גליון 1828 מתאריך 13 בספטמבר 1972

שואת מינכן ניצודה אסתר

חחישלחת?

דוה החשש

קזמדיר, ישראלית

רימשתתסים:

] | עזריאלאשרוב
\ 1אריח 0
{ נ־סר, לוקו
זאב ברלינסק׳
11ד• קפלן
לורה סהר
£ייי { איני — אור־און, יום ד׳ 13/9ב־8.30
תל אביב — נחמני, יום ה׳ 14/9ב־.8.30
הרצליה -דוד, יום ר 15/9ב־.9.00
ירושלים — מיטשל, מוצ״ש 16/9ב־.8.30
תל־אביב — בית־החייל, יום ב׳ 18/9ב־.9.00
כרטיסים במשרדים.
הפצה ראשית :״כנף״ ,טלפון.615566 :

מסיק•׳ :נ תן גלבוע -ותיאטרון ״ליל!־״

בי מי ם ח מי ם
אין טו בממקלחתעם

111 אוון
הסבון ללא סבון של תיא ה מנ ק ה,
מרענן ו מר חי ק זיעה למ שך כל היום.

ריח ה אורני ם ה טבעי והקצף ה שופע
של בת־אורן, יפיגו מ מך אתה חו ם
ויעניקו לד הרג שה נעימה.

עבור מערכת זו מסתיימת השנה העברית כימה ימים לפני שהיא נגמרת
לכל אזרחי המדינה. בבוקר יום שלישי בשבוע שעבר, כאשר השלמנו את
ההכנות האחרונות לקראת הוצאתו לשוק של גיליון איש השנה המסורתי של
העולם הזה, המסכם מדי שנה את מאורעות השנה, והתחלנו כבד בתיכנון גיליון
זה הנמצא עתה בידיך, הגיליון הראשון של שנת תשל״ג, הסתבר לנו לפתע
כי מיהרנו לסתום את הגולל על תשל״ב.
מאליו מובן שעיתון המופיע שלושה ימים, ערב ראש השנה, אינו יכול
להמתין עד לרגע האחרון מתוך
ציפיה למאורע שיהיה אולי
הגדול והחשוב במאורעות
השנה ויטביע עליה חותמו.
מתוך רצון להיות צמודים למאורעות
ומתוך חשש שלא
להחמיץ מאורע חשוב שיתחולל
בימים האחרונים של השנה
היוצאת, מתעכבת מדי
שנה בחירת איש השנה עד
כמה שהאפשרויות הטכניות
מניחות זאת. גם אחרי שעת
האפס ואחרי שנפל הפור על
אישיות מסויימת, עדיין ניתן
לשנות את הבחירה אם מתרחש
משהו המצדיק זאת. הח זרתו
של שר־המישפטים יעקב
שמשון שפירא לממשלה, למשל,
למרות שאירעה ימים
מיספד בלבד לפני הופעת הגיליון,
הופיעה כבר בשיקולי
בחירת איש השנה בגיליון האחרון.

(בשנת תשי״ח אם זכרוני אינו
מטעני, ביטלנו בחירה קודמת
של איש שנה, ובעקבות
ההדים העצומים שהיו בציבור
לבחירת חתן התנ״ך הראשון
שער ״העולם הזה״ 7צ18
עמום חכם, בחרנו בו כאיש
גולדה רגינה
השנה, ואף פירסמנו אודותיו
כתבת ענק, למרות שחידון ה־תנ״ך
נערך רק שלושה שבועות
לפני הופעת גיליון איש השנה
של העולם הזה).
אבל ביום השלישי השבוע,
כאשר הגיעו הידיעות הראשונות
על השואה המתרגשת
והולכת על המי׳שלחת הישראלית
לאולימפיאדת מינכן,
עמדנו חסרי אונים לשנות את
העיתון או לעכב את הוצאתו.
כתבת איש השנה שכללה סי קור
כל מאורעות השנה כבר
היתד, מודפסת. עוד יותר מכך,
השערים, שהוכנו ימים
רבים מראש, היו גם הם מודפסים.
בפעמים
קודמות, כאשר התחוללו
מעשי טירור המוניים
קודמים (אגב, כל מעשי הטי-
דור הגדולים של השנה איר עו
בימי שלישי או בימי שני
בלילה, כאילו כדי למנוע מהעולם
הזה לכסותם) ,היה לפעמים
סיפק בידינו לשנות את
שער העיתון. כך אירע בפרשת
חטיפת מטוס סבנה בנמל
אריזכט נסיכת שבדיה ()1590
התעופה בלוד. כשטרם היה
דיוקן מלכותי
ברור מה יהיה גורל המטוס,
כבר החלפנו, על סמך הערכה
ומידע מוקדם, את שער העיתון והדפסנו שער חדש שהכריז: כך סוכלה הסחיטה.
הפעם לא היה בידינו לשנות דבר. עקבנו אחרי החדשות השוטפות. קיבלנו
מידע ישיר ממינכן, באמצעות קשר טלפוני עם הבמאי יוסף מילוא, יכולנו
לדווח בקצרה על מה שאירע עד שעה מסויימת ותו לא.
לפנינו, במכונות הכריכה של הדפוס, נפלטו שערי העולם הזה עם הפוטו
מונטאז׳ של אשת השנה גולדה מאיר. בחרנו בפוטוימונטאז, זה כדי להמחיש את
התהליך שסימל לדעתנו את משמעות המאורעות החשובים של השנה: השתלטותה
המונרכיסטית של גולדה רגינה על השלטון והחיים הפוליטיים בישראל.
במקורה היתד, התמונה, אליה שולבו פניה של גולדה, ציור של צייר אלמוני,
מהמאה ד,־ ,16 בו מופיע לפי הסברה דיוקנה של אליזבט נסיכת שבדיה, בתו
של המלך גוסטאב הראשון, שמלך בשבדיה משנת .1523 לא היה ביכולתנו
להחליף את השער. היינו במצב דומה לזה של עורכי העיתונים היומיים ביום
הרביעי בשבוע שעבר, שנאלצו להוציא לשוק עיתונים עם כותרות שהכריזו
על שיחדור בני הערובה במינכן, שעה שהיה כבר ידוע שכולם נהרגו.
כאשר הופיעו הגיליונות עם דיוקנה המלכותי של גולדה ברחובות תל־אביב,
היו אזרחי המדינה כולם מרותקים למכשירי הרדיו והטלוויזיה, כשהם עוקבים
טרגדיה.
במתח וחרדה אחרי הדראמה במינכן, לפני שהפכה לטרגדיה.
כך קרה שגיליון הסיכום של תשל״ב הגיע אליך
מבלי שאחד החשובים במאורעות תשל״ב — ואולי
המשמעותיים שבהם מבחינת ההשלכות לעתיד —
יהיה כלול בו.

העולם הזה 1828

הגבר

ח תכי ם ו שריטו ת; ו תמציות
שינה א ת סגנון
החיים של הגברים ב אמריקה. מיוחדו ת ה מרככו תאת העור
ומעניקות לך ניחוח גברי נעים.
מוצרי חברת הענק
ה״אפטר שייב״של ״1א1£אוא^1£־׳
ה אמ ריק אי ת ־^£אא1£״ו־ ,שהגיעו
יוצר תחו שה של רעננות
לישראל, ישנו גס א ת סגנון
ונקיון שתלווה אותך שעות
החיים שלך, וא ת הרגשתך.
ארוכות.

בבקבוק הירוק

״וא1£או\^1£1׳׳ מציע לך גם
מיוצר במעבדות *וא1£א1א^1£ז״
קצף גילוח ומ שח ת גילוח
מחומרים ומרכיבים שונים,
מעולים.
ביניה ם צמח ה מנ טול
מוצרים אל ה שינו א ת סגנון לעורך הברזילאי המעניק
חייה ם של הגברים באמריקה. ועשבים צמחים
רעננות וזוהר ;
עתה הגיע תורך.
בעלי תכונות מרפא, המרגיעים

רחב אנוריקה

111111181

1111111

^111111

11111

11111

ח קי רהנגד

מים אינטלקטואלים בלתי מפלגתיים, המתנגדים לממשלת
מאיר־ספיר־דיין. בעזרת שמועות אלה מנסה בן-
אהרון לגבש סביבו את מפ״ם על כל חלקיה ולנטוע
תקוות חדשות בלב המיעוט המפ״מי, כדי להניעו שלא
לפרוש מן המיפלגה מוקדם מדי.

מ 1כיר בי ת ־ משפט

לאלה המכירים את כן־אהרון מקרוב אין
ספק כי תכלית כל התמרונים האלה היא
להשיג את הצכתו כאחד המועמדים לתפקיד
ככיר כממשלה.

מישטרת כאר־שכע חוקרת תלונה שהוגשה
לפני כשלדטה שכועות נגד יצחק טאוכ,
המזכיר הראשי של כית־המשפט המחוזי
ככאר-שכע. התלונה הוגשה למישטרה ע״י
שופט כית־המשפט אשר האשים את יצחק
טאוכ ככד שכיטל ללא סמכות צוו שהד
ציא שופט כית־משפט השלום יצחק כנאי.

תיגייז * ך
הע ולםהסח חון
הגדטו גו
למלחמהבחב דו־ ס
אנשי העולם התחתון הגרמני יגוייסו כנראה למיל־חמה
באירגוני החבלה הערביים ובפלסטינים המתגוררים
בגרמניה.

״ אסרעל משוחרר

למרות החקירה המתנהלת כעת במישטרה, לא הוש־עה
המזכיר מעבודתו. מישטרת מרחב הנגב, ביקשה
את המטה הארצי של המישטרה, לקבל לידו את המשך
החקירה נגד המזכיר.

צה׳יל לבעולבשט חי
צה״ל עומד ליזום תקנה לפיה ייאסר על קציני
צה״ל בשירות קבע שהשתחררו מתפקידיהם ומשירותם
הצבאי, לפעול כאזרחים בשטחים המוחזקים בתחומים
בהם שירתו בעת שירותם הצבאי.
התקנה תהיה מקבילה לתקנה האוסרת על עובדי
מדינה לשעבר לעמוד בקשר או להצטרף לחברה עימד,
ניהלו קשרים בתוקף תפקידם הציבורי.

פ לי רטשל בן־ א ה רון
ע מ פיי

התקנה החדשה תוחל על משוחררי
צה״ל, אחרי שהועלו חשדות שכמה קצינים
לשעכר ששירתו כשטחים, ניצלו את קשריהם
עם חכריהם לשעכר כמימשל כדי

יצחק בן־אהרון מנסה לצוד שתי ציפורים ולהשיג
מטרה אחת. בעוד הוא ממשיך להצהיר כי אין בכוונתו

מיספר אנשי עסקים יהודיים כגרמניה,
כמיוחד מפרנקפורט, הקשורים בעסקים כלתי
חוקיים ובעסקי מועדוני-לידה, ככר החלו
כגיום כספים לקרן מיוחדת, שמכספיה עומדים
לשלם סכומים נככדים לכנופיות כעולם
התחתון הגרמני, כדי שאלה יפגעו כערכים
החשודים כקשרים עם אירגוני הטירור.
חוששים כי גיוס העולם התחתון הגרמני למילחמה
בין יהודים לערבים עשוי להתפתח למימדים של מיל־חמות
כנופיות נוסח שיקאגו בשנות העשרים.

כינתיים נודע גם על התארגנות של
צעירים, מתומכי תנועת ארץ־ישראל השלמה,
המתכננים להקים כוח מכצעי עצמאי
שיפעל כאירופה נגד אירגוני החכלנים.
השכוע ככר התקיימה פגישה ראשונה
ככיתו של עיתונאי תל-אכיכי, שם הוחל
כגיום כספים לצייד הקמת הכוח.

ח קי רהבמצ רי ם
ממקורות מוסמכים ביותר נודע כי שירותי הביטחון
המצריים מנהלים חקירה נמרצת כדי לברר איך נמסרו
לעיתונאים בקהיר וביום המיבצע במינכן קומוניקטים
של אירגון ספטמבר השחור.

המצרים חוששים כי קיימת מחתרת של
אירגון זה גם כטצריים, דכר העלול לסכן
את מגמות המישטר.

מדו עדא נס ע דיין?
אין אמת בטענה שמשה דיין לא טס למינכן מפני
שהדבר הודלף באמצעי התקשורת העולמיים.

לפי שמועה עקשנית כירושלים כיטלה
גולדה מאיר את נסיעת דיין, אחרי שדיין
ככר הגיע לנמל־התעופה לוד — וזאת משום
שגם יגאל אלון רצה לטוס, כאיש האחראי
לספורט ולמשלחת האולימפית. גולדה
חששה •טתהיה זאת מהדורה חדשה של
״מילחמות היהודים״.

לכהן בתפקיד מזכיר ההסתדרות אחרי הבחירות שתת-
קיימנה בשנה הבאה, אין הוא מפרש את כוונותיו
ל,.תפקיד אחר לפי סידור העבודה״ של מפלגתו.

האמ רי ק אי ם ידחו

דיני^ מו הלפסע
למיוויו כשג רי ר
הידיעות שהופיעו כשכוע האחרון בעיתונות
לפיהן כאילו נפלה ככר ההכרעה על
מינויו של שמחה דיניץ, מנכ״ל משרד ראש־הממשלה,
כשגריר בוושינגטון כמקומו של
יצחק רכין, אינם אלא חלק ממסע לחצים
טמנהל דיניץ עצמו כדי להשיג מינוי זה.
יתכן ובסופו של דבר אומנם ייבחר דיניץ לתפקיד
זד, כתוצאה מלחציד, של אשת חסדו, גולדה מאיר,
אולם בשלב הנוכחי אפילו לא הועלה שמו של דיניץ
כמועמד בבירורים שניהלו ביניהם גולדה ואבא אבן
בנושא זה. גולדה, היודעת את התנגדותו של אבן
למינוי דיניץ, מתחמקת מהפעלת לחץ ישיר על אבן.

למרות התנגדותו לדיניץ יודע אכן כי
אם תחליט גולדה שדיניץ יהיה השגריר,
הוא ייאלץ לכלוע גם צפרדע זו. גם השרים
האחרים, כמו יגאל אלון ומשה דיין, שאינם
מחככים את דיניץ, לא יעשו דכר נגד
מינויו כדי לא להרגיז את הגכרת הזקנה
העלולה לאיים עוד פעם כהתפטרות אם לא
תתקבל דעתה.

להפיק טוכות הנאה שונות ללקוחותיהם
הערכיים כשטחים.

ש ד דנסק
מאיר לנסקי, הבום של סינדיקאט הפשע האמריקאי,
שבית־המשפס העליון פסק השבוע פה־אחד
על זכותו של שר־הפנים שלא להעניק לו אשרת
עלייה לפי חוק השבות, מחזיק מזה מיספר חודשים
שומר־ראש צמוד.

המיוחד כנד הוא ששומר ראשו של
לנסקי הוא
דמות ידועה ומוכרת, שבמשך שנים
רכות היה שומר ראש* של

מקורביו רמזו
במידה ולא ימצאו
שלה הבאה, יתכן
שמאל״ עם מפ״ם,

השבוע לכל כתבי העיתונות, כי
לבן־אהרון תפקיד של ״ממש״ בממויגשים
את ״איומיו״ להקים ״חזית
חלק מאחדות־העבודה לשעבר וגור־

הז מו ת ע תוו אי ם
מנכ״ל רשות-השידור, שמואל אלמוג,
היה העורף היחיד שהודיע, כי אינו מוכג
לתת ידו לעיסקה שעשו כמה עיתונאים
ירושלמיים עם שגרירות ארה״ב כישראל
כדכר נסיעתם לארה״ב על חשבון השגרירות
לרגל הבחירות שם.
הוא הודיע, כי לא רק שלא יתערב בבחירת המועמד
של רשות־השידור, אלא שיהיה על מועמד זה
לקחת חופשה ללא תשלום לצורך זה. כמו־כן ייאסר
על הנבחר לייצג את הרשות בעת הנסיעה.
בינתיים רבים על המקום כמה מאנשי הרדיו והטל וויזיה
המוכנים לצאת לחופשה על חשבונם.
אחרי הפירסום הראשון בהעולם הזה על שערוריית
הנסיעה, הודיעו האמריקנים, כי לא יממנו את טיסות
העיתונאים לארה״ב וחזרה, אך יהיו מוכנים לדאוג
לאירוח שם.
עכשיו מנסים העיתונאים הירושלמיים לשנורר כרטיסים
מהממשלה, אחרי שמערכות העיתונים הודיעו,
כי יש להן כתבים בארה״ב, ואין להם צורך בתגבורת.

לנוכח השערורייה שוקדים האמריקאים,
לדחות או לכטד את ההזמנה הקולקטיבית
או לחזור לשיטה שהיתה נהוגה עד כה,
לפיה הוזמנו לסיורים עיתונאים בודדים
כמקום הפקדת הזמנות אן־כלוק כידי עסקני
העיתונאים.

סוף סוף
גם אתה תוכל
להגיע לדירה עם
תבנית החסכון
החדשה
״יתרון דירה״ המעניקה משכנתא כפולה

תכנית החסכון החד שה ״י תרון־דירה׳ ,היא התכני ת היחידה
המאפ שרת לך לחסוך במ שך תקופה של 12 שנה סכומי ם חוד שיים
עד לסך כולל של 20,000.-ליי. חסכונותיך צמודים והרבית פטורה ממס.
רק תכני ת ׳יתרו! דירה׳ מ עני ק ה לך אפ שרות לקבלת מ שכנת א כפולה
לרכישת דירה. כבר לאחר 5שנות חסכון,
המ שכנתא היא בסכום כפול מקרן חסכונותיך

ה מ שכנ ת א הכפולה עד לסד 40,000 . -שתקבל תהיה בלתי צמודה
תשא ריבית ב שיעור 0/0ק לשנה בלבד, ותעמוד לפרעו! ב ת שלו מים
נוחים במשך תקופה עד ל־ 18 שנה ׳

א ס לא תנצל את זכותך לקבלת מ שכנ ת א, תיהנה מ מ ענ ק בגובה של ! 96
על סכום הפקדותיך לכל שנת חסכון. תכני ת ׳י ת רון די ר ה׳
מאפ שרת לך להגיע, איפו א, ל מ ענק כולל של . 1294

כל זאת בנוסף לרבית גבוהה וברירת הצמדה על ערך כספך.
במסגרת תכני ת ״יתרון דירה־ ה נן יכול להפקיד במשך ה שנה הרא שונה
לחסכון גם סכום התחלתי שברשותך, עד ל־ 6,000.-ליי,
ולהמשיך בחסכון בת שלומים חוד שיים לפי יכולתך.
אם תרצה לפרוש מתכנית ׳י תרון די ר ה׳ תוכל למשוך את הכספים
העומדים לזכותך (כולל הרווחים שהצטברו עד לתאריך המשיכה)
בכל ע ת לאחר מתן הודעה מוקדמ ת של סג יום בלבד.
אם ברצונך לקבל עלון הסברה לביתך,
מלא נ א תלוש זה ו שלחו בדואר:
לכבוד ת. ד 45 6 .תל־אביב.

אבק ש לשלוח אלי בדואר עלון
הסברה על התכני ת יתרון דירה

כתובת ...

טלפון

פ ר טי ם בכל אחדמ$ 0 -ו סניפי בנ ק די ס קונ ט ובנ קבר קלי ס די ס קוג ט .

נו רי ת וגבי ני ש או רקל פני שנתיים...
לרשותם דירה צנועה בת שני חדרים אשר -נרכשה בחסכונותיהם ובסיוע הוריהם.
אך, לא רחוק היום ודירה זו לא תספיק, אם בכוונתם להרחיב את המשפחה.
נורית וגבי חישבו ומצאו, שאם יחסכו בתכנית החסכון ׳יתרון־דירה׳ מדי חודש סך
של 250.-ל״י, במשך חמש שנים, יעמוד לזכותם סך א מצעי ם של 48,245.13ל׳י׳
המורכב מקרן, ריבית והלוואה בתנאים מיוחדים.
ה ה לוו א ה תפרע במשך
9שנים בריבית בלתי

צמודה של
בלבד.
אם יו סי פו את
האמצעים אש ר
יעמדו לרשותם
עם מכירת דירתם
הנוכחית, יוכלו
בהחלט לרכוש דירה
נאה ומרווחת יותר.
* סכום זה עשוי בהחלט
להיות גבוה יותר בשל
ההצמדה למדד.

בבד

911 דיסקחס וישואל 911 ברקליס זי0ק:₪

8ם0

דחף

מכתבים

הטעם
הפשע כמיגפן

חולצת היוקרה של
למי שיודע להתלבש
ומקפיד על הופעתו
חולצות 0א| א

׳־יל להב
מאד>גי סאוא
מגדולי יצרני
הבדים באירופה

סאוא

הבוז למבצעי הפשע במינכן שבמחיר דם
יהודי קנו לעצמם מקום של קלון בהיסטוריה
האנושית.
אך אבוי לנו שמא ניתפס להכללות ונא־שים
את כל הערבים במעשה הנתעב.
כדי להוכיח לעולם כי לא זאת הדרך
להילחם, חייב העם הערבי כולו לצאת נגד
הפסולת שיצאה מתוכו
ולגנות בכל
תוקף את הרוצחים
ושולחיהם.

כדוריה ראוכני,
תל־אביב
כוחות משותפים

מי ייתן ויבוא השלום
לאזורנו ובלאור
כוחות
משותפים,
יהודים וערבים, נמ־גר
את הרשע והזדון של הברברים מסוגם
של רוצחי מינכן.
יעקכ לאור, ירושלים

אריגי איכות
מדיאולו
עם כותנה
מגילת העצמאות
״העולם הזה״ ,1826״אידיוטיזם
ממלכתי״ ,מאמר תגובה על דבריו
של אלוף (מיל ).מאיר זורע בנושא
עקורי איקרית ובירעם.

המרתק

אני מודה לכם בעד המאמר
אידיוטיזם ממלכתי.
בדרך־כלל אני בעד ״אף שעל לכן
לא התחשק לי להתעמק בפרשת בירעם —
אך דרישתם העקשנית של העקורים לצדק
עוררה בי סקרנות. התעניינתי בנושא והגעתי
למסקנה שאמנם דרישתם צודקת ובל-
תי־מזיקה לביטחון.
אילו היו הבירעמים יהודים מרוסיה —
היו מקבלים מייד את השטח. אבל אלה הם
נוצרים ...ומה שכתוב במגילת העצמאות
של מדינת־ישראל על אי־אפלייה בין הדתות׳
אלה רק מילים יפות על הנייר.
את הדת צריך להפריד מהמדינה
בכוח ! עם אבקת טלק זה לא יילך.
מהיום אני בירעמי!
חנן גולדגרט, חולון
איפה הגוער?

ליבי עצוב מאוד כאשר אני נוכח לדעת
שהממשלה שלנו עושה את מה שהיא
רוצה מבלי להתחשב בדעת העם.
איפה הנוער שלנו, נוער הזהב? האם
הוא פוחד להוכיח למדינה כולה שהוא
קיים? שהוא רוצה תמורה נאותה עבור
מה שהוא נתן ונותן למדינה?
למה עובדים עלינו בעניין יעקב שמשון
שפירא ובעניין הבחירות האזוריות?
למה אין לנו זכויות כמו, לפחות, לעולים
החדשים?
נרים קול ונעלה לכנסת! כל הנוער!
נוכיח אחת ולתמיד כי אנחנו קיימים !
נוכיח שלא יוכלו לסתום לנו את הפה
עם תשובות רטוריות ומתחמקות כמו אלו
של ראש־הממשלה.
קדוד כן־איכגי, בת־יס
יריקה כפרצון:
גולדה יורקת, ואנחנו אומרים שיורד
גשם באמצע הקייץ.
כן, החזרתו של שפירא לתפקיד שר,
זוהי יריקה בפרצופו של כל אזרח במדי-
נת־ישראל !
יעקב שמשי, חיפה
המנצח והמנוצח

אני שונא את היהודים, את המוסלמים,
את הנוצרים ואת גולדה מאיר. אבל,
(המשך בעמוד )8

לאן נ על ם
דיין בליד־ מינכן *
איפה היה שר־הביט־חון
משה דיין ביום השלישי
שעבר, בשיא פרשת הרצח
במינכן? רבים דימו לעצמם
כי נסע לגרמניה כדי
לנצח על פעולת חילוץ, או
לפחות ישב בראש המתדיינים
כיצד לשחרר את בני הערובה.
אך האמת היא שבאותן
שעות גורליות נכח דיין בח תונה.
היתד, זו חתונתה של
מרים ינאי, בתו של אל״מ
(מיל ).יעקב (״יאך) יכאי
יו״ר רשות הגנים הלאומית,
ואחותו של איש יחסי הציבור
יוסי ינאי, שנערכה בבית
המשפחה בצהלה הגובל בביתו
של שר־הביטחון. מלבד
דיין, גכחו בחתונתה של מרים

עם הטייס
עזר וייצמן, מפקד חיל־ה-
אוויר מוטי הוד, פרופסור
ינאל ידיין, סגן שר־האוצר
צבי דינשטיין, ראש עיריית
ירושלים טדי קולק, השגריר
לשעבר אהוד אבריאל,
שגריר ישראל בלונדון מיכאל
קומיי זעוזר שר־הבי־טחון
רב־אלוף (מיל ).צבי
(״צ׳רה״) צור. הנושא העיק רי
עליו דיברו הנוכחים היה
מינכן כמובן. רבים מהנוכחים
שאלו את משה דיין ״מה
יהיה?״ אד הוא העדיף לא לענות
להם, ומדי פעם לקח ה־

הצליחה בחיים בגלל שיש לה אף ארוך,

טען השבוע הירחון האמריקאי מאד
1 1\ / 1 11 1 1111
(״מטורף״) .אנשים עם אף קטן לא מצליחים בחיים ולעומתם אנשים עם
אף גדול כן מצליחים. כהוכחה מביא הירחון את שארל דה־גול, בארברה
סטרייסנד, לינדון ג׳ונסון וריצ׳ארד ניכסון. לדעת העיתון צריכים

פשהד ״ ן ־ הגברה פו פו ל רי
מה התכונות הדרושות כדי להפוך לגבר הפופולרי ו הסבירה
השבוע כתבת ירחון הנשים ״את״ ,ז׳קליו כהנוב, את הנימוקים
לבחירתו של משה דיין לגבר הפופולרי של השנה :

״מהו סוד קסמו של משה דיין בעיני הנשים הישראליות? ובכן,
קודם־כל הוא רודף־נשיס, גבר חסר־מעצורים בחברתנו הפורי־טאנית
למדי. הוא אוהב נשים, את כולן, ונשים אוהבות להיות
נאהבות על־ידי גברים — כל הגברים, אך במיוחד אלה שזכו
בתהילה.
״...פעם, בטיילי לאורך רחוב תל־אביבי, ראיתי את משה דיין
יושב ליד שולחן בבית־קפה. לא הבחנתי בו במיוחד, עד שזיהיתי
את רטיית הסין שלו. ואז הייתי משועשעת מאוד לגלות כי עינו
הבריאה, העירנית והנודדת כקרן־אן ר של מגדלור, בחנה אותי
בקור־רוח והתעכבה על רגלי. בדרך־כלל אני רוגזת על המבט
הזה בעיני גברים, האומד אשה כאילו היא נתח בשר( .קשה?
רך?) .במיקרה דנן, עלי להודות, ראיתי בכך מחמאה נעימה.
הדבר גרם לי שארגיש את עצמי מושכת כאשה — ולו רק לשנייה
חולפת — בעיני גבר שאינו מכיר אותי, שאינו מעוניין בי כלל
כאדם, אלא פשוט כנתח נשי. ואולם בהפנותי ראשי, כבר נחה
קרן־האור על עוברת־אורח אחרת,
״...רק גברים ספורים מסוגלים לעורר באשה אח התחושה
המלאה של נשיותה. משה דיין הוא אחד מאלה. מוסכמות חברתיות
ומוסריות, כבלים וסיבוכים פסיכולוגיים, נמוגים לנוכח
התקפה מינית ישירה זו.
״...כפי ששמעתי, ערבים הוגים קמשה דיין הערצה רבה גם
בזכות כיבושיו בקרב הנשים.
״...רוב הנשים, לדעתי, לא היו נהנות להיות נשואות למשה
דיין, ואף אשה חכמה לא היתה מצפה ממנו לנאמנות. אלא שהוא
גם אינו מעמיד פנים ככזה. אין הוא משקר או מרמה, ואין הוא
עושה את מעשיו בגניבה, כרוב הגברים.
״.,.רוב האנשים נוטים לזהות פוטנציה גברית עם כוח, במיוחד
עוצמה צבאית, כאילו קיימת מעין השלכה, והכוח הוא ערובה
לכושר גברי. וכך, במיקרהן של נשים רבות, נוסף גורס של
הדמיון או השכל, המעוניין יותר בסמל מאשר באיש עצמו. משה
דיין הוא דוגמה סמלית מסוג זה ; היא מעמידה אותו מחוץ לחוקים
רגילים ומעל לגברים רגילים.
״...וזו בדיוק הסיבה מדוע גס הגברים וגם הנשים נוהגים
במשה דיין בסלחנות הרבה יותר גדולה, בלא הבדל מה יעשה,
משהיו מגלים כלפי גבר אוהב נשים שאינו נקרא משה דיין.״
צידה את אחד הנוכחים והסתודד
איתו על הנושא. באמצע
המסיבה, שנערכה בגינת
הבית שהוארה בעשרות מנורות
זבזרקורים מביתו של
שר־הביטחון, התקבל טלפון
מהניספח הצבאי הישראלי בלונדון,
אלוף שמואל אייר
שהוא קרוב מישפחה של הח תן,
שבירך את בני הזוג.

הנה ברכתו של אברהם
שלדנסקי לשנת תש-

ל״ג :״שתהיה לנו שנה של
גל ירוק.״ הוסיף שלונסקי, ש אינו
נוהג במכונית :״בשנה
שעברה היה לנו כל הזמן גל
אדום.״
ביום השלישי שעבר
נכנסה המלחינה נעמי שמר
למישדד האמרגן יעקוב אגמון,
ופגשה שם את שותפו,
יוסי פרוסט .״מה אתה אומר
על מה שקרה?״ שאלה.
פרוסט, שהיה עסוק, אמר ב־

חוסר־סבלנות :״איפה?״ הוסיפה
שמר :״נו, באולימפיאדה!״
פרוסט ענה ״עזבי אותי,
נמאס לי לשמוע על אסתר
שחמורוב!״ כשהתחילה
שמר להסביר לו שקרה
משהו יותר גרוע במינכן, היה
סרוסט בטוח שהיא משטה בו.
י בקשר למאורעות מינכן
הזכיר ח״כ זלמן שובל,
שהוא יוצא־גרמניה, אימרד,
נושנה :״לבווארים יש כושר-
האירגון של האוסטרים, והקסם
האישי של הפרוסים !״
9דבריו של אלוף פיקוד
המרכז רחכעם (״גנדי״) זא״
כיי ״הכל תלוי אם גיסתך נמצאת
באותו מטוס,״ שנאמרו
לעו״ד מקם קריצמן במיש-
פטו של הרוצח היפאני קוזו
אוקאמוטו, עוררו בזמנו
סערה. במיכתב למערכת את
מסבירה חיילת מדוע היתד. הערתו
של גנדי חמורה :״אין
אני מכירה את כל גיסותיו
של עו״ד קריצמן, אך האחת
שאני מכירה עושה את אותו
מישפט מפורסם חמור שבעתיים.
שכן אם תפתחו את
גווילי אש תמצאו שם מיכתב
מרגש בפשטותו ובעוצמתו,
מיכתב שכתב בחור שנילחם
את מלחמת ישראל, וביקש מאהובתו
שאם יפול ולא ישאיר
אחריו בן — תלד בן לגבר
אחר, בן -שיהיה שלהם. ואם
אותו גבר לא יבין זאת —
עליה לעזוב אותו. אותה אשד,
ילדה לו, ואפילו שני בנים,
לפני שנפל. אותה אשה היא
גיסתו של עו״ד קריצמן, ואותו
בחור שנפל בלחמו על עצ־מאות
הארץ — אחיו של עו״ד
קריצמן. הגיסה חיה ה־ום במושבה,
והבנים כבר בחורים
גדולים. בשבילם, בשביל כולנו,
האם לא צריכה לבוא
התנצלות !״
9בשביתת עלית הנים־
שכת כמעט חודשיים, הצדדים
הבולטים במאבק, מלבד הפועלים,
הם מזב״ל ההסתדרות
יצחק כן־אהרץ ויו״ר התאחדות
התעשיינים מרק מו״

אנשים הסעוניינים לעשות קאריירה לסבור ניתוחים פלסטיים כדי להג־דיל
את אפס, כדוגמה הראה מאד מה היה קורה לסגן הנשיא,
והמועמד לשעבר לנשיאות ארצות־הברית יוברט המפרי (מימין בצו־רתו
הטבעית) אם היו מחברים לו בנתוח פלסטי אף דומה לזה של
משמאל)
(בתמונה
גולדה מאיר
ראש ממשלת ישראל,
שכיץ שהוא מבעלי עלית.
השבוע גילה שר־האוצר פינחס
ספיר כי מלבד חילוקי
הדיעות בין השניים, קיים ביניהם
גם קשר אחר :״אני רוצה
לציין,״ אמר ספיר ,״כי בתקופת
בן־אהרון נקשרו שותפויות
בין חברת העובדים להון
בורגני קלאסי, ואולי תופתעו
לשמוע כי לכור ההסתדרותית
שותפות עם מושביץ.
אינני אומר זאת בהלשנה. אדרבה,
אני רואה בדו־קיום זה
דבר יפה.״
זיכרונות על המשא־ומתן
להסכם שביתת־הנשק ש התנהל
עם המצרים ב־1949
באי רודוס, העלה השבוע מי
שהיה אז מנכ״ל מישרז״החוץ
ואחד מחברי המישלחת הישראלית
ואלטר איתן. המשלחות
הישראלית והמצדית גרו
באותו בית־מלון, שהיה אז היחיד
באי. תחילה לא רצו המצרים
להיפגש ישירות עם
הישראלים והשיחות נוהלו באמצעות
המתווך מטעם האו״ם
ראלף כאנץ׳ ,למרות שהדיונים
נערכו באותו חדר. הקיפאון
נשבר רק כאשר היה
נידמה לאחד מחברי המיש־לחת
המצרית כי אחד הישראלים
פגע בו והוא פנה אליו
ישירות ואמר :״אין לך זכות
לומר דבר כזה. חזור בך מדבריך!״
אחרי התקרית הבי נו
המצרים את הגיחוך שבמצב
ואז הוחל במגע ישיר. היחסים
בין חברי המישלהות
השתפרו ובערב האחרון לדיו נים
הוחלט לערוך מסיבה משו תפת.
את הכיבוד אירגנו המצרים
ששלחו מטוס מייחד
לקאהיר כדי להביא מכל טוב.
9לא תמיד גורם הכסף
אושר. לרחמים עישה, הצעיר
שזכה לפני חמישה חודשים
ב* 410 אלף ל״י בטוטו,
גורם הכסף לפחד .״עכשיו אני
חי מהריבית של הכסף. לא
עושה שום דבר. מפחד שהכסף
ייגמר,״ סיפר עישר, המתגורר
עתה בדירה בת ארבעה
חדרים בבית רב־קומות

בבת־ים שעלתה עם הריהוט
200 אלף ל״י. הכסף הרב גם
גרם לסיכסוך עם בני מיש־פחתו
:״כל אחד מהאחים שלי
דרש ממני 20 אלף ל״י. לא
נתתי. רצו שאכנס איתם לעסק
משותף אבל פחדתי ש ידמו
אותי. היה לי גם פחד
מהעולם התחתון.״ גירסה אחרת
על הריב המישפחתי,
סיפרה השבוע לכתב במחנה
רנן שור, אמו של רחמים,
רימה עישה :״מאב לי
הלב לראות מה קרה לילד
שלי. ביום בו קיבל את ההודעה
על הזכיה, כאן אצלוו,
נסע לתל-אביב לחתונה של
האח של אשתו, ומאז — לא
חזר הביתה. אשתו לא נתנה
לו. אמרה — המישפחה שלך
תיקח לך את כל הכסף. והוא
— מה שהיא אומרת לו הוא
עושה.״
9מתברר כי שר־החוץ
אבא אכן אוהב הפגנות. בהפגנה
של תנועות־הנוער נגד
הכופר בברית־המועצות, ש נערכה
ליד הכותל בירושלים,
נאם אבן בפני המפגינים. את
דבריו סיים במילים :״להתראות
בהפגנה הבאה.״

פסוקי השבוע
• פרופסור יעקב טל-
מון, בתגובה על מאמרו של
עזר וייצמן בלא תסביכים :
״דבריו של וייצמן מצלצלים
כמו הועתקו מילה מילה מ-
היינריך טרייטשקה, ההיסטוריון
והתיאורטיקן של הלאומנות
הגרמנית המרושת הקיצונית.״

חנ״ל על הנ״ל :״השקפתו
של מר עזר וייצמן אנאכרוניסטית,
מיושנת, ריאק ציונית
והרסנית.״

+משה דיין בטלוויזיה
ז ״כשעדביי שכם רוצים
להפגין, הם משביתים את האוטובוסים
שלהם. למחרת, כשאנו
רוצים להעניש אותם,
אנחנו משביתים את האוטו־בוסים
שלהם.״

מכתבים
(המשך מעמוד )6
לצערי, היא צודקת בטענתה המבריקה
שלא רק המנצח משלם את מחיר הניצחון,
אלא גם המנוצח — את מחיר
המפלה.
הראש שלי בשום אופן לא תופס מהי
החוכמה להחזיר את הערבים רק לביר־עם?
למה, לכל השדים, לא להחזירם גם
ליפו, לרמלה, ללוד ולשאר חלקי הארץ,
שאותה הם, דרך אגב, כבשו לעצמם,
בזמנו, בדם ואש — ומאז ועד העצם
של היום הזה הם לא חולמים להחזירה.
ז שיר, יפו
אלופת הפטגטים

אני חושבת שראש״ממשלת ישראל היא
אלופת הפטנטים.
שיא הפטנטים שלה הוא מינויו מחדש
של ח״כ שפירא לתפקיד שר.
ראשית היא חיכתה שלושה חודשים עד
שהסערה סביב גורמי ההתפטרות נשתתקה.
אחר־כך היא מצאה פטנט שגרם
לכך שרוב הבובות בממשלתה הרימו את
ידם כדי לאשר את המינוי ועכשיו יש
לה גם פטנט כדי לגרום לאותה תוצאה
גם בכנסת.
זאת נקראת אלופה!
שרה רייזנר, גבעתיים

להוציא
את התייש1
״בשעה שגאון אמיתי מופיע בעולם,
יכול אתה להכירו בכך שכל השוטים
מתאגדים כנגדו,״ אמר מי שאמר.
אורי אבנרי אמנם איננו גאון, אך לוחם
אמיץ — הינהו. עובדה: הוא צועד
במקום השישי ברשימת האנשים השנואים
ביותר.
אורי אבנרי: כה לחי ! אל תיכנע,

פיסי בין המדבר לבין המכונה.
אין ספק כי מכונה זו צופנת התקדמות
אדירה של המוסר הציבורי, אם יעשה
בה שימוש נכון ומועיל לא רק לגילוי
פושעים (עניין חשוב לעצמו) אלא
גם לגילוי כנות ויושר בחיים הציבוריים.
ראוי הדבר שמכונת־אמת כזאת, עם סידור
טכני אשר יקרין את התוצאות על
מסך, תוצב בכל מקום שבו מופיעים העסקנים
והמנהיגים לפני העם, לרבות
הכנסת, הוועד הפועל, הממשלה ומשרדיה,
מרכזי המפלגות וכד׳ ,כך שהציבור יוכל
לראות במו עיניו אם הדובר לאוזניו
אומר את האמת אשר בלבבו.
סידור זה, שאגב ראוי להשיג עליו
פטנט עולמי, ירתיע אולי עסקנים אחדים
מעסקנותם אך יגביר ללא ספק את האמון
שהעם רוכש למנהיגיו ורבות מן התופעות
השליליות בחיינו תעלמנה לנצח.
ש. כרשינה, ירושלים
הכפייה הדתית

פעם היה נדמה לי, שהעולם הזה נלחם
מלחמה רצינית ועיקבית בכפייה הדתית.
יכול להיות שהמדיניות עדיין מתגלגלת
אי-שם במסדרונות המערכת, אך מזמן
לא קראתי על־כך בעיתון.
על העולם הזה להילחם באופן עיקבי
ובלי ויתורים נגד הכפייה הדתית במדינה,
עד שימוגר לגמרי קלון זה על מדי-
נת־ישראל.
מתי ככלי, קיבוץ חורשים
ילדות קשה
״העולם הזה״ ,1827״טלי היא
באפי״ ,על הצגת ״משפחה
שכזאת״ הישראלית.

לדעתי קיפחתם את שאר הילדות ש־תמלאנה
בהצגה לסרוגין את תפקיד באפי.

מיכל צורי, חנה דאוי וטלי פולק כ״משפחה שכזאת״ רגישות לגולדה! המשך להוציא תיישים קדושים!
כולנו איתך במאבק לצדק!
ישראל דמידיאנו, גבעת־שמואל

עצוכ,

עצוב מאוד . .

נתגלה טבק המועיל לגבר
האם יש טבק שאינו מזיק — אלא להיפך — מועיל? על שאלה
זו עונים גברים בחיוב מוחלט, והם מתכוונים ל״טבק אוריגינל״.
,,טבק אוריגינל״ — מוצרי איכות עולמיים להדגשת הגבריות ולטפוח
ההפועה של הגבר: אפטר שייב, קצף גילוח, סבון תפנוקים׳ מי
קולון, מי שיער, דיאודורנטים ועוד ועוד.
מוצרי ״טבק אוריגינל״ בעלי הניחוח הגברי המיוחד מעניקים
לך רעננות ומרץ, מטפחים את הופעתך ופותחים בפניך דרכים
חדשות להצלחה. מה הפלא שזהו ה״טבק״ היחיד שגם הרופאים
מסכימים (נוסף לבת זוגך) שהוא טוב עבורך...

בראיון עם עיתונאים בטלוויזיה בליל
שישי לפני שבוע, נשאלה ראש־הממשלה,
הגברת גולדה מאיר, על השתוללות מעשי
השוד, הרצח והביריונות במדינתנו בזמן
האחרון.
על כך השיבה ראש־הממשלה בין
היתר :״זה עצוב, עצוב מאוד!״
אכן, זה עצוב מאוד שיש לנו ראש־ממשלה
שכזה.
אליעזר פומרנץ, נהייה
הצעה מהפכנית

בימים אלה הודיעו על המצאה מהפכנית
חדשה: מכוגת־אמת, פרי עבודה
משותפת של מדעני מכון וייצמן והמש טרה,
המגלה אם אדם דובר אמת לפי
הקול, בלי שיהיה צורך לקשור באופן

אם כבר הראתם אחת מהן, הייתם צריכים
להראות גם את השתיים הנוספות.
ילדות בגיל הזה הן מאוד רגישות
והשתיים האחרות בוודאי נפגעו. כדאי שתתקנו
את העוול שעשיתם.
אמא לילדה כת ,11 תל־אביב
• שלוש הילדות שתמלאנה לסרוגין את
תפקיד באפי: מיכל צורי, חנה ראוי וטלי
פולק — ראה תמונה.
היסטריה יהודית

ברית־המועצות מעניקה את כל ההשכלה
חינם.
מפקפק אני אם השכלה זו מגיעה לאותם
מאזרחיה שלא רואים בה את מולדתם.
הרי המקומות במוסדות ההש כלה
אינם בלתי־מוגבלים ושום מדינה בעולם
לא היתה מכשירה מדענים בשביל
ארץ אחרת ובייחוד לזו העויינת אותה.
לכן ההיסטריה סביב הנושא הוא טיפוסי
ליהודים. זה יכול גם לגרום לכך
שברית־המועצות תחשוב פעמיים אם להר שות
ליהודים להתקבל למוסדות להשכלה
גבוהה.
מ. קרני, ראשון־לציון

בשרות
על החשבון

הבן או הבח התג״סן לשחת.
התוכניות שלאחר השחרור הולכות זמתגבשות,
כל תוכנית דורשת אמצעים,

״העולם הזה״ ,1823״על חשבון
משלם המיסים״ — מכתב למערכת
של הקורא יאיר צידון, שצירף
הזמנה לחתונוג בנו של ח״כ
שלמה יעקב גרוש שנשלחה ללא
תשלום במעטפה הנושאת את הכתובת
״ח״כ פטור מתשלום״.

בתשובה למכתבו של יאיר צידון מ ירושלים,
הכותב אודות ההזמנה לחתונה

חסבזן חודשי קטן או הפקדה חד פעמית בתוכנית

מבטיחים: ריבית הצמדה למדד הטחידיס
פטנר ממס הכנסה
תנספת מענק של ס5 0/
זבות לקבלת הלחאה
פרידלנדר הפתעה
של ח״ב גרוס שנשלחה על־חשבון משלם
המיסים, מה רבה היתר, הפתעתי כשהגיע
אלי בדואר הזמנה כנ״ל, מבויילת כדת
וכדין. ואפילו חותמת דואר נתונה עליו.
מה פירוש האפלייה?
י. פרידלנדר, רמת־גן
• הקוראת י. פרידלנדר צירפה למכתבה
את מעטפת ההזמנה הסבויילת.
ערבית מדוברת
״העולם הזה״ ,1824״צדק לא
נורמלי״ ,על פסק-הדין שפסק ה שופט
הצבאי מנשה בר״שלטון לצעיר
עזתי שקילל שוטר.

רצוני לעורר את תשומת ליבכם לעובדה
שהמילה אקרוס אמנם אינה קללה
וצודק דן בן־אמוץ בפירושו. אך לעומת
זאת, ברור וידוע לכל בר־בי־רב שהמילה
ארס מכוונת לרועה־זונות מדופלם.
אני מתפלא על כותב המאמר שהעיז
להטיל ספק בעו״ד ושופט כמר מנשה
בר־שלטון השולט בשפה הערבית על
בוריה. מי אתם שתעיזו לכתוב בצורה זו,
ולהגן על פוחח ופוחז ערבי (או יהודי).
עזרא זהבי, ניו־יורק

בן דן הפועלים:

שלמות בשירה,
אף לא באהבה
״העולם
מרחלת
על מצב
עופרים

הזה״ ,1824״רחל ה-
— עצוב שם, למעלה,״
רוחה הירוד של אסתר
המתמרמרת שאיולהבית.

לפני כתריסר שנים, כשאסתר היתד,
עדיין בלתי מפורסמת, קבעתי שהיא אלוהית
וקולה כקול הסטרדיווריום. כולם
צחקו ממני. אח״כ בא החרם. במשך שלוש
שנים הייתי כמעט היחידי שדרש לטהר
את שמה. זה לא עזר. כולם צחקו ממני.
עד שבא חיים טופול הגדול והציל את
המצב. עכשיו אני הוא הצוחק.
העופרית הגיעה לשלמות בשירה. היא
מתעקשת למצוא שלמות גם באהבה —
אך בטבע אין בן־זוג מושלם. וזו סיבת
דיכאונה.
עושרה החומרי אינו תרופה לאושר.
להיפך: מרבה נכסים מרבה דאגה.
מקווני שתבונתה תעזור לה להשלים
עם המציאות האפורה, ובינתיים שתנסה
את הפטנט של ג׳וזפין בייקר שאימצה
עשרה ילדים.
חנן יקינטון, חולו!

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנפח אותם בקברה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.
העולם הזה 1828

התיאטרון הקטן מציג:

דליה 0רידלנד>הם סה< 1אב 1־>1111ו,ד,א״וי<

בו טי קהשק רי ם
כתב וביים: י 1אל זילברג
׳1פ־י י1.ולטר

תל־אביב -בית־החייל,

יום ד׳ 13/9ב־.8.30
נצרת -נורית,
יום ה׳ 14/9ב־.8.30
באר-שבע -גילת,
יום ר 15/9ב־.9.00
תל־אכיב -בית־ארלוזורוב,
מוצ״ש 16/9ב־ 7.30 וב־.9.30
רמלה -אילון,
יום ב׳ 18/9ב־.9.30
תל־אכיב — בית־החייל,
יום ג׳ 19/9ב־.8.30
יפו — אלהמברה,
יום ד׳ 20/9ב־.8.30
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
הפצה ראשית :
״לאן / ,טלפון .231655

לרגל הורד ת
מי סי המכס

הנחות גדולות
תשלומים ללא ריבית

כזי

ל ס בית ״ א ל -ע ל ״ תל-אביב

מפיק:י*וזקבו-ניסים וזינוו<.ט7־244044.

רח׳ בן־יהודה ,32 טלפון
.58671 ,588512
סלון מרכזי סניף חולון :
רחוב סוקולוב .51
נוחלקה נויו חד ת לעולי ם חד שי ם
צ|11>])1 01 ,10.1 11081>1נ11ז 011113.ו01
08 דווו<ק־ו1ו1וו 3

סי קו ר ת
תחנת שידור אמריקאית החליטה להעיז
ולתת גיבוי לתנועה לשיחרור האשת,
על־ידי תוכנית ראיונות בעלת נושאים
נועזים. בין הנושאים אשר עליהם ידונו
בתוכנית :״מה את עושה כדי לספק את
הגבר שלך?״ ״האם התעלסת פעם לשם
ההנאה שבדבר?״ ״האס העמדת פעם
פנים בפגישה רומנטית?״ וכדומה.

תי א ט רון

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־אמוץ וכתיבה בך>הודה
מדור זה הוא תוספת למדון המפורסם שד דן כן*
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מדים וביטויים משלהם.
ג 3ר ת׳ ,גברי, חזק, אלים ,״אבדאי״.
״נסענו שתינו במונית. מאחורינו ישבו שלו־של
ג׳ברים. פחדנו להזיז את הראש.״

יון במיוחד. הפיזמונים מתקבלים בנעימות
נחמדות למדי אבל לא כל כך מקוריות,
אחרי שיער ונודספל. הבדיחות העליזות
המסיימות כל רגע שמאיים להתפתח
למעמד עצוב, מפרקות את הנשק
מכל שודד. שהיתר. יכולה להתקבל כ-
מזעזעת או נוגעת ללב.
היחיד שמצליח להתבלט כבעל נתונים
משכנעים של ממש הוא עמוס מלשיר׳
שנפל בחלקו אחד הקטעים המזעזעים
באמת: וידוי של מסומם.

כינוי מהתל בבחור צעיר,

ריח פירות טובי ם
״הכנסת בלה״ ,מאת שמואל יוסף
עמון, בתיאטרון ״הבימה״ .עריבה
להצגה ובימוי: יוסי יזרעאלי.
מוסיקה: גיל אלדמע.

״רבותינו זיכרם לברכה אמרו, אסור לו
לאדם להנות בעולם הזה ללא ברכה. אכל
כל מאכל, שתה כל משקה, צריד לברך
עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב,
ריח פירות טובים, מברך על ההנאה. כ יוצא
בזה לגבי ראייה.״
דברי עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות
ב־ 11 בדצמבר ,1966 בשטוקהולם.
ועוד אמר הסופר :״רבותי בשירה ובספרות
מי הם? דבר זה ׳שנוי במחלוקת.
יש רואים בספרי השפעות של סופרים
שאני בעניי אפילו את שמותיהם לא שמויש
רואים בספרי השפעות של
עתי,
משוררים שאת שמותיהם שמעתי ואת
דבריהם לא קראתי.״
שתי ציטטות אלה, מלוות את הצגת
הכנסת כלה. אין ספק שההצגה ראוייה
לכל כתרי השבח שכבר נקשרו לה. ה־מיגוון
הרעיוני ושלל התמונות שמעלה
יוסי יזרעאלי על הבמה, רחב מאוד. הרצו!
להדהים, למלא את הבמה בתנועה
בלתי פוסקת במישורים שונים, ובהמצ אות
אסתטיות לשמן, מעידים על כד שהבמאי
יזרעאלי מחפש בעצם דדך אל
הקולנוע. הבמה בשבילו היא מעין סדנה
בלבד.
תרגילים בטכניקה של ניצול אמצעים
דרמטיים. שימוש בבמה כאילו היא בד
או צלולואיד. השחקנים אינם אלא טי פוסים
מהם הוא מרכיב קליידיסקופ ססגוני
ככל האפשר ורב צורות ככל היותר.
אין זה פלא אם בתוך השפע המבורך
הזה של רעיונות, אפשר לזהות תמונות
של מארק שאגאל, או שחקנים הנעים
כשמבט בוהה נוסח קן ראסל על פניהם,
או זמירות שנשמעות כמו בלדה אליזבט-
נית, קורטוב של סילסולים חסידיים ודרישת
שלום משלמה המלך ושלמי הסנדלר.
אלא
מה ז שעגנון גדולתו, המכילה
את החכמה והעצב, השחוק והציניות
הדקה, ויש בה שלמות כזו, שהיא
דוחה כל תוספת. ואם יש בהצגה על

399ל 0 0
שזקנו עוד לא צימח.
״אני לא תופשת איד אפשר ללכת עם אחד
שמתגלח ברוח.״

סי קור ת

מ?נם י צנור ש׳ ,מכנסיים ארוכים, בעיקר
לגברים, הדוקים מאוד לרגליים.
ביטוי שמשמעותו: סירב להמ?

שיך את הדיון, קטע בשרירותיות את השיחה.
״אז אמרנו לו: ומה עם בל שאר הביזבו־זים
ז למה בשיש קיצוץ — אז תיבף אנחנו הראשונים
לסבול ן פה — הוא סגר עניין. וזהו.״
ל י| 1ל| ר ת׳ כינוי, המבזה אדם על אי־יכולתו
הטכנית, על חוסר בישרונו בתחום עבודת כפיים.
״הלינקר הזה — בל דבר שהוא נוגע בו,
נשבר״.

ת ק לי טי ם

תוציא פ רנ ס ה

ביטוי שמשמעותו: להד״ם; סי

פו רי ם
פורי בדים.
א :״בתחילת המילון לעברית מדוברת ישנו
תיקון טעות משעשע.״ ב :״אתה באמת מאמין
שהיתה טעות, ציפורים, זה פשוט מפוברק בבדי
שנהיה מבסוטים.״
(ד. ב .גן השומרון)
השתין, הפריש את מימיו.

״סלח לי רגע. אני הולך לפשפש במעשי.״
ת׳ ,מכוער, לא־יוצלח, לא

מן הד ממה
טייר שמן, כריא, בד הככוד

״יהדות הדממה אינה דוממת
עוד״ — תיאודור ביקל, סי.ב.יאס.
.65045

המאמינים כי עיקרה של המוסיקה היא
אוטנטיות, חייבים לרכוש את התקליט
מת אים
לתפקיד.
״יש לנו גדוד מחורבן עם מג״ד דמיקולו* ״.
״הקריין בטלוויזיה יפה — דמיקולו. בעיקר אחרי
שהסתפר.״
פ׳ ,חשק, התמלא תאווה מינית,
גבר עליו יצרו.
״זקן טיבו — ובל חתיכה שמזדמנת לו במשרד
תיבף מתחרמן עליה.״
9ל* 1ת׳ ,עשיר מאוד ,״יושב על מיליונים.״
״הספיקה להיות דיילת בדיוק שבועיים. בטיסה
הראשונה שלה — כבר תפשה לה מליין,
ולקח לה שבועיים להתפטר.״

הבמה חיסרון, הרי חוא נובע מעוצם השפע.
שלא כעגנון אבל איפרוה בשיכ־בות
רבות מדי של איפור. וכל המוסיף
גורע. לא עלה בידי יזרעאלי לאחד את
השפע הרב לדאליות מאחדת אחת, ובשל
כך הוא גולש על גדותיו כמו שכבות
רבות מדי של איפור על פניה של כלה ־פה.

תיאטרון ״ארנון״ :״אני שאיש לא מכיר״
דמוקרטים לפחות בתיאטרון

״יצחק ז אני צייד שתסדר
די עכורה, כשכיל התכשיט

פדרו לואיז בארטילוטי, פקיד גבוה במוסד
בנקאי, נאלץ לאחרונה לוותר על
הפרם הראשון בן זכה בפססיבל־זנזר ב־מקסיקו.
וזאת מדוע? משוס שהסתבר
כי בארסילומי שלח שיר לפסטיבל, בשם
בדוי, ואחר כך, כאילו במקרה, דאג
להיות יושב ראש צוות השופטים אשר
החליטו על חלוקת הפרס. שירו ״אין עוד
פרחי ניר״ זכה במקום הראשון. כאשר
התגלתה הפרשה, הודיע בארטילוטי ש־הוא
מוחל על הפרס הכספי, בסך 200
דולר. אבל מה עם הבושה 7

זה כשביד נגד העין הרע
כאירדנד

עני שאי ש לא מכיר
״אני שאיש לא מביר״ — תיאטרון
״ארנון״ ,בשיתוף עם בימת
״צוותא״ ,על-פי מחזמר אמריקאי
המבוסס על וידויי ילדי שכונות-
עוני. תמליל עברי: דן בן־אמוץ •,
עיבוד פיזמונים: אהוד מנור; מוסיקה
ועיבודים: גארי פרידמן ;
בימוי: מירי מאגנוס.

אם יש אחו הצדקה, לתרגום מחזמר זה
לעברית עם מטבעות לשון משלנו, הרי
זה הפחד שבמקום ישראל אחת אנו יוצרים
לעצמנו שלוש ישראליות: הישראלית,
הערבית והצ׳חצ׳חית.
ומאחר ואלד. הרואים עצמם כישראלים
מיוחסים חפצים, לפחות בתיאטרון, בדמוקרטיה,
הם באים לראות מן היציע מה
יש לצ׳חצ׳חים להגיד. וזו הזדמנות נאותה
בהחלט לתפוס את היחסנים בצווארו-
נם, לטלטל אותם עד שתנשור מהם אדי שותם,
ויבינו כי מה שקורה לצ׳חצ׳חים
נוגע להם לא פחות מגורל הילדים שלהם
בבית.
אבל כאן נשאלת השאלה: האם זה
באמת מחזמר המחאה האמיתי שיזעזע
את אמות הסיפים? האם הוא מצליח לשכנע
את הצופה כי לפניו מוצגת תעודה
אמיתית ומקוממת, האם הוא מחדיר ל־לראשו
של היושב ביציע, שעליו לפקוח
את אוזניו לווידויים המחרידים של בני
שכונות העוני שלו?
קשה להאמין. הצוות, אמנם, עושה מאמצים
כנים להיראות ולהישמע אמיתי, אבל
הוא נראה מועמד על הבימה, לא פראי
לגמרי ולא מיקצועי לגמרי. וההעמדה לא
מאולתרת לחלוטין אבל גם לא רבת דיפד

זמר כיקל
דיין לא ירשה
הזה. הרי תיאודור ביקל השתמש כאן בשירים
המוכיחים שיהדות הדממה של ויזל
אינה שותקת כל כך.
אבל איסטניסים שמתעקשים גם לשמוע
שירים טובים, ולא רק אוטנטיים, יסבלו
קשות כי מה שתמצאו בתקליט זה, הן כמד.
מנגינות ישנות עם מלים חדשות שלאו־דווקא
ריזדהפיוט עולה מהן: גנרל דיין/
זה עם הרטייה /לא יניח שיהודים /
יסולקו מישראל — או דוגמא למביני
אידיש: חי, חי, זולן זי געין /אין דער
ארד אריין. יש גם כמה מנגינות חדשות
יותר, שאין כל סכנה שיסחפו המונים
בהארמוניות שלהם.
אשר לתוספת של קטעי ראיונות (שוב
אוטנטיים) עם יהודים רוסיים, בין שיר
לשיר — חוץ מן הנימוק המסחרי של
ניצול השואה להכנסה נוספת, קשה לה בין
מה הטעם בהם. אין בהם שמץ של
דראמה ובוודאי שלא שמץ של חידוש.
אם כך רוצים לעזור ליהדות רוסיה, אולי
יש אמת בפתגם היהודי הישן: ישמרני
אלהים מידידי. עם האויבים אסתדר כבר
בעצמי.
העולם הזה 1828

ישראלי טוען :״בוומן התחמק לי ביו האצבעות בגלל הזנחת משרד החוץ!״
** רטין גורמן, סגנו של היטלו־ ,ד.פף
)2לתעלומה מהרגע בו יצא את הבונקר
המפורסם של מישרד ראש הממשלה (ה־רייכסקאנצליי)
.הוא היה ליד היטלר עד
לריגעו האחרון, ולאחר שהפירר ואהובתו,
אווה בראון, התאבדו בעזרת ציאן־קאלי,
ברח מהמקום בליוויית קבוצת חיילים ועסקנים
שהיו אף הם בבונקר.
סגנו הראשון של היטלר היה רודולף
הם. בשנת ,1941 ערב הפלישה הגרמנית
לרוסיה, יצא הס, הגרמני שגדל באלכסנדריה,
מדעתו. היטלר מינה במקומו את
בורמן. למעשה היה תואר הסגן ריק מתוכן
— מקביל למה שמכונה כיום: ראש
לישכת ראש־הממשלה.
קדחת חיפו שים
ף* ודמן היה איש מנגנון אפור שבאפו־
2רים, אך עמדתו ודיקטטורת הפלדה ש שררה
אז בגרמניה הקנו לו כוח אדיר. הוא
היה האיש ששלט על כל המגעים עם היט־לר.
ביחוד נתחזקו סמכויותיו לאחר נס־יון
ההתנקשות בחיי הפירר. מאז התקרית
לא נאות היטלר לקרב אליו איש
מלבד בורמן. קירבתו הרבה של בורמן
להיטלר, שאיבד לאחר ההתנקשות את
השליטה על כמה מחלקי גופו שנמצאו
ברעדה מתמדת, השניאו את הסגן על כל
צמרת המיפלגה הנאצית.
מייד לאחר בריחתו מן הבונקר החלו
נפוצות השערות שונות ומשונות על גורלו.
היו שקבעו כי בורמן נהרג על־ידי
הרוסים מייד בצאתו, ובגלל היותו לבוש
במדי חייל פשוט, נקבר בקבר המוני, יחד
עם כל שאר ההרוגים. אחרים טענו, כי
הוא נלקח לרוסיה ומשרת שם את המנגנון
הרוסי, בעקבות שרותים קודמים
שהעניק להם עוד בהיותו סגן־פירר.
והגירסה האחרונה, זו הגורמת מדי פעם
בפעם לקדחת חיפושים אחרי בורמן, ש הסתיימו
עד עתה בכישלון גמור, היא זו
שבורמן עזב את אדמת גרמניה ברכבת
המחתרתית המפורסמת, בה נמלטו נאצים
רבים, והוא מצוי כיום באחת מארצות
דרום־אמריקה.

מ שחקי
גנגסטרים

ץ ירפה אחרונה זו הביאה ישראלי
^ השוהה בקולומביה להכרזה, כי בידו
ידיעות המאפשרות את לכידתו של הפושע
הנאצי.
מרדכי יעקבי נשלח לראשונה לקולומ ביה
על־ידי הסוכנות היהודית ב־.1958
הוא חזר ארצה ב־ ,1960 וב־ 1964 היה שוב
בקולומביה, לאחר שהוזמן לנהל את בית־הספר
של הקהילה היהודית בעיר ברג־קיליה.
ילדיו של יעקבי נותרו בישראל.

״בשבת 22 ליולי,״ מספר יעקבי ,״טיל-
פן לי ידידי דוקטור כ״ץ, וסיפר כי לחבר
שלו ידוע מקום המצאו של מרטין בורמן,
ותמורת סכום הגון הוא מוכן לגלותו ל שלטונות
הביטחון הישראליים.
״קבעתי פגישה עם האיש. הוא עשה
רושם של אדם שקט ומתון. אבל לא הצליח
להסתיר את התרגשותו, ובהדליקו סיגריה
היו ידיו רועדות. הוא אמר שהינו
רק שליח לאדם שיודע על מקומו של
בורמן. לדבריו דורש האיש האחר 20,000
דולר תמורת הגילוי, והוא דורש רק 30,000
פזטות מכסיקניות. הוא הוסיף שאין הם
מקבלים צ׳קים. רק מזומנים, ורוצים גם
שהות לבדוק אם הכסף איננו מזוייף.״
יעקבי ענה לו שאלה הם משחקי גנגסטרים,
עליהם למד באיזה סרט זול .״קב עתי
איתו שנמצא גורם שלישי שיהיה נאמן
על שני הצדדים, והוא יחזיק בכסף עד
להוכחת תפישתו של בורמן.״

את כל הנתונים שאסף, העביר יעקבי
לשגרירות ושם נאמר לו להמתין להוראות.
בינתיים החל מתכנן על דעת עצמו.
הוא התקשר עם יהודי בעל מטוס פרטי,
שהסכים לשתף פעולה. לדברי יעקבי נמצא
גם יהודי בשם לוסטגרטן, שהיה מוכן
להפקיד את 20,000 הדולרים לתשלום.
כן הבטיח שיתופם של קבוצת יהודים
שהיו בעליה של יאכטה ענקית. ביאכטה
תיכננו להעביר את בורמן לאחר שילכד
לג׳מאיקה, האיטי או אחד האיים ההולנדיים,
שם לא צפוייה סכנה שיגלום, עד
אשר יבוא הסיוע מישראל.
אך ישראל בוששה לסייע .״כל הזמן
דחו אותי בלך ושוב. אני הייתי קשור

עם עשרות אנשים במיבצע, והשגרירות
התייחסה אל זה באדישות.״
למעלה מחודש המתין יעקבי לתגובה
ממישרד־החוץ הישראלי, ולבסוף נואש
וניתק מגע עם כל הנוגעים בדבר.
הגיב על הסיפור שגריר ישראל לשעבר
בקולומביה, אביגדור שהם, כיום מנהל
מחלקת הטכס במישרד־החוץ :
״נכון, אני זוכר את המכתב שקיבלתי
מן היורד הזה. מה הוא רוצה עכשיו?
העברתי את החומר ששלח לי למוסדות
הישראליים, יותר לא עסקתי בזה.
זה לא היה מתפקידי. אם הם לא ענו לו,
זאת הבעייה שלהם!״

כושי גבוה
עם סי כ ת זהב
אחר הפגישה התקשר יעקבי עם נציג
/הסוכנות היהודית של שגרירות ישראל
והנ״ל תיווך בינו לבין השגריר אביגדור
שהם. השגריר ביקש לקבל תזכיר מפורט
של העניין, שיכלול שאלון תשובות לשאלות
כמו:

יעקבי נפגש עם בעל הידיעות, כושי
גבה קומה ,״שהיה לבוש בטוב טעם בבגדים
תוצרת־חוץ. שמתי לב,״ מספר יעקבי,
״שסיכת עניבתו היתד. עשוייה זהב ופנינה
ושעונו תוצרת שאפהאוזן. היתד, לו
טבעת יהלומים וצורת דיבורו הוכיחה על
השכלה טובה וביטחון עצמי רב.״

עשרות אנ שים
במיבצע
ך* תשובות שחעניק׳לשאלות״השד־
1 1ריר היו מפורטות למדי :״למקום
ניתן להגיע רק ברגל עם מורה דרך. יש
לעבור ביצות ונהרות. בקירבת מקום יש
שדה־תעופה קטן, בו יכולים לנחות מטוסים
קלים. הוא רחוק מהים ויש בסביבה
אינדיאנים רבים, שאותם יהיה אפשר לש חד
כדי שיסייעו בתפישת בורמן.״
נוסף לכל אלה סיפר הכושי בעל ההליכות,
כי בורמן לא נמצא כל הזמן במקום.
הוא מופיע ונעלם. מסתובב כל הזמן
עם רובה ומלווה בכלבי־צייד.

עם הניוו

מרטין בורמן, סגנו של היטלר (קיצוני משמאל) פוסע לצידו
של הרמן גרינג ואדולף היטלר. היעלמו המיסתורי של
בורמן לאחר המילחמה מעורר בקביעות קדחות של חיפושים, בעיקר בדרום־אמריקה. טוען
נוסף לגילויו, הוא ישראלי ששוהה בקולומביה בשם מרדכי יעקבי, אליו פנה, לדבריו,
אדם שידע את מקום מחבואו של בורמן. למעלה מימין: מרדכי יעקבי. משמאל: בורמן.

ס פ רי ם

הסבע מת
X116 811-118 0£
ץ 111ז}4003
61 1972.ת§81
״הציפורים של אמריקה״ מאת
מארי מאקרתי, הוצאת סיגנט
288 — 1972 עמודים 5.40 ,ל״י

מאריכה את התענוג

ההתחלה היא בשמורת טבע, בה מגלה
פיטר, הנער המתבגר שהוא גיבור
הספר, כי ינשוף מגזע נדיר, אותו נהג
לבקר בכל חופש גדול, הלך לעולמו.
הסוף בבית־חולים פריזאי, שם שוכב פיטר,
קודח, לאחר שברבור שחור נשך
אותו והפצע גרם להרעלת דם. בהזיותיו
הוא רואה את עמנואל קאנט ניצב למרגלותיו
ואומר :״זהו זה, נערי, הטבע

וזה מוסר הד,שכל של הספר כולו. מארי
מאקרתי, מן הסופרות הרגישות ביותר
לשינויי האקלים התרבותי באמריקה
של היום, מתבוננות באנושות השוקעת
לאט לאט בתוך ים הצואה והרפש
שהיא מייצרת בעצמה, ואינה נותנת כלל
את הדעת על כך שסופה לטבוע בתוך
הזוהמה. בקטע אופייני, נאלץ פיטר לנ־

הציפורים שד אמריקה
האס, הבן והטבע המת

דו ב ק ־ ע ר בו ת ל טי ב

קות בית שימוש של מלון בו הוא מתגורר׳
מן הצואה המטנפת אותו, צואה
אותה השאירו אחריהם אנשים שהם לכאורה
משכילים ומתורבתים.
ולא רק הטבע מת, אלא כל מה שהיה
פעם יכול להביא לחדווה בלב האדם.
תרבות, מזון, חוויות, הכל נמכר היום
בקופסאות מן המוכן, ואת מקום אוהבי
האומנות, ההשכלה והידע, תופסים סוחרים
זריזים. ואילו אנשי הרוח, אלה
שהם עדיין חושבים את עצמם כאלה, נמלטים
בתוך מגדלי שנהב של מחקרים
סתומים, נסגרים בתוך היכלי מוסיקה
שנועדה למתי מעט, מביעים את שאט
הנפש מכל מה שקורה סביבם. אבל בעצם
אינם עושים שום דבר מעשי כדי
לשנות את פני הדברים.
כל זה מתואר בקורותיהם של פיטר,
הנער המתבגר, ואמו, אשר מנסה להיות
בעת ובעונה אחת אשד, מסורה, אומנית
כנה (היא מנגנת פסנתר בהרכבים קאמריים
קטנים) ואם למופת, ונאלצת כמו בן
תמיד לעשות פשרות. אווירת הבינוניות
העכורה של עיירה אמריקאית
קטנה, הפער ההולך וגדל בין הדורות,
כפי שהוא מתבטא בפגישות שבין פיטר,
אשר נשלח ללמוד בסורבון, לבין אמ ריקאים
מבוגרים ממנו, השוהים שם בתפקידים
דיפלומטיים, כל אלה באים ל ידי
ביטוי חריף.
ואכן, אחרי העמוד האחרון של הספר,
לא קשה להסכים עם מסקנתו של קאנט.
הטבע גוסס ומת, אוהבי הטבע הולכים
ונעלמים, קאנט עצמו הולך ונשכח. ומה
שבא במקומם, אינו מקסים לא את העין,
לא את האוזן ולא את האף.
העולם הזה 1828

ך* יכיתי להתחלת טכס־ד,התייחדות בנמל־ד,תעופה
1 1בלוד. המישפחות של הרוגי מינכן עברו על פנינו.
לפתע נעצר אביו של אחד החללים — איני יודע אביו
של מי היה — וצעק לעומתי :״מה אתה עושה כאן ! לך
אל המחבלים! בוגד! צבוע!״
בני־המישפחה הרגיעו את האב, והמכס התחיל.
לא שמעתי אף מילה אחת מדברי הרבנים ויגאל אלון.
הסתכלתי בשורת הארונות המכוסים בזרים, הקשבתי לבכי
האמהות, והירהרתי בקריאת־הכאב של האב השכול.
לא המילים הטרידו אותי. כאשר מצטברים בליבו
של אדם רגשות של כאב, זעם ונקם, טבעי הוא שיבקש
לפרקם איכשהו.

ככל הדורות נמצאו דמגוגים שהטיפו לאמונה
שהמילחמה היא הפיתרון היחידי, וש-

שוחרי־השלום הם סוכנים של האוייב. כעיתות
של התרגשות וכאב, קל לאדם פשוט להתפתות
לטעות טראגית זו. כמה מטובי האנושות
נפלו לה קורבן.
הטריד אותי משהו אחר. בדרכי אל הטכס, ובהמתיני
בשמש הלוהטת, כירסמה בליבי שאלה מציקה — ואותה
תקרית קטנה כאילו הגבירה אותה שבעתיים :

האם יכולתי לעשות משהו להצלת כני־הערובה
ך האם עשיתי את חובתי? או שמא
רובצת גם עלי קורטוב •טל האשמה למותם?

חמותו היה להיכנע?
רבעים ושמונה שעות לפני כן היו בני־הערובה
^ כלואים עם שוביהם בכפר האולימפי. אנשי־הטירור
דרשו שישחררו, תמורתם 200 ,אסירים בישראל.
באותו זמן רואיינתי בבניין הכנסת על־ידי הטלוויזיה
הגרמנית. נשאלתי, כמובן: האם אתה מציע להסכים
לעיסקה זוז

השבתי כלי היסוס :״לא!״ כשאלה גורלית
זו תמכתי בעמדת הממשלה.
כמה מן האנשים הקרובים לי ביותר חלקו על עמדה
זו. לדעתם, היא שחרצה את גודל הספורטאים.

יש הסבורים שמוטב היה לשחרר 200
אסירים מסובנים, תחת לסבן את חייהם של
הספורטאים.

אף אחד מקרובי־המישפחות של בני־הערובה לא דרש
זאת. גם לא הוריו האמריקאיים של העולה מארצות־ה־ברית.
האם הייתי צריך להרים את קולי באותו בוקר
בכנסת? האם הייתי צריך להשמיע דיעה זו בראיון
ששודר באותו יום על־ידי הטלוויזיה במינכן עצמה?

שאלתי עצמי שאלה זו, כשעמדתי מול פני
הארונות. האם יכולנו להציל צעירים אלה?
עבר מאז שבוע, ושאלות אלה צפו בתודעתי שוב
ושוב. אני מאמין — גם עכשיו — שהעמדה היסודית
היתה נכונה. אסור היה להסכים לחילופין.

מי שנכנע לסחיטה — מעודד את הסחיטה.
אילו הצליח מיכצע־מינכן בעיני מתכנניו,

אור• אבנר׳
היו החטיפות הופכות לעניין של יום־יום —
תחילה למען שיחדור אסירים, ולאחר מכן למען
בל מטרה אחרת.
אולי היו צריכים להסכים שבני־הערובה יובאו למצ ריים,
ואז להפעיל כלפי ממשלת קאהיר את מלוא עוצמת
לחצנו הנגדי. אולי.
אך אסור היה להיכנע. לא בגלל עניינים של גאווה
ויוקרה. אלה אינם שווים טיפת־דם אחת של אדם חי
ונושם. אלא מפני שכניעה זו היתד, מסכנת את חייהם של
רבים־רבים אחדים, ומביאה בסופו של דבר לשפיכת
דם רב יותר.

אני שומע באן, מאחורי אוזני, קול קטן
הלוחש :״האם היית מחליט כף גם אילו היה
אחיך כין כני-הערוכה?״
איני יודע. אולי הייתי בורח מן האחריות. אולי הייתי
מתמוטט ומחליט בניגוד להגיוני.

קיבלתי את החלטת הממשלה. הסכמתי
לה. אני נושא — במו כולנו — כחלק מן האחריות.

מאמן
המישקולאיס,
טוביה סוקולסקי, אחד

הישראלים שהספיק לברוח מן המעון ע״י קפיצה מהחלון,
בוכה על ארונו עטור הזרים של אחד מחניכיו.

דד ן \ ןוון
111 11

/ .1 1111

11 ארונות 11 .צעירים הטמונים בעפר. אחריות נוראה.

ריר,ם
מן הכלא הישראלי. ומכיוון שהם כבר למדו להכיר
קצת את הפסיכולוגיה הישראלית, היו צריכים לדעת זאת
מראש.
הם לא רכשו את אהדת העולם לעניין הפלסטיני.
להיפך. לא היתד, עוד התקוממות עולמית כזאת נגד
מעשה פלסטיני, כמו שהיתר, הפעם. העולם הניטרלי,
העולם הקומוניסטי ואף חלק מן העולם הערבי הצטרף
לגינוי.

זה אינו הסוו !
^ חריות נוראה, אפילו הייתי מאמין שאי־כניעתנו
במינכן שמה סוף־סוף קץ לטירור.
אבל איני מאמין בכך. להיפך. אני מאמין שהטיהור
יימשך, ויעמיד אותנו בעתיד בפני ברירות אכזריות עוד
יותר.

הם לא בודדו את ישראל. להיפך, הם גרמו
להפגנת־אהדה חסרת־תקדים לישראל.

צריך להיות לנו ברור לגמרי: אי־אפשר לחסל את
הטירור. אפשר רק לעקור את שורשיו הפוליטיים והפסיכולוגיים,
כדי שימות בהדרגה.
ומכיוון שאני מיטיב להכיר שורשים אלה — אולי
יותר מרבים אחרים — אין לי ברירה אלא לקרוא לעצמנו:
הבה נאמץ את ליבנו. צפויות לנו מכות נוספות
מסוג זה.

הם לא עזרו לעולם הערבי. להיפך, הם הרסו במכה
אחת את הסיכוי האחרון של אגוואר אל־סאדאת להביא
לכפיית שלום על ישראל. אחרי שהתאכזב מארצות־ה־ברית
ומברית־המועצות, השתדל סאדאת לגייס את אירופה
המערבית, שבה ממלאה גרמניה תפקיד מרכזי.
הפידאיון פתחו תהום חדשה בין ממשלות קאהיר ובון,
עוררו •שינאה אישית בין מנהיגיהן, ובכך סתמו את הגולל
על הנסיון הצרפתי לגייס את אירופה למען המדיניות
המצרית.
בעולם הערבי הם חיזקו את השליט האחד השנוא
עליהם אף יותר מגולדה ודיין: המלך חוסיין, שניצל
את ההזדמנות בזריזות ובאומץ־לב, בשפרו את סיכוייו
להסדר נפרד על־חשבון הפלסטינים.

טיווו לרא תנדית?

כישראל עצמה הם חיזקו את בל המגמות
האנטי־ערכיות הקיצוניות כיותר.

לכל היותר צימצמנו במינכן את ממדיו, ו
מנענו את הפיכתו לקללה יומיומית.

בל אחד מאיתנו, בייחוד כצאתו לחו״ל,
צריך להיות מוכן להימצא מחר כמצבם של
כני־הערוכה במינכן, פנים אל פנים מול המוות.

ך* טירוריזם הוא מכשיר פוליטי. פירושו של המו־
| 1שג: הטלת אימה, כדי להשיג מטרות מסויימות.
המטרה יכולה להיות חיובית או שלילית. היו מער־כות-טירור
שהעולם קיבל אותן, וההיסטוריה הצדיקה
אותן, למרות שהאמצעים היו אכזריים. היו מערכות-
טירור שנפסלו מייד ונשארו פסולות בעיני האנושות. אך
אלה גם אלה, היה בהן הגיון מסויים. הטירוריסט השתמש
בטירור כדי להשיג מטרה שניתנה להשגה.

משום כך נראה הטירוריזם הפלסטיני בלבך
יוצא-דופן. לא כשל האכזריות שלו. אלא
כשל חוסר-התבלית שלו.
דווקא מעשה־הזוועה של מינכן מדגים זאת היטב. מה
השיגו הטירוריסטים במעשה ז הו
הם לא השיגו את המטרה המוצהרת — שיחרור חב-

אם כן, מה היה ההגיון במעשה-טירור זה? מה היתד,
תכליתו?

:.העולם נווו נגדנו״
* ש תכלית ויש הגיון. קשה מאוד להבין אותן.
1אולי כאן המקום לספר איך למדתי אני להבינם.
לפני שנתיים הוזמנתי לנאום על בעיות השלום באוניברסיטת
ניו־יורק. חוליה של שוטרים חמושים שמרה
על הקהל, שהיה מורכב מציונים, פלסטינים, סתם
אמריקאים, אנשי השמאל החדש והימין הישן.
לפתע גיליתי בקהל מכר ותיק. היה זה ערבי ישראלי
שירד מן הארץ. הוא גם השתתף בוויכוח, שעבר
לאפתעת כולנו בשלום, ולאחר מכן שאל אותי אם אני

(המשך מעמוד )13
מעוניין להכיר כמה פלסטינים. נעניתי כשימחה, והוא
הזמין אותי לביתו באחד הערבים.
בבואי לשם באיחור־מה, מצאתי את הדירה הקטנה
גדושה עד אפס מקום בפלסטינים מכל הסוגים — ערבים
מישראל, מהשטחים המוחזקים, מירדן וממחנות הפליטים,
סטודנטים וגולים, פעילים של גופים הקשורים ב־
״אירגונים״ ,וכאלה שהייתי בטוח שהם חברי האירגונים
עצמם.
עד השעות הקטנות של הבוקר עמדתי באש צולבת,
והוויכוח הלוהט התנהל בשיא ההתרגשות. למדתי הרבה,
הרבה מאוד, באותו לילה ארוך בפרבר ניו־יורקי.

למדתי שלכל הכחורים הצעירים האלה.
יש רק מוקד אחד בחיים: התחושה שנעשה
•להם אי־צדק נורא, ושאת העוולה הזאת עשו
היהודים (או ״הציונים״) ,בעזרת העולם בולו.
למדתי שהשאיפה הבוערת האחת• ,השורפת את ליבם
ממש, היא: שישראל, והעולם כולו, יכירו בעוול הזה,
ויודו בו בפה מלא.

״מר חאלד״ ,אך בשיחה פרטית קראו לו פואד. באופן
רישמי היה נציג הסטודנטים הפלסטיניים בשווייץ. אולם
המנחה לא הסתיר בשידור שהוא ״מייצג את דיעות
פתח״ ,והוא עצמו דיבר בשידור בשם ״הדיעות של תנועת
השיחדור הפלסטינית פתח.״
היה זה שידור חי, אולם הוא הוקלט, והתמליל המלא
פורסם בגליון העולם הזה ( )1692 כעבור חודשיים.
עיינתי בו השבוע מחדש. כי בינתיים נודע לי כי אותו
״מסיה חאלד״ היה פואד אסד אל־שמאלי.
מה היו דיעותיו של מתכנן הרצח ההמוני 1
היה לי קל, באותו ויכוח, לחשוף את הסתירות היסודיות
בטיעונו. הוא דגל בהגדרה העצמית הלאומית
של הפלסטינים, אך שלל אותה מן הישראלים. הוא רצה
ב״מדינה פלסטינית חילונית״ בכל הארץ, שבה יחיו
ביחד ובאחווה מוסלמים, נוצרים ויהודים — אך שלל
מן היהודים, המהווים בה רוב, את הזכות לקרוא למדינה
הזאת בשם ״ישראל״ .הוא רצה שהפלסטינים יהיו ערבים,
ויהפכו למנהיגי העולם הערבי כולו, אך שהיהודים

למדתי שאין דבר בעולם הנראה להם חשוב
יותר מאשר זה: שיכירו בקיומו של העם הפלסטיני.
שיגידו להם: כן, אתם פלסטינים.
נעשה לכם עוול .

ומה אזי הדבר הזה עצמו כל־כך מעסיק אותם, כל-
כך מכלה את כל כוחם הנפשי, עד שלא חשבו כלל על
האחר־כך. אפשר היה לקבל את הרושם המוזר שפיתרון
בעייתם מעניין אותם בהרבה פחות מאשר עצם ההברה
בקיומה.

ך* תווכחנו, כמובן, על תוכנית־השלום שלנו (מדינה
ן 1פלסטינית חופשית בצד ישראל) ועל תוכנית־ה״שלום״
של ה״אירגונים״ (״מדינה פלסטינית דמוקרטית״ בכל
הארץ) .אולם לוויכוח זה חסר הלהט. המצע של הפי־דאיזן
עניין אותם ללא־שיעור פחות מאשר עצם מיל־חמתם
להכרה בפלסטין.

טירור — לשם מה? כדי לכפות על ישראל פיתרון
מסויים? כדי לשכנע את העולם ד כר בצידקתם?
לזב

סנוום במקום מרחמה

נו 1ח התחיל

קונראד לורנץ, הפרופסור האוסטרי החוקר את התנהגות
החיות כדי להבין את האדם, טוען, כי האדם
הוא חייה תוקפנית. אין הוא מאמין שאפשר לחסל תוקפנות
זו, הטבועה בעצם מהותנו. אך לדעתו אפשר להציל
את האנושות, ולמנוע מילחמח־שואה, אם נמצא
אפיקים לגיטימיים לפורקן תוקפנות זו. והאפיק הטוב
ביותר הוא הספורט.
בפרק האחרון של סיפרו, על הוזקפנות, כותב לורנץ :
״התפקיד החשוב ביותר של הספורט הוא לספק שס־תום־ביטחון
בריא להתלהבות המילחמתיית הקולקטיבית,
שהיא הצורה העיקרית והמסוכנת ביותר של התוקפנות.
״האולימפיאדה היא ממש ההזדמנות היחידה שבה אפשר
לנגן את ההימגון הלאומי של אומה אחת, מבלי לעורר
איבד, כלפי אומה אחרת.
״זה כך, מפני שהתמסרותו של הספורטאי לנורמות
החברתיות הבינלאומיות של הספורט שלו, לאידיאלים
של אבירות ומישחק הוגן, אינה נופלת מכל התלהבות
לאומית. רוח־הצוות, הכרוכה בכל ספורט בינלאומי,
מעלה על נס דפוסים רבי־ערך של התנהגות חברתית,
שמקורם בתוקפנות.
״קרוב לוודאי שדפוסים אלה התגבשו בשחר התרבות,
בלחץ המילחמה בין השבטים. המידות הטובות של
הלוחם האציל, כגון הנכונות להקריב את עצמו על מיזבח
העניין המשותף, הכניעה הממושמעת לסדר־הדרגות של
הקבוצה, העזרה ההדדית מול פני סכנת־מוות, ובעיקר
הקשר החזק מאין כמוהו של הידידות בין גברים, היתד,
חיונית לקיום השבט הקטן בימי האדם הקדמון.
״כל המידות הטובות האלה עדיין רצויות באדם המודרני,
ואנו מכבדים אותן באופן אינסטינקטיבי ...למרבה
המזל, ישנן דרכים (מלבד המילחמה) לפיתוח
תכונות אלה ...כגון ענפי הספורט היותר קשים ומסוכנים.״

לכן זהו טירור מסוכן כל־כך. כל מטרה הגיונית
מגבילה את שיטות הטירור. אינך רוצח ילדים, כשאתה
רוצה לרכוש אהדת הורים. אינך משבית אולימפיאדה
בינלאומית, כשאתה רוצה לעשות נפשות בקרב האומות.
אינך מפיל מטוס אירופי, כשאתה רוצה להצליח באירופה.

אכל לטירוריזם הפלסטיני אין מיגבלות כאלה.
כי אין לו מטרות כאלה. כשהמטרה היחידה
היא לצעוק :״אני קיים! אתם לא
יכולים להתעלם ממני אני מטורף מפני שעשיתם
לי עוול 1״ — אין שום סייג.

מעולם לא היה טירוריזם מסוכן יותר, מלבד הטירור
האנארכיסטי בסוף המאה שעברה, שרצח אנשים חפים־
מפשע כדי להציל את האנושות.

מוטב שנכין זאת. כד ישראלי כחו׳׳ל, כל
אשה וילד, בל דבר שיש דו הקשר הקל כיותר
לישראל — יהיה נתון כסכנה במשד זמן רב.
הרמטכ״ל הגאוני ביותר, שרות-הביטחון היעיל
כיותר, לא יובל לחסד טירור זה לגמרי.

ויטה עם!לתכנן הנשע
ף עוד זיכרון, הקשור קשר הדוק עוד יותר לזוועת
1מינכן.
קראתי זה עתה בלה מונד כי האיש שתיכנן את פעו־לת־מינכן
היה צעיר בן 36 בשם פואד אסד אל־שמאלי,
שמת לפני חודש מסרטן בז׳נבה. אל־שמאלי, כך נאמר,
היה מפקד האירגון ספטמבר השחור ,׳שהוא אחד מזרו-
עות פתח. אחרי מותו המשיכה אשתו -בפעולתו, והיא
שניצחה על הפשע במינכן.

הברתי את אל*שמאלי. התווכחתי עימו.

הערכי הסבים לחידוש מהפכני זה של ויכוח
ישיר בתנאי: שלא ייקרא ״ויכוח״ אלא
״עימות״ .מכיוון שההגדרה היתה נבונה, הסכמתי.
בבואי
לבניין הרדיו, הוצג בפני צעיר רזה, עצבני
במיקצת. איני זוכר עם היתד. עימו אשה. הוא הוצג בשם

** וכן מאליו שאיש כזה, החי כל הימים בהרגשה
שהעולם כולו עשה לו עוול ומתעלם מקיומו, לא
ראה כל פסול בהתפרצות־ אלימה לתוך האולימפיאדה.
להיפך, בעיניו היתד, זאת, מן הסתם, נקמה מצויינת בעולם
כולו.
העולם הגיב בזעם •ובחלחלה. אלף דוברים במאה
שפות חזרו על אותו רעיון: איך העזו פושעים אלה
לבצע את זממם דווקא באולימפיאדה, המוקדשת כל־כו־לה
לרעיון השלום והאחווה בין העמים?

יש לוויכוח הזה שורש עמוק יותר מכפי
שנראה כמבט ראשון.

המטרה היחידה של טירור זה היא להזכיר
לעולם שישנם פלסטינים. שאי-אפשר להתעלם
מהם. שלעולם לא תהיה מנוחה לאיש,
עד שיכיר העולם כעוול שנעשה להם, לדעתם.

זה היה בדצמבר — 1969 כשנתיים לפני שהוקם
ספטמבר השחור. הוזמנתי לז׳נבה למען אירוע מיוחד:
להשתתף בוויכוח הפומבי הראשון, פנים־אל־פנים, שהת־נהל
אי־פעם בין פעיל פלסטיני ובין איש־ציבור ישראלי.
(בכל הוויכוחים הקודמים סירבו הערבים אף לשבת באולפן
אחד עם הישראלים) .הפעם אירגן רדיו דנבה
ויכוח סביב שולחן אחד.
מלבד שנינו היו צריכים להשתתף בו מנחה שווייצי
והצייר הצרפתי־יהודי מארק האלטר, יוזם הוועד הבינלאומי
של השמאל למען השלום במיזרח התיכון.

הוא אמר מצד גולדה, בן־גוריון ודיין) קיימת
שלילה מוחלטת של העובדה שקיים עם (פלסטיני) ,שקיים
אדם (פלסטיני) ,שקיימת יישות (פלסטינית מהצד
האחד (הישראלי) קיימת שלילה מוחלטת של העם
השני (הפלסטיני
ולאחר מכן, בתגובה על תוכנית־השלום שלנו :״אפשר
להציע פיתרון. אולם מי יהיה השותף לפיתרון הזה?
מי ידון עם מי? האם אנו נדון עם המימסד הישראלי?
עם אלד, המחזיקים באדמותינו, עם אלה שבשנת
1948 הקימו מדינה על חשבוננו תוך עיוות הצדק,
עם אלה שבשנת 1967 כבשו אדמות חדשות, ואשר כעת
דורשים גבולות, בטוחים ומוסכמים׳ ,תיקונים הנלקחים
קצת מפה וקצת משם?
האם נדון עם המימסד הזה? על איזה בסים? פירושו
של דבר הוא, למעשה, הכרה בעוול שנעשה בתחילה.
אין מנציחים עוול ! יש להכריז מילחמה על העוול !״
נראה ־שהרגשתי גם אז שכאן חבוי העיקר. כי_את
דבדי־הסיכום שלי פתחתי במילים שיכולתי לאמרנז גם
השבוע, אחרי פרשת־מינכן :״יש גבולות גם למילחמה
באי״צדק. מי שרוצה לשים קץ לאי־צדק, אינו יכול לבצע
עוול גדול יותר. מי שרוצה ללחום נגד אי־הצדק, אינו
יכול לדרוש את חיסולו של עם ישראל. אין צורך לשכוח
אי־צדק, אבל צריכים לקחת בחשבון גם את הצדק של
הזולת !

״מה שנוגע לדברים (של פואד) על הרצון
לחיות בצוותא (כמדינה פלסטינית) — כאשר
אתה בא להרוג אותי, קשה לדרוש ממני להכין
שיש לד מטרות טובות. ולא אעמוד כאן
על יטיטות־המילחמה שלכם, למרות שיש לי
הרכה מה להגיד על שיטות אלה:״

להזכיר לשדם

צעירים כאלה פזורים עתה בכד רחבי העולם.
אין ארץ, אין עיר חשובה, כימעט ואין
מיפעל חשוב, שבהם אין מצויים צעירים פלסטינים
כאלה. זהו הרקע המושלם למערכת-
טירור עולמית.

משהו אחר, שבא כדבריו רק לידי ביטוי עקיף.
זהו הצד הרגשי.

ונו זה נגמו

זהו התפקיד האמיתי שד האולימפיאדה:
לתת לאומות להתחרות ביגיהן ללא מילחמה,
לספק פורקן לתוקפנות הלאומית כדרכי שלום,
לאפשר לכל עם להתגאות כיישותו הלאומית
מבלי לדרוס את היישות הלאומית של הזולת.

בארץ יחדלו מלהיות ישראלים, ויהפכו לפלסטינים בני
דת משה.
הוא שלל, כמובן, את תוכניתנו להקמת מדינה פלסטינית
בצד ישראל — מכיוון שלא רצה בקיום ישראל.
(זה היה עוד לפני שחבריו בביירות מצאו לנחוץ לפרסם
ספר שלם בערבית נגד תוכנית זו ונגדי אישית ).הוא
שלל גם בחריפות רבד. את ה״אפוטדופסות״ של מדינות
ערב.
הפרכתי את הדברים ללא מאמץ־יתר, ויצאתי מן
הוויכוח בתחושה -של ניצחון.

^ יך התגאינו כולנו, כאשר אסתר שחמורוב השיגה
הישג 1איך רחב ליבנו כאשר עלה דיגלנו הלאומי אל
ראש התורן, בין דגלי האומות! איך התרגשנו, כאשר
שמענו את מחיאות־ד,כפיים של הרבבות למישלחתנו,
כשעברה בסך על פני הבימה!

אכל היתה לי הרגשה סתומה שלא הטענות
הממשיות של פואד היו חשוכות לו, אלא

אין זה מיקרה שמעשה-הזוועה של מינכן
בוצע על-ידי העם האחד שלא הופיע כה כ

הדגל האחו שחסו

שמו, שדגלו לא התנוסס בה, שהימנונו הלאומי
לא נוגן. התוקפנות הלאומית של בני עם
זה, שגדלה לממדים מיפלצתיים כגלל חמלה
עצמית נוראה, הולידה את הפשע.
מה היה קורה אילו הוקמה מדינה פלסטינית בחלק
מן הארץ, אילו צעדו פלסטינים על המסלול, אילו הונף
דגלם על התורן? האם היה הדבר מייבש את מקורות
היניקה של הטירוריסטים, מנתק אותם מעמם ומונע את
פשעיהם י
הם עצמם סבורים כך, כנראה. אחרת לא היו מאשימים
אותנו בכך שתוכנית־השלום שלנו היא מזימה לחיסול
״המהפכה הפלסטינית״(קרי: אירגוני הפידאיון).

ואחרת הם לא היו תוקפים אותי אישית
— ממש באותו זעם כמו האב השכול האומלל,
שכנו נרצח בידיהם.

העולם ורה עיגנו
ך ערכים אינם היחידים הסובלים ממיקרה חמור של
1 1חמלה־עצמית. אנחנו, הישראלים, מתחרים בהם על
המקום הראשון.
וכאן אנו באים אל השאלה שעוררה בשבוע שעבר
סערות כה רבות: האם היתה האולימפיאדה צריכה להיפסק
בעיקבות הזוועה?

הבה נודה שתיתכנה שתי תשובות שונות
על שאלה זו — ולכל אחת מהן יש מידה רכה
של צידוק.

בראנדייג׳ מכריז באזכרה על המשך האולימפיאדה

ביום השלישי בבוקר, באותו ראיון שנתבקשתי לתת
לטלוויזיה הגרמנית, הוצגה לי שאלה זו. השבתי באופן
ספונטאני, עוד לפני שידעתי מהי עמדת הממשלה.
אמרתי: אסור להפסיק. להפסיק — פירושו להיכנע
לטירוריזם, להניח להם לחשוב שהם השיגו את שלהם.

הוועד האולימפי העולמי, אייברי בראנדייג .,אולם ההמונים
הריעו לו כאשר הכריז בטכס־האזכרה שהאולימפיאדה תימשך,
כהפגנה נגד הטירור, ואני מוכן להאמין שהיה כן
בגישתו.

כמשך כמה שעות, או כמה ימים, היה
כל העולם עימנו.

להיפך: צריכים להמשיך באולימפיאדה,
לשנות את דמותה, להפכה להפגנה עולמית
אדירה נגד הרצח, נגד המידור, למען השלום.

האם היו צריבים להפסיק?

וכאן קרה משהו מוזר מאוד. הפכנו את המשכת האולימפיאדה
למעשה אנטי-ישראלי, מעשה של אדישות
מחרידה והתנכרות לדמנו.

כיום, שבוע לאחר־מכן, אני משוכנע שעמדה זו היתד!
צודקת.
אני מתאר לעצמי מה היה קורה למחרת הזוועה, אילו
עלתה אסתר שחמורוב על המסלול והשתתפה במירוץ,
כשסרט שחור על חזה.

ן• יה בהחלט מקום גם לגישה ההפוכה, זו שאמרה
| 1שיש להפסיק את האולימפיאדה.
מדברים על ״מישחקים אולימפיים״ .האם מותר היה
להמשיך ב״מישחקים״ ,אחרי שנהרגו אנשים?
האם היה טעם להמשיך, אחרי שמתה הרוח התמה של
המאורע, מתה הצהלה החפה־מפשע של הספורטאים, מתו
שימחת־החיים וחדוות־ההישג אשר האוליפיאדה משמשת
להם ביטוי ופורקן?

האם לא היה העולם כולו מריע לה, ולמי
דינתה ז האם לא היתה זאת הפגנה כבירה
של כוח־העמידה הישראלי של החלטתנו הנחושה
לחיות ץ
בטכס האזכרה עורר פסוק אחד של נציג המישלחת
הישראלית מחיאות־כפיים סוערות. היה זה כאשר הכריז
שהזוועה לא תרתיע את ספורטאי ישראל מלהשתתף להבא
באולימפיאדות.

אילו היתה החלטה זו חלה כבר על האולימפיאדה
הזאת, אילו חזרו אדיה הכפור•
טאים אחרי ההלווייה, אידו צעדו ספורטאינו
— אה-על-פי-כן ולמרות הכד — במיצעד
הסיום שלה, כשדגלם מתנופף בגאווה מעל
לראשם — האם לא היה לב העולם כולו פועם
בהתרגשות ץ
וכנגד זה: אילו הופסקה האולימפיאדה, היה הדבר מנחיל
ניצחון בולט לאנשי הטירור, ונוטע בהם את האמונה
שהם יכולים באמת להפסיק את מהלכו של עולם.
משום־מה אין לי סימפאטיה רבה לנשיא היוצא של

יתכן שלא. היו כמה וכמה אנשים, ככל
המישדחות, שפיקפקו בכך.
אמנם, חלק מן הספורטאים והמישלחות, שניצלו את
ההזדמנות כדי להסתלק, עשו זאת מפני שהיו צפויים לכישלון.
אולם רבים חשבו בכנות שההמשך פוגע בטעם
הטוב.
כאמור — יש הרבה מה לומר בזכות כל אחת משתי
הגישות. דגלתי בגישה הראשונה, אך איני שולל את
נימוקי הגישה ההפוכה.

אולם אני טוען כי החלטת ממשלתנו לדרוש
את הפסקת האולימפיאדה, לא נבעה
משוס שיקול הגיוני.
הוא נבע ממניע נפשי שכדאי לתת עליו את הדעת.

הזוה לימי השואה?
^ יני יודע מי החליט. אני מניח — ואני כמעט בטוח
— כי היתר. זאת החלטתה האישית של המלכה,
גולדה מאיר.
אני משוכנע שלא נערך שום דיון ענייני, בעד ונגד,
תוך שקילת כל הנימוקים.

היתה זאת התפרצות ספונטאנית, כרוח:
״דם יהודי נשפך, והעולם ממשיך לרקוד״.
שמענו את הפסוק הזה, במהדורות שונות, במשך כל
הימים לאחר־מכן. העולם הוא אדיש. העולם עומד על דם
יהודי. זוהי חזרה בזעיר־אנפין על יחם העולם בימי
השואה.
שמענו נאומים, ראינו קאריקטורות. קראנו מאמרים.
אורגייה נוראה של חמלה־עצמית. העולם כולו נגדנו.
שוב.

אולם לאורגיה זו לא היה קורטוב של
צידוק.

כל מי שחזה בטכס הנהדר של האזכרה במינכן, מי
שהתבונן בהבעות הפנים של המדינאים, הספורטאים והקהל
הפשוט, מי ששם לב לתגובות הספונטאניות בשעת הנאומים
— יודע שהפעם באמת השתתף העולם כולו בצערנו
ובאבלנו.

זאת לא היתה הצגה ריקה. זאת היתה הפגנה
של הזדהות, שלא זכינו כשכמותה מזה
שנים רכות.
נכון, מהלך החיים בעולם לא נפסק. התפרצות הרגשות
בעולם היתד. חד־פעמית, ובהדרגה חזרו החיים למסלולם.
אולם האם אנחנו נהגנו אחרת, כאשר נשחטו מאות
אלפים בביאפרה, בבגגלה־דש, ברואנדה? האם אי־פעם
יצאנו מגדרנו מרוב זעם ואבל, כאשר נשפך דם לא־יהודי?
הבה נודה: התנהגות העולם במיקרה זה (להבדיל אלף־
אלפי הבדלות מהתנהגותו בימי השואה) היתד, בסדר. ההזדהות
עימנו היתד, אמיתית וכנה. המשך האולימפיאדה,

בניגוד לדעתה של גולדה מאיר, לא היתד, הפגנה אנטי*
ישראלית, אלא אנטי־טירוריסטית.

מדוע ז לשם מה ז איך אפשר להסביר
זאת )
אני מסביר זאת כך:
חונכנו מילדות לאמונה ש״העולם כולו נגדנו״ .שהגויים
שמחים על רצח יד,ו1ים. שאנחנו מיסכנים.
זוהי ירושת הגטו, עברו, ספרותו, אגדותיו. בעבר לא
היתד, זאת חמלו•-,עצמית בלתי־מוצדקת. פעמים רבות היתר,
תמונה זו נאמנה למדי למציאות.

ושוב.. :העולם נורו 11111
^ ולס הציונות באה לשים קץ למצב זה, וגם לחמלה־עצמית
זו. רצינו להיות עם נורמלי, עם העומד על
נפשו והמחזיר מילחמה שערה. בכך הצלחנו. הפכנו למעצמה
צבאית רצינית.

עצם הופעת ספורטאינו במינכן היא הוכחה
והפגנה לכך שחדלנו להיות גטו עלוב,
וכי הננו עם ככל העמים.
אך קשה, קשה מאוד לוותר על החמלה־העצמית. האנגלים
אומרים ש״החמלה העצמית היא הספורט הביתי הנפוץ
ביותר.״ אנחנו אלופים בספורט הזה. וגולדה מאיר היא
אלופת האלופים.

וכך, כאשר העולם כולו הזדהה עימנו,
כאשר גדולי העולם התייצבו לימיננו, כאשר
אפילו הקומוניסטים וחלק ממנהיגי ערב גינו
את הפשע, באשר היינו פחות מבודדים
מכפי שהיינו אי־פעם כ־0צ השנים האחרונות
— דווקא אז מצאנו שוב עילה טובה
לחמלה־עצמית.
הדרישה להפסקת האולימפיאדה מייד, מפני שגולדה
רצתה בכך, כאילו נועדה מראש ליצור שוב פער בינינו
ובין כל שאר האומות. וכך חסכנו לעצמנו את הטירחה
לשנות את המושגים שלנו ולבטל כמה תבניות נפשיות י מיושנות.

כאופן אינסטינקטיבי חיפשנו איזשהו דבר
שייתן לנו עילה לחשוב ש״העולם כולו נגדנו״
— וכאשר הצלחנו ומצאנו, נפתחו ארוכות
השמיים ובא מכול המאמדים־הציורים־הנאומים
של חמלה-עצמית.

הספממבו השחור שחו
* ל זה יעבור, ואיננו חשוב.
^ חמורה יותר סבנה אחרת הצפוייה לנו.
הטירוריסטים לא ינצחו אותנו. הם ינחיתו עלינו מכות
מכאיבות גם מחר ומחרתיים, אולם אנחנו נעמוד בהן.

אך הטירוריסטים עלולים לשנות אותנו,
את מדינתנו, זוהי הסכנה האמיתית.

הפאשיזם בעם אחד מעורר את הפאשיזם בעם השני.
הרוח של פתח, הרוח של ספטמבר הע1חור מהלכת אימים
במדינת ישראל. מחורים רבים צצים העכברושים, הנוש אים
על גופם את החיידקים הנוראים של השינאה העיוורת,
של תאוות הדם.
מאיים עלינו תהליך של ברוטאליזציה, של עיוות רגשותינו.

רוצחי מינכן וחבריהם יצליחו בכך —
הם ינחלו את הניצחון הנורא ביותר.

הפלגות שיט וחפש 7חופי הים התיכון

במדינה
הע ם
ה איב ה
ה מו דחקת
הטבח שערכו רוצחי ספטמבר השחור
בחברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת
מינכן על אדמה גרמנית, עורר מתרדמת
חורף ארוכה רגשות אנטי גרמניים קיצוניים
ביותר, שהודחקו אל נבכי נשמתה
של תאומה הישראלית.
כשלונם של הגרמנים, הן באבטחת הספורטאים
בכפר האולימפי והן בנסיון
החילוץ של בני־ערובה מידי החבלנים,
כאילו שיחרר שסתום שאטם עד כה את
הרגשות האנטי גרמניים הכמוסים. ההפגנות
הספונטאניות שנערכו מול בניין
שגרירות גרמניה בתל־אביב, כרזות שנשאו
מפגינים בהלוויה הממלכתית וביטויים
כמו ״עם המרצחים״ ,שפורסמו
על גבי מודעות פומביות של גופים ציבוריים׳
שיקפו את האיבה העמוקה לגרמנים
הטבועה בליבם של הישראלים,
למרות כל נסיונות הפיוס, הפיצוי וההשבחה.
היו כאלה שטענו בפומבי כי
הגרמנים הובילו במתכוון את בני־הערו-
בה לטבח, כדי לשמור על עמדה נייט־ראלית
בין ישראל וארגוני המחבלים.
דוגמא בולטת לתחושת אישום חריפה
זו כלפי הגרמנים, ניתנה בהתבטאויותיו

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשון ב אניות המעבורת הבנויות ב מיו חד לתיירות
ולהנאת הנוס ע הרמס ״ ו ״ פג א סו ס ״.
סיורי חוף בשעות היום בנמלי הביניים ־ לימסול, אלגיה
ואנטליה (טורקיה) ,רודוס, פיראוס, קורפו. דוברובניק, ונציה
וחזרה דיך ־ קורפו, פיראוס, הרקליוו (כרתים) ולימסול.
מיזוג חנות
בלה
הי ם

אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון
פטורה ממכס
את חופ ש תך וסייר ב מ חי רי ם נו חי ם לחופי
התיכון !

סיורי חופים בגי גו יום החל מ־ 70מ ל־י. כולל מסים.
נא לפגות אל סוכן הנסיעות שלד או לסוכג׳ם הכלליים

אלאלוף ושות־ת־א,
דח׳ אלנבי ,94 טל• $11757־ $9מ י6
חיפה, רח׳ כיאט ,$טל $7752 67753
סיווג בטיחות שנקבע עיי הנחל אגן הקפנות והנסלים •הרסס פגאסוס׳ שנת הבניה 0ג 19ג•!׳)

מבחר סיו רי ם באוניות־פאר, מיו מיי ם עד שבעה ימיסז
מנמל פיראוס ל איים היווניים וטורקיה.

< $א<*>£011X1 1 11

שלו ש

שגריר פץ־פונזקאמר
על ראש מי בוער הכובע

זו גו ת
ג מי שוני ם מ עולי ם
ב א ריז ת שי אי שי ת

הרי א ת יו דעת

מ ת אי ם לך, מ ת אי ם לך מ א די

של שדרן הטלוויזיה הישראלית במינכן,
דן שילון, הן בסיקור הטבח והן בשעת
ראיון עם הקאנצלר וילי בראנדט. התבטאויות
אלה, ששיקפו את הלד הרוח
בציבור הישראלי, הביאו לכד שראש-
הממשלה הורתה למנכ״ל רשות השידור
לנזוף בשילון טלגראפית.
גרמניה האחרת. הנסיון הכללי להטיל
את ההאשמה על מה שאירע במינכן
על הגרמנים, היה יותר בבחינת
רפלקס אינסטנקטיבי מאשר תגובה הגיונית•
מה שקרה במינכן היה יכול להתחולל
באותה צורה לוא נערכו האולימפיאדה
ברומא או בבריסל או בכל מדינה
אחרת בעולם.
אם יש כאלה בישראל הכועסים כיום
על כד שהגרמנים התגלו כלא־יוצלחים
מוחלטים בתחום הצבאי, כשלא היו
מסוגלים לארגן פעולת חילוץ ראויה ל שמה
או ירי צלפים מוצלח — הם מתעלמים
מהאבסורד הטמון בעובדה ש דווקא
ישראל היא שתבעה את הקמתה
של גרמניה האחרת, זו הרחוקה מ-
מיליטריזם ומיכולת צבאית.
השלומיאליות של משטרת מינכן׳ תרמה
ודאי לא מעט לכשלון פעולת החי-
(המשך בעמוד )19

ד א דהנ/חדהם
להתחמק מאחריות

ממשרת

שואל התחמקה
מליטול אחריות
לחיי אזרחיה
^ ועץ בלתי
מתאים נשלח
באיחור חצי יום
וללא שום סמכויות

גולדה ואלון: בזיון מדהים
ך* זעזוע הראשון חלף.

כישלון
של שירות׳
המודיעין ביחס
לכוונות המחבלים
הזנחה
* בושעתשלאמצע האבטחה
של המישלחת

משה ד״ו בהדוו״ת חלדי מיננו: שתיקה רועמת

ן | הלם הזוועה שאירעה במינכן נמוג
והולך. שורה של תגובות שרשרת, רצף
של מאורעות חדשים, מחילים את חוק
ההתיישנות האכזרי על פרשה שרק אתמול
נראתה כבלתי ניתנת למחייה. רגשות
נקם מלובים מאפילים על עוצמת הכאב
הראשוני הצורב.
ידיעות והודעות סותרות על מה שאירע
באמת בליל השואה במינכן, מבלבלות
את הדעת ויוצרות ערפל המקשה
על שיקול דעת וניחוח הגיוני של מה
שאירע באמת.
בתוך כל אלה הולכת ונעלמת גם
השאלה העיקרית המרחפת מעל פרשת
טבח בני־הערובה הישראליים במינכן: מי
אשם? מי אחראי ז מי צריך לתת את
הדין?
אין כל ספקות לגבי מי שביצע את
הטבח. אין כל עירעור על מידת אח ריותה
של גרמניה, ממשלתה וכוחות הביטחון
שלה, לגבי כישלון פעולת החילוץ
בשדה־התעופה הצבאי שליד מינכן. אולם
לא הטבח ולא פעולת החילוץ השלומיאלית,
יכלו להתאפשר אילולא מיספר
מחדלים נוראיים, שהיקפם הולך ומתעצם
מיום ליום, ככל שנודעים פרטים
נוספים ומוסר הלוט ממה שאירע סביב
המשלחת האולימפית הישראלית וסביב
מעשה החטיפה של אנשי ספטמבר השחור
עד לרגע בו נורו בני־הערובה ונהרגו
בידי חוטפיהם.
האחראית למחדלים אלה היא ממשלת
ישראל.
בימים האחרונים נעשו נסיונות לטש טש
את אחריותם הקולקטיבית של שרי
ממשלת ישראל למה שאירע במינכן ואת
האחריות האישית הישירה של כמה מהס
בכמה שלבים של הטרגדיה. נעשו גם
נסיונות להסיח את דעת־הקהל מהאחריות
הממשלתית ולהטיל את האשמה על אחרים.
אולם למרות נסיונות ההשתקה צצות
ועולות שאלות חמורות שאסור להניח
להן להישאר ללא תשובה. לא ייתכן ששאלות
איומות אלה ימשיכו לרחף מעל
שואת מינכן מבלי שהאחראים למה שאירע
יתנו את הדין על מחדליהם, קוצר
ראייתם, אדישותם, והיעדר יוזמתם, שקבעו
במידה זו או אחרת את תוצאות

(המשך מעמוד )17
ליל הדמים שעלה בחיי 11 ספורטאים.
ממשלת ישראל אינה יכולה להתחמק
מאחריותה הישירה, לעבור לסדר־היום על
מחדלים בקנה־מידה ממלכתי שעלו בקורבנות
אדם ולהמשיך לנהל את המדינה
כאילו לא אירע דבר.
כמו שיש מי שצריך לשלם עבור עצם
ביצוע הפשע של הטבח במינכן, כך יש
מי שצריך לשלם גם עבור השלומיאליות,
חוסר־האונים, הבריחה מאחריות וההתנהגות
האפאטית שאינה הולמת התנהגות
של ממשלת מדינה ריבונית החייבת להגן
על חיי אזרחיה, מה עוד כשהם נציגים
רשמיים שלה הנושאים את דגלה באירוע
בינלאומי שעיני העולם מופנות אליו.
אולם עד לשעות הצהריים של אותו
יום שלישי שחור, לא נעשה דבר וחצי
דבר להצלת בני־הערובה על־ידי פעולה
או יוזמה כלשהיא של ממשלת ישראל.

ת ק רי ת במועד
בלתי מ ת אי ם
ץ* בל המחדדים, הטעויות ו ה מיר
נות שנעשו סביב פרשת מינכן, הח מור
והנורא ביותר הוא המחדל של ממ־

נסיה הסחיטה

גם שעות אחדות אחרי שנודע כי 10
בני ערובה ישראלים מוחזקים על-ידי
חבלנים ערביים במינכן וכי אחד מאנשי
המישלחת נהרג, עדיין המשיכו חברי הממשלה,
שכונסו בבניין הכנסת, בדיונים
ובהתייעצויות מה לעשות בפרשת שפירא.
פרשת מינכן הדאיגה אותם והטרידה
אותם כמובן, כשם שנגעה לכל אזרח יש ראלי,
אולם לא עד כדי כך שיפסיקו את
כל עיסוקיהם האחרים ויקדישו את כל זמנם
ומחשבותיהם להערכת מצב ולתיכנון
הצלת הישראלים במינכן.
העובדות הם מדהימות, אבל אסור להתעלם
מהם. כאשר חיי בני הערובה הישראלים
היו תלויים מנגד, לא העריכו
שרי ממשלת ישראל את חומרת המצב.
כתבים בכנסת דיווחו למחרת :״בשעות
הבוקר המאוחדות עדיין קיוותה הממש לה
לקיים בכנסת דיון על צירוף מר שפירא
לממשלה.״
תוך שגולדה, שריה ויועציה היו שקועים
בהמצאת טכסיסים איד לאכוף את
צירופו מחדש של שפירא לממשלה, החלו
כמה שרים לפעול במקביל. שר־החוץ,
אבא אבן, נתן הוראה לשגריר ישראל
בבון, אלישיב בן־חורין לטוס למינכן ולפעול
להשעיית המישחקים האולימפיים
כל עוד מוחזקים בני הערובה בידי ה־

שתי תמונות אלה צולמו
במהלך המשא־ומתן
הארוך והמייגע שניהלו נציגי ממשלת גרמניה ומפקד מישי
טרת מינכן עם דובר החוטפים הפלסטיניים שחבש לראשו

ה ¥1תהד זהו מפקד יחידת ״ספי
טמבר השחור״ שהש11/

תלטה על בניין המשלחת הישראלית בכפר
האולימפי במינכן, כשהוא חובש לראשו
מסיכת־גרב כדי למנוע את זיהויו. הוא
צולם כך בהופיעו במרפסת החדר בו הוחזקו
בני־הערובה הישראלים, כדי לנהל
את המשא־ומתן על גורל בני הערובה,
עם מפקד מישטרת מינכן, שרייבר.

הם לא יוו

שלת ישראל, שבמשך כ־ 20 שעות, מהזמן
בו נודע לח על ד,התקפה הערבית ועד
שנודע כי כל בני־ד,ערובה נהרגו, לא
נקטה שום יוזמה ראויה לשמה שמטרתה
היתד, להציל את חיי בני-ו־,ערובה.
במילים אחרות: ממשלת ישראל עמדה
כצופה מהצד במה שהתחולל במינכן,
חיכתה לניסים שיתרחשו, עקבה אחר
המתרחש כמי שאינו כמעט צד בעניין וגרמה
בכד להפקרת חיי אנשי המשלחת
ליכולתם או חוסר יכולתם של הגרמנים
לחלץ אותם מידי שוביהם.
נכון, הידיעה על התקפת החבלנים ה ערבים
על בנין המשלחת הישראלית במינכן׳
נפלה על הממשלה בשעה מאוד
בלתי נוחה. אותו יום התכוננה גולדה לקרב
מילולי בכניסת כדי לשכנע את הכנסת
לאשר את מינויו של יעקב שמשון
׳שפירא כשר המישפטים מחדש בממשלתה.

הצלפים המהנללים של מישטרת מינכן, חמושים בנשק חם,
אורבים במבואות הבניין בו הוחזקו בני״הערובה להזדמנות

סחטנית אחרת של החוטפים. היתה זו
גישה נכונה כשלעצמה, אך מבלי שלוותה
בצעדים אחרים היתה משמעותה הפקרת
בני־הערובה.
באותו שלב, בשעות הבוקר של יום
ג׳ ,נתנה ממשלת י־שראל את הסכמתה
לגרמנים, לפעול בכוח אם לא תהיה
ברירה אחרת, כדי לשחרר את החטופים.
אישור זה ניתן מבלי שישראל ידעה דבר
וחצי דבר על תוכניות החילוץ, הסיכונים
הכרוכים בהם והסיכויים שיש בהם לשיח־רור
החטופים.
נדמה שההכרה על חומרת המתרחש במינכן
חדרה למוחותיהם של שרי ממשלת
ישראל רק בשעות הצהריים של אותו יום
שלישי, כאשר איימו החוטפים כי אם לא
יתמלאו דרישותיהם הם יוציאו מדי שעה
שני בני־ערובה להורג. בשדר לממשלה
הגרמנית אישרה אז ממשלת־ישראל כי
אם יוצאו בני הערובה הראשונים להורג,
יש לפתוח בפעולה לשיחרור הנותרים בכוח.
בשעה
שש אחר־הצהריים באותו יום
שלישי, כאשר עמד לפוג מועד האולטימטום
האחרון של החבלנים, מצאה גולדה
מאיר פנאי לעזוב את לשכתה וללכת
לבית אלישבע בירושלים כדי להשתתף
בחגיגה לקראת השנה החדשה. אחר־כך
הסבירו מקורביה את פשר התנהגותה

מגבעת לבנה והשחיר את פניו במישחת נעליים שחורה
כדי להקשות על זיהויו. בתמונות נראה האיש כשהוא
קובע שעת אפס לקבל דרישות החוטפים. אבל מדי פעם
הוארכה שעת האפס עד להעברת החוטפים ובני־הערובה.

מחבלים. שר־התיקשורת שמעון פרס הצ ליח
להשיג קו ישיר עם בון, באמצעותו
קיבלה הממשלה דיווח ישיר על מה שמתרחש
במינכן.

״איש לא ה א מין
בגרוע ביותר״
ך* אותן שעות גורליות התרכזו
עיקר מאמציה של ממשלת ישראל
להשיג מידע על מה שקורה במינכן.
במקום להתכנס, לאסוף במהירות את הגורמים
והאישים הנוגעים בדבר, לשגרם
במהירות האפשרית לגרמניה כדי שיוכלו
להשתתף במשא־ומתן עם החוטפים ולנ קוט
צעדים כדי לתכנן לפחות את פעו לת
החילוץ, הסתפקה ממשלת ישראל בהודעה
לגרמנים שאינה מוכנה לדון כלל ב־שיחדור
בני־ערובה או מילוי כל דרישה

האמין

באפשרות

המוזרה :״איש לא
הגרועה ביותר.״
אימרה זו מסבירה את האדישות וחוסר
המעש של ממשלת־ישראל. מישהו היטעה
את שריה והרגיע אותם כי אין מה לחשוש,
כי ניסיון העבר מלמד שאנשי הטי־רור
הערביים אינם אלא פחדנים ודי
להתיש אותם ולמשוך אותם באף כדי
שאפשר יהיה להתגבר עליהם או להביאם
לידי כניעה. ממשלת־ישראל פשוט לא
תפסה את חומרת המצב, כשהיתה חייבת
לעשות זאת. לכן נושאים שריה באחריות
ישירה למה שאירע.

איש בלמי
מ מ אי ס
ף איחור ניכר החליטו הגורמים
המוסמכים לשלוח לגרמניה פקיד

לפגוע בחבלנים. אולם גס כאשר יצאו החבלנים עס בני הערובה לאוטובוס שלקח
אותם עד למסוקים, בשורה עורפית אחת, נמנעו צלפים אלה להסתער על החוטפים.

במדינה
(המשך מעמוד )16
לוץ, אולם אסור לשכוח באיזו מידה
משחק המזל תפקיד מכריע בפעולות
מעין אלה. אותו אסון שהתרחש במינכן
יכול היה להתחולל, בקנה־מידה גדול יותר,
גם בנמל-התעופה בלוד, בעת ה-
הפעולה לחילוץ נוסעי מטוס סבנה החטופים.
גם שם לא היה חסר הרבה ש הפעולה
תסתיים באובדן חיים רבים.
הנסיון התת־הכרתי של הישראלים ל הטיל
את ההאשמה על מה שאירע במינכן
על גרמניה ועל ממשלתה לא היה
אלא אליבי למחדלים של הישראלים עצמם
(ראה להלן).
הגרמנים, רדופי תסביך ההאשמה, גילו
בכל הפרשה עמדה ראויה להערכה והתנהגות
הוגנת ללא דופי. גילוי הדעת
שהוציא שגריר גרמניה בישראל, פון-
פוטקאמר, בו ביקש מדעת הקהל ה ישראלית
שיפוט הוגן לגבי חלקה של
גרמניה בשואת מינכן, היה דוגמא מאל פת
לטאקט והרגישות בו נהגו הגרמנים
במצב העדין והמביך אליו נקלעו.

די עו ת
ה 11191ה 1111 41 מסוק מדגם ״בל׳ של מישטרת
11 11/1 1 /1 1 1 /1 1 1מינכן על רקע הבניין בכפר האולימפי,
בו התאכסנה המשלחת הישראלית. המטוס נחת על משטח
בכיר שלדברי דיווחי העיתונים הזרים
היה ״איש ביטחון״ או ״קצין בדרגת
אלוף.״ האיש יצא את ישראל רק בשעה
4.00 אחר־הצהריים ביום שלישי, הגיע
למינכן רק כדי להיות עד ראייה לקרב
שהתחולל בשדה־התעופה הצבאי לשם
הוטסו בני־הערובה עם חוטפיהם. כיום,
במבט לאחור, נראה ששליחת איש זה
דווקא, היתד׳ מישגה חמור.
אותו אדם נשלח כדי לספק מידע, כדי
לנהל משא־ומתן וכדי לתת עצות. אך לא
היה זה איש ביצוע שתפקידו לקבל על
עצמו אחריות ושבסמכותו היה להציע
תוכנית פעולה לגרמנים. נראה כי הוא
היה צופה פאסיבי בלבד, שעצם נוכחותו

לקראת

דשא בקירבת הבניין בו הוחזקו בני הערובה על־ידי חוטפיהם.
במסוק זה הוטסו ארבעה מבני הערובה עם ארבעה מחוטפיהם ובו
גם מצאו את מותס בעיקבות כישלון פעולת החילוץ השלומיאלית.

שמת מייד על־ידי ישראל כמי שהפקירה
את בני־הערובה היהודים. אבל אילו
נתנה ישראל אח הסכמתה לפינוי, היו
הגרמנים מאפשרים אותו. במצב כזה, בש־בני־הערובה
מוחזקים במדינה ערבית
אולי קשה יותר היה להשיג את שיח־רורם
ואולי היה צורך לשלם עבורם
מחיר כלשהו, אבל הסיכויים שהם יוותרו
בחיים היו גדולים יותר.
ממשלת־ישראל הבהירה לגרמנים כי
היא אינה מוכנה לאשר את העברת בני־הערובה
עם חוטפיהם למדינה ערבית. כך,
כשלא נותר לחבלנים פתח נסיגה אחד
והם הועמדו אל הקיר, כאילו נחרץ גורלם
של בני־הערובה למות.

ציוגות פ א שי ס טי ת
מהם הקווים המקבילים בין אבירי הסיפוח
בישראל — לבין האידיאולוגים
של ד׳מישטדים הפאשיסטיים? כיצד מש־תלטים
נגיפי הריקבון בנפש הלאומית
של ישראל? האם צדק הנשיא דד,־גול
באימרתו המפורסמת — ״עם שתלטן ובוטח
בעצמו?״
מי שרצה, יכול היד׳ השבוע למצוא
תשובות לשאלות מדאיגות אלה. אלא שהיה
צורך, לשם כך, במאמץ עילאי.
הים הגדול של המאמרים, בעיתוני ומוספי
ראש השנה, היה בעל גוון אחיד
מאוד, ואפל מאוד. שתי נקודות־אור בודדות
בלטו בזרם הלאומנות הקדחתנית,
ולעיתים ההיסטרית, שהוגשה לרבבות
בית ישראל לראש השנה. שתיהן היו
דווקא משל שניים מאנשי תנועת העבודה
הישראלית — תנועה שראשיה ניצבים
כיום בראש הגל הלאומני־האימפדי־אלי.
בראיון
מיוחד עם הפרופסור נתן רד
טנשטרייך בטלוויזיה, מתח מי שהיה רקטור
האוניברסיטה העברית בירושלים, ואחד
מחשובי הפילוסופים היהודיים בזמן
הנוכחי, ביקורת חריפה על הממשלה ועל
מעשיה. רוטנשטרייך יצא מפורשות נגד
החלטת הממשלה שלא להחזיר את עקורי
בירעם ואיקרית, השמיע דברי אזהרה
מפני הילכי־הרוח — והמעשים — ישל
סיפוח, התנחלות ונישול.
תורת הננלים. הגדיל לעשות, ב־מסת־ענק,
בגליון ערב החג של הארץ,
ההיסטוריון הפרופסור יעקוב טלמון. ב־מסתו
עמד טלמון על האופי המסוכן של
המשך מדיניות הכיבוש והסיפוח :״׳מסחררת
המהפיכה שהפכה מתיישבים, הנאח זים
בצפורניהם באדמה קנוייד׳ בכסף רב
— לבעלי שררה השולטים בשטחים גדולים,
והיכולים להפקיע נכסים, לנשל ולגרש
את בעליהם בלי חוק ומישפט.״
ההיסטוריון רב־המוניטין ציין את הקווים
המקבילים בין נביאיה החדשים של
תורת הסיפוח, לבין האידיאולוגים וה־
׳מבצעים של מישטרים פאשיססיים בדורות
הקודמים :״בין לילד׳ הפך (פובליציסטי
ישראלי, שטלמון אינו נוקב בשמו)
למשורר התנופה האימפריאלית, למעריץ
כובשים היודעים את יעודם ...הוא
ואחרים כמוהו מרבים להרביץ אותו סוג
של תורת הגיאופוליטיקה, שהיה לתורת
חיים לגדולי הנבלים בהיסטוריה ...מרביצי
תורה זו אצלנו משתעשעים ברעיון
כיבוש דמשק וקאהיר...״
טלמון לא משאיר מקום לספק בדבר
יישומם של דברי הביקורת שלו, כשהוא
שולח את חיציו ישר לכתובתה של ממשלת
ישראל ובינתיים נמשך הסיפוח
הזוחל, רבים והולכים מעשי עוול והפקרות
כלפי תושבים ערביים, מעשים
הנעשים מתוך בהילות, ליצור עובדות׳
או באמתלה של כורח אסטראטגי.״
וייצמן והיטלי. מקום חשוב במפתו
הקדיש טלמון לעזר וייצמן. באחד ממאמריו
האחרונים בהארץ, קבע יו״ר הנהלת
תנועת החרות :״מדינה אינה יוצאת ל-
(המשך בעמוד )22

לכך היתד, התנערותו השבוע של שר־הביטחון
משה דיין מכל מה שקשור בהבטחת
שלומם של ישראלים ומוסדות יש ראל
בחו״ל. דיין טרח להבהיר בהו דעות
לעיתונים, כי הטיפול בביטחון ב־חו״ל
אינו בתחום אחריות משרדו.

דין־וחשבון

^ מחדל זה נוספים, כמובן, מחדלים
/ובזיונות אחרים. העובדה ששום אנשי
ביטחון לא נתלוו למשלחת ישראל
לאולימפיאדה ושד,ביתן הישראלי לא נשמר
בידי אנשי־ביטחון ישראליים; העובדה
שאיש מאנשי המשלחת לא תודרך
ולא צוייד בנשק למקרה של התקפת חבלנים
ערביים; העובדה המזעזעת שהנציג
הישראלי שסיכם את סידורי הביטחון של
המשלחת הישראלית עם ראש מישטרת
מינכן לא היה אלא רופא ישראלי השוהה
בגרמניה, הד״ר מתי קרנץ, שאינו איש
ביטחון, אין לו מושג בענייני ביטחון
ושנלקח להתייעצויות, לדבריו, מפני
״שכשחיפשו אדם מתאים לא היה מישהו
אחר.״
אי־אפשר גם להתעלם מהכישלון המח פיר
של היעדר מידע מוקדם לגבי תוכנית
ההתקפה, בדיוק כפי שלא היה מידע
כזה בפרשות סבנה ואוקאמוטו שאירעו
בישראל. זהו כישלון מובהק של שי־

התמונה האחווש

זוהי התמונה האחרונה של תשעת בני הערובה
הישראלים שצולמה בעודם בחיים. השעה היא
18.30 לפי שעון מינכן. החוטפים ובני הערובה (בחולצות בהירות) יושבים כבר באוטובוס
המוקף שוטרים ואנשי ביטחון גרמניים. מהאוטובוס נלקחו כולם למסוקים, שטסו למינכן.
היוותה מעין הסכמה של ישראל לכל מה
שעושים הגרמנים.
בעת שאותו אדם היה בדרכו לגרמניה,
הגיעה לממשלת־ישראל דרישתם האחרונה
של החבלנים החוטפים. הם נטשו את
דרישותיהם הקודמות לשיחרור 250 אסירים
ערביים בישראל, ביקשו שיועמד לרשותם
מטוס בו יוכלו לטוס יחד עם בני־הערובה
למדינה ערבית. נראה שהחבלנים
הרגישו כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם
וכי מושכים אותם באף ועומדים
לטמון להם מלכודת. מתוך חשש לחייהם
העדיפו לצאת מגרמניה יחד עם בני־הערובה
במחשבה שמשטח מדינה ערבית
ייקל עליהם להפעיל את נסיונות הסחיטה
שלהם מבלי לסכן את חייהם.
ברור שממשלת גרמניה לא היתד׳ יכולה
להסכים לתביעה זו ללא הסכמתה של
ישראל. אם היתד׳ עושה זאת, היתה מוא־

הפיטפוטים המושמעים עתה בלשון
התנצלות מפי שרי הממשלה כאילו ישראל
לא יכלה לפעול בעצמה על אדמת
גרמניה כדי לא לפגוע בריבונותה
של גרמניה, אין להם על מד׳
לסמוך. אילו היתד׳ ישראל מתעקשת כי
פעולת החילוץ תיעשה על ידה, בתיכ־נונה
ואפילו על־ידי כוחות ישראליים
שיובאו לגרמניה לצורך זה, לא יכלה
ממשלת גרמניה לסרב לדרישה זו. להי־פך.
כל הסימנים מעידים שהיא היתד, חוטפת
את ההזדמנות בשתי ידיים כדי
להסיר מעצמה את האחריות וכדי שלא
יאשימוד׳ אחר־כך בתוצאות.
אלא שגם איש בממשלת־ישראל לא היה
מוכן לקבל על עצמו את האחריות. במצב
בו אפשר היד׳ להטיל את האחריות
על אחרים, נחשפה ממשלת־ישראל בכל
ערוותה וחוסר האונים שלה. דוגמה טובה

111141 *1ך אחד הטירוריסטים הפלסטיניים
ששרדו ב11

חיים בעקבות הקרב עם שוטרי מינכן
בשדה־התעופה הצבאי׳ מובל למאסר כאשר
הוא מוקף בשוטרים גרמניים חמושים.
רותי המודיעין למיניהם. או, שמא יש
אמת בטענה שמידע מתריע נמסר לגופים
המוסמכים, אך הם לא התייחסו אליו
ממשלת־ישראל אינה יכולה להתחמק
מאחריות בכמה הודעות מגומגמות של
שריה בטלוויזיה או על במת הכנסת. היא
חייבת לתת דין־וחשבון מלא על מחדליה
בפרשת שואת מינכן. היא חייבת גם לתת
את הדין על מחדלים אלה.

ידיים

אמנ של מארק סלאבין ז״ל מו
לפני ארוננ של בנה. סלא1
מברית־המועצות רק לפני שלושה חודשים, ל
המצטיין לא זכה לעלות על הזירה באולימפיאז

מבט

אבלה המומה זו, קפואה ואילמרז
11 1 11
נוכח ארונות קורבנות מינכן, מבי*
יייי
עה, יזתר מכל זעקה רמה, את הכאב שחתך, ביום החמישי

האחרון, לא רק בלב משפחות האבלים, לא רק בלב האלפים שבאו
ללוד לקבל את פני עשרות ארונות חללי המשלחת הישראלית
האנלימפית שנרצחו במינכן, אלא גם בכל לב יהודי בארץ ובעולם.

אשת הקורבן

אשתו (משמא?
רומנו ז״ל נסו
כתפה של קרובת משפחה, בעת טקס קבלת או

אשתו של המתאבק אליעזר
חלפין ד׳ל, מוקפת קרו־לפני
הקבר הפתוח של בעלה.

באב דומם

קרוביו של המתאבק אליעזר חלפין ז״ל דוממים, המומים, לפני
גופת יקירם. משמאל לימין: אמו, אביו, אחותו, וגיסו של
אליעזר. המתאבק הצעיר ( )24 שעלה מרנסיה לפני שלנש שנים, תפס בזמנו מקום רביעי
באליפנת הנוער של בריה״מ. בתמונה מימין: אמו, אחיו וסבתז של מארק סלאבין ז־׳ל.

ה ידיה בייאוש, נתמכת על־ידי קרובים,
רווק, נרצח בגיל 8ו, עלה ארצה
עברית באולפן בקיבוץ שפיים. המתאבק
זאחר שנרצח ביום בו צריך היה להופיע.

אמו של מריס המשקולות זאב פרידמן ז״ל, מוקפת קרובי משפחה, מקוננת ליד
ארון בנה שהורד מהמטוס בלוד. על הארון, זר מטעם ממשלת ישראל. זאב
פרידמן, רווק בן ,28 היה אלוף ישראל בהרמת משקולות במשך שבע שנים והוא נסע
לאולימפיאדת מינכן כדי לייצג שם את מדינת ישראל בתחרויות — מסע ממנו לא חזר.

ע שו מי ש פ חו ת
ועם שלם
ן!יבלו בלוד
את המ ישלחת
הדוממת של ישראל דום!

חברת המשלחת האולימ־פית,
השחיינית שלומית
ניר, ניצבת דום ליד ארון אחד מחבריה.

סל המישקולן יוסף
,חם רת אונים, על
ת הנרצחים בלוד,

רומנו ( )32 אב לשלוש בנות, היה אלוף ישראל במשקל בימני במשך
עשר שנים. בתמונה למטה: קרובי משפחה המומים ומתייפחיס ליד
ארונו של המתאבק מארק סלאבין ז״ל שעלה לארץ מברית־המועצות.

עד הסבו

הפתוח של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא, מתמוטטת אשתו,
בעת הקבורה, בעוד קרובי משפחה נחפזים לאחוז בה. עמיצור
( ,)40 אב לארבעה ילדים, גידל דור שלם של אתלטים צעירים, שהמפורסמת בהם, שחמורוב.

1 21 --

במדינה

לתושבי תד־אביב־יפו

(המשך מעמוד )19
מלחמה רק כאשר סננה מיידית של השמדה
מרחפת -עליה ...אלא כדי לשים לאל
כל הפרעה חיצונית למאמץ הלאומי, ובדיוק
יתר — כל איום בכוח על האינטרסים
הלאומיים החיוניים למימוש זכויות
היסטוריות.״
על דבריו אלה של וייצמן, אמר סלמון:
״איש יהודי, שלמד עשרות שנים את
תהליך ההידרדרות לתהום, מדגיש, בקראו
את דברי וייצמן, כמו אותם יהודים
שקרעו קריעה וישבו שבעה על אחד מבני
מישפחתם שהמיר את דתו.״
הסביר שלמון את קביעתו החמורה:
״דבריו של וייצמן מצלצלים כמו הועתקו
מילה מילה מהיינדיד טרייטשקה, ההיס טוריון
והתיאורטיקן של הלאומנות הגר מנית
המרושעת הקיצונית במקום אחר,
משווה טלמון את רעיונותיו של וייצמן
לאלה של אדולף היטלר :״היטלר השתלט
על גרמניה בסיסמה של שלמות היסטורית
אחת, עם אחד, ארץ אחת, מנהיג
אחד ...הוא שם על דיגלו את הסיסמה
,מירב הסיכויים וחופש הפעולוד ...רעיו־

וי\*ו לחייל
עף לחג
חבילת שי בסרך של -סו ל׳י
שלח אתת רו מ תך בהת אם למס פר החבילות המבוק ש
־־עבור שי לחייל־־ אל הועד למ׳1ן החייל, תל -א ביב-יפו,
רח׳ ויצמן 95 תל -אביב 62262

מבצע עו לחייל -ת עו ל ״ ג (

מותקף יייצמן
עם שתלטן ובטוח בעצמו

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30 .ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסים

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

העולם הזה

מה חוש

ביום ה׳ ,14.9.72 כשעה ,20.30 אצל משפחת
יגול, רחום הגפן 5קריית־ביאליק, תתקיים

פ גי שתחב רי ואוהדי

על סדר היו ם :
)1עניינים אק טו אליי ם,
)2ת חזי ת של אי חוד כוחות השלום
ו ה קיד מ ה לקראת המערכות הקרובות

חברים ואוהדים מוזמנים

נות היטלר לא צמחו בראשו המעוות יש
מאין. הם דוגמה לתאוצה של אידיאות.
כבר בימי מלחמת העולם הראשונה התגבשו
בציבוריות הגרמנית כיעדים, מחושבים
מראש, ו,תוך המילחמד, ומתנופתה׳
לא רק התוכניות ל,חופש הפעולה, אלא
גם תביעות להבטיח חסינות, מכל הפרעות
חיצוניות למאבק הלאומי,״ מדגיש
טלמון :״המילים במרכאוח (המקבילות
לרעיונותיו של היטלי) — כולן ממאמרו
של עזר וייצמן.״
רק לא מיפלצת. קבע טלמון :״מדינת
היהודים לא תהיה למיפלצת כזאת. לא
לכך התפללנו אלפיים שנה. טובה ישראל
קטנה, אך יפה, בריאה, חזקה ומתרוננת
— מאשר ישראל גדולה, אך מכוערת
ונגיפי רקבון מכרסמים בה ...הביטויים
המנסרים לאחרונה בחלל הישראלי
— ,שורשיות, ,,ביטחון עצמי, ,,אמונה
איתנה בצדקתנו, ולעומתם, מתוסבכים/
,חלושים, ,,מתוחכמים, ,,קטני אמונה,,
,תבוסתנים, /מעוותים, וכיוצא בהם —
שאובים כולם מהלקסיקון -של אותה הפילוסופיה,
שהביאה השראה למחריבי

הוגה הריעות הירושלמי התייחס ישירות
גם לפרשות אקטואליות — כמו
זו של עקורי בירעם ואיקרית יש
בינינו המבחינים ביד השטן ומתחלחלים
מגודל פעלו. ממשלתו של עם־גולים, שחזר
למולדתו — מונעת בכוח ממגור-
שים, שהיא עצמה הבטיחה להחזיר לכפרם,
מלשוב לבתיהם ושדותיהם...
״התנהגותה של הממשלה בעניין עקר
רי בירעם ואיקרית, והטעמים שהיא מש-
מיעה להסבירה ולהצדיקה, באים להוכיח
את האמת באימרתו המפורסמת של ההיסטוריון
וההוגה הליבראלי האנגלי הגדול,
הלורד אקטון, על ההשפעה המשחיתה
של הכוח.״
העולם הזה 1828

המורה והתל מי ד ה
הות 1״ תישהתאהבווה דו ח ת 1ו -
וה 1ד ח מי םעתה

מ תנ כלת

א1ואווזביס-

מנ ח

רוזן

ץ ץ נחם רוזן לא חלם מעודו שאהבתו
! 1הגדולה תתלקח כשיתקרב לגיל .40
יליד העיר ליל בצרפת, בן לאב רוכל,
עזב מנחם את צרפת בדרכו לישראל
כשהיה בן .22 הוא למד באוניברסיטה
העברית בירושלים, עבד לפרנסתו כשומר
בלילות.
בקיבוץ משמר הנגב, שם שהה תקופה
מסויימת, הפיר סטודנטית בת 21 מפאריז.
מנחם היה אז בן .25 הוא התחתן עם
התיירת הפאריזאית, והזוג נסע לצרפת.
הורי האשה, משפחת סוחרים אמידים,
לא ששו למראה חתנס התפרן. התחילו
המריבות, והזוג חזר לישראל.
אך לא מצא את האושר. אחרי שלוש
שנים, התגרשו בני הזוג. האשה חזרה לבית
הוריה, יחד עם בתה, כיום בת .13
מנחם במשך עשר השנים הבאות נשאר
רווק. עד שבחודש אוקטובר שעבר נכנסה
לכיתתו תלמידה חדשה.

וחצ 3ע3י0
עד בו ל ם! י

מ אוכזב ת
מ ה חבר
^ חל (רגינה) הייתה בת ,17 כשהגיעה
1לארץ לפני שנתיים. הוריה, סוחרים
עשירים מגרמניה, שלחו אותה לישראל כדי
שתכיר קצת את ארץ האבות.
מנחם, מורה לפילוסופיה בבית־הספר של
הסוכנות היהודית בנתניה, גילה מייד שהתלמידה
נמוכת־הקומה, בעלת העיניים
הירוקות, היא הכוכב של המחזור.
בתחילה, היה הקשר בין המורה בן
ה־ 38 לתלמידתו בת זד .19 אינטלקטואלי
טהור. רחל, אשר גדלה בבית הוריה באווירה
פחות או יותר דתית, גילתה עניין
בעולם הרעיונות החדש והמסעיר שחשף
בפניה המורה לפילוסופיה. השניים נפגשו
גם במסגרת חוגי התלמידים, שהיו מתקיימים
בביתו הערבי של המורה בפרברי
נתניה, מחוץ למסגרת השיעורים הפורמלית.
אבל
כמה זמן אפשר לחיות על פילוסופיה
בלבד ז הגיע היום, שהתלמידה גילתה
כי המורה שלה התאהב בה.
זה היה הדדי, ורחל גילתה למנחם את
אכזבתה מהחבר שלה, סטודנט דתי בן
,20 בשם שלום פיטוסי.
הרומן התנהל בסודיות חמורה .״הח לטנו
להתחתן בקיץ,״ סיפר מנחם רוזן,
״אך בינתיים לשמור בסוד את האהבה
שלנו. לא בכיתה ולא מחוץ לכיתה, לא
גילה אף אחד מה מתרחש בינינו.״
אך רחל לא הצליחה לשמור על הסוד.
״היא סיפרה לאחת התלמידות בכיתה
שאנו עומדים להתחתן. מייד התחילה ההשתוללות.״

ח טפ תי
או ת ה

** התלמידה הגיע הסוד לאוזנו של
מפקח משרד החינוך יעקב כהן. על
מה שאירע מאותו רגע, מספר המורה לפילוסופיה

״הדתי הזה, הפעיל את כל כוחו נגדנו.
הוא עשה הכל כדי לפגוע בי, ולהעניש
אותי. הוא קם נגדי, מפני שכאילו חטפתי
את רחל ממעגל ההשפעה של הדת.
נכון, היא התקרבה להשקפותי על העולם.
אך זה לא נעשה בכוח, אלא ברצונה
החופשי.
״התברר לי שיעקב כהן סידר לרחל

רחל

ו־וזן

התלמידים, ג׳יימס בן דאהן, אמר לו
מפורשות שאינו מוכן לשמוע את דבריו,
וסירב לשבת איתו.
אך היו גם אחרים, שפחדו מהמפקח,
ולא רצו להפסיד סטיפנדיות.
״גם לאשתי נודע בינתיים שהיא לא
תקבל כבר סטיפנדיה. וזה — למרות
שהיא שינתה את הסטאטוס הרשמי שלה,
ונרשמה כעולה חדשה. כשלא היתה עולה
— איפשר לה המפקח יעקב כהן
לקבל את הסטיפנדיה, למרות שלא הגיע
לה. עכשיו — זה בוטל.
״רציתי להגיע ליגאל אלון ולהתלונן,
אך לא מצאתי את הדלת אליו. האם
ייתכן שהשר לא שמע איך התנהגו כלפי,
ואיך פיטרו אותי, רק בגלל שהתחתנתי
עם התלמידה שלי?
״נסיונות ההתנכלות נגדי צצו מכל הצדדים.
למשל — לא שילמו לי את מש כורת
החודש האחרון. כשביקשתי משמעון
הדר לשלם לי את המגיע לי, השיב
שהוא נוסע לחו״ל ואינו יכול לטפל בזאת
כעת. הוא היה נרגז מאוד על שאני נל חם
ואינני נכנע ואיים עלי שיהיו לי
קשיים בקבלת עבודה במקום אחר.
״איני פוחד. התלמידים שלי הודיעו
שמוכנים להילחם בשבילי. זה הכוח שלי.
בשבוע שעבר יצאו עשרה מהם לתל-
אביב להפגנה במשרדי הסוכנות, ברחוב
אבן גבירול. יחד איתם יצאה גם רחל,
זה לאחר שיעקב כהן הזמין אותה לשיחה
כדי להשפיע עליה. התלמידים הפגינו
נגד החלטת הוועדה הפדגוגית של
בית־הספר לפטר אותי.״
עד כאן, סיפורו של המורה שהעז
להתאהב בתלמידתו.

ל מו ת מאהבה אני ג׳יררדו וברונו פראדל בסצינה מתוך הסרט הצר1111¥1
111¥1 *1ד ה
11.1111 1 111 פתי למות מאהבה, שתיאר את סיפורם — האמיתי —
של מורה צרפתיה, גרושה ואם לילדה, שהתאהבה בתלמיד שלה בן ה־ .17 בעיקבות
הלחצים האדירים שהופעלו על השניים התאבדה המורה, וסערת־רוחות אדירה התחוללה.
סטיפנדיה בגובה 7,000 ליי. הסטיפנדיה
הזו לא היתד, מגיעה לה, מפני שרחל לא
היתד, עולה חדשה, אלא רק תושבת ארעית.
״יעקב
כהן הפעיל לחץ על שמעון
הדר, מנהל בית־הספר כדי שיפטר אותי.
״בינתיים הגיעו לארץ מגרמניה אחותה
של רחל וגיסה, וניסו לשכנע את אשתי
שתעזוב אותי. הם הזכירו לרחל שאני
גרוש, טענו בפניה שניצלתי את הסמכות
שלי כמורה כדי לחטוף אותה
מהמשפחה. הגיס גם איים לרצוח אותי
אם אתחתן עם רחל.
״בסוף הציעו לי לשלוח את רחל לשלושה
ימים לקרוב משפחה אחר, ואם
אחרי זד, היא תרצה לחזור, לא יתנגדו.
הבנתי שהם רוצים לשבור אותה, ולא
הסכמתי.
״הם גייסו למשימת הקודש גם קרוב
משפחה אחר, את זאב גלר, ראש עיריית
כפר־סבא. הוא נפגש איתי והתחיל לש אול
אותי מי הממונים עלי.
״התעלמנו מכל הלחצים, קבעתי עם
רחל מועד לחתונה, וב־ 21 ביולי התחתנו,
בבית שלנו.

״ד,יזמנו כ־ 50 מכירים וחברים, אך באו
רק 20 אנשים. רוב המוזמנים פחדו לבוא,
כדי לא להרגיז את המנגנון שנלחם
נגדנו.
״חלק חשוב במסע ההשמצות -נגדנו
לקח על עצמו שלום פיטוסי, החבר הדתי
לשעבר של רחל.
״שמעון הדר, המנהל שלי, הודיע לי
שעלי ללכת, מפני שנודע לו שיש לי
תיק במשרד החינוך ובסוכנוו! ,עקב הרומן
שניהלתי עם רחל, וזה נגד האתיקה
המיקצועית.
״צייד המכשפות נגדי התנהל בכמה
מישורים. יעקב כהן הופיע לפתע בבית־הספר,
החל משוחח עם תלמידים שלי
כדי לשכנע אותם שעברתי עבירה חמורה,
ולכן יש להפסיק את עבודתי.״

ל ה תלונן
אצל השד
ך 1א כולם קיבלו את דבריו של/המפקח.
רובם התקוממו נגדו. אחד

ך* שלב הנוכחי, חשים שני בני הזוג
^ עצמם בוטחים, מוכנים להיאבק על
זכותם לחיים משלהם :״אנחנו אוהבים,
ומצפצפים על כל מי שזה לא מוצא־חן
בעיניו,״ הכריז מנחם.
בשלב זה, המאבק אינו נראה בעיניהם
מפחיד. רחל הלכה, בהינטל ממנה המיל־גר״
לעבוד כפקידת־קבלה במלון נתנייתי.
מנחם התיישב במישנה־מרץ על לימודיו
לקראת תואר המאסטר. יש לו קצת חסכונות,
והוא מוכן למצור ממושך, בו ית קשה
למצוא עבודה כתוצאה מההתנכלו־יות
נגדו.
אלא שקשה לשכוח — דווקא בשלב
אופטימי זה — את המקרה הדומה שאירע
לפני שנים מיספר בצרפת, כאשר
מורה מבוגרת, גרושה ואם לילדה, התאהבה
בתלמיד בן .17
גם הם היו אמיצים ואוהבים, גם להם
היו חברים שעמדו לצידם, וגם הם צ יפ־צפו
על כל העולם.
אבל העולם שמסביבם ידע להפעיל
סוגים רבים ומגוונים של לחצים. כה
רבים, כה מגוונים, וכה מלוכלכים, שהמורה
התאבדה לבסוף.
איזה לחצים מלוכלכים יופעלו על זוג
האוהבים הנתנייתי, על־ידי נציגים, דתיים
וחופשיים כאחד, של חברה קנאית וצרת־אופק,
נותר לראות.

ז!/1ו 1ץ

תמרורים
נישאו. במלון הילטון בתל־אביב,
ליכי פרומצ׳נקו 21 הצעירה בשתי
בנותיו של אבא ג. פרומצ׳נקו מבעלי בית־החרושת
עלית, שהיא סטודנטית לפסיכולוגיה
באוניברסיטת ירושלים, וצופר עוז
( ,)25 עובד משרד־החוץ שסיים השנה את
לימודיו בפקולטה ליחסים בין־לאומיים
והוא בנו של יעקב עוז, איש מינהלה באחת
מחברות הדלק.

ה 1וו ל ם

נבחר. בשווייץ, לנשיא העולמי של
איגוד הבלשים הבינלאומי, החוקר הישראלי
דויד אלמוג שהוא ותיק החוקרים
הפרטיים בארץ ושהיה תלמידו
של הבלש העברי הראשון דויד תדהר

נולדה. לעורך עמודי הפנים של
ידיעות־אחרתות שעד לפני חודשיים היה

רם אורן
בת שנייה

מאוזן :
)1מארב )5 .תופעה אינפלציונית)9 .
שדה מרעה )10 .עדנה )12 .חנק)13 .
רוטב )15 .תואר אנגלי )16 .תופעה גז ענית
)19 .איש צדיק )20 .שאינו כשיר.
)21 כינוי לישראל )22 .מיפלגה (ר״ת).
)23 רעל )24 .אחד המרכיבים של הצלחה,
אליבא דעצלנים )27 .תופעה פיסית
הקשורה למים )29 .רחמנא ליצלן (ר״ת).
)30 פנים )32 .חכמה, מלומדות )33 .קלות
דעת )34 .מדבר )35 .גמד )37 .קללה)38 .
חומר בנין )39 .באפריקה הוא יורד גם
בקיץ )40 .ענף חקלאי )43 .הוא הולך
והוא בא — כטבע העולם )45 .אם כל חי.
)46 בעל חי גדול )47 .כלי נשק קר.
)49 מין משקה חריף עשוי דבש )51 .אבר
פנימי )52 .מלל, דברי הבל )54 .צמד.
)56 יחידה בסיסית ביולוגית )57 .חגורה,
טבעת )58 .פצע פנימי )60 .מלך ישראל.
)61 שוהה לילה )62 .אישיות מצרית
שהפסיקה לאחרונה לכתוב את מאמריה
השבועיים )67 .בתוכו )68 .ראש־ממשלה
אירופי )70 .בצוותא )71 .בלי קושי)72 .

חשבץ

״יש ויש דיין״ )73 .יסוד, בסים.
)74 חריכה באש.

מאונך :

)1פרי ריחני )2 .טעם יסוד )3 .סופר
מדע בדיוני (הצוללת נאוטילום) )4 .פר גול
)5 .צי )6 .איזור נפט בברית־המוע־צות
)7 .ד.ן א )8 .מדינה מזרח אירופית.
)9צמח מאכל לבהמות )11 .סוג של גנב.
)12 פן )14 .סליחה )16 .חוסר יכולת דיבור
)17 .חודש עברי )18 .חסר טעם.
)25 רשע )26 .דיבה )27 .ראשית היום.
)28 זהב )31 .מוסד נוצרי )34 .אפילה
גדולה, שאול )36 .כלי בישול )37 .מפל
מים )40 .מין עוגה מתוקה )41 .לבוש
ערב גברי )42 .בליטה )44 .פרבר תל-
אביבי )45 .רעד, פחד )46 .חלק בפנים.
)48 דב ספרותי )50 .צער, עגמה )52 .שיעור
)53 .אליה הגיע מרקו פולו)55 .
הושיע, הציל )58 .אסון )59 .האצבע הגדולה
)63 .חוט דק )64 .נעימות, שימחה,
שביעות רצון )65 .כינוי ליוצא גרמניה.
)66 חיה מבויתת מאז האדם הקדמון.
)69 עוד )72 .תו נגינה.

1828

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

כתב העיתון בארצות־הברית, רם אורן
ולרעייתו ניצה, בת שנייה: גילת (3,5

הוכתר. לאלוף השחמט של הנוער
בישראל, חגי שינוולד בן השבע-
עשרה וחצי מקיבוץ גינוסר שגבר ב-
תלת־קרב על שני יריביו אורי סלוצקין
ודורון מוריץ.
נפטרה. מסרטן, בביודחוליט במוסקבה,
בגיל ,32 הצעירה מבין שלוש
בנותיו של מנהיג ברית־המועצות לשעבר
ניקיטה חרושצ׳וב, ילנה חרושצ׳ום,
שהיתר סטודנטית למשפטים ונילוותה אל
אביה ברוב מסעותיו הרשמיים מחוץ ל-
ברית־המועצות.
נפטר. בבית־החולים על־שם שיבא
בתל־השומר, מהתקף־לב, בגיל ,64 יו״ר
המועצה הדתית ברמת־גן הרב זאג
דרייזין. יליד ניו־יורק שם הוסמך לרבנות׳
היה בעל שני תוארי דוקטור בפילוסופיה
יהודית ובמדעי המזרח, כיהן
בין השנים 1947—1944 כנשיא הסתדרות
הרבנים בארצות־הברית, עלה לארץ ב-
1953 והקים כאן את בית־החרושת לעטים
גלובוס.
נפטרה. אחותה של ראש־הממש-
לה גולדה מאיר, שיינה קורנגולד ש-
היתר. מבוגרת מגולדה ב־ 10 שנים ו השפיעה
במידה מכרעת על גולדה בצעירותה׳
ובגללה היגרה המשפחה מרוסיה
אחרי ששיינה הסתבכה בפעילות מהפכ נית
ציונית־סוציאליסטית והיתד. צפוייה
למאסר ברוסיה. בגיל 8היתד. גולדה
מתחבאה על התנור בביתם ומקשיבה לוויכוחים
שערכו אחותה וחבריה. כשהגיעה
המשפחה לאמריקה, ברחה שיינה מ הבית
מפני שסירבה לרצון אביה להתלבש
לפי האופנה האמריקאית והסתובבה
לבושה לפי האופנה הרוסית. גולדה ברחה
אליה לעיר דנבר. לארץ הגיעה יחד עם גול דה
ובעלה וסירבה לרדת באמצע הדרך
מהאוניה שחששו שתיטבע. היתד׳ ממייסדי
חולון אחרי שהתיישבה שם ב-
1937׳ חברה בהגנה ופירסמה ספר על
פרשת עלייתה מארצות־הברית לישראל.
נפטרה. בגיל ,97 אלמנתו של

המשורר חיים נחמן ביאליק, מניה ביא־ליק,
שנולדה ברוסיה, הכירה את ביאליק
באמצעות שדכן כשהיתה בת ,17 פיר־סמר.
ספר פירקי זכרונות על 40 שנותיה
במחיצת המשורר.

במדינה
ס שפט
אין שופטים
בצה״ל

זמן קצר לאחר שהתפרסם (צדק לא
נורמלי, העולם הזה )1824 גזר־הדין המוזר
שפסק השופט הצבאי סרן (מיל).
מנשה בר־שלטון לצעיר עזתי, התפרסמה
ידיעה נוספת :״צה״ל שיחרר את בר־שלטון
ממערך השופטים שלו.״ בשפה
פחות אלגנטית, פסלו מלהיות שופט צבאי.
לא היה כל ספק שהפסילה באה בגלל
המשפט העזתי, שעורר שערורייה בקרב
האוכלוסייה ברצועה, ותדהמה ברחבי כל
ישראל: אשמת הנאשם — צעיר בן — 16
היתד, שקילל שוטר מקומי בארס בן־ארס.
העונש שהחטיף לו בר־שלטון: שנה מאסר
— מזה חצי שנה בפועל.
לדפוק — חזק. נגד בר־שלטון, עו־רך־דין
ותיק ומנוסה בחייו האזרחיים, לא
הועלו מעולם טענות על כישוריו המקצועיים.
מה קרה דווקא שט, בעזה ו מה
גרם לגזר־הדין הדרקוני?
סיפר השבוע בר־שלטון, לאחר ששוח רר
משירות־ד,מילואים האומלל שלו:
״נאמר לי שזה צריך להיות משפט
לדוגמה, כי לאחרונה התרבו ברצועה מק רי
העלבת שוטרים, ועונש מאסר של
חודשיים שלושה כבר לא עוזר.
״שופט, בשיבתו על כסאו, אמור להיות
עצמאי ולשפוט לפי מיטב הכרתו ומצ פונו.
כך לפחות בבית־משפט אזרחי. האם
בבית־משפט צבאי, הופך שופט לחייל מן
השורה, המקבל פקודות ממפקדו?״
אם כן, נפל הפעם בר־שלטון קורבן
לצייתנותו. שכן, כאשר פרצה השערורייה,
מיהר תת־אלוף שלמה גזית, הבום של
השטחים המוחזקים, להרים טלפון לתת־אלוף
יצחק פונדק, הבוס של הרצועה.
התוצאה: העונש הוקטן מייד משישה חודשים
בפועל — לחודש.
קללה חד־צדדית. פרט נוסף שנראה
כאי־צדק משווע ועורר את זעם האוכלוסייה
בעזה, היתד, העובדה, שניגלתה
במשפט, כי הנאשם קילל את השוטר —
רק בתגובה על־כך שהשוטר קילל את אביו
של הנאשם. היה זה כאשר חוליית שוט רים
הגיעה לבית האב בחיפוש סמים.
אך למרות שעדות זו עלתה בפני בית-
המשפט, לא התייחס אליה השופט כלל.
המסקנה שהתבקשה: לשוטר מותר היה
לקלל את האב, ואילו הבן, שנחלץ להגנת
כבוד אביו, חטף על־כך חצי שנה.
הסביר בר־שלטון :״שאלתי את הנא שם,
לפני הכרעת הדין , :עכשיו תגיד
את האמת. מי שיקר? המישטרה — או
אתה?׳ ,אני שיקרתי /הודה הנאשם.
,השוטר בכלל לא קילל אותי.׳״
טימן משכנע
כאשר הוכנס מוחמד מסראווה לאולם
המשפטים של שופט השלום התל־אביבי
בורים רפפורט, הופנתה אליו כל עין באולם.
שכן מסראווה הובא אמנם בפני השופט
רק להארכת מעצר — אבל בתיק
המפורסם ביותר של השנה: הוא נחשד
כאחד מארבעת הפושעים שאנסו אח התייר
האוסטראלי פיטר קובאץ׳ בדירתו
של מרדכי (״שולמו ישלם״) שולמו, בעוד
שולמן עצמו אונס, לפי החשד, את ידידתו
של האנוס בחדר הסמוך.
כלתי אפשרי 1החשד נגד מסראווה
( ,)19 בן הכפר טייבה, עלה כתוצאה מעדותו
של הקורבן עצמו, שזיהה אותו באקראי
ברחוב, הביא למעצרו.
אולם אותם הנוכחים באולם, שחשבו
כי נוכח עדות כה חזקה — זיהוי ישיר
על־ידי הקורבן — נוכח חומרתו הנדירה
של הפשע — נוכח העובדה שאחרי הפשע׳
נעשה נסיון להתנכל לחייו של הנאנס
— נוכח כל אלה, יישלח החשוד
למעצר, עד סיום החקירה — הופתעו:
השופט שיחרר את החשוד — בערבות
של אלפיים ל״י,
הסיבה היתה טיעונו של סניגורו של
החשוד, עורך־הדין יורם מושקט :״בלתי
אפשרי הדבר שמסראווה הוא ידידו של
שולמן. לכל ידוע כי שולמן הוא שונא
ערבים מושבע, ולעולם לא היה מכנים
ערבי לדירתו.״
תשובת השופט, המכיר כנראה את הקליינטים
שלו :״מה יש לדבר, אתה צודק.״
העולם הזה 1828

דאבפעםהרא שונ החדרהה שנ ה
הפולי טיק האל המי שחק־ם האודימפ״ם

,1936 קופץ ממושבו בכמם כאשר נבחרת
הנשים של גרמניה במירוץ שליחים איבדה
את המקל הנמסר משליחה לשליחה.

״אתה מתלוצץ,״ נבהלתי .״אלוהים אדירים׳
במשך ששת החודשים האחרונים
כתבנו נגד המשחקים האולימפיים. איימנו
על הסוקנל, צרנו על כל האתלטים
הצ׳כים והסלובקים ההגונים שלא יקחו
חלק במשחקים. בעצמי כתבתי כרוז נגד
המשחקים...״
״ילד טוב,״ חזר ואמר העורך ,״זכור:
אם כתב צעיר רוצה להתנגד למשהו
עליו קודם כל לדעת על הדבר. אינך
יכול לסלף את האמת אלא אם כן אתה
יודע אותה.״
״מי רוצה לסלף את האמת ז״ שאלתי.
״אנו שונאים את הנאצים, את היטלר,
את משחקי ברלין המטופשים שלו עם
כל ה-ם.ם. וה־ם.א. הצועדים בסך. אני
שונא אותם כיהודי ואתה שונא אותם
כצ׳כי.״
״כצ׳כי וכיהודי,״ תיקן אותי העורך.
״אתה יודע היטב כיצד נקראתי לפני ששיניתי
את שמי לקונראד ...אין דבר:

עיני והוסיף בלחישה :״אני מקווה ש משהו
יקרה. רצוני לא רק שתדווח חדשות,
אני רוצה שתעשה אותן.״
למחרת ניגשתי אל האוטובוס ש עמד
לקחת את הצופים מפראג לגבול
האוסטרי ממנו יגיע הלפיד האו לימפי.
כתריסר נערים צעירים עמדו וקיפצו
סביבו. רובם לבשו טוגות לבנות
ארוכות ולראשם לבשו קסדות מבריקות
של מכבי־אש .״הדייקנים״ שבהם אף
הביאו איתם פלצורים ובומרנגים. לשם
מהי במאית הסרטים, העלמה לני ריפב־שטאל,
תצלם את המשלחת, נאמר לי.
הם רצו להראות דרמתיים בסרטה האולימפי
של העלמה ריפנשטאל .״בוקר
טוב,״ אמר מנהיגם כשהצגתי עצמי.
שלוש נוצות לבנות היו נעוצות לו
מאחורי מין כאפייה צ׳כית.
״המנהיג נוצת־הנשר הוא ג׳נטלמן,״
אמר בהצביעו על עצמו .״אתה יכול
לכתוב כל מה שתרצה ובכל זאת אעשן

אולימפית של היטלר מלבד כמה צופים
טפשים שלבשו טוגות רומאיות ונשאו
פלצורים ובומרנגים של קאובויס...״
בתשע בבוקר הגענו לגבול האוסטרי.
בעשר וחצי ראיתי רץ, עדיין בשטח
אוסטריה, עם לפיד בוער בידו הימנית.
הוא היה גבר כבן ,75 בעל זקן לבן ושפם
לבן כפי שהיה לשליט האוסטרו־הונגרי
פרנץ יוזף זמן קצר לפני מותו.
הרץ היה — כפי שלמדתי מאוחר יותר
— הגזבר של הוועד האולימפי האוסטרי.
שני אתלטים אוסטרים צעירים יותר דחפו
את הזקן בסתר מאחור. עם הגיעו אל
הגבול מצא בעצמו איכשהו את הכוח
לנופף בלפיד מעל לראשו ולצעוק שלוש
פעמים ״זיג הייל, זיג הייל, זיג הייל.״
רשמתי זאת בפנקסי.
בעוד האוסטרי מחליף ברכות עם
מנהיגנו נוצת הנשר, עברו צלמים
גרמניים את הגבול והתחילו לצלם את
הבונקרים הצ׳כים. אני ראיתי מספיק.

ב ר חי ב ד תי בופיד
הניסיון לנצל את המישחקים האולימפיים
לשם תעמולה פוליטית,
אינו חדש. הקדים את אנשי ספטמבר
השחור אדוק! היטלר, שניסה
להפוך את משחקי האולימפיאדה
ככרלין3<5 ,ע ,1למסע תעמולה
נאצי בל עולמי. יוסח שריק, יליד
צ׳כיה, מבקר הקולנוע של ״הארץ״,
נזכר כאפיזודה מאותה תקופה הקשורה
כמעשה הכלה כאש האולימפית
הסמלית.

יוסף שרי ק
ך! כיקורי כאיצטדיון האולימפי ב-
^ מינכן נכחתי בחזרה על טקס הבאת
הלפיד האולימפי בידי האתלטים הגרמניים.
בעודי
ממתין לרץ שיביא את הלפיד,
סיפרה לי המלווה הגרמניה הצעירה שלי
על כל המשחקים האולימפיים שהתקיימו,
מלבד אלה שנערכו בברלין בשנת .1936
אז סירב הפיהרר אדולף היטלר ללחוץ
את ידו של הרץ הכושי המעולה ג׳סי
אוונם. כאשר התקרב אוונס אל מושבו
של אדולף היטלר נעלם משם האחרון.
נצחונו של אוונם הפריך את התיאוריה
הגזענית של היטלר בדבר עליונות הגזע
הנורדי.
״גם אני לקחתי חלק במשלחת האולימפית,״
אמרתי.
״אתה?״ שאלה הצעירה בהסתכלה ב-
הופעתי הלא כל כך אתלטית.
״ובכן,״ אמרתי ,״לא רצתי עם הלפיד
האולימפי. רצתי נגדו. זו האמת וכל האמת.״

א נ לי מ פי
עדיין ברצוני שתשתתף.״
״במכונית או ברכבת?״ שאלתי.
״ברגל,״ היתד, תשובת העורך .״ובכן,
הזמנתי עבורך מקום באוטובוס, אשר
יקח את הצופים אשר יעברו דרך צ׳כוס־לובקיה
עם הלפיד. ברצוני שתדווח מה
קורה ללפיד בדרך ואז הסתכל לתוך

איתך את מקטרת השלום ...שהוצתה על
ידי הלהבה האולימפית.״ הנערים קפצו
לתוך האוטובוס והתחילו לשיר את השיר
כאשר צעדתי אל הגבול, כאשר
צעדתי אל הגבול...
אני רשמתי בפנקסי :״אי אפשר היה
למצוא איש שיקח חלק במירוץ האש ה
רצתי
אל משרד הדואר הקרוב ביותר
לטלפן אל הבום שלי. הוא הודה לי
עבור האינפורמציה ״בעלת הערך׳ כפי
שהתבטא, והוסיף ״אל תספר זאת לאיש,
למספר חברים במועדון הכדורגל של
הפועלים בכפר הצ׳כי תבור יש רעיון
(המשך בעמוד )28
צופים ואיגדיאנים
ך* דכר קרה בהיותי עורך ספורט צעיר
ן § בהלו־נוביני, עיתון יומי אנטי־נאצי בפראג.
יום אחד קרא לי העורך למשרדו.
״כפי שאתה בוודאי יודע,״ התחיל,
״תעבור המשלחת הנושאת את האש האולימפית
מיוון דרך צ׳כוסלובקיה בדר כה
לברלין לפתיחת המשחקים האולימפיים.״
״זהו
חלק מהתעמולה הנאצית,״ אמרתי
,״תעמולה בעלת חשיבות פוליטית,״
הוספתי על־מנת להוכיח שהיו לי אמביציות
גדולות יותר מאשר לכתוב על תוצאות
משחקי כדורגל.
״ילד טוב,״ אמר העורך שלי .״ברצוני
שתיקח חלק במירוץ הלפיד האולימפי.״

היטלר ואנשי הוועד האולימפי
צועדים באיצטדיון בברלין ב־שנוצלו
על־ידי היטלר להפגנה

פוליטית אדירה. פעולות שונות שנעשו אז ברחבי העולם על־ידי
מתנגדי הנאציזם לא הגיעו אומנם לפעולות טירור וזוועה, אך
כללו מיבצעים שנועדו להכשיל את האולימפיאדה וכל הקשור בה.

ה רו סי

ח ר אויי

צועקים המאווקאים במיגדד העמק
״ א ה רוג אתה כז א דו ק אי ם! ״

אמר עולה צעיר מרוסיה ודרש ״עוז*״
זמן רג, היתה השינאה חגוייה. ערג ראש־השנוז, היא פרצה החוצה.
נטיונות הטישטוש החלו מייד, בעוד גופתו של הקורבן עדייו לא
התקררה .״הרוצחים היו מסוממים, הם לא ידעו מה שהם עושים״,
החלה שטיפת המוח.
אבל היתה זו השינאה, שפעמה בחלל האוויר לא מאתמול, לא
משילשום. השינאה, שפעמה בחלל האוויר מרגע שעולה חדש ראשון
קיבל העדפה, אמיתית או דמיונית, על״פני שבנו הוותיק — והעני.
היה זה אולי מקרה שהשינאה מצר עניי ישראל השנייה לעולים
החדשים, פרצה בצורת רצח מבהיל דווקא במגדל״העמק.
המקום והזמן — היו מקריים. ההתפרצות עצמה — היתה צפוייה.
זה זמן רב.
קלחת המתח העדתי בישראל — בין עניים לעשירים, ווזווזים
לספרדים, ותיקים לעולים — רותחת כבר זמן רב מדי ללא תשומת״לב.
הרצח המחריד במגדל־העמק היה התפרצות קיטור ראשונה, מתוך
קלחת שדים זו.

והאמא צעקה כהלוו״ה:

בדירה המוזנחת, לא הרחק ממועדון
מפ״ם, גונח מכאבים שמעון אזולאי,
אביו של אברהם אזולאי, שנעצר
יחד עם מאיר לוי כחשוד ברצח משה
גרון. יש לו בעיות עם חוט השדרה, ל אבא.
״אני
לא יודע כלום ממה שהיה. אני
חולה. יש לי מחלת סוכר, ואני שוכח
הכל.״
למגדל־העמק הגיע לפני כעשרים שנה,
מייד עם עלייתו לארץ. נתנו לו צריף,
ואמרו לו: זה הבית שלך. מאז הוא
כעוזרת־בית.

עובד כטבח בצבא, ואשתו

ך י * ק מילה תגיד לי, מישקזז. רק
מילה אחת. למה אתה שותק, מיש-
קה י זה לא מהגויים שאתה בתוך האד־מה.
זה לא מחבלנים. זה מהיהודים. היהודים
הרגו אותך. בשביל זה עלינו לארץ
מרוסיה!״
בעיניים יבשות כבר מדמעות, כשהיא
נתמכת על־ידי קרובי משפחה, הביאה ביום
השני דורה גרון, עולה חדשה מרוסיה
ותושבת מגדל־העמק, את בנה משה בן
ה־ 18 לקבורה.
בחדר־המעצר ׳של מישטרת נצרת הדביק
מאיר לוי בן ה־ ,19 בן למישפחה
מרוקאית החשוד כרוצחו של משה, את
פניו המגחכים לסורגי הצוהר הקטן, ביקש
מנערה שחלפה במקום :״תני לי
נשיקה, בובה. זאת הנשיקה האחרונה בכל
החיים שלי.״
מגדל־העמק, אחרי הרצח המזעזע, נראית,
במבט ראשון, כמימים ימימה. במתחי
הבתים משוחחות עקרוודבית. כשיגיע
הערב שיפיג את החום, ייצאו בני-
הנוער להסתובב ברחובות. גם במעלה
רחוב קדש, שבו מרוכז חלק ניכר מעולי
רוסיה שהגיעו למקום, שוררת אווירה
של יום חול רגיל.
גם מועדון מפ״ם שומם. רק לפני יומיים
נפגשו שם שני עולמות — עולמו
של עולה צעיר מרוסיה, וזה של עבריין
יליד הארץ, בן למשפחה מרוקאית, שכל
ימיו עברו עליו במקום.

ה חברי ם
א שמים

״לא יודע
כלו ם״

כל מתחת לפני השטח, מורגשות
המתיחות והעוינות בין שני המחנות:
מחנה המרוקאים מפה, ומחנה הרוסים מפה.
כשכל צד חושש מניקמתו של האחר, ב־עיקבות
הרצח של ערב ראש־השנה. ה־שינאה
שפרצה החוצה, נשארה בחוץ.

משה גרון, בן ה־ ,18 שהתגייס לפני תשעה חודשים לצה״ל ונרצח

י י ״ 1י י 1בזמן חופשתו על־ידי בני מגדל־העמק. בתמונה למעלה: דורה גרון
על קבר בנה שנרצח תוך כדי תיגרה :״מה קרה לנו פה? נהיינו כמו גרמניה?״

** ל הכתים החדשים שניבנו לא הרחק
> מביתו, ויועדו לעולים החדשים מרוסיה,
הוא מסתכל עם קצת פילוסופיה:
״מה איכפת לי השיכונים היפים שלהם?
שיהיה להם לבריאות. העולם הזה לא
חשוב. זאת המדינה שלנו בצריף ובשינון.
לכולם הכי טוב זה העולם הבא.״
ערב ראש השנה היה יום הולדתו של
בנו אברהם בן ה־ .19 בגלל מחלתו של
האב, ערך אברהם בעצמו את הקידוש,
ויצא לשוטט עם החברים שלו.
״לא דאגתי,״ מספר אביו .״ידעתי שאין
להם לאן ללכת. אז אפילו לא שאלתי
אותו מתי יחזור. אברהם הוא בחור טוב
מאה אחוז. רק ביישן גדול. וכשהוא מסתובב,
בגלל שלא תמיד הוא עובד, סוחבים
אותו החברים ומקלקלים אותו.״
אחד החברים האלה היה מאיר לוי,
גם הוא בן למישפחה מרוקאית ותיקה
במקום ובן גילו של אברהם.
למאיר היתה השהות בבית מאורע
יוצא־דופן. בניגוד לחברו, שהספיק להגיע
רק עד מוסד לעבריינים צעירים,
זכה כבר מאיר לשבת בבית־הסוהר. שני

ימי תופשת ניתנו לו, כדי שיוכל לבלות
את החג עם אביו המרותק מזה חודש
וחצי למיטתו בגלל דגל שבורה, עם אמו,
עובדת־נקיון בדואר, ועם שמונה אחיו
ואחיותיו (האח התשיעי יושב גם כן ב־בית־הסוהר).

היו שתויים ומסוממים,״ מעידים
עליהם חברים שחזו בסיומו של ערב החג.
״הם לקחו כדורים ולא ידעו מה הם עושים.
הם היו רוצחים את מי שהיה נופל
להם לידיים.״
מגדל־העמק של חג היתד, משעממת.
כמו מגדל־העמק של חול. קולות השיט־חה
היחידים במקום בקעו ממקום אחד:
מועדון מפ״ם. שם התקיימה מסיבה של
״הרוסים״ .לשם, באורח־טבעי, פנו ה־חבר׳ה
הטובים המשועממים.
אחד מתריסר החוגגים, במועדון, היה
טוראי משה גרון, שהגיע לחופשת־חג
לביתו בטבעון, קפץ לבקר את חבריו ב-
מגדל־העמק.

אל מנ ה —
ושכולה
ך 1פני שלוש שנים ארזה דורה גרון
/את רכושה המועט, לקחה את שתי
בנותיה — פירה, כיום בת ,17 וסוניה
21 ואת בנה היחיד משה, ועלתה
לישראל.
בווילנה עיר מושבם לא היה מצבם
הכלכלי גרוע, אם גם לא מזהיר. דורה
עבדה ככרטיסנית באוטובוס, גידלה את
שלושת ילדיה בכוחות עצמה. בעלה נהרג.
כשהיה בן שלוש, נפל מישקה מגג
גבוה, ומאז בילה חודשים ארוכים בבתי-
חולים. נשימתו וצלעותיו נפגעו. בגלל
חולניותו לא סיים אלא שבע שנות לימוד.
עם הזמן גברו הגעגועים לארץ האבות,

״הרוסים חרא!״ ,וזרק את הסיגריה שלו
לתוך העין שלי. ככה התחילו מכות. היינו
מעט ׳נגדם. שניים מאצלנו היו חולים,
ולא יכלו להילחם.
המרוקאים לקחו בקבוקים, ושברו אותם
עלינו. פתאום הוציאו גם סכינים. הם
רצו להרוג את כולנו.
אחד, זה מאיר, נתן למשה מכה עם
בקבוק על הראש. משה לא נפל. אז מאיר
לקח סכין, ותקע למשה בבטן. ועוד הוא
לא נפל. אז מאיר לקח בקבוק שבור,
וחתך לו את הגרון. החבר של משה רצה
לשים את היד שלו על הפצע בשביל ל עצור
את הדם, אבל היד שלו נכנסה
בפנים, ככה הוא חתך אותו.
היה שם גם חבר אחר של מישקה,
חייל, שהביא איתו את הרובה שלו. אז
המרוקאים לקחו ממנו את הרובה ורצו
לירות בנו. התנפלנו עליהם, זרקנו עליהם
שולחנות והרבצנו להם, עד שהוצאנו
מהמרוקאי ההוא את הדובה. בינתיים מישהו
צילצל למישטרה.
כל הלילה היינו במישטרת נצרת. כשבאנו
בבוקר, שמענו שבלילה באו עוד
מרוקאים, ורצו להרוג בחור אחד משלנו.
מזל שלו, שהוא למד ג׳ודו, והיה יכול
להציל את עצמו.״
עד כאן, סיפורו של ניקולאי.

במדינה
ח 1ק
אין מי קלט לגגג ס ט רי ס
שנתיים אחרי שהגיע לישראל, הסתבר
למאיר לנסקי ,71 ,מי שכונה ,״הבוס של
סנדיקאט הפשע האמריקאי״ ,כי ישראל,
הארץ המובטחת, אינה מובטחת לכל אחד,
אפילו אם הוא יהודי בערוב ימיו, הטוען
כי פרש מכל עסקיו והתנער מעברו, ואפילו
אם הוא תורם נכבד למגביות וקרנות
ממלכתיות למיניהם ומזרים את כספו לכלכלת
המדינה.
בשתי שנות שהותו בישראל הזרים
לנסקי מיליונים רבים של דולארים ליש ראל•
סמוך ובטוח כי בתוקף היותו יהודי׳
שטרח לעלות אל הכותל המערבי
ולהצטלם שם חבוש כיפה, לא יעזו לגרשו
מכאן, רכש לנסקי דירה לעצמו, הש־

״ מה אני;
כלב !״
ן* ושבי מנדד־העמלן בני העדה הו
4מרוקאית מכחישים בתוקף שהרצח
אירע על רקע שינאה עדתית :״הם היו
מסוממים לגמרי,״ היא הטענה הנפוצה
היום .״גם אם זאת היתד, מסיבה של
מרוקאים, היו מתנפלים על האנשים שם.

בכך שבית־המשפט העליון מצא שאדם
אינו חייב להיות מורשע בעבירות פליליות
על־מנת שיוכח עברו הפלילי.
לנסקי, שעתה אין בידו כל אישור חוקי
לשהייתו בארץ, יצטרך לחסל את עסקיו
בישראל ולצאת מכאן בעתיד הנראה
לעין. קשה להניח שישראל תעשה מאמצים
להסגירו לממשלת ארצות־הברית
המבקשת אותו. קרוב יותר להניח שיותר
לו לצאת לאחת המדינות שכספו הרב
(מוערך ב־ 300 מיליון דולאר) יכול לקנות
בה זכות שהייה.

הווי
ז רי קתא בני ם -
הספור ט אולי מ פי
היה זה טרם האולימפיאדה הקודמת.
תוצאותיה הטרגיות של אולימפיאדת מינכן
היו עדיין נחלת עתיד רחוק רחוק, ו־אולימפיאדת
מקסיקו הקרבה וממשמשת
שימשה נושא לשימחה והתרגשות — למרות
שלאיש בארץ לא היה ספק בדבר
סיכוייהם של ספורטאי ישראל.
גם לא למהנדס־הרדיו התל־אביבי רלף
הלינגר, שהחליט לנצל את נושא האולימפיאדה
כדי למחות, בדרכו שלו, על
שערוריה פנים־ארצית: השתוללות הדתיים
הקיצוניים, באותם ימים, ששבת אח רי
שבת יצאו למסעי דגימת אבנים נגד
כל מכונית שעברה בטווח זרועם.
חיים חדשים. כתב אל הלינגר לוועד
האולימפי הבינלאומי בשווייץ :
״אני מרשה לעצמי להציע לכם לכלול,
באולימפיאדה הבאה, ,השלכת אבנים׳ כספורט
אולימפי מוכר.
״•ספורט זה, המוזכר כבר בתנ״ך, הוח זר
לאחרונה בישראל לחיים ערים ותו־

מאיר לגסקי
סכנה לציבור

שימחה משפחתית

משה גרון (באמצע) שותה לחיים בחתונת
אחותנ סוניה, שנישאה לצבר. משמאלו —
אחותו פירה. מימינו — ידידת ילדות. משה עלה מברית־המנעצנת לפני שלנש שנים.

לארץ1שכולם שם יהודים. לא מעט קשיים
עמדו בדרכה של דורה לישראל, אבל
גברה על כולם.
תחנתה הראשונה בארץ החדשה היתד,
מחנה דויד, בכניסה לחיפה. החלקה הצבאית,
בבית־הקברות הסמוך, עתידה היתד,
להיות, שלוש שנים מאוחר יותר, מקום
מנוחתו האחרונה של בנה.
דורה התחילה לעבוד כפועלת בבית־חרושת
לברזל ברמת־גן. גם מישקה עבד.
לפעמים כחשמלאי, לפעמים בקטיף תפוזים.
ברמודגן,
אליה עברה המישפחה זמן
מה אחרי זה, הכירה הבת סוניה את בעלה,
צבר, ובן למישפחה שחציה מרוקאית.
כשהכירה דודה את שלמה סולובצ׳יק,
בעל קיוסק בטיבעון, והשניים החליטו ל התחתן,
עברה כל המישפחה לטיבעון.
מישקה היה מרוצה בארצו החדשה.
הוא היה נער שקט וטוב־לב ,״שלא היה
יכול לפגוע אפילו בזבוב,״ כפי שמתארים
אותו חבריו. בטיבעון היה מדריך בצופים.
כשמלאו לו 17 וחצי, החליט שהוא
רוצה לצה״ל. הוא העלים את עובדת
חולניותו, התגייס, לפני תשעה חודשים.

על רציחתו של מישקה, כאותה
מסיכה, סיפר השבוע בעברית
רצוצה חכרו, גיר,ולאי רובין כן
ה־ 17 וחצי, שהיה שם :
היינו 12 חבר׳ה. ישבנו במועדון, שרנו
וצחקנו. פתאום באו 15 מרוקאים.
אחד, זה שהרג אחר כך את משה, צעק:

הם הלכו לשם רק בגלל שזאת היתד, המסיבה
היחידה באותו ערב.
״חוץ מזה, אף פעם לא היתד, שינאה
בינינו לבין הרוסים. נכון שיש להם דירות
יותר מדי יפות. אבל אף פעם לא
רדפנו אותם בגלל זה. יש פה אנשים טובים,
במגדל־העמק. רק בגלל שבעה־שמו־נד,
בריונים, יצא למקום הזה שם כאילו
זה ׳טקסס פה.״
הגירסה של הרוסים שונה. מרירות רבה
מבצבצת מדבריהם, כשהם מספרים על
הקריאות היומיומיות המלוות אותם, בעוברם
במגדל־העמק :״רוסים חרא!״
״אני לא יכול לחיות פד״״ אומר מאי־ריאן
פדגיאצק, בן 16 וחצי, בלונדי ויפה-
תואר .״מה אני, כלב? פעם הלכתי במרכז.
הלכו שם חשישניקים. זה היה בערך
בעשר בערב. התחילו לזרוק אבנים
ולצעוק, :בשביל מה אתם באים לארץ?׳
״בערבים אנחנו מפחדים לצאת לרחובות.
עכשיו הם מספרים שאמרנו שנרצח
כל אחד שייצא ביום שני מהבית. זה
שקר. דברים כאלה לא קיימים בתרבות
הרוסית. ובכל זאת, אם היו נותנים לי עכשיו
עוזי, הייתי רוצח את המרוקאים האלה.
״אני יודע, שזה הכל בגלל הדירות היפות
שקיבלנו. אבל אנחנו לא ביקשנו
את זה. אני שונא את הדירה הזאת. אני
שונא את הרהיטים האלה.
״כל מה שאני רוצה, זה שיתנו לי לח יות
בשקט. כי אחרת, בשביל מה בכלל
באתי לפה ו״

קיע כספים רבים בעסקים שונים, החל
מהשקעות במלונאות ועד רכישת דירה
לחדרנית לשעבר במלון דן, שהעניקה לו
שירותים מסויימים.
נראה היה כי לנסקי, שלמרות שנותיו
נראה גבר במלוא אונו, מוצק והח לטי,
אינו מוטרד ביותר מהפירסומים
עליו ונגדו. הוא הופיע בקביעות באכסד־רות
של מלונות הפאר בישראל, מלווה
בשומרי־ראש ישראליים, מנהל עסקים
ומגעים עם פרקליטים מפורסמים, ביניהם
אחד שהוא גם חבר־כנסת ומנהיג מים־
לגה קיצונית.
ספגה לשלום הציבור. השבוע הסתבר
כי המסך עומד לרדת על אותו פרק
מחייו של לנסקי הקשור במדינת יש ראל.
בית־המשפט העליון, בהרכב של
חמישה שופטים, ביטל השבוע את הצו־על־תנאי
שהוציא בשעתו נגד שר־הפנים
לבקשת לנסקי, כדי שיסביר השר מדוע
לא תינתן ללנסקי אשרת עולה לפי חוק
השבות.
קבע בית־המשפט העליון בפסק־דין
העשוי להיות תקדים חשוב בהיותו פירוש
החלטי של חוק השבות:
• ״שר־הפנים רשאי היה להסיק ש מאיר
לנסקי הוא בעל עבר פלילי הקשור
קשר אמיץ לפשע המאורגן. עקב העבר
הזה, בצירוף ראיות אחרות המחשידות
את לנסקי בהתנהגות פלילית הן בתקופה
הרחוקה והן בשנים האחרונות, קיים
חשש סביר שאם יורשה להישאר בארץ
יהווה סכנה לשלום הציבור.״
• ״זכות העלייה, המוענקת לכל יהודי
לפי חוק השבות, היא בעלת חשיבות
ראשונה במעלה ...עם זאת עומדת
מאחורי חוק השבות המגמה שלא יתקבצו
כאן אנשים, אפילו הם יהודים,
שבארץ מוצאם היו מ״ההופכים ללענה
משפט וצדקה.״
החשיבות העקרונית של פסק־הדיו היא

״51000

••? 26111 901:4100 111 0 0 0 0 1 1 1 0 0 0 7 111 לוזו ס
581008 .ס 1גזי״ע 0 ? 1 7 0 ? 0 1ק 9 ״ 0ס 1א 0

? 8 0 0 9 0 1 2 6 4ס ל 0 ? 1 3 0 8 0 0 0 1 7ק? 0 1 0 3 8 80011 11181 0 8 0 5
יי 1 0 0 1 1 !1? 0 0 9ז 16 ? 8 1 1 0 0 8 0 0ז 00911 1 1 8 1 0 1 6 ? 0 8 1 1 0 0 8 1 7 8
0 ? 3 0 0 8ק? 1 !/8 1 6ק 11/111081 ? 8 9 0 6 8 1 8 0 7

תשובת מזכ״ל הוועד האולימפי
בכל הרצינות
ססים. בטוחני כי הישראלים יצליחו לשגר
מישלחת מאומנת כהלכה במקצוע
זה, וסיכוייהם לזכות במדליית־זהב יהיו
רבים — בייחוד אם התחרויות תתקיימנה
בשבת.״
שרות אדיב. הייקס, שם בשווייץ,
לא ידעו חוכמות. קיבלו מיכתב — ישבו
לענות עליו. לא היה איש מופתע יותר
מהלינגד, כאשר קיבל, על נייר־מיכתבים
רשמי של הוועד האולימפי הבינלאומי,
את התשובה הבאה:
״מר הלינגר היקר —
״הנני מאשר קבלת מיכתבך בשאלת
ההכרה ב,השלכת אבנים׳ כספורט •סוכר
במישחקים האולימפיים.
״חוקינו מאפשרים הכרה בספורט חדש
רק באמצעות הפדרציות הבינלאומיות,
ולא על־ידי בקשות של אנשים פרטיים.
״בתקווה שעמדתי לשירותך, שלך בנאמנות,

/ה. וסטרהוף,
״מזכיר כללי.״

בנו שר נועד ת מנ^עני^שא !

א־ר־ההון מסי 11
השבוע את בתו שר אידההוו
הסינדרל החותן

בשן,

איל־הספנות יעקוב מרידוד
מסתכל בחתנו החדש, יגאל
החותם על שטר הכתובה

ך* יום, כאשר הוא מופיע על הבמה
ן צריכים אמא ואבא בשרי להזדרז
מאוד, אם הם רוצים להשיג כרטיסים.
היום, הוא אליל הנוער. הבית הקטן,
שלפני שנים שימש מישכן לפרותיה של
נחלת־יהודה, ועכשיו הוא ידוע כביתו
של יגאל בשן — הפך להיות מרכז לעליה
לרגל להמוני בנות טיפש־עשרה.
היום, הוא חתנו של המיליונר מספר 1
של ישראל, איל־הספנות יעקוב מרידור,
בסיפור סינדרלה קלאסי — שהתהפכו בו
המינים. ביום שני שעבר, התחתנה מיקה,
בתו של המיליונר, עם יגאל בטקס ״צנוע,
אבל קצת דחום,״ כמו שאומרת אמא
בשרי :״היה יפה מאוד. רק חם מדי.״
היום, יש לו כבר תקליט זהב אחד
וכמה תקליטי כסף — והוא רק בן .23
הוא תמיר, שחרחר — ועם תקוות גדולות.

לפני כמה שנים, היה יגאל הקטן,
אחד משני ילדיה של משפחת בשרי,
ילד ככל הילדים. הוא גרם לאמא הרבה
כאב־ראש, בגלל הבעיות עם הלימודים.
״בין כה לא אהיה מהנדס, ולא עורך־
דין,״ היה מנחם את האם המודאגת. קטן,
אבל כבר ידע מה רוצה.
אבל כבר אז — בטיולי הכיתה השנתיים,
שאותם נהגה האם ללוות, ובכל
החגיגות המשפחתיות — היו לו את
שעותיו הגדולות. אז, היה לב אמו מתרחב
מגאווה. בכל טיול כזה — היתד.
הופעת סולו שלו חובה. בחוג המשפחה,
קראו לו ״חוזליטו״.
כשהבינה אמא בשרי לאן נושבת ה-

חיבדדו 3ד פי ד
(המשך מעמוד )25
משלהם היכן להניח את הלהבה האולימפית.
נסה לא להפסיד זאת בבקשה.״
כאשר עזבתי את משרד הדואר כבר
ברחו הרצים עם הלפיד האולימפי. נוצת
הנשר ונעריו מיהרו כרדופי שד על מנת
למלא את הזמן שהפסידו בגלל גזבר
הוועד האולימפי האוסטרי. הוא, הגזבר
ישב בצד הדרך ושתה בירה .״הם פנו
בכיוון זה, לתבור,״ אמר ואני פניתי בריצה
לדרכי.
לפתע הגיח איש צעיר מאחורי, תפס
בשרוולי וצעק :״עצור!״ ״עזוב אותי,״
צעקתי נושם ונושף ,״עלי להשיג את
הלפיד האולימפי.״
״עצור!״ חזר הצעיר ברוצו לצידי.
״צ׳כי ותומך בתעמולה הנאצית של היט־לר
בברלין? האינך מתבייש בעצמך?״
״לא,״ אמרתי ,״אינני מתבייש.״ ״אם
כן קרא זאת,״ אמר הצעיר בהחזיקו בכרוז
מול אפי. בכרוז היה כתוב :״צ׳כי
אינו משתתף במשלחת הנאצית של היט-

״חבר,״ אמרתי לו ,״אני בעצמי כתבתי
זאת, איני רץ עם המשלחת אלא נגדה.״
״נגדה, מה?״ אמר והרים אבן מוכן להכותני
בין עיני. עצרתי. התיש בתי על
אבן, מוחה זעתי ממצחי. הסברתי מי
אני ומדוע עלי להיות בקשר עם הלפיד
האולימפי .״ואתה טיפש שאינו יכול לראות
רחוק יותר מקצה אפו,״ סיימתי.
הצעיר הלך לקרוא לגיסתו.

הלפיד

הרגע המיותר

הרב פרנקל משיא את יגאל בשן ומיקה מרידוד,
לשעבר חברת להקת פיקוד מרכז, שוויתרה על הקריירה
האמנותית שלה .״החלומות התגשמו,״ אמרה אמו של יגאל .״יגאל לא התחתן בשביל
הכסף. נכון שהאומר שכסף לא טוב, הוא אידיוט. אבל גס עם כטף לא תמיד מאושרים.״

1מרות שנים תו לקחה אותי על
/אופניה, ולמרות שנסעה כאלופה בטור
דה פרנס לא הגענו אל המשלחת
אלא אחרי שעברה את כפר תבור.
באוטובוס ישבו שקטים 5נערים צעירים,
רצי הלפיד האולימפי בצ׳כיה, כשמים
נוטפים מהטוגות שלהם. נוצת־הנשו
איבד את שלוש נוצותיו. חברי מועדון
הספורט בריאי הגוף של הכפר זרקו אותו
ואת נעריו עם הלפיד האולימפי לתוך
בריכת הכפר. שם, בשרפו ברווז,
כבה הלפיד האולימפי. מה שראה אדולף
היטלר אחר כך באיצטדיון האולימפי
בברלין ומה שהעלמה ריפנשטאל צילמה,
לא היתד, האש שבאה מקרניה הבהירות
של שמש יוון. היתד, זו הלהבה שהוצתה
על־ידי גפרור צ׳כי פשוט, ליד בריכת
ברווזים בתבור.
אך זה עדיין איננו הסוף. כאשר הגעתי
לפראג באותו ערב, נמכר עתוננו על
ידי נערים שצעקו :״משלחת שלום או
ריגול צבאי? העלמה לני ריפנשטאל מצל מת
את ביצורי הגבול שלנו.״
התוצאה היתד, שהעלמה ריפנשטאל נתבקשה
בשקט להראות את הסרט האולימ-

מתנתהשו

משה דיין מגיש
את מתנת הנישואין
שהביא ליגאל בשן, הנראה אורגינלי
בתיסרוקתו עטורת הכיפה ובפיאותיו.

משנתת התתן

עזר וייצמן מברך את יגאל ומיקה, המוקפים בבני
משפחתו של החתן. החתן והכלה ויתרו על טקס מפואר,
2ותרמו את הכסף לטובת נכי צה״ל. אבל גם אחרי זה, נשאר הטקס עדיין עשיר למדי.

רוח, לא חסכה מאמץ .״הרבה חלומות
היו לי לגבי יגאל. לאיזה אמא אין?״
היא אומרת .״אבל את זה אני לא מספרת.
זה נשאר אצלי בלב.״
אחרי שהרבה אנשים חשובים אמרו
לה שלזאטוט שלה יש כישרון, לא חסכה
אמא בשרי את המעות המועטות, שהיתר,
מרוויחה בעבודתה כבוררת פרי־הדר. עד
מהרה היו ליגאל גם גיטרה וגם חליל.
הימים היו קשים אז. האב, יליד הארץ
ובן למשפחה תימנית, עבד כפועל בחקלאות,
ועבודת האם והאב כאחד הספיקה
בקושי לפרנסת המשפחה. חינוך מוסיקלי
מלא — לא יכלו להעניק לבן, מה
עוד שהיתר, גם ילדה בבית. אבל מד,
שיכלו לתת — נתנו.
זה השתלם, מסתבר. יגאל הקטן הפך
לזמר־צמרת — והשבוע נכנס, דרך החופה׳
גם לצמרת החברה וההון של ישראל.

עיתונאי שריק
הימלר לא ידע
פי שלח לקציני המטה הכללי הצ׳כוס־לובקי.
הם החרימו כל אינטש׳ שצולם
בגבול. את אירוע הברווזים לא צילמה
בלאוו הכי. יומיים אח״כ קיבל עורכי
מברק מברלין :״היום, יגיע ! הייל היט-
לר.״ היום באמת הגיע 15 :בספטמבר,
,1939 כאשר פלשו הנאצים לפראג.

חודש חזק ומלא התנגשויות
המתחיל בשבוע
אלים, ממש. אל
תריב, למען השם :
אתה יכול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר
נזק רציני מאוד. ואל
111 0
תיכנש לתאונות: אתה
21במרס -
עשוי לגרום לאסונות,
20 באפריל
מבלי להתכוון לפן.
אבל אין ספק שלא תוכל
להימנע מכל מיני סיכסוכים אישיים,
במישור הכלכלי, האישי והאינטימי.
ייתכן גם משפט לא סימפאטי, שאפשר
לפתור רק בעזרת הבנה והתחשבות.
גלה השבוע הבנה והתחשבות! זה כדאי.

משונה מאוד. אתה מגלה
הבנה נהדרת לבני־אדם
השבוע. גס האחת
שפגשת שפכה את ליבה
בפניך מהר מדי
בהתייחס לזמן הקצר
שאתם מכירים. ובמקביל
אתה מגלה חוסר
הבנה לנציגים הרשמיים
של החוק והסדר
ומוצא עצמך מסתבך
איתס בדברים שהתחילו במה בכך. אל תניחי
למתחרה הסמויה להפר את מנוחתך. את
מייחסת לה יותר ממה שמגיע לה.
עוד תגיעי למסקנה שלא היה לך
על מה לדאוג. בת שור: לבשי תכלת.

אתה מרבה לנסוע. ה שבוע
יומנו לך בדרכים
אהבים ואהבה כאחד.
היזהר פן ירחיקו שי-
קולין הקרים מעליך
הזדמנות גדולה של אושר.
כוח״ההרגל עושה,
אף הוא, את שלו
— ודווקא הוא מסוכן
לן, בהיערכות המזלות
הנוכחית. שבוע טוב ל-
למעשי־פתע, להחלטות שרירותיות, לגיחות
לעבר הנעלם. את, בת תאומים, יכולה
להתברך בחן בלתי-רגיל, בייחוד בימי
ג׳ ו־ד׳ .היזהרי בעיסוקייך בשטח הפיננסי.

השבוע מתחילה תקופה בחייך, בה תצטרך
לנקוט ביוזמה, שוב ושוב. עליכן מוטב
שתתכנן בזהירות
את צעדיו הבאים. בת
מאזניים: הזהרי במיוחד
משחייה, ומספורט־מיס
! אל תאכלי לפני
שאת הולכת ליס. כוח־המשיכה
שלך יגבר,
לקראת סוף השבוע.
אחרי מוצאי־שבת תגבר
השפעתך. למשך
זמן קצר. לבשי ורוד.

^ ך, ב כ מו ת

חאזנ״ס

2002 *1 2 5 0 *1258
1256־1352 • 51

בעייתך הניקרית השבוע, תהיה איך לשמור
על שלוות נפשך, נוכח התקריות
הפוליטיות האחרונות.
לא יהיה זה עבורך ה שבוע
הטוב ביותר.
הרבה לכתוב ובמיוחד
ענה על מכתבים. תוכנית
אותה תיכננת לבצע
מזמן — אין סיכוי
שתתגשם. אך אל
ייאוש, החיים לפניך.
£ 2 3 5 1 2היזהר בנהיגה בשעות
המאוחרות של היום.

שרות מיוחד לעולים חד שים!

מקלט הטלויזיה הטוב ב עו ל

הסטראועםהסנסור היחיד בעולם
ה מיו צראןורקע ״י יביב! ש או ב ־ לו רנ ץ

ע1ן ו1

השבוע מסוכן מאוד לבנות קשת: הן יכולות
להסתבך בהרפתקאות
העשויות לגרום
לסיבוכים אישיים
ובריאותיים, זמן רב
לאחר שתשכחנה את
התקרית עצמה. מוטב,
איפוא, לא להרבות בקשרים
חברתיים ולהגביל
את המגע עם אנשים
חדשים — בייחוד
בסוף השבוע, מיום ד׳
עד ר. לבשי צבע בהיר.

2א 6 1 1 6 ).01* £א $ 0

קשת

תאוחיס

נסה לראות את הדברים

גס מנקודת מבטם של
האחרים, ואל תעשה
מעשים הגורמים לאדם
הקרוב אליך עגמת
נפש. גלה רצון טוב
כלפי חבריך לעבודה.
נסיעה קצרה בסוף ה10

שבוע תביא לך את
;21 ביוני -
ס 21 ביולי
השלווה המיוחלת, ותסייע
לך לפתור בעייה
מעיקה. השבוע לא ממתינה לך שוס הצלחה
חברתית בולטת, כך שכדאי לך לנצל
את הזמן למנוחה ולטיפוח יופייך. אך
יש סימנים שהמצב ישתפר בעתיד הקרוב.

זכית בהצלחה —
ואתה עתיד לזכות בכמה
נוספות. זכור כי והמקוריות הדמיון
חייבים לשמש נר לרגליך,
הרבה יותר מן
הזהירות והתיכנון הקפדני.
עם זאת, אל
תתעלם מדרישות הרגע
ודאג לא לריב לחינם
עם ידידיך ומכריך.
רכישת ציוד, או דברים הקשורים לעבודתך,
כדאיות מאוד השבוע. לביאה :
העדיפי את הכהה על הבהיר, את השחרחר
על הג׳ינג׳י. בגדים בצבע שיערך
יביאו לך מזל. מיספר 7יועיל לך.

לאחרונה חלה נסיגה
בעסקיך. אבל לעומת
זאת נחלת הצלחה לא־נורמלית
במישור הרומנטי:
הרומן אותו התחלת
לנהל לפני זמן
מה, יימשך, אבל אל
תחשוב לעצמך שהוא
22ב או
גו סמ טב ר -רציני. אתה תחזור ב;22ב
ספט
סופו של דבר אל אשתך.
השאלה היא אם
היא תקבל אותך מחדש. לכן, עליך
לכלכל את מעשיך במחשבה בשאלה זו.

נתונוו!

*11־01

111

בן מזל אריה, הוא הקובע, השבוע, את
התפתחות ענייניך, לשבט או לחסד. על
כן היזהרי, בת גדי, מלתת
פורקן לתיסכולין
ולהרגשת ההתמרדות
שלך. מוטב לך לציית
לאנשים מבוגרים ובכלל,
לשקול את כל צעדייך.
אם בריאותך
היא ככה־ככה. אל
תזלזלי בבריאות ואל
ו 2בדצמבר -
9ו ביגו אר
תחקי את חברותיך באוכל.
לא כל מה שמותר
להן מותר גם לך. מכתב המגיע מארץ
רחוקה מטריד את מנוחתך. אך מעורר
בך געגועים. לבשי לבן, זה יהלום אותך.

שבוע של הצעות מפתות בכל השטחים.
עיון בהצעות ובירורן יביאך לפעילות מוגברת,
שתסב לך אושר
ועושר, באם תשכיל
לבחור בהצעה הטובה
ביותר. עייפות מרובה
נכונה לך לקראת סוף
השבוע. נסי לעניין את
בן־זוגך בנסיעת סוף
שבוע למקום שקט. את
זקוקה לזה. צבעים בהירים
יהלמו אותך מאוד.

בת דגים: בני הטין החזק נמשכים אלייך
ומקדישים לך את מלוא תשומת-הלב,
מאחר שהסכס־אפיל
שלך מתחזק בימים
אלה במידה רבה. כא שר
תשתחררי משיכרון
הצלחה, טוב תעשי אם
תתחילי להרהר אין
לנצל את ההתפתחות
החדשה לשיפור עתיאל

בפברואר
דך, והעיקר ־
20במרס
תזניחי בשום פנים
ואופן ידידים ותיקים.

מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת
הלו טו. תמורת 50אגורותת וכ ל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.
ע שה חישובפשוטפעולהבת
שניות ספורו ת, מב יאה לד סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הראשון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה כל בך פשוט..

ה שי ט ה

דו ק טו ר דו ד רו ד ,,הפסי כו לו גהטד ה1וד>ו0 1 3 ,

דודי פתח קליניקה פרטית שגמשן 20
שנה התפתחה למכון הפסיבוטרפי של
היום. מקום בו מועסקים ברגע על ידו
22 פסיכולוגים ופסיכיאטרים. פל הצוות
מקבל מלבד עבודתו במקום גם הדרכה
תיאורטית לפי שיטתו, וטיפול קליני.
״אצלנו כולם עוברים טיפולים. כאן אין
אוכלוסייה של פסיכולוגים ומולה אוכ״
לוסייה של פאציינטים. כאן כולנו פאצ־יינטים,
שחלק מהם עוסקים בפסיכולוגיה.״
וזה
הטיפול לו זכה פישר על ספת־הפסיכולוג
של דוקטור רודי :

*** ח הוא מישחל, של מילחמה.
מילחמה היא צורך פנימי של אדם.
כשפרצנו מן הג׳ונגל והפכנו להומו־סאפיינס,
הוכרח אדם לוותר על דחפיו ה פנימיים,
כדי להתאים עצמו לסביבה ה־

1111 ; 3־111

1 1111111

ך* ישר קרעאתספאסקי שגז־
^ רי ם. הזאב הברוקליני בעל הקרי־זות,
זכה בתואר אליו חתר שנים רבות
כל-כך. וכשזכה הכריז :״אני מאושר שעלה
בידי לרסק את הרוסים. הם משח קים
שחמת משעמם בארץ משעממת. אני
גאה לגאול את העולם מן השיעמום
הזה״.
אין זו הכרזתו הרברבנית הראשונה של
בובי הנורא. זו אולי הפעם הראשונה
שיש להצהרותיו גיבוי חוקי מלא.
למה הוא מתנהג כ ן ! מה מושך אותו
אל מישחק״המלכים ומוציא ממנו
הכרזות נוסח :״השחמת הוא העולם
למה אין פישר מוכשר לשום דבר אחר
מלבד שחמת! למה הוא בודד כל-כן!
במי הוא נלחם כל ימיו !
על שאלות אלה מנסה הפסיכולוג
דוקטור דוד רודי לענות.
לבקשת ״העולם הזה״ ,ניתח דוקטור
רודי פסיכולוגית את התנהגותו של אלוף
העולם הטרי, ועמד על המניעים שגרמו
לו לשחק בדרן בה הביס את בוריס
ספאסקי, האלוף לשעבר.
י* וקטור דוד רודי, אחד הפסיכו(
לוגים הקליניים הידועים כיום בישראל.
נולד במוסקבה, עלה ארצה בהיותו

בן ,20 והחל ללמוד בפאקולטה להומניס״
טיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.
מוריו הראשונים היו פרופסור בונובנ-
טורה, הפסיכולוג, והפילוסוף מרטין בו-
בר. הוא השלים את לימודי ה-ס? 11.
בבולוניה שבאיטליה, ויצא ב־ 1941 לשרת
בצבא הבריטי.
היה במצריים ובבריטניה וכשהשתחרר
עבר לאיטליה והחל עובד כיועץ פסיכולוגי
לענייני פליטים. הוא עשה עשר שנים
באונרר״א, אי.ר.או. ובג׳וינט, כולם איר-
גוני פליטים.
ב״ 1952 חזר ארצה, על־אף הצעה מפתה
של יונסקו, לשמש בתפקיד מרצה לפסיכולוגיה
בפיליפינים .״בני היה כבר בן
ארבע,״ הוא מסביר ,״וחששתי שיותר מדי
גורל בינלאומי יקשה עליו בעתיד בעיצוב
זהותו.״
בארץ היה תחילה פסיכולוג ראשי של
שירות בתי-הסוהר, ומאוחר יותר נמנה
עם מניחי היסוד לכלא מעשיהו הליברלי.
הוא עזב את שירות המדינה מפני ״שלא
יכולתי להסתדר עם ההיגיון העותומני
ששלט בבתי-הסוהר. לא הבנתי למה אם
כבר פתחנו בתי־סוהר כל-כן מאוחר בהיסטוריה,
אנחנו מוכרחים ללכת בעקבות
התורכים והאנגלים, ולא בעקבות
השבדים, למשל״.

מתפרק ממטען ההרג שלו. בכך שהוא מזדהה
עם המבקר, עם הקטילה שלו, עם
המילים מלאות הארס שהוא יורק, שאינן
חייבות להיות חכמות במיוחד, אלא רק
קטלניות, הוא מקבל את הסיפוק שלו.
הקהל גם אהב בגלל זה את פישר, למרות
שניסה להדחיק זאת.

״בסכין קצד ^
הורגים בשח״
*** ח הוא אחד האמצעים, פאו־אקס־לאנס,
לעידון תאוות הרצח. משום מה
נחשב אמצעי זה למקודש כמעט. בעיקר
בגלל ההנחה ששחמת הוא מישחק ד,אינ־סלקט,
הדרך לאמת מוחלטת.
אני חולק על־כך .
יש בו רק מידת אמת שיש במתמטיקה.
ואם ניקח את הרעיון המתמטי -86 עטס*,

חדשח אליה נקלע.
הדבר החשוב ביותר בהתאמה זו חיח
יצירת סובלימאציות שתתפוסנה את מקומו
של אינסטינקט היסוד — הדחף להמשיך
ולחיות. דחף זה מתבטא פשוט בלקיחת חיי
אחרים. אין דבר שחי מאבנים ואוויר. כל
מה שחי, חי מהחי. כך גם אנחנו. ואת
האינסטינקט הזה היה עלינו לעדן כדי שנוכל
לחיות יחד.

אין הבדל
בין בי קו ר ת לרצח
^ ינסטינקט הקיום מביא עימו הרבה
\ 4מוות. ישנה אפילו תיאוריה הטוענת כי
מילחמות הן צורך פסיכולוגי, ולא אקונומי
או אחר. עד שלא נשפכת כמות קבו עה
של דם, אין האינסטינקט הזה בא על
סיפוקו.
כל אחד מאיתגו מקיים עידון של אינס טינקט
הרצח. אין הבדל גדול בין כתיבת
ביקורת קטלנית, לבין רציחתו של אדם,
מלבד ההבדל הקטן שבמיקרה הראשון הוא
נשאר בחיים, כדי להצטער על שהוא חי.
כוונתו היסודית של המבקר היא בפשטות
להרוג. לתת ביטוי ליצר ההרג שבתוכו,
אבל בצורה מעודנת.
הקהל אוהב זאת. זו הצורה שבה הוא

נראה כי על בסיס של אחד ועוד אחד שווה
שלוש, אנחנו יכולים לבנות תיאוריה מתמטית
חדשה לחלוטין. כך שהרבה אמת אין
כאן.
האמת, אם אפשר לומר האמיתית, מת רחקת
מן האינטלקטואליות הטהורה. כשאני
מושיט יד למישהו, הפעולה אינה מסתיימת
בעובדה האינטלקטואלית שהושטתי יד ומישהו
נטל אותה. מאחורי היד עומד אני,
עם כל מיטען הסיבות שיש לי, לאותה
הושטת יד.
כך שהפיכת האינטלקט לכל יכול, הוא
דבר פסול. בתי־הסוהר, למשל, מלאים אנשים
אינטלקטואלים, וזה לא הופך אותם
לטובים יותר או שופעי אמת. להיפך,
האינטלקט הקר הרם אותם. בגלל זה קשה
לי לראות את הגדולה והתפארת שכל הציבור
תולה במישחק השחמת.
הכוונה הסופית של המישחק היא רצח.
ולא רצח חד וחלק, כי אם רצח סאדיסטי.
הורגים את היריב לאט. חתיכות־חתיכות
לאורך זמן רב, כשההנאה הולכת וגוברת
עם פירפוריו. בסכין קצרה, הורגים בשח,
לא עם תותחים.
אין ספק שזוהי דרך שיחרור לאגרסיה
שנחבאת בתוכנו. מה זה אגרסיה? אגרסיה
לטינית: כשהוא לעצמו.

פישרגידהאת מי שחקהשחמת!׳
מתבטאת כהגבה לתיסכול. אנחנו אגרסיביים
מטבענו, אבל אם אנחנו לא מתוסכלים׳
לא עולה בנו האגרסיה. אנחנו מגיבים
עם אגרסיה לתיסכול.
מכאן שחוץ ממיבנה אינטלקטואלי לא
רגיל, צריכה להיות לבובי פישר גם
מוטיבאציה לא רגילה. הוא צריו להיות
אישיות מקופחת בצורה יוצאת דופן. וקיפוח
גורר תיסכול.
הוא אישיות שחיה תמיד בתוך תיסכול.
אישיות שלא פיתחה מעולם יכולת לפרו־דוקטיביות
אמיתית. לשיתוף פעולה עם
אחרים. לגביו, השח הוא הצלה בלתי רגילה.
אילמלא המישחק הזה מי יודע מה היה
בסופו. קשה מאוד לנתח את האפשרות
הזאת בלי נוכחות האובייקט, אבל כל
פרוגנוזה שלו, היא מאוד לא חיובית.
נכון
הו אזאבבודד, א ו
י ות ר ר וצח בודדותודה לאל
ולאנושותשמצא לו פיתרון
בשח.

השח איפשר לו לפתור את תיסכולו
באגרסיה חוקית לא רגילה, ולהישאר סגור
בתוכו. למעשה פישר הוא עולם בתוך
עולם. הוא חי מנותק לחלוטין מסביבתו.
המיפגש שהוא יוצר עם האחר הוא חלקי
ביותר.

חבר בשבילו; לא
יותר מטכ סי !״
** וכ מת אלה התבטאו בכל אחד מן ה־
> מישחקים שניהל באליפות האחרונה.
הוא התנהג כאדם שלא מסוגל להזדהות כלל
עם אדם אחר, כדי להגיע לאיזו שהיא
שותפות. וזאת, לא מפני שהוא יהיר, אלא
מפני שהוא לא יודע מה קורה עם השני,
השני כמעט ולא קיים בשבילו. ואם קיים,
אז רק בתור כלי שהוא משתמש בו. חבר
אם יש לו, איננו יותר מטכסי. ואף אחד
אינו מזדהה עם טכסי.

קשה להאשים את פישר בהתנהגותו׳
כי הוא לא מתכוון להעליב, או
לתקוף. הוא פשוט אינו מבחין במה שמת רחש
מולו. הוא מבטא את צרכיו בצורה
הכי אגוצנטרית. הוא כלל לא מבין שהשני
קיים בפני עצמו.

״ מי קר ה פאתולוגי
קלא סי ״
* ו אישיות אינפאנטילית, שהתפתחותה
ן הריגשית לא מדביקה את התפתחות
האינטלקט שלה. הוא בן־אדם שזקוק מאוד
לעזרה, אבל הוא אף פעם לא יסכים לקבל
אותה.
לחיותכדילשחק שח זה
פאתולוגי, לשחקשחכדי לח י
ו ת זו בריאות. ופישר הוא מיקרה
פאתולוגי קלאסי.
חבל שנער צעיר כזה, עם כל־כך הרבה
אפשרויות, לא יודע שום דבר אחר מאשר
להרוגאנשיםבאמצעותסי מב
ולים.
קורה בהרבה מקרים שמוחות גדולים
מתעוותים. מה זה מוח גדול? מוח עם
יכולת לבנות תפישה רחבה יותר. כמו
אחד שעומד על ראש הר לעומת כל אלה
שנמצאים בעמק. ואחד כזה, שרואה הרבה
מדי, מתחיל להתבלבל. כי מי שהוא רואה,
והמסקנות שהוא מגיע אליהן, לא מתיישב
עם כל מה שחינכו אותו אליו. עם כל מה
שסביבתו הורתה לו. הוא מרגיש את עצמו
מבודד. ואז מתחיל חוסר ההסתגלות, וממנו
הפאראנויה.

מגריג׳יט באדדו,
רק מ ה שיש ל ה;
ן* אראנויח היא אחת הטכניקות, ש-
בהן משתמש אדם שאינו יכול להתאים

הפסיכולוג

הקליני דוקטור דוד רודי, ראש המכון הפסיכוטראפי בגליל־ים.
בנתחו את מישחק השחמת ואת המניעים המצמידים את בובי
פישר ללוח בן 64 המישבצות, קבע :״שח הוא מישחק של מילחמה, ובובי משחק בו
תפקיד של רוצח חסר רחמים. כל מה שהוא יודע, הוא להרוג אנשים באמצעות סימבולים.״
את רמת הציפיות שלו למה שהשני נותן.
כלומר: כל אדם נורמלי צריך לדעת לדרוש
מבריג׳יט בארדו את מה שיש לה לתת.
אם הוא דורש ממנה את מה שאין לה, אז

הוא מתוסכל.
ילדים ותינוקות לא יודעים זאת. לגבי
תינוק האם היא הכל. אז אם יש רעם,
האם אשמה. אם לגביו היא עולם. ורק בגיל
מאוחר יחסית ילד מתחיל להבדיל בין אם
כאובייקט, לבין עולמו.
יש אנשים שלא עברו תהליך זה. ואז
אינם יכולים להתאים את רמת שאיפותיהם
למציאות. פישר הוא כזה.
ניקח לדוגמה בחורה שרוצה לצאת עם
בחור ובדיוק באותו ערב יורד גשם ואין
אפשרות לצאת. היא מפתחת תיסכול. אצל
נורמלית, התיסכול מתבטא בצורה נכונה
— לכיוון מזג־האוויר. לא נורמלית תיתלה
את הקולר בבחור — ״הוא אשם !״ עכשיו
יש לה שלוש אפשרויות, כולן פאראנו־איות.
היא תטען שהוא לא שווה. על־ידי
כך היא מורידה בצורה מלאכותית, אבל
מהירה את רמת ציפיותיה .״נו, מה כבר
אפשר לדרוש ממנו? הוא חארהד בדרך
זו פעל פישר שנים רבות.

״גס ל א לו הי ם
אני נו תן, פו ר׳ ״
ך* אשד הכשילה הבלוקאדה, שהקימו ה־
^ 0רוסים סביב אלוף־העולם, את כל נסיו־נותיו
של פישר להגיע לכתר, נהג להמעיט
בערך האלופים הרוסיים ולא מתוך התייחסות
לרמת מישחקם. הוא פיתח תסביך, לפיו
הוא ניצב יחידי מול ״קשר אדום״ של
הסובייטים * .באותה תקופה גם מינה את
עצמו לאלוף העולם הבלתי־מוכתר לשחמת.
והכתרה זו מביאה אותי לאפשרות ה־פאראנואית
השנייה, שגם ממנה יש לפי״
שר מלוא חופניים: המגלומאניה: שיגעון
האני ואפסי עוד.
״אני הכי טוב, השני לעומתי אפם!״
״אני רוצה לשחק רק עם אלוהים, וגם לו
אני מוכן לתת פור !״ כמו שאמר שטייניץ,
אלוף שחמת גם הוא.
השלב האחרון והגורלי בפאראנויה, לראות
את האובייקט כמסוכן. אז החולה מרגיש
צורך לחסל את אויבו המדומה, כדי
שהוא לא יקדים וירצח אותו.
משלב זה, בצורתו המקובלת, התחמק
פישר בעזרת השח. במקום לנקום באוייב
שמולו פיזית, הוא מוציא את נישמתו טיפין
טיפין על לוח־המישחק.
תמונה סימלית זו מסבירה את אחת התאוריות הפסיכולוגיות,
לפיה משמש הלוח זירת מאבק לתסביך אדיפוס. לאותם שח קנים
אגדתיים, שכל חייהם היו קודש לשחמת, ולא ידעו אף
פעם סיפוק אחר, דוגמת האלוף העולמי בובי פישר, משמש
כל מישחק אפשרות חוזרת לכיבוש גופה של האם, על״ידי
רציחתו של האב — הוא המלך, הדמות הדומיננטית בשחמת.

זו גם הסיבה, קובעת התאוריה, שאין בהיסטוריה אף
שחמתאי דגול שהיה הומוסכסואל. הומוסכסואל, לפי הנחה זו,
הוא אדם שזנח לחלוטין את המאבק על אימו. בכך גם ויתר על
כל ניסיון לכיבוש אשה אחרת, שתהיה כולה שלו — כתחליף־
אם. שחמתאים, בניגוד להומוסכסואלים נמצאים כל חייהם
במאבק מר להכרעת האב ולכיבושה של האם דרך לוח השחמת.

* הגיעו הדברים עד לידי כך, ששבועות
ספורים לפני התחרות סירב פישר
לטוס באומרו :״אתם מכירים את החלאה
הרוסית, הם מסוגלים לכל. ומטוס זה דבר
שנופל בקלות !״

ה מק שר (אנגליה)

הארי ה מזו ה ם (ארה״ב)

819
¥4וד שנה, עברה. לומר שהיו בה
חוויות גדולות — מוגזם. מי שאוהב
קולנוע נאלץ להתבוסס בביצת בינוניות
משעממת. כמעט כמו לפני שנה, עם
תוספות קטנות.
מדי שנה בשנה הופך המבחר בארץ
למיסחרי ועלוב יותר. אילו צריך היה
להכין רשימה של כל מה שמחמיץ צופה
ישראלי, אפשר היה למלא בה ספר שלם.
דוגמאות? בבקשה. כל סרטי פאזוליני
(ויש הרבה) שבין ״אקאטונה״ לבין
״דקאמרון״ .כל סרטי ברטולוצ׳י
שלפני ״הקונפורמיסט״ .כל סרטי
בלוקיו מחוץ ל״ארבע זוויות למשולש״
.סרטי גודאר שלאחר ״הסינית״
וגם מלפני כן. ואלה דוגמאות המצביעות
רק על יוצרים שבצורה זו או אח רת,
בכל זאת מוכרים קצת בארץ.
אבל מד. למשל עם הקולנוע הברזילאי
החדש? מה עם תחיית הקולנוע השוויצי?
מה עם הקולנוע הקנדי? (שרק הטלוויזיה
טרחה להציג שניים מסרטיו) ,מה עם סרטי
אריק רוהמר שזכו לפרסים בינלאומיים?
מה עם כל גל המחתרת האמריקאי
וסרטי המחאה שבו? מה עם ״אל טופו״

של חודורוכסקי או עם ״מיפתרי
האורגאניזם״ של מאקאכאיאב היו-

שחקן

השנה:

שחקנית

הש נה :

אלן ארקין

דומיניק סאנדה

״מילגוד ״22

״הקונסורמיטט״

גוסלאבי, ששבחים הומטרו עליהם בעולם?
וזה רק כדי שיהיה ברור לכל, כי
כאשר בעלי בתי הקולנוע מכריזים שמיטב
סרטי העולם מוצגים בארץ במקביל
עם הבארות הגדולות, אין זה מדוייק.
כאן מגיעים לבעלי התלונות הבאים
בתור, בעלי בתי־הקולנוע :״מיספר הצופים
ירד, המיסים לא ירדו די הצורך,
הענף בסכנה, ואם לא ייעשה משהו בהק דם,
ייסגרו בתי־הקולנוע !״
כל עוד מתעקשים העוסקים בענף להתייחס
אל עצמם כאל סוחרים בלבד, אין
מנוס מכך שהטיפול בהם יהיה בידי משרד
המיסחר והתעשייה. זה יודע רק לספור
כספים ומיסים, או להיפך. המצב היה אולי
שונה, אילו ניסה מישהו להציג את הקולנוע
כעניין של תרבות ואומנות.
משרד המיסחר והתעשייה סופר את
מיספר הסרטים שנעשו בארץ לפני שנתיים,
ואת מיספר הסרטים שנעשו בארץ
לפני שנה, ואת מיספר הסרטים שכנראה
ייעשו השנה. כולו זורח מנחת. העסקים
משגשגים. אך יציר(ת המופת הקולנועיות

הסרט הרע תשלי׳ב * הסר

להמ או (ארה״ב)

שדים (אנגליה)

שראו אור בארץ בשנה האחרונה, פישקה
ו-״נחצ׳ה״ ,״נורית״ ו־״חסמ
כה״ ודומותיהן, מעמידות באור עגום

את תדמית הסרט הישראלי. אל יתפתו
קוראי הביקורות הנלהבות מחו״ל. מלאכת
הציטוט היא אחת מאומנויות הפיר־סום
והפסוק ״הסרט הטוב ביותר אינו
משקף בהכרח את רוח המשפט ממנו הוצא:
״הסרט הטוב ביותר שהופק בישראל.״
בכל אלה אין חדש. חוזרים ודשים באותם
דברים. אחד מטיל את האשמה על
מישנהו, ובכך נדמה לכולם שמילאו את
חובתם. שום דבר של ממש לא נעשה
עדיין, כדי לשפר את רמת הסרטים היש ראליים
(אולי פרסי המועצה לתרבות יעזרו
בכך) .ובעיקר לא נעשה כלום כדי
להרחיב את השכלת צופי־הקולנוע בארץ,
או להנעים את ישיבתם באולם הקולנוע.

מעל לכל

ת חרו ת
.ה ככל זאת התרחש על בדי הארץ
השנה 1קודם־כל, הרבה אלימות,

יוסף שילוח

אן מרגרט

//אני אוהב אותך מזה״

״ירע הבשרים״

הרבה מין, והרבה מאוד שילוב של אלימות
עם מין. זאת נוסחת הפלא החדשה
להצלחה. ניבולי פה מצוחצחים ב-״ידע
הכשרים״ ,מעיים נשפכים טכניקולו־רית
ב־״מילכוד צ ,״ 2רגל נקטעת במשור
ב־״נקמניות״ ,טבח המוני של
חיות ובני אדם ב־״אפריקה אדיו״,
היסטריה מינית ב־״שדים״ ,ועוד מטעמים
מסוג זה. אם יימשכו העניינים כך,
לא יתרגש עוד איש מן העניין, ויתחילו
לחזור לרומנטיקה מתקתקה, ממוסחרת,
נוסח ״סיפור אהכה ,׳ או ״קיץ של
אהכה״ ,שהיו הניצנים הראשונים למהפכת
הנגד.
אולי זה היה סוד ההצלחה של אחד
הסרטים הטובים ביותר של השנה —
״המקשר״ .לכאורה, סיפור אהבה עדין
ורומנטי, בין בת אצילים בריטית לאיכר
פשוט, המתרחש על רקע בריטניה הכפרית
של תחילת המאה. אלא שהבמאי
האמריקאי ג׳וזן! לוסי, שאומץ על־ידי
האנגלים מאז גורש ממולדתו על־ידי
ג׳חף מקארתי, אינו אדם העושה סרטים
פשוטים. מתחת לפני השטח החלק של
(המשך בעמוד )34

;רע תשל״ב * הסרט הרע 1

משח הי ה של זי (אנגליה)

עזית בלבת ה צנ חני ם (ישראל)

סרט• השוה
(המשך מעמוד )33
סיפור האתבד. מיסתתר תיאור רגיש ואס־טטי
של החברה האנגלית באותה התקופה,
המוסר שבה, והטראגדיה האישית ש פוקדת
כל אחת מן הדמויות הראשיות
בסרט.
סרט אחר, אף הוא מטפל בפני החברה
של תחילת המאה, הפעם בספרד ,״טרים־
מאנה״ של לואי כונואל. הלעג הגלוי
למוסר, לדת ולערכים מקודשים, ההפרעות
הנפשיות הפורחות בצילם של אלה. השפה
הקולנועית שנראית פשוטה, אבל
יש בה שלמות ללא רבב, כל אלה הם
דברים מובנים מאליהם כשמדובר בבו־נואל.
ואם ״טריסטאנה״ אינו נמנה
עם ארבעת סרטי השנה, הרי זה משום
שהוא נמצא מעל ומעבר לכל תחרות.
עדיין בעבר, אך מנקודת השקפה שונה
לגמרי .״הקונפורמיסט״ של בר־נדדו
ברטולוצ׳י. זה היה אחד הרמזים
היחידים בארץ לסוג קולנוע נפוץ באירופה
— הקולנוע הפוליטי( .היו אחרים,
כמו ״סאקו ואנצטי״ ,אבל הרבה
מתחת לסירטו של ברטולוצ׳י ).הסרט הוא
כתב אשמה גלוי נגד איטליה שבלעה את
הפאשיזם בשנות השלושים, משום שעזר
לה להתעלם מן המחלות שאכלו אותה
מבפנים. כמה מן הסצינות לא יימחקו
במהרה בזיכרון הצופים: הטאנגו במים־
באה פאריזאית, רצח בלב היער, או ביקור
במשרד ממשלתי פאשיסטי.

הפשע מאורגן,
^ 7המי שטרה לא
ץ* איטליה אכולת פאשיזם, לאי-
טליה אכולת דבר. ממוראביה (שכתב
״הקונפורמיסט״) לבוקאצ׳יו.

ומברטולוצ׳י לפאזוליני.

סופר שמאלני קיצוני זה שסרטיו הראשו־

מהווה סכנה ציבורית. הוא נקרא סרט
לילדים, ובתור שכזה הוא מקנה לדור
הבא בארץ את הערכים הפסולים ביותר
שאפשר לעלות על הדעת.
הערבים מתוארים בו כעלובי נפש בזויים,
טיפשים ורברבניים חסרי תקנה, שכל כלבה
קצת יותר אינטליגנטית (ועזית בהחלט
שאינה ראויה לפרס נובל) ,יכולה לחסל
אותם.
אלא שעל דברים כאלה אין הממונים על
הסרט הישראלי נותנים את דעתם. הם עסוקים
מדי בשדיים חשופות ובמישגלים על
החול. זה לדעתם הרבה יותר חשוב.

ד מו ת קולנו עי ת
יפה ו מי ס תו רי ת

קונתון אי

״קוראים לי טריניטי״ .המערבון־מצחיקון, שסגר קופות במשך
חודשים ארוכים והצליח לגלגל מאות גוויות ואלפי צחוקים
במהלך הצגתו. אפילו נשים רכות לב, נהנו הנאה מרובה משליפות האקדח העליזות.
בתמונה: באד ספנסר הבריא מנקה את נחיריו של שודד מכסיקני כשצופה בנעשה
בהנאה לא מסותרת אחיו הקולנועי של באד: טרנס היל, הוא ״טריניטי״.
הכוונה ל״הארי המזוהם״ ,סיפורו שלשרלול, הולמס״ ,סרט מעודן מדי, אבל
בלש במישטרת סן־פרנציסקו, המכריז מיל -מלא הברקות פרטיות של כילי ויילדר.
חמה פרטית על רוצח מטורף. מבחינת בימוי,
צילום ואווירת מתח, היתד. זו העבודה
המיקצועית המלוטשת והמבריקה ביותר
של השנה, עולה אפילו על ״הקשר

הצרפתי״.

כל זאת יש לזקוף לזכות אחד הבמאים
החשובים והפחות מוכרים של הוליבוד —

דון סיגל.

יש עוד כמה סרטים שבהחלט ראוי
להזכירם .״ידע הכשרים״ ,שהיה תר־

מתאר את התעלומה האחת והיחידה ש־הולמס
לא הצליח לפתור, את ״עור החמור״
,אגדה מוסיקלית עוקצנית עם
תוכי השר שירי-אהבה, ואת ״יום רא־שון
הארור״ המוצג עדיין, ובו תיאור
עצוב של אנשים בודדים המוכנים להס תפק
בפירורי אהבה, כאשר אינם מסוגלים
להשיג יותר.
סרט ענק אחד שחובה להזכיר ,״מיל*
חמה ושלום״ הרוסי, שהיה ללא כל
ספק המיבצע הקולנועי המדהים ביותר
שהוצג עד עתה על הבד, במה שנוגע
לכמות האנשים שהשתתפו בו ולדרך בה
השתמש בהם הבמאי סרגיי כונדאר•
צ׳י ק. ועוד סרט גדול, אבל עליו מוטב
שלא להרחיב את הדיבור ,״כנר על

הגג״.

ציונים לשבח, מסחריים אמנם, מגיעים
ל-״סיפור אהכה״ שכל נשות העולם
הזילו בו דימעה, ו״טריניטי״ ,המערבון
היחיד, שגם נשים יצאו ממנו מחייכות
מאוזן לאוזן. העובדה ששני אלה היו אלופי
הקופה של השנה, רומזת שיש משהו
בתיאוריה האמריקאית, האומרת שהאשה
קובעת לאיזה סרט הולכים בערב.

ף לסיום, שחקני השנה. קשה לומר
שהמיבחר משגע, אבל מתוך היש,
נראה שאלן ארקיל, הטייס המסרב
להילחם ב־״מילכוד 2צ״ ,ומפקח המיש־טרה
המטורף (גם במאי הסרט) ב-״רצי״
חות קטנות״ ,היה המבריק ביותר. האחרים
שעשויים להיות מתחריו, הם ג׳ין

הקטן (״הקשר הצרפתי״) ,פיטר

פינץ׳ (״יום ראשון הארור״) או

פרננדו ריי (״טריסטאנה״).

אשר לשחקניות, ג׳ין פונדה, הוותיקה,
כבר קיבלה את האוסקר על ״נערת הטלפון
והבלש״ ,אבל כתגלית השנה הפתיעה
דומיניק סאנדה, כדמות קולנועית
יפה, מסתורית ומנותקת כלשהו מס ביבתה.
אין פלא ששימשה השראה לאנשים
כה שונים במידגם כמו דה פיקה

(״פינצ׳י

קונטיני״)

וכרטולוצ׳י

(״הקונפודמיסט״) .נוסף לתפקידה הקטן
ב-״המניע לרצח״.

פצצת־מין
וגם ש ח קני ת
^ ין שחקני המישנה, היה זה דווקא יש־
^ ראלי שעשה רושם מיוחד. יוסף שילוח,
בדמות המחזר הנצחי של רוזה, היה

לטיפוס האנושי, הרגיש והאמין ביותר בכל
הסרט. מה שעשה בסרטים אחרים כמו
״ כ ץ וקרסו״ ,רק מאשר את עובדת
היותו שחקן קולנוע מוכשר.
ואילו בין השחקניות, היתה הבחירה הברורה
והמובנת ביותר. פצצת מין שעד
לפני זמן קצר הסתפקה בהצגת מחמדיה

מזון ק לו ק ל
לילדים

קופתון נ,

״הקשר הצרפתי״ קשר לראשו של הבמאי ויליאם פרידקין, את
כתר האוסקאר, והיה להצלחה מסחרית מסחררת. השחקן ג׳ין
הקמן (משמאל לצד ריקארדו נוצ׳יולה) ,נתגלה בסרט כשחקן מעולה, בתפקיד
הבלש האמריקאי הקשוח, שמוציא את החוק מפרוזדורי־הביורוקראטיה ונוטלו לידיו.
נים היו מינשרים סוציאליים. הסרטים ש לאחר
מכן, עיבודים מחודשים מדהימים ליצירות
קלאסיות ולברית־החדשה, וסרטיו
המאוחרים, סימבוליים בעלי משמעות דתית
ופילוסופית, נטש את האווירה הסגפנית של
סרטיו הקודמים, ונעזר באיש הרנסאנס
האיטלקי בוקאצ׳יו, כדי לשים ללעג ולקלס
את כל האוויליות, הצביעות, רדיפת־הבצע
והתאוותנות של המין־האנושי.
אוסף הטיפוסים בהם איכלם את סירטו
מהווה תופעה ללא תקדים. גילוי הלב
וההעזה בה העלה את סיפורי ה״דקאכד
רץ״ ,עוררו התפעלות ושערוריות (מתחסדים
לא חיו רק בימי בוקאצ׳יו).
יחד עם זאת הראה פאזוליני כיצד אפשר
להשתמש בעירום באורח פיוטי, כמו בסיפור
על נער ונערה המגלים את סודות
האהבה על גג בית הורי הנערה.
על הסרט הרביעי של השנה, צריך
לצטט את הבמאי סם (״הכורת הפראים״)
פקינפה :״אני שונא את
כל מה שהסרט הזה רוצה לומר. אבל זהו
סרט מבריק והקהל מריע.

גיל ציני יוצא מן־הכלל בתיאור חיי־המין

של הגבר האמריקאי הממוצע .״רציחות
קטנות״ (שני הסרטים נכתבו על־ידי
הקריקטוריסט וההומוריסטן — ג׳ודס
פייפר) צייר את אחת התמונות העגו
מות
ביותר של החיים בכרך האמריקאי.
״נערת הטלפץ והכלש״ ,שהמשיך
לנבור בביבי השופכין של הכרך הגדול
ועולמם של האנשים האומללים השוכנים
שם .״הקשר הצרפתי״ עם רדיפת
המכוניות עוצרת הנשימה שלו ועם מוסר
ההשכל האומר שהעולם התחתון חזק
ומאורגן מדי עבור המישטרה במתכונתה
הנוכחית.
מערבון בשביל נשים
ך* דאי להזכיר את ״הלחישה ש
כלכ״ ,שתיאר בצורה רגישה את
תהליך התבגרותו של ילד בצרפת של
שנות החמישים ,״חייו הפרטיים של

ף כאשר לאסונות הטבע, מוטב לקצר
1בדברים עליהם. הם גרמו עוגמת נפש די
והותר, בשעה שהוצגו על הבד. למשל,
״לה מאנס״ ,בהמה ענקית שעלתה שבעה
מיליון דולר, משום שסטיב מקוריו
רצה לדהור במכונית״מירוץ כפי ש מתחשק
לו והחליף במאים בקצב הדהירה.
חוץ
מרעש מנועים, לא היה בסרט
דבר. לא המתח שמלווה מירוץ מכוניות,
לא העניין בדמויות שנילוות אליו, ואפילו
לא תיאור יסודי של מה שקורה במי-
רוץ. עם כל־כך הרבה כסף אפשר היה
לעשות בארץ 70 סרטים, ומי יודע, אולי,
כדברי כמה מן המפיקים הישראליים,
מן הכמות בכל זאת היתה יוצאת גם קצת
איכות 1
״השדים״ של קן ראסל, תימצת לעומת
זאת את כל הפסול בקולנוע היומרני
המודרני. מן המעשה ההיסטורי ש היה
פעם ספר מרתק של אלדים האקס־לי,
יצאה מיפלצת קולנועית היסטרית
שהכל נעשה בה למען הסנסאציה.
ראסל מתמחה במיבצעים שכאלה ולעתים
קשה להאמין כי עשה פעם את ״נשים או•
הכרת״ ,או את סרט הטלוויזיה על חיי
המלחין דיליום, שהוצג לאחרונה בארץ.
מי שלא שבע צריחות, התפרצויות טי-
רוף וזעם, ב-״דירג׳יניה וולף״ ,יכול
היה לחזות השנה בדרמה המשפחתית של
אדכי :״מישחקיה של זי״ ,בה משתוללת
אליזכט טיילור לפי מיטב ה-
המסורת של מרתה, במסגרת סיפור שהיה
הולם בהחלט רומן משרתות.
וכמובן לא חסרו פנינים ישראליות.
אבל בו בזמן ש״נורית״ או ״פישקה״
,ממלאים את דרישותיו של קהל
מסויים, הרי ״עזית של הצנחנים״

קופתו! גי

פיקו למחות את אשד הדמעות שניגר בו.
בתמונה: השחקנים אלי מקגראד (נישאת
על כפיים) ורייאן ארניל, גיבורי הסרט.
ובהופעה בסרטים קלוקלים מסוג ב׳ ו־ג׳,
הפכה לפתע לשחקנית.
אן מרגרט, הנערה השוודית, נפלה
לידיו של מייק ניקולס, וזה הפך
אותה לדמות בלתי נשכחת של אשה ב־
״ידע הכשרים״ .אשה המתחילה בכך
שהיא שוכבת עם גבר, ממשיכה בכך
שהיא מתאהבת בו ומנסה לכפות עליו קשר
בר־קיימא, בעוד הוא מעוניין רק במין.
זהו. תיכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה
ובירכותיה.

! ,,מנהל המחלקה, יוסף בראל, הצליח להסתנסן־ עם תשעה עובדים
נתב יצחק הלו׳ ,עונד הלשות, לממונה על הטלוויזיה, ישעיהו תלמוד.
פני כשישה חודשים הוזמן פרחאן
/שריף, דרוזי העובד כדייל באל־על,
להופיע בתוכנית שמפיקה מחלקת החדשות
הערבית של הטלוויזיה: ערביי ישראל.
קשה לדעת מה משך יותר את ליבו
של הצוות הטלוויזיוני — גיבור הכתבה
או נפלאותיה של אירופה. עובדה היא
שהצוות לא חיכה עד שיגיע הדייל לארץ,
אלא קם ונסע אליו ללונדון. שלושה ימים
המתינו הכתב ומלוויו בכרן הגדול, והנער
איננו. רק כשחזרו לארץ התברר להם,
שכל אותו זמן הסתובב לו טריף דווקא
בתל־אביב הקטנה.
וזה כפי שצויין לא קרא בחלם, כי אם
במחלקת החדשות בערבית.

אני קובע \״
1פני בשנה וחצי קרא שמואל אל/מוג,
הממונה דאז על הטלוויזיה, ל יוסף
בראל, מנהל מחלקת החדשות בער בית,
והביע בפניו את ספקותיו לגבי דרך

עצמך,״ היה בראל אומר לו, כשעובדים
אחרים עדים להערותיו. מה ששבר את
למדן, בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים
בינלאומיים שהתמחה בטלוויזיה במכון
לקומוניקציה, היה שיבוצו הרצוף
לעבודה בשבתות.
השניים הלכו לבירור אצל נקדי-
מון רוגל .״זאת התנכלות,״ טען למדן,
בהזכירו את עניין המיכתב הלא חתום כרקע
להתנהגותו של בראל. בראל זעם:
״שקר וכזב,״ צעק באוזני הממונה. אך
הטיוטה ששמר עימו למדן הרגיעה אותו.
אחרי פגישה זו עזב העודך־כתב את המחלקה
ועבר למחלקת התוכניות. בעקבותיו
הלכו גם גליה ואדי סופר, וזאת
אחרי שבראל ניסה לכפות על הכוכבת
שהתגיירה לעבוד בחג הפסח. הוא העמיד
בפניה את הברירה: או אדי או היא
יעבדו בחג, וזאת למרות שאדי לא היה
בירושלים באותו יום והיה קריין מחליף.
דעתו של בראל על סירובה של גליה
לעבוד בערב החג, כפי שהושמעה באוז ני
אדי בעלה של גליה :״אני לא רוצה

השתיקה העוייגת שהשתררה בין השניים
נמשכה תשעה ימים, והסתיימה עם
החרפת היחסים ביניהם. במיכתב ההתפטרות
ישלו, שהופנה לישעיהו תדמור,
הממונה על הטלוויזיה, ציין יצחק הלוי:
״מאחד שמנהל מחלקת החדשות הצליח
להסתכסך עם לא פחותמתשעה עובדים
במחלקה, סבורני, בתור עובד רשות מזה
ארבע־עשרה שנה, שרצוי לחקור תופעה
זו.״ המיכתב נשלח עם העתק לאלמוג,
ולא זכה לתשובה.

״אני עוזב, אתה
הו רסמחלקה \״
ך• יום עוסקים העובדים בניחושים
^ לגבי הבא בתור. הסיכויים הטובים ביו תר
נזקפים לזכות הסגן, ויקטור נחמיאם.
במשך החודשיים האחרונים התנהלו בין
השניים חילופי מכתבים חריפים מאוד
ולא פעם הגיעו הדברים לידי בירור אצל
תדמור. מרירותו של נחמיאס נובעת בעיקר
מההגבלות שמטיל בראל על פעי-

המפטו

מנהל מחלקת החדשות

•ין סף בראל, מואשם על־ יד רבים מעובדיו,

ב עדבית

ניהולה של המחלקה .״הוא חושש שאני
הופך אותכם לרובוטים,״ סיפר בראל ל אנשיו,
בישיבת עורכים אחראיים ,״אלמוג
חושב שאגי לא נותן לכם חופש ביטוי.״
במשך
שמונה־עשרה החודשים שעברו
מאז כניסתו לתפקיד, הצליח מנהל המח לקה
להפטר מרבים מעובדי מחלקתו, רובם
ככולם עובדים ותיקים של הרדיו.
ראשון המגורשים היה העורך־כתב —
יעקוב למדן.
במישור המיקצועי הגיעו חילוקי הריעות
בין השניים לשיא, כשיצא למדן ל כסות
כנס של אימאמים ומואזינים שהתקיים
בנצרת. הכנס בא למחות על השכר
הנמוך 130 ,ל״י לחודש, שהם מקבלים מ־מישרד
הדתות. למדן ריאיין את מיש־תתפי
הכנס וקיבל גם את תגובתו של
המישדד הממשלתי. רק אז הגיעה לאוז־ניו
הוראתו של בראל, שאסר על שידור
הכתבה. למדן התקומם נגד הניסיון להם־
תיד מעיני הצופה בעיות בתחום היחסים
שבין ישראלים לערבים. ובראל, שהתבטא
באחת הישיבות באוזני עובדיו:
״לא משנה מהי דעתכם, דעתי בכל מקרה
היא הקובעת,״ לא הסתיר את מורת רוחו
מהעובד הסרבן.
קרב את קיצה של קריירת למדן, סירובו
לחתום על מיכתב שכתב בראל נגד
ההנהלה ושהיה מופנה לאלמוג ולנקדימון
רוגל. את המיכתב הראה בראל לסגנו,
ויקטור נחמיאס, ליוסי ביניא וליעקוב
למדן בפגישה שקיימו הארבעה באחד
מערבי שבת לפני שנה וחצי. הוא ביקש
מהם לחתום עליו. למדן לא הסכים, ובי קש
מבראל לתת לו את הטיוטה כדי שיוכל
לעיין בה שנית ולשקול בדבר. בינתיים
השתנו פני הדברים, וכל העניין
נשכח. אבל לא מליבו של המנהל. מאותו
יום לא ידע למדן מנוחה. הכתבות
שנפלו בחלקו היו תמיד חסרות חשיבות.
מאותן כתבות שדי בצלם כדי להכין אותן.
גם עלבונות לא נחסכו ממנו .״אתה
לא יודע לעבוד. אתה לא יכול לשלוט ב־

שאשתך תהיה יותר יהודיה מהיהודים.״
אחרי חודשים שבמהלכם סרבה גליה ל דבר
עם המנהל שלה, עזבו היא ובעלה
את המחלקה. היא עברה למחלקת התוכניות
בערבית. הוא — לחדשות בעברית.

״תבו אמהר
ותתפטר! ״

לשלישיש עז ב היה העורך דוקטור
( | משה זקס, ואילו עזרא יחזקאל הספיק
לעבוד שישה חודשים, שבמהלכם לא
כתב אלא ידיעה אחת. הוא התלונן על
כך בפני ההנהלה, עזב את המחלקה, נסע
לאנגליה וחזר לפני חודשיים. כיום הוא
בדרכו למחלקת חדשות בעברית אחרי
שעבר בהצלחה מיכדז לעורך חדשות
רדיו.
קצרה בהרבה היתד, תקופת עבודתו של
עזרא בינו. שלושה חודשים בלבד. הסיב־סוד
בינו לבין בראל פרץ על רקע בקשתו
של עזרא לסיים את תואר ה־ב.א.
שלו. הוא ביקש ׳סידור עבודה שיאפשר
לו ללמוד בימים ראשון וחמישי ולעבוד
בשאר הימים. בשיחה טלפונית שהתנהלה
בין השניים פתח בראל בצעקות :״חי כית
עשרים שנה. לא יכולת לחכות שנתיים
שלוש עד שתחממם את הכיסא שלח
אני רוצה שתבוא מחר ותתפטר.״ אחריו
הלך יצחק הלוי, הפרשן לעניינים ערביים,
שזכה לפופולריות רבה ברחוב הערבי.
יום
אחד קרא לו בראל לחדרו, סגר
את הדלת ואמר :״הייתי אתמול בעזה,
ופגשתי א!ת ד״ר הירי, רופא בבית־חו־לים,
אל שפא. הוא אמר שאתה קורא
דע מאוד. ודוחה אנשים .״אתה המנהל
שלי,״ ענה יצחק ד,לוי .״אם אני מוצא
חן בעיניך אני ממשיך לקרוא את הפרשנות.
אם לא, אני יכול לעשות משהו
אחר במחלקה.״ התשובה המתונה הפתיעה
כנראה את המנהל הנזעם, שהגיב בהתגוננות
:״אי אפשר למתוח עליך ביקורת.
אתה. רגיש מאוד.״

כוכבת הטלוויזיה גליה סופר ובעלה אדי. גליה התפטרה
מעבודתה במחלקתו של בראל, לאחר שיחסיהם הגיעו עד

משבר. קדמה למשבר תקרית, בה הכריח בראל את גליה סופר, לדבריה, לעבוד
בחגיהפסח .״שלא תהיה יותר אדוקה מן היהודים,״ טען בראל, אליבא דגליה סופר.
לותו במחלקה ועל סמכויות כסגן. לא זו
בלבד שהוא מונע ממנו לשדר פרשנות
צבאית ביום רביעי כפי שעשה בעבר,
הוא גם שולל ממנו את הפיקוח על סידור
העבודה של העובדים.
מגיב יוסף בראל :״תמיד יש אנשים
מתמרמרים. אבל כשחזרתי במאי מנסיעה
לחו״ל, אמר לי ויקטור נחמיאס,
שבמשך שלושת השבועות שלא הייתי,
היתד, המחלקה כמו מידבר. הדברים ש מייחסים
לאלמוג כאילו אמר עלי שאני
הופך עובדים לרובוטים הם שקר. זה גם
לא נכון שהעלבתי את למדן. הוא התפטר
כי הוא דתי ולא רצה לעבוד בשבתות.
בעניין המיכתב, אני רוצה להגיד,
שזה הוא •שכתב אותו ולא אני. מעניין
כמה בן־אדם מוכן לשקר כדי להצדיק
את עצמו. כל אחד במחלקת החדשות
יכול לספר מי זה למדן. פעם הוא ביקש
חומר ולא נתנו לו, אז הוא שכב על שולחן
העריכה ולא רצה לרדת.
זה נכון שביקשתי את הפסקת עבודתה
של גליה סופר. אני לא יודע מה קרה
לבחורה הזאת. לא הכרחתי אותה לעבוד
בערב פסח. אפילו באתי לטלוויזיד, ב־מיקרה
שלא יהיה קריין אחר. ופתאום
היא הולכת וכותבת מיכתב חריף וגס
למנכ״ל ומסרבת לדבר איתי. בכל הבניין
מתפשטות שמועות שגליה רוצה להביא
לפיטוריו של בראל. ברור שלא יכולתי
להשאיר אותה במחלקה אחרי התנהגות
כזאת.
״דוקטור משה זקס ביקש להשתחרר
בזמן ההריון של אשתו. לפני חודשיים
הוא ביקש לחזור• ,וסידרתי לו חוזה מיוחד
של עורך כתב בכיר בתל־אביב.
״הסיפסוך של עזרא יחזקאל היה עם

ויקטור נחמיאם. פעם הם רבו כל כך
שעזרא שבר את דלת הזכוכית של ה־
(המשך בעמוד )38

יצחק הלוי, עובד
ה 91ח 111ד
רשות השידור מזה
1 1 111
14 שנה, שטען כי המנהל החליט כי הוא
קריין רע על פי דיווחי שומעים בעזה.

מרי קוואנט מעניקה

קוסמתיק

מחיר 3מוצרי היופי 40ל־י
תיק האיפור כשי
*ירום -י ח מי זניביר

קנסמתיק־ -תיק האיפור הנאה נהשימנשי. לנשיאה בארנק.
מוענק לך ע־י מרי קוונט עם רכישת שלשת מוצרי היופי
המעולים הנמצאים בתוכו:
4ח\/\50/ו״זקססק ^ /שז -מסקרה משלה לריסים ארוכים ונאים.
פוררת קומפקט קלה. שקופה וחיננית._£1או=ז
01055 צללית עינים זוהרת.

01111111

עליוה קליין וו

המועמדות הסוניות

שמש בוקר זרחה לשדות,
יצאו העדרים שנית לרעות.
הרועים חיללו בשקט מנגינה כלבבם,
וזה מימן ששוב שמח בעולם.
** וב, אז ביאליק לא היה כותב דבר
^ כזה. אבל איך אפשר להשוות בין
השניים ו
לביאליק היה שיער אדום מתלהט? ל-
ביאליק היו עיני איזמרגד מקסימות? היה
לו גוף משגע?
לא! הוא רק ידע לכתוב על כל אלה.
עליזה לעומתו, לא תכתוב כנראה לעולם
את על השחיטה, אבל כל הנתונים
הפיזיים העליונים, הם שלה לגמרי.
כן, יש למשורר הלאומי ולמשוררת
מקריית־אונו משהו משותף: לשניהם הי-
החברמנית עצמאית

הדבר היחידי שעליזה מוכנה להיות תלויה בו, הם תכשירי האיפור
הנודעים של הלנה רובינשטיין. חוץ מאלה היא בלתי תלויה לחלוטין
.״אני לא אוהבת לסמוך על אחרים, לא בכסף ולא בשום דבר אחר.״ צודקת.
לרוב היא צוחקת .״שלוס־עליכס כבר
אמר שזה בריא,״ היא מפגינה את ידיעותיה
על קולגים למיקצוע .״אבל כשאני
במצב־רוח, אז אוי למי שנמצא בסביבתי.״
וכשעליזה כועסת כולם מפסידים. כי
כשעליזה כועסת, היא אינה צוחקת,
וכשאינה צוחקת לא רואים לה את
השיניים, ושיניים יש לילדה, שפתיים יישק.

1111ך ך 1ל מעט מאוד
ש 11 1 . 1 1אפשר לראות
אח הקטנה על החוף. לרוב היא
משתובבת בין הגלים, שוחה כדג,
לא בולעת מיס, וחושבת בלי
הרף על הפרס הגדול של טיסו.

משורות

אווירה של קסם ונזיסתורין אופפים את עליזה בת
ה־ ,17 משוררת לעת מצוא. את הנויסתורין נותן הנר,
!ת הקסם הבגדים המקסימים, פאר תוצרתו של בוטיק טוויגי. בצבעים
ראה הקסם עוצר נשימה — הבגד הירוק ושפע השיער האדום מרהיבים.

תה פעם נטייה להשמנה.
אז חוץ מלכתוב שירים למנגינות, עוסקת
היפה השבועית, בת ה־ ,17 בנגינה
עלי סכסופון, בהוראת אנגלית מדוברת
למתקשים, ובערבים ...שמרטפות.
״הכל בשביל הכסף,״ היא מודה ,״מיליונים
לא יוצאים מזה, אבל זה נותן אפשרות
לבחורה להיות עצמאית.״

זוהות

ומה זוהר יותר
משיער ג׳ינג׳י
למהדרין, אחרי שהוא מקבל טיפול
יסודי בתכשירי וולד.
הידועים לשם ולתפארת בארץ.

1הברדק חוגג

(המשך מעמוד )35
מחלקה. הוא טען שהלך לגרפולוגיה עם
הכתב של ויקטור, והיא אמרה לו שאפשר
להסתדר איתו רק בעזרת אלימות. עשיתי
בשבילו הרבה. עזרתי לו לנסוע לאנגליה.
הייתי מוכן לקבל אותו נשחזר למרות
שהרבה פעמים לא היו מרוצים מהכתבות
שלו. הצרה שהוא, חושב שהעתיד שלו
נמצא במחלקה העברית.
״אצל עזרא בינו זאת היתד. פשוט הפרת
משמעת. הוא התחיל ללמוד בלי ל הודיע
לי, והחליט שבימים א׳ ד ה /לא
יעבוד למרות שבסידור העבודה שלו,
היה כתוב שביום א׳ הוא עובד וזה היה
עוד בתקופת הניסיון שלו.
״יצחק הלוי ביקש פעמים רבות לעזוב
את הטלוויזיה. הוא התלונן שהילדים שלו
סובלים מילדי השכונה שמכנים אותם ערבים
בגלל שאביהם מרבד בטלוויזיה בערבית.
אז סידרתי לו הלוואה לשיכון.
לפני שנסעתי לחו״ל הוא אמר לי, :כש תחזור,
אלחץ לך את היד ואחזור לרדיו,.
אמרתי לו: תחשוב טוב במשך שלושת
השבועות שאהיה בחו״ל. כשחזרתי, אמר:
,אני עוזב, כי אתה הורס את המחלקה.׳
ומנחמיאס שמעתי שהשתולל כל הזמן
ושאי אפשר היה לעבוד איתו.
״אריה נפשי פוטר מטעמים משמעתיים
טהורים. באפריל הגיש נחמיאס נגדו תלונה
על זה שהוא מנצל את הכתבות שלו
כדי לעשות פירסומת לכל מיני חברות.
ובעיקבות זאת פוטר. עם נחמיאס היו
לי שלושה בירורים אצל תדמור, והוא
קיבל נזיפה חמורה עם התראה. פעמיים
הגשתי נגדו תלונה על זה שהוא לא
ממלא את תפקידו כפי שמוגדר בתקן.
הבעיה של נחימיאס היא שהוא במשבר
מבחינה אישית, כי מנהיגותו המיקצועית
לא הוכרה במחלקה.
״למה הכוונה? למשל, כשהיה הנאום
של סאדאת הוא ביקש שיצלמו את זה
בפילם מעל מסך הטלוויזיה, וזה בלתי
אשפרי לשידור. אבל הוא התבייש לבטל,
וכל הפילם הזה נזרק. נחמיאס גם מפגין
יחם מעליב לעובדים, וקרה אפילו שעורך
אחראי בכה בגללו.״
עד כאן, דברי בראל.

י ח סי ם בין
שני נאה בי ם
^ יה זה הסמנכ״ל היוצא, ארנון צוו
1קרמן, שהביע הזדעזעות מהסיפורים
על המתרחש במחלקה הערבית, ואמר שיש
צורך בהקמת ועדת חקירה. זוהי אחת
הירושות שהשאיר צוקרמן לממלא מקומו,
אהרון מיטל.
תגובת הממונה על הטלוויזיה, ישעיהו
תדמור לעניין :״לא ידוע לי על התלונה
שהוגשה נגד אריה נפשי על־ידי
ויקטור גחמיאס. אבל ידוע לי על המתיחות
הרבה השוררת במחלקה. הבעיה
של יחסי העבודה שם עלתה לא אחת
אצלי. אני מעריך שזוהי אחת המחלקות
הפרובלמטיות, בגלל המטרה שלה: ל הביא
אינפורמציה ופרשנות בתחומים
פוליטיים רגישים ביותר לאוכלוסיית ה שטחים.
גם העובדה שיהודים וערבים
עובדים ביחד יוצרת מתיחות.
״יחד עם זה אני חושב שהמחלקה מפיקה
מוצר טוב. אני זוקף את ההישג הזה
בעיקר לזכותו של בראל. אני, חושב
׳שהוא יודע מה שהוא רוצה. אם כי ידוע
לי שהוא מחזיק את העובדים שלו חזק.
על חלק שעזבו את המחלקה אני מצטער,
על חלק לא.
״מירקם היחסים בין בראל לבץ נח־מיאס
הוא מסובך כמו בין שני נאהבים.
אפשר למצוא שם ידידות עמוקה בצד
סיכסוכים חריפים על רקע של תיסכול
וקינאה. יש תקופות של עלייה ושל שפל
ביחסים ביניהם. אני חושש, שאנחנו מתקרבים
לתקופה נוספת של שפל. אבל אני
מקווה שהשיחות הממושכות שקיימתי עם
שניהם יעזרו.״
בשבוע הבא יפורסמו התפתחויות נו-
ספות על הברדק המתנהל במחלקת החדשות
של הטלוויזיה :
האשמות בדבר עבודתו הבלתי מאו־שרת
של מנהל-המחלקה, יוסף בראל בעיתון
״אל״אנבא״ (עיתון בשפה הערבית
המופיע במערב־ירושלים) ,הופעות הטל-
וויזיה בתשלום של חברי ועדת-השידורים
הערבית, שתפקידה להעביר ביקורת על
המחלקה, ביזבוז כספים והדרכים המפוקפקות,
בהן זוכים העובדים לקידום
מקצועי.

אדם וחווה

בם ופומארהט
* ש אכשים שלא אוהבים חצאי עבו7דות.
אם להשתזף, אז עד הסוף, בלי
שום פסים לבנים, ומה שחשוב לא פחות :
בלי אף טיפת בושה!
השיזוף הנודיסטי הפך כיום ללהיט. תושבי
אירופה מציפים את חופי יוגוסלא-
ביה וקורסיקה, משוחררים ממטענים עודפים
של בד ודיעות קדומות.
מאות אימהות חמד חשופות שד ושת,
׳משתעשעות עם פעוטיהן בחופים מבודדים,
בעוד הבעלים עוסקים במרץ רב
בסקי, גלישה או סקירת מלאי.
משרדי הנסיעות באירופה מצופים הז מנות
של רבבות לסוג זה של נופש. עד
עתה היה זה תפקידם של מישרדי הנסיעות
הקטנים והשכוחים לספק תענוג חשוף
זה. מעתה עוסקים בכך מישרדי ענק באירופה
טורם ודומותיה.

ן ־ 11 חן ןווןןן חן מה יכול אדם לבקש עוד? אשה נאה, אוויר נקי, חופים שקטים
| [ והרים באופק. וכל אלה בדיוק כפי שיצרם הבורא, בלי שוס
1111

תוספות סינטטיות, לא של בד ולא של פיח תעשייתי. חוף ״לה צ־אפה״ הנודע לעירום
באי קורסיקה. משמאל: זוג חבוק בחוף. למעלה: עומדים בשעת קניות בסופרמרקט.
פורנוגרפיה געלוגי-תיירות
ף* 14 אל *1נופשים נרשמים מדי קיץ.
^ הגיעו הדברים לכך, שהמישרדים החלו
להעסיק סיירים מיוחדים, שכל תם־

הצעקה האחוונה באירובה:
שיחו נוויסט בחוני עיחם

האם זה יגיע גם לישראל?

השמש והמיים הם מת־
!* 1הווה
אבנים נפלאים, ומיספר
11 11 / 4
הצידניות וערימות המזנן מעיד על כך.

קידם לגלות חופי סתר חדשים כדי לספק
את הביקוש החולד וגובר.
מישפחת שרלין הצעירה, לילי בת
ה־ 23 ושרווד בן ה־ ,25 הגיעה מאנגליה
לקורסיקד, בשאיפה להחליף את הפיח
הלונדוני שבראותיה בחומר ׳מזוכך
יותר. הצמד הצעיר חיפש חוף עזוב ורומנטי
למטרותיו.
הרחק מעיו אדם, בפאתיו הצפוניים של
האי, גילו השניים -מיפרץ חמד.
היה כבר ערב. השניים לא רצו להתחיל
בחיפושים אחר מקום לינה מיוחד
בחשיבה והקימו את אוהלם ליד המכונית.
בבוקר התעוררו וביקשו לרדת לרחצת
שחר.
שני שוקים תכפו עליהם בזה אחר זה.
לזוועתם הגדולה גילו כי החוף שנראה
בודד וקסום בלילה ,׳שרץ אדם וחווה. השוק
השני, היה קשה מן הראשון, כמו
אדם וחווה, כך גם שסע האנשים על
החוף, נקיים היו מבגד, ואפילו מעלה
תאנה.
כך נקלעה מישפחת שרלין, לגמרי ב־מיקרה,
לחוף לה צ׳אפה שבקורסיקה, הוף
הערומים בהא הידיעה באי. הסוף היה
שגילו כי כל השפע האנושי ששרץ בין
הבונגאלוס והקאראוואנים, היה נחמד ל
הערומים
מעדיפים סקי־מיים על פני מישחקי כדור, כך על־כל
פנים, טוענים הם. סיבות הם מתקשים למצוא .״אולי בגלל שזה
לא כל־כך אסטטי לראות קבוצה של גברים רצים כמו משוגעים אחרי כדור,״
הסבירה אחת הצעירות בצחוק מתפרץ, ומייד נאלצה להתחיל לרוץ כשהגברים אחריה.

סקי־מיס

מדי. היתד, לו רק תכונה מרגיזה אחת:
הם הסכימו לקבל את השניים בזרועות
פתוחות, אבל ערומים.
לילי ושרווד הסמיקו, הסמיקו ולבסוף
התפשטו.

כשנגמרה החופשה ואנגליה הלבושה והקודרת
נראתה באופק, נדרו השניים
נדר :״לשנה הבאה בלה־פאצ׳ה הערומה.״
שרווד
ולילי אינם היחידים שמגלים
את חופי־העירום לגמרי במיקדה, והופכים
לאחר מכן למופשטים בלב ונפש.
אך יש גם רבים שמגיעים מתוך כוונה
ברורה לזכות סוף־סוף באמבטיית השמש
המושלמת. עשרות פרוספקטים שהעירום
חבריא זורח יחד עם שמש החופים מבין
עמודיהם, מופצים כיום באירופה.
יש הטוענים כי בקרוב יכוסו גם מרבית
חופי ספרד המקסימים בעירום עליז. כש־יגמרו
לסוכנים חופים אלה, הם מקווים
להשתלט על האיים השכנים לספרד, דוגמת
האי המקסים איביצה.
בעיקבות הדוגמה הספרדית, איבדו את
בישנותן גם טוניס המוסלמית וסנגל האפריקנית.
גם שם מתחילים החופים לש־פוע
חזות ואחוריים בציפוי טבעי.
נשאר דק חשש כבד אחד: מה יעשו
בעוד כמה שנים אותם בישנים כרוניים
שעם כל ביישנותם, הם מתים לקצת שמש
וגלים ן איפה תימצא בשבילם חתיכת
חוף ן

זוג ערום מבצע את הריקוד
העתיק בלבוש מודרני. רוב
הנופשים במקום הם זוגות נשואים. רווקים
ורווקות ממעטים להתפשט בפומבי.

בן ה־38

נשא את
תלמידתו

בת ה־9ו
וטטר רחל ומנחם