גליון 1840 מתאריך 6 בדצמבר 1972

אפילו כמה מקוראי העולם הזה הוותיקים ביותר, העוק בים
שנים רבות אחרי התפתחות עיתון זה ושקשה מאוד להפ*
תיעם בחידושים, התרגשו בחודש האחרון משתי תמונות שהתפרסמו
בעמודי העולם הזה.
אני מתכוון לשתי תמונות מסויימות מאוד. האחת פורסמה בגיליון האחרון (העולם
הזה )1839 במיסגרת הכתבה על ההפנינג שנערך בביתן הציירים ברחוב אלחריזי בתל־אביב,
לרגל פתיחת תערוכת העירום
של ציירי ישראל שם. היא
הראתה שתיים מחברות חבורת
העין השלישית, הרוקדות באכסטזה
עירומות למחצה, כשהאחת
מהן מרכיבה אבר־מין זכרי מלאכותי.

בלבן־ ! 19 ווט...
מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת
הלוטו. תמורת 50אגודותתוכל
לסמן 6מספר ים בכל אחת משתי
הטבל אות שבטופס.
ע שה חי שוב פשוט פעולה בת
שניות ספורות. מביאה לך סיכויי
השתת פו ת בזכיה בת 75,000 לירות
ב פר סהראשוןואלפי לי רו תביתר
הפרסים.
ז ה כל כךפ שו ט..

הש-טה

התמונה השנייה פורסמה שבו עיים
קודם לכן, בכתבה על מיב־צע
גיוס ההשקעות של במאי הקולנוע
בנימין חיים לסירטו הבננה
השחורה (העולם הזה .)1837 היתד,
זו תמונה שנלקחה מאחד מסרטיו
הקצרים של חיים, אותם הוא מציג
במסגרת מסע איסוף־ההשקעות־במניות
שלו, והיא הציגה אותו
עצמו כשהוא שרוע עירום במיטה
ליד כוכבת סירטו העירומה בחשיפה
שנראתה לרבים נועזת
מדי.
פירסום שתי תמונות אלה גרר
בעקבותיו תגובות נרגשות, רובן
נזעמות .״איך אפשר לפרסם תמונות
כאלה ז״ הזדעזעו רבים, בתו כם
כאלה שאינם מתרגשים עוד
למראה תמונות עירום .״הרי אי-
אפשר להכניס עיתון עם תמונות
כאלה הביתה,״ הגיבו קוראים־
הורים ,״הילדים עוד יכולים לראות
את זה!״
אינני יכול לומר שבמערכת עצ מה
עבר פירסום התמונות הנ״ל
ללא התרגשות. אבל כאן היה ה ויכוח
בין שוללי הפירסום לבין
מחייביו נטוש סביב אמות־מידה
של טעם טוב ולא של נועזות או
מתירנות.
ההפנינג בביתן האומנים
לעיני אלוף בצה״ל
אפילו בימים הטובים, בהם כונה
העולם הזה ״עיתון פורנוגרפי״
משום שהיה העיתון הראשון בישראל שהעז לפרסם תמונות עירום, לא העלינו על הדעת
שיבוא יום ותמונות מהסוג שציינתי לעיל יתפרסמו על דפי העולם הזה. היה ברור לנו —
שהרגשנו את עצמנו כחלוצי הליברליזם והמתירנות — שיש למתוח קו ברור בין תמונות
עירום לבין מה שהוגדר אז כ״תועבה״.

יד על דופק החיים

שבועון החדשות הישראלי ״
־׳ .העולםה זה״ ,
המערכת והמינהלה: תל־אביב. רחוב קרליבך ,12 טלסון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרס • .הדפוס החדש* בע־ס,
ת*א, רוד בן־אביגדור * הפצה: גד מנ״ם * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע׳מ העורף הראשי: אורי אבנרי * רימו״ל: העולם הזה בע״מ.

לאלה שאינם זוכרים — כל זה היה רק לפני 13 שנים. ההתרגשות הגדולה
שאחזה במדינה כאשר העולם הזה העז לפרסם שער שנשא את הכותרת ,״מה אתה
יודע על המין ן״ אירעה רק לפני 18 שנים ושערי העירום הראשונים של העולם הזה
(עם תמונותיה של זיוה רודן המעורטלת) שהסעירו את המדינה, פורסמו לראשונה לפני
13 שנים בלבד. היום נראות אותן סערות כאנכרוניזם.
גם אז, למרות החלוציות בתחום זה, לא התימרנו לעשות זאת בשם אידיאולוגיה
או בשורה חברתית כלשהיא. גם כשפירסם העולם הזה עירום (בליווי המעצורים והלבטים
של חברי המערכת דאז שהשתקפו בעיתון) הוא לא הטיף לו. היה זה חלק מיעודו של
עיתון המשקף את המאורעות ואת התמורות המתחוללות מעל ומתחת לפני החברה
בה הוא מופיע.
השיקולים שהכריעו אז בעד הפירסום היו עיתונאיים טהורים. כמו בשטחים אחרים,
כך גם בתחום זה, היה העולם הזה הראשון בישראל ששיקף וביטא את המהפכה
המתירנית, ששינתה תוך שנים ספורות את גישת החברה האנושית כולה אל המין,
האירוטיקה והעירום.
גם עתה, כשעל דפי העולם הזה החלו להופיע תמונות שעוד לפני שנים לא רבות
ניתן היה להגדירם בפורנוגרפיה, נעשה הדבר תוך ליווי צמוד של מאורעות חברתיים
המשקפים תמורה נוספת באמות־המידה האסתטיות והחברתיות המקובלות במדינה.
התמונה מסירטו של בנימין חיים נלקחה מתוך סרט שהוקרן בפומבי בפני אלפים
מאזרחי ישראל, ביניהם אישי־ציבור נודעים, אמנים, אנשי־רוח, אנשי חוק ופרופסורים
באוניברסיטאות. ההפנינג שצילומיו בהעולם הזה גרמו בשבוע שעבר זעזוע לרבים,
נערך במוסד רשמי של אגודת הציירים הישראלית, באירוע פתוח לקהל, בו השתתפו
אישים מכל שיכבות החברה הישראלית, כולל גם אחד האלופים הנודעים בצה״ל שבא
למקום במדים.
האם אין זה מתפקידו של עיתון החי כשידו על דופק החיים הציבוריים בישראל
לדווח גם על אירועים כאלה במלואם ולהציג לקוראיו מה שנראה בהם ו
או אולי קיים תחום שדיווח עיתונאי, מצולם לפחות, אינו יכול לעבור אותו, אם
לא מנימוקים של פוריטאניות, הרי מטעמים של טעם־טובי
אלה הם רק מעט מזעיר מהשאלות המטרידות אותנו עתה, בעקבות פירסום שתי
התמונות וההדים הרבים שעורר פירסום זה. אם אומר שיש לנו תשובות ברורות
ומנומקות לכל השאלות הללו, תהיה זו יומרה. יש גישות שונות בין חברי המערכת
כשנימוקים כבדי מישקל מושמעים לכאן או לכאן.
זהו אחד המקרים שדעתם של קוראי העיתון חשובה לנו ביותר. אני מזמין אותך,
הקורא, לקחת חלק בוויכוח הנטוש במערכת, שעשויה להיות לו השלכה על דמותו
של העיתון. בשלב זה אנחנו מעבירים את הוויכוח מחדר הישיבות אל מדור המכתבים
למערכת.

העולם הזה 1840

פ § ס ס5

ע1וו 1

היועץ המשפטי: עכן דא
מעל ! דוד לא נאף !
בהתאם לפנייתך בדקתי את צו־הגיוס ש הוצא
ל־ ,138077 סגן אוריה החיתי לפי הוראתו
של דוד בן־ישי.
ואלה הם מימצאי חקירתי:
א) סגן אוריה הוצב ליחידתו של האלוף
יואב בן־צרויה לפי הוראה אישית של מר בן־
ישי, אולם נוכח מצב החירום ששרר באותה
תקופה וגיוס המילואים הכללי, לא היה כל
חריג בכך.
ב) נכון שמר בן־ישי ביקש מהאלוף בן־
צרויה להציב את סגן אוריה מול פני המלחמה
החזקה, אולם אין לראות בכך כאילו ביקש
את נפשו. בהכירי מקרוב את מר בן־ישי איני
יכול לפקפק בכוונותיו הטובות. אין לי ספק
כי פקד לשלוח את אוריה לזירת הקרב הקשח
ביותר רק משום שהכיר את מעלותיו כחייל
ואת אומץ־ליבו.
ג) נכון שבתקופה שקדמה להצבתו של
סגן אוריה ביחידתו של האלוף בן־צרויה, היו
קשרים אינטימיים כלשהם בין הגברת בת־שבע,
רעייתו של סגן אוריה לבין מר בן־ישי,
אלא שכפי שאדוני יודע ודאי מנסיונו אין
קשרים מעין אלה מסוגלים להשפיע על שיקולים
צבאיים וביטחוניים. על כל פנים, איני
מוצא ביחסים טבעיים אלה אף שמץ של ניאוף.
בנסיבות אלה איני יכול אלא לבקש מכבודו
לזכות את מר בן־ישי מכל אשמה בעניין זה.

היועץ־המישפטי קבע השבוע בדו״חות
שהגיש לשרי הממשלה, כי אין כל הצדקה
לנקיטת צעדים נושפים נגד שלושה אישי-
ציבור, נגדם הועלו האשמות־שווא זדוניות.
להלן נימוקי היועץ״המישפטי.

אד: שר־הביטחון.
מאת: היועץ המישפטי.

הנידון: ה ת לונ ה נגד עכן בן־כרמי
בעקבות בקשתך בדקתי מחדש את תלונתו
של מר קדוש ברוכהוא לפיה, כביכול,
מעל מר עכן בן־כרמי בחרם.
ברצוני להצביע על כך כי נסיבות התלונה
נגד מר עכן מוזרות ביותר. הם באו בעק בות
המפלה שנחל מר יהושע בן־נון במערכה
על העי. במקום להאשים את עצמו, בחר מר
בן־נון לחפש לעצמו שעיר לעזאזאל ורק במק רה
נתפס מר בן־כרמי.
אומנם מר עכן התוודה אחרי שנתפס, כי
לקח שלל אדרת שינער אחת טובה, מאתיים
שקלים כסף ולשון זהב אחד, אלא שבדיקתי
מצביעה על כך כי הודאתו הוצאה מפיו שלא
כדין, מבלי להזהירו תחילה על העונש הצפוי
לו בחוק. כמו־כן ברור שמר עכן לא התכוון
כלל לייצא את אדרת השינער שלקח ואת לשון
הזהב. לא נמצאה גם כל הוכחה כי לא קיבל
רשות לקחת חפצים אלה ממפקדיו. אי לזאת
הנני ממליץ לבטל את כל ההליכים המיש־פטיים
נגדו.

לשרותו תמיד
היועץ המישפטי

ככבוד רב
היועץ הנזישפטי

אד: שר־הביטחון.
מאת: היועץ־המשפטי.

הנידון: הפקעתקרק עו ת
מרכושו של מר נכו ת היזרעאלי

אל: שר־־הביטחון.
מאת: היועץ־־המישפטי.

הנידון: צו־גיוט חי רו ם
למר או רי ה ה חי תי

קעות אביהם וכרמיו ביזרעאל, אשר הוחרמו לטענתם שלא בצדק על־ידי
הגברת איזבל.
ברצוני לציין כי המדובר בקרקעות חסרות ערך ובכרם שתנובתו דלה
ביותר ורוב ענביו בוסר. אפילו אם צודקת טענתם של קרובי מר נבות
נגד איזבל, וכי כרם אביהם נלקח ממנו אחרי שהוצא להורג באשמת־שווא,
אינני רואה בכך כל עבירה על החוק.
לפיכך אני ממליץ לדחות את הערר שהגישו יורשי מר נבות ולחייבם
בתשלום הוצאות חקירתי זו.
שלך היועץ המשפחתי

בדקתי את תלונתם של יורשי מר נבות
היזרעאלי המבקשים להחזיר להם את קר

אילו

מ/נ ץ/

10ע
^יסרח.
^ \ 10ו

היתה פה

* 0 /1ר

שימחה דיניץ מאחורי פיסקו, אלון, גולדה, רוג׳רס, אבן ובדבור

קונסטיטוציה!
לוקחים להם הדוסים חצי שעה מהטלוויזיה,
ועושים לי ״חברים מספרים על ג׳ימי״
על איזה דוס אחד, וזה עוד בעודו בחייו !
והדוס הזה מטייל לו שלוב־זרוע עם הצלמים
של הטלוויזיה לאורך ולרוחב של הביוגרפיה
הפרטית שלו. והביוגרפיה שלו נורא
מעניינת. היא בדיוק טיפיקל לכל הצעירים בארץ:
אז אתם יודעים מה קרה לו? הוא עבר מהשומר
הצעיר לדוסים ! תארו בנפשכם: מהקיבוץ —
לישיבה !
אח, אם רק היתה לי פה קונסטיטוציה !
על המקום הייתי עושה יופי של בג״ץ, נגד
הטלוויזיה ונגד הדוסים. ומה זה בג״ץ — תע-
נוז ! אח, כוסססאמו — אם היתה פה קונסטיטוציה
אז היה לי קייז. ככה — אין לי קייז.
כי אם היה בקונסטיטוציה כתוב על חופש
הדת והמצפון והגזע וזה — אז אני הייתי
טוענת בבית־המישפט, שאני כל החיים עובדת
על הבן שלי, שיהיה מהשומר הצעיר, כך אני
רוצה, מותר לי ! והדוסים האלה באים ומקלקלים
לי את כל העסק ! נו, זה לא חוצפה ז
בכלל, מה פתאום הדוסים היהודים נהיו לי
מיסיונרים! זה גם כלול בסטטוס־קווז אז
שיראו לי את זה בבית־מישפט. ומה זאת אומרת
שהם לוקחים להם את הכסף של כל
הציבור ועושים להם תוכנית בשביל עצמם,
ונגדנו ז ואם נותנים להם — אז למה שלא
ייתנו לכל השאר! נראה שייתנו, למשל, תוכנית
כזו על דוס שעבר לקיבוץ מזרע והתחיל
לאכול שם בבית־חרושת שלהם בשר לבן ולהיות
מבסוט מזה עד השמיים, וגם יש לו מזה סיפוק

שהתרבו לאחרונה, בייחוד במהדקת ההסברה,
מכל פעילות כמערכת הבחירות.

משקיעה רק * 50 מההשקעה, היא תהנה
מ־* 80 מן הרווחים.

גוישהפ״גין -בראש

מי ה ם רו אי־ החש בון
בחברותהממשל תיו ת

אירגון לאומני חדש הוקם השבוע על*
ידי גרישא פייגין, העסקן העולה מכרית•
המועצות, ושניים מפורשי הרשימה הממלכתית,
יאיר פרידמן ומיכאל גולדשטיין.

שר־האוצר פנחס ספיר התחייב פומבית לתת
לרואי־החשבון את רשימת רואי־החשבון של החברות
הממשלתיות והשכר שהם מקבלים. בשעתו עוררו
סערה הגילויים כי מיספר קטן של רואי־חשבון
המשרת את. מרבית החברות הממשלתיות, מקבל שכר
גבוה. בעקבות הוויכוח שפרץ, הודיעה רשות החב־

אירגון ל או מני חדש

ל״בו אוי רסהטד דו מ ה
דצרב ב חי רו ת
הכרזותיו האחרונות של שר־הביטחון משד דיין על
הסכנות הצפויות לחידוש המילחמה, נועדו ללבות
אווירת מילחמה ולחמם את האווירה במדינה לצרכיו
הפוליטיים האישיים ערב הבחירות והקרב על
השילטון.

נראה שדיין מודע לעובדה בי רק
באווירה של ערב מילחמה יגברו סיכוייו
כמאבק על השילטון והוא מבין לעצמו עמדת
מיקוח לצורך זה.

הראשון שתפס את הכוונה המסתתרת מאחורי
הצהרותיו המלחמתיות של דיין הוא שר־החוץ אבא
אבן, שערב יציאתו לחו״ל הכריז, כי אינו רואה כל
סימן להתלקחות מחודשת באיזור.

התנג דו תגוברת
דיוגו ר לי ס״
בחוגי מיפלגת העבודה גוברת והולכת ההתנגדות
להכללתם של ״הגנרלים״ שהצטרפו לאחרונה
למיפלגד, במקומות ריאליים ברשימת המערך לכנסת.
הכוונה היא בעיקר למקומות המיועדים ליצחק רבין
ולאהרון יריב, שלפי ההצעה יהיו יחד עם חיים בר־לב
בגוש אחד שלא יהיה שייך לאף אחת מהחטיבות
המרכיבות את המיפלגה.

ביום בכר מדברים
בהעבודה בגלוי על אכזבה
מפעילותו הפוליטית
של חיים כר־לב כ-
מיסגרת המיפלגה. כהקשר
זה עומדת להתארגן
קבוצה מלוכדת
נגד הבטחת מקום בטוח
לאלוף? (מיל ).אהרון
יריב. חברי הקבוצה
מסתייגים בגלוי מההמלצה
שנתן כר-לב לגולדה
על שילובו של יריב
כפעילות כמישור הפוליטי.
סביב
נושא זה צפויות עוד
סערות לא מעטות בעת הר כבת
רשימת מועמדי המערך
לכנסת.

י חסי ם
ע כו רי ם
ב מנגנון

האירגון הנושא את השם אח־עלה (ראשי תיבות
של ארץ־ישראל חזקה ערובה לעם היהודי) מתיימר
לפעול למען מטרות כמו צימצום הפער העדתי, העמקת
התודעה הציונית וקידום שיכבות נחשלות.
פייגין ופרידמן כבר נפגשו השבוע עם מזכ׳׳ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון שהציע להם סיוע בהקמת
מועדונים במיסגרת המיבצע ההסתדרותי ,״קלוט
את עמי״.

הקמת האירגון מעוררת חשדות, כי
מאחורי הפעילות הסוציאלית מתכוונים
יוזמי האירגון להכין תשתית לגוף פוליטי
חדש.

ה ק לו ת מיו ח דו ת
ל ״ חברה לי שראל ״
שערוריה ציבורית תפרוץ באשר יוודעו
ההטבות שנתנה הממשלה למלון ״יהודה״
הנבנה כירושלים על-ידי ״החברה לישראל״
ומשקיעים פרטיים.
מיסמכים פנימיים של המלון מגלים כי מישרד־התיירות
ישלם במקום המשקיעים את הוצאות הבטחת
השקעתם מפני פיחות. למשקיע זר ניתנת האפשרות
לבטח את השקעתו נגד פיחות תמורת תשלום
של 40/0פרמיה לשנה לחברת הביטוח יובל.
במקרה של מלון יהודה, ישולם הביטוח על־ידי הממ שלה,
דבר שהוא הטבה ללא תקדים בשטח המלונאות.
קרוב לוודאי כי מלונות אחרים ידרשו אף
הם הטבה זו.

המיסמכים מגלים גם בי השותף הבכיר
כמלון ,״החברה לישראל״ ,מקפח את המשקיעים
הקטנים: בעוד ״החכרה לישראל״

ברשת איג ל טון

שראל״תי
פרשת איגלטון ישראלית עלולה
להתחולל בחודשים הקרובים, בעקבות
הלחישות המופצות לאחרונה, כי אחד
מעסקניה הכבירים של מיפלגת העבודה,
התופס עמדה חשובה, קיבל בשעתו
טיפול פסיכיאטרי.
כזכור בוטל מינויו של הסנאטור הדמוקרטי
תומאס איגלטון כמועמד לתפקיד סגן נשיא אר־צות־הברית
אחרי שהתברר כי קיבל סידרת טיפולים
פסיכיאטרים, בעקבות מצבי דיכאון ועייפות.
עתה מעלים טענות דומות כלפי האישיות
המיפלגתית הבכירה. אין לדעת אם מקור טענות
אלה הוא ברופאי קופת־חולים ההסתדרותית, שאותה
אישיות התייצבה לא מכבר נגדם, או באנשי
צמרת המיפלגה הרוצים להשתמש בתירוץ זה
למנוע הטלת תפקידים נוספים בעתיד על האיש.

מקורביו של האיש מכחישים מכל
ובל כי עכר אי־פעם טיפול פסיכיאטרי.

רות הממשלתיות, כי תנהיג לגבי
אותו נוהג החל על עורכי־דין:

רואי־החשבון

בל חכרה תחוייב להחליף רואה-חשבון
בל במה שנים, ולא יותר לרואה־חשכון אחד
לעבוד למען יותר מהכרה ממשלתית אחת.
צעדים אלו עמדו לפגוע בשיבבת העילית של

שעיקר ...
רואי-החשבון
•ואיי ההכרות רווחיה מן
הממשלתיות, אותן הם מקבלים בזכות קשרים
טובים. הם עשו בל שביכולתם לעכב
את הביצוע והצליחו כבך.
בשבוע שעבר התקיים כנם רואי־חשבון עם שר־האוצר.
רואה־החשבון יעקב ורקר, שהיה יו״ר מחוז
תל־אביב של רואי־החשבון, שלח שאלות לשר־האו־צר
בעניין החברות הממשלתיות, אולם הנשיאות
גנזה את השאלות. ורקר ניגש ללא רשות למיקרופון,
העלה את הנושא לפני שר־האוצר. ספיר
הודיע בפומבי כי ישלח את הרשימה הסודית של
רואי־החשבון למשתתפי הכנס.

זוגו ת צעירים
פי ק טי ביי ם
מישרד־השיכון לא יכיר עוד בזוגות העומדים
להינשא כזוגות צעירים לצורך הרשמה לשיכון באמ צעות
המישרד. מדיניות חדשה זו הונהגה כבר בכמה
מקומות בארץ, אחרי שהתברר שהיו מקרים שזוגות
נרשמו רישומים פיקטיביים לנשואין כדי להיכלל
ברשימת הזכאים לשיכון לזוגות צעירים.

מעתה יבללו כרשימת הזכאים רק זוגות
שיביאו תעודת נשואין. זוגות העומדים
להינשא יכנסו לתור הזכאות רק אחרי
נשואיהם.

מבלג ת

המשטרהמת לוננ ת

ה ע בו ד ה

עלב תי״י החולים

קרוב לוודאי שמטה הבחי רות
של מיפלגת העבודה לא
ישכון בבית המיפלגה וכי
תהיה הפרדה מוחלטת בין
מנגנון הקבע של המיפלגה
לבין עובדי מטה הבחירות.
זאת על רקע של יחסים עכו רים
בין כמה מאנשי מטה
הבחירות לבין אנשי המנגנון.

הכוונה היא לנטרל
את עובדי המנגנון,

מישטרת ישראל פנתה כתלונה חריפה
אל הנהלת מישרד-הבריאות על שכתי-החו־לים
הממשלתיים והעירוניים אינם מקפידים
על ההוראה המחייכת אותם לדווח ל
מישטרה בכל מקרה שמובא אליהם פצוע
כתוצאה מאלימות או אדם שנפגע בהרעלה.
כתוצאה מאי דיווח זה נגרמו למישטרה בחודשים
האחרונים תקלות רבות בחקירת מקרי-פשע
שונים. למרות ההוראות החוזרות ונישנות נמנעים
מרבית הרופאים לדווח למישטרה על פצועי־אלי־מות,
אם הפצועים מבקשים אותם שלא לדווח.

9יצפ! צי

שירן עלית
אתםמת עו ר רי ם ב בו ק ר ! ב א רו ח ה
מחכהלכםמה פי כהו עי ס ה.
מנ הג חדשבאלמ דינ ה
פיצפוציא 11־זלא רו חתהב 1ק ר
הסדר הי שן מ ת מו ט ט וב מקו ם!
באהא רו ח ת פי צ פו צי אורז
ב תו ספתחלבו פי ר 1ת. ע רו כ ה מיד.
מזינה 1ם אוזו ת. ט עי מהו מו ת אמ ת.
הצטר פו לסה פי כהעםשחר
קנו לכםאתה מנ הג החד שפ יצפוצי או רזשלעלית
את הארוחה תוכלו לקנח בקפה עשיר. חם ומהביל של עלית

!.ו זו

ב 1א נתערב
כ ששה מבין אחד עשר
.היתרונות העקר״ בתכניות״יתרון״
אינם ידועים לך !
שבעה

א תה סקבל הכנ ס ה חוד שי ת ק בו ע ה בגו בהשל
? 96 נט 1ל שנ ה ביטוח חיים ונסתעדל סכו ם
ש ל ־ 15.000.ל״י. ללאכלתשל 1ם נוסף -
תכני ת -יתרון ביט 1ח ה כנ ס ה שוטפת.-
אתה ח 1סך סכו ם ח 1ד שי קבוע ל פי יכו ל תך
ומקבל כבר בתום ש ל 1ש שנים הלזז אה
אי שית בתנאים מי 1ח די ם ־ תכני ת ״יתר 1ן לכל״:

אחד

כספך נוח! ל ך הכנ ס ה גבוהה פטורה ם ם 0
ה כנ ס ה -כ ל תכגינ ת ״יתרנך.

כספך שו מר עלעדב 1הודו תלהצמדהמלאה
לאינדקס ־ כ ל תכניות -י חרוך.

שמונה

שלושה

כספךע 1םדת מיד לר שו תך. ל א חר מתן הו דעה
של 30 יום בלבד -כ ל תכניות ״יתרון״.

תשעה

ארבעה

אתה ח 1ס ך סכ 1ם חוד שי קבוע החלם 25. -ל״י
ע־־שילדך חכאי כ בר בתום של 1ש שנים
למענק מיוחד של 596־ תכני ת ״יתרון לכל״.

אתה נהנה ממענק מיוחד ש ל 5 9 6ם ג 1כ ה
הפקדון בנוסף ל הפ ר שי ההצ מד ה לאינדקס ־
תכניות ״יתרון״ ו־יתרון הכנ סה שוטפת״.

עשרה

ה מ שכנ א ר.כפ 1להשת קבל ת 1חור ב מ שך
תקופה ארזכה מאוד ועד ל־ 18 שנה -תכנית
׳׳יתרון דידה־׳.

חמישה

אחה מ קבל הכנ ס ה קבוע ה מדי חוד ש ב חו ד שו
בגובה של 9 9 6נטו ל שנה ־ תכנית ״יתרון
הכנסה שוטפת״.

א חד -עשר

אתה מ קבל מ שכנ תאכ פו ל ה בל תי צם 1ד ה
לרכי ש ת די רהעדל 40.000. -ל״יבר בי תשל
? 96ל שנ הבלבד -תכנית ״יתרון דירה־־.

ששה

כנ 1סףלה כנ ס ה גב 1ה ה אתה נהנה מביטוח חיים
ומביטוח למקרה נכות. ללאכלת שלום נו סף-
תכנית ״יתרון ביטוח״.

מלא נא תלוש זה
לב ב 1ד
ת. ד456 .
תל־אביב

אתם טועים!

אתם צודקים!
אכן. יתרונות רבים של תוכניות.
״יחרוך אינם ידועים לי לכן אשמח
לקבל עלון הסברה מפורט של
תכניות החסכון שלכם.

ידועים לי כמעט כל היתרונות
שפורטו לעיל.
עם זאת אשמח לקבל עלון הסברה
מפורט של תכניות החסכון שלכם.

כתובת ...

עיר

שכמת

רחוב

טסי

ת 1כ ל גם להתקשרלא חר שעו תהע בו ד ה לדיסקונטופ1ן.
ה 1דעחך תו קלט ותיענה למחרת בבזקר.
חייג: תל־אביב : 54572 יר 1ש לי ם : 532650 חיפ ה .521285

)31 ננ 3דיסקוסו וישראל״ 11ק גוקליס דיסקתט

805

העולם הזה 1840

איך השתלט אלוף (מיל ).אברהם
יפה על קיבוץ בית־אלפא?

^!*58 זל״י
>£/מ> £יזט 10 סי[({11מ}י

ןןן 1ן ! ך ן מלכת המים 1970 שהפכה דוגמנית בין־לאומית,
הגיעה גם ללבנון. יותר נכון, לעיתונות הלבנונית.

קורא העולם הזה בשם נבואני מג׳וליס שליד עכו גילה את מודעת
הפירסומת בשבועון הלבנוני אלשבקה בתאריך .21.10.72 כותב נבואני:
״נתקלתי באלשבקה בתמונתה של הדוגמנית חני פרי במיסגרת פיר־מומת
לשיפתונים של מקם פקטור. אני מקווה שלא רק שגרירת היופי
מישראל תופיע בשבועונים ערביים למטרות פירסומת, אלא שגם
שגרירי רצון טוב יוחלפו בעתיד הקרוב בין ישראל לארצות ערב.״

8על אותו נושא, עזר
וייצמן ז ״גורן אוסף תוארי
רבנות. תחילה רב צבאי. אחר-
כך רב אלוף אחר־כך רב ראשי.
ועכשיו רב־ממזר.״
0איך נודע לצלם שצילם
את חתונתם של האח והאחות
הנוף ומרים לנגר על מועד
החתונה? השבוע נפתרה התעלומה.
במיקרה לא היו אלה
אנשיו של הרב שלמה גורן שדאגו
להנצחה צילומית של הטקס
באמצעי התיקשורת. לא
כל־כך במיקרה יצאה ההזמנה
מלישכתו של שר־הביטחון
משה דיין שדוברו גפתלי
ל גי א טילפן לאחד מצלמי העיתונות
והזמין אותו לבוא ל אולם
החתונות מבלי לפרט.
להתעניינותו של הצלם, השיב
לביא :״כדאי לך לבוא. לא
תתחרט.״
0איך השתלט השומר הצעיר
על קיבוץ בית־אלפא? בשנות
ה־ 40 היה הקיבוץ מעוז
של מפא״י פשמיספר מועט של
חבריו השתייכו להשומר הצעיר.
ב־ 1940 עלה להתיישבות ליד
בית־אלקא קיבוץ ניר־דוד כשאחד
ממתיישביו אז היה מי
שכונה ה״שלייגר״ והידוע היום
כאלוף (מיל ).אברהם יפה
מראשי ארץ־ישראל השלמה.
העולם הזה 1840

מתחרה לדוגמניות יש
ראל
קמה בדמות לאה רבין,

•1*-05ז*£3מ_1

׳ 9בבני־ברק מתהלכת בימים
אלה האימרה הבאה :״הוי,
איך ירדה הרבנות ! תחילה היה
הרב אכרהם יצחק קוק,
שהיה כהן. אחר־כך בא הרב
יצחק אייזיק הרצוג, ש היה
לוי. אחר־כך בא הרב איפר
יהודה אונטרמן, שהיה
לפחות ישראל. עכשיו ישנו הרב
שלמה גורן, שהוא ממזר...״

אין
לי, כבר בנות לחתן, ולו
כבר אין בנים לחתן. אז מה יש
לי להעריך בהתחלה, כשקיבלנו
את השילומים, היה
ח״כ יוחנן כאדר יוצא מן
החדר ברגע שהתחלתי לדווח
על מה שאנחנו מקבלים מגרמניה.
לאחר מכן, כשהתחלתי
לספר על הנשק שקיבלנו מהגרמנים,
התחיל להקשיב באוזן
אחת ומעמיד פנים שאינו שומע(
...על המיפעל להרכבת
מכוניות בנצרת) אולי מנצרת
תבוא הגאולה. הפעם לא מנצרת
תחתית, אלא מנצרת עילית
...אני לא יודע מה ההבדל
בין כונסי־נכסים ובין מפרקי-
חברה, אני רק חושש ששניהם
ירצו כסף ...סבלנות, רבותי,
סבלנות. או זבלנות, כמו ש אמרו
פעם הייקים הייתי
צריך לקבל מיכתב מחברת ליילוד
באנגליה ולא קיבלתי. נתברר
שהדואר איבד אותו. אז
היה צורך לשלוח את הציר הכלכלי
שלנו בלונדון אל החברה,
כדי לקבל מהם העתק.

על יפה הוטלה המשימה להביא
להשתלטות השומר הצעיר על
בית־אלפא. על הטקטיקה של
יפה מספר השבוע בקיבוץ הארצי
בגיליונו האחרון: השליי־גר
היה בא כל יום אל ילדי
בית־אלפא, מלמדם משחקים ו־צופיות.
תוך זמן קצר כבש את
ליבם והכניסם באופן מאורגן
לתנועת השומר הצעיר. לא
עברו חודשים מספר וההורים
קיבלו אולטימטום מהילדים :
״או שאתם עוברים להשומר
הצעיר או שאנחנו עוברים לקיבוץ
השני.״ ההורים קיבלו את
האולטימטום אך עד היום לא
שכחו להשומר הצעיר את הסכין
שנעץ בגבם.

אשתו של שגריר ישראל באר-
צות-הברית יצחק רבין, העומד
לסיים את תפקידו. אחרי
ארוחת הצהריים החגיגית ש נערכה
בשבוע שעבר בוואשינ־גטון
על־ידי מפעל מלווה הפיתוח
של ישראל, בה נמכרו׳
איגרות הבונדס, נערכה במקום
תצוגת־אופנה של דמויות תנכיות
כשבין המדגימות היתה
גם לאה רבין שעלתה על המסלול
והדגימה לקול תשואות
הקהל את דמות רחל אמנו.
! 0שגריר אחר העומד לסיים
את תפקידו ולחזור למולדתו
הוא שגריר ארצות־הב־רית
בישראל וולוורת כרכור
שכיהן בתפקידו האחרון למעלה
מ־ 11 שנים ולכן נחשב
לבר־סמכא בענייני ישראל. אחרי
הפעולות האחרונות של
צה״ל בסוריה, הביע ברבור את
דעתו על הישראלים :״אתם,
הישראלים, מפריזים תמיד בשלושה
תחומים: בנהיגה בל-
תי־ממושמעת, באורך ובכמות
הנאומים שאתם אוהבים לשאת
בכל הזדמנות — ובעוצמת התגובה
הצבאית שלכם.״ והוא
כנראה יודע מה שהוא אומר.

א 1111י ם

כי אחד ממקורות האינפורמציה
החשובים של השגריר הרווק
בן_ה־ 64 היתה הרכילאית מי״
רה אסי״ד שלמרות מישקלו
הרב וקשיים בנשימה היה ברבור
עולה מדי פעם ברגל לדירת
הגג שלה כדי לשמוע
קצת רכילות טרייה.
׳ 8זכרונות מילדותו הע לה
ח״כ אריה (״ליובה״) אדי־אכ
שסיפר בתוכנית גלי־צת״ל,
כשהייתי בן ,16 על חייו
בראשית שנות ה־ 20 במוסקבה.
משפחתו של אליאב חילקה אז
את דירתה עם אחד מציירי הפורטרטים
של העיר, אביו של
הסופר כורים פסטרנק מחברו
של דוקטור דיווגו ובעל פרם
נובל. לפני 12 שנים, כשיצא
אליאב לשליחות בשגרירות ישראל
בברית־המועצות, פגש בנמל
התעופה של מוסקבה את
בוריס פסטרנק, שבאותם ימים
נודה בברית־המועצות והואשם
על־ידי המימסד שם בקוסמופו־ליטיות.
ליובה הספיק רק לגשת
לפסטרנק ולומר לו :״אני
בנה של מטילדה אשר גרה אית־כם
במוסקבה,״ כשהאשה שניצבה
ליד הסופר הרחיקה אותו
מהמקום מחשש לשלומו. אותה
אשה, סיפר אליאב, היתה
לרה, המתוארת ביסודיות ב־דוקטור
ז׳יווגו.
׳ 0דובר צה״ל, אלוף־מישנה
פנחס (״פינייה״) להכ עמד
בשבוע שעבר בלחץ הכתבים
הצבאיים כדי לגלות להם פרטים
אודות אירוע בטחוני מסו־יים.
פינייה הצליח להתחמק באלגנטיות
מכל תשובה ברורה.
אבל אחד הכתבים המשיך ללחוץ
עליו. לבסוף פקעה סבל נותו
של הדובר והוא סיפר לכתב
את הסיפור הבא :״ילד
אחד פנה אל אביו בשאלה:
,אבא, מה המרחק בין אירופה
לאמריקה?׳ האב הטרוד סילק
את הילד מעליו , :לך מפה נ אל
תבלבל לי את המוח, אתה רואה
שאתה מפריע לי!׳ כעבור
דקות ספורות חזר הילד אל
אביו בשאלה נוספת , :אבא,
איזה חיות יש באוסטרליה?׳
,תסתלק או שתחטוף ממני סטי-
רת־לחי !׳ אמר האב. לבסוף ניגש
הבן אל אביו ברעד ושאל :
,אבא, מותר לשאול אותך שאלה?׳
חייך אליו האב ואמר:
,תשאל בני, תשאל, אם לא
תשאל פינייה
״אתה
כי אם
תדע !״

אף פעם לא תדע,.״ חייך
אל הכתב הצבאי ואמר:
יכול להמשיך לשאול,
לא תשאל אף פעם לא

0מרקו תורג׳מן, מי
שהיה בשעתו אחד מעמודי
התווך של חיי הלילה של תל-
אביב, חי (אפילו טוב) חיים
כפולים בירושלים ובתל־אביב.
את הימים הוא מבלה בתל-
אביב ואילו בלילות הוא מנהל
את מועדון אבו־טור בירו שלים,
מה שלא מפריע לו
להמשיך לארח, כדרכו תמיד,
את חיילי צה׳׳ל. בירושלים
מארח מרקו במועדונו את
חיילי פיקוד המרכז ועורך מסי בות
לטייסות של חיל־האוויר.
ביום החמישי האחרון, למשל,
נראה מועדונו הירושלמי כמו
קליפורניה התל־אביבית בימים
הטובים. באו לשם חברי להקת
פיקוד המרכז בתום הופעת הגאלה
הירושלמית של הצגתם
החדשה וכן משתתפי פסטי־בל־הזמר־המזרחי
ובראשם כו״

עז שרעבי ויוסי בנאי.

ההילולה נמשכה במקום עד
השעות הקטנות של הבוקר,
כשבסיומה הגיש אלוף פיקוד
המרכז, האלוף רחכעם
(״גנדי״) זאכי במתנה תקליטים
לכל חברי להקתו.

פסוקי השבוע
• יו״ר המחלקה הערכית
כמפ״ם, אליעזר
כארי ז ״בגדה המערבית יש
מלוכה כבר שנים רבות. קודם
שלט שם המלך חוסיין, היום
שולט שם המלך משה דיין.״

• כעל הטור יעקב רוט־כליט,
על נסיעתו האחרונה
של משה דיין לארצות־הברית :
״אני נזכר, למשל, כי שדה הניסויים
הנפלא בוויאט-נאם עומד
להיסגר בכל רגע לצורך
שיפוצים ותוהה היכן יפתח ה שדה
החדש. אני תוהה לאן מוליך
מירוץ הזיון במזה״ת, והאם
מניסעות־רכש כמו זו של
מר דיין, איננו יוצאים מזויינים
יותר מדי.״
• הנ״ל :״למדד יוקר־המוות
במחנה האוייב יש השפעה
ישירה על מדד יוקר־החיים
שלנו.״

0במיזנון הכנסת חילק ח״כ
אברהם שכטרמן, שהשבוע
מלאו לו ,52 יין לכל עובר ושב
.״יש לי קבוצת כדורגל!״
הבריז חגיגית. באותו יום נולד
לו הנכד ה־.11
! 0למחרת היום ישב שב־טרמן
ראש בישיבת ועדת־הכל-
כלה, שבה נתן שר-האוצר פינחס
ספיר הצגת יחיד בלתי-
חוזרת. לפניו היו מונחים תשעה
עמודים של שאלות מטעם
ח״כ שמואל תמיר. ספיר
קרא את השאלות מילה במילה,
תוך הבעות־פנים, הטעמות-
לשון ותנועות־גוף שהבהירו
בדיוק מה הוא חושב על כל
שאלה ושאלה, כשגם יריביו
נאלצו להתגלגל מצחוק נוכח
המישחק הווירטואוזי. תוך כדי
כך גם אמר מה הוא חושב, על
פי שיטת זרם־התודעה, כשהוא
מבטא כל מה שחולף במוחו.
היה זה בידור לא־נורמלי במשך
שעתיים וחצי. בין הפנינים
של ספיר, לעניין ושלא לעניין :
״איך אני מעריך את פלוני?

הופיעה השבוע בהצגת בוטיק השקרים ביקנעם. לאחר ההצגה התנפלו טליה רבים
*1111
׳ י י י מהקהל וביקשו חתימות. יונה ניסתה להתחמק מהקהל הרב, נפלה, נחבלה
בשפתיה, הועברה לבית־חוליס, שם קיבלה טיפול במשך חמישה ימים ואחר שוחררה למנוחה בבית.

מכתבים מכתב תודה
תודה לבל אזרחינו היקרים אשר מסובבים
ראשם כאשר הם חולפים על פנינו
בטרמפידות, או סתם מתעלמים מאיתנו.
תודה רבה גם לאותם הנהגים הצבאיים
וקציני צה״ל (והם רבים מאד לצערי) אשר
שוכחים שהמכונית בה הם נוסעים, אינה
שייכת לאביהם, ומחובתם לאסוף אותנו.
תודה
גם לבומבה צור החביב, אשר
ביום רביעי ה־ 15.11.72 בכביש חיפה—תל־אביב,
לקח טרמפיסטית אזרחית וסירב
בתוקף לצרף אליה חיילים שגם הם המתינו
לטרמפ.
אומה יקרה, האם זקוקה את לעוד מל חמה
קטנה כדי לזכות את בנייך החיילים?
אהרון גרינברג, צה״ל
* כשנשאל בומבה צור על־ידי כתב
העולם הזה על המיקרה, השיב :״איך
אתה מתאר לעצמך, שאני לא אקח טרמפיסטים

איד אפשר
למנוע תאונות

״העולם הזה״ ,1839״תאונות —
מוות עם קסדה״ ,על תאונת ה־דרכים
בכיכר מלכי ישראל, בה
נהרגה מיכל סעדי שרכבה על
קטנוע כשקסדה לראשה.
כאשר הבחורה נפצעה בתאונת הדרכים,
נאספו סביבה כ־ 80 איש. אף אחד לא התקרב
אליה. כולם קיבלו הלם. רק אחד,
חלד סעיד קיטני שעובד במסעדת ג׳קי,

מתוך ישיבה של הסנהדרין הגדולה

אתם מוכנים טלוויזיא י הרב חסמבא, תפסיק לקרוא
המקום ז אי־שם בארץ־ישראל הנפרדת.
על דוכן היו״ר הרב פשיטא, נציגו עלי אדמות של האח את העולם הזה מתחת השולחן!!
״הנני מזמין אל הדוכן את הרב קאטוביץ.״
הגדול מברוקלין.
קאטו ז ״אדוני היו״ר, סנהדרין נכבדה,
הרם פשיטא :״הנני פותח בזה את
מקובל, שיהודי טהור הוא יהודי שמיניין
ישיבת הסנהדרין. על סדר היום הצעת
דורות מצד אימו היו יהודים, ותריסר
חוק פרטית של הרב קאטוביץ מבתי
דורות מצד אביו היו יהודים. לפי דעתי,
אונגרן.״ (שואל את מזכירו הרב מיקי־אין
זה מספיק כדי לקבוע סופית בסומאום)
:״מי בא היום?״
גייה מיהו יהודי!
המזכיר ו ״טליוויזיא ימח שמוי,
״מי שרוצה להיות יהודי, סנהדרין נכרדייא,
ועיתונאים ציוניסטן. טפו, טפו,
בדה, חייב להוכיח של״ו דורות מצד
טפו.״
אימו היו יהודים טהורי גזע!״
הרג פשיטא (בשקט) :״מצויץ״
הרב אחשוורוש :״מתנגד!״
(בקול רם) :״לאחר שהרב קאטוביץ ההרב
פשיטא :״שקט גוי.״
צעיר יגמור לנמק את הצעתו, יינתן זמן
קאטו :״ונ״ו דורות מצד אביו היו
לוויכוח.״
יהודים טהורי גזע ! רק כך הוא יחשב
הרב שאחמאט :״גם אחרי שהטל-
כיהודי טהור לפי חוקי הרייך הרביעי...
ווידא תלך ז״
סליחה, התכוונתי לפי ההלכה!
הרכ פשיטא :״שתוק אידיוט. ה״וכמו
כן אני סבור שצריך להחריב
רב צנזורוביץ אחרי הישיבה תטפל בפלגי
י טו ר
את העולם הזה. תודה רבה.״
סרטים.״
עינו של האח הגדול
המזכיר לוחש לרב פשיטא :״האח
צנזו :״ק׳ אחוז.״
הרכ פשיטא ז ״לאחר הוויכוח נוציא מן האולם את הגדול על הקו.״ הרב פשיטא נותן הוראה, והטלוויזיה עוהטלוויזיא,
ואת העיתונאים הציוניסטן. לאחר שהם יצאו, זבת את האולם, בדרכה לארץ. הרב פשיטא אוחז בשופר,
ותוקע תקיעה אחת. קצרה.
אני אתקע בשופר, וכולכם תעצמו עיניים ותשמעו את קולו
כולם עוצמים עיניים, גם אנחנו.
של האח הגדול המגיע אלינו מברוקלין, דרך משרד התיק-
פלגי יטור, תל־אביב
שורת הציוניסטי ימח שמו לעולם ועד.
רץ ולקח אותה על הידיים. הוא עשה לה
הנשמה מפה לפה, הכנים אותה למכונית
ונסע לאיכילוב. כל הכבוד לאיש כזה!
הצומת בה קרתה התאונה היא צומת
מאוד מסוכנת. יש שם פניה ימינה וישר
לרכב שבא מצפון. אך הנוהגים ברכב פונים
גם שמאלה. לפני חצי שנה פניתי
למועצה למניעת תאונות וביקשתי מהם
שישימו שלט גדול הפנייה שמאלה אסורה.
הם לא עשו כלום. פניתי למישטרה ואמרו
לי שהעניין בטיפול.
פניתי גם לסגן שר־התחבורה גד יעקובי,

גם ביום בו קרתה התאונה, וביקשתי ש ישימו
את השלט אין פנייה שמאלה, כי
הולך רגל הבא מכיוון העירייה ויש לו
אור ירוק במעבר החצייה׳ יכול להידרס

ך * פ רו של אריה אליאב, ארץ הצבי.
^ הוא נסיון נוסף של שטיפת־מוח
מצד איש־המיומסד. מטרת הספר, לפי
דברי המחבר, להשיג כרטיס־חבר
לכנסת. משונה מאוד, לאחר שאין
בכוחם של מרבית חברי הכנסת לכתוב
ספר טוב, ובוודאי שהם לא מצטיינים
בעברית טובה זברתוריקה. ואין הכנסת
מאכלסת רק אנשים נבונים, משכילים
ובעלי מוסר — כך שבמצב הנוכחי,
אין זה כבוד גדול לשבת בכנסת.
לדידי, הדבר הוא פשוט ביותר —
המחבר מנסה להציל את האניה מטביעה,
בעזרת פאתוס גדול, ברגש עמוק
ובציוד תמונה היסטורית שרירותית
בתפארת המליצה. זהו ספר־נבואה של
סופר־אליל.
בספר יש במה וכמה דברי אמת וגם
הרבה שקר. האמת שבספר באה, לדעתי,
כדי להסוות ולטשטש. את השקרים
הפזורים בו לרוב. בעיקר, היתה
תשומת־לבי נתונה לחומר על הסיכסוך
היהודי־עהבי.

ףתהי1ל, איפוא, מן הקל אל הכבד
— 1מן האמת וחברתנו, עדיין
רחוקה מלהיות חברה צודקת״(עמ׳ .)11
״רצון זה להתעלם מעניין ערביי
הארץ עובר בחיינו כחוט השני מאז
ועד היזם הזה״ (עט 80 ואילו
רוב הערבים לחמו ביהודים לא לשם
רצח ושפיכת דמים בלבד, אלא כשם
שלוחמים נגד בל הבא לכבוש את מה
שהם רואים כארצם״ >עמ׳ .)88
״אפשר לומר, כי הם (הערבים,
א.פ ).היו לוחמים של מרדעט ־
מ י(הדגשה שלי, א.פ ).על כל סממניו:
שביתה ׳כללית מתמשכת, נבונות להקרבה
וסלחמת־גרילה״ (מאורעות
,1936 עמ׳ .)80
מטרת היהודים בארץ :״כיבוש אדמות
ושטחים ערבים רבים ככל האפשר״
(עם׳ .)103
״ואכן יש לערבים סיבות מוצדקות
ורשאים הם להיות גאים על עברם
העשיר ועל שבמשך מאות שנים היו
הם נושאי הקיז־,מה בעולם״ (עמ׳ .)121
לתשומת ליבו של משה דיין הגורס :
״אין לנו מה ללמוד מן הערבים.״
״בתקופה שבין מאורעות 1929 לבין

דזופד

להגן על
איזו ארץ?

״ אוץ הצבי׳ והצביעות
מאורעות 1936 גדלה והתגבשה ההתנגדות
הלאומית הערבית לתנועה הציונית״
(עמ 131
״לאחר מלחמת־העולם הראשונה כבד
התייצבה בארץ מול תנועת התחיה
הלאומית היהודית — !תנועה לאומית
ערבית פלשתינאית ״ (הדגשה
שלי, א.פ. יעמ׳ .)145

המחבר את הקערה
^ הנה,
1על פיה, כשבפיו דברי הבל ושקר:
״כי מראשית ההתיישבות היהודית
בארץ ועד קום המדינה לא כבשנו
מידם (*של הערבים) את הקרקע עליה
הוקמו יישובינו״ (עמ׳ .)71 גם משה
דיין יגיד שזה שקר...
״...המלחמה הזעירה אשר התנהלה
בין המתיישבים היהודים ובין הערבים
שהתנכלו להם ושכאמור היו ברובם
גנביםושודדים ״ (הדגשה שלי,
א.פ. עם׳ .)77
״במשך כל שבעים ושמונה שנות
המפעל הציוני והסיכסוך בין היהודים
והערבים, לא נלקחה מהערבים בכוח
אף פיסת אדמה אחת ולא היה אף פליט
ערבי אחד עמ׳ .)95
בשנת : 1948״היהודים לא צהלו
לנצחונם עמ׳ .)98
״רב ועז רצוננו להגיע לשלום עם
הערבים עימ׳ .)225
״אין אנו מדינה מתפשטת״ (עם׳
.)295
גולת הכותרת במסכת השקרים
של המחבר, הם המיקרים שבהם
המחבר סותר את עצמו, כשלאחר
קביעת תיזה הוא מביא אנטי־תיזה,
,וכל זה במצח נחושה :
״עלינו להוסיף ולחזור על האמת
שלנו ...כי, אין אנו זקוקים לשטחי
הגדה והרצועה לצורך התיישבות יהודית
צפופה ואין בדעתנו לספחם ...כי
אנו נכונים לוותר על מימוש זכויותינו
ההיסטוריות בשטיחים ומוכנים לכך כי
בשכנות לנו תוקם !מדינה ערבית־פלשתינאית
ריבוניתועצמא
י ת ״ (הדגשה שלי, א.פ. עמ׳ .)165
והלאה :״עלינו להראות, לעצמנו ולהם,
כיצד ואיפה •מתכננים אנו לקלוט עוד
מיליונים עולים יהודים בלי ׳להתפשט
על שטחים המאוכלסים ע״י ערבים, בלי

על־ידי רכב הבא נגד הכיוון בגלל חוסר
שלט בולט. חבל שבגלל שלט יקרו אסונות.
שמעון מגדל, תל-אביב

אדיה (״ליובה״) אליאב
שטיפת־מוח
לפגוע בהם ובלי לגרשם ענד .)167
יפה, לא? אך הנה באה האנטי־תיזה
שלו המכוערת, בנוסח ארץ־ישראל השלמה

״יש מקום לעמוד על ההיאחזזיות
וההתנחלויות העירוניות והכפריות בגדה
המערבית וברצועת־עזה, שטעמן
הוא מימוש הזכות להתיישבות יהודית
בארץ־ישראל המערבית בולה
(ענד .)163 לא יאומן, הא? והנד״ עוד
סתירה אומללה של המחבר :
״לשמחתנו השכלנו במשך השנים לא
לנטוע בלב הנועד שלנו איבת עולם
לשכנינו הערבים.״ ובאותו עמוד ההיפך
מזה :״מד, שגרוע אולי לא פחות מה-
שינאה הוא הבוז אשר חלק בינינו
רוחש כלפי הערבים״ (עם׳ .)170המחבר
דורש ומטיף ״לטפח רגשי סובלנות,
אהבה, התפשרות וכבוד הדדי״
ובו בזמן מכריז :״כי ליהודים זכויות
היסטוריות מלאות על ארץ־ישראל
השלמה.״

ך* מחבר אינו מוכיח, אינו משכנע,
| 1אינו נאמן לעובדות היסטוריות,
אלא זועק מעל דפי הספר :״אני
מאמין ...אני מאמין מילים אלה
לעשירות פזורות בשפע על פני החיבור
הפובליציסטי־היסטורי, כביכול.
ליובה אליאב רוצה להוכיח לנו,
שהוא ציוני סוב ושהציונות כשלעצמה
היא טובה ויפה. אך מאמץ אני יותר
לציוני אחר, לישעיהו בן־פורת, אשר
הגדיר את מהות הציונות בכנות נדירה
:״אין ציונות, אין התיישבות ואין
מדינה יהודית בלי פינוי ערבים ובלי
הפקעת אדמות וגידמץ ! לדעתי כפירה
באמיתות אלו היא צביעות.״
הוא אשר אמרתי בכותרת לרצנזוה

אליעזר פומרנץ, נהריה

שוב הורמו בוודאי גבות עיניהם של
קוראים יקרים רבים עת קראו את כתבת־השער
של העולם הזה ( )1830״זהירות:
אש !״ שעסקה בהתלקחות על גבול סוריה
ובסכנת המלחמה בקו הסואץ.
הודגשה בצדק סכנת המילחמה, והושם
דגש נכון על השימוש הבלתי־מוצדק ב־חיל־האוויר,
כדי לדכא, כביבול, פעילות
חבלנית של כיתות וחוליות על פגי הקרקע.
אך תוך כדי כך מצא העולם הזה
לנכון להלל, לשבח, לפאר ולהאדיר את
האלוף אלברט וצבאו בקו החזית הדרומית.
העיתון מבשר לנו כי ״האנשים צריכים
לדעת לא רק בשביל מה הם נלחמים,
אלא גם בשביל מי הם נלחמים אך אין
הוא מפרט — כנראה מחשש עינא בישה
— לשם מה באמת נערכים חייליו של
האלוף אלברט לקרב?! על מנת להגן
על ה״גבולות הבטוחים והמוכרים״ של התורה
בע״פ של המערך או על ארץ־ישר־אל
השלמה, לפי התורה מסיני של משה
רבנו וד״ר אלדד שייב, על ארץ הצבי של
ח״כ אריה אליאב, או על ארץ התוכי של
משה שמיר, ואולי על ארץ החזיר של
משה דיין או ארץ־ישראל של גולדה מאיר
או ארץ ישראל השלמה של שמואל תמיר?
אלכם מפיס, תל־ אביב
• מאז ומעולם מפריד העולם הזה בין
המדיניות, הנקבעת על־ידי הממשלה הנבחרת,
ובין צה״ל, שתפקידו הוא לבצע את
המוטל עליו. גם מי שמתנגד למדיניות הנקוטה
בידי הממשלה, חייב לשקוד על
רמתו ורוחו של צה״ל.
השביתות בטלוויזיה

מצבה הגרוע של הטלוויזיה הישראלית,
ידוע לטכנאי הטל וויזיה.
אך זה לא
גורע מכיסם ולכן
הם לא מנסים לשפר
את המצב. אבל
כשהם מגיעים ל מסקנה,
כי תנאיהם
אינם טובים, הם
נוקטים בסנקציות
ופותחים בשביתות.
לכן אני חושב
שעל בעלי המק לטים
לנקוט בסנבכר
קציות
נגדיות ולא
לשלם את איגרת הטלוויזיה. אולי זה
יעורר את הממונים על הטלוויזיה.
ארנון ככר; יד־אליהו
זיהום כללי

אנו הישראלים הקדושים, בני עם הספר,

העולם הזה 1840

מטנפים את ארצנו בכל דרך שרק אפשר:
משליכים פסולת על הדשא בגנים ציבוריים,
מנקים שטיחים מזוהמים מעל ראשיהם
של עוברי־אורח, מטאטאים רפש
מתוך החנויות החוצה אל המדרכה, אל
גומות העצים ואל הכביש. מזהמים את
האוויר, את הים ואת הנחלים בביוב, ב־סירחון,
בגזים־מרעילים ובצפירות מכוניות
— וכאילו לא די בכל אלה, אז באים
לד בעלי הכלבים ומניחים לכלביהם לחרבן
באמצע המדרכות וכל הישוב צריך לדרוך
על זה!
אני מצפה בכליון עיניים למלחמה אטומית!
צריך
לעשות קצת דיזינפקציה בסביבה.
אדם טרף, חולון

ככר היו
רבדים מעולם

״העולם חזה״ 1728ו־ ,183$על
תמונות עירום של הזמרת״רקד־נית־שחקנית
ג׳וזי כץ.
מה קרה לכם? אתם מתחילים לחזור
על עצמכם. הנה למשל בכתבה על ג׳וזי

אתה נותו בית למשפחתו• תן להם את הטוב ביותו
ג׳וזי לפני שנתיים
מהשבלול —

״שיכון עובדים״ בנתה בעשרות השנים האחרונות
עשרות אלפי דירות ופיתחה איזורי מגורים
חדישים. עד היום הם נחשבים לדיור טוב ושכונות־יוקרה
ושומרים על ערכם המלא.
גם היום את ה מקבל בשיכון עובדים דירה
מתוכננתיהיטב בתוך מסגרת תכנון סביבתי מקיף,
ההולם את צרכי המשפחה כולה.

אתה, אמנם, רוכש דירה לצרכי המשפחה, אולם
עליך לזכור שזוהי גם השקעה ועליך להשתדל
שערכה יישמר בכל התנאים.

שיבון עובדים

עם רמת הביצוע וטיב החומרים המושקעים
בדירתך, מובטח לך שרכשת בית נאה לדורות.
דירה בשיכון עובדים טובה כהשקעה.

פרטים במשדרי שימן עובדים בע־מ; תל־אביב. רוד ליאוורדו דה וי1ציי 21 טל .250211
ירושלים. לח־ ללל 8טל•.233395 .חיפל לחי החלוץ .43 טל 660915 .
באלישבע. רחי סצרל בנין ־מרכז לוגב־ .טל 3542 יאשד1ר. רח חגווי! 12 טל 31890

זוגות צעירים;
אירגון הזוגות הצעירים ליד
העול ם הזה — כו ח חדש מ תבונן

ל פ עו להג דו ל ה
ג׳וזי היום
— מד השוד הגדול
כץ, שהצטלמה בעירום עבור הסרט שוד
הטלפונים. כבר היו דברים מעולם: לפני
שנתיים הראתם את ג׳וזי העירומה שהופיעה
אז בצורה מופשטת לגמרי בסרט
שבלול.
דחילק! תמצאו עירומות חדשות. נמאס
מהישנות !
מוטי רובין, רמת־ גן
• לאלה שעוד לא נמאס להם, ג׳וזי
אז והיום — ראה תמונות.
העולם הזה 1840

פתח־תקוה -היכל,
יום ד׳ 6.12 .ב־.8.30
אשקלון -רחל,
יום ה׳ 7.12 ,ב־.8.30
גבעתיים -הדר,
יום ר 8.12ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה,
״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
הפצה ראשיתי:
״לאן״ ,טלפון .231655
מפיק: יצחקבן -גיסיםחיטו ) .ט2 4 4 0 4 4 .*7

במאבקל פי תרו ן ב עיי ת הדיור
כל הזוגות הצעירים המוכנים להצטרן ל־ לפעולה זו —
מתבקשים להתקשר כאופן ד הו!ז עם משה גלילי,
טלפון 230856 תל־אכיב, בין השעות ! 9״ 12 לפניה״צ.

רא נמתין עד בוש -
וגג מעל רואש!

תנו לה גבר...

גו ל ד סגו א ר
א. אריאל .,גלי הוס

סיקורת
לאופרה הולכים בדרך־כלל על־מנת לשמוע,
לא לראות. ודאי שלא לראות עירום.
למרות זאת, עם פתיחת העונה הקרובה
באופרה של סידני, אוסטרליה, יילכו רבים
כדי לראות, לא לשמוע: ביצירה שהזמינה
האופרה אצל המלחין רלף סקולתורפ, בשם
פולחני מעבר, יופיענ הרקדנים בסצינות
הבלט ערומים כביום היוולדם — כשפניהם
מכוסות מסיכות.
למה מסיכות? למען הצניעות כמובן.
האופרה, אחרי הכל, איננה מועדון־לילה.

מתפרקים, מתפרקים
״אלופי העונה׳ /מאת ג׳ייסון
מילר בתיאטרון הקאמרי. במאי:
היי קיילוס. עברית: אהוד מנור.
תפאורה: אריה נבון. משתתפים:
יהודה פוקס, ראובן בר״יותם,
יוסי גרבר, שלמה וישינסקי ויצחק
חזקיה.
ארבע מתוך חמשת הנפשות, במחזה זה,
הופיעו לפני 20 שנה בנבחרת כדורסל שהביאה
כבוד וגביעים לבית־הספר התיכון
של העיירה, והצטיינה ברוודהצוות שלה.
הדמות החמישית במחזה היה מאמנם דאז,
כיום מורה להתעמלות בדימום.
לכאורה, קשורים החמישה קשרים הדוקים
עד היום. אחד מהם הוא ראש העיר.
השני הוא בעל־ההון, המממן את מסע בחירותיו.
השלישי מנהל את המסע, הרביעי
הוא שתיין מפיץ מרגליות ציניות. המאמן
הוא האב הרוחני של כולם (זה, דרך־אגב,
מוסד מבוסם בארצות־הברית: מדריך־
ספורט שהוא גם מדריד רוחני).
אבל כשנפגשים החמישה, על פחיות בירה
ובקבוקי ויסקי, לשיחה אינטימית
ממושכת — הרי שבמקום שישתדלו לסרק
יחד את אויבם המשותף — יהודון בשם
שרמן החושק במישרת ראש־העיר — הם
מפרקים זה את זה, לפי מיטב המסורת
של המחזאות האמריקאית המודרנית,
וחושפים את המנגנונים המפעילים אותם.
הצרה היא, כפי שאומר השיכור בסוף
ההצגה לבעל ההון ש״המלודרמה הפרטית
שלד אינה מעניינת.״
וזה בדיוק זה: הביוגרפיות והמניעים
המפעילים את חמשת הטיפוסים האלה הם
כל־כך שיגרתיים וצפויים, והופיעו כבר
בכל־כד הרבה הזדמנויות קודמות, עד שזה
מעורר פיהוק.
כל אחד מהם לחוד. וכולם יחד, שקופים
ושטחיים. נדמה כאילו אין בהם דבר
שלא יוצא לאור על הבימה. אפילו הדברים
הנאמרים לא היו באים לידי ביטוי
ללא עזרה מבחוץ.
המחזאי, כנראה חשב לא רק שהוא
כותב על הדיוטות, אלא גם למען הדיוטות:
הוא דואג לחזור על כל אימרות־שפר
פעם, פעמיים ושלוש .״בינוניות היא
הצטיינות בדרגה נמוכה.״ ״הזמנים אינם
משתנים, רק התאריכים.״ וכיוצא בזה.

יש אומנם פה ושם ניצנוצי דמויות
אנושיות. כמו למשל, ראש־העיר, המהרהר
בכך שאינו האדם שחלם להיות. אבל
זה ניספג מהר מאוד בחוכמות וניבולי־פה
(בהמוניהם) ,שאולי משעשעים במחצית
השנייה של ההצגה, אבל אין בהם
כדי להרכיב יחד מחזה.
׳״*יי״ת״כן״ובאמריקה שלפני הבחירות, היו
רבים שהזדהו עם מחזה שיש לו הש לכות
למנטליות הפוליטית של האמריקאי
הממוצע, לאורח־החיים של עיירה ממוצעת,
ולעניינים של מוסר, דת, גזע ושמרנות.
קשה להניח שבישראל, אפילו ערב ה בחירות,
יימצאו כאלה.
ההצטיינות האמיתית היחידה של המחזה
הוא שלמה וישינסקי, בתפקיד הקל־יחסית
של האלכוהוליסט, היוצר את הדמות
המשכנעת היחידה, בפניו החיוורים,
ראשו המתנדנד ללא הרף, ודבריו הנפלטים
בקושי.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת. דן

מדוד זה הוא תוססת למלון המפורסם של דן כן
אמוץ ונתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וכיסויים משלהם.

מפנקס הביגוד
בול ^ *
שרוולים.

1דיוק אלינגטון, כרן — 1ויקטור,
| .731043
תקליטים של דיוק אלינגטון לא חסרים
בשוק. הוא עבר בקריירה הארוכה
שלו חברות רבות, וכולן הקליטו אותו
לעתים קרובות. כך שהמיבחר הנמצא היום
בעולם (אם כי לא בארץ) ממש מדהים.
ואף
על פי כן, אין חובב ג׳אז שיוכל
להרשות לעצמו לדלג על אוסף עתיק־יומין
זה. אמנם כל ההקלטות נעשו בש נים
28־ — 1927 חריקות סיבוכיהם של
התקליטים המקוריים ב־ 78ס/ד עדיין
נשמעים היטב בכמה מן הקטעים — האיכות
היא איכות של תקופת הגרמופון
עם האוזן הגדולה — ומכל נגניו הקבועים
של אלינגטון, נמצא שם הארי
קארני.
אבל למרות החריקות, למרות הגיל, יש
בו בתקליט זה כל כך הרבה חיים וחן,
עד שאתה פשוט שוכח את הטכניקה,
ומאזין למוסיקה.
פנטזיה בשחור ושזוף הוקלטה אמנם
באיכות טובה יותר, אבל לא בחיות גדולה
יותר. דברים דומים אפשר לומר על
קריאת אהבה קיריאולית, הבלוז שאני
אוהב לשיר, הארלם ריבר קויבר, ועוד.
חודיה נעימה בהחלט.

מעילון קצרצר, על־פי־רוב אף ללא

ז׳קט הנגמר במותניים, ובחגורה,
9 3לך.ל 9
בעיקר לבוש צבאי.
3י?| י 3י
חלקים.

בגד-ים מינימלי לאישה, עשוי שני

^*13 כומתה.
גט?ן 9

פנ טזי הבש חו ר ושזוף

תחתונים לגבר, גם ארוכים.

? 3זט?|ד׳ קו גזירה בבד השמלה, מעל לחזה
האשה.

חליפת־מבנסיים >פדלפין)

מעיל חורפי מצמר גס או לבד,
ך? ל ק 1ט
עם בורנס וכפתורי עץ.
? 9 9חזייה לגבר, חלק החליפה המסורתית,
הנלבש מתחת לז׳קט.
גרבי נשים, הכוללות מכנסיים תח־

תוניים ; גרבונים ; מכנסי בלט.
מו ל! ם יני ם
ס לי ם

סוג נעליים, שנתפרו ללא אימום.

בגד־ים לגבר, מינימלי, ביקיני לגבר.

פולובר

סוודר חסר שרוולים.

מין כיסוי עליון הנלבש מעל לבגדים,
שכמייה בנוסח מקסיקני.
9ל י <״19 קפלים צרים לאורך החצאית, הנוצרים
על-ידי גיהוץ מיוחד.

מיקרו־מיני לילדה

פ לו ־ינ ה שכמייה.
קו?ן בניזון
לן 0טיו 9

שמלה תחתונית.
חליפה ואף תלבושת לפורים.

קיןסז ׳ סרט מבד קשה, נתפר לחצאית מת־חת
לחגורה.

קון סט

מחוך.

גזרת החצאית כשהיא מתרחבת בלן

אלכסון כלפי מטה, כפעמון.

ירושלים 1975

לן פי שו? מין כובע, מחובר למעיל, בורנס.
אלגום של 10

1יוסי שטרן —
| רישומים.
מבט מהיר וחטוף על ירושלים של
זהב, כפי שהיא נראית לאחר 25 שנים
של שלפה

צעיף רחב, משמש כסות לכתפיים.
מגבעת, כובע לאדון.

של מדינת היהודים החדשה. קיבוצניקים
ופנתרים, נשים ערביות ואברכים צנועים,
מועקת בחי־קפה מרופטים והטיפו־סים
היושבים בהם באפס־מעש. והכל
בעט קלה, בעין חדה, ובאהבה רבה לבריות.

שמכיר את יוסי שטרן, יודע ודאי
למה לצפות.

התימנים [בס ,!,ת13ש
05מ,[;11

8.2100מ ס 6ק ב8 .

61 ^10311ז§3ז 81. \ 13ת1״ £31<8
. 1 9 7 2 .ו . 5 ./ס 81,־ £01. 001

״הגזע על הפרק״ — שיחה בין
מרגרט מיד וג׳יימס בולדווין, הוצאת
קורג׳י 255 — 1972 עמודים.
מרגרט מיד, אנתרופולוגית שחקרה את
החברה האנושית על כל שלביה, מן ה פרימיטיביים
של איי סמואה, ועד לזו
ה״משוכללת ביותר״ בפרברי ניו־יורק,
היא אחת הנשים הנאורות יותר באמריקה.
ג׳יימס בולדווין, סופר, מחזאי ומשורר,
מן הראשונים שהציגו בצורה בוטה
ובלתי משתמעת לשתי פנים את מצב הכושים
בארצות־הברית, הוא כיום אולי
החשוב בסופרים כהי העור בעולם ואחד
הדוגלים בגלוי ב״כח השחור״ .מכאן, ש העולם
הזה 1840

בן־אמוץ

ונתיבה

בריהודה

שפן פרווה
שיחה בין שניים אלה על נושא המוכר
היטב לשניהם, הגזע, אינה יכולה להיות
נטולת עניין.
מרגרט מיד תורמת את הנסיון העצום
שהיה לה בחקר חברות בנות כל הגזעים,
ואת דעותיה המתקדמות בכל שטחי החיים
(היא בין אלה הממליצות להפוך את
המריחואנה לסם חוקי) .בהדרכתה גולשת
השיחה לאפיקים רבים ומגוונים, לצורות
רבות ושונות של גזענות, ולשנאת עדות
מכל הסוגים, מן הבעיות של היהודים והאיטלקים
באמריקה, ועד ל״תנועה לשחרור
האשה״ ,כשהיא מנסה למצוא בכל
אלה השלכות לבעיות הכושים באמריקה.
בין הדברים המועלים בנושא זה היא ההנחה
היסודית של מרבית האנושות, כאילו
הצבע הלבן קשור לזוך, טוהר ומלאכי
שמיים, ואילו השחור, לרוע איוולת והשטן.
בולדווין
שעבר על בשרו את נתיב ה־יסורים
של נער כושי בן פרברי־עוני,
מביא לשיחה את כל עומק׳ היגון, היאוש
והזעם העצור בו, גם כמשורר הרואה עצמו
חלק בלתי נפרד מן האנושות, וגם
ככושי החש כי אינו מקובל על אנושות
זו, ותובע על כך את עלבונו.
(המשך בעמוד )12

סיקורת
(המשך מעמוד )11
במהלך שלושת השיחות בין השניים,
המרכיבות את הספר, הולך הוויכוח ומחריף,
ההשוואות שעושים השניים נעשות
לעתים פרועות (התימנים בארץ משולים
לכושים באמריקה) ,ובולדווין רואה בסופו
של דבר את כל ההיסטוריה במזימה לבנה
לדכא את כל מי שאינו לבן. ושוב, כדוגמא הוא חוזר לישראל, אותה אינו אוהד
במיוחד, ומתאר אותה כנטע זר שנשתל
בשרירות לב על־ידי המערב בלב עולם
ערבי, כדי לשרת אינטרסים קאפיטליס־טיים
לבנים.
התהום בין השניים נפערת כאשר מר־גרט
מיד רואה את תפקידה, כאדם ונד
אמריקאי, במאבק נגד המצב הקיים ונם־
יון לשפר אותו, שעה שבולדווין, אשר
אינו מאמין עוד בדבר, מטיף בעצם לבני
עמו שאין עוד תקנה לעולם, ואם זאת
אסור לתת למצב הקיים להימשך. המוצא
היחיד לדעתו הוא התפוצצות אדירה,
מעין תמות נפשי עם הפלישתים. לכושים
אין עוד מה להפסיד.
השאלה שמתעוררת בסופו של דבר איננה
מי מן השניים צודק כי כאשר אתה
קורא את הספר מסתבר לד שבעיית הגזע
היא באמת ובתמים חבית חומר־נפץ,
ואין כל סיכוי שניצוצות הקרבים אליה
במהירות מסחררת, יכבו מעצמם, ללא עזרה
דחופה מבחוץ. ובישראל של פנתרים,
גרוזינים, פרנקים וווזווזים מוטב לעיין היטב
בספר ולחפש דרך שלא תוביל אל
אמריקה של שנות ה־.70

יו ה חן וקח
״האמת השלישית״ מאת מיכאל
בר־זוהר הוצאת ויידנפלד וניקול־סון
177 — 1972 עמודים.
סיפורי מתח פוליטיים דמיוניים מקובלים
היום בעולם, מה עוד שכל מיני שליחים
ממנצ׳וריה ותנים בנוסח פרדריק
(יום התן) פורסייט, דומים כל כך למציאות,
עד שלא קשה להאמין כי חלק מן
הדברים שבספרים אלה, אמנם התרחשו
באמת.
מיכאל בר־זוהר צועד בדרך שנוסתה
כבר בהצלחה על־ידי אחרים. הוא מתחיל
מרציחתו המוזרה של שר־החוץ הסובייטי
בניו־יורק, וממשיך בסיפור המתפשט על
פני אירופה, עושה קפיצת דרך קטנה ל ישראל,
ומסתיים במקום בו התחיל, בוושינגטון.
להבדיל מהסיפורים הנזכרים

סופר כר־זוהר
אין צורך במחשבות
מעלה, אין סכנה שמישהו יחשוד כי אמת
גדולה מסתתרת מאחורי הסיפור הזה. תם-
ניותיו רבות, ודורשות לפעמים מידת אימון
ותמימות מוגזמת מן הקורא, כדי שלא
יהרהר ויחשוב אם באמת יתכנו כל הדברים
המתוארים כאן. מה שהמחבר טופל
על ה0י.איי.אי. האמריקאי, הוא כאין ובאפס
לעומת מה שנאמר עליו כבר בעי תונות
היומית.
גם במה שנוגע לעומקן או עניינן של
הדמויות, זה לא בדיוק הספר שיסכן את
ג׳ון לה קארה. לעומת זאת מתמצא בר-
זוהר היטב בכל מיני מהלכים פוליטיים
סודיים וסודיים למחצה אחריהם עקב תוך
כדי עבודתו כעיתונאי. הוא זריז מאד
בהמצאת מצבים דרמטיים, הבאים בזה
אחר זה במהירות גדולה מאד. בך שאפילו
אם תתעורר בקורא ההרגשה שנפגש בהם
כבר פעם, וזה יתכן מאד, אין הרבה זמן
לתהות היכן, ומתי, כי מיד צץ ורץ הרעיון
הבא.
זהו ספר נאה לקריאה מרתקת. הרהורים
בסוף אינם הכרחיים.

העולם הזה 1840

^ יניטה לה קומדיה. ההצגה תמה ונשלמה.

העכבר שאג — ונדם.

הם הביאו גאולה למדינה — כמעט. הם הצילו את
הממזרים — כמעט. הם הפילו את הממשלה — כמעט.
הם פירקו את הקואליציה — נמעט. הם ויתרו על נסאו־תיהם
— כמעט.
הם עשו חיל — ממאמר למאמר, משידור לשידור,
מנאום לנאום.
והנה עכשיו — הכל נגמר. הצעת־החוק של גדעון
האוזנר מתה.

שקט, שקט, שקט. החנוכיה דולקת.

^ 11 יני רוצה להצטרף למסע ההתעללות בראשי הל״ע.
אני מוכן להשאיר זאת ברצון לכל אותם עיתונאים
טובים שרקדו במשך הצי־שנה סביב הל״ע, שהנציחו
בהתלהבות כל פיהוק של קול וגיהוק של האוזנר.

עכשיו הם מתנפלים על גיכוריהם כאותה
התלהבות, כתופפת־־מה של סאדיזם.

הם ניפחו את הבאלון עד לממדי ענק — ועכשיו הם
מתרגזים על שהוא התפוצץ בפניהם.
מה הם רוצים מהל־ ע האומללים?

הרי אלה — הל״ע — היו הקורבנות האמיתיים
של הפרשה !

ך* שכיל הל ״ע התחיל כל העניין כתרגיל תמים
למדי. תרגיל לגיטימי בהחלט, שכל מיפלגה עושה
כדוגמתו מפעם לפעם.
הם שמעו על פרשת הממזרים. הם אמרו לעצמם :
״הנה, זוהי הזדמנות טובה להזכיר לציבור שאנחנו קיימים,
אחרי שלא שמעו עלינו במשך שנתיים וחצי. הבה נגיש
הצעת־חוק.״

לא הצעת־חוק מהפכנית, חלילה. אי-אפשר

לעשות מהפכות כשיושבים בממשלה, שנגדה
עושים את המהפכה. הצעה צנועה, שתכה גלים
קטנים, שתעלה לדיון, שתוסר ברוב דיעות,
שתעורר תשומת־לב במשך •טבוע־שבועיים,
וזהו.
לכן לא הציעו הנהגת נשואין אזרחיים. ולא את
ביטול שילטון הרבנים בחיינו האישיים. ולא — חם
ושלום — הפרדת הדת מן המדינה.
וכמובן — גם לא התרת נשואי־תערובת, טפו־טפו־טפו.
אלא משהו צנוע, מכובד, שיחרוג רק קצת־קצת־קצת
מן הסטאטוס־קוו: התרת נשואין של ״חריגים״ ,״פסולי
חיתוך על פי ההלכה, בתנאי שכולם יהיו יהודים.

אילו נתקבלה הצעה זו, היו הרבנים נשארים
שליטים על חיי-האישות של בל היהודים
כמדינה. ההלכה, שרוב רובם של אזרחי
ישראל רואים כה שריד מימי־הכיניים, היתה
קובעת גם להבא את חייהם של אותם אזרחים.
הוויכוח האווילי על ״מיהו יהודי״ היה
נשאר בעינו.
אבל סדק קטן־קטן־קטן — היה מבקע את חומת
הכפייה הדתית.
אילו — אילו נתקבלה ההצעה.

אכל הל״ע בלל לא חלמו שההצעה תת־קבל.
הם גם לא היו מעוניינים בכך. הדבר היה
מביא לפירוק הקואליציה — והל״ע מרגישים
די כטוב ובנוח בקואליציה זו.
ץץה שאירע בעיקבות התרגיל התמים הזד — .ניתן
לתארו רק בצורת דימוי.
כבר השתמשנו בסיפור אודות היהודי שקיבל תפקיד
בקירקס: לקפוץ ממיגדל גבוה לתוך גיגית של מים.
כשהגיע לראש המיגדל ונדרש לקפוץ, השיב כידוע :״על
קפיצה אין מה לדבר! השאלה היא איך אצליח לרדת

מפה !״
זה סיפור נדוש. הוא גם לא כל־כך מתאים.

נכון יותר לדמות את הל״ע לאדם היושב
במכונית קטנה וצנועה, מודל ישן ומכובד,
בשמעצוריה מתקלקלים לפתע בכביש היורד
במידרון תלול.

המכונית דוהרת במהירות מטורפת, עוברת על פני
מכוניות־מירוץ ודגמי־פאר אדירי־עוצמה. כולם צועקים:
״איזו מכונית פנטסטית! איזה-נהג עילאי ואילו
הנהג עצמו רואה את מר המוות לנגד עיניו.

המכונית נעצרת בדרך נס, על־ידי מחסום מחוכם
שהקים הרב גורן בהשראת הקדוש׳ברוך־הוא. הנהג יוצא
ממנה, חיוור ורועד, ואחרי שתיים־שלוש פסיעות הוא
צונח בעילפון.
מה הטעם לבעוט בו, במיסכן הזה?

היתה לו חווייה נוראה, לא עלינו. זה לא
מצחיק.

*1פרשה נגמרה למעשה. נשארות השאלות.
1 1קודם כל, מדוע עורר ״חוק האוזנר״ האומלל התרגשות
כה עצומה — הרבה מעבר לתיקוותיו ולחששותיו
של היוזם עצמו? י

פשוט מאוד: מפני שזאת היתה תרופת•
פאטנט.
כל רופא־אליל יכול לעורר התלהבות והתרגשות אם
יבוא אל חולה־סרטן ויגיד לו :״אל תפחד. הריפוי שלך
מובטח. אן נך צריך לעבור ניתוח מסוכן. קח את הכדור
הזה, והכל יהיה בסדר.״
החברה הישראלית חולה במחלה ממארת — הכפייה
הדתית. יש למחלה זו שרשים עמוקים — רוחניים, פוליטיים,
כלכליים. הדרך היחידה לריפוי היא ניתוח: הפרדת
הדת מן המדינה.
יהיה זה ניתוח מכאיב מאוד. הוא מחייב שינוי מושגים
מקודשים, שבירת הרגלים שהשתרשו בחיינו, מיגור
כוחות פוליטיים כבירים, החולשים על אינטרסים
כלכליים עצומים.

קטנה, ליברלית ועצמאית. זוהי מיפלגת קול והאח־נר

שוב לזכור היסטוריה זו, כדי להבין עד כמה
( 1אבסורדית הדרישה שמיפלגד. זו דווקא תשבור את
חומות הכפייה הדתית.

חומות אלה הוקמו כמשך יטני דורות על-
ידי קואליציה שהל ״ע היו שותפים לה כבל
התקופות, זולת הפסקה קצרצרה אחת.
ברוב שנות המדינה כיהן מנהיגם בתפקיד שר־המיש־פט-״ם
— ודווקא באותן שנים בהן הפכו חוקי ימי־הביניים
חוקים חרותים של מדינת־ישראל.
מיפלגד. כזאת יכולה לבצע תרגילים קטנים, כדי להפגין
את ייחודה לעומת שותפיה. היא יכולה להשמיע פה
ושם צליל חריג. אבל היא לא תנהיג מהפכה, ולא תעלה
על הבאריקדות, ולא תעשה שום מעשה העלול לקעקע,
או אף לזעזע, את הבניין שבו היא גרה ומשגשגת מזה
40 שנה.

הדבר כלל לא ייתכן, בי האימפריה הכלכלית
של הל״ע, החולשת על המיפלגה, לא תוכל
להרשות לעצמה אך יום אחד של מיל-

בקיצור: מאבק ממושך, שיחייב מאמצים
וקורבנות.
לאזרחים שמרניים ועצלניים, המקללים את הממשלה
על עיתון־הבוקר והתומכים בה בשאר שעות היום —
זוהי חזות קשה.
והנה באו הל״ע, ובפיהם בשורה לאזרחים אלה :״אין

צורך בניתוח. אין צורך במאבק. יש לנו פאטנט. בלי
כאבים. בלי מאמצים.

״כדור אחד של ד״ר האוזנר, כזמן הארוחה
— והכל יבוא על מקומו כשלום.״

ץ* ופר״ההשבל של ההצגה הוא: אין רופאי־אליל,
אין תרופות־פאטנט, גלולות־האספירין נוסח ד״ר
האוזנר לא ירפאו את מוקדי־הסרטן המכרסמים בגופנו
הלאומי.

קודם כל — אין רופאי אליל.

מיפלגת הל״ע, בגילגוליה השונים, היתה תמיד שותפת
נאמנה בשילטון. היא שייכת כל כולד. למה שקוראים
״המישטר״ ,״המימסד״ ,״הקואליציה״.
מזה שני דורות מבוסס ״מימסד״ זה על ברית קדושה
בין מיפלגת־העבודה, בכל גילגוליה, והמפד״ל, בגיל־גוליה
השונים. אין זאת ברית־נוחיות חולפת. שום נשו-
אין קאתוליים לא הגיעו לממדים כה מופלאים של נאמנות
ודבקות־יחד.
התיתכן ברית כזאת, במשך שני דורות, מבלי שיהיה
לה בסיס רוחני ומעשי מושלם? כדברי הנביא :״הילכו
שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?״

ככרית זו היו הל״ע תמיד, כגילגוליהם
השונים, גלגל רזרבי — גלגל חמישי.

ך* חילה קראו להם ״ציונים כלליים א׳״ (להבדיל
1 1מ״ציונים כלליים בי ״ ,אבות הליברלים של גח״ל),
והם היו שותפים נאמנים בכל הקואליציות ובכל חלו־קות־השלל.
אחר־כך
הצטרפה אליהם מיפלגה חדשה, שקראה לעצמה
״עלייה חדשה״ ,מפני שאיגדה בקירבה את הייקים
שבאו בשנות ה־30׳.

באשר התאחדו שתי המיפלגות, תרמה בל
אחת משהו לקופה המשותפת. הייקים של
״העליה החדשה״ תרמו את התדמית ההגונה
והמכובדת. העסקנים המשופשפים של ציונים
כלליים א׳ תרמו את היידע הדרוש בדי להש
תתך כהצלחה כחלוקת-השלל של השילטון.
איחוד מוצלח זה הוליד את המיפלגה הפרוגרסיבית,
שניצחה על אימפריה כלכלית גדלה והולכת, שלא היתה
שונה במאומה מן האימפריות הכלכליות של מפא״י ומפ״ם.
אחרי הרפתקה קטנה של נשואין בלתי־מוצלחים עם
הציונים הכלליים (ב׳) ,שהולידו את המיפלגה הליברלית,
באו גירושון אזרחיים. הפרוגרסיבים חזרו להיות מיפלגה

ינ * *יי!

ח״כי ם שערי ו ה אוזנ ר (ל״ע)
חמה אמיתית עם מיפלגת-השילטון.

ין רופא״אליל. אין גם תרופת־פאטנט.

\£״ חוק האוזנר״ לא בא להפריד כין הדת
והמדינה. הוא לא בא לשכור את הסטאטוס
קוו של הכפייה הדתית, ולשים במקומו סטאטוס
חדש.
להיפך, הצעת־החוק הכירה בשילטון המוחלט של
ההלכה בחיינו, בזכותם המקודשת של הרבנים לנהל את
עניינינו האישיים. היא רק ביקשה לאפשר במיקרים
מסויימים הליך יוצא־מך הכלל — מעין אי חילוני מבודד
בים של שילטון דתי.

הדבר פשוט אינו אפיטרי — כשם שלא
ייתכן שבחורה תהיה קצת הרה, וחוץ מזה
תהיה בלתי-הרה לחלוטין.
זהו הלקח של תרגיל האוזנר: אין קצת הריון. אין
קצת נשואין אזרחיים. אין פיתרון־פאטנט.

בבר עתה ברור שהתרגיל העלה לשילטון
את הרב שלמה גורן. ויש חשש חמור מאוד
שכניצוחו של איש זה, בעל השופר והתחבולות,
תגדל ותתעמק הכפייה הדתית במדינה
יותר מככל תקופה אחרת.
מי שרוצה לשים קץ לכפייה הדתית — חייב ללחום
להפרדת הדת מן המדינה. רק כוח פוליטי הדוגל בכך,
המוכן להיאבק על כך ללא רתע, יביא את הגאולה ברבות
הימים.
זה לא יהיה קל. זה יכאב. זה ידרוש מאמצים וקורבנות.

אבל זה לא יהיה תרגיל ריק.

במדינה העם דמי דא שדר

לשביתות שהציפו את המריגה
כסגוכה היו כם ג?ודות אור.
השביתות שפרצו השבוע בסקטורים שונים
של המשק הישראלי, שיבשו את חיי
המדינה, איימו על יציבות המשק והעידו
על גל גואה של מרירות בקרב שכבות
הולכות וגדלות של האוכלוסיה, הנובע בעיקרו
מגל האינפלציה הגואה ומקינאה בהטבות
שמקבלות שכבות אחרות (ראה
להלן).
אבל כשהדליקו השבוע אזרחי ישראל
את נרות החנוכה הם יכלו להתברך לפחות
בעובדה אחת: ניתן היה להדליק
נרות, לשיר שירי חנוכה ולזלול לביבות,
בהרחבה ובישוב־הדעת ללא הפרעות שידורי
הטלוויזיה. שביתת עובדי ההנדסה
במשרד־הדואר, שהפסיקה את שידורי הטלוויזיה
למשך חמישה ימים, נתנה לרבבות
מאזרחי ישראל לחוש את התענוג
שבחיים ללא טלוויזיה.
הם יכלו לשחק בנחת עם ילדיהם, לקרוא
ספרים, לשמוע מוסיקה טובה, לבקר
ידידים, לצאת לבילוי מחוץ־לבית ולעסוק
באלף ואחד עיסוקים שנידחו תמיד בגלל
היצמדות הכפייה למכשיר המשעבד.
כאשר סיימו השובתים את שביתתם,
ושידורי הטלוויזיה חודשו, חזרו רבים אל
המכשירים ככפויי־שד .״הייתי מוכן לשלם
אגרה כפולה,״ אמר בעל משפחה בצפון
תל־אביב ,״כדי להעלות את משכורתם
של עובדי דואר ההנדסה בתנאי
אחד: שהם ימשיכו לשבות.״
אבל כמו כל הדברים הטובים, היתה גם
הפסקת שידורי הטלוויזיה זמנית בלבד.

סואץ. אבל מה שלא עשו המצרים עשו
תעשייני ישראל. תוך מיספר חודשים הם
מוטטו את קו בר־לב במישרד המסחר
והתעשייה.
כאשר הודיע השבוע שר המסחר־וה־תעשייה,
חיים בר־לב, כי החליט על ביטול
הפיקוח על המחירים שהיה קיים
עד כה לגבי כ־ 12 אלף מוצרי תעשייה,
ועל הכללתו בעתיד לגבי אלף ומאתיים
מוצרים בלבד, היה ברור כי לבר־לב
אירע מה שקורה לגבי כל השרים המקבלים
ניהול של מישרדי ממשלה מקצועיים:
הם הופכים למייצגי האינטרסים
של החוג עימו קשור מישרדם.
כך קורה ששר־החקלאות הופך לנציג
החקלאים ומגן האינטרסים שלהם במקום
להיות מופקד על החקלאות. ושר־התיי־רות
הופך לנציג המלונאים במקום לדאוג
לתיירות. וזה מה שאירע גם לבר־לב:
הוא הפך משר התעשייה לשר התעשיינים.
התעשיינים הישראליים הצליחו לשכנע
את בר־לב בתקופה קצרה יחסית, כי
הפיקוח על המחירים הורם את התעשייה
כיוון שאי היכולת להעלות את המחירים
בתנאי התחרות המקובלים בשוק פוגעת
ברווחיות התעשייה.
אין ירידה ברווחיות. טענות אלה
של התעשיינים אינן זוכות לתימוכין
במחקרים כלכליים. סקר שפורסם לפני
חודש על־ידי מחלקת המחקר של בנק
ישראל, בו בדק הכלכלן הבכיר מאיר

9חסי חוץ
מדיור הודית בהאנו

האם מאותתת ויאט־גאם
הצפונית לממשלת ישראל)־
״מה אתה חושב על הסוציאליזם הערבי
ו״ שאלו מנהיגי האנוי את אורחם
הצרפתי כמה פעמים, והוסיפו באירוניה:
״נו באמת, איסלאם וסוציאליזם ביתד...״
האורח היה אוליבייה טוד, שליח השבועון
הצרפתי השמאלני נובד אוברם־
באטור. הוא ביקר בעיר־־הבירה של
ויאט-נאם הצפונית הקומוניסטית, כדי
לברר את עמדת שליטיה כלפי בעיות
שונות, ובכלל זה בעיית המרחב.
תוך כדי כך שמע פסוק מעניין ביותר.
תגובה עקיפה. לפני שבועיים ניסה
אבא אבן להגן בכנסת על החלטת ממשלת
ישראל לכונן יחסים עם המישטר של
הגנרל תיו בסייגון, בירת דרום ויאם־נאם
האנטי־קומוניסטית. בלהט הוויכוח, ובתשובה
לאתגר ישיר של אורי אבנרי,
הכריז אבן :״אנחנו מוכנים לכונן יחסים
גם עם ממשלת ה אנויד
אבן היה, כנראה, משוכנע כי האנוי
לא תקבל הזמנה בלתי־ישירה זו. אבל
יתכן כי הדברים נשמעו בהאנוי. כי
כעבור כמה ימים באה הודעה משם, בצורת
הכתבה של הכתב הצרפתי. מדווח טוד:
כיוס מדברים בהאנוי בגילוי־לב רב
יותר על בעיות שלגביהן היתה קיימת
נוקשות רבה בשנים האחרונות. למשל,
בקשר למיזרח התיכון גילו (שליטי האנוי)
עמדה גמישה כלפי העולם הערבי :״אנו
תומכים בתנועת השיחרור של הערבים,
אולם — אנא, שים לב לכך היטב —
אנחנו בעד מולדת יהודית, ואין אנו
מפרסמים לעולם בעיתונות שלנו את ההתקפות
האנטיישמיות של חוגים מסויימים...
ההסתייגות מסיגנון מוסקבה בפסוק האחרון
חשובה לא פחות מן הקביעה הציונית
המפורשת על ״מולדת יהודית״.
לא מן הנמנע שזהו איתות לירושלים
— תגובה עקיפה על דבריו העקיפים של
אבא אבן.
המפרסמים הרציניים
מפרסמים
ב״העודם הזה״

אולפן גרג

(בר-קמא)

פותח ב־ 12.12.72 קורס ל

צ ר 11ת
עברית ו/או אנגלית.
פרטים :
הצלחה מובטחת !
ת״א: גורדון ,5טל 236209 .
ירושלים: בי״ס ״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

בעיות ולב טי ם
כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

תעשייה
? 1ב ר ־ ל ב מת 178 טט

האס חיים בר־דב הוא שר
התעשייה או שר־התעשייגים )־
המצרים לא הצליחו במילחמת ההתשה
הממושכת למוטט את קו בר־לב בתעלת

כר־לב (כחברת אפרים קישון)
רווחים בלי פיקוח
תמרי את הרווחיות בתעשייה בשנים
1970־ ,1956 הצביע על המימצאים הבאים :
• בשנים הנסקרות, פרט לשנות המיתון
( )1966—1967 עלתה הרווחיות ב-
תעשיה הישראלית לפי כל ההגדרות.
בשנים 1968—1970 היתד. הרווחיות ברמה
הגבוהה ביותר, כ־ 250/0לשנה ביחס להון
העצמי.
י• במרבית שנות הסקר היה ענף המזון
הענף הרווחי ביותר.
י• ההשוואה בין הרווח עליו הצהירו
החברות למס ההכנסה לבין הרווח אחרי
בדיקה, מורה כי יש להוסיף כ־ס 307לרווח
המוצהר.
• מרבית החברות בישראל אינן נוהגות
לחלק את רווחיהן בצורת דיבידנדים,
אלא בצורות אחרות המוכרות כהוצאות.
תיקון הרווח המביא עובדה זו
בחשבון היה מעלה את רמת הרווח ב־
60 בממוצע.
• הנתונים המאזניים של מרבית המפעלים
התעשייתיים רשומים בערכם ההיסטורי,
כפי שהיה בשנת הרכישה,
ולכן הם מטים את הרווחיות כלפי מטה.
מימצאים אלה סותרים לחלוטין את
טענות התעשיינים על ירידה ברווחיות
התעשייה, שסייעה לבר־לב לשכנע את
שרי הממשלה לבטל את הפיקוח על _ה־מחירים.
היה
זה אופייני ל״ממשלת־הפועלים״
של גולדה מאיר, שבשעה שהארץ היתד.
נתונה בסערת שביתות שפרצו על רקע
סירובה של הממשלה להיטיב את תנאי
הפועלים והעובדים בשירותה, היא איפ־שרה
לתעשיינים ובעלי ההון להעלות את
מחירי מוצריהם ללא כל פיקוח.
העולם הזה 1840

על הפגישות החשאית של צמרת מפא״
לשעבר פלוס ותיקי אחדות העבודה

\ולדה
״בשאת אומרת לא — למה את
מתכוונת ן
למה את מתחננת, כשאת אומרת
לא ז״
ך• ך נפתח פזמון ידוע של זץ אל־
^ מגור, שבוצע בשעתו על־ידי להקת
התרנגולים. מזה מיספר שבועות שרים
כל אנשי צמרת העבודה את אותן המילים
עצמן, אם לא באותה מנגינה, ל־ראש־הממשלה
גולדה מאיר.
במקור מתכוון הפזמון כמובן לנערה
הדוחה את חיזורי מאהבה. אבל מסתבר
שאשה נשארת אשה, אפילו אם היא
ראש־ממשלה ובת .74 גם אז, כשהיא
אומרת לא, קשה לרדת לסוף דעתה
ולנחש בדיוק מה מסתתר מאחורי הלא
שלה.
מזה מיספר חודשים שגולדה מאיר מצהירה
בפומבי, בפגישות עם חבריה וב־ראיונות
שהיא מעניקה בשפע לעיתונות
הזרה, כי מנוי וגמור עימה שלא לכהן
קדנציה נוספת כראש־ממשלה. היא עשתה
זאת מיספר כה רב של פעמים ובצורה
כה החלטית וחד־משמעית, שיהיה
לה קשה להתכחש לכך כאשר יסתבר כי
היא חוזרת בה ומוכנה לקבל על עצמה
את ״שליחות המיפלגה.״
אולם למרות כל הסימנים והעדויות כי
גולדה אומנם מתכוונת לפרוש, הרי
דווקא חבריה בצמרת העבודה הם המקבלים
את דבריה בספקנות הגדולה
ביותר. הם חושדים בה שלא לחינם היא
מצהירה על כוונתה לפרוש וכי מאחורי
הצהרותיה אלה מסתתרות כוונות שונות
ומשונות.
״היא רוצה לראות מה נעשה בעקבות
כוונתה לפרוש כדי להספיק להעניש אותנו
על כך,״ אמר אחד מראשי עסקני
העבודה.
״רק זה חסר לי,״ התבטא לא מכבר
שר־האוצר פנחס ספיר ,״שגולדה תחשוב
שאני מועמד לרשת אותה.״
״אם היא תישמע שמתכוונים להציע
את אבא אבן לתפקיד ראש־הממשלה,
היא לא תעזוב את הכיסא אפילו ליום
אחד,״ אמרו אנשי מישרד־החוץ.
כי חבריה של גולדה, למרות שכלפי
חוץ הם מלאים שבחים למנהיגותה, למדו
להכיר כי מאחורי פני היידישע מאמע
שלה, מסתתרת אשד. כעסנית, שתלטנית
שאינה סובלת ביקורת ואינה סולחת
לאלה החולקים על דעתה.
כתוצאה מכך אין אף אחד מחברי
הממשלה מוכן לקחת על עצמו את הסיכון
להרגיז את גולדה בעניין כלשהו,
מתוך ידיעה שהיא נוקמת ונוטרת איבה.
זו הסיבה שאיש משרי הממשלה לא העז
להתנגד למינוי שכפתה גולדה מאיר על

איימת

כל הממשלה, כאשר החליטה שיועצה
שמחה (״שמחת זקנתו״) דיניץ, יהיה שגריר
בוושינגטון__ .
נוצר מצב בו מתייחסים שרי העבודה
אל גולדה כאל שליטה מאקיאבלית, שאין
ברה כתוכה, החורשת מזימות ושצריך
לחפש שבעה פירושים לכל מה
שהיא אומרת. על אחת כמה וכמה אין
לסמוך על הלא שלה. כשהיא טוענת
שתסרב להמשיך ולכהן קדנציה נוספת
כראש־ממשלה.

פחד מעי מות
פרסונלי
**< צב דכריס זה הוא שהוביל לק-
] )-ראת הפגישה הסודית של צמרת
העבודה בדירתו התל־אביבית של סגן
ראש־הממשלה יגאל אלון, לפני כחודש
ימים.
היו שתי סיבות להתכנסות זו.
האחת: הרגשתם של רוב אנשי הצמרת,
כי הלא של גולדה אינו סופי וכי
היא משמיעה אותו רק כדי שיאנסו אותה
להישאר בתפקיד ראש־הממשלה. לפי
תיאוריה זו רוצה גולדה שכל שרי ה־מיפלגה
ומנהיגיה יתחננו בפניה שתישאר.
בצורה זו תהיה שליטתה להבא
אבסולוטית. איש לא יעז לערער על
החלטותיה ועל מנהיגותה, שכן תמיד
היא תוכל להטיח בפניו :״אתה הכרחת
אותי להישאר!״
הסיבה השנייה היא כמובן הדאגה
מפני מילחמת הירושה שתפרוץ במיפל־גה
אם באמת תפרוש גולדה. אף מיפל-
גה אינה יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס
ללכת לבחירות ללא מנהיג המוסכם
על כל חלקי המיפלגה. הישארותה
של גולדה בתפקיד ראש־הממשלה
תמנע את העימותים הפירסונליים מתוכם
חוששת כל הנהגת המיפלגה.
כתוצאה מכך זומנה אותה פגישה
מצומצמת בדירת הגג של יגאל אלון
ברחוב רדינג ברמת־אביב, במרחק של
מאות מטרים ספורים בלבד ממשכנה
התל־אביבי של גולדה. דירה זו של
אלון שייכת בעצם לקיבוץ גינוסר, והיא
משמשת את יגאל בעיקר בסופי השבוע
בהם הוא שוהה בתל־אביב.
המשתתפים בפגישה היו ברובם אנשי
הגוש המפא״י. משרי הממשלה נוכחו
בפגישה מלבד גולדה ואלון, שר-האוצר
פנחס ספיר ושר״המישפטים יעקוב שמשון
שפירא. כן היו בפגישה ראש עיריית
תל-אביב יהושע רבינוביץ׳ ,אריה (״ליו־בה״)
אליאב, מזכ״ל העבודה אהרון יד־לין
ומיספר עסקנים מדרג ב ,,הפעילים

בעיקר מאחורי הקלעים, כמו דוד קלד־רון.
לכאורה
נועדה הפגישה לדון בנושא
אם יש להקדים את הבחירות לכנסת
השמינית או לקיימן במועדן. אולם עצם
בחירת הנושא העידה כי מדובר בעתידה
של גולדה. כי אם תתמוך גולדה
בהקדמת הבחירות, אות הוא שהיא תסכים
לעמוד בראש רשימת המערך ומכאן
שהיא תיעתר לכהן קדנציה נוספת כ־ראש־ממשלה.
אבל
גולדה התנגדה בתוקף להקדמת
הבחירות. היא חזרה על כל הנימוקים
המחייבים אותה לדעתה לפרוש מתפקידה
בתום מועד כהונתה הנוכחי.
בנקודה זו העלו חלק מהנוכחים את
השגותיהם. הדיעה הכללית, כפי שחזרו
עליה נאמניה של גולדה האחד אחרי
השני, היתד, שהיא חייבת להמשיך לכהן
כראש־הממשלה הן לטובת המדינה והן
לטובת המיפלגה.
אחד הנימוקים הבולטים ביותר שהושמעו
גבל כמעט בבדיחה. היה זה הנימוק
כי נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון,
רוצה ומעוניין בהמשך כהונתה של גולדה,
וכי היחסים הטובים השוררים עתה
בין ישראל וארצות־הברית הם במידה
רבה תוצאה של היחסים הידידותיים והחיבה
המיוחדת שרוחש ניכסון לגולדה.
כמובן שזו טענה מטופשת ביותר. מי
שמאמין באמת כי מדיניות ארצות־הב־רית
כלפי ישראל נקבעת על פי אהבתו
של ניכסון לגולדה הוא תמים או שוטה.
אבל יש בעצם העלאת טענה זו כדי
להעיד עד לאיזו מידה של התרפסות
והתבטלות הגיעו ראשי העבודה בנסיו־נם
לשכנע את גולדה מאיר שלא ללכת.
מסע התעוררות

התירוץ] :ינ סו! רוצה את גו רדה

** פגישה כדירת־הגג של יגאל
ן | אלון הסתיימה כפי שהתחילה. גול

נשארה איתנה בדעתה לפרוש, ואילו
כל חבריה משוכנעים כי זהו רק טכסים
וכי גולדה משחקת איתם את המשחק
של ״תאנסו אותי.״
כדאי לציין כי הפגישה כולה נערכה
ביוזמתו של יגאל אלון עצמו, שהיה גם
ראש המדברים בנסיון לשכנע את גולדה
להמשיך בכהונתה. זוהי עמדה מוזרה
למדי לגבי מי שנחשב כאחד היורשים
הפוטנציאליים שלה, ושהיה צריך לכאורה
להיות מעוניין שגולדה תסתלק מה
שיותר מהר כדי להכשיר לו את הדרך
לכיסא ראש־הממשלה.
אם התייצב אלון בראש משלחת ההתרפסות
בפני גולדה, נבע הדבר רק מסיבה
אחת: ליגאל אלון ברור כיום שמבין
כל המועמדים לרשת את גולדה בבוא
היום סיכוייו הם המועטים ביותר. משום
כך מעדיף אלון שגולדה תישאר כראש־ממשלה
והוא ימשיך להיות סגנה. מצב
זה טוב בעיניו ממצב בו יהיו פנחס
ספיר או אבא אבן ראשי הממשלה, דבר
שיבהיר כי לגביו התפקיד אבוד לחלוטין.
המצב
הנוכחי נשאר מצב של תיקו.
המועמדים של מפא״י לרשת את גולדה
הם פנחס ספיר ואבא אבן. אלון יכול
רק לקוות לאיזה נס שיתרחש ויחזיר
אותו למירוץ. משה דיין אורב בפינה
וממתין בשקט להזדמנות׳ כשברור לו
טעם בעימות אישי עם ספיר או שאין הנידון מראשלכישלון.
אבן,
מה שצפוי עתה הוא מסע התעוררות
שילך ויגבר במטרה לשכנע את גולדה
שלא לפרוש. אין זה מן הנמנע שייערכו
אף הפגנות המוניות ״ספונטניות,״ עליות
לרגל לביתה ופטיציות של רבבות, שית־חננו
בפני גולדה לא לנטוש את עמה
בימי מצוקה.
גולדה. כך מקווים נאמניה, לא תוכל
לעמוד בלחץ ובהפגנות האהדה של העם
כולו, ותיעתר לכל ההפצרות. צריך
רק לאנוס אותה קצת להסכים.

מ 11זיההקשוביו 1נוכל
ל ש לו ש שנים בכלא ־ ביו 1ו ;מועמו

בלומברג. למחרת התקיימה ישיבת הקרן
בה נבחר זבולון המד כיושב־ראש.
״נקבע כי כל צעיר השייך למפד״ל
שלפי שיקול דעתנו רשאי לקבל הלוואה
יגיש טופס בקשה להנהלה. במידה וההלוואה
אושרה היה על המבקש לגשת עם
הטופס המאושר אל שלום בלומברג במשרדו
בחברת שח״ל ולקבל את הכסף.״
להמר, שהיה ודאי אז זקוק לכסף כדי
לחלק הלוואות לפעילי חוג הצעירים, נפלה
הצעה זו כמתנה משסיים.

הפס די ם
גדולים

ך* רוחות סערו השבוע במפד״ל.
( | כל עסקני המיפלגה, ללא הבדל סיעות.
ראו את עצמם כנפגעים אישית בעקבות
מה שנראה כסירוב מצד שר־החינוך
והתרבות, יגאל אלון, לאשר את ח״כ זבולון
המר, מראשי סיעת הצעירים במפד״ל,
כסגן־שר במישרדו.
״מה יש ליגאל אלון נגד המר?״ רטנו
שרי המיפלגה .״יגאל מתנגד להמר בגלל
דיעותיו הפוליטיות הדוגלות בארץ־ישראל
שלמה,״ אמרו מקורביו של ד.ח״כ הצעיר,
שאיימו כי אם לא יאושר לו המינוי כ־סגן־שד
הם ינקטו סנקציות נגד מיפלגת
העבודה בכנסת .״•מה הפסול בהמד?״
שאלו גם אנשים מחוץ למפד״ל.
לרוע המזל הם שאלו את השאלה ב דיוק
באותו שבוע בו שלחה השופטת המחוזית
חנה אבנור את שלום בלומברג, מי
שהיה חברו של המר ושותפו בעסקים
כספיים לשלוש שנות מאסר אחרי שהורשע
על הונאת הציבור בסכום העולה על
מיליון ל״י. ישמו של המר לא אוזכר אומנם
בפסק־הדין והוא עצמו לא נכלל בין
הנאשמים בו, אולם במהלך הדיון המש פטי
אוזכר שמו של זבולון המר לא אחת.
הפרשה כולה •מעלה כמה תמיהות לגבי
התנהגותו של זבולון המר כאיש ציבור
וכעסקן מפלגתי, שוודאי אינן מעלות את
קרנו כאשר מדובר במינויו כסגן־שר ועוד
במישרד החינוך־והתרבות.

מ תנ ה
מ שמיים
ן* •לשת ההונאה הגדולה בעטיה
נגזרו לשלום בלומברג שלוש שנות
מאסר, החלה עוד ב* ,1966 כאשר בלומ־ברג,
מראשי צעירי המפד״ל, ושמואל שפירא,
בן אחיו של מי שהיה אז שר־הפנים
הדתי בממשלת ישראל, חיים משה שפירא,
הקימו יחד חברות השקעות שניהלו עסקים
מסועפים• .משקיעים קטנים הוזמנו
בעזרת מודעות בעתונות להשקיע את כספיהם
באמצעות חברת שחל השייכת לשניים
תמורת רווחים גבוהים וערבות
בנקאית.
בשנת 1967 הקימו השניים גם חברה
בשם אוצר מרכזי אך השתמשו בשמו של

1יי 16

גוף פינאנסי אחר, האוצר המרכזי לאשראי
של הפועל המזרחי, כדי להוגות את המפקידים
ולהניאם לחשוב שהם מוסרים
את כספם לגוף השייד למפד״ל.
כדי למנוע חששות ממפקידי הכספים
היה עליהם לספק להם ערבות בנקאית,
כמובטח. אולם ערבות בנקאית עולה כסף.
כדי לחסוך בכספים התקשר שמואל שפירא
עם עורך־הדין הישראלי צבי טמיר
בשוויץ, קיבל ממנו, כביכול, את ערבותה
של חברת ביטוח שוויצית בשם אולד קת־טיננטל
על כספי המפקידים שנמסרו ל שחל.
מאוחר יותר הסתבר כי אולד קת־טננטל
אינה כלל חברה שוויצית, אלא
חברה הרשומה בליכטנשטיין, ושהיא ביטלה
בכלל את יפוי־הכוח שנתנה לנציגיה
בישראל להשתמש בשמה כדי לערוב לכספים
שנמסרו לשפירא ובלומברג.
השערוריה כולה נחשפה לראשונה על־ידי
העולם הזה בחודש יולי ,1969 בכתבה
שנשאה את הכותרת ״עסקיו המפוקפקים
של אחיין שר־הפנים״ ושהאשימה את צמד
הצעירים הדתיים כזייפנים וכנוכלים.
אותה תקופה היד. זבולון המר, שטרם
נבחר עוד לכנסת, שותף יחד עם ־שלום
בלומברג באגודה פיננסית אחרת. על מהות
עסקים אלה סיפר דניאל ורמוס, יד ימינו
של זבולון המר בחוגי הצעירים במפד״ל,
בעדות שמסר למשטרה.
סיפר ורמוס :״בחודש מרץ ,1969 פנה
בלומברג אל זבולון המר, שהיה אז ראש
רשות הנוער במפד״ל, והציע לו הקמח
קרן להלוואות לצעירים. לשם כך נפגשנו
אני, זבולון המר ושלום בלומברג
במשרדו של עורך־דין צבי טמיר. באותה
פגישה סיפר לנו בלומברג כי קיים יהודי
בארצות־הברית המוכן להשקיע סכום של
כ־ 50 אלף לירות שישמש כקרן הלוואות
לצעירים. בלומברג הציע שנקים, אגודה
עותומנית בשם אוצר מרכזי לאשראי לצעירי
הפועל המזרחי. אנחנו הצענו כי
היות ובכוונתנו לתת הלוואות לצעירים
דתיים שאינם דווקא חברי הפועל המזרחי,
להוסיף לשם שהוצע ע״י בלומברג
את המילים: ולצעירים דתיים לאומיים.
הוא הסכים לכך ובאותו מעמד הוצע להקים
הנהלה בת ארבעה חברים שהם יושב־ראש
האגודה זבולון המר, הגזבר ומזכיר, אני
וחברי הנהלת הקרן צבי טמיר •ושלום

ץ * או ח ר יותר הסתבר כי
( )₪של בלומברג ושפירא היתד,
הם רצו להציג את עצמם כמוסד
מכובד של המפד״ל. לשם כך
זקוקים לשם של זבולון המר
מזימתם פשוטה.
פינאנסי
הם היו
ולמוסד

יתכן שבנקודה זו אפשר רק להאשים
את זבולון המד בתמימות בכך שהתפתה
להצעתם של שני הנוכלים בלי לבדוק
מה עומד מאחוריה. אולם עובדה תמוהה
הרבה יותר היא שזבולון •המר המשיך
לשתף פעולה עם השניים גם אחרי שהפרשה
פוצצה בגילויי העולם הזה ואף
נערכה חקירה משטרתית בעניין. למרות
התלונות למשטרה ולמרות הפירסום שהאשים
את שפירא ובלומברג בזיוף ורמאות
לא ניער המר את חוצנו מהם, המשיך
לחלק הלוואות לצעירי המפד״ל ולצעירים
אחרים, בכספים שהעמידו השניים לרשותו.
שפירא
ובלומברג השתמשו בשמו של
המר להונאת המפקידים, פירסמו אף מודעות
בעתונים בהם הבליטו את שמו של
המר. המר חילק הלוואות בריבית זעומה
של 50/0בלבד. בין מקבלי ההלוואות ניתן
היה למצוא את עמנואל ורהפטיג, בנו של
שר־הדתות! את אברהם שפט, היועץ ה-

התאריך הקובע:

ל כ בז ד
ה ח׳ סלוטבלופברב

אלנבי 113
סל אביב.

ע לו £ר ב,
אגי מבקעך בכללעין על בקעה לספלבדחיפותבפוכ ״ זהה׳

י הו ד ה

כ הן פז די פ ה. עסה הכל • יקבל אח ה ה לו אהסידככלהאפער, אוליחוו 10ימים .

אניאיעיחהבסה חי לוכ * העויןיוסדרבהקדם.

ל תו דהובברכה,

דני א ל

ו ר סו ס.

מכתב של דניאל ורמוס שנכתב על נייר מכתבים של המשמרת ה צעירה
של המפד״ל, המופנה אל שלום בלומברג מחברת שה״ל. שנכתב
כחמישה חודשים אחרי ש״העורם הזה״ חשף את שערוריית הזיופים
והרמאות של חברת שח״ל ומנהליה, בלומברג ושפירא. למרות השע־רוריה
הציבורית לא ניתקו ורמוס וזבולון המר את הקשר עם הנוכלים.
המשותף עימו. תמורת 50 אלף ל״י שנתנו
לו כקרן הלוואות, הם יכלו להשתמש
באופן חופשי בניירות ״האוצר המרכזי
לאשראי לצעירי הפועל המזרחי״ ולפזר
את חששות המפקידים שאת כספם גזלו
אחר־כך.

משפטי של משרד־הפנים; את דוד פרוינד,
רכז חוגי הצעירים בפרדס־חנה, את עז־רך־הדין
אברהם נביאי מעיריית תל-אביב
ושורה ארוכה -של עסקני חוגי הצעירים
במפד״ל. בצורה מפתיעה נכללו בין מקבלי
ההלוואות גם שני עתונאים של מעריב

שנשלח וזשבוע
לתפקיד סגן־שר?
שאין להם כל קשר למפד״ל או לצעיריה.
העסקים של צמד הנוכלים וההלוואות
שחילקו באמצעות זבולון המר, פעלו כשורה
עד אמצע שנת .1970 אז הסתבר כי
הפסדיו של -שפירא בעסקים שניסה לזד
שות בכספי המפקידים בחברתו, הם גדולים
׳מדי. החברות שבבעלותו התמוטטו,
בית־המשפט מינה מפרק שהחל לחקור
את עסקיהם של שפירא ובלומברג. ככל
שהחקירה הסתעפה כך גדל המיסתורין.
למדות שדרכונו של אחיין שר־הפניס
נלקח ממנו והוצא נגדו צדעיכוב יציאה
הוא הצליח לצאת באורח מיסתורי ל־ארצות־הברית.
כתובתו בארצות־הבריוז

המנוח משה חיים שפירא, שהוציא ממפ־קידים
קטנים כמיליון ל״י אותם הפסיד
בעימקות מפוקפקות. שפירא הצליח ל־המלט
לחו״ל למרות שדרכונו הוחרם.
נמסרה למשטרה אך זו לא עשתה דבר
כדי לתבוע את הסגרתו לישראל והעמדתו
לדין כאן באשמת הונאת אלפי מפקידים
קטנים, שמסרו לידיו את כל חסכונותיהם
שהסתכמו בסך מיליון ל״י ויותר.
בפסק־דינה של השופטת חנה אבנור
מובעת תמיהה על התנהגותה זו של דד
משטרה. תמיהה נוספת של השופטת מת־יחסת
לשאלה מדוע הפסיקה בשעתו הד
משטרה את חקירת הפרשה, למרות התלונות
שהוגשו לה על־ידי מפקידים שחשו
ברמאות. כך, למשל, לא חקרה המשטרה
את עורך־הדין צבי טמיר על חלקו בפרשה,
בטענה כי בשעה שנערכה החקירה
בשנת 1970 הוא היה בשירות מילואים.
בפסק־דינה שניתן השבוע מציינת השר
פטת כי יש להניח שמאז כבר הסתיים
שירות המילואים של עורך־הדיו טמיר
ואילו המשטרה טרם מצאה לנכון לחקור
אותו.
כולם יושבים

ף* מיהות אלה, המלוות את פסק ה!
(! דין, יכולות להיות מובנות יותר כאשר
מתברר מי הם האישים הקשורים בפרשה.
שמואל שפירא היה אחיינו של
שר חשוב בממשלה. גט עורך־הדין צבי
טמיר אינו קוטל קנים. הוא שותף
במשרדו של רוברטו אהרון, מראשי המפלגה
הליברלית, מעמדם של זבולון המר
ודניאל ורמוס כעסקנים נכבדים במפד״ל,
טיהר גם אותם מכל חשד.
נראה שבגלל זה העדיפה המשטרה בשעתו
לא להעמיק לחקור בפרשה ולסגור
את התיק. גם מפרק החברות של שפירא
ובלומבדג, עורך־הדין דן בר־חיים, לא הצליח
עד היום לעיין בתיק החקירה המשטרתית.
למכתבים ששלח אל זבולון
המד, בהם תיע כי יסייע לפתור את בעיית
החזרת הכספים לנושים, בשל קשריו עם
בלוסברג, קיבל בד־חיים תשובה בצורת
מכתב המאיים בתביעה משפטית.
אבל סוף טוב, הכל טוב: שלום בלונד
בדג ישב שלוש שנים בכלא: שפירא יושב
בישיבה בארצות־הברית, וזבולון חמר ישב,
ככל הנראה למדות כל ההתנגדויות, על
כסאו של סגן שר־החינוך.
במדינה עתונות
הטל״יד־ה הירדנית
דד דוח מישדרי הטלוויזיה
הירדגית הגיע בבר
לעיתוני ישראל
״מי שבאמת צריך לקבל את אגרת
הטלוויזיה, זה הירדנים!״ קבעו לאחרונה
ישראלים רבים.
היו כאלה שידעו את העובדה מזמן.
באה שביתת עובדי ההנדסה במישרד ה־תיקשורת,
והאירה את עיניהם של רבים
נוספים.
הם גילו את ערוץ שש המפורסם. הגל,
בו משדרת ירדן ערב־ערב באנגלית,
את כל הרעות החולות של השידורים הישראליים.
ללא יומרות, ובלי תסביכי עצמאות,
משדרים הירדנים סרטים זרים
קנויים, רובם חדישים, האחד משובח
ממישנהו.
פתרון מבריק. זריזות ראויה לשבח
גילה היומון הישראלי באנגלית — ג׳וו־זלם
פוסט, שפירסם במוספו השבועי האח רון
רשימה מעודכנת של שידור השבוע
בערוץ הירדני.
אלא מאי ן העיתון, ההולך בתלמי
מפא״י מזה שנים, עם השפעה ניכרת של
רפ״י, לא אזר אומץ לפרסם את לוח השידורים
במודעה רגילה. סוף־סוף ירדן היא
מדינה אוייבת, על אף מחצית השעה היומית
של שידורים בעברית.
הפיתרון המבריק שמצאו עורכי העיתון:
הלוח התפרסם במדור מכתבי הקוראים.
בסופו של המיכתב, מבקש
הקורא האלמוני מהקוראים האחרים שיש תמשו
בלוח, לשלוח תרומה בסך 10ל״י
לקרן־צעצועים לילדים נצרכים, שהקים
היומון לקראת חנוכה.

טלחיזיה
חי דתמתחבד שיוז
האס גפל ישעיהו בן־פורת
במלכודת שטמגו לו
מגחלי הטלוויזיה?
פרשת התפוטרותו של מנחה תוכנית
הטלוויזיה השעה השלישית, ישעיהו בן-
פורת, הוסיפה השבוע להסעיר את עובדי
הטלוויזיה המושבתים מאונס. אלא ש במקום
להתבהר, הלכה הפרשה והסתבכה,
עד שדמתה לסרט מתח, מהסוג המוקרן
בטלוויזיה עצמה.
בפרשה זו באו לידי גילוי שיטות־עבו־דה
פסולות, המובילות לכך שכמעט ואי־אפשר
לברר את האמת על עניין כלשהו
בלא מחקר לעומק. קיימות גירסות כל־כך
שונות וסותרות על כל מאורע, עד
כי יש צורך לבחור באחת מהן בלי אפשרות
למצוא את שביל הזהב.
בירור נרחב יותר דומה לקילוף בצל —
קליפה אחרי קליפה יורדת, עד שמגיעים
לגרעין כלשהו — וגם אז ספק אם אין
קליפות נוספות.
מי נתן את ההוראה לפטר את ישעיהו
בן־פורת?
לבן־פורת נמסר על־ידי המפיק הבכיר,
אביטל מוסינזון, שהוועד המנהל החליט
.לפטרו. כשפנה בן־פורת ליו״ר רשות השידור,
וולטר איתן, ולמנהל הטלוויזיה,
ישעיהו תדמור, הכחישו שניחם את הדבר
בתוקף. מסקנתו ההגיונית של בן־פורת:
מוסינזון שיקר לו.
מה היה באמת? בוועד המנהל התקיים
ויכוח, ובו הביעו חמישה מבין ששת החברים
הנוכחים את דעתם שצריכים לפטר
את בן־פורת. שום הצבעה לא נערכה.
שבוע לאחר־מכן נשאל תדמור אם בוצעה
ההחלטה — שלא נתקבלה רשמית.
תדמור הודה שלא, ואז החליט מנכ״ל
הרשות, שמואל אלמוג, להודיע לבן־פורת
מייד על הפסקת עבודתו. לפי מהי לפי
מה שנקרא לאחר־מכן ״סיכום״ — כלומר,
אם כי לא הוחלט דבר, העובדה שרוב
המתווכחים הביעו דיעה בזכות הפיטורין,
זוהי דיעה מחייבת.
זהו נוהל מוזר ביותר במיפעל כלשהו,
ולא כל שכן ברשות ממלכתית.
טישטוש עקבות. לא פחות מוזרה

מפיק בביר מוסינזון
למסור — או לא למסור
דרך הביצוע. במיפעל כזה, טבעי הוא
שהודעה כזאת להפסיק את פעולתו של
מנחה קבוע בתוכנית כה מרכזית — תימסר
לו בכתב, בחתימת המנכ״ל.
תחת זאת, כדי לטשטש עקבות, ביקש
אלמוג מתדמור להודיע לצחי שמעוני
להטיל על אביטל מוסינזון להודיע לבן־
פורת בעל־פה על פיטוריו המיידיים. אכן,
שיטה ממלכתית!
אלא מה 1מוסינזון ושמעוני סירבו שניהם.
אחרי דיון נוסף הסכים אלמוג לדחות
את הפיטורין לפברואר הבא, בתנאי
שיודיעו על־כך לבן־פורת מייד — כנראה
בתקווה שיבין את הרמז( .ואכן, בן־
פורת נפל בפח זה, התפטר בו במקום
לאות מחאה).
אולם מוסינזון המשיך לסרב להעביר
את ההודעה, ודרש שהיא תימסר בכתב
לבן־פורת, או לפחות למוסינזון עצמו.
הלחצים עליו נמשכו, ולבסוף נאלץ למסור
את ההודעה בעל־פה לבן־פורת, אם
כי ציין באותה שיחה עם בן־פורת שהוא
אישית מתנגד לפיטורין.
אחרי שהעולם הזה ואחרים תקפו את
מוסינזון על חלקו בפרשה, מתוך הנחה
שמוסינזון עצמו היה שותף להחלטת הפי־

מנחה בן־פורת
סיום לא טוב
טורין, דרש מוסינזון השבוע מן הממונים
עליו לפרסם את האמת. כתוצאה מכך
פירסם ישעיהו תדמור חצי־אמת. הוא קיבל
על עצמו את כל האחריות, ותוך כדי כך
הסתיר כי האחראי האמיתי הוא אלמוג
וחבריו בוועד המנהל.
מי הם החברים של הוועד המנהל?
הרשימה מרתקת — והיא מסבירה מה
קורה ברשות השידור.
הברי הוועד הם: אליהו חסין (איש״
אמונו של יגאל אלון ועוזרו האישי לענייני
הסברה) ,אהרון כידן (איש־אימונו של
פינחס ספיר) ,נתן שחם (עסקן מפ״ם),
חיים קוברסקי (מנכ״ל מישרד־הפגים, איש
המפד״ל) ,ד״ר תבין (איש חרות) ויעקוב
גרומן (המיפלגה הליברלית) .אפילו לל״ע
ניתנה פרוסה קטנה מן העוגה: ליצחק
ארצי הוענקה זכות דיעה מייעצת.

זהו פורום מיפלגתי מובהק — ותמורת
פירורים שמקבלות גם מיפלגות האופוזיציה,
הן נותנות את היד להשתלטות המערך
על מכשיר חיוני זה.

הסתדרות
13־.סתדרוח, וברגן בכנסת

,,הנזיפה מגיעה זנו,״
הודה בן־אהרון.
״זו היא נזיפה המגיעה לנו ביותר.״
הודה יצחק בן־אהרון.
הנזיפה עליה דיבר מזכיר ההסתדרות
היתה כלולה בדבריו של אלכם מסים, חבר
הוועד־הפועל של ההסתדרות, שהציע ל בטל
את הדיון שנקבע בסעיף סולל בונה
ודירות להשכרה, לדון במקום זאת במליאת
מינהלת חברת העובדים בנושאי
ורד ואוטוקרס — חברות שהן בבעלות
חלקית של חברת העובדים.
מסים טען כי היות ומזכירות חברת
העובדים לא המציאה לחברי המינהלה
שום חומר־רקע על הנושא לו הוקדשה
הישיבה — יש לבטל את הסעיפים שהוצ עו
לסדר־היום ע״י הרוב בהסתדרות, לדון
במקומם בסעיפים המוצעים.
סיעת גח״ל הצטרפה להצעת סיעת
העולם הזה — כוח חדש, וח״כ יורם
ארידור אף עלה לבמה כדי לתמוך בהצעת
מסים. ברוב של 42 המערך־מפ״ם,
נגד 16 קולות גח״ל, העולם הזה — כוח
חדש, רק״ח, מק״י, הרשימה הממלכתית,
ברית־השמאל והמרכז־החופשי, החליטה
המינהלה להמשיך בדיון כפי שנקבע ב־סדר־היום,
אחרי ששמעה את דברי הבי־קורת־העצמית
של בן־אהרון.
תקדים. לא היו אלה דברי־ביקורת
יחידים שיצחק בן־אהרון השמיע כנגד
עצמו — אך התכוון למעשה לחבריו ברוב
ההסתדרותי. הישיבה כולה נקראה למעשה
רק אחרי שסיעת העולם הזה — כוח
חדש התלוננה בפני ועדת־הביקורת המר כזית
על אי־קיום סעיפי־התקנון. הודה
מזכיר ההסתדרות בדברי הפתיחה שלו:
״המוסד לא כונס כדין.״ המזכ״ל הועיד
מייד ישיבה נוספת, למוסד שלא כונס
שנים ארוכות, לשבועיים הקרובים.
תוצאה אחרת של פעולות הסיעה: אח רי
שנציגיה היפנו את תשומת־לב ועדת־הביקורת
המרכזית אודות אי־מילוי סעיפי
תקנון הוועד־הפועל בקשר לתקציב ההסתדרות,
זימנה הוועדה המרכזת מושב
שני של המוסד העליון לחודש דצמבר
כדי לדון בתקציב.
יהיה זה תקדים ב־ 52 שנות ההסתדרות.
קשה היה, בהקשר זה, שלא לזכור את
כניסתה של הסיעה להסתדרות :
״חבל על הזמן שלכם,״ הפטירו אז ותיקי
ההסתדרות לנציגי סיעת העולם הזה —
כוח חדש, כשתפשו אלה לראשונה את
מקומותיהם בוועד־הפועל של ההסתדרות
ובמחלקות אחרות שלה .״לא תצליחו לשנות
כאן כלום. כאן אין תקנונים. כאן
זו לא הכנסת
השבוע, הוכיחה סיעת העולם הזה —
כוח חדש כי לסיסמתה — ״נעשה להם
בהסתדרות מה שעשינו להם בכנסת״ —
יש כיסוי במציאות.

במדינה
שביתות
..אוד ה פ!3ס
?1גדיח ליחין ת?,,
״כ 7מה שאנחנו רוציס,
זו מייסכורת שאפשר?נמוד איתה
את החודש ,,,טענד שובתי הדואר.
יוסי חרבון עובד בדואר מזה חמש
שנים. הוא התחיל במשכורת חודשית
של 290ל״י. כיום משתכר הצעיר (,)27
דור חמישי בארץ 680 ,ל״י נטו לחודש.
מזה, הוא מחזיר הלוואות, ומביא הביתה
400ל״י.

זהו סיפורו של יוסי. כיצד מסתדרת
מישפחה בת המיס נפשות
עם משבורת כזו:
עם הלוואות. תמיד רק עם הלוואות.
אפשר בלי הלוואות להסתדר ן
אולי פעם, כשיהיה לי נטו קצת יותר
טוב, אז לא אצטרך ללכת כל יום לעשות
חאלטורות. עכשיו, זה עניין יומיומי
אצלי. כל יום אחרי העבודה, הולך
לעשות פוליש למכוניות. רק ככה אני

התקנת טלפונים — וחזרתי על אלונקה.
כעת יש לי רסיסים בבטן ובצלעות. קבעו
לי נכות.
כאבים לא חסרים. טוב שיש לי עבודה
שאין בה הרבה מאמץ פיזי. אחרת
בכלל הייתי ניגמר. עכשיו אין לי אפילו
אחוז נכות אחד. הרופאים קבעו שאני
בריא לחלוטין, למרות שיש לי כאבים.
טוב גם שהעבודה בפוליש לא קשה
במיוחד, וככה אני יכול לשלם את ההקפות
שלנו במכולת.
העיקר הנימוס. אבל מתי יהיה
לזה סוף? הנה איך אנחנו גרים — חמש
נפשות בחדר אחד. רק בבוקר התקנתי
גג חדש מאסבסט. הרעפים שלנו כבר
לא היו שווים שום דבר. הגשם האחרון
ביקר אותנו ישר בתוך הבית. בסדקים
שבחדר אפשר לדחוף יד. אפילו אם ארצה
לעבור למקום אחר, אני לא יודע
מתי זה יכול להיות. איך זה יכול להתבצע?
וכמובן.
שאף אחד לא יעזור לך. מהעירייה
למשל לא באו אף פעם. לא
שאלו אף פעם אם יש בעיות. אולי יבואו
לפני הבחירות, בשביל הנימוס. פתרונות
דיור, זה דבר שאני שומע עליו
בחדשות. אבל אצלנו בשכונת התקווה,

מא ונן • :

מאוזן:
)1מכסד. קרע; )4אביזר ספורטיבי; )8
פגע, קטסטרופה; )10 אחת הרוחות; )12
דמות הקשורה לחנוכה; )15 מוץ, תבן;
)16 לידת בתולים (ביטוי לטיני) )20 :תופעה
על טבעית; )22 קשה לב, רע לב;
)24 מחזאי רוסי; )25 נהר באיטליה; )27
נע ונד; )29 אות באלפבית; )30 שליט מזרחי;
)31 חספוס. חוסר עידון; )33 שכרה
של זונה! )34 מחלת עור; )35 אחד השבטים;
)36 שם היה לבו של יהודה הלוי;
)39 שדה אבטיחים )42 :אבוי לי ! )43 בעל
חיים הניזון מירקות; )45 שוני, הפרש; )47
רמש, שרץ; )48 אנחה; )50 חיפש אחרי
גיזת הזהב; )52 בהמה דקה )53 :קרית
מתים מהתקופה הטרום היסטורית )56 .כנף
הבגד; )57 ישן, מתנמנם; )58 סוג של תשלום
מסחרי )61 :כבודה )63 :מדבר גדול;
)64 עיר בהודו.

)1מגש; )2סוג אקדח; )3מלכה אנגלית
)5 :שנון )6 :כיסוי ראש, קפישון:
)7יום חג בחודש שבט; )9סוג של היטל:
)11 היכל; )12 מומיה; )13 מחשבה; )14
סוג של אבן המשובץ בתכשיטים; )15
נשמה לפי האמונה המיצרית העתיקה; )16
מטע הדרים )17 :סימן )18 :נזכר לעיל
(ר״ת); )19 מפקד קוזקים; )21 תואר כבוד
אנגלי; )23 צמד; )26 תירוש; )28 מילת
סלנג שפירושה: ישר, לענין ! )30 תורת
המוסר; )32 אבי אברם; )33 מוסד בינלאומי;
)36 תבלין חיוני )37 :רעבתן; )38
וופלה; )40 בגד ראש נשי )41 :שאול —
במיתולוגיה היוונית; )42 איבר חיצוני;
)43 בעל שכל חריף, מבריק )44 :נביא;
)46 מתגושש זירה רומי )47 :נע; )48 נכרי;
)49 תבלין מזרחי; )51 אדם )54 :תורה
מיסטית יהודית )55 :סיב המשמש שקים,
חבלים וכר! )59 תשלום לרשות; )60 מונח
גיאוגרפי; )61 מביא בבריתו של אברהם
אבינו; )62 עיר שנכבשה על־ידי יהושע.

•מוכת הרכון, אימתו סוזן וילדיהם
החיים כחאלטורה

חשבץ 18 4 0
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

יכול לשלם את החובות במכולת.
אשתי לא עובדת. איך תעבוד כשיש
שלושה ילדים קטנים בבית? אחד בן
שנתיים וחצי, תינוק בן הצי שנה. וילד
בן ארבע וחצי. החשבון שלנו גדול הרבה
יותר ממה שאני מרוויח בדואר. אז
מה? שאני אסתפק במשכורת הזוז מה
יש, אני היחידי שעובד אחרי שעות ה עבודה?
מישהו בכלל יכול לגמור את
החודש אחרת?
נפצעתי כתעלה. החשבון שלגו,
כל חודש, הוא ככה: מכולת, בשר, ירקות
— 600ל״י. ביגוד לחמש נפשות
— 100ל״י. טלפון — 40ל״י. גן פרטי
— 30ל״י. גן חצי־חובה — 13ל״י. חש מל.
מים, מיסי עירייה — 60ל״י. סך-
הכל 843 :ל״י. אז אפשר לחיות מהמשכורת?
אפשר
לשאול, למה אני לא עוזב את
הדואר?
אני לא יכול. כמו שאני ניראה בריא,
יש לי נכות. ניפצעתי בהפגזה בתעלה
לפני כשנתיים. ירדנו לשם לעבודות

עוד לא ראו דבר כזה.״
עד כאן, סיפורו של יוסי.
יוסף חרבון נמצא בתחתית הדירוג האחיד
של עובדי ההנדסה במישרד ה-
תיקשורת — 22 נקודות בלבד. לדברי
העובדים, מצבם של אלה הנמצאים בראש
הטבלה, אינו טוב בהרבה יותר:
מנהלי עבודה, בעלי 30 נקודות, משתכרים
770ל״י נטו, אומרים הם. ועל כך
שב־ 770ל״י נטו אין משפחה בישראל
מסוגלת להסתדר היום — אין לאיש
ספק .,יודעים הם.
התוצאה: השביתה הגדולה.
״הזדמנות חיינו״ .היתד, זו שביתה
תוקפנית, ומתוכננת בדייקנות. אפילו
בית־הדין לעבודה לא הצליח להפסיק
אותה. חברי הוועד שנצטוו לשוב לעבודתם
— אמנם שבו, אך לא לפני ש-
התפטרו מתפקידיהם. התוצאה: הצו לא
תפס לגבי שאר אלפי העובדים, שהמשיכו
לשבות.
״השביתה הזו היא הזדמנות חיינו,״
הצהירו השבוע העובדים .״אם ניכנע עב-
הטדלס הזה 1840

רוב הואש עובדיה יוסר
איו חרק בארוה׳ ישראל!
הראשית

הרבנות
ז 0ו 8ז $ו ס

תלאביב -יפו והמהוז
61ז £ 06ז*או^ 8* 88 וו -ס 11-16

״0177

717

ה מל ך

סו ^י ^ ס

0 0 8 . 3 3 . 5 * 06110711

0 8 1

ב*ה תל אב •נ ים 1

ח. ד9 .
ם לם ו1י 122194*9 0״י•,

לכבודהאדוניםהנכבדים שו
חבריהנהלתחברהקד יש א ( ג
3א ו .

עליהם ),יחיו .
שלום וברכה,

ב תש וב ה למכתבם מיוםט״ זבכסלו תש״ל, בדבר חקיקת תא ריךלועזי
על מצבה שבביתהקברות, אתכבדלהשיב: כ י עיי פההלכהאיןלהרשות
לעשותכן, וצריכיםל הש תדללמנועלעשותזאתבכלתוקף. וכמבואר
בסו ״ תמהר ״ ם ש יק ( חיו * דסי * קע*א* וחו * מסי * נ* ו ) ,שיש לאסורבהחלט
העמדתמצבהבתאריךלועזדי, כ י יש בזהאיסורתורה. שנאמד: יי ושם
אלהיםאחרים לא תזכירו ״ ,עועייי המגיןהלועזיעולהבזברונו מחשבת
מספד שנותלידתהנוצרי, ומכיוןשהלכהרווחתהיא ( בייבנם: וחד * מ
ס י* ק נ * דסייג ) ,שאין אחד מהשותפים בחצר רשא ילהעמידשוםדבר
בחצר מבלירשותהשותפים, והואילוביתהקברותנידון כחצר השותפים
סכל מת קונהמקומו, לכןחובהקדושהמוטלתעלגבאיהחברהקדישא
להשגיחעלכך, ושלא להרשותלעטותכןבשוםפנים, ואףבדיעבד [
שדעשה כןבלייד ׳ יעתם, בודאישראוילהשליך את המצ בההזאת, א ו?*בל.
פסקו
.הפחותלטוחאותהבטיטהנדבקמאד. לבליפול ממגד; .ע^ש. ובן

בשו ״ תשערי צדק חיו * ד ( ס י * קצם ) ובשד * הפרי השדה ח*א ( ס י *
ע * ס. ו כ * כ הרה*׳ג ר* ישוואדץ בס* הדרת קדש ( דףד* ע * ב ) ,והגרי * מ
טוקצינסקיב גשר החיים ( עמודשה ) ,
ודברי המהר* 0שין -ה נ * ליסודתםבהרריקודש, ובשיטתרבוהח תם
שופדאמרה, כיבספרותורת מסה ( פרסתבא ) ,מפיולפידיםיהלוכוכלפי
ה ח דש י ם אשר מקרובבאושכותבים בראש מכתבםתאריךשנותלידתהנוצרי ,
ומעידיםעל עצמם שאיןלהםח לק באלקי רטרא״ל ח* ווכוי, וכןהגאון
ד* יצחק פלאגיבספריפהללבח* ה ( ס י * קע* חסג * ק ) כתב, שהע ושה כ ן
עוברעל ״ ובחוקותיהם לא תלכו ״ .וגםהגאוןמהר * םבןחביב בס* ג ם פש וט
( ס י * ק ב * זסק * ל ) ,הזהיר שלא לעסותכןבמצבותשבביתהקברות, ו כ ״ ב
יצ חק נסיםבשו * תייןהטוב ( חאו * חסי* ח ע ״ ס. ומכ^ז
הרה*ג הראס״ל
שאיןלעסותכןבמצבותשבביתהקברות, אשר הואמקוםקדוש, וכמ * שבשו * כ
חתם סופרבליקוטים ( ס י * ד ) ,והמצבההיאעדות להשארת הנפש, הנמצאת
בעולםהאמת, וכל ישראל יש להם חלק לקוה * ב. אשר על כןתחזקנהידכם
בעומדכםעל המשמר למנועמלעסותכן, ויהיכןה* עמכם .
בכבוד רב-,
׳אלדייויז ה״ ^

עובדיה יוסף
הרב הראש ילת ״ א -יפו
דבר כזה לא היה קורה אפילו בהלם. אבל הוא קרה לרב
הראשי הספרדי לישראל, הראשון־לציון, הרב עובדיה יוסף,
באחד מפסקי ההלכה שהוציא זמן קצר אחרי שנבחר לרבה
הראשי של תל״אביב לפני שלוש שנים. במכתב חתום בחתימונו
האישית העיד הרב עובדיה יוסף על עצמו שאין לו חלק
באלוהי ישראל, לא פחות ולא יותר.
ומעשה שהיה כך היה. האזרח רפאל גדעון, תושב צפת,
הגיש תביעה מישפטית נגד החברא קדישא בתל״אביב על שלא
התירה לו לחרוט על מצבת אביו את תאריכי הלידה והפטירה
הלועזיים שלו. החברא קדישא גייסה לעזרתה פסק הלכה של
הרב עובדיה יוסף שקבע, שלא רק שיש איסור תורה לחקוק
תאריך לועזי על מצבה בבית־קברות יהודי, אלא שחובה על
גבאי החברא קדישא להרוס כל מצבה עליה הם מגלים תאריך
כזה המציין את שנות לידת הנוצרי.

אלא שהרב יוסף לא הסתפק בכך. הוא קבע גם שאלה
״הכותבים בראש מכתבם את תאריך שנות לידת הנוצרי מעידים
על עצמם שאין להם חלק באלוהי ישראל.״ ואת פסק
הדין הזה שלח הרב יוסף לחברי הנהלת החברא קדישא במכ־תב
שבראשו מתנוסס תאריך לועזי ( )30.11.69 המציין את
שנות לידת הנוצרי.
מקורביו של הרב יוסף טוענים, כי היה זה מעשה של
פיזור הנפש, והוא חתם על המכתב שהודפס בידי מזכירו
מבלי שנתן דעתו על התאריך הלועזי המתנוסס בראשו. אולם
שעות מגוחכת זו איפשרה השבוע לבית-המישפט העליון להי־ענות
לבקשתו של האזרח רפאל גדעון ולאפשר לו לחקוק על
מצבת אפיו תאריכים לועזיים .״איך אפשר לקבוע שתאריך
לועזי מנוגד לכללי הדת אם הרב הראשי בעצמו משתמש
במכתביו בתאריך זה?״ שאלו השופטים בפסק״דינם.

נר חייו, פריוטט עם המוות. נ

ייחס ברצינות לרעיונות, לרגשות. צעיר
שגילה, לאורך כל דרכו, עניין מוזר ומיוחד
במוות.
צעיר שהיה גדוש למכביר פוטנציאל
עצום של כישרונות, אותם ירש ממשפחה
ברוכה להפליא — ושלא הצליח
ליישם במלואו אף אחד מהם.
נכדם של מיכה יוסף בן־גריון (בר־דיצבסקי)
מחד, ויהושע ברטונוב מאידך
— בנם של סופר ורקדנית — היה עי-
דוא בן 17 בלבד כאשר תירגם כבר מחזות
לפי הזמנת האהל. אברהם שלונסקי
פירסם את תירגומו, באותו זמן, של
העורב של אדגר אלן פו. כבר אז, בעודו
עלם בתחילת דרכו בחיים, כבר נמשך,
מרותק, לעולם האפל והחשוד של פו.
בשירותו בצה״ל התגלה כשחקן בלהקת
הנח״ל. אחרי השיחרור — כרקדן אצל
אנה סוקולוב המפורסמת.
בגיל ,27 התפוצץ שמו באירופה כאשר
ספר הבכורה שלו, המתוקה והמופלאה,
התפרסם באנגלית ובעברית בו־זמנית.
היה זה ספר ספק אירוטי ספק פורנוגרפי,
לפחות לפי מושגי הימים ההם,

המשפחה האבלה

יהושע ברטונוב הגדול. לצידה (מטפחת בידה) ו
נוב. מאחור (במשקפי שמש) ארית קמחי,

עידוא בן ה־ 27 בחברת אשתו בת ה־ ,45 הדוגמנית
והמיליונרית הטקססית דוריאן ליי, אחותה של השוד
קנית המפורסמת. הנישואין הסנסציונייס, שזכו לכותרות ברחבי העולם, נולדו
בסערה, נמשכו בסערה — לאורך 14 חודש סוערים — והתפוצצו בסערה.

האושר הקצו

ך* טקס, ליד הקבר
1 1קצר, שקט, צנוע.
׳משפחה, מעט ידידים. דובר משטרת
תל־אביב, עמוס אריכא, שהיה ידידו של
הנפטר, הספיד. הגברדיה הזקנה של
הבימה — ביניהם הנה רובינא, אהרון
מסקין — ניצבו דוממים ליד המשפחה
האבלה. חצקל ובנו נותרו בחוץ, בהיותם
בהנים.
לאחר סתימת הגולל, קרבה המשפחה
אל קיברו הסמוך של הסב, יהושע בר-
הפתוח,

היד.

בשנתיים לפנות בוקר, מעודף כדורי
שינה.

מה הגי א
א ת הקץ!
ך* שה היה השבוע, שלא לזכור סצי־
\ /נה דומה, שאירעה לו לפני שבע
שנים — בהיותו בן 27 בלבד.
כבר אז, נמצא יום אחד חסר־הכרה.

שהצליח לעורר רעש ביבשת הרדומה
—ובארץ.
הרעש הפך לאנדרלמוסיה, כאשר, באותה
שנה התחתן עידוא עם דוריאן ליי,
מיליונרית אמריקאית שניהלה סוכנות דוגמניות
בינלאומית בפאריס, ושהיתד.
מבוגרת ממנו ב־ 18 שנה, נשואה כבר
חמש פעמים קודם לכן, ואמא לעדר של
ילדים, מכל בעליה.
14 חודש לאחר מכן, התגרש הזוג המוזר,
ברעש לא פחות.
סיפרה עליו השבוע ידידתו ארית:

רוצה לפות צעיר ויפה...״

טונוב. כאן, נפרצו סיכרי ההתאפקות,
ובכי תמרורים פרץ בלא הגבלה.
כך שיתפה המשפחה את הסב באבלם
על מות נכדו, שהיה האהוב עליו מכל.
וכך באה אל סיומה פרשת־חיים מוז רה,
מרתקת, של צעיר מורכב, מסובך,
בן לאחת ממשפחות האצולה המעטות
של ארץ־ישראל, שגדל עם כפית כסף
בפיו, וקץ בחייו בגיל .34
הטלפון היה מ קו לקל

** ידוא כן־גריון (בן מתחרז עם
מין, גריון מתחרז עם מעון) נראה
לאחרונה בחיים ביום הרביעי שעבר ב צד,ריים.
לאותו
בוקר בעשר הוא עוד קבע
פגישה עם ידידתו הקרובה, הציירת ארית
קמחי. ייתכן שניסה לבטל את הפגישה.
ייתכן שניסה להתקשר איתה,
לפני שנסגר החוצה מהעולם.
אך הטלפון של ארית היה מקולקל
אותו בוקר, כשל אזרחים רבים אחרים.
וכך, בצד,דיים, נכנס עידוא לחדרו, בבית
הוריו העתיק בלב תל-אביב הקטנה
והישנה.
מאחר שהיה רגיל לישון שעות רבות,
ולא סדירות, לא טרח איש להפריע לו.
למחרת לפני הצד,דיים, דפקה הסבתא,
המתגוררת גם היא בדירה, על דלת חדרו.
משלא ענה, חשבה שהוא ישן עדיין.
בצהריים, חזרה האמא מהסטודיו שלה,
נכנסה לחדרו כדי להעירו. היא מצאה
את בנה היחיד ׳מת.
הבדיקה הרפואית גילתה שהוא נפטר
בלילה שבין יום רביעי לחמישי,

בשהוחזר לחיים, הפליט ביובש:
״לקחתי יותר מדי כדורי־שינה. תמיד
הייתי רע בחשבון.״
בשבוע שעבר, היה עידוא דווקא טוב
בחשבון. במכתב שהשאיר להוריו, ביקש
את סליחתם.
מה הביא את עידוא אל קיצו?
בישראל החמרנית של היום, הוא היה
דמות מוזרה, יוצאת-דופן. צעיר שהת־

הידידה הראשונה

״היתד, בינינו אהבה שלא מהעולם הזה.
מעולם לא היה בינינו מגע מיני.
זאת היתה אהבה אפלטונית.״
היתה זאת גם אהבה ממבט ראשון.
עדית ועידוא נפגשו לראשונה לפני שנתיים,
באמצעות ידידה משותפת בשם
תלמה. הקשר ביניהם ניצת במכה ראשונה.
הם שקעו בשיחה, לא הבחינו
בתלמה המסתלקת מיואשת מהשטח.

השחקנית יעל אביב,
בתקופה בה היתה ידי־דתו
הראשונה הרצינית של עידוא. על היתה אז אחת החתיכות

״כל מה שיכולתי לקוות למצוא באדם,
מבחינה אינטליגנטית ואינטלקטואלית —
היה בעידוא,״ מספרת ארית .״היינו בקשר
יומיומי. יצאנו יחד הרבה, עם הרבה
חברים. החבר שלי, סטיב, קיבל אותו
בתור חבר גם הוא.״
ימים ספורים לפני מותו, השלים עי-
דוא כתיבת ספר־שירים חדש, שאת עיטוריו
ערכה ארית.
נושא השירים היה — המוות.

__ גופה
ליו ם ה הול ד ת

מוות היה תמיד נושא חשוב
ומרתק לעידוא. שבועיים לפני מותו,
כאשר יצא מטיפול רפואי באיכילוב,
אמר לרופאו:
״ההלווייה הבאה פה תהיה שלי.״
כל חייו, נהג לומר :״אני רוצה למות
צעיר ויפה.״
לפני זמן קצר, שלח לאדית ליום
הולדתה, גלוייה בצורת — טופס פטירה.
כתב
שם עידוא, בבירכת יום־ההולדת
מוזרה הזו:
״זהות הנפטר — ארית קמחי. לקשור
לרגלה של הגופה. סיבת המוות: לא

הזוהרות והפוטוגניות בארץ, כיכבה כמעט ברוב הם רכוים היש׳
ראלייס שיוצרו אז. אחרי נישואיו וגירושיו הסנסציוניים, חידש
עידוא את הקשר עם יעל אביב, אבל הרומן לא שב לתחייה.

ה11

כמה

ל ,34 צנח וזוועותיו לנצח
הבליטה את בלוטותיה די הצורך.״
בהזדמנות פחות חגיגית, כתב לה בל שון
בני־אדט :״את הלא יודעת כמה
אני אוהב אותך. שמרי על עצמך. דווחי
לי על כל דלקת, פריחה, ליחה, כאבים,
שברים, סדקים, גידולים — ואני אראה
לך מה זאת עזרה ראשונה, יקירתי.
״אני אוהב, אוהב לך. בא לי עליך.
יותר מכל, את מהמעטות שלבי פתוח
אליהן, וידידות אמת פרושה מעליהן כפרוכת.
״שלך
שלך עידוא.״
נטל כבד מנ שו א!

־וממים, ניצבים ליד קיברו של עידוא קרובים
כמרכז: המבתא, מרים ברטונוב, אלמנתו של
דבורה ברטונוב. מימין: הדוד, שלמה ברטו־ידה
(ממושקף) מופר ״הארץ״ אברהם עוז.

ובו שו ב חוזר, איפוא, ללא הרף,
נושא המוות והמחלות. וזאת —
לצד לב רגיש, מלא נכונות לקבל ולתת
אהבה.
מה גרם לזאת, אצל צעיר במלוא־עלומיו?
מדוע הדבקות הזו במוות ן מהם
היסורים שהיו מנת־חלקו, ושהביאוהו

לדבוק במוות, במקום בחיים?
אולי אפשר למצוא את משפט המפתח,
לחידתו המסובכת, במשפט שהיה
משמיע לעיתים באוזני מקורבים:
״אני לא יודע אם אני באמת חשוב
למישהו.״
״הוא היה מתלהב במהירות מדבר
חדש — ואחר דועך במהירות,״ נזכרת
אדית.
לדעת ידידים שהכירוהו, היתר. אחת
הסיבות, לאי־השקט שלו, הצורך לשאת
בנטל שם המשפחה הגדול. להיות ראוי
לשם המפורסם.
האם היה הנטל רב מדי עבורו? הוא

בדרך לטיפול נפשי

עידוא בתקופת־שהותו במרפאה לברי־א1ת־הנפש
במגדיאל, לפני שש שנים.
היה זה לאחר שאיבד את הכרתו יום אחד, לאחר בליעת יותר מדי כדורי־שינה —
לתוך גוף שהיה כבר מלא עד גדותיו בכדורים ממינים שונים. הוא שהה שם
עשרה ימים, הצליח להשתחרר כאשר הרגיש שאם יישאר במקום, ישתגע לגמרי.
עידוא היה בעל כושר אבחנה וניתוח
חריפים, שבאו לביטוי בחוש־הומור סרקסטי
וחד כסכין. מן הסתם חש, שהוא
אינו עומד בדרישות. ביהוד בדרישות,
מבן יחיד למשפחה כ זו. ביהוד בדרי-

שר היא נילקחת בכמויות גדולות.
אחדי הקזרדיזל, באו כל סוגי הכדורים
והסמים הרכים האחרים. כדורי־שינה,
מרץ, עידוד, הרגעה, שמחה, עצב, מה
לא. עידוא ניסה מכל מין. תמיד היה

״תמיד התלהב מהר -ודעך מהר.״
דמה לאוצר מלא כישרונות — שלא
הצליחו לפרוץ, מתוכו אלא טיפין־טיפין.
הוא היה מחזאי, משורר, סופר, פיזמונאי,
במאי, רקדן, מתרגם* — ובכל מעשיו
הצליח למצות חלק בלבד מהפוטנציאל
שבו. בכל מעשיו ניכרו ניצנוצי־כישרון
— ולא עוד.

שות, שהוא עצמו דרש מעצמו.
סביר להניח, שפנייתו לסמים — ולחילופין,
זלילותיו — היו התוצאות של הלחץ
הפנימי הזה.
עידוא היה הראשון שגילה כי קורדיזל־פורטה,
התרופה החריפה נגד כאבי־ראש
וכאבי־שיניים, מהווה גם סם הרגעה, כא־

נפוח מזלילה — או מכדורים.
כשהוכנס, זמן קצר לפני מותו, לאי־כילוב(
,אדם וצילו, העזלם הזה )1838
לטיפול נגד הרזייה — חלם כל הלילות
על קונדיטוריות. באחד הלילות לא הח זיק
מעמד, נמלט, זלל 13 עוגות־קצפת.
גילוח לפני השינה
ח ד עם ז ה, שמר תמיד על חוש־ההומור
שלו, על הופעתו הנאה, התרבותית.

הרגע האחרון. סיפרה השבוע אמו:
״תמיד הוא היה כל־כך יפה, מסודר.
כשגיליתי את גופתו, התברר שהוא התגלח
לפני לכתו לישון. על פניו היתד.
ארשת שלווה כזו.״
היתד, זו השלווה אותה חיפש עידוא
כל ימיו, ולא מצא. בחייו הקצרים, הס פיק
לעבור חוויות וסערות שבני־תמו־תה
רגילים אינם זוכים להם אף בתקופת
חיים מלאה.

ן ןן ן? הדוגמנית המיליונרית. דוריאן ליי ב־
1111 גיל ,45 לאחר חמישה בעלים ומי יודע
דים. כשנישאו היה עידוא בן־גריון בגיל .27

הידידה האחרונה

הציירת אדית קמחי (עם ידידה הגשמי, סטיב
גילסטון) .ביניהם התפתחו יחטים אינטלקטואלים
שהביאו לידידות אפלטונית .״כשהודיעו לי שעידוא מת, הרגשתי שהלך חלק ממני.״

בין היתר, נטל על עצמו את כתיבת
סיפרו של אברי אל־עד, האדם השלישי.
כאשר סיימו השניים את הפרק
הראשון, הביאוהו לאורי אבנרי לקבלת
חוות־דעת. בעקבות הערותיו של אבניי,
וכאשר הגיע האדם השלישי למסקנה
כי שירותי־הביטחון לא ירשו לו
להוציא את הספר לאור בישראל, יצא
לארצות־הברית, עומד להוציא שם.

היא בשימלת שאנל, אני בבגדי איווניר״.
כך זה נמשך ארבעה ימים. מדי בוקר,
היתד. דוריאן חוזרת אל חמשת יל דיה,
שלוש המשרתות בבית־הענק, שני
החתולים, ו־ 110 הדוגמניות שלה.
הרומן היה קצר, אך מלא חוויות. בין
בני החבורה של דוריאו ושל עידוא —
באותם ימים — היה, למשל, הנרי פורד
וירידתו, שלימים הפכה לאשתו הנוכחית.
עידוא היה אז המנחה של להקת התרנגולים
בסיורה באירופה. בתום אחת ההופעות,
בהן נכחה דוריאן, היא נעתרה ל־הצעת־הנישואין
המדהימה שלו.
עידוא התקבל על־ידי ילדיה של דוריאן
בטבעיות רבה, שלגביהם הפכה כבר לשיג־רה
מסויימת. בנה הבכור של דוריאן היה
צעיר מעידוא בשנה אחת בלבד.

גירושין ביום הנישואין

אס, סבתא וידידות

ממתינות, אבלות וטוטות־שחור, לתחילת
ההלווייה, בתמונה קודרת המזכירה את
סצינת־הפתיחה מתוך מקבט של רומן פולנסקי. מימין לשמאל: אמו של עידוא, דבורה
ברטונוב. סבתו, מרים ברטונוב. ידידתו, אדית קמחי. וידידה נוספת, דנה דובינר.

(המשך מעמוד )21
מה היו חוויות וסערות אלון
מושג ראשון על רעידות־האדמה האדירות
שהתחוללו בנפשו, ניתן היה לקבל
לפני עשר שנים, כאשר פירסם את
סיפרו המתוקה והמופלאה.
כל מיודעיו הסכימו אז, כי הספר הוא
בעל נימה אוטוביוגרפית. איש לא ידע
אז, עדיין, כי היתד, טמונה בו גם נבואה
קודרת — במותו של הגיבור.
את ההתפרצות הגדולה ניתן היה למצוא
לכל אורך הספר. קטע לדוגמה :
״אני משתין עלייך בקשת. את מצטמצמת
בשבילי לעוד מסגרת נאה לרחם מהנה.
אני מזריע נקבות וזורק אותן בקצב של
אלף לשעה ...עכשיו תפסת ...עכשיו את
יכולה לעשות מה שאת רוצה, להישאר פה
ולמצוץ לי, או סתם להתנדף מהשטח.״
או קטע אחר, שיר־הלל לאוננות:
״סוד החיים הוא שהכי טוב והכי בריא
לאונן ...הו הו הו ...כן, לאונן ...אתה שוכב
עם אשה, אבל אתה לא תלוי באף
אחד ...אין פחד מהריון ...אין הרגשת חובה
...אתה יכול להירדם תיכף אחרי ...אין
לך שום תסביכי חוסר־גברא ...נסה עוד
היום ...בבית או בכל מקום ...שיטה בטוחה
...אחריות לתמיד...״
היום, קטעים כאלה הם שיגרתיים, במה
שנקרא הספרות המודרנית. לפני עשר
שנים, היתר, בהם סנסציה לא רגילה.
אולם הסנסציה האמיתית היתד, בעובדה,
שדברים אלה כתב ילד טוב קלאסי, שגדל
בבית ספוג תרבות קלאסית, שמילת ניבול-
פה לא נשמעה בו כל שנות ילדותו, ושהיה
אפוף נימוסים, עדינות ואצילות־נפש.
מי שרצה, יכול היה לגלות סימנים ראשונים
לזעזוע האדמה שרחש מתחת לפני
השטח עוד הרבה קודם לכן. כבר כש השתחרר
מצד,״ל, ולמד ריקוד אצל אנה
סוקולוב, נשברו אצל עידוא המעצורים
שהוצבו בבית. הוא התגלה כפזרן, חסר
כל יחס לכסף, אוהב חיים ובילויים מטורפים.
כבר אז הירבה לשתות ולהשתמש
בגלולות מרפא ומרץ.

מ הידרדרו ת
להידרדרות

ימנים אלה להתפרצויותיו ולבטיו
^ החריפו כאשר הגיע לפאריס, לשם
יצא ללמוד פנטומימה.
הוא למד פנטומימה, אבל גם דברים
רבים נוספים. בבית־הספר לפנטומימה היו
37 תלמידות ושלושה תלמידים .״אז התחלתי
ללכת נגד הרוח,״ סיפר עידוא על
אותה תקופה.
ללכת נגד הרוח — כך, בעין מפוקחת,
ללא אשליות עצמיות, הוא ראה בדיוק
את התפקרותו והתפרקותו מכל מיסגרת.
אז גם גברה התמכרותו לגלולות ההרסניות
.״התחלתי עם הכדורים פשוט, כש לא
יכולתי לישון לילה אחד,״ סיפר עידוא.
״ומאז זה הידרדר. כדורי־מרץ, שינה, מכל
המינים והצבעים. הלכתי מרופא לרופא,

ן* תקופת נישואיו, הצליח עידוא,
^ בהשפעתה של דוריאן, להיגמל לתקופה
ממושכת מהכדורים.
היתד, זו הצלה ברגע האחרון לגביו. כי
זמן מה לפני שעזב את הארץ, בדרכו לאירופה,
י איבד יום אהד את הכרתו,
מעודף כדורים. הוא הוכנס למוסד לריפוי-
הנפש במגדיאל, בנסיון לנקות קצת את
גופו מהצטברות הרעלים.
מובן שהרופאים לא חלמו אפילו לתת
לו כדורים נוספים, באותה תקופה. לעומת
זאת, הם נתנו כדורי־שינה לשכנו,
שסירב לקחתם. השכן נתן את כדוריו ל־

רובינא

בהלווייה, בחברת אחד
הרופאים שטיפלו לאחרונה
בעידוא. כמו כל גדולי התיאטרון
העברי, הכירה רובינא את עידוא מילדות.

השושלת

המפוארת: אמו של עידוא, דבורה — רקדנית ומורה לריקוד
נודעת. אביו, עימנואל — מבקר ספרותי נודע לא פחות. סבו מצד
אביו — מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי, מגדולי הסופרים העבריים. סבו מצד אמו —
יהושע ברטונוב, מגדולי השחקנים העברים, שנפטר שנה לפני מות נכדו, בגיל .89
מרצפט לרצפט, מרוקח לרוקח.״
כתמיד, הוא היד, ער למעשיו :״לקיחת
כדורי־שינה מסוכנת הרבה יותר מהירו־אין,״
גילה לחברים .״זה הרבה יותר רעלי,
ואותות הסכנה מתגלים מאוחר יותר מאשר
בהירואין.״
למרות זאת, לא חדל מהכדורים המסוכנים.
האם ביטא בכך צו נוסף לפלירט
המהופנט שלו עם המוות 7
הליכתו נגד הרוח הגיעה לשיאה בנישואיו
לדוריאן ליי, אחותה המפורסמת של
השחקנית המפורסמת סוזי פרקר.
בחור חריף כעידוא העריך ודאי בדיוק
את סיכויי ההצלחה של נישואין לאשה
מבוגרת ממנו ב* 18 שנה, אולם כהליכה
נגד הרוח, לא היה משהו שישווה לזה.
היתה זו רוח שעוררה סערה ברח בי
העולם. הנישואין זכו לכיסוי מלא בשבועון
טיים ובכל שיחת רכילות ברחבי
אירופה ואמריקה.
אמה הטקסאסית של דוריאן, שקיבלה
מבתה מיברק על נישואיה בפעם החמישית,
נאנחה, כשנודע לה מי החתן :״אוי
אלהים. יהודי. מה שעכשיו עוד חסר לנו
במשפחה, זה סיני.״
זה היה לפני שמונה שנים. עידוא, שחזר
ארצה מביקורו הראשון בפאריס שנתיים
קודם לכן, עמד עתה לצאת שנית
לאירופה. בשהותו הראשונה בפאריס, הכיר
את דוריאן במסגרת מסע־הפירסום
לסיפרו. עתה, כאשר הגיע בשנייה לאירופה,
חידש איתר, את הקשר.
הפעם, התלקח הניצוץ. תיאר עידוא את
הפגישה המחודשת:
״אחרי שחפפנו זה לזה את הראש בשמפניה,
המשכנו לשתות, ומשם נסענו
לחדר המלון שלי.״
״גם לאחר זמן רב, לא חדל עידוא
להתפעל מהסצינה הפנטסטית :״דוריאן —
בעלת פירסום עולמי, גבוהה, עצומה, נהדרת.
ילדותית, מכשפה, תמימונת, ויפה ש לא
מהעולם הזה — בחדר במלון סוג י״ג.

עידוא, וכל הצדדים היו שבעי־רצון,
אלא שד,היגמלות, וכן הנישואין עצמם,
לא ארכו יותר מאשר 14 חודש.
למעשה, החלו הגירושין ביום הראשון
של הנישואין. אחת מדוגמניותיה של דו־ריאן
העניקה לעידוא נשיקה לרגל נישואיו.
דוריאן חיסלה חצי בקבוק שמפניה,
והשליכה את טבעתה.
וכך זה נמשך, כל הזמן. אחרי כל התפרצות
קינאה, נהגה דוריאן להחביא את
הדרכון של עידוא, כדי שלא יברח לה
לארץ. סיפר אז עידוא :״המקום הכי

בטוח, בעיניה, היו המדפים העליונים של
הארונות הכי גבוהים בדירה. אפשר לומר
שאת מרבית נישואי ביליתי בעלייה ובירידה
מסולמות. אבל שתי עוזרות־הבית,
שהתרגלו משום מה למחשבה שהדרכון
מקומו במרומים, היו מחזירות אותו תמיד
למעלה. שבע יפול דרכון וקם.״
הגירושין נחתמו סופית כאשר, באחת
התקפות־ה,קינאה האינסופיות שלה, השליכה
דוריאן על עידוא את כל כרכי האנציקלופדיה
בריטניקה — ״לפי סדר
האלף־בית,״ כפי שהסביר עידוא.
הגירושין היו כמובן סנסציוניים אף יותר
מהנישואין. עידוא חזר לארץ.
לארץ — ולהתלבטויותיו — ולחיפו־שי־הדרך.
ולכדורים.
תמיד לכדורים הארורים.
ולמוות. למוות שתמיד כה ריתק.
למוות, שלו הקדיש את ספר שיריו,
שיראה אור בימים הקרובים.
שירים, שבאחד מהם, אמר :
...מר המוות המתוק,
שרק עוקצו מר ממתוק...
נשיקתו כה ממושכת,
ומשום כך כל־כך מושכת...
וחלחלה, ודמודומיס, ותאווה לישון, לישון...

מימי

נוחים ער הסבו

הטרי מניחה קרובת משפחה לא מזוהה. עידוא
נקבר באותה שורה בה נקבר סבו יהושע
ברטונוב, במרחק מיספר קברים ממנו. בעת קבורתו של עידוא עדיין התאפקה המשפחה
מבכי. אולם, לאחר סתימת הגולל, כאשר סרה לקבר הסב, נפרצו כל סכרי הכאב.

במדינה
(המשך מעמוד )19
אחד ששותק על סטירות. שאר הבחורים
שהיו שם הפרידו בינינו. חשבתי שזה
נגמר. אבל פתאום ראיתי אותו רץ בכיוון
אלי. הרגשתי שאני חוטף משהו
בפנים. חשבתי שזה אגרוף. אבל תיכף
התכסיתי כולי בדם.
אמרו לי שהוא הכניס לי בקבוק שבור
לפנים. מזל שלי שחבר שעמד לידי משך
אותי אחורנית, אחרת הוא היה מוציא
לי עין או משהו כזה!״
המורה היתה מבוהלת. עופר שותת
.הדס הועלה אל אחת הכיתות. מנהל בית-
הספר המקצועי, השוכן בדרומה של תל-

עיתונים, הזמינה אותו המשטרה למסור
עדות. רק אז הודיע מפקד מישטרת תל־אביב
כי יחקור מדוע הסתלקו השוטרים
שהוזמנו לשמור על המסיבות בבית־הספר.
אבל
אביו של עופר, אברהם טלית,
בעל מפעל ליציקת מתכת, לא נרגע
מכך. אמר השבוע אברהם :״כל זמן
שקראתי על מקרים כאלה בעיתונים זה
היה רחוק ממני. עכשיו, כשזה קרה
לבני, אני לא יכול להיות יותר אדיש
לזה. אם המישטרה לא יכולה לטפל במקרים
כאלה ולא יכולה, בגלל מחסור-
בכוח אדם, לשמור על שלומם של תלמי-

חידון נושא

9הפר סי ם

ן יי

אופניים ישראליים בית שמש ; פרסים חמישי וששי: שני כרטיסי.
טיסה זוגיים לאילת במטוס ״ארקיע״; פרסים שביעי ושמיני!:
שעין יי שויצרי ״ 0א 1ס א 0£״ היבואנים: שור ובניו; פרס!
תשיעי: מנוי שנתי על ״מעריב לנוער״ שבועון הנוער)
הישראלי. ועוד מאה פרסי תנחומים תקליטים וכרטיסי קולנע.י

לפניך 9ה ד מויו ת המשעשעות שמגלם
גדי יגיל בסר טו של מ נחם גולן

/6ל>ז/2מה # /ה)

שם הדמות ...ש ם הדמות ...ש ם הדמות
תאור הדמות ...ת או ר הדמות ...ת או ר הדמות...

נימנזיסט־מוכה טלית
טלית שכולה דס
אביב לא הרחק מהתחנה המרכזית, הזמין
את המישטרה. ניידת המישטרה הגיעה כעבור
רבע שעה. השוטרים העבירו את עופר
לתחנת מגן־דוד־אדום, שם חבשו אותו.
איש מהם לא טרח לגבות ממנו עדות
או לנסות לאתר את התוקף.
מסתבר שלא היה זה ביקורם הראשון
של השוטרים במקום. עוד בתחילת הערב
הזמין מנהל בית־הספר, זאב סאבו, את
המישטרה. אחרי שבשלושים ביריונים, רובם
מתושבי כפר שלם, הגיעו לשטה בית-
הספר, התחילו להתפרע בין הכיתות בהן
נערכו מסיבות חנוכה. סאבו זכר את מאורעות
השנה הקודמת, כאשר נפגע בעצמו,
כאשר ניסה למנוע מביריונים להפריע
למסיבות התלמידים.
השוטרים הגיעו למקום, ערכו סיבוב
קצר בשטח בית־הספר. הביריונים, שהבחינו
בהם הסתתרו. הפצרות המנהל שהשוטרים
יישארו במקום לשמור על התל מידים,
נתקלו באוזניים אטומות .״יש
לנו דברים חשובים יותר לעשות,״ אמרו
השוטרים והסתלקו.
אחר־כך חזרו הבריונים. אחד מהם
חתך בבקבוק שבור את פניו של עופר
טלית. יום קודם לכן היה אחיו הצעיר
של עופר, דוב בן ה־ ,14 הלומד באותו
בית־ספר, עד לתקרית דומה. למסיבת
החנוכה של כיתתו פרצו ביריונים. מחנכת
הכיתה המבוהלת, שלא ידעה מה
לעשות, הניחה להם להישאר במסיבה.
כעבור זמן קצר הם קמו והסתלקו. היה
להם משעמם.
המשטרה תחקור. התופעה -של
התנכלות ביריונים לגימנזיסטים — לא
היתד, חדשה. אולם הפעם היתד, לה מש מעות
מיוחדת נוכח טיפולה הרשלני של
המשטרה בפרשה. רק אחרי שפורסמה
הידיעה על פציעתו של עופר טלית בהעולם
הזה 1840

די הגימנסיות, אני חושב שצריך לארגן
משמר אזרחי של הורים. אני מתנדב
מספר אחד. פשוט ללכת ולשמור על
המסיבות של הילדים שלנו. אני בטוח
בדבר אחד: אם יראו הביריונים התנגדות
והתארגנות מולם — הם ייעלמו.
אם יקבלו פעם אחת מכות, הם יחשבו
פעמיים לפני שיבואו להפריע בפעם
שנייה.״

שם הדמות ...ש ם הדמות ...ש ם הדמות...
תאור הדמות ...ת או ר הדמות ...ת או ר הדמות...

כר ורצח הפ ס ט־בד
פסטיב? אבו-גוש, אחד ממפעלי
התרבות הגדירים בארץ -חוס?
בהצלחה על־ירי קגאי-הדת.
״הם החליטו לחסל אותנו — ובסוף
הצליחו. זה אמנם לקה להם 15 שנה,
אך הם הצליחו, פסטיבל אבו־גוש יפסיק
את הופעותיו.״
זיגי שטדרמן הצליח שלא להביע את
מרירותו. אך כאשר בתחילת החודש התאספה
אגודת הפסטיבל והחליטה על פי רוקו,
והגוף היחיד בארץ שביצע בהצלחה
מוסיקה כנסייתית נמוג ולא היד, עוד,
היד, זה כאילו קרעו גם חלק מנישמתו.
יוזמה פרטית. הפסטיבל הוקם לפני
15 שנה. אירגן אותו פרופסור זולמן גד,
מאוניברסיטת ירושלים. הוא ראה בכנסיית
אבו־גוש מקום מתאים לביצוע יצירות
כנסייתיות. נזירי הכנסייה בירכו על יוזמתו
והפרופסור אסף נגנים מכל הארץ.
במאי , 1957 בוצע שם הקונצרט הראשון.
נוגנו בו פסיונטות של בך, מיסות של
מוצארט. קהל רב של אוהבי מוסיקה
טובה נהר לאבו־גוש, לשמוע מה שלא
(המשך בעמוד )28

שם הדמות ...ש ם הדמות ...שם הדמות...
תאור הדמות ...ת או ר הדמות ת או ר הדמות.
כדי להשתתף בהגדלת הפרסים עליך למלא את הפרטים מתחת לכל
תמונה בצירוף הכרטיס בו בקרת בסרט ולשלוח לת.ד 23000 .תל־אביב,
עבור ״סרטי נח״.

הסרט מוצג החל ממוצ״ש 2.12.72ב־ 9בתי קולנוע:

תל -אביב
״ הוד״

ירו שלים
״רון״

חי פ ה
״עצמון״

באר״שבע

נ תני ה
״אסתר״

ר חו בו ת
״בית העם״

ר חו בו ת

ראשל״צ
״תפארת״

ההגרלה תתקיים בתאריך 10.1.73 בפיקוח עו״ד צבי גרוסמן, רואה־חשבון
החברה, המפיק יורם גלובוס, הבמאי מנחם גולן והכוכב גדי יגיל.
שמות הזוכים יפורסמו בעתון זה בתאריך .15.1.73

כתובת

בחשו 7חודשים ה׳ה ׳1סוף עמיאל
המנווסם ביותו במדינו 11־ 1שני

אבא חזו
3ו01 יו1ה
*/ו־ וכ תי
0 1 8 1 1 7 1אילן אשרוב ואשתו האמריקאית היפהפייה סודרה. תמונה זו צולמה
111 [ 8111 לפני שנתיים במסעדת־הפאר התל־אביבית מרקש, שם נערכה חתונתם
של בני־הזוג. שלושה מהמשתתפים באותו טקס נעצרו, לאחר רצח אשרוב, כחשודים.

1 11111171ן יוסף עמיאל 31 שהואשם ברצח אילן אשרוב, היה עצור שבעה
חודשים, שוחרר השבוע, לאחר שהמישפט נגדו הופסק מחוסר עדויות. 11111111 הוא היה החשוד הרביעי בפרשה זו, וכמו שלושת הקודמים, שוחרר לאחר שהמישטרה
לא העלתה הוכחות נגדו. היחיד שנותר כיום בידי המישטרה הוא לוסיאן ליאונטה,
שהודה בהשתתפותו ברצח. מבחינה מישפטית, עמיאל לא יצא זכאי, והאשמה נגדו לא
בוטלה. רק ההליכים נגדו הופסקו. אם תוך חמש שנים לא יחודשו — תבוטל האשמה.

* שר מהכלא, יצא יוסף עמיאל ל׳
נמל-ד,תעופה לוד.
לא כדי לעזוב את הארץ. כדי להביא
לסיומו את מיבצע ההסוואה הגדול שלו.
מיבצע שאותו ניהל בקנאות במשך כל
שבעת חודשי מאסרו, כחשוד ברצח אילן
אשרוב.
והשבוע, כאשר ההליכים נגדו בוטלו
מחוסר הוכחות, והוא יצא לחופשי —
היתד, משימתו הראשונה: השלמת ה־מיבצע
הסודי.
בנמל־התעופה, התיישב עמיאל באולם
הנוסעים, ובילה את שלוש שעות החופש
הראשונות שלו בהמתנה, שנראתה
סתמית.
ואז, הגיעו ללוד אשתו ושני ילדיו,
וקיבלו בהתרגשות את פני האב הימאי,
שחזר ממסע ממושך מסביב לעולם.
בכך, ירד המסך על ההצגה הגדולה,
שנמשכה שבעה חודשים, ואשר מטרתה
היחידה הייתה: הסתרת האמת מעיני הילדים.
מרגע
שנכנס לכלא, היתד, הצגה זו
בראש מעייניו של עמיאל, הוא נתן הור אות
מפורשות לאשתו כיצד להסתיר את
מעצרו מהילדים: האשד, והילדים עקרו
מדירתם, עברו לסביבה אחרת. האם כתבה
לילדים גלויות — בכתב ידו של האב
— מרחבי העולם, כשהיא מדביקה
עליהם בולים מגלויות אמיתיות ששלח
עמיאל בעבר, בעת נדודיו האמיתיים
כימאי.
המשימה הצליחה. כאשר נפגשו השבוע
הילדים עם אביהם בלוד לראשונה
מזה שבעה חודשים, האמינו בכל לב כי
אבא חזר מהים.

אלא שאבא לא חזר מהים.
הוא חזר מהכלא. ועל הקורות
אותו שם, ועל ההתרחשויות
שלפני מעצרו, סיפר השבוע
בראיון בלעדי ל״העולס הזה״:
זילזול באליבי
ך* ודשיים וחצי אחרי הרצח של איו
1לן אשרוב, נעצרתי על־ידי המשטרה.
לא אמרו לי כלום, לא האשימו אותי
בכלום. רק יומיים אהרי שעצרו אותי,
שאלו אותי על אליבי לליל ד,־ 21 בפברואר
.1972 מאוחר יותר, גיליתי שזה
היה ליל הרצח של אילן, לדבריהם.
סיפרתי להם את האליבי שלי. באותו
לילה הייתי עם סטודנט וסטודנטית. המכונית
שלי נגררה באותו לילה, ובאמת
מצאו את הרפורט שעשו לי השוטרים.
יש טופס עם השעה שקיבלתי את ה־רפורט,
וגם חתימה מתי החזירו לי את
המכונית.
למרות זאת טענו השוטרים שהשתמשתי
באותה שעה, במכונית, לנסיעה יחד
עם אילן. הם לא התייחסו לאליבי שלי.
אבל זה עוד לא כלום. במו־עיני ראיתי
דו״חות של קצין משטרה וסמל, שדיווחו
שראו את אילן בחיים — אחד
ב־ 23 לפברואר, והשני ב־ 25 לפברואר.
הם זיהו אותו בוודאות בדו״ח שלהם.
למרות זה, טענה המשטרה שאילן נרצח
ב־ 21 לפברואר.
אחרי 62 ימי מעצר, הביאו אותי
ללישכתו של השופט סלונים בחיפה.
לסניגור שלי הודיעו שיביאו

כדוא בעוון הוצח
ילדיו לא ידעו דבר
אותי רק למחרת. כך׳ ללא עורך־דין,
קיבלתי הארכת מעצר עד לתום ההליכים
המשפטיים.
לא ידעתי אפילו מה זה. רק כשהח־זירו
אותי לבית־הסוהר, שאלתי.
אמרו לי :״עוד תרגיש את זה. שנה
תשב פה.״ רק אז הבנתי מה זה שאומרים
על טחנות הצדק שטוחנות לאט.
העורד־דין שלי אמר לי :״אל תענה
להם על שום דבר. חבל מאוד אפילו
שמסרת להם גם את החקירה הראשונה.״
טוב, איך יכולתי לדעת? התחילו לח קור
אותי מבלי שאמרו לי שמאשימים
אותי ברצח אילן. באו אלי לעבודה שלי,
בבר פורטו־ריקו, עצרו אותי. לא אמרו
לי כלום. רק — ״תעלה איתנו למכוני.״
עליתי
.״בשביל מהן״ שאלתי .״אל
תשאל שאלות,״ אמר לי מפקח חן.
לקחו אותי הביתה, עשו חיפוש כמד,
שעות. הפכו את הבית, את הגינה. אחר
כך — המעצר. לא לקחו שום עדות ממני
— אבל תיכף הציעו לי מכונת־אמת.
הסכמתי. שיהיה מכונת־אמת. התשובה
של המכונה היתד, שאני משקר.
אחרי זה, במשך 62 יום, לא דיברתי
איתם. הוציאו אותי לחקירות יום ולי לה.
זרקו אותי לכל מיני מקומות. כמו
למשל למשטרת ואדי עדה, עם פיש־פשים.
היו מוציאים אותי לאור מתי שהתחשק
להם. ביקורים מהמשפחה לא
הירשו לי. אוכל מהמשפחה לא הירשו
לי. עיתונים וחומר קריאה לא נתנו לי.
שום דבר.
אחר כך, העבירו אותי למשטרת זב־דון־יעקב.
אין להתרחץ, אין כלום. תנאים
מתחת לכל ביקורת.

של! מב1יי מ 1ת מאבא

:ן ן 3ן ן

״קבר בן־אדם
ב חיי ם״
^ לילות היו באים ואומרים לי:
^ ״זה אמר עליך, וזה אמר עליך.
תודה, וניתן לד צ׳אנס. נעשה אותך עד-
המדינה. נסדר עם פרקליט המדינה.״
אלה היו סגן־ניצב מינקובסקי ופקד
אליהו לביא. אמרתי להם :״על מה אהיה
עד מדינה? על דבר שאין לי שום קשר
אליו?״ שלחתי אותם לעורך־דיו שלי.
שידברו איתו. לא רציתי לדבר איתם.
המשטרה אמרח שלוסיאן ליאונטה,
שהודה שהוא רצח את אילן, אמר להם
שגם אני השתתפתי ברצח. אבל בבית-
המשפט הוא סירב להעיד דבר כזה. למה?
אחרי שלא הצליחו להכריח אותי להודות
בדבר שלא עשיתי, החליטו להעמיד
אותי למשפט בכל אופן. אז את
מי הביאו עדים נגדי?
שני ערבים. אהד מהם הוא מאל־פתח,
הבלן בשם טאופיק, שקיבל גזר־דין מוות
בכל ארצות ערב. הוא פעם קבר אדם
חיים באדמה. אחרי זה, מצאו חול בריאות
של ההוא. כשהעורך־דין שלי, יצ־

35*0

הגרוייה המזוייפת

גלוייה זו (גס תמונה משמאל) נשלחה
לילדיו של עמיאל על־ידי אימס, כאילו
מאביהם — כדי שיאמינו שאבא נמצא במסעות ברחבי תבל. האשה גם טרחה להדביק
בולים, שהורידה ממכתבים ישנים של עמיאל. למעלה: תצלומים מימי שהותו האמיתית
של עמיאל על סיפון אוניות, עזרו לשכנע את הילדים שאביהם עובד על הים.
את הזיוף בגלוייה אפשר לגלות על־ידי החותמת שעל הבולים, שאינה מוטבעת בגלוייה.

העיקר
לא ללמוד

פט בחיפה. לוסיאן הודה ברצח אשרוב.

חק סגל, שאל אותו בחקירה נגדית:
״אחרי שהכית את הבן־אדם הזה, ולפני
שקברת אותו, לא ניסית לברר אם הוא
חי?״ אז טאופיק ענה לו :״מה אני,
רופא?״ עד כדי כך הוא קבר בן־אדם
כחיים בגלל אבטיח. זה היה לפני חמזו
שנים, על יד חדרה.
בכלא, הוא היה ידוע כמלשין של ה הנהלה.
ובכלל בכלא מדברים מעט מאוד.
אין פה דיבורים מיותרים. פה, כל אחד
— בעניינים שלו. אז עם אחד כזה אני
אלד לדבר? איפה פה ההגיון?
למרות זאת, באה המשטרה והביאה
אותו בתור עד, כאילו אני הודיתי בפניו
שהשתתפתי ברצח.
532 הווה והורשע ,
כבול לשוטר ירא־מצלמות בבית־המיש־

* ס השופטים ראו איזה מן עד
^ רציני זה. כשהתובע ביקש לבדוק
את טאופיק במכונת־אמת, כדי להוכיח
שהוא מעיד אמת נגדי, אמר לו השופט
סלונים :״אתה לא חושב שהעד הזה
יכול לשקר אפילו למכונת־האמת?״ עד
כדי כך.
כך נגמר העד הראשון. העד השני.

מוגרבי, הוא רוצח מבוקש בלבנון. הוא
זה שביקש להתגייר כדי להתחתן עם
המחבלת טרזה, ממטוס סבנה, אחרי ש ראה
אותה בטלוויזיה.
גם הוא הוכרז כשקרן על־ידי ביתד,משפט,
ואז החליטה התביעה להפסיק
את המשפט נגדי.
ככה, אחרי שהחזיקו אותי קבור שבעד,
חודשים, בלי להביא נגדי שום הוכחה,
יצאתי עכשיו לחופשי.
היום, כשאני הושב על זה, אני באמת
לא יודע מה יכול הבן־אדם לעשות בש ביל
להימנע מצרות כאלה.
אני בן ,31 דור שלישי בארץ. נולדתי
בשכונת שבזי בתל־אביב. היינו בבית
שישה ילדים, אבא היה פועל בנמל
תל-אביב.
גמרתי בית־ספר עממי, וזה הכל. בית־ספר,
אצלנו בשכונה, לא היה משהו שהתלהבו
ממנו. היינו מסתובבים, או עובדים
העיקר לא ללמוד.

יזיייו

על הי ם

ך* שגמרתי את העממי, הלכתי לע־
^ בוד בתור חרט. עבדתי שנתיים,

אחר כך ירדתי לאילת. הייתי אז בן 15
וחצי. שמעתי שבאילת אפשר להרוויח
כסף יותר בקלות.
ככה, כבר מגיל צעיר הייתי עצמאי.
אחרי חצי שנה באילת חזרתי לתל־אביב.
נכנסתי לעבוד בנמל. בגיל 17 התנדבתי
לנח״ל, ואחר כך הייתי בחיל־הים.
אחרי שהשתחררתי, יצאתי לעבוד בים.
עבדתי כחמש שנים רצופות. גם את
אשתי אסתר הכרתי על הים. התחתנתי
איתר״ ועשינו את המסיבה על הים.
כשהיא נכנסה להריון, הצלחנו לשמור
את זה בסוד, בבלוטים, והיא המשיכה
לעבוד עד החודש השמיני. זה היה על
האונייה בילו, שהיום היא דן.
אחרי זה, ירדתי מהים. היו לי חסכונות
17 אלף ל״י, ופתחתי עם שותף את
המסעדה שלדג בתל־אביב*.
אחרי שנה, עזבתי את המסעדה, רכש תי
זכות להשכיר כיסאות בשפת־הים ב־גורדון.
אחרי זה, פתחתי לי בר בדי־זנגוף,
לה קמפנה.
לא הצלחתי. המקום היה יפה מאוד,
ואני לא חיפשתי כסף גדול. יש לי
(המשך בעמוד )27
* לפני שלוש שנים, נשרפה המסעדה.

אדם זר דפק
בעל הבית
מה. היתד, לי הרגשה איומה, שאיבדתי
משהו יקר. רק כשהתקבלנו אצל גבי,
נרגעתי.״

איך אפשר
לשכוח
ת כיתה הנוכחי ביפו רכשה גבי אח-
רי מלחמת ששח הימים, כשבאה לחום״
שת־מולדת מגרמניה, שם למדה צורפות.
״הבית היה אז חורבה. כמה קירות היה
צריך פשוט לבנות מחדש,״ נזכרת היא.

מדווחת כתבת ״העולם הזה״
יונית מנור, שהשתתפה כפגישה
הכאה כרמאללה:
״לשכוח את יפו ל״ תוהה מלכי כפר־מלק
בחצי חיוך .״ 2000 שנה לא הספיקו
לכם כדי לשכוח את ארצכם —
וממני אתם רוצים שאשכח את ביתי
ב* 25 שנה?״
בחנות, במרכז העיר, עמוסים המדפים
סוודרים בשקיות ניילון, תיקי פלסטיק,
גרבי נשים. בחוץ מתחלף הגשם בשמש
חורפית. רמאללה של יום שבת
היא עיר של יום חול.
מלכי ניצב בפתח חנותו, ידיו בכיסי
מכנסיו, מבטו סוקר את העוברים ושבים.
גבר גבוה, שחרחר, מטופח.

ך* שעה היתה שמונה שלושים בבון
! קר, כאשר הזר דפק בדלת.
גבריאלה מרבך ידעה מייד כי הוא זר:
״כל החברים שלי יודעים שבשעות כאלה
אני עוד במיטה,״ התחייכה השבוע, כאשר
שיחזרה את הפגישה הדרמטית בין
אויבים בכוח, שהפכו לידידים בפועל .״זה
היה ביום ראשון באמצע אוגוסט, שנה
שעברה, שאלתי מי זה. קול של גבר ענה
לי באנגלית, שהוא מבקש לדבר איתי.
״פתחתי חריץ בדלת. לא הייתי לבושה.
בחוץ עמד גבר כבן ארבעים שנראה
כערבי, אבל היה לבוש חליפה אירופאית
אלגנטית. על המדרגות עמדו עוד כמה
אנשים, והציצו לעברי בסקרנות.
״שאלתי אותו במה אני יכולה לעזור
לו. באדיבות רבה הסביר לי שבא לבי־קור־קייץ
מרבת־עמון, אל אחותו הנשואה.
ברמאללה — ושהצעדים הראשונים שלו
היו לבית הזה, שבו גר לפני .1948 הוא
שאל אם הוא יוכל לראות את הבית מבפנים.

בא לי כמו הלם. כמעט לא יכולתי
לדבר מרוב תדהמה, .טוב, בסדר,׳ גינד
גמתי, וביקשתי שיבואו בעוד חצי שעה,
כדי שאוכל לסדר את הדירה ולקבל אותם
כמו שצריך.״

״ א ת לא
א שמה בגורלנו״

ך* ם כאו שוב, כעבור שעה. ברגע
| 1הראשון היתד, מבוכה כללית .״היתד,
לי הרגשה של חוסר־אונים. אף אחד לא
ידע מה להגיד,״ נזכרה גבי .״האיש שדיבר
איתי ליד הדלת הציג את עצמו כאנו־אר
סכה, ואת השלושה שאיתו כאחותו.
בעלה, וחבר שלהם.״
שלושת האורחים הסתובבו קצת בדירה,
התנצלו ללא הרף אל שהם מפריעים.
סכה חזר והרגיע את גבי, ציין
שאין להם כל טענות אליה באופן אישי.
האווירה השתחררה .״את לא אשמה בגורל
של אנשים כמונו,״ אמר סחה.
האורחים צילמו את הבית, שאלו הרבה
על הסביבה — מה נחרב, מה נשאר.
סיפרה גבי :״כשהלכו. אחרי שעה בערך,
נשאר אצלי הרושם שהם אנשים אינטליגנטיים,
פתוחים לדברים, מעורים, לפחות
בחלקם, בעולם הגדול. לכן גם
קיבלתי את ההזמנה שלהם לבקר אצלם.״

• ד • 1 1 1 1ח 71111 ״1מלכי ואשתו פתחייה מארחים
11111 111 111 1את גבי בחדר־האורחים שד
ביתם המפואר ברמאללה. הפגישה הראשונה היתה מדיין מביכה
כן, זה היה המשכה המפתיע של
הפגישה המביכה, המעיקה, בין אדם
הניצב בפני זרים היושבים בביתו, בעוד
הוא פליט בארץ אחרת — לבין אדם הניצב
לפתע נוכח בעליו של הבית, שבו
הוא מתגורר בתום־לב.
גבריאלה 29 צורפת־תכשיטים במקצועה,
היתד, נבוכה לקראת הפגישה המוזרה,
אך לא היססה אף רגע :״נסעתי
לרמאללה עם זוג ידידים קנדיים. קבלת־הפנים
היתזד ממש מפוארת. עם ארוחת-

קצת, לאוייבים־בכוח שהחליטו להיות ידידים. השנייה, חמה יותר.
בתמונה למעלה: גבי בפתח ביתה היפואי — שהיה ביתה של
פתחייה. גבי חכרה לחמישים שנה את הבית, כשהוא הרוס לחלוטין.

צהריים של לפחות 15 מנות ראשונות.
נמנענו מלדבר על פוליטיקה.״
אחרי הארוחה, כשהוויסקי נשפך לכוסות,
והתנור להט, התוודתה פתחיה, אשתו
מלאת־הגוף ועדינת־הפנים שלבעל־הבית:
״כשהגענו ליפו בפעם הראשונה, נשמתי
לרווחה. כמו אדם שסוף־סוף, אחרי
כל־כך הרבה שנים, חזר הביתה. לא יכולתי
לחכות יותר. רציתי לרוץ פנימה.
״אבל בדירה הראשונה, מול הבית של
גבי, לא רצו להכניס אותנו. הייתי המו־

״אהלן,״ אמרה גבי את כל מה שהיא
יודעת בערבית.
״גבי,״ ד,תחייך בלבביות ולחץ את ידה.
״אהלן וסהלן.״
כמה דקות אחרי זה, בתוך החנות, השתררה
שתיקה של מבוכה. אבל די היה
במתורגמן ובספלי הקפה המסורתיים, כדי
להפשיר את האווירה ולהוליד שיחה
גלוייה וידידותית.
״אשתי ובתי היו כמה פעמים אצלך,
ולא היית בבית,״ אמר מלכי לגבי. הוא

בדלת הפיח ביפו -היה 1ה
ניפנה אלי :״גבי היא בן־אדם טוב. כשראינו
את קבלת־הפנים הלבבית שעשתה
לנו בפעם הראשונה שבאנו אליה,
הבינונו שבישראל, כמו בכל מקום, יש
אנשים טובים, ואנשים רעים,״
היום, מלכי ואשתו פתחייה הם אנשים
אמידים. כמי שהמסחר טבוע בדמו,
הצליח מלכי לצאת בשלום מתקופות
השפל והמילחמה, להפוך משוטר ל־סוחר־בדים
מצליח. חוץ מחנותו — אחת
מהגדולות ברמאללה — יש לו גם כמה
בתים. אבל עד היום, בלהט שאינו נופל
מזה של אשתו — למרות שהוא עצמו
לא גר ביפו מעולם — הוא מדבר על
״הבית שלנו ביפו.״
אשתו פתחייה, לעומת זאת, היא יפו־אית
אמיתית. סבה של פתחייה היה הראשון
שהגיע ליפו, כדי לבסס בה את ה חמולה
המוסלמית היחידה בסביבה שכולה
נוצרית.
105 שנים עברו מאז. העסקים פרחו,
והימים זרמו בשלווה ובעושר. פתחייה
למדה במסיון. שני אחיה נשלחו לאוניברסיטה
בפריס. בעונת־הקייץ היתה כל

שוב ארזו את חפציהם, עברו לביירות,
שם הם מתגוררים עד היום.
כל אותה עת, היה מלכי כפר־מאלק,
קרוב רחוק של החמולה, שוטר צנוע
ברמאללה, עיר הולדתו. במסגרת עבודתו,
היה מזדמן מדי פעם לעמן.
יום אחד, הזמינוהו שני אחיה של
פתחייה לביתם. חמישה חודשים אחרי זה,
באה היא לרמאללה — כאשתו.
היה זה לפני 20 שנה בדיוק. הוא היה
אז בן ,23 היא בת .18
שש שנים נוספות חלפו, עד שהצליח
מלכי, בעזרת אחיו בארצות־הברית, לפתוח
לו חנות משלו, להשתלב בעסקי יצוא-
ויבוא, ולהפוך לאחד מעשירי העיר.
ואז שבה המלחמה והשיגה אותו — ואת
אשתו. הפעם, היתה זו מלחמת ששת-
הימים.
״המלחמה הגיעה אלינו ביום שני ב־11
בבוקר. ביום שלישי בשעה שלוש אחר-
הצהריים ראינו חיילים יהודים ברחובות.״
״כשראיתי את החיילים, ידעתי שלעולם
לא אחזור ליפו,״ מתערבת פתחייה בדברי
בעלה .״כשברחנו ב־ / 48 זה היה בגלל

אבא חז ר
(המשך מעמוד )25
אשה טובה, ילדים שאני רואה אותם
מוצלחים, ורציתי רק פנרסה.
אבל המישטרה לא נתנה לי קיום. זונות
לא היו אצלי. ארסים לא היו אצלי.
וגם אינפורמציה לא היתד אצלי. בגלל
זה, נהייתי לא רצוי בעיני המישטרה.
במקרה כזה, הם יודעים איך להתלבש
עליך. הבר היה בלי רשיון, ולכן מותר
להם להחרים משקאות. היו נכנסים, לוקחים
שניים שלושה בקבוקים, ויוצאים.
כך, שלוש פעמים בשבוע. כל פעם,
שוטר אחר. כל שוטר, הוא השופט שלך.
הוא הקובע לך את החיים שלך. עד ש נמאס
לך. המשכתי עד שנשרף לי הבר.
עד היום לא גילו מי שרף. היה לי ביטוח
נמוך מדי, וחזרתי לים לעשות קצת
כסף.
מהבר הכרתי את יוסף (״יוז׳י״) לאר יה.
הייתי קונה אצלו משקאות בשביל
הבר שלי. הוא היה מוכר בסיטונות.
אחרי שנשרף לי הבר, אמר לי
יודי שהוא יהיה מוכן לעזור לי לפתוח
עסק חדש. בינתיים, הוא הציע לי לעבוד
לו בעסק שלו, בר פורטו־ריקו,
אילן אשרוב היה יושב כל הימים ב־פורטו־ריקו.
אבל לא משם היכרתי אותו.
אני ואילן היינו מכירים עוד משכונת
שבזי.
היינו גרים בית על־יד בית. ההורים
שלו, אמא שלו, מכירה אותי. בהלווייה
שלו, נשאתי את הארון שלו על הכתף.
זה אני ואילן. ועכשיו באה המישטרה,
רצתה לעשות ממני מפלצת, שהרגתי
אותו.
כשאילן נעלם, אשתו סנדרה באה אלי,
ולא אל אף אחד אחר.
חיפשנו אותו יחד בכמה מקומות, כל
הבוקר. אחרי הצהרים הלכנו למישטרה
בצפון, בדיזנגוף. אמרו לנו :״לא מוכנים
לקבל תלונה לפני 48 שעות.״
אחרי 48 שעות באנו שוב פעם. פתחו
תיק של נעדר. החוקרים התייחסו לא
יפה לסנדרה. היא היתד בהריון, והם
נתנו לה שעה לעמוד ולחכות.
התרגזתי, ויצא לי ויכוח חריף עם

תמרורים
נפטר. בבית־החולים מאיר בכפר־סבא,
בגיל ,77 מי שהיה במשך 10 שנים
יו״ר הכנסת, חבר קיבוץ דגניה ב׳ ק די ש
לוז, שנולד ברוסיה, שירת בצבא הצאר,
שם עזר לחבריו ביחידה לנסח את מכ תביהם
הביתה, עלה לארץ ב־ ,1920 הצטרף
לבוני קיבוץ דגניה, השתתף במיל-

קדיש לוז
מהקיבוץ לקיבוץ
חמת השיחרור, בהיותו בן ,53 יחד עם
בנו בן ד,־ 17 בחפירות ההגנה, כיהן מ־
1955 עד 1959 כשר־חקלאות, אז יצא גם
לראשונה אחרי 38 שנות שהייה בארץ
לחו״ל לסיור לימודים ומיפגש עם אנשי
מיקצוע. אחרי שסיים את תפקידו כיו״ר
הכנסת, חזר לקיבוצו כחבר מן המניין.
עומדיםל, ה י נשא. גרושתו
של יועץ נשיא ארצות־הברית הנרי קי-
סינג׳ר, אן קיסינג׳ר, והפרופסור לכימיה
באוניברסיטת ניו־יורק, שאול

כהן.

נישאו הסופר נכה צה״ל משה
לשקם העוסק לאחרונה בהפצת סרטים,
והמורה אילנה חיימוכיץ.
מונה למפקד המחוז הצפוני של
מישטרת ישראל, במקומו של תת־ניצב
יהודד. בונה הפורש לגימלאות לאחר 37
שנות שירות, ניצב שמעון אשד שהיה
בתשע השנים האחרונות מפקד מש-
מר־הגבול.
מונה למפקד מרחב הירקון במחוז
תל־אביב של המישטרה, ניצב־מיש־נה
משה טיומקין ( )41 שעבר לתפקיד
זה ממשמר־הגבול. התגייס למישטרה ב־
1953 לאחר שהשתחרר מצה״ל, שירת עד
מלחמת ששת הימים בתפקידי פיקוד ב־משמר־הגבול
ואחר המלחמה מונה למפקד
גדוד שפעל בין היתר ברצועת־עזה.
ב־ 1970 נתמנה למפקד מרחב תיכון של
משמר-הגבול ובמיסגרת תפקיד זה היה
אחראי לפלוגת משמר־הגבול שעברה לפעול
במחוז תל־אביב.

תנות ברמאללה

מלכי בחנות־הבדים המשגשגת שלו במרכז
רמאללה. החנות ועסקי־היצוא שלו הפכו את
מלכי לאיש עשיר -,אולם לדבריו, לוא היו מאפשרים לו, היה. חוזר מחר ליפו.

המשפחה. נוסעת לבלות בחופים רחוקים
יותר. חיפה, טבריה.
״אף פעם לא עלה בדעתנו שנעזוב את
יפו,״ נזכרת פתחייה .״בדרך־כלל היו
הבנות מתחתנות עם בני יפו, ונשארות

גם כשפרצה המלחמה, לא האמינו שיעזבו.
המלחמה תסתיים מהר, חשבו.
אבל ההפצצות התחזקו. כמה רובעים
של יפו נכבשו על-ידי יהודים. שמועות
על אכזריות האוייב נפוצו במהירות.
ועדיין סרבו בני המשפחה לברוח.
עד שנהרגו בן־דוד של פתחייה ואשתו,
בדרכם לרמלה.
״באותו יום הפכנו לאנשים חסרי־תקווה.
היהודים כבשו את ארצנו. לא היתה דרך
אלא לעזוב. עזבנו 11 אנשים, בשעה אחת
בצהריים. חוץ מכסף, לא לקחנו איתנו
כלום, היינו בטוחים שנחזור תוך ימים.
״חמש שעות הלכנו ברגל, עד שהגענו
לרמלה. הדרך היתד מלאה פליטים כמונו.
ברמלה נשארנו כמה ימים אצל קרובים,
עד ששכרנו משאית ונסענו כולנו, גם אלה
מרמלה, לעזה.״
ושוב הרס
ך* דך זמן קצר, שבו בני החמולה והשן
4תלבו בחיי המסחר. שרשרת שלחנו־יות־בדים,
ועסקי יבוא ויצוא, החזירו להם
את הונם.
עד ספטמבר ,1970 כאשר בתיהם אבדו
בשנית, הפעם, במלחמה בין הצבא הירדני
למחבלים.

הפחד. הפעם, לא הפחד השתלט עלי, אלא
ההרגשה של חוסר־תקווה.
״מאז שעזבנו את יפו, קיווינו והתפללנו
כל יום לרגע שנחזור לבתינו. ב־ / 67 אבדה
תקוותנו האחרונה.״
כוסיות הוויסקי מתמלאות פעם נוספת.
״אני שונאת את היהודים על מה ש עשו
לי,״ התפרצה לפתע בגילוי־לב. מיד
אחר־׳כך, נבהלה :״אני לא שונאת מישהו
באופן אישי,״ ביקשה מהמתורגמן להסביר
.״אני הרי יודעת שגבי למשל לא
אשמה.
״אני אפילו חושבת שאי-אפשר להאשים
את העם היהודי. צריך להאשים את ד.ממ־ישלות
ואת המעצמות. אם לא הפוליטיקה,
אני בטוחה שהיינו יכולים לחיות אחד עם
השני. במיוחד אחרי המלחמה האחרונה,
שהכריחה אותנו להכיר אחד את השני
יותר טוב.״
מה היו פתחייה ובעלה עושים, לוא
ידעו היום שהם יכולים לחזור לביתם
ביפו?
״הייתי מבקש מגבי לעזוב את הבית,״
אומר מלכי בגילוי־לב .״והייתי מציע לה
דירה אחרת במקומו. אבל אם לא היתד.
מסכימה — לא הייתי מגרש אותה בכוח.״
״אני מבקשת לא לענות לשאלה,״ השי בה
פתחייה .״אחרי שגבי אכלה ושתתה
אצלנו, לא הייתי רוצה לענות על השאלה
הזאת.״
מלכי מנסה לרכך את הרושם שעשו
דבריה :
״בסופו של דבר, ארץ־ישראל מספיק
גדולה בשביל להחזיק בתוכה את כל
היהודים. ולערבים יש מספיק ארצות כדי
לחיות בהן. אז על מה אנחנו נלחמים?״

מונה למנהל הכללי של הבנק
הערבי־ישראלי, שאול שאול 46 מנהל
סניף של בנק לאומי בחיפה. יליד בג־דד
שם עבד בבנק היהודי זלכה, שימש
מאז 1950 בתפקידי מינהל וחבר הנהלת
איזור חיפה של בנק אלרן.

יצחק
החדהך | 1| 1עורך־הדין
# 1 / 1 ^ 11 סגל, סניגורו של
יוסף עוזיאל, הצליח לגרום לכך שביוז״ס
סירב להאמין לעדי־התביעה נגד שולחו.
הסמל שטיפל בעניין. הכניסו אותי למעצר.
בקיצור, בא יה׳י והוציא אותי.
השוטרים זילזלו בעניין, אמרו שאילן
בטח נעלם בשביל לבלות עם בחורה.
אבל מה שהיד. היה.
עכשיו, שאני שוב פעם חופשי, אני
אנסה לבנות מחדש את החיים.
מכל הצרות שעברו עלי, אני מאושר
לפחות בדבר אחד: שבעזרת אשתי,
וידידים טובים, הצלחתי לשמור כל הזמן
מהילדים שלי, שאבא שלהם יושב
בבית־סוהר כחשוד ברצח.

זכתה בפרס בסך אלף ל״י על
אזרחות טובה המוענק על־ידי עיריית
ירושלים, אידה סמנוכ בת ה* 80ש עסקה
בהתנדבות בטיפול במישפחות נז קקות
ומנהלת עתה מועדון לעיוורים ב־בית־חינוך
עיוורים.
נפטר בירושלים, ממחלה ממארת׳
בגיל ,38 אודי לייכוביץ, בנו הבכור
של פרופיסור ישעיהו לייבוביץ שהיה
פרופיסור־חבר במחלקה לנוירולוגיה
בבית־הספר לרפואה של האוניברסיטה ה-
עיברית בירושלים, פירסם שורה ארוכה
של מאמרים ופירסומים מדעיים שהיקנו
לו שם בקרב חבריו למיקצוע.
נפטר. בתל-אביב, בגיל ,61 חתן
פרס ישראל לאדריכלות, אדריכל בנימין
אידלסון. יליד רוסיה, עלה לארץ ב־,1925
בוגר הגימנסיה הרצליה, למד ארכיטקטורה
באוניברסיטת גנט בבלגיה, היה פעיל בועדות
ארכיטקטוניות בארץ ובחו״ל, קיבל
ב־ 1968 את פרס ישראל בשל עבודתו ופעי לותו
בשטח הארכיטקטורה בארץ.

במדינה

(המשך מעמוד )23
יכול היד, לשמוע בשום מסגרת אחרת
בארץ.
אך גד זולמן נאלץ להפסיק, לאחר
שהופעל עליו לחץ כבד במישרד החינוך
ומוסדות האוניברסיטה. שפרופסור באוניברסיטה
העברית יעסוק במוסיקה נוצ רית?
לא נשמעה כזאת.
אחריו נטל על עצמו את הפסטיבל
הנגן והמנצח זיני שטדרמן, שניהל אותו
בהצלחה — עד חיסולו עתה.
אוהבים ואויבים. פסטיבל המוסיקה
הכנסייתית היקנה לו אוהדים רבים בעולם
כולו, הפך לאתר־תיירות בארץ. מדי
חודש מאי היו מגיעים לכאן תיירים רבים
במטרה מוצהרת לבקר בקונצרטים בכנסיית
אבו־גוש.
אך גם אוייבים רבים היו לו לפסטיבל.
״לא היתד, כמעט הופעה שלא הופרעה
על־ידי אברכי ישיבה ירושלמיים,״ סיפר
זיני שטרדמן .״תמיד היינו צריכים להופיע
תחת משמר מישטרה. לפני שנתיים,
כשהופענו עם פסיונטות של בך, התנפלו
עלינו כמה עשרות בחורי ישיבה. התחילו
לשבור כיסאות, לקלל, לזרוק אבנים. ה־מישטרה
עצרה אז 40 מהם. הם שוחררו
בערבות — ועד היום לא נערך להם
מישפט.״
לחץ. לפני שלוש שנים עברה הכנסייה
לרשותן של הנזירות ממיסדר מריה הקדושה.
אלה החליטו להפסיק את הקונצרטים
בכנסייה.
״לפי מה שידוע לי, הן לא הפסיקו את
פעילותנו מרצונן החופשי,״ אומר שטדר־מן
.״הופעל עליהן לחץ.״
הפסטיבל התחיל להופיע באולמות
זרים. וכאן החלה גסיסתו. העיריות ומוסדות
ציבוריים שונים לא רצו להשכיר את
אולמותיהם לפסטיבל מוסיקה נוצרית. ראש
עיריית תל־אביב, יהושע רבינוביץ, אמר
מפורשות, ש״פסטיבל כזה פוגע ברגשות
תושבי העיר,״ והוא אינו מוכן להפעיל

מנצח שטדרמן
הקרובנות האישיים היו לשווא
היכל־התרבות,

את השפעתו על הנהלת
כדי שתשכיר אח האולם.
מגו חד• הפסטיבל החל נכנס לגירעו נות,
שהצטברו לסך של עשרים אלף ל״י.
מארגניו פנו למישרד החינוך והתרבות.
זה סירב לתמוך במוסיקה כנסייתית, רח מנא
ליצלן.
הנהלת הפסטיבל פנתה לבג״ץ, שאישר
את החלטת המישרד.
״התחלנו לגייס את דעת־הקהל,״ מספר
שטדרמן .״בסוף, למרות החלטת בית־המישפט,
השתכנע מישרד החינוך לתמוך
בנו. אבל מה שהם הציעו לנו היה ממש
מגוחך. הם רצו לתת לנו תמיכה של
5000ל״י לשנה, כשהתקציב השנתי מגיע
למאה עשרים אלף.
״בהתחלה החזקנו עוד מעמד, בגלל ההכנסות
שהיה לנו בעבר, כשהופענו ב־אבו־גוש.
אבל לפני שנה הגענו למצב
כזה שהתחלנו למכור את רכושנו. מכר נו
את הכיסאות שהיו לנו בכנסיית אבו־גוש,
את הרמקולים, מערכות אמפליפירים.
אני מכרתי את האוטו שלי.
״אך שום דבר לא עזר. במאי השנה
נתנו את סידרת הקונצרטים האחרונה
שלנו. בשנה הבאה לא נופיע יותר.״

הידעונית הבדואית מטבלת בבתולים, אימפוטנטיות וגה
לא ־ ורק בתה שלה מדאיגה אותה.. :לא מעני׳ן אותה
כלום״ ,היא קובלת.. .וק להתחתן עם ק לין י 1־׳ציוד־ך*
רוב שפונים אלי -זה נשים.
״ { 1הבעייה הנפוצה ביותר, זה בגידה
של בעלים בנשים שלהם. כל הגברים,
בלי יוצא מהכלל, בוגדים בנשים שלהם.
והגברים האחרים סובלים לרוב מחוסר
כוח־גברא.״ ודוקטור רות עוזיאל נאנחת
בשיברון־לב, כאילו צער העולם כולו ׳מונח
על כתפיה.
במודעות שלה, כתוב :״אשד, נעימה,
מסבירת־פנים, שקל מאוד ליצור איתה
קשר.״ במציאות, רות עוזיאל היא מטרוניתא
כהת־קלסתר, פרועת־שיער, בעלת
שפתיים בשרניות, כחלחלות־גוון, ועיניים
בורקות רשפים. קירות חדר־הקבלה שלה
צבועים ירוק־רמזורי עם פרחי־זהב• ,והחדר
עצמו מלא אגרטלים מוזהבים מלאי פרחי
פלסטיק בשלל צבעים וגדלים. ואולי אפילו
ריחות, מי יודע.
להשלמת התמונה, לבושה רות עוזיאל
עצמה שימלת כותנה אדומה כדם, משהו
שפתיים תישק.
בגיל ,14 נאנסה רות באכזריות. מאוחר
יותר, התגיירה, נישאה ליהודי והחלה
עובדת במיקצוע.

בניות והיא צועקת לבעלה, הנמצא בחדר
השני :״תמלא לי את הכוס במים. לא חצי
כוס, כוס מלאה.״ הבעל מגיע, מגיש ב־דחילו
ורחימו כוס מים מלאה .״עכשיו
תצא, ותשאיר אותנו לבד.״
הוא יוצא, ורותי ממשיכה :״פונות אלי
הרבה נשים נשואות, שהן עוד בתולות —
הן באות להתייעצות ולטיפול. גם אימ פוטנטים
באים אלי, ואני עוזרת להם.״
איך? ״אנחנו, זאת אומרת, אני והק־

על־ידי בידואי כושי כשהיתה בת .14
נחטפה — ונאנסה באכזריות :״הרגשתי
שהוא קורע אותי לחתיכות. הוא היה
כמו חיה. הוא כל הזמן צחק ממני, ולא
הפסיק לומר לי שזה מגיע לי, למה שאני
כל־כך מכוערת. תמיד הוא העליב אותי.
הנה מה הוא עשה לי והיא מגלה
את הצלקות המכוערות על ידיה ורגליה.
״וזה עוד לא הכל. על כל הגוף, יש לי
עד היום סימנים של המכות שלו.

שו נאת
עו לםומ לו או
מו לכל גאון בלתי מובן בדורו,
^ גם לרות עוזיאל שונאים רבים.
בייחוד מבין שכניה, בשכונת פלורנטין
התל־אביבית. מספר אהרון אלבז, שכנה
בן ה־ 18 של הקוסמת :״היא גורמת לרוב
הסיכסוכים המשפחתיים בשכונה. היא תוקעת
לנשים הצעירות כאן דברי־הבל על
אודות בגידות בעליהן. יש לה השפעה
רעה מאוד על חיי המשפחה כאן.״
״האשד, הזו שונאת עולם ומלואו,״ טוענים
שכנים אחרים .״היא נהנית לקלל
אנשים. סתם כך.״
אלי, בעל קפה פלורנטין, הנמצא במרחק
של כמה פסיעות מביתה, מעיר :״אני

רואה כל אחד שבא אליה. גם רואה את
האנשים לאחר שהם יוצאים מביתה. כולם,
בלי יוצא מן הכלל, יוצאים לא מרוצים.
הכל אצלה שחור. אני יודע, כי
הרבה קליינטים שלה באים אצלי לבית־הקפה
ומספרים לי עליה כמה שהיא רעה,
ואיזה שחור שהיא עשתה להם על הנשמה.״
ביקור,
אצל רוח־הקודש מפלורנטין,
עולה — 60.ל״י .״אבל, אחרי ביקור
וייעוץ, בדרך־כלל צריך גם טיפול, כמו
אצל רופא,״ מסביר אלי .״וכל טיפול כזה
עולה 500 לירות.״
ואם להאמין להשמצות השכנים, כי אז
ידועים להם אפילו מירשמיה הסודיים של
רותי. סיפר חיים, בעל המבט הפיקחי:
״היא נוהגת למשל לערבב גללי־סוסים
עם שתן של אדם, בצירוף עלי־מנטה טחונים.
את המרקחת הזו היא מצווה לשים
מתחת למזרון של הזוג הצעיר, כסגולה
נגד עקרות.״
גם לאלי ^ש דוגמה :״פעם היתד, אצ לה
בחורה צעירה, והבידואית הזאת אמר־רה
לה כי הארוס שלה בוגד בה, והוא
יפסיק לבוא אליה. כסגולה היא יעצה לה
לגזור קווצת תלתלים מראשו של הארוס
ולערבב את זה עם עלי־תה, לשים את
זה בתוך שקית־בד, ולנשק את זד, כל
לילה לפני שהיא הולכת לישון. אני לא
יודע עם זה עזר.״

קבר״רחל
נגד הב תולי ם

עלת־האוב לוגמת מים מהכוס
המונחת על השולחן. תנועותיה עצ־

הגיורת רות עוזיאל, לשעבר בדואית בשם
טאריה מנסור, מברכת קליינטים, שהובאו
על־ידה לתפילה ב״מקום קדוש ליהודים״ .ביקור סתם — עולה שישים ל״י. טיפול שלם,
כולל מיני צמחים ושאר ירקנת — עד 500ל״י. השכנים מתנגדים לפעולות הידעונית.

הידעונית בכעורה

ליינטים שלי, הולכים בקבוצה לקבר־רהל.
או לקברים קדושים אחרים, מורחים את
הגוף בשמן ומטהרים, ואומרים שם ברכות
ותפילות, מדליקים נרות ושמים פתקאות
עם בקשות באבנים הקדושות. וזה
עוזר מאוד.״
ומה קורה כשלא? ״אז אני מפנה את
הקליינטים לרופא האישי שלי, שעובד
איתי כבר 25 שנה, הוא שולח את הבתולות,
העקרות וחסרי־כוח־הגברא למרפאה
המתאימה.״
רותי היא, לדבריה, לדור חמישי למגי־די־עתידות
ממוצא בידואי.״ סודות המק צוע
עוברים מאם לבתה, ולא כל אחת
ראויה לקבל את רזי היידעונות .״אני קיבלתי
את הסודות מאמא שלי רק לפני
שנתיים, בגלל שהיא כבר זקנה ולא
רואה טוב,״ מסבירה רותי. היא אינה
מתכוונת להעביר את הסוד לבתה :״היא
לא מספיק טובה בשביל זה. היא לא כל־כך
בסדר הבת שלי. לא מעניין אותה
כלום, רק להתחתן עם קליף ריצ׳ארד.״
לעומת חוסר־ד,אונים שלה ביחס לבתה,
היה עתידה שלה תמיד נהיר לה :״תמיד
ידעתי שאתחתן עם יהודי. כשהייתי בת
שבע, ניבאה אמא שלי, שבעל מעם אחר
יתפוס מקום בחיים שלי. אני חושבת שגם
אבא שלי הוא ממוצא יהודי.״ יש לה
סימנים מובהקים לסברה זו :״הוא אף
פעם לא הרביץ לאמא, לא ראה בה שיפחה,
לא היד, רמאי, והיה מנומס.״
מסיבה זו, החליטה להתגייר :״כי היהודים
שונים מהערבים. הם מנומסים,
ומתנהגים עם האשד, בעדינות. רציתי
לחיות עם אנשים מנומסים.״
טאריה מנסור נחטפה ממאהל שיבטה

״בשביל המשפחה, זאת בושה גדולה
שאשר, מהשבט נחטפת על־ידי כושי. אצלנו
הבדואים, חטיפה זאת אומרת נישואין,
וצריך לתת לחוטף מוהר. אבל
בגלל שזה היה כושי, היתד, המשפחה
הורגת אותי ואותו ביחד. לכן ברחתי ל רעננה,
ובעלי הכושי רדף אחרי, והכריח
אותי לגור איתו.
״המישטרה ומישרד־הסעד לא עשו
כלום בשבילי,״ היא מתפרצת בכאב .״הסתובבתי
לבד ברחובות של רעננה, ילדה
בת ,14 פצועה מהמכות של בעלי האכ זר,
ואף אחד לא עזר לי. להיפך, הח זירו
אותי לכושי הגועלי.״

__ נכה
לבל ה חיי ם
^ כל אלוהים העניש אותו. הוא
עלה על מוקש ונפצע. שכב שנה
בבית־חולים. אני הייתי באה לבקר
אותו, וגם אז עשה ממני צחוק. אמר
שאני נורא מכוערת. הוא נשאר נכה קשה
עד היום, ואני ברחתי ממנו סופית.
״הגעתי לחיפה, והתחלתי לבוא בחברה
של יהודים. ראיתי איך שהם מנומסים
ועדינים עם האשד״ ורציתי להיות
יהודיה.״ כך, התגיירה, מצאה את יצחק
הארוך והצנום, נישאה לו כדת משה
וישראל, והחלה מייעצת לעם ישראל כיצד
להתגבר על יסוריו ומכאוביו.
סיכמה הבת בת העשר, שלא מבינה
כלום במקצוע, את דעתה על אמא:
״אמא חושבת שהיא יודעת להגיד לאנשים
הכל. לפעמים היא אומרת סתם.
היא פותחת לכולם כמעט את אותו המזל.״
י*י״י<יי
העולם הזה 1840

במדינה
דרכי־אדם
עדן >ו 1דמזד
למי מותר
ל 6תוח מועדון כיליאדד?
את מועדון הביליארד הראשון שלו הקים
יפת נגר בפתח־תקווה כאשר יצא מבית־הסוהר,
שם ריצה את !תקופת מאסרו. זה
היה לפני חמש שנים. המשטרה לא התנגדה
לכך. להיפך, מפקד !משטרת פתח־תקוחה,
דן שמש, נתן את ברכתו לצעד שיאפשר
את שיקומו.
אבל העסק לא עבד זמן רב. המשטרה
עצרה את יפת נגר כחשוד בהתפרצות
ושוד. הוא שוחרר אומנם אחרי שבועיים
מבלי שיפתח נגדו כל תיק, אבל המשטרה
שמה עליו עין. החלו לבקר, בעסק שלו
בקביעות, רשמו לו דו״חות והפעילו עליו
לחץ שיסגוד את המקום.
הלך יפת נגד לעבוד כשכיר במועדון
דומה, השייך למסעוד משולם, שהוא אחיו
של איש משטרה. עבד שנתיים עד שנעצר
שוב, וגם הפעם שוחרר ללא כל האשמה.

תוכל השבוע לחרבות
ולהתמסר לתחביבך.
פגישות מעניינות עם
אנשים חדשים יעלו
את שאיפותיך על
פסים מציאותיים. חרבי
לצאת לבלות, זוהי
]11111
תקופח נחדרת בשו
2במרס -
בילך. את רעננח, שזו-
20 :באפ רי ל
פח ופורחת, נצלי את
חרגשתך למטרה מו־עילח.
הגיע הזמן לרדת מן האולימפוס,
אליו את מתנשאת. עסקי בשטח האט-
נותי עליו את חולמת מאז ומתמיד. את
נמצאת בדרך אל חחצלחח ואל חאושר.

מחלה קלה טמנה סבלת,
חלפה. כל זאת הודות
לטיפולה המסור של
בת זוגך. זה מוכיח לך
עד כמה אתה חשוב
לה ומה רבה אהבתה
אליך. התייחס אליה
קצת יותר בעדינות. זה
מגיע לה. לך, בת שור,
תבוא הישועה מכיוון
לגמרי לא צפוי. התעוררי
וקחי את החיים ברצינות. לא תמיד
יהיה מי שיוציאך מהבוץ בו את שוקעת.

אין עוד טעם לחתב-
חש לרחשי ליבך. חיח
כן עם עצמך וחודח,
כי מתחת למסווה של
איש חברח עליז ותוסס,
שהכל מבקשים
את קירבתו, מסתתר
אדם מאוכזב. ייתכן
שחאכזבח נובעת מגילוי
עובדות בלתי ידועות
על נפשות קרוביי*
לך. לא מן חנמנע כי שורש חבעייה
נעוץ בקשר רומנטי שנרקם לאחרונה.

!1אומימ

שוכת־ירעב נגר ובנותיו

האינטליגנציה שלך אינה מוטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה להבין מדוע אתה
מתקוטט איתה כל שני
וחמישי. כדאי לך להקדיש
השבוע זמן רב
למחשבה, תיכנון העתיד
והסקת מסקנות,

מה שיהפוך אותך לאדם
מאוזן יותר. כדאי
שתפסיק לצפות כל
ערב בטלוויזיה ותצא
פעם בשבוע לאוויר
צח. בת מאזניים, כל
העתיד לפנייך. היי יותר רצינית בחיפושים.

1זאזניים

הבדיחה אולי נעימה לרגעים, אבל בחיים
לא תגיע באמצעותה לפיתרון כלשהו.
בבקשה ממך, אל תתחיל
לטעון שוב שאתה
לא מעוניין בפיתרו־נות:
מה יהיה, לדעתך,
סופם של כשרונותיו
האמנותיים (בעיקר
בתחום חכתי-
בה)ז אתה הולך ומת22ו:
או ק טו ב ר -רחק מהאולימפוס, א ;12
בנו במבר
בל האולימפוס קורא
לך! אל תהיה אנוכי.

עקת

אחת מתוכניותיך קפאה על שמריה. אל
תתייאש, היא תתגשם בקרוב מאוד. אנשים
יתנו בו אמון רב ...
ויעודדו אותך לפעילות.
השתמש בעזרתם
ותגיע להישגים של
ממש. יום שלישי הוא
יום מזל בשבילך: הרבה
בפעילות ביום זה
ופקח עיניך למתרחש
מסביבך. ידיד פטפטן
> 2בנו במבר ־
ימסור לך אינפורמציה
20בדצמבר
חיונית. דע להשתמש
בה, היא נכונה. גלי יותר עירנות סביבך.

*0111

הטיריה נגד — המישטרה בעד
שוב פתח בית־קפד. משלו!ושוב נעצר. עד
שנמאס עליו הכל, השאיר את אשתו ושתי
בנותיו ויצא לחפש את מזלו בגרמניה.
כשגברו הגעגועים על יפת נגר חזר
אל משפחתו. באישורו של המפקח דן
שמש שכר את בית־הקפה היכל בפתח־תקווה
-והקים בו שוב מועדון ביליארד.
חצי שנה עבד העסק ללא הפרעות עד
שהעיריה החלה לתבוע את סגירתו.
אמר ממלא־מקום ראש עידייית פתח־תקווה,
דוד טבצ׳ניק :״יפת נגר הוא בעל
עבר פלילי ולכן אין לו זכות לקבל רשיון
למועדון ביליארד. היה לו רשיון לבית-
קפה. משעבר על תנאיו והכנים למקום
משחקי מזל, סירבנו לחדש לו את הרשיון.״
,המשטירה תמצא ׳פתרון. יפת נגר
ניסה להתחכם. הוא העביר את העסק על
שם אחיו, ציון נגר. אך העיריה לא ד.ידפ־תה.
היא תבעה את סגירת המקום.
הפרדוכס הוא שלמשטרה לא היתה
התנגדות לקיום העסק. הסביר המפקח ח
שמש :״איו כל מניעה מצד המשטרה
לקיום המועדון. המניעה היא מצד העיריה.
אומנם, לפי הוראות המטה הארצי אין
נותנים רשיון לבית־קפה או מועדון לעבריין
משוחרר, אבל אנו מוכנים שהרשיון
יהיה על שם אחיו של יפת.״
העיריה לא היתד. מוכנה להסדר זה. לקח
יפת את,אשתו, שתי:בנותיו -ושלושה משמונת
אחיו -ופתח בשביתת רעב בפתח בניין
העיריוה בפתח־תקווה. המשטרה ניסתה
לסלקו מהמקום. לקחו אותו לניידת. אך
בכל פעם ששיחררו אותו חזר יפת לשבות
ליד פתח בניין העיריה.
״מה רוצים ממנו?״ אמרו חיילים שנקבצו
סביבו ,״המקום שלו זה המקום היחיד
שאפשר לבלות בעיר אחרי שיוצאים מסרט.
חוץ מזה הוא אימץ את חיילי צה״ל. כש חייל
ניגש אצלו ואין לו כסף, נותן לו
בלי לשלם.״
נימוקים אלה לא השפיעו על העיריה.
אבל המשטרה היתד, מוכנה לעזור לנגר.
״אומנם הוא לא הקפיד לאסור -כניסתם
של צעירים למקום שהיו מבזבזים שם את
כל דמי הכיס שלהם,״ אמר דן שמש ,״אבל
למרות זאת אנחנו מנסים לעזור לו. אני
עומד למצוא פתרון לבעייתו.״

בעקבות מחלוקת העלולה
לפרוץ בינך לבין
אדם הנחות ממך בדרגה
או במעמד, אתה
עשוי למצוא את עצמך
במיעוט — או אפילו
מבודד. אנשים רבים,
1!010
שבדרך כלל מוכנים לו
2ביו ני -
התייצב מאחוריך ול20
ביו ל•
הצדיק אותך בכל מה
שאתה עושה, יגלו הפעם
עמדה קשוחה כלפיך. הם יעשו הכל
כדי שתרגיש כי הפעם אין הם מצדיקים
אותך. המנע מהפעלת לחץ. תפוס שלווה.

אם לא תתחיל בדי אטה
מיד — לא תוכל
לעבור בפתחים צרים.
מראח פניך חולד ורע
מיום ליום. זח רק באשמתך
! הגיע הזמן
שתתחיל לשמור על
עצמך. מצב בריאותך
21 ביניי -
לקוי. שוב באשמתך !
ו 2באוגוסט
אתח חושב שחוסר
שינח חוא הגורם לכך,
אתה טועח ! לך, בת אריח, יש יותר
מזל השבוע: את עליזח, רעננח ומלאת
חיים. המשיכי להתנהג באותה צורה.

ברגע שתעמוד על סף
השינוי המיוחל, תרגיש
כבול אל העבר.
פעל בהגיון. אל תתן

לרגש לשלוט בך. גלה
יותר הבנה לבני משפחתך.
אפילו אם אתה
עייף וחסר סבלנות.
הקדם לעלות על משכבך
בלילות במשך
שבוע ימים, צבור כוח,
העסקים ימשיכו לפרוח בצורה טובה ביותר.

נסיון לשנות דברים יסודיים ייכשל בשבוע
זה. גם במקום עבודתך צפויים שינויים
מרחיקי לכת.
חינך עלול למצוא את
עצמך בין המקופחים.
הסיכסוך הנוכחי שבו
אתה מעורב עד מעבר
לראשך הולך ומתח-
סל, ואתה עוד עשוי
לצאת ממנו נשכר.
צפוי לך סוף־שבוע
מאושר, למרות כמה
תקריות קטנות שלא
יוסיפו ולא יגרעו מהנאתך בחיים.

המצב מעורפל ביותר ; אל תמשיך לגשש
באפלה — אל תדרוש הסברים, ותבע ביצוע
החלטות שיעזרו לך
ולסובבים אותך לצאת
מן הסבך. אס אתה
ממונה. על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר נוח,
גם צעד מסוג זה יגרום
לתזחה מועילה לעניינך.
בת דלי — הזנחת
לאחרונה את נושא
הופעתך. את ודאי
אינך יודעת, שהופעתו החיצונית היא כי־טיס״הביקור
שלך. את יפה — נצלי זאת !

סוף־סוף הדבר קרה. האופטימיות שלך
תגרום להפוגת במא בק
קשה. תוכל לחג־נס
לשותפות עם אדם
מסויים — בתנאי שתקבל
את מלוא הערובות.
האינטואיציה
שלך, בתוספת חלום
כמוס ישן, יבטיחו את
הצלחתך. כישרון ש10ב
ב ב רו א ר
20במרס
אכן האמנת שטמון
בך — יתגלה באמת.

המשיכי לרקוד עד תום
הלילה, עד שרגלייך לא
תחושנה יותר את הרצפה.
אם את אוהבת לרקוד,
אז — מדוע להפסיק ן
אולי את משתמשת עדיין היגייניות בתחבושות
בלתי נוחות ומגרות?
.עליך לדעת הכל אודות
טמפוני טמפקס. האמצעי
ההיגייני
הבטוח, וו * ס ב 1ת
הנוח לשמוש פנימי. לי*חח1ועוות
הם אינם מפריעים לו* ח 11ו1!1
ו אינ ם מגרים.
למעשה, אין את
אפילו חשה כשהוא בפנים.
וזה מנצח את התחבושות
והחגורות. טמפוני טמפקס
יעזרו לך להשאר שאננה,
שקטה וחפשית, אפילו כש הקצב
הוא לוהט. וזה ׳ניצח
את התחבושות והחגורות
הללו.
נסי את טמפוני ט מפקס
ותגלי סיבות רבות נוספות
להשתמש בהם.

טמפוני טמפקס מיוצרים רק על״ידי
חברת טמפקס בע״מ, הוונט, אנגליה.

להשיג בבתי מרקחת, בתמרוקיות
ובסופרמרקטים. המעונונית בקבלת
דוגמאות וחומר הסברה ישלחו 4צ
אג־ בבולי דאר אל היבואנים:
ב ע;ג ט
אינווסט אימפקם
רח׳ ירמיהו .58ת׳א.

נבחו באולם, מילבדי, רק ארבעה ח״כים.
כאשר קמתי לנאום על חוק הספנות, הבולל מאות
סעיפים והנוגע לציבור גדול וחשוב, נכחו באולם שמונה
ח״בים. פתחתי במילים :

אורי אבנרי ז בנזיספר חברי־הכנסת הנוכחים כאן
עכשיו באולם, אי־אפשר לצוות אויה, ואפילו לא סירת־דיג.
אילו היה בתקנון הכנסת --
יהונתן יפרח ז אניה משוכללת — אפשר, חבר
הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי ז --אי לו היה בתקנון הכנסת
סעיף הדומה לסעיף ( 138א) של החוק המוצע, האומר
ש״בעל כלי שיט רשאי לפטר איש צוות משירות לפני
סיום תקופת שכירותו, אס ללא הצדק סביר ירד מכלי־השיט
בלי רשות, או לא הצטרף לכלי־השיט בזמן
שנקבע להפלגה״ — היו חברי־כנסת רביס צפויים
לפיטורים, בלי הודעה מוקדמת, תוך כדי תקופת־הש־כירות,
וגם בלי ׳פיצויים.

הטרדעלהב אונ ט׳

29־ 27 בנובמבר 1972

המס־ די םהס סילון,
השכר הו אצב
עם פרוץ שביתת עובדי ההנדסה במישרד התקשורת,
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום.
לפני דיברו שלושה דוברים הדוגלים בדיכוי שביתות:
יורם ארידור (גח״ל) ,יגאל הורביץ (ע״מ) ומאיר
אביזוהר. כנואם רביעי ואחרון יכולתי להשיב לטענותיהם

אורי אבנרי: שלושת דוברי-הימין שדיברו לפני...

שהורט מן: חבר־הכנסת אביזוהר זה לא
ימין.
אורי אבנרי ג חצי ימין. הוא בדרך להשתפרות,
הוא חוזר לאט־לאט למוטב (צחוק באולם).

דוברי־הימין יצאו בשצף־קצף נגד השובתים,
כמינהגם.

בדברי על חוק הספנות עצמו, העליתי זיכרונות
מתקופה אחרת — תקופה שבה ניהל ״העולם הזה״ את
אחד ממאבקיו הגדולים הראשונים. היה זה באשר פרצה
שביתת-הענק של הימאים, ו״העולם הזה״ היה העיתון
היחידי שהתייצב, יחד עם יצחק שדה ונתן אלתרמן,
לימין השובתים :

אורי אבנרי: רשע יכול חיה לומר שאניח ישראלית
היא אניח המפליגה תחת דגל פנמה, וימאיה חם
יוגוסלבים וסינים.

זאת תהיה הגזמה רבה, אבל בבל זאת אי
אפשר להשלים עם מצב שבו כרבע מאוניות
ישראל מפליגות תחת דגל זר, כשליש הצוות
כאוניות ישראל מורכב מזרים, וב־* 15 מהקב-
רניטים הם זרים.
מבלי להפליג על גלי השוביניזם המוגזם — אפשר
לקבוע שמצב זה איננו סביר.
...אינני יכול שלא לזכור תמונות מלפני עשרים
שנה, כאשר המרד הגדול של הימאים נשבר בכוח
הזרוע על־ידי אבא חושי המנוח ויוסף אלמוגי, שר־העבודה
הנוכחי. אז נשברה רוחה של הימאות הישראלית
למשך שנים רבות.
כשהופעלה מישטרה כדי לכבוש אוניות מידי מלחי-
הן ! כשהובאו מקפריסין מפירי־שביתה כדי להשיט
את אוניות הדגל הישראלי; כשהופעלו תותחי־מים נגד

האם אינכם רואים מה קורה בארץ? היכנסו לסופרמרקט,
ותראו מה קורה למחירים!

המחירים מאמירים כקצב של מטוס־סילון.
השפר זוחל אחריהם בקצב •טל צב.

כאשר העובדים אינם מאמינים שההסתדרות
מייצגת אותם, הם נדחפים לשביתות הנקראות
״פראיות״ .הן אינן פראיות, הן שביתות
הגיוניות וטבעיות במציאות שנוצרה.

...א דוני היושב־ראש, כמו בכל השביתות אני חושב
שיש דרך אחת לחסלה: להיכנס למשא־ומתן לפני הש ביתה,
בזמן השביתה ואחרי השביתה, כשם שמנהלים
משא-ומתן לפני מילחמה, בזמן מילחמה ואחרי מילחמה.

אני קורא לשר לנהל משא־ומתן רציני עם
העובדים האלה, לראות מה כואב להם, ולספק
להם מה שדרוש.

צוות ש ד
סי רתד ״ ג
מצב הנוכחות באולם הכנסת הולך ורע.
לא מכבר פתח אבא אבן סידרה של תשובות על
שאילתות במילים :״כנסת נכבדה וריקה ״.באותו זמן

30 6.

ב רו ךהשס
שאיו ש לו ם
מדוע אני נובח בבל ישיבות מליאת הכנסת, ללא
יוצאת מן הכלל, זו השנה השמינית?
אין זה רק מילוי הבטחה שנתנה סיעתנו לבוחרים,
וגם לא רק הדגמה של מילוי נכון של תפקיד חבר-
הכנסת, בפי שאנו מבינים אותו.
הדבר דרוש גם כדי לאפשר תגובה מיידית על דברים
הנאמרים בכנסת, הצגת שאלות לשרים נואמים וניצול
כל שאר האפשרויות להבעת דיעותינו ובירור האמת.
דוגמה לבך ניתנה בשעה שהכנסת דנת בחוק שנועד
להאריך את התקנות־לשעת-חירום בדבר הפעולה המיש־פטית
בשטחים המוחזקים. הדיון הפך לוויכוח פוליטי
על השטחים, והיו בו חילופי-דברים רבים. בין השאר:

יעקוב נחושתן (גח״ל ברוך השס, חלפו
שש שנים והנה לא בא השלום, וראיתם שזאת (החזקת
השטחים עד לשלום) לא תרופה.
אורי אבנרי ז ברוך השם שאין שלום?
יעקוב נחושתן ז לא. ברוך השם, חלפו שש שנים
והנה נוכחים אנו לדעת שזאת אינה תרופה. חבר־הכנ־סת
אבנרי, למה לך להיכנס לזה 7אתה עושה מהדברים
האלה קרדום לחפור בו. על השלום אתה מתחרה עם
אנשים? יש הרבה אנשים שהם שוחרי־שלום בלי להתרברב
בזה כל כך.
אורי אבנרי :״ברוך השם שאין שלום!״ זוהי
גישתכס האמיתית.
קריאה ז זאת פליטת פה.
יעקוב נחושתן: זה פשוט ניסוח לא מוצלח של
המישפט, זה הכל.
יעקוב נחושתן אנו עדים לוויכוח קולני
מאוד במיפלגת העבודה. יש התחרות בלתי־פוסקת בין
״יונים״.
יהונתן יפרח (המערך) :תגיד פשוט שיש מיל־חמת
עופות.
יעקוב נחושתן: היונים המתחרות על ויתורים
עושים חטא גדול לעמם ולעצמם. יש שכתבו ספרים
ושרואיס בספרים אלה כרטיסי־כניסה לממשלה.
אורי אבנרי: לכל הפחות, צבי אינו ציפור *.
אריה אליאב: הוא (נחושתן) אינו שווה שידברו
איתו !
יעקוב, נחושתן: אני מודה לך, חבר־הכנסת
אליאב.
אריה אליאב: בבקשה. אתה תאמר לי אס אני
עושה חטא למדינה?
יעקוב נחושתן: אם לא תסתום לי את הפה, אגיד
לך מדוע. לא נעים לך לשמוע?

אני מתפלא איד ככלל יכול מישהו היום,
בנובמבר , 11( 12 להתרגז על איזה שובת שהוא
כארץ הזאת.

איד אתם יכולים להתרגז על דרישה כלשהי של
עובד שכיר כלשהו, בייחוד כשזה ציבור שאינו עומד
במעלה סולם־המשכורות? איך אפשר להתרגז? תהיי נה
דרישותיו כאשר תהיינה, כולנו יודעים שהדרישה
האמיתית היא לשמור על השכר הריאלי.
זהו המצב היסודי. מי שמתעלם ממנו אינו יכול
לדבר על שביתה. למה השובתים עושים את המעשים
שנראים לכם כל־כך מוזרים? האם העובדים הפכו
למחרים? לא. חם אנשים נורמליים, בדיוק כמונו. אם
הם עושים דברים הנראים לכם כמוזרים, מתמיהים, שערורייתיים,
הרי זה מפני שמציק להם משהו שאין לו
פתרון. אין לו פתרון במציאות שנוצרה בארץ.
זה יכול היה להיראות אחרת, אילו היה קיים בארץ
איגוד מקצועי אמיתי, איגוד מקצועי המייצג את העובדים.
זה נשמע מוזר בארץ. אין זה מקובל בארץ ש איגוד
מקצועי ייצג את העובדים, או שהסתדרות־עוב־דים
תייצג את העובדים. כל הצדדים מניחים שההסתדרות
היא מין גורם ניטראלי, הנמצא בין העובדים
והמעבידים, מעל הצדדים, כשהוא מפשר או מתווך,
מסכים או לא מסכים לקבל דרישות או לא לקבל דרישות.
ההסתדז־ות אינה גוף הממלאת את התפקיד שנועד
לה בכל חברה מודרנית: לייצג את העובדים.

ימינו בכלל, ובמציאות הימאות הישראלית בפרט.
סעיף אחר המעורר את תשומת-הלב הוא זה ההופך
קונסולים ופקידים של שגרירויות ישראל בחוץ־לארץ
לבוררי־חובה, מבלי שקיבלו הסמכה או הכשרה לכך.
גם כאן הייתי אומר: במאה ה־ 17 הסעיף הזה בוודאי
היה נחוץ. אבל בימינו אנו, בתקופת אלחוט, של תק שורת
מיידית — האם יש צורך לתת לקונסול ישראל
במונטבידיאו סמכות לתת פקודות לקברטינים ולצוות?
האם אי-אפשר להשיג באותה מהירות, בעזרת אלחוט,
החלטה של המוסדות המתאימים בחיפה, במקום לסמוך
על נציג קונסולרי שלא דרך על סיפונה של אוניה?

אריה אליאב:

ימי הז פתוה רו ם: המאהה־17
מפגינים בשערי הנמל, שרצו להביע את הזדהותם עם
הימאים; כשציבור הימאים, ותיקי הפ״לים, אישים כמו
יצחק שדה המנוח, נתן אלתרמן המנוח ואחרים, שתמכו
במרד ההוא, הוגדרו כ״עוכרי ישראל״ — קרה משהו
לימאות הישראלית. היא לא החלימה ממכה זו עד עצם
היום הזה.
התקווה שהימאות תהיה בידי חומר אנושי מובחר
שבמובחר, ציבור שיראה בימאות יעד ודרך־חיים —
תקווה זו התבדתה. ואם כי במשך הזמן החלימה הימאות
קצת מן המכה ההיא, וראשי השביתה ,״עוכרי
ישראל״ דאז, הם היום מנהלי מפעלים נכבדים מאוז׳
בשטח הימאות־ — די להזכיר את נמרוד אשל, חיים
צוקר ואחרים ,״עוכרי ישראל״ של ימי השביתה ההיא
— הרי הימאות לא חזרה למה שהיתר ,,והמקצוע הימאי
לא חזר להיות מה שהיה אז.
את דעתנו על החוק עצמו גיבשנו תוך התייעצויות
ממושבות עם חברי תנועתנו בציבור הימאים. אמרנו
שהחוק הוא טוב ביסודו, ושאנו מקבלים אותו בברכה.
אך היו לנו הסתייגויות לגבי כמה ובמה סעיפים המגבילים
את חרויות הקברניטים והימאים. ניתחנו אותם
באופן ענייני, ואמרנו בין השאר :

אורי אבנרי ז יש בהצעת־החוק כמה דברים,
אדוני השר, שנדמה לי שהועתקו מחוקות־ימאים עתיקות.
נודף
מהם ריח של זפת ורום. הסעיפים על
מרידה באוניות מעלים תמונות מן המרד על הבאונטי,
ומסופקני אם יש לכך הרבה משמעות במציאות של

יעקוב נחושתן: האם זה מה שקובע את זכותנו
על ארץ־ישראל, נוכחותם או היעדרם של ערבים בשטחים?
האס לא זה היה המצב כאשר דיברו על חלוקת
ארץ־ישראל ב־ ? 1947 האס התחשבנו בזה אז?
קריאה: ודאי שהתחשבנו. לכן קיבלנו את תוכנית
החלוקה !
יעקוב נחושתן: קיבלנו?
אורי אבנרי: אתם לא קיבלתם. אוי ואבוי היה
לנו כיום אילו קיבלנו אז את עצתכם. היינו יושבים
חיום במדינת־חסות של האז״ם.
משה צבי נריה ( :המפד״ל פורעים מחללי־קודש
התפרעו במערת המכפלה, חתכו יריעות ספרי־תורה
במספריים וקרעו ספר־תהילים לגזרים. המאורע
המזעזע בא להזכיר לממשלת ישראל שידה הרכה
והנדיבה, רוחב ליבה וסבלנותה, מנוצלים לרעה.
או רי א כנ רי: עד כה אין שוס הוכחה לכך שהיו
אלה ערבים. ההנחה היא שהיו אלה פרובוקטורים יהודיים,
מהחברים שלך, שעשו כאן פרובוקציה מכוונת.
(לנושא זה חזרנו למחרת היום, כאשר הצעתי להסיר
מסדר־היום שתי הצעות מסיתות של גח״ל והמפד״ל
בעניין חברון).

דוב מילמן (גח״ל) :הקונגרס הציוני האחרון קבע
פה״אחד כי זכותו של עם ישראל על שטחים אלה
אינה ניתנת לעירעור.
נסים אליעד: לא על כך הוויכוח.
דוב מילמן: אם לא על הזכות ההיסטורית, על
איזה זכויות אחרות אתה מדבר?
אורי אכנרי: השאלה אינה האם יש לנו זכות
היסטורית, אלא האס זוהי זכות בילעדית — או שיש
זכות גם לעס השני.

רמז לספרו של לובה אליאב ,״ארץ הצבי׳

אסר הוויכוח ביניכם הוא תיאטרון צדד
ח 1ן.! :הא אפשר לומר לך שאלו הן שטויות?״
מיות ואזרחיות לתושכי השטחים. אקים כהם
יישובים לאורכם ולרוחכם.

הוויכוח על הארכת תוקף תקנות לשעת־חי-
רום המסדירות את המצב השיפוטי בשטחים המוחזקים
הופן בכל שנה לדיון כללי על השטהשר
דיין אומר: נחזיק בשטחים, נתנהג בשטחים
חים המוחזקים.
,כממשלת־קבע, נשלב את השטחים במדינת ישראל, לא
הפעם כיהן כיו״ר הישיבה ח״כ אליאס נח ניתן
שום זכויות לאומיות ואזרחיות לערביי השטחים.
לה הערבי, שנתמנה לא מכבר לסגן יו״ר הכנסת. הם יישארו אזרחים ירדניים( .פאטנט בינלאומי חדש!),

אורי אבנרי ז אברך תחילה את יושב־ראש הישיבה,
בישבו לראשונה על הכם הרם הזה.
אנחנו שדרשנו מזה שנים שיווי־זכויות אסיתי לערביי
ישראל, רואים בכך רגע גדול ויפה.
נסים אל,יעד: רק אתם? ן אירי אמרי: כל אחד ידבר בבית הזה
בשם עצמו.

אנחנו ייחלנו ליום שבו יהיו במדינת ישראל שר
מבני העם הערבי, שגרירים מבני העם הערבי, חברי
הכנסת בפרופורציה הנכונה, וגם שחקנים ערביים בנבחרת
הכדורגל. היום, בהתקרבנו ליום השנה ה־ 25 של המדינה,
עדיין רחוק שילוב אמיתי זה ממציאות חיינו.

השר פרם אומר: נחזיק בכל השטחים, ניתן ״אוטו־נופיה״
לערבים בתוך השטחים, אוטונומיה שאין פירושה
חרות לאומית, לא ריבונות לאומית ולא זכויות לאומיות,
כי אם באנטוסטאן • בתוך מדינת ישראל. כל הכוונה

יחד עם זאת, אדוני היושב־ראש, הבד ש•
אתה יושם ;•ל כם רם זה דווקא כוויכוח זה,
מפני שהייתי רוצה שאתה והכריך תדברו
כוויכוח כזה, ותרימו את קולכם למען זכויות
״מכם הערכי הפלסטיני, ולמען שלום־אמת
׳ינו לכין העם היהודי כארץ.

אדוני היושב־ראש, הבוקר
במקום הקרוי עכשיו גיתית.
מה רב המרחק בין המליצות הרמות שנשמעו בבית
הזה ובין המציאות בשטח — המציאות ששמה גייתית!
מה קרה בגיתית?
גירשו את תושבי כפר עקרבה מאדמותיהם, באמתלה

צאת, מצאנו אותה.

אכל, חה״ב חזן, הגברת מאיר היא איננה
רק אשה נחמדה, היא גם מייצגת מדיניות.

זוהי המדיניות של החזקת השטחים לצמיתות, יחד
עם הסיסמה של נכונות להחזירם אם הערבים יסכימו
לתנאי־שלום כאלה, שאתה יודע, והיא יודעת, ואני
יודע, וכל אדם בכנסת יודע, שאין ערבי בעולם שיקבל
אותם.
יעקב חזן: היא באמת אשה נחמדה, אבל
את העמדות שלה, אל תסלף. ז אורי אכנרי: אתה יודע, חבר־הכנסת חזן,
אני יודע, ואין אדם בבית חזה — לא מבין היוש1:
בים
כאן, ולא מבין היושבים במזנון — שאיננו
יודע מהי העמדה של הגברת גולדה מאיר.
העמדה היא שאנו מוכנים להחזיר איזה מובלעת של
נפת •שכם, בתנאי שהערבים יסכימו לסיפוח מינימלי:
רמת הגולן, כל ביקעת הירדן, חוף ים־המלח, קריית-
ארבע, ירושלים רבתי, כל רצועת עזה, צפון סיני, שארם-
א־שייך, כל איזור חוף ים־סוף.

אם תמצא אדם ערבי אהד, אפילו ערכי
מהרחוב, אפילו מצחצח־נעלייס ערכי, שיסכים
לשלום כזה — הרי אתה גאון שבגאונים,
יעקב נחושתן: אין פלסטיני מה אצלך?
אורי אבנרי: אין פלסטיני ׳שיסכים לשלום

ועל, ריסוס, יישוב
ביקרה

חיים לנדאו 10!• :מ1מם2 13 £ם1011ם11ם.
אורי אבנרי: לא צריך לחפשה, היא נמ־

ראש־הממשלה

״ ה מנ היגי ם ה הי ס טו ריי ם ״ :חזן ויערי

כזה. אין אפילו קוויזלינג שיסכים לשלום כזה.

החבור נין שן ובגין

כל הכבוד לחבר־הבנסת חזן, אכל אין אלא
הבדל טקטי כינכם ובין חבר־הכנסת בגין, האומר
כגלוי: צריך לספח שטחים אלה, אלו

צי ויונים ־ ב שו בךאחד

ביטחונית. הרעילו את שדותיהם. ריססו את השדות מן
האוויר. קבעו שזה היד. חריג מצער. גינו את האחראי
הבלתי־מזוהה לחריג הזה. הקימו יישוב על האדמה
המרוססת. ועכשיו באה ראש־הממשלה לברך על המוגמר.

היא שהערבים בשטחים ה״אוטונומיים״ האלה לא יקבלו
אזרחות ישראלית, בעוד שהשטחים יהיו בשליטת ישראל.
בא השר ספיר ואומר: נחזיק בכל השטחים, נחזיר
אותם בבוא השלום. אבל גם השר ספיר — היונה —
תנאיו לשלום, עד כמה שהם ידועים, הם כאלה ששום
ערבי איננו חולם, ולא יכול לחלום, לקבלם, מפני שהם
כוללים סיפוח שטחים נרחבים.
אפשר להוסיף לרשימה גם את ״המנהיגים ההיסטוריים״
של מפ״ם, האומרים: כל האופציות פתוחות לש לום.
נחזיר את השטחים בבוא השלום — אבל לא נחזיר
את רמת הגולן, וכמובן לא את ירושלים, ולא את רצועת
עזה, ועוד ועוד.

אדוני היושב־ראש, אין לי ויכוח עם אנשי גח״ל, שיש
להם זכויות היסטוריות בלעדיות על הארץ הזו, בעוד
שאין שום זכות לעם השני שחי בארץ. אין לי ויכוח
עם חבר־הכנסת נדיה, שיש לו קושאן מידי האלוהים —
ומי יתווכח עם קושאן כזה? אין לי גם ויכוח עם
חבר־הכנסת שמואל תמיר, בעל ההגיון המיוחד, המודיע
לנו שנשיג שלום עם ערביי פלסטין על־ידי כך שנשלול
את כל הזכויות הלאומיות מערביי פלסטין, לא נכיר
בהם לא כעם ולא כאומה. שלום כזה משיג אריה עם
כבש, כאשר הוא בולע אותו.

כולם מסכימים להחזיק כשטחים ,״זמנית״,
כולם מסכימים לא לתת זכויות לאומיות או
אזרחיות לתושבי השטחים, לא להכיר כעם
הפלסטיני, לא להציע תנאי-שלום סבירים,
ולא לנקוט כשום יוזמת״טלום.

זוהי המציאות. המליצות היפות על צדק
ושלום, על הרצון לחיות יחד, שאותן אנו שומעים
כאן מפי אכירי־הסיפוח למיניהם — מליצות
הן. המציאות היא מציאות של גיתית.

מייחמת הדיאדוכים

לא זהו הוויכוח. הוויכוח האמיתי, שעליו
יש לשפוך אור, הוא הוויכוח כתוך המערך,
כתוך צמרת הממשלה. והוויכוח הזה
איננו אלא תיאטרון צללים.
במידה שזוהי מלחמת דיאדוכים* בין שרים בכירים,
על ירושת כס ראש־הממשלה בבוא היום, הרי זהו
ויכוח אמיתי לגמרי. אך לשם מה לגרור לתוך הוויכוח
האישי הזה בין פוליטיקאים בצמרת סיעה מסויימת
את גורלנו הלאומי, את גורל השטחים, את גודל השלום?
האמת היא שאין שום הבדל אמיתי בין כל הגישות
שנשמעו בלשכת מפלגת העבודה.

זוהי אותה הגברת, רק האדרות הן שונות.

בולם אותו חו בו
אחד אומר: אני אחזיק לנצח בכל השטחים המוחזקים,
לא אתן זכויות לתושבי השטחים, אקים יישובים בשטחים
לאורכם ולרוחבם.

שני אומר: אני אחזיק כשטחים אלה רק
עד בוא השלום, אכל אציג לשלום תנאים ששום
מישטר ערכי, לא כהווה ולא כעתיד, לא
יוכל לקבלם. בינתיים לא אתן זבויות לאו־
* יורשי אלכסנדר מוקדון, שחילקו ביניהם את ממלכתו.

איו לקשט את המזימה
הוויכוח הוא רק על שיטת ההסוואה.
יש המסתפקים בהסוואה של מימשל צבאי נצחי —
וזוהי הצעת החוק המונחת לפנינו. יש הרוצים לספח
שטחים מבלי לקרוא לזה סיפוח, אבל לא לספח את
תושבי השטחים — שהם יישארו אזרחים במדינה זרה.
יש הרוצים לקרוא לזה ״אוטונומיה״ ,״פדרציה״ ,שמות
שבאו לקשט תוכניות שפירושן להחזיק בשטחים, לא
לעשות דבר למען השלום, לא להעניק שום זכויות לתוש בי
השטחים, וליישב את השטחים ביישובים יהודיים.
אלה נקראים יונים, ואלה ניצים — אך כולם יחד
חיים בשלום באותו שובך.

מי שחולה את תקוותיו כיונים של המערך,
של. מפלגת העבודה ומפ״ם, חייב לשאול
אותם: איפה המאבק שלכם, רבותי, היונים
של מפ״ם ושל המערוז

יעקב חזן והאשה
אתמול בערב ראינו בטלוויזיה את חבר־הכנסת חזן.
שמענו מפיו שהוא דוגל בהמשך כהונתה של הגברת
מאיר כראש־הממשלה לפחות עוד שלוש שנים. כל הכבוד
ליחס הג׳נטלמני...
• אתור שניתן לכושים, בני שבט באנטו, שהיא מעיז
מושבה חסרת־זכויות בתוך דרום־אפריקה.

הים הבטיח אותם לנו.
חיים לנדאו: עם זכויות לערבים, כמובן.
אורי אכנרי: עם הבטחה להעניק לערבים
אזרחות אם יבקשו זאת, אבל מתוך ידיעה שלעולם
לא יימצא ערבי אשר יבקש אזרחות במדינת־סיפוח
כזו, כשם שגס אתה לא היית מבקש
אזרחות במדינה שאתה חושב שהיא אוייבת לך.
חיים לנדאו: היא לא אוייבת.
אורי אבניי: כל זמן שאין שלום, זאת
מדינת־אוייב בעיניהם. כשאין שלום, יש מלחמה
ויש אדיבים — זה אלף בית.
עם כל הכבוד, אין הבדל מעשי בין העמדה של חבר-
הכנסת בגין, האומר להחזיק את השטחים לצמיתות, ובין
העמדה שלך, חבר־הכנסת חזן, האומר: מוכנים להחזיר,
בתנאי שהערבים יסכימו לשלום כזה ששום ערבי חי,
לא היום, לא מחר, לא מחרתיים, לא יסכים לו.
יעקב חזן: חאס אפשר לומר לך, עם כל
הכבוד, שאלו הן שטויות.
אורי אכנרי: אתה יכול להגיד הרבה דברים.
תגיד אותם לחברי המיפלגה שלו, המתקוממים
נגדך. אתה יודע מה קורה היום בקיבוצים
שלך, ואתה יודע מה אומר הנוער שלך, ואפילו
המוסדות של מיפלגתך. לא במיקרה נשארת במיעוט
אפילו במיפלגה שלך.
יעקב נחושתן: האם את כל הבעיות שלך
כבר פתרת, שרק מפ״ם נשארה לך?
אודי אכנרי: אין אני שמח על מה שקורה
במפ״ס. לא שמחתי כאשר מפ״ס נטישה את עמדתה,
בהנהגת ״המנהיגים ההיסטוריים״ ,והשאירה
את מחנה־השלוס הישראלי חשוף, מופקר. הצטערתי
על כך. אני מצטער על כך עד היום. אבל
צער על כך אינו יכול למנוע מאיתנו לקבוע
את העובדות כפי שהן.
יעקב חזן: למה לך להצטער? יש כל כך
הרבה צער בעולם.
אורי אכנרי: חבר־הכנסת חזן, זה אחד
הצעדים הגדולים. אתה וחבריך ההיסטוריים קיבלתם
על עצמכם אחריות נוראה. יש לכם טראומה
בגלל מה שדיברתם ערב קום המדינה, כאשר
דגלתס במדינה דו־לאומית. בגלל טראומה זו לא
זזתם קצת ימינה — אלא דהרתם ימינה, ברחתם
ימינה, ונדמה לי שהיום אתה כבר נמצא מימין
לשר ספיר, לשר אבן, ואיני יודע לאן עוד תגיע.
יעקב חזן: מי יודע...
אודי אבנרי: אולי אתה יזדגג
חפש את האשה.

צעיר ישראלי מצא
השינון בישראל:
מחדר מגורים ומיחידת נוחיות הכוללת
מטבחון, גית־שימוש ומקלחת — עמד
מוכן על תילו תוך ארבעה חודשים מהיום
בו החלו בבנייה. וזאת למרות הקשיים
האובייקטיבים שנבעו מהעובדה שהיה זה
נסיון הבנייה הראשון בשיטה זו, שנבנה
ללא הכנות מוקדמות וללא מפעל ייצור
ממשי. בהשוואה ל־ 12 חודשי הבנייה
שמצריכה בניית בית דירות כזה בקיבוץ
בצורת בנייה קונבנציונאלית, היה זה
הישג עצום. הוא קיצר בשני שליש את
תקופת ההמתנה של זוג חברי קיבוץ
לדירתם.

אין לקצר
א ת זמן הבניה?
^ ולס ע כו ר מאיר אהרונסון היה ה־נצחון
גדול הרבה יותר. היתה זו הוכחה
שכל חלומותיו, תחזיותיו ותוכניותיו
אינן מנותקות מהמציאות וכי הוא מסוגל
לחולל מהפכה בענף הבנייה בארץ, למ־

כך נראים החדרים היצוקים מבטון אחרי שהוצאו מהתבניות
שלהם. בשלב זה עוברים החדרים תהליך של יבוש מהיר, בעזרת
תנורים, כדי שניתן יהיה להתחיל להרכיבם במהירות בשיטה מודולרית־מתועשת.

החדר המוכן, הכולל כבר בתוכו ריצוף, טיח, אינסטלציה לחש^
דבב״
מל וכל שאר האביזרים, מועמס על גבי זחל שישא אותו למקום
הבנין. בתהליך ייצור המוני יוסע החדר על גבי עגלה מרגע היציקה ועד ההרכבה.

£י 22-

ך* מעט כל חכרי קיבוץ מעגן־
מיכאל, כולל הילדים, התרכזו במורד
הגבעה שבקצה המשק כדי לחזות במחזה.
הם עקבו במתח ובציפיה אחרי חמישה
פועלי בניין שבעזרת מנוף ענק הסירו
ממשאית־זחל חדר יצוק מבטון. תוך כסה
דקות התרומם החדר באוויר ואז נחת
והתיישב על שורת עמודים יצוקים מבטון
שהוכנה קודם לכן.
באופן ספונטאני פרצו כל הצופים
במחיאות־כפיים. באיזה שהוא מקום הם
הרגישו שהם עדים ושותפים למעמד כמעט
היסטורי. הם היו עדים לבניית הדירה
המתועשת המוכנה הראשונה בישראל.
רכז הבניין של הקיבוץ רץ במהירות
לחדרו ושלף בקבוק קוניאק. הוא חזר אל
מקום הבניין, השליך את הבקבוק אל צעיר
בהיר־שיער שניצב בחלון הדירה שזה עתה
הונחה במקומה כשהוא מעד מהתרגשות
ובעיניו עומדות דמעות.
היה זה הרגע הגדול בחייו של מאיר
אהרונסון 28 טכנאי בניין מתל־אביב,
שחולל את מה שמרבית מומחי הבנייה
בארץ חשבו כבלתי אפשרי: הוא הקים
את הבניין הראשון בישראל שנבנה כולי
בשיטה של בנייה ׳מודולרית־מתועשת8 .
הדירות של הבניין בן שתי הקומות —
כל דירה בשטח של 25 מטר מורכבת

רות תחזיותיהם הספקניות של מומחי מש-
רד־השיכון.
מאז ומתמיד היה עקב אכילס של
כל שיטת הבניין בישראל משך הבנייה
הארוך של הבנייה למגורים. התקופה
הממוצעת שיש להמתין מיום בו מתחילים
לבנות בניין ועד שנמסרות הדירות ללקוחות
הוא כשנתיים. יש לכך הרבה סיבות.
בין אלה קיימת גם הסיבה שאיש מהבונים
בארץ אינו מעוניין לבנות מהר. אבל גם
אם היה מי שהיה מעוניין בבנייה מהירה
הוא לא יכול היה להתגבר על מספר
עובדות יסוד.
לדוגמא: אי אפשר להתחיל לטייח את
הבניין עד שלא גומרים לבנות את הקומה
האחרונה. האינסטלטור לא יכול להתחיל
להרכיב את מערכת הצינורות עד שהבנאי
לא יבנה את הקירות הפנימיים. אז הוא
בא, שובר את הקירות ואז צריו לחזור
בנאי כדי לסתום את החורים שעשה האינסטלטור.
הרצף יכול לבוא רק אחרי שכל
אלה גמרו את עבודתם.
מכיוון שלמרבית הקבלנים בארץ אין
צוותות משלהם לכל המקצועות, הרי
שחולף זמן רב בין שצוות אחד גומר את
עבודתו לבץ הזמן שצוות שני מתחיל
לעבוד. הצוותות אינם יכולים לעבוד במק ביל.
כל זה מייקר את הבנייה, וגוזל זמן.

חדר טרומי ראשון מונח בעזרת מנוף על גבי עמודים בקיבוץ
מעגן־מיכאל, בו נוסתה השיטה. העמודים המשמשים כיסוד ניצקו
בשעת יציקת החדר. החדר מחוזק אל היסודות בעזרת חבלים חזקים ממתכת.

שיטה מהפכנית דבנ״ה מהירה העשו״הדב שו את בעיות
עש־עשוה ויוות בבית בן ארבע קומות תור שלושה חודשים
מחזה שיגרתי הוא לדאות בתים והמוקמים
והולכים כשהם עומדים ריקים במשך שבועות
ארוכים מבלי שפועל אחד יסתובב

מי שחשב על הבעיה באופן יסודי וחקר
אותה לפרטיה כדי לגלות!מה פסול בשיטת
הבנייה המקובלת בארץ, היה טכנאי־בניין

הטיית, אל הרצף, הנגר והצבעי. כאשר
מגיע החדר לסוף מסלול הייצור הוא מוכן
כולו, מבחוץ ׳ומבפנים, צריך רק להרכיבו

20 טון באוויר ״״י

את יחידת השירותים של הדירה הטרומית,
שמשקלה כ־ 20 טון. ביחידה זו נמצאים
המטבח, והנוחיות של הדירה בת החדר
שהוזמנה על־ידי קיבוץ מנוגן־מיכאל.
אל מקום העמדת הדירה.
בצורה זו אפשר לייצר אין סוף של
תבניות של חדרים, מהם אפשר להרכיב
אין סוף של מודלים של דירות בגדלים
שונים ובצורות שונות.
התוכנית נראתה יותר מדי פשוטה מכדי
שתהיה מציאותית. על הנייד, לפי חישובי

חדו יורד משמיים

הרגע ההיסטורי: צוות פועלים קטן מרכיב
בעזרת מנוף ענק חדר אל עמודי היסוד בקיבוץ
מעגן־מיכאל. שיטתו של טכנאי הבנין מאיר אהרונסון (בתמונה למעלה מימין,
בתוך חלון הבית שתיכנן) הוכחה כמציאותית. הבית המכיל 8דירות בשתי קומות נבנה
ב־ 4חודשים בלבד במקום שנה בשיטה קונבנציונאלית. בעתיד ניתן יהיה לבנות בית
כזה תוך שישה שבועות עד חודשיים. בשיטה החדשה יוצאת הדירה כולה מביהח״ר.
בהם לקידום עבודת הבנייה.
גם כל השיטות שהונהגו בארץ לבנייה
טרומית אינן מסייעות הרבה לקיצור משך
זמן הבנייה. בשיטות המקובלות בארץ של
בנייה טרומית, מדובר. בבנייה בעזרת קירות
אותם יוצקים במפעלים ׳תעשייתים.
באופן מהותי אין זה משנה את תהליך
הבנייה, שכן ההבדל הוא רק שמשתמשים
לבניית הקירות בבלוקים גדולים.

(המשך בעמוד )34

צעיר, שהגיע למקצוע כמעט במקרה. מאיר
אהרוגסון אפילו לא סיים את בית־הספר
התיכון. הוא נזרק בכיתה השישית, אחרי
שהקדיש יותר זמן לציורים מאשר ללימודים.
במסגרת קורם של משרד העבודה
לטכנאות בניין למד מאיר, יליד הארץ,
במשך כשנה. בגיל 16 וחצי כבר החל
לעבוד כטכנאי־בניין שתפקידו לפקח על
הבנייה בשטח, במשרדו של אדריכל פרטי.
בצבא שירת מאיר בחיל־ההנדסה, כש השתחרר
חזר למקצועו, עבד בחברת
שיכון ופיתוח ושיכון עובדים. כל אותר,
׳תקופה הטרידה אותו הבעיה של בנייה
טרומית.
מספר מאיר :״ישבתי וחיפשתי כל הזמן
ימה אפשר לעשות כדי למצוא תהליך של
בנייה סרוימית מהירה. לא יודע איך הגעתי
לזה. פתאום, באחד הימים, קפץ לי הרעיון
לפרק דירה לאלמנטים המרכיבים אותה
מבחינת הפונקציות. בבנייה הטרומית המקובלת
משתמשים ירק באלמנטים גדולים
בצורת בנייה רגילה. מרבית העבודה
עצמה ׳נעשית באתר הבנייה ולא בבית-
החרושת. חיפשתי דרך לבנייה תעשייתית
של ממש, שהדירה כולה תצא מוכנה מבית־החרושת
ורק יהיה צריך להרכיב אותה
במקום הבניין.״

כל יו ם
חדר

המנוף מניח את

דירות הקומה השניה
על גבי הקומה הראשונה בשורת
הדירות הטרומיות שנבנו בשיטה העשויה
לחולל מהפכה בכל תהליך הבניה בארץ.

שלב

ן* ך, כמשך תקופה ארוכה, התגב-
שה במוחו של מאיר התוכנית של
ייצור דירות במפעל תעשייתי בשיטת
הסרט הנע, יממש כמו שמייצרים מכוניות.
התוכנית היתד. לצקת חדר בתוך תבנית
על גבי עגלה. העגלה מתקדמת במסלול
הייצור, כשבכל תחנה ממתינים ליה בעלי
מקצוע אחדים. במקום שבעל המקצוע
יבוא אל החדיר, יצטרך לנסוע ׳אליו למרחקים
או לטפס אליו לגובה, בא החדר
אליו .׳תוך מספר ימים קצוב (ב־ 16 יום
לפי התוכניות הנוכחיות) עובר החדר
היצוק בכל התחנות: מהיציקה אל האינסטלטור;
משם אל החשמלאי, משם אל

שיטות של בנייה מודולרית מתועשת הדומות לשיטתו של מאיר אה•
יייי 11 רונסון, מקובלות כבר בארצות־הברית וברית־המועצות, כמו ציור זה
הממחיש שיטת בניה מתוכננת חדשה בארצות־הברית: דירות מוכנות מוצמדות אחת
מתחת לשניה על עמוד ענק המשמש גם כמנוף להרמת הדירות המוכנות עצמן.

דירות כסרט 1ע

העולם הזה ־ כוח חדש

נגישות חברים ואוהדים

אלכסמ סי ס

חג ר הוועה״פ של ההסתד רו ת

! 4.12.72

בבאר־שבע
על מ קו ם הפגישה — י פו רסם
ב״ ה עול ם הז ה ״ בשבוע הבא

15.12.72

ב אי ל ת
בבית גלעד , 345/5 ,אי ל ת

(המשך מעמוד )33
הייצור, ניתן היד. לייצר בעבודת צוות •של
חמישה פועלים בלבד, חדר אחד אחרי 16
יום כשבכל יום נוסף ייפלט חדר נוסף
ממסלול הייצור.
כדי ליישם את הרעיון למציאות חיה
צריך כמובן להתגבר על כמה בעיות.
היה צורך למצוא עגלות מתאימות שתוכלנה
לשאת חדרים במשקל עד 25 טון
ולעבור עימן מתחנה לתחנה במסלול הייצור.
היה
צורך להתגבר על בעיות ייבוש
מהיד של הבטון הייצוק ועוד אלף ואחת
בעיות ייצור קטנות. אולם הבעיה העיקרית
מיתה: איך להשתמש בצורת בנייה זו
כדי לבנות לגובה, כדי לחבר קומה אל
קומה?
מאיר מצא פתרון מקורי ביותר. הוא
תיכנן להשאיר בשעת יציקת החדרים שלו
חללים בפינות במקומות קבועים. דרך
חללים אלה יושחלו כשיעמוד הבניין על
תילו כבלים ממתכת מהקומה העליונה
אל היסוד, שם ימתחו אותם. בצורה זו
תילחץ הקומה העליונה אל הקומה שמתח תיה
וזו אל היסוד. כל הקומות ייהפכו
לסיקשה אחת ללא יציקה.
מאיר •שיתף בסוד הרעיון שלו פרופסור
לבנייה מהטכניון בחיפה, מיהר לרשום
פטנט על המצאתו. כל הבדיקות והחישובים
הוכיחו שזו המצאה אידיאלית, בייחוד
לבנייה באזורים של אדמה כבדה ואזורי
רעש אדמה. היא מקנה לבניין גמישות
מסויימת, מונעת פיצוץ קירות או סכנת

אותו בלד ושוב ושום דבר לא יצא מזה.
אבל מאיד לא התיאש .״נכנם לי ג׳וק
בראש,״ אמר ,״אין לי ברירה, אני מוכרח
להמשיך. עשיתי דבר יותר מדי יפה מכדי
שאוותר עליו כל כך מהר.״
הוא הסתובב בחוגי הבונים עד שמצא
סוף סוף משקיע שהאמין בו ובתוכניתו.
היה זה בחוד אמריקאי שהיה מוכן להשקיע
את הכסף להקמת מפעל נסיוני. עכשיו
היה חסר רק המזמין שיזמין דירות
כאלה לנסיון. ואז באה ההזמנה הנסיונית
מקיבוץ מעגן־מיכאל להקמת שמונה יחידות
דיור בבנין בן שתי קומות במשק.

ב תי ם
להעברה
•־י• מצב הנוכחי של הבניה ביש-
4ראל, נשלעולים המגיעים ארצה אין
יותר דירות והם נשלחים אל קרוביהם
כדי שלא יהיה צורך להקים מעברות
חדשות: כשזוגות צעירים מזקינים לפני
שהם זוכים לראות את הדירות המובטחות
להם: כשדיירי שכונות עוני אעם
יכולים לחלום על היום בו יפונו לדירות
עם תנאי קיום אנושיים — עשויה שיטתו
של מאיר לחולל מהפכה.
״שלושה מפעלים בארץ שיעבדו לפי
שיטתי,״ אומר מאיר ,״יכולים לפתור את
מרבית הבעיות.״ בעיני רוחו הוא רואה
כבר כיצד ייוצרו הדירות שלו בבתי-

3101020000000100010102

דירת יחיד

זוהי תוכנית דירת היחיד היצוקה, המוצעת לחברי קיבוצים.

השנייה: חדר שירותים המכיל מטבח, מקלחת ובית־שימוש, עם מחיצות מפרידות כמובן.
חדרים אלה העשויים מקירות בטון בעובי של 7ס״ם עשויים לשמש גס כחדרי ביטחון.
מפולת. בצורה זו ניתן לבנות בניינים
בגובה של ארבע קומות ויותר, כשבכל
יום ניתן להרכיב קומה מוכנה על גבי
הקומה שמתחתיה.
היה גם יתרון כלכלי בולט לשיטת בנייה
זו. כל בנייה קונבנציונאלית אחרת מת-
ייקרת בשיעור ממוצע של כ־ 120/0,בשנה,
שהוא שיעור העליה במדד יוקר הבנייה.
יוצא מכך שקבלן לוקח בחשבון שהבניין
שהוא מתחיל לבנות היום יתייקר עד
סיומו, בעוד שנתיים ב־ 240/0לפחות. בשיטתו
של אהרונסון גורם זה אינו קיים.
הוא מבטיח לספק דירה תוך חודשיים
מיום ההזמנה. הוא משיג את המדד.
הרעיון הסופי של תהליך הבנייה
המתועשת, הושלם על-ידי אהרונסון
לפני עשרה חודשים. אבל זה היה רעיון
בלבד. הוא היה חסר אמצעים כדי להפכו
למציאות.
הלך אהרונסון הצעיר למשרד השיכון,
הציג בפניהם את תוכניותיו וביקש שיתנו
לו לבנות דירות עבור משרד השיכון
בשיטתו. אלא שהפקידים לא התלהבו כל
כך מתוכניתו. הם ביקשו שיביא קודם
חוות דעת של מומחי הטכניון על השיטה.
״חוות דעת כזאת צריכה לעלות 30
אלף לירות,״ אמר מאיר ,״אם היה לי
סכום כזה, לא הייתי מחפש דרכים איך
לעשות כסף בעזרת בניה מתועשת. חוץ
מזה, הבדיקה של הטכניון יכולה לאשר
או לא לאשר תיאוריות. אני רציתי להוכיח
את תוכניתי בפרקטיקה.״
ביקש אהרונסון שיתנו לי לבנות לדוגמא
ארבעה חדרים בשיטתו ולשלב
אותם לדירה אחת. לא התיחסו אליו ברצינות.
קודם כל מי הוא בכלל? בסך
הכל טכנאי בנין, אפילו לא מהנדס. חוץ
מזה: מי עומד מאחוריו? אף אחד. דחו

החרושת :״צריך להקים שלושה מפעלים
בארץ: בצפון, בדרום ובמרכז. כל מיפעל
ייצר את החדרים על עגלות. כל צוות
בכל מפעל יוכל לייצר דירה אחת ליום.
חמש צוותות בכל מפעל, שיהיו בהם לא
יותר מ־ 70 פועלים ייצרו 5דירות ליום.
זה 15 דירות ליום בכל הארץ. במאה יפים
יהיו כבר 1500 דירות כאלה. העגלות
עם הדירות יסעו אל מקום הבניה. שם
יסירו מנופים את הדירות מהעגלות
והעגלות יחזרו למפעל* לסוף התור, כדי
שיתחילו לבנות עליהן חדרים חדשים.
את כל הנגב אפשר לבנות בשנה אחת
בשיטה הזו. נכון, אלה לא יהיו דירות
לוקסוס מהסוג שבונים בכיכר המדינה
בתל־אביב. אבל הם יהיו פתרונות טובים
מאוד לזוגות צעירים, להיאחזויות נח״ל,
לעולים חדשים.״
יש יתרונות נוספים בשיטת בניה זו.
אפשר להגדיל את הדירות בהדרגה ללא כל
בעיות נוספות. חוץ מזה אפשר לפרק
בניינים שלמים הנבנים בשיטה זו ולהעבירם
למקומות אחרים. זהו פתרון מצויץ
לבניה בשאדם־א־שייך למשל. אפשר להקים
שם בניינים כאלה• ,ואחרי שיחליטו לסגת
משם, אפשר לפרק את הבתים ולהעביר
אותם צפונה.
אפישר היה לצפות שמדינה המתלבטת
כל כך בבעיות הדיור והבניה תקפוץ על
תוכניותיו של מאיר אהרונסון כמוצאת
שלל רב, תאמץ אותן לעצמה ותשנה את
כל קו ייצור הדירות העממיות בארץ.
אלא שבשלב זה אין מאיר אהרונסזן
יכול אפילו לחלום שיזכה להלוואות פיתוח
כדי להקים את בית־החרושת שלו לדירות.
״זה אולי מפני שיש כאלה שאינם
מעוביינים שיבנו מהר ובזול בארץ הזאת,״
אומר מאיר.
העולם הזה 1840

קולנוע
שחק! ,
מקורות ע11/(1ל ת פונדו־.
המשפחה הקולנועית המפורסמת ביותר,
מאז מותם של האחים בארימור, היא
ללא ספק משפחת פונדה. זו יכולה לזקוף
לעצמה תכונה אחת שאפילו לבארימורים
למיניהם לא היתה: כל אחד מהם שונה
לחלוטין מן האחרים. ושונה מכולם —
הוא האבא, ראש השושלת. האיש שבגללו
הפכו שני צאצאיו, להכעיס, לשחקנים.
הנרי
פונדה, שבימים אלה, בן ,68 הוא
מגלם את ראש הסי.איי.אי. בסרט הנחש,
שמצלם הבמאי הנרי (״הפורצים״) ורנאי

פונדה כ״ענכי זעם״ ()1040
משתפרים, משתפרים
בפריז, נזכר לאחרונה כיצד החל ב־קרייארה
שלו .״ידידה של המשפחה, בשם
דורותי בראנדו, שמיתה אמו של
מארלון, היתד! זקוקה באותו זמן לשחקן
צעיר לאחת ההפקות שלה. מאחר שלא
ידעתי כיצד לסרב, הסכמתי.״ מאז, הוא
המשיך להסכים במשך 40 שנה.
היום, אין לו כל אשליות בקשר ל־קרייארה
שלו .״זה טוב ויפה להופיע
בענבי זעם וב 12 המושבעים. אבל כדי
לזכות בתפקידים כאלה, צריך להסכים
ולהופיע גם בסקס והנערה הרווקה.
בסופו של דבר, למרות הפירסום, הזוהר
ומספר התפקידים המוצלחים שזכה
להם בקולנוע, הוא בכל זאת מעדיף את
התיאטרון. למרות ששם, רואים בו מעין
תופעת־טבע בלתי מתקבלת על הדעת.
״תמיד אמרו עלי שאני מקרה פסיכי,
משום שאיני מתרגש לפני בכורה. איני
מחכה אלא להזדמנות לצאת ולהראות
לקהל מה אני יודע.״
להבדיל משחקני קולנוע רבים אחרים,
החזרה מדי ערב על אותו תפקיד אינה
לטורח בעיניו .״ככל שאתה מופיע יותר,
משתפר הביצוע.״
לימוד משחק 1הוא למד תוך כדי
משחק, בקיץ ובחורף, בהצגות יומיות
ובהצגות ערב, בסרטים ובמחזות .״זה
היה נפלא, חבל שאין זה עוד כמו באותם
הימים,״ הוא אומר. שכן היום, הולכים
לאוניברסיטה, לומדים בסטודיו,
מוציאים דוקטורטים בפסיכואנליזה. אבל
כמה שחקנים כמו הנרי פונדה רואים
בזמן האחרון?

תדריך
ת ל -אגי ב
התפוז המיכאני נפאר,
אנגליה) — זכותו של אדם לבחור בין
טוב לרע, האלימות כאורח־חיים של יומיום,
הערכים המפוקפקים של האומנות
ועוד דברים רבים — אפשר למצוא בסרט
בלתי רגיל זה של סטנלי קובריק.
לא להחמיץ.

ירו שלים
המפתח לקשו (עדן, ארצות־הברית)
— סרט־מתח המנסה לעמוד על
זכויות המימשל לפרוץ לתוך חיי־הפרט.
את המטרה אינו משיג, אבל הוא דווקא
מותח בכמה משלביו. עם ג׳ורג׳ פפארד.

חי פ ה
מרק ברווז (פאר, ארצות־הברית)
— האחים מארקם משתוללים
במלוא-אונם, בסרט ישן שיעלה דמעות
של צחוק בעיני כל דוברי האנגלית. מעולם
לא נראו פוליטיקאים, מאהבים,
מנהיגי אומות, וסתם אנשים מכובדים,

מהאור לחושך
ובחזרהלא ביו ם ולא בלילה (סטודיו,
תל-אביב, ישראל) — המחזה של
אברהם רז, אשר הוצג בהצלחה
ניכרת בכל רחבי הארץ, סיפר על פגישה מוזרה בבית-
חולים, בין צעיר שנפגע בעיניו, ההולך ומתעוור, לבין ישישה
הסובלת ממחלת עיניים, ההולכת ומחלימה. כשהרקע היה
המצב הביטחוני שלאחר מלחמת ששת הימים, והפגישה
בין דורות שונים בארץ, מצא המחזה אזניים קשובות רבות.
המעבר אל בד הקולנוע חייב כמה שינויים — שאינם
דווקא מן המבורכים ביותר. למשל, שפת הדיבור הפכה
לאנגלית — דבר שאינו בדיוק טבעי כשהמדובר בשיחת-
חולין המתנהלת בין כמה ותיקים בארץ המאושפזים
בבית״החולים. שנית, הצעיר היה לאמריקאי — כנראה
כדי להקסים את משוק מעבר לאוקיאנוס.
הפיכת אחת משתי הדמויות הראשיות ללא־ישראלית,
נוטלת מן המחזה את האפשרות להפגיש, בין דור האידיאליסטים
של העבר, לדור המתהלך באפילה של היום,
כששניהם ישראלים באותה המידה.
ללא בסיס זה, נהפך הסרט לסיפור רגשני מאוד על
בחור שאשליותיו וראייתו הולכים לאיבוד — ולעומתו
ישישה שלא הגיל ולא הראייה מסוגלים להפריך את החלום
שהיא בנתה לעצמה, ולא חשוב אם הוא אמת או דמיון.
אם כי הגישה לדמויות קצת שטחית, הבימוי מקצועי,

ברנשטיין־כהן: עיוורון בעיניים פקוחות
אבל ללא השראה גדולה, כשהמדובר בהפיכת דיאלוג תיאטרלי
לדיאלוג קולנועי, המוסיקה משתדלת להטביע את הכל
בים של סכרין — מתקבל סיפור כנה ונוגע־ללב, בעיקר
בשל נוכחותם של מרים ברנשטיין״כהן והשחקן האמריקאי
הצעיר זלמן קינג. שני אלה מצליחים איכשהו להעביר אל
הצופה את האמת שברגשותיהם.

הפסיבי בחלון
האחור*
הסק רן (תמר, תל־אביב, הולנד)
— פיס דה־לה״פארה הוא במאי
צעיר ונחמד, העושה סרטים פור-
נוגראפיים כדי להתפרנס, סרטים קצרים כדי לזכות בפרסים
בינלאומיים בפסטיבלים (והוא כבר זכה בכמה) וסרטי-
עלילה כדי להשתעשע. הוא אוהב את ספרות־המתח האמריקאית
ואת אלפרד היצ׳קוק, והוא אחד המטורפים האמי תיים
לקולנוע.
הסקרן הוא סיפור על סטודנט לרפואה (דיטר גייסלר),
שבמקום לדגור על ספרים, דוגר על חור בקיר, שמעברו
השני מתגורר טיפוס מוזר, המבלה בצורה מוזרה עוד יותר
עם נערות יפהפיות מסתוריות. אל העלילה מצטרפת גם
ארוסתו של הסטודנט, עיתונאית״אופנה החוקרת מקרה-
רצח בו היתה מעורבת דוגמנית. והרי לכם הדייסה
בשלמותה.
אלא שלאחר כמה דקות, וזה באמת לא דורש זמן
רב, יכול הצופה להתחיל ולהשתעשע בזיהוי ההשראות
השונות שהביאו לעלילה זו. למשל, הצצה מתוך חור בקיר
לקוחה מסיפור־מתח של רוס מקדונאלד. ההרגל להציץ
לחיי אחרים ולהסיק מתוך כך מסקנות שאינן תמיד נכונות,
הם הסימנים האופייניים לחלון האחורי.
בסצינה אחת מתגנב הגיבור לתוך המקלחת בה מתרחצת
ארוסתו, בדיוק כמו בפסיכו, אלא שכאן אין רצח,
אלא נשיקה.
בתוך ביתו, מסתובב הסטודנט עם כובע סטטסון לבן

גייסלר וסטיוארט: היצ׳קוק במיקלחת
רחב־שוליים, כמו ז׳אן פיאר מלוויל. באחת הלילות עובר
עליו סיוט שמזכיר את ורטיגו. ואילו הארוסה, אלכסנדרה
סטיוארט, מסתרקת ומתאפרת באחת הסצינות בדיוק בנוסח
של גרייס קלי.
הסיפור עצמו די מותח, גם אם אינו בנוי למופת כמו
סיפוריו של היצ׳קוק. המישחק גם הוא אינו מן המשובחים
ביותר. אבל לעומת זאת, יש הרבה יותר נשים ערומות
מאשר אצל היצ׳קוק.

קוחוד
על לבן
היקי זבוגס (אופיר, תל-אביב,
ארצות-הברית) — הצמד רוברט
קאלפ וביל קוסבי, שהופיעו תקופה
ארוכה יחד באני מרגל בטלוויזיה, החליטו כנראה
להמשיך את שיתוף־הפעולה על הבד, אבל בנוסח שונה.
גם כאן הם מתמודדים עם עולם הפשע, אבל במקום
ההברקות של הסידרה, שהיתה מלווה תמיד מעשי ליצנות
קלילים, הופכים כאן השניים לשותפים במישרד״חקי-
רות פרטי מרופט ומחוסר הצלחה. בדרך מיקרה הם מעורבים
בפרשה של שוד בנק והפצת השטרות הגנובים, כשמולם
כנופיות מאורגנות היטב של העולם התחתון.
זה צריך היה להיות כמובן סיפור ריאליסטי, המראה
את לוס״אנג׳לס ללא קישוטים ופאר, ומתאר גיבורים כבני״
אדם: האלכוהול נכנס להם קצת יותר מדי לדם, והכסף
חסר להם קצת יותר מדי בכיס, מכדי שינקטו תמיד בכל
אמצעי הזהירות הדרושים.
עד כאן, הכל טוב ויפה. אלא שרוברט קאלפ החליט
גם לביים את הסרט. אך מאיור וזה סירטו הראשון, מצא
כנראה לנכון להראות שהוא יודע לעשות את מלאכתו טוב
יותר מאחרים.
הוא נוהג במצלמת הקולנוע כאילו צילמה עבור המסך
הקטן, ומכאן שאסור לה להתרחק יותר מדי מן הנעשה

קאלפ: לא יוצלח בפעולה
לפניה, כדי שפרטים לא ילכו לאיבוד. נוסף לכך, הוא
מנסה להתחיל כל סצינה מן הקצה ההפוך למתקבל על
הדעת.
התוצאה: סרט מבולבל, בעל קצב בלתי־אחיד לחלוטין,
עם כמה רגעים מותחים — והרבה מאוד חומר-רקע משעמם
ביניהם.

דחף

ה!1ו

!71ו דו ת
המחיקה ליחסי צימר

...את קו׳ •וזעת
מתאים(ך
מתאים זו חאן!

גרבונים גמישונים
ארסנים^אקסטרן נים

העולם הזה 1840

פר במקום פר

אולי יהיה קצת שקט בבית? }
בניגוד למקובל אצל אנינים רבים, הרי
שבביתו של הסופר הפופולרי הנודע
יש סדר. יש שעות עבודה קבועות,
מנהגים קבועים, סדרים מוסדרים.
סדר, בפי שיודע כל תלמיד מינהל
מתחיל, הוא בלל ראשון להצלחה*
ואבן, למסקנה זו בדיוק הגיע גם סופרנו.
למשל, א שתו של ה סופ ר הנודע
נוהגת לקפוץ לשחייה קלה בבריבה לעיתים
מזומנות, תמיד באותם ימים בשבוע,
תמיד באותן שעות.
אלא מאי ז יום אחד, בשבבר הגיעה
ממש לפתח הבריכה, נזכרה האשה בי
שבחה משהו חשוב בבית. היא היפנתה
את מכוניתה, חזרה הביתה לקחת את
המשהו חשוב.
וגילתה משהו אחר, חשוב לא פחות.

מה יכול לעשות צלם, מהנודעים בצלמי-
האופנה באירופה, שתמונותיו מקשטות
את מיטב עתוני־האופנה בעולם — כש־הדוגמנית
שלו בורחת לו מתחת לידיים ן
טוב, אז לא בדיוק בורחת, אלא מגיעה
לצילומים עם רגל שבורה בגבס. כאלה
צילומי־אופנה טרם הופיעו בעולם. וכנראה
שגם לא יופיעו.
כי הצלם האיטלקי, שהגיע במיוחד לישראל
כדי לצלם כאן את חני פרי
בסידרת צילומים מיוחדת, לא היה מוכן
לקחת את השאנס ולצלם אותה עם גבס.
ואז מישהו גילה לו פתאום, שחני פרי
אינה הפרי היחיד הנדל בארץ .״ישנה
למשל גם שמנה פרי!״ סיפרו לו.
בדק הצלם את הנושא, והסתבר לו שהפרי
השנייה אינה נופלת מהפרי הראשונה.
וזה למרות שבי* קירבה בין השתיים
היא מקרית בהחלט. הפרי של חנה הוא
מהבית, ואילו הפרי של שרונה הוא מעמלו
פרי, במאי הטלוויזיה שנשא את
שרונה מארש לאשה.
צילומי־הנסיון של שרונה עלו כל כך
יפה, עד שהצלם הציע לה מיד לחזור עמו
לאירופה, תוך הבטחה שבזמן קצר הוא
הופך אותה לדוגמנית־צילום מבוקשת שם.
ההצעה היתה קוסמת, והאמת היא ששרתה
התלבטה לא מעט.
אבל בסוף היא דחתה את ההצעה. הסיבה:
היא צריכה להופיע באחד הסרטים
שעמק עומד לביים בקרוב.
אז אני שואלת אותכם, זה תירוץ זה ן

ח תי כ ה צעירה.

אמנם, החתיכה הצעירה היתה לבושה,
וגם הבעל היה לבוש, אבל חשדותיה
של האשה עלו מייד: כיצד הופיעה
חתיכה צעירה בביתה — בדיוק
בשעת בוקר זו כשהיא בבריכה ז
נראה שלחשדותיה הוסיף גם איזה
מתח באוויר, איזו הרגשה ערפילית,
הייתי אומרת, כאילו הפריעה למשהו
חשוב.
״מי זאת ז״ התעניינה האשה בנימוס.
הבעל לקח את אשתו הצידה בדיסקרטיות
:״איזה מטומטמת ״,הסביר
בשקט• ״עושה לי את המוות שאני אכתוב
עליה. סתם נודניקית. אני לא יודע
אין להיפטר ממנה״.
התקצפה האשה .״מה זאת

אומרת, היא מעיזה לבוא להפריע לן
היא ניפנתה לחתיבונת, חייבעבודה

אליה במתק״פנים :״חמודה — אם
לא תהיי מהעבר השני של הדלת תוך
חמש שניות, אני אעיף אוייך לשם. אין
את מעיזה לבוא להפריע פה ז״ הסוף,
כבר היה בשאגה.
החתיבונת קיבלה טיל. כשחלף ההלם,
והיא מצאה את קולה, פלטה נדהמת :
״איך אני מעיזה ז איך א ת מעיזה•
א ת צריכה להסתלק מכאן, אם
כבר. אני החברה שלו, והוא הבטיח
להתגרש ני מד ולהתחתן איתי. תסתלקי
את, אם בבר.״
עכשיו, הגיע תורה של האשה לקבל
שיתוק רגעי, אבל טוטאלי.

שרונה -
וכאשר זה פג, פרצו השתיים בצעקות
אימים אחת על השנייה, כשהלקסיקון,
שנשמע עד לקצה הרחוב, בהחלט לא
הלם אשת סופר נודע, ואפילו לא פילגש
של אחד.
הסופר, בינתיים, נסוג בדיסקרטיות
משדה המערכה, התיישב בכורסה בפינה
עם עיתון בוקר.
אבל ההיסטריה שמילאה את החלל
היתה יותר מדי. לאחר דקות ממושבות
של התאפקות ראוייה לציון, כאשר
ברור היה שלמהומה לא יהיה קץ, הטיח
לפתע אגרוף רועם על שולחן העץ הסמוך,
והשתאג בקול־אימים :
״אולי מספיק כברז שקט שיהיה פה•
הבן־אדם בבר לא יבול לקרוא עיתון
בביתו שלו

משהנ^מתבשד?
עק שניו ת שמועות חוז רו ת ו טו ענו ת ב אוזני,
שמ שהו מתב של מ א
חו רי הקל עי ם.
אני מדב ר ת על ה עובדה
של א ח רונ ה א פשר
לפגוש יו תר ויותר,
כ שהם ביחד, א ת זל

לביוש ושושנה
ידין.

תי או ר טי ת, לפ חו ת,
יש הגיון רב בכך. זל מן
הו אאל מן מז ה
שנים רבות• ו אי לו שו שנה
התאל מנ ה מבעלה
הרא שון, ני ש אה ל־א
ח ר־ מכן ליוסי ידיו,
ונ תנ ה לו גט כדי שיו כל
לשאתאתאש תו
הנו כ חי ת.

שושנה (עם כעלה לשעבר)

אז א ם יש אכן דב רים
בגו, ואם יי צ א
מ שהו מבורך מהדב רי ם
האלה, שוב יי שארה דבר
במשפחה — משפ
חתהקאמ רי.
דבר אחדב טו ח: ב ה
תחשבבמהשמר אי ם
היו ם על הבמה, אין לי
ספ קשמהשמת רח ש
מ א חו רי הבמה, מ עניין
ה רבה יותר.

וחני

יונה אל>אן מתח תנ ת

זוכרים שדיווחתי לכם, לפני שלושה שבועות בלבד, כי יונה אליא] לא מתחתנת^
עם ששי קשת? (תפסיקו להציק — אין חתונה, העולם הזה .)1838
אם כן, זה בסדר. בינואר, הס מתחתנים.
״מי מתחתן? מה פתאום?״ טענה אז יונה בלהט כה משכנע .״ששי נמצא עכשיו(
בכלל באמריקה, ואנחנו בסך־הכל חברים. הוא מעולם לא הציע לי חתונה. מה רוצים.
מאיתנו? הסוף יהיה שנתחתן רק בגלל שיהיה לא נעים לנו, שכולם מדברים על זה|״.
אז אם זאת הסיבה או לא, קשה לדעת. התוצאה, מכל מקום, היא אנתה: יונה
נוסעת לארצות־הברית, אל ששי, ובחודש הבא ייערכו נישואיהם. ואפילו הפציעה שנפצעה(
(ראה מדור אנשים) לא תפריע :״אנחנו מתחתנים, וזהו,״ כפי שהסבירה לי יונה, בשיכ־נוע
לא פחות רב מאשר לפני שלושה שבועות. אז תפסיקו להציק. יש חתונה.

מישהו בשביל תה
זה היה במובן בלתי נמנע, הווה בלתי
נמנע, ויהיה בלתי נמנע. כל עוד היא
תישאר בגפה, לא יחדלו השמועות, החדשות
לבקרים, בדבר רומן חדש זה או
אחר אצל רות דיין.
גל השמועות האחרון, למשל, ידע
לספר על ידיד״נעורים מנהלל. לפני בן,
היה זה אחד מעובדי משכית. ולפני כן,
היה זה מיליונר אמריקאי. ולפני בן —
לא, לפני בן היא היתה עדיין נשואה.
אלא מה ן הרי בסוף ייתכן שמכל
השמועות ייצא בכל זאת משהו, לא ז

הרמתי אם בן השבוע טלפון לרות,
לשאול אותה בדבר השמועה האחרונה.
לדאבוני, היתה זו שוב רק שמועה :
״קודם כל, יצאתי רק עכשיו מניתוח(
באצבע, שעברתי בבית״חולים,״ סיפרה
לי רות .״ובכלל אין לי זמן לדברים
כאלה. אני לא חושבת שיש כיום איזה
גבר שיבול להביא לי אושר. צרות — בן.
״אני מבטיחה לך, כשיהיה לי מישהו
אפילו בשביל לצאת לשתות איתו כוס
תה, אני אספר לך״.

י* 37

הסרט. ולמרות הכל — רצים הכל לראותו.
הסיבה פשוטה: אין עוד אדם המסוגל,
כמו פליני, להחיות עולם כה מלא בפרטים
קטנים, וכל־כך עשיר בגוונים — עולם
החדור כולו באהבת־אנוש, ועם זאת מתר
בל בסאטירה — עולם שבו כל האנשים
הם ליצנים זמוקיונים. אבל פליני אוהב
כל ליצן וכל מוקיון.
האם זאת רומא האמיתית ו מה זה
חשוב! פליני אינו מעוניין במציאות. ימי
הניאו־ריאליזם שלו, ימי המצלמה המוצבת
ברחוב וקולטת הדי החיים — חלפו ללא
שוב. רומא של פליני היא משהו אבסטרקטי,
הקיים רק בדמיונו של הבמאי
ושם — היא נוצצת וזוהרת — אפילו במעמקי
הזוהמה. יש בה פרקים מן המציאות
— אבל בתוספת מנה הגונה שיל
פיוט והברקות פרטיות.
לשלוש
את הגיגיו חילק פליני
תקופות. האחת, ילדותו, כאשר בעיר
מולדתו, רימיני, למד על רומא בסניפיה
של המינזר, ראה את תולדותיה בנוסח
מוסוליני בקולנוע, ושמע הדיה ברדיו.
התקופה השנייה היא תחילת שנות ה־
.40 אותה התקופה בה הגיע פליני, ה־עתונאי
הצעיר לרומא, כאשר צל מלחמת
העולם העיב, אבל לא יותר מדי, על
שימחת החיים של תושביה. רומא של אז,
עם האווירה במיוזיקלזול של השכונה, או
זו של בתי־הבושת ממינים שונים, ולבעלי
אמצעים שונים ששרצו ברחבי העיר.
התקופה השלישית היא היום: המדרגות
הספרדיות מכוסות בהיפיס המתעלסים בייאוש,
כאילו סוף העולם ממתין מעבר

עלמה תדת־שדית
זו היא סמל־הפיר־סומת
לסירטו האחרון
של פליני,
״פליני־רומא״ .העלמה
הרוכנת מחקה
את סימלה הרשמי
של רומא — המפורסם הפסל
של הזאבה, הטני-
קה את רומולוס —
מייסדה המיתולוגי
ומלכה הראשון של
העיר — ואחיו
רמוס. לפי האגדה,
נולדו שני תינוקות
תאומים אלה לביד־כיה,
כוהנת וסטה,
ולאל מרס, הושלכו
בסל לנהר
האניו, ניצלו על־ידי
הזאבה.

הזוהמה הווהרת
** עיתונאי הצעיר הגיע לרומא. ב!
י כניסה לבית, שבו יתגורר, ניצב גבר
שמן עד כדי גרוטסקה, שוטף את עצמו
בברז שברחוב מן הזיעה הניגרת כחום
היום. מישמניו מתנדנדים כה וכה, וחזהו
נשפך לו בהרחבה על פני ביטנו, גדול
מכל חזה של אשד, מחוננת איברים.
העיתונאי נכנס פנימה, מגיע לדירה שבה
הוזמן לו חדר. בתיד כל התוהו ובוהו

פליני פליני־רומא, שבכורתו תוצג בקרוב
בארץ: סרט בלי סיפור, בלי עלילה, בלי
גיבורים — ולמרות הכל, נוהר הקהל בכל
העולם לראות אותו. היו מבקרים שהחליטו
כי קטע זח או אחר ארוך פדי. היו
שקבעו כי רומא של פליני — היא סילוף
המציאות והעובדות. האפיפיור, מצידו, מצא
לנחוץ להמליץ בפני מאמיניו להינזר מן

לפינה — תיירות אמריקאיות בעלות
שער־שיבח מחייכות אל פירחחים מקומיים
בגני בורגזה — צעירים זועמים
רוכבים על אופנועיהם כמלאכי גיהנום של
המאה העשרים, בין החורבות העתיקות
שמלפני הולדת ישו.
פליני רומא אינו אלא אוסף אפיזודות,
כפי שהיו גם סאטיריקון והליצנים. כל

..שב שסר

ויל״ השכונתית, בה משתתף הקהל ישירות.

ייייי

צוות ההסרטה ב
1ך| 1| 7ך111
מערות הרכבת ה־

1תחתית ברומא, שקועים היטב במים.

__ 38 4

הוא נתקל, בזה אחר זה, בסיני שממלא
את המטבח בעשן בישוליו המסריחים —
בתינוק צורח בבית־השימוש, מחכה כי
יבואו לנגב את אחוריו — באישה שמנה
המייבשת שערותיה באמצע הסלון — בגבר
קרח הדומה כשתי טיפות מים ל־מוסוליני,
וגם נואם. את נאומיו של הדו־צ׳ה
— בשחקן בדימוס המוכן ומזומן כבד
להעניק ראיון לעיתונאי שאין לו עדיין
מקום עבודה — בבנה של בעלת־הביח,
בעל פרצוף של דביל וגוף של סבל בגמל,
הרובץ על ערש־דווי •ונאנק, משום
שניכווה כשהישתזף בים — בעוזרת המראה
לו את כל החזיונות הללו וקורצת
אליו קריצות מפתות — ולבסוף, בבעלת־הבית
עצמה, אשה שמרגינה משמונה וחצי
היתה כדוגמנית בהשוואה אליה.
בעלת־הבית ממלאת מיטה על גדותיה,
משמיעה אנחות כבדות מנשוא, כאילו עומדת
נישמתה לפרוח, ואז, אחרי שהיא
מברכת את האורח החדש, עולה לפתע
ניצוץ צדקני בעיניה, והיא מזהירה אותו
:״אנחנו אנשים דתיים, אנחנו, אצלנו
בבית לא יהיו חזיתיות. נחיה כולנו בצוותא,
ולא יהיה צורך שנשמר זה לזה
את הביצים.״
זוהי אחת הסצינות הבודדות שניתן
לתארן בכתב, בסירטו החדש של

בושת רעשיויס

שתי יצאניות, בעלות שדיים אדירי־מימדים, יוצאות
מפתח בית־הבושת המהודר שלהן להפגנה ברחוב.
ז! ש^וווית אינה מסתירה את אוצרה, אלא אוחזת בו כבכלי־נשק, כשהלוע מכוון לפנים.
לסירטו זה, הכניס פליני את אוסף היצאניות המגוון והעשיר ביותר שנראה בקולנוע.

אפיזודה, וקיסמה המיוחד. כל אפיזודה
באה להוכיח שוב ושוב עד כמה משוכלל
וגאוני השימוש של פליני באמצעי־הביטוי
של האמבות השביעית.
לגביו, סצינה בסרט היא כיציחה מוסיקלית,
המתחילה בנושא, ומגיעה עם
הואריאציות שלה הרחק הרחק מן ההתחלה:
.ובכל פעם נידמה כאילו הוא
.מיצה כבר את כל מה שניתן למצות
בנושא מסויים. ואז באה ההפתעה. עוד
.משהו צץ לפתע, בלתי צפוי ומדהים עוד
יותר מכל מה שקדם לו.
כמו למשל חינגת הזלילה המונומנ טלית,
המתרחשת ברחוב, כשהשול־חנות
גובלים ממש עם פסי החשמלית. כולם
צורחים, כולם דוחסים לפיותיהם ברעבתנות
כמויות אוכל מפחידות — ובין
לעיסה לשנייה מתלוננים על בעיות עיכול.
נדמה כאילו לא רק ריח המאכלים,
אלא גם ריח זיעת הגברים העירומים למח צה
והנשים בריאות הבשר עולה באפך.
או כמו למשל בתי״הבושת של התקופה,
עם יצאניות שכל אחת מהן היא דוגמה
קלאסית לגיוון הגדול שבגן האלוהים.

לגרעזי

ב מ הירו ת
ף מה על הביקור בתיאטרון הוודוויל הן
שכונתי, כאשר הקהל נוטל חלק בהופעה
לא פחות מן הבדרנים על הבמה,
והעיתונאי הצעיד מוצא את עצמו ישוב
ליד הומוסקסואל — הדומה באורח מוזר
ללוקינו (מוות בוונציה) ויסקונטי?
ומה על אותה סצינה תעודית כביכול,
של צילום הכניסה לרומא המודרנית דרך
האוטוסטראדה הראשית — סצינה המתחילה
בשקט ובשלווה כמעט אידיאליים
בשמיים כחולים וכביש מבהיק והופכת
לחלום בלהות של רעש, דוחס, גשם, מוות,
טינופת, וזוהמה 1אך זו אינה תעודה, אלא
חצי קילומטר של אוטוסטראדה שניבנתה
בשטח האולפן, ובה העלה פליני את התמצית
המרוכזת -של סיוטי האוטוסטראדות
שעברו עליו באיטליה.
לא פלא שכאשר הוותיקן חזה בו,
הוא מצא לנכון להציג את הסרט
כמלאכת השטן. אחת הסצינות המרכזיות,
הארוכות והמפתיעות ישבו, מביאה תצוגת-
אופנה כמורתית, הסצינה מתרחשת בדמיונה
של נסיכת־כנסיה, המבכה את הימים
שעברו, כאשר להט האמונה עדיין הטיל
חיתיתו על עמך. לזכר אותם הימים, נדמה

פסטיבר שרירה

אורגיית־הזלילה הנערכת
ברחוב תינה אחת
הסצינות המדהימות בסירטו של פליני. ערימות של בני־אדם
זוללים כמו חזירים ערימות של אוכל, מנבלים את פיהם, מתלוננים

על בעיות העיכול שלהם, וממשיכים לזלול. לצופה בסרט נדמה
שהוא יכול להריח את ריח הזיעה העולה מהגברים הערומים
למחצה והנשים השמנות. ובמרכז האורגיה, זמר בפעולה. האורגיה
נערכת ממש ברחוב כשהשולחנות גובלים בפסי החשמליות.

הגדול ביותר לאוהבי דקולנוע שם. אמנם
אלינור פרי, תסריטאית מכובדת (בין היתר
דויד וליזה והבית בצל העצים) אירגנה
הפגנה נגד מודעת־הפירסומת של הסרט,
אשד הציגה אשה רכונה, כמו הזאבה של
רי-ילוס ודמוי 1וחדי מקושט בשלושה
שדיים .״זה בזיון האשה,״ זעפה הגברת
הנלחמת לשיחרור המין החלש, .אבל אפילו
היא הודתה שפליני גאון.

פל־נ* והכרה

פדריקו פליני ופיונה פלורנס, יצאנית־הצמרת הרומאית,
בבית־בושת לחברה הגדולה הגבוהה, בביום
סצינה מתוך הסרט. זו היתה היצאנית שפליני התאהב בה בצעירותו, חשב לשאתה לאשה.

הקיסרית החודרת

מסלינה, קיסרית רומא שהתפוסמה בהוללו־תה,
מיוצגת, בסירטו של פליני, על־ידי אשתו
של הרוקח ברימיני, הנשארת ישובה, במקום במרכבה, במכונית מפוארת, כששניים
ממשתתפי ההילולה מתמוטטים לרגליה. הסרט הרגיז את ראשי הוותיקן.
לה לנסיכה שהיא עורכת מסיבה, עם אחד
מנסיכי הכס הקדוש כאורח כבוד.
שיא המסיבה היא אותה תצוגה, בה
מתגלים השיכלולים האחרונים באופנת
הכמורה: מודלים כמו ״לגן־עדן במהירות״
— שני כמרים על סקטים — נזירות
עם כובעים בצורת כנפיים — ״למקומות
שחסר בהם. איוותר״ — ואף בגדי-
קדושה של אפיפיור, המקושטים בנורות״
ניאון מנצנצות. ברור שלא זה בדיוק המזון
הרוחני עליו ממליצים בוותיקן.
כאשר הוצג הסרט בפסטיבל קאן, לא
הטיל איש ספק בכך שזה היה המאורע

דק דבר אחד העיב במיקצת־על השימ־הה:
היעדרו של האיש שעשה את הסרט,
והיעדרם של כמה קטעים מתוך הסרט
עצמו. מאוחר יותר הסתבר שכל ההעתקים
שיצאו מחוץ לאיטליה, שונים בצודה
זו או אחרת מאלה שהוצגו במולדת פליני.
כך, שגם בישראל תוצג גירסה שונה קצת
מזו שהיתר, ברומא. למשל, תחסר כאן
השמצה קטנה על האפיפיור (״עם הברכות
שלו, אי־אפשר אפילו לתבל סלט״).אבל, בסופו של דבר, זה פחות חשוב,
כי בסך־הכל, זו חגיגה שאין חובב קול נוע
היכול להרשות לעצמו להחמיצה.

בושת רעניים

ברדק לעניים. ללא אולמות־קבלה מפוארים, ללא
הכנות מיותרות. כאן באים, בודקים את הסחורה
בידיים חקרניות, ועולים למעלה. הבנות ממתינות, לבושות פחות או יותר, במיסדרון.

שנה 36

מספר 1840

המחיר 2.25ל״י

א׳ טבת תשל״ג6.12.72 ,

״ההלוו״ה הבאה
שד!,״ אמר בן מישפחת
האמרת שקץ בחייו