גליון 1841 מתאריך 13 בדצמבר 1972

] שנה 36

מספר 1841

המחיר 2.25ל״י

ח׳ טכת תשל״ג13.12.72 ,

א הו ד אדי ב

הושת השריתי

רשפון, בית העם, יום ה׳ 8.30 14.12
הרצליה, דוד, יום ו׳ 9.00 15.12
תל״־אכיב, נחמני, מוצ״ש 9.30 16.12
מעלות, מעלות, יום א׳ 8.30 17.12
טל. המשרד .625656

תסיק• :נתן גלבוע -ותיאטרון ״לילן-

אניטה ם נאד נחשבת לנערה המהירה ביותר בשבדיה.
כאשר היא חובשת את הקסדה לראשה, היא הופכת בבת־אחת
מחתיכה שבדית מושכת (אם כי ממושקפת) לנהגת מירוצים
קשוחה. היא האשד, היחידה בשבדיה המשתתפת במירוצי מכוניות
במכוניות־מירוץ מדגם פורמולה וי, שהתחרות בהם נחשבת לקשה ביותר.
במירוצים הנערכים בשבדיה משתתפים בדרך־כלל 40 גברים בכל מירוץ. כל אחד
מהם מנסה את אותו הדבר עצמו: לנהוג מהר יותר מאשר הנערה היחידה על המסלול.
אניטה עצמה אינה סבורה כלל שהיא נערה קשוחה .״לפעמים אני אפילו נפחדת
קצת כשאני רואה שהמחוג במד־המהירות שלי מראה שאני נוהגת במהירות של 210 קילומטר
לשעה.״
היא הגיעה אל המסלול
בצורה מקרית לחלוטין. זה
היה לפני ארבע שנים. עד
אז היתד, אניטה, ילידת
שטוקהולם, דוגמנית מצליחה.
יום אחד נמאסו עליה
החיים בעיר הגדולה והיא
עברה להתגורר בעיירה
שבדית קטנה, אדנרסטורפ,
בת שלושת אלפים תושבים
בלבד. במקרה החלו שם
באותה תקופה בבניית מסלול
מירוצים למכוניות,
משהו מהסוג שרצו בזמנו
לעשות באשקלון, לפני ש הדתיים
התערבו ושילמו
כדי למנוע חילול שבת בישראל.
כמה מהנהגים שבאו
לנסות את מכוניותיהם
על המסלולים שנבנו,
ניסו להתחיל עם אניטה.
ומה פשוט יותר עבור נהג
מירוצים מאשר להתחיל עם
חתיכה בצורת שאלה :״מה
אניטה ליד מכונית־המירוץ שלה
דעתך לנסות לנהוג במכומי
מוכן לממן אותה?
נית מירוץ?״
זה דווקא מצא חן בעיניה.
המכוניות, לא הנהגים. כעבור זמן קצר התברר גם שיש לה כישרונות בתחום הזה.
במקרה ראה אותה נוהגת, אחד, סבן אסברג, מנהל מירוצי המכוניות בשבדיה, שחיפש
תעלול פירסומת כדי להפיץ מכונית מירוץ חדשה שייבא לשבדיה. הוא הציע לה
להשתתף במירוץ באחת ממכוניותיו. במירוץ הראשון, בו היתה נהגת יחידה בין 30
גברים, היא השיגה את המקום החמישי. במירוץ הבא היא היתד, כבר סגנית האלוף.
באליפות אירופה במירוצי מכוניות מסוג פורמולה פורז /שנערכה ב־ ,1969 היא נהגה
במרכז המסלול קצת מהר מדי, סטתה והתנגשה בגדר הביטחון שהקיפה את המסלול.
המכונית נמעכה כולה. אניטה ניצלה.
היא השתתפה במירוצים שנערכו בארצוודהברית זכתה שם לפירסומת רבה. כשחזרה
לשבדיה החלה להשתתף גם בתחרויות בסירות־מירוץ. בתחרות הראשונה בה השתתפה
השיגה את המקום הרביעי.
השנה חזרה אניטה אל מסלול מירוצי המכוניות. בתחרויות על גביע מועדון־בעלי־המכוניות
של שבדיה, המורכבות מכמה תחרויות הנערכות במועדים שונים, היא מדורגת
במקום השני אחרי ארבעה מתוך שבעה המירוצים שנערכו עד כה. במירוץ האחרון היא
הגיעה שנייה, אחרי שהיתה אחרונה בשעת הזינוק.

מחמאה מעובדי המיון

1הכלבךס שו ט...
מ ה יו ת ר קל מלהשתתףבהגרלת
הלו טו. תמורת 50אגורותתוכל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.
ע שה חי שו ב פ שו ט פ עול ה בת
שניות ס פו רו ת, מ בי א ה לך סי כויי
ה שתתפות בזכיה ב ת 75,000 לירות
בפרס הר א שון ואל פי לירו ת בי ת ר
הפרסים.

זהנינד פשוט..

הו!ו*טה

כל זה טוב ויפה, אתה ודאי אומר לעצמך בשלב זה, אבל מה כל זה נוגע, לכל
הרוחות, למדור קורא יקר בהעולס הזה?
קצת סבלנות. שבדיה אומנם רחוקה, אבל אניטה מוכנה לבוא לישראל, כך היא
טוענת, ולהדגים כאן את הנהיגה המסחררת שלה .״רוב האנשים אינם מבינים כלל את
התענוג שבספורט מירוצי המכוניות,״ היא אומרת .״אני רוצה להתחרות במקומות שבהם
אנשים מתעניינים ומתלהבים מספורט זה.״ כמו בישראל, למשל.
במכתב שקיבלנו השבוע מאניטה משטוקהולם, מסתבר שהיא לא שמעה שם עדיין
על עמדת הרב שלמה לורנץ או ח״כ מנחם פרוש בנידון. אם רק יימצא איזה מתנדב
בישראל שיהיה מוכן להעניק לה חסות (כספית) ,אומרת אניטה, היא תהיה מוכנה להגיע
לישראל בשנה הבאה ולטוס על מסלולי ארץ הקודש.
מישהו מתנדב?
בסדר. אני מבין שהסבלנות שלך פקעה .״מה כל זה שייך לעזאזל להעולס
הזה?״ אתה מחזיק עדיין
בשאלה הקודמת.
האמת היא שגם אני
שאלתי את עצמי את אותה
השאלה בדיוק, כאשר
קראתי את מכתבה של
אניטה, אליו היתד, מצורפת
תמונתה, בו היא מבקשת
לארגן לה חסות ל תחרויות
בישראל. לא הבנתי
מדוע ועל מה פנתה
אניטה היפה דווקא אלינו.
התבוננתי פעם נוספת
במעטפה שהכילה את המכתב.
בדיו אדומה היתד,
רשומה הכתובת האנגלית:
״לשבועון הגדול ביותר בישראל
— מישרד העורך.״
ממייני הדואר לא היו
צריכים לחשוב פעמיים כדי
לברר למי מיועד המיכתב.
אין בעיות במיון
עבורם זה היד, ברור :
העולם הזה.
צר לי שיהיה עלי לאכזב את אניטה ולהודיעה כי בישראל עדיין לא נערכים
מירוצי־מכוניות. אבל, לפחות מנקודת מבט אחת, זו
הקשורה בכתובת, היה נעים לקבל את מכתבה. תודה
על המחמאה, אניטה.
או אולי, בעצם, מגיעה התודה לעובדי המיון בדואר?

העולם הזה 1841

פ 5פ 0ם ^ ₪ס§ס @

3 1 1 1 1 1 1

מעב רו תלא קומו עוד!
נונכ״ל נוישרד השיכון, יוסף שרון,
יצא השבוע לאירופה כדי לבחון רכישה
של קרוניות־שינה שיופעלו כמרכזי
קליטה.
מעריב8.12.72 ,

לישכת מישרד הקליטה, נמל־התעופה לוד.
העולה 1לא רוצה ירוחם, לא רוצה דימונה. רוצה רק בת־ים.
הפקיד: אי־אפשר בת־ים. נגמרו כל מגרשי החנייה. אבל יש לי קרון שינה
מצויץ בקריית־שמונה, צמוד לוולבו.
העולה ׳ אם אין בת־ים אני חוזר
הפקיד: בסדר, בסדר, אל תצעק ! מה בעניין קרון רכבת בתחנת הרכבת
בעכו? אה? לא נראה לך? זה קרון חדש. הגיע רק השבוע. שר־השיכון בעצמו
קנה אלף כאלה ברומניה...
העולה 1או בת־ים או כלום ...המשפחה שלי שם
הפקיד 5תשמע, יש לי בשבילך משהו מיוחד: כדור פורח מעל רמלה, חמש

דקות עליה ממרכז העיר ...שמונה כיווני אווי ר...
העולה ג בת־ים או
הפקיד: אני מבין. אין מה לעשות. או־קיי, נראה איזה פתרונות־דיור נשארו
לנו בבת־ים ...עליזה ! תסדרי ליהודי הזה את היאכטה שקנינו במונאקו. תשמע,
תראה מה שהצלחנו לסדר לך: יאכטה. היא עלתה לנו חצי מיליון לירות. עוגנת מול
הריביירה בבת־ים. זה יהיה קצת לא נוח למשפחה שלך בשנים הראשונות, אבל עד
אז נראה כבר מה אפשר לעשות בשבילך. שר־השיכון יצא היום לטוקיו. קיבלנו
הצעה נהדרת, בתים מתקפלים מנייר. כן, חביבי, אצלנו מעברות לא יהיו יותר !

מתחילים

בגיל 80

יגאל מן, ירושלים

ונושים צ חו קמהע בו ד ה
תראו איזה פרצוף יש למוסר העבודה במדינה הזאת. כל אחד עושה לך
טובה שהוא עובד ומסכים לקבל משכורת. אבל לא צריך להתלונן על עובד׳
הדואר או התעופה האזרחית. יש להם פשוט ממי לקחת דוגמה.
קחו את צמרת השילטון במדינה הזאת. אף אחד לא רוצה לעבוד. גולדה
לבר מכריזה שהיא לא רוצה להיות יותר ראש־הממשלה ושהיא חולמת לנוח
ברביבים ולשחק עם הנכדים. פנחס ספיר לא רוצה להיות יותר שר־האוצר ועל
ראש״ממשלה אין מה לדבר בכלל. יגאל אלון לא רצה להיות: א) שר־העבודה ;
ב) שר־הקליטה> ג) שר־הביטחון. יעקב שמשון שפירא לא רצה להיות שר־המישפטים
והתפטר; בן־אהרון לא רוצה להיות מזכ״ל ההסתדרות. ישראל
גלילי סירב להיות שר״העבודה ושלמה הלל סירב להיות שר־המישטרה עד
שהכריחו אותו. משה דיין, מובן מאליו שאינו רוצה להיות שר-הביטחון, ורק
בגלל נשות וינדזור העליזות הסכים בזמנו לקבל את הג׳וב.
מכל זה אתם רואים שאף אחד, יעני, לא רוצה כל־כך לעבוד. ואם הם
עובדים, אז כולם עושים את העבודה בעל״כורחם, בניגוד לרצונם, רק מפני
שהכריחו אותם לזה.
נו, אז אני שואלת אתכם, איזה פרצוף כבר יכול להיות לעבודה שעושים
אותה אף־על־פי שלא רוצים?
ואם אתם שואלים אותי, אז זה באמת נראה ככה• אי! אי! אי! גורדון,
גורדון, אייכה?
הרב מרן ומשה דיין

בכירים בצה״ל, העומדים להשתחרר בקרוב.

ה לי ג ה לז כויו תהאדם
תבבש שוב!

תוטנץ יף
דחה מו עד
ה ב חי רו תלהסתדרות
הבחירות להסתדרות הכללית לא יתקיימו במועדן.
המתוכנן לחודש יולי 1973׳ אלא יתקיימו בתאריך
מאוחר יותר. קיימת אפשרות, בה דנים עתה

בצמרת מיפלגת העבודה ככובד ראש, לפיה
יוצמדו הבחירות להסתדרות לבחירות לכנסת,
אשר יתקיימו כנוכמכר ,1973 או
ייערכו שבועות ספורים כסמוך להן.

במיפלגת העבודה איו ענייו לנהל מערכת בחירות
סביב בעיות סוציאליות טהורות, כפי שיידרש בבחירות
להסתדרות. יש כאלה בצמרת העבודה המעדיפים
שגם הבחירות להסתדרות ייערכו תחת רישומה
של מערכת הבחירות הכללית, בה הם מקווים, יכריעו
שיקולים מדיניים.

מ־ היה
ש ר ״ המשפ טי םהבאי
אפילו אם תמשיך גולדה מאיר לכהן בתפקידה
אחרי הבחירות הקרובות, לא ימשיך יעקוב שמשון
שפירא לכהן כשר־המישפטים. המועמד
הסביר ביותר לרשת את
מקומו הוא ח״כ חיים צדוק, שהוא
מועמד הגוש במפא״י לשעבר.

אכל מינוי זה מוטל בספק
אם יצורפו שני נציגים
אחרים של הגוש לממשלה
הבאה, כפי שמתוכנן.
הכוונה היא לצירופם של
יהושע רכינוביץ׳ ,ראש
עיריית תל-אכיב, וח״ב אב
רהם עופר, מנכ״ל ״שיבר
עובדים״ .כמקרה בזה
יגיע לגוש נציג שלישי במכד
ישלה וצדוק לא יוכל לכהן
כתפקיד.

זואן

קיימת אפשרות שהמערך יצטרך
למסור את תפקיד שר־המישפטים
לשותפים בקואליציה. במקרה זה
תעלה שוב מועמדותו של ח״כ
גדעון האוזנר, אם זה יצליח לה דיח
את משה קול כנציג ל״ע ב ממשלה.

שופ
ט מחוז*
ירוץ לבחי רו ת
השופט המחוזי אהרון
חייכי, היושב בבתי־המיש־פט
כאשקלון וככאר-שכע,
יפרוש כקרוב מכם השיפוט
כדי לעמוד כראש רשימת
המערך בבחירות לעיריית
אשקלון. באמצעות מועמדו־תו
מקווים אנשי המערך לכבוש
מחדש את ראשות ה עיר
הנמצאת כידי גח״ל.
בעיר דרומית אחרת בה נמצא
השילטון בידי גודל, באשדוד, טרם
הוכרע מי יהיה המועמד של המערך.
ח״כ יהונתן יפרח, משדרות,
ניסה לגשש בדבר האפשרות
כי הוא יעמוד בראש רשימת המערך
בבחירות לעירייה באשדוד,
אולם אנשי סניף העבודה במקום
דחו את מועמדותו. הם מנהלים
עתה גישושים אצל כמה קצינים

אחרי שבית־המישפט ביטל את חוקיות ההשתלטות
של חברי העבודה על הליגה לזכויות האדם,
וקבע כי בחירות חדשות להנהלת הליגה ייערכו בהשגחת
פקיד בחירות, מתכוונים אנשי המשמרת הצעירה
של מיפלגת העבודה להשתלט מחדש על הליגה.

אנשי המשמרת הצעירה מתכוונים
להגיש לא פחות מ־ 4500 טופסי הצטרפות
חדשים לליגה, של חבריהם, כדי להבטיח
לעצמם רוב מוחלט כבחירת הנהלת הליגה,
הנמצאת עתה בשליטת אישים שמאלניים.

חברתה בי טו ח !,בוחר
נמכר לווירדניהיי
חברת הביטוח סהר, הנמצאת בשליטת משפחת
סחרוב, מכרה את חברת הביטוח בוחן, שהיתר. בבעלותה,
לחברת הביטוח ירדניה.
סהר קנתה את בוחן לפני שבע שנים, בעת שהיתה
במצב כספי קשה, והבריאה אותה. המחיר שקיבלה

״סהר״ מ״ירדניה״ עכור ״כוחן״ גבוה כ־2
מיליון ל״י מהמחיר ששילמה כעדה לפני
שבע שנים .״סהר״ מתכוונת לחלק את מרבית
הרווחים האלה לבעלי מניותיה כעתיד
הקרוב.

קי סינגיד יהיה
עיר מו ס כי ם
תו ק ם לי דתד ־ אכים
עיר של מוסכים עומדת לקום בשכנות לתחנת
הדלק של אליהו סעדון, בכביש היציאה מתל־אביב
ללוד ולירושלים, לא הרחק מהפארק הלאומי של
רמת־גן.

איגוד המוסכים רכש לאחרונה יבטח של
35 דונאם כמקום, עליו הוא מתכונן להקים
את קריית המוסבים. למקום יועברו כחמישים
מוסכים הפועלים עתה כמקומות שונים
כתל־אכיב והמיועדים להריסה.
האיגוד מנהל עתה משא־ומתן לרכישת 180 דו־נאם
נוספים באזור להרחבת התוכנית. מנכ״ל איגוד
המוסכים, צבי פיק. מסר כי המחיר ששולם בעד
הקרקע במקום היה 22 אלף לירות לדונאם. הקרקע
נקנתה מקבוצת בעלי הון מרמת־גן בראשות משפחת
לאלו.

איש המפתח
מתרבים הסימנים לכך שהפרופסור
הנרי קיסינג׳ר יהיה איש המפתח
במהלכים הבאים של ארצות-הב-
דית כמזרח התיכון.
אחרי שיסיים את מלאכת עשיית
השלום כוויט-נאם, הוא יקבל על עצמו
תפקיד דומה בסיכסוך הישראלי-
ערכי.
הנשיא ניקסון מקווה שעובדת
היותו של קיסינג׳ר יהודי תנטרל את
התגובה השלילית האפשרית מצד
יהודי ארצות-הברית.

סהר עומדת להודיע לבורסה על העיסקה עוד
השבוע, כאשר תקבל אישור פורמאלי למכירה, ממד
עצת־המסחר בלונדון, הצריכה לאשר את העיסקה בשל
פעילות החברות המעורבות בעיסקה בבריטניה.

המח סו ר ב בי צי ם
יסתיים ביוו א ר
המחסור בביצי מאכל הפוקד עתה את ישראל,
יסתיים בחודש ינואר הקרוב. ההערכה היא כי הגורם
למחסור הנוכחי הוא מחסור זמני קטן בביצי מאכל
שהוליד בציבור בהלה לביצים ואגידה, כשתוצאה
ממנה נוצר מחסור חמור יותר.

הסיכה למחסור הזמני היא הערבה
מוטעית של מועצת-הלול: לפני חודש
העריבה מועצת־הלול כי יהיו עודפי ביצים,
מכרה 10 מיליון ביצים לשבירה
וייכוש לחו״ל במחירי הפסד. כמות זו היא

החסרה עתה בשוק והיא הגורמת להאמרת מחירי
הביצים.

המפלגותמשתל טו ת
עלת טלווי 1י ה
הממשלה ומיפלגות הקואליציה יגבירו לחצן על
הטלוויזיה הכללית בשנת הבחירות וישתלטו עליה
באופן מוחלט על־ידי אי אישור תקציב מוגדל לפעולותיה.
כדי להתגבר על הגירעון בתקציב, יפיקו מחלקות
הטלוויזיה תוכניות משותפות עם מישרדים ממשלתיים
וארגונים שונים.

כך למשל סירב מישרד-האוצר לאשר
תקציב מוגדל לשנת הב״ה, אך הזרים את
הסכומים המבוקשים דרך מרכז ההסברה
ושירות הסרטים של מישרד החינוך־והתר־כות.
גם מישרד הדתות יקציב מתקציבו
לתוכניות הדת והמסורת שיהפכו ל״פינת
המפד״ל״ ואילו מפ״ס תקבל את החלק שלה
כעוגת הקואליציה של הטלוויזיה ע״י ״תוכניות
קליטה״ שימומנו ע״י מישרד־הקליטה.
כל ההפקות המשותפות האלה הן בניגוד מפורש
לחוק רשות־השידור, האוסר על הטלוויזיה קבלת
תקציבים והשתתפויות שלא באמצעות תקציב רשות־השידור.

אנו רוצים שתהיי יפה

חשוב לנו שתהיי יפה, ש שעדך יהיה מטופח,
חזק ובעל ברק טבעי.
לכן, הוספנו למשפחת ״רויאל׳
את השמפו החדש, שמפו ״רויאל״ לימון.
מעתה, לבחירתן שמפו״רויאל״ב־ 4סוגים שונים:
ירוק ־ לשיער יבש: כחול ־ לשיער שמנוני
ורגיל ; אדום ־ נגד קשקשים ;
צהוב ־ עם תוספת הלימון הנפלאה

ע ץ דז*מ
פרסום יפלר צ׳לום: גנרא

־ 1 1 1 1 1 1 1 -1 1
וייי 8 ^ 1 ¥ הסיגר ההולנדי המפורסם להנאה ולסיפוק מושלם
לבחירתך ולטעמך
סיגרים
אגי1
במבחר גדלים
וסוגים.
מאירופה עזו
עז^__1ו 0י-ו

יבוא והפצה בלעדית בישראל :

מ 1 ^ 1 1 .חיפה,ביכר-כיאט ,2ת.ד,1967 .טלפון 668551:

העולםהזה /שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והטינהלזע תל־אביב. רחוב קרליבו ,12 טלפון .260134
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולמפרם, הדפוס החדש״ בע״ם,
ח*א, רח׳ בך אביגדור השדה: גר בע׳ם • גלופות: זיינקוגרסיה
כספי בעים • העורך הראשי: אורי אבנרי • הפו״ל: העולם הזה גע*מ.
לאשה שאיכפת לה
11011611 הספרי האינטימיהמיוחדהמשחרר
אותך מריחות ורגשותבלתינעימים .
גדול
£11א 0וזו מבית
יצרני הדיאודורנטים המובחרים באירופה.

העולם הזה 1841

איך הו שכן שלום בין מזב״לההס תדרו ת
יצחק בן־אהרון למוכר הפרחים התל־אביב׳
את ההלם של חייו קיבל
השבוע אלוף פיקוד המרכז
ר חכ;יפ (״גנדי״) ז א כי. אחד
מקציני מטהו הביא את בנו
בן השלוש לביקור במחנה.
הילד הובא בגאווה אל האריות
המטופחים של גנדי, וכאשר
ראה אותם, פרץ בקריאת
שימחה :״עיזים, עיזים.״ גנדי
נפגע מעומק נשמתו, ואמר :
״הילד הזה לא ייכנס יותר ל מהנה!״
רק אחרי שנירגע, טען
כי הפקודה לא ניתנה ברצינות.
0שר־המיסחר-והתעשייה
חיים בר־לב, שדיבר בפני
חברי מועצת הצרכנות, ניסה
להטיף לצימצום רמת־החיים.
הוא טען כי הנשים בארץ קונות
קניות מיותרות .״הנה אני,״
נתן בר־לב דוגמה לצימצום,
״קונה זוג נעלים אחד בעשר
שנים, ב־ 40 לירות בנווה־שא־נן.״
השר רק שכח לספר ל־מאזינות
שבעשר השנים האלה,
הלך כל הזמן בנעלים צבאיות,
שניפקה לו אפסנאות המטכ״ל.
0מזכ״ל ההסתדרות השובב
יצחק כן־ אהרץ עשה
השבוע סולחה עם מוכר הפרחים
שדוכנו מוצב ליד קפה
אקסודוס בתל־אביב. השניים
תקעו כף ובעת טקס הסכם
השלום, קנה בן־אהרון זר קרי־זנטמות.
על השתלשלות העניינים
שהביאה לסולחה, סיפר
מוכר הפרחים, הניצב במקום
שבעה ימים בשבוע 24 שעות
ביממה ועיקר רווחיו מדיירי
הסביבה הקונים פרחים כדי לפצות
את נשותיהם כשהם מגיעים
לביתם בשעות לילה מאוחרות:
לפני שבועיים עצר
מזכ״ל ההסתדרות את מכוניתו
ליד הדוכן וביקש לקנות ורדים.
כאשר שמע את המחיר, עלתה
בו חמתו, זרק את הפרחים,
צעק על המוכר ״גנב!״ ונסע
הלאה. לאחר כמה ימים עצר
שוב ליד המוכר וביקש לקנות
פרחים. המוכר הנפגע סירב,

הודיע לבן־אהרון כי הוא לא
מוכר לאנשים שקוראים לו
גנב. כנראה שהצורך בפרחים
גבר אצל המזכ״ל ולפני מספר
ימים הוא ירד ממכוניתו, התנצל
בפני המוכר וקנה זר. הוסיף
המוכר בחיוך :״דפקתי
אותו, לקחתי שלוש לירות על
כל פרח.״

לפני שחתמתי הסכם כלשהו
שאלתי את החותמים :״אקס־קיוז
מי, יו דונט בילונג טו דה
אנדרמדלד סלח לי, אינך
שייך לעולם התחתון?״).
גולדח מאיר, היא אומנם
ראש ממשלת ישראל, אבל

לו לא בצ׳אד.״
יו״ר המחלקה לתיקשו־רת
בוועד הפועל של ההסתדרות,
אמנון דרור, פתח השבוע
את העיתון, פלט צעקת
תימהון ופרץ בצחוק. הסיבה :
הוא ראה מודעה של בעל מכו
פגישת
צמרת מפא״י בדירת
הגג של יגאל אלון :״קיפוח
רפ״י לא התחיל בדירת הגג.
הוא היה בכל הקומות.״

0ראש־חממשלה גול

מאיר, בתשובה לחבר
המשמרת הצעירה של מפלגת
העבודה :״אני מוכנה להעמיד
לפניך את היומן שלי, ותראה
איך אני מבלה את הימים והלילות
שלי.״

@ ניצב אהרון שלוש,
העומד לפרוש משירותו במשטרה
:״גורמי הנזקים העיקריים
לביטחון המדינה, היו דווקא
יהודים ולא ערבים, וכולם
תושבי ישראל. על חלק מהם
פורסם בציבור, על אחרים לא
נכתב כלל.״

9ח״כ אגודת־ישראל מנחם
פרוש נמנה־ על ראשי

0פרוש הנ״ל, שהסתבך
בזמנו עם ג׳ך סטאשר, מראשי
המאפיה האמריקאית שהתיישב
בישראל, בענייני כספים,
למד לקה מההסתבכות הזו.
סיפר השבוע פרוש :״כשהייתי
עכשיו בחוץ־לארץ, אז

דיין. העיתון נותן תיאור עובדתי על פרשת החקירה של היועץ
המישפטי לממשלה מאיר שמגר בעסקי הברחת העתיקות של דיין.
למרות זאת היא אינה יודעת
עדיין אם במדינה שהיא שולטת
בה יש או אין חוקה. בפגישה
שערכה גולדה השבוע עם אנשי
החוג הרעיוני של המשמרת
הצעירה במפלגת העבודה, היא
נשאלה גם כמה שאלות מביכות
על צורת מינויו של שמי
חח (״שמחת זקנתו״) דיניץ
כשגריר בוושינגטון. השיבה
גולדה הנזעמת :״על פי חוקת
המדינה, אם ישנה בכלל, לא
נמסר לסטודנטים לקבוע מי
יהיה השגריר בוושינגטון ואפי
נית
טויומף לבנה שניגנבה המבקש
מכל המוצא אותה להודיע
לו על כך. לפי מספר המכונית
התברר לאמנון כי זו
המכונית אותה מכר לבעלה
הנוכחי, בגלל שהתייאש מלאחוז
בה אחרי שניגנבה ממנו
חמש פעמים.
0אחר שהופתע הוא סופר
הארץ יורם כורנוכסקי, שישב
באחד הערבים משועמם
מול מקלט הטלוויזיה והתבונן
במישדר שירות של מישרד־התחבורה.
לפתע פלט צעקה :
״זה אני! זה אני!״ ואכן, על
המסך נראה יורם חוצה את
הכביש במעבר חצייה כשהוא
אוחז בזרועו של אדם מבוגר
שצעד לידו. הפתעתו של יורם
היתד, שלמה כאשר הודיע הקריין
לצופים כי הם חוזים
באזרח למופת העוזר לאדם מבוגר
לחצות כביש. אך האמת
היא כי יורם חצה את הכביש
בהברת אביו.
8בשבועות האחרונים הופיעו
ידיעות בעיתונים על הפסדים
ניכרים לחברות שבבעלות
משפחת רוטשילד. הפסדים
או לא הפסדים, המצב הקשה
לא פגע בפינקה, כלבו האהוב
של הבארון גי דה־רוט־שילד,
הממשיך לקבל את כל
ארוחותיו מידיו של מלצר הלבוש
לפי כל כללי הטקס. האוכל
מוגש לכלב על־גבי מגש
מיוחד כשהמלצר כורע על בירכיו
כדי להגיש לו את מנת הסטייק
הקצוץ המתובל בעישבי
תיבול עדינים.

שרמה 1נוויל נהנא

(משמאל) מנכ״ל מישרד הדתות לשעבר, שהיה ידוע כממציא
מקומות קדושים, עדיין עוסק בתחביב זה, אס כי לא בתפקיד
ממלכתי. השבוע, למשל, בא הרב כהנא להדליק נרות חנוכה בגלריה של עמליה ארבל. ביקש חנוכייה ולא
נמצאה. לפתט נזכרה עמליה בפסל מתכת של דוכיפת, מעשה ידי הפסל בצלאל מן, שנמצא במרפסת
הגלריה, ושהתאים לדעתה לשמש בחנוכייה. הרב כהנא נהנה להדליק נרות על גבי הדוכיפת עשויי־ת המתכת.
כשלא נמצא לו מקום להציב בו את השמש, תקע אותו באחת מעיניה של הדוכיפת. אבל הוא לא הסתפק
רק בהדלקת הנרות, אלא בו במקום קידש את הדוכיפת והפך אותה לעוף קדוש .״זהו העוף הפלאי,״ הצהיר
הרב כהנא ,״המעביר את האור הגנוז מישראל לגולה.״ בזכות זה עתידה הגלריה להפוך עוד למקום קדוש.
העולם הזה 1841

פסוקי השבוע
• שר־התחכורה וה־תיקשורת
שמעון פרם, על

8מחמאה נדירה, גם אם
עקיפה, קיבלה יו״ר ויצר ישראל
איה דינשטיין, אשתו
של סגן שר־האוצר ד״ר צ כי
דינשטיין. באחד הערבים עזרה
איה עוז בנפשה, ירדה אל
הפרוצה העובדת דרך קבע בפתח
ביתה המפואר בכיכר המדינה
בתל־אביי וביקשה ממנה
:״תסלחי לי, אולי את
מוכנה לעבור מכאן כמה בתים.״
הפרוצה סקרה את הגברת מכף
רגל ועד ראש, ענתה בחיוך
ידידותי :״אני לא. זה המקום
שלי. אבל אם את רוצה, את
יכולה לעבור לבית השני, שם
אף אחת לא עובדת.״

המתנגדים לרב הראשי הרב
שדמה גורן. מסתבר שעדי־נותו
לגורן מקורה עוד בימים
ששניהם למדו בישיבת עץ חיים
בירושלים, ליד שוק מחנה יהודה.
נזכר השבוע פרוש בגורן
של אותם ימים :״הוא התחפש
בפורים לקיבוצניק. הוא הגיע
אז מכפר חסידים ולא ידע הר בה.
הילדים קראו לו ״דער
שוויצער״ .הוא לא היה מסוגל
לשבת במקום אחד וכל הזמן
התבלט.״

פגש אותה הסולטאן קכוס
בן ה־ ,40 שהוא סולטאן נסיכות
עומאן במיפרץ הפרסי והציע
לה נשואין. עליה דחתה את
ההצעה.

8הרכילות הכי טרייה ש הגיעה
השבוע מרבת־עמון, מספרת
על עליה, בתו בת ה־16
של המלך חו־ם יין. עליה,
שהיא בתו של המלך מאשתו
הראשונה דינה שעברה אחרי
גירושיה להתגורר במצרים, גרה
במשך השנים עם אמה ורק
בתקופה האחרונה חזרה לבית
אביה בירדן. לפני שבועיים

• ראש מייטלחת ישראל
כאו״ם, יוסף תקוע,
בהשתמשו במשל העקרב אשר
המית את הצב שהעבירו על
פני הנהר :״עקיצות הערבים
עלולות להסב לתפקיד האו״ם
בהשכנת שלום במיזרח התיכון,
מה שהסב העקרב לצב.״

• ח״כ המערך, עדי

אמוראי, במעשייה שהתייח סה
לאלוף (מיל ).צבי צור, שהיה
יו״ר מועצת המנהלים של
מקורות, חברת האם של ורד,
סיפר על בעל מיפעל שאמר :
״אלופים יודעים איך להוציא
כסף. אני צריך אדם שידע איך
להרוויח כסף!״

• מנהל לישכתו של

הרב גורן, בתשובה לבקשת
פרקליטו של אברהם בורוקובם־
קי, אביהם החורג של ה״ממז־רים״
לשעבר, לקבל את ה־מיסמך
שבו קבע כי מרשו איננו
יהודי :״העניין הזה יכול
להימשך שנה, ומי שתשובה זו
איננה מספקת אותו, רשאי להגיש
תגיעה מישפטית.״

• שר-הכיטחון משה
דיין, לאחר שספיר סיים נאום
בתום דיון במזכירות מיפלגת
העבודה, בו ציין את דעתו על
השטחים, הדמוגרפייה ואופייה
היהודי של מדינת־ישראל :
״סוף־סוף זכינו לשמוע את ה־
״אני לא מאמין״ של ספיר !״

• בעל הטור כנימין
גלאי, בחוותו דעה על הסרט
התפוז המכני שבא לדבריו כדי
לספק :״את תאוותנו למחזות
דם, אונם, פירפורי גוף. יצירת
מופת, כאמור, אך גרועות ממנה
תבואנה ודאי אחריה בשם
האמנות וחופש המחשבה. על
דור שמיסחר עצמו לדעת —
זונה עתה הארץ !״

• כעד הטור יהונתן
גפן, לאחר חידוש מישדרי ה
טלוויזיה
:״פתאום אני צריך
לדבר עם אשתי, אחרי הפסקה
טלוויזיונית בת שלוש שנים.
במשך שלוש שנים אנחנו לא
מדברים זה עם זה, רק בפרופיל
— עם הפנים לאורגד. זה,
רואה את אשתי יותר ממני.״

מכתבים
_ 8וי ש מן ^ישרדץ

רק אתמול הגיע לארץ יהודי צעיר מ־גיו־יורק
ושמו הרב מאיר כהנא. למחרת
בואו לישראל הוא הציע, לפני קהל סטודנטים
בטכניון חיפה :״למצוא דרכים
לשכנע את הערבים, כי מוטב להם להגר
לאחת הארצות השכנות, מאשר להמשיך
ולחיות תחת שילטון ישראלי.״
והסטודנטים ...לא זרקו אותו החוצה.
(אוי לבושה.)1
אין הרב מאיר בודד בישראל. לפני
שנים אחדות קראתי בעיתונה של גולדה
מאיר סיסמה ברוח זו :״יהודים יעלו,
ערבים יהגרו.״
פשיסטים ו״סוציאליסטים״ התאחדו!
אנו כולנו נשלם בדמים עבור סיסמאות
הרפתקניות אלה.
אליעזר פומרנץ, נהריה
אחדות העם

מ ת־ז
5ס ח

דו דו דו

דו £־1

5ש 0

א ׳י /מ י

115,

.גז ן ח

גו מפש

11־ג!

ו־־3ז דש

>ן2 0

שיי
דספ

על איזה אחדות מדובר? כשהייתי בקיבוץ
דפנה כעולה חדש, אמרו לי שם
במזכירות, שלא רואים בעין יפה את הטיולים
שלנו (העולים החדשים) לקיבוץ
דן השכן מפני שהוא של השומר הצעיר
ולמושב שאר־ישוב מפני שהוא שייך ל-
פרוגרסיבים (היום ל״ע) .זאת. אחדות העם?
ואיזה
שותפות פרט לשותפות של רוכב
וסוס קיימת בין העשירים בישראל
לבין הפועלים אצלם? ובין צמרת השל טון
והעם? בין הקצונה הגבוהה בצה״ל
לחיילים? אין אחדות !
והעם מזמן מפולג לחילונים ולדתיים,
והדתיים מפולגים לנטורי קרתא, אגודת
ישראל ומפד״ל. ואיפה מיליונים קונסרבטיבים׳
רפורמים ואורטודוקסים (שהם במיעוט
למשל באמריקה, איפה שגרים יותר
מ* 5מיליון יהודים)? אין אחדות!
ס. ג .כריי, ירושלים

חדו בדילה
״העולם חזח״ ,1819״אי•
רגונים — שיהיה סדר
בברדק״ ,על ההתרחשויות
האחרונות ב״ליגה לשמירת
זכויות האדם והאזרח״.
בכתבתכם
קראתי בין השאר על מר
סיל (ש״סיפר בהתרגשות חבר ה ליגה
מאז 1960 והיו״ר האחרון בתקופה
שמפא״י שלטה בעבר.״ כיוון
שהייתי אחד המייסדים של הליגה ל זכויות
האדם והאזרח, ולצערי, היחיד
שנשאר בחיים ובליגה מאז ועד עתה,
מבקש אני להעיר על דברים אחדים
הכלולים בכתבתכם.
)1אמנם, בתצהיר שהוגש בבית-
המשפט המחוזי הצהיר חיים סיל :
״הצטרפתי כחבר לליגה בתחילת שנות
ה־,60״ ועוד, כי ״מאז הצטרפותי נבחרתי
לוועד הליגה והייתי חבר ועד
עד שנת 1970״ (״ומאז הצטרפותי נבחרתי״
— ניסוחים מעורפלים, בלי

זאת חפכגח,
זאת

מורי ורבותי הדתיים הקיצוניים, אני
מוריד את הכובע בפניכם. כל הכבוד!
לכנס נגד הרב גורן עשרת אלפים איש
בהפגנת מחאה אחת ! עשרת אלפים וכל
אחד בפני עצמו יחידה לוחמת!
מה עלובים החילוניים לעומתכם. אנחנו
הלא איכפתיים ״זב״ש״ בפינו. מילת קסם
ומענה לכל בעייה: שפנים ופחדיהם.
ברנרד כיינהקר, קריית־עמד, חיפה
המלאך רפאל

״חעולם חזח״ ,1838 תשקיף על
מינויו של ח״פ יצחק רפאל לשר
אחרי הבחירות הנאות.
מקריאת הידיעה מתברר כי ליצחק רפאל
סכוי סביר לקבל תיק של שר בממשלה.
לפני מספר שנים כבר דובר על אפשרות
כזו. ואז כתבתי מכתב להעולס הזה, בו
הבעתי את התנגדותי הנמרצת לדבר.
גם היום אני מרגיש צורך לכתוב, אולם
הפעם על מנת להצהיר קבל עם ועדה
שאני מסיר בזאת כליל את התנגדותי תוך
בקשת סליחה ומחילה מכבודו.
לאור העובדות שנתגלו לאחרונה בפרשות
נתיבי נפט, ורד, אוטוקרס וכדומה,
מתברר שיושבים בממשלתנו אנשים, שבהשוואה
אליהם יצחק רפאל הוא ממש
המלאך רפאל, ואני חושב שהגיע הזמן
שלפחות אדם הגון אחד כמוהו ישב בממשלה.

גולן, באר־שבע

תאריך לועזי
על מיכמך רבני
״העולם הזה״ ,1840״לרב הראשי
עובדיה יושף אין חלק באלוהי
ישראל על המיסמך עם התאייד
הלועזי שבחתימת הרב הראשי
הספרדי עובדיה יוסף.
המיסמך שהצגתם הוא אומנם סקופ עי

תונאי
יפה, אך מה שמעניין אותי הוא
למה נמשך מישפטו של תושב צפת נגד
החברא קדישא על שלא התירה לו לחרוט
על מצבת אביו את תאריכי הלידה
והפטירה הלועזיים שלו, ארבע שנים?
עוזי רזניק, גבעתיים
• תשובתו של עורן־הדין יוסף בן־
מנשה, שייצג בנזישפט את תושב צפת
רפאל גדעון :
פניתי קודם לבית־מישפט השלום.
נציגי החברא קדישא טענו שאין סמכות
לבית־המישפט לדון בעניין. מטעמים טק־

מרדכי אכי־שאול
סדר בברדק
תאריך מדוייקו) וכך העיד גם בבית-
המשפט המחוזי — אין פירוש הדבר
שיש להתייחם אל דבריו ברצינות
יתירה. אמת היא רק ״עד שנת .1970״
הוא נבחר לוועד בנובמבר בש נת
.196 6
)2עובדה. באסיפה הכללית של
הליגה לזכויות האדם והאזרח שנערכה
ביום 21.1.65 לא נודע עדיין מר
סיל כחבר הליגה. אין זה פגם, אלא
עובדה .״מאז 1960״ הוא חלום מאוחר,
חלום באספמיא.
)3אינני יכול לדעת באיזו ליגה
אחרת היה מר סיל ״היו״ר האחרון
בתקופה שמפא״י שלטה (בה) בעבר״
— בליגה לזכויות האדם היה אולי
שוב יו״ר בחלום לילה. אגב, כל ימי
קיום הליגה — משנת ,1935 או משנת
רישום הליגה כאגודה ״עותומנית״ ב-
— 1937 לא ידעתי בה שלטון של
מיפלגה כל־שהיא.
עוד מילה על ״האחווה״ שכביכול
שרתה בינו לביני (או בינו לבץ ד״ר
שחק, אשר עליה איני מוסמך להעיד):
יצור עלוב הוא האדם המתלבט נוכח
השופט בדילמה :״מה עדיף? קבילות
עדותי או כבודי האנושי ואינו
יודע כי שניים אלה היינו-הך, כאמור,
״מציל נפשות עד אמת!״
ייאמר זה לגבי המיבצע המכונה
״אקרובטיקה״ באותה כתבה של העולם
הזה.
מרדכי אבדשאול, תל־אביב

יוסף בן־מנשה
סיום אחרי חנזש שנים
טייס ביטלתי את התביעה, ופניתי לבג״צ.
אחר שבית־המישפט קבע שזה לא במסגרת
דיון בבג״צ, פניתי לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב. בית־המישפט המחוזי
דחה את הבקשה. פניתי שוב לבית־המיש־פט
העליון והגשתי עירעור. רק אז, אחרי
למעלה מחמש שנים, הסתיימה הפרשה.

התייחסותו
של רוסא

ביום שישי ה־ , 17.11.72 היה בית־חולים
רמב״ם בחיפה תורן. הבאתי את אימי יהודית
סמואל, לבית־החולים הנ״ל עם מכתב
הפניה של הרופא המטפל בה. במכתב זה
צויינו פרטי המחלה ובקשה לקבלה כמיק-
רה דחוף.
בחדר מיון ניגש אל אמי אחד הרופאים.
הוא עיין במכתב ומיד פתח אל אמי בצעקות
:״לשם מה בכלל באת להנה ועוד
ביום שישי, זוהי מחלה כרונית ואנחנו
כלל לא מטפלים בה. מי בכלל שלח אותך
אלינו? את יכולה ללכת.״ וכל זאת בצעקות.
כאשר
ניגשתי אליו והערתי לו על כך,
הוא החל לצעוק עלי: אין לי מה לשוחח
איתך, תצאי החוצה. אזי התחלתי לצעוק
עליו שזוהי לא התייחסות אל חולה והוא
מטפל בבני אנוש ולא בחיות.
בשעות הצהריים התחלפו הרופאים וליד
מיטת אמי הוא מסר דו״ח לרופאים
המחליפים וציין :״אני הסתכסכתי עם
בתה של החולה ולא מוכן לטפל בה. אם
אתם רוצים תטפלו בה אתם.״
עלי לציין שאמי הינה אשה בגיל ,64
שאינה מסוגלת לרדת בכוחות עצמה ממיטתה
עקב מחלתה.
חנה סמואל, חיפה

.לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות כבאי ובעלי כושר גופני
מעולה למקצוע חסווארות.
עבודה קבועה
נמל אילת מציע לך.
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בתקופת הנסיון• מגורים בבית
בעתיד

נמלו•(מלון) עם ארוחות, תמורת תשלום
בשנה הראשונה זכות של 8 מינימלי טיסות לתל־אביב וחזרה, על חשבון הנמל
£ל.עזרה כספית ברכישת דירה בתוספת
הלויאה ל־ 10 שנים ( #יש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסה ומס אחיד.
למחוסרי נסיון בעבודת נמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנמל אילת.

התקלה

בתקליט
״העולם תזה״ ,1826״סיקורו! —
כזה אלגום עוד לא קניתם״ ,על
תקליט ״יובל ה־ 25 של ריי
צ׳ארלס״.
הנני מתייחס למאמר הביקורת על אל־בומו
של ריי צ׳רלם (אטלנטיק — )60014
שהופיע בעיתונכם.
איני בא להפריך את הכתוב, אך מן
הראוי שמבקר המכבד את עצמו, יפנה
אל חברת התקליטים וישמע תחילה את
דבריה.
אין אנו אשמים בתקלה אשר קרתה.
חברת אטלנטיק שלחה לנו ארבע אמהות
מקוריות שלה כדי שנדפים אלבום זה
בארץ. כהוכחה שלא הדפיסו אותו צד
פעמיים, ההבדל בשיר אחד בכל צד, בצדדים
השנויים במחלוקת.
לפני ארבעה ימים קיבלנו עותק חדש
של צד א׳ והסידרה השנייה שיצאה לשוק
בימים אלה הינד. סידרה מתוקנת.
משה אולדלן, מנהל מכירות תקליטים,
סי.בי.אס ,.תל־אביב
• אס צריך לצלצל ליצרן על־מנת
לקבל את הפרטים הרשומים במכתב, חבל
על שיחת הטלפון. ללא כל קשר עם הממריצות
המתקבלות מחוץ־לארץ, נוהג כל
יצרן תקליטים המכבד את עצמו להאזין
למוצריו לפני שהוא מוציא אותם לשוק.
זה יכול לתת לו מושג על איכות התקליטים
שלו, וזה יכול למנוע טעויות אווי״
ליות. אולי כדאי להנהיג שיטה מהפכנית
זו גם בסי.בי.א ,.0למשל כדי להיוודע אס
הממריצות החדשות שהגיעו לאלבום של
ריי צ׳ארלס אינן טומנות בחובן הפתעות
משעשעות נוספות.
המולח הזה 1^41

אל ת הקסומה קוראת לך!

המעוניינים לעבוד בנמל אילת ולהשתקע בעיר,
יפנו למשרד הראשי: רשות הנמלים, בית מעיא
דרך פתח. תקוה ,74 תל־אביב, קומה ,11 חדר 121ג
בכל יום שישי, בין השעות 12.00—9.00 ויניאו
עמם תעודת זהות ופנקס מלואים; ניתן גם
לפנות בכתב. למדור כח אדם. נמל אילת, ו 4ד,37 .
אילת.

סיקורת

תמרורים

ומה יפה מזה לפתיחת חגיגות ה־100
של חיים נחמן ( 7מלעיל, בבקשה).

נהוג. במלון השרון בהרצליה, טקס
הבר־מיצווה של אודי כן־ארי. בנם של
מ נכ״ל אל-על מרדכי כן־אדי ואשתו
כלהה, בדיוק באותן שעות בהן נחוג גם
טקס הבר־מיצווה של בנו של מי שהיה
נציב מס־הבנסה עוזי שטיינברג המשמש
היום כרואה חשבון של חברות
ממשלתיות וציבוריות.

בידור
מי לאראה. מלא שמע
״חתום בנשיקה״ — שירים
ומשחקים של אהבה בתיאטרון
״יובל״ .ערך וביום: בני פורת.
משתתפים: טמירה ודודו ירדני.

נחוג. טקס הבר־מיצווה של ניר
טל, בנם של רינה ואברהם טל ונכדו
של שר־האוצר פינחס ספיר.
נהוג. במדריד, יום־הולדתו ה־80

של שליט ספרד גנראל פרנצ׳סקו
פראנקד, שחגג את המאורע כ״יום עבודה
רגיל.״
הולהאנוש. הרטמכ״ל הראשון
של ההגנה, יעקב דויי (דוסטרוב־סקי)
,בן ה־ 73 שהיה חולה במרבית זמן
מילחמת העצמאות
וגרם לכך שיגאל
סוקניק (אחר־כך י־דין)
יהיה למעשה
רמטכ״ל. יליד או*
ריסה, התחיל את
דרכו בארץ בחיפה
שם למד ב־בית־הספר
הלאומי
הראשון אבטליה,
גמר את המחזור
הראשון בבית־הם־
פר הריאלי, התנדב דורי לגדוד העברי ה־ארץ־ישראלי,
למד הנדסת־בניין בבלגיה,
״ מונה ב־ 1929 לסגן מפקד העיר חיפה
מטעם ההגנה ואחר למפקד. היה ראש
מחלקת ההדרכה הארצית בהגנה וכש־הורכב
המטה הכללי של ההגנה הועמד
בראשו.

-וכיום

וארון בצעירותה -

באהבה

לביאליק,
יוסף חיים ברנר כתב לה מכתבי אהבה
וכינה אותה :״מתת אלוהים״ .בנימין
צמח קבע שזו תהיה שרה ברנארד העברייה.
ואילו חיים נחמן ביאליק פסק במו׳
פיו, שהניגון הנכון היחיד לקריאת שיריו
מתממש בפיה.
למי שכבר שכח, ולמי שטרם׳זוכר:
הם דיברו על ליזה וארון, הכוכבת הראשונה
של הבמה העברית לפני 60 שנה.
כפי שנהוג גם כיוס. החליטה השחקנית
היפהפיה לנסות את מזלה באמריקה. השנים
נקפו, הכוכבת מארץ־ישראל שיח

בתיאטרונים רבים, בשפות רבות, בארצות
רבות. עוד לפני 10 שנים הופיעה
עדיין בארצות־הברית.
משהתאלמנה ועזבה את הבמה — חזרה
לארץ.
בארץ, היא נתגלתה מחדש, לראשונה
בכתבה בהעולם הזה 1739 בעקבות הגילוי,
נתחדשה עתה הקאריירה שלה. עורכי
תוכנית הטלוויזיה קלעים, הופיעו ב־בית־האבות
בו היא מתגוררת, והזמינו את
הגברת הזקנה להשמיע את שירי המשורר
הלאומי, כמו שהיה הוא רוצה לשמוע.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בן־אכווץ ונתיבה בריהודה
מדור זה הוא תוססת למלץ המפורסם של דן כן־
אמוץ ונתיבה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וביטויים משלהם.

מ פנ ק ס הקוס מ טיק ה

.מונ ה. לתפקיד מנהל המחלקה להסברה
ויחסי ציבור באוניברסיטת תל־אביב,
אלוף־סישנה (מיל ).יחיאל גן
צגי 42 שהיה סגן מושל רצועת עזה,
השתחרר מצה״ל אחרי 24 שנות שירות
כשבין שאר תפקידיו בצה״ל היה גם ראש
ענף קשר לעיתונות.

מונה. למנהל מדור הקריינים של
שידורי ישראל, במקומו של דן כנר ש מונה
למנהל מחלקת הביצוע, קריין הרדיו
אריה גולן.

משחה לשיער, שהגברים משתמשים
בה להוספת ברק.

מונה. לתפקיד קצין הנדכה ראשי,
במקומו של תת־אלוף ירחמיאל דורי המסיים
את שירותו בצה״ל ועובר לתפקיד
מהנדס עיריית תל־אביב, אלוף־מישנה
יצחק בן־דוב ( )40 שהועלה עם קבלת
התפקיד החדש לדרגת תת־אלוף. יליד
תל־אביב, בוקר גימנסיה הרצליה, התגייס
ב־ 1950 לצה״ל במיסגרת העתודה האקדמאית,
סיים ב־ 1954 לימודי הנדסת
בניין בטכניון בחיפה, עבר ב־ 1955 לשרת
בחיל־ההנדסה. במיבצע סיני נמנה עם
צוות הכנת הדרכים בסיני וב־ 1962 מונה
לקצין הנדסה של גייסות השריון. מ־1967
עד כניסתו לתפקיד החדש, שימש כקצין
בינוי של חיל־האוויר.
מונתה. לתפקיד שופטת בבית-
מישפט השלום בחדרה, במקומו של השופט
חיים שפירא העובר לבית־המישפט
בתל־אביב, עורכת־הדין כלאנש קיי,
שעלתה לארץ מעיראק אחרי קום המדינה,
למדה מישפטים באוניברסיטת ירושלים
לפני 14 שנים ואחר עברה התמחות
מיוחדת בבריטניה.
אודורונו מבית־השחי.

מי בושם.

הרחקת שערות מהפנים ומן הרגליים,
וממקומות שבהם השיער בלתי רצוי.
לק השתמשי כשמפדכיצים

סופרמן.

חומר הנמשח על הציפורניים, להברקתם.

ה! ע ש
פיפה.

מכשיר לייבוש השיער, לאחר החי

5י?)אפ

איפור הפנים.

פוךר״1י

מצח.

תיאטרון

מי חמצן להבהרת השיער.
אשה, ששערה בצבע חום כהה.

אבקת פנים, לצרכים קוסמטיים.

תיאטרון ב לי ש
תיאטרון חדש קם ועלה מחולותיו המשועממים
של התיאטרון הישראלי. תיאטרון
כל־כך חדש עד שאפילו טרם נימצא
לו שם. אבל יש בו שמות כל כך מנוסים
— שטרם ניגמרו החזרות על הצגתו הראשונה׳
וכבר נמכרו שבעת הערבים הראשונים.
מתכונת
התיאטרון: קולקטיב. לא משום
שישנה כאן כוונה ניסתרת להיתחרות ב־הבימה
או בקאמרי. פשוט. זו הדרך היחידה
להבטיח פיצוי הוגן לאנשים שלפי
שעה עובדים בהתנדבות, ומניחים את זמנם
על קרן הצבי.
דבר אחד בטוח — אם ההצגה כבר מכו־

תסרוקת, אשר בה השיער גזוג מעל ה
עשיית
תסרוקת בדרך אשר בה

התלתל יחזיק זמן רב.

ואל תשבחי את הרמל

סוגים שונים של משחות עדינות לצרכים
קוסמטיים — קרם־לילה, קרם־לידיים,
קרם־לחות, קרם־בסיס.
צבע ורוד ללחיים.
מכשירים אשר עליהם מגלגלים את
ר 1לים
השיער לאחר חפיפת הראש, כדי ליצור תלתלים
וכד.,

נידון. בלוס־אנג׳לס, לארבע שנות
מאסר על הברחת קוקאין בשווי מיליון
וחצי דולאר לארצות־הברית, שחקן הקולנוע
נורמן גיכס 24 שהופיע בהקשר
הצרפתי ובהסנדק.
נפטר. במסיבודגן שנערכה בתום
הקונגרס לגניקולוגיה שהתקיים בחיפה, מ־התקף־לב,
בגיל ,60 מנהל מחלקת היולדות
ובית־החולים הקריה פרופסור נדכ

חומר המרחיק את ריח הזיעה

הצרה עם אנשים שראו הרבה ושמעו
הרבה היא שיש להם קני־מידה להשוואה.
לאחר ברל, קצת קשה לבלוע את שוטה
המלך. במיקרה הנדון, אחרי עשרה ביצועים
מרגשים של סוזאן, נשמע שירו של
ליאונרד כהן בערב זה קצת חיוור, ושמונים
הציידים שחיללו יחדיו את מיטתה
של המארקיזה חסדים את הפילפל, המלח
ושאר התבלינים של זמירות הקאבארטים
הצרפתיים בחצות־הלילה. וורטר הצעיר
נתקע אי־שם באמצע, בלי ידיים ובלי רגליים,
כשימורי תרבות־נבדה בין פסיפסי
הומור צרפתי. ואילו קארול קינג זקוקה
לביצוע שיוצא מהקרביים ולא מהגרון.
כל זה כמובן יפריע רק לאלה שראו
ושמעו יותר מדי. האחרים יכולים בהחלט
לצאת מן הערב של טמירה ודודו ירדני
בהרגשת סיפוק על שראו תכנית העומדת
על רמה תרבותית סבירה (וזה אמנם נכון),
מבוצעת בהרבה רצון סוב והשתדלות -:על־ידי
השחקן והזמרת, עם קיר־תפאורה נאה
ושימושי, ועם כמה רעיונות־בימוי שלא
תמיד עובדים.
אילו הותאם החומר יותר לנתונים של
המבצעים — ואילו היו השניים מצליחים
תמיד לפני הפרגוד שעל הבמה, כפי שהם
מצליחים מאחוריו (אהד הקטעים המוצלחים
בהופעה היה הופסלה הסקנדינבי)
— ואילולא ניסה הצמד להתחרות בצמדים
כמו ג׳ין ופרנצ׳סקה ראסקין, שאחד משיריהם
(שיכור חנזר הביתה) מופיע כאן
בתחפושת אמריקאית — אבל סליחה —
זאת שוב נקודת השקפתו של מי שראה
יותר מדי. למזלם של אמרגנים רבים בארץ,
המחלה אינה נפוצה.

9 ״1ל

צבע לעיניים :

שחור או אף כחול

וירוק וכו׳.
אשה בעלת שיער בצבע חום בהיר.
איפור לפנים.

כלי שמינקה וכדי מיקאפ -
כדום

)1חפיפת הראש )2 .הסבון לחפיפת
הראש, על־פי־רוב סבון נוזלי.

שחקנית כנט (כהדה נאבדה)
בגלל התענוג

סיקורת
רה. המסך חייב לעלות. המחזה הניבחר:
הדה גאבלר מאת איבסן. לא מהפכני, לא
מקורי, כבר הוצג לפני שמונה שנים.
מי ומי בקולקטיב החדש? ארבעה יוצאי
הקאמרי — אורנה פורח, מוסקו אלקלעי,
מרים ברנשטיין־כהן וגדעון שמר. אליהם
מצטרף אלכם פלג, שכבר מזמן מחפש בית
מתאים לפי רוחו (נסיונו הבימתי האחרון,
דרך קיום, העיד על חיפושיו העקשניים
ועל כוונותיו הרציניות) .שושנה רביד, ש זה
זמן רב מתגעגעת אל ״הימים בהם בית
התיאטרון היה כבית־מיקדש״ ,ופאני ליו*
ביטש, שחקנית ותיקה ומורה למישחק.
וכל זה מה פתאום ז למוסקו אלקלעי —
המופיע בבוקר עם עמיתו גדעון שמר באנה
פרנק לנוער — תשובה פשוטה :״בא
לנו הרעיון לעסוק בתיאטרון טוב, ככה,
לשם התענוג שבעסק.״
כך, בשעתו, החל גם התיאטרון הקאמרי.
איך השתנו הזמנים !

ס פ רי ם
ו 7י שחקי ריגו ד
— 1ת 16ז 111ס / 1 ( 0י\ 53ז 110 2

״מישמכי וארשה״ ,מאת אדם הול
— ציו אינגליש ליבררי 223 ,1972 ,
עמודים.
אם ג׳ון לא-קארה הוא אפור וחמור־פנים
מדי עבור רבים, ולן דייטון חצוף,
שחצן וקליל מדי — הנה אדם הול יכול
להיות בדיוק התבשיל ההולם.
הוא אמן ברקיחת סיפורי־ריגול שגיבורם
הקבוע הוא איש בעל שם משפחה
בלבד, קווילר (וזה כבר יותר ממה שיש
לגיבורו של דייטון) .הוא פועל עבור איר־גון
חשאי בריטי מתוחכם המפעיל, כרגיל,
את עובדיו כאילו היו כלים בשחמט.
במסעו האחרון, מגיע המרגל — הפועל
לפי ״הגדר, היסתנן והשמד״ — אל בירת
פולין, ערב ועידת־השלום. יש המעוניי-
נים שהוועידה תתקיים, ויש אחרים —
ביניהם המחתרת האנטי״סובייטית הפולנית
— המעוניינים להכשילה.
קווילר, שהוא ברנש אשר המקצוע בכל
רמ״ח איבריו, והוא תמיד שולט במצב,

שוטים ועקובים בליל
ההצלפות בקבאוט
הסאטירי של..בימות
מיטב השיר כזבו, ומיטב הסאטירה ארסה.
זוהי אולי הסיבה שסאטירה לא הולכת כל־כך טוב עם
יהודים. יהודים מתביישים לשנוא על באמת. לא סתם שינאה,
אלא שינאה עם רעל מפעפע, ללא רחמים, שאינה חסה
ואינה מתחשבת בשום כללי מישחק ומצליפה מתחת לחגורה
ומאחוריה. כל גילוי סאטירי בנוף הבידור הישראלי נערף
בבתוליו כמעט, מפני שהוא פוגע ברגשות הציבור (ראה
פסק־דין בית־המישפט העליון בעניין חברים מספרים מל ישו).
זה שהמעשים המתרחשים במציאות פוגעים ברגשות הציבור
לא נוגע לאף אחד, ואף בית־מישפט עליון לא מתערב.
חזרה לעניין — השינאה אינה פסולה. היא אינה קיימת
במקום שאין אהבה. במקום שמדכאים את השינאה, גוועת
גם האהבה. בקאברט הסאטירי של בימות שנפתח השבוע
בתל-אביב במקום בו שכן בזמנו מועדון מנדי׳ס זצ״ל, מתחת
לקולנוע בן־יהודה, מטפחים את השינאה. בשוטים, בעקרבים
ובסתם מילים טובות מצליפים שם על ימין ועל שמאל
בכל פרה קדושה ובכל חלקה טובה.
אל כמה מוותיקי הסאטיריקונים הישראליים, כמו עמוס
קינן, זיוה יריב ודן אלמגור, מצטרפים בתוכנית זו, בבימויה
של עדנה שביט — שנועדה להיות הראשונה בסידרת
תוכניות סאטיריות אקטואליות — כמה פרחי־רעל צעירים
בערוגת הבושם הישראלית. אלה הם קובי ניב, רפאל סידון,
ואחד, חבוש כיפה סרוגה, המסתתר מאחורי הכינוי ב. מיכאל.
השלושה, עורכי המדור הסאטירי של ביטאון הסטודנטים

ב הי א חזו ת הנ חיל בגי תי ת
(מושר לסי מנגינת בהיאחזות
הנח״ל בסיני, מאת נעמי שמר)
בהיאהזות הנח״ל בגיתית /יש אדמה טובה, אדמת עידית/ ,
אשר חרשו במסירות רבה /דורות של איכרים מעקרבה,
חרשו דורות במחרשה וסוס /עד שהופיע שם מטוס ריסוס /
וכך, על שדות הכפר החל לטוס.
וכל הפאטמות, העזיזות, הג׳מילות,
עומדות הרחק ומסתכלות עכשיו בפחד,
איך כל הדליות והשרות והריגות
למדו כל־כך מהר, כל־כך מהד לקחת.
בהיאחזות הנח״ל בגיתית /אני לא האמנתי לעיני / .אמרו
לי: אז סימן שלא ראית /מה יש כבר בגולן ובסיני/ .
כך נתקדם שנה אחר שנה /לארץ־ישראל הישנה /ועוד
מעט נגיע יחד עד /להיאחזות הנח״ל בבגדאד.
סטאג מאת: ב .מיכאל

כלי שחמט
יודע מה אחוז הסוכר שצריך להיות בדם
כדי לפעול ביעילות, ומה אחוז השקרים
שצריך לספר לאחרים כדי שהם יפעלו
ביעילות. הוא מצליח למלא את כל משימותיו
— למרות שאיש לא מסר לו אותן
בפירוט.
אמנם, לעתים זה נראה קצת יותר מדי
לאדם אחד, אבל גם אם האמינות אינה
תמיד בשיא, הרי הרקע — ורשה במעטה
של שלג ובצל המישטרה החשאית —
והתנועה הבלתי־פוסקת של קווילר בתוך
רקע זה, מספקים עניין לרוב.
ורק על דבר אחד חבל: מי שאינו קרוב
לסיגנונו הספרותי של הול, יצטרך מדי
פעם בפעם לקרוא קטעים שלמים מחדש,
כדי לפענח את מה שנעשה בסיפור. הסיבה:
זה מתואר בדרך־כלל מהאמצע אל
הסוף, ואחר־כך להתחלה.

למען יידמו. אחת הדמויות במחזה אלופי
העונה, המוצג עתה בתיאטרון הקאמרי,
הוא פיל פאלוצ׳י, בעל הון, אלוף בהשכבת
מכוניות ובחורות. הוא מספר באחת
(המשך בעמוד )12
הווולוז הזה 1x41

פי האתון, משתוללים כעדת מוסטאנגים שלוהי־רסן.
מומלץ לסובלים מבחילות והקאות נוכח מה שקורה מסביב.

דגימה לטעימה :

רעד טוב לבריאות

דן אדמכור

שחקן סיגל (כקווילר)

שלושת מגישי התוכנית הסאטירית
בקאברט הסאטירי של בימות: חנה

רוט (במרכז) בין שמעון לב־ארי (מימין) וטוביה צפיר.

פגישה מיוחדת במינה נערכה ביוזמתו של
כתב במחנה גח״ל יגאל גלאי, שהפגיש תריסר
מאנשי הפלוגה המיוחדת של ההגנה שפעלה
בשנים .1944—1948 הפלוגה היתה הזרוע המבצעית
של ההגנה שהוציאה לפועל את פסקי־הדין
של האירגון. אחד ממדריכיה היה מי
שהיום הוא אלוף (מיל ).מרדכי (״מוקה״)
לימון. בין־השאר סיפרו הנוכחים על סירוס
ערבי משייך־מוניס, שהואשם באונס יהודיה.
סיפר חבר הפלוגה שלמה (״מונו״) צדוק :
״הבאנו את האנס לבית־אריזה קטן בפרדס
ליד ביילינסון. רצינו להתחיל במלאכה וחשבנו
שאיזה נלסון בריא ירדים אותו. חנקנו.
חשבנו שהוא גמור. אבל פתאום הוא קס. לבסוף
תפסו בנצי ומיורקה את האנס, אני חנקתי
אותו וישראל פחנר ביצע. עזבנו את האנס
בבית־האריזה. יצאנו ודאגנו להודיע לביילינסון.
את האנס העבירו מביילינסון לבית־החוליס
הצרפתי ביפו ושם קבעו הרופאים שאת המעשה
ביצע כירורג נהדר. תצחקו תצחקו. אבל
היום ישראל פוזנר (המבצע) הוא באמת כירורג.״
״העולם
הזה״ 2.2.72
למה אתם לא צוחקים? חכו זה עוד כלום. חיה לנו
עוד בומבה של פסק־דין להוציא אל הפועל. היה איזה ערבי
אחד שתקע נוד באזור יהודי ובית־המישפט של ההגנה
פסק שיתקעו לו מקל של מטאטא בתחת. הערבי עירער בפני
בית־המישפט העליון של ההגנה, אך בפסק־דינו החמיר
בית־המישפט את העונש והמיר את מקל־המטאטא בעמוד־חשמל.
הביצוע הוטל על יענקל׳ה (״החשמלטור״) ועל אר־

רגע של עברית
צהריים המים לכולם. מאזינים רבים שואלים הכיצד יש
לכנות את אשר התרחש באיזור הידוע בשם ״פיתחת רפיח״.
כמה מאזינים תוהים אם יש לומר ״פינוי״ ,או שמא נכון
לומר ״גירוש״.
ובכן, מאזינים יקרים, המונח גירוש מורה י על שימוש
בכוח תוך כוונה רעה מצד המגרשים, לעומת כוונה טובה
של המגורשים. למשל :״גירוש יהודי ספרד 1492״ .או
״גירוש המומחים הישראלים מאוגנדה״.
המונח ״פינוי״ לעומת זאת מורה, כי הפעולה נעשתה
מתוך כוונה טובה ולטובת המפונים. למשל :״פינוי האשפה
מן החצר״ .או ״פינוי הפצועים לבית־החולים״.
מכאן, מאחר שפינוי הבדואים מפיתחת רפיח נעשה למען
כיבוש השממה, דבר שיביא ברכה וביטחון ושלום לכל יושבי
האזור — ערבים כיהודים — יש לומר ״פינוי הבדואים״,
ובשום פנים ואופן אין לומר ״גירוש״.
תודה ולהתראות בשבוע הבא.

קוכי ניב

תור (״סיסי״) ארשלוק. הם תפסו את הנודיסט בשדה על יד
רדינג וניגשו למלאכה. יענקל׳ה דרך לו על הצוואר, כדי
להרגיע אותו, וכשזה לא עזר, שם לו בעדינות סלע על
האוזן .״סיסי״ ביצע את המשימה בעזרת קופסת גריז, ומייד
דאגו להודיע לחברת החשמל. תצחקו, תצחקו, אבל היום
״סיסי״ הוא באמת הומו ידוע.
אתם עדיין לא צוחקים? אז תשמעו את זה: יום אחד
תפסנו ערבוש אחד, שהשתין על יד בית־כנסת. הוא הובא
לדין והתביעה דרשה (לאור התקדימים) שידחפו לו עמוד
חשמל לפיפי. הסניגוריה טענה שעל בית־המישפט להתחשב
בקשיים הטכנים הכרוכים בעונש זה ובית־המישפט דן
את הנאשם לקטיעת פיפיו. אברהמצ׳יק (״אדיסון״) להב וזיגי
פיינברג התנדבו לבצע. הם תפסו את הבחור המפעפע במר תף
קטן על יד מכבי־האש והורידו לו את הפיפי. זיגי רצה
להוריד גם את הביצים, אבל ארבהמצ׳יק הוריד עליו צעקה:
״השתגעת זיגי י הוא לא אנס !״
זיגי השתכנע והם מייד דאגו להודיע למכבי־האש, כי
הערבוש צעק כל הזמן ששורף לו.
שוב לא צוחקים? טוב, אז אם פסק־הדין הבא לא יצ חיק
אתכם, סימן שסתם אין לכם חוש הומור:
לבית־המישפט הובא ערבאר אחד שקרץ ליהודיה. הקטיגור
דרש שיוציאו לו את שתי העיניים. אך בית־המישפט
לקה, בחשבון שאותה יהודיה היתה בת לאב נוצרי, והורה
לעקור לו רק עין אחת. התעוררה הבעייה איזה עין לשפוך לו,
האם את זו שנעצמה או את זו שנשארה פתוחה. בפסק־דין
מנומק היטב החליט בית־המישפט לטובת העין הנעצמת
(כדברי השופט :״הוא עצם אותה לשנייה ואנחנו נעצום
לו אותה לתמיד״) .נחצ׳ה קדוש ואויגן הייקה נשלחו לביצוע.
הם תפסו את הקרציה ברחוב פנורמה, נחצ׳ה תקע לו
מכוש בכליות כדי שלא יפריע, אויגן הוציא לו את העין
ומייד דאגו להודיע לנוף.
תצחקו תצחקו, אבל היום אויגן הוא באמת אופטיקאי.
זהו בובלעך, נגמרו לי הסיפורים. מי שרוצה עוד, יכול
לחפש באינציקלופדיה לתולדות היישוב, תחת הערך ״טוהר
ה־,שה העירי התראות מחר בהפגנה נגד ההתעללות ביהודי
סוריה וברית־המועצות.

סיקורת
(המשך מעמוד )11
הסצינות כי לונה מכונות סרארי חדשה
והוא קורע טימה את הכבישים ,״כמו
ג׳ייחס דין״ .למען האמת ההיסטורית כדאי
לציין: דין המנוח נהג דווקא בפורשה,
ובה גס סייס את חייו כשנתקע בתוך עץ.

0 3־ 0 3מוסיקלי
״להיטיו הגדולים של פרוקופייף״
— התזמורת הפילהרמונית מניו״
יורק בניצוח ליאונרד ברנשטיין;
תזמורת פילדלפיה בניצוח יוג׳ין
אורמאנדי — סי.בי.אס.
הובבי המוסיקה הקלאסית הקלה, שאינם
מוכנים להיכנס יותר מדי לנבכי נשמתו
של סרגיי פרוקו־

פייף> יכילים בהח ׳ וי ״
לט לשבוע נחת מן
התקליט הזה. 1 אומ 11
נם הסימפוניה הק
לאסית טובעת במעיין
בוץ של
הקלטה (כנראה מיו¥
שנת)
שבה ההד
ושיווי־המשקל
בין הכלים מצלי חים
לטשטש חלק
גדול מן היצירה,

אינו תוסס, חי ומבריק
מספיק בש־ביל
הפארודיה ה־קלאסית
של פרוקופייף. לעומת זאת, שאר
היצירות (שיר לכת מאהבת שלושת התפוזים,
לויטננט קידה וסויטה סימפונית ללא
מיספר פטר והזאב) מספקים את הטעם הבינוני•
קצת יותר הומור אצל אורמנדי ב־לויטננט
קידה ודאי לא היה מזיק, אבל
תזמורת פילדלפיה היא תזמורת מעוררת
התפעלות בצליליה המלוטשים, וזה גורם
הנאה בכל פרקי הסויטה, ובעיקר במארש
החתונה הגרנדיוזי.

פרוקופייה

.,דה־ט !,הג דז ד־ ס
ע 1ל נאגנרי׳
התזמורת הפילהרמונית מניו־יורק
בניצוח ליאונרד ברנשטיין •
תזמורת פילדלפיה ומקהלת המורמונים
בניצוח יוג׳ין אורמנדי
־־ התזמורת הסימפונית מקליב־לנד
בניצוח גיאורג סל — סי.בי.

המנהג לוציא קטעים סימפוניים מתוך
אופירות של ואגנר הוא כבר ישן ומושרש
אצל אלה שהניבלונגים מטילים עליהם
אימה. אלא שהמבחר שבתקליט זה סובל
ממימיות יחרה. ההקלטה
של סל ל-
מייסטרסינגר גונח
מרוב זוקן ובכל פעם
שהמיתרים עולים
מעלה לשיא
דרמטי, הם גם הופכים
לצורמים.
מי שמכיר את
הפרפקציוניזם של
המאסטרו המנוח,
יודע שהוא לא היה
נותן לתופעה כזאת
לעבור בשקט. אשר
לאורמנדי ול מקהלה
המורמונים,
המשמיעים בין ה יתר
אתהלהיט האמיתישל התקליט
(מארש החתונה מתוך לוהנגרין שרבים
שוכחים כי נכתב על־ידי ואגנר, ויש אפילו
המנגנים אותו בחתונות יהודיות) ,זה
בדיוק סוג הביצועים הצפוי למאזינים
צעירים בקונצרטים של יום א׳ אחר־הצהרים:
צליל עשיר ומלא, הרבה רושם,
אבל חסרה אותה עוצמה פנימית שהפכה
את ואגנר, בימי חייו, לאיש שעורר מהפיכות
וסערות אין קץ.
ואילו ליאונרד ברנשטיין, באותם הקטעים
שהוא מבצע, כאילו החליט לנקום
את נקמת היהודים במלחין האהוב על
הנאצים. רכיבת הואלקיריות שלו שונה
מכל מה שהושמע עד מה, וציון זה אינו
צריך דווקא להחמיא לו.

המולח הזה 1* 41

ודג *1 1 ו ו

ון ₪ 1141

** רט המתח מגיע לשיאו. אלף ה־
^ איש באולם־הקולנוע עוצרים את
נשימתם. דממה דקה. ואז, לפתע --
ואז לפתע נשמע קול. לא קול אקדחו
של הפושע האמריקאי על הבד. אלא קול
ישראלי מובהק. הקול הישראלי המובהק
ביותר.
לאט־לאט מתחיל בקבוק ריק להתגלגל
בשיפוע המעבר.

קדיק-קדיק־קדיק-קדיק.

המתח נשבר.

אפילו היצ׳קוק הגאוני אינו
יכול להתחרות עם בקבול! ישראלי
ריק.
ך* בקבוק הזה הוא, בעיני, סמל
1 1מושלם למתרחש בחברתנו.

לא תמצא דוגמתו בשום מקום
בעולם. הוא ישראלי כמו — להבדיל
— הקיבוץ וצה״ל.
במקום אחר בעולם, כשאדם רוצה לש תות
בהפסקה של קולנוע, הוא יוצא אל
המיזנון יחד עם חברתו, קונה, משלם,
שותה, גומר לשתות וחוזר למקומו.

לא כן אצלנו.

הישראלי יוצא בהפסקה, קונה בקבוק
לעצמו ובקבוק לרעייתו, וחוזר למקומו.
אחרי השתייה הוא שם את הבקבוק על
הריצפה, בזהירות, ליד רגליו. בשיא ההצגה
הוא נוגע בו. אם לא הוא — רעייתו.
אם לא היא — השכן מאחור.

קליק־קליק־קליק־קליק.

אותו איש יודע היטב שכל בקבוק המוכנס
לאולם, עלול להתגלגל ולהשבית
את הנאתם של אלף איש, ששילמו מכספם
הטוב עבור ערנדבילוי אחרי יום-
עבודה.

ח ה עו. ח ה?
הדבר נעשה במיגרשי הספורט,
אחרי שהבקבוקים הפכו שם נשק
בידי הקהל.
הרעיון הועלה בפירוש (למשל, העלי תי
אותו בפני שר־הם נים בכנסת).
אבל גם לשילטון לא איכפת. הרי לא
נהרגים מזה אנשים. זה רק נוגע להנאתם
של אזרחים. מי מכריח אותם ללכת
לקולנוע? שיישבו בבית ויקראו בגמרא,
או ישחקו קלפים. אם הם הולכים לקול נוע,
זה עניינם.

קליק־קליק־קליק־קליק.

^ ולם־הקולנוע הפך לעינוי הישר^
! ,אלי. עינוי לאומי ייחודי. אין דומה
לו לגויים.

מה שקורה בקולנוע קורה במקומות
ציבוריים רבים אחרים.
למשל — ליד הרמזור.

ך* רמזור הישראלי הוא תופעה מיון
1חדת בעולם, כמו הקולנוע הישראלי.
בצרפת ובאיטליה, דומות המכוניות לפני
האור האדום לחבורת כלבי־צייד שו־חרי־טרף,
שמישהו מחזיקם ברצועה. בהי-
דלק האור הצהוב הם נובחים בחוסר־סבלנות,
בהידלק האור הירוק הם זונקים
קדימה כאחוזי־טירוף.

לא כן אצלנו.

כדאי להרהר בתופעה זו, מפני
שהיא מלמדת הרבה על כל חיינו
ותרבותנו.

הנהג הראשון עומד לפני האור האדום
ושוקע במצב־רוח שההודים קוראים לו
״נירוואנה״ — השיחרור מעול הקיום. היא
נמשכת באור הצהוב.
בהידלק האור הירוק, הוא זקוק לכמה
צפירות חזקות מאחור.

הישיבה בקולנוע היא פעולה חברתית.
מאות אנשים -זרים זה לזה, מתכנסים
כאן למטרה משותפת. הנאתם תלוייה כולה
בהסכמה אילמת (תרתי משמע) שכל

הוא מתעורר לאט־לאט, בקושי, מחפש
את ידידת־ההילוכים, מוצא אותה, ממש מש
אותה כדי לוודא שלא שינתה את

ציפ־ציפ-ציפ-ציפ.

לא איכפת לו.

פאק־פאק־פאק־פאק.

קדיק־קדיק־קדיק־קדיק.

אתה נוסע ברחוב שיש בו רק מסלול
פנוי אחד. פתאום נעצרת המכונית שלפניך.
נעצרת ועומדת. עומדת וחוסמת את
כל התנועה.
לשם מה?
אם זו מונית, היא רוצה להוריד נוסע.
למה דווקא באמצע הכביש, כשיש מקום
פנוי ליד המידרכה, במרחק של כעשרים
מטר?

מה יש. מה ייייש:

מיאו-מיאו-מיאו.

אך הכי מוזר הוא יחס השילטונות.
אפשר היה לשים קץ לכל התופעה ה זאת
במשיכת־קולמוס אחת. די בכך שהרשות
המוסמכת תפרסם צו, האוסר מכירת
משקאות בבקבוקי־זכוכית בקולנוע.

בכביש ישנה תופעה ישראדית
שגם לה אין דוגמה כעולם כודו.

נהג מכונית פרטית, הרוצה להוריד נו־נוסע,
מתנהג באותה צורה.
אבל לפעמים אין שום סיבה נראית לעין.
הנהג כאילו שוקע לפתע בחלום.
הוא נעצר באמצע הכביש. עומד. תוהה.
בוהה. ואחרי כמה שניות, ממשיך. אולי
חיפש כתובת. אולי המתין לחברים. אולי
החליט לאן לנסוע.
התוצאה? כשמכונית נעצרת בחו״ל, אתה
מניח שיש לה סיבה סבירה ובלתי־נמ־נעת.
למשל, שהנהג רוצה להיכנס למ־קום־חנייה
המתפנה בזה הרגע. אתה ממתין
בלי רוגז.
בארץ, כשמכונית נעצרת, אתה כימעט
בטוח שאין לכך שום סיבה, זולת חוסר-
ההתחשבות?

ואם לפצח, למה לא לעשן? לא רק
בריונים משכונות־העוני המקופחות, אלא
גם מיטב נשות צפון תל־אביב יושבות
כיום באולמי הקולנוע, ומעשנות להנאתן.
ההנאה אינה נובעת כל־כך מהעישון,
אלא מהרגשת הזעם חסר־האונים של ה שכנים.
ואם
לעשן, למה לא לדבר? למה לא
ללוות את התמלילי בהערות? למה לא
להיכנס לאולם, בעת ההצגה, בקריאות־צהלה?
למה לא לצאת באמצע ההצגה
בהמולה ובייללות?

אלפי ישראלים, מקריית־שמונה עד אילת,
מכניסים מדי ערב את הבקבוקים
לאולמות.
רבבות ישראלים סובלים בהכנעה ובלא
מחאה את רעש הבקבוקים הריקים.

ך• חברה המצטופפת והודכת, גם
^ הכביש נעשה צפוף יותר. אבל שרידי
ההתחשבות, שהיו קיימים בימים שהכביש
היה כימעט ריק, נעלמים והולכים.

מה יש? שייחכו.

בסדר, למה לא רעשים נוספים?

בסד הכל, זוהי תופעה מוזרה
מאוד.

(שני ביטויים ישראליים, בעלי צליל
ישראלי מיוחד, שאינן ניתנות לתירגום
לשום שפה).
הנוסע מפשפש בכיסיו ומחפש כסף. הנהג
מפשפש ומחפש את פינקס״הקבלות.
הכל בנחת.

אם פלוני מכנים בקבוק, מותר לאלמוני
לפצח גרעינים. וכך, בדממת האולם,
נשמע הצליל האופייני, קול כירסומם של
אלף עכברים.

ך* כל בגלל בקבוק קטן. אילו הופסק
| | הרגל זה בעוד מועד, יתכן שהתופעות
האחרות היו נחנקות באיבן.

מטורף? כוודאי, מטורף ומסוכן.
והסיכה הכידעדית — חוסר
ההתחשבות כזודת.

ככה. מה יש? אין לך זמן?

ך• עלי הבקבוקים אינם עושים זאת,
^ כמובן, בכוונה רעה. כל אחד מהם
בטוח, מן הסתם, שהוא ישמור על בק בוקו.
הקהל
התרגל למנגינת הבקבוקים. זה
ככה. אז ככה זה צריך להיות.
אף אם רעש הבקבוקים הוא

ולמה לא להתווכח בקול רם עם הסדרנים
— שגם הם, לא פעם, מתנהגים
באולם החשוך כמו באיצטדיון?
כל אחד נדבק מכל אחד, וכל השתוללות
מספקת תירוץ להשתוללות אחרת.
אם כבר יש רעש וליכלוך, מה זה משנה
אם יהיה עוד?

הוב, כדי לעמוד באור האדום. הם מתייחסים
אל האור הצהוב כאל המשך האור
הירוק, ואל השניות הראשונות של האור
האדום כאל אור צו.,׳ב. הם ממשיכים לנסוע
באדום — תוך סכנת התנגשות עם
הרכב הראשון העובר בירוק. בכך הם
מספקים מצידם תירוץ לנהגים להתמהמה
באור הירוק. אי־אפשר עוד סתם להתקדם
באור ירוק, כמו בחו״ל — צריכים להסתכל
ולוודא שאין עוד תנועה באור האדום
ברחוב המצטלב.

אחד מן הנוכחים יתנהג בהתאם לכללים.
די בפרט אחד — בקבוק אחד — כדי
לקלקל את הנאת הכל.

״רשות הרבים״ אינה אלא רשותם
שד יחידים רבים, וכד אחד
מהם יכוד דהתנכד דכד האחרים.
החברה המודרנית בעולם ובישראל מתרכזת
יותר ויותר בערים. התפוצצות האוכלוסייה,
העלייה והצורך בידיים עובדות
גורמים לצפיפות רבה יותר ויותר.
משנה לשנה גוברת חשיבותם של הכללים,
שבילעדיהם לא ייתכנו חיים־בצוותא
של רבים בשטח מצומצם.

והנה אצדנו גוברת משנה דשנה
ההתעדמות מן הכדדים האדה.
בצאתו מדירתו, הופך הישראדי
מיטרד דכד יתר הישראדים.
בניגוד להשקפות גיזעניות מסויימות,
אין זו תופעה המוגבלת לעדה מסויימת,
לשיכבה מסויימת, לאזורים מסויימים. ה־בריונות
האלימה של הבקבוק השבור פורחת
בין המקופחים — אבל הבריתות
הבלתי־אלימה של הבקבוק המתגלגל משגשגת
בכל השכבות.

צורתה, ולבסוף מכניס להילוך ראשון. בינתיים
עוברות כעשרים שניות יקרות.
הנהג הראשון יודע, כמובן, שהוא
יספיק לעבור באור הירוק. יש לו זמן.
לא איכפת לו מה קורה לעומדים מאחוריו,
שלא יספיקו עוד.
הוא מצפצף עליהם. הם צופרים עליו.

ציפ־ציפ־ציפ־ציפ.

אבל בהגיעם ראשונים לרמזור הבא,
הם מתנהגים בדיוק באותה צורה.
ן* זה דא נגמר העניין. התופעה גוררת
^ אחריה בהכרח תופעה שניה — וזו
עלולה לעלות בחיי אדם.

מוסכם עתה כישראד כי עשרים
השניות הראשונות אחרי הי־דדק
האור הירוק הן בבחינת זמן•
הפקר. השיירה אינה זזה.
הנהגים ברחוב המצטלב יודעים, על כן,
שבשניות אלה הם יכולים להמשיך ולנסוע,
למרות שאצלם כבר נדלק אדום.
זוהי כיום תופעה ישראלית מקובלת
לגמרי: הנהגים אינם עוצרים באור הצ
ממילא
אתה צופר כדי לעורר את האיש
מחלומותיו, ומפריע להרבה אנשים אחרים.
וכך, ברשות הכלל, כל אחד מרגיז
כל אחד, הכל מורטים את עצבי הכל,
ומדי שנה נעשה המצב בלתי־נסבל עוד
יותר. דור חדש, שלא למד אחרת, מצטרף
להשתוללות בהתלהבות ובכוח־נעורים.

מה יייש, מה?

ך* בקבוק הריין מתגלגל בכל הארץ
( — 1מן הקולנוע אל הצומת, מן הכביש
אל תוך הבית המשותף — בו מופעלת
הטלוויזיה במלוא העוצמה, נפרדים מידידים
בחדר־המדרגות בשתיים בלילה, נז רקת
האשפה ליד הפחים.

ריקמת חייכו משתבשת. איכות
היינו נהרסת.

האדם המודרני אינו יכול לחיות לבדו.
דירתו אינה אי בודד, וגם לא מיבצר ימי־ביניימי,
שגשר מתרומם מנתקו מן העולם.
אנחנו מוכרחים לחיות בצוותא, לנוע
בצוותא, לעבוד בצוותא, להתבדל בצוותא.
ואם אנחנו מאבדים את הכושר לחיות
בצוותא, חיינו לא יהיו חיים.
מה יש? זהו מה שיש !

חשוב עד בך, באשר הבקבוק
הריק הבא יעבור עד פניך במעבר.

גואת הי*-

במדינה
העם
נ> אשם
מחכה הגיצים צוהל על החשדת
שמאלניים קיצוניים בריגול
ריח הדם עלה בנחירי הניצים.
עוד בטרם נודעו הפרטים המלאים על
החשדות נגד אנשי רשת הריגול הסדרית
שנחשפה בישראל ; עוד לפני שהמשטרה
השלימה את חקירתה בפרשה! לפני ש הוגשו
כתבי-אישום, החלו הניצים לרחף
מעל הפגרים, ולשחר לפגרים נוספים.
את צריחת העורב הראשונה השמיע ח״כ
שמואל תמיר, זה שעיניו בולשות תמיד
לחפש את נציגי הפתח בכנסת. הפעם היו
לו הוכחות ברורות מי אשם ומי אחראי
לכך שצעירים יהודים הצטרפו לארגון רי גול
וחבלה ערבי .״הצעירים הסופגים יום
יום מאישים רמי־מעלה את ההטפה כי
שהייתנו הממושכת בשטחים היא כיבושזר וכי שיבתנו לשטחי המולדת היא סיפוח
שרירותי פסול — בסופו של דבר
רק טבעי הוא שיימצאו ביניהם כאלה ש יסיקו
את המסקנה לצאת לעזרת הפלסטינים
העשוקים״ ,טען תמיר בהגישו הצעה
דחופה לסדר־היום בכנסת.
לפי אותו הגיון עקום אפשר היה לומר
כי ״הצעירים הסופגים יום יום מחברי
הכנסת הטפה כי השילטון הוא מושחת וכי
התנהגות הממשלה בפרשות אוטוקארם
וורד היתד. פסולה — בסופו של דבר רק
טבעי הוא שימצאו ביניהם כאלה שיסיקו
את המסקנה ויפרו את החוק בעצמם.״
״אווירה מתאימה״ .אבל צרחנותו
של הלאומני המקצועי לא היתד, יחידה.
בדיוני הממשלה הטיח שר־הדתות, זרח
ורהפטיג, כלפי שר־הבריאות ויקטור שם־
טוב, שתבע לגייס את בחורי הישיבות
המתפרעים, את הקריאה :״ומה עם גן־
שמואל?״ רמז לשייכותו של אחד העצורים
לקיבוץ זה של השומר־הצעיר.
יועץ ראש הממשלה לעניינים ערביים,
שמואל טולידאנו, הביע פליאה כי טרם
הגיעו למישרדו מכתבי הסתייגות וגינוי
למעשי אנשי הרשת מראישי המועצות הערביות
.״זה מפני שהפעם מעורבים בענין
גם יהודים״ ,הסביר.
ואילו הד״ר הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות
אחרונות, ידע לספר לקוראיו כי אלה
שעשו מה שעשו, עשו זאת ״משום ש נוצרה
אווירה נמ/אימה למעשיהם המחרידים
במדינתנו ...המקרה הוא אזהרה חמורה
להפקרות אשר השתררה בכל מערכות
חיינו.״
היו אלה דווקא חוקרי המשטרה ואנשי
שירותי־הבטחון, שגילו אחריות ציבורית,
נזהרו מלקשור כל קשר בין החשודים והמעשים
המיוחסים להם, לבין החוגים ש היו
קרובים להם בדיעותיהם הפוליטיות.
הנסיון שעשו חוגים ימניים קיצוניים,
להדביק את אשמת החשודים בכל מי ש נחשד
בשמאלנות במידה זו או אחרת,
להבאיש את ריחה של התנועה הקיבוצית
בכלל וקיבוצי השומר־הצעיר בפרט, נתקל
השבוע בהתנגדות רחבה, שהעידה כי החברה
הישראלית מחוסנת מפני הסתה פרועה
ודימגוגית.

פרשת פינ קל
בעי השלא תי ק ה
האם מותי לעורך־דין דגלות
שלקוחו איים עדיו כרצח?

...את הויודווה
סתאיס (1

מתאים לו חאן!
גרבונים גמי₪נים
ארכונים ־ אקסטרונים

האתיקה המקצועית אוסרת על עורך־דין
לפרסם את מה שמגלה לו לקוחו, וכן כל
דבר הנאמר בינו לבין לקוחו בתוקף היחסים
שביניהם. אך מה צריך לעשות
עורך־דין שלקוחו מאיים עליו ברצח? האם
גם במקרה זה חלים עליו חוקי האתיקה
המקצועית האוסרים עליו לגלות מה שאמר
לו לקוחו?
עורך־הדין התל־אביבי מרדכי לוינגר
( ,)37 החליט ששמירת החיים עדיפה מאשר
שמירת האתיקה המקצועית. הוא הגיש למשטרה
תלונה בה הוא טוען כי לקוחו,
אברהם פינקל, איים עליו ברצח וכן מסר
איום זה לגביו גם לעורכי־דין אחרים.
מפינקל שאיים על לוינגר, לדבריו, הוא
אותו הפינקל המסעיר מזה מספר חודשים
את המשטרה ובתי־המשפט. בעוד שביתר,דין
המשמעתי של המשטרה, דן בהאש
מות
נגד קציני משטרת פתח־תקווד״ כאילו
פעלו לגביו לפנים משורת הדין בשל טיב
יחסיהם עמו, הרי בבתי־המשפט מתנהלות
מזה זמן תביעות למינוי כונס נכסים למפעלו,
רס־טרום, הנמצא במצוקה כספית
גדולה.
פינקל שכר את שירותיו המשפטיים של
לוינגר לפני כחודשיים, הבטיח לו 4000
ל״י בחודש ועוד תשלום לכל מקרה ש יטפל
בו כעורך־דין. עברו חודשיים ז־לוינגר,
לדבריו, לא רק שלא ראה גרוש
מפינקל, אלא שגם הילווה לו מכספו שלו
כמה אלפי לירות.
כשלא קיבל את כספו כמוסכם, הודיע
לוינגר לפינקל כי הוא עומד להתפטר מלייצג
אותו. פינקל צעק, לפי תלונתו של
לוינגר, בנוכחות עורכי־דין כי ״יתקע
סכין ללוינגר!״ אחד־כך, לפני שהם עמ דו
לד,כנס ללשכת השופט המחוזי יוסף
חריש, צעק פינקל לדברי לוינגר ,״אני
אגמור איתך!״
תלדנה נגד;השופט. לוינגר לא הסת־פק
באזעקת המשטרה שעצרה את פינקל
והזהירה אותו לא לאיים. כאשר נכנס לאילם
המשפטים, נרעש ונרגש, טען בפני
השופט :
״איימו עלי ברצח. התובע (פינקל) מאכיל
את כולם בלוקשים וגם את כבודו. אבקש

פרקליט לוינגר
תלונה נגד השופט
סבית־המשפט לדעת באיזה מצב אני נמצא.
איימו עלי ברצח והתקיפוני בביתר,משפט.
הוא (פינקל) היה איש ביון והוא
יכול לעשות את זה. אני כבר הגשתי
בקשה לאקדח. הוא שקרן פתולוגי ורוצה
לשקר לכולם. גם את אדוני הצליח לשקר
ואדוני האמין לו.״
השופט חריש קיבל את התפטרותו של
לוינגר מייצוגו של פינקל. אולם עורך-
הדין אלי זוהר, שמונה על־ידי בית־המשפט
כמנהל רם־טרוס, הודיע כי יגיש תלונה
ללשכת עורכי־הדין נגד לזינגר על התנהגותו
בבית־המשפם ועל שכינה לקוח
שלו לשעבר בתואר ״שקרן פאתזלוגי״.
השופט חריש עוד לא הספיק לעכל את
המתרחש באולמו, ושליח כבר מסר בידו
מכתב מנשיא בית־המשפט המחוזי, השופט
זאב צלטנר. המכתב היה לא פחות ולא
יותר מאשר העתק תלונה שהגיש עו״ד
לוינגר באותו יום נגד השופט חריש עצמו.
בתלונה נגד חריש טען לוינגר כי נמנע
ממנו לקבל פסקי־דין מנומקים של השופט,
משום שזה נוטל אותם לביתו לשם ״שיפוץ״
.עוד טען כי חריש העליב אותו
״שלא בצדק״ על־ידי שטען בפניו בנוכחות
עורך־דין אחר כי הוא ״כבד יותר מדי
זמן עורך-דין זכי כל אחד מהם חי על
פלנטה אחרת.״
כתב צלטנר על גבי תלונתו של לוינגר :
״איני מתכוון להאזין לעורך־הדין לוינגר,
כי הדבר עלול להוות התערבות מצידי
בתיק העומד ותלוי בפני שופט אחר. הנני
מעביר העתק ממנו לשופט חריש אשד
יכול, אם ירצה, להגיב.״
בעקבות זאת הגי׳ש לוינגר תלונה נגד
חריש ללשכת עורכי־הדין. טען הפרקליט
יליד הונגריה בתלונתו :״מקצוע עריכת־הדין
אינו הפקר. שופטים, עם כל הכבוד,
יש סנקציות נגדם כמו נגד כל אזרח במדינה.״
״אני
יודע שאני עלול לאבד את רשיון
העורך־דין שלי,״ אמר לזינגר השבוע,
״אבל אני לא אתן שידדכו עלי. מה ש עשיתי
עשיתי מתוך הגנה עצמית.״
!עננלם הזה 1841

הם יושבים בכנסת -נ׳ נ ו החריט הבוחו. בנעם הנאה זה יהיה אחות

1שד \ז1ן 1ו1ח מ חו
אחרי שלחץ דעת־הקהל חיסל \ ,פ י שעד״ את מזימת
המיפלגות הגדולות להעלות את אחוז־החסימה, מתקדמת
במהירות המזימה לגזול את עודפי הקולות של הרשימות
הקטנות.

מזימה זו אינה פחות מסוכנת מהראשונה.
כאשר היא תעכיר כבל כנסת 3—5מנדאטים
מן הרשימות הקטנות אל הרשימות הגדולות,
תגזול את קולותיהם של הרכה אלפי כוחרים,
ותשנה את יחסי הבוהות ככנסת.
הטענות המדעיות בעד ונגד שתי השיטות היריבות
הן מסובכות מאוד, וקשה להסבירן בקיצור. אולם התוצאות
הן פשוטות מאוד, והן מדברות בעד עצמן.

מנדאט ב־ 346 קולות!
אילו היתר. קיימת השיטה המוצעת (הקרוייה על שם
הבלגי ד׳הונט) בבחירות לכנסת הנוכחית, היתר. כל אחת
מן הרשימות הבאות מאבדת מנדאט אחד: ע״מ, העולם
הזד — .כוח חדש, המרכז החופשי. לעומת זאת היה המערך
זוכה בשני מנדאטים נוספים, וגח״ל במנדאט אחד.
הקולות הבאים היו הולכים לאיבוד 8832 :קולות
ע״מ 5579 ,קולות העולם הזה 5119 ,קולות המרכז החופשי.

לעומת זאת היה עודה של ) 1( 691 קולות
מכיא למערך שני מנדאטים נוספים, ועודן?
של 3170 היה מוסיף מנדאט לגח״ל.

השיטה הקיימת:
השיטה הקיימת היא פשוטה בתכלית. היא
פועלת כלהלן :
בבחירות לכנסת הנוכחית נמנו 1,427,931
קולות. אחרי ניכוי הקולות הפסולים, וקולות
הרשימות שלא עברו את אחוז־החסימה, נותרו
1,352,898 קולות כשרים.
אלה חולקו ב־ ,120 והתוצאה היתה ״המודד״
11,274 :קולות למנדאט.
לאחר מכן חולק מיספר הקולות של כל
רשימה לפי מודד זה. למשל 632,035 :קולות
המערך נתנו 56 מנדאטים שלמים, ועודף של
691 קולות 16,853 .הקולות של רשימת העולם
הזה — כוח חדש נתנו מנדאט שלם אחד, ועודף
של 5,579 קולות.
בצורה זו חולקו 114 מנדאטים שלמים,
ונותר עודף של שישה מנדאטים שטרם חולקו.
נערכה רשימה של כל העודפים, לפי הגודל
(ראה טבלה) .שישה העודפים הגדולים ביותר
קיבלו את המנדאטים הנותרים.

השיטה המוצע ת:

להלן רשימת העודפים בשתי הבחירות האחרונות. העודפים
מעל לקו זכו כל אחד במנדאט, והעודפים מתחת
לקו לא זכו במנדאט:

השיטה המוצעת היא מסובכת ביותר, וקשה
להסבירה בפשטות.
לוקחים את מיספר הקולות הכשרים, ומחלקים
אותם ב־( 121 למה 1ככה ).כך מתקבל
מודד כללי, ולפיו נערכת החלוקה הראשונה.
לפי מודד מקבל המערך 55 מנדאטים, ורשימת
העולם הזה 1מנדאט.
לאחר מכן מחלקים את קולות המערך ב־,56
ואת קולות העולם הזה ב־ .2זה נקרא ״מודד
רשימה ראשון״ ,והוא כמובן הרבה יותר גבוה
למערך מאשר להעולם הזה. לפי מודד זה מקבל
המערך עוד מנדאט. אחר-כך מחלקים את
קולות המערך ב־ ,57 ואת קולות העולם הזה
שוב ב־ .2זהו ״המודד הרשימה השני״ .גם מודד
זה גבוה יותר למערך מאשר להעולם הזה,
ושוב מקבל המערך מנדאט. וכן הלאה ,״מודד
הרשימה השלישי״.
התוצאה: המערך מקבל 58 מנדאטים תמורת
10,897 קולות בממוצע, רשימת העולם הזה
מקבלת מנדאט אחד ויחיד — תמורת 16,853
קולות !

(אחר-י שחולקו 114 מנדאטיס לפי המודד)
אגו״י
10,180

10,111
מפד״ל
9,224

8,832
העולם הזה
5,579
מרכז חופשי
5,119

שאר שישה המנדאטים חולקו לפי גודל ד,עודפים שנותרו
לרשימות.

העודפים בבחירות 1965
(אחרי שחולקו 114 מנדאטיס לפי המודד):
המערך
12,283
מפד״ל
9,156
רק ״ח
7,651
ערבים
6,583
רפ״י
6,399

5,775

העולם הזה
מק ״י
פא ״י
מפ״ם
אגו״י
גח״ל

4,243
3,736
2,304 937 271י

העודפים ככחירות 1969

רק״ח
מק ״י
גח״ל
ערכים
פא״י
המערך

5,005
4,438
3,170
2,893
2,420
691

לפי השיטה הקיימת, קיבלו 114 חברי כנסת מנדא־טים
לפי מודד של 11,274 קולות בבחירות האחרונות.

עוול במקום..עוול״
מחייבי השיטה החדשה מתעלמים מחשבון פשוט וסביר
זה, ומביאים במקומו חשבון אחר: כמה ״שילמה״
כל רשימה עבור מנדאט, לפי חלוקה זו. חלוקת קולות
המערך בין 56 המנדאטים שקיבל, מביאה לתוצאה שהמערך
״שילם״ עבור כל מנדאט 11,280 קולות, בעוד שהעולם
הזד, שילם עבור כל מנדאט 8,427 קולות.
אולם אילו הונהגה השיטה המוצעת, היה המערך
משלם בבחירות האחרונות עבור כל אחד מ־ 58 המנדאטים
שהיה מקבל 10,897 קולות, ואילו רשימת העולם
הזה היתד משלמת עבור מנדאט אחד 16,853 קולות !

כשיטה הקיימת שילם העולם הזה כממוצע
2854 קול פחות מן המערך עבור מנדאט. כשיטה
המוצעת היה העולם הזה משלם 5955
קול יותר מן המערך עכור מנדאט !

נגד..ושימות קיקיוניות״
בינואר ,1972 עוד לפני שאברהם עופר (המערך) ויוחנן
באדר (גח״ל) הציעו את ההצעה, הם קיבלו חוות־דעת מאת
המפקח הארצי על הבחירות, ג .קראפט, שהוא פקיד המדינה
.״חוות־דעת״ זו היתד תעמולה גלוייה למען ההצעה.

קראפט
בלל לא הסתיר את כוונת המציעים,
כשאמר כסיום דכריו :״חלוקת המנדאטים
לפי השיטה המוצעת היא יותר צודקת ופועלת
כאופן אוטומטי נגד רשימות קיקיוניות...״
(הסיעות
הקטנות הגישו השבוע תלונה רשמית נגד
קראפט, על שהשתמש בביטויים מעליבים נגד סיעות נבחרות.
ברור שהיא הוכנה לפי הזמנת אברהם עופר, מ־אנשי־המפתח
של מיפלגת העבודה, ובעל ההצעה).

רוב מוחלט למערך
הכוונה אינה, איפוא, לעשות ״צדק״ — מה גם שהשיטה
המוצעת אינה יותר צודקת מן השיטה הקיימת,
ומשאירה את הפער המקרי בין ״מחירי״ המנדאטים.

הכוונה היא לגזול מנדאטים מן הסיעות הקטנות,
ולתת מנדאטים כמתנה לסיעות הגדולות
— המערך וגה״ל.
חלוקה חדשה זו עלולה להעניק למערך
רוב מוחלט ככנסת גם אם זכה כמיעוט של קולות
כקלפי. אם, למשל, יקבל המערך קולות
עכור 58 מנדאטים, יבולה החלוקה החדשה להעניק
לו 61 מנדאטים.
למעשה תביא השיטה המוצעת לכך שבקולות הסיעות
הקטנות ייכנסו לכנסת מועמדים של הסיעות הגדולות.
זהו סילוף מחפיר ישל רצון הבוחרים.

דיון בהול בוועדה
הצעת־ההוק הפרטית של חברי־הכנסת עופר ובאדר
נתקבלה בקריאה ״טרומית״ .היא מונחת עתה על שולחן
ועדת החוק, חוקה ומישפט.
(אם תאשר אותה ועדה זו, תחזור למליאת הכנסת
לקריאה ראשונה, וייערך עליה ויכוח כללי. אם תתקבל,
תחזור לוועדה לשם הכנה לקריאה השניה — ,שהיא ב־מיקרה
זה רק פורמליות. עם קבלתה בקריאה השניה
והשלישית, היא תהפוך לחוק).

המערך וגה״ל עשו את הכד כדי להביא ל
קכלת החוק כאופן מזורז כיותר. סדר-העכודה
כוועדה הופר בדי להקדים את הדיון כחוק זה.
כשכוע שעכר נעשה נפיץ לערוך עליו הצבעה
כוועדה. רק בקושי הצליחו הסיעות הקטנות
לדחות את הדיון וההצבעה כשבוע.
הסיעות הקטנות פנו השבוע אל יו״ר הוועדה, ח״כ
י. גולדשמידט (מפד״ל) ,ודרשו שיזמין אותן לוועדה כדי
שיביאו בפניה את השגותיהן.
ישנה סכנה שהצעת-החוק תתקבל, על־ידי הרוב האוטומטי
של המערך וגח״ל, תוך ימים מעטים — ושתוך
שבועיים־שלושה ייגמרו כל המהלכים לאישורו.

רק לחץ דעת הקהל עשוי לבטל מזימה זו.
בפי שבוטלה מזימת אחוז־החסימה :

במדינה
מי פ רגו ת
ש ר?:יד1ת, אין פתרון

איד להוציא 240א7ר
סליטיס בכדה וברצועה
מן המחגות שזהב?

דיין. ההדלפות מישיבה זו גרמו לסערה
בין מפ״ם ומיפלגת-העבודה.
התוצאה: אפס. השבוע יימשך הדיון
בוועדה המדינית של המערך, כשעל
אבא אבן לפתוח בדיון. חוץ פזה תדון
מישלחת של מפ״ם על נושא זה עם מיפל־גודהעבודה,
לקראת ועידת מפ״ם הקרובה.
הדיעה
הכללית: מכל העניין לא ייצא
כלום, מפני שצמרת מיפלגת־העבודה אינה
מסוגלת להחליט על שום דבר.

תיירו ת
ס ״ רחס דין

לאחר התקדים של סיירת•
הבטיחות, מבקש שר־התיירות
דהר,ים מישטרה פרטית משזו
ד״ר קרול ליכט, מנכ״ל התאחדות המלונאים,
נדהם. לנגד עיניו היתד. מונחת
הצעת־חוק שהגיש שר־התיירות, משה קול,
לחברי הממשלה, ואשר כללה פרקים הנוגעים
לבתי־מלון.
בדרך כלל, מקובל כי לפני הגשת הצעת
חוק, שומע השר המגיש גם את דעת הענף
בו נוגעת ההצעה. במקרה הנידון,
נפלה ההצעה כהפתעה על המלונאים.
אך הפתעה גדולה יותר נגרמה להם,
כאשר עיינו בסעיפים המציעים להקים
משטרת מלונות מיוחדת, בעלת סמכויות
כפייה מינהליות, בדומה לסמכויות המימי
של הצבאי בשטחים המוחזקים. המישטרה
המוצעת אמורה לפלוש לכל מלון בישראל,
לפשפש בין הסדינים והאמנות והסירים,
כדי להשגיח על רמת השירות.
העדר התמרד. המלונאים שיגרו
מיברקים בהולים לשרי הממשלה, מחו על
כי הצעת החוק הדנה בהם הוכנה ללא
שיתופם וידיעתם. הם ביקשו מהממשלה
להחזיר את החוק לשר קול, לבקשו לדון
שנית בהצעה.
התקוממות המלונאים, שעד היום היו
כעדר צייתן וממושמע, הדהימה את קול.
אחרי הכל, נשיא המלונאים הוא שמואל
(סמו) פדרמן, שאחיו יקותיאל הוא מראשי
מפלגתו של השר קול. קול הרים טלפון,
ניהל שיחה ארוכה עם ד״ר ליכט, שעיקרה
תחינה כי חברי ההתאחדות יפסיקו את
המאבק נגדו. כפיצוי, הבטיח קול, תינתן
להם הזדמנות להתנגד בעת הדיון בוועדות
הכנסת.
הנהלת המלונאים התכנסה לדיון, קיבלה
דיווח על תוכן השיחה עם השר, החליטה
לא לסגת. השבוע, יצא מכתב־מחאה של
המלונאים לכל חברי הכנסת.
אולם המלונאים הזהירו כי לא יסתפקו
במכתבים. אם סיירת סדין לא תימחק, הם
מאיימים לנקוט באמצעים חריפים, ש החמור
בהם — החרמת הוועידה הכלכלית
הגדולה — המיפגש הכלכלי המרכזי של
אירועי שנת ה־ 25 למדינה.

״משה דיין הוא קיסר השטחים!״ קרא
לטיף דורי, מהעסקנים הצעירים של מפ״ם.
״השמצה!״ זעמו אנשי רפ״י במיפלגת־העבודה,
ותבעו מגולדה להעניש את
מפ״ם.

רכילות פוליטית מסוג זה, התופסת ב 13־ 013 עלן ש1
ישראל את מקום הוויכוח הפוליטי האמימדוע
עוזים שערי המניות
תי, מילאה בשבועות האחרונים את העיתונות,
בצד הרכילות על הוויכוח בין דיין,
שד חברת ההשקעות ש?
יגאל אלון ופינחס ספיר בצמרת המערך.
בנק הפועלים ץ
תוך כדי כך נשכח לגמרי מי גרם לוויכוח,
שעורר תסיסה כלשהי במערך.
לא אחת קורה בבורסה שמניות עולות
לפתע מבלי שמאחורי עלייה זו יהיה
סערה זוטא. דב זכין 49 איש
קיבוץ להבות־הבשן לרגלי הגולן, המתין הסבר הגיוני. זה מה שאירע, כביכול,
בחודש האחרון למניות החברה להשקמזמן
להזדמנות להרצות בפני סיעת העות
של בנק הפועלים, חברת בת השול מערך
על רעיונותיו לפיתרון בעייודהפלי־טת
ברכוש כלכלי מסועף הכולל בתוכו
טיט.
את מיפעל סכיני הגילוח אוקבה וחברת
הקיבוצניק בעל השיער המתולתל, ש טלרוף,
העוסקת בשילוט מואר ברחו־נבחר
לראשונה לכנסת הנוכחית, רצה ל עורר
ויכוח חדש על בעייה זו, ותוך כדי
כך להבליט את עמדתו העצמאית במפ״ם.
אחרי מאמצים רבים ניתנה לו ההזדמנות.
כך נפתח הוויכוח על הנעשה בשטחים,
שגרם לכל סערות־הזוטא.
4מחנות. לגבי פיתרון בעיית הפליטים,
קיימים ארבעה מחנות עיקריים :
0הסיפוחיסטים הקיצוניים, שאינם
מעוניינים בפיתרון הבעייה, אלא רוצים
להביא לסילוק הפליטים מהארץ( .ביניהם :
איסר הראל, הרב מאיר כהנא).
ס הסיפוחיסטים המציעים לקלוט את הפליטים,
כדי לסלול את הדרך בפני סיפוח
שקט ולהוכיח ש״יהודים וערבים יכולים
לחיות בצוותא תחת שילטון ישראלי.״ (ביניהם:
מנחם בגין, שמואל תמיר).
י• האנטי־סיפוחיסטים, המתנגדים לקלי טת
הפליטים, מתוך חשש שזה יסלול את
הדרך בפני סיפוח שקט( .ביניהם: חלק
מהיונים של המערך).
• האנטי־סיפוחיסטים, המקווים שפית־רון
בעיית הפליטים ייצור אווירה נוחה
יותר לשלום.
למחנה רביעי זה שייך דב זכין — ותוכניתו
ערוכה בהתאם לכך.
תמריץ החוצה. מציע זכין :
0לפתוח מייד בשיקום הפליטים, מבלי
משנהשםמשנה 88ו ד
ח״ב זבין
לחכות לשלום.
איר ללוות רבע מיליון ל״י —
קיסר השטחים אינו רוצה
•:לתת לפליטים תמריצים כדי שייצאו
מרצונם מן המחנות. למשל: לבנות להם
ולא להחזיר
שיכונים מפוזרים ברחבי הגדה והרצועה,
בות. תוך חודש אחד העפילו מניות אלה
בקירבת מקומוודהעבודה שלהם (אך לא
במשך שנים. ניהלו יעקב מרגליות ומשער
של 335 נקודות לשער של 370
לרכזם מחדש ב״שיכוני פליטים״).
נקודות והן ממשיכות לטפס בעקשנות. אשתו חנה עסק הפצת ספרים מן הגדולים
• להבטיח לפליטים שעל־ידי יציאה מן
בארץ, ברחוב מלצ׳ט בתל־אביב. עד ש מקור
העלייה, הנתמכת על־ידי קניות
המחנות לא יפסידו את מנות־המזון שלהם
לפני כמה חודשים התברר כי המרגליות
של בנק הפועלים עצמו, הוא בידיעות
מסוכנות האו״ם, ולא יוותרו על זכויותיהמבוססות
על כוונת החברה לחלק מניות הסתבכו בחובות של כמאתיים אלף לירות.
הם בישראל.
גם להסתבכות צריך מזל. בעוד
הטבה בשיעור של מניה אחת לשלוש
<• לתת תמריץ כספי מיוחד לבעלי המניות
מוחזקות וכן לחלק לבעלי מניו פשיטודהרגל של מפיץ הספרים יעקב דנגור
חנויות והעסקים שבמחנות, כדי שיוכלו
הרעישה את הסיפים — עברה הסתבכותו
תיה בונוס בשיעור של ס/ס.10
להקים עסקים חדשים מחוץ למחנות.
ידיעות אלה לא הוכחשו עד כה, אולם של מרגליות בשקט מוחלט. הנושים למדו
0לממן את הפעולה באמצעות קרנות
לקח מפרשת דנגור, נמנעו מכל הליכים
הודעת החברה עליהם מתמהמהת. מסתבינלאומיות,
כך שהכלכלה הישראלית
משפטיים. הסיבה: כל עוד מרגליות עובד
בר כי פרצו חילוקי־דיעות בין הנהלת
תרוויח מכל העניין.
ומרוויח, היה להם, לדעתם, סיכוי לקבל
בנק הפועלים להנהלת החברה להשקעות.
העיקרון הבסיסי של זכין: יש לקלוט
לפחות חלק מן החובות חזרה. מאידך, אם
בעוד הנהלת החברה להשקעות רוצה
את הפליטים בשטחים המוחזקים, על־ידי
יכריז עליו בית־המשפט כפושט־רגל, הוא
להשאיר מקסימום רווחים בתוך החברה,
פיתוח הכלכלה והתעסוקה בשטחים אלה.
יהיה פטור מהחזרת החובות.
מעוניינת הנהלת הבנק לפצות את בעלי
זכין מקווה שבדרך זו יהיה ניתן לשקם
שכיר בלבד. מרגליות חדל להפיץ
המניות ולתת להם נתח מהרווחים הר את
60 אלף תושבי מחנות-הפליטים בגדה
תחת שמו, החל להפיץ תחת שם של אבן
בים של החברה להשקעות.
ואת 180 אלף תושבי המחנות ברצועה. מיס־לשפר
את הסיכויים. מאחורי ה טובה אחרת, יהלום. אולם נראה כי הנושים
פרים אלה לא השתנו במשך חמש השנים רצון הטוב של בנק הפועלים מסתתרת מצאו הוכחות לקשרים עסקיים בינו לבין
האחרונות, למרות כל המאמצים.
כוונה פשוטה. לאחרונה הגדילו שני בנ עסק זה. מרגליות חשש כי הנושים יעקלו
התחרות של הדלפות. אך אם קשה
קים גדולים במדינה — בנק לאומי ובנק את כספי העסק — ושינה שוב שם.
לפתור את הבעייה, קשה עוד יותר להביא
עתה, הוא עובד, לדבריו, כשכיר בסוכדיסקונט,
את הונם במידה ניכרת על־ידי
את המערך לדיון רציני כלשהו בה.
הנפקה לציבור של מניות, אגרות־חוב
נות בשם נתיב הספר בע״ט. החברה עצמה
זכין הוזמן ברוב כבוד להרצות על
לשטרי-הון. בנק דים קונט, הרוצה לחזור
שייכת לשני יהודים אמריקנים בעלי כסף,
תוכניתו בפני מליאת סיעת־המערך. זו
למקום השני בבנקאות בישראל, אותו סמט ומורגנשטרן. הללו הסדירו לחברה
העבירה את המשך הדיון ל״וועדה המדי הפסיד
לטובת בנק הפועלים, אף שינה
את הפצת ספרי הוצאת כתר הגדולה, ש נית״
של המערך, המורכבת משרי המערך, את הרכב חברות הבת שלו כדי שיוכל
ממנה בלבד מוכר מרגליות — תחת השם
מזכירי המיפלגות ונציגי המערך בוועדת
לצרף למאזנו את מאזני הבנק למשכנתהחדש
— ב־ 80 אלף ל״י לחודש.
החוץ והביטחון של הכנסת. מוסד זה לא
אות שלו וכן את מאזן בנק ברקליס ש התוצאה:
הנושים נותרו חסרי-אונים.
התכנס מזה למעלה משנה.
התאחד עימו.
מרגליות טוען כי הוא שכיר בלבד, יכול
בוועדה המדינית הירצו גולדה ודיין על
נראה שבנק הפועלים מתכוון בעתיד לשלם על חשבון חובותיו רק כמה מאות
בעיות השלום, נערכה התחרות של הדל לפנות
אף הוא אל הציבור ולבקשו לק לירות
כל חודש.
פות• .התוצאה: פתיחת הדיון בלישכת
נות את ניירותיו כדי להגדיל אח הונו.
הנושים ייאלצו להסתפק בכך. כל עוד
מיפלגת העבודה, שבו תקפו גדולי העבודה
מיקדמה נאה בצורת הטבות לבעלי המנאיו
ביכולתם להוכיח כי מרגליות איננו
זה את זה.
יות של חברת ההשקעות של הבנק,
שכיר, וכי יש לו הכנסות נוסף למשכורתו
בינתיים נערך דיון מקביל גם במפ״ם.
עשויה בהחלט לשפר את סיכויי המכירה — זוהי תקוותם היחידה לראות את כספם,
כולם שיבחו את תוכנית זכין ותקפו את
של הניירות שיוציא הבנק למכירה.
גם אם ייאלצו לחכות שנים, בקצב הזה.

ה בו רסה

חביב קהוואג׳י (נזד
¥171ח 11ד
כר־קפה בערבית),

מי שהיה מורה בחיפה, וממייסדי אל־ארד,
חשוד שהיה המפעיל של הרשת בארץ.

ע סקי ם

המפעילה

שעזבה יחד עימו את ישראל ב־.1968
לטענת שירותי הביטחון היו בני הזוג
קהוואג׳י המפעילים של רשת הריגול.

1 : 1־ 1 1 1דאוד תורכי, בעל חנ
111 ^ 11 הספרים החיפאי, לשנן
חבר רק״ח ומצפן, החשוד בכך כי ע1
בראש ״התזמורת האדומה״ הסורית וה
היחיד שהכיר את כל החוליות שפעלו ב

מונודם דא היתה ושת ויגול כזאת שמנוה את התוכניות
המוונסות שלה
11ניי ! י בו ! החריצותהתאחדו
בקיוסקים

טנה | ,ם ס2 .

אי־ונו ה

ה ב רי ת

ד צ סנו

ה קו פו ני ס עיו בהפהפנ ני ת

דים ברשת ״התזמורת האדומה״ היתד,
במידה רבה תוצאה של דיעה קדומה ש־
״אצלנו זה לא יכול לקרות״ .היתד -זו
התנפצות של התדמית העצמית של הישראלי
היפה על עצמו ועל סביבתו, מעין
פגיעה באני הקולקטיבי של הישראלים.

מחצצרים
ב טרומבוגים

מעשה לא היתה ההפתעה צריכה
/להיות רבה כל כך.
כי אם אומנם השתייכו ארבעת הצעירים
הישראליים היהודים, שנעצרו כחשודים,
ל״תזמורת האדומה״ הסורית בישראל,
הרי הם לא עשו זאת בחשאי ובהסתר.
חם היו המחצצרים בתזמורת, שהכריזו על
קיומם ועל פעילותם לא בנשיפה בפיקולו
קטן אלא בטרומבונים רעשניים.
מבחינה זו לפחות, אם יש אמת בכל
ההאשמות שתולים שירותי־הבטחון בחבורה,
הרי שהיתה זו אחת ממחתרות הריגול
המוזרות ביותר שנולדו אי־פעם בתקופה
המודרנית: מחתרת שהכריזה על כוונותיה
המוצהרות באמצעות פירסומים מודפסים
שנמכרו בקיוסקים לכל קונה, במחיר השווה
לכל נפש של לירה ישראלית אחת.
מדי פעם בשנתיים האחרונות, הופצו
במקומות שונים בארץ חוברות סטנסיל
שנשאו את הכותרת חזית אדומה. לפחות
שניים מארבעת היהודים שנעצרו כחשודים
בחברות ברשת, אודי אדיב ודן ורד,
היו עורכיה של חוברת זו ומנהיגי הארגון
שהוציא אותה לאור: הברית הקומוניסטית
המהפכנית.
בחוברת זו ניתן היה לקרוא, בין השאר,
במצע הרעיוני של החבורה את הסעיפים
הבאים :
• ״אנו, קומוניסטים תושבי מדינת-

— גגליון זה
( ) 1מל סמ ורמ ה
( ) 4פ. ק .פ -כרוז 1930
( ) 6אירלנד -הפאבן פכשיך
( ) 8פל האיגודה פי? 1נ ו * י
( ) 10פלאינסיליגנגיה ,
חינוך ו גיז פנו ת.
( ביפורה פל ה ג ׳ נסניז
( ) 17פדראגיה * רני ״
.וסהפכה קומוניספית ,
(פוסספה ד ג׳ פאל)

פ ע מי

המחיר ; ו י-

הכרי: 11

המודה

דני ורד, המורה למתמטיקה,
שלטענת שי־רותי־הביטחון
נסע לדמשק לקבל הדרכה.

דוד קופפר, פועל הבניין

מבת־ים, בעל עבר פלי1111
_ 1 11
לי, נחשד שידע על קשרי חבריו.

ם 1ר ו ־

ך* הלם שהיכה השבוע את אזרחי
ן ן ישראל היה בלתי נתפס לרובם.
כאשר התפוצצה השבוע פרשת מעצרה
של ״התזמורת האדומה״ ששתלו משרד־המודיעין
של סוריה בשיתוף עם ארגוני
הטירור הערביים בישראל, ושכללה רשת
מסועפת ומאורגנת היטב, שלפי הידיעות
הראשונות כללה עשרות אנשים המאורגנים
בתאים חשאיים זעירים, לא נבעה
התדהמה רק מעצם הצלחתם של הסורים
והפלסטינים להקים רשת כזאת בישראל.
גם הצלחתם של שירותי-הבטחון הישראליים
בחשיפתה ובלכידתה של רשת זאת
לא הרשימה כל כך.
על הכל חיפתה העובדה, שלראשונה
בתולדות המדינה נתפסו צעירים ישראליים
עבריים, שפויים בדעתם ובעלי רמה
שכלית, הנחשדים בכך שלא רק ריגלו
למען האוייב אלא שהיו מוכנים לשתף
עימו פעולה בחבלה במטרות בישראל, בפיגועים
באזרחי ישראל ובפעילות אלימה

שנועדה, בהתאם למטרתם המוצהרת, ל הביא
לחיסולה של מדינת־ישראל כמדינה
ציונית ויהודית.
זד, שערבים מסוגלים לבגוד בעמם ולשתף
פעולה עם אוייבי מדינותיהם, נראה
לאזרח הישראלי הממוצע כתופעה
שיגרתית, שאין בה שום דבר יוצא־דופן,
ושלדעת רבים מאזרחי ישראל מתחייבת
מעצם היותם ערבים. זה שבכל עם ומדינה
נמצאים תמיד כאלה המוכנים מסיבות
אידיאולוגיות או אחרות לשתף פעולה עם
אוייבי ארצותיהם ולהיחשב בעיני בני-
עמם לבוגדים, גם זו תופעה טבעית ומקובלת.
אבל
שיהודי יעשה דבר כזה 7ועוד
ישראלי שהוא צבר יליד הארץ, שחונך
וגדל בארץ ושירת בצבאה 7או כזה שהוא
מורה משכיל המלמד ומחנך תלמידי תיכון?
התדהמה
הכללית שפשטה במדינה עם
היוודע דבר תפיסתם של הצעירים היהו־

האידיאולוג

של ״הברית הקומוניסטית המהפכנית״ היה אהוד (״אודי״)
אדיב, בן קיבוץ גן־שמואל, החשוד כי עמד בראש הקבוצה
היהודית של ״התזמורת האדומה״ .כאן הוא נראה (במרכז) בהפגנה נגד גירוש הבדואים
מפיתחת־רפיח, שנערכה לפני מיספר חודשים. לאיש היושב משמאל אין קשר אליו.

(המשך מעמוד )17
ישראל, רואים בשילטון הציוני, המבטיח
את המשך הסדר החברתי הקיים בתחום
הפוליטי בו אנו פועלים, את אוייבנו הטאקטי
העיקרי!״
!• ״ניתוק האוכלוסיה היהודית מן האידיאולוגיה
הציונית יתאפשר אך ורק
עם מימוש שלושת התהליכים הבאים התלויים
זה בזה :
א. התפוררות הדרגתית של העליונות
הצבאית של צה״ל.
ב. החמרת המשבר הכלכלי הפנימי ב*
־שראל.
ג. גיבוש אלטרנטיבה אינטרנציונאלית
בקרב תנועת השיחרור הפלסטינית והתנועה
המהפכנית הערבית״.
$״אין אפשרות להגשים את הסוציאליזם
ללא מהפכה אלימה הנתמכת על ידי
ההמונים״.
9״מטרת החזית בטווח ארוך צריכה
להיות, להכין לארגן ולנהל את המלחמה

וסיפורים שאין להם כל שחר וכל אחיזה
במציאות. בנסיון לבור את המוץ מהתבן
ולחשוף פרטים מדוייקים על מה ש הסתתר
מאחורי פעילות רשת התזמורת
האדומה בישראל, ניתן לצייר את התמונה
הבאה:
מנצח התזמורת האדומה היה חביב
קהוואג׳י, מורד, נוצרי מחיפה, בעל דיעות
לאומניות, לשעבר מראשי קבוצת אלא
רד, שישב תקופות מאסר שונות בכלא
הישראלי אחרי שהורשע בפעילות עויינת
למדינה ובמגעים עם סוכנים זרים. ב־
,1968 התירו שלטונות ישראל לקהוואג׳י
להשתחרר מהמעצר המנהלי בו היה נתון
זמן ממושך, ולעזוב את ישראל עם משפחתו.
קהוואג׳י
התיישב בקפריסין, שם פתח
בית־מסחר קטן אשר הפך למקום מיפגש
לסוכני מודיעין של מדינות ערב ובין
אורחים -שונים שהגיעו לניקוסיה, כולל
מישראל. כמה ערבים ישראליים נשלחו

ורד ולאהוד אדיב, שניהם חברי הוועד־המרכזי
של הברית־הקומוניסטית־ד,מהפכנית,
לשמש מתווך ולקשר בינם לבין ארגונים
קומוניסטים מהפכניים במדינות ערב.
הסיפור שהופץ על ידי שירותי ד,בטחון
כאילו יצאו דני ורד ואהוד אדיב לדמשק
כדי להפגש עם אנשי ג׳תף( ,החזית ל-
שיחדור פלסטין) הוא סיפור בלתי מתקבל
על הדעת. ג׳תף הוא ארגון ימיני של
אל־פתח. אין להעלות על הדעת שהשניים
היו מנסים לקשור קשרים עם ארגון כזה.
עוד יותר מכך. האידיאולוגיה הרשמית
של הברית שללה כל גילוי של לאומנות
ערבית. היחיד שהסתייג מסעיף זה היה
אודי אדיב. אודי השתייך לברית לא מפני
שהאמין בכל תוכניתה הפוליטית והרעיונית,
אלא מפני שראה בה את הרע במיעוטו.
בויכוחים באסיפות הברית, אמר
אודי כי לאומנות היא אומנם דבר רע,
אולם מכיון שבמצב הנוכחי הפלסטינים
הם הנכבשים והמדוכאים הוא מכיר בכך

לתמונה אנשי המודיעין הסורי, שלחצו
עליו לקבל ידיעות בעלות ערך צבאי
ולהמשיך לשמש כמרגל עבורם ואולי אף
לעסוק בפעילות חבלנית בישראל.
במצב בו היה אודי בדמשק נראה שלא
היה קשה להפעיל עליו לחץ. מצד אחד
הוא היה בשל מבחינה אידיאולוגית לצעוד
את הצעד שהפריד בין הכרה בזכותם של
הפלסטינים להלחם על ארצם, לבין סיוע
למלחמה זו באמצעות אספקת ידיעות ש ימנעו
מהם קורבנות. מצד שני הוא היה
נתון בידיהם של הסורים שיכלו למנוע
את חזרתו לישראל או להביא לתפיסתו
בישראל כמרגל.
אודי עשה כנראה את הצעד שממנו
אין חזרה. כאשר חזר לישראל לא יכול
היה עוד לסגת מהשליחות שנטל על עצמו.
כפי שטוענים שירותי הבטחון, הודה
אודי בכך שמסר לסורים ידיעות בעלות
עדך בטחוני רב, ואף התאמן אימוני חבלה
במחנה מחבלים פלסטינים ליד דמשק.

ד או ד תורכי, הח שוד כ* עמד בראשרשח הריגול,
כבר נעצר מסכר כעמים כסוכן ריגול סור׳ -ו שוחרר
נגד המישטר הציוני כשמטרתו הסופית של
המאבק היא כינון דיקטטורה פרולטרית ב מזרח
הערבי, כאזור משוחרר וכמבצר של
המהפכה הסוציאליסטית הערבית״.
או כפי שקרא בהתלהבות מהפכנית חבר
הארגון מוסטפה ג׳מל, באחת החוברות של
חזית אדומה :״אנו קומוניסטים, לא מחכים
לברכות ולטובות הנאה מהאלוהים הכל
יכול ומאמא היסטוריה. לא מבקשים אלא
דורשים בשם הצדק של המנוצלים ולוקח
ים בכוחה של אש רובינו, נגד
גולדות ודיינים, סאדתים, אסדים, חוסיי־נים,
פייסלים נומיירים וקאדפיים.״
גם לולא היו הוכחות, כפי שטוענים
אנשי שירותי־הבטחון, נגד אנשי ״החזית
האדומה״ כי עסקו בפעילות חתרנית, די
היה במה שכתבו, פירסמו, הוציאו־לאור
והפיצו, כדי להרשיעם בעוון הסתה לפעולה
אלימה נגד מדינת־ישראל ואזרחיה.
השאלה היא רק, איך כל זה מתישב עם
פעילות מחתרתית של ריגול וחבלה?

למאסר בישראל אחרי שקשרו קשרים עם
קהוואג׳י בקפריסין. קהוואג׳י הבין כנראה
שהקרקע בקפריסין בוערת מתחת רגליו
ושהוא נמצא בעיקוב מתמיד, העתיק את
מקום פעילותו לדמשק.
אחד האחרונים שעמדו בקשר עם קווהג׳י
בניקוסיה היה דאוד תורכי ,45 ,קומוניסט
ערבי ותיק מחיפה, בעל חנות ספרים, ש־לאחרונה
נטה בדיעותיו להשקפות מאואיס־טיות.
בזמנו היה תורכי מקורב למצפן,
אולם לאחרונה פרש מכל פעילות פוליטית
גלויה בטענה שהתאכזב מכל• ארגוני ה־

צעד שאין
ממנו חזרה

^ ם אומנם נכונות כל האשמות ש-
מעלים שירותי הבטחון נגד החברים
היהודים בתזמורת האדומה הסורית, נראה
שהם התדרדרו לכך שלב אחר שלב. תחילה
הובטח להם לפגוש מהפכנים ערבים.
ברור שפגישה כזו לא היתד, יכולה לד,י-
ערך בישראל. דני זרד, שהיה כנראה ה
ראש
הרשת
נעצר בעבר
ץ ו אינה התופעה המוזרה היחידה
1הצפה בעקבות גילוי דשת הריגול ה סורית.
ישנס הרבה דברים מוזרים נוספים
בכל הפרשה.
בניגוד למה שפורסם בעתונות לא היתה
הברית־הקומוניסטית־המהפכנית פלג של
מצפן. נכון שהצטרפו אליה וייסדו אותה
כסה מפורשי מצפן, כמו דני ורד ואהוד
אדיב, אולם הברית רואה את עצמה כמפלגה
קומוניסטית עצמאית. אין ילה שום
קשר לתורת מאו, כפי שפורסם. להיפך.
בניגוד למפלגות הקומוניסטיות הסובייטיות
והסיניות, הברית שייכת לתנועת ״העולם
השלישי״ ,תנועה של מפלגות קומוניסטיות
מהפכניות, בעלות אידיאולוגיה אינטר־נציונאלית
השוללות את כל המישטרים
במדינות ערב.
הברית שוללת את קיומה של הלאומנות
הערבית ובפירסומיה נכללו התקפות חריפות
ביותר נגד סוריה ומישטר הבעת שבה,
כמו הקטע הבא על שלטון הבעת כת
קצינים ממלוקית, מיליטריסטית ומשטר־תית,
שצמחה מצאצאיה של הבורגנות הזעירה
הסורית, היא שובינית וספרטיסטית
ופרצופה האמיתי הוא כדמות מפלגה
פסבדו סוציאליסטית הנקראת בעת —
בימת קרקס שעליה רבי־סרנים וקולונלים
סוריים לוחמים על מישרות שמנות, על
הלקים גדולים יותר ברווחים ועל הזכות
הראשונה בביזת רכוש ציבור הפועלים.״
איך יכולים אנשים המשתייכים לתנועה
פוליטית זעירה, המפרסמת דברים כאלה,
להתנדב מרצונם לשירותה של מדינה כזו
ומישטרה 1
לאוד זאת נראה כי אם אומנם היו כמה
הברית־הקומוניסטיודהמהפכנית מאנשי קשורים בארגון הריגול והחבלה שהופעל
על ידי הסורים, הם עשו זאת לא כתוצאה
ממניעים פוליטיים שדחפו אותם לרגל בהכרה,
אלא משום שנפלו למלכודת ש הוטמנה
לרגליהם.
מבול החומר שהתפרסם בעתונות הישראלית
מאז תפיסתה של התזמורת האדומה
הסורית בישראל, מכיל ערב רב
של עובדות ודמיון, של פרטים מדוייקים

שהלאומנות שלהם היא דבר חיובי.
כך, למרות שלא קיבל את כל ההלכות
האידיאולוגיות של הברית, המשיך אודי
להשתייך אליה, ואם כי היה חבר הוועד־המרכזי
שלה לא התבטאה פעילותו ביותר
מאשר הפצת עתוניה.
נראה שהיד! צורך באיזה פיתוי אמיתי
כדי להביא את אודי ואת דני ורד לדמשק.
ככל הנראה הם פותו להאמין כי עומדים
לסדר להם פגישות עם חברים בארגונים
ערביים מהפכניים, כדי שיוכלו לפעול
יחד למען מהפכה כללית באזור כולו.

מ תנ ה מ שמיים
לפידאיון

בישראל

זהו שער של חוברת
מצפן, היוצאת
לאור בישראל על־ ידי האירגון הסוציאליסטי
הישראלי, ושעל שמה נקרא האיר־גון.
מארגון זה, המונה כמה עשרות חברים
בלבד, התפלגו אנשי ״החזית האדומה״ שתקפו
את אנשי מצפן על היותם פשרנייס.
שמאל בארץ והתייאש מפוליטיקה. מעצרו
של תורכי בשבוע שעבר כחשוד כמי ש עמד
בראש רשת הריגול בארץ, לא היה
מעצרו הראשון.
בשנתיים האחרונות הוא נעצר פעמים
רבות, כל פעם על אותו חשד: היותו סוכן
של המודיעין הסורי. בכל פעם שוחרר
אחרי תקופת מעצר קצרה. משום כך נראה
תמוה מאוד אם המשיך לעמוד בראש דשת
הריגול שנחשפה. אדם הנעצר בכל כמה
חודשים בחשד של ריגול ודאי מבין כי
הוא נמצא בעיקוב מתמיד.
על כל פנים, לטענות שירותי־הבטחון,
גייס תורכי בשנתיים האחרונות רשת עני-
פה של סוכנים בכפרים ערביים בכל רחבי
הארץ, שחלק מהם לא היו אלא סוכנים
של שירותי־הבטחון עצמם.
המגע עם אנשי החזית האדומה בראשותם
של אהוד אדיב ודן ורד החל לפני
שמונה חודשים בלבד. לתורכי היו קשרים
עם כל ארגוני השמאל בארץ מהסיבה הפשוטה
כי הוא בעל חנות הספרים היחיד
בחיפה, שהיה מוכן להפיץ כל מיני חוברות
אידיאולוגיות של ארגונים שונים.
הוא הפיץ גם את חוברות החזית האדומה
של הברית־הקומוניסטית־המהפכנית.
נראה שבשלב מסויים הציע תורכי לדני

בכך עשה אודי את הצעד שהפריד בין
פעילות פוליטית קיצונית, אך לגטימית,
בישראל, לבין פעילות מסוכנת מכמה בחי נות.
הסכנה
הבטחונית ברורה. מחתרת שיהיו
בה חברים צברים ,,ששירתו בצה״ל ב יחידות
מובחרות, עלולה להצליח בפעולות
של ריגול ־וחבלה בצורה אחרת לגמרי
מאשר הקבוצות הכושלות של הפידאיון
הערבי, שפעלו עד כה בשטח זה.
אולם עוד יותר חמורה מכך הסכנה
הפוליטית.
כל ארגוני הפידאיון דוגלים במצע ש פירושו:
חיסול מדינת ישראל והקמת ״מדינה
פלסטינית דמוקרטית, שאינה שייכת
לכת דתית אחת״ ,בה ״יחיו מוסלמים, נוצרים
ויהודים בצוותא, כאזרחים שווי-
זכויות״.
מצע זה לא חיכה שורשים עמוקים
בציבור הפלסטיני, מפני שברור לחלוטין
שהוא אינו ניתן להגשמה. איש אינו מעלה
על דעתו ברצינות שארגוני הפידאיון
יוכלו לנצח ביום מן הימים את צה״ל
ולמגר את המדינה בשדה־הקרב.
כדי לגשר על הפער בין המצע למצי אות,
המציאו הפידאיון תיאוריה נוספת
שהמוני ישראל עצמם יתקוממו בבוא היום
נגד ״מיבנה השלטון הציוני הגזעני״ ויהרסו
אותו במאבק משותף עם אחיהם
הפלסטיניים. את המרד הזה ינהיגו בני
עדות המזרח, המקופחים על ידי השלטון
הציוני, והצברים שנולדו בארץ והם פלסטינים
בני דת משה.

ך \ 1ד ן 1ן | שער החוברת אישראק
1 1 .1 1בצרפתית, אחת מחוברות
מצפן המופצות בעולם על־ידי חברי
מצפן היושבים בעיקר בלונדון, פאריס
וניו־יורק. אנשי ״החזית האדומה״ ראו
באנשי מצפן פטפטנים שאינם מוכנים להגשים
את התיאוריות שלהם הלכה למעשה.
ראשון שיצא לדמשק, נסע לאתונה, שם
צוייד בדרכון סורי, טס לדמשק, הופגש
שם עם מי שהופגש יוחזר לישראל.
ברור שבשלב זה טרם ניסו אנשי המשרד
השני הסורי, שהוא משרד המודיעין,
לנצל את דני למטרות מודיעין.
קרוב לוודאי שאם היו עושים זאת, לא
היה אודי אדיב יוצא בעקבותיו לדמשק.
אודי טס לדמשק מאתונה דרך קהיר,
מבלי שנחקר שם על ידי קציני ביון
מצריים כפי שטען אחד העתונים ביש ראל.
המצרים כלל לא ידעו את זהותו
האמיתית של הנוסע שנחת בנמל־התעופה
של קהיר בדרכון סורי.
רק עם ביקורו של אודי בדמשק נכנסו

** ד השבוע נראה הדבר בעיני כל
י ע כחלום מגוחך. אומנם הפידאיון ני סו
לא פעם להצביע על הפנתרים השחו רים
ועל קבוצות מצפן כעל סימנים המוכיחים
שמתחילה מהפכה בישראל, אבל
הדבר לא היה אמין.
אם נכונות טענות שירותי־הבטחון נגד
מחתרת החזית האדומה, הרי שזה משנה
את המצב. חברים בה צברים מבטן ולידה,
וגם איש עדות המזרח כמו יחזקאל כהן,
שהיה דווקא איש האגף הציוני בכרית
הקומוניסטית המהפכנית והפיץ כרוזים על
דעת עצמו שטענו כי ארגוני החבלה צריכים
להכיר שלאוכלוסיה היהודית בארץ
יש זכות לחיות בבטחון אפילו במצב
הנוכחי.
בשביל כל ארגוני הפידאיון היה פירסום
דבר תפיסתם של הצעירים היהודים, שהיו
חברים בארגון מחתרתי עם חברים ערביים,
בבחינת מתנה משמיים. הם יוכלו
עתה לטעון באוזני הפלסטינים כי אכן יש
ממש בתיאוריה שלהם וכי עתידה לקום
חזית פלסטינית יהודית ערבית למען חיסול
מדינת ישראל.
הדבר עלול לתת בידי הפידאיון נשק
תעמולתי רב עוצמה נגד היסודות המתונים
בעם הפלסטיני, הרוצים בשלום מהיר,
והמוכנים להסכים למדינה פלסטינית ״קטנה״
שתקום בצד ישראל תוך שלום עמה.
זהו הנזק האחד. הנזק השני הוא ביש ראל
עצמה: מחתרת מוזרה זו נותנת נשק
בידי החוגים הלאומניים הקיצוניים ב־
(המשך בעמוד )27

ג׳ הם אונעת הצעירים היהודים החשודים בחבוות בארגון חברה עוני?
דו ורד:

צה״לשבר אותו
הוא רצהלש בו ראת צהי׳ל
^ ני ורד כן ה* ,28 האיש החשוד
1עתה, כי היה היהודי הישראלי הראשון
ברשת הריגול הסורית בישראל ש נסע
לדמשק בחודש יוני ,1972 ויצר שם
מגע עם סוכני המודיעין הסורי, רצה
להיות קצין קרבי בצה״ל.
עובדה שלא פורסמה עד כה והידועה
רק למעטים מבין מכריו של דני ורד, שלא
שירת כלל בצד,״ל, היא שלפני שלוש־עשרה
שנים היה דני ורד חניך הפנימיה הצב אית
בחיפה, אליה התנדב כדי להגשים
את חלומו להיות קצין קרבי בצה״ל.
הוא היה אז ממושקף, צנום וצעיר מכל
בני כיתתו. לבית־הספר העממי נכנם
שנה אחת מוקדם יותר מאשר כל היל דים.
הגננת בגן פשוט לא היתר. מוכנה
להחזיק אותו יותר. הוא היה מפותח, בגוף
ובשכל, מכל ילדי הגן. אחרי בדיקה מיוחדת
התקבל לבית־הספר בלפור.
בחמישית תיכון למד בבית־הספר התיכון
עירוני א׳ .כבר אז חלם ללמוד ׳בפני-
מיה הצבאית. אבל באותה תקופה קיבלו
לפנימיה רק תלמידי שביעיות. שנה אחר-
כך החלו לקבל גם תלמידי שישיות. דני
לא היסס. בבית התנגדו לרעיון. אמו,
בתיה לבית פיקובסקי, מורה למתימטיקה
ממנה ירש את כשרונותיו למדעים המדו-
ייקים והמופשטים, ניסתה להניא אותו
מכך. אבל דני התעקש. אמרו לו :״בסדר,
אבל תסדר את הכל בעצמך. איש לא יע זור
לך.״ הוא סידר את קבלתו לפנימיה
בכוחות עצמו. במבחנים המוקדמים ובראיון
האישי הוא הצליח בצורה מבריקה.
קיבלו אותו מיד, ללא היסוס.
אבל המציאות לא היתה יפה כל כך
כמו החלום. דני לא עמד במאמץ הגופני.
תרגילי הריצה הממושכת בהרי הכרמל,
אימוני־הלילה והמשמעת החמורה התישו
את כוחו. הוא לא יכול היה להתחרות בחבריו
לכיתה המבוגרים ממנו בשנה. הוא
התחיל להרדם בשיעורים, לפגר בלימודים.
בתום השליש השני היה צריך לה־פרד
מהחלום להיות צוער.
הוא חזר לתל־אביב לגימנסיה גאולה,
שם שב והצטיין, התגלה כתלמיד מבריק
במתמטיקה. כשסיים את לימודיו התיכוניים
והוא בן 17 וארבעה חודשים, נסע
שוב לחיפה התקבל ללימודים לטכניון.
שם אירעה ההתנגשות השניה שלו עם
צה״ל.
הוא סבר כי יתנו לו לסיים את לימודיו
ורק אז יצטרך למלא את שירותו הצבאי.
אבל בגלל סיבות בלתי ברורות הופסקו
לימודיו באמצע שנת הלימודים והוא הו־ייל.
היה זה עבורו משבר נורא. הוא נש בר.
בטירונות עשה מעצמו ארטיסט ו־
״פסיכי״ .דני, שבעת הבדיקות הרפואיות
נקבע סוג הבריאות שלו כ־כ/ק ,87 שוח רר
מהצבא בגלל מה שנקרא בסלנג החיילים
״סעיף עצבים״.
ייתכן שזה היה המשבר שלא יכול היה
להתגבר עליו גם ברבות השנים. ייתכן
שהצעיר שהטיף בגלוי ״לשבור את צה״ל״
עשה זאת מפני שצה״ל שבר אותו.
מילדותו היה דני ילד יוצא־דופן
ומתבלט. הוא גדל בבית עובדים ליד
כרם התימנים בתל־אביב. אמו — מורה
למתימטיקה. אביו — עובד עיריית תל־אביב.
בגיל שנתיים היה מתרוצץ במסדרונות
בית־הספר תלמוד תורה לתימנים,
שבשכנות לבית הוריו ברחוב קלישר. מורי
כיתות אל״ף היו מכניסים אותו לכיתה
והוא היה משתתף בשיעורים.
כשהיה בן עשר מצא כלב רחוב רטוב
ליד ביתו. הביא אותו הביתה. אמר להו ריו
:״הילדים היכו אותו.״ ההורים רצו
לזרוק אותו יחד עם הכלב. אמד דני:
״אם תזרקו אותו אני לא אעשה שיעורים.״
הכלב נשאר בבית משפחת ורד 13
שנים.
בן 13 נתפס על-ידי המישטרה במוסך
התברואה של עיריית תל־אביב, משם ני

להתפלח לאיצטדיון באסה ביפו, כדי
לחזות בתחרות כדורגל של קבוצת שמשון,
שהוא נמנה על אוהדיה המושבעים
ביותר. המישטרה החזיקה אותו עד שעת
לילה מאוחרת ללא אוכל ושתיה.
הביאו אותו על כך בפני שופט־נוער.
אחרי שזה נזף בו, פנה אל דני ושאל אותו
:״נכון שלא תעשה את זה שוב!״
דני השיב לשופט בו במקום :״אם אבא
לא יתן לי כסף אני אעשה זאת שוב.״
כששוחרר מצה״ל כ״פסיכי״ לא חזר
עוד לטכניון. הוא חיפש את מזלו בניכר.
נסע ללונדון, לא הצליח להתקבל שם ל לימודים,
הרחיק עד לארצות-הברית, שם
התקבל לאוניברסיטת מייאמי, למד מתמטיקה
בהצטיינות. עקב הצטיינותו זכה
במילגה, לא היה צריך לשלם את דמי
הלימוד. לפרנסתו עסק בעבודות שונות.
במיוחד התמחה בעשיית פיצות והובלת
פיצות, התגאה כל הזמן כי הפך מומחה
ראשון במעלה למאכל איטלקי זה.
אותה תקופה, תקופת לימודיו הראשונות
בארצות־הברית, לא היו דיעותיו הפוליטיות
קיצוניות. להיפך. הוא הדריך
במחנות קיץ של התנועה הציונית יהודה
הצעיר. באחד הימים אף פורסמה תמונתו
בהבלטה באחד העיתונים במייאמי. צחוק
הגורל הוא שדווקא האיש שהכריז מיל־חמת
חורמה על הציונות, הופיע בתמונה
כשהוא חבוש כובע טמבל ונושא בידו את
דגל המדינה, במצעד של האומות שנערך
באוניברסיטת מייאמי.
נראה שהשינוי הקיצוני חל בנפשו וב־דיעותיו
של דני ורד רק אחרי מילחמת
ששת־הימים. הוא הסתובב אז בחוגי השמאל
הקיצוני בארצות־הברית, אימץ ל עצמו
את הדיעות שראו במדינת ישראל
מדינה אימפריאליסטית וכובשת. שם, ב־ארצות-הברית,
הפך לאיש מצפן.
כאשר חזר דני לישראל ב־ ,1968 הוא
נעצר בנמל־התעופה בלוד. לשילטונות הביטחון
היה מידע מוקדם על פעילותו השמאלנית
הקיצונית בארצות־הברית ועל
קשריו שם עם חוגים עויינים למדינת יש ראל.
הוא נלקח לחקירה, פנקס הכתובות
שלו הוחרם. לא נמצא כל חומר מרשיע
נגדו, אבל היה צריו להיות ברור לו, שמרגע
בו דרכה כף רגלו על אדמת ישראל
הוא נמצא במעקב מתמיד.
הוא התחיל ללמוד בטכניון בחיפה

לקראתיהתואר השני, שימש גם כאסיסטנט
למתמטיקה. שם היה גם מראשי הפעילים
השמאלניים ואף נעצר פעם יעל
ידי המישטרה באשמת הדבקת כרוזים.
שם, בטכניון בחיפה, גם נפגש דן
ורד לראשונה עם אהוד אדיב, בן קיבוץ
גן־שמואל, שהיה פעיל יחד עמו במצפן.
דני לא החזיק מעמד זמן רב בטכניון
בחיפה. הוא הגיע במהרה למסקנה
כי ״המתמטיקה זה לא הכל בחיים״,
עבר לתל־אביב, שכר לעצמו דירה, ובצד
פעילותו הפוליטית העניפה, שהתבטאה בהשתתפות
בהפגנות רבות, עסק בהוראת
מתמטיקה ופיסיקה בבית־הספר התיכון העירוני
ג׳ ביפו.
כיוון שלא היה בעל הסמכה להוראה כמורה
תיכון, המשיך במקביל להוראה גם
בלימודים באוניברסיטת תל־אביב כדי לקבל
הסמכה להוראה במתמטיקה ופיסיקה.
באוניברסיטת תל־אביב פגש את שו

וילנסקי, בת למשפחת סוחרי ברזל
אמידה, שהוריה הם שומרי מסורת.
דני לא הסתיר את דיעותיו השמאלניות.
הם היו ידועות לאשתו ולהוריה. כאשר
שמעו ההורים על תוכניתה של הבת להינשא
לדני הם ניסו למנוע זאת בכל כוחם.
הם הזהירו את בתם מפני נשואים
עם ״הקומוניסט הזה״ .האהבה היתד, חזקה
יותר. לפני כחודשיים נישאו דני ושולה
בחתונה חגיגית בבית־הרופא בתל־אביב.
את החתונה ערכו כמובן הוריה של שולה,
שהשלימו עם נשואי בתם.
אבל השמחה המשפחתית לא ארכה זמן
רב. לפני שבועיים נפטרה אמו של דני,
אחרי מחלת כליות ממושכת, שבמשך שנתיים
טילטלה אותה בין ביתד, לבתי־חו־לים
שונים. דני נעצר בביתו על־ידי
חוקרי המישטרה בתקופת השבעה על אמו,
כשהוא עוסק בתיקון מבחנים במתמטיקה
של תלמידי אוניברסיטת תל־אביב.

י חז קאלכ הן:

גורדה סיומו
לעזור

*** בזע אחרי שנעצר, עדיין לא ידעו
חוקריו של יחזקאל כהן ,30 ,בן
למשפחה מיוצאי עיראק ובוגר אוניברסיטת
תל־אביב בחוגים להיסטוריה והמזרח-
התיכון, אם היה לו חלק בפעילות רשת
החזית האדומה, או שהוא רק ידע על
פעילותה י המחתרתית ותוכניותיה ושתק.
אבל בשלב מסויים של החקירה נשבר
יחזקאל, ששירת בצה״ל כחובש, סיפק ל חוקריו
את כל העובדות שלא ידעו אודותיו.
הוא עשה זאת מרצונו הטוב ללא
כל לחץ.
״גולדה אשמה בכל,״ אמד השבוע אביו.
אמו חולת הלב של יחזקאל, שהוא צייר
חובב המקדיש הרבה שעות לציור, שוכבת
רתוקה למיטתה מאז נעצר ואינה חדלה
לבכות.
״למה הם נזכרו רק עכשיו לאסור אותו
ז״ שואל אביו ישל יחזקאל .״בידיים
שלי כתבתי מכתב לגולדה עוד לפני הדבה
חודשים שתעזור לי להציל את הילד הזה.
לא קיבלתי כל תשובה.״
מצטט אביו של יחזקאל כהן, שתקופה
מסויימת היה פעיל בחוגי הפנתרים השחורים.
מתוך המכתב שכתב לגולדה :״לאחר ך 11ן)ן ך אחד מציורי. הנוף בצבעי
קבלת זעזוע בעקבות אי־קבלת עבודה מתשמן
שהיה מצייר יחזקאל
11 91 אימה ובעקבות התאבדות יצחק נקר, חבכהן,
מוצג בפתח מלון נרקיס ברחוב היררו,
הבחנתי בשינוי מהותי בדיבוריו. עברו
קון, שם עבד יחזקאל כהן כפקיד־קבלה.
עלינו ימים ולילות שלא עצמנו עין.
השגחנו עליו שלא ישלח יד בנפשו .״כתבכמה
מדינת ישראל צודקת וכמה היא טובה
תי לגולדה,״ אומר האב :״אנא, הצילי
את בני מידי הקיצונים האלה.״ קריאתו לערבים. וכמו.שהוא סיפר לי אפילו הערבי
השתכנע בסוף. אחדי שלושה חודנותרה
ללא מענה.
שים, אותו חבר פגש את יחזקאל ושמע
בתקופה בה למד יחזקאל באוניברסיטת
אותו מדבר על המדינה ומלכלך את כולם.״
תל־אביב התקבל לעבודה במכון שילוח.
האב ההמום אינו תופס עד היום :״למה
בתום אחת החופשות שנטל מן המכון כדי
נתנו לזה לקרות? למה נתנו לאנשים
להתכונן לבחינות לא התקבל חזרה לעבודה
.״זה מה שהרג אותו,״ אומר אביו. כאלה להשתלט על הנשמה של הבן שלי,
•שהיה פעם פטריוט?״
״כשפיטרו אותו מהעבודה היד, יושב בבית
כל היום, יושן ובוכה. צעקנו עליו , :לך
בחודשים האחרונים מצא יחזקאל את
מחייתו כפקיד קבלה בבתי־מלון מדרגה
תמצא לך עבודה אחרת׳ ,אבל הוא בשלו :
,אני שחור, המקומות הטובים -שמורים רק
נמוכה בתל־אביב. בעיקר היה עובד שם
במשמרות הלילה. סיפר אודי חקלאי, בעל
ללבנים׳.״
״יום אחד,״ ממשיך האב בסיפורו ,״הוא
מלון נס־ציונה :״חזי היה דווקא בסדר
בא אלי עם קטע של עתון שם היה כתוב :
גמור. לא היו לי איתו שום בעיות. רק
,האוניברסיטה אבלה על מות יצחק נקר׳.
פעם אחת, כשדיברתי איתו התפרץ בטעהוא
הראה לי את המודעה ואמר , :זה חבר
נות על ההפליה בארץ. הבנתי שהוא מקורב
שלי. הוא התאבד בגלל שלא קיבלו אותו לפנתרים השחורים.״
במלון אילת ברחוב הירקון בתל-אביב,
לעבודה. אתה רוצה שאעשה כמוהו י׳
מאותו יום התחלתי לפחד עליו.״
בו עבד גם כן, נאלץ חזי לעזוב את העבודה
בשל ויכוח שניהל עם תיירים מ־הפחד
הוביל את האב לפסיכיאטר, דחף
ארצות־הברית על זכותה שיל ישראל לאותו
לשלוח את המכתב לגולדה. בחדרו
החזיק בשטחים. התיירים נדהמו מדיעותיו
של יחזקאל, מוקף בכתביהם של מאו,
צ׳ה גבארה ומרקוזה, פאר ספרייתו של הקיצוניות של פקיד הקבלה, התלוננו בהנהלה
וחזי פוטר מיד. הוא עבר לעבוד
הצעיר המדוכא, ישב האב השבוע והעלה
במלון נרקיס הסמוך, לשם גם הביא את
זכרונות מרים :״איך יכול להיות שבמשך
אודי אדיב לעבודה. אודי, הקיבוצניק לכמה
חודשים הוא השתנה מצד אחד ל־שני.
כתבו אלמונים על
¥1ד *1 1״
דלת ביתו של דוד אני זוכר, כשהוא היד, באוניברסיטה נתנו
שעבר, היה עובד במלון רק בשבתות ודק

קופפר, בבת־ים. קופפר, פועל בניין, בעל לו פעם עבודה לרשום שמות של ער בבקרים. אחרי שעבד שלושה שבועות
עבר פלילי, נעצר כחשוד בהשתתפות ב בים בגדה. הוא וחבר שלו יצאו ועב הודיע כי הוא יוצא למילואים ולא חזר
רשת הריגול הסורית. השכנים בבת־יס דו בכל הגדה. החבר הזה סיפר לי איך עוד לעבודה.
שיחזקאל תפס פעם ערבי ושיכנע אותו
(המשך בעמוד )27
ממררים את חיי אשתו, דורשים לתלותו.

ארית קמתי, הציירת הזוהרת, מתלבשת
בשוק הפישפשים ז --

מודרני

ציור של ארית לספר
שיריו של ידידה עידוא
בן־גריון ז״ל, העומד לצאת בזמן הקרוב.
אבל

ך* י א מו ת ק מופרעת,
מעריך מקוריות.״
כשסטיב גילסטון, בעל בוטיק־התקלי-
טיס התל־אביבי מנגו, מגדיר כך את אדית
קמחי — הוא צריך לדעת.
אחרי הכל, הוא שותפה לחיים זה למע לה
משנה.
ואם נכונה הגדרה זו — הרי שלא היתה
יכולה להיות חלוצה מתאימה יותר, ש־

ארטע זאכען

אני

אדיח מגנת

ארית, לבושה ג׳ינס קרועים בברך בקפדנות מירבית, מודות
אלטע־זאכען בחנות בשוק בצלאל. אחרי שחיממה בין
חלקי צינורות, חבלים, אביזרי שרברבות וספרים בכל שפה, מצאה חולצה ציבעונית
הנחשבת לשיא האופנה כיום. המחיר — שלוש ל״י. למטה; עם הידיד, סטיב גילסטון.

הכר מפושפש

חזיון מעורר נוסטלגיה, זה, המזכיר
את אופנת שנות העשרים, מקורז
בשווקי הפישפשים של יפו, תל־אביב ולונדון. השימלה עלתה לאדית
חמש ל״י בשוק הפישפשיס ביפו. החולצה בעלת צווארון התחרה
הויקטוריאני — ארבע ל״י. הכובע — שמונה ל״י. המיטה נקנתה בשוק
תביא לארץ את האופנה האחרונה, הנחשבת
לשיא המודרניות כיום — אופנת שווקי
הפישפשים.
בפאריס, אפשר לראות כיום גברת נכבדה
מהחברה הגבוהה מגיעה במרצדס או

הפישפשים בלונדון
בתל־אביב. בתמונה
עלה עשר לירות 1
עשוי על עץ,
העובד גם הוא

הסיטרואן שלח לשוק הפישפשים, יוצאת לסיו
סיסטאות הציוריות, חוזרת כעבור שעה ארוכו
שלל יקר: מעיל פרווה עבש מיושן, מלא !
מעשה־ידי הזמן והעש. באותו ערב, אפשר
לראותה מופיעה עטופה בסחבה זו בקבלת־פנים

אחד גדול. מספר פעמים בשבוע, היא
יוצאת לסיורים בשוק בצלאל התל־אביבי,
או בשוק הפישפשים ביפו, נוברת שעות
בין הררי האלטעזאכן, יוצאת עם מיבחר
ענתיקות.

המין חשוב —

ימים אלה, חלה הפסקה במסעות-
הצייד האינסופיים שלה בין הפיש־

הנר זהב

ארית בשימלה מוזהבת — מתנתו של מטיב, שגילה את היצירה 1
הזו בשוק הפישפשים בלונדון. שימלה זו תלבש אדית בפתיחת
התערוכה שלה בלונדון, בעוד כחודשיים. ליד אדית — ידיד מקנדה, בתנוחה הולמת.
פשים. אדית עדיין לא התאוששה ממותו
של ידידה הקרוב, עידוא בן־גריון. עד
ערב מותו, עבדה איתו על הוצאת ספר־השירים
החדש שלו, שייצא לאור בימים
הקרובים.
במקום זאת, היא משקיעה עצמה בתערוכת
הבובות העתיקות שהיא עומדת
להציג .״הכי חשוב לי כיום, זו העבודה,״
היא אומרת .״תמיד, לא רק עכשיו. באהבה
אני לא מאמינה — למרות
שאני נהנית לתת לאנשים ולקבל מהם.
גם המין איננו עיקר חיי. זה חשוב, אבל
לא הכי חשוב.״
הצעירה ילידת רומניה, בעלת העור
הלבן כשלג — היא שונאת שמש על פניה
או גופה — מרגישה עצמה נבוכה קצת,
כשהיא יוצאת לרחובות תל־אביב במלתחה
החדשה שלה .״קצת לא נעים לי שכולם
מסתכלים עלי,״ היא אומרת, ואפשר להבין
אותה .״בגלל זה, אין לי כמעט לאן ללכת
עם כל הבגדים שלי.״

רית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, רומנית
ואידיש — נחשבה תמיד לאחת הצעירות
היפות בארץ. האופנה החדשה, רק חזרה
והוכיחה זאת: אפילו מלתחתה הנוכחית,
לא הצליחה לפגום ביופיה של מלכת-
הפישפשים.

י ק לא
נישואין

מנורה ומפת־השולחן הרקומה — בשוק בצלאל
מעלה: הכובע המרשים, מפייטים מבריקים —
ק הפישפשים אשר ביפו. הציור המקורי, שהוא
דת אביה של ארית קמחי, שהוא צייר
בעץ בעבודת אינטרזיה יחידה במינה.
ארת, מתחרה עם אחרות בגילן של העתיקות
שעל גופה.
בישראל, החדירה את האופנה הזו ארית
קמחי, הציירת הערמונית בת ,27 שהפכה
את כל מלתחתה וריהוט ביתה למוזיאון

תערובת

לונדון, שימלה
וחגורה עצמית.

מכנסוניס מפוספסים
ומגפי פלטפורמה מאוטנטית
של הסבתא,
איכשהו, הכל מסתדר.

דית הגרושה אינה מתכוננת להתחתן
\ 4עם ידידה סטיב, או עם מישהו אחר.
״עברתי את זה פעם, ולא נהניתי,״ היא
מגלה .״אני לא רוצה להתקשר בגלל איזה
חוזה, שבעיני הוא חסר־משמעות. גם הורי
מסכימים עם זה.״
כפי שהשלימו, מן הסתם, גם עם האופנה
החדשה של בתם, המסתובבת במחלצות
מימי הסבתא, וממלאה את דירתה רהיטים
תואמים.
אך לפחות נחמה אחת יש להם. בתם
הצימחונית (סלט־ביצים ולבן) הדוברת עב
אנטיקה

ההדום
האדום עלה
חמש ל״י בשוק הפיש־פשים
— נקי מפישפשים. הכורסה המסוג־ננת
עלתה הון תועפות — שבעים ל״י.

במיפלגות אחרות יש מאבק על כ בוד ־
^ אשר נפגשו לאחרונד. ראשי סיעת
* ₪למיפנה וסיעת רפאל במסד״ל לחתימת
ההסכם ביניהן על חלוקת חשילטון
במיפלגה, היו המנהיגים הידועים־בציבור
של סיעת למיפנה — השרים יוסף בורג,
ומיכאל חזני — בחו״ל. על ההסכם בין
הסיעות — שלהן רוב במוסדות המיפלגה
— חתמו, איפוא, מטעם סיעת רפאל ד״ר
יצחק רפאל עצמו, ומטעם סיעת למיפנה
רפאל בן־נתן.
בורג וחזני טילפנו מחו״ל, ביקשו לעכב
את החתימה עד שובם, אולם איש לא
שעה להם.

כאשר שאלו לאחר מבן עיתונאים
את אנשי למיפנה באם ההם•
בם כתוהה. שהרי השרים לא חתמו
עליו. נענו כביטול :״חזני
וכורג ץ החתימות שלהם לא מחייכות
בלום. הקובעת היא חתימתו
של רפאל כן־נתן.״

הביזנס —
קו ד מי ס לכל

ח״כ יצחק רפאל

ן* יפור משעשע זה מגלה את האמת
^ על אופייה של מפלגה זו, שהצליחה,
בזריזות מעוררת קינאה, של אנשי־עסקים
מיקצועיים, להוות את לשון־המאזניים המפלגתית
בארץ מאז קום המדינה, לזכות
בנתחים כבדים מטובות ההנאה של השיל־טון
— מעל ומעבר לגודלה היחסי.
.שכן מיהו רפאל בן־נתן זה, שחתימתו
קובעת יותר מחתימת ראשי המיפלגה —
או לפחות, אלה הנחשבים בציבור כראשי
המפלגה י
רפאל בן־נתן הוא הבום של מחלקת
המיסים של המפד״ל.

ועמדה זו, כמפד״ל, היא רצי

נית הרכה יותר מאשר תפקיד

ח״קאברהמלמד

כי במפד״ל, יותר מבכל מפלגה אחרת
בארץ — מדבר הכסף.
הבוסים האמיתיים של המיפלגה —
שולטים בכסף. את הכבוד לשבת בכנסת
ובממשלה — הם משאירים לאחרים.
ארץ־ישראל השלמה או הלא־שלמה —
דו־קיום בצוותא עם החילוניים, או גישה
קיצונית כלפיהם — התאמת ההלכה לחיים
המודרניים, או הקפדה על קוצו של יוד —
צעירים מול זקנים, במלחמת הכיסאות —
כל אלה הן בעיות חשובות ללא ספק ב־מפד״ל.
חשובות
— אך מישניות.
כי יותר מהן — חשובים העסקים.
ואת ניהול העסקים — את השליטה
בעשרות המיליונים הכבדים, בתקופה העתידה
— קבעו הבחירות האחרונות.

שינאה ־—
ושיתוף־פעולה

ה שר יוסף בו רג

ץ ץ אכק הסיעות השונות על השיל-
(ו טון במפלגה לאחר הבחירות עתה,
איפשר לראשונה לזרוק אור על מוקדי המאבק

תוצאות הבחירות היו:
• סיעת לנויפנה קיבלה כ־״.277
• סיעת הד״ר רפאל — כ־״.247
9חוגי הצעירים, בראשות חברי-
הכנסת זבולון המר ויהודה בן־מאיר —
.1970
9סיעת השר זרח ורהפטיג ורכז המפלגה
אליעזר גואלמן(״הסיעה המרכזית״)
— .1470
9היתר התחלקו בין הקיבוץ הדתי
והמושבים.
המשא־ומתן, שהחל לאחר היוודע תוצ־

אות הבחירות, דמה יותר להתמקחות בין
מנהלי חברות כלכליות על מיזוג מאשר
למשא־ומתן בין ראשי מיפלגה הטוענת לאידיאולוגיה.
המחנות
האידיאולוגיים נמוגו. במהלך
עשרה ימים, חתמו חוגי הצעירים — המצהירים
על שינאתם לד״ר רפאל במישור
הפוליטי — על הסכם עמו. במקביל, ניהלו
משא־ומתן מתקדם עם סיעות למיפנה
והמרכזית. שתי סיעות אלה ידועות בעמדות
ה״יוניות״ של מנהיגיהן — בעוד
הצעירים הם מאנשי הסיפוח וארץ־ישראל
השלימה.
אולם האידיאולוגיה לא חיוותה כל גורם
במאבק. המשא־ומתן חיה על השליטה
במחלקות השונות של המפד״ל ועל כס־פיהן•
בסופו
של דבר, חתמו על הסכם סופי
לחלוקת השלל סיעות רפאל ולמיפנה.

הסבם זה השאיר בידי סיעת
למיפנה את מחלקת המיסים החשוכה
של כן־נתן. בן תמשיך
הסיעה לאחוז כגיזכרות, שאף עניינה
בסף ותרומות. הסיעה תקכל
גם מחצית ניהול מחלקת האיר
גון, השלטת בסניפי המיפלגה.
סיעת רפאל תשאיר בידיה את קרנות-
הגמל, היונקות ישירות מחברי־המפלגה,
המשלמים מיסים למחלקת המיסים. כן
תשלוט סיעת רפאל בהקצבות הסוכנות.

ה ת מנון הענק מפד״ל היא, קרוב לוודאי, העסק
( \ הגדול, המסובך והרווחי ביותר במדינת
ישראל. היא דומה לקבוצת חברות,
לתישלובת־ענק — מעין תמנון עסקי.

השולח שלוחות לכל מקום ממנו ניתן לינוק
כספים.

תמנון־ענק זה מעסיק רכבות
איש בשבר מלא. הם ומשפחותיהם
תלויים כו: מיספר חברי ה
מפד״ל שהתפקדו ככחירות שנער
בו זה עתה, הוא 110 אלף. מיס-
פר המצביעים לכנסת עבור ה
מפד״ל — היה 138 אלף. הזהות
כין התלויים כלכלית כחכרת־הענק
הזו, וכין המצביעים עכורה —
ברורה.
מקורות המימון של המפד״ל, הקשרים
הפנימיים ביניהם, ושליטת הסיעות השונות
שם — מסובכים להפליא. אך גם
מרתקים, למי שמעוניין ללמוד לאן זורמות
הלירות המיסכנות המקולפות ממשכורתו
של כל אזרח.
כמו הנילוס האדיר, יונקת המפד״ל את
כספיה מאינסוף יובלים (ראה דיאגרמה).

אחד מהם הוא הסוכנות היהודית.
ממקור זה, זובה המפד״ל כסכומים
הצנועים הבאים :
9מיליון דולר — 4.2מיליון ל״י —
לשנה מקבל גוף של המפד״ל הנקרא קרן
ארץ־ישראל.
תיאורטית, נועדו מיליון דולר אלה להתיישבות.
בפועל, מקבל המונח התיישבות
פירוש נרחב למדי במפד״ל.
לדוגמא: היתה זו קרן ארץ־ישראל שמימנה
את התשלום עבור ביטול מירוץ-
המכוניות באשקלון בשבח, בזמנו.
כן מממנת הקרן את המרכז לחינוך
דתי של המיפלגה, המטפל בחינוכם של
180 אלף תלמידים דתיים (מתוך 880 אלף
כלל התלמידים בבתי־הספר בישראל).
שולט בקרן, ובמיליונים שלה, הוא הרב
יהודה אלינסון, מסיעת רפאל.
מיליון דולר אלה אינם כמובן תרו־

סגפד־״ל נטוש המאבק עד כסף. כסף. כסך
טישרד החקלאות.
מישרד המסחר והתעשיה
הסתדרות העובדים
מישרד השיכון ומינזזל
מקרקעי ישראל

קרן הקיבוץ הדתי

הקיבוץ הדתי

מפעלי תעשיה וופיתוח כישראל
חכרת טשה״ב

מישרד הדתות

מרכז המוסדות הכלכליים
ט?סטיי עזתה
אופאר

איגוד מקצועי הפועל.המזרחי

כנק המזרחי המאוחד
חכרה קדישא

ככד אווז שלומיככד אווז תוחלת

ה מ 3ד ״ ל

100 סניפים

הרכנות הראשית

יציב

כיצור כידוטטל
רצח־כהס
חמד ויפעת

עזרת תור:ה — תל״אכיב

המושכים

קרן ארץ ישראל
מרכז לחינוך דתי
מרכז ישיכות כני עקיכא

ק ת המושכים
ארגוני הקניות

מישרד הפנים

מפעלים אזוריים

מישרד החינוך

מתה היחידה של הסוכנות למפד״ל
הקצבות נוספות, המופיעות בגלוי בתקציב
הסוכנות — 15 מיליון ל״י.

ע ס קי ם
אדידי־היקף

ף• ן זוכה המפד״ל לתקציבים נוספים
מטעם המחלקה להתיישבות בסוכנות.
מחלקה זו מזרימה כספים ל־ 15 הקיבוצים
ו־ 64 המושבים של המפד״ל — עסקים
אדירי־היקף: מאזן קרן המושבים של ה־מפד״ל
הוא 15 מיליון ל״י. למושבים יש
אירגוני־קניות, שמאזניהם מסתכמים ב־
400 מיליון ל״י. לאירגוני־הקניות יש מיס־עלים
איזוריים שונים. וכן הלאה וכן הלאה.
תרומתה — הגלוייה — של הסוכנות
מסתכמת בהעסקתם של 700 חברי המפד״ל
בג׳ובים שונים במישרדיה, בהתאם לכוחה
של המפד״ל בבחירות.

מקור נום?,המזרים את כספיו
לנילוס הפיננסי הזה הוא ההסתדרות
הציונית — 39 מיליון ל״י.
המיליוגים זורמים
^ לאה. אחרי הסוכנות וההס־
\ \ תדרות הציונית, מניע תורו
של מישרד החינוך לנדס.
הוא מממן את תלמידי בתי־הספר העממיים
הדתיים. במסגרת חינוך־חובה. הוא
מממן גם ישיבות — למפד״ל יש גוף בשם
מרכז ישיבות בני עקיבא, שנכסיו נאמדים
במאה מיליון ל״י. למרכז זה יש 36 מוסדות,
בהם לומדים כ־ 7,000 תלמידים.

הבא כתור, מאליו מוכן, הוא

מישדד הדתות — השייך למפד״ל באמצעות
השר זרח ורהפטיג.

מישרד הדתות מממן את צרכי החינוך
הדתי שאינם מכוסים ע״י מישרד־החינוך.
דוגמה קלילה: למיבנים דתיים — 2.5
מיליון ל״י.
מישרד הדתות מממן גם את הרבנות —
מקור מישרית ותהציבים עצום.

שיכר נוסך, ממנו זורמים כספים
למפד״ל, הוא מישרד המיסהר
והתעשייה.
למישרד זה יש חברה בשם מיפטלי
תעשייה ופיתוח בישראל, וחברה זו הקימה
שורה של מיפעלי תעשייה — בשותפות
עם מרכז המוסדות הכלכליים של המפד״ל.
האיש החזק במרכז המוסדות הוא יו״ר
ההנהלה, ח״כ אברהם מלמד מסיעת למיפ־נה.
אולם
יו״ר המרכז הוא מרכז המפד״ל,
אליעזר גואלמן, מסיעת ורהפטיג.
כך, מגינה כל סיעה על האינטרסים שלה
בגוף זה. מרכז המוסדות יחד עם הסתדרות
המזרחי והפועל המזרחי, מחזיקים במניותיהם
של שגי בנקים.
האחד הוא בנק המזרחי המאוחד, שמאזנו
מגיע ל־ 800 מיליון ל״י, ולו 42 סניפים
ומאות עובדים. יו״ר מועצת המנהלים של
הבנק הוא שר־הפנים, ד״ר יוסף בורג,
וסגנו הוא השר מיכאל חזני — שניהם
מסיעת למיפנה.
הבנק השני הוא בנק אדנים, שהיקף
מאזנו 100 מיליון ל״י. יו״ר מועצת המנהלים
שלו — יצחק רפאל. כך, התחלקו
הסיעות בשליטה בבנקים.
שני הבנקים, אגב, קיבלו לאחרונה מ־בנק-ישראל
כ־ 20 מיליון ל״י בריבית נמוכה
ביותר, כסובסידיה. עוד שיבר נפתח.
מרכז. המוסדות שולט גם בחברת הבנייה
משהב, שהיקף עסקיה 30 מיליון ל״י
לשנה. מנהל משהב הוא יצחק ייגר —
מסיעת רפאל.
משהב ניזונה מתקציבי מישרד השיכון

ומקבלת קרקעות ממינהל מקרקעי-ישראל.
על־ידי חלוקת קרקעות לחברות הבנייה
המפלגתיות, מעניקה למעשה המדינה כספים
למפלגות. עוד שיבר.

מו ס ל מי ם
למען המפד״ל

** קור מימון ממשלתי נוסף הוא
מ מישרד־הפנים — הנמצא נם
הוא כשדיטת המפד״ל.
תקציבו הישיר של המישרד הוא 27
מיליון ל״י בלבד — אולם הוא זה המממן
את הרשויות המקומיות 155 :מיליון ל״י
לתקציב שוטף, ועוד 52 מיליון לתקציב
פיתוח.
דוגמה נוספת: בלחץ מישרד הפנים,
מעבירות הרשויות המקומיות כספים למכשיר
אדיר הקרוי המועצות הדתיות.
חבר המועצות הדתיות — גוף שהקימה
המפד״ל — מונה 176 מועצות, המעסיקות
בשכר מלא 1,430 איש. תקציב המועצה
הדתית של תל־אביב לדוגמה, הוא 7.2
מיליון ל״י.
הלאה: לכל מועצה דתית — הסתעפויות
רבות: החברה־קדישא, למשל, כפופה למועצה
הדתית. החברה־קדישא הגדולה
ביותר — של תל־אביב — מנוהלת על־ידי
יעקב לסלוי — שהוא גם אחד ממנהליו
הבכירים של בנק המזרחי.
הסתעפות נוספת: למועצה הדתית של
תל־אביב גוף הקרוי עזרת תורה, התומך
באופן מלא ב־ 200 רבנים ומשפחותיהם.
לסלוי הוא היו״ר גם של גוף זה.
המועצות הדתיות אחראיות, בין היתר,
על אלפי בתי-הכנסת — הממומנים על-
ידי מישרד הדתות והמועצות הדתיות.

מקור סספים עצמאי נוסף של
המפד״ל היא ההסתדרות הכללית.

95 אחוז מחברי המפד״ל מאורגנים
בהסתדרות הפועל המזרחי. היתר, חברים
במזרחי.
הפועל המזרחי הוא אירגון מקצועי —
המסופח להסתדרות. חבריו — כמאה אלף
איש — משלמים מס־חבר, כמו יתר חברי
ההסתדרות. זו מנכה את חלקה של קופת-
חולים. יתרת הסכום — המועברת בדרך
כלל לתקציב הוועד־הפועל — ניתנת גם
למפד״ל.

לחץ

להסדר

ך* הכנסות ממקור זה, כל שנה, הן
1 1כשלושה מיליון ל״י. השליטה בהכנסה
זו היא בידי מחלקת המיסים — בראשות
האיש החזק של המפד״ל, רפאל בן־נתן,
וסגנו, אליהו חן־ציון.
שני אלו שייכים עתה לסיעת למיפנה —
אולם הם היו מראשי הלוחצים להסדר עם
סיעת רפאל. בעסקים, אסור להסתכסך.
מקור כוח נוסף של מחלקת המיסים —
מנגנון גובי״המס, שהוא חלק ממנגנון ליש־כת־המס
של ההסתדרות — אך נפרד
וכפוף למרות המפד״ל.
הלאה 100 :אלף חברי הפזעל־המזרחי
משלמים כל חודש לקופת־פנסיה. ההכנסות
מתשלומים אלו, לקופות־הגמל של המם־
ד״ל — הן כ־ 120 מיליון ל״י לשנה.
בהתאם לחוק, ו 150/0מסכום זה הוא
לשימוש לפי שיקול־דעת הקופות — שליטה
חופשית ב־ 18 מיליון נוספים לשנה.
היתרה, מושקעת מחציתה באיגרות־חוב
של האוצר* ומחציתה באיגרות־חוב של ההסתדרות.
בין
המפד״ל להסתדרות קיים הסדר,
לפיו המחצית ההסתדרותית — תושקע
בעיקר במיפעלי המפד״ל. והרי מקור
(המשך בעמוד )26

_נוי

נעונה בוית־מיוח
לבנו -ובאותו זמן
בפאריס הוא נעצו באשמת
גניבה ־ והעובי
טוענים:
לא רוצים לחרוג אותו. תשכנעו אותו לחזור.
חבל על כל יום. כי כשנחליט סוף-
סוף להתלבש עליו, נתפוס אותו — וזה
יהיה הרבה יותר גרוע,״ הפציר אריה ניר,
נציב שירות בתי־הסוהר, באוזני עורך-
הדין של מיכאל, חיים משגב, ובני מש פחתו
של מיכאל.
המשפחה היתד מוכנה לשתף פעולה.
היא העדיפה לראות מיכאל כלוא וחי —
מאשר חופשי ומת.
אד מיכאל סירב להשתכנע.
כשלושה חודשים אחרי בריחתו נכנסה
אשתו בתיה להריון.
זמן קצר אחרי זה, הצטרף לביתו של
הזוג יעקוב רק, שברח מהכלא בעקבות
מיכאל חברו — למרות שמועד שיחרורו

״הוא התנקש בוו
נצי\ המחבל״ בצרפת!״

אביו של מיכאל, משה פסי־ה
11ך
שי — רצף במקצועו — כפי
1\ 11ב
שצולם בברית־המילה של נכדו יואל, בנו
של מיכאל. למעלה: מיכאל פטישי ואשתו
בתיה, לה נישא בעת שישב בבית־הסוהר.
ף* מבט ראשון, נראו שלושת הגב-
*1רים בקונטסה הכחולה, שחנתה מול
ביתה של מישפחת פטישי בנווה־אשכול
שבקריית־עקרון, תמימים למראה.
מתוך הבית הקטן, שלא נבדל בכלום
מהבתים שסביבו, בקעו קולות צחוק והמולת
חוגגים: יואל, תינוקו של מיכאל
פטישי (מחפוד) ,הוכנס בבריתו של אברהם
אבינו.

כולם היו שם. סבא וסבתא, אחים ואחיות,
גיסים וגיסות. חברים הדוקי מכנסיים,
וזקנות בלבוש תימני מסורתי.
כולם. חוץ מאבי התינוק עצמו.
שכן מאז נולד בנו, לא זכה מיכאל סח־פוד,
עבריין נמלט, לראותו אלא לרגעים
קצרים. הוא היה מתגנב לבית, מעיף מבט
בתינוק, ונמלט הלאה.
גם עכשיו הם חיכו לו. שלושה גברים
בקונטסה כחולה.
״הבולשת פה,״ עברה השמועה בין החוגגים.
אלא
שהפעם, ביזמה הבולשת את זמנה
לריק. באותם רגעים שהבלשים ארבו למיכאל
פטישי בעקרון הנידחת, היה זה
כבר בידיה של מישטרת פאריס. יום קד
דם לכן, עצרו הצרפתים את מיכאל ואת
חברו לבריחה מהכלא, יעקוב רק, בשעה
שניסו לגנוב מכונית.
עד כאן, היה הסיפור שיגרתי. בשלב
זה, הוא זכה להתפוצץ בכותרות ראשיות
ברחבי העולם.
היה זה כאשר אירגוני־המחבלים בפאריס
טענו כי מיכאל ויעקוב לא היו כלל
עבריינים קטנים — אלא שליחים ישראליים.
לטענת הערבים, היו אלה יעקוב
ומיכאל שהתנקשו בחייו של מחמוד אל-
המשארי, נציג האירגון לשיחרור פלסטין
בצרפת, על־ידי הטמנת פצצה בדירתו, והפעלתה
מרחוק באמצעות גלי רדיו או
צילצול טלפוני. המשארי נפצע קשה בהתפוצצות.
טענת
הערבים התבססה על העובדה כי
שני הישראלים נעצרו בכיכר סמוכה למקום
ההתפוצצות, וברשות כל אחד מהם
נמצא אקדח.

חופשי. הוא וחברו יעקוב נראו מטיילים
בתל-אביב, מבקרים בבתי-קפה וקולנוע
— ורק המישטרה לא הצליחה לגלותם.
ההסבר הרשמי לכך היה שמיכאל איננו
אלא עבריין חסר־חשיבות, אך המישטרה
ידעה שיש בידיו נשק, וכי הוא לא יהסס
להשתמש בו. משום כך, לא התעקשה לתפוס
אותו, ותמונותיו לא פורסמו ברבים.
אומנם לא אחת נתקל מיכאל במארבים
מישטרתיים, בשעה שביקר אצל אחיו —
אך כולם הסתיימו בחילופי־יריות ובבריחתו.

אני רוצה אותו, מחר הוא אצלי
בבית־הסוהר,״ אמר מפכ״ל המישטרה,
פנחס קופל, לבני, אחיו של מיכאל .״אנחנו

היה קרוב.
כבר אז תכנן מיכאל לעזוב את הארץ.
המישסרה שיערה זאת, אבל נראה היה
שלא הוטרדה מכך יתר על המידה.
״שיברח לחו״ל,״ אמר ניר .״ממשלת
ישראל לא שמחה כל־כך להחזיק עוד
אסיר על חשבונה.״
רק כשנכנסה בתיה לביודהחולים קפלן
ברחובות, כדי ללדת את בנה, התחיל המצוד
הגדול.
״כל היום וכל הלילה היו שוטרים מסביב
לבית־החולים,״ סיפרו בני המשפחה.
״הם חיכו שמיכאל יבוא לראות את הבן
שלו, ואז יתפסו אותו.״
האח בני ובן־דודו, שהגיעו לביקור ב־

מאמץ

רציני
** ד ככ!ח רצינית הוכחה זו, אפשר ל*
> התווכח. אולם דבר אחד, לפחות,
ברור: בחודשים הארוכים מאז נמלט מיכאל
פטישי מכלא תל־מונד, לא עשתה
המישטרה מאמץ רציני לעוצרו.
מיכאל גמלט מהכלא לפני 11 חודש.
עד לאחרונה, כאשר נולד בנו, חי כאזרח

דדדיח ידה — במכונית קונטסה כחולה עקבו בלשי
! ל 111י 11
1 1 / /המישטרה אחרי הבאים ויוצאים מביתה

של משפחת פטישי ביום החמישי האחרון, בזמן שנערכה ברית־המילה של בנו של
העבריין הנמלט. באותו זמן בו נערכה ברית־המילה לבנו יואל, כבר היה מיכאל
עצור בידי מישטרת פאריס. שני מימין, ידו על המותן — נחמיה, אחיו של מיכאל.

במדינה
ה•11

ה סו להשוטרת רצתה?הפנים
רפורט רבע? -והמסה
מכות מאשתו

יחזקאל דניאל נהג במסלול לא נכון,
כשבמכוניתו שני נוסעים מעל המותר,
כאשר נעצר על-ידי השוטרת נינט סטיגסי.
אבל הדו״ח שביקשה נינט לכתוב ליחזקאל
לא ניכתב — ולא ייכתב לעולם.
בשלב ראשון, יצאה אשתו של דניאל
מן המכונית, החלד, מפצירה בשוטרת כי
תוותר להם. נינט סירבה — ובכך העלתה
את חמתה של האשה. תוך שניות עפו באוויר
מילים המקובלות, לרוב, בקרב המין
החזק :״אני אפרק אותך לגזרים,״ צעקה
תיקווה דניאל .״חתיכת זונה,״ המשיכה.
תגבורת. בשלב הבא, הפכו המילים
למהלומות. למקום ניזעקה שוטרת נוספת,
דליה קדר, ש״תפשה את ידה של
תיקווה, על-מנת למנוע בעדה להמשיך ולהכות
את השוטרת.״ כפי שניכתב בכתב-
האישום, שהוגש לבית־משפט השלום ב־תל־אביב
נגד תיקווה התקיפה.
גם התיגבורת המישטרתית לא הפחידה
את אשת הנהג. אדרבא, תיקווה פשוט
כללה גם את החדשה במיתקפתה :״על

הל״י לידיה של הפרוצה והחל מפשיל
מכנסיו, חשב שהוא מכנים את עצמו
לעיסקת בשרים שיגרתית. הוא לא ידע
שאת עיסקת הבשרים לא יזכה להשלים.
לעומת זאת, ייהפך לגיבור בסרט פורנוגרפי
— המצולם על־ידי המישטרה.

סיפר מנחם על חוויותיו הסיר•
מאיות :

״כל היום הייתי בעבודה עם משאית
הדודג׳ שלי. בערב חזרתי מירושלים.
כשעברתי ליד תחנת הקמח, עצרה אותי
בחורה בהרמת־יד ושאלה אם אני רוצה
ללכת איתה. שאלתי כמה, אמרה 20ל״י.
״הסתכלתי עליה, והסכמתי והלכתי
איתה. עזבתי את המשאית בצד, והלכנו
למקום פתוח. נתתי לה את הכסף, פתח תי
את המיכנסיים. היא הרימה את החצאית.
״באותו
רגע כשהתכופפתי, ראינו צילום,
ואז הופיעה המישטרה ועצרה אותי.״
עד כאן, מנחם.
על המארב המישטרתי סיפר השוטר ראובן
היכל:
״בשעה 17.45 הגענו שני שוטרים ואני,
לרחוב 246א׳ ,במגמה לבצע מארב בכדי
לעצור פרוצות בשעת פעולתן, הואיל
והמקום ידוע כמשמש פרוצות לפיתוי
לקוחותיהן. נכנסנו לתוך מחנה צבאי הנמ צא
בסביבה, והתחבאנו מאחורי חומת
לבנים. משם, הצצנו על הנעשה.״
השוטרים לא הסתפקו בהצצה. היכל גם

ח מ 11ת ה שבוע

שרה מחפוד, אמו של מיכאל :״התחננתי לפניהם, ,אל תרחיקו לי את
ה 1111
הבן. בן אחד הלך לי בתאונת־דרכים. אל תקחו ממני את השני.׳ אבל הם 111111 לקחו אותו. עכשיו אני הולכת לנקות בבתים, בשביל שיהיה אוכל לאשה ולילד שלו.״
שעת לילד, מאוחרת, נעצרו, בגלל דמיונו
הרב של בן־הדוד למיכאל. תחת אקדחים
שלום ים הובלו לתחנת המשטרה ברחובות,
שם בילו את כל הלילה.
״מיכאל שמח כל־כך, כשאמרתי לו ש אני
בהריון,״ סיפרה השבוע בחיוך דמוע
בתיה בהירת הפנים והילדותית למראה.
״חיכינו לילד הזה. אבל כשהוא נולד —
מיכאל לא היה לידי.״
ברגע שיצאה את ביתיחחולים ועברה
לבית הורי בעלה, הפכו החיים בבית משפחת
פטישי לסיוט.
״אני הולך להתבודד עם הידידה שלי,״
סיפר האח נחמיה .״ופתאום מאחורינו ארבע
מכוניות. לקחתי אותה, וחזרנו הביתה.״
הפחד
שמיכאל ייהרג בהיתקלות עם
שוטרים, ההטרדות הבלתי-פוסקות, הגעגועים
והאהבה לבן ולבעל, שהיו מעורבים
ברגש של טינה על כל מה שהביא עליהם
— הפכו לציר שסביבו התרכזו חיי
המשפחה.

אופי

אלים
ך* שנכנס מיכאל לכלא תל-מונד, ב-
^ יוני ,1971 היה בן 19 בלבד. לפניו
היו שלוש ורבע שנות מאסר על גניבות
ופריצות.
״מאסר במצבו הנוכחי הוא גורלי עבורו
ועלול להפכו לעבריין, שלא ניתן יהיה
לשקמו בעתיד,״ קבעה אז קצינת־המבחן.
אבל מיכאל נישלח לכלא. כדי להקל על
עונשו, החליטו הוא ובתיה להתחתן.
היכרותם התחילה עוד בתקופת הילדות.
הם גדלו בית ליד בית. מיכאל, שכבר
מילדותו התבלט בחברת הילדים בזכות
אופיו האלים, פנה יותר ויותר לעולם ה
פשע.
בתיה הלכה לסדרשה למורים ב־שדה־בוקר.
״היא
היתד, היהלום שבו הוא היה מתקשט,״
סיפר האח בני .״היו כל שאר הבחורות
— והיתה בתיה. והיא אהבה אותו.״
בנובמבר
1971 ביצע מיכאל את הבריחה
הראשונה שלו. בעקבות שיכנועיהם
הנמרצים של עורך-הדין ובני משפחתו,
אחרי שמסר את סיפורו בפגישה חשאית
(העולם הזה — )1786 שב והסגיר את
עצמו.
המשטרה היתד, מוכנה לסלוח לו את
בריחתו הראשונה, בתנאי שהתנהגותו תהיה
ללא דופי. כדי להקל עליו, איפשרו לו
לנגן בגיטרה, סיפקו לו צבעים ומיכחולים
כדי שיוכל לצייר.
נדמה היה, שסוף־סוף ישתלב מיכאל
מחפוד בחיי בית־הסוהר.
אבל רק נדמה .״אין מחיר לחופש,״
רשם מיכאל על אהיל, מעשה ידיו, ניסה
לברוח פעם שנייה, ונתפס.
״כל הזמן היו מספרים לי על אשתי
שהיא בוגדת בי. הייתי מרביץ להם, והיו
מכניסים אותי לצינוק,״ סיפר.
הוא ברח בפעם השלישית, נסע למיד־רשה
בשדה־בוקר. לקח משם את בתיה,
שהיתר, בשליש האחרון של שנת הלימודים
האחרונה שלה, ויחד ניסו לבנות חיים
משותפים במחבוא, במשך 11 חודשים של
חופש גנוב.
עד שמיכאל נתפס בפאריס.
מה עשה שפז למה השאיר כאן את
אשתו! מדוע יצאו אירגוני המחבלים
בהאשמה הנראית כה שטותית! האם ייתכן
שאיננה כה שטותית! האם נשלח
מיכאל על-ידי מישהו? האם הובטח לו
משהו! האם נטל יוזמה פרטית!
השבוע, נשארו השאלות ללא תשובה.

* וחון -ן• ו * ווור ! סחות מ* 48 שעות לאחר ששוחרר ממעצרו
* 1111 1111/1כגרמניה, מצא עצמו נתן זהבי שוס מאחורי
סורגים — כחברת גיורא שפיגל. הפעם, היו אלה סורגים נעימים
יותר — של הגדר המפרידה כין הקהל למיגרש. התמונה צולמה כשכת,
כמגרש הכוח ר״ג, כעת המישחק כין בית״ר ת״א להכוח ר״ג. זהכי ()25
ישב חודשיים במעצר כגרמניה, כחשוד כהשתתפות כשוד־יהלומים
כשווי יותר ממיליון מארק, שוחרר כסוף השבוע שעכר ללא בל אישום.
הפרצופים שלכן רואים שאתן פרוצות,״
זעקה.
היא הובאה לתחנת מישטרת רמת־גן,
נחקרה ושוחררה.
כאשר הובא העניין לבית-המישפט, נידחה
הדיון, לבקשתו של סניגורה, עורו״
הדין אורי רון, אשר הודיע לבית־המישפט
כי הוא עומד לבקש השבוע מהיועץ ה-
מישפסי לממשלה כי יורה על עיכוב-
הליכים המישפטיים.
בינתיים, השיגה תיקווה את מטרתה,
גם אם במחיר יקר קצת: מרוב מהומה,
שכחה השוטרת נינט לכתוב את הדו״ח
נגד יחזקאל דניאל.

מי שטרה
ס ״ ר ת ^ צי ץ

תביעה מישפטית ראשונה מסוגה
נגד לקוח של פרוצה
כאשר שילשל מנחם בל * את עשרים
* השמות מוסווים.

החזיק בידו מכשיר־קשר, היה בהאזנה
שוטפת לסמל ניסים בן־יהושע, שהסתובב
ברחוב לבוש אזרחית, דיווח כי פרוצה
ירדה ממונית, התמקמה בכניסה לרחוב בו
ארבו השוטרים. מיתה זו בת־זוגו של
מנחם. כעבור עשר דקות, הופיע מנחם
עצמו.
סיירת מציץ הפעילה את מצלמותיה,
ואחר, פקד סמל ניסים בן־יהושע :
״אחרי !״
תקדים. עם עשרים הל״י והצילומים
המשכנעים, הופיעו תובעי המישטרה ב־בית־המישפט,
ביקשו להרשיע את מנחם
ב״עשיית מעשה-מגונה, על-ידי כך שבא
במגע־מיני באופן שהמעשה עלול להיות
נראה לאיש הנמצא במקום ציבורי.״
השופט קיבל את טענת התביעה, הר שיע
את בל בן ה־ ,48 הטיל עליו קנם
של — 250ל״י.
היה זה תקדים ראשון של הרשעת גבר,
במגעיו עם פרוצה — לאחר שעד היום
היו אלה הפרוצות בלבד שהוטרדו, בעוד
הגברים הורשו תמיד לכפתר את מכנסיהם
וללכת בשלום לדרכם.

תמנון ^ 0

הסרט הנועז ש״ידביק״ או תךלכסא...
הסיפור לשוחרי הרפתקאות, פעולות, אלימות, אונם ואהבה
בהשתתפות:

יוסד שילו ח
לאה נו

(המשך מעמוד )23
השקעה נכבד נוסף, של כ־ 20 מיליון ל״י
לשנה.
מקור שליטה נוסף של המפד״ל הוא
באמצעות 100 סניפי המיפלגה, הניזונים
גם מתקציבי מישרדי הדתות! בכל סניף
מכניסים ארון־תורה — וכך הוא הופך
לבית־כנסת וזוכה בתמיכה.
נהר איתן
>* וכד כספי נכבד נוסף! :הקצבות
׳־ מישרה הסעד, שגס הוא •טייך
למיפדגה.
רק לפני חודשים מספר התגלה שוב כי
הקצבות שנועדו לניזקקי סעד, נוצלו למעשה
למלחמת הבחירות הפנימיות ב־מפד״ל.
אולם
פרט זה הוא באמת מהקטנים.
מישרד הסעד חולש על תקציב שנתי של
מאה מיליון ל״י — המטפטפים גם בכיוונים
הנכונים. שלא לדבר כבר על 1,633
עובדי המישרד — הנהנים כל חודש ממשכורת,
ויודעים למי הם חייבים תודה
על כך.
הלאה: כל שנה, מגייסת המזרחי תרומות
בחו״ל בהיקף של כ־ 4.5מיליון ל״י.
הקופרודוקציה הישראלית הבידלאומית

שבו;!

בן יהודה 1דא
למבוגרים

יו״ר יערי
לו הכוח, לא התהילה
סכום זה נכנס, כמעט בשלמותו, לקופת
המפד״ל.
ואחרון אחרון חביב: הקצבת הבחירות
לכנסת, שמקבלת כל מפלגה. למפד״ל 12
ח״כים, ובבחירות הקרובות היא תקבל
כנראה שני מיליון ל״י.
תהיה זו תמימות כמובן להניח שבכך
נסתיימה הרשימה. היובלים והאפיקים, ה-
שיברים והברזים, הצינורות והמשאבות,
הם רבים מספור.
וכולם יחד, מתחברים לנהר איתן של
מיליונים.

מי ישלוט
במיליונים

לע שו ת
שמיניות

י, למעטים ממש קשו! להאמין איזו אקרובטיקה, ווושיה
וסבלנות אץ קץ נדרשת מנהג של ״ח״ .נהג הרכון 7-1שעווז
ביום על הגה האוטובוס, מסיע אלפי נוסעים -בתנאי החבורה
קשים שאין דוגמתם בשום עיר אחרת בישראל.
ולזה קוראים אעלנו, לפעמים -בלשון עממית ועיורית!
.לע שות שמיניות ולא באוויר!׳
אלא על קרקע המציאות העגומה של כבישי תל אביב.
הבן נא את הנהג. סייע לו ויסייע לך.
תודה.

** ל השליטה במיליונים אלה, נערכו
? הבחירות האחרונות — כמו גם קודמות
— במפד״ל.
לסיעת רפאל היו עמדות־כוח נוחות במאבק
זה: בין היתר — מנוהלים ניכסי
המפד״ל על־ידי יצחק פישלר, האיש החזק
בסניף תל-אביב של המיפלגה, המשתייך
לסיעת ראפל. פישלר הוא גם שותפו
של לסלוי במועצה הדתית של תל־אביב.
איש אחר של רפאל, גרשון יערי, הוא
מנהל קרנות־הגמל של המפד״ל.
בנוסף לתקציבי־הענק של קופות־הגמל,
יכלה כמובן סיעת רפאל להיעזר גם בכספי
מש הב ושאר הגופים שבשליטתה.
וכאילו כל זה לא מספיק, קיבלה גם
הסיעה תרומות ניכרות משני אישים ידו־עים:
טיבור רוזנבוים וגיסו, ויליאם שטרן.
שטרן התפרסם לאחרונה כאשר הקדים
את פילץ בקניית חברת־הענק פאן־לון.
רוזנבוים הוא בעליו של הבנק השווייצרי
הבינלאומי לאשראי. לגבי בנק זה, טען
בשעתו השבועון לייף ז״ל, כי הוא משמש
קופד, לכספי המאפיה האמריקאית.
לרוזנבוים יש בישראל כמה חברות, השותפות
עם חברת ההשקעות של מפא״י.
נראה כי רוזנבוים החליט שיהיה זה עסק
משתלם לממן גם את סיעת רפאל במפד״ל,
גם את מפא״י.
העולם הזה 1841

האם הפור משפטםשד חבר !.החזית ה א דו מ ה ״
למשפט הפוליטי הראשון בי שראל על בעיית פלסטין?
(המשך מעמוד )18
ישראל נגד כל הגופים שוחרי השלום,
וביחוד נגד כל חוגי השמאל, ובתוכם גופים
שמאליים פטריוטים מובהקים, כמו
שי״ח.
הנסיון שנעשה על ידי חוגים מסויימים
לשייך את הצעירים היהודים החשודים
בחברות ברשת למצפן, היה נסיון שהעיד
על חוסר התמצאות במה שמתרחש בשוליים
השמאליים של החיים הפוליטיים בישראל.
למעשה
מודבק כיום השם מצפן לחצי
תריסר תאים שמאליים קיצוניים, המונים
יחד כמה עשרות בודדות של חברים, והד
מאשימים זה את זה בכך שהם ארגוני-
סרק שהוקמו על ידי שירותי־הבטחון על
מנת להוות שסתומי־בטחון לפעילותם של
צעירים בעלי דיעות שמאליות קיצוניות.
איו עדות טובה יותר ליעילות שירותי
הבטחון מאשר העובדה שלמרות מעצרם
של ארבעת היהודים חברי החזית
האדומה, לא עצרה המשטרה לחקירה איש
מעשרות חברים נוספים שהיו קשורים
עמם בצורה זו או אחרת בפעילות פוליטית.
מצפן
ההיסטורית זו שהוקמה ב*1962
על ידי פורשי מק״י ואישים נוספים, כמעט
שאינה קיימת.
כיום קיימים שני ארגונים הקוראים

לעצמם בשם ״הארגון הסוציאליסטי הישראלי״
ומוציאים לאור בטאונים בשם
מצפן. הארגון האחד, בעל נטיות אנרכיסטיות,
ברא*שו עומדים עודד פילבסקי, עקיבא
אור וחיים הנגבי, משותק באופן חלקי
כיון שמרבית פעיליו נמצאים בחו״ל, מטיילים
בעולם כבני תפנוקים של השמאל
החדש העולמי. הארגון השני, שהוא הסניף

טיסטים הצרפתים. פלג שני הקים אז עם
אנשים מבחוץ את הברית־ה,קומוניסטית־המהפכנית.
הברית
עצמה התפלגה לאחר־מכן לשתי
קבוצות — קבוצת מאבק בראשותו של
אילן אלברט, חבר קיבוץ גן־שמואל לשעבר,
וקבוצת החזית האדומה של דני
ורד ואודי אדיב. שתי הקבוצות גם יחד

נמעט מחצית מחנו׳ ושת הריגול

היו סוכנים שר שיוות־הבטווון
הירושלמי של מצפן, שהתפלג מהסניף
התל־אביבי לפני כשנה, בעל נטיות טרוצ־קיסטיות
ובראשו עומדים אריה בובר
ומיכאל (״מיקאדו״) זרשבסקי.
קודם לפילוג זה היה פילוג נוסף במצפן,
בשנת .1970 אז נחלק מצפן לשלושה
ראשים. פלג אחד בראשותם של האחים
יוסי ויגאל שוורץ ויהודה קופפרמן
הקים את קבוצת אוונגרד, אף היא קבוצה
טרוצקיסטית הקרובה בדיעותיה ללמבר־

אחוד אדיב:

הצנחן ש קי ב ל
חילה בבקעת־ הי ר דן
**בד העצורים היהודים החשודים ביחידת צנחנים ששמרה על הקו בבקעת
בהשתייכות לרשת הסורית, שייכותו הירדן.
של אהוד (״אודי״) אדיב ,25 ,בן קיבוץ
באותה תקופה, בטרם היה קו הגבול
גן־שמואל, לרשת היא הבלתי נתפסת עם הירדן חסום, נאלצו החיילים בבקעה
והבלתי מתעכלת ביותר.
להילחם במסתננים שניסו לחצות את
כי אודי יכול היה בקלות לשמש כסמל הגבול ולא תמיד היו דווקא חבלנים נוש*
הצבר הטיפוסי, מוצר אנושי לדוגמה של אי־נשק. ההיתקלויות עימם, שהסתיימו
התכונות לעיתים בקטל, עוררו באודי תחושת הבחימדינת
ישראל. הוא נחון
בכל בסטאטוס לה מהמצב הקיים והחלטה נחושה לפעול
החיוביות המקובלות כהכרה

לשינויו.
בחברה הצברית: הופעה חיצונית מרשיהוא
הצטרף לאירגון מצפן, נטש את
מה! רמה אינטלקטואלית גבוהה! קסם
אישי ! חושים מפותחים לצדק ולעזרה קיבוצו, הלך ללמוד פילוסופיה באוניברלזולת
! היעדר יצר התבלטות ומידה סיטת חיפה. המשיך לשחק כדורסל, לא
התבלט בפעילות פוליטית קיצונית ב־מסויימת
של צניעות וענווה.
קאמפום החיפאי. בפגישות פוליטיות של קיבוץ ממייסדי
בנה של משפחת אדיב,
מצפן היה נחבא אל הכלים ומצטנע, אך
השומר־הצעיר גן־שמואל שליד חדרה,
בביקוריו בקיבוץ, אצל חבריו ואצל מש נמנה
בייחוסו על האצולה של תנועת פחתו, היה מצטרף לא פעם לוויכוחים קוהעבודה
בישראל. סבתו, רחל אדיב, היתד, לניים.
עד לפני זמן לא רב יושבת־ראש מחלקת
אודי פרש ממצפן עוד לפני הפילוגים
החברות בתנועת העבודה. סבו,
ישראל של שנת , 1972 בגלל חוסר הפעילות שלה.
אדיב, הוא ממייסדי בנק הפועלים. אמו,
בעלת הוא טען שאנשי מצפן רק ״מברברים״.
טובה, היא פסיכולוגית, אשה חזקה,
אחר־כך הצטרף לברית המהפכנית.
דיעות שמאלניות מוגדרות, עליהן חינכה
היה זה אודי עצמו שהפך לאידיאולוג
את בניה.
של הברית, ניסח, על־פי עקרונות של
אודי יפה־התואר וגבה־הקומר״ נחשב מחתרות הצבא האדום שקמו במדינות שו לאחד
מבחירי הקבוצה בה גדל במוסד נות, בנוסח הצבא האדום היפאני, ממנו
החינוכי של גן־שמואל. הוא היה תלמיד באו לישראל קוזו אוקאמוטו וחבריו, את
מצטיין, ספורטאי פעיל, חברותי ומנהיג הפלטפורמה של הברית. למרות לימודיו
טבעי. את שירותו הצבאי עשה במיסגרת בחיפה, הירבה אודי לנוע על־פני המדיהנח״ל
המוצנח. במילחמת ששת־הימים
נה. הוא השתתף בכל ההפגנות שערכו
השתתף בקרב על ירושלים עם חטיבת חוגי השמאל בארץ בפרשיות שונות שהסהצנחנים
של מוטה גור, היה ביחידה עירו את המדינה בשנים האחרונות. הוא
שלחמה בגיזרת מוזיאון רוקפלר וסבלה היה פעיל בחוגי סטודנטים בירושלים,
אבידות קשות ביותר.
בוויכוחים בקפה כסית בתל־אביב, הירבה
לנסוע גם לכפרים ערביים, שם היו לו
ידידיו ובני משפחתו של אודי טוענים
חברים עוד מילדות.
כי שם, למראה הדם והאיברים המרואת
מחייתו היה אודי מוצא בכל מיני
סקים של חבריו, התערער משהו באמונתו
ובתפיסת החיים שלו, שהוביל אותו עבודות מקריות. לפעמים עבד בסבלות,
אחר־כך לאמונה במהפכה אלימה שתשנה לפעמים כפקיד קבלה בבתי־מלון בלילה.
את העולם. אחרים טוענים כי השינוי עם זאת, למרות שלילתו את המדינה,
הקיצוני בדיעותיו של אהוד, שהביא אותו המשיך כל השנים לצאת לשירות מילולידי
שלילת זכות קיומה העצמאי של אים. את שירות המילואים האחרון שלו
מדינת ישראל כמדינה ציונית, התחולל עשה אהוד לפני כשמונה חודשים, בבקעת
מאוחר יותר, בעת ששירת כמפקד כיתה הירדן.

ממשיכות לקרוא לעצמן ״הברית הקומוניסטית
המהפכנית״.
מה שמשותף למרבית ארגונים אלה
היא שלילת זכות קיומה של מדינת
ישראל כמדינה ציונית, שתהווה בית לאומי
לעם היהודי. במדינה, בה אין כמעט
איש המתיחס ברצינות לאידיאולוגיה פוליטית,
לא עוררו דיעותיהם הפוליטיות
של ארגונים אלה, וההבדלים הרעיוניים
ביניהם, תשומת־לב כלשהיא. אם זכו אנ
ייתכן
שלדביקותו של אודי ברעיונות
קיצוניים לשינוי פני העולם גרמה גם
מחלתה של אחותו הצעירה (מלבדה יש
לאודי עוד אח ואחות) .האחות הקטנה
חולה במחלה חשוכת־מרפא. במאמץ להצילה
היא נשלחה לטיפולים רפואיים בבריטניה
ובארצות־הברית. לשווא. על־מנת
לטפל בה עזבה גם אמו של אודי, טובה,
את המשק למשך תקופה מסויימת, התגוררה
בעיר על־חשבון הקיבוץ עם הבת
החולה.
חבריו של אודי ראו דווקא בדביקותו

שי מצפן בפירסום היה זה בעיקר בזכות
הפגנותיהם ומשפטיהם.
אולם מה שנראה עד אתמול כמשחקים
רעיוניים של כמה צעירים חסרי חשיבות
בשולי החיים הפוליטיים בישראל, קיבל
עתה משמעות חמורה הרבה יותר. הציבור
הישראלי, שבז לאידיאולוגיות, נוכח לפתע
כי אידיאולוגיה פוליטית יכולה לטמון בחובה
חומר־נפץ, פשוטו כמשמעו.
אם כי הניפוח שנופחו השבוע מחתרת
התיזמורת האדומה והסכנות שנשקפו ממנה
לישראל היו מוגזמים ביותר, אי-
אפשר היה להתעלם מחומרתה.
השאלה שנשאלה השבוע היתה: האם
נגמר הכל עם חשיפת הרשת ולכידת אנשיה,
או שמא מתחילה רק עתה הפרשה
האמיתית. שכן, אם אומנם פעלו הצעירים
היהודים ברשת מתוך מניעים אידיאולוגיים
טהורים שהם משוכנעים בצדקתם,
הרי שבמהלך משפטם ינסו כנראה להגן
על דיעותיהם. משפטם עלול יהיה להפוך
לבמת תעמולה מצויינת לכל הדיעות השוללות
את זכות קיומה של ישראל, לש רת
את מטרותיהם של ארגוני הפידאיון.
אלא שגם סכנה זו לא נראתה השבוע
המורה ביותר. כפי הנראה לא ינסו אותם
חשודים, שהודו באשמתם, להגן על מעשיהם
ולהצדיק את עצמם. כבר עתה, טוע נים
אנשי שירותי־הבטחון, הם מודים בכל,
משתפים פעולה ומכים על חטא.

ברעיונות קיצוניים סימן לתמימותו .״איפה
מוצאים היום אנשים המוכנים להקריב
את עצמם למען האידיאלים שלהם?״ אמר
אחד מחבריו ,״לשם כך צריך להיות מטורף
או חמים. אודי היה כנראה מהסוג
השני. הוא נפל קורבן לאמונתו ביכולתו
לתקן את העולם.״
סיפרה אחת מידידותיו הרבות של אודי:
״לפני זמן מה עברנו ברחוב וראינו קבצן
יושב על המדרכה. אודי הביט בו
ארוכות ואמר, :את רואה, גם אני אגמור
את חיי בצורה זו/״

דוד ל־,ובפר:

השכנים אמרו :״לתלות אותו!
** ל דלת דירתו של דוד קופפר,28 ,
} פועל בניין במקצועו, רשם מישהו
בעט כחול :״מרגל״ .זוהי הפעם השנייה,
שכתובת זו מופיעה על דלת הבית ברחוב
הרצל 27 בבת-ים. בפעם הראשונה
נכתבו המילים מתחת לשלט השם ושם
המישפחה שעל הדלת. עתה הן מרוחות
לכל אורך הדלת, לאחר שאת הכתובת
הראשונה הסירה רעייתו של דוד, שרה.
שרה קופפר לא עזבה את הבית המשותף
לה ולבעלה. היא, בתה בת הארבע
וחצי והתינוקת בת החודשים הספורים
ממשיכים להתגורר בביתם הישן.
ביום שני בבוקר, ה־ , 11.12.72 עזבה
שרה את הבית, השאירה את שני ילדיה
אצל הורי בעלה, הגרים בסמוך (רחוב
סהרון 45 בבת־ים) ונילוותה אל יהושע
קופפר, אבי בעלה במסעם לנצרת, מקום
בו מוחזק כרגע הבן־הבעל כחשוד בריגול.
שכניה
של שרה, היו מבועתים. באותו
בוקר ערכה להם האשה סצינה מרעישה
בשל הדברים אותם העבירו לעיתונות על
מריבותיה עם בעלה. אחד מהם, הסכים,
לאחר שחזר והדגיש כי שמו בל יראה בעיתון,
לספר מקורות משפחת קופפר, שגרה
בדירה הסמוכה לו באותה קומה :״הוא
היה גבר לעניין,״ סיפר האיש ,״לא היית
מספיק להכנס אליו הביתה ולשבת, וכבר
היה שם לך קפה. היה נותן לך כבוד
כמו שהיית שייח. אבל מה, אותי הוא לא
עיוור, אני ראיתי את כל הערבים שלא
הפסיקו להכנס אצלו בבית, וחשדתי. היד.
לי רגש שמשהו יתפוצץ יום אחד. היום
שאני מיסתכל בעיתונים אני רואה הרבה
מהערבים האלה שהיו נכנסים אצלו מופיעים
בתור תמונות של חשודים.״

השכן, איש כבן חמישים, דובר עברית
במיבטא מיזרחי, מציין, כי ראה לא פעם
את :״זה עם המכונית האדומה. בחור
גבוה עם מישקפיים, שהיה בא אל דוד
לפחות פעם בשבוע. אחרי זה ראיתי אותו
בעיתונים.״ והוא מתכוון לדן ורד, הממושקף,
בעל המכונית האדומה.
מה שהשכן לא ידע הוא כי דן ורד
ואודי אדיב באו אל קופפר בעיקר כדי
לגבות ממנו חובות. קופפר היה ידוע ב־כ״נוכל״.
ברית־הקומוניסטית־המהסכנית
הוא
לווה כספים מחבריו ולא החזיר. העסיק
פועלים ערבים מחבריו ולא שילם
להם. לאודי אדיב היה חייב 500ל״י, ש אודי
היה צריך לשלמם כדמי־לימוד. שנה
שלימה רדפו אודי ודן אחרי דוד שיחזיר
את הכסף. הוא עצמו היה בורח מפניהם
ומנמנע לפגשם.
אל אשתו, ממנה התגרש, חזר אחרי ש היתר.
מכניסה אותו כל פעם ל־ 21 ימי מאסר,
משום שלא שילם לה מזונות.
אחת השכנות לא יכלה לשאת השבוע
את הידיעה על מעצרו של דוד, צעקה:
״צריך לעשות להם כמו שעשו לאלי כהן.
כמו שתלו אותו בכיכר המרכזית בדמשק.
צריך לתלות אותם בכיכר דיזנגוף, טפו
עליהם !״
בבית הוריו של דוד קופפר, לשעבר חבר
דק״ח ובעל עבר פלילי! ,מצאת רק אימו
ואחותו. האחות, בת משק לשעבר בחודשי
הריונה האחרונים, מסרבת לומר על
מעצר אחיה דבר מלבד העובדה כי :״זו
פרובוקציה ציונית נגד השמאל.״ האם,
שהיתר. מאושפזת בשעתו שנתיים בבית־חולים
לחולי-נפש אינה מתערבת כלל בשיחה,
היא עומדת במיטבח הזעיר ונוהמת
לעצמה שיבדי מישפטים.

דרורי יהודאי
שליש מהחיים — בכלא
לא עזרה. רק אפשרות קיום בכבוד. אח רים,
שיש להם רק חמש הרשעות, קיבלו
דוכנים. ואני, שישבתי שליש מהחיים שלי
— לא מגיע לי שיקום?
אם העירייה תסרב לתת לי את הדוכן,
אקח את האשה והילדים, ואעשה שם
שביתת־רעב. ואם גם זה לא יעזור —
אחזור לעולם הפשע.
אין לי דרך אחרת. אני צריך לפרנס את
המשפחה. אם לא בטוב — אז ברע. איך
שיהיה יהיה. כל אחד, עם המזל שלו.

במדינה
פ ש עי ם
אם אין מז ל. אמרו ח ז ^ ל -
״אם?א אקב? דוכן בשור! הכרמל,
אחזור לעולם הפשע״,
מזהיר יהודאי המפורסם

מ שפט

קשה היה להכיר את הגבר שיצא לפני
שבועיים מבעד לשער כלא דמון. דרורי
יהודאי לא היה אף פעם שמן במיוחד.
עתה, היה צנום אף יותר, נראה חולני והרוס
לגמרי.
יהודאי ( )29 נעצר לפני שנתיים כחשוד
בסחר סמים. היה זה 48 שעות בלבד אחרי
שנערת־הזוהר לילי נובל נתפסה בתל-
אביב כשברשותה כמות רצינית של כדורי
ל.ס.די. בחוגי העולם התחתון קבעו מיד
ברורות כי היא זו שהלשינה על יהודאי,
גילתה למשטרה, בנוסף, גם מחסן־סתר
ענקי של סמים.
יהודאי נמצא אשם, נשפט לשלוש שנים.
לילי נובל יצאה לחו״ל, ונרצחה שם, לפי
כל הסימנים.

שד ללו*ו האר
קגס ש? ?ידה
מהג ש״חפקיע״
מחיר נסיעה

השבוע, עם שיחרורו של יהודאי * ,ניתן
היה לשמוע את סיפורו, לראשונה מאי
התפוצצה הפרשה שהסעירה בזמנו את
העולם התחתון וגרמה לשינויים איר״
גוניים רציניים בקירבו.
זהו סיפורו של יהודאי:

כשנעצרתי, התחילו כולם לכתוב שאני
כאילו אחד מגדולי סוחרי הסמים בארץ.
זאת עלילה. אם הייתי כזה — הייתי חי
ככה י עשר שנים שלמות ישבתי בבתי־סוהר.
ומה יש לי מזה? צריף על הגג.
זה הכל. לא בית, לא מכונית, אפילו לא
בריאות עכשיו. כשהייתי בכלא, אף אחד
לא עזר למשפחה שלי. אשתי היתד, מקבלת
רק כמה עשרות ל״י כל חודש, ממועדון-
קלפים שאני שותף בו. ככה חי סוחר
סמים?
עוד דבר שכתבו אז — שלילי נובל
הלשינה עלי, ושברה את אחת מכנופיות
הסמים הגדולות בארץ. באמת לא יודע
מדוע אומרים את זה. לילי אף פעם לא
הלשינה עלי. פשוט, לא היה מה להלשין.
ישבתי עכשיו שנתיים — רק בגלל שלא
היה לי מזל.
שטויות באלה. בכלל תמיד ישבתי
בגלל שלא הלך לי המזל.
נולדתי בכרם. היינו שבעה ילדים ב*
הוא זכה בניכוי שליש, ישב שנתיים
בלבד.

לילי נוכל( 1966 ,מימין) *
מה להלשין?
בית. אבא עבד בתור סבל. ארבע כיתות
למדתי, אחר־כך לא היה ראש ללמוד יותר.
כשהייתי בן ,14 נתפסתי על עבירה
ראשונה. גניבה קטנה. יצאתי עם אחרים
לגנוב במפעל טמפו. כולם ברחו, רק אני
נתפסתי. לא היה לי מזל.
קיבלתי שנתיים במוסד עוגן בהרצליה.
יצאתי משם בן .16 נכנסתי חובב, יצאתי
מומחה.
אחרי זה, תפסו אותי עם סמים. מישהו
הלשין, קיבלתי שלושה חודשים על־תנאי.
אחר־כך היתד, לי התפרצות לחנות־בדים
ברחוב נחלודבנימין. שוב פעם הלכתי עם
אחרים — ושוב פעם רק אני נתפסתי. מה
לעשות, כך רצה המזל.
אני מאמין במזל. אם נופלים — זה רק
בגלל המזל.

אחר־כך היו עניינים שונים. חבלה חמורה,
דייג בחומרי״נפץ, החזקת רכוש גנוב,
הפרעת סדר, ושטויות כאלה. בסך־הכל
קיבלתי איזה שלושים הרשעות, מהם שש־שבע
על סמים.
או כטוב -או ברע. לפני שנתיים
החלטתי שזה הכל בגלל הסביבה. לקחתי
את האשה. זמירה, והילדים, ויצאנו מהכרס.
בגלל הילדים. שלא יתקלקלו.
עכשיו, שהשתחררתי, אני רוצה רק
דבר אחד: פרנסה בכבוד. היה לי דוכן
בשוק הכרמל, אבל נתנו אותו למישהו
אחר. אני רוצה עכשיו שהעירייה תיתן לי
דוכן אחר. אני לא מבקש תמיכה, לא בית,
* בחברת השחקנית תמי אלוני, משמאל,
בעת הדגמת בגדיים מסוג חדש.

הטלפון צילצל במשרד חברת המוניות
חן בשדרות חן בתל־אביב. על הקו היתה
דיילת של חברת ארקיע. היא הזמינה מונית
לנמל־התעופה בלוד כדי לקחת נוסעת
לביתה.
״מי ישלם?״ שאל הנהג.
״יהיה בסדר,״ השיבה הדיילת.
כיוון שמישרד המוניות חן עובד בקבי עות
עם ארקיע, נשלח הנהג דוד סופר
עם מונית אל נמל התעופה .״צריך להביא
ילדה קטנה לביתה,״ אמרה לו דיילת
הקרקע. הוא המתין חצי שעה עד שהמטוס
מאילת נחת ואז הוביל את לילי
כהן, שהגיעה במטוס, לבית הוריה ב־קריית־אונו.
שם תבע וקיבל את שכר
הנסיעה 20 :לירות.
אלא ־שדויד סופר לא ידע עם מי יש
לו עסק. הסתבר כי אחותה הגדולה של
לילי, אמי כהן, היא לא פחות ולא יותר
מאשר עובדת לישכח היועץ־המישפטי של
משרד־התחבורה, הלישכה המטפלת בתלונות
נוסעים נגד נהגים המפקיעים מחירים.
אמי
ידעה כי מחיר הנסיעה במונית מ־נמל־התעופה
לוד לקרית־אונו הוא 13.90
ל״י בלבד, מיהרה להגיש תלונה נגד
הנהג שלדעתה הפקיע את המחיר ולקח
6.10ל״י יותר מהמחיר הנקוב.
״אני נהג שכיר,״ הסביר סופר בבית-
המשפט, שם הועמד לדין על הפקעת מחירים
.״הנסיעה ללוד לבד עולה לי שבע
לירות אותם אני צריך לשלם לבעל המונית.״
הוא טען להגנתו כי מאחר ולא
היתד, כל מונית בנמל־התעופה הזמינה
אותו הדיילת במיוחד מתל־אביב, לכן הכליל
במחיר הנסיעה גם את הסכום שעלתה
לו עצמו הנסיעה מתל־אביב ׳לקחת
את הנוסעת.
״אני מתפלא על שעניין כזה הובא
העולם הזה 1841

בכלל לבית־המשפט,״ קבע השופט יוסף
מגורי־כהן. אבל הוא לא יכול היה לזכות
את הנהג, שכן זה לקח מחיר גבוה מהנקוב
בחוק, למרות שהיתה לו הצדקה
לכך. הוא קנס את דוד סופר בסכום של
לירה אחת.

פ ש עי ם
מעשר. שטן
חכזש משה שטן
תפס כייס
אב? הקורבן איד
זוכר היכן זה היה?
״הארנק שלי! אין לי ארנק!״ זעק דב
ישראלי, זקן בן ,73 כשעמד ליד תא הכרטיסן
באוטובוס מספר 16 בתל-אביב,
שהיה בדרכו לשכונת־התקווה. כל נוסעי
האוטובוס קפאו על כסאותיהם למשמע
זעקותיו.
אותו רגע הניה גבר, בעל משקפיים
כהות, את ידו על כתפו של הזקן וניסה
להרגיעו :״זה בסדר, הארנק אצלנו. מישהו
כייס לך אותו. בוא נרד.״
איש המשטרה בבגדים האזרחיים, משה
שטן, הוביל את הזקן אל חנות רהיטים
סמוכה שם החזיר לו את ארנקו שבויים
ממנו שעה קלה קודם לכן. הארנק הכיל
70ל״י, מיסמכים ושלוש כרטיסיות של
דן, אותן רכש הזקן דקות מספר לפני
שבויים.
היה זה סיומה של פעולה מוצלחת של
חוליית מיחלק־הרכוש של המדור־המרכזי
במשטרת תל-אביב. הפעם הם יתפסו את
הכייס הידוע ניסים סקירה ( )34״על חם״.
תופר הכיסים. אותו בוקר הגיע ני־סים
לבית־הקפה שברחוב לוינסקי 60ב־תל־אביב.
הביט לכאן ולכאן ולא הבחין
מעשה שטן, במשה שטן, איש המדוד ש צפה
בו ממרחק של 20 מטרים. מפה לשם
מצטרף אל גיסים סקירה גם צ׳רלי
עשור, אף הוא מאלה שאינם מניחים ידם
בצלחת אלא בכיסיהם של אחרים. אבל
ההפתעה האמיתית נגרמה לשטן ולשלושת
הבלשים האחרים שהיו עימו במשימת
עיקוב אחרי כייסם — שלום (״התימני״)
אורקאני, זילפה גיתיאת ויעקב עמר, כאשר
ראו את האדם השלישי שהצטרף
לניסים ולצ׳רלי.
היה זה לא פחות ולא יותר מאשר שלמה
לוי, הידוע כמי שתופר כיסים בבית־מלא־כה
לחייטות ולא כמי שסוחב מהכיסים.
נראה שהפעם רצה שלמה לוי, מתוך
סקרנות אולי, לראות מה שמים האנשים
בכיסים שהוא תופר להם. כך החל לעשות
את הסטאג׳ שלו עם רב־כייס ניסים
סקירה.
סקירה ולוי עלו לאוטובוס, נצמדו לקרבן
המיועד משני צדדיו. במרחק מה מהם
עקבו אחר מעשיהם שני בלשים. אבל
הם לא עצרו את הכייסים במלאכתם. בכיסו
של הקורבן לא היה כל ארנק ושני
הכייסים ירדו מהאוטובוס בתחנה הראשונה.
הבלשים אחריהם.
באוטובוס השני מצאו את הזקן דב
ישראלי. סיפר הבלש שטן :״ניסים החזיק
בידו שקית ניילון. בידו השניה שלף
בזריזות את הארנק מכיסו של הזקן
והעבירה לידו השניה, שהסתירה באמצעות
שקית הניילון את מעשיו מעיני נוסעי
האוטובוס האחרים.״
ניסים והסטאג׳ר שלו מיהרו לרדת מהאוטובוס
עם שללם. אבל הם לא הספיקו
לראות מה יש בארנק כאשר נעצרו בידי
הבלש אורקאני. הבלש שטן הוריד את
הזקן כדי למסור לו את ארנקו שהוצא
מידיהם של הכייסים.
.לא מכיר, לא יודע. שמחים וטובי-
לב הגיעו ארבעת בלשי המדור המרכזי
למשפטם של שני הכייסים שנפתח בבית-
משפט השלום בתל־אביב. מה יכול לשלוח
כייסים לבית־הסוהר יותר מאשר תפיסה
״על חם״.
אבל במהרה הסתבר להם כי שמחתם
היתר, קצת מוקדמת. הבלשים עלו אל
דוכן העדים וסיפרו את סיפור התפיסה.
אבל כאשר העלתה התביעה אל הדוכן
את דב ישראלי, הזקן שמכיסו כוייס הארנק,
כדי להוכיח את מהות הגניבה,
בגד בו, מעשה שטן, זכרונו של הזקן.
סניגורם של הנאשמים, עורך־הדין דרור
מקרין החל לחקור את הזקן:
״אתה זוכר -שעלית לאוטובוס ברחוב
לוינסקי י״
״לוינסקי? מה פתאום לוינסקיי״ שאל
הזקן ,״אני לא זוכר שהייתי ברחוב לוינס־קי.״

שודרו־״ו־ד

רד־דו

אז לך תעשה טובה לבני־אדם ותחזיר
להם את הארנקים שכל מיני כייסים סוחבים
מהם.

ד ר כי־ אדם
הוא ה חו דרכ מו כ ר עתו! ,
אחרון מוכרי
העתוגיס הייקיס
בתז-אביב
בכל האגדות ובכל סיפורי ההצלחה
כתוב שכמעט כל המיליונרים התחילו את
הקאריירה שלהם כמוכרי־עתונים. גם שמ חה
כהן ,66 ,יליד וינה, החל בקאריירה
שלו בארץ־ישראל כמוכר עתונים. כשעלה
לארץ, זמן קצר אחרי עליית היטלו ל שלטון,
עם שק על שכמו ועשרה מארק
בכיסו, עבד תחילה בפרדס. אבל העבודה
בפרדם נגמרה מהר וחבר יעץ לו שכדאי
למכור עתונים בכיכר דיזנגוף.
״הייתי מוכר שבעה עתונים ליום,״ נזכר
שמחה .״רק פעם אחת היתד, הפצצה. צעק תי,
:פצצה! פצצה!׳ באותו יום מכרתי
200 עתונים.״
זה היה כמעט לפני 30 שגה. והיום,
שמחד, כהן שמכר פעם עתונים בכיכר
דיזנגוף, הוא מוכר עתונים ליד בנין
עיריית תל־אביב. ככה, כמו אז. בלי דוכן.
בלי חנות. רק ערים ת עתונים ביד וקול
אומר שירה המנגן בפה חסר שיניים את
הכותרות.
ל א הו ג עם פידסטף. לשמחה כהן
אין אשה. אין לו ילדים. יש לו רק אוסף
של כרטיסי ברכה לראש־השנה אותם

אם אתה מצפה ל-
מיפנה חשוב בחייך,
הוא עשוי בהחלט ל בוא
השבוע, או לכל
היותר תוך השבועיים
הבאים. מיפנה זה
עשוי לחול, בראש וראשונה
במישור המק :
1 21מרס -
צועי: החלפת מקום
1 20באפ רי ל
עבודה, השלמת לימודים
מקצועיים, קבלת
עבודה חשובה, או הערכה נלהבת לעבו דה
שעשית לא מכבר. בת טלה — האדם
בעל ההשפעה שהכרת לאחרונה אינו
מעוניין לעזור לך, הוא דואג רק לעצמו.

1ווומ

המשך לשחק את דמות
החבר הנאמן, גס אם
אין לבך שלם עם זאת.
אס יגלה מישהו, חלילה,
את סודך, אתה
עלול למצוא את עצמך

אומלל מאד. שקול היטב
כל הוצאה כספית
1 21נאפדיל -
החורגת מן השגרה, כי
!0גבמאי
בעתיד הקרוב ביותר
צפוי לד חסרון כיס
זמני. בת שור— התאומים שהכרת יכוחשוב
מאד.
ניסולתוך חייך עניין חדש

שוו

דאגה הולכת ודאגה
באה, קחי את החיים
בקלות. את מזניחה
את בעלך ודואגת לי לדיך
יתר על המידה.
בעלך עלול להיפגע ולחפש
תשומת-לב בש דות
זרים. הוא יתחיל
להיעדר מהבית לפני
שתיפקחנה עיניך. כוח
ההרגל פועל השבוע
לרעתך. מוטב היה לו הקדשת פעם תשו-
מת־לב לחידושים ולאפשרויות בלתי מקו־בלות.
שימרי על דיאטה קפדנית.

וווווסיס

מובר־עיתונים בהן
אוסף של שנות־טובות
הוא מקבל מקרובי משפחתו. אבל חוץ
מזה יש לו אהבה גדולה אחת: המוסיקה.
בבית אבא בווינה היו ערבים שכולם
שירה ומוסיקה .״אבא היה מנהל של חברת
טכסטיל גדולה,״ נזכר שמחה בגמגום
.״אני למדתי בגמנסיה. אבא רצה
שגם אני אהיה בטכסטיל. אבל לי היו
עיניים גדולות למוסיקה. בבית שלנו כולם
שרו וניגנו. אח של אמא שלי היה מנצח.
כל שבוע היה אצלנו ערב מוסיקלי. היו
באים אנשים בשביל לשיר ולנגן. הייתי
באותו זמן ילד קטן. אמא אמרה לי ללכת
לישון. אבל אני הייתי מתחבא ושומע.
ככה נכנסה לי המוסיקה עמוק לדם.״
כל משפחתו הושמדה בשואה, מלבד
אחותו שהצליחה לברוח לשוויץ. את הכסף
שהיה שמחה מרוויח במכירת עתו־נים
במוגרבי זבדיזנגוף היה מוציא על
מוסיקה .״הייתי הולך לקונצרטים של
הפילהרמונית. בהתחלה באהל שס, אחר־כך
בהיכל התרבות. כל עונה היו לי שני
מינויים. בגלל ׳שלא היה לי הרבה כסף
הייתי יושב בשורה האחרונה. אבל זה
הספיק לי. שמעתי את המוסיקה.״
ארבע פעמים התאהב יחד עם פלסטף.
חמש פעמים ירד לשאול עם פאוסט. בחדר
הקטן והשכור בשכונת שבזי הוא מפזם
לעצמו את הצלילים האהובים עליו. הוא
עושה זאת גם בין מכירת עתון אחד ל משנהו.
שמחה
כהן, אחרון מוכרי העתונים ה־ייקים
בתל-אביב, אחד שלא הצליח להתעשר
ממכירת עיתונים. עשרות שנים הוא
מוכר את סיפורי העיתונים. והעתונים אף
פעם לא מכרו את הסיפור שלו.

אס תוכניותיו כוללות
נסיעה למרחקים, עכשיו
הזמן לממשן. רומן
שאתה חושב שהוא
מסתמן באופק, מפיח
בך רוח חדשה. אל
תתלה תקוות, הזמן יע־שה
את שלו. ידידות
^ 303212 שנרקמה זה מכבר בינד
לבין בת דגים עוזרת
לך רבות בימים אלה,
הינך ניזון ממנה, אל תזלזלבה. הרבה
בימים הקרובים לעסוק בכתיבהובציור.

אל תחשוב שזה שאתה
בוגד באשתך,
נשאר רק הטוד שלך.
בסופו של דבר זה יוו-
דע לה, ואז — או אז,
תחול הסערה הגדולה.
לך, לביאה, ייגרם השבוע
אושר לא צפוי
ודווקא מבן מול סר:ביולי

21ב אוגו ס ט
טן, ממנו לא ציפית
לשום דבר. קבלי את
הצעותיו. נראה שאתם מתאימים אחת
לשני — בכל השטחים, לא רק הרומנטי.

)11*11

אם יש באפשרותך,
רסן במיקצת את תחושותיך
— ואפילו את
המרירות הטרייה הממלאת
את ליבך. הסיב־מוך
עם הבוס יתפתח
מדאיגים. למימדים שמור על קור רוחך ו22
באוגזסס ־ אל תגיד לו מה שאתה
22 בספטמבר __ חושב עליו באמת. חכה
~ עד שתהיה החזק. לפי
כל הסימנים, הזמן הזה הוא לא רחוק.
ליתר ביטחון שמור על קשרים טובים.

רצוי שתתחילי לחסוד ברצינות, בת מאזניים.
קשה להאמין איך את, המתכננת כל
צעד בדייקנות (מוגזמת)
,מרשה לעצמד לבזבז
כספים דווקא כעת.
הרי את יודעת היטב
שיהיו נחוצים לך
מאוד בעתיד הלא רחוק.
בן מאזניים — התבלבלת
כהוגן. אין עדיין
סיבה מספקת להיכנס

לדפרסיה. אס תחזור ׳ 8
לחושיך בהקדם האפשרי׳.אם
לא תחזור לחושיך — אי־השקט
שלך מוצדק. תקבל סכום כסף קטן השבוע.
36 36 ¥

מאזנ״ט

פעם עקרב, תמיד עקרב. אבל, למזל, זה
לא המזל הגרוע ביותר. להיפך, מיום
ליום נוטים הכוכבים
את חסדם יותר ויותר
כלפיך. כל התוכניות
שלך נכונות ואל תשנה
אותן למרות הלחץ שיופעל
עליך מכיוונים
שאינם דווקא דורשי
טובתך. אילו חיית נשמע
קצת יותר לקולו
22ב או ק טוב ר •
22 בנובמבר
של אדם לא סימפטי
אבל ריאליסטי — י היית יוצא מן הבוץ שאליו נקלעת —
ובאשמתך. לעומת זאת, הימורים על
סכומים קטנים דווקא, יצליחו בידיך.

עקת

לא תהיה זו תקופה טובה לכישרון היצירה
שלך. חוסר השראה וחוסר
סבלנות יאפיינו
אותך, יגרמו לך שי־עמוס
במשך השבוע.
מכיוון שכך, כדאי לך
לנסות לחפש פורקן
במקומות בילוי סוערים
ובאירועים משמהשי־חים,

אולי יפוג
ג 2בנובמבר -
עמוס הפנימי ויתחלף
20 בדצמבר
בשמחה חיצונית, כנה.

זיזי*.

אם הינך מרבה בנסיעות ארוכות, תביא
לך השבוע נסיעתך שבעקבותיה חווייה
יתחוללו בחייך שינויים
קיצוניים. אל תשכחי
את המתנה שהבטחת
לידיד, לזה ש-
צילצל אלייך ביום בו
חזרת מנסיעתך האח רונה.
בן גדי — תזכה
ו 2בדצמבר ־
19 בינואר
לתשבחות מאנשים שבדרך
כלל הם יריביך.
אל תסתנוור, ואל תפריו בערך עצמך.
36 36 36

התחזקי, בת דלי — לפניך שבוע קשה
במיוחד. אל תנסי להתחמק
מהאתגרים שיהיה
עליד להתגבר עליהס.
מעט שכל־ישר, הרבה
אומץ־לב ועוז־רוח, יעזרו
לך לדלג על פני
המשוכות, ויגרמו לך,
בסופו של דבר, המון
נחת־רוח על הישגיך,
שלא יהיו מבוטלים
כלל. אל תהיה ותרן!

עבודתך הנוכחית הינה קשה וחסרת תוצאות
כאחד. דבר זה מחייב שינוי הגישה
מחד, ויתר רצינות
טצידך לנושא בכללו
מאידך. גם שינוי
כללי של סידרי חייך
יביא לכך שמצבך ישתפר.
בשטח הרומאנטי,
עוד לא היה שבוע
מוצלך יותר עבורך,
בן דגים. מעט יוזמה
והכיבושים יקנו לך
שם של זאב נוראי.

במדינה

העולם הזה ־ כ 1ח חד ש

פגישות חברים ואוהדים

אלכסמ סי ס,

חבר הוועה״פ של ההסתדרות

14.12.72 באר-שבע — הזמנות ע׳׳י טלפון 03-230856
15.12.72 אילת — בבית גלעדי ,354/5בשעה 20.30
עם ד״ר

ראובן קריץ, צבי בן״דב,

חברי המרכז

19.12.72 קרית מוצקין —
בבית אלינג, אח״י-אילת , 25 בשעה 20.30
פניות לחוגי־בית, ערבי הסברה ופעילות
אחרת מתקבלות בטלפון 03-230856ת״א

ווגוח צעירים!
אירגון הזוגות הצעירים ליד
העולם הזה — כוח חדש מתבונן

ת ל־ א בי ב
סדדה 3ין הז א בי ם
״?שיכורים ופושעים יש רספקט
בפגי אשה,״ מסבירה נהגת
המונית היהירה בתל־אביב
״מה זה?״ שאל השוטר בחומרה את
עובד בקל.
״אשתי,״ השיב עובד.
״כל הכבוד לאשתך, אבל מה פתאום
אתה נותן לה לשבת ליד ההגה? אתה
חושב שכל אחד יכול לנהוג במונית?״
״לא כל אחד,״ השיב עובד .״אבל אש תי

הוא לא שיקר. רעייתו של נהג המונית
התל־אביבי איננה רק שותפתו לחיים מזה
14 שנה. היא גם שותפתו למונית הנזרצדס
שלו, ה עובדת בחברת המוניות הילטון.
״כשאניי׳גומר לעבוד על המכונה, רותי
לוקחת אותה וכשהיא גומרת, היא מעבירה
אותה אלי,״ מספר עובד.
מה פתאום? רותי היא נהגת המונית
היחידה בתל־אביב כיום. השוטר שעצר
אותה, שעה שהסיעה את בעלה במונית
המשפחתית, לא היה היחיד שפיקפק בזכותה
לנהוג מונית .״כאשר עשיתי טסט, התפלאו
כל עובדי מישרד הרישוי. המנהל
קרא לי למישרדו לראיון. אשה במונית?
מה פתאום? התפלא.
מתפלא אחר היה השחקן יוסי בנאי,

מאוד קורקטית בעבודה. באה רק במכנסיים
ארוכים ואף פעם לא מאופרת.
״אני מאוד מרוצה מהעבודה. פוגשים
כל מיני טיפוסים. התיידדתי עם תיירים
שלקחתי. אפילו הזמנתי אותם הביתה. כדי
שיכירו בית ישראלי. לפעמים באים ל־הילטון
תיירים מארה״ב שמדברים עברית
יותר מדי טובה. כמובן שאלה הם יורדים
שמגיעים הנה בתור תיירים. אני לא חוסכת
מהם ציונות. לא מתביישת לשאול —
למה עזבתם? אני גם מסבירה שאני
קיבוצניקית לשעבר, מעין־חרוד, ושהגעתי
ארצה עם עליית־הנוער מעיראק.״
סלי עצכים׳״.לגבי המקצוע, מסבירה
רותי :״יש כאלה שאומרים שאסור בכלל
לנשים לנהוג. זו שטות. נשים הרבה יותר
זהירות מגברים. לגברים אין סבלנות.
תמיד ממהרים. הכללים שלי לנהיגה זהירה
הם: בלי עצבים. להיות רגוע, לחשוב
על הנהיגה, להיות ותרן ולא להתעקש
תמיד להיות ראשון.

תחסרה
מ׳ 1תו א ת ההוראה?-
רצוי שקציגי מישטרה יכירו את
התקגות, בזף השופט? ,פגי שהם
שולחים שוטרים לעשות דו״חדת
האשמה, שעליה עמד אוסקר מרקוביץ
בשבוע שעבר בפני השופט, היתה שיגר־תית.
הוא הואשם כי ״הוביל במשאיתו

לפעולה גדולה
במאבק לפיתרון בעיית הדיור
כל הזוגות הצעירים המוכנים להצטרן ז לפעולה זו —
מתבקשים להתקשר כאופן דחון? עם משה גלילי,
טלפון 230856 תל־אביב, בין השעות 9ו־ 12 לפניה״צ.

לא נמתין עד בוש ־
לגג מער רואש!

נהגת מונית כקל
השיכור נתן טיפ

ג דז לזמ די
ה שנ ס 1ן הצו

אנריקו מסיאס
בתכנית חדשה

ירושלים ״בניני האומה״
יום ג׳ 26.12ב־8.30
קרית ״ ג ת ״היכל העשור״
יום ה׳ 28.12ב־9.00
באר־שבע ״קרן״
29.12ב־9.00
חיפה ״שביט״ 30.12ב־9.15

מכירת

תל־אביב
הי כלהתרסה
ב־8.30

יום ד׳ 27.12

סילבטטר

יום א׳ - 31.12
בחצות 12.00 בלילה -

הכרטיסים

החלה

תל־אביב ״לאן״ ,״רוקוקו״ ויתר המשרדים. ירושלים :״כהנא״ ,״לאן
הערב״ .חיפה :״גרבר״ וקופת מכבי ,״ברגר־נובה״ .באר״שבע :״הנאוה״.
פ ר סו ם בלקין

שעצר מונית ברחוב, וגילה ליד ההגה את
רותי.
״זה באמת אשד?,״ שאל .״אם כן, אני
לא עולה.״
רותי הרגיעה אותו שלא עשתה תאונה
במשך כל השנים שהיא נוהגת. רק אז
הסכים יוסי להסתכן.
עורכת דבר חנה זמר היא לקוחה קבועה
של רותי בקל. נושא שיחתן, כמובן,
הוא נשים במקצועות גבריים.
״לכי למטבח ״.לצד המשבחים אותה,
על העובדה שאין היא מפחדת לשחות ב־ג׳ונגל
הנהיגה הציבורית בתל־אביב, ישנם
גם החכמים המסורתיים, הבריקים תמיד
כשהם עוצרים ליד הרמזורים :״אשה,
לכי למיטבח!״
גם כמה חברים לעבודה, במוניות הילטון,
מסתכלים על התופעה הנדירה בעין עקומה
.״היא באה לעבודה בשעה שתיים בלילה
כדי להקדים אותנו. מפני שאנחנו באים
בשלוש,״ מספרים הנהגים.
היטיכור שילם. העבודה בשעות הלילה
המאוחרות אינה מפחידה את הנהגת.
היא אינה חוששת להעלות לרכב פרפרי-
לילה למיניהם .״פעם העליתי שיכור שלא
ידע לאן שהוא רוצה להגיע. תסעי, הוא
אמר. נסעתי. אנחנו בדיזנגוף, אמרתי לו.
תסעי לכרם, אמר. נסעתי. לא חששתי שלא
ישלם. אל אשה מתנהגים בדרך־ארץ.
גם טיפוסים מפוקפקים. אולי הוא היה
מתנהג אחרת לנהג. אבל אצלי, הוא ירד,
ושילם כמו שצריך. אפילו טיס נתן.
״אם גברים מנסים להתחיל איתי? אני

מיטען שלא היה מחוזק היטב, בניגוד ל תקנות.״
כמעט
אף נהג מיקצועי אינו טורח להופיע
בפני שופט על דו״חות מעין אלה,
מעדיף לשלם את ברירת הקנס. זמנו
יקר מדי.
במקרה זה, נשבר לאוסקר. הוא החליט
לבזבז זמן יקר, לא שילם את הקנס, והתייצב
בפני שופט־התעבורה התל־אביבי
חיים אנטין.
היתה זו החלטה נבונה מצירו: לא רק
שיצא זכאי, אלא אף רווה נחת.
צורה לא מקובלת. הדברים החריפים
שהשמיע השופט, עשויים היו לגרום
נחת לכל נהג.
גרמה להתפוצצות עדותו של השוטר
שכתב את הדו״ח, ואשר התייצב בבית-
המישפט בעקבות אי־הודאתו של אוסקר
באשמה.
העיד השוטר :״משאיתו של הנאשם
היתד, עמוסה בשני סלעים שהיו מונחים
בצורה בלתי מקובלת.״
מה פירוש ״צורה לא מקובלת?״ אוסקר
עצמו העיד, כי זה שנים שהוא עוסק
בהובלת סלעים בצורה זו, ומעולם לא
אירעה שום תקלה.
הסביר השוטר בחוסר־אונים :״רשמתי
את הדו״ח לא משום שחשתי בסכנה מסו-
יימת, אלא משום שניתנה לי הוראה
מיוחדת בעניין הובלות סלעים. אף פעם
לפני בן לא רשמתי רפורט נזה.״
(המשך בעמוד )34

הו א

צאלחופשהשל 4 8שונו תמהכלא
גם היחידי שאוכל לזהות את האנשים.
אני לא רוצה שיבואו אלי כדי שאשנה
עדות. אני מחכה לראות את הפרצופים
שלהם. אולי הם מחפשים גם אותי?״
״מיהם?״
״לא יודע בבירור. במיסדר־זיהוי אולי
אכיר אותם. אולי לפי הקולות ש שמעתי.״
״איך
הם ניראו?״
״אני לא רוצה לתת להם נקודות־אחי-
זה. אבל אני זוכר משהו. המיבטא שלהם
אולי יסגיר אותם. זה היה מיבטא
ערבי.״
להשערתו של האח יש ביסוס מסויים
בהיסטוריה העבריינית של אחיו: לפני
שנה וחצי תקף שמעון שם־טוב את סא־לם
עוואד, ערבי תושב יפו, היושב עתה
במאסר. הייתכן כי לאוזני חבריו של
עוואד הגיע דבר יציאתו לחופשה של
שם־טוב?

אחד היה
רעול־פנים
אביו של שמעון, חביב שם־

טוב :״יכול להיות שיש סיכסוכים
עם ערבים. יכול להיות.״

העניקו ארבעת התוקפים האלמוניים
לדלךח 11ח

לשמעון שם־טוב. בתמונה, ניתן לראות

1111 1 ^ 1 1111/
בבירור את עקבות הסכינים על פניו וצווארו. ידו נפצעה כאשר ניסה להגן על עצמו
מפני תוקפיו ליד מועדון אריאנה. התמונה צולמה בבית־החולים דונולו, בשעת ארוחה.

פיפר שמעון שס־טוכ עצמו לכתב
העולם הזה, דרות מעטות
לפני שהוצא מבית־החולים והועבר
לכלא רמלה :

ביום שני בבוקר בא אבי להוציא אותי
לחופשה. הוא בא עם מונית, וכשהגענו
לתל־אביב מייד לקח אותי לחנות,

פרצוף. אני מחכה שיבוא לי אחד הפרצופים
שלהם בראש.
עד כאן, שמעון.
אחד הידידים שהיו עימו באותו ערב
באריאנה, ניסה להדביק את התוקפים.
״הם בוודאי ברחו לכיוון הנמל,״ סיפר,
״נידמה לי שהם לא היו עם רכב, או
שמישהו אסף אותם במקום רחוק יותר
מאריאנה. הם נעלמו מהר.״
בבוקר, חשו בני מישפחתו של שמעון
אל בית־החולים, מצאו אותו עדיין מחו־סר־הכרה
.״דבר כזה עוד לא ראיתי!״
זעק השבוע אביו, בביתו בקומת־הגג של
דירה ישנה, באחד הרחובות המיסחריים
של תל-אביב .״יש לו מזל שלא חתכו
לו על־יד העין, מפני שהיה נהיה עיוור.״

אכזריו ת
של נאצים
^ אב עובד כסבל בשוק בצלאל. גו!
1פו החסון, פניו חרושי־הקמטים וידיו
הגרומות עברו הרבה ב־ 56 שנות
חייהן. האיש היה בשבי הגרמנים במיל־חמת
העולם השניה, בה שרת כחייל בצבא
הצרפתי. לאחר מכן שימש כמלח
על אניית המעפילים אקסודוס, היה שותף
לכל תלאותיה.
״אכזריות כזו גם הגרמנים לא עשו,״
זעק האב השבוע והציג בחרדה את חגורת
בנו .״החגורה הזו הצילה את החיים
שלו. אם לא היה לובש אותה — היינו
מביאים אותו לבית־הקברות, ולא לבית־החולים.
תיראה את החגורה ! תיראה אי־

חופשת הסביניס

ף־< צח, רצח השעה היתה
אחת אחר חצות, ביום השני שעבר,

כאשר הזעקה הנוקפת פילחה את החשיכה•
הגבר שנכנס מבוהל ומתנשף למועדון
הלילה אריאנה, על חוף ימה של
יפו, קרא :״תזמינו מישטרה! תזמינו מונית!
מישהו שוכב פצוע על החוף. כולו

עשרות האורחים ששהו במקום המשיכו
לפטפט וללגום בשלווה. רק שניים הת רוממו
מכיסאותיהם בבהלה. היו אלה שני
ידידיו של הצעיר שפרץ למועדון להזעיק
עזרה. האיש שנידקר, היה האדם הרביעי
בחבורתם, שיצאה לאריאנה כדי להרים
כוסית לכבוד 48 שעות חופשתו מכלא
דמון.
הנידקר היה שמעון שם־טוב, דמות ידועה
למישטרת מחוז תל־אביב. מנערותו
התרועע עם עבריינים, הוחזק במוסדות
סגורים. מזה למעלה משנה הוא מרצה
עונש מאסר בגין תקיפה חבלנית. בעוד
כחודש, עמד להשתחרר מן הכלא בתום
30 חודשי מאסר.
סיפר השבוע אחיו, שהיה עד הראייה
היחידי להתנפלות הבריונים :
״שמעון היה שיכור. ישבנו איתו בבאר
והזמנו משקאות. שתינו. הוא שתה
יותר מהשלושה האחרים שישבו איתו.
אמרתי לו, בוא נצא ההוצה, תנשום קצת
אוויר.
״יצאנו לאוויר. היתה רוח מהים, ואמרתי
לו שינשום עמוק. תמכתי בו שלא
יפול. ביד השניה הוא החזיק את המעקה
של הטיילת.
״לאחר שהוטב לו, חזרנו לאריאנה
וישבנו. שמעון הלך לנוחיות להקיא, ו־אחר־כך
חזר לשולחן. הראש שלו היה
סחרחר. הוא בקושי דיבר ולא שמע בכלל
מה שאמרנו לו. בפנים לא דיברנו עם
אף אחד.
״יצאנו עוד פעם החוצה. הוא התנדנד.
החזקתי בידו ולקחתי אותו לכיוון
הנמל. אחר־כך עלינו על המידרכה, כי
רציתי לחזור לאריאנה.״

תער
על הפגים
ך* ממת הלילה הופרה כעבור שניות
1אחדות. ארבעה צעירים הופיעו מן
האפילה וניגשו אל שמעון שם־טוב.

החופש תם, נצא לד וו

נולו בחזרה לכלא רמלה, סייד עס תוס הטיפול הראשוני בו.

״מה נישמע שמעון? לכמה זמן יצאת
לחופש?״
שמעון לא הספיק להשיב להם. הוא
הוכה על ראשו במכשיר כהה ונפל על
הארץ. ידיו היו בכיסיו ובתחילה לא יכול
היה אפילו להתגונן. אחד הבריונים רכן
על גופו והחזיק בידו תער, החל משחית
את פניו באכזריות.
״שמעון לא הוציא הגה מפיו,״ המשיך
האח בסיפורו .״הוא שתק, ואני לא יכול תי
לעזור לו. הם דחפו אותי הצידה.
פחדתי שיעשו לי אותו דבר. עשיתי להם
הטעייה ורצתי לכיוון אריאנה,״ סיפר עד
הראייה היחיד.
״אני היחידי שראיתי את המיקרה. אני

את החלמתו יצטרך לעבור בבית־החולים של הכלא. לוא היה
זוכה בטיפול הרפואי המעולה ביותר, ספק אס ניתן היה למחות
את עקבות מצלקות העמוקות שנשארו על פניו אחרי התקיפה.

כדי שאוכל לקנות בגדים חדשים.
בצהריים נסענו להרצליה לבקר קרובים,
ובערב קבענו עם אחי ועם עוד שני
ידידים להגיע לאריאנה. למעשה הגעתי
כבר לאריאנה שתוי.
על מה שעשו לי אני זוכר מעט מאוד.
הם היו ארבעה. אחד רעול־פנים, וה־ייתר
לא מוכרים.
אין לי ספק שהם חיכו לי. עובדה שהם
הכירו אותי.
לא יכול להיות שזה הבחור שאני תקפ־,
תי. הוא שפוט עכשיו. אולי הוא בחופש?
אני לא יודע. אני רק זוכר שלקחו אותי
להנה, ואחר־כך הייתי בלי הכרה.
עכשיו אני מנסה לקלוט בזיכרון איזה

זה חתכים יש עליה! התער אכל את החגורה,
אבל לא את הבטן של שמעון!
״עכשיו לקחו אותו לכלא רמלה. נסעתי
עם השוטרים בניידת לכלא. הסוהרים
אמרו שלא ראו בחיים שלהם כאלה דברים.
והם מכירים מעשים כאלה כמעט בכל
יום.״
לאחר הפסקה קלה הוסיף האב :״אני
לא מבין איך הוציאו אותו מדונולו. איך
אפשר להביא אדם פצוע חזרה לכלא?
שם הוא יוכל לקבל טיפול טוב? אללה
יודע, אני מקווה שרופא יראה אותו בכל
יום. שמישהו יטפל בו. שיתנו לנו לראותו.
״והעיקר, אני מקווה שהחתכים בפנים,
אפשר יהיה אולי לתקן אותם פעם.״

וחופשיים מנשואין( .הצעת-חחוק מפרטת בהרחבה את
נוהלי הנשואין, מניעת תקלות, וכו׳).
• בל הגירושין בישראל ייערכו בטכס אזרחי.
• נוסף על טכס זה, יבול בל אדם לדרוש גם
טכס דתי, אם הזוג נישא בטכס אזרחי.
• על גירושין יחליט בית־מישפט מחוזי.
• בל אחד מבני-הזוג יכול לדרוש גירושיו ב-
מיקרים הבאים: הסכמת שני הצדדים לגירושין ! אחד
נטש את השני ; בת-הזוג חיתח בעת הנישואין בהריון,
שלא מבן-זוגח, ובן-חזוג לא ידע על-כך; אחד מבני-
הזוג הטריד את השני ומנע חיי־משפחה תקינים ;
אחד מחם הוא חולה״נפש או חולה חשוך־מרפא ;
אחד מהם סובל ממחלה המונעת חיי-מין תקינים;
לדעת בית-המישפט אין סיכוי לחיי״משפחח תקינים.
• אותו בית״מישפט יחיה אחראי לחלוקת ה רכוש
של הזוג המתגרש, ולקביעת מזונות( .הצעות-ת-
חוק מפרטת סדר תקין של ביצוע הגירושין).

גם הצעד, זו לא תתקבל, כמובן, בכנסת הנוכחית.
אבל ההצבעה עליה תפזר את מסכי־העשן ותימרוני-
הצביעות של הגופים השונים, ותבהיר לחלוטין על מה
נטוש הוויכוח האמיתי, ומי הוא בעד ונגד.

מאת אודי אבוד•

כי ת ־ דין ־ שדה
שו ל ט בחיינו

5־ 4בדצמבר 1972
מגעש* תו עבה ־

מ דו ע *
אין מנוח לראשי המעיד•
גולדח מאיר דורשת מחם לחסל את סיעתנו —
והם לא יודעים ביעד. חם מובנים לטפס על חקירות,
לבצע כל מעשח״תועבח, כדי לחשיג את חמטרח.
אבל אין זח קל.
אחרי שנכשל, לפי שעח, הנסיון לחסל אותנו באמצעות
אחוז־חסימח מוגדל, מתקדמת במלוא חתנו-
פח חמזימח לזייף את שיטת חלוקת-חעודפים בבחירות.
חכוונח: לגזול מאיתנו לפחות מנדאט אחד.
חשבוע לקחנו חלק באירגון חזית של כל חסי-
עות הקטנות נגד מזימח נוספת זו, חמתעטפת באיצ-
שלח ״מדעית״ כביכול. כדי לעמוד על טיב חמדע חזח,
די לציין עובדח אחת: אילו נתקבלח חשיטח החד-
שת כבר בבחירות חאחרונות, חיח חמערך מקבל שני
מנדאטים על סמך עודף, שלא חיח די גדול אף כדי
לזכות אותו במנדאט אחד1
במילים אחרות 5579 :קולות של סיעתנו חיו
הולכים לאיבוד, ואילו חמערך חיח מקבל שני מנדא-
טים נוספים על סמך עודף של 691 קולות !
אבל גם זה לא מספיק. השבוע נכנסח להילוך גבוח
מזימח אחרת — לגזול מאיתנו את מחצית מימון-
הבחירות הממלכתי שיגיע לנו לפי החוק העומד עתח
לדיון.
לשם כך, חיו ראשי חמעין מובנים לנצל את חאיש
שמעל באמון בוחרי סיעתנו בצורת בח מחפירת. בדרן
בלל הם מתייחסים אליו בזילזול בולט. אבל
בשביל ״לדפוק את העולם חזח״ ,כפי שהם אומרים
בגלוי, הוא כשר.
חמטרח: להקטין בחצי את האמצעים שיעמדו
לרשותנו לניחול מערבת-חבחירות שלנו.
אם מקווה מישהו שאפשר לחעלים את קולנו בשיטות
גאנגסטריות, צפוייח לו אפתעח. קולנו יישמע
— ובפני הבוחר תעמוד עובדת פשוטה: אם חם מובנים
לאחוז באמצעים הבזויים ביותר בדי לחשתיק
אותנו — פירוש תדבר שסיעח זו מחווח בכנסת גורם
שאין לו תחליף.

ושואין אזרח ״ ס -
בלי חו כ מו ת
בגלל מותו של קדיש לה ז״ל, היד. לכנסת שבוע קצר.
ניצלנו את ההפסקה כדי להניח על שולחן־הכנסת
מיסמך שנועד לשים קץ למישחק התחבולות וההתחנד
מויות סביב בעיית הנשואין האזרחיים. אחרי עריקת
הל״ע, יש להחזיר את הוויכוח לנקודה המרכזית: חובתה
של ישראל לקיים את הסעיף במגילת זכויות האדם
המקנה לכל אדם את הזכות לנשואין, ללא מיגבלות
דת וגזע.
הצעת־החוק שלנו זהה עם הצעה קודמת שלנו, שנדחתה
על־ידי הכנסת לפני קרוב לשנה. אז נמנעה מנדס,
ול״ע הצביעו נגד ההצעה. ואלה עקרונותיה:
• בל הנשואין במדינת ישראל ייערכו בטכס אזרחי,
בפני ״רושם״ — רשם של בית-מישפט, שופט-
שלום או אדם אחר שימונח על-ידי שר״חמישפטים.
• נוסף על טכס זח, יכול אדם לעבור גם טכס
דתי מטעם עדתו (ובכלל זח בל ״עדח יהודית מוכרת״,
דבר חמאפשר הכללת חיחודים הרפורמיים).
• שני בני״חזוג צריכים לחיות בני 17 לפחות,

לא הסתפקנו, כמובן, בהגשת חצעת״החוק.
לחמנו על קיום ויכוח במליאת הכנסת על המצב
ברבנות. שליטי הכנסת מנסים, בכל התחבולות האפשריות,
למנוע ויכוח זה — למרות שלפי התקנון הוא
חייב חיה להתקיים זה מכבר( .כזכור, קיבלה הכנסת
את הצעתנו הדחופה לסדר־היום, והחליטה לקיים
עליה הדיון במליאה).
השבוע הגשנו שאילתה, העשוייה לגרום באב-ראש
לזרה ורחפטיג חמיסכן, העסוק בל״בולו בעסקים הפנימיים
של מיפלגתו :

אל: שר הדתות
מאת: ח״כ אורי אכנרי

בעיקבות התרת האח והאחות לבית לנגר לנישואין
על-ידי בית־דין דתי מיוחד,
( )1האם נהוג להרכיב בתי־דין יהודיים־דתיים, ללא
פירסום הרכבם?
( )2האם מזמינים לדיון בבתי־הדין הדתיים הנ״ל,
כל אדם העלול להיפגע באופן זה או אחר מפסיקת בית-
הדין?
( )3האם קיימת אפשרות, בכל מיקרה, לערער על
פסיקת בית־דין כנ״ל?
( )4האם קיימת חובה ליתן נימוקים להכרעה בדין?
( )5האם נבדקה הטענה כי מי שהסכים לכהן ב־ביה״ד
הנ״ל, עשה כן על מנת להסיק מסקנה גזורה מ
עבירה
פלילית, היו צפויים למאסר, ולא פעם נאסרו
על־ידי המישטרח והועמדו לדין.
זח היה המצב במשך שנים, איך אפשר לתרץ זאת ז
תחילה ניסה שר־חמישטרה. בשחשיב לשאילתה
שלנו, הוא פשוט התחמק מן השאלה. בלומר: דיבר
על המוכרים, אך לא על הקונים — שביצעו בלי ספק
עבירת פלילית.

שלמה הלל 1בתקופה שקדמה ל־ ,1967 היד, ידוע
במישטרה שמישרד־האוצר נהג להעביר מטבע״חוץ למכירה.
המישטרה
לא ראתה מקום לפעולה, הואיל וההעברה
נעשתה באישורו של המפקח על מטבע־חוץ, שהוא הגורם
המוסמך לכך.
בדיעבד, חיווה עתה היועץ המישפטי לממשלה את
דעתו, כי מכירה באישור המפקח על מטבע זר לידי
סוחר מוסמר, ומכירת מטבע על־ידי סוחר מוסמך באישור
המפקח על מטבע זר, אינם בגדר עבירה.
כל אימת שהמישטרה גילתה אנשים שסחרו במטבע
זר שלא כדין, היא פעלה להבאתם לדין.
חיו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבריה־כנסת
אבנרי.
אורי אבנרי: כבוד השר, איך ידעה המישטרה,
ואיך היא בכלל יכלה לדעת, אס אדם שנעצר ברחוב
ליליינבלוס, כשבכיסו דולרים שחורים, קנה אותם הספסר
סתם או ממספסר של מדינת ישראל?
שלמה חלל: המישסרה, כפי שאמרתי, נמנעה ונמנעת
מלנקוט בפעולה, אם המטבע הזר נמצא אצל
סוחר מוסמך.
מכירה באישור המפקח על מטבע זר לידי סוחר מוסמך,
ומכירת מטבע על־ידי סוחר מוסמך באישור המפקח
על מטבע זר, כל אלה אינם בגדר עבירה. הימצאותו
של מטבע זר, ולא כל שכן מיסחר במטבע, על־ידי סוחר
מוסמך או על־ידי סוחר שלא קיבל אותם כדין מהמפקח
טל מטבע זר, צריכים להיחשב כעבירה. ובמידה
שהמישטרה נתקלה בכך, היא העמידה את האנשים לדין.
הדגשתי פה בפירוש איזה סוג אנשים ואיזה סוג עיס־קות,
לפי הערכת היועץ המישפטי, והערכת המישטדה
קודם לכן, אינם מהווים עבירה. כל השאר הוא בבחינת
עבירה.
בעבור שעה קלה הגיע תורו של סגן שר-האזצר,
צבי דינשטיין :

צבי דיגשטיין: מישרד־האוצר נהג להעביר דולרים
למכירה באמצעות בנק איגוד.
ההסדר הנ״ל נעשה על מנת לשמור על פער סביר
בין השער הרשמי של הלירה לבין מחירו בשוק, ועל-
מנת לשמור על יציבות המטבע. על כל ההסדרים נמסר
מדי פעם לוועדת־הכספים של הכנסת.
היו״ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אבנרי: כבוד סגן השר, איו בכל זאת יכול
היה אדם, שקנה דולרים במחירים של שוק שחור ברחוב
ליליינבלוס, לדעת אם הדולרים האלה כשרים, ובאים
מן הממשלה, או שהם אינם כשרים, ובאים מספסרים
סתם?
צבי דינשטיין: הקונה לא היה צריו לקנות. בעצם
פנייתו לשוק השחור לקניית דולרים הוא פעל בצורה
לא חוקית.
אורי אבנרי: איך יכול להיות שהקונה הוא עבריין,
בעוד שהמוכר הוא בסדר?
צבי דינשטיין: לא אכנס לטכניקה. על כל פנים,
מי שפונה לשוק השחור לקנות דולרים, ולא באמצעות
סוחר מוסמך, עובר על החוק, והוא עבריין.

ד״ן ווומד
צילה מנוסי ב״לוח הכפול״
ראש? אם כן — מה העלתה הבדיקה?
( )6האם קיימת חובה על בית־דין דתי כנ״ל להתכנס
בצוותא, או שמקובל לאפשר לאב בית־הדץ להיפגש
בנפרד עם כל אחד משופטיו האלמוניים?
( )7האם קיימת בשיפוט הרבני ערכאה גבוהה יותר
מבית־הדין הרבני הגדול (לעירעורים)? אם כן —
מהי?
( )8האם הוברר אם גם בעתיד יפעל בית־הדין המיוחד
שהוקם על-ידי הרב גורן, ושאפשר יהיה לפנות
אליו לאחר הכרעת בית־הדין הרבני הגדול?
( )9האם קיים בשיפוט הרבני כלל לפיו פסק־דין
הוא מיסמל חתום הפתוח לעיון?
( )10 האם פסק־דינו של בית־הדין המיוחד הנ״ל
עדיף על הכרעה שיפוטית של בית־הדין הרבני הגדול?

העס קי םהש חו רי ם
שלמרס פי ר
באשר נציגי הממשלה צריכים להתחמק ממתן
תשובה על שאלות עדינות, יש והדבר מצלצל כקומדיח.
כן קרה השבוע, באשר שני נציגי״חממשלח — שר-
חמישטרח וסגן שר־האוצר — השיבו לשאילתות שלנו
באותו יום על אותו עניין.
הנושא: הדולארים השחורים שמכרה הממשלה
בשוק השחור. האנשים שקנו דולארים אלה ברחוב
ליליינבלום (מבלי לדעת מי המוכר האמיתי) ביצעו

מעל לדין
אם קיווה מישהו שנפטיק את מאבקנו נגד הפרת-
החוק של משה דיין, מפני שהיועץ המישפטי של הממשלה
נתן בדיעבד הבשר דחוק מאד לעיטקח אחת
שלו, הרי חיתח זאת טעות.
השבוע ענה שר-חמישטרה על שאילתה שלנו על
הפרת־החוק של דיין בקשר למכירת עתיקותיו בא מריקה.

שלמה
היל: היועץ המישפטי של הממשלה בדק
את עניין יצוא העתיקות, המוזכרות בשאילתה, וקבע
במסקנתו כי אין מקום לנקיטת צעדים בקשר לנושא
הנדון.
לפיכך אין מקום לחדש את החקירה בתלונה.
חיר; ר ישראל ישעיהו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אבנרי: אדוני השר, האס היועץ המישפטי
ביסס את מסקנותיו על חקירה מישטרתית רגילה, כגון
גביית עדות מהשר דיין ושאר המעורבים בדבר, או
שקבע מסקנתו לפי טביעת־עין?
שלמה הלל: אני מציע לך לשאול את היוטץ ה־מישפטי.
אינני
מקבל על עצמי לקבוע אילו דרכים נקט היועץ
המישפטי כדי להגיע למסקנתו. אין לי שוס אתנזה לקבוע
זאת. אני רק יודע שהעניין הופנה ליועץ המישפטי,
כידוע לשואל הנכבד. הוא קבע מסקנתו, ולא אני אבוא
לקבוע איך קבע מסקנתו.
אם יש לך עניין מיוחד בנושא זה, אני מציע לך
לפנות ליועץ המישפטי ולשאול אותו איך הגיע למסקנה.
אורי אכנרי: תודה על העצה. אעשה זאת.
בבר קודם לבן הגשנו שאילתה חדשה לשר״המיש-

קופ״ח היא שריד פיאודלי -הגיע ה!מן להל אי ם אותה!
לחלן דגרינו על חוק מס-מקביל חמטיל על וזבי*
טוח הלאומי לגבות מס״מקניל מן המעסיקים ולהעבירו
לקופות-חחולים.

אורי אכנרי ג זוהי הצעודחוק ריאקציונית, במסווה
של קידמה סוציאלית. אני מציע להחזיר אותה
לממשלה.

ההצעה מנופפת כדגל הביטוח הלאומי.
כדי להשיג את המטרה ההפוכה: לבצר את
השרידים הפיאודליים ששרדו מלפני קום המדינה.
תוכן
ההצעה הוא זה: מדינת־ישראל הופכת לסר
כנת־גובה של קוסות־החולים המיפלגתיות. המדינה כולה
נרתמת לעגלת הקופות, כדי להעשירו ולהגדילן.
מלאימים את הגרעונות של הקופות, מלאימים את הגבייה.
זהו הצד הממלכתי.
אולם הקופות עצמן לא תהיינה כפופות לשום ביקורת
אמיתית. אין הן חייבות אף לבטח את העובדים,
שעבורן נגבה המם המקביל. אין הן חייבות להעניק את

גם לישכת-חעבודה — שחיתח פעם מכשיר
כוח וכפייה רכ-עוצמה — הולאמה. כמקום
הלשכות המיפלגתיות, קם שירות־התע־סוקח
הממלכתי.
המציאות התגברה אפילו על העיתונות המיפלגתית.
העיתונים הפרטיים חם כיום בלתי־תלויים, ואילו אנד
צעי־התיקשורת המשודרים הם ממלכתיים.

ורק מכשיר אחד ויחידי לא הולאם. זהו
מכשיר־הכריאות.

השוט של הבוסים
מדוע? מה ההגיון? הרי מוכרח להיות הגיון.

ואכן יש. מכל המכשירים שהזכרתי, איו
מכשיר אשר כו טמון כוח-שילטון כמו קו
ם ת-החולים.
הבוסים המיפלגתיים החליטו כי בלעדי קופודחולים

העסקנים בקופות, ומביאה למצב שהרופאים מתקוממים
נגדו עכשיו בגלוי.

אנו נוסעים ברברס
הצעת-החוק שלפנינו היא דוגמה לכך. אין מחסלים
את הכפילויות. אין מטילים מרות ופיקוח על הקופות
הקיימות. הביזבוז הכספי נמשך, בשעה שאין למדינה
כסף לצרכים בריאותיים חיוניים, ובגלל חוסר־האמצעים
וחוסר־האירגון סובלים בני־אדם, ואף הולכים לעולמם.

תחת להיות הגורם המרכזי והקובע כשטח
הכריאות -בפי שכל אדם נאור בישראל
רוצה — הפכה המדינה לגורם מישני,
כעוד שהנהגת קופת־חולים עושה ברצונה ומשתמשת
במדינה לצרכיה. אכן, הזנב מכשכש
ככלב.
אילו היינו מתקדמים לפחות צעד אחרי צעד לקראת
הלאמת הבריאות, היינו יכולים להיאזר בסבלנות. או־

ה1נב מכ שכ ש בכלב
מלוא הביטוח לאנשים הזקוקים לכך ביותר — נכים
וחולים כרוניים. כי הקופות הן — כביכול — וולונטריות.
כשרוצים
לסחוט כסף מן האזרח למען הקופות —
יש עיקרון ממלכתי.
כשאין רוצים להבטיח את זכויות האזרחי כלפי הקופות
— יש עיקרון וולונטרי.

עיקרון יש תמיד. הוא רק מתחלף, לפי ה
זהו
מישחק של צביעות מצד שילטון, שנאמנותו הראשונה
היא למיפלגה, ורק נאמנותו השנייה לממלכה.
רוממות הממלכה בפיו, גם כאשר הוא מקריב את ה אינטרס
היסודי של המדינה — שהוא האינטרס האמיתי
של האזרח — על מיזבח האינטרס המיפלגתי.

לא יחזיק המימסד ההסתדרותי מעמד. מאחר שמימסד
זה מתנכר לאינטרסים של המוני השכירים, נועץ לא־פעם
סכין בגבם במילחמתם לשיפור מצבם, ומשניא את עצמו
על חברי ההסתדרות — דרושה קופת־חולים כדי למנוע
מרד.

זהו פיתיון התעלומה. אם תולאם קופת
החולים, כף חוששים בעלי-השררה, יתקוממו
חכרי ההסתדרות נגד המימסד השולט בהם,
יקהו את ההסתדרות לידיהם ויהפכוה לנציגה
אמיתית של העוכדים.
את זאת רוצים למנוע בכל מחיר. ומשום כך מדברים
ומדברים ומדברים על ביטוח־בריאות ועל בריאות
ממלכתית — והולכים בדרך ההפוכה.

לם המגמה היא הפוכה. מאחורי מסך־העשן של המליצות
הממלכתיות, אנו מתרחקים מהלאמת הבריאות. אנו
מבצרים את הסטאטוס קוו האומלל. אנו נוסעים ברברס.
כמה זמן נסבול התעללות זו בבריאות האזרח, במדינה
שהיא מן המתקדמות בעולם מבחינת התודעה
הסוציאלית שלה?

שירות בריאות ממלכתי!
הבה נחזיר את הצעת-החוק הזאת לממשלה,
בדי להמחיש את התביעה: להביא לכנסת
זו, עוד השנה, הצעת-חוק להלאמת כל

מנשיו־נפ״ה לאומי מדפלגתי
מה קרה בעצם ב־ 25 שנים אלה בשטח הבריאות?
לפני קום המדינה, היו ענייני הבריאות — כמו כל
שאר ענייני הציבור — נתונים בידי פדרציה של מיפל־גות.
קופת־החולים עשתה גדולות בשטח הבריאות, ועל
כך יש להלל ולשבח אותה. אולם היא גם שימשה מכ־שיר־כפייה
בידי המימסד היישובי, הן לטובת המיפלגות
של המימסד, הן לטובת המרות היישובית הכללית.

זה היה מצב כלתי-נורמדי — אכל הוא
התאים למציאות דאז. המיפלגה והמרות הלאומית
היו צמודות זו לזו, חופפות זו את זו,
והן החזיקו כמכשירי־בפייה משותפים.
בין כל אלה, היתר, קופת־החולים המכשיר היעיל
ביותר.

מלוע לא פווק ווקוכ״ח
והנה קמה המדינה. בזה אחר זה הולאמו מכשירי-
הכפייה שהיו בידי מרות כפולה זו של המדינה״בדרך.
הם הפכו מכשירי המדינה.

הצכא הולאם.

איש לא התנגד לכך. מזייפי־ההיסטוריה טוענים כי
הוויכוח על פירוק הפלמ׳׳ח התנהל בין מלאימי-הצבא
ובין המצדדים בצבא מיפלגתי. זוהי שטות גמורה. מצ דדי
הפלמ״ח רצו בצבא לאומי מאוחד של המדינה —
צבא אשר רוח חפלמ״ח ומסורת הפלמ״ח ייפעמו ב־קירבו.
מפרקי הפלמ״ח לא רצו בכך. הם פירקו את ה־פלמ״ח.
אך למעשה חזרה רוח הפלמ״ח והשתלטה על
הצבא כולו, לפחות עד . 1967

החינון* הולאם, לפחות חלקית.
בתוך החינוך הממלכתי, ניתנו אחוזות פיאודליות
למיפלגות מסויימות. אך עיקרון הממלכתיות נשמר בעיקרו,
אם כי נותרה אחוזה מיפלגתית של אגודת־יש־ראל
מחוץ לתחום הממלכתי.
פטים, יעקוב שמשון שפירא :

אל: שר המישפטים
מ את: ח״ב אורי אכנרי
היועץ המישפטי לממשלה מסר דו״ח לשר החינוך
והתרבות, לפיו לא ייצא כלל מר דיין עתיקות לחו״ל.
בעיקבות מסקנתו של היועץ המישפטי לממשלה,

אני מבקש לדעת :

בקשר

משכית

האם הוזמן שר־הביטחון בפרשה הנדונה לחקירה?
אם כן — על־ידי מי נחקר?
האם מסר שר־הביטחון עדות בכתב?
מי היו האנשים האחרים שמהם נגבתה עדות
עם החקירה הנדונה?
האם נבדק בעת הבדיקה הנדונה — אם לחברת
היה רשיון לייצא עתיקות? אם נבדק — מה

״הזקנים האלה אינם מרפים!״
כך נוצר מצב, שאין לו אח ורע בעולם כולו. לא
במדינות קומוניסטיות, לא במדינות סוציאליסטיות ולא
במדינות ליברליות מתקדמות.
המדינה מעבירה מדי שנה הון־עתק מכיסי משלם-
המיסים לכיסי המנגנונים הבריאותיים המיפלגתיים. היא
מכסה את כל מחסורם. היא מקיימת המוני עסקנים מיפ־לגתיים
המשובצים בקופות. היא דואגת לקיום שילטון
העלתה הבדיקה? מתי ניתן הרשיון? לגבי אילו אבי זרים
ניתן הרשיון?
( )6אם לא היה למשכית רשיון לייצא עתיקות —
האם הומלץ להעמיד את החברה ומנהליה לדין? אם
לא — מדוע לא?
( )7האם נבדק אם ידע מר דיין כי העתיקות נועדו
לייצוא? אם נבדק — האם ידע על המטרה הנ״ל?
( )8האם היה למר דיין היתר — מטעם אגף העתיקות
— למכירת העתיקות לחברת משכית? האם העיס־קר,
או העיסקות הן עיסקות מכירה? האם גבה מר דיין
תמורה בעבור העיסקות? אם כן — מתי? מייד עם
המכירה או לאחר מכן?
( )9האם נבדק אם ידע מר דיין, כי הגב׳ גרא רו כשת
ממנו עתיקות כדי לייצאן? האם נבדק אם היה
לגב׳ גרא רשיון לייצא עתיקות? האם היה לה?

קופות-חחולים ולהנהגת שירות-כריאות ממלכתי
אחיד לבד.
לשירות כזה צריכה המדינה לגבות מס מקביל מן
המעסיקים. אז תהיה הגבייה מוצדקת, ואף חיונית. אך
הגבייה הממלכתית לגופים מיפלגתיים המספקים שירותים
שהיו צריכים להיות ממלכתיים — אין בה לא הגיון
ולא הצדקה.

שי מחתו קנ תו
אל: שר החוץ
מאת: ח״כ אורי אכנרי
הנני מבקש לדעת :
( )1האם נכונים הפירסומים בי שר־החוץ התנגד ל מינוי
של מר שימחה דיניץ כשגריר ישראל בארצות־הברית?

)2אם התנגד שר־החוץ — מה היו טעמי התנגדותו?
( )3האם היו לשר־החוץ מועמד(ים) אחר(ים) לכהונה
זו? אם כן — מי?
( )4האם ביטל (אם בכלל) שר־החוץ את התנגדותו
למינוי? אם כן — מדוע?

במדינה
(המשך מעמוד )30

הצלם תו •טל השופט היתה חמ דה.
כתב הוא, כהפרעודהדץ:
אין זה בגדר סוד, שתקנות רבות אינן
זוכות לתשומת־לב כל שהיא של האחראים
על הפיקוח המישטרתי, ואיש־המיש־טרה
ברחוב כלל אינו מודע לקיומו ול־משמעותן.
כל-אימת שמחליט איפוא קצין־
מישטרה לערוך מיבצע מיוחד לגבי הוראה
כזו, שהינה בחינת אות מתה — שומה
עליו להוריד לפיקודיו תדריך ברור
ומפורט, ולא להסתפק בהוראה כללית וסתמית,
המשאירה את השוטר ברחוב במבוכה
רבה.
אני עוסק בעינייני התעבורה מעל כס־המישפט
למעלה מתריסר שנים — ואין
אני נזכר בדו״ח מסוג זה. ספק רב בלי־בי
אם אותו קצין, אשר הורה על רישום
הדו״חות בתוך מיבצע מיוחד, קרא בעצ מו
בעיון את ההוראות של התקנה הנתונה.
השוטר רשם דו״ח, וודאי שאין לו
כל מושג על יסודות עבירה זו, והוא
ממלא אחר ההוראה ללא כל התעמקות.

בו נ .1נ11
מע שה מגונה
המ;הד זו3ה מאשמת
עשיית מעשה מנוגה פתזמידתו
-ועומד?הפסיד 50א?ד 7״י

מאוזן :
- )1תורת הנסתר )6 .קיסרות )12 .מדינה
אסיאתית )14 .אליל כנעני )15 .עמוד מים.
)17 מילת תנאי )18 .עוף בית )20 .מתכופף
)21 .נצח )22 .שורת הרים)24 .
לוויין סובייטי )27 .ידיד )28 .מצב צבירה.
)30,מועצת הכנסיה )31 .כינוי )32 .מושג
בדקדוק )34 .יונק מעופף )36 .אדון)37 .
דופי )39 .מלך שקספירי )40 .מחזאי יש ראלי
״לא ביום ולא בלילה״ )42 .שנשמה
באפו )43 .רוטב )44 .מין מס )45 .בעלה
של תמר )46 .שליט אפריקאי תמהוני.
)50 ארגון נשי יהודי )53 .טפח היד)54 .
משכון, עבוט )57 .״חוזה ברח״)59 .
כוכב לכת )61 .כינוי לראש הכנסיה הנוצ רית
יוונית )63 .ירק דומה לצנון)65 .
מצבה )66 .בן )67 .יחידת משקל)68 .
פלא )70 .זועף )71 .אחים שכתבו אגדות
מפחידות לילדים קטנים )73 .נופח את
נשמתו )75 .תגובה )76 .המלך שקשר את
הקשר שאלכסנדר מוקדון חתך בחרבו.

,מאוגד :
)1צריח מסגד )2 .מערכת )3 .נשק
חדיש )4 .שמה הקדום של ירושלים)5 .

זעיר )7 .מונח בגיאוגרפיה )8 .חומר שמוצאו
מהחי, המשמש בסיס לתעשיית
הבשמים )9 .איכר ערבי )10 .שאינו קשה.
)11 מפלצת בעלת תשעה ראשים שהרקולס
הרג )13 .אגוז אדמה )16 .עני)18 .
שוטה )19 .ענף בעולם התחתון )21 .ענן.
)23 דרגת קצונה )25 .רצועה)26 .
אבר חיצוני )27 .חס )29 .חול גס
המשמש לבניה )31 .עוגת תפוחים מזרח
אירופאית )32 .נפש בריאה בגוף __״
)33 לחן )34 .סיבה, תירוץ )35 .שליט
קדום שפירוש שמו :״בית גדול״ )36 .חומר
הנמצא בעצמות )38 .אות באלפבית)39 .
איבר מרכזי )41 .נכרי )47 .עיר קדושה
למוסלמים )48 .הר הקשור בפרשת המבול.
)49 הומה, רועש )51 .כסיל, חסר דעה.
)52 חייל בחיל המשמר של סולטאן טורקי.
)54 התנפל )55 .אינטליג׳נס )56 .משמש
למאור )58 .כלי נגינה בעל מיתרים)60 .
אחד השבטים )61 .כינוי יהודי לבעל
אחוזות פולני )62 .בכל תזמורת יש כזה
ראשון ) 64 .מי לתסלנג שפירדשח רשות
מעבר )66 .שר צבא תנכי )69 .אספה,
מושב רעים )71 .יהיר )72 .תו נגינה.
)73״יש דברים ב 74 תל חרבות.

שלוש שנים ארוכות חי חיים ברץ,
מנהל בית־הספר התיכון־דתי באשקלון,
תחת סיוט האשמה שהוטחה נגדו.
האשמה, כפי שהסבירה המישטרה ב־בית־המישפט,
היתד, כי הוא הכניס תלמידה
לחדרו בבית־הספר, ליטף את פניה
ושאר אברים.
לאחר שלוש שנים ארוכות, זוכה ברץ
מהאשמה. היד, זד, לאחר שקודם לכן נמצא
אשם בבית־מישפט השלום, עירער
במחוזי, ורק שם בא על סיפוקו.
אולם אז, גילה המנהל כי זיכויו אינו
סוף הפרשה, וכי המשכה העגום הוא —
הפסד צפוי של 50 אלף ל״י.
ה ש היי ה. במשך תקופת המישפט הוש עה
המנהל ממישרתו. היה זד, בתוקף הוראה
קבועה של מישרד החינוך, האוסרת
העסקתו של איש חינוך החשוד בפלילים.
עם זיכויו, הושב ברץ לתפקידו, ביקש

השבוע יו״ר האירגון .״יש לנו גיבוי
לכך׳גם מנציג מישרד החינוך בוועדה.
החוב למנהל יוכל לקטון רק אם יוכח
כי בתקופת השעייתו עבד האיש בעבודה
אחרת.״
בשלב זה, מעמידה השאלה בסימן שאלה
את המשך הלימודים התקין בכל בתי־הספר
התיכוניים באשקלון. שכן אירגון
המורים העל־יסודיים מאיים כי אם לא
ייענו לתביעתו — ישבית את הלימודים.
״לא נרשה,״ הגיב אחד מראשי האירגון,
״שיעשו מעשה מגונה במנהל שזוכה.״

ישרא לי ם בחו״ל
..היזהר,
יהודי מלזכליד,,
פדרו ש 7הצייד הישדא 7י
בהו״? הפך?סיוט
כג 77 איומי ערבים
כשהגיע הצייר הישראלי הצעיר יעקוב
גילדור, לריכנאו, אוסטריה, נתקבל בדגלים
ישראלים. הוא היה הישראלי היחיד
בסמינר׳ הציירים הסוריאליסטים שאורגן
על־ידי הצייר האוסטרי הנודע ארנסט
פוקס, אבי הריאליזם הפנטסטי. במיסגרת
הסמינר, הוזמן גילדור להופיע בטלוויזיה
האוסטרית, זכה לתוכנית בת 20 דקות.
ההופעה היתד, מוצלחת — וגרמה ל-
גילדור סיוט בלתי פוסק.
״לו ידעתי מה שההופעה תגרום לי,״
לא הייתי הולך לסטודיו מעולם,״ סיפר
יעקוב.
איומים. זה התחיל עוד באותו ערב,
מייד אחרי ההופעה. קול שדיבר במיבטא
ערבי בישר לו טלפונית, למלונו:
״תיזהר, יהודי מזוהם, ידנו עוד תשיג
אותך.״
ההמשך היה אפילו מעניין יותר. למחרת
העירו את גילדור ואשתו חווה דפיקות
חזקות בדלת. היה זה סמל מישטרה
אוסטרי, אשר ביקש מהזוג לעזוב את
החדר :״קיבלנו הודעה טלפונית, שהונחה
בחדרך פצצה,״ אמר.
יעקוב ואשתו עזבו את החדר בחיפזון,
לבושים בפיז׳מות. אך הבדיקה היסו־

ח ש בץ ו94ן
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

צייר גילדור (בוונציה)
איומים טלפוניים
מעיריית אשקלון את שכרו עבור 18 החודשים
בהם הושעה.
להפתעתו, סירבה העירייה, הביאה את
העניין בפני בית־הדין האזורי לעבודה ב־באר־שבע
:״האיש הושעה מעבודתו, ואת
משכורת המנהל שילמנו לאדם אחר בתקופה
זו,״ טענה העירייה .״לא ייתכן
שברץ יקבל עתה את כל 50 אלף הלירות
עבור תקופת השעייתו.״
אחרת חשבו ראשי אירגון המורים ה־על־יסודיים
:״הוקמה ועדה סאריטטית
והיא קבעה כך שיש לשלם השכר,״ אמר

דית שערך הסמל וצוות עוזריו לא העלתה
דבר.
״מאז, החלו הטרדות יומיומיות,״ סיפרה
חווה .״צילצלו אלינו כמה פעמים ביום,
איימו עלינו, ניסו להפחיד אותנו.
המישטרה הצמידה לנו שני שוטרי־חרש,
ורמזה לנו שאולי כדאי לנו לחזור הביתה׳
אבל החלטנו לא לוותר, ולהישאר
עד סוף הסמינריון.״
״נשארנו את כל שלושת השבועות, עד
סוף הסמינר,״ חייך יעקוב .״ועכשיו אני
יכול לגלות — כל הזמן שיקשקנו מפחד.״
סעולם הזה 1841

קולנוע
שח קני ם
ה אנ טיפ ט הסי מפ טי
עקבותיה של שילה, סרט שצילומיו הסתיימו
לאחרונה בריביירה הצרפתית, זכה
למנה לא מבוטלת של פירסומת־חינם. כאשר
מחבלים איימו לפוצץ את הכוכבים
ואת הציוד, באמצע העבודה, המשיכו אנ שי
הוליווד, באומץ לב של גיבורי סרטים,
בעבודתם, ולא אונה להם כל רע.
אחר־כך, פרצה מריבה ביו ראקל ואלש,
כוכבת הסרט, שהתלוננה כי לאורך כל
ההסרטה התנכלו לה ולעגו לכשרונותיה,
לביו הבמאי הרברט רוס.
בכל ההמולה הזאת, כמעט ולא הבחין
איש ששחקן אחד לפחות, שינה את אופיו
הקולנועי במיסגרת אותה ההפקה. הכוונה
לריצ׳ארד בנג׳מין, שהפך לאב־טיפוס של
הבחור היהודי שלא התבגר עדייו והמעורר
רוגז וסימפטיה במידה שווה. כזה היה
מאז היה שלום קולומבוס, והגיע עד ל
עליזה
מזו חי
ב מ כנ סיי ם
שוד הטלפונים הגדול (הוד,
תל״אביב, ישראל) — מי שזוכר
את בית״המשוגעים של עליזה
מזרחי, את הריצות הקדחתניות, הרעש הבלתי-פוסק —
יודע בדיוק למה לצפות בסירטו החדש של מנחם גולן.
חרבה תקריות, הרבה התרגשות של השחקנים על הבד,
אבל זו לא קומדיה הגיונית וזו לא קומדיה מטורפת, זו
קומדיה במסורת של ערבי״הבידור הישראליים למיניהם :
כל מיני בדרנים חביבים על הקהל מופיעים, בזה אחר זה,
שולפים את חוכמותיהם האופייניות, מדברים בכמה מיב-
טאים עדתיים ומפנים את מקומם לכוכב הצחוק הבא.
בדקות הראשונות נדמה שזה לא יהיה כך. כנופיית-
פושעים שודדת בנק בראשון־לציון, ופקיד מגמגם אבל גאון
מצטרף אליהם כדי ללכוד אותם. הוא מביא את הכנופיה
למישטרה — ואז נחשד בעצמו.
אלא שמרגע זה והלאה, מתחילות כל מיני תופעות
יחיד — גדי יגיל בבית״המישפט, שייקה אופיר כמרוקאי,
ישראל גוריון כאילם, ועוד כחנה וכהנה.
למרבה המזל, גדי יגיל תופס את החלק חעיקרי ות חשוב
ביותר בסרט. מאחר והיום הוא בכל זאת הבדרן הסימפטי
והמצחיק ביותר במדינה, הרי שהקהל אינו יבול
שלא להשתעשע למראהו, יהיו מעשיו על הבד באשר יהיו.
לכן, צוחקים הרבה — בעיקר על חשבון המישטרה ה-

יגיל וכץ: תופס את העיקר שלומיאלית גדי. הילדים
באולם בזמן
לילדים אלה
האת פחות.

ורודפת הכבוד, ועל התחפושות חרבות של
בוודאי נהנים, אם לשפוט לפי מח שנשמע
ההצגה. ההורים, שיצטרכו להסביר אחר-בך
מה בדיוק התרחש בסרט ולמה, יהנו כנראה

סרגל
ת מורת בעל

פוכב כנג׳כויו

אב־טיפום של יהודי
קצה האבסורד של דמות זאת במועקתו
של פורטנוי — שהצליח בינתיים להיות
הסרט המושמץ ביותר של השנה באמרי קה.
בעקבותיה של שילה הוא ניפטר מן
הדמות שנמסאה עליו כבר, אחת ולתמיד.
בנג׳מין, כוכב הסידרה הוא והיא,
נשוי גם בחייו הפרטיים לבת־זוגו הטלוויזיונית
פולה פרנטיס. השניים הופיעו
פעם יחד גם בקולנוע, אם כי לא כזוג,
במילכוד .22
הם נפגשו לראשונה עוד בבית-הססר
לדרמה, שם הוא הצטיין ביחס שחצני ומזלזל
כלפי כל חבריו לספסל הלימודים,
ואילו היא התפעלה מן הארס שהפיץ סביבו
,״אם כי אף פעם לא במידה מספקת.״
עם הרברט דוס, במאי סידטו האחרון
ומי שעשה בזמנו את היה שלום מר צ׳יפם
עם פיטר ארטול, עבד בטורונטו .״הוא
ביים ואני הבאתי לו קפה,״ נזכר בגג׳מין.
ב־ 11 השנים שעברו מאז, השתנו פני
הדברים. רום אומנם עדיין מביים, אבל
בנג׳מין כבר אינו מביא לו קפה. ישנו
מלצר המשרת את שניהם.

ת ד רי ך
תל-אגיב
* * פדו ד (תכלת, ישראל) — מבט
בעולם עגום של אנשים בודדים שד,צי־ניות
של חנוך לוין, התסריטאי, מושכת
לכיוון אחד והרגישות של הבמאי דן וולמן
— לכיוון מנוגד. יצירה לא בשלה, אבל
רבת־עניין.
* לא ביום ולא כלילה (סטודיו,
ישראל) — מישחקם של זלמן קינג ומרים
ברנשטיין־כהן מצילים את מחזהו של אברהם
רז מלהפוך לעוד מלודרמה מסוכרת
שרבות כמוה בקולנוע.

ירושלים
1ר 4האירגץ (הבירה, ארצות־הברית)
— סרג׳נט טיבם (סידני פואטייה) רוכב
שוב בפחות טוב שבשלושה.

חיפה
* סלומוניקו (אורה, ישראל) —
נסיון להביע הווי חיים של העדה הסלו־ניקאית
בישראל והשינויים האנושיים המתחוללים
בחברה הישראלית, שאינו עובר
את רמת ההצחקות ההמוניות בערבי
בידור ישראליים אופיניים.

תפוס לי מרגל (מקסים, תל-
אביב, אנגליה) — הצוות, אשר
עשה בזמנו את קומדיית־הריגול
אוטלי עם טום קורטני ורומי שניידר, רוכב שוב. אלה הם
התסריטאי״במאי דיק קלמנט, המפיק יאן לה-פרנה, והצלם
קריסטופר צ׳אליס. התוצאה הפעם משעשעת, מבדרת
ונעימה לא פחות מבפעם הקודמת.
גיבורת הסיפור היא מורה צרפתיה (מרלן ז׳ובר) המתגוררת
אצל דודה, שר״החוץ הבריטי (טרבור הוארד) ,ומלמדת
את זאטוטי לונדון לדבר צרפתית — ולשחק פדורגל.
יום אחד היא מתאהבת בברנש אלמוני, נישאת לו למרות
ההסתייגות חלא-פעילה ביותר של דודה (הוא מעדיף
לשחק במכונות המישחק שבטרקלינו, במקום לדאוג לגורל
אחייניתו) ויוצאת לירח-דבש לבוקארשט.
שם, נאסר בעלה על״ידי הרוסים, ובפעם הראשונה
בחייה מופיעה דמותו המיסתורית של גבר המטמין משהו
במזוודתה.
אחר-כן, כשהיא שבה ללונדון, מנסה הגבר חמיסתורי
להחזיר לעצמו את המטמון. לעומתו, עסוקה הגיבורה בחיפושים
אחרי מרגל שמן וחשוב, שאותו אפשר יחיה לתת
לרוסים, תמורת הבעל הכלוא.
פרטים נוספים אין טעם לגלות, אבל צרין לציין את
חוש הקצב הנאה שבסרט, את ההומור הבריטי שבא לידי
ביטוי בהזדמנויות רבות, ואת חאחבה חבולטת שיש ל-
קלמנט ולחבריו לעצם אומנות הקולנוע.

דאגלס ח׳ובר: הטבור שבסנטר
קירק דאגלס משוחרר, חופשי וחביב מאוד. חוא תוקע
ידו בחיבה רבה ליייד טבורה של נערח, וזו משיבה ״יש
לד אחד משלך״ כשהיא מניחה את אצבעה בתוך גומת
הסנטר מפורסמת, שחיתה כבר לסמל חמסחרי של דאגלס.
מרלן ז׳ובר מתחבלת, מתרגזת ומנסח לרגל בחינניות
רבח. טרבור הוארד וטום קורטני, מוסיפים גם חם מכיש-
רונם לסרט בלתי״מחייב, ומבדר במרבית שלביו.

מ ס־ ה כנ ס ה
על ביצים
ברווז שווה מיליון (חן, תל-
אביב, ארצות־חברית) — אפילו
בקני״המידה של אולפני וואלט
דיסני, שאינם המתוחכמים ביותר, זו קומדיה עלובה למדי.
מעשה במדען דלפון, החוקר התנהגות של חיות ונתקל
בברווז מטומטם באופן מיוחד, שניחן בתכונה יוצאת-דופן:
לאחר שהוא טועם מן הרפרפת שהבינה אשתו של המדען,
וזוכה במנת קרינת רדיואקטיבית קטנה — הוא מתחיל
להטיל ביצים מזהב.
בל מה שבא לאחר מבן, ניראה כמאמץ עילאי של כל
יוצרי הסרט לספק אך ורק את הצפוי והפחות מפתיע.
פקיד של מס-חכנסח שדוחף את אפו לענייני ביצים, הממ שלה
האמריקאית שנזעקת למקורות זהב בלתי-צפויים,
האשח הפתייה (ופתייה טבעית כזאת באמת לא נראתה
מזמן על הבד) שקונה לעצמה בל הזמן כובעים ושמלות,
והילד שאוחב את ברווז״חפלא משום שהוא ברווז ולא בגלל
הפלא (אח, כמה שזח אנושי).
רק לקראת הסוף, כאשר מגיע חסרט, אחרי חרבח
חוכמות פושרות לרדיפה המסורתית שחייבת לסיים בל
קומדיה אמריקאית — הוא מתעורר קצת לחיים. עד ל-
סצינת״השיא, שמהווה דוגמא לא רעה של התעללות בנוער,
במסווה של קומדיה בידורית.
בל מיני דמויות־מישנח מוכרות מסרטים אתרים, כמו

ג׳ונס: בוא, ברווז רדיו־אקטיבי!
ג׳יימס גרגורי, אדוארד אנדריוז או ג׳ק קרושן, חולפות במהירות
על הבד. כל אחד עושה מיספר העוויות, במסגרת
החאלטורה שלו, ונעלם.
אשר לשחקנים הראשיים — דין ג׳ונס ניראה נבוך
ונדהם במשך רוב הזמן, מה שרק טבעי, בהתחשב במצב
אליו הוא נקלע. סנדי דונקן, ברעייתו, משתדלת במיטב
יכולתה לגלם את ג׳ולי אנדריוז שאיבדה את עשתונותיה.

מרכ1
מגע
עדשות
״גרוזוכסקי — אישון לנס״
8א 1 ,£
מ 1 £א0£
תל־אביב, רח׳ שמאור ,7

טל 58046 — 50220 :
ש עו תקבלה 9—17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

העולם הזה 1841

!יחלבעטפ^מן פזן פין
הרומן של מישה אשרוב

אשרוב (כהצגת ״ליל העצמאות של מר ישראל שפי״) —

לפני כמה חודשים, רמזתי לכם על
המשבר המתחולל בין שני בני הזוג
הידועים.
לא נתתי לכם אז שמות, כי נראה היה
שהוא יחלוף.
אולם עכשיו, נראה כי הגיעו מים עד
נפש, והסיכויים כי השלום יחזור לשרור
בין דליה פרידלנד ומישה אשרוב
— נראים קלושים.
זמן רב נשמר הדבר בסוד. דליה וסישה
גרים בקומה השנייה של בית משותף
בתל־אביב, כשבקומה מתחתיהם גרה אמה,
ובקומת הקרקע הוריו של מישה, ובסטודיו
שעל הגג נהגו השניים לערוך את החזרות
שלהם.
בתוך הבית הגדול הזה, נשמר הסוד
ימים הרבה.
אולם עכשיו, הגיעו הדברים עד כדי
כך, שדליה לא יכלת לשאת יותר להישאר
כאן, והיתה מוכרחה לברוח קצת.
למעשה, היא היתה צריכה להפסיק את
הופעתה בלהיט העונה, בוטיק השקרים,
רק לימים מספר .,כדי להשתתף בפסטיבל
הסרטים הישראלי בלום־אנג׳לס, ככוכבת
הסרט לא ביום ולא בלילה.
אבל בגלל המצב בבית היא לקחה, בשלב
זה, חופשה של חודש שלם.
בינתיים.
זו תהיה חופשה יקרה ביותר. בגלל וי־

תורה על תפקידה בבוטיק, לאחר הופעה
רצופה של עשרה חודשים, היא תפסיד
רבבות ל״י.
אבל הכסף, הפעם, באמת לא חשוב. כי
הפעם מונח על המאזניים גורל נישואיה
למישה.
מישה מנהל — כבר לא מהיום — רומן
עס שחקנית מסויימת, שהופיעה אי
תו בהצגת ליל העצמאות של מר ישראל
שפי. ומה שפגע בדליה במיוחד, היתה ה
עובדה שמישה לא הסתיר את הרומן,

ר אדם ובריחות!
כואב לי הלב, לראות מה שקורהי במש־הזאת.

אתמול, היתד, זו משפחה. מאושרת,
שלמה, עשירה.
אבל מאז שאבי המשפחה, גיורא גודילו,
מהארץ — התפרקה החבילה.
השמועה האחרונה ממנו סיפרה, שאל־הכניסו
לו מכות־רצח, במקום מיק-
בוונצואלה, והוא נאלץ לשכב כמה
ימים בבית־חולים.
אבל זה באמת שטויות. זה רק הבריאות.
לעומת זאת, אינני חושבת שהוא היה רווה
מפעילותם של ילדיו, פה בארץ.
בנו, זאכיק, שהשתחרר מהסדיר, מבאת
עיתותיו הפנויות ברביצת־קבע ב־העין
השלישית.
שם, כמובן, נמצאת גם אחותו של
— עידית גודיק, שהיא ובעלת
הם מיוזמי המועדון.
ומי שראה לאחרונה את עידית, יתקשה
קצת לזהות בה את היפהפייה הזוהרת שעד
לפני זמן קצר.
כאילו איזה ענן אביך כיסה אותה,
את הזוהר.
ענן עצוב מאוד.

גוריה

— ופרידלנד
״שטויות,״

חיים סבאן,
אמר אמר
הופיע
עס ידידתו בכל מקומות המיפגש*
המשותפים שלו ושל דליה, העמיד את[
דליה במצב בלתי־נסבל.
למרות זאת, המשיך מישה בן ה־46
אב לבת (מאשתו הראשונה, ממנה התגרש)י
שנישאה זה עתה — לדאוג לדליה בח1
ה־ 33 כאילו היתה בתו, המשיך לטפל בענ>
ייני עבודתה כמו תמיד.
אבל זה לחוד וזה לחוד, ודליה נסעה
עתה לתפוס קצת פרספקטיבה ולחשוב!
בלי לחץ.
וכשתחזור, נראה מה יהיה גורל המשבר\
בבוטיק השקרים.

גנה הישראלי.

״שטויות,״ אמר רן
הירש, הסוכן שלה

באירופה.
אמרה
״שטויות,״
אסתר עופרים בעצמה,
ברגע שהגיעה
לביקורה הקצר בארץ.
טוב, שיהיה שטויות.
כששלושה עמודי
חשמל אומרים לן שאתה
שיכור — כנראה
שהם יודעים על מה
הם מדברים.
ועל מה הם מדברים
ז על הכותרות
להן זכו העופרית ודני
ברחבי אירופה, זמן
קצר לפני שהגיעו ל
ארץ•
״אני אוהבת אותו.
שנינו מרגישים שאנו
שייכים זה לזו.״ הצ
הרה זו, מפיה כביכול
של אסתר, לכיוונו כביכול
של רני, הרעידה
את לבבות מעריציה
של העופרית ברחבי
היבשת.
הסיפורים הנרגשים,
שהגיעו גם לישראל,
ידעו לספר במלוא הפרטים
כיצד פרח ונולד
הרומן בין רני,
איש־עסקים ישראלי
בן ,27 המתגורר כיום
בלונדון, לבין אסתר
בת ה.33-
מיליוני אוהביה של
אסתר יכלו לנשום עופרים לרווחה — סוף־סוף
נחלצה מבדידותה. מה גם, שבדיוק באותו
זמן התפרסמה הידיעה על נישואיו הק רובים
של האקס של אסתר, אבי עו פרים,
לצלמת גרמניה בשם ביאטה
ויקרט( .העולם הזה .)1810
כן שהכל היה טוב ויפה, ובא על
מקומו בשלום.
הצרה היחידה היתה, שכל הסיפור

הרמ \ 7כ״ל

מתח תן
לא הרמטכ״ל השוטף. אחד היסטורי׳.

בנו של רב־אלוף (מיל ).מרדכין
מקלף, כיום הבוס של המועצה לשיווק[
פרי״הדר.
לחתן, הדומה מאוד לאביו, קוראים

והירש (בהגיעם לישראל)
היה להד״ם.
״הוא רק הסוכן שלי, ואין בינינו שום
רומן ״,נאנחה אסתר, בחדרה במלון היל־טון
התל-אביבי•
״אני רק הסוכן שלה,״ נאנח רני ,״זה
לא ברווז עיתונאי — זה פיל עיתונאי ! ״
שלא יהיו לכם צרות גדולות יותר,
ילדים.

אמיר.
הכלה, שגמרה צבא לפני שנה, אורנה,
היא בתם של עיתונאית מעריק
עדה כהן, והיועץ לענייני חקלאות בשגרירות
ישראל בוואשינגטו גדעון
בהן.

בן הרמטכ״ל ובת היועץ התחילו או
הרומן שלהם לפני ארבע שנים, ולאחר[
התייעצויות מטכ״ליות החליטו להתחתן!
בחודש הבא.
הורי הכלה הגיעו ארצה כבר בשבוע
שעבר, לקראת מה שעומדת להיות אחת[
החתונות הצמרתיות ביותר במדינה.

ח״ת• חפת

מ סן

שעשוע

אלכס הישראלי לא הצ
ליח להבהיל את המל
צרית סימונה, ואת האלמונית (למטה)

תגובות הקהל היו שד
71 71
נות: מצחוק — ועד

מבוכה והפתעה (למטה) כאשר הסתער
אלכם על חתיכה שיצאה מאולם הקולנוע.

כתב העולם הזה ריצ׳רד שידלו מחופש
1 1 1 1 ] 111־ 0
0 * 11111171
י, י -י ״ ל י י ** כאלכם, הרוצח הסאדיסטי מתפוז מיכני.
דמיון הכתב לכוכב, והתלבושת, הפכה אותו להעתק מושלם. למעלה: י התפוז המקורי.
^ הי תגוכתו של אזרח מן הישוב,
!־־ו המגלה לפתע כי נפרץ קיר־המגן בין
הזוועות שראה זה עתה בסרט — לבין
המציאות ז כי הרוצח הדמיוני שעל המסך
— הוא בעצם בשר־ודם, היושב לידו באולם
הקולנוע, ומחפש את קורבנו הבא י
חווייה מצמררת זו עברה השבוע על
מבקרי — ובעיקר מבקרות — הסרט
התפוז המיכני בקולנוע פאר התל־אביבי,
כאשר גילו, בתום הסרט׳ כי אלכס, הגיבור
הסאדיסטי של הסרט, יושב באולם. מקלו
היה בידו, וכל האינסטינקטים החייתיים
שלו היו חרוטים בפרצופו האכזר.

התפוז המיכני מתוצרת הארץ
היה כתם ״העולם הזה״ ריצ׳רד

שידלו, הדומה דמיון מפתיע לשחקן
מלקולם מקדאול. זה דיווחו של
הכתב על הרפתקאתו החקלאית :
האורות באולם נדלקו. קמתי ממקומי.
הורדתי את משקפי השמש שהסתירו את
עיני המאופרת, וחבשתי את הכובע.
האשד, שלשמאלי תקעה בי מבט מזועזע.
היא היתה עדיין תחת השפעתו של הסרט.
הרבצתי לעברה חיוך של אלכם. פיה נפער
לצעקה, אך היא הצליחה לעצור בעדה ברגע
האחרון.
״אתה לא השחקן?״ שאלה באנגלית,
מחייכת ונפחדת כאחד.
במקום ונשובה, הנפתי את המקל. עתה,
נפלטה הצעקה מפיה.

ו צעיר קר־רוח זה נשאר אדיש מול התקפתו הפראית של פסאודו־אלכס.
\ 111 1 1כשרק אגרופיו מוכנים לפעולה, למקרה שההתקפה אכן תתגלה כרצינית.

0 ^ 1 1 1צופה סקרן החליט למדוד את מידת אמינותו של היצור
י ^ י המשונה, שירד מהמסך הרחב אל המידרכה הצרה. רק

הנפת מקל נמרצת, מלווה בהבעה מתאימה, הרתיעו את הצופה מכוונותיו.
צעקתה הסבה את תשומת־ליבו של הקהל
שנהר ליציאות. הכל נעצרו קפואים.
התחלתי להתקדם. כולם נסוגו מפני.
התחלתי להרגיש מאוד לא נוח, כשראיתי
את הפחד בעיני הנשים. אולם עוד פחות
נוח הרגשתי, כשכמה בחורים אמיצים
החליטו לבדוק את מגן האשכים שלבשתי,
שלחו מכות נסיוניות לעברו. הגיע הזמן
לפעולה, ללא ספק. הפעלתי את המקל,
ומיד נעשה מרווח מסביבי.

מספר אמיצים ניסו להתגרות בי :״נו,
נראה אותך נוגע בי.״
המקל הונף, כשמאחוריו החיוך הנוראי.
האמיצים נסוגו.
לאט לאט התפזר הקהל. רק קבוצה קטנה
של חסידים נותרה עדיין. הורדתי את
הכובע ואת המגן, וקילפתי את הריסים
המלאכותיות. התפוז המיכני התפרק.

ך! ודיין 11

בהפתעה מבוהלת מגיבות שתי צעירות אלה, שנפגשו, ברגע צאתן
מהסרט, פנים־אל־פנים עם הרוצח המפחיד, שהשאירוהו על המסך.

צוו חו ת
מסמרות־ שיער
ץ ה כנראה באמת הוא,״ לחשה
1אשה צעירה לידי.
״לא, זה בטח לא הוא,״ השיב בן־זוגה.
״אבל תראה כמה שהוא דומה.״
דומה? בשלב זה, כבר הזדהתי לגמרי
עם גיבור הסרט. נערה חמודה לפני הזדהתה
עם קרובנותיו של אלכם. כשהושטתי
את ידי אליה, פרצה בצווחות מסמרות-
שיער. כמה גברים בעלי־רוח קרבית נחלצו
לעזרתה. אך כשהרמתי מקלי, התפזרו.
מחוץ לאולם, הצטופף סביבי קהל רב.
מסביבי — אבל במרחק בטוח.
הם ידעו שלא ייתכן שאני אלכם מהסרט.
שאלכס מהסרט איננו קיים. אבל
העין המאופרת, המקל, הנעלים הכבדות —
עוררו בהם הרגשת אי־נוחות לא ברורה.
קרבתי לקבוצת צעירות. הן נפוצו לכל
עבר. רק אחת מהן, האמיצה שבחבורה,
נשארה על מקומה :״אתה מלקולם מק-
דואל, נכון?״ שאלה.
לא עניתי לה. המיבטא האנגלי שלי הוא
ישראלי מדי. במקום זאת, תפשתי בשערותיה.
זה שיכנע אותה. מיד ביקשה חתימה.
אשה מבוגרת התבוננה בתמונות הסרט,
שבחלון הראווה. נעמדתי מאחוריה. היא
הסתובבה, וראתה את פרצופי המחייך בזדוניות.
אנקת־פחד נחנקה בגרונה.
אחרי ההצגה השנייה החלטתי להפעיל
אמצעים דרסטיים יותר. ראשונות
יצאו מהאולם שתי צעירות. לא נתתי
להן זמן למחשבה, והתנפלתי עליהן.
הרושם היה כביר. השתיים נסוגו בבהלה
וצעקות. הקהל שבא בעקבותיהן
נסוג גם הוא, לפני שחזר והתאושש. חיש
קל, הייתי שוב אפוף גברים ונשים תוהים.
״זו פרסומת לסרט, נכון,״ שאל מישהו.
הרמתי את מקלי. המישהו נסוג. נראה
שהשתכנע שזאת לא פירסומת.

אלימות בצל האלימות

על רקע מו־דעות־הפיר־
סוסת
לסירטו המזעזע של סטנלי קובריק, על קירות קולנוע פאר

התל־אביבי, תוקף אלכס המחופש עובר־אורח מופתע, המגונן
אינסטינקטיבית על אוצרותיו היקרים ביותר. לאחר רגע, התאושש
כל מי שנתקל באלכם. אבל הפגישה הראשונה היתה תמיד מביכה.