גליון 1838 מתאריך 22 בנובמבר 1972

הרב גורו אנס את ההלכה
וקייס את הבטחתו לגולדה

חסום את אחו! החסימה!
תחת סיסמה זו תתקיים הפגנה בשערי הכנסת
ביום השלישי הבא ׳ ה־ 28 בנובמבר .1972
חברי תנועת העולם הזה — כוח הדש ואוהדיה מתבקשים
להצטרף להפגנה זו — שהיא חלק מהמאכק נגד המזימה
לגרש את סיעתנו מן הכנסת וההסתדרות באמצעות חוקים
שרירותיים.

המבקרים המקצועיים והצופים החובבים היו חלוקים
השבוע בדיעותיהם באשר לטיבה, חינה ומידת עניינה של תוכנית
הטלוויזיה חיים שכאלה, שהוקדשה בשבוע שעבר ליחזקאל
ויינשטיין, הלוא הוא חצקל איש־כסית, בעליו של כסיה ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב, באמצעותו ניסו מפיקי התוכנית לספר את סיפור עלייתה ונפילתה
של הבוהמה הישראלית, כפי שהיא משתקפת מההיסטוריה של כסית.
כשלעצמי איני סבור שאדם יכול להיות אובייקטיבי לגבי נושא מעין זה, שיחסו
אליו קבוע מראש, לפי מידת חיובו או שלילתו את כל מד, שכרוך בנושא בוהמה.
אלא שלא לביקורת טלוויזיה אני מתכוון הפעם, כי אם להשלים בקצרה פרק חסר אחד
מסיפורה של כסית, אחד מפרקים רבים וטובים שלא באו לידי ביטוי באותה תוכנית
טלוויזיה.
הכוונה היא, כמובן, ליחסי הגומלין בין המקום לבין עתון זה.
אי־אפשר לתאר ולהסביר מה היוותה בזמנו כסית לציבור רחב של בני הארץ
הזאת, מבלי להזכיר את העולם הזה. שנים רבות מאוד היה אחד הערבים בכל שבוע

על השעה ו הסידורי ם — תבוא הודעה בעיתונים.

תנועת העולם הדה -נוח הדש

תנועת העולם הזה -נוח חוש
כיום החמישי 23 ,כנוכמבר ,1972 כשעה 8.00 כערב, יתקיים
כאולמי ״כני כרית״ ,רחוב קפלן ,10 תל־אכיב, הדיון הראשון של

ה חוג המד׳!׳

הנושא:

הטאקטיקה ואיסטואטגיה של המלחמה בסווו
יפתח את הדיץ

אור׳ א בנ ר׳

קוראי ״העולם הזה״ כ״כפית״ כ־1961
גליון מיוחד על ישראל בר
מוקדש בכסית לעתון זה. לגבינו היה זה מחזה מרנין, כשבכל יום שלישי בלילה היתד,
מכירת הגליון החדש של העולם הזה מתחילה בפתחו של קפה כסיה ויושביו היו
הראשונים המסתערים על מוכרי העתונים. תוך שעה קלה היו שערי העולם הזה
נשקפים מידיהם של כל אורחי הקפד׳ וסביב השולחנות היו ניטשים ויכוחים סוערים,
בין מחייבים לשוללים, על כתבות וסיפורים שפורסמו בעתון.
מכל רחבי העיר היו באים אנשים, ברכב וברגל, לקנות את העולם הזה דווקא מול
כסית. רבים היו קונים גליון, מחפשים מקום בבית־הקפה כדי לחטוף בו מבט ראשון,
וכך היה גם חצקל נשכר מהתופעה המיוחדת במינה. לשיאה הגיעה תופעה זו במוצאי-
שבת אחת בשנת ,1961 ביום בו יצא העולם הזה בגליון מיוחד עם הפירסום הראשון
על מעצרו של הד״ר ישראל בר, מי שהיה יועצו של ראש־הממשלד׳ דוד בן־גוריון.
כחשוד בריגול. שעות ארוכות המתינו אלפי אנשים בכסיה להופעת העתון, שעל
מועד הופעתו הבלתי רגיל נמסרה הודעה מוקדמת. כאשר הוחל בהפצת העתון מול
כסיה, כוסה הכביש כולו ונחסם בידי אלפי המצפים שביקשו לחטוף את העתון.

^ ״העיתון של
7הבלבך 9ש 1ט.
מה יו ת ר קל מלהשתתףב הג רלת
ה לו טו. תמורת 50אגו רו ת תו כ ל
לסמן 6מספרים בכל אח ת משתי
הטבלאות שבסופס.
עשהחישובפ שו ט פ עו להבת
שניות ס פו רו ת, מ בי א ה לך סי כויי
ה שתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הר א שון ואל פי לי רו ת בי תר
הפרסים.
ז ה כל כךפ שו ט..

השיטה

ההשפעה, היתה כאמור השפעת גומלין.
תקופה ארוכה באותם ימים היו שנהגו לכנות את העולם הזה, במידה פחותה או
רבה של צדק בתואר ״העתון של דיזנגוף״ .לא היה זה רק מפני שהוא נמכר בדיזנגוף.
לא היה עתון בארץ שכיסה, שיקף ותיאר את המתרחש בתוך אותה חברה סגורה
שכסית היוותה לד. בית, כמו העולם הזה.
גורם אובייקטיבי אחד לכך היתה קירבתם של משרדי המערכת דאז לכסית. די
היה לעבור את כמה מאות המטרים שהפרידו בין משרדי המערכת ברחוב גליקסון,
מאחורי בנין קולנוע תל־אביב, לבין כסית, כדי לפגוש בדרך או בכסית עצמה, את כל
המי ומה של ישראל: עסקני מפלגות, קציני צבא, שרי ממשלה, אמנים, סופרים
ועתונאים. אפשר היה להוציא עתון שלם רק מהסיפורים שנקלטו בדרך. להודות על
האמת, אני חושב שכמה מגליונות העולם הזה יצאו לאור בדרך זו.
כך קרה שהביקורת העיקרית שהוטחה נגד העולם הזה במחצית השניה של שנות
החמישים, למשל, היתה הדיספרופורציה שבו: היחס בין המקום ותשומת־הלב שהקדיש
העתון למאורעות הקשורים באנשי כסיה לבין השטח שהוקצב לכיסוי מאורעות אח רים.
היתד׳ אולי מידה של צדק בביקורת זו, אלא שבאותם ימים היתה כסית ליבה
של ישראל, מוקד חיי החברה התל־אביבי, התרבות והרכילות, בורסה של ידיעות,
סודות ושמועות.

כל זד, חלף ונעלם עם דעיכתה של כסית. פרק זמן מסויים היוותהקליפורניה
אייבי נתן נסיון לתחליף, שפרח אף הוא. עם נסית מת גם רחוב דיזנגוף, שהיד,הרבה
הרבה יותר מאשר רחוב, ובזכות זה זכר, לעתון משלו. העולם הזה איבד את תדמית
״העתון של דיזנגוף״ מפני שפשוט דיזנגוף לא היה קיים יותר.
זכר אותם ימים צובט ומכאיב. לא מפני שהם מקפלים בתוכם גם את עלומיו של
עתון זה, שבעמודיו ניתן היד, לחוש אז את דופק
ליבה של נסית. העלמה של כסית — המושג ולא
המוסד — מציין את אחת התמורות שעברה החברה
הישראלית בדרך אל הניכור, הזרות, הפערים ודד
לא־איכפתיות.
העולם הזה 1838

1נגד האינפלציה!
כל החיים מטרטרים לנו במוח עם זדי ואף אחד לא
מזיז את התחת שלו השמן ולא נוקף אצבע. פאקט —
האינפלציה ממשיכה לדהור. אז למה הם לא עושים כלום?
יש לי הצעה, שהיא, יעני ,״ברוח הדברים״ שוועדת
הכספים של הכנסת צעקה השבוע על ספיר, שהוא מתייחס
למיליונים של לירות כמו לאגורות.
מה שברור זה, ששמה באוצר התרגלו למילים האלה.
מה זה בשבילם להוציא מהפה :״יאללה, תזיז איזה 40
מיליון להנה,״ או ״אני אתן לך שני מיליארד, בתנאי
שבבחירות תחזיר לי איזה מאה־מאתיים מיליון.״ שום
דבר. ככה בקלות. כסף קטן.
נו, אז אם זה כך, ההגיון אומר שפשוט צריך להחליף
לכסף את השמות שלו.
אז בואו נקרא ליחידה העיקרית של הכסף, נאמר:
״דירה־למשפחה־מרובת־ילדים״ .היחידה הזו תהיה שווה
40,000ל״י. זה לפי המחיר שהדירה עולה לממשלה.

1דירה-למשפחה־מרובת־ילדים = 40,000ל״י(דלמ״י)
1חדר־למשפחה־מרובת־ילדים = 10,000ל״י (חלמ״י)
׳1קיר־למשפחה־מרובת־ילדים = 2,500ל״י (קלמ״י)
וכן הלאה וכן הלאה לכיוון של הכסף הקטן: חלון,
לבנה, בלטה. ולכיוון הכסף הגדול:
1בית־משותף־למשפחות־מרובות־ילדים
= 320,000ל״י
1שיכון־למשפחות־מרובות-ילדים = 1,000,000ל״י
וכן הלאה וכן הלאה: שכונה, עיירת־פיתוח, עי ר...
עכשיו בואו נעשה תרגילי לשון. ניקח למשל קטע
מלפני שהחלפנו את השם של הכסף:
שאילתא לפנחס ספיר בכנסת :״האם זה
נבון שהאוטו שלך עלה למשלם המיסים
90,000ל״י \״ תשובת ספיר :״אוז נאמר,
שיכולתי לקנות אוטו ב־ ,50,000 אוז מה
היית עושה בשאר ה־ססס 40,ז סוגר את
הפער במאזן התשלומים״ 1
ועכשיו נתרגם את הקטע הזה לשפת־הכסף החדשה :
שאילתא לספיר בכנסת :״האם זה נכון
שהאוטו שלך עלה למשלם המיסים 2די־רות־למשפחות־מרובות־ילדים
ועוד 1חדר-
למשפחה״מרובת״ילדים ז״ עונה ספיר :
״אוז נאמר שיכולתי לקנות אוטו ב־ 1די־רה״למשפחה־מרובת־ילדים
ועוד 1חדר־למשפחה־מרובת־ילדים,
אוז מה היית עושה
בשאר ה״ 1דירה למשפחה״מרובת-
ילדים ז סוגר את הפער במאזן התשלומים

אני חושבת שהוא בכלל לא היה מעיז לשאול מה היו
עושים בשאר הכסף. והוא בטח לא היה מתחכם על מאזן
התשלומים. ואולי גם ה״ורד״ הזו היתד, יותר קטנה. ועוד
כל־מיני תקציבים, כמו מה שהיה בנתיבי־ נפט וזה.

עקומים

כ ל אחד ל 3צרחיו

חשש לסיכסוך עם
מאפיות בעקבות הקמת
מאפיה בכרמיאל
מאת יהודה אריאל
ג סופר ״הארץ״
״רק סירקו את דנסקי —
קורה!״
ותראו מה
יוסף אנגל, פתזז־תקווה

הסארקופאג שנתגלה החודש באשקלון

יותר משהעגל רוצה לינוק — רוצה הפרה
להניק. זה כשמדובר בפרה טובה. אמא טובה.
אבל מוברחים להודות שזה נדיר. לולא זה היה
נדיר — בטח לא היו ממציאים את הפתגם הזה.
מה שרגיל זה, שהעגל רוצה לינוק יותר
ממה שהפרה שלו נותנת לו. ככה זה בכל העולם
וככה זה גם אצלנו. בפרט אצלנו. כי אצלנו
זה לא רק עם הפרות־האמהות, אצלנו גם
האמא-מולדת לא רוצה לתת טיפה, עד שהילד
שלה לא הופך עולמות.
רק תראו את הפקידים בממשלה, בעירייה,
בקופת־חולים.
והילד אצלנו שהופך עולמות וצורח חזק —
רק הוא מקבל. ובבקשה לא לשכוח כי פה זה
דמוקרטיה, אז כל אחד יכול לצרוח כמה חזק
שהוא רוצה, ובכלל כמה שהוא רוצה. אף אחד
לא מפריע לו.
רק מה שיוצא מזה זה שכלאחד
מקבללפיצרחיו. ובשביל זה הקימו את
איגוד הצרחנים, ומי שעוד לא יודע לצרוח טוב
יכול לקבל עצות בצרחניה הסמוכה למקום
מגוריו.

מפד״ל בממשלה הכאה: ד״ר יוסף בורג,
זרח ורהפטיג ויצחק רפאל.

הסערה הציבורית הבאה תיפרוץ, כנראה, סביב
חברת תה״ל (תיכנון המים לישראל) שהיא מעין קרו בת
משפחה של ורד. תה״ל, העוסקת בתיכנון מפעלי
מים (בעוד שורד עוסקת בביצוע מפעלי מים) ,כפופה
גם היא למישרד־החקלאות.

שר־הסעד הנוכחי, מיכאל חזני, לא ימשיך לכהן
כשר. כפיצוי הוא ימונה מטעם המפד״ל ליו״ר ועדת
חוקה חוק ומישפט של הכנסת, תפקיד אותו ממלא
כיום ח״כ ד״ר יוסף גולדשמיט. נציג הצעירים ח״כ
זבולון המר ימונה כסגן שר־החינוך.
הרכב סיעת המפד״ל אחרי הבחירות יהיה :
$סיעת למיפנה — הכוללת את שר־הסעד
מיכאל חזני ואת שר־הפנים יוסף בורג — ארבעה
מושבים ;
• סיעת יצחק רפאל — שלושה (שיהיו קרוב
לוודאי רפאל עצמו, הרב אהרון אבו־חצירה מרמלה
וסגן ראש עיריית תל־אביב עו״ד חיים בסוק) ;
@ סיעת הצעירים — שניים (ובמיקרה שהסיעה
תקבל 13 מנדטים, לעומת ה־ 12 שיש לה כיום,
יקבלו הצעירים מקום נוסף)!
סיעת זרח ורהפטיג -שניים (בתוכם
אשד. אחת, כשהמועמדת היא אשתו של הרב שלמה
גורן, ציפה)!
+מושבי המיפלגה -אחד.
ח״כ אברהם מלמד מסיעת למיפנה, המייצג את
המוסדות הכלכליים של המפד״ל, יישאר בכנסת.
האיש החזק של המפד״ל, מרכז המיפלגה אליעזר
גואלמן, שהוא מסיעת ד״ר ורהפטיג, יוחלף בתפקידו
על־ידי צבי ברנשטיין.

כדי לקדם את פני המכה, כבר מדובר על ריאור־גניזציה
בתה״ל, מתוך תיקווה שהדבר ימנע גילויים.
עוד שערורייה העשוייה להגיע למימדי-ענק: התעשייה
הצבאית.

כהסכם נקבע גם בי מועמדי המיפלנה
למכדטלה יקבלו את התיקים הבאים: יוסף
בורג יחזור למישרד־הסעד, זרח ורהפטיג
יישאר כמישרד־הדתות, יצחק רפאל יקבל
את תיק הפנים או את תיק הבריאות.

תו! *נזי ך
ה״ורדים״ הבאים

הכישלונות שד ״תה״ל״ כחו״ד מניעים
לסכומים שלא היו מביישים את ״ורד״.

תועלה האשמה שתע״ש
האחרונות כדי בל שיקול,
וקדות־דעת משוועים העלול
לזעזועים בכדים כבד מערכות
ראלי.

נבנה בשנים
תיד ביזכוז
עתה לגרום
המשק היש
אחד
הנאשמים בשיקולים המוטעים יהיה צבי
(״צ׳רה״) צור, עוזר שר־הביטחון והשליט העליון של
המשק הביטחוני הענקי, שהואשם גם בשיקולים מוטעים
בתפקידו הקודם כאחראי על ענייני ורד.

קואליציה מקיר אל
קיר כמפדייל
הסכמה בין ארבע הסיעות הגדולות במפד״ל הוש גה
השבוע בסידרת פגישות שנערכו בירושלים. כתו צאה
מההסכם תוקם קואליציה מקיר אל קיר בה יש תתפו
סיעת למיפנה, סיעת יצחק רפאל, סיעת הצעירים
וסיעת ד״ר זרח ורהפטיג.

תיקו של רפאל שבוי במחלוקת, מפני שישנה מגמה
במערך להוציא את תיק הפנים מהמפד״ל ולתת לה
את תיק הבריאות, אותו מכיר רפאל היטב מהתקופה
שכיהן כסגן שר־הבריאות.

שוב חמישי
בפי תחת־רפי ח
שדות ד׳ ,היישוב החמישי כפיתחת•
רפיח, יעדה על הקרקע תור חודשיים, לפני
שמתיישבי שדות ג׳ יגיעו לאיזור.
הסדר זה הושג בין נציגי איגוד המושבים לבין
ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, יחיאל
אדמוני.
עד כה ביקשו מחלקת ההתיישבות והמרכז החקלאי
למנוע התיישבות של דתיים בפיתחת־רפיח. נציגי
תנועת המושבים, שלהם רוב באיגוד החקלאי, דרשו
כי מישבצות הקרקע בפיתחה ייוחדו להם בלבד.

בהתאם להסכם יהיו השרים של ה
השופטים עוזבים את המחלקה הפלילית
השופטים יהודה טריי-
ביש ויוסף קירטוני עומדים
לפרוש לגימלאות מעבודתם
בבית־מישפט ה שלום
בתל־אביב.

שני שופטים אחרים
כאותו כית-מיש-
פט, מבכירי המחלקה השופטת הפלילית,
עדנה שצקי והשופט
כורים רפופורט, יעברו
למחלקה האזרחית.
בתי־המישפט הנהלת הסבירה את המעברים האלו,
כחלק מראורגניזציה
והרוטציה המקובלת, אך ה אמת
היא שרפופורט ביקש
לעזוב את המחלקה הפלילית,
לאחר ששוכנע שאין
שום טעם למילחמתו הנמרצת
בעולם התחתון, כל
זמן שהוא נלחם לבד כ״דון
קישוט בטחנות־רוח.״
במקומו של בוריס רפד
פורט, יבוא כשופט פלילי,
עו״ד עמוס זמיר, שהיה
פעיל במיוחד בשטח ה־מישפט
הרבני.

חס מוזר ל מ של ח ת
ממערב־־גרמניה
יחסי ישראל מערב־גרמניה עדיין לא הוטבו, למרות
הזמן שחלף מאז שיחררה גרמניה־המערבית את רוצחי
מינכן. מישלחת מפיקי סרטים ממערב־גרמניה
שביקרה לאחרונה בישראל כאורחת מישרד המסחר
והתעשייה, הוחבאה מעיני העיתונות שלא ידעה כלל
על ביקורה בן השבוע של המישלחת.

נציגי העיתונות, הרדיו והטלוויזיה לא
הוזמנו לאף אחת מקבלות הפנים והארוחות
החגיגיות שנערכו למישדחת בסודיות מוחלטת
ובהשתתפות שר המסחר והתעשייה,
מנב״ל המשרד ומנהל מרכז הסרט הישראלי.

חברי המישלחת שהרגישו במסך הסודיות שהוטל
על ביקורם, הביעו מורת־רוח וחברי המישלחת הקשורים
בתחנות הטלוויזיה סיפרו על היחס המוזר של
השילטונות הישראליים לחבריהם ברשתות השידור
המערב־גרמניות.

אברהם כורוכפקי, בעלה הראשון של
האם לנגר, שהוא הקורבן העיקרי שד
מיכצע-הכזק שי הרב גורן, יגוייר מחדש.
גורן החליט על*בן -כדי לטשטש את
הרושם הרע שד צר זה שד הפרשה, שהשאיר
טעם רע בפי רבים.
מכיוון שכורובסקי נימול בדין, באשר
התגייר כפעם הראשונה כפולין, אין צויד
ככרית־מילה חדשה. די לטבול אותו
כמים, בנוכחות שלושה רבנים.

שכח ל סגור
את הכר! 1
מסקנותיה של ועדת החקירה, שמינה שר־התח־בורה
שמעון פרם, כדי לחקור את מחדלי שפיכת
הנפט למימי הים באשקלון, יחשפו ליקויים חמורים
בניהול מיתקני חוות המיכליות ומעגן אשקלון.

כשבוע שעבר קיימה הוועדה חקירה
עד שפיכת 2600 טון נפט גולמי בדילה אחד,
אחרי שאחד מעובדי הנמל שכח לסגור ברז.
מסקנות הוועדה יהיו חמורות כמיוחד
כלפי מנהל המעגן אל״מ >מיד ).מישאלשחם,
וייתכן שהוועדה תמליץ להדיחו.

אישיות רמח־־מעלה
בראש האגודה
לנפגע סמים
אישיות יהודית רמת־מעלה מחוץ־לארץ תעמוד
בראש האגודה החדשה שנוסדה כדי לעזור לנפגעי
סמים בישראל.

האגודה שמה לה למטרה לעזור לנפגעי הסמים
להיגמל, והיא מתכוננת לערוך מסע נגד השימוש
בסמים בקרב הנוער.

אור זוהר לתוכנית
חדשה בטלוויזי ה
אורי זוהר עומד להנחות תוכנית חדשה
בטלוויזיה, שתבוא כמקום תוכניות הבידור
הטלוויזיוניות שבוטלו.
התוכנית שתשודר פעמיים בחודש, תהיה במתכונת
ערבי ראיונות כפי שהם מקובלים על־ידי מראיינים־
בדרנים בתחנות הטלוויזיה בארצות־הברית.

תמרורים

\,1ז! ,ז סז ח

נולד. בבית־החולים הממשלתי בצפת,
לנחמן פרקש ( )36 המנסה לש קם
את עצמו באוהל שהקים בוואדי ג׳עוני
שבהרי ראש־פינה ולחברתו גאולה, בן
בכור.
נ ת גז נ ה על־ידי שר-החינוך והתרבות
יגאל אלון, ליועצו המיוחד לענייני
תרבות ונוער במיגור הערבי, מד
חמד עבאסי שהוא עורכו הספרותי
של העיתון הירושלמי בשפה הערבית אל
אנבא ומרצה לסיפרות ערבית באוניברסיטת
חיפה.
נחוגו. ימי ההולדת הסמוכים של
שני הכתבים הישראליים בסקנדינביה, המתגוררים
בקופנהגן: אליהו (״בהי״)
זהבי ( )49 ועלי כהן ( )37 שהיו גם בעבר
שכנים, כאשר בווי היד. חבר קיבוץ
חמדיה ועלי חבר שער־הגולן. ההבדל כיום:
בחי נשוי שוב, עלי שומר בקנאות
על רווקותו.
נחוג ברבת־עמון, יום־הולדתו דד
37 של חום יין מלך ירדן, באותו שבוע
בו אושפז המלך בבית־חולים צבאי ב־רבת־עמון
בגלל תשישות גופנית.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 50 של מש-

1111

פרופסור ברנרד
ביקור בישראל

מיוצר ע י

בגדי ת עוקו ת! זזלוקים !שקי

111ז א 101£ס הינו המילוי האידאל

תיל הלבבות הדרום־אפריקאי פרופסור
כריסטיאן כרנרד, שסיים השבוע ביקור
בארץ כאורח וראייטי.
נחוג. בהוליבוד, יום־הולדתו ה־72
של הטרזן הקולנועי הראשון ג׳יימס
פירס, שקיבל את התפקיד לפני 44ש נים,
אחרי שנשא לאשר. את בתו של הסופר
אדגאר ריים ברום, ממציאו של טרזן.
בניגוד למצב כיום, לא היו אז לפירס
בפילים למשימותיו הקשות במיסגרת ההסרטה,
והוא ביצע אותם בעצמו.
נישאו. בטקס חשאי שנערך בלונדון,
המלחין הנודע דימירי טיומלוין
( )73 שחיבר מוסיקה ליותר מ־ 120 סרטים,
ביניהם המערבון בצהרי היום והסרט
המלחמתי תותחי נאברון, ומזכירתו ה־אנגליה
אוליוויה פץ 20 הזוג החדש
מתכונן לצאת לירח־דבש בפאריס.
עומדיםלהינשא. בתו הבכורה
של הזמר דין מארטין, קלאודיה
מארטין ( )28 וזמר התק פאול ג׳וסף
פרוכי 33 קלאודיה היתד. נשואה כבר
פעמיים ויש לה בת בגיל שלוש ואילו
פרובי עדיין נשוי ומצפה לגט.
נפטר מי שהיה אחד הבעלים של
המלון האילתי מלכת שבא, שרגא חיי
טין. מוותיקי בית״ר ואצ״ל, נידון למאסר
על־ידי הבריטים לאחר שתקע בשופר
ליד הכותל המערבי ב־.1935
נפטרה בגיל ,70 רעייתו של ד״ר
דב יוסף, גו ל די יוסף, שעלתה לארץ ב־
1921 מקנדה, היתד. ממייסדי גני הילדים
בעיר העתיקה בירושלים, שירתה בימי
מלחמת העולם השנייה בדרגת רב־ם רן
בצלב־האדום הבריטי ובשנותיה האחרונות
היתד. פעילה בבית־הספר לאומנות בצלאל
ובאקדמיה למוסיקה על־שם רובין בירושלים.

פטר. בבית־החולים זיו בהוד־הש־רון,
בגיל ,90 הרב יצחק קארו שעלה
לארץ ממצרים ב־ 1956 והיד. מצאצאיו של
מחבר שולחן ערוך הרב יוסף קארו.

צחק נן־אהחן החריט רא
להחרים ונפל עם בד יחידתו בשבי הנאצים
אילת—אשדוד — התגלה גם
פרק מההיסטוריה של מזכ״ל
ההסתדרות יצחק כן־אהרון.
היה זה ב־ ,1941 כאשר בין
החפרים היהודים שהפליגו יחד
עם הבריטים לפלישה ליוון היה
גם ישורון שיף. ביוון ספגה
היחידה מכות־נגד של הגרמנים
והמצב היה בכי־רע. התפרים
היהודים החליטו כי הגיע
הזמן להסתלק. הם פנו לקצין
הבכיר שלהם, יצחק בן־אהרון,
וסיפרו לו על 30 סירות העוגנות
ליד החוף, הציעו להסתלק
בהן. בן־אהרון החליט לא להחליט,
סנה לקצין הבריטי האחראי
כדי לשאול אותו מה
לעשות. הבריטי פסק: להישאר.
החפרים נשארו. בהפגזה שנערכה
כעבור יום, טובעו כל
30 הספינות ורוב החפרים ה ישראלים
נפלו בשבי הגרמנים.

13 דיון ועדת הכלכלה של
הכנסת בפרשת אוטוקארט מתמשך
— לשימחתם הרבה של
אנשי האופוזיציה, ולמורת רוחם
הגוברת של אנשי הקואליציה.
באמצע עומד ח״כ המערך
מרדכי זר, הנוהג בעצמאות
רבה, מפני שהוא יודע
שעסקני מיפלגתו החליטו ממילא
להוציאו מן הכנסת. כאשר
דיבר זר בזכות המשך החקירה,
הפריע לו חברו־לסיעה
יהונתן יפרח. אמר זר :״ישמרני
אלוהים מידידי. בפני אויבי
אני אתגונן לבד.״ העיר לו
חברו־לסיעה אכרהם זלבר־כרג
ז ״אין פה אדיבים.״ אח רי
שניה הוסיף :״אבל גם
ידידים אין.״
0דיוניה המתמשכים של
הוועדה העלו בליבו של ח״כ
המפד״ל שימחה פרידמן,
איש קיבוץ טירת־צבי, את הסיפור
אודות השמש בעיירה,
שקיבל את התפקיד לחכות בפתח
העיירה למשיח. המשכורת
היתד, דלה מאוד, אבל, ניחם
אותו הרב ,״זהו תפקיד לכל
החיים.״
9כשישיבות הוועדה פתוחות,
הן סוערות מאד. כשאין
עיתונאים, הכל מתנהל בשלווה,
ואפילו בבדיחות־הדעת.
כך דיבר ח״כ גח״ל יעקוב
נחושתן על כך שאנשי המשק
תלויים בפינחס ספיר, מפני
שזה ״מטה לחמם״ .התערב
שמואל תמיר :״לא מטה
הלחם, אלא מטה השמנת.״ הוסיף
ח״כ אחר :״הם מורידים

אבא אבן

(משמאל) במסיבה שנערכה השבוע במלון דן בתל־אביב לרגל הוצאת סיפרו עמי
בשפה העברית על־ידי הוצאת בוסתן־ביתן. הספר, שהופיע כבר בשמונה שפות, חולק
במסיבה לשבעת גיבורי ישראל החיים ולבני משפחותיהם של חמישה גיבורי ישראל שנפטרו. בתמונה נראה
גיבור ישראל אברהם אביגדורוב (במרכז) ,לו הוענק האות מפני שב״ ,17.3.48 בשעת התקפה ליד קריית־מוצקין
על שיירה ערבית, שהובילה נשק ותחמושת לחיפה הערבית, זינק אל הכביש ובתת־מיקלע חיסל שני
מקלעי ברן של האוייב בטווח־מגע וכך חרץ את גורל הקרב לטובתנו. נפצע קשה.״ מימין מקבל את הספר
גדליהו ערמוני, אביו של גיבור ישראל יזהר ערמוני ז״ל, לו הוענק האות בגלל שב״ ,20.4.48 בשעת התקפה
על מישטרת נבי־יושע, נותר יחידי שטרם נפגע משלושת חבריו המקלענים, אשר חיפו על אנשי היחידה
התוקפת בשעת הנסיגה. בחר להישאר ליד הפצועים ולא איפשר לאוייב להתקרב אליהם. נפל ליד הסיקלע.״
סיפרו של אבא אבן יתורגם גס ליפאנית והוא עומד לצאת לאור בניו־יורק בכתב בריל.
את השמנת מן החלב.״ סיים
את הוויכוח ח״כ נוסף :״את
זה עושה יגאל הורכיץ:״
הורביץ, איש ע״מ, הוא מנהל
המחלבות המאוחדות, וכעבור
יום העלה על סדר־יומה של
הכנסת את הדרישה להעלות
את מחיר החלב.

ח״כ גדעון האוזנר
שמע סיפור משעשע ביותר מפי
דיפלומט זר, שביקר ביוגוסלביה
ושמע אותו דווקא שם.
מעשה בנהג מרצדס שניסה
לעבור על פני פיאט קטנטן,
ולא הצליח. לבסוף, כשנפגשו
בתחנת־בנזין, תמה בעל ה־מרצדס
:״איך זה המכונית שלך
כל־כך חזקה?״ היוגוסלבי הסביר
שזוהי מכונית פיאט רגילה,
אבל יש לו פאטנט: הוא
התקין למכונית שני צמיגים
קדמיים מתוצרת מצריים, ושני
צמיגים אחוריים מתוצרת ישראל
.״מאז הם רצים מצויין!״
במצב בלתי־נעים מצא

את עצמו ח״כ חרות, כן־־ציון
קשת. הוא כיהן כיו״ר ישי
מספר
בפרודיה על תוכניות טלוויזיה, כי לאסי המפורסמת חוזרת
להופיע לאחר היעדרות של שנה, הפעם ככלב שמירה מסוג דוברמן
פינצ׳ר השומר על אדולף היטלר במילחמת העולם השנייה. לפי מד,
סיפר מפיק הסידרה ו. גרנביב גרנבילי :״אנשים מיספר בטלוויזיה
חשבו שזו תהיה שגיאה לתת ללאסי תפקיד של דוברמן.
אד בגיל ,43 לאסי היא הכלב היחיד שעוד בחיים וזוכר
את מילחמת העולם השנייה. לקחנו את הסיכון, והיא
משחקת נפלא. את תפקיד היטלר מגלם בסידרה הני ינגמן.״

בת הכנסת, כאשר פרץ סיס־סוד
בינו ובין חברו לסיעה,
ח״כ יוחנן כדר, שרצה למנוע
מאורי אבנרי להציע החלטה
למילחמה בשחיתות (ראה
קריעות ביניים) .קשת הנרגש
סיים את הוויכוח ונעל את הישיבה
— בשכחו שיש עוד
סעיף על סדר-היום. השר שמעון
פרס, שישב ליד שולחן־
הממשלה בחוסר־סבלנות, המתין
לתורו לנאום נאום ארוך
להנמקת חוק־ספנות חדש שהוא
מציע. הוא אף חילק את העתקי
נאומו לעיתונאים מראש.
אולם הנאום נשאר בלתי־ננאם.
אי-אפשר היה לפתוח את הישיבה
מחדש, אחרי שהיו״ר
הכריז שהיא ננעלהמנכ״ל
קונצרן עץ לבוד,
יהודה יהודאי, שינה הש
בוע
את סידרי חייו. יהודאי,
שמפעלו הוא אחד הריווחיים
ביותר בישראל — ושאחד ה שותפים
בו הוא הח״כ המיליונר
יוסף קרמרמן -נהג
עד לפני כשבועיים לנסוע באוטובוס,
מביתו שברחוב קרן־
קיימת בתל-אביב למיפעל ב־סתח־תיקווה
ובחזרה. עתה הצליח
בנו, אריה יהודאי,
לשכנע את אביו כי בגילו ובתקופת
הגשמים הקרבים, עליו
לעבור לנסיעה במכונית פרטית.
רק אז הסכים האב, שאין לו
רישיון נהיגה, לקבל מכונית
עם נהג. גם זאת — בתנאי ש כאשר
המכונית אינה מסיעה אותו,
היא תשמש את המיפעל.
על ההיסטוריה של מש פחות
יהודאי וקרמרמן סיפר
השבוע אריה יהודאי: אבות המשפחה
עלו בשנות ה־ 20לארץ,
התיישבו במושב בלפוריה
ליד עפולה. העסק הראשון של
יהודה יהודאי ו שאול קר
מרמן, אביו של ח״כ יוסף
קרמרמן, היה תחנת קמח. לימים,
החליטו השותפים לפתוח
גם בית־חרושת לקרח. קנו ציוד,
וכיוון שלא היו אז טכנאים,
הרכיבו השניים את הציוד לבדם.
בסוף העבודה, הוזמנו כל
מכובדי הסביבה, כולל המושל
של ג׳נין, לטכס חנוכת המיס־על.
הרגע הגדול הגיע, והמושל
לחץ על הכפתור. המוזמנים
ציפו במתיחות לראות בלוקים
קרח יוצאים מתוך המכונה.
במקומם, פרצו החוצה
סילוני מים חמים. הסתבר כי
הציוד הורכב לא נכון, ובמקום
לקרר, חימם.
בהקלטת תוכנית הטלוויזיה
חיים שכאלו /שבוצעה
השבוע עם מי שהיה בזמנו מזכירו
של משה שרת ז״ל
ואחר מפקד המחוז הצפוני של
המישטרה, ישורון שיף, המנהל
כיום את קו צינור הנפט

בתוכנית אחרת, שכבר
שודרה — על חצ קד איש־כפית
— טענו רוב המשתתפים
בנוסטאלגיה כי קפה כסית
הוא כבר לא אותו קפה שהיה
פעם. ביום שבת האחרון,
ניסו שתי נשים אלמוניות ש ישבו
בקפה להוכיח כי גם היום
אפשר לעשות שמח ב־כסיוז.
אחרי כמה דקות של
קללות קולניות, עברו השתיים
להחלפת מהלומות לפי המסורת
של סרטי המערב הפרוע. גבר,
שאחר התברר שהוא נושא המריבה,
ניסה להפריד ביניהן,
הפך עד מהרה לקורבן כשכל
מה שנמצא בטווח־ידן עף ל עבר
ראשו. לשמע המהומה פתח
חצקל עין תורנית, הביט סביבו,
היפנה ראשו חזרה ונירדם.
במצב פיקנטי מצא את
עצמו אכיטל מוסנזון, המפיק
הבכיר לענייני הסברה,
מדע ותעודה של הטלוויזיה.
אחד המפיקים העומדים תחת
פיקוחו הוא מי שהיה מפיק השעה.
השלישית, ועתה מפיק
תוכנית חדשה בשם חקירה,
דב שנער. הטלוויזיה אישרה
לאביטל השתלמות מיקצועית
במכון לקומוניקציה של אוניברסיטת
ירושלים, ובאחד הקורסים
בהם הוא לומד, גילה
כי המרצה הוא דב שנער.
0גם מצבו של שליח רשות
השידור לוושינגטון, יעקב
אחי״מאיר, לא מעורר קינאה.
השבוע התלונן אחי-מאיר
טלפונית בפני חבריו לעבודה
בארץ כי הוא יושב עם משפחתו
בדירה ריקה לגמרי ורק
בזכותו של שליח דבר בארצות־הברית,
ישראל לנדרס, ש-
נידב לו שולחן, יש למשפחה
על מה לאכול ולו איפה לעבוד.
כל זה, בגלל מחדל של רשות
השידור, שהבטיחה לו כסף
עבור ריהוט הדירה — אך לא
שלחה אותו עדיין.
פסק הדין המקל של
מאסר על־תנאי שנפסק השבוע
בבית־המישפט המחובירושלים
לזמר־מלחין זי שמוליק קראום, שימח את
שמוליק ואשתו הזמרת־רקד־נית
ג׳וזי כץ, שמיהרו להודות
לסניגורו של שמוליק ב־מישפט,
עורך־הדין חיים משגב,
נתנו לו, מלבד שכר־טירחה,
גם ציור של יגאל
תומרקין. היה זה ציור ש קיבל
שמוליק בזמנו מאחיו,
צדוק קראום. הציור עצמו,
מתברר, היה חשוב גם לצייר
תומרקין, שרצה לרכוש אותו
בחזרה תמורת 1500ל״י. שמו־ליק
סירב אז למכור, טען כי
הציור מוצא־חן בעיניו.

מכתבים

ככל׳׳ ת

ביטחוני
עד הזמן האחרון תמיד הייתי בין הישראלים
התמימים שחשבו כי אירגוני־הטי־רור
הפלסטיני מקבלים תרומות רק ממדי״
נות־ערב ועוד כמה שמאלנים קיצוניים
באירופה. בוודאי שלא הייתי מסוגל לחלום
שיגיע הזמן ויתברר שבעצם בין התורמים
תופשת מקום מכובד — לא להאמין
— אבל דווקא ממשלת־ישראל.
אבל מה שהכי מעניין, אם להאמין
לכוונות הטובות של ממשלת־גולדה ושחד,
התרומות הישראליות לאותם אירגונים
מיועדות — לא להאמין — אבל דווקא
לטובת השלום והביטחון! (של מי?) .זה
נשמע כפרדוכם לא נורמלי, אבל זו עובדה.
כי מי שמאזין בזמן האחרון לשידורי
ארצות־ערב ואירגוני־המחבלים שאינם
פוסקים מלנצל לתעמולתם את שרשרת
מעשי־הנישול והפגיעות בזכויות התושבים
הערבים של: אקרית, בירעם, עק״
רבה, ופיתחת־רפיח (ומי יודע מי בתור?)
מוכרח להגיע למסקנה אחת:
שממשלת־ישראל המחפשת בנרות אחרי
שלום וביטחון, מצאה באמת סוף־סוף
את נוסחת־הפטנט הגואל שיביא לנו
במהרה את השלום והביטחון האידיאליים:
מכסימום שטחים +מינימום ערבים +
חוסר־מחשבה +טימטום +שטיפת-
מוח = ״ביטחון״ בלי שלום.
יוחאי שמעוני, חיפה

שרשרת של
שחיתות

מצא לנו שם ותזכה בפרס !
השם שלנו עתה הוא מ. מ .מ( .משרד מבטחי מכוניות).
אמנם, אנו חיים כבר 8שנים עם השם הזה — אך נשמח לקבל שם חדש.
מי אנחנו? קרן שהוקמה על ידי איגוד חברות הביטוח כדי לפתור בעייה אנושית
כאובה: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הזכאים לפיצוי אך אין להם ״כתובת״ לתשלום.
לדוגמא: בתאונת ״פגע וברח״— מי יפצה את הנפגע, כשהפוגע אינו ידוע? או למשל,
כשהנהג הפוגע אינו מורשה לנהוג ברכב — הביטוח אינו תופס. מי יפצה במקרה זה
את הנפגע?
התשובה: קרן הפיצויים שלנו, מיסודו של איגוד חברות הביטוח.
עכשיו, כשאתה יודע עלינו יותר, אמץ נא את מוחך ושלח לנו הצעה לשם. את
התשובות תבדוק ועדה מוסמכת, ושלוש התשובות הטובות ביותר יזכו בפרסים :

פרם ראשון 500. -ל״י
250.״פרס שני
פרס שלישי 150. -״
אם השם הנבחר הוצע על ידי כמה משתתפים, יחולקו ביניהם דמי הפרס.
את הצעתך שלח נא על גבי גלויה לת.ד ,16068 .תל־אביב, עד יום .15.12.72

׳עיפויו -נעמן

״העולם הזה״ ,1837״שוחד באישור
הממשלה׳ /על פרשת השוחד
של ״ורד״.
שוב אנו עדים בצער רב לחוליה נוספת
בשרשרת השחיתות הבלתי פוסקת
האוכלת כל חלקה טובה בחיינו החברו־תיים
והציבוריים.
פרשה רודפת פרשה וכולן באות לציין
מצבות גלויות וחיות (שלא לדבר על אותן
הפרשיות הסמויות שטרם ניגלו או אי־אפשר
לגלותן) על דרכו של המימסד
המושחת והרקוב שרוממות הצדק, היושר
והחוק בפיו, אך למעשה ולאמיתו של
דבר, ידיו מגואלות במעשים מלוכלכים,
טישטוש עיקבות, חיפוי וגיבוי על־מנת
שהאחראים העבריינים לא יתנו את הדין
אלא ימשיכו במעשיהם האפלים על חשבון
העם המיסכן המשלם בדמים — תרתי
משמע — לקיומו ולחרותו.
מתי יגיע האיש הפשוט והבלתי משוחד
לידי התודעה הבסיסית שכל זמן ש־המימסד
הקיים על מיבנהו ושיטתו ימ שיך
לנהל את המדינה וצמרת השילטון,
המכריזה כשהיא נדחקת לקיר :״לא ידענו,
לא שמענו, האמנם? האם באמת?״ ועוד
צידוקים מילוליים מגוחכים בתוספת, לפעמים,
זריית חול בעיניים, אין סיכוי ממשי
לשינוי פני הדברים באופן יסודי ומצבנו
ילך ויחמיר, ילד וידרדר עד לבלתי נשוא,
עד לנקודת התפוצצות.
מ. נחמיאס, תל־אביב

8על חשבון
הברון
״העולם הזה״ ,1834״סערה
סביב בנק, טפחות על רכיסת
מניות על״ידי מנכ״ל הבנק במחיר
נמוך.
קראתי בדף תשקיף אודות התעשרותם
השערורייתית של מנהלי בנק טפחות.
אני חוסך למעלה מעשר שנים במפעל
חיסכון לשיכון ועתה סוף־סוף ניתן לי
לממש זכותי ולקנות דירה במיסגרת המפעל.
מסתבר, שעם רכישת הדירה, עלי
לוותר על ריבית ומענק ״עליית־מדד־יו־קר־הבנייה״
משנת 1970 ואילך. את הדירה
מוכרים לי במחירי ,1972 כמובן.
לא מספיק שהאוצר נטל מם־הכנסה מ הריבית
המשתלמת על סכום שמעל
15,000ל״י, עתה גונבים בחוצפה עוד
כמה לירות טובות (במיקרים מסויימים —
אפילו אלפי לירות!) .איך ייתכן שבנק
בישראל (בנק טפחות) לא ישלם ריבית
על סכומים של כסף המופקדים אצלו?
מדוע על החוסכים הקטנים לממן את
התעשרותם של מנהלי בנק טפחות?
בשנתיים האחרונות עלו מחירי הדירות
לסכומים משוגעים ובמפעל הממלכתי

ליד הארץ לשלה החדש

״מקפיאים״ את הכסף הניתן כפיצוי על
ירידת ערך הכסף והתייקרות הדיור.
צכי ראובני, דנמרק

למה גירשו
את לנסקי?

אני לא יודע למה צריך היה לגרש
את לנסקי. היו צריכים דווקא להשאירו.
הוא הולם להפליא את הדמות ה,,מוסרית״
של מדינת־ישראל — דמות שאף אחד
כבר לא יוכל להזיק לה.
מאיר לנסקי הוא האיש המתאים ביותר
לעמוד בראש מדינה זו, חוץ ממשה

ירחמיאל פוטסדם, מטולה

ענייני דיומא

אני מציעה לאפרים קישון שימשיך בכתיבת
הומורסקות ובפירסומן וישאיר את
הסינגור על גולדה מאיר לאנשים קצת
יותר חכמים.
בוויכוח על ענייני דיומא ברשת הטלוויזיה
של גרמניה הפדרלית, התמודד קי-
שון עם עיתונאים, ביניהם העיתונאי הלבנוני
אדל אליאס שהתגלה כחריף, שנון
שיודע, מכיר וחש היטב את הבעייה הפלסטינית.
נורא
היה לשמוע את קישון מגמגם
על דברים כגון: אנחנו המדינה היחידה
שיודעת ומעריכה חיי אדם. לשאלה, מה
ואיד תסביר את גישת. גולדה כשהדבר

* 1ג׳רי ולגרישה היקרים!
אני שומע אותכם שואלים־מתלוננים: למה לא אוהבים

אותנו ו למה אין לנו חברים ישראלים ו
ובכן, אני אחד מאותם ישראלים צעירים שאין להם, וכנראה
גם לא יהיו להם בזמן הקרוב חברים שהם עולים חדשים.
אל תכעסו עלי, גם לי גורם הדבר צער, אבל יש מישהו
שמפריד בינינו, והופך אותנו לשני מחנות.
אבל תחילה אתנצל לפניך, גרישה. אנו לא נבוא לבקרכם
בקרוב, בדירתכם החדשה, למרות שהזמנתם אותנו כל־כך
יפה ; פשוט אין לי חשק לראות את הדירה החדשה שלך,
כי אני מחכה כבר שנתיים לדירה קטנה משלך, במפעל לזוגות
צעירים של מישרד־השיכון. אתה עוד היית ברוסיה, גרישה,
כאשר התחתנתי עם שולה, בשנת .1970 אתה עוד נאבקת
בגבורה על העליה. וכאשר הגעת ארצה, סוף־סוף, לפני חצי
שנה, מייד הובטחה לך דירה. נכון, אני יודע, אתם חיכיתם זמן
רב לדירה שלכם, חצי שנה שלמה חיכיתם, אבל את שלנו
עוד בונים !

ץ /רי, אותך שמעתי טוען, שאנו, הזוגות הצעירים בארץ,
^ צועקים ״לעולים נותנים הכל בחינם זה לא נכון, אני
יודע. זו שטות לטעון כך, ולא זו הטענה שלי. אני יודע, שלא
נותנים לכם שום דבר בחינם, ואתם עמוסי, חובות ומשכנתאות
מכבידות :.אבל גם אני אינני מבקש שיתנו לי הכל
בחינם. כל שאני מבקש שיתנו לי, כמו שנותנים לך, באותם
תנאים. שלא יעמדו דירות ריקות, מחכות לכם, כאשר אנו
עדיין לא קיבלנו את הדירות שלנו.
ברגע זה אתם בוודאי רוצים לשאול אותי: למה צריכים
לתת לך ז שאלה נכונה ובמקום. ואני לא אענה לך על
כך בשאלה, ג׳רי. יכולתי לשאול אותך: למה בכלל מגיע
לך י אם היתה לך דירה בארה״ב, יש להניח שמכרת אותה
כשעלית. ובכן, יש לך די כסף לרכוש לעצמך דירה בארץ, לא
כן ז ואם לא היתה לך דירה שם, ואתה עני מרוד כמוני, אז
חכה בתור!
• הכתב תיאר את התרשמותו הסובייקטיבית.
לא היתה, כמובן, שוס כוונה
לפגוע בעורך־דין גרמן.

״העולם חזה״ ,1833״תשקיף —
פיקוח על היהלומים ללא מיכ-
רז״ ,איך בוחרים מפקח על
היהלומים.
האמור בפירסום זה לגבי מרשי אמנון
בן־זאב, אינו אמת.
מרשי מעולם לא היה ממלא מקום
המפקח על היהלומים, אלא רק המפקח
על היהלומים.

• מר אמנון בן־זאב מונה אומנם
לתפקיד המפקח על היהלומים בירי שר־המסחר־והתטשייה,
אלא שנציבות שירות
המדינה טענה בשעתו, כי מינוי זה הוא
בלתי־חוקי והורתה למישרד־המסחר־והתע־שייה
לבטל את המינוי. מר בן־זאב, שהיה
בשעתו דובר האוצר, הושאל למיש־רד־המסחר־והתעשייה
אחרי שאיש מעובדי
אגף פיקוח היהלומים במשרד־המסחר-

איך סוחרים מפקח
על היהלומים?

אפרים קישון

ף פה הנקודה העיקרית, ג׳רי וגרישה: נגדכם, העולים
י החדשים, אין לי שום טינה. אתם לוקחים, כי נותנים לכם.
אילו היו נותנים לי, גם אני הייתי לוקח. אני זועם על אלה
שנותנים לכם כל־כך הרבה זכויות״יתר, ובמיקרים רבים —
גם למי שלא מגיע לו.
אני מלא זעם על הממשלה שלנו, שמפלה ביניכם לביני,
שמעניקה לכם רמת־חיים שאני רק יכול לחלום עליה, שיוצרת
שני מעמדות, שמשאירה את הישראלים בפיגור של שנות
עמל ארוכות ורבות לעומת העולים, שנותנת לעולים חדשים
טובות״הנאה שלא היו להם בחוץ־לארץ, ושנותנת זכויות,
הלוואות ודירות גם לעולים שאינם זקוקים לתמיכה.
אז הפגשו ביניכם, ג׳רי וגרישה, אני לא רוצה להיקלע
לדירותיכם העמוסות ריהוט דני ומכשירי חשמל תוצרת־חוץ,
לא רוצה לנסוע במכוניות הפאר שלכם, עם המיספר הלבן
הגואל; אני אשב לי בערב, בדירת החדר השכורה שלי, עם
זוגות צעירים כמוני, ונשוחח על ירידה, על מחירי הדירות,
על שכר הדירה המופקע שאנו משלמים, על שכר הלימוד הטלא
באוניברסיטה שאנו משלמים, על מס ההכנסה המלא שמורידים
לנו מהלוקש, ועל דה שבו מודל 58׳ עם מיספר שחור.

מרשי לא נכשל לא מיספר פעמים ולא
פעם אחת שניסה לגשת למיכרז. לא היה
בכלל מיכרז, אלא שמרשי מונה לתפקידו
על־ידי שר המסחר והתעשייה כפי
שפורסם בילקוט הפרסומים 1468 מיום
.15.8.1968
עו״ד י. גלכרד, תל־אביב

אבל לא, אני מעדיף לספר לך איך קרה שאנו, ותיקים
בארץ, איננו יכולים פתאום להסתדר. בוא ואספר לך איך
נהפך זוג ישראלי ממוצע למיקרה סעד, הזקוק לתמיכה ממשלתית,
כדי להגיע לקורת־גג :
זה התחיל לפני כשלוש שנים. מחירי הדירות החלו לעלות
פתאום במאות אחוזים, ואנו, שחסכנו, וגם קיבלנו את חסכונותיהם
של הורינו, נשארנו פעורי פה וחסרי כל סיכוי לקנות
דירה בכוחותינו. שר-השיכון, ניסה, מאוחר מדי, להטיל
פיקוח על מחירי הדירות, ונכשל. עכשיו הוא צריך לתת לנו
הלוואה של 40 אלף ל״י, כדי שנוכל לקנות דירה שעלתה
קודם 20 אלף ל״י.

מכתב גרו׳ לשר־הביטחון

הסניגור של גולדה
נגע לחיי מאות נוסעים בנמל־התעופה לוד
ובאולימפיאדה 7ירה קישון את הפנינה
הטובה שלו: היינו בטוחים שהם לא יהיו
מסוגלים לבצע את איומיהם.
בראוו !
ישמור אותנו אלוהים מקישונים למיניהם.
אסתר
קניספל, מינכן

איך ליווה
עודד־חדין
״העולם הזה״ ,1833״קרב על
100 אלף״ ,על תביעת הפרת נישואין
שהגישה רחל רביע נגד
משה יחזקאלי.
בכתבה ״קרב על 100 אלף, מופיע שמי
כדלקמן :״שני מלוויו בשיירה של יחד
קאלי היו עורך־דינו, גרשון גרמן, ועוזרו.״
בקטע הראשון של הכתבה מופיע
תיאור קומי אודות ״תהלוכה מוזרה״ וכר,
בה נאמרו בין השאר דברים על ״שגי
מלווים שהחזיקו בזרועותיו״ של הגבר
״שהתקדם בראש השיירה.״
תיאור הדברים, כפי שהוא מתייחס אלי,
(פרט לעובדה שירדתי בליווי מרשי במדרגות
ביודהמישפט) אינו אמת ואינו אלא
פרי דמיונו של הכתב. התיאור ההיתולי
המופיע בכתבה, מלבד היותו בלתי־נכון,
מתכוון, משום מה, לשימני ללעג. קיבלתי
על כך תגובות מחברי עורכי-הדין.
עו״ד כרשון גרמן, תל־אביב
העולם הזה 1838

בתאריך 19.9.72 קיבלתי צו הגבלה
האוסר עלי לצאת את ביתי
בשעות הלילה ואת תחום כפרי בשעות
היום, בטענה ובאמתלה של
ביטחון הציבור והמדינה. אבקש מאדוני
להבהיר ולנמק לי, מדוע אני
נגד ביטחון הציבור והמדינה, כל
עוד ולא יוחסה לי אף עבירה בנידון
ועוד שרתתי בצה״ל ובמשמר־הגבול
מ־ 1955 עד 1963 ברציפות.
מיספרי האישי בצה״ל 322471 וב־משמר־הגבול
.16092
הואיל ואני רואה את עצמי, וכן
יש כאלה שיכולים לאמת את צדקתי,
כגון חברי המועצה המקומית של
כפרי פקיעין, כמי שאינו פוגע וכן
לא פגעתי בביטחון הציבור והמדינה
בישראל, יש באמתלה מעין זו הגבלה
לחרותו של אזרח ישראלי, אשר
שירת בנאמנות את שנות חייו הזוהרות
למען ביטחון המדינה.
איני רואה את ביטחון המדינה
בידי המערך בלבד. האם הכנסת כל
אזרחי מדינת־ישראל למערך בכוח,
תחזיר את ביטחון המדינה והציבור!
עד כמה ששמעתי, ישנה בישראל
דמוקרטיה אשר לפיה יש יכולת בידי
כל אזרח מדינת־ישראל לבחור לעצמו
ולגבש דיעות אשר יוכל לפיהם
להשתייך לכל מיפלגה בישראל המוצאת
חן בעיניו.
והגבלות מעין אלו, לדעתי, הם

הפוגעות בציבור ובביטחון המדינה
ולא זה שאזרח כמוני הוא קומוניסט,
חבר ברק״ח.
האם בגלל השתייכותי כחבר ב־רק״ח
תגביל את חרותי כאזרח או
כאדם ותמנע ממני יציאה מביתי או
כפרי בצו בהתאם לתקנה 6/2 110
מתקנות ההגנה לשנת .1945
יש לציין שבמשך שמונה שנות
שרותי למען ביטחון המדינה והציבור
לא היתה לי אפילו תלונה אחת
אשר בה להעיד על התנהגות נגד
ביטחון הציבור או המדינה. כמו״כן
יש ברשותי תעודת תום שירות אשר
מעידה על התנהגותי הטובה מאוד
במשך שרותי הצבאי. כן לא ידוע לי
אפילו על קיום תיק אחד במישטרה
אשר מצביע על אופי כזה. וזאת
בנוסף לאנשי כפרי או מכרי אשר
יכולים להעיד בפה מלא על נקיון
כפי מאשמה זו.
ברצוני לשאול את כבודך, האם
אין סתירה רצינית בין צווי הגבלה
אלה לבין המוצהר שיש חופש
בחירה בישראל ז האם רק״ח אסורה
בישראל י
ברצוני להבין מדוע אני מקבל
צווי הגבלה זה ברציפות מ־ 1967 עד
היום, ואני חף מפשע ו

נאיף סאלח סלים סויד,
חבר המועצה המקומית פקיעין, פקיעין

לוני סרוק, ירושלים
והתעשייה לא התאים לתנאי המיכרז הפנימי
שפורסם.
למרות הוראת נציבות שירות המדינה
לבטל את המינוי הבלתי־חוקי של מר
בן־זאב, התעלס מישרד־המסחר־והתעשייה
מהוראה זו. משום כך שררו בשעתו חילוקי
ריעות על השאלה אס מינויו של
בן־זאב הוא לתפקיד ממלא־מקום או
מפקח־בפועל.
נכון הוא שמר בן־זאב לא השתתף
בשום מיכרז.

מדינת•
בושת

״העולם הזה״ ,1833״ 10 הצעות
החוק של סיעתנו״ ,על הצעות
החוק החדשות שתנועת העולם
הזה — כוח חדש עומדת להעלות
בכנסת.
האם שכחתם שצריך להציע גם חוק
לביטול האיסור המסולף על ״זנות״?!
רדיפת השגלניות (כמו בתבניות, דוגמניות,
זבניות וכר) היא תעודת ״כבוד״
למדינת־בושת זו! טפו!
זאב גזע, חולון

טעות לעולם צודקת

בעת ביקור שערכתי אצל אחד מרופאי
השיניים בירושלים נתקלתי בעיתון הנושא
את השם שערים — וראו מה שמצאתי
בעמוד המודעות של העיתון — שהוא
לא־אגב — עיתון דתי ויוצא־לאור על־ידי
תנועת פועלי אגודת ישראל:
״למוה״ר חיים שלמה רבינוביץ שליט״א
מיקירי עיה״ק ירושלים — ברכות מאלפות
לאירוסי הבן הב׳ יצחק אייזיק מאיר
עב״ג (שימו לב!) הבתורה הכלה
המהוללה מרת חי׳ גיטל תחי׳ .יד,״ר שזכות
אבוה״ק מדור דור יעמוד (הדגשה
שלי) לראות מהם רוב נחת, ענבי הגפן
בענבי הגפן.״
זו נוסח המודעה, והשגיאה בדפוס הוסיפה
לדעתי נופך וחן מסויים ...לכל הענין.
אני בכל אופן קיבלתי כאב שיניים
ביתר שאת...
דוד שריון, ירושלים

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

סיקורת
אחד הקטעים המעניינים יותר, בתוכנית
שנעשתה מעניינת יותר — קלעים — היו
שש דקות מתוך סרט הולנדי על הצייר
והאמן מאוריץ אשר. פרט שלא סופר בתוכנית:
אשר עבד רק בשחור־לבך. אך
לצורך הסרט הזה, שנעשה כדי ללוות את
תערוכתו הניידת של האמן המזהיר והמקורי
ברחבי העולם, הוסיף אשר בעצמו
צבעים. אבל, הצהיר האמן, הוא ישמח
מאד אס הסרט יוצג בטלוויזיה — ואז
יחזור להיות שחור־לבן, כצבעיו במציאות.
כשנשאל, מה היה חולם לעשות אס היה
חי את חייו מחדש, אמר אשר כי היה
ממשיך לפתח את עבודתו לאנימציה בסרטים.
מי שעקב אחרי עבודתו בקטע
מטמורפוזה, יכול היה לראות בדמיונו
תהליך של אנימציה בקולנוע.
הסרט המלא על האמן, שאורכו למעלה

טונ לטקס
מציג את אופנת

החולצה הסרוגה
) סיו ^ סון וטא

התחל את עונתהחורף עם
חולצה סרוגה של נורכלטקס*.
נורבלטקס מעצב את אופנת
החולצה הסרוגה לפי צו האופנה
האחרונה. מבחר דגמים באיכות
מעולה. להשיג בחנויות ההלבשה
המובחרות.

מינלי על שער ״ניוזוויל,״
— בכל קטע
מעשרים דקות, ישודר בטלוויזיה הלימודית.
כדאי לצפות לו ולצפות בו.

ת ק לי טי ם
* נורכלטקס טלפון 826979 סיפורים מיערות פ ר די!
״קאבארט״ ,פט״קול הסרט, בהשתתפות
ליזה מינלי, ג׳ואל גריי
ואחרים. פזמונים: קאנטר ואב.
הנהלה מוסיקלית: ראלף בורנס.
פרוב .1052
זהו אחד המחזות המוסיקליים הבודדים,
בהם יש למוסיקה תפקיד דרמטי ממש,

העולם הזה 1838

סיקורת
ולא רק קישוט בצלילים לעלילה אווילית.
הפזמונים המעטרים סיפור זה, על ברלין
של עליית הנאצים, מזכירים פה ושם את
קורט וייל ואת המלאך הכחול. ליזה מינלי
בעלת כישרון של פצצת־זמן מאריכת־נגן,
שופכת את נשמתה לתוך קטעיה ומזכירה
(וזו מחמאה, לא השמצה) את אמה. ג׳ודי
גארלנד — מבלי לחקות אותה.
ג׳ואל גריי, הזכור מטקס חלוקת פירסי
האוסקר בטלוויזיה, מביא בקול מתכתי
וסרקסטי את הסאטירה הכואבת של הזמנים
ההם. התקליט הוא חוויה בפני עצמה,
ויגרום הנאה גדולה עוד יותר למי שיראה
את הסרט, שיוצג בקרוב בארץ.

ל ב דו ק

אילולא המעטפה והשמות הרשומים
עליה, כמעט ואפשר היה לטעות בתקליט
זה, לחשוב שהוא כבר יצא פעם לאור.
עד כדי כך אין מיתריו הגולשים ועיבודיו
החלקלקים של פראנק פורסל מפתיעים
עוד: קט סטיבנס, גורדון לייטפוט, פול
אנקה או ג׳ורג׳ הריסון — כולם שווים
וזהים, אחרי שעברו דרך המרק הסמיך
והמתקתק של המעבד הצרפתי.
חריגה בודדת, אם אפשר לקרוא לה כך :
סיפור אהבה, מעובד לסיטאר וצ׳לו.
ההצדקה היחידה לתקליט: הוא מתאים
להדגמת מערכות סטריאו. והערה אחרונה:
לפחות בחלק מהתקליטים, התוויות
היו הפוכות. זאת, לאלה שיתקשו להבדיל

לפני ה קנ ״ ה

עברית מדוברת לא נורמלית
בן־ אנוו ע ונ תי ב ה בן־י הוד ה
תוספת למלון המפורסם שד דן כן־
כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
וביטויים משלהם.

נוא ת דן
מדור זה הוא
אמוץ ונתיכה
למערכת מלים

5 ^ 0ו• ש׳ ,פריט, עותק, יחידה אחת מתוך
רבות.
״איך הולך הפואטיקה של אירסטו ז בחייך!
רק היום מכרתי איזה 50 חתיכות. שלח לי
עוד תרשום לך מה יש הפעם בכביסה
שלי: סדינים — 12 חתיכות ; מגבות פנים —
20 חתיכות; צ׳יחולים — 4חתיכות; גופיות
— 14ח תי כו ת
ת׳ ,עייף, סחוט, גמור, שיכור, מחוסר
א או ט
הכרה, איבד את עשתונותיו, מחוץ לכושר.
״עזוב אותו, הוא אאוט לגמרי. לא שמעת
שאשתו ברחה ממנו 1״בגיל שלי 1אה !
אני עושה מיספר ואחרי זה אני אאוט לשבועיים״.

״רקוויאס״
מאת וולפגאנג אמד־אוס
מוצארט. בגיצוע שילה אר-
מסטרונג (סופראן) ,ז׳אנט בייקר
(מצו־סופרן) ,ניקולאי גדה (טנור)
ודיטריך פישר דיסקאו (בריטון).
עם מקהלת ג׳ון אלדיס והתזמורת
הקאמרית הבריטית. מנצח: דניאל
בארנבוים — אי.אמ.אי.2788 .

מתפרפר לאללה

ש׳ ,בלשון הצבא: מפקד הבסיס.
״כמו שהתיישבתי על־יד השולחן התחילו
להישפך למישרד כל הפלפלים: המחט והמבס
וחסמחט ומי לא.״
בשלימותו,

המשכורת

ת׳ ,השכר
כאשר הברוטו כלול בה.
״מה חשוב כמה אני מקבל מלוכלך! את מי
זה מעניין ! מה שיש לי ביד — זה מה שקובע.״
9 $ט ^ ש׳ ,בלשון הצבא, מאז ימות הצבא
הבריטי ועד ימינו אלה: הזמן הפנוי שעומד
לרשותו של החייל לאחר שעות העבודה.
״יש לי ביום רביעי אפטר, אז אני אקפוץ
לירושלים.״
סרגרל ש׳ ,משאבה בשדה נפט.
״כמו שאתה מתקרב לאבו-רודס אתה מתחיל
לראות את החרגולים האלה — איך יפה!״

בודו ב״מטורף על הגג״
אודיסיאה מל הישבן
דניאל בארנבוים שייך לאותם המנצחים
המאמינים שרקוויאס אינה תפילה לאשכ־בת
מתים, אלא קריאה להעירם. זה אמנם
אינו עולה בדיוק בקנה אחד עם מוצארט :
לשמע דיאס אירא (יום הזעם) בביצוע זה,
כמעט ואפשר להאמין שלא וולפגאנג אם־
דאוס כתב את המוסיקה, אלא ג׳יוזפה ורדי.
עם זאת, בעזרת רביעיית זמרים בלתי
רגילה, תזמורת ומקהלה ממדרגה הראשונה,
והקלטה המבליטה אפקטים דרמטיים
— מתקבלת בסופו של דבר חוויה
מרתקת, גם אם חורגת מן המסגרות המקובלות
למוסיקה זו.
ואף על פי כן, מוטב לנהוג בזהירות
לפני רכישת התקליט: ההדפסה הישראלית
היא פשוט מחרידה. לפני ששמים כסף
על השולחן, מוטב לבדוק היטב אם הרעשים
והחריקות בתקליט אינם חזקים
מן המוסיקה עצמה.
שימו־לב בעיקר להתחלה של הצד השני.

ר? מיתרים
1פראנק פורסל
ן אי.אמ.אי.355 .

ותזמורתו

בין קטע אחד למישנהו, ויזדקקו לעזרת
התווית.

יד־מ
טורבים

תיאטרון
עלה בי מ ה

סטרלן ש׳ ,מלאי, כמות רזרבית.
״לא נשאר מילון־עולמי-לעברית־מדוברת
אחד בסטוק. חטפו את הכל מה תירוצה,
סיגריה ! קח, קח, יש לי פול סטוק.״
?סף לבן כסף כשר, הון שהושג ביושר
והוצהר עליו כחוק וכדין.
״יש לי חצי מיליון לירות בבנק והכל כסף
לבן.״

״מטורף על הגג״ ,מאת קאטאיב.
בעיבוד עדה בן־נחום בתיאטרון
״סולן״ .במאי: תיאודור תומא.
תפאורה: עדינה רייך. משתתפים:
יעקב בודו, מישה נתן, ליה
דוליצקיה ואחרים.

ס ט ^ שי, מהומה, עניין, עסק.
״השכנים קראו למישטרה ואל תשאל —
היה שם סטוץ גדול בהתחלה דיברו בשקט,
אחר-כך התחילו לצעוק, ובסוף זה הפך
לסטוץ רציני.״

אילולא היה זה כה מביש ומטופש, היה
אולי טעם לנתח את התופעה. אפשר היה
לדבר על הגווייה של איבסן הזועקת ב־קיברה,
כשנושאים שם הדה גאבלר שלו
לשווא. אפשר היה להזכיר דמות בשם לוץ,
הנראית על הבמה כשני קלוצים( ,הכוונה
לגברת בשם זה) .או עוזרת הנראית כ־מוקיון
מוכה־הלם. או מלכת־יופי עם ישבן
שאפשר לרשום עליו את כל האודיסיאה.
או את מישר, נתן, יעקב בודו וליה דוליצ־

ביטוי שמשמעותו: מצב
ע מ1לן ב $ד ט*״1
ביש, לאחר ייאוש, כישלון, הפסד.
״מכל ההתקפות עליו אפשר להגיד שהוא
עמוק באדמה דחילק, הוא עמוק באדמה !
אחרי שמצאו את כל חאי״סדרים וזה.״
קיה המחפשים, ללא תקווה, את עצמם.
אבל חבל על הדיבורים. זה פשוט עוד
קילשון חלוד אחד לקהל שאינו יודע
לצחוק מגירויים אחרים. ואם המעבדת הנכבדת
של הצגה זו אמרה ברדיו שהביקורת
אשמה במצבה של הקומדיה הישראלית
משום שהיא מתנכלת לה, הרי שהיא צודקת.
באמת לא יפה להתעלל בילדים מפגרים.
בידור בידור
1ו 1ים
ד דו ר הצעיר

יקיר, עדי וגוריון כ״שירים וסיפורי בדים״
צרור מקרי — ישר ללב
העולם הזה 1838

בל היום הוא
רק חושב על מיספרים

״שירים וסיפורי בדים״ בתיאטרון
״בדים״ .מופע של סיפורים
ושירים לילדים, בהשתתפות נירה
עדי, אבי יקיר וישראל גוריון.
כל מפיק יודע שאחת החאלטורות הטובות
ביותר בארץ היא הופעה לילדים. ולמה
חאלטורה? כי לרוב העניין מתבצע
בזול, במהירות, ולמשך חג שיש לו כמה
ימי חול־מועד המשגעים את ההורים.
התוצאה הישירה של התופעה הוא קהל

מי זה היוצמן הזה?

המבוגרים בארץ, הבולע את כל הצפרדעים
הירוקות של התיאטרון הישראלי, ושל
החאלטורות שלו למבוגרים.
אלא שמפעם לפעם צצים אנשים שבאמת
אוהבים ילדים. וגם אם הפקתם
אינה ההצגה המפוארת או המקורית ביותר
בתבל, היא לפחות מיקצועית, מעודנת, ואינה
מסכנת את בריאות הילדים.
במיקרה של נירה עדי וישראל גוריון,
זו בהחלט הופעה בעלת טעם טוב. נירה
עדי, שהוכיחה כבר בטלוויזיה שיש לה
שפה משותפת עם הדור הצעיר, וישראל
גוריון, שכשרונותיו במימיקה וגמישותו
מדברים אל לב כל ילד, מגישים צרור
מקרי למדי של אגדות ופיזמונים. הבולטים
והמקוריים ביניהם: שיר של נעמי
שמר, שניים של שמוליק קראום וסיפור
עם מוסר־השכל על הנמלים והחרגול העצל
— המוגש, לשם שינוי, בתיאטרון
צלליות.
ואם הילדים יושבים בשקט ומאזינים לנעימות
נעימות, הרי זה צעד קטן לקירוב
הלבבות לצלילים העדינים יותר של עולם
מלא רעשים. ומי שמכיר את המציאות
הישראלית ואת מה שהיא מסוגלת להציע
כחינוך הדור הצעיר לאהבת התיאטרון,
המוסיקה, הפיזמון הטוב והבידור הטוב —
יידע להעריך תוכנית צנועה זו.
(המשך בעמוד )12

סיקורת
יצידת־המופת שיצאה זה עתה לאור
בארצות־הברית, פרי עטו של מיקיס
ספילו, אומן האלימות המינית של אמריקה,
נקראת ״חוג הזיקפה״ .כדי ש־העטיפה
תראה מושכת לא רק בזכות
השם והמחבר, קישט אותה הסופר גס
בתמונתה העירומה של רעייתו, רקדנית
במועדוני־לילה אותה פגש ״במהלך
מחקריו על התנהגותן של בלונדיניות״.
מין משפחה שכזאת.

ת ר גי ל וז חעמ דו ח
ל ת פו ז האנו שי
ץ ו 111101ז\ 15 81015 7116 1(0010
5055מ811
• ״הדוקטור חולה״ ,מאוי אג־תווי
בורג׳ט בהוצאת פנגווין ,1972
239 עמודים.
§055־ 2111ץ1ז 0ו 11מ
• ״ מ 9/״ מאת אנתוני בורג׳ס
בהוצאת בלנטיין 214 ,1972 ,עמודים.
לוליא
הגירסה הקולנועית של התפוז
!!מיכאני היה אנתוני בורג׳ם ממשיך להיות
אלמוני בעיני הציבור הרחב. אבל הבמאי
מנטלי קובריק הפך אותו לרב־מבר, והוצאות
הספרים החליטו לנסות שוב את
מזלן עם הוצאות־כיס של ספריו. מי יודע,
להיט אחד מושך את השני, והעולם הרי
מלא תפוזים מיכאניים.
הדוקטור חולה ומ/פ הם חלק מן היבול
הזה. הראשון שייר לתחילת דרכו של
בורג׳ם כסופר (קודם היה בלשן ומלחין),
השני הוא מן התקופה האחרונה. שניהם
תוקפים את הקורא במבול של מושגים
ספרותיים, פילוסופיים, אומנותיים ואתי־מולוגיים,
עד שלא קשה להבין את הסב־לנים
פחות, הנבהלים אחרי העמודים הראשונים
ומשליכים את הספר מן היד.
מצד שני, מי שיחזיק מעמד, עשוי לגלות
את אחד הסופרים המעניינים ביותר
של תקופתנו. בהדוקטור חולה, שהוא במידה
רבה אוטוביוגרפי, הוא משליך את
הקורא ואת גיבור סיפורו, דוקטור לשפות
ולא לרפואה, לתוך סיוט מטורף המזכיר
את עליסה בארץ הפלאות אלא שאת מקום
הפלאות תופסים פרברים מרופטים של
לונדון, והאוכלוסיה השורצת בהם.
הדוקטור (כבורג׳ס עצמו בזמנו) מאושפז
בגלל גידול במוח, ותוך המתנה לניתוח
הוא עובר סידרה של הרפתקאות מוזרות,
פוגש בשלל של אנשים משונים,
ואף פעם אי־אפשר לדעת מתי מדובר
בדמיונו החולני או במציאות עצמה. דבר
אחד ברור: מסעות הסיוטים מלמדים את
הדוקטור הנכבד עד כמה מנותקים הוא
ובני מינו, המומחים לזוטות אינטלקטואליות,
משאר הבריות, עד כדי כך שאין
ביניהם אפילו שפה משותפת. ובאותה עת
הוא לומד להכיר את יחסיות המוסר התלוי
בדת, בגזע, במעמד הסוציאלי ובעוד
אלף גורמים אחרים, ובערך המפוקפק שהאמנות
והתרבות תורמות לאנושות.
להרוג את הבפיד. אם הדוקטור
חולה מזכיר את עליסה, הרי מ/פ, שנכתב
12 שנים לאחר־מכן, מזכיר רק את
חיוך החתול החמקמק של לויס קארול. בעל
הסיוטים בספר זה הוא בחור בן ,19 גם
הוא מומחה לזוטות אינטלקטואליות, היוצא
לחפש את מקורותיו של אמן סוריאליסטי
אלמוני באיי הקארייבים. בדרך הוא מגלה
אחות ונאלץ לשאתה לאשה, הוא מגלה
כפיל וצריך להרוג אותו, הוא ניתקל
במקהלת ציפורים מזמרות וחושבות, וזה
רק מעט מאד מכל מה שקורה לבחור.
מוסר ההשכל קרוב לזה של הספר הקודם,
אלא שמספר החיצים הנזרקים בדרך לעבר
ערכי מוסר, תורות דת, פיוט, מוסיקה,
בלשנות ובעצם כל מטרה אינטלקטואלית
אחרת היכולה לעלות על הדעת, הוא
גדול עד כדי בלבול חושים.
אחרי קריאה ראשונה קשה להחליט אם
המדובר ביצירה גאונית או בתרמית גאונית.
דבר אחד בטוח: היצירות הן התעמלות
לשכל באופן יוצא מן הכלל, מכריחות
את הקורא לחשוב ללא הרף, על מנת
לעקוב אחרי האסוציאציות הפרועות ביותר
של בורג׳ם. אלה יצירות המגרות
לקריאה, פעם אחת ועוד פעם ועוד פעם.

העולם הזה 1838

״האלו, מישקח ! שמע, אני יושב עכשיו
על רשימת המועמדים שלנו לכנסת
הבאה. זה לא מסתדר. אני צרין לפחות
חמישה״עשר מקומות נוספים בשביל
הקבוצות שמגיע להן. אולי אפילו שמו-
נה־עשר.״
״אתה מספר לי ן אצלי זה יותר גרוע!
מקבלים קולות מבני עדות־המיזרח ולא
נותנים להם כסאות. אני צריך לפחות
שמונה נוספים.״
״אז תראה, אולי נעלה את מיספר
חברי״הכנסת ל״ ! 150״
״זה לא מספיק. גם במפד״ל יש בעייה.
אני מציע . 160״
״טוב, על המיספר המדוייק עוד נדבר.״

^ 81ן ;

תועלתם הפרטית הזמנית שד מי
שיש להם, כמימרה. רוב-קודות
ככנסת.
פני כמה חודשים נדונה בציבור
/ובכנסת ההצעה לשנות מן היסוד את
שיטת־הבחירות הנהוגה בארץ. הוחלט
עקרונית להחליף את השיטה היחסית
הקיימת בשיטה האזורית.

הכד הודו כי השיטה החדשה
תיתן למערך (ואפילו דמיפלגת•
העכודה כלי מפ״ם) רוכ מוחלט
ככנסת.

״ זה מסביר מדוע נמצאו לשיטה תומכים
בתוך מיפלגודהעבודה. אבל אין זה

כה המערך נד 450/0של הקולות וב־־510/
של מנדאטים בכנסת, הודות לאחוז־החסי־מה
שיפסול רבבות קולות כשרים.
הוא יעביר אז חוק־בחירות חדש, לפי
השיטה האיזורית, שתנחיל לו רוב גדול
הרבה יותר בבחירות לכנסת התשיעית.
אז יזכה באותם ,־ 450/של הקולות, וב־ס/ס
60 של המנדאטים.

מה הלאה ז
אפשר לכתוב את התסריט כבר היום:
מומחי המערך יהיו זקוקים למנדאטים
נוספים, כדי לספק קבוצות־לחץ נוספות
במיפלגה.
הם יבדקו מחדש את איזורי־הבחירה,
ויישנו אותם כך שיווצר רוב למערך באי-

״האלו מישקה ! בקשר עם אחוז־חחסימה,
אנחנו מציעים שני אחוז.״
״למה רק שניים ז נקבע חמישה, ונחסל
במכה אחת את כל המיפלגות המטרידות.
לא כדאי לשנות את האחוז כל
שנה. פעם אחת, וזהו.״
״אתה צודק, אבל זה לא יילך. אצלנו
לא רוצים לחסל את ל״ע.״
״כמה יקבל ע״מ, לדעתך? צריכים
לדפוק את ע״מ.״
״העיקר זה לדפוק את העולם הזה
והמרכז החופשי.״
״אבל לא כדאי לדפוק את פא״י. זה
רק יחזק את אגו״י.״
״חבל גם על מק״י. אבל הם ממילא
גמורים. אז אולי כדאי לחסל גם את

״לא כדאי. אם יירדו למחתרת, זה
ייצור בעיות ביטחוניות.״
״מה אתה אומר? שני אחוזים וחצי?״
״אנחנו חשבנו על אחוז וחצי.״
״תראה, לא כדאי לעמוד על הטקח.
נשתווה על שני אחוזים.״
״בסדר. בעוד שנח-שנתיים אפשר לשנות
את זה עוד פעם.״

מי יהיה, מי לא יהיה, כמה יהיו.

רצון הבוחרים נקבע מראש על־ידי קומץ
אנשי־מנגנון, שאף אחד מהם לא היה
זוכה למאה קולות אילו התייצב בבחירות
לבדו ובשמו.

זהו הומר אידיאלי לפארודיה.
אכל זה רציני.

כבר הסברנו לא פעם מה תהיינה התוצאות
של שיחות אלה, אם תתגשמנה
הקנוניות. הפעם אני רוצה לשים את
הדגש על צד אחר של תהליך זה.
דומני שלא עמדו עדיין די הצורך על
העיקרון החשוב ביותר, המונח בייסוד כל
הקנוניות האלה:

העיקרון האומר שמותר לשנות
ככד שעה את חוקי־הכחירות, לשם

***ום שיטה אינה קדושה. החיים מש־
1תנים, וגם לשיטות מותר להשתנות.
בתנאי אחד: שקיים מחסום־ברזל בפני
ההפקרות של בעלי־השררה.

כמלים אחרות:

כש יש חו

חוקה באה לאפשר שינוי הדרגתי,
תוך הסכמה כללית, ותוך הקפדה על זכויות
המיעוט. הוא מבטיח את שילטון
הרוב — אך מונע את הפקרות הרוב.
בארצות־הברית שונו לא פעם פרטי
שיטת־הבחירות. אבל כל תיקון עובר דרך
ארוכה מאוד, וזקוק לאישור מוקדם של
הרבה עשרות מוסדות שונים. תיקון המתקבל
בדרך זו, מובטח לפחות שאינו בא
כדי לספק את האינטרסים של רודנים
זמניים.

אידו היה הסינאט של ארצות־הכרית
מחוקק את אחד החוקים
המתבשלים כרגע כמיטכח־הקנוג־יות
של המערך־גח״ד, היה כית
המישפט העליון זורק אותו לפה־האשפה.

בארץ
אין לגו חוקה 61 .חברי־כנסת,
שרובם משקשקים בנעליהם למראה קומץ
העריצים הקובעים את עתידם, יכולים להעביר
כל חוק בהצבעה אוטומטית, ולהפוך
את כל תהליכי הבחירות לחוכא וטלולא.

לכן יש להגיד דאו מוחלט לכד
•טינוי כחוקי־הכחירות. השיטה
הקיימת צריכה לעמוד, מכוצרת
ומשוריינת — עד אשר תתקכל
כמדינה זו חוקה דמוקראטית.

ף ש להילהס בכל האמצעים נגד כל
שינוי בחוקי־הבחירות.

ע כש י ו. ככר כשלב הנוכחי.

לא מפני שהם אידיאליים. מיגרעותיהם
ידועות.
ולא רק מפני שהשינויים עצמם הם

״האלו, מישקה ! בקשר עם חלוקה

חדשה של העודפים, זה בסדר אצלנו.״
״טוב מאוד. אין מה לקוות שהמפד״ל
תתמוך, מה ״ 1
״בטח שלא. אותם זה ידפוק. אבל
אתה תרוויח איזה שלושה-ארבעה מג־דאטים,
זה גם לא הולך ברגל״.
״אתה מדבר? לך זה דרוש יותר, עם
כל הבעיות בסיעה שלך.״
״זה נכון, אבל תזכור שאני עושה לך
טובה. אתה תקבל מזה רוב מוחלט. יש
לך מזל שהחברים שלי לא מבינים
את זה.״

ץ די יגיל, או הגשש החיוור, יכלו לבסס
^ ערב שלם על שיחות־טלפון כאלה.
שיחות קצרות וקולעות, במיבטא רוסי
או פולני, בהן מחלקים שניים־שלושה עסקנים
ביניהם את הכנסת הבאה.

רץ לשילטונם
ובתקציביה ז

המוחלט

כמדינה

מסביר מדוע נמצאו לה תומכים במיפלגות
האחרות, ואפילו במיפלגות קטנות, ש השיטה
החדשה תחסל אותן אוטומטית.

אלה אמרו :״נכון, כפעם הראשונה
זה ייתן רוכ גדול למערך.
אכל כהדרגה תיווצר מיפדגת-אד-
טרנטיכה, וכעכור ארכע שנים —
נגיד כ־ — 1981 יהיה סיכוי דחי•
דופי־השילטון. וגם בתוך המערך
ישתנו הדכרים כעיקכות רפורמה

זהו רעיון יפה. הוא מבוסס על הנחת־יסוד,
הנראית לתומכי־ההצעה התמימים
כמובנת מאליה: ששינוי־השיטה יהיה חד־פעמי,
והכל ינהגו על־פי הכללים החדשים
שיתקבלו.

הנחה זו מתה כשכועות האחרונים.
מי שאינו רואה זאת, הוא
עיוור.

ם* סקני המערך, היוזמים את הקנונ־
׳ ג יות הנוכחיות בקשר לאחוז־החסימה,
חלוקת־העודפים וכר, מייצגים מיפלגה
שאין לה רוב בכנסת.

הם מקווים להשיג את התמיכה
הדרושה להם מצד עסקני גח״ל,
על שתי גדותיו.

כמה מראשי הליברלים, בעיוורון הפוסל
אותם לעולם ועד לכל תפקיד אחראי,
מוכנים לעזור להם בביצוע מזימות
אלה, כדי לדפוק את פלוני ואלמוני.

אם כן, מה יקרה אם יהיו למערך
אי-פעם * 51 ככנסת זו

נניח שבבחירות לכנסת השמינית יז
זורים
שבהם הוא נכשל.
הם ישנו את חוק־הבחירות עצמו, כדי
להגביל עוד יותר את המיפלגות שנשארו
בחיים — ובראש וראשונה את הליברלים
החכמים.

הם יישנו ויישנו, עד ששילמו
נם יהיה כילעדי.
וד לפני כמה חודשים, כשניבאנו
י ע זאת, אמרו לנו :״אתם רואים שחורות.
צריכים להאמין בבני־אדם, ואפילו
במפא״יניקים. אי־אפשר לשנות את חוקי-
הבחירות כל שני וחמישי. הם לא יעזו.״
מי יאמר זאת היום?
בשבועות אלה הוכח ששום חוק־בחי־רות
אינו קדוש לבעלי־השררה.

הוכח שהם מוכנים להחליף
חוקי-כחירות כגרכיים משומשים.

הוכח שאינם מהססים לשנות שיטה צודקת
של חלוקת״עודפים, הקיימת מזה עשרים
שנים, כדי לזכות בשניים־שלושה מג־דאטים
עלובים.
כל זה, כשעוד אין להם רוב מוחלט
בכנסת. כשהם עוד זקוקים לקנוניות
אפלות עם אנשי ה״אלטרנטיבה״ ,תוך ניצול
שינאותיו הפרטיות של פלוני, טיפשותו
האינסופית של אלמוני ואהבת*
השלמונים של שלמוני.

מי, מילכד כסיל מוחלט, יפקפק
כיום אף לרגע ככך שאם יצליחו
ראשי המערך לשנות את חוקי
הכחירות — ישנו אותם שוב
ושוב, עד שיחוסל המיטרד האח־

שרירותיים, אנטי־דמוקרטיים, ותפורים
לנוחיותם של קבוצות־עסקנים רודניות.

אלא מפני שכד שינוי — ולוא
גם הקטן כיותר — ייתן הכשר
דיטינויים כלתי-פוסקים, שיקכרו
תחתם את הדמוקרטיה הישראלית.
האגדה
מפארת את הילד, שסתם באצבעו
את החור בסכר. כי החור הקטן ביותר
בסכר מוכרח להביא להריסת הסכר
כולו, ולהצפת הארץ.

חוקי-הכחירות הקיימים, עם כל
שגיאותיהם, מהווים סכר כזה. הם
קיימים מאז ימי־הראשית של המדינה.
כזה כוחם.

אנשים טובים יכולים לגלות את מיג־רעותיהם.
פרופסורים יכולים לחבר חיבורים
מלומדים על שיטות טובות יותר.
מתקני-עולם למיניהם יכולים להמציא
פאטנטים חדשים מרהיבי־עין.
אולם לא האנשים הטובים, לא הפרופסורים
ולא מתקני־העולם יבצעו את השינויים.
יבצעו אותם. אינטרסנטים תאווי־שילטון,
הרוחשים בוז תהומי לתהליכים
הדמוקרטיים.

אלה מכירים רק כרפורמה
אחת: זו •טתנחיל להם עוד קצת
שררה, עוד קצת כסף מכיסו שד
משדם־המיסים, עוד קצת פריבילגיות
למעמד החדש שד כעלי
מכוניות-שרד ודירות-שרד ונפי*
עות-שרד
לכן, הבה ניקח זוג מיספריים, ונחתוך
את חוטי־הטלפון של מישקה ושות׳.

. :ומא! 1ן ן 1ו ד 1 ^ 6 1יר־ > 1 1 1

סוד ה מיב צ ע: חנור ויהודית לנגר, אם הבל ה והאי ש שבא להצטלם

ך* פסול, האהוב כיותר על הרב של!
1מה גורן אינו לקוח מן התלמוד, אלא
מהסלאנג בצה״ל. כה אמר, מאות פעמים,
כשהביאו בפניו בעייה :״יש לי פאטנט !״
השבוע עלה הפאטנט של הרב על כל
הפאטנטים הקודמים שלו. גם הוא נלקח
ישר ממחסני צה״ל.

הפל דמה לפשיטה שד יחידה
,101 כימים הטובים שבהם מדד
רכ-אלוף משה דיין על צה״ל, ולידו
כיהן כקודש האלוף־הרב גורן.
המיבצע הוכן בחשאיות טוטאלית. שום
סוד לא נשמר במדינה בקפדנות כזאת,
מאז פתיחת מיבצע־סיני ב־.1956
מומנט האפתעה נוצל בצורה מזהירה.
האוייב לא ידע מה קורה לו, עד שכבר
הוכה מכה ניצחת.
במעטה של סודיות כונס בית־דין־שדה,

כסיסמה, שנולדה כעת ובעונה
אחת באלפי בתים :״היום נפגשו
3ממזרים: האח, האחות והרב.״
ד,שימחה היתה אמיתית. במשך שנתיים
התרעמה המדינה כולה על גורלם של שני
ה״ממזרים״ ,שסבלו על לא עוול בכפם,
בגלל חוקים חשוכים מלפני ימי־הביניים.
התגובה הראשונה היתה, על כן, רגש של
הקלה. גורן השיג זאת, על כן גורן הוא
גיבור. העובדה שתוך כדי כך דפק את
הרבנים הקיצוניים, הדבקים בהלכה, רק
הגבירה את השימחה בלב ציבור המוכן
תמיד לשמוח לאיד הרבנים, הכופים עליו
את הכפייה הדתית.

מחזיקה מעמד אף אצל שופט זוטר
ככית־מישפט שלום של המדינה.
התהליך כולו, אילו קרה בבית-

ביהמ״ש העליון, כצירוף
בכל

ההמולה

אולם אחרי ההתרגשות הראשונה,
פגה שימחתם של אנשים
נאורים. המטרה היתה טובה. אכל
האם היו גם האמצעים טובים 1

אורי אסרי
שגם הוא היה חשאי, והחליט החלטה חש/אית.
השופטים, הנימוקים, הדיונים —
י הכל נשמר בסוד מפני מרגליו של האוייב.
אחרי שהושג פסק־הדין, גוייסו הכוחות
— האח והאחות. הם הובאו מבתיהם ב־מיבצע
סודי. חותנו בסודי־סודות.
האוייב שמע על כך בפעם הראשונה
בטלוויזיה — שהיא תשמיש־הקודש העיקרי
של הרב גורן, מעין תחליף מודרני
לקודש־הקודשים.
השאלה היתד, רק: מי היה, בעצם, האדיב
שהיה צורך להטעות אותו? הרב
הראשון הספרדי? הרבנים האחרים? ירי
בים
פוליטיים כמחנה הדתי ז או
הקדוש־כרוד־הוא עצמו ז
מדוע בכלל היה צורך במיבצע זה?

אנס, בריון, אונרווזיו
ך ג שו 24 שעות ווו, שלפה גוון
^ גיבור היום, צנחן אלוהי, חביב הקהל• כימעט כמו משה דיין במטוס סבנה
או אסתר שחמורוב על המסלול במינכן.

התגובה האופיינית

התבטאה

מיבצע־המחתרת של גורן גבל במהת-
לה. אולם מהתלה זו היתד, חלק מהליך
מישפטי. בישראל, הרבנות היא גוף שי פוטי,
החולש על חיי כל אזרח יהודי.

אם אפשר לעוות הליך זה לפי
צרכיו האינטרסנטיים של שליט או
רב, למען עניין חיוכי — האם לא
יקרה הדבר מחר למען עניין
שלילי£־
העיוות היה בולט לעין. כדי לטהר את
ה״ממזרים״ ,היה צורך ללכלך את הבעל
הקודם של אמם, אברהם בורובסקי. ב־חוות־הדעת
המפורסמת שלו, תיאר אותו
גורן כאנס, בריון, שקרן, אוכל־חזיר,
נוצרי־חשאי ומתגייר־כוזב, שהוא גוי גמור.
כל זה — מבלי להחליף אף מילה אחת
עם בורובסקי עצמו.
השבוע קיבלו רבני־הסתר את חוות-
הדעת הזאת מבלי להזמין את בורובסקי,
מבלי לחקור אותו, מבלי לתת לו אפשרות
להגן על עצמו. כל זה, בשעה שכבר תלויה
ועומדת בבית־דין רבני אחר בקשתו של
בורובסקי עצמו להכיר ביהדותו.

חוות־הדעת של גורן לא היתה

הרב הראשי גח־ן

נשכחה

העובדה

עיקרית של מיבצע־הקומנדו הקדוש: גורן
לא שינה את ההלכה, ואפילו לא פירש
אותה מחדש.
הוא עשה מה שעשה בצורת ״פאטנט״
— או, בלשון פשוטה, בצורת תחבולה.

שלמה נורן יכול היה להיות ניכור
אמיתי, אילו כינס את מיטב
הרבנים, והציע להם לפרש מחדש
את ההלכה, ברוח המאה ה.20-
כך היה נוגע לשורש הדברים.

הדבר היה מחייב קרב אמיתי, ויכוח
רעיוני ודתי, מאבק מצפוני ומוסרי. אך
גורן אף לא חלם לסכן עצמו בצורה כזאת.

שום דבר לא שונה. לא גובש
שום בלל חדש, שיעזור מחר לממזרים
אחרים, או לפסולי־היתון אחדים.
פשוט נמצאה תחבולה, כזוייה
למדי, כדי לסלק בעייה של מיקרה
מסויים, שלא היה נוח לשילטון.

שיטה כזאת של ״פאטנטים״ אינה זרה
ליהדות. בימי התלמוד ולאחר מכן נודעו
תחבולות רבות, כמו זו של ״קניא דרבא״
(הקנה של רבא) .מעשה בנתבע שלווה
מטבעות כסף מן התובע, והתכוון להיש בע
שכבר החזיר לו את הכסף. הוא התחלה,
הופיע בפני הרבנים כשהוא נשען
על מקל, ובשעה ששם את ידו על התנ״ך

מי פירסם לראשונה את פרשת הממזרים?
הדבר לוטה עד היום ערפל. העניין
היה חבוי בתיקי הרבנות, וה״ממזרים״ עצ מם
ואמם לא היו מעוניינים לפרסמו.
טוענים אויבי גורן: הוא עצמו, או
תומכיו, גרמו לפירסום, כדי ליצור שערורייה
לאומית, שתשמש מנוף לעלייתו בחסות
השילטון.

שאלה נוספת: אם רצה גורן
להתיר את הממזרות, מדוע לא
עשה זאת לפני שנתיים? מדוע לא
עשה זאת לפחות אחרי שנבחר כרב
ראשי של תל־אביב 1

כל הרכב של שלושה רבנים יכול היה
לעשות מזמן מה שנעשה השבוע. לא היה
צורך בשום גושפנקה של רב ראשי ארצי.

אולם גורן לא חלם לבצע את
הדבר. הוא רצה לגבות מחיר תמורת
שירות זה לקואליציה הממשלתית
— והוא גבה אותו מראש,
כצורת כהירתו לרב ראשי. מייד
אחרי הבחירה שלח אולטימטום
לעמיתו ההדש, והמיכצע הגדול
התחיל להתגלגל.
הרב עובדיה יוסף לא יצא מן הפרשה
בכבוד רב יותר. הוא נבחר בעזרת גורן,
שהפעיל גם אז פאטנט מחתרתי. גורן חשב

הערך הפירסומי העצום הטמון
בעניין. הוא הזמין את עצמו לחתונה,
יחד עם צלם־החצר שהוזמן
גם הוא במחתרת — ובך הונצח

ליד שני הזוגות הצעירים, ומאות
אלפי אזרחים קיבלו את הרושם שהיה
זה הוא שהשיג את הניצחון
הגדול.

הרג הראשי יוסף
ביקש מן התובע להחזיק לרגע את המקל.
כשהתרתח התובע למישמע שבועת־השקר,
שבר מרוב התרגשות את המקל — ואז
נתגלו המטבעות בתוכו. השבועה לא היתה
שקר פורמלי, אף שהיתה רמאות למעשה.
בעדה גלותית, הרחק מחיים ממלכתיים,
אפשר היה להבין מישטר של תחבולות
ופאטנטים. אך כאשר מדינה ריבונית כופה
על אזרחיה החילוניים את השיפוט
הרבני — קיומם של פאטנטים כאלה,
במקום מישפט אמיתי, הוא לזרא.

מיכצע־המחתרת מטיל אור
חדש על הצורך החיוני להפריד
כין הדת והמדינה — דווקא כשעה
שנראה, כאילו, שנפתרה כעייה
דתית באמצעים דתיים. בי הדבר
נעשה בצורה המבזה את הדת
ואת המדינה גם יחד.

האיש שבא להצטרם
1אויכי ^ זדתיי יחהיתד , /טענה חמורה אחרת נגדו: שהוא
המציא את כל עניין הממזרים כסוס, כדי
לרכב עליו לשילטון ברבנות.

כי הספרדי הצעיר יסתפק בתפקיד שותף-
זוטר. מייד אחרי הבחירה עמד יוסף על
שלו, תבע לעצמו מעמד שווה, התקוטט
עם גורן.

באשר קיבל
של גורן בעניין
לשכת בהרכב.
וחבריו הסודיים
השחורה, בירך
המוגמר, בפוזה
מעשה.

את האולטימטום
ה״ממזרים״ ,סירב
אך אחרי שגורן
עשו את המלאכה
עובדיה יוסף על
של הילל-לאחר-

בקומדיה הכפולה הזאת השתרבבה קומדיה
נוספת, הראוייה לפרשה כולה.
משה דיין התייצב לימין האח והאחות
בשלב הראשון, כשהעניין היה פופולרי.
הוא הכריז באומץ־לב עילאי שהוא מוכן
לפרק אפילו את הקואליציה, כדי להשיג
צדק לשניים.
זה היה לפני שנתיים. כאשר החריף העניין,
והחוגים הדתיים השיבו מלחמה שערה,
מיהר דיין להסתלק משדד,־הקרב. הוא
לא עשה דבר כדי לשים קץ לסבל האח
והאחות, הפקיר אותם במשך שנתיים לגורלם.

אולם
השבוע, באשר ביצע גורן
את המיכצע, תפס דיין מייד את

אברהם בוחבסק

ט עי ם והורסים
ו שי קו תבאשק לון
ך* סיפור נשמע בהשמצה קלאסית:
| | שומר החוק מס׳ 1של אשקלון —
פקד אהרון עמיקם, מפקד המשטרה המקומית
— עבר על החוק בצורה מכוונת.
ולא בפרט תפל: לפי הסיפור, נתגלו
עתיקות במיגרש שעליו החל עמיקם בונה
את הווילה שלו. עמיקם הורה לקבלן

שר בממ של ה >ולא דיין)
לגנו ב עתיקות במוזיאון!
״הקצין עמיקם יודע יפה להבחין בעתיקות,״
השיב המפקח בביטחון .״הוא
ידע שהורסים עתיקות בשטח המגרש שלו.״
״ומה גורל התלונה, שהוגשה לפני חודשיים
למשטרת אשקלון?״
מירון :״לא יודע. לא קיבלתי תשובה.״
הסביר גיבור התלונה, פקד עמיקם:
״קיבלתי את התלונה של מירון. אנו
חוקרים בה.״
״איך אתה יכול לחקור את עצמך? מדובר
על הריסת עתיקות בשטח הווילה הפרטית
שלך. ראית מה עשה הקבלן שלך? הרי
הוא מקבל הוראות ממך, איך ומתי לעבוד.״
״אינני חוקר את עצמי בכלל. אני כלל
לא גר שם בשטח. אנו חקרנו את הקבלן.״
״מה כתובתו של הקבלן שלך? איך
אפשר למצוא אותו?״
״אינני יודע. צריך למצוא אותו באיזה
בית־קפה בסביבה.״

״לא נתתי לו הוראה להמשיך, ולא
להפסיק — משום שלא ידעתי שיש שם
עתיקות.״
״המפקח מירון טוען כי אתה יודע להבחין
בעתיקות, כאשר אתה רואה אותן.
האם לא חששת כי אם תודיע למירון
על גילוי העתיקות — תופסק עבודת
הבנייה של הווילה שלך, וייגרמו לך הפסדים
כבדים? או אולי, אפילו, יחרימו
ממך את המיגרש, ויתנו לך אחר במקומו?״
״לא חשבתי על זה.״
מחיר הווילה שבונה עמיקם מגיע ל־150
אלף ל״י. עתה, נותר לעמיקם, שוטר

מ תו ת בהצו הווילה

נוף אשקלוני רגיל: בחצר הווילה
שברחוב תמר מם 1 .באפרידר, מקשטת
כותרת קורינטית עתיקה זו את המטאטא. עתיקות יקרות־ערך דומות ניתן למצוא כמעט
בכל וילה באפרידר. תשובת אגף העתיקות להשתוללות זו :״איו תקציב.״
להמשיך בעבודות החפירה.
לפי החוק, חייב היה עמיקם, ככל אזרח,
להפסיק מיד את הבנייה, להודיע על התגלית
למפקח האיזורי של אגף העתיקות.

** י ה פי ץ את ההשמצה הגסה על ה־
)4קצין הוותיק, המשרת זה 19 שנה
במשטרת אשקלון?
אף אחד לא, מסתבר. לא היתה זו כלל
השמצה.
היתה זו האשמה רשמית מפי האדם
המוסמך — דב מירון, המפקח האיזורי
של אגף־העתיקות:
״היגשתי תלונה על הריסת עתיקות באתר
הווילה של עמיקם,״ סיפר השבוע מירון,
תושב שכונת אפרידר, המשמש בתפקידו
זה 14 שנה, ואחראי על הצלת עתיקות
מידי גזלנים בכל השטח מאשדוד ועד
רפיח .״מהמרכז בירושלים הורו לי להגיש
תלונה במשטרת אשקלון.״
בדיחה לא מוצלחת?
לא, מירון רציני :״לא הבנתי איך יוכל
מפקד התחנה לטפל בתלונה שהוא עצמו
מעורב בה,״ הוא פורש ידיו .״הגשתי את
התלונה. פקד עמיקם נוכח, באותה שעה.
״גיליתי את הדבר לפני כחודשיים, בתחילת
אוקטובר. ביקרתי במקום הבנייה,
וראיתי במו עיני את שרידי העתיקות
שהטרקטור הוציא מתוך האדמה וגילגל
אותם הצידה. עכשיו, העתיקות האלה כבר
חסרות־ערך.״

** ד כאן, ברור. אך אולי לא הבחין
> .הקבלן באוצר שלרגליו, חשב שהוא
גורף אבנים סתם?
״לא ייתכן,״ קבע מירון ברורות .״הקבלן
הזה מבין יפה מה זה עתיקות. הוא כבר
הודיע לי פעם בעבר, כשגילה עתיקות
במקום בנייה.״
גם זה ברור. אולי, אם כן, מקור הטעות

הוא בפקד עמיקם, שלא ידע להבדיל בין
אבן סתם לבין עתיקות, ונתן הוראה לקבלן
להמשיך בעבודות הבנייה?

ך* א ם הו די ע מפקד משטרת אשקלון
( \ לממונים עליו כי נתקבלה אצלו תלונה
— הקשורה בו אישית?
״לא,״ השיב עמיקם .״כשהחקירה תס תיים,
אעביר את החומר למרחב בבאר-
שבע. החקירה עדיין לא נסתיימה. הקבלן
לא *ידע שמדובר בעתיקות.״
״האם נתת לקבלן הוראה להמשיך בבנייה,
גם לאחר שגילית כי הוא גילה
עתיקות?״

מפ קד מ שטר ת א שקלון חוקר
את עצמו עד הריסת עתיקות!

ותיק המפרנס את אשתו ושבעת ילדיו
ממשכורת המישטרה שלו, לראות מה תהיינה
תוצאות החקירה שלו נגד עצמו.
מאידך, ייתכן שהחקירה תגיע למסקנה
כי הקבלן הוא האשם דווקא. סיפר
השבוע הקבלן, בני גלאם :
״כשנתקלתי באבנים, אשר לפי דברי
מירון הם היו עתיקות שנהרסו, הרגשתי
שאני נכנס לתוך איזה בור. כמו ביוב
אולי. הפסקתי, וחיכיתי לאהרון עמיקם.
הוא אמר לי להמשיך בחפירה.
״חקרו אותי במשטרה לפני שלושה שבועות.
לא יודע מה קבעו. אם יהיה צורך,
אלך לבית־מישפט.״

שויו׳ עתיקות

אבנים אלה. עליהן מצביע כתב העולם הזה מרסל
זוהר, בחצר הווילה של מפקד מישטרת אשקלון, אינם
בלוקים הרוסים — אלא שרידי עתיקות שנתגלו בעת עבודת הבנייה במקום — והושלכו
הצידה. עתה, עורך בעל הווילה חקירה נגד עצמו. משמאל: פקד אהרון עמיקם.

ך* אשמה גדבר הואנדאליזם בוויל
1 1של מפקד משטרת אשקלון לא היח
מיוחדת במינה, בעיר־הנופש. עתיקו
הינן מוצר נפוץ בעיר זו. הרס, גזל, גניב
ושוד של עתיקות שם — הינם נפוצי
אפילו יותר. כל מי שרק מסוגל לגי׳

1הו הסאר קו פאגה שני שני צלססמ 1ח ל
משאית, תלת־אופנוע, או אפילו עגלה חורקת
— משתתף בספורט המקומי של שוד־עתיקות.
בצפון תל־אביב, סמלי המעמד
הם וילות מודרניות וריהוט עתיק. באשקלון,
כל מי שהוא משהו חייב שיהיו לו
עתיקות בחצר הבית.
גילה מירון :״אינני מוכן לגלות שמות.
אך היגשתי תלונה במשטרה נגד שני
אישים שתיכננו יחדיו לגנוב עתיקות מהמוזיאון
בפארק העירוני. שני האישים היו
שר בממשלת ישראל ומנהל סולל־בונה
בעיר. שניהם כבר אינם מכהנים כיום
בתפקידיהם אלה.
״גיליתי את הגניבה במקרה, כשתפסתי
עגלה מלאה עמודים עתיקים שהוצאו מהפארק.
לאחר חקירה, הודה העגלון שהוא
נשלח על־ידי מנהל סולל־בונה במקום —
עם הוראה להעביר את העתיקות הגנובות
לידי אותו שר.
״מאחר שהגניבה נתפסה על־ידי, התיק
נסגר. אינני מוכן לגלות את שם השר.״

ן * ת שו ב ה לשאלה, הגיב מנהל סולל־בונה
באשקלון בתקופה האמורה:
״אינני זוכר בדיוק מה היה כבר. אני
זוכר שמירון פנה אלי בעניין עתיקות.
כן, את השר הזה אני מכיר טוב. הוא
היה בא אלינו הרבה, כי שנינו ממפא״י.
עד כמה שאני זוכר, זה היה הכל טעות.״
ואילו השר שבו מדובר, הגיב :״לא
לקחתי דבר מהמוזיאון באשקלון. אדרבא,
נתתי להם דברים. פעם גיליתי אבן עתיקה
ברחוב, ונתתי אותה לראש העיר. לא,
אני לא יודע מי זה מנהל סולל־בונה ההוא.
אינני זוכר את שמו.״
החולף בשכונת הווילות של אשקלון,
יכול לראות כמעט בכל חצר כותרות
ושברי עמודים — מהתקופה הרומית, הבי-
זנטית — משיש, מאבן — מכל צורה וגודל.
האם לא ניתן להפסיק את שוד העתיקות
בעיר?
״יש לי את כל הסמכויות,״ נאנח דב
מירון ,״אבל אין לי אמצעים להפעיל
אותן. אין לי תקציב. לדוגמה: במשך

בעל טיגר ש הורה לטראל;טורי 0ט
ל ק בו ר את הסארקופאג השני!
שעות היום, עומד שומר בכניסה למוזיאון
שבפארק. אך אחרי החשיכה, יכול כל אחד
לבוא אפילו עם משאית, למלא אותה בעתיקות,
ולהסתלק, ואיש לא יפריע לו.״
ך* ווילה המיועדת של פקד עמיקם
1 1מוקמת במרחק כ־ 150 מטר מווילה

מוקמת שנייה, שהתפרסמה בשבוע שעבר
— זו של מרדכי אלבראון, שבמגרשו נתגלו
שני הסארקופאגיס המפורסמים.
ליבם של האשקלונים, מסתבר, גם בעתיקות.
היה זה רק נם, שהסארקופאג
השני נתגלה גם הוא. שכן, כאשר נתגלה
ארון־הקבורה השני, נתן בעל המגרש,
אלבראון, הוראה לטרקטוריסט שלו לקבור
את ארון הקבורה — ולכסות את הקבר
בחול.
מדוע עשה כך? האם לא ידע שהמדובר
במימצא ארכיאולוגי נדיר מאין כמותו?
״הפסקת
העבודה בווילה שלי, וגילוי
הארון הראשון, גרמו לי כבר נזק של
25 אלף ל״י,״ הסביר השבוע בעל הווילה
.״רציתי שאגף־העתיקות יפנה לבית־המשפט,
כדי לקבל את הסארקופאג. אחרי
שיקבלו צו מהשופט, אוכל לבקש שאגף־
העתיקות יפקיד ערבון של מאה אלף ל״י
כפיצוי על הנזקים שייגרמו לי.
״מדוע אני צריך להפסיד על משהו
שהמדינה מרוויחה ממנו? אם זה היה
קורה במדינה אחרת — כמו שווייץ למשל
— הייתי מרוויח הון כסף מהתגלית. אני
מבין שזהו מימצא חשוב — אבל אני
לא צריך להפסיד.״

המאשים

דב מירון, המפקח

העתיקות, שהגיש בעבר תלונה נגד שר,
ועתה נגד מפקד המישטרה במקום.
״אינני מפחד. אני ממלא את תפקידי.״

ך* תלונן על 3ד בני פרנקל, בעל מון
1סך בעיר :״יש פה בעיר זילזול קטלני
בנושא העתיקות. מדוע לא הוציא אגף
העתיקות צו הפסקת־עבודה במגרש שבו
נתגלו הסארקופאגים? אני הייתי שם, במקום
החפירה, וגיליתי, אחרי הקבר השני,
מרתף בן אלפיים שנה. צילמתי
אותו בעצמי. מי יודע אלו עתיקות נוספות
נמצאות שם? האם זה לא רצח,

בעל המיגוש

בעל מוסך, שבנוגרשו נתגלו שני הסארקר
פאגים, ושניסה לעכב את גילויו של השני. להמשיך הסביר
איר בור
בסביבה.
אמצעים.״

להפעיל טרקטור במקום כזה?״
מירון: כן. אבל אינני יכול להש פתוח
במגרש, ולסכן חיי ילדים
אין מי שישמור שם. אין לי

במדינה

ה אנטי־ג־סר״ם
הארץ כולה סערה בגדלם —
אך האה והאחות לא
הביגו את משמעות הפרשה.
שנים רבות אחרי סיום פרשת דרייפס,
שמע גיבור הפרשה, הסרן אלפרד דרייפוס,
שאסרו מישהו בעוון ריגול.
״הוא בטח אשם,״ הוא העיר .״אחרת,
מדוע היו אוסרים אותו ן״
כי דרייפוס, ששמו עורר רגשות סוערים
בלב מיליוני שונאים ואוהדים, ואשר
למענו הקריבו את עצמם כמה מגדולי
הדור, לא היה גיבור. הוא היה אנטי-
גיבור. בסוף ימיו נשאר, כמו בראשית

בלי שותפים. כל החלטה לשנות את חוק-
יסוד הכנסת מחייבת 61 קולות בעד.
למיפלגת העבודה יש רק 49 קולות.
שבעת הקולות של מפ״ם חופשיים בהצבעה
כזאת — ומפ״ם החליטה, תחת לחץ
צעיריה, להתנגד להעלאת האחוז. ארבעת
הגדורים הערביים של המערך מתנגדים להצעה
בתוקף — כי הדבר היה גוזר כלייך.
על שתי רשימותיהם הקטנות.
השותף הוותיק — המפד״ל — החליט
להתנגד. הנימוק: אין לזה סוף. תחילה
יחסלו את הסיעות הקטנות, אחר־כך את
הבינוניות.
ל״ע התנגדה גם היא, מאותן סיבות.
חסימה של שלושה אחוזים היתד. עלולה
לחסלה. אחוז קטן יותר יכול היה להוות
מיפרעה על־חשבון אחוז גבוה יותר לאחר
מכן (ראה הנדון).

ח״כים רזיאל־נאור, כגץ והלוי בכנסת
למי מותר לרקוד בכנסת?

התיאטרון הקטן מציג:

הועד הארצי היוזם למען עקור
איקוית וביועם
נוכח הודעת ראש-הממשלה
בכנסת, כי ה חל ט ת הממשלה
למנוע אתה חזר ת ם של עקו־רי
איקרי ת ובירעם לכפריהם
היא סופית, מתחדש המאבק
הציבורי לה חזר ת העקורים
לבתיהם.
או הדים המוכנים להצטרף
למאבק, מתבק שים לשלוח
את שמם ו תרו מתםאל:

ת. ד 279 .חיפה

1־ *1י 1ז 0י ד לנ ד > הנ 0ר 1 <,אבר11ח>ה<!7עוו0

בוטיק השקדים
כתב 1ביי : 0יואל זי לברג
טפ״י י.ח177ר

חיפה — התיאטרון העירו׳,:׳
יום ד׳ 22.11ב־.8.30
יהוד -יהוד,
יום ה׳ 23.11ב־.8.30
גבעתיים -שביט,
יום ו׳ 24.11ב־.9.00
תד־אביב — בית־החייל,
מוצ״ש 25.11ב־ 7.30ו־.9.30
גדרה — בית־רחל,
יום ב׳ 27.11ב־.8.30
ראשון־רציון -תפארת,
יום ג׳ 28.11ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה,
״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
הפצה ראשית :
״לאן״ ,טלפון .231655

דרכו, לאומן צרפתי צר־אופק ומיליטריסט
מושבע.
הילדים שלא נולדו. השבוע נסתיימה
בישראל פרשת ״האח והאחות״ (ראה
עמודים .)14—15 בפעם הראשונה יכלו
תושבי ישראל, שנסערו במשך שנים בגלל
פרשתם. לראות את השניים פנים אל
פנים, לשמוע את דבריהם בטלוויזיה.
אס קיווה מישהו לראות שני לוחמים
העשויים ללא־חת, שונאי הכפייה הדתית,
או לפחות סתם שוחרי שינוי ותיקון —
התאכזב. בטלוויזיה נראו השניים, כמו
שנראו קודם לכן לקומץ העיתונאים שבאי
עימם במגע, כצעירים פשוטים מאד.
ללא השקפה כלשהי, שכלל לא הבינו את
משמעות הפרשה שבמרכזה עמדו.
הדבר התבטא בפסוק שחזר כמה פעמים
בפיהם :״לא התחתנו בנשואין אזרחיים,
מפני שלא רצינו שיקרה לילדים שלנו מה
שקרה לנו.״
ילדים אלה טרם נולדו. יעברו לפחות
19 שנה לפני שיוכלו לחשוב על נשואין.
למעשה הביעו האח והאחות לנגר בפסוק
זה את אמונתם ששום דבר לא ישתנה במדינה
במשך 20 השנים הקרובות, וכי
הכפייה הדתית תמשול בכיפה בדור הבא
כמו היום.
גרוע מזה: מדבריהם נתקבל הרושם
שלדעתם, לפחות, זה בסדר גמור.
כי השניים, קורבנות השיטה הקיימת,
הם התגלמות הקונפורמיזם של הדור הצעיר.

הכנסת

1חסמה
ה ח סי מ ה -כינ ת ״ ם
״ויניח זה גגמד,״
אמד מגחם בגין,
,,עכשיו נתווכח ע? אדץ־ישדא?!״
הכל היה תלוי בהצבעה הגורלית.
עסקני המערך, הרוצים להעלות את
אחוז־החסימה, אינם יכולים לעשות זאת

נשאר גח״ל. בו היה תלוי הדבר.
בעד ונגד בחרות. בגח״ל עצמה
סערו הרוחות, בעד ונגד. הקו המפריד לא
עבר בין חרות והליברלים, אלה בכל אחת
משתי המיפלגות. בין השאר:
@ מנחם בגין — נגד, בחריפות. הסיבות:
זה פוגע בדמוקראטיה. זה יתן לי
מערך רוב מוחלט* ,וזה יהפוך לנושא־הוויכוח
העיקרי בבחירות, במקום הוויכחז׳
על גורל ארץ־ישראל.
0בנימין הלוי -בעד, בחריפות.
הסיבה :״כדי שאורי אבנרי לא ירקוד בכנסת.״
שינאתו של הלוי, הלאומן הקנאי,
לאבנרי, הפכה שם דבר בכנסת. על מיזבח
זה היה הלוי מוכן להקריב גם את ידידו,
שמואל תמיר. אבל ברגע האחרון שינה
הלוי לפתע את עמדתו, הצביע עם בגין.
* עזר וייצמן -נגד. הנימוק :״לא
איכפת לי שאורי אבנרי ושמואל תמיר
יהיו בכנסת.״
• יוסף קרמרמן -נגד. הנימוק :
זה יגרום להיווצרות מיפלגה ערבית מאוחדת
וגדולה.
יוחנן באדר — בעד, בלהט. באדר,
השותף הוותיק לכל הקנוניות המשותפות
של המערך־גח״ל, היה היוזם העיקרי של
רעיון העלאת אחוז־החסימה.
בעד ונגד כליברלים. בקרב הליברלים
היה המצב הפוך. אם בחרות היה
רוב נגד ההעלאה, ומיעוט בעד — היו
רוב הליברלים בעד, ורק מיעוט נגד.
בראש התומכים עמד אלימלך רימלט.
למה? איש לא ידע בדיוק. ההשערה: כדי
להוכיח שאינו הולך בתלם של בגין, ושהוא
הוגה־דיעות עצמאי.
התנגד לקו זה: אריה דולצ׳ין, בגלל
סיבות דומות לנימוקיו של בגין.
* למערך וגדודיו הערביים יש בדיוק
60 מנדאטים מתוך .120 אם יסולקו מן
הכנסת תריסר או אפילו חצי־חריסר נציגים
של סיעות קטנות, יקבל המערך לפחות
את מחצית המנדאטים האלה, ויהיה
לה רוב מוחלט מובטח — גם אם יירד
בבחירות עצמן.
העולם הזה 1838

תמכו ברימלט: שימחה ארליך, תוך
חישוב מיפלגתי אינטרסנטי, ויוסף תמיר,
שהפך לשונאם הגדול של המרכז החופשי
והעולם הזה, מפני שהם מקבלים,
לדעתו, את הפירסומת המגיעה לו.
ביום השני, כאשר דנה הכנסת בשביתת
רופאי קופת־חולים, היו כל ספסלי
גח״ל ריקים מאדם. בעלי-הכסאות ישבו
באולם קטן יותר, שתי קומות מעל לאולם
המליאה — כדי להכריע סוף־סוף בבעייה.
חסידי־האחוז רצו לדחות את הישיבה,
כשנוכחו לדעת שאין להם רוב. אולם מישהו
דרש הצבעה מיידית, ובגין תמך בו.
הידיים הורמו — ודעתו של בגין ניצחה,
אם כי ברוב לא גדול.
בגין שמח על ההכרעה, ירד במצנדרוח
מרומם למיזנון, נתקל שם באורי אבנרי.
״הוויכוח הזה נגמר,״ אמר ,״עכשיו נתווכח
על ארץ־ישראל!״
עוד לא הפוף. אולם הוויכוח לא נגמר
עדיין לגמרי. בעניין חשוב אחר, ההצעה
לשנות את חישוב עודפי־הקולות
לטובת הסיעות הגדולות, נשארו גח״ל (ובגין
עצמו) איתנים בדעתם לבצע את ה שינוי
בשותפות עם המערך.
והראשים המחוכמים של המערך לא
אמרו נואש. עד הבחירות, עוד יכולה
מזימת אחוז־החסימה לצוץ בצורה חדשה.
אירגונים 3וטש מהר,
חו ק 1 ,אלג1ט
בטאין טירן ה קלאסית, השתלט
המעיד על גוף ציפורי שמאלני.
להפתעה משמחת יותר לא יכול היה
דוקטור ישראל שחק, יושב־ראש הליגה
לזכויות הארס והאזרח בישראל, לצפות.
ביום חמישי שעבר התקיימה אסיפה
כללית של הליגה. על סדר־היום: קריאת
הצהרה עולמית לזכויות האדם, דיון על
זכויות האדם בישראל, דו״ח על פעולות
הליגה, ובחירות לוועד חדש.
חברי הליגה הרשומים הם כ־ 200 איש.
מעולם לא השתתף מלוא הפורום הזה בישיבות
בעבר. לכן, נקל לשער את עליצותו
של היו״ר, כאשר מאות אנשים מילאו

** יברל, בהול הגיע ביום השני לרב
הראשי שלמה גורן :״אנא, התר גם
את הממזרות שלי!״ חתום: וילי בראנד.
בדיחה זו נפוצה בירושלים, למחרת
מיבצע־המחתרת של הרב גורן. היא הזכירה
עובדה כימעט־נשכחת: הקאנצלר
(ראש־הממשלה) של גרמניה המערבית הוא
״ממזר״ במובנו האירופי של המושג. הוא
נולד לאמו מחוץ לנישואין.

אכל כאותו יום בו ביצע גורן
את הלהטוט הממזרי שלו, הוכיח
כראנד שהוא ממזר גם כמוכן ה־אידישי
המקובל: הוא ״סידר״ את
אויביו, הנחיל להם מפלה מוחצת.

חשגיאה הגורר!!
* תכן כי כראנד עצמו היה מופתע
לא פחות מפרשנים רבים אחרים.
עוד לפני שנה שררה פסימיות קודרת
במחנה הקאנצלר. הכל היו בטוחים כי
בראנד ומיפלגתו יפסידו בבחירות הבאות.
״נכון, הצלחנו במדיניות־החוץ,״ אמר אחד
ממקורביו לאורח ישראלי ,״אבל הצלחנו
יותר מדי. ההישג שלנו כבר הפך נחלת
ההיסטוריה, ואין עוד ויכוח עליו. עכשיו
יחשבו הכל על ענייני פנים. יש אינפלציה.
הגרמנים אינם אוהבים אינפלציה*.
זה יגמור אותנו.״
מאז הלך המצב ורע. האינפלציה גברה.
חברי הקואליציה בפרלמנט ברחו בזה
אחר זה, עד שלא נותר לקאנצלר אפילו
רוב קטנטן. היה צורך בבחירות. האופוזיציה
כבר הרכיבה, בפירסומיה, את ה
ה״ממזד״

יריביו

ממשלה הבאה, בראשותו של ריינר בארצל.
מה קרה? מה גרם להפרכת תיקוותיהם
של אנשי האופוזיציה הימנית?

גרם לכד מישגה מכריע של
ריינר כארצל.

בראנד קבע את מועד חתימתו של חוזה
חדש בין שתי הגרמניות לתאריך הסמוך
לבחירות, כדי להזכיר לציבור את הישגיו.
בארצל לא התאפק, תקף את החוזה,
הודיע שלא יכניס אותו לתוקפו אם ייבחר.

בד, לפתע, העכיר כארצל עצמו
את הוויכוח מן האינפלציה אל
מדיניות־החוץ, שהיא מקור כוחו
של כראנד, שזכה כגללה לפרס
נובל.
העם הגרמני, שכבר התייחס אל ״המדיניות
המזרחית״ של בראנד כאל דבר
מובן מאליו, נוכח לפתע לדעת שאינה
מובנת מאליה כלל. המוני הנוער התגייסו,
מיטב האינטלקטואלים הרימו את קולם,
האווירה התחממה, האדישות נעלמה —
ובראנד נישא על גל ההתרגשות.

העם הגרמני, בך נסתבר, רוצה
בשלום, ומוכן להסתדר עם גרמניה
המיזרחית ועם הסובייטים. זה
הוכרע כיום הראשון.

האיש שלא נ ע בגדים
מתגונן שחל,
״זייפו ד

** בחינה זו קרה בגרמניה ההיפך מ־
] /מה שקרה כמה ימים לפני כן ב־ארצות־הברית.

בשנת 1923 סבלה גרמניה מאינפלציה
דוהרת, ומחיר כיכר למס הגיע למיליארד
מארקים. הדבר מחק את החסכונות של כל
המעמד הבינוני, גרס להלם שהדור הקשיש
לא החלים ממנו עד היום.

כובש ברעם
״חוקי לחלוטין״
העולם הזה 1838

את האולם הקטן של בני־ברית בת״א.
טפסים מזוייפים 7אחרי העליצות.
באה ההתפכחות. לתדהמתו הרבה, זיהה
היושב־ראש, בין הבאים, עשרות מחברי
המישמרת הצעירה של המערך.
״באו,״ סיפר שחק, מרצה בכיר לכימיה
אורגאנית באוניברסיטה העברית ,״מינימום
איזה 250 איש. כל אחד עם טופס
הרשמה לליגה ביד, כשהוא ממולא כבר.״
מאוחר יותר גילה שחק, לדבריו, כי
הטפסים היו מזוייפים :״הם הכינו טפסים
לפי אורגינאלים שלנו,״ הסביר ,״והתנפלו
איתם על חברי הליגה שעמדו בכניסה,

ריצ׳רד ניכסון, הטכסיסן המושלם, הריח
כי רצון העם בשלום. אחרי שהדמוקרטים
העמידו בראשם שוחר־שלום קיצוני, הלך
ניכסון וגנב לו את האדרת. על פי הכלל
״כל מה שהוא יכול לעשות, אני יכול
לעשות יותר טוב!״ הפך את עצמו ל-
מועמד־השלום האחראי, היכר, את ג׳ורג׳
מק־גאברן שוק על ירך.

כארצל מייצג את הימין הגרמני,
במו שניבסון מייצג את הימין
האמריקאי. גם מולו עמד מועמד
שלום מובהק. אך כארצל לא הלך
לגנוב את בגדיו, האיר את עצמו
באור של מפריע־לשלום, והכיס
את עצמו.

נית לקידום הארגעה האירופית, שהם
שואפים אליה.

בהפרה מלאה הם הושיטו ל*
בראנד את כל העזרה האפשרית,
הן על-ידי חתימת חוזה שתי-הגר-
מניות ערב הבחירות, הן על-ידי
שיחדור המוני של כני המיעוט
הגרמני הסובייטי כאותו מועד*.

היכן נואנו שואד?
** ק״גאכרן, לעומת זאת, לא זכה בשום
!/עזרה מארצות הקומוניסטיות, שהעדיפו
לעשות עסקים עם ניכסון הפרגמטי,
אולי מתוך אמונה שהוא ייבחר ממילא.
נצחונו של בראנד יזיז את גרמניה בדרך
המלך של שלום ריאליסטי, המבוסס
על ההכרה בחלוקת הארץ ובקיום שתי
הגרמניות. יחד עם השכנת השלום ב־וויאט־נאם
והידוק קשרי וושינגטון־מוסקבה
וושינגטון־פקין, מהווה הדבר תנועה עולמית
לקראת ארגעה ושלום.

אולם יש, כמובן, הבדל עצום ביו וילי
בראנד לבין מק־גאברן. בראנה לוחם אנ־טי־נאצי
ותיק, איש־מחתרת שלחם נגד
צבא עמו, הוא גם פוליטיקאי מנוסה, היודע
להחליט החלטות ולכפות את רצונו.
תכונות אלה חסרו למק-גאברן.
יתר־על־כן: בניגוד למק־גאברן, נהנה
בראנד מן היתרונות העצומים של מי שכבר
נמצא בשילטון. כמו ניכסון באמריקה,
יכול היה בראנד לזמן מאורעות דראמ־תיים
לתקופת הבחירות, להציג את עצמו
לעיני העם כמדינאי פעיל ורב־יוזמה, לנצל
את כל האפשרויות שיש לראש־ממשלה
בעידן הטלוויזיה.
היה עוד הבדל חשוב מאוד. הסובייטים
הבינו שבחירת בראנד היא חיו

ברוסיה חי מדורי דורות שבט ״גרמני
הוולגה״ .במילחמת־העולס הוגלו גרמנים
אלה על־ידי סטאלין, באכזריות רבה, לסיביר.
עתה ניתן להס לעלות לגרמניה,
במקביל לעליית היהודים לישראל.

בדרישה שירשמו אותם לדיון. הצעקה שלהם
היתה, :הרשמה מיידית, או אלימות!׳״
לדברי שחק, הגיעו רוב האנשים במשלוח
מאורגן, שנאסף מקריית־שמונה,
קיבוץ בוחן, דלית־א-כרמל, הוד השרון,
שכונת התקווה ״וקבוצה תוקפנית מאד
של צעירים מראש־העין. רובם — חברי
המישמרת הצעירה של המערך.״
המהומה נמשכה .״תחת לחץ המתפרצים,״
הסביר שחק ,״החלטתי קודם כל
לרשום אותם. נרשמו כ־ 200 איש. הרישום
לקח כשעה וחצי, מתוך השלוש וחצי שהוקצו
לדיונים. האולם היה קטן מהכיל
את הנוכחים, המהומה המשיכה, ולא היתה

ברירה אלא לבטל את האסיפה — באישור
ועד הליגה.״
טעותו הגדולה של שחק בן ה־ 40 היתה
בעיתוי הביטול. אילו היה מבטל את העסק
מייד, עם תחילת המהומה — אולי
היה ממשיך לכהן עוד יום כיו״ר.
״אנחנו הלכנו והם נשארו ,״המשיך הדוקטור
לגלגל את המאורעות ,״הם בחרו
ועד חדש לליגה, והתפזרו.״
עוולות. הליגה נוסדה לפני 37 שנים.
היא פעלה בעיקר בימי המנדט, נגד עוולות
שביצעו הבריטים נגד היישוב הערבי
והעברי בארץ. אחרי הקמת המדינה נחלש
(המשך בעמוד )22

כעולם חדש זה, יישאר המרחב
אי בודד — איזור שאין בו כראנד
ישראלי או ניכסון ערכי.

מיהו האיש שנעצר ל
דונ דטהס דני? |

שימו הקורבן ואחותה

יביסי סיבי ילדי החשוד

*״״י* י -י י י י (מימין) ,הילדה בת
ה־ 13 שנרצחה באכזריות בהמית. בתמונה היא ואחותה טל
שפת־הים בחוף־נופש בדרום איטליה, לפני שנים מיספר.
*ל יכננו פעם להוריד מזיכרון-
! 4 11 יעקב, שהיא על ההר, שלושה צינורות
לכפר זרקא, שעל חוף הים. הצי
טאישה,
אשתו של אחמד דאוד עמאש, בו
חושדת המישטרה, כי רצח את רוברטה
הקטנה. אשת החשוד אוחזת בידיה שניים מבין שמונה ילדיה :
שתי הבנות
-רזיה שהיא בת ארבט ופטמה בת השנתיים.

-הוא

נורות היו צריכים לצאת מהיקב של זיכרון.
צינור אחד שיוביל יין, שני קוניאק
והשלישי — עראק.

כך כינו אותו מעבידיו לשעבר
בחברת אירגון נהגי פתח־תקווה.
לדבריהם היה אחמד (ראשון מימין) מכור כולו לטיפה המרה ולנשים.
״כשהיה שיכור היה מסוגל לכל. הוא לא ידע אז להבדיל בין טוב

,שיכור כרוני!

..בני היחידי ר

אימו הישישה של החשוד ברצח, חמימה איברהיס
טמאש, בת ה־ ,75 מניפה ידיים באין אונים לאללה
שיושיט את בנה יחידה. כטת משנטצר אחמד, נותרה הזקנה ללא מפרנס, כמו אשתו.

20 - 9

״למה לא ביצעו את זה עד היום ז אולי
בעיות ת ק צי ב...״
הדובר, יהודי מוצק ומשופם, ישב ב־מישרד
פתח־תקוואי, שבחזיתו התנוסס
שלט :״אירגון נהגי פתח־תקווה.״ לוי
גולדברג, האיש שהעסיק שנים רבות את
אחמד דאוד עמאש, שנעצר בסוף השבוע
שעבר כחשוד ברצח ואונם רוברטה סרבי,
בת ה־.13
״אחמד היה בחור טוב. מה זה בחור

לרע. כוחו הפיזי הע
נראה אחמד במסיבת
לפני כחודש וחצי .״7
שגנב,״ אמר מוחמר.

טוב ז נחמד, חביב. אבל מה — חסר אחריות ב
את זה עשתה לו השיכרות. כשהיה שיכור —
היה מכיר לא את אמא שלו, ולא את אבא .
אז היה מסוגל לכל.״

״גל הכסף הר
על מ שקה

/אפר א זרקא. גיבוב עלוב של בתים, קילומט
ספורים לפני קיבוץ מעגן־מיכאל. המכה

ושוו נו צ ח המתועב שד הנעוה בת ה־13

קום הוצח: השוטוים ביום גילוי הגונה

מסעו 1מ!

הבלתי סלולות. מאז הכרזת המדינה, זרקא
הוא כפר ערבי תחת שילטון יש ראל.
ובכל זאת דומים בו התנאים בכל
לתנאי־חייהם של בדואי המידבר.
״איד יכול להיות אחרת?״ שואל לוי
גרינברג ,״אני נותן העבודה העיקרי של
הכפר. הם עובדים אצלי בסבלות ובהו־בלות.
עובדים אצלי גם ערבים מהגליל.
כל אחד מהם בנה אחרי שנה שנתיים של
עבודה וילה. ואלה — הכל הולך אצלם
על משקה. תן להם משכורת שבועית
ביום שישי. הם יצאו עם כיסים. מלאים
כסף, ובמוצאי־שבת יבואו אליך , :לוי,
׳תן בשביל פיתה, לא נשאר גרוש.׳ כזה
בדיוק, ועוד יותר גרוע, היה אחמד.״
שונאים בגלל ב חורו ת

אחת מאותן חושות, הממלאות את
כפר זרקא, גר אחמד עד לפני ימים
(המשך בעמוד )22

אשת החשוו

עאישה עמאש בת ה־ ,40 כרסה בין שיניה, ניצבת ליד
קיר הביקתה הדלה, בת מתגוררת המישפחה על 11
הנפשות שבה .״רק במכות אפשר היה להוציא מבעלי הודאה. אני רוצה שרופא יבדקהו.״

הפך אותו בשיכרותו למסוכן מאוד.״ בתמונה
וונתה של בת בן־דודו, מוחמד עמאש, שנערכה
ונה בא עם אותה המכונית, שטענו מאוחר יותר
ומונה למעלה . :חוליית החוקרים במקום הרצח.

הדוהרות על האוטוסטרדה לחיפה מבחינות
בו בקושי. רוב הנהגים סבורים כי
תושביו גריסי עדיין במערות דירבות, ש־חצובות
בין סלעי הכפר.

מדווח כתב ״העולם הזה״ אכי
שחק :

תושבי זרקא עברו כבר את עידן המערות.
אד מגוריהם כיום אינם משופרים
הרבה יותר. עשרות ילדים זבי־חוטם, קרו עי־בגד
ויחפים משוטטים בדרכי הכפר

ד 11ה 1י כפר ערבי בלב ישראל מזה 25
111111 11 1 # 1 /1שנה. במרכז האזור הפורח והמפר
תח ביותר של הארץ — שפלת החוף. ג׳אסר א זרקא נראה בדיוק

כמו מאהל נידח של שבט בדואי בלב המידבר. בתים על מהרת 1
הטיט, ילדים מוכי־גרענת. ברבים מן הבתים אין חשמל ומיס זורמים.
יש התולים זאת באדישותם מוכת־האלכוהול של בני־הכפר. ן

״הוא מ סוג ללכל ״
(המשך מעמוד )21
מיספר. כשנטלה אותו המישטרה לחקירה
ולמעצר, הותיר מאחוריו אשד. בת
40 בחודש השמיני להריונה, אם זקנה
בת 75 ושמונה ילדים.
״התחתנתי עם אחמד כשהייתי בת .13
הוא היה אז בן עשר,״ סיפרה השבוע
האשה .״עד היום, אין לי מילה אחת רעה
להגיד עליו. כל החיים שלו עבד כמו
חמור. היה בא הביתה רק ביום שישי,
ובמוצאי־שבת כבר היה חוזר לפתח־תקווה
להובלה ולסבלות. אף פעם הוא
לא הסתיר ממני משהו. תמיד סיפר לי
הכל. כל מה שמספרים עליו זה שקר.
אם זה נכון מה שהוא עשה, אז שיקחו
את שלושת הילדות שלנו וישחטו אותן
אחת אחת.״
עאישה עמאש התפרצה ביללה, כשפיה
פעור, החלה חובטת על חזה, בעוד הקטנה
בבנותיה ממררת בבכי על כרסה התפוחה.
מן הצד עמדו עשרות בני הכפר, רו בם,
כמו עאישה, מאמינים אמונה שלמה
בחפותו המוחלטת של אחמד.
״מי שנגדו בכפר הזה — זה רק אלה
שהוא סידר אותם עם הבחורות,״ התערב
בשיחה יוסוף חנים עמאש, בן־דודו
של החשוד ברצח ,״אחמד היתה לו תמיד
הצלחה גדולה אצל כל הבחורות. הוא שכב
לפחות עם חצי מהבחורות בכפר הזה.
בגלל זה יש לו פה שונאים, שהיו רוצים
לראות אותו בבית־סוהר. בכלל הלך
לו תמיד עם בחורות, לא רק ערביות.
הרבה יהודיות רצו אותו ונתנו לו.
״גם בגלל זה אני לא מאמין שהוא
עשה את הדבר הנורא הזה. אחד כמוהו,

זה שהיה הולך אצל בחורות הרבה מהצד,
זה שום דבר אצלנו. זה רק מראה על
גבריות. כשרק היה מראה את האף שלו
בפתח־תקווה, כל הבחורות היו רצות אח ריו.
אבל לאשה שלו נתן תמיד כבוד.
לא הרביץ לה אף פעם ותמיד נתן לה
לחם בשבילה, ובשביל הילדים.״
חולצה מלוכלכ ת בדם
אישה התאוששה מעט, והמשי-
> כה בתיאור המאורעות מהיום שבו
נלקח בעלה למישטרה:
״באו אצלנו שוטרים, חיפשו בכל הבית,
לא מצאו כלום. רק חולצה אחת.
אחרי שמצאו, שאלו אותי אם בעלי לא
בא אלי לפני כמה שבועות שאני אכבס
לו איזה חולצה מלוכלכת.
״אמרתי לשוטר, :תגיד לי, גם אתה
אומר לאשתך לכבס חולצות? היא לא
מכבסת לך לבד? ככה גם אני.׳
״לקחו את החולצה וזוג נעליים, אחר־כך
הראו לי שלוש חגורות ושאלו אם זה
של בעלי. לא היתה שם אף חגורה שלו.
״הם באו כמה פעמים. פעם באו כשלא
הייתי בבית, ופתחו לי את כל הארונות
בלי רשותי. אחר־כך באו ומצאו יום
אחד את הילד שלי נאזים בן שש. שאלו
אותו, אם לאבא היו שיניים מפלסטיק.
״הבעל שלי בריא כשור. בחיים שלו לא
היה חולה. כל השיניים בפה הם שלו.
״אומרים שהם מצאו על־יד הגופה שיניים
תותבות,״ מתערב מוחמד ,״אז לפי
זה הם הלכו לחפש על אחמד.

יייייי

באגרופים קמוצים ובזעם מופגן, כמעט
צעק :״זה לוי גולדברג שהביא לו
את הסוף שלו.״
כשנשמע שם זה, מוכר כנראה וידוע
היטב לסובבים, עלה קול בכי מן הקהל,
ונשמעו כמה קריאות זעם של הגברים.
אימו הזקנה של אחמד, לה היה החשוד
ברצח בן יחיד, פכרה ידיה ובכתה .״אמרתי
לו לא ללכת אצל גולדברג,״ יללה,
״אמרתי ולא שמע
״אחמד הלך אל גולדברג כשנתקע לו
האוטו באותו יום,״ נרגע יוסוף .״הוא
בא אליו בשביל שיחלץ אותו. כשהיה
במישרד, גולדברג ראה אותו מבקש מחבר
חולצה להחלפה, במקום זאת שהתלכלכה
לו. אחר — ידעו על החולצה במישטרה.
״ומאיפה בכלל הם גירדו במישטרה את
הסיפור על המכונית הגנובה?״ התפרץ
פתאום מוחמד ,״אם לא מאותם האנשים?
אחמד היה צריך לגנוב את האוטו הזה?
מאה פעמים כבר הוא קיבל אותו. זה היה
של חבר שלו בפתח־תקווה. רק לפני חודש
ועשרה ימים הוא היה עם האוטו הזה
בחתונה של בתי בעכו. למה אז לא אמרו
שגנב אותו?
״רק מה, ביום של הרצח הוא לא לקח
את האוטו מהחבר. הוא בא לאבא של
החבר, וביקש ממנו את המפתחות. האבא,
שידע שהבן שלו תמיד נותן לאחמד את
המכונית, נתן לו בלי בעיות. אז זה גניי

רכב?״
שונא בנפש
ך• דברי יושבי זרקא החלה השיג־
/אה בין גולדברג המעביד לאחמד השכיר
הרבה לפני הרצח. הם מספרים כי
היחסים ביניהם עלו על שירטון כאשר
ביקש אחמד לקבל מגולדברג שותפות
קטנה באחת המשאיות. כשסירב לוי גולדברג,
עזב אותו אחמד בחרי־אף.
״ההמשך היה,״ סיפר יוסוף ,״שאחמד
שיכנע פועל אחר של גולדברג, עיסא,
גם הוא תושב הכפר שלנו, להוציא מגולדברג
חוב בעזרת עורו־דין. מאז, שנא
אותו גולדברג בנפש.״
ללוי גולדברג בן ה־ ,50 אחד מששת
השותפים בחברה להובלות, סיפור שונה
לחלוטין על המאורעות.
״אני לא יודע מאחמד כבר למעלה
משנתיים. מאז שהוא לא עובד אצלי,
אין שום קשר בינינו. וכל הסיפורים על
זה שאני דפקתי אותו בגלל נקפה, זה
אגדות מטופשות.
״אחמד עבד אצלנו 15 שנה. הוא בא
לפתח־תקווה כשהיה ילד. הוא גדל אצלנו.
הוא התחיל בסבלות, בהעמסת שחת
וקש, והגיע לנהיגת משאיות.
״נשים לא חסרו לו אף פעם. הוא
עבר על הרבה הרבה נקבות בפתח־תקווה.
תמיד היו לו מריבות בגלל נשים.
״אבל המחלה הגרועה ביותר שלו היתה
המשקה. הכמויות שהוא היה שופך לתוכו.
״מספיק שתעבור בבתי־הקפה לאורך
הרחוב הראשי בפתח־תקווה ותישאל. לא
היה ערב שהבחור הזה לא היה טוען לתוכו
איזה 15 בקבוקי בירה, ועליהם שני בקבוקי
עראק.
״ולבחור כזה אני הייתי צריך לתת
שותפות במשאית? הרי הוא לא היה אחראי
אפילו לעצמו כשהיה שיכור. שותפות
במשאית אני אעשה עם הבן שלי, ולא
עם אחד כזה.״
לחלץ מהבוץ

.הלשינן עליו!״

מאשימים שני בני הכפר, מוחמד (מימין) ויוסוף,
שהוא בן־דודו של החשוד .״היתה שינאה גדולה
עליו בגלל הבחורות שהיו לו תמיד, בייחוד בגלל היהודיות. אנשים שזה סאב להם
בעיניים, מצאו פה הזדמנות להתפטר ממנו, בזה שהוא ילך לשבת כל חייו בקלבוש.״
שבשבילו לקחת בחורה היה כמו לשתות
מים, יתנפל על ילדה בת? 13 מה הוא
ילד? אין לו מחשבה בראש? אבא לשמונה
ילדים לא היה מרשה לעצמו לעשות
דבר כזה.״
״יש לו לב של זהב,״ השלים את דמות
אחמד תושב אחר של הכפר, מוחמד חלל,
״כשהתחתן עם עאישה היתה יתומה. אבא
שלה ואמא שלה מתו כשהיתה תינוקת.
הוא היה בשבילה כמו אבא וכמו אמא.

״וזה עם החולצה, וואלה, זה מצחיק
ממש. אמרו שהוא היה עם חולצה מלוכלכת
בדם, בגלל זה תפשו אותו. אבל
זה שקר. אותו יום, המכונית התקלקלה
לו. עוד כשיצא מהכפר ראינו שהיא היתד.
משהו לא בסדר. אז כשהמכונית שלו נתקעה
על יד אבן־יהודה, הוא נכנם מלמטה
לתקן אותה, והיה מלוכלך בגריז מזה. זה
לא היה דם.״
סיפור החולצה קומם את יוסוף.

ך• עוד שאר השותפים מתפעלים
משלל כיבושיו של הערבי החסון מ־זרקא
בקרב החתיכות הפתח־תקוואיות,
נזכר לוי בחוב אשר יוחס לו על-ידי הבן־
דוד מזרקא:
״אני הייתי חייב לעיסא כסף? זאת
הרי בדיחה ממש. בזה הרגע חייב לי עי־סא
650 לירות. אני תמיד נותן להם
מיפרעות, כי אין להם אף פעם גרוש על
הנשמה. כל זרקא יודעת את זה.
״ובכלל, רק אתמול הייתי בזרקא בחתונה.
דיברתי עם הגיס שלו ועם אימו.
למה אלי הם לא באו עם כל הטענות
האלה? למה מה שהיה להם להגיד לי —
זה להשתדל לחלץ את הבן שלהם מהבוץ?״
״אני לא רוצה לקלקל את יחסי עם
הכפר הזה. כל הפועלים שלי באים משם.
אבל למה שהם ידברו עלי ככה? לקחתי
אותם לעבודה, כי מבחינה ביטחונית לא
היו איתם אף פעם בעיות. זאת הדרך
שהם מחזירים לי?״

במדינה
(המשך מעמוד )19
כוחה. בתקופות מסויימות, לא מנתה למעלה
ממניין חברים.
אחרי מילחמת ששת הימים החלו להצטרף
חברים, והמניין הגיע, לדברי היו״ר,
ל״ — 240 עד לפני הפוטש של המישמרת
הצעירה.״
שחק, שעלה ארצה ב־45׳ מפולין, לאחר
ששהה בגיטו ורשה עד הסוף המר, ועבר
שנתיים במחנה הריכוז ברגן בלזן, נבחר
ליו״ר התנועה במרץ 70׳ .הטענה הכללית
נגד פעילות הליגה, בהנהגתו: היא נטלה
על עצמה לחשוף קבל ישראל ועולם את
העוולות הנעשות לערבים בארץ — מבלי
לבדוק את אמיתות הדברים. התוצאה:
דקומוניקאטים סוערים על עינויים, נישול
והגליות של מיעוטים בארץ.
מה שהטריד את המימסד הישראלי יותר
מכל, היתה העובדה כי הליגה סיפקה את
המידע לעיתונים רבי־התפוצה בעולם.
השופט יכריע. הגיב על הפוטש עוזי
ברעם :״המגמה שלנו היתד. פשוט
להוציא את הליגה משילטון רק״ח
ומצפן. אם יש גוף כזה בארץ — שלא
יהיה בידיהם. ללינה להגנת זכויות האדם
יש קשר לאו״ם — ואנחנו לא רוצים ש גוף
עם קשרים כאלה, יתן ביטוי רק לדעות
של מיעוט בארץ.״
סיפר ברעם :״בא אלי ליאון זימרי, איש
רק״ח ואחיו של שר־הבריאות ויקטור שם־
טוב, ואמר לי: עוזי — זה פוטש !״ תשובת
ברעם :״אני מצטער, אבל זה אקט
חוקי בהחלט.״
לעומת זמרי, הכריז דן בן-אמוץ, שנוכח
בישיבה ההיסטורית :״שחק, מה
אתה בוכה? הם סידרו אתכם בצורה אלגנטית
וחוקית לחלוטין!״
אלא שזאת בדיוק היתד. השאלה. והיא
תוברר כנראה רק בבית־המשפט. היו״ר
החדש מתכוון לבקש מהיו״ר הישן את
סמכויות ואת כספי הליגה. וכאשר זה
יסרב — יפנה לבית-המשפט.
דיעחז העץ העול״עו־ח
איד גיאות ההפצצות
הישראליות האחרוגות בסוריה —
בעיגיים נייטרליות?
מהצד הישראלי, ניראו ההפצצות האחרונות
בסוריה, שנועדו לפגוע במחבלים,
כפעולה שיגרתית. מהצד הסורי, הן ניראו
כהתקפה ניפשעת על אזרחים. כיצד הן
ניראו בעין השלישית, הנייטרלית?
זאת, אפשר היה ללמוד השבוע ממכתב
למערכת ההרלד טריביון של אמריקאי
בשם ג׳ון נורטון — אחד מאזרחי העולם
הגדול המתבוננים מהצד במאבק המר המתחולל
באיזור. כתב נורטון:
בעוזבי את סוריה, ב־ 31 לאוקטובר,
עברתי דרך תל-קלה. שעדיין בערה מ-
ההפצצות הישראליות. מוקדם יותר באותו
בוקר, ממלונו בדמשק, יכול היה חבר
שלי לראות את הפנטומיס הישראלים צול לים
לעבר כפרים סמוכים, בעוד מטוסי
מיג 19 רודפים אחריהם — ממרחק בטוח.
מה ׳ההגיון? אינני מצליח להביו איזו
מטרה הגיונית — פוליטית או צבאית —
משיגות התקפות אלה. האם הן נועדו לסלק
את אנשי־הגרילה מהכפרים המופצצים?
תושבי הכפרים, הנהרגים בהפצצות,
הינם בעלי השפעה מועטה על המחבלים.
או האם נועדו ההתקפות להדגים את
עוצמתה הצבאית של ישראל. כדי להרתיע
התקפות בעתיד עליהז מאז ביצועם
המבריק ב־ ,1967 אין איש בעולם הערבי
המפקפק בכושרם של הישראלים. לבד
אולי מכמה קצינים מצריים, המאמינים שלולא
התערבותם של האמריקאים והרוסים,
היתד. מצריים מנצחת אז.
ברבריות. האמנם לא למדה המנהיגות
הישראלית מאומה משגיאותינו שלנו
בוויאט־נאם — כי הפצצה למטרות פוליטיות
הינה עקרה? על כל אזרח שנהרג,
מתווספים ארבעה־חמישה לוחמי־גרילה
חדשים. בני־אדם אינם מאשימים את
ממשלתם או את אנשי המחתרת בהפצצות:
הם מאשימים את מבצעי ההפצצה.
על אף מעשי הברבריות האינפנטיליים
של הטרוריסטים — על אף התעמולה ה־מנדנדת
של מספר ממשלות ערביות —
על אף הביזיונות הישראלים הבלתי־פוס־קים
— נותר עדיין מיטען של רצון טוב
כלפי ישראל בקרב העולם הערבי.
אני תקווה, שהישראלים יגלו פיקחות
מספקת לנצל אותו.

היסכימו הסטודנטים לגור עד אדמה גזולה?
** ד לאחרונה, לא ידע חאג׳ עלי
י ע אחמד חלף איזה אזרח מכובד הוא
במדינת־ישראל.
הוא גילה זאת, באקראי, רק בשבוע
שעבר, כאשר הגיע, לראשונה בחייו, אל
בניין הכנסת :״הבית הזה עומד על האדמות
שלי,״ מילמל משתאה.
זכה האג׳• חלף, ומוסדות גדולים וחשובים
של מדינת־ישראל הוקמו על אדמותיו.
ערביים ישראלים אחרים, חסרי־מזל
— אדמותיהם הופקעו לצרכים פרוזאיים.
חאג׳ עלי — זכה שאדמותיו יופקעו
לצרכים היסטוריים.
בעקבות הכנסת, באה האוניברסיטה העברית
בירושלים. גם היא ראתה כי אדמותיו
של החאג׳ הישיש טובות הן — והחלה
מפקיעה אותן.
דונם אחרי דונם — עד שכיום היא
מאיימת לנשלו מהדונם האחרון, ומביתו.
״כשכבשו היהודים את שייח ג׳ראח ב־
67׳ ,לא פחדתי,״ סיפר השבוע החאג׳ הישיש
,״ידעתי מיהם היהודים. כבר הרבה
שנים לפני 1948 גרתי יחד עם יהודים.
גבעת הוש

שבוצע שלבים, בשיטת פרוסות הנקניק.
מילחמת ששת הימים מצאה את קומץ
המישפחות הערביות בפאתי שייך ג׳ראח,
היא הגבעה הצרפתית של היום.
בראשית נטלה מהם האוניברסיטה כמחצית,
משיטחיהם, לצורך בניית מגורי
הסטודנטים. איש לא הציע לערבים כל
פיצוי, והם גם לא ביקשו.
ראה מי שראה כי הפלחים שותקים —
והסיק את המסקנות הנכונות. יום אחד
התעוררו תושבי סמר לקול רעם דחפור
עברי מתרונן בחדוות יצירה. הדחפור הרס
שיטתית את כביש הגישה היחיד למקום.
פועלים עברים עמלו בהקמת גדר שהקיפה
את כל השכונה. בתוך מישטח אבק,
שממנו התרוממו שלדים ערומים של בניי-
ני-ענק, נסגרה הרמטית מובלעת. שמורת-
טבע של בני-אדם.
ועדיין שתקו הערבים.
התוצאה: לפני זמן קצר, קיבלו חמש
מהמישפחות המתגוררות במקום צווי־פי-
נוי. הסטודנטים, מסתבר, זקוקים לעוד
חדרי מגורים .״כל יום שתשהו את הפי
בעל
הכנסת

,80 שעל אדמתו המופקעת, הוקמה הכנסת.

הגכעה הנצורה: בחזית התמונה, פיגומים וקירות
ניבנים שד מיכני מגורי הסטודנטים החדשים. כרקע :
,,מיבני הזניק״ ,מגורי הסטודנטים הקיימים ככר, מתנשאים
אל־על. כמרכז התמונה: כית ערכי קלאסי,
מוקף עצים, כין הטראסות כשיפולי הגיבעה הצר
פתית•
כית זה, והאחרים לידו, נועדו להריסה, כדי
לאפשר הרחכת מיכני מגורי הסטודנטים על הגיכעה.
הכתים הציוריים, הצכעוניים, ייעלמו, ותושכיהם
ייהפכו פליטים. כמקומם, ישלטו כגכעה גושי ענק
מודרניים, אפורים.

בטון ודמעות
בג־בעה הצרפתית
אני הייתי בעל הבית, והיו אצלי שמונה
מישפחות יהודיות.
״הבית עומד עד היום בגיבעת־שאול.
אחרי 67׳ ,ביקרתי שם. מצאתי שם דייר
אחד שלי מאז. אהרון אלבק. הוא אמר
לי, :חאג׳ אחמד, אנחנו עצובים מאוד
שאתה לא איתנו.׳
״בגלל דברים כאלה, לא פחדתי כשהיהודים
באו אלינו. הרמנו דגל לבן וכיבדנו
את החיילים בתה וקפה.״

מ מי ליוני —
לפליט חסר־כל
ך* תה והקפה לא הועילו למכובד ה!
| ערבי.
* תואר למוסלמי שעלה לרגל למכה.

ערב הקמת המדינה, היה החאג׳ ,בן
שמונים כיום, איש עשיר מאוד. יליד הכפר
הערבי ליפתה שבמבואותיה המערביים
של ירושלים, היו לחאג׳ עלי אדמות
בכל האמור, מהן מאות דונמים אדמה
חקלאית עשירה ומעובדת.
עם הכרזת המדינה, הוכרז החאג׳ כנפקד
נוכח. כיום, נותרה בידו רק החלקה שעליה
עומד ביתו.
ובקרוב, הוא יסולק גם משם.
האג׳ עלי אחמד, ו־ 11 המשפחות האחרות
המתגוררות בשכונת סמר שבגבעה
הצרפתית, חייבים לעזוב את ביתם, להפוך
לפליטים — כדי לאפשר הרחבת מגורי
הסטודנטים של האוניברסיטה.
63 נפשות יהפכו לפליטים, כדי שסטודנטים
יהודיים יוכלו לגור בנוחיות ובזול
ליד מקום לימודיהם.
גזל גיבעת הרש היה תהליך ממושך,

נוי, יעלה לכם אלף ל״י,״ נאמר בצווים.
מכל שארית אדמותיו בשכונת סמר,
נותרה כיום בידי חאג׳ עלי רק החלקה
עליה הוא גר. עתה, ביקשה מדינת־ישר־אל
לנשלו ממנה.
סיפר החאג׳ :״בהתחלה אמרו לי שה־אוניברסיטה
תיתן דונם ואני שישה, וביחד
יקימו עליהם מלון גדול. נתתי בלי
לדבר מילה.״
המלון עליו מדבר החאג׳ הוא כיום סלע
המחלוקת של ירושלים — מלון הייאט.
הוא לא הוקם עדיין. אך מחאג׳ עלי הופקעו
זה מכבר ששת הדונמים.
אחר כך הפקיעו מידי החאג׳ עוד חמישה
דונם, לצרכי האוניברסיטה .״אמרתי,
קחו ארבעה דונם, אל תיתנו לי בתמורה
דבר, אבל תשאירו לי דונם אחד בשביל
לבנות עליו בתים לבני,״ סיפר החאג׳.
*(המשך בעמוד )26

ןדן * ןןןן אעישה עקל ,45 ,מיו־|
1 1 / 1 1 1 1 1 1עדת לפינוי מביתה,
כדי לאפשר הרחבת מיבני מגורי הסנוד
דנטים שעל הגבעה הצרפתית בירושלים.

650 שקוביות!!

...את הוי י1ז שנ

לשמחתנו קיבלנו שוב את

״סדרני ה שקופיות״
לאח סנ ת 650 שקופיות,
שזכו לאהדה גדולה
בקרב לקו חו תינו

ע ש1ז לך תי הנ !7ב/1ו-

מתאים מ
מתאים 7ו מאן!

40 אגורות — גלויות 9/13
בשחור — לבן

גרבונים • גמישונים
א ר כוני ם -אקסטרונים

מלאע 11>1כלש בו עי

לכל הזדמנות

הכתעה נעימה
עם אריזת שי
של תמרוקי מוסון
מבחר אריזו ת שי מיו חדו ת, קרמים, סבונים, מי קולון די אודורנ טים ובו׳ ,לה שיג ב פר פו מריו ת

העולם הזה 1838

במדינה
תחבורה
עו ס ע ״ ס אחר הרעש
מה דעתם של רוכבי אופנוע
עד קסדות-המגן —
אחרי במיון ראשון 7
מעטות התקנות, שעוררו מהומה כד.
רבה, בציבור שנפגע מהן, כמו התקנה
שחייבה אופנועים לחבוש קסדות־מגן גם
בנסיעות עירוניות.
בניגוד לציבורים אחרים, כמו בעלי
משאיות או מוניות, המאורגנים כהלכה
ויודעים להגן על האינטרסים שלהם —
נותר זעמם של אותם אופנוענים שהתנגדו
לתקנה החדשה, ללא אפיק ציבורי.
אלא שעד שהופעלה התקנה, לפני למעלה
משבועיים — היה הרעש תיאורטי
בעיקר. השבוע, הוא היה כבר מעשי יותר.
חוליות־כיסוי של העולם הזה, שיצאו לערוד
מישאל בקרב אופנוענים, העלו את
התשובות הבאות:

פינקו

בהן

שרעבי

מחמם

מפריע

מאה אחוז
חכמוב נסחבים

בני פינקו 17 תלמיד :

גרוע. אי אפשר עם זה. לא מספיק שה שיער
מחמם לי את הראש, אז עכשיו
באה הקסדה. אף אחד לא צריך את זה.
בשביל הביטחון — יותר טוב שיחנכו את
הנהגים.

• שלמה כהן 70 שליח:

אני נגד. הקסדה הזאת סתם מפריעה.
אני נוסע על אופנוע כבר המון שנים ולא
היו לי בעיות. אני נוסע הרבה, אני שליח.
עכשיו, זה מפריע בנסיעה.

כת־שכע שרעבי 17 תלמידה

מאה אחוז. זה טוב מאוד בשעת תאונה.
אני אחרי תאונת־דרכים, לכן אני מדברת
בזהירות. ראיתי היום קטנוען שניפגע
בראשו. אם היה חובש קסדה, בוודאי שלא
היה ניפגע.

• יגאל חכמוב 31 פקיד :

נסחבים עם הקסדה לכל מקום. אי-
אפשר ככה. אתה הולד לבנקים, לחנויות
— כל הזמן עם הקסדה ביד. ח ח מזה, זה
לא עוזר לביטחון.

בהן

ברזנסקי

שטויות

חייבים

מגן. אגב, יעקבי סוגר את חגורת־הבטי-
חות במכונית שלו?

• מילת תבורי 17 פקידה :
חיובי. אני בעד חבישת קסדות. ברוב
התאונות ניפגעים בראש ולכן טוב שיהיה
משהו שמגן עליו. היה לנו חבר בחברה
שנסע בלי קסדה, התנגש ונהרג. אם היה
חובש קסדה, בוודאי היה ניצל.

אריה הר־זהב 54 גנן:

מתנדנד. אני נוסע על הווספה כמעט כל
היום, והקסדה נורא מפריעה. היא נופלת
על הפרצוץ וזה מאוד מסוכן לנהיגה. חוץ
מזה, צריך להיסחב איתר. לכל מקום שהולכים.

נחמן
בהן 58

זה לא נותן שום הגנה. הכל שטויות,
מה שאומרים. אני לא נוסע מחוץ לעיר
וגם בתוך העיר אני מסתובב מעט מאוד.

מצליח מחפש קונה

מאקס הרדן 70

בטח צריך! אחרת — קנס, זה לא
פשוט !

מתי פדל 24 סטודנט כאד
ניברסיטת ״כר־אילן״:

ישנו גבול סמוי בין בטיחות ונוחות.
הפעם, הממשלה עברה את הגבול, ושמה
לנו על הראש משהו לא נוח ביותר. כמו
שלא יטריחו בנאדם ללכת עם כובע-מגן,
כדי שלא יחליק על קליפת בננה — כך
לא צריכים להכריח אותנו לחבוש קסדת-
המולח הזה *183

חיים כרזנסקי 17 מכונאי:

למה שאנשים ימותו על־א־פאדי? הקסדה
שומרת על הראש. יותר טוב שלא יזלזלו
בה. אני יודע שזה יאוש לנסוע עם
קסדה ולקחת אותה ביד כשהולכים למועדון
או משהו. אבל חייבים.

יואב אילן 24 פקיד :

הקסדה הזו חשובה ביותר. היו צריכים
לחייב אותה הרבה זמן קודם. לי היתר.
תאונה לפני שנידרשנו לחבוש קסדות —
והרגשתי מה זה לקבל מכה בראש, אם
בתאונה הייתי חובש קסדה, הייתי יוצא
יותר טוב.

חיים סראנו 47 פועל :

בעד ונגד. בעד בחורף, ונגד בקיץ.
בחורף זה מחמם את האוזניים ולא קר
בראש. אבל בקיץ — אנשים יצאו מטום־
טמים מזה. אפשר להשתגע.

• צדוק מצליח 22 פועל :

אחרי רבע שעה של נסיעה, יש לי מזה
אילן הרגשתי

כאב־ראש לא־נורמאלי. חוץ מזה, להיסחב
עם הקסדות ביד כשהולכים לסרט, זה
בלתי-אפשרי. עכשיו אני מחפש קונה
לאופנוע. נישבר לי מהקסדות האלה.

צבי גור 17 תלמיד :״
כבד. הכובע לא נוח. הוא כבד על הראש
וכל מטר שנוסעים צריך לחבוש אותו. לי
יש כובע גדול שמתלבש טוב על הראש,
לא איזה סיר קטן. אבל בכל זאת זה
לא נוח.

יעקב בהן 10 עובד כבית
מלאכה למתכת:
לא. הקסדה הזו לא מוסיפה שום דבר.
רק גורמת לקשיים.

• שלום לוגשי 30 מחלק עיתונים

להוריד — להלביש, להוריד — להלביש.
איך אפשר ככה? אני מחלק את ה־ג׳רוזאלם
פוסט בלילה. ולא יכול בכל רגע
להוריד ולהלביש. אני נוהג עשרים שנה
— ואני אומר שזה מפריע לנהיגה. מי
שצריך ללבוש, זה הצעירים שמשתוללים
עם הווספות. צריך לקבוע שילבשו עד
גיל מסויים.

סראנו

שלמה ביבי 27

זה משגע אותי. כל פעם הקסדה נופלת
על הפרצוף, ומעיפה לי את המשקפיים
למטה. יום אחד אני אאבד את השליטה
בגלל הדבר הזה. כשנופלת הקסדה על
הפנים, אני צריך לעזוב יד מן הכידון
ולתפוס את המשקפיים, שלא יפלו. אבל
אז אני לא רואה שום דבר, או שאני רואה
כפול.

• גדעון רז 20 חייל :
מי שאומר שהיא מפריעה, מדבר שטויות.
חוץ מזה, זה נעים לנסוע איתר! בלי לה.
לא קר בראש.

בעד — ונגד

• ציון שרעבי 30 שליח:
אני נגד הקסדות. מזיעים בפנים — פחד.
וגם כן הצוואר כואב מזה. זה המלך גד
יעקובי נוסע עם מכונית — ולנו הוא
מוציא כאלה חוקים. זה באמת לא בסדר.
מבחינת הבטיחות אין לזה שום יתרון.

• כן־ציון קצוני 32 שליח:
שהצעירים יחבשו. אני נוסע על אופנוע
כבר 15 שנה, ולא קרה לי שום דבר.
צריך לדעת איך לנהוג בזהירות. הצעירים
משתוללים עם הטוסטוסים ומתהפכים כל
רגע. אז שהם ילבשו את הקסדות, להם
זה יעזור.
אצלי הקסדה נופלת על הפנים בכל
פעם שאני מזיז קצת את הראש. עוד מעט
יישבר לי האף מזה. אי־אפשר לעבוד
ככד

שרה

הר־זהב 50 עקרת

בי ת :
אי-אפשר ללכת לקונצרט כמו שרוצים,
בגלל הקסדה שמקלקלת את התיסרוקת.
מאז ניכנסה התקנה, צריכים לקחת ספיישל
לקונצרט וזה מאוד יקר. אולי בשביל
הבטיחות זה בסדר, אבל בשביל השיער —
גרוע מאוד.

עוזי בהיר 24 פקיד:

בתוך העיר זה דבר מיותר. נוסעים לאט,
והמהירות כלל לא מסוכנת. אם נופלים
מקבלים מקסימום כמה שריטות.

יחזקאל חורי 10 מכונאי:

לי כבר סילקו זוג קסדות. אין לי כסף
לקנות כל פעם חדשות. כשהולכים לסרט,
צריך להחזיק את הקסדות ביד. כשנוסעים,
בכלל לא צריך את זה. אני לא צריך שאף
אחד יגן על החיים שלי.

נתנאל אכרמוב 38 פועל :

לא יודע. וואללה לא יודע אם זה טוב
או לא. אני לובש.

בטון וד מעות

האמריקניות טל קחיזלו
ו ^ ז ט 0מ . ¥1ו ק. ז /\)1ם 0 £ס 0ם

מנוע 6צילינ ד ר 3700 סמ״ק

המכוניות ש שומרות על ערכן
יותר מכל מכונית א מ רי ק אי ת א חר ת

הילוכים אוטומטיים

בית קרייזלר מכשירי תנועה בע״מ, דרך פתח-תקוה ,74 תל״אביב(טל)36115 .

מבית טוב

האס כבו הכנת
וכבר לחורף?
ובדוק: בלמים, הגה, מגבים, צכויגים ואורות
אל תדחה בדיקת הרכב והכנתו לחורף
לרגע ה א חרון!
מבצע בדיק ת הרכב לחורף י ס תיי ם ביום 30.11.72
עבוואת תעורר ה ת חבורה • ה חו עאההל או מי ת ל מני ע ת אווו ת

טנות אחריות

מפני נזילה

לחדאמאיי 7מ ׳ מ ן 7 1ד
המפיצים 0 **:פמםנ וסוחרים מזרשים.
לבחירתך דוד חשמל או שמש

(המשך, מעמוד )23
אותו דונם אחד לא ניתן לו. והיום,
עומד החאג׳ להפסיד גם את שארית ביבשת
הרש — את ביתו.

אשה — כמי
ארבעה גברים
** אישה עקל היא בת .45 כמו רוב
? שוכני השכונה מוקפת הבטון, אף היא
ילידת ליפתה. בעלה -חולה לב מזה שלושה
חודשים :״מהיום שהתחילו הצרות שלנו,
הלב שלו הלך,״ אומרת עאישה .״מכה
כזאת עוד לא היתר. לנו. ב־ / 48 כש־ברחתי
עם הילדים בידיים, כשכולם צועקים
והולכים לאיבוד במהומה הנוראה —
ידעתי לפחות שזאת המלחמה. אבל היו.ם?
ככה בשקט, שיסלקו ׳ אנשים ממקומות
מגוריהם?״
נאנחת עאישה :״ 25 שנה אני חיה כאן.
עבדתי כמו ארבעה גברים. אחי, אבי ואמי
כולם חיים כאן. הם נמצאים למטה, במורד
ההר, באיזור שלא הופקע עדיין. אין
אפילו 50 מטר ביני לבינם — אבל אני
צריכה לעזוב הכל.
״בשביל מה המדינה צריכה כמה בתים
עלובים, שבשבילה זה אפילו לא שטח?
למה לזרוק אותנו בכלל מפה? מה יש,
אנחנו לא נראים יפה על יד הסטודנטים
והאוניברסיטה? בגלל זה להרוס אנשים?״
באחת מפגישות השיכנוע שנערכו עם
המפונים, פנתה עאישה לקצין מישטרה
אותו היא מכירה בשמו, דויד חן :״אנחנו
עזבנו כבר ב־ ׳48 את כל רכושנו. עכשיו
אתם רוצים שנעזוב גם את ארבעת הקירות
שנשארו לנו? אנחנו לא נעזוב מקום
זה אפילו תחתכו את ידינו ורגלינו. אפילו
יבואו כל הדחפורים, אפילו תהרגו את
כולנו ויישאר רק בן־אדם אחד מכל הכפר
— הוא יקה את התמונות שלנו ויפרסם
את רישעת ישראל בכל העולם !״

״בדיקה
קפדנית״

הכנס א ת רכבך עוד היו ם למוסך מורשה

אינו ד המוסב• ביעודא*

יי 1דבריה, ענה לה חן באותה הז-
/דמנות :״אנחנו לא נביא דחפורים
בשבילכם. אנחנו גם לא נהרוג אתכם.
אנחנו פשוט נבוא באחד הלילות, ונעמיס
אתכם על משאיות, וניקח אתכם מכאן
למקום שלא תדעו אפילו איפה הוא.״
כיום, לאחר שנוכחו כי השתיקה היתה
בעוכריהם, פתחו סוף־סוף הערבים את
פיהם, החלו נוקטים בפעולות.
במיסגרת מאמציהם למניעת הפינוי, פנה
בשבוע שעבר חאג׳ עלי אחמד לעזרתו
של ח״כ אורי אבנרי. השניים נדברו
להיפגש בכנסת בנוכחותו של עורך-הדין
אמנון זיכרוני. היה זה אז שהחאג׳ גילה
שהוא נידב מאדמותיו להקמת כנסת ישראל.
פנייה
לשר־האוצר — האחראי על הפקעת
קרקעות בישראל — נענתה על־ידי
היועץ המישפטי אבנר קאסוטו :״נערכה
בדיקה קפדנית, ונכללו בהפקעה רק מיב־נים
שלא ניתן היה לתכנן ולפתח את
השטח בלעדיהם.״
האם יסכימו הסטודנטים, שלמענם
ממלאים את הגבעה הצרפתית בבטון
ודמעות, לגור על האדמה הגזולה?
אחדים מהם, ששמעו על הפרשה, הגיבו
במשיכת־כתף :״הערבים מקבלים פיצויים,
לא? אז מה כל הרעש?״
היתד, זו היתממות מעציבה. עד היום
לא קיבלו תושבי שכונת סמר אף לירה
של פיצויים. במידה ויקבלו בעתיד יהיו
אלה לעג לרש, יגיעו כרגיל, לחלק זעיר
בלבד של ערכו האמיתי של הרכוש. התושבים
מספרים על אחד מהם, האמיד
אבו־לילה, שנעצר ל־ 48 שעות כדי שיסכים
לקבל פיצויים. אבו־לילה סירב, ושוחרר.
הפקעת האדמות, בתנאים אלה, הינה גזל
פשוט.
כאשר כנסת ישראל מקימה את ביתה
על אדמה מופקעת, נראה הדבר סביר.
אחרי הכל, היא זו שחוקקה את החוקים
שאיפשרו הפקעות כאלה. אולם מהאוניברסיטה
העברית, מצפים שתעמוד על
רמה מוסרית. מסטודנט צעיר, הנמצא בראשית
דרכו בחיים — מצפים לקצת
יותר מאשר מפוליטיקאי משופשף וציני.
קרן־אור בודדה הבקיעה השבוע את
האפילה, כאשר קבוצת מרצים וסטודנטים
באוניברסיטה הצטרפה למאבקם של
הערבים, נתנה יד למאמציהם למנוע תוספת
63 פליטים חדשים, למאות האלפים
הקיימים כבר.
העולם הזה 1838

במדינה
דרכי אדם הצייר שהיה לריפא
בהיעדר בית־ספר מום
לציור, הפך הצעיר לרופא
לפני עשרים שנה — כאשר היה בן
עשר — כבר ייצגו ציוריו את ישראל
בתערוכת ציורים בינלאומית בדניה. מ אז׳
לא הירפה הנער מן המיכחול והבד.
כאשר סיים את התיכון ברמת־גן, ביקש
ללמוד ציור .״אבל בארץ לא מצאתי
בתי־ספר טובים לציור,״ הוא מספר ,״ולא
היה באפשרותי לצאת וללמוד בחו״ל.״
בלית־ברירה, הוא בחר בית־ספר אחר
— בית־הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
בירושלים. אך בו בזמן, השתלם
בתולדות האמנות אצל הפרופסור משה
ברש, וכמובן — צייר.
מאז, המשיך ד״ר יוסף טרוצקי לצייר
בין חולה לחולה. לחולים יש זכות קדימה,
ועבודה על ציור, דורשת לפעמים,
חודשים.
את התוצאה אפשר לראות עתה בגלריה
צהלה בצהלה: ציורים סוריאליסטיים,
רישומים ומיניאטורות שמן — גם
על נושאים יהודיים שמקור ההשפעה שלהם
הם דתיי בני־ברק, המתגוררים בשכנות
לרופא־הצייר. שכנים אלה, מתבדחים
על שכנם :״הוא הצייר הטוב
ביותר בין הדוקטורים, והדוקטור הטוב
ביותר בין הציירים.״

דרכי חיים
ל עג דר ש
כחודש השמיני, נותרה שושנה
גרמי מור כרחום —
דרא עזרה מאיש
״שוש 7ה ~גרמ^ )237 היתר. בתחילת החודש
השמיני, כאשר אחזו הלהבות בדירת
החדר וחצי השכורה בה התגוררו
היא ובעלה יוסף, בשיכון פ, בראש־העין.
,בני הזוג נמלטו מהדירה הבוערת, בלי
שהספיקו אפילו להציל את מיטלטליהם
המעטים.
מאז, מסתובבים בני הזוג גרמי ברחוב,
ללא מקום לישון בו בלילה. אף רשות
ומנגנון במדינת ישראל לא נועדו, כנראה,
לעזור לאזרחים במקרים כאלה.
שכיתתשפת. למחרת השריפה, פנה

בשביתת״שבת בבניין המועצה. תושבים
זועפים הפעילו לחץ על ראש המועצה.
זה, ניאות לחזור ולהתפנות לנושא.
הפיתרון שמצא בנצורה היה מקורי ביותר:
הוא החליט על הענקת הלוואה
של 15 אלף ל״י — לבעל הדירה שנשרפה.
בזאת, סיים את טיפולו.
בעל הדירה שילשל לכיסו את 15 דד
האלף, ויוסף ושושנה גרמי נותרו ברחוב.

עולים
,.תולעים 3רי 3ה,
שעדות במרד!״
תביעת דיפה ער סף רירה אחת
הוגשה נגד העולה החדש.
״דבריו של ד״ר זליג פרישר, כאילו
טיפל בחולים שלקו בהרעלת־קיבה כתוצ אה
ממזון מקולקל אצלנו, הם שקר וכזב.
לא היו דברים מעולם. לא הנהלת המלון,
ולא משרד הבריאות, לא קיבלו כל הודעה
על כך.״
זו היתד. תמצית תוכנו של כתב-התבי-
עה, שהוגש לבית־המשפט נגד ד״ר פרי-
שר על הוצאת דיבה, השמצה, וסירסום
לשון-הרע על חברת מלון סמדר, ועל
מיכאל שכטר, מנהל המלון ובעליו.
אך הפונדקאי, התחשב בעובדה שאור־חו
הנתבע הוא עולה חדש מרוסיה, העמיד
את תביעתו על לירה בלבד.
הרעלת״קיבה. הפרשה החלה לעיני
כל עם ישראל — במבט לחדשות בטלוויזיה.
הכתבה המצולמת דנה בשביתת־רעב,
של עולים חדשים מרוסיה, שהתגוררו במלון
סמדר באשקלון.
שביתת העולים פרצה כמחאה על תנאי
המגורים הירודים במלון — שנשכר לצורך
זה על־ידי הסוכנות — על היחס הרע מצד
שכטר, ועל המזון המקולקל שהוגש להם.
ד״ר פרישר, אחד העולים שגרו במלון,
סיפר, מעל המסך הקטן, כי טיפל בכמה
ילדי עולים, שנפלו למשכב עקב הרעלת
קיבה קשה. הוא ייחס את הדבר למזון ש הוגש
במלון.
הוא לא נסוג בו גם לאחר הגשת התביעה
:״התביעה המשפטית נגדי הוגשה
כקינטור, כדי להטריד עולה חדש
מחוסר־אמצעים מלספר את האמת,״ תקף.
״המטבח מזוהם ומלא מקקים. עולה ששמה
ווסקויבניק הציגה לפני ריבה שורצת
תולעים. הריבה היתד. מיועדת לילדים
בגן ובבית־הספר. לא אחת נמצאו שערות
וזבובים בתוך המרק.״
תחזרו לרוסיה. כרופא האחראי ל בריאות
העולים במקום, וכחבר ועד־הפעו-
לה שלהם, העלה ד״ר פרישר בכתב-
ההגנה שלו גם את יתר תלונות העולים
נגד הנהלת המלון :״יחסו האישי של
מיכאל שכטר אלינו הוא אל־אנושי. עולים
רבים סיפרו על הצרת צעדיהם. הדברים
הגיעו לשיא, כאשר מיכאל שכטר
הטיח כלפי עולים, :אתם יכולים לחזור
לרוסיה׳.״
עתה, שוקלים ד״ר פרישר ופרקליטו
עורך-הדין יונה גורן, הגשת תביעת־נזי־קין
נגדית נגד הפונדקאי, על הצער, הסבל.
הנזקים, ועוגמת הנפש שנגרמו ל רופא
במלון סמדר.
אם אכן יחליטו להגיש את התביעה —
היא לא תסתכם בלירה אחת בלבד.

תל־אביב
..הוא ח 1ש 3
שאני כ; 3ד סגידית׳1
שופת גרמי
פיתרון חלנזאי
יוסף ( )25 אל ראש המועצה, זכריה בג-
צורה. ראש המועצה לא הצליח למצוא
פיתרון לבעיית בני-הזוג, המתגוררים ב־ראש־העין
מאז ילדותם.
מאז חלפו שבועות. יוסף פתח, ביאושו,
העולם הזה 1838

שעה שר הווי ונוסטלגיה
עס אמה הישישה שר
הגה איכירופ ז״ר.
האבל הרשמי נסתיים. בחנות הקטנה
שברחוב פרישמן, ליד קליפורניה ז״ל, שוב
מוכרים גורי כלבי־זאב, עם מגילות יוח סין,
דגיגי-זהב וכנריות עליזות.
״בוקר טוב,״ צורח מיקי התוכי.

מרים אונגר
ירושתה החייה —

חנה איכידום (לפני 3שנים)
של הבת המפורסמת
מרים אונגר הרימה עיניים מקסימות
מעל ספר החשבונות :״תוכים יודעים רק
לדבר,״ הסבירה .״לנהל שיחות הם לא
יכולים.״
מרים אונגר היא בת ,80 וזה עתה שיכלה
את בתה המפורסמת, חגה איכילוב.
שמונים שנות חיים. וינה העליזה הפכה
כבר מזמן לזיכרון רחוק. רחובות תל-
אביב החליפו צבעים. הבעל, הבן, החתן
— ולפני שבועיים גם הבת, שהיתר. בעלת
החנות — הלכו לעולמם. רק מרים
נותרה. שער־שיבה לבן, גוף קטן, וחיוך
של נערה.
״מיקי, בוא הנה,״ צווח מיקי התוכי.
מוות ראשון. ויגה שאחרי מלחמת
העולם הראשונה, היתה עולם שונה: מלא
הבטחה, שיותר לא תהיינה מלחמות. שיעורים
בצרפתית, פיתוח קול, ריקודים.
הצגות תיאטרון בערבים. התעשיין צבי
אונגר ואשתו מרים חשבו להבטיח לילדיהם
חיים חסרי־דאגות.
המוות הראשון בא ללא אזהרה מוקדמת.
בווינה, קברה מרים את בנה, אחרי
מחלה פתאומית, בטרם מלאו לו .18
זאב ז׳בוטינסקי, ידיד המשפחה, שיכנע
את הבת חנה כי ארץ־ישראל לא צריכה
דוקטורים. היא צריכה אנשים. חנה, בי־ת״רית
שרופה, עזבה את לימודי הרפואה,
ונסעה לארץ־ישראל יחד עם החבר שלה,
משה איכילוב, אותו הכירה בקונגרס הציוני.
כעבור
זמן :״אני מתחתנת עם משד״״
כתבה חנה מארץ הקודש. באירופה, היטלר
בפתח. הוריה של חנה ארזו, ובאו בעקבותיה.
פשטו
ולבשו. בתיו הנמוכים של רחוב
חובבי-ציון בתל-אביב לא יכלו להתחרות
בהדרה של וינה. אבל זאת היתד. ארץ

האבות. מרים וצבי אונגר השתרשו במהירות
בארץ החדשה.
אבל שני. צבי אונגר נפטר.
החיים נמשכו. רחובות העיר לבשו ופשטו
צורה. העיר השתנתה. הארץ השתנתה.
העולם השתנה. חתנה של מרים,
משה איכילוב נהיה סגן ראש עיריית תל-
אביב ומנהל הדסה, הקדיש את רוב זמנו
לשיקום יפו. אשתו, חנה, הקימה את י.ע.ל.
(יד עזר לחולה — אירגון של נשים מתנדבות
בבתי־חולים) היתד, לנשיאת האגודה.
אבל
שלישי: משה איכילוב נפטר. חנה
האלמנה הפכה את החנות, שקנה בעלה
כדי להקים בה משרד־נסיעות, לחנות ל מכירת
בעלי־חיים. הייקים של תל-אביב
אהבו חיות. הם יקנו.
האם הקשישה התנגדה. היא לא רצתה
שחנה תקשור את חייה מעתה עם חיות.
זה דורש טיפול ותשומת־לב. אבל חנה
התעקשה. היא ויתרה על הפעילות בי.ע.ל,.
התמסרה לענייני החנות הקטנה והאפלולית.
מתווכח.
רחובות תל־אביב התמלאו
צעירים ארוכי־שיער. העולם המשיך להש תנות.
חנה מכרה ציפורים, דגים, כלבים.
אמה עזרה לה. רק כמה שעות ביום.
לפני שבועיים, אבל נוסף: חנה, שמזה
שנה היתד, חולת־סרטן, מתה, בגיל .53
אמה בת ה־ 80 קמה מעם האבל, חזרה
לחיים. היום, היא מנהלת את החנות יחד
עם הנכד, שוקי.
״יש לנו ויכוחים לפעמים,״ היא מחייכת
את חיוך הנערה שלה .״יש הרבה דברים
שהוא לא יודע בעסק. אבל מה?
מתווכח.״
ובסוד, היא מוסיפה :״הוא חושב שאני
כבר סנילית.״

קולנוע
בעולם
הלהטו הזי קו ת
המחתרת הקולנועית האמריקאית מתחילה
לנטוש את המחילות, לצאת לאור
היום ואל השוק המסחרי הפתוח.
את הצעד הגדול ביותר בכיוון זה עשה
לאחרונה סרט בשם להט שביים פול מורי״
סי, מסגניו של אנדי וארהול, תחת השגחתו
של וארהול עצמו. הסרט עבר כבר את
כל הפסטיבלים החשובים באירופה.
הסרט כונה ״שדרות סנסט של המחתרת״
,משום שהוא מתאר כוכבת מזדקנת
וג׳יגולו צעיר, שחקן ארוך־שיער. ומחו־סר־עבודה
(שדרות סנסט המקורי, של בילי
ויילדר, סיפר על כוכבת מזדקנת ותסרי-
טאי צעיר) ,זכה לביקורות נלהבות.
לאחר הצגתו בפסטיבל ניו־יורק, נערך

סי מפונית
הייאו ש
3לי ד (תכלת, תל-אביב, ישראל)
— זקן, שבנו, בלתו ונבדו ניס־פים
בתאונה נוטש את אשתו
המזדקנת ויוצא לחפש לו אחת צעירה יותר, שתוכל להביא
לו צאצא לעולם. לכאורה, סיפור רגיש ההולם בהחלט את
רוח הבמאי דני וולמן, שהקדיש בבר סרט שלם לאנשים
זקנים בתמהוני.
אלא שכאן נכנס לתמונה חנוך לוין, שכתב את התסריט.
הוא עשה כמיטב יכולתו כדי להציג את דמויות הסרט
באור המגוחך, האווילי והאכזרי ביותר שאפשר להעלות
על הדעת.
מה יצא מכל זח? שפלוך הזקן, הרוצה בבלה צעירה,
הוא דמות פטטית ונוגעת־ללב — כל עוד ניתנת לבמאי
ולמצלמה זבות הדיבור. ברגע שמתערבת המילה המדוברת,
הופך פלוך לגרוטסקה עלובה, יצור אומלל שאומללתו
מגיעה לו בהחלט.
כמוהו, גם כל האחרים הנקלעים בדרכו בסרט.
אלא שבאיזשהו מקום, דאג חנוך לוין להכניס את העוקץ,
האומר שבעצם לבריות מסוג זה לא מגיע גורל יותר
טוב. למשל, הדמות שהוא עצמו מגלם, של מובר בחנות־תכשיטים
המסרב למכור טבעת לפלוך. הטיפוס הזה מופרע
ואנטיפטי עד בדי״כך, שכאשר מסתבר מאוחר יותר,
שהיתה סיבה (עקיפה) למעשהו, היא עדיין אינה מקרבת
אותו יותר אל הצופה. אבל מה אפשר לעשות. עולמו של

גולדרייך וחלפי: אומלל ונתאמלל
לוין הוא עולם של אומללים, העושים את בל מה שבידם
כדי לאמלל גם את הזולת.
ואף על פי בן, ולמרות הכל, פלוך הוא אחד מאותם
סרטים שצריך לעודד, ויש לשים אליהם לב. הושקעו בו
הרבה מחשבה, והרבה כישרון. סצינות בודדות בולטות
בזכות עצמן, גם כשאינן יוצרות יחד תמונה מושלמת,
מישחקו של אברהם חלפי — לעילא ולעילא.

ה ס לוני ק אי ם
באים

ג׳יגולו בפעולה ב״להט״
יוצאים מהמחתרת
ויכוח פומבי בהשתתפות אוטו פרמינג׳ר
ובמאי הסרט. בשעה שפרמינג׳ר ניסה לבטא
את הזדעזעותו מגילוי־הלב של הסרט
בעניני מין וסמים, היה מוריסי עצמו
צנוע הרבה יותר :״ניסיתי רק למצוא
את הדרך ההולמת ביותר לתאר מצב
מסויים,״ הסביר לאלה שחיפשו פילוסופיה
בסירטו. כאשר שאל אותו ידען אחד אם
המיקוד המטושטש במקומות מסויימים ילז
לו משמעות פסיכולוגית, ענה :״בסך־
הכל, חיפש הצלם את המוקד.״
הקהל קיבל את הסרט בסבר־פנים יפות,
פרט לגברת זקנה אחת, שיצאה מזועזעת
באמצע ההקרנה .״גברת, כך עושים היום
סרטים,״ הסבירו לה הסדרניות במקום.
״שיעשו, שיעשו.״ היא השיבה ,״אבל שלא
יציגו אותם לקהל.״

תדריך
תל־אביב
***¥תפוז מיכאני (פאר, אנגליה)
— חווייה קולנועית לא רגילה, המתארת
עולם הקרוב אלינו מאד, בו לאלימות
אין סיבה, ובו מתעוררת השאלה
למי מותר ליטול את זכות הבחירה החופשית
של האדם בין טוב לרע. מומלץ.
מאקכת (סטודיו, אנגליה) —
רחוק מאד משקספיר, אבל אוהבי הקולנוע
חייבים לראות את ההברקות החזותיות ה־בלתי־רגילות
של רומן פולנסקי ושל צלמו
המעולה, גיל טיילור.
ירושלים הקונפורמיסט (סמדר, איטליה)
— הפאשיזם האיטלקי כתולדת ה הפרעות
הנפשיות של האיטלקי הממוצע.
מעמדים עוצרי־נשימה ובימוי בלתי-רגיל
של הבמאי ברנרדו ברטולוצ׳י.

חיפה
מיסטי (פאר, ארצות־הברית) —
מגיש תוכניות״פזמונים ברדיו נופל קרבן
למעריצה מטורפת ומוזרה, בסרט־מתח
ואימים עשוי לגמרי לא רע על-ידי קלינט
איסטווד, המופיע בו גם בתפקיד הראשי.

ס ל מו ניקו (מוגרבי, תל-אביב,
ישראל) — מי שמוכן לקבל הצלחה
בקופה בהוכחה ניצחת לערבו
של סרט, מוטב שלא ימשיך לקרוא את השורות הבאות.
בי סלמוניקו, לפי דיווחים ראשונים, מזמר זמירות
מרנינות בכל הקופות הרבות של בתי״הקולנוע בהם הוא
מוצג. ומי יעיז להתווכח עם עובדות!
אבל אם יש כאלה הממשיכים לקרוא הלאה גם לאחר
אזהרה זו, אזי להווי ידוע להם, שסרט זה לא יירשם
באותיות של זהב בתולדות הסרט הישראלי למוד״הסבל.
ולא משום שלסוג הסרטים שהוא מתיימר לייצג אין
הצדקה. דווקא סיפור־ההווי של שכונה תל-אביבית ישנה,
ושל עדה (במקרה זה סלוניקאית) המתגוררת שם,
יבול לשמש רקע לסיפור קולנועי מעניין ומרתק. השאלה
היא כיצד עושים זאת.
כאן, זה נעשה בצורה הפרימיטיבית ביותר שאפשר
להעלות על הדעת: הבדיחות שדופות, הטיפוסים שטוחים
וחסרי-עניין, ותפניות התסריט בל-בך צפויות ובלתי-
מפתיעות, שזה פשוט מעצבן.
מה שלא עושה העלילה, עושה הבימוי. המצלמה נתקעת
בקביעות בפני המדבר, בחוסר״רגישות בולט, ותמיד
מאותה הזווית. ה״פיוט״ מתבטא עדיין ביונים על הגג

גרוטס ובר־יותם: תרבות של פפיטס
ועציצים בחלון. ההומור העדתי מתרכז במשחקים במבטאים
שונים, מבלי שהדברים הנאמרים במבטאים אלה
יהיו בעלי חשיבות כלשהי.
מילא, לא חשוב. העיקר תביאו חופן מלא פפיטיד
שיהיה במה לקשט את הריצפה, ושיהיה לבריאות.

המקוולען
ה שודד
השיטה האנגלית (חן, תל-
אביב, אנגליה) — שוד בנק מחובם
ושלושה שותפים, שני גברים
ואשה, המנסים לרמות זה את זה, הם המרכיבים העיקריים
בקומדית-פשע זו.
כנראה גם הבמאי פיטר הול הרגיש שהעניין אינו
מקורי כל־בך, וניסה לקשט את סרטו בזוטות שונות ומשונות,
שאולי ילכדו עיניו של צופה המדקדק בקטנות,
אבל הקהל הרחב אינו מגיב עליהם בלל.
למשל, עירבוב זמנים בתחילת הסרט, בשהעלילה קופצת
בין עבר והווה ושורות של דיאלוג מזמן אחד גולשים׳
ואף מתאימים, למה שמתרחש בזמן אחר. או הלצות
חזותיות, כמו זו שבה גבר אומר לאשה :״אנו תמיד
גלויי-לב זה עם זה״ — ומיד מופיע על מסך הטלוויזיה
שלפניהם פרצופו של טריקי דיקי ניקסון.
דויד וארנר, אחד השותפים בפשע, מחליף במהירות
במה תחפושות בזו אחר זו, משנה את אופיר כזיקית,
בהתאם לתחפושות. אורסולה אנדרס, השותפת השניה,
במקום להתחפש, מתפשטת בתדירות גבוהה מאוד, ומתנהגת
במערומיה בטבעיות של גברת בשמלת״ערב. ואילו
סטנלי בייקר, המוח שמאחורי השוד, עוטה שפם, מטריה
וכובע באולו /ורחוק מכל הנבלים הרגילים שלו.

בייקר, וארנר ואנדרס: טריקי דיקי
במשך מחצית הסרט ויותר, זה נראה יותר בסיפור
על המשולש הנצחי. עם תחילת השוד זה מתחיל להיות
מותח, אבל גם זה חולף מהר מאוד. והול, שהילת זוהר
התיאטרון על ראשו, מתגלה שוב במי שקרוב יותר לשק-
ספיר מאשר לפרפראות קולנועיות.

מנגנון

אם אין אני לי — מי
לי 1שאל בזמנו חכם
עתיק, ודבריו עדיין
יפים מתמיד במיוחד
בכל הנוגע לך. אתה
באמת מאמין שמישהו
יעשה את עבודתך
למענך ז רק יוזמה
מצידך, בצירוף מאמץ
לא־קטן, אך כדאי,
יביאו את הפרשה המתמשכת,
בגללך, לידי גמר. עבורך
— בת טלה — זהו השבוע באדום.

הזיתים מ תים ז3ן 31 ים
מה דצה
שגיאור, מחזקת הזיתים
ש? גסראדלה?
אחרי ארבע־ שנים בהם זויתה כמעט
בצורת ביבול הזיתים בגליל, כרעו השנה
עצי הזית מעומס הפרי שעליהם.
נסראללה ג׳מיל נחלה, בעל כרם זיתים
בכפר רמה שבגליל, התכונן למסיק
המבורך, כאשר הבחין לפתע בשיירה
של טרקטורים ודחפורים צהובים שהסתערו
על כביש עפו—צפת ליד כפרו.
לא היה צריך להיות מהנדס כדי להבין
שהציוד המיכני הכבד שייך למע״ץ,
וכי הוא מיועד לעבודות הרחבת הכביש
הראשי עכו—צפת החוצה את כפר רמה.
לנסראללה נחלה, בן משפחתו של ח״כ
אליאם נחלה, לא היה איכפת שירחיבו
את הכביש במקום, למרות שדווקא במקום
זה הכביש הוא מהרחבים ביותר
בארץ, אבל הוא, ובעלי מטעי זיתים
אחרים בכפר, לא התלהבו כל כך מה רעיון
שהרחבת הכביש תבוצע על חשבון
עצי הזיתים שלהם.
הבטחה והגשמה. כאשר ראה נם-
ראללה את עובדי מע״ץ מסמנים בחל־קתו
יחידות ליד עצי הזית המבשילים,
הבין כי עומדים לעקור לו את העצים.

עירנות רוחנית תאפשר
לך להתגבר על כל מיני
התנגדויות צפויות ובל־תי־צפויות
רעיון מבריק,
אם יבוסס על־ידי
תיכנון לעומק, עשוי
לעצב את עמדתך הציבורית
בצורה ובמידה
בהן טרס נתנסית. זהו
שבוע טוב לביקור אצל
התופרת או בתצוגות־ידידים. על תסמוך
הכל
בעצמך ובמו־ידיך.

יזזחחי

סוסן

נסראלדה ליד עץ עקור
מעשה זדון
פנה לעורך־הדין אברר,ים ארשיד מעכו
וזה יצא מיד לכרמיאל כדי לפגוש שם
את זלמן סלומון, מנהל־העבודה בתוואי
הכביש המיועד להרחבה.
״אנחנו נעקור 8או 9עצים בלבד,״
אמר סלומון לארשיד ,״השטח נחוץ לנו
להרחבת הצומת.״ ארשיד ביקש שלפחות
יתנו למרשו לקטוף קודם את הזיתים
לפני שעוקרים את העצים. מנהל־העבו־דה
הבטיח לתת אורכה של שבועיים
למסיק, לתת הוראה לפועליו לא לעקור
עצים עד מחצית חודש נובמבר.
אבל ארשיד לא הסתפק בכך. עוד
באותו יום פנה אל חנן שניאור ממחלקת
העבודות־הציבוריות בחיפה וזה
הכחיש בכלל שמע״ץ עומדת לעקור עצים
בחלקתו של נסראללה .״מדובר בשני
עצים בלבד,״ הבטיח .״אף עץ מחלקתו
של נסראללה לא ייעקר עד מחצית חודש
נובמבר.״ כעבור יומיים הגיע חנן
שניאור בעצמו לחלקתו של נסראללה,
הצביע בפניו על שני העצים שאותם
יעקרו פועליו, והבטיח לו שיותן לו
להסיר מהם את הפרי.
הלך נסראללה שמח וטוב לב לביתו.
ואילו חנן שניאוד חזר לכרם הזיתים
והורה, לפי טענתו של נסראללה, לאחראי
על הציוד במקום לעקור מיד ובו
במקום 15 עצים מחלקתו של נסראללה.
האחראי לציוד סירב, כיוון שמנהל־העבודה
המקומי נתן הוראה לכל מפעילי
הציוד המיכני לא לעקור עצי
זיתים עד שיגמר המסיק במחצית נובמבר.
חנן
שביאור לא התחשב בכך. הוא
(המשך בעמוד )32
העולם הזה 1838

השבוע הנך נוטה להגזמות,
גם בגנדרנות,
ובעיקר מילולית. יש
לך מזל שכוכבים •מסו-
יימים גורמים שתהיה
בנוסף לכך גם חביב
ומקובל על ידידיך,
כולל בנות המין השני.
אתה מקיף את
עצמך בפעולות רומנטיות
שונות כאמצעי
בריחה וכנקמה על הסחבת שגורמת
אותה אחת המעסיקה את מחשבותיך.

תקופה עדינה, רגישה
ורבת־התפתחויות מוטב
לשקוע לגמרי בתוך
המאורעות, מאשר לעמוד
מן הצד. עם זאת,
תיכנון קצר טווח ו־

יד 7ן בהיר־עינייס ביום ד׳
יאפשר לך לקצור פי־
*£ 1 0ש 0 3 3רות זמן ממושך. בת
בתולה: את מסוגלת
להשפיע עליהם, השבוע,
כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי
אדיבה, מכונסת בתוך עצמך, מלאת הומור
— אך שלא יהיה גלוי מדי. הרבי
בטיולים בחיק הטבע על אף העייפות
שאת חשה בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי
רק תוצאה של מאמץ. לבשי בהיר.

ל צ פו ת
מטמ פון?

לא, את לא טיפשונת. את סתם מזניחה
את עצמך ואת הסיכויים
שלד להיות מאושרת.
את יכולה גס לשנות את
הדבר — אבל זה תלוי
ביכולתך לשלוט בעצי
בייך, ומה שחשוב הרבה
יותר — במצבי-
הרוח ובדיכאונות הכרו}
2בנובמבר - אתה ניים שלך. אס
סב בד צמבר
בעל־עסקים עכשיו, הרגע
להחליט — אבל לא בהכרח לחתום.

1שו

תבזבז יותר מכפי שאתה
יכול להרשות
לעצמך. אורחיס בלתי־צפויים
יפתיעו אותך.
אלה עשויים להיות
בני משפחה שישהו ב1
ביתך
יותר מכפי שתרצה.
יש איום כלו
;2ביוני -
שהו בנזק לפריט מסו־ס
21 ביולי
יים ברכושו העלול
לגרוס לך צער. משהו
הקשור בביגוד יגזול מזמנך וממחשבותיך.
הפתעה הכרוכה
בסוף השבועתיתכן לך
מעורב בתיכנון
בהימור. תצטרך להיות
נסיעה של מישהו מבני־משפחתך או
הקרובים אליך. לבשי אדום או סגול.

מהע די ך

עקת

היזהר מיום א׳ ו־ב׳ !
אחרת תפטיד את
אגורתך האחרונה. לאחר
שפתרת את הבעיות.
בימים אלה,
אתה יכול להתייחס
לחיים במרץ־נעורים
מחודש: זינוק דינאמי
יבטיך לך את הצלחת
כל פועלך, בייחוד ביום
ג׳ של השבוע הבא.
בימי ו׳ ושבת אתה תפגוש שורה של
אנשים מעניינים, אם כי לא חשובים
לגבי הדברים המהותיים בהם אתה עוסק•
בת תאומים: לבשי ירוק כהה וחום.

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
ובלתי־קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או לחייב
אותך לעשות מה
שאינך רוצה. זה מביא,
אומנם לאוזלת־יד ול־אפס־מעשה
מצידך —
אבל מי רוצה בכל הצרות
הללו 7לכן מוטב
שתחשבי יחד איתו מה
אתם רוצים באמת, מתוך
ויתור הדדי או
לפחות אי־הסכמה הדדית.
דברים ברורים יחסכו לכס צרות.
בת מאזניים, הישמרי מצננת, לבשי סגול.

ברומח למלח מנוסה, הייה נכוו לזוז עם
כל רוח. העיקר — שלא תיתקע במקום
אחד, שלא תקבל התמרחיקות- חייבויות לכת,
ושלא תבטיח
הבטחות. אתה עשוי
לגרום צער לאשח מבוגרת,
וגם עשוי להביא
לידי ניתוק עם גבר
השוחר את טובתך.
אין זה שבוע לקשרים
רומנטיים, אבל מסעות
אלה מסעות קצרים
אלה יביאו הנאה.

ל / ,ח 1ז

^ חופשיות, נוחות• זדווחה,
שפופרת לדיונהנחשי ,
להחדרה נוחה. הוצאתו
,ק לוז. ה גנ ה -מושלמת .
ב טי חו תוגטהזן. חוט
מ שינ ה ה מפזר ל או ר ך
הטמפון. המאפ שר א ת
טילוקז בנקל. מגהר גין
שתי דרגות טפיגה.
א ס אינך משיגה כל
זאת, בו ד אי ש אינ ך
משתמשתבטמ פוני
טמפיזט.
אולי כדאי לך ל ג טו ת ס *

״ויי!

מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברך.
אם לא לימדו אותך זאת בילדותך,
מוטב שתזכור זאת עכשיו,
ותשנן זאת היטב.
מלבד השינון, עליך
ליישם אמת-חיים זו
בכל הקשור ליחסיך
עם חברך הצעיר התולה
בך תיקוות, וחמע-
הערצה-עיוורת ריצד ממש. אל תתייחס
אליו כמו אל נחות-
דרגה וחדל להציק לו.

— אבל זו לא סיבה
להגזים ! קח את עצמך לידיים: אינך צריך
לדאוג כל־כך, לעבוד
כל־כך, או אפילו לקבוע
שורה כה ארוכה
של מיפגשיס רומנטיים,
על הסרט־הנע.
בת־דלי: אס את חושבת
שאת יכולה להגיד
לו את הכל, בתקיפות
כזאת — את טו20
ביגו א ר
18 בפברואר
עה. אם תמשיכי בכך,
הקרע יבוא ללא־ספק.

שבוע לא־נורמלי 1סוף־סוף הצלחת להשיג
הדבר אליו שאפת זמן

כה רב. אך היזהר
מברק-שווא שיסנוור
את עיניך ויניח לך
להאמין כי מעתה יתנהל
הכל מעצמו, חד-
וחלק. התחל, איפוא,
כבר השבוע, בהתוויית
דמות חדשה לעצמך,
9ו בפברואר -
20במרס
ואל תתפתה לזנוח מה
שנראה בעיניך קשה.

וניס

פותחו על ידי רופא
בשימוש כעת על ידי מיליוני נשים
טמפוני שמפקס מיוצרים רק על-ידי
חברת טמפקס נע״מ, הוונט, אנגלית.
להשיג בבתי מרקחת, בתמרוקיות
ובסופרמרקטים. המעונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברה ישלחו 54
אג׳ בבולי דאר אל היבואנים :
בע״נו
אינווסט אימפקס
רח־ ירמיהו ,38ת״א.

נוספת כדי להשיג על שאלה עקרונית כה פשוטה, הנובעת
במישרין משאלתי על ההנחיות. אבל הטון עוד היה
נימוסי.
הוא החריף בשאילתה הבאה, מחודש מאי. היא נגעה
לשאלת נכבדי עזה, שביקשו לדעת, בפגישה עם האלוף
רחבעם זאבי, אם יש תוכנית להקים יישובים באזור רפיח.
גולדה מאיר: הממשלה מודיעה על תוכניותיה
בעת שהיא רואה בכך צורך ותועלת.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אפנדי: גבירתי ראש־הממשלה, בשעתו נאמר
שגידור השטח בפיתחת רפיח בא מטעמי ביטחון גרידא.
בינתיים הוקמו שם יישובים, והממשלה הודיעה על כך.
האם לאור עובדות אלה אין צורך לתקן את ההודעה
המקורית בדבר מטרת הגידור 7
גולדה מאיר: יש לי ספק •אם חבר־הכנסת אבנרי
מצטט בדיוק את ההודעות שניתנו בזמנו. בכל אופן,
זה איננו נוגע לשאילתה הזאת.

מאת אור אבנר•

13 - 15 בנובמבר 1972

גולד ה איוה אוהבת
אותנו. למה?
במשך שנח שלמה צברה גולדה מאיר את השאילתות
שלנו. עד שהגיע הזמן ולא חיה עוד מנוס מלהשיב
עליהן.
התוצאה: דו-קרב לעיני מישלחת של מנהיגי יהדות
בריטניה, כמה מדינאים אמריקאיים וסתם קהל טוב
ביציע הכנסת.
הנושא 12 :שאילתות שלנו, שרובן הוכנו על״ידי
אמנון זיכרוני.

זה התחיל בנימה טובה. אפילו נימוסית.
ב־ 9בינואר 1972 שאלנו את גולדה אם הבטיחה להקים
250 יחידות־דיור בקריית המתנחלים בחברון, נוסף על
250 היחידות הראשונות. באיחור של 11 חודש (לעומת 42
הימים המותרים על־פי תקנון הכנסת) השיבה גולדה שבחו דש
מאי אכן הוחלט להקים 200 יחידות-דיור נוספות שם.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר״
הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: עם כל הכבוד לעומס התפקידים המוטל
על ראש־הממשלה, האס היתה סיבה כלשהי לכך שהתשובה
לשאילתה זו השתהתה במשך 11 חודשים?
גולדה מאיר: אני יכולה רק לבקש סליחה.

בתשובה לשאילתה הבאה שלי, חודיעד. גולדד. מאיר
שאין היא מזכירה את האפשרות שהועלתה על־ידי יגאל
אלון, לכונן קונפדרציה בין ישראל ובין מדינה פלסטינית
שתקום בשטחים המוחזקים.
עשיתי הפסקת־נופש, ולא שאלתי שאלה נוספת. לעומת
זאת התפרץ לפתע מאיר יערי וקרא בזעם לתוך
המיקרופון :״האס יש גס לחברי־כנסת אחרים, חוץ
מאורי אבנרי, שאילתות?״
השאילתה הבאה נגעה אף היא לרפיח. שאלנו לגבי
נאום שנאמה גולדה על אותו נושא. גולדה ציטטה את
דבריה, מהם נבע שפינוי הבדואים בפיתחת רפיח נעשה
בלי אישור הממשלה.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכנרי: גברתי ראש־הממשלה, האם נכון
לומר — לאור מה שאמרת כרגע — שעמדת הממשלה
היא: שבוצעה פעולה בלי פקודה, בלי אישור הממשלה,
אבל הממשלה נתנה לאחר־מעשה אישור לפעולה שלא
בוצעה באישורה?
גולדה מאיר: מה שאמרתי זה בדיוק מה שאמרתי.
תפרש זאת כרצונך. אבל זה יהיה הפירוש שלך.
הדברים התחממו במהירות. שאלנו את גולדה מדוע
סיירה בשטח, מייד אחרי הסערה שקמה בגלל ה״חריג״
בפיתחת רפיח, בלוויית ״קצין בכיר בצה״ל, שגונה על

זאת היתד. התחמקות גלוייה. אין צורך בשאילתה

מכאן עברנו לפרשת מינכן. על שלוש שאילתות
שלי לגבי המחדלים הביטחוניים, סירבה גולדה להשיב
בכלל, בטענה שאין לה מה להוסיף להודעה שמסרה
בשעתו.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אפנדי: גברתי ראש״הממשלה, האס חילוקי
הריעות בין ממשלת־ישראל לבין ממשלת הרפובליקה
הפדרלית הגרמנית, שאליהם התייחסת באותה הודעה,
ייושבו בינתיים?
גולדה מאיר: זה לא שייך לשאילתה זו.

אחר ״סעיף דיין״ -
״סעיף גולד ה״
עוד באותו יום הגשנו ליו״ר ועדת-הכנסת הצעת־תיקון
לתקנון הכנסת, וביקשנו להוסיף לו את הסעיף
הבא :

״טען השר (העונה לשאילתה) כי השאלה
הנוספת אינה נוכעת מתוכן השאילתה או
התשופה, יכריע כעניין יושפ-ראש הישיכה.
קכע יושכ-ראש הישיפה כי השאלה הנוספת
נופעת מתוכן השאילתה או התשופה, יחייפ
את השר להשיפ עליה מייד.״
בדברי-ההסבר, שצורפו להצעה, כתבנו :

— מול ישעיהו וגולדה

למסור פרטים על היישובים המתוכננים. היא התחמקה
ממתן תשובה על השאלה מה הן ההנחיות להקמת
היישובים.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אפנדי: כבוד ראש־הממשלה, האס במיסגרת
מדיניות הממשלה, האומרת שהיא מוכנה לנהל משא־ומתן
בלי תנאים מוקדמים עם מדינות ערב, מוכנה הממשלה
לנהל משא־ומתן גם על השטחים שעליהם כבר
הוקמו יישובים?
גולדה מאיר: אין זו שאלה נוספת. זהו לכל הריעות
נושא חדש, שאינו קשור טכנית להתיישבות או
להיאחזות. כאשר חבר־הכנסת הנכבד יגיש שאילתה,
בוודאי יקבל תשובה.

משם עברנו לנושא אחר לגמרי — איכות הסביבה.
שאלתי אם היא מוכנה להקים מיניסטריון מיוחד לאקולוגיה,
כפי שהצעתי מעל דוכן הכנסת.
גולדה השיבה תשובה ארוכה על ועדה חדשה שהוקמה
לשם טיפול בנושא זה. לשאלה עצמה לא ענתה כלל.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר-
הכנסת אבנרי.
אורי אפנדי: כבוד ראש־הממשלה, עם כל הכבוד
לצעד הזה, האס את מוכנה להתייחס אליו כאל צעד
זמני בלבד, ולשקול בעוד מועד את ההצעה להקים מיניסטריון
לענייני אקולוגיה, הדרוש למדינה לדעת כל
המומחים?
גולדה מאיר: אני תמיד מוכנה לחשוב על דברים
חדשים.

לאחרונה מסרבים שרים, ובכלל זח ראש־ד,ממשלח,
להשיב על שאלות נוספות, בטענה שחן אינן נובעות
מתוכן השאילתה ומתשובת השר, וכי השאלה מחייבת
הגשת שאילתה חדשה.
כך קרה (היום) ,כאשר ראש־הממשלה השיבה, על
כמה משאלותי הנוספות, שהן אינן ״שייכות לשאילתות״,
למרות שהשאלות התייחסו בבירור לנושא השאילתה
ו/או לתוכן תשובתה.
הדבר מאפשר לשר להתחמק, למעשה, ממתן תשובה
עניינית לכל שאילתה, וגם מן השאלה הנוספת. מכיוון
ששרים מסויימים התרגלו להשיב על שאילתות שאינן
נוחות להם תשובות מתחמקות, חיוני הוא לתת שיניים
לשאלה הנוספת, כדי לאפשר לח״כ השואל להכריח את
השר להשיב תשובה עניינית.
בהיעדר אפשרות זו, מאבדת השאילתה את כוחה
כאמצעי לפיקוח הכנסת על מעשי הרשות המבצעת.

קדתי לה קידה נימוסית, והגענו לשאילתה הבאה. הפעם
מחודש מארס.
שאלנו בדבר מדיניות ההתנחלות בשטחים. גולדה איש רה
שהוקמו 44 יישובים בשטחים המוחזקים, אך סירבה

בשעת הדו־קרב: אבנרי -

הצפוני, האס תהיה הממשלה מוכנה לשקול את החלטתה
מחדש?
נדמה שהפעם היססה גולדה במשך אלפית של שנייה.
היא נשמד. עמוק ואמרה:
גולדה מאיר: ההחלטה היא סופית !

חלקו בפרשת פיתחת רפיח.״ האם יש לראות בשיתוף
הקצין הנ״ל מתן גיבוי מטעם ראש־הממשלה לקצין?
גולדה מאיר: איני בודקת אם בין האנשים שאני
פוגשת בסיורי יש קצינים שקיבלו או ראויים לצל״ש, או
קיבלו או ראויים לנזיפה. איני בודקת זאת לפני הסיור
ולא אחרי הסיור.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אפנדי: גברתי ראש״הממשלה, עם כל הכבוד׳
האם את חושבת שראש־הממשלה צריכה להופיע
בשטח זה בליווי קצין בכיר, שזה עתה גונה רשמית על
מעשיו באותו שטח עצמו? האס אין זאת תמיכה הפגנתית
באותו קצין ובמעשיו?
גולדה מאיר: חבר־הכנסת אורי אבנרי יודע שלא
הופיע בשום עיתון ובשום מקום שמו של איזה שהוא
קצין בכיר שגונה, והוא לא יכול להוסיף ולשאול כאילו
כל אחד יודע מיהו הקצין שגונה.
אורי אפנדי: אבל את יודעת סי הוא !
גולדה מאיר: אינני יודעת אס אני יודעת מה
שאתה יודע. יש דברים שאתה יודע, ולאושרי אני לא
יודעת. אתה אולי חושב את ההיפך.
חשאלח הבאר, נגעח לעקורי בירעם ואיקרית. שאלנו
ביולי, לפני החלטת הממשלה, מה מתכוונת הממשלד.
לעשות כדי לתקן את העוול.
גולדה השיבה שאיו לתושבים רשות לחזור, והמיש־טרה
תמנע את הדבר.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
־י אורי אפנרי: גברתי ראש־הממשלה, האם זוהי
החלטה סופית? אס יחול שינוי במצב הביטחון בגבול

העיתונות הדביקה להצעה זו מייד את הסם ״סעיף
גולדה״ — אחרי שקראה להצעה שהגשתי שבוע קודם
לכן, על נושא זח ,״סעיף דיין״.

עבירה פד־ל״ס:
..בי1יון הכנסת״
צבי (״צ׳רה״) צור היה המג״ד שלי במילחמת-העצ-
מאות. הוא היה חייל מצויין, בעל אומץ־לב אישי רב.
אבל כשהוא מסרב להופיע בפני ועדה של הכנסת, זה
מעשה חמור.
לאחרונה הלכו רבים בדרן זו. בחקירת פרשת
״אוטוקארס״ סירבו כונסי-הנכסים של המיפעל ורואה-
חשבון להיענות להזמנת ועדת־הכלכלה (שאני חבר בה).
כל המעשים האלה עוררו את השאלה החמורה :
מהו כוחה של הכנסת להזמין עדים כדי לנהל חקירה,
בתוקף תפקידה כמפקחת על הממשלה !
כיום אין לוועדה של הכנסת הסמכות לחייב עדים
להופיע בפניה ולהשיב לשאלותיה. בישיבה האחרונה
של ועדת-הכלכלה הצעתי שהוועדה תחליט מייד לעורר
את הכנסת לבעייה זו — על-ידי כך שתניח על שולחן
הכנסת ״מסקנות-ביניים״ .הצעתי את הנוסח הבא :

( )1ועדת הכלכלה קופעת כי סירוכם שר
אזרחים להופיע כפני ועדה של הכנסת שמה
לאל את מילוי תפקידה של הכנסת כזרוע המפקחת
על פעולות הרשות המכצעת.
( )2הוועדה ספורה כי על הכנסת לחוקק
תיקון ל״חוק־יסוד הכנסת׳ /שפו יוגדר הסירופ
להופיע כפני ועדה של הכנסת כ״כיזיון הכנסת״

הא ״ונופך
דשלי שר אלי בוויאט-נא ם?

מייד עם היוודע הידיעה שהממשלה מתבוננת להכיר
במישטרו של הגנרל תיו בדרום ויאט״נאם, הגשנו הצעה
דחופה לסדר־היום. כן עשתה גם רק״ח. הנשיאות הכירה
בדחיפות שתי ההצעות.
בשעת נאומו של מאיר וילנר, שדיבר לפני, השתררה
באולם אווירה של הפקרות גמורה, בשקריאות־ביניים
היתוליות הומטרו עליו מכל עבר. הצטיין, כרגיל, ח״כ
מרדכי סורקיט, ששיעשע את הבית בקריינות״רקע
מבדחת.
אווירה זו נמשכה כשקמתי ועליתי לדוכן. סורקיס
היה עדיין במלוא התנופה. הגבתי על בך לפני שפתחתי
בנאום עצמו :

אורי אכנרי: אולי כדאי למנוח״את חבר־הכנסת
סורקים לשר־החוץ, ואז נשמע מפיו מהי

העמדה האמיתית של הממשלה. י אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.

בניגוד לנואם הקודם, איני קומוניסט, ואיני
מזדהה עם יטוס גוש פוליטי עולמי.

אני מדבר כישראלי וכיהודי, המשייך את עצמו למחנה
העולמי של המצפון, החוצה גבולות מדיניים ואידיאולוגיים.
יעקב נחושתן (ג ח״ל) :״מצפן״ ולא מצפון.
נסים אליעד (ל״ע) :מצפון או ״מצפן״ 7
קריאות מגח״ל :״מצפן״ ללא מצפון.
היו״ר מרדכי ביכי: חברי־הכנסת, קצת
רגיעה.
אורי אבנרי: מדהים לראות את האווירה
המבודחת השוררת כרגע בין חברי הכנסת
אשר מדברים על הטרגדיה של המילחמה בוויאט־נאם,
בה נהרגים אנשים, נשים וילדים.
איך אפשר להתבדח? אפילו חבר״הכנסת סורקים
יכול להידום כאשר מדברים על נושא זה !
חיים קורפו (גודל) :אם לא נקשור יחסים,
ייהרגו פחות? מה הקשר לעניין זה?
אורי אבנרי: אינני יודע מה הייתם אומרים
אילו היה מישהו, בפרלמנט אחר, מתבדח
בשעה שמדברים על השואה היהודית.

,שלום!

שלו ם!״ (מייק ב״ידיעות אחרונות״)

יצחק הנס קלינגהופר (גח״ל) :עד עתה
לא דיברת על הנושא, אלא על עצמך.
אורי אבנרי ז חבר־הכנסת קלינגהופר,
בבואנו להעלות נושא כזה, מוטב שכל אחד
יציג את תעודת־הזהות האישית שלו. אני מקווה
שאתה לא הצגת את תעודת־הזהות האישית
שלך בהערה זו.

מדינת פליטי אושוויץ
קול דמי אחינו זועק אלי;ו מן האדמה.
זה קרוב לעשר שנים נטושה בוויאט־נאם הדרומית
מילחמה אכזרית. למעלה ממיליון בני־אדם — גברים,

— שיהווה עבירה פלילית ויביא עימו עונש
מאסר.

המנהלים של חברת ורד, חתמה החברה על חוזים לבי צוע
עבודות בפרו, הונדורס, אירן, וניגריה, שבהם הפסידה
החברה, עשרות מיליוני לירות.
כיו״ר מועצת המנהלים רובצת על מר צור אחריות
כבדה בעניין ההפסדים.
מר צור מכהן כיום כעוזר שר־הביטחון, ומרכז למעשה
בידיו את הפיקוח על תקציב מערכת־הביטחון.

הייוורדיי מסריח

( )1האם לנוכח ההפסדים שנתגלו עתה, חזר שר־הביטחון
ושקל את כישוריו האישיים של מר צור לשמש
כאחראי וכמפקח על תקציבי המיליארדים של מערכת
הביטחון?
( )2אם שקל — מה החליט?
( )3האס נועץ מר צור בשר־הביטחון בטרם החליט
שלא להופיע בפני ועדת־הכספיס של הכנסת, שעה
שדנה בפרשת ורד ז

אם תתקבל ההצעה (ויש לה מצדדים רבים בוועדה)
יהיה זח צעד חשוב לקראת שינוי מעמדה של הבנטת.
יו״ר הוועדה, אברהם שבטרמן, וכמה חברים אחרים
של הוועדה (ואני ביניהם) בבר הסכימו להציע במשותף
הצעת-חוק כזאת.

מן הראש
אם צ׳רה אינו רוצה להופיע בפני ועדה של הכנסת,
נשאר נשק השאילתה בדי לברר את האמת.
_ השבוע הגשנו שתי שאילתות בקשר לפרשת ״ורד״ :

_ אד: שר המישפטים.
מאת: ח״ב אורי אכנרי.
בתקופת כהונתו של מר צבי צור כיו״ר מועצת
המנהלים של חברת ורד, חתמה החברה על חוזים לביצוע
עבודות בפרו, הונדורס, אירן, וניגריה, שבהן הפסידה
החברה, לפי דו״ח מבקר־המדינה, עשרות מיליוני
לירות.
מסתבר גם שמר צור אישר את תשלומי השוחד, שהגיעו,
לפי הודעות מבקר־המדינה לוועדת הכספים, למיליוני
לירות.
כן ידוע לי כי מר צור סירב להתייצב בפני ועדת־הכספים
של הכנסת, שעה שדנה בפרשת ורד.

הנני מבקש לדעת:

( )1האס בעיקבות הידיעות הנ״ל נפתחה חקירה כלשהי
נגד מר צור?
( )2אם נפתחה חקירה — מה העלתה?
( )3בטרם סירב מר צור להופיע בפני ועדת־הכספיס,
האם נועץ עס היועץ המישפטי לממשלה?
( )4האס בעיקבות סירובו של מר צור להופיע בפני
ועדת־הכספים, נקט היועץ המישפטי לממשלה ביוזמה
כלשהי?
( )5האס קיימות הנחיות מטעם היועץ המישפטי,
המחייבות עובדי־מדינה להתייצב לפני ועדות הכנסת —
שעה שהם נדרשים לכך?

אל: שר הביטחון.
מאת: ח״ב אורי אבנרי.
בתקופת כהונתו של מר צבי צור כיו״ר מועצת

הנני מבקש לדעת:

גחייד 1* 1־ האופוזיציה ועוד בחזית המילחמה בשחיתות:
השבוע הסתיים הוויכוח חשנתי הגדול על דו״ח
מבקר״המדינה. בתום הוויכוח הגיע תור ההצבעות.
על מה מצביעים ז על שולחן הכנסת מונחות המסקנות
של ועדת-הכספים של הכנסת — מסקנות הרוב
ומסקנות המיעוט שבה. מכיוון שסיעתנו, במו סיעות
״קטנות״ אחרות, אינה מיוצגת בוועדה (שהיא נחלתם
הפרטית של המערך, גח״ל וחמפד״ל, לשימחתו הרבה
של פינחס ספיר) ,אין מסקנות אלה מייצגות אותנו.
לפני שבע שנים לחמה סיעתנו על זכותה להגיש
הצעת״סיבום משלה. דרישה זו נתקבלה אז, אף שזה
לא נרשם מעולם בשום תקנון כתוב.
גם השנה הגשנו הצעת״סיכום. באשר נקראתי לדוכן
בדי לקרוא אותה באוזני הכנסת, נסתבר לפתע שמישהו
מתנגד לבך. לא המערך, אלא דווקא ״האופוזיציה
העיקרית״ — גח״ל.
זח מוזר מאוד — שאופוזיציח תרצח למנוע פעולה
של האופוזיציה, המכוונת למילחמה בשחיתות. אבל
דברים מוזרים יותר מתרחשים לאחרונה בגח״ל.
מה שקרה נראה בפרוטוקול של הכנסת כך:

היו״ר בן־ציון קשת: הצעה לסיכום הדיון מטעם

נשים ובעיקר ילדים — כבר ניספו במערכה נוראה זו.
חיל־האוויר המשוכלל ביותר בעולם המטיר על ויאט־נאם
הצפונית, מדינה קטנה ובלתי־מפותחת, כמות של פצצות
העולה על זו שהטיל חיל־ד,אוויר האמריקאי על גרמניה
הנאצית בכל מילחמת־העולם השנייה. תושבי ויאט־נאם
הדרומית, קמבודיה ולאוס חיים בגיהינום דומה.

מילחמה זו לבשה מזמן ממדים של הש*
מדת־עם. מאות אלפי בתים נהרסו. אמצעי־המחייה
של עם שלם מושמדים בשיטתיות לפי
מידע השיטות השטניות של הטכנולוגיה המודרנית
המתוחכמת כיותר.
מי ימנה את מעשי־הזוועה שבוצעו במילחמח זוז מי
(המשך בעמוד )35
סיעת העולם הזה — כוח חדש, לחבר־הכנסת אבנרי.
יוחנן בדר: אני מבקש רשות הצעה לסדר. אני
מתנגד להצבעה.
חיו״ר כן־ציון קשת: אחרי הצעת־הסיכום של
חבר־הכנסת אבנרי.
יצחק גולן: לא היה דיון וסיכום. היו הצעות ועדה.
היו״ר כן־ציץ קשת: הודעתי כפי שפסקתי. יש
זכות להגיש עירעור לוועדת־הפירושים. אין זכות לא
לתת לחבר־הכנסת אבנרי להציע, לאחר שהרשיתי לו.
אורי אבנרי: אם חבר־הכנסת בדר יצליח להעלות
את אחוז־החסימה, יוכל לשתק את סיעתנו, ואני
מבין שזוהי אחת ממטרותיו. מוזר שאופוזיציה מונעת
מאופוזיציה להשמיע הצעות־סיכום במילחמה נגד השחי תות.
משה
נסים: זד, עניין של סדר הדיונים בכנסת.
אורי אבנרי: הנוהג הזה הונהג על־ידי יושב־ראש
הכנסת, קדיש לוז, לפני שבע שנים. נקבע אז
שסיעות שאינן חברות בוועדת הכספים יוכלו להציע
הצעות בדרך זו.
אני מציע את הצעת־הסיכום הבאה:
( )1הכנסת קובעת שפרשות ביזבוז ושחיתות, דוגמת
פרשת ורד, מוכיחות שיש להגביר ולהעמיק את תה ליכי
הפיקוח.
( )2הכנסת קובעת שעל מבקר־המדינה לפרש בשמם
של האחראים למעשים חמורים, הפוגעים במינהל ה־ת>ן
ין, ולפרסם את פרטי הפרשות האלה.
( )3הכנסת קובעת שיש לתבוע לדין משמעתי את
האחראים לפרשות האלה.
( )4הכנסת מחליטה להקים ועדה מיוחדת לביקורת
המדינה, בהשתתפות כל הסיעות בבית.
היו״ר בן־ציץ קשת: אנחנו ניגשים להצבעה.
הצבעה: הצעת הסיכום שהוגשה על־ידי חבר־הכנסת
אורי אבנר י לא נתקבלה.
יוחנן כדר אני מודיע לכבודו שאני מגיש בעניין
זה עירעור לוועדת־הפירושים( .גוף הממונה על פירוש
תקנון הכנסת).
היו״ר כך ציון קשת: חברי־הכנסת, אני שמח,
כפי שכולכם שמחים, שוועדת־הפירושים תדון בסוגייה
זו. נהגתי לפי התקדימים הקודמים, וכך פסקתי. אבקש
לקבל את הדברים ברוח טובה.

במדינה

(המשך מעמוד )29
הורה לנהג בולדוזר לעקור את 15 עצי
הזית עמוסי הפרי עליהם הצביע. בו
במקום הורה שניאור לטרקטוריסט אחר
ליישר מיד את הקרקע ולהחליקה, כך
שלא ירגישו כמה עצים נעקרו. את
עצי הזית העקורים השליכו הפועלים
לכרמו של נסדאללה.
הפרת החובה .״מה שעשה חנן
שניאור,״ אמד נסראללה ,״אלה הם מעשי
זדון שנעשו בכוונה רעה, בפזיזות
ברשלנות ובהפרת חובה. אילו הייתי יודע
שישמידו את העצים שלי בבולדוזר,
הייתי שוכב בעצמי מתחת לבולדוזר.״
הוא הגיש תביעה לבית־המשפט המחוזי
בנצרת, תבע לחייב את חנן שני־אור
ואת מחלקת העבודות הציבוריות
של משרד העבודה בחיפה, לשלם לו
פיצוי של כ־ 15 אלף ל״י, מחיר הזיתים
שהושחתו על העצים, מחיר העצים ש נעקרו
והוצאות ניקוי חלקתו מהעצים
העקורים שהושלכו לתוכה.

מאח בל ה גת בשבועון שהופיעה
^ מודעה
1 9לאשה היתה צנועה, אך הכילה מספיק
כדי למשוך תשומת־לב. היא קלעה
בדיוק לשאיפותיה של הצעירה הישראלית
הממוצעת שלא הצליחה להיות
דיילת וההולמת על היום בו יגלה אותה
איזה מיליונר אמריקאי וישא אותר.
לאשה.
״בנו של בעל־עסקים ביוהנסבורג,״
נאמר באותה מודעה, כשבסוגריים מוסבר
כי הכוונה ליוהנסבורג שבדרום־אפריקה,
״השוהה עתה בארץ, מעוניין להעסיק ישראלית
צעירה ( )30—20 בעלת הופעה
(עדיפות לשומרת־מסורת) כמזכירת העסק
בחו״ל בתנאי שכר וכלכלה מצויינים.״
מה יכולה בחורה ישראלית לרצות
יותר מזה? הנה ההזדמנות לדאות את

דרכי־ח״ם
ז ה קו ר ה
גסבמשפ חו ת טו בו ת
200א 7ף?״י

דמי בתובה — פירקו
את ירח״חדכש.

מאוזן :

אחרי מלחמת )76 .67 שחקנית תיאטרון
ישראלית.

)1מעשי, ההיפך מבלתי אפשרי)6 .
הכנעה בפני גדולים )12 .מתימטיקאי
ופילוסוף צרפתי ()14 .)1650 — 1596
קומקום )15 .בד יקר )17 .אל מצרי
קדום )18 .אומרים שאין כזה בלי אש.
)20 משתחווה )21 .אציל )22 .״המן
הגורן או מן ה 24 לעג, היתול.
)27 דמות מספר בראשית )28 .משונן.
)30 גועל )31 .איש צדיק )32 .כלי נגינה
)34 .קומודה )36 .מילת ברירה)37 .
נתין במשטר פיאודלי )39 .קרום דק.
)40 נמצא )42 .שן פיל )43 .מין אגוז.
)44 שקט, רגוע )45 .בעל חי טורף)46 .
שר צבא שאול )50 .כינוי בפי שלטון
אירופי קולוניאלי לבן המדינה שב־שלטונם
)53 .תו נגינה )54 .״צוחק מי
שצוחק 57 מכינה ה׳ )59 .קצה,
סוף )61 .מלכה מצרית בשושלת ה־,18
אשתו של תחותמס השלישי )63 .דרום.
)65 איש דת )66 .משמש למאור)67 .
רשות )68 .תולעת מכרסמת בגדים)70 .
תואר כבוד בריטי )71 .דיקטטור)73 .
עוני )75 .יישוב ערבי שהיה בחדשות

מאונך־ :

)1מילת סלנג שפירושה בחינם)2 .
שקר )3 .שמחירו רב )4 .מחלה מדבקת.
)5מונח בתורת החשמל )7 .נאיבי)8 .
בחוסר כל )9 .מורא )10 .רעל )11 .כעס,
התמרמרות )13 .בן יוסף ומרים)16 .
לבוש אבל )18 .נושן )19 .ריק )21 .דמון.
)23 הרגשת קבס )25 .זמן )26 .מקום
במצרים בו נבנה בית מקדש )27 .״שמע
ישראל ה׳ אלהינו ה 29 .עגלה
בת שני גלגלים )31 .צאר לבית רומנוב.
)32 איש שדרכו אינה ישרה )33 .אלוף
שחמט רוסי )34 .צדדי, לא חשוב)35 .
קריאת עידוד ושמחה )36 .קמין)38 .
שוהה לילה )39 .כנף הבגד )41 .בא
בימים )47 .מזבח אלילי )48 .שותק)49 .
״שמע בני אביך׳ )51 .תירוש.
)52 פרי )54 .כלי עבודה )55 .מקצוע
חקלאי )56 .קריאת זירוז )58 .עיר קדושה
)60 .חודש עברי )61 .תבלין)62 .
קאנאל )64 .מחוספס )66 .יופי)69 .
ירק פיקנטי. וריחני )71 .בלבד )72 .נרו
יאיר (רת) )73 .אחד השבטים )74 .מסייר.

היתר. זו אהבה ממבט ראשון. שעות
סיספר אחרי שדניאל שפיצברג,24 ,
צעיר יהודי יפזדתואר מצרפת, הגיע ל־כפר־הנופש
הצרפתי באשקלון, הוא התאהב
בסימה כהן ,22 ,בתו של בעל
חנות ספרים תל־אביבי, שנפשה אף היא
במועדון.
דניאל, שהגיע לבלות בישראל חופשה
אחרי שסיים את שירותו בצבא ה צרפתי,
לא נטש את סימה אפילו לרגע
אחד בשבוע שהותו בישראל. כאשר
עמד לחזור לפאריס, עיר מגוריו, שם
הוא עובד כשרטט תעשייתי, היה ברור

דניאל וסימה שפיצברג

חש בץ 8ג8ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

לא הספיק ליהנות
שזו נסיעה זמנית. שכן האהבה שהבשילה
בלב השניים הביאה אותם להחלטה
להינשא.
חודשיים אחר־כך
עכורהכמחסן.
הגיעה סימה עם הוריה לפאריס, שם
נערכה ברוב פאר חגיגת אירוסיה עם
דניאל. עכשיו כבר השתכנע דניאל כי
מקומו בישראל. ימים ספורים אחרי חגיגת
אירוסיו, עלה דניאל לארץ, נכנס
לאולפן שם החל לרכוש את העברית
במרץ, החל לעבוד במחסן הספרים של
חותנו לעתיד במשכורת של 350ל״י
לחודש.
לא עברו חודשים הרבה והזוג המאושר
נכנס בברית־הנשואין. אלא ש־אושרם
לא האריך ימים. השניים נסעו
לירח־דבש במלון קרלטון בנהריה, ש נקטע
באיבו שלושה ימים לפני המועד
המתוכנן. הסיבה: ריב שפרץ בין בני
הזוג בעקבות סירובו של דניאל ביום
הכלולות לרשום בכתובה של כלתו את
הסכום העגול של 200 אלף ל״י.
היו אלה הוריה של סימה שדרשו כי

העולם, להשתלב בעולם העסקים, לראות
אנשים מעניינים ואפילו לעשות
כסף. ברור שאין מקום לחשש כי מאחורי
הצעה כזאת יכול להסתתר משהו
מגונה. הרי נכתב במודעה בכירוש כי
בנו של אותו בעל־עסקים ייתן עדיפות
דווקא לשומרת־מסורת, אות כי הוא
יהודי חרד וירא שמיים וכל העסק
כשד מיסודו.
מה אפשר כבר להפסיד? כתבתי מכתב
לפי תיבת־הדואר שצויינה במודעת
לאשת, והצעתי את עצמי לתפקיד מזכירת
העסק בחו״ל. ציפיתי בכליון עיניים
לתשובה.
עבר שבוע. חלפו שבועיים, ואין סימן
חיים מבנו של בעל העסקים הדרום-
האפריקאי. רציתי לבעוט בעצמי: איזו
מטומטמת אני?! מדוע לא שלחתי מכתב
אקספרס? איך הרשיתי שמישהי
אחרת תקדים אותי ותקפוץ על הזדמנות
הפז הזו? עוד שבועיים היו צריכים
לחלוף עד שהתאוששתי מהמהלומה. ודווקא
אז הביא אלי הדוור את המעטפה
הנכספת.
מכתב התשובה היה כתוב אנגלית
בכתב־יד. הוא היה חתום אישית בידי
בדיאן הסק, בנו של אותו בעל־עסקים
דרום־אפריקאי. הוא התנצל על האיחור
בתשובה והועיד לי ראיון בקפה ורד
בתל־אביב. זד. היה כמו להרוויח את
הפרס הגדול במפטל־הפיס.

פגישה
ב״ורד״

^ יום ובשעה שנקבעו לי במכתי
^ האישי, אחרי שגייסתי את כל התכסיסים
הנשיים מידידותי בעלות ה-
נסיון, כשכולי רועדת מההזדמנות הגדולה
המצפה לי, הגעתי לפגישה בקפה

אתה יכול לקבל מדריכה צעירה

או תיירת בלתי־מחייבת ומודתית
ח ס כון ס׳ג סי דלר שו תכלהס׳גוגיגי ם ת יי רי ם תיי רו תישרא׳ לי ם/ומכאחד
כ רו ת

סכל

הגילים,

סחייכיםוכלתיסחייכיםכ חי יהחכרה סו ד ר עי ת.

שני נירסומים

שניים מהפירמומיס הרבים של מישרד רפיד, בבעלותו
של רמתי ברחוב פרישמן בתל־אביב. בפירסום האנגלי
מציע רמתי לתיירים לקבל מדריך או מדריכה, בהתאם לרצונם, בגיל ובמין מכון בניהול
המבוקשים. הפירסום בעברית הוא של מכון לפגישות
רפיה בו ניתן להשיג כל מיני פגישות כמרומז בקטע המצוטט לעיל.

ורד, בקרן: הרחובות קרן־קיימת ודיזג־גוף
בתל־אביב. אבל הוא לא היד. שם.
פשוט לא היה זכר ממנו. המתנתי שעד,
ארוכה עד שהגעתי למסקנה שהעניין
הזה איננו כלול כנראה בהורוסקופ השבועי
שלי.
אחרי כמה ימים — הפתעה. בריאן
הסק בכבודו ובעצמו בטלפון. נזכרתי
שבמכתבי הראשון, בתשובה למודעה,
ציינתי גם את מספר הטלפון שלי.
השפופרת רעדה בידי כשהועיד לי פגישה
נוספת. אותו מקום. אותה שעה.
הפעם הוא היה. לא לבדו. גבר שחום
ומקריח, שפניו מצולקות ומחוטטות,
הושיט לעברי כף־יד מיובלת והציג את
עצמו בחיוך מלאכותי :״זכריה דמתי,
אני מנהל העסקים של המיליונר בריאן
הסק מדרום־אפריקה.״ בריאן הסק עצמו

גים בפני את חצקל איש־כסית בתור
אבא אבן, זה היה יותר הגיוני מאשר את
בריאן הסק וזכריה דמתי כאנשי עס קים
מדרום־אפריקה.
בריאן ,״המיליונר״ בן ה־ ,45 סיפר לי
כי הוא מייצג בישראל את עסקיו המסועפים
של אביו, העומד להקים בישראל
חברה קבלנית לבנין שתישא את
השם הבלתי נשכח ״ד. פ .קולט.״ לדבריו
״זוהי כיום החברה הקבלנית הגדולה
ביותר בכל דרונדאפריקד״״ מבלי
להזכיר כמובן את רשת בתי־המלון ש יש
לבני משפחת הסק בכל רחבי היבשת
האפריקאית, ועוד כל מיני חברות
ועסקים מסחררים כמו למשל חברת התערוכות
למכוניות, שאת מהותה לא
הצליח בריאן הסק לזכור בדיוק. וכדי
שהתמונה תהיה מושלמת, לא שכח הסק

בוא׳ ננסה אותר במיסה! -מציע צ מו
נוכלים לנערות המחבתות להשיב למודעה 11
בנו של בעל עסקים ביוהנסבורג (דרום־אפריקה),
השוהה עתה בארץ מעונין להעסיק ישראלית
צעירה 2 0 -3 0בעלת הופעה (עדיפות לשומרת
מסורת)

במזכירה בעסק בחו׳יל
כתנאי שבו וכלכלה מצוינים
לפנות בכתב בסוטים מלאים ומם׳ טלפון (אם יש),
לת.ד 3051 .ת״א.
1 1 3 1 1 1זהו זכריה רמתי, פועל בניין
י י * י #יי • 1 #״י* י י משכונת שעדיים, שכבר נתפס
לפני שש שנים בכל מיני עסקים מפוקפקים. עתה, פירמם רמתי
אפילו לא הטריח את עצמו לקום מ־כסאו
לקראתי. הוא סתם היד, תקוע
שם והביט בי בעיני התכלת המימיות
שלו במין טמטום גולמני, כשהוא מושיט
אלי את כף־ידו לשלום — מיובלת
ומחוספסת בדיוק כמו זו של מנד,לעסקיו,
זכריה דמתי. די היה להעיף
בו מבט כדי להבין מדוע איש עסקים
כזה מדרזם־אפריקה צריך מנהל־עסקים
כמו דמתי.
האנגלית שבפיו היתד, עילגת והמונית.
תנועותיו היו מגושמות וארשת-
פניו הביעה מין קהות גולמית. אילו
לא ידעתי מראש שהמדובר בנוכלים
והייתי באמת איזו פתיה -שהמודעה, ב־לאשת
סיחררה את דעתה, לא הייתי
אוכלת את הפתיון הזה. אילו היו מצי-

את המודעה הנ״ל בשבועון לאשה, בעקבותיה ערך פגישות עם
כשלושים נערות שהתפתו להצעה הקוסמת, אך נרתעו אחרי
שהציע להן ״לנסות״ אותן במיטתו לפני שיקבלו את המישרה.

לספר לי כי עסקי אביו הנרחבים מיועדים
לדאוג לא רק לחומר אלא גם
לרוח: יש לו ״רשת של מועדוני-לילה
מפוארים.״
פניו של בריאן זרתו. זריחה דומה
דומני שקלטתי גם על פניו של מנהל
עסקיו התימני. סוף־סוף, אחרי חיפושים
ממושכים, אחרי אין סוף של
ראיונות ובירורים, נדמה לי כי מצאו
את הנערה שביקשו: את •שומרת־הפד
סורת בעלת ההופעה שתוכל להיות מזכירת
העסק של אביו בחו״ל בתנאי
הכלכלה והשכר המצויינים. איך הוא
ידע זאת, מבלי לבחון אותי כלל בעבו דת
מזכירות י שמחו על בריאן. יש לו
טביעת־עין. אני יכולה לראות את המישרה
כמונחת כבר בכיסי. צריכה להתחיל

להכין דרכון ולפתוח חשבון בבנק, רצוי
עם כספת, בשביל הכסף שאגרוף. יש
רק עוד בעיה קטנה אחת, שאותה צריך
להסדיר.
זאת הבעיה הקטנה הזאת התנדב להסביר
לי מנהל־העסקים זכריה דמתי.

בעייה
של התאמה
*ץ דאי,״ הוא התקרב אלי כ״
( 1ממתיק סוד ,״אני רווק. גם אני
נוסע לדרונדאפריקה. הכוונה שלי היא,
בין השאר, למצוא לעצמי גם בת זוג.
אני מבין שגם את לא תרצי לנסוע
לחוץ־לארץ לבדך. זה לא עושה רושם

טוב, ככה, בחורה לבד. התוכנית שלי
זה להתחתן ואחר־כך ניסע שנינו ביחד
לדרוכראפריקה.״
איך אמר חיים בר־לב :״מהר, קצר
ובאופן אלגנטי.״ ישר לעניו. הייתי אומרת
שלוליא נראה כפי שנראה, היה
הבחור הזה מוצא־חן בעיני. הוא לא
מבזבז זמן על שטויות. צ׳יק צ׳יק —
ישר לחופה.
אבל ברגע בו ראיתי את עצמי עומדת
לצידו בשמלת כלה מתחת לחופה,
גילה פתאום זכריה רמתי נימה
של הסתייגות זהירה, משום מה .״תראי,״
הוא אמר ,״את בטח מבינה, שאני לא
יכול להתחתן סתם ככה עם איזו בחורה.
אולי אנחנו לא מתאימים?״
רציתי לצרוח מרוב כאב. לכסוס לעצמי
את כל הציפורניים. איך לא חשבתי
על זה לפניו? באמת, מה יהיה אם
אנחנו לא כל כך מתאימים בתור זוג
נשוי?
:מסתבר שזכריה דמתי הוא בחור
פיקח. לא כמו שהוא נראה. הוא ידע
את התשובה .״תראי,״ הפעיל עלי את
כל קסמיו ,״אם את באמת מתאימה
להיות אשתי, נתחתן זאת תסעי לדרום-
אפריקה כאשתו של מנהל־ד,עסקים של
בריאן הסק. את כבר לא תהיי מזכירה.
נמצא מישהי אחרת שתעבוד בתור מז כירה.
מה שאנחנו צריכים לנסות זה
אם אנחנו מתאימים...״
ומה יהיה אם יסתבר באמת, אחרי
תקופת הנסיזן, שאנחנו לא כל כך
מתאימים, מבחינה אינטימית, אני מתכוונת?
איך
ניחשתם? אפילו לזה היתד, ל־
(המשך בעמוד )34

עסק• מין
(המש!־ מעמוד )33
זכריה דמתי תשובה מתאימה :״או, אז
אם אנחנו לא מתאימים את גוסעת ל־דרזם־אפריקה
בתור מזכירה ולא בתור
אשתי. אני כבר אמצא בחורה אחרת
שתתאים לי.״
כפי שהבנתי היה זכריה רמתי מוכן
להתחיל את הניסוי עוד באותו ערב.
בנקודה זו הרגשתי שאני מותחת מיי
את החבל. ביקשתי שהות להרהר בהצעה
הקוסמת ולהחליט בעצמי מה
אני מעדיפה: לנסוע לדרום־אפריקה בתור
מזכירה, שצריכה קצת לעבוד גם
במועדזן־לילה, או כאשתו הבלעדית ו החוקית
של זכריה דמתי סוף־סוף זאת
אינה שאלה שאפשר להשיב עליה על
רגל אחת.
ביקשתי סליחה וניתקתי מגע.
אני יודעת שלא הייתי היחידה. אני
עצמי יודעת על עוד 29 צעירות יש ראליות
שעברו תוויה דומה פחות או
יותר, כשנענו לאותה מודעה קוסמת
שהציעה להן עתיד מזהיר כל כך ב־דרום־אפריקה.
אלא שהן לא היו עתו-
גאיות. הן פשוט האמינו שהמודעה היא
אמיתית.
בין אלה אפשר למצוא את ציפורה
מרקוביץ ,25 ,משיכון דורה בנתניה!
את מרים לוינגר ,21 ,מירושלים, פקידה
במשרד ממשלתי! את אסתר נגר,27 ,
מכבר חסידים, מורה לאנגלית שלמדה
מלונאות בבית־ספר תדמור; את המורה
למוסיקה תנה מיכאלי ,24 ,מתל־אביב,
ואת הסטודנטית מאוניברסיטת חיפה,
חיה גלזרמן !24 ,את גילה ועקנין,20 ,
מקרית־ים שליד חי־״ שמטעמים דתיים
שוחררה משירות בצה״ל ואת מאלי קודש
,20 ,מיהוד! את מיקי מרכזי,27 ,
ששירתה בצה״ל בגח״ל דתי במסגרת
גרעין של תנועת בני־עקיבא ושהיא בוגרת
הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה
העברית ואת יפית קוקוס,21 ,
שטרחה לענות למודעה בשבועון הישראלי
מארצות־הברית שם היא לומדת
מזכירות.
אינני יודעת כמה מאלה נפגשו עם
הצמד־תמד הזה, דמתי—הסק. אינני יודעת
כמה מהן עברו את השלב של
ביקוש אינפורמציה. מה שבטוח הוא,
שמכפר רב של בנות רואיינו בקפה
ורד על־ידי השניים, כפי שזוכרים האורחים
הקבועים בבית־הקפה, ושההצעה
האינטימית שקיבלתי אני לא הייתה אקסקלוסיבית
שלי. אפשר היה לחוש שהצמד
דמתי—הסק כבר משופשף כהלכה בשיטה
הזאת.
ייתכן — וזו דק הנחה — שהיו בנות
שהסכימו לעבוד את נסיון ההתאמה עם
דמתי. ייתכן גם שכל הבנות היו מספיק
נבונות כדי להבחין במלכודת הנפרשת
לרגליהן. להן, ולאלה שיזדמן להן להיפגש
בצורה זו או אחרת עם שגי ״אנשי-
העסקים״ האלה, אני מקדישה את התשובה
לשאלה: איזה מין עסקי־מין
אלה?

2£חודשי
מ א טד

ך* דמות המרכזית בפרשה איננה,
( | כפי שאפשר לנחש, אותו דרום־
אפריקאי בריאן הסק, אלא דווקא זכריה
דמתי, גאון אמיתי בעסקי נוכלות ודמיה.
הקאריירד,
המסחררת של זכריה רמתי
,40 ,החלד, בערך לפני כשבע שנים.
ביום בהיר אחד החליט פועל־הבנין התימני
משעריים כי הוא נועד להרבה
יותר מזה. אבל לסד, להאריך מילים?
הנה תיאור מעלליו שיל רמתי כפי ש פורסמו
עוד לפני שש שנים מעל דפי
העיתונות העברית, על־ידי אורי פורת
בידיעות אחרונות:
הוא פתח בית־ספר להנחלת הלשון העברית,
הדפים ניירות מכתבים הנושאים
את שם בית־הספר — ״רפיד״ .היד . ,לו
כבר הכל ח ח ממורים ותלמידים. לבסוף
הצליח להתקשר עם כמה מורים על בסיס
של ״פיפטי־פיפטי״ משכר הלימוד של
כל תלמיד שיבוא. הוא יצא לחפש תלמידים.
בעיקר בין התיירים, אך נסיוגות
התיווך שלו בין התלמידים הפוטנציאליים
והמורים — נכשלו. כך הבין כי
,קבלן תלמידים״ זד, לא עסק ופתח לו
עסק חדש.
הוא נשאר נאמן לשם הפירמה ״רפיד״
והקים לו חברה לשיווק מלחים של ים-
המלח. שפד, המלא של החברה היה ״רפיד
מינראל סדום״ .הוא ניסה לבדו ונכשל,

ניסה ל״השתדך׳ עם חברה לשיווק מלחים
מרחוב מקודדישראל בת״א — אך
נכשל גם שם.
אבל, לא איש כזכריה דמתי יתיאש.
שבועות אחדים לאחר שחדל מעסקי המלח,
פתח לו משרד בתל-אביב ברחוב
פרישמן ,6שם רקד על שתי חתונות.
הוא הקים שם חברת־ביטוח לתיקוני חש מל
ביתי והבטיח למבוטחיו כי יתקן כל
קילקול חשמלי בביתם, תמורת 10ל״י
לחודש. חוץ מזה, שינה את שמו מדמאתי
לדימיטרוס, הציג עצמו כאמרגן יווני ל־תצוגות־אופנה,
אמנות וסרטים, ופירסם
מודעות בעתונים, לפיהן הגיע ארצה כדי
לחפש נערות צעירות.
הנערות הצעירות זרמו אל משרדו
ועמן זרם גם הכסף. לכל העסקים שלו
היו חותמות־גומי עם שמות מפוצצים,
בעזרתן חתם על שטרי חוב שהלכו
וגדלו. הוא מדד ורשם את מידות גיסן
של טועמדותיו, אך שכח למדוד ולרשום
את גודל חובותיו, עד אשר יום
אחד, התמוטט על פועל־הבניין כל מגדל
הקלפים שבנה. אשתקד, כאשר הובא
למשפט, שילם עבור כל עסקיו ב־28
חודשי מאסר ,״במזומן״ ,לא שטרות...

שיפוצים
ו היכרויו ת
* ראה שתקופת המאסר לא לימי
!דה את דמתי לקח. שכן, לא מכבר
שכר לעצמו חדר ברחוב פרישמן 6בתל־אביב,
שאת שכר הדירה עבורו שילם
מעבודותיו בסבלות ובבניין. שם היה דמתי
יושב ימים ולילות, מעלה תוכניות על
הנייר, משרטט פלאקאטים, מחשב חישובים
וכל זאת במטרה למצוא את הנוסחה איך
להתעשר במהירות.
הוא הוציא אלפי לירות להדפסת פרוספקטים,
אשר חולקו ברחובות לעוברים
ושבים על־ידי נערים שנשכרו לצורך זה.
בפרוספקטים אלה הוצג מישרדו של דמתי,
מישרד רפיד, כמישרד לשיפוצים — אספלט,
בטון ובלטות! כמישרד להשכרת
רכב! כמישרד להדרכת תיירים וכמכון
להיכרויות, שם אפשר לפגוש ״תיירים
ותיירות, ישראלים וישראליות מחייבות
ובלתי מחייבות ומודרניות,״ כלשון הפרוספקט
של דמתי. המודעות והפרוספקטים,
שהציעו עבודות שונות לנערות משכו ל־מישרדו
הצנוע עשרות נערות סקרניות.
עבודה לא תמיד יצאה להן מזה. אבל
דמתי יכול היה לנצל זאת להיכרויות
מגוונות.
לפני כמה חודשים הכיר דמתי תייר
דרום־אפריקאי, שבשהותו בארץ עבד כ־פועל־בניין
אצל קבלן חולוני בשם ליס־טר,
אצלו גם הועסק דמתי בשעות שהיה
חופשי מחלומותיו המגולמנים. האיש הציג
את עצמו בפני דמתי כבנו של קבלן
עשיר, שכל כספו, כמיליון דולר, נגנב
ממנו, והוא נותר מחוסר כל. דמתי החליט
לאמץ אותו, ד,ירשה לו ללון על ריצ פת
מישרת.
במרוצת הזמן למדו כנראה השניים
להכיר איש את רעהו, הפכו לשותפים.
במישרדם המשותף המשיכו לקבל כל יום,
בין השעות חמש לשבע בערב, אנשים
שבאו להתעניין ב״סוכנות לפירסום ודוגמניות״
או ב״מכון להיכרויות, מסיבות
וריקודים״ .כך הם יזמו את תעלול
״המזכירה״.
שני ״המיליונרים״ לא הסתפקו כמובן
במודעה שפירסמו בלאשה, שהזרימה אליהן
כשלושים פתיות, תלו גם מודעת־ענק
באוניברסיטת תל־אביב בבניין מקסיקו.
כאשר שאלתי סטודנטיות, אם המודעה נראית
להן אמינה, השיבו רובן, להפתעתי,
בחיוב. זאת אולי הסיבה שמיספר כה
גדול של צעירות ישראליות, לא מטומ טמות,
נענה לבוא לפגישות עם השניים,
שם הוצעה להן משכורת של חמשת אלפים
ל״י לחודש ו״חיים משוגעים״ ,אם
רק תסכמנה להיות טובות למנהל העסקים
הישראלי של המיליונר האפריקאי.
אם מישהו מר,נענות למודעה התאכזבה,
כמוני בראשונה, כאשר באה לפגישה
ולא מצאה את הצמד־חמד, היא אינה
צריכה לכעוס על עצמה. לא בה האשם,
לפעמים פשוט אין השניים משיגים
את שלוש הלירות הדרושות לשם
ישיבה בקפה ורד ואז הם נאלצים להסתגר
בחדר החדש ששכרו לעצמם ברמת־אביב.
שם הם יכולים להמשיך ולרקום
חלומות איך לשכנע צעירות ישראליות
חמודות שהם מיליונרים הזקוקים בדחיפות
למזכירות, ואיך לעשות זאת מבלי
להפריע את מנוחת המישטרה.

במדינה
(המשך מעמוד )32
סכום זה יירשם בכתובה, שכן הם רצו
להבטיח את עצמם שאין להם עסק
עם איזה הרפתקן הרוצה לנצל את
בתם ולנפשה אחר־כך לאנחות. מדוע
דווקא 200 אלף ל״י? זה מפני שהדירה
שהם התכוונו לרכוש עבור הזוג הצעיר
היתד, צריכה לעלות להם בסכום דומה.
עניין אינטימי. סירובו של דניאל
לכתוב 200 אלף ל״י, העלה את חמתה
של כלתו הצעירה, גם בתום ירח־הדבש.
שלושה שסועות אתרי הנישואין נטשה
סימה את הדירה ששכרו עד שביתם
יהיה מוכן.
כעבור ימים אחדים קיבל דניאל מ־בית־המשפט
המחוזי בתל-אביב הודעה,
כי הוגשה נגדו תביעה לתשלום מזונות
בסך 400ל״י לחודש לאשתו הטריח.
דניאל, שלא היה מוכן לחתום על
סכום של 200 אלף, מחשש שרוצים
לקשור אותו לכל חייו לאשר, אחת,
לא היה מוכן גם לשלם 400ל״י לחודש,
שלושה שבועות אחרי החתונה, בעד
אשר, שלא הספיק להינות ממנה בכלל.
״עזבתי בפאריס עבודה מסודרת,״
אמר ,״היו לי הוצאות לעלות לארץ.
סידרו אותי ועכשיו עוד רוצים ממני
מזונות, בכלל לא מגיע להם. היא יכו־לה
לאכול אצל אבא שלה. אני לא משלם.״
הכלה החסודה עצמה סירבה להגיב
על הפרשה .״זה סיפור מאוד אישי
ומאוד אינטימי,״ אמרה. ואיל; אביה,
יעקב כהן, הסביר :״זה יכול לקרות
במשפחות הטובות ביותר!״
אף אחד לא התווכח עימו על כך.

הורה לשחרר את מזרחי בערבות של
5,000ל״י.
משופט לשופט. מזרחי לא שוחרר.
למחרת, הביאה אותו המישטרה בפני בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, עירערה על
החלטת שופט־השלום. השופט הד״ר יצחק
רווה הורה לעוצרו לשבוע נוסף. סך-
הכל 24 :יום במעצר. עדיין בלי כתב-
אישום.
בתום התקופה, הובא מזרחי בפני
שופט־השלום ברחובות. אלא שזה טען
מישטרה מעצר בשרשרת
״המישטרה לוחצת ע7י;
כי היא רוצה שאהיה
מזשין שזה.״
24 יום ישב יוסף מזרחי ( )27 במעצר —
מבלי שיוגש נגדו כתב-אישום. גם נזי־פת
השופט שלמה יפרח במישטרה לא
שינתה את המצב: מזרחי לא שוחרר.
גם כאשר נסתיימו 24 ימי המעצר —
עדיין לא הוגש אישום נגד העצור. תחת
זאת, ביקשה המישטרה מבית־המישפט כי
יאריך את מעצרו בתשעה ימים נוספים.
זאת בניגוד לחוק הקובע כי אין לעצור
אדם יותר משלושים יום, אלא לפי הוראת
היועץ המישפטי לממשלה.
עבריין נועז. בבקשתה לעצור את מזרחי,
כתבה המישטרה :״לאחרונה אירעו
באזורנו התפרצויות רבות, בהן ניגנב
נשק ורכוש בשווי אלפי לירות. בקשר
לכך נעצרו מיספר חשודים, אשר הודו
כי ביצעו פריצות והחשוד קיבל מהם את
הרכוש הנ״ל. כמו־כן חשוד האיש כי
לפני כחודש וחצי ירה ברמת־אליהו באקדח
שהיה ברשותו, לעבר צעירה, ל אחר
שהיא הלשינה על חבריו. הנ״ל חשוד
גם בהחזקת נשק אוטומאטי אחר. החקירה
מסתעפת, כדי לעצור חשודים נוספים.
יש לנו מידע כי הוא מנהיג כנופיה, שמבצעת
פשעים באזורנו.״
בין היתר, התבססה המישטרה על עברו
של מזרחי. כמה התפרצויות ושתי
תקופות מאסר של שנה וחצי ושנתיים.
אן? רגע מנוחה .״מאז המיקרים האלה,״
עונה מזרחי ,״המישטרה לא נותנת
לי רגע אחד מנוחה. כבר שנתיים
שהיא מחפשת לרמוס אותי. רוצה לעשות
ממני מלשין, ובשביל זה עוצרת אותי.
״את הנשק בכלל לא מצאו אצלי, אלא,
אצל אחד אחר, שאמר שר,עוזי שמצאו
אצלו, הוא שלי.
״האקדח שהם אומרים שיריתי בו —
אני אז הייתי שיכור — היה אקדח צעצוע
של פורים. לא גרם שום נזק.״
בשלב ראשון, ביקשה המישטרה משו־פט־השלום
שלמה יפרח להורות על מעצרו
של מזרחי למשך עשרה ימים, בהם
תגיש נגדו כתב־אישום. אבל עשרת הימים
לא הספיקו למישטדת ראשון. מז רחי
הובא בפני השופט בפעם השנייה,
לשם הארכת מעצרו.
השופט לא נענה .״מדוע לעצור?״ שאל.
״לא הספקנו לסיים את החקירה. קיבלנו
מידע סודי על הנאשם ואיננו יכולים ל שחררו,״
ענה קצין המישטרה.
הדברים לא שיכנעו את השופט. הוא

עצור מזרחי
מידע סודי
כי אין לו סמכות לעצור את האיש.
אך גם הפעם חיכה מזרחי לשווא לחופש
המיוחל. שוב ניכבל ושוב הובל אל
בית־המעצר של מישטרת ראשון. הפעם,
הוצא נגדו צו־חבישה, כאילו לא נעצר
כלל לפני כן.
פרקליטו, חיים מישגב, שראה כי ה־מישטרה
מתכוונת לעצור את האיש מעבר
לזמן המותר בחוק, פנה בדחיפות לנציב
תלונות הציבור, לשר המישטרה,
ולפקרליטות.
רק אז שוחרר מזרחי.

דרכי אדם
המתעדה חי ה
מי הרג
כשגגה את אשתו
של העולה מהודו?
סלומון נגאוקר לא ידע זאת, אבל
הוא שיכל את אשתו לשעבר בדרך
ממשדד־הקליטד, לפשרד־הפנים.
לפני עלותו לישראל באפריל ,1969
סירבה אשתו של סלומון בן ד,־ ,49 ואם
שני ילדיו, לעלות לארץ. אנשי הסוכנות
בהודו לא היו מוכנים להעלות את
הבעל לישראל לפני שהגיש לה תצהיר
חתום כחוק בידי האשד, כי היא התגרשה
מבעלה, אין לה כל ענין בציון
והיא מרשה לו לקחת את שני ילדיו.
כתוצאה מכך היה מצבו של סלומון
ברור לכל. בעת שהגיע לנמל־התעופה
של לוד, קיבלו אותו אנשי משרד-
הקליטה, רשמו בתעודת־העולה שלו כי
הוא גדוש. הוא נשלח לדימונה, שם
שוהים הרבה מבני גלותו, הצליח להסתדר.
אפילו קשרים רומנטיים קשר,
שכן היה צריך למצוא באורח דחוף אם
לשני ילדיו הקטנים, אליזבט בת ד,־11
ורפאל בן ה־ .8אלא שאז התחילו הצרות.
תעודה פטירה לחיה. מסתבר כי
חודשיים אחרי שעלה לארץ הפך סלומון
לאלמן. מי שרצח את גרושתו
לשעבר לא היה אלא פקיד משרד-
הפנים הישראלי, שהשפה האנגלית לא
היתד, כל כך שגורה בפיו. בעת שבא
סלומון נגאוקר להוציא תעודת־זהות,
שאל #ותו הפקיד :״אשד, יש?״
סלומון השיב :״אין.״
והפקיד רשם בפרטי הרישום שלו:
הוא לא הבחין בטעות אלא לפני
חודשים מספד, כאשר עמד לשאת אשה,
(המשך בעמוד )36

(המשך מעמוד )31
ישכח את תצלומי חיילי חיל־הנחיתה, השורפים בתים
בעזרת מציתי־כים ז מי יכול להתעלם מגילויי־הזוועה שנתגלו
במישפטים האמריקאיים נגד פושעי־מילחמה? מי יודע
כמה ילדים נהרגו בפצצות נאפלאם ורסק, כמה תינוקות
הפכו בעלי־מום בשחר חייהם ז
המצפון האמריקאי נחרד למראה הזוועות. התנועה נגד
המילחמה, שהיתר. בעבר נחלת קומץ של אנשי־מצפון
בעלי־הכרה, הציפה את מרבית העם. בשבוע שעבר התמודדו
על כס־הנשיאות שני מועמדים שהתחרו ביניהם
בהבטחות לסיים את המילחמה לאלתר.

האם אנחנו, מדינת פליטי אושוויץ ומאי*
דאניק, נהיה אדישים נובח השמדת עם אחר?
האם בה טרודים אנחנו ככעיותינו וכמילחמו•
תינו, עד כי גם ליבנו, ולא נשמע את קול
הזעקה?

רק ד״ן 1101
אין זה מתפקידנו, כבית־הנבחרים של מדינת־ישראל,
לקבוע הלכה לגבי צורת הפיתרון הרצוי לוויאט־נאם. על־כך
יחליט העם הוויאט־נאמי עצמו.
אולם יש דברים שעליהם שוב אין עוד ויכוח. העם
האמריקאי עצמו פסל את המילחמד. הרצחנית, ותובע
את סיומה המיידי. העם האמריקאי עצמו מתעב את
מישטרו של הנשיא תיו בסייגון — מישטר התלוי על
בלימה, מישטר שאין לו צל של תמיכה בקרב העם
הדרום ויאט־נאמי; מישטר הנאלץ לקיים דיקטטורה
גלוייה, אחרי שחיסל לאחרונה את שרידי הדמוקרטיה
הפורמלית! מישטר שנתן גושפנקה להפעלת מכונת־ההש־מדר.
הרצחנית הזרה נגד בני עמו שלו! מישטר המזוהה
עתה בעולם כולו עם השחור שבשחור.

במשך בל השנים האלה הצליחה ממשלת
ישראל להימנע מזיהוי עצמה עם מישטר נלוז
זה. היה זה אחד ממעשיה המעטים שעליו
יכולנו לברכה כפה מלא.

הופעלו עליה לחצים כבירים. שני נשיאים אמריקאיים
ניסו בכל כוחם להביא לידי זיהוי ישראל עם המישטר
בסייגון, כדי להרתיע את יהדות אמריקה, אשר מיטב
בניה העמידו עצמם בראש ההתקוממות המצפונית נגד
השמדת־העם.
רק אדם אחד בצמרת ישראל — מי שהיה אז הבר־הכנסת
משה דיין — נתן את ידו למכונת־המילחמה
האמריקאית, כאשר ערך מסע־ראווד, הפגנתי לוויאט־נאם,
על חשבון הפנטאגון.

תמיכה בעריץ מנואל בוס
עתה הגענו — אולי! אולי! — לראשית סוף המיל׳
חמה. איזו בשורה נהדרת למיליוני הקורבנות הפוטנציא׳

בדים מכירים בממשלת סייגון.
אורי אכנרי ז האם הם עכשיו הולכים
להכיר בתיו, אדוני שר־החוץ? עכשיו?
שר־החוץ אבא אבן: הם מכירים בתיו.
אורי אכנרי ז הס נמצאים במצב של הכרה
עוד מאז הסכמי ג׳נבה ב־ .1954 מי הולך עכשיו,
חוץ ממך, להושיט את היד לאיש הזה?
שר״החוץ אבא אבן ז יש שיצאו לפני
שבועיים־שלושה.
״אורי אכנרי: במיקרה השני — נמצא את עצמנו
כבעלי־ברית של מישטר צבאי, שנעזב בסלידה על־ידי כל
ידידיו, והממשיך במילחמה עקובה מדם נגד בני־עמו שלו—
וניגרר אחרי שקיעתו ^הבלתי־נמנעת.

בל זה לשם מה? מה רוצה הממשלה לה
שיג?
מכל מעשיה עד בה, זהו המעשה התמוה
ביותר.

יחסים עם נולס (1 -לבן
אנו תומכים עקרונית בדיעה שיש לקיים יחסים עם
כל מדינה ועם כל מישטר השולט בפועל — וכי בעצם
קיום יחסים אין הבעת תמיכה.

אולם בלל זה אינו חל במיקרה זה — כאשר
הושטת הברה בשעה זו, בנסיבות אלה ,
למישטר מעורער ומוכתם, תובן כצדק לא ב:
אקט שיגרתי, אלא במעשה פוליטי ואידיאולוגי
ממדרגה ראשונה.

״מ׳ הורו עכשיו, חוץ ממך להושיט
את היד לאיש האחראי להשמדת־עם?״
ברגע זה קיימות שתי ממשלות בדרום ויאט־נאם —
זו של תיו וזו של חזית־השיחרור (הוויאט־קונג) .מדוע
להכיר באחת, ולא בשנייה?
יתר על כן, יש שתי מדינות בוויאט־נאם. האם מוכנה
ישראל לקיים יחסים עם ויאט־נאם הצפונית? היחס העויין
של האנוי לישראל, המשתקף מדי פעם בידיעות, אינו
מחוייב המציאות, וגם אינו שורשי. בשעתו נפגשתי עם
הנציג הבכיר של ממשלת ויאט־נאם הצפונית בפאריס,
והופתעתי מן היחס החיובי שלו לישראל, מדינה שאליה
התייחס כאל כל מדינה אחרת, ושאת אהדת אזרחיה ביקש
בפד. מלא.

ליים של השמדת־העם, אילו נמשכה. הנרי קיסינג׳ר הגיע
לידי הסכם עם ממשלת האנוי ועם ממשלת הוויאט־קונג.
כאבן־נגף אחרונה בדרך עומד מישטרו של תיו,
המסרב להתחסל כדי לאפשר כינון מישטר חדש, שוחר-
שלום, והמאיים להמשיך במילחמה לבדו — גם אם האמריקאים
יסתלקו בשאט־נפש.

והנה באה ממשלת-ישראל, ועם מישטר
ז ה, וכרגע ז ה, היא רוצה לכונן יחסים דיפלומטיים

הדבר כמעט לא ייאמן. האם ניתן יד לדיקטטורה, אשר
מקימיה ותומכיה האמריקאיים עצמם מואסים בה? האם
נחזור על התרגיל הרה־האסון שלנו באלג׳יריה, כאשר
גורמים ישראליים מרכזיים העניקו את תמיכתם המע שית
למחתרת הפאשיסטית של האו־אה־אם, ועזרו לה
בנסיונד. לסכל את השלום הממשמש ובא — אחרי
שהנשיא דה־גול כבר הושיט את ידו לכריתת השלום
הצרפתי־אלג׳ירי?
איד יבין העולם קשירת יחסים בין ירושלים וסייגון
בשעה זו? העולם לא ידקדק בדיקדוקי־עניות דיפלומטיים.

׳וסונים וסייגו!
גרוע מכל, בעיתוני ישראל פורסמו רמזים שיש בדעת
ממשלת־ישראל לשגר מומחים או יועצים לדרום ויאט־נאם.
אילו מומחים? אזרחיים — או גם צבאיים?

האם יפול מחר צעיר ישראלי על אדמת
אותה מדינה, שכה נטושה מילחמה מזוהמת?
האם נסבן אה את חייו של שליח ישראלי אחד
תחת דגלו של מישטר רקוב ומושחת זה?

הוא יסיק את המסקנה בי קשירת קשר
ביום -פירושה תמיכה כנשיא תיו, תמיכה
בדיקטטורה שלו, תמיכה בהמשך השמדת-העם.
כי אחת מן השתיים: או שממשלת הנשיא ניכסון תש בור
את מישטרו של תיו, או שהצבא האמריקאי ייסוג
סופית, והמילחמה תימשך בין כוחות האנוי והוויאט־קונג
לבין מישטרו של תיו.
במיקרה הראשון — יזכרו יורשיו של תיו, המישטר
שיקום מחר בסייגון, כי תמכנו בעריץ המגואל־בדם עד
הרגע האחרון. לא נרכוש אף ידיד אחד בוויאט־נאם או
בארצות־הברית, ונוכתם בכתם שלא יימחה בנקל.
זלמן שובל ז חבו־הכנסת אבנרי, קראתי את
ההצהרה של האנוי על רצח מינכן?
אורי אכנרי נ עוד אגיע לזה.
שר־החדן אבא אכן: גם הצרפתים והש־

בטרם יקרה אסון כזה, בטרם יונף דגל ישראל בסייגון,
בטרם נושיט אף רמז של הכרה או תמיכה במישטרו של
תיו, אני מציע לכנסת לקיים על כך דיון נוקב וממצה —
תוך קביעה שלא ייעשה דבר מצד הממשלה בכיוון זה
עד אשר תאמר הכנסת את דברה המוסמך.

(הגנרל הוויאט־נאמי לחייל האמריקאי):

״ב שבילן זו סתם מילחמה,
אבל בשבילי זו פרנ ס ה!״

אבא אבן לא השיב אף על אחת הטענות המהותיות,
אלא חזר על הטענה שעצם ההכרה אין בה הבעת
תמיכה במישטר זה או אחר. אך בדבר אחד הצלחתי:
בתשובה לקריאות שלי, הכריז אבן, כי ישראל מוכנה
בכל עת לקיים יחסים גם עם ממשלת האנוי.
לפי דרישתו, הסירה הכנסת את שתי ההצעות מסדר*
חיום, ברוב האוטומטי ממפ״ם עד חרות.

במדינה
(המשך מעמוד )34
שתהיה אם חדשה בילדיו. אנשי הרבנות
שלקחו בידיהם את תעודותיו הבחינו
בסתירה: בתעודת־העולה שלו הוא
נרשם כגרוש ואילו בתעודת־הזהות הוא
נרשם כאלמן.
מאחר שמשרד־הפנים כפוף לשר דתי
ואילו משדד הקליטה לשר מפ״מי, ברור
שאנשי הרבנות סומכים יותר על מה
שרשום בתעודת־הזהות. אבל הם רצו
להיות בטוחים שאשתו לשעבר של סלומון
אומנם מתה, לפני שהם מרשים
לו לשאת אשד. חדשה.

לעבודה. איש אינו מטפל בהם מלבדי,״
כתב במכתבי תחנונים ששיגר בחודש
אוגוסט השנה ל־שרי הפנים והקליטה.
זה עזר כמו כוסות־רוח למת. הוא קיבל
תשובות מתחמקות, שהיפנו אותו
ממשרד אחד לשני כדי לברר אם אשתו
מתה או רק התגרשה ממנו.
השבוע עשה סלומון את הצעד האחרון:
הוא שיגר מכתב תלונה לנציב
התלונות, התלונן על שבגלל טעות של
פקיד־רישום מבולבל או מטומטם, צריכים
שני ילדיו להישאר בלי אם והוא
בלי אשד, בבית.
עד שתתקבל תשובה יכולה, חלילה.
גרושתו למות בהודו, ואז יוכל לקבל
אישור שיאפשר לו להינשא.

״תביא לנז תעודת־פטירה של אשתך
הקודמת ותקבל רשיון להתחתן,״ אמרו
לסלומון.
״ממי אני אקח תעודת־פטירה שלה?״
שאל סלומון .״אם היא עוד חיה? —
את. מי אני צריך לרצוח כדי שאקבל
רשיון להתחתן?״
הכלה עז 3ה. בינתיים נעשה העניין
לא כל כך אקטואלי, כיוון שהאשה
שעמדה להינשא לסלומון ראתה את
הקשיים שמערימים בדרכו ועזבת אותו.
אבל סלומון לא נואש .״ילדי זקוקים
לאם. אני כולא אותם בבית כשאני הולך

3־1971
הסיע אגד

מידיון)4

( אר ב ע מאות שבעי ו שלו ש ה
נו ס עי

מר פרס מסר, כי שגי הקואופרטיבים
מונים קרוב ל־ 8000 חברים.
הגידול בתנועה הוא כדלקמן: ב־
1960 עשה אגד 97.9מיליון קילומטרים
לשנה. השנה — 293 מיליון, גידול
של 300 אחוזים.
2מיליון נוסעים ליום

השנה הסיעה אגד 473 מיליון נוסעים.
הארץ

; 0.10.72

זוזו אגד

1יר7ודו 11^1]1עלנד ף ו?.11ז|
חה השנייה, הרבה יותר קצרה כבר, מסיבות
תקציביות, היא של הבעל להוריו.
סדר־יום אופייני, לזוג צעיר בירוד
הדבש: ארוחה — נעלמים בחדר. כעבור
חצי יום או יום, הם חוזרים ומופיעים
בחדר האוכל, צונחים כל עוד נפשם בם
לכיסאות, אוכלים דומם, ללא מילה —
ובחזרה לחדר. וכן הלאה, וכן הלאה.
אצל אחוז גדול של הזוגות הצעירים
— אחוז מפתיע בגודלו, לדברי אביה —

נפרדה, שברה, איבדה...

סדין אדום
נותנת הכלה את הטון מרגע ראשון, ולא
תמיד בשכל :״תביא לי את הארנק, יוסי.״
״לך תחתום במודיעין, משה.״ ״מה עם
הסיגריות שביקשתי, זלמן.״
וכל זה — בטון שתלטני מדאיג.
מקרים פיקנטיים שזוכרת אביה:
שתי כלות שהגיעו לירודהדבש — כשהן
בהריון מתקדם.
כלה אחרת, שזעקות ה״הצילר׳ שלה,
מהחדר, החרידו את המלון במשך שבוע.
והעיקר — וזו ללא ספק נחמה גדולה
לצור ישראל — ישנם עדיין סדינים אדומים,
מדי פעם.
מי היה מאמין.
פרי ביום ראשון אחרי־הצחריים, הגיעה
חצי פרי לביקור נופש ועבודה בארץ.
אבל אם יילד לה כאן כמו שהלך לה
בחו״ל, אני לא מקנאה בה.

אל ה ידידי ם אלה?
נחשון לאביה נחשון יש אחד הג׳ובים ה־פיקנטיים
בארץ: היא מנהלת את מיפעל
ירחי־הדבש במלון הסלע האדום באילת.
ומאחר שיש לה גם עין בוחנת, היא הפכה
למומחית מס 1 .בנושא.
״בדרך כלל, הצעירים הישראלים לא
יודעים לעשות שמח,״ מספרת אביה.
״כשהם מגיעים למלון, הם מבקשים בהתחלה
שני בקבוקי קולה. אחרי זמן
קצר, הם כבר מבקשים בקבוק קולה אחד
ושתי כוסות.״
כל הזוגות, מסתבר, ממהרים מיד לטלפון׳
עם הגיעם למלון. השיחה הראשונה
היא של הכלה הצעירה — להוריה. השי-

הכל עבר בשלום, כמתוכנן. ביום חמישי
האחרון, נישאה נערת־הזוהר לאה
ורדי ( )25 למשה כהן — בדיוק
כמו שניבאתי לכם (לזוהר נולדה ,״העו־

לם הזה״ .)1835
אולם בת־גל בבת־גלים המה מאיזה
400 אורחים עליזים מתרוננים — אבל
מה שהפריע לכלה היו דווקא אלה שלא
באו, לא אלה שכן
באו. דווקא בערב
נישואיה, היה עליה
לגלות עד כמה
אי־אפשר לבטוח
בידידים בחיים.
הראשון שאיכזב
היה הידיד האח־רון
שלה, נתן
הירש, שחקן מכבי
חיפה לשעבר,
ולאחר־מכן מאמן
קבוצת הכדורגל המקומית
מקסים.
מידיד אחרון,
שחתם את תקופת
רווקותה, ניתן היה
לצפות שיופיע לחתונה,
לחגוג את
החתימה, ואת הפתיחה
— של ההחדשה, תקופה אני
מתכוונת.
אבל איפה. נעלם

גס יותר מדי אהבה יכולה לעלות לפעמים
לבן־אדם על העצבים. והאחרונה שלמדה
את זה, היא יונה אליאן — הלא
היא נורית המפורסמת.
מאז הסרט, נהייתה השחקנית הצעירה
( )22 לנושא אהבתם וחמלתם של כל חובבי
הסרט הישראלי המשובח. ביחוד אלה.
מתוכם שלא הגיעו עדיין ל־ ,13 ואלה
שכבר כן הגיעו ל־ : 73 גורלה של^ הגי
סים
להכניס אותם בכוח לחופה. רק שניים
אלה לא יודעים מכלום :
״מי מתחתן? מה פתאום?״ מושכת בכתפיה
יונה, בת להורים יוצאי פולין הנראית
כמו תימניה גזעית .״ששי בכלל
נמצא עכשיו באמריקה, והוא מעולם לא
הציע לי חתונה. לא דיברנו על זה אפילו.
מה רוצים מאיתנו? הסוף יהיה שנתחתן
רק בגלל שיהיה לנו לא נעים, אחרי שכל
אדם היו ימים, שעידו בן־גוריון
תופעת־טבע קבועה במדור שלי. לא
שבוע שחיי״האהבה הסוערים שלו
פרצו החוצה בצורה זו או אחרת.
מתכוונת לאותו חלק מהם שכן
ראוי לדפוס.
אותם ימים חלפו, והנמר הסוער ירד
מאופק חיי המקצועיים. נעלם בכלל, גם
מהנוף התל״אביבי, והיה כלא היה.
השבוע, פגשתי באקראי מישהו שדמה
לצילו של עידו המפורסם. הצל
הרים את רואה כהרים, שאלתי את
עצמי.
לא, ענה לי הצל. זה באמת אני.
שלא נדע. בימיו הטובים, היה בחור-
החמד, גבר מפואר שהתנשא לגובה, לרוחב
ולעומק. מה שעמד עכשיו לפני,
שקל 68 קילו, ונזהר מרוח־פרצים.
״כשהוכנסתי לאיכילוב,״ סיפר הצל,
״רצו להשכיב אותי במחלקת היולדות.
שקלתי 86 קילו.״
מה קרה ן ״התחלתי לאהוב אוכל,
במקום לאכול אהבה,״ מסביר עידו בחיוך
נוסטלגי.
כיום, כל זה נחלת העבר .״חזרתי
לילדות ולטבע,״ הוא מחייך חיוך משוחרר,
מלא ילדות וטבע .״חסל סדר כדורים.
אני מכיר היום כמה בתי־מרקחת
בעיר שעומדים לפני פשיטת-רגל, בגלל
שהפסקתי לבקר אצלם.״
לא אהבה. לא אוכל. לא כדורים. אז
מה נשאר ן
״הרבה חמצן, ולבניה,״ קורן עידו
מאושר.
ברררר... היה היה לא אני
היה

ורדי ובהן

לא מבחינה מקצועית. בצד הזה הולך
לה פגז. פניה המקסימים מכסים עמודים
שלמים של תצלומי פירסומת (ראה
תמונה) בגדולי עיתוני העולם, והיא ממשיכה
להיות מבוקשת עוד ועוד. צלם
איטלקי מפורסם הזמין אותה, למשל,
לארבעה ימים לאילת, לצילומי פירסו-
מת מתחת למים.
הבעיות הן בתחום האישי יותר. קודם
כל, היא לומדת לחיות לבד, אחרי
שנפרדה מבעלה מזה שנה יגאל רוזנ־גו״ג
(חני פרי מתגרשת ,״העולם הזה״
.)1825 כנראה בגלל זה, בהיעדר יד
תומכת לצידה, היא שברה רגל, כוסתה
בגבס, ונאלצה להסתפק בצילומי-פנים
בלבד תקופה ארוכה.
תחשבו שזה מספיק, לא ז אז לא.
בדרכה לארץ, היא גילתה בנמל״התעו־פה
בלונדון שהיא איבדה את הדרכון.
היא עמדה להפסיד את המטוס, והציל
אותה הקונסול הישראלי שם, שצילצל
לשילטונות הנמל, סידר לה אישור מיוחד
לטוס ללא דרכון.
נקווה שמשנה מקום משנה מזל.
הבחור, ואפילו מילה טובה לא אמר.
השני שאיכזב, היה — לא, זה לא
יילך. אם אצטרך לפרט את כל האבירים
שלא באו להיפרד, לא אגמור. בקיצור,
כמה וכמה מאלה שנחשבו תמיד לחב-
ר׳ה טובים — לא הצליחו להירגע מהמחשבה
שלאה הפכה לאשה נשואה,
והחליטו שאינם יכולים לראות את זה
במו עיניהם.
אבל זה באמת היה האסון הקטן יותר.
משהו הרבה יותר חמור אירע ביום
השלישי של ירח־הדבש: הכלה הטרייה
קיבלה חום גבוה, והזוג נאלץ1
לנטוש את קיסמי קיסריה.
אל תגידו לי שגם לכלה עצמה היו
נישואיה חווייה טראומטית מדי י

הארץ מדברת על זה פלי הפסק.״
בינתיים, האהבה בוערת גם בלי חתונה.
ששי מצלצל אליה מעבר לים כל שבת, ן
מספר לה במשך רבע שעה — בתעריפים
הטראנס־אטלנטיים, אל תשכחו — שהוא1
אוהב אותה. אחר כך, הוא שומע מפיה,
רבע שעה, שהיא אוהבת אותו.
הבדיחה היא, שבהתחלה התנגדה בכלל
לכל הרעיון לשחק לצידו של ששי. אחרי
הכל, הוא היה סתם זמר — והיא שחקנית
רצינית, שכבר הופיעה בתפקידים ראשיים
בהן לא תיקחהו עימך ויום אחד מתעוררים1,
ועכשיו מחליפה את דליה פרידלנד בלהיט ן השנה, בוטיק השקרים.
בסוף, השתכנעה.
ותיראו מה יצא מזה: תפסה את אהבת־חייה.

תפסיקו
להציק -אין חתוש
בורה העיוורת נגע לליבם של רבבות
שאוהבים דברים כאלה. התוצאה, ליונה,
היתה דרסטית: היא הפכה לנושא מבוקש
מאוד בכל העיתונים, כוסתה על־ידם מכל
זווית אפשרית.
מובן שהזווית האפשרית ביותר, היו יחסיה
עם גיבור הסרט, ששי קשת. מה
עוד, שיונה וששי באמת התאהבו במהלך
ההסרטה.
אחרי הסרט, עברו יונה וששי לגור
יחד — עובדה שמיד הפכה אותם, בעיני
אמצעי התיקשורת, לנשואים בכוח. מאז,
לא יורד נושא החתונה מהפרק, וכולם מד

אריאן

שוו הטלנו! נואשון שוחזו נסוט שננו גום מהומה נואשו
נה המרכזית. גולן בחן את שדה הקרב,
פתח את דלת הג׳יפ, הסיר בתנועה מהי רה
מעל ג׳וזי את החולצה שכיסתה את
גווה הערום, ושלח אותה אל גוב האריות.
ג׳וזי צעדה בגוב, המצלמות הנסתרות
והגלויות פעלו, והסצינה הוסרטה. כאשר
הופיעה הניידת, זינקה ג׳וזי בחזרה למעמקי
הג׳יפ הממתין, ונעלמה.

אדי מוכתר, גדי יגיל ודב רייזר, לבושים
^ דדייח 11להר 1 8 1
גרבי ניילון להסוואה, בדרך לביצוע ה1\
111 1ע1

שוד הגדול. במציאות, היה זה שוד רציני ביותר. בסרט, הוא הופך להומוריסטי. למטה
מימין: בני אמדורסקי, בומבה צור, דודו גל וישראל גוריון מסתערים לתוך הבנק.

סרט, נועד טיולה של ג׳וזי הערומה
* 0להסיח את דעת המישטרה, לאפשר
לשודדי הבנק לפעול ללא הפרעה. ג׳וזי
משחקת בסרט כזמרת במועדון־לילה
מפוקפק, השייך לבומבה צור.
משולם וסרמן הוא פקיד בנק צעיר
ותמהוני, הגר בעיירה קטנה ופרוביג־ציאלית
יחד עם אמו. ההובי שלו הוא
קריאת ספרי בלשים. הוא מטפח חלום לעבור
יום אחד לשרות המישטרה.
בוקר אהד מתרחש שוד בבנק, על-
ידי קבוצה המאורגנת תחת שרביטו של
קליין הגדול (בומבה צור) ,טיפוס ידוע
בעולם התחתון, ואחד מעמודי־התווך של
השוד המאורגן בישראל. השוד מבוצע
ע״י תעלול מיוחד: מרילין — ג׳וזי כץ
— חולפת ברחוב חשופה, ומושכת את
תשומת־הלב של עובדי הבנק — ובעיקר
של המישטרה.
משולם, שבמיקרה לא נמצא בתוך הבנק
בזמן השוד, מצליח להתגבר על אחד

קפדנות לא פחותה מזו שבה תוכנן השוד.
מצלמות הוצבו מראש בנקודות אסטרטגיות.
ביניהן, מצלמות־ענק טלסקו־פיות
על גגות סמוכים. מנחם, שומרי־ראש
וג׳וזי, הגיעו בג׳יפ אלמוני, סגור, לתח־

השודדים, המחכה במכונית מחוץ לבנק.
הוא. תופס את מקומו כשהוא מסתתר
תחת מסיכת גרב. השודדים החוזרים עם
שללם למכונית, אינם מזהים אותו ובור חים
מן המקום. מתפתח מירדף עליז בין

9 x 0ג 1₪ק

** ה עושה הישראלי הממוצע,
כאשר הוא פוסע לו מעדנות, בבוקר
צח, בתחנה המרכזית של עירו, בלב המון
סואן — ולפתע הוא מגלה שלצידו פוסעת,
מעדנות אף היא, צעירה גלויית שדיים?
בסיבוב הראשון, הוא לוקה בהלם קל.
זה, לפחות, מה שאירע לתושבי ראשון*
לציון שחלפו בתהנה־המרכזית שם —
כאשר גילו את הרקדנית־שחקנית־זמרת
ג׳וזי כץ פוסעת לצידם, ערומה ממותניה
ועד מיצחה, מושכת אחריה פודל קטנטן.
לאחר ההלם, באה ההסתערות, ג׳וזי עשתה
את הסיבוב פעם שנייה, כדי לאפשר
ליהודים להתאושש, והשמועה חלפה כאש
ברחובות :״בחורה ערומה מסתובבת בתחנה
מרכזית.״
התנועה ברחוב הראשי המוביל לדרום
נעצרה. המונים זינקו לכיוון התחנה. נשים
ניסו לסחוב משם את בעליהן, שנתקעו
בעיניים יוצאות מחוריהן. אמהות הסתירו
את ילדיהן. צעירים עליזים ומתרוננים
ניסו לנגוע, כדי לוודא שזה לא חלום.
וכעבור עשר דקות, הגיעה אפילו הניידת
הראשונה. הגיעה מאוחר. הערומה נעל מה
כלא היתה.

1גיוזי כץ

ביצעה את סצינת־הערום
שלה בסרט
#טלי שוד הטלפונים, בטבעיות מוחלטת.

^ <4גחם גולן תיכנן את הסצינה הזו,
לסירטו שוד הטלפונים הגדול, ב

הסצנה שהסעירה את ואשון־לציון: חצי ערומה הסתובבה גי 11 בתחנה המרכזית

בויחה עם הנ סו

למעלה :

בתוך ההמון הנלהב,

ישראל גוריון, מחופש לאשה, נמלט עם הכסף
מידי השוטרים הרודפים אחריו. בתמונה
מסתובבים שומרי־ראש שנועדו להגן על ג׳וזי,

1־11171

1ק 1גוז מפתה את ידידה, גדי גיל, לתת יד

לפשע, אינה נרתמת מלאונסו לשם כך. בתמו*״

נה מימין: ג׳וזי מסתתרת בתוך קרוסלה בגן העיר בראשנן, לפני צאתה לסיבוב העירום.
הג׳יפ של פקד זלץ, מפקד המישטרה ה מקומי,
לביו מכונית השודדים — שאותה
נוהג פקיד הבנק משולם. המירדף
מסתיים בחצר המישטרה.
** שולם חו ש ב שיומו הגדול הגיע, כי
(י•׳ הרי הוא שגרם לכישלון השוד והבאת
הפושעים אל תוך כתלי המישטרה. אך
כאן מסתברת לו טעותו הגדולה: זלץ
אינו מאמין לו שאיו לו יד בשוד עצמו.
השודדים, מצידם, מחליטים לנקום בו,
ומודיעים למישטרה כי משולם ולא אחר
הוא יוזם השוד והמוח של המיבצע. איש
לא מאמץ למשולם. לא המישטרה, לא
מנהל הבנק שלו, ואפילו לא אמו. כך, הופך
משולם לפושע בעל כורחו.

אך, למרות העירום בסרט, הוא מיו עד
לכל המשפחה. לפניו,סווג רק
דליה והמלחים כסרט לכל המשפחה, למ רות
שכלל סצינות עירום.
לאחר שני הסיבובים ליד התחנה
המרכזית, ערכה ג׳וזי סיבוב שלישי
בגן העיר .״פויה, בושה, איך אתם מתנהגים,״
הזדעקו אמהות שטיילו בגן עם
התינוקות שלהן. שומר הגן המבוגר, ש עיניו,
נפל קורבן
התרכז כולו במראה
סרטי נוח. ראש
לכייס, פוצה על־ידי
עיריית ראשון אישר את האירוע רש מית
— גם אם בדיעבד.
אחד שלא נוכח בשימחה, היה בעלה
של ג׳וזי כץ — שמוליק קראום. אבל הוא
נתן את בירכתו מראש לסצינה. ואפילו
כתב לאשתו שיר, אותו היא שרה בסרט.

תמהו הסתה

ג׳וזי משתמשת בפנדל למטרה שלה נועד מראש —
להסתיר את שדיה ברגעים קריטיים. מימין: שומר הגן,
שמרוב התעניינות בנעשה לפניו לא חש בנעשה מאחוריו, נפל קורבן לכייס.

אשש ההור 4:״הוא בער ושוו!
חבריו 4 :״הוא ח עם מאות יהודיות!,,

אחמד דאוד עמאש