גליון 1835 מתאריך 1 בנובמבר 1972

מדור זה מספר לך, בדרך כלל, על מה שהתרחש מאחורי
הקלעים של סיפורים שהתפרסמו בהעולם הזה. היום, לשם שינוי,
הוא מוקדש לסיפור שלא התפרסם.
זה התחיל ביום הראשון בשבוע שעבר. בשעות הצהריים, לק־ראת
הישיבה היומית, נכנסו חברי המערכת בזה אחר זה למשרד כשבפיהם סיפור כמעט
זהה .״תשמעו,״ אמר אחד ,״נסעתי עכשיו באוטובוס, וכל הנוסעים כמעט השתגעו. שידרו
ברדיו על שופט שפסק כי יצאניות חייבות לשלם מס־הכנסה ...זו ידיעה לא נורמלית.
מוכרחים לטפל בזה.״ עוד זה מדבר וחברו מספד :״נסעתי בדרך למערכת וכמעט
התנגשתי ...שודר ברדיו סיפור שלם על פסק־דין עקרוני של שופט שחייב זונה
לשלם למס־הכנסה מם מלא על הכנסותיה מזנות לפי התגובות המבטלות, הבין
האיש שכולנו שמענו כבר את הסיפור.
בירור קצר העלה כי הידיעה לא שודרה במהדורת החדשות אלא במסגרת המדור
בנזיקצב יוצר בשידורי ישראל, שם מספר מדי שבוע עורך־הדין החיפאי ישראל גיל,
לקחים מעניינים ממשפטים העוסקים בעניני עבודה, מיסים וביטוח־לאומי. באותו
יום ראשון, היה מדורו. של גיל, במישדר הממומן על־ידי משרד־העבודה, מוקדש
לשאלה המעסיקה ודאי שיכבה נכבדה של עובדות בישראל: האם פרוצה חייבת
במם הכנסה על הכנסותיה מזנות?
הסביר גיל ברדיו כלשון מליצית ובפאתוס שזיעזע את כל שומעיו: הייתי
עד ראיה ושמיעה לדיון על נושא זה בבית־משפט מחוזי. ישבתי על ספסל הפרקליטים
וחיכיתי לתור של משפטי. לפני התברר ערעור של יצאנית (צעירה ויפה) על החלטת
פקיד השומה להטיל מס על הכנסותיה מזנות במשך כמה שנים.
טענתה העיקרית היתה: נכון, אני פרוצה וזו עבודתי הקבועה. אולס אי־אפ׳שר
להטיל עלי מס־הכנסה כיוון שאני עוסקת במקצוע בלתי־,מוסרי ואפילו בלתי־חוקי.
צריך להניח לי. לא ייתכן שאוצר המדינה יספוג מיסיס מפרוצות, סרסורים, גנבים
ושאר עבריינים. הרי זה כאילו מכירים דה־פאקטו בעבריינותם ונותנים להם גושפנקא
חוקית. אס הזנות אסורה — שתהיה אסורה גם כלפי מס־הכנסה.
הנושא כל כך עניין את גיל, שהוא פרקליטה של מועצת־פועלי־חיפה, עד שהטריח
את עצמו, לדבריו, ובא גם לשמוע את פסק־הדין באותו משפט. סיפר גיל על מה
שהיה אז: השופט המחוזי הנכבד דחה את כל טענות הפרוצה ואישר את השומות
שקבע פקיד מס־ההכנ׳סה.
ראשית, קבע השופט, מעשיה של פרוצה זו אינם בלתי חוקיים אלא בלתי
מוסריים. הזנות כלשעצמה איננה בלתי חוקית. מה שבלתי־חוקי הוא לשדל גבר
לקיים יחסים עס פרוצה תמורת תשלום, להיות סרסור ולנהל בית־בושת. עבירות
אלה לא הוכחו בבית־המשפט. להיפך, הפרוצה טענה שהיא עבדה כבודדה. קבע
השופט: התעסקות במשלח־יד בלתי מוסרי אינה מונעת הטלת מס על ההכנסות.
לדעת השופט גם גנב העוסק דרך קבע בגניבות חייב במס־הכנסה על גניבותיו.
סיכם גיל: למעגל נישומי ומשלמי מס ההכנסה הצטרף חוג אמיד למדי של
מאות פרוצות וסרסורים. זה ודאי לא יגדיל את מספר הפרוצות — אבל יגדיל
את סכום האתנן, כי הברוטו שלהן כבר איננו נטו. ואולי יבוא יוס והן גס
תחוייבנה לנהל ספרים וכרטיסי לקוחות?

נעוף חנוכ ה ענ קעם:
אורי זהר
* ארי ק אינשטיין שת ששי ק
* שלמה ארצי
צבי ק ה פי ק
* גבי שושן
דרורה חבקין
* דודו דותן
* הצ׳רצ׳לים
סולי מן הגדול
* ה אל מוגי ם
משה נוי

סו ף ש בו ע ש בו לו חו.
דיס קו טקי ם 9ברים • סרטים
הופעות • תזמורות • ריקודים
לילדים: תיאטרון בובות, קסמים, סרטוני פופאי,
חידונים ופרסים. שעשועים על־ידי תמר לנצר
ועמוס שהם.
בנוסף לארוחות המלאות והכיבודים של תה״מנחה, אוכל
ושתיה כיד המלך במשך כל הנשף.

אולמות האוניה ותאי המגורים עם מיזוג אויר מלא.
עליה לאוניה בנמל חיפה יום ו׳ ,1.12 ביו 3.30—2.30 אחה״צ.
ירידה מוצאי שבת ,2.12 שעה 6.00—5.00 אחה״צ.
כרטיסים במשרד ״צמרת״ בע״מ, רח׳ נצח ישראל 9ת״א, טל.
229377 ,229523 וב״רוקוקו״ ,״לאף׳ ,״כנף״ ,״הדרן״ וב״קסטל״.

הנחות למפעלים, מוסדות ומאורגנים
סיווג בטיחות א.א — .א.מ.דן ()1964

?הבלבך סשוט...
מה יותר קל מל השתתף בהגרל ת
הלו טו. ת מו ר ת 50 אגו רו ת תו בל
לסמו 6מספדים בכל אחח משתי
הטבלאות שבטופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פ עו להבת
שניות ספורו ת, מבי אה לד סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הרא שון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה כל כך פשוט״

הו! 1(*1ה

סיפור ישן
הסיפור נשמע פנטסטי ופיקנטי. ניסינו לברר מי השופט שנתן את פסק־הדין
הסנסציוני. בשיחה טלפונית עם גיל, סירב הפרקליט להרבות בפרטים. כל מה שהוא
יכול היה לספר לנו היה שהוא נקלע אל המשפט באקראי וכי השופט היה השופט
המחוזי התל־אביבי שלמה
לבנברג. הוא הבטיח שעוד באותו
יום ישלח אלינו את
החומר המלא על המישפט.
לא הסתפקנו בכך. בעוד
אחד הכתבים יוצא בבהילות
אל בית־המישפט, החל כבר
העורך הגראפי לתכנן את ה שער
האחורי שיוקדש לנושא.
עורך הכיתוב החל לרשום את
כל הבדיחות ואימרות הכנף
שאפשר לשלב בכתבה על הנושא
הפיקנטי. חברי המערכת
תרמו לו בהתלהבות רעיונות׳
כמו הצעות לתבוע ממס־הכנסה
הקלות מם ליצאניות
העובדות שעות נוספות או
פטור מיוחד לפרמיות לפרוצות.
אבל
בעוד אנו משתעשעים
ברעיון, חזר כתב בית־המיש־פט
ובפיו סיפור מאלף. אף
אחד מפקידי בית־המישפט ב־תל־אביב
לא זכר שנערך לאחרונה
איזה דיון שהוא בתיק
בו תבעו שילטונות מס־ההכ־נסה
מיסים מזונה. כאשר נש אל
על כך השופט לבנברג
עצמו, השיב בחיוך :״זה סיפור
ישן. כל ססודנט למיש־פטים
מספר אותו לחברו.״
האם הסיפור אינו נכון?
שירטוט השער שלא, הופיע
״כן, הוא נכון,״ השיב השר
נושא פיקנטי
פט ,״אבל נתתי את פסק־הדין
הזה לפני 13 שנים.
מס־הכנסה תבע מבעלת־מזנון, בשם וסרמן, לשלם מס על 15 אלף ל״י שהשקיעה
במזנון שהקימה ליד כיכר מוגרבי. היא היתד, אשד, כבת ,60 וטענה שאינה חייבת
במס מפני שהרוויחה את הכסף כאשר היתד, צעירה ומכרה את גופה לדיפלומטים.
פסקתי על האשד״ אשר נפטרה בינתיים, לשלם מס, מפני שגם אזרח, המרוויח ממסחר
דולארים בשוק השחור, חייב לשלם מם. אני חושב שעורך־דין גיל, שסיפר את המעשיר,
הזאת ברדיו, שמע או קרא על כך, כמו כל עורכי־הדין, ולא היה נוכח בכלל באולם
בית־המישפט. באותה תקופה הוא אולי לא היד, עורך־דין אפילו.״ ובכן,
המדובר היה באשד, בת ,60 לפני 13 שנים ולא יצאנית ״צעירה ויפה״ ,כדברי גיל.
חיכינו בקוצר־רוח לחומר המישפטי ששלח לנו
גיל. כעבור כמד, ימים קיבלנו את נוסח הנאום שלו
ששודר ברדיו. לא הוזכר בו כלל כי מדובר בפסק-
דין שניתן לפני 13 שנים ושלא יושם בינתיים כלל
על־ידי שילטונות המס לגבי פרוצות. הצטערנו שלא
היד, ביכולתנו לספר לך סיפור עסיסי ומקורי זה.
העולם הזה 1834

ענווד

פ^פסם & ש
מג דו עפורק
גן ־ ע דן *
ח ״ כמת (גח״ל) :אדוני היו״ר, כנסת נכבדה.
עלי להזעיק את הכנסת לרגל שערורייה
חסרת־תקדים. נפל לידי ספר שהוצא מטעם מיש־רד
החינוך והתרבות, ובו עלילות שפלות ונת־עבות.
בספר זה, בראשית, מאת אחד מ. רבנו,
נאמר כאילו הרג קין את הבל. אני תובע דיון
דחוף!
ח ״ 5בגלל (גח״ל) :אתם מרעילים את נפש
הנוער ! בושה וחרפה !
השרב אלון: מישרדי מוכן במועד הראוי
להוציא לאור גירסה אחרת, שבה הורג הבל את
קין. כל אחד יוכל לבחור בגירסה המתאימה .
להשקפתו. אנחנו חיים בחברה פלורליסטית. אבל
אני עומד על זכותו של ידידי, מר מ. רבנו, להביע
את ד ע תו...
ח׳׳ בבגלל: דבריך דברי הבל!
השרבא לון: אני רואה עליך אות קין !
ח ״ ב ש מי ר (המרכז הקיצוני) :בוגדים ! אתם
שיתפתם פעולה עם הנחש !
ח ״ ב ת בו ר (המערך) :אתם הלשנתם לאדוני

(המולה כללית. צעקות).
ח ״ כמת: אני דורש לגנוז את הספר !
השרכא לון: אני רוצה להזכיר לבית ש־תמכתי
בהעלאת עצמות קין לארץ. אמנם הכנסנו
לבתי־הספר דברים רבים של הבל, אבל אנו מעלים
על נם גם את המעשים של קין. כאיש הקיבוץ
המאוחד, אני מתייחס אל קין כאל עובד־אד־מה

ח ״ כבגלל: זהו ספר של אחדות־העבודה !
אתם רוצים לרכוש את קולות רועי־הצאן!
ח ״ ב ש מי ר: מי אכל את התפוח ! אני דורש
חקירה!
ח ״ כתבור: אתם עשיתם טירור בגן־עדן!
צ ע קו תמספס לי ג ח ״ ל: רוצחים! בוגדים!
נחשים!
ק רי או תמספס לי המערך: פורשים,
(המולה כללית. היו״ר ירמיהו דופק בפטיש.
הפטיש נשבר).

נשמע השבוע ב•,שוק
ההחלפות״
של העיתונאים בבית
סוקולוב :
״תשמע, אני מוכן
לתת לך שתי
חוברות על ה־פלמ״ח
של משרד-
החינוך בשביל חוברת
אחת של ״לאן
מוליך בן־אהרון ! ״
״אתה מצחיק אותי.
זה סחורה זה ן
תביא חוברת אחת
של העיר ימית של
דיין ותקבל שלוש
של בן־אהרון.״

יש רגליים לדבר
נשמע השבוע באסיפת בחירות
של אחת מסיעות המפד״ל
לקראת הבחירות לוועידת ה־מפד״ל

הנואם :״נציגי המפד״ל
חייבים להיות אנשים יראי־שמיים,
רודפי־צדק ושונאי

קריאת ביניים :״זה בסדר
עם יראי־שמיים ורודפי-
צדק. אבל איפה לוקחים שונ־אי־בצע?״
הנואם
:״בעד כסף טוב
נמצא, אם ירצה השם, גם
שונאי־בצע !״

מודעה, העלולה להופיע בימים הקרובים במדורי ה־
״דרושים״ בעיתונות היומית:
דרוש

צעיר נמרץ, רגיש, זהיר, חשדן ובעל־יוזמה,
בעל השכלה אקדמאית, שאינו חושש
מפני אתגרים. משכורת גבוהה. לא דרוש נסיון
קודם. התפקיד: פותח מעטפות־דואר.

הגנרל פראנקו מקבל מיסדר של הצבא הספרדי

מיפלגת הפריון
בהזדמנות פומבית ב״חוג הדוברים״ בירושלים,
נשאל מזכ״ל ההסתדרות, יצחק בן־אהרון,
מה עושה ההסתדרות להעלאת מוסר העבודה.
בן״אהרון השיב בפרוטרוט, שבך־ופך נעשה
להגדלת הפריון, והצמדנו את הפריון, והדבקנו
את הפריון, ובך״וכך נעשה להגברת הייעול וכו׳.
להערת השואלת הנכבדה, כי היא לא התכוונה
לפריון וייעול, שאל בן־אהרון :״אם לא
פריון וייעול — אז מה זה, מוסר עבודה׳ ז״
אז השואלת, כך סיפרו לי, אמרה :״שום דבר.
פרטים קטנים, כמו: אהבת העבודה, אושר
בעבודה, וזהו.״
על״זה פרץ בן-אהרון בצחוק גדול ואמר:
״אהבה ז ! אני מכיר רק אהבת־אישה. בקשר
ל,עבודה׳ אני מציע שנשתמש בערכים מודרניים,
שאפשר למדוד אותם, כמו פריון וייעול״.
הסיפור הזה זעזע אותי.
לאיפוה הלכו האידיאלים: מתי זה קרה ן
איך, איך, איך ! אני באמת לא יודע. אבל
מה שברור זה, שהם לא רק הלכו. הם השאירו
פס. אוף ! זה נורא. נורא.
אז אם היום מה שהכי חשוב זה הפריון,
שהוא ה״ערן מוסרי עליון״ — אז אולי נעשה,
בהתאם, קצת שינויים בקונסטלציה של חיינו!
למה לקרוא לה בשם המיושן — ״מפלגת
העבודה״! יותר טוב :״מפלגת הפריון״ .ולמה
״הסתדרות העובדים״ ,מושג שעבד עליו הקלח.
אולי, למשל ,״הסתדרות הפוריים העבריים ב־א״י״•
למה לא ! זה יותר מודרני. ואולי גם
״חברת הפוריים״ ,ו״האינטיליגנציה הפורה״
ו״ארץ־ישראל הפורה״ ,ואולי גם ״שיכון הפורים״
,ולהוצאת הספרים — ״עם פורה״,
ולזה שמגיע לו רכב מהממשלה נקרא — ״פורה
נדרש״ ,ולהוא מנתניה — ״פורה בן־עמי״.
לשיפור החיים ולגיוונם — בואו נהיה קצת
יותר מודרניים. באמת !

של השרים מיכאל חזני ויוסף בורג, באמצעות שפע
של מקורות כספיים.

ראשי העבודה היו מעוניינים בניצחונם
של חזני ובורג המתונים כדי לחסום את
עלייתם של החוגים הימניים־קיצוניים ב
מפד״ל.

אי סרהראל
תנגווןיך

הסס־ ק מ עי לו ת בע״מ
ח״כ הרשימה הממלכתית איסר הראל הפסיק לאח רונה
את השתתפותו הפעילה במוסדות מיפלגתו.

סכנהצ פוי ה

הפסקה זו אינה על רקע מניעים רעיוניים,
אלא בנראה בתוצאה מסיכות רפואיות.

ל מ טו ס־ לוב

איסר אינו משתתף בדיונים כפי שהיה נוהג עד
כה ובמקום הטרויקה ששלטה במיפלגה, מנהיג אותה
עתה הצמד יגאל הורוביץ וזלמן שובל.

כמה מדינות אירופאיות עומדות לייעץ
לאזרחיהם שלא לטוס במטוסי חכרת התעופה
הלובית, שפו לפי אינפורמציה שהניעה
אליהן עלולים מטוסים אלה לשמש כיעדי
תקיפה של אירגונים אלמוניים באירופה.

ככל הנראה תופיע הרשימה הממלכתית
גם בבחירות הכאות מאחורי הסיסמה:
״משה דיין לראשות הממשלה״.

סיכוי ל 1שואין

טרם נקבע
ה שג ר־ ר בוו שינגטון
עדיין לא הוכרע סופית מי יבוא במקומו של יצחק
רבין, בינואר הקרוב, כשגריר ישראל בוושינגטון.
גולדה, שטרם העלתה מחדש את תביעתה למינוי
מנכ״ל משרדה. שמחה דיניץ, לתפקיד, פוסלת

שדמשה דיין?•
עם בחירתו של הרב שלמה גורן כרב הראשי,
עשוי אולי להימצא פיתרון לבעיית נשואיו של שר־הביטחון
משה דיין עם ידידתו רחל כורם (רבינוביץ׳).

מסתבר כי אחת הבעיות שמנעו עד כה
נשואין כץ השניים היא העובדה שבכתב

יחם מישרד התיירות כלפיהם, שאינו מתייצב, לטענתם׳
להגנת שמם המקצועי ומפקח בחומרה יתרה על
טובות ההנאה שהם מקבלים.

עתונא־ם
ב ש־ רו ת המודיעין
להחלטת מועצת העיתונות שתיקנה את תקנון
האתיקה העיתונאית וקבעה כי :״לא ישמש עיתונאי
כמודיע ולא ישרת שירות מודיעין כלשהו,״ נוספה
פיסקה שהוחלט לא לפרסמה ולשומרה בסוד: מותר
לעיתונאי להיות מודיע של שירותי־הביטחון וכן
של המודיעין הצבאי.
גם הסעיף האומד, כי ״לא יכתוב, לא יפרסם ולא
יחתום עיתונאי על כתבה במודעה גלוייה או סמוייה,
המתפרסמת בעיתון תמורת תשלום,״ עורר בעייה.
מה יהיה לגבי תעמולת בחירות ז

בסוגייה זאת הוחלט לכנס שוב את מועצת
העיתונות כדי למצוא דרך כה יובלו
העיתונאים לעסוק בתעמולת כחירות בשבר.

המשטרהפפ עי ד ה
לחץעל שופט
מפקד מישטרת מחוז תל-אכיב, ניצב
דוד עופר וראש מדור התביעות במחוז, ני-
צב־מישנה יהושע וולפסון, כינסו לפני בשבועיים
את השופטים במחוז תל־אכיב בדי
לתבוע מהם החמרה בעונשים שהם מטילים
על עבריינים מורשעים.
בכנס שנערך באחד האולמות בהיכל הנוישפט
בתל־אביב, התמרמר עופר, כי למרות מאמצי המיש־טרה
והוצאותיה הכבדות בלכידת עבריינים, נוטים
השופטים להקל בעונשים שהם מטילים.
בעקבות כנס זה נערך יומיים אחר־כך כנם חירום
של עורכי־הדין הפליליים, שהתלוננו כי המיש־טרה
מפעילה נגדם טירור וכי השופטים מגבילים
אותם בניהול ההגנה על לקוחותיהם אפילו בתיקים
של פשעים חמורים ביותר. בתגובה על כך אמר
דובר מישטרת מחוז תל־אביב, רק־פקד עמוס ארי-
כא :״זה מצחיק. אני לא מאמין שהיו דברים כאלה.״

אין מו״מעד
מ סי רו! העתון האיד
מסתבר כי בניגוד לידיעה קודמת לא מתנהל כל
משא־ומתן בין הליברלים העצמאיים לבין בעלי ה שבועון
האידי יידישע צייטונג על רכישת העיתון
או שותפות בו.
מהנהלת השבועון נמסר, כי העיתון הוא על־מיפלגתי
ואין כוונה להיכנס לשותפות עם גורם פוליטי
כלשהוא.

א תי ק ה, ש מווי ק ה -
שובו של האב ה א בו ד...
בסיטונות את כל המועמדים המוצעים על-
ידי שר־החוץ אבא אכן, למרות שאכן נת-
מד בהצעותיו על־ידי מרבית שרי העבודה
בממשלה.
בכלל נעשתה גולדה בשבועות האחרונים רגישה
מאוד, נוטה לראות בכל התנגדות לדעתה עלבון אישי
והוכחה לכך שאין היא זוכה לגיבוי ותמיכה מחבריה.
כתוצאה מכך מתנהגים השרים עם גולדה בכפפות של
משי, משתדלים לא להבליט את אי־הסכמתם עם
דיעותיה, כמו בפרשת מינויו של דיניץ, שלדעת
רובם הוא נטול כל כישורים לתפקיד המוצע.

הגט של רחל כורם נרשם כפירוש שהיא
אסורה כנשואין לבעלה ובועלה.
במישפט הגירושין שהתנהל בשעתו בינה לבין
בעלה, עורך־דין ירושלמי ידוע, על רקע יחסיה עם
משה דיין, דאג הבעל שיירשם בפרוטוקול במפורש
שמו של דיין — דבר המונע ממנו לשאתה לאשה.

עתה, עם מינויו של גורן, שהוא ממקורביו
של דיין, יצטרך הרב הראשי לאמץ
את מוחו כדי למצוא פיתרון הלכתי מתאים
שיאפשר את נשואי דיין.

ה ע בו ד ה הז רי מ ה

צפוי ה ש בי תהשל

בספים לחזוי?

פור הדרך

בעקבות תוצאות הבחירות לוועידת המפד״ל עשויות
לצוץ תביעות לחקור שמועות, כי גורם מחוץ
למיפלגה התערב במהלך הבחירות, באמצעות הז רמת
כספים, כדי לקבוע את תוצאותיהן.
לפי טענות אלה, המושמעות בעיקר מחוגי הצעירים,
סייעו גורמים במיפלגת העבודה לסיעת למיפנה

שיבושים חמורים עלולים להיגרם לתנועת
התיירות כארץ אם יגשימו מורי־הדרך
לתיירים כישראל את איומם לשכות בשיא
עונת התיירות — בתקופת חג המולד
הקרוב.
מורי־הדרך עומדים כנראה לשבות במחאה על

ה עי ק ר לנ סו ע
ביום בו פורסמו השינויים בתקנות האתיקה של
העיתונאים, הקובעים, בין השאר, כי עיתונאים
לא יפנו אל חברות טיסה לבקש כרטיסי טיסה
אלא באמצעות עיתונם או אגודת העיתונאים, המריאו
שבעה סופרים מדיניים של העיתונים היו מיים
ורשות השידור לארצות־הברית כדי לסקר
שם את מערכת הבחירות.

בל השבעה יהיו אורחיה של ממשלת
ארצות-הברית, שנאלצה להיענות ללחצים
שהפעילו העיתונאים על השגרירות
האמריקאית כישראל.

ערב נסיעת הקבוצה נמתחה על חבריה בי קורת
חריפה באגודת העיתונאים בירושלים. במוקד
הביקורת עמד חגי אשד, הסופר המדיני של
דבר, שהוא ראש ועדת קשרי חוץ של האגודה,
שאירגן את הנסיעה.

אשד הצליח לארגן את כרטיסי הטיסה
לקבוצת העיתונאים באמצעות מיש-
ק מקרה הוא במוכן, שעלאשד, אשתו של חגי אשד, היא מנהלת
הלישכה ומזכירתו האישית של שר-

תמרורים
נחוג במסיבה שנערכה במועדון־
לילה ברוטאח־אגרן שעל שפת אגם טגרן,
יום־הולדתה ה־ 30 של השחקנית־זמרת ה
בלמים

הגה

מבצע
בדיקות רכב לחורף נערך
גם השנה בכל המוסכים המור שים
תמורת תרומה לאיל״ן בסך
— 3ל״י.
אל תדחה בדיקת הרכב והכנתו
לחורף לרגע האחרון!
מסוף דפק ־ לבדיקה

תוית ביקורת תודבק על כל
רכב שיבדק במוסך וימצא במצב
תקין.
זכור כי במשך המבצע תגביר
המשטרה את הפיקוח על תקי נות
הרכב בדרכים.
רכב שימצא בלתי תקין יורד
מהכביש ובעליו יתבע לדין.

עוד היום!

מגבים
צמיגים א1ר 1ת

דליה לביא
חדש וגם ישן

ישראלית המתגוררת בגרמניה דליה
ל כי א שהופיעה באותו ערב בפני 400
האורחים בשירים הישנים והחדשים שלה.
נהוג. במסיבת הפתעה שערכו לה
ידידיה האמנים, יום־הולדתד, ה־ 32 של
האמרגנית מרים עציוני, שהיא בוגרת
סמינר לוינסקי, היתר, מרכזת לישכת הא-
מנים של צה״ל, עבדה אצל גיורא גודיק,
היתר, שותפה של האמרגן הוותיק משה
ואלין ומנהלת עתה את תיאטרון יובל,
הנקרא על־שם בנה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 37 של הצייר
משהגת. יליד חיפה, בוגר בצלאל
שהשתלם במשך חמש שנים אצל גדולי
הציירים בארצות־הברית.
נולד. בלוס־אנג׳לם, לבדרן היש
ראלי
מייל, בורשטיין ולאשתו אידית,

בן שני.

בשלום
מהוריהתחבורה • המועאההלאומיתלמניעתתאונות ־•$

איגו דהמוסביסבישראל

נחוג במסיבה שנערכה בניו־יורק
בנוכחות 60 אורחים ביניהם רה קנדי,
אמו בת ה 82-של הנשיא הנרצח ג׳ון
קנדי, יום השנה הרביעי לנישואיהם של
ז׳קלין קגדי־אונאסים ואיל-הספנות
היווני אריסטוטלם אוגאסים.
עומדיםלהינשא. בנם הב כור
של אלוף פיקוד המרכז רחבעם
(״גנדי״) זאבי ואשתו יעל, פלמח זאכי
המשרת בצד,״ל כקצין בסיירת וחברתו
מזה שלוש שנים החיילת שהספיקה כבר
להיות דוגמנית, עליזה זיסקינד.
נישאו מחבר ספרי המתח וההר־פתקאות
אליסטייר (תותחי נברון) מאלו־ליין
ועוזרת ההפקה של הסרט אי הדובים
המבוסם על סיפרו החדש של מאק־ליין,
מרי מארסל גיאורגיוס. אלה
הם נישואיו ברביעית של מאקליין ובשלישית
של מרי גיאורגיוס.
נפטר. בביתו בתל־אביב, מהתקף־.
לב, בגיל ,63 העיתונאי נתן גורדום
ששימש בראש הסניף הישראלי של סוכנות
הידיעות הצרפתית. יליד וארשה, למד
בקופנהאגן, היה מ־ 1929 עד 1939 כתב
דיילי אכספרם הלונדוני והפוליטיקן הדני.
ב־ 1939 עלה לארץ ואחרי מלחמת העולם
השנייה קיבל שני אותות הצטיינות: אות
החופש של המלך כריסטיאן הדני ואות
כבוד של ממשלת איטליה. בארץ שימש
גם ככתב הארץ וידיעות אחרונות.

להשיג בבתי הכל־בו של ״המשביר לצרכן״ ,חנויות
הספורט, בתי־מרקחת וחנויות לאורטופדיה.

׳ • העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והפינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תא-דואר • 136 מען מברקי: עולמסרם •הדסום החדש״ בע״ם,
ה״א, רה׳ בן־אביגחר * הפצה: גד בע״פ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם • העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד, בע״מ.

נפטר. בבית־החולים דונולו׳ ביפו,
בגיל ,66 הסופר האידישאי יחיאל קו״
פר שנולד בווארשה, גדל בבית חסידי,
כתב את שיריו הראשונים בשפה הפולנית,
היה מנהל מרכז הייעוץ הפסיכו־היגייני
במוסדות טאז בווארשה, עבר ב־1948
לפאריז ועלה לארץ ב־ .1951 זכה בפרס
איציק מאנגר ליוצר בלשון אידיש ביש ראל,
על ״פאנורמה של חיוניות יהודית,
מתוך ראייה ערה וכוח שיקוף אמנותי״
שעיצב בכרכים של פרוזה, מסה ופיוט.
נפטר בביתו באיסטון, קונטיקט,
מהתקף־לב, בגיל ,83 איגוד סיקורסקי
שהיה מחלוצי תעשיית המטוסים ומייסד
חברת מסוקים הנושאת את שמו.
העולם הזה 1835

אחת החלמות הראשונות שהגיע! אל נציב
התלוננת החדש של צה־־ל ־ היתה נגד! עצבו!
! 8לא בכל יום מטריח
שר בממשלת־ישראל את עצמו
כדי לכתוב מכתב למערכת עיתון
בישראל. אם עשר. זאת
השבוע שר־החינוך והתרבות
יגאל אלץ, בניגוד לעצת
יועציו, היה זה רק משום
שהמדובר היה בנושא ה-
מרתיח אותו מדי פעם. אלון
הגיב על פיסקה שהופיעה באחד
המאמרים בהארץ, בה
נאמר כי מקורבי אלון נוהגים
לכנות את שר-הביסחון משה
דיין, בתואר ״העיוור״ .כתב
אלון במכתבו :״לא זו בלבד
שביטוי פסול זה לא עלה ולא
יעלה על דל שפתי, אלא שאיש
לא ההין ולא יהין לשמוע כמד
תו בסביבתי.״ ואומנם, לא מכבר,
באחת הפגישות שערכו
ידידי אלון, כינה מישהו את
דיין בתואר ״שתום העין״ .למרות
שהיתר. זו פגישה סגורה
של ידידים, התפרץ אלון, גינה
את המדבר, והצהיר :״דיין
איבד את עינו במלחמה. זה
לא נושא לבדיחות.״
׳ 8כנם קציני השריון ש־

במושבה, והסיחה בפניו בלעג:
״אתה הקמת את המדינה !״
״כאשר חברו של תמיר, אליעזר
שוסטק, ניסה להתערב,
תיקנה גולדה את עצמה :״אתה
ושוסטק הקמתם את המדינה.״
רק פעם אחת ניפרק
המתח. זה היה כאשר היו״ר
הנרגש, ישראל ישעיהו,
הזהיר את הבית שהזמן עובר
ואמר :״כבר חמשה לעשרים!״
הוא התכוון לומר :״כבר עשרים
לחמש.״ אבל השעה היתד.
רק ארבע ועשרים.
8אחת התלונות הראשונות
שהגיעו לנציב התלונות
של צה״ל ׳רב־אלוף (מיל).
חיים לסקוב, היתד, של אזרח
תל־אביבי נגד הנציב עצמו.
האזרח טען כי הבחין ב־לסקוב
העובר במכוניתו קו
לבן על הכביש.
חבר־הכנסת מנחם כגין
הוא ג׳נטלמן גם ביחסיו
עם יריבים פוליטיים. לא מכבר
הופיע מנהיג חרות בקיבוץ
השומר הצעיר נגבה, ועורר

סים שהיה אז בן .24 ניסים
הצעיר עשה את מלאכתו על
הצד הטוב ביותר ורק עיוות
משפט אחד: כשדיבר הרב מימון
על גבולות הארץ מן הפרת
ועד נהר מצריים, ריכך
ניסים את דבריו. אנשים שנכחו
במקום מספרים שמימון נזף
בניסים על התיקון, בו הרגיש
למרות שלא ידע אף מילד, בערבית.

8התרגשות רבה עורר השבוע
בבית מעריב מאמר שפורסם
בהארץ. היד, זה מאמר
מאת אלי לנדאו, סופרו הצבאי
של מעריב, אשר מאז הואשם
בפריצה לפני שנה, אין
מעריב מוכן לפרסם את מאמריו
למרות שהוא ממשיך לקבל
משכורת ככתב העיתון.
עורכי מעריב הבינו כי מאמרו
של לנדאו, שפורסם באישורו
של עורך הארץ גרשום שוקן,
היה מעין איתות עקיף למעריב:
שהארץ, בניגוד ל מעריב,
רואה אנשים כזכאים
כל עוד לא הורשעו בביהמ״ש.
8פאטנט מקורי להשגת

נאווה אוצי

( )18 אחותו הקטנה של הזמר שלמה ארצי ובתו של מי שהיה מזכ״ל הליברלים
העצמאיים יצחק ארצי, הולכת בדרכי אחיה. היא חיברה א( 1מילות פיזמון
(אלה הם חיי) .את הפיזמון ישיר הזמר־צלם איתן הדר (לידה) שאף
הבכורה שלה הנקרא 11111
הלחין את המוסיקה. גם לאיתן הדר, ששר עד כה רק בעברית, תהיה זאת הופעת בכורה באנגלית.
נערך השבוע, בהיכל הספורט
בחל־אביב, התקיים יומיים אח רי
ששודרה בטלוויזיה תוכנית
השעה השלישית שהיתר.
מוקדשת למבצע־קדש ב־.1956
ראש־הממשלה, גולדה מאיר,
שנאמד, בכנס, התייחסה בברכתה
לאותה תוכנית טלוויזיה
.״הטלוויזיה שוב עשתה
לנו את זד״״ היא אמרה, וכולם
היו בטוחים שהיא הולכת
להתנפל שוב על אנשי הטלוויזיה.
אבל אז המשיכה גולדה
ואמרה :״ראינו בשעה השלישית
איך עשו את מבצע־קדש
בלי טנקים בכלל. עכשיו
יבואו אנשי.משרד־האוצר לממשלה
ויגידו, :ראיתם, לא
צריך בכלל תקציב בשביל טנקים.
הנה, ב־ 56 ניצחנו בלי
טנקים בכלל׳.״
8במבול הצעקות שהציף
את הכנסת במשך שעתיים,
בגלל החוברת על הפלמ״ח,
אבדו הרבה קריאות שד,קצרניות
לא שמעו אותן. כך, למשל,
צעק שמואל תמיר
שהמחתרת הקימה את המדינה.
גולדה מאיר הסתובבה אליו
העולם הזה 1835

א 1 1 ׳ 1111

יצחק לבנ

ן (במרכז) מפקד גלי־צה״ל היה בין האורחים
הרבים שבאו למסיבה שערך כתב
החוץ של העיתון הפורמוזי בטאון סין החופשית אלברט יה (מימין)
בגן חווילתו ברמת־גן, לכבוד יום העצמאות של טייוואן. בארץ אין
נציגות רשמית של טייוואן, לכן החליט אלברט יה לייצג את ארצו
ביום חגה. לבני בא למקום יחד עס ידידתו עו״ד אתי פויירשטיין.

חדרים בבתי־מלון תפוסים עד
אפס מקום, גילה לאחרונה נער
הזוהר התל-אביבי מייק סטו״
לוביצקי. בביקורו בלונדון,
נכנס לאחת מאותן חנויות בכיכר
פיקדילי המדפיסות, תמורת
תשלום כמובן, את שמו
של המשלם בכותרת ראשית
של עיתון. מייק יצא מהחנות
כשברשותו עיתון מקורי, שרק
הכותרת הראשית בו שונתה
ואמרה :״מייק סטולוביצקי
הוזמן לסעוד עם המלכה באדמת
בקינגהאם.״ מייק הת כוון
לשעשע בעיתון זה את
ידידיו, כאשר בדרך מיקרה
מצא לו שימוש יעיל יותר.
היה זה כאשר הגיע לפאריס.
כל בתי־המלון בעיר היו תפוסים.
הוא עבר ממלון למלון
ולא השיג הדר. באחד המלונות,
בדרך מיקרה, אחרי שהודיעו
לו שאין אפילו מיטה במסדרון,
הניח באקראי על המדף את
העיתון האנגלי עם הכותרת
שנשאה את שמו. תוך שניות
מספר השתנה היחס אליו, ומנהל.
המלון בכבודו ובעצמו

ליווה אותו לחדר שהעמיד המלון
לרשותו.

פ סו קי השסע
מזב״ל ההסתדרות

יצחק כן־אהרון :״יום אחד
פנתה אלי רופאה עצמאית והתלוננה
כי העוזרת שלה מרוויחה
יותר ממנה, משום שאיש
אינו מתחשב בשנות הלימודים
הרבות שלמדה. אמרתי לה :
,גברתי, את בחרת במסלול ה־לא-נכוך.״

פרוצה לעיתונאי מנחם
תלמי, ששאל אותה מה
עושה בעלה :״רואה חשבון.
כל ערב קופר את הכסף שאני
מביאה לו.״

* המועמד הדמוקראטי
לנשיאות ארצות-הברית
ג׳ורג׳ מקגאוורן, באסיפת
בחירות נספק מקורות עבודה
לכל המסוגלים והמוכנים
לעבוד. נוציא לגימלאות־הבט־חה
רק שני אנשים: ריצ׳ארד
ניכסון ומפירו אגניו.״

לא אחת את זעם הקהל שבא
לשמוע אותו. למרות זאת, כאשר
שאל אותו חבר המשק
גרשון וילן שאלד, והוא לא
ידע אם טענתו נכונה, הבטיח
להשיב למחרת בבוקר בשיחה
טלפונית. בגין לא איכזב את
איש נגבה, ולמחרת בבוקר
צילצל והשיב.
8עכשיו כבר אפשר לספר
על הרב הראשי הספרדי לשעבר
יצחק גיסים בלי להיחשד
בנקיטת עמדה בבחירות
לרבנות. בתוכנית ששודרה בתחנת
גלי־צה״ל על הרב

יהודה לב הכהן מימץ,

סיפרו חבריו כי לפני למעלה
מ־ 60 שנים ביקר הרב מימון
בבגדד והשיג את רשותו של
המלך העיראקי לנאום בפני
היהודים בבית הכנסת ודווקא
בעברית .״על מה תדבר ז״
התעניין המלך .״על כל מה
שכתוב בתורה,״ השיב מימון.
המלך :״כמד, זמן?״ מימון:
״שלוש שעות.״ המלך :״ומי
יהיה המתורגמן?״ מימון התעקש
לבחור בעצמו את המתורגמן
שלו ובחר ביצחק ני־

אגמן בושו

(מימין) חגג השבוע במועדון טיראן שבהרצליה את ההופעה ה־ 400 של הצגת
השטן ואשת האיכר שהוא מפיקה ומשתתף בה יחד עס מיכל טל ורפי גרנות.
למסיבה הגיעו בין השאר גס שחקנית הבימה תמי ספיבק (במרכז) והשחקן דני מסינג(משמאל) ,המופיע עתה
בהגברת עם הקמליות. אמנון, תמי ודני היוו בזמנו את הרכב ערב שירי לאה גולדברג.

מכתבים

שיפוט צבאי -
סננה לדמוקרטי!

הסופר היינריך בל קיבל פרס נובל לספרות
על טיהור השפה הגרמנית מהעגה
הצבאית, לאחר נפילת הרייך.
יש ארץ נוספת הזקוקה לו דחוף ביותר :
ישראל.
רמי ליכר, קויית־חיים

״העולם הזה״ ,1822״ריח
של גזילה״ ,על עורך־הדיו
יהושע בן־ציון, שננזף בבית-
חמישפט העליון עקב עיסוקיו
כמנהל בנק ארץ־ישראל—בריטניה
והמשמש כשופט צבאי
במילואים.
מתוך המיקרה המסויים של השופט
הנ״ל מגיע אורי אבנרי לדיעה,
שהבעייה הזו עקרונית ושיש לדון
בה בכובד ראש. עד כאן אני מסכים
עימו בכל.
אולם בסוף המאמר הוא מגיע
לדיעה, שפתרון הבעייה היא כינון
מערכת שיפוט צבאית מקצועית; כדי
להפריד בין ״משפט כחלטורה״ ובין
שיפוט צבאי בעניינים פרטיים.
ובשאלה זו אין אני מסכים איתו
מבחינה עקרונית: הסוגיה הכללית
אותה אני רוצה להעלות כאן היא :
האם בכלל דרושה בישראל מערכת
שיפוט צבאית ז
הנסיון ההיסטורי (באירופה, במזרח
הקרוב ובעיקר בדרום־אמרי־קה)
מראה בבירור שמערכת שיפוט

ש 6ה
צבאית

גרכיו
את ראשינו.
נרכין את ראשינו בצער לזכר כל אלה
אשר נפלו השבוע לפני 16 שנים במלחמת
סיני, מלחמה מבישה אשר שותפינו
דאז, ממשלות בריטניה וצרפת, איפשרו
לנו לנהלה עבורן,
מלחמה נפסדת אשר
הרחיקה מאי-
תנו עוד יותר את
הסיכוי למצוא שפה
.משותפת עם עסי־ערב
הסובבים אותנו.
נרכין
את ראשינו
בצער לזכר נרצחי
כפר ־ קאסם,
קרבנותיה הראשונים
של מלחמה זו. אלכסנדר נרכין את ראשינו
בבושה ובחרון כאשר נזכרים אנחנו
שוב בכך שרוצחיהם של אנשי כפר־קאסם
הולכים חופשיים בינינו כאילו הרגו בש עת
אחר־הצהרים הנוראה הזאת 49 זבובים
טרדניים ולא ארבעים־ותשעה גברים,
נשים וילדים חפים מפשע.

ישראל אלכסנדר (דאן־דייר,),
רמת־חן

מאזזן :
)1הרעל בו השתמשה משפחת בודג׳יה;
)5מכנסיים רחבים! )9כלי לשמן! )10
אות באלפבית )12 :רצועה! )13 מאכיל,
מפרנס! )14 יהיר! )16 דומן! )17 עובד
אורווה! )19 מילת שלילה! )20 אומר!
)21 היועץ החדש של גולדה! )24 מכשיר
עינויים! )25 מידת נפח! )26 עפר דק העף
באוויר! )27 אש! )29 נביאה! )33 חניקה
את רמוס ורומולוס! )35 דגל! )36 בויקוט!
)38 דל שומן! )40 רוח רעה! )41 צמד
נאהבים טראגי! )42 מילת בקשה! )43
אחת המגילות )44 ראה מראש! )45 אריג
דק ולבן )47 :מין צמח מטפס בעל ריח
נעים )50 :דו־חי )52 :בושם קדום)54 :
מעין שק בצוואר העוף )56 :כלי לאיסוף
זבל! )57 מבני נוח )59 :מתקן דתי נוצרי;
)62 נכרי )63 :תוית; )64 מין מלאך;
)65 צמה נוי; )66 קריאת זרוז )67 :ממהר;
)69 מטבע יפאני; )70 בתוכו )71 :ניצוץ;
)73 המצאות במעמד! )74 משלחת.

.מאונך :

)1חיילים פשוטים )2 :ילדים )3 :שאינו
קשה; )4חוזה בכוכבים! )5יושב בית

כלא; )6סוד; )7רעש העט על הניר;
)8יצירה מוסיקלית ממנה נגנבה ״התק ווה״;
)11 שושלת מלכים צרפתית; )12
סימן לאות הפסק במשפט )15 :קמין;
)16 לא כל הנוצץ הוא כזה )18 :היא
קאתאי )19 :קלף גבוה )21 :מוסד בינלאומי
ההולך ומאבד את חשיבותו; )22
כלי נגינה! )23 הקלת ערך, בושה)25 :
בנם של יוליוס קיסר וקליאופטרה; )28
חג יהודי )30 :שר; )31 אחת הארצות
בהן ׳ביקרה עליסה; )32 אביזר דתי
יהודי; )34 שקר; )36 סעד, העלה קצף;
)37 קץ כל חי )38 :אחד החושים;
)39 עטרת אור )42 :עוף דורס; )46
דורון )47 :רץ של המלך (מונח פרסי);
)48 אולם; )49 בעל חי קטן המפורסם
בחיי המין האינטנסיביים שלו )50 :מאכלת
; )51 מצב בו הנפש מתאחדת עם
יוצרה — (מונח הודי); )53 אחד מארבעת
אופני פירוש תורה ; )54 סוג של
רמאי; )55 מועדון; )56 הנשק בו השתמ שה
יעל; )58 מכשף )60 :סרדין; )61
צבע! )62 מוסד חינוכי לפני בית־הספר;
)67 חלק בפה; )68 מתפוצץ; )71 תקרה;
)72 הופיע, הגיע משום מקום.
עורו הצעירים
מה קורה לצעירים המוכשרים בארצנו?
האם אין להם פנאי לעזור למבוגרים להשליט
סדר או שמא רודפים הם אחרי קריי רה
והתעשרות ולכן שכחו כלל על קיום
העם בציון.
גל של שביתות מציף את המדינה, אולם
החמורה מכולן היא שביתת הרופאים.
הציבור בישראל איננו חזק ביותר, אקלים
לא נוח, מתח נפשי וסתם צרות החלו
את הציבור הישראלי.
הקופות מלאות עד אפס מקום ומהי אש מתו
באם קיימים תככים פנימיים? דומני
שאין מדינה בעולם שבראש מוסד כאיר־גון
רופאים לא יעמוד רופא, כפי שאין
מקום בעולם שבראש החינוך לא יעמוד
איש בעל מספר תוארים אקדמיים.
לכן עורו צעירים פן לא תאחרו חלילה
וחם את המועד.
מאשה פורמן, רמת־ג!
החייס במושב

חשב?

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

מנופפים לאחרונה במכתבה של המושבניקית
אשר כתבה לשר-הביטחון כי בכפר־ויתקין
חיים כאפנדים. אושרה וטוב לה.
אך המושבניקים דה־לוקס הם כמיספר
הרוטשילדים לעומת רוב היהודים. אשתי
ואני עובדים 14—16 שעות ביום. הרעב
מארח אותנו כל שנותינו בארץ. בעד ליטר
חלב אני מקבל פחות ממחיר ארבע
כוסות מי סודה בעיר. עבור קילו בשר
מהגידול אני מקבל מהספסר למטה ממחיר
זוג גרביים. אנו חיים את הביטחון של
ישוב־ספר 365 יום בשנה.
המצרצרים גבוה על כלכלה ורמודחיים
— בואו אלינו וראו אותנו.
מצבי האמיתי משתקף בזה שאני פוחד
לחתום בשמי.
מושבניק, מושב צה״ל,
ד. נ .הגליל המערבי

חרב של

ויוז *ך

הממזדיס לאור השמועות על ההסכם בין הרב
גורן והממשלה כי הוא יפתור את בעיית
הממזרים ולכן הם תמכו בו בבחירות לכהונת
רב ראשי, הנני מציע לכנות את
גורן: הרב של הממזרים.
מסעוד דהאן, באר־שבע
תמונה מכמתית

״העולם הזה״ ,1833״תקדים
מסוכן״ ,על יוצאי ארצות האיס-
לם המופלים לטובה בצה״ל.
בפליאה רבת קראתי את דעתכם על
״הפלייתם לטובה של בני עדות המיזרח
בצה״ל״ .לדעתי התמונה שצירפתם לכתבה
היא מגמתית ומהווה חידה בעיני מה
מצאתם להדביק לה באותיות בולטות
״חיילי צה״ל בפעולה״ ומתחת באותיות

מנת רז 1\)/כו /ג
מס שהוא
קנס
^ שבתי לפני זמן מה עם יועצו הכלכלי
של שר־האוצר, מר אפרים דברת, במש רדו
של האחרון בבניין האוצר בירוש לים.
העלייתי בפניו את השאלה ״למה
מס־נסיעות־חוץ?״ דברת ענה לי מיניה
וביה :״זהו מם ככל המיסים ומם שקל
לגבות אותו.״ תהיתי ״האמנם?״ ואכן,
בסיכומה של השיחה שהיתה מאלפת להלך
מחשבה בחוגים מסויימים בממשלת־ישר־אל
מצד אחד ולגישה שונה לחלוטין מן
הצד השני, היתד מסקנתו — ״מסכים
איתך שזהו קנם לאדם הקטן, ולא זו בל בד
שזה לא איכפת לי אלא שאציע אפילו
להעלות את שיעורו.״
באחת מהצהרותיו הרבות אמר שר־האוצר
פנחס ספיר כי בשנה שעברה יצ או
את גבולות ישראל, שומו שמיים 179 ,
אלף ישראלים שמס־הנסיעות הגבוה והיחיד
במינו לא הרתיעם. אפילו נצא מתוך
הגישה שהמספר אותו מסר השר הוא נכון
ושאכן יצאו 179.000 ישראלים שונים ,
נמצא בבדיקה שנייה, מדוייקת יותר, שהמספר
כלל איננו גדול: המספר הזה הוא
בסך הכל 6אחוזים מכלל תושבי המדינה,
ויעברו לפיכך לא פחות מ־ 16 שנים
טובות עד שכל תושב בישראל יזכה פעם
אחת לצאת, ולא לסיני בלבד — זאת בת־

תי. אם יושמט הסעיף העדתי מבחירת
החיילים הזכאים למכינות טרום־אקדמאיות
לא יפגע הדבר בקידומם של בני עדות־המיזרח,
שממילא יהוו את מרבית הנהנים
מזכות זאת.

צבאית מהווה סכנה חמורה למערך
הדמוקרטי של כל מדינה. זאת בעיקר
משום שמערכת־שיפוט כזאת מתקשה
בהגבלת מעשיה לעניינים צבאיים.
רוב
המיקרים שנדונו בפני בתי־משפט
צבאיים שהתפרסמו לאחרונה
בישראל (כולל משפטי כפר-קאסם,
מחתרת צריפין וכד׳) היו מיקרים
פליליים שניתן היה לדון בהם גם
בפני כל בית־משפט פלילי ״אזרחי״.
דווקא המשפטים הנ״ל (שאבנרי
גם מציין אותם במאמר הנ״ל) בהם
גוייסו שופטים אזרחיים לתפקידי
שיפוט צבאיים יכולים לשמש הוכחה:
או שניתן היה לקיים אותם בפני
שופטים בגלימה ״אזרחית״ או שהמשפט
הצבאי יש לו תכונות ומגבלות
משלו שהשפעותיו על הליכי המשפט
ועל הפסיכולוגיה של העם
הינם שליליים.
לדעתי אפשר וצריך להגביל את
השיפוט לעניינים טשמעתיים פנים־
צבאיים בלבד, ולהשאיר את כל העניינים
״הצבאיים״ כביכול למערכת
השיפוט הפלילי הרגילה.
מיכאל נתן, המבורג, גרמניה
• לפי אמנת ג׳נבה, יש להימנע
מכינון מוסדות אזרחיים בשטחים מוחזקים.
כינון מערכת שיפוט ישראלית
אזרחית בשטחים, כמוה כסיפוח השטחים
— כפי שאכן כבר נקבע ברמת־הגולן.

א א שסז
לאספרד•
סדר ססדדי!

״העולם הזה״ ,1833״מיגצע
נפלאות להפלת ניסים״ ,על
בחירת הרבנים הראשיים.
בכתבתכם הזכרתם גם את שמי כאילו
אחד מאבותי האשכנזיים הובא מצפון
אירופה לכהן כאן כרב ספרדי,
והפך ספרדי מקצועי.
אמנם במשפחתי נציגים מכל העדות,
אך לדבריכם בנוגע לאותו רב אשכנזי
שהובא מצפון אירופה, אין שחר.
מוצא משפחתי מספרד והראשון מהמשפחה
שהגיע לירושלים השתקע כאן
עוד בשנת . 1485 גם לזה אין חשיבות
מכיוון שדווקא אחד ה״שדרים״ מבני
משפחתי הוא אשר השתדך בהיותו במסעותיו
בארצות רוסיה ופולין, ועוד
עם משם׳ הגאון מווילנה. זהו כל הקשר
אשר מנוצל לקביעת מוצא המשפחה.
בנוגע
אלי, אני כן מעורב ואינני לא
אשכנזי ולא ספרדי, ולכן לא אוכל
לחתום לא ס״ט ולא א״ט. באשר לס״ט
המובן הוא ״סימן טוב״ ורק הלצה
בפי הטוענים אחרת או חוסר ידיעה.

״העולם הזה״ ,1833״יצאנית בין
טיסה לטיסה״ ,על ספרה של היצאנית
מספר 1של ניו־יורק.
מזמן לא נהניתי מסיפור מצחיק כמו
הסיפור על היצאנית קסווירה הולנדר.
אישה אמיצה, כישרונית ונבונה זו ראו-
ייה להערצה. הייתי בוחר בה, ללא היסום,
לתפקיד ראש־ממשלה. היא היתה עושה
סדר בברדק הישראלי.
העולם בו אנו חיים היה נעשה פחות
זנותי אילו נתנו ליצאנית כזאת לנהלו.
ז. שור, חולון

העולם

מטורף, מטורף העויילעם גויילעם.
אחרי הבחירות בארצות־הברית, אל דאגה
— הוא יהיה הרבה יותר מטורף בארצנו
הקדושה.
שמחה שוורץ, חיפה

11 האלון?

קטנות ״מי מהם ספרדי?״ הרי זד, עיוות
מאיו כמוהו.
בהקשר למאמר הנושא את הכותרת
צה׳׳ל, אני שוב תמה מה מצא שבועונכם
לתקוף דרך זאת לקידומם של עדות הממרח
ללא הצעה קונסטרוקטיבית בצידה.
כך גדל סימן השאלה והחידה סתומה יותר
משהיא מתגלית בתמונה.
א. ג ,.תל־אביב
#העולם הזה לא התנגד בשום צורה
לקידומם של עדות המיזרח. הכתבה האמורה
יצאה רק נגד התקדים של הענקת
שיחרור מוקדם מצה״ל לפי המוצא העד
בנוגע
לא״ט יותר מתאים לקבוע כי
כנראה רבים הם החושבים שלהיות
אשכנזי זוהי מעלה מיוחדת הקובעת
חשיבות בארצנו — ולא היא.
סבתי מצד אמי נולדה ברוסיה והי-
תה אחותו של רבי ישראל דב פרופד
קין ז״ל, בעל החבצלת.
הארכתי בנושא לציון שכל כולי רק
יהודי המטפל בבעיית העדות, ע״מ
לחסל פערים, ולקיים שוויון בין כל
אזרחיה.
אליהו אלישר, ירושלים
ומגגו כידוע, ישנם כיום בצה״ל קצינים רבים
שהמילה. אלוף היא חלק משם דרגתם.
לדעתי על שילטונות צד,״ל למצוא שם
חדש לדרגה ״סגן אלוף״ ,שהיא הנמוכה
ביותר בין הדרגות הנ״ל ושלא תכלול
את המילה אלוף. גם לאחר שיימצא
השם החדש שיחליף את ״סגן אלוף״
ישארו רבים מאוד אחרים שדרגתם תכלול
את המילה אלוף (אלופי־מישנה, תתי־אלופים,
אלופים וכר) ,אולם תורחק סכ נת
האינפלציה בשימוש במילה אלוף
וסגני האלופים יפסיקו לחשוב שהם סגדני
גולן, רמת־גן
נים של אלופים.
גדולים אני זוכר עוד את משה דיין כמעט אנונימי
לחלוטין, עד שביום בהיר אחד ראתה
דמותו אור בשבועונכם׳ הוא הפך מטרה
לחיציכם אך באותו פרק זמן גם לדמות
הפופולארית ביותר בישראל. כנראה שהציבור
סבור שמה שרע להעולם הזה —
טוב לעם ישראל.
עתה נראה לי שתוך זמן מה תשרתו

נאי שאכן יוצאים רק פעם אחת ושום
אזרח לא יוצא יותר מפעם. אלא מה?
כאן אנו מגיעים לסיבור העיניים, שגם
עיתונאים, עיתונים טובים ושרים נופלים
בפח — לא זו בלבד שלא יוצאים 179
אלף ישראלים שונים בשנה אלא רבים
יוצאים פעמיים, שלוש ויותר ולא משלמים
מס־נסיעות, או שמשרדם הממשלתי
משלם את המס עבורם. בחוק מס־נסיע־עות־חוץ
פטור רק נשיא המדינה כאישיות
ממלכתית בכירה ליציאה מגבולות
הארץ עם פטור. כששר־החוץ, שר־האוצר
או כל שר אחר ופקיד יוצאים, הרי ש־משרדם
״משלם״ למשרד־האוצר את המס
— כלומר גם ספיר, שיצא מספר פעמים
את גבולות הארץ בשנה שעברה ,״שילם״
מס־נסיעות־חוץ ל ...משרד האוצוי.
^ וונ תו של שר־האוצר בציינו את
המספר ״ 179 אלף״ היתד, אם כן לא
״מספר היוצאים״ כי אם ״מספר היציאות״,
וזה כבר דבר אחר לגמרי. יצואן ישראלי,
שייצא ב־ 100 אלף דולאר, זכאי ל־6
יציאות פטורות ממס בשנה. יצואן שייצא
במליון, ל־ 10 יציאות. ומי מונע ממנו לקחת
את אשתו וילדיו לחופשה בהרי שווייץ
בשביל אותו פטור. אך הבה נלד לקראת
השר — יש גם יצואנים המשלמים מס־נסיעות
בכסף ממשי, האם זאת באמת
הכנסה מלאה לקופת המדינה? שוב התשובה
היא: לא. יצואן, סוחר וכיו״ב שאר
עצמאים מורידים את מס־הנסיעות ששילמו
לנסיעתם (גם הפרטית, כמובן) מהצהרת
מס־ההכנסה השנתית שלהם.
בכל זאת ישנם אזרחים המשלמים את
׳המס מכיסם. בכל זאת יש ממס־הנסיעות
הכנסה. בכל זאת טוענים שמס נסיעות
מונע ביזבוז מטבע זר. הבד, נתייחס לכל
הטענות אחת־אחת. כן, ישנם אזרחים
רבים המשלמים את המס מכיסם, ואלה
תמיד האנשים הקטנים, שאין להם אפשרות
לנכות את המם משום הצהרה ו־
״הוצאות״ ,אותם אזרחים שכבר שילמו
״מס־אמת״ על הכנסתם וחסכו זמן רב
פרוטה לפרוטה, כאותה צעירה שפגשתי
לפני ימים מספר משוטטת בחוצות קופנהגן,
נהניית ממראה עיניה ובעברה ליד

ץ *,דו ע על זוג צעיר, שהרבנות ביש־
1*3ראל איננה מאפשרת לו להינשא (ומילא
— חוק מדינת־ישראל) ואשר מחפש
את אושרו בקפריסין הסמוכה, לשלם
קנם על רצונו העז להינשא? הרי יצי אתו
למספר ימים מאולצת. אחד הפתרונות
למצב הנוכחי, אם לא ביטול מוחלט
של המם מסיבות שאין להם הגיון כלכלי,
הוא מתן פטור מלא לכל אזרח יש ראלי
שלא יצא כלל לחו״ל, שמילא כל
חובותיו הלאומיות המוטלות עליו כמו מילואים
ומיסים, אחת לכך וכך שנים. אבל
לקנוס את האדם הקטן על־כך שאין לו
שום ״חור בחוק״ או חשבון הוצאות או
אבא׳לה עשיר? — זד, יותר מדי.
במדינה שבה צועקים על התשלום הכבד
המוטל על המהגרים והעולים מברה״מ
להיתר־יציאה אסור לנהוג כמוה וליטול
תשלום, שאיננו קל בהרבה.
מה יותר צבוע מאותה ידיעה, שהופיעה
באחד העיתונים בינואר בשנה שעברה:
הידיעה בישרה לקוראי העיתון
כי ״מס הנסיעות בירדן הוכפל״ והדבר
גרם ודאי שמחד-,לאיד מיידית בעיני רבים,
עד שלא קראו את ההמשך, שאמר :״מס
הנסיעות בירדן יוכפל לרגל 3ימי החג
מ־ 3דינר ל* 5דינר״ .הלוואי על עם
ישראל הכפלה שכזו ולתקופה כזו...
אל־איטליה, חברת -התעופה האיטלקית
הצועקת כבר מזה שנים על הנטל של

מעורב

יהודים

צר, אך מה על הוצאות התפעול של המס?
כמה פקידים מועסקים להוצאת הפטורים
ואישורי התשלום. כמה מישרות בכל נקודת
יציאה במדינה מאויישות כל ימות
השנה וכל שעות היממה לבדיקה. כמה
ניירת נסחבת בעיקבות תיפעול המם הזה.
כמה זמן מתבזבז לצורך זה אצל המשלמים
ובמשרדי הנסיעות. כמה זה בכלל
25 מליון ל״י בתקציב של 16 מליארד?
15 אלפיות מתקציב המדינה! וזאת במדינה,
שאין בה אפשרות ליציאה יבשתית,
הנתונה במצור וכר וכר. וגם במדינה
החתומה על אמנות בינלאומיות לפיהן
אין למנוע מאזרחיה יציאה מחוץ לגבולותיה
— ומם הנסיעות ללא ספק מונע
אזרחים ישרים מלצאת.

אליהו אדישר

עלי
.נגד
משרד נסיעות, בו ניתן לקנות כרטיס ל־הו״ל
שעה לפני ההמראה כמו שקונים
לחם בחנות מכולת, פלטה אנחה :״ואני
שילמתי מם־נסיעות גבוה, הריצו אותי
ממקום למקום, וזאת בחסכונות ממושכים
לאחר תשלום מס־ההכנסה הגבוה.״
** מם־נסיעות־חוץ יש גם הכנסה :
שנתון הממשלה תשל״ב קובע כי
בגבייה למעשה הכניס המם בשנה שקדמה
לה 52,2 ,1970/71 ,מליון ל״י. מכל
המיסים שירדו על ישראל רק 4מיסים
מכניסים פחות ממס זה, אך זאת ועוד —
המילים ״גבייה למעשה״ כוללות גם את
כל אותם פקידים, שרים, תעשיינים וכר,
שמשרדם או מפעלם שילם עבורם את
המם, אף על פי שהדבר הורגש אך ורק
על הנייר עליו נכתב תקציב המדינה.
במציאות נראה כי המם הזה לא הכניס
יותר מ־ 20 עד 25 מליון ל״י לקופת האו
בכיוון
זה גם את הרב מאיר כד,נא, והתוצאה
תהיה הפסד מוחץ להטולם הזה,
כי לו היה הציבור מקבל באמת כל מה
שכתוב בשבועונכם, היו לכם היום לבטח
20 מנדטים בכנסת.
לכן שמעו לעצתי ותרדו מגולדה מאיר,
משה דיין, עזר וייצמן, אלוף אריק שרון,
הרב מאיר כד,נא ועו״ד שמואל תמיר.
הללו כולם יהודים גדולים, אוהבי־ישראל
ופטריוטים של אמת ולא ניתן למחות את
גדולתם ופועלם בהבל פה של עורך שבועון
פורנוגרפי.
נטע גיא, סיאול, קוריאה

מס־הנסיעות, נהגה בחכמה בכך שהחליטה
לספוג יחלק מן הסס בכרטיסיה. הדבר
יביא בוודאי לרווחים לחברה זו ולאפשרות
שחברות אחרות תיאלצנה לנקוט
באותה שיטה. מי שיפסיד תהייה כמובן
אל־על ואת ההפסדים תכסה כמובן המדינה
מכספי מס־הנסיעות שהיא גובה.
ן• אסיים באפקט זעיר אולי, אך גם הוא
1חשוב למדי בעיני אלה המייחסים לו
חשיבות: אני מכיר ישראלים, המתגוררים
בחו״ל ואשר רוצים לחזור, אך טוענים
כי ״בוער להם משהו״ ומפעם לפעם הם
רוצים לנסוע. שהות במדינה תחייב אותם
בתשלום מס זה. הם טוענים כי נסיעה
והכרת אנשים וארצות איננה בבחינת
לוכסוס העידן, שבו ניתן תוך פחות
משנייה לקלוט בטלוויזיה את הצד השני
של כדור הארץ ואת האדם על הירח.
יציאה חופשית של ישראלים תהייה לברכה
לישראל. שכן אנשים שייצאו ויוכלו
לצאת שוב באין מפריע יחזרו גם
בשמחה רבה יותר ויביאו איתם מרוח
העולם הגדול, וזאת איננה קטנה בעיני.
מישהו מבין הקוראים יכול להשמיע את
ההערה הטיפוסית :״מה הוא מדבר? הוא
חופשי ממס ומתגורר בחו״ל.״ דווקא מ שום
כך החלטתי לחקור לעומק ולכתוב
על מם הנסיעות, המם יוצא־הדופן, הכובל
ומלא העוול — איכפת לי מזה שבדנמרק
נוסע כל אזרח בממוצע לפחות פעם בשנה
לחו״ל, מרחיב אופקיו וחוזר לעבודתו רענן
(וברעננותו עובד גם יותר, מרוויח יותר
ומשלם יותר מכדהכנסר ),ואילו בישראל
יוצאים 6אחוזים מתושבי המדינה
ואפילו פחות והדבר נחשב ל״יציאה המונית״.
איכפת
לי מה נעשה בישראל ואיכפת
לי שפקידים השליטו מכונת־מם לא צודקת
על אזרחים קטנים, והם מצדיקים
כמו אפרים דברת את המם ומסכימים כי
זה איננו אלא ״קנס לאדם הקטן״ .למה,
אם כן, לא לבטל אותו לאחר 24 שנות
המדינה?
ההרגשה תיטיב בהרבה והמדינה לא
תפסיד.
עלי פחן, קופנחאגן, דנמרק

במדינה
העם
הצעהש אי -אכשרדד חו ח ה
כפיית השלום ע 7דרום וייט־גאס
היא בעזת השלכות 7גבי ישראז.

מה עושה שמחה רבינוביץ באשת חיל?

אשת חי ל היא תוכני תחס כון בלע די תשל בנק ה פו ע לי ם ה מיו עדת
ל עזו רלאשהה עו בדת. לעקרת הבי ת. לכלאשה ואי ש
לצרףכס פי ם קטני םלס כו םנכבד.
בין הרותות. הדב קו תוהרח לו ת הסתננו שמחהר בינו בי ץ וו.ם
יונה לוי. ו.ברים לענין שאינם מ ח מי צי ם הז ד מנו ת טובה.
א ע 1תחיל

בנו סףל רי בי תעלהכסףשאת
שתחס כי ת עו ד ת קניות בסך
ה טו בי ם ל קניו תברשתכל־ בו
אתי כו להלהפ קי ד

חו סכתבאשת חיל. תקב לי עלכל 92.50ל״י
־ 100ל ״י ( ארבעהת לו שי םשל 25 -ל״י)
המש כי רלצר כן, חנויות אומן. ו ר הי טי א ר דן.
באשת חי לכל סכו םובכל זמן.

בו 7ן ה בו ע לי ם ב עגו
לשכת ״ענץ לנשים בעניני הכספים היא שרנת נזסף לאשת חיל בבנק הפועלים גני לסניף הבנק הקר!ב א 1ללשכת
אשת חיל רחנב מונטיפיזר׳ .39 טל .613710 :תליאביב.

״* 7לארצות־הברית״~לא־״*״תכפה ״שלום על
דרום וייט־נאם ולא תיאלץ אותה לחתום
על הסכם שאינה רוצה בו.״ אמר השבוע
ד״ר הנרי קיסינג׳ר, יועצו המיוחד של
נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון. היה
זה זמן קצר אחרי שממשלת צפון וייטנאם
פירסמה באופן חד צדדי את פלטי
ההסכם שהושג במשא־ומתן מייגע בין
נציגי צפון וייט־נאם וארצות־הברית על
הפסקת אש ועל צעדים להסדר של שלום.
מייד אחרי פירסום סעיפי ההסכם יצא
שלים דרום וייט־נאם, נגויין ואן תיו בהתקפת
זעם עליו, הציג אותו כהסכם
שאינו מחייב אותו ושלא יתקבל על דעתו.
אולם ככל שהתקרב מועד חתימתו
של ההסכם, התרככה התנגדותו של תיו.
היה ברור, שלמרות הצהרותיו הרברבניות
בדבר המשך המילחמה בכוחה של דרום
וייט־נאם בלבד, הוא ייאלץ בסופו של
דבר לקבל את ההסכם שנוסח בהיעדרו.
ארצות־הברית אומנם לא כפתה ולא
תכפה דבר על דרום וייט־נאם, כדברי קי-
סינג׳ר. אבל. בלשונו של דון קורליאונה
איש המאפייה, היא הגישה לממשלתו של
תיו הצעה שהיא ילא היתה יכולה לסרב

הסכם שפירושו אסון. לכאורה
היד. הסכם השלום בוייט־נאם צריך להיות
בעל השלכות חיוביות לגבי ממשלת ישראל.
חיסולו של מוקד המתיחות מיספר
אחד בעולם ! הפשרת המתיחות בין שני
הגושים ! שיתוף פעולה בין צדדים יריבים
מובילים לקראת עידן של רוגע בינלאומי
שכמוהו לא ידעה האנושות מזה
זמן רב. למצב זה עשוייה להיות השפעה
ישירה לגבי המצב במזרח התיכון.
דווקא מהשפעה כזאת חוששת ממשלת־ישראל.
אחרי
השגת ההסדר בוייאט־נאם תישאר
הבעיה הים־תיכונית נקודת המתיחות האחרונה
החייבת חיסול. שתי מעצמות
העל יעשו מאמצים כדי להגיע להסדר
גם בבעייה זו. כל הסדר. מאיזה סוג
שהוא, פירושו לגבי ממשלת־ישראל אסון.
כי עבור ממשלתה של גולדה המצב הנוכחי
הוא המצב האידיאלי.
במצב זה, בו שולטת ישראל בכל השטחים
המוחזקים ללא כל הפרעה וללא
כל כוונה לוותר עליהם, אין היא חייבת
כלל לחשוב על אפשרות של שלום שפירושו
ויתורים. כל הסדר שיחתור לקראת
שלום ייאלץ את ממשלת־ישראל
לוותר על אחיזות שאין היא רוצה לוותר
עליהן.
לשווא ניסו השבוע משקיפים אמריקאיים
לשכנע נציגים ישראליים כי מה
שאירע בוייט־נאם הוא בעל משמעות חיובית
לגבי ישראל. לשווא ניסו להרגיע
את ממשלת־ישראל כי ״כמו בוייט־נאם,
כך גם במזרח התיכון, לא תיכפה ממשלת
ארצות־הברית שום הסכם על הצדדים.״
נוסח
זה והתקרבות השלום בוייטנאם
הציתו רמזור אדום בעיני מנהיגי יש ראל.
הם חששו שבעתיד הלא רחוק תציע
גם להם ממשלת ארצות־הברית הצעה שלא
יוכלו לדחותה.

מפלגות
ה ס כנ ה או דבח >>מ13י 0
הסערה סביב חוברת
בן־אהרון
מבשרת חידוד היחסים
בין ספיר?מזב״ז.
״זוהי עלילת־דם ! מילחמה זואולוגית!
זו בושה וביזיון! אם מילחמת היהודים
לא תיפסק — עצם קיומנו בסכנה ! אתם
שופכים את דמו של בן־אהרון! הבית
בוער — והשעון מתקתק !״ צעקותיו הרג־שניות
בנוסה זה של בני מהרשק, מי
שנודע כפוליטרוק של הפלמ״ח, הסעירו
השבוע את ישיבת מזכירות מיפלגת
העבודה.
גורם הסערה: חוברת בהוצאה אנונימית,
(המשך בעמוד )14

ו שי 1ד ר * י ז

י ל יי רד

סיקח־ת
בעיצומו של פסטיבל היינריך ^1ל והבעיה
היהודית, הנה פרט מעניין על
זוכה פרם הנובל הטרי: כאשר סטרה
הצעירה הגרמניה ביאטה קלארספלד, לפני
ארבע שנים, על לחיו של ראש ממשלת
גרמניה דאז, קורט קיזינגר, כאות־מחאה
על עברו הנאצי — שלח לה בל, כמחווה
של הוקרה, זר שושנים.
הדבר הכעיס את מתחרהו הספרותי העיקרי
בגרמניה, גינתר גראס, שזעם :״אין
כל סיבה לשלוח לה שושנים. אני מתנגד
לכהונתו של איש בעל עבר נאצי במישרת
ראש־ממשלה, אבל אני מתנגד לא פחות
להתנהגות היסטרית מסוג זה. סטירת לחי
אינה טיעון.״
בל ענה לו במאמר, שהתפרסם אז בעיתון
הגרמני די צייט, ועומד להיכלל כפרק
בספר חדש שביאטה תפרסם בקרוב.

באותו מאמר כתב בל ש״זכותו לשלוח
פרחים לגברת״ ואין זה כלל מעניינו של
גראס. פרחים אלה, הסביר קצת יותר
ברצינות, אינם אלא המשך טבעי והגיוני
לכל מה שכתב בספריו קודם לכן: הם,
לדעתו, חובה של אדם, המבוגר פי שלוש
מן הנערה אליה נשלחו, ואשר חזה במו
עיניו, כשהיה בן גילה בקירוב, בבורגני
בשם פון־פאפן שהעלה את היטלר לשלטון.
פרחים
אלה, קבע, הם לזכר אמו. שנהרגה
בהפצצה ב־ ,1944 ואשר לימדה אותו
לשנוא את הנאצים. בעיקר את אותם הנאצים
הבורגנים והמטופחים, מן הסוג של
מר קיזינגר, הדואגים שלא לזהם את עצמם
אף פעם — ומוזמנים אפילו להרצות
בפני חוגים קתוליים דתיים.
פרחים אלה, קבע, נשלחו לציון כל ה
תקופה
בה אנו חיים — תקופה בה ההתקפות
הספרותיות נגד אנשים כמו קיזינגר,
והביקורות הכתובות, הופכות בסופו של
דבר לכלי־שרת בידיו, מוצגות בעולם כהוכחה
שלגרמניה יש מצפון. משום כך,

עברית מדוברת לא נורמלית

פעם, ומתקשה לחיות עם מציאות זו. הבת
האחת חובקת בתוכה את כל הפחדים וההפרעות
שהם תולדת האלימות, החשש
מפני המוות, והמציאות האכזרית. הבת
השניה מפליגה בחלומות על מעוף לחלל
ומוטאציות, שאולי יוציאו גם אותה מן
הביב בו היא חיה, ייתכן אפילו שישנו
במקצת את קלסתר פניה הבלתי מלהיב.
כל זה מתברר כאמור, תוך עשר דקות.
ואחר כך? אחר כך בא מחזה שלם,
כתוב אמנם במקצועיות, עם דיאלוגים
שנונים ומפוקתים, שבאים להראות עד
כמה יכולה האם האומללה לרדת לחיי
בנותיה האומללות.
אבל כדי שאפשר יהיה להשתתף בצערן
של השלוש, צריך קודם כל להשתכנע שהן
באמת אומללות. אבל לא המחזה, לא הבימוי
ולא השחקנים תורמים לכך הרבה.
הבת המופרעת (יעל אביב) היא מופרעת,
אנטיפטית ומעצבנת, וזהו. הבת החולמנית

מאת דן בן־א מו ץ וב תיב ה ב רי הו ד ה
מדור זה הוא תוספת למלון המפורסם של דן כן•
אמוץ וכתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
׳ ללפ׳ ,משקל גופו פחת, רזה.
״יה״אללה ! איך ירדת! את בשומרי משקל?״
* ״הוא ירד בזמן האחרון, שזה דבר
נורא. אי־אפשר להכיר אותו.״
ת׳ ,כינוי גנאי למקום נידח,
פי? 7״ י ץ
רחוק, שומם, בלתי אהוד.
״כשהוא חשב על הצבא הוא חלם לחיות
המטמר של חטיבה שלמה. עכשיו הוא תקוע
באיזה פיזדייץ, בקושי עשרה חבר׳ה, בלי בנות,
בלי כלום.״

״וגם מפה לא רואים
אפילו את התחת שלו״.

^ ביטוי שמשמעותו
^ 3^ 11113
לאור המצב, במקרה זה, בהזדמנות זו.
״בהזדמנות חגיגית זו שאוסישקין מת, אני
רוצה להגיד לכם
^ ביטוי מלשון הכדורגל,
? דיןל $ל5 1
שמשמעותו: הוא כבר פעל, אך הוא עוד יפעל
ויעשה כהנה וכהנה.
״איזה שבת ! איזה שבת ! 26 שערים ועוד
הרגל נטוייה ! ״

עיניים להם ולא יראו
אוזניים

פ׳ )1 ,נכנס בקושי, בדוחק, בלחץ.
התב.ל ^
״מה שהיה שם ביום העצמאות. אלהים יודע
אין הצלחנו להתברג לשם.״
)2השתלב בחיי המקום, מצא את מקומו.
״כשהוא בא בהתחלה לחבר׳ה, הוא היה
כזה מוזר, גחלץ. אבל היום מוכרחים להגיד
שהוא התברג בכלל לא רע.״
לן צ 5 *]5לי ת׳ ,הרבה מאוד.
״הוא יברח לחו״ל והשאיר כאן קצת-הרבה
חובות אין חבל שהיא הלכה. היה לה
קצת-הרבה סקסאפיל, הייתי אומר״.
ש׳ ,בלשון הכדורגל: בעיטה המגביהה
את הכדור כך, ששחקן אחר עשוי לנגוח בו
בראשו.
״שפיגלר מהקרן ביצע הרמה מדוייקת ו־כן !
הכדור בפנים ! הכדור בפנים
ביטוי שמשמעותו: הדבר
עלן 0
לא נשא חן מלפניו, סירב, לא הסכים, לא אישר.
״איזה בוס שזה. כל הצעה שמביאים לו —
הוא מעקם ת׳אף״.

סתם קשקוש

ש /מכה הניתנת בעיקר במרפק, בין

שתי עצמות היד, המעבירה תחושה לאורך העצם.
א :״מה יש לך \״ ב :״חטפתי זרם איזה
זרם קיבלתי ! עד עכשיו כואבת לי היד״.
פ׳ ,הכניס עצמו למצב ביש, מצא עצמו
במצב לא נוח, בלתי רצוי.
״תראי למה נכנסנו, מה היינו צריכים את

מקרוב

ת׳ ,אדם קטן בגופו ובאופיו ;

חנפן, מלשין.
״לקחו את המיקרוב הזה ושמו אותו בראש
כל העסק. הם עוד יאכלו את עצמם כן,
הוא דווקא די סימפטי, אין לי אליו כלום — רק
זה שהוא מקיף את עצמו במיקרובים האלה,
זה קצת מעורר חשד.״

העולם הזה 1835

מרון

מרחב פעולה —
לא צריך לחשוש מפני ראשי־הממשלה
שלה, אפילו הס בעלי עבר נאצי.
״איש אינו מוסמך לומר לי מתי לשלוח
פרחים לגברת,״ סיכם .״המעשה נעשה
בצלילות־הדעת, עשיתי זאת מאז פעם
נוספת — ואעשה זאת בכל פעם שאראה
זאת לנכון.״

השבעת קרו• חז ה מדון
עלהקהלשב או ל ס
הצגת בכורה :״השפעת קרני
גאמה על ציפורני החתול״ ,מאת
פול זינדל, ה״תיאטרון הקאמרי״.
הצגת הבכורה המתיימר .,כמד! מבקרי
תיאטרון, בדרכם החוצה אל האוויר התל־אביבי
המורעל, נפגשים על המדרגות. הם
יורדים בדומיה, מתבוננים זה בעיני זה
ולבסוף נאנחים .״זה שלאגר בטוח״ .״200
הצגות״ .״מה פתאום, לפחות 300״.
אז ברור בהחלט שזה מאד לא מצא חן
בעיניהם. ועם כל אנחה עולה מספר
ההצגות המשוער ויורדת ההערכה.
אחרי הבכורה האחרונה בתיאטרון הקאמרי,
לא היו חילוקי דיעות בחדר
המדרגות. כולם הסכימו שזה להיט. הנבואות
על הצלחתו היו אסטרונומיות. המסקנה
מתבקשת מאליה.
אלא שבסופו של דבר, צריך המבקר
לשבת ליד מכונת־הכתיבה ולמסור את
חוות־דעתו דווקא לאותם האנשים אשר
יקנו את הכרטיסים ברבבות. אז מה עליו
לכתוב? מה שנדמה לו כי הצופה הפוטנציאלי
מצפה ממנו, או מה שהוא חושב?
הפעם, מאחר ומובטח שהשכנים והקרובים
ממילא יספקו את השבחים ואת שירי-
ההלל להצגה בשפע, אפשר ללא נקיפות
מצפון יתרות, לגלות את האמת.
והאמת היא שהמחזה של פול זינדל
אינו מן הדברים המרתקים ביותר שאפשר
להעלות על הדעת. כבר בעשר הדקות
הראשונות ברור מה העניין: אמא שצריכה
להיות כמעט מפלצת אבל באיזשהו
מקום בכל זאת חייבת לעורר סימפטיה
(זינדל הרי טוען שהאם הזאת קרובה מאד
לאמו שלו) ,חיה במרתף מעופש יחד עם
בת אחת קצת מופרעת, ועם בת אחת קצת
חולמנית.
האם היא סמל לאשה בגיל העמידה,
שחלמה חלומות אשר לא התגשמו אף

ברק ואביב ב״קרני גאמה״— לכוכבת הראשית
(בתיה ברק) היא קורבן שסובל בשקט,
עד כדי כך שפסיכיאטרים ודאי היו מבחינים
אצלה בתכונות מאזוכיסטיות.
אשר לאם — ובכן, האם היא חנה מרון.
וחנה מרון משתמשת בכל אמצעי ההבעה,
בכל תנועות הגוף, בכל משחקי הקול
האפשריים — והקהל מלא התפעלות מן
המיבצע הוירטואוזי. אבל קשה לומר
שבין כל הזיקוקין די־נור מתעורר, ולוא
לרגע, רגש של השתתפות בצערה של
האשה האומללה, שהיא כדבריה ״חצי
חיה״ .אם יש אהדה למה שמתרחש על
הבמה — היא מופנית לשחקנית, ולא
לדמות שהיא מגלמת.
הבימוי היטיב להעביר את ההתפתחויות
הדרמטיות, הצנועות ממילא, למישור
מישני, מאפשר בכך לכוכבת הראשית
מרחב פעולה, השם את הדגש על
חנה מרון, ולא על קרני הגאמה או
ציפורני החתול.

ת קלי טי ם
המלךמ שתע שע
״אלביס פרסלי בהופעה חיה ב-
מדיסון סקוואר גארדן״ אר.סי.
אי.4776 .
תקליט כזה אפשר היה לכנות ״עולמו
המוסיקלי של אלביס פרסלי״ ,החוזר
אחורנית כמה שנים מאוד: החל ממלון
הלבבות השבורים והאונד דוג (אליהם
מתייחס אלבים בבדיחות הדעת כ״שי-
דים שזימרתי לפני 60 שנה״) ,ועד ל מחשבות
חשדניות, וכולל גם כמה פזמו-
(המשך בעמוד )12

סיקורת

מאריכה את התענוג

(המשך מעמוד )11
נים שהוא אוהב, אבל לא פירסם. כמו
למשל מרי הגאה, או איני יכול להפסיק
לאוהבך.
מה אפשר לומר על אלביס שלא נאמר
כבר? קולו עדיין עמוק. היגויו עדיין
בלתי מובן. הוא
קצת התרכך מן הימים
הסוערים של
אל תהיי אכזרית
(גם זה בתקליט)
והפך גם לבעל פוליטיות דעות
(שיר בשם הטרילוגיה
האמריקאית
מבשר את סוף הצרות
של שלושת
מרכיבי האומה. בנוסח
אלביס: הצ פון,
הדרום והש אלגיס
חור).
כמה
מן הפזמונים הם אמנם קצת
מתומצתים בתקליט זה — אולי לצורך
המופע הפומבי — אבל זה לא הפריע
לקהל באמריקה להשתולל מרוב התלהבות,
וזה ודאי גם לא יפריע לו כאן.
אגב, הוא עולה על הבמה לצלילי כה
אמר זאראתוסטרא של ריכארד שטראוס
(מוכר יותר? ודאי. הפתיחה של אודיסיאה
בחלל) .האם פירוש הדבר שהוא
חושב את עצמו לאדם העליון של
ניטצ׳ר, ז

עלי שלבתשדוהב
איב מונטאן שר ״עלי שלכת״,
״כשחייל״ ,״עם השחר״ ,״חדשות
היום״ ,״ידידי הצועני״ ,״העיר
המתה״ ועוד — סי.בי.אס 63446 .
שירים אלה הסתובבו פעם על גרמופונים
פרימיטיביים במהירות של 78 סיבובים
לדקה. באותם הימים היה הזמר, שזימר
אותם, ספק איב ליוי, סוור בנמל,
ספק איב מונטאן, התגלית הגדולה ביותר
שליהשאנסון הצרפתי לאחר מלחמת־העו־לם
השניה.
אחרי הופעת שירים אלה, לא היה עוד
כל ספק בדבר: הקול החם והקטיפתי, ה הזדהות
המושלמת עם השירים שהשמיע,
הקפיצו את מונטאן אל התהילה. ואילו
השירים עצמם, היו מן המשובחים ביותר
שנכתבו בסגנון זה בצרפת. לא זו בלבד
שמנגינתם קליטה, אלא שיש גם בה וגם
במלים השתקפות של האווירה האפורה
והעצובה של ארץ לאחר מלחמה, של דור
החובק אקזיסצטניאליזם ושל אנשים ש עייפו
מקרבות וזוועות.
ההקלטות מקוריות, עם כל הכרוך בכך.
אין בהם את הברק והעושר של הטכניקה
המודרנית, אבל השיחזור הטכני (שהוא
לפחות שני במיספר, תקליט זהה יצא

ו תו צרתדובק -ערבותל טי ב י

ס א8££

0א? £11 £ 1ס 8

איב מונטאן
הזדהות מושלמת
בזמנו בצרפת, בחברת אודיאון) עומד על
רמה גבוהה, וקולו של מונטאן הצעיר
מאבד רק מעט מאיכותו המקורית. לעומת
זאת, אפשר לשמוע אוסף של מלווים
ממדרגה ראשונה, כמו למשל הגיטריסט
המנוח הנרי קרולה, המלווה את השיר
ידידי הצועני.
תקליט חובה לדוברי צרפתית, אוהבי
שאנסונים.

הוו רלחהזה 1

ך• ל מי שראה את הסרט הסנדק, או שקרא את
^ דון קורליאונה ושאר הספרות על נושא זה, יודע ש־המאפייה
האמריקאית אינה גוף מונוליטי, עם מנהיג יחיד.

אחוז־החסימה הוא שיטה אלימה לחיסול יריבים בלתי־נוחים.
הוא דומה להוצאה־להורג באמצעות תת־מיקלע.
אפשר להשיג את המטרה בירי אחד. למשל: על־ידי
אחוז־חסימה שייחסל אוטומטית את כל הגופים הפוליטיים
שאינם שייכים לסינדיקאט. למשל חסימה של .60/0
אפשר להשיג את אותה המטרה באופן הדרגתי.
למשל: להעלות את החסימה תחילה ל־<־ 20/או 30/0כדי
לחסל את היריבים הפעילים ביותר, ולאחר מכן להעלותה
עוד ועוד עד לתיקרה הרצוייה.

היא מאורגנת מישפחות־מישפחות, כשלכל
״מישפחה״ שטח מבוצר משלה.

במשך שנים רבות, היתד, נטושה בין ה״מישפחות״
מילחמת־אחים מתמדת. באיזורי־הספר בין השכונות
הנידיורקיות לחמו ״החיילים״ של ה״מישפחות״ המקומיות
היריבות אלה באלה. אנשי־שיקאגו ניסו לפלוש
לניריורק ונהדפו.
אולם ברבות הימים הגיעו כל ה״סנדקים״ למסקנה
שזה ביזבוז משווע.

זוהי שיטה חדה וחלקה. כארץ, שבה תלוי
במעט בל אדם בחסדי השילטון, ושבה כל אמצעי
הכוח, הכסף והתקשורת נמצאים כידי
הפינדיקאט, אין לשום סיעה אופוזיציונית
אמיתית הסיכוי להגיע בעתיד הקרוב לאחוז
גבוה שד הבוחרים.

הם לא התאחדו. חלילה. אכל הס הקימו
הכר הקרוי כאולם המיסחר ״קארטל״ ,ושהאט
ריקאים הדביקו לו את הכינוי ״הסינדיקאט״.

ממילא יחוסלו כל סיעות האופוזיציה. השחיטה תהיה
פשוטה וטוטאלית.

זוהי מעין קונפדרציה של כנופיות־המאפיה. היא
מנוהלת על־ידי ועד־עליון של הסנדקים העיקריים.
ההחלטות שלו הן מחייבות וסופיות, והן מסתיימות בדרך
כלל בהוצאתו להורג של מפד־המרות.
זוהי שיטה יעילה וחסכונית. יש המייחסים אותה
למוחו היהודי של מאיר לנסקי.

ץ>**שופ 5ד מושבת שייטה זו את הטיפוסים הברוטא־ליים
ביותר בכל אחד משלושת הקארטלים, אך
שוחה את הנשמות היותר עדינות.

היא מאפשרת לבל ״מישפחה״ לחסל את
יריבותיה הקטנות, להשתלט על העסקים החוקיים
כאיזורה, ולארגן את עולם הרצח, השוד,
הסחיטה, הזנות, ההימורים והסמים על בסים
מיפחרי מודרני.

כך מתגלה פרצופם האמיתי של כמה מן
הבוסים, שנראו עד בה חייכניים וחביבים.
כמו בסרט.

בקארטל העיקרי, המערך, נסתבר לפתע שבין ה־
״יונים״ המושבעים ביותר, המהמהמות כל הימים לשלום
ולצדק; מצויים כמה מן החסידים הנלהבים ביותר של
שיטות הגנגסטרים.
יש להם שותפים חמודים בקרב הבוסים של גח״ל,
אנשי ההגות הליברלית העמוקה וההדר הלאומי. מתחת
לדגל המתנופף של האלטרנטיבה, הם יושבים עם הבוסים
של ״מפא״י־לשעבר״ (איפה לשעבר!) ומתמקחים עימם
כמו בוועידת גונבי־סוסים( .משמח לראות שמנחם בגין
לא ליכלך את עצמו בקנונייה זו).

יני יודע אם ראשי המישפחות המיפלגתיות בישראל
\ 4ראו את הסנדק, או קראו את הספר.
יתכן שלא היה צורך בכך. יש בארץ מוחות רבים
העולים על מוחו של מאיר לנסקי.

עד כל פנים, המיפלגות הגדולות כארץ
מקבלות יותר ויותר ציביון של ״מישפחה״,
והתפתחות היחפים ביניהן דומה יותר ויותר
למה שקרה במאפייה האמריקאית.
פעם, לפני ד,רבד,־שנים, היתד, נטושה מילחמה בין מיס־לגות
אלה. רביזיוניסטים לחמו במפא״יניקים, חרות איר־גנה
מהומות־דמים בשערי הכנסת, הדתיים קראו למיל־חמת־קודש,
מפ״ם עלתה על באריקאדות.
אפשר לראות את התצלומים בארכיונים. הם צהובים
ודד,ו, כמו תצלומי אל קאפונה וחבריו בימי שיקאגו.

הסינדיקאט עדיין לא החליט. אכל הנשק
מוכן לפעולה.

הסנדק: אחוז־חטימה פרימיטיבי

בינ תיי ם בכר נמצאת מזימה אחרת בתהליכים
^ של הוצאו־,־לפועל. זוהי מזימת גזילת־ה״עודפים״.

הדבר מסוכך מאוד. אדם נורמלי, שאינו

חבר קורליאתה
אכל מה שאין השכל עושה, עושה הזמן.
ומזה שנים רכות התארגנו המיפלגות הגדולות
כקארטלים, והקארטלים הקימו סינדיקאט.
המערך הוא קרטל של שתי מיפלגות, וחצי תריסר
סיעות־לשעבריות. גח״ל הוא קארטל של שתי מיפלגות.
המפד״ל הוא קארטל של חמש־שש סיעות, השונאות
זו את זו. שלושת הקארטלים האלה יצרו בהדרגה את
הסינדיקאט, שבו שותף, למען השלום והנוחיות, גם
השמש הליברלי־העצמאי.

בסינדיקאט מחולקים השטחים והתפקידים,
וגם השלל.

בידי המערך מסור כל השילטון במדינה, על כל
עמדות־המפתח שלו. השכונה המקומית שלו היא ההסתדרות
ו״תנועת העבודה״ ,על כל מיפעליה הכלכליים.
בידי המפד״ל מסור חלק זוטר בשררה. השכונה
המקומית שלה היא הציבור הדתי, והמערכת. הכלכלית
העצומה של המימסד הדתי המאורגן, החל בבנקים וכלה
בבתי־כנסת.
בידי גח״ל מסור התפקיד המכובד הנצחי של ״האופוזיציה
של הוד מלכותה״ ,עם כל הכיבודים וההנאות
הכרוכות בכך. השכונה המקומית שלו היא ״הציבור
האזרחי״ ,כולל חלק מן המערכת הכלכלית של ״היוזמה
הפרטית״ ,המקבלת הטבות כלכליות עצומות מידי האוצר.

כין השלושה מתחלקים כספי הסוכנות
היהודית, התקציבים הממשלתיים ושלל עשרות
הצינורות האחרים, המעכירים את כספי
הציבור לידי המיפלגות.

קמת הסינדיקאט של מישפחות המאפיה הקלה
( 1על כל סנדק־הבר לשלוט באחוזתו.

דון קורליאונה לא נבחר מעולם בבחירות
דמוקרטיות. הוא השתלט בממלכתו בכוח ה זרוע,
האקדח והתת-מיקלע.

כל עוד היתה נטושה מילחמת־הכנופיות, יכלו הקא-
פואים בכל ״מישפחה״ להתקשר עם הסנדק של מישפחה
יריבה, ולהתמרד בעזרתו. כיום, במציאות הסינדיקאט,
זה קשה מאד. כי כל דון יבול עכשיו להיעזר בדונים
האחרים כדי לחסל מדידה פנימית.

הוא הדין לגבי סינדיקאט המיפלגות הגדולות בארץ.
המישחק הדמוקראטי בכל אחת מהן הוא בדיוק זה —
מישחק. בשום מיפלגה גדולה אין לקבוצה מתמרדת
שמץ של סיכוי להפיל את הקבוצה השלטת במיפלגתה,
כי לרשות זו עומד המנגנון האדיר, המשופע בכספי השלל.
רק כאשר חברי הקבוצה השלטת מתקוטטים בינם לבין
עצמם, ומשתמשים בכספי השלל איש נגד רעהו (כפי
שקורה עכשיו במפד״ל) יש מאבק פנימי אמיתי.
בבחירות האחרונות לכנסת קיבל המערך 632,035
קולות. אולם ל־ 632,035 אזרחים טובים אלה יש אותה
השפעה על ענייני המערך כמו שיש לאזרח המצוי בניו-
יורק על ״מישפחתו״ של דון קורליאונה.

אין להם השפעה כלשהי עד מדיניות המיס־לגה
ומעשיה, ואך לא על הרכבת רשימת מועמדיה
לכנסת. הם ״נותנים את קולם״ לרשימה,
אך אין הם ״בוחרים״ בה.

במיפלגה שולטת קבוצה קטנה של סנדקים וקאפואים,
שעלו לגדולה בדרך־לא-דרך, המחזיקים בידם את ה־
״מוסדות״ והעושים בהם כבתוך שלהם.

הקטטות ביניהם (״מילחמות היהודים״)
אינן שונות מן הקטטות כבל מישפחה וככל
״מישפחה״ .מול כל איום מבפנים ומבחוץ הם
מאוחדים ומלוכדים.

^ דלם התועלת העיקרית שמפיקים הסנדקים
מקיום הסינדיקאט בארד,״ב טמונה בחיסול כל יריב
— חוקי או בלתי־חוקי — העלול להצר את צעדיהם.

הסינדיקאט של הסנדקים הגדולים חיסל לא
רק את בל הכנופיות הקטנות, אלא גם בד התארגנות
פוליטית של שומרי־חוק, שניסו לשים
קץ להשתוללות הכנופיות.

למצב זה אנו מתקרבים עכשיו בארץ.
בימים אלה מתבשלים במיטבחי שלושת הקארטלים
המיפלגתיים הגדולים כמה מזימות, שנועדו כולם להשיג
מטרה אחת: לחסל את יריבי הסינדיקאט, להקנות לו
מונופול מוחלט בזירה הציבורית.

בראש המזימות עומדת הקנונייה של אחוז
החסימה.

שייך לסינדיקאט, במעט ואינו מסוגל להבין את
התיחבום.

בפשטות, נראה העניין כך: אחרי כל בחירות, בעת
חלוקת המנדאטים, מסתבר כי רק כ־ 115 מקומות זכו
במייספר מלא של הקולות הדרושים. שאר המקומות
מתחלקים על פי ״עודפי הקולות״.
עד כה היתד, הרשימה בעלת העודף הגדול ביותר
זוכה במנדאט הראשון מאלה, וכן הלאה. לכל הרשימות
היו סיכויים שווים. בכנסת הנוכחית זכו הסיעות הקטנות
בששה מנדאטים כאלה.

השבוע העביר הסינדיקאט בכנסת הצעת״
חוק המשנה את שיטת החישוב. השיטה החדשה
היא מסוככת מאוד, אך התוצאה שלה
פיטוטה כיותר: בד המנדאטים האלה יימסרו
להבא לשלושת הקארטלים הגדולים.
אילו היתה שיטה זו קיימת בבחירות האחרונות, היו
כל הסיעות בנות שני המנדאטים (העולם הזה — כוח
חדש, המרכז החופשי, פא״י) מאבדות את המנדאט השני
שלהן. הן היו נשארות סיעוודיחיד.
באותו שבוע נתפרסם בעיתונות כי גולדה מאיד
ופינחס ספיר סבורים שיש להעלות את אחוז־החסימה כך
שלא תהיה בכנסת סיעה של פחות משני חברים. כך
מתקשרות המזימות: אחדי שמזימת ״העודפים״ תגזול
מן הסיעות האלה את המנדאט השני, תבוא החסימה
ותגרש אותם כליל.

דון ספיר ודונה גולדה עוד יבולים ללמד את
הסנדקים פרק בשיטות מתוחכמות.

ך* חברה האמריקאית מנסה בימים אלה להתקומם
( | נגד המאפיה שלה. היא יודעת שמאחורי ההווי
הרומנטי, המתואר בסרט, מתחבא עולם זוועתי של ניוון,
אלימות ושחיתות.
בארץ עוד לא ברוד לציבור מה עומד מאחורי מישטר
הסינדיקאט: הקפאת השילטון של קומץ עסקנים שאיש
לא בחר בהם, השחיתות וההסתאבות הכרוכה בכך,
חסימת הדרך בפני כל משב־רוח רענן, כל כוח חדש.

דון קורדיאונה גוסס, אכל החבר קורליאונה
חי מאוד.

ט לוויזיו ת

מחצית כספן בוחרה-
ביום המזל וטלן!
.במבצע

במדינה
(המשך מעמוד )10
בעריכתו של זלמן יואלי, כתב דבר לשעבר
בפתח־תקווה, שיצא לגימלאות, אשר נשאר.
את הכותרת לאן מוליך בן־אהדון? החד
ברת, שהודפסה באלפיים עותקים ונש לחה
בדואר לעסקני מיפלגת העבודה, הכי לה
דברים שנאמרו על-ידי מזכירי מועצות
הפועלים הגדולות בארץ וכמה חברי
כנסת מדרג ב׳ של העבודה, שהש תמעה
מהן ביקורת על מדיניותו הסוציא לית,
התנהגותו והשקפותיו של מזכ״ל
ההסתדרות יצחק בן־אהרון.
בביטויים בוטים, בלשון תקיפה ובדימויים
אלימים, אין איש ממזכירי מועצות
הפועלים בארץ מסוגל להתמודד עם בך
אהרון. מה שהסעיר השבוע את מיפלגת
העבודה, גרם לחילופי דברים קשים גם
בישיבת לישכת המיפלגה בסוף השבוע
לא היו עצם הדברים שנאמרו בוזוברת,
שלא היו יותר מאשר ביקורת לגיטימית
בלשון מכובדת וצוטטו מפי אומריהם,
אלא עצם כינוס הדברים בקונטרס אחד
והפצתם במועצות הפועלים.
היה ברור כי זהו נסיון לחתור תחת
מעמדו של בן־אהרון כמזכ״ל. אילו היתד
החוברת מוצאת לאור על־ידי סיעה אופוזיציונית
או גורם מחוץ להסתדרות,
לא היתד. הסערה גדולה כל־כך. מה שהיה
חסר תקדים: החוברת נראתה כאילו נעש תה
ביוזמת אנשי שר־האוצר פנחס ספיר,
ונועדה להדוף את התקפותיו של המזכ״ל
על הממשלה.
שירות דוג. האמת היא, עד כמה ש קשה
להאמין בכך, ששר־האוצר פנחס
ספיר לא ידע כלל על קיום החוברת,
עד שהתעוררה הסערה. הוא אפילו לא
נכלל ברשימת המקבלים אותה בדואר.
לפני כארבעה חודשים, כאשר יזמו
כמה מעסקני המיפלגה הוצאת חוברת נגד
בן־אהרון וביקשו את תמיכתו של ספיר
להוצאתה לאור, שלל ספיר באופן טוטאלי
צורת לחימה כזאת.
מה שאירע סביב החוברת המסעירה
גבל בגרוטסקה. קבוצת עסקנים מזדקנים,
החוששים למעמדם המיפלגתי והציבורי
בבחירות הבאות, ובראשם הח״כים זאב
הרינג וישראל קרגמן, החליטו ללא ידיעת
ספיר לעשות מעשה מתוך מחשבה
שבכך הם עושים את רצונו של ספיר.
הם רצו להוכיח נאמנות מיפלגתית מופלגת
בתקווה שזכות זאת תעמוד להם בסיבוב
המינויים המיפלגתי הבא.
הבדיחה בכל הפרשה היא שפנחס ספיר
כלל אינו זקוק למסע אנטי־בן־אהרון מסוג
זה. בצמרת העבודה והגוש מקווים
לגמור עם בן־אהרון בשקט עם תום תקופת
כהונתו הנוכחית, בכך שאיש פשוט
לא יציע לו כל תפקיד.
אמר אחד ממקורבי ספיר :״עוד חוברת
אחת כזאת נגד בן־אהרון והוא יהיה
עוד קדנציה מזכיר ההסתדרות.״
בן־אהרון הודיע אומנם שאין הוא מתכוון
לכהן תקופת כהונה נוספת כמזכיר
ההסתדרות, אך הוא רמז כי הוא מעוניין
שיציע לו תפקיד שר בממשלה. איש בצמרת
העבודה אינו מעלה בדעתו אפשרות
כזאת. גם חברי מיפלגתו לשעבר
של בן־אהרון, אנשי אחדות־ד,עבודה, אי נם
מתכוונים להציע לו כל תפקיד ממ לכתי
או ציבורי אחר. משום כד היתד,
החוברת נגדו בבחינת שירות דוב.

הסתדרז ת
ש חי ק ה <5 0 -3עו תקי ם
א5ידו כשהוא
נאלץ לשתוק
מצליח יצחק בן־אהרון
?א לשתוק.
מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון מתעב
הרבה דברים. ביניהם, את תקנון ישיבות
הוועד הפועל. בכל ישיבה, פותח בן־אהרון
את דבריו בהערה הדמוקרטית כי ״התקנון
עדיין לא שונה, ולכן אנו נאלצים לשמוע
עכשיו הצעות לסדר־היום ותשובות לשאילתות.״

ההצעות לסדר־היום משמיעים נציגי
סיעות המיעוט בזה אחר זה. התשובות
לשאילתות, לעומת זאת, אינן נשמעות
כמעט כלל בניגוד לתקנון.
_ כזה היה גם גורלה של שאילתה שהוג-
(המשך בעמוד )16

״ ״ ה 7עם׳הח׳וון,
שואל נוכח שיחווו

ייי־ מילחמה

העולמית

כטירור

11 נחלה תמופה מוחצת. בקלות
מפליאה ומדהימה בפשטותה, הצליחו
שניים מחברי אירגון הטירור הערבי
ספטמבר השחור לשחרר את שלושת
חבריהם, משתתפי מעשה־הזוועה במינכן,
שהיו כלואים בבתי־כלא גרמניים. הם
עשו זאת בצורה מהירה, חלקה ואלגנטית.
העולם כולו צפה בנעשה בתדהמה.
כאשר עקבו מיליונים ברחבי העולם אחרי
פעולת הסחטנות שהפעילו חוטפי מטוס
לופטהאנזה על ממשלת בון, הסתבר ל עיני
כל עד במה עומדות מדינות העולם
חסדות־אונים מול מיבצע כזה, משוללות
כל יכולת אופרטיבית או סמכותית לסכל
אותו.

בליכם של אזרחי ישראל היתה
תדהמה זו מלווה בזעם ופחרון
אין־קץ. העובדה שהגרמנים נכנעו
במהירות כזאת ובקלות בזאת
לתביעותיהם של חוטפי המטוס,
הפכה אותם כעיני הישראלים לחבורה
של פחדנים עלובים, משוללי
כוח־גכרא ,״חסרי רוח אדם״,
כפי שכינתה אותם גולדה כנתנה
ביטוי לזעם הכללי כישראל.
לא היה עיתון בישראל שלא גינה ולא
ביקר בלשון חריפה את כניעת הגרמנים
לחבלנים. רמזים שקופים פורסמו, כאילו
שנאת־ישראל הטבועה בגזע הארי היא
שעמדה מאחורי שיחדור רוצחי הישראלים
במיגכן.
מדוע נכנעו הגרמנים בקלות כזאת?
מדוע לא גילו נוקשות? מדוע לא האזינו
לתחימת ממשלת ישראל שלא להיכנע
לטירור? מדוע לא התעקשו וסרבו
לשחרר את הרוצחים שבידיהם?

איו השפיעה מינכן?
ן* גובה אינסטינקטיבית זו ביש!
1דאל היתה טבעית. אד יתכן כי
מחשבה שנייה תלמד כי לגרמנים לא
היתד, ברירה. הם היו חייבים לפעול
כפי שפעלו.
די לזכור את התפתחות הגישה למעשי-
הטרור, כדי לעמוד על מניעי ממשלת
בון:

• ממשלת ישראל היתה הראשונה
שנכנעה לחוטפים, בשחששה
לגורל אזרחיה ואנשי־התעופה
שלה.
כאשר נחטף מטוס אל על ב1969-
והובא לאלג׳יריה, שיחררה ישראל תמורתו
מיספר גדול של אסירים פלסטיניים
בתיווכה של ממשלת איטליה.

• בעיקכות מעשה זה, גיבשה
ממשלת ישראל עמדה נוקשה
יותר.

אולם גישה זו היתה מבוססת על ה־מושכל־ד,ראשון
:״ערבים אינם מתאבדים״
.הכל האמינו שבמיבחן אמיתי לא
יבצעו החוטפים את זממם. בפרשת מטוס
סבנה, ששוחרר בנמל-התעופה לוד, נראה
כאילו כלל זה הוכיח את עצמו.

• בהשפעת ממשלת ישראל,
פעלה גם ממשלת גרמניה על פי
כלל זה במינכן.

כתוצאה מכך נערך מיבצע־השיחרור
הכושל, שעלה בחייהם של בל החטופים,
חלק מן החוטפים ושוטר גרמני.

• בעיקכות מעשה מינכן, התערערה
האמונה בכלל שהערבים
לא יבצעו את זממם ולא יתאגדו.

לא רק בגרמניה, אלא גם בצמרת
ישראל הגיעו רבים למסקנה (שלא בוטאה
במילים) שמוטב היה לאפשר לחוטפים
במינכן להביא את החטופים לארץ ערבית׳
תחת לנסות להערים עליהם במינכן.

התרעומת והעלבון שעברו עד אזוח׳
־וצח י מינבן, ביטאו תיסנור חסד בחרון:

011 וו
אילו הובאו הישראלים החטופים לקאהיר
או לאלג׳יריה, היה קיים סיכוי להצילם,
בעזרת לחץ בינלאומי או איום ישיר על
הממשלה הערבית המארחת.

* אחרי שני נסיונות-הערמה
— המוצלח בלוד והבושל במינכן
— אץ סיכוי רב להערים על הטי־רוריסטים
בפעם נוספת.
התנהגותם השבוע הוכיחה כי הם ערים
לאפשרות שמטמינים להם מלכודת. הם
סרבו להנחית את המטוס החטוף על
אדמה גרמנית, חגו מרבית זמן החטיפה
באוויר, כדי למנוע כל אפשרות של
פעולת חילוץ.

כמצב זה עמדה כפני ממשלת
בץ שאלה פשוטה: האם לסכן את
חייהם של הנוסעים, ובעיקר של
אנשי־הצוות הגרמניים, כמישחק
הרה־אפון — או להיכנע?

איר היינו מגיבים?
י* כרעת הממשלה הגרמנית של

\ 1וילי בראנד -העומדת כעת בשיאה
של מלחמת־בחירות נואשת — לא
היתד. נתונה בספק אף לרגע. בראנד לא
היה יכול לסכן את הצוות הגרמני של
המטוס. דעת הקהל הגרמנית, ויריביה
הפוליטיים של ממשלתו, היו מאשימים
אותו, במיקרה אסון, בקלות־דעת פושעת.

11^1
הכיטהון שלה במתח בלתי רגיל
בציפייה לפעולת שיהרור אפשרית.

כל החוב המוסרי שחייבת גרמניה
לישראל, מסרבים אזרחיה להיגרר למה
שהם מכנים ״מלחמה מלוכלכת״ שאין
להם כל ענין בה. אין שום סיבה ש גרמנים
יהיו מוכנים להקריב חיים למען
מלחמה זו. לא צריך לנקוט עמדה לטובת
ישראל או נגדה כאשר מגיעים בגרמניה
למסקנה :״שילחמו היהודים והערבים זה
בזה כמה שהם רוצים ואיפה שהם רוצים
— רק לא אצלנו!״

אולם המשמעות של הכניעה
הגרמנית חורגת מגבולות גרמניה.
היא הרכה יותר מרחיקת־לבת.

השאלה המהותית היא: האם תנהג
מחד ממשלה אחרת בצורה שונה?>
ממשלת־ישראל תובעת ממשלות העולם
להיות נוקשות, לא להיכנס לשום מגעים
עם טירוריסטים וחוטפי־מטוסים ולקבל
על עצמן את כל הסיכון הכרוך בכך,
אפילו יעלה הדבר בחיי אדם. אולם
ממשלת־ישראל עצמה לא עמדה עדיין
במיבחן המכריע.

איך היתה ממשלת-ישראל מגיבה
— אחרי לקח מינכן — אילו
נחטף מחר מטוס ״אל־על״ והיה
מונחת במדינה זרה תוך איום
לפוצצו אם לא תמלא ישראל מים־
פר תנאים? מה היתה עושה אילו
נחטף מחר איש צמרת ישראלי?

י ד קאנצלר מערב־גך מניה וילי ברנדט ושג־ה
ה 111111 1 1 1 1 1 1 1
| 7 5 ,1 1 x 1 /1 1 1 111111111 ריר ישראל בבון, אלישיב בן־חורין, כפי
שצולמו באזכרה לחללי מינכן. שיקולי בחירות היו כנראה בין השיקולים שחניטו את
ממשלת גרמניה לשיחרורם המהיר של רוצחי מינכן, למרות מחאות השגריר הישראלי.

בעד מתחריה ליהנות מן ההפקר.
ישראל חייבת להעמיד על סדר־היום
הבינלאומי — במוסדות מדיניים, או במוסדות
האגודות המיקצועי־ות הקשורות
בתעופה — את ההצעה לכרות הסכם
בינלאומי מחייב, שיכלול את הכללים
הבאים :

• חברות-התעופה הבינלאומיות
לא יקיימו קווי־תעופה עם
ארצות שכהן פועלים טירוריס־טיס,
שמהן באים חוטפים או שאליהן
הם חוזרים.
• כמיקרה של ניתוק קו —
הוא יהיה דו-סיטרי. קו-התעופה
של אותה ארץ לא יורשה לנחות
כחו״ל.
• הניתוק יבוצע באמצעות אי־גודי-טייסים,
איגודי עוכדי-קרקע
או גופים ממשלתיים.

שלושת הרוצחים 5נ^ 0
מתוך עשרה חברי הכננפייה שהחזיקה בבני הערובה הישראליים
בכפר האולימפי במינכן. חבריהם נהרגו יחד עם הישראליים בעת
אפילו לא אירעה התקלה שהביאה ל יציאת
הרוצחים מגרמניה ללא אישור
רשמי, היתד, ממשלת בון נאלצת לשחרר
אותם במוקדם או במאוחר.
אין לתאר כלל שממשלה גרמנית
תפקיר ותסכן את חיי צוות האוויר של
מטוס בחברת התעופה הלאומית שלה.
מעשה כזה היה גורם לכך שאף טייס
או דיילת בלופטהאנזה לא היו מוכנים
יותר לטוס בשירות החברה.

אי אפשר להתעלם גם מההכרה,
שבאופן כלתי מודע אולי,
ששו הגרמנים לאפשרות שניק•
רתה להם לשחרר את שלושת
רוצחי מינכן ולהיפטר על-ידי כך,
כצורה קלה, מבעיה מטרידה, ששיבשה
את יחסי גרמניה עם מדי־נות-ערב,
העמידה את שירותי
ניסיון
החילוץ האומלל של המישטרה הבווארית. השלושה, עבד
אל־קאדר אל־דנאויי (מימין) ,עבז־אללה מוחמר סאמר (במרכז)
ואיבראהים באדראן (משמאל) ,נפצעו בקרב היריות, הוחזקו
בשלושה בתי כלא בחשאי, מבלי שאיש ידע את מקום הימצאס.

• האם גם אז היתה מסבנת
את חייהם בעמדה נוקשה?
השאלה היא*־דום ורה, ואין״ טעם לחפות
עליה במליצות ריקות. הסיסמה האומרת
כי אסור להיכנע לסחטנות ולטירור היא
סיסמה יפה ונכונה. אלא שהמצב אחרי
מינכן אינו דומה למצב שלפני מינכן —
גם מהבחינה הישראלית.

הבתוון: מניעת חטיבות
ץ* ה היא: המסקנה הנובעת מכך?
יתכן שממשלת ישראל חייבת, מול
פני המציאות, לשנות את הדגש בגישתה
ובהסברתה.

תחת להטיף לאי-בניעה לסחיטה,
אחרי שבוצעה חטיפה מוצ
לחת,
יש לשים את הדגש על מניעת
חטיפות.
השלב הראשון הוא הגברת אמצעי-
ך,מנע. אולם ברור כי גם לאמצעי־זהירות
יש גבול, ואין אמצעי שאי-אפשר להתגבר
עליו ולעקוף אותו, בעורמה או
במזל.
אחרי פרשת לופטהיאנזה השבוע, יש
להטיל את מירב המישקל על הדרישה
לנתק את קשרי־התעופה עם מדינות התומכות
באופן פעיל או סביל בטירור.

היה זה אבסורד שהחברה הגרמנית
המשיכה לטוס לדמשק
ולביירות, באשר בל מטוס שלה
יכול היה להיחטף כבל רגע, לשם
שיחדור עצורי מינכן. אכל החברה
לא רצתה להפסיק את הקו,
בהיעדר הסכם בינלאומי שימנע

אם תתקבל הצעה זו, תשתרר במשך
זמן מד. אנדרלמוסיה בתעופה העולמית.
יתכן שגם התעופה הישראלית תסבול.
אולם בדרך זו יש סיכוי סביר כי
הפעולה הבינלאומית יתחסל את הנגע
האווירי, כפי שחיסלה בשעתו את שוד־הים,
שגם הוא היה משולב זמן רב ב־מילחמות
בין המדינות.

לעומת זאת, אין כמעט סיכוי
לנצח את הטירור כדרך של אי־כניעה
לסחטנות של חוטפים, שהצליחו
להשתלט על מטוס.
צריך להיות ברור שברגע שקבוצת
חוטפים הצליחה להשתלט
על מטוס ולהחזיק בנוסעיו ובצוותו
בכני־ערוכה, היא ניצחה למעשה
כקרב.
עצם הצלחת מעשה החטיפה פירושו
תבוסת הצד הנסחט, גם אם אפשר לפעמים
לסמוך על המזל ולנסות להוליך
את החוטפים שולל. אין זה נורא להפסיד
קרב אחד או מיספר קרבות, אם ניתן
לנצח במערכה הכוללת.

זהו הלקח הנובע מן המאורעות
שאירעו השבוע כנמל-התעופה
של זאגרב — עיר הולדתם של
הרמטכ״ל הישראלי וקודמו כתפקיד.

במדינה
(המשך ספמוד )14
שה על־ידי אלכם מסים, חבר הוועד הפועל
מטעם העולם הזה — כוח חדש.
תקיעה לא חוקית. שאל מסים:
״חבר הוועדה המרכזת, הרב החבר מנחם
כהן, פירסם שוב מודעה בדבר, בה בירך
את חבר מושב בית״ר דיקלה על שהיפר
את חוק המדינה ותקע בשופר באיזור
מסגדי אל־אקצה בירושלים.
״האם הובאה המודעה הנ״ל לידיעת
מזכיר ההסתדרות ושאר חברי הוועדה המרכזת?
האם נערך דיון במעשהו זה של
מנחם הכהן? מה היו תוצאות הדיון? מה
היו המסקנות המעשיות לגבי המשך חברותו
בוועדה המרכזת של חבר מוסד מרכזי
בהסתדרות — המברך את העוברים על
חוקי המדינה, במגמה לגרום לסיכסוכים
בין בני הדתות השונות בה?״
סיכה הפוכה. כדרכו, לא השיב ה־מזכ״ל
גם הפעם — אלא שמסיבה הפוכה
מכרגיל. הפעם, היה דווקא בן־אהרון
מעוניין לתת תשובה. אך הוא נאלץ לש תוק,
בגלל התחייבויותיו הקואליציוניות

לתלמידות*

נמצאו גם מסיכות, נשק, וארבעה דרכונים
— נשאל בחקירה אם הוא מכיר בכלל
את זהבי. הוא הכחיש. האם טס עם זהבי
מהארץ? הוא שוב הכחיש.
אך הגרמנים אינם מטומטמים כל כך.
הם שמו לב לעובדה שכרטיס אל על של
יעקובוב נושא כימעט את אותו המיספר
כמו כרטיס הטיסה של זהבי. רק מיספר
אחד הפריד ביניהם. בכל זאת הכחיש
יעקובוב שהוא וזהבי טסו באותו מטוס.
אז גילתה המישטרה פרט נוסף. כל נוסע
במטוס מקבל תלוש ממוספר, לקבלת
מיזוודותיו בנמל-ד,תעופה בסוף המסע.
תלושי־המיזוודות של יעקובוב וזהבי נש או
מיספרים רצופים. לא היד, עוד ספק
שטסו באותו מטוס.
אליבי מושלם. אם הוכח קשר בין
יעקובוב וזהבי, איך ניתן להוכיח שיעקו־בוב
היה קשור לשוד?
ליעקובוב היה אליבי נפלא. מסתבר ששכר
עוד בנמל־התעופה, בבואו לגרמניה,
מכונית מרצדס. כעבור זמן קצר טען ב־חברודההשכרה
כי המכונית נגנבה ממנו.

ה תי א ט רון ה ק טן מציג:

דליה 0רידלנד>הבי 77ה< 1א ב חוחיהקאמיו

נתן זהבי (עם פינחס ספיר)
בסך־הכל 60 :אלף מארק !

לדוקי הוניגמן
עם ה ב חין למלכת המים
לשנת 1972

לארלט בן רובי
עם הבחרן לסגנית ראשונה
למלכת המים לשנת 1972
בירכת מורתכם
לטפוח החן ודוגמנות

לאה פלט שר

בוטיק השקרים
כתב 1ביי : 0י 1אלזיינת

טפ־י י.חלטר

כת ים — עצמאות
יום ד׳9.00 ,1.11 ,
קרית אונו -אור און
יום ה׳9.00 ,2.11 ,
קרית חיים — בית העם
יום ר9.00 ,3.11 ,
ירושלים -מיצ׳ל
מוצאי־שבת 8,45 ,4.11
תל״אכיב — בית ארלוזורוב
יום א׳ 8.30 ,5.11
יפי — אלהמברה
יום ג׳8.30 7.11 ,
כרטיסים :״לאד ו״רוקוקו״
וביתר המשרדים.
הפצה ראשית :״לאן״,
טלפון .231655

מרכ1
עדשות מגע
״גרוזוכסקי — אישון לנס״
8א 1.£יו׳ס^יו׳אסס
תל-אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעות קבלה 9—17

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י

כולל מנורת המסך, כולל מיסים
סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

לאנשי ארץ־ישראל השלמה מסוג מנחם
הכהן.
אך לא איש כבן־אהרון ישתוק, אפילו
כשהוא נאלץ לשתוק. בהבעת־הזדהות עם
השאילתה, הפיץ אותה המזכ״ל ב־150
עותקים, על שולחנות חברי הוועד הפועל,
בתוספת עותקים נוספים לעיתונות.

פשעים
המפתחשלה״מו־צדס״
נתן זהכי ממשיך רשבת
ככלא כנד? מיספר
שד כרטיס ומפתה.
בשעות הראשונות אחרי מעצרו בבית־בושת
בפראנקפורט, היה נדמה שנתן זהבי
ישוחרר. המישטרה הגרמנית נטתה לקבל
את טענתו שהוא סתם עיתונאי, שנזדמן
לחדר, בו התגוררו כמה ישראלים חשודים.
בכיסו
של זהבי היו כמה תצלומים
מרשימים שלו בחברת גדולי ישראל —
כולל משה דיין — והדבר עשה רושם על
הגרמנים. הם לא האמינו שלאיש כזה
יכול להיות קשר לשוד חנות־החכשיטים,
בו נגנבו יהלומים בשווי 1.2מיליון מארק
(העולם הזה .)1832
תלושים רמיזוודות. זהבי למד עוד
בתפקידו כעיתונאי־חובב את הכלל הראשון
של עציר חכם: לא לדבר עם ה־מישטרה.
הוא לא דיבר. גם כשהובא ל־בית־המישפט
טען שהוא חולה, שלקח
כדורי ארגעה, שאינו מסוגל מבחינה נפשית
וגופנית להשיב בינתיים על שאלות.
יתכן שבשלב זה היה משתחרר, מחוסר
כל הוכחות נגדו — לולא נהג יעקב יעקו-
בוב אחרת. הוא דיבר.
יעקובוב, שנתפס באותו חדר — בו

הוא נתבקש להודיע על כך למישטרה, ו אכן
עשה כן. לאחר מכן פנה שוב ל־מישרד־ההחכרה.
ברגע שבוצע השוד, שהה
יעקובוב במישרד חברת ההחכרה, כדי ל קבל
חזרה את הפיקדון ששילם. עד לאותו
רגע נשאר מפתח המכונית בידו.
מכונית השוד זוהתה ונתפסה בקירבת
בית־הבושת שבו נמצאו יעקובוב וזהבי.
המישטרה בדקה אותה, ואז שמה לב לפרט
מכריע: לא היו בה כל סימני פריצה.
אי־אפשר להפעיל מכונית נזוצדם אלא
במפתח האוריגינלי שלה. גנבים, שאין
להם מפתח, מוכרחים לבצע בד, פעולות
המשאירות סימנים ברורים. סימנים כאלה
לא נמצאו.
ממילא גבר החשד כי השודדים השתמשו
במפתח שהיה בידי יעקובוב, או שהכינו
לעצמם העתק ממנו בעזרתו.
חצי שנה בכלא. כל זה אינו מהווה
ראייה מישפטית מספקת נגד יעקובוב או
זהבי. כל עוד לא ייתפסו כל המבצעים או
השלל, ולא תימצא הוכחה שתקשור אותם
למעשה — יש להם סיכוי לצאת זכאים.
אולם הדבר יקה זמן. לפי החוק הגרמני,
ניתן להחזיק בחשודים כאלה בכלא במשך
חצי שנה. הדבר הפתיע את זהבי, שגם
שאר פרטי הנוהל המישפטי הגרמני לא
מצאו חן בעיניו. למשל: כאשר הובא
לשופט־החוקר להארכת המעצר, לא ניתן
לו לחקור את השוטרים — כפי שמקובל
בישראל.
השלל עצמו לא נתפס, וספק אם ייתפס.
למרות השווי הנקוב המרשים, לא היה
כדאי לשודדים. כי התכשיטים, שמחירם
לקונים הוא 1.2מיליון מארק (קרוב ל מיליון
וחצי ל״י) ,שווים במחיר הסיטונאי
רק כ־ 600 אלף מארק.
בשוק הרכוש הגנוב, מקובל לשלם לשודדים
רק כעשירית מן הערך. לפיכך לא
הגיע השלל, מבחינת השודדים, אלא ל־60
אלף מארק — סכום קטן, אם לוקחים בחשבון
את מיספר השודדים (כנראה: ארב עה)
וההוצאות.
העולם הזה 1835

צוות התדמית

שייקה כן־פורת

עול דיין

את החזית

נכנס לפעולה

המאוחדת נגדו
יוסף חריף

דן מרגלית

.המקהלה הנותנת״ שר ויין
תוף חודש אחד בלבד הפד שר*
הביטחון משה דיין לאיש אחר.
בראשית החודש, כאשר פתח את מית־קפת
הבחירות הגדולה שלו במסע של
איומים והפחדות, כשהוא מתפטר בסיטונות
מוועדות ממשלתיות, מתגרה בחבריו
לממשלה ומכריז הכרזות מדיניות עצ מאיות,
הוא נראה אמיץ, מבהיל ונחוש-
החלטה. נדמה היה שהוא מוכן לקרב ה אדירים,
עם כל הסכנות הכרוכות בכך,
כדי לרשת את כס ראש־הממשלה.
לא עברו ארבעה שבועות ולעיני אזרחי
ישראל הופיע משה דיין חדש: נבו .
מתנצל, מוכן להסביר את עצמו, נסוג,
מהסם ומבקש טובות. כאשר הופיע דיין
ביום השישי האחרון בתוכנית הטלוויזיה
השבוע — יומן אירועים, בראיון מוזמן
על ידו, בו נשאל שאלות שנוסחו על
ידו, הנידו אפילו אוהדיו המושבעים ביותר
את ראשיהם בחמלה. היה זה דיין

משה דיין הבין את הרמז.
בבת אחת הוא שינה את הטון, הנמיך
את הראש ויצא לבלום את שרשרת
המכות שהונחתו ועוד עמדו לנחות עליו.
אלא שהפעם הוא עשה זאת בהתאם ל-
איסטדטגיית הגישה הבלתי ישירה. בפעו לת
איגוף הפעיל את ״הגיים השביעי״
שלו מבלי שהוא עצמו יתייצב בגלוי
בראש התקפת הנגד.
״הגייס השביעי״ של משה דיין, כפי
שהוא מכונה בידי יריביו — או ״צוות
התדמית״ כפי שהוא מכונה על־ידי מקורביו
— מורכב מאותם אנשי עיתונות,
מנאמני דיין, השתולים כמעט בכל העיתונים
היומיים, והמתייצבים חיש קל לכל

תי טבת מהארץ ; שייקר. בן־פורת מידיעות
אחרונות; יוסף חריף ודב גולדשטיין
במעריב; חגי אשד מדבר. מלבדם משתתפים
ב״צוות התדמית״ של דיין, המתכנס
לעיתים מזומנות בסודיות, גם יועצי
העיתונות של דיין: דוברו נפתלי
לביא; מרדכי ברקאי ואלקנה גלי, כיום
איש יחסי־הציבור של התעשייה האווירית.
בסוף השבוע האחרון יצאה ״המקהלה
הכותבת״ של דיין בהתקפת־נגד שכללה
כמה סיסמאות:

• ״דיין אינו רוצה בלל להיות

ראש־ממשלה אין בליבי משום
כמיהה להיות ראש ממשלה,״ כפי שציטט
אותו שייקה בן־פורת בידיעות אחרונות ;

מגוריהם מסביבתם הטבעית לעיר יהודית״
(דן מרגלית).
בצורה דומה ניסה משה דיין להסביר
את עמדותיו המדיניות בראיון המצולם בטלוויזיה,
כשהוא חוזר מילה במילה על
ההסברים שנכתבו כבר קודם לכן על־ידי
כתבי ״המקהלה הכותבת״ שלו בעיתונים.
במילים אחרות: כדי להדוף את המית־קפה
הכללית עליו, פתח דיין בנסיגה
כללית, כשהוא מתכוון לומר :״תרדו ממני!
עיזבו אותי! אינני רוצה להיות ראש־ממ־שלה:
אני אגיד תודה רבה לכל מי שיתן
לי להמשיך להיות שר־ביטחון! תנו לי
להיות שליט השטחים ואני מבטיח שלא
אעשה את תושביהם לאזרחים מסוג בי.

עתונות

אחר לגמרי מזה שתיארו לעצמם
שיצא לקרב הירושה הגדול. הוא
נראה בטלוויזיה עייף, מבולבל,
ומתאמץ לשכנע.
מה קרה כארבעה שבועות אלה
שחולל את השינוי הקיצוני כדיין?

קרה בדיוק מה שניבא העולם הזה
( )1832 לפני שלושה שבועות, כאשר היה
הראשון שדיווח על פתיחת מילחמת ה התשה
הפנימית של דיין. האם יש סיכוי
לאופנסיבה של דיין? נשאלה השאלה באו תה
כתבה. והתשובה היתה :״משה דיין
טועה בהערכת המצב שלו לגבי יחסי הכוחות
הפנימיים במיפלגה ולגבי התרופפות
מחנה ה״יונים ברגע שחברי מפא״י
לשעבר יחושו בסכנה שמישהו מבחוץ עומד
לאיים על עמדותיהם, הם יתלכדו נגדו.
למשה דיין אין שום סיכוי.״

״ הגייס השביעי״
ג כנ ס לפעולה
ך* היערכות האנטי־דיינית הפנימית ב!
| מיפלגת העבודה באה לידי ביטוי חי צוני
בשלושה ראשי־חץ :
• ראש־הממשלה גולדה מאיר, שהופיעה
בשבוע שעבר במועדון העיתונות
בירושלים, תקפה בצורה חריפה וחסרת־תקדים
את רעיונותיו הפוליטיים של דיין
ואת תוכניתו לבצע סיפוח מוסווה של
השטחים המוחזקים בישראל מבלי להעניק
לתושביהם זכויות אזרחים. גולדה,
שנחרדה כאשר התגלו לה התוכניות שרקם
דיין בסוד להקמת העיר הימית בפיתחס
רפיח, הנחיתה סטירת לחי מצלצלת לדיין
ולתומכיו, שבמשך תקופה ארוכד. ניהלו
מסע לחישות כאילו גולדה תומכת בחשאי
בדיעותיו המדיניות של דיין.
! 9שר־האוצר פנחס ספיר, יצא גם
הוא למיתקפת־נגד על דיין. הוא דחה
את דרישותיו להעלאת תקציב־הביטחון,
איים שאם ייאלץ למלא את דרישות דיין
ימנע הדבר הקלות במיסים לאזרחים.
• יגאל אלון, סגן ראש־הממשלה, שבמשך
שבועות ארוכים היה קורבן למסע
לחישות מצד אנשי דיין בשל אחריותו,
כביכול, לאסון מינכן, החזיר אף הוא
מילחמה. הפירסומים המחודשים על ה־עיסקות
המפוקפקות בעתיקות של דיין
והברחתם לחו״ל, הגיעו לעיתונות ממיש־רד
החינוך, למרות שנעשו כביכול ״בהסכמה
עם שר־הביטחון״.

היה ברור שזו
מיתקפה שנועדה
במקומו וליטול
להמשיך לעשות
איומים.

רק תחילתה של
להעמיד את דיין
ממנו בל חשק
צרות ולשחק כ טלוויזיה קריאה
של מנהיגם. אותם עיתונאים, כביכול
עצמאיים ובעלי מחשבה חופשית,
מקבלים תדריכים מפי דיין עצמו, אולם
אחר־כך אינם מצטטים אותו במאמריהם,
אלא מפרסמים את דבריו כאילו ניגלו
להם בחלום הלילה מפי השכינה.
כך נוצרה תופעה יוצאת־דופן בעיתונות
הישראלית: קבוצה של עיתונאים,

בעיתונים שונים, כותבים ביום
אחד, לפי צו מגבוה, דברים זהים,
המתיימרים להיות פרי הגות כותביהם.
למעשה הם אינם אלא
״המקהלה הכותבת״ של דיין, המשמיעה
בציבור את המזמורים
שהוא מכתיב לה.

אין צורך להיות מומחה כדי לגלות
מי הם חברי ״המקהלה הכותבת״ של
דיין. די פשוט לצרף את השמות המופיעים
באותו יום מעל הכתבות בעיתונות
המוקדשות למחשבותיו של היושב־ראש
דיין. בין אלה נמצאים: דן מרגלית ושב־

״...הכרזתו החוזרת של שר־הביטחון שאין
תפקיד ראש־הממשלה קורץ לו ושאין
ליבו כמה לתפקיד,״ כפי שכתב יוסף חריף
במעריב; ״דיין אינו נלהב להיות ראש־ממשלה,״
כדברי דן מרגלית בהארץ.

• ״דיין רוצה להחזיק כערביי
השטחיים רק בהסדר זמני״ —
״שר־הביטחון אינו מצדד בקליטת מיליון
ערבים מהשטחים במסגרת גבולות מדינת
ישראל המורחבת, ואם תעמוד הברירה בבוא
העת בין ויתור על שטחים לבין הפיכת
אוכלוסייה של מיליון ערבים לאזרחים
ישראליים לכל דבר״ — התבטא דיין — :
״נסתלק מהשטחים!״ (יוסף חריף); ״אילו
הועמד דיין היום בפני הברירה לספח את
השטחים, כולל מיליון ערבים שבתוקף
הסיפוח היו במקרה זה אזרחי המדינה —
היה דיין מבכר לצאת מהשטחים ולא
לספח״ (ישעיהו בן־פורת); ״לפי השקפותיו
של דיין הערבים אומנם עובדים בישראל,
אך אינם נוטים להעתיק את מקום

כפל הנראה גירה דיין בי פתח
במילחמת ההתשה שלו כקרב על
השלטון מוקדם מדי. כשלב זה
הוא מבין שאין הוא יכול לעמוד
כהתנפלות מאורגנת של אנשי הגוש
המפא״יי עליו. כמה מתומכיו
אפילו החלו ללחוש שדיין יהיה מוכן
לכהן כשר־כיטחון אם אבא
אבן יהיה ראש-ממשלה, וזאת
מפני שתחת אבא אכן, שאיננו מנהיג
שתלטני בדוגמת גולדה או
ספיר, הוא יובל להמשיך במדיניותו
כשטחים.
אבל הצהרות אלה, כמו מהלכים אחרים
שנוקט דיין, נועדו רק להרגיע את היריבים.
במועד המתאים, כאשר תהיה השעה
כשרה לכך בעיניו, יצא דיין שוב לקרב
על השילטון, כשהוא סומך בעיקר על אנשי
״המקהלה הכותבת״ שלו, המפוזרים בכל
אמצעי התיקשורת בישראל והיוצרים את
הרושם ש״כל הרחוב מאחוריו״.

במדינה
דיעזת
״צריו להק פי ד
עלה חו ק, א 3ל״,
ניסיון מדהים להק? כחומרת
שוד העתיקות שר דיין
יש מקום לומר כמה דברי הבהרה
על המושג גניבות המופיע לאחרונה במדורי
החדשות בעתונים. למעשה מקיף המושג
״גניבות״ חפצים בעלי ערך ללא
שיעור ואף חפצים מאוד בלתי חשובים.
החוק אינו מבדיל כמובן בין גניבה לגניבה
ויהלום נחשב בעיניו כמו תפוח הנגנב
מדוכן רוכל בשוק הכרמל. מותר לשאול
אס אין מקום לשנות את החוק ולהנהיג
ליברליזציה ביחס לגניבות ובמסחר ברכוש
גנוב. ברור שיש להקפיד על החוק,
אך לפעמים הקפדה זאת חייבת להתבטא
גם בהתאמת החוק למציאות.
קל לתאר מה ו(יה קורת אם עתון ישר אלי
היד. מפרסם מאמר ראשי בנוסח הנ״ל,
השבוע פירסם היומון הארץ מאמר ראשי
בנוסח זהה אלא שבכל מקום בו מופיעה
המילה ״גניבות״ ,יש להחליפה במילה
״עתיקות״ .המאמר הבלתי חתום, שנכתב
בידי עורך הארץ גרשום שוקן, היה אחד
המיסמכים המוזרים והמדהימים ביותר ש הופיעו
אי־פעם בעתונות הישראלית.
״תופעה חיובית״ .מגמת -המאמר
היתה להקל בערך הסערה הציבורית שהתעוררה
לאחרונה מחדש עם הגילויים
(שהארץ פירסם אותם ראשון) על דרכי
הברחת העתיקות של משה דיין באמצעות
קרן התרבות ישראל—אמריקה.
הסביר שוקן לקוראי הארץ :״מה שנקרא
בישראל ״עתיקות״ ברוב הגדול של
המקרים אינו אלא בקבוקי טמפו ופנסי
כים מלפני 3000—2000 שנה. גם להם יש
ערך מסויים מאחר שהם מעוררים אסוציאציות
עם ההיסטוריה עתיקת הימים של
ארצנו ...ערך מסחרי יש לחפצים האלה אך
ורק משום שבעשרים השנה האחרונות הת-

בחומרת המעשים הפליליים של דיין.
רק לדוגמא :
• משה דיין אינו ״אספן עתיקות״ הוא
שודד עתיקות. הוא אינו רק קונה או
מוצא עתיקות. הוא שודד קברים, חופר
במקומות אסורים, מפעיל נהגים וטייסים
בצה״ל כדי להעביר עבורו עתיקות ממקומות
שאיש אחר מלבדו אינו יכול להגיע
לשם.
• העתיקות ששודד משה דיין אינן רק
״בקבוקי טמפו ופנסי כים מלפני אלפיים
שנה״ ,כפי שמנסה שוקן להציג זאת. משה
דיין נטל לאוספו במרוצת השנים חפצי
עתיקות ששוויים מוערך על־ידי מומחים
במיליוני ל״י והפך כתוצאה מכך לבעל
רכוש עתק.
• העובדה שמשה דיין מוכר לתיירים
תמימים עתיקות נטולות ערך ששווים פרוטות,
ותובע מהם מאות דולארים רק משום
שחתימתו מצורפת אליהם אינה יכולה

תל־אביב
הרפתק או תגדלגבלוס
ספסר וגגב דורדיט —
או קורבן דדימיון מפתיע?

איש שי״ח אמיתי

מנהיג מפ״ם יערי

הפרדה מוחלטת

נדר של שתיקה

להיראות בשום פנים ״מקור לגאווה״ או
״חולשה סנוביסטית.״ בלשון של בני־אדם
נורמליים זוהי פשוט רמאות ורדיפת־בצע.
אם רועה אמנם שוקן ״מיסגרת חוקית
שתאפשר לתופעה להתקיים בלי לעורר
בעיות מיותרות״ הרי כל מה שהיד. צריך
לעשות הוא להציע לכנסת לקבל את הצעת
התיקון הבאה לפקודת העתיקות :
״פקודת העתיקות אינה חלה על כל
אדם שהוא בעל עין אחת, רמטכ״ל צה״ל
לשעבר וכיהן לפחות חמש שנים כשר-
הביטחון בממשלת־ישראל.״

בכינוס שהחלטותיו נקבעו למעשה מראש.
אלא שלגבי תנועה כמו הקיבוץ-
הארצי מבטא מצב זה תהליך דמוקרטי.
כי החלטות המועצה לא סוכמו מראש
מאחורי־הקלעים בין הבוסים המפלגתיים
שהעמידו את חבריהם בפני עובדות קיי מות,
כסי שזה מקובל במפלגות אחרות.
החלטות מועצת הקיבוץ־הארצי שיקפו בצורה
מדוייקת את החלטות החברים ב־57
קיבוצי התנועה.
חודשים רבים לפני כינוס המועצה
נערכו בקיבוצים דיונים וויכוחים וסוכמו
החלטות בהצבעה ברוב קולות. החלטות
הקיבוצים סוכמו על־ידי מזכירות הקי־בוץ־הארצי,
ונוסחו כהצעות החלטה על-
ידי מזכירות הוועד-הפועל של המועצה.
כתוצאה מכך לא התנהל במועצה כלל
ויכוח על נושא חילופי המשמרות בהנהגת
מפ״ם או בקשר להמשך שותפותה
של מפ״ם במערך, נושאים המסעירים את
חברי מפ״ם בקיבוץ־הארצי. נושאים אלה
פשוט לא עמדו לדיון במועצה.
כירסום כזהות. בנושאים שעמדו לדיון
היו העמדות ברורות מראש. הם ביש רו
אופוזיציה להנהגה ההיסטורית של
מפ״ם והקיבוץ־הארצי — מאיר יערי ו יעקב
חזן. בניגוד לדעתם הוחלט על עריכת
מיפקד חברי מפ״ם בקיבוצים, ובניגוד
לדעתם הוחלט על הקמת מחלקה לפעילות
רעיונית ופוליטית במסגרת הקי-
בוץ־הארצי שבוטלה מאז .1946
מאיר יערי הישיש, שעקב בשתיקה אחרי
דיוני הוועידה אחרי שנדר נדר לא
לשאת בה מילה, יכול היה לראות בה את
תחילת סופו כמנהיג מפ״ם — נושא שיעמוד
לוויכוח רק בוועידת מפ״ם הקרובה.
הסביר יוסי אמיתי, חבר קיבוץ גבולות׳
מאנשי שי״ח, שקיבלה במועצה לג־טימציה
לפעילותה במסגרת הקיבוץ־האר־צי
:״הקיבוץ חייב לצאת מתוך מיסגדתה
המצומצמת ומליאת הסתירות של מפ״ם.
אין לי שום דבר נגד מהלכיה של מפ״ם.
מפ״ם חברה במערך ועובדה זו מחייבת
אותה לתימרונים פוליטיים שאין לה מנוס
מהם. אבל מדוע צריכים לכפות כל זה
על חברי הקיבוץ־הארצי?״
תביעתם של אמיתי וחבריו להפרדה
מוחלטת בין התנועה הקיבוצית של הקי־בוץ־הארצי
לבין מס״ם, לא התקבלה. אבל

מהההבדל בין

עויד שוקן

פתחה בשכבה הולכת וגדלה של אזרחי-
ישראל וגם של יהודים בחו״ל האופנה ל אסוף
מוצגים אלה. אופנה זו קיבלה עידוד
במידה רבה על־ידי כך שמיספר אנשים
ידועי שם ובראשם משה דיין, היו גם הם
לאספנים ...משה דיין הוא איש מפורסם
ואין ספק שהידיעה שהוא אוסף עתיקות
העלתה במידה לא מבוטלת את מחיריהם
של חפצים שלפני כן לא נחשבו כבעלי

״ברור שיש להקפיד על החוק, אך לפעמים
הקפדה זאת חייבת להתבטא גם בהתאמת
החוק למציאות ...זוהי תופעה חיובית.
היא איננה עילה לסקנדל. היא צריכה
להיות עילה ליצירת מסגרת חוקית ש תאפשר
לתופעה זו להתקיים בלי לעורר
בעיות מיותרות.״
אספן או שודד. אם שוד העתיקות
של משה דיין אינו עילה לסקנדל, הרי
המאמר בהארץ הוא עילה לשערורייה.
שכן המאמר חוזר בדייקנות על טיעוניו
הצדקניים של משד. דיין כל אימת ש מאשימים
אותו בעבירה על החוק, מהווה
סילוף של העובדות ונסיון מתחסד להקל

הקיבוץ — תא אנושי או סניף מיפלגתי?
המועצה נתנה גושפנקא לכירסום בזהות
המוחלטת שהיתר. קיימת מאז קום המדינה
בין הקיבוץ־הארצי לבין מפ״ם.

תנועות

״בקבוקי טמפו ישנים״

מועצת הקיכוץ־הארצי בעין־השופט

ה תנו עהד מי מדגה?
מה חידשו החלטות
מועצת הקיבוץ הארצי?
בין ההחלטות שהתקבלו ברוב קולות
במועצה ה־ 39 של תנועת הקיבוץ הארצי
— בה מאוגדים קיבוצי השומר־הצעיר —
היתד. החלטה העלולה! באופן תיאורטי
בלבד, להביא למצב אבסורדי. החלפה זו
קבעה כי כל קיבוץ של הקיבוץ־הארצי
משתייך כקולקטיב למפ״ם ואסורה בו
כל פעילות סיעתית של מפלגה או תנועה
אחרת. יחד עם זאת יכולים החברים בקיבוץ
להשתייך למפלגות אחרות, שהן
סוציאליסטיות וציוניות.
כתוצאה מכך יכול להיתהוות במפקד
חברי מפ״ם בקיבוצים עליו החליטה המועצה
גם כן, מצב מוזר: בקיבוץ מסו-
יים של הקיבוץ־הארצי לא יהיה אפילו
חבר מפ״ם אחד. אבל הקיבוץ וכל חבריו
יהיו שייכים, ככלל, למפ״ם. רק מפ״ם
תוכל לנהל פעילות מפלגתית בקיבוץ זה.
אם יהיו בקיבוץ, למשל 40 ,חברים ב־מיפלגת
העבודה, הם לא יהיו רשאים לנהל
כל פעילות סיעתית, אלא להיות באורח
פרטי חברים במפלגתם.
תהליך דמוקרטי. מי שציפה להפתעות
מרעישות, לוויכוחים קולניים ולנאומים
חוצבי להבות בשלושת ימי כינוסה
של המועצה בקיבוץ עין־השופט,
התאכזב. לא היה טעם להתווכח או לריב

המכתב, שקיבלו חיה ודוד קיפרום מקרובם
בארצות-הברית, הכיל, יחד עם
איחולי הברכות לרגל נישואיה הקרובים
של הבת, גם אלפיים דולר.
כישראלים רבים, סרו הקיפרוסים לרחוב
לילינבלום, להחליף את הדולרים במטבע
שימושית יותר.
גבר מבוגר, בעל חזות מעוררת אמון,
פנה אליהם באשכנזית מדוברת, שאל אם
יש להם משהו למכור.
בני הזוג פסעו בעקבות מעורר האמון
למיסדרון סמוך, שם ביקש הבנקאי לראות
את הדולרים, כדי לוודא שאינם מזוייפים.
הוא נטל את החבילה לידיו, בדק את השטרות
במקצועיות ובמהירות, ספר אותם
במקצועיות ובמהירות גדולה עוד יותר,
החזיר להם את החבילה, והודיע שהכל
בסדר, הוא הולך להביא לירות ישראליות.
כאשר לא חזר כעבור רבע שעה, התעוררו
החשדות בלבות בני הזוג. דוד מיהר
ומנה את כססו שנית — וגילה שהוא חסר
500 דולר.
גנב 1גניבה 1עשרה ימים היתד. חיה
קיפרום בהלם. כשהתאוששה, יצאה לצייד
בלילינבלום — והאדם הראשון שראתה
היה גבר מוכר, בעל חזות מעוררת אמון.
חיה קיפרום התגלתה כשנוגה. היא פנתה
באדישות מעושה לעבר הגבר — ש הזדרז
מצידו לפנות אליה בהצעות פיננסיות,
ואפילו באשכנזית מדוברת.
חנה המהנה בראשה, והשניים סרו לחדר
המדרגות שהיה כבר מוכר לה. שם,
ביקשה האשה מהאיש להציג בפניה את
הכיסוי •שלו בלירות ישראליות.
הבנקאי הנעלב, שנפגע מחוסר האמון
המוזר, שלף ממעמקי מכנסיו ערימת הרצ־לים
שמנה. חנה, בזריזות שלא ביישה את
שנותיה, תפסה בחבילה, פרצה בזעקות
״גנב״ נוראיות.
סחורה מוכרחת. במשטרה, הכחיש
היהודי, שהתגלה כמנדל קוק, כל קשר
קודם לגברת קיפרום, או לעסקי לילינבלום
השחורים. הוא רק עבר שם באורח חד־פעמי,
כדי למכור מאתיים דולר אקראיים,
אותם גילתה המשטרה במכנסיו. הוא מעולם
לא עסק בסחר דולרים בלתי־חוקי. את
פרנסתו, הצהיר בקול נעלב, הוא מוצא
בעיסוק כשר וישר: קניית סחורה מוברחת
מימאים ומכירתה לציבור הרחב.
ראיה אחרונה. בשבוע שעבר, כאשר
עלה דוד קיפרום על דוכן העדים, גולל
בפני בית־המשפט את כל המעשייה, הצליח
סניגורו של קוק, עורך-הדיז חיים קאזים,
למצוא, בחקירת שתי״וערב חריפה, סתירות
מסויימות בדבריו.
אולם את האס שלו שמר קאזים לסוף:
הוא הציג בפני בית־המשפט אישור רפואי,
לפיו שכב מנדל קוק בביתו חולה, בדלקת
הריאה היחידה שלו, והרופא ערך אצלו
ביקור בשעת הגניבה ממש.
עתה יצטרך בית־המישפט להחליט, אם
אכן נפל מנדל קוק קורבן שתא לדמיון
מפתיע לגנב האלמוני.
העולם הזה 1* 35

ה פ קידי ם או מרי ם:

הי ל די ם צועקים:

רמה עזבתם את רוסיה?

בולשביקים! מיליונרים!״

1וד1ח 1שר שרה
ך* עלייה השישית -או השביעית
— 11 הרוסית מורכבת מכמה רובדים.
לכולם יש דבר אחד משותף — המילה
אותה שומעים כל העולים כבר בארמון
שונאו בווינה :׳סבלנות!
מוגן במילת קסם זו כמו בר־כוכבא ב־מגינו
.,עולה העולה הממוצע למטוס בואינג
,707 קורץ (אם הוא ממין זכר) לדיילת
אל־על ונוחת על הסרט הנע הענק של
משרד הקליטה בדיוק כמו החבילות שלו.
המכונה הענקית והמתוחכמת של הקליטה
משומנת היטב, אך לעיתים קרובות
יש בה הפרעות הנגרמות על־ידי חול.
לא זה משארם־א־שייך. זה הבא מהריונות
שבין תל־אביב והרצליה־פיתוח.
תהליך הקליטה נמשך בין 15 דקות לשנה
וחצי, תלוי במקרה המסויים. מכאן
ברור, שהציונות והסבלנות מתחרזים רק
בשירה.
לרוב פקידי הסוכנות, העלייה הרוסית
היא מפולת אין־סופית, חד־גוגית ובלתי
ניסבלת, שהביאה עימד. נודניקים טרדנים
וטפילים למיניהם.
אך העלייה הרוסית איננה אחידה. יש
לפחות שלוש קבוצות טיפוסיות.

יהודי
ך* גציגים של הקבוצה הראשונה באים
( | לרוב מלטביה, ליטא, בוקובינה, או
בסרביה. הם שמרו עוד על ״הילדות מלפני
המלחמה״ וה״ציונות מלפני המלחמה״ .הציונות
שלהם התעוררה לחיים בגלל ההלם
של מלחמת ששת הימים. רבים מהם רצים
ישר משדה־התעופה לבית־דבוטינסקי, והצעירים
לסניף הרוסי של הליגה להגנת
יהודית. אחדים מהם, צמאי פעילות, מוצ אים
את דרכם לאנשי ד״ר אלדד.
אותם העולים, מהמחנה של ״יהודי ה חצר
של מוסקבה״ ,כמו אהרון ורגלים ודויד
דרגונסקי, מקבלים במהירות קיצוניות
אחרת, כמו הטוטליטאריזם בכחול־לבן.
רבים מהם לא מסוגלים לתפוש שבישראל
אפשר לדבר על סוציאליזם, ושזאת איננה
פראזה מקולקלת של הק.ג.ב. והעיתונות
הסובייטית.
אך אותם לאומניים פעלתנים מעדיפים
להצטרף לחברה הצרכנית — בעיקר בסביבות
תל־אביב — מאשר לרדת לסיני
ולהקים שם עיר חלוצית או ישוב־ספר.
מה אפשר לומר אל הקבוצה השנייה,
אשר אנשיה באו יותר ממערב רוסיה מאשר
ממוסקבה, לנינגרד או חארקוב?

מולדתו, פוטר מעבודתו ונזרק מאגודת
העיתונאים הרוסית לפני
כשנה, באשר הגיש כקשה לעלות
לישראל. גם אשתו אווה, מורה
לכינור באקדמיה למוסיקה, פוט-

כאשר הגיע אפרים (פרנק)
גורדון מרוסיה לארץ, היה ככר
עולה מפורסם. העיתונאי הוותיק,
בוגר אוניברסיטת מוסקבה בעי
תונאות, פרשן לעניינים בינלאומיים
בעיתון־ערב נפוץ בריגה עיר

גורמן ( )44 לא נרתע, החל מפגיז
את בל העולם במכתבים, שלח,
בין היתר, בקשה להתקבל בחבר
באגודת העיתונאים כארץ.
בקשתו נתקבלה, והסיפור היד
הד ברחבי העולם. המהומה שהקים
הועילה, ומשפחת גורדון
קיבלה את אשרת היציאה — ימים
ספורים לפני הטלת כופר האקדמאים.
לפני
חודשיים, הגיעה משפחת
גורדון -אפריים, אשתו, הילדים
( 12ו־ ,8ואביו של אפריים) לארץ.
הם הועברו למרכז הקליטה כגב-
עת־עדה, והחבר הטרי באגודת
העיתונאים, השולט ברוסית, גרמנית,
לטבית, צרפתית, אנגלית,
ויודע גם פולנית, איטלקית, סר-
בית, ואידיש — החל מתיישב
לשפץ את גירסה דינקותא שלו
בשפה העשירית — עברית.

מדוע עושים בארץ כל־כך הרבה שביתות.
מדוע שובתים פועלי עלית כל־כך הרבה
שבועות? איך אפשר להרשות דבר שכזה,
שהקפה והשוקולד ייעלמו מהשוק, ושאותם
העובדים ישתקו את היצור?
ברוסיה — השביתות אסורות. מי ש שובת
— פוגע במדינה. אבל העיתונות
הסובייטית מברכת יום יום את גיבורי
מלחמת המעמדות השובתים בארה״ב או
בישראל. אך לא במצרים.
לעומת זאת, הוותיקים לא תופשים מדוע
הרוסים מקבלים במהירות כזאת מכוניות.
המיספרים הלבנים האלה! וילדי המרוק אים
זורקים אבנים על מכוניות הפג׳ו ורגו
וצועקים :״רוסים — בוולשביקים!

מיליונרים !״
הרבה מאותם הרוסים — הקומוניס טים
— היו בעלי דירות וקוטג׳ים
(דצ׳ות, כפי שהם נקראים ברוסיה) ומכוניות
גם בברית־המועצות. הם החזירו אותם
רק כדי לצאת מהאווירה הכבדה של האימפריה
של ברז׳נייב, ולהשיא את בנותיהם
מבלי להסתכן בנישואי תערובת.
הקבוצה השלישית היא הקשה ביותר.
אלה הם עדות המזרח של רוסיה — יהודי
גרוזיה, יהודי ההרים הבאים מדגסטאן
ובקו ויהודי בוכרה. יהודי גרוזיה הכריזו
בשנתיים האחרונות :״ישראל או מוות ! ״
הם לא באים למדינת ישראל — אלא ל ירושלים
עיר הקודש.

הם הביאו עימם הרבה שטיחים מזרחיים
(שטיחים פרסיים ושטיחים בוכרים אמיתיים)
אך גם את המנטליות הפטריארכלית
שהשלטונות הסובייטים לא הצליחו לעקור
מהם במשך 55 שנות תיעוש וקולקטיביז־ציה.

רוצים
אלף
ל״י לחוד ש

* ש להם כממוצע חמישה עד עשרה
ילדים, ומעט מאוד בוגרי אוניברסיטה.
אך יש להם נסיון רב במסחר זעיר
ורוכלות, אותו היקנה להם השוק הטיב-
ליסי וסמרקאנד.
היהודים האירופינדרוסיים מכניסים את
הוריהם במהירות לבתי־אבות מודרנים. ליהודי
גרוזיה יש מסורת אחרת: הם מופיעים
במשרדי משרד הקליטה, מכים באגרוף
על שולחנות הפקידים, וצועקים:
״במשפחה שלנו יש שבעה ילדים, ארבע
סבים וסבתות, שלוש דודות, שני דודים
וחצי תריסר קרובים אחרים! תנו לנו דירה
של שיבעה חדרים, או איזה קוטג׳ג
בבית בקוטאיסי, בדארבנט או דושנבה
גרנו בבתים גדולים! ואנחנו צריכים גם
מינימום של 1000 לירות לחודש!״
ופקידי הסוכנות, אותם אנשים מלומדים,
מקללים לפעמים בחזרה :״מי בכלל הזמין
אתכם הנה? למה עזבתם את רוסיה, אם
היה לכם כל כך טוב? למה לפחות לא
תדברו רוסית נורמלית, במקום גרוזינית
או טדז׳יקית?״
אולי כבר בשדה־התעופה של לוד היה
צריך לקבל אותם לא אשכנזי אלא ספרדי
המבין יותר לרוחם — במיוחד אחד מ-
עירק או קורדיסטאן?
בכל זאת טוב שהם באים. הסבלנים בלי
ציונות, והציונים בלי סבלנות, וגם ה בולשביקים
בלי ציונות ובלי סבלנות.
הזרם ד,רבגוני הזה אולי יוציא את ה ותיקים
בארץ משאננותם. יש לנו אלף
בעיות, מאה נוספות זה לא כל כך נורא.
כולנו עם של עולים, ותיקים, חדישים —
והעתידים לבוא.

מ תרגלים
הם יש קצת יותר סבלנות (אמא
/רוסיה מקנה זאת לכולם) ,אך הם לא
הביאו עימם את הציונות הרומנטית. האנשים
האלה הם חרוצים, ורוצים ויכולים
להיות מועילים. אך הם באים מארץ טוטליטארית,
שבה הכל היה מוסדר — ולמרות
זאת (או אולי בגלל זאת) הכל היה חסר,
ואיש לא היה מסוגל להבין מה הולך שם.
אותם העולים אינם מתרגלים מהר למציאות
בישראל, והם בהתחלה מאוד
מבולבלים. זאת אפשר לראות מהמכתבים
למערכות העיתונים הרוסיים בארץ. מתעוררת
בהם הקינאה כשהם רואים את המושבה
האמריקאית בסביון או את המלונות
המפוארים של ירושלים. הם מתרע מים
כשהם פוגשים ״בחסידים המלוכל כים״
של מאדדשערים, או ״המרוקאים שלא
מתרחצים לעולם״ .כאילו אבותיהם ב־קסריליבקה
לא היו מלוכלכים כמותם.
הם גם אינם מבינים כיצד הממשלה
(או כפי שאומרים ברוסיה: המפלגה
והממשלה) מרשה לפרסם נשים חצי ערומות
על שערי עיתונים. הם גם מתפלאים

עולים מרוסיה מגיעים ודוד: דנל היוונים, לא אותם הפנים 1

ה יא חשבה שז המינזו ־
ונוחהי שו לזוו עו ת הרוצח

חוג עי ס
וני עול

דובוטח

לשבעה ילדים, ראה מיד שזו גופתה של
ילדה צעירה. הוא ראה גם, מיד, שחלק
גופה התחתון עירום.
כך נתגלתה רוברטה סרבי בת ה־13
וחצי, שנעלמה חמישה ימים קודם לכן.
סיפר השבוע ניצב־מישנה עזרא גולדברג,
מפקד משטרת מרחב המרכז :״זה
היה אונם מאוד ברוטלי, כפי שנמסר לנו
מהמכון הפתולוגי. הילדה נרצחה בחניקה
— לא ברור לנו אם לפני או אחרי האונס.
לפי עקבות הגרירה, ברור שהרוצח

האנס תפס אותה על הכביש, גרר אותה,
מרחק 16 מטר, לתוך הפרדס׳ ושם ביצע
בה את זממו.״

ד מו ת
מפ חיד ה

ך* מסוגל דמיון אנושי לחוש מה עו־
1 1בר על ילדה בודדה, המותקפת על־ידי
אנסי י הייתכן להבין את ממדי הסיוט
הזוועתי שעבר במיוחד על רוברטה, ב־

״11 ״ 111171 ״1 1 1 7 1אלדו סרבי, גרוש בן ,45 הוא עולה חדש מאיטליה, שבא
ווש ארצה עם שתי בנותיו, רוברסה ( 13 וחצי) ודבורה (.)12
עשר דקות לאחר שהגיע עם הילדות למוסד החינוכי ,,נווה הדמה״ ,נמלטה משם
רוברטה, בהאמינה, בטעות, שזהו מוסד הדומה לזה שבו התענתה באיטליה.
ך* שרי עזיז ( )44 רק החל את עבוד׳
) תו, בבוקר יום החמישי שעבר, כאשר
חש בצחנה עזה מכיוון שורת העצים הסמוכה.
קשרי, פועל חקלאי ותיק, חש מיד
שאין זה ריח הקשור לחקלאות. הוא הת
החוקרים

קדם
לכיוון הריח — ונעצר מוכה־הלם
במקומו :
מאחורי עץ, בסמוך לשביל שבין שורות
העצים, היתד מוטלת על הארץ גופה
במצב ריקבון מתקדם. קשרי, בעצמו אב

חוליית החוקרים, בראשות פקד חיים בן־איון׳(במרכז, מצביע
בידר) בזירת הפשע. בחזית התמונה, שולי כביש פתח־תקווה—
חיפה. גופתה של הילדה נמצאה במקנס זה, במרחק 16 מטר במעמקי הפרדס.

לפני העריה לארץ

רוברטה (מימין) ואחותה דבורה עם חבר
ציבורי ליד ביתן. תמונה זו צולמה זמן קצר >
שהילדות ואביהן עלו ארצה. האב, סוכן מכירות, ושתי הילדות עלו לארץ לפני חודש ח

תצלום אחרון

של הנרצחת (שמאל) ,ואחותה. תצלומי־פספורט אלה
הוכנו בשביל מיסמכי־העלייה של הילדות ואביהן.
כאשר נתגלתה רוברטה, היתה גופתה כבר במצב ריקבון מתפורר, שהיקשה על זיהוייה.
נו את הפרטים, וביקש מהמדריך גיורא
בן־משי להוביל אותנו לחדר של הילדות.״
ליד הכניסה לחדר, פרץ לפתע ויכוח
חריף, באיטלקית שוצפת, בין רוברטה ל אביה.
ואז, במהירות הבזק׳ פרצה הילדה
הרזונת במרוצה לעבר שער היציאה. המדריך
הנדהם לא הבין מה העניין.

פחד
מ הנזירו ת

רוברטה (שמאל) ואחותה הקטנה על שפת־הים,

י 11 1111111/1 1 1 1 1 1בחוף־נופש בדרום איטליה. באותה תקופה עדיין
י לא התגרשו ההורים, והילדות גדלו בבית. לאחר גירושי ההורים נפתחה תקופת הסיוט
בחייהן, כאשר שתי הילדות היהודיות חונכו במשך 3שנים במוסד חינוכי ע״י נזירות.

** יפר חאב השכול מה הבהיל את
^ בתו :
״רוברטה לא רצתה להישאר במוסד
בלעדי. באיטליה, היא ודבורה התחנכו
שלוש שנים במוסד של נזירות קתוליות.
הן ראו שם הרבה דברים שזיעזעו אותן.
עכשיו היא פחדה, שאני עומד להכניס
אותה למוסד דומה. ניסיתי להסביר לה
שזה אחרת, אבל היא לא האמינה לי.
היא קיבלה התקפה של פחד, וברחה.״
ישר אל המוות. מבוהלת עד עמקי
נישמתה, רצה הילדה לאורך ארבעת הק״מ
של הכביש הפנימי, המקשר את המוסד
עם כביש פתח־תקוה—חיפה. היסטרית,
(המשך בעמוד )27

ד,ד 0ר

הווו הא חו 11ה

מסלול בריחתה של רוברטה מהמוסד
לכביש חיפה — שם נתקלה ברוצח.

רגעי חייה האחרונים?
אפשר רק לנחש את ממדי ההתעללות
שביצע בה המאניאק, אם המכון הפתולוגי
הצליח לגלות את עקבות הזוועה
כאשר הגופה כבר היתר. במצב התפוררות.
אפשר רק לנחש את ממדי הפחד הנורא
ששיסע את הילדה האומללה, כאשר
מתוך חשכת הלילה זינקה לעברה, בעומ־דה
בודדה על הכביש, דמות מפחידה,
לפתה את צווארה כדי להשתיק את צרחת
הפחד הנוראה שהחלה מתמלטת מבין שפתיה,
וגררה אותה כחיית־טרף לתוך ה־העצים.
אפשר
רק לנחש, מה עבר במוחה של
הילדה הבודדה — לאחר מה שעבר עליה
קודם באותו ערב — לאחר מה שעבר
עליה במהלך חייה הקצרים.
שכן רוברטה הגיעה לנקודה בה המתין
לה המוות — לאחר שנמלטה באימה היסטרית
מפני סיוט אחר.

ויכוח

ף* יפר אביה של הילדה, אלדו סרבי,
סוכן מכירות שעלה ארצה עם שתי
בנותיו לפגי חודש וחצי — רק כדי לשכל
עתה אחת מהן :
״ביום ראשון אחרי הצהרים נסעתי עם
רוברטה ודבורה למוסד החינוכי נווה הדסה,
על־יד אבן יהודה. היינו שם בשבוע
שעבר׳ והחלטתי להכניס אותן לשם.
״הגענו למוסד בחמש וחצי אחרי הצה־ריים.
סיכמתי שלא יפרידו בין הילדות,
והן תהיינה יחד בחדר אחד, למרות שהן
לא באותו גיל. אבל ההנהלה הבינה שהן
במצב מיוחד, מתגעגעות מאוד לאמא
שלהן, שנפרדה ממני ונסעה לארצות־הברית,
ובארץ זרה, בלי לדעת את השפה
— והסכימה.
״הרכז החינוכי, שאול אלבז, סיכם אית־

זירת הנשע

פקד בן־איון ליד הנקודה בה נתגלתה
גופתה (מצויירת בתצלום)
של רוברטה. השביל, בין שתי שורות העצים בפרדס, מגיע ישר

לכביש הראשי, הנראה ברקע. ליד גווייתה של הילדה נמצאו
תזזתוניה, ובמרחק מה, נעל שלה. כן גילו החוקרים בסמוך
חגורת מכנסיים של גבר, שלפי השערתם היתה שייכת לרוצח.

מאח אוד אבנר*
23 - 25 באוקם ונו 1972
לדוחיוח שניה

מדו ע פו ר? המלודיה?
אדם זקן חי בעבר. אין הוא יכול להתרגש ממה
שקורה לנגד עיניו. אבל הוא יכול להתרגש עד כדי
היסטריה ממה שקרח בימי נעוריו.
המימסד הישראלי הוא זקן מאד. את זה הוא
הפגין השבוע בצורה שעברה את כל גבולות הגיחוך.
הכנסת התרגשה. ההיסטריה השתוללה בה מקיר
אל קיר .״מזה שנים לא ראתה הכנסת סערה כזאת!״
דיווח כתב שידורי ישראל.
על מה ז על מדיניות המובילה למילחמה, בה
עלולים ליפול אלפים ! על תנאי״הדיור, הדנים רבבות
ילדים לניוון ז על עוול מחריד שנעשה בימים אלה
לאנשי בירעם ואיקרית, או למישפחות חללי מינכן?
חלילה• הכנסת מתרגשת רק על מה שקרה לפגי
30 שנה.
זה היה מחזה ! ח״כים נכבדים, המתקרבים לגיל
,60 חזרו לימי נעוריהם, הפכו לשעה קלה שוב מפקדי
פלמ״ח, לוחמי״מחתרת נועזים, צעירים שופעי־אידיא-
לים המסכנים את חייהם.
כמו נער״שעשועים קשיש, המשחק בפני נערה בת
17 את התפקיד המאהב הצעיר, הם היוו מחזה פאתטי.
הוא הזכיר את דברי שקספיר על הילדותיות השניה,
הפוקדת כל אדם בערוב ימיו.
היתה זאת סערה אחת שבח יכולתי להישאר שלוו
ורגוע.
קודם כל, הייתי ניטראלי. בנעורי הייתי איש אצ״ל,
ובפרוץ המילחמה הייתי חייל בגדודי חי״ש של ההגנה.
מבחינה צבאית, הייתי תמיד חסיד שיטות הפלמ״ח,
ובוויכוח הגדול על דמות צה״ל חייתי בהחלט בצד
הרוח הפלמ״חית.
אבל זה לא חשוב. לא יכולתי להתייחס ברצינות
לסערה שפרצה באיחור של דור, בגלל חוברת כלשהי
שהוציא אחד הצדדים, אפילו בחותמת ממשלתית.
תעמולת ־מישרד״החינון למען גבולות ארץ־ישראל
השלמה, בעזרת שטיפת-המוח של מפות מזוייפות
(העולם הזה ,)1833 חמורה בעיני הרבה יותר מנסיון
ילדותי זה לשכתב את ההיסטוריה.
ההיסטוריה ידועה — ומי שבכלל יתעניין בעתיד
בוויכוח בין אירגוני המחתרת, יקבל את הדיעה שלכל
אחד מן האירגונים היה תפקיד משלו בשלב שקדם
להקמת המדינה, בו שימשו ההעפלה, הטרור (כן,
נקרא לילד בשמו!) ,מילחמת־הגרילה והפעולה העממית
המאורגנת בערבוביה.
במשך למעלה משעתיים טבע האולם בקריאות-
ביניים, ואיש לא יכול היה לומר יותר משלושה מיש*
פטים רצופים. השתתפתי בתחרות היסטרית זו רק
כמה פעמים, בין צחוק לצחוק, בנסיון־שווא להחזיר
מעט שפיות״דעת לוויכוח. למשל, בעת נאומו של יגאל
אלון :
היו״ר ישעיהו (לבגין) :אני מבקש גזינזך
להפסיק !
מנחם בגין ו לא אפסיק לחלוטין !
היו״ר ישעיהו: זה לא יפה !
מנחם בגין! זה לא יפה? אבל זה יפה?
ישראל קרגמן: כאשר יעשו לך כך,
כשתנאס — זה יהיה טוב? כך ננהל את הפרלמנט?
היו״ר ישעיהו: בפעם האחרונה אני מבקיש
ממך להפסיק, חבר־הכנסת בגין !
יגאל אלון: אני ממשיך בציטוט ׳מהטכסט
(של החוברת על הפלמ״ח).

22 1

אורי אכנרי: אולי נעביר את הוויכוח ההיסטורי
לפורום אחר, ונסתפק בוויכוח הפורמלי?
זח לא עזר, כמובן, אלון התעקש לקרוא מן
החוברת קטעים ארוכים על תולדות הפלמ״ח, ושוסע
על-ידי אנשי אצ״ל, שציטטו קטעים אחרים מן החוברת.
מנחם בגין: איפה תנועת־המרי המאוחדת?
(התקופה שבה שיתפו ההגנה, אצ״ל ולח״י פעולה,
עד לפיצוץ מלון המלך דויד בידי אצ״ל).
שמואל תמיר: אתס צריכים להתבייש בתקופה

יגאל אלון: חבר־הכנסת תמיר אומר שאתה
צריך להתבייש בתקופה זאת, מה דעתך על זה?
׳מנחם בגין: ישבנו עשרה חודשים (בתנועת
המרי) ותיכננו מילחמה ! אתם יודעים זאת. איפה
זה כתוב פה?
עדה פיינברג־סירני: בעמוד .34
מנחם בגין: לתלמידים אתם תספרו סיפורים
כאלה? לנכדים שלי תספרו?
עדה פיינברג־סירג^ :זה כתוב בעמוד .34
לא מוסתרת האמת
יגאל אלץ: זה כתוב בפרק שעוסק במרי.
אפילו לא קראת את הספר, ואתה צורח בלי
לקרוא את הספר.
אורי אבנרי: אולי אפשר להמציא את החוברת
לכל חברי־הכנסת, ולדחות את הוויכוח
למועד אחר, כדי שנקרא אותה עד אז?
יגאל אלץ: אמציא את החוברת ברצון.
גם זה לא עזר. בסוף זה באמת נמאס לי :
עדה פיינברג־סירני: אתם כתבתם עלינו
דברים יותר גרועים! י מנחם בגין: אנחנו כתבנו עליכם?
יגאל אלץ: כתבו עלינו ״קין״ .ואתה יודע
את המשמעות.
מנחם בגין: נכון. כי רצחתם אותנו.
יגאל אלץ: צדיק הדור !
מנחם בגין 25 :שנה לא...
חיים לנדאו: כתבנו ״שלם נשלם לד קין״.
יגאל אלץ: בספר של חבר־הכנסת בגין.
אורי אכנרי: הלוואי והכנסת היתה יודעת
להתרגש מעניין אקטואלי כמו שהיא יודעת להתרגש
מההיסטוריה !
דומני שזה היה הסיכום הנכון. אבל תחרות־הצעקות
נמשכה עוד שעה תמימה.

זוג היונים
עופר־״בדר

שלמה יעקוב גרוס סכשיו בא חבר־הכנסת
בדר ומציע לשנות את השיטה הזו, שהוא
עצמו הציע אותה.
אורי אבנרי: בדר נתן, בדר לקח, יהיה
שמו של בדר ברוך.
דרוש עמוד שלם כדי להסביר בדיוק את ההבדל בין
השיטות. בצורה פשטנית, ניתן להסבירה יכך :
• לפי השיטה הקיימת, מחלקים את מיספר כל
הקולות הכשרים ב־ .120 מתקבל סכום שהוא ה״מודד״.
מחלקים את הסך־הכל שקיבלה כל רשימה בסכום המודד,
וכך ׳מתקבל מיספר המנדאטים ״השלמים״ של הרשימות.
אחרי חשבון זה נשארים כמה מנדאטים שלא יחולקו,
ונישאר לכל רשימה ״עודף״ של קולות שאינו מספיק
למנדאט שלם. אז מחלקים את המנדאטים שנשארו בין
המיפלגות שנותרו להם העודפים הגדולים ביותר. פשוט
וצודק.
בבחירות של 1965 קיבלה סיעתנו 14,124 קולות.
המודד היה 9881 קולות. קיבלנו מנדאט אחד, ונותר לנו
עודף של 4243 קולות. מכיוון שנותרו בסוף ששה מנדא־יטים
בלתי־מחולקים, והעודף שלנו היה השביעי בגודלו —
לא זכינו במנדאט שני.
בבחירות של 1969 קיבלנו 16,853 קולות. המודד היה
11,274 קולות. קיבלנו מנדאט אחד, ונותר לנו עודף
של 5,579 קולות. מכיוון שנותרו ששה מנדאטים, והעודף
שלנו היה החמישי בגודלו, זכינו במנדאט שני.
• השיטה החדשה היא שיא התייחכום, ואי־אפשר
כימעט להסבירה. עיקרה הוא שלהבא יחלקו את המנדא טים
שנותרו לפי אותו יחם כמו המנדאטים הקודמים.
התוצאה תהיה שאם קיבל המערך את מחצית המנדאטים
״המלאים״ ,יקבל גם את מחצית המנדאטים שנותרו.
לסיעה שקיבלה פחות מ׳/0ס 5אין כל סיכוי לקבל מנדאט
של עודף.
הצעת־חוק כזו, המשנה את סדרי הבחירות, זקוקה
ל־ 61 קולות בכל השלבים. המערך וגח״ל ערכו גיוס כללי,
והחוק נתקבל, באווירה של שיעמום טוטאלי, ב־ 64 קולות
נגד 23 הקולות של כל הסיעות הקטנות והמפד״ל.

דרו־ בל

בימי שילטונו של דויד בן־גוריון עלד, לא פעם
החשד שהוא מביים בכוונה סערות ״היסטוריות״ בכנסת,
כדי להסיח את הדעת ממעשיו האקטואליים.
לולא היתה ההיסטריה של חברי-הכנסת בוויכוח על
הפלמ״ח כל־כך אמיתית, אפשר היה לחשוד בראשי גח״ל
והמערך שהם ביימו את הסערה כולה, כדי להסיח את
הדעת ממעשיהם.
ואכן, שעה אחת בלבד לפני שהמטירו עלבונות
קולניים איש בפני רעהו, עסקו ראשי שתי הסיעות

עופר

הסיכוי כמו לסיעה גדולה לזכות במנדאט נוסף ימן
העודפים, המציא יוחנן בדר עצמו בכנסת הראשונה. אז
היתד, חרות סיעה קטנה למדי, ולא היתד, מעוניינת
בשיטה שתיתן יתרון עצום לסיעת מפא״י.
בדר עצמו הודה בכך, וסיפר ארוכות איך המציא
את השיטה והעביר אותה בכנסת הראשונה, באמצעות
פתקים. הוא סבר, כנראה, שזה מעניק לו את הזכות
לבטלה כעת, כשסיעת גח״ל היא (לפחות זמנית) סיעה
מאוחדת וגדולה.

בדר

באחווה עילאית בפעולה משותפת לגזילת זכויות הסיעות
האחרות.
ניצחו על המלאכה, בידידות של זוג יונים, ח״כ
אברהם עופר, יונת המערך, וח׳־כ יוחנן בדר, נץ גח״ל.
הם עזרו איש לרעהו, מילאו איש אחרי עמיתו, והפעילו
במשותף את מכונת־ההצבעה האוטומטית.
אחרי אחווה אקטואלית זו, יכלו השניים לצעוק איש
על רעהו על רקע היסטורי. את ׳מלאכתם הם כבר עשו.

בדר נתן,
113־ לקח...
־י העיקרי של שיתוף־פעולה מרהיב זה של אנשי
הג במפא״י והמנגנון של גח״ל היה שינוי שיטת חלוקת
הנ^אטים בכנסת (ראה הנדון).
את השיטה הקיימת, הנותנת לסיעה קטנה את אותו
11י

קלעו אבן
הצעת־רשימה
תצטרך

לפני כן העביר רוב דומה (אך בלי המפד״ל)
חוק אחרת של הצמד עופר—בדר, שקבע כי
חדשה, המתייצבת בפעם הראשונה לבחירות,
להפקיד 20 אלף לירות, במקום 5000 הל״י עד כה.
תעבור את אחוז־החסימה, תפסיד את הכסף.
מאחורי הקלעים רמזו שבוועדה יעלו את הסכום ל־50
אלף ל״י.
מובן שהצבענו גם נגד חוק זה, אף שלכאורה היינו
צריכים להיות מעוניינים בו.
שני חוקים אלה עברו במכבש הרוב האוטומטי. רק
לגבי החוק השלישי, הנוגע למימון הבחירות והמיפלגות,
היה נסיון כלשהו של הידברות.
בנוסח המקורי, שהונח על שולחן הכנסת, כללה הצעה
זו תחבולה מחוכמת ביותר נגד הסיעות הקטנות. נאמר
בה שכל רשימה תקבל מימון לפי תוצאות הבחירות
הבאות (רמזו על 150 אלף ל״י לכל חבר-כנסת) .כדי
לנהל את המערכה, תקבל מיקדמה לפי תוצאות הבחירות
הקודמות (רמזו על 75 אלף ל״י לח״כ) .מה תעשה רשימה
קיימת שתוציא כסף זה במערכה, אך לא תעבור את
אחוז־החסימה — בייחוד אם ייקבע אחוז־חסימה דורסני
חדש?
לפי הנוסח המקורי, תיאלץ רשימה כזאת לתת ערבות
בנקאית על המיקדמה. חבריה יצטרכו למשכן את עצמם,
ואחרי הבחירות יצטרכו להחזיר באופן פרטי את הכסף
— שהוצא מזמן. מובן שבתנאים כאלה לא היתה שום
סיעה קטנה יכולה לנהל מערכת־בחירות.
במשך השבוע התארגנה פעולה ענפה של הסיעות
הקטנות, מקיר אל קיר, והיו שיחות רבות. כתוצאה מכך
ויתרו היוזמים על סעיף זה. הם זיסכימו שהסיעות
הקטנות יוכלו להוציא לפחות סכום מינימלי ללא סכנה.
אולם העיוותים האחרים של הצעת־החוק נשארו
(ראה מיסגרת) .המערך יוכל להוציא לפי החוק 56 פעם
יותר מסיעת מק״י. מכיוון שמק״י לא תוכל להיות בטוחה
שתעבור אף את אחוז־החסימה הקיים, בוודאי לא תוציא
יותר מסכום המיקדמה — ופירוש הדבר שהמערך יוכל
להוציא למעשה פי 112 יותר ממק״י!
בתנאים אלה, מה הטעם בדיבורים על שיוויון דמוק רטי,
ועל סיכוי שווה של כל הכוחות והרעיונות להתמודד
על הבוחר?
אפילו דויד לא יכול היה להתמודד עם גוליית, לולא
היו לו קלע ואבן. גוליית המודרני יחכם יותר מקודמו.
ג&גי

״ ה צוו ת־ חו ק 11באהלהבטיחשהגדולים יישארו
ג דו לי ו ש הק טני יישארו קטני ל עו ל ועדיי
לתלו דברי סיעתנו על חוק מימון הבחירות.
אורי אכנרי: בשלב הנוכחי נצביע נגד הצעת*
חוק זו.

בדי להסיר כל ספק. אני מקדים ואומר שאני
מחייכ מימון ממלכתי של כחירות — כתנאי
שהמימון הוא הוכן, מכיר וצודק.

הדרישה למימון ממלכתי כזה הושמעה בשנים האח רונות
בעולם, בתוקף גובר, דווקא מצר חוגים ליברליים
ומתקדמים. הדבר בא למנוע יתרון בלתי־הוגן לחוגים
המייצגים את המימסד, המשופע בקרנות. משום־כך הטיל
הנשיא גיכסון וטו על הצעת־חוק אמריקאית, שבאה
ביוזמת החוגים הליברליים במיפלגה הדמוקראטית.
אילו היה החוק לפנינו משרת את אותה המטרה —
ליצור שיוויון בין הכוחות הפוליטיים ולאפשר לכל כוח
ציבורי להתמודד בתנאים הוגנים — היינו תומכים בו
בפה מלא, ובלי כל היסום.

הכיקורת העקרונית שלנו על הצעת-החוק
שלפנינו נובעת מן העובדה שהניסוח הנוכחי
של ההצעה אינו משיג מטרה זו, ואן! מסכל
אותה כמידה רכה.

סירוק העיוות
גילוי־הלב מחייב אותי להעיר כאן הערה חשובה.
כאשר ביקשתי להסיר הצעת־חוק זו מסדר־היום,
היא היתח מנוסחת בצורה חמורה ביותר.

היא כללה, למעשה, אחוז־חסימה כספי —

הקורבנות: הסיעות הק טנו ת באולם המליאה*

סעיף שהיה מכוון כל כולו נגד הסיעות הקטנות,
ולמעשה לא היה מאפשר להן להתמודד
ככחירות.

המודד הנכון היה צריך להיות כך: סכום מינימלי
אחיד לכל המיפלגות, סכום המתאים להסברת מצע
פוליטי בדרכי־התקשורת המודרניים. הסברת מצע קומוניסטי
מחייב את אותם האמצעים כמו הסברת מצע
קאפיטליסטי, הסברת מצע רפורמי דורשת את אותם
האמצעים כמו הסברת מצע שמרני — ואולי גם יותר.
אם בכלל יש מקום לאבחנה בין המיפלגות על פי
גודלן — הרי היא צריכה להיות קטנה וחסכנית. למשל :
אם תשלם המדינה לכל סיעה לצרכי בחירות חצי מיליון
לירות — סכום צנוע מאוד — אפשר להוסיף למיפלגות
הגדולות סכום של 20 אלף לירות לכל מנדאט. במיקדה
כזה היה המערך מקבל כמיליון וחצי לירות — ולא
למעלה מ־ 10 מיליון ל״י, לפי ההצעה הנוכחית. הציבור
היה חוסך קרוב ל־ 20 מיליון לירות.

מזימה זו — אם אכן יימצאו לה תומכים
כמיפלגות הגדולות — נועדה לסלק מן הכנסת,
ככוח הזרוע המישפטית, את כל סיעות האופוזיציה
הלוחמת, לחסום את הכנסת כפני כל
כוח חדש ורעיון חדש, להקפיא לעולם ועד את
המימסד הקיים על שלוש שלוחותיו. יהיה זה
קכר הדמוקרטיה הישראלית.

אחרי הכל, מדוע צריכים להוציא על בחירת
המועמד ה־ 56 של המערך, הנבחר על-פי
המצע של המועמד הראשון, את אותו הסכוס
במו על כחירת המועמד הראשון של המערך,
או על המועמד הראשון של מק״י?
שמואל מיקונים נ זה נקרא שיוויס!
חיים לנדאו: הראשון והאחרון של מק״י.
אורי א מ רי: צריך לאפשר גס למק״י

בהידברות שנתקיימה ביומיים האחרונים עם יוזמי
הצעת־החוק, שונה סעיף זה. הצעודהתיקון, שנמסרה זה
עתה לפרוטוקול על־ידי חבר־הכנסת קרגמן, מסלקת
.עיוות זה במידה מסויימח.
בנקודה זו השתנתה הצעת־החוק לטובה.

ענו קודו שר עזיתה
איננו יכולים להתעלם מהעובדה שדיון זה !מתנהל
תחת הענן הקודר של המזימה להעלאת אחוז־החסימה.

מיקדמה על חשבון זה מוגשת לנו היום, בצורת
הצעת־החוק לשינוי חישוב העודפים בבחירות. הצעה
זו נועדה לגזול מן הסיעות הקטנות מיספר מנדאטים,
ולהעבירן לסיעות הגדולות — לא בדדו של שינוי דעת
הבוחרים, אלא בדרך של שינוי חישוב הקולות.

הצעת חוק למימון בחירות ומיפלגות, הנולדת
על רקע זה, מעיב עליה מראש צל כבד.

10 דיון רעעו־ו!
מה הן, אם כן, נקודות־הביקורת שלנו על הצעת־החוק
פנינו 1
אפרט אותן בצורה עניינית, אחת לאחת:

• הצעת־החוק כאה להקפיא
יפלגות הקיימת, לדאוג שהגדולים יישארו
לים, ושהקטנים יישארו קטנים.
אכרהם עופר: לבך דואג הבוחר!
אורי אכנרי: מיפלגה שתהיה רשאית לפי
החוק להוציא רק סכום קטן על הסברתה ופעולותיה
— סכום הנקבע על פי הישגיה בעבר
— כימעט ולא תוכל לגדול, ובוודאי לא במהירות.

• חצעת-החוק מנהיגה אי-שוויון מהותי
לגבי המיפלגות.

לגדול, אם הבוחר רוצה בכך !
קריאה: בתקציב קטן כזה לא היו נבחרים
120 איש.
אורי א מרי: הריצפה צריכה להיות גבוהה
יותר, והתיקרה נמוכה יותר.

אין ביקורת אמיתית
• הצעת-החוק אינה מנהיגה ביקורת
על נוהלי המיפלגות והדמוקרטיה שבהן.
אין בארץ ״חוק מיפלגות״ ,המבטיח את זכויותיהם
של חברי־מיפלגה. אין פיקוח על הבחירות הפנימיות ועל
שמירת הדמוקרטיה במוסדות, שישלטו מחר בכספים אשר
יוענקו למיפלגה.

• הצעת־החוק אינה מנהיגה
מלאה גם על הוצאות המיפלגות.

ביקורת

אמנם, תונהג ביקורת כלשהי, אך לפי החוק אפשר
יהיה למיפלגות העשירות להוציא הון־עתק נוסף בצורה
של ״השקעות״ ,או פעולות של מוסדות כלכליים ואיר־גוניים
נפרדים, עצמאיים־כביכול. יש חשש שלמעשה
יוסיפו המיפלגות להוציא מה שהוציאו בעבר, נוסף על
הכסף החדש.

חיים לנדאו: זאת יכולה לעשות גס מק-י!
אורי א מרי: אס יש לה כסף, לנו אין.

• הצעת־החוק אינה מונעת הכנסות נוספות
למיפלגות.
כל מיפלגה תוכל להביא כל סכום שהוא מחוץ־לארץ,
להביא מיליונים מכספי המגבית — במישרין או באמצעות
המפעלים שלה. תנועות הקיבוצים יוכלו לגייס בלי
הגבלה כסף ממיפעליהם, בצורה של דמי־חבר כפויים,
בעוד שמיפלגות אחרות לא תהיינה רשאיות לקבל תרומות
מאוחדים המהווים ״תאגידים״.

שיוויון, צוק וביקורת
אני חוזר ומדגיש: אני תומך בעיקרץ של
מימון ממלכתי הוגן.
אני מצביע בקריאה הטרומית נגד הצעת־חוק זו,
בניסוחה הנוכחי, באשר אינה מבטיחה שוויון, צדק ובי קורת.

הוועדה תשנה את ההצעה כרוח דברים
אלה, נשקול את הצכעתנו הסופית בהתאם
להצעה שתגובש.

הצעת״החוק נתקבלה בקריאה טרומית ב 63-קולות
המערך, גח״ל, המפד״ל ול״ע, נגד 11 קולות הסיעות
הקטנות* אגו״י נמנעה.
אחרי ההצבעה היו עוד חילופי דברים:
חיים לנדאו: המצביעיס־נגד רוציס להד
דיע כי לא יקבלו את הכסף, אם החוק יתקבל.
היו״ר בן־ציון קשת: המצביעיס־נגד לא
ייפו את כוחו של חבר־הכנסת לנדאו.
שמואל מיק ונים: חבר־הכנסת לנדאו צריך
להודיע! ,מעל הבמה, מה גודל הדיפיציט שלו.
חיים לנדאו: אס תעזור לי לפתור אותו
— אודיע.
אורי אכנרי: אס החוק ישחרר את חברי
תנועתי מתשלום המיסיס שיממנו את החוק, נוותר
על המימון.
* מימין: למעלה: גרוס (אנו׳י) ,שומט? (מ״וו),
הראל והורוביץ (ע״מ) .באמצע: אבנרי, שערי (ל״ע),
פרוש (אגו״י) ,תמיר (מ״ח) .למטה: האוזנר (ל-ע),

האיש שישב שש נמאסו נוי שחבוי!
רשוו הבנק הגדור בואשון־וציון רא
״ועו שהוא שיתו נעורה עם המשטח
מסנו ל ה עו פ ס חו ר

אד מהנח
נחעחיס!
כן־חור דוידי הוא כיום האדם המכוקש כיותר כישראל.
לא על־ידי המישטרה. העולם התחתון הוא דווקא זה שמתעניין כו.
לפי מידע סודי, הוצא נגד דוידי חוזה לחיסולו. אין זו אלא שאלה
של זמן עד שיכוצע הניסיון הראשון לרצוח אותו.
הסיכה: דוידי הוא האיש שגילה למישטרה את השלל והנשק של
שוד הכנק המפורסם כראשון־לציון, שכוצע לפני עשרה חודשים.
לטו
אש חיה. כמשף
עד שדוידי הצכיע על העקכותישהוכילו לפסח.
כעקכות גילוי הכסן ז והנשק, הגיע דוידי להסכם עם המישטרה :
הוא יוחזק כמעצר כשאר החשודים, ויוגש גם נגדו כתכ-אישום. כל
זאת — כדי שהשודדים לא יגלו שהוא שיתח פעולה עם המישטרה.
עשרה חודשים ישכ דוידי כמעצר־הסוואה כזה — עד שלפני שכו
עיים התכרר שלשווא: היתה זו המישטרה עצמה, שאמורה היתה
להגן על זהותו — שחשפה אותו.
כעקכות כף, כוטל האישום המדומה נגדו והוא שוחרר. ההסוואה
היתה מיותרת עתה.
הוא יצא לחופש. אל הנוקמים הממתינים לו.
כסיפור כלעדי ל״העולם הזה״ ,עומד דוידי כגילוי-לכ על חלקו
כפרשה, מדוע עשה מה שעשה, והעיקר — כיצד הוא חי כצל האיום
על ה^1
מדווח כתם ״העולם הזה״ ,מרסל זוהר, שיצא לפגישה עם האיש :
( ״ עת לילה מאוחרת. לילה קודר, את פני. שומר־ראשו של בן־חור דוידי —

בן־־חור דויד
בן־חוו
נין הנאשמים

חמשת הנאשמים למחרת מעצרם, לפני
כשנה, בתחנת מישטרת ראשון־לציון,
ושבים מוקפים שוטרים. מימין לשמאל: ניסים לביא, חיים חאדי, אורי מזרחי, בן־חור

מעיק. בתים ישנים, חצרות מאיימות.
בקצה חצר כזו, מאחורי קירות גבוהים,
נפתחת דלת. כלב קולי ענק, מאולף, מקבל

האיש שרוצח אלמוני, מחפש ברגעים אלה
את ההזדמנות להכניס לו כדור.
פקודה קצרה, והקולי מפנה את הדרך.

דוידי, ורחמים הרוש. הנאשמים נעצרו עוד ביום ביצוע השוד על חוף הים בפלמחים,
שם נסתיים מסלול הבריחה של השודדים. השוד הנועז גרם למישטרה לנקוט באמצעי
בטיחות מוגברים, והשופט הוציא את פקודת המעצר בתחנת המישטרה בראשון־לציון.

.מ שיבוא, מצא שאני מוכן לכל.״

״נל בן־אדס מחד על הזדים שדו.״

בארץ יש כנופיות? כל אחד דואג לאינטרס
שלו. גונב רק בשביל עצמו. שאני
אפחד לצאת לרחוב? מה זה פה, צ׳י־קאגו?
מישהו יסכן את החופש שלו, לעשות
לי משהו באמצע הרחוב? אני יכול
לדאוג לעצמי, ומה שיקרה יקרה. אם
המישסרה היה איכפת לה ממני, היתד.
חושבת עלי לפני ההבטחה המסריחה
שנתנו לי. עכשיו, אחרי שזרקו אותי לכלבים,
רק אני אדאג לעצמי.״
״איך הגעת למצב הזה? היכרת את
החשודים מזמן?״
״לא מכיר את כולם. רק את ויקטור
פילו חיברתי *.היו לי איתו כל מיני עסקים.
לא הכי נקיים.״
״עבדת פעם באיזה מקצוע?״
דוידי מצית לעצמו סיגריה נוספת:
״•,הייתי עובד יהלומים איזה שלוש שנים.
רגם עבדתי בהרכבת אנטנות. אנחנו אר־

בן־חור (״בני״) דוידי הוא צעיר ( )24 צנום,
בן העדה התימנית, המחייך באדיבות —
וככל הנראה לי, גם בנינוחות. אם הוא
מפחד — הוא מצליח להסתיר יפה את פחדו.
מלבד
דוידי, נוכחים בחדר גם שני אחיו
ואביו. מגיע הקפה וסיגריות. האווירה
שקטה, רגועה. כלב הקולי מתיישב לרגלי
אדונו.
״בן־חור, בעולם התחתון יודעים לספר
שיצא עליך חוזה. המשטרה לא מצאה
לנכון לתת לך הגנה?״
בן־חור מניף ידו בתנועת־ביטול :״אני
צריך משטרה אני? אני לא מפחד מאף
אחד. נוכחות השוטרים רק גורמת לי בו־

״התשטדה
זרקה אותי
לכלבים״.

לא הלשנתי ער
אף אחד.
גילית* דק על
הנסף והנשק.

שות. מה יש ביני ובין המשטרה? אין לנו
שום דבר משותף. המשטרה יודעת שאני
עבריין. איכפת להם מה שיקרה לי?״
״ואתה לא מפחד, ככה לבד?״
״כל אדם מפחד על החיים שלו. מי לא
מפחד?״
״מי עלול לפגוע בך?״
״מה אני אגיד לך — אני חושד בכל
אדם.״
״מד. אתה עושה כדי להגן על עצמך?״
״מי שיבוא אלי — יגלה שאני לא יושב
בחיבוק ידיים. אני לא רוצה שהאנשים
יחשבו שאני מחפש קרבות, אבל מי שיבוא,
שייזהר.
״אם הייתי מפחד, הייתי עוזב את הארץ.
הזמן יעשה את שלו. אני רוצה
לעבור את המשבר. אני לא מחפש להישאר
פה בארץ כדי להצטדק, אבל אני
לא רוצה גם לעזוב את הארץ ולחזור אחר
כך כמו כלב. אם ארצה לעזוב את הארץ
— אולי בעוד שנה, שנתיים. אני לא מפחד
מאנשים. מה הם מסוגלים לעשות? לזרוק
להורים שלי לבנת־חבלה, כמו שעשו כבר?
שיבואו ויחפשו אותי. לפה להורים שלי?״
ת ה לא פוחד עכשיו לצאת ל־
רחוב? לפחות שניים מהחשודים
בשוד — ניסים לביא ורחמים חרוש —
נחשבים לראשיה של כנופיית בת־ים ה מסוכנת.
אתה לא פוחד מחברי הכגר
פייה?״
דוידי, בביטול :״איזה כנופייה. מה ש כותבים
בעיתונים, זה הכל סיפורים. פה

.אד לא מדגיש אשם.

בעד. אחים ושתי אחיות במשפחה. ואבא
עובד בעירייה.״
ז מה קר ה עם פילו?״
***יו! ״היה חייב לי בסף 15 .אלף ל״י.
יום אחד בא אלי, אמר לי, :יש שוד
בנק. תביא לי בן־אדם שיחכה אחרי השוד
בשביל לקחת את הכסף.׳ זה הכל.׳
״סיפר לך מי עושה את השוד?״
״לא. אני תיארתי לעצמי מי החברים
שלו, אבל לא ידעתי ממנו כלום. השגתי
לו נהג, את מלאך, שאני מכיר אותו מפה,
מהשכונה, וזה היה כל חלקי בעניין.׳׳
״מה הבטיח לך פילו? *
״לא דיברנו על חלק 1 .קיר. צריך לתת
לי משהו, זה היה ברור. למ׳רות שאני אישית
לא השתתפתי בשוד.״
(המשך. בעמוד )26

השרו והנש0

פקד (בתמונה — עדיין מפקח) חיים בן־איון מצביע
על רבע מיליון הל״י שנשדדו מסניף בל״ל בראשון־
לציון, ועל הנשק שבו השתמשו השודדים לביצוע השוד (ארבעה עוזים, שלושה אקדחים.
מחסניות וכובעי גרב) .היה זה בן־חור דוידי שהביא לגילוי. השלל והנשק.

* פילו, אחד השודדים ש!וזפך !עד מדינה,
העיד נגד חבריו, רעו גס על כך
שהוא לא היחידי שזימר, וכ;ך נודע לחשודים.כי
גם דוידי דיבר. לאחד עדותו, נשלח
פילו לחו׳׳ל.

אני מחכה לר״ג חי
(המשך מענזוד )25
דין אסרתי למלאך :׳תצפול כמקום
כזה וכזה, ביום זה וזד׳ בעז דיו וכזו.
תקבל את הנשק והכסף, ומחביא אותם׳.״
״אז איך תססו אותך זום החשודים
האחרים כחוף *:לפחים ז״
״אני אסביר לך בדיוק. ויקטור 0שאיך
לי הודעה לבוא דחוף לפלמחים|!8 י$י
ציוד דייג מחבר שלי, בתור ה8וואמ׳
ונסעתי עם חבר לפלמחים.
״כשעברנו דרך התקווה, פגשנו את
רתמים חרוש.״ אני מכיר אותו בתור
דייג. אמרתי יופי, ולקחתי אותו איתי
לחוף, כאילו בשביל לדוג**.

ף ק־ נתפסת״ ¥

״ולמד׳ גילית למשטרה?״
״תראה. אני בחיים שלי עוד לא היה לי
תיק שהודיתי בו במשטרה. אני לא אומר
שאני טלית שכולה תכלת. מיליון פעמים
עצרו אותי. לא חשוב על מה. אף פעם
לא הודיתי.
״אבל מה שקרה הפעם, קרה בגלל
שהמשטרה באה אלי על בטוח. עם כל
סיגי פרטים על המקרה. ואז ידעתי ש מישהו
דיבר כבר. אז !מה יכולתי עוד
לעשות?
״אמנם זה לא תירוץ לתת את הכסף,
אבל נתתי. לא הופעל עלי שום לחץ.
זה רק בגלל שמישהו דיבר לפני.
״באו אלי מהמדור המרכזי. פרנקנטל
— זה רב־פקד יעקב פרנקנטל — אמד
לי , :אנחגו יודעים שאתה יודע פי האיש
שהעביר את הכסף ואת הנשק. אתה
יודע, שאצלנו זה רק שאלה של זמן עד
שנגיע אליו. אז אנחנו נותנים לך, כמו׳
שאומרים, צ׳אנס. אם תגלה איפה הכסף
והנשק, לא תועמד לדין.
״עכשיו תגיד לי, איך הם יכלו לדעת
עלי? אז ברור שמישהו דיבר. לא
מישהו מהאנשים שעשו את השוד, חלילה,
אלא חברים שלהם. לא חסר פטפטנים
בתל-אביב.
״כשהם דיברו איתי ככה, אז אמרתי
לעצמי שזה לא סוד כבר. השתכנעתי
שזה רק עניין של שבוע עד שהם יגיעו
בעצמם למלאך. אז הסכמתי לגלות —

משטרה קטים, עושים מה שרוצים
בלי לחשוב על האנשים.״
״איזה הסכם עשתה איתך המשטרה?״
״שום הסכם בכתב. כל זה היה עניין
של אמונה, אתה מבין. אפילו היו אומרים
לי תעשה בכתב, לא הייתי מסכים. לא
האמנתי להם. לא רציתי שיסבנו אותי,
שיעשו סירחון. ידעתי שכל זמן שזה
בעל־פה, המשטרה תשמור על זה בשקט.
אבל מה? אני יכולתי לדעת שויקטור
יצא בתור עד־מלך, ידבר בצורה כזו?״
״אתה מדגיש אשם, על ששיתפת קעו־לה
עם המשטרה?״
״אני אגיד לך את האמת. מנקודת
הכבוד שלי — נפגעתי, אתה מבין?
אבל מבחינה זו שהכנסתי אנשים לכלא
בפה שלי — אני לא מרגיש שאני אשם.
אני רק הצבעתי על הכסף, לא על אף
אדם. בשביל זה אני נשאר בארץ. קדה,
הבאתי את הכסף, חביבי. מה לעשות?
מה אני, אלהיט? זה רק בגלל שמישהו
כבר דיבר, כמו שאמרתי לך. אבל האנשים
געצרו רק בגלל שפילו יצא עד־מלך,
לא בגללי. עובדה, בגלל זה הוא
ברח לחוץ־לארץ.״
י ד !הגיפו החברים שלך בכלא,
כשהתגלה שאתה זה שגילית את

נעיד הסוטים הישראלית שר המעוב
הנווע החנהו השבוע קוב לא־מבו״ם
ך* ראשונים הופיעו על ראשי ה־
״ | 1גבעות מסביב. ראינו אותם באים
עלינו מלמעלה בגלים. חם עשו עיקוף ביערות
שמסביב. אנחנו חיכינו להם בפתח
העיירה, אבל הם הפתיעו אותנו.
״שלחתי את האנשים שיתפזרו בבנייני
העיירה. הם תפשו את בניין המיסבאה,
את המלון ואת המכבסה הסינית. אני
נשארתי לשמור על מישרד השריף. אבל
ידעתי שהקרב אבוד. היינו מעטים מדי.״
שוקי כהן, אדיר השפם, לא תאר במילים
אלה התקפה של אינדיאנים צמאי-
דם על עיירה שלווה במערב הפרוע.
״כשהתקרבו יותר אלינו השתגעתי,״
ממשיך שוקי ,׳מנהל השטח בעיירה המע־רבונית,
שהוקמה לצורכי הסרטה ליד קל-
קילייה ,״היו שם נשים וילדים יותר מגברים.
אחת הרגה אותי לגמרי. היתד׳ בהריון
ועוד סחבה תינוק בידיים. ועם כל
המיטען הזה, טיפסה על הגבעות הנוראות
האלה בחמסין. ואיזה מרץ היה לה.

הכסף?״
״אני בעצמי סיפרתי להם, כשהייתי
איתם ברמלה. איך הם הגיבו? הם לא
מודים בשוד, אז מה שיגיבו? הייתי
איתם באותו חדר. הם לא רצו לדבר
איתי.
״נתבו בעיתונים שדקרו אותי והרביצו
לי. שום דבר. הכל שקר. כמו שכתבו
ששמו לי בבית אצל ההורים לבנת
חבלה, ונפל קיר שלם. איפה. שום דבר.
שפו בסך הכל לבנה בחצר, ולא קרה
כלום,.העיתונאים האליה. הכל מנפחים.
״אני רוצה להוסיף עוד משהו. לא
קיבלתי מהמשטרה שום דבר. העיתונאים
כתבו שקיבלתי נסיעות לחוץ־לארץ, כרטיסים
למטוס. שום דבר. הכל שקרים.
קיבלתי מהמשטרה רק הבטחה שלא יעשו
לי ולמלאך שום דבר. ושיש מרו על זה
בסוד. אז אפילו את זה הם לא קיימו.״•
׳ ״מה יהיה עכשיו?״

כוננת להכניס לעיירה הניכספת ללא עז רת
כרטיס. כמה מבעלי המכוניות האחרים
הסכימו לרעיון בהתלהבות ופרצו בעיק-
בותיה.

יריות באוויר
בכדורי סרק
ך* גענו לכניסה לעיירה. כשראינו
״ 1 1את הבתים התחלנו להצטער על
כל המהומה. אוסף של כמה ביקתות עלובות
לאורך רחוב של כמה עשרות מטרים.
וזה הכל. אבל היה כבר מאוחר

כאן, ליד הב קתה,
ה 1191ח | ח
נפתחה הרעה. שד
1111111/111
מר דרש מן הנכנסים תשלום עבור הביקור,
שני ל״י לאיש ושתיים למכונית.
המבקרים סירבו לשלם והדבר גרם לתקרית.
לא הספקנו להגיד ג׳ק וכבר היתד׳ ל מטה,
עברה את הגדר התלתלית ונכנסה
לעיירה.״

פריצה מ מונ ע ת
לעבר היעד

אחד שנמלט ^ 2

עולה למטוס ק.ל.מ ,.בדרכו למיקלט בטוח
שהפך עד־המדינה והעיד נגד חבריו לשוד
רבע המיליון. שמועות טוענות, שלאחרונה חזר פילו ארצה, לאחר שלא הצליח בחו״ל.

בתנאי שלא יעשו כלום למלאך ולי. אז
הם התחייבו.
״אבל רב־פקד סביר זה ליכלך את כל
הפרשה, ועשה סלט מכל התיק הזה.
״המסקנה שלי, וכולם ידעו מזה עכשיו,
זה שאי־אפשר לסמוך על הבטחה של
קציני משטרה , ,אחרי שליכלכו אותי
בצורה כזו. אין להם מצפון, לאלה מה*
אחד הנאשמים העומדים כיום לדין.
** כל אותו בוקר׳ היה השוד בראש
החדשות, כשהרדיו מדווח נוג־סטופ על
המירדף אחרי השודדים לכיוון חוף
פלמחים, ותפיסתם.

״אני יודע? אף פעם לא חיפשתי
בחיים להתעשר משהו מיוחד. רק לחיות.
רק מה? לא הייתי אוהב הרבה לעבוד.
עכשיו, מה שיבוא, יבוא. זה סוף הסיפור,
כמו שאומרים.״
* המשטרה אישרה כי אכן הבטיחה
לדוידי כל זאת, אך ההתפתחויות במהלך
המשפט הוציאו את השליטה מידיה. יחד
עם זאת, כאשר כבר נשרף דוידי ושמו
התגלה, סירבה התביעה למחוק את האישום
נגדו, ורק לאחר שפרקליטו החדש,
עורך־הדין ישעיהו לויט, הגיש
בג״צ — רחליט היועץ המשפטי לממשלה
לעכב את ההליכים נגדו ולשחררו.

ך* סיפור התחיל בתלונה, שהגישו
1 1בשבת האחרונה כמה אזרחים ל־מישטרת
כפר־סבא. בתחנת המישטרה
התלוננו כי שומר בעיירת המערבד
נים, פתח באש מרובה אנגלי שאחז
בידו, לאחר שסירבו לשלם כרטיס כניסה
לביקור בעיירה ובכל זאת עמדו על זכותם
להיכנס.
סיפרה על המיקרה מלי וינר, סטודנטית
בת ,22 שנסעה באותה שבת עם הוריה
לביקור בעיר ההסרטות.
״נכנסנו לשביל העפר, שמוליך לעיירה
ונסענו ראשונים בשיירה של כמה מכוניות.
האחרים היו מבקרים נוספים, שניצלו
את השבת לביקור, אחרי שקראו
בעיתונים שקיים דבר כזה. איזה 200 מטר
לפני העיירה, בסיבוב שממנו לא יכולנו
לראות את מה שחיכה לנו בעיירה עצמה,
ראינו פתאום ביקתה קטנה ולידה עמדו
שני חבד׳ה. הם עצרו אותנו. לאחד מהם
היתה ביד חבילת ניירות לבנים עם חותמת,
והוא הודיע שהכניסה עולה שתי
לירות לכל אדם, פלוס שתי לירות עבור
המכונית. היינו ארבעה במכונית ועשינו
חשבון שזה קצת יותר מדי כסף. חוץ מזה
לא מצאה חן בעינינו הצורה הפרטיזנית
של הכרטיסים שהוא החזיק.״ ״
בשלב זה, לאחר דין ודברים עם הכרטיסן׳
החליטה אימה של מלי, כי היא מת־

מנהל השטח בעיירת הן
ןדן
מערבונים הישראלית, שוקי
עוו 11
כהן, ניצב ליד המיבנה שמשמש את
צלם העיירה. שוקי כהן, סייר לשעבר,
גילה את המקום בו נבנתה העיירה.
מדי. היינו שם ורצינו להכנס ולראות.
אולי מקרוב העסק יפה יותר.״
״בשלב זה,״ ממשיך שוקי כהן את גיר-
סתו ,״נכנסו השומרים לפעולה. הם ניסו
למנוע בעד המבקרים להכנס. חסמו את
הדרך ממש בגופותיהם. אבל לא הלך.
לחצו אותם עם המכוניות לגדר. ואז שומר
אחד, אעבד, ירה כמה יריות באוויר מה-
רובה שלו. אני רוצה להדגיש שהכדורים
היו מהסוג שמישתמשים בו בהסדטות —
כדורי סרק. אבל האנשים נבהלו והתחילה
פאניקה.״
לדעתו של שוקי טעה השופר בכך
שהפעיל את נישקו .״אני לא יודע אם

ה רג ע, ה א חרו! ,
(המשך מעמוד )21
מיואשת, לבדה בכביש זר, בארץ זרה,
מתגעגעת לאמה הרחוקה, לאביה שממנו
ברחה זה עתה באימה עיוורת מפני סבל
נוסף — הגיעה לכביש הראשי, עצרה ב־תחנת־האוטובוסים
שבצומת, מבלי לדעת
מה הלאה, מה עכשיו.
זה היה מצבה הנפשי המזועזע, כאשר
מתוך הלילה זינק עליה האנס.

חיילי ם
לחיפו שים

ה 1 ׳ ¥1דחהחך

עיר המיזרחית קלקיליה. בתמונה
פוזת מערבונים בת־אלמוות, על

נוף מערב פרוע טיפוסי
באזור המישתרע סמוך ל־מדגים
שוקי כהן, מנהל השטח,
רקע הרחוב הארוך והמאובק

הוא אשם כל כך, היה שם מישהו שנתן
לו הוראה לפתוח באש, והמישהו הזה
עושה היום מעשה לא הכי יפה בעולם
בזה שהוא שותק עכשיו. אני דק יודע
שאם לי היה קורה דבר כזה, לא הייתי
פותח באש, אפילו אם היו רומסים אותי.
זה בכל זאת נשים וילדים.״

האיגדי אגיס
הבריחו איילו ת

** יר הסרטים הוקמה על־ידי חברה
> אמריקאית שחיפשה מקום קבוע לצילום
סירטי־מערבונים .״זה התחיל,״
מספד שוקי ,״בזה שחברה רצתה להסריט
מערבון בארץ. תיפאורות של עיירה

לדו אינו מדבר עדיין עברית, אך
הזדעזעותו ברורה גם ללא תרגום :
״אני לא מבין מדוע פה בארץ, שיש לנו
כל כך הרבה חיילים, לא יכולים לשלוח,
בזמן הצורך, מאה או אפילו מאתיים חיי לים.
כשילדה נעלמת. אם רוצח תפס יל דה
או בהודה, ושומע שמאות חיילים
מחפשים באיזור, הוא ידאג לברוח.
במקרה של רוברטה, לפחות, היתד. עצה
זו מצילה את חייה. שכן הילדה הבודדה,
שלא ידעה את דרכה בארץ, לא יכלה
להתרחק ולנסוע לשום מקום. ברור היה
שהיא נמצאת בסביבה הקרובה.
זאת היתד. גם דעת המשטרה. ב דרך
כלל, אין המישטרה מפרסמת
מודעות־חיפוש אחרי ילדים שנעלמים, בימים
הראשונים, מסתפקת בהפצת הידיעה
בכל התחנות בארץ. הפעם, יצאו השוטרים
מייד לחיפושים, פירסמו מודעות בעיתונות,
מתוך ידיעה שלילדה לא היה

שמצידיו בנייני העיירה. ניתן למצוא במקום מיסבאה אוטנטית עס
דלתות קפיציות, בית מלון, שהארוחה היקרה ביותר בו עולה
60 סנט, מכבסה סינית וכמובן, מישרד שריף עם מודעות של
מבוקשים. מבקרים במקום נדרשו לשלס דמי כניסה וסירבו.

לאחר שנמצאה הפנינה, הובא לארץ
לא פחות ולא יותר מאשר פרד קרר, האיש
שבנה את העיירה למערבון־המערבו־נים
— בצהרי יום, והוא זה שתיכנן את
עיירת המערב הישראלית.
לפני שהתחילו הפירסומים בעיתונות
היה תענוג להיות פה. היינו כמה חבר׳ד,
ששמרו על המקום בין ההסרטות. מסביב
הגבעות האלה, השקט, החורשות הענקיות
והחיות. הגענו עד לכך שאיילות, שהס תובבו
באיזור, היו מתהלכות בשטח העיירה
כמו בבית. אפילו רעש הג׳יפים
שלנו לא הטריד אותן. הן אכלו לנו ממש
מהיד.״
כל זה היה פעם .״היום לא רואים פה
צל של איילה, אחרי ההתקפות האינדיא־

אך לשוקי יש הרבה מה לומר :״אני
לא אומר שצריך לירות, אבל אני בהחלט
יכול להבין את הבחורים. זה עניין שהתפוצץ
אחרי שאבק השריפה הצטבר הרבה
זמן.

תות שמאחוריהם אין כלום. לנו זה יקר
בגלל שהקמנו את זה.
״עכשיו באים לכאן אנשים וכל אחד
הורס קצת לפי השיטה הישראלית המקובלת,
:נו מי כבר ירגיש אם אני אקח
את הקרש הזה, או את הפלקט הזה׳ .וכשבאים
לך עשרות ומאות כל שבת, זה
! 1 ״1 1קשרי עזיז 44 פועל

11 7 1 11 הפרדסים שגילה את
גופת רוברטה, מיהר להזעיק את המשטרה.

דדי \ 1¥1ר 1¥1ח במקום זה נערך בשבת האחרונה
11 1 /1 1 1קרב יריות ללא צלמים ומסרטות־

קולנוע. זוהי העיירה, כפי שהיא נראית מן הגבעות המקיפות
במערב הפרוע היו צריכות לעלות המון
כסף. אז החליטו שאם כבר משקיעים, אז
לטווח ארוך. בארצות־הברית נמצאו משקיעים
לעניין, ושכרו אותי לחפש איזור
לא רחוק מתל־אביב, שיתאים מבחינת נוף
ותנאים לצילום מערבונים.״
שוקי עבד אז באולפני הרצליה, וכיש־רונותיו
באיתור שטחים נבעו מן התקופה
הארוכה בה שירת כסייר בצה״ל.
״חיפשנו המון זמן. בג׳יפים, ברגל ואפילו
בהליקופטרים. עד שגילינו את ה פנינה
הזאת. קשה להאמין שבמרחק כה
קטן מתל-אביב יש איזור של נוף כזה.
גבעות, טרשים, צמחייה סבוכה, כל מה
שמערבון טוב דורש.״

אותה. הקמת המיבנים עלתה כשני מיליון ל׳׳י, והם משמשים
צוותות הסרטה זרים שבאים לישראל לצלם מערבונים. קירבת
המקום לתל־אביב עוזרת לחיסכון בתקציב ההפקה.

ניות שירדו עלינו. השבת האחרונה היתד.
רק פסיק לעומת מה שהתרחש בשבתות
קודמות. ודרך אגב, זה לא הפעם הרא שונה
שהשומרים ירו. לפני כמה שבתות
היו פה שוטרים שהזמנו לקראת
מבול הפולשים, ובנוכחותם ירה אחד ה בחורים
יריות אזהרה באוויר, כשנראה
כי האנשים שירדו עלינו במכוניות ומן
הגבעות, לא ירתעו מפלישה על אף השוטרים.״
למפקח
משה שחר *,ממלא מקום
מפקד תחנת כפר־סבא, שם הוגשה
התלונה על הידיות, אין כרגע מה לזמר
בעניין :״כל מה שאני יכול להגיד ש הוגשה
תלונה על יריות באוויר בשטח
העיירה, ואנחנו בודקים את זה.״

נגמר בסוף כמו פשיטה של ארבה על
שדה קמה.״
הקיבוצניק לשעבר, בן זד ,32 מספר כי
באחד הימים כשיצא מן העיירה לראש־העיין
הסמוכה לקנות מיצרכים, פגש בדרך
נער כשבידו גליל טאפטים.
״היו איתי במיקרה בג׳יפ שני שוטרים.
שאלתי אותו למה לקח את זה והוא אמר:
,סתם מצאתי /חשבתי שאני מישתולל
מכעס. הבחור קילף טאפט מקיר, הרם
צורה של חדר שלם, ובסוף: סתם מצאתי.

אחר כך מתפלאים שבן־אדם מאבד
את העשתונות ויורה באוויר כשמנסים לרמוס
אותו בגלגלים של מכוניות ן״

לאן לברוח — ואם נעלמה, יש חשש
רציני לאסון.
אלא שלרוע המזל, נכשלו הפעם כלבי
הגישוש. כעבור יומיים, שוב ערכה ה־מישטרה
חיפוש, שוב לשווא.
״כשעלינו לארץ, רציתי להיכנס לאול פן
לעברית עם הילדות, ולגור איתן יחד
בפנימייה של האולפן,״ סיפר האב הש כול
.״אבל הודיעו לי, עוד באיטליה, ש רק
בעוד תשעה חודשים יהיה מקום
בשבילנו במרכז קליטה. אבל החלטתי לא
לחכות, ולבוא לארץ מיד. ההחלטה הזאת
עלתה לי מאוד ביוקר.״
המישפחה הועברה לכפר־סבא, והשכנים
גילו במהרה כי העולה החדש משוגע לבנותיו•
הוא היה עוזר להן, מדי בוקר, ל התכונן
לבית־הספר, מכין את אדוחותיהן,
ודואג במסירות לכל מחסורן.
ההחלטה הגורלית להעביר את הילדות
למוסד נווה־הדסח נפלה כא שר
העומס — לבשל, לכבס, לגהץ, ובכלל
לנהל משק בית שלם — הפך לקשה
מדי לאב. יחד עם זאת, האמין כי החיים
בצוותא, כל היום, בחברת ילדים בני גי לו׳
יעזרו לבנותיו להתגבר על הניתוק
מהאם והמעבר לחיים החדשים.
הוא לא שער כי לגבי אחת מהן, יהיה
זה סוף החיים.
השבוע התגלה מימצא מעניין שגילו
החוקרים בסמוך למקום הרצח: חגורת
מכנסיים של גבר. סימנים שונים הצביעו
על כך, שייתכן שהיתה זו חגורתו של הרוצח•
החוקרים מתכוונים להגיע אל בעל
החגורה בכל מחיר.
שכן בפשעי־זוועה מסוג זה, אין גבול
למחיר. המפלצת שקיפדה את חייה של
רוברטה הקטנה, תישאר חיה נרדפת —
עד היום שתילכד.

נהג הפיאט

נהג מכונית הפיאט 128 בשעה
שהובא על־ידי נהג שהיה בצומת
לה־גארדייה וגיבורי־ישראל בשעת התאונה. נהג הפיאט, שנפצע
קשה בגבו ובראשו, מוצא מתוך מכונית הפג׳דסטיישן, בה הובא

כשהוא מונח על ריצפת המכונית חסרת המושבים. אוחזים בו
מימין נהג הפג׳ו. משמאל אחד החולים שהמתינו בחדר־מיון. אח
בית־החולים, שהוציא את האלונקה, מחזיק ברגליו של הפצוע.
למרבה המזל לא נפגעו נהגיהם של שתי המכוניות בהם התנגשה.

עד הראייה שסיפר דברים אלה היד
חיוור עדיין. התאונה התרחשה דקות ספורות
לפני כן.
ברחוב לה־גארדיה נחה פיאט 28ו,

הרוסה לגמרי. כל קידמת המכונית
היתה מרוטשת והמנוע שפוך כמעט החוצה.
מעוצמת המכה השתחררה השמשה הקדמית
ממיסגרת הגומי ובקעה החוצה.

נו זה קרה

מסלול התעלולים של המכונית הנוראית: הפיאט (מסומנת
במס )1 .נכנסה לצומת כאשר הרמזור להמשך לה־גארדיה
היה אדום, ורק הרמזור שאיפשר פנייה שמאלה לגיבורי ישראל, היה ירוק. היא התנגשה
בפיאט שנייה (מם )2 .שחצתה את הצומת בגיבורי ישראל מימין לשמאל כהלכה, באור
ירוק. ההתנגשות גרמה לפיאט התוקף להחליק בחצי קשת, להתנגש פעם שנייה —
עכשיו בפולקסווגן (מס )3 .שחיכתה במסלול הנגדי בלה־גארדיה לאור ירוק. משם,
התרוממה המכונית הדורסנית באוויר, עשתה סלטה, ונחתה על הגג (מם.)4 .
בשביל לפנות שמאלה, התרומם באוויר,
עשה סאלטה שלמה והתיישב על הגג.״

1 ^ 1111 111 ^ 11 יצחק טישינסקי, שישב במכוניתו והמתין
י ^ ייייי לרמזור ירוק כדי לפנות שמאלה כשנכנסה
בו הפיאט, עומד לצד מכוניתו ההרוסה. מעוצמת החבטה נשבר הגלגל השמאלי של
המכונית מן המיתלה והתפנצ׳ר. טישינסקי הודיע שהוא נוסע לכותל לברך ״הגומל״.

הקורבן

יצחק טישינסקי ישב
במכוניתו, לפני הצומת,
ממתין לרמזור הירוק, כשפגעה בו הפיאט.

ך* ואכא כמו רוח מלה־גארדייה ל-
״ 1 1מעלה. היה לו אדום ברור, בעיניים
שלי ראיתי. קודם הוא נכנס במכונית
פיאט 128 שנסעה, שעלתה מגיבורי־ישר־אל.
מהמכה שנתן לה התחלק הצידה, נכנס
בפולקסוואגן שעמד וחיכה בלה־גארדיה

הניאם ההווס

מכונית התאונה לאחר שנהפכה חזרה טל ארבעת
גלגליה. כדי להוציא מתוכה את הנהג־הפצוע, היה
צורך לפרוץ את הדלת לידו. המכונית ביצעה היפוך שלם באוויר, לאחר שפגעה
בפולקסוואגן, ונחתה על גגה כשהיא נגררת כך כעשרה מטרים ממקום התאונה.

בתוך המכונית, תיק ג׳יימס־בונד שחור
פתוח, ניירות מתגוללים מתחת להגה המעוקם
ועל המושב שנזרק קדימה, שטר
של לירה ישנה בצבע כחול, שעון־יד,
שרצועתו המתכתית נתלשה, כתמי דם.
האיש שהובא לאיכילוב, צעיר תל־אביבי
בן ,24 נפצע קשה בגבו ובראשו. בשאר
המכוניות הפגועות לא אירע, למרבה המזל׳
שום דבר רציני.
הנהג האומלל של הפולקסוואגן, ש כל
חטאו היה לעמוד ולחכות לאור
הירוק ברמזור שמאלה לגיבורי־ישראל,
חטף חבטה יבשה בפניו. אפו ושפתיו הת נפחו•
״אני יכול בשקט ללכת לכותל עכשיו׳
ולברך הגומל,״ אמר בעל הפולקס־וואגן,
יצחק טישינסקי מתל־אביב, כשעמד
ליד קיוסק סמוך ושטף את פיו בסודה.
נהג הפיאט 128 השנייה, שנפגעה באחוריה,
עזב את המקום. הוא לא נפגע
כלל.
הפעם פגעה התאונה רק באיש שגרם
לה .״היה צריך להפוך את המכונית, ולשבור
את הדלת בשביל להוציא אותו,״
סיפר עד־ראייה ,״הוא כבר לא היה בהכרה
אז. איך אפשר לנסוע ככהז גם
כל כך מהר, גם באדום ועוד בצומת הזאת

קשה היה לקבל מנהג הפיאט ההרוסה
את התשובות לשאלות אלה. הוא שכב ב-
איכילוב, בחדר מיקרי אסון, חסר הכרה.

במדינה
ם 1גנ1ן
אי&רת לעולם האמת

שגי אישים ישראליים,
שנפטרו זה מכבד;
מתבקשים?סור
??ישנת רשם רמקרקעין.
איד אפשר לסדר שהקדוש ברול הוא
יעניק חופשה זמנית לה״ה מאיר גרבוב־סקי
ודוד צבי פינקס, כדי שייכנסו אצל
אבישי גורן, רשם מקרקעין דרום, ויסדי־רו
אצלו ויסגרו עניין שהותירו פתוח
בעמק הבכאי
לבדיחה זו מתייחסים אנשי הטאבו ה־תל־אביבי
בכל הרצינות. והא־ראיה: סר

ארגוב ז״ל
פנייה למתים —

ה׳׳ד, מאיי גרבובשק׳
ודוד צני. פנקס.
ניחנת לכם בזה הודעה בהתאם
לתקנה 63ב׳ לתקנות המקרקעין
(ניהול ורישום) תש״ל— 1969 כי
הופקד אצלי הוב המשננתא הר־ישופר
לזכותכם לפי שטר 3907 סיום
* 31.3.4על זכות חכירת המשנה
של יוסף ואולגה שבק בחלקה 1033
בגוש .6043
הנכם מתבקשים לסור ללשכתי
על מנת לקבל את סכום החוב כ אמור
ולחתום. על שטר הפטר ה־מ
/כנ ח א. וזאת תוך 15 יום מיום
010*6הודעה זו.

א. גורן
רשם מר״־קעיו

,,שערים״ מיום 4.10.72
— באמצעות עתון דתי
דעה שהתפרסמה בעיתון הידוע ורב־הת־פוצה,
שערים, כהאי לישנא:
״לכבוד ה״ה מאיר גדבובסקי ודוד צבי
פינקס. ניתנה לכם בזה הודעה, בהתאם
לתקנה 63ב׳ לחוק המקרקעין (ניהול ורי שום)
תש״ל— ,1969 כי הופקד אצלי חוב
המשכנתא הרשומה לזכותכם, לפי שטר
3907 מיום ,31.3.48 על זכות חכירת
המישנה של יוסף ואולגה שבק בחלקה
1033 בגוש .6043
״הנכם מתבקשים לסור ללישכתי, על
מנת לקבל את סכום החוב כאמור, ולחיתום
על שטר הפטר משכנתא, וזאת תוך
15 יום, מיום פירסום הודעה זו.״
ללא חיוך. משנשאל אבישי גורן אם
ידוע לו כי השניים יתקשו לקיים את
בקשתו תוך 15 הימים הנתונים, השיב:
״אני יודע. אבל אין לי ברירה. אלה
בעלי המשכנתא ואיתם ייש לי עסק.
בעצם אני מתכוון במודעה ליורשים.״
אז, מדוע לא לפנות ישר ליורשים י
לגורן אין פתרונים.
הוזו ל ח

הזה 1* ^ 5

מדוע פורסמה המודעה דווקא בשערים,
יומון פועלי אגודת־ישראל, שספק אם
גם בחייהם קראו אותו האדונים גרבוב־סקי
ופינקם, לא כל שכן במותם י
״אנחנו פונים לאנשים דרך העיתונים
שהם עלולים לקרוא. גרבובסקי ופינקס
היו אנשים דתיים ולכן אנו מפרסמים
את הקריאה אליהם בעיתון דתי.״ את
זאת אמר גורן ללא צל של חיוך. מסתבר
שאין זו ציניות, אלא בודות פשוטה.
מאיר גרבובסקי ז״ל, לימים ארגוב,
היה חבר הנהלת הוועד־הלאומי ב־1946
וניהל שם את המחלקה המוניציפאלית
ושירותי המדינה. הוא היה אף חבר הכנסת
הראשונה -של ׳ מדינת־ישראל, חבר
ועדת החוץ־והביטחון ויו״ר ועדת הפנים.
תמיד היה חבר מפא״י מסור ולא העלה
על דעתו -שבמותו יגיירו אותו לפועלי
אגודת־ישדאל.
דוד פינקס, ממנהיגי המפד״ל, מי שהיה
שר התחבורה בממשלת ישראל, קרא בעיון
את הצופה ולא את שערים.
לא לקפח. מה לשני אישי ציבור אלה
ולמשכנתאי מסביר עורד־דין יצחק שבו,
האיש שערך בשעתו את העיסקות בהן
עורבו שני האדונים :
״באותם ימים לא היו לנו מוסדות כמו
הבנק להלוואות של מישרד־השיכון. בכלל
היו מעט מאוד גופים אחראיים. ולכן
כאשר היה צורך במתן משכנתא, מונו
לכך נבחרי ציבור, שהיו נאמנים של קרן
המשכנתאות, והם אלה שחילקו את הכספים
והילוו אותם לנזקקים.
״כך היה עם גדבובסקי ופינקס בעניין
דירות לפועלים שניבנו באותו זמן באחת
הקריות של חיפה.
״מה שקורה היום זה -שאחד היושבים
בדירות, שעדיין לא סידר את המשכנתא
של פינקם וגרבובסק* ,מבקש למכור את
דירתו, וכדי שהדייר החדש יוכל להעבירה
בטאבו היא חייבת להיות נקייה מ־
,מישכונים. לכן פורסמה המודעה.״
עכשיו רק צריך לוודא שהיושב במרומים
ישלח אישור, שארגוב ופינקס, מנוחתם
עדן, אכן קראו את המודעה.

בחירות
מ היו־ .הנ שיא ( 1ודר.ם?
אלפי תושבים בישראל
יבחרו בחודש הבא
בגשיא אמריקאי.
הדרך אל הבית־הלבן עוברת דרך בית־הסטייק
בסביון והקמפוס האוניברסיטאי
בירושלים. כך לפחות סבורים תומכיהם
הישראלים של שני המועמדים לנשיאות
ארה״ב, ריצ׳ארד ניכסון וג׳יורג׳ מק־גוברן.
שתי קבוצות התומכים מנהלות בימים
אלה מסע־בחירות בקרב ציבור הנתינים
האמריקאים בישראל, כאילו היתה כבר
ישראל המדינה ה־• 51 של ארצות־הברית:
הם מנהלים אסיפות, חוגי־בית, שיחות
טלפוניות ומפיצים חומר הסברה בכתב
בין אזרחי ארצות־הברית בישראל.
כשם ששתי הקבוצות נחלקות בשאלת
כישורי שני המועמדים לנשיאות — כך
מעריכה כל אחת מהן באופן שונה את
מספר האזרחים האמריקאים השוהים בארץ.
אנשי ניכסון אומרים 50 :אלף.
אנשי מק־גוברן מעריכים את מספר המצביעים
בישראל בעשרת אלפים בלבד.
סי כו ת בכ חול לכן. מרכז העצבים
הרפובליקאי בישראל מצוי בבית הסטייק
של ברני מייסון בסביון .״אצלי מתנהלת
פרופוגנדה מהבוקר עד הערב,״ אומר
בדניי מייסון 48 שעל אף ארבע שנותיו
בישראל, מעדיף לדבר אנגלית .״תיירים
אמריקאים, הבאים להתרשם מסביון, נכנסים
לאכול אצלי, ובעוד הם אוכלים —
אני מדבר בזכותו של ריצ׳ארד ניכסון.״
התעמולה הרפובליקאית אינה שמורה
לתחום הסטייקיה בלבד. ילדי הנתינים
האמריקאים בכפר־שמריהו, סביון וירושלים
נעצו השבוע בדש חולצותיהם סיביות
״ניכסון״ ,שהגיעו ממטה הבחירות שלו
בארד,״ב. הסיכות הצבועות כחול־לבן,
כתובות עברית — ואנגלית, והין משמשות
גם את תומכיו היהודיים של ניכסון
באמריקה. אותם ילדים נתבקשו להשפיע
על הוריהם כי יבחרו בנשיא אשר ״פעל
לטובת ישראל יותר מכל הנשיאים גם
יחד,״ כדברי תומכיו.
אוהדיו של ״ניק״ בישראל סבורים
כי יקבלו 80 אחוז מקולות הבוחרים ב־
(המשך בעמוד )30

הוצאות בספיות בל-
תי־צפויות עומדות לגרום
לך לעמוד בפני
מצב מביך. אל דאגה :
אומנם המצב קשה,
אך אתה תיחלץ ממנו
בכבוד. בעתיד היותר
רחוק צפוייה לך צעי21ב
מרס -
דה ניכרת קדימה ב20ב
אפריל
מישור הכלכלי. יחד
עם ההתפתחות הזאת,
תבוא התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתך
בקרב בנות המין היפה. המכתב
שקיבלת — מפתה ומרגיז. עני לו
בקרירות ובאדישות, ותראי שזה יעזור.

0וון

אם זכית בימים אלה
לחסדו של הגורל שמצא
דרכו אליך באמצעות
המין היפה, דע
לך, שהגורס לכך הוא
הכוכב ונוס המקרין
ישירות על בני מזל
״שור״ .צפה לוויכוחים
לא צפויים עם מעבידיך
ביום שישי. לעומת
זאת ביום ראשון
יתחיל להסתמן פיתרון לדאגה ולסחבת
בדברים הקשורים לביתך ולבית הוריך.
אל תצאי לקניות חשובות השבוע. עלולים
לסדראותך על כל צעד ושעל.

אתה יודע לצחוק גם
על חשבון עצמך ז השבוע
תהיה לך הזדמנות
לכך: תיתקל למצב
מביך שיש בו
הרבה מן ההומור.
מלבד זאת, שבוע מצו-
יין: הכסף, ההצלחה,
האהבה וסתם אהבהבים
— כל אלה
מחזרים אחריך, בן־
תאומים, ובייחוד אחריך, בת״תאומים.
הזהרי רק שזה לא יסובב ראשך, ושלא
תנצל את הכל בצורה מוגזמת.

הזהר מיום ד׳ ו־ה׳ !
אחרת תפסיד את אגו־רתך
האחרונה. לאחר
שפתרת את הבעיות,
בימים אלה, אתה יכול
להתייחס במרץ־נעורים
מחודש: זינוק דינאמי
יבטיח לך את הצלחת
כל פועלך, בייחוד ביום
א׳ של השבוע הבא.
בימי ו׳ ושבת אתה
תפגוש שורה של אנשים מעניינים, אס כי
לא חשובים לגבי הדברים המהותיים בהם
אתה עוסק. בת־סרטן: לבשי תכלת ואפור.

שבוע מצויין — אם
תדעי לנצל אותו ואם
לא תנטרלי את עצמך,
מתוך דווקאיזם. הכוכבים
מבשרים על פגי-
שות״לב ופגישות-כיס,
ובשני המישורים —
על הצלחות קטנות
21 ביולי -
וגדולות. אתה יכול
21ב או גו ס ט
למצוא עצמך, לפתע,
במצב חדש בו לא
רצית. בדוק אותו מחדש אולי ישתנה.

תקופה עדן נה, רגישה
ורבת־התפתחויות. מוטב
לשקוע לגמרי בתוך
המאורעות, מאשר
לעמוד מן הצד. עם
זאת, תיכנון קצר־טווח
ובהיר־ עיניים ביום ד׳
יאפשר לך לקצור פי־ 22ב אופגוטסמטב ר -רות זמן ממושך. בת
;22ב ס
בתולה: את מסוגלת
להשפיע עליהם, הש־שבוע,
כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי
אדיבה, מכונסת בתוך עצמך, מלאת־הומור
— אך שלא יהיה גלוי מדי. הרבי בטיולים
בחיק הטבע על אף העייפות שאת חשת
בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי תקופת מעבר.

נו.1 11111

רגש־הנקמנות לא יעזור לך, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אלייך ביום ה׳ בת
מאזניים יכעיס אותך
כל־כך, שמוטב כי תש קלי
ימים אחדים את
נוכנו, בטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לכאן או לכאן. נ? ש>•7 1־, 1י* ^
לעומת זאת אין ספק 6 3 )3315831
שאפשר לנצל את השבוע
הזה: לשקול בו מחדש את הבעיות.

הרגע לו אתה מצפה חודשים כה ארוכים
יגיע השבוע, ביום חמישי או ביום שני.
הוא גם יהווה עבורך
סימן לפתיחת תקו-
פת־חיים חדשה. אין
צורך למחוק את העבר,
אך השתדלי לבנות
עתיד טוב יותר. כוח
השיכנוע שלך גובר.
אתה אומנם מוצא את
עצמך מבודד, אך יחד
״ ח עם זאת מאושר ובעל
כוח בלתי-רגיל. אפילו
יריבים, עליהם תשפיע, יכבדו אותך.

נו, עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אס את
עושה את כל המצווה
עלייך על״ידי ממונייך
או הבוסים שלך —
יבוא הפסדך (בזמן) על
שכרך (ביוקרה ובהתקדמות)
.אל ן זבזבז ! עד
לשבוע הבא אתה חייב
לקמץ בהוצאות ובהחלטות.
לעומת זאת, זוהי
תקופה מצויינת ל!111ו

הגות תוכניות, לחשוב
על דברים חדשים. לבשי בדרך כלל, חום.

מאץ נ״ס

עקוב

*11־ 0 1

יויי!

זכית בהצלחה, ואתה עתיד לזכות בעוד
במה. זכור בי הדימיון והמקוריות חייבים
לשמש נר לרגליך,
הרבה יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני.
עם זאת, אל תתעלם
מדרישות הרגע ודאג
לא לריב לחינם עם
ידידיך ומתחריך. רכישות
ציוד, או דברים
21 בד צמבר •
לעבודתך,
הדרושים
19 בינו אר
כדאיות מאוד, השבוע.
בת גדי: העדיפי את
הכהה על הבהיר והשחרחר על הלבן.

מי שאמר כי המצליח בקלפים נוחל כישלונות
בחיי־האהבה שלו
— צדק, בכל אופן לגביך.
אם אתה באמת
מאמין כי תוכל לבסס
את עתידך הכלכלי תוך
מישחקי האזארד —
בבקשה, אך כדאי יהיה
שתשקול כל צעדיך.
השבוע אתה עתיד לפגוש
נערה חמודה, שתעמיד
בפניך את הברירה:
או שתבחר בה או במשחק הפוקר.

כמו בכל השנה, תיווכח גם השבוע בי
שום דבר לא בא לך בקלות. אתה נדרש
לא אחת להשקיע מא•
מצים
שאינם עומדים
בשום יחס לתוצאות.
בני מזל דגים שעיסו־קיהם
קשורים בידיהם,
יהיו ברי-מזל יותר.
ילדים שייוולדו
השבוע יצטיינו בעתיד
בבריאות מעולה וב-
19 בפברואר
20במרס
אינטליגנציה מעל לרמה
של גילם. מאורע
הקשור באיבוד ידיד יעיק עליכם השבוע.

במדינה
(המשך מעמוד )29
ישראל, שיפקדו כראשית החודש הבא
את בניין השגרירות האמריקאית ברחוב
הירקון בת״א. על אוהדים אלה נימנה
גם מנכ״ל התעשיה האווירית, אל שווימר.
יסר הוועד הישראלי למען נינסון, הוא
מייק קניאל, עולה בעל חנות עתיקות
בירושלים. מייק דאג לפרסם השבוע,
מעל העמודים הראשונים של הג׳רחלם
פוסט, מודעות פירסומת לנשיא, הממומנות
על־ידי חברי הוועד.
חברים אלה, המרבים להיפגש במיסגרת
חוגי־בית, התחילו כבר להרהר בבחירות
של חודש נובמבר ,73 וברני מייסון מספר
כי איתנה דעתם להתלכד כגוש אחד
גם בבחירות אלה.
עם מי ילכו? — זאת עדיין לא החליטו...
עולה
מרוסיה כעד מק־גוכרן. אוהדי
ג׳ורג׳ מק־גוברן, הפרופסור להיסטוריה
שבחר בפוליטיקה, אינם טומנים
ידיהם בצלחת. עשרות פעילים, רובם
סטודנטים, המצביעים זו הפעם הראשונה
ואשר הלכו אחר הבטחות המיועד ה־דטוקראטי
לנשיאות ארה״ב, נרתמו ל פעילות
למענו.
״השיקול העיקרי שלנו הוא: האינטרסים
של מדינת ישראל,״ ׳אומר יו״ר
הוועד למען מק־גוברן, הד״ר מירון שסקין
( ,)67 המשמש גם כיו״ר אירגון האקדמאים
העולים מבריה״ם (האיש ״עלה״ מ־בריה״ם
— לאמריקה ומשם לישראל).
״טעות היא לחשוב,״ אומר שסקין,
״כי הכול מצביעים עבור ניכסון. אנחנו
מאמינים כי מק-גוברן יקיים את אשר
הוא מבטיח, בעוד שניכסון יטוש את
ישראל לאחר הבחירות.
לינדה רמב״ם 22 סטודנטית אמריקאית,
שעבדה עד לפני מספר שבועות
במטה הבחירות של מק-גוברן, הצטרפה
עתה אל שורות הפעילים בישראל. לינדה
עסוקה בימים אלה בהפצת חומר הסברה,
שהביאה ממטה הבחירות באמריקה.
גם אוהדי מק־גוברן מקיימים מפגשים,
אותם מנהלים עורך־הדין האל ליברמן,
והתעשיין החיפאי סם סלמן. ילדיהם, התקשטו
אף הם בסיכות הנושאות את שם
מועמדם וקישטו את קידות בתיהם בפוסטרים
הנושאים את דיוקנו של האיש
שלהם לבחירות.
מדע אוצר זהמתחתד רי צפה
מימצאים ארכיאולוגיים 3דיריס
התגדר מתחת?כיתה
ש? משפחה ערכית
עשרות שנים מתגוררה משפחת חמיד
בבית האבן העתיק שלה, בכפר סמוע
שבהרי חברון, מבלי לדעת כי בעומק שישים
ס״מ מתחת לבלטות טמון אוצר יקר-
ערך.
גם כאשר נתבקשה המשפחה בת עשר
הנפשות לעקור מביתה, לרכוש לעצמה
בית אחר, בכספי הפיצויים שקיבלה —
לא היה זה עדיין בגלל האוצר. הסיבה
לסילוקה של משפחת חמיד היתה: ביתה
העתיק, המרופט, התגלה כאגף של בית-
כנסת יהודי עתיק, ששימש את תושבי
אשתמוע העתיקה. בשלבים, נחשפו שרידים
מרהיבים של המיבנה: שרידי עמודים,
פסיפסים מרהיבים, בחלקם שלמים,
ומשקוף־אבן בו גולפה מנורת שבעת הקנים.
חמש
אדום. רק בהמשך החפירות,
התגלו מתחת לריצפה של בית משפחת
חמיד חמישה כדי חרס, בחלקם שלמים,
ובם תכשיטי כסף שונים. גם במושגי הימים
ההם היה זה אוצר ראוי לשמו. הדורות
שחלפו, הפכו את חמשת הכדים לאחד
המימצאים הארכיאולוגיים הנדירים והיקרים
שנתגלו בארץ עד היום.
על שלושה מהכדים ניתן היה לראות
בבירור, בצבע אדום, את המילה חמש.
הסברו המאלף של הפרופסור יגאל ידין*,
שסייע בפיענוח המימצאים :״מישקל כל
כד הוא 5,165 גרם, ומישקל הכסף שבו
כ־ 4,800 גרם. מישקל זה מקביל ל־500
שקל. דהיינו: חמש יחידות של מאה שקל
כל אחת.
* שפורסם, עם הסיפור עצמו בגיליון
האחרון של קדמוניות, הריבעון לעתיקות
ארץ־ישראל וארצות המיקרא.

העולם הזה 1835

נד מ׳ שקודה
דו אסון ־ מגיע
דחוו 1ה

אבד החור עצמו
הוא האסון הגרוד
ביותו
1ה המקום שבו
מנים החולים את
הוובאים
הרביצי ורופאים?
מאח אב שחק
פתח חדר המיון של בית־חולים. נכנסת אשה ועליה נתמך־ בכבדות
גבר צעיר. הגבר מדדה על רגלו השמאלית. הימנית כמעט ואינה נוגעת
בריצפה. עוד מן הפתח קוראת האשה התומכת בו לעבר האחות שבאש
נב המיץ :״המופילייה:״
האחות אינה זזה.
האשה עוברת כפתח המבוא, פותחת בעצמה את הדלת ומושיבה
את הגבר על כיסא ככניסה לחדר־המיץ.
אל האשה.
,לדובי״כתור״גברת, מה״אודמתפרצת^^לן מץ׳

״או. קיי. קחי את המיכתב ותסתכלי בעצם ף.״ כידי האשה מיבתב
של רופא, המתאר את הטיפול שיש לתת לחולה במיקרה של שטן ג־דם
אס זו הגיעה בבוקר ה־ 18.10.72 לחדר־וומיון של
של חולה כהמופיליה ואת דחיפותו הרכה.
״איכילוב״ ,כשבנה הפצוע על זרועותיה. מאחורי אש־האחות בשקט שבי
הגיע.

״אין
לי זמן למכתבים: התור שלד
נב־הקבלה לא ישב איש. שתי הדלתות לחדר־המיון היו נעולות. רק אחרי שהבחור
לזז דו ה חיוו
דלח
ל ס חוזז
הוגגילהי\ זזוזהאדזיוח
וזווזוזאל ווז לזז רחהרוויחווזרדלרז
של חאשה וחצזזיר.
חוזר ת ל שי חת חטלסוו ש חו פפ ד ה זזם הני פתםש׳

הרדת נעולה!

יש להעביר במערבל מיוחד. הוא נשמר
קפוא. עד אשר יוערה לתוך דמו של הגבר
הצעיר, יישפך עוד הרבה דם אל הברך
.המעוותת.

קור גדול
בחזלז

ספסר העינויים

כך יושבים וממתינים לתורם חולים ופצועים, לעתים
שעות. כאן — שני ערבים, פועלי בניין,
שנפצעו ברגליהם בתאונת־עבודה. ביניהם נערה שהיתה אחוזת יאוש כה גדול, עד כי
סרבה בכלל לדבר. אלה שפציעתם, או מחלתם קשה יותר מבלים את שעות הצפייה
על המיטות, מאחורי הפרגודים בחדר־המיון בהמתנה לרופא בחדר המיון שייגש אליהם.

*א הוגי השעון נעים בלי קול לעבר

ו )₪השעה שלוש.
האחות קוראת לתוך חדר־המיון :״מישהו
מבין אנגלית? יש בחוץ תייר. הוא
מסתובב שם ׳כבר שעתיים. אני לא יכולה
להבין ממה הוא סובל.״
רופא צעיר, בעל פני תינוק, בכיפת
מנתחים ירוקה, אומר לה להכניס אותו
פנימה. היא יוצאת למבוא וחוזרת עם
איש קטן בעל הילה של שיער בהיר
סביב קרחתו.
האור בחדר המיון רב. עיניו ממצמצות
במהירות כמה פעמים. הוא עומד נטוע
במקומו, ראשו מוטה הצידה כמו ציפור
שנבהלה. המנתח ניגש אליו ושואלו באנגלית
:״מה העניין, אדוני?״
״אני מרגיש קור גדול בחזה,״ אומר בעל
ההילה, מניח את ידו על שמאל חזהו
ומתיישב על. כיסא לבן שעומד בסמוך.
מאחורי אחד הפרגודים הירוקים, מתחיל
מישהו לבכות.

יש לה גם סכרת ולחץ־דם גבוה.
בליל*ה־ 23 לחודש ינואר השנה בשעה
אחת אחר חצות, נתקפה שרה בעווית
כאבים כללית. ציבעה האפיר והיא נשמה
בקושי. בנה, צלם־עיתונות ידוע, ירד לקומה
החמישית בביתם שבבת־ים, והזעיק
שכן רופא. הלה בדק את האם והורה
לצלצל מייד ולברר במגן־דוד״אדום, מיהו
בית־החולים התורן.
התורן במגן־דוד אמר :״דונולו א׳.״
בעזרת אביו, הוריד הבן את אימו למכוניתו
והסיעה לבית־החולים. בחדר־המיון
של דונולו ציפתה להם הפתעה :״אנחנו
י לא תורנים היום,״ פסק פקיד־הקבלה. שום אמצעי שיכנוע, כולל מראה האם לא עזר.
״איכילוב תורן הלילה, גשו לשם.״
מצבה של האם הלך ורע. הכרתה החלה
להתעמעם והיא דימדמה. הבן נואש ממאמציו
לשכנע את פקיד הקבלה; והסיע
את אימו במהירות לאיכילוב .״ארבע פעמים
צילמו אותי ברמזורים באור אדום,
לפני שהגעתי מיפו לצפון תל־אביב,״
סיפר. וכשהגיע לאיכילוב...
״אני מצטער מאוד,״ אמר הפקיד, שישב
בחדר־הקבלה של חדר־המיון ,״אבל אנחנו
לא תורנים היום.״ בשלב זה הודיע הבן
כי לא יזוז מן המקום עד אשר תטופל
אימו, ואיים בעריכת שערורייה רבתי במקום
.״תיסתכלו על האשד,.״ צעק לעבר

חוו מיקרי אסון

תמונה מתוך הסרט ״בית חולים״ המוצג בתל-
אביב. הנבדק הוא רופא שרוצח מטורף הזריק לו
חומר הגורם להתקף־לב. לאחר הבדיקה הראשונית, הונח החולה במיטה צדדית בחדר־המיון,
כשאיש אינו שם לב אליו. הוא שכב כך שעות מיספר, מבלי שאף רופא או
אחות יגשו לבדוק אותו. פקידה שבאה לקבל את פרטיו לצורך תשלום, גילתה כי הוא מת.

המוות בפשרה

פניו של הגבר הצעיר הולכים ומהווי*
דים. הוא נאנח. תחילה בשקט, אחר־כך
בקול רם.
״מה זה פה? אתה לא היחיד כאן! שב
בשקט!״ מתכעסת האחות. בבירכו של
הצעיר הולך ונאסף הדם השפוך, והוא
לוחץ על הפרק המתנפח כבצבת ברזל.
ראשו נישמט ועיניו נעצמות ביסורים.

האשה, בהתפרצות פתאומית של החל טיות,
עוברת על פני האחות ונכנסת ל־חדר־המיון.
היא עוברת בין המיטות, מניפה
את הפרגודים הירוקים שסביבן, מחפשת
רופא. מישהו שיבין את הכאב הנורא,
את הסכנה, המופילייה*.
״מה את חושבת לך, שאת בבית? תצאי
מייד לפני שבכלל לא אקבל אותו!״ מגיעה
האחות ברדיפתה אל האשה.
הגבר פוקח את עיניו. הוא יודע כי כעת
כלו כל הקיצין. הוא אמנם בחור מתורבת
מבית טוב, אך אין ברירה. כואב.
״רופא! רופא! מורפיום! מנוולים אתם
הורגים אותי!״ הוא צורח מאומן כהלכה.
לידו ניצב מגש נירוסטה מלא מזרקים
משומשים ובקבוקי תרופות. במריחה אחת
הוא מטאטא את המגש לריצפה בזעקה
גדולה של כאב.
הגאולה לובשת את דמותו של רופא
צעיר. סטאג׳ר .״מה קורה כאן?״
״הוא חושב שהוא בכרמל, צועק כמו
בשוק,״ גועשת האחות הקטנה.
״המופילייה!״ לוחשת האשד. את מילת-
הקסם הנוראה .״איפה? מה?״ שואל הסטא-
ג׳ר ולוחץ באצבע על הברך הנפוחה.
״מורפיום!״ מצטרח החולה.
״כבר, כבר,״ מרגיע הרופא ומניף מזרק.
שעה של סיוט עומדת לחלוף. אך הדם
ימשיך להיקוות בברך עוד כשעה וחצי.
את חומר ההקרשד. שיפסיק את שטף הדם,

אותה מנסים שיל־
IIד 1י|71 \ 1
טונות ״איכילוב״

להקדים מעתה למכות שחולים ממורמרים
מעניקים לרופאיהם — שוטרים. כאן מנסה
השוטר להרגיע צעיר שניסה להתפרץ.

* מחלת דם תורשתית חשוכת מרפא,
הגורמת לכך שהדם אינו נקרש. לחולה
המופילייה מסוכן כל שטף־דם, ולו
הקטן ביותר. חוסר טיפול נאות עלול לגרום
כי דמו יזוב עד מוות.

מבט לעבר המיטות, שמאחורי הפרגודים בזזדר־המיון
של בית־חוליס ״איכילוב״ .מצד ימין נראים
בני מישפחה של חולים, הממתינים בתוך חדר־המיון. כל הרופאים מדגישים, כי אחת
הסיבות העיקריות למהומה בחדר, הן החמולות המלוות כל חולה שמובא למיטה.

לילה שיגרתי בחדר־מיון של בית־חולים
תל־אביבי.

3ן תי ח;
לא תורן
ישה בתי־חולים עיקריים נושאים
יום־יום ולילה־לילה בעול: איכילוב—
בצפון תל־אביב, באזור הצפוף ביותר של
העיר; הדסה — במרכז העיר, בית־חולים
שהיה פעם המרכזי בעיר, שבו כיום קטן
הלחץ; דונולו א׳ ודונולו ב׳ — היפואיים;
בתי־חולים עירוניים־ממשלתיים ; בית־חו־לים
ביילינסון, שרבים מחולי ת״א מופנים
אליו, מוסד׳ של קופת־חולים; מוסד שונה
מעט הוא החמישי — בית־החולים על
שם פרופסור שיבא — הוא תל־השומר,
אשר אל אף היותו בית־חולים עירוני-
ממשלתי, יש רופאים הטוענים כי הוא
זוכה לתמיכה רבה יותר מצד הממשלה,
בשל היותו קשור לצה״ל.
הרבה נכתב ונאמר על המצב השורר
במיסדרונות בתי־החולים, מבלי שדבר שונה
או שופר. לעומת זאת דנים אמצעי
התיקשורת מעט מאוד על הנעשה בכניסה
לבתי־החולים, בחדרי־המיון. מקום בו כל
הרעות החולות, המתפזרות באגפי בית-
החולים, מתרכזות בחדר אחד לא גדול
עם מיספר מצומצם של מיטות.
מי שבכל זאת מגלה עניין רב בנעשה
בחדרי הקבלה והמיון. של בתי-
החולים הינו הציבור.
שרה בוקובסקי,״ ,64 היא בעלת 90
אחוזי נכות. היא סובלת מהפרעות כמעט
בכל המערכות החיוניות של גופה: לב,
כבד, קיבה, מעיים, ריאות ונוסף לכך
*) שמותיהם של החולים שרואיינו, הם
בדויים, כדי לא לסבך אותם בעתיד עם
שילטונות בתי־החולים.

הרופאים והאחיות בחדר־המיון ,״במצב
כזה אתם מרשים לי לטלטל אותה מבית-
חולים אחד לשני? מה עם שבועת־הרופאים
שלכם?״
קשה לדעת מה שיכנע — השבועה או
מצבה של האם — היא הוכנסה לחדר-
המיון.
״שעה שלימה ישבתי שם לידה, בלי
שאף אחד טרח לגשת אליה. היא שכבה
על המיטה ודעכה לעיני. תפשתי אח אהד
ביד ומשכתי אותו אחרי שיראה אותה.
הייתי בטוח שהוא רופא לפי המדים הלבנים•
הוא הסתכל עליה ואמר לי, :תראה
אני רק אח. לדעתי צריך לראות אותה
רופא.׳ כמעט פרצתי בצחוק היסטרי.״
אחרי כשעתיים של המתנה, הגיע רופא
וניגש לאם. הוא בדק אותה במהירות
והורה לאחות לתת לה מייד זריקת הרגעה.
״עכשיו, מה שאני יודע ברפואה,״ מספר
הבן ,״זה מעט מאוד, וגם המעט הזה
נלמד רק מנסיונה המר של אמי. אני
יודע שבגלל המחלות הרבות שלה, אסור
לתת לה המון סוגי רפואות. רפואה אחת
משפיעה אמנם לטובה על מחלה אחת,
אבל מחריפה את האחרת. זאת גם הסיבה
שהיא כמעט לא מקבלת כדורי הרגעה.
״אחרי הזריקה,״ מוסיף הבן ומספר,
״התחילה אמי להרגיש עוד יותר גרוע.
והנורא מכל — שוב לא היה רופא
במקום. הוא עבר, הציץ ונעלם לעוד שעה.״
כך נמשך הסיוט עד לפנות בוקר.
אך גם בממלכת איכילוב נמצא צדיק
אחד .״האח, שחשבתי בטעות שהוא רופא,
היה ניגש אלינו כל הזמן, מביא לי ולאמי
אוכל ושתייה ובסוף אמר לנו, :למה שלא
תשכבו כאן על אחת המיטות ותישנו קצת,
אתם סחוטים לגמרי.׳ אמרנו לו שלא
ידענו שזה מותר לאנשים בריאים, .שטויות,׳
אמר, ,יש אנשים שבאים לכאן במיוחד
בשביל זה.׳ והראה לנו מיטה שעליה ישן
איש אחד בבגדים, .אי אפשר לעשות כלום

נגד זה. אם מעירים אותם הם עושים שערוריות.
אז אנחנו נותנים להם לישון
במנוחה׳.
עם בוקר אושפזה האם לטיפול בבית־החולים.
אך הלילה שעבר על קרוביה
באותו חדר־מיון לא יישכח במהרה.

קול הז מזם
הגואל
^ שבתי כחדר-ההמתנה של בית-
חולים — כן, איכילוב — כאשר נד
נסה אשה רזה נושאת בזרועותיה נער
מגודל כבן ,14 שעל קרסולו תחבושת ארעית
מגואלת בדם.
השעה היתד. קרוב לאחת בצהריים. לדברי
רופאים בבית־החולים — שעת העומס
הגדולה ביותר של היום. האם עמדה כורעת
תחת משא הילד ולא היה מי שיפתח
לה דלת לחדר־המיון. מאחורי מחיצת הזכוכית
לא היה איש. לא אחות, לא פקיד-
הקבלה ולא השוטר, שתפקידו עוד יתברר
בהמשך הסיפור.
קהל הממתינים פתח בצעקות ״פצוע
תפתחו!״ ותגובה — איין. בחור בריא
התנדב ובעט בעוצמה בדלת הכביסה ל-
מיסדרון בית־החולים. רק אז הופיעה אחות,
נשמע הזמזם הגואל והדלת נפתחה. כל
אותו זמן לא רצתה האם לתת לאף אחד
מקהל הגברים שהמתינו לשאת את בנה
השותת דם.
הלכתי לאורך המיסדרון לראות מה התחדש
בחדרי־המיון של בית־החולים ה עמוס
ביותר בתל־אביב.
בקצה המיסדרון על מושב צר, שכב
ילד בעיניים עצומות, מכוסה בסדין לבן,
לידו עמדה אימו, שפניה כצבע הסדין.
״מה קרה?״ שאלתי .״עכשיו כמעט שתיים,״
השיבה ,״אני מחכה כבר שעה לתפירה.
לילד יש חתך לכל אורך הזרוע, אמרו
לי שצריך לתפור אותו מייד. אבל עכשיו
חילופי רופאים, אז הרופן התורן בחדר-
ניתוח, ורופא נוסף עדיין לא הגיע.״
תוך כדי דיבור היתה האם גוחנת מסעם

לפעם אל הילד ומדברת אליו בקול רם,
או מנענעת אותו בעדינות .״אני לא רוצה
שירדם חם־וחלילה. הוא איבד המון דם.
אני נורא פוחדת שיכנס להלם.״
״ולמה השכבת אותו על ספסל במיס־דרון?״
שאלתי .״מפני שאני רוצה שכש יבוא
הרופא הוא כבר יהיה בחוץ, קרוב
לחדר־ניתוח, שלא נצטרך לבזבז עוד זמן.״
עברתי שוב במקום כעבור חצי שעה.
הילד עוד שכב והאם עמדה עדיין.
שני תיירים מארצות־הברית, בעל ואשתו,
הגיעו אל חדר המיון של בית־החולים
איכילוב. הבעל חש ברע. ניתן היה לראות
זאת בבירור על פניו האפורים.
תחילה לא היה באיזור אף אחד שהבין
אנגלית. אחר־כך, משנמצא מישהו, התחילו
הבעיות הכספיות — כל זאת כש התייר
עומד עדיין בחדר ההמתנה, לא
במיון, והבדיקה הכספית־לשונית שהוא
עובר נערכת על־ידי פקידה עילגת לשון
ודלת נימוסים. העניין נמשך למעלה משעה.
,כשכל אותו זמן מתחננת אשת התייר,
שבעלה יראה רופא.
הסוף היה שהשניים יצאו מחדר־ההכד
תנה מבלי שזכו לעבור דרך המיון, וה־תיירת,
שנראתה כאידישע נואמע טיפוסית,
פלטה ביציאה קללה אמריקאית מן
הנלוזות ביותר, שכרכה, משום מה, את
הנהלת בית־החולים עם הנהלת המדינה.
סיפורי תיירים יש הרבה. זכור סיפורו
של פיטר קובאץ /העולה החדש. ,קורבן
אונס־שולמן. קובאץ, הגיע לאיכילוב בניידת
מישטרה כשליסתו שבורה, והוא
לאחר התעללות מינית של ארבעה סוטים.
בחדר־המיון של איכילוב סרבו לטפל באיש
•,בטרם ישלם את הוצאות טיפולו.

הזרי ק ה הגכוגה
לאיש הלא־נכון
ך* ת ל־ א כי כ מוצג בימים אלה סרט
04 בשם בית־חולים. בסרט פועל רוצח
מוכה טרוף אלוהי. הוא מהסל את קרבנו-
תיו בעזרתו הפעילה של בית־החולים.
אין הוא צריך לעשות הרבה. הוא רק
מהמם אותם. את שארית המלאכה מבצעים

המונה

דוקטור עמוס מזור, רופא במחלקה החירורגית של בית־החוליס
״איכילוב״ ,שחולה אלים הפעיל עליו את אגרופיו לאחר שמאמציו
לשכנע אח הרופא שיטפל בו תיכף ומייד, עלו בתוהו. דוקטור מזור נראה משוחח עם
הרופא התורן בחדר־המיון על מצבו של החולה, שרגלו החבושה נראית בתמונה.

?1*1ך 1 1111ה ילד זה שכב ביום ששי ה־ 20.10.72 על ספסל במיסדרון
111111 1 1 1\ 11/ #הסמוך לחדר־המיון של ״איכילוב״ ,והמתין לתפירת זרועו
הפצועה. אף רופא לא היה בנמצא. היתה שעה של חילופי רופאים, והמחליפיס עדיין
לא הגיעו. אס הילד ניסתה לשמור עליו שלא יירדם פן ייכנס לשוק. הם המתינו כשעה.

האדישות והיאוש

ציפייה אופיינית בחדר־מיון. יאוש, כסיסת ציפורניים,
פנייה חרדה לאחות אדישה, כל אלה
מצטרפים לכאב ולסבל אותו מביאים עימם אלה שנגזר עליהם להכנס לחדר זה. התמונה
צולמה דרך אשנב הקבלה של חדר־המיון. הדמות המטושטשת היא פקידת־הקבלה.

הרשלנות, השיכחה וחוסר תשומת־הלב,
ששורדים בחדר־המיון של בית־החולים
הענק. אחיות מזריקות את הזריקה הנכונה
לאיש הלא נכון, מעלות על שולחן הניתוחים
במקום זקנה בת 70 אחות צעירה
בת ,25 שהרוצח המם אותה בשקית מלאה
בחול, וכן הלאה והלאה.
חדרי המיון של תל־אביב לא הגיעו
עדיין לשלב זה של חוסר־אונים. מן העובדה
כי הסיפורים שהובאו כאן מתייח סים
כולם לאיכילוב, אין ללמוד כי הוא
היחיד בו מתרחשים מקרים כאלה.
מיקרה ההמופילייה למשל, המתואר בפתיחה,
אירע בבית־חולים בילינסון. והוא
נורא עוד מן האחרים, משום שזה מיקרה
חוזר, מאורע שמתרחש שוב ושוב משך
שנים ארוכות. אותו גבר צעיר פוחד פחד
מוות מן היום שבו יקבל חלילה שטף-
דם פנימי באבר חיוני. אין שום סיכוי
כי יוותר בחיים במיקרה כזה, עם סוג
הטיפולים שזכה להם עד עתה בבילינסון.
חדר־המיון של בית־החולים איכילוב
הוא העמוס ביותר בעיר. י ש בו 13
מיטות בלבד.
לא פלא כי כשהגיעה האלימות התל-
אביבית, גם לבתי־החולים פגעה לראשונה
בהדר־המיון של איכילוב.
נד 25.9.72 ירד דוקטור עמוס מזור, רופא
במחלקה חירורגית ב׳ של בית־חולים
איכילוב, לתורנות בחדר־המיון. השעה
היתד 12 ,בערך .״חדר המיון היה מלא
חולים,״ הוא מספר בעדותו, שניתנה לאחר
מכן בביודהמישפט המחוזי בתל־אביב:
״היו חולים שנזקקו לטיפול מיידי, ואחרים
שלא. היתר, אחת פצועת תאונת־דרכים,
והייתי צריך לטפל בה לפני האחרים. כשקצת
התפניתי, ערכתי סקירה בחדר, כדי
לראות מי זקוק לטיפול חירורגי. בין השאר
בדקתי גם את הנאשם. הגעתי למסקנה
שאינו זקוק לטיפול חידורגי ויטפל בו
הרופא הפנימי.
״התחלתי לספל בילד שהיה לו שבד

ברגל. כשעמדתי לטפל בילד, ראיתי פתאום
את הנאשם עומד לפני ודורש טיפול
מיידי. ביקשתיו לחזור למיטה ולחכות
לתורו.
״הוא סירב, ודרש במפגיע לקבל מייד
טיפול. הוא צעק ולא נתן לי לטפל כילד.
אמרתי לו, :אתה מפריע לי, צא החוצה!׳
הוא המשיך בקולניותו. ניגשתי אליו ורציתי
להוציאו. הוא התנגד והיכה אורי
בידיו בגופי. לאחר שהפרידו בינינו, ניגשה
אלי גיסתו, נתנה לי מכה בפנים ויפלו
לי המשקפיים ונשברו. היא צעקה והש תמשה
בביטויים חריפים ביותר. ביקשתי
שיזמינו מישטרה.״
את אשר אירע לאחר בוא המישטרה,
מספר רב־סמל טובי לוי :״הגעתי למקום
שלוש דקות לאחר הקריאה. בחדר־מיון
פנה אלי דוקטור מזור ואמר, שאשה שיושבת
בחוץ הפריעה לי ורצונו שארשום
את פרטיה.
״האשד, טענה שהרופא הרביץ לחולה
שהביאה. היא כל הזמן צעקה. הרופא לא
יכול היה לתת את עדותו, בגלל הצעקות,
והזמין אותי פנימה.
״באותו רגע יצא הנאשם מחדר־המיון
ואמר לרופא, :אתה סטרת לי, ואתה מזמין
מישטרה?׳ והוא הכניס לי באופן פתאומי
אגרוף בפנים. לרופא נזל דם מהאף וחולצתו
נקרעה.״

__ שתי
ס טי רו ת ל חי
*ץ והיד הנחה יסודית, כי האלימות פסו־
^ולה ומכוערת בכל מקום, ותהיינה הסי בות
לקיומה אשר תהיינה, האם פעל הנאשם
בחלל ריק? באותו אופן בו פועל בר יון
קולנוע או דיסקוטקים? בלי סיבה, בלי
תכלית, סתם בשביל הכיף?
הנאשם — מרדכי בן*נתן. בן .48 צשוי
ואב לשלושה ילדים, בן בגיל ,20 בן חייל

למה מרבי צים ל ר 1פ אי ם
(המשך נזטמוד )33
ובת בגיל שמונה. בעל חנות ירקות וסירות
ברחוב פלורנטין בתל־אביב. הוא
יליד יוון ובמילחמת־העולם השנייה הועבר
על־ידי הגרמנים למחנדדריכוז. מאז הוא
נכה ב־ 52 אחוז לפי חוק רדיפות הנאצים.
בעברו יש גם כמה צדדים חיוביים
פחות: החזקת רכוש החשוד כגנוב, גרימת
נזק בזדון, גניבות מיספר, החזקת בית
לעישון חשיש, כמה תקיפות חבלניות,
ביניהן תקיפת אדם בשעת מילוי חובתו
כחוק. כל אלה מצויים בדו״ח בדבר רישום
פלילי, אותו סיפקה הפישטרה לשופט
בורים ראפאפורט שישב בדין.
״ביום המיקרה התחיל לכאוב לי הכבד,״
מספר הנאשם ,״ובשעה עשר ניגשתי לבית־החולים.
באתי עם אשתי וגיסתי, כי לא
יכולתי ללכת בעצמי. הגעתי לבית־החו־לים
בעשר וחצי. האחות במיון אמרה
לי לשכב. שכבתי שעה ואיש לא דיבר
איתי. עברה עוד שעה ואיש לא ניגש
אלי. לא רופא ולא אחות. התפתלתי מכאבים.
בקושי דיברתי. קראתי לאחות,
והיא עשתה לי תנועה ביד שאחכה.
״ניגש אלי רופא, הסתכל עלי, לא בדק
ואמר שאני צריך חירורג. קמתי לאט לאט
ופניתי לדוקטור מזור. זה היה כבר בין
אחת לאחת וחצי. ביקשתי מהרופא שעד
שיתפנה לראותני, יתן לי תרופה להרגעה.
הוא לקח אותי בשתי כתפי והוביל אותי
למיטה .״לך למיטתך!״ הוא אמר לי. אחרי
שדחף אותי, אמרתי לו :״אדוני הרופא,
הייתי שלוש שנים בגרמניה, והרופאים
הגרמניים לא התנהגו איתי ככה.״ אז הוא
הרים את היד ונתן לי שתי סטירות לדי.
״אשתי וגיסתי התחילו לצעוק והגיעה
מישטרה. הרופא אמר לשוטר: קח מהם
עדות, ובעצמו רצה לחזור פנימה. אמרתי
לו: אדוני הרופא, אנחנו נתנו עדות. תן
גם אתה. אז הוא אמר, :ת׳סתלק מהעיניים
שלי!׳ לא יכולתי יותר להחזיק מעמד
ונתתי לו שתי סטירות לחי.״

״אשבור ל פ קי ד ה
א ת הפרצוף 1״

שז1

מהר יותר זול יותר לאירופה
שרוח הפלגות סדיר מחיפה בכל יום ג׳ בשעה 11.00

א ט לנ ט ה
ללימסול, רודוס, פיראוס
(שרות אקספרס — תפוסה ברוטו 12614 טון)
מחירים מוזלים — נוחות מירבית — שרות אדיב —
מטבח לאניני הטעם

אלאלוף ושותי
תל־אכיב, רחוב אלנבי ,94 טלפון 613389 ,611757
חיפה, רחוג ביאט ,6טלפון 667753 — 667752
(אטלנטה, שנת כניה 1951״ב״)

רדכי כן־נתן נידון על מעשהו
לחצי שנה מאסר בפועל ולשנה מאסר
על תנאי. אך השופט, בורים ראפאפורט,
לא שכח לציין כי :״יש להצטער צער
עמוק שבמדינתנו הנאורה, בבית־חול־ם
מודרני כמו איכילוב, מתפתל בכאביו ל מעלה
משעתיים, חולה שנשלח באופן דחיף
על־ידי רופא מקופת־חולים.״
גיסתו של הנאשם, לאה חסון, שהרשעה
במתן סטירת לחי לרופא, נידונה
לחודש מאסר בפועל ולחמישה על תנאי.
אך האם יגזור הדין את מקור הפורענות?
בן־נתן קיבל את המגיע לו מיך
החוק, אך האם תימצא בכך רפואה גם
לכל אותם שהמתינו וכאבו וזכו למענה
לשון מן האחיות והרופאים, ולא הגיבו
בביריונות גסה?
מאז תקיפתו של דוקטור מזור, הוצב
בחדר־המיון של איכילוב שוטר במדים.
הוא נמצא במקום בשעות העומס בלבד,
לקראת הצהריים בעיקר.
עובדה זו לא הפריעה לי לראות בשלושת
ימי שהותי במקום מחזות כמו:
9צעיר שניצב בתור ליד אשנב־הקבלה
של המיון, צרח לעבר השוטר :״אני אש בור
לפקידה הזאת את הפרצוף אם לא
תרשום אותי בתור!״ לפניו עמדה זקנה
שביקשה לרשום בתור את בעלה שסבל
מחום גבוה. הצעיר נרשם קודם. הזקנה
המשיכה להמתין.
#צעיר שהביא חבר פצוע בגיטנו
ביקש להכנס לחדר־המיון לראות מה מצ בו.
הפקידה סירבה להכניסו בהתאם לתק נות
החדשות, האוסרות על הכנסת קרובים
לחדר־המיון .״תפתחי את הדלת, לפני
שאני מכנים בעיטה ושובר לכם את כל
הדלת הזאת,״ העמיד הצעיר את הפקידה
על רצינות כוונותיו. השוטר היה כמטר
מאחורי הפקידה. הוא ניסה להרגיע את
הצעיר ולבסוף הכניסו בעצמו.
הד״ר עמוס מזור ישב בחדר המנוחה
של המנתחים, בקומה החמי שית
של בית־החולים איכילוב. המנתח
בן ה ,36-שלף באצבעות ארוכות סיגריית
קנט 100 ,מילימטר. תנועותיו היו חדות
ומדוייקות, יציבות מאוד.
עמום מזור הוא רווק. לעורו צבע שחום
נאה, ניגוד חריף לירוק הבהיר של מדי
המנתח. עיניו כהות וממושקפות. הוא בוגר
האוניברסיטה העברית בירושלים ואת הש תלמותו
בחירורגייה עשה בבית־חולים
איכילוב.

״עיקר הבעייה לדעתי היא בזה שאנחנו
בית־ד,חולים העמוס ביותר בתל־אביב,״
אמר .״אנחנו נמצאים במרכז. במקום שלא
צריך לנסוע אליו. אלינו מגיעים ברגל.
וכשאדם מחליט בעצמו מתי יקום וילך אל
בית־החולים, הוא צריך לחשוב גם על זה
שיש רבים שעשו את זה לפניו, והם,נמצאים
כבר בחדר־המיון.״

חדר מיון
ככיכר דיזנגוף

• *וקטור מזור נושף עשן, מדבר בשקט,
1כמעט ללא תנועות ידיים .״רובץ עלינו
לילה־לילה עול של כמיליון בני־אדם, שעוברים
את העיר הזאת. מתוך מיספר זה
רוב הנזקקים לטיפול רפואי מגיע אלינו.
״בחדר־מיון יש סדר עדיפות,״ הוא עובר
לנושא נוסף ,״זה לא תור לקולנוע —
שם מי שמגיע קודם נכנס קודם. כאן העדיפות
היא רפואית, וקובע אותה רופא.
ולכן יכול להיות שחולה בא לחדר־מיון
עם פצע, יוצא ממנו אחר־כך תפור ומטופל,
אבל ממורמר כי היה עליו להמתין זמן
רב. נגד זה אין מה לעשות — יש רופא
והוא מחליט מי בא קודם.״
ומה כאשר יושבים אנשים וממתינים
ורופא איין?
״לא צריך להציג את זה בדרך של מאורע
קבוע. יש הרבה מקרים שבהם אנשים
שוכבים בחדר־מיון וממתינים משום שזה
הדבר הטוב ביותר עבורם. מיקרה של
אפנדיקס למשל. בחדר־המיון נקבעת האבחנה.
לפעמים על אדם לשכב כמה שעות
עד אשר מובטח כי האבחנה היא סופית.
״הצרה היא שאחוז גדול מאד של האנשים
לא צריך בכלל להגיע לבית־החולים.
אבל מפני שהמקום קרוב, ההחלטה
בידי החולה, ולא צריך שום הפנייה
מרופא אז הוא קם ובא ומתחיל הבאלאגאן.
״לחץ, ועבודה בתנאי לחץ מעולם לא
הזיקו לרופא,״ מכחיש דוקטור מזור את
הטענה המקובלת ,״טוב שרופא ילמד לפעול
בתנאי לחץ. לדעתי רופא שפעל
תמיד על מי־מנוחות, חסר הרבה בד,שתל־מותו.
אבל לא לחץ ביריוני — עם זה
שום רופא אינו יכול לעבוד. אדם האחראי
לחייהם ובריאותם של אחרים, לא יכול
לעמוד יחד עם זה בלחץ של איומים ומכות.״

מה הפיתרון?
״אני כבר לא רוצה לדבר על אוטופיות
כמו חינוך אנשים. אבל צריך לדעת איך
להתנהג במקום ציבורי, ובכלל להיות
קצת יותר הגיוניים בפניות לבית-החולים.
לא צריך להעמיס סתם כשקיימות מיר־פאות
של קופות־חולים וקליניקות פרטיות.״
החלק הפרובלמטי

וקטור מזור אומר כי הפתרון הוא
1בחינוך. אבל מי יתן את הדוגמה המח נכת
לאותם בריונים אלימים. הרופאים
״שטוב להם לעבוד בתנאי לחץ״? שתשובותיהם
ופניותיהם לחולים יכולות להו ציא
משלוותו את המתון שבחולים. לפעמים
מפליא ממש כמה מוכן אדם חולד,
וכואב לספוג מאחות מתלמדת טבלי לפצות
את פיו ולצעוק: שערורייה.
יתכן וכמה סדרות־חינוך אינטנסיביות,
שהיו מועברות לאחיות ולרופאים המשמשים
בחדר־המיון, תיפתורנה את הנהלת
בית־ד,חולים מן הצורך לשלם לשוטרים.

מה שמתרחש עתה זו רק התחלה.
אם לא ישתנה המצב במהירות לא ירחק
היום ובבתי-החולים יניפו סכינים לא רק
רופאים.
יש להגדיל מייד את חדרי-המיון הקיימים,
או לעבור בכלל לשיטה אחרת.
שיטה בה יבלה החולה את מינימום הזמן
בדרך בין כניסתו לבית-החולים לאישפוזו.
יש להגדיל את הצוותות הפועלים בחדרי-
המיון, ולו על חשבון המחלקות האחרות.
חדר־המיון הוא החלק הפרובלמטי ביותר
של העסק. כשאדם שוכב במחלקה ומאושפז
— הציפייה לביקורות הרופא היא
חלק משיגרת יומו. אך כשאדם מגיע לביד,״ח
— מיוסר, מפוחד, חולה — אסור
לו לחכות. אסור לו להיות נתון לחסדיה
של אחות אחת, שמישמרת ארוכה עירערה
את עצביה ואת סבלנותה.
שוטר הוא רק פקק קטן בקרקעית הבלה
והמנוקבת של המצב הקיים. אם לא יתוקנו
כל החורים אם לא תיסתמנה כל הפרצות,
לא יעזור אפילו מישמר-הגבול.
העולם הזה 1835

משה דיין מארח את המלכות

בי קו ד
ך* שזה מגיע ל אי רוח׳ — בי חוד של
^ ח תי כות — איןמשתבר, ב מו משה
דיין. ל א, לאההוא. ה שני — מנהל

ה ב נו ת ב שיעו רמאלףב רזי ת ע שיי ת -היו פי.
ב תו ם ה סיו ר, קי בלהבלבתח בי ל ת־ שי
מ פו ארת של מו צ רי החברה.

חצי טון חתיכות

בדרך־כלל, משמשים מאזניים אלה, במפעלי
״הלנה רובינשטיין״ במגדל־העמק, לשקילת מוצרי
יופי אחרים — אלה היוצאים מקווי־הייצור של המפעל. הפעם, התיישבו למישקל
כל המשתתפות בתחרות מלכת המים .,1972 שנערכה לפני שבועיים ב״היכל התרבות״.

הל ה

הלנה למעשה

שתי בוגרות של קורס מאפרות חדש של ״הלנה
רובינשטיין״ ,שנסתיים זה עתה, מנסות את כוחן
באיפורן של המלכה, רוקי הניגמן, וסגניתה, ארלט בן־רובי. גס בתחרות עצמה זכתה
כל מועמדת באיפור מיוחד, שהותאם לתאורה שעל הבמה. המועמדות צולמו בשיקופיות
צבע, שהוקרנו בעת התחרות עם הופעתה של כל אחת מהמועמדות על הבמה.
ה פי ר סו ם וי ח סי ״ ה צי בו ר של ״ הלנה רו בי
נ ש טיין ״ .ב עז ר תו של אברהם ני ס ן ,
ה מי שנ הלמנכ ״ להחברה, יו סףש טיינ ר —
ה ע ני קו ה שניי ם, ביו ם רביעי שעבר, אי רוח

הרנה

הלנה

ן? המועמדות בכניסה למפעל,
על רקע תמונתה של
רובינשטיין, מייסדת החברה.
המשתת פו ת

בתח רו ת

מ ל כו תי ל ת רי ס ר
מלכתהמים . 1972
לאחרשהכל נרגעו ממתחההתח רו ת,
נלק חו ה מו עמדותב או טובוס מי וחדלמ
פ ע לי החברהבמגדל ־ העמק. תו ך כ די
הסב רי ם, כי בו די ם, ו סי ו רי םלמכ בי ר —
כו ל ל אי פו רמיוחדלבלאחת — ז כו

נו עושים יוני

התהליכים המדע

1המועמדות במעבדת המיפעל
המשוכללת, מקבלות הסברים
המסובכים ההופכים צבעים, שמנים,

ונוסחאות מיסתוריות — לתכשירי־פלא המסוגלים להפוך כל
אשה ליפה, כדברי הסיסמה. בתמונה העליונה מימין: המארח, משה
דיין, מסביר לבנות משהו על תהליכי הפירסום של חברה מודרנית.

(אשר! שאיננק
חומה לקס ספק
011101 גרבונים • נמישונים
ארסנים אקסטרונים

בסריגת מיקחמש
מארינת ימים

דחף

71ן 1דו ת
המחלקה!*•חסי צימר

העולם הזה 1835

1חזרו^11]1ו1ע15ד^זש?ח
שמעון צבר התגרש

ד,זמרת הזנרפתיה ז׳.וסל ין ז׳ו פיי ה
כבר הופיעה במקומות רבים בקאריידה
האמנותית הארובה שלה. בין השאר,
היתד, גם כמה פעמים בארץ — ביקורים

הופעה במרחץ תורכי

מאזומת מי ד
הי ה
שמעין צבר

מ ש מי ץ
טי פו ש גלוי־ ל ב. כ ש הו א
ישראל, למשל, הוא עו שהזאתבפרהס
י ה, מעל כל אמצ עי ה תי ק שו רתש הו א
מ סו ג ל לגיי ס • אמנם, מטווח ״ בי טחוו של
אנ ג לי ההרחוקה, אבל לז כו תו יי אמר
שגם ל פני אנ ג לי ההואלאטמןי דו
בצלחת.

שבעקבותיהם, אגב, הפסה לידידתה האינטימית
של דהינ תן, גרושתו של

מייבי נתן.

אבל הופעתה הנוכחית היא, לכל הריעות,
האורגינלית ביותר :

גםבתחוםה אי שי הואג לוי: ת מי ד
כ שני ה ל רו מ ני םעםחתיכות, לאהס תי
רזאתשמ עון מאש תו, נעמי, מו ר ה
במקצועה, היהמתפארבחברה בנ סיו-
נו תיו עםנ שי םאחרות — בנוכחותה.

אבל כל דבר טו ב מו כרחל הי גמר
פעם. לאח רו נ ה, פי רסםשמ עון ב אנ ג לי ה
מקום שי ב תו ספרספק הו מ ו רי ס טי
בשם אי ךלהפ סי דבמלחמה, שז כהל-

מ ש הו

צבר
הצלחה • עםאוב לי קשרלהצלחה זו
הגי עהנע מי בי מיםאלהארצה, ע ם
ילדם, בסטאטוס של ג רו ש ה.

קובסקי. אחר כך הוא עזב את דרמן,
וחזר אל לאה — עד שהתחתן, אבל עם1אחרת. טוב, לא נורא.
מעולם האמנות, עברה לאה לספורט.
היה זה כ שנתן הירש, שחקן מכבי
חיפה לשעבר, נהיה המאמן של קבוצת
הכדורגל החדשה שהוקמה אז, מקסים.
לאה הפכה אותו למאמן הפרטי שלה. או
כמעט הפרטי, כי היא נאלצה להתחלק
איתו עם מלכת היופי חווה לוי.
לאה היתה תמיד בחורה ששומרת רמה.
כדי ׳שגבר ימצא־חן בעיניה, צריך שיהיה1
לו גם אופי, לא רק הדברים הרגילים.
לזוהר נולדה
אז סוף סוף גם זה קרה. לואה ורדי
הולכת להתחתן.
אה, מי זאת לאה ורדי. הזיכרון הקצר
שלכם.
טוב, נכון שהיא כבר היוס אשה בשלה
בת ,25 וההיסטוריה שלה מתחילה מזמן.
מה זה מזמן — מה שהיא כבר הספיקה.
היתה מלכת חיפה בתחרות מלכת
היופי, ונסיכת ים סוף בתחרות מלכת
המים.
זה, בשטח היופי. בשטח הסוציאלי,

מ ת עו ר ר — ו מ רגי ש
״ א ני
מ שונ הבמיטה. א ני שו לחיד
גוף ע רו ם.
״ היי תיבטוחש אני חו ל ם. שלח תי
עוד פעםיד — אוי ! עו דפעם גוף
ע רו ם. ולאסתם. של ב חו ר ה. למהשת
פ ס תי שד•
״ קפצ תי מהמיטההחוצה, והדלק תי
אתה או ר. אוי ! כ מו שחשב תי: שכב ה
שם חתיכהבמיטה שלי. ע רו מ ה לג מ רי,
ומחייכתא לי כ אי לוא ני ל א יו דעמה .״
א ח רי שאסף חז רהאתעש תונו תיו,
התע ניין הזמר היוו ני סטאטטוס, ה מו
פי ע ב פני קהלמ בי ני םבארץ, ב א די בו
תאצלהעלמהאםהיאטעתהב מי
ט ה — או ש מא הו א ז
הי ת ה
ה מי ט ה
מסתבר.
אףאחד,
מיטתו — והעלמהנשלחהלשםעל־ידי
י די די ו — מתנה ליו ם ־ הו לדתוה־. 25
סטאטטוסידעאמנם שי ש לו י די די ם
ר בי ם, וחלקם גם טובים — אבל עד
כ די כ ך ! הואנשארלע מו דשם, מהסס
ומתקשהל הגי ע לי די החלטה .
המתנה, שראתהאתהיסוס יו, ולא

היתה החברה של יחנן גולדבלט — .
עד שעזב אותה לטובת ז׳רמן אוני־ י

ורדי

מיפגש להומואים בני החברה הגבוהה.
מספרים לי שהתוכנית היא ׳משהו לא
רגיל — באמת אמנות מיוחדת במינה.
אבל מה? קשה להשיג כרטיסים, למי•
תמותה רגילים.

חלומות פז

ל מ רו תזאת, החזיק הזיוו ג, בין ה-
ג׳ינג׳יהנ מו ךוהממושקףל בין חתימניה
הנחמדה, מעמדזמן רב .״ נ ע מי הי א
אשהאידיאלית ,״ היהשמ עון מספר
שי בחה של א ש תו — כדר כו, בגי לוי -ל ב.
,,מבשלתנהדר, מפרנסתאתהמשפחה
— ולא שו אלתשא לו ת .״
לפני כמה שני םנסעשמ עון, שלא ביו
ישחנות עו פו ת ב שו קהכרמלבתל-
א בי ב, ל אי רו פהעםחתיכה, כ ש הו א
מ ש אי ראח רי ואתנע מי בארץ. ר ק
לאחרזמן, הצטרפהגםנע מי.

אתם יכולים לראות אותה, בימים אלה,
בניו־יורק, משתתפת, מדי מוצאי־שבת,
בתוכנית האמנותית המתקיימת בקונטי־ננטל
— מרחץ תורכי המשמש מקום

פעם למשל הגיע אליה מחזר נלהב, תיירן
מקופנהגן, עס טבעת יהלומים ביד. שלחה
אותו בחזרה, עם הטבעת והכל, באדישות1
מחץ.
אבל בסוף הגיע אביר החלומות. לא
עולה, ולא תייר, ולא כלום. סתס צבר
צעיר, מבוגר, ממנה בשנה, בחור צנוע
וענו, קבלן.
הפגיז אותה ׳מיד בהתחלה בטבעת אירוסין,
אחרי כמה חודשים בטבעת יותר
רצינית, ועוד שבועיים ישים לה את
הטבעת האחרונה.
״אני רק מקווה,״ נאנחת לאה באושר,
״!שהוא יהיה מספיק מבין ויתן לי להמשיך
בחיי הזוהר גס הלאה.״
נו, ברור. אלא איך אחרת?

אוי.

אתה

ר ק על פניו, נעלבה :״ א ם
רו צ ה, נלך לי שון ״ ,נז פ ה בו.
לאלא, חסוח לי ל ה, נחרדסטא ־
טטוס. כ ג׳ נטלמן יוו ני מ לי ד ה, לאהיה
עו להבדע תו להע לי בגברת. הוא חז ר
למיטה, גםאםלאל שינ ה•
א ני מוכרחהלהו דו ת ,
היתה זו,
באמתמתנת יו ם ־ הו לדתמקו רי ת ביו ת ר.
אבל, אצלסטאטטוסהכלמקו רי —
בי חו דבתחוםהאהבה. סטאטטוסנ שוי
לאשהנחמדה, יוו ני הטהורהכ מו תו,
ה עונ הלשם מריה — שאותההוא
מ ציג ת מי ד כ מז כי ר תו.
כל כךלמהןכ די ש חיי האהבה שלו
ל א יי פג עו, מגי לוי מ צי אותה של אשה
ברקע. מ רי ה, כאשהחכמה, יו דעתשל
ע צו ר בעד בעלההיאלאתצ לי ח, א ז
ל פ חו תהיאלאמפ רי ע ה לו, ו אי נ ה
פוג עתבש לו ם ה בי ת.
מו בן, שעד כ די הכנסתעל מו ת ערו מ
ותלמיטההמשפח תי ת, אי ןהדב רי ם
מגי עי ם. אלאמאיןדווקאבאותםי מי ם,
שהתהמ רי ה ב בי קו רמשפח תי ביוון
— אזהחב רי ם ני צ לו אתההזדמ נו ת.
א ח, ה שו ב בי םהאלה.

ה חיי ם כבמה, וכל זה
אי ך שכל הפתג מי ם
האלה, שאףפעםלא
ה מ צי א

יו ד עי ם
מ תג לי ם

או ת ם
פי תאוםנ כון ב חיי ם
ממשפלא. כ מו למ
שלהפ תג םשהבמר
הי א ר אי החיים, א
מ ש הו דו מ ה •
א ז על הבמה, ב
ה צג ת מ טו ר ף על הגג
רו אההקהלאתמי

נתן

ונורית

כהן ב תו ר זוג נ שוי
כ שנו רי ת בוג דתב מי
שהעםמאהבה.
אבלכמהמ או ח!
קהל יו ד עי םשב חיי ג
זהאצלםאותו דב!
— רקשב דיו ק ה פו ך
כ שמס
ת מי ד,
כ מו
ת כ לי םבר אי !
מי שו
ב חיי ם כי עזב אתאש תו, ו חי
ע ם נו רי ת — אהוב תו
ולארק חי. לפני
חו ד שיי ם נו לדה לזוג
ה צ עי ר ( מי ש ה בן 52
ונו רי תבת ) 32 תינו ק

וז ה ו שי או של ה רו מן הלוהט בין
ה שניי ם — רו מן שבגללו ק ם מי ש ה,
בו קראחד, ה ש אי רלאש תו, שי צאהל סו
פרמרקט, פתקש 25-שנו ת ני שו אין
זהמספיק, לקחאתהפקל או ת, ועזב
אתה בי ת.
האשה, כ מו בן, לאהתלהבה כל-כ ך

נתן וכהן
שתקפה

בעלה,

מ רו ח הנ עו רי ם
סי רבהלתתגט.
אז מי שההמ שי ך ב לי ג ט, ועכ שיו
ה תינו ק ת

הו א ונו רי ת מ בי אי ם
איתםבערסלל חז רו ת כל פעם, ו הי לדה
נו שמתאת אווי ר ה תי אטר ון כבר ע ם
חלבאימה, כ מו ש או מ רי ם.

קולנוע שחקנים המאפרת שלא זכתה
להיות !גאנית
האגרוף בפרצוף, הקללות, האיומים —
מלם נראו בדיוק כמו בסרט דאקו ו־היצאניות.
ההבדל היה רק, שכל זה התרחש
בין השחקנים לא לפני המצלמות —
אלא במציאות.
הסרטת דאקו והיצאניות התנהלה בחיפה
ובתל־אביב, ובשל שעות ההסרטה המוזרות
נאלצו השחקנים לא-אחת להתגורר
בבתי־מלון.
באחת הלילות הללו, ניגנבו לאהרון
(״ניצ׳קו״) ניסים, נהג בגיל העמידה מיפו

כוזגלו (מימין) וידידה*.
במקום התנצלות, אגרוף בפרצוף

ב דו ק מ הי רו ת ק רי אתךוהבנתך ־ חינם
כתל־אביב, בבית ציוני אמריקה, ביום שני 6.11.72 ,וביום חמישי 9.11.72 ,בשעה 6בערב.
כירושלים, בבית אלישבע (קטמון) ,ביום שני 6.11.72 ,וביום רביעי ,8.11.72 ,בשעה 6בערב.
בחיפה, בבית רוטשילד, ביום שני ,6.11.72 ,וביום רביעי ,8.11.72 ,בשעה 6בערב.

לאחר מפן תופל להצטרף לקודם

הריאה סחירה
של מיל״ה

נושאי הלימוד.. 1 :הקניית הרגלי קריאה נכונים .2 .הגברת הערנות והריכוז בשעת הקריאה.
.3תרגילים לשיפור הזכירה .4 .הכפלת מהירות קריאתך (שהיא כיום כ־ 150 מלה בדקה) פי־שנים
לפחות, אולם אתה מסוגל לקרוא פי־שלושה, פי־ארבעה ופי־חמישה יותר מהר. אם הנך כשרוני
במקצת, אתה מסוגל לקרוא מעל 1000 מלים בדקה (כשלושה וחצי עמודים) כל זאת, תוך קליטה
והבנה של חומר הקריאה.

העובד בחברת הסרטים של מיכאל שווילי,
400ל״י. נירגז, שוטט האיש בין חדרי המלון,
ובלש אחר תנועות וחפצי החדרניות
והעובדים.
״אני האחרונה״ .לבסוף נפל חשדו
על צעירה חיננית, ששיחקה בסרט כיצא-
נית .״היא גנבה את הכסף !״ הכריז ניצ׳קו,
הורה באצבעו על פולט בוזגלו 22 מאפרת
מקצועית באולפנים, אשר קפצה לשמש
כאחת הזונות של אושיק לוי בסרט.
פולט ניבעתה :״אני האחרונה שאעשה
דבר כזה,״ אמרה. גם המפיק מיכאל שווי־לי
הסכים כי היא אינה מסוגלת לגנוב.
בכך לא נסתיים העניין. הצעירה, ש עלתה
ארצה לפני כשנתיים לאחר שסיימה
השתלמות באיפור בצרפת, פנתה לעורך-
הדין אהרון ברקאי. זה שיגר לאהרון ניסים
מכתב בו תבע את עלבונה של פולט, טען
כי לשחקנית יצא שם רע, ודרש כי ניצ׳קו
יתנצל וירים תרומה לקרן לניפגעי צה״ל.
אגרוף באף. התוצאה היתד, שונה לחלוטין.
יום לאחר שקיבל את המיכתב,
פגש ניצ׳קו בפולט, שעד, שנערכו הסר־טות
בצהלה. הוא הכניס לה אגרוף באף
ובחלקי גופה העליונים. פולט הועברה ל-
בית־ד,חולים איכילוב, שם גילו אצלה שבר
באף ופגיעה בצלעות. הצעירה שכבה יומיים
בבית־החולים, נאלצה לנוח בבית
כחודש. כמו־כן יצאה ממעגל ההסרטה
בדיוק לפני הסצינה, בה צריכה היתה
להשמיע דיאלוג קצר — ויחידי. את מקומה
מילאה שהקנית אחרת.
פולט בוזגלו היתה גם מועמדת לשמש
בספרית בסרט סלמוניקו, אך בשל מצבה,
ניתן התפקיד לריקי זילברבוך.
עדי־ראייח. שוב מצאה את עצמה
פולט אצל ברקאי. היא המציאה לו אישורים
רפואיים שקבעו אצלה ארבע אחוזי-
נכות לצמיתות.
בד ביד הגישה תלונה במישטרד — ,אך
זו הזדרזה לסגור את התיק אף מבלי ל חקור
את השחקנים שהיו עדי־ראיה ל-
מיקרה. רק לאחר שעורך־הדין דרש *

* בסצינה מז׳אקו וו־,יצאניות.

קורם לקריאה מדירה בביתך — פרטים: ת .ד ,470 .פתח־תקוה.
ה סו ל ת

הז ה 1835

ייעשה כן, הודיעה מישטרת רמת־גן כי
תחדש את החקירה.
אבל העדים — עליזה אביב, תמי?פיבק,
תמי פסחזון, אלי קורן ואחרים ׳ ,ששהו
במקום — לא הוסיפו למישטרה מידע שיצדיק,
לדעתה, פתיחת תיק פלילי. עתה,
עומדת פולט להגיש לבית־המשפט תביעת
פיצויים — בין היתר, על שנישללה ממנה
הזכות להיות יצאנית עם טקסט.

ישראל
כד במאי שראד. התאחדו!
ההודעה הבאה יכולה לעניין את החבר
יצחק בן-אהרון: במאי ישראל, שאינם הגזע
המאושר או המרוצה ביותר בעולם,
החליטו להקים להם אירגון שידאג לתנאי
עבודה נורמליים ביחסים שלהם עם המפיקים
הישראליים, עם הטלוויזיה הישראלית
ובינם לבין עצמם.
העניין החל לרקום אור וגידים לפני כמחצית
השנה, ועתה הוא עובדה קיימת.
מזכיר הארגון החדש הוא דוקטור יהודה
(ג׳אד) נאמן, במאי השמלה שהוא באמת
רופא במקצועו.
ברשימת החברים אשר פורסמה בחודש
יוני, מופיעים מרבית האנשים הפועלים
בשטח זה, בין אם שכירי הטלוויזיה, במאים
של סרטי־הסברה קצרים, או במאי
סרטי־עלילה.
לפחות עוד רופא אחד — דוקטור יעקב
(חלומות) ורדי — מופיע ברשימה זו. לעומת
זאת בולט היעדרם של כמה אחרים.
למשל דויד (הגלולה) פרלוב, משה (אני
אוהב אותך רוזה) מזרחי, או להבדיל
ג׳ורג׳ (נורית) עובדיה. אבל ייתכן ואין
זה אלא עניין של זמן, ושמות אלה יופיעו
ברשימה הבאה.
ייתכן שבמישרין לא ישנה האירגון החדש
מאומה, אבל אם באמת יצליח לשנות
כמה מסדרי העבודה בסרטים בארץ, ולהכניס
קני־מידה חדשים להערכת עבודתו
של הבמאי, אולי ישתנו גם התוצאות.

תדריך
תל-אגי1
צבא הצללים (פריז, צרפת)
— סיפורים מן המחתרת הצרפתית במלח מת
העולם השנייה, מבויימים ברגש וב־כישרון
על־ידי דאן פיאר מלוויל, ומשוח־קים
להפליא על־ידי לינו ונטורה, סימון
סיניורה, ז׳אן פיאר קאסל ואחרים.
הספירה לאחור (מקסים, צרפת)
— גנגסטר בא לתבוע נקמתו ממלשי-
ניו, לאחר עשר שנות כלא, בסרט פשע
צרפתי המצטיין באווירה דחוסה לשחקנים
טובים.
הקשר האמריקאי (הוד, צרפת)
— סרט־מתח בידורי על שוטר חרש
צרפתי שמתחזה לפושע שנרצח, על־מנת
ללכוד כנופיית מבריחי־סמים. לא ריאליסטי
במיוחד, אבל משעשע.

העת>ד
ב הוו ה
התפוז המיככי ( פאר, ת ל-
א בי ב, אנ ג לי ה) — סרטזה, אחד
ה ח שו בי ם שנע שו ב שני םהאחרו נו
ת, זכה בבר ל טי פו ל מ פו ר ט יו תרל פני ש בו עיי ם ( ה עו ל ם
הזה .) 1833יחדעםזאת, חו בהל הז כי רו שוב, עםהתחלת
הקרנ תו ה ש בו ע.
ה סי פו ר: אלקט, נער בן , 15התגלמות של אלימות
ור שע, ני לבדעל״י די המשטרהבאחדמ מי ב צ עיו הסאדיס -
מ נ סי םלהח זי ראותול מו ט ב
טייס, מו שלךלכלא, ש ם
ע ל־ידי ת ה לי כי ם ש אי נםמנטר לי םאת רצונו להרע, אלא
רקאתאפש רו תו ל הג שי ם רצון ז ה.
המשמ עו תהח בוי המתחתל סי פו רזהב רו רהבהחלט :
אדםהואאדם בל עוד הואי כו ללב חו ר בין טו ב לרע.
ברגע שאפש רו ת זו ני טלתממ נו, הוא אי נו אלאאוטומט ,
או כ ל שון הסרט ,״ תפוז מי ב ני ״.
מ ס בי ב לג ר עין ז ה, מצא קו ב רי קאתההזדמנותלע מו ד
על נו ש אי ם ר בי ם ו שוני ם. הואמתאר עו ל ם־ ע תי ד של
כנו פיו ת נוער המטילותחיתי תן עלה צי בו ר, והע תי דדומה
מאדלמה שבבר מ ת חי ללהתרחשבהווה. הו אמתאר
יחסים בין הו רי םלצאצ אי הםהמתפר עי ם ; הואמצ בי ע
על כןשמוסיקה, ותהיה זו ה ש מיי מי ת ביו ת ר, אינה
חיי בתלהש פי ע על מאזיניהדווקאב רו ח שנ כתבה ( מ כ אן —
או ר גיו ת של א לי מות, מין ורצח, ל צ לי לי ב ט הו בן ו רו סיני);
הו א עו מ ד על הסכנהשבשל טון הנוטללעצ מו אתהר שו ת

אורגיות ורצח לצלילי בטהובן
לטפללארק בגו פ ם של הנתו ני םלמ רו תו, אלאגםבמוחם ;
הו אמראהאת אנ שי ־ ה רו חהצד קני ם, המוכ ני םלהשתתף
בצערו של הזו ל ת — בתנ אי ש הו אמשמשלהםגםב הון
פוליטי ; והואמו כי חשא לי מו תבמ די ם אי נהסימפטית
או מוצדקת יו ת ר מזו ש ל לא מ די ם •
אפ שר עו דלהר חי באתה די בו ר על הסימוןהחזותי
המר הי ב של הסרט. אבל, במקוםלק רו א על הסרט, מו ט ב
ל ר או תאותו.

פו־פר>כו
בלי מעוף
פרפרים ה ם חופ שיים ( או פיר,
ת ל -א בי ב, א ר צו ת ־ ה ב רי ת) —
ב חו ר עיוו רמנסהלהשתחרר מן
החסותהשתלט ני ת של סי נור -אמוולמ צו אאתדר כו ב חיי ם.
הוא עובר לגו ר לבדו ב ע ליי ת-גג ניו -יו ר קי ת, מתוודע לנ ערה
ע ליז ה הג רהב די רהצ מו ד ה לן, ומפתח סי פו ראהבהעם
בל התפ ניו ת, ה ב די חו ת, הטרג דיו תוההשלמותהקלאסיות
של הסימון .
על הבמה, ז ה הי ה ל הי ט ש פי רסםבארץאת תי קי דיין.
מי שראהאתההצגה, ל א יז כהלהרבה חי דו שי םבסרט.
מ ה שנע שהכ אן הואמ עין עי בו דלא חי ו ני ב מי וחד
של מחזה, המתרחש בו לו במקוםאחד, כשה עי ק ר בו
הםה די א לו גי ם, והמצלמהאינה עוז רתלאלהמ חי שאומם ,
ולאלהע ני קלהם מי מדשחסרב תי א ט רון.
בשל בי ם די מוקדמיםב רור ש ה עיוו רהוא צעיר המסתדר
טו ב, יחסית, עםמו מו, ו אי ל ו הנ ערה, ה ב רי אהלכ או ר ה,
סוחבתאףהיאמאחו רי המומיםנפ שיי םלאמ בו ט לי ם,
כ מו אמאשלאהע ני קהלהאףפעםמספיקא,־,בה,
ני שו אין שלאאר כו יו תרמש בו ע, ו חו ס ר -י צי בו ת בכ למע שי ה.
על גו ל די האוןאפשר לו מרש הי אממש נו לדהל סו ג
ז ה של ת פ קי ד, כ ש הי א מג לג לתאת עיני ההג דו לו ת,

אלברט, האון והקארט: מומים גופניים
מדברתללאה רף, ומפסיקהרקכש מני חי םמש הו מו צ ק
שאפ שר ל ל עו ס ב פי ה. ל עו מתהאלברטהואמתוקמ די,
ו מו רי דאתהמ לו דרמההקטנההזאתלאפעםלד רג ה של
״ מסחיטתדמ עו ת ״.

* +ממשיכים לקרוא לי טריניטי

(אסתר, איטליה) — פרק שני בבדיחה ה-
מערבונית על שני האחים שונאי העבודה
והסבון, שהם וירטואוזים בלתי־מנוצחים
באקדח ובאגרוף. פחות מפתיע מן הראשון,
אבל עדיין מצחיק.
ירושלים מוות כוונציה (ירושלים,
איטליה) — סירטו המסוגנן להפליא של
ויסקונטי על מהות החיים והאמנות, לפי
סיפור של תומם מאן. איטי להכעיס, אבל
עם משחק נדיר של דירק בוגארד, ותפאורה,
תלבושות וצילומים מאין כמותם.
הראש (רון, צרפת) — ז׳אן גאבן,
כחוואי זקן וקשוח הרודה במשפחתו ביד
קשה, ומצליח לכסות בגפו כנופיית גנגסטרים
שלימה. כרגיל, כל הסרט על כתפי
גאבן, שלמרות גילו עדיין נושא את המעמסה
בקלות.

חיפה
יום א׳ הארור (פאר, אנגליה)
גבר ואשה מאוהבים שניהם באותו
הצעיר, בסיפור מוזר אבל רגיש מאד על
בדידות, צער וחוסר קומוניקציה של משכילים
בני תקופתנו. גלנדה ג׳קסון ופיטר
פינץ׳ טובים מאד בתפקידים הראשיים.
הקונפורמיסט (אורלי,
איטליה) — הפאשיזם האיטלקי כתולדה
של הפרעות נפשיות, בסרט מרתק מבחינה
חזותית של ברנרדו ברטולוצ׳י, לפי
סיפור של מוראביה. כדאי לראות.
העולם הזה 1835

א>זו בורגנו ת
>פוזפ>>ה
תרגיל בני שואין (ג ת, ת ל־א
בי ב, צרפ ת) — זהופרק נו ס ף
ב סי דרתהסר טי ם ה או טו ביו גרא -
פיי ס של פרנ סו אהט רי פו, אשרהחלה עו ד ל פני כ״ 15 שנ ה
ע ם הי לדחסוךהאהבהב 400 -המלקות. אותוילד, ז׳ אן
פי א ר לי או, ה ת בג ריחדעםה סי דרה, ועתההואמגלםאת
אותההדמות, המכונהב פי ט רי פו בשםאנטואן דו אנ ל,
כ ש הו א כבר נ שוי, מתב רגן ו הו פךל אי שמשפחהכ מו בו ל ם.
עוסקבמלאכותלאח שו בו ת
ה בו רגני םהוא
כבל
הו א
הפעלת דג מי אניו ת -צ ע צו ע,
פ ר חי םאו
כ צ בי ע ת
משתעשעבכ תי ב ת ״ הרו מן ה ג דו ל ״ אבללאבר צינו ת, הוא
עובר עםאש תו א ת בל הלב טי ם של זוג צעיר, בו ל ל בגי ד ה
ר א שונ הוהשלמהשלאחרמ כן — ,ומהשח שוב ב מי וחד
ב אן: הוא חי ב די וקבמקוםוב אווי רההמתאימים לבור־גני
ם צעירי ה עו שי םצע די הםהרא שוני ם.
זהו בי ת -די רו תצרפ תי א ו פיי ני, עםטיפוסח שו דאחד ,
וע םטיפוס עצבני אחד, ועם זוג מתקוטטומנהלת -בי ת
ב ל״יוד ע ת.
ט רי פו מ ת בונן בכל א לו ב עי ניי םאוהבות, לו כדבמצלמתו
א ת בל אותםהפר טי םהקטניםוהטפ לי םלכ או ר ה, שבבל
זאתמ גווני םאתאורח ״ ה חיי םהזה ונו ת ני םטעםכלש הו
לאלהה חיי אותם. הצצהחטופהמתחתלחצאיתה של
נער ה ה עו להבמד רגו ת, צ עי דהעצ בני תבמסד רון של בעל
הממתיןלאש תו שטרםסיימהלהתקשט, וי כו ח על השם

ז׳אד, בלאזי וליאו: מחליפים דירה
המתאים לבן החדש, שעור נגינ ה של ילדה ״ ג א ון ״ ,א רו ח ת ־
ערב עםהחותןוהחותנתו שי חו תעלפ רנ ס ה.
ב תו ךמיקרוקוסמוסזה של חיי יו ם ״יו םמת נו ע עי ם
ש ח קניו של ט רי פו בטב עיו תמוחלטת, בין אםזה לי או
ע צ מו, ק לו ד ז׳ א ד, שבבר ב נ שי קו ת גנו בו ת נו עדהל הי ו ת
א ש תו, אושחק ני מי שנ ה ב מו סי ל ב אנ הבל אזי ו דני א ל
סקאל די •
כל אלהיחדמצ לי חי םלספר סי פו רולה חי ותדמ וי ו ת

בדרך שרקה קו ל נו ע יו דעאתסודה.