גליון 1834 מתאריך 25 באוקטובר 1972

מתנה יקרה
לגבר יקד

0 1 .ס

איך מקפלים פני שכן חדש הבא להתגורר בסמוך, עמוד מול עמוד?
בחיוך. מה עוד שזה שכן שכל קיומו מיועד להעלות חיוכים. אני מתכוון למדור
השכן, עמוד ,3שלפי כל הסימנים מתעתד לשכון קבע במקום נכבד זה, שהוקצה לו
בכוונה תחילה תיכף עם פתיחת הגליון. מדוע בהתחלת הגליון ולא בסופו, כדרך מרבית
המדורים הסאטיריים וכפי שהיה גם מקובל בהעולם הזה במשך שנים רבות? אין זה
לשם השינוי בלבד. הועדנו את עמוד שלוש להיות מעין אפריטיף לסעודה עתונאית.
לא היינו רוצים לראות אותו כקינוח מתקתק אלא כמבוא מעורר תיאבון.
אבל לפני שמתחילים בחיוכים אל השכן החדש אני רוצה להספיד דמות שהיא
בין השמות הנרדפים להעולנו הזה: לילי
גלילי, אותה נערה חייכנית שבמשך עש רים
שנה לא התבגרה, ואשר ליוותה
תמיד את קודמו של עמוד — 3את העולם
הבא, שבמשך עשרים שנה לסירוגין
היווה את מדור הסאטירה וההומור של
העולם הזה.
ליל גלילי, בעלת זנב הסוס, התיימרה
משך כל אותם שנים ובכל הגילגולים
להיות עורכת העולם הבא. למעשה אני
נותן כאן אישור רשמי ראשון לסוד גלוי
— ליל גלילי לא היתה ולא נבראה. היא
היתד. פסבדונים לשורה ארוכה של עורכים,
סאטיריקאים ובדחנים, שהתחלפו ב מרוצת
השנים בעריכת המדור ובכתיבת
החומר עבורו.
מי היתד, הנערה אשר תמונתה הופיעה
כדמותה של לילי גלילי? מיומה הראשון
היא היתד, אלמונית ואיני מאמין שמישהו
יצליח לזהות אותה היום. אבל —
ולוא רק לסיפוק סקרנותם של חוקרי תולדות
העיתונות העברית — את תמונתה
המלאה אנו מפרסמים כאן לראשונה.
שלום לעפרה.
יורשה עול־הימים של הגברת גלילי ש־שבקה
חיים, עושה את צעדיו הראשונים
כשהוא מייחל לעזרתכם, הקוראים. מ טבעו
וממהותו אין זה מדור הנעשה על־ידי
איש אחד בלבד. גם לא על־ידי חבורה
של מצחיקנים. הוא צריך להיות שייך
לכל קוראי העיתון, והוא זקוק לתרומ תם
כמו אוויר לנשימה.
היינו רוצים לראות את קוראי העולם
הזה מזרימים חומר, מכל הסוגים, למדור.
כל חומר שיש בו איזה שהיא לחלוחית
של הומור או רעיון משעשע בא בחשבון.
החל מבדיחות, קאריקטורות, באלונים ל תמונות
וכלה בפיליטונים או סאטירות.
קחו, למשל, את תת־המדור ״יש רגליים
לדבר.״ לא צריך להיות צייר כדי
לילי גלילי
למצוא שפע של רעיונות מבדרים המתחייבים
מסיטואציות המוכרות לכל איש. תנו
דרור לדמיון הפרוע, העלו את הצעותיכם על הכתב, ושילחו אותם לכתובת המערכת
עם תוספת הציון ״עמוד 3״.
אנו מצידנו מתחייבים לקרוא ולעיין בכל חומר שיגיע, למיין אותו ולפרסם את
זה הראוי לדפוס.
אז קדימה, עמוד 3ממתין.

פירסוכו מ ר תי ע

! 9ח 4411ץ ח 3־. 34461־[ 84107/6־ 311376.34461׳3 ^461

41161076 041146.־96 401־ 61נ1=31
להשיג בפרפומריות מובחרות
מופץ ע־־י לון

״זאת זוו עהג איד אתם יכולים להדפיס דבר כזה בעיתון?״
תגובות לא מעטות ברוח זו קיבלנו בעקבות פירסום הכתבה ״המכונית המגולחת״
בגליון שעבר (העולם הזה )1833 על תאונת הדרכים המחרידה שאירעה באוטוסטרדה
לחיפה.
בדיוק לתגובה כזו ציפינו. ליד שולחן העימוד היו ויכוחים בין חברי המערכת.
היו שטענו כי אין לפרסם את התמונות ולוא רק כדי לא לפגוע ברגשות משפחת ההרוג
שנקטל באותה תאונה. דעת מחייבי הפירסום הכריעה לבסוף, אחרי ויכוחים קולניים.
השיקול שהכריע היה נעוץ בתפקיד החשוב שעיתונות יכולה למלא במיסגרת
המילחמה בתאונות־הדרכים. מזה שנים שאנו תובעים ממישטרת־ישראל וממישרד־התחבורה
לסייע לנו בפירסום חומר על תאונות־דרכים, מתוך הכרה שפירסום על
תאונות שאירעו לאחרים, תוך ניתוח סיבות התאונות והצגת תוצאותיהם, עשוי להיות
גורם מרתיע ממדרגה ראשונה. אין דבר העשוי לזעזע את שלוותו ובטחונו העצמי של
נהג פזיז ובלתי־זהיר מאשר מראה תוצאות תאונה שאירעה לנהג אחר, פזיז ובוטח־בעצמו
כמוהו.
לצערנו לא גילתה מישטרת־ישראל נכונות לשתף פעולה בעניין זה למרות פניות
חוזרות ונשנות אל מפקדיה ואל שר־המישטרה. הדיבורים על גיוס כל המשאבים
למילחמה בנגע תאונות־הדרכים, התגלו כדיבורים בעלמא, כאשר הגיעו הדברים לידי
ביצוע.
בשל חוסר הרצון הטוב והעדר שיתוף הפעולה בנושא זה, אנו מסתפקים בדיווח
על תאונות שכתבי העולם הזה הנוסעים בדרכים היו עדים להן. זה מה שאירע גם עם
אותה תאונה של ״המכונית המגולחת״ .אנו משתתפים בכאבה של משפחת ההרוג
באותה תאונה. יחד עם זאת, אנו מאמינים, הם יבינו את השיקול שהביא אותנו
לפירסום התמונות המזעזעות. אם מראה התאונה המחרידה לא ימוש, ולוא גם מזכרונו
של נהג אחד בלבד, ונהיגתו תהיה זהירה יותר — דבר שאכן יקרה, אני מקווה —
היה הפירסום כדאי.

שפסמ&ש
$אמצעי המחשה טלוויזיוני

— ^ייי

אין אחד בארץ שלא השתתף בחוג־בי ת ב דיון

על הנו ש א: למההט לוויזי ה בי שראל כזו חראן
מוגש ב אן ל קו ראאמצ עי ״ המחשהט לוויזיוני,

ךהש אול מ שידורי י שראל ה מ כו ב די ם בעצמם, ש ;
מ ס בי ראת כל העסק על הצד הכי טוב.
ק חו, לדוג מ ה, אתהפ תי חהל תו כני תהחד׳
שות. שימו לב, מהמר אי ם לנו :
אנ חנו רו אי ם ב מרכז המסךהקטן ״ בו ל״,

ו שו מעי ם מו סי ק ה רבת״רושם, שעו שה ה רבה רוח
!? והרבה גלים, ו מעורר ת תי קוו ת גדולו ת גם.
א ח רי ז ה — מגי ח לפתע, מצד שמאל חץ

,תו ק פני — ו הו אמתקרבומתקרב לבול ו —
פי קשה ! נו, פי ספס, אז הו א נדבק לתחת של
5הבול. ה מו סי ק ה גוברת ונ כנ סתלאקס טז ה.
ו אז מצד י מין נפתחתהרעה ! חץ גדול

״1ו אי מ תני מו פי ע ( ת מי דמהש מי מין הו א יו ת ר
׳ מ פ חיד) — וגם הו אמתקרבו״ אופ ס — שוב
* פי קשה ! אז הו א נדבק לבול, מהמלמעלה שלו.
א ח רי ש ה חץ שבא מלמעלה מפק ש ש, ונדב ק

לבול על ה צד השמא לי שלו, נו — ואח רי שגם
החץ שבא מלמטה — ש הו אהצ׳נ סהאח רון ! —
:גם הו א מפק ש ש, ונדב ק לבול על הצד הי מני
שלו — או אז מ ת חי לבאמת הבלגן הגדול, ואף
אחדלא מו צ א יו תראת הי דיי םוה רג ליי ם. ה-
חיצי םהשמא ליי ם מ תערבבי ם ל דיי ס ה של מ ה עם
הי מניי ם, ה עליוני ם עם התח תוני ם. כל ה פי ק-
שושים האלה כבר מ מ חי שי םלןמה צפוי ל ן.
הלאה, מהפ לונ ט ר שנוצר על המסן כבר ב א
מ ת אי־אפ שר לצאת, אז עו שים ״ ק ט ו מופיעה
ה מי ל ה הברוכה ( ה מ רגי ע ה, הנו סכת בצו פה
ריכוז ו בי ט חון :״ מבט ״ .מבטלחד שו ת.
למהמבט ! ז ה כדי ל ה סי רחש שות מ לי בן,
שאם או לי ח שבת שמבק שי ם מ ני ןלהק די שהק שבה,
ה בנ ה, היגיון, ק לי ט ה — אלד אג ה ! אין
צו רן. בעצם א פי לו אםתאמץאתה מו ח שלן,
גם לא יצא לך מז ה שום כלום. אז פ שוט מו דיעי
ם לד שמה שנדרש ממךזה ״ לתתמבט״.
בשביל ט לוויזי ה כ-
* זו או לי הי המס פי ק
| לתתא פי לו רק ״ ח צי
? מבט ״ ,ולק רו א ל תוכ ני תבהתאם.

ע סו! ״
יום השיריון
1972

עד אפך וחמתך, אעגור את
אחוז־ההסימה1

הצעה רתרבושת ייצוג
לישראלים הנוסעים לחרל

״תשמעי, אני מת עדיך:׳׳

מיספר עורכי־דין כבר לוחצים על שופטים להקדים
את הדיון בתיקי לקוחותיהם מתוך תקווה
שאם יהיו שפוטים עד ליום העצמאות הם ייהנו גם
כן מהחנינה.

חי לו קי־ די עו ת
בין ה ר בני ם
ככר כימים הראשונים לכהונתם, נית
גלו חילוקי-דיעות כין שני הרבנים הראשיים
החדשים — הרב שלמה גורן והרב
עובדיה יוסף.

ה א לו ףשדמהלהט -
מו ע מד ג ח ״ ל ל עי רי ת
ת ל־ א בי ב
אחרי שדיקן הפקולטה למישפטים כ
אוניברסיטת תל־אכיב, אמנון רובינשטיין,
דחה את הצעת נח״ל להתייצב כראש
רשימתם בבחירות הבאות לעיריית תל־א
ביב, הוחלט על מינויו של אלון? (מיל).
שלמה (״צ׳יץ׳״) להט בראש הרשימה.
האלוף להט, הנמצא עדייו בחופשת שיחרור מ־צה״ל
והשוהה עתה עם רעייתו בארצות־הברית במסע
הרצאות למען המגבית, קיבל מייד אחרי שיחתרו
הצעה מאנשי הליברלים בגח״ל להתייצב בראש
המערכה להוצאת ראשות עיריית תל־אביב מ ידי
המערך. להט, מי שהיה מפקד הכוחות המשוריינים
בסיני בתקופת מלחמת ההתשה וראש אכ״א
במטכ״ל לפני שיחתרו, היסס ולא השיב תשובה
מיידית.

עתה נודע כי להט, שעד לבחירות יעסוק
בהנהלת המפעלים הכימיים של האחים
מילצ׳ן, הסכים לקבל את ההצעה ואף
חתם כנראה על הסכם עם ראשי גח״ל על
כך לפני נסיעתו לחו״ל. גח״ל מבקשת לשמור
את דבר מינויו בסוד כדי לא לפגוע
בראש סיעת גח״ל הנוכחי כעיריה — מנחם
סבידור.

חנינה כללית
כיו העצמ או ת ה־ 2 5
נשיא המדינה, זלמן שז״ר, יכריז קרוב לוודאי
על חנינה כללית לאסירים פליליים לרגל חגיגות
ה־ 25 להקמת המדינה. החנינה תוכרז, כפי הנראה,
ערב יום־העצמאות ה־.25

כמישרד המישפטים כבר בודקים את
הנתונים בדי להמליץ כפני הנשיא על היקף
החנינה. טרם הוחלט אם מהחנינה יהנו
גם אנשים, נגדם הוגשו או יוגשו כתבי־אישום
עד ליום העצמאות, בפי שהיה כפעם
האחרונה כה הוכרזה החנינה, אחרי
מלחמת שיטת-הימים.

הרב גורן מעוניין בעריכת שני טקסי הכתרה
נפרדים ואילו עובדיה יוסף מעוניין בטקס משותף.
לגבי הזיקה לבית־הדין הרבני הגדול: יוסף נוטה
להדק את הקשרים עם הדיינים בצלאל זולטי
ואליעזר גולדשמיט, שהם מתנגדיו של הרב גורן
ואילו גורן מבקש להרחיב את בית־הדין הגדול כדי
שלא יזדקק לרבנים אלה.

לגבי מיקום הלשכות כהיכל שלמה:
גורן ביקש לעצמו את לישכותיהם של ניטים
ואונטרמן, למורת רוחו של עובדיה
יוסף.

דויט ש נט ש
אתכ תנ א
המולטי־מיליונר היהודי-אמריקאי הצעיר
( )37 ברני דויטש, איל-הכורפה מניו־יורק,
רב עם הרב כהנא.
דויטש, שמימן רבות מן היוזמות של הימין הקיצוני בישראל (בין השאר: פעולות גאולה כהן,
פעולות עולי־בריה״מ קאזאקוב ושפרלינג, תנועת־החרות)
היה המממן העיקרי של מאיר כהנא עד
לפני כמה חודשים.

עתה הודיע בי הפסיק בל תמיכה בו,
וגם חדל לדבר עימו.

דויטש נחקר בקשר עם פעולות הליגה על־ידי
סוכני האף־בי־איי, הבודקים באיזו מידה משמשת
הליגה זרוע של המאפיה.

ה ש.ב. גו ״ ס
למלחמהבס מי ם
שירותי-הביטחון משתפים לאחרונה
פעולה עם מישטרת ישראל במיבצע נרחב
שנועד לצמצום מיטהר הסמים כישראל.
אחרי תקופה ממושכת בה הוצף השוק הישראלי
בסמים מסוגים שונים באין מפריע, נראה כי הוחלט
על מלחמה טוטאלית בנגע. במסגרת מיבצע מיוחד
שהכריזה מישטרת ישראל הוטל מצוד על סוחרי
הסמים, הגדולים והקטנים גם יחד.
כיוון שחלק ניכר מהסמים עוברים לישראל דרך
השטחים המוחזקים, היה צורך בסיוע של שירותי־הביטחון.
במסגרת
המיבצע נערכות פשיטות על מקומות
בהם מתרכזים מעשני סמים.

השבוע, למיטל, פשיטה יחידת מישטרה
על קפה ״כפית״ כרחוב דיזנגוף וערכה חיפושים
בבגדי במה מהלקוחות שהיו כמקום.

סערה ס בי ב
בנ ק ״טבחות״
צפויה סערת רוחות סביב הגילויים כי
מנב״ל בנק טפחות, משה מן, רכש מהבנק
מניות כשווי של 750 אלף ל׳;י כמחיר נמוך.
ועדת ניירות־הערך שליד הבורסה הישראלית,
פנתה השבוע להנהלת בנק טפחות וביקשה
הסכר לעיסקה מוזרה זו.
בינתיים עוכבה הנפקת אמיסיית איגרות־החוב
של הבנק שעמדה להתבצע בימים הקרובים. חוגים
כלכליים תמהים על כך שבנק ממשלתי, שתפקידו
לממן רכישת דירות במחירים עממיים הקציב מניות

תבוטל תו בגי ת
נראה כי תוכנית הבידוד הטלוויזיונית השבועית
לערב שבת, יום השישי, בעריכתו של יעקב
בן־הרצל, תבוטל כבר בשבוע הבא.
התוכנית עוררה תגובות שליליות ביותר, נוכח
רמתה הנמוכה ונוכח העדר מנחים מנוסים ש יגישו
אותה. כל הנסיונות והאילתורים שגעשו
בתחום זה נכשלו.

מליאת הוועד המנהל של הטלוויזיה
תתכנס כעוד שבועיים בדי לדון בגו־סה
היא תועמד בכר כפני עובדה מוגמרת
שהתוכנית הפסיקה את קיומה.
זוהי תוכנית יום השישי המקורית השניה המתבטלת
בטלוויזיה (קדמה לה לא הכל עובר)
ועתה יהיה צורך לתכנן מחדש את שידורי הטלוויזיה
ביום שישי.
בסכום כה גדול למנהלו הכללי.
בין השאר הועלתה הדרישה לבדוק אם לא היה
זה הבנק עצמו שהילווה למנהלו את הסכומים הדרושים
לרכישת המניות במחירם הנמוך.

בו לוני ה ־
עוד ה שו ה
מאחורי הקלעים מתנהלים דיונים קדחתניים
כדי להכשיר את הקרקע לקיום ועידת
בולוניה על השלום במיזרח-התיכון, עוד
כ־.1972
כעת מבררים התנאים שיאפשרו את השתתפותם
של מישלחות מישראל, מארצות־ערב ואולי גם
מן הפלגים הפלסטיניים המתונים בוועידה זו.

א רי ק דו לו
יבוא לארץ
הכתב היהודי-צרפתי ממוצא מצרי,
אריק רולו, מומחה ״לה־מונד״ למיזרח-התי-
כון, יבקר כארץ כסוף החודש.
הביקור נועד להכנת חומר על מצב הפליטים
הפלסטיניים. לה־נוונד מתכוון לפרסם סידרה על
נושא זה.
עמדותיו של רולו הרגיזו לא פעם את המימסד
הישראלי, שהחרים אותו בביקור קודם.

הליברליםהעצמ איי ם
רו כ שי ם עתונים
המיפלגה הליברלית העצמאית מנהלת
משא־ומתן לרכישת מחצית המניות •טל העיתון
הישראלי כספרדית ל׳אורורה. קודם
לכן כבר רכשו אנשי הליברלים העצמאיים /.ס 50מ מניות
העיתון הרומני אדברול. משא ומתן דומה מתנהל
גם לגבי העיתון האידי יידישע צייטונג. מנהלי
המשא ומתן מטעם הל״ע הם יצחק ארצי ואברהם
חסון.

0א 0 * 41 0 1

<30א 0

01.4

14111

1111 £ 14111

1 0 0 0א <1 1).ז1

04 0 4 0׳ 0 4 0 ׳ 1.04׳ 00 .0 1 .1 1ל ׳ 4).0£נ;4; 1.0ז 0440 1.4040 5

עין אחת אופרה במשך 14 דקות.
העין השניה תוך 3דקות.
היש הבדלן

־ו 6חו 61ץ 6 £ז11ח!/1א
ס!34 ווו^\ס 301ו171131116 81
ו111. 1039 1-331
אי לינר ומכ חו ליח דיו מגוון א ת רי סי ך
מ כ חו ל וצללי תיח דיו
בגליל פ ר חוני
בגליל מ הו ד ר
ועו שה או תםא רו כי ם,
להעלאת קו תי חו ם
א רוכי ם, א רוכי ם.
ל אי פו ר עפעפייך.
ת ח לי ף
מו של םבק לו ת
ה אי פו ר מו עלה
ובז ריזו ת.
ל רי סי םהמלא כו תיי ם,
ב קלו ת, אינו מש
ת ח לי ףלא בן־ אי פו ר,
שעות א רו כו ת.
לדבק ולמסקרה.
חוז ק הגוון ני תן לוי סו ת כך מי םומכ חו ל.
ש תוכלי להתאפרב־ 3
בני־גוון שונים.
ת ח לי ף ל שלו שה גווני הצללין
בהםהשתמשת עד כ ה.

הלנה רובינעיט״ן• היופי בפשולה
יעוץ ו הד רכה ני תני ם חינ ם במרכז ההדרכה של ה לנ ה רו בינ ש טיין — שדרות ק ק ״ ל 94 תל־אביב בי מי ב׳ וד׳ בשבוע בין ה שעו ת 3.30־ 6.00אחה ״ צ.
לבנות הנעו רי ם בי מי ג׳ ב או תן ה שעו ת.

העולם הזה 1834

בימת צעירי
תל־־אביב, רחום אחד העם 70

כליל

2 0 0 2 -1 2 5 0 -1 2 5 8
1 25 6־1 3 5 2 • 31
שרות מיוחד לעולים חד שי ם!
מקלט הטלויזיה ה טוב ב עו ל

שכת

,27.10.72 בשעה 8.30

א סי פ ה

הסטראו עם הסנסור היחידי בעולם
המיוצר אך ורק ע״י 111ע 1אוב-לורנץ

רצה, סיווו וגה הראו!?
( 16 שנה לרצח בכפר־קאסם)

2א#1(8-10)1£א30
ה נ וע ר מוזמן

שננים 71 עוי ם:ני 11 וי 1ע״מ.פוץ 4ודא

ורד בודק אותה במהירות 240 קמ״ש
זה נותן 7ך בטחון מ 7א ב־ססו קמ״ש
קפדי החדשה היא סוסת-מיחץ גזעית
חדשה שעברה כבר את כל המבחנים
זמוכנה לעלזח על המסלול.
אם אמרע שהיא מזשלמח ביססז קם־ש.
מזבטח לך שהיא עזר יזחר טזבה ב150
קם יש.
לא היינו מייעצים לך לעבזר על חזקי
החזזעה בישראל אכל מה שבטזח הזא
שתחוש בעליונות הקפרי שלך בזינוקים
בעקיפות ובעליות התלזלזת.

חברה א,־ ,לאוטומובילים בע־מ מפיצי פורר בישראל, תל־אביב. חיפה, ירושלים.

קפרי החדשה חידשה אח מראיה מבחוץ
ע־י חוספת קוים המדגישים את אופיה הספורטיבי קפר׳ החדשה מחרשת הרבה גם בפנים.
עם דג ש מיו ח ד על מו שבים רכי ם
ומייצבים.
קפרי החדשה מכילה הרבה פריטים
חדשים הכלולים במחיר המכונית והדרך
הטובה ביותר לראות את כולם היא לבוא
לאולמי התצוגה של פורר.

האבא אדוך בצה״ד,
והבן עוסק בהזמנה לרצח
9השבוע עסקה הכנסת
במצב הזבובים בסין. למה?
ככה. השר שמעון פרם ביקש
להסביר את הליכלוך באוטובוסים
בחברה דמוקרא־טית,
וטען שרק במדינה דיק טטורית
ניתן לחסל את ד,ליכ־לוך.
ולראייה: בסין הקומוניסטית
נהרגו כל הזבובים.
״כאשר הקומוניזם מכריז מיל-
חמה — אנשים וזבובים נכנעים.״
קרא ח״כ גח״ל חיים
לנדאו :״כשהקומוניזם מנ צח,
גם הזבובים בורחים !״
הסביר לעומת זאת ח״ב ה-
מפד״ל שימחה פרידמן:
״יש 600 מיליון סינים כאשר
כל סיני הורג עשרה זבובים
— אז לא נשאר אף זבוב
אחד !״
9בבחירות לרבנות נכנם
כל בוחר אל מאחורי מסך,
ושם שם את הפתקים למעטפות.
אמר עיתונאי הרוצה
בעילום־שמו :״כל אחד מהם
מתייחד עם קונו.״
9אחד מסימני־ההיכר של
נוף הכנסת נעלם. ח״כ טובה
פנהדראי לא נראתה ׳מזה
שנים מבלי שתחבוש כובע.
השבוע הפתיעה את חברי הכנסת,
כאשר חבשה כיפה ביל־בד,
ללא הכובע הנצחי. הסבירה
היא :״נמאס תמיד אותו
הדבר, כמו (משה) דיין.״
! 9ידידיו של שר־העבר
דה יוסף אלמוגי סיפרו על
מתיחה שערכו לו לפני שנים
באחד מביקוריו בארצות־הב־רית.
מקבלי פניו הקליטו על
רשמקול מהדורת חדשות כבעברית
של שידורי־ישראל,
שילבו לתוכה הודעה, שלא
שודרה כמובן במקור, על־כך
שממשלת־ישראל הסכימה לק בל
את התפטרותו של השר
אלמוגי. כאשד הוסע אלמוגי הוא במכונית לבית־המלון,
התפלא מאוד על שמצליחים
ברדיו פשוט של מכונית בניו־יורק
לקלוט את שידורי־ישר־אל.
אולם פליאתו הפכה לתדהמה
כאשר שמע בחדשות כי
הממשלה נענתה לבקשתו וקיבלה
את התפטרותו. אלמוגי
התפרץ בזעקה :״זה שקד!
אני לא התפטרתי!״ הוא רצה
לעצור את המכונית ולטלפן

עורך מעריב, מחליף נשיקות ו־ע
ריהד \ 1 1 1 1 1י 1ה
חיבוקים עם כתב מעריב אורי

דן, במסיבה שנערכה לכבודו של אורי דן לרגל יציאתו לאירופה, שם
יכהן כסופר מעריב במערב־אירופה. במסיבת הפרידה שערך לכבודו
בעל המסעדה אלי רונן, לאורך שולחן ארוך שהתמשך בכיכר מלכי
לארץ, וידידיו נאלצו להתוודות
כי ערכו לו מתיחה.
9שני האחים התאומים
זאב וחזי פלג משרתים
כסגני־אלופים בצה״ל. זאב
הוא עוזרו של רב־אלוף (מיל).
חיים לסקוב בלישכת התלונות
של צד,״ל. אך בגלל
הדמיון בין השניים פונים מתלוננים
רבים דווקא לחזי ומוסרים
לו את תלונותיהם. תחילה
היה חזי מסביר לפונים את
טעותם, אך בזמן האחרון נמאס
לו להסביר והוא אוסף את
התלונות ופעם בשבוע מעביר
אותם לטיפולו של אחיו.
׳ 9מסתבר שגם לחבר־ה־

כגסת אריה >״לובד,״) אלי־אבי
היתד. בצעירותו השפעה

על יצירתו של חיים נחמן
כיאליק. בתוכניתם של בו״
עז ברק ונמרוד בן־יהד
דה, כשהייתי בן ,16 ששודרה
בגלי־צה״ל סיפר לובה על

הכדותו עם המשורר הלאומי:
בבית־הספר היסודי בו למד,
התקיימה תחרות חיבורים ו־ביאליק
קרא את החיבורים ש זכו
בפרסים. החיבור של הילד

הצעיר אליאב הלהיב אותו
והוא ביקש לפגשו פנים אל
פנים. מאוחר יותר פנה המשורר
להוריו של לובה וביקש
שירשו לבנם לשהות בשבתות
בביתו. כך נעשה לובה אליאב
בן־בית בביתו של ביאליק ש היה
חשוך ילדים. הוא נהג
לטייל עימו יד ביד ברחובות
תל־אביב ולשוחח עימו על בעיות
העומדות ברומו של עולם.
״פעם קרא לפני שתי נוסחאות
של אגדת שלושה וארבעה,״
סיפר אליאב ,״האחת לילדים
והשנייה הנוסח המקורי
ושאל לדעתי. כמובן שמייד
פסלתי את הנוסח השני והוכחתי
את ביאליק על כך.״
9זכרונות העלה השבוע
גם השחקן יעקב טימן ש סיפר
על מיקדה שאירע באחת
מהצגות תיאטרון המטאטא כאשר
אחד השחקנים צעק ב־מיסגרת
תפקידו :״הבו רופא
להושיע.״ מקרב הקהל זינק
אז לעבר הבמה המשורר מגודל
השיער שאול טשרני־חוכסקי
שהיה רופא במיקצו־עו
וחיפש את מי צריך להושיע.
רק אחרי הסבר ארוך

ישראל מרחוב גורדון עד רחוב פרישמן, השתתפו אלופי צה״ל, ידידים,
ועתונאיס. בתמונה משמאל נראה אורי דן, כשלידו אשתו, הדוגמנית
ורדה דן, מחליף חיוכים עס שר״התיקשורת שמעון פרס, שהשתתף
במסיבה, כשמעל פרס ניצב בעל המסעדה אלי רונן שדאג לזרם
בלתי פוסק של מיני מאכלים ומשקאות מובחרים לאורחים הרבים.
הסכים המשורר לרדת מהבמה
מבלי לבדוק את החולה המדומה.

9האמרגן אברהם (״פ־שנל״)
דשא, הפך לאחרונה
כמעט בן־בית בבתי־המשפט
בתל-אביב. אפשר לדאות אותו
באולמות המשפטים, או כשהוא
נודד ממשפט למשפט.
אין זה, הם וחלילה, בגלל הבעיות
המשפטיות שלו עצמו.
פשנל עומד להפיק בקרוב מספד
סרטי פשע ישראליים, אותם
הוא מתכוון לביים בעצמו.
כשלב ראשון הוא החליט ללמוד
את הנושא מקרוב.
! 9צופי הטלוויזיה הבריטית
יוכלו לחזות בסידרה בת
שש פרקים בהשתתפות הב־מאי-שחקן
הישראלי פיטר
פריי ואשתו האנגליד. תל
מ ה, שצולמה השבוע באולפן
בבירמינגהם. הסידרה לא תעסוק
בנושא התיאטרון, אלא
בבישול. בתוכנית הראשונה
בישלו השניים בפני המצל מות
צ׳ולענם ,׳גפילטע־פיש ושאר
מאכלים יהודיים מסור תיים.
בשאר החמש הם יראו
כיצד לבשל מאכלים הודיים,
סיניים ושאר מאכלי עמים.
דני זמיר, בנו של
אלוף צבי זמיר, אינו הולד
בדרכי אביו. דני, שהשתחרר
לאחרונה מצהיל, פתח בית
תה ובמשך היום הוא עובד כעוזר
צלם בסירטו של א פי
דיין, הזמנה לרצח.
81 חברי הלהקה של הנוער
העובד והלומד עורכים
בסופי השבוע של החודשים
האחרונים חזרות לתוכניתם
בבית ברל שבצופית. ביום השישי
האחרון נערכו החזרות
בניצוחו של המלחין אורי
ל! ריב והם נמשכו עד שלוש
לפנות בוקר. בסופם התכונן
אורי לחזור לביתו. הוא נכנם
למכוניתו ונסע עד השער שהיה
נעול. הניסיונות למצוא
את המפתח עלו בתוהו ו־בלית־ברירה
נשאר המלחין
לישון במכוניתו עד הבוקר עת
בא האיש שעל המפתחות.

וווו דוחן וינה ירקוני

נפגשו השבוע בתחרות מלכודהמים. היה זה אחרי
שיפה סיימה לשיר וירדה אל מאחרי הקלעים.
כשדודו עלה מייד אחריה כדי להופיע, היא זינקה חזרה לבמה, תפסה אותו, ואמרה :״אני יודעת שאתה
תמיד מחקה אותי בהופעות שלך, עכשיו אני רוצה לשמוע במו אוזני את החיקוי !״ דודו ניסה להתחמק
אך לא עזר לו והוא החל שר את השיר של הזמרת שהצטרפה אליו לקול מחיאות הכפייס של הקהל.
העולם הזה 1834

׳ 9על ריב שכנים שהיה
לו לפני מספר שנים, סיפר ה־השחקן
שלמה בר־שכיט:
כשהציגו בזמנו את קזב־לן,
ביקש ממנו שכן שלו

לומר לו באיזה מההצגות משחק
יהורם גאון ובאיזה מחליף
אותו עזריאל אשרוב,
מפני שהוא מעוניין לחזות דווקא
בזאת בה מופיע גאון. בר-
שביט שהופיע גם הוא בקזבלן,
בדק את לוח ההופעות והודיע
לשכנו כי ביום זה וזה מופיע
גאון והוא יכול לקנות כרטיסים
לאותו יום. השכן שמע לעצה
וקנה ארבעה זוגות כרטיסים.
ביום ההצגה בדק בר־שביט מאחרי
הקלעים וראה את יהורם
גאון יושב וממתין כדי לעלות
לבמה. הוא יצא והודיע לשכנו
שהכל בסדר. אך כשעלה המ סך
התברר כי יהורם נמצא
במקום במיקרה ואינו מופיע
כלל באותו יום .״מאז הפסיק
השכן שלי לדבר איתי. הוא
חושב שסידרתי אותו בכוונה.
בפגישות בחדר המדריגות הוא
מפנה לי את גבו.״

פסוקיהשב 1ע
• הרב איפר יהודה
אונטרמן ז ״בני מישפחתי

יעצו לי שלא להתמודד על
כהונת הרב הראשי, אך חשבתי
שאסור לי להיעצר באמצע
הדרך.״

• מזכ״ל

ההסתדרות

יצחק כן־אהרון :״מתי
משתמשים במונח, דולרים׳ ומתי
ב,לירות כאשר רוצים
לנפח מחיר מסויים, אומרים
— לירות, וכשרוצים ל הפחית,
אומרים — דולרים.״

העיתונאי

שבתי

טבת, במאמר ביקורת על הקמת
מרכז עולמי ע״ש בבה
אידלסון לוא היה הציבור
סחוף התלהבות מאישיותה
ומתפקע מרוב הוקרה ל־מפעליה,
אפשר היה להסכים,
תוך עצימת עין או שתיים,
לעוד איזה מרכז כפרי בינוני,
שגי בתי־ספר לנערות קשות־חינוך
ומרכז להשתלמות מקצועית
באחת הערים הראשיות,
כולם על־שם בבד.
אידלסון, אבל מרכז עולמי?״

+מודעה ״דתית״ זו
הופיע השבוע בעמודו
הראשץ של היומון בשפה
הערבית ״אל קודם״:
״ראמאדן הוא חודש אמונה,
טוהר ונקיון. צבע נא, איפוא,
את ביתך בצבעי טמבור הח דישים
ביותר.״

מכתבים
רעננות מבקר ועד ערב

באותה זווית צילום כמו זאת של ג׳ורג׳
וושינגטון?
יוסף ברנשטיין, חיפה
• הדולר האמריקאי והדולר השחור.
— ראה תמונות.

נכד
מן העיתונות :״טייס ריסוס הורשע
ביום ב׳ בבית־מישסט השלום באשמת
הטסת כלי טיס מעל שמורת הטבע בחולה״(
.שדות של יהודים).
כבוד השופטים! מתי תרשיעו ותעני־שו
את טייס הריסוס שריסס שטח חקלאי
כעקרבה? (שדות של ערבים).
ציון במישפט תיפדה...
אליעזר פומרנץ, נהריה
חיה השחיתות על כל צורותיה, הכספית,
החברותית, המוסרית והתפקודית, הפכה
למכת מדינה. היא לא פסחה אפילו על
הדרגים הגבוהים של המימסד המדושן
והרקוב. איזה שם נוכל לתת לתופעה
המחרידה של מחדלים פליליים במעשי הרצח
בלוד ובמינכן? דם של אזרחים
שלווים נשפך כמים בגלל לא-איכפתיות
ואדישות של אחראים רמי־מעלה.
ועדת קופל ממליצה על העברת מוסד
המודיעין ושירות הביטחון הכללי לידי
מישרד־הביטחון, כי ראש־הממשלה, או
יותר נכון סגנה, ניכשלו במשימתם. גם
זאת תופעה, לדעתי, הקשורה בנגע הפוליטי
והציבורי הקיים במדינה. אישים רמי-
מיפלגה בעלת משקל רב
קראתי בעניין רב ראיון שהעניק מר
אורי אבנרי לשבועון אוג׳י. לדעתי, הגיע
הזמן, אחרי מה שקרה במינכן, שגברת
גולדה מאיר וממשלת־ישראל ישנו את
מדיניותם. אני חושבת שמיפלנתו של
אבנרי, כמיפלגה אופוזיציונית היא בעלת

עם ספריי
דאודורנט
,באק״

עדות

אז•!0 5017951

0 50179514 4 0

הדולר של וושינגטון
דיסיון —

ספרי• דאודורנט ״באק״
המפורסם בסולם כולו -מנע מסך זיעה ויעניק לך
הרגשת רעננות במשך כל היום.
4ריחות נהדרים -דבחירתך.

א!<.ו 0 501795

)0 501795111! 1

באור ־ ורשנסקי

הדולר של ספיר
— מפתיע

הגיו 1משלוח חדיש של חליפווד

ספורט אלגנט

במחירי 190ד י
240ד י
260ל־י

הנחה מיוחדים:
במקום — 240ל־י
במקום — 290 ליי
במקום — 310ד י

מבחר אופנה עילית לצעירים ולצעירות
באיכות ובמחירים רק אצל

אלי מרכז האופנה
רח׳ סלמה . 121 טלפון .826168 חל־אביב

מישקל רב, גם מבחינת דעת־הקהל העולמית,
כיוון שמצד אחד קיים דיין (לדע תי
הוא מתאים יותר כמפקד צבאי) ומצד
שני קיימת מיפלגה כמיפלגתכם, אשר
מנסה לשפוט את המצב בצורה אובייק טיבית,
ויש לה גם מטרות פציפיסטיות.
מדוע אינם נותנים לפלסטינים את
חתיכת האדמה הנקראת רצועת־עזה ובצורה
זאת מחסלים את בעיית הפדיון, אשר
מטרידים מדינות ומכניסים לעניין עמים,
שלהם אין חלק בכל הפרשה הזאת?
לדעתי כל מילחמת הגרילה שמנהלים
המחבלים, עושה רושם גרוע על כל העולם.
אני כשלעצמי, מתנגדת לשימוש
בכוח.
כל סוב לכם ולמיפלגתכם.
סימונה רמו, רומא
• מכתב זה הגיע למערכת באיטלקית.

דרג לוקחים על שיכמם תפקידים חשובים
ומרכזיים מעל ומעבר ליכולתם ומבלי
שום יחם לזמן העומד לרשותם, דבר שגורם
בסופו של דבר לחוסר יעילות, לחוסר
ביקורת ולסחבת בביצוע בתחום העניינים
הנתונים לסמכותם ולטיפולם.
צא ולמד כמה תפקידים ממלא סגן ראש־הממשלה,
הן בארץ והן בחו״ל? והתוצאה :
ברכה מועטת במעשי ידיו. הוא הדין לגבי
שאר השרים והפקידים הבכירים.
כתוצאה ממצב־דברים זה, מתערפל כושר
תבונתם ונפגם כושר שיקולם ושי-
פוטם. ומי משלם את החשבון? כמובן
״עמך״ ,פשוטו כמשמעו. שובו המחפיר של
השר, שהתפטר לפני כמה חודשים, משמש
עדות חיה לכך.
מ. נחמיאם, תל־אביב

פרצופו

של הורים

של ספיר
״ ה עו לםהזה ״ ,1833ק א רי ק טו-
רה ב מדו ר ״ ת ש קי ף״ המראהאת
פרצופו של פנ ח ס ספי ר על גבי
הדולר ה שחור.

מהנסיעה האחרונה שלי לחו״ל נשאר
לי למזכרת דולר אחד. השוויתי את הדולר
שהופיע בעיתונכם לזה שבארנקי.
איזה דימיון בתמונות. ממש לא ייאומן.
מעניין, איד מצאתם תמונה של ספיר

תודתם

״ ה עו לםהזה ״ ,1833
ה חו לההאמיתי? ״ על
בין מי שרדי ה ב רי או ת
שבגללו עופבח פ תי ח ת
חו לי ם חד ש.

״ מי כ אן
ה סי כ סו ך
ו ה או צ ר
בניין בית־

הרינו להביע תודתנו על טיפולכם
בעניין פתיחת האגף החדש בבית־החו־לים
בנס־ציונה, המיועד לקליטת ילדים
הזקוקים לאישפוז.
למרות שהבניין הושלם מזה זמן רב,
העולם הזה 1834

טיו בן א חרי ה טב ח
עזבתי את מינכן לאחר האולימפיאדה כשהאווירה היתה מתו חה
ולא נעימה. עכשיו, כשחזרתי הנה. עדיין לא השתנה דבר.
רוב הישראלים ברחו תיכף לאחר האסון, ואילו הישראלים, כמו
יתר היהודים הגרים כאן שרויים בפחד ולא פותחים את דלת
ביתם ללא סיסמה, אותה צריך לומר עם הצילצול בפעמון.
במועדון ישראלי שנמצא כאן עומדים
שני שומרים בחוץ וכל אחד שנראה פחות
או יותר כמו ערבי מעורר מהומה במקום.
אווירה ממש מגוחכת, כשמתייחסים
ברצינות לכל איום לא מתקבל על הדעת.
רוב היהודים הגרים כאן (ממוצא פולני
וללא אזרחות) שולטים בחיי המסחר
וכמובן בחיי הלילה. טיפוסים מבחילים
ופרימיטיביים ברובם שנקלעו למינכן תי־כף
לאחר המילחמה ישר מהתנורים של
דכאו. כולם עשירים ושנואים על האוכלוסייה
הגרמנית (ובצדק) וכולם מקווים
כי שטראום וברצל ינצחו בבחירות.
נקלעתי לחברה של יהודים צעירים שכבר
נולדו כאן, דרך חבר ישראלי שנק נה
בתור חתן לאחת המשפחות הללו.
קשה לתאר את האווירה בחברה-זו. במסיבת
בר־מצווה בה הייתי אתמול, היתר
הריצפה מכוסה בשלושה שטיחים פרסיים
(אחד על השני) ,כולם מקושטים בנעמי
יהלומים
ושיני זהב, וכל הצעירים החיוואווירה
רים
הללו שוחחו אידיש ביניהם.
סיפרתי להם כל מיני סיפורים דימיו־ניים
על אירגוני טירור בסביבה ונהניתי כשהם ממש נהיו עוד
יותר חיוורים מרוב פחד. מעניין הוא שכל הטיפוסים הללו טסים
מדי פעם לארץ ורוכשים שם דירות בהון כסף. אני בטוחה שהם
לא מתכוננים לבוא לארץ כדי לגור שם. מעניין בכל זאת, לשם
מה הם קונים את הבתים?
בין הישראלים שנמצאים כאן בתור סטודנטים או עובדים
בכל מיני מקומות, יש התמרמרות גדולה על הנעשה בארץ
ורובם צועקים שצריך להעיף את הממשלה. לאורי אבנרי יש
כאן הרבה מאוד מעריצים. גם בין הסטודנטים הגרמניים המתעניינים
בכל הקורה בארץ. יצא לי לפגוש די הרבה, היות ואחי
לומד כאן, והחברים שבאים אליו בקיאים מאוד בכל עניין
האגף לא נפתח ומיותר לציין שהדבר
גרם לנו סבל רב.
הודות להתערבותכם הנמרצת ופעו־לתכם
המהירה בפנייתכם למוסדות המתאימים,
אושרה פתיחת האגף ועל כך אנו
מביעים תודתנו העמוקה והכנה.
הורי הילדים, תל־אביב

ם יי!ור מסריח בליל ד 24.9.72-,היה לי התענוג להתארח
במשתנד*,הציבורית שבשדרות קק״ל
פינת בן־יהודה בת״א. היה חושך, הנורה
לא דלקה, ואי־אפשר היה לדעת לאיזה
כיוון לעשות. מי־השטיפה טיפטפו ברעש
על ר,ריצפה, במקום להחליק בשקט על הקיר,
דבר הגורם להתזת מי־שתן על האורחים.
בתום
הביקור לא נשאר לי אלא לאחל
לקואליציה של עיריית תל־אביב רק דבר
אחד: יובטפיומט! בתקווה שיבינו את
הרמז.
ז. שחור, חולו!

הקשור בישראל ומתעניינים ברצינות בכל הקורה בארץ.
לפני שבוע ראיינו את גיסתי שעובדת כאן כדוגמנית צילום
לעיתון קוויק. הם החליטו לא לכתוב את שם העיר בה היא
גרה, מטעמי ביטחון אישיים. הכתבה צריכה להופיע בשבועות
הקרובים. הנושא: בחורות במדים.
אני מבקרת הרבה בגן־החיות. יש שם 1 משפחת שמפנזים מחונכת מאוד, ובשעה
שש בערב מתיישבים כולם מסביב לשולחן
עץ שנמצא בתא שלהם, שמים את
גפיהם על השולחן ומחכים לארוחת
הערב. אחד הקופים הוא התורן שמחלק
את התפוחים או הבננות. כשהאחראי נותן
סימן, הם מתחילים לאכול, וכשגומרים
אוסף התורן את כוסות הפלסטיק מהם
שותים הקופים. מחזה נהדר ומשעשע. יש
כאן יחס כל־כך יפה לבעלי־חיים, ולאנשים
שיש חתולים פשוטים (מסוג החתולים ה־מיסכנים
שמסתובבים בארץ בין פחי
הזבל) דואגים להם וקונים להם אוכל הכי
טוב. ממש נהיה לי רע כשאני נזכרת
בכל העינויים שהחיות המיסכנות האלו
עוברות בארץ.
זו גם אחת הסיבות שאין לי חשק לחזור
ארצה בזמן הקרוב. בחודשיים האחרונים
כשהייתי בארץ, ממש לא יכולתי לשבת אידווה יותר על שפת־הים. לא היתד, פעם אחת מתוחה שאיזה פרימיטיבי לא יסחוב גור כלבים
למים ולבסוף יטביע אותו. או איזה מטורף
אחר שבא עם קוף קטן ועינה אותו לעיני כולם, שלא לדבר
כבר על כלבים קשורים בחום האיום ועל חתולי רחוב בלי עיניים.
חבל שאי־אפשר לעשות משהו כדי לשנות את הזוועה הזו.
האם אתם סבורים שחכתבות בעולם הזה עזרו במשהו?
אני זוכרת שקראתי את הכתבה על ״החתולים־הטחונים״ ולא
יכולתי לישון במשך שבוע. זה היה כל־כך איום! אני ממש
מתביישת לספר סיפורים מסוג זה כאן ובטוחה אני כי אף אדם
לא יאמין כי באמת קורים דברים מסוג זה ועוד במדינה תרבותית
עם יומרות כמו אצלנו בארץ.
נעמי אידווה, מינכן
תפארת ישראל

כלום לא יעזור לכם. גם אליכם יגיע
רבי כהנא. חכו רק שיגמור עם כל האדיבים
והפושעים בחוץ־לארץ, אז הוא ימצא
זמן בשבילכם ובשביל הבוגדים האחרים
בארץ הקדושה.
בעזרת השם ורבי כהנא תקום תפארת
ישראל מחדש.
ג. כהן, תל־אביב
אנוכיות מיפלצתית

כבוד השופט לבנברג אמר, כי שביתת
רופאים היא הפרת שבועתם המיקצועית.
אף־על־פי־כן ולמרות הכל גילדת רופאי
קופת חולים ההסתדרותית שובתת.
החולה הוא פחות מזבוב בעיניה.
האנוכיות המיפלצתית אינה מסתפקת
בציניות שהיא משליטה בד׳ אמות חדר

עונ ש־מוות -אד־־הוק
חבל שפרשת מינכן דעכה בלי שנוצלה ההזדמנות בציבור לברר ביסודיות
את שאלת הטלת עונש־המוות.
לדעתי, חייבת הכנסת, במיקרים כמו של הפושע היפאני בלוד או רוצחי
מינכן, להטיל על האשמים עונש־מוות — תוך נקיבת שמות הנידונים בחוק
אד־הוק.
כך, תיפתר הבעייה הנצחית של הגדרה כוללת — איזה סוגי פשע ראויים
לעונש־מוות, ואלה לא — הגדרה שלא מצאה את פיתרונה עד היום.
תועלת נוספת — חברי הכנסת ישאו באחריות אישית לכל גזר דין מוות —
דבר הרצוי מכל הבחינות. היום, קל מאוד לכל מיני דמגוגים לתבוע חקיקת
עונש־מוות בישראל. כאשר יצטרכו להצביע בעד חוק המטיל עונש־מוות על
אדם מסויים — דהיינו :״מי שיימצא אשם בפשע זה וזה, שבוצע ביום זה
וזה במקום זה וזה״ — ייראו הדברים שונים קצת.
אני מציע תקופת המתנה מסויימת בין ביצוע פשע, לבין ההצבעה בכנסת
על חקיקת עונש־מוות על מבצעיו — כדי שהכנסת לא תיסחף בהיסטריה.
תקופת ההמתנה תשרת גם מטרה נוספת: במידה והאשם בפשע נתפס,
תשמש תקופת ההמתנה, ותקופת הדיון בהצעת החוק שאחריה, עונש בפני
עצמו עבורו — גם אם יוחלט לאחר מכן שאין לחייבו במוות. תקופת אי ד,ידיעה
תהיה מוות קטן בפני עצמו.
חוק עונש־מוות אד־הוק חייב להתקבל בכנסת רק ברוב מיוחם, לדעתי.
כל זה תופס כמובן רק במדינה כשלנו, שאין בה חוקה. כאשר תיחקק
חוקה, תוסדר גם שאלה מצפונית יסודית זו במיסגרתה.
ישראל חי, ירושלים

עבודה, בהתייחס למועמדותו של שאול
בן־שמחון.
שאול בן־שמחון רחוק מלייצג עולים
מעדות המזרח — עניין הכללת שאול
ברשימת מועמדי המערך לכנסת, הוא
הירהור בלתי רציני מצידו — מאחר
ושאול לא הוכיח את עצמו לא בוועד־הפו-
על, לא בעירייה ואף הצליח לפלג את
עדתו ולהשניא את עצמו על רבים מחבריו
לעדה.
שאול בן־שמחון הינו נמר מנייר דק
ולא ראוי לייצג איש פרט את עצמו וזו
אינה זכות למועמדות.
א. טנא, אשדוד
• העתק מכתבו של הקורא א. טנא
מאשדוד, נשלח על־ידו לסניף המערך ב־תל־אביב.

שיער
ארוד
זה יפה
״ ה עו ל ם הז ה ״ ,1821״ כ תנ א —
דרכו של פירר י הו די ״ ,על פרצופו
ה א מי תי של מנ היג הליג ה
לחמהי הו די ת מ אי ר כ חנ א.

בכתבה על כד,נא מצאתם לנחוץ להעיר
כי המפגין עם הכומתה והשיער הארוך
הוא גבר.
מדוע?
עליכם לזכור שרוב בני הנוער היום
מגדלים שיער וזה בכלל לא דבר שלי־

הרופא. החופש האקדמי מודגם בפרהסיה,
כרפלקס מותנה, שימושי, לפי ד״ר
פרנקשטיין הזכור לטוב.
אריה שפירא, צור־שלוס
ריכוי ממלכתי
״ ה עו ל ם הז ה 1825״ הנ דון —
מג״ב ו מגלב״ ,על תיגבור מיש־מ
שמ ר
טרת תל־ אביב ב שוטרי
הגבול.

בעל המאמר ציין גם את הנקודות השליליות
והבלתי הגיוניות שבהפעלת
מג״ב במחוז תל־אביב.
עתה נוכחתי לדעת כי ח״כ אבנרי צדק.
את הבעיות הסוציאליות והעדתיות לא
יפתרו על־ידי אלות משמר הגבול.
ייתכן שראשי ה־מימסד
רתמו יחי דה
זו לא רק על-
מנת לבער את הפשיעה
הגוברת מ יום
ליום במחוז המאוכלס
ביותר במדינה.
הוסיפו להם
משימות מרתקות
ונועזות כפתור הסגניות
של ציבור בעל
מרירות ואפלייה ש צמרת
המדינה בזה
לו ולא רוצה לה יואב
בינו.
מתוך
תיסכול וייאוש יוצאים דפוקים
אלו להפגנות כדי להביע את מכאובם
וסיבלם, על-אף שלא קיבלו מהמישטרה
אישור לעריכת הפגנות.
מהלומות האלות לא ידכאו אנשים אלו.
הם יגבירו את מאבקם הצודק למען זכותם
לחיות חיים טובים יותר בלי אפלייה
וקיפוח.
יואב, בני־ברק

את מי מייצג
שאול בף שמחון
״ ה עו לםחזה ״ ,1829ת ש קיף —
״ מי ייצג א ת רפ״יבכנסת על
שאול בן־ ש מ חון ה טו ען ל מ קו ם
רי אלי ב ר שי מ ת רפ״י ל כנ ס ת
הבאה.

בתשובה למי ייצג את רפ״י בכנסת:
שום קושי לא צפוי ברפ״י במיפלגת ה
יעקב
לוי
סמל החופש
לי. השיער הארוך מסמל את החופש
והעצמאות שלנו בני הנוער.
מלבד הערה קטנה זאת, חיזקו ואימצו,
כי אתם עושים עבודה נפלאה.
יעקב לוי, יר־ר הכוכב השחור, יבנה

ממצדה
עד ״מצדה״

בוגדים לא נכבדים !
הגיע זמנכם!
אנחנו בדרך אליכם!

״מצדה״ ,ירושלים

בדיחה
על תופי
״ ה עו ל ם חז ה 1833״ ה א יו סי
הו א קו קו לגמרי ז ״ על ה תו כי
מ ק ריי ת־ בי א לי ק ש שניים טו עני ם
לבעלות עליו.

הסיפור הזכיר לי בדיחה על תוכי:
אחד שלח לחברו מחו״ל תוכי במתנה.
החבר לא ידע מה לעשות עם התוכי
ובישל אותו. כעבור כמה חודשים חזר
החבר מחו״ל ושאל :״איך היה התוכי
ששלחתי לך מתנה?״
השיב המקבל :״קטן מאוד. הספיק
בקושי למנה אחת.״
״מה, השתגעת, התוכי הזה שווה אלף
דולר. הוא יודע לדבר בשבע שפות!״
״אם הוא יודע כל־כך טוב לדבר,״
השיב החבר ,״אז למה הוא שתק כשהכנסתי
אותו לסיר?״
אליהו שינסדד, רמת־גן

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

תמרורים
בנובמבר השנה תכנס לתוקפה התקנה
המחייבת חבישת קסדות מגן גם
בדרכים עירוניות.
בקנו תך קסדהה קפד ש ת הי ה עליה תוי ת ובה:
א. סמל המפעל המייצר ושמו.
ב. יעוד הקסדה לרוכב אופנו ע /ק טנו ע.
ג. אי שור משרד התח בו ר ה על ת קינו ת ה.

זכור פי על הקסדה חייבים להיות
פסים זוהרים בצבע לבן, פס אחד
במרכז מהמצח עד העורף.
ק ס דו תופ סי ם זו ה רי ם ני תן לרכוש בבתי
המסחרל חלפי ם ל אופנועי םוק טנו עי ם,
ב מו ס כי ם ל אופנועי םוק טנו עי םובת חנו ת
דלק מ סויי מו ת.

נבחרה. ליו״ר מועצת המנהלים
של מקורות, על־פי המלצת שר־החקלאות
חיים גבתי, סנטה יופפטל 60 אלמנתו
של שר־העבודה לשעבר גיורא יוספטל
שהיא מראשי איחוד הקבוצות והקיבוצים.
ילידת גרמניה, עלתה לארץ ב־ ,1938 היתה
צירה בקונגרסים הציונים ונבחרה לראשונה
לכנסת השלישית מטעם מפא״י.
נחוג. במועדון זורבה ביפו, בטקס
בו נשפך הוויסקי ממש כמו מים, הבר־מיצווה
של מוני, בנו של יבואן הוויסקי
ומי שהיה אחד השותפים בדיסקוטק מנדים
ששון שבתאי וגרושתו המתגוררת באנגליה
שבאה במיוחד לחגיגה, שושנה.
לזוג בת נוספת בגיל .14

נישאו. במדינת טנסי, אדט נאר־פונלול
( )30 חבר הצמד סיימו! וגארפונקל
והגרפיקאית דינדה מרי גרוסמן (,)26
שהיתה חברתו של ארט מזה שלוש שניט.
מצפיםלתינוק. בעוד חודשיים,
השחקנית חיילי מילס בת ה־26
ובעלה הבמאי רוי בולטינג בן וד.52

נולדה. לזמר-חקיין צדוק סביר,
ולאשתו ריימונד, בת: אורלי, אחות
לבנם אילן.
נולדו. לבתם של המלכה יוליאנה

והנסיך ברנהארד מהולנד, הנסיכה אירנה,
ולבעלה הנסיך קארלוס הוגו הטוען לכסא
המלכות הספרדי, תאומים בן ובת.
עומדיםלהינשא. הזמר הישראלי
המתגורר בגרמניה אבי עופרים
( )33 בעלד,־לשעבר של הזמרת אסתר עופי

קנייתהססזה

אבי עופרים
מסע הופעות
רים, והצלמת הגרמניה בט וויקראט (.)21
אבי, שעסק בתקופה האחרונה בעיסקי
אמרגנות, מתכנן עתה את מסע ההופעות
שלו ברחבי בריטניה יחד עם הזמר־גיטריסט
הבריטי תום ווינטר בן ה־.23

התיאטרון הקטן מציג:

דליה סרידלנדוהבלזה[ 1א ב רווח>ר,ה*נ״1-

התגרשו בניו־יורק, אחרי 19
שנות נישואין וחמישה ילדים, נכדתו של
מי שהיה נשיא ארצות־הברית בתקופת
מלחמת העולם השנייה פרנקלין רוזבלט,
שארה דלאנו רוזבלט ומי שהיה מהגר
איטלקי עני אנתוני די בונהוונטורה.
סיפור נישואיהם של השניים כונה בזמנו
״סיפור סינדרלה ההפוך.״

בו טי קהשק רי ם
כתב וביים: יואל?ילבו־*
טפ״י י.וו*7טר

נפטר. בגיל ,65 עת שהה בביקור
בגרמניה, אחד מוותיקי מורי ההתעמלות
בארץ קורט מרכס, שהיה מורה לחינוך
גופני בבית־הספר הריאלי ובטכניון בחיפה
ומאמן אתלטיקה בשורות מכבי חיפה.

תר־אכיב — בית ארלזרוב,
יום ד׳ 25.10ב־.8.30
נתניה — אסתר׳
יום ה׳ 26.10ב־.9.15
גבעתיים -הדר.
יום ר 27.10ב־.9.00
תל־אכיב — בית המורד״
מוצ״ש 28.10ב־.9.30 ,7.30

אבו רודם -

יום ב׳ .30.10
הרצליה -דוד,
יום ג׳ 31.10ב־.9.00
כרטיסים,, :לאו״ ו׳׳רוקוקו״
וביתר המשרדים.
הפצה ראשית :״לאד׳
טלפון .231655
מנייר!:יצחד,צן־ניעי(0זיט.)1ג1ל244044.

העולם הזד.״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמינהלוע תל-אביב. רחוב קרליבך ,12 מלסון .260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש׳* בע״מ,
ת״א, רה׳ בך אבינדור הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

נפטר. בסנטוריום על־שם הרצפלד
בגדרה, בגיל ,68 הכנר הראשי לשעבר
של התזמורת הפילהרמונית הישראלית המלחין
יוסף קמינסקי. יליד אודסה, בנה
של השחקנית אסתר רחל קמינסקי שכונתה
״אם התיאטרון היהודי״ ואחיה של השחקנית
אידה קמינסקה, קיבל חינוך מוסיקלי
בוורשה, ברלין ווינה, שימש עד עלותו
לארץ בכנר ראשי של תזמורת הרדיו בוורשה.
היצטרף ב־ 1937 לתיזמורת הפילהרמונית
הישראלית בה כיהן בכנר ראשי
עד צאתו לגימלאות ב־.1969
הרווולח

סי קו ר ת
מר אלמוני שונא את מר פלמוני. מר
פלמוני שונא את מר שלמוני, ומר שלמוני
שונא את אלמוני. מצב טבעי ומובן בהחלט
בחברה המודרנית. אילו היו ה־אדוניס
סתם בני־תמותה, היו תולשים
זה לזה אוזן, עוברים לסדר היום. אבל
מה רוצה השטן, והאדונים הס עתונאים.

עברית מדוברת לא נורמלית

לכרס מדולדלת, אינם יכולים להסתיר
את הקרחת המבהיקה •שלו המכסה על
ראש מלא תיסכולים מיניים ...מתעורר
בבוקר כאמצעי מניעה משומש ...בהיותו
ביטוי לאימפוטנציה אינטלקטואלית חסרת
מעצורים אני לדודי ודודי לי.״
תיאטרון הצגה פד,חית
לילדי חכמיה
״ מנו רתהקס מי ם ״ ,תי א ט רון מ סי כו
ת ב או ל ם ״ צוו ת א ״ .בי מוי :
מי כאל או ה ד, ת פ או ר ה: א רי ק
ס מי ת, משתת פי ם: עדנה פלי״
דל, של מה בר־שביט, נ סי ם עזי ק־רי,
מוצי אביב.

היה חיו פעם ילדים. כשהיו חולים
סגרה אמא את החלון, ניסתה אותם
בשמיכות־פוך וסיפרה להם אגדות על
מלך חכם, נסיכה יפהפיה וגיבור.
אכיל היום, יש לנו ילדים חכמים מאוד.
כשמנסים למכור להם לוקשים הם פשוט
לא מאמינים יותר, והם פותחים את ה חלון
כדי שאוויר טרי ייכנס פנימה.
ההצגה מנורת הקסמים של תיאטרון
מסכות מספרת ארבע אגדות מפורסמות
מאוד: לארס העצלן (אגדת־עם שוודית),
בגדי המלך החדשים, קלאוס הקטן ו־קלאוס
הגדול (אנדרסן) וכד החומץ (הגיר־סא
הגרמנית לדג הזהב הידוע).
מיד עם תחילת הסיפור הראשון מתברר
כי מיכאל אוהד, המעבד והבמאי,
לא התכו ון לעבוד על חצופים הצעירים
שלו בשיטות המיושנות. לארס, הגיבור
שלו, הוא עצל גדול, שבכלל אינו רוצה
להיות חרוץ. המלך שלו — סנילי, והנסיכה
לא חכמה ולא יפה.
וראה זה פלא — הילדים בהחלט
מאמינים למלך הזקן והלא־חכם הזה, לנסיכה
הנודניקית שצמח לה תינוק ב־ 7 אחר־צהריים אחד, ולעובדה המרה שהגפן
כעיני קינן
מלך אינו מחפש לו יורש מתאים למלוך,
חס וחלילה, כי אם סתם אחד שיש לו
״אני לדודי ודודי לי...
חתיכת אי עם במה חיילים לעשות רושם.
אולי זה נישמע כמו משל פוליטי ציני,
או אז הופך ענין השינאה לבעיה לאומית אבל בלבוש המסכות של שלמה׳לה בר־ממדרגה
ראשונה, הראוייה לטורים ארו שביט, עדנה פלידל וניסים עזיקרי —
כים וכבדי־מישקל.
שלושתם שחקנים מבריקים — ותוספת
מבקרת הארץ הדה בושם תקפה מחזה־ של גיטארה, וכמה חרוזים בפי מוצי
טלוויזיה של יהונתן גפן, בעל טור ב אביב, מתקבלות האגדות כולן כפקחיות,
מעריב. גפן, בן־אחותו של משה
מלאות עורמה, ואף על פי כן, כאגדות.
דיין, טען שבושם תקפה אותו מפני
ההוכחה הטובה ביותר — כאשר הילשכתב
פארודיה בשם ״גברת לווין׳ שדים
צורחים מלוא גרון אל המלך ה-
מון לסילבי קשת, אך שבושם ייחסה
אכסהיביציוניסט, כשהוא מאחורי פרגוד
אותו לעצמה. גפן תקף את בושם. עמוס
המדינה :״טיפש כזה, תמדוד את הקינן,
בידיעות אחרונות, חש לעזרת בושם בגדים ותצא בתחתונים!״
ותקף את גפן.
התוצאות :
• כושס על גפן נראה שיהובגל
ההתלהבות שתקף בשבוע האחרון
נתן גפן זה לוקח את עצמו ברצינות. את עיתונאי ישראל למראה סרט־הטל־
...רמה אינפנטילית אחד השיאים הנכוויזיה
הצער והחמלה — התלהבות שהי־בדים
של הביזיונות הטלוויזיונים״...
תה בהחלט מוצדקת — השתרבבו המוני
• גפן על בושם הסיפור האיום פרטים על אופן ההפקה ועל האנשים
ביותר שקראתי בחיי. זכה בתחרות הסישעשו
את הסרט, פרטים שאולי התאימו
פור הרע ...אשפה גראפומנית אמיתית ...לדרישות הספציפיות של המאמרים על
קינן על גפן: מחזה הטלוויזיה ה־ הסרט, אבל פחות למציאות.
אחרון שלו היה יצירה מונגולאידית. הייבהקדמה
לתסריט המודפס של הסרט,
תי ממציא למנוול הזה מין שם מצחיק, מדגיש הבמאי מארסל אופולס שלטלוויזיה
כגון מלכישוע שמאלץ ...אשכוליו הנפוהצרפתית
לא היה כל חלק בהפקת הצער
חים של מלכישוע שמאלץ התלויים מעל והחמלה. הרעיון נולד אמנם מתוך שיחות
בין אנדרה האריס, אלן דה־סדואי ו־מארסל
אופולס, שישיתפו פעולה לפני
למעלה מארבע שנים בתוכנית טלוויזיה
בצרפת בשם זום. אלא שלפני שהגיעו
לשלב מעשי כלשהו, באו מאורעות יוני
68׳ ,השלושה מצאו את עצמם ללא זום.
שני הראשונים עברו לעבוד באופן פרט.,
כמפיקים עצמאיים, ואילו אופולס עבר
לגרמניה.
רק שנה לאחר־מכן הוחל בצילומי סרכי
הטלוויזיה. כך שכל מי שמתאר *־.
הצער והחמלה כהפקה של הטלוויזיה הצרפתית,
שלא שודרה בה בגלל הנושא
תפרובוקאטיבי, מוטב שיילך ויבדוק את
העובדות. מפיקי־הסרט הס שיוותי ה־טלוויויה
של האמבורג (נורדדויטשר רוני
דפונק) ושל שווייץ, יחד עם חברה
פרטית, גם היא שווייצית. מכאן שממילא
לא היתה צריכה הטלוויזיה הצרפתית
להתכחש למוצרה שלה. היא פשוט סירבה
לקנות מוצר מוגמר, שהוצע לה על־ידי
לוחם־מחתרת כ״חצער והחמלה״ גורם חיצוני.
אלא שכאן אין הפרשה מסתיימת עדיין.
הטלוויזיה הצרפתית לא בעסק

מאת דן בן־ א טוץ ונ תי ב ה בן־י הו ד ה
מדור זה הוא וזוססת למלון המפורסם של דן כן
אמוץ ונתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וכיטויים משלהם.
מחנוטת׳ ,מכוער, דו ח ה ,״ מ חו ר א ״.
״ישלה כישרון מיו ח ד לתפו ש חברים. כל
אחד יו תרמ חנו טמה שני אי ך, עזוב
או תי עם נירה. אני מכי ר או תהמהעמ מי. מ ה-
נו טהמ לי ד ה .״
הדרגות,

ש׳ ,הגבול ה ע ליון ב סו ל ם
תקרה
ה מ שכו רו ת, ה מי סי ם וכד׳.
״עכ שיו, לאחר שע רן הכטף ירד — אין
לנו ברירה אלא לע שות אתהתקרה של ה חיי בי
םבמס .״
על־ידי

ה מו שמעת
עשהה 3ך ה * ק רי א ה
אד ם, המפגי ש זרים, שמשמ עו ת ה :
״ אנ א, הציגו אתעצ מכ םזה בפני ז ה .״
ל עי תי ם ר חו קו ת ה או מרזאתאף טו ר ח בעצמו
ל ה ציג אתה נו כ חי ם; ברוב המק רי ם הז רי ם מו שי
טי םידאחד לשני וממלמ לי םיחדוב או תו
ז מן א ת שמם, כך שאי ש אינו שומע א ת שמו
של רעהו.
ל?לק ש׳ ,חנו פ ה ,״ לי קו ק ״.
״ כ מו שנכנס ה מנ ה ל החד ש, אז ה טי פו ס הז ה
הרביץ לקלק הו א ה כני ס שי ט ה שבלי
לקלק אי -אפ שרל הגי ע א ליו. אבל בשביל כל
לקלקמ רווי חי םמש הו״.

עקץ

פ ,,בעל, ב א במגע מיני.
״ואתה חושב ש הו א גם
ש הו א רק עו שה רוח ז ״

עקץ

או ת ה,

הז׳ורנל היה מותח ולא
הרגשתי לאן נתקעתי.

בי טוי שמשמ עו תו :

ש 3ר
הגזי ם.
״כ ש שאלו או תו כמה הו אמס פי ק בחוד ש,
תקע מי ספר — שבר אתה בו רסה״.

?סיעה קלה

ה פ קי די ם :

בל שון
ל חו ״ ללת קו פ ה קצרה.
״ו אני רוצה ל הגי ד לכם, אני יודע מ ה שאני
מדבר. הי ת ה לי רק עכשיו נ סי עהקלהל מז ר ח
ה ר חו ק ו תפ ש תי א ת כל ה עניין פנ ח ס !
או לי נסדר ל א רי ה איז ה נ סי עהקלהזאתהלא
מ ס כי ם אי תי שמגיע לו \ ״

מי שעקב לאחרונה אחרי המתרחש בצרפת,
שם הוחלף בינתיים מנהל הטלוויזיה,
נתקל ודאי בידיעות המבשרות
את המו״מ לקראת רכישת ושידור הסרט.
מה היה קורה לסרט דומה, על נושא
ישראלי, אילו הוגש לטלוויזיה בירושלים?

113313 בזבזב־וו מגדלת

| ״ של הבתשקטה ״ —
| פלאק. א ט לנ טי ק . 1594

רוברטה

האסוציאציה הראשונה, לשמע תקליט
זה, היא כמובן נינה סימון, הזמרת־פסנת־דנית
הכושית המפורסמת. ואמנס דובר־טה
פלאק מזכירה אותה לא מעט. אם
כי היא מחפה בקול בהיר, חם ונקי
יזתד, על מה שחסר לה בווירטואוזיות
הפסנתרנית.
העלמה פלאק, שהיא כיום אחת מזמרות
הצמרת באמריקה, לא נועדה אולי

נ סי ע ח

כל הכנות של אכו־כנת

למיצעדי הפזמונים, אבל יש לה כישרון
מיוחד במינו להפוך אפילו את הפזמונים
ד,שדופים ביותר לקינוח־אהבה היוצאות
מעוסק הנשמה. מי היה למשל מאמין
שפזמון הטיפש־עשרה של השירלס משנות
השישים, האם תאהבני מחר, יכול להיות
כל־כך פיוטי ורגיש. שלא לדבר על
לאהוב מישהו, שאפילו מחבריו, הבי.
ג׳יס לא היו מכירים אותו, כפי שהוא
מושמע כאן.
לעזרתה של הזמרת מתגייסים כמה
אנשי ג׳אז ידועים כמו רון קארטר, צ׳אק
רייני, גריידי טייט, לס־מק־קאן ואחרים.
מי שאוהב פיזמונים המונחים מתחת ל זכוכית
מגדלת, שאינה מחמיצה אף אחד
מן הפרטים שבתוכם, וביצוע מלא וגדוש
נשמה — ייהנה מהתקליט.
ספרים הלב הרחב
״ מעב ר לכבי ש״ ,או ״ ח בו ר ת עלו מי
ם״ .מאת דבורה עומר. הו צאת
שרברג ב ע״ מ, תל-אביב 240 ,עמו דים
12 ,ל״י.

״אתה יודע מה, יוסי י״ ,אמר רובי,
בהביטו אחרי העגלה המתרחקת ,״פתאום
יש לי מין הרגשה כזאת בלב ...שאני
כמו ילדים אחרים ...אני שייך עכשיו
לאיזה מקום. יש לי בית, משפחה גדולה
עם הרבה אחים ואחיות. הורים־חיים
וזהבה והרבה קרובים: ד״ר להמן, אשתו
הרופאה, יצחק המורה, מרים המבשלת
ועוד, ועוד ! זה יותר מאשר לאחרים,
נכון? אלה שיש להם בית עם אבא ואמא
ואח אחד או שניים. אתה יודע יוסי?
עכשיו אני לא כל־כך מקנא בהם, בילדים
ההם של אבא ואמא.״
כך מסיים רובי, היתום, שאך לפני מאתיים
שלושים ושמונה עמודים היה בן
בלי בית, ולא היה מי שישלם בעד
(המשך בעמוד )12

סי קור ת
(המשך מעמוד )11
החזקתו תחת קורת גג כל־שהיא את סיפרה
של דבורה עומר, מעבר לכביש. למען
האמת ההיסטורית, כדאי להזכיר שדרכו
של רובי ועוד רבים כמותו לא הייתה
קצרה כל־כו ולא ניבלעה בנשימת אף
אחת כספר הזה. רובי, יוסי, שלמה, אס־י
תי, ועוד ילדים אחרים, כולם מבתים
שבורים, בני אמהות שהלכו לעולמן,
ואבות שלא הכירו, קובצו יחד בתקופת
המנדאט על־ידי שני משוגעים לדבר, שהכינוי
מ״ל״ו צדיקים״ יאה להם: זהבה
פוקס ונחום בר־חיים. שניים אלה ראו
כיעוד חייהם לתת בית לילדים אומללים
אלה — במה שהתחיל כצריף רעוע מול
בן־שמן, הכפר לילדי העשירים, והפך
ל״עלומים״ ,קבוצות נוער שעברו לרשות
ממשלתית רק עם קום המדינה.
דבורה עומר מעידה על עצמה, כי כתבה
את הספר אחרי שאספה סיפורים
וזיכרונות מבוגרי הקבוצה, אנשים המפוזרים
היום בכל פינה ביישוב בארץ.
הזיכרונות מרתקים לא רק משום שקשה

סופרת עומר שייכות לוודא את חלקו של הדימיון בתוכם, כי
אם בזכות עצמם. מה שעושה את הספר
כחובה נעימה לכל נער ונערה, ובעיקר
לכל מי שרוצה להביא הביתה ספר לכל
המישפחה, היא הנשמה היתירה של שני
המחנכים, זהבה ובר־חיים, שהתגנבה לה
בין השורות הפשוטות לכאורה, של המחברת.
בשפה עברית פשוטה ונקיה,
ללא מליצות, היא מעבירה את רעיונותיהם
הפדגוגיים־מוסריים של השניים ואת
דרך העיכול המיוחדת שהיתה לילדים
שלא ידעו ילדות מהי.
מהרגשה של חרפה וניצול, של גב
כפוף ושינאה לכל העולם, העבירו זהבה
ובר־חיים את ה״אסופים״ שלהם לתחושה
של שימחת־חיים דרך שימחת־יצירה,
עבודה לשם הצדקת הקיום וקיום צודק,
לא בזכות הרחמים.
בימים בהם נדמה כי אבד חזון מיש ראל,
סיפורי עלומים הם מישקל נגד
לנוער שכבר יודע לקרוא עיתונים.

בלש בעל ברחו

01111151100
״בלש פ ר טי ״
מאת נביל ס מי ת ב חו צאת בלג־טיין
128 . 1972 33113111:1110
ע מו די ם — 5.40ל״י.

״גאמשו״ הוא כינוי לבלשים פרטיים
שהיה מקובל בעיקר בספרי וסרטי המתח
של שנות השלושים והארבעים. מהם ירש
גם ספר זה את שמו, בעיקר, משום שהגיבור,
בדחן בינוני במועדון לילה סוג
ג׳ ,נתון כולו בתוך המיתולוגיה של
סרטי בוגארט וקאגני, וספרי צ׳אנדלר
והאמט, מדבר כמוהם, מתנהג כמוהם,
ומזמן לזמן אפילו משתעשע בדימיונות
שהוא גם נראה כמוהם.
עד שביום בהיר אחד מוצא עצמו הבלש
המדומה מעורב במעשה בילוש אמיתי,
אקדח אמיתי ואפילו גוויות אמיתיות
מדי. כל המעשייה אינה רצינית ביותר,
אבל היא משעשעת, מוכיחה בקיאות מיק-
צועית ואהבה לאוסנת הבלשים הפרטיים
שחזרה לאחרונה לאופנה (ראה הארי
המזוהם, שאפט וכיוצא בזה) ,ויש בו מס פיק
פעילות ושינויי נופים כדי לגרות
את דמיונם של אנשי הקולנוע. זה גם
מה שקרה: הספר הפך מייד לסרט, עם
אלברט פיני כמפיק וככוכב ראשי. וזאת
כבר ערובה להצלחה.

העולם הזה 1834

הצעיף ה שביעי

ך *#יקודה שד שלומית מלהיב את דמיון האנושות
1מזה אלפיים שנה.
העלמה הנ״ל, נכדתו של הורדום הגדול, הופיעה בפני
אביה החורג, הורדוס אנטיפטד, במסיבת יום־ההולדת
שלו, במיבצר שבעבר־הירדן.
לפי בקשתו, רקדה העלמה לפניו. בזה אחר זה
הסירה את שבעת צעיפיה. נאשר הסירה את הצעיף
האחרון, נמס לבו של השליט, והוא הבטיח למלא כל
מישאלה שתעלה על לבה.
לשלומית היתה דק מישאלה צנועה אחת: להוציא
להורג את יוחנן המטביל, הנביא היהודי התורני, שהיה
כלוא באותו מיבצר. היא שנאה אותו, ספני שמתח
ביקורת על נשואי השליט עם אמה, הורדיה, שהיתה
נשואה קודם לכן לאחיו, להורדוס פיליפ, אבי שלומית.

הבטחה היא הבטחה. הורדוס אנטיפר נתן
את הפקודה. וראשו הברות של המטביל הובא
למסיבה על צלחת, כשהוא עדיי! שותת דם.
יתכן שזה לא היה קורה, אלמלא הסירה שלומית
את הצעיף השביעי.

* 4צנה זו תוארה באלפי ציורים, שלא לדבר על
^ מפרים, יצירות־באלט ומופעי סטרים־טיז. נדמה
כאילו החליט עכשיו אבא אבן לחזור על הריקוד.

בשבועות האחרונים אנו עדים לסטריפטיז
פוליטי אמנותי. בזה אחר זה נופלים כל
הצעיפים של מדיניות־השלום הממשלתית.

מדוע צריכות להשתתף במשא־ומתן כל מדינות־ערב
המעורבות בסיכסוך (מצריים, ירדן, סוריה, לבנון)?
מדוע לא יהיה משא־ומתן עם כל מדינה ערבית לחוד?

מפני שאז קל יותר לערבים להיות גמישים.
אחרת תחשוש כל מדינה שהשניה תשמיץ
אותה כתבוסתנית וכבוגרת.

מדוע דרושה נוכחות המעצמות הגדולות? מפני שכך
קל יותר לערבים לסגת מהכרזתם המקודשת, שלעולם לא
יישבו עם הישראלים פנים־אל-פנים. כשנוכחים גם זרים,
יוכלו לטעון שלמעשה לא סטו מן המקובל מאז ומעולם
באו״ם, שבו יושבים הערבים והישראלים ממילא ליד
שולחן אחד.

והנה בא אבא אבן, ופוסל את הרעיון לחלוטין.
ממשלת ישראל אינה רוצה לשבת עם
ארבע המדינות הערביות בייחד, ובוודאי לא
בנוכחות זרים. עוד צעיף אחד נפל.

^ יזה שלום רוצים? כמובן, בשלום־אמת, שלום
שלם וטוטאלי. הצעיף השלישי.
והנה, לפתע, הכריז אבא אבן לפני שבועיים שאין
השעה כשרה לחיפוש שלום כולל. יש להסתפק, כעת,
בחיפוש ״הסדר חלקי״ לפתיחת תעלת סואץ.
רעיון ״ההסדר החלקי״ נולד כתחליף זמני. אמרו:
אם אין אפשרות להשיג בעתיד הקרוב הסדר כולל, ננסה

הצעיף הראשון, היפה ביותר, היה זה: אנו •מוכנים
לשלום עם כל מי שרוצה בשלום עימנו. ידנו •מושטת.
ת מי ד.
והנה, לפתע, הודיע אבא אבן, בכמה מהדורות שונות,
שבגלל התלקחות הטרור הפלסטיני אין השעה נשרה
למאמצי שלום.
כבר עמדנו על האבסורד שבהודעה מעין זו. באותו
הגיון יכול היה כל צד לוחם, בכל מילחמה, להכריז :
״כל זמן שנמשכת המילחמה, אין השעה-כשרה לחיפוש
שלום.״

יתר על כן: אנשי־הטרור הם הגורם העיקרי במרחב
הפוסל את עצם רעיון השלום. מי שאומר :״בגלל מעשי״
הטרור אין השעה כשדה לכריתת־שלום,״ הריהו אומר :
״בגלל מעשיהם של הערבים המתנגדים לשלום, לא
נעשה דבר כדי להידבר עם אותם הערבים הטוענים שהם
רוצים בשלום.״
זה מוזר שבעתיים, אם נזכור מי הם אנשי־הטרור.
הם פלסטינים. ובאותם הימים בהם הכריז אבן הכרזות
אלה, הכריזה גולדה מאיר שאין פלסטינים, ואין זכויות
לפלסטינים, ואין שום מקום למדינה פלסטינית.
מתקבל הרושם כאילו יש אצלנו מישהו המברך על
הטרור, מפני שהוא פוטר אותנו מהצורך לעסוק בשלום.

עם אמדה הממשלה שהיא מוכנה למשא־ומתן
^ בכל רגע •.אבל היא רוצה שהוא יהיה ישיד, פנים־
אל־פנים.
זהו הצעיף השני.
זה היה צעיף יפה, מפני שהיה ברור ששום מנהיג
ערבי אינו יכול להסכים למשא־ומתן ישיר בשלב הראשון,
לפני שנתברר אילו שטחים מוכנה ממשלת־ישראל
להחזיר תמורת שלום.
אחר־כך נסוגה הממשלה מתביעה זו, לפחות למראית־עין.
היא הסכימה למסעי גונאר יארינג, ולרעיון של
״שיחות רודוס״ או ״שיחות קירבה.״ כלומר: יושבים
בשני חדרים סמוכים, או בשני בתי־מלון סמוכים, ומישהו
מתהלך בין הצדדים, כמו ראלף באנך, הכושי שעשה
את שלו ברודוס.

עכשיו מציע מזכיר האו״ם הצעה מרחי•
קת־לכת יותר: שתתקיים ועידת־שלוס בהשתתפות
באי-כוח המעצמות.
הישראלי וכל הערבים המעורבים במילחמה יישבו
יחד, בחדר אחד, ליד שולחן אהד. אבל הם לא יישבו
לבדם. נציגי המעצמות ואיש האו״ם יישבו יחד עימם,
וידונו בצוותא.

כלומר: משא־ומתן ישיר, פנים־אל-פנים.
התגשמות החלום.

את הצעיף הזה, הכימעט־אחרון, הסיר
משה דיין. הוא אמר, בפשטות, שישראל אינה
מעוניינת בשלום עם מצריים, אם יביא השלום
להחזרת חצי-האי סיני.

אין צורך בדמיון רב כדי להרחיב את הפסוק על
ירדן וסוריה, שלא לדבר על הפלסטינים שאינם קיימים.

האם זהו הצעיף האחרון ץ

עוד לא לגמרי. השבוע, כשהטחתי דברים אלה בפני
גולדה מאיר, טענה שבכלל לא שמעה את כל ההכרזות.

עוד נשארו צעיף אחד או שניים. אבל דקים.

ך* יונים יושבדת על החרב. הנצים מטריחים את
( | עצמם רק בקושי לנפנף בעלה־הזיית הקמול,
חוץ מאשר להכריז בפירוש ובפשטות שאיננו מעוניי־נים
בשלום, ושעצם רעיון השלום הוא מזימה אנטי־ישר־אלית,
עשתה הממשלה את הכל כדי להוכיח שזוהי עמדתה.
מדוע? מה גרם להתערטלות זו?

העיתוי אינו מיקרי. אוקטובר 1972 הוא
החודש שבו השתחררה ישראל מכל הלחצים.

ארצות־הברית משותקת כליל, מפני שהיא נמצאת
בשיא מערכת־בחירות, ומפני שהנשיא ניכסון רוצה להיבחר
ברוב שלא היה כדוגמתו בדברי ימי ארצו.
ברית־המועצות הסתלקה מכל התחייבויותיה כלפי
הערבים, ועדיין לא חזרה אליהן.
• הערבים מפולגים אף יותר מן המקובל אצלם. אין שתי
מדינות ערביות המסוגלות לשתף פעולה ביניהן מעבר
לחיבור הצהרות ריקות מתוכן.
הטרור הפלסטיני מנחיל לנו מדי פעם מהלומות מכאיבות,
ועולה לנו בהון־עתק. אבל הוא גם מספק אליבי
להתקשחות טוטאלית של עמדת הממשלה, ומכשיר את
האווירה לקבלתה.

ממשלת ישראל מוצאת את עצמה במצבו
של ילד קטן, שנכנס לחנות־ממתקים כדי לקנות
סוכריות בחמישה גרוש, ונוכח לדעת שהחנווני
נעלם. הוא רוצה לחטוף את הכל.

כל מטרתו של הסכפ-שלום הוא לשים קץ
למידחמה. אלמלא היתה נטושה מילחמה, לא
היה צורך בחיפוש שלום.

כלומר: לא נעשה שלום עם מדינות-ערב
כנלל מעשי הפלסטינים, שאינם קיימים.

אבל אנחנו הרי לא לחמנו למען שטחים ! אנו לא
רוצים בשטחים, אלא רק בביטחון ! אנו מוכנים
לנהל משא־ומתן בלי שום תנאים מוקדמים.
זה היה צעיף פס׳ .5

^ בל ה חנווני עתיד לחזור, במוקדם או במאוחר.
בטווח הקצר צודקת הממשלה בהערכת״המצב
שלה. המצב הוא באמת אידיאלי.

אבל כבר כטווה הבינוני עלולה התמונה
להשתנות כליל.

(קאריקטורה של זאב ב״מעריב״)
׳השיג תחילה סידור חלקי, שיביא לתזוזה כללית וכך
כשיר את הקרקע לשלום הכולל.

עכשיו בא אבן והופך את היוצרות. ההס
•ר החלקי, שהיה עד כה תחליף־מאונס, נראה
ופתע כאידיאל, הרצוי מן השלום הכולל.
למעשה הוא משתמש ברעיון החלקי
;ידברות על הרעיון הכולל.
עוד צעיח.

כדי

למנוע

* 6שהאל קיבלה את החלטת מועצת־היבטחון ,242
׳ מפני שהיא כוללת הכרה ערבית בעצמאותה, ריבונותה
ושלמותה של מדינת־ישראל, ומפני שמטרת ההח לטה
היא להשיג ״שלום צודק ובר־קיימא,״ הכולל ״גבולות
בטוחים ומוכרים״ לישראל.

242 היתה הצעיף הרביעי.
והנה איים אבא אבן בשבוע שעבר שאם יקבל האו״ם
להבא החלטה כלשהי המותחת ביקורת על מדיניות ממ שלת
ישראל, תבטל הממשלה בכלל את הסכמתה ל־.242
הממשלה מתנהגת כאילו עשתה טובה למישהו כשהסכימה
להחלטה זו. ואם האו״ם לא יתנהג יפה, וינסח
עוד החלטה לא־סימפאטית, נוסף על מאות ההחלטות
הקודמות — היא תבטל את ההסכמה.

בלומר: אנחנו לא מעוניינים ב״שלום צודק
וכר־קיימא״ .הערבים מעוניינים בו. אם
ירגיזו אותנו, נסתלק מכל העניין.

ניכסון ייבחר מחדש, ואז יהיה חופשי מכל דאגה
לקולות יהודיים במשך ארבע שנים, מכיוון שממילא
לא יהיה רשאי להיבחר מחדש. איש אינו יכול להיות
במוח מה תהיה מדיניותו אז.
הסובייטים יעמידו לערבים תנאים קשים. אם יקבלו
מחיר די מפתה, הם יחזרו לעולם הערבי.
בעולם הערבי עצמו עשויים לקרות דברים רבים.
למשל: הפיכה פרו־אמריקאית במצריים, שתביא להסדר
קאהיר־וושינגטון על־חשבון ישראל. או הפיכך. שרד
סובייטית, שתכנים את הצבא הסובייטי לעמק היאור.
אלה הן רק ארבע אפשרויות. העולם אינו עומד דום.
תוך שנתיים־שלוש אנחנו עלולים לעמוד במצב הרבה
יותר קשה.

זהו הטווח הבינוני. הטווח הארוך הוא
הרבה יותר מסוכן, והוא הקובע.

מי שמאמין שהעולם הערבי יהיה עד סוף הימים
חסר־אונים, מפולג, מבולבל, מתוסכל — לא למד את
דברי ימיהם של עמים אחרים. ואם למד — אינו מסוגל
ללמוד מלקח שגיאות הזולת.
לא במיקרה מזכירות כל ההצהרות הנ״ל את דבריהם
של מנהיגי גרמניה במילחמת־העולם הראשונה, כשחלש
צבאם על מחצית אירופה, ואת דברי הגנראלים היפאניים
בשנות ה־30׳ ,כשהמרחב הסיני היה מופקר לחסדיהם.

אלה גם אלה למדו. בדרך הקשה.
*** לומית התערטלה, וזכתה בראשו שותת־הדם
של המטביל.
ממשלתנו. פושטת את צעיפיה, ומתקרבת לצעיף
השביעי, האחרון.

מה יהיה שכרה? אולי הראש הכרות של
תיקוות השלום, על צלחת.

ונר התוכנית
הסודית להקמת
עיר הודית
בפיתהת רפיח

האס ד״ן רימה את
** רב ראש־השנה הופיעה ראש-ה-
ממשלה, גולדה מאיר, בראיון מצולם
בטלוויזיה הישראלית. מראייניה הציבו ב פניה
שאלות בנושאים מדיניים שונים.
בין השאר נשאלה גולדה בדבר ידיעות,
שהופיעו כמה ימים קודם לכן בעתונות
הישראלית, אשר עסקו בתוכנית להקמת
עיר חדשה בצפון סיני.
הגיבה גולדה על כך :״עד היום לא
הובאה בפגי או בפני הממשלה כל תוכ נית
להקמת עיר בשטחים. אילו היה מובא
נושא זה לדיון, היתה הממשלה בוחנת
זאת, אם הכרחי הדבר או לא, ושוקלת
מתי והיכן ניתן לבצע את הדבר. לעת
עתה אין שום תוכנית כזאת.״
בשעה שדבריה אלה של ראש־הממשלה
הוקלטו, כבר עסקו בבית־דפוס תל-אביבי
ירואול־מזוזגזזלייולז
.בתשובה על שאלה, אמרה ראש
הממשלה, בי עד היום לא הובאה
לפניה או בפני הממשלה בל תכנית
להקמת עיר בשטחים. אילו היה
מובא נושא זה לדיון, היתה הממשלה
בוחנת זאת, אם הכרחי ה דבר
או לא, ושוקלת מתי והיבן ניתן
לבצע את הדבר. לעת עתה איו שום
תכנית כזו.
ראש הממשלה

תיכנונים מפורטים ובהכנות מעשיות להקמת
עיר חדשה בשטחים, באופן פרטיזאני,
מבלי שהדבר יקבל את אישור הממשלה
וללא ידיעתה של גולדה.

3ל אנשי
דיין
ף* תובגית להקמת ימית לא היתה
1 1רעיון או חזון, פרי דמיונו של אדם
אחד בלבד. הייתה זו תוכנית מפורטת
שכללה הבל, החל במספר האוכלוסין שית־גוררו
בימית בשנת 2000 וכלה במיפוי
של רשת הכבישים בעיר המתוכננת.
ימית נולדה לפי הנחייתם של שלושה
אזרחים המסתתרים מאחורי השלט התמים
הנקרא: צוות תיכנון־אב לרצועת־עזה
וצפון־סיני. השלושה הם: הד״ר פנחס
זוסמן, היועץ־הכלכלי של משרד־הבטחון;
הארכיטקט יהודה דרקסלר, מנחה לתיכנון
ערים, שהוא איש משרד־הבטחון: ועוזי
גדור — ראש הצוות.
אולם מעל צוות התיכנון ניצבת ועדה,
המכונה בשם ״ועדה מנחה״ ,שכל אנשיה
הם אנשי משרד־הבטחון וצה״ל. באותה
ועדה מנחה, שקבעה את הקווים הכלליים
לתיכנון ימית חברים תת־אלוף שלמה גזית,
מתאם הפעולה בשטחים ועוזרו המיוחד

מורכב ברובו מעוזריו הקרובים של שר־הבטחון.
לא קשה לנחש כי היוזמה וההשראה
לתוכנית כולה באו משר־ד,בטחון
ותקציב הפרוייקט נלקח מתקציב הבטחון.
במלאכת התיכנון שותפו עשרות אנשים,
מהנדסים, כלכלנים, גיאוגרפים, ומומחים
אחרים לבניין־ערים, כשעל מלאכת
התיכנון מנצחים האדריכלים רפאל
ועדנה לרמן, שתיכננו עבור משרדיו;בט־חון
גם שורה ארוכה של פרוייקטים אח רים.
לעזרתם גוייסו גם יחידות של
משרדי־ממשלה אחרים, כמו, למשל, אנשי
מחלקת־ד,מדידות של משרד־העבודה, ש ביצעו
את מיפוי השטח שנועד להקמת
העיר, או אנשי השירות המטאורולוגי ש סיפקו
את הנתונים האקלימיים.
מישהו, כמובן, יכול לטעון כי אין כל
רע בכך. שכן תפקידה של ממשלת־ישראל
המחזיקה בשטח מצרי כבוש, לדאוג לעתידם
של תושבי האזור ולעסוק בתוכנית
אב לפיתוחו, כל עוד הוא נמצא בשלטונה.
זוהי, כמובן, טענת־סרק. צוות תיכנון
האב לרצועת־עזה וצפון־סיני לא נועד
לתכנן את האחור לשיפור מצבם של תושביו
הנוכחיים. זהו צוות שהוקם כדי
לתכנן את ההתנחלות היהודית, החקלאית
והעירונית באיזור, עוד בטרם סופח רשמית
למדינת ישראל.
איון ההכחשה י ר״ בר
הטלוויזיה, בהם הכחישה קיומה של תוכנית
להקמת עיר בשטחים המוחזקים, כפי
שפורסמה בידיעה בהארץ ביום ה־.3.9.72
בכריכת חוברת מודפסת שנשאה עליה את
הכותרת :״ימית — עיר־חוף חדשה אתור
דיקלה — תוכנית מוקדמת.״
החוברת עצמה הכילה תוכנית מפורטת,
עד לפרטי פרטים, להקמתה של ימית,
עיר־החוף המתוכננת לפיתחת רפיח. היא
היוותה סיכום של עבודת מחקר שנמשכה
חודשים רבים, בה הועסקו עשרות אנשים
והושקעו בה רבבות רבות של לירות.
עותקים מעטים של התוכנית להקמת
ימית כבר החלו להסתובב בחוגים שונים,
עוררו גלים של תגובות והביאו גם ל-
לפירסומים הראשונים בעתונים. משום כך
נשמעה הכחשתה הפומבית של גולדה
מעל מסך הטלוויזיה מוזרה ביותר.
היו שני הסברים אפשריים להצהרתה
של גולדה שאין שום תוכנית להקמת עיר
בשטחים: או שהיא שיקרה והעלימה מ אזרחי
ישראל את האמת! או שהיא פשוט
לא ידעה את העובדות, אמרה מה שאמרה
בתום־לב, מבלי שיעלה בדעתה כי משרדי
הממשלה שהיא עומדת בראשה כבר עוס קים
באופן פעיל בתיכנון הקמתה של עיר
בשטח שהיה עד למלחמת ששת־הימים
שטח מצרי ריבוני.
עד כמה שהדבר יראה מוזר, נראה כי
דווקא ההסבר השני הוא הקרוב יותר
לאמת. שעה שרואיינה בטלוויזיה נראה
שגולדה פשוט לא ידעה ששר־הבטחון
שלה, משה דיין, אינו מסתפק רק בדאגה
לבטחון ישראל אלא עוסק גם ב.

מעטפת
התוכנית של מישרד־הביטחון בה נמצאות התוכניות
המפורטות להקמת ימית — עיר־החוף המתוכננת לקום בצפוך
סיני, בין רפיח לשי יך זוואיד. הפצת החוברת הופסקה מייד אחרי הכחשתה של גולדה,

ההוכחה

של שר־הבטחון משה דיין לענייני השטחים:
תת־אלוף יצחק פונדק, מפקד איזור
רצועת־עזה וצפון־סיני, שמונה לתפקידו
על־ידי משה דיין: האינג׳ינר אלחנן קליין,
ראש אגף הבינוי במשרד־הבטחון ואלוף־
מישנה חגי חפץ.
במילים אחרות: הצוות שהוליד את ימית

מסבירים מתכנני ימית את הצורך ואת
הסיבות להקמתה לפי תיכנונם :
״העיר המתוכננת מאותרת לחוף־הים,
על גבול רצועת־עזה וסיני, והיינה המשך
רצוף של רצועת־החוף המיושבת בצפיפות.
כמוקד פיתוח יהודי היא מאריכה
את שרשרת ערי החוף הישראלית בכ־60

קילומטר נוספים.
״האחור הנדון הינו קצהו של רצף
הפיתוח העירוני הישראלי, שפריפריה חקלאית
מצויה בעורפו. ראשיתה של התיש־בות
חקלאית כבר מצויה בצורת הישובים
שדות א׳ וב׳ (פיתחת רפיח) ודיקלה.
״בריחוקה מתל־אביב דומה ימית לחיפה
( 110 קילומטר) .ככרך היא תהווה השלמתה
של שלישיית ערי־חוף ים־תיכוניות
גדולות, השוכנות כמאה קילומטר זו מזו.
בהיותה הדרומית במערך זה חשיבותה
רבה בהקשר לתוכניות הגשר־היבשתי
אשר יקשר את הים התיכון לים־סוף.
״הטווח בינה לבין תעלת־סואץ. הדומה
למרחקה מאילת ומחיפה, נותן לה משקל
על רקע יחסים תקינים בין מדינת ישראל
לשכנותיה.
״האזור המאותר (להקמת העיר) משתרע
בין רפיח לשייך זוויד וצורתו כרצועה
הצמודה לחוף הים. אורכו כ־ 15 קילומטר
ורוחבו כ־ 6קילומטר, מרביתו חולות נודדות.
בכללותו מהווה האחור המשך טבעי
לדרום רצועת-עזה.״
איזור תיירות
דוע נכחר דווקא מקום זה להקנד
(>י /תה של עיר ישראלית נוספת?
מסבירים מתכנני ימית:
למיקום העיר המוצע יש נתונים המהווים
פוטנציאל להתפתחות כלכלית מהירה ורחבה
כמו:
9רציפות לרצועת־החוף המאוכלס בצפיפות.
כל איתור אפשרי להתישבות חוף
עירונית חדשה, בהיקף המחייב שטחים
פנויים רחבים, מוליד בהכרח אל מעבר
לגבול הדרומי של הרצועה. ביחס לגוש
דן — מרכז כובדה של אוכלוסיית המדינה
— המיקום המוצע דומה לזה של חיפה
הן מבחינת המרחק והן מבחינת התיפקוד
כעיר הנמל והתעשיה הדרומית.
9פיתוח אחור תיירות — תכונות
החוף והאקלים באיזור הופכים אותו לאחד
היפים והמושכים בחופי הים־התיכון.
9מרכז תחבורה יבשתי.
נמל ימי — הנמל השלישי בישראל
יפותח בדרום הארץ. איזור רפיח הוא ה מתאים
ביותר למיקומו מהסיבות הבאות:
האחור הינו הדרומי ביותר המאפשר פיתוח
נמל מים עמוקים בהשקעות סבירות.
9פיתוח אזורי תעשייה — הפוטנציאל
התחבורתי של האיזור והשטחים הפנויים
הנרחבים, מאפשרים פיתוח אחורי תעשייה
גדולים ביותר. החרפת הבעיות האקולוגיות
באיזורים המאוכלסים של המדינה
והחרפת הרגישות הציבורית לנושא יוליכו
לריכוז התעשיה המזיקה מחוץ לאיזורים
המאוכלסים בצפיפות.
׳ 9פיתוח מפעלי כוח — פינה זו אותרה
על־ידי הוועדה לאנרגיה אטומית כ רזרבה
שיש לשמרה למטרה זו. בניית
תחנות כוח גרעיניות לא תהווה הפרעה
לפיתוחו התיירי של האחור, כיוון שפי-
תוחן ותפעולו אינם כרוכים בזיהום.

בישראל, בה קיימים כיום כ־ 17 מכשירי
טלפון על כל מאה תושבים.
זוהי התוכנית להקמת ימית.
ההשקעות הרבות שהושקעו בתוכנית
והתיכנון המדוקדק שלה מצביעים על כך
שאין זו סתם הזיה, אלא תוכנית המיועדת
לביצוע, לפחות לפי שאיפותיהם המדיניות
של יוזמיה.

מ שמעות
ח מור ה

גו רדה?
:העיר נועדה להיות מרכז שירותים
לצה״ל בסיני. תרומתו של נושא זה לעיר
המתפתחת תתבטא הן בהקמת מפעלים והן
בתוספת אוכלוסיה מקרב עובדי צה״ל
ואנשי צבא הקבע למיניהם.

עיר של
רגע מיליון
** ד כאן ה סי כו ת שמעלים יוזמי היד
^ מתה של ימית כדי לתרץ את הצורך
החיוני שיש למדינת ישראל בעיר כזו.
כדאי לעיין היטב בנימוקים אלה. הם
סותרים את אחת הטענות המרכזיות של
מדיניות ממשלת־ישראל. זוהי הטענה כי
ישראל נזקקת להרחבת גבולותיה ולסיפוח
שטחים כדי ליצור לעצמה גבולות בטוחים.
מסתבר שזוהי טענת סרק. הנימוקים ח
לפי
חישובי המתכננים עשויה העיר,
המיועדת בעיקר לקליטת עליה ממזרח
אירופה, לכלול כבר בשנת 1974כ־4000
תושבים. בשנת 1977 יהיו בה, לפי התחזיות
כ־ 18 אלף תושבים, שיגדלו ל־70
אלף תושב בשנת 1985 ול־ 231,261 תושבים
בשנת .2000
זוהי גם נקודת המוצא לתיכנון העיר.
התוכנית מתיחסת לאוכלוסיית קבע של
רבע מיליון תושבים, שעבורם תוכננה
מערכת כלכלית הצריכה להיות בסים ל התפתחות
העיר.
המתכננים קובעים כי אוכלוסיה זו תהיה
מורכבת מ־ 78 אלף בתי אב, כאשר היחידה
המשפחתית הממוצעת היא בת 3 ,2
נפשות ל 40 מכלל אוכלוסי העיר יהיו
ילדים, לפי התחזית.
המתכננים אף ערכו חישובים מדוייקים
של מחיר הבניה של העיר. הסיכומים

זוהי אחת המפות הרבות המצורפות לתוכנית המוקדמת
להקמת ימית — ,שגולדה לא ידעה עליה. התוכנית
מתארת את ־חלוקת השטחים בעיר המתוכננת למטרות שונות ואת מקומו של הנמל.

תוכנית העיר

מועלים להקמת ימית הם נימוקים כל כליים
טהורים. הם מהווים הוכחה לטענותיהם
של אוייבי ישראל כי ישראל שואפת
להתרחבות, מספחת שטחים ומתנחלת בהם
לא כדי לשמור על בטחונה אלא כדי לפתור
את בעיותיה הכלכליות ולענות לדרישות
האוכלוסיה המתרחבת.
טוענים מתכנני ימית באותו פרק בתוכניתם
המתייחס להרכב האוכלוסיה הצפוי
של העיר :״יש לראות את העיר החדשה
כעיר שמרכיב הגידול העיקרי שבה הוא
קליטת העליה והמרכיב המישני — קליטת
הגירה פנימית.״

מצביעים על כך שבמחירים של היום יהיה
צורך בהשקעה של עשרות רבות של מיליארדי
ל״י כדי להקים ולבנות את העיר.
התוכנית אינה מסתיימת בזה כמובן.
היא מכילה גם חלוקה מדוייקת של שטחי
העיר, הערכה של ההשקעות הנדרשות
למבני הציבור, תיכנת של מערכת החשמל
לאיזור ופירוט של מערכות המים, הביוב
והתיקשורת המוצעות לעיר. כך, למשל,
מסתבר שכבר ב־ 1975 יהיו בימית 26 טל פונים
על כל 100 תושבים, ואילו ב־1985
יהיו בה 34,6טלפונים לכל מאה תושבים
— סיכוי קוסם ביותר לנוכח המצב הקיים

ן אור תוכנית זו מוארת גם פרשת
/פינוי הבדואים מפיתחת רפיח באור
חדש. עתה ברור כמעט לחלוטין כי לא הנימוק
הבטחוני הוא שעמד מאחורי פינוי
הבדואים, אלא הרצון לפנות שטחים נרח בים
ולהועידם להקמת עיר יהודית חדשה.
אולם יש לתוכנית משמעות מקיפה וח מורה
הרבה יותר מזה.
היא מצביעה על כך שלפי תפיסתו המדינית
של שר־הבטחון משה דיין, אביה
הרוחני של התוכנית להקמת ימית, לא

מפה הלקוחה מתוך
תוכנית הקמת ימית,
המתארת את מיקומה של ימית כעיר החוף
השלישית בגודלה, אחרי תל־אביב
וחיפה. עורק תחבורה יבשתי יהפוך אותה
לעיר הנמל של הנגב ושל באר־שבע.

המיקום

תיסוג ישראל לא מתעלת־סואץ ולא מסיני.
זה עוד לא הכל. הצורך בישיבה על
גדות תעלת־סואץ ובמרחבי סיני מוסבר
על-ידי דיין ותומכיו בצורך בשמירת טווח־בטחון
איסטרטגי, שיאפשר להגן על מרכזי
האוכלוסיה הגדולים של ישראל.
הקמת עיר חדשה, בסדר גודל מתוכנן
לרבע מיליון נפשות, תיצור מרכז אוב־לוסיה
יהודי חדש בקירבת הגבול הדרומי,
מחוץ לטווח הבטחון האיסטרטגי שישראל
כה נלחמת עליו.
מה שמשתמע מכך הוא אחת מהשתיים:
או שכל הטיעון על הצורך בגבולות
בטחון הוא מופרך מעיקרו.
או שישראל תהיה נאלצת בעתיד
הקרוב, אולי עוד לפני שנת ,2000 להזיז
שוב את גבולותיה, כדי ליצור גבול בטחון
חדש שיאפשר להגן על ימית, העיר
החדשה תוקם מדרום לרצועת עזה.
בשלב הנוכחי ימית היא תוכנית פרטית
של משה דיין בלבד, גם אם כבר הוצאו
עליה רבבות לירות מכספי תקציב־הבטחון.
מיד אחרי שגולדה הצהירה בטלוויזיה
כי לא ידוע לה על קיום תוכנית כלשהיא
להקמת עיר בשטחים, נערך מבצע מיוחד
שנועד להסתיר את קיומה של התוכנית.
אולם ככל הנראה לא נסוג משה דיין
מתוכניתו להקים את העיר. כאשר ירד
לפני שבועיים יחד עם שרי השיכון והחקלאות
לאיזור, הוכחש רשמית כי השלושה
דנו בתוכנית להקמת ימית. נאמר
אז, בתשובה לפירסומים בעתונות, כאילו
המדובר הוא בתיכנון להקמת מרכז חקלאי
איזורי בלבד.
האמת היא כמובן שונה. משה דיין,
השליט הבלעדי של השטחים הכבושים,
אינו מסתפק בסמכויותיו כשר־הבטחון בדאגה
לבטחונם של אזרחי ישראל ולקיומם
של תושבי השטחים. הוא מתכנן
כבר את ישראל הגדולה, וללא אישור
הממשלה ואף ללא ידיעת ראש־הממשלה,
כבר מתכנן תוכניות מעשיות לסיפוחים,
ולהתנחלויוח עירוניות.
על רקע זה אפשר אולי להבין את הצהרותיו
האחרונות של משה דיין, כי אפילו
תמורת שלום אמת עם מדינות ערב
לא יהיה מוכן עוד לוותר על שטחים.

במדינה

ה*ו 0וו >1דודן ו ־ 0 ,3חון
ע 7״הסרן מכית־דכן״
שגייס אגשים?•ש.ב.
כל אירופה של טרום מלחמת־העולם
הראשונה צחקה מסיפורו של הסרן מקום־
ניק. הסרן לא היה אלא זייפן ששוחרר
מבית־הסוהר. בתור אסיר לשעבר לא
יכול היה לקבל דרכת. כמי שאין לו דרכון
לא היה זכאי לעבודה. עד שיום אחד
נכנס לחנות לתחפושות, רכש בגדים
משומשים של קצין בצבא הקיסרי.
בגרמניה הקיסרית היה נהוג שכל חייל
חייב לציית לכל קצין, אפילו אינו מפקדו
הישיר. האסיר המשוחרר במדי הקצין
ניצל מצב זה, פקד על כיתת חיילים
שפגש ברחוב לצאת בעקבותיו לבנין עירית
קוסניק, פרבר של ברלין. שם אסר
את ראש־העיר ותפס את הכספת כדי לזכות
בדרכון.
סיפורו של הסרן מקופניק הפך מאז
לאיפיונה של גרמניה הקיסרית, על פולחן
המדים והצבאיות המוגזם שלה.
פיקדון לשתיקה. טוביה גוייסמן,
,17 בחור נמוך ושמנמן, עשוי להיזכר בהיסטוריה
של המהתלות הישראליות כ־
״סרן מבית־דגן.״ סיפורו אינו פחות
משעשע מזה של הסח מקופניק והוא
עשוי לאפיין, אולי יותר מכל סיפור אחר
את אווירת ״הביטחוניזם״ שהשתררה בישראל
בתקופה האחרונה.
באחד הימים הגיע טוביה למושב בית-
דגן, פגש שם את מרדכי דמארי וחיים
גדי, שני צעירים מקומיים. הוא הציע להם
להתגייס לעבודה סודית. היא היתד. כל
כך סודית שהוא לא יכול היה לגלות להם
את פרטיה המדוייקים. אבל הם הבינו
שטוביה אינו אלא קצין־גיום הבא לגייס
מתנדבים לשירותי הבטחון כדי להילחם
בסידור הערבי.
ימה שקסם במיוחד לדמארי וגדי היא
המשכורת שהבטיח להם טוביה 2000 :
ל״י לחודש פלוס הטבות המסתכמות בעשרת
אלפים ל״י לחודש ועוד נסיעות
רבות בתפקיד לחו״ל.
השניים לא היססו, התנדבו למשימה.
טוביה החתים אותם על טפסים של מש-
רד־הביטחון, החתים אותם על שירות
של שלוש שנים, פטור מצה״ל וחובה
להיענות לקריאתו בכל שעה שיידרשו.
היה רק דבר אחד שהיו צריכים לעשות:
להפקיד בידיו סכום של 3890ל״י
כל אחד, כערובה לשמירת גיוסם בסוד,
מעין פיקדון שיוחזר להם תוך זמן קצר.
עוד באותו ערב הוטלה עליהם המשימה
הראשונה: לגייס את מאיר אלימלך ואת
משה חסן, גם הם צעירים מבית־דגן, ל שירות.
סיפר מאיד אלימלך :״בהתחלה
לא האמנתי להם. אבל הם הראו לי מסמכים
חתומים. מייד רצתי לבנק והוצאתי
2500ל״י שחסכתי. ביקשתי הלוואה מאחי.
הבטחתי לו להחזיר לו את ה־1500
מהמשכורת הראשונה שאקבל. הוא סירב:
,איך זה לוקחים ילדים לתפקידים כאלה
ז !׳ הוא אמר.״
על חשבון הש.ב. טוביה לא הסתפק
בקבלת כסף מהמגוייסים לשירות־הביט־חון.
הוא הטיל עליהם תפקידים, החתים
אותם על חוזי עבודה אצל עורך־דין- ,
הורה להם לספור את החיילים המבקרים
באורן באולינג.
החשדות התחילו להתעורר אצל מאיר
דמארי, אביו של מרדכי, פקיד בעירית
תל-אביב. סיפר מאיר :״חשדתי בהם מהתחלה.
אם היו מציעים להם משכורת
של 500ל״י הייתי נותן את הפיקדון
במזומן מייד. אבל הבן שלי אינו מדען
במכון וייצמן. מה פתאום יטביעו אותו
בכסף ועוד על חשבון שירותי הביטחון 1״
מאיר דמארי צילצל למשטרה. הבטיחו
לבוא לגבות ממנו עדות. חלפו חמישה
ימים ואיש לא בא. רק אחרי שהתקשר
שנית נכנסה המשטרה לפעולה. כך נתגלתה
המירמה שנולדה על רקע סערת
הרוחות בעקבות פרשת מינכן.
העוקץ של הסיפור: טוביה, קצין־הגיוס,
טען שהוא עצמו רומה על־ידי אחרים,
שהציאו ממנו כסף וגייסו אותו לש.ב.
אביו של טוביה הבטיח בינתיים לארבעת
״המגוייסים״ מבית־דגן להחזיר להם את
ה״פיקדונות״ שבנו הוציא מהם. אבל בתשלומים.

במדינה

וו ט 1ץ

מפלגות

05111:1הוו.

1834

אחרון הסיפוחיסטים

הקייס הבד? בין תוכנית השלום
החדשה שפירסמה מפ״ם —
לבין זו ש? נח
מחוץ לגבולות ישראל, מציגה מפ״ם
עצמה כחלוצת מחנה השלום הישראלי. את
השתתפותה בממשלה, מציגים נציגי השמאל
המפ״מי בחו״ל כ״חסימה״ בפני ״מג מות
הסיפוח של משה דייך.
אך בישראל, לקראת ועידת המיפלגה,
מציף השמאל המפ״מי את העיתונות בסי-
פורי־רכילות על החלטות הוועדה המדינית,
בהן נוצחו מאיר יערי ויעקב חזן על־ידי
רוב מקרי ששלל היאחזויות התיישבו־תיות
בפיתחת רפיח. היתד, זו דוגמה קלאסית
לכישרונה של מפ״ם לאכול את העוגה
— ולהשאירה שלמה.
השאלה היא: עד מתי. השבוע, הוצאה
לאור על-ידי מחלקת ההסברה של מפ״ם
חוברת בשם ״תוכנית השלום — הצעות
לוועידה השישית״ ,ובה נאמר :״ארץ-
ישראל משני עברי הירדן היא המולדת
המשותפת של העם היהודי החוזר לארצו
ושל העם הערבי השוכן בה...״
חידוש זה, בו מפ״ם הצטרפה למחנה
הגדול של תנועת החירות, בית״ר, הרב

מאוזן :

מאונך :

)1כדור הארץ; )5מצביא קרתגני; )9
לפעמים הוא מוליד עכבר; )10 סיעה;
)12 זהב; )13 אחוריים! )14 נחל בצפון
הארץ! )16 נוזל לכתיבה! )17 חלל, אין!
)19 אוסרים על מי שאינו מתבלט, שהוא
נשאר בו! )20 צד מערב! )21 מדינה
אסיאתית המורכבת מאלפי איים! )24
שנשמה באפו! )25 לבוש ערבי גברי!
)26 מארבעת המינים! )27 חודש עברי:
)28 בת קול! )32 משקה! )33 מטבע יפאני!
)35 תחילת היום! )37 סימן! )39 מתנועע;
)40 משקולת הקשורה לחום ומתנועעת
הנה והגה; )41 אברי המכונה; )42 קולב:
)43 מקום חיבוק הידיים )44 :צורה, דמות:
)45 עמק; )46 כינוי לסדרי המשנה והגמרא;
)50 נגמר! )51 אף! )53 אחד
השבטים; )55 נחושת ממורטת ומלוטשת!
)56 ממציא הטלפון! )58 זמן רב! )61
מועד; )62 אות באלפבית; )63 טפטוף
מים מהגג! )64 תירוש! )65 מטבע אנגלית
דלת ערך; )66 נצח! )68 קידומת
שם הולנדי! )69 נוזל בגוף; )70 יחידה
ביולוגית; )72 אורח )73 צעיף הכלה.

חשב?

)1ליידי אנגליה שרכבה ברחובות קו-
בנטרי לבושה רק בשערה )2 :קריאת
שמחה! )3תבואה; )4מאכלת; )5ברק,
)6נמצא! )7ליפתח היתד. כזאת עד
שהרג אותה )8 :גיבורת רומן מאת
נבוקוב, ששמה הפך שם נרדף לתופעה:
)11 רגש הכרת טובה; )12 מנהיג, ראש
עדה; )15 ישן! )16 מקצועו של אחד
השליחים; )18 נופש )19 צלול; )21 אסון,
צרה; )22 נחל אכזב! )23 רעות רוח,
שטות! )29 ביטול עונש כללי׳ חנינה;
)30 אמור להפחיד ציפורים; )31 סוג של
רמאות )32 :צום; )34 אצלנו — המעט
שנותר מן הברוטו . )35 :גודל דו־ממדי:
)36 שתשרת, כבל; )37 עימד, יצא המערך
לבחירות )38 :רוכל )39 :צמד )46 :דג
שטוח של מים מתוקים )47 :נכה יד או
רגל )48 :באופן תיאורטי הוא אינו משתלם!
)49 עיירה שתושביה התפרסמו ב-
״חוכמתם״ )52 :אינדקס; )53 גלגל! )54
צעיף! )55 רוצח תנ״כי; )57 מילת תנאי;
)59 עקום, לא ישר; )60 חום, תקווה:
)61 חומל )66 :תולעת המכרסמת צמר;
)67 שני עמודים; )70 אביו הקדמון של
הכלב! )71 מילת ברירה.

4ג $ו

זוהי חידה חשנונית. כל ריבוי מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אוחי סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

״כ חזן
בעקבות העוגה, ימינה
כד,נא ושמואל תמיר, הוסתר עד כה מידיעת
הציבור הישראלי ואוהדי מפ״ם
בחו״ל גם יחד.
תיקון ״חריגים״ בסעיפים אחרים
כוללת תוכנית השלום של מפ״ם את חלקה
הגדול של רמת־הגולן בישראל, מאחדת
את כל ירושלים בתוכה (״ירושלים המאוחדת
היא בירתה של מדינת ישראל״) מבלי
שהוגשו כל הסתיגויות להבטחת זכויות
הערבים בעיר, מספחת את רצועת עזה
(״במו״מ על הסדר שלום תיתבע ישראל
לכלול את רצועת עזה על תושביה בגבולות
ישראל ותומכת בהתיישבות ב־רמת־הגולן.
בדברה
על רצועת עזה, חוזרת מפ״ם על
הטענה השיגרתית, שהרצועה לא היתד,
שייכת מעולם למצריים. זוהי טעות ש מקורה
בבורות: במשך רוב תקופות ההיסטוריה,
כולל ימי מצריים הקדומה,
תקופת בית־פטמה במצריים, חלק מתקופת
הצלבנים והממלוכים, היתה רצועה זו בידי
המצרים. בתקופות אחרות היו גם מצריים
וגם ארץ־ישראל בידי אותו השילטון.
יחסי הכוחות במפ״ם מתבררים היטב
מתוך עיון בתוצאות ההצבעה על ההסתייגויות
לתוכנית ״שלום״ זו. רובן ככולן,
הוגשו על־ידי דוב בר־ניר, לטיף דורי,
עבד-אל-עזיז זועבי ומוחמד וואתד. בעד
הסתיגויות אלה הצביעו בדרך כלל 6—8
חברים, כשהרוב מכריע אותם ב־20—30
קולות.
הסתייגותו של מוחמר וואתד, עורך
עיתון המפלגה הערבית, שתבע להתנגד
לכל היאחזות ״בטחונית״ עד שלא יתוקנו
״החריגים״ בפיתחת־רפיח, עקרבד, ומקומות
אחרים, קיבלה קול אחד — קולו של
וואתד.

ה עו ל הזו״
__ עורו מספר על פגישותיו
עם המנהיג העוני
שנוצח השבוע
* דיעה קטנה הופיעה לפני כמה ימים
בעיתוני ישראל, ולא משכה תשומת־לב.
נאמר בה שאחד האשם ג׳וואד, נציג
מוסדות או״ם בביירות נרצח. הרוצח היה,
כנראה, נהגו. לא ברורה סיבת המעשה.
מכיוון שהיה ברור שרצח זה אינו שייך
לסידרת הרציחות במאבק הישראלי-הערבי,
לא מצא איש צורך להרחיב עליו את
הדיבור. סתם עוד רצח.
אולם בלבי עוררה הידיעה גל זיכרונות,
כי בחיי היה ג׳וואד קשור בחווייה מיוחדת.
במשך השנים נפגשתי ברחבי העולם עם
עשרות מנהיגים ערביים, וניהלתי עימם
מאות שיחות על הדרכים להשגת שלום.
חלק היו עויינות, חלק היו ידידותיות.
חלק נסתיימו בנימה של הסכמה, חלק
בריב גלוי. אולם כימעט לכל השיחות האלה
היה מכנה משותף אחד: בני־שיחי
ביקשו שלא אגלה את השיחה, או שלא
אזהה אותם.
״השעה אינה כשרה עדיין לשיחה פומבית,״
חזרו ואמרו בני-שיחי ,״דעת־הקהל
שלנו עדיין אינה מוכנה לכך.״ או :
״אויבינו בעולם הערבי ינצלו את הדבר
לרעת מחנה־השלום הערבי.״ המעטים שהסכימו
לפירסום כלשהו, היו בדרך כלל
אישים שלא מן השורה הראשונה.
דבר זה פגע תמיד באמינות מחנה־השלום
בישראל.
יצא מכלל זה אדם אחד: האשם ג-וואד.
הוא ניפגש עימי בגלוי, והוא לא אסר
עלי לפרסם את פרטי השיחה. היה זה מעשה
אמיץ במיוחד, כי הוא כבר ידע שהוא
עומד להיתמנות, תוך ימים מעטים, לשר־החוץ
של עיראק.

** גישותי עם ג׳וואד נערכו בניו^
יורק בסוף .1958 יש לזכור את העיתוי:
היה זה זמן קצר אחרי ד,מד,פיכה
העיראקית, שהפילה את המלוכה ההאשמית.
בראש עיראק עמד הגנראל עבד־אל-כרים
קאסם, והיה נראה כי יקום בעיראק מיש-
טר מתקדם, שיבצע ריפורמה חברתית וד־מוקראטית.
ג׳וואד השתייך למישטר זה.
ממערב לעיראק קם האיחוד המצרי־סורי
,״הקהילייה הערבית המאוחדת״ .עבד־אל־נאצר
וקאסם היו אז בידידות, למרות
שהיו להם דיעות שונות על איחוד העולם
הערבי. בין בגדאד, דמשק וקאהיר שררו
יחסים טובים, והדבר איפשר למנהיג ערבי
בולט להעז ולנקוט יוזמה כלפי ישראל.
על רקע זה נערכו פגישותינו. דיווחתי
עליהן מעל עמודי העולם הזה כעבור כמה
שבועות — אך השתמשתי בשיקול־דעת.
והשתדלתי שלא לפרסם דברים העלולים
להזיק לג׳וואד, אף כי לא ביקש זאת.
לא גיליתי, למשל, שהשיחות אורגנו
מראש, עוד לפני בואי, על־ידי ידיד משותף.
גם לא סיפרתי שבשיחות נוצר בינינו
דבר שאפשר לקרוא לו ״ידידות אישית״.

להלן הדו״ח תמלא עד שיחות
אדה, שפורסם כגדיון ״העולם הזה״
( ,)1114 הנויטא את התאריך 4
בפברואר : 1959

שיחותי עם שגריר עיראק, האשם ג-וואד,
השאירו בי מישקע של תקווה ועידוד.
ג-וואד הוא בן ,48 שחור וממושקף, גבר
הדומה לפרופסור באוניברסיטה. הוא מגלם
את הטיפוס הטוב ביותר של ערבי לאומי,
טיפוס האופייני לשיכבה העולה כיום לשלטון
בכל ארצות ערב. הוא חונך בביירות
ובבית־הספר הגבוה לכלכלה של
לונדון, מדרשתו המפורסמת של הארולד
לאסקי, בה חונך גם משה שרת.
בשנת 1934 הצטרף ג-וואד לשירות ה-
דיפלומאטי העיראקי, עלה מאז בהתמדה.
המפנה הגלוי בקאריירה שלו בא לפני
שנה. כסגן ראש המשלחת העיראקית המלכותית
באו״ם, השתתף ג-וואד בדיון על
גורל קפריסין. ממשלתו הורתה לו להצביע
בעד בריטניה, בת־בריתו של נורי אל-
סעיד בברית בגדאד. ג-וואד הפר את
ההוראה, הצביע בעד שיחרור קפריסין.
הוא סולק מתפקידו.
כעבור חודשים מעטים פרצה המהפיכה

העיראקית, שהעלתה לשלטון את המפלגה
שג׳וואד השתייך אליה בחשאי — המפלגה
הדמוקראטית הלאומית, בראשותו של כאמל
צ׳אדרצ׳י. היא הפכה במהרה למפלגה
החשובה ביותר. המישטר החדש החזיר
את ג׳וואד לאו״ם, הפעם כראש הנציגות
העיראקית המהפכנית. לדעת כל הערבים
באו״ם, עומד ג׳וואד לעלות בקרוב לתפקיד
שר־החוץ בעיראק.
פגשתי את ג׳וואד לראשונה בטרקלין־
הנציגים, אולם אדיר ויפה, המשקיף על
הנהר המזרחי הרחב, המפריד בין האי

שלב בהתפתחות. ושלב זה עבר.״
ג׳וואד התענין בבעית העליה היהודית
והפליטים, חקר אותי במיוחד על דעתנו
לגבי עתיד ירדן. כשהשבתי לו על כך,
נסתבר כי גם כאן יש רקע לשיתוף־אינ־טרסים
מובהק בין עיראק וישראל מתקדמת.
כי שנינו קווינו לחיסול הממלכה
ההאשמית, ובאותה שעה היינו מעונינים
למנוע את סיפוח הירדן למצרים. פלסטין
עצמאית, נאמנה למחנה הלאומי הערבי
ומתקדמת במדיניותה, היתד, מתאימה גם
לעיראק וגם לישראל.

יש משם לישראל בקונפדרציה שר
המיזוח התינון-אמו שו־החוץ העירקי

או גם את המדינות הלא־ערביות במרחב?״
ג׳וואד הפנה את פניו להורוביץ, עיוות
את פיו בחיוך פקחי, כאחד האומר :״הבינותי,
ידידי.״ אחרי מחשבה של שניה השיב
את התשובה המנוסחת :״השלב הראשון
של האיחוד צריך להיות בין עמים
בעלי רקע גזעי, לשוני ותרבותי משותף.
אולם אחרי שיושג האיחוד הערבי, יהיה
מקום גם לעמים הבלתי־ערביים במזרח
התיכון כמו התורכים, האיראנים ואחרים,
שירצו להצטרף.״
היה ברור לכל אחד ממאות אלפי המאזינים
כי ״אחרים״ פירושם ישראל. עד
כמה שידוע לי, היתר זאת הפעם הראשונה
שמנהיג לאומי ערבי הצהיר בגלוי על
האפשרות של צירוף ישראל (או אפילו
התורכיים והאיראנים) לאיחוד המרחבי־ המבוקש
על־ידי התנועה הלאומית״הערבית.
ההצהרה הקבילה במדויק לתכניתם של בעלי
הרעיון השמי בישראל, אותה פרטתי
באוזני השגריר.

מאנהאטן לבין שכונות ברוקלין וקווינס.
מכיוון שאין לדיפלומטים חדרים במגרד־השחקים
של האו״ם, מבלים הנציגים את
זמנם שמחוץ לישיבות בטרקלין נהדר זה.
ג׳וואד קרא תרגום אנגלי של המינשר
העברי לפני בואי, והוא ידע כי אני משתייך
לתנועה שקידמה בברכה פומבית את
המהפיכה העיראקית* .כשהוצגתי לו קם
מכורסתו, לחץ את ידי, הציג אותי בפני
שאר המסובים (דיפלומאטים מצרים ועיראקים)
,והזמינני לשבת. כך החלה שיחתנו
הראשונה, שהיו לה שני המשכים.
ג׳וואד לא עשה כל מאמץ להסתיר שיחות
אלה. להיפך. הן התנהלו בפומביות

ג׳וואד דיבר בזילזול על אנשי אל־בעוז,
אשר הסוציאליזם שלהם מפוקפק ביותר.
״גם היטלר דיבר על סוציאליזם,״ העיר
בעוקצנות. כששאל אותי לדעתנו על ה־מישטר
החברתי הרצוי לנו, העזתי לקבוע
כי ״כולנו יושבים כאן בסירה אחת. אנחנו
זקוקים לסוציאליזם שיתבטא בתיכנון ממלכתי,
אבל איננו רוצים במחנות־ריכוז ז־במדינת־מישטרה.
האם נקרא לזה סוצי אליזם
חופשי, או הומאניסטי ז״ ג׳וואד, השייך
למפלגה סוציאליסטית רצינית אך
דמוקראטית, ניענע בראשו בחיוב.
ג׳וואד הזכיר כי הכיר בשעתו את הד״ר
יהודה לייב מגנס, אותו העריך מאד. כמו

^ יני יכול לפרט את כל שיחותי
עם ג׳וואד, מאחר שאיני סבור שהדבר
יביא תועלת. אם מותר לי לערוך
סיכום קצר, הייתי מסיק:
9מנהיגי עיראק החדשה הם הכוח
המתקדם ביותר במרחב, והם הנוחים ביותר
ליזמת שלום עתידה.
0מנהיגים אלה משוכנעים כי המישטר
הנוכחי בישראל הוא חלק מן המערך
האימפריאליסטי העולמי, ושהוא עדין את
שאיפות הערבים לחרות. הם לא יבואו
במגע עם ישראלי המזוהה עם מישטר זה.

מלאה, לעיני כל יושבי הטרקלין. באחת
השיחות ניגש אלינו עומר לוטפי, השגריר
המצרי, שידע גם הוא מי אני. ג׳וואד
הציגני רשמית. לוטפי לחץ את ידי, אמר
כמה מלים אדיבות והמשיך בדרכו.

רוב הערבים עימם דיברתי, ידע על קבוצת
איחוד ועל פרוס׳ מארטין בובר. הוא
שאל מה עברי האישי ועבר חברי .״נראה
שהתחלתם בגיל צעיר מאד,״ חייך לבסוף
.״זוהי תכונה משותפת לכל עמי המרחב,״
השבתי ,״כולנו התחלנו בגיל
צעיר מאד להתעסק בפוליטיקה.״
לפני השיחה האחרונה שלי
הוא
ג׳וואד

• מנהיגים אלה אינם שונאים את יש ראל,
אינם חולמים, על השמדתה, ויהיו
מוכנים להסדר עימה — אם יהיו משוכנעים
כי בראש המדינה עומדים יסודות
המשייכים את עצמם למרחב, הלוחמים באימפריאליזם
והמשוחררים מסיסמאות ציוניות
מיושנות, הם מסוגלים לגלות ידידות
לאדם הנראה להם כשייך לכיוון זה.
עד כאן הדו״ח שפורסם לפני 13 וחצי

ף* רכתי את ג׳וואד על עמדת עי-
>4ראק בענין האיחוד המרחבי. הסברתי
כי עמדת מפלגת אל־בעת היריבה,

טדקלין־הזיכסמטים נמונו האדם0,

* המינשר העברי היה מצע לפתרון בעיות
ישראל, שחובר על־ידי אורי אבנרי,
נתן ילין־מור ואחרים. הוא פורסם ב־ 957ו
על־ידי תנועת ״הפעולה השמית״ ,שקדמה
לתנועת העולם הזה — כוח חדש.

ואנשיו בשצף־קצף. לצורך זה נוצל גם
הדו״ח שלי על פגישותי עם ג׳וואד. יום
אחד טען ראדיו קאהיר ששר־החוץ העיראקי
ניפגש כמה פעמים עם הסוכן הישראלי
הציוני אורי אבנרי, וניהל עימו
משא־ומתן על הסכם ישראלי־עיראקי.
כאשר פרצה ההפיכה של עארף נגד
קאסם, דאגתי לחייו של ג׳וואד. אולם גם
הקושרים העריכו, כנראה, את אישיותו.
הם הסו על חייו כאשר נהרג קאסס,
ואחרי תקופת־מעצר קצרה שוחרר. ברי

אין שלום בלי
הפלסטינים, אמו
לפני 14 שנה

זיייי *.

הרוצה להקים מדינה ערבית אחידה אחת,
תקשה מאד על עמים לא־ערביים, כמו יש ראל,
לקחת חלק בגורל המרחב. אם, לעומת
זאת, תתגשם ההצעה העיראקית של
קונפדרציה רופפת יותר — התאגדות של
מדינות חופשיות, המשתפות פעולה מרצון
חופשי ותוך שמירת עצמאיות — הרי
תוכל ישראל למלא תפקיד חיובי וחשוב
באיחוד זה. הבלטתי את האינטרס המשותף
של עיראק, ישראל ולבנת בשאלה זו.
״לא יהיה איחוד ערבי כולל במדינה
אחת,״ הבטיח ג׳וואד .״רעיון זה היה רק

האשם ג״אווד בארם

התקיימו הנגישות עם שו־החוץ העידאק׳

ניו־יורקית על־ידי שלושה עיתונאים, שאחד
מהם היה דויד הורוביץ, כתב העולם
הזה באו״ם וראש סוכנות־ידיעות יהודית-
אמריקאנית. לפני השידור התיעצתי עם
הורוביץ, ניסחנו יחד שאלה שהייתה די
ברורה כדי שתהיה לתשובה משמעות,
אך שתהיה גם די גמישה כדי לאפשר
למנהיג ערבי לענות עליה ללא חשש.
ההקלטה התקיימה באחד מאולפני ה־או״ם.
ישבתי בתאו של מהנדס־השידור,
המופרד מן האולפן עצמו בשמשה גדולה.
אחרי שג׳וואד השיב לעיתונאי המצרי־היהודי
סימון מאלי, כי עיראק דוגלת באיחוד
המרחב הערבי על־יסוד שיתוף־פעולה
בין מדינות עצמאיות, מיהר הורוביץ לשאול
את השאלה אותה תיכננו מראש :
״אדוני השגריר, האם שיתוף־פעולה מרחבי
כזה צריך לכלול רק מדינות ערביות,

שנים בהעולם הזה.
שבועות מעטים אחרי פגישות אלה
אירעו מאורעות דרמאתיים, ששינו את
המצב כולו, ושהעכירו את סיכויי חשלום.
ההתחרות בין המדינות יצרה שוב אווירה
שלילית.
_ /וואד מונה לשר־החוץ, כפי שהיה
^ צפוי. יתכן שגישתו, ששללה את הקמתה
של מדינה ערבית גדולה אחת ״מן
האוקיינוס האטלנטי ועד המיפרץ הערבי״,
כחלומו של עבד־אל־נאצר אז, תרמה את
תרומתה לכריית תהום בין בגדאד וקאהיר.
על כל פנים, תוך זמן קצר נפתחה מיל-
חמה בין׳ קע״ם ועיראק — מהדורה חדשה
של המאבק ההיסטורי בין קאהיר ובגדאד.
ביטאוני קאהיר החלו משמיצים את קאסם

בות הימים זכה לתפקיד מטעם או״ם, שם
זכרוהו כשגריר נבון. מתון ומוכשר.
מפעם לפעם קיבלתי ממנו בעקיפין דרי-
שות־שלום• — אך לא ראיתיו עוד אחרי
הפגישות ההם. במותו היה בן .61
בעיני, היה ג׳וואד תמיד נציג -של שיכבה
ערבית גדלה והולכת, המבינה כי השלום
דרוש לעולם הערבי ולישראל כאחד׳
וכי אין מנוס מפיתרון ראדיקאלי,
שיתבסס על שיתוף־פעולה בין התנועות
הלאומיות הגדולות, העברית והערבית.
ג׳וואד היה אהד הראשונים שהתבטאו באופן
חופשי׳ מתחו ביקורת על המנהיגים
הערביים המתמסרים לדמגוגיה, לא פחות
מאשר על המנהיגות הנוקשה של ישראל,
הזרה לעולם הערבי ולשאיפותיו.
במיוחד נחרתה בזיכרוני הסכמתנו הגמורה
על פיתרון הבעייה הפלסטינית
— תשע שנים לפני מילחמת ששת־הימים.
שנינו ידענו שלעולם לא יהיה
השלום אמיתי אם לא תקום מדינה פלסטינית
חופשית, בצד ישראל.
י׳וואד לא היה.המנהיג הערבי הראשון
או היחידי שעימו הגעתי להסכמה כימעט
מלאה על הדרך להשגת שלום. אולם הוא
היה הראשון שהעז להיפגש בגלוי עם איש
תנועת־השלום הישראלית. הוא היה אדם
אמיץ. כמה מנהיגים אמיצים כאלה יש ב מרחב
שלנו, משני עברי קו חפסקת־האש ז

השעווויה

^ נחנו רגילים לשערוריות. שערוריות מכל הסוגים. שערוריות של עשרות מיליוני
לירות. שערוריות בים, בייבשה ובאוויר.
חושינו קהו. קשה לנו להתרגש משערוריה נוספת.

אפל שערוריית הפיצויים דמישפחות חללי מינכן מעמידה כצד
את כל השערוריות שהיו עד כה.
הסכום הוא קטן. מיספר המעורבים מצומצם. אבל הפרשה חושפת תהום של
ניוון מוסרי, שאי־אפשר להבים לתוכה מבלי להחרד.

רגע הראשון של הזעזוע נוכח מעשה־הזוועה האולימפי, תרמה ממשלת גרמניה
2מיליון דולאר לפיצוי המישפחות.
היא לא הסתירה את כוונתה ומטרתה: לכפר על מחדליה החמורים, שפילסו את
הדרך בפני אנשי־הטירור.
כנאה לממשלה נבונה, בעלת חוש למוסר, היא לא התמהמהה, לא כינסה ישיבות
רבות ולא אמרה דברים בחצי־פה. היא פעלה מייד, כימעם באופן ספונטאני, ועשתה
את שלה בלי שום הסתייגות או תנאי.

היום אפשר לתמוה על שום מה לא נהגה ממשלת ישראל כאותה
צורה. מחדליה הכיטחוניים, שאפילו ועדת־קופל נאלצה להודות כהם,
היו חמורים ממחדלי הגרמנים.

כאשר ספורטאי ישראל יצאו למינכן, במישלחת שנשאה את הדגל הלאומי באירוע
בינלאומי זוהר. הם סמכו על כך שמוסדות־הביסחון של ממשלתם יעשו את הכל —
ממש הכל! — כדי לאבטח את שלומם.
מפשלת ישראל לא קיימה התחייבות זו. היא הזניחה את העניין בצורה פלילית
— והאחריות לכך אינה רובצת על איזשהו פקיד ממדרגה שניה או שלישית, אלא על
הממשלה כולה, בתור שכזו. רק היא נושאת באחריות כלפי האזרח.

אילו חיתה לממשלת גולדה מאיר התכונה והרמה המוסרית של
ממשלת וידי כראנד (לפחות כשמה אחד זה י) — כי אז היתה נוהגת
כמותה, ומכריזה כו כמקום על הקצכת סכום גדול לפיצוי המישפחות.
נוסף על התרומה הגרמנית.
היא לא עשתה זאת. מעשה כזה אינו נכלל בתחום מושגי ממשלת ישראל.

ץ ה, אולי, אינו מפליא. אנו מכירים את המנטליות של שליטי ישראל — המנטליות
( של בוסים סיפלגתיים קטנים שעלו לגדולה, הסובלים מכל סממני ההתנשאות
וחוסר־הרגש של שילטון זקן, מבוצר ומסואב.
אבל גם הכרה זו לא חיסנה אותנו מפני המשך הדברים.
ממשלת־ישראל, באמצעות חגך דוד־אדונז, קיבלה מהגרמנים סכום השווה לארבעה
וחצי מיליון לירות — המהווה, אגב, תוספת נכבדה לאוצר מטבע־החוץ של הממשלה.
על כך הוסיפו גופים ויחידים בגרמניה כמה מאות אלפי לירות נוספות.
ישבו הפקידים והעסקנים ונחרדו.

כל כך הרכה כסף — וסתם לחלק אותו לכמה מישפחות ץ

אילו חולק הסכום שווה למישפחות, ודתה כל מישפחה מקבלת כחצי מיליון ל״י.

כישראל, אין הפקיד המצוי והעסקן המקוכל יכול לסכול מחשכה
כזאת — לתת למישפחה כלשהי של אזרחים חצי מיליון לירות, הנמצאות
כידי הממשלה. הלכ פשוט אינו נותן. כלשון העם: לא מפרגנים.
אני משוכנע שפעל כאן גורם תת־הכרתי: נישה פסיכולוגית אדירת־כוח, המשותפת
לכל בעלי־השררה בישראל, מבלי שיהיו אף מודעים לכך.
הם חשבו: אי־אפשר לתת כסף כזה לאזרחים! אפילו כשזה כסף שנותן השילטון
הגרמני לאזרחים בישראל, ושכלל אינו נוגע לממשלת ישראל, למגן־דויד־אדוס, או
לכל מוסד ישראלי אחר.

אלה שימשו, לכל היותר, דוודים.

ך* הגיון היה מחייב את המוסדות לכנס את המישפחות למחרת ההלוויות, למסור
$1להם חשבון על כל הכספים שנתקבלו, ולהעביר לכל מישפחה בו במקום את כל
הכסף המגיע להם — 1/11 של הכסף.

אכל זה ככלל לא עדה על דעת הפקידים והעסקנים.

מדוע לאי
כשנתפסו בקלקלתם, וכאשר קמה הזעקה אשר יכלה להפוך בכל רגע לסערה
ציבורית חסרת־תקדיס בישראל, הומצאו בקדחתנות תירוצים.

כל אחד מהם עלום ושדוף יותר מן השני.

תירוץ ראשון: רצו לקבוע תחילה את ״יעד״ הכסף.

איזה יעד? ממשלת גרמניה נתנה את הכסף למטרה אחת כיד־כד:
פיצויים למישפחות. העכרת הכסף לכל מטרה אחרת, קדושה
ככל שתהיה — אמכולנסים למגן־דויד־אדום, רכישת מכשירים רפואיים
ומי יודע מה — היתה מהווה גניכה, פשוטו כמשמעו.

אמו וסבתו המומות־הכאב של
711111*1111 11 !1 1 115 11 ¥| 11
מארק סלאבין, בעת הלווייתו של

המתאבק המצטיין, שנרצח והוא בן 18 בלבד. כאשר הגיעו גופות עשרת הנרצחים
ממינכן, היו קרוביהם קרובים ללב האומה כולה, שהשתתפה, עם רבים בעולם, בכאבה.
הצער והצרות

* אשינקה, תשב. תפסיק להתרו־
״ צץ. זה לא יעזור.״
יאשר״ אביו של מארק סלאבין, המתאבק
בן ד,־ 18 שנרצח עם עשרת חבריו
באולימפיאדה במינכן לפני שישה שבועות.
מתיישב. הוא תוקע מבטו בריצפה,
לדקות מעטות, אחר קם שנית. בלי להרגיש.
כמו אריה בסוגר, הוא מתחיל
שוב להסתובב הלוך ושוב.
אשתו, אלינה, נאנחת בשקט :״ככה
הוא מאז שמארק מת. לא יושב רגע. אני
נורא מפחדת. יש לו לב חולה.״

מישפחת סלאבין היא מישפחה שבורה,
שאיבדה את עולמה. אחותו של מארק,
סוניה בת העשר, היא כל מה שנותר להם
עתה. אך אין בכוחה להקל על כאב מותו
של הבן הבכור — הצעיר המבריק, ששאף
להיות מהנדס, זכה בגיל 15 בתואר אליפות
הנוער בהתאבקות באיזור מינסק,
עיר מולדתו — סחב את הוריו ומישפחתו
לעלות לישראל — ונרצח ארבעה חודשים
אחרי שהגיעו לארץ.
הוא הותיר אחריו מישפחד, שבורה, שאיבדה
את עולמה. מישפחה שהדבר ה־

תירוץ שני: רצו להשתמש בחלק מן הכסף ל״הנצחת״ החללים.
זוהי ממש חוצפה. הכסף שייך למשפחות. אם הן רוצות להנציח את יקיריהן,
יחליטו על כך בעצמן. אם הממשלה רוצה להנציח — שתואיל בטובה לעשות
זאת על חשבונה. היא תוכל להשתמש לצורך זה בכסף שהיא חוסכת מאז מינכן, מכיוון
שעסקנים רבים איבדו לפי שעה את החשק לטייל בעולם על חשבון משלם־המיסים.
^ שנו תירוץ שלישי, הנראה ברגע הראשון סביר יותר. אומרים הפקידים: לא
צריכים לחלק את הכסף שווד,־בשווה. קרוביו של רווק שנרצח אינם צריכים
לקבל אותו הסכום הניתן למישפחת קורבן, אשר הותיר אחריו אשה וארבעה ילדים.
במחשבה שנייה, טענה זו נראית לי בלתי־נכונה. אילו־ היה מדובר בסכומים
קטנים, היו צריכים באמת לעשות התאמה כזאת. אבל כשכל מישפחה צריכה לקבל חצי
מיליון לירות — אין מקום לחשבון כזה. סכום זה מספיק גם למישפחה מרובת ילדים.
אפילו מבחינה מישפטית, איני בטוח שיש למישהו זכות לעשות חשבונות כאלה.

אכל נניח לרגע שמקכלים גיישה זו. אז מה ץ מדוע אי־אפשר
לקכוע את קני־המידח, תוך התייעצות עם המומחים, תוך 24 שעות ץ
מה הצורך כוועדות, וכוועדות־מישנה, וכחודש ימים, ועוד חודש ז
למה יש צורך בכל הביורוקרטיה הזאת, אם לא כדי להרוויח זמן עד שהמוח
הממלכתי יתרגל למחשבה שיש להיפרד מן הכסף הזה ז
לשערורייה זו, יש תקדים המעורר דאגה רבה.
בשעתו נתנה ממשלת גרמניה המערבית לממשלת ישראל סכום גלובאלי גדול,
כדי שזו תפצה את נכי הנאצים החיים בישראל. ממשלת ישראל קיבלה על עצמה את
כל ההתחייבויות כלפי נכים אלה.

התוצאה היתה מעשה-עוול מחפיר. הממשלה מעלה כאמון שניתן
לה, והנכים כישראל קיכלו פחות מהנכים שנשארו כגרמניה. שערורייה

זו לא נסתיימה עד היום.
מעשה־ה,זוועה במינכן זיעזע את הציבור הישראלי
ייתר מכל מעשה אחר מזה שנים. אל ניתן לזהם את
האבל הלאומי במגע ידם של עסקנצ׳יקים, שתאוות־הבצע
הפכה להם טבע שני — ואולי טבע ראשון.

ארור במינסס

מארק (שני מימין) במועדון־הספורט במינסק. כבר
בתחילת דרכו כספורטאי הוכר הפוטנציאל שלו על-
ידי המומחים. בגיל ,15 כבר הוכתר כאלוף קבוצת ההתאבקות של עיר מגוריו.

מישפחדו לאביו קיברה בסף ראשון רק השבוע!

כיום ביום. אביו של מארק: חד3
אמא וסבתא
בדירתם הצנועה בשיכון בפרדס־כץ

לה־לב, אינו מסוגל לעבוד, ומארק היה המפרנס היחידי של

הממשלה התייחס לנושא בכנסת, מיהרו
האחראים ושלחו לכל משפחה צ׳ק מגוחך
של עשרת אלפים ל״י — מתוך סכום של
כחצי מליון המגיע לכל אחת מהן״.

נזיפה
ל או מי ת
ד* 88

המישפחה. רק שישה שבועות חלפו מאז טרגדיית מינכן —
שאיש מהאחראים, בישראל, לא נתן עליה עדיין את הדין — וכבר
מרשים לעצמם גורמים ממלכתיים לזלזל במישפחות הקורבנות
שסכום התרומות שנשלחו להם מגיע ללמעלה ממיליון דולר.
פיצויים למישפחות חללי מינכן. כולן,
סבבו סביב ציר אחד: מי שמך? מי
הירשה לחבורת פקידים אלמונים לשים
ידה על כספים לא לה, לעכב אותם אצלה
במשך שישה שבועות ארוכים — כשכל
הסימנים מצביעים על כך שבינתיים הם
בוחנים את דעת הציבור, כדי לראות אם
תצליח המזימה: לגזול הכספים מידי המיש־פחות,
להעביר אותם למטרות ״נעלות״.
רק השבוע, לאחר שנראו סימניה הראשונים
של סערה ציבורית, וסגן ראש־

ך* סערה חלפה מעל ראשיהם של
11 קרובי הנרצחים. הם היו עסוקים מדי
בצער, מכדי לשים לב לצרות. חלקם, כמו
הוריו של סלאבין, לא היו מעולם מה־טיסוס־ם
התובעים את שלהם בקול. ההורים
הם ההיפך הגמור מדמותו התוקפנית
של העולה החדש מרוסיה, שהצטיירה לאחרונה
בציבור. גם בנם היה כזה :״ביום
השני אחרי שבאנו לארץ,״ נזכרת אמו,
״הלך מארק למשרדים של הפועל כדי להתקבל
לקבוצה. הוא לא ידע מילה עברית,
ולא היתד, לו לירה בכיס. הוא ביקש
שיבחנו אותו, שהוא רוצה להספיק להיכלל
בנבחרת האולימפית.
״אפילו לא הסתכלו עליו. לא רצו לדבר
איתו. מארק חזר הביתה. למחרת,
הוא חזר לשם שוב. וככה יום אחרי יום.
״בסוף הסכים אחד המאמנים לבחון אותו
— והוא הוכנס מיד לנבחרת.
״אכל גם אחרי זה, הוא הסתובב בלי
פרוטה בכיס. אמרתי לו כפה פעמים :
,תבקש מהפועל כסף. תגיד להם שאין לך
ממה לחיות׳ .אז הוא היה אומר לי, :אני
עוד חדש, אמא. אני לא יכול לבקש כסף׳.
הוא היה נורא ביישן.״
היה צורך בגילוי ניצניה הראשונים של
שערורייה ציבורית, כדי שביישנותם של
קרובי החללים, כאבם, וחוסר־תשומת־הלב
שלהם, בשעתם הקשה, לא יביאו לידי
כך שכספם יתגלגל לנטיעת איזה יער אלמוני׳
או מטרה נשגבת דומה — במקום
לשמש לרווחתם.
היה צורך בבזיון לאומי, כדי להזכיר
לביורוקראטים ששמו ידם על הכסף, ש הוא
אינו של מדינת ישראל.
• בנוסף למליון הדולר של ממשלת
גרמניה, התקבלו גס תרומות נוספות מגופים
ואזרחים בגבמניה בסך חצי מליון
מארק — סך־הכל, קרוב לחמישה מליון

1יי

מארק סלאבי!

בחברת ידיד וידידה בלתי
הנמרץ, שהתגלה כמתאבק
בנבחרת הישראלית לאולימפיאדה מייד עם בואו לארץ —
שלו, שהיו כה יקרים לליבו, כדי לעלות. בתמונה משמאל :

אחרון המעניין אותה כיום — הוא הכסף.
״כן, השבוע נתנו לנו חלק מהכסף,״
מספר בשקט יאשה .״קיבלנו עשרת אלפים
ל״י. ברוסיה הייתי עובד בתעשיית
הטרקטורים, אבל כשקיבלתי התקפת־לב,
הפסקתי לעבוד וחיינו על פנסיה. כשבאנו
לארץ, אין יותר פנסיה, ואני לא עובד.
עם הכסף, נוכל עכשיו להסתדר. אבל
הייתי מוותר על הכסף ועל הכל, רק ש־מארק
יהיה בחיים.״
ניצול האבל
א רק הוא. בשבועות האחרונים,
/נראה היה שרבים אחרים היו שמחים
לעזור לו לוותר על הכסף.
״אני באמת לא מבין את העניין,״ הגיב
קרוב מישפחה, שביקש לא להזדהות, כדי
לא להרגיז את הוריו של מארק .״תיכף
לאחר הרצח במינכן, הודיעה ממשלת גר
מזוהים
במינסק. הצעיר
בעל רמה נדירה, ונכלל
זנח את לימודי ההנדסה
מארק בתחרות ברוסיה.

מניה שהיא נותנת למישפחות של 11הקורבנות
מיליון דולר. למה חיכתה אז
ממשלת ישראל? שממשלת גרמניה תע ביר
לה את הכסף? מה יש, ממשלת יש ראל
פחדה שממשלת גרמניה תיברח, ולא
תעמוד בהתחייבות שלה?
״מדוע לא יכלה ממשלת ישראל לשלם
תיכף ומיד את הכסף — למחרת הכרזת
ממשלת גרמניה — למישפחות, ולגבות
אותו אחר־כך מממשלת גרמניה?״
בשיחה מתערב שכן, עולה חדש אף
הוא :״אני חושב שזה קצת כמו שהיה
אצלנו ברוסיה,״ הוא מסביר בעברית
מגומגמת .״הפקידים ידעו שהמישפחות
יושבות באבל, אין להם ראש לחשוב על
כסף, לא מעניין אותם עכשיו שום דבר
— אז הם החליטו: קודם כל, נחזיק את
הכסף. לשלם — תמיד יש זמן. גם אצלנו
ברוסיה זה ככה.״
היו אלה רק אחדות מהתגובות, שהלכו
וגברו בימים האחרונים ברחבי הארץ, עם
התנדף הערפל המבוון מסביב לשאלת ה־

בגוו סיוות־ציווים 11 הונסקה תמיכת מישור החוץ ביוחון שנועד ונועו 1
ך• שיונתן לכל

10 פו-ג71 דה 1107111 שוני

נז ת חל
פודנו
!731 ובן. ב *! 1
!773נ ף77 סובבו 31
ח• / 77ד 77ש ס

בשפה האנגלית
משבר ממשלתי. בסן
חדשים צעירים, וליד
רחבי־העולם, קצת א
יונתן ( )25 בוגר ס
דון שעלה לישראל ל
הונו בשם לילית, הנ
שאינו נרתע מטיפול
טיות וסוציאליות, גב
העיתון היה להצי
החל בשלושת אלפינ
גם משרד־החוץ הכיר
ידי קניית כמות גליו
שאנו מביאים את דו
צעירים, בהם עולים 1
רבים, שהתייחסו באי
צנום, ביישן, נשוי ו:

ך* אשר התגלח

א 7צאיס

^ לילית, הקימה
שהממשלה תומכת בזו
אנרכיסטי, ומה לא1 .
לבטל את התמיכה, ש

א 37ת חנ קח

זל־דד׳ קיבל2ו<0

וזצ 7ה ׳ 7(73ה לי ב לו ך הזה?

כרס ל,י

אב•מ אע7ר ׳ל*רר יו 7
/ 173x71ז

לל יס ־ד יד יי

אא י 1ל7 7ד ,״י יד ״ב י<׳ *ס /א ן . /

2ל*109ד3ך
*03 עה

לנחל*!*

*יךאח״ ה פ>ג 3ד, ,

מ/וג׳
*וזכורר *ק ההממ נ ה
}מהסו
7״ צעלקי דו

אועיות. כללך קסב תל!

זוהי ססיסי{

>ז?ד ה׳1

• א בי בדץ עו ד
אי נטלק טו אלאתך
איייול !/הסריח תן לז 9לו
>צובק סיסתאיפ 4-1־7
חמחסולה .,
ת ב /שטרחו 3377א
איב ס יו ד עי 77 0ה
לוון ןו 7ד נ

השבוע, לאחר שנו
יכלה גח״ל להירגע.
הסיבה הטרגי־קומ׳
שהגיבורה שלהם היו
הסופר־מן הקלאסי, וב:
זה, כמובן, כבר ה׳
לעצמו לבקר את
בלילית נפסקה.
מהלומת־הנגד של
טטה את לילית, וכנרא
ועוזרתו, ויויאן ברסק
באווירה הישראלית, ו|
משרד־החוץ. בתמימוו^
שוב הוא, שהעיתון ^
השבועונים הישראלייו
( ,)26 ממושקפת, נאה,
(שטוקהולם, עיר מולד
תעמולה של הסוכנות
צעירים יהודים בעולם.
שניזונו מביטאונים אל
גילו את המציאות בא
אות הוורודה שעליה
עובדה: התאחדות עו
מהעולים מאמריקה ח1
הסברה לקוייה.״

\ ן* תחילת דרכו
התאחדות הסט
בתנאי שנציג בעיתון
הוצאנו את לילית כדי
היא שאיננו שמאלנים,
איננו נוקטים אף פעם
בעייה, אלא מאירים
האפשריות — ולא ת!
סוד ההצלחה של העיו
פוצה שלנו ומיכתבי
״אינני מבין: האם
שאנחנו עושים עבוד
למדינת ישראל — או
ממשלת־ישראל י״
נו באמת. שלושה נ׳

תווי בעודם

ה להוציא לאור עיתון
א לא תיכנן לגרום ל-
:ל, רצה לספר לעולים
צעירים בקמפוסים ב־מארץ־ישראל.
ווגיה
באוניברסיטת לוג-
שלוש שנים, קרא ליר־
!ותו לעיתון ער ותוסס,
•שיגרתי בשאלות פולי-
זהן כואבות ובוערות.
מגליונו הראשון: הוא
פסים, הגיע ל־ 13 אלף.
רכו, החל תומך בו על-
מדי חודש .״הם הבינו
ישראל האמיתית לאלפי
ציאליים ואינטלקטואלים
לדברינו,״ מספר לבל,
לתינוק.

תמיכת משרד־החוץ בן
קול זעקה גדולה על
ן שמאלני, היפי, בוהמי,
לחצה על משרד־החוץ
גם פעולה בכנסת.

לבל

זתר?

חצי שלילית רואה אור,

סידרת ציורי קומיקס,
גולדה מאיר, בתפקיד
קצת לא כל־כך רציני.
ותר מדי. עיתון המרשה
פ הממשלה? התמיכה

שי סופר־גולדה לא מופלא
תמוטטו. אבל יונתן
וא נקלטו עדיין מספיק
ש מבינים את צעדו של
הם חושבים שמה שה א
תפקיד חשוב :״רוב
בחו״ל,״ מסבירה ויויאן
גרת שתי אוניברסיטאות
וירושלים) ״הם דברי־אין
להם שום הד בין
ותם עולים פוטנציאליים
זכו לאכזבה מרה כאשר
,השונה כל־כך מהמצי־או
בפירסומי הסוכנות.
אמריקה קבעה ששליש
ם לארצות־מוצאם בגלל

׳ אומר לבל, הציעה לנו
טים לתמוך בלילית —
דיעותיהם. סירבנו. לא
יות עיתון מטעם. האמת
א שום ״איזמים״ אחרים.
שדה זו או אחרת בשום
תה תמיד מכל הזוויות
הרשמיות דווקא. וזהו
— כפי שמוכיחים התאים.
רד־החוץ
תמך בנו בגלל
טובה, המביאה תועלת
־י שנימנע מביקורת על
שים.

לתהקסס

ד#,י>׳טצקנ 1ו*צי 0־ ^#7׳ז ר, הסוף?

יי:ג -

ב ז1ד11////צ׳ה!לוצי&הן

במדינה

מתון מפתיע. הדבר המרכזי שעניין
את יצחק בן־אהרון היה: סילוקו של אשר
ידלין, מנכ״ל חברת העובדים, מנגד עיניו.
קופת־חולים נראתה בעיניו מקום אידיאלי
מישסרה החקירה שהיתה

לכד•

ודא היתת

האס היה קצין המישטרה
שותף סמינרש־החנייח —
ודפק דו״חות?נהנים
כדי?הנדי? את הכנסותיו?
הדי פרשת השחיתות בפתח־תקווה, שבעקבותיה
הושעו שני קצינים בכירים וסמל
במישטרה המקומית, עוד לא גוועו
— כאשר התפוצצה לאחרונה באם־המו־שבות
שערורייה חדשה, בעלת אופי דומה.

הפעם החל הדבר בשמועות, גם הפעם׳
דיברו השמועות על קשרים אסו רים
בין אנשי מישטרה מקומיים לאנשי
עסקים מקומיים. קשרים, שכתוצאה מהם
גרמו קצינים במישטרת פתח־תקווה להגדלת
הכנסותיו של עסק מקומי — ובתמורה
קיבלו חלק מהכנסות אלו:
עד כאן — השמועות. מה בקשר לעובדות?
השאלה
הראשונה והמרכזית, השבוע,
היתה: האם התנהלה חקירה מישטרתית

פקד שמש
הרבה חשדות —
פנימית נגד פקד דן שמש, ממלא־מקום
מפקד תחנת פתח־תקווה וקצין הסיור
שלה, בעניין זה — או לא התנהלה.
תשובתו הרשמית של דובר המישטרה:
״לא התנהלה, ולא מתנהלת, כל חקירה
נגד שום קצין במישטרת פתח־תקווה, בנושא

אלא שממקורות אחרים, הגיעו תשובות
קצת שונות.
שלטים מוזרים. הפרשה הנידונה נוגעת
לאלפי ורבבות אזרחים, המבקרים
את קרוביהם השוכבים בבית־החולים בי־לינסון.
במשך שנים, החנו המוני המבקרים
את כלי־ריכבם בשבילים ובשדות הריקים
שמסביב לבית־החולים. נוהג זה
פסק לאחרונה, כאשר פלשה הקידמה ל־איזור:
נסללו כבישי אספלט, והוקם מיג-
רש־חנייה רחב־ידיים ומסודר.
עם פתיחתו של המיגרש, נאסרה הח נייה
בכל הסביבה. לנהג הפשוט, ניראו
שלטו האין חנייה המרובים מוזרים, מאחר
שחנייה לצד הכבישים רחבי־הידיים ו־
#ובילי־העפר המרובים, לא נראתה כמס־ריעה
את התנועה הדלילה.
מיד עם פתיחת מיגרש החנייה, התלבשה
מישטרת פתח־תקווה במרץ רב על
האיזור. כל מכונית שחנתה מחוץ למיג־רש
— חטפה דו״ח. מאחר שבעלי הרכב
במקום אינם דיירי־קבע, אלא מתחלפים
מדי כמה ימים — לא פחת זרם העבריי נים,
וידי השוטרים היו מלאי פרנסה ללא
הרף.
דפיקה שיגרתית. לשוטרים, היתר,
זו מלאכה שיגרתית. לנהגים, היתד, זו
דפיקה שיגרתית. היחידים שנהנו מהעסק,
היו בעלי מיגרש־החנייה.
המיגרש ניבנה על־ידי גד כינזיכליס
בע׳׳נו, חברה בבעלותו של ד״ר דויד דנק-
נר, מחיפה. מנהל אותו חיים מובשוביץ
( ,)39 שבנוסף לכך יש לו גם חברת אב־

שוטר רושם דו״ח?מפונית שמחוץ למגרש־החנייה
— ואפס הוכחות
טחה במלבס, בשם המעורר־אמון השומר
האחראי.
מחירי החנייה במיגרש המונופוליסטי
הם נכבדים 80 :אגורות לכל שעה או
לחלק ממנה. בהתחשב במיספר הרציני
של מבקרים המגיע בכל שעה משעות היום
לביקורי קרובים בבית־החולים, אפשר
לקבל מושג אודות הכנסותיהם של
הבעלים.
מהכנסות אלה, טוען מובשוביץ, מקבל
הוא, תמורת ניהולו, עשרה אחוז.
לעצם העניין, התברר לפתע, בשיחה
עם מובשוביץ, שדווקא כן התנהלה חקירה
.״נחקרתי על כל הפרשה לפני כחודשיים,״
גילה השבוע מובשוביץ. מינ־קובסקי,
מהמטה הארצי, הגיע לכאן ושאל
אותי אם פקד דן שמש מקבל רווחים מההכנסות
שלי במיגרש־ה,חנייה, ד
״אמרתי לו להד״ם 500 .הלירות לחודש
שאני מרוויח במקום, לא מאפשרות לי
להתחלק ברווחים עם עוד מישהו. אמרתי
למינקובסקי כי אהיה מוכן להיחקר ב־מכונת־אמת,
אך לא הזמינו אותי. ידוע לי
כי שמש נחקר במכונת האמת, אך אני
בטוח שלא מצאו בו דופי.״
ידיד אלמוני. אם כן, מסתבר שדווקא
כן היתד, חקירה. אך זו לא היתד, הסתירה
היחידה שנתגלתה בפרשה.
סיפר מובשוביץ בגילוי־לב :״שמש
הוא ידיד טוב שלי, ואני יודע שהוא אדם
ישר. זהו פשוט ציד־מכשפות שעורכים
שוטרים במישטרת פתח־תקווה, המנסים
להטביע אחרים בכפית־מים.״
לעומת דברים אלה, טען פקד דן שמש,
כשנתבקש להגיב :״אינני מכיר את חיים
מובשוביץ, ולא ידוע לי על כל חקירה
שהיא.״
טענתו של הפקד כי אינו מכיר את מי
שטוען כי הוא ידיד טוב שלו, נראתה
פיקנטית במיוחד לאור דברים נוספים ש גילה
מובשוביץ :״אני נמצא בקשרים
הדוקים עם מישטרת פתח־תקווה,״ סיפר
איש האבטחה הוותיק .״כשהם מחפשים
גנבים — הם מצלצלים אלי. יש לי שי רות
מודיעין מצויץ, ואני מפעיל אותו גם
למען המישטרה. לפעמים הם משתמשים
גם ברכב שלי לצרכיהם.״
אץ הוכחות. עדות נוספת בקשר לקשרים
בין שמש למובשוביץ תרם רב־סמל
שלום טוויק — אחד משלושת אנשי
התחנה שד,ושעו בפרשת רנז־טרוס :
״לפני כשנתיים,״ סיפר ,״עזר שמש לחיים
מובשוביץ להשיג דירה בפתורתקווה
בתנאים טובים ובהנחה רצינית.״
היה זה טוויק, שהקשר בין דו״מות החנייה
הנמרצים, לבין פעולתו של מיגרש־החנייה,
לא מצא־חן בעיניו. הוא היפנה
את תשומת־ליבו של המטה־הארצי לפרשה,
טען כי את ההוראות להגשת הדו״חות
— הוציא שמש.
טען השבוע גם טוויק :״המישטרה כן
חקרה בנושא. אף אני נחקרתי. אך לא
נמצאו כל הוכחות שייאפשרו להעמיד
מישהו לדין.״

דיעות
בנ שי ם ע די ר.
שראד !
מי היא קבוצת
הגוער שהרעישה
את העיתונות?
״מה קורה לנוער שלנו? הוא התחיל
לפתע להתכחש ליהדות ולמסורת! צרי
כים
להגביר את התודעה היהודית בבית-
הספר !״
אחת לכמה שנים עוברת קריאה זו בעיתונים,
תוך ביטויי חרדה ותדהמה. בכל
פעם יש לכך אותה הסיבה: קמה קבוצת-
צעירים חדשה, הדוחה את הקשר בין
ישראל לעם היהודי, מבטלת את זכר השואה,
משמיצה את הציונות, ועוד דברים
נוראים.
השבוע זד, קרה שוב. קמה קבוצה בשם
״נמרוד״ ,ראשי־התיבות של ״נוער מורד
במימסד הקיים״ .היא אמרה את כל הדברים
הנוראים. היא אפילו קיימה כינוס.
העיתונאים עטו על המציאה, כתבו על
כך מאמרים ארוכים. המסקנה: נפל דבר
בקרב הנוער. יש משבר בחינוך.
כנו ש? רטוש. אילו היו פחות תמימים,
היו הכתבים מבחינים בכמה דברים
מוזרים. למשל:
• ״נמרוד״ אינו ״ראשי התיבות של
נוער־מורד־במימסד־הקיים״ .לעומת זאת,
נמרוד היה שם פסלו של יצחק דנציגר,
לפני שלושים שנה. פסל זה הפך סמלה
של קבוצה שקמה אז, ושזכתה בכינוי
״הכנענים״ .שמה הרשמי היה ״הוועד לגי בוש
הנוער העברי״ ,ומנהיגה היה המשורר
אוריאל שלח (״יונתן רטוש״).
י• בנו של שלח־רטוש ,״הפרופסור ה צעיר
ביותר במדינה״ ,היה המנחה בכנס
קבוצת ״נמרוד״ החדשה.
• כל ניסוחי ״נמרוד״ ,בלי יוצא מן
הכלל, הם חזרה מילולית על סיסמותיו של
רטוש מלפני 30 שנה.
קבוצת ״נמרוד״ לא היתה אלא קבוצת
ה״כנענים״ ,בשם חדש — אחד השמות
הרבים, כמו ״אלף״ ,שבהם ניסתה לפעול
מדי פעם, על פי העיקרון :״משנה שם,
משנה מזל״.
אכניס ככיצה. כושרם של ה״כנענים״
לעורר רעש, כל כמה שנים, אינו מיקרי.
הוא נובע מן העובדה שהחינוך הישראלי
קפוא, מעורר אדישות והתנגדות בקרב
תלמידיו. הרבה מדברי-הביקורת של ה־
״כנענים״ ,להבדיל ממצעם המדיני ה קולוניאלי,
קולעים למטרה.
הכנענים רוצים להמטיר בליסטראות
בחומת המימסד. הם מצליחים לזרוק רק
אבנים בביצה, לעורר אידוות. גם זה
לברכה.

את חבריו בוועדה המרכזת, עניין פרט
אחר: הפקדת הקופה, מקור כוח ושליטה
ראשוני בחיוניותו, בידי איש מפלגה נאמן.
גם בעיניהם, היה ידלין בחירה אידיאלית.
150 חברי הוועד הפועל מינו עצמם
לרפא את המחלה — שהם עצמם היו
מפיציה. על שולחן הוועד־הפועל הונחה
הצעת החלטה חריפה של הוועדה המרכזת,
שקראה להטיל סנקציות נגד הרופאים המתמרדים,
ולתבוע אותם לדין.
היה זה דווקא בן־אהרון עצמו שהתגלה
במפתיע כמתון, הפעם, הציע שלא להצביע
על הצעת ההחלטה, להסתפק בקריאה צימ־חונית
לרופאים לחזור לעבודתם ולפתוח
במו״מ עם מוסדות ההסתדרות.
מרד. לעצם דרישתם של הרופאים, לא
היה לבן־אהרון ולחבריו לוועדה המרכזת
כל תשובה עניינית .״בקופת־חולים יש 16
מחוזות — ו־ 17 שיטות ניהול,״ תקפו הרופאים
.״מספר הפקידים בקופת־חולים
הולך וגדל, ומספר הרופאים הולך וקטן.
הפיתרון היחידי לסבל החולים — ניהול
הקופה בידי רופא.״
הדרישה נראתה כה צודקת, ותשובת
הבוסים של ההסתדרות לבעייה כה מגומ גמת,
שאפילו חברי הוועד־הפועל, שבכל
ימות השנה אומרים בוס לכל דרישה של
המזכ״ל התקיף, הבינו הפעם שתרופתו של
הרופא המדומה איננה תרופה: בהצבעה
על הצעות ההחלטה, נמנעו רבים מחברי
מפ״מ, ל״ע וגח״ל, מהצבעה על הצעת
סיעת העולם הזה — כוח חדש, שקראה
לכנס ועידה ארצית של הקופה, להרכיב
מחדש את מוסדותיה, ולהפריד את משרת
היו״ר מזו של המנהל הכללי, תוך כדי
הקפדה כי בראש הקופה יוצב רופא או
מנהל בעל השכלה ונסיון במינהל רפואי.
הימנעות זו, כשיצחק בן־אהרון עומד
עם פטישו ודורש להצביע נגד — היתד״
במונחים של גוף זה, מרד מרעיש.

תל־אביב
גוו!
בטעם שוקולד

מוכ?עת ש? פעס ומעס
חסוייה ב?כ
תל־אביס הקטגה.
רוצה קאצ׳קאבאל תורכי חיוור בצבע
הסתדרות הרופא
האדומה

0יכ?ם ש? מי?יץ חכרי
קו8ת־חו?ים הכ??ית —
חשוכ פחות מעסקי
הפוליטיקה.
את מיליון חברי קופודחולים הכללית,
הסובלים כל ימות השנה מהשירות הניתן
להם, גם כאשר אין שביתת רופאים —
לא עניין כל־כך הוויכוח מי צודק, ומי
חייב לנהל את מוסדם: רופא או ממונה
פוליטי. הדבר היחידי שעניין אותם, היה
לקבל שירות רפואי הוגן, תמורת כספם.
אך זה בדיוק הדבר שהיה הרחוק ביותר
מדאגותיהם של הבוסים של ההסתדרות
השבוע, בעת ישיבת הוועד הפועל שדנה
בנושא.

סכא משה נתן
מתוק־מחוק
וחריף ללשון? זיתים יווניים בצבע הח ציל
— וכמעט בממדיו? עלי־גפן כבר
(המשך בעמוד )28
העולם הזה 1834

רים בקשר למשלוחים של משכית.
וירשובסקי לא היה מוכן להשלים עם
מימצאי החקירה הפנימית ועם נסיו־נות
ההשתקה של הפרשה. לפני ש פרש
ממועצת הקרן לפני ארבעה חודשים,
בתום שתי תקופות כהונה, היפנה את
תשומת־ליבו של היו״ר החדש של הקרן,
השופט העליון חיים כהן, לפרשה, תבע
להקור בענין. כהן, כאיש חוק, לא יכול
היה להתעלם מהפרשה, החל לבודקה.
הענין עצמו אינו חדש. גילויי העולם
.וזה על עיסקות העתיקות של דיין, הכילו
מידע מקיף כיצד משווק דיין את עתי-
ק1תיו ברחבי העולם, כשהן נתונות בקופסאות
מיוחדות ונושאות את הכתובת:
״מאוספו הפרטי של משה דיין״ ,כש־חתימתו
של שר־הביטחון מצורפת אליהם.
בזכות חתימה זו עולה ערכם של העתי קות
ואספנים חובבים משלמים עבורם
אלפי דולארים הזורמים לחשבונו הפרטי
של דיין.
רק לפני שבוע גילה הפסל והתפאורן
דני קראוואן, במכתב שכתב למערכת

לת ארצות־הברית כקרן שאינה נושאת
רווחים. לקרן כזו אין רשות לעשות עסקים
כלשהם ובוודאי שלא למכור עתיקות.
מציין השופט כהן בדו״ח חקירתו :״לא
יכולתי לקבל ממחלקת העתיקות את
המידע שביקשתי בדבר הוצאת רשיונות
ייצוא ל״משכית.״ לעת עתה עלי להניח
שרשימות לייצא עתיקות אלה למעשה
לא ניתנו.״
בשלב זה לא נותר לשופט כהן אלא
להעביר את מימצאיו לידיעת גופים ואישים
שונים. כתוצאה מכך התפוצצה הפרשה
השבוע. שר־ההינוך, יגאל אלון, בי קש
מהיועץ־ר,משפטי לממשלה, מאיר שמגר׳
לבדוק אם לא היתד, עבירה במשלוח
העתיקות של דיין דרך קרן התרבות.
בזה כנראה יסתיים העניו. כי שמגר כבר
הוכיח בעבר שאין לו אומץ לצאת נגד
דיין בפרשה זו.
אופיינית, שוב, היתד, תגובת אמצעי
התיקשורת לידיעה זו, שפורסמה
לראשונה בהארץ. אף עתון לא ציטט
אותה. הרדיו והטלוויזיה שתקו. רק ידי־

1סוכנות המכירות

מאירת גרא, נציגת קרן התרבות ישראל—
אמריקה בניו־יורק, שהעבירה את עתיקות
דיין לארצות־הברית למכירה. תאירו
¥דייו
מאירה היתה בשעתו עוזרתה הקרובה של רות דיין.

1תו בו חו ת
עתיקות
** מ תוז מן שהונחה מתחת לעסקי
^ העתיקות של שר־הביטחון משה
דיין, התפוצצה השבוע.
הפצצה הונחה לפני כשנה, נאשר יצא
העולם הזה במערכה ציבורית מקיפה
נגד עסקי העתיקות הבלתי חוקיים של
שר-ד,ביטחון. העולם הזה נשאר בודד במערכה
זו, כשכל המימסד השלטוני והחב רתי
מעדיף להעלים עין ולהתעלם משוד־העתיקות
של השר הנערץ.
באותה תקופה קלטו אוזניו של עורך-
הדין מרדכי וידשובסקי, היועץ המשפטי
של עירית תל־אייב, כמה שמועות ש־זיעזעו
אותו. וירשובסקי ,42 ,יליד גרמניה,
היה באותה תקופה הבר במועצה
הציבורית של קרן־התרבות אמריקה־יש־ראל.
קרן
זו היא מוסד פילנטרופי, הממומן
מכספי נדבנים ומכספי תשלומים שחייבת
ממשלת־ישראל לממשלת ארצות־הברית הנשארים
בארץ. עיקר תפקידו של המוסד:
עידוד כשרונות צעירים, במיוחד בתהום
המוסיקה. שורה ארוכה של מוסיקאים
ישראליים ידועי־שם התחילו את הקאריי־רה
הבינלאומית שלהם בסיועה של הקרן.
וירשובסקי, כמו אישי ציבור אחרים,
היה חבר במועצת הקרן ׳מאז שנת ,1966
לא בתוקף היותו היועץ־המשפטי של עי
רית
תל־אביב, אלא כמוסיקאי. הוא לא
היה מעולם איש מפלגה ולא התעסק בעניינים
פוליטיים. אבל כאשר שמע בין
כותלי משרדי הקרן כי משה דיין נוהג
להעביר חפצי עתיקות למכירה באמצעות
הקרן, זיעזע אותו הדבר.
כייקה לא יכול היד, להשלים עם הרעיון
שהוא למעשה נותן יד למעשה הברחת
עתיקות ללא רשיון, אפילו אם הדבר
נעשה על־ידי שר־ד,ביטחון. בישיבת מועצת
הקרן, העלה וידשובסקי את הפרשה,
תבע הסברים מדוע נותנת הקרן את חסותה
למעשים אלה?

ה ס טו דנ טי ם
התביישו
ף* או תהת קו פ ה עמד בראש מועצת
01 הקרן ח״כ יצחק נבון, מי שהיה חברו
של דיין ברפ״י. נעשו אז מאמצים לטשטש
העקבות. רפאל מולכו, חבר הנהלת הקרן
ומראשי בנק דיסקונט, מונה כחוקר בפרשה.
מסקנותיו היו כי ״אין הדבר רציני.״
גם פרוטוקול הישיבה בה השמיע וירשו־בסקי
את האשמותיו תוקן. במקום דו״ח
סטנגזרפי של דבריו צויין בפרוטוקול
על ״השגות״ ו״תמיהות״ שהיו לכמה חב
משה
דיין, הנראה כאן בגן העתיקות שבביתו בצהלה,
הוצג השבוע על ידי עוזריו כנדבן, שתרם עתיקות לעסקני
המגבית בארצות־הברית. כמובן, זוהי בדיחה, שכן דיין ידוע בקמצנותו המופלגת.

הנדיב הידוע

הארץ :״לפני שנים, בביאנלה הבינלאומית
לעתיקות בפלצו־סטרוצי שבפירנצה,
הציג סוהר ישראלי למכירה פריטים מ-
אוספיו של דיין, שהיו חתומים על ידי
שר־ד,ביטחון. ישראלים רבים, וביניהם
סטודנטים הלומדים בפירנצה, התביישו
לראות תופעה זאת, אשר השאירה רושם
רע מאוד באיטליה, הרגישה במיוחד לנושא
שימור העתיקות. לוא היה קורה
דבר דומה לזה באיטליה, ושר בממשלה
האיטלקית היה מציג אוספים של חפצי
עתיקות לאומיים למכירה בארץ אחרת,
היה הדבר גורם לשערוריה.״
מה שהיה חדש בגילוייו של וירשובסקי
היתה השיטה בה הבריח דיין את העתי קות
לחו״ל.

הידידה
״לא ידעה״
ך* ארץ נמכרו עתיקות של דיין
01 במשכית, שנוהלה על־ידי אשתו
לשעבר, רות דיין.
חקירותיו של השופט חיים כהן העלו
כי העתיקות של דיין הוזמנו על־ידי הגברת
מאירה גרא, מנהלת קרן התרבות יש־ראל־אמריקה
בניו־יורק. לטענת השופט
כהן ״הבינה הגברת גרא כי בידי משכית
היו רשיונות הייצוא הדרושים.״
נראה כי השופט כהן נפל כאן קורבן
לטעות. מאירה גרא היתד, במשך שנים
רבות עוזרתה הקרובה של רות דיין, הכירה
מקרוב את כל עיסקי העתיקות של
משה דיין. היא ידידת משפחה קרובה של
משפחת דיין ונראה כי השתמשה בחסות
הקרן כדי להעביר משלוחי עתיקות ל-
ארצות״הברית ,״למכירה,״ כפי שמציין
השופט כהן.
עובדה זו כלשעצמה היא חמורה ביותר.
שכן קרן התרבות מוכרת על-ידי ממש־

עות אחרונות מיהר להדפיס גירסה מסולפת
של דובר שר־ד,ביטחון, נפתלי לביא,
כאילו מימצאי הבדיקה של השופט חיים
כהן קבעו שלא היתד, כאן עבירה על
החוק ושחפצי העתיקות הוצאו מהארץ
ברשיון. היה זה כמובן שקר גלוי- .
טענה מגו חכ ת
^ אשר ניסו כתבי שידורי־ישראל ל-
שדר כתבה רדיופונית על הפרשה, היה
זה שוב נפתלי לביא שהתערב אצל מנהל
החדשות, עמוס גורדון, מנע את השידור
בטענה המגוחכת ״שמכיוון שהיועץ דד
מישפטי מטפל בענין, אין טעם שרשות
השידור תעסוק בזה.״ לפי אותו הגיון
״אין טעם״ לשדר כל ידיעה שרשויות
מישפטיות כלשהן מטפלות בה.
מובן שהשערוריה אינה מסתיימת בניצול
קרן פילנטרופית להברחת עתיקות
לארצוודהברית. כל השאלות שליוו את
פרשת שוד העתיקות של דיין מתחילתה,
צצות מחדש ומחייבות תשובה:
• מה עושה דיין עם מטבע-החוץ שהוא
מקבל עבוד עתיקותיו?
י• האם הוא מצהיר על רווחיו מסחר
העתיקות הבלתי־חוקי למם־ההכנסהי
י• האם מטבע־החוץ שהוא מקבל
עבור עתיקותיו מופקד בארץ או בחו״לז
• האם אין הוא עובר לא רק על חוק
העתיקות, אלא גם על חוקי המסחר במטבע
הזרז
כל זמן ששרי ממשלת־ישראל לא יחנו
תשובה לשאלות אלה, הם שותפים לקשר
של שתיקה והשתקה, שנועד לחפות על
שגיוגותיו הארכיאולוגיים וד,כספיים של
שר־הביטחון, שהחוק אינו קיים בשבילו.

* הודית ככר פתחה את המעטפה
י הגדולה — וקריאת הפתעה מאושרת
נפלטה מפיה. בראש המיסמך, ששלפה
מהמעטפה, היתד. הכותרת השמנה: תעודת
גירושין.
סוף סוף. נסתיים מסלול היסורים הממושך.
נסתיימו התלאות והסבל. יהודית הרגישה
כאדם שיצא לחופש, לאחר שנות
עבדות ארוכות. סוף סוף, תוכל להינשא
לגבר שאהבה.
עיניה ריצדו במהירות על פני התעודה
הגואלת — ולפתע חשכו. היא השמיעה
גניחת כאב, ושקעה חסרת־אונים לתוך הכיסא.
היא חזרה וקראה, כשהיא אינה
מאמינה למראה עיניה באם תרצה
האשה להינשא ליהושע ברמלי מראשון־
לציון, טעון הדבר בירור בבית־הדין.״

״אבל אהבתי את יהודית. למרות מה
שגיליתי, הייתי מוכן להתחיל איתר. חיים
חדשים. אחרי הכל, היו לנו שלושה ילדים.
אבל היא קיבלה איזה שיגעון. לא
רצתה לחזור. אז מה יכולתי לעשות?
״היא חיה איתי כל השנים חיים מאוש רים
— עד שהלכה לבגוד בי עם חברי
הטוב.
״למען הילדים, הייתי מוכן לעזור לה
לצאת מהבוץ. אבל היא ענתה לי שאינה
רוצה את עזרתי. היא ענתה לי שהם
מאוהבים. כשהיא עזבה את הבית ונעלמה,
בהתחלה לא ידעתי ממנה. פניתי למשטרה,
והם הכריזו עליה שלושה חדשים כעל
נעדרת, עד שפורסמה תמונתה בעיתון
ומישהו הודיע למשטרה כי היא נמצאת
בקרית־ים בחיפה.

כדי לשאת את אהוב מבעדה
יהודית בכר הרגישה כי עולמה מת מוטט
עליה. יהושע ברמלי היה האיש אותו
אהבה, הגבר למענו יצאה למסלול היסו־רים
של עזיבת בעלה ושלושה מילדיה.
הגבר איתו רצתה לחיות את שארית ימיה.
והנד״ דווקא איתו אסרו עליה הרבנים
להתחתן.

״גם מאהבה עזב את אשתו, שהיתה אז
בהריון, והם השכירו חדר בקרית־ים והתחילו
לחיות כבעל ואשה. היא הציגה אותו
בתור בעלה.
״זו עדות ששמעתי משכנים שם. גם אני
הייתי בדירתם, יחד עם אחותי ואחי,

האשה השנייה
דו מ ה לרא שונה
* דמה לי שאפילו הרוסים עוד
לא המציאו עינוי כזה,״ התייפחה
השבוע יהודית בת ה־ 33 בזעם אין אונים.
״צריך בשביל זה מוח של סאדיסט —
לאסור על בן־אדם לחיות — דווקא עם
האדם שהוא אוהב. וזה — אחרי שהם
הבטיחו לי במפורש שלא תהיה שום הגבלה
בגט ! הם רימו אותי, הרבנים האלה.
איך אפשרי דבר כזה במדינת ישראל?
מה אנחנו, עבדים כושים, שאיזה אדון
יקבע לנו את חיינו?״
בשביל יהודית, היה האיסור להינשא
ליהושע כרמלי — קץ עולמה. היד. זה
גם שיאו הטראגי של רומן אהבה, שהחל
כידידות בין שני חברים, ונגמר בגירושי
שניהם, לאחר שאשתו של אחד מהם התאהבה
בחברו הטוב של בעלה.
סיפר השבוע יצחק בכר, בעלה לשעבר
של יהודית — גבר חסון, בשנות הארבעים
שלו, העובד כמזלגן בבית־אריזה ברחובות:
״יהושע ברמלי היה החבר הכי טוב שלי.
אני והוא היינו אוכלים מאותה צלחת.
תמיד היינו מבלים יחד, מטיילים יחד,
עם הנשים שלנו.
״ואז נודע לי שהוא ואשתי מנהלים
רומן.

1ד 11ךךך 1ף 1מורך־הדין רחמי
11 # 1 / 1 ^ 11 כהן, סניגורה ש
יהודית בכר, במשפטה בבית־הדין הרבני

־ תסעיו נו שה זו את המדינה: סירוב הובניס להשיא אשה מבני שק״מה כביכול
יחסים אינטימיים עם אהוב לבה נשהיתה נשואה ובעלה הקודם
והיכרתי את חפציו של יהושע שם. היא
הודתה בפני שחיה איתו כבעל ואשה.
״זה לא אני שביקשתי מהרבנים להב*
ניס לה בגט את ההגבלה נגד יהושע.
אותי, היא כבר בכלל לא מעניינת. אני
התחתנתי מחדש, לפני שבועיים, ושכחתי
ממנה.״
אפשר להבין גם למה: אשתו החדשה
של יצחק, נורית, דומה דמיון מפתיע
ליהודית, גם בקלסתר פניה וגם בגיזרתה.
״מי שהכי מסכנה מכל הפרשה,״ מסכם
יצחק ,״היא אילנה, אשתו של יהושע.״

דמעה
דו ממת
^ ילנה כרמלי צעירה בחמש שנים
מהאשה שבגללה נטש אותה בעלה,
אך בעוד שעל יהודית לא נראים סימני
שלוש הלידות שלה, השמינה אילנה, כתוצאה
משלוש לידותיה היא.

סיפרה אילנה, המכלה את זמנה
כהתרוצצויות למשרד־הסעד כ־ראשון־לציון.

אין
לי מה לאכול. בעלי, יהושע, מסרב
לשלם לי את 700 הל״י לחודש דמי־מזו-

!?ג״&יזגג
אסורה לבעלה ולבועלה ^
את יהודית גם מהגבר שאהבה, וגם מהגבר שהיא אוהבת כיוס. הערה זו שימשה יסוד
לפנייה לבית־הדין הגבוה לצדק, העשוייה לגרום להתפוצצות שתסעיר את המדינה.
חיוור, כמו עץ, ולא החזיר לו.
היום, אני כבר לא רוצה שיהושע יחזור
אלי. אני רוצה רק להיות חזקה ולגדל
את הילדים. היכרתי את יהושע כשהייתי
בת — 16 והנה מה שהוא עשה ממני.
עזב אותי, ואפילו אוכל לילדים הוא לא
רוצה לשלם.
כשהוא ברח ממני, הייתי בהריון פעם
נוספת. מרוב חיסורים שעברתי, התינוק

הדמיוני — בהשקט ובביטחה, בלי שאיש
ישים לב וירים קול זעקה.״
ההתחלה היתד, שיגרתית דווקא. לאחר
שגם יצחק גילה, סוף סוף, את האהבה
בין אשתו וידידו, ולאחר שאשתו סירבה
לחדול מכך, פנו השניים לבית־הדין הרבני
האיזורי, הגישו בקשה לגירושין.

ד חייה
מ חרידה

״מאחר והגענו למסקנה שאיננו יכולים
להיות בצוותא, היות ואני אוהבת גבר אחר
— אני מבקשת בזה לשחרר אותנו זה מזה
בהקדם האפשרי לטובת הילדים.״
גם היא וגם בעלה חתמו על הבקשה.
אלא שאחרי שהוגשה הבקשה, הסביר
מישהו שוב ליהודית כי אמכור מציאותו
של אהוב, יכולה לגרום לכך שהרבנים
יאסרו עליה, לאחר מכן, להתחתן עם
אהובה.
לפיכך, כשנפתח הדיון בבית־הדין
הרבני, חזרה בה יהודית, שיוצגה על־ידי
עורך־הדין רחמים כהן, מרצונה להתגרש,
הודיעה מפורשות שלא תסכים לגט
עם הגבלה.
אלא שיצחק עמד בתוקף על רצונו
שלו לגרשה, טען כי היא בגדה בו, נאפה
עם אהוב־ליבה החדש.
יהודית הכחישה זאת בתוקף, טענה כי
היא רק אוהבת את יהושע ברמלי, אך
מעולם לא בגדה בבעלה איתו.
״הרבנים הרגיעו אותי שאין לי מה
לפחוד, שאסכים לגט, והם לא יטילו עלי
שום מיגבלה,״ מספרת יהודית .״על יסוד
הבטחתם המפורשת הזאת, הסכמתי. בו
ביום הוציא בית־הדין פסק־דין גירושין.
כמובטח, לא היתה בו שום מיגבלד.,״

ך* יתה זו בקשה מהסוג הפשוט והקל
1 1ביותר — כאשר שני בני־הזוג מסכימים
לגט. כתבה יהודית:
״הגעתי למסקנה שיותר לא יכולתי לח יות
עם בעלי, היות והתאהבתי בגבר אחר.
בעל ידידתה

יהושע גומלי כראשון מימין, בתרגיל מנבי־אש)
נות שפסק לי בית־הדין. בגלל זה הוא
נמצא עכשיו במעצר במשטרה. הוא לא
רוצה לדעת עלי ועל הילדים כלום.
אני ויהושע היינו החברים הכי טובים
עם יצחק ויהודית. יהודית היתד, מבקרת
כל הזמן אצלי בבית. היינו נוסעים יחד
לטיולים, הולכים יחד לזורבה, משחקים
קלפים יחד. הכל יחד. כשהייתי אומרת
לטעמים לבעלי :״אני רוצה ללכת לטייל
רק איתך,״ הוא היה עונה לי :״את פרימיטיבית.
את לא אוהבת חברה.״
במשך הזמן, התחלתי לחשוד. אבל כשאמרתי
פעם ליצחק שאני חושדת שאשתו
מגלה יותר מדי התעניינות בבעלי, הוא
צחק ממני. איך את חושבת דברים כאלה,
הוא נזף בי.
אבל עכשיו הוא לא צוחק יותר.
אחר כך יהושע התחיל לעבוד בהוצאה־לאור,
ופירסם פוטדרומן. יהודית היתד,
עובדת אצלו, ומדביקה לו את התמונות.
אז ראיתי כבר הכל בדיוק. ראיתי שהוא
מבלה את רוב הזמן שלו עם יהודית,
במקום איתי.
אבל יצחק, הבעל של יהודית, המשיך
לצחוק ממני. אני לא יודעת איפה היה
הראש שלו.
עד שבסוף גם הוא גילה, הוא בא אלינו
והתחיל להכות את יהושע. יהושע עמד

מת בזמן הלידה. יהושע לא בא אפילו
לראות אותי.
את סיפורה סיפרה אילנה כשבנה הבכור
יושב לידה, מקשיב לכל מילה. כאשר
השתתקה, מחה הבן, בדממה, דמעה מעינו.

לא רציתי לפגוע בבעלי, לכן ביקשתי ממנו
גירושין.
״הוא לא נענה לי באותו זמן, ואמר
שאני אטפל בעניין. היות ולא ידעתי את
התהליכים לבדי, לא הגשתי בקשה. בהמשך
העניינים התחילו ויכוחים בבית. זה
אף הגיע לאיומים ומכות, לכן עזבתי את
הבית ואת שלוש ת ילדי
״בסופו של״דבר, לא יכולתי לסבול את
הבדידות. היה לי קשה. צילצלתי לגבר
שאני אוהבת, על־מנת שיסייע לי ויעזור
לי. כעת יש לי דירה שכורה, שמפעם
לפעם הוא בא לבקר אותי בה.
״עד עכשיו לא הגשתי שום בקשת גירושין
מכיוון שרציתי לחסוך כסף. חשבתי

ד ו הי ם את ע תירת תאשח ל ת קון תעסה בי תביןבת עוד תהג רו שין, סאחר
שלא תעלו ב ס ענו חי הםפ ענו ת חדשות שלא היובפני בי ה ״ ד בעת פ תן
ההחלסה נ שוא ה ע תי ר ה.

ן 1 ^ 1ה 1 1 1 1 1דחיית בקשתה של יהודית לאפשר לה להינשא ל־
| | 111111 - 11 | 1#אהוב־ליבה. דחייה מוזרה זו, שלא התייחסה כלל
לעניין, הינה מיסמך רשמי של מדינת ישראל, חתומה בידי בית־הדין הרבני האזורי
ברחובות — הרב זבולון גרז, אב בית־הדין, הרב א. י .לנאל, והרב עזרא בצרי.
עד כאן, היה הרומן המרובע סיפור
אהבה וטרגדיה רגיל, המתרחש כל שני
וחמישי. אך התפתחותו בשלבים הבאים
היתד, מזעזעת.
״פה התרחשה פריצה-,רבתי נוספת של
הכפייה הדתית לתוך תחום חייהם של
אזרחים חילוניים,״ קבע השבוע עורו־דין
נודע .״עוד פריצה של הסטאטום־קוו

שאני צריכה להופיע למשפט עם עורו־דין.״
מזכיר
בית־הדין הרבני, שקרא את הבק שה,
העיר לה, מתוך רצון להקל עליה,
שאם היא ובעלה מסכימים להתגרש, אין
צורך לספר לבית־הדין את כל ההיסטוריה,
כדי למנוע הסתבכויות. בהתאם להצעתו,
הגישה יהודית בקשת גירושין שנייה:

הושע ואילנה בוגרי
יהודית ויתרה על חלקה בדירה, הסכימה
ששלושת ילדיה ישארו אצל יצחק, ויצאה
שמחד. וטובת־לב, מאמינה כי עתה נפתחה
בפניה הדרך לאושר.
ואז הגיעה אליה תעודת־הגירושין —
ובה, לתדהמתה, גילתה את התוספת —
שלא היתה כלולה בפסק־הדין.
תשובת בית־הדין הרבני היתה, אם אפשר,
אף יותר מחרידה מהתוספת עצמה:
״דוחים את עתירת האשד. לתיקון מעשה
בית־הדין בתעודת הגירושין,״ השיב בית-
הדין .״מאחר שלא הועלו בטענותיה טענות
חדשות שלא היו בפני בית-הדין.״

מקדה
ח מור
^ יזו מין תשובה זו?״ הגיב ה-
ן ו \ 1שבוע בחריפות עורך־דין ידוע,
המוסמך להופיע גם בפני בתי־דין רבניים.
״היה זה בית־הדין שהוסיף יסוד חדש,
שלא הופיע בפסק-הדין. למה חייבת האשד״
אם כן, להעלות טענות חדשות?״
בעקבות תשובתו זו של בית־הדין הרבני,
פנתה יהודית לבית־הדין הגבוה ל צדק
בירושלים, ביקשה לקבל צו נגד
(המשך בעם׳ )26

ס ה עי ד ה: בו 1ידה ! 0
(המשמך מעמוד )25
בית־הדין הרבני, שיבטל את איסור נישואיה
ליהושע,
בית־הדין העליון נעתר, בשלב זה, לבקשתה,
הוציא צו־על־תנאי, בו חוייב
בית־הדין הרבני לנמק, תוך 30 יום, מדוע
לא יבוטל האיסור.
״יש פה שערוריה חמורה מאין כמוה,״
הסביר עורך־הדין .״לפי ההלכה, כאשר
אשה נשואה נואפת, קיים הכלל שהיא
,אסורה לבעלה ולבועלה.׳ דהיינו: לאחר
גירושיה, גם לבעלה אסור לחזור ולהינשא
לה — אפילו אם הוא אוהב אותה ורוצה
לשכוח את העבר — וגם לגבר איתו
בגדה בבעלה.
״הסיבה לכך היתה, בזמנו, נסיון לצמצם
את מה שנקרא אז פריצות בבית ישראל.
אפשר היד. אולי להבין זאת בימי־קדם,
כשהדין היהודי לא הכיר במושג האהבה.
״אלא מה? כל זה — רק כאשר העילה
לבקשת הגירושין — היא בעילה.׳ דהיינו,
כאשר האשד, אכן נבעלה על־ידי גבר
שאינו בעלה.
״אם היא סתם התאהבה בגבר זר —
אין זו עדיין עילה לאסור גבר זה עליה.
״עד היום, אסרו בתי־דין רבניים אשה
על בעלה ובועלה — רק כאשר הובאו
בפניהם הוכחות כי נאפה האשה בפועל.
״אולם בתיק של בני הזוג בכר, לא
הובאה כל הוכחה כזו. הבעל טען כי
אשתו בגדה בו, האשה הכחישה זאת —
ובזה הסתכם החומר שהובא בתיק.
״למרות זאת, נטל הפעם בית־הדין יוזמה
מצידו, וקבע שהאשה אסורה על בעלה
ובועלה. זהו מקרה חמור מאוד, שראוי
לעורר אות־אזעקה בציבור.״

האושר
ה פן לחטא

(אילנה גוון, מלכת היופי לשנת ) 1971

דץ ו רי סינוון
נו רנן הכוון
במוסיקה יש כלים רבים
הנותנים את הסוו...
בצבעי שיער
״קולססוך נותן הסוו

4נ 11/ / 7 /
ע ני ע ר

בריא

ננס

צבעי השיער הנפלאים
״קולסטוף, מתוצרת ״וולוד העולמית
בטוחים יותר, יפים יותר
מוצלחים יותר
מרכז עדשות מגע
״גרוזוססקי — אישון לנס״
8א 1 1,£ס 1 £א 0ס
תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעות קבלה 9—17

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

717־ #11מרכזי
בית

רחוב נן־י הו ד ה ,32
טל׳ . 58671 , 58512
סלון מרכזי סניף חולון :
רחוב סו קו לו ב .51

מחלקהנ וי זחדתל עו ליםחדשים
\ ו 086ו> ד סד־ו ס ווו6וו> 1ו 3 .וו 1£11ו).

תל-אביב

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30 .ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

לא ספק. אלא שהשערורייה החמורה
יותר, המדאיגה יותר, הצריכה
להזעיק יותר — היא אחרת.
השערורייה האמיתית היא, שאלפי ישראליות
— כביכול אזרחיות שוות־זכויות
במדינה דמוקרטית חילונית — חייבות,
בגלל הכפייה הדתית, לעשות שקר בנפשן,
לשקר בפה מלא בפני בית־דין רבני,
כאשר הן מבקשות להתגרש בגלל ש התאהבו
בגבר אחר.
הדבר הטבעי ביותר — השאיפה לאושר
— הפך, בישראל, לחטא שיש להסתירו.
אלפי גברים מרמים יום יום, שעה שעה,
את שלטונות מס־הכנסה — רובם המכריע
לא כדי לגרוף הון־עתק, אלא כדי להתפרנס
בכבוד, פשוטו כמשמעו. אלפי נשים
הופכות לשקרניות — כדי להתחתן עם
אהוב־ליבן. כזוהי דמותה ההולכת ומתפתחת
של ישראל.
נלקח למעצר
ן* יום, גרה יהודית בדירתו של
יהושע, בשיכון ־ המזרחי בראשון־לציון,
יחד עם אמו .״כשאמרתי לאמי שאני אוהבת
את יהושע,״ היא מספרת ,״היא התחילה
להרביץ לי — בגלל הבושה שתהיה
לה מהשכנים. זה מה שהדאיג אותה. מה
יגידו השכנים — ולא האושר של בתה.
אז אם אמי כזאת, פלא שהרבנים כאלה ו
״אחרי שהתגרשתי, נסעתי עם יהושע
לאילת. רצינו להתחיל שם חיים חדשים.
אבל אחרי כל זה, נצטרך להתחיל הבל
מחדש. יהושע נלקח למעצר, בגלל שלא
שילם לאילנה את המזונות. עשיתי מאמצים
וגייסתי אלפיים ל״י, והסניגור שלו,
עורו־דין חיים משגב, שיחרר אותו. מעכשיו
הוא יתחיל לשלם לאילנה.
״אני רוצה שהוא ייקח שניים מהילדים
שלו איתו. אני אגדל אותם כמו את הילדים
שלי. אני רוצה להביא אלי גם את
הבת הקטנה שלי.
״כל מה שאני רוצה, זה לבנות לי בית
חדש, ולחיות בשקט עם הגבר שאני
אוהבת. זה חטא זה?״
אך ספק אם היא תזכה, בעתיד הקרוב,
לחיות בשקט. פרשת בכר עשוייה ליהפך
לסערה ציבורית ממדרגה ראשונה, בדומה
לפרשת הממזרים, הכהן והגדושה, ופרשות
דומות שזיעזעו את המדינה, כתוצאה
מהכפייה הדתית שאינה מאפשרת נישואין
אזרחיים לאזרחים חופשיים.
אם יחליט בית־המשפט העליון לחייב
את בית־הדין הרבני לסגת בו מהחלטתו,
יישמעו הדי ההתנגשות לא רק בישראל,
אלא גם בכל רחבי העולם היהודי.
העולם הזה 1834

את הווסת אח וגר״ך
שלה. שתי כתבות של השבועון הגרמני
בריגיט שוכבות גם הן עם שברים ברגליים,
מאותה סיבה. וכן הלאה.
אך הנזק החמור יותר נגרם דווקא לאלה
שאינן שוברות כלום, ממשיכות לצ עוד
ביצירות המפלצתיות. קובעים האוד־תופרים
פה אחד :״נעלי הפלטפורמה הן
בעלות עקבים גבוהים מדי. לכן, מועבר
כל לחץ הגוף אל האצבעות. חיתוך הסוליות
עמוק מדי, דבר השולל מהרגל
את שיווי־המשקל הנכון של תנוחתה. וה בעל
כבדה מדי, דבר הגורם להתעייפות־יתר.״

התוצאה, את יכולה לראות בתרשים
שלמטה: הבוהן מתכופפת, וקשת כף

£511

הרגל מתנמכת. באותו תרשים, את יכולה
לראות גם את השפעתה של נעל נכונה:
בוהנים ישרים, קשת טבעית.
אלא שמומחי ד,אורתופדיה יודעים שכל
אזהרותיהם תהיינה לשוא: עוד לא נולדה
האשד, שלא תיכנע לצו־האופנה. משום
כך, הם מציעים לפחות את הרע במיעוטו:
נעלי פלטפורמה מסוליות־שעם. שם,
לפחות, יושבת הרגל נכון, נאלצת לשאת
משקל קל, יחסית.
עצה נוספת שלהם, פחות פרקטית :
השתמשי בנעליים המודרניות מה שפחות.

גורם לה, לאשר, מודרנית ונבונה
לכאורה, להשתעבד לעקב אכילס כזו?*
קשה שלא להיזכר, בתשובה, באימרה
ההומורייסטית למחצה, לפיה ממציאים
אופנאים הומואים אופנות שנועדו במיוחד
לייסד את הנשים, שנואות נפשם.

והיוות!

כך שוברים רגליים: עקב גבוה מדי, המרכז את כל משקל הגוף
על האצבעות, גורם לשיבוש היציבה, כיפוף האצבעות, ומתיחת
שרירי השוקיים. הרצועות, במקום ללפות כהלכה את חזית הקרסול, משמשות לקישוט.
נעל בריאה חייבת ללפות טוב את העקב וחזית הקרסול, ולהרשות חופש לאצבעות.

* אכילס, בנם של מלך ואלת־ים, היה
אחד מגיבורי האיליאד של הונורוס.
לפי האגדה, אחזתהו טתיס אמו בעקבו,
עס לידתו, וטבלה אותו בנהר סטייקס
המאגי, כדי לחמנו מכל פגיעה. רק העקב
לא חוסן — ואכילס מצא את מותו
מפגיעת חץ בעקבו.

#יבילס

ל ^ 1 1 1 1 3קריקטורה מודרנית של
1נעלי התעמלות: מעוותת
אצבעות, מותחת שרירים ברגליים.

האופנה מלפני עשר
שנים, של עקב המחט,
גרמה נזקים לרגל כמו זו הנוכחית.

חד מדי

^ ם עד היום היה רק נדמה לד
שאת הורגת את עצמך, בנעלי הפלטפורמה
המודרניים — הרי שמעתה
תוכלי להיות בטוחה בכך. הנעליים וה סנדלים
המודרניות, בעלות עקבי הענק,
אין רק לא-נוחות, מגושמות, מכוערות,
וגורמות לד להרגיש כאילו את הולכת
על קביים — הן גם פשוט הורסות את
רגלייך.
ההרס הקל יותר הוא שברים ונקעים.
״הסוליות והעקבים העבים שוללים את
הרגישות מהרגל,״ מסבירים המומחים.
התוצאה: גי מורים, עורכת האופנה של
,17 עיתון־הנוער הבריטי הפופולרי, שברר,
את שתי רגליה, בנעלי הפלטפורמה

מימין, נעל לא נכונה ונזקיה. משמאל, נעל
בריאה והשפעתה החיובית על הרגל. בנעלים
לא נכונות מתכופפת הבוהן וקשת כף הרגל מתנמכת.

החס

\ ז׳ ן 1נעל בריאה, למרות הפלטפורמה: סוליית־השעס אי־
* 1נה מגדילה את המשקל. העקב לא מוגזם בגובהו.
הרצועות אוחזות בקרסול נכון, והאצבעות חופשיות ולא לחוצות.

במדינה
(המשך מעמוד )22
שים, בתוך חביות־ענק עשויות עץ ו או
אולי נקניקים יבשים דמויי־פרסה, שנותנים
בסה הטועם אחד משבעים של אש
הגיהינום ו זוכר בכלל מה זה קפיר ן
אוריגינאל, לא של תנובה.
כל אלה, שופעים לאורך המידרכות הצרות
של רחובות שכונת פלורנטין —
אחד המקומות בתל־אביב שדחפור ה־קידמה
והפיתוח לא עלה עליהם עדיין.
מקומות שהרבה לא השתנו משך 25השנים
האחרונות.
פלורנטין אינה רק נגרייה גדולה, כפי
שחושבים רוב התל-אביבים, היא גם גן־
עדן לאניני החך וחובבי המטעם הבלקני.
״הכיתה -אסור:׳׳ בתוך מיכלול
החריפים־חמוצים, באחת הפינות הניסת־רות
של רחוב פלורנטין עצמו, עומד
מתוק־מתוק יוצא דופן אחד.
סבא משה נתן. יליד ורשה בן ,76בתוך
ציבור על טהרת סלוניקי ואיזמיר.
סחורתו — גזוז.
״תותיזן, רימונזן, אגסימון ושוקולד —
הגזוז המובחר בארץ,״ כך בפירוש כתוב,
וכך בדיוק הדבר :״אני עושה את דיג״
זוזים לבד,״ אומר סבא, הנמצא במקצוע
כבר 49 שנה .״כל החומרים אני מביא
מחוץ־לארץ.״
איזה חומרים? איך מרכיבים אותם?
זאת לא יקנה מסבא שום הון שבעולם.
״באים אצלי אנשים אפילו מחיפה. מתחננים
לי לתת להם בקבוק של המיץ,
בשביל לערבב עם סודה בבית. אבל אני
לא נותן. במקום — תישתו כמה אתם רוצים,
לתת הביתה — אין. אסור!״

לטקס. אה, אם כך — אז זה בסדר. הרב
ברזאני הסיר את התנגדותו, הודיע שהוא
לוקח את המשימה על עצמו. אחרי הכל,
נכדה או לא נכדה.
אלא מאי? בתנאי אחד: שמייד אחרי
החופה, יסתלק מהמקום כל עוד נפשו בו.
16 ילדים. וכך, אפשר היה, ביום הראשון
השבוע, לראות את הרב הקשיש עומד
על במה מורמת, מוקפת ענפי המר, מנהל
את הטקס על רקע שקיעה מרהיבה, על
שפת הים הקסומה. פנינה ששון וטל שהר,
שניהם בני ,24 באו בברית־הנישואין.
פנינה, רקדנית, ואחת מ־ 16 ילדיו של
בעל קונדיטוריה ממעודציון — וטל —
צייר, צלם, ומורה־דרך ירושלמי — נפגשו
לראשונה לפני כשנה, ניהלו רומן, נפרדו,
נפגשו שוב במועדון־לילה בו הופיעה
פנינה, חידשו את הרומן, וכן הלאה. הם
החליטו להתחתן במקום היפה ביותר בארץ,
וסירבו להיכנע עד הניצחון.
הרב נרגע. לאלי אביבי, היתד, זו פגישתו
השנייה עם רב מזה עשר שנים. הראשונה
היתה כאשר התחתן עם אשתו הרא־

החי
ר.ר 3האמיץ

?שם שיגוי,
כערכה השבוע באכזיב התוגה
כגיצוחו שד רב אמיתי.
כאשר סיפרו לרב צמח ברזאני שנכדתו
פנינה עומדת להינשא, הכריז הרב הקשיש
שהוא עצמו יחתן את הקטנה, במו ידיו.
אולם כאשר שמע היכן המקום שבו
בחרה התינוקת להתחתן — נסוג בו. נכדה
או לא נכדה — בגיל ,70 הוא יילד לעשות
צחוק מעצמו, לערוך טקס נישואין
אצל אלי אביבי, הבן־אדם המשונה ההוא

בהשתתפות:

החופה על שפת הים באכזיב
מסורת —

1זסאגוי) עדי מז דייך

ליה חליצקיה תישה נתן 11 וית נס!

חת חרון • וחל רביד קרלוס בתו
בת שבע נעם זמירה שוידאליהו פלס
הצגת בכורה לתושבי תל־אביב
״אהל שם״ ,מוצ״ש 4.11ב • 8.30-יום ב׳ 7.11ב־8.30
או פ קי ם
כפר״יונה

״ כו כ ב״

1.11
2.11

ב־ 9.00ן באר-שבע ״גי ל ת״
ב״ | 8.30א שדוד ״ דגיו״

3.11
6.11

ב״ 9.00
נ ־ 9.00

כרטיסים :״עתיד״ ,״לאן״ ,״רוקוקו״ ויתר המשרדים. הפצה ראשית :
״עתיד״ רחוב הגליל (התחנה המרכזית) ,טלפון ,31688 תל״אביב

.ברסו בב־ק(

מאכזיב? במקום בו ערכו כופרים נישואי-
עירום, ונישואים אזרחיים, ושאר שיקוצים
— שם יעמדו רגליו של הרב ברזאני
מירושלים? לא תהיה כבושה הזאת.
תנאי אחד. הרב ברזאני לא היה
היחידי שנרתע מלהופיע במדינת השיקוצים.
וכך, מצאו עצמם פנינה והמיועד
שלה ללא רב, חמישה ימים לפני מועד
החופה. בלית־ברירה, ומאחר שכבר הזמינו
את הסטייקים והאורחים, איימו השניים
לפנות לבג״ץ.
הרבנות נכנעה, הודיעה כי תישלח רב

שונה. מאז, מילא אביבי בעצמו את התפקיד,
בממלכתו.
שוטרי נהריה, שהכירו כבר את חתונו־תיו,
הופיעו גם הפעם בהרכב מלא, מוכנים
להשתלט על אורגייה קטנה, בהשתתפות
החתן, הכלה, והאורחים, או להחרים כמה
סוליות חומר טוב.
הם הופתעו מאוד לגלות חתונה מסודרת,
שקטה, כשכל הנוכחים לבושים, ובראש
השולחן יושב הרב ברזאני בכבודו ובעצמו,
רגוע מכל פחדיו, ונהנה בלב ונפש
משימחתם של בני עולם צעיר, מוזר.
העולם הזה 1834

ה בי קו רתשמת חו עליך
שונאיך, הי ת ה, ל מר ב ה
הצער, מו צדקת בחל ק
ה. השבוע י הי ה עליך
ל ת קן אתהמ עוו ת.
עשה זאת, ב ק פדנו ת
וביעילות, ויו ק ר תך ה־
111 11
ו ה אי שי ת
מי ק צו עי ת
: 1 21מרס -
תר קיע ש ח קי ם. ב חיי
! 20באפ ריל
האהבה שלך אין שי נוי
— אתהפא סי בי
בז מן האח רון ו אין סי כוי שת שתנה דוו ק
א השבוע. הצלחהחל קי ת ע שוייה
ליפול בחלקךאם הי א תי טו לאת
היוז מ ה לי די ה. דע רק ל א להפריע ל ה.

זה לא יהיה נוח במיוחד,
אבל אס אתה רוצה,
אתה יכול להסתכן.
כאב־הראש הריג־עי,
הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עס שונאיך
— כל אלה שקולים,
אס רק תדע להתמיד
על־ידי ההישגים הוכוח־הרצון רציניים שתפתח
על־ידי עצם
התפנית. מיקרה נעים ובלתי־צפוי עשוי
להתגלות, אס לא תיוהר, כתגלית של
איבה אישית או של קינאה מיקצו־עית.
אל תראי לו שאת נפגעת
ממנו. העמידי פנים של לא־איכפתיות.

מצבך הנפשי מו סי ף
לה שתפר — וז א ת, בהיכ
רויו ת חדזכו

שות, ועל-יסוד כמה
התפת חויו ת ה מו כי חו ת
לך, כי יש לך כל ה סי
כויי ם לפענח א ת
ה ק שרי ם שקשרו או ת ך
למצב סטא טי. כיש-
רונך י תג ל ה ברבים,
ול שמח תך.
ל מ בוכ תך
אל ת היו שוטי ם, נצלו

זאת

לפרנסה.

ת ק רי ת בל תי־ ח שו בה ע שוייה לגרום אצ לך
למשבר. א ל תבזבזי כ סף: אתע שוייה
ל הי כנ סלת קו פ ה של
חו ס ר-פ עילו ת, אםלא
תזה רי או אםת בו אי
בקשר עם האדם הל א־נכון.
מ שו ט כך, מו טב
לאלהת חיי ב ל־טוו
ך ארוך. אםתח לי
טי לנ סוע בי מי ם ו׳
11110
או שבת היז ה רי ששום
: 22 או ק טו ב ר -
דבר ח שוב לא י הי ה
2ז בנו במבר
תלוי במסע. הי ש מר
מפני גניבה, ביי חו דאםאת עלולה לנ סו ע.

תתפלא על שכל־כך הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתן ,/שאתה נמנה
על ה״זאבים הבודדים׳
ואינך מרבה לשתף
לאחרונה את הקרובים
לך בבעיות המעיקות
עליו באמת. צפו־ייה
לך השבוע פעילות
הקשורה בעבודת־כפ־ייס.
מעשהו של אדם
יקר לך יכאיב לו, למרות.
שלא התכוון לכך.
תצטרכי לעודד את בן־
זוגך בפעילות, שבסופו
של דבר תביא אושר לשניכם
יחד.

ד,ן ד 01

ארוך מסע
א ח רי
ומפרך, אתה חוזר ל מצב
של רגיעה. השל וו
ה תחדור, א ט ־ א ט,
חיי ךותמצא לתוך עצמך ב ע מד ה של כו ח.
ב ת־ל בי או ת: אלתהס
סי להתפטר, אםה בו
ס עושה לך צרות
במי שור ה אי שי. זהלא
ב חוז ח -ע בוד ה.
כרוך
בן א רי ה: יו ם ב׳ ו״ג׳ ל א נועדו לזינו ק
ב ת חו ם ה עי ס קי. דע ל שמור על היש לך.

חאזנ״ס

האומים

מצטער, אבל הזהרתי
אותך: אין זה שבוע
לערוך מסעות או שינויים
מרחיקי־לכת. אס
תוכלי לשמור על מיס־גרת־חיים
דומה לזו בה
היית עד כה, בתנאים
10 1 0
חדשים, תקלי במיק־
21 ביוני
צת על הבעיות. אס
20 ביו>
לא — מוטב שתסמכי
לחלוטין על שיפוטו
של איש בעל־שיקול. והעיקר — לא
להגוים בשום דבר ולא לריב. יום א׳ הבא
מגיש לך הזדמנות נדירה. אל תכתבי
מכתבים חשובים ביום ג׳ המתקרב ובא,

יחסים עם הממונים
עליך הולכיס ומתער־ערים.
חוצפה יכולה להביא
לפיטורין, מחש בה
על התוצאות תביא
רק תועלת. בת מאזניים:
אין ספק כי
הוא באמת אוהב אותך,
ואינו מעמיד פנים
כפי שאת חושבת לעיתים
די קרובות.

פגישה שקיימת עם
ישיש רם־מעלה בראשית
השבוע, תיגרוס
לך קורת־רוח והרגשה
כי אתה באמת משהו.
אולי יש בזה שמץ מן
האמת, אך יהיה עליך
להוכיח זאת. לכן אל
תהסס, ובכל מקום בו
תינתן לך האפשרות,
הצג את דיעותיך ללא
חשש, והסבר את עמדתך. הסובבים אותך
יבינו זאת. בת בתולה: חידלי ממישחק הביישנות.
אם תמשיכי כך, תיפקע סבלנותו
וייעלם. הנחיתי את המהלומה מאוחר יותר.

יוי ב
כו ח -ה ה רג ל מ שמ ש לך מדריך — וז ה
דבר טוב מ או ד, השבוע. כי ז הו שבוע
של שיגרה, ו ה רו צ ה
ב או פן
ל הפ ר או ת ה
קי צוני, עשוי ל הי תקל
ב ק שיי ם, ש עלי הםלא
חל ם כלל. גם מ ב חינ ה
כ ס פי ת לא כ ד אי ל הגזי
ם. יו ם א׳ ב ת חי ל ת
השבוע, גורם לך כאב-
ראש. יו ם ה׳ ב סופו —
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
מצביע על ה ת חיי בו יו
תחד שו ת וגם על
מ קו רו ת־ ה כנ ס ה
ל עו מ ת
בלתי״רגילים.
זאת, ב שט ח
ה רו מנ טי ק ה — חלש.

רומן סוער, משוגע ממש, נפתח בפניך, בת
דלי, אם יהיו לך רק העיניים לראות את
האיש, הנראה כבלתי־נכון.
זה יתחיל בריב,
זה יימשך בסערה, זה
יגיע לשיאו באהבה
גדולה. גס בענייני־כס־פים
יש סערות, אבל
לאו דווקא שליליות :
דע לעמוד טל שלך, אך
ברכות ובאצילות מסו־יימת.
שמור על עצמך
מבעיות־קיבה — ואל
תיתן למועד סיום הביטוח שלך לחלוף.

השבוע הינך נו טהל הגז מו ת, גם בגג-
דמות, ו ב עי קר מי לו *

ת. יש לך מזל שכו כבים
מ סויי מי ם גורמי
םשת הי ה בנו סף
לכך גם חביב ו מ קו ב ל
על ידידיך, כולל בנו ת
אתה
ה שני.
ה מין
מ קי ףאת עצמך ב רו
מ אנ טיו ת
פעולו ת
19בפב רו א ר
20במרס
שונות כאמצ עי ב רי ח ה
ו כנ קמה על הסחבת
שגורמת אותהאחתהמע סי ק ה או ת ך.

תוסיק מוכי: לפי דעתה, הוא לא קייס.
גולדה: דו־שיח כזה אני מבינה !
ובכן, כל יהודי שאינו מתוסבך, יודע בדיוק
| | מה פירוש הדבר.
נימוק מעניין בפי ראש־הממשלה — מי שאינו מסכים
איתה, הוא יהודי מתוסבך. ורק גולדה היא לגמרי־לגמרי
נורמלית. בלי תסביכים.
גולדה מאיר: רק אתמול הודיע סאדאת
במפורש בפומבי שהאירגונים האלה (אירגוני ה־פידאיון)
הם הנציגים האמיתיים היחידים של
העם הפלסטיני.
אורי אכנרי: מה עשית א ת כדי שתהיה
נציגות פלסטינית אחרת?
גולדה מאיר: מי לא מוכן לנהל משא־ומתן?
אורי אכנרי: את מונעת בכוח הקמת נציגות
פלסטינית בשטחימ המוחזקים !
גולדה מאיר: יושבים פה שלושה, ארבעה
אולי חמישה אנשים המוכנים מייד להבטיח ולסגת.
לסגת לפני שמבטיחים, לחזור לגבולות .1967
אורי אבנרי: זהו ציטוט כמו כל הציטוטים
שלך — זיוף וסילוף מאל׳׳ף עד ת״ו.
חיו״ד כן־־ציון קשת: חבר־הכנסת אבנרי,
אבקש להפסיק.
גולדה יודעת, כמובן, היטב שאנחנו איננו מציעים לסגת
אלא במיסגרת הסכם שלום רשמי, עם ערובות־ביטחון.
אבל, כאמור, לעולם אינה מצטטת דבר נבון.

18־ 16 באוקטובר 1972
א מנו ת הוו-כוח

הצעיר עוד א

להתווכח עם גולדה מאיר — זאת תמיד חווייה. בי
השיטה של גולדה היא אחידה ויעילה: היא שמה בפיך
דברים שלא אמרת, מתווכחת עימם בלהט ועושה מהם
חוכא וטלולא.
זה לא קורה רק לי. זה קורה לכולם. למשל:
בתום הוויכוח על הודעת ראש־הממשלה (ראה נזיסג־רת)
הגיבה גולדה על דבריו של חיים לנדאו מגח״ל,
שתקף את מחדלי הביטחון במינכן.

עם בן־ציון קשת, איש גח״ל, שניהל את אותה ישיבה,
היתרי לי תקרית אחרת.
בשעת נאומי עסק קשת בעניין נוהלי כלשהו, ולא
הקשיב לדברי. פתאום הפסיק אותי. זה היה אחרי שאמרתי
על דו״ח ועדת־קופל ש״השעירים נשלחו לעזאזל״.
קשת הזדקף, מזועזע, וקרא שאני עובר את הגבול.
לא ידעתי על מה הוא מתרגש.
״אתה לא יכול לומר שממשלת ישראל שלחה את
הצעירים לעזאזל!״ הוא אמר.
דק אז תפסתי את אי־ההבנה: מכיוון שלא שמע
את דברי הקודמים, היה נדמה לו שאמרתי שהממשלה
שלחה את ״הצעירים״ — קרי את 11 חבדי־המישלחת
שנהרגו במינכן — לעזאזל.
הדבר הובהר, קשת התנצל, והדברים לא נרשמו.

אדם רגי ש
בשם סו ר קי ם
לנדאו

הורביץ

גולד ה אתה עושה פה חשבון שלא עושים
שוס דבר, המטוסים לא בטוחים, ואין שוס הגנה
בשום מקום...
חיים לנדאו: לא כן אמרתי, גבירתי !
גולדה מאיר: האס אתה חושב שאני מצטטת
אותך? אינני מצטטת את דבריך, אני מצטטת
את הרושם שהם עשו!

זוהי שיטה מיוחדת במינה — לא לצטט דברים שנאמרו,
אלא את ״הרושם״ שהם עשו.
גולדה מאיר יצאתם ב־( 1970 מהממשלה)
מפני שהודעתם לעולם כולו שהנה כימעט כבר
ניתנה כאילו הוראה לצה״ל לסגת מכל הגבולות.
חיים לנדאו גם את זה לא אמרנו, גברתי !
גולדה מאיר חבר־הכנסת הורביץ יודע
שבעזה היה רע. אחר־כך שינו איזה דבר, ופתאום
היה טוב.
יגאל הורכיץ: מתי דיברו על עזה? אני
מבקש לצטט אותי !
לנדאו: גם אותי לא מצטטים. למה אותך 7
גולדה: תגידו תודה שאני לא מצטטת אותכם!
מובן שכאשר הגיעה גולדה אלי, השיבה לי בצורה
עניינית דומה:
גולדה מאיר: זה שחבר־הכנסת אבנרימדבר
על בגדים שאינם בגדים, זה לגמרי לא מפליא !
להלן העמידה פנים שמעולם לא שמעה את דברי
אבא אבן, בדבר אי־נכונותה של הממשלה לנהל משא־ומתן
לשלום כל עוד נמשך הטרור, ואחר־כך טענה
שנשיא ׳מצריים אינו ׳מסתפק בשיבה לגבולות ה־ 4ביוני,
אלא רוצה גם לחסל את מדינת ישראל. ולראייה: הוא
מדבר על ״הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני.״
גולדה מאיר: אני מקווה שאין כאן איש
שצריך לפרש לפניו מה פירוש ״הזכויות הלגיטימיות
של העס הפלסטיני.״
אורי אכנרי: יש כאן איש כזה.
גולדה מאיר: לאיש כזה כבר לא יעזור
שום הסבר.
אורי אכנרי: מה הן, לדעתך, הזכויות
של העם הפלסטיני 7יש בכלל דבר כזה 7יש עם
פלסטיני? יש לו זכויות 7

( )1ב חו קיסוד: הממשלה, א ח רי ס עי ף , 5יבו א:
5א. אדם שכי הן כראש -מ מ של ה שתי ת קו פו ת, בזו
אחר זו, וכל ת קו פתכ הונ ה הי תהבת 4שנים, לא
י כ הן יו תרכראש״מ מ שלה.
( )2ב חו קיסוד: הממשלה, א ח רי ס עי ף 5א ׳ ה מוצע
לעיל, י בו א :
5ב( .א) שר לאי הי ה רשאי ל ע סו ק בכל עבוד ה
אחרתש הי א, ת מו ר ת שבר, י שיר או ע קי ף, וכן לא
י ע סו ק שר ב מי סחר ול א י הי ה פעיל בבל עסק שהו א.
״ עסק ״ ב פי סקה זו — כל פ עילו ת מי ס ח רי ת, כלכלי
ת ו מי ק צו עי ת, ש אינ םבת חו םתפ קי דו של השר.
(ב) שר לאיק בל, נו ס ף על מ שכור תו ו הו צ או תיו,
בל ה כנ סהש הי א, ל הו צי א ה כנ ס ה מרכו ש, ו ב תנ אי שעל
בל ה כנ ס ה בז אתי דוו ח ה שר למבקר־ ח מ דינ ה. דיוו ח
זחי פו רסםבר שו מו תאחתל שנה.
(ג) דיוו חו של השר לפי פי סקה (ב) יכלול הכ נ
ס ה שיש לאש תו או לבני-ביתו ה ס מו כי ם על שולחנו,
מכל מ קו ר ש הו א.

ה ל כו ל ע 1א 1ד

של גו לדה

בדרך מיקרה, קיבלה ההצעה את המיספר הסידורי
רע״ב. אבל היא לא נועדה לעסוק ברעבים. להיפך, היא
מכוונת לאנשים שבעים מאד.
בהצעת־החוק, שהוכנה על־ידי אמנון זיכרוני, איחדנו
שני עקרונות:
י• קביעת סיום־חובה של כהונת ראש־הממשלה —
רעיון חדש בישראל.
י• איסור העיסוק המיסחרי של שרים — רעיון
שכבר השמענו בכנסת, ושניסחנוהו מחדש בהצעה זו.
זוהי לשון ההצעה:

גם בזה לא תמו כל התקריות באותו יום. בסוף הדיון
עליתי לדוכן כדי לקרוא את הצעת־הסיכום של סיעתנו.
הייתי באמצע הדברים, כאשר הפסיק אותי היושב־

כנדרש, הוספנו להצעה דברי־הסבר משלנו :
הצעת־חוק זו נועדה להגביל את תקופת הכהונה של
ראש־הממשלה, ולאסור על שרים לעסוק במיסחר ובעבודות
שאינן בתחום תפקידיהם.
האחריות המוטלת על ראש־הממשלה היא עצומה.
עומס התפקידים הוא רב. כהונה ממושכת בתפקיד זה
הוא בעוכרי נושא התפקיד, ובסופו של דבר פוגעת בכוש רו
ובניהול ענייני המדינה.
נושאים בעלי חשיבות ראשונה־במעלה מחייבים •מדי
פעם בדיקה חדשה בדרג עליון. כהונה ממושכת בתפקיד
ראש־הממשלה שוללת למעשה את אפשרויות הבדיקה.

יתר על־בן: שילטון, כדי שלא יסתאב,
מצריך חילופים תדירים, כעיקר בדרג העליון.

מוצע על־כן להגביל את כהונת ראש־הממשלה לשתי
תקופות, כשבדרך כלל בל תקופה היא בת 4שנים.
נוהל זה מקובל בארצות־הברית לגבי כהונת״ נשיא-
המדינה שם, הממלא תפקיד של ראש־הממשלה.

כן מוצע לאסור על שרים לעסוק כמיס
חר ובעבודות אחרות, שאינן כתחום תפקידיהם
כשרים.

בתשובה לשאילתה שלנו, שניתנה ביום 19 בינואר
,1972 השיבה ראש־הממשלה שאין איסור על שר לעסוק
במיסחר. תשובה זו ניתנה על רקע הסירסומים בדבר
עיסוקו של שר־הביטחון במיסחר בעתיקות. מדברי ראש־הממשלה
עולה שכעת אין פסול חוקי בעיסוקו של חבר־הממשלה
במיסחר.
תשובת ראש־הממשלה הפנתה את תשומת־לב הציבור
לעובדה שכיום אין איסור חוקי לשרים לעסוק במיסחר
או בעבודה אחרת בתשלום.

מצב דברים זה סותר את הסדר הציבורי
התקין, ועל־בן מוצע לאפור על שרים לעסוק
כבל עבודה אחרת שהיא תמורת שכר, וכן
לאסור עליהם לעסוק כמיסחר או כבל פעילות
עסקית שהיא.

מאידך, מוצע לאפשר לשר לקבל הכנסה מרכוש,
כגון שכר־דירה, תגמולים, הכנסה מניירות־ערך, בתנאי
שעל כל הכנסה כזאת יימסר דיווח לציבור.

ממא1ין
קשת

סורקיס

ראש, בגלל הרעש ששרר באולם, שהיה גדוש ומלא
לקראת ההצבעה. איש לא הקשיב.
בן־ציון ק שת: חברי־הכנסוז, אני מבקש
לא להפריע. אם אינכם שומעים, כיצד תדעו
איך להצביע?
אזדי אכנרי: חברי־הכנסת אינם צריכים
לשמוע כדי להצביע, זה ידוע.
מרדכי סורקים: מדוע היושב־ראש לא
מעיר על הערות כאלה של חבר־הכנסת אבנרי?
קריאות: הוא לא שמע.
כן־ציץ קשת: זו לא שאלה אם שמעתי או
לא שמעתי. שמעתי עוד הרבה דברים. אנחנו
לא צריכים להיות כל־כך רגישים.
מרדכי סורקים: אני אדם רגיש; (צחוק
כללי באולם).

דטל פו ן שדר?•
האם יש בישראל האזנת־סתר בטלפונים?
עוררתי שאלה זו בוויכוח הכללי על מישרד־התקשו־

ווו רעייב:
ע ל שרי וספס רי ס
בדקה הראשונה של המושב החדש של הכנסת הונחה
על השולחן הצעת־החוק הפרטית שלנו, הנושאת את
השם :״חוק להגבלת תקופת הכהונה של ראש־הממשלה
ואיסור על שרים לעסוק במיסחר, תשל״ג—.1972״

פרט

הסיעות הגדולות זוממות ליחסד את סיעתנו
בדרך של בריונות פרלמנטרית
ל הלן דברי סי ע תנו בווי כו ח על הו דעת
ראש־ הממ שלה ב פ תי ח ת מו שב ה כנ ס ת.

ריות בדרג עליון לא נקרא לשאת באחריות, וממילא
לא ישתנה שום דבר מהותי.
ראש־הממשלה, שאינה מסוגלת לשאת בתפקיד ספציפי
זה מסיבות רבות, נשארת האחראית הבלעדית לו. אין
שום שינוי. אבל נמצא מי שיריב את ריבה.

אורי אבנרי ג יושב־ראש הכנסת בירך היום את
הבית לרגל פתיחת ״המושב האחרון של הכנסת השביעית.״
יש סכנה מוחשית שמה שנפתח היום הוא הרבה
יותר מזה: המושב האחרון של כנסת דמוקרטית בכלל.

לפני שיקרו אסונות נוספים, אני חוזר ותובע
מן הממשלה לחולל רי־אורגניזציה כללית
כשטח זה, לאפשר לשירותים להיעדר לתפקיד
החדש העומד בפניהם, ולמנות שר לתפקידים
מיוחדים, כמישרד ראש־הממשלה, שיישא באחריות
לנושא.

בימים אלה נרקמות מאחורי־הקלעים של
בית זה מזימות אפלות, שאחת מטרתן: להחניק
ככוח האלימות הפרלמנטרית — שלא
לומר כיריונות פרלמנטרית — כל אופוזיציה
לוחמת ככנסת.
יש משא־ומתן על אחוז־חסימה פיסי, שנועד לחסל
את כל הסיעות הלוחמות. כבר הונחה על שולחן הכנסת
הצעת־חוק פרטית־כביכול, שנועדה לקבוע אחוז־חסימה
כספי, להעביר את כספי המדינה לכיסי המיפלגות הגדולות.
ולמנוע כל מימון מן הסיעות האופוזיציוניות הקטנות,
החסרות אמצעים ונכסים.

הממשלה עוזרת לטירור
זהו אחד הפאראדוכסים של מצבנו — ועמים רבים
אחרים כבר עמדו בעבר במצב פאראדוכסלי דומה. קבוצה
קטנה ובלתי־יעילה של טירוריסטים מכריחה אותנו
להוציא מאות מיליונים לירות על פעולות הגנה, מנע
ואבטחה.
ההוצאה היא חיונית. אנחנו תומכים בהוצאת כל אגו רה
הדרושה להגנה על החיים והמיתקנים.

מה שקרה היום בכית חזה אינו אלא חלק
ממגמה זו — שיתוק הכנסת בכית־נכחרים ריבוני,
הוצאתה מכל מעגל של הכרעה, הפיכתה
לחותמת־גומי של הממשלה, מניעת כל ויכוח
אמיתי בה.

אולם בעודנו עומדים כמאבק זה ללא רתע,
עלינו לשאול: האם המדיניות שלנו מחזקת
את הטירוריסטים, מספקת להם תחמושת תעמולתית
ופוליטית — או להיפד, מנתקת אותם
ממקורות־היניקה שלהם ז

..תחליף אומלל לוויכוח־בי
מה עשתה ראש־הממשלה 1
נהוג — וזהו נוהג יסודי וחיוני בכנסת — לפתוח
את מושב הבית בהודעה מדינית. עברו שלושה חודשים,
הממשלה קיבלה החלטות חשובות ביותר שעוד אעמוד
עליהן — אך ראש־הממשלה לא מצאה לנבון להקדיש

להן אף מילה אחת.

״בגדי המלך החדשים״ *

לדעתה, בל זה אינו נוגע לכנסת.

במקום הודעה מדינית, מסרה הודעה על פרשת מינכן.
למעשה השתמשה בפרשה זו כדי למנוע דיון מדיני.
הדיון של היום הוא תחליף אומלל לוויכוח המדיני
הגדול שהיה צריך להתקיים, וגם לוויכוח הביטחוני
הענייני שהיה צריך להתקיים בנפרד.

שהרי גם על פרשת מינכן לא אמרה ראש-
הממשלה שום דבר חדש, שום דבר שיש בו
עניין כלשהו, שום דבר שאפשר להתווכח
עליו ברצינות.

..המלכה היא עיוומהר
הרשו לי לחזור על אגדה ישנה.
בגדיה הביטחוניים של ראש־הממשלה נקרעו. נסתבר
כי אדרת ביטחונית זו היתה מלאה חורים. על כן הזמינה
שלושה חייטים — האדונים קופל, קשתי ובר־תל —
שיתפרו לה בגדים חדשים.
החייטים המעולים האלה טרחו ועמלו, יומם ולילה,
ובסוף הגישו לגברת בגד חדש של מסקנות. אילו מסקנות
נהדרות!

הלבה הגברת מאיד והראתה את הבגדים
לממשלה. אן? אחד לא העז להגיד לה שאינו
רואה את הבגד בלל. בולם התפעמו והתפעלו.
הגברת מאיר הראתה את הבגדים לחרטומים בוועדת-
ההוץ־והביטחון. כולם התחרו ביניהם בקריאות התפעלות:
אח, אילו בגדים יפים!
אחר־כך עשתה מעשה מיוחד, מרוב גאווה בבגדיה,
והראתה אותם גם לבני-התפנוקים שלה בסיעות-הימין
הקטנות. גם הן התפעלו כראוי.

ונשאר לי תפקידו של הילד הקטן, המסתכל
וקורא :״אכל הרי המלבה עירומה: ככלל
אין שום בגדים! אין שום מסקנות! הבל
הכל הכלים!״
לא אשחית מילים על דבריה הארוכים של ראש־הממשלה
היום. הם היו עלבון לכנסת. האמת הפשוטה
רת, שנערך השבוע. סיפרתי על חוויות טלפוניות מסויי־מות
שהיו לי בשעת המאבק על עקורי בירעם ואיקרית,
וגם בהזדמנויות אחרות, ושאלתי את השד אם זהו קילקול
מ_יקרי, או האזנה פוליטית.
שמעון פרם: אני רוצה לחזור ולהגיד,
שכל הדיבורים על האזנה אין להם על מה לסמוך.
מישרד־התקשורת בוודאי שאינו מאזין,
ולפי דעת המישרד לא יכולים גופים פרטיים או
גופים פרטיים לחקירות לעסוק בהאזנה.
אורי אכנרי ז ומה עם גופים ממלכתיים?
שמעון פרם: תפנה את השאלה למי שאתה

היא: כמה שעירים נשלחו לעזאזל, אף אחד מבעלי־האח
* מתוך ההצגה מנורת הקסמים שהוצגה השבוע (ראה
סיקורת).

התשובה היא, לצערנו: פעולות הממשלה יוצרות את
הרושם כי אינה מעוניינת בשלום, בשום שלום סביר
שהוא בר־השגה. מנוי וגמור עימה לספח את מרבית
השטחים או כולם.

אין רקע נוח יותר לטירור הערבי, מאשר

הגענו אל השלילה הטוטאלית, אל הנגטי•
ביות המוחלטת.

הצעת סיפו

זוהי דרד מסוכנת — ולא רק מפני שחיא דוחפת את
המוני הערבים לידי אירגוני הטירור, הטוענים: שלום
הוא כניעה לישראל, שלום הוא בגידה.

מטעם סיעת העולם הזה -כוח חדש
לסיכום הדיון על הודעת ראש-חממשלה

יש סבנה חמורה אחרת: שהצבא הסובייטי
יחזור למיזרח התיכון.

( )1הננזיוומביעהאתמורת -ר ו -
ה ה על בך שראש״ המ מ שלה לא מצאה לנכון ל מ סו ר
לבנס ת, עם פ תי ח ת המו שב, הו דעהמ דיני ת.
ראש״ הממ שלה לאה בי א ה בפני ח בי תאת ההח *
ל שות הרו ת״הגורל שנ ת קבלו על״ידי הממשלה בי מי
הפגרא, ובכלל ז ה: אי ״ החשכמה לוו עיד ת־ שלו ם
י שראלי ת״ערבי תבהשתת פו ת ב אי״כו חהמעצמות;
ה איו ם ה פו מ בי ב בי טו להסכמתי שראל להחלטת
מו עצת־ ה בי ט חון ; 242ועמ דו תאח רו ת שבאו לי די
גילוי בהצה רו תחב רי־ הממשלה.
תו צאתה כנ סתמ מעגל ה הכ רעההמ דיני ת הי א
חלקמ מג מתהממשלהוה מי פ לגו ת הגדולו ת ל רו קן
אתהד מו ק ר טי ההפרל מנ ט רי ת מ תו כנ ה ול ש תק א ת
ח כנ טתכ בי ת״ הני ב ח רי ם הריבוני של ה מ דינ ה —
מג מהשב אה לי די גילוי בנ טיונו ת ל הנ הי גאחוז
חטימהקטלני, להפ קי עאתכ ספי הציבור
לצורכי ה מי פ לגו ת הגדולו ת, ו שאר אמצ עי םלחסלאת
ה או פוזי צי ה ה לו חמתב כנ ס ת.
( ) 2ה כנ ס ת קו בעתשמס קנו תהממשלה בעניין
ו מג לו ת
מספ קו ת,
מחד לי ״ ה בי ט חוו ב מינ כן אינן
נ טיי ה ברורה לטשטשאתהמחדליםול הסי
ראתהאח ריו ת מן האחר אי ם בדרג עליון.
מג מ ה זו מ ס כנ תאת בי ט חון ה מ דינ ה ו או ר חי ה.
ה כנ ס ת קו בעת שיש צורך ב רי או רגניז ציה מו ח ש
רותי -הביטחוןוב מינוי ״ שר
לטת של
לתפ קי די ם מיו ח די ם ״ ,שיי שא באח ריו ת לכך.
( )3ה כנ ס ת קו ראתל כו חו ת ״ ה קי דמה בעול ם
ל הו סי ףול הי אבקל בי טו לכופרהתעודה בברי
ת״ ה מו ע צו ת.

חושב שצריך להפנותה.
אורי אכנרי: למי? לאיזו כתובת?
שמעון פר : 0אינני שוטר־תנועה של הכנסת.
תשאל בכנסת בוועדה המתאימה.
אורי אכנרי ז אבל איתור כתובות — זה
שייך לדואר.
שמעון פרם ז הדואר אינו משתמש בכתובת,
אלא לצורך העברת מיכתביס. אין לו תפקיד
נוסף.
דו־שיח זה היה, כמובן, הקדמה לחוק שירותי־הביט־חון,
שאותו אנו עומדים להניח על שולחן הכנסת כאשר

אם יווכחד הערבים לדעת ששום דבר לא השתנה לטובה
אחרי גירוש החיילים הסובייטיים ממצריים — לא
תהיה להם ברירה אלא להסיק מסקנות. אם נעמידם בפני
הברירה: כניעה לישראל או כניעה לסובייטים, יתכן
שיבחרו בדרך השנייה, והתוצאות עלולות להיות חרבה
יותר חמורות מאשר בפעם שעברה.

אני מציע לשים קץ למדיניות זו. היא יבד
לה לשאת פדי בטווח קצר. אולם ברכות הימים
יתגלה שהיו אלה פירות באושים.
הבה נגיד לפלסטינים, למצרים, לכל הערבים: במים־
גרת שלום תשיגו מאיתנו את הכל, כל דבר המתיישב
עם חרותנו וביטחוננו. למען השלום, אנו מוכנים להשתמש
בכל טכניקה. נשיב בחיוב על כל יוזמה חיובית.
במקום ה״לאו״ הטוטאלי, יבוא ה״הך העקרוני.

המאבק נגד הנובר
כאשר ננהל מדיניות כזאת, נעמוד על בסים מוסרי
איתן; והדבר יתבטא גם במאבקנו למען יהודי ברית־המועצות.
מאבקנו
נגד גזירת־הכופר לא התקדם. הגזירה עומדת

בעינה.

אני פונה לבל כוחות-הקידמה בעולם להצ
טרח למאבק זה, ואני מציע לנתק ממנו את
כל כוחות־השחור, המנסים לנצל עניין קדוש
זה למען מטרות מפוקפקות.
ניאבק נגד הכופר, נילחם בטירור — ונפתח דף
חדש במאמץ להשגת השלום.
נסיים את הכנתו, תוך התייעצות עם המומחים המתאימים.
בחוק זה נסדיר, בין השאר, את הנוהל המישפטי שרק
על פיו יהיה מותר גם לזרועות־הביטחון להאזין לשיחות.
בהצעת-הסיכום שלנו לדיון הצענו, בין השאר:
״ ה כנ סתמח לי ט ה שיש לארגן מ חד שאת שירותי-
ה טלפון, כחברהממשל תי ת או ציבורית נפרדת, כדי
להגיע תוך ז מן קצר ל אפ ש רו ת מ תן טלפון לכל אז ר ח
ב מ חי ר סביר.
״ ה כנ ס ת קו בעת שיש ל ה פעיל א ת כל שירו תי ח־תי
ק שו ר ת במ שך שבעה י מי ם בשבוע.״

ההצעות נדחו, כמובן. רק אני הצבעתי בעדן.

מ או ת לדוח בגילהעשרה

מהמסתתרמא חו רי הו ד עו ת

בו ר חו תמב תי הן בלש 1ה

עלאלה שב עקבו תי הן 1על מו? ״

1א11111111 1־1
111*111111־1

#י מי *

י. משטרת
משטרת. י שר,

אף *זית מ
פו שיה׳אחדי

י די דיי ^ סעו׳,

עזולרי
ם: דומי״:
־ ,יאחיי״׳׳

גופיו, לח*

:ונית•
לערניח•

י• ום יום מתפרסמות תמונותיהן בעיתונים,
מתחת לסמל מישטרת יש ראל.
הנוסח
הוא כמעט אחיד :״עזבה את
ביתה ביום זה וזה ומאז נעלמו עקבותיה.״
גם הגיל דומה ב־״ 907 של המיקרים:
בנות שלוש־עשרה, ארבע־עשרה, שנה
יותר, שנד, פחות.
אלה הן בנות הדור־האבוד של ישראל.
פשוטו כמשמעו: אלה ההולכות
לאיבוד, אובדות להוריהן, לבני מישפח־תן,
לחבריהן לספסל הלימודים, כשהן רק
בנות ארבע־עשרה שנים.
לא בקלות זוכה כל קטינה בורחת כזו
בפירסום מישטרתי על חשבון המדינה.
עובר זמן מהיום בו מתייצבים ההורים
המבוהלים במישטרה ומודיעים לשוטר
התורן :״הילדה שלנו לא חזרה הביתה.״
בהתחלה מרגיעים אותם. שומעים את
הסיפור ואומרים להם :״היא לא היחי דה.
יש הרבה כמוה. כל יום נעלמות
בערך עשר ילדות מבתיהן במדינת יש ראל.
חכו קצת. אולי היא תירגע ותחזור.״
ההורים מחכים. לפעמים חוזרת היל

שברחה,בגלל סיכסוך עם הוריה, או
כל סיבה אחרת. לפעמים שומעים על
מקום הימצאה. רק כאשר כלים כל ד,קי־צין,
הזמן חולף ואין כל סימן וזכר ליל דה,
מתגייסת המישטרה לפעולה. גם אז,
פירסום המודעה כרוך בהסכמת ההורים.
ברוב המקרים זה נגמר בטוב אחרי
כמה שבועות או חודשים. לעיתים זה
מסתיים בגווייה רקובה המתגלית בפרדם.
לפעמים נותרים רק תעלומה ותקווה
בלב ההורים המאמינים שהילדה תחזור.

״לגלח לה
א ת הרא ש!״
חמים אלקוכי גר בבנימינה, מון
שבה קטנה, בית־קולנוע אחד, יקב
של אליעז ומיפעל קונפקציה של להב,
בלי מקום בילוי הראוי לשמו. רחמים,
,52 הוא פועל נקיון, שעלה לארץ ממרוקו
ב־ ,1953 ומאז הוא מתגורר בבנימינה.
יהודית אלקובי נעלמה מביתה לפני
כחודש ימים.

״היא תמיד עשתה לנו בעיות,״ מספר
אחיה פנחס ,25 ,תושב ירושלים, גרוש
העומד להינשא בקרוב בשנית .״אפילו
היינו צריכים להכניס אותה למוסד לילדות
בחיפה. תמיד שמרנו עליה שלא
תעשה שטויות. לא נתנו לה לצאת בער בים
כדי שלא תתחבר עם גברים, היא
בסך־הכל בת ארבע־עשרה וחצי. אבל זה
לא עזר. היא תמיד ידעה להתחמק מהבית

והיתה נוסעת לחדרה.
״סיפרו לנו שהיא היתה יוצאת עם
גברים בחדרה,״ מוסיף האב .״כששמעתי
על זה הרבצתי לה מכות רצח.
״אחרי זה שלחנו אותה למוסד בחיפה,
אבל זה היה עוד יותר גרוע, שם
היא הכירה בנות שעסקו בזנות והן כנראה
אמרו לה לברוח מחבית. לפני כחודש
בערך, לפני ראש-השנה היא נעלמה.
חודש שלם חיפשנו אותה. אבל שום
דבר לא עזר. בסוף הסכמנו שהמישטרה
תפרסם מודעה.
״אחרי שפירסמנו את המודעה, חזרה
יהודית הביתה. היא נבהלה מזה. היא
היתד, כל הזמן ברמלה. היא הלכה למיש־

א שי נתאר!
געלמיעק,
*י ל 1י: מי * 1שנו״
ם ״• מבנה
י מלא0 .ייר :׳וגולים.
• שער ••1

ו רחב1 .
מדברה \

טרת רמלה ואמרה שהיא מוכנה לבוא
הביתה, אבל היא מפחדת שאני והאחים
שלה נהרוג אותה במכות. אז, כאשר
המישטרה הביאה אותה, היינו צריכים לח תום
שלא נעשה לה שום דבר.
״באמת לא נגענו בה, אבל היא היתה
בבית רק יום אחד. אחרי יום היא ברחה
שוב. היא הגיעה הביתה רק לקחת את
הדברים שלה לחורף. עכשיו יותר טוב
שלא תחזור. אם היא תחזור, אני לא רוצה
לקבל אותה הביתה.״
״אמרתי לאבא שלא היינו צריכים לש מוע
למישטרה, כאשר החזירו אותה בפעם
הראשונה,״ אומר פינחס .״היינו
צריכים להרביץ לה מכות רצח, לגלח
לה את הראש ולסגור אותה בחדר לחצי
שנה שתלמד.״
אבא יהרוג ב מכו ת
ליהו ווהכה ,58 ,שעלה ממצריים
עם קום המדינה, הוא פנסיונר. יצא

לפנסיה מוקדמת בגלל מחלת עצבים. קצת
מהעצבים עשתה לו דבורה, בתו בת
ה־ .15 היו לו שישה ילדים. ארבעה מהם,
ברוך־השם, נישאו והקימו משפחות. בבית
נשארו רק שניים: דבורה ואחיה
יהושע, בן הארבע־עשרה.
אליהו ווהבה, תושב ירושלים, לא היר־שה
לדבורה לחזור הביתה מאוחר. אם
היתד. חוזרת אחרי 8בערב היה העניין
הופך לשערורייה של צעקות ומכות. גם
לחברותיה לא היה מרשה לבקרה בביתה.
״הן כולן זונות,״ היה מכריז כדי שכל
השכונה תשמע ,״ראיתי אותן הולכות
עם בנים.״
דבורה היתד, מנסה להסביר לאביה שהזמנים
השתנו. שכיום, כאשר בת מגיעה
לגיל ,15 כבר מותר לה לצאת עם בנים.
אליהו לא היה רוצה לשמוע על כך.
במוצאי ראש־השנה ביקשה דבורה
ללכת לסרט קולנוע עם חברה .״את לא
תלכי לשום מקום, רק אם האח שלך,
יהושע, ילווה אותך!״ הצהיר האב.
דבורה יצאה מהבית עם אחיה. מחוץ
לבית הם נפרדו. הוא הלך אל חבריו,
דבורה אל חברותיה. באחת־עשרה בלילה
חזר יהושע הביתה.
״איפה דבורה,״ החל האב לצעוק.
״לא יודע,״ השיב יהושע ,״היתד, צריכה
כבר להיות בבית, לפני.״
האב הנרגז ר,יכה בבנו והשליך אותו
מהבית, שלא יעז לחזור בלי אחותו הגדולה
ממנו בשנה. כשעה הסתובב יהושע
לפני פתח הבית עד שחזרה דבורה .״את
כבר תחטפי מאבא הזהיר אותה. למ רות
האזהרה נכנסה דבורה הביתה. כל
תחזיות אחיה התאמתו. האב הפליא בה
את מכותיו. האם ניסתה לעצור בעדו.
ללא הועיל.
למחרת ברחה דבורה מהבית* .
״חיפשנו אחריה בכל מקום,״ סיפרה
אמה ,״שום דבר לא עזר. מישהו סיפר
לנו שראו אותה בחדרה, אבל לא מצאנו
אותה. גם המישטרה לא יכלה למצוא.
הבעל שלי אשם בכל. הוא חושב שהוא
חי עוד במצרים, ושלנשים אסור לצאת
מהבית כמו שזה היה במצריים.״

הכו גם מסייעים בידה להתחמק מהמחם
שים אחריה.
אין זה מקרה שלמעלה מ־ ס/ס 9 0מהבור-
חות הן ממשפחות מעדות המזרח. הסער
בין הנורמות ההתנהגותיות של משפחות
אלה, כפי שקיבלו אותן בארצות־המו־צא
שלהן, לבין זה המקובל בחברה היש ראלית,
יוצרים מתח מתמיד בין הנערות
להוריד,ן. כאשר מגיע מתח זה לשיאו ומתפרץ
בצורה אלימה, מסתיים הדבר בבריחה
מהבית.
שליש הנערות הבורחות עושות זאת
יותר מאשר פעם אחת. אותו שיעור בקירוב
מסיים גם עם תיק פלילי במיש־טרה:
בעוון זנות, גניבה או עבירה אחרת.
סיפור אופייני הוא סיפורה של לאה
מצליח * ,16 ,שתמונותיה הופיעו כבר
מיספר פעמים במודעות ההיעדרות של

בהתיקווה בתל־אביב. אבא תמיד היד, בא
לקחת אותי משם ומחטיף לי מכות כהו גן.
בסוף הוא אמר לי, :אם תברחי עוד
פעם, אני הורג אותך!׳
״פעם הלכנו לסרט עם כמה חבר׳ה.
לא היו כרטיסים להצגה ראשונה, אז
הלכנו לשנייה. הסרט נגמר מאוחר ואני
פחדתי לחזור הביתה. אז אמרתי לעצמי,
אני בורחת מהבית, אבל עכשיו לתמיד.
נסעתי לחברה שלי שגרה בכפר שלם. היא
כבר נשואה. אצלה גרתי שלושה ימים.
אחרי שלושה ימים היא אמרה לי שאני
צריכה ללכת, כי אצלהם הדירה קטנה
ואני לא יכולה להישאר.
״כל היום הסתובבתי בתל־אביב. בערב
הלכתי אצל אחותי בהתיקווה. איך שבאתי
שמעתי מבחוץ שאבא שלי נמצא
אצלה. תפשתי פחד וברחתי. התיישבתי

הדרך
אל הזנות
חקר שנערך לא מכבר על־ידי
(ו אגף־החקירות של המישטרה, בהסתמך
על מידגם של 660 תלונות על בריחת
נערות מבתיהן, שהגיעו למישטרה,
קובע, כי הסיבה העיקרית לנטישת הבית
נובעת מסיכסוך משפחתי בשל איסור
יציאה מהבית או קשרים עם חברים
מפוקפקים.
לפי אותו מחקר מסתבר גם שכמחצית
הבורחות אינן בורחות סתם. הן בורחות
לבתי ידידים ומכרים. זו גם הסיבה שאין
ממהרים לגלות את הנעדרות, למרות
פירסום המודעות בעיתונים. רוב נותני
המחסה אינם מדווחים למישטרה או למשפחה
על שהיית הבורחת אצלם. לרוב

11117171ח מרי הופמן, אמריקאית בת חמש־עשרה וחצי, שגדלה בפתח־תקווה
11 1111 אצל משפחה אומנת. נעלמה מביתה, נמצאה אחרי חודשיים וחצי
בחברת היפים על חוף ימה של אילת, שם נעצרה כחשודה בעישון סמים.
בת למשפחה

המישטרה. סיפרה לאה,
מרובת־ילדים מרמלה:
״הייתי בורחת מהבית כמעט כל חודש,
זה היה לחם בשבילי. הייתי נעלמת
ליום יומיים ואחר־כך חוזרת. לא יכולתי
לשבת בבית. אבא שלי דתי, הוא לא
רצה שאני אלך ללמוד בתיכון, או שאעבוד.
הוא אמר: יש מספיק כסף בבית,
את תשבי בבית ותעזרי לאמא. אז היה
לי משעמם והייתי בורחת לאחותי, שגרה
שם בדוי כדי להעלים את זהותה.

על איזה ספסל והתחלתי לבכות. פתאום
ניגש אלי איזה בחור. הוא שאל איך
קוראים לי. פחדתי קצת ממנו, אז אמרתי
לו איזה שם אחר. אחר־כך דיברנו איזה
חצי שעה. אמרתי לו שאין לי איפה לישון,
כי באתי לאחותי ואחותי איננה
בבית. אז הוא אמר לי שאצל חבר שלו
יש מקום בשבילי.
״הוא אמר לי שקוראים לו משה ולקח
אותי לחדר של החבר שלו. החבר לא היה
בבית ולמשה היה את המפתח לחדר. דיברנו
שם איזה חצי שעה, אחר־כך ד,וזו
התחיל לשים ידיים, אמרתי לו שיעזוב
אותי, אז הוא אמר שיזרוק אותי החוצה,
אם לא אתן לו. אז נתתי לו. אחר-
כך בא החבר של משה, אחד בשם יחי אל.
יחיאל הוציא מייד בקבוק של עראק.
שתינו הרבה. יחיאל גם רצה שאתן לו,
אבל אני לא רציתי. אבל משה הרביץ
לי סטירה ואמר שיזרקו אותי. רציתי
ללכת, אז משה זרק אותי על המיטה.
״הם שכבו איתי שניהם באותו לילה.
כשרציתי לצעוק, אז הרביצו לי מכות.
ככה הייתי אצלהם שבוע. כשהם היו יוצ אים,
היו סוגרים אותי בחדר. אחרי שבוע
הפסיקו לסגור אותי, אבל אני לא הלכתי,
כי לא היה לי לאן ללכת. וגם לא
היה לי גרוש על הנשמה.״

;/אבא

ישרוף או תי! ״

ד 1ד ד 11ך 11 ברחה דבורה ווהבה הירושלמית מביתה. עד היום טרם
1 1 ,1 1 1 7 / 1 1 , 1נמצאו עקבותיה וטרם נודע לאן ברחה. היא עזבה את
ביתה במוצאי ראש־השנה, אחרי שקיבלה מכות מאביה, משום שאיחרה לשוב הביתה.

* ום אחד הביא יחיאל איזה חבר
ואמר שאם אני אתן לחבר שלו, אז

הוא יקנה לי חולצה,״ ממשיכה לאה בסיפורה
.״בהתחלה לא רציתי, אז הוא
אמר לי שיהיה לי רע אם לא אתן לחבר
הזה. אז נתתי לו. משה ויחיאל התחילו
להביא לי כל יום איזה שלושה או ־ארבע
אנשים כל יום. לפעמים הייתי מקבלת
מהם קצת כסף. אבל גם את הכסף הזה
הם היו לוקחים לי. אני ראיתי שגם משה
וגם יחיאל היו מקבלים כסף מהאנשים
שהביאו אלי. מכל אחד, איזה שלושים
לירות. הם היו מתחלקים ביניהם.

״פעם אחת הם הביאו לי איש אחד,
כשהוא נכנם לחדר, ראיתי שזה בעלה
של אחותי. כשראיתי אותו נעשה לי
שחור לפני העיניים. ממש ראיתי את המוות.
לא ידעתי מה קורה איתי, דחפתי
אותו כל־כך חזק, עד שנפל על ד,ריצפה.
משה, שעמד במיסדרון רצה לתפוס אותי
וקרע לי את החולצה, אבל ברחתי.
״לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ידעתי
שאבא שלי ידע שהייתי זונה, הוא
ישפוך עלי נפט וישרוף אותי. היה לי
קצת כסף ממה שקיבלתי מאנשים שהביאו
אלי משה ויחיאל, אז החלטתי לנסוע
לבאר־שבע, מה שיותר רחוק מהבית.
״בבאר־שבע לא ידעתי לגמרי איפה
ללכת. הסתובבתי כל היום ובלילה הלכתי
לישון על ספסל בגן. למחרת היה
אותו הדבר, אבל כשבאתי בלילה לישון
בגן, ניגש אלי איזה גבר. הוא היה תימני
ואמר לי שקוראים לו אלי עדני.
הוא שאל אותי כל מיני שאלות עלי, אבל
לא רציתי לספר לו. בסוף אמרתי לו
שאין לי איפה לישון, אז הוא אמר לי
שאני יכולה לישון אצלו. חשבתי, שהוא
יעשה לי אותו דבר, מה שעשה לי משה,
אבל לא היה איכפת לי, רק שיהיה לי
איפה לישון. אבל כשהגענו אליו הוא
לא עשה לי כלום. הייתי אצלו שלושה
ימים. בסוף סיפרתי לו את כל האמת.
אז הוא אמר שיקח אותי הביתה, אבל
אני אמרתי לו שאני מפחדת, שאבא שלי
יהרוג אותי.
״הייתי אצלו עוד שבוע. אחר־כך הוא
אמר שהוא רוצה להתחתן איתי. הייתי
כל־כך מאושרת, שהתחלתי לבכות. הוא
אמר שאני צריכה לחזור להורים, אבל
אמרתי לו שאני מפחדת, ואם הוא רוצה
באמת להתחתן איתי, אז שילך להורים
שלי ויגיד להם את זה. אז הוא נסע לרמלה
ודיבר עם ההורים שלי. אבא שלי
בא לקחת אותי, אבל הוא היה כל־כך
שמח, שמצאתי מישהו, עד שלא נגע בי,
למרות שידע את הכל. כי בעלה של
אחותי סיפר את הכל.״

עס היפים
ב איל ת
^ ל תוף ערימת הסיפורים הזהים־
כמעט, המסתתרים מאחורי מודעות
המישטרה, משתרבב גם סיפורה של מרי
הופמן, בת ה־ 15 וחצי, ילידת ארצות־הברית.
מרי הגיעה לישראל לפני כשנה.
הוריה התגרשו ונישאו בשנית, כל אחד
לבן־זוג אחר כמובן. איש מהם לא רצה
להחזיק את מרי בבית. הם שלחו את
מרי לישראל. תחילה למדה באולפן בקיבוץ,
אחר־כך נמסרה למשפחה אומנת,
משפחת ויינברג בפתח־תקווה.
״לא היו לנו חיים קלים,״ מספרת
שרה ויינברג, אשת מהנדס ואם לשלושה
ילדים משלה .״לא יכולנו להשתלט על
מרי. היא אף פעם לא היתד. חוזרת הביתה
בשעה מסויימת. לפעמים היתד. נע למת
ליום שלם. איימנו עליה שנשלח אותה
חזרה לארצות־הברית. אבל זה לא
עזר. לפעמים היא היתד. אפילו מביאה
הביתה בחורים.
״בסוף היא נעלמה למשך חודשיים.
הודענו למישטרה. אחרי חודשיים וחצי
מצאו אותה באילת. היא נעצרה שם עם
כמה היפים כחשודה בהחזקת סמים. רצינו
לשלוח אותה הביתה, אבל אף אחד
מהוריה לא הסכים לקבל אותה אליו.״
ללא הסכמתם של הוריה חזרה מרי ל־ארצות־הברית.
מאז לא נודע עליה דבר.

במדינה
עסקי
פש, טת דגר -
העסק הטוב ביותר

7,,עבריין פושטית?
שברח 7חו״ ,7יש יותר זכויות
בארץ מאשר 7אזרח שומריחוק.״

בימים ח מי ם
איו קוב ממקלחת עם

״אזרח ד,יושב קבע בארץ, מציית לחוק,
ומשרת את חמדינה בשירות צבאי סדיר
או בשירות מילואים, צריך לשלם בעד
מכונית סכום העולה לשנה וחצי משכורת
של עובד בכיר. אבל פושט־רגל, שהימרה
את צווי בית־המשפט, וכל שעשה למען
המדינה הוא שהואיל לשבת שנתיים
שלוש מחוץ לגבולותיה — זכאי לפטור
ממיסים, על מכונית שהוא מביא עימו.״
לא היו אלד, המילים החריפות היחידות
שהשמיע השופט יוסף חריש, הידוע דווקא
בדרך כלל במתינותו. קבע עוד השופט:
״תוך התקופה שאני עושה שליחות זאת
של דיון בתיקי פשיטת־רגל, עברו תחת
ידי אלפי תיקים. מסופקני אם אוכל לדלות
מתוכם חמישה השווים בחומרתם ל עניין
זה. ראוי הוא החייב שתיתמצד, עימו
כל אות של חומרה.״
כבי כאולם. האיש שזכה בשיא נדיר
זה ישב בשבוע שעבר מול השופט, כשהוא
נראה רחוק מלהתגאות בהישגיו. מיספר
פעמים במהלך הדיון פרץ דוב גדעוני

בצו בית־המישפט, סכום של מאד, ל״י
לחודש. גם כאשר הצליח עורך־דין נודל-
מן, בתפקידו כנאמנם של החייבים, לאתר
חלק מהציוד בשווי מאה אלף ל״י שנעלם,
לא פגע הדבר בגדעוני.
גדעוני, שגילה כי החיים יפים. בתור
פושט־רגל, החליט להרחיב עסקיו לחו״ל.
במאי 1970 עזב שוב את הארץ. הוא
ביקש את רשות הנאמן לכך. משנתבקש
להפקיד ערבות — נעלם, הוכרז כעבריין
נמלט.
למרות זאת, שב גדעוני מקץ שנה
ארצה, הביא עימו מכונית פ׳זו — 304
עליה לא שילם מכם — מכונת כביסה
וחפצים אישיים נוספים רבים.
לפתע, יש בסף. את המכונית הוא
מכר לגיסו החיפאי, אברהם דגני. עתה,
בהצביעו על השיפור הכלכלי שחל במצבו
של פושט־הרגל, ביקש עורך־דין נודלמן
מבית־המישפט להגדיל את התשלומים
החודשיים למאתיים ל״י לחודש — בדיעבד׳
בעד כל התקופה שעברה מ־.1966
בשבחו את הנאמן על שהצליח, בחקירה
מאומצת, לגלות את המכונית, הטיל ח־שופט
שלושה חודשי׳ מאסר בפועל על
פושט־חרגל — והבטיח לשקול את שיח תרו
אם יפרע לקופת הנאמן מאה ל״י
לחודש בעד כל התקופה, ימסור לו את
מכונית הפדו, וימציא ערבות של 20 אלף
ל״י, להבטחת הופעתו בפני בית־המישפט.
האיום במאסר השפיע. תוך 24 שעות
הצליח פושט־הרגל המסכן, שהיה מסוגל
לשלם רק מאה ל״י לחודש — למלא את
כל דרישות השופט.

יחסי עבודה
כמה שווה כמעט-מוור1

7אחר שבמעט נהרג בעבודה,
הח7יט 7עזוב —
אף גילה שאינו
יבו 7 7קב 7פיצויים.

הסבון ללא סבון של תיא המנקה,
מרענן ומרחיק זיעה למשד כל היום.
ריח האורנים הטבעי והקצף השופע
של בת־אורן, יפיגו ממך א ת החו ם
ויעניקו לד הרגשה נעימה.

שופט חריש
האיום השפיע
בבכי, תוך שהוא מקשיב להאשמות שהועלו
נגדו על־ידי עורך הדין החריף ליאון
נודלמן, הנאמן על נכסיו בפשיטת־רגל.
סיפורו של נודלמן היה שיעור מרתק
בנושא ״איך להצליח בעסקים על־ידי
פשיטת־רגל״ .סיפר הנאמן :״פעמיים מאז
הוכרז ב־ 1966 כפושט־רגל, עזב גדעוני
בעורמה את הארץ, על־אף צו עיכוב-
יציאה העומד ותלוי נגדו: הוא פנה לביתר,מישפט
בבקשה להתיר לו לצאת לחו״ל
— וכשהגיעה תור הבקשה להישמע —
כבר לא היה בישראל.״
מאז 1966 הספיק דוב גדעוני להקים
ולנהל חברה, לעבוד בבנק, לפתוח חשבת
עובר־ושב, ולגלגל עסקים שונים בישראל
ומחוצה לה, כל זאת — בניגוד
לחוק, האוסר על פושט רגל לעשות
פעולות אלה.
בחקירת שתי־וערב שנמשכה שלוש
שעות תמימות, סיפר גדעוני ( )42 את
צידו שלו של הפרשה :״ב 1966-קיבלה
חברת טרמו פלסט שהיתה בבעלותי, צו־פרוק,
בגלל חוב של 91 אלף ל״י, אוחו
לא היה באפשרותה לפרוע.
״באותו זמן שכבתי מאושפז בעיקבות
תאונת־דרכים, וביקשתי שיכריזו עלי כעל
פושט־רגל. כתוצאה מההידרדרות במצבי
הכלכלי, עלו חיי-המישפחה שלי על שירטון.
אשתי מצאה לה גבר אחר, והחלה
לחפש דרך לקבל ממני גט. שרשרת התלאות
עירערה את מצבי הנפשי, ונסיתי
להתאבד. לקחתי 40 כדורי פרודורמול.
בעיקבות נסיון ההתאבדות אושפזתי בתל־השומר.
פעם שנייה אושפזתי בבית-
חולים בנם ציונה, בגלל דיכאון נפשי
ואלבוהוליזם.״

העפר,ים ברגי*. 7סורים אלה לא מנעו
בעד גדעוני להבריח מחברתו, ערב פירוק
נכסיה, ציוד בשווי מאה אלף ל״י, להתחיל
מחדש בעסקים. תמורת כל חובותיו
בסך 91 אלף ל״י, הוא חוייב להחזיר,

מ ה יו תרקלמלהשתתףבהגרלת
ה לו טו. תמורת 50אגורותתוכל
לס מן 6מספ די ם בבל אחתמש תי
ה ס בל או תשב סופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פ עו להבת
שניו ת ס פו רו ת, מביאה לך סיכויי
השתת פו ת בזכיה ב ת 75,000 לירות
בפרס הרא שוו ואל פי לי רו ת בי ת ר
הפר סי ם.
זהנלנך פשוט..

ההתפוצצות העזה שנשמעה מכיוון מעבדת
הטריאזין * ,במפעל מכתשים בבאר־שבע,
זיעזעה את כל הסביבה. בעקבותיה,
היתמר במהירות ענן עשן כבד. יצחק
עוזיאל וגבריאל בן־חמו, שעבדו על פיגום
סמוך, חיפשו מיפלט. בן־חמו, צנחן במילואים
בן ,28 קפץ ללא היסוס לקרקע,
כשהוא צועק לחברו לקפוץ בעקבותיו.
יצחק קפץ. אך שלא כחברו, קפץ לא טוב,
שבר את רגלו. גבריאל מיהר ונשאו למקום
מיבטחים.
חקירה. שנתיים שכב יצחק בבית,
בדרגת נכות זמנית של מאה אחוז, כשהוא
חי על פיצויי הביטוח הלאומי. למרות זאת,
חש שהוא בר־מזל. למרות שנכנס לעבודה
רק עשרה חודשים לפני התאונה, שמע
מחבריו על מכת התאונות הקטלניות ב־מיפעל,
שהחמורה בהן אירעה כשנתיים
קודם לכן. בהתפוצצות דוד, נהרג פועל
ונפצעו שישה. למרבית המזל, היה זה
בעת הפסקת הצהרים, ורוב הפועלים היו
במיזנון. לוא היו באולמות העבודה, היה
האסון כבד יותר.
בעקבות התאונה שאירעה ליצחק, והח קירה
שאחריה, הותקנו במיפעל מספר
אמצעי זהירות נוספים. אך הם לא חיסלו
את מכת ההתפוצצויות. חודשיים לאחר
שיצחק חזר לעבודתו, אירעה במפעל התפוצצות
נוספת: הפעם, נהרגו שלושה
עובדים, ושמונה נפצעו.
לא מ גי ע? למרות שהרופאים הצליחו
להציל את רגלו של יצחק, הוא לא חזר
מעולם לכושרו הקודם. כושר תנועתו נשאר
מוגבל. לאחר שתי תאונות עבודה
נוספות, קלות יחסית, החליט לעזוב.
הוא פנה להנחלה, ביקש פיצויים. לאחר
שבקשות הפיצויים שלו נענו בשלילה, הגיש
יצחק לבית־המשפט תביעת נזיקין
בסך 50 אלף ל״י. במהלך המשפט, הצטמקה
תביעתו לעשרת אלפים.
אך גם לזאת לא הסכימה מכתשים :
״כמעט נהרגתי אצלם — נשארתי נכה
בגללם — ולדעתם לא מגיעים לי פיצויים
על זה ז״ תמה יצחק.
עתה, ייאלץ לעמוד בקרב ממושך נוסף,
עד שבית־המשפט יחליט אם אכן מגיע
לו פיצוי על פציעותיו במיפעל עתיר-
ההתפוצצויות — ואם כן, כמה.
*חומר חימי רגיש המתלקח מעצמו בחום
של 130 מטלות.
העולם הזה 1834

קולנוע
סרטים
מ־שגל כשל1שה מ*מד
בעולם חדש אמיץ תיאר אלדום האקסלי,
בין שאר חזיונות העתיד שניבא, גם את
החש־נוע: קולנוע שבו אתה לא רק רואה
את הסרט, אלא גם חש ומריח אותו. כך
למשל, סיפר שכאשר שכב הגיבור עם
הגיבורה, הרגישו הצופים כל שערה משערות
הפרווה שכיסתה את המיטה.
ובכן׳ כל כך רחוק, עוד לא הגענו, אבל
נראה שבאמריקה חושבים על העתיד. צמד
מפיקים יהודים בשם שר ושרין — השותפים
בחברת שופיקס, הידועה גם בכינוי
״מ.ג.מ. של הפרונוגראפיה״ — עשו כבר
הון ממישגלים מצולמים מכל הסוגים ומכל

נ>קמת
האעד>אנ>
אדמת צ׳אטי ( חן, תל -אביב,
אנגלי ה — ספרד) — אינ די אני הרג
שריף ס ח בו בקרב א ק דו חי ם הו גן
— וכל הקנ אי ם הגזעני ם של ה עיי רהמא רגני ם מצו ד
גדול א ח ריו. הו א מו שך או תםאל הגבעו תהח שו פו ת
והמדב ריו ת, או תן הו א מכי ר על בוריין, ו שם הו אמחסל
א ת כול ם.
א ם תירצו גי רסה חיוו רתומ הו להב מי ם של וילי בוי
חי ה כ אן ל פו לונ ס קי. בלי המשמ עו תהחבר תי ת, ה פו לי טי ת
ו ה מו ס רי ת ש הי תהב או תו סרט. וז א ת, ל מ רו תשהבמ אי
מיי ק ל וינר והתס רי ט אי ג׳ראלד וי ל סון מנ סי ם דוו ק א לי צור
רושם שאדמתצ׳ א טו הו א דוו ק א מערבון עם שלי חו ת
אנו שי ת נעלה.
הסרטמתחלק לשני ח ל קי ם, פ חו ת או יו תר. ברא שון,
מגיי ס ק צין ב די מו סאתח מו מי ־ ח מו ח של ה עיי ר ה לציד
ה אינ די אני, מ שו ם ש הו א חו ל ם לחד שאתי מי זו ה רו
שחלפו לל א שוב. אלאש או סףה טי פו סי םהמצטרףא ליו
— סתםמש עו מ מי ם, כאלהשה תביי שו לסרב, או גזענים
קי צוניי ם — מ צ טיין ב ת כונ ה מ שו תפת: כול ם בל תי-מעג-
ייני ם. אתה עו מ ד על מ הו ת ם מן הרגע הרא שון — ו אין
שום הפתעה לכל או רך הסרט. עצם ה עו בדה שוינר וויל-
סון ז קו קי ם לכל כןה רבה ז מן כדי ל ה ציג או ת ם, הו פכת
ב סופו של דבר לטרדה.
החלקה שני של הסרט, לאחרשה ציי די םמצ או א ת
בי תו של ה ט רף ו אנ סו ב ח דוו האת זוג תו, לובש כבר צורה

ברונסון: משכנע ללא מילים
מערבוני ת או פייני ת יותר, עם ת ח בו לו ת ( א מנ םלאת מי ד
ברורות) של ה אינ די אני ה מ פי לאת הל בני ם שוב ושוב
בפח, שעה ש אל ה כל כך מ ל אי ם שינ אהו שי טנ הזה לז ה,
עד שהםמק לי ם עליו אתמלאכת ההרג.
צ׳ א רל ס ברונ סון, ש אינו צריך להפ לי ט א פי לו שורת
די אלוג מו בנ תאחת, משכנע ב ד מו ת ה אינ די אני. ה שאר —
ש ח קני ם מנו סי ם כ מו ג׳קפאל אנ ס, ג׳יי מ ס ויי ט מו ר או
סיי מון או ק לנ ד — ראו כבר י מי ם טו בי ם יו ת ר.

או טובו ס
קומות>>ם

פורנו תלת־מימדית
משקפיים לשדיים
המינים. וכאנשי עסקים ממולחים, הם
ממשיכים לחשוב קדימה: והצעד האחרון
שלהם בכיוון זה, הוא החיאתו של פטנט
ישן, ששבק בזמנו חיים לכל חי, אבל
לדעתם עשוי לחדש נעוריו בשוק המיוחד
שלהם.
הכוונה לסרטים בשלושה מימדים, שנכשלו
בזמנו משום שאף יוצר רציני לא
הסכים לעבוד בשיטה זו, שנוסף למיש-
קפיים שנאלץ הקהל להרכיב במשך כל
ההצגה היו לטורח.
העניין הוא כמובן שונה לגמרי כשמדברים
על פורנוגראפיה. תארו לכם איזה
חידוש מרעיש יהיה זה לראות את שדיה
של הכוכבת בכל הדרם התלת־מימדי, ועד
כמה יעלזו הנשים שיוכלו לבחון לא
רק את ארכו ואת רחבו של אבר המין
הגברי, אלא את כל הדר מידותיו. פטנט
חדש כבר נירשם על-ידי שרפיקס, והסרט
הפורנוגראפי הקרוב בשלושה מימדים
כבר נראה באופק.
1י 90896ג ^ £35£2

תדריך

תל-אבלב
צבא הצללים (פריז, צרפת)
— פרשות מן המחתרת הצרפתית,
מבויימות בכישרון ובעוצמה רבה על־ידי
ז׳אן פיאר מלביל, שהיה בעצמו איש
מחתרת. שחקנים מעולים. סרט כבד, מדכא,
משובח.

ירושלים
מג עי ם (אורנע, שוודיה) —
היחסים שבין אשה סקנדינבית בריאה בגופה
ובנפשה, לבין מדען יהודי הכבול
לעברו, לזכרונות השואה ולבעיות הנפש יות
מהן הוא מפחד להיפרד. אולי לא
ברגמן בשיאו, אבל כדאי לראות.

חיפה
הקונפורמיסט (אורלי, איטליה)
— הפאשיזם כתוצאה של הפרעות
מיניות, בסרט מלא דימוים מרשימים וסצינות
בלתי נשכחות, הנזקפות לזכות ביטויו
של ברנרדו ברטולוצ׳י. כדאי לראות.

שערוריה באוטובוס (אופיר,
תל-אביב, אנגלי ה) — קו מ די ה זו
נולד ה על מ ס כי ה ט לוויזי ההב
רי טיי ם, ו הי א מיו עדת לבעלי חו ש הו מו ר אנגלי.
קו ד ם כל, כדי ל ה בין אותה צריך ל ה כי ראתה הווי
ה אנגלי, אתה או טו בו סי ם ה דו -קו מ תיי םהממל אי םבסרט
אתהתפ קי דהרא שי, אתב עיו תהתע סו קהואתהב די חו ת
הפר טיו ת של המעמדה עו בד ב אנג לי ה.
הסרט מו קדש לנ הגי םוחכר טי סני ם ב שירו ת או טו בו סי
ם עירוני, המקב לי םבתר עו מ ת רבה א ת הרעיון שנשים,
ובעיקר נ שים ל א כל כך צעירו ת ול א כל כך יפו ת, י ח לו
למלאאתהחסרב כו ח -האדם של החברה. הםמתעל לי ם
ב מגוי סו תהחד שו ת, מתעל לי םבמפקחה מגו ח ך, היו ר ד לחיי
הםו אינו מני חלהם לי הנו תקצת מן ה חיי ם (למ של,
לבקר בנ חתב בי ת ה של גברת אחת, ה מ תגו ררתב דיו ק
ב ת חנ ה ה סו פי ת של קו מ סויי ם, ומקבלתבאהבה כל נציג
של החברה, כ א שר בעלה אינו בבי ת).
מז מן לז מן, הםמתעל לי םגםזה בז ה, כדי ל ה פיג א ת
המתח שבעבודה. נו ס ף לכך, לגיבור הסרט (רג וארלי)
יש גם ב עיו ת בבי ת, שם רוכבת עליו א מו ודור ש ת בכל
פעם מכ שיר חשמ לי חד ש, ו אי לו א חו תוהמ כו ערתלהפ לי א

הכרטיסנית: התעללות בחדשות
וגי סו השובר שי אי עצלנות ניזוני ם מ מנו כ ע לו קו ת. ו הו א,
ה רוו קהמס כן, אינו יכול א פי לו ל ה בי א ה בי ת ה איזו נערה
לבילוי שקט, מבלי ל הי תקעבמס רגו תובמח טי ם על כל
ספהו מז רון.

>ח> החופע\
הפוטוגנ>
תהפוכות החשק ( בן־י הו ד ה,
תל-אביב, צרפת) — ב מ קו ר קו ראי
םלסרטזהה חופ ש על ה סו ס,
א ם לתרגם מי לו לי תאתה שם. ה כוונ ה הי אלמש הו כ מו
״ ה חו פשב של טון״ .בארץ, מאחרוהדעההכל לי ת הי א
שהקהל טורף סקסלא רו ח ת״ ה בו ק ר, העדיפו ל ק רו א לילו ד
ב שם נועז יו תר. אלא ששם לבדו לאיה פו ך מ לו דרמה
רו מנ טי ת רגילה למהש איננ ה.
גם הבמ אי רצה כנ ראה כי הסרטלאיהיהמ לו דרמה
רו מנ טי ת, אלאסרט חד שני ונועז, המס בי ראת ערכי ה חופ
ש ה מו ס רי ה חד ש של בני הנוער בי מינו. גיבור הסרט,
ס טו דנ ט בן־ טו בי םהמ תגו ר ר בעליי ת-גג פו טוגני ת ו חי כצי-
פור דרור ללא כל ה ת חיי בויו ת, מו צ א לנכון להס בי ר לסו
ב בי ם או ת ו כי הגי ע הז מן ל הי פטרמכלה מו ס כ מו ת
החבר תיו תהמ סו א בו ת של הדו ר ה קו ד ם — א בל אין כל
צורך ל ה בי אבמ קו מםמש הו אחר.
מ ה שנוגע ל מו ס כ מו ת ה מיו שנו ת, הו אמצ לי חבהחלט.
הו א מ שכנע א ת הו ריו שהם בעצם חיי ם בצביעות וב-
שיעמו ם, ו אז האב נו טשאתהאם ועובר א ל הפילג ש,
ו אי לו האם נו טשתאתהאב ועובר תאל צייר, ה מ תג ב ר
ל מ ענ ה על נ טיו תיו ה הו מו ס ק סו א ליו ת, ומס כי ם ש הי א בכל
זאת עדי פ ה על בנ ה.
שעה שמשחקה כי ס או ת ה מו סי ק ליי ם הז חמסתדר
בכי טו ב, נמצאה בן ע צ מו ב ב עיו ת ח מו רו ת, מ שו ם שידיד תו
ה אי שי ת א מנ ם נ הני ת מן ה חופ ש ה מו ס רי ה מו חלט שלו,

לה־קוק וויליארד: מוסר ומוסכמות
אבל הי א עדיין אי נהמצ לי חהלהשתחרר מן הכב לי ם
שלה לחברהה סו בבת או ת ה, ול מו שגי ם ה מיו שני ם שלפי ה
םאדם הו א חי החבר תי ת.
אל ד אג ה, ה סו ף טו ב. מ ה שיכול חי ה ל היו ת ני תו ח
של ערכי מו ס ר שוני םבת קו פ ה זו, אינו עובר א ף פעם א ת
גבול ה רו מ אנ ס ה חיי כני, עם כמהשח קני ם סי מ פ טיי ם
(ז׳ אן רושפור, ברנאר ל ה -קו ק, מ רי ה מובן) ,וכמהסמ מני
ם בל תי מ חיי בי ם, בצילו ם ובעריכה, של קולנו ע נו ס ח
שנות ה שבעים.

העולם הזה 1834

עטורה

במופע עשיר,

בגלימה

דחוס אמני־צמרת

ובכתר,
ששימשו

וחתיכות,

יוסי

זכתה

ידין בתפקידו

שביעיסטית

כריצ׳ארד

ארוכת רגליים

השלישי

כתואר הנכסף

בהצגת

״אריה

הקהל חשב

בחורף״/

שהיא קרירה

מקבלת

ומלכותית —

מלכת המיס

אבל האמת

, 1972

היתה

את תשואות

שהמלכה

הקהל הנלהב
היתה קפואה

(מימינה דבי

במאמץ שלא

אביגזר,

להתעלף
משמאלה עומדת

לאחר שלושה

הסגנית

ימי צום כדי
להרזות.

השנייה).

** מהמ בין א ל פי הנו כ חי םהב חינו במתרחש !
^ מ ב חינ המק צו עי ת, הי ת ה זו עבירה על אי סו ר מו חלטשב מו חלט. אחתה מו עמדו
ת, ש הגי עה לשלב ה ב חי ר ה של ה מו ע מ דו ת ה סו פיו ת לל א קו שי, נעלמה מיי ד
כא שר ה ח לו ה חז רו ת על ה הו פעהה סו פי ת. קרוב משפחה, הסתבר, חלהקשה, ו הי א
נ אל צהל הי ש אר בבי ת ל שמור על הי ל די ם.
הי א חז רהו הו פי ע ה שוב — ב הי כלה תרבו ת, שעה לפני התחלתה מופ ע. י מי ם
א רו כי םלאחר שהכל כבר ה תיי א שו מ מנ ה. בדמ עו ת ב עיניי ם, ה ת חננ הלהתקבל.
לאחרלב טי ם קצרי /0אךק שי ם, נפלה ההחלטה: ל ק בל: ת ח רו תמלכת
ה מי ם איננ ה הצגת תי א ט רון.
על הפרצוף ה דו מעזרחהה שמ ש. שאר ה בנו ת פרצו בצהלתשמחה, אפפו א ת
הבת, ה ח לו דו ח סו תבה, בשעה אחת, א ת כל ה תו ר ה שחזרו ול מ דו במ שך שבועות.

כא שר הופי עו ה מו ע מ דו ת על הבמה, יכול הי ה, מי שידע, להב חין ב ק לו ת
בהבדל. השאלההמ עניינ ת הי א, כמהמ בין ה צו פי םהב חינו.

יי^ א הי ת ה זו הדרמה הי חי דהשהתרחשהבתח רו ת מלכ ת ה מי ם — 1972ה ת-
/ח רו ת שעורך ה עו ל ם הז ה.
גם דרמה זו, ל מ רו תשהת חו ללהממש מו ל עיני ה צו פי ם — נעלמהמ עיני ה ם.
וז ה, ל מ רו ת שכל עין הי תהנ שו אהא לי ה, א ל דו קי הוניג מן, שז כתה בכ תר
המל כו ת בהפר ש קו לו ת גדול, ו הי ת ה מרגע רא שון ה ד מו ת ה בו לטת על הבמה.
לקהל הי הנדמהשה תנ הגו ת ה שלווה, מ ל כו תי ת, האמת הי ת ה, ש ה תנ הגו ת ה
של דו קי הי ת ה — לפני ה ת על פו ת. שכן העלמהבתה״ , 17ה מ תנ שאת לגובה

חצו המינות

לאחר הבחירה. מימין לשמאל: דבי אביגזר. סגנית
ראשונה ארלט בן־רובי. רוקי המלכה. סגנית שנייה
עליזה קליין, הג׳ינג׳ית התוססת, וסיכל יעקב, שזכתה בתואר נסיכת הים התיכון.

הפוטוגנית

דבי אביגזר, שהפגינה בגאווה גוף חטוב למופת, זכתה בתואר
המועמדת הפוטוגנית ביותר. היפהפייה השחרחורת זכתה
גם בדבר נוסף: עוגת יום־הולדת, שהוגשה לה על הבמה, לכבוד יום הולדתה ה־.16

קופסת תכשירים מעולים — ן מעניק משה ברוך, מנהל ״הל־רובינשטיין״
,לדוקי, עם בחירתה.

ןךןןך מתכנן האופנה דאן פייר
מכתיר את עליזה קליין
111^ 1
בתואר הסגנית השנייה למלכת המים .72

הזמו

רציני

ליאור ייני סיפק, בשירתו
האופיינית, את החלק היותר
של התוכנית המגוונת.

דודו דותן יורו
צרורות ברקע,
עוד יהודה בראון מוולה מכתיר הסגני

והמנחה

דאו טסיני מנהל טיפסניס, מריס כוס שמפניה
11 *191111ה
ע־ז רוקי המלכה, במסיבה שערך לכבודה ל!1

#1 / 1 1 #1111
אחי הבחירה במועדונו. מימין: השטן ואשת האיכר שהתקבלו בתשואות ממושכות

בפתיחת הערב, דיגמנו המועמדות
שמלות־ערב מפוארות של סלון
טוויגי קארין, תוך שהן מלוות בשירה את הזמר צבי׳קה
פיק. חלק מהשמלות תוכננו על־ידי דאן פייר. למטה:
עורך העולם הזה אורי אבנרי מברך את המלכה.

הנתיחה

ס ״ מ, ה ח לי ט ה, שלו שה י מי ם לפני התח רו ת,
ש הי א ש מנה מדי. ה תו צאה: הי אהפ סי ק ה
מייד לאכול בכלל.
שלושה י מי ם של צום, ב תו ספתההת רגשות
של ערב התח רו ת, ה בי או אותהל הי כ ל
התרבות, בערב יו ם ה שלי שי האח רון, לאחר
יו ם שלם של ה ק או ת.
ברגליים רועדו ת מ חול ש ה, ראש מ ס תו ב ב,
ומאמ צי ם שלא ל ה תעל ף, ה צ לי ח ה לעבור א ת
העריב.
מובן שכל ז ה חלף ברגע שזכ תה בכתר.
הי אהצ לי חהלהת או ששב מי דהמספקת כדי
לגלות א ת מי שאלתההכ מו ס ה: ל טו ס ללונבו
ב מ קו ם,
ל קנו תלעצמה שם בגדי ם.
דון,
ה עני קלהה עול ם הז האתבקשתה.

ף* חי רתה של ה גי מנזי ס טי תהת מי רהוה-
^ בלונדי ת, שזה עתהמל או ל ה ,17 הי ת ה
שיאו של ערב שופע ח דוו ה ו הו מו ר, שזור הופעות
של יפה יר קוני, צ בי ק ה פי ק, לי או ר ייני,
אי לן ו אי לני ת, עירי ת דו תן. בין א מן ל א מן
ה ר היבו ה מו ע מ דו ת עין ב ה דגי מן שלל ש מלו ת
ערב, ש מלו ת חו פ ה, ח לי פו ת ספו ר ט, בגדי-ים.

ב בי מויו של צ דו ק צרפתי, התקדם הערב בקצב
מ הי ר ו סו ח ף, כשה מנ ח ה, דודו דו תן, מ צ חי ק,
מ ספ ר ב די חו ת, מרביץ פגזים, ומטפס על כל
מי שרק נפל ב ת חו םהה פגז ה שלו.
ב מ קו םאחד, ל פ חו ת, הו אזכהב קונ טרה
עליז ה ק ליין ׳,ש הו כתרהכ סגני ת
מ ק צו עי ת :
שנייה, ולפני כן זכתהב תו ארנ סי כ ת ים־כינרת,
ה תג לתהלא רק כחבר׳ מני ת תו ססתה מנגנ ת
על פ סנ ת ר, כו תבת שירים, ומשמשת מרכז ה בלגן
בכל מ קו ם בו הי א מו פי ע ה — אלא גם
כבעלת מ ענ ה לשון ג׳ינג׳י.
הי חי די ם שיצאו מקט רי ם, ב תו ם הערב, היו
ח סי די ה — ה מו ש ב עי םוהר בי ם — של ה סגני ת
הרא שונה, ארלט בן־רובי .״זהלא פיי ר,״ הי־ת
ה ט ענ תםהא חי ד ה .״ מ ר חו ק, הי אלאי כו ל ה
להתח רו ת עם דו קי המר שי מ ה. אבל מ ק רו ב,
הי א הי ת ה מנ צחת או תהכ מו כלום. הי א ממ ש
דלי ה לבי אמס . 2 .״ חיי ם ק שי ם.
אחרת שי צאהמקטרתמהתח רו ת הי ת ה
ה מו עמדת ציל ה וינר, ש הי אבת כי תתה של
דו קי. אמה של ציל ה הו די עהלה, ערב התח רות,
ש הי א תצביע בעד — דו קי .״ אתא מנ ם
הבת שלי, א בל הכ ת ר מגיע ל דו קי.״
אחרכןמתפל אי ם שיש פער דורות, וכל ז ה.

חריחךךן• ן ין תצוגת האופנה של המו־
עמדות כללה גם שמלות

חופה של סלון אמבר. הוסיף לתצוגה הרקע המרשים
של הבמה, שתוכנן על־ידי פרחי כץ, ושכלל ים־פרחים
שהציף את הבמה, תאורה מרהיבת־עין, ומשחקי־אור.