן מתאים
לעסקים או להחלטות
הרות־גורל. צוו־המזלות,
לבני־מאזניים,
השבוע: השתעשעו ! לבשי בגדים בצבעים
עליזים. כמו־כן הימנעי מפירסומת
רעשנית, והיא תבוא אליך מאליה.

מאזנ״ס

מ סי רו תן הרבה לבו״זוגך תי שא תו צ או ת.
הו א מעריך זאת וי שנה י ח סי אליך ל טו בה.
אבל, ל מ ען ה שם,
ה פ סי קי לנדנד לו. הו א
מ שתגע מרוב דיבורי ם.
ל מ רו תזאת הו א ק שור
א ל ין בכל ר מ״ ח אי בריו.
ואת הי אזאת
ה תו פסתמ קו ם רא שון
בליבו. לן, עקרב, מצפה
נ סי ע ה גדולה ל-
חוץ־לארץ, מ מנ התח זור
אדםאחר לגמרי.
עצביך, ה מ תו חי ם מ או ד בז מן האח רון,
לבת״זוגן.
מ תנ ה
הבא

יירגעו

צפה לאורחים השבוע. הכן לקראתם את
ביתך. צפויות לך הפתעות
נעימות מביקורם.
יצירה ספרותית או מוסיקלית
תשפיע עליך
בצורה רצינית מדי
ותשבש את קוו מחשבתך.
סקרנותך לדברים
אסורים עלולה לסבך
אותך עם החוק. היזהר
} 2בנובמבר ־
מסמים ואלכוהול. הק20
בדצמבר
פידי על חיצוניותך.

קשת

יויי

מ רי בה עם ידיד ו תי ק בגלל ב עיי הכס פית,
עלולה לגרום לך נפשי מתח השבוע עצום. מצד אחד לא
י תן ל ן מצפונך לזנו ח
ידיד בצרה, אך בנגד
זאת לא ת הי ה מ סוגל
מ ב חינ ה נפשית ל סיי ע
לו בדרוש. כל החלטה
שתקבל בי חסל די למה
21 בדצמבר ־
19 בינואר
זו תי תן לך הרג שה בי
ת פ סי דמש הו ח שוב.

מקום סגור בו תבלה בשבועות הקרובים,
יאפשר לך לחשוב ולעשות מאזן מסכם
של חייך. המסקנות שתסיק
ממאזן זה יעזרו
לך לשפר את תנאי
חייך בעתיד. לך, בת
דלי, מצפים קשיים כל?*3
כליים.
על־ידי עבודה
מאומצת יש לך סיכוי
לצאת מקשיים אלה. אל
תיכנעו, הילחמו, למרות > 7^ 8גוז 1.1
שהקרב נראה אבוד.

זני

ה שבוע תז דקק לבל חו ש ה בי קו ר ת שלך,
כדי שתדע ל סנן אתה ידי
עו תהמס עי רו ת ש תגענה
א לין, ול הגי ע
לגרעין ה א מי תי. צפוי ה
לך הצלחה גדול ה ב עבודה,
שתגדל ב ע תיד
עוד יותר, אםת לן
י די ד
הנכון.
בכיוון
או תן
י א כז ב קרוב מרה, אך הצלחתךה 19
בפברואר
20 במרס
חבר תי תבע תיד —
פיצוי. לך תשמ ש

״שכבתי וצרחתי מכאבים. איו שהוא ואה את זה
התחיל להיות נחמד. חשבתי: זה אותו אחד מאתמול?״
זאת לא יכולתי לענות לבירכת הלילה־טוב
של האחות, אחדי שהזריקה לי זריקה
אחת.

תקווה צבי

שהוציאו אורני מחדר־הניתוח,
^ ביקשתי מהאחות פדים, כי היה לי
דימום. לא היו לה פדים. במקום זה היא
הלכה והביאה חתיכת ליגנין, חילקה אותה
לארבע חתיכות, קיפלה כל חתיכה
שלוש פעמים, ונתנה לכל אחת מהנשים
ששכבו יחד איתי אחרי הפלה.
הכאבים התחילו תיכף. האחות אמרה
לי :״מה את בוכה? זה כמו אחרי לידה,
זה מוכרח לכאוב.״
קראתי לרופא, אמרתי לו שכואב לי.
הוא בדק אותי, ואמר שאין לי שום דבר.
הוא גם לא נתן לי שום תרופות אנטיביוטיות,
למרות שאני יודעת שכל אשה
שעוברת הפלה מקבלת אנטיביוטיקה נגד
זיהום.
עזבתי את בית־החולים בשעה ארבע.
אבל הרופא כבר לא היה באחת, למרות
הכאבים שלי.
בחצות הלילה הם החריפו. עד כדי כך
שבבוקר לא יכולתי לרדת מהמיטה. לא
יכולתי להתיישר. ביקשתי מבעלי שיקח
אותי שוב לבית־החולים.
הגענו לשם בעשר בבוקר. הרופא לא
היה. רק האחות. היא שאלה אותי :״בש ביל
מה באת?״ אבל האחות סירבה לקבל
אותי .״לא הזמנו אף אחד, כי בכלל אין לנו
רופא היום,״ היא אמרה.
בכל זאת חיכיתי. עד שהגיע הרופא
ישבתי במיסדרון מתפתלת מכאבים, בלי
שיתנו לי שום תרופת־הרגעה. רק חמש
דקות לפני שהוא בא, הרשתה לי האחות
לשכב בחדר.
שכבתי, וצרחתי מכאבים. איך ש הוא
ראה את זה, התחיל להיות נח־

כאבים ואנטיביוטיקה.
הלכתי הביתה ולמדות הנרות הכאבים
התגברו. השכנים שלי לא יישנו באותו
לילה. למחרת ביקשתי מבעלי שיקח אותי
שוב לבית־החולים. הוא אמר לי :״רק
הבוקר היית שם. בשביל מה שתלכי
שוב?״ אבל השכנים הזמינו ביקור בית.
הגינקולוג בא אלי, בדק אותי, ושלח
אותי דחוף לבית־חולים תל־השומר.
עשו לי בדיקת־שתן. התשובה היתד,
חיובית. קיבלתי שוק. עדיין הייתי
בהריון. ואז עשו לי בתל־השומר עוד פעם
גרידה. הפעם בלי כאבים. אבל הייתי כל
כך חלשה, שאחרי זה בכלל לא יכלתי
ללכת.
הרופאים בתל־השומר היו מזועזעים.
הם ביקשו ממני את הכתובת של הרופא.
אבל ברמת־מרפא לא רצו לתת לי אותה.
אמרו שכל פעם מתחלף רופא, ולא יודעים
מי עשה לי את זה.
הגיב דוקטור צ׳ורטקובר, מנהל בית-

סיוס וסומן חסדה
ך הולכי־הרגל העובדים בכביש פתח/תי
קוו ה ב איזו ר רמת־גן, לאקשה
להב חין ב שלט הגדול ה מו צ ב על שפת
הכביש ו מכריז ב או תיו ת מ אי רו ת עיניי ם:
בי ת־ חו לי םרמת־מרפא. ב בי ת״ חולי םזה,
ה מנו ה ל על־ידי חחירורג, דו ק טו ר א מי ל
צ׳ורטקובר, מתב צעי ם מ או ת ני תו חי ם.
יחד עם א פי םהמ שני םאת או רכ םואת
צורתם, ב אי ם שם ל קי צ ם גם ה ריונו ת בלתי
רצויים.
שושנה ל א יד עהכמה סבל נחסךמ מנ ה
בשעה ש שמעה לעצתו של הרופא, וביצעה
אתההפלהבק ליני קההפר טי ת שלו.
אך אתת קוו ה צבי מפרדס־כץ, נ שו אהואם
לשלו שה ילדי ם, לא הי ה מי שיזהיר. הי א
הו פנ תהל בי ת־ ה חו לי ם הרמת־גני, על־ידי
קו פ ת־ חו לי םהכל לי ת וז המהש סיפרה
על א שר עבר עלי ה שם :

ך* שהתברר שאני בהריון, החלטנו,
בעלי ואני שאנחנו לא רוצים עוד
ילד בשלב זה. באותה תקופה שברה הבת
שלי, אורלי, את הרגל והיתד, צריכה
הרבה טיפול והשגחה. מאחר ויש לי נטיה
ללידות מוקדמות ומתמיד הייתי בשמי-
רת־הריון, החלטנו על הפלה. פניתי ל־קופת־חולים
הכללית, שם הפנו אותי ל־וועדה־רפואית,
שאישרה לי את ההפלה,
והפנתה אותי לרמת־מרפא.
באתי לשם בשמונה בבוקר. כשנכנסתי
לחדר־ניתוח, לא יכולתי להשתלט על עצמי
בגלל הפחד. התחלתי לבכות. גם הרופא
וגם האחות התחילו לצעוק עלי:
״מה את בוכה? אם את כל כך פוחדת,
תצאי מפה ולא נעשה לך את ההפלה.״
החדר היה לא נקי, והדיצפה מלוכלכת.
על המיטה היו עדיין כתמי־הדם של האשד,
הקודמת.
האחות ניגשה אלי ובידה זריקת־הרד־

מה. אבל גם אחרי שהזריקה לי, לא
נרדמתי. היא אמרה, שבגלל שאני עצבנית,
החומד לא משפיע עלי, והרופא אמר
לה לתת לי עוד אחת. רק אז נרדמתי.
אני לא מבינה הרבה ברפואה, אבל אני
יודעת, כשהייתי בתל־השומר להפלה
חוזרת, הייתי הרבה יותר עצבנית. ובכל

מד. חשבתי לעצמי :״זה אותו אחד ש טיפל
בי? אתמול היה כל כך גס, ופתאום
איזה צחוק, ואיזה ליטופים.״
ך* וא בדלן אותי, אמר שזה שום דבר
{ 1ושדברים כאלה קורים, ונתן נרות נגד
וד * 11 ןקן דוקטור אמיל צ׳ורטקו־בר,
מנהל בית־הוזולים
# 1 1 1 /1 1 1
רמת המרפא, אשר טען כי האשמה היא
בטיב הרופאים אותם שולחת אליו קופ״ח.
החולים רמת־מרפא על ההאשמות:
״אנחנו לא עושים פה הפלות פרטיות
בכלל, ומי שיש לה טענות שתפנה לקופ״ח
הכללית, שהיא שולחת לנו רופאים שלה,
והם מבצעים את ההפלות. יותר מזה אין
לי מה להגיד.״
תגובת דובר קופת־חולים הכללית, דוד
גלצקי לעניין :״קופת־החולים עושה כל
מאמץ כדי לרכז את המיספר המכסימלי של
ניתוחים גינקולוגיים (כולל הפלות) ש אושרו
על־ידי הוועדה הרפואית בבתי־חו־לים
של קופ״ח ובבתי־חולים ציבוריים. רק
במקרים יוצאים מן הכלל וכשאין כל אפשרות
אחרת בגלל מחסור במקום ובחדרי
ניתוח, ומחסור בכוח־אדם, אנו נאלצים
להפנות מיספר קטן מאוד של ניתוחים
למוסדות פרטיים. אנו משתדלים למעט בכך
ככל האפשר.״

בית־החולים

זה המקום בו נערכים מאות ניתוחים, בהם ניתוחי שינוי־אף
רבים והפלות. בית־החולים נמצא בגבול רמת־גן ובני־ברק.
כאן עברה תקווה צבי הפלה שבעקבותיה נאלצה לעבור הפלה חוזרת בתל השומר.

דובר משרד הבריאות ד״ר פריים הגיב
אף הוא באומרו :״משרד הבריאות מוכן
לחקור בעניין. אך נעשה זאת רק אם
תוגש תלונה רשמית על־ידי אחת הנשים
שסבלו מהצורה בה טיפלו בהן ברמת־מרפא,״

במדינה
ד ר בי אדם
הצלע ה שבורה
של המשולש

חניפרי?מניולך עעים כאלה?

סטילה לוסיר אדמומיות מעיניים מגורות וצורבות ומרענן
עיניים עיפות .
מחיר הבקבוקון

עיניים יפות,
יניים רעננות ע ם סטילה

;11111

טפות עיניים כחולות

אשה נעזבת מר־זאם

חשדות ומכות

4-05ל־י
להשיג רק
בבתי ה מר קח ת
; ^ חני פרי, דוג מני ת צמרת בעל ת מוניטין בינלאומי, אשר בריאות ויפי עיניה יקרים לה,
באור-ורשבסקי

*מנס יה ריאלית

לבורנטים כימיים
רריו אלקטר ו נ יקה

טלויזיה

ההרשמה לשנת הלימודים תשל״ג לכתות בוקר י /י״א, י״ב
לימודים עיוניים
הכנה לבחינות בגרות הנערכות ע״י משרד החנון והתרבות
ובנוסף אפשר לבחור באחד החוגים המקצועיים הבאים :
מורים אקדמאיים בעלי נסיון *,סטיפנדיות
פרטים והרשמה 5 -8 ,9 -1 :
תל־אביב: ברנר 17 מפינת אלנבי .55
רמת־גן: תלפיות 19 בין ז׳בוטינסקי ואבא הלל. חיפה: שמריהו לוין .30

גמ נס יה ריאלית

ההרשמה לשנת הלימודים תשל״ג לכתות בוקר י /י״א, י׳׳ב
בנוסף להכנה לבחינות הבגרות הנערכות ע״י משרד החינוך
והתרבות ניתן לבחור באחד החוגים המקצועיים הבאים :
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות
הומניסטית ריאלית

כשהתדפקה מרים מר־זאב באותו ערב
על דלתה של דבורה סיני * ,לא חשבה על
תוצאות מעשיה. כל מה שרצתה אז הוא לנקום
בצרתה ולהוציא את בעלה, שזנח אותה,
ממיטת הפילגש. מה שהתחיל בדפיקות
בדלת, הסתיים בהאשמה בתקיפה, עליה
תיאלץ מרים לתת את הדין בבית־המשפט.
״זה לעג הגורל,״ אומרת מרים בקול
חנוק מדמעות ,״שאני אצטרך להופיע
בבית־המשפט בגלל אשה כזאת? בת ,35
אחת שלא מגיעה לקרסוליים שלי! לא
בצורה ולא בשום דבר אחר! שאני אצטרך
להוציא ממנה בחזרה את בעלי?״
מרים, מזכירה חטובה בת ,25 נישאה
ליוסף מר־זאב לפני שבע שנים.
עבודות לילה .״לפני שנה הכיר בעלי
אשה בשם דבורה, ומאז אי־אפשר להכיר
אותו יותר. יש לנו שתי ילדות קטנות.
אחת, הקטנה, מקבלת טיפול מיוחד בבית־

ג ד ניקה
ציור אפנה

* שרטוט
* פקיחת
סטיפנדיות

מורים אקדמאיים בעלי נסיון *,
פרטים והרשמה 5 -8 ,9 -1 :
תל״אביב ג ברנר 17 מפנת אלנבי .55 חיפה: שמריהו לוין .30
רמרדגן נ תלפיות 19 בין ז׳בוטינסקי ואבא הלל.

חולים, כי היא חולנית. והוא הלך, עזב
אותנו לבד, וגר לו אצל הפילגש שלו.״
כשהכירה מרים את בעלה היה הוא
סטודנט .״לא היה לו גרוש על הנשמה,
ואני פירנסתי אותו מהעבודה, בשביל שיוכל
לגמור את הלימודים. אחרי שגמר
הסתדרנו יפה בחיים.״
יום אחד נעלם כל הטוב הזה .״בהתחלה
רק הרגשתי שמשהו איתו לא כמו
תמיד. הוא היה נעלם מהבית לימים שלמים.
חוזר מאוחר בלילה ומספר כל מיני
צ׳יזבאטים על עבודות.
״הייתי שואלת איפה היה, ומה עשה,
ובתשובה הייתי מקבלת צעקות ומכות-
רצח. שתקתי על זה, לא רציתי להרוס
את החיים של הילדה.״
אך לפני שמונה חודשים חל מיפנה.
״הוא נעלם לגמרי מן הבית. יצא ולא חזר
יותר. פניתי למישרד חקירות פרטי וביקשתי
שיגלו לאן נעלם בעלי. הם סיפרו
לי שראו אותו מבלה עם האשד, ההיא
בבתי־מלון יקרים.״
מרים האשה יצאה לעקוב אחרי הבעל
יחד עם הבלשים, וכך הגיעה באותו ערב
לביתה של צרתה. הבעל הזעיק את ה־מישטרה
וזו מיהרה לעצור את האשד, החוקית.
״אחרי
שנודע לי בדיוק איפה הוא ומה
הוא עושה,״ ממשיכה מרים לתנות צרותיה
,״הלכתי לרבנות וביקשתי שיסדרו
לי מזונות בשביל הילדות. הוא התחמק.״
הגיב הבעל יוסף מר־זאב :״אני משלם
לאשתי 600ל״י לחודש מזונות והוצאות
שונות. היא היתד, בטיפול פסיכיאטרי.
לא יכולתי להתקרב אליה, רק בכוח. אך
אף פעם לא הרמתי יד עליה. אין לי שום
קשר אינטימי עם גברת סיני, חוץ מקשר
מקצועי.״
* השם שונה לצורך הכתבה.
הננולס הזה 1827

סיקורת

סיקרו־ת

הצאצאים, בתוך מסיבות מאולתרות ופיק*
ניקי-דשא, הופכת הרכילות לתמצית ההוויה.
הרכילות איננה רק מה שנעשה
במיטבח השכן, או בחדר־המיטות של השכנה.
הרכילות היא תמצית הקיום של
עשרה זוגות, גיבורי הרומאן זוגות, ש העלה
את ג׳ון אפדייק בן ה־ ,40 לראש
רשימת הסופרים רבי-המכר.
קודם לכן, על אף שהיה פורה מאד בכל
ענפי הספרות משך 20 שנים, מאז החל
לכתוב סיפורים קצרים בניו־יורקר, זכה
לביקורות מעורבות. חלק מן המבקרים
האמריקאיים טענו שבעצם ״אין לו מה
לומר,״ שהוא פייטן בנוסח המאה ה־ ,19ושאין
לזכרונותיו האישיים דבר עם החברה
האמריקאית.
ספרים חיי המין של

הדמוקראט המאושר
״זוגו ת״ ,רו מ אן מאתג׳ון א פ דיי ק,
הו צאת ״לדו רי״ ,תל״אביב. לעברית:
נורי ת י הו ד אי.

הרכילות, לגבי הצרפתים, היא אפריטיף.
הרכילות לגבי האמריקאים היא המנה העיקרית.
כי החלום האמריקאי של תא־מישפחתי
עשיר ושאנן, הולך ונהרס עם
השנים, וכדי למנוע התפוררות טוטאלית
הוא נזקק ל״עידוד״ מתא מישפחת השכן
בגלותו, שגם הוא אינו בקו הבריאות.
וכד, בסופי־שבוע שלווים, על כוס ג׳ין
עם מי־טוניק, בין מחבט הטניס לצווחות

משפחת אפדייק
רכילות כמנה עיקרית

היום, אחרי שספרו זוגות נחשב, ובצדק,
לניתוח נועז ומסוגנן של תסביך האשמה
האמריקאי המודרני, ולאחד התיאורים ה מפורטים
ביותר של חיי המין אותם מנהל
הבורגני האמריקאי המכובד, כותבים_המ־
(המשך בעמוד )56

ט לוויזיו ת
מחצית כ ס סן בחזרה-
ביו המזל ע 1לן!
ב מבצע

(המשך מעמוד )55

בקרים אחרת. אמנם, אפדייק ממשיך להזדהות
בצורת חייו עם נושאי סיפורו,
אך יחד עם זאת גדולתו בכך שהוא רואה
בעיין פקוחה את החיידק המכרסם מבפנים
׳את מת שנראה כמישפחה אמריקאית
בריאה.
העיירה טארבוקם, שבה חיים עשרה
הזוגות, דומה בכל לעיירה הקטנה בה
חי אפדייק עצמו, עם ארבעת ילדיו. בה
מנגן הוא עם אשתו בתזמורת חליליות
מקומית, מארגן חוגים לסקי בחורף ול־בייסבול
בקיץ, פיקניקים למישפחד. ובאר־ביקיו
לידידי המישפחה. גיבוריו, ממש
כמוהו, גם הם יצורים חברתיים פעילים
מאד. המוציא מהם פעילות זו, מוציא את
נשמתם. הנוטל מהם את המיפגשים הדמוקרטיים
הנאורים שלהם, לוקח מהם את
הכיסוי הרישמי למפגשי הרכילות.
כי המין, ובעיקר הפירסום ליחסי־המין
ולחילופי הזוגות, הם הכנסייה החדשה
של הבורגנות האמריקאית. וכד ישנם זוגות
מעורבים רשמית, ואורגיות מרובעות
ביודעין, ושלושת הרחובות הקטנים המהווים
את המרכז העירוני של טראבוקס
אינם אלא שלושה עורקים ראשיים ממיטה
למיטה, כשהמין הוא האמונה, הצעצוע,
הבדיחה, הקשר החברתי והתחליף לקשר
הדתי של תושביהם.
אחד הגיבורים אומר: השכינה נטשה
אותנו. אנחנו עשירים, מפונקים ומנומשים,
כמו ילדים עזובים הטובעים בסוכר.
לא, אין זה בדיוק החלום האמריקאי, אבל
בעצם תחושת האבדון, ובאומץ לא לעצום
את העיניים, יש ניצוץ של תקווה.

אנא היה שגויר
שואר בציאו,
ענשיו היא שוה
) שיו נשמה

הבת

הדיבוק בתינוקה
עול רוזמארי
— 1^11113111 ? 6ז-01$ז^0נ! 1116״מגרש ה רו חו ת״ מאת וי לי א ם פי טר
בלא טי — הו צאת קורג׳י 1972
320ע מו די ם — 7.50ל״י.

אם קנה־המידה להצלחת ספר היא הפיכתו
לסרט, הרי שספר זה הוא בהחלט
הצלחה. כבר עתה הגיע לבימות הצילומים.
אולם אם מותר לשפוט ספרים גם לפי קני־מידה
אחרים, הרי הענין פחות חלק.

א שת־חיל
״סולקע מצאה...

היום

ו1ובחם להודו
בשר ההוד! מחירו זול 1הוא טעים להפליא,
כשיודעים איך ומה להכין ממנו.

לגיוון התפריטים גא לפמת למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

שויליאם פיטר בלאטי ניסה להגיש סיפור
על דמונולוגיה (תורת־השטן) מודר נית,
תוך מתן הנמקות פסיכיאטריות, ניתוחים
נפשיים וסקירה דתית של נושא
זה. בקיצור, תערובת של הדיבוק ותינוקה
של רוזנזארי, עם הסברים רפואיים
ופרשנות נוצרית.
קרבנו של השטן הוא במקרה זה, בתה
של שחקנית־קולנוע גרושה, ושני האנשים
המתבקשים לגרש ממנה את הרוח־הרעה
הם שניהם כמרים ישועים. האחד ספוג ב תורת
המזרח, שם בילה שנים רבות, השני,
פסיכיאטר, הנושא על גבו צרור בעיות
פרטי משלו, אשר כמעט ומונעות ממנו
לעזור לזולת.
אם כי הפרטים בהם מקושט הספר,
פרטים על מיסדר-הישועיים ועל הפסיכולוגיה
של השטן, ועוד כיוצא בזה, הם
פרטים מרתקים כשלעצמם, הרי שאבן הנגף
העיקרית בסיפור, היא המידה בה
מצליח הקורא להאמין בכד שרוח זרה
יכולה לשכון בתוך גופו של אדם.
במקרה זה, משתמש בלאטי בכל כך
הרבה סממנים זוהרים ויוצאי דופי, כמו
העובדה שהאם היא שחקנית, שידידה
הוא במאי גאון ושיכור, שלבתה קוראים
דווקא ריגן, כשם אחת מבנותיו השוררות
של המלד ליר, שהכומר הישועי הוא אט-
לט יפה־תואר, ועוד סממנים מסוג זה, עד
שהתמונה הכוללת מתקבלת מלאכותית
מדי.
אבל אם קוראים את זה מהר, ולא
שמים יותר מדי לב לסרטים, אפשר להביו
מה משך אנשי־קולנוע להסרטת ה סיפור׳
ואפשר אפילו להבין מה ימשוך את
הצופים לאולם־הקולנוע.

! 1 1 1 1 1 1כך נראית הנערה ללא
1 1 1 ^ #11 איפור ופאה כושיים.
צברית ישראלית שבילתה שנים רבות
בחוץ־לארץ, יחד עם אביה השגריר, למדה
להכיר שם מקרוב את שיריהם ואו־רח־חייהם
השונה של השבטים כהי העור.

שלוש כוכבות המחזמר אל תקרא
ךןן |ך ך 1ן ו
שחור, שהצגתו התחילה לפני מיספר
111 1 1 ^ 11
שבועות, בפאות הענק הכושיות שנחבשו עליהן לצורך ההצ

מימין בת השגריר, רותי נבון, ושתי חברותיה להצגה
יעל שטרן ואראלה בר־לב. השלוש מגלמות בזמר ובמלל בהצגה
הקוראת לאחוות גזעים, תפקיד של נערות כושיות.

הצמד הנשוי

רותי נבון עם בעלה השחקן לפי שעה, יוני נמרי. יוני,
בוגר להקת פיקוד ההדרכה, עומד להתחיל בקרוב את
לימודיו באוניברסיטה. הוא מתעתד להיות וסרינאר. הם הכירו זה את זו בשרתם בלהקה.

״הרגשה מעורבת מאד,״ מצהירה רותי
נבון ,״מצד אחד, אהבתי תמיד לבוא ארצה
ואני מאד אוהבת את ישראל, מצד
שני, הרחבתי אופקים בנדודים התמידיים
ואני רואה את העולם בעינים פקוחות, על
כל הטוב והרע שבו.
״הנקודה המכאיבה היא הפרידות החוזרות
ונישנות. מתקשרים אל אנשים,
לומדים לחבב אותם, פוגשים דמויות שונות
ויוצרים קשרים יפים, והנה נפרדים.
תמיד היה קשה להפרד.״ כמזכרת מכל
מקום בו שהתה, שומרת רותי על בגדים
מקוריים מכל ארץ וארץ.
את השנתיים האחרונות לשהותה בחו״ל,
לפני שהתגייסה לצה״ל, בילתה רותי ב־ציילון.
שם למעשה הונח הבסיס לסיגנון
שירתה של רותי, שבא לידי ביטוי מק צועי
באל תקרא לי שחור.
״בציילון יצרנו קשר עם הרבה כושים,״
(המשך בעמוד )58

הכושית

רותי בפאת נוכרית
ענקית, שחורה ומקור־זלת,
תסרוקת המקובלת על זמרות הנשמה
הכושיות בארצות־הברית. קולה של רו־תי
מזכיר מאוד את זמרות הנשמה.

*** ערה השחור מקורזל ומיזדקר ל־
\1/כל עבר. כשהיא רוקדת כל גופה
מתפתל כנחש. כשהיא שרה אפשר למשש
את הנשמה שבין המילים. כושית גזעית.
אך רותי נבון אינה כושית. היא אמ נם
היתד. קרובה שנים רבות לתרבות האפריקנית
בצ׳אד, שם היה אביה יצחק
נבון, שגריר ישראל, ובעוד כמה מקומות.
״המוסיקה שלטה אצלנו בבית,״ היא
מספרת. אפילו אביה, השגריר לשעבר
וכיום עובד משרד־החוץ, חלם פעם להיות
זמר. הוא השתתף בתהילת שנות הארבעים
בתחרות בינלאומית של זמרי אופרה
שנערכה בפאריז.
״לאבא היה ונשאר טנור נהדר ואצלנו
בבית נגנו וזימרו אופרות מאז שאני
זוכרת את עצמי,״ מעלה כוכבת המחזמר:
אל תקרא לי שחור, זיכרונות־ילדות. גם
אמה, מרים, גילתה נטיות מוסיקאליות.
בנעוריה למדה פיתוח קול יחד עם יצחק
נבון שהפך לפני 24 שנים לבעלה.
״עם רקע כזה, ברור שהשירה היתד. לי
בדם,״ מסבירה רותי את קול הזמיר שלה,
״אמנם עד שהתגייסתי לצבא, לא היתד,
לי שום החלטה בנוגע לעתיד, אך עכשיו,
דומה שאחרים החליטו כבר בשבילי ואני
מקווה להיות׳טובה, לשתף אחרים באהבתי
לשירה ולהנות מעבודתי כזמרת.״

מי רצח

א ת הז מרת!
*•* ותי נדדה מארץ לארץ מאז היתד,
] בת ארבע. כאיש משרד־החוץ, נשלח
אביה לארצות רבות ומשפחתו נלוותה
אליו תמיד. שמונה שנים באירופה הפכו
את רותי לאשת העולם הגדול עוד בהיותה
ילדה. איטלקית, צרפתית ואנגלית,
ידעה כבר בביודספר יסודי.
איך מרגישה צברית בת 21 שרוב חייה
בילתה בחוץ־לארץ?

הנוח השחור

הקוקטייל

עם צמד חברי להקת
לשעבר, צוהלות כוכבות המחזמר
אל תקרא לי שחור, בחוצות תל־אביב. החמישה הרביצו השתוללות
רבתי לפי מיטב המסורת של רחובות ניו אורליאנם בשנות ה־20

העליזות. כשהם שרים ורוקדים במרכז הכביש, משכו תשומת־לב
רבה ותשואות לא מעטות. במיספר מקרים גרמו גם לפקקי־תנועה
רציניים. הנהגים שרגזו תחילה, פרצו בצחוק כשחבורת הרקדנים
ניסתה לגרור אותם בכוח לריקזדיהס ולשירתס העליזה.

בת השגריר היא כושית
(המשך מעמוד )57
מספרת רותי ,״לא אחת השתתפתי במסי בות
של שגרירויות אפריקאיות, בהן התכ נית
האמנותית מורכבת משירי בלוז, ספי־ריטואלס
ושירי־נשמה. התאהבתי בשירים
שלהם, בביטוי שהם נותנים לבעיות הכושים.
״היום,
כשאני עומדת על הבמה בתור
כושית ושרה באל תקראו לי שחור את
הקינה מי הרג את בטי ממית? ,אני רואה
לפני את כל הזמרים הכושים הנפלאים
ששילהבו אותי בציילון. בטי סמית היתה
זמרת כושית שנפצעה בתאונת־דרכים ב־ארצות־הברית
ובגלל היותה כושית לא
רצה אף נהג מונית להביאה לבית־חולים,
ואף בית־חולים לא רצה לקבל אותה.
״בקינה אני שואלת, מי רצח את בטי
סמית? נהג המונית? בית-החולים? או
החברה הגיזענית? אני עצמי רחוקה מ־גיזענות
כמו שמיים מארץ. המילים ששם
בפי דן אלמגור, כואבות לי כל כך, שמבלי
לרצות בכך אני מוצאת עצמי לא
פעם בוכה.״

״ אניונ ח ״ ללא
הולכים יחד ! ״

חדש!

מיוחז־ דיישור השיער

<ובו• עגולה
״ א בו־ עגי ל ה ״ של יצהר
יעזור לך בעיצוב התסרוקת
ושמירת שיער חלק וישר
לאורך זכנו, בקלות וביעילות.
שכן ״ א בו־ עגי ל ה׳ הו א
התכ שי ר בעל התר כו ב ת
הסובה ביותר לעשיית ״אבו־עגילה״
מוצלחת שתחליק
את שערך ותעניק לו רבות,
עדינות ונועם.
מרחי מעט ״אבו־עגילה״ על
השיער בעודו רטוב, גלגלי
וייבשי ו תופ תעי עד כמה
מושלמת תהי ה תסרוקתך.

זויפו•

להשיג ב 2 -אריזות: לשיער יבש או רגיל ולשי^ר שמן.

^ז ה נהדר <ו 1ו• עגולה של יצהר

^ זמרים האהוכים על רותי הם
1 1כמובן, כושים :״אני מעריצה את
דיאנה רום, אלה פיצ׳גרלד, דיאן וורויק,
ארטה פרנקלין, טינה טרנר ומי בעצם לא?
יוני, בעלי, גם הוא אוהב אותם הזמרים
ויש לנו המון תקליטים שלהם בבית.״
כשרותי אמרה שלום להוריה בציילון
והתגייסה לצה״ל, בגיל ,19 היה כבר יוני
נמרי כוכב בלהקה־צבאית. את רותי הציבו
דווקא לנח״ל וכפי שהיא אומרת:
״אני והנח״ל פשוט לא הולכים יחד !״ היא
ביקשה להבחן ללהקה־צבאית. למרות ש איחרה
את תאריך מיבחני־הכניסה, עברה
מבחן מיוחד ,״באמת בלי שום פרוטקציה!״
קולה המיוחד, שירתה המסוגננת, עשו
את שלהם. המנהל המוסיקלי של הלהקות־הצבאיות,
רפי בן מנשה, אמר בסוף ה־מיבחן
:״את בסדר. עכשיו את רק צריכה
להחליט אם את רוצה לחכות חודש כדי
להכנס ללהקת הנח״ל, או להתחיל מיד
בצוות הווי של פיקוד ההדרכה.״ רותי
בחרה בהצבה מיידית.
בתוכנית הראשונה לא ניתנה לה ההזדמנות
להתבלט. כל חתפקידים חולקו כבר
לחברי הלהקה הוותיקים. את התכנית השניה
ביים ג׳וקי ארקין ועימו באה ה־קפיצה
הגדולה.
״אני מוכרחה להודות,״ מספרת רותי,
״שג׳וקי נתן לי את הפוש הראשון. הוא
גילה את כל הטמון בי, ידע איך ומה
להוציא ממני עד שאני עצמי הופתעתי
מהכוחות הפנימיים שלי.״
ג׳וקי הכיר לה את מישה סגל שלימד
אותה איך להשתמש בקולה.
רותי ויוני היו הסולנים של אותה תכנית.
הבעל לעתיד היה ממש מתחת לאף.
היום, לאחר 8חודשי חברות, ונישואין
בני שלושה שבועות, הם לא זוכרים
אפילו את הרגע בו הפכו לזוג נאהב.
״יש לנו כל כך הרבה במשותף שכל
היתר באמת לא חשוב,״ הם מצהירים.

״היא נולדה
לשיר!׳,

** סתכר כם שהם קרובי משפחה
רחוקים. אחותו של יוני נשואה לבו־דוד
של רותי. אביו של יוני, דוד נמרי,
הוא ממייסדי ומפקדי הפלמ״ח. היה סגנו
של יצחק שדה, לפני שיגאל אלון ירש
את מקומו. בתקופת ההגנה נשלח נמרי ל־ארצות־הברית,
הביא ארצה את הפרי־גאטות
הראשונות ועסק ברכש כלי־נשק
שונים. בימי העליה־השניה הבריח מעפילים
ארצה.
עם רקע כזה, אין ליוני שום רגשי
נחיתות מול אשתו, בת הדיפלומאט.
הם מבשלים יחד .״הכל עם פטריות,
למרות שזה יקר.״ עד שיעברו לדירתם
שנמצאת בשלבי בניה, הם גרים בדירת
גג צנועה בצפון תל־אביב. יוני שהשתחרר
מהלהקה הצבאית רק בתחילת חודש זה
(״יומיים לפני החתונה!״) עובד עכשיו על
הקלטת תקליט עצמאי ראשון. רותי מש תפשפת
עכשיו בהצגות שלפני הבכורה
באל תקרא לי שחור, לקראת הבכורה
שתתקיים בספטמבר.
יוני מתכוון בעוד שנה להתחיל בלימודיו.
הזמר רוצה להיות וטרינאר. אך
רותי, לדעתו, חייבת להמשיך לשיר כי
לזה היא נולדה.״
ה עו ל ם הז ה 1827

לעם בחגו

עלי ת
שו קול ד * ממת קי ם ״ קפה • קפהנמס • 18קראט -קפה גמס גביש