גליון 1831 מתאריך 4 באוקטובר 1972

*פטריוט שלא שות בצהייד
*רב שהתבייש ביהדותו

*שוחר של רוצחים מקצועיים
*וחד בזכרה שו א ה

*שכן המישטדח האמריקאים

לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הסבלאות שבסופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פ עו ל ה בת
שניות ספורו ת. מבי א ה לך סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הרא שון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
ז ה כל כך פ שוט..

ה שעוה

ככל ע ת שגל לאומנות גואה בישראל, מתנפץ אחד הנח שולים
אל תיבת הדואר של המערכת בצורת מכתבי־איום וגלו־יות־שיטנה
המופנים אל העולם הזה בכלל ואל חברי המערכת
כפרטים.
הגל הנוכחי הוא אולי הסוער ביותר. מופרעים למיניהם, המחפשים
אובייקטים לשנאה ; קנאים לאומנים שקנאותם מעבירה אותם על דעתם !
פדימיטיבים מוסתים ושואפי־נקם, כל אלה מוצאים להם פורקן בהצפת
המערכת במכתבים גדושי חרפות, קללות ואיומים, הכוללים תיאורים
פלאסטיים של הגורל המצפה לכל אחד מחברי המערכת.
דוגמא למכתב מעין זה, הוא מכתב הנושא את שמו של אחד, פרץ
נקמילני מתיבת דואר 1616 מתל־אביב (קרוב לוודאי שהשם בדוי, שכן
בדדו כלל כל כותבי סוג מכתבים זה הם אנונימיים) :״אני פונה אליכם
בקריאה להפסיק את החתירה נגד מדינת ישראל ונגד צה״ל. ההסתה
שלכם בעניין בירעם גרמה לקורבנות בנפש. אתם גרמתם להתעוררות
יצר הנקם אצל המחבלים על מעשה בי רע ם אורי אבנרי, סופך
כסופו של היטלר. אם תמשיך לחבל במדינה נשרוף לך הזקן משום
מה, מרבים כותבי המכתבים לאיים על זקנו של אורי אבנרי, דבר
המזכיר את חלומם של אנטישמים בכל הדורות — לפגוע בזקנו של
יהודי).
מרים סולימני, המציגה את עצמה כתלמידת תיכון מבת־ים, כותבת:
״אינני מבינה איך אתם מצדיקים את המחבלים ותומכים בדעותיהם
ואומרים שמעשיהם נובעים מרעיונות צודקים?״ משהו לא בסדר, כנראה
בהוראת הקריאה בבתי־הספד התיכוניים בבת־ים, אם תלמידת תיכון
יכולה לטעון כי קראה הצדקה של פעולת מינכן בהעולנז הזה. זו רק
דוגמא לכך, כיצד יכולה שינאה לסנוור עיני אנשים.
לפסיכיאטרים ודאי יש הסבר לתופעה זו של משלוח מכתבי־איום
אנונימיים, הגדושים גסויות, ניבול פה ותיאורי זוועה סאדיסטיים. אבל
כאשר התופעה חורגת מפרטים בודדים והופכת לגילוי קבוע, המתבטא
בעשרות מכתבים לשבוע, יש לראות בכך סימפטום מדאיג למחלת־נפש
חברתית. זה כבר עניין לסוציולוגים.

^ פגי שה ע ם משמר הגבול
דכלפעם שאוהדי קבוצת כדורגל כלשהיא מחליטים להסתער על
ההתאחדות לכדורגל, אנו מוצאים את עצמנו נצורים בין שני הצדדים.
כך אירע גם השבוע, כאשר מאות אוהדי הפועל מרמורק צרו על משרדי
ההתאחדות, הנמצאים באותו בניין בו נמצאים משרדי המערכת.
צלם המערבת, יעקב קרנט, ניצל את ההזדמנות והחל לצלם את
העימות בין המפגינים לבין השוטרים שהגנו על הבניין. כאשר הבחין
במגרש־החניה, מאחורי הבניין, בעתודות של אנשי משמר־הגבול, שחיכו
להוראה להיכנס לפעולה, צילם גם אותם. תוך שניה מצא את עצמו
מוקף באנשי משטרה, שאחזו בו כשהקצין הממונה עליהם תובע ממנו

בכנזי ת

2002- 1250-1258

1256־1352 • 51
ר עורות מ יו ח ד 7־ 1/ודים חדשים !
רזקב־ט הטכיויזיה הטוב בכוונים

הסטראו עם הסנסור היחיד׳ בעולם
המיוצר אך ורק ע״• 111 שאוב-לורנץ
שו ט רי משמר־ הג כו לכתל ־ א בי ב
נקודה עדינה מאוד

2א 6 )1 8 1 0 6 £א $ 0

להוציא את הפילם ממצלמתו. הצלם סירב, הסביר את זכותו לצלם
ככל העולה על דעתו במקום ציבורי. קצין המשטרה הצליח להרגיע
את אחד מסמלי משמר־הגבול שעמד להוציא את הפילם מהמצלמה
בכוח.
״זה עניין עדין,״ אמר הקצין ,״לא היינו רוצים שיצלמו את משמר-
הגבול.״ הנימוק שהעלה הקצין אינו מובן. פלוגת משמר־הגבול לא
הובאה לתל-אביב במחתרת ובסודי סודות. גיוסם למלחמה בבריונות,
עד כמה שהוא מעציב, הוא לגטימי. קשה להבין מדוע מתביישת המשטרה
בהפעלת משמר־הגבול בפיזור הפגנה, למשל.
מצד שני נראה שקורם ההסבה שעברו אנשי משמר־הגבול, לקראת
שירותם בתל־אביב, לא היה מושלם. מישהו שכח להסביר להם את
זכויותיה של עיתונות חופשית. כדאי לשנן לשוטרים החדשים כי בתל־אביב,
בניגוד לעזה, רשאי וזכאי כל אזרח, לפי
החוק, לצלם במקום ציבורי את מי שהוא רוצה מתי
שהוא רוצה, אפילו עם האובייקט הוא שוטר של
משמר־הגבול.

הוני דוז הז ה 1* * 1

נשו ענק,
ש״עו־ו
אווע בחיות מרנת המים.
כוטיסים
ב״ואן״ ובשאו המשווים

ב־17
ראוקטובו בהינו־התונות
חתום

שרשות
אילן ו אי לני ת

בחיות

מלנת המים
<972

צביק ה פי ק

יפה ירקוני

הנערות בנ ש ך
תהיינה מעוטרות
באלם, פרחים
שיעוצבו על־ידי
פרחים בייץ.
במאי המופע -
צדוק צרפתי.
איפור הבנות בידי
מאפרות
הלנה רובינשטיין.

אי רי ת ודודו דותן

המועמדות תדג מנ ה
דגמים מבוטיק
<< 3אר ין״ ו.,טוויגי״
הנודעים. ו ש מדו ת
חופהשד סלון
,אמבר ״ .בין האמנים
שיופיעו: א יל ן
ו א יל נית, צביקהפי?
ו יפה ירקוני.
ינחה: דודו דותן.

כחי יצחק בן־אהרון, לפיה יהיה מטה הבחירות של
המערך להסתדרות מורכב כולו על טהרת עסקני
ההסתדרות ולא פונקציונרים אחרים של המיפלגה.

מוכ ״ דמשרדהמסחר
לבזהל פי תו ח

תיגייז ־ ך
גולדה שו ב
מזו עז ע ת!
ראש־הממשלה, גולדה מאיר, שוב ״מזועזעת !״
אלא שהפעם אין זו מליצה. כמה מהגילויים שנכללו
בדו״ח ״ועדת קופל״ שהתמנתה לחקור את מחדלי
האבטחה הישראליים בחו״ל, גרמו לגולדה התרגשות
ומתח רב.

כרגיל, כמקרים של התרגשות עמוקה
אצלה, היא נפלה למשכב.

אבאא בן ־

התע שיי ה
היחסים כין מנכ״ל מישרד המיטהר
והתעשייה גדעון להב, לשר־המיסחר והתעשייה
חיים בר-לב, הורעו לאחרונה. כעיק־בות
זאת מתכונן להב לעבור לתפקיד מנכ״ל
הבנק לפיתוח התעשייה.
כיום מנהל את הבנק ד״ר אברהם נאמן, העומד
לצאת לפנסיה בעוד מיספר חודשים. נאמן לוטש עיניו
לתפקיד יו״ר מועצת המנהלים של הבנק, תפקיד
התפוס כרגע על־ידי צבי דינשטיין.

בי קו רתעל מנ כ ״ ל
משרדהק לי ט ה
בחוגי מיפלגת העבודה מתנהל לאחרונה
מסע נגד מנכ״ל מישרד הקליטה, אייט מפ״ם,
הלל אשכנזי.
גורמי הקליטה במיפלגת העבודה טוענים כי אש־

לפי התוכנית יעשו סידורים להעסקתם של כ־800
בדואים מהחוף המזרחי של סיני, באילת. המעסיקים
הגדולים באילת ובעיקר סולל־בונה, מתנגדים להעסקתם
של בדואים אלה בתנאים שווים לתנאי הפועלים
הישראליים, כיוון ששיוויון זה מחייב הענקת
תוספת ערבה לבדואים ותוספות אחרות המקובלות
באילת.
בשלב ראשון יעשו סידורי איכסון לבדואים באילת.
בשלב יותר מאוחר יונהגו סידורי תחבורה יומיים,
כדי למנוע בעיות העלולות להיווצר כתוצאה
ממגוריהם במקום.

ת פוז ס א סי פהפלדיח
ש ד (והוואי החוץ
בפר שת סל
החברים הישראליים של אירגון עיתונאי החוץ
בישראל יזמו את כינוסה של אסיפה כללית של האיר־גון
כדי לדון בפרשת הרחקתו של צלם העיתונות
שבתי טל על־ידי הנהלת האירגון, בשל האשמות
שהועלו נגדו בעקבות צירופו לפשיטת צה״ל ללבנון
כנציג צלמי החוץ בישראל.

טל טוען, כי הוצאתו נבעה מטעות מצערת,
שכתוצאה ממנה לא הגיעו כל התמונות
•טצילם כפול־מן לכל נציגי העיתונות
הזרה בזמן. הנציגים הישראלים כאירגון
כתכי־החוץ רואים בהרחקתו של טל צעד
בלתי מוצדק, שנועד לפגוע בחברים הישראלים
כאירגון.

מו עמדה^גוש* ,,
בין ראשי הגוש המפא״יי במיפלגת העבודה מתגבשת
והולכת ההכרה כי לא יהיה מנוס מלהציע את
שר־החוץ, אבא אבן, כיורשה של גולדה מאיר בכס
ראש־הממשלה.

גולדה הבהירה סופית, שהיא איתנה
בהחלטתה לא לכהן קדנציה נוספת כתפקיד.
ראשי הגוש נוטים להשתכנע שגם פנחס
ספיר עשוי לעמוד על דעתו ויסרב לרשת
את גולדה.

במקרה כזה, לא תהיה ברירה לאנשי הגוש אלא
להציע את אבא אבן כמועמד לראשות־הממשלה. היתרון
היחיד של אבן על־פני כל המועמדים האחרים
לתפקיד: היותו איש מפא״י לשעבר במיפלגת העבודה.

מציעי א ת רבין
כ מז כ ״ לההסתד רו ת
הצעה ישנה, שנשכחה בינתיים, צצה
ועלתה מחדש, עם התקרב שובו של שגריר
ישראל כארצות־הכרית, יצחק רכין.
מאחר ובעיית שיבוצו של רכין כאחד מזרועות
המימשל היא פרובלמטית, הועלתה
האפשרות, שבשעתו הורדה מהפרק, שרבץ
יעמוד בראש רשימת העבודה להסתדרות
ויהיה המזכ״ל הבא.
גם יוסף אלמוגי מעוניין מאוד בתפקיד זה והוא
מגייס תמיכה בחוגים שונים לצורך זה.
בינתיים מסתמנת מגמה, בהשראת המזכ״ל הגו־

״סוף־טוף הגענו ל או ק טו ב ר! ״
כנזי מגלה חוסר גמישות, מחבל במאמצי המיפלגה
לרכוש תומכים ואוהדים בקרב העולים החדשים, בעיקר
מברית־המועצות. לעומת זאת נוצר מצב בו המים־
לגות הדתיות ואנשי גח״ל מצליחים להתבסם בריכוזי
עולים אלה.

מ ס פוו תישראל
ש ב די ה -בארץ
ארוסתו של יורש־העצר השבדי. ליב פוריי,
הגיעה לביקור בישראל, כדי לחגוג בירושלים את
יום הולדתו דד 60 של אביה.

ביקורה של היפהפיה השבדית בת
ה־ ,20 הנחשבת כבר כבת משפחת המלוכה
השבדית, נשמד בסוד כשלמלוויה
הישראלים ניתנה הוראה לא לתת פיר-
סוס לביקור, בשל ההשלכות המדיניות
העשויות להיות לו.
הארוסה, המלווה על-ידי שניים מבני משפחתה,
שוהה בנתניה והגיעה בטיסה מיוחדת של
אחת מחברות טיסות-השכר הסקנדינביות.

״ ס ו אניות מ כו ל ה
חברת ״צי״ם״ שוקלת אפשרות של
בניית כחמש אוניות מכולה קטנות במספנות
ישראל. אוניות מכולה אלה יוס׳
בעיקר לצרכי הובלה בים־התיכון.
בחודש ינואר הקרוב תפעיל צי׳׳ס מכולות בקו
חיפה—ארצות־הברית, בו יופעלו שלוש אוניות במש קל
של 25 טון כל אחת.

ב דו אי יוי
יעב דו באילת
מישרד־העבודה מתכנן שימוש בבדואים
של סיני, כדי להתגבר על המחסור החמור
בידיים עובדות באילת, בעיקר בעכוד-ו,
הבניין ובשירותים.

ה א חי ו מו ר פותח
מחדשאת ייוזוביויי
האחים ויליאם ואדגר זמור, שנחקרו בשעתו על*
ידי המישטרה על רצח אילן אשרוב בעקבות הצתת
מסעדת וזוביו שהיתה בבעלותם, חזרו לישראל ועוסקים
עתה בשיפוץ מסעדתם לקראת פתיחתה מחדש.
בשעתו סירב מישרד־הפנים להתיר לאדגר זמור,
אחד האחים שיצא לצרפת, להיכנס לארץ בטענה
שהוא מסכן את שלום הציבור.

בעקבות צו־על־תנאי שהוציאו נגד שר
הפנים, הותרה כניסתם לישראל.

עירעור מ חו ד ש
של ה דו ל ר
חוגי הבנקים מצפים לעירעור מחודש
של מעמד הדולר בעתיד הקרוב, וכתוצאה
מכך ייסוף של הפרנק השווייצי והמארק
הגרמני.
רמזים לכך ניתן למצוא בהוראת בנק ישראל לכמה
בנקים מקומיים לפזר את השקעותיהם במטבע־זר לסוגים
שונים של מטבעות.

קפה טורקי עלית

שעה

ש ל הג בר

*׳וים אא^א׳ שינה את סגנון
החיים של הגברים באמריקה.
מוצרי חברת הענק
האמריקאית *א£אא1£א׳י, שהגיעו
לישראל, ישנו גם את סגנון
החיים שלך, ואת הרגשתך.
־* £0£מ 8א 5*1א£אא1£א״ -

ה־/£ץ^א* 5פד!*״ בבקבוק הירוק
מיוצר במעבדות *א£אא1£״ז־מחומרים
ומרכיבים שונים,
ביניהם צמח המנטול
הברזילאי המעניק לעורך
רעננות וזוהר; צמחים ועשבים
בעלי תכונות מרפא, המרגיעים

ס ג נון הח

בבל רחב

חתכים ושריטות; ותמציות
מיוחדות המרככות את העור
ומעניקות לך ניחוח גברי נעים.
ה״אפטר שייב״של ״א£אא1£א״
יוצר תחושה של רעננות
ונקיון שתלווה אותך. שעות
ארוכות.
״א£אא1£״ן״ מציע לך גם
קצף גילוח ומשחת גילוח
•מעולים.
מוצרים אלה שינו את סגנון
חייהם של הגברים באמריקה•.
עתה הגיע תורך.

א מ רי ק ה,

111111

;?א5555 אא^־מאא5א־ר^55ה*3585^58^5נ?855ל;^לא:־::ד.-.

אירגוג ה חג ל ה פוצצו...
מ־שחק כ דו רג ל״
על עברו של ידר הנהלת
תנועת החרות עזר
וייצמן, סיפר השבוע סגן
ראש״חממשלה יגאל אלון.
היה זה בכנס של טייסת הצפון
במילחמת השיחרור שהתקיים
ביבניאל. בהתייחסו
להצהרותיו של עזר במסיבת
העיתונאים שערך בשבוע שעבר,
אמר אלון :״עזר וייצמן
טוען שהוא היה באצ״ל. זה
כאילו שאני אומר שאני הייתי
באצ״ל. עזר היה נספח לחטיבת
הנגב בפלמ״ח. הוא
קיבל אצלנו חינוך טוב, אבל
כנראה שלא היה מספיק טוב.״
8במסיבת העיתונאים ש
שיצא
בשליחות עיתונו לאר־צות־הברית.
נותני העצות יעצו
לו לא לדבר עברית ולא
להציג פספורט ישראלי. אמר
מרכוס :״מה יהיה הסוף? ש אנשי
הרב כהנא יחשבו שאני
ערבי ויהרגו אותי בתור כזה.״
8איומי חברי אירגוני
הטירור הפלסטינים, השפיעו
גם על שחקנית הקולנוע אלי׳
זכט טיילור. ליז, שאימצה
לעצמה את הדת היהודית כש נישאה
לזמר היהודי אדי
פישר, קיבלה מבעלה הנוכחי
ריצ׳ארד כרטץ יהלום בן
69 קאראט ששוויו למעלה ממיליון
דולר. בעקבות איומי

גו ומופיע שוב בבקרים בקפה
אקסודוס בתל־אביב. ביום
החמישי השבוע הגיע לשם בשעה
שמונה ורבע, קרא את
הג׳רוסלם פוסט ואת, הארלד
טריביון, שתה קפה הפוך,
אכל לחמניה מרוחה בחמאה
ובשעה תשע עזב את המקום.
׳ 8חווייה שחמתית עברה
על מפקד הכוחות המשוריינים
של צה״ל בסיני אלוף
דן לנר שפרש השבוע מ־צה״ל.
כאשר שירת לנר בצבא
הבריטי והצטרף לפרטיזנים
היגוסלביים שנלחמו בגרמנים,
הכיר טייס אמריקאי
שצנח מאחורי הקווים והצטרף
זמנית לפרטיזנים. אותו טייס
אהב לשחק שחמת ומצא שותף
בדן לנר. לוח וכלים לא
היו להם, לכן ציירו לוח ויצ רו
כלים מלחם שחור. אחרי
מספר שבועות היה על הטייס
לחזור ליחידתו. כשנפרד מ־לנר,
הבטיח לו :״אני אשלח
לך לוח וכלים.״ סיפר לנר,
שלא התייחס אז ברצינות להבטחת
הטייס :״כעבור איזה
זמן כיוונתי מפציצים אל העיר
קלגנפורט, בגבול אוסט־ריה־יגוסלביה.
המטוסים הש ליכו
את מטעניהם וחזרו. אני
עומד עם מכשיר הקשר שלי
וקולט לפתע שאלה, :האם דן
שמד כשהשבתי בחיוב, ביקש
הטייס :״תדליק נר עשן.׳ ואז
נפרד מפציץ אחד מהמיבנה
ומיכל קטן נזרק ממנו. רצנו.
אספנו אותו. היו שם הרבה
דברים טובים. וגם שח יפה.
אמיתי. לא מלחם שחור.״

כראש אמ״ן הייתי צריך מדי
פעם לנצל את כישרונותי הקיימים
או המדומים כשחקן.״

8בראיון פרידה שנתן
לגלי־צה״ל, סיפר ראש אמ״ן
היוצא אלוף אהרון (״ארה־ל׳ה״)
יריב כי כשעמד לפני
גיוסו לצה״ל התלבט אם לבחור
בקאריירה צבאית או ב־קאריירה
של שחקן תיאטרון,
ולבסוף החליט ללכת במסלול
הצבאי. כשנשאל אם הוא
עדיין חושב על עתיד בתחום
התיאטרון, אמר :״נדמה לי
שאיחרתי את המועד, למרות
שאני חייב להודות שבתפקידי

8הצלם אברהם ירון
החליט להפיץ בעולם אמנות
אפריקאית. אחרי 20 שנה,
בהן עסק בצילום לעיתונות,
מכר לפני שנה את משרדו
בתל־אביב ויצא עם תערוכת
ציורים ישראליים לדרום־אם־
ריקה והציג בהצלחה ביוהנסבורג.
הוא נתקל שם בפסלי־אבן
פרי יצירתם של כושים
ממרכז אפריקה והקים חברה
שמטרתה להפיץ בעולם א.ז
האמנות האפריקאית. כתב ה
כפי
שמאת אותו הפסל קאריקטוריסט
1ל | 1״ ך 111 ^ 1
הבריטי ג׳רלד סקרץ שעסק חמישה שבו|
111/4 1
עות בעיצוב יצירתו המוצגת בגלריה הלאומית פורטרטי בלונדון.

בר־יותם מנסה לשדך לה קרוב־משפחה שלו. באחת הסצינות היה
על רבקהל׳ה להתפשט חלקית בפני המצלמה. אך ביום הצילומים היא
חטפה שפעת וקרחה מחום. הלבישו אותה במעיל עבה, השכיבו אותה
בתוך מכונית האספקה של הצוות וכך נסעו לאיזור הצילומים. כשהגיע
תורה להצטלם, הוציאו אותה מהמכונית, הפשיטו, צילמו וחזרו הביתה.
ערך בשבוע שעבר, יצא
עזר וייצמן, נגד הנוהג, שדבק
גם בצד,״ל, לכנות את
דרום־לבנון, בשם פאתחלנד.
״זה כאילו להעניק הכרה לז כות
הפתח על דרום לבנון,״
אמר עזר. ואחרי הירהור קל
הוסיף :״אם כבר, אז יותר
מתאים לקרוא לדרום לבנון
— צפון ישראל.״
באותה מסיבה הגיב
עזר על הבהלה שפשטה בין
הישראלים היוצאים לחדל,
מחשש לפעולות טירור. ליוצ אים
נותנים עצות להסתיר את
זהותם הישראלית כדי שלא
ייפגעו .״אפילו לי,״ התמרמר
וייצמן ,״הציעו לא לנסוע בשם
וייצמן אלא בשם גולדברג.״
עצות
דומות ניתנו גם
לכתב האך ץ, יואל מ רכו ס,
העולם הזה 1831

המחבלים לפגוע ביהודים, החזירה
השחקנית את היהלום לחנות
הפאריסאית בה נקנה.
8אירגוגי החבלה הערביים
נוהגים לייחס לעצמם
כל אסון המתרחש בישראל.
נשרף בית־מלאכה — למחרת
מודיעים אנשי הפתח שהם שהציתו
אותו. מישהו חשוב
נהרג בתאונת־דרכים — כעבור
יום אפשר לשמוע בתחנות
הרדיו של המחבלים שאנשיהם
הגיבורים הם שהרגוהו.
לפני שבוע פוצץ משחק כדורגל
בליגה אל״ף ולא התקיים.
״למחרת,״ מספר ראוכן
צלילן, ליצן הבוהמה התל־אביבי
,״אני שומע בתחנת החבלנים
ברדיו קאהיר :״אנחנו
פוצצנו מישחק הכדורגל.״
8צו הגירוש שהוצא נגדו
לא השפיע במיוחד על
מ אי ר לנפל,י שחזר למנה
שבוע
ירון במיכתב לידיד בארץ
:״יש בעולם אמנות אפריקאית
מעץ, אבל על אמנות
האבן יודעים רק בג׳ונגל באפריקה.״
את האמנות שגילה
הוא מציג עכשיו בגלריות
מפורסמות בניו־יורק, והוא
מתכונן לעבור לערים
אחרות בארצות־הברית .״התכנית
שלי לשנה הבאה היא
יפאן ואוסטרליה והיד נטוייה
לכל העולם. כפי הנראה אציג
תערוכה בישראל בסוף ,1973״
כותב אברהם המתקרא בחו״ל
אנטואן ירון.
8הלהקה המרכזית של
הנוער העובד והלומד מכינה
עתה תוכנית חדשה כשבין
השאר היא משמיעה את שירו
של דן אלמגור, מזריעים,
העוסק בחבר׳ה שעושים הזרעה
מלאכותית לפרות בקיבוץ.
באחת החזרות התעניין
במאי הלהקה יעקב הלמד
קי, איך נראה מכשיר ההזרעה.
לחזרה הבאה הביאו ארבע
מחברי הלהקה שהם גם
חברי קיבוץ, כל אחד מכשיר
הזרעה שגודלו עם הצינור למעלה
ממטר וחצי, כדי שהבמאי
ידע במה המדובר.

פסוקי השבוע
הפיזמונאי חיים חפר,
על תופעת הרב מאיר כהנא:
״וכאשר אתה שומע אותו ואת
חבריו ורואה את שיטותיהם
אתה משתכנע שאילו ה נאצים
לא היו רודפים יהודים
— הוא היה נמנה על שורותי־

הם #העיתונאי

טים, הגיעה החודש פעמיים לביקור בארץ: פעם ראשונה בגלל
מחלתו של אביה ופעם שנייה לבילוי עם בני משפחתה המתגוררים
בחיפה. אחת הפעמים הבודדות שיצאה מחוץ לחיפה, היתה כדי
לחזות בתצוגת אופנה שנערכה בתל־אביב. לתצוגה באה חיה יחד עם
אחותה, רינה הררי (לידה) המשמשת כבמאית בטלוויזיה הישראלית.

שמואל

שניצר, על אותה תופעה :
״כל מי שעקב אחרי מעשיו
של איש זה יודע שאין הוא
מסוגל לייסד תנועה חש אית.
בלי מסיבות עיתונאים,
בלי ראיונות, בלי הופעות
ברדיו ובטלוויזיה הוא חדל
להתקיים.

מכתבים
בנובמבר השנה ת כנ ס ל תו קפההת קנ ה
ה מ חיי ב ת חבי שת ק ס דו ת מגן גם
בדרכים עירוניות.
בקנותך קסדה הקפד שתהיה עליה תויוגובה:
א. סמל המפעל המייצר ושמו.
ב. יעוד הקסדה לרוכב אופנוע/קטנוע.
ג. אישור משרד התחבורה על תקינותה.

זכור כי על הקסדה חיי בי ם ל היו ת
פ סי ם זו ה רי ם בצבע לבן, פסאחד
במרכז מהמצח עד העורף.
קסדות ופסים זוהרים ניתן לרכוש בבתי
המסחר לחלפים לאפנועים וקטנועים,
במוסכים לאופנועים וקטנועים ובתחנות
דלק מסויימות.

המידור הנגדי —
בומרנג

לפני שממשלת״ישראל עומדת לחסל
את ארגוני הטירור הערביים, יש לחסל
את אירגוני הטירור אצלנו — הליגה
בהנהגתו של הרב כד,נא ואירגון דב,
הלוחם נגד ״בוגדים״ ונגד ״תבוסתנים״.
צודק יואל מרקוס בכותבו (הארץ :)24.9
״ואם מותר להקים יחידות פרטיות למיל-
חמה בטירור, מדוע גם לא להקים מיש״
טרה פרטית של אזרחים מזויינים למיל-
חמה בביריונות בישראל? למה לא לפגוע
פיסית גם באנשים שאת דעותיהם איננו
סובלים? ומניין לנו שאותם קנאים דתיים
שכבר זורקים אבנים, מציתים בניינים
ושולחים כדורי תשעה מילימטרים לפא־תולוגים,
לא יקימו אף הם צבאות קטנים
למילחמה בחילוניים? ובאותה דרך ילכו
אולי החילוניים נגד הדתיים?״
לשבועון העולם הזה יש הוכחות רבות
לקיום טירור פוליטי אצלנו, ממנו מתעלמים
השלטונות. על כן, את המילחמה
בטירור יש להתחיל בבית!
אליעזר פומרנץ, נהריה

תמים,
מנוצל
״העולם הזה״ ,1830״צרעת ושמה
טירור״ ,על מעצרו של עמיחי
פגלין.
מה חשב לעצמו
עמיחי פגלין, שעם
ארבעה רימונים ומיקלעים ארבעה הוא
יצליח לפתור
את בעיית הטירור
הערבי?
יש לי רושם ש המיבצעים
קצין

האצ״ל הוא
איש תמים מאוד
שנוצל על־ידי אח רים
לצרכים פולי שי
טיים.
יוסי
שי, בת־יס
חוצפה טיפשית

1ן ף 0 ( 1ן1
משרד התחבורה

חוצפתם של חברי הליגה להגנה יהודית
ששלחו את הנשק לחו״ל, גובלת בטיפשות.
לא סתם טיפשות, אלא טיפשות
שתזיק למדינת־ישראל.
האם הם מתארים לעצמם, שממשלת אד־צות־הברית
תרשה שיהרגו ויחבלו על
אדמתה?
ואת מי היא תאשים אם לא את מנד
שלת־ישראל במחדלים שאיפשרו העברת
הנשק מהארץ?
משה גרצר, רמת־גן
סרר במדינה

תלוש

ושלח!

£א188.15 7 ? 41££8£1
80116 ? 051316 130-10
10א £1(£ב< 75463 ? 151118

הירחון המזרח־תיכוני המופץ באנגלית,
בישראל, ובארצות-ערב
בעריכת מקסים גילן ולואיס מארטון
הופיע גליון 13
מן התוכן :
דיפדומאט ישראלי נורה עד רקע קנונית ש. ב .במארוקו
מי יירה ככנעפני ץ

כתובת __
מיקצוע--

רצח במינכן —
רצח בסוריה ולבנון

יהודי מארוקו המרו על הקלף הלא־נכון
יגאל לביב -המלך עירום
בנימין עומרי — קיצונים ערביים ומתונים ישראלים
נגד איחוד ישראלי־פלסטיני
מקסים גילן — כיצד לעשות זאת
דו״ה סודי שנשלח על־ידי אחד מפעילי הליגה לזכויות האדם והאזרח
לשמאל היהודי־אמריקאי א מי תי בדיונה ״
והמרורים ״קשרים מכתבים לעתונים אחרים ברגע האחרון״ וכר.
גליון בודד 2.— :ל ״י
מינוי 42 די רו ת ב דו ארה אווי ר

80146 ? 054316 130-10
10א 75463 ?.5815 0£1 (£

חרצה במינכן

הקשר בין ארגוני־המחתרת הבינלאומיים
פן־ערבאות של הקרב — ואיחוד מצרים־לוב

נא להעביר לי, חינם אין כסף, גליון לדוגמה
של הירחון ישראל ופלסטין.

כל הכבוד לפגלין ולחבריו! הגיע הזמן
שמישהו יקח את העניינים בידיים ויעשה
סדר במדינה.
אני מקווה שגם אליכם הם יגיעו!
ר. נ ,.רחובות

הספורטאים היו חוזרים חיים, אילו עש תה
הממשלה הישראלית את המוטל עליה.
בזה אין צל של ספק. ושום הסבר לא
יועיל.
מאיר כלומברג, ראשון־לציון

איפה היה דיין?

לדעתי שד־החינוך־והתרבות לא אשם
באי־הבטחתה של המישלחת הישראלית
לאולימפיאדה.
אך לעומת־זאת היו שר־החוץ ושר־הבי-
טחון צריכים לעשות יותר כדי להציל את
בני־הערובה ולא לתת לגרמנים לפעול
כפי שפעלו.
ה מו לחת11ד. 3* ^ 1 .

ובכלל, האם יכול משה דיין להגיד
איפה הוא היה בליל הדמים במינכן?
ע. מזרחי, הגליל העליון
• דיין היה בחתונה.

מכתבג לוי לנ שי אהמ דינ ה

על הממשלה
להתפטר !

נדהמתי לקרוא את סיפור המעשה בדבר
התערבותך למען שני אסירים ש הורשעו
בעוון הצתה. בהנחה שסיפור זה
נכון, מבקש אני להצביע לפניך על הנקודות
הבאות :
)1לא ייתכן שמעשיו של נשיא מדי-
נת־ישראל העצמאית יכוונו על־ידי אדם
זר, שאיננו ישראלי, והוא אף עדין ליש ראל
בדרכו שלו.
)2גם אם האיש שנבחר לנשיא יש ראל
מוקיר באופן פרטי ומטעמים משלו
אישים זרים — עליו להפריד הפרדה
ברורה בין השקפותיו הפרטיות והוקרותיו
האישיות ובין התנהגותו הפומבית. זו
האחרונה אסור שתושפע מן הראשונות.
)3כל מעשיו של הנשיא צריכים
להיות מכוונים לפי החוק ולפי רוח החוק.
לא ייתכן שהנשיא ינצל את עמדתו
הציבורית הרמה ויפעיל לחצים על אנשי
השילטון כדי שאלה יעשו מעשים המנוגדים
לחוק ומנוגדים לרוחו.

הרצח האכזרי במינכן אינו מותיר את
ממשלתנו נקיית כפיים. אילו ספורטאינו
היו יוצאים לגרמניה בליווי הבטחה כל שהי׳
קרוב לוודאי שלא היה קורה מה
שקרה.
הרי ידוע שגרמניה שורצת אירגוני
מחבלים ערביים.
בכל מדינה אחרת, אחרי אסון כזה
שגם הממשלה אשמה בו, היא היתד, מגישה
מייד את התפטרותה. לכן, על מנד
שלת־ישראל להוציא בהקדם את המסקנות׳
כדי למנוע אסונות נוספים בגלל
רשלנותה.
מאשה פורמן, רמת-גן

מוחה
של גולדה

חומר למחשבה נותן לנו מחקרו של
ד״ר ב. עמוס( ,כתבה במוסף ידיעות. אחרונות)
,הפרישה האיטית ממעגל החיים.
הוא מזכיר לי את התקרב ראש־ד,ממ שלה
גולדה מאיר, לגיל ,76 וכך כותב:
״ההשתטות וההפרעות מופיעים לאחר
גיל .65 התופעות מתפתחות בהדרגה עם
הגיל: תחילה יש התפוררות איטית של
האישיות, יש הפרעות בחשיבה הצלולה,
יש ירידה במרץ וביוזמה הגופנית והמחשבתית.
אין עוד כוח להתחיל בפעולה
חדשה׳ אין עוד
מרץ לחשוב וליישם
רעיון חדש. המוח
הופך פחות
ופחות פורה. רעיונות
חדשים כמעט
ואינם חולפים בתוכו.
אין הברקה של
הרגע — החשיבה
מתנהלת במסלולים
מוכרים, איטיים חוזרים על עצמם זליג בצורה מעגלית.
״המהלך הסנילי של הזיקנה הטבעית
הולך ומתקדם. האדם נעשה עייף. מופיעה
ירידה בכושר השיפוט ובכושר ההח לטה.
מופיעות ההפרעות בקליטה, הפרעות
בהבנה והפרעות בזכרון. האדם ה־

מזדקן ניתפס לא אחת לדיכאון קשה עם
אדישות ואפטיה קיצוניים. במיקרים אח רים
סובל המזדקן מעצבנות ורגזנות יתירה,
המלווים חשדנות קיצונית, הגובלת
בפאראנויה. האדם המזדקן מצמצם אח
היקף התעניינותו יותר ויותר — ביתו,
משפחתו המורחבת, משפחתו המצומצמת
ולבסוף הוא מרכז את התעניינותו בצורה
אגוצנטרית רק בו עצמו, צרכיו וסיפוקם.״
האם לא כדאי שגולדה תוציא את המס קנות?
נתן
זליג, חיפה

קיגאת 05י3ולוגימ
תרפה מיכתכיס

״העולם הזח״ ,1828״רוצח בשחור
לבן״ ,ניתוח הסיבות לטירוף
חשחמת של בובי פישר, על־ידי
חפסיבולוג דוד רודי.
קראתי את הכתבה ואני. חייב לחלוק
על דעתו של הפסיכולוג שלכם. לדעתי

1״העולם הזה״ ,1830״הנשיא מעודד את אנשי הטירור הדתי״,
| על רצונו של נשיא המדינה לצום יחד עס נאשמי ״ארוס״.
)4תמיכתו של נשיא ישראל בעושי
מעשים פליליים שנשפטו והורשעו על
מעשיהם הפליליים — אין הדעת סובלתה,
באשר יש בה משום הבעת תמיכה בעצם
מעשיהם הפליליים. יש בכך אף חתירה
תחת אושיות המישפט הישראלי, ולחץ בעקיפין
על שופטים העתידים לדון במעשים
דומים.
)5מאחר שהמעשים הפליליים שנעשו
נגד החוק מעוגנים בהשקפת עולם אנ־טי־דימוקרטית,
שחוקי ישראל כקלי פת
השום בעיניה, תמיכתו של נשיא ישראל
בעושיהם פירושה גם קריאה לחוגים
שמהם באו הפושעים ליזום ולבצע מעשים
פליליים נוספים, כשהשקפת עולמם מש משת
להם צידוק לכל תועבה.
לאחר הדברים האלה, ובהנחה שהסיפור
נכון, נראה לי, כבוד הנשיא, שאיו אתה
ראוי עוד לשמש בתפקידך, והנני קורא
לך להתפטר ממנו.
עוזי אורנן
עוזי אורנן, מוצא עילית
על הנשיא להתפטר !

פישר הוא אדם נורמלי לחלוטין.
הוא עושה שמיניות באוויר כדי שישל מו
לו כמה שיותר. גם אנחנו היינו עושים
אותו דבר, אילו היינו במקומו. נכון,
אמנם, שהוא התנזר מהרבה תענוגות בש ביל
השחמת, אבל זה השתלם לו.
חוץ מזה הוא לא מתנזר לגמרי, והל וואי
וכל אחד היה יכול לתפוס חתיכה
איסלנדית כמו שיש לבובי עכשיו.
קורא, חיפה
• תגובתו של הדוקטור רודי לקורא
החיפאי :״אני שמח מאד לקבל את תגובת
הקולגה החיפאי. אני בטוח שאת דעותיו
הוא מבסס על כמה עשרות שנות
לימוד ועל דיפלומות משתי אוניברסיטאות
לפחות. כמו תמיד בוויכוח כזה בין
פסיכולוגים — קובעים בסופו של דבר
ספרי ההוראה הישנים והטובים.
״אני מייעץ, אס כן, לפסיכולוג (פסיכיאטר?)
החיפאי, לחזור לכמה שניס ל־ספרי״הלימוד,
ואולי יגלה ש ס כי לא כל״
כך טעיתי.״

והמ שכיל בעת ההיא ״ דו
בימי מעטפות־הנפץ, מי יזכור את
בירעם ואיקרית? בימי כהנא, מי יעלה
על דל שפתיו את בעיית הפליטים
הפלסטיניים? המשכיל, אם יש כזה
בעת הזאת, יידום.
בימים כאלה, ימי דינמיט, חוזר הכל
לתוהו ומהו, וקולם של התבונה, המוסר
והתיקווה לעתיד יותר טוב, נדם.
המשטמה העיוורת והצידקנות צועדים
שלובי־זרוע, ומפילים כל הניקרה ב דרכם.
בימים
כאלה ברור שלא נחזיר אף
שעל. שכל מה שעשינו להם לא מספיק,
צריך לעשות עוד. שאין עם מי
לדבר. שמה פתאום נכיר בהם. שהתשובה
היחידה היא הכוח. מערת־המב־פלה
היא שלנו. ספר ההבטחה האלוהית
עוד פתוח, וטרם נכתב בו הדף האח רון.
שיעבדו בפרדסים שלנו ביום,
ובלילה יחזרו לישון במחנה־הפליטים
בעזה. אם לבנון לא תדע להשליט
סדר, נשליט אותו אנחנו. צדקו כל
אלה שאמרו לאלה אסור לוותר. איפה
היינו היום, אם היינו מוותרים להם?
היום להחזיר את עקורי מרעם, מחר
את כולם, ואנחנו לים.

נחזיר להם אף שעל. מה שלקחנו,
יישאר לנו. ואם הם רוצים דווקא,
ניקח עוד ונמשיך להחזיק. נחיה על
חרבנו עוד מאה שנה, מה יש. פתרון
מדיני מילה יפה, אבל אין עם מי.
לא ייתכן פתרון כאשר אין בעייה.
ואין שום בעייה, כי עכשיו התברר

עמום קינן
קול התבונה

בכלל, מי מייצג אותם? יאסר ערא־פאת?
אצלנו הפגינו נגד מדיניות
הממשלה בבירעם. איפה הפגינו הם
נגד הזוועה במינכן? וזה סימן שאנח נו
צודקים. וכאשר אנחנו צודקים אין
לנו ברירה אלא להמשיך לצדוק. לא

סופית שהצדק כולו אצלנו, ואצלם
כלום. אז על מה יש לדבר בכלל?
אם הם חושבים שעשינו להם משהו,
שיפנו אל יאסר עראפאת. ובו אנחנו
כבר נדע לטפל. ובכלל כאשר הצדק
כולו אצלנו, ואצלם כלום, אז לא רוצים

לשמוע כלום, ונלך עד הסוף בדרכנו
הצודקת, שהיא רק אחת.
ומי שאשם בזה שאנחנו צודקים
זה התבוסנים למיניהם מבית. גם בהם
נדע לטפל. יש גבולות גם לדימוק־רטיה,
שעם הלוחם על חייו יכול לסמל.
את התבוסנים למיניהם לא נח זיק
בבתי־מלון. נבנה להם מלון אורחים
במידבר, כמו שכתוב בספר ירמיהו.
שיקימו להם שם אוניברסיטה
יחד עם כל הפרופסורים.
המשכיל בעת ההיא יידום. לא יפתחו
לנו חנויות־תועבה. לא ינתחו
מתים. עד היום היינו ידועים בעולם
בגלל קדושת המישפחה. כעת אנו
ידועים בגלל הידועה בציבור, וזוהי
הנצחת הניאוף וקידוש הזימה על־פי
החוק. ועוד בקבלה כתוב שייבום
וחליצה הם התחתונים, שכנגדם הספירות
העליונות וההרמוניה הקוסמית
משתקפת בתקנות הייבום העתיקות.
נהרוס את כל הבתים הערבים ליד
הכותל. נתפלל על הר־הבית ונבנה את
בית מקדשנו.
הפליטים הערבים יכולים ללכת ל־עבר־הירדן.
אין להם זכויות כאן בכלל.
שיחזרו לערב הסעודית. אין לנו
שום זכות להחזיר להם מה שאלו הים
נתן לנו.
המשכיל בעת ההיא, דום ועמוד
דום. ותוציא את הידיים מהכיסים,
בבקשה. עכשיו מנגנים את ההימנון!
עמוס קינן, תל-אביב
סופר הגינות

״העולם הזה״ ,1826״מישחקי
אהבה ללא תאווה״ ,סקירה על
ההצגה ״אתם רוצים לשחק איתי?״
מאת מרסל אשאר.
בסקירה שלכם הוזכר שמי.
ברצוני. להעיר את תשומת ליבכם ל עובדה
שאינני משתתף ומעולם לא הש תתפתי
בהצגה זו בפני קהל. שמי אמנם
מופיע במודעות ובתוכניה, אך הוחלפתי
ע״י חברי דוד סיטון עקב היותי עסוק
בהצגה אחרת.
האיש אשר כותב בעיתונכם סקירות על
תיאטרון, הוכיח את חוסר מקצועיותו וחוסר
הגינותו כלפי וכלפי מקצועו הוא. אינני
רוצה להיכנס לוויכוח על הסיגנון הפשטני
של סקירתו, אך אני דורש מכם
התנצלות מעל דפי עיתונכם והעיתונים
הארץ, מעריב וידיעות אחרונות על העוול
ועוגמת הנפש שנגרמו לי ע״י כך ששמי
הוזכר לשלילה בהצגה בה לא השתתפתי.
ח־ריאן ארויו, רמת-גן
!• מבקר העולם הזה משיב: צר לי
על העוול שנגרס לדוריאן ארויו ששמו
הוזכר בטעות בקשר להצגת אתם רוצים
לשחק איתי. בגלל שיכבות האיפור העבות
שכיסו את פני הליצנים בהצגה
ועיוות הקול שסיגלו לעצמם במתכוון,
קשה היה לזהות בדיוק את השחקנים,
ואס כי ארויו מרבה להופיע בהצגות שוליים
בתיאטרונים קטנים, הרי שקלסתרו
בכל זאת אינו מן המפורסמים ביותר בתיאטרון
הישראלי.
עם זאת, תמוה הדבר שארויז, הקנאי
כל־כך לאמת, לא מצא לנכון, במשך כל
החודשים הארוכים בהם מוצגת ההצגה,
לדרוש ששמו יוסר מהודעות הפירסומת
שלה. ,והוא התעורר לפתע רק עם פירסום
ביקורת שלילית, תוך תרעומת על נשיאת
שמו לשווא.
האם לכל אותם הצופים המבקרים בהצגה
אין זכות לדעת מי מופיע בה 7
מעניין, מה היתה תגובתו של ארויו אילו
היתה הביקורת חיובית.
הבהרה במדור תשקיף של השבוע שעבר הש תרבבו
פרטים בלתי בדוקים בידיעה על
מאמר העומד להופיע בספר העיתונאים.
מאמרו של מתי גולן על היחסים בין
העיתונות והמימסד, מטפל באורח צדדי
בבעיות האתיקה העיתונאית, ומתוך כך
הוא מזכיר את בעיית נסיעות החינם של
העיתונאים לחו״ל.
לדברי מתי גולן, אין המאמר מתייחם
לוויכוח אקטואלי על נסיעת מישלחת
העיתונאים לארצות־הברית והוא נכתב
לפני שהתעוררה הפרשה.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרח.
עריסות תינתן למצרסים תמר
נות למכתכיחם.

סיקוו־ת
כאשר העלתה להקת התיאטרון של
הארטפורד, בארצות־הברית, את המחזה
״ממון״ לג׳ו אורטון, נזקקה, בין שאר
אביזרי הבמה, להרבה שטרות בריטיים
בני 5ו־ 10 לירות שטרלינג. הלכו למדפים
מקומי, הוא הכין להם את השטרות המדומים
וההצגה עברה בהצלחה.
כמה חודשים לאחר מכן החלו לצוץ
השטרות ברשותם של אנשים פרטיים
שהיו קשורים להצגה, וכמה מהם התגנבו
אפילו עד גלאזגו שבסקוטלנד.
הביון האמריקאי שהריח משהו לא כשר
בכל הפרשה, ערך חקירה, אבל קיבל
לבסוף את הסברם של האנשים אשר טענו
כי הס חילקו ביניהם את ״אביזרי הבמה״
כמזכרת לסוף ההצגה.
פחות ברור — מדוע צריכים היו השטרות
המדומים להיות כל כך דומים לאמי־תייס.
הרי גס לריאליזם התיאטרלי יש
גבולות ל

בי דו ר

אשה אחת
גרהבחוראב טי ח
חווה אלגרשטיין ועודד תאומי
בארץ הקסמים. מפיקים: יובל-
צוותא. עריכה סיפרותית: תירצה
אתר. תנועה: עזרא דגן.
יעוץ קסמים: יוסף קושינסקי.
מדי חופש בתופשו, כשבני־ישראל
גרים׳ בסוכות ואוכלים מצות, צצים מופעים
לילדים כפטריות לאחר הגשם, ויורדים
מהבמות ברגע בו חוזרים תינוקות לבית
הספר. יש לכך שתי השלכות ישירות :
.1המופעים הם בדרך כלל זוועתיים ב איכותם
כי חבל להשקיע כסף להופעה
בת שבוע .2 .הילדים בישראל נמצאים
במצב של הרעבה מתמדת לתיאטרון ובידור
טובים, שיהיו יממש בשבילם. התוצאה:
הם רחוקים מנטייה לפיזמון טוב,
הם אינם יודעים להעריך ריקוד, רחוקים
מתיאטרון, ומדקלמים בעצמם כמטומט־מים
חסרי בינה.
מופע חביב זה ישל חווה אלברשטיין

ע ב רי ת מ דו ברתלא נו ר מ לי ת
מאת דן ב ו ־ א נ וו עונתיבהבן ־ יהודה
מדור זה הוא תוספת למדון המפורסם שד דן כן־
אמוץ ונתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשדוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
? ל 1נכון ; הלא כך י
ע :״אם הייתי נכנס לסופרמרקט ומוצא שם
מיג ,21 לייטנינג ...ומירז׳ — הייתי קונה מירז׳.
צ׳ק 2״ ב :״צ׳ק( ״.עזר וייצמן בתוכנית הטלוויזיה
״אלה הם חייך״).

ביטן י

מה יש פה ומה אין פה

שמשמעותו: הכל, בפרטי פרטים, מראשון ראשון
עד אחרון אחרון.
״אחרי שתיית התה ניקח אותכם למעלה
למגדל ונראה לבם את כל הסביבה ונסביר לכם
מה יש פה ומה אין פה״ (המדריכה בבית־הבראה).
קריזיוכר
ת׳,לכינוי לאדם הנתון למצבי-
רוח, אשר אי־אפשר לסמוך על יציבות התנהגותו.
״למה שאני לא אתלונן למפקד הישיר שליי
שאלה טובה. הוא בעצמו הרי קריזיונר!״

קונץ גדול — עם הפדלפין
יש לה גוף י

נמצאת במצב של הריון.
״אני נורא מצטער. אני לא יכול לשלוח את
המזכירה למזנון להביא לנו הזמנה כזו גדולה.
אתט יודעים. היא מהרהרת.״
קזטיפרת כמויות גדולות של כסף.
״זה תמיד יש לו סטיפות של ג׳וב(ת. טובע
בכסף.״
ביטוי בלשון הכדורגל, שמשה
3דו ר
מעותו: לכל אחד הזדמנות שווה לנצח, למרות
שלאחד יש עדיפות על השני.
״הפועל ירושלים נכנסה לגמר בלי אלי בן-
רימוז׳ ובלי תורג׳מן ובלי טיפת ניסיון בשביל
מישחק הגביע. אבל ת׳יודע, הכדור עגול.״ (פרשן
הטלוויזיה במישחק הגביע).

הולד לו הברמיל הזה
באמצע הכביש, חושם
שהוא אוטו

1ג׳אניס ג׳ופלין בהופעה חיה —
1שני תקליטים, סי.בי.אס.67421 .
ג׳אנים ג׳ופלין, זמרת הפופ האמריקאית
שנפטרה לפני כשנה, היתד, אחת הזמרות
הלבנות המעטות מאוד בעולם, המסוגלות
להוציא את קולן מעומק הקרביים לזעזע
את המאזין לא רק בעוצמתו, אלא בכנות
ובכאב שבו.
ג׳אניט, בת אמיתית של התקופה, זעקה
את קינות הבלוז שלה, ואת פזמוני ה״רוק
הקשה״ בכל מאודה, וחיפשה את נחמתה
גם במוסיקה וגם בסמים. האחרונים גרמו
למותה. שני התקליטים החדשים, מביאים
את ג׳ופלין בשיא כנותה, בהקלטות מתוך
הופעות חיות, שמשלימות את מה שחסר
להן מבחינה טכנית (ולמען האמת, לא
חסר להם הרבה) ,בקשר המיידי בין הזמרת
לקהל שלה.
שישה מתוך ארבעה עשר הקטעים —
לא הופיעו קודם בתקליטים, ואחד מתוך
ששת אלה ראוי בהחלט להיכנס לרשימת
הקלטות המופת של תקופת הפופ. הכוונה
להכל אינו אלא בדידות, שנשמע כוידוי
אישי של הזמרת.
בין האחרים, כמה מפזמוניה הידועים
יותר של ג׳ופלין כמו בלוז קוסמי או
תענוגות זולים.
אמנם שני תקליטים רצופים של בלה
ו״פופ-קשח״ יכולים להוות מאמץ לגבי
מי שאינו משוגע לסגנון זה, אבל אוהביה
של ג׳ופלין לא ירצו להחמיץ את ההזדמנות.

בלשון
הכדורגל: בעט בכדור בל

מטרה למסור לאחר מקבוצתו, אך החטיא —
והכדור הגיע לרגלי האוייב ; ״פיספס״ .
״פיקשש״.
״זליקובסקי חתבוון לבצע הרמה, לראשו של
רחמינוביץ, אך הוא מאוד לא דייק.״ (דן שילון
בטלוויזיה, במישחק הגביע).
0לי ש׳ ,בלשון הכדורגל: חביטה בכדור,
המבוצעת באמצעות ראשו של השחקן.
״רחמינוביץ ידוע בנגיחות שלו — אבל היום
הוא לא בכושר.״ (דן שילון בשידור הטלוויזיה
במישחק הגביע).
ש /ברק אור, ממנורה מיוחדת, שהצלם
משתמש בו כאשר הוא מצלם בתנאי תאורה בל-
תי־נוחים.
״הכתם הלבן בעין של מרי (הוא) בגלל הבזק
הפלש העולם הזה״ .)27.9.72 ,1830
מתחמקת

חווה ועודד ב״ארץ הקסמים״
ילדים גדולים לילדים קטנים
ועודד תאומי שהחל את מרוצו בחג־ה־סוכות
אינו עתיד לרדת מן הבימה, ולפי
כל הסימנים עשוי להרנין ליבם של יל דים
רבים. לא משום שהוא גאוני בד,מצ־אותיו
הדרמטיות, או חדשני במיוחד, אלא
משום איכויות אחרות. הוא כמין מסיבת
יום־הולדת לכל הילדים היושבים באולם.
מסיבה שהמנחים אותה הם שני ילדים
קצת יותר מבוגרים, בעלי אישיות חמימה,
שאינם מנסים לעשות ״פויילה שטיק״ או
להשתטות בפרצופים ובעוויתות כדי למצוא

עודד תאומי, מנסה אפילו להגניב קצת

תורה בדלת האחורית כשהוא, מדגים לילדים
איך לדקלם נכון, ומצד שני הוא
רוכש את אמונם בהדגמת כל מיני קסמים,
כשכל אחד יודע שהקסם אינו אלא קונץ
— מישחק מתיחה, ותו לא.
חווה אלברשטיין תורמת לילדים היגוי
בהיר, חיוך משוחרר המגלה שבחברת
ילדים היא נבוכה פחות מאשר בחברת
מבוגרים, כרגיל — מיבחר שירים בטעם
מעולה. ביניהם כדאי לציין ולא לשכוח
את שיריה המקסימים של נורית זר׳חי
(רעייתו של פזמונאי אחר, יורם טהר־לב)
,המגלים כי שירים לילדים אינם
חייבים להיות רק שירי מסטיק, יום־הו־לדת
או בננה׳לה לדנ׳לה. דוגמא מאלפת
של שיר זרחי:
אשד, אחת גרה בתוך אבטיח גדול נורא
/היו לה שם שני שרפרפים וכסא
וממרה /היא חצבה שם חלון וחטבה

הקלטות באולפן על הופעות בקונצרטים,
אלא שהוא גם מוכיח זאת הלכה למעשה,
בהופעות אישיות נדירות מאד.
מבחינה מוסיקלית, וזאת כבד ידוע לכולם׳
גולד הוא איש שקנה־המידה היחידי
שלו הוא גולד. הוא מנגן בצורה
שונה מכל האחרים, מפיק מן הפסנתר
צליל שהוא אופייני לו במיוחד, ולמרות
שחסידי בטהובן יאמרו כי אין זה בטהובן
לפי המסורת של שנאבל ובאקהאוז, איש
לא יעיז לומר שזה לא מעניין או מרתק.
אמנם גולד נוטה לתת לפראזות מוסיקליות,
הדגשות פרטיות משלו, לשנות
קצבים ולהכניס סינקופות במקומות שאינם
כתובים בתורה, ואולי משום כך,
בשתי היצירות הראשונות בעיקר, בולטת
פחות מדי גאוניותו של המלחין, באמנות
של פיתוח וקישוט הנושאים המוסיקליים.
לעומת זאת, נוצרת אווירה בלתי אמצעית
ואינטימית כל כך, שאף מאזין אובייקטיבי
לא יעמוד בפני קיסמה. מה ש נוגע
להרויקה, שוב יתכן וחסידי האסכולה
הגרמנית יטענו, במידה מסויימת של
צדק, כי גולד חסר את העוצמה המונומנטלית
של הקלאסיקנים.
לעומת זאת, הוא ניחן ברגישות נדירה
וביכולת להפיק מן הפסנתר מיגוון אין
סופי של צלילים, כל זה כמובן לטובת
היצירה כולה, שהיא אחת הדוגמאות המופלאות
ביותר לדרך בה ידע בטהובן
לטפל בנושא פשוט לכאורה, אבל נושא
שהעסיק אותו במשך שנים רבות( .הוא
הופיע קודם לכן במוסיקה לבלט פרתד
מאוס, ולאחר מכן כפרק האחרון בסימפוניה
השלישית. ,המיקה״ ,מכאן שמן
של הוארציאציות).
תקליט שיכול לתפוס מקומו גם בספר-
יותיהם של אלה שיש להם ביצועים של
אותן היצירות. אצל גולד זה נשמע אחרת.

הכו שי תהדכנה

בלשון הכדורגל:

הוא המנצח, הכוח לצידו, גבר על יריבו.
״סינגל מנסה לחלץ את הכדור מפרימו, הוא
לא יצליח, כן, רגלו על העליונה והוא הצליח ! ״
(דן שילון בשידור הטלוויזיה במישחק הגביע).

חכה לי 3פ ב 1יב תגובת סירוב,
ומלעיגה.
א :״הי ! חיילת ! אפשר להזמין אותך לקולנוע
הערבז״ ב :״אתה יודע מה, חכה לי בסיבוב
א: תשמעי, תבואי אלי ביום־כיפור
ונצום ביחד.״ ב :״לצום ז! אתה יכול לחכות
לי בסיבוב ! ״

סיקורת

וללה, שמטבח זה רעיון
בכלל לא רע

לה חלון /ותלתה שם תמונה /והכניסה
ארון /וחתול שיצוד עכברים היא גידלה
בפינה /ופתאום — הסתיימה העונה ./

ת קלי טי ם
גו דדמת קו א ת 3ט ה 1כן
32 ואריאציות בדו מינור (בט־הובן)
.ואריאציות בפה מז׳ור על
נושא מקורי (בטהובן) .ואריאציות
״הרויקה״ (בטהובן).
סי.בי.אס.72882 .
הילד הנורא של הפסנתר בתקופתנו,
הוא ללא כל ספק הפסנתרן הקנדי גלן
מלד. לא זו בלבד שהוא אחד המעטים
המעיז לומר בפה מלא כי הוא מעדיף

יהודי! 3 .א לג ר מני ההח סו מ ה
״חופשה בגרמניה,״ שנתון בעברית
מטעם מישרד התיירות של
מערב גרמניה.
למי שמתכנן טיול לגרמניה, חוברת זו
היא עזר בל־ישוער. ביסודיות הייקית
הנודעת, מרוכז בה, במוסף מיוחד, כל
המידע שתייר עשוי להיזקק לו: מקורות
מודיעין בגרמניה ובעולם, טלפונים,
מחירים, חומר־רקע, מסלולי סיורים,
(ברגל — באוטובוס — במכונית פר טית)
,אמצעי תחבורה, מקומות לינה,
אכילה ושתייה — לכל כים ומעמד. הכל.
גם מי שאינו מתכנן טיול לארץ זו,
עלול להתפתות. לאורך 56 עמודים שטופי
תמונות־צבע ססגוניות, בעברית קלה
וסוחפת, מוצגת בפני הישראלי גרמניה
(המשך בעמוד )12

לכבוד מו פיוטו אבואסימוב
שגויר בדית הקהיליות הסוציאליסטיות המועצתיות
פאויס.
אדון נכבד,
תנועת הידידות ישראל—ברית־המועצות פירסמה כאן מיכתב שהואלת לשגר למזכיר
המיפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, מד פראנסואה מיטראן, בקשר ל״כופר ההשכלה״
שהוטל בארצך על מבקשי־הגידה.
הנני ׳מוצא חובה לעצמי להשיב לך על מיכתב זה, שהיה מבוץ — בך אני מניה —
לכל מתנגדי הכופר בעולם.

סבורני שזוהי חובתי דווקא מפני שאינני שונא מושבע של ברית
המועצות. מעולם לא נתתי יד למילחמה הקרה נגדה, ויריבי הלא-מעטים
רגילים להשמיץ אותי כ״שמאלני״ ואף ב״שמאלני קיצוני״.
אמנם, אינני מארכסיסט־לניניסט, אבל אני יודע להעריך את השאיפות ההומאניות
שהיו מונחות ביסודן של חורת מארכם והלכת לנץ.
אני חותר לשיפור היחסים בין ברית־המועצות ובין מולדתי. אני מייחל ליום שבו
יתנופף דגלי שוב מעל לשגרירות מדינתי במוסקבה. קיוויתי
שהמיפנה האחרון בקהיליה הערבית המיצרית יקרב יום זה.
משום כך יכול אני לכתוב לך מיכתב זה ללא רגשנות
יתרה, מבלי להיגרר אחרי השמצות, מתוך ניתוח הגיוני של
הדברים. אני כותב את הדברים בתום־לב, ואני מבקשך
לקבלם ברוח זו.

צר לי להודיע לד, אדוני השגריר, שאיני יבול
לקבל אף אחת מן הטענות שהבאת כמיכתבך

ראשון מקבלים מילגות ממלכתיות ...אנו משקיעים סכומים גדולים להכשרת מומחים
בעלי כישורים גבוהים ...אנשים היוצאים לחו״ל כדי להשתקע שם באופן סופי חייבים
להחזיר את ההוצאות שהמדינה הוציאה כדי להקנות להם השכלה גבוהה...״

הבה נבחן טענה זו.
אני רוחש כבוד רב למישטר השורר בארצך, אדוני השגריר, על שהנהיג חינוך
חינם בכל השלבים, כולל האוניברסיטאי. צר לי מאוד שעדיין לא הגענו לכך בארצנו.
כחבר בית־הנבחרים הישראלי דרשתי פעמים רבות להעניק אצלנו חינוך אוניברסיטאי
חינם, בתוספת מילגות ממלכתיות לסטודנטים.

אולם אין זו אמת שבישראל — ואני משער גם כארצות רכות
אחרות — משלמים הסטודנטים עכור לימודיהם. הם מבסים רק חלק
זעיר מהוצאות הלימודים. את חלק־הארי מכסה הציבור כולו, באמצעות
המדינה.

בכל זאת אין אנחנו מחייבים את היורדים מישראל
להחזיר את הכסף שהושקע בחינוכם. אילו הועלה רעיץ
כזה, הייתי לוחם בו בשצף־קצף.
למען האמת, שמעתי פעם דרישה דומה לזו גם בארצי.
כאשר גבר המחסור ברופאים בספר, הציע מישהו לאסור על
רופאים צעירים לצאת מן הארץ תוך מיספר שנים אחרי תום

לימודיהם כאן, אלא תמורת תשלום הכסף שהושקע בלימודיהם.

הנ״ל
בזכות ״התקנות החדשות שתוקנו כבריח״מ כנוגע ליציאה לחו״ל.״

אולם ההתנגדות לרעיון זה היתה בה כללית
וחריפה, שאיש לא ניסה בלל להגשימו.

^ תה פותח את טיעונך בקביעה ש״תקנות אלה מיושמות באופן זהה לחלוטין לגבי
\11 כל האזרחים הסובייטיים, בלי הבדל לאוס.״

אני עצמי, הגדרתי רעיון זה במליאת הכנסת כ״עבדות
חדשה״ — ואולי מקנה לי הדבר זכות־יתר לשלול גם את
הכופר הסובייטי במילים דומות.

להלכה, זה כוודאי נכון. האם זה נכון גם למעשה ז

אני מאמין לך בהחלט שבתקנות — שלא פורסמו, כמדומני, מעולם — לא נאמר
שהכופר חל רק על יהודים. אני מניח שהוא חל גם על רוסים, אוקראינים, ביילורוסים
ואוזבקים.

אד העובדה המכרעת היא בי אין ביום הגירה המונית של כני
הלאומים האלה מכרית־המועצות. לעומת-זאת יש — בהסכמת ממשלתך
— הגירה המונית של יהודים.

אני מניח שממשלתך לא היתד. מוצאת לנחוץ להטיל כופר על הגירת משכילים,
יהודיים ולא־יהודיים, אילו היתה הגירה זו נמדדת בכמה מאות לשנה — במו יציאתם
של רוסים ואוזבקים. הצורך נתעורר — כפי שמסתבר בעליל דווקא ממיכתבך שלך —
מפני שיש עכשיו יציאה המונית.

של מי ץ של יהודים, כמובן.

ך* טענה הממשית העיקרית שלך, אדוני השגריר, היא שברית־המועצות
1 1חייבת להגן על עצמה מפני ״בריחת המוחות״ .בריחה זו מהווה סכנה רק כשהיא
המונית — ומכאן הקשר להגירת היהודים.
אתה קובע :״המדינה זכאית בהחלט לנקוט אמצעים כדי להחזיק במומחים הדרושים
לפיתוח הכלכלה הלאומית, המדע והתרבות.״
ניסוח זה מעורר בי, משום מה, אסוציאציות קודרות. הוא מזכיר לי את נסיכי ימי-
הביניים, שהחזיקו את האלכימאים במרתפי מצודותיהם, כלאום עד יום מותם, כדי
שייהפכו למענם את האבק לזהב.

האם המדינה ״זכאית״ להחזיק ככני־אדם חיים, ויהיו אשר יהיו,
מפני שהם יבולים להועיל לה ז האם זה תואם את תורת לנין ץ

ואם כן — היכן הגבול? מה ההבדל בין מהנדס לטייס, בין פועל־מתכת מעולה
לצייר ז

לפי מגילת זבויות־האדם רשאי בל אדם להגר מארצו, ואף לחזור
אליה. זוהי זכות אנושית יסודית. כל חוק או תקנה המפרים אותה,
בטלים ומבוטלים מעיקרם — גם ככדית־המועצות, גם בישראל.
ך* נגד מגילת זכויות־האדם אתה מצטט מיסמך של יונסק״ו משגת ,1970 הדן
^ ב״בריחת־המוחות״.
נאמד בו כי פיתוח החינוך הגבוה במדינות השונות ״אינו עולה בקנה אחד עם
הגירת בני־סמכא, הבאה כתוצאה מן העובדה שמעודדים את המדענים לעזוב את ארצם
או לא לחזור אליה.״ ועידת יונסק״ו המליצה בפני המדינות לנקוט את האמצעים
הדרושים כדי להגביל את העידוד הניתן למדענים זרים לעזוב את ארצם.

איך אתה יבול להביא מיסמך זה באסמכתא לכופר שלבם ץ

האירגון הבינלאומי רצה ששום מדינה לא תפתה מדענים בארץ אחרת לעבור
אליה. אך הוא לא נתן לשום מדינה הכשר למנוע בכוח יציאת מדענים מתחומה שלה.

זה הבדל בין יום ולילה.

ישראל אינה מציעה למדענים סובייטיים פיתויים כלכליים, כדי שיעברו אליה.

להיפך. מפי הקומוניסטים בארצי אני למד שמצבם הכלכלי של
המדענים ככרית-המועצות עולה בהרבה על מצב עמיתיהם כישראל.

אם רוצים יהודים סובייטיים — מדענים ואחרים — להגר בכל זאת לישראל, הם
פועלים על סי אידיאלים ורגשות. טיבם של אידיאלים אלה אינו שייך לוויכוח זה —
החשוב הוא שאין זו ״בריחת מוחות״ שבאה בעיקבות פיתויים כלכליים ותאוות־בצע.

ממילא אין החלטת יונסק״ו נוגעת לנושא זה.

3יי־

*ץ ענתך הממשית השניה היא ש״חחינוך על כד שלביו ניתן בברית־המועצות —
1/להבדיל מארצות מערביות רבות — חינם אין כסף ...הסטודנטים והמועמדים לתואר

^ אם נכונה הטענה בי הכופר בא ״להחזיר״ למדינה את הכסף שהושקע במדען
ן 1המהגר 1כלומר — האם אפשר לראות בו, בצורה כלשהי, מעין ״החזרת חוב״ ז

עם בל הכבוד, איני סבור בך.

אפשר היה לקבל טענה זו — אף מבלי להסכים לה — אילו קבעה ממשלתך שדמי
הכופר פוחתים מדי שנה, ובטלים לגמרי תוך מיספר שנים אחרי גמר הלימודים —
מאחר שבוגד האוניברסיטה מחזיר את חובו לחברה תוך כדי עבודתו למענה.

התקנות של ממשלתך ל א קבעו זאת. מחדל זה אומר דרשני.

מרופא ומהנדס סובייטי, שעבד עשרות שנים במיקצועו, נדרש כופר בגובה שכר־העבודה
המלא של שש שנים!
מדבריך עולה, כימעט, שהמדענים גנבו משהו משאר האזרחים. שאר האזרחים
שילמו עבור השכלתם, והנה הם גוזלים את ההשכלה ומעבירים אותה לארץ אחרת.
האמנם עומדת טענה זו במיבחן ההיגיץ?

מניין למדינה הכסף למימון ההשכלה ז האם לא מפרי עמלם של
בל האזרחים — בולל המדענים ובני משפחותיהם ז

כל האזרחים הסובייטיים משלמים — אם בצורת מיסים, אם בצורת הסכמה
למשכורות נמוכות יחסית — עבור מערכת־החינוך הסובייטית. המהגרים עצמם, הוריהם
ובני־עדתם, שותפים לתשלום.
אותם האזרחים משלמים גם עבור מערכת הבריאות הסובייטית המהוללת, עבור
מערבת התרבות ושרותים אחרים.

האם מתכוונת ממשלת ברית־המועצות לדרוש מן המהגרים להח-
זיר גם את הוצאות האישפוז שלהם ככתי-החולים, כעבר, או את מלוא
התמורה עכור הצגות התיאטרון המסובסדות שחזו כהן ז

*** מחתי ללמוד ממיכתבך שגם כיום — כמו בימי הצארים — עולה אחוז המש־
^ כילים בקרב היהודים על אחוז המשכילים בשאר עמי ברית־המועצות. יש סטודנט
אחד בקרב 47 תושבים רוסיים 65 ,תושבים אוקראיניים ד 21 תושבים יהודיים.
זהו אחוז מכובד, והוא מוכית שאין בברית־המועצות ״נומרוס קלאוזוס״ ,כפי שהיה
נהוג במישטרים אנטי־שמיים שונים.
אם בכל זאת רוצים יהודים רבים — וכל עוד אין חופש־הגירה מארצכם, אין לדעת
כמה רבים הם — להגר מברית־המועצות לישראל, שבה אין חינוך גבוה חינם, ושבה
אין המשכילים מפונקים כמו אצלכם, יש ללמוד מכך משהו.
יש ללמוד מכך ששאיפתם להגיע לישראל היא חזקה ועמוקה, ואיגד. קשורה בעיקרה
בגורמים חיצוניים.

אין מנוס מן המסקנה כי המטרה האמיתית של בופר־ההשבלה
היא למנוע מרבים מהם להגשים שאיפה זו — ובי התימוכין השונים
המובאים להצדקתו הם כלתי־רלוונטיים.
תה טוען, אדוני השגריר, כי התעמולה נגד כופר-ההשכלה מנוהלת בידי ״חוגים
ציוניים״ ,המעוניינים לתקוף את ברית־המועצות.

דומני שהדרך הטובה לשים קץ לתעמולה היא לבטל את הכופר.

כבודה ויוקרתה של מדינה גדולה אינם נפגעים כאשר היא חוזרת בה מחוק
שחוקקה. להיפך, הדבר מוסיף לה כבוד.

הצעתי בזאת לא פעם לממשלת מדיי
נתי. אני מרחיב עוז כנפשי להציע זאת, כבל\ ׳9 / $
הצניעות, גם לממשלת המדינה הסובייטית
האדירה.
ברגשי הוקרה,

סיקורת
(המשך מעמוד )11
האחרת: ארץ של נופים מקסימים, הים־
טוריה מרתקת, ושפע מדהים בכל: במאכלים
-ביינות, באפשרויות לראות, לטייל,
לקנות. לשכוח מהכל — ורק ליהנות.

בד שי בשיריו! לבן
661־ 811 מס[0ו 1מס ק ס? 1011
״מלכודת גרחוב הצהרים״ מאת
ר. צ׳אנדלר 3הוצ׳ .83113111:1116
212 עמודים 5.40 ,ל״י.
1116 8.3111מ!<11160 1
״רוצח בגשם״ מאת ר. צ׳אנדלר
בהוצאת 398 .83113111:1116 עמודים
5.40 ,ל״י.
שני קיצים של סיפורים קצרים, אותם
פירסם ריימונד צ׳אנדלר באמצע שנות
ה־ ,30 ואשר שימשו אותו בנאמנות מאוחר
יותר, כאשר נטל מהם חלקים שלמים,
שינה אותם פה ושם, חיבר אותם יחד
והכין מהם את סידרת ספריו על פילים
מארלו, אחד הבלשים הפרטיים המפורסמים
ביותר של המאה.
אם כי הסיפורים הקצרים פחות, מלוטשים
מן הגדולים, ולמרות שלעתים מעמיסים
קצת יותר מדי על אמונו של
הקורא, וסצינות מלודרמטיות צצות עדיין
פה ושם (למשל, סיוטים בשעת עילפון,
וכדומה) הרי שבסך־הכל, יש כאן בכל
12 הסיפורים 4( ,בקובץ הראשון, ו־8
בשני) כל הסממנים שהפכו את צ׳אנדלר
לאחד הגדולים בסוג זה של כתיבה.
כרגיל, אצל צ׳אנדלר, לא התעלומה היא
העיקר, אלא הטיפוסים הנקלעים בדרך

סופר צ׳אנז־ילר
אוזן קשובה למרירות פסימית
לפתרונה, טיפוסים שהם בסופו של דבר
כמעט תמיד אומללים ומתוארים בהבנה
אפילו כשהמדובר בפושעים ורוצחים בשכר.
צ׳אנדלר,
אשר חי בהוליבוד והתאכזב
מעולם הזוהר, מרבה לתאר מאורות של
עולם הבד, הזורחים כלפי חוץ וביטנם
לאה אלכוהול או סמים. בגלל היותו
תושב לוס־אנג׳לס נמשך שנים, הוא מיטיב
לתאר את העיר, על שכונותיה ופרבריה,
ואינו חומל על פוליטיקאים, שהם
רק חזית ייצוג לגנגסטרים, על מיליונרים
שאינם טובים במאומה מאנשי העו־לם־התחתון,
או על המישטרה, שהיא אמנם
תמיד נוקשה, אבל רק לעתים רחוקות
גם הגונה.
בתוך עולם זה שבו כוח הזרוע ולוע
האקדח הם הנימוקים המשכנעים ביותר
(ומי יעיז לומר שהמצב השתנה מאז שנות
ד,־ 30 לטובה ז) פועל גיבורו של צ׳אנד־לר,
ומנסה, כמיטב יכולתו, לחיות בשלום
עם מצפונו ולהתנהג כבן־אדם
בעולם אחוז תאוות בצע וטירוף.
אם הדבר כרוך במעשים שהיו יאים
רק לדון־קישוט במאה העשרים, כולל
ויתור על שכר טירחה (ואין כאב גדול
מזה לבני תקופתנו) אין הוא נרתע מכך.
כיום, בשעה שאנשים מסוג זה הולכים
ונעלמים, אולי הגעגועים אליהם הם שמעוררים
את הרצון לחזור לצ׳אנדלר,
ומעודדים הוצאת ספריו מחדש. ואולי
העובדה שצ׳אנדלר פסימי ומריר כמו רבים
מבני תקופתנו, עוזרת למצוא לו אוזן
קשבת.

מאת

אורי אבנר

>* ככן, זה קרה סוף־סוף.
נולדה המיפלגה הפאשיסטית הישראלית.

זה נראה מצחיק. אבל אין זה מצחיק כלל.

קל לזלזל כתופעה זו. מאיר כהנא נראה כקאריקטורה פרימיטיבית
של שמואל תמיר, שהוא עצמו קאריקטורה וולגארית של מנחם כנין.
אין הוא מבהיל. האיש הגלותי הזה, הנראה תמיד בלתי־מגולח ובלתי־מסודר,
ד,ממצמץ בעיניו כאחד המופרעים והמתחכס — האם כמוהו יצליח בחברה הישראלית
וישפיע על הנוער הצברי הבריא ן
הטלוויזיה הורגת אותו. היא רואה אותו כמו שהוא, על כל אפסותו. יש אומרים :
גם אדולף היטלר לא היה מצליח בעידן הטלוויזיה. הוא היה תוצר אופייני של עידן
הרדיו, שהביא את קולו ההיסטרי לכל בית בגרמניה, מבלי להראות את האיש עצמו.
(כשמראים כיום בגרמניה יומנים ישנים של נאומי היטלר, מתגלגלים הצופים
הצעירים מצחוק. נדמה להם שהוריהם השתגעו בשעתו. האיש העלוב הזה, בעל השפם
המגוחך, המניף את זרועותיו כטחנת־רוח והנובח לתוך המיקרופון — איך יכלו להתייחס
אליו ברצינות?)

אכל היטלר הכיא הורכן על העולם ועל ארצו. כאשר מופיע כזירה
הישראלית פירר חדש — אפילו קטן ועלוב — אל נעלים ממנו עין. הכה
נבחן — היכן צמח העשכ-השוטה חזה ץ ואיד הוא יכול להכות
שורשים כאן ץ

הא הוא א שי ס ט?

ף* ודם כל אזהרה: אל נמהר להדביק לשום אדם את התווית ״פאשיסט.״
\ /מולנו נוטים להיות קצת קלי־דעת בשימוש במלה זו. מדביקים אותה למיפלגה
שהיא אמנם ימנית־קיצונית זלאומנית־קנאית — אך שאין בה סימני־ההיכר העיקריים
של הפאשיזם. משתמשים בה כדי לגדף דיעה שנואה, או להתריע נגד מעשה שרירותי
של השילטון,
אולם שימוש כזה מבלבל את היוצרות ומקהה את החושים, המצווים על ערנות.
אל נדמה לילד ״זאב ! זאב עד שמופיע זאב אמיתי, ואיש אינו מאמין כי בא.

הפאשיזם הוא דכר מיוחד, חורג, מסוכן מאין כמוהו. כמו כל מחלה
0מסוכנת אחרת, יש לזהותו מייד עם הופיעו, כדי לאפשר טיפול מונע.
אכל האכחנה צריכה להיות מדוייקת.

הצרה היא שאין הגדרה מוסכמת לפאשיזם. בניגוד לקומוניזם, שקל לזהותו על
פי רעיונותיו, אין לפאשיזם רעיונות ברורים וייחודיים. הזילזול ברעיונות, ובחיי־הרוח

ד ר כו ש ל פירו־ הודי
בכלל, הוא אחת מתכונותיו( .״כשאני שומע את המלה, תרמת /אני פותח את ניצרת
אקדחי!״)
הפאשיזם הוא טכניקה, סיגנון, גישה. בשעתו ניסיתי לתמצת תכונות אלה בשישה
כללים אמפיריים, כדי לאפשר זיהוי קל של פאשיזם ישראלי, אם יופיע אי־פעם * .תנועה
ראוייה לתווית הפאשיסטית, אם מתקיימים בה כל השישה האלה:
<• פולחן המנהיג,
9טיפוח רגש־עליונות (לאופי, גזעי או אחר) של ההמון, תוך כדי שיעבוד
אותו המון,
#דיכוי מיעוט כלשהו,
י• הישענות בילעדית על סיסמאות בלתי־רציונליות,
#טיפוח הפחד מפני אדיב חיצוני,
!• פולחן האלימות.
אין צורך לסמוך על הודאתו של מאיר כהנא עצמו (״אולי אני פאשיסט, אבל
אני לא טיפש!״) אפשר לערוך בחינה אובייקטיבית.

אם נשתמש כששת הכללים האלה, נגיע למסקנה כלתי־מעורערת
שתנועתו הזעירה של כהנא היא גון? פאשיסטי מוכהק.

המיסחו ־ ב ד מינכן
עות היא להחליף את הפאשיזם בתנועה לאומית או לאומנית.
11/הפאשיזם סוחר כאידיאלים לאומיים, אותם הוא מסלף עד ללא
הכר, כשם שמיפלגות דתיות סוחרות כערבים דתיים, תוך סילופם
והריסתם.
הניסיון מספק לכך דוגמה מאלפת. כשתפס היטלר שהפסיד במילחמה, הוא
פקד להרוס את גרמניה ולהפכה לאדמה חרוכה, תוך השמדת בסיס־המחייה של מיליוני
העם הגרמני בשעתם השחורה ביותר. אותה שעה נפקחו עיניהם של הרבה חסידים
שוטים, כמו שר־החימוש הנאצי אלברט שפר, שעוד האמינו עד לאותו רגע שהיטלר
הוא מנהיג לאומי כן. הם הפסו שהאומה הגרמנית לא היתד, לגבי היטלר אלא אובייקט
למימוש שאיפותיו המטורפות.
רצח ספורטאי ישראל במינכן יצר בישראל גל גואה של התרגשות לאומנית,
שאיחד את הציבור הישראלי מקצה אל קצה. לא עלה על דעת איש להפיק מזוועה זו
הון פוליטי.

היה דרוש טיפוס כמו מאיר כהנא כדי לסחור כדם הזה — ולנצל
את ההתרגשות כדי להודיע שהוא מקים רשימה לכנסת.

* בספרי צלב הקרס, שהופיע בתקופת תישפט אייכמן, ושתיאר את עליית הנאציזם
הגרמני תוך נסיון לאתר את שורשיו. הפרק האחרון ׳מוקדש לשאלה :״האס זה יכול
לקרות כאן?״

מכיוון שאנשי כהנא מודיעים בעצמם ׳שד,ם שלחו ארבעה מישלוחי־נשק בלתי־חוקיים
לחו״ל לפני שנתפס המישלוח האחרון, ברור לגמרי שמיסחר זה התחיל הרבה
לפני פרשת מינכן. לא נודע אף על פעולה רצינית אחת של הליגה להגנה היהודית
נגד הליגה הערבית או הפידאיון. ברור, איפוא, שאין קשר בין פרשת־הנשק ובין
פדשת־מינכן, ושסמיכות־הזמן היא מיקרית. אך כהנא לא היסס לרגע לנצל את הדם
והדמעות לצרכיו.

״!ין קאמפך ״
ך* דא לא היה צריך להתרגל לשיטה זו, כי הוא משתמש בה זה מכבר בקנה־מידה
1 1הרבה יותר גדול.

מזה שנים סוחר מאיר כהנא בזכר השואה הגדולה כיותר שפקדה
אי־פעם את העם היהודי. הוא רוככ על השואה, כשם שפרש מאומן רוכב
על סוס.

סיסמתו המיפלגתית ״לעולם לא עו ד ד באה לנצל את זכר הזוועות של היטלר
— שסיסמתו ״עורי, גרמני!״ באה לנצל את זכר התבוסה הגרמנית במילחמת־העולם
הראשונה.
כהנא אינו האדם היחידי הרוכב על השואה. במקומות רבים ובמיפלגות שונות
שורצים אנשי־שואה מיקצועיים, המנצלים את השואה לצרכיהם הפוליטיים, הפרטיים,
החומריים או הספרותיים.

אולם נדמה שאיש לא הגיע לניצול כה שיטתי במו איש זה.
לא חשוב על מה הוא מדבר ובמה הוא עוסק — ערביי חברון (״דיכוי המיעוט׳׳)
או הטרדת נשים סובייטיות בסופרמארקט ניו־יודקי (״האדיב החיצוני״) ,קטטות־רחוב
עם כושים בברוקלין (כנ״ל) או מישחק בנשק (״פולחן האלימות תמיד הוא גורר
לעניין את השואה. אין שיחה של כהנא בלי שואה.
זה עתה הופיע ספרו ד,״רעיוני״ של כהנא באמריקה, הנושא את השם ״לעולם
לא עוד!״ (סימן־קריאה במקור) והמבטיח על עטיפתו שזהו ״הספר המזעזע ביותר
שנכתב אי־פעם על יהודי אמריקה!״ (סימן קריאה במקור) .תוך כדי קריאת ספר זה
עילעלתי בפרקים מסויימים של מיין קאמפף (״המאבק שלי״) ,ספרו של היטלר —
ואי־אפשר היה שלא לשים לב לדמיון בסיגנון ההיסטרי, בהרצאת הדברים ואף
במסקנות.

התוכן האינטלקטואלי של שני הספרים הוא אפם — הכוונה היא
להדהים, להפחיד, לפנות אל האינסטינקטים הפרימיטיביים.
הפנייה העיקרית היא אל אחד הרגשות העמוקים ביותר של כל אדם, ובעיקר
של כל אדם יהודי: הפחד.
לדידי היטלר, במיין קאמפף, עמדה גרמניה בפני חורבן. כל העולם קם נגדה
כדי להצר את צעדיה ולהשמידה. בבית שלטה כנופיית פושעים. היהדות הבינלאומית

(המשך מעמוד )13
מצצה את דם העם. בולשביקים, קאפיטאליסטים ויהודים חברו יחד כדי לחסל את
הגזע העליון.
לדידי כהנא בספרו, שאפשר לקרוא לו זיין קאמפף, צפוייה השמדה לעם היהודי.
הסובייטים עומדים לחסל את שרידי היהדות. באמריקה עומדת להגיע לשילטון דיק־טאסורה
נאצית, שתערוך בה שואה חדשה. המימסד היהודי רקוב ובוגדני. השמאל
החדש מכשיר את הקרקע לימין האנטי־שמי. היטלר אמריקאי עומד בשער. בקיצור:
בולשביקים, ריאקציונרים, השמאל החדש והערבים חברו יחד להשמיד את העם הנבחר.

מי יצידנו כשעת צרה? מאיר רכנו, יורשם האחד והבלעדי שד
זאב ז׳כוטינסקי, אליהו חכים ואליהו כית־צורי, אצ״ל ולח״י, המפכים
וגיכורי האומה כפל הדורות. הוא יביאנו אל הארץ היעודה.
או הוא — או השואה הבאה, האחרונה, הסופית.

עים ביחסם אל האשד, והמין -בדיוק סוג הגברים המחפשים אישור לגבריותם
הפגומה בתנועה המעניקה להם דגש־עליזנות ותאוות־אלימות.
הוא קשור בכמיהה ל״אכזריות״ ו״בדוטאליות״ — שתי מילים המופיעות תדיר
בדבריו של כהנא. השבוע :״צריכים להילחם באכזריות!״ ו״דרושים אמצעים ברוטא־ליים!״
(שני מושגים אלה זרים, כמובן, לחלוטין לאוצר־המילים של צה״ל, שצמח
בימי הפלמ״ח בקרב נוער בוטח־בעצמו, שי׳שב על אדמתו).
די להעיף מבט בהתקהלות כלשהי של אנשי הליגה — בחו״ל או בארץ — כדי
לעמוד על המשיכה המיוחדת שיש לגוף כזה לחדלי־אישים. כל תנועה פאשיסטית
מושכת אליה אוסף רב של מופרעים, עלובי־נפש, טיפוסים מכוערים אף למראית־עין.

אלה רוצים דשפוח את עצמם ולהטביע את אישיותם האומללה
כמחנה אלים, גכרי־כביכול, היונק פוח והשראה ופאר מן המנהיג
הפל־יפול.
וכך אנו מגיעים אל סימן־ההיכר העיקרי של כל גוף פאשיסטי: המנהיג.

אגדתה״ ס כ ׳ ןבגב ״

הלא־יו צלח המונומנטלי

ך* הנא פותח בשואה, וממשיך בשואה. עיקר הספר הוא האישום שהיהודים בכלל,
ע ויהודי אמריקה בפרט, לא נקפו אצבע כדי להציל את יהודי אירופה. המסקנה

ולחך־המנהיג הוא חיוני לפאשיזם, יותר מאשר לכל תנועה פוליטית אחרת.
הקומוניזם הסובייטי לקה ב״פולחן האישיות,״ נרפא ומתקיים בלעדיו. המנהיג
אינו חיוני. אך אצל הפאשיזם מהווה פולחן זה עיקר העיקרים, תחליף לכל רעיון,
גולת־הכותרת של המיסטיקה האי־רציונלית כולה.

כסרטו ״הדיקטטור הגדול״ שיחק צ׳ארלי צ׳פלין פארודיה של היטלר.
כהנא נראה, לא פעם, כפארודיה של צ׳פלין. הדיקטטור הגדול בהתגלמותו.
לגבי
מעמדו, אין כל ספק. בליגה להגנה יהודית אין בחירות, ועידות, מועצות.
יש מנהיג, ועל פיו יישק דבר.
כהנא יסד. כהנא מפקד. כהנא קובע.

הוא גיבורם של הלא־יוצלחים, שהתקבצו סביבו. והוא עצמו הנהו
הלא־יוצלח המונומנטלי.

אי-אפשר לנתח תנועה פאשיסטית, מבלי לנתח את אישיותו של הפידר, הדוצ׳ה,
הקאודילו. הא בהא תלייא.
מי שקורא את תולדות־חייו של כהנא, כפי שנאספו ונחקרו בקפדנות על־ידי
הניריורק טיימס האובייקטיבי, נדהם. לא מפני שדרך חייו כל־כך שונה מזו של
פיררים אחרים, אלא דווקא להיפך — מפני שהיא כל־כך אופיינית לזו של פירר קלאסי,
עד שגם היא נראית כמעט כמו פארודיה.

כמו היטלר, כמחצית הראשונה של חייו, הלך כהנא מכישלון
לכישלץ, לא הצליח כשום דכר •מעמק כו.

היטלר נפלט מבית־הספר התיכון לפני הבגרות, נכשל בבחינת־הקבלה לביזדספר
לאמנות, לא נתקבל לבית־הספר לאדריכלות בגלל חוסר תעודת־בגרות, הסתובב שנים
ללא עבודה, היגד מאוסטריה לגרמניה, עד שבאה מילחמת־העולם וגאלה אותו.
כהנא נכשל בבחינות לקבלת רשיון של עורך־דין, הוסמך כרב אך נפלט מכל
קהילה שהחל עובד בה, בא ארצה, לא הצליח כאן, ירד שוב לאמריקה, נכשל בהוצאת

ומפל

מ) 1נ<$־ז* 8ג

1<!184164ז 0ופ<זפ<)) 006 30 ססנ ז^זזוז<1)1, 60(8ז{<$110 60

..סכין בגב׳

פלאקאט גרמני המתאר בצורה גראפית את ״הסכין בגב״.
התמליל פותח במילים :״מי נעץ את הסכין בגב הצבא
הגרמני במילחמת־העולם? מי אשם בכך שעמנו וארצנו שקטו באסון כה עמוק ׳ 7

המתבקשת :״המימסד היהודי״ אשם בשואה. המסקנה השנייה: זה לא היה קורה, אילו
היה קיים אז כהנא.

פאן מופיע אחד חתפסיסים הנאציים המובהקים כיותר — אגדת
״הסכין 3גכ.״

היטלר טען שגרמניה כלל לא הפסידה בסילחסת־העולם הראשונה, אלא שחבורה
של פושעים — יהודים וסוציאליסטים — נעצה סכין בגבו של הצבא הגרמני המנצח.
משום כך היה צורך, לדבריו, לחסל קודם כל את ״המישטר״ ,שבו שולטים ״בולשביקים״
ו״פושעי נובמבר״( .בחודש נובמבר 1918 פרצה בגרמניה מהפכודזוטא ששמה
קץ לשילטון הקיסר ולמילחמה האבודה).

בעזרת אגדה זו הגיע היטלר לשידטון, וערד את השואה. עכשיו
מנצל בהנא את השואה לאגדה חדשה מסוג זה :״המימסד היהודי״
נעץ סכין בגם הצלת היהודים.
״י5ו!ל 8לא ,1מציא אגדה זו. זכות־ראשונים מגיעה לשמואל תמיר, במישפט קסטנר
— המערכה המישפטית־תעמולתית שסללה את דרכו להצלחה אישית. כל מה שנאמר
אז על־ידי תמיר מנוצל מאז על־ידי התעמולה הסובייטית הארסית ביותר, בטענה
המיפלצתית שההנהגה הציונית שיתפה פעולה עם הנאצים. בן הכט, סופר יהודי-
אמריקאי מתוסכל שנדבק מתמיד, כתב על כך ספר היסטרי, מלא כזבים וחצאי־אמיתות.
כהנא ינק, כנראה, את התורה ממקור זה.
היו, כמובן, מחדלים טראגיים מצד ההנהגה הציונית בימי השואה. הם גבע
סחוסר־ההבנה של כל העם היהודי — ואכן, כל העולם התרבותי — מול פני המיפלצ־תיות
הנאצית, שלא היתה לה דוגמה בהיסטוריה. יש הרבה מה ללמוד ממחדליו
אלה — קודם כל לגבי איבדזון מוקדם של מחלת־הרוח הפאשיסטית. אבל בין זו
לבין אגדה של ״סכין בגב״ — רובצת תהום.
אגב, כהנא הכיר היטב את אגדת ״הסכין בגב״ של הנאצים — והוא עצם
מזכיר אותה בספרו, בהקשר אחר.

מאלף גם הביטוי ..הכולשכימים בממשלה״ — מטבע־דשוו היט,

לראית אופיינית שהופיעה לאחרונה ם ד 5יי־יהנא.

קחש וט לאשה

.לעולם לא עוד

תמונת־פירסומת של מאיר כהנא בארצות־הברית.
היא מראה את כהנא (בחולצה הלבנה)
בחברת נערי הליגה, כולם חובשי־כיפות, המתאמנים ברובי־צייד. הצעיר מימין
מחזיק כלי ללוחמת־מגע בשיטה יפאנית. בתמונות כאלה מילא כהנא את העיתונות,
שבועון, נכשל בכמה יוזמות פוליטיות, לא הצלוח להחזיק בשום מישרה ובשום עבודה.
הוא לא מצא גאולה במילחמה. זהו אחד ההבדלים המהותיים בין הפירר הגדול
והפירר הקטן. היטלר התגייס לחזית, היה חייל קרבי טוב, שירת שנים בקווים עלה
לדרגת רב־טוראי, נפצע בהתקפת־גאזים, ושכב בסוף המילחמה בבית־חולים צבאי
כהנא לא התגייס לשום צבא ולשום מילחמה.

זוהי תמיהה כפולה. האיש שניסה להיבנות ממילחמת ויאט־נאם.
כפי שניווכח מייד. לא התגייס למילחמה זו. הפטריוט הציוני העילאי
לא כא לארץ כימי מיכצע־סיני, כשהיה כן ,24 וגם לא ערב מילחמת
ששת־הימים, כשהיה כן .35 עובדה הצועקת דרשני, לגבי אדם המעז
הסעז

להאשים חיילים קרביים ופצועי צה״ל כבוגדים.
מלך האלימות, המטיף ל״אכזריות״ ול״ברוטאליות״ ,סמל היהודי הגאה והלוחם,
לא היה מעולם בקרב, לא סיכן את גופו היקר מעולם מול טאנקים ותותחים.
גאולתו של כהנא באה לו בצורה אחרת — ובנסיבות מוזרות למדי.

שר תור שנה
^ כלל, פליטות״הפה הקטנות האלה של כהנא חשובות הרבה יותר לאיבחת
^י מהותו מאשר פרקי־התעמולה המחושבים שלו.
ידיד שלי, פסיכולוג נודע, שינה את דעתו על כהנא כהרף־עין, כאשר קרא
בעיתון שכהנא הגדיר את יעקוב שימשון שפירא כ״אשה שנייה בממשלה״

שלוש מילים אלה מגלות תהום — תהום של זילזול כנשים, שהוא
אחת התכונות המהותיות של הפאשיזס. האשה צריכה לכשל ללדת
ולשתוק. כדכדי ניצשה, שהיטלר העריצו (מכלי להכינו) :״אם תלך

אל האשה, אל תשכח את.השוט:״ ״

הזילזול באשה הוא סימן־היכר של גברים שאינם בטוחים בעצמם, גברים מופר*

ף ך איר כהנא לא התחמק רק משירות בצד-״ל ומסיכון עורו במילחמות ישראל. הוא
* 1התחמק גם ממילוי החובה הראשונית של ארכי־ציוני כמוהו: העלייה לישראל
יתכן שזוהי העובדה המכרעת לגבי הערכת כנותו.

מדוע עלה לישראל רק כגיל (? 35

לא קרה לו מה שקרה לפאולום בדרך לדמשק
מאוחר. להיפך: מאיר כהנא נולד והתבגר כציוני מובהק.

-המרת־דת כהרף עין, בגיל

אבד הוא הגיע לציון רק אחרי שכלו כל הקיצין, ואחרי שנכשלו כד

שאר נסיונותיו לעשות ק^רייירה ולהכדיט את

הוריו היו יורדים מארץ־ישראל. הרב צ׳ארלס כהנא הפך לרב בפרבר פלאטבאש
ליד נידיורק, והקים שם בית ציוני. זאב ז׳בוטינסקי ביקר בביתו. בנו מארטין (הוא
מאיר) ,שנולד ב־ 1באוגוסט ,1932 חונך באווירה ציונית מובהקת, הצטרף לבית״ר בהיותו
ילד, התפאר אפילו שזרק עגבניות על ארנסט בווין, שר־החוץ הבריטי האנטי־ציוני,
בשעה שזה ביקר בניו־יורק. אותו זמן למד בישיבה.
למרות זאת לא מצא כל צורך לעלות לישראל, כפי שעשו רבים מחבריו בבית״ר,
ערב הקמת המדינה או למחרת היום. הוא נשאר ליד סיר־הבשר האמריקאי, ניסה להשיג
רשיון של עורך־דין ונכשל בבחינות, הוסמך כרב (רק אז הפך מארטין למאיר) וקיבל
עבודה בקהילה, אך נפלט ממנה כעבור זמן קצר.
גם כשנשא אשה, לא הקים בית בארץ — ,אף שאחיו, נחמן, כיום פקיד
במישרד־הדתות, הסיק את המסקנה מהשקפתו ועלה. הביקור הרציני הראשון של מאיר
כהנא בישראל היה ב־ — 1963 כשכבר היה בן .31 ביקור זה נשא אופי של מסע־צייד.
הוא חיפש קאריירה( .קודם לכן שהה כמה חודשים בכפר־הרוא״ה).

אכל כהנא וחורכה לא יכלו לזהות גופים מיסתוריים אלה.
הצמד כהנא־חורבה הקים קודם בל את ״תנועת ה* 4ביולי״ (על שם יום־העצ־מאות
האמריקאי) .כבר אז היה כהנא ארכי־פטריוט — אלא שאז היה זה עדייו פטריוטיזם
אמריקאי, שהשתלם יותר.
התנועה נועדה ״לגייס בקמפוסים האמריקאיים תמיכה במילחמת ויאט־נאם״ ,ולהילחם
ב״התפשטות התנועות הרדיקליות השמאליות״ — שרבים ממנהיגיהן היו יהודים.
עובדה שלא נעלמה, כמובן, מעיני שירותי־הביון האמריקאיים.
תנועת ד.־ 4ביולי פירסמה מודעה בחתימת ״יוסף חורבה, יו״ר ; מייקל קינג,
מנהל״ .היא הקימה, לדבריה, סניפים בשישה קמפוסים.

נוסף עד הכתוכת הפיקטיכית היקרה כשדרה החמישית היתה

ערכ צאתו סיפר לקרוכיו שתוך שנה יהיה שר כממשלת ישראל.

לאמו דיווח בגאווה מהארץ שנתקבל לשיחה אצל שני הרבנים הראשיים — והו־סיף,
שמעולם לא זכה רב אמריקאי כה צעיר לכבוד כה רב. הוא גם סיפר על מישרה
בכירה שהוצעה לו, כביכול, באוניברסיטת בר־אילן, כראש המחלקה ליחסים בינלאומיים.
אולם כהנא לא הפך לשר, לא קיבל מישרה אקדמית והרבנים הראשיים לא הציעו
להרפתקן הצעיר מישרה זוהרת.

מאוכזב ומתוסכל חזר לארצות־הכרית. מסע־הצייד נכשל.

הפירר ־ ב 1 0ב\ מודיעין
ך־* ניכור לא שירת בצה״ל, הציוני לא עלה לציון. והיהודי הגא העלים את זהו•
1תו היהודית.

בעד

זוהי הפרשה המוזרה כיותר כחייו של מארטין־מאיר כהנא. הוא
הפך למייקל קינג.

הדבר קרה סמוך לשתי נקודות־מיפנה בחייו של כהנא — התחברותו עם יוסף
חורבה, ופתיחת הקאריירה הפוליטית שלו.

וכאן שוס מזדקרת לעין הקכלה מוזרה עם דרכו של הפירר הגרמני.

היטלר הגיע לפוליטיקה בדרך אפלה מאוד. למחרת מילחמת־העולם, בהחלימו
מהתקפת־הגאזים, העבירו הצבא הגרמני למחלקת־המודיעין. שעסקה בפעולות בילוש
בזירה הפנימית — במגמה לערער את המישטר הדימוקרטי במדינה. אחרי הפיכת־הנפל
הקומוניסטית במינכן, פעל היטלר כמלשין, הצביע על אנשי־השמאל שהשתתפו בהפיכה.
הם הוצאו־להורג על־ידי הצבא בו במקום.
לאחר-מכן הוטל על היטלר להסתנן לאירגונים שונים, ימניים ושמאליים, כדי
לדווח עליהם לצבא. בהופיעו באסיפות אירגונים אלה, גילה היטלר שיש לו הכישרון
לנאום ולהשפיע על אנשים. הוא בחר באגודה לאומנית קטנה, אליה הגיע כסוכן
המודיעין, השתלט עליה בעזרת ידידיו בצבא — וכך נולדה המיפלגה הנאצית.

מוקף קומץ מעריצים, שאחדים מהם נראים כמופרעים, נואם
כהנא בירושלים, בשעת ניסיון־הנפל שלו להפריע להפגנת
האלפים למען החזרת עקורי בירעם ואיקרית. הדמות בעלת הכומתה באמצע,
היא גבר. כהנא לא אסף אז יותר מעשרים אנשים, הסתלק כשראה מולו 5000 איש.

מה היתה תרומתם של שירותי־הכיון האמריקאיים רקאריירה
שד מאיר כהנא ז

כהנא נואם

חלק מהתשובה חבוי, בלי ספק, בדמותו המיסתורית של יוסף חורבה (או צ׳ורבה),
יהודי שגדל, כמו כהנא, בפרבר פלאטבאש, ושהיה חבר כמוהו בבית״ר בנעוריו.
כאשר נתקל כהנא שוב באיש זה, היה חורבה מרצה במיכללת חיל־האוויר
האמריקאי באלאבאמה — אחד המוסדות העיונים של מערכת־הביטחון. לימים נודע כאדם
שיש לו גישה ישירה למקורות־הביון של מערכת־הביטחון.

לצמד גם דירה יקרה כאיסט-סייד, רובע יקר כיותר. היא נשכרה על־שם
מייקל קינג, אולם משפחתו שד כהנא לא ידעה על כך.

מוסד־־הכיון האמריקאי היה אז מודאג מאוד מעליית התנועה נגד
מילחמת ויאט־נאם כאוניכרסיטאות. הוא הקים אלפי אירגונים מוסווים
— שהתיימרו להיות אגודות סטודנטים, מכוני־מחקר, קכוצות פוליטיות
— כדי להילחם כתנועה זו, להטיף נגדה, וגם להסתנן לתוכה ולפוצצה.
היתד. זאת הזדמנות־זהב להרפתקנים, טיפוסים מקבוצות־השוליים המטורפות, חלאה
פוליטית מכל הסוגים, לזכות בתמיכה כספית של מוסדות־הביון — סי.איי.אי ,.אף.בי.איי.
ואחרים — שהשקיעו הון־עתק בנסיונות אלה. כסי שנתפרסם בינתיים בחקירות רשמיות,
הועברו כספים אלה בדרכי־סתר שונות, באמצעות ״נדבנים״ ו״מכוני־מחקר״ מדומים.
יוסף צ׳ורבה הקים מכון פיקטיבי בשם ״יועצי־מחקר מאוחדים״ ,בעל כתובת

לשם מה? ״כדי לעשות רושם על לקוחות אפשריים.״ היא פונתה בסוף — 1967
והצמד השאיר אחריו חוב בסך 160 דולאר, שלא שולם.
ידידתו הקרובה ביותר של הפירר הגרמני התאבדה בנסיבות מיסתוריות, ערב
עלייתו לשילטון. זה קרה גם לידידתו הקרובה ביותר של מייקל קינג. נערה בת ,22
בשם הלא־יהודי גלוריה ג׳ין דארגניו, דוגמנית במיקצועה, שהתקשרה אל קינג, קפצה
מגשר קווינסבורו ונהרגה. מייקל קינג נשאר קשור אליה גם אחרי מותה, כשחזר שוב
להיות מאיר כהנא, והניח לא פעם ורדים על הברה•

לא כדור אם הנערה ידעה ששמו האמיתי שד קינג הוא כהנא,
וכי הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.

סוכןבשכרשלהאר 3 א ״ .
הרי שכל הפרטים האלה פורסמו על־ידי ניו־יורק טיימס, מצא כהנא, כנראה,
^ לנכון לתרצם בצורה כלשהי, כדי להסיר מעליו את החשדות. הוא עשה זאת בראיון
שהעניק לירחון־העירום האמריקאי, פליי־בוי, שפורסם השבוע.
הראיון מאשר את עיקר החשדות — ומעלה חשדות חמורים עוד יותר.

כפעם הראשונה מודה כהנא שפעל כשירות הכולשת הפדרלית
האמריקאית — אף.בי.איי.

מספר כהנא :״בתחילת שנות ה־ 60 הקמנו, חברי ואני, מכון למחקר. עבדנו הרבה
למען המימשל האמריקאי — מישרד־החוץ, הפנטאגון. ב־ 1963 ביקשה מאיתנו סוכנות
ממשלתית לערוך מחקר בקרב קבוצות קיצוניות, במיוחד בימין.״
כד,נא לא רצה לספר איזו סוכנות היתד, זאת. רק תחת לחץ המראיין האמריקאי,
הודה :״טוב, אז זה היה האף.בי.איי ,.שהתקשר עימנו ...ביצענו עבודה תמורת תשלום.״

איזה מין עכודה ן מה נקרא ״מחקר״ ץ מה היה השכר ז

כהנא: התבקשנו לחקור את אגודת ג׳ון ביוץ נעשיתי, איפוא, חבר באגודה.׳
פסוקים מעטים, אך הרבה סימני־שאלה.
ראשית: מדוע אמר תחילה ״קבוצות קיצוניות, במיוחד בימיך, אך מזכיר
לאחר־מכן רק קבוצה אחת? מן הניסוח הראשון ברור שביצע ״חקירות״ גם לגבי
קבוצות לא־ימניות, ולגבי מיספר קבוצות. מדוע הוא מתחמק מלגלות זאת?

נראה שכהנא סכור שכילוש אחרי קכוצה אנטי־שמית שנואה
ייראה מכוכד יותר מכילוש אחרי קכוצות שמאליות, כמלשין כשכר.

שנית: אגודת ג׳ון בירץ׳( ,הנקראת על שם סוכן אמריקאי, שהסתנן לסין ונעלם
שם) היא אגודה פאשיסטית מובהקת, בלי הסוואה. מדוע היה האף.בי.איי. זקוק דווקא
לשני יהודים כדי לחקור אגודה זו, שלתוכה הסתננו מאות סוכני אף.בי.איי?.כל זה

ניסיון, שבהם בחן היטלר את הפוזות שלו לצורכי נאומים, אותן גיבש במשך שעות
ארוכות לפני הראי. מאזיניו היו משוכנעים שהוא אחוז התרגשות עילאית למען גרמניה.
פיקטיבית — תיבת־דואר וטלפון — בשדרה החמישית היקרה של ניו־יורק.

השותף שדו היה אחד מייקל קינג — הוא מאיר כהנא החדש.

מ ״ ק ד קינג, נוצר(*
מיכצע כולו לבש אופי אפלולי, כמעט מחתרתי.
11 כהנא הציג את עצמו לא רק כשם הכדוי — מייקל קינג — אלא גם
כזהות כדוייה.

לדברי אחד העדים, טען שהוא כתב של שירות־ידיעות אפריקאי, ושהוא שייך
לכת הפרסביטרית — הכנסייה של סקוטלנד.
מדוע העלים את מוצאו היהודי הגא? מדוע התחפש לגוי, כאחד מאותם יהודי־גטו
בזויים שהוא שופך עליהם אש וגפרית בספרו? לדבריו :״כדי להשיג עמדה יותר טובה,
ולעשות רושם טוב יותר.״ כעבור שנים, כשנשאל על־כך ,״לא יכול היה להיזכר״
שהציג את עצמו כנוצרי.

מניין כאו הכספים לגוף החדש ז ״אירגונים ואיגודים מיקצועיים״.

תמוי׳ הדכר הכטדחכלהכיחימכ הוא •טמאיר כהנא היה חכר ככת הפא
שיסטית הקיצונית כיותר־ כארצות-הכרית, והיה לו די זמן להשתלם
כשיטותיה.

בצורה זו גם מוצא כד,נא אליבי לפרט הבלתי־נעים, שנתגלה קודם לכן: שהסתיר
את זהותו היהודית, התיימר להיות נוצרי ונשא שם נוצרי. אליבי מושלם :״הצטרפתי
(לאגודת ג׳ון בירץ׳) תחת השם מייקל קינג. מובן שאי־אפשר היה להצטרף לחבורה
זו בשם מאיר כד,נא. ביליתי עימם שנתיים וחצי ולמדתי הרבה.״

שתי המילים האחרונות נכונות, כלי ספק. הספק מתעורר לגכי
השאר•

ועוד תוספת קומית ממש :״פעם אחר פעם היה עלי למצוא תירוצים כדי שלא
להשתתף בפגישות שהיו בערבי־שבתות.״
זוהי כמעט קומדיה: רב אורתודוכסי, בשליחות בשכר של הבולשת, חבר בקבוצת
אנטי־שמים מטורפים, מקפיד על מיצוות השבת. צחוק בשולי העולם התחתון הפוליטי,
בשטח־ההפקר בין שיגעון וסרט־בלשי זול.

מי שחק הריגה

דוע חזר קינג להיות כהנא? זה קרה ב־.1968

הכל תלוי כטיב העיתוי.

(המשך בעמוד )18

1 15

ציקים

שנועדו

^ צדנו, בקטמ מי ם, עכשיו כל
״ \ 4יום חג, וחג כל יום. הכל בגלל
משרד הסעד. כל הימים עכשיו בא עלינו
זרם של צ׳קים ממשרד הסעד. אני
בידיים שלי מחלק צ׳קים בבתים. על ה־צ׳קים
אין כתובת, ואין מספר תעודת־זהות.
רק שם וסכום. את הצ׳קים אני
מקבל מהפעילים של רשימת מדפנה של
המפד״ל. גם אני בעצמי קיבלתי 50ל״י.
גם האח שלי, עזרא, שלומד בישיבה,
קיבל צ׳ק.״
יאיר משה, צעיר דתי בן ,18 מתושבי
שכונת קטמון בירושלים, מוכן לגלות גם
׳מדוע ירד, לקראת החגים, גשם של כספים
על תושבי השכונה :״מתנה לחגים,
אמרו לי. בשביל העבודה שעשיתי בבחירות.
חזן שלום, שהוא חבר הנהלת
סיעת למיפנה אצלנו, הבטיח לי עוד
כסף, בימים הקרובים.״

לנצרכי

הסעד-

:.:סי ויי

בנק הדואר .,

3^33135$52

ייויזליס

1-זזואא*הא1

תאריך

ה&גוס נגלי( 8יי שדיו ג&סיוח{
עשרי־םוחם8

ד8.כופ בל־י

5 * 9*12

גלגד,

00ו

שלמו ל ••/או לזכות
חשבון הנפרע גלבד*
המען

מם־ הזהות
לוי

סור יס ד,

רשמית —
הכח שה
ף* מקרה או שלא במקרה, חלה חלו־
£קת כספי הסעד האלה, לקראת החגים,
בדיוק כאשר הסיעות השונות ב־מפד״ל
מתכוננות לוועידת המפלגה —
שתכריע מי יזכה בתפקידים, בתקציבים,
בכיסאות בכנסת ובממשלה — עד לוועידה
הבאה. סיעת לנזיפנה, במפד״ל, היא
סיעתם של השרים חזני ובורג .״כל שהייתי
נותן לו צ׳ק,״ מספר משה יאיר ,״ביקשתי
אותו גם לחתום על טופס המל צה
על מועמד של סיעת ל׳מיפנה, וגם
מסרתי לו הזמנה בכתב לאסיפה של
למיפנה.״
בקטמונים — כמו במקומות אחרים ב רחבי
הארץ — כמו בקרב הסיעות היריבות
במפד״ל — כמו בלמיפנה עצמה —
אין זה סוד שכספים מתקציבי סעד, ש-
נועדו לעניי הארץ, משמשים לקניית קו לות
במערכת הבחירות הפנימית של ה־מפד״ל
— לטובת הסיעה שבידיה השליטה
על כספים אלה. במקרה זה, למיפנה.
רשמית, מכחישים אנשי למיפנה. הס

3)111

צ׳ק בנק הדואר מם ,9—9943054—92 .מס.

חשבון משרד הסעד ,0—05017—8על סך

— 25.ל׳׳י, לפקודת לוי סוויסה, מתאריו .5.9.72צ׳ק זה מתקציבי
הסעד של המשרד, נמסר לסוויסה על־ידי ראובן נקב. יחד עם

שימשולד! נ ״ ת

הצ׳ק, נתבקש סוויסה לחתום על המלצה מל מועמד של ״למיפנה״
בבחירות הקרובות לוועידת המפלגה הדתית־לאומית. סוויסה
(תמונה קיצונית משמאל) סירב, כשס שהוא סירב לפדות את
הצ׳ק, שהושאר בביתו, על אף התנגדותו למעשה זה.

קולותבמ גוו רכח

ה ב חי רו ת ה פני מיו ת
ביר שלום חזן, מראשי הפעילים של
הסיעה בירושלים :״נכון. אני המלצתי
לתת מענק סעד לקראת החגים לחברי
הפועל המזרחי. אך מענקים אלה חולקו

המפד״ל

רק לנזקקים, ולא לאוהדים של סיעתנו.
חס וחלילה.״
הסביר משה יאיר, בחור תם וישר־דרך
שלא למד עדיין לשקד :״אני לא
זקוק לעזרה. ההורים שלי נותנים לי הכל.
שלום חזן נתן לי את הכסף, וגם לאחי,
בשביל העבודה שלנו בבחירות למפל גה.״

תיגע
בכסף זה

מלחמת הבחירות

שר הסעד מיכאל חזני וח״ב יצחק רפאל,
בהיוודע תוצאות ההצבעה במרכז המיפלגה,
לפני שנתיים, בה נכשלו מאמציו של רפאל לזכות בכיסאו של השר שפירא שנפטר.
חזני, המנצח, זוכה בלחיצות ידיים, ואילו רפאל המפסיד מחייך באכזבה. המאבקים
הפנימיים בין הכוחות היריבים במפד״ל מצטיינים תמיד בחריפות ומרירות קיצוניים.

* 1ז י סווי ס ה מבין בעניין קצת יותר
/ממשה יאיר הצעיר .״בחודש שעבר,״
מספר סוויסה, מתושבי השכונה ,״פנה אלי
ראובן נקב, שהוא הבוס של סיעת למיפ־נה
בקטמונים, והזמין אותי לאסיפת בחירות
בביתו. יחד עם ההזמנה, הביא לי
צ׳ק של משרד הסעד על 25ל״י. סירב תי
לקבל את הצ׳ק, וגם אמרתי לו שלא
אבוא לאסיפה. אמרתי לו שאני לא צריך
את הצ׳ק שלו. אבל הוא השאיר לי את

״מדוע הביא לך נקב צ׳ק סעד, אם
אתה לא זקוק לסעד י״
״הוא רצה לקנות אותי. בדי שאעזוב
את הסיעה שלי, של ח״פ רפאל, ואעבור
לסיעה של חזני. אבל אני לא עומד למכירה•
יש לי בית מסודר, אני עובד בתור
נוטר במשטרה, יש לי משכורת טובה,
ואני לא זקוק לסעד, לא אגע בכסף זה.״
בשפה ברורה לא פחות מדבר דויד
חווה, עובד משרד הבריאות:
״דויד מדינה, חבר הנהלת סיעת למיפ־נה
בירושלים, בא אלי, אחרי ששמע ש סירבתי
לקבל את הצ׳קים של משרד הסעד
ששלחו לי. הוא הבטיח לי 700ל״י
אם אעבור לסיעה שלהם. אחר כך דובר
כבר על סכום של אלפיים ל״י. אבל אני
לא מוכר את הכבוד שלי.״
לסיפור זה יש אישור גם ממשה יאיר :
״באסיפת בחירות, שהתקיימה בבית של
ראובן נקב, בבלוק מס׳ 3בקטמון ט/
שמעתי שהחליטו להציע לדויד חווה אלפיים
ל״י, בשביל להביא אותו לסיעה
שלנו.

01ךןך * ן ד שלוס חזן, מראשי פעילי
# # 1 1 /1ן ״למיפנה״ ביוהשליס, שחילק
את הצ׳קיס של חשרד־הסעד ל״נזקקים״.
״כל האסיפות התנהלו בדרך כלל בבית
של נקב. היו באים לאסיפות אשר אוחיון,
שעובד במשרד הסעד. עורך־דין דוב
פרומו, גם הוא ממשרד הסעד. פקיד
בכיר ממשרד הפנים, נדמה לי מלישכתו
של השר בורג, בשם שפיגלמן. שלמה
חזן, דויד מדינה, ואחרים.
״לפני כמה זמן, חזן הוציא באסיפה
חבילה של צ׳קים מהכיס ונתן לכמה מהפעילים
לחלוקה. אמדתי לו שגם לי מגיע
לחלק, אז הוא נתן גם לי ערימה לחלוקה.״
דויד
חווה הצליח לעמוד בפני הפיתוי.
האח שלו, לעומת זאת — לא.
הודה חווה, לאחר לחץ :״שני האחים
שלי, אורי וממי, כן לקחו את הצ׳קים שהביאו
להם ממשרד הסעד. אבל לא בגלל

שהם זקוקים לסעד. סמי קיבל צ׳ק בגלל
שוזוא משמש כשומר־ראש של ראובן
נקב. היו פד. אצלנו בקטמונים סיכסוכים
עם סיעות אחרות ישל המפד״ל, ונקב פחד
לקבל מכות, אז אחי בא לשמור עליו.
״גם האחים שלי, כשהם קיבלו את ה־צ׳קים,
חתמו על טפסי־המלצה של מועמדי
למיפנה, וקיבלו הזמנות לאסיפת
בחירות של הסיעה.״
כאשר נשאל אוחיון, פקיד בכיר באגף
המשק של משרד הסעד וחבר הנהלת סי עת
למיפנה בירושלים, על השתתפותו
בחלוקת הצ׳קים האחרונה בקטמונים,
הכחיש כל קשר לעניין :״אני לא הייתי
שם. לא הייתי באסיפות של סיעת למיפ־נה,
לא שמעתי על אסיפות כאלה, ואין
לי כל קשר לדבר.״
היתה זו הכחשה לא אינטליגנטית במיוחד,
נוכח העובדה שהסיעה הפיצה,
לאחרונה, הזמנה לציבור אוהדיה, בה
נאמר :
הינך מוזמן בזה לחוג הסברה שיתקיים
ביום השלישי, חול המועד סובות,26.9.72 ,
בשעה שש בערב, בבית הכנסת הרשב״י,
בית־יעקב, קטמון ט׳ ,בהשתתפות חבר
הנהלת הסיעה ביחישליס מר אשר אוחיון.
יוגש כיבוד.״
כאשר הוצגה הזמנה זו בפני אוחיון,
הכחיש את הכחשתו הקודמת :״נכון, הש תתפתי
באסיפות של הסיעה, אך אין לי
מושג כי חולקו צ׳קים של משרד הסעד.
אינני יודע אפילו על מה מדובר.״

משה קור, לגלות מי אחראי למיבצע
חלוקת הצ׳קים לחגים, הסביר :״אין לי
שום קשר עם זה. שום קשר. הצ׳קים
האלה יצאו מלישכתו של השר.״
הכדור הועבר הלאה, אל שר הסעד,
מיכאל חזני :״מי היה אחראי לחלוקת
הצ׳קים לחגים ז האם ידע השר כי כספי
סעד חולקו לאוהדי סיעת למיפנה ולפעי-
ליה? מי קבע למי יחולקו הכספים? מי
המליץ על הנזקקים ו מה הקשר בין חלו־

המפלג ה

ה ד תי ת

ה ל או מי ת

סיעת

ירוש לי ם,

הנךסוזסןבזהלחוגהסב רה שיתקיים אייי הביוםיל לי שי ( ג ׳ דחולהמועדסוכות )
י ח ׳ ב תיי רי תי־זל״ג 2 6 .9 .7 2ברעה , 6 .2 0בערב בבי ת הכנסת הרמ בי״י בי ת יעקב,
( קסמוןם ילל הרב יעקבוחניש .

בהדתתפות:

;,אינני
מדבר ! ״

** פליא הדבר, נוכח הזרם החופשי
)*4של כספי משרד הסעד שניתכו לאחרונה
על חברי המפד״ל ברחבי הארץ —
עד כמה מעט ידעו על כך דווקא השמות
העיקריים המעורבים בפרשה.
דויד מדינה, שזוהה על־ידי משה יאיר
ואחרים כאחד מספקי הצ׳קים של משדד
הסעד, שהובאו לאסיפות הסיעה לשם
חלוקה, הגיב, בתשובה לפניית כתב
העולם הזה :״אני רואה שאתה יודע הרבה
דברים עלי. אני יודע את כוונתך.
אני לא יודע שום דבר על הצ׳קים. אבל
אין דבר. אני יודע מי שלח אותך. אין
לי מה לדבר.״
הלאה. במישור הרשמי של משרד הסעד,
גם כן לא היה עודף במתנדבים
שיסכימו להכניס ראשם לקלחת הזו.
כאשר נתבקש מנכ״ל המשרד, ד״ר

האחראי לביצוע חלוקת הצ׳קים האלה
הוא עוזר השר, בן־ציון דל.
עד כאן תגובת הדובר.
בעקבות גילויי העולם הזה, הסביר הדובר,
יפתח שר הסעד בחקירה, כדי לברר
כיצד הגיעו כספים ממלכתיים, מתקציב
המשרד, לידיים הלא־נכונות.
תהיה זו חקירה במקומה. בשבועות האחרונים,
יצאו מלישכתו של השר מתנות
כאלה לחגים בסך כולל של כעשרים

חבר הנהלתה סי עהבירושלים
מר אשר אוחיון
מר דודמדינה
דבריפ תי ח ה:

הרב מ כל וףדהן
מר ראובןנקב

ב ב רכ תחגשמח.

ד. ס רו סן, עו ״ ד
מסה ה ב חי רות

הזמנה מצורפת לציק

״נזקקי סעד״ ,שקיבלו ״תמיכה לקראת
החגים״ ממשרד הסעד, קיבלו, במצורף
לצ׳ק, הזמנה לאסיפת הסברה של ״למיפנה״ .היו אלה גס פעילי ״למיפנה״ ,שחילקו
את הצ׳קים. השילוב בין הצ׳קים הממלכתיים לפעילות המפלגתית נעשה בריש גלי.

זוהי השיטה. מי שמצליח לשים ידו
על מקור כסף — מנצלו למטרותיו שלו.
ואם הכסף איננו שלו, אלא של המדינה
— צריך רק להפעיל את המוח המפולפל,
כדי למצוא דרך לעקיפה אלגנטית של
האיסור.
זוהי השיטה. וכל פעם, נופל מישהו
אחר קורבן לה. הפעם, היו אלה עשרות
ומאות נזקקי סעד אמיתיים ברחבי המדינה,
שלא זכו לקבל את הכספים שהמדינה
הועידה להם.

שוו 003 נזהקהסעד
קת כספי סעד של מדינת־ישראל — לפעילות
מפלגתית במפד״ל?״

הגיג אברהם הופמן, דוגר משדד
הסעד, שהפסיק את חופשתו לשם

השר יודע על כל מענק ומענק. הוא
לא שמע על כך שהמתנות חולקו לצורך
ניהול מערכת הבחירות הפנימיות ב־מסד״ל.
הוא מקבל דיווח על כל מענק.
במשרד הסעד, במסגרת התקציב, יש
סעיף של מקרים מיוחדים, בסכום של 80
אלף ל״י. הסעיף נותן לשר את האפשרות
להיענות לפניות הציבור, לתת מענק
מיוחד בסכומים לא גדולים. המקרים המיוחדים
הם לא במסגרת לישכת הסעד
המקומית. מדובר במקרים כגון עזרה
לניתוחים בחו״ל, נישואים של יתומים,
ועוד.

עזרה
לא רגילה

ך ; ןוי | ל ך 1תלמיד־הישיבח משה
# . 1 111 יאיר, מפעילי ״למיפ־נה״
שזכה בצ׳ק סעד למרות שאינו זקוק
לסעד, עסק בעצמו בחלוקת צ׳קים לאחרים.

כקשות למענק מיוחד מגיעות לליש־
1 1כת השר מכל חוגי האוכלוסיה. סכום
של 20 אלף ל״י נועד למתנות לחגים. ההמלצות
באות מאירגונים ציבוריים, מעסק־נים,
אישי ציבור — מכל חוגים. השר
מחליט לפי כל מקרה ומקרה. מדובר בכ-
400 עד 500צ׳קים, הנשלחים לכל חלקי
הארץ.

אלף ל״י. כמה מכסף זה הגיע באמת
לנזקקים י
אולם גם אם תגלה חקירת השר את
האשמים, וגם אם יבואו על עונשם, לא
תרופא המחלה. שכן האשמים האמיתיים
אינם הפעילים והפקידים ששדדו כספים
מעניי ישראל פדי לשריין לעצמם טו־בות־הנאה.
האשם האמיתי הוא בשיטה.
ואת זו, לא נראה כי מישהו רוצה באמת
לשנות.

ה שיטה
חז ק ה מכל
שיטה היא ישנה נושנה, ואיננה
1 1פטנט בלעדי של משרד הסעד. במידה
זו או אחרת, נוקטות בה כל מפלגות
המימסד. אולם מצטיינות בשימוש בה
דווקא המפלגות הדתיות.
בשעתו, כאשר התפוצצה פרשת השוחד
המפורסמת בתל־גיבוויס, התגלח כי קבלן
שזכה בהזמנה לעבודה כלשהי ,״נתבקש״
לתרום למוסד וזרב קוק. רק לאחרונה,
התגלה כי שר הדתות תמך במישמרת
הצעירה של !מפלגתו בשיטה מקורית: הוא
העביר כספים מתקציב תמיכה בבתי־כג־סת
— למועדוניהם של הצעירים. הא כי צד
ז מכניסים למועדון כזה אדון קודש —
׳ומייד הוא הופך זכאי לתמיכה.

(המשך מעמוד )15
בשעה שבארץ סערה מילחמת ששת־חימים, ושוחרי־ישראל מכל העולם נהרו אליה
בשעת חרדה לארצם, היה כהנא עסוק עדיין במילחמת ויאט־נאם. יחד עם חורבה
עסק בכתיבת ספר על יחם היהודים למילחמת ויאט־נאם, כדי להוכיח שעל היהודים
להילחם בקומוניזם, ושד,ווי יהודי אינו יכול להתקיים במישטר קומוניסטי. על הספר
חתמו שני אנשים בעלי שלושה שמות — יוסף חורבה, מייקל קינג ומאיר כד,נא. מניין
בא הכסף? ״מאנשים פרטיים, שהרגישו צורך להוציאו.״
מו״ל אמריקאי, שהאמין, לדבריו, כי חורבה הוא איש מוסד־הביון של ארצות״
הברית (0י.איי.אי ,).הציע לו לכתוב ספר על צפון ויאט־נאם. חורבה הביא לו את מייקל

לתעמולה הסובייטית נגד ישראל והציונות, עוררו אנטי־שמיות בברית־המועצות והקימו
את דעת־הקהל האמריקאית נגד הפעולה למען עליית היהודים.
מאות פעולות־ראווה כאלה הפרו את החוק האמריקאי. אולם המישטרה, הבולשת
הפדרלית, ואפילו בית־המישפט התייחסו לאנשי הליגה בסלחנות בלתי־רגילה. ברוב
המיקרים לא נתגלו האשמים, ובמיקרים האחרים — נידונו לעונשים מגוחכים.
אילו רצה האף.בי.איי. לחסל פעולות אלה, יכול היה לאסור את כל אנשי הליגה
תוך 24 שעות. לימים נתגלה במיסמכים רשמיים שהאף.בי.איי. קיים עיקוב רצוף ויסודי
אחרי פעולות הליגה. אולם לא ננקטה נגדה פעולה ממשית.

היה כדור בי הליגה נהנית מהפות גלובלית של מוסדות־הביון.
ירח־דבש זה נגמר לפתע.

ביצת קולומבו
ץ ה קרה כאשר החליט הנשיא ניכסון להשתית את מערכת־הבחירות הבאה שלו ^

( על התקרבות אמריקאית־סובייטית, וליצור לעצמו תדמית של איש־שלום.
הוא שם קץ למילחמה הקרה, הכשיר את הקרקע לברית אמריקאית־סובייטית4 ,
הבטיח לחסל את מילחמת ויאט־נאם, הכין את ביקוריו בפקין ובמוסקבה. כל שלוחות 4
השילטון קיבלו הוראות לשנות את גישתן בהתאם לכך, ולחסל כל פעולה העלולה להפריע4 .

לפתע נובח בהנא לדעת שהייחס הסלחני והתמיכה הסמוייה של 2
האף.כי.איי — .נסתיימו. אנשיו החלו להיאסר, המישפטים נגד בהנא 4
עצמו ופקודיו התחילו להיות רציניים.
כפיות־טובה זו הרגיזה את כהנא מאוד. מה היה מסוגל לעשות בלי תמיכה זוז *

הפיתרון היה פשוט. אם האף.בי.איי. פונה נגרו, אפשר לבקש את
חסות הגוף הנרדף כיותר על־ידי האף.כי.איי :.המאפייה.

בניו־יורק קיימות שלוש ״מישפחות״ גדולות של המאפייה, הלוחמות זו בזו4 .
לכל כנופייה כזאת יש כמה מאות ״חיילים״ מגוייסים ומזויינים. הם עוסקים ברצח4 , 4 סחיטה, סמים והימורים. הכנופייה החשובה ביותר היא זו של ג׳ו קולומבו.
מישפחה זו נמצאת במילחמה לחיים ולמוות עם הכנופייה היריבה — זו של האחים 0
גאלו. אנשי גאלו ניסו לרצוח את קולומבו, ופצעוהו קשה. אנשי קולומבו רצחו את גאלו4 .

ומי עמד ליד ג׳ו קולומכו, כאשר ירה כו המתנקש? הלוחם היהודי
האמיץ, מאיר בהנא.

ממצמצים ובלתי־מגורחים

ר^רב

כהנא ויאמר עראפאת, ששניהם אינם מגולחים דרך קבע, וממצמצים בעיניהם. הדמיון
אינו חיצוני בלבד — פעולות עראפאת ואנשיו עוזרים לכהנא, ולהיפך.
קינג, כמומחה להסתננות פוליטית ולאירגונים מוסווים. המו״ל היה בטוח, לדבריו, שקינג
מתאים לתפקיד מפני שיש לו גישה ישירה למקורות המודיעין של סוכנות־הביון.
ביוני — 1968 שנה אחרי מילחמת ששת־הימים — עוד הופיע כהנא בפני הוועדה
לפעולות אנטי־אמריקאיות של הקונגרס האמריקאי — מוסד הידוע־לשימצה באמריקה,
ששרד מתקופת ציד־המכשפות, והקשור קשר אמיץ עם ד,אף.בי.איי.

אודם בינתיים חדה תמורה גדודה כחייו שד כהנא. הוא נפרד
מחורבה, ויצא לדרך־ עצמאית. כי כינתיים גילה גילוי גדוד.
מילחמח ששת־הימים יצרה תמורה יסודית ביהדות האמריקאית, עוררה בקרב
הנוער היהודי התלהבות לאומנית ללא־מצרים. כהנא הריח שכאן נולדה סוף־סוף ההזדמנות
הגדולה שלה חיכה כל חייו, ושחמקה מידיו בכל ניסיונותיו עד כה.

הוא הקים את ״הליגה להגנה יהודית״.

העיתוי היה מצויין. מוסדות־הביון האמריקאים הודאגו על־ידי התוקפנות החדשה
של הכושים, שהקימו אירגוני־מילחמד, שונים, כמו הפנתרים השחורים, בתמיכת הליברלים
היהודיים. אירנונים אלה הדאיגו גם את המוני היהודים, שהסתכסכו עימם על
רקע מקומי — היהודים היו בעלי־הבתים, החנוונים והמורים בגיטאות הכושיים, והכושים
ביקשו לגרשם משם, תוך שימוש בסיסמאות שגבלו לא פעם באנטישמיות קלאסית.
הליגה ניצלה מצב זה. היא נועדה, כביכול, להגן על היהודים בפני הכושים,
להציב ביריונות יהודית מול ביריונות שחורה.

ואז נתגלה כישרונו האמיתי של כהנא: לערוד תעלולי־־פירסומת,
שערכם המעשי היה אפסי ואה שלידי, אד שאמצעי־התקשורת האמרי*
קאיים עטו עדיהם.

לדברי עצמו :״היתה לי תמיד הבנה למה שמעורר אנשים ומלהיב את דמיונם,״ —
פסוק היטלראי אופייני. הוא גם התגאה בכישרונו לייצר ידיעות המעבירות אותו
״מעמוד 40 בעיתון היומי לעמוד הראשון.״
כאשר רצו הכושים לסחוט ״כופר״ מכנסיות ובתי־כנסת עבור תקופת עבדותם
ואיימו, בין השאר, על בית־כנסת גדול במרכז מנהאטן, הופיעו נעריו של כהנא כ״מגי־נים״
,מצויידים בשרשרות־ברזל (נשק כנופיות־הרחוב של ניו־יורק) ,מבלי שאיש הזמין
אותם, הצלמים צילמו — והתמונות הגיעו לעמוד הראשון.
כשהתקיפו פירחחים כושיים זקנים בדרכם לבית־הכנסת — שלח כהנא ״סיורים״
מזויינים להגן עליהם.

היה זה שיאה של שותפות בין המאפייה ובין הליגה. כנופיית קולומבו הקימה 2
אירגון־כיסוי פוליטי, שלחם, כביכול, למען זכויות האמריקאים־ממוצא־איטלקי. הליגה 4 2 היהודית קשרה עימו ברית־ידידות רשמית.
האינטרסים המשותפים והעיסקות המשותפות של שני הגופים לוטים ערפל. אולם 4
לאף.בי.איי. היתה דיעה שלילית מאוד על תעלול זה של בן־חסותו מאתמול. הוא 4
התחיל לרדת ברצינות לחייו של כהנא. מתחת לרב הרעשני התחילה הקרקע לבעור4 .

אז — רק אז עדה על דעתו שד אכיר הציונות האכזרית שהגיע
הזמן לעלות לישראד. הוא הודיע שהוא מעכיר את מיפקדת הליגה
לישראל, והגיע לארץ — אף מכלי לוותר על הדרכון האמריקאי, ומכלי
לכקש אזרחות ישראלית או מעמד של עולה — עד לפני חודשיים.

מה היה כוחה האמיתי של הליגה? לדבריה לפני שנתיים 12 :אלף איש. לדברי 4
״הליגה נגד השמצה״ ,שהיא הבולשת הפרטית של המימסד היהודי, לא עלה מיספר 2
הפעילים בכל ארצות־הברית מעולם על ,200 אף שאלפי יהודים תרמו לליגה מכספם4 .

מם״״ והטאפיה

ך* שבוע, כראיונו בפליי־בוי, ניסה כהנא להסביר גם את קשריו עם המאפייה2 .

1 1כמו הסבריו לגבי קשריו עם האף.בי.איי ,.נשמעים גם תירוצים אלה כדחוקים.
לדבריו, רצה לשפר את היחסים בין ״הקבוצות האתניות הלבנות״ ,ובעיקר בין ״
היהודים והאיטלקים. הוא משבח את הארכי־גאנגסטר, קולומבו, כאילו היה לוחם־שיח־ 4
רור איטלקי — ופשוט מטשטש את העובדה שבן־בריתו לא היה אלא מנהיג של ־י 4 כנופיית רוצחים־שודדים־סחטנים.

דא ״סנדק״ של סרט רומנטי — אדא גנגסטר מסוכן, כשר ודם.

כשהתכונן כהנא לטוס השבוע לארצות־הברית — נסיעה שנמנעה על־ידי מעצרו
המאוחר — היה ברור שהתכונן גם לחדש את קשריו עם אנשי קולומבו. כך נוצר קשר 4
ישיר בין מפ״י (המיפלגה הפאשיסטית הישראלית) ובין המאפייה, כשהנשק שנשלח 2 4 מהארץ לאמריקה נותן משמעות נוספת ליחסים אלה.
האף.בי.איי. לא פסק מעולם מלהתעניין בקשרים אלה, ניהל גם בארץ חקירה 1
נמרצת וחשאית. על רקע זה התפוצצה בשעתו הפרשה המוזרה, כשסוכני האף.בי.איי4 .
בארץ, שהופיעו באיצטלה של אנשי־השגרירות, שדדו דרכון מזוייף של צעירה יהודיה\ -

אמריקאית, ממקורבות הליגה.

אף האם זה נוגע רק לאמריקאים ז האם קשרים אדה כין גוף 0
ישראלי מזויין וכין הפשע האמריקאי אינו מחייב חקירה כאן?

דונודםלאע וד !
ף בעיית כהנא חורגת, כמובן, מן התחום הצר הזה. היווצרות מיפלגה פאשים־
טית בישראל מעוררת שאלות יסודיות לגבי המישטר הדמוקרטי בישראל.

כארצות רכות השתמשו הפאשיסטים ככל מכשירי הדמוקרטיה2 , 4 כדי להרוס את הדמוקרטיה.

הסיורים הונצחו על־ידי הטלוויזיה והעיתונות — ונעלמו למחרת
היום, כפי שציין ה״נידיורק טיימס״.

הם חדרו לפרלמנטים, כדי להרוס את המישטר הפרלמנטרי. הם השתמשו בחופש־ 4

הם השאירו אחריהם את התוצאה המעשית היחידה של פעולתם: שינאה נוראה
בקרב המוני הכושים, שהתחילו רק אז לראות ביהודים את חיל־החלוץ של הגזענות
הלקנה, המכוונת לדכאם.

האם אין הדמוקרטיה זכאית, האין היא חייבת, להגן על עצמה?

הכל למען הטלוויזיה
^ עניין הכושי לא הספיק כדי לספק פירסומת לאורך ימים. למזלם, התעורר עניין
1 1יהודי ברית־המועצות.
לתוך המערכה הלגיטימית למען חופש־העלייה של יהודי ברית־המועצות הסתננו
לא פעם גופי־סתר של מוסד־הביון האמריקאי, שביקש לנצל עניין זה לטובתו. מוסדות
ישראליים וציוניים ערים לסכנה זו, והזהירו לא פעם בפני עירבוב זה, המזיק לעניין.
אבל מוסדות־הסתר הלוחמים נגד הקומוניזם באמריקה ובעולם עטו, כמובן, על
נושא זה, שאיפשר להם לגייס את יהדות ארצות־הברית למען מילחמת ויאט־נאם.

מצב זה הכטיה מראש הופש־סעולה — אם לא יותר מזה —
לתעלולי הליגה.

כל פעולותיה היו לראווה בלבד — מיבצעי־פירסומת אלימים, בעלי ערך ממשי
אפסי. פצצות־סירחון במופעי אומנים סובייטיים, הטרדת נשים וילדים של דיפלומטים
סובייטיים בדרכם לסופרמארקט או לבית־הספר, ניסיונות הצתה ופריצה, ולבסוף מעשה
הריגה — כאשר נספתה מזכירה של סול יורוק, האמרגן היהודי־הציוני הנודע, שעסק
בייבוא אמנים סובייטיים, בשעת פיצוץ מישרדו.

כמו תמיד כש!״א מריח סכנה, הכחיש כהנא שהוא קשור לעניין.
אך מעולם לא נמצא שום גוף אחר שיכול היה להיות אחראי לו.

התוצאה היחידה של פעולות הליגה היתד. גם הפעם שלילית: הן סיפקו תחמושת

הדיבור כדי להטיף למישטר שיחסל את חופש־הדיבור, תוך הטפה לשפיכות־דמים, לדי־כוי
מיעוטים. לרצח מתנגדים פוליטיים (המכונים תמיד ״בוגדים״) ולמילחמה.

כשישבו מנהיגי הדמוקרטיה הגרמנית במחנות-הריכוז, היה להם זמן להצטער
על גישתם האולטרה״דמוקרטית כלפי הנאצים. הם הצטערו על שלא גירשו את היטלר
מגרמניה, כשהיתה להם הזדמנות לכך( .היטלר היה מהגר מאוסטריה, ובמשך רוב שנות
מאבקו לשילטון לא היה כלל אזרח גרמני ).הם הצטערו על שהתפתו להאמין לו, כאשר
נשבע היטלר בבית־המישפט שלא ישתמש לעולם אלא ב״שיטות חוקיות״.
כל זה חוזר עתה על עצמו בישראל. הממשלה פוחדת לגרש את כהנא מהארץ,
למרות שלפי תקדים לנסקי יש לה כל האפשרות לכך: לכהנא יש עבר פלילי, הוא
קשור בגלוי עם הפשע המאורגן האמריקאי, הוא מסכן את שלוכדהציבור. הוא הפר 4
את הבטחתו המפורשת להשתמש רק ״בשיטות חוקיות״ בישראל.

הממשלה חייבת לשדוד ממנו מעמד של עולה עד־פי חוק השבות4 .

אם לא תמלא את חובתה זו כלפי הדמוקרטיה הישראלית, עלול הפאשיזם להכות 4
שורשים בארץ. אפשר לזלזל בכישרונו האישי של כהנא. אפשר לבטוח בחושם הבריא 4

של אזרחי ישראל, שלא ינהרו אחרי טיפוס כזה.
אולם זילזול זה הוא מסובן. אם יוכיח כהנא •טהפאשיזם יכול לשגשג 4
כאן ולהנחיל פירות לבעליו, יבואו אנשים מוכשרים יותר, כעלי הופעה
מרשימה יותר, ויקימו גוף פאשיפטי מסוכן יותר.

במישטר דמוקרטי, מותר להשמיע כל דיעה — לאומנית ככל שתהיה. אולם ״

עליו לדכא באיבו כל ניסיון להקים גוף פאשיסטי, הסוגד לאלימות והמטיף לאלימות0 , 4 המעמיד גוף של מופרעים מזויינים לרשות הדמגוגיה רוויית־שינאה.
מותר לאמץ למאבק זה את סיסמתו של כהנא :
״לעולם לא עוד״ — לעולם לא יקום עוד הפאשיזם, ובוודאי לא 4
כמדינת ישראל 1

במדינה

מאחורי הקלעים של דו״ח ועד ת קו פד:
העם שאליה שדס־גזון
כישראל נסערות הרוחות
כגלל מילים —
ולא כשל רעיונות כמד התרגשות גדולהגרמו השבוע
מישפטים מחוספסים שהשמיע ראש עיריית
ירושלים, תדי קולק. במסיבת קבלת־הפנים
המסורתית שנערכה לרגל חג הסוכות
בסוכת העיריד. במיגדל דויד, ה טיח
קולק, שהיה שתוי במקצת, כמה
אימרות שפר בפניו של ח״ב אגודת-
ישראל מנחם פרוש .״צריך לשרוף את
ואת בתי אונגרן,״ קרא
מאה־שערים
ראש העיר לעבר ד.ח״כהמזוקן והמזו־עזע.
טרם הספיק פרוש להתאושש וראש־העיר
שלח לעברו פנינה נוספת :״זלמן
שז״ר הוא נשיא מבולבל, הוא היה צריך
להתפטר בגלל הזדהותו עם מציתי ארוס,
ואתה יכול ללכת ולהגיד לו את זה.״
אפשר היה להסכים עם מניעי התפרצותו
של קולק. קשה היה להשלים עם
סיגנונו של האיש שקבע את הביטוי ״שק
בתחת״ ,כמטבע־לשון בשירות המוניציפאלי.
אבל גם כשהתנצל קולק וטען כי
בסך הכל אמר שיש ״לשבור לאנשי
מאה־שערים את העצמות,״ אפשר היה
לסלוח לו ולעבור סדר־היום כפי שעשה
ח״כ פרוש. היה ברור שאין הוא מתכוון
למה שהוא אומר ואין חשש שמישהו
יבצע זאת.
״לא יכולים לח,ונקיים״ .באותו
שבוע נאמרו דברים בסיגנון קצת יותר
עדין, אבל הם היו חמורים הרבה יותר.
בראיון לתוכנית פנורמה בטלוויזיה הבריטית,
כאשר התבקשה לגלות את עמדתה
לגבי הבעיה הפלסטינית, לא אמרה
גולדה ״לשרוף להם את הבתים״ ולא
״לשבור להם את העצמות.״ אבל דבריה
היו פוגעים יותר.
״האם את רואה שבעתיד תהיה אי פעם

איו סחבה גוודה
את יריב מדיין

ראשון לדצמבר, בעוד חודשיים,
^ אמור היה אלוף אהרון יריב, ראש
אגף מודיעין במטה הכללי של צה״ל,
להיכנס לתפקידו האזרחי הראשון. הוא
עמד להצטרף לצוות הפקידות הבכירה
של מישת״הביטחון בתפקיד עוזר מיוחד
לשר־הביטחון משה דיין, כשהוא מיועד
לחזור למישרד זה אחרי הבחירות לכנסת
השמינית, כחבר כנסת ברשימת המערך
וכסגן שר־הביטחון.
שנה שלימה נמשכו הדיונים לגבי הבטחת
עתידו של ראש אגף המודיעין הפורש.
לא היו אלה דיונים סודיים כל כך.
למרות שלא ניתן היה לפרסם את שמו
של האלוף יריב בהקשר זה, עסקה המדינה
כולה בניחושים ובדיווחים על התפקידים
המוצעים לו, כשהתואר ״הקצין הבכיר״
משמש כתחליף קבוע לשמו.
יריב, המכונה בפי כל ״אהרל׳ה״ ,רכש
לעצמו בשמונה שנות כהונתו כראש אגף
המודיעין בצה״ל עמדת כוח כזו, שברור
היה שהממשלה לא תוכל לוותר על שירותיו
הטובים אחרי פרישתו מצה״ל.
ממשלת ישראל אינה סובלת מעודף יועצים
בעלי כושר חשיבה לוגי, יכולת ניתוח
בהירה וכישרון להערכת־מצב מדי־

יועץ־למילחמה־כטירור, יריכ
תפנית בין־לילה
לפלסטינים מולדת משל עצמם?״ שאל
המראיין.
״מה קרה לפלסטינים האלה עד? 1967״
היתממה גולדה ,״מדוע לא ניסו להסדיר
את זהותם אזן״
המראיין :״בכל זאת, אם היו רוצים
מולדת, נאמר לשם הויכוח, בגדה המערבית״...
גולדה
:״היו דיו בגדה המערבית עד

המראיין :״אני חייב ללחוץ עלייך בנקודה
זו, משום שזה חשוב — לפחות
בשביל הפלסטינים ...אם המלך וירדן היו
מוכנים לכך, האם זה יהיה מקובל על
ישראל ו״
גולדה :״עצמאית?״
(המשך בעמוד )22
העולס הזה 1831

נית במושגים גלובאליים — תכונות בהם
מצטיין יריב — כדי שתניח לו לפרוש
לפעילות בשוק האזרחי.

מצד שני, לאדם שאפתן, בעל
אמביציות פוליטיות מרחיקות
לבת כמוהו, לא היה בל עניין בתפקידים
הרכים שהוצעו לו :
מישרת יועץ לראש-הממשלה, מעין
״קיסינג׳ר ישראלי״ ,שהיתה
הופכת אותו לפקיד ברמתו של
שמחה דיניץ: מישרת מנב״ל
מישרד־החוץ או תפקיד שגריר
ישראל כאמריקה. יריב ידע מה
שהוא רוצה: תפקיד שילטוני ביצועי
בו יהיה שותף בהכרעות. תפקיד
סגן שר-הכיטחון, שבקוג*
סטלציה מסויימת, אם יתמנה דייו
לתפקיד אחר, עשוי לרשת את
מקומו של דיין כשר-הביטחון, נר

ליריב תפקיד מספק לכל הריעות.
יריב,
הזוכה לאמונם של גולדה ודיין
כאחד — ,בשעתו נשלח על ידי גולדה
לפקח על שיחותיו של דיין עם ניכסון
ושרי ממשלתו בעת ביקורו באמריקה —
אמור היה לצאת לשני חודשי חופשה
לפני שיתמנה כעוזר ־שר־הביטחון.

לפתע, כסוף השבוע שעבר, עוד
לפני שהספיק להסיר מעליו את
מדי האלוף, התהפך עתידו של
יריב. בין־לילה נלקח יריב מחסותו
של דיין לחפותה של גולדה
מאיר, כניגוד לרצונו המפורש שד
משה דיין, גולדה פשוט סחבה,
להפתעת הבד, את יריב מאחוזת
הביטחון הפרטית של דיין, העניקה
לו נחלה כתחום אחוזתה.
מדוע היא עשתה זאת?

מפול ת של
שירותי הבי ט חון
** בחינת האחריות המיניסטדיא-
לית, גולדה מאיר כראש־הממשלה
היא האחראית הישירה על פעולותיהם של
המוסד המרכזי למודיעין ושל שירות ה־ביטחץ
הכללי, שני גופי הביון והביטחון
האזרחיים, שבאחריותם נמצא גם נושא
הביטחון הישראלי בחו״ל. האחריות לכישלון
מינכן ולכישלונות האחרים של
שירותי הביטחון בחו״ל, נופלת ישירות
על כתפיה של גולדה.
אולם גם כשהבינה זאת, ועשתה הכל
כדי להתחמק מאחריות, עדייו לא תפסה
גולדה מה גדולה המפולת המסתתרת מאחורי
כישלונות אלה. כאשר מינתה את
״צוות החוקרים״ בראשותו של פנחס קופל
כדי לחקור מי אחראי להיעדר סידורי
הביטחון למשלחת הישראלית לאולימפיאדת
מינכן, היה ברור לה, כמו לשרי
הממשלה האחרים, שצוות פונקצייונרים
מעין זה יכול לכל היותר להצביע על
אחריות בדרג מבצעי, בלי לתבוע את
הדין מהדרג הממשלתי.
אולם ועדת קופל לא הצטמצמה רק
בחקר פרשת מינכן. כ־ 20 אנשי המוסד
ושידות הביטחון שהופיעו בפניה, שפכו
בפני שלושת החוקרים את כל מה שהעיק
על ליבם במשך שנים.

כאשר החלה הוועדה לסכם את
מימצאיה, הצטרפו המימצאים, בלשון
עוברות יבשה כיותר, לכתב•
אישום חריף כיותר, שהצביע עד
שרשרת מחדלים, רשלנות, הזנחה,
והתעלמות.
אחד המימצאים החמורים של
ועדת קופד מצביע על כך שבגלל
משחקי ״ברוגז״ ילדותיים כין
שרים וכין כעדי תפקידים בכירים
שונים, אין קיימת קומוניקציה
כלל כין מוסדות החייבים
לפעול כשיתוף פעולה הדוק 1 מתמיד.
דוגמא למה שמתרחש הוא עניין ועדת
השרים לאבטחת מטוסים, אניות, מוסדות,
אישים ומשלחות ישראליות בחו״ל. ועדת
שרים זו, שהוקמה בשנת 1968 אחרי
חטיפת מטוס אל־על לאלג׳יר, היתה מורכבת
משרי התחבורה, המשטרה, האוצר
והביטחון, פשיושב־הראש שלה הוא סגן
ראש־הממשלה יגאל אלון.
והנה, מסתבר, שדיין מעולם לא הש־תתף
בישיבות ועדה זו ולא התעניין ב־נעשה
בה. אחרי כמה ישיבות הפסיקו גם
שרים אחרים להשתתף בישיבות הוועדה.
היא הפכה לשלט בלבד. המצב הגיע לידי
כך שישיבות הוועדה התקיימו בנוכחות

קציני הביטחון של מישרדי הממשלה השונים
בלבד.
למרות שהדבר היה ידוע ליגאל אלון,
הוא לא הסב את תשומת־ליבו של איש
לכך, לא פיזר את הוועדה ולא התפטר
מראשותה. דיין עצמו, הגיש מכתב התפטרות
מהוועדה רק אחרי אסון מינכן.
גולדה סירבה לקבל התפטרות זו.

מקפ צ ה
טובה יותר
^ חת ממסקנות ועדת קופל היא,
שבגלל היחסים המעורערים בין השרים
ובין הפקידים הבכירים, נשמט נושא
הביטחון בחו״ל ונפל בין הכסאות,
מבלי שאף אחד יראה עצמו כאחראי לו.
כאחת ההצעות לתיקון מצב זה, המליצה
הוועדה למנות מתאם בדרג עליון, ש יהיה
ממונה ומפקח על פעולות כל גורמי
הביון והביטחון.

עוד לפני שדו״ח הוועדה ומיכד
צאיה הוגשו רשמית לגודרה, נודע
לה כאופן בדלי, כשם שנודע
לאישים בחוגים שונים, מה יהיו
המלצות הוועדה. גולדה חששה
כי אם תיאלץ למלא אהר המלצות
הוועדה ולמנות ״מתאם״,
כפי שדרשה הוועדה( ,וכפי שדרש
גם לפני זטכועיים אורי
אבנרי ככנסת) יהיה בכך משום
הודאה בכישלונה ובאחריותה להזנחה
ולהפקדות ששררו כתחום
זה. זאת היתה צפרדע גדודה מדי
מכדי שגולדה תוכל לבלעה.
לכן היא החליטה להתחכם: היא החליטה
למנות את המתאם עוד לפני שיגיעו
אליה רשמית המלצות הוועדה. בצורה זו
היא תשביע את הארי (הוועדה) וגם הכבשה
(גולדה) תישאר שלימה. אחרי
ישיבת הממשלה ביום הראשון השבוע,
הודגש בכל צינורות התיקשורת שנולדה
החליטה על מינויו של אהרל׳ה יריב כ־יועץ־מיוחד
עוד לפני שהגיעו לידיה מסקנות
ועדת קופל.
״דק במקרה,״ כך ניסו דוברי הממשלה
למכור את ״הלוקש״ לציבור, יטפל יריב
בתוקף תפקידו כיועץ גם ביישום המסק נות
שיתבקשו ;מדו״ח ועדת קופל.

מדוע העדיף אהרון יריב תפקיד
יועץ לגולדה עד תפקיד עוזר
לדיין ז
המילה ״יועץ״ היא מטעה מאוד
כמקרה זה. בי בתפקידו החדש
הוענקו ליריב סמכויות הרבה יותר
גדולות מאשר לתת עצות
לגולדה.
זוהי עמדת כוח אדירה, עם
סמכויות עצומות, עם השפעה
מכרעת. אי-אפשר להשוותה כלל
לתפקיד שיכול היה יריב לקבל
כעוזר שר־הכיטחון, שכן כמצב
הנוכחי מנוטרל דיין כמעט לגמרי
ככל הנושאים שאינם נוגעים
ישירות לצה״ל. הניטרול הוא בה
גדול, שאינפורמציה חיונית אינה
מגיעה בלל לידיעת דיין ואנשי
מישרדו.
תפקיד היועץ עבור אהרל׳ה יריב הוא
מקפצה הרבה יותר טובה לקאריירה שיל־טונית
מאשר תפקיד העוזר. אבל לא רק
הוא עשה עסק טוב. גם גולדה שמחה
בחלקה: מינויו של יריב עשוי לטייח את
כל פגמי העבר ולמנוע מגולדה לתת את
הדין על אחריותה למחדלים.

מי שנשאר קרח מכאן ומכאן
הוא משה דיין.

אוו, הרציואצ״סמתוצרתהאוץ דז ״תמיד רציתי להיות כמו הבינא.״״
אחת לשנה, מגיעה פגי פיאג׳ה לארץ,
למילוי סוללות, בפי שהיא קוראת לזה.
במשך חודש שלם היא נשארת לבושה
— מלבד כשהיא נכנסת למיטה —
משילה את השם המפוצץ, ונקראת
מחדש פנינה (״שם המשפחה לא חשוב.
אם המשפחה שלי תזהה שזה אני, הם
יקבלו על המקום התקפת־לב. בבה,
מהצילומים לבד, עם בל חמייק־אפ, הם
לא יבירו את הילדה הנחמדה שלהם.״)
היא מבקרת חברים, ומקומות, משתזפת
ומשמינה, ובסוף שלושים ימי החופש,
חוזרת שוב לאירופה, לעבוד, כמדי
שנה, במשך 11 חודש בחשפנות בגולה
חקרה.
השנה, סטתה החיפאית לשעבר מהמסורת,
ניאותה להופיע גם על במה
בארץ. בהזדמנות מאווררת זאת, בהיותה
בבר בין בה באווירה של גילוי-לב
— ושאר אברים — גמור, הואילה להנציח׳
למען דורות יבואו, במה מהפנינים
שלה.

״אתה חאה בעצמן שאיו לי מה ללבוש!״

וכמו על הבמה, פנינה איננה מדברת
רק בפיח. כשהיא מדברת, בל גופה
מביע אומר.
ועוד איך מביע.

״העור העגגוק ה1ה עושה ו׳ תמיד משהו...״

״קחו את הרבי

..הגברים הישואי״ס הארה! רבע שעה, והונ, הביתה לאשהו

״אילו גולרה היהה שוגעה לי...״

״אף נעם אין ביצים בבית הזה!״

ך* מחזה נראה כאילו נלקח מסרט
ו 1אימים. במשך למעלה משעה היו
שחקני הכדורגל של מכבי תל־אביב נצורים
בחדר ההלבשה של איצטדיון הכדורגל
בבאר־שבע. המון מוסת ונסער, ש מני׳
מאות אנשים, צר על חדרי ההלבשה
׳ומנע יציאה מהם. לשוא ניסו השוטרים
לפזר את הקהל. ההמון הפרוע תבע את
דמם של כדורגלני מכבי תל־אביב שהעזו
לנצח את קבוצתם, הפועל באר־שבע על
מגרשה. מטר של אבנים ניתך על קירות
ה בנין.
אותה שעה גילו באר־שבעים אחרים את
האוטובוס שהביא את כדורגלני מכבי תל-
אביב לבירת הדרום. הם המטירו עליו
אבנים כבדות. ילדיהם של השחקנים ואנשי
ההנהלה שהיו אותה שעה באוטובוס
נאלצו להשתטח על המרצפות. כל
זכוכיות האוטובוס נופצו. רק משום ש קודם
לכן הורידו את וילונות הבד, לא

תצלום־תעמולה לבנוני: גופות מעוכות במכונית שנדרשה
אחרי הבולדוזר —

במדינה
(המשך מעמוד )19
המראיין :״מדינר
טינים...״
גולדה :״הם אינם יכולים להתקיים. זד־פשוט
אינו בר־קיום...״
ובניגוד לתדי קולק היא התכוונה למה
שאמרה, שום סערה לא התחוללה.
עצמאית
לפלס הממשלה

ד גי ד בה-קעו־ם
הממשלה הבחישה
ידיעה שלא
הודפסה
״הידיעה שפורסמה בידיעות אחרונות,״
אמר סגן ראש־הממשלה יגאל אלון בצאתו
מישיבת הממשלה השבוע ״על ה־המלצה
הכלולה כאילו בדו״ה ועדת קופל,
בעניין העברת שירותי הביטחון למישרד־הביטחון,
אין לה שום יסוד ובסיס.״
לא רק הוא עשה זאת. גולדה יצאה
כמעט מעורה. כל אמצעי התיקשורת ה־ממלכתיים
גוייסו בסוף השבוע כדי לד׳כ־חיש
את הידיעה, כאילו יש כוונה להעביר
את שירותי־הביטחון מתחום אחריותם של
גולדה ואלון, לאחריותו של משה דיין.
היה רק דבר מצחיק אחד בכל ההכחשות:
הם התייחסו לידיעה שלא פורסמה
כלל.
כי הכותרת הראשית בגליון יום שישי
של ידיעות אחרונות אליה התייחסו ההכחשות,
בישרה רק: להפקיד המלחמה
בטירור בידי מישרד הביטחון — ממליצה
הוועדה שחקרה את אסון מינכן.
גם בגוף הידיעה לא היה זכר להחלטה
או המלצה כלשהיא להעביר את שירותי״
הביטחון למישרד־הביטחון. הטעות נבעה
מאנלוגיה פשוטה: כיוון שהמלחמה בטי־רור
היא בסמכות שירותי הביטחון, וכיוון
שיש המלצה להעביר את המלחמה במירור
למישרד־הביטחון, מכאן משתמע כאילו
יועבר שירות־הביטחון למי׳שרד־הביטחון.
הפתעה
לשבת. הכותרת הראשית
של ידיעות אחרונות, שהסעירה את צמרת
המדינה, לא היתד .״ברווז״ עיתונאי. היא
נכתבה בידי הכתב הצבאי של העיתון,
איתן הבר, הידוע במקורות המידע הטובים
שלו ובמהימנות הידיעות המתפרס מות
על-ידו.
לידי הבר הגיעה ידיעה שוועדת קופל
המליצה לרכז את המלחמה בטירוד בידי
מתאם אחד. באותו זמן נודע לו על ההחלטה
למסור את תיאום המלחמה בטי־רור
לידי האלוף יריב. ביוון שהבר ידע,
שיריב עומד להצטרף למישרד־הביטחון
(ראה מיסגרת) כעוזר מיוחד לשר־הביט־חון,
הוא הסיק מכך בצורה הגיונית, שיריב,
במישרד־הביטחון, ירכז את המל חמה
בטירור. מכאן שהדבר יהיה בתחום
סמכותו של מישרד־הביטחון.
איתן הבר לא ידע, על ההפת
נמני
״השוטרים
עצמם קיללו״

תצלום ישראלי :״פולקסוואגך מעוך
— הטנק הדורס
עה אותה הכינה גולדה לדיין ולשרים
לקראת שבת: החלטתה לספח את אהרון
יריב למישרדה.
הסברה קווטעו -דמי?
תעמולת זוועה לבנונית ללא תגובה ישראלית
הבולדוזר הפך לסמל הנישול הישראלי,
ומכונית הנוסעים המעוכה עלולח להפוך
לסמל פעולות הענישה של ישראל.
•בתום פשיטת צה״ל ללבנון ערב יום-
הכיפורים, אחרי שחיילי צה״ל הפושטים
כמעט ולא מצאו את הפידאיון שמיהרו
להימלט מבסיסיהם בעוד מועד, נראה היה
כי הם כילו חמתם במכוניות הפרטיות
שנקלעו בדרכם.
למרות שמעיכת מכוניות צובטת את
ליבם של ישראלים רבים, יתמיד עדיף
לראות פעולת ענישה כלפי רכוש מאשר
כלפי אנשים. זאת בתנאי, שהמכוניות
שנמעכו על־ידי הטנקים, היו ריקות מאדם
שעה שנמעכו.
השבוע, הועלו במקומות רבים בעולם
ספקות רבים בקשר לכך.
מכה שד מחסלים. היה זה אחרי
ששירותי התעמולה של לבנון הפיצו ב־עתיונות
העולם תמונות זוועה, המציגות
כביכול את ״תוצאות התוקפנות היש ראלית.״
התצלום שזכה בפירסום דמירבי
היה ׳תצלום מכונית מעוכה, מתוכה ביצ-
בצו רגלי גוויות האנשים שהיו בתוכה
שעה שנמעכה ״על־ידי טנק ישראלי,״
כדברי התעמולה הלבנונית.
למראה הצילום קשה לקבוע אם אומנם
נמעכה המכונית על־ידי טנק או שמא
נפגעה מפגיעת פגז תותח או פצצה
אוירית. איך שלא יהיה, הלבנונים היטיבו
לנצל תמונה זו כדי לפגוע בתדמית ח״ס
טרילית״
של הפשיטה המשוריינת היש ראלית.
מול
תעמולת זוועה זו נשארה ההסברה
הישראלית בחו״ל ללא מענה: שום
תגובה, שום הכחשה, שום הפרכה. אחדי
תבוסת שירותי הביטחון בחו״ל, נראה היה
כי מכת המחדלים פגעה גם בשירותי ה הסברה
הישראליים שם.

ד ר כי אדם
וקמה סערת
אהבתו להטה כאש —
והדליקה שדות, מתככים ויבולים שימשון הגיבור הבעיר אש בשדות
פלישתים, בעזרת 600 שועליו, לאחר ש אשתו
הראשונה ניתנה על־ידי אביה לאחר.
כמה שנים טובות לאחר מכן, עשה
יצחק מגל אותו דבר. בהיעדר שועלים
במספר מספיק, הוא הסתפק בגפרורים
בלבד.
יצחק הגיע לכפר גדעון שבעמק־יזרע־אל
לפני חודשים מייספר, הועסק שם כעובד
המועצה האזורית. שם, הכיר את
נאווה קרן, בת משק ארבל הסמוך, התא הב
בה קשות.
לאחר תקופה של יציאה משותפת, הסכימה
נאווה, תלמידת בית־הספר לאחיות
שליד בית־החולים בעפולה, להינשא לו.
אך שימחתו של יצחק היתד מוקדמת.
ימים ספורים לפני תאריך החתונה —
שינתה נאווה את דעתה. היא ביטלה את
כל׳ רעיון הנישואין, ניתקה כל קשר עם
המועמד.
כאשר נודעה ההחלטה ליצחק, יצא ל פעולה.
שריפת
שרשרת. ראשית, פרץ ל מועדון
האחיות שבבית־החזלים בעפולה,
שבר חלון, נטל משם שק שינה, תרמיל
(המשך בעמוד )26

קדוש
״תגידו תודה שאתם חיים״
פגעו רסיסי הזכוכית בילדים. מזלו של
נהג משאית אחר, שהביא לבאר־שבע את
ילדי קבוצת הפועל דימונה, לא שיחק לו
באותה מידה. הבאד־שבעים המתפרעים
חשדו בו שהגיע מתל־אביב, ניפצו את
זכוכית תא הנהג ופצעו אותו. שני שוטרים
מקומיים נפצעו אף הם מאבני המתפרעים.
כאשר
ראו שוטרי באד־שבע ־*8£ז דרך
לחלץ את כדורגלני מכבי מהמיגדיש, הם
נקטו תכסיס. כל הכדורגלנים הולבשו בקסדות
וצויידו במגיני־מישטרה. בצורה
זו, תחת משמר מישטרה, הם הוברחו אל
שלוש מוניות שהוזמנו למקום, שהסיעו
אותם לבית־מלון. משם במכונות אסירים,
כשהם מלווים במכוניות מישטרה מלפנים
ואחור, יצאו השחקנים בשיירה לתל-
אביב. רק אחרי שהתרחקו מבאר־שבע קי לומטרים
רבים, נטשו אותם מכוניות ה-
מישטרה.

רוזן שאל אם כדאי להפסיק את המישחק.לא היה כדאי להפסיק רבע שעה לפני
הסוף כשאנחנו מובילים. חסר היה לנו
לחזור עוד פעם לשם. ידעתי שזה לא
יגמר קל. אחד מחברי ההנהלה של
באר־שבע צעק אלינו :״אתם לא תצאו
מכאן חיים!״ מה אפשר כבר לענות
לבן־אדם כזה?
״סוף סוף נגמר הסיוט הזה. החברה ם-
באד־שבע חשבו שהם גיבורים גדולים.
הבן שלי היה במיגרש. אמרתי למישהו
שיקח אותו על אחריותו למלון בבאר־שבע.
פחדתי שמישהו ישמע איפוא אני
שם אותו ויעשו לו משהו בגללי. אי-
אפשר היה לבטוח שם באף אחד. בסוף
אמרו לנו השוטרים :״תגידו לנו תודה
שהוצאנו אתכם חיים משם!״
״זה לא יאומן מה שקרה שם. אני לא
יכול לשכוח את התמונה איד שנמני שוכב
על הארץ ודקל בועט בו. נמגי כיסה
ראשו בידיו וממש בכה , :לא ! לא! אל
תעשה את זה!״ שום דבר לא עזר והשופט
לא ראה את זה אפילו.
״אם לא ישימו סוף לזד, נצטרך לקחת
איתנו שומרי־ראש -ואקדחים לכל מיש-

״זה לא ספורט, זה טירור,״ אמרו השחקנים
.״עשו לנו מינכן בבאר־שבע,״
נאנח אחד העסקנים.

המי שטרה
נ תנ ה דוגמה
** ג ר המישחק עצמו היה אלים
ופרוע,״ מספר יוסף מרימוביץ,,
מאמן מכבי תל־אביב .״האווירה היתד,
חמה מההתחלה. אוהדי הפועל באר־שבע
השליכו עלינו אבנים שלמזלנו לא פגעו
בנו בגלל המרחק. במשך כל המישהק
ביצעו שחקני באר־שבע עבירות בכוונה
תהילה על שחקנים ללא כדור. זה קווה
כשמישחק מתחמם ושחקנים מבצעים עבירות.
אבל השופט צריך להגיב. הפעם
נראה היה שהשופט, איתן, מפחד להגיב.
לא יודע מה היה קורה אם אחד מאיתנו
שעשו שחקני באר־שבע בשבת האחרונה.
״כשנגמר המישחק היה הקהל שלהם
היסטרי. הוא היה משולהב נגדנו. אני
לא יודע מה הי הקורה אם אחד מאיתנו
היה נופל בידיים שלהם. אבל מה אפשר
לדרוש מהם אם המישטרה שלהם נתנה
להם דוגמא. בשעת המישחק, התנפל אחד
השוטרים על הקוון ממן והיכה אותו
עד שקצין הפריד ביניהם. נשארנו באיצ־שדיון
שעתיים, עד שהיה חושך ואפשר
היה להוציא אותנו כדמם. הכניסו אותנו
למכונית אסירים. בעזרת מגינים כיסינו
את החלונות שלא ייפגע אף אחד. שתי
מכוניות מישטרה ליוו אותנו אל מחוץ
לעיר, במהירות, בדרך צדדית .״הרבה
זמן כבר לא פחדתי כמו שפחדתי שם!״
מסכם מרימוביץ.,
״אליהו דקל, שחקן באר־שבע הכניס לי
בעיטה בצוואר כששכבתי על הדשא בלי
כדור,״ נזכר בחלחלה מאיר נמני, כדורגלן
מכבי, ששימש אחת המטרות העיקריות
להתנכלות אנשי באר־שבע .״אחר־כך,
כשהשופט איתן עמד לידינו, הכניס
לי השחקן נומה נגיחה בראש. נפלתי על
הארץ מעולף, פעם שנייה באותו מישחק.
אני משחק כדורגל חמש שנים ואינני
זוכר מישחק אלים וברוטאלי כמו זה.
לא האמנתי שדבר כזה יפול לקרות על
מיגדש כדורגל בישראל. היגשתי למיש־טרה
שתי תלונות, אחת נגד דקל והשניה
נגד נומה. זה לא יעזור. השוטרים
הבאר־שבעים בעצמם קיללו אותנו ואיימו
עלינו בזמן המישחק. אז למי
אפשר להגיש תלונה? אם לא יעשו להם
שום דבר, אם לא יתנו להם עונש, זה
יהיה הסוף. איך אפשר לשחק כדורגל

איש מי שטרה
מדווח לעיתון

המשטרה מתפרעת

קצין מישטרת באר־שבע מנסה למנוע
מאחד מסמליו להסתער על שופט הקו
במישחק בין קבוצת הפועל באר־שבע לקבוצת מכבי תל־אביב שנערך השבת. הסמל כעס
על אחת מהחלטות השופט וניסה להכותו. בתוס המישחק נאלצה המישטרה לצייד את כדורגלני
מכבי בקסדות ומגינים כדי להציל את חייהם מהמון מתפרע שכילה חמתו באוטובוס.
בטירור? מה שקדה בבאר־שבע זו סכנה
לספורט הישראלי.״

״לא תצאו
מכאן חיי ס! ״
*מ אחורי השער שלי עמדו כל
״(יי׳ הזמן שניים שהתחזו כצלמים,״
מספר מיכאל קדוש, שוער מכבי תל־אביב
.״אני יכול לזהות אותם בלי בעיות.
שניהם מארזקאים, עם מצלמות ישנות ש לא
ייתכן שצלם יצלם בהם. זה לא
המישחק הראשון שאני רואה אותם!
תמיד יושבים מאחורי השער -ומפריעים.
״באר־שבע הובילה בשער יתרון כבר
בדקה העשירית. אלי פוקס, המאמן שלהם,
צעק להם למשוך זמן. הם שיחקו נגד
הרוח. זה בסדר גמור. מותר לעשות את
זה וגם אני מכיר את הטאקטיקה הזאת.
שש דקות אחרי פתיחת המחצית השניה

כבר הובלנו אנחנו שניים אחד. עכשיו
היה תורנו למשוך זמן ולהאיט את ה-
מישחק. אבל זה לא היה פשוט. מאחורי
השער שלי הצטופפו 15 שוטרים, פלוס
סדרנים, פלוס צלמים פלוס חברי ההנהלה
של באר-שבע. כולם ביחד קיללו אותי
והתחילו לנענע את קורות השער שלי.
״כל הזמן קיללו אותי. לא נעים לחזור
על מה שאמרו. אני -רק בן־אדם. לא
עשוי מברזל. ניגשתי לשופט ואמרתי לו:
,תראה, מאיימים, יורקים, לא נותנים ל שחק.
למה אתה נותן לעשרים ושניים
איש לעמוד מאחורי?׳
״השופט אפילו לא הזהיר אותם. בעצמו
פחד. רב־סמל מישטרה אחד צעק אלי:
״בן־זונר!,״ וירק עלי. החזרתי לו באותם
מילים. אני רק בשר ודם. רבע שעד, לפני
סיום המישחק דחפתי את אחד הצלמים
שהפריע לי. ניגש הצלם השני וחיכה על
מצחי עם המצלמה שלו. ירד לי דם. התנפחה
לי חבורה רצינית מעל העין. צביקה

״זה היה דק נס,״ מסכם מנהל הקבוצה
חיים ליביוביץ׳.״ בעצמי ראייתי איך שוטר
נרגם באבנים. הוא נפצע קשה מחתך
בצוואר ובגולגולת. אחרי האוטובוס שלנו
חנתה משאית עם ילדים מדימונה. הם
חשבו שאלה ילדים מתל־אביב וזרקו גם
עליהם אבנים. נהג המשאית נפצע בראשו.
סמל מישט-רה קפץ פנימה ולקח
אותו לבית־ח-ולים. חייל שהיה באוטובוס
שלנו נפצע קל בידו. מזל שזה נגמר ככה.
זה יכול היה להיגמר באסון גדול. בפעם
הבאה אולי לא תצליח המישטרה להציל
אותנו?״
יומיים אחרי המישחק פירסם מעריב
את הגידסה הבאר־שבעיית למה שאירע:
״שחקני מכבי תל-אביב שיחקו השבת ב׳-
גסות רבה ובצורה פרובוקטיבית. עובדה
היא שלשחקני מכבי תל־אביב לא אירע
דבר במיגרש וגם מחוצה לו עד שיצאו
מבאר־שבע.״
כותב הגירסה — אריה רפפורט, איש
מישטרת באר־שבע, שקיבל רשות מה-
מי׳שטדה לדווח על מישחקי כדורגל ועל
פעילות מישטרת באר־שבע בהם.

סיפורו שד רומ־או המעופף

דה^הרו! בחיפה לרגע, נראה היה שיישברו לו עוד נמה
דברים. משה הנזעם זינק לעברו, תפס
אותו בצווארו :״תפסתי אותך, יא חר־יאת,״
שאג במלוא נוחו. אחר, הרים ראשו
לעבר חלון חדר השינה שלו, משם
הגיע רומיאו המעופף, צעק בקול רם:
״מדים, יא זונה. שנבת איתו במיטה
שלי! את עוד תשלמי בשביל זה. אני
עוד אשבור לך את נל העצמות, יא נלבה.״
שננים,
אשר התחילו מתאספים לש פע
השמחה, חילצו את המאהב שותת־הדם
והגונח מידי הבעל הנסער, שאיים
לעשות שפטים באומלל, נאילו לא קיבל
מספיק ליום אחד. תוך זמן קצר הגיעה
ניידת, העבירה את הגבר, שהלך לעשות
אהבה ומצא עצמו במלחמה, לבית־החו־לים
רמב״ם. שם, הושמה ידו השבורה

בגבס, אפו הקרוע נתפר לנל אודנו בשני
מסלולי קידום, ונל חבלותיו האחרות
נחבשו.
השבוע, נבר הרגיש עצמו יוסף שושן,
הלא הוא המאהב ביש־המזל, נמו חדש.
במיטתו בבית־החולים, סיפר ניצד ניראו
הדברים, באותו אחר־צהריים רומנטי־טראומטי,
מהצד השני של דלת החדר:
״נשהבעל של מרים בא הביתה, מרים
נבהלה נורא. התלבשנו מהר, ומרים יצאה
לפתוח לו, אחרי שסגרה אותי בחדר.
״בהתחלה, חשבתי שהיא תצליח להב־ניס
אותו לאמבטיה, או לחדר אחר, ואז
אני אסתלק. אבל נשהוא התחיל להוריד
פטיש על הדלת, ידעתי שהסוף יהיה רע.
.״דפיקות נאלח, עם פטיש על הדלת,
בנלל לא עוזרות לחשוב. בגלל זה לא
חשבתי מה אני עושה. טיפסתי על החלון.

המ אהב

״בנעם הנאה אמצא ר
חתיכה שגוה בקומת הקוקע!
^ אותו יום שני, יום שני הארור,
^ הקדים משה אלמליח לחזור הביתה.
השעה היתד, שלוש וחצי אחר־הצהריים,
נאשר טיפס במעלה המדרגות לדירתו,
בקומה השנייה של הבית המשותף הגדול
והנאה ברחוב ש״י עגנון בחיפה. הוא
תקע את המפתח בחור המנעול, וגילה
שאיננו יפול לפתוח את הדלת.
הוא ניסה שנית — והבחין שמפתח
שני תקוע במנעול מהצד הפנימי.
הוא דפק בדלת. איש לא ענה. הוא
דפק שוב, הפעם חזק יותר. לרגע, נדמה
היה לו ששמע רישרוש מבפנים. השדות
ישנים, שקיגנו בליבו זה זמן רב, התעוררו
בסערה .״מרים, תפתחי תינף ומייד
את הדלת,״ צעק בקול אדירים, נשאגרופיו
מרעידים את הדלת ואת מנוחת השב-
נים.
באשד פתחה מרים את הדלת, היה זה
נחמש דקות לאחר מנן. היא לבשיה חלוק
דקיק, שגילה יותר משהסתיר .״זה אתה?״
חיינה בהפתעה גמורה לבעלה, באילו לא
היה דבר משונה יותר מבעל המגיע הביתה•
״ישנתי חזק ולא שמעתי שאתה דופק.
איך זה חזרת נל נך מוקדם ן לך,
תתרחץ.״

מ ח סו ם
שני
ך* ניסיון להטות את מסלולו של הו
1בעל שחזר מוקדם מדי הביתה, לניוון
לא מסונן — לא עלה יפה. משה אל-

מליח פנה ישר לעבר חדר המיטות.
היה זה יומו של אלימליח לדלתות נעולות.
להפתעתו ני רבה, גילה שגם את
דלת חדר־השינה אין הוא מצליח לפתוח.
״מה קרה? למה הדלת נעולה?״
״אין לי את המפתח,״ השיבה מרים בזריזות
המחשבה .״הילדים לקחו אותו
והלנו לשחק אצל השננה.״
״אז תלני תביאי אותו מהשננה.״
בלית־ברירה, פנתה מרים, עדיין לבו־שה־לא-לבושה
בחלוק האוורירי, לניוון
דירת השננה. הבעל החשדן, נבנם למטבח,
נטל משם פטיש נבד, והסתער
על דלת חדר המיטות. הוא היה באמצע
התהליך המרעיש של ניפוץ הדלת, נאשר
חשדותיו המרים ביותר התאמתו. מבפנים,
שמע לפתע מישהו מרים את התריס. מי שהו
זר התחבא — בחדר המיטות שלו!
הוא הדים את הפטיש למנה אחרונה, רצ חנית,
בדלת — בשלפתע שמע קול זע-
קת־נאב נוראה מניוון החצר, למטה.
משה השליך את הפטיש הצידה, זינק
במורד המדרגות באיל שלוח. בחצר הבית,
בדיוק מתחת לחלון חדר־השינה, גי לה
בדיוק את אשר ידע שיגלה: גבר.
הגבר היה זר, אולם משה אלמליח לא
נזקק להינרות רשמית. לא היה לו ספק
שזהו מאהבה של אשתו. נחמה פורתא,
בנעסו ובושתו, מצא הבעל הרותח לפחות
במצבו של המאהב. במקום בו היה אפו
צריו להיות, הזדקרה עצם לבנה! ,חשופה.
נל פרצופו היה מנוסה דם. האלמוני הח זיק
את ידו השמאלית בימנית, יילל ב־נאב
:״היד ׳שלי. נשברה לי היד.״

בגות׳ בנערי נוי לנקום
בו ־ 1ה הגיע לוי״

תה יוסף לד,משיך לעשות זאת בדירתו.
שם, שפכה ושפכה, ולא אמרה די.
מאז, המשיכו להיפגש מיספר פעמים
בשבוע בדירתו של יוסף או בדירתה של
מרים. כך דפק העסק כמו שעון —
עד אותו יום שני הגורלי, בו שכחו שני
האוהבים הנלהבים בחדר־המיטות את השעון,
את הזמן, את המקום, ואת הבעל —
בתוצאות הרות־גורל.

כל הפנים
עם דם

הבעל:

מ1ה חודשים תשרת׳ בה
שהיא בוגדת־ ורציתי לתפסה!״
אבל כשהסתכלתי למטה, נהיה לי חושך
בעיניים איזה גובה. אבל הבעל שם המ שיך
לעבוד על הדלת, וזה לא נתן לי
אפילו רגע אחד לריכוז המחשבה.
״בכל זאת הצלחתי להגיע למסקנה שלא
כדאי לקפוץ, שאני אשבור את הראש.
אבל לפני שגמרתי להגיע למסקנה שלי,
ראיתי שאני כבר באוויר, באופן אינ-
סטנקטיבי. ותיכף הייתי על הארץ, והר גשתי
מכה נוראה בפנים וביד.״

יוסף השתתף מאוד בצערה של מרים.
הוא הכיר את הבעיות על בשרו, בהיותו
בעצמו נשוי פעם ואב לילד. אך מאז
התגרש, לעולם לא עוד, ברוך השם.
מאחר שמרים נראתה כאילו לא תגמור
לעולם לשפוך את ליבה, הזמין או־

העתי את משה צועק כמו משו־

שכנם של בני־הזוג אלמליח .״רצתי לחלון,
ושמעתי מכות נוראות, כאילו שוברים את
כל הבית. איך נבהלתי. פתאום ראיתי את
התרים של חדר־השינה שלהם נפתח, ובן־
אדם זר מטפס מבפנים החוצה.״
״רגע הוא ישב שם ׳והיסס — ופתאום
טראח, קפץ. אבל מה, הוא קפץ קרוב
לקיר, ונתקל באדן החלון שמתחת, בקומה
הראשונה, ועשה סלטה שלמה באוויר.
הוא נפל על הפנים בחצר. כשקם, ראיתי
שכל הפנים שלו דם.״
אבל מה י מה שהיה היה, והעיקר ש נגמר
בטוב. כך, מכל מקום, חשה מרים.
״יוסף הבטיח לי להתחתן,״ סיפרה השבוע.
״כבר בהתחלה הוא אמר לי, :תתגרשי
מבעלך, ותבואי נתחתן.׳ אמרתי לו שאי-
אפשר, יש לי ילדים. אז הוא היה אומר
לי, אין דבר, ניקח את הילדים אצלנו.״
לבסוף, השתכנעה מרים .״החלטתי ש אני
מתגרשת,״ שפכה השבוע את ליבה,
״בגלל שמשה היה רע בשבילי. תמיד
היה חושד בי, והיה עוקב אחרי. בגלל
זה גם בגדתי בו. בשביל להרגיז אותו.
זה הגיע לו.״
לאחר התקפת־הזעם הראשונה, בה היה
משה אלמליח מוכן לעשות שפטים באש תו,
החליט עתה שהיא אינה ראוייה לו
עוד. בתום מועצה משפחתית סוערת שנערכה
ביום החמישי,הוחלט על גירושין.
״אני מזמן כבר חשדתי שהיא בוגדת
בי,״ סיפר משה, שלאחר סיום יום עבו דתו
בעירייה, הוא עובד אחר־הצהריים
בחנות־הירקות של אחיו, בשוק תלפיות,
כדי להשלים את המשכורת הדלה .״לפני
חודשיים, למשל, היא סיפרה לי שלאח
שלה בנס־ציונה יש בר־מיצווה. אמרתי
לעצמי, טוב, שתיסע. אז היא לקחה את
הילדים, ונסעה. בערב באו אלי הילדים,
אמרו שבא איתם עוד אדון אחד ועוד
ילד אחד, והם הלפו לגן־החיות.״
מלגלג משה על תוכניותיה הוורודות
של אשתו :״מספרים עליו, על הארס
הזה, שהוא התגרש כבר משתי נשים,
ושהוא בכלל מתחיל עם כל אשה ברחוב.
אם היא חושבת שהוא יתחתן איתה, אז
שתשכח מזה. בני־זונות כמוהו אף פעם
לא מתחתנים.״
נאנח הגיבור המעופף, בסוגיה זו :״אני
לא יודע אם אתחתן איתה. הבעל שלה
הבטיח שישבור לי אח כל העצמות.״
במששו בזהירות את אפו החבול, סיכם:
״דבר אחד בטוח. בפעם הבאה, אחפש
לעצמי בחורה שגרה בקומת הקרקע. אץ
חכם כבעל נסיון.״
גישואי אונ ס

ך* יה זה סופו — בינתיים, בכל אופן
— | 1של רומן שהתחיל, בהילוך גבוה,
לפני ארבעה חודשים. מרים הכירה את
יוסף באולמי חיפה• ,שם עבדו שניהם במלצרים.
הצעיר השחרחר, יליד מארוקז
שגדל בצרפת, נראה לה מאוד. גם מרים
הדשנה, ילידת מארוקו גם היא, ימצאה־חן
בעיני יוסף. כעבור כמה ערבים של
עבודה משותפת, כבר הזמין יוסף את
מרים לספל קפה, כאילו לא היה להם
מספיק קפה בעבודה.
על ספל קפה ראשון זה, השתפכה מדים
בפני יוסף. יש לה צרות מבעלה, סיפרה.
הבעל היה בן , ,43 מבוגר ממנה ב־17
שנה, וקנאי וחשדן לאללה .״הוא אף פעם
לא נותן לי לזוז מהבית כשאני פנוייה,״
התלוננה בפני הקוליגה. תמיד הוא עוקב
אחרי ושואל שאלות. לפעמים גם מרביץ.
עוד סיפרה ליוסף, כי התחתנה עם בעלה
לפי דרישת המשפחה, בניגוד לרצונה,
לפני תשע שנים, ילדה לו ילדה וילד,
בני שבע וחמש, והיתד, מאוד בלתי שבי-
עת־רצון ממנו.

!וניצה מן החלון

זהו הבית, ברחוב ש״י סגנון בחיפה, בו
הופתע יוסף שושן במיטת אהובתו על־ידי
בעלה. הוא זינק מהחלון, נתקל באדן החלון של הקומה הראשונה, עשה
סלטה באוויר ונחת למזלו לתוך השיחים, שם שבר יד ואף, אך מלבד זה יצא בריא ושלם.

תמרורים
נחוג. בבית החייל בתל־אביב, טקס
הבת־מצווה של צופיה כהן, בתם של
אלי כהן ז״ל שהועלה לגרדום לפני שבע
שנים בדמשק ושל אלמנתו נדיר, כהן.
ימו נ ה. לפרופסור בקולג׳ העירוני
של גיו־יורק, הסופר והמרצה היהודי אלי
דיזל /שינהל שני סמינרים: אחד יוקדש
לנושא הספרות והשואה ובשני ירצה על
רבי נחמן מברסלב, מספר הסיפורים החסידי
הידוע.
מונה. לתפקיד שגריר ישראל ב־אורגוואי,
ד״ר דב כ. שמורק 42מעובדיו
הבכירים של משרד־החוץ. מוסמך
לכלכלה ובעל תואר דוקטור במדעי המדינה,
עובד מזה 20 שנים במשרד־החוץ
וכיהן בתפקידים דיפלומטיים בכמה בירות
באירופה. מניצולי השואה, פירסם
בעקבות משפט אייכמן שני ספרים על
פשעי הנאצים.
נולדה לחבר צמד הפרברים יופי
חורי ולאשתו בנטה, בת: דניה. לזוג
ילד נוסף: אלון בן ארבע וחצי.
נולדה לאיש העסקים הישראלי
הצעיר ארנון מילצץ ולאשתו הדוגמ נית
הצרפתיה שהציגה בעבר את יצירותיו
של כריסטיאן דיור, כריג׳יט, בת.
לזוג בן בגיל ארבע ובת בגיל שנה ורבע.
נולד לאיש מחלקת המכירות של
מלון הילטון, יעקכ אכנרי ולאשתו ה מורה
איילין, בן: אורן. טקס ברית-
המילה נחוג ביום השישי האחרון בשעה
שמונה בבוקר בצורה מקורית: ארוחת-
בוקר חגיגית במלון הילטון.
נולד. לבעל הדיסקוטקים טדי
שאולי ולאשתו הדוגמנית דינה בר*

שאולי

ברכה
בת בכורה

כה, בת בכורה: מיכל ששקלה בלידה
שלושה קילו.
נולד. לשחקן עזרא (צץ וצצה)
דגן ולאשתו הזמרת צילה דגן, בן
בכור: גיא.
עומדיםלהינשא. בבריטניה,
ג׳זליה מונטאגיו ( )25 בתו של הרוזן
מסאנדוויץ׳ שהוא נצר למשפחה שעל שם
אחד מאבותיה ניתן השם לכריך, ובעל
מועדון לחשפנות לשעבר מאר טין לי*
אוקלי, אותו פגשה ג׳וליה, הסובלת. משיתוק:
חלקי מאז היותה בת ,13 כאשר
עבד כמוזג בפאב.
.מצפיםלתינוק. השחקנית
הישראלית דינה דורון ובעלה הבמאי
אילן אלדד. לזוג יש כבר שני ילדים.
נחוג. יום־הולדתה ה־ 27 של ה,תמ־לילנית
שיטרית אור, בתו של המלחין
יעקב אורלנד ואשתו של העיתונאי ורדי
בן־יעקב שהיא בוגרת בית־הספר למיש־חק
בית צבי, אם לבת בגיל ארבע ובעלת
בוטיק.
נפטר. בגיל ,63 עת נאם בפני
בני משפחות שכולות במיפגש ביער ב ך
שמן, מזכ״ל אירגון יד לבנים נוח פרל*
מוטר, שנולד בביאליסטוק, עלה בצעירותו
לארץ ומאז שנפל בנו אביתר ב־מילחמת
השיחרור, עסק בעיקר בהנצחת
חללי צה״ל ובדאגה למישפחותיהם. היה
ממייסדי יד לבנים ויזם את הרעיון של
בתי יד לבנים.
נפטר וה בירושלים, בגיל ,67 חברת
בית־הדין העליון של מיפלגת העבודה
יהודית לוריא־גינצכורג, ש-
היתר במשך 12 שנים חברת מועצת עיריית
ירושלים ומזכירת מפא״י בבירה.

במדינה
חולצת היוקרה של

למי שיודע להתלבש
ומקפיד על הופעתו
חולצות 0א 1א
מאריגי 0א! א
מגדולי יצרני
הבדים באירופה

סאוא

אריגי איכות
עם כותנה

(המשך מעמוד )22
צד. ,מזון ובגדים. ציוד זה הביא אותו
בשעות הערב למושב ארבל, מקום מגורי
אהובתו המאכזבת.
השעה היתד, עשר בלילה.
יצחק שלף קופסת גפרורים, ההל מצית
בשיטתיות את המתבן הגדול שבמבואות
המושב. כשבער המתבן היטב, הניח לו
הנוקם, ניגש למתבן שני ולרפת. גם לאלה
העניק טיפול דומה.
נרדם מול האש. הנקמה הגדולה
נתנה אותותיה ביצחק. הוא צנח בעייפות
מתחת לעץ, נרדם כשהוא צופה באש
המשתוללת מנגד. כך, נתפס לפנות בוקר.
חקירת המישטרה העלתה כי החשוד
היה ׳מאושפז בשעתו, שנים מיספר לפני
המיקרה, וקיבל טיפול פסיכיאטרי. על
נתון זה מסתמך עתה סניגורו של מגל,
בנסיונותיו לשחרר את מרשו על סמך
אי־שפיות הדעת.

י שר אלי ם בחד״ל
מו־עוה מלץ־ פא־טו־־־ריקו
סטודנט ישראלי
זוכה להערצה כגלל עזרה רפואית במילון לעברית מדוברת מוגדר מוישה
גרויס ככינוי נרדף לישראלי המשוויץ.
במציאות הפך השבוע השם משה גרוס
לסמל הישראלי היפה. לפחות בעיניהם
של שניים וחצי מיליון תושבי האי האמ ריקאי
פורטו־ריקו, גיבור ישראל אינו
משה דיין, אלא משה גרוס, סטודנט יש ראלי
לרפואה בן ,23 שמזה מספר שבועות
אין שמו יורד מכותרות העיתונים
בסאן־חואן, וממסכי תחנות הטלוויזיה
שלה.
משה, בנו של יהלומן מנתניה, הוא
סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל־אביב,
העומד להשלים את שנת הלימודים האחרונה
שלו.
בלילה בו ערכו שלושת המתאבדים ה־יפאניים
את הטבח בבית־הנתיבות של

סטודנט גרוס
הישראלי היפה

בעיות ולב טי ם
כחיי המין
מאת הד״ר מרדפי זירמן

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

אולפן גרג(כרי־קמא)
פותח ב־ 9.10.72 קורם ל

צ ר 11ת
עברית ו/או אנגלית
הצלחת מובטחת ! פרטים :
ת ״ א: גורדון ,5טל 236209 .
או ״ידעפון״ ,טל 252425 .

נמל־התעופה בלוד, גויים משה, כמו סטודנטים
אחרים, לסייע בפעולות צוות החירום,
שניסה להציל את עשרות הנפגעים
ממוות.
למחרת קיבל משה את תפקיד ההשגחה
על אחד הפצועים שנפצעו בליל הדמים
בלוד, פדרו דלגאדו, צליין מפורטו־ריקו,
בן ,18 שנפגע בצורה קשה בעיניו, בכבד
וברגליו. דלגאדו עבר שורה של ניתו חים.
הוא התעוור אבל חייו ניצלו. בכל
התקופה בה שהה בבית־החולים בתל-
השומר, ניצב לידו משה גרוס שטיפל בו.
קדוש מארץ הקודש. כאשר נודע
דבר פציעתו של פדרו לאביו, אחד מ עשירי
פורטו-ריקו, בעל חברת תעופה
גדולה באי, הוא מיהר לבוא לישראל,
היה עד לטיפול המסור של משה בבנו.
לפני כחודש, כאשד יצא משה גרום
להשתלמות קיץ בניו־יורק, הוא הוזמן
על ידי משפחת דלגאדו לבקר גם בפור־טו־ריקו.
הוא לא האמין למראה קבלת
הפנים שהכינו הפורטוריקאים לסטודנט
ישראלי לרפואה: הוא התקבל בכבוד
מלכים כרופא מהולל, הועמדה לרשותו
מכונית פרטית ומטוס מיוחד. ישראלי שחזר
לשם התפעל :״הוא יכול היה בקלות
להיות מוכתר למלך פורטו־ריקו.״
הוזו ל ח

הז ה 18*1

נ 5חהח£1הק פ 5סנ 1 1 1 1 1 1 5־

שתיו תוקו את חתול
למען ההיסטוריה וקהל הכוחרים, הננו מפרסמים להלן הטעים
מן החקירה המזהירה שניהל הפרקליט המבריק, מר תמוהל שמיר,
בשעת עדותו של פקד חתול על נסיכות מעצרו של מר עמינם פלגין,
שנחשד באכילת ביסקוויטים כלתי־חוקיים :
שמיר ז מר חתול, האם ידוע לך שאני גאון?
חתול ז לא כלומר אולי
שמיר ג אל תגמגם ! אתה מעיד כאן בשבועה ! כן או לאן
חתול ז אין למישטרה מידע מוסמך על כך.
שמיר: הה! אתה רוצה לטעון כאן בכל הרצינות שזה לא ידוע לך?
חתול: אני חושב. ..
שמיר: המחשבות שלד לא מעניינות אף אחד ! אני שואל אותך לגבי עובדה
אובייקטיבית! אני גאון או לא?
חתול: קראתי בעיתון מודעה שאתה גאון.
שמיר: לא שאלתי אותך מה כתוב בעיתון. חשוב מד, אתה יודע. אני מזהיר
אותך להפסיק לשקר ! אתה עוד מעז להכחיש שאני גאון?
חתול: ובכן רגע אחד
(אחד השוטרים מעביר פתק לחתול. שמיר קופץ ממקומו בקפיצה אולימפית,
עושה שמינייה באוויר, חוטף את הפתק ונוחת על שולחן השופט).
שמיר: זהו בזיון בית־המישפט ! אני תובע את התפטרותם המיידית של
ראש־הממשלה, שר־המישטרה, שר־המישפטים ויאסר עראפאת! (פותח את הפתק
וקורא) כתוב כאן ״אל תודה ששמיר גאוך. אדוני השופט, אני טוען שבזה הוכח
שהעד משקר, אינו מהימן, ויש לפסול את עדותו.
השופט: מר שמיר, מה כל זה נוגע למר פלגין?
שמיר: פלגין? מי זה?

שיזוף בלי פסים

(מוגש כשירות לציבור על־ידי ידידי עורד־הדין תמוהל
שמיר, באישור ועדת האתיקה של לישכת עורכי־הדין).

שו 1תפ שתי -

שוכן ישראלי !

דוע הפל תי ל ט רו רי ס
כשהגעתי מנמל־התעופה לתל״אגיב, ניגשתי ישר למלון
״דף׳ וביקשתי חדר. פקיד־חקבלה העיף בי מגט של זיל״
זול, הפליט ״אין!״ וחזר לשוחח עם תיירת אמריקאית
עשירה.
ניגשתי ל״הילטון״ .פקיד־הקבלה צחק לי בפרצוף.
בדאגה גוברת עברתי את ״שרתון״ ,״באזל״ ,״שלום״,
״אסתר״ ,״רות״ ו״פייגלה״ .לא היה אף חדר אחד .״יש
קונגרס להצלת יהודי ברית״המועצות,״ הסביר לי לבסוף
פקיד״הקבלה במלון על הטיילת, באו 6000 עסקנים יהודיים
מכל העולם•״
לא תיתה לי ברירה.
ניגשתי לחדרו של חבר, ביקשתי את הקלאצ׳ניקוב שלו,
וטילפנתי למישטרה .״מידע סודי ביותר: ברחוב טורקמאדה
הצדיק , 15 בקומה ב׳ מימין, יש אדם עם נשק.״
מיד שלוש שעות הגיעה הניידת, ועצרח אותי. למחרת
היום הובאתי לבית־המישפט. המישטרה ביקשה 15 ימי

מעצר באבו־כביר.
״אדוני השופט,״ אמרתי בזעם ,״אני אדם לאומי. התת־מקלע
שלי מיועד למישלוח למאפייה בסיציליה, למיל-
חמה נגד הקונסוליה הלובית בפאלרמו• אני דורש יחס
מיוחד.״
״כמובן,״ אמר השופט .״ארבעה ימים במלון ״פייגלה״.
״מה ז״ צעקתי ,״לא בא בחשבון ! אני דורש ״הילטון״,
קומה ,14 דירת הנשיאים, ולפחות שלושה שבועות.״
אדוני השופט,״ קפץ השוטר ,״המישטרה מתנגדת. לכל
היותר ״שרתון״ ,קומה ב׳ ,חדר עם מיקלחת לשבוע,״
השופט התחבט .״האם תסכים למלון ״דן״ ,קימי חדרים

עם אמבטיה, לשבועיים ז״
״אני פטריוט,״ אמרתי• ״יש לנו מיינה*׳,ענייה, ואני
מוכן להסתפק במועט. תוסיף עוד שבוע״וזהייהיה בסדר.״

אזזיתופל

במדינה

ה תי אטר ון הקט ! מציג :

דליה סרידלנד

ז אב רווח

נוטק העוקר
משפט סיפור אכזבה

היא היתה אהבתו הראשונה.
הוא העניק לה
את ילדתה הראשונה.
ושניהם סיימו בכית־־המישפט.

וגל״אביב — בית־ארלוזורוב, יום ד׳ 4.10ב־8.30
ח,יפה — התיאטרון העירוני, יום ה׳ 5.10ב־8,30
גבע תיי ם — שביט, יום •ר 6.10ב־ס9.0
ירושלים — בית־העם, מוצ״ש 7.10ב־9.00
רעננה — אורות, יזם ב׳ 9.10ב־8.30
עפולה — קול־רון, יום ג׳ 10.10ב־8.30
כרטיסים:
תל־אביב :״לאן״ ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה :״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
ירושלים :״כהנא״ ו״לאן־הערב״.
הפצה ראשית :״לאן״ ,טלפון .231655

כרמלה אליאס בת ה* 18 הכירה את
חיים עיני עוד בבית־הספר העממי. יחד
עברו השניים את כל תהליכי האהבה —
מהצעת חברות, דרך יציאה משותפת ועד
לחיי־אישות מלאים.
אך עם כל הנתונים הטובים, לא הסתיים
הרומן בשטר וחתימה, אלא בבית־הסישפט.
כרמלה הגישה נגד חברה מנוער תביעה
על הכרה באבהות, אותה סירב הבחור
לאשר.
בביודהמישפט המחוזי בתל־אביב, סיפרה
כרמלה כי חיים שיכנע אותה עוד לפני
שנתיים לקיים חיי־מין מלאים .״הוא אמר
לי שאנחנו כבר מאורסים,״ סיפרה הנערה
לשופט ,״ובגלל זה מותר לנו.״
שנתיים חיו השניים בבית הורי הנערה
כזוג נשוי לכל דבר. עד אשר נכנסה כרמלה
להריון .״הלכנו לרבנות,״ היא מספרת
,״ונרשמנו לנישואין.״
אך כשהיתה כרמלה בחודש החמישי
להריונה הסתיים הרומן העתיק. גבר חייה
הודיע כי אין לו כל כוונות לסיים את
התהליכים שהחלו ברבנות. גם את הסיבה
לכך לא ציפה במעטה של דבש :״יש לי
חברה אחרת,״ הלם בכרמלה ,״אני לא
יכול להמשיך איתך יותר.״
בבית־המישפט גילה אבירות פחותה עוד
יותר .״אני לא האבא של הילדה,״ סיפר
לכבוד השופט ,״לילדה הזאת היו יכולים
להיות כמה אבות. אני יודע שכרמלה
שכבה עם גברים אחרים כשהיתה איתי.

השכנים הנזעמים, שהתקבצו ליד הגדר,
אולם איש מהם לא חש להציל את התלוי.
יעקב רוזן, בן השכנים, רצה להתפרץ
פנימה, אולם הוריו עצרו בעדו :״תפסיק,
הוא יכול להרוג אותך,״ הזהירו אותו.
״יעקב ניסני הוא בן־אדם דווקא לא
גרוע,״ הסבירו, לאחר־מכן, שכנים נדהמים
.״אבל בשביל המשפחה שלו הוא
כלב. מרביץ לילדים, ולפעמים גם לאשה.
כשהוא מקבל הריזה, סכנה להתקרב אליו.״
אזהרות. א,זהירות. האב בעל השיטות
החינוכיות התלויות באוויר, העובד כפו־

מסיק: יצחק בן נים <101(,טר 244044.

קורבן ניסני ועץ התלייה
״מה זה, אסור כבר לאבא לחנך ילד?״
אחד אני יודע על בטוח. הבן־דוד שלי!״
למזלה של האם הנטושה האמין השופט
לה. הוא קבע כי חיים הינו אבי התינוקת,
וחייב אותו בתשלום הוצאות המישפט —
סך 1000ל״י.

ד ר כי חיים
חוסך תליי ה ־ שונא בנו

לוח הטוטו
במחזור 6
כו ל ל 3משחקים
מהליגה האנגלית
עעוהלרמ 3ה ג ! 7בוו- 1
מלאטוטוכל 1*/בו ע !

למרות שבתו הבכורה היא
מורה בישראל, אין יעקב
ניסני מאמין בפדגוגיה, המודרנית,
,העדיף, כאקט חינוכי,
לתלות את כן־הזקונים שלו.
הצעקות המחרידות הוציאו את השכנים,
בשיכון הקטן בהרצליה, בריצה בהולה
מבתיהם.
המראה שניגלה לעיניהם היה מזעזע:
בחצר ביתה של משפחת ניסני, היה הרצל
בן העשר, הקטן בילדי המשפחה, תלוי
ברגליו על העץ שבמרכז החצר, כשאביו
עומד עליו ומכניס בו מכות־רצח בנבוט
ענק :״אני אראה לך להסתובב במזבלה
עם חיים הפושע,״ הטיף האב מוסר לבנו.
״יא גנב. יא עצלן. יא חרא.״
לא גרוע, אכל כלב. זעקותיו של
הילד עוררו מקהלת קריאות־גנאי מצד

על בתעשייה האווירית, איננו מבין אפילו
על מה מבלבלים כולם את המוח.
מפרס ארץ מוצאו, הביא את ההשקפה
הבריאה שמשפחתו היא רכושו, הוא האח ראי
להם, והוא זה המחליט היחיד מה
לעשות בהם :״הזהרתי את הרצל כבר
כמד. פעמים שיפסיק להסתובב עם פושעים,
ולא שמע לי,״ סיפר השבוע .״אנחנו
משפחה טובה, אנחנו. כל הילדים שלי
בסדר. הבת הגדולה שלי מורה בבית־ספר,
ואני לא ארשה לבן שיהיה פושע.״
כאשר עצרה אותו המישטדה, לאחר
שניידת הצילה מידיו את הרצל הקרוב
להתעלפות, לא היה אדם מופתע מיעקב
ניסני :״מה איכפת לכם מה אני עושה
עם הילד שלי?״ שאל את השוטרים.
שיטה חדשה .״זה לא נכון, אני בכ לל
לא מסתובב עם פושעים,״ מחה ה שבוע
הרצל הקטן .״אני תלמיד טוב, יש
לי הכל בית׳ים.״
בעיקבות אזהרת השופט ששיחררו בערבות,
כי אם יגע שנית בבנו ייעצר
מחדש — ויתר יעקב ניסני על השיטות
המסורתיות, החליפן באחרות :״עכשיו
הוא כבר לא מרביץ לילדים יותר,״ סיפר
אברהם צור, שכנו של יעקב .״אבל במקום
זה הוא צועק. מה זה צעקות ז פחד. זה
אמנם מזיק פחות לילדים, אבל מפריע
יותר את מנוחת השכנים.״
העולם הזה 1851

הצלחה, הצלחה, ועוד
פעם הצלחה: בעסקים
— בסף רב ן במישור
הרומנטי — היכרות
חדשה שתישא תוצאות
מרחיקות לבת. אהבה
ישנה מתחילה להראות
תוצאות מאב-
זבות, אבל אל דאגה :
הוא עדיין אוהב אותך.
לך, בן טלה לא
מצפהשבוע טוב. אתה תהיה ממורמר
ועשוי לריב עם בל מי שסובב אותך.

נסיעה קצרה ושיג״
דתית לכאורה, בעניינים
הנוגעים לעבודתך
או לבעייה משפחתית
כלשהי, עשויה לזמן לך
פגישה מרגשת עד
מאוד. אם אתה רווק,
אתה עשוי לפגוש השבוע,
לגמרי במיקרה,
את אשתך לעתיד. עם
זאת, אל תתפתה להאריך
את שהותך ב־מקום,
מכיוון שרק הפתעה תקסום לה.

אם את מתאכזבת
מאוד ביום א׳ או ב׳
— זכרי שרצית בזה,
ולא עשית שום דבר
בסיסי בדי למנוע את
הדבר. האיש שפגשת,
שוב אינו משאיר בפין
אלא טעם של אפר.
זכרי שגם הוא אינו
יבול לתת לן אלא מה
שאת מרשה לו לתת.
אל תהססי לצאת לבלות הרבה, לערון
טיולים ארוכים, רצוי במכונית; הופעתן
היא בעלת חשיבות מרכזית לבריאותך.

אס תעמוד השבוע בפני
בעייה מביכה הקשורה
בבירור מישפטי,
הסדרת עניין רשמי, או
מגע בלתי צפוי עם
הרשות, מוטב שלא
תדחה את הטיפול בבכך התחל עניין,
מייד,
בסיועו של אדם
המתמצא בסבך עניינים
זה. אדם כזה
עלול להבהיר לך שמצבך אינו מזהיר
כפי שציפית, וכי תעבור תקופה ממושכת
של מתח ואי־נעימות עד שהעניינים יסתדרו.
ידידך יותר פיקח ממה שאתה סבור.

בפות המאזניים מתחילות
לנטות לביוונכם.
המאבק אותו התחלתם
לפני שבועות מיס״
פר — ואשר נראה בי
יזיק לבם, חוביח את
עצמו. דווקא אתם מתחילים
לקצור את חפירות.
ולא כמו שנראה
בהתחלה. אל תהססו במרפקים להשתמש
לפלס את הדרן הנראית לבם בנכונה.
במישור הרומנטי, הצלחה, ברגיל.

גילוי חשוב שלך עלול
לקדם אותך בקריירה
המיקצועית. נסה לוותר
על כמה מן האנשים
המספקים לך אינפורמציה,
יש ביניהם כאלה
המנסים להטעות אותך.
נסי לקבל את ההיתר
לו את מצפה, השבוע
סיכוייך רבים. אתה
עומד בפני אתגר רציני
שיתגלה לך ביום ב׳ .השתדל לעמוד
בו — ולא תצטער על כך עד סוף ימיך.
השינויים במראך החיצוני, יוסיפו מעריצים,

כן, כולנו יודעים שאתה איש נימרץ ותקיף.
אבל למה לך להפגין
את זה כשהיא בלאו-
הכי מסכימה? השבוע
תהיה הניצוד ולא הצייד,
אס אתה לא רוצה
בכך — מוטב ש־תתנזר
מאהבה. פגיעה
בכבודך מזעימה אותך.
נסה להבליג. כוונת היריב
אינה כה חמורה
כנדמה לך. לבשי בהיר.

רגש-הנקמנות לא יעזור לן, ועשוי אף
להזיק לתובניותין לטווח רחוק. מכתב
שיגיע אלין — ביום ג׳,
בת עקרב, יכעיס אותן
כל־כן, שמוטב בי תשקלי
ימים אחדים את
תוכנו, בטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לבאן או לכאן.
לעומת זאת אין ספק
שאפשר לנצל את השבוע
הזה לשקול בו
מחדש את בל הבעיות
הכספיות והמשפחתיות שלן לאור הגי לויים
עליהם לא ידעת קודם לבן. אל
תנהגי בבזבזנות — בי את עלולה לסבול.

רצוי לך לשוב ולהיצמד אל ידידיך הישנים
המתגעגעים לחברתך.
לידם תרגיש טוב יותר.
עליך לשכוח את
חילוקי־הדיעות שאירעו
ביניכם לאחרונה. ידידיך
יקנו לך ביטחון

שחסר לך מאוד בימים

טרופים אלה. הגיע הזמן
שתפסיק לנדוד } 2בנובמבר -
20 בדצמבר
ממקום עבודה אחד לשני.
חשוב על עתידך.

1ן ש0

אט־אט אתה יוצא מן הדיבדוך הבל-

תי-רגיל בו שקעת לאחרונה.
עדיין לא
יהיה זה שבוע טוב
באמת: בדי שזה יבוא
עלין להביר שורה
שלמה של אנשים חדשים,
ואינן עושה מספיק
בכיוון זה. אבל ב-
ענייני-עבודה ובענייני-
בילוי אתה תתרגל למצב
החדש, תקבע
לן דפוסים נעימים

ומעניינים

יותר.

האושר מסך והלאה: אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותן הרבה,
אנשים חותרים תחת
מעמדך, אינך זוכה לגילויי
חיבה אמיתיים,
ובדידרתך גורמת לך
לדיכאון נפשי. נסה
להתגבר על האגואיזם
ההורס אותך. בת מזל
דלי — הגבירי מא־מצייך
להתקדם בסולם
החברה, לא בהכרח על
חשבונם של אחרים.

השבוע יוצעו לן הצעות קוסמות מאוד,
אן בדאי שתבדוק היטב
כל אחת מהן, ושלא
תתחייב באופן
שלא תובל לחזור בן.
בן מזל תאומים יתגלה
השבוע כידיד יותר
טוב מכפי שחשבת.
הרגי את מתיחותן ה נפשית
בעזרת מאמץ
פיזי, צא לטייל, עסוק
בספורט ופלרטט עד
במה שתוכל, השבוע.

.בצב

מדע
מח שבים
?חצירטו כוו ל ט מז ור
המחשב נבנם לאולם
הקונצרטים.
שידוך מוצלח
כין מחשכי־אלקטרוגי לעוגב.
לא די שהמחשב מגלה כיום מי יזזייה
עם מי באושר ואושר, קרוב היום שבו
הוא ישמיע גם את מארש־החתונה.
מדעני אוניברסיטת יוטה, בארצות־הברית,
הרכיבו עוגב ומחשב, ובן הכלאיים,
שצוייד בתוכנית מתאימה, מסוגל לבצע
את התהליכים הבאים:
#כשמנגנים בעוגב, שומר המחשב
בזיכרונו את כל המנגינה, והוא יכול
להשמיעה שנית בעצמו מתחילתה ועד
סופה.
#בעזרת מכונת־כתיבה המחוברת למחשב,
יכול אדם שאינו מנגן בעוגב, לחבר
מנגינה, להדפיס אותה במחשב, והעוגב
ינגן אותה מייד בעצמו.
י• אדם שיודע לנגן בעוגב, אך אינו
שולט בתווים, יכול לנגן על העוגב, וה־

המעט שידוע מלמד, כי את מקומה
של ה״חצאית״ הגמישה שמקיפה את גופן
של המרחפות הישנות, חופשות אצל הספינות
החדשות מחיצות מוצקות הקבועות
רק בחזית ומאחור. מחיצות אלה טובלות
בזמן הטיסה־שיוט במים, והן מקנות יצי בות
ושליטה טובה יותר בכלי.
מאחר והספינה מתרוממת כולה מחוץ
למים, ואין חיכוך שיבלום את התקדמותה,
היא יכולה להגיע למהירות של 185 קילומטר
בשעה ( 100 קשר) .נכון כי למהירות
כזו מגיעות גם ספינות ההידרופויל, אך
הללו מוגבלות מאוד בגודלו.
מנוע אטומי. נושא חשוב לצי ארצות־הברית
היא התחרות בשדה הצוללות, שם
יש לרוסים עדיפות של שלוש לאחד.
הספינות החדשות יתחרו במהירותו בצוללות
החדישות, שהן מהירות מרוב כלי-
השיט המקובלים כיום. בכך יוקטן הפער
הקיים, לפחות מעל פני המים.
יתרון כלכלי חשוב לטסות־שטות —
מחירן. בנייתה של נושאת מטוסים אחת
מצריך קרוב למיליארד דולאר. הספינה
החדשה תעלה הרבה פחות. הדגם שבנתה
חברת איירוג׳אנט עלה ״רק״ 18 מיליון

מיליונר דח• השאיר
יח קברו ת פרט
כ ד }לפרנס יתומי

והיתומים שדו עצמו1
מתקוטטים עד הירושה

ל אן ש לנ ח

ו>וונו־ות הגביר ספינת רחך חדישה
מהר יותר, גדול יותר, זול יותר
מחשב יפלוט, בו זמנית, את התווים
המנוגנים דרך מכונת־הכתיבה.
>• והחשוב מכל — לתלמידי העוגב.
אלה לא יוכלו, עם כל רצונם הרע, לזייף
בעוגב החושב. המורה ינגן מקודם את
היצירה, כפי שהיא צריכה להתבצע. המחשב
יקלוט את הביצוע הנכון, וכאשר
התלמיד יחזור על היצירה יאלץ ללחוץ
רק על הקלידים הנכונים. תו מזוייף, פשוט
לא יישמע.

ספנות
ד ט01
ער 13 הוזים
משחתות ונושאות־מטוסים
שתשארנח שובל, במהירות
של 185ק ״מ בשעה.
העניין נשמע דמיוני לחלוטין. נושאת
מטוסים שמטוסיה יוכלו להמריא מן המקום.
התאוצה שתעניק למטוסים מהירות
הספינה, תספיק להזנקתם.
בניסויים הנערכים במעבדות בל איי־רוספייס
ואיירוג׳אנט ג׳נראל, נבנות ספי-
נות־רחף בנות 100 טון כל אחת.
ספינות הרחף הינן תופעה מיושנת כבר,
אך הספינות המדוברות, אשר נבנות
עבור הצי האמריקאי, אינן מרחפות
על כרי אוויר, דוגמת המרחפות הישנות
(:ז 3£ז 0ז6׳\ס )11 ולא על אמצעי עילוי דוגמת
חהידרופויליס, אלא טסות מעל פני המים
על גבי בועת־אוויר ענקית.
אין הגבלה בנפח. שיכלול זה מעניק
לספינות מהירות כפולה מזו המקובלת
כיום בציי העולם. אך העיקר בניסוי, היא
האפשרות להעניק מהירות כזו לכלי־שיט
בכל סדר גודל שהוא.

דולר. היא אמנם רחוקה מלהיות נושאת
מטוסים, אך מלמדת על סידרי הגודל
במחירים.
לעת עתה אין תוכניות לבניית מרחפות
שניפחן יעלה על 10.000 טונות. אם תיבנה
ספינה שנפחה יהיה גדול מזה, הרי שתונע,
קרוב לוודאי, במנוע אטומי.
צמחים גידוד־ם וז תכח ״ ם
צמחים תופשים את מקומם
שד עובדי המיכרות
כהפקת מחצבים שונים.
יש מחצבים שמידת ריכוזם בקרקע
אינה מאפשרת בניית מיכרה והעסקת
כורים. הם נמצאים בריכוזים נמוכים כל
כך שכל השקעה בהפקתם כרוכה בהפסדים.
קבוצת
חוקרים מניו־זילנד ערכה לאחרונה
מחקר בנושא, והעלתה כי ניתן
להשתמש בצמחים כדי להפיק ניקל.
כמו בעלי-חיים, כך אף צמחים זקוקים
בצמיחתם לכמויות זעירות של מתכות
שונות. חוקרי אוניברסיטת מאסיי, בניו-
זילנד, גילו שיח — היבאנטוס פלוריבונדום
הוא שמו המדעי — אשר הניקל משמש
לו כסם־חיים.
מתכת מעלים. הצמח קולט את המתכת
מן האדמה, שם ריכוזה אפסי, ואוסף
אותה בעליו עד לריכוז של אחוז אחד
ממישקלם היבש של עליו.
בתנאי מעבדה הצליחו החוקרים להאביס
את הצמח בריכוז המדהים של 10 אחוז
ממישקלם היבש של העלים.
מעתה ואילך, כל מה שיהיה על מפיקי
הניקל לעשות הוא לגדל כמות מתאימה
של היבאנטוסיס, ולהשתמש בחם ככורים.

** רב חג־הסוכות פשטה חוליית
ע חוקרים של המכס על בית היתומים
בית־חילד הנקרא על שמו של החזון־
איש, הנמצא בליבה של השכונה החרדית
זכרון־מאיר בני־ברק. באחד
המחסנים של בית־היתומים גילו החוקרים
אלפי בקבוקי יין, ומכונות ענקיות
לסחיטת ענבים, שהצביעו על מציאותו
של יקב במקום.
האם עסקו היתומים בייצור יין, או
שמא ניצל מישהו את בית־היתומים
כדי לייצור בחסותו יין ללא פיקוח
וללא רשותו

את התשובה על כך יצטרכו חוקרי
המכס לגלות. אלא שבינתיים נראה כי
גם רשויות ממלכתיות אחרות החלו
לגלות התענינות בנעשה מאחורי החוסות
של מספר מוסדות צדקה תמימים
הפועלים בשכונת זכרון־מאיר. תחת
השם ״הקדש יעקב הלפרן.״ אותן
רשויות בודקות עתה אם מאחורי פעי לות
צדקה דתית מסועפת, שנועדה כביכול
כולה לצרכי ציבור ולמען נזקקים,
אין מסתתרים עסקים פרטיים,
בהם התגלגלו מיליוני ל״י רבות. יהיה
צורך כנראה בחקירות מסועפות, העלולות
לגרום לסערת רוחות בקרב
היהדות החרדית בבני־ברק, בדי לברר
אם פעילות הצדקה לא שימשה כיסוי
לעיסקות שנועדו להעלים הכנסות שר
נות מקופת המדינה, ואם לא היתד,
מעילה באחד ההקדשים המפורסמים ביותר
של הסחנה הדתי הקיצוני בארץ,
הקדש ר׳ חיים יעקב הלפרן.
ר׳ חיים יעקב הלפרן, גביר עתיר-
נכסים, נפטר בשיבה טובה ערב חג הפסח
.1964 בצוואתו ביקש לא להספיד
אותו. על מצבתו ביקש לא לכתוב
שבחים אלא זאת בלבד :״מיסד מושבה
החרדית זכרון־מאיר ובית-החיים של
שומרי שבת.״ מבניו ואשתו ביקש לא
להתקרב שנה שלימה אל קברו, רק
לעמוד רחוק ממנו. את אחד הבנינים
בבעלותו, הנמצא ברחוב סלמה בתל-
אביב, הקדיש הלפדן בצוואתו לנשמתו.
הוא ציווה שכל ההכנסות מהבית יחול

בין עשרה בני־אדם כדי שילמדו
משניות לעילוי נשמתו.
את רכושו הרב, שנאמד במיליונים
רבים, הקדיש הלפרן לצרכי ציבור.
לפגי מותו הקים בזכרון־מאיר בית
יתומות, כולל אברכים, קופות גמילות
חסד שלרשותן הועמדו קרנות ענקיות,
וישיבה גדולה שנועדה לקלוט 150 תלמידים.
אולם בעוד שאת שאר המוסדות
הקים והפעיל, דאג הלפרן להמשך
קיומו של בית־היתומות שהקים גם
אחרי מותו.
לצורך זה הקים אגודה עותומנית
של בית־היתומים, שהכנסותיה מובטחות
מכספי הקדשים אחרים שהקדיש בחייו
לצדקה. מקור ההכנסות העיקרי: בית-
קברות פרטי הנמצא בליבה של בני-
ברק, אחד, מבתי הקברות הפרטיים הבודדים
הנמצאים בארץ, פו נקברים
יהודים שומרי־שבת בלבד. בבית־קברות
זה, בו קבור גם החזון־איש, אחד מאחרוני
הצדיקים של היהדות החרדית
בישראל, נמכרים חלקות קבורה במחיר
של עשרת אלפים ל״י ויותר לחלקת
קבר, הכל לפי מידת הריחוק או ה-
קירבה לקברו של הצדיק.
כיוון שבבית־קברות זה יש מקום לאלפי
קברים, קל לחשב לאיזה סכומים
עשויים להגיע ההכנסות מעסק זה
בלבד.

מ לן ה בו רסה
באמסטדדס
ן* אן ה מ קו ם לסטות מהפרשה ה-
^ עלולה להסעיר את החוגים החרדים,
ולספר קצת על דמותו של אותו
ו״ חיים הלפרן ועל הדרך המופלאה
בה הגיע לעושרו המופלג.
אילן היוחסין של משפחת הלפרן,
אליה השתייך חיים יעקב, משייך אותה
למהרש״ל לרש״י ועד לדוד המלך.
הוא היה בנו של מפקח על הריחיים
באחד המחוזות ברוסיה, שנאלץ לנדוד
בגלל גיזרות הצאר !והגיע עד לפאריס,
לפני שחזר לגאליציה. חיים יעקב שהתייתם
בגיל שש, נאלץ להתפרנס למח-

ייתו מגיל צעיר. הוא עסק במסחר
עצים וכאשר פרצה מלחמת העולם ה•
ראשונה נמלט מגאליציד. לאמסטרדם.
שם, בגיל ,27 אב לשלושה ילדים׳ התחיל
לעסוק בייצוא מזון ובמסחר בניי-
רות־עדך. תוך זמן קצר הפך לברוקר
מפורסם ושמו הלך לפניו כ״מלך הבורסה.״
במשך
שבע שנים שיגשגו שם עסקיו,
עד שיום אחד הפסיד את כל כספו
ואת הרכוש העצום שהצליח לצבור,
בהימור בלתי נכון. הוא נטל את מש פחתו
ועבר לוינה, בירת אוסטריה. תוך
זמן קצר הצליח הצעיר, בעל האמונה
הדתית הקנאית, שהוצב שם בראש
רשימת אגודת ישראל לבחירות לקהילה
היהודית, להתעשר מחדש.
בשותפות עם כמה יהודים חרדים
הקים בנק שעסקיו פרחו. כאשר הרגיש
כי תקופת משבר קרבה ובאה מכר
את יחלקו בבנק, זמן קצר לפני שהבנק
התמוטט יופשט את הרגל. הוא
נכנס לעסקי ספרים עתיקים, נדד על
פני תבל פולה כשהוא מחפש אחרי

חרדים בלבד. מי שנתפס שם בחילול
שבת נאלץ לספור את ביתו ולהעבירו
לידי אחרים. השכונה, הנמצאת כיום
בלב בני-ברק, היתה השכונה הראשונה
ששעריה היו נסגרים בערב שבת על
מסגר ואפילו אנשי המשטרה המנדטו־רים
לא יכלו לעבור דרכם. הפרשה
התגלגלה לערכאות, ובעקבות התקדים
שיצר הלפרן בזכרון־מאיר, החלו שכונות
נוספות בבני־ברק לסגור את עצמן
לתנועה בערבי שבתות וחגים.
הלפרן העשיר, שנכסיו התרבו והלכו
עם כל מעשי הצדקה שעשה, היה ממקורביו
של החזון־איש ועמד בראש המערכה
שניהלו בשעתו בארץ החוגים
חחרדים נגד חילול השבת, בעיקר במפעלי
תעשיה ישראליים. בתקופת מלחמת
העצמאות, כשהתגורר בירושלים,
היה מקורב לנטורי קרתא, איירגן עבורם
שיירות מזון פרטיות בימים בהם הייתה
ירושלים שרויה במצור.
כאשר הלך ר׳ הלפרן לעולמו, הש איר
אחריו שבעה בנים ובנות, כולם
בעלי משפחות ובעלי עסקים, העומדים

הסיבה להתעניניות היתה גלויה: אם
רוצים יורשיו של הלפרן לזכות בירושתו,
הם חייבים לעשות זאת כחוק
ואז עליהם לשלם מם עזבון.
בתגובה לפנייתו של הממונה על רכוש
האוייב, כתב נחום־יואל מכתב ׳למשרד-
המשפטים בו נאמר :״אבי המנוח לא
השאיר אחריו כל כספים, רק מגרש
איחד בירושלים. טרם הגשנו בקשה לצו
ירושה ויכול להיות שבגלל המגרש
הנ״ל נצטרך לעשות זאת.״

קברי ם על
קרק ע פר טי ת
ף* יוני השגה, הגיש בא-כוחו של
1נחום יואל הלפרן בקשה לצדירושה
לגבי המגרש שהתגלה בירושלים. בסעיף
שש של הבקשה, ציין בא־כוחו של
הלפרן :״המנוח (הכוונה לחיים יעקב
הלפרן) לא השאיר צוואה...״
היה משהו משונה בהצהרה זו. שכן,
בספר שכתב נחום יואל הלפרן לזכר

שאירע לרכוש שהשאיר אחריו אביהם.
בעוד שקודם לכן נטען כי כל מה ש השאיר
הגביר אחריו היה להקדש, הס תבר
שהוא השאיר אחריו גם רכוש
פרטי, ששניים מהבנים, נחום יואל ושרה
כהן, השתלטו עליו. היורשים האחדים
פנו לבית־המשפט כדי שזה ימנה מנהל
עזבון אשר יקבע מה מהרכוש שהותיר
אחריו הלפרן הוא הקדש ומה עזבון.
טענו המבקשים :״נחום יואל הלפרן
השתלט על ההקדש ומסרב למסור
דו״חות על מה נעשה בו במשך שמונה
שנים מאז מת האב. הוא עדשה בכספי
ההקדש כבתוך שלו. יש חשש שהוא
משתמש ברעה בסמכויות שהוקנו לו וכי
כספים המיועדים לציבור אינם מגיעים
למטרות להם נועדו.״
הנהלת האגודה העותומנית של בית-
היתומים, אליה מוזרמים כספי ההקדש,
היתה מורכבת מנחום יואיל, אחותו ישרה
ועוד שני אנשים, בתוכם השופט ה עליון,
הד״ר יצחק קיסטר, שהוא מתושביה
של שכונת זכרון־מאיר. למרות
ששמו מופיע כחבר הנהלת האגודה ומשמש
בצורה זו ערובה לכשרות ניהול
העסקים בה, טען השופט קיסטר
לא מכבר :״התפטרתי מהנאמנות בשנת
.1964 סימן מובהק שאיני חבר עוד
בוועד הנאמנים של האגודה משנת 1964
הוא שלא השתתפי מאז בשום ישיבה,
לא קיבלתי שום מאזן, לא קיבלתי שום
פרוטוקול של ישיבה ולא שום הזמנה
על כל פונקציה שהיא.״

מיליוגיס גלי פי קו ח

** ל פי תקנות ההקדשות אין הנא-
^ מנים על ההקדשות יכולים לנהלם
כרצונם. בית־הימשפט יכול להתערב בניהול
ההקדש, לצוות על עריכת חש בונות
וחקירות, ואף לקבוע הנהלה חדשה
להקדש, כאשר מושמעת טענה ש-
היתד. מעילה בהקדש.
עד כה טרם הושמעה טענה כזו מפורשות,
שכן כדי להשמיעה יש צורך
בהוכחות על מעילה, והוכחות כאלה
לא ניתן למצוא כיל עוד לא ניתנת גישה
לבדיקת הנעשה בתוככי ההקדש.
אבל אותם בני משפחת הלפרן, שאין
משתפים אותם בפיקוח על כספי אביהם

משפחה שכזאת? • י :

כפי שצולם בווינה בשנת .1927 באותה תקופה היה הגביר החרדי
בשיא הצלחתו, אחרי שעשה חיל בעסקי בנקאות וספר־סלפונים
כתבי־יד ואוצרות ספרים נדירים.
ההצלחה האירה לו פנים ובית־המסחר
לספרים עתיקים שלו בוינה
נודע בכל העולם. בין לקוחותיו נמנו
גדולי אספני הספרים העתיקים בעולם,
וחברת סותבי ושות׳ בלונדון, היתד,
מוכרת את ספריו במכירות פומביות.
בתחילת שנות השלושים חיסל הלפרן
את עסקי העתיקות שלו והחל להוציא
באוסטריה מדריך טלפונים מסווג, שהפך
תוך זמן קצר לעסק משגשג ונושא
רווחים עצומים. למרות שזכה בתוארי
כבוד רשמיים וניהל את העסק כעסק
ממלכתי למחצה, דאג לסגור אותו בש בתות
ובמועדי ישראל.
לפני השתלטות הנאצים על אוס טריה
עלה לארץ־ישראל עם משפחתו.
עוד קודם לכן רכש שטח קרקע של
64 דונאמים, שהיה תחילה פרדס של
תפוזים ואתרוגים, אותו הפך לשכונה
הדתית זכרון־מאיר*.

ירושה גלי
מ ס עזבון

* /חיים יעקב חלפרן גבר חסון וגדול מידות, עלה לארץ־ישראל 1 במטרה אחת: לייסד שכונה אקסקלוסיבית
של יהודים חרדים, שומרי שבת.
הוא מכר מגרשים בשכונה ליהודים
* על שם רבי יהודיה מאיר שפירא
ז״ל, ראש ישיבת חכמי לובלין.

מסווג. כעבור שש שנים עלה לארץ־ישראל והקים את השכונה
החרדית ״זכרון מאיר״ בבני־ברק. הקטן בילדים (יושב עם כלב
צעצוע) הוא רפאל הלפרין, שהפך מתאבק ו״מר ישראל״,
התפרסם בעולם בזכות המגן דוד שהיה רקום על בגד ההתאבקות.

ברשות עצמם. בצוואתו לא הותיר לחם
דבר. את כל רכושו, שאיש לא הצליח
אף פעם להעריך את היקפו ואת שוויו
המדוייק, הותיר כהקדש לצרכי צדקה.
ההקדשים למיניהם היו צריכים להיות
מנוהלים על-ידי חבר נאמנים. בהנהלת
החברה העותומנית שניהלה את
בית־היתומות ושאליה הוזרמו כספי ה-
הקדשים, שלטו שניים מצאצאיו: בנו,
הקבלן נחום יואל הלמדן, ובתו, הרבנית
שרה כהן. שאר הבנים לא התערבו בנעשה
בהקדש ובכספיו, בהיותם משוכנעים
שכל רכוש האב מופקד בידיים
נאמנות, המוסרות את מידותיו למטרות
הקדושות להם הועיד אותם האב.
רק לאחרונה, כשמונה שנים אחרי
פטירתו של הגביר החרדי, החלו להתגלות
סימנים כי משהו אינו כשורה במוסדות
הצדקה שהותיר אחריו. הועלו
חשדות כי אלה שהשתלטו על ניהול
מוסדות אלה, מנצלים אותם מלבד ל-
עניני צדקה גם למטרותיהם הפרטיות,
כדי לנהל עסקים ללא פיקוח כלשהו.
בשלהי השנה שחלפה גילה הממונה
על רכוש האוייב בירושלים, בתוקף תפקידו
לגילוי רכוש נעדרים ללא יורשים,
מגרש באזור התעשיה בירושלים,
שהיה רשום על שמו של ד׳ חיים יעקבהלפרן. הוא פנה אל הבן, נחום יואל
הלמדן, ביקש ממנו תשובה מה יש
בדעת יורשיו של בעל המגרש לעשות
בו ואם הם מתכוונים להגיש לבית-
המשפט בקשה לצו ירושה.

אביו, הוא מצטט מפורשות את הצוואה
שהשאיר אחריו האב, מאזכר אותה
מיספר פעמים, קובע את התאריך בו נכתבה
׳ומסתמך עליה. כך, למשל, כתב
בספרו על צוואת האב צוואתו אשר
השאיר לילדיו דנה ברובה המכריע בעניינים
רוחניים בלבד...״
לפתע הסתבר לבנותיו ובניו האחרים
של הלפרן, שהם בעצם לא ראו מעולם
את הצוואה. חוקרי האוצר, שהתחילו
לחשוד כי רכוש הלפרן לא הועבר רש מית
ליורשיו כדי להתחמק מתשלום מס
עזבון, החלו לחפש אחרי רכוש נוסף
שהיה רכושו הפרטי של הלפרן, שלא
נתרם להקדש ושלא הועבר ליורשיו.
כך החלו להיחשף פרטים נוספים על
רכוש, מרכוש העתק שהשאיר הלפרן
אחריו, וישנותר לכאורה ללא בעלים.
לדוגמא: התגלה בית ברחוב אבולעפיה
בתל־אביב, הרשום על *שמו, למרות ש במשך
8שנים נטען כי הוא הקדש.
הסתבר כי מתוך 15 דונאם של בית־הק-
ברות כשני דונאם בתור בית העלמין
הפרטי בית חיים בזכרון־מאיר, אינם
שייכים להקדש בית־העלמין, אלא הם
קרקע פרטית של הלפדן האב שגם הם
נמכרו כחלקות קבורה.
כאשר נפטרה, לפני מספר חודשים,
רעייתו של ר׳ חיים יעקב הלפרן, והחלו
להתעורר חשדות, ניסו שלושה מיורשיו
— הבנות אטקה גרוכיובסקי וברטה
פוזנרסון, ובן הזקונים שלו ,״מר יש ראל״
רפאל הלפרין — להתעניין במה

ה | 1ך 1נחום יואל הלפרן, קבלן,
111 11 11 בעל בית חרושת לבלוקים,
העומד עתה להקים מלון פאר ברחוב מאפו
בתל־אביב, הפך אחרי מות אביו למנהל
ההקדשים והנכסים שהשאיר אביו, אינו
מאפשר לשאר בני המשפחה להתערב בהם.
שנפטר, טוענים :״לא יתכן שמיליונים
שנועדו לצרכי ציבור, יעברו דרך ידיים
פרטיות ללא פיקוח ציבורי ! לא יתכן
שכספי צדקה ינוהלו כעסק פרטי המחוסן
מפני כל ביקורת.״
בינתיים עומדת הפרשה להתגלגל גם
לאפיקים נוספים. בעקבות הגילויים על
הנעשה בהקדש, מנסים עתה יורשיו של
חיים יעקב הלפרן לגלות לאן נעלמו האוצרות
האחרים שהשאיר אביהם, ושלא נו עדו
לצרכי צדקה. אוצרות אלה כללו בין־
השאר מיגרשים בבאר־שבע, חשבונות
בבנקים שונים, ביטוח חיים, חלקות קרקע
בהר־הזיתים, ואוצרות נוספים שהיו מוחבאים
בביתו של הגביר.
עד עתה היו יורשיו משוכנעים כי הכל
נועד לצדקה לנצרכים. עתה הם מנסים
לברר אם שני ענפים של גזע המשפחה
לא השתלטו על אוצרות אלה, כדי לנשל
מהם את שאר הענפים.

במדינה

־־ עליך לצפות מטמפון?
חופ שיזת. מוזז ת זדזוחוז,
שפופרת ^ דיגוזנ לו ש׳,
לתרודדר! נוחה, החגאתו
קלה. חננה מו ש ל מוו.
ג עי חו הזגטהון. הו גו
משיכההת פז רלאורן
הייז ס פוו. המאפ שר א ת
?וילוקו בנ קל. מב ח ר בין
שת* דרגו ת מפיגה.
א ת אינך מ שיגה גל
ואח, בוראי שאינך
משתמשת ביומפוני
שמפקח.

אולי בדאי לד לנ קו ת ם?

המוע מדשעמד
ע ד שלו
מה חיפש הרג
בין רגליו
של המועמד לנישואין ז
כשהחליט רוני גרץ* להתחתן לא תיאר
לעצמו שיהיו מעוניינים נוספים בחלקי
גופו האינטימיים מלבד אשתו.
לאחר שנים רבות של יציאה משותפת
עם חברתו בתיה פרץ, החליטו
השניים לחתום את התהליך בביקור מסכם
ברבנות. רוני ובתיה פנו למישרדי הרבנות
הראשית בתל־אביב, שם קיבל את
פניהם רב צעיר, מסביר פנים.
הוא פתח לשניים תיק־נישואין, והחל
ממלא בו את פירטי הזוג. במהלך החקירה
גילה הרב, בי רוני עלה מפולין לפני
10 שנים. רוני שם לב כי עובדה זו הטרידה
את הרב מעט. את סיבת הטירדה
גילה כאשר יצאה זוגתו העתידה להתייחד
עם המדריכה הרבנית.
כלי הצגות .״תגיד לי, רוני,״ שאל
הרבי ,״עשו לך ברית־מילה? הרי שם
אצל הקומוניסטים בפולניה לא מלו היהודים
את בניהם?״
״בטח שעשו לי,״ הצהיר המועמד לחופה.

אולי אתה מוכן להתפשט ולהראות
לי?״ ביקש הרב בחיוך מתנצל.
״מה?״ נדהם הבחור ,״להתפשט כדי
להוכיח שאני יהודי? עד היום חשבתי
שרק הנאצים הציצו לתוך המכנסיים כדי
לברר מיהו יהודי. אני רואה שטעיתי.
בשום אופן לא אתפשט בפניך!״
״תראה,״ הסביר הרב בסבלנות ,״אם
לא נבדוק, איך נדע שאתה יהודיו״
״לא בא בחשבון!״ עמד רוני על שלו.
״אם כך, איני יכול לחתן אתכם.״
בכעס רב יצא רוני מחדרו של הרב
וטרק מאחוריו את הדלת.
כעבור ימים מיספר, בעקבות עצה של
חבר בעל נסיון דומה, פנה רוני לרבנות
בחלק אחר של אזור חל-אביב. שם עלה
בידו לעבור את כל מדורי הפרוצדורה
הנישואית־דתית, מבלי שייאלץ להציג
לראייה את אבר־מינו.

משפט
המ שטרה
שיקד ה
במה שווה הבטחה של
קצין מישטרה,
כדרגת מפקח, לשופט מחוזי?
ששון שלום 26 תושב אור־יהודה,

פותחו על ידי. רופא
בשימוש כעת על ידי׳ מיליוני נשיס
טמפוני טמפקט מיוצרים רק על־ידי
חגרת טמפקס בע״מ, הוונט, אנגלית.

להשיג בבתי מרקחת, בתמרוקיות
ובטופרמרקטים. המעונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברה ישלחו 54
אג׳ בבולי דאר אל היבואנים :
בע ׳־מ
אינווסט אימפקס
רח׳ ירמיהו ,58 וד׳א.

הובא בפני שופט־השלום התל־אביבי מנחם
אילן כחשוד בהתפרצות לחנות, ממנה
נגנבו סחורות בשווי 20 אלף ל״י. השופט
פסק לו שבעד. ימי מעצר. סניגורו, עורך־
הדין דרור מקרין, הגיש עירעור על כך.
בפני השופט המחוזי, מקם צ׳רנובילסקי,
הבטיח קצין המישטרה, מפקח עמנואל
ברנר, שהמישטרה תסיים את חקירתה תוך
שבעת הימים, החשוד ישוחרר יום לפני
תום שבעת ימי מעצרו.
אין סיבה. על בסים הבטחה זו, דחה
השופט את העירעור, וששון נשאר לשבת.
ביום המובטח, הגיעו קרוביו של ששון
אל הסניגור בקול זעקה גדולה: ששון
לא שוחרר, אלא נעצר לתקופה נוספת.
מקרין נחפז לבית־המשפט. עירעורו הפעם,
על המעצר הנוסף, התנהל בפני
השופט המחוזי אלישע שיינבוים :״האם
אירעו התפתחויות שחייבו את הארכת
המעצר ז״ שאל השופט אח קצין המשטרה.
״לא,״ הודה הקצין .״רצינו שהחשוד
יישאר במעצר עד שנגיש נגדו את כתב-
האישום, אך לא הספקנו עדיין להגישו.״
״אינני סבור שבגלל הוסר האפשרות
להספיק להגיש את כתב-האשמה,״ נזף
השופט הנרגז בקצין ,״יש להשאיר אדם
במעצר למועד העולה על יום־יומיים. חירותו
של אדם אינה יכולה להישלל בגלל
חוסר הפנאי להגיש כתב־אישום. אני
מצווה כי העורר ישוחרר מחר.״
* השס הוסווה מחשש פגיעה נוספת
בבחור שהתחתן זה עתה.

בימי הביו״ ס שרפו
!ערות בגלל ״כישופים׳׳
פחותים מאלה אותם
מתיימרת לבצע צעירה
כ ת \ 7וחצי תמורת
מא ה ל״ לנפש
ן* רדה טל הניחה על לוח הפטיפון
1תקליט של פטולה קלארק.
״קולה שואב את הכוחות המדיומליים
שלי ואז אני ־נכנסת לטראנס ומסוגלת
להתנבא.״ זרדה טל לבשה מבט רב־מש־
׳מעי ולחשה :״היא בת מזל עקרב, כמוני.
לכל בני מזל עקרב יש כוחות מיטתו־דיים
וט׳מידים.״
צלילי המוסיקה מילאו את ההדר. ורדה
נעצה בי שתי עיניים שחורות גדו לות,
דרך עדשות משקפיה, והחלה להמטיר
עלי מבול של מילים.
בגילגול הקודם, לדבריה, הייתי קדוש
הודי. אחר־כך נולדתי מחדש בארץ של
קרח .״את נולדת בקנדה?״ שאלה אגב
הנבואה. היא ראתה אותי ״׳מטיילת בתוך
ארמון קרח נהדר.״ ״את בן־אדם טוב,
בכלל לא קנאית ולא רכושנית, ואוהבת
לעזור לזולת ...את עתידה לנסוע לחוץ-
לארץ. עברת הרבה משברים ...יש לך
בעיות אישיות ...הקאדיירה שלך פורחת...״
ברגע זה שאלתי את עצמי אם עבור
נבואות כאלה כדאי היה לי לשלשל לי דיה
של ורדה טל סכום של מאה לירות.
הרי כל מי שהייתי פוגשת ברחוב היה
יכול לומר לי בערך אותם דברים, חינם

אין כסף, ללא כל נסיון להיות מיס-
תורי. אבל זה לא היה הכל. הרוח נחה
על ורדה והיא המשיכה להתנבא :״לא
נותר לך הרבה זמן ללכת על ׳רגלייך...
את עתידה להיפצע בתאונת־עבודה קשה...
אולי בגלל זה לא תינשאי לעולם...״
בקושי התאפקתי שלא לצחוק. אבל לא
יכולתי לכבוש את חיוכי. ורדה הביטה בי
בתמיהה, נזעמת .״את הראשונה שצוחקת
לנבואותי. את מקבלת זאת בקלות. אח רים
אפילו בוכים.״
הבטתי בה, במכשפה התל-אביבית של
שנות ה־ : 70 גבוהה זגדמית, לבושה מכנסיים
אדומים כדם וחולצה שהורה, פגיה
קטנות וחדות, במרכזן אף גשרי, ממוש קפת,
שעיניה מתרוצצות ללא הרף בחוריהן.
שפתיה היו צבועות בנדיבות בשפתון
ארגמני. שערה השחור כפחם מסורק
בתיסרוקת סינית קצרה. היא אינה
יפה במובן המקובל של המילה. אבל יש
לה פנים מעניינות. למרות טענתה כי היא
בת 17 וחצי היא נראתה לי כבת 20 פלוס.
ביקשתי ימ׳מנה לספר לי גם על עתידה
שלה, וורדה טל לא היססה :״הסנדלר
הולך תמיד יחף ...אני יודעת שאני לא
אתחתן אף פעם ...אני מפחדת מנשואין...

האסט רו לו גי תורדה 70־ טו עו ת:

גורדה

אני חוששת מיחסי־מין. חיבוק של גבר
מגעיל אותי אחרי הרהור קל היא העל תה
חיוך על שפתיה ולחשה :״אבל אני
יודעת שבסופו של דבר אהיה מוכרחה
להינשא לרוג׳ר מור — המלאך.״
תיאור זה, הוא תיאור ביקורה של
כתבת העולם הזה אצל ידעונית צעירה,
כוכב הדש שזרח בשמי האיצטגנינות
הישראלית. אבל הצעירה הקוראת לעצמה
בשם ורדה -טל- ,ומפרסמת בעתונים היומיים
מודעות בהן היא מבטיחה, בין השאר
,״מציאת אבידות ואיתור נעלמים
בכל רחבי העולם,״ אינה מוכנה להסתפק
בתוארים של קוראת־מזלות או מגידוד
עתידות. היא מגדירה את עצמה כ״ראש
חוליית האסטרולוגים במזל עקרב״> ,כ־
״יושבת־ראש החוג האדצי לפאראפסיכו־לוגיה״
,שמטהו בחיפה.
הדירות בחיפה ותל־אביב, שם צובאים
מבקשי־מזלם־בכוכבים לפיתחה, אינן סתם
דירות. אלה הם משרדי ״המכון לייעוץ
אסטרולוגי.״ בקיצור, ורדה טל הפכה את
האסטרולוגיה עם כל השמות האלה למעין
סניף של קופת־חולים.
היא עצמה בחורה טרודה מאוד. כאשר
התבקשה להכין הורוסקופ ללקוחה לפני
החגים, סירבה בטענה :״אני עסוקה עכשיו
מאוד עם הורוסקופ של גולדה ...אחר־כך
אני חייבת להכין גם הורוסקופים למשה
דיין ולעוד כמד, שרים ...לא. אינני
מוכנה לגלות את שמותיהם. אני מאוד
דיסקרטית בנושא הזה.״
תופעה מוזרה
ץ* וכב השביט החדש של האסטרולוגיה
דרך לראשונה לפני כשנתיים: בכתב״
העת הישראלי לפאראפסיכולוגיה עולמות
אחרים, התפרסם במדור מכתבים המכתב
הבא :״מערכת נכבדה, לפני כחודשיים החי לותי
להתעניין באסטרולוגיה לאחר ש קראתי
בעולמות אחרים דברים מאוד
מעניינים הקשורים בתחום זה. נודע לי
כי לכל מזל יש תכונות מיוחדות משלו
וכי גם מבנדדהגוף מושפע מן המזל. לפני
כשבועיים החלטתי לבדוק אם אפשר לסמוך
על הכתוב. חברים הביאו לי תאריכי-
לידה של אנשים אותם לא הכרתי, והצ לחתי
על־פי תאריכי הלידה בלבד, לתאר
אותם ואת אופיים באחוז דיוק גדול. הח לטתי
לנסות את כוחי גם בניחוש מזלם
של אנשים שאת תאריכי לידתם אני לא
יודעת ...מאז הצלחתי לנחש להרבה אנשים
את המזל -ואני שוגה לעיתים רחוקות
בלבד. אודה לכם אם תוכלו להסביר
לי את פשר התופעה המוזרה. בתודה
מראש ובברכה, צפורה פורמן — חיפה.״
ספק עם מישהו הסביר לה את התופעה.
אבל ציפורה פורמן לא היתד, צריכה
הרבה הסברים. היא שינתה את שמד,
לורדה טל ובמקום שיסבירו לה, החלה
להסביר לאחרים.
כשנשאלה מדוע שינתה את שמה מצי

פורה
פורמן לדרדר, טל, השיבה הידעונית
:״ציפורה פורמן היא מישהי אחרת
אשר גרה פעם קומה אחת מתחתי ...היא
מתה בגיל .12 אנחנו מאוד דומות. יש
לי אפילו את אותו מספר תעודת־הזהות
כמו שלה...״
וכשהיא בטרנס, מוכנה ורדה טל לגלות
קצת יותר פרטים על זהותה :״אני בעצם
זקנה בת שמונים. אני לא אנשא משום
שאני זקנה ואוהבת מאוד קירות שחורים.
הייתי רוצה לבנות לי בית שחור,
כי שחור הוא צבע הנבילה. הוא גם צבע

מגנטי -ומושך ואני יפה בו. אני אוהבת
אדום ושחור.״
בראיית־הנו-
ורדה טל מאמינה
לד, בספיריטואליזם, בגילגול־נשמות, בקיצור
״בכל הדברים המיסתוריים וד,מאגיים.״
לדבריה היא בת שבע־עשרה וחצי, שנול דה
בסין לאב פסיכולוג, שנפטר לפני
שמונה שנים, ולאם שהיא גראפולוגית.
את נטייתה המיוחדת לפאראפסיכולוגיה
גילתה ורדה, לטענתה, כשד,יתד, בת ש1־
תיים וחצי .״לאמי היו קלפי צנר, אלה
הם 25 קלפים שעליהם מופיעות המש צו
רות
גראפיות, וכל צורה חוזרת על עצמה
חמש פעמים. אמי היתד, נוהגת להוציא
קלף מהחפיסה ומבקשת ממני לנחש
מהו הקלף שהיא מחזיקה בידה. הניחושים
שלי קלעו -תמיד למטרה.״
זאת לא היתד, הפעילות היחידה של
ורדה בגיל שנתיים וחצי .״בגיל הזה כבר
ידעתי מתמטיקה דיפרנציאלית,״ גילתה
בצניעות. כאשר התבקשה להסביר מה זד,
בדיוק חשבון דיפרנציאלי, לא באד, היד־עוגית
במבוכה אפילו לדקה :״כבר שכח תי,
הרי עברו מאז חמש־עשרד, שנים!״
״באותה תקופה,״ מגלה ורדה ,״התחל תי
לקרוא גם ספרים על גילגול נשמות.״
אפשר לראות מיד את החיוך הספקני העולה
ע׳ל שפתי הקוראים. זה רק מפני
שהם אינם יודעים שכבר בגיל שנתיים
ידעה ורדה לקרוא, ואמה, שנבהלה מכך
נורא, לקחה אותה באופן דחוף לפסי כיאטר
שיסביר לד. את התופעה. הנ״ל
הרגיע את האם, שאין לה מה לחשוש.
״לבת שלה, יש פשוט -מאוד מנת־מישכל
גבוהה — .172״״
ואלד, לא היו חוויות הילדות היחידות
של ורדה :״בגיל חמש גם התחלתי להתאפר
ולנעול נעליים על עקבים גבוהים.
הילדים הגדולים שילמדו איתי בתיכון
לעגו לי. הקטנים הסתכלו עלי ביראת
כבוד.״ לא, זו אינה טעות :״גרנו בעיר
פרייבורג, בגרמניה, לשם היגרו הורי
מסין. שם התחלתי ללמוד בבית־ספר תיכון
כשהייתי בת חמש.״
מגיל חמש עד שבע גאו אצלה התכונות
הטלפאתיות והיא לא יכלה עוד להימנע
מלהפגין אותם ברבים .״הייתי שזנה
משאר הילדים,״ סבורה ורדה משום מה,
״מבחינה רוחנית הייתי גם מבוגרת מהם
בהרבה, אך בגלל קנטרנותם חדלתי להפגין
את כשרונותי כ-לפי חוץ.״

כו חו ת ט מירי ם
של עקרבים
ך* היתגלות ״הגדולה באה לזרדה
1ן טל כשהיתה בת .14״קראתי בשבועון
בשפה האנגלית כתבה על אלילת הזמר
פטולה קלארק, בה התוודתה על פח דה
מפני המוות. כשגיליתי שגם היא בת
מזל עקרב, ביקשתי מהשבועון את כתובתה.
עשיתי לה הורוסקופ ושלחתי אליה.
אחדי כמה שבועות קיפלתי ממנה מכתב
שאישר את כל תחזיותי. כתבתי לפטולה
מכתב נוסף בו ביקשתי ממנה לשחרר לי
את כוחותי המיסתוריים, כדי שאוכל להש תמש
בהם. רק מי שנולד במזל עקרב
יכול לגרום לכוחות הטמירים של עקרבים
להשתחרר.״
בגיל - ,15 טוענת ורדה, היא למדה ב־
(המשך בעמוד )34
*) מנת־מישכל של אדם רגיל היא .100
בעלי מנזז־מישכל של , 120 נחשבים לאיג־נוליגנטיס
באופן מיוחד. מנת־-מישכל גבוהה
יותר נחשבת לגאונות.

גולדה הזמינה ה!רוסק!ב

1831

שבצו העול ם

מאוזן :
)1שאלה ודרישה בנושא נעלם )4 .אותו?
היו האינדיאנים תולים בחגורתם )8 .קללה.
)12 ארצות־הברית השתמשה בו לאחרונה.
)14 כרס )16 .בור שפכין )17 .יחד עם
רוג׳רס חיבר מחזות מוסיקליים (אוקלהו מה)
)20 .נהר דמיוני )23 .ירק מאכל)25 .
משקה צרפתי, מתובל באניס )26 .מין)27 .
שר משקים תנ״כי )30 .מילת בקשה)33 .
משבעת המינים )36 .הרוסים שרפו אותה
כשנסוגו מפני נפוליאון )40 .אחד המוסקי־סרים
)43 .אשה )44 .עליו נחתה תיבת
נוח, לפי המסורת )45 .ערים כאלה בנו
בני ישראל לפרעה )48 .בן שאול)51 .
קטטה )53 .חלק באניה )55 .המצאה מודר נית,
בלעדיה גורדי שחקים היו בלתי
מעשיים 57 .תחת —״)59 .
סלע קשה )61 .מילת תנאי )64 .קיבוץ
בדרום הארץ )67 .מרשל רוסי )50 .אבי
בית דוד )70 .החומר הנפלט מהר געש.
)72 הקדש מוסלמי )73 .גיבור ספר על
מצרים העתיקה מאת מיקה ולטארי)74 .
בית הכלב )75 .מונח בהנהלת חשבונות.

חשבץ

מ אוג ך :
)1נדוניה נוסח האיסלם )2 .אבר בפנים.
)3לוחם שוורים מפורסם )5 .כינוי לראשי
הגולה ולראשי הישיבות בבבל )7 .מכשיר
לתאורה )9 .עוני )10 .שם קיצור לבירת
בראזיל הישנה )11 .עץ אפריקאי, קשה
ושחור )13 .נכה יד או רגל )15 .ידיד.
)18 תופעה בטבע )19 .חבל, מיתר)21 .
שרטוט גיאוגרפי )22 .סל )24 .בעל כסף
או רכוש )28 .עוף דורם )29 .ידית)31 .
מבני נוח )32 .יישוב בצפון הארץ)34 .
חג יהודי )35 .מחוספס )37 .מחול)38 .
לקרנף יש רק אחת כזאת )39 .ראש ממשלה
אירופי )40 .חמור בר )41 .בתק, חתך, בתר.
)42 נהר באנגליה )45 .המהלך האחרון
במשחק השח )46 .בית ספר חקלאי דתי.
)47 תירוץ, סיבה )49 .תופעה שלילית
ההולכת ומחמירה בארץ )50 .נאיבי, ישר.
)51 לא טוב )52 .מילת בקשה )54 .כתר.
)55 אחד השליחים הנוצרים )56 .שור
הבר )57 .כבד פה )58 .מעורר כלימה.
)60 בוז )62 .ארבה )63 .עוף ארך שוקיים
ממשפחת החסידה )65 .אותו מוציאים
מפני חדש )66 .פטפוט )67 .אחת האצבעות.
)68 שמחירו גבוה )71 .בתוכו.

וג$ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

־*ונמ-טס

(המשך מעמוד )33
פקולטה לאסטרולוגיה של ג׳ף מאיו בלונ דון.
היא הספיקה גם להיות תלמידתו של
פרופסור טנהאף, דיקן הפקולטה לפארא־פסיכולוגיה
באוניברסיטת אוטרכט בהו־לגד.
אבל כשמבקשים ממנה תעודות, היא
מתחמקת משום מה להציגן.
בכלל, היא בחורה רב־גונית. אפילו בפוליטיקה
היא מתעסקת. לא מכבר, היא
מספרת, קבעה פגישה עם כתב לענייני
מפלגות של אחד העתונים ומתריעה באוז ניו
על ״חוסר ההתעניינות של השלטונות
בחברי המשמרת הצעירה של מפא״י,״
שהיא, ורדה טל ,״עומדת בראשם.״ וזה
עוד לא הכל. הבחורה המיסתורית יודעת
לספר על החוג שלה לפאראפסיכולוגיה
בחיפה ״המעסיק 200 מרצים — עורכי-
דין, רופאים, פסיכולוגים ואסטרולוגים.
זהו חוג סגור ואקסקלוסיבי, ושיש בו 110
סטודנטים המחזיקים בתעודות־חבר, הפועל
יומם ולילה ומקיים תורנויות טלפוניות
עם שלוחות.״
חוץ מזה היא קיבלה גם ״המון הצעות
מסוכנויות פירסום ודוגמנות כדי שאהיה
להם דוגמנית. הם רצו לשלם לי הון עבור
הרשות לצלם אותי.״ אם לא די בכך היא
היתד, גם ״מועמדת (סופית) לתחרות מלכת
העשרה, אבל אמא לא הסכימה שאש תתף
בתחרות כי זה לא מוסרי.״
לא להאמין, אבל אנשים עומדים בתור
אצל הידעונית הזו, אחרי כל הסיפורים,
ומשלשלים לידה ממיטב כספם כדי שתש מיע
באוזניהם את דברי ההזיות שלה.
״באים אלי כל מיני אנשים,״ מספרת
.ורדה ,״רבים מביניהם הם אישים ידועים:
מדינאים, שחקנים, סופדים ומילין-
נרים. הם נדהמים מאמיתות דברי, במיוחד
בקשר לעברם וניתוח אופיים. העתיד,
בדרך כלל, אינו מצטייר בצבעים בהירים
כל־כך. לעיתים הוא אפילו קודר מאוד.
אינני נוהגת לשקר. אני אומרת את האמת
בפנים. אם אני רואה מוות או מחלה, אני
מספרת זאת ללקוח.״

ורדה טל אינה האסטרולוגית ומי
נבאת־העתידות היחידה הפועלת כיום
בגלוי בערי ישראל, ומפרסמת את מודעו־תיה
בראש חוצות. כמוה קיימים כמה
עשרות ״מכשפים״ ו״קוסמים״ שתמורת
מחירים, המגיעים במקרים מסויימים למאות
לירות לביקור, מנחשים עתידות
וקוראים מזלות.
החוק אינו אוסר זאת וידו קצרה מלפעול
נגדם. מבחינה חוקית יכול היום כל
מטורף שנמלט מבית־משוגעים להכריז על
עצמו באסטרולוג או קורא־עתידות, לגבות
כספים מכל מי שיבוא לדרוש במבלי
שתהיה בכך עבירה בל
עצתו,
שהיא, ומבלי שאפשר יהיה לעשות נגדו
דבר.
מסביר משפטן :״קיים חוק נגד הונאה.
אך היות ואין החזק מסביר מהי הונאה,
הריהו בבחינת פירצה הקוראת לגנב, ויש ראל
היא גן־עדן לנוכלים למיניהם. גם
אם יגיש מישהו תלונה נגד יידעוני, הוא
לא יצליח להוכיח את אשמתו. איצטגני־נדת
ויידעונות אינם בבחינת ״מקצוע״ על
פי החוק. והיות ואין *שטחים אלה מוגדרים
כעיסוק או מקצוע, אין על סמך מה
ליצור את החוק. החוק אינו יכול לאסור
על אדם להאמין במה שהוא רוצה ול־

סר טן לילדים,
עושר לגדולים
ך* איתי את המודעה שלה ב־
** 1עתון והתפתיתי,״ מספר שלמה
חרמון* אחד הקלייגטים של ורדה טל.
״מעולם לא הייתי אצל מגידי־עתידות
והסתקרנתי. הלכתי מתוך ספורט. היא
ניבאה לי עתיד מזהיר. לדבריה הייתי
צריך להפוך מיליונר תוך שנתיים. וההת עשרות
הפתאומית שלי תהיה קרוב לוודאי
מעסקי־ביטוח. השינוי הפתאומי המהיר
יהיה כרוך בהרבה נסיעות לחו״ל,
מצב הבריאות שלי מצויץ וימשיך להיות
כך, אני עתיד לחיות עד זיקגה ושיבה
ועוד כהנה וכהנה.
״היא ניתחה את אופיי, ועלי לציין ש היא
הצליחה לנחש אותו נכונה פחות או
יותר. ניחוש עברי לגמרי לא תאם אותי.
אך כאשר ישבתי מולה והיא קישקשה לי
על עבדי, אישרתי את דבריה. משום מה
היה נדמה לי שהיא אומרת דברים נכונים.
רושמם של הדברים פג אחרי ש יצאתי
ממנה. שיחזרתי בדמיוני את כל
הפרטים והם בעצם לא תאמו אותי. אך
בכל־זאת, הייתי מרוצה כל־כך מגיבוי
עתידי עד שביקשתי הורוסקופ גם עבוד
אשתי והילדים.״
כאן מתחילה אשתו של חרמון לספר
את סיפורה :״דאיתי לפני בחורה בעלת
דמות של מכשפה. היא החלה לספר לי
על עברי, דברים שהם שקר וכזב. ניתוח
אופיי הניח את דעתי. היא ניבאה לי
עתיד שחור משחור. לדבריה, אני עתידה
לסבול הרבה בחיי, אני אעבוד שני ניתוחים,
ייתכן שתהיה לי תאונה קשה.
היא ראתה מוות במשפחה — ייתכן ש בעלי
ייהרג. היא בדקה את ההורוסקופ
של שני בני הקטנים. לדבריה, אחד מהם
יחלה בסרטן וימות בצעירותו, הבן השני
לא יינשא לפני גיל ,40 אך הוא לעולם
לא יהיה ׳מסוגל להוליד ילדים. הוא יתדרדר
לעולם הפשע, את מרבית שנות
חייו היפות יבלה בבית־הסוהר, ומשום
כך יינשא מאוחר.״
הגברת חרמון הסתובבה בביתה במשך
שבוע כסהרורית .״היו לי התקפי בכי פתאומיים,
חייתי כל הזמן תחת רושם הדב רים
שהיא ניבאה לי. לקח לבעלי שמעות
עד שהוא הצליח להרגיע אותי. הרגשתי
לא פעם שדעתי נטרפת עלי.״
• שם בדוי, האיש ביקש להשאר בעילום

ורדה טל
הרוצה להאמין — צריך׳לשלם
שלם תמורת אמונתו זו.
״כמו שהחוק אינו יכול לפעול נגד רב
שמקבל תרומה עבור תפילה לאלוהים
להבאת רפואה ״שלימה לילד חולה, כך
הוא אינו יכול לאסור על מישהו לקבל
־תשלום תמורת נבואה לפיה יהיה המשלם
מיליונר בעוד שנתיים. מי שרוצה להאמין
צריך לשלם בעד האמונה •שלו.״
חאם אין זה מתפקידו של החוק להגן
על אלה שלא ניחונו בכוח שיפוט הגיוני,
או שאינם משכי׳לים דיים, או כאלה שבנסיבות
משבר מאבדים את כושר השיפוט
שלהם ונופלים קורבן למוכרי האשליות

סוציולוגים ואנשי משפט סבורים כי כל
עוד מחזקות הנבואות את בטחונו העצמי
של הלקוח בעתיד טוב יותר, אין ב־
״מכשפים״ למיניהם כל נזק ציבורי .״הם
ממלאים למעשה פונקציה שממלאים פסיכיאטרים
לגבי חולי־נפש מסויימים,״ הס ביר
רופא ,״אבל זה בתנאי שמחירי השירות
הזה יהיו סבירים ושהאנשים הנותנים
אותו יהיו תחת פיקוח, כדי שלא
יינצלו את השפעתם ופירסומם למטרות
בלתי כשרות.״
נוכח ריבוי ה״מכשפות״ ו״הקוסמים״
למיניהם ברחוב הישראלי, ונוכח הביקוש
ההולך וגובר לשירותיהם, הגורם להאמרת
מחירים, אולי לא היה זה רעיון רע כל-
כך להטיל פיקוח כלשהו על ענף בידורי
זה. מישהו צריו לדאוג שאנשים תמימים
יוכלו להיות בטוחים לפחות, אם לא שהנבואות
שמנבאים להם יתממשו, אז שה-
ידעוני שלהם אינו איזה פאציינט של מוסד
להולי־נפש בחופשה.
הדוורית

הדה

1871

קולנוע
שחק! ,
קשהד היו ת קומוניסט איוו מונטאן ידוע מאז ומעולם כאיש
השמאל בצרפת. קומוניסט שלא היסס
להגיע את השקפותיו הפוליטיות אפילו
בתקופה שהקומוניזם עוד לא היה כל כך
באופנה כמו היום.
ז׳אן לוק גודאר דהר שמאלה בקצב
כזה שבמשך שנים התנזר מעשיית סרטים
מסחריים, רק כדי לא לתת למפיצים ובעלי
בתי־הקולנוע הקאפיטליסטיים להרוויח על
חשבונו.
מתקבל על הדעת ששני אנשים אלה
יהיו אהודים על המיפלגה הקומוניסטית
בצרפת, אך לא דובים ולא יער. לפני
כמה חודשים הופיע סירטו של גודאר
הכל בסדר, עם מונטאן בתפקיד ראשי,
ועתה נודע כי הסתדרות פועלי המזון
בצרפת יצאה בהאשמה חריפה נגד מונטאן,
אשר שם לדבריהם לצחוק את דמות פועל
המזון בצרפת, בדרך שהוא מציג אותו
בסרט של גודאר. הוא הופך את כל עניין
האירגון והשביתות ללעג ולקלס .״לא די
בבגדי פועל כדי להבין את בעיותיו או
ליטול את הרשות לבקר אותו,״ נכתב
בתרעומת רבה, במינשר של הסתדרות
פועלי המזון, שהיא מסונפת כמובן למיס־לגה
הקומוניסטית.
אמנם, בהמשך המכתב, הודו מחבריו
שמונטאן לא חיבר את התסריט ולא ביים
את הסרט, אבל האשימו אותו בכך שהסכים
לקבל תפקיד המלגלג על אנשים שנשארו
נאמנים לאיגודיהם ולמעמדם החברתי.
מונטאן עצמו היה פעם עובד־נמל בדרום
צרפת, והאיגודים המקצועיים רואים בכך
שגם התעשר, גם התפרסם, וגם העיז לשים
אותם לצחוק, את שיא החוצפה. מזכיר
איגוד עובדי המזון בצרפת נקרא ז׳וליו
ליווי, ואינו אחר מאשר אחיו של מונטאן
(שמו האמיתי היה איוו ליווי).
שמו של גודאר, במאי הסרט והאחראי
האמיתי לכל הפרשה, לא הוזכר כלל.
זה כנראה, מה שקורה כשיש קשרים בחוגים
הנכונים.

ת ד רי ך
מל״אביב
ה סנ ד ק (חן/אלנבי, ארצות־הברית)
— רב־המכר של מריו פוצו מקבל
צבעים ודמויות מוגדרות, עם שחקנים
מעולים כמארלון בראנדו, אל פאצ׳ינו,
רוברט דובל וג׳ימם האן. המאפייה המושלמת
והפוטוגנית ביותר שנראתה אי־פעם
על הבד.
יום א׳ הארור (סטודיו,
אנגליה) :בטעם רב מעלים השחקנים
גלנדה ג׳קסון, פיטר פינץ׳ ומאריי הד אחד
הסיפורים העצובים והמרגשים של השנה,
עם אנשים בודדים המחפשים לשווא את
השלימות ביחסי אנוש. במאי ג׳ון (דאר־לינג)
שלזינגר.
++++מה נשמע דוק? (פאר,
ארצות־הברית) :אחד המצחיקונים המבריקים
של אמריקה מזה זמן רב. ברברה
סטרייסנד וראיין אוניל משתוללים בהדרכת
פיטר בוגדנוביץ /המשתמש בבקיאותו
בחולדות הקולנוע, כדי לאסוף צחוקים
בסיטונות.
***.ן* הליצנים (תכלת, איטליה) :
תיעודו של פליני על ליצנים וקירקסים,
נושא העובר כחוט השני במיכלול יצירתו
של הבמאי הדגול ובהשקפתו האמנותית
בכלל.

חי פ ה
הקונפורמיסט (פאר, איטליה—צרפת)
:אחד הסרטים החשובים של
השנה המנסה לנתח מבחינה פסיכולוגית
תופעות פוליטיות מסוכנות, לפי דעתו של
הבמאי האיטלקי ברטולוצ׳י. סרט כבד
המצטיין בכל הצדדים החשובים בקולנוע :
מישחק משובח, יופי אסתטי מעולה ומיקצב
מיוחד במינו.

ירו שלים
דקאמרון

(הבירה, איטליה) :
עוד סרט מצטיין. משלים מבריקים על
חולשות המין האנושי וטיפשותו, ותמונות
שלא יישכחו במהירה. פאזוליני.
הסולם הזה 1831

ה ש תי ק ה
הרו עמת
צבא הצללים (פריז, תל-אביב,
צרפת) — ז׳אן פיאר מלוויל
(גרימבאן) ,הנחשב היום לאחד
הבמאים החשובים בצרפת, חיה בזמן מילחמת העולם השנייה
אחד הלוחמים חעקשנים של המחתרת האנטי־נא-
צית, ואם כי עד היום לא ידוע בדיוק מה היו מעשיו, יש
רמזים מרמזים שונים על מיבצעים נועזים ונסיונות אי שיים
מסמרי שיער.
בכך טמון כנראה סוד האמינות הגדולה של סרט זה,
המבוסס על ספר של יהודי אחר, חבר מחתרת, הסופר
ז׳וסף קאסל. אם כי ממבט ראשון נראה הסרט כסיפור
מקוטע על המחתרת האנטי-נאצית בצרפת, המתחיל ומסתיים
כמה פעמים, הרי מה שמאחד אותו, היא לא רק
הופעתם החוזרת של כמה מן הדמויות בכל הסיפורים,
אלא האווירה הכבדה והמאיימת של צרפת הכבושה במיל-
חמת העולם השנייה. צל חדרי העינויים של הגסטאפו,
המלווה כל אדם מיקיצתו ועד לכתו לישון, והמילחמה
השקטה, העקשנית והבלתי מתפשרת של אירגוני המחתרת
נגד הכובש, מילחמח שבה צריך להוציא להורג מלשינים
ללא מישפט, מילחמה שבה משלמים על השגיאות הקטנות
ביותר בחיים, ואשר בסופה אולי ינצח הרעיון, אבל רק
מעטים מאוד מאלה שנלחמו עבורו, יחיו כדי לחנות מן
הניצחון.
תשומת הלב של מלוויל בבניית כל תמונה בסרט,
בעריכה מדוקדקת עד לפרטיה האחרונים, באיכות הצילום

ונטורה: בלי פשרות
וסירובו המוחלט לסטות כהוא זה מן הנושא שלו והינז-
רותו מכל פשרה מסחרית, עשויים כמובן להפחיד צופים
רבים. אולם דווקא תכונות אלה, ובנוסף להם מישחקם
היוצא מן הכלל של כל המשתתפים, לינו ונטורה, פול
מריס, סימון סיניורה, ז׳אן פיאר קאסל, ועוד, הופכים
את הסרט לתעודה מרשימה, הנוגעת לא רק לצרפת של
מילחמת העולם השנייה, אלא לכל מחתרת אנטי״רודנית
שהיא בעולם.

מערבו!
לנ שי ם הרו ת
ממשיכים לקרוא לי טרי-
ניטי (אסתר, תל-אביב, איטליה)
— כל מי שהעלה את החשד
הקל שבקלים שאדון טריניטי (טרנס חיל, או למכריו
האישיים — מאריו ג׳ירוטי) יסתפק בכן שיקראו לו רק
פעם אחת, התבדח סופית. ממשיכים לקרוא לו, ואם לדון
לפי אולמות הקולנוע והכנסותיו של סרט זה באיטליה
(מיספר 1בקופת בשנה החולפת) וגם בישראל, יקראו לו
כן עוד חרבה זמן.
כפי שידוע לכולם, מר טריניטי הוא האקדוחן המחיר,
המלוכלך, העצלן ובעל העיניים הכחולות ביותר במערב.
אחיו החורג באמבינו (באד ספנסר, ובשמו האמיתי, פנדר־סולי)
,שתחביבו המיוחד הוא לטפוח באגרופו על פדחות
יריביו המאבדים את הכרתם בו ברגע, הוא גונב הסוסים
המבטיח ביותר במערב. אחד הסיכסוכים הניצחיים בין
שני האחים היא העובדה שלא מניחים לבאמבינו להתמסר
לאמנותו זו בשקט.
מה שקורה בסרט זח אינו חשוב. העיקר, כיצד זה
קורה. אז יש כאן התעללות בקלפן מדופלם, היוצא בסופו
של דבר מרומה ומוכה גם יחד, התנכלות לארבעה שודדים
מיסכנים המבשלים כל הזמן ״פאסוליח״ ,אבל אינם
זוכים, אף פעם, לאכול אותה, מילחמת אגרופים, שאף
טיפת דם אינה ניגרת בה, ועוד כל מיני בדיחות מרוסנות
יותר, כדוגמת סעודת שני הגיבורים גסי ההליכות במיסעדה
מעודנת.

ספנסר (מימין) והיל: עוד ימשיכו לקרוא לו
האם זה טוב יותר מהטריניטי הראשון או לא ז ובכן,
מה שחסר כאן הוא גורם ההפתעה. מאחר ומן הרגע הרא שון
מצפים להצחקות, זה נראה לעיתים כסוחב את הרגליים
וקצת פחות מקורי מקודמו. אבל, איכות הצילום
גבוהה יותר מבסרט הקודם. שני הליצנים, בתפקידים הראשיים,
משוחררים מכל מעצורים, ואין ספק שמר קלאצ׳ר
(בארבוני) במאי הסרט מחזיק בידיו להיט נוסף.

מטייל
ב אי טלי ה
כוח גברא (בן־יהודה, תל-
אביב, איטליה) — הרעיון של
השתלת אבר-מין, עם כל האפשרויות
הקומיות המתלוות אליו, היווה פעם נושא לקומדיה
בריטית בשם ״פרסי״ שהוצגה ממש באותו בית־קולנוע
תל-אביבי. עתה חוזרת ההשתלה, בגילגול איטלקי.
אם כי מבחינה כרונולוגית, הקדים אולי האיטלקי את
האנגלי, מאחר וסרט זה הופק כבר לפני כשלוש שנים.
זהו מעשה במולטי״מיליונר מזדקן, שליבו מתחמץ למראה
מחמדיהן של הבחורות הצעירות, כי אין לו עוד שי ניים
לנגוס בחן. יום אחד יוצא האיש מכליו, פונה למרפאה
שוויצרית, ומציע מיליארד לירטות לכל מי שיהיה
מוכן לנדב לו אבר-מין צעיר ופעלתני. מכאן והלאה מתחיל
החיפוש אחרי הווירטואוזים המיניים שמסוגלים לנדב
אבר מתאים, והניסיונות לשכנע אותם לוותר על גבריותם.
שני המתחרים העיקריים על הכבוד הגדול הם פקיד רומאי
שהביא לעולם 18 ילדים ב 14-שנים, וברון סיציליאני
שירד מנכסיו, משום שכל מעייניו היו נתונים רק לתיכנון
ביקורי נימוסיו אצל הנשים הנשואות בכפרו.
הפרק הרומאי מאפשר לבמאי סטנו להכניס לסיפור
כמה בדיחות משפחתיות פושרות, הפרק הסיציאליני מנגן
כמובן על נימת המאפייה, יש גם כומר־וידוי בכל העסק,
והעניין מתנהל בניחותא, ללא הפתעות גדולות או הצ־

דרוש אבר לכוח גברא
חקות מסעירות. מפליא יותר מכל הוא שהסרט שמרני
ומאופק יותר מכל מעשייה משפחתית שמתרחשת כיום
באיטליה. יתכן והאשם בבמאי סטנו, שהיה מקובל מאוד
לפני 20 שנה כבמאי סרטים בעלי צבע מקומי, אבל לא
הרבה יותר מזה. ואולי בשלוש השנים שחלפו מאז הפקת
הסרט, הפך הקולנוע האיטלקי את עורו ומצנוע היה לנועז.

ח 0ור 5111< [=351

6ח1\/1!11<10
ק ט 1\/131*61\/131<6סחו־וס/ץ סס־^^וט

מועלה בעזרת סבוג^:יפות רטוב

מיק־אפ ופודרה דחוסים יחדיו לאבן־איפור.
המיק-אפ החדש המוגש ע״י הלנה רובינשטיין,
שומר על חלקותו ואחידותו,
נשאר מט ורענן גם בימי הקיץ הלוהטים ביותר.
בעל כושר כיסוי רב, מתאים לכל סוגי העור,
ובמיוחד לעור פנים שמן.
מכיל פרוטאינים חלביים המונעים את
ייבוש העור.
לבחירתך 6 :גוונים.

6ח1\/1!11<10
קט 9 1\/13116 1\/131<6ח!׳\/61ס 0־׳3ז:ו 1ט
איפור־אבן חדיש. מכסה, אחיד, מט.

הלנה רובינע 1נ1״ן• היופי בפעולה
הדרכה ויעוץ קוסמטי ניתנים חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין,
שדרות קק״ל 94 תל״אביב, בימים שני ורביעי בשבוע בין השעות 6—3.30
אחר־הצהריים. לבנות הנעורים ניתן יעוץ בימי שלישי באותן השעות.

העולם הזה 1831

!יזז־ר> ו^ועל ד[ן ןן ח ז|

איו חנות במקום ואשון בנסטינר
המפתח של עורך תוכניות מוזיקאליות.
בשלב זה חלה התקדמות פתאומית,
ומשביעת־רצון בהחלט, בקריירה של גדעון.
הוא החל מופיע בפסטיבלים ועל
במות שונות. ברור שהוא עצמו לא הפעיל
שום לחץ על מארגני הפסטיבלים
השונים. אלה החליטו פשוט שהוא זמר
טוב, ושהם רוצים בו.
לקראת ראש השנה, ערכו גלי צה״ל
סיכום של כל פיזמוני השנה• עורך ה־

אחד המיבצעים הבלשיים המסובכים
של השבוע היה — השגת תמונתו של
אחד האנשים המפורסמים ביותר במדינה.
גדעון גרייף, שזכה ביום השלישי
שעבר בפרס ראשון בפסטיבל הזמר
החסידי, בשירו והביאנו לציון עירך/
התגלה לפתע כאיש מיסתורין, שתמונתו
היא בבחינת בל ייראה. היה זה
ניגוד משווע למצב בעת הפסטיבל
ולפניו, כאשר מכונת יחסי־הציבור של
הפסטיבל הציפה את כל המעוניינים,
והלא מעוניינים, בתמונות המשתתפים
— כולל זו של גדעון.
הסיבה לדיסקרטיות המפתיעה היתה
קשורה קשר סיאמי הדוק בצורה שבה
זכה גדעון במקום הראשון. והצורה ש בה
גדעון זכה במקום הראשון, היא
באמת אורגינלית. תשמעו.
גדעון היה תמיד ילד טוב. כן, עדיין
יש כאלה גם בדור הצעיר הנוכחי. בדי-
עה זו היה, בראש וראשונה, אביו
שמואל גרייף בעל בית־חרושת קטן לנעליים.
האבא החליט כבר מגיל צעיר
שגידל׳ה איננו סתם ילד-פלא, כמו כולם•
הוא השקיע בגידל׳ה שיעורי נגינה
ושירה, טיפח את הקריירה האמנותית
— העתידה, בינתיים — של הבן־יקיר־לו־אפריים.

זה טיפח ן טיפח זה לא מילה.
בשעתו, כאשר דן בן־אמוץ קיים
את ערבי־הראיונות הפופולאריים שלו,
יכלו כל אשפי יחסי-הציבור בארץ לבוא
וללמוד אצל האבא איך צריכים לעבוד.
שמואל גרייף רדף אחרי בן־אמוץ בשקדנות
צל״שית, ניסה שוב ושוב לשכנעו להעלות
גידל׳ה על הבמה. הגיעו הדברים
לידי כך, שבן־אמוץ החל תופס מחסה,
כל אימת שאבא של גידל׳ה היה מופיע
גריין ח
באופק.
בן־אמוץ לא היה הקורבן היחידי. כל
מי שיכול היה לעזור לגידל׳ה בקידום מיצעד העברי בגלי צה״ל, גדי ליבנה,
הקריירה שלו — זכה במישלוחי פר נסע
בוקר אחד באוטובוס לעבודתו, כחים,
מתנות, ותשומת־לב מתמדת מצד
שלפתע גילה לצידו — נחשו את מי ז
אבא של גידל׳ה.
כמובן — את אבא של גידל׳ה.
גדעון, מצידו, נשא את עול יחסי-
אבא של גידל׳ה הופתע מאוד נוכח
הציבור הפעילים האלה בסלחנות. הוא
המקריות המוזרה, אולם אם כבר נפהיה
אמנם ילד טוב, נראה אמנם כילד גשו, עלה בדעתו לבקש מליבנה להכטוב,
התלבש והסתרק כילד טוב — אבל
ניס לתוכנית גם את שירו של גדעון,
כל זה אין פירושו שהוא לא עמל גם
רכבות בהרים.
בכוחות עצמו כדי להגיע. ואם אביו היה
״נראה, נראה,״ השיב ליבנה, בניסיון
מוכן להטות כתף — אדרבא, יבוא על
תמים ועקר לזכות בקצת שקט עד שיירד
הברכה• כשגדל קצת, החל גדעון מקל
מהעומס על כתף אביו, מעביר קצת
לכתפו שלו, רודף בעצמו אחרי כתבים־
שיכתבו עליו, אחרי הזדמנויות להופיע\,
וכדומה. נכון אמנם שהוא לא הגיע להמאבק
בין אברי מצד אחד, לבין
רמתו המלוטשת של אבא, אבל לזכותו! חוגים מסויימים בישראל מצד שני, נמייאמר
— הוא עשה את כל המאמצים?.שך בסתר. החוגים המסויימים עושים
השנים חלפו, קול הסופראנו של גד־! את כל שביכולתם למנוע את פירסומו.
עון התחלף בטנור-באריטון, והוא הגיען רק לאחרונה הם נחלו הצלחה, כאשר
לצה״ל. מפה לשם, מצא את עצמו !,ראיון עם אברי, שנועד לשידור בשידורי־לא
פחות ולא יותר, בגלי צה״ל. ושם ״,ישראל, נפסל.
לא פחות ולא יותר — מאשר בתפקידי
מה שהחוגים המסויימים האלה אולי
לא יודעים, זה שאצל אברי העניין לא
כרוך כל-כך ברצון לנקום באלה שגרמו
לו לשבת עשר שנים בכלא, כמו בשאלה
הפינאנסית: אברי הוא עשיר קטן מאוד
ישנם אנשים שנולדו להיוולד אפורים, בימים אלה• מאחר שידע שלא יזכה
לחיות אפורים, ולמות אפורים. וישנם לעולם לפרסם את סיפרו בארץ, ביקש
כאלה, שלהיפך.
את עזרתו של ידיד נעורים מימי ה־אחד
מההפוכים הוא האדם ה פלמ״ח, כדי להגיע ללוס״אנג׳לס, מתשלישי
המפורסם, אברי אלעד. כאי גורר שם מאז בבית אותו ידיד. אשתו
לו לא היו לו מספיק דראמות בחייו של אברי, שולה, ממשיכה להתגורר עם
בנם בגרמניה, ואברי מנהל בארצות-
עד עכשיו — כמו למשל, הפרשה הקטנה,

מהאוטובוס. איפה ! עד שהנסיעה הזאת
נגמרה, נוספו לו במה שערות לבנות.
לא שזה היה הסוף. למחרת בבוקר,
מצא ליבנה סל פרחים ענק ותשורה
יקרה — מתנת בן־שיחו מהאוטובוס
מאתמול. ליבנה העביר את הפרחים ל־תל־השומר,
ואת התשורה מסר לגידל׳ה,
כשפגשו בתחנה, ביקש ממנו להחזירה
לאבא.
טוב, מפה לשם, מצא עצמו גדעון
כלול ברשימת הזמרים שיופיעו בפסטיבל
הזמר החסידי.
מה שגרם כמובן שימחה רבה לאבא,
שהמשיך ללוות צמוד את הקריירה של
בנו. בשימחתו, קנה אבא כמה כרטי סים
לפסטיבל, חילק אותם בין כמה
ידידים, שיבואו להשתתף בשימחתו•
לכמה ידידים, ולכמה בני משפחה,
ולכמה קרובים, ולכמה שכנים, ולכמה
עמיתים, ולכמה מעובדי גלי צה״ל, החל
בש. ג .וכלה בבכירי העורכים. ובו׳ וכו׳.
אלא מאי י באחדים מהכרטיסים שחילק,
חסרו תלושי הבחירה. השיפוט,
בפסטיבל, נערך על־ידי הצבעה של קהל
הצופים. טכנית, מצורף לכל כרטיס כניסה
תלוש בחירה, שעליו רושם בעל הכרטיס
את הזמר שבו הוא בוחר, מטיל
את התלוש לקלפי. כך, נקבעים הזוכים
בתחרות.
תלושים אלה, חסרו בכרטיסים מסויי-
מים. כמו, למשל, אלה שקיבלו מידי
האב: אבי קורן, ועמליה רוזן, חברים
לעבודה של גדעון בתחנה, וכו׳•
נסתיים הערב הראשון — הפסטי־באל
נמשך לאורך שלושה ערבים —
והחל מניין הקלפיות. נסתיים המניין —
וכולם קיבלו טיל: גדעון זכה במקום
ראשון — בעדיפות מדהימה של 800
קולות יותר מאשר הבא אחריו.
הקהל, שלא הבין בלום במוזיקה,
הגיב בקריאות־בוז ובשריקות. היה זה
מוזר אמנם, בהתחשב שקהל זה עצמו
הצביע בעד גדעון, באמצעות תלושי-
הבחירה שלו. אבל עובדה.
אביו של גדעון, לעומת זאת, עמד
דומם, עיניו זולגות דמעות אושר.
התופעה חזרה על עצמה בערבים
הבאים. בסיכום בולל, זכה גדעון במקום
הראשון.
מובן שנמצאו מקנאים וצוררים רבים
שניסו להשמיץ את המנצח, טענו שלא
מגיע לו, וניסו לעשות עסק גדול מזה
שאבא שלו חילק כמה כרטיסים בלי
תלושים, וכו׳•
אבל למשמיצים כידוע, אף פעם אין
תקומה.
לא לנוכח עובדות החיים הקשות.

שהסעירה את כל המדינה והפילה ממ שלה
— הרי שעכשיו הוא שרוי בעיצומה
של דרמה חדשה.
אדם נורמלי, כשהוא עומד לפרסם את
ספר זכרונותיו, פשוט הולך ומפרסם.
אצל האדם השלישי, גורם הספר, עוד
לפני פירסומו, לכמה אולקוסים רציניים.

הסיר
מצא מינסה
היו לה, לאורך הדרך, כמה רומנים גדר
ליס וקטנים, ואפילו בינוניים, אבל שוס
דבר רציני. כי גבר רציני, כפי שיודעת
היום כל אחת, קשה להשיג. פנוי, אני
מתכוונת.
לא שזה הדאיג את סנדרה. היא ידעה
יפה את הפתגם, שכל סיר מוצא את ה־מיכסה
שלו.
לפני שבעה חודשים, ערכה סנדרה
מסיבה בביתה — ומצאה את המיכסה,.
קוראים לו מעזה שינדלר, שאס רציני,
ומרגע שנפגשו, לא נפרדו השניים.
אתם מתארים לכם איזה קיטור נוצר׳,
כשלא מסירים את המיכסה מעל הסיר
במשך חצי שנה?
החתונה בחודש הבא. מזל טוב.

ת ע מו ל ת
ב חי רו ת
בימים אלה, אתם יכולים לפגוש, אם
זח מעניין אתכם במיוחד, את אשתו של|
אחד הפקידים הבכירים ביותר בעיריית
תל־אביב, כשהיא מתרוצצת במיסדרונות
העירייה במרץ רב, עוסקת בשתדלנות
מקורית ביותר.
היא עוברת ממישרדו של בעל השפעה
אחד למישנהו, במוסד החשוב הזה,ל
תופסת אותו באוזן לשיחה פרטית״,
ומגלה לו בסודי-סודות שבעלה, הפקיד,׳
הבכיר מאוד, שרוי בדיכאון נפשי, וגילה
לה, בסודי סודות, שאם לא יוצב
במקומו הנוכחי החשוב גם ברשימת
המועמדים לבחירות הבאות — הוא יתאבד.
בגילו, חייו איננם חיים עוד, בלי ;
תפקידו האהוב.
היא מספרת את הסיפור הזה במלוא
הרצינות, ולא תאמינו — יש כאלה שגם
לוקחים אותה ברצינות.
מובן שהם מיעוט. הרוב יודע שזו
סתם תעמולת בחירות, ולא מתרשם.
כמה שהם ייראו טיפשים, כשהוא יתאבד
באמת•

לראות את קאפרי ־ זלמות
זה מד ,־שקרד, לבמאי דני ליטאי :
הוא ראה את קאפיי — ומת עליה.
אני מתכוונת לחתיכה, לא לאי.
דני, נשוי ואב לשניים, התחיל מקט נות,
התגלה ככישרון רציני בביום, בייחוד
של להקות צבאיות, רשם לזכותו,
עם הזמן, הצלחות כמו להקת פיקוד די־זנגוף,
ג׳אמבו, אל תקרא לי שחור. הוא
גם הופיע בקאמרי ובתיאטרון העירוני
בחיפה. בקיצור, אמן, מה יש לדבר.

האדם השלישי: המתח גובר
הברית חיי רווק, כשתקוותו הגדולה
היא הצלחתו הפינאנסית של הספר, שתעמיד
אותו על רגליו.
והשאלה הגדולה כרגע היא: האם
יצליחו המשכנעים, והספר לא יזכה לראות
אור — או שכן יזכה, וכמה מ-
המשכנעים עצמם לא יזכו, כתוצאה, לראות
אור.

סנדרה סקארכק הגיעה לארץ מלוני
דון לפני שנתיים. כעיתונאית מקצועית.
מצאה לה עד מהרה את מקומה גס בישראל,
התפרסמה ככתבת־אופנה של
ידיעות אחרונות, כשקו התמחותה הוא
איך להיות חתיכה.
מאחר שלימדה זאת לקוראות העיתון,
מובן שידעה גס בעצמה איך. וכך, הסתר
בבה העלמה, מאז בואה לארץ, במסיבות
הכי שיק, עטופה תמיד בפאר האופנה,
סמל ההצלחה והזוהר.
תכל׳ס, מכל מקוס, לא יצא מזה. אמנם

כדרכם של אמנים — ,וגם לא אמנים,
מספרים לי — היה דני מנהל, מדי פעם,
איזה רומן תמים עם אחת מחברות הלה קות
שתחת ביומו. אבל מה, אף פעם
לא משהו רציני.

לינזאי

התמימות מתה, כשנתקלה עינו בחברה
חדשה באחת הלהקות הצבאיות שלו, חיילת
בשם קאפרי. דני התאהב עד מעל
הגג, הולך להתגרש עכשיו.

117

עליזה סל״ו -ננחוח ד״נסינזו הנינות׳
הגיעית השחומה
^ לך שמח בכינרת בשבוע שעבר.
! 1לא חלף יום בלי אירוע. מועדון
הצניחה החופשית הישראלי, הטיל למים
שישה מבחירי צנחניו כשהם נופלים חופשית
מן השחקים ואבוקות עשן מסמנות
את צניחתם החופשית. נבחרת סקי ישראלית
עצרה נשימה במופעים מרהיבים.
אמנים העניקו ממיטב הרפרטואר בערב
חגיגי בעין־גב. ערב אחר הוענק למיצעד
שירי הכינרת.
וגולת הכותרת: ביום השני של חול

לצד ראש־העיר ישבו בחבר השופטים
שמואל רודנסקי, מנהל סניפי אומגה ומיסו
בישראל. שהיה ממונה על הפרס הגדול
של מיסו, יצחק נשר, צייר טברייני, שנס־יונו
הרב בצורות וצבעים הכשירו לתפקיד
האחראי, ודוד גבריאל מעיריית טבריה,
שתיגבר את ראש־העיר.
דודו דותן המנחה המצחיק והבריא
שפע הברקות, לקצב אנשי התיזמורת
המלווה אותו בקביעות: או שכן או שלא.
השופטים בחרו כאיש אחד ביפהפייה

,אוי, לא אני!

מצטעקת בהתרגשות רבה נסיכת הכינרת עליזה
קליין, כשחבר השופטים מאחוריה מוחא כף. למטה
מימין איריס עובדיה, סגנית שלישית, עליזה קליין, המלכה ומאירה ארצי, סגנית שנייה.

פיטרייה בים כינרת

את התיפרחת הזו מרכיבות מלמטה למעלה
היפהפיות: צילה וינר, אירים עובדיה
ועליזה קליין. מימין: מיכל יעקב ומשמאל: רוקי הוניגמן. האחרונה זכתה כבר ונבחרה
לפני כחודש למיס טיפאניס הישראלית. חמשתן משתתפות בתחרות מלכת המים הארצית.

המועד סוכות, נערכה בחוף השקט, שלמרגלות
טבריה, טכס בחירת מלכת הכינרת.
המופע ששולב בשבוע לילות
הכינרת, נערך בחסותו של ראש עיריית
טבריה, משה צחר. באותו ערב שכח הראש
מכל טירדותיו המוניציפאליות.
כל מעייניו היו נתונים לקבוצת החתיכות
שעברו מולו בסך.

אדומת השיער מקריית אונו — עליזה
קליין, וזו כל כך הופתעה לשמע ההחלטה
עד שהצתעקה :״אוי, לא אני !״
הטכס ננעל בטבילה רבתי, כשהנערות
מוליכות, על סרטיהן וכתריהן, ואחרים
נוהרים למים, בחדווה רבה, רבים מבין
הצופים.

כמה מהצעירות שבאו
לטבריה בדי להשתתף בחגה
של הכינרת. הן היוו
את השיא לשבוע לילות
הכינרת, שנערך בחול-
המועד טובות.
בטכס מרשים שנערך
בחסותו של ראש עיריית
טבריה, משה צחר, נבחרה
מבין הקבוצה מלכת
הכינרת. זו השנה השלישית
ברציפות שהמלכה
נבחרת בחוף השקט שלמרגלות
טבריה, כחלק
מהתחרות המסורתית של
מלכת־המיים.

יפהפיות שהשתתפו בתתרות..נסיכת ים כינרת -האחרונה לפני הנחירה הארצית

הים השני

דודו דנתן, המנחה, שם
ידיים על נסיכת הים התי־נון,
שנבחרה לפני כחודשיים, מיכל יעקב. גובהה הניכר
(המדרגה בתמונה מטעה קצת) הרשים את המנחה.

המתנות

המאפרת של הלנה רובינשטיין
דניאלה רענן (משמאל) ,לצד אשתו
של רוזנסקי מטיסו, שושנה, כשהיא מעניקה שי לאחת
המועמדות. צופה מימין הסגנית השנייה — מאירה ארזי.

דאש־העיד

משה צחר, ראש עיריית טבריה,
מדביק נשיקה אבהית למלכה הטרייה
עליזה קליין, כשזו אוחזת בראשה, מגודל ההפתעה
והשימחה על זכייתה בתואר ״נסיכת הכינרת 1972״.

משוד הסעד

מוצאים לקנייה
קולות בבחיחו

המאה!
מהקשה השלישית

הפנימיות שר
ה מ פד׳ ל