גליון 1836 מתאריך 8 בנובמבר 1972

אנשי מחוסר תזונה

תנועת העוד ה 1ה -כוח חדש
מזכירות התנועה החליטה להקים

חוג מ די ני מ ר כזי
בתל-אביב, וחוגים מקבילים בירושלים, בחיפה ובמקומות
אחרים. חוגים אלה יתכנסו באופן סדיר, אחת לשבועיים
או שלושה, וידונו בנושאים המדיניים והחברתיים, כדי
לשתף את החברים בגיבוש מצע התנועה לקראת הבחירות
הבאות לכנסת ולהסתדרות, לעזור לחברים בפעולות
הסברה, להכשיר קבוצות-פעולה מקומיות ולאמץ את
הקשר בין המוסדות המרכזיים של התנועה, חבריה
ואוהדיה.
אם ברצונך להשתתף באחד החוגים האלה, במקום מגוריך,
אנא פנה למזכירות התנועה, ת.ד ,136 .תל-אביב. ציין את
שמך, כותבתך ומיספר הטלפון שלך.
פעולת החוג המדיני המרכזי תיפתח ביום החמישי 23 ,
בנובמבר ,1972 בדיון על הנושא :

הטאקטיקה והאיסטרטגיה של המילחמה בטרור
יפתח בדיון:

אורי

אבנרי

לפני שבע שנים החליט מי שהחליט שצריכים לסתום
את פי השבועון המסויים. אותו מישהו חוקק את ״חוק ל שון הרע״.
הכל הבינו שחוק זה נועד לחסל את העולם הזה.
התוצאה כבר הפכה נחלת ההיסטוריה: יזמנו את הקמתה של
תנועה פוליטית, עורך העולם הזה נבחר לכנסת, וחוק ל שון הרע איבד את שיניו הטורפות.
עכשיו ההיסטוריה כאילו חוזרת על עצמה. עורך העולם הזה יושב בכנסת ועושה
שם את אותו הדבר שעושה בשבועון המסדים: חושף את השחיתויות, מטריד את מנו חתם
של בעלי השררה, משמיע דיעות אפיקורסיות, ובכלל ממרר את החיים לבוסים
הגדולים ולעסקנצ׳יקים הקטנים.
לכן החליט מי שהחליט לחרוץ שוב את ל שון הרע — הפעם בצורת העלאת
אחוז־החסימה. הכל מבינים שמזימה זו נועדה בעיקר לחסל את סיעת העולם הזה. אם
היתה דרושה לכך הוכחה אחרונה, סיפק אותה השבוע שר־הביטחון משה דיין.

לדיין ״אין מה להוסיף״

אנשי רפ״י במיפלגת־העבוידה התנגדו עד כה להעלאת אחוז־החסימה. הם דוגלים
בהנהגת שיטת־בחירות אזורית, והכל מבינים שמי שמציע להעלות את אחוז־החסימה
אינו מתכוון להחליף את השיטה.
והנה בא משה דיין והכריז בפה מלא
שצריכים להעלות את אחה־החסימה
כדי ״להקטין את מיספר המיפלגות״,
ובכלל ״לייעל את הכנסת״.
יומיים לפני כן אירעו בכנסת חי-
לופי־דברים מענייני ם:
משה דיין ענה על כעשרים שאיל תות
של חברי־כנסת אחדים, מהם
חמש שאילתות של אורי אבנרי. ה שאילתות
של אבנרי נגעו לשיחרור
בחורי הישיבה מחובת־גיום ,״החרי גים״
של פיתחת רפיח וריסוס אדמות
עקרבה.
בחודשים האחרונים התרגל משה
דיין להשיב לכל השאילתות של
אבנרי בנוסח סטנדרטי :״אין לי מה
להוסיף הפעם הרחיב דיין את ה שיטה.
הוא השיב בנוסח אחיד זה על
כ ל השאילתות של כל חברי הכנסת,
ובכלל זה גם של חברי סיעתו.
אחרי התשובה הרביעית או החמי שית
בנוסח זה, פנה אבנרי אל היו-
שב־ראש ואמר :״אולי ישיב כבוד
שר־הביטחון תשובה אחת לכל ה שאילתות,
:אין לי מה להוסיף׳ ז ״
דיין התרגז, פנה אל היושב־ראש
ומחה על ההערה — שלא נרשמה
משום־מה בפרוטוקול.
עם תום הישיבה השמיעו גם חב רי
סיעתו של דיין את התמרמרותם
דיין מנמנם בכנסת
על התנהגותו של דיין — תחילה
לילה טוב, דמוקרטיה
במיזנון, ולאחר־מכן גם בישיבת סי עת
המערך.
האמת היא שכל יחסו של דיין לכנסת הפך מזה כמה שנים לשערורייה גלוייה.
בניגוד לשרים אחרים, המזדמנים לפעמים לכנסת ויושבים בה שעה־שעתיים, אין
דיין בא לכנסת לעולם, אלא בשני מיקרים: בשעה שהוא עצמו עומד במרכז הדיון,
ובשעה שגולדה מאיר נואמת נאום מלכותי. אז הוא חושש להיעדר, ובא כמו ילד טוב.
פעם היו חברי־הכנסת נאיביים, וחשבו ש״שר־הביטחון עסוק״ .יש הרבה ענייני
ביטחון. אבל מאז התרגלו לראות את דיין יו שב שעות ארוכות בכל יום במיסעדות־פאר
יקרות, מביים מאורעות־סרק לצורכי צילום בטלוויזיה, ומוכר באלפי דולארים ראיונות
לעיתונות הזרה. לשר יש הרבה זמן לעניינים כאלה. רק לכנסת אין לו זמן.
בוויכוח בסיעת המערך השמיע דיין תירוץ: את ענייני הביטחון הוא מביא לוועדת־החוץ־והביטחון,
ולכן אינו רוצה לדבר עליהם במליאת הכנסת. דיין התנצל, ניסה להס ביר׳
כי הוא משיב בהתחמקות על שאילתות, משום שכל השאילתות המופנות אליו
הן ״שאילתות להכעיס״.
אפילו חברי סיעתו לא קיבלו תירוץ זה. ראשית, מפני שרוב השאילתות שלא השיב
עליהן נגעו לעניינים שאינם סודיים. בחורי־ישיבה, פיתחת רפיח, עקרבה — מה סודי
בז הו שנית, גם לוועדה אין דיין מוסר מידע חיוני, וכמה מחבריה מחו בשעתו על
סירובו של דיין להביא בפניה את דו״ח החקירה בפרשת ״החריגים״ של רפיח.

לשון הרע והחסימה

למשה דיין יש סיבה טובה מאוד לרצות בסילוק סיעת העולם הזה מן הכנסת.
השערורייה המחפירה של שוד־העתיקות ומיסחר־העתיקות של דיין התפוצצה לרא־שונה
כאשר אורי אבנרי נאם על כך בכנסת. מאז אין העניין נותן לדיין מנוח, והוא
מתעורר מחדש כל כמה חודשים. אבנרי עצמו פועל בכנסת לחשיפת העובדות ולחקיקת
חוק חדש, שיאסור על שרים לעסוק במיסחר.
חוק לשון־הרע נחקק על־ידי אנשי־שררה שהעולם הזה חשף את מעשי־השחיתות
שלהם, ו שרצו למנוע מהשבועון להמשיך במלאכה זו.
העלאת אחוז־החסימה מוצעת על־ידי אנשי־שררה שסיעת העולם הזה גילתה
את מעשי־השחיתות שלהם בכנסת, והרוצים למנוע זאת בעתיד.
מי שנותר לו ספק כלשהו לגבי כוונה זו, כדאי לו לקרוא את הקטע הבא
מביטאון מיפלגת העבודה, אות, מיום ה־ 12 באוקטובר . 1972 אני מביא אותו להלן במלואו :
תכסיסה של ״העולם הזה — כוח חדש״ בהוצאת צו־מניעה נגד בחירתו של
אשר יד לין ליו ״ ר מרכז קופת״חולים יז רז א ת התהליך של הנהגת אחוז״חסימה לקראת
הבחירות הבאות לוועידת ההסתדרות. התמיכה באחוז־החסימה נעשית כמעט אוני ברסאלית
בסיעות הקובעות, נוכח העובדה שסיעות מבוטלות כמו ״העולם הזה״
אינן תורמות שום דבר קונ ס טרו קטיבי לוועד״הפועל ומסתפקות ב״גרימת צרות״.
בהסתדרות יש למערך רוב מוחלט — והוא יכול לעשות בה כאוות נפשו. התוצאות
מתבטאות בקטע ז ה: עו שי צרות — החוצה.
מה יקרה אם יהיה למערך רוב מוחלט גם בכנסת?
ומה יקרה אם בראש מחנה כזה יעמוד משה דיין?
מה תהיה אז דמות המדינה? איזו דמוקרטיה תי שאר
בה לפליטה? ולאן יגיעו אז ממדי השחיתות
בצמרת העליונה?
העולם הזה 1836

פ § ס ס5
מאפיה יהודית

הטלפון מצלצל במ שרדו
שולץ, איל־הון ישראלי.
שדלץ: הלו, מי זה ז מי מדבר 7
ה קו ל: כאן מדברים מהמאפיה !
שולץ: אהלן לנסקי ! ווס אערצך י
הקהל: איזה לנסקי בראשך. כאן
מאפיה !

שולץ

לכב׳ ״העולם הזה״,
עורף נכבד

ן #ו ו 1י

<)888

:סטאשר, תפסיק עם ר,חוכ
מות

הקול: תפסיק אתה ! זה רציני,
אתה שו מ ען אני צריך באופן דחוף
20 אלף לי רו ת!
שהלץ: אה, ספיר! כבר אתם מת חילים
לאסוף תרומות לבחירות?
הקול: תשמע אדוני, זה רציני. זה
מאפיה. זה חיים או מוות.
שהלץ: זה עניין אחר. כמה אתה
רוצה?

הקול 20 :אלף !
שהלץ: אתה לא חושב שזה יותר
מדי !
הקול

זה מינימום.

שהלץ: אתה מצלצל בזמן לא טוב.
העסקים גרועים. יש עליה במחירים.
אינפלציה נוראה...
הקהל שהלץ:
הקול:

:אתה מספר לי?

תשמע, זה לא בדיחה! אם
אתה לא נותן את הכסף...
שהלץ: או־קיי, או־קיי ...חמשת
אלפים זה ב סדר?
ה קו ל: השתגעת? אני לא יו ר ד
מחמש־עשרה אלף.
שולץ: שבע וחצי...
:הקהל: מה איתך? ערך הכסף יורד.
חצי יקח מס הכנסה. מה י שאר לי?
שו ל ץ :
ה קו ל :
שורץ :
הקול :
דרון.
שורץ :
לעשות...

ש לוי

על הביצי

תכנס,

נראה

אפשר

שהלץ: נעים
הא? לא מוכר.

מאוד ...אתה

השאלות :

חדש,

:מה לעשות ז זמנים קשים.

שולץ: טוב, תשב. עכשיו תשמע :
או שאתה שם לי חמשת אלפים על
השולחן או שאני מזעיק את המשטרה
מיד!

יש רגליים לדבר

כך לסכם כמה נקודות צברת. ב התאם
למיספר הנקודות תוכל לק בוע
את אופייך.

הדלת נפתחת. הסחטן עומד בפתח.
הסחטן: זה אני...

ד בי ת

זרגזגנומתזז

אין עיתון רציני בארץ שלא עורך לקוראיו, לפחות
פעם אחת בשבוע, מיבוזן פסיכולוגי. השיטה היא
פשוטה. לא צריך להיות פסיכולוג בשבילה. כל מה
שעליך לעשות הוא: להתבונן בתמונות של פניך; לע נות
על השאלות להלן (אבל בכנות, הא 7ואחרי

מחיר אחרון !
עשר !
שיהיה עשר. איפוה אתה?
אני מדבר מהטלפון במס

הסחטן

״אמרתי
לד שכדאי יותר להיות קונסול בכורמה
מאשר שגריר ישראל סבון!״

האם אתה סומך

תתקשר בפעם אחרת.

אני מתה על ״כתבנו המיוחד

בשלושת

הציורים

.1התבונן
שלעיל :
• איזה מבין שלושת הציורים
מבטא את הרגשתך?

.2התבונן בשלושת חלקי ה פסל
שלמטה :
נניח שנפגשת עם גבר פלוני ב חפירה
ארכיאולוגית, ליד גשר
אלנבי או במסעדת פאר תל־אבי־

כל אחד ב ארץ יודע, שאם יש משהו שאף עיתון
לא מגלה, אז אתם כן מגלים. ואני כבר ניסיתי בכל
העיתונים ולא הצלחתי. אז אני מבקשת מאוד מאוד
שאתם תגלו לי: מי זה העיתונאי המקסים הזה, ש חותם
בכינוי ״כתבנו המיוחד״.
ואני אגיד לכם למה: אני פשוט מתה עליו. אני
חולמת עליו בלילות. אני מאוהבת בו.
ואיך אפשר לא להתאהב בו 7אני שואלת אותכם.
דבר רא שון תראו איזה השכלה יש לו! אין נושא
שהוא לא יודע, והנושאים הכי מסובכים, כמו מדעים,
וזה. דבר שני זה כוחהכתיבהש לו! איזה כמו יות
הוא כותב, ובבת־אחת בכל העיתונים בארץ (אולי
חוץ מהעיתון שלכם) .ולפעמים שני מאמרים או אפי לו
שלושה באותו עיתון ובאותו יום ! אח, איזה מוכשר. ואיזה והתכונה הכי חשובה שלו זה הצניעות !
צניעות. אף־על־פי שהוא כל־כך חשוב עד שמעתיקים
ממנו כל העיתונים בסולם, כמו הטיים והניוזוויק
והשפיגל ועושה רושם שבכלל לא איכפת לו על ה־
״קופירייט״ ,הוא כל־כך לא שוויצר ! והוא חותם כל
הזמן בעילום שם. ותראו איזה פסבדון צנוע הוא מצא
לו :״כתבנו המיוחד״ .ואיך שומרים על הזהות שלו
האמיתית בסודי סודות ! הדבר היחיד שאפשר להבין
מהפסבדון, זה שנוסף לכל הוא גס פטריוט אמיתי:
כתבנו. שלנו. רומז על השתייכות שלו לכולנו.
עשו לי טובה גדולה והשי גו
לי את שמו ואת כתובתו,
כי. אני לא יכולה להתאפק יו תר.
המצפה
בכליון עיניים.

ס?גר

בית. אתה רוצה למקד את מבטך על א׳ — ב׳ או ג׳?

על השאלות הכאות ענה ב״הן״ או ״לא״:

.3האס זה נכון לומר שכשיש לך הרגשה שהאיש
אותו אתה מעריץ נטש אותך, אתה נתקף בהרגשה של
פחד, חולשה, חוסר־ביטחון 7כן — לא —
.4האס אתה מקפיד לדבר בסגנון הדיבור של
האדם אותו אתה מ עריץ? כן — לא —
.5האם אתה זוכר תמיד לאכול, להתלבש, לש כב,
לעבור על החוק כמוהו 7כן — לא —
.6האם אינך שוכח להשמיץ כל יום את האוייב
המושבע של הנערץ עליך, אפילו אס הוא שר ב ממשלה
7כן — לא —
.7אם היית עיתונאי, האם היית מוכן לשקר לפי
הנחיות האדם אותו אתה מ ע רי ץ? כן — לא —
.8האם היית יוצא בתביעה לשנות את החוק
למען האדם הנערץ אליך 7כן — לא —
.9אם את אשה (ואם אתה גבר נניח שהיית
אשה) הא,ם היית משועשעת מאוד לגלות, שעה שאת
עוברת ברחוב, כי עינו הבריאה והנודרת כקרן אור
של מגדלור התעכבה על רגלייך 7כן — לא סו.
האם סביר להניח שלא חיפשת כלל הוכחה
שלנערץ עליך יש בכלל ביצים 7כן — לא וו.
האס היית מוכן לרוץ לכל מקום ובלבד שתז כה
להצטלם בחברתו 7כן — לא —

התשומות :

) 1במיבחנים רבים שנערכו, קבעו הפסיכולוגים, כי
אלה שבחרו בתמונה א׳ מתייחסים לביצים כאל תו פעה
רגילה ( 0נקודות) .אלה שבחרו בתמונה ג׳ —
יש להם מספיק, אבל הם מעדיפים כמויות גדולות
( 5נקודות) .אלה שבחרו בתמונה ב׳ — פוזלים לביצי
זרים ( 10 נקודות).
)2הפסיכולוגים מסכימים בדרך־כלל, כי תגובות
הפנים, קמטי הצחוק או שרירי הצוואר — מעניקים
רמזים על אופי חזק, עצמאי (א׳ — 0נקודות) .השי מוש
ברגליים, ביציבות שלהן ובמוצא שלהן — עומ דים
במקום השני באשר לגילויי חוזק אופייך (ג— ,
5נקודות)( .ב׳ — 20 נקודות).
)3כן — !10 לא 4 !0כן 10 לא — .0
)5כן — ;10 לא 6 .0כן — 0ן לא — )7 . 10 כן —
!10 לא — )8 .0כן 10 לא — )9 .0כן 10
לא 10 .0כן — !10 לא 11.0כן — ;15 לא — .5

סיכום :

אלה שצברו 0נקודות -טוב, ברור שהם
חזקים. אבל דיר־בלכום ! שימו לב שלא תתפתו להש כיר
את ביציכם !
אלה שצברו מ־ 5עד : 10 אתם לא חזקים
ולא חלשים, והייתם יכולים להמשיך לחיות כך, אלא
שהייצר הרע, והתעמולה החזקה של ספסר הביצים
הראשי, דוחפים אותכס לשכור את ביציו של אדונ כם
ובזאת לחשוף את חולשתכם.
אלה שצברו מת< 1עד .150 כמה שתתחנפו
אליו, וכמה שלא תקראו :״איזה גבר על כל מעלתעתע

איוולת שהנערץ עליכם עושה כדי
בכס — לא יעזור לכם כלום: אתם עומדים בפני סכנה
חמורה מאוד. מה יהיה אם הוא לא יהיה ראש־ממ־שלה?
חישבו רגע, וקיפצו מהסוס מה שיותר מהר.
בין־כה אין מה להפסיד: עובדת היותכם מחוסרי־ביצים
כבר נחשפה לעין כל, מזמן־מזמן.

יצחק רפאל

עומדת לבקר בארץ כדי לדרו ש מהממשלה את ביטול
מס־הנסיעות. בד בבד עם ביקור המישלחת, מגישה
סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת הצעת חוק
לביטול כל מיסוי על נסיעה.

בודד ב מפדייד
למרות הפרשנויות בעיתונות כעקבות
פירסום תוצאות הבחירות כמפד״ל, נראה
כי סיעת למיפנה בראשותם של השרים
מיכאל חזני ויופה בורג, תיצור קואליציה
כדי לבודד את ח״כ יצחק רפאל ולהרחיקו
מכל עמדת השפעה.

1 X 1 *1 1ץ > ך
העלאה נעירה ש ד

לסיעת לנזיפנה, יחד עם סיעות המושבים והסיעה
המרכזית של השר זרח ורהפטיג יש רוב מוחלט
בתנועה והיא אינה חייבת לצרף לקואליציה אפילו
את הצעירים. עם זאת נראה כי בורג ילך לקראת
הצעירים מבלי להבטיח להם תיק של שר בממשלה
הבאה. לכל היותר יובטח לח״כ זבולון המר תיק של
סגן־שר. נראה שסגן־שר שני של המפד״ל יהיה חיים
נדיבי, איש המושבים של המפד״ל.

אחו! החסימה

לפיכך קרוב לוודאי ששלושת שרי ה
מפד״ל הנוכחיים הם גם שייצגו את התנועה
בממשלה הבאה.

נוכח הביקורת הציבורית הקטלנית על הקנוניה
של המערך, גח״ל והמפד״ל להעלות את אחוז החסי מה
בבחירות לכנסת, ניכרת נסיגה מהרעיון במגעים
בין מיפלגות אלה.

אנשי העבודה רוצי

אולם פדי שלא להיראות כמי שנכנעו
ללחץ הסיעות הקטנות, נראה שלבסוף יוס כם
על העלאת אחוז החסימה כשיעור זעיר
של ; ,0,22 מאחוז אחד ל.1,2*-

גו לדה מותחת שוב
חרף הצהרותיה החוזרות ונישנות, כי היא לא
תכהן תקופת כהונה נוספת כראש־ממשלה, החזירה
לאחרונה גולדה מאיר את המתח לצמרת מיפלגתה.

היא החלה לאחרונה רומזת כחצי פה
שאומנם החלטתה לפרוש נחושה, אך היא
מעולם לא סירבה למלא את שליחות התנועה
וכי לא היא המחליטה בשם התנועה.
יש המסבירים שגולדה גורמת בכוונה תחילה לגל
ניחושים חדש, כדי לעכב את מילחמת הירושה בין
המועמדים לרשת אותה למיספר חודשים.

כאוצר אין כרגע נטייה להיענות לדרי שות
אלה, וצפוי מאבק ציבורי חריף.

א 1ו ר בנייה חד ש
בין א ש דו דלאש קלון
שמונת הקילומטרים בין אשדוד ואשקלון,
שהוקפאו לפני כשמונה שנים בגלל
התוכנית להקים במקום את המכון להת פלת
מי־ים — יוכרזו כאזורי בנייה.
זאת, בשל העברת המכון לפי התוכנית, צפונה ליד
תחנות הכוח של אשדוד. הסכם על בניית תחנת־הכוח
נחתם בשבוע שעבר.
ייתכן שאם אומנם יוכרז האיזור כאיזור בנייה,
יביא הדבר להקמת גוש אורבאני שיאחד את אש דוד
ואשקלון.

אין מאזני

להיות סגגי־שרים
מינויו הצפוי של ח״כ שלמה רוזן (מפ״ם) לסגן שר
הקליטה, מעורר רוגז בקרב עסקני מיפלגת העבודה.

כמה מחברי הכנסת •טל מיפלגת העבודה
היו רוצים להתמנות לסגני-שרים, אך
נתקלו בהתנגדותה של גולדה, שטענה כי
אין לחולל שינויים שנה לפני הבחירות. עס קנים
אלה רואים במינוי איש מפ״ם העדפה.

מת חד ש המאבק
על מס־הוסיעוח
מישלחת של אירגון התעופה הבידלאומי (יאס״א)

ל ח בר ת העובדים
מבוכה שוררת בוועדה המרכזת של ההסתדרות
נוכח תביעותיה של סיעת העולם הזה — כוח־חדש
בהסתדרות לקיים דיון בפעולות חברת־העובדים ומאז-
ניה. במשך 52 שנות קיומה של זזברת־העובדים לא
הוצא אפילו פעם אחת מאזן שלה, כשהיא מסתפקת
במאזני החברות הבודדות והקונצרנים שבבעלותה.
סיעת העולם הזה — כוח־חדש מסתמכת על חוקת
חברת־העובדים בתביעתה להמצאת המאזנים והדו״חות
הכספיים ולדיון בהם.
הסיעה הודיעה למזכיר ההסתדרות, כי היא עו מדת
על קיום הדיון וקבלת המאזנים וכי במידה
ותביעתה תיענה בשלילה, היא תפעל באמצעים החו קיים
העומדים לרשותה על־פי חוקת ההסתדרות וחו־קי
המדינה

ניכסון נבחר כנשיא -וגגה עכשיו?
התעלומה הגדולה אחרי בחירתו מחדש של
הנשיא ניכסון, היא: מה ירצה נשיא ארצות•
הברית להשיג בתקופת הכהונה השנייה שלו ץ
את כל ארבע שנות כהונתו הראשונות הקדיש ניב־סון
למטרה אחת ויחידה: לעשות הכל כדי להיבחר
לתקופת כהונה נוספת כנשיא. עתה כשאין הוא תלוי יותר
בחסדי הבוחרים, כיוון שממילא אינו יכול להיבחר בשלי שית,
יעקוב העולם כולו אחרי החידה: האם יתגלה ניב־סון
האמיתי, או שמא יקדיש עתה את כל מאמציו כדי
לשפר את תדמיתו ולהנציח את שמו בהיסטוריה כאיש-
שלום שתרם להרגעת העולם, לאיחודו ולשיגשוגו.
ניכסון נירדף כל חייו על-ידי תדמית שלילית שנוצרה
עוד בימי ציד־המכשפות בארצות־הברית, כאשר תמך כ סנטור
מקארתי. בשעתו יצר לעצמו תדמית של פוליטי קאי
מזוהם, משמיץ מקצועי ואיש חסר חוט־שידרה. הוא
סבל קשה מאוד מתדמית זאת. יתכן שאת ארבע שנות
כהונתו האחרונות יקדיש לתיקון יסודי של תדמיתו באר-
צות־הברית ובעולם.

אולם אין זה מן הנמנע שהוא ינסה להגשים
עתה את רעיונותיו ושאיפותיו המודחקות,
אותן נאלץ להסתיר בתקופת כהונתו
הראשונה. למיפנה אפשרי יש השלכות ישירות
על המצב בוייאט־נאם ובמזרח-התיכון.
ללא לחץ הבחירות יכול ניכסון להשהות את
המשך המשא־ומתן על השלום בוייט־נאם ולכפות
על הקומוניסטים תנאים נוחים יותר לאר
צות־הכרית.
באשר למזרח-התיכון ניכרות שתי מגמות
באדמיניסטרציה האמריקאית: זו של מישרד
החוץ, הלוחצת להשיג הסדר מיידי במזרח
התיכון וזו של שירותי-הביון הטוענת שיש
להמתין להפיכה צבאית ימנית במצריים, מן
הסוג שעמדה לפרוץ שם לפני עשרה ימים,
ולסילוקו של אנואר סאדאת.
ההתקרבות המחודשת של מצריים לברית־המועצות
יכולה לסייע לכל אחת משתי תפיסות אלה. בסופו של
דבר יצטרך ניכסון להכריע אישית, ונאומו האחרון של
שר־החוץ ויליאם רוג׳רס, בו רמז שממשלת ניכסון עו מדת
על ביצוע החלטת מועצת־הביטחון 242 בהקדם,
מבשר שניכסון אינו זקוק עוד לתמיכת יהודי ארצות־הברית.

נראה
כי גם לעמדותיו האישיות של יועץ־
הנשיא, הנרי קיסינג׳ר, יהיה תפקיד מכריע בלחצים
העומדים להיווצר על ממשלת ישראל,
שהיא תנסה מצידה לדחותם ככל האפשר.

מבצעהפרסי
טלבנק דימקונט
משרדהת חבור הוה מו עצ ה הל או מי ת
למניעת תאונות הכריזו על ״מבצע חוד ש
הבטיחות ־ נובמבר 1972״ במסגרת זו עורך
בנק דיסקונט מבצע פרסים מיוחד לנהגים
אדיבים.
במסגרת המבצע יוענקו מדי שבו ע פרסים
כספיים בסך ־ 2.000.ל י לאזרחים וחיילי
צה־־ל שיגלו אדיבות בנהיגתם.
משקיפים מטעס׳המועצה הלאומית למניעת
תאונות ומטעם בנק ד יסק ו נט יוצבו בכל
רחבי הארץ. וימליצו בפני ועדה על הנהגים

ה א די בי ם. הועדה תורכב מנציגי משרד
ה ת חבור ה. המועצה הלאומית ל מני ע ת
תאונות ובנק דיסקונט. הועדה תבחר מדי
ש בו ע בזוכים. ביניהם יחולק הפרס א שר
ל א יפ חתמ ־ 100.ל״ילכלז וכה בצור ת
אחד מחשבונות חסכון ״ יתרון ״ בבנק
דיסקונט. לפי בחירת הזוכה.
הזוכים יאותרו עפ״י מספרי הרי שוי ש ל
מכוניותיהם ויקבלו הודעות אישיות על
זכייתם.
ר שי מ ת הזוכים תפורסם בעתונים.

נהג! הייה אדיב וזכה בפר ס

ם־וץ וננו

תמרורים
.לתפקיד משנה למנכ״,, מונה משרד־החינוך, ראש האגף לפיתוח מע רכת
החינוך במשרד־החינוך אליעזר
שמואלי העובד מזה 15 שנים במש-
רד־החינוך.
נחוג
ה־ 85 של

קאי־שק

.באי טאיוואן, יום־הולדתו
נשיא סין הלאומנית
שמצב בריאותו הורע לאה־

צ׳אנג

רונה.
רומן. השחקנית־זמ־מ
נ ידז לים
רת היהודיה כרכרה סטרייסנד ומי
שהיה בעלה של השחקנית נטאלי וו ה

ריצ׳ארד גרנפץ.

נפטר בבית־החולים הדסה בירו שלים,
בגיל ,47 סמנכ״ל משרד־הדתות
הרב סעדיה לופז.
נהרג בתאונת־דרכים, אחד ה חוקרים
הבכירים במינהל המחקר החק במשד
אכרהם
שלומי שהיה
לאי,
שנים חבר קיבוץ משמר־העמק. עם הק מת
תחנת הנסיונות האזורית נווה־יער
ב־ ,1948 הצטרף אליה וי צר במיסגרתה
מאות זני ר מובחרים של תירם. בשנים
האחרונות התמסר, על־פי בקשת מיש־רד־החוץ,
ליצירת זני תירס המותאמים
למדינות אפריקה ודרום מזרח אסיה ו זכה
להישגים ולהכרה בין־לאומית.

ויצ״ו לארץ בהגנה
הנהלת

טרה. בגיל ,52 סגנית יו״ר
בישראל צופיה מאירי, שעלתה
בגיל חמש מרוסיה, היתה פעילה וחברת ובהדרכה במכבי הצעיר
ויצ׳׳ו העולמית.

נפטר. בבית־החולים על־שם שיבא
בתל־השומר, בגיל ,52 פרופסור
כרגר, מבכירי המדענים במכון וייצמן.
יליד וינה, עלה לארץ ב־ 1938 ועם
השלמת לימודיו באוניברסיטה העברית
ב־ 1948 הצטרף לסגל המחלקה לביופי-
סיקר. של מכון וייצמן. ב־ 1970 הוענק
לו פרס רוט שילד לביולוגיה.

אריה

שב ר ב כון

ע ם שני מ חד עוי־ ה עוי ער

פ רז ט אין * ב א לז ם
לייצוב השיער

להבראת השיער

נפטר. בוונציה, בגיל ,87 המשורר-
סופר יליד ארצות־הברית עזרא פאונד
שנחשב לאחד מגדולי המשוררים בתול דות
ארה״ב, היה אנטישמי ותומך נלהב
בנאצים ובפשיסטים עימם שיתף־פעולה
בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר
ניהל תעמולה ברדיו רומא. אחרי המל-

דו ד ש!
* לחפיפה ולטיפול

חפיפון צפהז עבו שני מחד שי־ ה שי ע ר ־פרוטאיו־ ו״ב א אבד ־ מ חז קאת שו ר שי
ה שיער. מחדשאת רעננו תו ו מ חי יהאתזוהרוהטב עי. בשניהרכ בי ם:
ל שי ע ר רגיל עדיבשול שי עדש מן.

חד ש!

* לייצוב מהיר

א £א 0ו־ד 1ם 1א 0 0א 4^ , 1ז •ד1ת,גג־ו 5ז אז 1א £1ז 0ק ק
מעצב־ ה שיעד ע ם שני מחד שי־ ה שי ע ד ־ פדו ט אי ך ו־באלזם־ -פועל על כל ש ער ה
בנפרד, מחדש קצוו ת מפוצלים ומ חיי ה שי ערשע בד צביעה, הבהרה, או סלסול־יתר.
מו תיר אתה שי ער ג מי ש ל סידור.
לעיצובז אז סדד ס !.ס אוז עו קז ק 8 0 0 ¥

מייצב ה שיער המעניק כו שר -א חיז ה לתסרוקת גםב שי ערע דיו ויד, וגם ב שי ער צבוע, מובהר או שדוף.

* להזנה 1ע£/11א•^ 0דדס^זקסס
תכ שיר פרו טאיני להזנת ה שיער. אידי א לי ל שי ער ש ב רי רי ויב ש. ל שי מו ש בקרם־טיפול, כקדם־ שטיפה,
או כ מיי צ ב־ שי ער לגברים ונ שי ם.

אםזסמק

^8 1 0 ) 8^ 15

י עו ץ קו ס מ טי אי שי חינם, ניתן ע״> ד>>לות־היופ> של ״רבלון
בי מי ש לי שי בין ה שעו ת 4 00־ 6.00 אחה״צ,
ובי מי שי שי, בין ה שעו ת 11.00-9-00 לפנה׳־צ,
ב״בית ר ב לוך תל־אביב, רחוב חובבי־ציון ,56 טלפון .282141

עזרא פאונד
תומך

בנאצים

חמה נכלא במוסד לחולי־נפש ממנו שוח רר
ב־ . 1958 את קובץ שיריו הראשון
פירסם בוונציה אליה הגיע לראשונה
ב־ . 1908ב־ 1925 פירסם את היצירה ה עיקרית
שלו, קנטוס, המבוססת על הקו מדיה
האלוהית של דנטה.
נפטר. בביתו ברמת־גן, בגיל ,92
זקן העדה הבבלית בישראל אפרים
טוייק — שנולד בבגד ה למד רוקחות
בטורקיה והיה הרוקח הראשון של עי ראק.

העולם
הזה 1836

גווו ה מאיו הזדהה דב טו את המשכנתאות
הצמודות ו א חו שהוגישה את טעמו ו 1ל נ שו ה.
מדוע ביטלו את המש כנתאות
הצמודות שהיו עד
לפני כשלוש שנים עול לאל פי
משפחות בישראל ו הגורם אז היתד. לביטול העיקרי
ראש הממשלה גולדה מאיר:
לגולדה היתד. משכנתא צמודה
על ביתה שברמת־אביב. כא שר
פרשה מתפקידה כמזכירת
מפא״י ולא שירתה בשום תפ קיד
ממלכתי, היתד. צריכה ל שלם
את המשכנתא ממשכור תה
כחברת-כנסת, היא הרגי שה
אז על בשרה מה שהר גי
שו רבבות אזרחים: כמעט
כל החיים אי־אפשר להיפטר
ממשכנתא צמודה. לכן, אחד
שעש הראשונים הדברים לתפקיד
היכגסה
עם תה ראש־הממשלה,
היה להורות
לנסות לפתור את הבעייה. ו באמת
תוך חצי השנה הרא שונה
לתפקידה כראש־ממשלה
ביטלו את המשכנתאות הצמו דות,

0לפני הפגישה של צעי רי
מפ״ם עם הרב האשכנזי
הראשי שלמה גורן, בביתו

טיים של דיצ׳ארד ניכסון
היה הביקור המפורסם בסין.
כשחזר מסין, סיפר אחד מ ״בביקור
בבדיחות
: מלוויו שאל ניכסון את היו״ר מאו
שאלת
,האם
טונג : צה פעם את עצמך מה היה קודד. ממשלת ראש אילו לעולם
ברית־המועצות ;יל,יטה ח־רדשצוכ
היה נרצח במקום
הנשיא ג׳ץ ל;,די?׳ השיב
לו מאו, :אני יכול להגיד לך
דבר אחד: אינני חושב ש־אריסטוטל
אונאסיס היה
מתחתן עם הגברת חרושצוב ,.״

שנעצרה פעמים מיספר, לא חר
שהיא ובעלה הגישו בק שת
עלייה לישראל. קשה היה
לזהות באשה הבלונדית את
ילדת־הפלא של סירטי שנות
ה־ - 60 היילי מידם. היילי
בת ה־ ,26 בתו של הכוכב ה אנגלי
ג׳והן מילט, נשואה
כיום לבמאי-מפיק רוי כול•
טינג. היא הסבירה את הש תתפותה
בהפגנה :״אני עושה
את זה מסיבות הומאניות, לא
פוליטיות. אני עצמי עומדת
ללדת ביגואר, ואני יכולה ל הבין
כל אשד. במצבי.״

0בעיקבות הבחירות ב־ארצות־הברית,
התברר כי אף
בדרומה של אמריקה יש חשי בות
לקול היהודי. כך, על־כל־פנים,
סיפר השבוע התותחן-
נחלאי רוני גולן 23 לכתב
במחנה רגן שור. רוני וחב ריו
לתנועת השומר הצעיר ב־צ׳ילי
נפגשו ביולי ,1971 לפ ני
הבחירות בצ׳ילי, עם המו עמד
לנשיאות שם סלכטרו
איינדה ושמעו ממנו על תו רתו
הסוציאליסטית ויחסו ל־

פ סו קי השסע
• פרופסור מאיר פלס־נ
ר, על פרשת הברחת הע תיקות
על־ידי משה דיין ב אמצעות
קרן ישראל-אמריקה:
״שמא אפשר להציע לקרן ה זאת
גם דולארים שחורים מ האוסף
של שר־האוצד שנמכרו
ברחוב לילינבלום, ובשל הפ סקת
מכירתם בשנת 1967 נע שו
נדירים כיום. או מאמרי
עיתונות שלא נתפרסמו מפני
שהצנזורה הצבאית פסלה או תם
לפי בקשתה של גולדה
מאיר ן אני משוכנע שלהם
היו נמצאים קונים גם בארץ
ולא רק בארה״ב.״

• עמום קינן כתגובה
על מאמר ראשי ב״הא־רץ״
,שטען כי משה דיין מו
ניצב
דוד ונופו

מפקדה החדש של נזישטרת
מחוז תל־אביב, נראה השבוע
בין קהל קונים שהצטופף ליד דוכן עיתונים. עופר בחר בשלושה ספ רוני
בלשים אותם רכש. כנראה לצרכי השתלמות בתפקידו החדש.
התוכנית. גיבור היה גם הצייר
דות אלה
פורסם משה כרנשטיין.
כאשר שמיל רב-סרן הצנחנים
(מיל ).ובעל מועדון הלילה ה־אילתי
משה ינוקא את הת מרמרותו,
אמר לצייר נמוך ה קומה
:״אי־אפשר היה לצלם
אותך מפני ששכחו להביא את
מצלמות 8המ״מ.״

דן אלמגוד

זכה השבוע להרמה, למרות שלא חגג יום־
הולדת. היה זה במסיבה שערכו שחקני
אל תקרא ל שחור לרגל הצגת ה־ססו של המחזה שנכתב על־ידי
דן אלמגור, השקול למעלה מ־ססז ק״ג. לכבוד המאורע הרימו את
המחזאי, לא 101 פעמים, אלא פעם אחת בלבד — וגם זה בקושי
רב. בין השחקניס המרימים היו דודו ז ר (מימין) ,בנו ישל סגן יו״ר
הכנסת מרדכי זר, רפי גינאי (במרכז) ,בנו של הפרשן המדיני
של הצהרון ידיעות אחרונות והזמרת רותי נבון (משמאל),
נבון.
בצ׳אד, יצחק ישראל שגריר
של מי שהיה בתו בתל־אביב, ניגש אליהם הרב
ו ש אל :״הגיעו הנה במפתיע
אנשי הטלוויזיה. האם יש ל כם
איזה שהיא התנגדות להצ טלם?״
הצעירים קיבלו בה בנה
את פשיטת־הפתע של אנ שי
הטלוויזיה בייחוד לאחר
שאלה אמרו להם כי הרב בכ בודו
ובעצמו צילצל לבית ה טלוויזיה
והזמינם לפגישה.
מערכת הבחירות של
ארצות־הברית, הגיעה השבוע
לסיומה. בין המהלכים הפולי-

העולם הזה 1836

ישראל והחליטו לתמוך בו.
הם אירגנו חוגי בית, שיחות
ממושכות עם מספר רב של
יהודים ולאחר הבחירות הס תבר
כי חלק גיכר מ־ 30 אלף
יהודי צ׳ילי הצביעו בעד איינ־דה
שנבחר לנשיא.
תוכנית

בתום הקלטת
חיים שכאלה על
בטלוויזיה
שת שודר
כפית,
בשבוע הבא, התמרמרו כמה
מהמוזמנים לתוכנית על ש לא
הזמינו אותם לספר או־

חצל,ל איש*

בין

הצייר
הישראלי משה
גת עומד לזכות בכבוד וב־פירסום
שרק ציירים מעטים
בעולם זוכים לו. בעל ההוצאה
לאור הצרפתי כרנארד מד
דלו ,80 ,האיש שהוציא אל בומי
ליטוגרפיות של גדולי
הציירים בעולם, כמו פאכלו
פיקאסו, מרק שאגאל ו-
פלכאדור דאלי, עומד להו ציא
בסך הכל 12 ליטוגרפיות
של דמויות מנופי ישראל ה חדשה,
פרי מכחולו של משה
ב סו הכל יוצאו לאור

250 אלבומי ליטוגראסיות כ אלה,
ממוספרים וחתומים, ש מחיר
כל אחד לאספנים יהיה
11 אלף לירות. בעת שיוצא
האלבום לאור, תיערך בארבע
גלריות, מהמפורסמות ביותר
בעולם, באירופה, יפאן ואר-
צות־הברית, תערוכה של הלי־טוגראפיות.

ייטית

ליד
השגרירות הסוב בלונדון,
עמדה לפני

ימים מיספר בלונדית נאה ב הריון,
שנטלה חלק בהפגנה
למען שיחדור לודמילה פרו־סקוכה
— היהודיה הרוסית,

כר לאספנים בחו״ל בסך־הכל
בקבוקי־טמפו ופנסי-כיס מלפני
אלפיים שנ ה :״משהו לא נור מלי.
בקבוקי־הטמפו הישנים
האלה. אבותינו לפני אלפיים
שנה היו ז׳לובים לא נורמא לים.
למשל, בקבוק־טמפו אחד
ישן נישא בידי ארבעה אלופי-
משנה, והוטס בהליקופטר. פנס־כים
אחד הועבר בבולדוזר.
כמו כן, נהגו אבותינו ז״ל
לקבור את מתיהם בתוד בק־בוקי־טמפו
ישנים, אחרת קשה
להבין את מיספר ארונות ה קבורה
העתיקים באוספו של
דיין.״
הורוביץ, מי
• דויד
שהיה נגיד בנק ישראל :״ה פיקוח
על המחירים זה כסו
אספירין לחולי שחפת.״

ברחוב 3קרר־נד

בתל־אביב, כאשר הבחין בו צלם עיתוננת שניצל את ההזדמנות
שהמכונית חנתה ברמזור וכיוון את מצלמתו לעבר האלוף, שאינו
חושש כלל ממצלמות. גנדי היפנה פניו לעבר המצלמה והזיז את ידו.

מכתבים

״השעה השלישית״
גייד הסובייטית

כל גבר רביעי נהנה

ישנן שתי דרכים לנהל דיון משודר צל
נושא היסטורי, אשר מעורר חילוקי דעות:
האמריקאית, אשר בה מיוצגים הצדדים
היריבים והסובייטית, אשר אנשי השיל־טון
הינם הדוברים היחידים. רשות השי דור
הישראלית בחרה בדרך הסובייטית
בתוכנית השעה השלישית על הנושא :
״מיבצע סיני 1956״.
ידוע לכל אלה
אשר היו מבוגרים
באותה עת, שאפי לו
בממשלת־ישראל שרים היו דאז אשר טענו שאותה
מילחמה בלתי־מוצ־דקת,
במיוחד לאור
העובדה שהיה כאן
שיתוף מלא והדוק
עם הבריטים וה צרפתים
אשר רצו
בכל מחיר לשמור
כר־עמי
על האימפריות ש־להן.
נבון
היה, אם לדון על אותו נושא,
להזמין כמשקל נגד לצוות המזדהה עם
גישת הרוב בממשלה, גם שני אישים
אשר י יאמרו לקהל הרחב הצופה בטל וויזיה,
ואשר רבים ממנו היו או ילדים
באותה תקופה או לא יהיו בארץ בכלל,
שלדעתם היתד, דר ך אחרת. כוונתי לשר
בממשלת־ישראל מרדכי בנטוב והעיתו נאי
אורי אבנרי. כמישקל נגד לראיון עם
שר־החוץ הצרפתי דאז קריסטאן פינו, אפ שר
היה גם לראיין את ז׳אן פול סרטר.
בדרך זו יכול היה כל אחד לגבש את
עמדתו האישית על־פי השקפתו. אך לצע רנו
מגישים לנו מזון רוחני מן המוכן
על״פי התבשיל של מטבח גולדה.
מ. בר־עמי, תל־אביב

לר!צוץ ראשים,
לא ציפרניים

טבק אוריגינל
מ ש אר ״ ה מו צר הנבחר׳׳ 1972 קובע :
כל גבר רבי עי מטפ ח עצמו ב מו צ רי
״ טבק אוריגינל״.
אלה הם הגברים ה מ הווי ם
א ת מו ע דון בעלי הטעם הטוב.
האם גם אתה ביני ה ם!
הצטרף אלי הםו תי הנ ה מ מוצרי־ טי פו ח של גברי ם
בעלי הצלחה עו ל מי ת!
טפח א ת אי שיו ת ך, הרגש עצמך רענן, צעיר ובטו ח.
עבור עוד היו ם ל מו צ רי ״ טב ק אוריגינ ל ״ :
אפטר שייב, קצף גילו ח, די אודו רנ ט,
מי שער ו עו ד ו עוד מו צ רי יו קר ה.

״העולם הזה״ , 1835״למה מר המצב על לרופאים״, ביצים הבלתי
ניסבל ב חדרי־ המיון ב ארץ.
כרגיל,
אתם נגד. צועקים חמם, קוב לים,
נותנים עצות. אבל מה יוצא מכל זה?
במה אשמים הרופאים שעליהם ירד ת ם?
בזה שהם מהווים חלק מן השיטה? למה
שיהיו שונים? מה ההבדל הגדול בין
הרופא שהכניס סטירה לבין החולה ש הכניס
אגרוף? שניהם קרבנות עלובים
של השיטה הכללית שמנהיגה את מדינת־ישראל.

ליום שבו תימחה שיטה זו מעל
פני האדמה, לא י שונו פני הדברים. וחבל
להיתפס לקטנות, חבל לתקוף את הפר טים.

ראשיה של מדוזה יש לקצוץ מל מעלה,
ולא לעסוק בקיצוץ ציפרניה.
איציק ליכטמן, תל־אביב
כאב זעזוע כזה כמו שחטפתי כשקראתי את
העסק על חולה ההמופילייה בבית־חולים
בילינסון, כבר לא היה לי הרבה זמן.
ידעתי שבבתי־החולים שלנו הולד ברדק
אבל בדרגה כזאת של חוסר התחשבות
ואפאטייה למצבו של חולה אנוש וכואב,
לא חשבתי שהגיעו שם.
כל מה שאני יכול לאחל לאותה אחות
בחדר־מיון זה שיום אחד תיסבול רק חלק
ממה שעבר על אותו בחור שי שב אצלה
עם שטף־דם. אולי זה ילמד אותה לקח,
למרות שאני מטיל ספק גם בכך.
משה ליבונטין, פתח־תיקווה

1 £ 1ל0 8 1 <311

כאב תחת

דון?ישוט
על הווססה

מעולם לא חשבתי שאגיע למצב של
דון קישוט, אבל הנה — עובדה. החל מ ראשיו
לנובמבר, ראיתי את כל העיד
מתמלאית בקסדות*מגן. כנראה שהאימון
הטוב של צה״ל — משפיע גם בחיים ה־

העולם הזה 1836

ר7ר_רג 1ר;/גב;1ו7נ

קשרים עם שר־החוץ העיראקי
״העולם הזה״ ,1834״יזוז ס עוד
רצח״ ,על פגישותיו של אורי
אבנרי עם המנהיג הערבי האשם
שנרצח לפני שבועיים.
ג׳אווד
^ 4ותה ידיעה קטנה שהופיעה בעי־תוני
ישראל, כי האשם ג׳אואד *,
נציג מוסדות או״ם נרצח בביירות —
אני לא ראיתיה. הדבר נודע לי מסיפורו
של חה״ב אורי אבנרי על פגישותיו עם
המנוח לפני 14 שנה. הצטערתי צער רב
על מות האיש, שהיה לי שיח־ושיג איתו
ואף התיידדנו, אחת מאותן ידידויו ת זור־עות־תקווה
בין אנשי־ציבור בני שני ה עמים.
הדבר קדם כ־ 15 שנים לפגישותיו
המעניינות של אורי אבנרי עם ג׳אואד
בסוף . 1958 למתעניינים בתולדות המגעים
והקשרים הפוליטיים היהודיים־ערבים, מן
הדין הוא לספר סיפור זה מתחילתו. נזדמנתי 1942 של הימים באחד אצל דוקטור יהודה לב מאגנס המנוח,
נגיד האוניברסיטה העברית בירושלים.
כמזכיר מרכז הליגה להתקרבות ושיתוף
יהודי־ ערבי הייתי בקשרים הדוקים עם ה־ד״ר
מאגנס, נשיא אגודת איחוד, אחד

דאד. הגעתי לשם כחבר ׳המשלחת הרא שונה
של הליגה וי, שהובילה לטהראן
אמבולאנסים ובית־חולים־שדה, שלושה מתנת היישוב היהודי בארץ־ישראל לצבא-
האדום, העומד בגבורה במילחמודחיים־
ומוות עם צבא גרמניה הנאצית. אך שלו שת
הימים ששהינו בבגדאד ( 22— 19ב אפריל
) 1943 היו כה גדושים ודחוסים
בעניינים שהיו קשורים בתפקידנו, וכן ב פגישות
עם חברים־חיילים מא״י (אפילו
חבר הקיבוץ שלי, שלא ראיתיו מזמן) ועם
חברים שעשו שם בענייני התנועה החלו צית,
עליה ב /פליטי פולין, עליית ילדי
טהראן וכיו״ב, שלא היה כלל סיפק בידי
לחפש את מכרי העיראקי. רק בעברנו ב בגדאד
בדרך חזרה, בהתעכבנו שוב בבג דאד
לארבעה ימים, איתרתי את האשם
ג׳אואד 15.5.43 ובילינו ביחד כמה שעות
של שיחה מעניינת.

^ 4יש־שיחי היה מפעילי תנועת המש־
^ כילים המשמאילים, מעורכי הדו־שבו־עון
אר־ראבטה (האיגוד) ,ביטאונה של אגו דת
התרבות השמאלית שבבגדאד. הוא היה
בקי לא רק בענייני עיראק, כי אם במת רחש
באיזור כולו. דבריו על בעיות העו לם
הערבי לקראת סיום מילחמת־העולם־ שוחחנו השנייה, דברים רבי־עניין היו.
כמובן גם על היחסים היהודיים־ערביים, על
פגישותי עם החוגים האנטיפאשיסטיים ב סוריה
ובלבנון, בסיירי שם כשמונה חו דשים
לפני-כן (יחד עם ח.מ. קלווירסקי
המנוח, נשיא הליגה להתקרבות ושיתוף
יהודי ערבי בא״י) ,על שיחותי עם אישי־הם
המרכזיים ועם עורכי ביטאוניהם, ווי כוחים
שניהלנו, סיכומים שסיכמנו וסי דורים
שקבענו לשמירת קשרים ולשיתוף
פעולה, וכן על קשרים רבי־פנים שהיו
לי בחוגים ערביים בארץ -בתפקידי כרכז
המחלקה־לפעולה־ערבית של ד,קיבוץ־ד,אר צי
השומר־הצעיר וכמזכיר הליגה הנ״ל.
ג׳אואד טרם מצא אז סדן לפטישו. תו רתו
של לאסקי והשקפותיו הדמוקראטיות
הרתיעוהו מפני המיפלגה הקומוניסטית ה עיראקית,
שבזכות מאבקה האנטיפאשיסטי
בימי המילחמה פסקו השילטונות לרודפה
באכזריות. עם זאת לא היה מרוצה מפעו לת
חוגו־הוא, שהיה מרוכז סביב העיתון
היומי צות אל־אהאלי (קול התושבים) ,ש בעריכת
כאמל ג׳אדרג׳י, לימים ממייסדי
המיפלגה הלאומית הדמוקראטית בעיראק
( ) 1946 ומנהיגה הראשי. שעות השיחה ה מעמיקה
חשובות היו לשנינו והפעם נפ רדנו
מתוך עניין הדדי ברור לשמור על
נוסף.
קשר ולשאוף למגע בלתי-אמצעי
כתובתו היתה אחת החשובות מאלה באר צות
הערביות, לפיהן הייתי שולח דברי-
דפוס שהוצאנו בערבית וגם הוא היה שו לח
לי דברי־דפום, לעיתים בצירוף ד״ש.

שנתן לי ג׳אואד. בהציגו אותי לפני שו תפו
לעבודה במיניסטריון, הציגני כאורח-
ידיד מפלסטין וביקש לשחררו מחובותיו
במישרד, שיוכל לגמול לי על ארחי אותו
בעברו בירושלים. מבוקשו ניתן לו, וכל
הזמן שהיה ברשותי בארבעת ימי שד,ו
לעניין.
במרוצת השנים שלחתי לו דברי-
דפוס רבים למדי, ביניהם עוד שתי חוב רות
שלי בערבית (איגרות לידידים, הו צאת
הליגה להתקרבות ושיתוף, נו ב מ בר
; 1943 הבעייה היהודית ושאלת ארץ־יש־ראל,
הוצאת השוד,״צ, אוקטובר ,) 1945

אהרון בהן וחיים מרגלית קלווירסקי בביירות* 1942 ,
תחילתו של סיפור
האיגודים
תי בבגדאד, ליווני למועדוני
המקצועיים, הסטודנטים, מערכות אר־ראבטה,
צות אל־אהאלי ומקומות מעניינים
בעיר. עם כאמל ג׳אדרג׳י, העורך הרא שי
של צות אל־אהאלי, קבענו להיפגש
בשעת־ערב מאוחרת, כשגיליון העיתון כבר
נדפס והולך, ושקענו בשיחה משולשת עד
מאוחר אחרי חצות.

ביולטינים ועלונים בערבית של השוד,״צ
ושל הליגה, לפעמים גם חומר של אחרים
בערבית ובאנגלית, שמצאתיו רצוי לכתו בת
האמורה. אירע ולא ידעתי מה
עברו שנים
לו לג׳אואד. והנה בתחילת אוגוסט ,1958
כשלושה שבועות אחרי מיגור שילטונם
של נורי סעיד ובית־ד,מלכות בעיראק,
שמעתי עליו שוב. ב* 6באוגוסט 1958 שי גרתי
לו, לכתובתו באו״ם, את המכתב
הבא, בערבי ת:
״לכבוד מר האשם ג׳אואד — שלום
וברכה. קראתי בשימחה את הידיעה כי
נקבעת כנציג עיראק באו״ם. אולי תז כור
את שיחותינו הממושכות בשנת 1942
בעוברך בא״י ובמאי 1943 ובסתיו 1944
בבקרי בבגדאד. אם האשם ג׳אואד משנת
1958 הינו אותו אדם ובעל אותן ההש קפות
היסודיות והמחשבות אשר הכרתי —
כי אז יש יסוד לשמחתי. אשמח מאוד אם
תוכל להודיעני על קבלת שורות אלה
והמצורף אליהן. הנני מתכבד לשלוח לך
חוברת ניו אוטלוק, שמן המאמר המודפס
בה בעמוד 47 תוכל לעמוד על שטח פעו לתי
בשנים האחרונות. כמו־כן הנני שולח
לך כמה מן הגליונות האחרונים של אל
מרצאד, בטאונה הערבי של מיפלגת־הפו־עלים־המאוחדת
(מפ״ם) שאליה הנני מש תייך.
תמצא בהם את עמדת המיפלגה
וקטעי פרשנות בנוגע למהפכה האחרונה
בעיראק. קבל נא את ביטויי הערכתי הנש גבה
ושא שלום אהרון כהן, קיבוץ
שער־העמקים, ישראל״.

* לאחר התמנותו ב־ 1958 כנציג עיראק
באו״ם, כיהן האשם ג׳אואד כשר־החוץ של
עיראק בשנים .1963— 1959 כאשר השיל־טון
בעיראק עבר לפלגי הבעת — סולק
מתפקידו, אח״ב עזב את עיראק והצטרף
לסגל עובדי או״ס. בשנים האחרונות ישב
בלבנון כנציג תוכנית־הפיתוח של או״ס.

ף שוב ל א פיללנו, כי כה מהר יינתן
1לנו להיפגש פעם נוספת בבגדאד. ב־4
בנובמבר 1944 הגעתי שוב לבגדאד בדר כי
לטהראן כחבר למישלחת השלישית של
היישוב היהודי בארץ, שהובילה ציוד רפו אי
שי לצבא־האדום שבצפון פרם. הפעם
לא השארתי עוד את ג׳אואד לסוף התוכ לבגדאד
ולמחרת
ני ת; במוצ״ש הגענו
בבוקר, אך גמרנו את תפקידינו במים־
גרת המישלחת ונפגשתי קצרות עם חברים בשליחות שכחיילים בריטיים עשו שם
התנועה — ומייד הייתי עם ידידי האשם.
הפעם מצאתיו מאושש ושופע מרץ ויוז מות.
עתה היה מזכיר המיניסטריון־לעניי־נים־סוציאליים
של עיראק. עמיתיו באר־ראבטה
אמנם רטנו קימעה על שהוציא
את צווארו מעול כתב־העת, אך הכל הודו
כי הוא עושה רבות וחשובות במיסגרת
תפקידו הרשמי.
ואכן ראיתיו כ שידיו מלאות עבודה ב הליגאליים
ענייני
האיגודים המקצועיים
שקמו אז בבגדאד ואף בעריה האחרות של
עיראק: אגודות עובדי הרכבת, פועלי-
העור, העץ, הדפוס, המחט, הטבק והסי גריות.
אחת הכתבות ששלחתי מן הדרך
(ניצני איגוד מקצועי בעיראק, משמר,
)21.11.44 מבוססת היתה בעיקרה על חומר

* /אדרג׳י, במובנים מסויימים מורו
^ ורבו של ג׳אואד, היה בשלוש־עשרה
שנים בוגר מ מנו(נו לדב 1898 כחייל תור כי
במילחמה נפל בשבי הדוסים וכתום ה־מילחמה
חזר לעיראק מושפע ממהפכת אוק עיראקיים
טובר.
הוא בילה בבתי־כלא
ומילא תפקיד חשוב בהתפתחות הרעיו נית
שבעיראק. כאחד מראשי קבוצת אל־במרד
אהאלי
מילא תפקיד חשוב כבר
הגנראל בכר צדקי באוקטובר — 1936
ההפיכה הצבאית הראשונה בעולם הער בי
(לפני מילחמת־העולם השנייה) ,שדג לה
בריפורמה חברתית מרחיקת־לכת. ב־ממשלת־ההפיכה,
בראשותו של חכמת סו־לימאן,
קיבל איש קבוצתו של ג׳אדרג׳י
את תיק הכספים וג׳אדרג׳י עצמו קיבל את
תיקי הכלכלה והעבודות־ד,ציבוריות.
דרכו הפוליטית של ג׳אדרג׳י רבת־עניין
היתה (הוא מת בשנה שעברה) .היה אי רחב־אופקים
שיות
בעלת שיעור־קומה,
ואיש־המאבק. ג׳אואד העריכו וכיבדו מאוד.
אך לא בכל הסכים איתו. גלשה שיחתנו המשולשת, הממושכת,
לא־אחת לוויכוח תלת־צדדי ולאו־דווקא דו־צדדי
(ביני לבינם) .פרשת ג׳אדרג׳י ויחסו
המפותל לבעיית ארץ־ישראל פרשה ר בו ד
עניין היא לעצמה וכבר כתבתי פעם עליה
(על המשמר ) 11.11.49 ,ודברים מעניינים
מאוד נוספים נודעו לי אח״כ, ואולי יבוא
זמנם אי־פעם. האשם ג׳אואד ודאי למד
משהו מאותם נפתולים.
מכל־מקום, באותם הימים בבגדאד היה
חוליה מקשרת בין האיגודים המקצועיים
(בהם טיפל בתוקף תפקידו) ,אגודת הסטו דנטים.
דו־השבועון שלהם ועיתונו של
ג׳אדרג׳י וכן קיים קשרים מסועפים עם
חוגים אחרים, בהסתייעו באיצטלת תפ קידו
הרשמי כמזכיר המשרד הנ״ל.
בצאתי הפעם מבגדאד היה עימי צרור
הגון של דברי־דפוס ומיסמכים מעניינים,
שחברים חיילים דאגו כי יגיעו ארצה. עד
הינתק הקשרים בין א״י ועיראק באביב
1948 הוספנו לקיים קשרי־דואר, בשלחנו
איש לרעהו כל שהיה נראה לנו כעשוי

* במסע מטעם ״הליגה להתקרבות ושי־תור״
.שיס ל ב לחותמת הצלם הלבנוני.

אזרחיים. מישהו נותן פקודה — וכל ה גיבורים
קופצים לדום.
בינתיים, נותרתי דון קישוט, על הווס פה,
אחד הבודדים שנשארו בלי קסדת־מגן.
אינני מתכונן לחבוש אותה גם ל
הבא.
כאשר אקבל דו״ח, לא אשלמו, או פיע
בבית־המישפט, אבזבז זמן וכסף— ,
גם שלי, גם של המדינה — ואלחם בכל
הדרכים הפתוחות בפני על אחת מזכויות
היסוד האלמנטריות של אזרח חופשי —

החופש להחליט מה אעשה בראשי שלי.
אני קורא לכל האופנועים בארץ להת אחד
במאבק: לא לשלם קנסות — לסתום
את בתי־המישפט — לצאת להפגנות —
להרעיש עולמות — להזכיר למפלגתו של

שד־התחבורה ועוזרו, שלא נשכח להם
את הקריעה הזאת ביום הבחירות 40 .
אלף אופנוענים — התאחדו.
מתי לוי, ירושלים
(המשך בעמוד ) 10

אהרון כהן
אחווה

יהודית־ערבית

הגופים הציבוריים שהשתתפו בליגה ונש או
בעולה. הד״ר מאגנס סיפר לי כי קיבל
מכתב מידידו הרולד לאסקי ראש ד,לונדון
סקול אוף אקונומיקס, המבקש קצת תשו־מת־לב
לאחד מתלמידיו המבריקים, צעיר
עיראקי החוזר לארצו דר ך ארץ־ישראל,
יעבור בירושלים ועפ״י עצת לאסקי יפנה
למאגנס. שמא נכון אני לטפל קצת באותו
צ עי ר? — שאלני מאגנס. נעניתי לבקשתו
ובמשך יומיים הקדשתי זמן רב למדי לטי פול
באותו אורח.

יה זה צעיר ערבי משכיל, בן גילי,
( | שעד מהרה.מצאנו שסה משותפת ב עניינים
שעניינו את שנינו: בעיות האזור,
ענייני ארץ־ישראל ועיראק והיחסים היד,ו-
דיים־ערביים וכיו״ב. תוך כדי סיור ברחבי
ירושלים והתבשמות מנופיה שוחחנו רבות,
ציידתיו בדברי־דפוס (ביניהם חוברתי הרא שונה
בערבית השומר ן זצעיר ועמדתו ב שאלה
היהודית־ערבית, שהופיעה בדפוס
במארס אותה שנה) ונפרדנו בידידות, כ שהוא
מזמינני לבקרו בבגדאד.
לא חשבתי אז כי כה מהר אהיה בבג־

העולם הזה 1836

ף* חוכרת ניו אוטלוק מיוני 58 נדפסה
^ סקירתו של י. ו שיץ מעבר לחומה הסי נית,
על ספרי המזרח הערבי 1955 והעולם
הערבי של ימינו 1958 המכתב והמצו־רפות
אליו נמסרו לחבר־תנועה אמריקני,
שעמד לחזור לארה״ב, שימסרם להאשם
ג׳אואד באו״ם. נסיעת החבר נדחתה לזמן
מה והדברים נשארו איתו, ב־ 18 באוק טובר
58 נעצרתי ע״י הש.ב. והחל אותו
״רומאן אפל״ בינינו, שנמשך שנים. עד
היום לא הצלחתי להבהיר מה היה גורל
אותו משלוח שלי להאשם ג׳אואד. היו
כנראה דברים בגו. מכל־מקום, לימים שמח תי
לשמוע, כי לחם ששלחתי על פני המים
— שותף למאבק מצאו באחד הימים...
אהרוןכ הן, שער״העמקים

חס וכבו כחווף

מכתבים

רוכבי אופנועים -
מניע לכם!

בדוק

בכאב־לב אני מוכרח לקבוע שהדפיקה
שגד יעקכי הכנים לכולנו, רוכבי האופ נועים
בארץ, מגיעה לנו — עד הסוף.
בבושה ועלבון ראיתי, כיצד מיהרו כל
הקורבנות, בראשון לנובמבר, לחבוש קס דות
מגן. ללא כל נסיון להשיב מילחמה
שערה, ללא כל רוח קרב. סתם נכנעו
כמו שפנים. לפחות בתל-אביב. אבל אני
משער שגם בשאר ערי הארץ.
מה יש — בשביל 25ל״י, אתם מרשים
אפילו אצל הגברות
שידפקו אותכם ו
שברחוב הירקון זה עולה היום יותר.
בלמים הגה
מגבים

עדי מגן,

צמיגים

תל־אביב

טוב שם
משמן טום

א1ר1ת

״העולם הזה״ ,1832״צ׳ה נבא רה
מ,כסיה על מעצרם של
נתן זהבי ויעקוב יעקובוב כ חשודים
בשדידת חנות תכשיטים
במינכן.

הבדיקות נערכות
בכל המוסכים המורשים
תמורת תרומה לאיל״ן בסך — 3ל״י,

אד תדחה כדיקת הרכב
והכנתו לחורה
לרגע האחרון י
מסור רכבך דכדיקה עוד היום י

כיום שמי הוא יעקב יעקבי. אבל הר בשמי

אנשים בארץ מכירים אותי
הקודם: יעקב יעקובוב.
אני נמצא כרגע בהוליבוד והרבה אני

התיאטרון הקטן מציג:

דליה פרי דלנ1־>ה:.מה<1אב ר1ו(11 הקאמרי)
יעקב יעקכי
שאלות

בוטיק השקך ים
כתב וביים•:ואן זיוגוו
טפ־י י.וו 177ר

כאר־שכע -גילת,
יום ד׳ 8.11ב־.9.00
טכריה -חן,
יום ה׳ 9.11ב־.9.00

חיפה

— שביט,
יום ו10.11 ,

ב־.9.00

תלייאביב — בית ארלוזורוב,
מוצ״ש 11.11ב־.9.30
פתח־תקווה -שלום,
יום ב׳ 13.11ב־.9.15
זכרון־יעקם -שומרון,
יום ג׳ 14.11ב־.8.30
כרטיסים :״ לאךו״רוקוקו״
וביתר המשרדים.
הפצה ראשית :״לאן״,
טלפון .231655

מה יו תר קל מלהשתתף בהגרלת
הלוסו. ת מור ת 50 אגורו ת תוכל
לסמו 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבסופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פעולה בת
שניות ספורות. מביאה לך סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הראשון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.

גזסיק: ין חקג- 1ד ס־ ם זך ט 0.11ד 244044

יעקב

יעקובוב

שים מחליפים אותי עם
שנעצר כחשוד בשרידה.
מאז תפיסת הכנופייה בגרמניה, הועמ דה
משפחתי בארץ בפני שאלות מביכות.
וזו לא הפעם הראשונה. זה התחיל מייד
לאחר מילחמת־ששת־הימים, כאשר שחקן

הכדורגל התל־אביבי יעקב יעקבי
נהרג. אנשים השתתפו בצער משפחתי,
כביכול על מותי.
בפעם השנייה זה קרה כאשר תפסו את
בלום-
דוד מלמד ובחור בשם ״חוש״,
אנג׳לס על הברחת חשיש. מאז היותי ילד
הכינוי שלי הוא ״חוש״.
אני לא יודע למה, אבל כוח הגורל
הוא שכל פעם שנתפס איזה פושע (להב דיל
יעקב יעקבי ז״ל) ,שמו צריך להיות
כשמי ומזה צומחת אי־נעימות לי ולמש פחתי.
לאמריקה
הגעתי ב־ 1968 עם להקת
כרמון. עם סיום ההופעות נסעתי ללוס־אנג׳לם
(הוליבוד) והתחלתי ללמוד את
אמנות הקולנוע והטלוויזיה (ביום והפקה)
בקולומביה קולג׳ .לפני כשנה סיימתי את
הקולג׳ עם תואר ב. א .וכרגע יש לי כאן הפקתי חברת סרטים משלי. עד היום
וביימתי שני סרטים באורך מלא ואני
מתכונן להתחיל בעוד שניים.
כך שאני עסוק עד מעל הראש ואין
לי זמן בשביל שטויות בשרידה והב רחת
סמים !

יעקכיעקבי או יעקב יעקוכום
או ״חוש, הוליבוד

בעיות ולב טי ם
בחיי המין

מאת הד״ר מרדכי זידמן

זה ני נד פשוט
מביכות

הוצאת
רשפים
להשיג

בחנויות

הספרים

הגדולות

קוראים השולחים מכתכים
מתבקשים לכסח אותם בקצרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמויי
גות למכתכיחם.

ריש״נגה

העולם הזה 1836

סיקורת
טמירה ירדני היא זמרת. דודו ירדני
הוא שחקן. הם אוהבים אמנות, ואחד את
השני. לאחר כמה נסיונות של מישחק פה
ושירה שם, החליטו שצריך לנסות לשלב
פעם את הכישרון המישפחתי להופעה
אחת.
במשך חרבה זמן אספו חומר. לא חשוב
הזמן, העיקר שיהיה חומר טוב. קצת
שקספיר, ליאונרד כהן, דוסטוייבסקי נס־לאני,
וברנרד שו (למיקרה שיהיו מבקרי
תיאטרון בשטח) .עירבבו, מיינו, ניפו,

עברית מדוברת לא נורמלית

פתי, ואם גס יחלקו יין בהפסקה — אבל
זה כבר יקרה בארץ אחרת, לא כאן.

תי א טרון
חנו ד״הוד־ לחיות!
״מתי תתחתן עם אשתי״ ,מאת
לוק וקונטי .״בימת באר־שבע״.
עיבוד: עדה בן נחום. במאי :

נסיזת דן בן־אמוע ונתיבוז ברי הוד ה
מדור זה הוא תוספת למלץ המפורסם של דן כן
אמוץ ונתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.
ש׳ ,המשרד של הקמבץ, קצין ה־

ק $ב צ: ה
מבצעים.
״את הקמבץ תמצא אפילו באמצע הלילה
* בהתחלה נשבר לי הזין מרוב
בקמבציה.״
שעמום. עכשיו החליפו לי את הג׳וב. ו אני מזב-
רחה להגיד שבקמבציה מעניין נורא. גם רו אי ם
את בל הפלפלים וז ה.״

תקזתנל לי בעינים!

בי טוי שמשמעותו :

אמור את האטת.
״שבבת איתה או לא ז תסתכל לי בעיניים ! ״
ש׳ ,תיק בצורת מזוודה, דקה
*^ 1 3 בעובייה, עשוי עור שחור, שפקידים בכירים מת הדרים

״ ב תון המכונית, תיק ג׳יימס בונד שחור
פתוח, ניירות מתגוללים העולם הזה״
״קיבל דרגה ט״ז — דבר
.) 1835 ,1.11.72
ראשון רץ וקנה לו ג׳יימס בונד, כיאות למעמד.״

ילד של אמא

מלשון הצבא: בחיים האזרחיים,
מחוץ למסגרת הצבאית.
״אני מתאר לי איזה פרצוף יש לה באזרחות.
בבה חושבים שזה בגלל החקי וזה מה
אני אעשה באזר חות ז מי יודע. בין כה יש לי
בל״בך הרבה עד השיחרור.״
שאינו

זמרת ושחקן ירדני
במקום נשיקה, גסויות
תירגמו, נברו, שיננו ותירגלו. כשראו כי
טוב, החליטו שז הו: ערב תרבותי ״חתום
בנשיקה״.
עד כאן — האידיליה. אבל כשהתחילו
השניים לרוץ לפני קהל, התברר להס
פתאום שהקהל אדיש לגמרי לנשיקות ה עדינות
של דוסטוייבסקי, ואס את ליאו־נרד
כהן עוד בולעים איכשהו, הרי כשמ גיע
ברנרד שו — נשמעים באולם ציל־צוליהם
של הבקבוקים וניפוציהס של ה גרעינים.
מאחר
שמישרד החינוך והתרבות אינו
מממן את השניים, ואף לא את חשבון
המכולת שלהם, החליטו הירדנים להתנשק
בצורה אחרת: בשבוע זה נולדה. התנכי

תיאדור תומא. עייר: אלי סיני.
משתתפי ם: דו רי אן ארויו, נעמי
גרינבאום, שושנה רהב, מרגלית
סטנדר, פנינה גרי ולואיס. רוזנ ברג.

לא עושה יהודי כדי להתפרנס?
הוא אפילו מוכן לעבוד בתיאטרון. ואם
התיאטרון הוא תיאטרון באר־שבע, מילא.
העיקר שתהיה משכורת.
ומה לא עושה עירייה כדי להוכיח ש היא
שוחרת תרבו ת? היא מוכנה אפילו
לממן תיאטרון. ואם זה נראה כמו בימת
באר־שבע, מילא. העיקר, תיאטרון יש?
יש. עוד הישג לקראת הבחירות הבאות.
אך מה, לעזאזל, עושה הבדיחה המפוק פקת
של לוק וקונטי, אשר נוצרה לטעם

ת׳ ,כינוי גנאי לאדם

מוצא חן כלל ועיקר בעיני האומר או תו.
״הם היו אצלי. ראיתי אותם. שמעתי או תם.
ואני רוצה להגיד לכם שהם בכלל לא־נחמדים.״
(גולדה מאיר אני לא אצביע
בשבילה. ככה, סתם. מפני שהיא לא־נחמדה
וזהו.״
ש ^ ו 0בלשון הכדורגל: כדור הנב-
כ דו ר
עט מרגלו של שחקן אחד לשני, ומעופו מהיר
וסמוך לקרקע.
״ההתקפה מתנהלת עכשיו יוצא-מן-הבלל,

כדורים שטוחים ומדוייקי ם, אבל
שפיגל חילץ מרגלו של כוכב ירושלים, אלי בן-
רי מוז׳״.
ע ש״1י ^ 51 ( 8קיי ם י חסי מין, בעל, הזדווג.
״עשה אהבה — לא מילחמה לקח
אותה לשפת״הים, עשה אהבה וצ׳יק-צ׳ק חזר
לחברה בקפה.״
ש׳ ,הגה.
פי? 0
״אני אספר לן, אבל אוי לך אם אתה מוציא
פיפס על זה שקט ! אף לא פיפס ! ״

מן החוליות המשומשות של הבעל וה מאהבת,
האשד, והמאהב, הדודה והעו זרת.
וכמובן — הצעקות שעל הבמה, והי־מיזמוזים
הקולניים — והרעש וההמולה.
באמת, מה שצריך לעשות כדי להתפרנס !
• אז להתראות בבכורה הבאה, בבימת
בוייבריק. מה יש, גם שם יש יהודים
שרוצים לחיות.

זמר צ׳ארלם
במקום הבנה, תעלול
נית מחדש — כשהיא פחות מפחידה: במ קום
אהבות ערטילאיות, מופיעים סיפו רים
מפולפלים מסיפרות ימי־הבינייס ה צרפתית,
וכמה שירים עם גסויות אינטי ליגנטיות.

הבמאי שגילו השניים כמתאים ב יותר
לנשיקה הצרפתית הוא ממוצא צר־

העולם הזה 1836

צרפתי — בין חולות בירת הנגב? הרי
בשבילה צריך קצב, חן, פילפל ומלח. ול צפות
מן האנשים המשתתפים בתיאטרון
של בירת הנגב למיצדכים נדירים שכ אלה,
זה בערך כמו להזמין סופלה ב*
סטייקיה.
מה שנשאר ללא המיצרכים, זה שלד
רעשני המתנהל בנעלי עופרת, והמורכב

בכפנוכו של הצדף

בתחילת שנות הארבעים, נתקל צעיר
פרוע־שיער ואלמוני, שנבר בתוך אחד
משווקי הפישפשים של פריז, בספר שי רים,
מרופט, שהודפס ב־ , 1913 של אדם
בשם אנטואן פול. הצעיר, שרצה להיות
מלחין וזמר, הלך לאגודת הסופרים וני סה
לאתר את אותו פול. איש לא ידע עליו
מאומה.
לאחר שהתייאש מן הענין, הלחין ה צעיר
כמה מן השירים שמצא בספר והחל
להשמיע אותם בבתי־הקפה בהם הירשו
לו לזמר.
עברו שנים רבות. האלמוני פרוע־ה־שיער
היה לג׳ורג׳ בראסנס, והוא הפסיק
לשיר בבתי־קפה. עכשיו כשהוא שר, זה
מאורע אמנותי, וכל הכרטיסים נמכרים
זמן רב מראש. עכשיו הוא גדול המלחי־נים־משוררים
של צרפת.
אבל את אנטואן פול הוא עדיין לא
מצא. עד שביום אחד, נתקל מזכירו ב בקשה
מצד מו״ל קטן להוציא־לאור כמה
משירי בראסנס בהוצאה מהודרת. על ה מכתב
היה חתום: אנטואן פול.
כאשר ניסה בראסנם להגיע אל הישיש,
היה זה כבר בעולם שכולו טוב. מה שרק
מוכיח, שבמציאות מתרחשים דברים ב דיוק
כמו בשירים של בראסנס.

הרביץ פח אשפה שלם
-ומבסוט!

ת קלי טי ם
כזה אלבום עוד ל א קניתם !
״יובל ה 25-של ריי צ׳ארלס״ —
שני תקליטים.
36 שירים על
אטלנטיק 60014
יופי של רעיון. למכור ארבעה צדדים
של תקליטים — שמתוכם שניים זד,ים
לחלטין, חוץ משיר אחד, שבו התבלבלו
כנראה בגלל השם.
במקרה אחד, זה רק אתמול של החי פושיות,
בשני, מאשים — שיר אמריקאי
רומנטי יפה וישן. זה בא להוכיח את
תשומת־הלב וההבנה של מי שהוציא את
הדבר הזה לאור.
חבל רק שמצאו לנכון לעולל זאת דוו קא
לריי צ׳ארלם. כי בתנאים רגילים,
היה אלבום זה מומלץ בכל לב. ריי צא׳רלס
הוא האיש הראשון שהדביקו לו את ה כינוי
״זמר נשמה״ ,והוא אחד המעטים
מאוד ששם זה הלם אותו בכל המובנים.
בין אם הוא שר בליווי של הרכב קטן,
או בתוך מדק של תזמורת מיתרים גול שים
— צ׳ארלס הוא אחד זי חיד. מי
שקרא לו בתחילת הקריירה שלו גאון —
לא הגזים.
איש זה שר מעומק הנשמה. זה איש
שכל שיר היוצא מפיו, בין אם הוא. כתב
אותו או לא, נשמע כרכושו האישי וה פרטי,
זה איש שהוא תופעה יוצאת־דופן
בכל עולם הפזמונים. אולי משום שהוא
קודם כל מוסיקאי, ואחר כך פזמונאי.
(המשך בעמוד ) 12

סיקדרת
(המשך מעמוד ) 11
אילולי ההוצאה המצחיקה של האלבום,
היה צורך לרוץ לרכוש את האוסף הנו כחי,
שצריך היה לכלול את מיטב הצ לחותיו
של צ׳ארלס, החל ממה אמרתי
והללויה, אני אוהב אותה, דרך איני יכ1׳<
להפסיק לאוהבך והיט דה רוד, ג׳ק, וצד
אלינור ריגבי.
ואם כי בשני תקליטים אלה אי־אמשי
לדחוס את כל מה שהאיש עשה --ל משל
את כל המיבחר העצום של ק־טעי
ג׳אז, שפירסמו אותו כבר בתחילת דר כו
— זו עדיין מציאה.
בתנאי כמובן, שחברת התקליטים תת קן
את המעוות.

מאתולוגיה עול• צפרדעים
| ״ איד לנתח יצירת ספרות״ ,מאת
| ר אוגן קריץ, הוצאת פורה.1972 ,
-,אומרים שבימות המשיח יפלו ד.נמ־שלים
על צווארי המשלים ויכירו אלה את
אלה.״ נאום ראובן קריץ, לשעבר מורה
שעבר למושב מולדת,
בקיבוץ מיזרע,
כתב סידרה של רומנים על חיי הנוער
בקיבוץ (אחות קטנה ועוד) ,והפך לפרופסור
לספרות. ועד אז, שיסלחו לו הנמשלים,
אבל המשלים מרתקים אותו הרבה יותר,
והוא מעדיף לא פעם להפליג בהם על
חשבון הנימשל, במודה־הנבוכים החדש
שלו לעולם הספרות: איך לנתח יצירת
ספרות.
זהו ניסיון ללמד ספרות בדרך שונה,
בדרך הבדיחה והחידוד (שטעמם וריחם
אינם ניתנים, כידוע, לוויכוח) .ובסוף ה דרך׳
המסקנה. והיא אומרת שניתוח יצי רה
ספרותית משול לביתור בטנה של
צפרדע כדי לגלות את סוד החיים שלה.
כלומר, ניתוח יצירה ספרותית היא הדרך
היעילה ביותר ליטול ממנה את נשמתה
ואת קסמה. ואילו המנתח עצמו, בכל פעם
שהוא נעזר במערכת של קריטריונים כל-

העדינה והארוכה...

סופר קריץ
מה זאת אומרת מה־זאת־אומרת?

אמריקאית.תוצרת דוב ק

קרדיוגראמה שהם, משול למי שעורך
לליבו של חולה, ומתבונן רק בשרטוטי
המכונה, ולא בעיני החולה.
וכך הלאה, במשלים, באותות, במופ תים,
בהלצות ובמשחקי מלים כ מו :״מה
זאת אומרת מה זאת אומרת? התשובה :
מה זאת אומרת, זאת אומרת: מה זאת
אומרת. מה — זאת אומרת: מה זאת —
זאת אומרת: זאת...״
בעיטות כמבקרים. אחרי שהכל מש תכנעים
כי ניתוח ספרותי הוא בעצם ומנתח מלאכת סיזיפוס, ממשיך הסופר
שירים וסיפורים, תוך בעיטות עדינות ב מבקרים
אינקומפסנטית.
בין כה וכה -אין להניח שספר זה
הישרא יהפוך
לספר־לימוד בגימנסיות
ליות, למרות שקל לשער כי הגימנזיס־טים
עצמם ודאי היו מעדיפים ללמוד לפי
השיטה ההיתולית הזאת: ולמרות שיש
בספר כמה אמיתות שהכל מודים ב הן:
כמו הוקעת כל אותם כללי ברזל קפואים
שבהם נוהגת הביקורת לכפות את הספרות.
אם באמת הכוונה הסופית והאמיתית
של הספר היא להראות ש״אמן הוא מכ שף,
בורא ומחולל שינוי״ ,והניתוח תמיד
יעשה לו עוול, בכל צורה שהיא, אז מדוע
לנתח?

הווולת הזה

יוצא

אשר התכונן האפיפיור גרגוריוס ה* 9להחזיר
את נישמתו לבוראו. קינן בלינו חשש כבד. השנזז
היתה . 1241 הוא היה נתון בעיצומה של מילחמת־אית־נים
נגד הקיסר הגרמני. היה חשוב ביותר להבטיח
שמייד עם מותו ייבחר אפיפיור חדש, שימשיך במילחמה.
אולם הוא חשש שהקארדינאלים לא יז ד רזו לבחור ב יורש.
כי בשעה שאין אפיפיור, שילטון הכנסייה נתון
כידי הקארדינלים.
לכן קרא האפיפיור הגוסס לסנאטור הרומאי מתיאו
אורסיני, ונתן לו הוראות מסויימות. הן בוצעו בדייקנות.

ברגע שהאיפפיור מת, פשטו קלגסיו שד
אורסיני ברומא ואסרו את כל הקארדינאלים.
נסיבי-הכנסייה הובלו, כבולים וכפותים, לאר מון
שהוכן מראש כבית־סוהר. שם הודיע להם
אורסיני שהם יישארו אסורים, ושלא יקבלו
במעט מזון, עד שיבחרו כאפיפיור חדש.

תריסר הקארדינאלים נמקו בכלא זה, רעבים וצמ אים,
וספגו מכות ועלבונות מידי הקלגסים. כשכל זה
לא עזר, הוציא אורסיגי את גווייתו של האפיפיור המת
מן הקבר, והניח אותה ביניהם.
כדי להימלט מן הגיהינום, העניקו הקארדילנים לב סוף
את נ תר האפיפיור לאחד מהם, שהיה חולה אנוש.
הם השתחררו, והיורש מת כעבור כמה ימים. בחירת
האפיפיור הבא ארכה שנתיים.

הסכנה הטמונה בקונקלאכה הישראלית
נובעת מן הריכוז העצום של כוחה. אותו קומץ
אנשים, שאיש לא בחר בהם ושאינם אחראים
כפני איש, מחליט על כל התפקידים הממונים
וה״נבחרים״ בצמרת המדינה: כמיפעלים
הכלכליים הממלכתיים, הציוניים וההסתדרו־תיים
; כשרותים וכאירגוניס ובמנגנונים.
הקארדינאלים

לא ערבו מיכרז של כישורים. הם פעלו על פי
האינטרסים המיסתוריים של קבוצתם.
א רק מנהל המוסד הבריאותי החשוב ביותר ב /מדינה
נבחר על־ידי הקונקלאבה בשיטה זו.
לא מכבר פינה הקדוש־ברוך־הוא את תפקיד יו״ר
הכנסת. אי־שם התכנסו הקארדינאלים, והחליטו שיש
להזיז את ישראל ישעיהו על הלוח, מן המישבצת של
מזכ״ל המיפלגה למישבצת של יו״ר הכנסת. את תפקיד
המזכ״ל מסרו לגן השני של מישפחת ידלין, אהרון.
ההעברה עצמה לא עברה באופן חלק לגמרי. רבים
מחברי המיפלגה בכנסת רצו לבחור ביצחק נבון דווקא.
אבל המרד דוכא, הכנסת הרימה את ידיה האוטומטיות.

הקארדינליס ניצחו. במו תמיד.

עוד מעט יתפנה כס הנשיא. הוא יסיים את כהונתו.
מי יבוא במקומו? הציבור עדיין אינו יודע זאת. אבל
זה לא חשוב, מכיוון שממילא לא ישאל איש את הציבור,
וגם לא את הכנסת, שבידיה מסורה לכאורה הבחירה.

הקארדינלים יחליטו. הם ככר החליטו מזמן.

הקארדינאלים מחליטים מי יהיה השגריר הבא ב וושינגטון,
ומי יהיה הרמטכ״ל הבא של צה״ל. מי יהיה

אינה

זקוקה

ברוב המיקרים, החלטת
לשום אישור פורמלי.
בחלק מן המיקרים, דרושה ״הצבעה״ במוסד כלשהו.
אך מכיוון שהמצביעים נתמנו בעצמם על־ידי אותם ה־קארדינאלים,
הרמת הידיים היא רק פורמליות.
במיקרים מעטים זקוק המינוי לתהליך של ״בחי רות״
.במיקרים כאלה סומכים הקארדינאלים על הכוח
המרוכז בידיהם, מכשירי האירגון, הכסף והתיקשורת.

בשכל זה אינו מספיק, יבולים הקארדינלים
לשנות בבל עת את בללי-המישחק. כפי שהם
מנסים לעשות עכשיו.

^ לא השראתו של מיכלאנג׳לו התכנסו לא מכבר
/הקארדינאלים, ערכו סקר ראשון לקראת הבחירות
ומצאו שיש להם יותר מועמדים ממקומות בכנסת.
אין בעייה. מעלים את מיספר הח״כים, ויש מקום.

גם זה לא מספיק ז אין כעייה. מעלים את
אחוז-החסימה, מגרשים מן הכנסת את הנבחרים
שאינם משועבדים לקונקלאכה, ומשח ררים
את המקומות לאנ״ש.

זה בכלל טוב, כי בכך מסלקים גם את האנשים ה מגלים
את השחיתויות הקטנות והגדולות במיפעלים ש מנהליהם
מונו על־ידי ועדת־המינויים.

נשאלת השאלה: מי, כעצם, כוהר כח״ביפץ

אולם הרעיץ של גרגוריום היבה שרשים,
ובמרוצת הזמן הפך לשיטה קבועה, אם בי
כלי עינויים.

עם מות האפיפיור נכלאים הקארדינאלים ב״קדנקלא־בה״
(כלו מר :״נעולים יחדיו במפתח״) ,והם נשארים בה
עד לבחירת האפיפיור החדש. בימינו נערכת הקונקלאבה
ככנסייה הסיסטיגית בוואתיקאן, מתחת לתיקרה של
מיכלאנג׳לו, וההשתתפות בה נחשבת לזכות גדולה.
בכל יום נערכת הצבעה חשאית. עם לא נמצא הרוב
הדרוש לבחירה, נשרפים פתקי־הבחירה יחד עם קש,
ולעיני הקהל בחוץ מיתמר עשן שחור.

כשיוצא עשן לכן, יודע ההמון שנבחר אפיפיור
חדש.

*** יטת הקונקלאכה רחוקה מלהיות דמוקרטית.
הדיונים וההצבעות הם סודיים. אולם הציבור יודע
לפחות מי הם הקארדינאלים, מניין הם יונקים את סמ כותם,
היכן ומתי הם מתכנסים. רק איש אחד ויחידי —
האפיפיור — נבחר על־ידי מוסד זה.

בהשוואה למה שקורה כשנים האחרונות
בישראל, שיטת הקונקלאבה של הכנסייה היא
שיא הדמוקרטיה.

כי בארץ קיים מוסד גרוע הרבה יותר.
זהו מוסד סודי ומיסתורי. איש אינו יודע בדיוק מי חבר
בו, וממה יונקים חבריו את סמכותם.
הציבור אינו יודע מתי והיכן הוא מתכנס, העשן ה יוצא
מדיוניו אינו נראה בחוץ.
אין הוא בוחר בבעל תפקיד אהד בילבד, אלא בנושאי
מאות תפקידים, גדולים וקטנים.
שיקוליו הם סודיים, ולעיתים קרובות גם בלתי־מו־בנים
לבן־תמותה רגיל.

זוהי ועדת־חמינויים הגדולה, הסודית, החובקת
את הארץ מקצה אל קצה.

ף* סיכסוך הגדול שהביא להשבתת
^ נשכח, משום־מה, עניין מרכזי זה.
השביתה פרצה בגלל מינוי של אשר ידלין, אדם ש אינו
רופא ואינו מינהלן תברואתי, אלא עסקדמיפלגד,
איקצועי משחר נעוריו.
קופת־החולים

השאלה היא: מי, כעצם, מינה איש זה
לתפקיד יו״ר מרכז קופת־החולים?
לכאורה, מוסדות קופת־החולים. אבל מוסדות אלה
שימשו רק כחותמת־גומי, לאשרר את המינוי שנכפה
עליהם מבחוץ.
האם מונה על־ידי מוסדות מיפלגת-העבודה? גם אלה
לא מילאו אלא תפקיד של פדלמנט־בובות, הנותן את
הגושפנקה שלו למעשה לא לו.

אם כן, מי החליט ז היכן הוחלט ץ מדוע?

אפשר

התשובות לוטות ערפל. אבל גם בערפל זה
להבחין בקווים הכלליים של ההתרחשות.
אי שם, אי מתי, התכנסה ועדת־המינויים. לפניה
היה פרוש הלוח הגדול של אנשי־שלומה, כמו לוח שחמת
ענקי. יד נעלמת הרימה כלי אחד — אשר ידלין —
ממישבצת מסויימת על הלוח, זו של חברת העובדים.
והעבירה אותו למישבצת אחרת, זו של קופת־החולים.

מדוע ץ הקארדינלים האלמוניים לא הת עמקו
כצורכי הרפואה הציבורית כישראל. הם

תיקרת הסיסטינית: אלוהים ממנה את אדם הראשון
מזכיר מועצת פועלי דימונה, ומי ראש עיריית חיפה.

הם יחליטו מי יהיה ראש־הממשלה הבא,
וגם מי יהיו חכרי־הבנסת שיבחרו, כביבול,
כראש-חממשלה הבא.
י־• יכן מתקבלות כל ההחלטות הגורליות האלה?
נ \ על־ידי מי? מדי פעם מתגלה טפח, נפוצות שמועות,
מועברת רכילות, מתפרסמת ידיעה.

יש קארדינלים ותיקים במו פינחס ספיר.
יש קארדינלים עולים במו יהושע רכינוכיץ.
יש קארדינל צעיר ומבטיח (ומבטיח הרבה
לרבים) כמו אברהם עופר.
אין הם חובשים את המיגבעות האדומות השטוחות
.של עמיתיהם בוואתיקאן. גם אין הם מתכנסים תחת תיק רה
מפוארת, כמו זו של הכנסייה הסיסטינית. שום ציו רים
של מיכלאנג׳לו אינם מקשטים את דירת רבינוביץ.

ועדת־מינויים בלתי-רשמית זו, המחזיקה
בידיה את הקאריירה של בל אדם ״חשוב״
כמדינה, יונקת את בוהה מריכוז הכוח הפוליטי
בידי קכוצת-הגרעין של סיעת מפא״י
בתוך מיפלגת־העכודה.

קבוצת־גרעין זו נקראת לפעמים ״הגוש״ ,ולפעמים
בשמות אחרים. למעשה זוהי אגודה מיקצועית של בע־לי־שררה,
המאוגדים לשם הגנה וקידום משותף של עצמם.
ף* מישטר הדמוקרטי זקוק למיפלגות. במיפלגות
ן 1י ש קבוצות־כוח. אלה משפיעות על מינויים בחיים
הציבוריים. שיקוליהם הפוליטיים מתערבבים לא פעם
עם השיקולים המיקצועיים.

זה טבעי. זהו אחד ממחירי הדמוקרטיה.

אולם במדינה מתוקנת, יש אוטונומיה מסויימת לכל
מוסד במערכת הכללית.

לכאורה: הציבור. הוא הולך לקלפי, ומשלשל מה
שהוא משלשל לקלפי. אולם מילבד הבוחרים לסיעות
הקטנות, היודעים בעד מ י הם בוחרים, אין לאזרחים
כל השפעה על הרכב הכנסת. הם בוחרים בעד רשימה.
ועדת־המינויים האלמונית (המתחבאת מאחורי ועדודה־מינויים
הגלריה) קובעת ממי מורכבת הרשימה.
אנשים נאיביים מאמינים שזה היה משתנה, אילו
הונהגה שיטת־בחירות אזורית־אישית. זוהי אמונה טפ לה.
גם לפי שיטה זו, יוכלו הבוחרים להצביע רק בעד
מועמדים שמונו על־ידי הקונקלאבה.
* ש המבקשים להצדיק שיטה אפלה זו בנ ך שה-
קונקלאבה מורכבת כיום מאנשים מתונים ,״יונים״
מדופלמות, השומרים על המדינה מפני יסודות בלתי-
שפויים, דיקטטורים למיניהם, הרפתקנים וניצים.
אין לקבל טענה זו.

שילטון טוטאלי בזה מוברח להשחית באו פן
טוטאלי. כגוב של שחיתות וריקבון לא יצ מחו
ערבי מוסר וצדק.
טוהר המידות, הדמוקרטיה והשלום, אינם יכולים
לבוא מידי אנשים ציניים, שאהבת־השררה היא מידתם
העיקרית, ולפעמים גם היחידה.
גולדה מאיר, שאין לה נוצות של יונה, נבחרה לתפ קידה
הנוכחי על־ידי הקונקלאבה. במשך חמש השנים
האחרונות קובעים הביצים את מדיניות הממשלה, מבלי
שהדבר מ טריד את הקארדינאלים, שעל פיהם יישק דבר.
כיום שולטים בקונקלאבה אנשיו של ספיר. מחר
יכולים להשתלט עליה אנשי דיין, כאשר הדברים מת נהלים
במקום־סתר על-ידי אנשי-סתר, אין הציבור יכול
להשפיע ולהכריע!

לא חשוב מי הם הקארדינלים — עצם
שילטון הקארדינלים רע מעיקרו.

במדינה העם המבזל בא
הגשם הראשון כת7־אכלכ
גפל כפורענות בדתי צפוייה
אחרי אלפיים שנד, ירדד,גשם ד,ראשון
בתל־אביב.
כך לפחות אפשר היד. להסיק למראה
מה שהתחולל בגדולה שבערי ישראל ב יום
שי שי האחרון, שייזכר לאזרחיה כיום
השישי הארוך והשחור, פשוטו כמשמעו.
הגשם, שהחל לרדת בלילה בליווי סו פות
רעמים וברקים, הפתיע את פרנסי ה עיר,
לפחות כאילו בא שנה לפני המועד
בו היה צריך לרדת. בבוקר השכימו התו שבים
ומצאו כי תל־אביב הפכה לתל־הביב.
שכונות שלימות, רחובות, עורקי־תחבר
רה היו כבר מוצפים במים עד לגובה ה מדרכות.
עובדי העיריה פשוט שכחו לה כין
בעוד מועד את פתחי תעלות הניקוז.
למרות שכמות הגשם היתד, שיגרתית, נר אתה
העיר כמו אחרי סופת הוריקן.
סתימה כללית. זאת היתד, רק חצי
צרה. הצרה הגדולה החלה כאשר הסתבר

אתהוי י1זו1מ
ממאיס וו
ממאיס מתאזן
גרבונים• גלזישונים
ארכונים * אקסטרונים

תדנושת חווו
לעצמה רוזה לוי, פקידה בת , 19 בעוד מו עד:
מטריה, מכנסיים הדוקים, חולצה פרחו נית
ומגפי זמש — הסנונית הראשונה של
תלבושת החורף של חורף 1972 בדיזנגוף.

טלוויזיות

נות הביניים. העיריה האשימה את המיש־טרה.
המישטרה האשימה את חברת ה חשמל.
חברת החשמל האשימה את העי־דיה
וזו מצידה חזרה והאשימה את מיש- את חגגה
רד־התחבורה. השלומיאליות
נצחונה בגשם שוטף.

מחצית כספך בחזרה
ביום המזל שלך!
.ב מבצע
ךוווןו הגשם השוטף ש־ך!

פקד את תל־אביב
11 1 . 1

ביום השישי האחרון תפס רבים מתושביה
ללא אמצעי התגוננות מספיקים, כצעירה
זו שנאלצה להשתמש באפודתה כמטריה.
שתחנת טרנספורמציה של חברת־החשמל
התקלקלה בלילה בגלל פגיעת ברק. זה
גרם לכך שכל הרמזורים בעיר יצאו מ כלל
פעולה, או עבדו לסירוגין. החשמל
שיתק גם מפעלים חיוניים, עיתונים איח רו
להופיע, בבתי-תינזקות נפסק החימום,
עקרות בית לא יכלו לבשל לקראת שבת.
התוצאה הישירה של הפסקת פעולת
הרמזורים: כל העיר נסתמה. הפקקים ה חלו
להתהוות בצמתים, שלפתע נעלמו ב הם
השוטרים ואנשי סיירת הבטיחות. נה גים
נדחקו אל הצומת ללא מחשבה. טורי
קילו להתמשך
לאורך
מכוניות החלו
מטרים. כשהגיעו השוטרים המעטים קרוב
לשעות הצהריים, כבר לא ניתן היה ל התגבר
על הסתימה הכללית.
מיפו לתל־אביב נמשכה הנסיעה שלוש
שעות. בצומת קרליבך אבדגבירול, היו
שנתקעו לשעתיים בפקק. אוטו נהגים
בוסים
כמעט ולא פעלו. הם נתקעו בתח־

תחת מטויח אחת

מצטופפות שתי צעירות אלה. אופנת ה מטריות
השנה תציף את רחובות ישראל
שאלה, פטריה דמויות במטריות מגבים ליצנים התקינו מהן בכמה
הפועלים
על סוללות, לראייה תקינה.

העולם הזה 1836

כחולצות הדוקות. כשהם תקועים
במכוניותיהם יכלו רבבות נהגי תל־אביג
להינות לפחות מתופעה אחת: הנערות
שעל המדרכות. הסתבר כי אם העיריה
והמישטרה אינן מוכנות לחורף, הרי נע רות
ישראל מוכנות גם מוכנות. מלתחות
החורף הוצאו מהארונות והמדרכות הוצ פו
במטריות צבעוניות אחוזות בידי נע רת
במכנסיים וחולצות הדוקות ומגפיים
גבוהי־עקבים, שקיפצו מעל השלוליות.
במחי יד אחת השתנה נופה של תל-
אביב, שהתמלא ביום הגשם הראשון קל לות
וצעקות עד בלי סוף. למחרת פסק
הגשם. העצבים נרגעו. עד לגשם הראשון
של השנה הבאה והפורענות הכרוכה בו.

הממשלה
מ, ודע?
*רי־האוצר מתגלה
כמו שאיגו יודע לשאול
משלמי המיסים בישראל סבורים בוודאי
כי השרים הממונים על מישרדיהם יודעים
את הנתונים העיקריים של שטחי עיסו קם.
מראיון שערך השבוע העיתונאי דב
גולדשטיין במעריב עם שר־האוצר פנחס
ספיר, ניתן להסיק כי השר אינו יודע
מאומה על המתרחש סביבו.
אמר פנחס ספיר על החוזה שחתמה
עם הקואופרטיבים לתחבורה :
הממשלה
״...מה ז ה? רק א נין אני היחיד? אין
אני לא
אין ממשלה? !
עוד שרים?
קראתי את החוזה (השר ספיר הוא חבר
ועדת השרים לענייני הקואופרטיבים ב־סיכסוך
הנוכחי על תעריפי הנסיעה) אני
לא יודע בדיוק מה יש שם.״
בקשר לתביעות המוכסים בלוד הם
פורצים כל גדר בתביעות, שאין להן יסוד.
אני אפילו לא יודע כמה הם דורשים.״
על המורים התיכוניים :״כמה, כמה,
כמה? (לשאלה :״כמה דורשים המורים
עכ שיו?״) אני יודע כסה?!״

פרשת לנסקי
סוף ה ^רוץ
מאיר מסקי גאלץ
7ש7מ את מחיר עברו.
בליל יום ראשון השבוע, עלה הבוס
לשעבר של סינדיקאם הפשע האמריקאי,
מאיר לנסקי, למטוס סוויסאייר בנמל־ה־תעופה
בלוד. בכך מימש לנסקי בן ה־,70
את החלטת בית־המישפט העליון שקבע
כי מישרד־הפנים רשאי שלא להעניק לו
אשרת עולה מתוקף חוק־השבות, בשל
עברו הפלילי ועיסוקיו בתחום הפשע ה מאורגן
בארצות־הברית.
יצא כאשר
לנסקי למסע ה גדודים
שלו ל דרום
אמריקה,
כשבידו רק תעודת-
מסע ישראלית, כ מדינה מחפש שהוא
אשר
תסכים לתת לו
מיקלט, לא היו רבים את שביכו בישראל גורלו. לפני שנה היו התוב׳
לנסקי,
עים את סילוקו של
ובראשם עיתון זה, במיעוט. גם במרוצת הזמן השתכנעו
אלה שהיו סבורים כי ישראל צריכה להוות
מיקלט לכל יהודי, אפילו הוא פושע, כי
לנסקי עלול להוות סכנה למדינה. אפילו
אם לא יתעסק בעסקי פשע, עצם הימצאו
בארץ מהווה סכנה לדמותה המוסרית של
המדינה בעיני אזרחיה.
היתה זו דוגמה מובהקת כיצד יכולה דעת־קהל׳
אפילו היא דעת מיעוט, לאלץ את הממשלה לפ עול
בניגוד לרגשותיה וכוונותיה המקוריות.
המלווה -שומר שד ביג׳י. נוסף ללחץ
דעת־הקהל, נכנעה הממשלה גס ללחציה של ממ שלת
ארצות־הברית, שלא יכולה לדרוש את הס גרתו
של לנסקי, אבל תבעה לגרשו. בשתי שנות
שהותו בארץ הספיק לנסקי לקשור כאן קשרים
נרחבים, להשקיע סכומים נכבדים בעסקים מסוע-

פקקים ושטנונות
היו התוצאה המיידית של הגשם הראשון
בתל־אביב, גרמו לשיבושים חמורים במה לך
החיים בעיר. למעלה נראה פקק תנו עה
ברחוב החשמונאים בתל־אביב, בו
המתינו הנהגים שעות ארוכות עד שהצ ליחו
להיחלץ ממנו. משמאל נראה השי טפון
שהציף את רחובות יפו, שהפכו
לנחלים זורמים בהיסתס כל בורות התיעול.
פיס. עם יציאתו מהארץ לא חיסל עס קים
אלה, כשם שלא מכר עדיין את
הדירה שרכש ברחוב בארי בצפון ת״א. שימצא לנסקי, שאחרי
אולי קיווה
מיקלט באחת ממדינות דרום־אמריקה, יו כל
לחזור לישראל כתייר ולחמשיך לנ הל
את עסקיו כאן. לצורך זה לקח עימו
בעוזבו את הארץ, כמלווה יחיד, את
יוסקה שיינר, שהיה בשנה האחרונה שו־מר-ראשו
ומנהל עסקיו בישראל,
יוסקה שיינר היה במשך שנים רבות,
ראש חוליית שומרי־הראש של דוד בן־
גוריון, כשזה היה ראש־ממשלת ישראל.
אבל בשלב זה סיים לסנקי את דרכו
במיאמי, שם נעצר.

העולם הזה 1836

במשך מאות בשנים נכשלה האנושות נמירחמתה בשוודי־הים
בגרר אותן הסיבות המכשילות כיום את המילחמה בשודדי־האוויר

הטירוריסטים יצאו מלוב וחזרו אדיה ...העולם התרבותי ;•ומד
חסר״אונים מול תעלוליהם הנפשעים של פיראטים אלה ...דרושה פעולה
בינלאומית כדי לשים רץ למצב כלתי-נסכל זה ...מעשים כארכאריים
ננד מישפחת העמים
מתי זה קרה? על איזה רקע י
המושגים השתנו. אבל המצב המתואר בפסוקים אלה שרר במשך 300 שנה — בהן
ניסתה מישפחת העמים האירופיים לשווא לשים לו קץ.
הטירוריסטים נקראו אז ״קורסיירים״ ,והם עסקו בשוד־ים על רקע פוליטי־לאומי-
דתי. מולדתם היתד .״החוף הבארבארי״ (על שם הברברים, שוכני צפון־אפריקה) ,שהוא
החוף הנוכחי של לוב, תוניסיה ואלג׳יריה. הם התנפלו על האוניות הנוצריות ביס־התיכון,
שדדו את סחורתן, לכדו את הצוותות והנוסעים. את העשירים שיחררו תמורת
כופר, את העניים מכרו לעבדות. בתקופה מסויימת המתינו כ־ 20 אלף שבויים נוצריים
לגורלם בעיר אלג׳יר בלבד.
שליטי טריפולי, תוניס ואלג׳יר נתנו את חסותם לבעלי־האוניות, שעסקו במיקצוע
זה, וגבו אחוז מן השלל. חציים של עמי־אירופה ניסו לשווא לחסל את התופעה. עוד
במאה שעברה יצא חיל־הים של ארצות־הברית כמה פעמים למילחמה נגד טריפולי בגלל
מיטרד זה (ומכאן איזכור ״חופי טריפולי״ בהימנון חיל־הנחיתה האמריקאי).

רק באשר כבשו הצרפתים את אדג׳יריה, לפני 142 שנה, חוסלו
סופית הפיראטים של חוף* כארכאריה.

מים־סוו עד חובי אמריקה
י* דימיץ החיצוני

הזה בין שודדי־הים בימים ההם לבין שוד־האוויר של ימינו

( { אינו מיקרי.

יש הרבה מן הדימיון כין תולדות שוד־הים וכין התופעה החדשה
של תקופתנו — דימיון שיש בו בדי להסביר את הקושי בחיסול התופעה,
וגם מאפשר להסיק לקחים לא מעטים.
תופעת שוד־הים עתיקה כשוד ביבשה. היא היתד. קיימת כבר בימי הצידונים,
כובשי הים התיכון. היא פרחה בימי רומא. פומפיוס, כובש ארץ־ישראל, הצטיין במאבק
נגד שודדי־הים, וטבע את מטבע־הלשון :״אין צורך לחיות, יש צורך להפליג בים.״
כי אספקת־המזון של רומא באה במידה רבה ממצריים, בדרך הים.
על יוליום קיסר סופר כי נפל בידי שודדי־ים, שדר שו ממנו כופר. הוא רגז על כי
דר שו ממנו סכום קטן מדי, לדעתו, דבר שהפחית בערכו. על כן שילם סכום גבוה יותר,
שוחרר, גייס חיילים, רדף אחרי שוביו, לכד אותם והעלה את כולם על הצלב.
שוד־הים פרח בתקופות שונות בחופים שונים. במשך זמן־מה הטרידו שודדי-ים
סקוטיים ואיריים את אנגליה. הוויקינגים הצפוניים שיגעו את כל אירופה. בפתיחת
העת החדשה פרח שוד־הים בחוף המזרחי של אפריקה ובאוקיינום ההודי. שודדי־ים

הזיכרון הוומנטי

דוגלאם פיירבאנקם, בדמותו של שודד־הים
העליז בסרט הפיראט השחור 1926 היחס
הרומנטי והחיובי לשודדי־היס בסרטים ובספרים של ימינו משקף את היחס החיובי שהיה
לרבים לשודדי־הים, בשעה שהטילו את חיתתם על הימים וסיפקו סחורות שדודות בזול.

אולם גם תופעה זו, במו רוב התופעות של שוד־הים כהיסטוריה.
נולדה על רקע פוליטי מובהק — ולא חוסלה אלא אחרי שהשתנו
הנסיכות הפוליטיות.
הפיכת

שודד־האוויר

הפלסטיני

בימינו

לגיבור לאומי בעיני המוני
אינה תופעה חסרת־תקדים.

ארצות־ערב

בהיסטוריה של עמי אירופה
מופיעים במה גיבורים לאומיים,
שלא היו, למעשה, אלא שודדי־ים
מפוארים.
תופעה זו קשורה בדמותו של ה״פריי־באטיר״
— רב־חובל בעל אונייה פרטית,
שעסק בשוד־ים על רקע לאומי, בימי
מילחמה. בתקופת המאבק הממושך של
בריטניה נגד ספרד ו/או צרפת ו/או הו לנד,
על השילטון באוקיינוס ובעולם ה חדש.
נהגו מלכי בריטניה לתת לרבי-
חובלים פרטיים אלה ״מיכתב מינוי״ ,ש התיר
להם לתקוף אוניות־סוחר של האו־ייב,
לבוז את שללן. זה היה עסק מכנים
מאוד, ולעיתים קרובות עמדה מאחורי רב־חובל
כזה חברה קפיטליסטית שסיפקה לו
את ההון החוזר.

אחד מגדולי ההיסטוריה הבריטית,
סר פראנסיס דרייק, היה
שודד-ים בזה, ואיש לא ראה בל
פסול כמיקצועו, שנחשב לפטריו-
טי למהדרין.

הקורבנות החפים מפשע ״)״

האוויר של ימינו, סיכנו שודדי־היס את חייהם של אנשים חפים
מפשע, גס בשעה שפעלו כביכול מתוך מניעים לאומיים, ונהנו

מחסותן של ממשלות. בתמונה נמשך קרב פנים־אל־פנים בסירות,
אחרי ששודדי־הים השתלטו על אוניה. הציור משקף את המצי אות
במאה ה־ ,17 ימי־הזוהר של הפיראטים ברחבי תבל. הפירא טים
היו שודדים את הסחורות ושוביס את הצוותות והנוסעים.

רבים מצאו מיקלט בטוח באי מאדאגאסקאר, ואחרי שהתעשרו יסדו שם ממלכות. ים־
סוף שימש במשך תקופה ארוכה גן־עדן לשודדי־ים.
אולם המולדת האמיתית של שודדי־הים היתה, במשך מאות בשנים, איי ״הודו
המערבית״ מול חופי אמריקה. מעלליהם מילאו מאז ספרים וסרטים לרוב, שימשו רקע
לתיאורים רומנטיים. עד היום מחפשים צוללנים את האוצרות הטבועים של שודדי־ים אלה.

במצב כזה, היה קשה מאוד להפריד
בין שודד־ים ״לאומי״ לבין שודד־ים פרטי
לגמרי, שלא היה מעוניין אלא בשלל
ובהרפתקה — כשם שבימינו קשה מאוד
להפריד בין חוטף־מטום ״לאומי״ — פלס טיני,
קרואטי, אריתריאי, תורכי וכד —
ובין סתם מטורף או הרפתקן, החוטף מטוס
בארצות־הברית לשם בצע כסף.

כל עוד היו מדינות מעוניינות להשתמש בשודדי-ים לביצוע מדי ניותן,
לא היה בל סיבוי לחסל את שוד-הים. סיבה זו — יותר מחוסר
אמצעים טכניים — גרמה לפריחת שוד-הים בנתיבי האוקיינוס האטלנטי
והפאציפי כמשך מאות כשנים.
יתכן ששודדי־הים הגיעו לשיא פריחתם במאה ה־ ,17 כאשר הפכו למעצמה גדולה

ועצמאית. פרק זה נושא את שמם של ה״בוקאנירים״ — גיבורי רוב הסרטים הרומנטיים
של שודדי־הים של ימינו.
הבוקאנירים היו חבורה של הרפתקנים בריטיים, צרפתיים, הולנדיים ופורטוגליים,
שהיו מאוחדים בשינאתם המשותפת לספרד, שליטת אמריקה המרכזית והדרומית.
הספרדים דיכאו את הילידים והמתנחלים, אסרו עליהם לסחור עם כל ארץ מלבד
ספרד עצמה. כתוצאה מכך התדלדלה האוכלוסייה באי היספאניולה (סנטו דומינגו של
ימינו) .באי התרבו עדרים עצומים של בקר וחזירים, וכך הפכה גן־עדן לימאים עוברי־אורח,
למבריחים ולשודדים. ילידי האי ידעו לשמר את הבשר באמצעים פרימיטיביים,
תהליך שנקרא ״בוקאגי״ .מכאן השם של שודדי־הים, שלמדו מהם את השיטה.
הבוקאנירים השתלטו על האי, הקימו מחסן ובית־הרושת באי טורטוגה, ובהדרגה
הקימו לעצמם ממלכה משלהם. הספרדים הגיבו במסעי־מילחמה אכזריים, ערכו טבח
בתושבי האיים. אולם בעזרת בריטניה, שתמכה בגלוי בשודדים, גדל כוחם וגבר, בייחוד
אחרי שהבריטים כבשו, בעזרתם, את ג׳מייקה.

כשלב זה דמו הבוקאנירים לחיל־ים ולחיל־נחיתה מאורגן. הם
תקפו את הערים כחוף אמריקה עצמה. נחלו כמה ניצחונות מזהירים
ככיכוש ערים. כשלב מסויים אף חלמו מנהיגי הכוקאנירים על התנחלות
גדולה באיי כאהאמה, והקמת ממלכה סדירה.

ממלכת ה״בוקאנירים־
ך* שלום שהושג בין בריטניה וספרד ב־ 1670 היה יכול לשים קץ לתעלולים אלה,
ן \ לולא הופר על־ידי המושלים הבריטיים המקומיים, שהיו שותפי השודדים. כעבור שנה
תקף צבא של הבוקאנירים, בהנהגת הנרי מורגאן הגדול, את פאנאמה, כבש ו שרף את
העיר, ו שדד את הזהב שעבר שם בדרכו מפרו לספרד. אולם השלל היה זעום, והמסע
נכשל. מורגאן הוחזר לבריטניה, נכלא, חזר לג׳מייקה כמושל, ופעל מאז בהצלחה נגד
חבריו־לשעבר.
אולם כוח הבוקאנירים לא נשבר. להיפך 300 .בוקאנירים חצו את היבשת, הפליגו
באוקיינוס השקט, הנחילו לספרדים תבוסה בקרב ימי, ו שדדו במשך שנים רבות את
נתיבי־הים הספרדיים.
הנסיבות הפוליטיות השתנו רק כאשר פרצו המילחמות בין צרפת ובריטניה,
והבוקאנירים מבני שני הלאומים התפלגו. הם התגייסו לשרות ארצותיהם היריבות,
ככוחות־עזר, והמעצמה הגדולה של הבוקאנירים שקעה.

החוקים נגד שודדי־הים נשארו כתקופה זאת אות מתה, מכיוון
שהאוכלוסייה כאמריקה הצפונית ראתה בהם גיכורים ומיטיבי־העם,
מפני שהביאו לה סחורות כמהירים הרכה יותר זולים מאשר הסוחרים
הרשמיים, שהיו כפופים למונופול של לונדון. באשר הועמדו שודדי־ים
שבויים כפני חכר־מושכעים, זכו לעיתים קרובות כזיכוי. ב־ 1718 העניק
מושל איי באהאמה כבת אחת חנינה לאלפיים שודדי־ים.

וגל הגולגולת והעצמות
*** ודדי״היס היו הרפתקנים, אנשי־ים ששנאו עבודה קבועה ומישמעת נוקשה.
בתום כל מילחמה שיחררו חילוודהים הרשמיים את מלחיהם, והאבטלה הכריחה
רבים מהם להשכיר את עצמם לרבי־החובלים ה״פרטיים״ ,שעסקו בעסקים חשודים.
כאשר נלכדה ספינת־סוחר על־ידי שודדי־ים, הוזמנו ימאיה לא פעם להצטרף אל שורות
הלוכדים ולהשתתף בחלוקת השלל.
לא פעם נולד צוות של יורדי־ים בדרך פשוטה: מנהיג של קבוצודימאים שיכנע
את חבריו להשתלט על אוניה, להרוג את הקצינים ולהניף את דגל יורדי־הים — לרוב
דגל שחור, כשעליו סמל הגולגולת והעצמות השלובות. במיקרים אחרים התחילו השו דדים
בסירה קטנה, לכדו לאחר־מכן ספינה יותר גדולה, והמשיכו כך בקאריירה עד
שהשתלטו על אוניה גדולה ומהירה.
בכל התקופות, כמעט ולא היה קו ברור בין ה״פרייבאטיר״ ובין השודד הפשוט.
לדברי האדמיראל נלסון, מאהבה של ליידי האמילטון וגי בור קרב טראפאלגאר ,״הפריי־באטירים
אינם טובים משודדי־הים״ ,ואכן, לא פעם הפך פרייבאטיר, שלא הצליח

ה | 1 1 4ך 1ן; ספינת־תותחים של חיל־הים הבריטי באמצע המאה ה־ ,17 בשעת
קרב ימי. ספינות כאלה ניהלו את המאבק נגד שודדי־הים. אולם
#111
מכיוון שרוב שודדי־הים נהנו מחסותן של מדינות, ומילאו מעין תפקיד חצי־רשמי
במילחמות בין הממשלות, הופעלו חילות־הים רק נגד ספינות שהיו שייכות לרבי־חובלים
ממדינה יריבה. חיל־היס הבריטי שיתף פעולה עם השודדים בכיבזש ג׳מייקה.
להתעשר על רקע לאומי משוד ספינות האוייב, ל שודד פרטי לגמרי, שתקף כל אוניית־סוחר
שנזדמנה בדרכו.

בין השודדים היו דמויות רומנטיות רכות. מאות כשנים לפני ימי
דיילה האדר התפרסמו שתי רכות־חוכדים נועזות, אן כוני ומארי ריד,
כמפקדות של אוניות־שודדים. הן איחדו כגופן את שני המיקצועות
העתיקים כיותר כעולם.

כל אחד רשאי לתלות
**ץ וד״הים חוסל רק כאשר התעוררה מישפחת העמים לצורך לחסל נגע זה.
\£/אחרי השלום העולמי שהושג בקונגרס של וינה ב־ ,1815 עם נפילת נפוליאון,
שוב פרח השוד, כאשר ימאי כל הציים נשארו מובטלים.

דלזי־־־י־דזמד ו9י

*־״ אולם כמרוצת המאה שעברה התאחדו הציים של בריטניה וארצות־הכרית
כדי לבער את הנגע. אוניית־הקיטור וחטלגדאף העניקה לרודפי•
השודדים עליונות צבאית, וכף חוסלו הפיראטים באוקיינוס האטלנטי.
באיי יוון שרדו השודדים עד לפני 120 שנה, ובחופי סין עסקו השודדים במלאכתם
עוד בשליש הראשון של המאה הנוכחית.

לפי החוק הבינלאומי, הפיראטיות אינה פשע כלפי מדינה מסויימת,
אלא נגד האנושות כולה. לכן רשאית כל מדינה, על פי חוק, ללכוד
ולשפוט בל שודד־ים, מכלי להתחשב במוצאו, תחום־פעולתו או לאומיות
קורבנותיו. אולם החוק מחייב שיפוט סדיר של שודד־ים בתהליכים
מישפטיים מקובלים, אלא אם כן נהרג תוף כדי קרב.

שוו בגלל נסיבות פוליטיות
** וד כמילחמת־העולם הראשונה התעוררה השאלה אם פעולות צבאיות מסויימות
? — כגון הטבעת אונייודהנוסעים לוזיטניה על־ידי צוללת גרמנית בלי אזהרה מוקדמת,
מהווה שוד־ים — ואחרי המילחמה קבע חוזה בינלאומי שאכן פעולות כאלה הן שוד־ים.
הגרמנים כפרו בכך, כמובן, והחודש ניסה שבועון גרמני נפוץ להוכיח שוב שטביעת
האוניד. היתה מוצדקת.
גרמה הראשונה
במילחמת־העולס
ן | יד יי
111וןןןן
לכניסת ארצות־הברית למילחמה. ספי־

נת־הנוסעים הבריטית הגדולה, שהובילה נוסעים אמריקאיים רבים, טובעה על־ידי צוללת
גרמנית ללא אזהרה מוקדמת — דבר שהוגדר לאחר־מכן רשמית כמעשה של ״פיראטיות״.

ך ן־ן*ן חן

המסקנה הנובעת מן ההיסטוריה הארובה של שוד־הים כגילגוליו
השונים: הוא נובע לרוב מן הנסיבות הפוליטיות, ואינו ניתן לחיסול
ללא שינוי הנסיכות הפוליטיות. אי־אפיטר לחסלו כשמדינות סדירות
מעניקות לו חסות וסיוע. הנגע חוסל רק באשר מישפחת העמים התעוררה
לפעולה משותפת, יצרה חוק בינלאומי יעיל להענשת השודדים
כאשר הם, והיתה מובנה לפעול בצוותא נגד המדינות שחופיהן הפכו
מיקלט לפיראטים — כמו ״החוף הבארכארי״ של לוב כמשד
מאות כשנים.
לקחים אלד, נכונים כיוס נגד שוד־האוויר.

מאת

מר סל 1והר
* ו סן! זהרה תפס בידו של סמל ראשון
דויד נחמיאס, והחל מנשק אותה :
״תשלח אותי לבית־סוהר,״ התייפח בבכי
בפני השוטר .״אני רעב׳ אין לי מה לא כול.
אין לי מי שיטפל בי. כבר חרבה
זמן לא אכלתי. תיקח אותי לבית־סוהר,
שיתנו לי שם אוכל. אני רוצה לאכול,
כמו כל בן־אדם.״
נחמיאס, מפקד תחנת המשטרה ברמת-
אליהו, בתוכה נמצאת גם שכונת־העוני של
ראשון־לציון, הוא האבא של השכונה.
בכל בעייה, יודעים התושבים שהוא ה כתובת.
נחמיאס
הופיע בצריפו החרב של זהדה,
מצחצח־הנעליים בן ה־ ,63 כדי לבצע
פקודת־מעצר נגדו. זהדה נמצא אשם ב קניית
מיצרכי־אוכל במכולת ב־ 400ל״י
— בלי לשלם.

גופה

על הריצסה
ף כאשר נכנס נחמיאס לצריפו של
\ £ז הד ה, ראה את מצבו ואת החדר, רצה

הנפטר

תמונה ישנה של יוסף
והדה ז״ל, שמת השבוע
מרעב, לאחר תקופה ממושכת של חוסר
טיפול ותת־תזונה. מימין: דויד פרץ,
הסובל גם הוא חרפת רעב זה חודשים.
לחזור ולצאת — בלי לבצע את פקודת-
המעצר.
לבקשתו של הזקן, עזר לו לקום על
רגליו, הביאו בפני השופט.
כך, זכה האיש הרעב להגיע לכלא,
ליהנות משלוש ארוחות משביעות ליום.
אלא שזה היה מזמן. מאז, שוחרר כבר
זהדה ממאסרו, חזר לחופש, ולרעב.
השבוע, הוא מת. גופתו מזת־הרעב נת גלתה
מוטלת על הריצפה מלאת הבוץ.

פה מ תי ס
כולם מרעב
שלמה שבת,

** יפר
^ הופרי־בניין במקום :
-,אני הייתי הראשון שהבנתי שקרה מש הו
ליוסף זהדה. ראיתי דרך החלון של
הצריף שהוא שוכב על חריצפה. פרצתי
את הדלת, וגיליתי תמונה מזעזעת.
״אף פעם בחיים לא ראיתי עוד חדר
כזה מוזנח. הוא בעצמו שכב שם על
הריצפה, כמו שק של עצמות.
״אף אחד לא התעניין בו. ויש עוד זק נים
כמוהו אצלנו בשכונה. גס הם ימו תו,
תראה.״

איש מת מועב, אחדים סתם ועבים דנת ־ רחם -
ולישכת־הסעד אומרת :״אי־אפשר לדעת מכולם,״

בעל חנות ל-

סיפרה שכנה של הנפטר :״ביום שבת
הוא ביקש ממני קצת אוכל. שאביא לו
חתיכת גבינה מהמכולת. הלכתי למכולת.
אבל היה סגור. באתי בחזרה ואמרתי לו
שאביא לו ביום ראשון.״
כאשר הגיעה עם הגבינה
מצאה כבר את יוסף מת.

ביוי ראשון,

האם היה זה מקרה חריג, של זקן חסר־אונים,
ללא נפש חיה לצידו — שהצליח
למות מרעב במרחק 14ק״מ מתל־אביב,
בתוכה של חברת־שפע שבעה?
״הזקנים האלה, שאין לה 8משפחה,

דמי הביטוח הלאומי, כדי שיהיה זכאי
לקיצבה, בהגיעו לגיל .65 כן שילמה עבו רו
הלישכה את שכר הדירה לעמידר.
ב־ 2.12.70 ביקרה אצלו עובדת סוצ יאלית.
היא לא מצאה אותו בבית, ובזה
הסתיים הביקור. מאז, לא נערך אצלו
ביקור נוסף — במשך שנתיים תמימות.
״התחלפו אצלנו עובדות סוציאליות,״
הסבירה סלע ,״ובגלל זה לא היתד, עובדת
אחראית לשטח בתקופה זו, ולא יכולנו
לאתר את זהדה. זה לא מתפקידינו לחפש
אותם.״

אל כו הולי ס ט
כרוני

המצירות

פרחה זפרני (מימין) ושרה חסון, שתי שכנו תיו
של דויד פרץ, שנדיבות־ליבן הצילה אותו
ממוות ברעב, עד היום. לישכת הסעד סמכה על כך ששכנות

אלה מביאות מדי פעס אוכל לזקן הבודד, לא נחפזה להס נדבות
שכנים.
דיר לו מענק שיאפשר לו לאכול בלי
״אנחנו לא יכולים לדעת על כל אחד,״ הגיבה מנהלת לישכת הסעד.

*** ונה היתד! דעתו של ראש העי-
רייה, חנניה גיבשטיין .״אני סבור
שיש מקום לגוף כלל-ארצי, שידאג ל זקנים
בודדים,״ אמר .״לגבי מה שהת רחש
ברמת־אליהו, העברתי הוראות ל בתיה
סלע לטפל מיד בדויד פרץ, הנמצא
במצב קשה מאוד.״
אין זאת הפעם הראשונה שרמת־אליהו
מגיעה לכותרות. היה זה בקיץ ,1969
כאשר פרצה במקום מגיפת טיפוס הבטן.
ילד אחד מת, אחרים ניצלו ברגע האח רון,
והטלוויזיה הראתה את עכברושי-
הענק שהתרוצצו ברחובות.
המצב השערורייתי של מעברת העוני
המוזנחת היה אחת הסיבות שהביאו, ב בחירות
הבאות, לנפילתו של המערך ב ראשון,
ולעלייתו של גיבשטיין, איש גח״ל.
יוסף זהרה ודויד פרץ אינם עלובי-
החיים היחידים ברמת־אליהו.
ישנו גם, למשל, נחמיה (גורמן) מרדכי,
( ,)45 יליד הודו.
גם הוא רעב ללחם — אך מסיבה אח-

מתים פה כולם מרעב,״ סיפרה השבוע
סרחה זפרני, תושבת מעברת הצריפים
שכוחת־האל .״אין מי שידאג להם, ו ככה
הם חיים, בקושי, שנים.״
היא היתד, מוכנה גם להוכיח את דבריה.
פרחה הצביעה על אחד הצריפים ה סמוכים.
על המיטה שכב זקן לבן־שיער
וזקן, עיניו בוהות בתקרה. פניו היו חיוו רים.
ידיו רעדו. הערכתי את גילו ב־.90
התברר שהוא בן .55
שמו היה דויד פרץ .״אין לי מה לאכול,״
סיפר בקול רועד מחולשה .״אין לי
מי שיביא לי חתיכת לחם. אני לבד פה.
רק השכנה שלי, פרחה, ועוד כמה שכנות

1 1 1 1 7 1ן? 1 -נוף אופייני לרמת־אליהו: ילדים מסתובבים
1 1 . 1 1 1 1 ! 11 בתוך עזובה משוועת, בין ערימות אשפה,
וחפצים מושלכים, על רקע זה, פרצה לפני שלוש שנים
אחדות שגרות כאן, מביאות לי לפעמים
קצת אוכל.״
סיפרה שרה חסון, שכנה אחרת ה מביאה
מדי פעם אוכל לפרץ:
״אין לו כלום מה לאכול. רעב כל
הזמן. היה מת כבר, אם לא אנחנו.״
ש ג תיי ס

ללא בי קור
הדיןד נחמיה
1 1 1ליסט

מ־130 קיים עוברים ימים מבלי

אלכוהו־נורדכי,
כרוני,
הנאלץ להת לעיתים,
לחודש.
שבא
אוכל לפיו.
למותו גרמה
מגיפת־טיפוס, המתנוונת הצריפים
במעברת
של ילד אחד ולמצב־הכן ברחבי המדינה. הטלוויזיה הראתה אז
את תמונות העכברושים הענקיים שהתרוצצו ברחובות השכונה.

שלו. קיבלתי דיווחים שיש שם כמה נשים
שנותנות לו אוכל, שלא יר שו לו למות
מרעב.״
״לא יכולנו לתת לו מענק מיד, כאשר
הפסיק לעבוד בהמשקם, לפני כמה חוד שים.
עכשיו, הוא יתחיל לקבל.״
הוסיפה סלע בהתרגשות :״אנחנו לא
יכולים לדעת על כל אחד. יש לנו 3,000
תיקים.״
כך נראים באמת פני הדברים. כך ניראו
גם פני הדברים במקרהו של יוסף זהדה

ף ! גיבה השבוע בתיה סלע, מנהלת
1 1לישכת הסעד של עיריית ראשון-
לציון :

עיון בתיקו של זהדה בלישכת הסעד
גילה את ההיסטוריה הבאה:

״היכרנו את מצבו של דויד פרץ, מאז
הפסיק לעבוד. אבל סמכנו על השכונה

לפני שלוש שנים הוא פנה לעזרת ה־לישכה.
הלישכה החלה משלמת עבורו את

רת: הוא אלכוהוליסט .״לא אכלתי כבר
יומיים,״ סיפר השבוע, בשוכבו על מדר גות
הקומה השנייה של המרכז המסחרי,
בכניסה למעברה .״הילדים שלי במוסד,
האשד, עזבה אותי. עברתי שתי ניתוחים
בגלל תאונת־דרכים, והתחלתי לשתות בג לל
שכאב לי.
״עכשיו, הכל הולך לשתייה. אני מקבל
מלישכת־הסעד 70ל״י לחודש, ועוד 60
למכולת. אפילו אם לא הייתי שותה —
איך הייתי יכול לחיות מסכום כזה ן ״
הסבירה בתיה סלע :״שלחנו אותו ל״
בית־החולים שמואל הרופא. החזירו אותו,
אמרו שאין מה לעשות. אי־אפשר לרפא
אותו. אלכוהוליסט כרוני. אז #ה אנחנו
יכולים לעשות יו תר? ״

תמונה זו מ

ל 5גי שגתיים: רו
ברט

ארויו קיברס
כורע הטרי

של ילדיו הקטגים,
בעוד אשתו ;אג־ר!ת
ע 7חייה ב
כית־החולים. רצח
ילדי

ארויו זיעזע

את לב האומה.

וי ברך אלהים
את אחרית איוב
ך * יןמ סדרון ל מ סדרון הפרידו שנהיים י מי ם *
הראשון הוביל אל המוות. השני. אל חיים חדשים.
כל המיסדרונו ת דומי ם. בבתי״החולים. מ סדרון ארון״ ,לבן,
שומם. בקצהו, חדר גדול, ובו מיטה בודדת.
במיטה שוכבת אשה. לידה בעלה, או חז ביד ה.
ללא מילה.
לפני שנתיים, שכבה האשה במיטה ללא הכרה. שעה
קלח לפני כן, הטיל מחבל ערבי רי מון לתוך מכוניתם, בשערי
עזה. הרי מון התפוצץ על המושב הא חורי, בו ישבו חאשה ושני

ילדיה הקטנים
הילדה מתה בדרך לבית־החולים המרכזי בבאר־שבע. הילד
מת על שולחן־הניתוחים, בבית״חחולים. האשד נפצעה קשה.
חסרת־הכרה עדיין, לאחר הניתוח המסובך, כשהרופאים
אינם מאמיני ם בסיכוייה לחיות; ישב בעלה ליד ה; מ חזיק
ביד ה.
ללא מילה.
ביום השישי האחרון, שנתיים לאחר מכן, הוא ישב לידה
(המשך ב שז׳ ) 22

בריטי ורובו־ ט1

71ך11 11ר

פריטי א תיו לאחר הלי׳

דה. למרות השימחה.

11 111
לא נשכח העבר הטראגי. כל אימת שהו הנרצחים, ילדיה עלה,
בשיחה, זכר
חלפה עננה על פניה, העיבה על האושר,

פריטי בחדרה מלא הפר־
1! 1 1711
חים באגף היולדות בבית־

החולים תל־דזשו־מר. בחדר זה ילדו גם
למטה :
פרידלנדר. ודליה דיין יעל פריטי ארויו ובעלה ליד התינוק בעגלתו.

ויברד אדה׳

ת שבץ

הווול הוה

מ טו שטשת,׳

״אוי, כמה נהדר,״ היתד, התגובה האחידה.
״כל כך לא היה איכפת לי אם זד,
יהיה בן או בת,״ אומרת פריטי.
״כל מה שרציתי, זה שהוא ייוולד בש לום.
לא היתה לי שום בקשה אחרת.
״אבל עכשיו, שהוא נולד, אני רוצה
עוד אחד. אפילו כבר, בעוד 15 חודש.״
האחראי על הלידה היה ד״ר לורי ז׳וקס,
חבר של הזוג ארויו מימי עלותם ארצה.
פריטי מניקה את התינוק .״זו זכותו
לקבל אותי מהתחלה,״ היא אומרת.
״איפה כל מלכות היופי,״ מתפעל ממנה
בעלה .״תראו כמה שהיא יפה.״
״השמנתי שמונה קילו בתקופת ההר יון,״
נזכרת פריטי.
האהבה בין השניים ממלאה את החדר.
כאילו לא חלפו כמעט 12 שנה מאז נפ גשו
לראשונה.

ץ ה ילד קדוש.״
( #רוברט ארויו מביט באהבה בתי־נוקו
החדש .״ילד קדוש,״ הוא חוזר ואו מר
.״כך אומרות הבריות על ילד שנולד
בשבת. בחוץ י רד מבול כאשר הוא נולד.״
פריטי ארויו מהדקת את התינוק אל
ליבה .״שמרתי את הכותנות של מארק
ואביגיל כשה־ו קטנים. לפני הלידה, עכ שיו,
כיבסתי אותן. עכשיו, אלביש את
התינוק בהן.
״שמרתי גם בגדים וצעצועים של מארק
ואביגיל. וסיפרי לימוד. הם יהיו לתינוק.״
בתחילת השבוע, הוא היה עדיין ״התי נוק.״
״לא החלטנו עדיין אם לקרוא לו

היה זה כשפריטי היתד, עדיין תיכוניס טית
בת 17 בלונדון. רוברט, בן לאב
ספרדי מבולגריה ואם אשכנזיה משווייץ,
נולד במלטה, התחנך בלונדון. הוא נכנס
לענף הפירסום, מצא בו סיפוק והצלחה.
״לא חיבבתי אותו במיוחד בהתחלה,״
נזכרת פריטי בחיוך.
״באמת י ״ משיב רוברט .״הרי את היית
זאת שהתחלת איתי.״
״ולחשוב שרק 11 וחצי שנה עברו
מאז,״ נזכרת פריטי .״נדמה לי שאני
מכירה את בוב כבר דורות.״
לפני פחות מארבע שנים הם עלו ארצה
— נשואים כבר ועם שני ילדים — ורו־

(המשך מעמוד ) 21
שוב, בחדר דומה.
הפעם, היה זה חדר באגף־היולדות של
תל־השומר.
הפעם, היתד, האשה בהכרה.
הפעם, היא חייכה.
מתוך הגוף המרוסק, שניצל בנס ממוות,
לפני שנתיים, בא לאוויר העולם, לפני
שעה קלה, תינוק בריא וצרחני.
שנתיים לאחר שאלוה מוזר, נסתר, שלח
ידו וריסק את גופותיהם הקטנים של אבי גיל
ומארק — הוא שלח יד מלטפת להו רים
שנותרו בחיים.
אלוהים ניחם את איוב.

1836

״ היי תי

מאונך :

מאוזן :
) 1חברה בה נתגלו שחיתויות ) 5 .או תה
קילפו האינדיאנים מאויביהם )9 .אר כיבישוף
אנגלי בן זמנו של הנרי השני.
) 10 סוג של צבי צפוני ) 11 .מדינה
דרום אמריקאית ) 12 .עוף לילה ) 14 .מס פיק
) 15 .ירח ) 16 .וירום ) 17 .מיכל לנוז לים
) 19 .פרופסור לספרות שנפטר השנה.
) 23 נעלם כלא היה )26 .איש צדיק.
) 27 אחוריים )28 .שפם קטן בלי ראש.
)30 אכילה גסה )32 .חומר בנין) 34 .
הובי ) 35 .כסף רב )36 .סוד ) 38 .מתנה.
) 39 רשות, ר שיון ) 40 .ברור ) 41 .קו־מודה
)42 .עשב מאכל )44 .קידומת שם
הולנדי ) 46 .קריאת זירוז ) 47 .הבל,
ריק )49 .ערפד בלע״ז )51 .קורה) 53 .
בעזרתו היו מישבים פעם בעיות של
כבוד ) 55 .ספר ד ברי חכמה )56 .קוסם,
מכשף )57 .צאצא )59 .ארמון מלוכה
צרפתי )60 .שאפתנות ) 62 .מגש) 64 .
חודש עברי ) 65 .בקע ) 66 .בית הציפור.
)67 הדר ) 69 .חי קטן )70 .פתיל דק.
) 71 ישימון ) 72 .מפלה )73 .קול הגמל.

) 1החלק הרגיש בגופו של אכילס.
)2מהלך אחרון במשחק השח ) 3 .ילד
צעיר )4 .מספר סידורי )5 .חלק בעין.
) 6מטבע מזרח־אירופי ) 7 .מיכל לשמן.
) 8פנים )9 .שם לתקופה קדומה) 13 .
חודש שחור ) 18 .שונא )20 .איבר נשי.
)21 קנה הבליעה ) 22 .בעל חי נחות
המתרבה ע״י חלוקת עצמו )24 .כינוי
לסרט או מחזה המצטייניים ברגשנותם.
)25 תל אבנים )28 .מוקש ) 29 .מתמ טיקאי
קדום )31 .מחשבה )33 .רטוב.
) 34 שנינה, מעשיה עוקצנית )37 .נשק,
כלי מלחמה ) 38 .אות באלסבית)42 .
אשת אדיפוס ) 43 .פאה נכרית )45 .מו נח
גיאוגרפי ) 47 .כזבן )48 .אורגזמה.
)50 יתד בלי סוף ) 51 .ציר ) 52 .התקפת
לב פטלית )54 .קולב ) 56 .תירוץ) 58 .
רגוע, מרגיש בטוב )60 .כלי בו נותנים
אוכל

לבהמות)61 .

מידת אדמה,

כעש

דונם )63 .בגד )66 .כתל) 68 .
היה כזה )71 .פקודה.

כתבת העולם הזה מראיינת את בני הזוג ארויו בבית־החולים. אושרם
של השניים נשקף מפניהם. החדר הוצף פרחים, שנתקבלו מידידים —
ייי * י י
ומאנשים זרים, ששימחת בני־הזוג היתה שימחתם, כשם שאבלס הכבד, היה אבלו של העם.
על שם מארק,״ אומרת פריטי.
פריטי ורוברט ארויו מוצפים באושר
הגדול של התינוק החדש .״הייתי מטוש טשת
אחרי הלידה,״ מספרת פריטי .״מ התרגשות.
שלוש פעמים חזרו ואמרו לי
שנולד לי בן, עד שהבנתי.״

פרח א חד
חשבץ זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסון וכפל, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

ך* יה זה הריונה השני של פריטי, את (
ן רי רצח ילדיה.
הראשון, לפני כשנה, הסתיים בהפלה.
הפעם הסתיים בטוב.
״התינוק מקסים. הוא שקל שלושה ו חצי
קילו בלידה,״ מחייכת האם המאו שרת
.״בכלל כולם היו נהדרים. המיילדת
היתד, נהדרת. הצוות. כולם.״
פריטי קיבלה לרשותה את חדר האח״מים,
בו שכבו, לאחר הריונן, גם יעל דיין ו דליה
פרידלנד.
״רק על דבר אחד אנחנו מצטערים,״
אומר רוברם .״על זה שד״ר הגר לא זכה
לראות את התינוק.״
ד״ר מיקלוש הגר היה הרופא שהציל
את פריטי ממוות, אחרי האסון. מאבקו
העקשני על חייה היה לשם דבר. הוא
נפטר מסרטן לפני זמן מה.
לאחר הלידה, הביא רוברט לרעייתו
אורכידיאה יחידה .״זה הכל?״ סנטה בו
אשתו המאושרת .״רק פרח אחד?״
״אבל הפרח הראשון,״ השיב הבעל.
בעקבות הראשון באו נוספים. וגם אינ סוף
ברכות. בעל־פה, טלפונית ובמיברקים.
מכל רחבי הארץ. מאנשים בלתי מוכרים.
הידיעה שפריטי ארויו ילדה בן, היתד. לחג
לאומי. לא היה ישראלי שליבו לא דילג
בפעימת שמחה, השבוע, למישמע הידיעה.

ברט ארויו התבסס במהירות במשרד ה־פירסום
שפתח.
האסון אירע להם פחות משנה לאחר
הגיעם ארצה.
היה זה אסון שזיעזע כל לב בישראל.
״בגבורה כזו עוד לא פגשנו,״ אמרו ה רופאים
שטיפלו בפריטי הנאבקת על חייה.
״אינני שונא את הרוצחים,״ אמר האב
השכול, שקבר זה עתה את שני ילדיו.
״גם הם מסכנים. גם העולם שלהם אבוד.
מישהו הרעיל אותם, אם הם היו מסוגלים
לעשות דבר כזה.״
ראש עיריית חברון, שייך מוחמד עלי
על־ג׳עברי, בא לבקש את סליחתו :״מע שה
כזה הוא בושה לכל ערבי אמיתי,״ אמר
השייך. שני חיילי מילואים דתיים נסעו
בשבת כדי ללחוץ את ידו של האב. ראש
הממשלה גולדה מאיר שלחה מיברק :
״אני משתתפת באבלכם הכבד. גבורתכם,
בכך שאינכם שונאים את האוייב, היא
גבורה גדולה מאוד.״ כל העם הסכים איתה.
בעקבות רצח ילדי ארויו, הופעלה מיד
ברחבי הרצועה מדיניות של יד חזקה,
שנותרה בתוקפה עד חיסול פעילות המ חבלים
באיזור.
אחרי האסון, כאשר החלימה פריטי,
היתה החלטתם של בני הזוג נחושה: לא
לוותר, לא לסגת למעמקי הייאוש, אלא
להמשיך לחיות, לבנות חיים חדשים.
״הלידה הפעם היתה שונה מהקודמות,״
מהרהרת פריטי .״אנחנו חיים למען הע תיד,
אבל מי יכול לשכוח את ה ע בר?״
במאמץ, היא מתחייבת :״רציתי ללדת את
התינוק לכבוד יום־הולדתו ה 32-של בוב
— אבל איחרתי בשבוע.״
״הכל השתנה, לא רק הלידה,״ מעיר
בוב .״התבגרנו. עברנו כזה דבר.״
הוא נושא עיניו אל א ש תו :״רק האהבה
שלי לפריטי לא השתנתה. לאשתי.״

( אח זאת לא תשמע בתוכנית ״ח״ם שבאלה״ על
חצקל איש־כסית. שתשודר ב שסע הבא:

שוו ומידה
שיחו!ונסיח־ך*
די ר בלל מושכים אותם לאולפן
*1במירמה. כדי שההפתעה תהית שלמת, התוכנית אין מודיעים מראש לגיבורי
הטלוויזיונית הפופולארית חיים שכאלה,
שמכינים עליהם תוכנית. רק בעומדם מול
המצלמות מתברר להם איזו חגיגה הכי נו
להם. אבל את חצקל איש*כסית, בעליו
של מה שהיה פעם קפה האומנים והבו־המה
של רחוב דיזנגוף, כמית, פחדו להפ תיע.
אולי מרוב התרגשות, יירדם, כמו
שהוא רגיל תמיד.
סיפרו לו ברגע האחרון. הוא נימנם
כהרגלו בפינת הקפה -ליד הקופה. ניערו
אותו ו א מרו :״בוא תפגוש חברים.״ חצ־קל
הלך. בדרך כבר סיפרו לו במה העניין.
אבל לפני שעזב את הקפה לא שכח להו רות
למלצרים :״תכינו את המקום ל מסיבה.״
באולפן
חיכו לו המון חברים המייצ גים
את ההיסטוריה של האמנות ובתי-
הקפה בארץ בארבעים השנים האחרונות.
אבל את ההפתעה הגדולה ביותר גרם
לחצקל ציור קיר ענק, של יוסל ברגנר.
מעריכים כיום ששוויו 100 אלף לירות.
יוסל נתן לו את הציור תמורת כל הארו חות
שאכל חינם בכסית. הציור היה תלוי
שנים בכסית, עד שירד מגדולתו. לאחרונה
אף החביאו את התמונה במקום סתר שלא
ישיגוה הנושים לעיקול. אבל עמוס אטינ־

רה שלו בארץ־ישראל כנער מעלית בפסג׳
בן שתי קומות בתל־אביב הקטנה, היה
מלצר בביתו של חיים וייצמן ברחובות,
עוד לפני שזה נבחר לנשיא. אבל הוא
עזב את המישרה מפני שלא הסתדר עם
ורה וייצמן, שהיתה סנובית מדי לטעמו.
כאשר בא וייצמן להתארח לבדו אצל
חנה רובינא, היתה זו הזדמנות לחצקל מבלי כלבבו,
להכין לוייצמן מאכלים
שוורה תשמור עליו.

תוכניית על חצלול שונה מכל ה י
1תוכניות ש שודרו בסידרה חיים שכאלה
לפחות בכד שגיבור התוכנית אינו מר בה
לדבר בה. חצקל בקושי מוציא כמה
מישפטים ו שר שיר אחד באידיש. אבל
חבריו, לאורך כל שנות חייו, מספרים
סיפורים מאלפים. אחד מהם, בן עירו
בפולין, נזכר שחצקל, שהיה ביריון בנעו ריו,
היה מכה שם את כל הגויים. באחד
הימים, כשעלה לתורה בבית־הכנסת, צעק
מישהו :״ל א! ראיתי אותו עם שיקסה!״
הסתבר שלפני בואו לבית־הכנסת טייל
חצקל עם שיקסה ויהודי שפגשו הטיף לו:
״עליד לב חור: או בית־כנסת או שיק-
סה!״ וחצקל א מר :״אני בוחר בשיקסה,
ממנה יצא לי תמיד יותר.״
את הקאריירה שלו באירוח החל חצ־

חצקל!הבדוניס

הכרס האדירה שהפכה סימלו המסחרי של
חצקל איש־כסית, בדיוק כמו התנומה הנצ חית
שלו, תתפוס את כל מסך הטלוויזיה בתוכנית חיים שכאלה, בה הוציא חצקל
מישפטיס מועטים מפיו, אבל הסכים לשיר בחברתם של אריק לביא ואורי זוהר.
והוקלטה בנפרד בביתה :״חצקל אפילו
היה קובע לחתיכות של הבוהמה עם מי
מותר להן לצאת ועם מי לא.״ חצקל
היה מאכיל חינם אמנים וחיילים. אולי
בזכות זה נתן לו יגאל אלון, שהיה אלוף
פיקוד־הדרום במילחמת־העצמאות את מכ תב
ההמלצה הבא :״המוכ״ז הוא בחור
טוב. תנו לו לפתוח בית־קפה לחיילי
בדרום.״

האוצו הגנוז

הציור הענקי של יוסל ברגנר
ששוויו כיוס כמאה אלף ל״י,
לחוו־וירד הוז לוויז חווזחוזז הטלוויזיה על חצקל. הציור שהיה בזמנו
סוו לתוכנית
משמש ררקע
גר, מפיק התוכנית והבמאי יוסי צמח
הצליחו להוציאה משם ליום אחד, מבלי
שידעו עד היום היכן מקום הסתר.
בפגישות ההכנה להקלטת התוכנית הו דיעה
חנה רובינא שהיא לא רוצה להצ טלם,
רק לשבת בין הקהל ולהאזין. לא
לחצו עליה. סברו שנוכחותה בלבד תהווה
אטרקציה לצופים שיחזו ב שידור התוכ נית
ביום השלישי הקרוב. אבל בערב
ההקלטה הופיעה רובינא הגדולה עם שלוש
שמלות באולפן ואמרה לבמאי :״באיזו
שמלה אתה רוצה שאופיע?״ אחר־כך
נזכרה שיש לה גם קול להזכיר לחצקל
מאחורי הווילון. היה זה המישפט :״חצקל,
תכין את הצלחות. וייצמן עומד להגיע.״
סתבר, שחצקל, שהתחיל אח הקאריי-

תלוי בקפה כסית, נגנז מחשש עיקולים. בתמונה נראה חצקל
בחברת דני זיידל (מימין) ומשה ינוקא, שסיפרו על הימים
פעולות־התגמול.
לוחמי את מאכיל חצקל היה
בהם

קל כמלצר בימים שגם אריה פילץ היה
מלצר. אגב, פילץ הוזמן לבוא להשתתף
בתוכנית וסירב. מסתבר שפעם, לפי עש רות
שנים, סירב להלוות כסף לחצקל.
מאז הם אינם מדברים.
את קפה כסית קנה חצקל באלף לירות
מלובה צפוני, שהקימה את כסית הרא שון
ברחוב בן-יהודה. לובה היתה פועלת
חצץ, שהכינה אוכל לפועלים העברים
שעבדו עימה. הפועלים כל־כך נהנו, עד
שלובה החליטה לעשות מזה פרנסה. היא
העבירה את קפה כסית מבדיהודה לדי-
זנגוף, והפכה אותו לקפה לאמנים. למה ז
מפני שהיא אהבה אמנים. כשזלמן שז״ר
וגולדה מאיר ניסו להיכנס לקפה, סילקו
אותם שם, פני שלא היו אמנים, ורק

אחרי שמצאו פרוטקציה, הצליחו להי כנס
לשם( .קטע זה, כמו סיפורים אחרים
בתוכנית שהוקלטה, לא ישודרו).
את השם כסית העניקה לובה לבית־הקפה
שלה מפני שהוא צילצל כמו כוסית.
פירוש המילה, הארמית, הוא בעצם: מין
אלמוג־ים. חצקל שינה את שם משפחתו
על שם בית־חקפה שרכש, והפך את ה מקום
למוסד הקשור קשר הדוק עם ההיס טוריה
של ארץ־ישראל הלוחמת והכו-
תבת. בתקופת המנדאט היה חצקל ממו נה
להיות בלש בבית־הקפה שלו, להש קות
שם חיילים בריטים לשכרה ולהו ציא
מהם סודות. אחר־כך הפך המקום
למרכז הבוהמה הישראלית. סיפרה חנה
מרון, שלא היתה בשעת ההקלטה בארץ

ך* צנחנים, לוחמי פעולות התגמול, קב-
| 1ע ו לחם למישכן את כסית. שם היה
ירמי בורדנוב מראה שירים, שכתב בסתר,
לאלתרמן ומבקש את חוות דעתו. סיפרו
לוחמי הצנחנים דאז על מעשה שהיה:
פעם נשארו בכסית ונותרו בלי גרוש ב כים,
כדי לחזור לבסיס בשעת לילה מאו חדת•
הלך אחד מחם לקפה רוואל הסמוך
״חצקל,
וטילפן משם לחצקל לאמור : צריכים מדבר מפקד החטיבה. הלילה
לצאת לפשיטה. תשלח מהר את החבר׳ה!״
חצקל הקים אח הלוחמים וגירש אותם -#
כסית :״תחזרו מהר לבסיס — הכל על
חשבוני ! ״
אבל חצקל אינו מודאג. הוא שומר
בכיסו צ׳ק, בחתימת יוסף (״בומבה״) צור
וחיים חפר, שניתן לו לפני כשמונה שנים
ומועד פרעונו יגיע בעוד שנתיים. את ה*
צ׳ק׳ על סך מיליון לירות ישראליות,
הביא חצקל להקלטה וסיכל את כל מא מציו
של ״בומבה״ צור להוציאו מידו.
סיכם אורי זוהר מד. היתה כסית לדור
שלם של אמנים :״מה ההבדל בין כסית
של אז לכסית של היום: היום אין סקנ דלים.
חצקל וזאב יוסיפון לימדו אותנו
לאהוב ולשנוא. אבל גם לשנוא באהבה,
התענוג האמיתי של כסיוז היו ד.ם קנ־דלים.
אם לא היינו שוברים חצי בית-
קפה, לא היתד. לחצקל שימחה אמיתית.״
תושב כסית של היום שנשאל בתוכ נית׳
״מי זה חצקל?״ ה שיב :״ חצקלז
זה אולי אחד מהמחתרת!״

תיאטרון ״אורות הבמה״

במדינה

הפקה: מ .עציוני

ישרא לי ם בוזו׳יל
כ ד העולם חז־ח,
כל העם מאדן
3ר ישראלי בחו״ר —
מגויים לשירות המולדת.

תל־אביב -״היכל הספורט״ -
מוצ׳׳ש 9.12.72 שעה 20.30
כרטיסי ם בקופת ״ לאף /פשג׳ דיזנגוף, ובי תר המשרדים.

חיפה -״ארמון״ -

11.12.72 שעה 21.00
כרטיסים בקופת ״חיפה״.

ירושלים -״בניני האומה״ -

12.12.72 שעה 21.00
כרטיסי ם במשרד ״כ חנ א״ ,וביתר המשרדים.

באולמות יותקנו רמקולים סטריאופוניים מיוחדים,
שהובאו מארה״ב.
החלה מכירת הכרטיסים בכל המשרדים.

ם ניורנו
1-וו נו \

רבעמיליון
ל״יי
( כו ל ל העברה)

במאבק התוקפני בחזית ד,הסברה, המת חולל
בין ישראל לערבים, מוצאים עצמם
הלוחמים הישראלים, כרגיל, כשהם במי עוט
מיספרי. בתחום אחד במיוחד — עי קוב
אחרי הפירסומים באמצעי־התיקשורת
ברחבי העולם — גילו האחראים להסברה
ב שגרירויות ישראל בעולם כי הם אינם
מסוגלים פשוט, פיזית וטכנית, לעקוב
אחרי אינסוף העיתונים ותחנות הרדיו ו הטלוויזיה,
מחמיצים משום כך מידע, חיוני
לפעמים, בתחומים רבים.
חכר, תן יד. לאחרונה, העלה מישהו
רעיון מקורי: לגייס למשימה זו כל י שר אלי
המתגורר בהו״ל.

גך, שדח למשל מי כאל
לפידות, הנספח לענייני עי תונות
בשגרירות ישראל בבון, את
החוזר חכא לישראלים היושבים
בגרמניה :
נבצר מאיתנו לעקוב בשיטתיות וברצי-
פות אחר תכניות רדיו וטלוויזיה המשוד-
רות בבל התחנות בכל מדינות הרפובליקה.
המדובר בתוכניות ובמישדרים הדנים ב נעשה
במזרח־התיכון, בישראל וממנה. אין
אנו מתכוונים לידיעות שגרתיות קצרות
ולנאמר ונראה בשתי רשתות הטלוויזיה
המרכזיות. כוונתינו למשדרי פרשנות,
תכניות מיוחדות המוקדשות לישראל או
לאחת משכנותינו, ולנאמר בזיקה לסבסוד
ישראל־ערב. זאת, ברדיו ובטלוויזיה ב מרחב
מקום מגוריכם.
הננו מבקשים לגייס עזרתכם, וזאת ב ד
רי הדיווח הקצרה מעל גבי הטפסים ה מצורפים
לחוזר זה.
מטרת המעקב הנה, בין היתר, לבדוק
למשל האם השתמשו בחומר שנמסר בצו רה
נאותה, מה מומש מהבטחות והכנות
שכתוצאה מהן ניתן לנציגי אמצעי ה תקשורת
השונים סיוע מאיחנו. הדבר חשוב
לנו על מנת שנדע לאתר במועד נקודות
תורפה, ובעיקר כדי שנדע כיצד לתכנן
פעולותינו בעתיד.
דגש מיוחד אנו שמים על טלוויזיה ו רדיו׳
אד גם העיתונות חשובה לנו ביותר.
נודה לכם באם תוכלו לשלוח אלינו תמצ יות
והערכותיכם על מאמרים ראשיים,
פרשנויות, מאמרים וכתבות, הנראים לכם
מענינים במיוחד מאלה המופיעים בעתו-
נות הלוקאלית (ו בזו בלבד — מאחר ו-
העתונות העל־אזורית נקראת על ידנו ב קפידה).
בדעתנו
להחזיר למשתפים עמנו פעולה
את כ ל הוצאותיהם הכרוכות במילוי בקשו תינו
לעיל. נבקש, אם כן, מהחברים ל שלוח
אלינו מדי חודש חשבון הוצאותי הם
שייפרע לאלתר.

רתחו השניים :״שלוש שנים עבדנו ב תחנה
הזאת. הוצאנו חשמל מדבר שהיה
אחרי המילחמה הרום לגמרי. אם הזבל
הזה, שהמצרים השאירו אחריהם עבד, זה
רק בזכותנו. אז עכשיו באים לבדוק לנו
את הכושר המיקצועי? איפה הם היו כל
הזמן ז ״
השניים הח למה
הם דא צעקו
ליטו להגיב בשביתת־רעב. באפריל 72׳
שבתו ליום וחצי. החברה לא אמרה דבר,
״אבל הם שמרו את זה בלב שלהם,״ או מר
יצחייק.
״באחד הימים בספטמבר, היינו בשדר-.
התעופה לוד,״ מספר יוסף זוהר ,״היינו
צריכים לטוס לאבו־רודס. י שבנו כבר ב תוך
המטוס, כאשר בא פקיד־הטיסות של
החברה, וביקש מאיתנו שנוריד שני טנ דרים
לשדר,־הנפט. הסברנו לו שאנחנו לא
נהגים מקצועיים, אבל הוא אמר שלא
נסענו,
חשוב, והוריד אותנו מהמטוס. החברה לקחנו את הטנדרים ממישרדי
בתל־אביב, וירדנו דרומה.״
לקראת ערב הגיעו שני הנהגים לבאר-
שבע ונכנסו למיסעדה .״השארנו את ה טנדרים
בחוץ, חונים אחד מאחורי השני,״
הם מספרים ,״כשיצאנו ראינו שאחד ה טנדרים
התדרדר ונתן מכה לשני. המכה
לא היתד. רצינית, רק סריטה קטנה ב דלת.
אבל הקלאץ׳ של הטנדר לא הגיב
טוב. החלטנו לא להסתכן ולנסוע בלילה
עם מכונית מקולקלת, ונשארנו ללון ב־באר־שבע,
בטנדר.״ מייד כשהגיעו השניים לשדה, זומנו
לוועדת מישמעת .״העלו נגדנו שתי תלו נו
ת: שדפקנו רכב והשבתנו אותו, וש־נסענו
נסיעה פרטית באחד הטנדרים. זאת
בדיחה. אני יכול לתת עכשיו רשימה של
אנשים שדפקו מכוניות, אבל דפקו באמת,
לא כמו הסריטה שלנו, ולא עשו להם
כלום.
״אחד העובדים הוותיקים בשדה לקח
את מישפחתו לטיול בטנדר של החב רה.
בדרך חזרה התהפך הטנדר דודג׳־ססו,
ונ שרף לגמרי. הבן־אדם שנהג יצא נקי.
וזאת היתד. לא רק נסיעה פרטית — הוא
גמר את הטנדר. ראש מדור ועובד הת נגשו
בנסיעה מחוץ למחנה. הטנדרים ני זוקו
קשה. אף אחד לא אמר להם מילה.״
״אחות שעובדת במרפאת השדה לקחה
טנדר לנסיעה פרטית והתהפכה איתו. מי שהו
צי פצף? ל א! אבל עלינו התלבשו
תיכף. שבועיים הרחקה מהעבודה.״
לא ההרחקה מהעבודה כואב לשניים.
״זה הרי כמו פרם,״ הם אומרים .״לבלות
בתל־אביב שבועיים. מה שכואב לנו זה
שהתלבשו עלינו בשביל לגמור אותנו
בשדה. זה רק ההתחלה. הסוף זה שינסו
לשים לנו את הרגל עד הסוף. וההוכחה
הכי טובה לזה זה הסיפור על הנסיעה
הפרטית.״
לסידרה ארוכה זו של האשמות ענה
פלס,
מזכיר חברת נתיבי־נפט, מרדכי
לאקונית :״ישנה ועדת מישמעת. היא

יחסי־עבודה
בגדד דפיקה?נווה

( כו ל ל העברה)

עשה לרמנהג 7ן בוע-
מלא טוטו כל שבוע!

יחסי עבודה עכורים באבו־רודס.
נמשכים

דני יצחייק וזוהר יוסף הם סני צעי רים
המועסקים בתזזנת־הכוח פטרי־׳וס,
המסונפת לשדה־קידוח הנפט של נת בי׳
נפט באבו־רודם. שניהם עובדים במקום
בשלוש שנים. עד לפני כמה חודשים
התנהלה העבודה בתחנה על מי־מנוחות.
בשדה־הנפט קיימות שתי תחנות־כוח.
אחת מהן פטריקוס ואחת מכונה ״תחנת
השדה״ .לפני מיספר חודשים הוחלט ב הנהלת
החברה להעניק תוספת משכורת
לאנשי תחנת־השדה, בעוד אנשי פטריקום
נשכחו. עובדי התחנה המקופחת החליטו
להשבית את העבודה לשלושה ימים.
התוצאה — ארבעה פועלים אותרו בידי
הנהלת נתיבי־ נפט כמארגני השביתה, פוז רו
למחלקות נפרדות. ביניהם יצחייק וזו הר
.״כל מה שהם רצו,״ אומרים השניים,
האירגון,
מבחינת
״זה להחליש אותנו
ולשבור אפשרות של שביתה נוספת.״ כע בור
ימים מיספר הוחזרו שניים מהגולים,
ורק זוהר ויצחייק נותרו במחלקות זרות.

מורחקים יצחייק וזוהר
למה וזס לא צעק ו?
מורכבת מאנשים של העובדים ומאנשי הנ הלת
השדה. מה שהם החליטו לגבי העניין
תופש ולי אין מה להוסיף. סוף־סוף
שם בוועדה מיוצגים שני העובדים בעז רת
חבריהם. אז אם העוול שעשו להם
כל־כד גדול, למה הם לא צעקו?״

העול הזה 1* 36

מישוד־הסעד הניר ושמית שמיקצועו
הוא ״ חו ת הומו־ס קסואלי ת־ -או
המשטוה תנינה ענוה תא מיוחו נברא
מיוחדים, כמו כלובים. בשבוע שעבר
עצרו אותנו, תכניסו אותנו לשם ל48-
שעות, שיחררו אותנו אפילו בלי להביא
אותנו לשופט.
״מעצר כזה מזיק לנפשו של הומו סקסואל,״
מתלונן זלמן מרות .״כל ה־48
שעות לא הוציאו אותנו לטיול בחצר, כמו
את האסירים האחרים. לא הביאו אותנו
להדר אוכל. זרקו לנו את האוכל פנימה,
כאילו אנחנו כלבים. כאילו פחדו שנדביק
את האסירים האחרים בחיידקים.״

התחלה —
בגיל עשר
ץ למן נולד לפני 19 וחצי שנים ב טבריה,
כבן יחיד ומפונק מאוד. בן
תשע, כבר החל לובש את בגדי אמו.
״היא לא היתה מתנגדת,״ נזכר זלמן,
כשהוא מסדיר בתנועה קוקטית את הקוקו
הבלונדי שלו .״רק אבא, כשהיה חוזר
הביתה, היה צועק לשמיים.״
לא רק אבא. נטיותיו המיוחדות של
הילד לא נשארו סוד. בתום כיתה ב/
הועבר למוסד בנס־ציונה. בגיל עשר, כבר
גילה, ביוזמתו שלו ,״אנשים שמחפשים יל דים
קטנים.״
״באתי לגן־הזיכרון בחיפה,״ הוא מעלה
זיכרון .״הרגשתי נורא טוב. קיבלתי בש ביל
זה שתי לירות.״
הוא החל לבוא לשם דרך קבע .״במוסד
ידעו לאן אני הולד, אבל לא החזיקו
אותי.״
מכל ביקור כזה, היה חוזר למוסד עם
50—40ל״י. הטיפול במוסד — הסתכם

ברבוש אשה
זלמן כשושנה.

כך הוא משוטט בלילות ברחובת העיר,
כיצאנית.
פרנסתו
את בה מוצא

\דגז׳\זצ\ט.

מחצית המילימטר .״הלכתי שם ברחוב
עם בגדים של אשה, ולאק, ועקבים —
ועם זקן — ואף אחד לא הסתכל. הם
רגילים לזה. אבל פה בארץ — נורא.
פשוט פחד לעבור בכה ברחוב.״
החברה הישראלית המרובעת ניסתה אפי לו
לרפא אותו, רחמנא ליצלן. ד״ר קראום,
העביר אותו סידרת טיפולים שונים, רפואיות בוועידות גם אותו הציג לרפא
שונות. בתחילה, ניסה הרופא
את זלמן מההומוסקסואליות שלו, הכ נים
אותו למחלקתו בבית־החולים. תוף
זמן קצר, הגיעו התלונות עד לב השמיים :
״דוקטור,״ התלוננו האחראים ,״הוא הופך
את כל המחלקה לבית־זונות.״ הרופא
גואש, שיחרר אותו, גיסה לשכנע את
זלמן שלפחות לא יעבוד בזנות.

בחורה —
מ ג עי ל...
ץ * הנותר לבחור צעיר, העוסק ב-
שלווה בעבודתו ואינו מפריע לאיש —
ואילו החברה מתנכלת לו, משלחת בו
שוטרים שיעצרוהו, ורופאים שיפגמו ב הנאתו
האחת בחיים ן
״באמת המצב מדאיג,״ מודאג זלמן.
״גבר שגדל ומתחיל לאהוב בחורות —
זה בסדר. אני גדלתי — ומהטבע התחלתי
לאהוב בחורים — אז זה לא ב סדר?
מה רוצים ממני? אני אשם שאני לא

זל מן !!דר
תשובתו של זלמן מפתיעה בפשטותה:
״אין שם גברים. כולם שם נשיים כאלה,
לא גבריים. ואני אוהב גברים. פה בארץ,
באים אלי גם הרבה מהשטחים.״
/ /התחל תי

לבכו ת״
ך* מו לכל אשד! נורמלית, גם לזלמן,
המוכר בין יצאניות תל־אביב כשו שנה
הבלונדית — היו אהבות נכזבות.
״האהבה הכי גדולה שלי היתד, גבר נור מלי
אחד. הוא אהב גם בחורות, וגם

יי כ״* גויירח 1ל י 1
11 במאי 19
ס״יי:

ס ח1401 - 5£36 /

ל כ בו ד
פר ז לסן ויגדר
ת. ד1016 .

כחשובה לפכ הגך מתאריר׳־ 2ד 10#3 .זונני להשי׳ב•

פני־־חך לסזינות נסנזו, לדיוןב בי ח סמפס הסח דז י
ם ו * ליי *יז ^ הי חיפה ׳ .ל 2ד 0ו־רוז ׳ ייויו ^יצ*ג*_-ר ,> 1כ? נ ו

ד *ייי ורהודע • .הזנות פשפשה עבדרך
ם דנסי• ל קי רסך, סאחר י ^י ני ר ^סלס עבדררשגרדידה
י־בלבד.

7כלם ח בן־אקנרז
; זיז > 6ד #ן, ל ג ^ וגדיס .

ך* שהוא לכוש שימדת מיני מגלת ^
תחתונית, גרבי משי, ופיאה בלונ דית
— נראה זלמן וינדר כיצאנית מק צועית.
תורמים
לרושם זה, כמובן, גם האיפור
החזק, העיניים המשוחות במיקצועיות, ו הציפורניים
המטופחות, מרוחות הלכה ה אדומה.
הרושם
נכון. אלא שכמו בשיר המפור סם׳
אפשר לומר עליו :״זלמן יש לו מכנ סיים
״.זלמן וינדר הוא יצאן תל-אביבי,
המוכר את גופו מדי לילה כשאר יצאניות
העיר.
רוב הקליינטים, אף אינם יודעים שהוא
גבר .״אני מספר לקליינט שאני בהריון,״
מסביר זלמן ,״ולא יכול רגיל. עוד לא
קרה לי שקליינט ירגי ש שאני לא אשה.״
וישנם כמובן גם הקליינטים ההומוסק סואלים,
שיודעים שהוא גבר, ומחפשים
את שירותיו המיוחדים.
לאלה גם לאלה, רואה עצמו זלמן וינדר
כמעניק שירות ציבורי חשוב — ואינו
מבין מדוע רודפת אחריו המשטרה .״הנה,״
הוא שולף מיסמך רשמי של מדינת יש ראל
.״משרד הסעד הכיר במקצוע שלי.
רק המשטרה עושה לי צרות.
״כל הזמן, לא עצרו אותי ואת החברים
שלי רק בגלל שלא היה מקום מיוחד
בשבילנו באבו־כביר. עכשיו בנו שם תאים

בשיחות .״דיברו איתי, שאלו אותי אם אני
אוהב לקרוא עיתונים, דברים כאלה. לא
הזכירו את המילה הומוסקסואליות.״
מגן־הזיכרון, התקדם זלמן לתל-אביב.
״אני מסתובב בלילה בשפת־הים, גן־העצ־מאות,
מקווה-ישראל, שדרות־רוטשילד. ב־תל־אביב
יש היום אולי שישים קוקסינלים.
אמרו לי שגם אני יפה, שאני יכול לעבוד.
ככה התחלתי.״
זלמן קיבל את מצבו המיוחד בלי שום
קשיים — לפחות, על פני השטח :״אני
אוהב את העבודה שלי. אני חי כמו מלכה.
אני נהנה מזה. הייתי נהנה מזה גם אם
לא הייתי מקבל כסף. אני אוהב להיות
האשה תמיד. שיפנקו אותי וילטפו אותי.
שיקנו לי גלידה, ממתקים. שיתנו לי להר גיש
שאני ליידי. וגם החברים שלי או הבים
את זה. וגם הקליינטים. אז למה
המשטרה רודפת או תנו?״

בי ת־ ה חולי ם
בבי ת־זונו ת
1השוואה: ,זכר זלמן בחוויותיו
/המרעננות בביקורו בגרמניה :״שם
הרגשתי שאני נמצא בין בני-אדם,״ הוא
נאנח בכאב-לב, מוריד את שולי שימלתו,
בתנועה נשיית אופיינית של צניעות, כ

7 1 0 1 7111־ 5 5 1 1 1 1 1 1״ אישור רשמי מטעס
מישרד הסעד: לכ יי

בוד מר זלמן וינדר. כתשובה למכתבך מתאריך 10.5.72
הנני להשיב: פנייתך למזונות נמצאת בדיון בבית המישפט
המחוזי חיפה. למוסדות ידוע שהינך עוסק בזנות הומוסק־סואליסטית.
לאור הודעתך שהזנות משמשת עבורך פרנסה
לקיומך, מאחר ואביך משלם עבורך שכר דירה בלבד.
למבוגרים. מיבחן קצין
בן־אמנון, שלמה בברכה,
אוהב ב חורות? אף פעם לא אהבתי. אף
פעם לא שכבתי עם בחורה, חס וחלילה.
אפילו המחשבה על זה מגעילה אותי.
מהבחינה המקצועית גרידא, אין לזלמן
טענות. הוא עושה עד 600ל״י ללילה,
מוציא אמנם הרבה — ספיישלים, איפור,
שמלות, כל יום במספרה — אבל גם שם
בבנק איזה 300ל״י כל יום.
גם היחסים עם הקוליגות משביעים־רצון.
הוא אינו נכנס לאיזור־הפעולד, של יצא ניות
אחרות, חי איתן בשלום. אם פורצת
לפעמים תיגרת ידיים, היא מסתיימת ב רוח
טובה .״אנחנו הרי כולנו משפחה.״
למה אם כן חזר לישראל, לאחר גרמניה
ארץ החופש?

קוקסינלים. הלב שלי נשבר אחריו. עד
שיום אחד תפסתי אותו שהוא בוגד בי
עם בחורה. התחלתי לבכות. לא הבנתי
למה הוא בגד בי — ועוד עם בחורה״.
וכמו לכל אשה נורמלית, גם לזלמן
יש חלומות. הוא מקווה לשוב ולהתאהב
מעומק ליבו — ולהתחתן עם גבר חלו מותיו.
כמובן,
זה יתאפשר רק אחרי שיעבור
ניתוח־מין, וייהפוך לאשה בכל, לא רק
בנפשו.
״אבל ניתוח לשינוי־המין זה קצת מסו בך
בארץ,״ הוא נאנח בעצבות .״אני נמצא
בטיפול בתל־השומר, אצל פרופסור קול־צ׳ר,
שממונה על ניתוחים כאלה.״

ך* קשתו של הבדואי החתיך, ירוק ^
העיניים, מבית־המישפט, היתד, מפ תיעה:
להוציא צו־מניעה נגד מרגלית
גוהמי 26 שיאסור עליה להתחתן עם
ארוסה הנתנייתי, מחלוף בכור — גבר
נשוי לאשר, עקרה, שביקש לעצמו עתה
אשד, שנייה שתוליד לו ילדים.
״מרגלית הבטיחה להתחתן איתי,״ הס ביר
הצעיר, בן שבט אל-הוזייל המפור סם,
וסיפר על הרומן הממושך שלו עם
התימניה החמודה.
השופט האשקלוני אהרון חייבי קנה
את הרעיון, הוציא צו זמני.
אלא ששמחתו של חוסיין מוחמד אל־עוברה
היתד, קיצרת־ימים. בשבוע שע בר,
ביטל נשיא בידדהמישפט המחוזי
בבאר־שבע, שלמה אלקיים, את הצו ה זמני.

שתי
נשים גירש
הנווא המאוהב
נד רשאה את
אהובתו היהודיה,

וחוסיין מצא עצמו נשוי כדת וכדין. פעם
שנייה בחייו — ועדיין לא לאהובתו.
לאחר נסיון קצר להיכנע לגודלו, נטש
חוסיין את אשתו השנייה, עם 150ל״י
מזונות לחודש, שפסק לה בית־הדין ה־שרעי,
וכרס בין שיניה.
גברי השבט יצאו מחדש להגן על כבוד
המשפחה.
על מה שקרה שם, נחלקות הדיעות:
לדברי חוסיין, ניסה למנוע מאחיו להת קרב
אל מרגלית. לדברי השכנים, הסתע רו
האחים, וחוסיין בראשם, בסכינים שלו פים
על אמה של מרגלית, שהתנגדה לכל
הרומן שלה עם חוסיין.
חוסיין

נמצא אשם בקטטה,

שילם 70

בעקבות כך, לקח את מרגלית, עבר
איתה לדירה שכורה בגן-יבנה. הוא מילא

מרגלי ת העדיפה להינשא
ליהוד, שנשוי כבר
את הדירה בכל טוב, נתן הוראת־קבע לכל
חנויות הבגדים בסביבה למלא את כל
מבוקשה ללא הגבלה.
מרגלית מילאה אחרי מבוקשו של אהו בה,
ערכה סיורים נצחיים בחנויות אלה.

אשה
על אשה

חוסיין מוחגגד אגי־עוברה
היה זה למעשה אקט רשמי בלבד. כי
מרגלית התעלמה מצו-המניעה הזמני, הת חתנה
עם מחלוף ארבע שעות לאחר ש הוצא.

גבר כחוסיין יעבור על עלבון כזה
בשתיקה . .בימים אלה, הוא עומד להגיש
נגד מרגלית תביעת נזיקין על 50 אלף
ל״י. בסכום זה הוא מעריך את הנזק, ה צער,
הסבל, והפושה שגרמה לו הפרת
הבטחת הנישואין שלה. שלא לדבר על
הכספים שהוציא על אהובתו היהודיה,
במשך ארבע שנות הרומן הלוהט שלהם.

מריגות
או הבי ס
ך* רומן חתחיל כאשר חברה של מר (
| גלית, שיצאה עם הבר של חוסיין,
הפגישה בין מרגלית לחוסיין. מרגלית
יצאה אותה עת עם מחזר אחר, צעיר
ערבי מצפון הארץ. חוסיין סילק אותו מ התחרות
בקרב נועז אחד, נשאר היחידי
בחייה.
למרות שהיה נ שוי לצעירה בת שיבטו,
התפתח הרומן עם מרגלית לעומק ולרו חב.
מאחר שחוסיין חי בנפרד מאשתו,
התייחסה בתחילה גם החמולה שלו ב סלחנות
לרומן עם היהודיה, ראתה בזה

אופייני

לצעירים

ה מודרנייי

שיגיון היום.
ד,שיגיון נמשך שלוש שנים רצופות,
מלווה מריבות אוהבים סוערות והתפיי־סויות
מתוקות .״הייתי בן־בית אצל מיש־פחתה
של מרגלית,״ סיפר חוסיין .״גם
היא ביקרה אצל משפחתי בבאר־שבע. גם
ישנה אצלנו פעם.״
בחורף שעבר התגרש חוסיין *אשתו,
כדי לפנות את הדרך למרגלית.
הוא לא זכה. אחיו, בני דודו, ועוד
כמה עשרות קרובי נפש התלבשו עליו,
הפעילו עליו לחצים עצומים לחדול מ־הרפתקאתו,
להתארס מחדש — עם בחו רה
ערבייה כשרה כמובן — ולהתחיל
להיות רציני.
הלחץ היה כבד. באחת המריבות ה-
שיגרתיות עם מרגלית, נ שבר חוסיין. כא שד
חזר הביתה, הודיע על כניעתו, וחיש
קל היה מאורם לחתיכה מקלנסוואה.

א שר אי פתוח
בפל החנויו ת
ץ מן קצר בלבד. אהבתו למרגלית לא
( נרפאה. הוא השלים איתה, הודיע
להורי ארוסתו שהוא מבטל את האירוסין.
בתגובה, הופיעו בביתו ארבעים מ־השבאב
של השבט, עם הכלה בראשם,

**ץ מונה חודשים נמשכה האידיליה,
^ למרות הלחצים מצד שתי המשפ חות.
עד שבוקר אחד נעצר חוסייז על
אי-תשלום המזונות לאשתו. שבעה ימים
התעקש, נשאר עצור, עד שנכנע, הילד
לבנק, שם 600ל״י על השולחן, וחזר
הביתה.
הוא מצא חורבן. הבית היה פרוץ וה רוס.
הריהוט והציוד החשמלי היקר, נעל מו.
ונעלמה גם מרגלית.
חקירה קצרה גילתה לחוסיין שאמה
של מרגלית הצליחה להשפיע עליה לע זוב
את הבית, לעבור לגור עם אחותה.
״אבל המשכנו להתראות גם אחרי זה
כל יום,״ מבטיח חוסיין.
שוב, רק לתקופה קצרה. המזל־הביש
רדף את חוסיין. בשובו מאחת מפגישו־תיו
עם מרגלית, נפגע על־ידי משאית,
נשלח לתקופה ארוכה לבית־החולים ב אשקלון.
מרגלית
נמנעה מלבקרו שם, אך ציל-
צלה ללא הרף והתעניינה בשלומו.
כאשר יצא מבית־החולים, החליט חו־סיין
לקחת את אושרו בידיו .״התגרשתי
מאשתי, והתכוונתי להתחתן עם מרגלית.
מובן שהמשכנו להיפגש כל הזמן,״ סי פר
השבוע .״עד שפתאום נודע לי שהיא
הולכת להתחתן עם אחר.״
האחר, מחלוף בכור, נ שוי זה עשר
שנים לאשר, עקרה, קיבל בהסכמתה היתר
משני רבנים לשאת לו אשה שנייה, ש תעמיד
לו צאצא לרפואה.
במדינה משטרה
״יום אחד
ויקח אותר דחורוווה..׳,
״המישמרה מחפשת דחס? אותי,,,
אומר ניסיס צפר.
״שטויות,״ אומרת המישגזרה.
ארבע יריות האקדח שהידהדו בחצות
הלילה הקפיצו את דיי רי השכונה ממי טותיהם
.״רצ ח״! נזעקו שכניו של צדוק
צפר. הם הבחינו בשלושה צעירים ש־נימלטו
מן המקום במכונית אמריקאית.
כעבור שבוע נעצרו יוסי כהן, שלמה לוי,
יהודה דורני ואברהם תנעמי, לאחר ש־נימצאו
ברשותם כלי־נשק אוטומטיים ו אקדח.
משטרת פתח־תקווה ייחסה להם
את היריות לעבר צריף המכולת של צדוק
צפר. לדעת המשטרה, נועדו היריות לש מש
אות אזהרה לבנו של בעל המכולת.
הבן, ניסים צפר 22 הספיק לשרת
בצבא שלושה חודשים, ערק לחודש לצו רך
ביצוע התפרצויות, ונכלא.
סיפר השבוע ניסיס: השוטרים
מחפשים אותי בכל חור. עד כדי כך, ש אני
מפחד לחזור לפתח־תקווה. הם מחפ שים
כל הזדמנות לדפוק אותי.
לפני שבועיים זה קרה עוד פעם. הע בירו
את החבר׳ה, שירו על החנות של
אבא, מכלא רמלה למשטרת פתח־תקווה,
בשביל המישפט שלהם. אז באותו לילה
התלבשה עלי המשטרה ועצרה אותי בבית-
קפה, במרכז העיר. הכניסו אותי לאותו
חדר בו נעצרו הארבעה.
אז החבר׳ה שירו חשבו שהם יגמרו
עלי במעצר. אבל לא הלך להם. הם חטפו!
ממני — אבל לי הלבישו תיק על תקיפה!.
ב־ 30 לחודש באו עלי עוד פעם. ישבתי1
בבית־קפה, פתאום באו חמישה שוטרים;
והתחילו להשתמש באלימות. השוטר גר־1
שת ירה באוויר והאחרים נתנו לי מ ק סים
ובעיטות בכל הגוף. אחר-כך העלו
אותי על הניידת והכניסו אותי לתחנה. שם:
התלבשו עלי ארבעה שוטרים וניסחו או תי
בלי רחמים. אחד מהם היה חבר טוב
של הארבעה שנעצרו.
שאלתי אותם: למה? אז אמרו לי :
בשביל לנפח אותך ממכות. והשוטר גר־
בזיון בימ-חמישפט
מה שמרגלית תתחתן עם גבר
נ שוי? ״ קבל השבוע חוסייו במרי רות
.״זה דק בגלל הלחץ של אמא שלה
ואחותה.״
אם כן, היה זה לחץ ממושך. כי הרב
ישראל גרשטנקורן הדור־הפנים, שערך
את נישואיה של מרגלית, ידע לספר כי
היא נרשמה לנישואין עוד לפני חודשיים.
עתה, כאשר נכשלו מאמצי פרקליטו של
חוסיין, יונה גורן, לאסור על נישואיה
של מרגלית — הגיש חוסיין את תביעת־הפיצויים
שלו.
תביעה זו עמדה בסתירה לצעד אבירי
כאשר עמד ביודהמישפט
קודם ש לו:
להפעיל סנקציות נגד מרגלית, על בזיון
בית־המישפט, כאשר קיימה את נישואיה
לבכור למרות צו־המניעה הזמני — היה
זה חוסיין שביקש עליה רחמים בפני ה שופט
אלקיים.
מדוע אם כן תביעת הפיצויים?
״זה לא נגד מרגלית,״ חייו חוסיין.
״זה הרי בעלה שישלם את הפיצויים. ל מרגלית,
לא הייתי עושה ד בר כזה. אני
אוהב אותה.״

פצוע צפר אזהרה שון אמר לי אז: יום אחד ניקח אותך
לחורשה, ניגמור עליך, ונגיד שזה היה
חיסול חשבונות בעולם התחתון.
קרס סכינים. למישטרה גירסה שונה
על נסיבות פציעותיו המוזרות של ניסיב
צפר: בליל ה־ 30 לחודש התק־שרו שכניב
עם משטרת פתח־תקווה, והודיעו כי מצאו
את ניסים צפר פצוע, לאחר קרב־סכינים
שערך עם אלמוני. הוא הובא לתחנה
כשהוא שותת־דם, אך סירב להתלונן
אמר השבוע
באותו לילה הוא שוחרר,
ניצב מישנה עזרא גולדברג, מפקד מחוז
המרכז של המשטרה, שהכחיש בתוקף אח
האשמות צפר, כי הוכה על-ידי שוטרים
סניגורו של צפר, מכל מקום, החלינ
להאמין לגירסת שולחו, הגיש השבוע תלד
נה במטה הארצי של המשטרה, דר ש לחקור
את הפרשה.
ליד עיניו, סימני פציעתו.

מו 1ל ת ₪ה £ה1נולם

תגיד השגתי נו חתיכה שרציתי
כשיעזוב ז׳אן טסיני, מנהל טיפניס
בישראל ב־ 13 החודשים האחרונים, את
הארץ בימים הקרובים — הוא יוכל
לומר, כאותו רומאי גאה: באתי, הש כבתי,
עזבתי. או משהו כזה.
״לא היתה בישראל בחורה שרציתי —
ולא השגתי,״ סיכם השבוע הגבר החסון

ז׳אן ,״אבל אם אין — מסתפק בחתי כות.
בהתחלה, היתה לי כאן בארץ כל
לילה אחרת. אני לא פלייבוי או משהו.
סתם אני עושה מה שאני אוהב. אני
לא אוהב הצגות למשל. ניסיתי כמה
אורגיות, אבל החלטתי שזה לא בשבילי.״
תכפילו כל־לילה־אחרת במיספר הלי לות,
אפילו במשך רק חצי שהותו ביש ראל
— ואפשר רק ל ברן או תו שהוא
יצא מהעסק בשלושה הריונות בלבד.
״ הישראליות לא משקרות, לא עו שות
חוכמות,״ משבח רב־האמן חום״
העיניים, כשהוא ממלא מחדש את כו סות
השמפניה .״ הטיפוס שלי, לחברה,
הוא בלונדית עם עיניים כחולות. אבל
במיטה, אני מתרגש יו תר משחרחורת.״

נצחי, יש לו לז׳אן כבר שני ילדים. אחד,
לא תאמינו, הוא קוינקה מילו בן
ה־ .22 הצעיר שעובד אי תו בטיפניס.
איך 1פשוט מאוד. לפני 23 שנים,
הזדמן ז׳אן כתייר לאלג׳יריה, ניהל רו מן
סוער עם צרפתיה יפהפייה, והכניס
אותה להריון.
הצרפתייה גידלה
לבעל, ובבוא חיום,
אביו היקר.

את הילד, נישאה
גילתה לילד מיהו

לא להאמין, מה ו בהזדמנות אחרת
אפילו התחתן ז׳אן. כן, ממש. עם צר פתייה
אחרת. גם שם עשה בן, החי כיום
בפאריס.

איך הוא מבחין בהבדל, באפילת ה מיסתורי.
לילה
1טסיני. מחייך חיוך
כנראה שיש לו שיטות משלו.

ברשת טיפניס עובד ז׳ אן שנתיים. לפ ני
כן, ניהל די ס קו ט ק של לסביות והו מואים
בקופנהגן, בשם אל־ טורו נגרו. החליט בסיכום תקופת עבודתו שם,
שהוא מעדיף נשים.

יש לו גם כמה כללי זהב, להתנהגות
עם בחורות. למשל, הוא אף פעם לא
משקר לבחורה. הוא אף פעם לא נותן
לה מתנה .״לא בגלל שאני קמצן,״ הוא
מסביר לי בנדיבות־לב .״אני לא אוהב
כל־כך את הכסף. זה רק חשוב בשביל
היחסים.״

״הנשים היו תמיד, וי היו תמיד, ה דבר
החשוב ביו תר ב חיי,״ הוא מצהיר
בחרדת־קודש.״ אני בא, רואה מישהי
שמוצאת־חן בעיני, מתחיל איתה בדי בורים,
עובר למעשים. למחרת — מתחיל
את הסיבוב מחדש. מה יכול להיות
יו תר נחמד מזה 1״

כמו

שאתם

רואי ם

אותו

כזה

רווק

אני יודעת ז

ט סי גי

סגן־השר
נפטר ביום
קבלת הטינו

חרבה דברים כבר אמרו ידידים ושמ אים
על פנחס ספיר, שר״חאוצר שלנו.
אבל זח שהוא אהוב הנשים — לא העיז
עוד אף אחד להשמיץ עליו.
ולמרות זאת, מהווה ספיר אחד השמות
האהובים ביותר על יצרני חרושת השמו עות
בארץ, מאז נפטרה אשתו.
רק מתו השמועות של הרומן הגדול
בין המיניסטר לעורכת דבר, חנה זמר
— וכבר צצו חדשות, על רומן חדש.
הפעם, עם חיה עופר, אלמנתו של
ח״כ מרדכי עופר.
נאנחה השבוע חיה 46 אשח נאה
מאוד, העובדת כאחות ראשית בבית-
החולים גהה :
״כן, שמעתי גם כן את השמועות. לא
דובים ולא יער. ספיר פשוט מתעניין
בשלומי, כידיד של בעלי.
״הדברים האלה לא קיימים בשבילי.
בכלל, אני עומדת לנסוע ללונדון, להש תלמות
בפסיכיאטריה.
״למזלי אני שקועה כולי בעבודתי,
וזה ממלא לי את החלל. אני שומרת
גם קשר עם אנשים, וזה נותן טעם לחיי.
״אני חושבת שאני יודעת מה גרם
לגל השמועות. זמן קצר לפני מותו של
בעלי, נסענו יחד ארבעתנו — ספיר ואש תו
ז״ל, ובעלי ואני — לסופשבוע ב טבריה,
בקשר לעסקי המיפלגה. זאת
היתה הפעם היחידה בה היינו יחד. אבל
זה תספיק כנראה לשמועות.
״מאז שנפטר בעלי, ביקר אצלי ספיר
מיספר פעמים, התעניין בשלומי, והציע
את עזרתו במידה ואזדקק. הוא עשת
זאת פשוט מתוך ידידות, ומתוך יחס
לבעלי. מעטים מאוד יודעים, שבאותו
בוקר שבעלי נפטר, נודע לו שהוא הת מנה
לתפקיד סגן שר-האוצר.״

מיחד

יש לי חדשות טובות בשבילכם
דית טולה זוכרים שדיווחתי לבם לפני
שבועות מספר על נישואיה? זהו. אז
הדו״ח האחרון משם, הוא שהיא בהריון.
ואפילו די מתקדם.
אח, דו ר הסילון הזה, אני אומרת לכם.

( 180ס״מ 81 ,ק״ג) ,בעל מה שנקרא
מצח גבוה, את הישגיו בישראל.
לא שהוא התגאה בהישג זה. לא נס תר
מעיניו שהוא לא היחידי. הוא פשוט
ציין עובדה.
עובדה נוספת שהוא ציין :״הישרא ליות
חופשיות מאוד. בלי קומפלקסים.
לא צריכות
בסקס.
מודרניות מאוד
להיות מאוהבות כדי לבוא למיטה. הן
אוהבות חיים טובים.״
ואת זה, וד אי שלא היה מישהו שיכול
חיה להעניק להן טוב יו תר מז׳אן. עם
מועדון־הלילה
שלו, הלבנה הפרארי
שלרשותו, ואי שיותו, שגם זה משהו, אל
תצחקו — מה עוד יכולה עלמה לבקש?
אבל בואו נעזוב רגע את העלמות.
מעניין יו תר מה יכול לבקש עלם־חטו־דות
כזה, שכבר העביר עלמות מכל. התבל
תחת שבט ביקורתו, אם זה הביטוי
שאליו י ר מזון דברי.
״אני אוהב

אמנם

חכמות,״

מפרט

גולדברג וגרושתו
ימים רבים, כששלושת הליצים החליטו
שזאת בדיוק התמונה שחסרה בפלייבוי.
הס ביימו אס כן את הסצינה, הקפידו לכ לול
גם שחפים בשמיים, בשביל הקולטורה,
ושלחו את הצילום ההיסטורי לפלייבוי.
) אבל איפה, ההם שם יש להם חוש ל־
•קולטורה? עד היום לא פורסמה התמונה.

אתם בטח לא ראיתם את התמוש הם־
פורסמת,
לשמחהבפקטור עומדים ערומים, מש תינים
בקשת רחבה, כשהם לבושים כובע

ש מני פאר, רוני גולדברג,

״מאז, התבגרנו,״ מקונן כיום רוני, ג׳ינ״
ג׳י מזוקן שחזר לאחרונה מקנדה, לאחר
שהתגרש שם מאשתו, נילי ואדל, ו השאיר
אותה עם תינוקת בת שנה וחצי.
אחרי שהיה כבר מדריך־צלילה, טייס,

מ 1דק1י, השובבי
פלדה ונעלי צנחנים, ומחזיקים עוזי בידם
הפנוייה. נכון שלא?
היה זה על חוף אילת, יום אחד לפני

נוסז׳יסט ורוחץ־כלים, התגלה רוני לאח רונה
גס כצייר, הולך עכשיו לפתוח תע רוכה
בתל-אביב.

ובכלל, זה היה התעלול היחיד של או תה
חבורה, אתם חושבים? היום, כל בני
החבורה נהיו אנשים חשובים .״יהודה
ברקן נהיה לי שחקן. יגאל שילון צלם.
שמחה ספקטור גומר עוד מעט דוקטור
לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. מני
פאר בכלל שם דבר.
״אבל לפני עשר שנים הס היו כולם
סתם חבר׳ה פושטים. יום אחד תפסנו
איזה דוגמנית חתיכה, וסיפרנו לה ש עומדים
לעשות סרט, ואם היא רוצה לכ כב.
הסברנו לה שזה סרט נועז, של הגל
החדש, אואנגארד, וכל זה, והוא יראה
את החיים כמו שהם, בלי צביעות.
״היא הסכימה, ואנחנו התחלנו מהחלק
הכי מעניין של החיים כמו שהם, בלי
צביעות. הראשון שעשה את זה איתה,
היה מני פאר, כשיגאל שילון מצלם. אח ריו
אני הקטן, ואחרי יהודה ברקן, שכבר
אז גילה כישרונות ברורים לפני המצלמה,״
אי, מה שהגיל עושה לאנשים.

לאן הם רצים כל כך מ ה רז מה הם נח פזים
כל כ ך?
אם הם ימשיכו ככה, הסוף עוד יהיה
שהם יילדו ילדים לפני שהם ייכנסו לחופה.
אז מה, בעצם ז

העגודה גוערת וי * די תוצאות אפילו לעגודתך, מפתיעות אפל החמולה שאתה
מקים סביבן, מחשי דה
אותך שאתת מד-
בר יותר על העבודה
מאשר מבצע אותה.
21 במרס -
הדבר היחידי שבולם
20 באהריל
ומרסן או תן היא ב עצם
שותפתך המצבי עה
בפניך בל הזמן על נקודות התורפה
שלך. יש הרבה חניון בדבריה.

11(0

יהיה עליך לרסן יצר
מסרים על מנת להגיב
כראוי על מיליס או
אחריס. של מעשים
תידבק בחלומות אל אבודיס — אתה מבז בז
את זמנך ללא תו עלת.
יהיה עליך ליטול
אחריות במצבו שלבן-
משפחה קשיש. קצת
יותר גמישות לא תזיק
לך, במיוחד כשתצטרך לעסוק ביותר
אחת. ובעונה בעת אחת מפעולה

הבעיה העומדת במר-
בז השבוע, בן״תאומים, בל בריאותך. היא אשר תעשה לשיפורה
— מעויין. כל אשר
תעשה העלול לפגוע
בה — מסוכן מן ה רגיל.
גש לרופא, ל 21
במאי -
בדיקה שיגרתית. ואל
20 ביוני
תזניח את פוליסת-
הביטוח בגלל הצלחתך
העיסקית והאמנותית. נכונו לן הפתעות
גט במישור הפיננסי, אן מס״הכנסה!...

1 8 1

לא. הדרך הנכונה אי נה
להגיד את הכל בפר צוף.
אף לא למקו־רבות
אליך ביותר. עם
חברות את חייבת לנ הוג
דיפלומאטיה. על־אף
שזה שנוא על בני־הסרטנים,
שינאת״מוות.
;21 ביוני
גם עם ז רי ם: בייחוד
< 2ביו>יי 3 הבוסים והמספקים עבו דות
חייבים להבין לרו את
צריכה להבינם.
חך, ולעדנח־חושייך

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי לפעול כסו בן־
אדם: בקו־הגנה. תוק פים
אותך חזק, וחזקה
שתדע כיצד לפעול כדי
להשיב מילחמה־שערה
או למנוע את פני ה מאזניים
: בת רעה. עלולה חברה קנאית
לקחת אותו מסך. אך
אם הוא חשוב לך באמת
— או אם חשוב
ל ו לסדר אותה
תזכי לברנש מתוק. לב שי ורוד או סגול.

האזנ״ס

3*2י י 8י

איני מכיר הרבח שבועות טובים יותר
למצוא מרגוע בטבע,
באנשים חדשים, ובדברים
יפים. זחו שבוע
שצרין להיות מוקדש
חצי-חצי: לעבודה ו לבילוי,
בייחוד להס תכלות,
ביקור בתערוכות
וכיוצא בזה.
אם תשקיע את כל
הזמן לאחד משני ה תחומים
— תינזק. אם
תמשיך לדאוג — תגרום נזק לזקוקים לן.

המצב מעורפל ביותר;
אל תמשיך לגשש ב אפלה
— אלא דרוש
הסברים, ותבע ביצוע לך החלטות שיעזרו
ולסובבים או תן לצאת
מן הסבך. אם אתה
ממונה על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה
יגרום לתזוזה מועילה לעניינן. לביאה —
הזנחת לאחרונה את נושא הופעתן. את
ודאי אינן יודעת, שחופעתן היא כרטיס-
הביקור שלן. אם את יפה -נצלי זאת!

כמו בשבועות האחרו נים,
הבעיות המרכזיות
חוסר־כסף
שלך הן :
ושיעמוס. במישור הפי־נאנסי
אין רגיעה. מו־טב
שתתחיל לחשוב על

חריגה קיצונית מעיפו־ד

קך — או אי־עיסו־קיך
— הרגילים. אם
3232X21
לא תשנה את המצב, להיתקע עשוי אתה לצמיתות. במישור הרומאנטי, בת בתו לה,
אין עוד טעם רב לרומנים הקצרים
והקלים. שמא תחשבי על משהו קצת
שני, דווקא האדם
יותר ר צי ני? מצד
המדבר הרבה, איננו מתאים >ך כלל.
תחבורה שירות חדש 3אגד:
נהגים עם 111111 תומוד
?לקוחות ותיקים, עוזה
חגסיעה באג״ד יותר גזוז.
ורדה טופול התפלאה לראות, שהנהג
של אובום ,89 מצפון תל־אביב לחולון,
לוקח ממנה 55 אגורות בשביל הכרטיס:
״מה זה, עלה המחיר?״ שאלה.
״כן,״ השיב הנהג .״לא שמעת?״
ורדה לא שמעה, ואמרה זאת לנהג, אך
זה עמד על שלו בביטחה.
״הרי עוד אתמול נסעתי במחיר 50 אגו רות,״
התעקשה ורדה.
״מלקוחות ותיקים, המשכנו עד אתמול

יום א׳ פותח פרק חדש במאבקך המיקצועי
או האישי. אס אתה תדע להסתכל מסביב
לפני שתקפוץ, לשקול
את כל האפשרויות ולא להתנגשויות להיכנס
עקרות י ־ יש לך סי כויים
מצויינים להר חיק
לכת. פגישה עם
נערה בהירת־שיער תו לבחירה אותך ביל
מביכה.
תצטרך להח (
2בנובמבר -
ליט, ומהר: אחרת תפ 20
בדצמבר
סיד הזדמנות רומאנ טית
גדולה מאוד. ע ליו לשים את הדגש
על פעילות מחוץ למקום מגוריך הקבוע.

! 1שס

ב אוזנין שהשמיעו מכוערים חשדות שכניו הצעירים, אינם מבוססים, ומצוי
בחם גרעין עלוב מאוד
של אמת. א ן הנזק
כבר נגרם; עשה מא מץ
עליון לתקנו, ב טרם
המצב יהיה אבוד
ילמד זה לחלוטין.
או תן להבא לקח, ש לא
להאמין לכל בדו תה
המושמעת באוז ניך,
ולטרוח לאמת
דברים, בטרם אתה
לבש בגדים לבנים.

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל,
בלתי־שיגרתית, וגם ממש כמו בשבוע שע בר.
יהיה עליך לאסוף
את כל כוחותיך, הפי כדי
והנפשיים, זיים לעמוד
במשימות שיו טל
עליך לבצען. אס
תדע להתגבר על חול שות
קטנות שלך — השבוע נסה
תצליח.
עצמך את לאנוס
לא לבזבז הרבה כסף.

שב בשקט, בייחוד ביום א׳ זה לא כדאי
להסתבן בגלל רצונן הטבעי לבלוט. גם
הפירסומים האחרונים
לא עשו לן דווקא
מוטב שתת-
טובה.
רכז בענייני חלב וב- במישור ענייני״כספן.
היצירה — אתה מט־בבצורת לחוש שין
מסויימת,
אן השינוי
תלוי בך. אם את רו צה
בהישגים, דחי זאת
לכשתראי מצב בן-זוגן.

של הבעל כי הוא ״מוגבל, סובל מכושר
גופני לקוי, ואינו רואה בעין אחת.״ טע נותיו
הנגדיות :״אשתי מסרבת לבשל
עבורי ולעשות כל מה שאשה חייבת לע שות.
היא גם לא רוצה לשכב איתי.״
צעד מחוכם. בעקבות המכות, ברחה
צילה חזרה לבית הוריה, תבעה מבעלה גט.
משה סירב. או אז, תבעה צילה דמי־מזו־נות,
כשסניגורה מגלה את הדרך לקבלם.
יום לפני שעמד בית־המשפט לפסוק ב עניין,
התפטרה צילה מעבודתה ביחידת
המחשב בבנק־הפוטלים. כאשר הופיעה
בפני השופט, כבר היתה ללא הכנסה.
כך, לא הותירה כל ברירה בידי השופט
ובידי בעלה. אשה ללא הכנסה — זכאית
למזונות מבעלה, כל עוד הם נשואים.
השופט פסק לה דמי מזונות.
אך לא לפני שהתייחס לגול המפתיע
שלה בדקה ה־ : 90״קשה להשתחרר מן
הרושם, שהתפטרותה של המבקשת מ עבודתה
בבנק, איננה אלא צעד מחוכם
שנועד להקשות על המשיב. למרות זאת,
אני פוסק לה מזונות 250ל״י לחודש.״
הפסד משתלם. מבחינה פיננסית
טהורה, היה זה מקח טעות, עבור צילה.
שכן במחיר ה* 250 שתקבל עתה מבעלה,
הפסידה משכורת של 640 בבנק.
אך לצילה, נראתה העיסקה כדאית.
כדאי היה לה לדפוק את משה, במחיר
הפעוט של 400ל״י לחודש. מה עוד, ש בעקבות
דפיקה זו, היא מקווה שהוא ימ הר
עתה להעניק לה את הגט המיוחל —
כדי לחסוך לעצמו את דמי־המזונות.

דרבי־חיים
; 1*111 זה עצוב
כבד בכגון, גזד?
מיכאל החוצה — בגז? מישקלו.
מאז, כשאר תמיד בחוץ.

דוכר שיפמן
בדיחה בחצי גרוש

11110

במדינה

לקחת במחיר הישן,״ הסביר הנהג.
טופול התרגשה עמוקות מהיחס האדיב
שמגלה אגד ללקוחות ותיקים, אך סירבה
משום מה להאמין.
״אם את דווקא רוצה,״ השיב הנהג ב בוז
מופגן, כשראה שהיא אינה מתכוננת
לוותר ,״אחזיר לד את החמישה גרוש.״
הא, הא, הא. אך ורדה העדיפה לש מור
על הכרטיס בידח. כשירדה מהאוטו בוס,
רשמה את מספרו 34— 161 ואת
התאריך: יום ה׳ שעבר, שעה .15,30ב בית,
שלחה תלונה לאגד.
השיב מוטקה שיפמן, דובר החברה:
״אני חושב שהנהג רצה רק להתלוצץ.
לא היתד׳ שום העלאה.״
משפט הדס היקרה
פדי לדפוק את בעזה,
מוכגה ציזה גיסקי
?הפסיד 400ז ״י?חודש.
איך להוציא מזונות מבעל שאינו רוצה
לשלם?
שאלה נצחית זו הטרידה לאחרונה גם
את צילה ניסקי 20 אצלה, היתה ה־בעייה
בכלל סבוכה: מאחר שלא היו לה
ילדים — לא היתה זכאית למזונות עבורם.
מאחר שהיא עבדה והתפרנסה — לא היתד,
זכאית למזונות עבור עצמה. מה עו שי ם?
עורך־דינה, ד רו ר מקרין, מצא לכך פי-
תרון יעיל, גם אם יקר קצת.
לא רוצה לשכב. צילה ומשה ניסקי
נישאו לפני שנה וחצי בסך־הכל .״אבל
כבר אחרי כמה שבועות התחלתי לחטוף
ממנו מכות,״ מספרת האשה הצעירה. זה
קרה בדרך כלל, כשהיתה צילה מעלה את
הטענה המגוחכת שעל הבעל לעבוד.
השופט המחוזי אהרון אולסקר, בפניו
ניצבו השניים השבוע, השתכנע שאכן
שלט משה ניסקי בביתו ביד רמה ובזרוע
נטוייה, ועוד איך. וזה, למרות קינותיו

השופט נשא עיניו אל הנער שניצב לפ ניו
על דוכן הנאשמים :״אתה נאשם ש פרצת
לדירה על-ידי ניפוץ שמשה, במט רה
לגנוב. אתה מוד ה?״
הנאשם היה ענק. בגיל 16 וחצי, שקל
135ק״ג. ללא מילה, הניד ראשו לחיוב.
השופט הרשיע את הצעיר.
בזאת, הגיעה לשיאה דרמה אנושית
עצובה של ילד בודד, שמאז שנולד —
נדחה תמיד על-ידי החברה.
טרגדיה ברגע האחרון. אחרי ה משפט
— כשהיה כבר מאוחר מדי —
פתח הצעיר, מיכאל מו רנו* את פיו.
סיפר את הסיפור שלא סיפר בבית־המשפט.
בבוקר הפריצה, היה עדייו מיכאל חניך
במוסד הסגור לנוער עבריין מיצפה־יס.
היה זה לאחר שבילה במקום תקופת הת בוננות
בת שישה חודשים. אותו בו קר.
נותרו עשרה ימים בלבד עד לשיח-
רורו. כנהוג במקום, איפשרה לו ההנהלה,
בשלב זה, ללון כבר בביתו.
נותרו איפוא שעות ספורות בינו לביו
השיחרור, כאשר הרכז, משה אייזנברג,
\ד.ורה לו להטעין שקים כבדים.
״אני לא חמור שלכם,״ סירב מיכאל.
בתגובה, סיפר עתה מיכאל, חיכה אותו
הרכז, עמד להשליכו לצינוק.
הגיב על כך זלמן רוזנצווייג, מנהל
המוסד :״לא ידוע לי שמיכאל הוכה. אי־אפשר
להכות נער, שהוא תינוק מבחינה
רגשית.״
פורץ כבד. מיכאל פתח במנוסה. ה רכז
וחבר פתחו במירדף. כדי להסתתר
מהם, פרץ הנער כבד המשקל והתנועה
לדירה הראשונה שנזדמנה בדרכו, הסתתר
בתוכה עד שנעלמו הרודפים.
שכנים, שראוהו יוצא מהדירה, מסרו
למשטרה את תיאורו המיוחד במינו. זו
לא התקשתה לאתרו. למרות שמהדירה
הפרוצה לא חסר מאומה, הואשם מיכאל
בכוונה לגנוב. מיכאל ניסה להסביר מה
שקרה, אך איש לא התרשם.
מיכאל משך בכתפיו בשוויון־נפש. הוא
כבר היה רגיל בכגון דא. מאז ילדותו,
למד לדעת שמרשויות המדינה, לא תבוא
תשועתו. משום כך, שתק גם בפני השו פט,
כאשר הגיע מועד משפטו.
ממוסד למוסד. מילדותו סבל מיכאל,
יליד מושב עין־התכלת, צפונית לנתניה,
מממדיו הענקיים. כבר בגנון לא נקלט,
(המשך

בעמוד )37

השם מוסווה להגנת קטין.

העולם הזה 1836

ערב סיום לימוד׳ הרפואה שלו התגלה
צעיר מבת־יס כגוכד בעד־וותק

הרופא ה מ דו מ ה
ושנה כן־צנני עמדה פעורת־פה ו־
\£/שמטה מידיה את המיכתב, בו קר אה•
היה זה מיסמך רשמי של האגף ל עלייה
ופירשם במישרד־הפגים והוא היה
מיועד לבעלה, דוד בן־צבי (.)31
למיסמך הרשמי הוצמד פתק קטן׳ שבו
כתב פקיד הרישום הודעה קצרה בה
נאמר בהתאם לבקשתך מיום 13.9.68
הננו להמציא לך את התעודה הנידר־שת.״
התעודה המצורפת היתד. תעודת
רווקות, שהעידה כי דוד, בעלה של
שושנה, הוא רווק.
המיכתב נתקבל שלושה חודשים אח־רי
שנישאו, ב־ 4ביולי אותה שנה. לפיו
הסתבר לשושנה כי בקשת בעלה למשרד
הפנים להעניק לו תעודת־רווקות, הוג שה
חודש אחד בלבד לאחר הנישואים.
שושנה ( )28 פרצה בבכי היסטרי. ה־מיסמך
השלים במוחה את התמונה, ש החלה
מצטיירת בעיניה בשבועות הספו רים
של נישואיה: בעלה נהג להיעלם
בשעות הלילה מהבית שברחוב ביאליק
12 בבת־ים. מעולם לא ציין לאן מועדות
פניו.
מיסמך זה עורר גם את אחיה, יוסי
גרינברג 34 שהתגורר אותה עת בדי רה
הסמוכה. למיקרא ההודעה, הריץ יוסי
מכתב לסניף משרד-הפנים בחולון ביקש
לוודא, בשם אחותו, את פשר התעלומה :
איך ייתכן שנותנים לאדם תעודת־רווקות
שלושה חודשים אחרי נישואים?
משרד־הפנים לא הזדעזע כלל מפרשת
הרווק־הנשוי. הנימוק בפי אנשי המשרד
היה :״לא קיבלנו את העתק תעודת ה נישואין
מן הרבנות.״ זאת, למרות ש התעודה
נשלחה לבית בני הזוג יומיים
לאחר הנישואין.

למיקרוביולוגיה באוניברסיטת בר-אילן,
שם למד לקראת תואר ראשון, ובין מקום
עבודתו בבנק־הדם שבבית־החולים אסף־
הרופא בצריפין.
כדי שיוכל להגיע מידי פעם גם לבי תו
בבת־ים ביתר נוחיות רכש האיש
מכונית מסוג טריומף ,1500 שמיספרה
456־.253
באחד הימים ניגש הסטודנט לתואר
ראשון אל חברת הביטוח לה פרוטקסריס־אלנבי
בתל-אביב. שם ברחוב פריס
התחזה כרופא, נרשם בתעודת הביטוח
כ״ד״ר בן־צבי דוד״ .מדוע היה צריך
להתחזות כרופא דווקא בחברת־ביטוח י
הסיבה התגלתה מאוחר יותר. הוא הא מון
כנראה שהחברה תיתן את אמונה
בלקוח שהוא רופא, בקשר לתשלום ה פרמיות.
את דמי פוליסת־הביטוח לא
מיהר בן־צבי לפרוע. כאשר פגעה מכו נית
הטריומף שלו בעמוד חשמל בבית-
דגון, נתבע על־ידי חברת החשמל לשלם
בעצמו את הנזק בסך 310.92ל״י.
דורל הרשקו אינו איש החושש מאי-
נעימויות כאלה. את החוב לחברת החש מל
לא שילם וזו נאלצה לנתק את הזרם

הכנסת אורחים לתפארת. כאשר י שב
לידה והחל לגפף את גופה ולפרום את
כפתורי חולצתה, העירה לו הדודנית כי
נדמה לה שמעשיו חורגים במיקצת מ-
מיסגרת יחסים של בני דודים.
דוד לא שעה לה .״את תשכבי איתי״
אמר, לדבריה, והחל להסיר את בגדיה.
שרה ניסתה להתנגד, אך הדבר לא עלה
בידה. האיש ביצע בה את זממו, כפי ש טענה
אחר־כך.
שרה ולדמן לא סלחה לבן־דודה. היא
מיהרה לתחנת המשטרה בחולון והתלונ נו׳•
תיק מס׳ 471/70 שניפתח בגין עדו תו
בתחנה, נחקר על־ידי השוטרים ש גבו
עדויות מן הצעירה ובן־דודה. נראה
שהמשטרה לא מצאה כל הוכחה מסייעת
לעדותה של שרה.
בני משפחתה של שושנה מספרים כי
משפחת חתנם הפעילה לחצים על שרה
ולדמן כי תחזור בה מעדותה. הם עצמם
התקשרו עם קצין משטרה בחולון, ב-
נסית לסגור את התיק המביש, שעלול
היה להכתים את שמו של הסטודנט, ש הפך
בינתיים לסטודנט לרפואה באוניבר סיטת
תל־אביב, אחרי שסיים את לימודי
נערה תמימה

יותר.
הדודה היתד, הפעם מאופקת
״אדם זה הוא נוכל. הוא נשוי לבת אחו תי,
היזהרי ממנו.״
הרופא המדומה
ך * ןןתועיושל בן־צבי באמה באו
אל קיצם, אך שרשרת רמאויותיו
לא ניסגרה. האיש. שהגיע ארצה מרומ ניה
ב־ 1961 עם הוריו, החליף ב־ 64׳ את
שמו הקודם הרשקו דורל, וכאשר הכיר
את שושנה חילק את זמנו בין המחלקה

ז כויו ת עולה הרי התאונה שאירעה לו במכו-
\ £נית הטריומף, שיפץ אותה בן־צבי
ומכרה. אז עלה בדעתו לרכוש מכונית,
שמיסגרת לבנה מקיפה את מיספרה.
כלו מר: משוחררת ממכם. למרות שעלה
10 שנים קודם לכן לארץ, רצה בן־צבי
שיעניקו לו זכויות עולה. אי לכך, שיגר
בן־צבי מכתב לאגף המכס והבלו בתל-
אביב, ביקש כי יינתנו לו זכויות עולה.
המכס לא הכיר בתביעותיו.
אבל לא איש כבן־צבי יוותר. הוא
שיגר מכתב להנהלת המכס בירושלים.
גם זו השיבה בשלילה.
גם הפעם לא נכנע בדצבי. כעבור
שבועות מספר נראה האיש כשהוא נוסע
במכונית וולוו 144 עם מספר לבן, כמובן.

אבל למרות הכל לא חזרה השלווה לבית
משפחת בן־צבי. הנוכל היה מסתכסך
תכופות עם אשתו.
היה זה גיסו׳ יוסי גרינברג, שמדי עם
הפליא בו את מכותיו.
אחרי כמה סיכסוכים נוספים עם בני
משפחת אשתו, שהסתיימו במהלומות,
נעלם דוד מן הדירה ולא שב. בני מש פחתי
לא ידעו כלל היכן הוא נמצא,
אך הדואר שלו המשיך להגיע הביתה
ושיחות טלפון מוזרות נתקבלו עבורו.

חקירה

״אתה לא מכיר את אשתך?״ צעקה
לעברו שרה זיספל .״את יודעת שאת
הולכת עם גבר נ שוי? ״ הטיחה הדודה
בפניה של הנערה המופתעת.

התואר הראשון במיקרוביולוגיה
לשנה רביעית בפקולטה לרפואה.

ונתקבל

למשרד האוצר ולדורל חרשקו-בדצבי
הפתרונים, כיצד השיג ההיתרים לפטור
ממסים.

*0סיכה בגללה ביקש דוד בן־צבי תעו־
1 1דת רווקות נחשפה כעבור זמן מה. היא
הצטיירה בדמות נערה תמימה. הסתבר
כי שבועות מספר אחרי נישואיו, הכיר
דוד נערה, שעבדה במיברקת הדואר ב-
תל־אביב, שמה היה אווה. דוד נהג
לפגוש אותה כמעט מדי יום, בסיימה את
עבודתה.
באחד הימים נתגלתה בגידתו. שרה
זיספל, דודתה של אשתו, נדהמה לראות
אותו באחד הימים, כשהוא מטייל ב רחוב
מחובק עם עובדת המיברקה. היא
לא יכלה להתאפק.
״איפה שו שנ ה?״ שאלה את בן־צבי.
״אני לא מכיר שום שושנה,״ היתמם
דוד והשתמט ממנה.

הנערה לא ידעה זאת. כאשר שאלה
את דוד מי היא אותה אשה, ענה כי
זמן־מה קודם לכן יצא עם בתה של
אותה אשה, אך עזב אותה.
אווה ״קנתה״ את הסיפור, אך לא לזמן
רב. יומיים אחר־כך פגשה, בדרך־מיקרה,
את הדודה שרה זיספל .״מדוע התנהגת
אלי בצורה כזו? ״ שאלה הצעירה והוסי פה
:״אם הוא לא רצה לצאת עם בתך,
אין זו סיבה לעשות סקנדלים.״
שנזרק דוד בן־צבי, 11111ל מהפקולטה לרפואה ב !
>11111
אוניברסיטת תל־אביב, ערב סיום לימודיו
והסמכתו כרופא, אחרי שהתברר כי הת קבל
ללימודים על סמך תעודות מזוייפות.

ב אוגיג ר סי ט ה

ביום הנשואין

דוד ושושנה בן־צבי ביום נשואיהס. שלושה חודשים
אחר־כך גילתה שושנה כי חודש אחרי נשואיו הוציא
בעלה תעודה המאשרת כי הוא רווק, במישרד־הפניס. למרות זאת המשיכה לחיות
עימו, סלחה לו על תעלוליו, עד אשר נטש את הבית. אז נקמה בו בשיטה מקורית.

בדירתו בבת־ים, כדי לאלץ אותו לשלם.
סבל החשיכה הציק לאשתו, שמאז נשו-
איה לפני ארבע שנים לא זכתה לראות
פעמים רבות את בעלה בבית.
כאשר נוצר פעם מצב הפוך ; דוד
היה בבית ושושנה נעדרה, ניצל ה איש
את ההזדמנות לביצוע מעשה אונס
בבת דודתו.
היתד, זו שרה ולדמן, שהתגוררה כמה
עשרות מטרים מדירת משפחת בן־צבי.
לאחר נשואי בני-הזוג, נקשרו יחסי ידי דות
בין שתי קרובות המשפחה ושרה
נהגה לבקר את שושנה בתכיפות. כך
עשתה גם באותו יום. היא קראה לה מן
הרחוב, ודוד, ,ששמע אותה, אמר ל ה:
״תעלי, שושנה בבית.״
שושנה לא היתד, בבית, כמובן. דוד
הורה לבת דודתו לשבת ונהג בה מינהג

יחה מוזרה ניהלה גם אשתו,
*/ו שושנה, כאשר נודע לה כי בעלה
הגיש לרבנות בקשה לגירו שין, בה כתב
כי היא אינה שפוייה בדעתה וכי היא
שוכבת עם גברים אחרים.
הפעם לא יכלה להתאפק. היא החליטה
לחשוף את סודו הגדול ביו ת ר: את זד
(המשך בעמוד ) 36

הזיוו

פרטי הרישום בתטודת־הב׳ טוח למכוניתו שעשה דוד בן־צבי. כבר אז
התחזה כדרר, למרות שה ה עדיין סטודנט לתואר־ראשון בבר־אילן.

מאח רחל המרחרח
שלא בהריון — במאבק אחר עם הנהלת
החברה: אל־על הכירה בזכותן להיות
כלכליות — תפקיד בכיר שניתן עד אז
רק לדיילים.
למטרה זו, נתקבלו מספר דיילות לקורס־מינהלה,
שנועד להכשיר אותן לתפקיד.
שתי החדות הלוחמות, שי ש בו עתה
בטלות בבית, ביקשו להתקבל גם הן ל קורס
זה. מה יש י אם כבר, אז עד הסוף.
תשובת אל־על: שלילית. הסיבה: הן
חולות.
״פורים זה לא חג, והריון זה לא מחלה,״
השיבו השתיים בקול רם.
ולך תעשה משהו נגד תשובה כזאת.

מחיה אחרת; המתחוללת בימים
אלה בחברת התעופה הלאומית שלנו,
הם נישואיהן של שתיים מדיילות החברה.
שתיים אחרות. לא הקודמות.
ולמי הן נישאות י ניחשתם. לשניים
מטייסי החברה.
המיועדים הם קברניטים ותיקים של
אל־על, והנישואין יתקיימו — בתנאי ש יקבלו
גט מהנשים.
כן, כמובן שהם נשואים. ואפילו עם
פלוס פלוס פלוס.
התקופה האחרונה בכלל היא עונה בו ערת
בעסקי האהבה של צוותות האוויר
של אל־מל. טרור, מחבלים, פצצות — הכל
שטויות. האהבה בוערת.
מובן שהנושא הוא נצחי, והרומנים

המעופפים של טייסת האהבה לא נולדו
אתמול. אבל כשארבע דיילות זוכות לצאת,
מרוסנים כאלה, כשידן על העליונה —
רבה השימחה בקהיליית אל־על.
כי בדרך כלל, הן די דפוקות, תסלחו
לי על הביטוי.

ך* נהלת החכרה רוכבת קשה על
1 1הדיילת — שלא להסתבך בשום רומן
שיכול לפגוע בשם החברה. בשפה אחרת
— תתפקרי כמה שאת רוצה, אבל שזה
לא יתגלה, חס וחלילה, ולא תתפוצץ
שערורייה.
זכורה הודעתו החד־משמעית של משה
אילת, קצין־העיתונות של אל־על, כאשר

הטרוריסטים הערביים היו

מצליחים לשתול, בימים אלה, מרגל
בקרב אנשי אל־על — הם חיו חוטפים
ייאוש.
כי מרגל זה חיה מדווח להם על האמת
המרה: שכל פעולות הטרור נגד התעופה
האזרחית בכלל, ואל־על בפרט — לא
מזיזות פסיק בקרב צוותות־האוויר של
החברה.
הקברניטים, הקצינים, הדיילים והדיי לות,
שצריכים להיות מודאגים לחייהם,
מודאגים אם יצליחו לסיים כל טיסה בשלום
— בכלל אינם מתעניינים בנושא.
לא בגלל שהם סופרמנים. פשוט — אין
להם זמן. יש להם נושא הרבה יותר מעניין,
מרכז בלעדי לכל שיחה :
שתי הדיילות שנכנסו להריון — והחליטו
ללדת. בלי בעלים.

ך* אשר הן גילו שהן בהריון -חת־

^ פתחה דרמה אנושית מרתקת, שהפכה
אותן לגיבורות היום של אל־על.
שתיהן, כדרך הטבע, הוכנסו להריון
על־ידי המאהבים שלהן.
המאהבים שלהן, בדרך הטבע, היו טייסי
החברה.
טייסים אלה, גם כן בדר ך כלל בדר ך
הטבע, הם גברים נשואים. לנשותיהם, אני
מתכוונת. לא לדיילות.

אבל, שלא כדרך הטבע, החליטו הפעם
שתי הצעירות להיאבק על זכותן ללדת,
גם בלי בעל. הן החליטו לא לעשות הפלה.
שני האבות המאושרים, פחות או יותר,
ניסו בתחילה ללכת בדרך הטבע, לשכנע
אותן להפיל.
אך כאשר גילו שהשתיים עומדות —
כל אחת בנפרד — על דעתן ללדת —
התייצבו מאחוריהן, אישרו כמו גברים את
אבהותם על הרכים העתידים להיוולד —
והכניסו את אל־על לסערת רוחות אדירה,
שהשליכה את כל בעיות המחבלים לקרן־
זוית.
*** כן, הצעירות האמיצות, שהחליטו
ע י לגדל ילד ללא בעל — פתחו, מיד
עם התגלה הריונן, במאבק שני, חמור
לא פחות — עם הנהלת אל־על :
הן תבעו להישאר בעבודתן — בניגוד
לכל מה שהיה נהוג עד היום בחברה.
וגם מאבק חריף זה הסתיים בניצחונן.
אל־על נסוגה מעמדתה המסורתית. שתי
הדיילות המשיכו לטוס עד הרגע האחרת
האפשרי — דהיינו, עד שהבטן התחילה
לבלוט.
גם אז, הן לא פוטרו, אלא יצאו לחופשת-
הריון בתשלום מלא.
אבל גם זה לא היה עדיין סוף הקרב.
לאחרונה, זכו דיילות אל־ על — גם אלה

הדיילת המנוסה, שלא ע שו אותה באצבע,
ביקשה מהקפטן שיואיל להסיר את מכנסיו,
בטובו, אם הוא לא רוצה דקירת מחט
בנקודה רגישה.
הקפטן הסיר את מכנסיו — ושלח ידיים.
להפתעתו גילתה העלמה התנגדות —
למרות שהיתה ידועה כטורפת גברים
דווקא. רק מ הו הפעם, לא בא לה.
התנגדות — וגם אופי סוער. בעיניים
רושפות, קרבה התופרת לחלון — והשליכה
את המכנסיים למטה.
כך, יכלו אורחי המלון, באותו בוקר,
לראות גבר לבוש תחתונים יוצא במרוצה
מפתח המלון המפואר, אוסף בחופזה זוג
מכנסיים בחצר, לובש אותם בזריזות־שיא.
אלא מה? עד שהסיפור הפיקנטי הגיע
לתל־אביב, כבר השתבשו בו מיספר עוב דות
יסוד. התוצאה: התראה טלפונית
חומצתית מאשתו של בעל־המכנסיים ל דייל
ת :״אני היחידה שאתקן להבא את
המכנסיים של בעלי, זה ברור לך י ״ וטראח,
השפופרת נטרקה.
מוסר ההשכל: אפילו כשאת לא אשמה
— אצל האשה את תמיד אשמה.

חכרה הסנורהייהרמטית של צוו־תות־האוויר,
היו הרומנים בין הקצינים
לדיילות מאז ומעולם יחלק מההווי היומ יומי.
לא בגלל שהקברניטים והדיילות
משתייכים לגזע שונה. פשוט — בגלל
התנאים המיוחדים שבהם הם נמצאים:
מידה רבה מהרגיל של קירבה ושיתוף-

מהבית,

לינה

בבתי־מלון

פעולה, ריחוק
משותפים.
המצב החריף לאחרונה, כאשר צוותות־האוויר
הפכו, בבת־אחת מחבר׳ה שעושים
חיים משוגעים — ליחידות הקומנדו של
מדינת ישראל, ללוחמים הנמצאים בקו
החזית הראשון.
לוחמים, ש בניגוד לחבריהם בתעלה, אין
להם מעוזים ותעלות להגן עליהם. כל מה
שיש להם, זה אומץ־לב, ותקווה שבמלחמת־המוחות
האינסופית, המתחוללת כיום בין
שירותי־הביטחון של ישראל לבין המחבלים
— יהיו שירותי־הביטחון תמיד צעד אחד
קדימה. כל טעות קטנה, כל הזנחה קטנה
— עלולה להיות סופו של המטוס, סופו

..במיטה תקוא ר
משה, נאן -
תקרא־ לי קפטן־
הועלתה ההאשמה כי אחת מדיילות החברה
עבדה כיצאנית־צמרת בניו־יורק, בין טיסה
לטיסה (העולם הזה 1833״אם תתגלה —
תפוטר.״ אל־טל מקפידה מאוד על השם
הטוב שלה.
הקברניט, מצד שני, רוכב לא פעם על
הדיילת — לעשות בדיוק ההיפך. באל־על
זכורה עדיין יפה הפרשה של דיילת שהע דיפה
דווקא דייל על פני הקפטן. אוי,
איזה חיים שחורים שהקפטן עשה לאותו
דייל, עד שההוא הבין את הר מז! קשה,
באמת קשה, לדיילת הקטנה, שלא להתפתות
לשיטות החיזור המשכנעות של קפטן כזה.
ומצד שלישי, ישנה, כמובן, תמיד האשה.
ואצלה, אין הדיילת יוצאת לעולם זכאית.

ט זוכרת עדיין את הקברנים שציל־צל
לחדרה של אחת הדיילות שלו,
במלון בפאריס, וביקש ממנה טובה עול מי
ת: נפרם לו כפתור בחליפת המדים
היחידה המגוהצת שלו, והוא צריך עזרה.
הדיילת, שהיתר זו טיסתה הראשונה עם
אותו קפטן, סרה לחדר, גילתה שהכפתור
החסר הוא בדיוק בחנות של המכנסיים.

של הצוות, סופם של הנוסעים.
בתנאים כאלה, ברור שרג שי הקידבה
בין הצוות גוברים. ב רו ר שהרומנים נעשים
עזים יותר, לוהטים יותר. ו ברור שנשות
הטייסים מחריפות את מיתקפת־הנגד שלהן
יותר.

יי^ א שהנשים היו ותרניות במיוח.
/בעבר. אחד הרומנים המפורסמים
באל־ על, עד היום, היה של אותו קברניט,
בשנות הארבעים המאוחרות שלו, שהתאהב
ברצינות בדיילת חדשה, בת .21
אלא שהאשה לא רצה לתת גט —
והמילחמה נמשכה שנים תמימות. אשת
הקברניט הגיעה עד לידי כך שעשתה את
עצמה משוגעת, כדי שלא יוכלו לזמן אותה
לדיון בבית־הדין הרבני..
בסוף, המציא הקפטן תעלול מ קורי:
הוא זי מן לביתו שלושה רבנים צעירים,
שלא בראו במיוחד כרבנים, והציג אותם
בתור אורחים מחו״ל. במהלך הערב, נוכחו
השלושה לדעת שהאשה נורמלית בהחלט,
וכך התאפשר המשך המו״מ.
בסוף, נכנעה האשה, נתנה את הגט,

בעלה התחתן עם הדיילת, והם חיים באושר
עד היום הזה. ואני מוכנה להישבע לכם
שהבעל אפילו לא שם עין על דיילות
אחרות. לא הרבה, בכל אופן.
כמו בכל מילזזמה ממושכת, ג 3בזו
מנצח לפעמים צד אחד, לפעמים השני.
בשעתו, הפעילו נשות הקברניטים לחץ
עצום על אל־על, הצליחו להשיג שצוותות
המטוסים לא יהיו קבועים, אלא יוחלפו
במחזוריות.
אלא שהיה זה ניצחון עקד ל מדי: אנשי
אנשים הכל, אחרי שהם, לשכוח נורמליים, עם קשרי משפחה וידידו ת
נורמליים. כמו למשל קשרי הידידות שהיו
לצוותות אל־על — כמעט כולם, אומרים
לי — עם מלצרית מסויימת במלון שבו
נהגו הצוותות ללון בפאריס. במלון הקודם,
לא הנוכחי. ידידותה של המלצרית המפור סמת
היתד. כל חובקת, מאחרון הדיילים
עד הקפטן.
טוב, אבל ההיא היתר, משהו מיוחד,
מספרים לי. בדרך כלל, שיתוף־הפעולה

שת הדיילות בהריון -
תט״סיס נשואים -
סירבו לעשות הבלה
הצוותות הצליחו לסדר לעצמם את המח זוריות
— בצורה רצוייה להם. ולדברי
משמיצים, הגיעו לבסוף גם הצוותות עצמם
למסקנה שסידור זה נוח יותר — בייחוד
כאשר קברניט רוצה למשל להיפטר מדיי-
לח, להחליפה בתורנית חדשה.

ף * קרםאחר, ניצחו הצוותות. היה זד,
כאשר הקברניטים התלוננו על הרמה
הנמוכה של בתי־המלון שבהם הם שוכנו.
הנהלת החברה קיבלה את הטענה, הסכימה
להעביר את הקברניטים לבתי־מלון משו בחים
יותר.

״לא בלי הצוות,״ הכריזו הקברניטים,
בהדגישם את חשיבות הדמוקרטיה לעבודה
היעילה. אבל אותם משמיצים שלי טוע נים׳
שמה שעניין את הקברניטים היתה
פחות הדמוקרטיה, יותר הדיילות.
כדוגמה לדמוקרטיה, מזכירים לי המש מיצים
את הסיפור, שזכה להתפרסם בחוגי
החברה, על אותה דיילת חיננית, צברית
מכף רגל ועד ראש, שפגשה את הקפטן
שלה בבוקר, בחדר־האוכל של המלון,
לאחר שבילתה איתו לילה סוער.
״בוקר טוב, משה,״ חייכה אליו באהבה,
והצטרפה לשולחן הצוות.
״במיטה תקראי לי משה,״ היתה תשובת
האביר .״כאן תקראי לי קפטן.״
בכלל, לא הייתי אומרת על הקברניטים
שלנו שהם שיא המאהבים. מבחינה כללית,
אני מתכוונת. בלי שום רמזים לצד המיק-
צועי. בדרך כלל, הם לא פזרנים גדולים
במיוחד. כשקצין, אפילו קפטן בעל מש כורת
אסטרונומית של קרוב ל־ 20 אלף
ל״י לחודש, יוצא לבלות עם דיילת, שמש־כורתה
היא פחות מעשירית משכורתו —
הם מתחלקים תמיד בהוצאות.
אבל אם הם לא בזבזנים — הם גם לא
קמצנים. מה שנכון נכון. הם פשוט בסדר.
למשל, מן המפורסמות היא באל־ על, שהמ תנה
הקלאסית שמעניק קצין לדיילת אהו בתו
היא מצית דנהיל יקר.
דיילת המציתה לעצמה סיגריה במצית
כזה, מציגה תעודודזהות מסויימת.
אל תסיקו מזה, שכל דיילת שיש לה
מצית דנהיל — יש לה קברניט מאהב.
יש דיילות שקיבלו את זה במתנה מאבא
שלהן, אמא שלהן, או סתם מצאו אותו
ברחוב, אני יודעת.

** עובדת חיים מפורסמת אחרת היא,
שכל קצין, המנהל רומן עם דיילת,
קונה אוטומטית הכל כפול בחו״ל. אחד
לאשה, אחד לדיילת. יש לו שתי המידות
— שלפעמים הן זהות — ובמכה אחת
הוא פותר שתי בעיות.
קציני אל־על הוגנים גם כשקורה פנצ׳ר.
דיילת אחת, שלא הספיקה לעשות הפלה
בזמן, שחזרה זה עתה מביקור אצל אחותה
ב ארץ ים־תיכונית מסויימת ומחכה ללידה
— זוכה לכיסוי כספי מלא של כל ההוצאות
מצד הקפטן שעשה לה את הילד.
לא הייתי רוצה שתקבלו את הרושם
שצוותות־האוויר של אל־על מגבילים את
עצמם בלעדית לחוגם הסגור. לא צריך

בין חברי הצוות — הגברים שבהם, אני
מתכוונת — לא מגיע עד שיתוף במאהבות.
אחרי הכל, דיסטנץ מסויים חיוני למיש־מעת.

* ליגיד לי ש ר או לי ם שבין הטייסים,
שאפילו אם הם טייסים, הם עדיין
ישראלים — יש עדיין כמה ג׳נטלמנים
אמיתיים ליד הגה מטוסי אל־עד.
כמו הקפטן שמוצאו מארץ אנגלו־סקסית
מסויימת. קפטן זה לא השתחרר עד היום
ממיבטאו האופייני ומני מוסיו: בסיום כל
מיפגש רומנטי, פונה האביר אל העלמה,

השוכבת נינוחה ושבעה במיטה, ואומר
לה, בעוד הוא רוכס את מכנסיו :״תודה
רבה. היה טוב מאוד. תודה רבה.״ התודה
רבה הזה הפך לבדיחת החבר׳ה.
הטייסים — כמו פועלי בניין וחייטים
— אינם מחוסנים כמובן בפני חיידק
האהבה. מדי פעם, מסתיים קשר, שהתחיל
בהיסח־דעת כרומן מקרי — באהבה גדולה
ובוערת, המסתיימת בגירו שין ונישואין.
מפורסם באל־ על סיפורם של הטייס
והדיילת שזכו לתואר רומיאו ויוליה. הקפ טן
היה צעיר, נ שוי ואב לשני ילדים,
כאשר התאהב בדיילת שלו.
שנים ארוכות סירבה אשתו לתת לו
גט. כאשר הסכימה, היה זה במחיר יקר:
בית בשכונת־פאר.
הטייס שילם את המחיר, זכה בגט,
התחתן עם הדיילת, בנד, לד, ולו בית חדש.
מאחד שהדיילת לא יכלה ללדת, הם
אימצו לעצמם שגי ילדים, ובאל־ על טוענים
שזוהי האהבה הגדולה ביותר של החברה.

*ן יפור יותר מסובך התרחש עם קבר־ניט
אחר, יליד ארץ מסוייסת באפ ריקה,
נשוי ואב לשלושה ילדים. במשך
כמה שנים ניהל האיש, חתיך ידוע באל־על,
רומן אדוק מאוד עם דיילת מסויימת.
עם השנים, עזבה אשתו את הבית,
והטייס חי יחד עם אהובתו.
היה זה דומן רציני מאוד, אבל הוא
הגיע לקיצו אחרי תשע שנים, כאשר כל
הבטחותיו *של הטייס להתגרש מאשתו

יכול היה לשכוח. תוך זמן קצר הוא פיתח
רומן עם דיילת חדשה — שדמתה דמיון
מפתיע לקודמתה, גם אם היתד. צעירה
ממנה בעשר שנים.

ץ מנים חדשים, זמירות חדשות. המצב
1הביטחוני החדש גרם גם לשינוי מעמיק
בחיי־האהבה של צוותות הטייס.
קודם כל, הרומנים הקצרים, של טיסה
או שניים, מתו. טיסה היום, במטוסי אל־על,
איננה יו תר עניין חברתי נעים בשביל

המלחמה האמיתית שד
..אל־עד -מתנחלת נין
הדיילות לנשות הטייסים
עלו בתוהו. הדיילת, פצצה ידועה, אזרה
את האומץ לחתוך, ניתקה את הרומן.
להפתעת כולם, חזר הטייס אל אשתו,
ונולד להם ילד שבייצורו התחילו, לפי
החשבון של הקברניט, עוד בזמן שהוא
חי עם המאהבת.
אבל את אהבתו הישנה, מסתבר, לא

הצוות, עיסוק שהצד המיקצועי שלו מתבצע
באורח אוטומטי, ללא מאמצים מיוחדים.
טיסה היום היא מיבצע צבאי מסובך
ומדוקדק, כשכל חבר־צוות נמצא בדריכות
עליונה כל רגע. תא הטייס חתום הרמטית,
עברו הימים שדיילת היתד, מתפנה מתפ קידיה
לעשר דקות, נכנסת לתא הטייס,

מחליפה שיחה נעימה עם אהוב־ליבה.
הסיפורים הידועים, בדבר הדיילות שהיו
מבלות את הטיסה על ברכי הטייס, הפכו
לנחלת העבר.
שינוי אחר, רציני יותר, הוא ההתחרות
החריפה שקמה לטייסים בתקופה האחרונה
מצד אנשי־הביטחון, המלווים כל פטום.
צעירים אלה — נמרים רציניים אחד
אחד, ממיטב השמנת של יוצאי היחידות
הנבחרות ביו תר של צה״ל — מועדפים
על־ידי הדיילות הצעירות על פני הקברני טים.
עצוב אולי לראות כיצד ירדו הפלכים
מכיסאותיהם, אבל עובדה.

חלוקת

* ה שמסתמן היום,
ה עבודה טבעית, פחות או יותר: הטיי סים,
שהם בדרך הטבע מבוגרים יו תר —
זוכים בדיילות המבוגרות יותר. אנשי־הביטחון,
כולם בשנות העשרים המוקדמות
שלהם — זוכים בכל המישלוחים החדשים.
חלוקת-עבודה זו התגלתה כמניחה את
הדעת. הקברניטים, ככלל, השלימו עם
הנזקים הבלתי־נמנעים של הסידור הערבי,
וחיים בשלונדבית למופת עם אנשי־הביט־חון,
לא רק במטוס, שם זה מובן מאליו
— אלא גם במלון, שם מתגוררים כולם.
הם אפילו מושיטים יד עוזרת לאנשי-
הביטחון, עוזרים להם לעדכן את הרשימות
שלהם, בהן מופיעה, לצד שם הדיילת,
הגדרה תמציתית של יחסה לענייני אהבה.

מסיעתנו המנדאט השני, היינו מגישים הצעת אי-אמון
בעצמנו.
• פרשת יהודי עיראק: הצבענו עם כל הכנסת
(מלבד רק״ח) בעד פנייה משותפת לדעת-הקהל העו למית.
הסתפקתי בנאום של דקה, בו אמרתי בין השאר:

ממשלה - ולנוח האימרה הבאה התהלכה השבוע במיסדרמות
הפנסת :״נפיל ממשלה — וננוח. נפיל עוד ממשלה —
וננוח עוד פעם. נפיל עוד ממשלה
במשן יומיים כאילו התכוונה הכנסת להפיל שלוש
ממשלות: את ממשלת ישראל, את ממשלת גרמניה
ואת ממשלת עיראק.
כי במשך כל השבוע עסקה הכנסת בשלושה ויכו חים
גדולים: על ההצעה בגלל שערוריית חברת ״ורד״,
שיחדור רוצחי מינכן ומצב יהודי עיראק. חוץ מזה
עסקה הכנסת, לפי יוזמתנו, גם בפרשת שביתת רופ אי
קופת-חולים.

מאת אוד• אבנה

מי שחושב שאנחנו מצביעים אוטומטית, תמיד
״נגד״ ,יכול לקבל שיעור מארבע הצבעותינו בעניינים
אלה :

30 באוקטובר ־ 1בנובמבר 1972

• פרשת ״ורד ״ :הצבענו אי־אמון בממשלה, יחד
עם סיעות הימין ורק״ח (ראה מיסגרת) .לולא נשללה
מאיתנו הזכות להגיש הצעות אי-אמון, כאשר נגזל

להלן דברי סיעתנו בוויכוח על שיחדור רוצ חי
מינכן.

דומני שוויכוח זה יחטיא את מטרתו, וממשלת יש ראל
לא תמלא את תפקידה, אם זאת תהיה תגובתנו ה יחידה,
או אף העיקרית, על המאורעות המבישים של ה ימים
האחרונים.

נוות אותו(!ונו

טמון בכניעתה לחוטפים, בטענה שעליה להציל
דיה ונוסעיה — אלא בעצם העובדה שהיא
לקיים קשר אווירי עם טוריה ולבנון, בידעה
משם יכולים להמריא חוטפים, שהודיעו מראש
תם לשחרר את חבריהם.

חיי עוב המשיכה
היטב

על כוונ
ניתוק
קווי האוויר
האם היו צריכים טייסיה להמשיך לטוס לשם? האם
היו צריכים לטוס לשם בלי מישמר, בלי אמצעי־זהירות
מינימליים, ביידעם כי הביקורת המקומית בדמשק וב בירות
אינה יכולה להיות ר ציני ת?
ואיך יכלה חברת לופטהאנזה להפסיק את טיסותיה
למדינות אלה, מבלי להיות בטוחה שחברות אירופיות
אחרות לא ימלאו את מקומה, ומבלי להבטיח שהחברות
הערביות עצמן לא ינצלו את הפירצה כדי להשתלט
על הקו?

האמת היא, שלא ייתכן פיתרון אמיתי ל לא
כריתת הסבם בינלאומי מחייב ואופרטיבי,

הבה נשאל את עצמנו בכנות אכזרי ת: אילו היה
המדובר בחברת-תעופה אחרת — הולנדית, איטלקית,
סקנדינבית — האם היתד, היא נוהגת אחרת?

האם לא היו כולם מסתמכים על התקדים שאנחנו
יצרנו אותו במו י דינו בעת חטיפת מטוס אל־על לאל־ג׳יריה,
ונכנעים לסחיטה?

האסוסיאציות ההיסטוריות המחרידות הן לעניין, רק
מבחינת הדרישה שגרמנים יתנהגו בדורנו אחרת מאשר
עמים אחרים. אבל חשבוננו עם הגרמנים עלול לטשטש
את צלילות דעתנו וחדות מחשבתנו בבואנו לחפש פית־רון
לבעייה גורלית, המחייבת גישה עניינית.
חייבים אנחנו לקחת בחשבון שבמרבית המיקרים,
ממשלות זרו ת וחברות זרו ת ייכנעו לסחטנותם של חוט פים,
כאשר אלה מצליחים להשתלט על מטוס באוויר.

זהו מוקד השאלה
את דעתנו ממנו.
יתכן

שהחטא

האמיתי

חברת

לופטהאנזה

אינו

דבר אחד צריך לעורר מחשבה חדשה.

ממשלת גרמניה עומדת בשיא מערבת•
בחירות. משום כך היא רגישה יותר מתמיד
לדעת-הקהל שלה. אם נהגה בפי שנהגה, אין
ספק שהיתה משוכנעת שזוהי דרישת רוב רו-
בם של הבוחרים הגרמניים.
ולראייה — מעורבים בפרשה שני שילטונות גרמניים
שוגי ם: הממשלה הפדראלית בבון, שהיא בידי הסוצי-
אל־דימוקרטים והדימוקרטים־החופשיים והממשלה המחו זית
בבוואריה, שהיא דווקא בידי הנוצרים־הדימוקרטים.
מעורבים בפרשה גם וילי בראנדט, שהוא בלי כל ספק
אנטי־נאצי ופרו־ישראלי, וגם פראנץ יוז ף שטראום, אשר
לדעת רבים בבית זה י די ד מובהק של ישראל.
במשך השנים האחרונות למדנו לזלזל בדעת־הקהל
העולמית. קמו בבית הזה אנשים שהתייחסו אליה בבוז
גמור, שדגלו בעיקרון של ״אנחנו ואפסנו עוד״ ,שכימעט
חזרו על השאלה :״כמה די ביזיו ת יש לדעת־הקהל?״

רק כאשר יהיה ברור שאנחנו שואפים
לשלום כאמת וכתמים, ושאנו מציעים פיתרון
סביר ומכובד גם לעם הפלסטיני, נצליח ליצור
אווירה בינלאומית אחרת נגד הטירור.

הבנות מחייבת אותנו להסיק את המסק נה
בי מבחינה זו אין הבדל בין הגרמנים וכין
שבניהם.

— ואל נניח

הדיביזיות שו ועתיהקהל

אם דעת־הקהל סבורה, כפי שהיא סבורה היום, שיש
כאן מילחמה בין שני עמים נוקשים ובלתי־מתפשרים,
מעין מילחמת-כנופיות מיזרח־תיכונית, שכל שומר נפשו
באירופה ירחק ממנה — אין כל סיכוי לשום פעולה
יעילה לחיסול הנגע?

האם דעת־הקהל באירופה היתד, סובלת אובדן נפ שות,
ואף סיכון נפשות, במישחק-עצבים אכזרי כזה, בגלל
סיכסוד בין שני עמים במיזרח ה תיכון?

לרג שו תינו להסיח

רק בדרך מעין זאת חוסלה מכת שוד־הים, שהטרידה
את האנושות מאות בשנים, ושגם היא צמחה ופרחה על
רקע פוליטי. רק כאשר הסכימו המדינות שלא להשתמש
עוד ב*שודדי־ים במילחמתן זו בזו, חוסל גם שוד־הים
הפרטי, הפלילי.

היום ברור כי שום פעולה יעילה נגד ה
טירור האווירי לא תיתכן בלי תמיכה מכרעת
של דעת-הקהל כארצות העולם. רק היא תוכל
להשפיע על הממשלות.

אילו לא ממשלת בון היתה צריבה להח ליט,
אלא ממשלת לונדון, בריסל או כרן —
האם היתה מסבנת את חיי נוסעיה ואזרחיה?

תחת לשים את הדגש על ההטפה נגד כני עה
זו, בבל שהיא חשובה, מוטב להציב את
השאלה: איד למנוע בעד חוטפים להשתלט
על מטוסים, ואיד להרתיע את המדינות העוז רות
להם לבצע את זממם.

אדא אדן חבר־הכנסת אבנרי הדגיש את חשי בותו
של התחום התעופתי, ואין ספק שהמלאכה הזאת
של חטיפות מטוסים היתד, נעשית הרבה יותר קשה אילו
היה מישטר בין־לאומי של פעולות־עונשין, פעולות ני תוק
כלפי כל מדינה המאכסנת וקולטת חוטפים, או ה־

כניגוד לזעקה נגד כניעה אחרי חטיפה,
שאין לה סיכוי למצוא אוזן קשבת, יבולה פעולה
נמרצת כזאת לשאת פרי ולחסל את ה-
כעייה.

העמדתם לדין היתה מגלה את אשר אירע
באמת באותם רגעים הרי־גורל, בשדה-התעו-
פה, באשר נהרגו ספורטאינו, וייתכן שהאח ראים
הגרמניים מעוניינים בסגירת התיק בו לו,
מחופר נאשמים.

אף האם מצטמצם תפקידנו ככד שנשפוד
חמתנו על הגויים? שניתן פורקן לרגשותינו?
שנעלה אסוסיאציות היסטוריות קודרות, הקשורות
כשם מינכן? שנפתח מחדש את בל ה חשבון
ההיסטורי המגואל-כדם כין שני העמים?

• פרשת שיחרור רוצחי מינכן: הצענו הצעת-
סיכום נפרדת משלנו, שנועדה להעביר את הכנסת מן
התשפוכת הרגשנית הכללית לפסים של פעולה הגיו נית.
דברינו בוויכוח (ראה למטה) עוררו הד חיובי
בקרב חברי־הכנסת היותר הגיוניים בסיעות השונות,
ונדמה שגם שר־החוץ קיבל את גישתנו בחיוב. בין
השאר הגיב עליהם בדברי תשובתו במילים אלה :

שום מדינה לא תוכל לעמוד בהסגר מעין זה, שהוא
לטובת כל האנושות וכל המדינות.
מישרד־החוץ שלנו צריך לרכז את עיקר מאמציו ל השגתו
הדחופה של הסכם כזה. עלינו לנקוט יוזמות
דראמתיות כדי לשכנע את הממשלות, את חברות־התעו־פה,
את הטייסים וצוותי־האוויר, את עובדי־התחזוקה ד
צוותות נמלי־התעופה, להגיע לתוצאה זו מוקדם ככל
האפשר — כל אחד במישור שלו.

אורי אבנדי: אכן מתקבל הרושם כאילו שמחה
ממשלת הרפובליקה הפדרלית הגרמנית להזדמנות להי פטר:
משלושת משתתפי מעשה־הזוועה במינכן.
השלושה ׳סיכנו את יחסיה הכלכליים והפוליטיים עם
העולם הערבי. הם חשפו את מיתקניה ומטוסיה למעשי-
׳טירור נוספים.

יש מקום לביקורת על הגרמנים, ואף לביקורת חריפה
ביותר.
כולנו עומדים מתוסכלים וזועמים מול הוסר־האונים
הגרמני, ואף העולמי, נוכח פעולות־הטירור של אירגונים
קטנטנים, המטילים את חיתתם על החברה הבינלאומית
כולה. האם הולנד, ידידתנו, לא שיחררה את הטרוריסט
המעופף, בעל הדרכון ה אלג׳ירי? האם האנגלים והשוויי-
צים לא שיחררו טרוריסטים, שביצעו פשעים על אדמתם,
כאשר. עמדו במצב דו מ ה?

אורי אכנרי זהו פרק שחור בתולדות
העם העיראקי, שידע פרקי־זוהר של גדולה וסוב לנות.
אני משובע שרבים וטובים בעיראק מת קוממים
בכל ליבם נגד הזוועות המבוצעות בש מם
— אחיהם של הסטודנטים, שהפגינו בבגדד
ובבצרה ב־ 1948 גג ד המילחמה בי שראל! אנשים
כמו ידידי האשם ג׳אואד, שר־החוץ שוחר הש לום
וההבנה עם ישראל, שמצא את מותו בימים
אלה.
אני משוכנע שיבוא יום של שלום בין שני
העמים, ואז יתביי שו בני עיראק בפרק שחור זה.

הפיתרון יהיה פוליטי

האם אשם וילי בראנדטן
שיקבע כצורה חדה ונוקבת: מדינה שנתנה
יד לשוד אווירי, ינותק אוטומטית הקשר ה אווירי
ממנה ואליה. מטוסי העולם הנאור לא
יטוסו אליה, ומטוסיה לא יורשו לנחות בנמלי־התעופה
של העולם הנאור.

בסופו של דבר, ברור ששום צד שלי שי לא יפתור
את הבעייה הזאת למעננו. זהו מאבק בינינו ובין האיר-
גונים הפלסטיניים, ורק פעולה ישראלית יכולה להביא
ניצחון במאבק זה.
פעולה צבאית יכולה להיות יותר מוצלחת ויותר יעי לה
בהרבה ממה שנעשה עד כה. היא יכולה להקיף
תחומים ואזורים גיאוגרפיים שלא נגענו בהם בעבר.

אכל גם הפעולה המוצלחת כיותר, רבת
היוזמה ביותר, תצליח רק אם תהיה משולבת
כמאבק פוליטי ובהצעת פיתרון מדיני. לא היה
עדיין כעולם מאבק נגד טירור, שהצליח כלי
פיתרון פוליטי.

יש דנו גונח לאומית המטיפה מוסר -
דרו ש דנו ג1ן א שר בונד את הקוצי
להלן דברי סיעתנו על ההצעה להניע אי-
אמון לממשלה בגלל הפסדי חברות ממשל תיות.
מכיוון שסיעתנו אינה רשאית להציע אי־אמון,
מאז שונה בגללנו תקנון הכנסת, הצטרפנו
להצעה של שלוש סיעות אחרות.

אורי אכנרי

כיצד אנשים מסויימים משלמים 300— 200ל״י לארוחת־ערב,
ערב אחדי ערב.
.אבל להפסיד עשרות מיליונים, בפרוייקט אחרי פרו ייקט,
שנה אחרי שנה, במדינה אחרי מדינה — את זה
אי־אפשר להבין, את זה אי-אפשר לסלוח.

באן איו ליקוי של איש אחד. של חברה
אחת. באן יש שיטה לקוייה. ועל שיטה זו
יש לתת את הדעת.

אדוני היושב־ראש, הרשה לי שתי

הערות :
(א) האם אין זה מוזר ששלוש סיעות באות לבית,
מציעות אי־אמון לממשלה, גורמות לוויכוח, ואינן מוצ אות
לנחוץ להיות נוכחות בעת הוויכוח ולהקשיב לדברי
המתווכחים? הן מקשיבות לדברי עצמן ומסתפקות בכך.
כל סיעת גח״ל, על שתי שלוחותיה, נעדרת ברגע זה,
וגם שאר המציעים אינם נוכחים כאן.
יגאל הורביץ: אני כאן!
אורי א מ רי ג למען הדיוק: שניים משלו שת
הן זציעים (ח״כ יוחנן בדר וח״ב שמואל תמיר)
אינם נוכחים.
(ב) קשה לי להבין את ההסתייגות של ראש הממ שלה
מן המילה ״ייבסקציה היא עצמה השתמשה במילה
זו בבית הזה לפני כמה ימים. אם מותר לאחד, מותר
גם לשני, ואם אין זו מילה שמותר ונאה להשתמש בה,
אני מציע שגם ראש ממשלת ישראל לא תשתמש בה.

השיטה של שיגעון־הגדלות — אנחנו נכבוש את ה עולם,
אנחנו נפרוץ קדומה במקומות שמיפעלי־ענק בינ לאומיים,
עתירי נסיון ויידע, חוששים להתקדם על בהו־נות
הרגליים. הביצועיסט הישראלי נכנס כשור לחנות־החרסינה, בוטח בעצמו, כשעל חזהו תלוי השלט :״סמוך
עלי״.
השיטה של חוסר־האחריות הטוטאלי של מי שנהנה
מחסדו של השילטון. מה יכול לקרות ל ו? יצליח —
יהיה גיבור לאומי. ייכשל — יעבירו אותו לחברה ממ שלתית
אחרת, גדולה יותר. הנדיב הידוע ישלם את
ההפסד.

הנדיב הידוע — משלם־המיסים הישראלי.
שאין לו בסן! לרכוש מכונית, לשלוח בן לאו ניברסיטה,
להתקין טלפון כבית, לשלם מס-
נסיעות כדי להינפש פעם סחוץ־לארץ.

חבל, ירד גשם
אדוני היושב־ראש, מעולם לא שמעתי נאום כל כך
משכנע להנמקת הבעת אי־האמון לממשלה כפי ששמעתי
היום. לא נאומו של חבר־הכנסת בדר, לא נאומו של
חבר־הכנסת הורביץ, לא נאומו של חבר־הכנסת תמיר,
כי אם נאומו של שר החקלאות והפיתוח, מר חיים גבתי.
היה זה נאום מושלם להנמקת אי־אמון.
הנה הוא סיפר כ אן: קמה חברה ממשלתית והשתג עה׳
פשוטו כמשמעו. קיבלה עבודות־ענק בלי מחקר מי נימלי•
קיבלה התחייבויות־ענק בלי שהיה לה כסף. תיב־ננה
עבודות לימי שמש, ושכחה שיש ימי גשם. הפסידה
מיליונים, רימתה את רואי־החשבון, העלימה גרעונות
ענק מעין הממשלה.

ומול בל אלה הממשלה חסרת־אונים לגמ רי:
לא ידעה שום דבר, לא שמעה שום דבר,

כנימוק להבעת אמון לממשלה זה נימוק חלש מאד.

יש אצלנו כופו־השנלה
איזה מין מישטר הוא זה, שבו ההפסדים של חברה
אחת ויחידה שווים לכל התקציב השנתי של מישרד־הסעד
— 101 מיליון לי דו ת?
אתמול שבתו הסטודנטים כמחאה על העלאת שכר־הלימוד.
אנחנו דוגלים בעיקרון שיש לבטל כליל את
שכר־הלימוד — שדין הלי׳מוד האוניברסיטאי צריך להיות
כדין הלימוד בבית־ספר יסודי. הסטודנטים שלנו אינם
צריכים לשלם כופר־השכלה.

אומרים לנו שהמדינה ענייה, שאינה יבולה
לעמוד בעומס. והנה נתברר בי בשנה
* ייבסקציה (קיצור של המילים הרוסיות ״המדור ה יהודי״)
— החלק היהודי של המיפלגה הקומוניסטית ה סובייטית
בראשית ימי המהפכה, שהתפרסמה במילחמה
הקיצונית בתנועה הציונית. גולדה מאיר התרגזה מפני
שח״כ גרוס מאגו״י השתמש במילה זו נגד שר הקליטה
נתן פלד.
מסרבת להעמיד לדין ולעונש חוטפים
מידה שיש מדינות שיצטרפו למדיניות
ברור שיירשם הישג מסויים. ברוד
חבלה במקום, במזרח־התיכון ובאירופה,
חבלה דיפלומטי.

השר חיים גבתי בכנסת
אחת הפסידה חכרת אחת — ״ורד״ — סכום
השווה לבל שבר־הלימוד של בל הסטודנטים
במדינה !
הפסדי חברת ורד מגיעים לסכום העולה לפחות פי
ארבעה על כל תקציב מישרד־השיכון, סכום המהווה
כמחצית תקציב המוסד לביטוח לאומי, העולה פו עשרה
על תקציב מישרד־החקלאות עצמו (הממונה על ורד),

לא ראתה שום דבר. ואחרי שבבר גילו את
עיניה — אינה מסיקה שום מסקנות, אינה
מפיקה שום לקח, אינה מביאה לבית הזה שום
מסקנה, ומה שיש לה להגיד הוא: לא כבל
דבר נכשלנו, לא תמיד גרמנו לאסונות.

ושודדי-אוויד. ב־כזאת
ולהגשמתה,
שאלה המבצעים
יש להם גם כוח־

• פרשת שביתת הרופאים: הבענו עמדה שונה ההצעות בעיקבות
חברי״הכנסת. משאר לגמרי
של סיעתנו ושלוש סיעות אחרות, הסכים שר־הבריאות
לקיים ויכוח כללי במליאה על נושא זה, כך
שכל הכנסת, מלבד רק״ח, הצביעה לדון בהצעתנו.

(אל נשכח כי אחד האחראיים העיקריים לפרשה ז ו
— מנהל מקורות לשעבר צבי צור — מנצח עכשיו על
משק המוציא שישה מיליארד לירו ת בשנה, המשק של
מישרד״הביטחון, שעליו כלל לא ייתכן פיקוח אמיתי
ומלא ! )
השיטה של חוסיר־הפיקוח מטעם מישרדי הממשלה —
עד שבא מבקר־המדינה, אחרי שנים, ומגלה מה שהוא
מגלה. מדוע היו צריכים לעבור שש שנים מראשית
הבזייונות של ורד ועד לוויכוח הנוכחי?

אין כסה לסלילת אוטוסטרדה אמיתית כין
ירושלים ותל-אביב, אף יש בסך להפסיד על
סלילת כבישים כפרו, באוגנדה וכקניה.
ורד זה מפיץ ריח רע. מבקר־המדינה גילה והגדיר
את הריח הזה. אך כמה ורדים כאלה צומחים להם היום,
בשקט, בגן־החוחים הלאומי?

אתה ־ הנדיב הידוע
כל חברה יכולה להפסיד. כל יזם — ציבורי או פר טי
— יכול לטעות בחשבון, להסתבך במיפעל כושל.
אפשר להבין הפסד של מיליון בפודייקט כושל —
להבין, מבלי לסלוח. אפשר להעלים עין משוחד קטן של
מיליון, אפילו אם השוחד שולם לחינם. ולא ברור כמה
כסף נמסר למקבל השוחד, וכמה נדבק בידיו של משלם
השוחד.
עובדה זו, שמיליונים זורמים לעסקות גלויות ולא
כל כך גלויות, מסבירה כיצד מלאות מיסעדות-הפאר,

שית של הממונים על כספי הציבור, דרך קביעת נוהלי־ברזל
של ביקורת ופירסום — וכלה ב שינוי כללי של
מערכת התיכנון והניהול הכלכלי של המדינה.

גם גח־־ל אשעה
יש עשרות סיבות להביע אי־אמון בממשלת גולדה
מאיר. היא גורמת לאובדן כל סיכוי לשלום, לחוסר יכו לת
להתמודד עם הטירור, להתמוטטות ריקמת החברה
הישראלית, להגדלת הפער ולגיבוש מעמד חדש של
מנהלי חברות ובזיונות.
חברת ורד היא סמל לכל השיטה הזאת — והיא מצ דיקה
כשלעצמה את הפלת הממשלה.

לא רכות המדינות המתקדמות, שבהן יכו לה
ממשלה בזאת, אחרי פרשה בזאת, להמ שיך
כדרכה כאילו לא קרה בלום.
אין פירוש הדבר שהיתם העיקרי של הצעת אי־האמון
נקי מרבב זה. במשך שנים ישב גח״ל בממשלה, בשעה
שפרח הוורד בגן הליכוד הלאומי — ונציגו הבכיר ישב
בוועדת השרים הכלכליים, שהיתה ממונה על עסקים
אלה. אילי־ההון שלה, והמיפעלים התומכים בה, הקרויים
בלשון סגי נהוד ״מיפעלי היוזמה הפרטית׳ /משולבים
בשיטה זו, משתפים עימד, פעולה, ונהנים ממנה מלוא
החופן.
מאח פרחים פורחים בגן הזה — ורבים מהם מעלים
צחנה. כולנו משקים אותם בזיעת אפנו. יש לנו גננת
לאומית המטיפה מוסר — אבל דרו ש לגו גנן שיבער את
הקוצים.
רשיון, באמצעות פקידי המגבית

לארה״ב, כנראה ללא
או חברת משכית.
בשעתו הגיש למישטרה מר דן בן־אמוץ תלונה על
עיסוקיו של מר משה דיין בחפצי עתיקות.
אני מבקש לד ע ת:

ו שוב: עתיקות
ה שר דיין

כאן לא מספיק תיקון קטן. כאן דרושה רביזיה יסו-
ית של השיטה כולה — החל בקביעת האחריות האי-

פי שניים ומעלה על תקציב מישרד־ד,תחבורה, פי אר בעה
על תקציב המישרד לקליטת עלייה.
משהו רקוב עד היסוד במישטר שיש לו סולם־עדי־פויות
כזה — שבו יכולים להיעלם סכומים כאלה, שנה
אחרי שנה, בעוד שאין בו הכספים הדרושים לפינוי
מישכנוודעוגי, למתן חינוך הוגן לילדי השכונות, לאיד־גון
שירותי־בריאות מינימליים, להסעת חיילים בכבי שים,
להכשרת חופי־הרחצה, להתקנת מזגני־אוויר באו טובוסים,
לקליטת עולים, להשוואת זכויות בני־הארץ
לזכויות העולים החדשים.

( ) 1האם בעקבות המידע החדש
מחדש חקירה בתלונת מר בן־ א מוץ?

שר המישטדה

מאת; ח״כ אורי אבנרי
נתפרסם בי חפצי עתיקות

זוהי השיטה של ״נתיבי נפט״ — משתי קים
את הביקורת הפנימית, מסלקים אנשים
כלתי־נוחים, יוצרים אווירה של שוויץ ורושם
— ״סמור עלי יהיה בסדר ומקבלים
חיפוי אוטומטי מצד בעלי־החסות בצמרת, ה מוכנים
לזרוק לתוך התהום מיליונים נוספים,
ובלבד שלא יתגלו הכשלונות שעד בה.

שר־ד,ביטחון

יוצאו

שנתפרסם, החלה

( ) 2האם הוסקו מסקנות כל שהן על־ידי חוקרי
המישטרה, בעקבות הפירסום הנ״ל. ואם כן — אילו מס קנות?

קולנוע שחקנים דודו וה?טין
היא בת ,44ד.א בן .25 בתנאים רגילים,
היתד, זו נראית להיות אהבה מתרה קצת,
אם להתבטא בדיסקרטיות.
אך לא נשהאשה היא לולו הגדולה. כי
המספר 44 לא נדבק לה, לג׳ינה לולוברי־ג׳ידה.
המשמיצים יכולים לצעוק את מניין
שנותיה מראש כל גג — זה לא יעזור.
מספיקה הצצה אחת בה, כשהיא דחופה
לתוך שמץ בגד־ים, כדי להבין מה מצא
בה רנה וארלי בן ה־ — 25 הרומן האחרון
של לולו.
הרומן התחיל מסיבות מקצועיות טהו רות
כאשר לולו והצרפתי החתיך קיבלו
את התפקידים הראשיים בסרט האיטלקי
החדש לא מצאתי שושנים בשביל אמי.
הוא נמשך גם לאחר סיום ההסרטה. ל אחר
שנפרדה מבעלה, מילקו סקופיק,
ומהרומן המפורסם שלה עם מנתודהלב
הדרום־אפריקאי כריסטיאן ברנרד, מסרה
עתה לולו את ליבה רחב־הידיים לשחקן
הצעיד.
זה, ידע להעריך יפה מה שנמסר לידיו.
״לג׳ינה יש גוף של נערה צעירה,״ הת פעל
השחקן הטרי, שעד כה הופיע רק
בתפקיד אחד, בהארורים של ויסקונטי.
מי שהיתר. מרוצה במיוחד מהעסק, הי תד
במאית הסרט, רוברטה בלטה :״ג׳י־גר.
לא היתד. מעולם מושכת כל־כך לפני
״סצינות־האהבה
התפעלה.
המצלמות,״
שלה עם דנה היו מבריקות.״
מי שהיתה קצת פחות מרוצה, זו אשתו
של רנה — שגילה כמחצית גילה של
המאהבת החדשה של בעלה.
ישראל הטוב, הרע והולשעמס
לולו והמאהב החדש
גוף ללא גיל

* 4ד לפני מספר שבועות, היתד, מלו-
^ פדיה, מצביאת האמאזונות הנוראית,
בלינדבורג, גרמניה,
עקרת־בית צנועה
שכל עניינה בחייה הם בעלה ושלושת
ילדיה הקטנים.
אבל ברגע שהבמאי הנודע טרנס יאנג
התלבש עליה — היא הפכה לחיית*טרף
אימתנית, היוצאת בראש אלף לוחמות
ערומות כמותה לצוד גברים ב איזזרי ה־ג׳ונגל
של פרו, לאנוס אותם — ולשלוח
אותם לחופשי. הילדים שייוולדו לאלף
הלוחמות, מהאונס הקולקטיבי, יוחזרו ל שבטי
אבותיהם. הילדות שתיוולדה, תי שארנה
אצל אימהותיהן, תגדלנה להיות
דור חדש של אמאזונות.
גודלה (מתחרז עם עומד לה) מאיר () 31
— ללא כל קירבה מיש פחתי ת לגולדה
מאיר — הגיעה לתפקיד מלכת האמאזונות
בסירטו החדש של הבמאי הנודע, האמאזר
נות, לאחר שידידים דחפו אותה ממש
לזרועותיו, בעקבות חיפושיו אחרי טיפו סיות
מתאימות. היא עברה מיבחנים מת אימים
— ונתקבלה בתור המלכה.
בעקבות בחירתה, צורפה למחנה טירונות
שהקים הבמאי בסרדיניה. שם, מצאה כבר
עשרות חתיכות חסונות מכל רחבי העולם
— כולל 28 סנגליות שחורות־עור.
במשך שישה שבועות מפרכים, הריץ
המאמן האמריקאי, פרד ואלים, את החתי כות
ארוכות־הרגליים על חופי קוסטה
סמראלדה וצוקי צפון סרדיניה, כשהן
חשופות חזה, ולבושות סלים סמלי בלבד.
הוא לימד אותן שיטות היאבקות עתיקות,
סייף, ירייה בקשת, ורכיבה על סוסי־פרא.
״מעולם לא זכיתי לכל-כך הרבה סימנים
׳כחולים בגוף,״ התלוננה גודלה לאחר
הסיוט. אפל היא היתד, עוד ברת־מזל.

קולנוע זה עסק רע מאוד בארץ. אינ כם
מאמינים ו שאלו את בעלי בתי ה קולנוע.
הם מתלוננים על כך מזמן. ה-

כרנשטיין־כהן בפסטיבל ברלין
סרט ללא

מפיץ

טלוויזיה אוכלת להם כל חלקה טובה.
אז מה המסקנה ו שצריך לפתוח עוד
בתי קולנוע! לא ייתכן י אבל זה הרי
בדיוק מה שקור ה:
קולנוע לימור התל־אביבי למוד־הסבל,
שעבר כבר ידיים וצרות אין ספור, ייפ תח
בנראה בקרוב, לאחר שנרכש על־ידי
מפיץ־סדטים מקומי. קולנוע צפון באותה
עיר, שהיווה לאחרונה בדיחה בפני עצ־

--מה, גם בסרטים שהוצגו שם, גם ברמת־ההקרנה
וגם במערכת הקול — מחליף
בעלים ומתכונן לחדש ימיו כקדם (כא שד
הוצגו בו באמת סרטים מובחרים):
בסוף החודש יציגו שם את קברט, מחזמר
שעלילתו מתרחשת בברלין, בתחילת הנא ציזם,
ו א שר זנה לביקורות נלהבות בחוץ
לארץ.
דויי ב־ אין — קולנוע שבו צופים תוך
כדי ישיבה במכונית — עומד גם הוא
להיפתח בקרוב, בפרברי תל־אביב לפי
אותם חוקי הגיון. באף מקום בעולם לא
פותחים מוסד נזה לקראת החורף, אבל
אנחנו הרי היינו תמיד מקוריים. הסרט
הראשון שם יהיה שוב אלי, צ׳ארלטון בלו,
שהוא מעין מהדורת־המשך לבלשים באים
להארלם.
גם קולנוע דקל, שאיכסן במשך תקופה
ארוכה את התיאטרון העממי, חוזר ליעודו
המקורי ויתחיל בשבוע הבא להציג שוב
סרטים.
אז אם כל כך רע בענף הקולנוע, למה
זה כל כך טו ב?
מצד שני, מי שיתעניין בקולנוע היש ר
א לי, ישמע שהכל שפיר. עושים הרבה
סרטים, ,משקיעים הרבה כסף, ויש הזדמנות
למלא הרבה עמודים בעיתונים עם מעשיות
על התעשייה החדשה ופירות המופת שלה.
היחידים שלא כל כך ששים לכל העניין,
הם אותם בעלי בתי־קולנוע שנזכרו מעלה.
התעשייה אולי מפוצצת אותם בסרטים,
אבל זה כנראה לא בדיוק מה שהם רוצים.
למשל, לא ביום ולא בלילה נדד הרבה
וחיפש הרבה. הכוכבת שלו, מרים ברנש־טיין־כהן,
הגיעה איתו אפילו עד פסטיבל
ברלין. לבסוף הגיע לידי מפיץ צעיר,
ולקולנוע סטודיו, ויזכה להקרנה ב עוד
כחודש — כלומר, למעלה מחצי שנה ל א
חר שהסתיימה הכנתו. לצד השני עוד
אין מפיץ, אבל קולנוע כבר מצא. בינתיים
בתל-אביב. פלוך הגיע נ בר לסף־חייאוש.
מפיץ ודאי שאין לו, והסרט יוצג בבכורה
ארצית בקולנוע תכלת בתל־אביב, אחרי
הליצנים.
יעזור אלוהים למשקיע הישראלי שצריך
לקבל את השקעתו חזרה מקולנוע בגודל
של תכלת.
לאן נעלם דניאל ואקס קיבל אמנם פרם
מן המועצה לתרבות ואמנות, ומי שראה

מרב־מכר
לרך־סבר
תקרית בזאלצבורג(תל־אביג,
ארצות״הכרית) — הספר היח
בידוע רב־מכר בלתי רגיל, שסי פר
על ארכיון נסתר של הנאצים, חטמוו בקרקעית אגם
אוסטרי, ועל מאמציהם של שירותי״חביון השונים (כולל
הישראליים) להניח ידיהם עליו.
הסרט מצליח לקחת סיפור״מתח זה ולפרוט אותו לפרו-
טות, בעזרת בימוי לא מהוקצע ותסריט שמחמיץ את כל
ההזדמנויות הנכונות לדגדג את עניין הצופה. אמנם הרקע
— העיר זאלצבורג — פוטוגני מאוד. הדבר כנראה העביר
את הבמאי לי (״לה מאן״) קאצין על דעתו, משום שהוא
מצלם אותו שוב ושוב, מתעקב ארוכות לאורך הרחובות
שבעיר מולדתו של מוצארט, מנציח מנגנונים של שעונים
מיכאניים גדולים, עולה לבקר טירות עתיקות. בכל פעם,
נעצרת העלילה דום, וממתינה שיסתיים הטיול המאורגן.
אילו מדובר היה בסיפור דל בפרטים, שצריך למלא
אותו בנופים כדי שיגיע בסך־הכל לאורך סביר, מילא. אלא
שדווקא במקרה זה יש פרטים למכביר, גם בקשר לתפ קידים
של כל האנשים הרבים בהם נתקל הפרקליט שהיה
למרגל בעל־כורחו (בארי גיומן) ,וגם בתיאור הגיוני, מפו רט
ומובן יותר של המקומות בהם צריכות להתרחש סצי-
נות-מתח. כמו למשל החצר הפנימית של בית הצלם
הנרצח, בסצינה הראשונה של הסרט.
גם השחקנים אינם נמנים כאן על העלית הקולנועית.
חוץ מאנה קארינה, שמתבזבזת כאשתו הדומעת של הצלם

לאחר טירונות מפרכת זו, מסוגלת גוד לה׳
ו ש אר הלוחמות שלה, לדהור על סוס
כמו הנסיכה אן, לירות חץ כמו רו בין הוד,
להשתמש בחרב כמו ישלושת המוסקטרים,
ולהטיל כידון כמו אלוף אולימפי. מצויידת
בכישורים אלה — מלבד אלה שהעניק
להן ריבון עולם — יצאו השבוע האמאזונות
לדרום יוגוסלאביה, שם יסריט יאנג את
סצינות־החוץ של הסרט.
לפי המיתולוגיה היוונית, היה לאמאזונות
רק שד אחד, כדי שתוכלנה לידות יותר
טוב בקשת. אך לא אצל יאנג .״לאמאזונות
שלי יהיו שני שדיים לכל אחת,״ הכריז.
״שני שדיים גדולים ויפים. אחרי הכל,
זה סרט מודרני, לא הצגה יווני ת עתיקה.״

הנרצח, יש כאן סידרה של משתתפים מן הדרגה השנייה,
כמו למשל בעל התפקיד הראשי, בארי ניומן, הנחשב
בהוליבוד כתחליף נאות כשאין להשיג כוכבים של ממש,
אבל לא לכוכב בפני עצמו.
בסך הכל, כפירסומת ללישכת התיירות האוסטרית, לא
רע. אבל למה צריך היה בכלל להפריע לנופים עם הסיפור
המבולבל הזה?

מה קוה
לבייבי קאר!
קורותיה של קטינה >הוד,

ארצות-הברית)
תל-אביב,
בעצם, זה סרט לפי כל חוקי
הזהב של הוליבוד. גיבור עשוי ללא-חת — במקרה זה
פאתולוג מוכשר, נמרץ וסקסי — ההופך עולמות על״מנת
לטהר את ידידו מחשד של רצח מתוך רשלנות. הידיד
הוא רופא-מנתח המואשם בביצוע כושל של הפלח מלא כותית.
והקורבן אינו אלא קארן, בתו הקטינה של מנהל
ובעל בית-החולים בו עובדים שני הרופאים. לתוך מעשה
זה, משתלב גם סיפור האהבה מחוייב המציאות, שבלעדיו
לא היתה הוליבוד מוכנה בזמנו לעשות אף סרט.
אולם מה שמעניין בכל זאת בסרט זה, למרות השיג־רתיות
והשקיפות של הדמויות, הוא מה שמעולל הבמאי
בלייק (״הפנתר הוורוד״) אדוארדס בתוך מוסכמות אלה.
כי מבעד לסיפור המעשה, מציצה אלינו חברה אמריקאית
חולה, אכולה בסמים ובדיעות קדומות, אדישה לצדק
ורגישה בעיקר לממון, עם מערכת מישטרתית ותחוקתית
בעלת השקפות עולם גמישות מאוד.
מה שמעניין עוד, הם הערכים המשתנים של המוסר
ההוליבודי. בזמנים הטובים, דיברו על הפלה כעל חטא
נורא. היום זו זכותה הלגיטימית של האשה. הנישואין
היו מוסד מקודש. היום זה מוסד שעבר עליו הקלח. הנערים
היפים חיו תמיד גיבורים, היום הם דווקא המופרעים
והמסוכנים. בקיצור — עולם חדש.
אם נוסיף לכך את החוש האסטתי של הבמאי, המי טיב
לנצל את המסך הרחב לבניית צילומיו, וכמה סצינות

אותו מסכים שוד, אחד הסרטים הרגישים
והטובים יותר, אם לא הטוב ביותר, שגעשו
עד עכשיו בארץ — אך בכל זאת אין לו
מפיץ ואין לו קולנוע.

שחקגית אחרת, סאסקיה צ״וך, הוחז רה
לרומא עם אצבעות מעוכות, לאחר
קרב־חרבות קשה, שצולם לצורכי־פירסו-
מת מוקדמת לסרט (ראה תמונות).

ניומן: מפרקליט — למרגל

למה? מפיץ אחד היד, מוכן להסביר
לבמאי הפגר שחסר שם סקס, והראה לו
אפילו איך אפשר להכניס סצינה כזאת
בזול. אך הפגר עדיין מקווה למכור את
הסרט, ללא התוספת.
אז אם עושים כל כך הרבה סרטים
בארץ, והכל הולך כל כך טוב — למה
כל כך רע?

תדריך
תל־אביב
צבא הצללים (פריז, צרפת)
— סיפורים מן המחתרת הצרפתית במל חמת
העולם השנייה, מסופרים ברגש
ובעוצמה דרמטית רבה על־ידי ז׳אן פיאר
מלוויל, שהיה בעצמו לוחם מחתרת. צוות
שחקנים מעולה.

התפוז המיכאני

(פאר,

קוברן ומקניל: מזון לפתולוגים
עשויות היטב, כמו דהירה מטורפת בתוך מכונית, וסצינת-
שיא עקובה מדם בחדר־מיון של בית״חולים — הרי שבסופו
של דבר זהו סרט המתקבל איכשהו על הדעת, למרות
כל השיגרה שבסיפור, ולמרות שכמה מחוטי העלילה נש ארים
תלויים באוויר עד הסוף.
ג׳יימס קובורן, בדמות הפאתולוג, הוא כרגיל ג׳יימס
קובורן, ואילו ג׳ניפר מקניל מ״קיץ של אהבה״ ,כתזו-
נאית בית-החולים בה הוא מאוהב, נאה בהחלט.

אנגליה) — אלגוריה מסמרת שיער של
סטאנלי קובריק לפי אנתוני בורג׳ס, המת ארת
את פני העולם כפי שיהיו ב עוד זמן
קצר, כאשר האלימות הפיזית והרוחנית
ישתלטו על כל חלקה טובה. סרט חובה.
הליצנים (תכלת, איטליה)
— מסעו הנוסטאלגי של פליני אל עברו
שלו ואל ע בי אומנות הליצנות בקרקס,
בסרט תעודי למחצה, אבל מלא וגדוש
בדמיון החזותי המופלא של הבמאי, ובת חושת
עצב לסוג של אמנות ההולך לעולמו.
תרגיל בנישואין ( ג ת, צרפת)
— עוד פרק אוטוביוגראפי של פרנסואה
טריפו, המתאר חייו של מתברגן צעיר
ברובע פריזאי אופייני. הרבה מאוד אווירה,
הרבה רגישות קולנועית, מאחורי נושא
באנאלי כמו החיים היומיומיים.
הספירה לאחור (מקסים, צר פת)
— גנגסטר בא לנקום ב בוגדיו לאחר
10 שנים בכלא, בסרט בנוי היטב, עם
אווירה דחוסה ועם כמה מכוכבי הקולנוע
המוכשרים ביותר של צרפת, ביניהם סרג׳
רג׳יאני, סימון סיניורה, ז׳אן מורו וסישל
בוקה.

ידושליס
מוות בונציה (ירושלים,
איטליה) — סיפור של תומאס מאן על
מהות האמנות והאמן, בעיבוד קולנועי
יפה מאוד לעין אבל איטי להרגיז, בו
הופך הרקע, ונציה, לסמל התפוררות נוסף
ברגעיו האחרונים של מלחין הגוסס על
חוף האדיאטיקה.
12הנוע זי ם (סמדר, ארצות־הברית)
— סרט מלא וגדו ש פעילות על
12 עבריינים המבצעים פעולת מחתרת
מאחורי קווי הגרמנים, במלחמת העולם
השניה. בי מוי נמרץ של רוברט אלדריץ׳.
עם לי מארוין, ג׳ון קאסאבטס, טלי סאבאלס
׳ועוד.

חיפה
יום א׳ הארור (פאר, אנג ליה)
— סיפור רגיש ויוצא דופן על ג בר
ואשד, בגיל העמידה, המאוהבים שניהם
בנער צעיר. ב מ אי: ג׳זז (קאובוי של
חצות) שלזינג׳ר. עם פיטר פינץ, וגלנדה
ג׳קסון.

גאלה הס
מאד, יוסף וקסמן
27 ילדים נפצעו אתמול
בעפולה בהתנגש משאית,
שסטתה ממסלולה, באוטו־־
בוס שבו נסעו ילדי עובדי
סולל-בונה מראשון־ לציון
ורחובות לטיול הג.
לידו לא נפגע.
ראש לשכת התנועה במשי
טרת גפת יזרעאל מסר, כי
ערנותו של נהג האוטובוס,
אבנר שרעבי, בן ,28 מרחו־בות,
מגעה אסון כבד יותר,
בכך שבראיתו את הסכנה ה ממשמשת
ובאה היסה את ה מכונית
ימינה ככל יכולתו ו ירד
ל שולי הכביש, וכד נפגע
״רק״ צידו השמאלי של ד,או־

הרופא המדומה
(המשך מענווד )29
עובדה שהוא לומד רפואה ועומד לקגל
תואר דוקטור לרפואה, על סמך מיסמכים
מזוייפים.
היא חייגה לביתו של הד״ר נח קפלע-
סקי, ד,מישנה לדיקאן הפקולטה לרפואה
באוניברסיטת תל-אביב .״בעלי, דוד בן-
צבי׳ לומד בבית־הספר לרפואה על סמך
מיסמנים כוזבים,״ הודיעה לו בהתרגשות.
קפלינסקי התייחס למידע ברצינות. ל מחרת
ביקש את תיקו האישי של בן-
צבי ונבר במיסמכיו. הללו לא נראו לו
כשורה. נכתב בהם, כי הצעיר התקבל
לבית-הטפר לרפואה בתום ארבע שנות
למיקרוביולוגיה ב לימודים
במחלקה
לימודיו, בתום אוניברסיטת בר־אילן.
פנה לביודהספר לרפואה ביקש להתקבל
ללימודי השנה הרביעית. הוא טען, כי
במולדתו, רומניה, למד שלוש שנים ב פקולטה
לרפואה של אוניברסיטת יאסי
וכי שנים אלה מקנות לו את הזכות ל לימודי
שנה רביעית ברפואה.
טענתו נתקבלה, לאחר שהציג אישור
כי למד באוניברסיטה הרומנית.
אך ״המיסמך הרומני״ לא נמצא בתיק,
שעה שנח קפלינסקי נבר בו. מזכירת ה פקולטה
סיפרה למשנה לדיקאן, כי ה סטודנט
נטל את האישור, כדי להציגו
במשרד ממשלתי, שם ביקש, לדבריו,
לעבוד. מאז לא ראו את המיסמך.
קפלינסקי הודיע לבן־צבי כי אם לא
יובא המיסמך חזרה, יהיה עליו לבקש
אישורים חדשים ביאסי על לימודיו שם.
בינתיים, המשיך בן־צבי בלימודיו.
האישורים מרומניה לא נתקבלו במש רדי
הפקולטה. בינתיים עמד בן־צבי על
סף סיום לימודיו. תואר הדוקטור, לו
ייחל במשך שנים, היה כבר כמעט ב הישג
ידו. האוניברסיטה שיגרה
ידיעתו, מבלי מכתבים למשרד־החינוך הרומני ולאוני-
ברסיטת יאסי וביקשה אישורים על לימו דיו
של הרשקו דורל.
בסוף חודש יוני, השנה, הגיעה לתל-
אביב תשובתו של משרד החינוך הרומ נ
י :״הרשקו דורל לא למד מעולם ולא
היה רשום באוניברסיטת יאסי.״
כאשר נח המכתב על שולחנו של הד״ר
קפלינסקי׳ נותרו לבן־צבי עוד שתי בחי נות,
שהפרידו בינו לבין הדיפלומה. אז
גמלה ההחלטה בליבו של המשנה ל-
דיקאן להשעות את התלמיד מלימודיו.
תיקו הועבר לממונה על המישמעת
במוסד ובחודש אוגוסט נפתח משפטו ב פני
הפרופסור יורם דינשטיין, הממונה
על ועדת המשמעת. האשמה :״מסירת
נתונים כוזבים והתקבלות לאוניברסיטה
בטענות שווא.״

תלמיד מוכ שר
ומצ טיין
ך• מהלךהדיון נקרא בן־צבי להו־
^ כיח פעם נוספת כי אכן למד רפואה
באוניברסיטת יאסי, אך הוא לא המציא
מיסמכים כוזבים נוטפים.
האוניברסיטה חשפה רק אחד מתעלו-
ליו של האיש, שהצטיין בלימודיו ואמור
היד, להיות רופא, אך מישאלתו לא הת מלאה.
הפרום,
דינ ש טיין קבע בפסק־דינו כי
דוד בן־צבי יורחק מן המוסד לצמיתות:
״אני מוצא כי התביעה הוכחד, די צור כה,
כי התלמיד אמנם עבר עבירה של
מסירת נתונים כוזבים לאוניברסיטה ו אני
מרשיע אותו על עבירה זו. זהו
מקרה חמור ומעציב. חמור, כיוון ש למעשה
מדובר בעבירה פלילית ולא רק
בעבירה על תקנון המשמעת של ה אוניברסיטה.
בפסק־הדין, עזד נאמר
״מעציב,״
״משום
שמדובר בתלמיד מוכשר, שאילו
היה הולך בדרך הישר, היה גומר את
בית־הספר לרפואה בהצלחה. בנסיבות
אלה, איני רואה כל מנוס מלקבל את
המלצתו של המזכיר האקדמי, והיא:
• ״לפסול את כל הבחינות שעשה ה תלמיד
באוניברסיטה.

הנהלת חשבונות בירושלים
(בפיקוח משרד העבודה).

פקידות כללית — 4

חודשים !

סדז א, כתיבה במכונה —
חודש !
בידיים ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל . 18

שבועון החדשות הישראלי
העולם הזה״,
המעמת והמינהלה: תליאביב, רחוב קרליבך ,12 טלסון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • ״הדפום החדש״ מדם,
ת״א, רח׳ בך אביגדור הפצה: גד מדם • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורר הראשי: אורי אבנרי המו״ל ; העולם הזה בע״מ.

• ״להרחיקו מן המוסד לצמיתות.״
העונש היד, קשה. בן־צבי מערער עתר,
בפני ועדת המשמעת, אך כאשר זו
תיווכח כי מדובר בזייפן פאתולוגי, נר אה
כי לא תיאות להמיר את עונשה.
החומרה הפלילית של מעשיו, אותה
חשף הפרופסור דינשטיין, לא הוכרה
עדיין על־ידי משטרת ישראל. משום כך
מתייחס מדור הרמאויות במשטרה לבן־
צבי כאל נוכל קטן שאינו מסוכן לציבור.

העולם הזה 1836

במדינה >
(המשך מעמוד ) 28
נאלץ לעזוב. כך גם בגן ובכיתה א׳.
משרד הסעד לא הצליח למצוא לו מקום
במוסד סגור. ובעוד בני גילו מבקרים ב־בית־ספר
ומשתלבים בחברה, נותר מיכאל
בודד, מסתובב ברחובות. מאוחר יותר,
החל פורץ לבתי השכנים, גונב משם פרי טים
חסרי־ערך.
כך היטלטל מיכאל בין המוסדות השו נים,
בין פסיכיאטרים של משרד הבריאות
לעובדות סוציאליות של משרד הסעד,
במשך שמונה שנים ארוכות. במשך שמו נה
שנים ארוכות, לא מצא משרד הסעד
מקום עבורו בשום מוסד.
ללא מזל. רק לאחר שמונה שנים של
בדידות, בהן נחתמה נישמתו בידיעה ה מרה
כי הוא זר, לא רצוי, ומוקא על-ידי
הקולנוע המשוכלל
והמפואר ביותר
בישראל
כסאות מרופדים
מוחים ביותר
עם ראייה

טירבית
מערכות מיזוג אוויר משוכללות חימום וקירור

מערכות סטראופוניות
משוכללות

מסך י

חניה
ב״חניוו
דקל״
חינם

הראשון בסידרת סרטי האיכות :

ג׳ורג ס§עקו\7 תחבוו ציבורית :
״דן״ קוים
מס,27 , 29 .
14 ,25 ,26
״אגד״ קוים
מס,502 ,602 .
79 ,501

זרוק נצחי מורנו
16 שנה — ללא עתיד
החברה — זכה הילד להתקבל למוסד ל נערים
קשי־חינוך בני־ציוך, ליד רעננה.
כאן, מצא את מקומו.
אלא שמיכאל לא נולד להיות בר־מזל.
כעבור עשרה חודשים נסגר המוסד, ו הילד
נפלט שוב לרחוב.
ושוב שנתיים של טילטולים בין מוס דות.
ושוב התשובה הנצחית אין מקום.
תעלוליו קיבלו עתה צביון רציני יותר.
בעקבות גניבה של ממש, בבית שכן, נידון
לפיקוחה של קצינת מיבחן.
קרן אור. הקצינה, צילה רוזן, היתה
הדבר הטוב הראשון שקרה לנער מוכה־הגורל
מאז שנולד. היא הצליחה למצוא
את הדרך אל נפשו המסוגרת, החשדנית.
היא גם הצליחה להכניסו לנזיצפה־ים, ה מוסד
להסתכלות של שירות המיבחן.
שם, נראה היה שמיכאל מצא את מקומו
— עד אותו יום בו נמלט, פרץ, ונתפס.
עתה, בגיל 16 וחצי, נשאר מיכאל במ קום
בו התחיל: עם כלום. על הוריו דלי־האמצעים,
הוא מהווה נטל כספי כבד.
זוג מכנסי חאקי פשוטות, עבורו, עולים
שישים ל״י. הוא נזקק לכדורי־הרזייה יק רים
— שאינם מועילים לו. פניות הוריו
לעירייה ולמוסדות, לתת להם רי שיון ל דוכן
או לקיוסק, בו יוכל הנער למצוא תע סוקה
— לא נענו .״לאף אחד לא איכפת
ממיכאל,״ הגיבה אמו במרירות .״רק
כשהוא יעשה משהו רע, ישלחו עליו את
המשטרה. למה שלא י עזרו לו קודם ז ״

ה של ם הזה 1836

״ ס ״וו תהפשע ״
1( 1ז א 0£ש£א £אז
5אסון

3תו 11ז §ח0531־ו 6־ק 50 70

?01511

6 2 2 ,5 5 0

^ ייי *

001.

8 3 , 4 7 5 15

* ^ ד ד ^זטסש

שחובשחסדח!
1ן ך ןן ק

מפגין אלמוני, רכוב על
אופנוע ענק, מדגים כיצד

נופלת הקסדה על עיניו, כאשר הוא עוצר.

ך* ם פרצו בגלים סוערים, מנפצים את
ן 1שלוות האזרחים שנמו את שנת אחר
הצהריים שלהם. במשך שעה ארוכה,
התמלאה רחבת־החנייה הענקית שליד
היכל־התרבות בתל־אביב, בשבת האחרו נה,
בכאלף רוכבי אופנוע נזעמים, נרגשים,
המאיצים את מנועיהם לשיא הרעם בכוונה
תחילה. המקום דמה לחניון טנקים וכלי
רכב משוריינים המתעורר לפתע לתחייה.

.טוב למות

אסי עטר 16 תלמידת תיכון סוקולוב בתל־אביב, נכנעה
כמו מרבית האופנוענים, הופיעה להפגנה חבושת קסדה
מעוטרת במלאך המוות, אך מוכנה לכל כדי להסירה :״יותר טוב למות מאשר לסבול.״
היתד, זו ההפגנה הראשונה בסידרה
מתוכננת של הפגנות, לאחר הפעלת החוק
המחייב אופנוענים לחבוש קסדות גם ב ערים.
הקהל בה, היה מגוון מאוד: תיכו ניסטיות
מצפון העיר ובני פרברים, אינטי ליגנטים
בגיל העמידה וחורנים צעירים.
פרשים על הונדות שבעה כוח סוס, שמחיר
כל אחת כ־ 5,000ל״י, ובעלי טוסטוס זעיר,
שבקושי חי. רק ד בר אחד היה משותף
להם — הזעם.

ן־ ״ זעםהובע במילים ברורות, בוטות,
5ז בכרזות שמילאו את הנוף, ובנאומים
שנישאו ספונטנית .״לא ניתן לגד יעקובי
לדפוק אותנו,״ זעק אחד המארגנים, איתן
ענו. תושב שכונת ד,תיקווה. מתניה טביב,
שאירגן את קבוצת המפגינים שהגיעה
מראשון־לציון, קרא להקמת אידגון־מחאה
של כל עופנועני ישראל .״נקים אירגון
כמו בעלי המוניות או אגד,״ הכריז מתניה.
״רק ככה נוכל לשמור שלא ידפקו אותנו.״
למרות הזעם, היתד, זו הפגנה מסודרת,
פחות או יותר. המפגינים הפגינו — אך

דאגו, רובם ככולם, להופיע במקום עם
קסדותיהם .״אני לא אחבוש קסדה לעו לם,״
הבטיח רפי אדום, שמיניסט בתיכון
חדש — אחד המעטים שהופיעו ללא קסדה.
״איך בכלל אפשר לשים את הסיר הזה
על הר א ש?״ התלונן יהודה ברלין () 31
מרמת־גן .״לא רואה ולא שומע כלום עם
זה. אפשר להשתגע.״
ך * משטהה, שהופיעה במקום בכו-
\ 1חות מצומצמים, נשארה בטלה מעבו דה,
רוב הזמן. שוטרים הסתובבו בין
המפגינים, רשמו את מספרי האופנועים
של המפגינים, אך אף אחד לא לקח אותם
ברצינות. לקראת הסוף, תבעו השוטרים
מאיתן ענו שיורה למפגינים להתפזר
בשקט, בנפרד.
אלא שהמפגינים התנגדו. בתום הנאומים
וד,התרמה, הם פרצו בשיירה ארוכה, מלו כדת,
לאורך שדרות רוטשילד, הרעידו את
כל העיר ברעם אלף מנועים.
״זאת רק ההתחלה,״ הבטיחו.

,זה מנעד
עטרה מכריזה
פרידמן ( 16ו חצי)
,תיכוניסטית תל־אביבית, שהשתתפה
בהפגנה ,״לא אלבש את זה בשום פנים ! ״

הדוב הדומם

״חץ׳ /בולדוג זועף ושתקני שהיה
אחד המשתתפים השקטים יותר ב הפגנה
הרעשנית, ניאות לדגמן את סיבלו של הרוב הדומם —

הדוב הדועם

ציבור ענק של 40 אלף אזרחים שרובם המכריע מיעוטי אמצעים
וקשרים בצמרת — ומשום כך בלתי מאורגנים — ומשוס כך מה ווים
טרף קל לתקנות דרקוניות — לפחות לדעת משרד־התחבורה.

אלף מפגינים רכובים על אופנועים וקטנועים רועמים
פשטו בשבת האחרונה אחר־הצהרייס על רחבת־החנייה של
היכל־התרבות בתל־אביב .״לא ניסע עם קסדות.״ ״מוטב לסכן חיים מאשר לסבול כל

,להשמיד
איתן תובע
ענו,

ממארגני ההפגנה הגדולה, המדגים את יחסו
לקסדה על רקע ניידת מישטרת ישראל.

החיים״ — היו אחדות מהסיסמאות (תמונה ימנית עליונה) שהביעו את זעמם של המפ גינים.
המארגנים, שפתחו ביוזמה ספונטנית, הופתעו לטובה מההיענות ההמונית,
מתכננים עתה מיבצעי פירסום ויחסי ציבור שידהימו את הציבור — כמו התמונה מימין.

מספר 1836

שנה 36

המחיר 2.25ל״י

סעדה

נאל־ער

כ׳ כסלו תשל״ג8.11.72 ,