גליון 1833 מתאריך 18 באוקטובר 1972

ץץי שהיה נקלע ביום השישי לפני
שבוע אל אולם הספורט של בית
עלייודהנוער בקיבוץ אלונים, היה יכול
לקבל את הרושם שבמקום נערכת תערוכת
שערים של העולם הזה. משני צירי
האולם הוצגו מעל גבי פרגודים מיוחדים
כמאה שערים שונים (קדמיים ואחוריים)
של השבועון המסדים. על קיר ענק התנוססו
כמה סמלים גראפיים מוכרים, ש הפכו
כבר לתווי־זהות של העולם הזה,
כמו האריה השואג עם סיסמת ללא מורא
וללא משוא פנים, הכוכב עם הסקופ
בתוכו, הסימן הגראפי של מדור ההורוסקופ
והפתיח של דף תשקיף.
לא היה זה עוד סימפוזיון במסגרת הוויכוחים
והמשפטים הציבוריים הנערכים
מדי פעם בהתישבות העובדת ושבמרכזם
עומד העולם הזה. חברי קיבוץ אלונים
(השייך לקיבוץ־המאוחד, וששמו שורבב
לא מכבר לכותרות בקשר לפרשת אוטו־קארס)
,החליטו פשוט לקיים ערב תרבות
של עתון־חי במתכונת העולם הזה,
תחת הכותרת האלון הזה, כשהכוונה אינה,
חס וחלילה, ליגאל אלון.
כ־ 250 מחברי הקיבוץ, שישבו ליד שול חנות עם כיבוד, השתתפו במעין ישיבת
מערכת המונית של עתון־חי שהורכב לפי
מדורי העולם הזה. כך, למשל, התחיל
הדיון העליז בבחירת השער הקדמי של
העתון המקומי. מארגני הערב הקרינו למשתתפים
ארבע הצעות שונות לשערים
קדמיים ובהרמת ידיים בחרו חברי הקיבוץ
את השער הנראה להם ביותר:
תמונתו של האקונום של הקיבוץ, עקיבא
שפר, כשאליה נלוות הכותרות ״לאן נעלמו
הכלבים באלונים — תעשיית קציצות
מפוקפקת — נחקר על שחיתות.״
במסגרת מדור תשקיף הוקרנו שקופיות
שצולמו כמה חודשים קודם לכן באמור
המשק בלוויית התחזית: כאן תקום ברי-
כת־שחייה בהוצאה של 100 אלף ל״י,
דבר שהוגדר על־ידי עורכי האלון הזה

חברי קיבוץ אלונים משתתפים כעיתון־חי כמתכונת ״העולם הזה״
לא צריך כבר לקרוא בהיחבא
אותו יום מקרוב. מרבית הצילומים שהופיעו
בעתוני העולם, בהם נראים קטעי
המשא־ומתן בין נציגים גרמניים לבין
החוטפים, צולמו על ידו.
לא היה כמעט מדור ממדורי העולם הזה
שלא שימש את חברי קיבוץ אלונים
לצרכיהם המקומיים. במדור ההורוסקופ
למשל, הוקרנו שקופיות של בנות משק
הרות כשצוות של אסטרולוגים מקומיים
מתבקש לנחש את מין היילוד. ואילו
לצורך השער האחורי נבחרו תמונות שצולמו
בבריכת־השחיה של הקיבוץ. החב
שלמה
לוי(מימין) מספר על אסון מינכן
סקופ אמיתי

תערובת שערי ״העולם הזה״ בקיבוץ אלונים
הזקנות לבשו בגדי־יס
כ״שערוריה.״ חברי המשק יכלו להיות
עדים לכך כי נבואת דף תשקיף התגשמה:
בינתיים, כבר הוקמה הבריכה.

ן* בתכההמר כזי ת של האלון הזה
ן | היתד. כתבה עתונאית מובהקת שאף
עתון חדשות לא היה מתבייש בה. היה
זה סיפורו של חבר המשק שלמה לוי.
לוי, שהשתלם במשך שלוש שנים בטלוויזיה
בתחנת הטלוויזיה הגרמנית בשטוט־גארט,
הגיע לכפר האולימפי במינכן כ־כתב־צלם
של הטלוויזיה הגרמנית וכאיש
קשר ומתורגמן למשלחות ישראל, קאמ־רון
וצ׳אד. הוא עצמו התגורר בתקופת
המשחקים האולימפיים בביתן הישראלי
סמוך לראש המשלחת הישראלית.
כאשר פרצו אנשי ספטמבר השחור אל
הבנין, סיפר לוי, הוא ישן בחדרו ולא
שמע דבר ממה שהתרחש. רק מאוחר
יותר התעורר משנתו אחרי שמקול־יש־ראל
התקשרו אליו טלפונית כדי להיוודע
מה מתרחש בביתן.
לוי שתפס רק אז מה מתרחש התמקם
על מרפסת סמוכה וצילם את מאורעות

רות הוותיקות של הקיבוץ נראו בתמונות
אלה בבגדי־ים, קצרו תשואות וצחוקים
מקהל הצופים.
לנו, כמובן, לא היה כל חלק בערב
זה. שמחנו על קיומו. היתד. זו עדות
נוספת להשתרשותו של העולם הזה בהווי
החיים הישראלי, אפילו בקיבוץ של הקי־בוץ־המאוהד,
שעוד לפני 15 שנים היו
צריכים לקרוא בו את העולם הזה בהיחבא.

ן מ״האלון הזה,״ ל״העדלם הזה.״
1אני רוצה להפנות את תשומת־ליבך
לסיפור קטן המתפרסם בגליון זה במדור
במדינה בעמוד .36 זהו סיפור קצר, לא
סנסציוני, המספר כיצד נגרם סבל לילדים
טעוני־טיפול, בגלל מחלוקת ביורוקרטית
בין משרדי הממשלה.
לסיפור זה, כמו כמעט לכל סיפור אחר
המתפרסם בהעולם הזה, יש גם סיפור
שמאחורי־הסיפור.
היו אלה הוריהם של הילדים הסובלים
שהזעיקו את כתב העולם הזה להתריע
על השערוריה. הכתב ביקש לדבר עם

מהדורה אלונית של ה. ה.
מה עשה האקונום?
מנהל מחלקת הילדים בבית־החולים. זה
לא יכול היה לעשות זאת ללא אישור
ממשרד־הבריאות. משרד־הבריאות אסר
על המנהל לדבר עם הכתב. הכתב פנה
בעצמו למשרד־הבריאות ביקש רשות לבקר
בבית־החולים .״אי־אפשר בשום פנים
ואופן,״ אמר דובר המישרד ,״זה הרי
ביודחולים לחולי־נפש.״ למרות האיסור
ערך הכתב ביקור במקום.
כאשר פגש הכתב לבסוף במקום את
מנהל מחלקת הילדים, הד״ר ג׳ורג׳ סקלי,
אמר הרופא הוותיק :״קיבלתי הוראה לא

לתת לכם שום מידע. כל היום צילצלו
אלי ממשרד־הבריאות והזהירו אותי לא
לדבר דבר על בית־החולים. אישיות בכירה
התקשרה איתי והבטיחה שהכל יסודר
רק שלא אדבר איתכם. דבר אחד אני יכול
לומר: הודות לכם יפסיקו הילדים הנמצאים
כאן, וילדים רבים נוספים, לסבול.
הייתי בטוח שיאשרו לי את פתיחת ד,בנין
החדש רק באפריל של השנה הבאה.
מחשבה זו לא נתנה לי לישון בלילות.
לעבור עוד חורף בבנין הישן נראה לי
ממש טראגי. שם אי־אפשר להדליק תנור.
יש לנו ענין עם ילדים חולים במחלות-
נפש, תנורים עלולים להיות סכנה לחייהם.
״כמה דקות לפני שבאת לכאן,״ אמר
הד״ר סקלי לכתב העולם הזה ,״התקשרו
איתי ממשרד־הבריאות ואמרו לי שהכל
כבר סודר בוועדת־השרים. אם לא. היי תם
מתערבים אני בטוח שהענין היה נסחב
עוד חצי שנה.״
ביקשנו לברר במשרד־הבריאות אם
אומנם כך הדבר .״נכון,״ אמר דובר-
המשרד ,״הנושא הועלה בוועדת׳השרים
ביום רביעי. זה לא נכון שהוא הועלה
בלחץ העולם הזה. הוא היה נדון ממילא,
אם לא ביום רביעי זה אז ביום רביעי
אחר.״
בעיתון משתקף טיפול העולם הזה בפ רשה
בסיפור של חצי טור במדינה בסך
הכל. אבל לגבי עשרות ילדים חולים
וסובלים הוא מתבטא בשינוי מהותי בתנאי
חייהם.

העולם הזה גג*1

פ 5ס פ §

ונוווו ־

א מר טדי ק ולק

• ע ל גו לדהמ איר:
״המכשפה המרושעת הזאת ז שתיקח מטאטא ותעוף!״
מר קולק מבקש להבהיר שמעולם לא אמר דברים אלה. הנוסח האמיתי
של דבריו היה :״הגברת גולדה מאיר היא ממש קוסמת בענייני חוץ.
כדאי שתיקח מטאטא ותעשה סדר גם במדינה עצמה.״

• עלהרב מנתם פ רו ש:
״צבוע מזוהם: אני בטוח שהוא אובד חזיר בכית!״
מר קולק שלח אמש מיכתב דחוף לרב פרוש, וביקש סליחה על כי הובן
שלא כראוי. מה שהוא אמר באמת היה :״איו לסבול שקנאים שונים,
וביניהם קנאים דתיים, יצבעו ויזהמו את קירות הבתים בירושלים בסיסמאות.
אני בטוח שזה חטא יותר גדול לעודד קנאים מאשר לאכול חזיר.״

$ע ל חייב מ שה ברעם:
״המפא״יניק המחורבן הזה יבול לנשק לי כתחת!״
״זהו סירוס גס של הדברים אשר נאמרו על־ידי ראש העיר,״ ציין
הבוקר דובר העירייה .״מר קולק העלה על נס את אישיותו של ח״כ
ברעם, למרות חילוקי־הדיעות הקיימים, כביכול, בין שני האישים. מר
קולק ציין את הישגיו של מר ברעם בעבר, וציין שהציל את סניף מפא״י
מחורבן. הוא הוסיף שהוא רואה במר ברעם חבר לנשק, תחת גג המערך.״

• עלה ליג הלה גנ ה הדיח:
״אנשי הליגה הם נאצים, וצריכים לתלות אותם על עץ!״
בתשובה לשאלות כתבנו, אמר מר קולק שדבריו הוצאו מן ההקשר. הוא
אמר שאנשי הליגה הם הלוחמים האמיתיים נגד הנאצים, ושצריכים
לתלות את הודעותיהם על לוחות־המודעות
העירוניים, שהם עשויים, כידוע, מעץ. כשאמר
לו כתבנו שהוא עצמו היה עד לדברים, קרא
מר קולק :״אה כן, עכשיו אני נזכר, די ברתי
על הליגה הערבית.״

״ילדים יקרים, זוהי התוכנית שתראו בל בוקר עד סוף השנה :״

ביצים להשכיר
יש אנשים שנולדים בלי ביצים. מה
לעשות 1זה עצוב מאוד, אבל זה
עובדה. ככה זה בחיים. קורה.
אבל חבל לבזבז זמן על הלידה
שלהם. זה היסטוריה. זה ״נוסטלגיה״.
הכי חשוב זה לראות מה קורה
איתם היום.
אז טוב: יש כאלה, שהתרגלו, וזה
בכלל לא מפריע להם.
יש כאלה אחרים, שהתמסרו לעניין
ברצינות, ואחרי תקופה ארוכה של
אימונים מפרכים יומיומיים, מעייפים
עד מוות, ושיפשוף רציני אבל יחד
עם עקשנות בלתי־פוסקת, טוב — אי-
אפשר להגיד בפה מלא שיש להם
ביצים, אבל נוכל אולי לומר, שאף
אחד לא מרגיש שאין להם.
אבל יש כאלה — והם הכי מעניינים
אותנו שהם מין טפילים על ביצים
של אחרים. מין מנדבושק׳ס.
אתה רואה אותם עלובים, דהויים,
מרוטים ומדובללים, קרחים מכאן ומכאן
ומאיפה לא, מבטים כבויים מ עיניים
טרוטות. ו-פתאום! הם פותחים
את הפה! יא־אללה!! איזה שא גה!!!
ביצי אדונם מדברות מגרונם!
אז נשאלת השאלה: איך זה קורה?
או! זה פשוט מאוד.
כמו שהם מסתובבים ככה, בינינו,
מתוסכלים, הם שולחים בגניבה מבטים
ימינה ושמאלה, אולי אפשר לשכור
ביצים באיזמקום. ופה פועל חוק־ה־יסוד,
האיתן והמקודש, של ״היצע ובי
קוש״
:יש קליינט — אז בטח יימצא
מישהו שיהיה מוכן להשכיר את שלו.
אז כל זמן שהמיספר של מחוסרי-
הביצים־המחפשים־ביצים-להשכיר הוא
קטן — המיסחר מתנהל ביושר.
אבל קורה, שפתאום בדור אחד
מחורבן נולדים תלפים־תלפים מחוסרי־ביצים,
או ! אז מתחיל שוק שחור,
ומתחילים ספסרות, וכל מיני גישפטים
וזיופים ורמאויות והונאות, ואל תשאל
איזה אסונות יכולים לצאת מכל זה.
על־כל-פנים, המצב כרגע הוא ממש
מחפיר: שמעתי מהמשטרה, שהספסר
הראשי בביצים, בעצם בעצמו אין לו
כל־כך. אבל הוא מוכרח לעמוד בהתחייבויות,
לא? אז הוא מוהל אותם
במים, בעפר, בחצץ, בשברי מחסומים,
במה לא.
גם בכל מיני שמאטעס ענתיקות.
מי יודע איפה הוא חופר אותם.
והמטומטמים האלה, שבדיוק מכיוון
שאין להם אז הם גם לא יודעים להבחין
בין ביצים אמיתיות לביצים מזו־ייפות
— שוכרים אותן כמו שהן,
ולא מרגישים בכלל שביצי אדונם
המדברות מגרונם אינם אלא ביצי מים.
ומה שיותר גרוע זה — שהרבה-
הרבה אנשים נבהלים גם מהביצים
האלה. ובין האנשים האלה אתה יכול
לראות גם מנהיגים ומנהיגה. כולם
תפסו פאניקה.
עם ישראל י
אח, אח, אח
מי יגול עפר
מעל עינך ! ז

ס * גר

הירדניםמפ עי ל

מפי׳ עצמאית

ירוד נג די

להסתד רו ת *

קרוב לוודאי שהשירותים החשאיים של ירדן
מנצלים את גל הטירור הערבי נגד ישראל לצורך
הפעלת טירור נגדי נגד ארגוני החבלה, מתוך הנחה
שפעולותיהם ייוחסו לישראל ולא יעוררו את זעמם
של מדינות־ערב נגד המלך חוסיין.

האמ רי ק אי ם כו ע סי ם
עדהפצצתל כוון
פגישתו של עוזר שר־החוץ האמריקאי ג׳וזף סיסקו
עם שגריר ישראל בארצות־הברית, יצחק רבץ, בדי
לברר את עניין פעולת מטוסי צד,״ל בלבנון ביום
הראשון השבוע, התקיימה על רקע זעם בחוגי המימי
של האמריקאים, הרואים בפעולה זו הפרת הבטחה
מפורשת מצד ישראל.

לפני שבועיים פירסמו עיתונאים המקורבים
למימשל בוושינגטון, בי פעולת קרקע
גדולה של צה״ל, נגד כפיסי חבלנים בלבנון
וסוריה נמנעה כרגע האחרון כגלל התנגדות
אמריקאית חמורה. לפי אותם מקורות ביקשו
האמריקאים מישראל לא ליצור שום

ייתכן ומפ״ם תופיע כרשימה נפרדת
בבחירות להסתדרות ולא כמסגרת המערך,
אם אומנם יוקדמו הבחירות להסתדרות
ליוני .1973
תהיה זו הזדמנות מתאימה למפ״ם להוכיח למיפ־לגת
העבודה את כוחה העצמאי ולתבוע ממנה תנאים
טובים יותר למערך בבחירות לכנסת.
ההחלטה ללכת באופן עצמאי לבחירות להסתדרות
עשוייה להוות, לדעת השמאל במפ״ם, מחסום
בפני עליית כוחם של מיפלגות השמאל האחרות
בהסתדרות.

כיום ברור כמעט לחלוטין שהנסיונות
האחרונים שנעשו כלבנון לפיגוע כמרכזי
ארגוני החבלה בביירות ובסביבתה, נעשו
על-ידי סוכנים ירדניים ועל-ידי אנשי השירותים
החשאיים •טל ירדן.
לא מן הנמנע שהירדנים ינצלו את המצב
כדי לפגוע כראשי ארגוני החבלה באירופה
וכמקומות אחרים בעולם, שוב
מתוך ההנחה שהמבצעים ייראו בישראלים
או יהודים.

אברה עו פ ר -

הטירור הירדני הנגדי הוא תשובה ישירה נוכח
מאמציהם של החבלנים ובמיוחד אנשי ספטמבר השחור,
לפגוע בנציגויות הירדניות בחו״ל ובמלך חוסיין.

ראשמטההב חי רו ת
מנכ״ל חברת שיכון עובדים, ח״כ אברהם עופר,
יעמוד בראש מטה הבחירות של המעיד בבחירות
לכנסת השמינית.

ב חי רו ת מו ק ד מו ת,
תקציב

ב *ו״ 0

הסיכה לבך •טלא התחילה עדיין תכונה
רצינית לגיבוש תקציב המדינה לשנת
1973/74 נעוצה כעובדה שלדעת כמה

ההחלטה על מינויו של עופר לתפקיד
זה, הנחשב כקרש-קפיצה לקראת קאריירה
של שר בממשלה, נפלה יחד עם ההחלטה
על מינויו של אהרון ידלין במזכ״ל מיפלגת
העבודה. כדי לא להוריד מחשיכות מינויו
של ידלין, הוקפאה בשעתו הידיעה על כך.
על מינויו של יוסי שריד כממונה על ההסברה

*0£א£ז 5 *01* 13 1*6* 1.זאז

*ז*¥אמ סא* סס$.<*0#ז *110*6חסז

(^ 0 5017951414

((0 501795(414

מתיחות עד לבחירות לנשיאות ארצות־הכרית,
ואף קיבלו התחייבות ישראלית
מפורשת על בך.
מקורביו של הנשיא ניכסון סבורים כי כל פעולה
צבאית של ישראל או כל מתיחות במזרח התיכון
עלולה לפגוע בצורה כלשהיא במסע הבחירות של
ניכסון.

תלח צי ״ ד חו
ל שנ ה נו ספת
אחד הנימוקים המושמעים בצמרת
השילטון בישראל נגד האפשרויות להקדמת
הבחירות, טוען כי הקדמת הבחירות
תזרז את הלחץ המדיני האמריקאי על ישראל,
ממנו ממשיכה ממשלת ישראל לחשוש,
למרות כל ההצהרות.
שרי הממשלה ידעו כי בשנת הבחירות לנשיאות
תיקבר תוכנית רוג׳רם ולא יהיה גם כל לחץ אמריקאי
על ישראל למציאת הסדר. לפי אותו שיקול ברור
שאחרי בחירתו של ניכסון לתקופת כהונה נוספת,
שוב לא תוכל ממשלת ארצות־הברית ללחוץ על
ממשלת־ישראל בנושא זה במשך שנה תמימה: עד
להרכבתה של ממשלה חדשה אחרי הבחירות. ישראל
תוכל תמיד להתנגד ללחצים בטענה שבשנת בחירות
שום ממשלה לא תיקח על עצמה כל התחייבות.
הקדמת הבחירות עשוייה לכן לקרב את תאריך
הלחץ האמריקאי, ממנו חוששים כל־כך בישראל.

מראשי האוצר ייערכו הבהירות לכנסת
השמינית עוד לפני ,1.4.73 היום בו ייכנס
התקציב הבא לתוקפו.
אנשים אלה סבורים שאם יתקיימו הבחירות במועדן
אי־אפשר יהיה להימנע מהגדלה עצומה של התקציב,
כדי לשחד שיכבות של בוחרים. משום כך רוצים
אנשי האוצר להקדים את הבחירות לתקציב.

כמיקרה זה יוגש לכנסת כבוא העת תק•
ציב־כיניים, ואילו לגיבוש התקציב עצמו
יגשו רק אחרי הבחירות.

עולי מ רו סי ה
מו ע מדי םלכנסת
קרוב לוודאי שרשימת המועמדים של
גח״ל לכנסת השמינית תבלול גם שני עולים
חדשים מרוסיה, שיוכנסו לרשימה על־חשבון
חטיבת חרות. השניים הם דב שפר•
לינג ולידה סלוכינה, עורבת־דין צעירה
שהיתה במחתרת הציונית כריגה.
נראה שלאור הצבתם של עולים אלה במקומות
ריאליים תועלה דרישה לכלול מועמד כזה גם ברשימת
מיפלגת העבודה, למרות שעד כה אין כל תוכנית
כזאת. בינתיים נודע גם שעולים מגרוזיה מבררים
אפשרויות להופיע ברשימה עצמאית לכנסת. בחוגי
מיפלגת העבודה מתייחסים לידיעות על כך כאל אמצעי
לחץ להכליל אישיות גרוזינית ברשימת המערך
לכנסת.

במטה הבחירות הוחלט אחרי שדב צמיר, הממונה על
מחלקת ההסברה, הביע את רצונו להתמסר ללימודים
אוניברסיטאיים וביקש להתפטר מתפקידו.

פי קו חעל הי ה לו מי ם
ללא מי כ ר!
כהוגי היהלומנים בישראל צפוייה סערה
נובח מינויו של ממלא־מקום המפקח על
היהלומים ללא מיברז.
ממלא־המקום החדש, עוזי נדיבי, בנו של מי שהיה
מזכיר עיריית תל־אביב, שירת עד כה במישרד־החוץ
ולא התנסה בעסקי יהלומים.
נדיבי החליף את אמנון בן־זאב שעבר להיות
נספח מסחרי באוסטרליה, אחרי שבמשך חמש השנים
האחרונות כיהן כממלא־מקום המפקח, ניסה כמה
פעמים לגשת למיכרז לתפקיד המפקח, אולם ניכשל.

עולי מגר חי ה
מתאר גני ם
קבוצת עולים מגרוזיה מתארגנת בימים

אלה להתיישבות חקלאית. מיספר צעירים מבני
עלייה זו מסיירים בריכוזי הגרוזינים בארץ ומנסים
לצרף אחרים לגרעין ההתיישבותי.

ט או 4 ) 1

בוא

141111

ז ל ״ו

1111 £ 1 ^ 11:

0£ז א 1ג 4 ) 1

עין אחת אופרה במשך 14ד קו ת.
העין השניה תוך 3ד קו ת.
היש ה ב דל!

־ז 6ח 611ץ16 £טווו1ע[
ו 9 1.331ח 111. 10
0וז 3וח׳\\ 3010ו1:6 81 טחו/1א
אי לינר ומכ חו ליח דיו מגוון א ת רי סי ך
מ כ חו ל ו צל לי תיח דיו
בגליל פ ר חוני
ועו שה או תםא רו כי ם,
בגליל מ הו ד ר
להעלאת קו תי תו ם
א רוכי ם, א רו כי ם.
ל איפו ר עפעפייך.
ת ח לי ף
מו של םבק לו ת
ה אי פו ר מו עלה
ובזריזות.
ל רי סי םהמלא כו תיי ם,
ב קלו ת, אינו מש
ת ח לי ףלא בן־ אי פו ר,
לדבק ולמסקרה.
שעות א רו כו ת.
חוז ק הגוון ני תן לוי סו ת כך מי םומכ חו ל.
ש תוכלי להתאפרב־ 3
בני־גוון שונים.
ת ח לי ף ל שלו שה גווני הצלליו
בהםהשתמשת עד כה.

הלנה רובינשטיין• היופי בפעולה
יעוץ והדרכה ניתנים חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין — שדרות קק״ל 94 תל־אביב בימי ב׳ וד׳ בשבוע בין השעות 3.30־ 6.00 אחה״צ.
לבנות הנעורים בימי ג׳ באותן השעות.

ה רג שהר עננ ה ־

הרגשהנפלאה.

ייבוו ״אוליביה־ עםה תו ספת הנ פלאה
המשמרתאתה בו ש ם על גופך.
סבון ״אוליביה״ מכיל כ מו ת כפול ה
של שמן זי תוקרם יופי.
ס בוו ״אוליביה״ ל הרג שהנפלאה ור עננ ה.

מ י 1נ

פרסום ־פלד

ח״ כ יצחק נבון הדרץ־ בבית״ ר. לבש
חולצה חומה ושר שירים נגד בן־גוריון
91 זעזוע רציני חטף השבוע
שר־האוצר פנחס ספיר שבא
לאוניברסיטת תל־אביב כדי לנסות
לשכנע את ראשי אגודת
הסטודנטים לא להכריז על
שביתה בגלל העלאת שכר הלימוד.
ספיר, שלא הכיר את
המקום, נכנס בטעות לבניין
מכסיקו ושאל את מנהל הבית:
״איפה זה פה אגודת הסטודנטים?״
המנהל, שעסק באותו
זמן בקריאת עיתון, לא ראה
מי פנה אליו ולכן גם לא ענה.
ספיר התרגז, ואמר :״אני
ספיר שר־האוצר!״ אך גם זה
לא השפיע על המנהל שסוף-
סוף הרים ראשו וראה את המדבר
:״ספיר שמפיר, פה אני
ספיר!״ את זה כבר לא יכול
היה שר־האוצר לסבול והוא
עזב בזעם את החדר. את המצב
הציל אחד הסטודנטים שהראה
לשר את משרדי ההתאחדות.

כל המחנה עם האפריקאים כשאני
שואג את הפקודות באידיש
עסיסית. לבסוף גם גולדה
התרגלה לרעיון ופרצה בצחוק.״

אחורי
הווילון, שם המתינו לתורם
להיכנס לאולם ההסרטה.
רק בקושי רב הצליחו להשתלט
על החמור, שהפרשותיו
בישמו את כל האולפן.

׳ 9בשבוע שעבר הוזמן
יצחק נכון לאולפני ההסרטה
בהרצליה כדי לסייע בעריכה
מחדש של צילומי הצגתו בוסתן
ספרדי, לצורך משלוח ל-
חו״ל. רק כשהוכנס אל האולפנים
הסתבר לו, להפתעתו, כי
הוא הוזמן להקלטת תוכנית
נוספת של הסידרה הטלוויזיונית
חיים שכאלה, שבמרכזה
עמד הוא עצמו. לצורך התוכנית
הובא לאולפן לא רק דוד
כן־גוריון שנבון היה מזכירו
בעת שהיה ראש-הממשלה, אלא
כמעט כל אנשי בן־גוריון מאותה
תקופה. הגילוי העיקרי של
התוכנית: בנעוריו, בירושלים,

9אגב, בתוכנית קודמת
שהוקלטה בסידרת חיים שכאלה
על חצ׳קל איש-בסית,
הכריז איצ׳ה ממבוש, מוכתר
עין־הוד :״תמיד אני רואה
בעיתון מודעות־אבל על עוד
אחד מוותיקי כסית שהלך לעולמו.
למה אף פעם לא קוראים
בעיתון גם על איזה ותיק
מרוואל שמת?״
9בדיון בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב בפרשת צו-
המניעה שהוצע נגד קופת-
חולים על־ידי תנועת העולם
הזה — כוח חדש בקשר לבחירתו
של אהרון ידלין

ידעה אי-פעם. רבים מבעלי ההון
השווייציים לא באו, רק
משום שהיא נראתה להם כ־ראוותנית
ובזבזנית מדי. באותה
הזדמנות יכול היה חיים
הרצוג לראות עד היכן מגיעה
חברותם של ידידיו. אחדים מהם,
שקיבלו את ההזמנה לחתונה,
רכשו כרטיסי־טיסה,
טסו במיוחד לג׳נבה כדי לא
להחמיץ את המאורע.
9כשהוקמה היאחזות ה־נח״ל
גיתית על אדמות הכפר
הערבי עקרבה, כמעט ופרצה
במקום מהפיכה זוטא. כתב
במחנה נח״ל יגאל גלאי גילה
השבוע כיצד סוכלה המזימה.
היה זה כאשר מפקד הנח״ל
אל״מ אשר דר וראש אגף
הנוער והנח״ל במישרד־הביט־חון
יום יוסק׳ה״) יהלום

ג׳יפ כששפופפרת הטלפון בידו
ומנהל שיחה נירגשת בה
הוא מחלק הוראות על ימין
ועל שמאל. מה שהתיירים לא
יודעים הוא כי הטלפון אינו
מחובר לשום שלוחה מלבד ל-
ג׳יפ. אז אם כבר מתיחות,
החליטו החבר׳ה הטובים של
אילת שגם לג׳ורג׳ מגיע ש-
ימתחו אותו. וכך, ביום בהיר
אחד, מגיע מטוס, המדריך ניגש
לג׳ים, מרים את השפופרת,
צועק הלו, מחוויר וכמעט חוטף
שבץ. מן העבר השני עונה
לו קול :״כן ג׳ורג׳.״ קשישה
המתחן זרק את השפופרת ונס
מהמקום כאילו הוא מלא
שדים. רק אחרי שהחבר׳ה הרגיעו
אותו, הסכים לחזור ל-
ג׳יפ כדי לגלות שהם חיברו לטלפון
חוט ומכשיר.
9ההצגה חייבת להיפד

9מה הסתתר מאחרי דרישתו
של נשיא המדינה זלמן
שזר לצום בבית־הסוהר יחד
עם נאשמי הצתת בוטיק ארוס?
בעיתונים נכתב אז כי הבקשה
באה בעיקבות פגייה של
הרב מנחם מנדל שגיאור*
סין הידוע יותר כרבי מלו-
בביץ, רבם של חסידי חב״ד
המתגורר בארצות־הברית. אך
האמת היא כי הפנייה הראשונה
באה מצד שזר שביקש מהרבי
להתפלל לבריאות אשתו
רחל שחלתה קשה ואושפזה
בבית־חולים. הרבי התפלל ו רחל
אמנם התאוששה מעט. אז
טילפן שזר לשניאורסון, הודה
לו עבור התפילה שעזרה ושאל
אותו מה הוא יכול לעשות בש בילו.
הרבי ביקש מהנשיא
לדאוג שביום הכיפורים ישוחררו
שורפי ארוס.
9:מה הקשר בין מעטפות
הנפץ שנשלחו בדואר לבין מז־כ״ל
ההסתדרות יצחק כ ך
אהרון? לדעתה של עורכת
ביטאון ההסתדרות דבר, חנה
זמר, יש קשר. כאשר היא
נשאלה בבדיחות על־ידי אחד
מחברי מערכת עתונה ״האם
קיבלת מעטפת־נפץ?״ השיבה:
״לא. אבל לקבל מכתב מבן־
אהרון, זה לא פחות נורא.״
9עוד לפני שגולדה
מאיר הרגיזה חלק גדול של
הציבור הישראלי כשאמרה ש כל
יהודי צריך לדעת אידיש,
השתמש בשפה זו רס״ר (מיל).
שלמה ישראלי שהשתחרר
לאחרונה מצד,״ל אחרי 24
ענות שירות. בראיון לכתב
במחנה רנן שור, סיפר הש בוע
ישראלי כיצד תירגל חיילים
אפריקאיים באידיש: בבסיס
בו שירת, התאמנה
קבוצת צוערים אפריקאיים.
לקראת מיסדר הסיום של הם
הדריך אותם אחד מ־רבי-הסמלים
תרגילי־סדר באנגלית.
הפקודות באנגלית הרגיזו
אח האפריקאים. כשהבחין
בזאת רס״ר ישראלי, הוא ביקש
מהמדריך לשבת בצד והחל
מדריך את הקבוצה ...באידיש.
האפריקאים, שלא הבינו את
השפה, פרצו בצחוק. אך לאט
לאט התרגלו לפקודות בשפה
הלא־מוכרת. יום אחד הגיעה
למגרש המיסדרים גולדה מאיר
שהיתר, אז שרת־החוץ, וצפתה
בתירגול. ישראלי, שלא הבחין
באורחת ובפמליתה, המשיך לנהל
את המיסדר באידיש .״גול דה
וחבריה היו המומים,״ סיפר
הרס״ר ,״הם לא הבינו מה
קורה על המיגרש. ומפני ש לא
ראיתי אותם, עברתי את

^ ^ 1העולםהזה 853ו

אן טוכמאייו ואידית גודיק ל : :
מת־לב כללית כאשר הופיעו במסיבה פומבית, בנוכחות מאות אנשים,
היה יצחק נבון מדריד ב־בית״ר,
בא באופן הפגנתי בחולצה
חומה לבית-הספר, נחשד
בהצתת קן השומר־הצעיר
ושר שירים נגד בו־גוריון.
! 9מפיקי התוכנית על יצחק
נבון הביאו לצורך הצילומים
גם את הד״ר נחום ריזו
קורקידי, אביו של המיליונר
־ אמנון כר־נס, שהיה
רופא בבית־החולים משגב לדך
בעיר העתיקה בירושלים עד
,1948 והיה נוהג בימי נעוריו
של נבון, לרכב על חמור ל־בתי־החולים.
כדי ליצור את
אווירת הימים ההם שכרו חמור
והד״ר קורקידי היה צריך להיכנס
אל האולפן רכוב על
חמור. אבל כשהגיע תורו לה־כנס,
הסתבר כי החמור סירב
לציית לפקודות. לא רק זה
אלא שהוא השתולל, כמעט והבריח
מהמקום את כל הידידים
הנעלמים שהסתתרו מ־

כמנכ״ל קופ״ח, כינה

נציג

קופ״ח עורך־הדין אהרון פד
דונסקי את עורך־הדין אמנון
זכרוני ״חברי ותלמידי

המלומד.״ ״התערב השופט
שלמה לכנכרג :״האם גם
זכרוני היה תלמידך?״ ענה פד
לונסקי :״כן, גם זכרוני. והוא
היה מבין תלמידי המצטיינים
כפי שאדוני יכול לראות מטיעונו
במשפט זה.״ ״אם כך,״
אמר לבנברג ,״אני יכול לומר
כי מכל מלמדי השכלתי. גם
מהמורה וגם מהתלמיד.״
׳ 9הפרשן הצבאי, האלוף
(מיל ).חיים (״ויויאך) חיי
צוג, השיא בשבוע שעבר את
בנו יואל 23 סטודנט באו ניברסיטת
בר־אילן. יואל נשא
לאשה את בתו של אחד מעשירי
הקהילה היהודית ב־שווייץ,
והחתונה, שנערכה ב-
ג׳נבה, הוגדרה כאחת החתונות
המפוארות ביותר ששווייץ

בשמלות שקופות. אן (מימין ובאמצע) הופיעה ללא חזיה ואף ללא
תחתונים כשרק פס צר מכסה מקומות רגישים בגופה. אידית גודיק
(משמאל) אשתו של מישל אופוטובסקי, הופיעה בחולצה שקופה.
עסקו בהקמת גדר ההיאחזות.
משהושלמה הגדר, נותרו השניים
בחוץ. אמרה להם קצינת
הח״ן תירצה שהיתה מן העבר
השני של הגדר :״יופי,
עכשיו כשאתם בחוץ, אנחנו
נוכל לעשות מהפיכה ולתפוס
את השלטון.״ הציל את המצב
אחד המתנחלים שאמר לתיר־צה
:״את לא יודעת כי כשיש
מהפיכה, כדאי תמיד להיות
דווקא בחוץ !״
! 9בגלל המרחק, מגיעות
אגדות אילת לתל-אביב מעט
באיחור. השבוע הגיע סוף־סוף
הסיפור על מדריד התיירים ה־אילתי
ג׳ורג׳ באום בן ה,60-
המכונה ג׳ורג׳ היפה. ובכן, אותו
ג׳ורג׳ היפה נוהג במרחבי
הנגב בג׳יפ ומרשים את התיירים
המגיעים לנמל התעופה
של אילת במכשיר הטלפון המחובר
לג׳יפ. כשמגיעה קבוצת
תיירים נעמד ג׳ורג׳ ליד ה־

שד, גם אם התינוק בוכה. בזאת
נוכח השבוע הקהל בהצ גת
הכנסת כלה בתיאטרון הבימה,
כשבאמצע ההצגה נש מע
קול בכי של תינוק, שהוחזק
בזרועותיה של בחורה צעירה,
שניסתה להשתיק אותו.
בסוף ההצגה התברר כי התינוקת
היא לילד, בתה בת השנתיים
של השחקנית־זמרת
נירה גל המופיעה בהצגה והיא
הובאה למקום על־ידי ה־בייביסיטר
אחרי שהתעוררה
ופרצה בבכי זאי־אפשר היה
להרגיע אותה. אמא נירה שהופיעה
באותו זמן על הבמה,
ראתה את המהומה באולם, אך
המשיכה בתפקיד.

פסוק השבוע
• הפיזמונאי דירי מנוסי
ז ״איזו מדינה זו, שאפילו
לברוח ממנה נהיה כבר
מסוכן.״

מכתבים

לכל בעלי המצפון החד־סיטרי בממשלה
ומחוצה לה, ייאמר: רבותי! הצדק
מתחיל בבית !
יוסף גילאדן, גבעתיים

₪לעג
להול,
״העולם הזח״ ,1831״מכתב
גלוי לנשיא המז״יכח״ ,מכתב
גינוי של הקורא עוזי אורגן
לנשיא על התערבותו נפרשת
שורפי בוטיק ״ארוס״.
אני בהחלט מסכים לכל מה שכתב עוזי
אורנן, פרט לפיסקה האחרונה. הרי אין
לצפות שהנשיא יתפטר מהסיבות שהז כיר
עוזי במכתבו. ומכיוון שכך, יש
לפטר אותו, וזאת יכולה לעשות הכנסת.
״חוק יסוד נשיא המדינה״ קובע, בסעיף
( 20״העברת נשיא מכהונתו״) ,סעיף קטן
(א׳) ,את הדברים הבאים :
הכנסת רשאית, בהחלטה, להעביר את
נשיא המדינה מכהונתו, אם קבעה כי אין
הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה
הולמת את מעמדו כנשיא המדינה.
מעשיו האחרונים
של הנשיא מהווים
לכל הדעות לעג ל חוקי
המדינה והתנהגות
״שאינה הולמת
את מעמדו״.
לכן יש לרכז 20
ח״כים שיגישו קובלנה
לוועדת־הכנסת
לפי אותו חוק, אותו
סעיף, סעיף

אמנם הצעה זו,
כרגיל, תידחה בפורשנר
רוב
מוחלט, אבל היא תשמש הוכחד, לכך
שאפשר לנסות ולפטר נשיא ושאף אחד
מחשובי המדינה אינו יכול לעשות ככל
־׳עולה על רוחו.
חגי פורשנר, חיפה

ג״׳׳תשלת
הצדק, מלאומי
מאירופה לאשר,
שאיכפת לה

כי די
מדיני וכי מי זד, אומר כי לגברת גולדה
מאיר אין מעוף מדיני?
היא תטיל חרם על השבועון המסויים.
היא תיתן את ידה להיסטריות המוניות,
אפלות ומלאכותיות. היא תטיל משמעת
מלאה בממשלה. ד׳יא תהיה סוכנת נאמנה
של ארד,״ב — במסווה של ידידה מתווכת.
והרי לכם מעוף מדיני.
ר. נוכחוביץ, פתח־תקווה

קירקס ושמו
ביודחוזיס

השבוע, כשטיילתי ביפו, ראיתי חומד,
צבועה בשלל צבעים צעקניים. חשבתי
שזר, קירקם או מועדון־לילה ושאלתי אנשים
מד, מציגים כאן. אז אמרו לי שזה
בית־חולים ושמו דונולו. כשנכנסתי פנימה,
נוכחתי לדעת שאמנם קירקס זה לא,
אבל צחוק עושים שם כן — על חשבון
חייהם של בני־אדם.
אף־פעם לא הבנתי למה אנשים מתאבדים
בגלל מחלד — ,עד שראיתי
ושמעתי איו ״מטפלים״ בבתי־חולים.
זוהי ארץ דמוקרטית, לכן אסור להמית
כאן אדם בגלל רחמים, אבל מותר להזניח
את הטיפול בו ולהניח לו לגסוס,
לאט לאט, בייסורים ממושכים.
ישראל סחי, חולו!
מרוסיה בזעם

•ה מדגיש עוד יותר

כל יום שעובר יי
את הטיפשות המרגיז• ז
ממשל ת גולך ה מאיר בפן שח עקור ב ר
עם ואיקרית.
לא עבר כמעט יום מבלי ש
ליהו-
אה מישראל אל רחבי־העולם לעזה
הכופר ו ׳אם־
די בריה״מ במלחמתם נגד
זר, על עליית האקדמאים. לא עובר ד1צ׳
יום מבלי שנציגי ממשלת־ישראל יזעיקו
את ממשלות העולם להילחם ללא, דה
״העולם
הזה״ ,1829״לבנון
לכפרה״ ,על פשיטת עה״ל ללבנון
ערב יום הכיפורים.
קשה להאמין שגיליון 1829 שייך גם
הוא ללוחם האמיץ נגד העוול, לבעל
השורות ״זעקי ארץ אהובה״ ,לשבועון
שתצלומי הזקנים הערביים, מכרמיאל ועד
עקרבד״ הוכיחו שיש לו נפש.
הגיליון הוא שירת־הלל לפלישה הנפשעת
ללבנון שהציבה בבת־אחת את גול-
דד! ונעריה בשורה אחת עם רוצחי מיג־

הספד* האינטימיהמיוחדהמשחרר
אותך מריחות ורגשותבלתינעימים .
£11א 0ו 7מביתסו /ס. גדול
יצרני הדיאודורנטים המובחרים באירופה.

מ ר סז
עדשות מ גע
״גרוזובסקי — אישון לנס״

תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :
ש עו תקבלה 9—17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס
סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

י׳ ״ העולםהזה ״ ,שבועון החידשויה הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב. רחוב קרליבל .12 סלפון ,260134
תזרדואר * 136 מען מברקי: עולפפרם ״הדפוס החדש* בע״מ,
ת״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלופוה: צינקוגרפיה
בססי בע״מ י העורר הראשי: אורי אבנרי המריל: העולם הזה בע״מ.

מעטפת מכתבו של הקורא סילבר שהגיעה ממוסקבה
שירת־הלל
מים בטירוריסטים הערבים הרוצחים אז רחים
ישראלים באשר הם.
כל זד, טוב ויפה, הגיוני וצודק, אלא

איך יכולה ממשלת־ישראל לקום היום
בלי בושה ולדרוש צדק מכל העולם,
אחרי שהיא עצמה אחראית למעשה אי־צדק
הצועק לשמיים בתוך ישראל עצ מה,
כאשר בתירוצים מנופחים של ביטחון
ותקדים חסרי כל בסיס והגיון אל מנטריים,
היא מונעת בעקשנות החזרתם
לאדמותיהם של תושבי שני כפרים הנאמנים
למדינה מיום הקמתה ולאחר שהדבר
הובטח להם במפורש עוד לפני 25 שנה.

כן (ההבדל היה רק שהראשונים לפחות
פעלו למען מטרד• נעלה — לשיחרור
עמם׳ ואף היו מוכנים להקריב חייהם,
בזמן שהראשונה לחצה בדם קר על כפתורי
מדינר, למען ביצוע אותו הפשע —
רצח אזרחים — אך במיספר רב יותר).
שירודהלל לצבא הקולוניאלי לישראל,
המזכירה את התותח הביישן עם נקודת
טלמץ פילבי, מוסקבה, בריה״נז
• מכתב זה, שנכתב בשפה העברית,
הגיע בתוך מעטפה הנושאת בול סובייטי. .״

ראה תצלום.
(המשך בעמוד סד)

נואריג ה איכו ת

יצרן ה חו ל צו ת
ה ג דו ל בי שר אל
לעיצוב ה חו ל צו ת
ב כל או סנ ה
בכל אירוע

־ג^;מ׳ס: ס.בן גד
* 0 0$־ 1׳ 0 1ז 1 0צ 2ו ^ 1511^ 11 01111ז 9ון ז 16ז 3זז 60ז

פרסום מלניק

מכתבים
כל הכבוד היתה אחת המילים הראשונות שלמדתי
בארץ כשעליתי מהונגריה, עכשיו
אני יכול לאמר בקלות-כל הכבוד לדדמפון.
תארו לכס חייתי בהונגריה ו 3שנה ולא ידעתי בלל בי יש דרמפון -סבון ללא סבון ובל העולם מתרחץ בו.
בכלל סבון ללא סיבון היה מושג חדש בשבילי. אך בנותי העבריות החמודות יודעות ויודעות מה זה דרמפוו
ורועות להתרחץ רק בו. אך
אינני מוותר להן על הדרמפון שלי.
איד אומרת הפרסומת: אינך חייב להיות תינוק
כרי להתרחץ בדדמפון.

חוזרת
״העולם הזה״ ,1932״הלזתד-
רות — סובייט נגד הסוניים
העליון״ ,על כנס המחאה של
מועצת ההסתדרות נגד כופר ההשכלה
בברית״המועצות.

תמונתן של גולדה מאיר ובבה אידל־סון
שצורפה לכתבה, הזכירה לי תמונה

ככה וגולדה

בכה וגולדה
— והיום

ו באור ־ ורעבסקי

אחרת של השתיים. תמונה שצולמה לפני
שנים רבות. ניגשתי לסיפריד, ומצאתי
את סיפור המעשה. התמונה היתה בו.
וכאילו ידו של במאי נעלם העמידה
את השתיים, אז והיום, לפי דרגת חשיבותן:
גולדה ראשונה ובבה חוסה בצילה.
אהוכח שפירא, חדרה
איד לעשות
שלום?
איר להילחם
בטירור?
בהשתתפות :

חבר יקר !
הנך מוזמן לפגישת נוער,
בהשתתפות ראשי ״תנועת
העולם הזה — כוח חדש״
וח״כ אורי אבנרי, שירצה על
הנושא: תפקידו של הנוער
בחיים הפוליטיים בישראל. כבית תתקיים
הפגישה
״כני־ברית״ רחוב קפלן ,10
פינת רחוב המאספים.
כיום חמישי 10.10.72 בשטה
8בערב.

ח״כ חייקה גרוסמן
מלוחמי הגיטאות

נתן ילין מור
ממפקדי הלח׳׳י

עו״ד שמואל סגל,
מלוחמי ספרד

אל ״מ (מ ).מאיר פעיל
הפלמ״ח— צה״ל

מנחה: שמחה פלפן
ביום רביעי 18.10.72 בשעה
20.00 בבית סוקולוב בת״א
שיפלות ממדרגה ראשונה
״העולם הזה״ ,1831״שוד כספי
נזקקי הסעד״ ,על הכסף שנועד
לנזקקי סעד ושימש לקניית קולות
במערכת הבחירות במפד״ל.

מקומו של השער האחורי בגיליון ש עסק
בפרשת השחיתות בחלוקת כספי
מישרד־הסעד, לא היה טוב. השער הקיר*
מי היה צריך לעסוק בפרשת שחיתות
זו, המהווה המשך ישיר להידרדרות ה מוסר
במימסד ובחברה הישראלית.
אני מבקש מחבר־הכנסת אורי אבנרי
להעלות פרשה זו בכנסת, כי זוהי שים־
לות ממדרגה ראשונה שכסף שהיה צריך
להגיע לאנשים מחוסרי כל, נעשה בו
השימוש לקניית קולות לבחירות פנימיות
במיפלגת המפד״ל, שכבר מזמן שמה
את התנ״ך, על כל חוקי הצדק והמוסר
שלו, ללעג ולקלס.
אפי ז׳טלני, תלמיד תיכון, תל־אביב
ה ת רי *

וזזה —.1 X ^ 2

סיקורת
השחקן הגרמני קלאוס פטר ובת לווייתו
גיזלה הנקה ביקרו בתיאטרון במינסטר,
מערב גרמניה, כדי לראות את אנתבקה,
הביאו לשמואל רודנסקי מתנה: צרור
בובות רוסיות. מאחר ורצה להפתיע את
רודנסקי, עטף קלאוס את המתנה המקו־

9״פוחלצים״ ,מאת יושף שילוח
בבימת ״צוותא״ .במאי: יוסף
כרמון. תפאורה: אלי סיני. מוסיקה:
יוסי מר״חיים. משתתפים:
אשר צרפתי, זיויות אברמ-
סון, שמואל וולף ורפי נתן.

עברית מדוברת לא נורמלית
נו א ת דן בךאכ 1וץונתיבה בן ־י הו ד ה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן כן־
אמוץ ונתיכה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
2ן פר ש׳ ,אכזבה, דיכאון שבא כתוצאה מהת־פתחות
בלתי רצויה.
״הוא היה בטוח שהיא נותנת לו, אבל היא
תקעה לו בזה קפד — נורא חשבתי שאצא
השבת הביתה ובסוף לא יצאתי. חיפשתי קפר
לכל השבוע.״
ת׳ ,טוב מאוד, מצויין, יוצא־מן־הכלל,
עולה על כולם.
״אולי היא מכוערת וצצקה והכל, אבל האוכל
שלה — אשפי באמת תודה רבה. זה
היה טרמפ אשפי.״
ביטוי בלשון הכדורגל, שמשמעותו:
הצליח, עלה בידו.
״כל הקבוצה מתאמצת עכשיו מאוד ואפשר
להגיד בוודאות שבמעט עלה ברגלה להשוות״
(״שירים ושערים״ ברדיו, שבת .)7.10.72
״אומנם הלבישו עליו שני שומרים, אבל כל
פעם כשהוא מקבל מסירה, עולה ברגלו להעביר
את הכדור למי שהוא רוצה.״

פטר והבובות
פצצה לרודנסקי
רית בעטיפה, והניח אותה בכניסה לשחקנים
בתוספת פיתקה :״למסור אישית
למר רודנסקי.״
הוא לא ניחש למה תגרום המתנה.
שעה שהוא וידידתו ישבו באולם, פרצה
פעילות קדחתנית מאחורי הקלעים. החפץ
הקשה שבעטיפה נימסר למישטרח בפצצה
פוטנציאלית והמישטרה חיפשה את
המתנקשת החשודה.
רק בהפסקה התברר העניין. או או,
היה זה מאוחר מדי כדי לקבל את המתנה
בחזרה !מידי המישטרה! ,שריסקה
כל בובה לגורמים.
בארוחת ערב אחר ההצגה, סיפרו לאורחים
שהמישטרה בודקת מזה 1600
הצגות כל זר פרחים המגיע למקום, כל
בונבוניירה, כל מעטפה.
תיאטרון ימי הפוחלצים
• ״בקץ הימים״ ,מאת חיים
הזז בתיאטרון ״הבימה״ .במאי:
דוד לוין. תפאורה: אריה נבון.

לפני 40 שנה היו בהבימה אנשים נבונים.
הם קראו את המחזה היחיד שכתב
חיים הזז, והחליטו שהוא מיועד לקריאה
יותר מאשר להצגה.
היו להם סיבות טובות. בקריאה, שפתו
של הזז שוטפת ומובנת. על הבימה, הזז
מליצי, יומרני, ומבלבל את השחקנים
בקישוטי לשונו. הרעיונות הפילוסופיים
שלו, המוסיפים עניין בקריאה, גורעים
ממנו בהצגה, כאשר הם דורכים שוב ושוב
על רגלי הדרמה.
רעיונות כאלה יש דווקא בשפע:
למשל, שהעם היהודי לא רצה בגאולה
כל זמן שצריך היה לוותר על כהוא זה.
רק מי שלא היה לו על מה לוותר ציפה
לה בכליון עיניים.
למשל, שהתורה ורבניה רואים את עצמם
כנציגים בלעדיים של הקב״ה עלי
אדמות, אינם מוכנים לקבל גאולה אלא
במסגרת המצוות, ודואגים לכך שהמצוות
לא ירשו לעולם גאולה.
למשל, שהגאולה תבוא רק כאשר החטא
ישלוט על הארץ כולה ולא יהיה עוד
מוצא אחר לבני האדם.
למשל, שאלהים עצמו אינו אלא פונק ציה
של החטא האנושי, ושבלעדי החטא
לא היה עוד צורך באלהים.
למשל, שהגאולה היא בכל אדם פנימה,
ולא כמו שטוענים הרבנים בתוך ספר
חוקים וכללים. ועוד הרבה למשלים.
כל זה טוב בקריאה. על הבימה, זה כלל
לא משתקף. קודם כל, משום שחלק נכבד
מן הטקסט הולך לאיבוד, מאחר והשחקנים
מתקשים לבטא אותו כראוי, וכשהם
מבטאים אותו כבר, מתקשים לתת לו
משמעות של ממש. שנית, משום שכמה
מן התפקידים הראשיים, התרוקנו מתוכנם.
יצחק שילה, בדמות יוספה המשיחי הנל חם
במימסד הדתי והחילוני גם יחד למען

בקר כ״קץ ד,ימים״
לדחות את הגאולה —
תלבושות: רות דר. מוסיקה :
פולדי שצמן. משתתפים: יצחק
שילה, ישראל בקר, מיכל בת
אדם, אברהם רונאי, בתיה לג־צט
ואחרים.

העולם הזה 1633

צרפתי ונתן ב״פוחלצים״
— של המחזה המקורי

זה גלובוס -עולמי 1 :

ת /צעיר מקופח מבחינה סוציאלית
וממורמר על כך, אך מוצאו מן העדה
האשכנזית.
״אתה פנתר ז ! אתה פנתרוביץ אני
נגד שכל הפנתרוביצים האלה נדבקים אלינו.
שילכו ויעשו להם הפגנה משלהם.״
תקפו החשק, גבר עליו
עמד ל1
המיני עד כדי התקשות אבר המין.
״חתיאר אחד! תודה בעצמך שלא עומד לך
שום דבר חוץ מהפונטיאק שלך בחוץ נאמר
לשלום מזרחי, ב״פינק״).

המחותל וממציאו

היצר

ש׳ ,מטחטת־אף
טיש^
״פטנט חדש. גילו לי
רץ, טישו אחר טישו.״ *
מאמריקח. רק על טישוס
משבורת״.

עשוייה נייר רך.
את אמריקה. צץ,
״איך קשה לעולים
הולכת להם חצי

פ׳ ,חסך מאוד, קימץ בהוצאות,
ה ס לו ט צן
היה חבל לו להוציא מידו.
אתה מתקמצן ! תביא סיגריה

אחת פיבס, איזה גועלי שזה, לא אומר
,אני אוהב אותך,׳ ,בובל׳ה,׳ ,מותק׳ — בלום.
מתקמצן על המילים. על הרגשות.״
ש׳ ,מגע מיני מהיר וקצר (״קוויקי״
חפו *
— באנגלית).
״בואי נרביץ חפוז אחד פה במדרגות. אחרי
כן נעלה אלייך לשתות קפה. הולך חביבה
! אני כבר לא בגיל בשביל חפוזים.״

הגאולה, מתקבל כדמות חלושה וחסרת
אופי. גם החילוניים (רונאי) ,ובעיקר הרב
(ישראל בקר) משכנעים יותר ממנו.
הבימוי אינו עוזר תמיד. אמנם נוצרות
מדי פעם בפעם תמונות בימתיות נאות,
אבל הרעיון של ההמון העני המרוד המשתולל,
שצריך להוות בתגובותיו ניגוד ל־למנהיגי
העם המתנגדים לגאולה, הולד ל איבוד
בגלל סיבה פשוטה אחת: ההיסטריה
שאוחזת בהם היא זהירה, עד שאינה רומזת
לקץ הימים, אלא בקושי להתחלתם.
לפחות ברכה אחת אולי תצמח מן ההצגה:
אנשים ישובו לעיין מחדש בכתבי
הזז. וזה ודאי טוב. זאת כנראה גם הברכה
היחידה שיש בפוחלצים של יוסף שילוח:
כשילכו חסידי התיאטרון הביתה
ויקראו שוב בהנאה רבה את מחזותיהם
של בקט ויונסקו.
כי הפוחלצים, שזכה בזכייה התמוהה
כפרס המחזה הישראלי המקורי לשנת
,69 הוא מחזה אבסורד על אדם הכבול
לעברו ומסרב להינתק ממנו, אבל בסופו
של דבר העבר בוגד בו, משום שאינו יפה
ומושלם, כפי שאהב לתאר לעצמו.
למעשה, זה חיקוי ברור מאד לשני
המחזאים שהוזכרו קודם, אלא שזה חיקוי
מבולבל, הרואה חובה לעצמו לנגוע בכל
העולה על דעתו של קורא עיתונים בשנות
השבעים, החל מאקולוגיה, דרך הומוסקסואליות,
חוסר קומוניקציה ואפילו, שו־מו
שמיים, רגע קצר של סאטירה פוליטית
(אביו של הגיבור נזכר שבצעירותו זעק
״אחרי״) .הצרה היא, שאת הכל מזכירים,
אך בשום דבר אין מטפלים.
עם כל ההערכה למאמצים שהשקיעו
השחקנים והבמאי, שהתייחסו מאד ברצי-

זאת היתה בחינה —
קריעת תחת 1

אכל ראש אין לו כמיל

נות לעניין כולו, הרי שבסופו של דבר
הפוחלצים נשארים פוחלצים, והרושם הבדלי
הוא כשמו של הגיבור הראשי :
הצעה לאקדמיה השוודית המחלקת בימים
אלה פרסי נובל: הפרס לאמנות
מגיע מעל לכל ספק לתיאטרון ירושלים,
התיאטרון היחידי בעולם שלא העלה אפילו
הצגה כושלת אחת במשך השנה התמימה
הזאת, וגם אינו מתכונן להעלות
הצגות כושלות להבא. פשוט לא יעלו
הצגות שם, ודי. ואין דרך טובה מזו כדי
להימנע מכשלונות. במחיר 12 וחצי מיליון
לירות, הישג כזה, הוא ממש מציאה.

ס פ רי ם

ה מדינה ה־ו5
1118

)!1162

§ 1ז 1ץ) 1 1ז. 10113מ
21§ 65מ11

״ריצ׳ארד לב-תרמית ופוצופיו״
מאת אהובה בן־עמרם. לקבל בהזמנות
בדואר מהוצאת ״שלום״,
ירושלים 60 .עמ׳ — 1.50 דולר.

היד, מי שהציע, לפני זמן לא רב,
בבדיחות הדעת, שישראל תיהפך למדינה
ה־ 51 של ארצות־הברית. כך, אמר המציע,
ייפתרו כל בעיותיה הביטחוניות של
המדינה הקטנה, וייסתם חור גדול בתק ציב
של המדינה הגדולה. אהובה בן-עמ־
(המשך בעמוד )12

סיקורת
(המשך מעמוד 1ז)
רם קיבלה כנראה ברצינות את ההצעה
וכבר עשתה צעד ראשון לקראת הגשמתה:
היא הוציאה לאור, בירושלים
הבירה, את מחזה המחאה הראשון נגד
הנשיא המיועד הבא של המדינה, הלא הוא
ריצ׳ארד ניכסון. רק כך אפשר להסביר
את חופעתו של מחזה זה בארץ, בשפה
האנגלית, ועם ציון מחיר בדולרים.
ריצ׳ארד לב־תרמית היא מעין מסכת
המציגה את ריצ׳ארד ניכסון ואת אנשי
החצר שלו, כדמויות באגדת־עם נוסח
אבירי השולחן העגול,
שנהפך בינתיים
לאליפטי כתוצאה
מלחציו ותב־
:יו של גיבור הסיפור.
ריצ׳ארד החדש,
רודף הבצע
והשילטון, הטיפש,
הרברבן וחדל האישים,
אינו אלא
גילגול חדש בהיסלריצ׳ארד
טוריה
לב־ארי,
שכל תרומתו
לאנגליה היתד,
כמה עשרות אלפי
קורבנות חינם.
כך לפחות סבורה
הגברת בן־עמרם.
האגדה, המקושטת בהמון מישחקי מילים
אנגליות, ששם המחזה הוא אופייני
מלכולם,
שואלת הרבה מאוד שורות
מקור דרמטי שאין עליו עוררין: ויליאם
שקספיר. אלא שרוב הציטוטים(המתוקנים
כאן כדי להתאים לריצ׳ארד המודרני)
לקוחים לא מפיו של לא־הארי
אלה מזה של ריצ׳ארד השלישי, הגיבן,
התככן והתגלמות הרוע המפוקח והערמומי,
במחזה של שקספיר. בהבדל קטן
אחד: לניכסון מרשים לרשת את נאומיו
של גלוסטר, אבל אוסרים עליו לרשת
גם את חריפות מוחו.
וזה בערד מה שקורה בכל הגישה למציאות.
אהובה בן־עמרם, ילידת ישראל
ובוגרת אוניברסיטת קליפורניה, מאמינה
בכל ליבה כי ניכסון מהווה סכנה
ציבורית. ברוב התלהבותה, היא מבררת
לה את העובדות שיכולות לשרת אותה
בהיסטוריה, וזורקת את כל היתר לצד.
למשל, לומר שהדרקון האדום (הרוסים)
הם סכנה שכולם מדברים בה, אבל איש
לא ראה אותה, זה מוגזם בדיוק כמו לטעון
שכל מי שאינו מסכים עם ניכסון,
הוא קומוניסט מתועב. לתאר את ניצ חונו
של קנדי על ניקסון כמהלומה ניצחת׳
גם זה מוגזם, בהתחשב עם העוב־

ניכשון המלא!־ נלחם גדרקץ
המדינה ה־51
דה שההבדל בין הקולות שקיבלו ה שניים,
היה זעום ביותר. ולהציג את טד
קנדי הצעיר, כאביר בשריון לבן ובלתי
מוכתם, זאת אולי ההגזמה הגדולה ביותר,
למי שזוכר עדיין תאונת מכונית
מסויימת, שעד היום לא הוסברה לשביעות
רצון הציבור.
המחברת מתלוננת שאף אחד, ובעיקר
רשות־השידור, לא הסכים לפרסם את
יצירתה, משום שניכסון הוא אוהד יש ראל.

זאת הסיבה היחידה, זה באמת
פסול. לעומת זאת, אפשר להעלות על
הדעת כמה סיבות טובות יותר לסירוב
של כל מיני גופים להשתמש במחזה.
כמו למשל, הנימוק שבתור בדיחה זה לא
רע, אבל בדיחה על שישים עמודים זה
כבר יותר #די.

העולם הזה 1*53

מ 5מ 3י מ * 1קמיימיייימ * ימייייייייי * מ י

*4*111

עסקים שחורים

ך• יום השישי האחרון הושיעו, בזד, אחר זד״ ח״כ
—4משה ברעם והשר פינחס ספיר על מסכי הטלוויזיה.
הם דיברו על דברים שונים מאוד, ועל כן לא יכול
היה הצופה הנורמלי לראות את הקשר הסמוי בין דבריהם.
גם הבמאי התמים לא הבחין בו, מן הסתם.

אולם דכרי ספיר היו השלמה לדכרי כרעם.

1כמאי הטלוויזיה היתד, התקפה של ריאליזם
/אמנותי, והוא הושיב את ברעם לבדו, באולם הריק
של המליאה.

ככד הוא השיג אפקט מעניין. מאחורי כרעם
ומשני צדדיו נראו עשרות המושכים הריזם
קים.
ממש כמו כשעת דיון המליאה כתקציב
קים
של כמה מיליארדים׳.
ואכן, כאשר משה ברעם נוכח במליאה, לשם מה יש
צורך בנוכחות שאר הח״כים של הקואליציה, שיצביעו
ממילא לפי הוראתו?

למרכה הצער, דרושה תמיד נוכחותם של

ז צורך
הקואליציה, כדי שהממשלה לא תיפול בהצבעה
כרוב של — למשל — 3נגד צ, או 5
נגד .4

נראה כי ברעם נתן את דעתו על מצב בלתי־נסבל זה.
כי בישבו לבטח בכסאו במליאה, הריקה מאדם,
פסק ברעם מהי דמות הדמוקרטיה הצרופה שהוא שואף
אליה, ושאותה הוא מתכונן לכפות על המדינה בעזרת
אחוז־החסימה.

מה — ושלא יעשו שטויות, אם הם רוצים
להיכנס עוד פעם.

אם ביקש באדר רשות לספר על העניין לבגין, מסתבר
שלא ראה את עצמו מוסמך לספר זאת לשאר חברי
סיעתו. כך נהגו, בלי ספק, גם נציגי שאר הסיעות. אם
הח״כים שמעו בכלל משהו על הנעשה מאחורי גבם, הם
העדיפו לסתום את פיהם.

אכל סיעה אחת לא סתמה את הפה. חיתה
קטנה מאוד-מאוד.
זאת סיעה קג

בשנת 1966 ניצלתי את כל האמצעים שעמדו לרשותי
בכנסת — שאילתות, נאומים, קריאות־ביניים, כדי
לחשוף את הפרשה ולשים לה קץ. אחרי שהעולם הזה
גילה והוכיח את העובדה, במילים ובתצלומים, היו כמה
פעמים חילופי־דברים חריפים בין פינחס ספיר וביני
בכנסת. הדברים היכו הד במקומות שונים, זמבקר־המדי־נה
נאלץ להתערב. דבר זה הביא — לדברי ספיר עצמו
— להפסקת העסקים השחורים של המדינה בדולארים.

האם פלא הוא שח״כ משה כרעם שונא סיעות
קטנות, ורוצה לסלק אותן מן הכנסת?
הוא פשוט מסיק את המסקנות מדכרי אדונו
ודכו, ספיר

^ דאי לחזור ולחשוב לרגע על מהותה של אותה
^ פרשה שחורה, כדי לעמוד על ממדי המעילה־באמון
של הסיעות בתפקידן.
אזרח נורמלי אינו מתעניין בענייני הכלכלה הלאומית.
הם מופשטים מדי. אין הוא יכול למצוא עניין

האם זה מוסרי ז כן, אומר מר ספיר.

זה מוסרי, מפני שחמש סיעות בכנסת ידעו על כך
ואישרו זאת.

ואם סיעה אחת התנגדה לפרשה וגרמה
להפסקתה, מוכן מאליו שהיא אינה מוסרית.

וכדי לסלק סיעות בלתי־מוסריות כאלה מהיכל ה דמוקרטיה
הישראלית, יש לשלוף את סכינו הארוך של
ח״כ משה ברעם ולתקוע אותה בגבן.

ויהי מחננו טהור.

עמים רכות דיברו הבוסים של המיפלגות, המחל-
קות ביניהן את שלל העיסקות השחורות והלבנות,
על הנהגת אחוז־חסימה.

הפעם חורגת המזימה מתחום הדיכורים.
היא עכרה לתחום המעיטה,

כדי להסיח את הדעת מן האופי האמיתי של הקנו־נייד
— שאינה אלא מהדורה פרלמנטרית של שוד מזויין
בבנק — קשרו אותה בעניין אחר: הגדלת מיספר הח״כים.

כין שני הרעיונות איו שום רשד אכזיתי —
לא כמגמה ולא ככיצוע,
אפשר להגדיל את מיספר חברי־הכנסת ל־ ,150ל־300
או ל־ .1200 הדבר לא ישנה מאומה: במליאת הכנסת
יוסיפו לשבת 12 או 20 חברי־כנסת, והשאר יוסיפו לטייל
בעולם על חשבון האומה, לעסוק בעסקים פרטיים ולקבל
שכר מכיסו של משלם־המיסים.

מה זה נוגע לגירוש הסיעות הקטנות?

מה ההבדל בין סיעה קטנה, המחזיקה ב־ 3מנדטים

אמר כרעם: דרושות ככנסת רק כמה מיס*
לגות, עד חמש.

את כל הסיעות האחרות, המייצגות כמה מאות אלפי
בוחרים בישראל, רוצה ברעם למחוק ממפת הכנסת —
ואם אפשר, גם מעל פני האדמה.

למה? ככה. כרעם לא צריך לנמק. לכרעם
יש הקולות.

ם נשארו הרבדים סתומים, הרי בא מנהיגו של
ברעם, פינחס ספיר, והסביר את הדברים באותה
מהדורה של יומן השבוע.
ספיר נשאל על הודאת הממשלה שהיא מכרה, לפחות
עד ,1967 דולארים בשוק השחור.
לספיר היתד, תשובה להאשמות הנובעות מפרשה
שחורה זו. הוא הרחיב עליה את הדיבור מעל פני המסד.

וזו תשובתו: חמש מיפלגות, שייצגו 105
חכרי-כנסת, ידעו כל השנים על העיסקות
השחורות, ואישרו אותן.

מי הן החמש? מר ספיר נאות לקרוא אותן פן הנייר,
אותו הכין לעצמו מראש :
• מיכאל חזני ייצג בוועדת־הכספים את המפד״ל.
י• ויקטור שם־סוב ייצג בוועדה את מפ״ם.
• ד״ר יוחנן באדר אישר את העניין מסעם תנו־עת־חרות.
הוא גם ביקש רשות מיוחדת לספר על העיס־קה
הסודית לח״כ מנחם בגין, ואין ספק שעשה זאת
וקיבל את אישורו.
• ח״כ יוסף ספיר המנוח אישר את העיסקה מטעם
המיפלגה הליברלית.
• ח״כ יצחק גולן היה המאשר מטעם המיפלגה הלי־ברלית־העצמאית.
הנה
חמש מיפלגות. החמש של ספיר. הן כימעט
זהות לחמש של ברעם.
ישנם הבדלים קטנים, מכיוון שחרות והליברלים מהווים
עכשיו סיעה אחת, כמו מפ״ם ומיפלגת־העבודה.

חמש הסיעות שקיבלו אישור-קיום מכרעם,
עד להודעה חדשה, הן: המערך, גח״ל,
המפד״ל, ל/׳ע ואגודת־ישראל.

חמש אצבעות של יד אחת. היד של המימסד. יד
השלוחה לתוך כיסך.

מי שאומר ״כן״ לדוד ספיר, ומוכן לאשר מותר השילטון— ,
--זילטון,--המזוהמים שלאת כל העסקים
לו להישאר ככנסת שתיבחר על־ידי רכ-הכו-
הרים, הארכי-דמוקרט הנודע, משה כרעם.
** ענתו של ספיר, כאילו אישרו 105 חברי-כנסת
1/את עסקיו השחורים, אינה אמת.

ל־ 95 מתוך ה־ 105 לא היה שמץ של מושג
על_הנעשה. איש לא טרח לספר להם. גם לא
זיה צורך לספר להם דכר.

בכנסת קובעים הבוסים של הסיעות. בעניינים הח שובים
באמת, מחליטים הם מה לעשות ומה לא לעשות.
החברים בספסלים האחוריים אינם שואלים ואינם נשאלים.

שיגידו תודה שככלל הכניסו אותם לרשי•

רב בשערי מטבע, ברזרבות של מטבע־חוץ ובשאר מושגים
מופשטים, כל עוד אינו תופס את הקשר בינם ובין
מחיר הלחם וכרטים־האוטובוס.

אכל כאן אין המדוכר כמושג מופשט. פה
מדוכר על עניין פשוט של צדק והגינות.

הממשלה מכרה דולאדים בשוק השחור. הכמות הגיעה
לא פעם, לדברי הספסר האלמוני שרואיין בטלוויזיה,
לרבע מיליון דולאר ליום.

ל מי מכרה הממשלה דולארים אלה?

לאזרחים שונים, שעברו בכך את החוק.
המישטרה פעלה ללא־הפסק כדי לתפוס אזרחים אלה.
פעמים רבות הם הושלכו לבית־הכלא, נשפטו למאסר
ונקנסו, בעוון החזקת רולארים שנקנו על־ידם מסוכני
הממשלה.

יתר על כן: ככל המיקרים האלה נתפסו
והוחרמו הדולארים — לפעמים הרכוש היחי
די של אנשים קטנים. כדרך זו הם חזרו לקופת
הממשלה, שיכלה למכור אותם שנית כשוק
השחור, וחוזר חלילה.
העוול שהיה טמון בשיטה זו זועק לשמיים. איזו מין
ממשלה היא זו, המפרה את חוקי המדינה בריש גלי.
המריחה אלפי אזרחים למעשי-עבירה, הרודפת אזרחים
אלה באמצעות המישטרה ובתי־הסוהר, והמחדימה מידי
האזרחים את אותו הרכוש שהיא עצמה מכרה להם
באופן בלתי־חוקי?

מתוך ,120 ובין אותה סיעה כשהיא המחזיקה ב* 4מנדטים
מתוך? 150 יחסי-הכוחות נקבעים בקלפי, ואינם
משתנים בעיקבות הגדלת מיספר חברי־חכנסת.

אולם העלאת אחוז-החסימה יכיא, לדעת
יוזמיו, לשינוי מהותי. הוא נועד לחסל סופית
את האופוזיציה הלוחמת. הוא נועד להפוך את
הכנסת למימסד רגוע, שכו ירימו חצי תריסר
ח״כים מנומנמים את ידיהם כקצכ, לפי המשרוקית
•טל משה כרעם ויורשיו. הכוסים האמיתיים
יחלקו כיניהם כמיזנון את שלל התק־ציכים
והעסקים.
** אז כינון מדינת ישראל, ובחירת הכנסת הראשונה,
לא היתה צפוייה סכנה כה חמורה וכה מיידית
לדמוקרטיה הפרלמנטרית.

אם תתגשם המזימה, תהפוך הכנסת לפרלמנט
אופייני של דמוקרטיה עממית, המתכנס
מדי פעם לצורכי ראווה וטכס, שומע נאומים
של ראש-המיפלגה, מאשר את התקצים של
שר*האוצר ושר את ההימנון הלאומי.
ח״כ משה ברעם יבצע אינטריגות עם עצמו במיזנון,
והשר פינחס ספיר יוכל לסחור בשוק השחור באין מפריע.
העסקים השחורים יפרחו ברחוב ליליינבלום וב־מישכן
כנסת ישראל.

ליל מנוחה.

במדינה

רעננות

מבקר ועד ערב

הע ם

״ככה,״ משיבים האחראים למיפעל,
״כדי לקדם אותם ולצמצם את הפער דד
בינעדתי.״ ראשיתו של הרעיון ב־,1963
מיסחורץ 1972
כאשר דויד בן־גוריון נחרד נוכח הגילוי
שבין הסטודנטים בישראל יש רק 370
ישראל חזרה השבוע מבני עדות־המזדח. בן־גוריון יזם אז שד
אל חשכת ימי רה של מפעלים לקידום יוצאי דיפזרח ול־צימצום
הפער העדתי. בין השאר שיכנע
החשאיות. לשלב את צה״ל במיבצע.
כך נולד מיבצע חיובי, הנושא בחובו
רוגז רב שורר בצמרת של אחד המיש־ תקדים מסוכן של הפליה גזעית ועדתית.
רדים הממשלתיים, בעקבות שרבוב שמו אין איש חולק על כך שאותם עשרות
של אחד הפקידים הבכירים בפרשיה ציבו החיילים הנבחרים מדי שנה למכינות דד
רית שנידונה לאחרונה.
טרום־אקדמאיות זכאים לתרומה זו של
נתברר כי פקיד בכיר מסנייס, אשר הד המדינה לקידומם. איש אינו מפקפק גם
דיע עוד לפני כמה חודשים על רצונו ל בטיבם של הקריטריונים השונים המנ התפטר
— ונענה על־ידי הממונים עליו — חים את הוזעדה־הציבורית הבוחרת את
שורבב לפרשה אשר התבררה באחרונה. התלמידים הזוכים לקיצור שירותם המקרה
זה עורר רוגז רב בקרב האנשים צבאי. הטענות מתחילות להתעורר רק נוששירתו
עימו.
כה הסעיף הקובע ני רק בני עדות־המיז־הארץ,
יום ראשון.15.10.72 ,
רה זכאים לתמריץ כזה.
המיעוט המקופח. כתוצאה מסעיף
מוזר זה נוצרים כמה אבסורדים.
איך נקבע מיהו ספרדי?
ת ק די ם מ סוכן
לפי ארץ־המוצא של האב, משיבים אניוצאי
ארצות־האיסלם שי צה״ל. כלומר: בן לאב יוצא מארוקו
הנשוי לצרפתיה, והעומד בכל שאר המופלים
לטובה מבחנים, זכאי ללימוד טרום־אקדמאי בבצח
״ל ! .זה, אבל בן לאב יוצא צרפת הנשוי ל-
מארוקאית, ושמצבו הכלכלי דומה לזד,
מדי שנה, זו השנד. העשירית, בוחר הקודם — כבר אינו זכאי.
צה״ל כ־ 90 מהחיילים המשרתים בו בשיעוד
יותר מזה: מה יהיה גורלו של
רות חובה, מעניק להם יתרון על פני חייל, שנולד במשפחה מרובת־ילדים, שהחיילים
האחרים בצה״ל. הם מפסיקים מצבה הכלכלי דחוק, המתגורר בעיירת-
את השירות ביחידותיהם, נכנסים ללמוד פיתוח והטעון טיפוח, אלא שאיתרע מזלו
במכינות טרום־אקדמאיות המכשירות או והוא נולד להורים יוצאי־רומניד? ,
תם לקראת לימודים באוניברסיטה או ב־משיבים
האחראים על כך בצה״ל: לא
נתקלנו במקרר: ,כזה. חוץ מזה, אם יש
טכניוו•
חיילים אלה אינם צריכים להיות עירן| ^ א חד כזה, והוא רוצה באמת ללמוד בלויים
דווקא. להיפך: הנבחרים הם בנים אוניברסיטה, הוא יוכל להגיע לכך גם

צה״ל

נאור ־ ורשנסקי

אור ׳ 1
עבלש

חיילי צח״ד כפעולה
מי מהס ספרדי?

מבחר גדול של פלשים
במחירים נוחים.
מקרני שקופיות וסרטים
במחירים שונים.

הגדלת גלויה ( 3ג )9/
ב־ 40 אגורות.
צלומי פספורט — בן רגע !

פוטי-ברנד6 7 חיפוז,וח1ב החלוק 31

הנהלת חשבונות בירושלים
(בפיקוח משרד העבודה).
1101^ ^ 1 כתיבה במכונה —
חודש!
ביה״ם ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל .18

פקידות כללית — 4חודשים !

תל־אכים, יום ר 18.10
בית ארלוזורוב 8.30
פתח־תקווה, יום ה׳ 19.10
אולם שלום 9.15
חיפה, יום ו׳ 20.10
אורה 9.00
ירושלים, מוצ״ש 21.10
מיטשל 9.00
צ ה״ל, יום ב׳ 23.10
תל־אביב, יום ג׳ 24.10
בית ארלוזורוב 8.30
כרטיסים :״לאן״ ו״רוקוקד
וביתר המשרדים.
הפצה ראשית :״לאן״,
טלפון .231655
מפיק:יצחקבז*ניסי?(0יט,)1טל 244044

למשפחות דלות־אמצעים, מרובות ילדים,
משיכבד, חברתית נכשלת, שלא הצליחו
בגלל סיבות אלה לרכוש תעודת־בגרות
או לסיים את בית־הספר התיכון. צד,״ל
מושיב אותם על ספסל הלימודים על
חשבונו, עוזר להם לעבור את בחינות־הבגרות
ושולח אותם לאוניברסיטה.
במשך עשר שנים עברו דרך מכינות
אלה כ־ 850 חיילים. בחמש השנים האח רונות
המשיכו למעלה נה־ 907 מבוגרי
מכינות אלה בלימודים אקדמאיים. בשנה
הבאה תורחב המסגרת ויכללו בה נבר
160 חיילים.
רק לא לאשכנזים. איו ספק שפעולה
זו של צה״ל, שנעשתה נמעט ללא
פירסום, מהווה תרומה חשובה לקידומם
של נערים טעוני־טיפוח, שבגלל מגבלות
חברתיות וכלכליות, לא היו חולמים להגיע
בדרך אחרת ללימודים אקדמאיים.
נכונותו של צד,״ל לוותר להם על שנת
שירות־חובד, ולאפשר להם לימודים על
חשבונו, הוא מיבצע ראוי להערכה.
העוקץ במיפעל זד, נעוץ בעובדה אחת
בלבד: רק חיילים שהם בני עדות־המיז־רה
שמוצאם בארצות האיסלאם, זכאים ל־פריבילגיה
מיוחדת במינה זו.
למה?

אחרי הצבא .״אצל בני עדות־המיזרח,״
אומרים אנשי צד,״ל ,״המנטליות היא ש הם
לא יגיעו אף פעם ללימודים גבוהים
אם יצטרכו לעשות זאת על חשבונם ועל
חשבון זמנם.״
אין ספק שהמדינה חייבת לפעול ל־צימצום
הפער העדתי, גם אם מיספרם של
יוצאי עדות־המיזרח בין הסטודנטים הוא
כיום .1470 אבל חובתה של המדינה היא
להעניק הזדמנויות שוות לבל אזרחיה,
ללא הבדל מוצא. התקדים שקבע צד,״ל,
אפילו הוא נעשה למטרה חיובית ביותר,
הוא תקדים מסוכן, משום שהוא מבוסם
על אבחנה גזעית. הוא עלול להוליד תיס־כול
בקרב ילידי־הארץ שלא זכו להיות
עולים חדשים וגם לא בני עדות־המזרח.

עת 1נ 1ת
השקעהל טוו ח אדור
ביטאון משרד-הבימחון עורה
למשלם חמימים
חצי מיליון ר״י בשנה.
לשר־ד,ביטחון משה דיין דייו סיבות טובות
מאוד להתפרץ, בישיבת הממשלה

הביזיון שו מסקנות..שואת מיננו״ -עובד בניך דא נענש
מ3נ שהוא חודה־רב; עובד אחו הוענש מכני שממילא עמו רנווש לכנסיה

שעירי לעז אזל
ף* אש־הממשלה גולדה מאיר הין
תה צריכה לגייס השבוע את מלוא
כישרונה הריטורי, כשעמדה על דוכן הכנסת,
כדי לא להגיד שום דבר. במשך
שעה שלמה היא עמדה ופיטפטה על מימ־צאי
ועדת קופל, שנקראה לחקור את ה־
!מחדלים הביטחוניים שגרמו לשואת מינ כן,
ולא חידשה דבר.
נציגי גח״ל, החברים בוועדת־החוץ־וה־ביטחון,
הקימו קול־זעקה על שגם בהם
לא נתנו אמון, וגילו להם רק את אפם
קצהו של דו״ח הוועדה ,״הספר הירוק״,
המשתרע על פני 500 עמודים.
גם נאומה החמקמק של גולדה וגם
הסתרת הדו״ח מחברי ועדת־החוץ־והבי־טחון
הנאמנים, נועדו אולי ליצור את הרושם
כי יש בו דברים סודיים שאין לגלותם
אפילו לנאמנים שבנאמנים, מחשש
פן ידלפו החוצה.
לרוע המזל היתד. זו רק הצגה. כי אילו
היה דו״ח צוות קופל מתפרסם במלואו,
הוא היה מדהים את הציבור לא
בגילויים שבו ולא בסודות שבו. התדהמה
היתד, נגרמת כתוצאה ממה שאין בו.
הדו״ח, שחלקו הגדול מורכב מעדויות
אנשי השב״ב — שירות הביטחון הכללי
— מצביע אומנם על ׳מחדלים, רשלנות,
בטלנות, חוסר תושיה והעדר כוננות.
אבל כל אלה נחשפים דק לגבי הדרגים
הנמוכים בזרועות הביטחון השונות, דרגי
הביניים, עם נגיעה קלה, בעדינות וב זהירות,
בדרגים קצת יותר גבוהים. יותר
משהוא מחפש אשמה במישהו, מחפש ה־דו״ח,
באמצעות תקנות ותקדימים, מדוע
אין להאשים באחריות כל מיני גורמים.

ועקיפה בפרשה, משום שהיא עמדה ממילא
לפרוש משירות המדינה, ולצאת ל פנסיה.

יותר
כסף —
יותר ק צינים

ה מה שנוגע למישור האישי. במישור
המבצעי נראה כי המסקנות

• בבית־המלון ליאונרדו דה־וינצ׳י
מה שצריך להבין שאין מדובר כאן
בשאיפה לעריפת־ראשים. אין שום לחץ ברומא, שם נוהגים אנשי הצוותים של
ציבורי להעניש דווקא מישהו על מחדל אל־על להתאכסן בעת שהייתם ברומא,
— וזה בדיוק הדבר שעשתה גולדה לגבי. התבקשו הישראלים לפנות את המלון ושלושת
השעירים לעזאזל שמצאה. הלי לשחרר את בעליו מההסכם. לבעלי המקוי
אינו אישי, ואינו קשור רק בהחלפת לון נמאסה השמירה הקבועה על שעריו
עובד זה או אחר. הכישלון נבע מאווירה המבריחה תיירים ואורחים רגילים.
• פקידים בכירים בוושינגטון רמזו
כללית, מתפיסה לקויה, מצורת פיקוח
בלתי מהימנה, מדיווחים בלתי נכונים, מ לשגרירות ישראל לצמצם את מיספר החוסר
יכולת להערכת־מצב יעילה. כדי ביקורים של משלחות רשמיות ופקידים
עונש בדרג נמוד
* *י לו ש ת עובדי־המדינה, שניים משי-
,שהתבק *
/רו ת הביטחון והאחד
שו על־ידי ראש־הממשלה להגיש את
התפטרותם משירות המדינה בעקבות מימ-
צאי הדו״ח, הם דוגמא בולטת לנסיון
לתלות את האחריות לכשלון מינכן בזעיר,רקק,
מבלי לתבוע מהאחראים בדרגים
העליונים יותר לתת את הדין.
ואין מדובר כאן רק על הדרג המיניסטריאלי.
בין אלה שהתפוטרו ובין השרים
הממונים עליהם, עדיין קיימות דרגות
רבות בסולם ההירארכיה הפיקודית
והמבצעית. אף אחד מאלה לא ננזף, לא
נקרא לסדר, לא נתבע להסביר, לא התבקש
לפרוש מתפקידו.
אם ליישם את מה שאירע כתוצאה
ממסקנות דו״ח צוות קופל, למיבנה של
גדוד צבאי, הרי אלה שנדרשו להסיק
את הפסקנות הם קצינים בדרג של מפק די
מחלקות, כשמפקדי הפלוגות ומפקד
הגדוד, הממונים עליהם, יוצאים נקיים
מכל ביקורת.
עוד יותר מזה. כתוצאה מהאיפול ה־צנזוראלי
שהוטל על מסקנות הוועדה,
החלו לדלוף ידיעות כאילו נמנעה גולדה
מלהסיק את המסקנות לגבי עובד־מדינה
בכיר, האחראי ישירות לכישלון,
לעומת זאת הוסקו המסקנות לגבי
אישיות אחרת, שיש לה רק נגיעה שולית

הן נטולות תוכן ממשי הרבה יותר, וזו לשנות את כל זה אין זה מספיק לתקוע ב בכירים בארצות־הברית, מכיוון ששירותי-
חצוצרה, להכריז על כוננות ולערוף כמה הביטחון האמריקאיים אינם מפוגלים לעהסיבה
העיקרית להסתרתן.
עוד לפני שהגיעו מסקנות הדו״ח לידי ראשים בלתי־נכונים לראווה.
מוד בעומס האבטחה של כולם.
דרוש בדק בית הרבה יותר יסודי. גול גולדה
ננקטה כבר שורה של צעדים, ש>•
ירידה ניכרת בתיירות וביטול המוככל
הנראה יהיו אלה הצעדים העיקריים דה אינה יכולה לעשות זאת, כי זה מחייב ני של הזמנות לטיסות לישראל, הצביעו
המתחייבים מתוך הדו״ח. תקציב האב בין השאר גם את סילוקה כמי שאחראית על פסיכוזה כמעט המונית, שהביאה לטחה
הישראלית בחו״ל הוגדל בכמה עש לפעולות אלה.
הודאה רשמית מצד מנכ״ל משרד התיירות
מיליוני ל״י. גם מיספרם של קציני־רות
על הצימצום הצפוי במימדי התיירות
הביטחון הישראליים בחו״ל הוגדל במידה
בו ד חי ס לישראל.
ניכרת.
עם כל אי־הנעימות הכרוכה בכך, יהיה
כך, אחת אחת, התממשו כל החששות
מהבעיות זה רק מעשה של בת־יענה, להתעלם משהתעוררו
עם מינויה של ועדת קופל
ד,ישגה של קבוצת טירזר ערבית קטנה
לתפקידה. תוצאה זו התבקשה מעצם הר*
דמה שנולדה והממשלה, בחרד־ אחת, שהצליחה להכניס את העולם כולו
כבה של הוועדה. שכן ברור שאם
ממנים ! תם לתדמיתם ולניעור חוצנם מאח לפאניקה בכל מה שקשור לישראלים וועדה
בדרג של רבי־סמלים, הם לא יח
קרו רבי־סרנים, ואם ממנים ועדה של ריות לכל מה שקשור עם כישלון או ישראל, הפכה את ביטחונם האישי של
סרנים, הם לא יבקרו מעשיהם של אלו תבוסה, אינם תופסים עדיין את משמ ישראלים בחו״ל, לפחות מבחינה תיאור־פים.
הדרג של ועדת קופל, דרג של פקי עותו של הטירור הערבי בגילוייו האח טית, ולעניין מביך ומדאיג

דים בכירים הקשורים למימסד, הצביע רונים.
מול מצב זה ניצבה ממשלת ישראל
מראש על מימצאיה ועל מגבלותיה.
לגביהם זו עדיין חזית שולית. הם אי חידלת־אונים, כששדיה הבכירים דואגים
גולדה נאחזה במימצאי הוועדה כמוצאת נם רואים את השלכותיה לטווח ארוך לשמם הטוב בלבד. נסיונות האיפול וה־שלל
רב. שכן הדו״ח, שתלד, את עיקר ואת משמעויותיה לגבי שטחי־חיים שונים השתקה, שנועדו ליצור רושם של פעי ההאשמות
לכישלון מינכן בקציני־ביטחון במדינה. כמה תופעות שאירעו בשבוע לות סודית שאסור לציבור לדעת עליז*״
ובאמצעי תיקשורת בלתי מספקים, סייע האחרון היו צריכות להדליק אור־אדום היו רק מסך של טישטוש על חוסר כל
לה לנער מעל עצמה את האחריות האי של אזהרה, אך במקום זה הם רק גרמו מעש, כל יוזמה, כל מחשבה מקורית.
שית לתבוסה, ולד,מנע מלהעניש אפילו להתמרמרות. יותר ויותר ידיעות הצביעו במקום להתמודד עם הבעיות שהוצבו באחד
מצוות עוזריה, יועציה ופיקודיה ב על כך שלהיות ישראלי בחו״ל הופך פניה, נראה היה שממשלת ישראל בחרה
לברוח מהם.
להיות למצב בלתי נסבל.
תחומי השירותים הביטחוניים.

לפני שבועיים, נגד התוכנית לרכז את
כל פירסומי משרדי הממשלה בידי גוף
מרכזי אחד, שיהיה תחת פיקוחו של סגן
ראש־הממשלה. תוכנית כזאת עלולה להוציא
מידי דיין את אחד ממכשירי השלי טה
העיקריים שלו, המהווה סעיף נכבד

תחתית המוצא לאור ללא כל תחשיב
של כדאיות. השבועון הכושל — שווע דת
טאוב, אשר התמנתה לחקר פירסומי
הממשלה, ביקרה קשות את כפיית החתימה
עליו על חיילים בשירות קבע ועל
(המשך בעמוד )16

בתקציב מערכת הביטחון.
תריסר הבטאונים השונים המוצאים לאור
על־ידי מערכת־הביטחון הם אחת הדוגמאות
המובהקות של ביזבוז כספי הציבור.
רובם ככולם מודפסים על נייר
כרומו יקר, בהדפסות צבעוניות, בעריכה

גראפית מהודרת. רק תוכנם, לרוע המזל,
אינו מעניין בדרך־כלל את הקוראים אליהם
הם מתגלגלים.
אפילו שבועון מערכת הביטחון, במחנה
(שעורכיו מתמנים על־ידי מישרד־הבי־טחון
ולא על־ידי צה״ל) ,הוא חבית ללא

במדינה

(המשך מעמוד )15
אזרחים עובדי צה״ל — נושא גירעון המגיע
לחצי מיליון ל״י בשנה. כל גיליון
של במחנה היוצא לאור עולה למשלם
המיסים עשרת אלפים ל״י — סכום עתק
המסתכם כמעט בכל הוצאות הייצור של
שבועון רגיל* .
השבועון מודפס זנל נייר זול יותר
המסופק למערכת־הביטחון. אילו היו
מייצרים אותו במחירי השוק הקיימים
לגבי עיתונים אחרים, היה הגירעון גדול
עוד יותר.
מאחר שלפי המימצאים מיספר הקוראים
של בטאוני מערכת הביטחון הוא
מצומצם ביותר, ומאחר שעורכיהם נזהרים
מעיסוק בעניינים פוליטיים, נש אלת
השאלה: מדוע מעוניין דיין כל־כך
בקיומם?
התשובה נמצאת אולי בכותבים, ולא
בקוראים של בטאונים אלה. בטאוני מערכת
הביטחון, כמו תחנת השידור הצבאית
גלי צה״ל, מספקים חלטורות ב שפע
לשיכבה שלמה של עיתונאים אזרחיים,
קושרים אותם בצורה זו למערכת
הביטחון, הופכים אותם להיות
במעתלויים,
לפחות בחלקמפרנסתם,
רכת זו.
למי שגורלו הפוליטי תלוי במידה לא
מעטה בתדמית הנוצרת על־ידיאמצעי
חשוב מאוד.
יקשורת, זהו יתרון

ההסתד רו ת
ע1״ן שד ת 1ם־דב
הבוסים ש? ההסתדרות
עשו את הכ 7כדי
שתפרוץ שביתת הרופאים.
הבוסים של ההסתדרות עבדו קשה כדי
להביא לפרוץ שביתת רופאי קופת־חולים.
הם לא נחו עד שפרצה השביתה.
ביום הראשון של השבוע השיגו את
מבוקשם. השביתה פרצה. ההסתדרות איי מה
לפנות לבית־המישפט לעבודה כדי
להפסיק אותה בכוח.
כמה ימים לפני כן עמדו שליחיהם של
אותם הבוסים בבית־מישפט אחר, כדי
להשיג את המטרה ההפוכה: הסרת כל
המיכשולים להכרזת השביתה.
שופטים ושובתים. שביתת הרופאים
נמנעה שבוע לפני כן (העולם הזה
)1832 הודות לצו־מניעה שהוציא השופט
אליהו מני בביתו, בשבת, לפי בקשתם
של אודי אבנרי, אלכם מסיס וסיעת

יתכן שהשופט מני לא האמין למשמע
אוזניו, כאשר שמע את התגובה ברדיו,
במהדורת חדשות־הצהריים למחרת היום:
״הוועדה המרכזת של ההסתדרות,״ נאמר
בהודעה ,״הביעה את תמהונה על כך ש שופט
מחוזי הוציא צו־מניעה נגד פרכז
קושת-חולים במעמד צד אחד...״
במיסמכים שהוגשו בבית-המישפט וצוטטו
בהרחבה בעיתונות ובראדיו, השתמשו
שליחיו של מרכז קופת־חולים במילים
חריפות עוד יותר. הם האשימו את נציגי
תנועת העולם הזה ב״הטעיית״ בית-ה־סישפט
ו״בזדוך, הצהירו בשבועה כי
הבקשה הוגשה ״שלא בתום־לב, ולא הדאגה
לחולים היתה הסיבה לבקשה...״
ההטעייה: נציגי תנועת העולם הזח העלימו
מעיני השופט תיקון מסויים בתקנון
קופת־חולים.
אחרי ימים אחדים, ביום רביעי בבוקר,
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, בפני
השופט שלמה לבנברג, היתה כבר הודעה
אחרת לגמרי בפיו של פרקליט קופת־חולים,
עורך־הדין אברהם פולונסקי .״אני
מבקש למחוק מהמיסמכים שהגשתי את
כל ההאשמות נגד ח״כ אורי אבנרי ו־אלכם
מסים. הם לא הטעו את בית־המיש־פט,״
אמר הפרקליט הוותיק, מי שהיה במשך
שנים רבות נשיא הסתדרות עורכי־הדין
,״הם הציגו׳ בפני השופט מני את
התקנון שקיבלו ממרכז קופת־חזלים...״
ההסבר הלשוני המוזר בהצהרות הפומביות
ובהודעות בפני בית־המישפט :״פקיד
לא־אחראי,״ הסביר פולונסקי ,״המציא
למסים טופס בלתי־מעודכן של התקנון...״
הצו
בוטל. עו״ד אמנון זכרוני, שהוא
עצמו חבר ועדת הביקורת המרכזית של
ההסתדרות, הסביר לשופט לבנברג כי
אפילו התיקון, שנעלם מידיעת סיעתו כשפנתה
לביתו של מני, אינו משבה את
המצב. לפי התקנון חייבים מוסדות קו־פת־חולים
לכלול את נציגי כל הסיעות
בהסתדרות. אולם הסיעות החדשות שנכנסו
להסתדרות ב־ 1969 אינן מיוצגות במוסדות
אלה. ממילא אין המוסדות חוקיים.
השופט
לבנברג דחה את השמיעה במשך
כמה שעות. הוא רצה לקרוא קודם
את ההשמצות שנכללו בפרוטוקול של הוועדה
המרכזת. אחרי שקרא אותן, גינה
בהחלטתו בחריפות את הודעת צמרת ההסתדרות
נגד בית״המישפט.
אולם לעניין עצמו היה לבנברג יותר
מסוייג. הוא החליט שאינו מוסמך ל
ווד
ה מי בצעש הוכן
ב סו די סו דו ת -בו
בוצץ הרב גורן אסבד
חי שוב׳ ה בו סי םשחמ בו בו

שונו תול הכותל: הזב שוגה גוון בפעולה
ך. שנים הארוכות בהן כיהן ברב
^ צבאי ראשי זכה הרב־האלוף שלמה
גורן לכינוי הלגלגני :״הרב־אלוף״.
השבוע הוכיח כי היה בהחלט ראוי
לתואר. הוא ניהל מערכה בה גילה את
כל סימני־ההיכר של אמן האיסטראטגיה
והטאקטיקה: ריכוז־כוחות, ניצול האפתעה,
פריצה מוחצת, איגוף האוייב, חיסולו
הגמור.

בלשון פחות צבאית: בערמו•
מיות עילאית הצליח גורן להטעות
את כולם, לכלכל את כל
האויבים, ולהשיג את שלו כצורה
מפתיעה כיותר.

הכוונה אינה לבחירת גורן עצמו כרב
ראשי אשכנזי, אלא לבחירת הרב עובדיה
יוסף לרב ראשי ספרדי.

הכחידה הראשונה היתה מד
נחת ככים. השנייה היתה תוצאה
של מהלך גאוני.

גוון הצביע
בעד יוסף
אבנרי, זכרוני ומסים כבית-המישפט
סביר — לא, חוקי — כן
העולם הזה — כוח חדש בהסתדרות. השופט
אסר על אשר ידלין להיכנס לתפקיד
יו״ר מרכז קופת־חולים עד לבירור
חוקיות בחירתו. הרופאים הסתפקו בכך,
דחו את שביתתם.
* לשם השוואה — העולם הזה, שאינו
נעזר בסיבסוד ממשלתי ובהחתמווז־כפייה,
הוא שבועון המקיים את עצמו
ללא כל תמיכה מצד איזה שהוא גוף.

החליט אם תקנון קופת־חולים הוא ״סביר״
או לא, אלא רק אם הוא ״חוקי״ .אם
נתקבל כחוק, החליט השופט, הוא חוקי
— ואין הוא יכול להתערב, אפילו אם
הוא בלתי־סביד. משום כך ביטל את צו-
המניעה.
אולם היתה זאת רק המערכה הראשונה.
הדיון על העניין עצמו יתקיים בחודש
הבא — ועד אז יוכלו הרופאים לשבות
ברציפות.

^ אשר ניגשו 150 חברי הגוף הבו-
> חר, נציגי־רבנות ונציגי־ציבור, אל
שתי הקלפיות, היה ברור לגמרי: חלק
מהם יצביעו בעד גורן ונסים, חלק יצביעו
בעד אונטרמן ויוסף.
כך נם תואר הדבר במאמרים ובפרשנויות.
בקאריקטורה מצויינת, צייר ה־קאריקאטוריסט
זאב (פרקש) מירוץ של
שני זוגות אופניים כפולים: זוג אחד של
גורן־נסים, זוג שני של אונטרמדיוסף.

אולם תוצאות הבחירות הוכיחו
כי היתה זאת אשלייח גמורה.

כל אחד מ* 150 הבוחרים מילא שני
פתקים נפרדים — אחד אשכנזי, אחד
ספרדי. הוא ניגש אל שתי קלפיות נפרדות׳
שילשל לאחת מהן את בחירתו
האשכנזית. לשנייה את בחירתו הספרדית.
כך נבחר כל רב על-ידי נציגי שתי
העדות.
אילו היו הנבואות נכונות, היה מיספר

הקולות של גורן ונסים צריך להיות שווה.
אולם ההיפך נכון.
גורן קיבל 89 קולות, לעומת 59 של
אונטרמן. נראה כי 2נמנעו.
עובדיה קיבל 81 קולות, לעומת 68
של נסים. הפעם נמנע רק אחד.

פירוש הדבר: עוכדיה יוסה
קיבל לפחות 20 קולות מקרב בוחריו
של שלמה גורן. יתכן מאוד
שגורן עצמו היה כיניהם.
זה היה המהלך המדהים של גורן —
מאותם מהלכים מפתיעים לגמרי, המכ ריעים
קרבות היסטוריים.

נניעה -
ומראית עין
^ יך נולדה האגדה של צמד גורן^
נסים?
בראשית הקרב ניסה שלמה גורן לחסל
בבת־אחת את המועמדות של אונטרמן
ונסים גם יחד. הוא הציע להגביל את
גיל־המועמדים לרבנות הראשית — תחי לה
ל־ ,70 ולאחר־מכן הציע ל־.75

כשני המיקרים היה גרזן גיל
הפרישה עורן? גם את אונטרמן,
שהוא כן 90 או ( 91 הגיל המדוייק
אינו ידוע, כי חרב מנכה לעצמו
כמה שנים) ,וגם את נסים כן 71־.78
הצעה זו נגנזה על־ידי צמרת מיפלגת-
העבודה. איש אינו יודע מדוע בדיוק הת אהבו
הבוסים האתיאיסטיים של מיפלגת־העבודה
ברב נסים -שעשה להם צרות
לא־מעטות. יתכן כי ההסבר גלום באישיותו
של אחד העוסקים בשטח זה, ח״כ
המערך יצחק קורן, איש רחב־מידות ובעל
קול מדנדן, שבתו נשואה לח״כ גת״ל
משה נסים, שהוא בנו של הרב.
אולי היה זה קורן ששיכנע את יעקוב
שימשון שפירא. על כל פנים, יש״ש
החליט לבטל את הגבלות־הגיל המוצעות,
ולהביא לבחירתם של גורן ונסים.
הדבר גם היה דרוש כדי להפריד בין

כיחידי מבין ארבעת המועמדים — מצע־בחירות,
בו הבטיח להקל בענייני הלכה,
לנהוג על־פי בית־הילל. בכך ביקש לרכוש
נפשות מבין הבוחרים המתונים,
מאנשי מיפלגת־העבודה והמפד״ל.
אותה שעה קמו כל אויבי הרב נסים,
ובראשם אליהו אלישר, העסקן הספרדי
הוותיק (שאחד מאבותיו האשכנזיים הובא
מצפון אירופה לכהן כאן כרב ספרדי,
והפך ספרדי מיקצועי) .הם ניהלו תעמו־לת־בחירות
תוקפנית לטובת המועמד המפתיע.
למראית־עין,
היה כל זה טכסיס של
אונטרמן דווקא, כדי לחתור תחת נסים,
שהתחבר עם גורן.

כף האמין נסים. כד האמינו הבוסים
המיפלגתיים. סיכוייו של
יוטה נראו אפסיים ממש. אבד גורן
הנחיל להם אפתעה גדולה.

שירטון יחיד
^ שכיל גורן, היה הניצחון שלם.
<4בחירתו של עובדיה יוסף היוותה גו*
לת־הכותרת לניצחונו שלו עצמו. בי הודות
לבחירה זו:

• יכול גורן להוכיח כי לא
נבחר כרב־מטעם, על פי צו הממשלה
האפיקורסית. ולראייה: נכחד
גם עובדיה יוסף! ,שהשילטון
בהחלט לא רצה כו.

המפסידים: ובנים דאש״ם לשעבר, אונטדמן!]׳סיס

י• הוכח כי החוגים הקיצוניים נוצחו
בקרב אמיתי. הס לא ערקו מן הקרב

91ו־ 76 באו בני 54ו־ ,49 דבר שלא
הושג עדיין בצמרת המדינה.

אולם מכל בחינה אחרת, ההבדל
הוא פעוט.

נאמני המיפרגה
ך* רב גורן הוא אופורטוניסט מטבעו,
( \ אדם המתאים את עמדותיו בכל מצב
לצרכי הקאריירה האישית שלו. היה כדאי
לו, הפעם, להופיע באיצטלה של מתון
ומקל, שיפתור את כל הבעיות. מחר יוכל
להופיע באיצטלה אחרת, כמחמיר ומגן
ההלכה, אם הדבר יהיה דרוש לקידום
שילטונו. הוא כבר רמז על כך ׳בטלוויזיה,
שעות מעטות אחרי בחירתו.
הרב עובדיה יוסף יכול להקל בעניינים
מסויימים, אך גישתו הכללית היא
אורתודוכסית־חשוכה, והוא אחד התומכים
הנלהבים ביותר של הכפייה הדתית
בישראל, כולל שיחרור בחורי-ישיבה והנהגת
חוקי כפייה.

הרבנות החדשה תשמש, לפי
שעה, קלף כידי מיפלגת-העכודח
כדי לשים קץ למילחמה ככפייה.
בחירת גורן תשמש תירוץ להסרת
כל חוק ליברלי, בולל הצעת־החוק
המינימליסטית של ל״ע כעניין
״פסולי החיתון״.
רבנות ״מתונה״כביכול עלולה
להיות גרועה יותר מאשר רבנות
נוקשה. בי רבנות נוקשה מוכיחה
לכל בי יש צורר במילחמה פעילה
לשכירת הכפייה הדתית. רבנות
״מתונה״ עלולה להרדים את

״נ/ייביצע !בדאות״
להפלת 1י סי
נסים

נגד

אונטרמן ונסים, לגייס את
אונטרמן.
גורן קיבל את הדין. הוא רצה מאוד-
מאוד להיות רב ראשי. היה ברור לו כי
יוכל להשיג זאת רק בעזרת מיפלגת־העבודה
והמפד״ל.

הוא הבטיח למיפלגת־העכודה
לסדר את כל הבעיות הבוערות של
השילטון — כגון פרשת זוג־הממ־זרים
— והסכים לבחירת נסים —
למראית־עין.

דות, בתיכנון מדוקדק להפליא.
ברגע האחרון ממש הגיש עובדיה יוסף
במפתיע את מועמדותו. הדבר הדהים את
כל הגורמים, שסברו כי בחירת נסים
תהיה אוטומטית, מטעם השילטון.
עם הצגת המועמדות, פירסם יוסף —

• יקום שילטון כילעדי של גורן
כרבנות.

הציבור, לספק לשילטון אליבי
להמשך הכפייה הדתית, ותוך כדי
כך להכשיר את הקרקע לכפייה
גרועה עוד יותר.

הרבנות תהיה גם סימפאטית יותר, בעיני
הציבור, מבחינת הגיל. במקום בני

שילטון המפד״ל לא נשבר. להיפך: במועצת
הרבנות נבחרו רק נאמני המיפלגה.

ולא הטילו חרם. בכך קיבלו על עצמם,
למעשה, את עול הרבנות החדשה.

בן־פורת יוסר
^ ולם גורן לא רצה להיות רק רב
ראשי. הוא רצה להיות גם השליט
הבילעדי ברבנות.

על כן תיכנן בסתר את המיב-
צע שאפשר לבנותו בשם־צופן :
״מיבצע ניפלאות״ ,להבדיל מ
״מיכצע נסים״.

כי נסים הוא איש תקיף. במשך 17
שנים ארוכות התבצר ברבנות. הוא חלש
על כל ענייניה. ברבנות של נסים־גורן
היד. גורן מהווה שותף זוטר.

לא על כד חלם גורן בחלומותיו.
לבן חשב על עובדיה יוסף.

יוסף בן ה־ 49 הוא גם למדן גדול
וגם בטלן גדול. כמו נסים, הוא יליד עיראק.
כמוהו, אין לו השכלה מחוץ לדת,
ואין הוא יודע כל שפות מערביות. שלא
כמו נסים, הוא בחור־ישיבה — חניך
הישיבה העיראקית פורת יוסף בירושלים,
שהיא אויבתו המושבעת של נסים, הלוחם
בה מזה שנים על רקע עיסקי אפוטרופסות.

ברבנות
של גורן—יוסף, גורן
יהיה השליט היחידי. הוא ינהל את
העניינים. יוסף יסתפק בתפקיד
הלמדן הנחבא אל הכלים.

וכך, בשעה שגורן פעל מתוך הסכם
גלוי עם נסים, הוא פעל על־פי הסכם
סמוי עם יוסף, עמיתו הספרדי ברבנות
התל-אביבית. הכל הוכן בסודי-סו-

האשל״ה הגדולה לפני הבחירות: שזי הזוגוו /בקאויקטווה עור זאב ב״רואוד

ך • לוואי ואפשר היה להתרגש ממילחמת־האיתנים
1 1הנטושה עתה בין יגאל אלון ומשה דיין על השילטון
בממלכת ההסברה.
הלוואי ואפשר היה להתייחם אליה אחרת מאשר אל
מריבה קטנה בין שני עסקנים מן המניין, המתקוטטים
על עוד קצת תקציב ועוד קצת שררה.
הלוואי ואפשר היה לומר: אלון היונה, תוכניתן-
השלום הפיקצועי, רוצה להציל את ההסברה מידי הנץ
חסר־המעצ׳ורים, משה דיין.

אבל בשטח ההסברה, דרוש מיקרוסקופ

כרזות כאלה מטעם הד״ר ישראל אלדד־שייב, שאזרחי
ישראל הרחיקוהו מן הבמה הציבורית בבחירות האחרונות.
ואז נוכחתי לדעת כי המו״ל של החומר הוא ״מרכז
ההסברה במישרד החינוך והתרבות״.

תוצרת זו יצאה מבית־החרושת של יגאל
אלון ושות׳.

אפשר היה להניח כי הראשונה בסידרת המפות תהיה
מפת ההתיישבות של השבטים, כפי שאנחנו זוכרים אותה
מבית־הספר.
אבל העורכים החליטו להשמיט מפה זו. נראה שהיתר.

מצריים״ בפסוק זה אינו הנילוס, אלא נחל אל-עריש).

המסקנה האקטואלית היא כרודה.

מפה — כמו ציור — נחרתת אוטומטית בתודעה
ונקלטת בתת־התודעה. זהו אמצעי בדוק לשטיפת־מוח.

זוהי גם דוגמה קלאסית של שקר היסטורי.

אמנם, המיניסטדיון־לשיחזור-ההיסטוריה של יגאל
אלון הקפיד להוסיף, באותיות קטנטנות, ש״המפה מראה
את גבולותיה של מלוכה זו בימי מייסדיה, דויד ושלמה.״
ובכן — לא במשך 500 שנה, כפי שאומרת הכותרת
הרועשת, אלא רק במשך שני דורות. אבל מי ישים לב
לקטנות כאלה י

אולם גם בצורה זו, זהו שקר.

בימי דויד היו לישראל כמה ניצחונות זמניים על
המדינות השכנות. מדינות אלה נאלצו לשלם לה מס
במשך שנים אחדות.

אולם הישראלים לא ירשו מעולם את הארמים,
הפלשתים, המואבים והעמונים. להיפר,
לא פעם התהפך הגלגל וארם ניצחה את
ישראל. ישראל היתה כמעט מנותקת מן הים
התיכון, ושלטה בעיקר כו.רים.

(לשר־ההסברה של סוריה לא תהיה כל בעייה להדפיס
מפה הפוכה, המראה את ישראל הקדומה כחלק מן
הממלכה הארמית. מפה זו לא תהיה פחות שקרנית מזו
של עמיתיו במיניסטריון התעמולה של אלון).
הארמים, המואבים, העממים והפלשתים ישבו על
אדמתם שלהם, כשם שישראל ישבה על אדמתה. המיל-
חמות בין עמים־אחים אלה היו תכופות — עד שקמה,
לשעה קלה, בקואליציה הגדולה של עמי ארץ־ישראל
וסוריה נגד הכובש האשורי. אבל זה אינו מופיע במסה.

כמו שהיא, המפה היא דוגמה קלאסית של
שטיפת-מוח.

גבולותיו ש? שנן רומאי
ך* מפה מס 2 ,מתיימרת להראות לנו, כפי שמכריזה
( 1הכותרת ,״תקופת בית שני, המאה ה־ 6לפני הספירה
עד המאה ה־ 1אחרי הספירה.״

המסתכל מתרשם כי במשך 000 שנים אלה
שלטה ישראל כמעט בכל ארץ־ישראל משני
עברי הירדן, וגם בחלק נכבד מאוד של סוריה.

:גילגולי האימפריה

~ מישרד החינוך והתרבות. המפות מתיימרות להיות,
4לפי הסדר: בית ראשון, בית שני, רומא וביזנטיון, הצל־

0כדי להבחין בהבדל בין השניים. השאלה היחי•
דה היא מי מהם גרוע יותר.כאילו כדי להוכיח זאת סופית, נשלחו השבוע בדואר
1לאנשים רבים בארץ ובעולם מעטפות עבות.

היו אלה חבילות ממולבדות. אך הן לא

4הכילו פצצה, אלא רעל.

ולמעל• אלון 1שוז1י

1ן * מיסמך העיקרי שנמצא במעטפות היה גיליון
^ 1 1גדול, שנשא את הכותרת ״גבולות בטוחים ומוכן
דים״ .הוא הכיל 12 מפות מאירות־עיניים.

כבר המבט השיטחי הראשון הוכיח בי
מטרת המפות האלה היא להוכיח כי ארצנו
ההיסטורית כוללת נתחים שמנים מלבנון,
סוריה, עבר־הירדן וסיני.

תחילה לא הבחנתי בשם דימו״ל. השבתי שזוהי כמת4

תעמולה של תנועת החרות או הרב מאיר כהנא, והת-
כוננתי לזרוק אותה לסל. בעבר קיבלתי לא פעם בדואר

בניס, ממלוכים ועותמאניס, דרישת הציונים בפאריס,
המנדאט המקורי, פלשתינה (א״י) ,חלוקת ,1947 גבולות
מילחמת העצמאות, קווי הפסקת־האש עם טווחי תותחים
ומטוסים. המפות נשלחו ממרכז ההסברה של משרד החינוך.
מינימליסטית מדי. כי השבטים ישבו אמנם משני עברי־הירדן,
אבל הם לא ניסו לגרש מן הארץ את האדומים
שישבו בנגב, את הפלשתים והצידונים שהחזיקו כימעט
בכל שפלת החוף, ואת בני עמון ומואב שישבו במרבית
עבר־הירדן.

לא נעים. כדאי לשכוח מזח.

לכן מתחילה ההיסטוריה של יגאל אלון במפה מם׳
,1הקרוייה ״תקופת הבית הראשון, המאה ה־ 10 עד
המאה ה־ 6לפני הספירה.״
זוהי מפה מרהיבה. היא מדאה את מלכותנו מאל-
עריש עד הפרת, כשהיא כוללת את כל עבר־הירדן, ואת
מרבית סוריה. בין ערי ממלכתנו מופיעות חמת, דמשק,
תדמור שבמיזדח סוריה, רבת־עמון, קיר־מואב ועזה.

ושוב, רק האותיות הקטנטנות מספרות שמפה זו
מראה, למעשה, רק את ממלכתו של הורדוס, שארכה 33
שנים בילבד.
הורדוס היה אדומי • שהתייהד איכשהו (בוודאי לא
לפי מושגי הרב פרוש) ושירת את הרומאים. למעשה
לא היה אלא מעין קצין־מחוז מטעם רומא, שהצטיין
באינטריגוודשל־חצר ברומא והרחיב, בצורה זו, את השטח
שנמסר על־ידי הקיסר לשליטתו.

לגבולות הורדום אין שום משמעות היסטורית.
הגבולות הקובעים הם תחומי האוכלוסייה
היהודית, שהתרכזה אז רק בחלקים
מסויימים של הארץ, וכעיקר ביהודה ובגליל.

אוכלוסייה זו התגבשה ב־ 400 שנות שילטון הפרסים
והיוונים בארץ, והתקיימה בארץ בצד אוכלוסייה לא־יהודית
גדולה — כגון השומרונים, האדומים, הנבטים,
היוונים, ולאחר ־מכן הרומאים. הרוב המכריע של העם
היהודי חי במשך כל התקופה הזאת מחוץ לגבולות ה־ארץ
-ולא חלם לבוא אליה אלא כתיירים ועולי־רגל.

זוהי האמת. המפה היא שקר.

שד תחינה וגסחייח

אדם נורמלי המסתכל במפה זו ובכותרת
הצמודה לה מוכרח לקבל את הרושם שזאת
היתה מלכות־ישראל במשך 500 שנה, ושבני
ישראל ישבו בכל המרחב האדיר הזה.

4א ברור ־מה רוצה להראות המפה מס׳ ,3המראה
/את ״פלסטינה״ ,על שלושת חלקיה דאז, בימי ה־שילטון
הרומאי והביזנטי, מהמאה ה־ 1עד המאה ה־.7

כלומר: שהתגשמה בפועל ההבטחה האלוהית :״ולזרעך
נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצריים עד הנהר
הגדול, נהר פרת.״ (מפרשים רבים סבורים כי ״נהר

* אולי נכון יותר לומר ״ערבי״ ,מושג שהתחיל
לקבל משמעות בתקופה ההיא.

לגבולות הארץ בימים ההם לא היתד! אלא -משמעות
מינהלית — מכיוון שגם כל הארצות השכנות היו כסופות
לאותו שילטון קולוניאלי, והצבא הקיסרי שלט במרחב
כולו. שום שיקול צבאי לא השפיע על התיחום.
האוכלוסיה היתה כולה לא־יהודית, מלבד שניים—
שלושה מרכזים יהודיים קטנים (טבריה, ציפורי, לוד).
אם כן, מה באה מפה זו להוכיח י מה הקשר בינה
ובין ״גבולות בטוחים ומוכרים״ ו

גס זהו תרגיל של שטיפת-מוח. המסתכל
השיטחי מתבקש להתרשם כי כתקופה זו בללה
הארץ את בל השטח משני עברי הירדן
ורמת־הגולן המורחבת, ושזה היה צורך איס•
טראטגי־כיטחוני.

תת הנשק 1949—1967״ .באותן שנים היתה רצועת עזה
מחוץ לגבול זה. אבל גישה לאומית מחפה, כידוע, על
בורות ורשלנות. מעניין שרצועת עזה או אשקלון היתד,
קיימת פעמים רבות בהיסטוריה.

ציונות עד הריסאני
ך* מפה מם׳ 7מעניינת במיוחד. היא מראה את
* 1״התביעות הציוניות בוועידת השלום בפאריס 1919״.
עד כה ראיתי מפה זו רק בפירסומי־תעמולה ערביים.
כי היא מוכיחה, לדעת הערבים, את השאיפה הציונית

באן אירעה תקלה נוראה. אני מציע לשר
אלון לחתוך מסה זו מן הכרזה, וזאת במהירות
מירכית, לפני שתיפול, חלילה, לידי הגברת
גולדה מאיר.

מסתבר בי פלסטין היתה קיימת כתודעה
הערכית, באיזור ייחודי, מאז היום הראשון
של הכיבוש, ובמשך 1300 שנה.

דומני שזהו
ממשלת־ישראל
הנהר ליטאני,
דרוס-סוריה עד

״*חוץ מזה, אין המפה מראה דבר. כל המרחב היה
תחת שילטוו ערבי. הגבולות לא היו אלא לצורך נוחיות
מינהלית. לא היתה להם משמעות צבאית וביטחונית.
היהודים בארץ קידמו את פני הערבים כמשחררים,
ותחת השילטון הערבי החל היישוב היהודי המדולדל
לגדול מחדש. כאשר הסתערו הצלבנים על הארץ, לחמו
נגדם היהודים והערבים בצוותא, שכם־אל־ישכם, באחוות-
עמים נואשת.

הרי כמה מפות על גילגולי החלוקה, לפני ואח-
רי מילחמת תש״ח, באה המפה האחרונה.

היא צויירה על-ידי מנחם בגין, כעשרות
מנאומיו נגד ״תובנית־אלון״.
מפת ״מלכות ישראל״ ,מן
הנילוס עד הפרת, שהופצה
במשך שנים רבות על־ידי קבוצת הד״ר ישראל שייב־אלדד,
ונוצלה על־ידי התעמולה של ארצות ערב.

גפת שייב

אם תימשך המילחמה בגלל 12 המפות הקודמות, ואי-
רצונה של ישראל להחזיר בגללו שטחים, לא תהיה
לערבים ברירה אלא לפנות שוב אל ברית־ד,מועצות.
במוקדם או במאוחר נעמוד מול טילים סובייטיים או
סיניים — טילים קצרי־טווח בידי הערבים, וטילים בינוניים
וארוכי־טווח בידי הרוסים.

מתוך הזדהות אינסטינקטיבית עם הממלכה
הצלבנית, ציירו אנשי-אלון מפה נדיבה.
היא מראה את גבולות הממלכה בשיא פריחתה
והתפשטותה, שנמשכה רק בעשרים—
שלושים שנה.

לות בטוחים ומוכרים בדדום־תורכיה ומערב־איראן. כדי
להתגונן בפני טילים בעלי טווח בינוני, יש לקבוע אח
הגבולות הבטוחים בצסון־קווקז וממיזרח לים הכספי

כדי להתגונן כפני טילים כין־יכשתיים, יש
לקבוע שכדור-הארץ בודו מהווה את המרחב
הביטחוני החיוני של ישראל.

א, זה לא מצחיק.
. 12 /מפות אלה באות להוכיח, לישראלים ולמי שאינם
ישראלים, שגבולות הפסקת־האש הם המינימום הדרוש
לביטחון ישראל, וזאת על־ידי אוסף מפות וכותרות היוצרות
תמונה מזוייפת של דברי ימי הארץ והעם.

השורשים של עמנו כארץ הם עמוקים ואיתנים,
ואינם זקוקים למלאכת־שיבתוב שד
מיניסטריון־לתעמולה. האמת ההיסטורית מספיקה
בהחלט.

י* מפה מס׳ 6בהיסטוריה של אלון מעניינת רק
( | מבחינה אחת: היא מגלה שהפטריוטיזם של המחברים
עולה בהרבה על השכלתם.

׳* שבט תורכי שכבש את אסיה הקטנה וקושטא,
הוא נקרא על־שס מנהיג קדוש של השבט, נוותמאן או
עוסמאן. באירופה שובש השם והפך עותומאן.

היכן המפה, מר אלון ן

מפת האימפריה

קצת בורות בטויוטית

הגבול בין הארץ ומצריים — שני אזורי־שילטון של
הממלוכים, ולאחר מנן של העותמאנים * ,זז פעמים
הרבה, בהתאם ליחסי־הכוחות בין קושטא וקאהיר. לא
היתד, לו משמעות עד ,1906 כאשר הבריטים (בשם
מצריים) דחפו את הגבול עד לקו אילת—רפיח, שהפך
לאחר מכן גבול המנדאט.
המחברים טועים כשהם טוענים שזה היה ״גבול שבי
בנאומים
אלה, הרחיב בגין את הדיבור על טווחי-
תותחים מקלקיליה ועזה, לפי מיטב המושגים של המאה
ד,־ ,19 כדי להוכיח שאסור להחזיר לערבים את הריבונות
על הגדה והרצועה. זהו אחד מעמודי־התווך של
בניין תעמולת ארץ־ישראל השלמה.
עכשיו מופיעה תעמולה זו עצמה בצורת ציור. זוהי
מפה של טווהי־תותחים ומרחקי־טיסה. הכל כדי להוכיח
שאסור להחזיר אף שעל אחד — כפי שמסתבר מתוך
המפה בצורה חד־משמעית ביותר. לא את הגדה, לא את
הרצועה, לא את דרום סיני.

אולי הכל שמחברי מיסמך זה כמישרדו
שד אלון הסתפקו כמפה זו. חסרה, לדעתי,
המפה מס׳ — 13 זו שתראה את הטווח •טל
טילי קדקע־קרקע בשנת .1972

ך• ך אנו באים אל המפה מם׳ — 5״הצלבנים, המאה
ה־ 11 עד ה־.13״
לגבולות ממלכת־ידושלים הצלבנית, שלא כמו גבולות
מחוזות־המינהל הרומאיים, הביזנטיים והערביים,
היתה משמעות צבאית מובהקת. הצלבנים הקימו מדינה
מוקפת אויבים, והיא חיתה כל ימיה על חרבה.

על כל פנים, מי שכותב ״שילטון ממלוקי״
כמקום ״ממלוכי״ ,בוודאי בקיא יותר כשפה
הפולנית ובהיסטוריה של ליטא מאשר כשפה
הערכית ובהיסטוריה של ארץ זו.

המיסמך הרישמי הראשון של
הקובע כי דרום לבנון עד
שייך לארץ־ישראל, וכמוהו
הרבה מעבר לקו הפסקת-האש.

המנה החסרה

צ*!נ!ת בצד הציב

הלקח האמיתי של תקופת הצלבנים, שאינו
מסתמן כמפה, הוא שמדינה צבאית זו,
שהעדיפה תמיד שטחים על שלום, לא ידעה
כמשך 200 שנה אה יום אחד של שלום, וזאת
למרות ששלטה בימעט כל ימיה על כל החוך
הסורי והלכנוני, והצליחה במה פעמים לפלוש
ללב מצריים.

לבנון היא צנון צדצנו

דרום־לבנון לא הופיע כחלק מארץ־ישראל במסות
הקודמות. מחברי מפה זו אינם מספרים איך נולדה התביעה
הציונית המכסימלית בפאריס: יוזמיה היו הבריטים.
הם השתמשו בציונים בניסיונם להעביר שטחים
גדולים מסוריה ולבנון, שעמדו להפוך ארצות־מנדט צרפתיות,
לפלסטיין, שעמדה להימסר למנדאט הבריטי. ה דבר
היה דרוש לבריטים כדי לשלוט על מוצא הנפט
העיראקי לים־התיכון.
עכשיו ד,ופד הטכסיס הבריטי לנימוק תעמולתי ישראלי.
לפני
כמה ימים אמר עזר וייצמן בצחוק ש״כדאי לקרוא
להבא לדרום־לבנון בשם צפון־ישראל״ .הצחוק של וייצ־מן
הוא הרצינות של אלון.

כי המפה סותרת, בהיסח־הדעת, את אחת מטענות־היסוד
של מכונת־התעמולה של גולדה, אבן ותומכיהם
מימין: שמעולם לא היתה קיימת ארץ בשם פלסטין
בתקופה הערבית, וכי רק הבריטים, בימינו, המציאו את
פלסטין הערבית ואם העם הערבי הפלסטיני.
המפה מראה כי הכובש הערבי, במאה השביעית,
חילק את הארץ לשני מחוזות. צפון הארץ נקרא ג׳ונד
(״מחוז צבאי״) אל־אורדן (ירדן) ,ואילו עיקר הארץ נק ראה
״ג׳ונד פלסטין״.

במשך 170 מתוך 200 השנים המופיעות בכותרת המפה,
היתד. הממלכה הצלבנית קטנה הרבה יותר מזו
המצויירת במסה. במרבית הזמן היו אשקלון ועזה בידי
המצרים, ובמשך מחצית הזמן היתד. ירושלים בידי הערבים.
אבל את זה לא היה כדאי להראות — שמא יזיק
הדבר לחזון ה״גבולות הבטוחים והמוכרים״.

ריקה?
אוכלוסיה של רבע מיליון בראשית המאה, שהכפילה
את עצמה עד סוף המאה, לא היתה דלילה כל עיקר, לפי
מושגי הימים ההם י. בשטחים רבים של אירופה היתה
האוכלוסייה דלילה יותר — ולא עלה על דעת איש לטעון
שהם ״ריקים״ ,ועל כן פנויים לכל דורש.

מעניין רק לציין פסוק אחד, הזועק ממש
מתוך העמוד :״גבולות המנדט היו שונים מאלה
שהוצעו על־ידי התנועה הציונית. כצפון
הועבר חלק חשוב של ארץ־ישראל, לרכות נהר
הליטאני, ללבנון, וחלק אחר לסוריה.״

ך* מפה מס׳ 4מראה את ״הכיבוש הערבי — המאה
ן | ה־ 7עד ה־.11״

(מחברי המפה לא ידעו, כנראה, על קיום ישוב יהודי
ועתיר־גבורה בחיפה. אין הוא מופיע במסה בין ״המרכזים
היהודיים״ בארץ).

איך נמצאו רבע מיריון כני־אדם כארץ

ך* מפות הכאות מראות מה קרה מאז הכיבוש הן
1בריטי, ואי־אפשר היה לזייף בהן הרבה.

א1י, פלסטי! הערבית !

דם היהודים והערבים נמהל בחוצות ירושלים
וחיפה על־ידי חרב הכובש הנוצרי ה אכזרי,
שטבח את כני שני העמים ללא אבחנה.

מאה
ד,־ 19 היתד, ארץ־ישראל ריקה ושוממה. אוכלוסייתה
לא עלתה על רבע מיליון...״

מפה דימיונית של הבית הרא־

11 ^ ¥1
שוך, מנחל מצריים (אל־עריש)

עד הפרת, שבה נפתחת סידרת־המפות בכרזתו של אלון.
הסודית לכבוש את הארצות השכנות ולגרש את אוכלוסייתן
הערבית.

עכשיו באים אלון ושות׳ ונותנים גושפנקה
ישראלית רשמית מאוחרת למפה זו. היא
כוללת את כל ארץ־ישראל משני עברי הירדן,
את דרום־לבנון עד הליטאני, את דרום־סוריה
ואת איזור אל-עדיש בסיני.
כלומר: את כל ארץ־ישראל המערבית, בתוספת חל קים
נכבדים מארבע המדינות השכנות.
למפה זו נוסף ההסבר המעניין הבא :״בראשית ה־

זה. הוא הוכן בניצוחם של עסקנצ׳יקים, שבורותם זועק
מתוך המיסמך עצמו.

מה רצו אדה להוכיח?

הם לא באו להוכיח כי הארץ, ועמנו בגילגוליו הש!
נים, פרחו תמיד בעיתות של שלום ושיתוף־פעולה. ז
יצירות הגדולות ביותר של תרבותנו הלאומית לא נולז
בעיתות מילחמה והתפשטות מזויינת. הן נולדו כאש
שדר שלום, כאשר הגבולות היו פתוחים, כאשר רעיונו
וסחורות :1עו לאורך ולרוחב המרחב, והיפרו את עמי

העורכים רצו להוכיח בי היטטחים הכס
(המשך בעמוד 3

כל אירופה מנתה ב־ 1800 כי 187 מיליון נפש כל
צפון אמריקה מנתה פחות מ־ 6מיליון

״אני מונן רמות רמען המורדת, א
ך* ל־אכיכ נוספת בקצב מואץ,
1 1כאילו היא ממהרת להגיע להלוויה
זול עצמה.
האוכלוסיה בעיר מזדקנת. במרכז העיד
כבר מוגרים בתי־ספר גדולים מפני שאין
תלמידים לאכלס את הכיתות המרווחות.
רחובות שלימים משנים את פרצופם.
דיזנגוף, שעוד לפני חמש שנים היה חלון
הראווה הראשי והמפואר של העיר, הפך
לרחוב של שוק, עם המון דוכנים למכירת
גרעינים ולסחורות ימאים. אין כבר הבדל
גדול בינו לבין הרחוב הראשי בשכונת־התקווה.
הסימן
הבולם ביותר לגוויעתה של
העיר, הוא סותם של חיי הלילה. נעוריה
של העיר פרחו ונעלמו יחד עם היעלמם
של מקומות המיפגש החברתיים הליליים.
הלילה בתל־אביב הופקר לבריונים, ליצא־אניות
ולניידות המשטרה. בשבוע שעבר
נתקע המסמר האולי־אחרון בארון המתים
של לילות תל־אבינב הגולל נסתם על אחד
האחרונים במוסדות הבידור שהעניקו
לתל־אביב את אופייה וצביונה המיוחדים
— הפאב שברחוב פרישמן פינת הטיילת.

פודי ודוב

סגל, זוג אדריכלי־פנים, ילידי רומניה, שבמשך עשר השנים
האחרונות היו מארחיה של החברה התל־אביבית, תחילה
בדיסקוטק, אחר־כך בפאב שעל חוף ימה של תל־אביב, אותו נאלצו לסגור לפני שבוע.

בי עד
בפנים

פרדי סגל (במרכז) משיקה כוסית עם שתיים מאורחותיה, השחקנית גילה א
(משמאל) ואשתו של השחקן יוסי בנאי. בשעות הלילה המאוחרות היה
מקום כינוס לשחקנים בתום ההצגות, שם התערבו בחברת התיירים הרבים שבאו

הפאב, שהוקם לפני כארבע שנים במקום
בו משתפל רחוב פרישמן אל הטיילת,
נועד להיות מועדון סגור של החברה התל־אביבית,
שהתעייפה כבר לרקוד בדיסקוטקים,
חיפשה מקום בו אפשר לפגוש זה
את זה בשקם בשעות הקטנות של הלילה,
ללגום כוסית, אד בעיקר להסב בשלווה
ובנחת. תוך זמן קצר הפך המקום, בעיקר
בזכות הבעלים המארחים שלו, צמד האדריכלים
פרדריקה ודוב סגל, לשם נרדף
לסקום־בילוי־לילי־הגון בתל־אביב.

הכגופיות ב או ת
ל טייל ת

פורים

כך נראה הבאר בפנים הפאב באחת מחגיגות הפורים שערכו שם פרדי
ודוב. האשה בתלתלים המפנה גבה למצלמה היא פרדריקה
סגל. במרבית ימות השנה שימש המקום כמקום מיפגש תרבותי שקט ונעים.

ן ץ יירים היו באים לכאן ישר מנמל־
4 1התעופה, משום שזה היה השם היחיד
שמסרו להם על תל־אביב עוד בחו״ל.
עתונאי־חוץ היו רובצים כאן לילות. כתב
טלוויזיה אמריקאי אחד, שהוצב לתל־אביב,
ביקש שיכינו לו דירה ״בסביבת הפאב.״
דיפלומטים, אנשי עסקים, בעלי מקצועות
חופשיים, אנשי קולנוע ובמה — כולם דאו

במקום בעל האווירה הנעימה את ביתם.
הפאב מת. יותר נכון — הוא נרצח.

מספר דוב סגל, כעליו־ שד ה״פאג״ :

חיסלנו את הפאב מפני שבחצי השנה האז
הפסדנו כסף במקום. זה בגלל המצב. בחצי
הזאת הפך המקום למרכז של כל הליכלוך החברו
בעיר. אנשים הגונים כבר לא יכלו לבוא לשם
צריו לומר שלי עצמי כבר לא היה נעים לבוא י
הפאב לא היה עבורי רק עסק. זו היתה תו!
חברתית. אם אפשר לומר כך, זה היה עסק ;
החלק האישי הוא שהיה העיקר. רצינו לא
את הכסף אלא גם את הנשמה. זה ששילמת שו
באח להתארח, זה היה מקרי. והרבה שבאו
גם לא שילמו בעד המשקאות. הרגשתי שהאו
שבאו לשם כאילו באו להתארח אצלי בבית.
בחצי השנה האחרונה החל תהליך שלא היה
לכן. פושעים, רועי־זונות ואנשי העולם התחתון
חילו לבוא לעסק. תהרגו אוחי, אבל אני לא
מה עניין אותם אצלי. זה מקום שיש בו אור
בו חתיכות, אין בו מוסיקה ואין ריקודים. אי
מעניין טיפוסים כאלה להיכנס למקום כזה?
כשהייתי בא לפאב בזמן האחרון, היה נעש
שחור בעיניים. כל פעם היה קורה משהו אחו
שבאים ארבע פרחחים ועושים סקנדל. או שב!

ו לא בשביל הפאב!״ -אמר דוב

ךיןןןן הפאב החייה את הטיילת השוממה של תל־אביב. בימות הקיץ הפך
1 1 1 .1ן האזור למרכז של בילוי חברתי, משך בני־נוער מכל האזור. המרפסת
הרחבה של הפאב הפכה תוך זמן קצר לזירת קרבות לכנופיות פושעיס.
עומדים 16 ילדים ואינם נותנים לאף אחד
לעבור ואי־אפשר לדבר איתם. פעם הת קיפו
את פרדי ומישהו שהיה במקום היה
צריך לירות כדור מאקדח כדי להגן עליה.
פעם אחרת ניפץ בחור מסומם אחד בקבוק
וניהל קרב במקום. הגיעו לכאן כנופיות
של בת־ימים וחולונים, שכאילו יצאו מתוך
הווסט־סייד־סטורי.
אינני יודע את מי צריך להאשים במצב
הזה. אישית, אינני יכול להאשים את
המשטרה. ביקשתי אומנם מהמשטרה ש יציבו
שוטר במשכורת במקום. שדק יעמוד.
שלא יעשה שום דבר. אמרו לי: אם ניתן
לך — כולם ידרשו. הם צודקים. המישטרה
לא יכולה להפלות בין מועדון למועדון.
אם נותנים לי שוטר, צריך לתת גם לבאר-
של-זונות ברחוב הירקון.
אמר לי סמל משטרה אחד :״כשאני
מוציא מהפאב איזה ילד מסומם ומופרע,
אני מסכן בכך את חיי. אני יכול עוד לקבל
כדור בבטן. חת מזה, מה אני אעשה לו י
אז הוא יישב 24 שעות. אחר־כך יביאו

לחשוש שיהרגו לי את גיא — הכלב שלי
— על מזבח הפאב. מה, אני השתגעתי?
להיהרג בשביל עסק? אני מוכן להיהרג
בשביל המדינה, אבל בשביל פאב אני לא
מוכן.
זה פגע חברתי. זו בעיה סוציאלית ולא
הבעיה שלי. כולם שואלים אותי: מה
אפשר לעשות? אני לא יודע את התשובה.
מה, אני סוציולוג? שהעיריה והמשטרה
יפתרו את הבעיה. אני מרים ידיים. זוהי
בעיה שאני באופן אישי איני יכול להתגבר
עליה.
פנו אלי מהמשטרה. המזכיר של ראש־העיר
רבינוביץ׳ צלצל אלי. שאלו אותי
למה אני סוגר.
אני מוכרח לספר מה שקרה לי יום
אחד כשהבאתי חבר שיכור, אחרי שסגרתי,
למועדון אחר. לא רציתי להיכנס וחיכיתי
לו בחוץ במכונית, שיראה אם הוא רוצה
להישאר שם, ואם לא, אקח אותו הביתה.
כיביתי את האורות וישבתי באוטו. פתאום
ראיתי מהדלת יוצאים חמישה בחורים,

״171191ר 1111ך 111 הרוזנת האמריקאית ממוצא איטלקי, כריסטינה פאון
11 / 11/1/ן 11 לוצ׳י, יושבת על גדר המרפסת של הפאב בחברת
שני גברים ישראליים. לכריסטינה, כמו לאורחים מפורסמים אחרים שהגיעו לארץ, היה
הפאב הכתובת היחידה אותה הכירו בבואם לתל־אביב, ביקרו במקום כמעט כל ערב.
כבני שבע־עשרה וילדה אחת. הם הפילו
אותה והתחילו לפרק לה את הפרצוף עם
בעיטות בעקבים.
לא הדלקתי את האורות ונסעתי לנפה
הצפונית של המשטרה. אמרתי לשוטר
התורן :״בואו מהר, שם מרביצים מכות

אותו בפני שופט והוא ישחרר אותו. הוא
יסתובב שנה בחופש עד המשפט. באותו
הזמן הוא יעשה לי תמיד חשבון על
שעצרתי אותו. הוא יסתמם עוד פעם ואי-
אפשר לדעת מה יקרה. אחר־כך, כשיגיע
לבסוף לשופט, הוא יקבל שבועיים מאסר
על תנאי. אני אומר לך: לא כדאי להגיש
תלונה נגדם ולא כדאי לעצור אותם.״
זה מה שאמד לי שוטר ותיק.

אני מרים
ידיי ם!״
ץ* משייך דוס סגל ומספר :
! /אין גם טעם לשים שמירה במקום.
הנה, כשהיה לי דיסקוטק, שמתי שמירה
בפתח. אז מה הם ע שוי — הלכו ושרפו
לי את הבית. זאת הצרה עם עסק אישי,
שתמיד יודעים מי הוא בעל־הבית ואיפוא
הוא גר. תמיד יש כתובת עם מי לסלק
את החשבון. אז אני לא מוכן להסתכן
עוד שישימו לי פצצה בית. אני לא רוצה

ברי מכנסיים

יושבים הגברים ליד שולחן הפאב באחת המסיבות הרבות
שנערכו במקום. בתמונה ניתן לראות את שני המפלסים
של המקום. המיפלס העליון שימש בדרך־כלל כזירת התמודדות לשחקני שחמת.

רצח לילדה.״ הוא הוציא נייר ושאל :
״אתה רוצה להגיש תלונה?״ ״לא,״ אמרתי
לו ,״אני רק מודיע לך כאזרח שהייתי
עד־ראיה למעשה אלימות.״
״בלי תלונה אנחנו לא מטפלים בשום
דבר,״ אמר השוטר.
אז מסרתי את שמי, את כתובתי ואת
מספר תעודת־הזדות שלי. השוטר הסכים
לרשום מה דאיתי. בסוף הוא שאל :״*י
היו המכים?״
״מאיפוא אני יודע?״ אמרתי לו.
״אז נגד מי אתה מתלונן?״
״מה זה חשוב נגד מי ...שם חורגים
בינתיים ילדה אמרתי לשוטר.
״אני מצטער,״ הוא אמר ,״אני לא יכול
לקבל את התלונה שלך.״
זהו פגע חברתי. אני לא יודע מה הפתרון
כדי להתגבר עליו. אולי הפתרון הוא שכל
האזרחים ההגונים יעברו לפרברי העיר,
יסתכלו בלילה בטלוויזיה, יתעסקו עם
הנשים של השכנים ותל-אביב תהיה כפו
פייטון־פלייס.
חבל. אנחנו אמנם אזרחים לא ממוצעים,
אבל יש הרבה כמונו. אני חושב שגם
לנו מגיעות הזכויות כמו שהן מגיעות
לפנתרים השחורים. זה לא בגלל שבנינו
את הארץ ונלחמנו כאן. אני לא רוצה
מספר לבן לאוטו שלי. אבל אני רוצה
שיתנו לי ולחברים שלי לחיות בשקט
ויעזבו אותנו במנוחה.
עד כאן דברי דוב סגל, בעל הפאב שסגר
את שעריו. עוד מעט יבואו בנאים ויהרסו
את המקום. דחפורים יישרו את הקרקע.
יוסל׳ה מכמן, מיליונר יהודי מפרנקפורט
יקים כאן בית־מלון ענק, יותר גדול מ־הילטון,
שלא רצו למכור לו.
יהיה כאן מקום לעוד שלושת אלפים ן
תיירים ולא יישאר מקום לכמה מאות תל-
אביבים, שנולדו או גדלו בתל־אביב, אהבו
אותה ורצו אפילו לחיות בה.

אם דא תשלמו ר 8000 די׳

הסבתא תהיה ברחוב! -קבע
אביו שר הגיבור הדאומ
סחיטה ושמהסבתא
׳אשא סאזאסוב

הצעיר שעלה מרוסיה לפני שנתיים וחצי, הפך
עולמות כדי שהרוסים ירשו גם למשפחתו לעלות,
הצליח במאמציו, זכה עתה לבושה הגדולה של הסיכסוך המכוער שעורר אביו.

שערורייה לאומית.״

״בושה וחרפה. ודווקא שאביו של

גיבור לאומי יתנהג כך.״
״העולים האלה נמאסו, עם הסחיטות
שלהם. כמה שנותנים להם לא מספיק.״
אלה היו השבוע התגובות, פה אחד,
ברחבי הארץ, למישמע הידיעה כי אביו
של יאשר. קאזאקוב המפורסם סירב להכניס,
לדידת־הענק שקיבל ממשרד הקליטה׳
גם את אמו — הסבתא של יאשה.
״גם ברוסיה הם גרו ארבע נפשות בארבעה
חדרים, בשטח של 118 מטר?״ ביק שו
ישראלים ממורמרים לדעת .״שם הם
היו שמחים אם היה להם חדר ומיטבח
משלהם.״
הפרשה כולה נשמעה כנסיון סחיטה גס
וציני, השאירה טעם רע במיוחד בפה הלאומי׳
בגלל שהמדובר היה לא סתם ב עולה׳
אלא באביו של יאשר. קאזאקוב.

על ד,־ 8,000ל״י. אז מה אני צריך לעשות?
לוותר על הכסף, ולא להגיע אף
פעם לדירה משלי?

תזרוק
את אמא ן

** י באן, טיעוניו של יוסף קאזאקוב.
> הוא מסתכל מסביבו, זוכה למנוד־ראש
של הסכמה מצד שתי מאזינותיו —
אשתו ואמו.
כן, גם אמו. שכן הסבתא המפורסמת,

״אינני יודע,״ משיב יוסף קאזאקוב
במנוד־ראש עקשני .״אינני יודע.״
כאן, התערבה בשיחה סופיה, אשתו:
״מה אתה מדברו״ נחרדה ״מה אתה
מדבר? לא תיקח את אמא הביתה?״
הבעתו של יוסף קאזאקוב מגלה את
המצוקה שבה הוא נתון :״כן,״ הוא פולט
בעל־כורחו ,״אקח אותה הביתה. למרות
שזה הקלף האחרון שהיה לי. אם אקח
אותה הביתה — אפסיד גם אותו. אבל
מה לעשות? אחפש אולי דרכים אחרות
לקבל את הזכויות שלי. הייתי טיפש
שהאמנתי להם. אבל איך יכולתי לדעת
שירמו אותי?״
״זה לא נכון. איש לא רימה אותו,״
הגיבה פנינה פרנס, ממלאת
מקומו של דובר מישרד הקליטה .״מעולם

רד הקליטה משלם 8,000ל״י למשפחה
הקולטת לדירתה נפש נוספת, במקרה
שנפש נוספת זו מגיעה ארצה שנה ויותר
אחרי המשפחה הקולטת. כנראה שקאזא־קוב
שמע על זה, והחליט שמגיע גם לו.״
״זה בכלל לא נכון,״ משיב קאזאקוב.
״הדירה שקיבלנו לא היתד. מיועדת במקורה
גם לאמי. ההוכחה: הנה, פה
בבניין, יש עוד משפחות עולים, בנות
ארבע נפשות — שקיבלו דירות בדיוק
כמו שלי. אז מדוע הדירה שלי נועדה
פתאום לחמש נפשות?״
לא היה צריך להיות מעמיק גדול,
כדי להבין שהתביעה המישפטית ש הגישה
הסוכנות היהודית — ראשונה מסוגה
— דווקא נגד אביו וסבתו של הגיבור
הלאומי. לא היתה מטרית.

רימו
או תי י
** דירת המריבה הנאה, ה־
^ מרווחת, כרחוב אבא הידד
מידבר בשיכון יזראעליה בחיפה,
העדה השבוע אביו שד יאשה את
גירסתו שדו :
כשהגענו לארץ, היינו צריכים לקבל
שתי דירות. אחת בשביל משפחתי — אני,
אשתי, ושני הילדים — ועוד אחת בשביל
אמי.
אמרו לנו שנקבל שתי דירות, אחת על-
יד השנייה. אני אקבל דירה של 88 מטר,
ואמא דירה קטנה של 42 מטר.
אחר־כך, באו אלי אנשי מישרד הקליטה
בחיפה, קלמן לוין, שנפטר בינתיים,
ופרץ צור, שיחיה, והציעו לנו שינוי:
שנוותר על הדירה של האמא, ובמקום
זה יתנו לנו דירה אחת גדולה, של ארבעה
חדרים, ופיצוי של 8,000ל״י.
לא רצינו כל-כך. גם אני וגם אמא
רצינו שתהיה לה דירה משלה. אלא מה?
היינו במצב כספי קשה מאוד. על הדירה
הזאת, שקיבלנו מהסוכנות, אני משלם
330ל״י לחודש. בעוד כשנח אני צריך
לשלם עליה 24,500ל״י תשלום ראשון,
ממישרד הקליטה אני אקבל הלוואה של
40,000ל״י, שגם אותה אני אצטרך להתחיל
להחזיר. אז נכון, שבסך הכל הדירה
תעלה לי 64,400ל״י, ובחוץ אומרים
שהיא שווה פי שניים או פי שלושה.
אבל זה לא עוזר לי, נכון? אני בכל
זאת צריך לשלם בשבילה.
אז עשיתי חשבון שאם אקבל את הפיצויים
של 8,000ל״י שהבטיחו לי, ועוד
כמה אלפי ל״י הלוואה בעבודה, ועוד
פה קצת ושם קצת, אצליח לגייס את ה־
24,500ל״י שאני צריך לתשלום ראשון.
אבל מה? ברגע שחתמתי, בשמה של
אמא, שאני מוותר על הדירה שלה, וקיבלתי
את הדירה הגדולה שלנו — לא
הכירו אותי יותר. סירבו אפילו לשמוע

קאזאקוב, מוצף
1א 11 ] 1 1ד ל יאשה
פרחים והמוני מעריצים

בנמל־התעופה לוד, בחוזרו משביתת־הרעב שערך בארצות־הברית
במשך שבעת ימים, כדי לגייס את דעת־הקהל העולמית לצידו
מסתבר, בעצם גרה כבר בדירת המריבה.
״רק את החפצים שלה היא השאירה עוד
במרכז הקליטה, מסביר קאזאקוב .״כדי
שלא נישאר ריקים מכל.״
״ואם לא תקבל את 8,000 הל״י, מה
תעשה? תזרוק את אמך לרחוב? לא תרשה
לה לגור כאן?״

במאבקו לשחרר את משפחתו מרוסיה .״ברוך בואך יאשה!״ קראך
הכרזות, ואיתן כל הארץ. יאשה הפך לגיבור לאומי, ולא היה
אח״ס שלא רץ להצסלס איתו. עתה, יש להניח, יידעו הרוסים
לנצל את פרשת הדירה של אביו של יאשא קאזאקוב, כהלכה.

לא הובטחו ליוסף קאזאקוב ולאמו שתי
דירות. מעולם גם לא הובטח לו סכום
של 8,000ל״י. כל מה שהובטח לו — זו
הדירה שקיבל. והוא קיבל אותה בתנאי
שגם אמו תגור בה.״
מהיכן אם כן צץ הסכום של 8,000ל״יי
לפנינה פרנס יש סברה בעיניין :״מש
ואכן,
היא בהחלט לא היתה מקרית.
היתד. זו התפרצותה החוצה של מלחמה
חשאית ממושכת, המתנהלת בין משרד
הקליטה לסוכנות היהודית.
פקידים בכירים בסוכנות מתלוננים זה
זמן רב על. כך, שביוזמתו ועידודו של
שר הקליטה מקבלים העולים החדשים מ־

זעקי ארץ א הו ב ה
רוסיה זכויות והקלות מופרזות, מעל ומעבר
למה שמגיע להם, ולמה שקיבלו עולים
אחרים. בעקבות כך, טוענים פקידים
אלה, נוצרה בקרב העולים החדשים
אווירה של תחרות פרועה. ביודעם שמי
שילחץ יותר, יקבל יותר, ביודעם שאין
שום קני־מידה ברורים וגלויים מה מגיע
למי — הם אינם מהססים להשתמש ב סחיטה,
לעיתים הגסה ביותר, כדי להשיג
מה שיותר .״יש להפסיק את ההש תוללות
הממלכתית הזו,״ טען אחד הפקידים
הללו השבוע .״יש לפרסם בגלוי
את הקריטריונים לפיהם מקבלים עולים
דירות. רק אז תיפסק הסחיטה הפרועה.
לא ייתכן שעולה כמו יוסף קאזאקוב, ש קיבל
דירת־ענק כזו לחמש נפשות, יציג
בפנינו אולטימטום , :אם לא תשלמו לי
8,000ל״י — לא תיכנס אמי לבית הזה.
מצדי, תזרקו אותה לרחוב׳.״
״אי אפשר לפרסם את הקריטריונים,״
משיבים אנשי משרד הקליטה .״׳מאחר
שיש חריגים רבים, יביא הפירסום נזק.״

(המשך מעמוד )19

שים חשוכים מן השלום, וכי המכסימום
של שואפי-הסיסוח הוא המינימום
הדרוש דכיטחון.
בשביל התעמולה הערבית, זוהי מתנה
מן השמיים. הם יוכלו להסתמך על מיסמך
זה, והם בוודאי יעשו זאת, כדי להוכיח
שהציונות וישראל זממו תמיד לכבוש את
השטחים שכבשו עד כה, ואת שטחי הלבנון׳
סוריה ועבר־הירדן שעדיין לא נכבשו.

אף חמורה עוד יותר ההשפעה
על הציפור הישראלי, וכייחוד על
הנוער. כאמצעים של שטיפת-מוח
מרגילים אותו למחשכה שעליו
לחיות כאימפריה קולוניאלית, שתחייה
על חרכה ושלא תדע לעולם
יום של שלום — ושזה נגזר
עליו מאז ראשית ההיסטוריה.

כתב־שיטנה מרושע

לא נתנו
לסבתא אוכל

^ ם חיה ספק כלשהו לגבי כוונת הר
! עורכים, באה חוברת שניה, שנשלחה
באותה מעטפה, וסילקה אותו כליל. היא
נקראת דפי מידע, ונושאת גם היא בגאווה
את החתימה של מישרד החינוך והתרבות.

ת אביו של יאשר, קאזאקוב לא
^ מעניינת הפוליטיקה הפנימית. אותו
מעניין דק דבר אחד :״סידרו אותי,״
קובע הוא .״הסוכנות היהודית היא האדיב
מס 1 .של עולי ברית־המועצות.״
הוכחות י בבקשה :״אני הייתי בין 39
היהודים שחתמו ברוסיה על מכתב־גינוי
נגד ממשלת רוסיה. כשעלינו לארץ, קיבלו
כל חותמי המכתב הלוואה של 3,000

חוכרת זו מכילה מאמר כשם
״הסובלנות הערכית — מציאות
או אגדה״ ,מלאכת־מחשכת של
הרעלת נשמות.

מאמר קצר זה הופיע בכתב־עת אמרי-
קאי־יהודי, בינואר .1970 נראה כי לדעת
מיניסטריון־התעמולה שלנו מצדיקה חשיבותו
את העתקתו גם באיחור כה רב.
בכתב־שיטנה זה, המזכיר פירסומים מק בילים
של דר שטירמר, נאספו כל שברירי
העדויות שאפשר היה למצאן מתוך
היסטוריה של 1300 שנה, כדי להוכיח
שהערבים רדפו תמיד את היהודים, ושמצב
היהודים בארצות־ערב היה תמיד בגיהינום.

זהו שקר היסטורי כזוי ומרושע.

בדירת הפאר אין
ו דסבחא!
ןדו \ ך ן \ יוסף קאזאקוב 50 אביו
ן ן של יאשה, שהגיע ארצה
לפני כשנה וחצי עס אשתו סופיה 46 בנו
אלכסנדר 18 בתו וורה ( )13 ואמה
ל״י. רק אני קיבלתי אלף בלבד.״
טענות נוספות :״באתי לארץ בלי כלום,
הכל השארתי ברוסיה. חשבתי שיתחשבו
בי כאן. אשתי מצאה לעצמה עבודה בתור
פועלת פשוטה בבית־חרושת — בלי
עזרה מאף אחד. אני קיבלתי עבודה בנמל
היפה — בלי שום עזרה מהסוכנות
או מישרד הקליטה.״
ועוד :״כשרצו לסלק את אמי ממרכז
הקליטה, כדי שתעבור לדירה שלנו —
הפסיקו לתת לה אוכל. רק אחרי שהתקשרתי
עם השר פלד, חידשו לה את הזכות
לאכול.״
הסוכנות, מצידה, לא התרשמה מטענותיו
של קאזאקוב. האווירה שהשתררה
לאחרונה בארץ, לפיה מקבלים העולים
החדשים יותר מדי — כשיותר מדי זה
הוא על חשבון זוגות צעירים ויוצאי
שכונות עוני — הגיעה סוף־סוף גם ל אוזניים
שהן אטומות בדרך כלל.
כך, הגישה הסוכנות תביעה משפטית
נגד סבתו של יאשה קאזאקוב, שתפנה
את המעון שקיבלה במרכז הקליטה בחיפה,
ונגד אביו של יאשר — ,שיקבל
את הסבתא לדירתו.
״לא אוותר,״ מגיב יוסף קאזאקוב על
התביעה .״אפנה שוב פעם לשר פלד.
מדוע דווקא לי עושים צרות ז״
הגיב בזעף פקיד בכיר בסוכנות :״אנח נו
עושים לו צרותי שיספר לסבתא.״

היו פרקים אפלים ביחס השילטון הערבי
ליהודים. אבל אלה בטלים בשישים ל עומת
ההיסטוריה הארוכה של סובלנות.
ולראייה: כאשר ברחו היהודים מאימת הרדיפות
הבלתי־פוסקות באירופה הנוצרית,
ובעיקר בימי הגירוש הנורא מספרד, הם
שמחו למצוא מיקלט ובית בארצות האיסלאם.
בארצות אלה הם שיגשגו ופרחו —
החל בתור-הזהב של ספרד המוסלמית וב לוז
בארצות־ערב בדורות האחרונים, לפני
הסיכסוך הלאומי הטראגי סביב א״י.

אין זה מיקרה שגדול הוגי־הדי
עות היהודיים, חרמכ״ם, היה רופא
וידידו של גדול השליטים המוסלמים,
צלאח־אל־דין, מנצח ה•
צלכנים.

כל ההיסטוריונים הרציניים, ללא יוצא
מן הכלל, מכירים בעובדה שייחס השילטון
המוסלמי ליהודים היה לאין־ערוך חיובי
יותר מאשר יחס השילטון הנוצרי, מראשית
ימי־הביניים ועד השואה הנאצית. מעולם
לא היתה בארצות האיסלאם הפלייה בין
יהודים ונוכרים, למשל, ואילו חהפלייה
בין הרוב המוסלמי ובין כל עדות-המיעוט
לא היתד, חמורה לפי מושגי התקופות ההן,
ולא פעם היתד, לטובת המיעוטים דווקא.
איני מקבל את הטענה הערבית שייחסים
אלה היוו ״דו־קיום״ מושלם. לא יתכן דו־קיום
אמיתי בין רוב ומיעוט, בין שילטון
לבין עדת־חסות. דו־קיום אמיתי ייתכן רק
בין אומות חופשיות היושבות על אדמתן.
לכן הקימונו את מדינתנו, ולכן נשמור
עליה מכל מישמר.
אך לא זוהי הבשורה של עורכי מיסטך
רישמי זה. כוונתם הברורה, הבלתי־מוס־ווית,
היא לשטוף את מוח הקוראים
ולשתול בתודעתם את ה״עובדה״ שמאז
ומעולם שנאו ורדפו הערבים את היהודים.

משמע: זהו מצכ-קכע ולא יתכן
אחרת. ונגזר עלינו להילחם עד
סוף הדורות.

רעל משמות
ם זוהי הבשורה שרוצה מר יגאל
\ £אלון, כמיניסטר התעמולה של האינד
פריה היהודית, להנחיל לדור הצעיר — יש
לקחת ממנו את ההסברה כולה, ומייד.

אם מר אלון אינו מתעניין כשטח
זה ואינו מפקח עליו, ומניח
לכנופייה של עסקנים פסכדו
אינטלקטואליים לנהל כשמו תע־מולת־זוועה
שוביניסטית, יש לקחת
ממנו את ההסברה במהירות
רכה עוד יותר.
מי ששולח מעטפות־נפץ, הוא פושע. גם
מי ששולח מעטפות־רעל, מבצע פשע.
א ך חמור יותר הוא פשע הר־

עלת־הנשמות של דור שלם, משני
עברי קו הפסקת-האש.

מזה כמה שכנענת מנסים כל אנשי ״אל־על
לנחש; מיהי הדיילת שהשלימה את משכנרתה
במוסד המפואר בינתו־ של הזננת הניו־ינרקית
למדה מזמן שטוב שם טוב משמן טוב,
היתר, מוכנה להציע להם — לשניהם —
את חסדיה המקצועיים, אך לא את השם.

צין העיתונות של אל־על, משה
\ /אילת, היה חד־משמעי בעניין :״אם
היינו יודעים מי הדיילת,״ הגיב השבוע,
״היינו מפטרים אותה: מיד.״
למה, בעצמו
אילת :״כי יש הוראה באל-על של־דיילות
אסור לעסוק בעבודה נוספת במקום
אחר, מחוץ לעבודתן באל־על, בלי
אישור מחלקת המנגנון. ומחלקת המנגנון
לא הוציאה מעולם אישור, לשום דיילת,
לעבוד במוסד של הגברת הולנדר בין טיסה
לטיסה.״
למזלה של הדיילת האלמונית, השאירה
אותה הגברת הולנדר אלמונית, ואל־על
לא יכלה לנקוט באמצעים נגדה. אולם
מה בקשר לשם הטוב של אל־על?
״נצטרך לחשוב על כך,״ הסביר אילת.

ופוליטיקאים משתפי־פעולה — ניכרים הדברים
שהם דברי אמת. בבתים רבים
בניו־יורק, וברחבי ארצות־הברית והעולם
כולו, ישבו מאות גברים, ונהנו. לגלות
שהפכו לגיבורים ספרותיים — גם אם אלמונים.
דעתה
המקצועית של היצאנית היהודיה
על הישראלים, למשל, היתד. צריכה
לחסל אותם לגמרי — לולא היו ישראלים
נוקשי-עור, כמובן. קובעת המאדאם :״קודם
כל — הישראלים אוהבים לאכול. הרבה
וטוב — וביחוד כשזה על חשבון הבית.
הם חסונים, בנויים לתלפיות, שעי רים,
ותמיד מיוחמים. הצרה היחידה של הם:
תמיד הם רוצים בזול, ותמיד מנסים
להפוך את המוסד שלי לבאזאר ים-
תיכוני, שאפשר להשיג בו כל דבר בהנחה.״

יהודים האמריקאים נראים לה
11 הרבה יותר :״הם בין הקליינטים

ובוטחת, מודד. בריש־גלי, נוכח פני האומה
כולה, שהיא זונה, היתה זונה מאז
שהחליטה על קריירה זו, ותהיה זונה כל
עוד גבר ירצה בה.
היא הודתה גם גלויות כי היא מאושרת
וגאה במקצועה זה, איננה רואה בל
פסול בו, חושבת שהיא מועילה לחברה,
בגורמה הנאה וסיפוק מיניים לגברים, ומאושרת
בכך שזכתה להגיע לצמרת, לנהל
את המוסד המפואר והמפורסם ביותר
בניו־יורק .״כשמאסטרס וג׳ונסון עשו
את זה,״ תקפה בחימר ,.״זה נקרא מחקר
מדעי. כשאני עושה אותו דבר — זה
פשע. אני אישית, ונערות המוסד שלי,
הבאנו יותר הקלה ורפואה ליותר גברים
אמריקאים, מכל מחקריהם של מאסטרס
וג׳ונסון.״
היא תקפה גם בחריפות את צביעות
השילטונות, שהעמידו אותה מחוץ לחוק
— בעוד שלא היתד. כימעט דמות ציבורית
ידועה שלא ביקרה במוסדה. היא

יצא גי הו בי1
^ חת הכנות הראשונות שלי, כ־
שפתחתי את המוסד, היתד. דיילת
באל־על. היא היתד. מגיעה לעבודה בדייקנות
של שעון, ברווח שבין טיסה לטיסה.
היא היתד. אחת הבנות הפופולאריות אצל
הקליינטים שלי. עד שלצערי הפסיקה לעבוד
בקו תל-אביב—ניו־יורק, ואנחנו
הפסדנו אותה.״
דווקא קטע קטן זה — אחד התמימים
יותר בספר המפוצץ שהסעיר לאחרונה
מיליוני אמריקאים — גרם לסערה פיקנטית
בחוגים הקשורים בענף התעופה בישראל׳
וביחוד כמובן בחברת אל־על
עצמה.
הספר המפוצץ, שהפך במהירות לרב-
מכר, הוא האוטוביוגרפיה של בעלת בית-
הבושת המפורסמת ביותר בניו־יורק —

טיסה וטיסה
״אחרי הכל, לא כל יום אנחנו נתקלים
בבעיית כזו. ייתכן שיש מקום לשקול
תביעת דיבה נגד הסופרת הנכבדה. ייתכן
שנחליט לבקש ממנה רשמית, בטוב, את
שם הדיילת. ייתכן גם שנחלים לא לעשות
כלום.״
אלטרנטיבה אחרונה זו — לא לעשות
כלום — היתד. הדרך בה בחרו רבים
וטובים אתרים. שכן הפגז שהרעיש את
אל־ על, היה דק אחד הקטנים ששילחה
קסווירה דפריז (מתחרז עם תן בים) —
זהו שמה האמיתי של הולנדר. הפגזים
הכבדים באמת שולחו לעבר חוגי הצמרת
ברחבי ארצות־הברית, וביחוד ניו־יורק
— כולל היהודים שלה, כולל הישראלים
שבה. בגילויילב מדהים, תיארה יצאנית

החביבים עלי ביותר — והקבועים ביד
^תר. לצערי, ביניהם גם נמצא אחוז הסוטים
הגדול ביותר. חלק נכבד מהם עובר
פסיכואנליזה, בגלל בעיות ילדות של אם
שתלטנית ואבא שהיה סמרטוט ריצפה.
״המון רופאים יהודיים, למשל, הם מא-
זוכיסטים, שבאים אלי כדי להיות עבדים,
בדי שאחת הבנות שלי תירדה בהם, תצ ליף
בהם, תשפיל אותם. דק כך הם מסוגלים
לקבל סיפוק מיני. יש לי אפילו אחד
שאומר לבחורה, :תשכבי בשקט, בלי
תנועה, בלי הגה — כמו מתה ׳.ברור שפה
יש סינדרום של נקרופיליה.״
אך למרות כל מעצוריהם ובעיותיהם,
מסווגת קסווירה את אחיה האמריקאים
כ״מאהבים טובים ומלאי התחשבות. הם

בעקבות הובעתה בטלוויזיה ביוסמה היצאנית מס1 .
שו ניו־יווק את האוטוביוגוביה שרה. בעקבות
הצלתת הספד -הונמנה לחוצות באוניברסיטאות.
יהודיה צעירה: מבית טוב, בשם קסווירה
הולנדר. וכאשר גברת מפורסמת כזו קובעת,
שמכל המיבחר העשיר של היצאניות
שעבדו אצלה, דיילת אל־ על היתה
אחת המצטיינות — רוצים כמובן כל
אנשי אל־על לדעת מי זו הקוליגה שהנחילה
להם את הכבוד.
הניחושים בחוגי חברת התעופה הלאומית
היו סועדים, ולעיתים די פרועים.
מיספר האפשרויות — הפוטנציאליות ל פחות
— היה לא מבוטל, ואחדים מהשמות
שהועלו היו סנסציוניים ממש. חב־ר׳ה
בחברה, החל משוטפי מטוסים וכלה
בקברניטים בעלי ארבעה פסים, היו מוכנים
לתת חצי משכורת כדי לגלות את
השם. לדברי מקורות בחברה, אף פנו זוג
עובדים — דייל ודיילת — אל הסופרת
המרעישה, ביקשו מסנה חסד של אמת:
את השם הנצור. הגברת גלויית־הלב, ש-

הצמדת היפתפייה, שהפכה למאדאם מס.
1של עיר הענק, מי הקליינטים שנהגו
לבקר במוסד־היוקרה שלה, ומד. טעמם
ומינהגיהם. החל סד,הומואים המודחקים,
עבור לסאדיסטים, למאזוכיסטים, המשך
בכל בעלי סטייה מינית אפשרית, זבלה
אפילו במעט נורמלים.
גילוי־הלב שלה היה מוחלט גם לגבי
עצמה: בפשטות וטבעיות תיארה הולג־דר,
במלוא הפרטים, את אהבותיה הלסביות׳
את תחביביה המיניים — מגברים
ועד נשים ועד כלבים ועד מכשירים מי־כניים.

ף ילוי לב מפוצץ זה, הוא שהפך את
^ סיפורה של קסווירה הולנדר למרעיש
כל כך. למרות שלא הזכירה אף שם
מפורש אחד — לא של קליינטים, לא של
שוטרים מקבלי שוחד, לא של שופטים

נרתעים קצת משיטות אהבה לא מקובלות,
אך אחרי שמלמדים אותם את התורה,
הם בסדר גמור בזה. הם מתנהגים
יפה בסלון, לפני ואחרי, ולמרות שהם
שותים די מעט, יחסית, מהבר שלי, הם
משאירים טיפ יפה לברמן, ולרוב גם
לשוער ולחדרנית.״

** סווירה הודנדר לא חלמה מעולם
| /להיות סופרת. סיפרה, היצאנית העליזה,
נולד כתוצאה מפשיטת המישטרה
— בפעם הפי יודע כמה — על מוסדה,
למרות כל השוחד שמרחה לכל הכיוונים.
בהסתערות אחרונה זו נשברה סבלנותה
של קסווירה, והיא יצאה להתקפת־נגד.
כך, יבלו לפתע מיליוני צופי טלוויזיה
וקוראי עיתונים אמריקאים לראות צעירה
יפה, מושכת, בעלת הופעה אינטיליגנטית

תקפה את השוטרים והפוליטיקאים המוש חתים,
שאף פעם לא ידעו שובעה בשוחד
שקיבלו.
קסווידה הולנדר היתד. דמות חדשה ומפתיעה
של בעלת בית־בושת. לא עוד
הדמות הקלאסית של זקנה בלה, שעברה
להיות מאדאם אחרי שהגברים לא רצו
בד. עוד: צעירה, חתיכה, מודרנית, שולטת
בחצי תריסר שפות, הציגה העלמה
היהודיה אח הסיגנון החדש במקצוע הישן

״הסיפור סוחט הדמעות הקלאסי על
הנערה המסכנה, שנאנסה על־ידי הדוד,
הסבא, השכן, בילדותה, ובגלל זה הגיעה
למקצוע — הסיפור על ילדת שכונת העוני
המצחינה, שיצאה לזנות כדי לפרנס
את אמה האלמנה חולת הסרטן — הסיפור
על הילדה התמימה, שהתאהבה בגבר החלומות
שהוריד אותה לזנות — כל הסיפורים
האלה לא שייכים לי,״ הכריזה
חד־משמעית .״הייתי ילדה מאושרת, בבית
עשיר וחם, היתה לי ילדות קלה וזוהרת,
ואם היה מישהו שפיתה מישהו, זה
אני את הגברים, ולא להיפך. אני אוהבת
את המין, אני אוהבת לשכב, אני אוהבת
לפגוש כל יום ׳פרצופים חדשים. אני אוהבת
את החיים האלה. פשוט אוהבת אותם,״
הסבירה בפשטות למיליוני גברים
ונשים אמריקאים.
בעקבות הסערה שחוללה הופעתה בטלוויזיה,
וההאשמות שהעלתה — שניראו
די צודקות, ביסודן, למיליוני אמריקאים,
כפי שהוכיח מבול מכתבים וטלפונים למערכות
התחנות והעיתונים — קיבלה
קסווירה הצעות ממו״לים נודעים, חתמה
הסכם עם אחד מהם, ותוך זמן קצר, תוך
ניצול גלי הפופולאריות של הופעותיה הפומביות,
הוציאה לאור את סיפורה.
בעקבות הצלחתו המדהימה של הספר,
קיבלה עתה הצעות מכמה אוניברסיטאות
להעביר סידרת הרצאות, בפקולטאות ל פסיכולוגיה
וסוציולוגיה שלהן, בנושא
״מציאות ואגדה בעולם הזנות.״

יפודה של קסזוירה לא הסתיר
^ הרבה. מאחר שמעולם לא הצליחה
לראות במין, מכל סוג ומין, שום דבר
פסול — אין היא גם מתביישת במאומה.

בפירוט מלא בנסיבות ׳נוגות יכול
היה להיחשב לפורנוגרפיה קשוחה — ז!יא
מתארת כיצד פיתתה, בגיל ,16 את חברתה
לכיתה למישכב לסבי. היה זה, כמובן,
כבד זמן רב לאחר שידעה הכל אודות
המין עם גברים. התגלית שהיא דו־מינית,
ושהיא !מסוגלת ליהנות באותה
מידה מחווייה מינית עם גברים ונשים,
ואף יותר מכך עם שניהם יחד — היתה
בשבילה משהו טבעי ונורמלי, .מאז שאני
זוכרת את עצמי, חייתי תמיד מיוחמת
ללא הרף,״ היא מספרת .״כל מין, מכל

ניים, אלקטרוניים, וסתם אביזרים מאול תחת הזרוע, ושום איש ביטחון לא חלם
תרים. וכשלא היו מיתקנים ואביזרים — לחשוד בי. לפני שדפקתי על דלת חדרו
של הקליינט, פירקתי את הצמות, הו עם
מה שנותר.
רדתי את הגרביים ואת המשקפיים, וז ן
״ סווי ר ה הו ל נ די * לא זכתה בן רקתי את הכל, יחד עם הספרים, לתיק
{ /יום — כלומר, בן לילה — במעמדה גדול.״

המכובד כמאדאם הראשונה של עיר־ה־תענוגות.
כמו כל אמריקאי חרוץ וטוב ונה, מסתבר, צריכה ללמוד הרחסיד
היוזמה הפרטית, עבדה קשה, מל (
בה — מלבד עסקי המין — אם היא
מטה למעלה, אם אפשר להתנסח כך, עד רוצח להיות מקצועית באמת. אחד השי שהגיעה
לאן שהגיעה.
עורים, למשל, שקסווירה נותנת בסיפרה,
לאדצות־הברית היא הגיעה בעקבות חינם אין כסף, הוא: איך לצוד לקוחות
באולמי־הימורים. עסק מסובך ביותר, כש אתה
נכנס לגופו של עניין.
בפעם הראשונה שלה, היא נכנסה לאולם
כזה בשימלה שקופה לחלוטין —
כשהיא ערומה לחלוטין מתחתה. אפילו
בלי תחתונים. כל המשחקים הושבתו, ותוך
חצי דקה מצאה עצמה קסווירה מובלת
בידי קציני הביטחון אל היציאה.
אבל מטעויות לומדים, ביהוד בחורות
נבונות כמו קסווירה — ובפעם הבאה היא
עשתה את זה כמו שצריך.
שיעור אחר: מאין לגייס בנות למוסד.
דיילות הן תמיד מקור פוטנציאלי טוב:
איש־עסקים אמריקאי שהתאהבה בו. ל ״בהתחלה, הן עושות את זה עם נוסעים
אחר רומן ממושך, שבסופו השליך אותה עשירים, לרוב נשואים וזקנים, שהן פוגגבר־חלומותיה,
החלה קסווירה בחיים שות במחלקה הראשונה, תמורת מתנות
עליזים, כשהיא עובדת ביום כמזכירה, יקרות. אחרי זה, הן מגיעות בעצמן ל תוך
ניצול היידע המושלם שלה בשפות, מסקנה כי במקום לשבת ולחכות לנוסע
מנהלת בלילות חיים סוערים עד אור ה מתאים, אפשר למצוא אותו בצורה שיטבוקר.
בהדרגה, הגיעה למסקנה הבלתי -תית ומסודרת יותר.״
מקור אחר: עקרות־בית משעוממות בפרברים
עשירים :״הנשים יושבות שם
כל היום בבית ,׳מרגישות מתוסכלות,
משועממות, ומוזנחות, שוכבות עם הגנן,

עם מנקה החלונות, עם החלבן, עם כל
גבר שהן מסוגלות להניח יד עליו. כמה
זמן צריו לקחת להן להגיע למסקנה הנכונה

ך* מוכן, לא כל מי שמגיעה למסקנה
^ הנכונה, יכולה להתקבל במוסד יוק רה
כשל קסווירה הולנדר. יותר מכל, הק פידה
קסווידה תמיד לשמור על רמה ב־מוסדה:
בנות אינטיליגנטיות, מחונכות,
בעלות התנהגות נאותה. היא הקפידה על
שפה מנומסת, על יחס אדיב ללקוח, על
נתינת תמורה מלאה עבור הכסף.

היא ידעה גם לקחת כסף. השירות הרגיל,
הזול ביותר — חצי שעה עם אחת
הבנות — עלה, ועולה, חמישים דולר.
סיבוב שני — אפילו עם אותה בת —
עוד חמישים. גיוונים מיוחדים, סיגנונות מוסד צמרת. הרמה — היא זו שמבטיחה
יוצאי דופן, מיפגשים קבוצתיים, טיפו כי הלקוח יקבל שירות נאות, סיפוק מלא
לים מאזוכיסטיים או סאדיסטיים — תמורת כספו. היא זו שמבטיחה תנאי היגיינה
נאותים .״זה ההבדל בין מוסד צמעשויים
להגיע למאות דולר.
״אבל אצל לקוחות כאלה, לכסף אין רת כמו שלי, לבין זונות רחוב. את אלו,
ערך,״ מסבירה קסווירה .״כמה מהעשירים המטרידות עוברים ושבים ומפיצות מח והמפורסמים
מבין גבריה של אמריקה, לות וסמים, צריך לחסל. מוסדות כמו שלי
קיבלו במוסד שלי מכות רצח, זכו להש — צריך לטפח ולעודד. אצלי הבנות הן
פלות איומות, לעלבונות, ליריקות. נקש יצאניות, ולא זונות.״
רו בשרשראות, הוכו בשוטים, הולבשו

כנשים, נצטוו לרוץ על ארבע ולנבוח
ך* ליחד! ,מ ח ההבדל בין השתיים ז
ככלבים, ללקק כפות רגליים — ושילמו
^ ברור מאוד, לדעת קסווירה ,״יצא הון
תועפות בשביל הזכות.״
לא תמיד הסתיימו מיפנשים כאלה ב נית יודעת גם לתת, לא רק לקחת. יוטוב.
באחת ההזדמנויות, התגלה לקוח, דעת לגרום לגבר להרגיש כמו מלך —

..דיירות ובות עוסקות בזנות,
נתוסנת וענוותן -או רנן
במוסרות מפוארים, כתו שרי.״
סוג, בכל מקום, בכל זמן — נתקבל על-
ידי בברכה. היה זה רק טבעי, בנסיבות
כאלה, שאשלב לבסוף תענוג עם עסקים,
ואהפוך ליצאנית.״
ת ש נו תי ה כתינוקת בילתה קסווי-
\ £רה במחנה ריכוז יפאני באינדונזיה,

רה הולנדו

היצאנית העליזה: וב־המנו שד קסוויוה
בתקופת מלחמת העולם השנייה. אביה,
רופא יהודי הולנדי, היה, עד המלחמה,
בעל בית־חולים גדול באינדונזיה, שהיתה
אז תחת שילטון הולנד. אמה היתד. גר׳מ-
ניה־צרפתיח, אך למרות ההלכה, ראתה
עצמה קסווירה תמיד כיהודיה.
ההתייחסות למין היתד. טבעית בין הוריה,
וקסווירה זוכרת אותם מסתובבים ל עיתים
ערומים בבית — ולעיתים אחרות
אף יותר מכך.
כאשר חזרה המשפחה, אחרי המלחמה,
להולנד, היתד. כבר קסווירה מגיל בו יכלה
לטפל בנושא ברצינות בעצמה. היא
עשתה זאת במרץ האופייני לה — עם גברים
ונעים בלי כל גיל וגזע, בכל קומבינציה
כמותית וסיגנונית תחת השמש.
היא עשתה זאת, בעת ביקור בדרום-
אפריקה, כאשר לא היו שום גברים ב סביבה
— עם כלב זאב ענקי. וכאשר לא
היו כלבים בסביבה — עם מיתקנים מיב-

נמנעת, במצבה, שאם היא בין כה עושה
את זה עם חצי גברי ניו־יורק בשביל התענוג
— היא יכולה כבר, באותה הזדמנות,
להרוויח גם קצת כסף.
אך להרוויח קצת כסף, במקצוע הזה,
לא היד. כל כך קל כמו שזה נדמה. בתחילה,
עבדה באופן פרטי, לקוח פה
לקוח שם. אחר, עברה לעבוד אצל מאדאם
ידועה, זכתה שם לפופולריות רבה.
״הייתי היחידה בין הבנות,״ היא מספרת
בהנאה ,״שהיתה מסוגלת להיכנס אל
קליינט שהתגורר במלונות־ייוקרה במו ה-
פלאזה או הוואלדורף־אסטוריה, לאחר
חצות — בלי שאנשי הביטחון ישליחו
אותי החוצה. הייתי לובשת סוודר ישן,
גדול, חצאית, גרביים לבנות ונעליים
שטוחות, ועושה שתי צמות, מעולם לא
השתמשתי כימעט באיפור, בך שתמיד
היה לפני מראה צעיר, רענן. זוג משק פיים,
עם זגוגיות פשוטות, שני ספרים

נד מה שתמיד וצית
רועת ער איו להיות זונה -
ורא העזת לשאור.
שנראה בתחילה כמאזוכיסט — כסאדיסט,
גרם לקסווירה עינויים קשים.
העינויים נמשכו כאשר הובהלה לבית-
חולים. היתד, זו סצינה כאילו מתוך הסרט
בית־חוליס, המוצג בימים אלה
בארץ :״ישבנו שם וחיכינו חצי שעה
בחדר־המיון, עד שמישהו בכלל ניגש
אלינו,״ היא מספרת .״המישהו הזה שלח
מישהו שני, והמישהו השני התחיל לש אול
עשרות שאלות ולמלא טפסים, בעוד
אני שוכבת נאנחת ומכוסה דם כולי. שם,
כתובת, השכלה, אם הייתי כבר בבית׳
החולים פעם, אם שילמתי אז את החש בון,
מה לא.
״כשעה בערך אחרי השאלות, בא סוף
סוף רופא. הוא הביט בי, נתן לי מכה
על הברך, נתן לי מכה על הראש, מכה
על האף, פקד, :רנטגן ,,והסתלק.״
הרמה, לדברי קסווירה, היא העיקר ב־

אפילו כשהוא מאהב מחורבן, מיתמר לגובה
מטר וחצי, ויש לו פרצוף שרק אמא
מסוגלת לאהוב. יצאנית טובה היא קודם
כל, פסיכולוגית טובה: יודעת לחוש מה
בדיוק רוצה אותו נבר, כשהוא בא לח פש
כאילו את גופה.
״זונה לעומת זאת, יודעת לתת לגבר
רק דבר אחד: זיבה.״
שיעורים נוספים של קסווירה: איך
מתנהגת יצאנית במיטה — איך היא בודקת
אם ללקוח אין מחלת מין — איך
היא מנצלת את כל 30 ימי החודש לע בודה
— איך מארגנים רשת שוחד — איך
משקמים במהירות וביעילות את פעולת
המוסד, לאחר פשיטה מישטרתית.
בקיצור — כל מה שתמיד רצית לדעת
על איך להיות זונה, ואיך לנהל בית ז ד
נות — ולא היעזת לשאול.

במדינה
ה עול ם״ התח תון
ה סנ ד ק
מרחו 3דיווגווי
מבט א 7עו7מ מישחקי
ההימורים שד תד־אביב.
״זה יותר מרתק מהסנדק,״ צייצה בהתפעלות
תלמידת־תיכון שהצליחה להסתנן
אל אולם המשפטים בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. חברותיה תלו בה מב־טי-קנאה.
במשך שלושה ימים צבאו עש רות
אנשים על פתח אולם המשפטים של
השופט אלישע שיינבוים, ניסו לשווא להב־נס
פנימה כדי להיות עדים לדראמה הגדולה:
עדותו של הכימאי בורים קישון
נגד יוז׳י לריאה, בעליו של הביסטרו ה-
תל־אביבי פורטו־ריקו, הנחשד כי היה מעין
סנדק בקנה־מידה תל-אביבי.
״בהסנדק סתם יורים והורגים,״ אמר האמרגן
אברהם (״פשנל״) דשא, שאף הוא
לא החמיץ את העדות החיה אשר סיחררה
השבוע את המדינה כולה בתיאורי־האימים
שלה .״אבל כאן יש דראמה של אדם שיום
יום, במשך שלוש שנים, נתון לאיומים והפחדה.״
יוסף
(״יוז׳י״) לריאה ,47 ,צנום ומשופם,
בעל עיניים מתרוצצות בעירנות, לא נראה
כלל בתדמית בה ניסתה לצייר אותו התביעה
באמצעות עדותו של הד״ר בוריס
קישון. אחרי שהוסר מעליו החשד כי תיב-
נן והשתתף ברצח אילן אשרוב, איש העולם
התחתון שהיה בן־בית בביסטרו שלו,
האשימה התביעה הכללית את יוז׳י, יליד
בולגריה ואיש האצ״ל לשעבר, בכך שהוציא
מבוריס קישון, מהנדס מזון יליד רומניה,
מאות אלפי ל״י בתרמית באמצעות
משחקי־קלפים.
כאשר הגיע השבוע הד״ר קישון מלונדון,
כשהוא מלווה אנשי משטרה בלבוש-
אזרחי ששמרו עליו מפני כל אפשרות
התנקשות, הוא גולל מעל דוכן העדים
סיפור מסמר־שיער שנראה כאילו נלקח
מאחת מעלילות המאפיה הקולנועית.
תופסים פראייר. להרבה ישראליים
תמימים חשף סיפורו של הד״ר קישון עולם
חדש, שהם לא ידעו על קיומו כלל.
זהו אותו ענף של העולם התחתון היש ראלי
העוסק בהימורים. הימורים אלה נעשים
במיפגשים בבתים פרטיים, במועדונים
ובבארים, אם באמצעות משחקי קוביה
ואם באמצעות משחקי-קלפים. תוך לילה
אחד עוברים במשחקים אלה מיד ליד
סכומים המסתכמים במאות אלפי לירות.
המשחקים נמנים בדרך כלל על חבורה
סגורה. אלה הם אנשים המכירים זה את
זה ושייכים בדרך כלל לאותו חוג. הכספים
הולכים וחוזרים בדרך כלל בין אותם
האנשים. רק לעיתים רחוקות מזדמן לחוגים
אלה מה שנקרא ״פראייר״ .זהו
בדרך כלל אדם אמיד, בעל נטיה למשחקי
הימורים. הוא נגרר למשחק תמים. נותנים
לו להרוויח. מעניקים לו הרגשה שהוא
טוב יותר מאחרים. מטפחים את בטחונו
העצמי ומסחררים אותו במשקאות וסמים,
ולפני שהוא מספיק לדעת מה קורה איתו
הוא מוצא את עצמו מסובך בסכומים בעלי
שש ספרות.
פראייר כזה היה בדיוק הד״ר קישון.
קישון הממושקף והחיוור, הנחשב לגאון
בתחום תעשיית המזון והמשקאות, השולט
כיום על אימפריה של חברות באנגליה ובישראל,
התגלגל באחד הימים לביסטרו
אליבי בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב.
לדבריו בעדותו, הכיר שם את ציגלה, בעל
המקום, ישראלי, סוחר־בשר לשעבר. תוך
כדי שתיה ליד הבר הציע לו ציגלה, לדבריו,
להמר בקוביות על סיגריות וויסקי.
כך, מדי פעם, היה קישון מהמר על המשקה
שלו. לפעמים הרוויח, לפעמים הפסיד.
פעם אף הגיעו רווחיו ל״מאה כוסיות וויסקי.״
כאשר
הציע לו ציגלה לשחק בכסף במ קום
על סיגריות, האמין כבר קישון במזלו
הטוב בקוביות. תוך לילה אחד הוא הפסיד
20 אלף ל״י.
מערכת טירור. השמועה על גילויו
של פראייר עוברת במהירות מפה לאוזן
בחוגי המהמרים המקצועיים בתל-אביב.
תוך זמן קצר הגיע קישון, באמצעות צי-
גלה, לחברות אחרות של מהמרים. הפס־

דיו הסתכמו ברבבות לירות. הוא פיזר
צ׳קים ושטרות לכל נושיו. כאשר לא
יכול היה לעמוד בתשלומים, נשלחו אליו
גובים־גברתנים אלימים מהעולם התחתון.
לפי הצעת ציגלה הופגש אז קישון עם
יוז׳י שהפך למעין בנקאי, אשר ריכז בידיו
את כל חובותיו של קישון לנושים השונים.
לכאורה עשה לו יוז׳י טובה, שילם
עבורו את הכספים כדי שלא יילחצו עליו
ולא יאיימו על חייו. אבל תוך כדי כך,
אליבא דקישון, הפך יוז׳י לנושה העיקרי
שלו, ניהל נגדו במשך שנתיים מערכת
טירור בארץ ובחו״ל, שנועדה לסחוט ממנו
עוד ועוד סכומים תמורת התחייבויותיו
במשחקי הקלפים.
אבל קישון המשיך לשחק — הפעם בבר
של יוז׳י עצמו. מובן שהוא הפסיד שוב.
בלילה אהד בלבד הפסיד מאה אלף ל״י.
בלילה אחר, כאשר היה ״שותף״ עם אילן
אשרוב במשחק, נמסר לו, כשהתעורר משנתו,
כי הפסדיו האישיים מגיעים כבר
לסכום של 560 אלף ל״י.
לפי טענתו של קישון היה לריאה מופיע
בדירתו בחצות, עם אקדח שלוף,
ומאיים עליו .״הוא ציווה עלי להתפשט.
אפילו את הנעליים חלצתי. הוא חיטט
בכיסי ועשה חיפוש מדוקדק בכל הדירה.
הוא חיפש כסף אבל לא מצא דבר. מול
האקדח השלוף חתמתי לו על מיסמך לפיו
אני מוכר לו ארבע תמונות, שהיו תלויות
על קיר הדירה השכורה ושלא היו שייכות

כיטוחי־חיים לאשה ולילדים. לדברי
קישון הצמיד לו יוז׳י שומר־ראש,
את יעקב בר־זיו, שנסע עימו למקום מגוריו
בלונדון. בהזדמנות אחרת מנעו אנ*

שיו של יוז׳י את צאתו של קישון מהארץ,
נטלו את דרכונו והביאוהו לחדר במלון
רמת־אביב :
״מד, אתה רוצה ממני ז תהרוג אותי!
אמרתי ליוז׳י.״ אבל יוז׳י אמר לי :״אותך
אהרוג אחרון. קודם אהרוג את בני משפחתך

לפי סיפורו של קישון רדפו אותו יוז׳י
ואנשיו עד לונדון, כדי לגבות ממנו תש לומים
עבור התחייבותיו במשחקי הקל פים.
יוז׳י איים על חיי בנו, אילץ אותו
למכור את ביתו, הוציא ממנו במירמה הסכם
לפיו יעביר לו קישון את זכויות ד,ד,פ־

צר. של ליקר חדש שייצר בישראל, דבר
שקישון לא יכול היה לעשותו כלל.
״הייתי במצב כזה של טירור בשנים
70—71 עד שהוצאתי כמה ביטוחי־חיים על־שם
אשתי והילדים בסכומים גדולים,״ סי פר
קישון בבית־המשפט.
יודי, המנהל מספסל הנאשמים פרוטוקול
מלא של המשפט, מצויד בערימת תיקים
כאילו היה פרקליט של נאשם שאינו
קיים, רק נשך את שפתיו לשמע עדויותיו
של קישון, גילגל לעברו את עיניו במבטי
זילזול.
רק כאשר יחזור הד״ר קישון בתחילת
החודש הבא אל דוכן העדים, כדי לעמוד
בחקירה נגדית, ניתן יהיה להיווכח אם
עדותו היתה לקוחה מהמציאות הישראלית,
או מדמיונו החולני, כפי שמתכוון לטעון
סניגורו של יוז׳י, עורך־הדין יעקב הגלר.

ישרא לי ם ב חו״ל

מותח בהן
עסקי גופות

הרשימה בהארץ, ביום א׳ השבוע, היתד,
מרגיזה למדי. תחת הכותרת ״הצבר
מתחכם בחו״ל,״ דיווח כתב העיתון בסקנדינביה
אליהו (״בהי״) זהבי, על שו רת
שפלויות, רמאויות וגניבות הנהוגות

בית־משפט ישראלי למנוע ממנו קבורה
יהודית?״
מתיחה. דרמטי מאוד. אלא שמה ש־בוזי,
לשעבר חבר קיבוץ חמדיה בעמק
היה כי הוא עצמו
בית־שאן, לא ידע
נפל קורבן למתיחה של ישראלי מתחכם
אחר.
היה זה לא אחר מאשר עמיתו עלי כהן,
כתבם בקופנהגן של עיתונים שונים, ביניהם
ידיעות אחרונות ועל המשמר.
כאשר נפגשו שני המכרים הוותיקים
בוקר אחד, ראה בוזי בידי עלי כהן ערי־מת
שטרות שמנה .״זכית בירושה?״ הת־

אצל ישראלים בחו״ל כדי להרוויח ולחסוך
כספים.
חלק מהשיטות היו סתם גניבה. אחת,
מכל מקום, עוררה שאט נפש: למרות ש לא
נאמר כך במפורש, ניתן היה להבין
מהמאמר, בקריאה שטחית, כי׳ בין הישראלים
בקופנהגן, ולא רק בקופנהגן, התפתח
פטנט מקסים: למכור את גופותיהם
לצורכי מחקר, לקבל תמורת זאת את התשלום
הסימלי המקובל שם, בסך 3,000.
כתר ( 1,800ל״י) — ובבוא הזמן, לחזור
כמובן ארצה, בלי לחלום למלא כלל את
ההסכם .״מה ייעשה בו, באותו ישראלי
ששב לישראל,״ כתב בוזי .״האם יצווה

עניין .״לא, ציוויתי את גופתי לצורכי מחקר,
ונהיית י עשיר מזה,״ עבד עליו כהן.
החוש העיתונאי המפותח של בוזי הריח
מיד סיפור, והוא ניסה לחלוב מפי כהן
פרטים נוספים. כהן, שנהנה להמשיך במתיחה,
סירב לגלות את הסוד הגדול.
מה שלא הרתיע כמובן את בוזי: הרעיון
המבריק הופיע בכתבה.
ניסה השבוע עלי כהן לצמצם את ממדי
הנזק :״צחוק, צחוק,״ גילה ,״אבל האמת
היא שבאמת ציוויתי את גופתי לצורכי
מחקר מדעי. אלא מה? חינם אין כסף —
ואני אינני מתכוון לברוח איתר.,״

צו ח? מ
עומת אחרון
מתיחה תמימה גרמה
37 יר8ום כתבה ע 7סוהרי
גופות ישראלים כחו״ד.

ו תוו ר רי ר ד

1־יי ־

ז ל <8

מזבמית ודתמוחת
שגילחה מעליה את הגג כולו, העיפו! אותו
למרחק.
רעד עבר בגופם של הנוכחים, כאשר
דמיינו לעצמם את עוצמת ההתנגשות הנוראה
שהתרחשה שם, דקות ספורות לפני
שהגיעו.
ואכן, במרחק מה מהפיאט, נמצא בחשכת
הלילה הגג המעוך, שנחתך מעל המכונית
בכוח־אימים.

__יצא
אל ה מוו ת

המכונית שסטתה

זוהי מכונית הפורד מאבריק שבגלל תקר
בגלגל הימני הקדמי, איבד נהגה את השליטה
על ההגה, עבר למסלול הנגדי של האוטוסטראדה תל־אביב—חיפה, וטיפס על מכונית
הפיאט שבאה מנגד. התמונה צולמה דקות מעטות אחרי התאונה כאשר הגיעה המישטרה.

ני לא מסוגלת לתאר לעצמי באיזו
מהירות צריכה מכונית לנסוע, כדי
שתצליח לחתוך את הגג מעל מכונית
שנייה.״
לילי כהן, אלמנתו של נהג הפיאט שנהרג,
היתד, עדיין המומה, השבוע :״שמונה
שנים נסע אלי בכביש הזה בלי שום
תאונה. ביום חמישי בערב הוא צילצל אלי
בשש וחצי, אמר כי הוא יוצא לדרך.
״יצא, ולא הגיע.״
אלי כהן ( )42 תושב רמת־גן, יצא מ
חיפה
הביתה מייד אחרי שגמר לדבר עם
אשתו. מהצד השני, יצא מתל־אביב מהנדס
חיפאי בשם יהושע כפירי 45 גם הוא
בדרכו הביתה.
השניים נפגשו כשלושה קילומטר צפונית
לצומת חדרה. פיצוץ בגלגל הימני הקדמי
של מכונית הפורד הספורטיבית של
כפירי, גרם לו לאבד, במהירות שבה
נסע, את השליטה על ריכבו. המכונית
הלבנה סטתה ממסלולה, זינקה כמטורפת
למסלול הנגדי, וחתכה את הפיאט האדומה
לשניים. אלי כהן נהרג בו במקום.
כפירי נותר בחיים, הובל לבית־החולים
הילל יפה בחדרה. ביום הראשון בצהריים,
שוחרר לביתו — ״בסדר גמור,״ כפי ש סיפרו
אחיות מחלקה כירורגית א /שם
שכב.
למרות זאת, הסבירה אשתו לכתב העולס
הזה, שבא אותו ערב לביתו, כי בעלה
״לוקה עדיין בזעזוע מוח, ואינו זוכר
דבר מכל מה שעבר עליו.״
גם לחוקרי המשטרה לא ידע כפירי
לספר דבר, בתחילת השבוע .״לא זוכר,״
הסביר .״אחרי מנוחה, אוכל כנראה לספר

ללא רוח חיים מאחורי
ך* נהג
| 1ההגה של המכונית המרוסקת. נהגים
שעצרו ריכבם למראה התאונה הנוראה,
נאספו דוממים מסביב לטרגדיה.
רק לאט לאט, חדרה לפתע ההכרה ל ראשם,
כי משהו במכונית המרוסקת נראה

מוות מאחורי ההגה 7

ניותיהם, מתבוננים בגופת אליהו כהן, המונחת במכונית הפיאט

שלו, שכל חלקה העליון כאילו גולח בסכין חדה. המכונית
שבאה ממולו טיפסה על החלק הקדמי של מכוניתו, בעוצמת
ההתנגשות, עפה מעליו כשהיא נוטלת עימה את גג המכונית.
מד, קרה. כל מד, שאני זוכר זד, שיצאתי
מתל-אביב לפני שבע בערב, ולקחתי איתי
כמד, טרמפיסטים. מזל שכולם ירדו בצומת
חדרה.״
דווקא באותו קטע — בניגוד לקטעים
אחרים של חאוטוסטראדד — ,אין גדר-
ביטחון ד,מפרידה בין שני מסלולי האוטו־סטראדה.
לוא היתד״ היה אלי כהן נותר
בחיים.

ד מו ת
נודעת

התאונה

התאונה אירעה כ־3
ק״מ צפונית לצומת
חדרה באוטוסטראדה תל־אביב—חיפה.
המכונית שבאה מכיוון תל־אביב סטתה
לצד שמאל, חלפה על־פני חלקת הכורכר
המפרידה בין הנתיבים והתעופפה מעל
המכונית שבאה ממול. בקטע זה של האר
טוסטראדה אין מחיצות־מגן בין הנתיבים.
מוזר. חלפו שניות ארוכות, עד שמישהו
הבין את המתרחש.
המכונית הפגועה היתד, מדגם פיאט .125
זוהי מכונית משפחתית סגורה, בעלת ארבעה
דלתות.
אך המכונית שלתוכה הסתכלו האנשים
עתה, נראתה כמכונית־ספורט: היא היתה
חסרת־גג.
רק אז, הבין הקהל מה קרה: המכונית
שהתנגשה בפיאט נכנסה בה בכוח כזה,

כך נדאתה מכונית הפיאט הפגועה בתום
1 1 1 1 ¥ 1 7 1ו 1*1 *11 \ ¥1 71 1ח
1111 # 1 5 / 1 1 1 11 1 1 111 התאונה. שוטרי התנועה שבדקו את המק־רה
טענו כי טרם נתקלו במקרה כזה, שמכונית התעופפה מעל מכונית שנייה.
וחתכה את כל חלקה העליון. בתאונה, שאירעה על האוטוסטראדה תל־אביב—
חיפה, צפונית לצומת חדרה, נהרג נהג מכונית הפיאט, אליהו כהן.

ך• ל זה לא עניין כבר במיוחד את אל־
^ מנתו של כהן, שנותרה עם שלושה
ילדים בגי עשר, שמונה וארבע. גם לא את
המוני המלווים, שהופיעו להלווייתו בבית-
העלמין בחולון.
בהלווייה בלט מספרם הגדול• של בני־נוער
ערביים — תלמידיו של אלי כהן ב־ביודהספר
חסאן עראפה ביפו. כהן, שעלה
ארצה מעירק ב 1948-כמורה מוסמך, היה
דמות נודעת בתחום החינוך בין ערביי
ישראל. הוא היה מייסדו של הסמינר למורים
ערביים בחיפה, ומנהלו בשמונה השנים
מאז הקמתו.
בשנים האחרונות שימש גם כקצין־מטה
לענייני חינוך ברצועת עזה וצפון סיני,
תפקיד ממנו פרש רק לפני שלושה חודשים.
כך, אפשר היה לראות בהלווייתו,
לצד תלמידיו, גם קציני צד,״ל, ביניהם
מפקד הרצועה, תת־אלוף יצחק פונדק.

תמרורים
מ ו נרי. לתפקיד מפקד מישמר הגבול,
במקומו של ניצב שמעון אשד העובר
לתפקיד מפקד מטה המחוז הצפוני
של המישסרה, תת־ניצב חיים לוי ()47
שנולד בבנימינה, התגייס להגנה ולפני
גיל 17 פיקד על פלוגת גדנ״ע בבנימינה,
אחר הצטרף למישטרת הישובים העבריים
ועם קום המדינה התגייס לצה״ל.
ב־ 1954 הצטרף למישמר הגבול שנוסד
אז וב־ 1963 מונה למפקד גדוד צפון וא חר
לסגן מפקד מישמר הגבול.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 37 של מפקד ועודך גלי־צה״ל
ראשי של במחנה,
יצחק לבני שהיה
בעלה של המשוררת
דליה ר-
ביקוביץ, והוא בעל
תואר ב״א בספרות
עברית והיס טוריה.
לכני בכפר
ג׳וליס
ליל המערבי,
הולדתו ה־65
מבקר המדינה

יצחק

בגיום־

חוג. בביתו
של הראש הרוחני
של העדה
הדרוזית בישראל
שייח אמין טאדיף

ארנסט

נכנצאל, שנולד
בגרמניה בה קיבל
תואר דוקטור ל-
מישפטים ועלה לארץ
ב־,1933
נולד לשחקנית
ממוצא יהודי
כרכרה (עשי
לנו ילד) הרשי
ולחברה השחקן דויד קאראדיין, בן
בכור: פרי.
נבחד. לתפקיד הרב הראשי של
רחובות, הרב שמחה הכהן קוק (,)40
אחיו של רבה הקודם של רחובות שלמה
קוק שנהרג לפני כשנה בתאונת-דרכים.
עד לכניסתו לתפקידו הנוכחי היה שמחה
הכהן קוק ראש ישיבת בני-עקיבא בנתניה
והרב הראשי של טבריה.

נכנצאל

נפצע * בעת צילומים לסרטו הדוקומנטרי
שנערכו בים המלח, זמר הבלוז
הכושי אמריקאי כי. כי. קינג שהופיע
בסידרת קונצרטים בארץ. קינג נקע את
ידו ופצע את פיו.
נפטר. בנמל התעופה לוד, עת
עמד לצאת לחו״ל בשליחות בנק הפועלים
בו כיהן כמבקר ראשי, בגיל ,59
עו״ד דויד יוסיפאור (יוסיפוב) שהיה
יו״ר התאחדות עולי בולגריה בישראל.

?ה כל בך פ שוט...
מה יו תר קל מלהשתתףב הג רלת
ה לו טו. תמורת 50אגורותתוכל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.
ע שה חי שוב פ שו ט פע ולה בת
שניות ס פו רו ת, מ בי א ה לך סי כויי
ה שתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הר א שוו ואל פי לירו ת בי ת ר
הפרסים.
זה נל נ ד פשוגן..

זו העועוה

נפטר. בגיל ,59 מי שהיה סגן מם־
כ״ל המישטרה ועמד בזמנו בראש ליש־כת
06 שהוקמה לחקירת אדולף אייכמן-
אכרהם זלינגר, שעלה לארץ מפולין
ב ,1933-התגייס לנוטרות ואחר למיש־טרה,
נפצע קשה כאשר עלה על מוקש
שקטע אחת מרגליו. ב־ 1951 היה מפקח
מחוז טבריה וב־ 1953 עבר למטה הארצי
כראש אגף חקירות ואחר היה סגן המפקח
הכללי עד 1958 כשעבר לפקד על
מרחב הצפון. ב־ 1963 התפטר מהמישט־רה
ועבר לתעשייה הפרטית.
נפטר. בגיל ,72 מי שהיה ממייסדי
גן־החיות בתל-אביב ומנהלו במשך למעלה
מ 30-שנים, כרוך גופר, שנולד בפולין,
עלה לארץ ב־ ,1919 התגייס למיש-
טרה הבריטית בה שירת בתפקידי פיקוד
וכשנוסד גן־החיות הוזמן לסייע בהקמתו
ובניהולו. עם קום המדינה היה ממניזזי
היסוד למישטרת־ישראל.
נפטר. בביתו בחיפה, בגיל ,76
מהתקף־לב, מי שהיה המנכ״ל הראשון
של רכבודישראל משהאלץ (סייקו-
ביץ) ,אחיו של סגן ראש־הממשלה יגאל
אלון. יליד ראש פינה, בוגר ביודהספר
הראלי בחיפה, התגייס ב־ 1912 לצבא התורכי
בו שירת כקצין. עבד ברכבת ה מנדט
ועם קום המדינה מונה למנכ״ל
רכבת־ישראל, תפקיד אותו מילא עד 1952
עת עבר לניהול מישרד להובלה ימית.

במדינה
ס שפט
ה אוצר ש ה רגיז אתה או צר
מס הכנפה התלכש על
פסח מיזרץ כגלל מאה אלף ל״י
־מי־סתודיות שלא היו לו.
פסח מיזרץ הובא לדין כשהוא מואשם
כי סירב להסביר לשילטונות מס הכנסה
מה מקורו של האוצר בסך מאד׳ אלף ל״י
שיש לו בבנק אוצר עממי — כפי שהוא
עצמו גילה בהצהרת־ההון שמסר.
״אינני מודה בעובדות,״ הכריז הנאשם
בפתיחת מישפטו.
״באילו עובדות אינך מודה?״ ביקשה
לדעת השופטת, הדסה בן־עיתו.
״בכל העובדות,״ השיב הנאשם.
פגז נוסך. התובע: משך כתפיו באי־הבנה,
הגיש לבית-המישפט את הצהרת*
ההון של הנתבע.
״זה אינו כתב־ידי, וזו אינה חתימתי,״
קבע מיזרץ.
השופטת נאלמה דום, אחר התעניינה:
״ומה בדבר מאה האלף באוצר עממי?״
״אין לי מאה אלף, ומעולם לא היו
לי,״ השיב מיזרץ .״אני פנסיונר, אינני
עובד בכלל, ומתקיים על פנסיה של 721
ל״י לחודש. מעולם לא היה לי חשבון
בנק בישראל. מעולם לא דרכה רגלי בבנק
אוצר עממי.״
התובע, נבוך קצת, בשלב זה, ניסה
להסביר כי למען האמת, מופקד הכסף
על שם אשתו ובנו של מיזרץ, אך לפי
החוק, חייב הבעל בדיווח ואחריות על
כל כספי המישפחה.
״נפרדתי מאשתי לפני עשר שנים,״
הכניס מיזרץ פגז נוסף לתביעה, בשלפו
פסק־דין רבני המאשר את דבריו .״איך
אני יכול להיות אחראי למצבה הפיננסי?״
ובעוד סיזרץ, בשלווה האופיינית לו,
אוסף את מיסמכיו לתיקו, שטסה השופטת
את התובע האומלל, שנדם לגמרי.
״מדוע צריכים עובדי המדינה,״ שאלה,
בהצביעה על שלושת עדי מחלקת החקירות
של מס־הכנסה ,״לבזבז זמן יקר וכספי
ציבור מיותרים בבית־המישפט?
היה רצוי שתנסו לגלות קצת יותר הבנה
וסבלנות כלפי אזרחים.״

פ ש עי ם
ח טי פהבדב העיד
״אתה רוצה להיות זמר גדור ץ״
שאר החוטף, והה?
חונק את קורכגו.
משום מה, עוררו הדפיקות בדלת חרדה
בליבה של יפה קציריס. היה בהן משהו
מאיים. היא חיברה את שרשרת הביטחון
במקומה, ורק אז פתחה הדלת ברווח צר.
אמצעי הבטיהות שלה היה לשווא. לפני
שהספיקה להבין מה מתרחש, נפרצה הדלת
בבעיטה עזה, וארבעה גברים פרצו
פנימה :״איפה ספירו?״ שאלו באיום.
״מהר, בלי חוכמות. אל תנסי לסדר
אותנו, או שיהיה רע.״
יפה, שההלם שיתק אותה, לא הצליחה
להוציא הגה מפיה. היא ראתה כיצד אחד
הפורצים שועט לעבר חדר המיסות, שם
נח בעלה, הזמר היווני ספירו קציריס.
הגבר הוציא את בעלה מהמיטה, ציווה
עליו להתלבש מייד. הפורצים לקחו איתם
את ספירו, ירדו במרוצה במורד המדרגות.

על המשך החטיפה הנועזת, שנערכה
כלכ תל־אכיכ -כרחוכ
כוגרשוכ -כשעה שמונה שלושים
כערכ, לעיני עשרות עוכרים
ושכים -סיפר השכוע החטוף
עצמו, כשהוא שוככ, כולו הכול,
כאותה מיטה ממנה נחטף:

מיד לאחר שהכניסו אותי למכונית,
ניסיתי עוד כמה פעמים לשאול את
החוטפים שלי לאן הם לוקחים אותי.
״אל תדאג, לא יקרה לך שום דבר רע,״
הם אמרו לי.
המכונית נעצרה לפני קפה אתונה ואחד
החוטפים, מוטק׳ה, צעק לעבר שאול שמש,
בעל הבית :״החברה שלי נמצאת פה?״
שמש השיב שלא -והמכונית זינקה שוב.
מוטק׳ה הוא שומר הסדר אצל שאול
שמש. הוא גבר חזק. אך לא היה לי עסק
או ריב איתו. גם את יתר החוטפים ראי-
(המשך בעמוד )31
העולם הזה 1833

אינן יודעת לא להיות
פטפטנית ז הלשון שלך
עשוייה לטכן את מעמדך,
בין הימים א׳
ועד ג׳ ובכלל. לכן גם
מוטב שלא תריבי. אם
אתה אדם זהיר, אין
זה הזמן המתאים
21במרס -
לעסוק ביחטי־ציבור.
20באפ רי ל
מוטב שתשב בבית
ותדגור. קניות לא-
רצויות, כפי שלא רצוי לנקוט בצעד ניט-
הר, עד ליום ד׳ הבא, בו יחול השינוי.

0וומ

יועיל לך. שימרי על הופעתך, וליבשי לבן.

טבעי הדבר שקשרים
חדשים מדחיקים את
הזכרונות הישנים. אל
מוסר־כליות
תרגישי
על כך. תחיי את הרגע,
עוד יותר מן הרגיל. י דאג לפרנסתך; בייחוד
לטווח ארוך. אם אתה
;21 ביוני
יכול, חתום אפילו על
כ) 2בי1׳
חוזה או על הסכם קבלני.
גרוס נחת למקורביו
על־ידי צעד פינאנסי נבון.

סוס1

י צרור ברכות ! הישגת
את מטרתך, אפילו אס
בדרך הקשה. אך הבט
אחורה: הדרך בה
עברת רצופה גוויות
רנזוסות על־ידך, ופגרים
בהם התעללת ל־לא־רחס.
לא תמיד הקשיחות
במקומה, שור!
מעט אנושיות בכל מעשיך,
תגדיל את חוג
מכריך, ובעיקר את המיספר הזעום של
אלה אותם אתה מכנה ״חברים״.
הנערה בכחול, אותה פגשת בשפת״
הים, או בבית־הקפה, היא נערה כלבבך.

אמנם ממבט ראשון
נראה השבוע כשיג־רתי
ומשעמם. אך הוא
טומן בחובו את תחי לתן
של קבלת הכרעות
חשובות, בעיקר בתחום
האישי. מחלה
קלה שתיפקוד אותך
21ב מ אי ־
השבוע, בן תאומים,
20 בי ו ני
תגרום לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא
לעבוד, הרבה וטוב, ומבלי להתעייף במישור
העבודה או העסקים: אל תהסס
להתחנף לבוס או לממונים עליך; כולם
עושים זאת, והרי בסופו של דבר זה רק

ואומי!

תבזבז יותר מכפי שאתה יכול להרשות
לעצמך. אורחים בלתי״צפויים יפתיעו
אותך. אלה עשויים
להיות בני משפחה
שישהו בביתך יותר
מכפי שתרצה. יש איום
כלשהו בנזק לפריט
מסויים ברכוש ך העלול
לגרוס לך צער. משהו
הקשור בביגוד יגזול
מזמנך וממחשבותיך.
— 38 בסוף השבוע תיתכן
לך הפתעה הכרוכה
בהימור. תצטרך להיות מעורב בתיכנון
נסיעה של מישהו מבני־משפחתך או
הקרובים אליך. לבשי ורוד או סגול.

מאזניים

ועכשיו — השבוע
הגורלי. עד כה התכוונת
להכין את ה קרקע.
השבוע תצטרכי
לחלום — כל עוד
הברזל הוא חם. מגע
חברתי הולם את תוכ-
גיותייך, בייחוד ביום
ה׳ ,סוף השבוע. אל
תוותר לחבריך בעבודה.
לאשתך, טוב תעשי
אם לא תסמכי יתר״על״המידה על אח רים
ובייחוד על חברותייך חטובות. על
בחורים אינך סומכת בין כה וכה,
למרות שאחד מהם, תתפלאי לשמוע,
הוא מהימן ונאמן יותר מכל האחרים.

ה־ 21 בחודש עשוי להתגלות
לך כיוס בעל
משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית.
תיווכח שיש לך יותר
ידידי־אמת ממה ששי־ערת.
מתנות שימושיות
יפתיעו אותך. חיי־חב־רה
עליזים ונעימים
22באוגוסט -
יסיחו את דעתך מבע22ב
ספטמבר
יות היום־יום. שבוע
טוב לחיסכון. התקשרות
עם בן מזל דגים, עשוייה להועיל.

נתונה

עכשיו הזמן להקדיש את כל תשומת-
מאמציך לעבודה. אם
ליבך ואת כל
לא — אתה עלול גם
להפסיד אותה לגמרי.
סוף השבוע, ובייחוד
יום א ,,מביאים את
התוכנית הגדולה שלך מאז לנקודת״השיא.
ואילך שוב לא תוכל
לשנות דבר, ולכן מוטב
שתתכנן הכל בקפידה.
אם את מנהלת
רוטן עם גבר
נשוי, הפסיקי אותו.

ע1ן נ1

! 1שוו

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף להם

21בדצמבר *
19 בינו א ר

גל חדש של הצלחות פינאנסיות כורך
עימו התמוטטות כוחותיך.
אל תהסס ליטול
חופשה קצרה, לצאת
לאוויר השדה, להכיר
אנשים חדשים — אבל
מצד שני, אל תיכנע הטבעיות לנטיותיך
לחסל את ההווה כדי
להתמסר למחר מעורפל.
בת־דלי: פגישה
מיקרית, אהבה גדולה.

בכלל לא יזיק לך, אס תתכנן בקפדנות
את המשך פועלך ה־עיסקי
— ותשמור את
תוכניותיו לעצמך בלבד.
אם אתה זקוק לכסף
— קרוב משפחה
או אפילו אשה מבוגרת
עדיפים על ממון מבחוץ,
שמוגש לך לכאו}
2בנו במבר -
רה תוך־כדי הטרדות
20בדצמבר
קטנות יותר. אם את
רוצה באהבתו — מוטב
שתתענייני, לכאורה, גם באחרים.

להפגת יעזרו
לא רק אלא
המתח,
יגרמו לך לדפרסיה.
במיוחד הימנע מאי-
נעימויות עד יום ראשון,
אי תתחיל להרגיש
בהפגת המתח.
התאזר בהרבה סבלנות.
לך לראות סרט
טוב, רציני, לבד, או
עם חברה, ותיווכח
שצפוייה לך הנאה.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך׳
ייעלם השבוע. אותו נושה, שבעבר ידע
להיות כה תוקפני,
יוותר לך עליו במפתיע.
דבר זה ייתן לך
מישנה מרץ, ויסייע
לך להגשים את שאיפתך
העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד עם
זאת, גם חיי האהבה
שלך, עם בת-זוגך ה19ב
פ ב רו א ר
20במרס
קבועה, יפרחו ויגיעו
לשיאים חדשים. משימות
שיוטלו עליך במיסגרת חוג חברי,
או במיסגרת מילואים, יעיקו עליך.

אים, שאל אחד הכתבים שאלה לעניין :״האם יש לכם
סיכוי להעביר הצעות אלה בכנסת ז״

התשובה הפנה היא: אין שום סיכוי להעכיר
את רובן ככנסת השביעית, אם כי לאחדות
מהן יש, אולי, סיכוי לעכור את השלב הראשון.
אם כן, מדוע אנחנו מגישים אותן ו
התשובה נוגעת לעצם תפקידה של סיעתנו בכנסת.
ערב כניסתנו לכנסת, כאשר קבענו את האיסטראטגיה
הפרלמנטרית שלנו, החלטנו לשים את הדגש על העלאת
רעיונות חדשים, כדי לעורר עליהם ויכוח ציבורי, לרכוש
להם נפשות ברחוב, להציגם לעיני הנבחרים, וליצור
לחץ דמוקרטי להגשמתם.
אחת הטכניקות היא זו: אנו מעלים הצעת־חוק, אף
כשאין לה שחר של סיכוי להתקבל. אנו מעלים אותה
לדיון, מנמקים אותה במליאת הכנסת. תוך כדי כך נקלט
הרעיון המונח ביסודה. אנשים קמים ושואלים: בעצם,
למה לא? התפיסה השיגרתית והמקובלת מתחילה להתערער.
נכתבים מאמרים בעיתונות בזכות הרעיון.

אוקטובו 1972

הגלגלהק טן
ב מ קו 1חהד מו ק ר טי ה
.מעולם לא הכינונו את פעולת סיעתנו לקראת מושב
הכנסת כשם שהתכוננו למושב הבא — האחרון של הכנסת
השביעית.
בתום דיונים ממושכים, החלטנו להביא לדיון ולהצבעה
במושב זה עשר הצעות־חוק, המעלות רעיונות חדשים
לגבי מיגוון רחב של בעיות. כמו כל פעולת סיעתנו
בשבע השנים האחרונות, הן משקפות את תחומי-
פעולתנו במישורים שונים מאוד — החל בחייו היומיומיים
של האזרח, באוטובוס ובקולנוע, וכלה בבעיות
כלכליות לאומיות כפעולת הש״ב והפיקוח על המטבע הזר.
חלק מן ההצעות כבר הוגשו במושב האחרון, אך
טרם הועלו לדיון. אך החלק העיקרי נוסח זה עתה בניצוחו
של אמנון זיכרוני.

כשהנחנו את ההצעות בפני הציבור במסיבת־עיתונ־

מכאן והלאה יש כמה אפשרויות: הכנסת מסירה את
ההצעה מסדר־היום. אנו משמיעים אותה מחדש, בהזדמנויות
שונות, שוב ושוב. בציבור מתחילה להסתמן
תמיכה גוברת בה. במושב הבא, או בכנסת הבאה, אנו
מגישים את הצעת־החוק מחדש. שוב מסירים אותה. אבל
התמיכה גוברת בהדרגה. הרעיה מתחיל להתקבל בציבור,
אם כי המימסד מוסיף להתנגד לו.

למשל: הצעתנו לכטל את האיסור הפלילי
על קיום יחסים הומו-סכסואליים כין מכד
גרים, תוף הסכמה הדדית.
או: הכנסת מסירה את ההצעה, אולם כעבור כמה
זמן עולה על דעת שר או עסקן ממשלתי, שזה בעצם
רעיון טוב. הוא מעלה את אותו רעיון — כמובן, מבלי
להזכיר מי העלה אותו לראשונה. סיכויי ההגשמה של
הרעיון גוברים.

למשל: הצעתנו להקים מינהל ארצי לשפת
הים, שיפתח את כל חוף הארץ כיחידה אחת.

או: הכנסת מסירה את ההצעה, ואנו מעלים אותה
מחדש כעבור שנה—שנתיים. בינתיים מתקרבות הבחירות.
הסיעה השולטת חשה שזה הפך עניין פופולרי.
מישהו אומר: מה פתאום אנחנו משאירים סוס כל כך
טוב לסיעת העולם הזה? הבה נגשים את הרעיון בעצמנו,
וניקח מהם את הסום.

למשל: הסעת־חינם של החיילים כרבכת.
(הצעתנו להנהיג הסעת-חינם לכל החיילים גם
כאוטובוסים, עדיין לא הופקעה בדרך זו, למר
כה הצער).
כד או כך: הרעיון, שנראה תחילה יוצא־דופן ואף
משוגע, הולך ומתגבר, ובסופו ייאלץ המימסד לקבלו.
אחד הכתבים, ציניקן מטבעו, שאל :״תגידו בכנות,

שולח ןהממ של ה ב כנ ס ת
האם הצעות־החוק האלה שלכם אינן לצורך רכישת קולות?
האם לא התחלתם בתעמולת־הבחירות שלכם?״

התשובה היא: בהחלט בן. את המערבת שלנו
התחלנו כנוכמכר ,1060 למחרת הבחירות.
כאשר אנו מעלים רעיון חדש ונכון, והכנסת מסירה
אותו מסדר־היום, אנחנו רוצים להגיד לאזרח: האם י
זה רעיון נכון, לדעתך? אם כן, חשונדנא מדוע ה־מימסד
פוסל אותו. חשוב־נא גם על טיבה של הסיעה,
המעלה רעיון כזה. אולי היא ראוייה לתמיכה שלך?
אולי היית רוצה שהיא תהיה מיוצגת בכנסת הבאה בכוח
רב יותר, כדי שתוכל להגשים את הרעיון?

בך פועלת הדמוקרטיה. אני מציע לך בהחלט
לחשוב כרוח זו גם על הצעות-החוק האלה.

10 הצעות חוק של סיע תנו
בי טול ה אי סו ר על ה פלו תמלא כו תיו ת

העלינו בשעתו את ההצעה, וההצבעה עליה נדחתה לפי בקשת שר-הבריאות.

ביוון שחלפה מאז הדחייה תקופה ארוכה, הודענו השכוע ליו״ר
הכנסת ולשר-הכריאות, כי אנו תוכעים עריכת הצכעה עליה כאחת
מישיבות הכנסת הקרוכות.

חו ק ל הגבל ת ת קו פתהכ הונ ה של ראש הממ של ה
ו אי סו ר על שרים ל ע סו קבמסחר, תשל״>1972--

הצעת החוק נועדה להגביל את תקופת הכהונה של ראש-ו־,ממשלה לשתי קדנציות
בלבד, בהתאם למקובל בארה״ב לגבי נשיא המדינה.

ראש המוסד ימשיך לתאם בין כל חוליות הביון, כמקובל היום.

מינויו של ראש המוסד יפורסם כרשומות.

תקנות מיוחדות, שיותקנו ע״י ראש־הממשלה ושיאושרו ע״י ועדת החוץ והביטחון,
ללא חובת־פירסום ברשומות, יסדירו את חלוקת הסמכויות בין כל זרועות הביון. על
שירותי הביטחון להגיש לפחות אחת לשנה דו״ח בכתב על פעולותיהם לוועדת השרים
לענייני ביטחון.

החוק עוסק גם כנושא האזנת-סתר: אוסר על האזנה ללא אישור
ככתב של הממונה על אחת משלוחות הביון, וללא דיווח מיידי של
הממונה לשר המפקח. השר יובל להטיל איסור על ביצוע ההאזנה.

תוך חמישה ימים מיום ההחלטה על ביצוע ההאזנה תהיה חובה לקבל אישור על-כך
מאחד משופטי בית־המישפט העליון, אשר בפניו יצטרכו לנמק בדלתיים סגורות
מדוע יש צורך בביצוע האזנה.

כן מוצע כה לאסור על שרים לעסוק כמיסחר וכעכודות שאינן
כתחום תפקידיהם.

היום יכול שר לעסוק במיסחר או בעבודה אחרת בתשלום. מובן שמצב דברים זה
סותר את הסדר הציבורי התקין.

תוטל הוכה להתקין ולהפעיל כתקופות הקייץ, כשעות החום,
מזגני-אוויד כבל רבב ציבורי המשמש להסעת נוסעים כשכר•

במדינה בעלת אקלים כשלנו, ובאין עד כה מזגני־אוויר ברכב ציבורי, יש להטיל
חובה זו באמצעות חוק מיוחד.

דוגמאות בולטות: מיסחר־העתיקות של משה דיין, והידיעה שדיין
גכה סכום של 5000 דולאר עכור ראיון שנתן לאחרונה לעיתונאי צרפתי.

חו ק לבי טול הצנזורה על ס ר טי םומ חזו ת

החוק כיום קובע כי אין להציג סרטים והצגות ללא אישור המועצה לביקורת
סרטים ומחזות. החוקים המחייבים צנזורה אינם כוללים מיבחנים או הנחיות לגבי
המותר להקרנה או הצגה.

צנזורה על סרטים ומחזות פוגעת כחופש הפרט, פוגעת בעיקרון

¥ י חופש־הביטוי.

מאידך, ההוראות בחוק העונשין הכללי מספיקות לשמירה על האינטרס הציבורי.

חו ק ז כויו ת בגי-הארא
זוהי הצעת־חוק שאנו מייחסים לה חשיבות ראשונה במעלה.

לדעתנו, זכאי כל אזרח שמלאו לו 0צ שנה, ושטרם הגיע לגיל 6צ,
לכל אותן הלוואות, מענקים והקלות כמיסים, להם זכאי עולה חדש.
אם לעולים חדשים ניתנים הכספים שלא מקופת המדינה, הרי לבני־הארץ יש ליתן
הטבות מתאימות מקופת־המדינה.

נובח הלך־הרוח שנוצר בארץ ההצעה היא חיונית ונועדה לסתום
פערים חברתיים, ולשים קץ להתמרמרות שהשתררה כין חיילים משוחררים
שגדלו כארץ וכץ העולים החדשים.

חו ק שירותי ה בי ט חון
האחראי על שירותי־הביטחון יהיה ראש־הממשלה, והשירותים ימוקמו במישרדו.

יתמנה שר מיוחד, שיפעל כמיסגרת מישרד ראש-הממשלה, שיפקח
על פעולות השירותים. שד זה לא יופקד על מישרד ממשלתי כלשהו.
שירותי־הביטחון יחלשו בין השאר על פעולות הביון של ישראל בעולם ובארץ,
להוציא, כמובן, המודיעין הצבאי, שימשיך לפעול במסגרת צה״ל.

חו ק ל הפ על ת מזגגי-אוויר ברכב ציבורי

חו ק הני שואין והגירושין ה אז ר חיי ם

הגשנו בשעתו הצעת־חוק, הקובעת כי נישואין וגירושין בישראל ייערכו בטקס
אזרחי, והמאפשרת לכל החפץ בכך לעבור בנוסף על כך גם טקס דתי.

הצעה זו נידונה ככנסת ולא נתקכלה, אך מצאנו לנכון לחזור
ולהגישה לדיון כמושכ-הכנסת הקרוב.

בי טול מ ס הג סי עו ת

אין לדעתנו, כיום, כל הצדקה לגביית מס־נסיעות. בעולם פתוח כשלנו ובחברה
חופשית כחברה הישראלית, מסמל מם־הנסיעות גישה ארכאית, שמכבר אבד עליה הכלח.

עתה משמש מם הנסיעות כאחת העילות לתעמולה אנטי־ישראלית
שעה שאנו מעלים, ובצדק, את טענותינו נגד גכיית הכופר, שהנהיגה
ממשלת כריה״מ. ניתן בנקל להשמיט טענה זו ע״י ביטול מס־חנסיעות.

למרות שנתקבל בכנסת חוק המחייב תשלום שכר שווה לעובד ולעובדת, מקופחת
האשה העובדת בענפי עבודה רבים.

אי סו ר א פלי ה בין עובד לעובדת
אנו מגישים חוק־יסוד, אשר ימנע בל אפלייה בין עוכד לעובדת.

( ) 10 בי טול ה פי קו ח על ה מ טב ע הזר
הפירסומים האחרונים, שאישרו את טענת סיעתנו שהממשלה
סחרה כאופן קבוע כמטבע זר כשוק השחור, מוכיחים את מה שטענו
מכבר, בי אין כיום בל הצדקה לפיקוח זה.
אנו מגישים, איפוא, הצעת־חוק מיוחדת, שמטרתה להביא לביטול הפיקוח.

במדינה
(המשך מעמוד )28
תי מדי פעם, אבל אני לא בטוח אם את
כולם באתונה.
נסענו לכיוון החולות. אולי חולון, אולי
בת־ים, לא יודע. המכונית שקעה בחולות.
כולם ירדו. לי אמרו לא לזה, ולהמתין
במקום, עד שיחזרו. היה חושך ולא ראיתי
שום דבר מסביב. לא ידעתי לאן ללכת.
נשארתי במקום, ולא זזתי עד שהם חזרו.
אחרי כרבע שעה.
התעלפתי. לאחר שהוציאו את האוטו
מהחולות, מוטק׳ה התחיל לטפל בי. הוא
היכה אותי באגרופים, וחנק אותי. הוא
לחץ את ידיו על הגרון שלי ושאל :״אתה

ספירו לפני החטיפה
סיבות רומנטיות —

אך כשחזרתי, השומרים היו בביתי והם
התחילו לחקור אותי.
זה היה לילה נורא. לא אשכח אותו
לעולם. הייתי כל־כך קרוב למוות.
אהד אופטי מי. עד כאן. סיפורו של
הזמר שנחטף.
שוטרים הגיעו לדירת החטיפה כעשר
דקות לאחר ביצוע הפשע. יחד איתם
הגיע גם ניצב עופר, מפקד משטרת
תל־אביב. איש לא ידע אז עדיין שהזמר
יחזור לביתו אחרי שעתיים, והפשע נראה
מזעזע בחומרתו.
היחידי שגילה אופטימיות ולא נכנס
לפאניקה, באותן שעתיים מלאות חרדה,
היה שאול שמש, בעל אתונה .״מה פתאום
עשית את כל הרעש הזה, והודעת למשטרה
י״ הוא שאל את יפה .״לא קרה
שום דבר. תיראי שספירו יחזור עד 11
בלילה, מפני שהוא צריך להופיע אצלי.״
יפה לא רצתה לשמוע את הרגעותיו
של שמש. מאוחר יותר סיפרה, שאיננה
מאמינה לדבריו .״יש פה מעשה נקמה
נגד ספירו,״ חזרה וטענה.
״הוא זמר מוצלח. רק לפני כמה ימים
סירב לחדש את החוזה עם קפה אתונה,
והסכים להופיע רק באופן זמני, לתקופה
קצרה. הוא מבוקש מאוד.״
על טענת הרומן של בעלה, מגיבה
יפה :״את מרסל הזו, ראיתי פעם אחת.
היא בחורה גבוהה, שאטנית. היא באה
לדירה שלנו. פה, וחיפשה את ספירו.
כשראתה אותי, אמרה שמחפשת מישהו
אחר.
״אני לא מאמינה שלספירו היה קשר
עם הבחורה הזו. שאול שמש טוען שבעלי
שכב איתה. הוא גם טוען שספירו הולך
עם הרבה בחורות. זה לא נכון. אני יודעת

17 שבץ

ה11 וו! ס

מאוזן :

ספירו אחרי החטיפה

1833

מאונך :

)1איש אצ״ל לשעבר, בחדשות)5 .
שמחה )9 .מתנועע )10 .עמק )12 .חס
וחלילה — (ר״ת) )13 .סמל נוצרי קדום.
)14 סוד )16 .שיער קשה )17 .ע!/־ד בית
מרחץ )19 .תו נגינה )20 .אביו הקדמון
של הכלב )21 .בה נמנעה שביתה כתוצאה
מבג״ץ של תנועת העולם הזה —
כוח חדש )24 .כלי הקשה )25 .קטל)26 .
פיסח, נכה ברגליו )27 .מין עץ גבוה
וישר )29 .רעש )33 .קול שאון )35 .אחד
השבטים )36 .שוד, גזל )38 .שווי)40 .
אות באלפבית )41 .שני המתחרים העיק ריים
על כס הרב הראשי )42 .ווזיר)43 .
פעם נוספת )44 .אציל, עשיר )45 .נוזל
חיוני בגוף )47 .סנדוויץ )50 .מין סירה.
)52 עלה של ענף התמר )54 .ערכה של
שתיקה )56 .תואר פרוסי )57 .קריאת
שמחה )59 .יפה, נפלא )62 .יש כזה רק
אחד )63 .מעשה פלא, נם )64 .משפח.
)65 שתה די צרכו )66 .סימן )67 .בהמה
דקה )69 .יהיר )70 .סופר יהודי —
(״משה״) )71 .משנה, סגן )73 .עצבנות
יתרה, חוסר שליטה עצמית )74 .עיר
בגדה.

)1אחד המוסקיטירים )2 .הצמר הגזוז
מצאן )3 .פי החיה )4 .וירוס )5 .תינוק.
)6מצבה )7 .קליפת הענב )8 .חוזק יד.
)11 שופט )12 .פעולה מתימטית)15 .
סוג )16 .צמד )18 .ז׳רגון )19 .שבק חיים.
)21 אמצעי של התפשטות אנרגיה)22 .
מנביאי תרי עשר )23 .עיר קדושה לאיס־לם
)25 .מדינה בה אירע מרד בשנת
)28 .1956 מחוקרי הקוטב הצפוני)30 .
מצב צבירה של מים )31 .דג כנרת)32 .
העיר בה מתאחדים הנילוס הלבן והכחול.
)34 מחציתו של צעצוע שהיה שלגר בשנות
הארבעים )36 .בלאט )37 .ליכלך,
טינף )38 .גמול על מעשה רע )39 .רגל
לא אנושית )42 .מזמר )46 .ריקבון)47 .
מין עוף צווחני )48 .מערה, חור ארוך
חצוב בסלע )49 .ממפכל״י המישטרה)50 .
קוץ )51 .מילת שבח והלל לאלוהים.
)53 נחש ארסי )54 .סופר צרפתי (״ננה״).
)55 יוצר יש מאין )56 .בהמה גסה)58 .
מנהיג נאצי )60 .צער, עצב )61 .לא חם
ולא קר )62 .כלי עבודה )67 .מתנפל)68 .
עטרה )71 .יחידה ביולוגית )72 .גבעה.

— או רומנטיות פחות?

רוצה להיות זמר טוב? אני אתן לך קול שזה לא נכון. אני לא מבינה מאיפה שמש
טוב!״ לפני שהתעלפתי, הרגשתי איך ידע באותו לילה של החטיפה שספירו
יחזור עד שעה .11
שהוא בועט בי כמו בכדור.
״שמש גם אמר לי שאני גורמת את
כשחזרתי להכרה, שוב הרביצו לי. שוב
התעלפתי, הם בעטו בי ברגליהם, ונפלתי כל הצרות לספירו, מפני שהשפעתי עליו
לבטל את החוזה.״
בחולות.
אקדח כפרצוף. ממשיכה יפה :״לא
בסוף, מוטק׳ה אמר לי שיהרוג אותי,
מצא־חן בעיני גם ששמש ביקר אצלי
אם אמשיך להתעסק עם חברתו, מרסל.
בדירה מייד אחרי החטיפה, ושיחק נגד
עניתי לו שמעולם לא שכבתי איתה. אבל
הוא עשה את עצמו כאילו שזו הסיבה עיני עם האקדח שברשותו. הוא טען שיש
לו רישיון לאקדח, והוא, לא מפחד מאף
לחטיפתי, ולא משהו אחר.
מעולם לא היו לי אויבים בארץ. אני אחד.׳ השוטר שנשלח לשמור עלינו, ואשר
נמצא בדירה כשביקר שמש, אמר לו
יווני. נולדתי ביוון, ולראשונה ביקרתי
לפני חמש שנים. מייד אחרי מלחמת ששת להפסיק לשחק עם האקדח.״
הגיב השבוע רב־פקד עמוס אריכא, דוהימים.
כאן היכרתי את אשתי, יפה. התח־בר
משטרת תל-אביב :״נעצרו חמישה
תחנו, כשהיא היתד. בת .19 אני לא יהודי,
ולכן התחתנו בנשואין אזרחיים. עשיתי חשודים בחטיפתו של ספירו. מרדכי נחום,
כמה תקליטים, הייתי מופיע בזורבה, ב מרדכי זילברמן, אבנר אזרוואר, אלי בן-
חמו, ואלי אלמוזלינו,״
אתונה, באקפולקו באשדוד. לא חסרו לי
האם מקבלת המשטרה את הגירסה שההצעות.
הלך לי טוב. הרגשתי טוב בין
חטיפה בוצעה על רקע רומנטי?
היהודים. לא היו לי שום אויבים. לכן,
״ההשערה היא שסיבת החטיפה היא
עדיין אני לא תופש מה קרה לי.
על רקע רומנטי, אך המשטרה חוקרת
הסווי שלך. לאחר שגמרו להרביץ לי,
הכניסו אותי בחזרה למכונית, ונסענו לאי גם בכיוונים אחרים.״
האם נחקר גם שאול שמש בפרשה?
זו דירה. אחר־כך הביאו מונית, והעבירו
אותי לתוכה. לפני ששיחררו אותי, הזהי ״הוא לא נחקר, מפני שהוא לא חשוד.
רו אותי החוטפים שאם אספר למשטרה אך הוא נשאל מספר שאלות.״
בינתיים, הציבה המשטרה בלשים לש מי
חטף אותי ומי היכה אותי, זה יהיה
הסוף שלי.
מור על ספירו ועל אשתו. מה שבטוח

חשבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע

0רו ^ 0ז

..שיו בגשם׳

אלכס, גיבורו של הסרט ״התפוז המכני״ מתעלל
באשתו של סופר, שאל ביתם פרצו הוא וחבריו
כדי לאנוס אותה ולהפוך את הסופר לנכה. את חגיגת האונס, הנעשית
לצלילי ״שיר אשיר בגשם׳״ ,פותח אלכם בגזירת שמלתה של האשה.
ך* ואו והצטרפו לטיול בידור קטן.
•4הזמן: העתיד הקרוב. המקום: בר
קורובה, שם אפשר לשתות חלב הזורם
משדיה של בובת פלסטיק, ללגום קצת
מהסקלב (תערובת של הסם מסקאלין
וחלב) ,לשמוע מוסיקה של פרנק פורסל
ולמצוא מרגוע לנשמה עייפה בתפאורה
אולטרה־מודרנית. שם אפשר למצוא גם
את אלכס, גיבורו של סיפור־מוסר ספרותי
בן־זמננו, שזכה לעיבוד קולנועי מבריק
ומחריד בסרט זוועות אשר עומד
לעלות בקרוב על מסכי ישראל.
אלכם, תלמיד־תיכון, בן למשפחה מ המעמד
הבינוני, הנמצא תחת פיקוחו של
קצין מיבחן הומוסכסואלי, הוא נער
חביב, משכיל, זריז ולבוש לפי מיטב
כללי האופנה. בקיצור: בחור כארז שכל
אמא יהודיה היתד! משתבחת בו. יש לו
רק חולשה אחת. הוא ושלושת מרעיו,
כנופייה צעירה ואלימה, מוצאים את
הנאות החיים שלהם בהתעללות בקבצנים
זקנים, בהלקאת חלשים, בבעילת קטינות
ובאונס נשים לעיני בעליהן הכפותים.
כל זה נעשה סתם כך, ללא סיבה,
רק כדי לברוח מן השיעמום ומהשיגרה.
אלכם אינו ביריון או עבריין מהסוג
המוכר. הסאדיסט הקטין הזה הוא חובב־אמנות
מושבע, הזוכה לעילוי נשמה
כשהוא מאזין לתשיעית של לודביג ואן
ומלטף נחש צעיר ורענן שהוא מגדל
במגירה.
לרוע מזלו הוא מגזים קצת באחד הימים
בבילויי הלילה הסאדיסטיים שלו,
והוא נופל בידי החוק אחרי שהוא רוצח
אשה בודדה בעזרת פסל. פאלי ענקי. החוק
מעניש אותו בדרך שיגרתית: עונש
של 14 שנות מאסר. אלכם מבין כי זה
הסוף שלו. הוא מצליח להתחמק מבין
כותלי הכלא רק כשהוא מציע עצמו כשפן
נסיונות לניסוי חדש: טיפול לודביקו.

אונס לעיני הבעל

למנוע זיהוי, גוחן לעבר הבעל הכפות על הריצפה, שעה שחברו

מתעלל באשתו הערומה של הסופר. נקמתו של הסופר, כאשר
אלכס מתגלגל לידיו מאוחר יותר היא: אילוצו לשמוע מוסיקה
של בטהובן המשגעת אותו וגורמת לו לנסות להתאבד[ .

פילוסופי־מוסרי, המסמן תפנית בקולנוע

שלמה המלך

אחת מהזיות המין המטורפות של אלכם, תלמיד התיכון
בן־זמננו, הרואה את עצמו כשלמה המלך, המת־עלם
בחברת שתי יהודיות כשרות באוהל, בדואי. בתמונה העליונה נראה הבר
יו מבלים אלכס וחבריו, ליד שולחוות העשויים מבובות פלאסטיק עירומות.

אברהמין

שאינו אלא פסל קינטי ענק, המתנועע בחדווה בביתה של
מורת־התעמלות קשישה, הופך בידי אלכם למכשיר־מוות,
באמצעותו הוא מרסק את פרצופה של האשה. בתמונה נראה הבמאי, סטנלי קובריק, מחזיק
בידו מצלמה בזווית בה רואה האשה את יצירת־האמנות מונחת עליה רגע לפני מותה.

״טיפול זח הוא אמצעי חדש לשיחרור
החברה מנטל העבריינים. ביסודו מונח
תהליך פסיכולוגי פשוט. מעבירים את
הפושע בסידרה ארוכה של טיפולים המיו עדים
ליצור אצלו רפלקס מותנה נגד כל
מה שקשור בפשע ואלימות. בתום הטיפול
נשאר אלכס אותו אדם, אלא שאין
,הוא מסוגל לבצע כל פשע. ברגע שעולה
• בדעתו לאנוס או להכות, הוא נתקף בחי

ומחנק, תחושת מוות י ^ *מ״נ1
לבצע את זממו. הפושע חופך /חיי
ני, שאינו עושה רע לא מפני שהוי. גי חי
בטוב, אלא משום שמבחינה פיזיול!{1 -.
ופסיכולוגית אינו מסוגל עוד לעשות בל

בנקודה זו מצטרף המומנט המוסרי
אל הסיפור הסאדיסטי. השאלה
המרחפת מעל הסרט היא: איזה עולם

עדיף — עולם בו מסתובבים פושעים
וסאדיסטים אנושיים, או כזה של רובוטים
שאולפו לא לעשות כל מעשה אלי מות
או פשע 1

א לי מו ת
ג שם ה חו ק
ה ת שו ג ה מבקש הסרט מהצופה,
נ ל לא לפני שהוא מראה מה קורה

לאותו פושע״מכאני, אלכם, עם מצפון הפלסטיק
החדש שהושתל לו.
אלכם מתגלגל לידי כל אלה בהם התעלל
והם מחזירים לו מידה כנגד מידה:
באלימות, שינאה וסאדיזם. אלא שלהם
יש סיבה לעשות זאת. או שהם עושים
זאת בשם החוק או בשם הנקמה האנושית.
אבל
אלכם אינו נידון להיות רובוט.
הוא הופך קורבן. האופוזיציה, המתנגדת
לעיוות צלם האדם, אפילו אם אינו מונ

הפו שע ה מכני 1

(המשך מעמוד )33
סרי, לוחצת על השילטון להחזיר
אלכם למצבו הקודם. השילטון נאלץ
שות זאת. אלכם שוב ילגום סקלב,
זין לבטהובן ויחלום על איזה אונס
או שפיכת־דם צבעונית.
סרטו של סטנלי קובריק, התפוז המכני,
המבשר חזון מוסרי זה, נכתב לפי ספרו
של אנטוני בורג׳ס, הנושא את אותו שם.
בורג׳ם הוא ג׳נטלמן מכובד, בוגר אוניברסיטת
מנצ׳סטר ומורה לדיקדוק והי גוי,
אשר שירת בנאמנות את האימפריה
הבריטית במשך שנים ארוכות והחליט
רק לפני כ־ 15 שנה להתמסר לספרות,
אחרי שעסק במשך שנים בהלחנת מוסיקה
סימפונית. ברומן זה, אחד הראשונים
שכתב, הוא סיכם את כל החל חלה
שאחזה בו לנוכח חבורות ה״ טדי
בוים״ שהטילו בשעתו מורא ופחד על
הציבור בבריטניה. חלק מן הסיפור הוא
אפילו אוטוביוגראפי. לביתו של בורג׳ס
עצמו פרצו ביריונים, אנסו את אשתו,
כפי שמתואר בספר, והיא אמנם מתה
לאחר־מכן. היה זה עדיין בימי מיל־חמת
העולם השנייה.
כאשר הופיע הספר, התייחסו אליו
מבקרי הספרות כאל בדותא, הכתובה
אומנם היטב, עם הרבה כישרון, אבל
בסך־הכל פרי יצירתו של דימיון חולני
פורה מדי. עד שיום אחד נפל הספר
לידיו של אחד החושב בפסים מקבילים
לאלה של בורג׳ס, הסופר האמריקאי טרי
סאותרן, אחד משני מחברי קאנדי.
סאותרן קרא את הספר, החליט מייד
לא רק שזה אחד הספרים הטובים ביותר
שנפלו אי־פעם לידיו, אלא גם שזה סיפור
שנוצר ממש לקולנוע. וסאותרן ידע
גם מי הבמאי המתאים ביותר לכך. מאחר
וכמה שנים לפני כן כתב את התסריט
לדוקטור מטריינג׳לאב עבור סטנלי קוב־ריק,
והכיר מקרוב את ה״ילד הנורא״
של הקולנוע האמריקאי, הוא רץ והביא
לו את הספר. קובריק, שהיה עסוק באותו
זמן מעל הראש עם אודיסיאה
בחלל. ,הניח את הספר על המדף ושכח
ממנו במשך שנה וחצי. ואז, כשהאודיסיאה
מאחוריו, עבר בריפרוף על אותו מדף
ומצא את הספר.
״קראתי אותו בבת אחת, מן ההתחלה
ועד הסוף, וכאשר גמרתי, התחלתי לקרוא
אותו שוב בעיון,״ מספר קובריק .״מן
הרגע הראשון היה ברור לי שזה יכול
להיות סרט יוצא מן הכלל, ומן הפרק
השני כבר התחלתי לראות תמונות לפני
העיניים. מצד אחד הקסימו אותי ההמצאות
שבסיפור ותפניות העלילה, ומצד
שני הסיפור היה בעל מבנה כזה שלא
הצריך כמעט שום שינוי בעיבוד לתסריט.
הניב המיוחד של הצעירים בספר
(ניב המורכב מהרבה מילים סלאביות, בהן
משתמש בורג׳ס בגלל משמעותם וצלילם
גם יחד) זכה כבר לשבחים רבים, אבל
אני חושב שאפילו השימוש בשפה הרגילה
בספר זה הוא מדהים.״ את לעיאעליז

מ שיכי לרקוד עד תו ם
ה לי ל ה, עד שרגלייך לא
תח־ושנה יו תראת הרצפה.
אםאת או הבת לרקוד,
אז — מדוע להפ סי ק 7
אולי אתמשתמשת עדיין
היגייניות
ב תח בו שו ת
בלתי נו חו ת ו מג רו ת?
עליך לדעת הכל או דו ת
ט מ פוני טמפקס. האמצ עי
ה היגייני הבטוח ,
הנו ח לשמוש פני מי.
ה ם אינ ם מפריעי ם
ואינ ם

מגרים.

למע שה, אין א ת
א פילו ח שה כ ש הו א בפנים.
וזה מנצח אתהתח בו שו ת
ו ה חגו רו ת. ט מ פוני טמפקס
יעזרו לך לה שאר ש אננה,
שקטה וחפ שית, א פי לו כש הקצב
הו א לו ה ט. וז ה ניצח
אתהתח בו שו תוה חגו רו ת
הללו.
נ סי אתטמ פוני טמפקס
ותגלי סי בו ת רבות נו ס פו ת
לה שתמש בהם.

טמפוני טמפקס מיוצרים רק על־יז־י
חברת טמפקס בע״ני, הוונט, אנגאח.

להשיג בבתי י מרקחת, בתנזרוקיות
ובסופרמרקטים. המעונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברת ישלחו 54
אג׳ בבולי דאר אל היבואנים :
בע״ נ ז
אינווסט איספקם
רח׳ ירמיהו ,38ת״א.

מו סי ק ה —
כה שראה לזוועה
** ובריק

ניגש

מייד

למעשה.

/י לדבריו, הוא בחר במאלקולם מקדאו־אל
לתפקיד הראשי עוד לפני שסיים
לקרוא את הספר, אלא שזה היה כנראה
החלק הקל ביותר בכל העניין. רק שלוש
שנים אחרי שקרא את הספר, ראה הסרט
אור.
למי שמכיר את קובריק, אין בכך כל
חדש. כי קובריק הוא אחד האנשים ה־פדנטיים
ביותר שידעה פעם תעשיית
הסרטים. בגיל 21 הוא ביים את סרטו
הראשון, כשכל הניסיון הקודם שהיה לו
בשטח זה, הוא קריירה של צלם עיתונות.
זה היה סרט קצר, אבל סטנלי עבד עליו
כאילו המדובר בגירסה הסופית של מיל־חמה
ושלום.
ארבע שנים לאחר־מכן הוא כבר עשה
סרט באורך מלא, עם שחקנים ועם תקציב
כמעט נורמלי, והוא שיגע את מפי־קו
ג׳יימס האריס בקפדנות שלו. וכאשר,
בגיל ,29 ביים את נתיבי תהילה, האסור
עד היום להצגה בצרפת שאינה אוהבת
לזכור ביזיונות של מצביאיה במילחמת
העולם הראשונה, הצליח לשבור ממש
שיא. הוא צילם את אותה הסצינה 56
פעם. לצוות שעמד לצאת מדעתו, הסביר
:״אני חייב לחיות עם הסרט הזה
כל חיי, ולא אסלח לעצמי מעולם אם
אוותר על איזשהו פרט בגלל חוסר זמן,
או תקציב או עצבים.״ הצדק היה איתו.
נתיבי תהילה נחשב עד עצם היום הזה

לאחת ההתקפות הנוקבות ביותר על ה־מימסד
המיליטריסטי, שהועלו אי־פעם על
הבד.
אם דוקטור סטריינג׳לאב הוכן במשך
שנה והדהים בדימיון החזותי של היוצר
שלו, הרי אודיסיאה בחלל עברה הריון
של 5שנים, ומה שיצא ממנה בסופו
של דבר, תהיה דעת המבקרים על הסרט
אשר תהיה, היא אחת החוויות הבלתי
נשכחות ביותר לעיניים. אלא שקוב־ריק
הרגיש כנראה שאותו ״אדם המחר״
הנולד אי־שם ביופיטר בסוף האודיסיאה,
הוא אמנם עניין למחר, אבל היום ...היום
יש לעולם עסק עם תפוזים מכניים. הביטוי
הוא הלק מתוך אימרת ״קוקני״
השגורה במיסבאות של לונדון :״זה משונה
כמו תפוז מיכני,״ נוהגים לומר שם,
ובורג׳ס טוען שהוא מצא שורה דומה
גם באחד משירי דילאן תומאס.
המעבר מן העתיד הרחוק לעתיד הקרוב
היה חריף מאוד. קובריק, שלא יצא
באודיסיאה מן האולפן והכין תפאורות
לכל סצינה וסצינה, נזקק בתפוז המיכני
בסך־הכל לארבע תפאורות — הבר בו
נפגשים אלכם וחבריו, אולם הקבלה של
בית־הכלא, אמבטיה מכוסה מראות, ופרוזדור
עם מראות. כל שאר התפאורות בסרט,
הנראות לעיתים כיצירות דימיו־ניות
לגמרי, קיימות בהחלט גם במציאות.
קובריק
מקפיד ומשגיח על כל פרט
ופרט בעשיית הסרט, אינו סומך על

הבחינה

וילהלס טל מלווה אורגיה פרטית של
אלכם, המתנהלת במהירות מסחררת (אילו
הוקרנה במהירות בה צולמה, היתה
אורכת 28 דקות, בסרט זה נמשך רק
45 שניות) .ושירת החדווה של שילר
ובטהובן, המוסיקה הנחשבת כשמימית
והנשגבת ביותר שנכתבה אי־פעם, היא
מקור ההשראה של אלכם לכל הזוועות
המרנינות את נפשו.

ה א לי מו ת היא
עניין י ח סי
ף• חז ר ה לאלבם. היכן נמצא מוסר
ההשכל בסיפורו של ילד שעשועים
זה של המאה־העשרים?
בורג׳ס אינו מהסס כלל. הוא מסביר :
״לפי התורה היהודית־נוצרית, שמרבית
האנושות חיה היום לפיה, אחד ההבדלים
היסודיים שבין אדם לשאר הבריות,
היא יכולתו לבחור בין הטוב לרע. ברגע
שנוטלים יכולת זו ממנו, הוא פוסק להיות
אדם.״ וצעד נוסף קדימה :״ברגע שנותנים
בידי מישטר כלשהו את הרשות ליטול
מאנשים את כוח הבחירה־החופשית
שלהם, אנו ממיטים שואה על עצמנו.״
ראה הטיפולים הפסיכיאטריים בבריה״ט.
״שלא לדבר על־כך כי אלימות זד,
עניין יחסי. אותם נערים ביריונים, חבריו
לתענוגות של אלכם, הנחשבים לפוש עים
בעיני החוק, לובשים מאוחר יותר

שיטת לודוביקו מוכיחה את הצלחתה כאשר גיבור הסרט אלכם,
מועמד כנגד דוגמנית עירומה ונתקף עוויתות וגוטל־נפש מפיתוייה.

איש ומעדיף אפילו לצלם בעצמו. כאשר
מעבדה אחת קילקלה לו העתק של ה סרט,
הוא העמיס אותו בעצמו על ג׳יפ,
הורה למנהל ההפקה שלו לנסוע לפניו,
כדי שיספוג את המהלומה במקרה של
התנגשות, והעביר בצורה זו בעצמו, את
הסרט ממעבדה אחת לשנייה. הוא אינו
סומך על איש, עד שהוא מסרב לנסוע
במהירות גבוהה יותר מ־ 50 קמ״ש במכונית,
ואינו עולה למטוס, למרות שיש לו
רשיון טייס .״מאז שאני יודע כיצד פועלים
המטוסים הגדולים האלה של חב רות
התעופה, אני סומך עליהם עוד
פחות,״ אמר.
כנראה שגם על מוסיקאים אין קוב־ריק
סומו במיוחד. ההוכחה, בשני סרטיו
האחרונים נלקחה כל המוסיקה י׳,ת1ך
יצירות קיימות. מיוהאן שטראוס •;,י3ארד
שטראוס באודיסיאה בחלל -עבר קובריק
בתפוז לתשיעית של.ביתובן ולעורב הלקח!
של חסיני• ל כי מקרה הופכת המו-
פיקה הזדמנות נוספת להצגת הסארקאזם
האופייני לאיש. העורב הלקחן העליז
וחסר לראגה משמש כאן רקע לקטטת
רחיכ בין שתי כנופיות, שהיא מצד אחד
אכזרית ומחרידה, כאשר סכינים חות כים
בבשר חי ושרשראות פלדה הולמות
על ראשים חשופים, ומצד שני, היא מסוגננת
ומתוכננת כמו בלט של ג׳רום רו־בינם.

מדים.
והנה הם עושים בדיוק את אותם
הדברים שעשו קודם, אבל הפעם זה
מותר.״
וכאילו לא היה די בכל מה שהכניס
בורג׳ס לספרו, הוסיף קובריק את כל
מנת הציניות הלעגנית שיכול היה למצוא
בעצמו, כדי להשלים את התמונה.
נדמה לכם שאתם יודעים מה זאת או מנית
7בבקשה, הביטו נא רי אוך פועלות
היצירות השמימיות שלכם על אלכם
החמוד.
תרבות אכילל. זנימוסין 1זאת תראו
בסצינה בל מוצא אלכס מיפלט בביתו
של יייל&ר הנכה. כוסות מקריסטל, יינות
צלם תיים משובחים, מעדני מלכים, ושיני
אה מפעפעת בעוצמה שאפילו בורג׳ס
לא חלם עליה בספרו.
מה אפשר לעשות, קובריק מעולם לא
התכוון בסרטיו לרומם את הנפש. הוא
מעדיף דווקא להקפיא את הדם, ולא במעשי
זוועה סתם, אלא בסיפור סוריאליסטי
במקצת, שיש בו מספיק יסודות
מציאותיים כדי שאפשר יהיה לחוש באמיתותו.
קובריק משווה את אלכם לרי־צ׳ארד
השלישי, התגלמות הרוע האנושי,
וסרטו מראה כיצד מגיבה החברה על
רוע זה. אלא שריצ׳ארד לא הצליח למצוא
־ סוס כדי למלט את נפשו, אפילו
בעד ממלכה שלמה. אלכם זוכה בסופו
של דבר בכל הממלכה.
העולם הזה 1833

קולנוע
ב מ אי ם
מגנבאת היציחזק?
לצורך פירסום סירטו החדש של אלפי
היצ׳קוק, פרנזי, שיוקרן בקרוב בארץ,
החליטו הפירסומאים להכין פלקט בגודל
טבעי של הבמאי שהוא הכוכב האמיתי
בכל סרטיו. הצילום המתאים נמסר לצלם
לטיפול. זה הכין את ההגדלה, מסר

ק צבי ם
ע ם דיפלומה
בי ת-החולים (סטודיו, תל-
אביב, ארצות-חברית) — מעשח
,בבית-חולים אחד שבו קצבים
מדופלמים מנתחים אנשים בריאים, חולי״רוח מסתובבים
חופשיים וההנהלה מטביעה את יגונה בטיפה חמרה.
זה בערן מה שמציע התסריטאי פאדי שאייבסקי בסרטו
האחרון. מי שרוצה להתייחס אליו ברצינות יכול לראות
בבדיחה המאקאברית הזאת משל, שהנמשל לו היא אר-
צות-הברית עצמת, שכדוגמת בית״החולים סובלת מכל
המכות המנהלתיות והאנושיות האפשריות. ותיסמכו על
שאייבסקי שאינו מדלג אף על מכה אפשרית אחת, החל
מהפגנות מחאה וכלה בפולחנים מיסטיים.
אם לא די באנדרלמוסיה שהיא נחלת יומו של מוסד
זה, הרי יורדת עליו גם מכת גופות מוזרה. גופות הצצות
בכל מיני מקומות בלתי צפויים, ואין איש יודע להסביר
את סיבת הימצאותם שם. פחות מכל מסוגל להסביר זאת
הרופא הראשי, ג׳ורג׳ סי. סקוט, שהוא כל-כך מסוכסך עם
עצמו עד שרק בקושי רב יכול גם למצוא פנאי לטפל בכל
המישגים המונומנטליים של פיקודיו.
שאייבסקי ביסס את בדיחתו חחד״צדדית בעיקר על
הניגוד שנוצר בינה לבין סידרות הרופאים הורדרדות האהובות
על צופי הטלוויזיה באמריקה. אבל ברוב דאגתו
להכניס לסרט מצבים גרוטסקיים ובדיחות לרוב, מותח
שאייבסקי יתר על המידה את כוח האמינות של צופיו.
המוות מכה בסירטו בדייקנות מופלאה דווקא את הראויים

סקוט: משתינים נגד הרוח
למות (כלומר, שהמצב אינו נורא כל-כך) ,וחולה אנוש,
שרק עתה נותח, יכול לצורך פיתולי העלילה, לטייל ממיטת
חוליו ולפעול במרץ ג׳יימס בונדי.
ג׳ורג׳ סי סקוט ודיאנה ריג טובים מאוד בתפקידים
הראשיים. אבל אם זה צריך להיות סרט מחאה, שמטרתו
לומר משהו לצופה, הרי שיעילותו היא כמו זו של מנהלי
בית־החולים, המסכימים ביניהם בסוף הסרט שמלאכתם
משולה ל״השתנה נגד הרוח״ .דברי פאדי שאייבסקי.

פופא>>

במ>ע\\7רה
היצ׳קוק
הפלקט נגנב
אותה לנער שליח. האיש, בדרך לקולנוע
נזכר שהוא צריך לטלפן, נעצר ליד תא
טלפון, השעין את הפלקט על דוכן התא,
המתין בסבלנות עד שהגברת הנצחית
בתוך התא תסיים את שיחתה. בינתיים
הגברת ניפנתה לאחור ועיניה נתקלו ב־היצ׳קוק
המתבונן ישר לעיניה. לאחר שכמעט
התעלפה, התפנה הטלפון מיד.
משם הועבר היצ׳קוק ברוב פאר וטקס
לאולם הכניסה של בית הקולנוע. למחרת,
הוא נגנב. צריך יהיה כנראה, להביא את
היצ׳קוק האמיתי כדי למצוא את הגנב.

תדריך
תל -אביב
.הליצנים (תכלת, איטליה)

— סרט תעודי של פליני על גורל אמנות
הליצנות בימינו, מעורב ברגעים אוטוביו־גראפיים
של הבמאי. חובבי פליני לא
ירצו להחמיץ.

ממשיכים לקרוא די טרי־

ניטי (אסתר, איטליה) — פרק שני בעלילות
שני ליצני המערב הפרוע. פחות
מפתיע ומצחיק מן הראשון, אבל עדיין
מתאים בהחלט לקהל מכל הסוגים.
*** גקט (קריטריון, אנגליה —
המחזה של אנוי על ההתנגשות בין הדת
למדינה במאה דד ,12 בביצוע רציני ונאמן.
משחק מעולה של ריצ׳ארד ברטוו
ופיטר ארטול.

ירו שלים
מח נשמע דוק (אוריון,
ארצות־הברית) — סרט מצחיק מאוד על
מורה למוסיקה מבולבל ונערה מטורפת
שנטפלת אליו. אין כאן אפילו דקה אחת
מקורית, אבל למי זה איכפת כל עוד
אפשר לצחוק על ברברה סטרייסנט וריאן
אר־ניל.

חיפ ה
*!*ן* השוד האלגנטי (אורה, אר־צות־הברית)
— וארן באיטי וגולדי האון
גונבים מגנבים ולכן המוסר פוטר אותם
מעונש, בקומדית פשע, שמחציתה הרא שונה
מבלבלת את הצופים, ומחציתה ח־שניה
מסבירה את כל הגילגולים.

הקשר האמריקאי (הוד, תל-
אביב, צרפת) — שוטר חרש פריזאי
נשלח לניצה כדי לטפל ב־כנופיית
מבריחי־סמים צרפתית ובשליחי המאפייה האמריקאית,
המתכוננים לחסל בשיטתיות את הכנופייה. כזו,
בערן, התשובה הצרפתית להרפתקאות פופאיי ב״הקשר
הצרפתי״ ,אבל להבדיל מן המקור, כאן, זה לא ברצינות.
כי לבמאי ג׳ורג׳ לאוטנר יש כבר מוניטין כמומחה
לסרטי פשע מצחיקים. לראייה :״המונוקל השחור״,
״הברבוז״ ,״לא כדאי להתרגז״ .גם כאן שורה אותה הרוח,
הרבה מצבים מבדחים, שלא כולם קשורים לעלילה המרכזית,
הרבה בדיחות, ומהלומות משעשעות מאין כמותן.
שוטר החרש היורד מפריז לריביירה הוא אמנם רווק
מושבע, אבל מאחר והוא צריך להתחזות כאחיו של פושע
שנרצח, הוא נאלץ להביא עימו אשח שאינה אשתו ואת
בנה, שכמובן אינו בנו. החיים המשותפים של שלישיית
זו, החייבת להעמיד פני משפחה מאוחדת, משעשעים אפילו
יותר מפרשת הסמים. הילד, למשל, דורש מן השוטר
הקשוח שיספר לו סיפור, כדי שיירדם, ואילו השוטר
הרגיל לחיות בגפו, מתחלחל למראה גובה ההוצאות של
האשח בשוק.
לא מעט בדיחות מספקת גם השלומיאליות של המיש-
טרה הצרפתית, ששניים מעובדיה נלעגים במיוחד, ושל זוג
חוקרי אפ.בי.אי ,.שאינם טובים מהכוח המקומי.
אם תוסיפו לכך את העקיצות הרבות על המצב החב־

קונסטנטין: סיפור־ערש לילד זר
רתי והפוליטי חיום בצרפת (בנו המדומה של השוטר,
אשר צריך להיות צפון־אפריקאי, מוצא את עצמו מייד
בחבורה אחת עם בן־שושן ושוקרון, כנגד כל ילידי צרפת
היבשתית) ,את חינה הטבעי של מיריי דארק כאשה המאולתרת,
ובעיקר את האהדה שמעורר מישל קונסטנטין בתפקיד
הראשי, הרי שתקבלו בסיכום סרט נעים, גם אם
בלתי מחייב בהחלט.

מ>זדקנ>ם,
מ>זדקנ>ם
הבוקרים (פאר, תל-אביב, אר-
צות-הברית) — מארק רידל אולי
הקסים בזמנו חלק מן הקהל ב־
״שועל״ שלו, אבל מן החושניות של לורנס ועד למערב
הפרוע, המרחק גדול ורב. זה מורגש היטב בסרט זה,
השולח את ג׳ון ויין, יחד עם חבורת קטינים, להעביר עדרי
בקר מחוותו הנידחת. כפי שאפשר לצפות, מתנכלים לחם
בדרך, והתוצאה, כמובן, טרגדיה.
לא זו בלבד שהשלד העלילתי של כל המעשית הזו
הוא דל ביותר, וחיה מספיק בקושי לסרט באורן של
חצי שעה, אלא שאפילו מה שיש בתוך הסרט מעורר אי-
אמינות מוחלטת בצופה. הופעת הנבלים בשלב מוקדם
של הסיפור, ואחר״כן ההתעלמות הגמורה של ויין מאפשרות
כי יופיעו שוב (אחרת ודאי היה מבטל את המסע,
ואז לא היו עושים את הסרט) ,נראים מוטלים בספק.
ואילו הסוף, בו הופכים הילדים חסרי הנסיון, לבעלי
נסיון עשיר ועקוב מדם, אינו בדיוק הסוף החינוכי ביותר.
בימים הישנים והטובים, היו חברות כמו ״ריפאבליק״
מפיקות עשרות מערבונים מסוג זה בשנה, אלא שאז
נעשו באמצעים צנועים וביומרות קטנות. חיום, סוג זה
של סרט מיועד לטלוויזיה, אבל ספק אפילו אם שם חיו
מסתפקים בבוקריו של רידל ולא חיו דורשים מהם קצת
יותר פילפל.

ויין: חלש יותר, לאט יותר
מה שנוגע לג׳ון ויין, הוא עדיין גדול-מידות ורב-רושם,
וכשאתה יוצא מן הסרט, עולים בן חירחורים נוגים על
מה שהוא היה עושה לנבלים פעם, בגפו, ללא עזרת ילדים
כלשהם. ואילו היום, הגיל כנראה עושה את שלו, וזה עצוב.

במדינה
ב רי או ת
מיבאוהחודה האמיתי
בגל? ביכסיד בין משרדי
הבריאות והאוצר
עוכבה פתיחת בגיין בי״ח חדש
שבע שנים נילחם הד״ר ג׳ורג׳ הין לי.
מנהל מחלקת הילדים, בביח־זזחולים הממשלתי
לחולי־נפש בנס־ציונה, כדי שיבנו
בניין מיוחד לילדים מוזולים. כל•
אותם שנים היתד, מחלקת הילדים ממו קמת
בבית קטן ורעוע, חסר תנאים סני טריים
ואחרים, שאימשד לקלוט במחלקה
מיספר קטן של ילדים.
בתום מאבקים בלתי טופקיס הוחל סוף־
סיף בהקמת הבניין המדש עבור אגף
הילדים בבית־החוליק״ זה היה ב־. 1969
לפני חצי שנה מושלם הבניין. היה זה
בדיוק מה שרצה הד״ר סקלי: חדרים
מרווחים, שטופי• אור, חימום מרכזי, שי־מחים,
והרבה גינות־נוי מסביב. בבניין•
מחדש נוצרו תנאים לקליטתם של : 60
ילדים חולים. אלא שאף ילד לא הועבר•
מהבניין הישן לחדש ואף ילד מאלה שציפו•
לקבלתם למחלקה, לא נקלט לאישפוז
שיקולים תקציביים, הסיבה לכר
שהבניין המבריק עמד שומם ולא מילא
את ייעודו היתד׳ הייהוד שפרץ בין מיש־רדיהבריאות
לנוישרד־האוצר ..כדי לקלוט
60י*ל־י 0באגף החדש לזיה צורך, לפי
התקן המקובל, בד,עסה,ר 50 .עובדים. מיש־רד
הבריאות פנה לצורך זה למישרד־האוצר
כדי לאשר את התקנים. אבל מיש־רד־האוצר,
בגלל שיקולים תקציביים, היה.
מוכן לאשר רק 27 תקנים.
״לא נפתח את הבניין החדש עד שלאי
יאשרו לנו את כל התקנים,״ הודיעו אנ שי
מישרד־הבריאות. בין שני המישרדים
החלד, מילחמת התכתבויות, אליה הצטר פו
גם הוריהם של הילדים שלא נקלטו
בבית־החולים בגלל הסיכסוך.
״לדעתנו לא צריכים לעבוד באגף
החדש יותר מ־ 27 עובדים,״ אמר דובר
מישרד־האוצר .״באגף הישן מאושפזים
25 ילדים ועוד עשרה מגיעים מבתיהם
יום־יום לטיפול. מטפלים בהם 17 עובדים
בלבד. אמרנו למישרד־ד,בריאות ש יפתחו
את האגף החדש עם מה שמק-
ציבים, וכאשר ועדת־השרים תחליט שצריכים
להוסיף להם תקנים — יקבלו.
״אנחנו לא יכולים לפתוח את בית-
החולים עם 27 עובדים. אם יראו במיש־רד־האוצר
שאנחנו יכולים להסתדר עם
מיספר זה, לא יאשרו לנו יותר עובדים,״
אמרו אנשי מישרד־ד,בריאות.
השבוע, אחרי שהתברר שהפרשה
עלולה להתפרסם בעיתונות( ,ראה עמוד
)2התכנסה סוף־סוף ועדת־השרים ומצעד,
פשרד, שתאפשר לפתוח את הבניין
החדש כבר בזמן הקרוב ביותר,

^ ד, ב כ מווז

דרבי חיים

ש רו ת

מינון* 7 1עו *7־ו_ו

מ קלט הטלויזיה הטוב ב עו ל ם

הס טראו ע ה סנ סור היחידי ב עול ם
הטיוצר אך ורק ע״י 111 שאוב-לורנץ

111
...את הרי י 1זו1ת
ממאיס (1
ממאיס 1ך מאן!

ן א 108£־ 08 מא $0

סוננים ב 7עדים:ני 11 רי 1ורמ,פוץ 4ת א

מתי באי הג 1כי?
ה?ד דקידבוע
ועשו 7ו ״סיגימה בלש״.
בנימין אהרונוב רצה לראות את הסרט
טריניטי בקולנוע אסתר בתל־אביב. הוא
הקדים לצאת אל קופת הקולנוע. את
ריכבו החנה ברחוב אסתר המלכד״ הסמוך
לקולנוע, ויצא לקנות כרטיסים בקופה.
כשחזר למכוניתו נדהם לגלות כי בעשר
הדקות שנשארה לבד, חלו בה כמה שינויים:
האנטנה נשברה, המגבים פורקו,
וצלחת הניקל של אחד הגלגלים נעלמה.
חוץ מזה, על שימשת החלון היד,
מודבק דו״ח חנייה במקום אסור, שקנס
אותו ב־1? 20״י.
זה היה לפני שנה. אהרונוב לא שילם
את הרפורט. הוא בא לבית״חמשפט
כשבפיו טענה מקורית :״המישטרד, חייבת
לשלם לי ולא אני להם. איך אפשר שיש ברו
לי את האוטו ויגנבו ממנו חלקים
כששוטר עומד שם ורושם לי רפורט ז׳
השופט לא קיבל את הטענה .״לא שוכנעתי
שהמכונית עמדה שם רק עשר
דקות. יבול להיות שהגנבים באו אחרי
שהשוטר הלך.״ אהרונוב נקנס בי 50ל״י
על הפיגור בתשלום הקנס.
״אלוהים,״ הוא אמר כשהלך לשלם את
הקנס ,״מאיפה אני יכול לדעת שזה לא
השוטר בעצמו שעשה לי את זה ן״

גרבונים • גלוישונים

4011

היתח זו חתיכת חתונה, בלי עין
הרע. כלומר, חתיכת חנוכת־בית. כלומר׳
חתיכת יום־הולדת. כלומר, הכל
ביחד, אס תסלחו לי•
בטח תסלחו לי. איך אפשר חיה לא
להתבלבל, באירוע כזה. מה לא היה

חתיכת כותל לכל דורש
דפקה בדלת סתמיה, ברחוב היהודים
בעיר העתיקה, כדי לשאול כתובת.
הדלת נפתחה על״ידי בעל הבית —
שהיה, כפי שרצה הגורל, נחום. הוא
העיף בעלמה מבט אחד, התנדב ללוות
אותה לכתובת שביקשה, ולא הפסיק
ללוות אותה מאז — עד לתוך החופה.
לפני זה, כמובן, הוא לא שכח לבקש

את הגט מאשתו הראשונה, הציירת
ובעלת הגלריה ע מ לי האר בל, שממנה
הוא נפרד לפני זמן רב.
החתונה עצמה נערכה אצל ההורים,
באריזונה. אבל החגיגה בבית.
ובאותה הזדמנות, הם חגגו גם את
חנוכת הבית החדש של משפחת ארבל
החדשה. והייתם צריכים לראות בית•

כאשר סיסי המפורסמת ממשפחה שכזאת
הגיעה לארץ, לפני מיספר שבועות,
היא היתד, בחורה תמימה ושמחה.
כאשר היא יצאה השבוע בחזרה לאר־צות־הבדית,
היא היתד, פחות תמימה,
והרבה פחות שמחה.
סיסי, ששמה האמיתי הוא קטי גרכר,
הגיעה לארץ פחות או יותר בתור טובה
לידיד יקר מאוד שלה — האמרגן ואישר,עסקים
השונים והמשונים דני בן־אב,

שידידה דני, יגיע מיד אחריה. כי הרי
הוא הבטיח לד, כך במפורש.
אבל הגיע היום, ודני איננו. וגם לא
למחרת. ולא למחרת. במקום זה הגיע
צילצול ממנו, בו הוא הסביר לה שחלו
עיכובים בלתי צפויים, כמו שקוראים לזה,.
דני הרגיע אותה, ושיכנע אותה אפילו
לדגמן פה בארץ עבור כל מיני חברות.
טוב, קטי הסכימה. מד, לא עושים בשביל
האהבה.
וכך זה היה עד שנסתיים ביקורה ב־1
ארץ. דני, כמובן, לא הגיע, וקטי המאוכזבת
ניגשה לטפל לבדה בסידורי יצי־ו
אתה מהארץ.
אכזבתה הפכה למרירות, כאשר בתורי
תוספת גילתה שגם את החשבון שלה ב׳-
שרתון לא שילמו, כפי שהבטיחו לה, וגסי
מד,־ 1,500 דולר שהיתר, צריכה לקבל, זב־׳
תה לראות רק אלף.
אד,הה, לא יפה.

גחום
שם, ומי לא היה שם, ביום
האחרון.
נתחיל אולי מהכלה. אשתו החדשה
של הצייר והפסל נחום ארבל,
חתיכת אשה קודם כל, כמו שאתם
רואים אותה, רק בת , 23 יש לה כבר
תואר שני מאוניברסיטת ניו־יורק. ולא
בסוציולוגיה או מדעי המדינה או
בבל״ת דומה: במתמטיקה ומדעי המח שב.
לא פחות. בקיצור, גאון קטן.
בנוסף, היא גם גסטרונומית מושלמת•
היא הכינה את כל הכיבוד לשימ-
חה במו ידיה, ותאמינו לי, במתמטי קה
אני הרבה לא מבינה, אבל באכילה
כן. ואם היא מומחית במחשבים כמו
שהיא בבישול, אז היא בסדר.
קוראים לה ענ ת סי ט רון, ואם אתם
דווקא רוצים, אני יכולה למנות בה
עוד כמה מעלות, ככלה. קודם כל, היא
צעירה מבעלה החדש בעשרים שנה.
טוב, באמת לא ניכנס עכשיו לוויכוח.
כרגע, זו מעלה.
נוסף לזה, יש לה שם באריזונה זוק
הורים מולטימיליונרים, יהודים אמנם,
אבל ככה ככה. קצת מרחוק. היא בת
יחידה, ויש לה עוד שני אחים נשואים
כבר.
מלבד ההורים העשירים, יש לה גם
הון פרטי משלה, ירושה מסבתא• בארץ,
היא נוסעת במכונית ״פורשה״ חמודה,
אחת ממכוניות־הספורט היקרות בעולם.
אבל כשהיא פגשה לראשונה את בעלה
החדש, היא הלכה דווקא ברגל. היא
היתה אז בחברת כמה ידידים, כאשר

חמישי

אותו הכירה שם בלוס־אנג׳לס. היא באה
כדי להשתתף בהפקה הישראלית של משפחה
שכזאת. תמורת זה, הובטחו לה
1,500 דולר לכרטיסי הנסיעה, וכן כיסוי
הוצאות שהייתה בארץ.
סיסי גם הבינה, כאשר באה לארץ,

לא האבא, הבן• שאול וייצ מן, בנו
של עזר הגדול. איך שהוא דפק את
אחת המועמדות הבטוחות ביותר לכתר
מלכת המים .1972
אני מתכוונת לדנה כץ. לדעת מוט

רחוק אמנם מהבית הישן, בסימטה
רומנטית בעיר העתיקה — אבל.
מבחוץ, זה נראה כמו סתם עוד בית
ערבי. מבפנים, זה ארמון מודרני, מצוייז
בכל שיכלול תחת השמש.
והאורחים שבאו — ומי לא בא —
בירכו את נחום לרגל יום הולדתו, שנחגג
גם כן באותו יום, וקיבלו כל אחד
חתיכה מעוגת המרצפן הענקית, מעשה
ידיה של הכלה, שעליה היה מרוח
העתק מדוייק של הכותל המערבי, תמונתו
הידועה של נחום. והכותל כל-כך
מצא־חן בעיניהם, שכולם באו לקבל עוד
חתיכת כותל.

״אני אוהבת אותו עד הגג, והוא לא
מרשה לי להשתתף בתחרות,״ אמרה!
דנה — את החלק הראשון של המש פט
עם כוכבים בעיניים, את השני ב״ן
צער.
כרגע, בינתיים, שניהם עדיין בסדיר!.
אבל ברגע ששאול יגמור, יש רגליים לסברה
שהוא יפצה אותה, במקום ה־ן
כתר שאולי היתה מקבלת, בטבעת.
וגם זה משהו.

לא מרצון. אבל שאול אמר :״אני
לא מוכן שאת תשתתפי בתחרויות.״
וכששאול אומר, דנה שומעת.
מה הקשרו נו באמת• מאז שהציגה
את מועמדותה לתחרות, הספיקה דנה

נייצמן וגד מלכ ת המים
חים רבים, היו לה סיכויים מצויינים
לזכות בכתר, או לפחות בסגנות ראשונה.
בתנאי,
כמובן, שהייתה משתתפת בתחרות.
אלא שהיא הסירה את מועמדותה,
זמן קצר לפני התחרות, שהתקיימה
ביום שלישי השבוע.

היפהפייה, בתו של קברניט אל-על,
חיילת בחיל־האוויר, מנגנת בנבל, ונוהגת
בפורד אסקורט פרטית — להפוך
לחברתו הקבועה של שאול.
״אני אוהב אותה, ולא מוכן לראות
אותה על הבמה ״,קבע שאול בסימון
המשפחתי הקצר והקולע.

נסיע התאבדותה הראשון, לפני שבועיים,
נכשל, ואהובתו של איש העסקים)
הקשיש, המיליונר האלמן, ניצלה ברגע
האחרון. השאלה היא רק, מה יהיה
הלאה.
היתה זו התפתחות מפתיעה ברומן הממושך
והמפורסם בין השניים.
האהובה, שעם תחילת הרומן שלה
התגרשה מבעלה ועברה לגור עם המיליונר,
נודעה בעיר הגדולה — כלומר,
במקום ששם נודעים דברים כאלה — כמאהבת
המושלמת. אשה מסורה יותר מ
מנה
אי־אפשר היה למצוא. כאשר היה
המיליונר הקשיש מופיע, מדי בוקר בשש,
לשחיית הבוקר שלו, היתה דואגת תמיד
לפרוש לו מזרון גומי, עוטפת אותו ומטפלת
בו כאילו היה תינוק. בקיצור, רומן
אידיאלי.
אבל אולי לא כל כך אידיאלי, נוכח ההתפתחות
האחרונה. הסיבה למעשה המדהים?
קשה לומר בדיוק. הסברה המקובלת
בין המכרים היא, שזה בגלל שה־מיליונר
סירב להתחתן איתה.
אבל מה שמדאיג יותר, את כל המכרים,
זה שכאשר התאוש׳שה האשה! ,מ
רמה
משפח תי ת
מה שמוצא״חן בעיני, זה שנותרו
עדיין משפחות בארץ ששומרות על המסורת,
ועל השושלת, וכו׳ ,והדור ה צעיר
בהן לא משתולל בהמיית פער
הדורות.
כמו למשל, משפחת דובינר. האבא,
ס ם דובינר, היה תמיד מיליונר ידוע.
עכשיו, אני מבינה, הולכת בתו, דנ ה,
בעקבותיו. בימים אלה, מסתבר, היא
הגישה תביעת-מזונות נגד בעלה עבורה
ועבור הילדים, על 5,000ל״י לחודש.
לא רע.

עלפונה, במיטתה בחדר פרטי בבית־חו׳
לים אסותא בתל־אביב, אמרה לידידתון
שישבה ליד מיטתה :
״אין דבר. בפעם הבאה, אני אדע ב
דיוק כבר כמה כדורים צריך לקחת.״

במדינה
ה 11י
האס ום
הוא קוקו דגמר? ,

התוכי מקריית־ביאזיק
שזכה זפידסוס עולמי.
המתח בהדר היד. כבד מנשוא. זד. ל־מעלה
משלוש שעות שסמל המישטרה מנ חם
רייטנר לא הסיר עיניו לרגע מהעד —
אך זד, סירב לפצות את פיו. לבסוף
היה זה הסמל שנשבר, יצא מהחדר.
לאחר התייעצות, חזר הסמל והתיישב
בחדר הסמוך, מאחורי דלת החדר שבו
נמצא העד. הפעם, זכו מאמציו להצלחה:
זמן קצר לאחר מכן, השמיע העד את
קולו.
כאשר חזר לתחנה, יכול היה הסמל
העייף לרשום בדו״ח שלו כי העד שר
בגרמנית את השיר יוסי גנב את האווז,
ולאחר מכן גנח והשתעל כמו חולה מקצרת.
מישפט
בשש בבוקר. העד העקשן
היה התוכי מקריית־ביאליק, שזכה בש בוע
האחרון לפירסום באמצעי התיקשו־רת
ברחבי העולם, כאשר הריב בין שני
תושבים מקומיים על הבעלות עליו הגיע
לבית־המישפט.
בבית־המישפט האשימה המישטרה את
חיים מואס ( )37 כי גנב את התוכי האפור,
אדום־הזנב, מקרייתי אחר בשם עמוס
מאיר. מואס כפר באשמה, והשופטת נאל צה
לדחות את המישפט לשמיעת עדויות.
בראש וראשונה, את עדותו של התוכי
עצמו. ישיבת בית־המישפט תתקיים בשש
בבוקר — כי רק אז, כאשר הוא מתעורר
משנתו, פוצה התוכי את פיו.
יוסי נבהל .״הבאתי את יוסי — זה
שמן של התוכי — מגאנה לפני חמש וח־

יוסי או קוקו
איך להכיר —

ך -תהלוכה המוזרה, ששירכה דרכה
| 1בשבוע שעבר במיסדרונות היכל הצדק
התל־אביבי, גרמה לגלי צחוק מפי
הצופים שעברו במקום: כמו בתוכנית
טלוויזיה היתולית, התקדם בראש השיירה
גבר נמוך ושמנמן, שהחזיק מעל ראשו
עיתון, כיסה בו את פניו. מאחר שלא
יכול היה, כך, לראות את דרכו, נעזר
הגבר בשני מלווים, שהחזיקו בזרועותיו
משני צדדיו, הובילוהו לתוך מעליות, במעלה
מדרגות, מבעד לדלתות, כשהסומא
מרצונו מועד ומפספס כל כמה צעדים,
ומלוויו, במירצם הרב, חוזרים ומרימים
אותו באוויר, אחר מנחיתים אותו שוב
על קרקע בטוחה.
בעקבות השלישית החפוזה, שעט מעדנות
צלם עיתונות חמוש, כשהוא יורה
מטחים מהמצלמה הדבוקה לעיניו, ממתין
להזדמנות שאולי יישמט העיתון מהראש
השמור.
המאסף היה מורכב מאשר. נאה, בשנות

צי שנים,״ סיפר השבוע עמוס מאיר.
״הוא היה אז בן חודשיים. החזיקו אותו
שבועיים בבידוד בבית דגון, וזה בטח
צריך להיות רשום שם.״
בתקופת שהותו אצלו, מספר עמום (,)26
עובד סולל בונה, למד יוסי מאמו — של
עמום — לשיר בייקית מהוקצעת את
יוסי גונב את האווז, ולחקות את גניחות
אביו — של עמוס — חולה הקצרת. באחד
הימים נבהל יוסי מכיסא שהתהפך,
והתעופף החוצה. כעבור כמה ימים, גילה
עמוס שיוסי נמצא אצל חיים מואס.

כאשר מואס סירב להחזירו, פנה עמום
למישטרה.
בדחן מועד .״בטח הוא נמצא אצלי,״
מספר חיים מואס ,״זה כבר שלוש שנים
הוא אצלי. מגיל שנה. זה בכלל לא יוסי.
זה קוקו. הוא יודע להגיד את שמו, ושלום,
ושורק שריקת זאב אחרי חתי כות.״
לדברי
חיים, חובב חיות ותיק המנהל
את הסוסיאדה המפורסמת במקום, קוקו
הוא בדחן מועד .״כל פעם שהיה בורח,

היה מישהו בא ואומר לי, ראינו את התוכי
שלך פה, שם, על עץ. ככה הייתי
בא ולוקח אותו.
״לפני שמונה חודשים, בפעם האחרונה
שברח, בא בחור, שאל אצלי סימנים,
וכשנתתי לו, החזיר לי אותו. אחרי כמה
ימים, בא עמוס מאיר אלי לחווה, טען
שמתוכי שלו, והביא מישסרה. השוטרים
נתנו את התוכי לעמום. עכשיו שהוא
אצלו כבר שמונה חודשים, בטח הוא הספיק
ללמד אותו לשיר ולדבר בעזרת
טייפרקורד.״

משה
לללי 1עווך־וזדין

# 11 1 _ 1 1קרת, המנהל את
הקרב מטעם האישה. שלושה עורכי־דין
כבר החליפה רחל רביע עד עתה.

הוא לא התחתן איתי, מבני שאני סנוויה והוא פולני,־׳ העיוה וחל וניע
השלושים שלה, שגם פניה היו מוצלים
בכובע ענק .״תצלם אותו, תצלם אותו,
שיידעו כולם מי הוא,״ זעקה לעבר הצלם,
כשהיא מניפה ידיה בהתרגשות. כאשר
ניפנה הצלם לעברה, נסוגה כל עוד נפשה
בה :״אבל לא אותי. אותי שלא תצלם,
אתה שומע.״

שתי חופו ת,
אף ח תונ ה

להתפרנס מהוראת שפות.
נרשמנו ברבנות להתחתן לתאריך
, 11.7.1965 אך משה דחה את המועד.
הייתי כבר בהריון ממנו. החופה לא הת־קיימה,
ומשה הבטיח לי שזו רק דחייה
זמנית. הוא לקח אותי לחברו, עו״ד
ולדמן, שהוא בן־עירו. שם, עשינו הסכם

ך* יה זה פרק נוסף במירדף עגום,
( ) שעורכת מזה חמש שנים האשה בעלת
הכובע אחרי הגבר בעל העיתון.
בעלת הכובע היתד. רחל רביע, שהגישה
בימים אלה לבית־המשפט תביעה על הפי
רת־נישואין בסך 150 אלף ל״י, תיקנה
אותה לאחר מכן ל־ 100 אלף. התביעה
הוגשה נגד האיש שבעיתון, הקבלן משה
יחזקאלי. שני מלוויו בשיירה של יחזקאלי
היו עורך־דינו, גרשון גרמן, ועוזרו.
אמנם יחזקאלי הוא כבר יהודי בן ,62
אבל האהבה, כידוע, איננה יודעת גבולות.
בייחוד כאשר, לדבריה של רחל, העמיד
אותה הקבלן בקבלנות מתחת לחופה —
ולא הופיע שם. שלא לדבר על כף,
שבין חופה לחופה עשה לה ילד, כמו
שהוא בן .62
בעקבות הופעת הילד, הגישה רחל תביעה
נגד יחזקאלי, זכתה במזונות של 400
ל״י לחודש. אך תביעתה השנייה, שבית־המשפט
יכיר בה כידועה־בציבור של
אהובה, נידחתה.
מאחר שכך׳ הגישה עתה תביעה חדשה:
אם לא ידועה בציבור, לפחות שיפצה
אותה על הפרת הבטחות הנישואין שלו.

התאהב תי
בתלמיד שלי

** יפרה השבוע רחל על הרומן
^ הגדול של חייה :
פגשתי את משה יחזקאלי לפני שבע
שנים. לימדתי אז שעורים פרטיים. נתתי
שיעורים בערבית, בעברית, ושיעורים
למתחילים באנגלית. משה רצה ללמוד
אנגלית, והשיב על מודעה שפירסמתי.
תוך זמן קצר, ניקשרו בינינו יחסי חיבה
ואהבה. אחרי זה, הוא ביקש ממני לעזוב
את העבודה שלי. הוא סיפר שמצבו הכל כלי
טוב, ושאינני צריכה לעבוד. הוא אמר
גם שנירשם ברבנות, ולכן היסכמתי ליח סים
אינטימיים איתו.
אני נולדתי בבגדד, בשנת .1929 עליתי
ארצה ב־ .1952 סיימתי בחו״ל בי״ס אמריקאי
לבנות. היינו בבית 11 ילדים. הגענו
לעתלית, לא הסתדרנו יפה בארץ, והעבירו
אותנו למעברת עמישב, אחרי פ״ת.
אחרי שנה בארץ הלכתי ללמוד באוניברסיטה.
נרשמתי לפקולטה למשפטים ב־ת״א.
רצו לגייס אותי לצה״ל, אך הורי
לא הירשו, מטעמי דת.
למדתי באוניברסיטה שנתיים. את השנה
השניה לא גמרתי. עבדתי במשרד הבטחון,
אחר־כך במשרד פירסום. עבדתי גם כמ־פיצת
ספרים. כל הזמן המשכתי ללמוד
שפות: רוסית, גרמנית, עד שהתחלתי

כעבור זמן, הוא ביקש ממני לעזוב את
ביתו. הוא טען, שבגלל ההסכם, שבו ניסה
לשכנע את אחותו שנפרדנו, לא אוכל
לגור אצלו.
שכרתי חדר, מכספו, ברחוב אבן גבירול.
לא נפרדנו אף לרגע. הוא המשיך לבקר
אצלי כל הזמן. אני אהבתי אותו ורציתי
בו. האמנתי שיתחתן איתי.
ואז נכנסתי ממנו שוב להריון. סיפרתי
לו, והוא שמח מאוד. עברתי שוב לדירתו.
פעם, כשנכנסה אחותו ציפורה לביקור,
משה אמר לה שאני שוב בהריון. היא

שוב שהוא רוצה להתחתן. הלכנו לתחנה
לייעוץ־נישואין של הנדה גלעד, אמו של
השופט גלעד. סיפרנו את הסיפור. משה
אמר שאחותו, היא אם בשבילו. גברת
גלעד צחקה מאוד, שהוא שומע בגילו
בקול אחותו.
היא הציעה לקרב ביני לבין האחות,
אך משה אמר שזה בלתי אפשרי כי אני
ספרדיה, והוא פולני.
ההתפתחות הבאה היתר. אצל עורך־
דין הגלר. משה בכה ונישק אותי שם,
הכריז שאנו מתחתנים מייד. הוא רצה
תיכף ללכת להורי כדי להזמין אותם
לחתונה.
חששתי שלא יאמינו לי אחרי הפעם
הראשונה שהוא לא בא. הוא נתן לי
הודעה בכתב, כדי שיאמינו לי. במכתב
היה כתוב: מחר הולכים להתחתן.
ושוב הלכנו לרבנות, ושוב פתחנו תיק
נישואין. הרבנים אמרו שאנו יכולים להתחתן
באותו יום, כי איני צריכה ללכת
למקווה, בגלל שאני כבר בהריון.
אבל משה התנגד. אמר שצריכים להז מין
גם את המשפחה. הסכמתי. הרבנים
שאלו אותי ממי אני בהריון. אמרתי
ממשה, והוא חתם והצהיר שהוולד ממנו.
אחר, הזמין אולם ומזון ושילם, אז,
הזמנתי את בני משפחתי.
לידה ללא קו ר ת גג

היא בורחת

למה, בבית־המישפט :״מה יגידו 1ח־מכרים
אם יראו את התמונה הזו?״
לפיו היחסים בינינו נותקו. למעשה, הם
לא נותקו, אך זה נעשה כדי להראות
לאחותו של משה, ציפורה, שלא רצתה
אותי במשפחה.

היפלתי
א ת הילד

** שה חזר והבטיח שלא ניפרד
לעולם, וביקש שאלד את הילד באמריקה.
לא שאלתי למה. אהבתי אותו.
אחותו התנגדה לנשואיו בגלל הירושה.
ציפורה דיברה איתי ואמרה מפורשות שלא
רוצה שמשה יתחתן: הוא לא התחתן
עד אז, ובטח לא יתחתן עם ספרדיה.
כל זה, בגלל שמשה כתב את הירושה
שלו על שם נתנאל, בנה.
אני ומשה עשינו חשבון של 6,000ל״י,
שתעלה הנסיעה לאמריקה וחודש שהות
שם. הוא אמר שיבוא אחרי ונתחתן שם.
באותו זמן גרתי אצלו, ברחוב רמז .35
ואז, הפלתי את הילד. הייתי מאוד
שבורה. משה מיהר לדרוש ממני את
6000 הל״י שנתן לי. החזרתי את הכסף
בחלקו, והמשכתי להיות אצלו בבית.

ך 1 :ךןךךו משה יחזקאלי מס־
11 1 1 .1תיר את פניו בעיתון,
בעודו ממתין למעלית בהיכל הצדק.
צעקה עלי ועליו .״ספרדיד״״ אמרה לי,
״את רוצה את הרכוש שלו והדירה שלו.״
__ 2 2נ

ביום־כיפור
^ ותה ער 1הלכתי לרבנות כדי לבקש
תיקון תשובה. מצפוני העיק עלי,
בגלל שקיימתי יחסי־מין עם משה ביום
כיפור.
שם חקרו אותי, ואמרו לי להגיש תביעת
נישואין.
היגשתי, ונתנו לי תאריך לעוד חודש.
משה הזמין אותי לעו״ד ולדמן, ושם
הוא דיבר פתאום אחרת. הוא טען שה-
6000ל״י שנתן לי כוללים גם את ההריון
הזה. פרץ בינינו ריב, ומשה הזמין את
המשטרה.
לאחר זמן, הוא בא לבקש סליחה, אמר

כל הלך יפה — עד סוף השבוע.
\ 1משה הלך להזמין את בני המשפחה
שלו — וציפורה הזמינה את כל המשפחה
לבוא אליה, שלושה ימים לפני החתונה.
התוצאה: הוא חזר והודיע לי שלא יתחתן
איתי. אחותו לא מרשה לו.
דיברתי עם ציפורה. להפתעתי, היא
הודיעה לי שהיא לא מפריעה לו בכלל
להתחתן, והסכימה ללכת איתי למשה.
בלילה, כשהוא חזר מציפורה, משה הרביץ
לי. התלוננתי במשטרה.
ערב החתונה, שוב הסתובב הגלגל ההיסטרי.
הייתי במצב רוח נורא — שאף
אשה לא תדע מדבר כזה: לעמוד בפעם
השניה לפני חופה — ולדעת שהחתן לא
יבוא.
ואז פתאום הופיע משה, ביקש סליחה
ומחילה, נשבע שיבוא מחר לחתונה.
לא הבנתי את התנהגותו. ראיתי שהוא
כנה מעומק הלב, ולא הבנתי איך בן-
אדם יכול יום אחד להגיד שהוא לא רוצה
להתחתן, ולמחרת כן.
שוב, כמו תמיד, הוא הצליח לשכנע
אותי. למחרת בערב, הגעתי לאולם החתונה,
בשמלת כלולות מפוארת. האולם היה
מוכן, השולחנות היו ערוכים, האורחים
ישבו, הרב חיכה — והחתן לא הגיע.
כך נותרתי לבדי, ללא אפשרות לפרנס
את עצמי, בגלל ההריון, ללא בית, ללא
בעל, ללא חבר. הורי הודיעו לי שלא
אעיז לחזור הביתה, בגלל הבושה שעשיתי
להם. עברתי לגור בצריף הרוס במעברת
פרדס־כץ, וכשילדתי את הבן, אחרי לידה
קשה מאוד, הייתי לבד.
ונשארתי לבד.