גליון 1842 מתאריך 20 בדצמבר 1972

1ו 1!*1ז ה

עגה 36

מספר

1842

רו 1הו
ראיון מיו חד ע

אברהם בורוקובסק׳
ורבן פרשת הממזר

ב ש בו ע בו הקדישו יומני העולם ושבועוניו עמודים לא מעטים
לפירסום הספדים על השבועון האמריקאי לייף, ששבק חיים אחרי
36 שנים רצופות של הופעה, היה מעודד, לפחות עבורנו, למצוא
כי אחד מגחלי שבועוני החדשות של איטליה, אוג׳י, מצא לנכון
להקדיש שלושה מעמודיו דווקא להעולם הזה.
העובדה שהתופעה ששמה העולם הזה עדיין מעוררת ענין וסקרנות בקרב עתונאים
זרים, המשתדלים להסביר לקוראיהם בכל רחבי העולם את רעיונות העולם הזה ואת
ייחוח בנוף העתונות והפובלציסטיקה הישראלית, אינה חדשה. עתוני חדשות אינם
זוכים לפירסום נרחב בעתונים אחרים, אלא אם כן הם פושטים את הרגל או מפרסמים
סקופ המעורר הדים כלל עולמיים.
העולם הזה לעומת זאת,
כתופעה יוצאת־דופן בתחום
ן*8• 11, 8ו*15**€1י1*?84 2י* 8ז*9*3א 1 3סיוי^זממממ ^
העתונות לא רק בישראל,
אינו חדל לעורר התעניינות.
מאוסף קטעי העיתונות מכל

קצוות־תבל המצטבר אצלנו,

*4יאאגאאאיאאיא>*אי$אאייאמאא אמי^מא** $א)>א

*ה£מ ל^**־אי י)אאז**ה)**אא בעקבות הפירסומת הנרחבת לה
זוכה העולם הזה בכמה מדינות,
הוא היה יכול להיות
נפוץ שם ביותר, ולתנועת
העולם הזה היו סיכויי הצלחה
בבחירות גדולים יותר בכמה
מדינות מאשר בישראל.
לא רק ייחודו של העולם
הזה, כעתון היחיד בעולם ש הצמיח
תנועה פוליטית הוא
המושך תשומת־לב. היותו ה־עיתון
הנפוץ היחיד בישראל
שהוא עתון אופוזיציוני ולוחם
עקבי לעניו השלום, הוא המוציא
אותו מחוץ לתמונה ה־שיגרתית
של המערך העתר
נאי והפוליטי בישראל כפי ש הוא
מצטייר בעיני זרים.
כתבו של אוג׳י, ז׳אן פאולו
רזסטי, שביקר בישראל וראיין
את אורי אבנרי, פירסם במרכז
כתבתו תמונה של
אבנרי כשעל השולחן לידו
מונח שער גלית ראש השנה
של העולם הזה (ראה תמונה)
עם תמונתה של גולדה מאיר
כאשת השנה .״גולדה היא
קתרינה״ הסביר אוג׳י לקור״העולם
הזה״ ב״אוג׳י״
איו את פשר השער המוזר בו
מחוץ לתדמית השיגרתית
הופיעה גולדה בתלבושת ה־מזכירה
לדעת כתבו את קתרינה הגדולה.
כדאי אולי לצטט כמה קטעים מהכתבה הארוכה באורי. לקורא הישראלי ובמיוחד
לקורא העולם הזה אין בהם חדש. אבל קטעים אלה יכולים ללמד איזה תפקיד חיובי
יש להעולם הזה בציור תדמיתה של ישראל כמדינה שעמה הוא שואף שלום,
ובניפוץ התדמית הנפוצה של ישראל כמדינה הומוגנית של שוביניזם וקולוניאליזם.

1£וז₪ו סווס ס^סש!

דמותהשל .,ישראלהאחרת

״אנחנו נלחמים מלחמה חסרת תועלת״ ,מכתיר האוג׳י את הכתבה, ומסביר
בכותרת מישנה. :ה״כ אורי אבנרי מסביר מדוע אין עמו מצליח לחיות בשלום
עם הפלסטינים״.
ציטטות נבחרות מתוך הסתבה בעתו,ן האיטלקי הנפוץ :
• ״אורי אבנרי הוא הח״כ השנוא ביותר בכנסת. אפילו ראש־הממשלה, גולדה
מאיר, חוששת מההתקפות שלו. אבנרי עצמו טוען כי היא הושבת אותו לאוייב מס׳ 1
שלה, והוא אומר זאת בגאווה. הרגש הזה הוא הדדי .״גולדה נלהבת מזה שאמרתי
לה שהיא חושבת בצורה מיושנת, כמו נסיכה שבדית מהמאה ה 17 גולדה המסכנה.
כיניתי אותה בשם קתרינה הגדולה בכל זאת אני מרחם עליה. אני בטוח שכשהכנסת
צריכה להחלים החלטה חשובה, היא עוברת את הלילה ללא שינה...״
#״לא נפתור בכוח הנשק את הבעיות שלנו,״ אומר אבנרי ,״אנחנו יכולים
להרוס כמד, מחנות של מחבלים, אבל אין בכך תועלת. הטירוריסטים של ספטמבר
השחור נמצאים גם במקומות אחרים ויהיה קשה מאוד לחסל אותם. הפשיטות של
ישראל גורמות להם אבידות וניצחנו בכמה סיבובים, בשפת המתאגרפים, אבל לא
ניצחנו ולא נצליח גם בעתיד. הכוח אינו מספיק. אפשר להשמיד מיליון יתושים,
אבל כל זמן שאין מייבשים את הביצה, אי-אפשר לישון בשקט.״
>• ״יש להחזיר לפלסטינים את רצועת עזה ואת הגדה המערבית״ סבור אבנרי,
״בעוד ארבע שנים, כשתתקיים האולימפיאדה במונטראול, הם יוכלו לשלוח לשם
את נציגיהם עם הדגל שלהם ...המלחמה,בה החלו הפלסטינים, גרמה לכך שהם
הפסיקו להיות כוח פוליטי. רק אם תנתן להם האפשרות לחיות כעם הם יפסיקו
להסית את החבלנים.״

אולפן גרג (בר־קמא)
פותח ב־ 12.12.72 קורס ל־

קצרנ 1ח
עברית ו/או אנגלית.
פרטים :
הצלחה מובטחת !
ת״א: גורדץ ,5טל 236209 .
ירושלים: בי״ם ״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בי״ם ״במעלה״.

בעיות ולב טי ם
כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

אוג׳י סוקר בהרחבה את מהות העולם הזה, את הדרך שהביאה להפיכתו לכוח
פוליטי ואת תוכנית השלום של תנועת העולם הזה — כוח חדש. הוא מתעכב לא רק
על המאבק לשלום אלא גם על המאבק להפרדת הדת מהמדינה שמנהל עתון זה.
למרות שרעיונות העולם הזה מובעים בכתבתו בפשטנות ובצורה שאינה נקיה
תמיד משגיאות וטעויות הוא מצייר לקוראיו, במידה רבה של התלהבות, את דמותה
של ישראל האחרת.

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

העולם הזה 1842

מ חז ההש בו ע
המטבח של גולדה
אל לשכת ראש־הממשלה נכנסת ״ההנהגה ההיסטורית״ של מפ״ם.
גולדה: שבו, אני הולכת...
יעקב חזן ג לא גולדה, לא ! אל תלכי ! אני מפציר בך !
מ אי ריע רי ז גם אני מתחנן ! אסור שתלכי ! אנא !
גולדה ג אני בסך הכל הולכת למיטבח...
י ע רי ז זה העניין, בגלל זה באנו...
גולדה: אני הולכת...
ח ץ: לא גולדה, לא !
גולדה לעשות קפה !
ח ץ: קחי אותנו איתך ...למיטבח !
גולדה: מה? למיטבח שלי ז אתם יודעים מה נעשה שם 1
איזו צפיפות! אל תשכחו שיש גבול ליכולת הקיבול של המיטבח
שלי! זה לא מיטבה של קיבוץ.
יערי: נצטופף !
ח ץ: נשב בפינה, על יד התנור...
גולדה: תפוס, דיין כבר יושב שם.
ח ץ: נשטוף כלים על יד הכיור...
גולדה: יגאל אלון כבר עושה את זה. אני הולכת...
ח ץ: לא, אל תעשי את זה ! אני מפציר...
יערי: אולי את יכולה לסדר שנעבור כל פעם עם מגשי
העוגיות...
גולד ה: אני הולכת...
יערי: הלב ! הלב שלי ...תראי מה את עושה לנו...
חזן: אני מפציר !
גולדה: תתביישו לכם ! מותר לאשה זקנה בגילי ללכת פעם
ביום לשירותים, לא? !

העוו! ססה
ע 1וו 1

הנחיות למנהל החדש:

דבר ראשון — קנה לך עט
״קרוס״ ,ועל תשכח לציין בדרך
אגב שקיבלת אותו מאיזה
אישיות חשובה. תמציא כבר
מישהו, רק אל תשכח להגיד
תמיד אותו שם.
דבר ישני — הוציא ׳מהלקסיקון
שלך את המילה ״אבל״.
מנהל חשוב תמיד אומר ״אולם״.
עוד
דבר — הפגן מימני
אולקוס: גהק מפעם לפעם;
שים יד על הבטן; עשה את
עצמך לוקח כדורים.

המודעה המפקששת
אתם שואלים מה זה מה שפ
חמין מוכר? אז זה בכלל
לא מה שאתם חושבים! זה
פשוט ( £11811511 031)6איו־גליש
קייק) .רק שצריך להוסיף
בסוגריים, שהתרגום הלא־כל-
כך מוצלח — לא מעיד על הטעם.

הגוברחנמים
מה הם אומדים?
״עלינו לעשרת מאמץ להגיע למודום דיווידנדי!״
(נשמע מפי פקיד בכיר)

ל. פרזסין ובניו בע״מ

קקס אנג לי
פניל:
קפח, סובר, ביצים, ספן *פחים
צמוקים, קליפות מסוכרות.
וגילים ותמציות
משקל נטו 430נוסי
סיוזר ליי
מפעלי א פי ח ״ א בי ״ בע״ מ
מפרץ חי פ ה, טל 721001 .

חד שות מה אי מפריה של הדו סי ם:

ה צ חו ק המצוי
נסעתי פעם עם נהג טקסי,
שקי׳לל כל תדרך, כי הסגן־אלוף
שנסע לפניו לא מצא חן בעיניו.
מה שהוא הכי לא יכול
היה לסבול זה את הסטיקר יש־היה
מודבק לזכוכית האחורית
של הסגן־אלוף, כזו מין בדיחה
:״בלי דפיקות מאחור!״
אז אני אמרתי לו, שזה בכל
זאת די מצחיק, והוא התעקש
שזה לא מצחיק בכלל. אז אמרתי
לו: מה כן׳מצחיק? אז לא
באה לו בדיוק דוגמה בראש,
והוא הביט ככה מסביב, ובדיוק
היינו תקועים ברמזורים באבן־
גבירול. פתאום הוא פרץ בצחוק
אדיר ואמר לי :״אתה
רואה? הנה ! זה מצחיק ד
היה שם השלט הגדול ״בנק
הפועלים״.
הנהג — כבר היו לו דמעות
בעיניים מרוב צחוק :״פונקט
בנק הפועלים ! פועל, ועוד פו־על,
ועוד פועל, יש להם בנק!״

• בקיבוץ חולדה עשו השנה מסבת מיוחדת ליום כיפור.
(בטלוויזיה, מדור הדוסים)14.12.72 ,
• מהחוגים המקורבים ליהדות החרדית בירושלים נודע
לי, שהשבוע נראה נער מתנועת הנוער של השומר־הצעיר כשהוא
נכנס לבית־כנסת.
• אברך בן 33 בלי ילדים מסודר מעוניין בחרדה( .אנחנו
מציעים לו שיפסיק לקחת ואליום אז תהיה לו חרדה כמה שהוא
רוצה).

מי זה?

: 101. 1115:^1: ״ 010.א,1׳ 0.31!1ו : 11 1.1£4) £ 8 ׳,מ א )

אנוב ית להצהר ות -אנוביתהעבודהוהיצירה ! ״
יצחק

בן־ א ה רון

מתוך הפנקס האדום של ההסתדרות — לוח לוועדי העובדים

ח ד שו ת
מהממ שלה

סויגה ׳ולזג אי׳״? קח ^ 11 סויג ס[ ה1!~>10-נץ

)״גגי ה ^ ח-י!

שר־האוצר פנחס ספיר עם אשתו של הברון גיי דה רוטשילד

העולם הזה 1842

•.כשאתה בא למשרד
ממשלתי — קודם כל התחנף
לשוער. אם הוא לא ירצה —
לנצח לא תיכנס בכלל. בעיקר
בפעמים הבאות, כשתצטרך לחזור
ולחזור. אם לא תמצא חן
בעיניו — הוא יזכור אותך
תמיד.

בומבה-שוב נעם מצהירים

המאו־צה־טונגים הישראלים :

״ אין

ת ד רי ךלאזרח :

!• בישיבת הממשלה הוחלט
פה אחד ל א להגיש לכנסת
הצעת חוק בדבר ביטוח של
אבטלהסמ ויי ה. הדובר
מסר, כי הכלי הסכימו שביטוח
זה קיים מאליו זה שנים רבות
ואי לכך אין צורר בחוק מיוחד.

י• בחוזר של נציבות שירות
המדינה נמסר לכל העובדים על
איסור שתיית קפה בעבודה.
לא תינתן פנסיה לפקיד שיחלה
בהרעלת קפה. לגבי. תה לא
נמסר דבר.

איפה שאתה הולך אתה שומע שאנשים נורא מרוגזים
אומרים :״שוב פעם הוא מצהיר!״ או,. :למה הוא מצהיר
כל־כך חרבה, למי זד, נחוץ?״
מישהו התחיל להפיץ את הדיעה הזו, ואנחנו כולנו,
שהסיסמה ״לפקודה תמיד אנחנו״ היא בראש סולם הערכים
שלנו — מקבלים את זד, ושותקים. שותקים — כמו על
הרבה דברים אחרים.
אז, רגע! רגע! אולי כדאי לברר מה הולך פה בדיוק.
ראשית כל — כל אחד מודה שאף פעם לא אומרים את
זה על דיין. דבר כזה להגיד על דיין? מה פתאום. דיין
לא ״מצהיר״ ודיין לא ״שוב פעם״ ,ובכלל — לדיין הרי
מותר הכל. נו, אז אם זה לא על דיין, אז אולי הגדורים
שלו, ששכרו את הביצים שלו, שביצי אדונם מדברות
מגרונם, אולי זה הם שמפיצים את זה, כדי לדפוק את כל
אלה שדיין לא סובל? אה! תודו שיש בזד, משהו.
אבל זה באמת בכלל לא חשוב. מד, שחשוב זד, זה:
באוליגרכיה הזו אצלנו המנהיגים מקבלים את הג׳וב שלהם
מאיזה ועדת מינויים מסתורית, שיושבת לד, בקודש הקודשים
של המפלגה, ושאף אחד לא יודע מד, פתאום הם
ממנים את ההוא. או למד, הם מפסיקים את הג׳וב של זה.
הם לא עושים חשבון לאף אחד וגם אף אחד לא יודע מי
זה בכלל הוועדה הזו.
אז מה שיוצא זד״ שפתאום, ביום בהיר אחד יש לנו על
הראש איזה טיפוס חדש, ואומרים לנו שהוא המנהיג שלנו,
שהוא חבר-כנסת, או שר, או ראש קופת־חולים, או כל־מיני.
לא חסר ג׳ובים.
אז אני שואלת אותכם: בלי ההצהרות — איד נדע מי
הוא בכלל? תארו לכם שלא מספיק שהוא מקבל כך את
הג׳וב שלו, וגם יושב לו די לנצח בג׳וב הזה, אז הוא עוד
יישמע למשמעת הפנימית של המפלגה שלו וישב תמיד
עם פה סגור!
איד היינו יודעים מי הוא בכלל? איד היינו יודעים
את מי לשנוא? אדרבא. אני חושבת שצריך להפסיק לגמרי
את הבוז הזה להצהרות. ומלהיפך: לעודד אותם להצהיר.
שלפחות נדע מיי אלה שם כולם.

תה״ למתקשהב בני!
נמלהת עו פ ה דו ד
מומחים של החכרה הקנדית ״פיט מר•
וויק אנד כץ״ ,הגיעו כימים האחרונים לארץ
כדי לסייע להכרת תה״ל להשלים את
תוכנית האכ לפיתוח נמל־התעופה לוד אחרי
שהתכרר כי תה״ל, אשר זבתה במיכ־רז
מכלי שיהיה לה נסיון קודם בפרוייק
מים מסוג זה, מתקשה לכצע את העכודה
ככוחות עצמה.

מי לחמח ׳ הו די ת־ע
ר בי תבארה ״ ב *
זרועות הכיטחון הפנימי כארצות-ה-
כרית קיכלו הנחיות להתכונן לאפשרות
של מילחמת-כנופיות יהודית־ערכית ברח־כי
ארצות-הכרית, שתתכטא כרציחות הדדיות,
חטיפות ופיצוץ מוסדות.
כוננות גכוהה הוכרזה לקראת חג־המו־לד,
לאור האפשרות שאירגונים ערכיים
ופרו-ערכיים יגרמו לפיצוצי-ענק ראוותניים
כחנויות הכל-כו האדירות כניו־יורק,
השייכות ליהודים.
כין השאר, מקווה הרכ מאיר כהנא לחזור
לגדולה על רקע זה.

אחיו ש ל אודי א די ב
1רדפו לפו מעצ רו
מסתבר כי זמן רב לפני מעצרו של אודי אדיב
כחשוד בריגול לטובת הסורים, נערך מעקב אחרי
בני משפחתו ונמנעה מהם גישה למקומות רגישים.

אחותו של אודי, מיכל אדיב, השתתפה
לפני חצי שנה כקורס דיילות כ״אל־על״.
למרות שעכרה כהצלחה את כל המכהנים
היא נזרקה מהקורס לפני סיומו, מכלי שידעה
את ההסבר לכך. מאחיו
בן ה־ 18 של אודי, אסף אדיב,
המתגורר עם הוריו כקיבוץ גן־
שמואל, נמנע מלהשתתף כקורס
טרום־צבאי המכשיר כמגמה
מזרחנית.

הסיבה: בזמנו נחתם הסכם בין ל׳אינפורמסיון
לבין החברה לפירסומים של מפא״י, לפיו שילמה
מפא״י סכום כסף נכבד לרבץ והיא היתד, זכאית
למנות עורך לעיתון. לאחר שלא ניתן לה למנות עורך,
פנתה החברה לפירסומיס לבית־המישפט למנות
בורר. הבקשה תתברר ביום רביעי השבוע בפני השופט
שלמה לבנברג, אולם רבין הקדים רפואה למכה,
סגר את ל׳אינפורמסיון יום לפני הבירור.
אגב, החברה לפירסומיס הפסיקה להוציא את ה תוספת
בעברית בשם בוקר טוב, שהיתר, מחלקת
חינם עם כל העיתונים הלועזיים שלה.

תה״ל זכתה במיכרז לפי המלצת שרי האוצר וה תחבורה.
החברה הישראלית לא רק שאינה עומדת
בלוח הזמנים אלא שגם הוצאותיה עולות על כל מה
שתוכנן. משרד־התחבורה טוען אומנם כי הזמנת המומחים
נעשתה במסגרת תנאי החוזה, אך הקשיים
בבניה הפכו כבר לעובדה קיימת.

מו ש ב הו ק ם

ג ח ״ למחכשת גנ ר לי

עלשדה מוק שי

למרות שקצין ככיר מאוד כצה״ל, אשר
עמד כזמנו לפרוש מהשירות ולהצטרף למפלגה
הליכרלית כיו״ר המזכירות וכאחד
ממועמדיה לכנסת, חזר כו כרגע האחרון
והאריך את חוזה השירות שלו עם צה״ל,
נראה כי כאחרונה שוכ הועלה נושא הצטרפותו
למפלגה.
הופעתו של הקצין הבכיר מאוד בטקס הפתיחה
החגיגי של ועידת תנועת החירות וישיבתו ד,הפג־נתית
בשורה הראשונה לא עברו ללא מתן פירושים.
לעומת זאת מתברר כי הופעתו של אלוף (מיל).
שלמה (״צ׳יץ׳״) להט בישיבת דור ההמשך של המפלגה
הליברלית היא בינתיים חסרת משמעות. ב־ניגוד
לידיעות קודמות טרם נתן להט תשובה חיובית
לגח״ל בדבר הסכמתו להיות מועמדה לראשות
עיריית תל־אביב, מה עוד ששמועות אומרות שגם
מחוגי המערך רמזו לו כי הוא יוכל להופיע כמועמד
לראשות העיר מטעמם.

קרבעל עיתון
העיתון היומי כצרפתית ״ל׳אינפרמסיון״
הפסיק כיום שלישי השכוע את הופעתו

איכלוסו ויישובו שד המושב שדות
ג׳ ,כפיתחת רפיח, שיקרא כשם מנץ
(עד שם עשרת חדדי המסוק שד צה״ל
שנפדו כחוף דיקדה הסמוך) עוכב למס•
פר חודשים. אחרי שהקרקע דהקמת היישוב
ככר הוכשרה ואחרי שהוחד כהקמת
המכנים הראשונים כמקום, הס-
תכד כי המושם הוקם עד שדה-מוקשים,
שדא היה ידוע ושנזרע על־ידי המצרים
כמקום עוד ב*.1956
כדי למנוע אסונות כנפש לטווח
ארוך, עיכב צח״ל את יישוב המושב עד
שתיערך סריקה מדוקדקת של כל השטח,
כולל פריקה לעומק שד מטר אחד
בתוך דיונות החול, על מנת לוודא שלא
נותר כל מוקש כמקום.

צפוי ה ערי ה
ב מ חי רי הספ רי ם
מי שרוצה לקנות ספרים, מוטב ויעשה
זאת עתה. הוצאת ״עם עוכר״ ככר הכינה
מחירונים חדשים הגבוהים ב־/0״ 25 מן המחירים
הקיימים. המחירון החדש ייכנס לתקפו

בראשון לינואר. יתר הוצאות־הספרים ילכו בעקבות
עם עובד. העלאת המחירים אושרה על־ידי הממשלה
בשל התיקרות מחירי הנייר והדפוס.

בינתיים נודע כי בעוד שאודי מגלה
יחס שחצני כלפי חוקריו וטוען כי הוא
מאמין שבעקבותיו יבואו יהודים נוספים
שיפעלו בדרך דומה, נוטה החשוד
השני, דן ורד, שביקר — לפי
טענת שירות־הביטחון — בדמשק, ש לא
להפוך את מישפטו למישפט פו ליטי.
בהקשר
זה מציינים כי רק״ח הורתה
לכל עורכי־הדין המקורבים אליה
לסרב להגן על העצורים
הנחשדים בהש תייכות
לרשת הריגול
הסורית.

1והר בד דשא
השותפות ארוכת השנים בין במאי־ד,קולנוע והבדרן
אורי זוהר לבין האמרגן אברהם (״פשנל״)
דשא, התפרקה. השותפות בין השניים החלה עוד בתקופה
שפשנל היה אמרגנה של להקת בצל ירוק,
בה הופיעו משוחררי להקת הנח״ל ובתוכם אורי
זוהר וחיים טופול.
זוהר וטופול הפכו אחר־כך לשותפים בעסקי האמרגנות
והבידור של פשנל והחברה המשותפת נקראה
על שם פשנל ואורי זוהר. הם היו גם בעלי
התיאטרון העממי ועוד מיספר רב של חברות שהוקמו
לצורך הפקת סרטים כמו שלושה ימים וילד,
כל ממזר מלך, השכונה שלנו והתרנגול.

צפויו ת

לאחרונה נפרד אורי זוהר מפשנד, שקנה
את ס/״ 50 ממניות החכרה בהם החזיק
אורי זוהר. הסיכה לפירוד, לדברי דני שדם,
מ״מ של פשנד הנמצא עתה בחו״ל, היא
חילוקי דיעות לגבי דרך ההפקות.

ב חי רו ת
ב ר צו ע ת

פשנל, שנשאר עתה בעל המניות היחיד בחברה
ימשיך להיות גם בעלן היחיד של חברות־הבת הגשש
החיוור ואחרות. החברה שבבעלותו של פשנל תמשיך
לייצג את אורי זוהר כאמן בידור.

ע 1ה

תיקון דברים

המימשל הצבאי ברצועת עזה שוקל את
האפשרות לעריכת בחירות למועצות המקומיות
ברצועת עזה, נוכח ההצלחה בבחירות
שנערכו בערי הגדה המערבית.

אחרי חיסול כמעט מוחלט של
אירגוני הטירור שפעלו כרצועה, נוטים
עתה נכבדי הישובים ברצועה
לקבל את הרעיון של עריכת כחירות
דמוקרטיות, לראשונה מזה 25 שנים.
נראה שאם יוחלט על עריכת בחירות ברצועה
ייעשה הדבר רק בעוד שנה, אחרי
הבחירות הכלליות שייערכו בישראל.

ובמקומו החל להופיע עיתון כשם ״ז׳ורנל
ד׳ישראל״ ,הנשלח לאותם המינויים, נדפס
כאותו דפוס כשההבדל היחיד הוא:
עורך ומו״ל ״ל׳אינפורמסיון״ היה יעקב
רכין ואילו העורך והמו״ל של ״דורגל
ד׳ישראל״ הוא צכי רכין, כנו של יעקב.

המכשפות באות! המכשפות ב אות!

ביום 18.10.72 פורסם בגליון העולם הזה מס׳
1833 כאילו אמנון בן־זאב היה רק ממלא־מקום
המפקח על היהלומים וניכשל כאשר ניגש למיכרז
לתפקיד זה.
התברר לנו, כי אמנון בן־זאב לא היה ממלא־מקום
המפקח, אלא מפקח על היהלומים בתפקיד,
בהתאם לפירסום בילקוט הפירסומים 1468 ביום
.15.8.68 לא היה מיכרז לתפקיד זה, וברור בי בן-
זאב לא ניכשל במיכרז.
לאור הפירסום המטעה, מתנצלת מערכת העולם
הזה בפני בן־זאב.

1 010 21781

3יצפ ! צי

שנרד
עלית אתם מתעוררים בבוקר !בארוחה
ס חב ה לכ ם מהפיכה ועיסה.
מנהג חדש בא למדינה
פיצפוצי אורז לארוחת הבוקר.
ארוחת פיצפוצי אור?
בתוספת חלב ופירות. ערובה מיד
מזיגה ומאותת. טעימה ומותאמת.
הצטרפו ל מהפיכ ה עם שחר
-קנו לכ ם את המנהג החדש

פיצפוצי אורז של עלית

.ועחז זז 1

בא שר

מציגה טלוויזיה חד שה • -ו!ו רגליים לדבר !

שסט! חינס מיחוזת לזמן שעל:

* חלקי חילוף חינם ל־ 3שנים
* פיקוד אלקטרוני
* בקרה ע״י חכו1נים זחלנים
( ח ^1 £ 1 £ז 0וזוא £1ז 0ק

£ס ט )3

*• ארגז עץ בעיצוב חדיש ומהודר

1 0110א 1010110001 | 0

ש׳פרין -געכון

א ^ ק טו ה

נן הצבר. ומלו
על נלנלים -
בעיצוב חדיש

העולם הזה 1842

ראה נתן אדתרמן לראות
את אבא אבן בלי מכנסי
חברי הכנסת יכלו השבוע
לעקוב במו עיניהם אחרי
פאנטומימה מעניינת: ריב קטן
בין שני שרים. שר־התיירות
משה קול ושר־המיסחר־וה־תעשייה
חיים כר״לס הוזמנו
לאותה ישיבה, כדי להביא בפני
הבית שתי הצעות־חוקים. כשנוכח
בר־לב לדעת כי עליו לחכות
לפחות שעתיים עד לגמר
הוויכוח על הצעת השר קול,
התרגז. אחרי דין ודברים, נמצאה
פשרה: קול הביא את
הצעת־החוק שלו, אך אחרי שני
נאומים נפסק הוויכוח עליה, ו
לאחר
מכן, בשיחה עם עיתונאי
אמריקאי. הוא סיפר לעיתונאי
כי לפי סקר דעת־קהל,
שפורסם באותו יום, עומדת סיעת
גח״ל לזכות בבחירות בתוספת
של שבעה מנדאטים. אמר
אחד הנוכחים לבגין :״אתה יודע
מה — קח!״ על כך הגיב
בגין בבדיחה: נאשמת נשאלה
בבית־המישפט בת כמה היא.
היא סירבה לגלות את גילה.
החליט השופט :״נרשום שאת
בת .40״ קרא סניגורה של ה נאשמת

שמות המועמדים לוועידה

שייו גיעבו מועדי

סגן שר־התיקשורת, במסיבה שערכה השבוע האמרגנית מרים
עציוני (מימין) אחרי הבכורה של הצגת היחיד של שמעון
ישראלי. מועדי הוא ידיד ותיק של עציוני עוד מהימים שהפיקה ערבי ראיונות במלון הילטון בחל־אביב
שבאחד הראשונים שבהם רואיין. מאחורי עציוני מציץ דן אלמגור ומשמאל הזמרת חווה אלברשטיין.

ה־ 11 של תנועת החרות עוררו
חיוכים אצל כל מי שמכיר את
המועמדים. כך למשל, מופיע
ח״כ מנחם בגין הגר ברחוב
רוזנבאום בתל־אביב, כנציג
ירושלים; מנכ״ל התאחדות התעשיינים
פלג תמיר הגר
ברמת־גן, מופיע כנציג מושב
התימנים אליקים אשר בהרי
אפרים; ח״כ יוסף קרמרמן
הגר ברחוב בארי בתל־אביב,
מייצג את כרם התימנים ואילו
אש תו, רחל קרמרמן, בתו
של איל הספנות יעקב מרידוד,
מייצגת שכונת־התקווה.

(מימין) מגלם את תפקיד אדולף
1 : 1 *111 1 0ן 1ן ן
היטלר (משמאל) — בסרט היטלר
1 /1 11 17

— עשרת הימים האחרונים. גיוס רואה בתפקיד את גולת הכותרת
של הקאריירה הקולנועית שלו .״אני רוצה להציג את היטלר כפי
שאני מבין אותו,״ אמר גיוס .״אני רוצה להציג אותו לא כמושג,
אלא כאדם בעל תכונות מסויימות. הגעתי להבנה של האיש הזה. אינני
מצדיק אותו, אלא מבין אותו כפי שאני מבין את מקבת הרוצח.״

את המזכ״ל נימוסים. הסביר
מוסה למברכיו :״כאשר מכרתי
לבן־אהרון כריזנטמה בשלוש
לירות, זה היה המחיר האמיתי.
הוא פשוט לא יודע כמה עולים
היום פרחים.״
0נאומיו של שר־החוץ
אבא אכן, מעוררים תמיד
תגובות מנוגדות בשל מליצותיו.
נזכר השבוע אחד מאלה

ריצ׳ארד ניכסון :״כאשר
ניכסון ביקר בניו־יורק, החלטתי
לגשת אליו ולדבר איתו
בקשר לפסל הנשר, פרי יצירתו
של אחד האמנים שאני
מייצג ששמו כרנרד קרקאי
ששלח לנשיא. לקחתי את ההקדשה
שהאמן כתב על עץ וצעדתי
למרכז רוקפלר בשדירה
החמישית שם חיכה הקהל ל נשיא.
בהגיעי למקום, סובבוני

£בעיקבות הפירסום ב־העולם
הזה בשבוע שעבר על
הסולחה בין מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון לבין מוכר
הפרחים שליד קפה אקסודוס
בתל-אביב הופתע המוכר, מו״
סה, מהמספר הרב של אנשים
שעצרו ליד דוכנו, לחצו את
ידו ובירכו אותו על כי לימד

בר-לב הביא את החוק שלו.
אותה שעה התהלד ח״כ
מק״י שמואל מיקונים ב-
מיסדרונות הכנסת והכריז :״אני
מחפש את הגאולה !״ לא
היתה זאת התקפה של מיסטיקה
דתית. הוא חיפש את מזכירתה
השחרחורת היפהפיה של
סיעתו, ששמה גאולה.
11 כשפגש השבוע הפיזמד
נאי דירי מנוסי את ח״כ
שמואל מיקוניס בבית סוקר
לוב בתל־אביב, אמר לו :״מה,
המנוח עוד חי?״ התערב ח״כ
שמואל תמיר וגער בדידי:
״בעיתון מותר לכתוב את זה,
אבל לא להגיד את זה על בן־
אדם בפניו.״
1בישיבת־האבל של הכנסת
לזכר קדיש לוז ז״ל,
נשא ח״כ גח״ל יוסף סרדין
נאום־הספד שעורר רוגז אצל
רבים (ראה קריעות ביניים).
ברגע אחד התרגז גם מנחם
כנין, אבל מסיבה אחרת. היה
זה כאשר אמר סרלין :״כידוע,
הפוליטיקה אינה הבמה הטובה
ביותר למוסר בגין עיקם
אפו והסתובב בתנועת מחאה
אל חבריו לסיעה.
יותר מבודח היה בגין
העולם הזה 1842

אסתר עונו,

(מימין) מרימה כוסית בפתיחת ה־פיאנו־בר
החדש ביפו, בחברת בעלה
המקום הזמרת אביבה רווה (במרכז) ואמרגנה רני הירש (משמאל)
ששמו שורבב לאחרונה בכותרות עיתונים שידעו לספר כי
הוא ואסתר עומדים להתחתן — כותרות שאסתר הכחישה אותן.

שבאו לקבל את אבן בחוזרו

לארץ: המשורר נתן אדתר־מן
המנוח אמר בזמנו :״היי

רוצה לראות פעם את אבא
אבן בלי מכנסיים.״ כאשר שאלוהו
מדוע, השיב :״הוא נש מע
לי ערל!״

11ןדיץ 1 1והשחקנית אתי שילוני הקליטו הש־בוע
את התסכית גליה, שלושה ימים
^ו 11\ 11 1 11
וילד, בין דודי ווים ואנטנות טלוויזיה, על גג בניין תחת גלי-צה״ל
ביפו, מפני שכך רצה במאי התסכית דן רונן, כדי ליצור אוטנטיות.

הצלם הישראלי לשעבר
אנטול (אכרהס) ירון, שנסע
לדרום־אפריקה והפר לנציג האמנות
האפריקאית, נמצא עתה
בנידיורק, סיפר על פגישתו
שם עם נשיא ארצות־הברית

מיד אנשי השירות החשאי של
הנשיא ושאלו אותי מה אני
מחזיק בידי. הראתי להם.
,טוב,׳ הם אמרו, ,אתה תעמוד
לידינו וכאשר הנשיא יגיע תראה
לו את ההקדשה של האמן,
אבל אל תגיש לו. אם הנשיא
ירצה, הוא יגש אליך.׳ הנשיא
הגיע. הרמתי מעל חזי את ה הקדשה
שכתוב עליה, :לראש
השבט הגדול של אמריקה.׳ רי-
צ׳ארד ניכסון חייך וניגש אלי.
כמובן שניהלנו שיחה אודות
המתנה והוא שאל למוצאי.״

מכתבים

זבל פ ר טי
וזג ל צי פו רי

בשבת ,9.12.72 ,ראיתי עדר גדול של
צופים במקווה־ישראל. הם השאירו אחריתם
הרבה פסולת מפוזרת על שטח גדול
על־יד הקבר של נטר. אני רגיל לליכלוך
של הישראלים, אבל שהצופים יהיו
כאלה מלוכלכים לא הייתי מאמין.
נזכרתי שגם לחצות כביש הם לא יודעים:
הם חוצים כבישים בריצה. ויש
מי שמשלם בחייו בעד הרגל זה.
הייתי רוצה לדעת מה מדריכים את
הצופים, חוץ מלעשות קשרים ולצווח שירים
ברחובות!
ברור לי מדוע אין מי שיחנך אותם:
שר־החינוך עסוק ב״ביטחוך! הוא עזר
לשר־הביטחון לדאוג לביטחון הספור טאים
שנסעו למינכן ולביטחון בשדה־התעופה
לוד בליל הטבח
מצידי — שיחצו הצופים את הכבישים
בריצה. אם זה לא איכפת לאמא שלהם —
לי בטח שלא. אבל איכפת לי שהמקומות
היפים בארץ יהיו נקיים כשאני בא לשם.
אז תשמעו, יה אחולמניוקים, כשאתם

במגרשי הכדורגל ז
הטלוויזיה הישראלית מחורבנת מספיק
גם בלי שאלופי הבעיטות באשכים יהרסו
אותה !
נתן רוזן, נתניה
נימה ממזרית

״העולם חזח״ ,1837״סיבצע ממזרים״
,על פרשת נישואיהם של
האח והאחות חנון ומרים לנגר.
יצאתם בכותרת מרעישה :״הרב גורן
אנס את ההלכה״ (ממתי ההלכה חשובה
לכם כל-כך?) ״מיבצע ממזרים״ וכר. התאכזבתי
מן הנימה השלילית שנקטתם בכתבה
זו. אם זכרוני אינו מטעיני, הרי
העולם הזה היה והינו אחד הגורמים הפעילים
נגד הכפייה הדתית.
אפשר כמובן להשיב ולומר שצעדו זה
של הרב גורן נעשה במיסגרת של כפייה
דתית, וכי בעצם מה שנעשה נעשה על-
מנת להקפיא את המצב הקיים בארץ
מבחינה דתית, או להשהות את הנהגת
הנישואין האזרחיים בארץ. לו נקודות
אלו היו מודגשות בכתבה הנ״ל, הייתם
בוודאי משיגים תוצאה ברוכה יותר מאשר

כל הכבוד דבג״ץ
מאירופה לאש ה
ש אי כפת ביה
14011611 הספרי ה אי נ טי מי ה מיו חדהמשחרר
אותך מריחות ו רג שו תבל תי נ עי מים.
£11א ¥ 1 0מבית ,8 * 0ג דו ל
יצרני הדיאודורנטים המובחרים באירופה.

המוסד היחיד בארץ שהיה מוכן יכול להתחתן עם גרושה ואשה עגולהגן
על היהודי הקשיש, אברהם נה — שאינה יכולה להתחתן כלל
בורוקובסקי, הוא בית־מצד
אחר, קיים המיהמישפט
הגבוה לצדק.
עוט הדתי הרוצה לחיות
הרב גורן מצא קור חיי
הלכה, פשוטו כמש בן
מיסכן וזקן, כדי
מעו — ואינו סובל
לטהר את הקואליציה
״אקרובטיקה״ של טיהממזרית
וכדי ל הור
ממזרים, גרושות
השתלב במימסד החילווכוהנים.

דתי, וזאת — תוך
המיפלגות הדתיות,
ביזוי ההיגיון. הפשוט,
הקואליציה, בשיתוף הרוב החילוני (שכל
יוצרים אבסורד, שלא
״טיהור ממזרים״ זר לו,
יכול להימשך זמן רב.
כמישפט קדום של ימי
הפיתרון היחיד למצב
הביניים החשוכים!).
זה, לטובת שני הצ והמיעוט
הדתי הקידדים,
הוא הפרדה מוח צוני,
שלא הסכים, ולא
לטת של דת ומדינה.
יכול להסכים למן מיש-
גם התורה (וזאת צריפט
כזה, המבזה גם את מטלון מאיר
ההלכה והתורה.
כים לזכור מנהיגי דד הקואליציה טיהור
מיפלגות הדתיות המתבישראל
קיימים כיום,
יימרות לייצג אותה)
וזאת לא נוכל להכחיש
כבר, רוב חילוני, שאינו סובל קיום אינה סובלת שעטנז.
״ממזרים״ ,פסולי חיתון, כחן שאינו
מאיר ממלון, סטודנט, רמת־גן
גומרים לאכול, חיפרו בור, הכניסו לתוכו
את הטינופת שלכם, וכסו עם אדמה! יש
גם אפשרות יותר טובה: קחו את הזבל
הפרטי שלכם הביתה ופזרו אותו בסלון

על השטיח.
חנן גו ל דג ר ט, חולט
ב עי ט ה כפרצו?,
ה צו פ ה
סוף־סוף נתקבלה ההוכחה המוחצת כי
הכדורגל הישראלי פשט לגמרי את רגליו.
במישחק הכדורסל, שנערך בשבוע
שעבר בין בלגיה לישראל היו 10,000
איש.
איזה מיגרש כדורגל ישראלי ראה כמות
כזאת של אנשים בזמן האחרון ז
לאנשים נמאס עד העצם מן המישחק
הלקוי, הביריונות במיגרשים והשחיתו*
יות. היחידים שלא
למדו זאת עדיין הם
אשפי הטלוויזיה ה ישראלית.
לפי הצו רה
שבה הם משדרים
את מבט ספורט
כל מוצאי־שבת, ו־מישחק
השבוע ביום
חמישי אפשר לח שוב
שחוץ מכדורגל
לא קיים בארץ שום
עיסוק אחר, ושאין
רו ץ
אף תחום בספורט
שאנשים מתעניינים בו.
למה שלא נתחיל לראות קצת אתלטיקה:
התעמלות, איגרוף, ג׳ודו, טניס, שחייה,
קליעה, שייט, במקום הזבל שמתנהל כיום

התקפה אישית על הרב גורן שבמילא
אינו אהוד.
אהרון כץ, לוס־אנג׳רס, ארה״ב
להם ועונות

״העובדים לוחמים על לחם, לא על
עוגות.״ דברי יצחק בן־אהרון.
לפני חמישים שנה עבדנו חרבה שעות
כל יום, עבור הלחם, פשוטו כמשמעו. האם
גם היום המצב דומה?
האם כל השביתות, כולל אשדוד ולוד,
באו כתוצאה מהסיבה שאין לחם בבית?
מאיר כלומברג, ראשורלציון
נילויים מרעישים

״העולם חזח״ ,1841״חם חכרי-
זו: נפורר את צה״ל על גילוייה
של רשת הריגול.
יש לי הפתעה בשבילכם. הציור של
יחזקאל כהן בתמונה שפירסמתם -אינו עו מד
על רקע מלון נרקיס. כמו שאני מכיר,
את האיזור, ואני מכיר אותו טוב, אז
זו הכניסה למלון נס־ציונה, גם הוא מלון
שבו הועסק הבחור החשוד, ובו אף הציג
תערוכה מתמונותיו.
ועוד פרט קטן — אותה תמונה שפיר-
סמתם, ציור של יחזקאל, איננה כלל נוף
בצבעי שמן, כי אם רישום עט של הרי
ירושלים.
ש. כתני?! ,אי־פה — אי־שס
העולם הזה 1842

הרשעה

לפני מישפט

החוצפה של שירותי הביטחון מרקיעה
שחקים. נעצרי רשת הריגול נמצאים במעצר
ולבני משפחתם
ולעורכי־ד־דין
שלהם אסור לבקרם.
היחידים שנפגשים
איתם הם
״החוקרים״.
מדי יום מתבשרים
אנו מעל דפי
העיתונות על מה
הללו משוחחים ביניהם,
דני אומר כך
ואודי אומר אחרת. ארנפלד עדיין לא הוגשו
כתבי אישום אבל
השירותים דואגים באמצעות כתבלבי החצר
להרשיעם עוד לפני שהובאו למיש־פט.
נכון כי הפרסטידה של השירותים
היתד, בשפל המדרגה אבל ספק רב אם
בשיטה זו תגבר יעילותם ותעלה הפופולריות
שלהם אצל חסידי מישטר תקין.
דוד ארנפלד, תל-אביב

איי

ויכוח

לה שיג
ב שלי ש הדרך

על עירום
״העולם חזה״ ,1840 איגרת לקורא
על הוויכוח במערכת אם לפרסם
או לא לפרסם תמונות עירום
נועזות.
בעיקבות פנייתכם אל הקוראים ״לקחת
חלק בוויכוח הנטוש במערכת״ בעניין
פירסומם או אי־פירסומם של תמונות עירום
נועזות והודעתכם בדבר העתקת הוויכוח
מחדר הישיבות
אל מדור המכתבים
למערכת, אני
מציע לעורך היקר
להחזיר את הוויכוח
לחדר הישיבות ול אפשר
לקוראים לבצל
את מדור המכתבים
לעניינים חשובים
יותר העומדים
ברומו של עולם
והמסעירים את
דעת הקהל בארץ
ובעולם. טימברג בתקופה של הסלמה בגבולות, של אינפלציה
דוהרת, עליית מחירים ושביתות,
ניסיון לחסל את שאריות הדמוקרטיה בישראל
על־ידי המיפלגות הגדולות וכר,
עדיף היה לו פנה העורך אל הקוראים
והציע להם להביע את דעתם בנושאים
בוערים אלו ולשגר מכתבים למערכת,
שהרי בסופו של דבר תמשיך המערכת
לפרסם תמונות עירום.
יעקב טימברג, תל-אביב

כבר אחרי 5שנוח חסכון בתוכנית מטמון לדירה יעמוד לרש1ווך ססם נבזה
לרכישת דירה. שליש ממנו בין 5000 ליי לי 20.000 ליי הוא חסכון שלך. שני השלישים
הנוחרים עד 40,000 ליי כהלואה של בנק הפועלים. בריבית של ו* 9ללא הצמדה.
אתה מחזיר את ההלואה עם אפשרות לפרשן מודרג כאשר אתה כבר גר בדירה
שלך, במשך תקופה הגדולה עד כפליים מתקופת החסכון ועד 20 שנהו.
וכדי להבטיח את מימוש התוכנית אנו מציעים לך ביטוח חיים לאורך כל הדרך.

נוטמון לדירה

בו 7ן ה פו ע לי ם!
הקלפי הוא עירוב

״איך אפשר לפרסם תמונות כאלו?״
״הרי אי־אפשר להכניס עיתון כזה
הביתה.״
״הילדים יראו את זה.״
אין כל ספק שאלפי משפחות נמנעות
מהסיבה הנ״ל להכניס את העיתון הביתה.
אין גם בל ספק שזה מתנקם קשוח ביום
הקלפי.
זו עובדה שאין להתעלם ממנה.
משה הררי, נחלת יהודה

חבוי מועדון הבויאות ״עד־ 120״
הנם היחידים כארץ הנהנים, ללא כל תשלום נוסף מ:

* ס אונ ה פינית
* שמו ש ב או לםהתעמ לו ת

טעות לעולם
צודקת

לנוכח הגל העכור של מעשי-השחיתות
שעולה מידי פעם על גדותיו ומציף את
הארץ בפרשיות מדהימות כמו לאחרונה
זו של ורד, אני כבר לא יודע איך להתייחם
למשפט הבא שקראתיו בשבוע שעבר
בהארץ.
החברה ההסתדרותית בראשות ח״כ עופר
שילמה בעד הקרקע 40 משוויה בעוד
יתר החברות המועלות באיזור
משלמות /0ס 6מן השווי דמי־חכירה.״
טעות לעולם צודקת, או מציאות לעולם
בלתי מוצדקת?
גיל דגני, גבמתייס

מועדון ״עד — 120״ ,שלמה המלן* ( 130 פינת ליברמן)
טלפון 240495 :
טבריה -חן,
יום ד׳ 20.12ב־.9.00
רעננה — אורות,
יום ה׳ 21.12ב־.9.00
הרצליה -דוד,
יום ו׳ 22.12ב־.9.00
תל־אביב — בית־המורה,
מוצ״ש 23.12ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון 231655
מפיק: צחקנן ־ ניסיס 1ד טו < .גול? 4 4 0 4 4

העולם הזה 1842

2.50ל״ בלבד ־
תסרוקת, חפיסה וספריי
צבע קומפלט — 9ל״י
בפיקוח צוות ספריות מוסמכות
״ או רלי״ ,ת״א, דיזנגוף ,92 טל 281033 .

ווגוחצ עי רי ם!

תמרורים

אירגון הזוגות הצעירים ליד
העולם הזה — כוח חדש מתבונן

לפעולה גדודה

הזזט־סמים
הוצינ״ם

במאבק לפיתרון בעיית הדיור
כל הזוגות הצעירים המוכנים להצטרן ז לפעולה זו —
מתבקשים להתקשר כאופן דחון? עם משה גלילי,
טלפון 230856 תל־אביב, כין השעות 9ו־ 12 לפניה״צ.

רא נמתין עד בוש -
לגג מער לראש!

מנוסמיס

נולד. למצחיקן גדי יגיל ולאשתו
כלהה, בן שני. בנם הראשון של בני-
הזוג הוא בגיל חמש.
נולדה. לשחקן הכדורסל של מכבי
תל־אביב שהגיע לארץ מארצות־הברית,
טל כרודי, ולאשתו רונית, בת בכורה.
עומדיםלהינשא. השחקנית
ג׳יין פונדה ( )34 ומייסד תנועת הסטודנטים
למטן חברה דמוקואטית טום
היידן 32 שהיה אחד משבעת הנאש־

ב״העודם הזה

שבועון החדשות הישראלי
׳ .העולםה זה״ ,
המערכת והסיגהלה: תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 פלפון .260134
תא־ז־ואר 136 מען מבדקי: עולמפרס * .הדסוס החדש -בע*מ,
ח״א, רח׳ בן־אביגדור * הפצה: גד בע*מ גלוסות: צינקוגרפיה
כמסי בע״ס • העורך הראשי: אודי אבנרי י המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ג׳יין פונדה

משפחה שכזאת

נישואי מהפכנים
מים במשפט השבעה שנאשמו ב־1970
בשיקאגו במעשי חתירה נגד ממשלת אר־צות־הברית.
הוא נידון אז לחמש שנות
מאסר, אך עונשו הוקל והוא שוחרר לפני
תום תקופת המאסר. הנישואין ייערכו
בשנה הבאה, כשג׳יין תקבל את הגט
מבעלה הבמאי הצרפתי רודה ואדים.

משפחת ...בגדי תפארת

עומדיםלהתגרש. בלונדון,
אחרי 14 שנות נישואין ושני ילדים, הנסיך
סטאניסלאב רדזיוויל ( )58ואשתו
לי רדזיוויל 38 אחותה של
דקלין אונאסיס. יהיו אלד, גירושיו בשלישית
של הנסיך והשניים של אשתו.
נידון. בלוכסמבורג, לארבע שנות

מאסר באשמת הונאה, ארנפט שיינוול

( ,)54 בנו של מי שהיה שר-ההגנה הבריטי,
היהודי לורד עמנואל שיינוול.
נפצעו. בקייפטאון, בתאונת פגע
וברח, משתיל הלבבות הדרום־אפריקאי
פרופסור כריסטיאן כרנארד ( )51ואשתו
כרכרה ( )21 שביקרו בחודש
שעבר בארץ.
נפטר. מהתקף־לב, בגיל .60ד״ר
נחום גיטלר שכונה רופא השחקנים,
מפני שהתמחה בטיפול בשחקנים, ביתור
בכאלה שמרגישים רע לפני ההצגה. טיפל
בעיקר במחלותיהם של שחקני תיאטרון
הקאמרי, אליו היה קשור מאז יום היווסדו.
נפטר. בבית־החולים איכילוב בתל־אביב,
בגיל ,64 המנהל הרפואי של קופת־חולים
מכבי ד״ר אכיגדור קורן. יליד
וינה, שם השתלם ברפואה והיה מפעילי
מכבי, עלה לארץ ב־ 1935 והיה ממייסדי
קופ״ח מכבי ב״.1940
נפטר. מהתקף־לב, בעת שנתן
שיעור בבית־ספר למוסיקה בנידיורק,
בגיל ,72 הצ׳לן הנודע מורים אייזג־ברג,
שהדריך מאות צ׳לנים והיד, חבר
שלישיית מנוחין יחד עם יהודי וחפצי־בד,
מנוחין.

1תסאות

נפטר. בתל־אביב, בגיל ,81 מי
שהיה אח בלישכתו של תיאודור הרצל,
ד״ר איזידור קלכר, שהיה מראשי
הציונות באוסטריה, עלה לארץ ב1936-
וכיהן כרופא קופודחולים לאומית בכרם
התימנים.

עי צו ב וייצור בגד• י ל די ם

יצרני הטקסטיל <

1113־ 0בע״מ

סרסוסלב*ז

נפטרה בהוליבוד, בגיל ,91הרכילאית
המפורסמת לואלה פרסונס,
שמדור הרכילות שלד, על כוכבי הקולנוע
התפרסם במאות עיתונים בעולם ושפרשה
ממיקצועד, ב־.1965
העולם הזה 1842

סיקורת
בידור
פ לי ט ה איווה פ־תחון
סידרת בדיחות אודות החלק האחרון
של מערכת העיכול — קטע מהסרט
שבלול, על אותו נושא — התחכמויות,
שוב באותו כיוון, על כנם הגינקולוגים —
זאת בערך היתה תרומתו של אורי זוהר,
בתוכניתו המחודשת פיתחון פה, שפירקה
הראשון התקיים בשבוע שעבר באולם הקטן
של מוטדון תיאטרון בימות התל־אביבי,
שקם על חורבותיו של מנדים ז״ל.
תורם רציני אחר לתוכנית היה בחור
אמריקאי שמנמן וורדרד בשם ארט, ש ניסה
לשכנע את הקהל ביתרונותיה של
האוננות. תוך שהוא מזיע ומתיז בהתלהבותו
רוק על יושבי השורות הראשונות, ניסה
ארט לערוך מישאל־אוננות בקרב ה־

עברית מדוברת לא נורמלית

מאז, השתנו דברים הרבה במדינה, אבל
בעיית החומר בעינה נשארה. למרות שבין
כותבי החומר של התוכנית החדשה שלו
נכללים כמה מן השמות הידועים בעולם
הבידור הישראלי, הדי התוצאה היא קצת
פושרת, קצת עייפה, קצת חסרת פילפל.
שמעון ישראלי הוא עדיין שחקן מוכשר
שניחן בקול עמוק ומלא. מאז ומתמיד
היתד, לו נטייה אל שמאלץ — אבל היה
זה שמאלץ נעים, נוגע ללב, פשוט וכנה.
הנטייה נשארה בפיזמונים — למשל סו
וואת, על נער־השעשועים החוזר מבילוייו
הסוערים תמיד לדירה ריקה. אלא שמאז
סתם יום של חול, השתמשו בסיגנון זה
פעמים רבות כל־כך — כשאתה מקשיב
למד, שנעשה על הבמה, יש לך רושם ש כבר
פגשת את הסיפורים קודם.
ההרגשה חוזרת על עצמה עוד יותר במערבונים.
באחד מהם לפחות — זה על
הוותיק המתלונן על מראה המדינה הנבנית
בעבודה ערבית ועל דמות הישראלי החדש
— אפשר לנחש כל מילה עוד לפני
שהיא יוצאת מפיו של שמעון. במקרה
הטוב ביותר, זה מזכיר את שלושה בסירה
אחת בגירסה המעודכנת של דן בן־אמוץ
לסיפור דויד, בת־שבע ואוריה החיתי.
אתה יושב באולם, מלא אהדה לשמעון
ולמה שהוא יכול לעשות — וחושב בערגה
על מה שיכול היה להיות, אילו היה בידיו
חומר אחר.

תיאטרון

ברא מו ץ ונ תי בהב ריוזו דוז
תוססת למלון חמסורסם של דן כן•
בן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
וביטויים משלהם.

מאת דן
מדוד זח חוא
אמוץ ונתיבה
למערכת מלים
מפינ קםהצבאב ־ 4 8
חומר נפץ, תוצרת הארץ.

אמטלל

אקדח גלגי מתוצרת ״פבריק נציונל״.

בזה
נ?דו?ך ה

חגורת כדורי ירייה.

)1אקדח ; )2מכונת ירייה כבדה.

מיקלע בינוני.

רובה צייד, על פי רוב בעל שני קנים,

היורה גרגרי מתכת.

פייטרית ובייבי סיטר
בוזמנית

כדורי נשק חם, בעלי קלע קטום
017 !?1*1
בניסור יד. פציעתם קשה מן הרגיל.
נפץ לחומרי חבלה.
ז׳ ל ^י ט סוג חומר נפץ, פלסטי.
^ ^ 0חומר נפץ מפוצץ, בראשי תיבות.
ט 1א י? 5ז $מרגמה קלה, שהקליבר שלה הוא
שני אינצ׳ים.
ט 1מ י תת-מיקלע מתוצרת אמריקאית.

ווזווזים. הביחוה!

זוהר מוסר צל״ש לתמיר
יתרונות האוננות
קהל. לאחר שזכה לאפס תגובות, נימה
להדגים את מעשי ידיו בעזרת מוט המיקרופון,
אותו הצמיד לאיזור חלציו.
בכך לא הסתיים ההומור. אורי זוהר
הקרין שיקופית של חתיכה חשופת־־שד,
שהיתר, יכולה לעשות הון בתור מודעת־פירסומת
לחלב תנובה, הציג אותה בתור
״בת־דודתו, עולה חדשה מרוסיה,״ וכן
הלאה וכן הלאה.
עד כאן, אורי זוהר וארט. הצילו קצת
את המצב: קטע של עמוס קינן, על חלוקת
צל״ש לשמואל תמיר. שייקה בן־פורת,
שעסק בהשתוללותם של אישי ציבור, בתירוץ
של גילוי רשת־הריגול. והשחקנים
ישראל גוריון ודבורה קידר.
לתוכנית מעין זו, המסווגת בחו״ל כ־קאבארט
פוליטי, בא בדרך כלל — ב־חו״ל
— קהל בעל רמה, המחפש דברים
שונים קצת מתפוס כפי יכולתך (ראה ל הלן)
.הגיבה צופה מאוכזבת, עובדת שגרירות
בריטניה בארץ :״בלונדון, תוכנית
כזו היתר, זוכה לאולם ריק. אין לי שום
התנגדות לבדיחות על החלקים האינטימיים
— בתנאי שהן קשורות לנושא. כאן,
הבדיחות היו, הנושא לא.״
אלא שהיתה זו דעת מיעוט. הקהל של
אורי זוהר — התמוגג מנחת.
בדיוק כמו הקהל של תפוס כפי יכולתך.

סותם יו ש ל שמאל ץ
״ציפורים בראש״ — שמעון ישראלי
בהצגה חדשה. תיאטרון
״יובל״ .בימוי: אילן דר. מערכונים
ופיזמונים: דן אלמגור, דן
בן־אמוץ, חיים חפר, משה וילנס-
קי, דרורה חבקין ורוני וייס.
שמעון ישראלי, למי שישכח, הוא זה
שהמציא בארץ את הופעת היחיד. מה שהיה
בעוכריו, באותם הימים, היה הקושי
במציאת חומר מתאים שימלא את התוכנית
השלישית והרביעית, אחרי שמיצה את השמנת
בשתי הראשונות.
העולם הזה 1*42

״תפוס ככל יכולתך״ — פיזמונים
ומערכונים עם לילית נגר וז׳אק
כהן. מערכונים ובימוי: אלי
שגיא. פיזמונים: יורם טהר-לב.
הנחלה מוסיקלית ולחנים: אל־ברט
פיאמנטח.
הצמד עאדל וסאמירה, המוכר יותר בחוג
ידידיהם כז׳אק כהן ולילית נגר, אהודים
כנראה מאד על חוג נרחב של הקהל
הישראלי. אחרת קשה להסביר כיצד התמלא
בית־החייל בתל-אביב, ביום החמישי
האחרון, בקהל שצחק מן הזקנים הארוכים
של הבדיחות שהושמעו על הבימה.
אלי (אמי הגנרלית) שגיא נזכר בכל
הבדיחות העוברות־ושבות בשוק, הלביש
אותן בכל מיני מיבטאים של עליות בלתי-
נקלטות, והוציא חאלטורה מוכנה.
זה מתחיל בעשיית קווטש ממישהו,
נמשך בסיפור על קופת־חולים ״ה,קמצנית״,
העושה לקליינטים הקרנות בגלים קצרים
במקום ארוכים, ובסיפור על בעל שמתנשף
״אחרי השלישית״.
הצחוק גובר כשהאם מבקשת גלולות
נגד הריון שמרגיעות אותה, משום שהיא
נותנת אותן לבתה. הוא מגיע לשיאו ל
טרמ
י 9י 3י מיקלע בינוני, תוצרת פינלנד.
״כבדה״,

שהקליבר

טךיאי מרגמה
שלה הוא בן 3אינצ׳ים.

ל ^ א ^ מי קלע שחיה נהוג בשימוש
והחי״ש.

הנוטרים

מ אוז ר
אוטומטי.

חיל־הקשר דופק

אקדח גדול מאוד, בעל 543 חלקים(!),

מ? ל ד מיקלע בינוני.
9י? י אקדח קטן. פר אקדח שחיה נפוץ מאוד, קיצור המילה

״פרבלום״.
פרימר מפעיל חומר נפץ, מתווך בין הנפץ
לבין החומר.
5ן 3מרגמה קטנה, פטנט ישראלי, האחות
הקטנה של הדווידקה.

שני סרג׳נטים עבריים
מסיירים את קרבת
קוסקוס טבעון

ל| 1ל3ז אקדח, חצי אוטומטי.

לן ך3י??וה

רובה איטלקי קטן וקל.
שדית שור אקדח שטייגר. שטו מיקלע צרפתי,

חומר נפץ תוצרת הארץ.

היה בשימוש חחי״ש.

ז ^ מי ס ר תת־מיקלע גרמני.
אקדח בעל מחסנית בצורת תוף.
ישראלי בעיית החומר
שמע המעשיר, בילד שעושה עדיין פיפי
במיטה, אבל זה לא טבעי, כי הוא כבר
נשוי. כאשר מתחילים משחקי מילים על
פסיכיאטר־פסיכי — נכנע האולם סופית
לקסם ולד,ומור המעודן שעל הבימה.
לצופים הדורשים הומור שורשי יותר,
מוגש המערכון על העוזרת ממין זכר
(ז׳אק כהן מחקה את לואי דה־פינס) ש השכן
מלמעלה מטיל את מימיו ישר לתוך
עיניו, ובחוכמה הישנה על ״הצרפתי״ מ־קזבלנקה.
אבל זה עוד לא הכל. יש אחר
כך גם סיפור גאוני אחד, על שתי זונות

(ז׳אק כהן מחופש ליצאנית — ומתנהג
כגימנזיסטית) ,שאחת מהן יצאה ללימודי
השתלמות בפריז — חד,־יחד,־חד — ,ויש לד,
קליאנטים שמבקשים קבלות לצורך מס.
וכל זה — עד ההפסקה בלבד.
לתישומת־לב: נא להביא מילון ערבי־עברי.
את הצחוקים הרמים עוררו אותם
משפטים, שאוזן ווזווזית לא תבין לרוחם.

החשש והח שי ש
״צעירים וסמים״ ,מאת ד״ר זאב
סגל בהוצאת ספרית מעריב.1972 ,
62 עמודים — 8ל״י.
אין כל ספק שהסמים, והדרך בה משתמשים
בהם הצעירים והנוער של היום,
מהווים את אחת הבעיות החמורות ביותר
של העולם המודרני. אין גם ספק שזו

טנק ״* 5ס״
(אונזערע ארבייט)
בעיה עדינה ומסובכת, והדרך הסחות
מוצלחת לטסל בה, היא על־ידי הטסות
מוסר המעמיקות עוד יותר את התהום
בין המשתמשים בסמים לאלה המנסים לגמול
אותם.
לכן, קשה להניח שספר זה, המציג את
עצמו בדמות של מחקר מדעי המיועד
לבני־הנעורים, ישכנע הרבה קוראים. כיצד
אפשר למצוא שפה משותפת עם אנשים
לאחר שאתה מסביר להם. כבר בפרק הראשון
כי במידה והם משתמשים בסמים, הרי
פירוש הדבר שהם ״לא רגילים״ ו״לא
נורמלים״ ,שהם גרורים, חסרי־אופי, מת חסדים,
וכיוצא בזה? וכיצד אפשר להת*
יחם בכל הרצינות הדרושה לספר על סמים,
אשר מנתח את הסיבות לשימוש רק בין
בני־טובים, ומתיחס לבעיות הסוציאליות,
שהן לדעת החוקרים, באמריקה לפחות,
הסיבה העיקרית לשימוש בסמים חריפים,
כאל תופעה משנית? ולבסוף, האם אפשר
בכלל לכתוב ספר על סמים מבלי להזכיר
(המשך בעמוד )12

סיקררת
(המשך מעמוד )11
את האלכוהול, שהוא סם מסוכן ומזיק לא
סחות מכל אלה המוזכרים כאן?
נוצר רושם, בשלבים מסויימים של קריאת
ספרו של ד״ד זאב סגל, יליד נהלל,
שהוא דוקטור לפסיכולוגיה חברתית ומנהל
היחידה לעבודה סוציאלית בעירית חיפה,
כי האזהרה הניתנת על־ידו לבני הנוער,
מכוונת לשמור עליהם מבחינה חוקית לא
פחות מאשר מבחינה רפואית. אחרת קשה
להבין מדוע מוקדש פרק נרחב. כל כך
לקאנאביס ולמוצריו השונים (מריחואנה
וחשיש) ,שהם הפחות מזיקים מכל הסמים
הנפוצים, שעה שהרואין, קוקאין ול.ס.ד.
זוכים לתשומת־לב פחותה. ההסבר היהידי
המתקבל על הדעת הוא שהחשייש מהווה
כרגע בארץ בעיה משפטית חמורה יותר
מן האחרים.
ולבסוף, יש בספר הכללות מסוכנות ושטחיות
למדי. לומר שהמשתמשים בסמים

איור ל״צעירים וסמים״
חסרי־אופי ומתוסבכיס
הם חסרי־שאיפות, יומרנות ודחפים, שעה
שהג׳ונגל היומרני והפרוע ביותר של שאפתנים,
ג׳ונגל הבידור, משתמש בהרחבה
בסמים, זה קצת מוגזם.
אם יש שימוש לספר, הדי זה רק בנתונים
על ההשפעות הפיזיות ישל הסמים או
השפעותיו הפסיכולוגיות (אם כי על אלה
קיימות עוד הרבה גירסות נוסף למוזכרות
כאן) .כדי לעזור באמת לבני־הנעורים להיגמל
מן הסמים, צריך להמתין לספר
מעודכן, מתוחכם ומבוסס יותר.

היוב שורגל
במרחב ספרד

0111 \ 1 2 1 2 § 3־^ 1 6 8 8 2 § 6 £1
? 161611 ^ 1301111168

״שליחות ממלגה״ ,מאת הלן
מקאינס. הוצאת פונטנה,1972 ,
352 עמודים.
הלן מקאינם מעדיפה את סיפורי־הריגול
שלה בנוסח הישן, עם המוני
פיתולים בלתי־צפויים, דמויות ססגוניות
הצצות ללא הרף, נוף אקזוטי וזוהר,
ועם סי.איי.אי. עדיין בתפקיד של גיבור,
למרות שזה כבר באמת לא באופנה היום.
הפעם, מעבירה הגברת מקאינס (תקרית
בזאלצבורג) את גיבוריה ונבליה לחוף האופנתי
מאוד של מלאגה וטורמולינום.
שם, מתרכזים בכפיפה אחת סוחרי־יין
שהם מרגלים, ניצולים מקובה, רקדנית
פלאמנקו, צייר שהוא גם נער־שעשועים,
פרחי־ריגול סובייטים, ועוד כל מיני אבי-
זרי־קישוט מקומיים.
לעומת המהלומות והאקרובטיקה ה־ג׳יימס־בונדית
המקובלת בריגול החדשני,
נדמה כאילו אמצעי־העזר של רבי-
המרגלים כאן פשטניים למדי. גם הדמויות
מצויירות במיכחול עבה של תסריט
הוליוודי. אבל הצבע המקומי של ספרד,
עם זכרונות מילחמת־האזרחים שלא נש כחו
עדיין, ועם חופיה שטופי־השמש ועריה
הציוריות, ממלאים את החסר. גם מי שלא
יכסוס ציפורניים מרוב־מתח, ירצה מאוד
לבקר במקומות אלה.

העולם הזה 1842

מחני! למחנה
^ ומהים שפל יצאנית בעולם מכירה
מייד לקוח ישראלי.
וזהו הסימן: ברגע שהישראלי מסיים
את הפעולה אשר למענה בא, הוא שואל:
״נערה נחמדה כמותך, איך הגעת לזה?״
בימים אלה, כל המדינה חוזרת על
שאלה זו.

״צבר, קיבוצניק, צנחן — איך
הגיע לזה ¥״

* כאמת — איך הם הגיעו לזה,
( הוא וחבריו — אם אמנם עשו את
אשר מייחסים להם?

יא אתווכח כאן עם ציידי־הכד
בשפות, העורבים מזה שבועיים
אורגייה של הסתה פרועה.

בהיותו חייל היה עד (כך אומרים)
לנסיונם הנואש ׳של פליטי מיליחמת ששת־הימים
לחזור הביתה. הפליטים שמצאו
את מותם, בחצותם את הירדן מערבה.

הוא קרא את המאמרים של
חסידי ארץ־ישראל השלמה שהודיעו
לו, בך כפירוש, שהציונות
היתה תמיד תנועה מנשלת, תנועה
מגרשת, תנוע!*! שנועדה מלכתחילה
להקים בית לאומי יהודי
על חורבות ביתו הלאומי של עם
אחר.
הוא ראה שהממשלה •אינה מתכוננת
להכיר בזכויות העם השני, ואינה חולמת

כת כדרך פסולה; המאמין בי הכיבוש
משחית את דמותנו; הסולד
מן ה״חריגים״ הנעשים בשמנו;
הכופר באפשרות לבנות את עתידנו
על עוול הנעשה לעם אחר —
מה יעשה?
הוא עומד בפני פרשת דרכים.

דרך אחת המובילה החוצה .
ואהת המובילה פנימה .
ך* דרך הראשונה מובילה אל מחוץ
( ) למחנה.
יש בה, בדרך זו, פשטות כוזבת. אם

0 0 0

ך* א הכרתי איש מן החשודים ה/יהודיים.
בוודאי יש ביניהם מן הטיפוסים
המצויים בכל קפוצת־שוליים
כזאת, מימין ומשמאל. הדלי-אישים, החשים
באפסותם ,׳והמבקשים לעטפה בדגל
כלשהו. הלא־יוצלחים הנצחיים, הנכשלים
בכל, עד שהם עולים על באריקדה.
אבל אני מוכן להניח שיש ביניהם
אידיאליסטים, שהגיעו לאן שהגיעו (אם

הגיעו) מתוך לבטים מצפוניים.

אם בן — היכן סטו מן הדרך *
איך נכנסו למבוי פתום זה, חסר״
התוחלת, שאין ממנו מוצא ¥
עלינו לנסות להבין זאת.

כי הדבר הוא בנפשנו, בנפש
המדינה, בנפש צעיריה.

ן*י* כ ה ננ ס ה לדמיין לעצמנו את
) 1עולמו הנפשי של צעיר כזה.

הוא שמע על סתימת הבארות
כפיתחת רפיח, על גירוש הבדואים
והריסת בתיהם. הוא ראה את
התנהגותה הצינית של הממשלה,
שגינתה את ה״חריג״ והתנהלה
על אדמת העוולה.
הוא שמע על ריסוס שדות עקרבה
ברעל( .איך לא תיחרד נפשו של בן־
קיבוץ למראה תועבה זוז) הוא דאה
שעל האדמה המרוססת מטעמי ביטחון,
הוקמה בחשכת־לילה, בגניבה ממש, ההתנחלות.

יש לעזור לנדכאים — רק
כ ך נעזור להם.

ף* כץ, זהו תפקיד קשה, כפוי־טובה,
^ כימעט תמיד מתסכל, ולא פעם
מייאש.

ואל ננצל השתוללות זו, כדי להתחמק
מהן.

הוויבוה עם עצמנו.

לא יקום שלום, אם מדינתנו לא תקים
אותו. ומדינתנו לא תקים אותו, אם
אנשי־השלום שבה לא יכבשו את לבה
ויכוונו את צעדיה.

שדה-הקרב שדנו הוא כלב העם
הישראלי, כשם ששדה־הקרב של
שוחרי־השלום הערכיים הוא בלב
עמיהם. פה, כשדה־קרב זה, נצליח
או ניכשל.

1*1א, השאלות האמיתיות מזדקרות
/הרחק־הרהק מהשתוללות הדמאגוגים.

0 0 0

אם יש להשיג שלום —
כך נשיג אותו.

לא מפני שאנחנו צריכים להוכיח למישהו
שאנחנו פטריוטים נאמנים. אלא
מפני שכל שאיפותינו ומעשינו נובעים מן
הפטריוטיזם הישראלי. כפטריוטים ישראליים
אנחנו רוצים שמדינתנו תהיה טהורה
וישרת־דרך, תפארת לנו.

יבושם להם. לא נתווכח עימם.

הוויכוח האמיתי.
לא עם הדמאגוגים.

המדינה הזאת — אין היא עומדת מעלינו.
אנחנו המדינה. מאיתנו היא
יונקת את כוחה. אנחנו מקימים את
ממשלתה. אנחנו קובעים את דמותה,
על כן — חובתנו היא לשנות את
הטעון בה שינוי. לטהר את הטעון בה
טיהור.
לא על־ידי בריחה מתוך העם. אלא על־ידי
מאבק על נפשו, על נפש כל אדם
בקירבו.

רק כחלק כלתי־נפרד שד העם
הישראלי, כשר מבשרו, יכולה
תנועת-השלום הישראלית לפעול
ולהצליח. רק באזרחים כמדינה ובחיילים
גצה ״ל יבודים אנחנו להטביע
את חותמנו עד המאורעות,
לשנות את המציאות.

זה פשוט. זה פרימיטיבי. אולי
זה גם יופיו! כמה קולות לפוליטיקאים
וכמה קוראים לעיתונאים,
המשתתפים באורגייה זו.

אכל הוויכוח רק מתחיל בנקודה

גם אם עושה המדינה עוולה
מדינתנו היא. לא נפאר משום
את העוולה. להיפך. ניאבק
נפש המדינה כדי לטהר אותה
העוולה.

לא על־ידי התקוממות ח0רת־,תוחלת
נגד צבאה !וחבלה בו. אלא על־ידי מאבק
על נפשו, נפש מפקדיו וחייליו. ומי הם
אלה — אם לא אנחנו, בני מישפחד
תינו, שכנינו ורעינו?

בהגיון הפרימיטיבי, שציין את הפא־שיסטים
בכל הדורות, מגיעים אלה לידי
מסקנה פשוטה: מחנה־השלום אשם.
כמובן. מה יש לדבר?
הם התחברו עם ערבים? בוודאי, אשם
הקיבוץ, שחינו אותם לאחוות־עמים.
הם דגלו במהפכה סוציאליסטית? בוודאי,
אשמה המיפלגה, שהניפה לעיניהם
את דגל הסוציאליזם.
הם שיתפו פעולה עם אירגון צבאי
פלסטיני? בוודאי, אשם מחנה־השלום, הטוען
כי יש להתחשב בזכויות הפלסטינים.
הם התכוננו לפעול נגד המדינה? בוודאי,
אשמים אותם המטיפים נגד מדיניות
הממשלה.

זוהי הדרך הקלה. להפריד את הטענות
המגוחכות של גמדי ארץ־ישראל הגדולה,
להוכיח שכל דבריהם הבל ורעות־רוח,
ולסיים בכך את הוויכוח.

הדרך השנייה מובילה אל תוך המחנה,
פנימה.

על הכוונת
לתת יד לשלום כלשהו, שיחייב אותה
להחזיר את השטחים שנכבשו.

והוא שואל
לעשזת¥

כפשטות:

ך! ציידי-המכשפות יש תרופה פשו/טה:
לכרות את הלשון המעלה את
השאלה.
מדינתנו נהדרת. עמנו נהדר. ממשלתנו
נהדרת. כל מעשינו נהדרים. ומי שמעז
לטעון אחרת — נתלה אותו על עץ גבוה.
מוות לבוגדים.

יש האומר, בי נעשה עוול ב־איקרית
ובירעם, רפיח ועקרכהז
לפוצץ את המנוולים: לרסק אותם.
לדרוס את השרצים במגפיים
מסומרים :
הקץ לתבוסתנים ! הלאה יפי־הנפש !
בוז למטיפי־המוסר !
אין צורך להפסיק את המעשים, המקוממים
את הנוער בעל־המצפון.

אם נסתום את הפה לבל אלה,
לא יידע הנוער שיש שאלות. כל
הספקות ייחנקו באיבם...
אוי לתרופה זו, ואוי לעובדי־ד,אלילים
המציעים אותה.
היא לא הצליחה עדיין בשום חברה
חופשית, וגם לא בשום חברה רודנית. כל
מרתפי־העיגויים של חסידי היטלר, מוסד
ליני וסטאלין גם יחד לא הצליחו להשתיק
אף שאלה אחת, להחניק אף ספק אחד
בלבו של בעל־מצפון.

התוצאה היא תמיד, תמיד, הפוכה.

*9שאדה
קיימת, ומחייבת תשובה.

\ ן צעיר הסבור בי המדינה הול

מדינתנו עושה עוול לעם אחר — מדוע
לא נעזור לבני אותו עם במאבקו נגד
מדינתנו?
אם צבאנו מקיים את הכיבוש — מדוע
לא נסייע לפידאיון הלוחמים בו?

זוהי הדרך אל האבדון, אל ההתאבדות.
התאבדות מוסרית.
ולא רק מפני שהפידאיון אינם חותרים
לשלום צודק ולחיסול הכיבוש — אלא
מתנגדים לכל שלום ומבקשים לחסל את
המדינה.
ולא רק מפני שכל שיתוף־פעולה כזה
מוכרח להידרדר במהרה לתהומות הריגול
והחבלה, כשמשתף־ר,פעולה הופך לעבד
מנוצל ובזוי.
זה נורא כשלעצמו. אבל גם זה אינו
העיקר.

אין בו הרומנטיקה שד המחתרת,
הסיסמאות המשכרות שד אידיאולוגיה
גראנדיוזית וחסרת-בי-
פוי, החובקת עולם ומלואו.
קל להגיע לדמשק בדרכון מזוייף, על
פי הזמנת רב־מרגלים. יותר קשה, לאין
שיעור יותר קשה, להגיע לדמשק בדרכון
ישראלי, עם סמל המנורה על דש המקטורן,
בשם תנועת־השלום הישראלית
הפטריוטית, על פי הזמנת מישטר סורי
שיהיה מוכן להכיר בישראל ולכרות עימד,
שלום.

אכל רק ביקור בזה יש לו תוכן
מוסרי וערך מדיני.
כדי להגיע לרגע גדול כזה, על תנועת־השלום
הישראלית להיות תחילה לכוח
מדיני גדול, חזק, יעיל ואמין.

רשת-החכלה הישראלית-הער-
בית היכלה קשה כמשימה זו. לבל
שונאי-השלום היתה במתנה
העיקר הוא שכל הפורש מעמו מן השמיים.
מזה חמש וחצי שנים אנחנו עומוממדינתו,
גוזר על עצמו ניוון
דים במאבק קשה נגד כוחות הסיפוח,
ובידוד.
הוא דומה לשימשון הגוזז בעצמו את
שערות ראשו. כענף שנפל מן העץ, הוא
מתדלדל ומת. שום פרי, שום עלה ירוק,
לא יצמחו על ענף זה. איזה עם מוכן
לקבל תורה מידי אנשים הנותנים יד לאותם
הקמים להרגו?

יד שכרתה את עצמה מן הגוף
— למי היא יכולה לעזור ¥לא
לגופה, וגם לא הרכה לאוייב. הבוגד
מנוצל לרגע, וברגע הבא הוא
מושלך על גל האשפה שד ההיסטוריה.
נוראה
דרכו של !הבוגד בעיקר לבוגד
עצמו. הוא יכול להתחיל את דרכו כ־אידיאליסט
— דברי ימי העולם הכירו
בוגדים אידיאליסטיים ללא־ספור אבל
הוא מסיים את דרכו בביצת הניוון.

המבקשים לזייף את תוכן מילחמת ששת־הימים
ולהפוך את מדינתנו לאימפריה
קולוניאלית מכוערת.

עתה מסתבר שיש לנו חזית
שנייה.
עלינו להילחם על נפש הנ׳וער, המתייאש
מן המדינה, תחת להיאבק על דמותה.
עלינו להציל צעירים הבורחים מן ה משימה
האמיתית המוטלת על דורגו, ל־תוך
המבוי הסתום של ההתנכרות לעמם
ולמדיגתם.
עלינו ללמד את המתלבטים להבדיל בין
!הילד ובין מי־האמבט. את המים העכורים
של מדיניות־הסיפוח נשפוך אל הביב.
אך אל נשפוך את הילד — מדינת ישראל.

זוהי המסקנה החשובה היחידה
הנובעת מן השאלה :״איך הגיעו
לזה ¥׳׳

יי^יי ולגווריי

עד הוקע האידיאולוג* שערוד היה
לדחוף צעירים יהודים לשירות המודיעין הסורי

אגרוף בפרצוף

״הארגון הסוציאליסטי הישראלי — מצפן
— הוא מאז מלחמת 1967 הארגון הישראלי
הפעיל ביותר במאבק נגד כיבוש השטחים
הערבים במיוחד ונגד הציונות בכלל. אפילו
לפני המלחמה היה מצפן הארגון היחיד
בישראל שניתח את הציונות באופן יסודי
והצביע על איחוד סוציאליסטי של המזרח־התיכון
בפרספקטיבה היחידה לכל המוני
האזור, יהודים כערבים ...למרות זאת ותוך
ידיעה מליאה של האחריות הכבדה הכרוכה
בכך, אנחנו, קבוצה קטנה של חברים,
החלטנו לנטוש את שורות הארגון הסוציאליסטי
הישראלי. שתי סיבות עיקריות
הביאו אותנו לכך: העדר כל תוכנית והעדר
כל איסטרטגיה פוליטית. מצפן
הפכה למקלט לקואליציה של אנשים בעלי
דיעות פוליטיות שונות באופן קיצוני, שהמשותף
להם היא רק ההתנגדות הקיצונית
לשלטון״...
כך, במילים אלה, נפתח אחד ממאמרי
ההתקפה החריפים ביותר שנכתבו נגד
ארגון מצפן. הוא לא הופיע בעתון ישראלי,
אלא בירחון הפ.ל.פ — .המפלגה ה פרוגרסיבית
האמריקאית — באוגוסט .1971
הוא נכתב בידי דן ורד, איש מצפן לשעבר,
במסגרת סידרת מאמרים שפירסם בבטאון
המפלגה הקומוניסטית של אמריקה על
הנושא ״המהפכה בישראל״.
השבוע — בתום ההלם הראשוני בו
הוכה הציבור הישראלי אחרי שפורסמו הידיעות
על מעצרם של צעירים יהודים החשודים
כי פעלו במסגרת של רשת ריגול
וחבלה סורית בישראל — ניסו רבים בישראל
להבין את האידיאולוגיה, שכביכול
דחפה שני צברים משכילים לבגוד במדינ תם
ולשתף פעולה עם האוייב. התעניינות
זו העמידה באור הזרקורים את ארגון מצפן
ופלגיו. תשומת־הלב שארגונים אלה ניסו
להסב אליהם בכוה במשך שנים באמצעות
מבצעים ראוותניים, הופנתה אליהם דווקא
בנסיבות עגומות. אולם מרבית הנסיונות
שנעשו להסביר לציבור־ את ההבדלים המהותיים
בין ארגוני השמאל הקיצוני,
הובילו כמעט תמיד למסקנה אחת: שאין
כל הבדל ביניהם ושכולם אחראים במידה
זו או אחרת לדרך בו בחרו אהוד אדיב
ודן ורד, אם נכונות ההאשמות נגדם.
כדאי לנתח את התפלגות ארגוני השמאל
הקיצוני בישראל ביתר פירוט ולוא רק
כדי למנוע את המסקנה הנואלת שכל
אידיאולוגיה חורגת צריכה לדחוף בהכרח
לבגידה בכלל.

ק שי אל
הפידאיון

ך* ד אי דהכהיר תחילה נקודה אחת :
^ מצפן של אחרי מלחמת ששת הימים
אינו אותו ארגון שהיה לפני המלחמה. האנשים
נשארו אותם האנשים ברובם. גם
האידיאולוגיה שלהם לא השתנתה. אבל
הם עברו מטמורפוזה קיצונית, שנגרמה
בעיקר בעקבות התעוררות השמאל־החדש
בעולם במהומות הסטודנטים של .1968
תנועות אלה הם שגילו גם את תנועת
ההתנגדות הפלסטינית, שהפכה לגורם דק
אחרי המלחמה, ואימצו את ארגוני הסידור
הפלסטינים. באמצעותם גילו גם אנשי
מצפן את הפידאיון, ניסו לקיים פלירט עם
השמאלניים שבהם, בעיקר על מישור
אידיאולוגי, אולם חדלו מכך אחדי שלא
נוצרה הסכמה בעניין זכויות ההגדרה העצמית
של העמים באזור.
ראוי לזכור שמצפן נולדה דווקא כסטיה
ימנית מהקומוניזם. בתחילת שנות ה־60
פעלה במק״י אופוזיציה אינטלקטואלית ש התנגדה
לקשר ההדוק בין המפלגה וברית־המועצות.
ב־ ,1962 אחדי פירסום הספר
שלום שלום ואין שלום, שנכתב בידי הד״ר
משה מחובר ועקיבא אור (בפסבדונים המשותף
א. ישראלי) הועזבה קבוצת חברים
ממק״י והקימה את הארגון הסוציאליסטי

ן 14

המהפכה האלג׳יריח — מהפכה אפריקאית.
כשהודח בן בלה ונערך מצוד על השמאלנים
האלג׳ירים, גורש אלברט מאלג׳יר.
הוא היגר לארצות־הברית שם היה פעיל
בחוגי הפנתרים השחורים והכוח השחור,
היה ממקורביו של המנהיג הכושי מלקולם
איקס שנרצח. אחרי הפילוגים שחלו ב תנועת
הפנתרים השחורים בארצות־הברית
נסע למוזמביק, היה שם פוליטרויק באחת
התנועות השמאלניות, הוא מצטיין בכושר
ארגוני ורטורי גדול. חברו למאבק האלג׳י־רי
בימי בן בלה היה מישל פאבלו, שהיה
היועץ־הפוליטי הבכיר של בן בלה. מישל
פאבלו זה, שאינו אלא יווני בשם מישל
רפטיס, הפך אחרי הגירוש מאלג׳יר למזכיר
הכללי של האינטרנציונאל הרביעי.

ל ח בו ת
למה פכ ה

הדוגמא האמויקאית

האגרוף הקמוץ — סמל הפ.ל.פ— .
המפלגה הקומוניסטית האמריקאית,
שדני ורד היה אחד התיאורטיקניס שלה. הסיסמה אומרת ; ״אותו האוייב! אותו מאבק!״

השוס

ך* טרוצל,ים טים, הנקראים על שם
\ 1המנהיג הקומוניסטי המהפכן ליאו
טרוצקי, הם ארגונים קומוניסטים המהווים
גירסה שונה של הקומוניזם המסורתי. הם
מתנגדים לשוביניזם המעצמתי הסובייטי
או הסיני ואינם מאמינים באפשרות של
דו-קיום בשלום בין הקאפיטליזם והארצות
הסוציאליסטיות. הם מצפים למהפכה סוציא ליסטית
בקנה־מידה עולמי שתבוא בעקבות
הרעת התנאים הכלכליים והחברתיים.
בתנועה הטרוצקיסטית הצרפתית, שהיא
החזקה בין תנועות האינטרנציונאל הרביעי
בעולם, חל פילוג בין הלברטיסטים מצד
אחד לבין הפאבליסטים. הפאבליסטים נקראים
על שם מישל פאבלו, חברו של אילן
אלברט במרד האלג׳ירי, ואילו הלמברטיס־טים,
בראשם עומדים פייר פרנק (יהודי
יליד רומניה) ואלן קריבן, ראש הליגה ה-
טרוצקיסטית הצרפתית, נקראים על שם
הטרוצקיסט הצרפתי למברט.
הפילוג במצפן היה במידה רבה תוצאה
של הפילוג בליגה הטרוצקיסטית בצרפת.
שכן שני הארגונים שפרשו ממצפן היו
מורכבים מהטרוצקיסטים שבמצפן. מצד
אחד פרשו הפאבליסטים שהקימו את קבוצת
אבאנגרד. רובם של אנשי קבוצה זו
הם אינטלקטואלים החיים ועובדים בצורה
מסודרת. הם ממתינים למהפכה שתבוא
כאשר המפלגה הקומוניסטית תהפוך למפלגת
רוב במזרח הערבי. הקבוצה השניה,
היתה קבוצת הלמברטיסטים של
אילן אלברם ודמי לבנבראון שהקימו את
הברית הקומוניסטית המהפכנית. אליהם
(המשך בעמוד )22

הישראלי, שהוציא לאור את החוברת מצפן
ודגל באי תלות בברית־המועצות.
מצפן פעלה אז בצינעה כשהיא מונה
כמה עשרות חברים בלבד. רישומה היה
ניכר בעיקר בבתי־הקפה הבוהמיים בתל-
אביב וירושלים. ב־ ,1965 כאשר קמה תנועת
העולם הזה — כוח חדש, היו כמה
מאנשי מצפן מוכנים לתת יד להקמת רשימה
זו מבלי לחייב את חבריהם להצטרף
לתנועה החדשה ומבלי להופיע בשמה.
כבר בועידה הראשונה של התנועה נוצרה
מחלוקת עם כ־ 30 אנשי מצפן שהיו
פעילים במסגרת התנועה סביב שני נוש אים:
עניין ההכרה בגבולות המדינה דאז
ובענין הסעיף הארגוני של התנועה החדשה.
כתוצאה מכך הוצאו אנשי מצפן
מתנועת העולם הזה חודשים מספר אחרי
שהצטרפו אליה.
מצפן הפכה לקוריוז בנוף הפוליטי הישראלי
בעקבות מלחמת ששת הימים.
קבוצה קטנה מפעיליה ניסתה לעורר רעש
בהפגנות שונות בנושאים שונים, בהם
השתתף תמיד אותו קומץ אנשים. כתוצאה
מקשרים שקשר אז מצפן עם ארגוני שמאל
חדש בעולם החלו אנשיה לנדוד בעולם.
מרבית מנהיגי הארגון יצאו לגלות מרצונם•
באותה תקופה הצטרפו למצפן יסודות
שונים, בעלי אידיאולוגיה מנוגדת, שכל
אחד מהם רצה להשתלט על הארגון.
מירשס זה מצביע על ההתפלגות של חוגי השמאל הקי-
0 1 ^*11111
מצפן התפלגה לשלושה פלגים ב־.1970
צוני בישראל בעשר השנים האחרונות, מאז פרשו אנשי
11111 1 1 1 1 1
באותה תקופה התבלט במצפן מנהיג שמאמצפן
לראשונה ממק״י ב־ .1962 פילוגים נוספים היו ב־ 1970 וב־ .1972 הברית הקומולני
שטרם זכה בישראל לפירסום הולם.
ניסטית המהפכנית, שפרשה ממצסן ב־970ו, התפלגה בעצמה לשניים. בשנת .1971
זהו אילן אלברט. אילן אלבדט, יהודי יליד
אלג׳יר, היה בזמנו אחד מעוזריו האידי אולוגיים
הבכירים של מנהיג המרד ה־אלג׳ירי,
בן בלה. הוא היד, גם תקופה
מסויימת עורך העתון האידיאולוגי של

ו ראיון מיוחד
אהוד אדיב

ע שותפם האידאולוג׳ של
דן ורד -החשודים בריגול

זהו ראיון בלעדי עם חבר מרכז הברית הקומוניסטית המהפכנית
— החזית האדומה, האירגון אדיו השתייכו אהוד אדיב ודני ורד, שני
החשודים העיקריים כרשת הריגול והחבלה הסורית שנתפסה לפני
שבועיים בישראל. מדבריו בראיון ניתן ללמוד על העולם הנפשי והרוחני
בו היו שקועים שני הצברים החשודים בריגול.
המרואיין מסתתר מאחורי השם מוסטאפה ג׳מל. הוא אינו ערבי.
כן בהם ...

״אינני ...
בבטאון החזית האדומה אני לרעיונות
מתכחש חלילה
דוגל,״ אומר האיש ,״אבל אינני מוכן להתראיין בשמי הנכון כדי שלא | י ירדפוני כרחוב וכדי שאוכל למצוא עבודה.״

מבלי להבין, מביאה לכשלון הקומוניזם.
העולם הזה ז למה בדיוק אתם מתכוונים
כאשר אתם אומרים ״מהפכה אלימה״

ג׳מל: אנחנו מתכוונים לחולל מהפכה
מזויינת של ההמונים ולא טירור אינדיבידואלי
נגד אישים או מוסדות. הכוונה היא
להפעיל כוח התנגדות נגד כוח. אם באה
משטרה, למשל, לפזר הפגנה בכוח, אז יש
להתנגד לשוטרים בכוח. אבל אין זאת

הייתי חבר
ב־וחית תאחמה

העולם הזה• ז מתי פגשת לראשונה
את אודי אדיב?
מוסטאפה גזמל: לראשונה ראיתי
אותו בחוגים הפתוחים שערכה מצפן בדירתו
של דוד מוזס בתל-אביב. אלה היו
חוגים פתוחים שכל אזרח, אפילו חדות־ניק,
יכול היה לבוא אליהם. היו באים
לשם כל מיני אנשים, תומכים ומתנגדים.
היו בוחרים בנושא לדיון ומתווכחים עליו.
הבחנתי אז באודי. בכמה תחומים הוא
נראה לי אדם רציני. היו לו השקפות
מרכסיסטיות־לניניסטיות ברורות. הוא
נבדל מאנשי מצפן האחרים בכך שהיה
מוכן להגשים את השקפותיו הלכה למעשה,
הוא לא היה יושב בתי־קפה כמוהם.
הוא התיחם לכל דבר ברצינות ובשקידה.
תוך כדי ׳שיחות התברר שיש לנו דיעות
זהות בנושאים שונים.
העולם הזה: איזו מפלגה רציתם
להקים 7
ג׳מל: ברור שלא עוד פלג של מצפן.
רצינו מפלגה מבוססת על עקרונות המרב״
סיזם־לניניזם, שלא תהיה ציונית כמו מק״י
ולא סובייטית כמו רק״ח...
העולם הזה ז טוענים שהייתם מאד
איסטים. האם דגלתם בקומוניזם הסיני?
ג׳מל: חס ושלום. בתקופת המהפכה
התרבותית בסין חשבנו שהסיעה השמאלית
תנצח. אחר־כך ראינו שהסיעה הצג*
טרליסטית בראשם של מאו ולין פיו ניצחה.
ראינו שסין הולכת באותו קו בו
הלכה ברית־המועצות בתקופת סטלין. פסל־נו
את הקומוניזם הסיני...
העולם הזה ג האם הקמתם את המפלגה

ג׳מל: באותה תקופה, זה היה עוד
ב־ ,1969 הגענו למסקנה שאין תנאים ואין
אנשים להקמת מפלגה. חשבנו שכדאי
לפעול במסגרת ארגונים אחרים, כמו
רק״ח או שי״ח, להוציא משם אנשים
לאט לאט, לחנך אותם, להפוך אותם לבעלי
הכרה סוציאליסטית ורק אחר־כך להכין
קאדר למפלגה.
העולם. הזה: מה יצא משיחותינם?
ג׳מל: לאט לאט הצטרפו אנשים אח רים
להשקפותינו. ביניהם היו רמי ליבנה
(בנו של ח״כ רק״זז אברהם לבנבראון)
ואילן אלברט, שהיו חברי מרכז מצפן.
כך נולד רעיון להשתלט על מצפן, להיות
בו גרעין מהפכני ולהפוך את מצפן
מתנועת מחאה למפלגה מדכסיסטית־לני-
ניסטית שיש בה משמעת, צנטרליזם וגם
אידיאולוגיה משותפת לכל חבריה. היה
לנו אז דוב במרכז הנבחר של מצפן.
אני עצמי לא הייתי חבר מצפן מעולם.
העולם הזה: מתי הגעתם להחלטה
לפרוש מ״מצפן״ 7
ג׳מל: עודד פילבסקי, מראשי מצפן,
חזר נד 1969 לארץ. זה היה ערב הבחי רות.
היה אז ויכוח במצפן במי צריך
לתמוך בבחירות. לנו היה יחס שלילי
לבחירות. אנו סבורים שבדרך פרלמנטרית
אין מה לעשות. רצינו לסייע לרק״ח, כרע
במיעוטו. חשבנו שנוכל ליצור קשר עם
חבריהם וכך נוכל להשפיע על כמה מהם
ואולי נצליח למשוך 50—60 איש אלינו
וכוחנו יגדל. ביחוד רצינו לקשור קשרים
עם אנשים ברחוב הערבי. צריך להבין
שהחברים שלנו רצו כל הזמן להקים
מפלגה. במצפן ראינו ארגון מחאה וקרש
קפיצה בלבד. לא התיחסנו ברצינות למה
שהלך שם. כשפילסבקי חזר וראה שמצפן

הולך לראדיקליזם, הוא החל להצהיר הצ הרות
בשם מצפן בלי לשאול את חברי
המרכז. הוא העמיד אותם בפני עובדות
מוגמרות. הוא התחבר עם הקבוצה הטרוצ־קיסטית
בתוך מצפן וגרם לשינוי בהרכב
המרכז. כתוצאה מכך הרבה מחברי מצפן
הפסיקו את הפעילות שלהם.
העולם הזה: וכך קמה הברית הקומוניסטית
המהפכנית 7
ג׳ מל: כן. היינו בהתחלה ארבעה חברים,
אודי, אילן אלברט, רמי ליבנה ואני.
התחלנו את הפעילות שלנו ברחוב הער־

הערבי. הם היו בעד התקשרות בכתב.
רצו שנפרסם חומר אידיאולוגי של מפלגות
מהפכניות במדינות ערב. הם לא היו
מעוניינים במאבק משותף בפועל. אנחנו,
דן, אהוד ואני, האמנו שצריך להתחיל
לארגן קדרים במעשים קטנים. לארגן את
האוכלוסיה להתנגדות אלימה, בכל מקרה
שיש הפרה של זכויות של פועלים או
ערבים. גם ביחס ללאומנות הערבית היה
הבדל בינינו. בעוד שהם חשבו שצריך
להסתייג מכל מי שהוא לאומני, חשבנו
אנחנו שאין לצאת נגד לאומנים ערבים

ב״מצפן״ חשדו שאודי אויב הוא סובן
הש נ1 צינו לרשום את 1וחזית
באגורה עותומנית -אבל לא ה׳ 1לזו
חברים בלי ע.בר פליל • 1לא רצינו
להקי! 1מהתרת ולא ו׳רצות את דייו

בי. אנחנו אתאיסטים ואנטי-לאומניים ומשום
כך לחמו בנו גם הלאומניים הערבים
וגם אנשי רק״ח. הלכנו לכפרים הערבים
עם הפלטפורמה שלנו. אודי ואני הכרנו
מספר בחורים ערבים. אילן ורמי לא האמינו
בהצלחה. הם היו פסיומיים. הם נדהמו
לראות שערבים, שלא רצו להצטרף
למצפן, מקבלים אותנו ברצינות. אז הקמנו
את הברית.
העולם הזה: איך הגעתם אל דן ורד?
גימל: דן ורד הצטרף אלינו יותר
מאוחר. צריך לזכור, דני לא היה באמריקה
חבר בס.ד.ס ,.שהוא איחוד ארגוני
הסטודנטים של השמאל החדש. מעין קואליציה
מהפכנית של כל הארגונים שאינם
מסכימים עם ברית־המועצות, כמו מצפן
אצלנו. הוא היה איש הם.ל.פ — .המפלגה
הפרוגרסיבית, שהיא למעשה המפלגה הקומוניסטית
של אמריקה. דני היה אחד
מראשי הפ.ל.פ. ואחד התיאורטיקנים שלהם.
הוא כתב הרבה מאמרים בוורלד
רבולושן והם העריכו אותו מאוד. עובדה,
כאשר נודע להם שהוא עומד בראש הארגון
שלנו, הם הכירו בנו מיד כמפלגה ה־מרכסיסטית־לניניסטית
של ישראל.
העולם הזה: מדוע, אס כן, התפלגה
הברית המהפכנית?
גי׳מל: היו בברית שתי טנדנציות. רמי
ואילן רצו שנהיה מעין אגף שמאלני של
רק״ח. היו לנו חילוקי דיעות בקשר
להתקשרות עם ארגוני המהפכה במזרח

המסמלים בעיני ההמונים את המהפכה.
העולם הזה: מה היתה עמדתכם בקשר
למדינת ישראל 7
ג ׳ מל: כאשר אנחנו אומרים שאנחנו
נגד מדינת ישראל, צריך להבין שאנחנו
נגד המדינה כמוסד בורגני ולא נגד הארץ
או העם. אנחנו דוגלים בפדרציה של
כל העמים במזרח, מעין ברית־מועצות
של עמי הים התיכון. זו צריבה להיות
פדרציה סוציאליסטית, מושתתת על מועצות
פועלים ואיכרים ושבה תכובד זכותם
של כל הקהילות הלאומיות, כולל היהודים
ויתר המיעוטים. אנחנו נגד מדינת
ישראל ציונית כמו שאנחנו נגד מדינת
סוריה או מדינת מצרים.
העולם הזה: מה היו פעולות החזית 7
ג׳ מל: לא עשינו הרבה. מפלגה מהפכנית
אינה מתחילה ישר בפעולות כמו
הרפתקנים. מי שתומך בטירור אינו זקוק
למפלגה גדולה. אבל כדי לארגן מאבק
מהפכני של המונים יש להבטיח שיהיה
מי שימשיך את המאבק. צריך להכין הרבה
אנשים כדי שאם יעצרו מאה או מאתיים
איש, יהיו אחרים שיהיו מסוגלים
להמשיך להיאבק. לכן עסקנו בעיקר בהכשרת
קאדדים. רצינו לחנך את האנשים
כך שכל אחד, אפילו יהיה בכוכב נוגה,
ידע איך להגיב בכל מצב. למדנו מהנס־יון
הסיני והסובייטי שמפלגה הבנויה על
הנהגה ואילו על החברים מוטל רק לציית

אומרת שצריך לתקוף כל שוטר סתם
ככה ברחוב. נחזור לפעילות שלנו. הוצאנו
שלוש חוברות של החזית האדומה.
ערכנו פעולות הסברה וחוגים פתוחים.
העולם הזה: האם פעילותכם היתה
פעילות חוקית?
נ׳מל: רצינו להתארגן כמפלגה גלויה.
לא היתד, לנו שום כוונה לפעול במחתרת.
רצינו אפילו להרשם כאגודה עותומנית,
אבל בשביל זה צריך שבעה אנשים
שלפי החוק צריכים להיות נקיים מכל רבב.
לא היו לנו כאלה. לא היה לנו אפילו
אחד שבעבר שלו אין איזה מעצר על
הפגנה בלתי חוקית, הדבקת כרוזים או
משהו כזה. כל אחד כבר נעצר פעם. אם
היינו מוצאים שבעה ליברלים בורגנים
שהיו מוכנים לרשום בשבילנו את האגודה
היינו מוכנים לזה. אבל לא מצאנו.
העולם הזה: מה עלה בגורל החזית 7
ג ׳מל: היא התפוררה לכאורה, עוד
הרבה זמן לפני שנעצרו דני ואודי. זה
התחיל בשלב הראשון של ההתארגנות
שלנו. בא לנו בחור אחד בשם איברהים
עבד אל קאדר, בחור ערבי מטייבה. הוא
בחור משכיל ופיקח, כבן ,30 בקיא באידיאולוגיה
השמאלנית. אני הכרתי אותו
עוד כשהיה ילד בבנק״י — תנועת הנוער
של מק״י. אחר־כך פגשתי אותו כשישבתי
בכלא רמלה. הוא ישב על עבירה בט־חונית
חמורה. אחר־כך, כשפגשתי אותו
מחוץ לבית הסוהר, הסתבר שקיבל רק
שנה וחצי מאסר. שאלתי אותו איך זה
והוא ענה לי :״לאבא שלי יש הרבה
השפעה.״ כשהבחור בא אלינו ידענו שמשמיצים
אותו כסוכן של הש.ב. אבל
גם על אורי אמרו במצפן שהוא סוכן של
הש.ב. וכשהגיע דן ורד אמר עליו אילן
אלברט שהוא סוכן של הסי.איי.אי !.קיבלנו
אותו מפני שבניגוד לחברים הערבים
האחרים שלנו, לא היה נגדו צו־ריתוק.
רצינו לנצל אותו שיסתובב חופשי
בכפרים. צריך להיות ברור שלא רצינו
להקים מחתרת. לא היו לנו תוכניות
לרצוח את משה דיין, רצינו לפעול בהתאם
לחוק הבורגני הקיים במדינת ישראל.
העולם הזה: מה עלה בגורלו של

אותו בחור __ 7
גימל: היו אצלנו בחירות חשאיות.
באסיפה בה נבחר הועד המרכזי הוא נבחר
לועד. אני לא רוצה להזכיר את שמות
חברי הועד שנבחרו, כי יעשו להם בעיות.
מה שמעניין שבבחירות למזכיר הכללי
של הברית קיבל איברהים בהצבעה חש אית
קול אחד יותר מאשר דני ורד. הוא
נבחר כמזכיר הכללי. ואז הוא התחיל להציע
כל מיני הצעות שנראו לנו פרובוקטיביות.
הציע ללכת לחלק כרוזים בגלוי
ולקרוא למהפכה מזויינת. ועוד דברים
כאלה. כל מה שהציע לא התקבל.
אחרי זה התחילו להתרחש כל מיני דברים
מוזרים.
(המשך בעמוד )26

עם אנוהס והזה בוהקובסקי

חשה וחיות
פעם היה גוי. היום הוא יהודי, אך יש
מי שהחליט להחזירו 53 שנים אחורנית.

״מגיל , 14
התלב שה עליו!״
^ חז רהלל וקוב, העיירה שליד ור־
>4שה בפולין .״שמה נולדתי.״ אברהם
בורוקובסקי מדבר משרפרפו הנמוך שליד
התריס המוגף.
בחדר, מיטת־שינה זוגית, שולחן כבד

מרובע, מכוסה מפת־שיבה, שפעם היתד.
רקומה בצבעים והיום נותרה בה רק ה־ריקמה.
תמונה בודדה על קיר אפור, שה־זבובים
חגגו עליה ניצחון מלא ואין ל הבחין
באף פרט.
פינה אחת של החדר, זו שליד דלת
המירפסת, היא חדר. עבודתו של בורו־קובסקי
הסנדלר. בשידה העליונה שב פינה׳
מעל ערימות נעליים בלות — קב-
צים־קבצים של עיתונים קשורים בחבי לות.
כל מה שהתפרסם בארץ ובעולם,

ד 1ך 1811ך <111יךןךול ברגע נדיר בו יצא הסנדלר, שהתבצר בבי־
11 ^ 1 ^ 1תו אל המירפסת, קלטה אותו המצלמה כש־

הוא מוחה את דמעותיו הזורמות בלי הפוגה. בפתח משמאל, נראית דמותו המעורפלת
של אחד מכלביו של בורוקובסקי, כשהוא מיזדקר על קידמיותיו ומביט באדונו הבוכה.

מאת

אב שחק

עם ה ת עו ר ר יום יום בשש בבו־קר.
היום אינו קם ממיטתו לפני עשר.
פעם ישב על השרפרף הנמוך שליד
החלון, והטליא נעליים, כשמסמרי הסנדלרים
נעוצים בפיו. היום הוא יושב על
אותו שרפרף, בוהה בנקודה קבועה ומרוחקת
בקיר החשוך שמולו. התריסים מוגפים.
אין אור בחדר. מפעם לפעם הוא
מעביר משוף סנדלרים על ידיו המיוב־

רוך עם׳ הכלבים הוא לחצר שמאחורי הבית.
משוק
הכרמל, זוכר אותו רק מוכר הפייט
הצולע. יחד, הם רוכשים מידי שבוע
כרטיס משותף. כמו קודם. כמה פעמים
ביום, הוא מגיע, מדובנו הסמוך, שב־רמב״ם
פינת התבור, אל מירפסתו המבוצרת
של הסנדלר.
לפני שבוע, נעלם גם הוא. מוכר הפייט

רו!ה בורוקובסק׳:
,.שהרב גורן יישרף!״
לות, מסיר מהן קיטעי עור פרא. עיניו
זולגות בלי הפוגה.
פעם היה יוצא לפנות ערב עם שני
כלביו, מטייל עימם לאורכו של שוק הכרמל,
הסמוך לביתו בדרום תל־אביב.
וכשהכלבים היו נעצרים על עצם זרוקה,
או שארית שומן מאיטליז, היה־ עומד ומפטפט
עם בעלי הדוכנים, שהכירו היטב
את אברהם הסנדלר.
היום, מייללים הכלבים בדירה. הסנדלר
אינו יוצא יותר מפתח הבית. ורוזה אש תו,
חולת־לב. הטיול הארוך ביותר שתע־

בבית־חולים. התקף־לב.
לבדם אין הכלבים, יכולים לצאת מהבית.
הילדים בשכונת התבור עלולים ל המיתם
באבנים :״הכלב של הגוי,״ הם
צועקים ,״הכלב של הגוי ומיידים אבן
אחר אבן.
לאברהם בורוקובסקי עצמו אין הם מע זים
להיטפל. פחד־מוות הם פוחדים מפניו.
״המכשף,״ קוראים הקטנים לאיש ש־75
שנים ו־ 75 קבין של יסורים, עיוותו את
פרצופו ועשו ממנו דיוקן־שעווה מקומט
להחריד.

נעליים מתוקנות

אברהם בורוקובסקי מושיט מעל מירפטתו זוג
נעליים מתוקנות לשני לקוחות הניצבים ברחוב.
מאז התפוצצה פרשת הממזרים אין הסנדלר מקבל איש דרך הדלת. את המשא־ומתן
המצומצם שעוד נותר לו עם העולם החיצון, הוא מנהל אך ורק מבעד למירפטתו.

איש במצוו: בורוקובסק, אינו יוצא עוד מאחוו׳ מחסום העץ שד מיופסתו
בעברית, פולנית, הונגרית וגרמנית, על
פרשת הממזרים.
האנטי־גיבור של הפרשה יושב על שרפ־רפו,
עיניו מטפטפות מכנית, והוא מדבר
אל הקיר שמולו :״אבי היה קצב ב־לוקוב.
היינו מישפחה עשירה. תמיד שמח,
תמיד חג. לכנסייה לא כל כך אהבנו ללכת,
אנחנו הקטנים. אבל אבא היה מרביץ
מכות־רצח. אין ברירה — הולכים.
בן 14 נכנסתי לעבוד אצל אבא באיט־

ידידו הגר של הקורבן:
.,שיחזירו לו את החתיכה
שלקחו ל׳ ואחזור לפולין!״

• 1 1 1 1 1 1 1 1 11111ה 1ר 11ה הוא מתעורר ב־סו בבוקר, לאחר שלעתים
רחוקות הוא מצליח להרדס לפני
ן | 1|#1 11.1 #111 | #ב| / 11
עלות השחר. מימין נראה האיש כשהוא פותח לראשונה את דלת מירפסתו וסוקר במבט

ליז. הרווחתי כסף, נהייתי עצמאי. החיים
היו טובים בשבילי. אחר־כך באה חווה.״
״מגיל ,14 כשעוד היתד, ילדה, התלבשה
עליו הסמרטוטה הזאת,״ אשתו השנייה
של אברהם בורוקובסקי, רוזה, אינה
יכולה להתאפק עוד. ממושבה שעל המיטה
הזוגית היא שולחת את המישפט.
יש בו יותר זעם מאשר ארם.
בורוקובסקי משתיק אותה בכעס :״מ־
(המשך בעמוד )18

עגום את הרחוב. ב־ 10 וחצי הוא יוצא לרחוב אלנבי וקונה בדוכן עיתונים את הנוביני־קורייר
הפולני. במרכז הנא נראה יושב כשהעיתון לצידו. שעשועו היחידי קניית כרטיס
פייס משותף עם בעל דוכן סמוך. משמאל הוא מקבל את כרטיסו השבועי מידי המוכר.

(המשך מעמוד )17
איין לך? היית שם?״
״לא פעם סיפרת! הכל אני יודעת!״
מחזירה דחה.
מעשן ויורק ד ס

ך* יינו שכניס ״,ממשיך הסנדלר,
״ ( 1״אחות של חווה לאנגר ואחותי
הלכו לאותה כיתה באותו בית־ספר. היא

עברה לגור איתו ועם הורי אשתו הראשונה,
בבית שברחוב התבור .46
״נדבקה הסמרטוטה הקטנה לשיי־גץ,
עשו חיים ויצא עשן,״ ממשיכה
רוזה את סיפורו של בורוקובסקי.
״היא הייתה בורחת אליו, לא רוצה לחזור
הביתה. אותו זמן כבר היה לו חדר שלו,
והוא לא עבד אצל אביו. הוא היה בן
,21 עבד בתור קונדוקטור ברכבת לוורשה.
״ואז היא נכנסה להריון. בהתחלה לא
ידעו שניהם מה לעשות. בסוף האבא
שלה גילה את זה, ופתאום היתד. לה הפלה.
הסמרטוטה הלכה למישטרה וסיפרה,
שהאבא הרג לה את הילד בבטן. אמרה
שהוא בעט לה, והוציא לה אותו מת.
ומה שהיה הכי נורא: במישטרה היא
אמרה לשוטרים הפולנים שהאבא אמר:

— הלא הוא השומר הזעפן.
ידידו של בורוקובסקי נולד ב־ 1913ב־גאליצייה,
באותה עיר ממנה באה אשתו
השנייה של אברהם בורוקובסקי. עם הצ־

יצא כל העשן דרך החלון. אם היה תו־פש
אותי עוד פעם, היה הורג אותי.
״בכלל הוא יותר גרוע מרבי. הולך כל
שבת לבית־הכנסת הגדול, מתפלל. אשתו

..הסמוטוטה הלנה למישטוה ואמרה
שאביה הרג לה את הילד בבטן!
היתד, באה לאחותי הביתה הרבה, לעשות
שיעורים. ככה היכרנו.״
״ככה הכירו, וככה נדבקה אליו כמו
פישפש.״ שוב היתד, זו רוזה. בורוקובסקי
משתתק, ולפתע משתנק, מכסה את פניו
בידו המצולקת, שאצבע אחת חסרה ממנה,
ונמלט מן ההדר. האימום שהיד, בין
רגליו מתהפך ונחבט בשידה עמוסת העיתונים.
״שילך
לו, שיבכה לו. לי נמאס לש תוק!״
פורצת רוזה וקולה עולה ,״נמאס

,אצלי בבית לא יגדל פולסקאייה שווינייה,.
״לפולנים לא היה איכפת כל־כך מה
שהאבא עשה לילד. אבל להגיד, חזיר פולני׳
— זה היה סוף העולם. הם אסרו
להם את כל המישפחה. זה עלה לאבא
שלה הרבה דם וכסף עד שהם יצאו.
״יום אחד האמא של אברם באה אליו
ואמרה לו שחווה יצאה לשמד. היא הל כה
למינזר והתנצרה. אברהם רץ תיכף ל־מינזר,
הוציא אותה משם, והם התחתנו
בתור נוצרים.
״כשחזרו ללוקוב, אבא שלה שיכנע את
שניהם להתגייר. הרב איצ׳ה מאייר פרנס
המפורסם, היה המוהל של אברם. בן 22
עשו לו ברית, והם התחתנו עוד פעם,
בבית־כנסת.״

דידה בירושה/
ל ח תן הגוי

גב, בורוקובסקי
רוזה אשתו השנייה של קרבן הממזרים
ליד ביתה שברחוב התבור .״ 50 שנה יהודי.
התחתן פעמיים בתור יהודי והתגרש
בתור יהודי, ופתאום גוי !״ אמרה אשתו.
לי לראות אותו בוכה יום ולילה. נמאס
לי לראות אותו מעשן ויורק דם, הרופא
אמר לו לא לנגוע בסיגריה, בגלל האסטמה
שלו. כבר שנים שהוא לא מעשן. לפני
חודש, התחיל עוד פעם.
״אני מכירה את כל הסיפור מהתחלה ועד
הסוף. שמעתי אותו ממנו לא פעם.
אם הוא רוצה לבכות, לבריאות. אני אדבר

רוזה בורוקובסקי הגיעה ארצה לפני
25 שנים. אף היא מפולין, מהעיר למברג
שבגאליצייה.
כל קרובה נטבחו בידי הנאצים. בדידותה
הביאה אותה לשדכן. זה אמר לה:
״יש לי בשבילך יהודי יקר. בן־אדם מצויץ,
שאשתו עזבה אותו עם שני ילדים.
אם את מחפשת בית חם ומישפחה, זה
המקום בשבילך.״

בן 22
לברית ול חו פ ה
כרהם בורוקובסקי התגרש כדין, ב־ועד־הקהילה,
מאשתו הראשונה. באותו
ועד־קהילה עצמו, נישאה רוזה לאברהם,

לפני צ 4שנים עלו הוריה של חווה
/לאנגר לישראל. לאחר שגרו תקופה
קצרה בשכונת שבזי שבדרום תל-אביב,
עברו לבית שברחוב התבור. שנה מאוחר
יותר עלו גם אברהם וחווה, נכנסו לגור
באותו בית.
״הוריה היו תופרים פה שמיכות, והכניסו
את אברם לעסק,״ מספרת רוזר״״
״הוא עבד כמו חמור. חסך כסף ופתח בית־חרושת
לנעליים ברחוב הרצל. אבל אשתו
לא עבדה. לה היו עסקים אחרים בראש.
כל פעם היתד, בורחת ממנו עם מישהו
אחר.
״ושלא תספר סיפורים שהיתר, מוכרחה
לברוח. האמא שלה היתר, משכנעת כל
הזמן את אברם שהיא בוגדת בו, והוא
לא רצה להאמין. הוא היה אליה זהב
טהור. חשב שהוריה רוצים שוב פעם ל קלקל
לו את השידוך המוצלח שלו. היתר
לה חברה צ׳כית שנתנה לה את הדירה
שלה ברחוב קינג־ג׳ורג׳ ,ואצל החברה
הזאת היא היתד, עושה חיים.

״עד שפעם אחת האמא שלה הכריחה
את אברם בכוח ללכת לשם ולחפש אותה.
הוא הלך ומצא אותה בדירה עם בגדים
של חייל אנגלי. החייל כבר ברח. הוא
נתן לה מכות־רצח, זרק את הבגדים של
האנגלי לאמצע הרחוב, ואותה זרק מה בית.
״מעניין
שאחרי שהיא הלכה, הוא נש אר
עם ההורים שלה. הם התנהגו איתו
כמו בן. אחרי שמתו, השאירו לו את הדירה
פה, שאנחנו גרים בה עד היום.
לו הם השאירו את הדירה, לא לה!״
; ,גסאני

גוי!״
ך -פעם הראשונה שדפקתי על דלתו
של אברהם בורוקובסקי, היה איש
נמוך־קומה ומוצק, בכובע של חברת־ה־שמירה,
עומד ומדבר עימו מבעד למיר־פסת.
השומר הנמרץ ניגש לברר את זהותי,
התחיל לשאוג ולהשתולל :״עזבו אותו!
מה אתם רוצים ממנו! גם אני גר!
תעשו גם ממני גוי! תביאו לפה את החרא
הזה, גורן, שיחזיר לי את החתיכה
שגזרו לי, ואני חוזר לפולין.״ את
ההטעמות של כל מישפט, הדגיש באגרופיו
הקמוצים.
חצי שעה מאוחר יותר, ישבתי בחדר
שרוחבו מטר וחצי ואורכו כארבעה, ברחוב
דניאל שבפאתיו הדרומיים של כרם־
התימנים, שתיתי קוניאק ואכלתי גולש
מעשה אגרופיו של גרשון בן־אברהם מווין

ה י ״1י 1 ״1ד 1ך גרשון בן־אברהס מווין, בכובע חברת השמירה בה הוא מו11111
עסק, מתחייב לבוא למישפט העתיד, בו תוכרע יהדותו של

גוי \ ״
אברהם בורוקובסקי ולהצהיר קבל עם ושופט :״אס בורוקובסקי גוי, גס אני
בא הפולני הנסוג של אנדרם הגיע לישראל.
כאן, ערק ובא לקיבוץ נען.
״רציתי להיות יהודי,״ כך בפשטות.
ב־ 7ביוני ,1943 בבית־חולים הדסה בתל-
אביב, מלו את הפולני בן ה־ .30 בברית
נוכחו הרבנים שפירא ופאמיאנקא.
״ואחר כך מלכתי לבריגאדה.״ יהודי או
לא יהודי?
שלוש וחצי שנים סבב גרשון הגר ברחבי
אירופה עם הגדודים העבריים של
יחידות הצבא הבריטי.
״כשחזרתי ארצה, עליתי לגליל העל יון,
ונילחמתי עם הערבים עד אחרי ה הפוגה.
ועכשיו — הם רוצים לעשות מ־איתנו
גויים בחזרה. יאללה אני הבא בתור!
אם בורוקובסקי גוי, אז גם אני
גוי! ואני רוצה לראות את הגבר שיעשה
ממני גוי!״
,/שבת !

גוי מלוכלך!״
ך רשון הכיר את בורוקובסקי לפני
^ שבע שנים. הוא הגיע לתל־אביב, חסר
פרוטה, בלי מקום מגורים. חבר משותף,

מדליקה נרות בשבת. אני להתפלל בכלל
לא יודע. הולך עם כובע, זה כן, אבל
להתפלל? את זה בטח למד מההורים
של אשתו הראשונה.״

מי אוכל
טריפה
ך פגשנו שוב בחדרו־בית־מלאכתו של
1בורוקובסקי. הפעם היה גרשון בתוך
החדר.
בפיו של בורוקובסקי היתד. בשורה משמחת
:״יש יהודי, שהיה שכן שלי הרבה
שנים. הוא בא אלי ואמר שמוכן לתת
עדות במישפט שיהיה, אם אני יהודי
או לא.״
שם השכן משה גורמן. הוא בא מעצמו,
לאחר ששמע כי איש בשם אריה שטיינברג
הכריז כי היה שנים רבות שכנו של
בורוקובסקי, וכי על שטיינברג זה ביסס
הרב גורן את דעתו, לפיה הסנדלר הוא
אוכל טריפה ונבלה ושאר מעשים טובים.
״השטיינברג הזה בחיים שלו לא היה
שכן שלי,״ מדגיש בורוקובסקי .״הוא
בכלל לא מכיר אותי. אני לא יודע כמה

..יא רק נוווקובסק׳ התג״ו, גם אם
הממזרים התגיירה כשיצאה ממינזר.״
השניים.

שנפטר בינתיים, הפגיש את
גרשון עבר לגור אצל הסנדלר.
״הוא לקח ממני שכר־דירה בדיחה. כמ עט
בלי כסף. כשלא היה לי, לא לקח.
לפעמים היה נותן אפילו. היה לי קצת
קשה אצלו. אני יהודי, אבל מה? בלי
יותר מדי עניינים דתיים. והוא — פחד
אלוהים
״פעם בשבת לקחתי סיגרייה בפה. שכחתי.
קורה. הבן־אדם כמעט הוציא לי את
העיניים, .שבת ! גוי מלוכלך !׳ הוא צעק
עלי. עוד מעט הלכנו מכות.
״אחר כך, אם הייתי מוכרח לעשן סי־גרייה
בשבת — ואני מעשן שלוש אסקוט
ביום — הייתי הולך לבית־שימוש. אחרי
שהייתי גומר, הייתי עושה עם הידיים ש
שילמו
לו ולמד. הוא עשה לי את זה.״
״ואני דווקא כן יודע,״ מתערב גרשון,
״כל כך מהר שכחת את המישפט האחרון
שהיה עם חווה בפתח־תקווה, לפני שלוש
שנים? אתה לא זוכר שהיא באה לפני
המישפט ורצתה לדחוף לי 300 לירות
ביד, אם אני אגיד לדיינים שאתה גוי?״

ך 0רוז ה בורוקובסקי מגלה טפח ב־
£נושא :״אני יודעת בדיוק מה קרה.
בהתחלה הסמרטוטה הלכה ליעק׳לה קו־
(המשך בעמוד )28

במדינה העם מיילד ה מדינ ה
שגי מעשים הכניסו את מרומן
להיסטוריה: הקמת ישראל
והפצצת הירושימה
בספרו העירומים והמתים מתאר הסופר
האמריקאי נורמן מיילר כיצד מתכנן קצין
מבריק מיבצע צבאי לכיבוש אי באוקיינוס
השקט. אולם האי נכבש דווקא בהיעדרו
של הקצין, בניצוחו של אדם
אפסי, שהמזל האיר לו.
עלייתו של הארי טרומן היתד, דומה
לסיפור זה. קודמו הגדול, פראנקלין דלאנו
רוזבלט, שהיה מנהיג היסטורי, הביא
את ארצות־הבריח עד לסף הניצחון על
הגרמנים והיפאנים.
ברגע האחרון הוכרע על-ידי דימום
במוח, ומת. הניצחון הושג בימי כהונת
יורשו — טרומן.
האיש שנכחד במוקדה. עלייתו
של מרומן היתד, מיקרית למדי.
במישטר פרלמנטארי, כשמת ראש־ממשלה
בעודו בתפקיד, מתכנסים המוסדות
המוסמכים ובוחרים בראש־ממשלה
חדש. בארצות־הברית נכנס לתפקיד הנשיא
המת האיש שכיהן עד אותו רגע
כסגן־הנשיא.
אולם סגן־נשיא אמריקאי אינו נבחר,
בדרך כלל, בגלל כישוריו. כשאדם זוכה
להתמנות כמועמד של מיפלגה גדולה ל נשיאות,
הוא בוחר לעצמו סגן מתוך
שיקולים מיפלגתיים. למשל: כדי לפייס
את האגף היריב במיפלגתו, וללכד את
המחנה.
כך נבחר גם הסנאטור טרומן כסגנו
של רוזבלט, כאשר זה התייצב בפעם
הרביעית לכהונת הנשיא* .כאיש ממדינה
דרומית (מיסורי) ,איזן את המאזן ד,מיפ-
לגתי. אך לא היתה לו שום הכשרה
למלא תפקיד כמנהיג בינלאומי, בשיאה
של מילחמת־עולם. הוא היה רק פוליטיקאי
מן המניין — אחד ממאות פוליטיקאים
מיפלגתיים שמילאו את וושינגטון.
שני שיאים. בכל זאת כבש את
לב עמו בתקופת־הראשית של כהונתו.
כמו עמים רבים, שמח העם האמריקאי
לראות בראשו שוב איש ממוצע ואפור,
אחרי תקופת מנהיגותו של אישיות בא-

• 1967

אמריקאיים התנגדו להקמת המדינה. הם
חששו שהדבר יביא לכריית תהום בין
ארצות־הברית והעולם הערבי, ויפתח את
המרחב בפני חדירה סובייטית.
בעקשנות שהיתר, אופיינית לו ביטל
טרומן נימוקים אלה, החליט על דעת
עצמו בלבד לתמוך בהקמת המדינה. הסיבה
העיקרית: חשיבותם של יהודי
אמריקה במישחק המיפלגתי הפנים־אמרי־קאי.
ד,מיקרה. שהעלה על כס הנשיאות
פוליטיקאי מיפלגתי מובהק, גרם לכך
ששיקול זה יאפיל על כל האחרים.
פיטריית הזוועה. לעומת התפקיד
החיובי שמילא בהקמת המדינה, מעיב
ענן שחור על חלקו בהטלת הפצצה האטומית.
המיסמכים
והזיכרונות של טרומן עצמו
מעידים על כך שקיבל בלב קל, וללא
היסוסים רבים, את ההחלטה הנוראה להפעיל
את הפצצה — ואף לא התעניין
במיוחד בייעד המדוייק. הוא הניח לקצינים
לבחור, על פי נוחיותם, באחת
מארבע ערים יפאניות. בגלל מיקרה של
מזג־אוויר, נבחרה הירושימה, ומאה אלף
תושביה נעלמו בפיטריית הזוועה.
הוויכוח על החלטה זו לא יסתיים,
בוודאי, לעולם, והוא ילווה את שמו של
טרומן עד סוף הימים. לדעת המקטרגים,
היתה זאת החלטה פזיזה של אדם חסר
תחושה מוסרית עמוקה. מבחינה צבאית
לא היתד, הפצצה נחוצה, מפני שיפאן
כבר רמזה קודם לכן על נכונותה להיכנע.
סניגורי טרומן טוענים, לעומת זאת,
וכי חסכה
שההחלטה תיתה מוצדקת,
רבים, מפני
בסופו של דבר חיים
שהכניעה את יפאן לפני שהיה צורך
בפלישה אליה.
חנווני פושט־רגל. האיש שהכניס
את הפצצה הגרעינית לדברי ימי העולם
סיים את כהונתו בנסיבות אפורות. ב־1948
נבחר מחדש, בכוחות עצמו, אך ברוב
זעום — אחרי שהכול תיו משוכנעים כי יובס
ע״י יריבו הרסובליקאי. יתכן שהכריע
סגנונו הפולמוסי המפולפל. ההמונים הרי־עו
לקראתו!׳׳:ץ זז 3מ 1 11611,מ6 1116ז\ )51״.
תקופת הכהונה הזאת הצטיינה בשערוריות
כלכליות. באמריקה השתררה אווירה
של אי-ביטחון, ובה עלה כוכבו של
הדמאגוג השפל, ג׳ו מק־קארתי.
לבסוף החליט בעצמו שלא להציג עוד
את מועמדותו בפעם הנוספת, ובהדרגה
נשכח כליל. רק השבוע, כשנודע ש הוא
שוכב גוסס, נזכר העולם שוב בשמו
של החנווני ממיפורי, שפשט את הרגל
ועלה לאחר מכן אל פיסגת ההיסטוריה.

יחסי חוץ
זוג מן השמיים
סיינון מחכה לקציני
צח״ר, כדי לחמשיר
כמילחמה העכורה

ריזמטית ומעייפת. הניצחון במלחמה היה
כבר בלתי־נמנע. ולהפתעת הכול נתגלה
טרומן כאיש עקשני, שלא הניח לסטאלין
לסובב אותו סביב אצבעו.
בישראל ייזכר בגלל התפקיד המרכזי
שמילא בהקמת המדינה. בעולם ייזכר
בגלל החלטתו ההיסטורית להטיל פצצות
אטומיות על יפאן.
בשתי החלטות אלה מתמקדת חשיבותו
של טרומן בהיסטוריה.
לציונים הכניסה אסורה. יתכן
שמדינת ישראל לא היתד, קמה כפי
שקמה לולא זימן המיקרה העיוור את
טרומן לבית הלבן בשעה המכרעת. כי
ראשי מישרד־החוץ ומערכת־הביטחון ה
״זהו
זוג מן השמיים!״ הכריז השבוע
רדיו האנוי .״שני פושעים עושים יד
אחת !״
היתד, זאת התגובה הרשמית הראשונה
של ממשלת ויאט־נאם הצפונית על ד,סכם־
ההכרה בין ישראל וממשלת סייגון.
כגנבים כלילה. הסכם־ההכרד, נח תם
כימעט בהיחבא. הטכס החגיגי ב־פנום־פן,
שנועד ללוות את החתימה בוטל.
שליחי ישראל נהגו כגנבים בלילה —
כאילו התביישו במעשי ידיהם.
השבוע נסתבר כי אכן היתד, סיבה
טובד, לבושה.
הודיעו כתבים מסייגון: הנשיא תיו
מקווה שאחרי צאת היועצים הצבאיים
האמריקאיים מוויאט־נאם הדרומית, ייתפס
מקומם על־ידי יועצים צבאיים ישראליים.
בעזרתם מקוות תיו להמשיך ב־מילחמה
נגד כוחות הוויאט־קונג וצבא
תצפון, אחרי שהאמריקאים יסתלקו מארצו.
יתכן
בי תיקווה זו מסבירה את המהלך
הישראלי המוזר, שעורר תמיהה כללית
בעולם. מדוע הזדרזה ישראל להכיר
במישטר של תיו דווקא ברגע שהאמריק אים
עומדים לנטוש אותו, ואחרי שתיו
עצמו מעורר עליו את שינאתו של הנשיא
ני־כסון?

* זה היה לפני שנתקבל התיקון לחוקה
האמריקאית, האוסר כיוס להציג את
מועמדותו לתקופת־כהונה שלישית.

אף כי נראה כי מנוי וגמור עם ניכסון
לסיים את ההתערבות האמריקאית, ייתכן
מאוד שמערכת־ד,ביטחון האמריקאית לא

טרומן

/£י 01

התערבות באמצעות באי־כוחז

העולם הזה 1842

?11 1• 0!(10113 111• ! 1116 ,76* 18(1 011126113 0? 1116 813116 0
•* 111 11
: 10 נס 6 7 166 10 £!6 11!( 1116 1671)1 0? 131*3161
5 ^ 111 01* 6 1 * 14 • 1 1 .
31* 311־ !>08811(1111 / 0? 31 * 1111)11ס ת? 1161*6 13
*?0 1116 161*1*110 ^ 01 131:3161 * 111011 • 313 111(61
3116)1 111

*311106 • 6 10 3 ^ 60 1 1110 11
3111011311131 ? 6611118, • 6א (311

1311 161181011 1(61 * 6611 1116מ 08!>1162:6 0? 61 6ס * 6 6 1 1 *6 1^ 61 • 71 6
186 811011 68 11161־,76* 13 (1 * 6 ^01*11/ 671)1 1116 11*61( 017102:11; / 18111 61
1 11:61611)1 .מ1116 זנ 0א 111
111 1116 061186 0? 1(6606 671)1 1(1*011161:1100)1
<11 • 0111
>6 •! 1361ל] 1
6711 11113 )161186 6נ ן 3 10 קן 16 10 130*6 316
/ 71611071 3110111)1 11 * 6 171 113 0* 71־11 18 1(1:6? 61*61(16 11161 6 * 01
^,־00117111
112:13)1101;1021 01 671011161* 71611011.ס 1116־7101 1171)161
*? 1161:0 ? 01
*6 • 6 81188
?11161 / 011 61*18 *616 0 111• 1671)1 0
6 6 1 .־ 1 6 1

*16 61
11118 !(111*1(0 8 6 01״ £ 0 1 8 * 611071 £1111)1״ 6 1*6 1 81718 671
*111011 •1 1 1 1161!( 6X6 1*61( *110 18 *1111718 10 166¥6 1116 0 0117111:7
/ 011
8 :גו £1 6 681* / 011 * 0 710״ • 1111718 10 0 0 1 8 *6 1 6 ,

: £5*011 / 8 0 11161 * 6 0611נ1ג 6 0!>16 171 / 0ע?? 116 60011211 0
• 01*1* 0111 6 !(1671 0? !(6/06711 10 66011 ? 6011 / 60001 *)11718
; 10 118 3 1 2 6

70*,י ג 1? / 011 61*6 * 1111718 10 3611 / 0111* )1*6111718 * 0

?671)1 1 ? 8 0--• 11671
? ? 0 * 111011 0011711 0111)1 / 011 111*6 10 6 0 1 8 *6 1 6
1*6 ? 02:61106 .ע?£16686 1131 171 027)16* 0
80071 63 !(08811(1 6 .

1116 61(0• 65

00711601 118 68

116686

517100 *61 / ,
,76* 1811 1(6 ? 67136 1 6 6 8 ^ 6י? 110
171 131*661

<7 6 * 1 1 8 6 1 6 0

הכרוז של ״הליגה להגנה״ אל תושבי השטחים
.,שכל עם יחיה במדינתו״
השלימה עם מדיניות הנשיא. אמנם, היא
תצטרך לציית להוראות הנשיא. אך ייתכן
כי היא מקווה להקדים למכה, על־ידי
דחיפת ישראל למלא את החלל הריק.
העולם כולו, במיזרח ובמערב, למד
לתעב את מילחמת ויאט־נאם ורואה ב־מישטרו
של תיו שריד מיפלצתי של פרק
עכור. לא רק הקומוניסטים אלא כל דעת־הקהל
המערב־אירופית, רואה את הדברים
כראם
יופיעו מחר קצינים ישראליים
במערכה זו, יכתים הדבר את צד,״ל בעיני
מאות מיליונים.
אמר השבוע עיתונאי אמריקאי בירושלים,
שלא האמין למשמע אוזניו כששמע
על אפשרות זו :״האם השתגעתם לגמרי?
מדוע לכם לזהות את מילחמתכם
הלאומית עם המילחמה האחת על פני
כדור־הארץ שהעולם כולו סולד ממנה?״

ארגונים
>א ל הי רשם לגירו ש
ההתגרות החדשה ש?
״הלינה?הנכה״ —
״קרן ההגירה״
מזה זמן רב לא היו ימים טובים כל
כך לפאשיזם הישראלי.
ציד המכשפות ההיסטרי בו הוחל בעקבות
תפיסתד, של רשת הריגול הסורית,
הזכיר את הימים השחורים של אמריקה
בתקופת השתוללות המק־קאר־תיזם.
גם אז שימשה תפיסתם של
מרגלים קומוניסטים, ובעיקר הזוג אתל
ויוליוס רוזנברג, ביריית הזנקה שהוציאה
את כל העכברים מחוריהם.
כל הלאומנים המקצועיים, שישנו שנת
חורף ארוכה, הקיצו לפתע במאורותיהם
ויצאו החוצה עם כל הסיסמאות המקופלות
והדגלים הישנים. הד״ר ישראל שייב,
שמאז כשלונו המוחץ בבחירות לכנסת
השביעית טרם התאושש, חזר והחל להפיץ
בדואר את הגלויות הצבעוניות של
״מפת מלכות ישראל״ שגבולותיה משתרעים
מהנילוס עד נהר פרת ועד המידבר
הסעודי במזרח.
גם הליגה הפאשיסטית להגנה יהודית
של הרב כהנא חששה להחמיץ את הגל
הלאומני. פעיליה יזמו התגרות חדשה
במיעוט הערבי בשטחים המוחזקים, שנועדה
להרים את קרנם ברחוב היהודי.
״כגלל השלום והאחווה״ .כרוזים
כתובים באנגלית, שהפיצו השבוע אנשי
הליגה בערי הגדה הגדולות, בישרו לערבים׳
תושבי השטחים, את הקמתה של
קרן חדשה. בישר הכרוז (בתרגום העברי
של הליגה עצמה):
ברור הוא, שאזרחי המדינה היהודים
לא יסכימו לעולם לוותר על ארץ־ישראל
או לחלקה ולבתרה. אין כל אפשרות,
שתהיה נסיגה משטחי ארץ־ישראל, ששוחררו
בשנת .1967 אס כן, ומכיוון שאנחנו
מכבדימ את הרגש הלאומי הערבי, אנחנו

מכירים שעלול להיווצר מצב של מתח
מתמיד בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי
דוגמת צפון אירלנד. בגלל השלום והאחווה
רצוי לנקוט צעדים מראש כדי
למנוע סכנה זו. רצוי הוא שכל עם
יחיה במדינתו שלו ולא תחת שלטונו של
עם אחר — לכן אנו פונים. אליכם ומציעים
לכם להגר מארץ־ישראל.
לשם כך אנו מקימים קרן הגירה, שתסייע
לכל ערבי המוכן לעזוב את הארץ.
אס מוכן אתה להגר, אנו פונים אליך
ומבקשים ממך להודיענו :
א. את מיספר הנפשות במשפחתך, כדי
שנוכל לעבד תוכנית לתשלום לכל משפחה
בהתאם לגודלה.
ב. אס מוכן אתה למכור אח דירתך
ליהודי — ואס כן, מתי?
ג. לאיזו. מדינה אתה מעדיף. להגר.
נא להודיענו על פי סדר העדיפות.
לאנשי הליגה דלת האמצעים אין מספיק
כסף לא רק לממן הגירתו של ערבי
אחד אלא אפילו להדפיס את כרוזיהם
בדפוס ולא בסטנסיל. כרוזיהם לא היו
אלא פרובוקציה שפלה, שנועדה להמחיש
לערביי השטחים שאכן זוממת ישראל
לגרשם מאדמתם ומבתיהם, בנוסח גירוש
יהודי ספרד של שנת . 1492
המק שעלולות פעולות חתירה מסוג
זד. לגרום למדינת ישראל, עולה אולי על
הנזק שעלולים לגרום שניים—שלושה
משתפי פעולה עם האוייב.

עתונחז
בבל עמוד דיעה אחרת
איד סילף ״מעדים״
את דיעותיו שד
מפכ״ד המשטרה ץ
הכותרת שהופיעה בעמוד הראשון של
גליון ערב־שבת של מעריב היתד. מדהימה
.״המפכ״ל רוזוליו למעריב :״ נאמר
בה ,״יש לבדוק התיחסותנו אל המיעוט
הערבי בארץ.״
בגוף הידיעה צוטט המפכ״ל הטרי של
משטרת ישראל, שאול רוזוליו, מתוך
ראיון שערך עימו הכתב הבכיר של
העתון, דב גולדשטיין, ושפורסם בהרחבה
בעמודים הפנימיים של אותו גליון.
הציטטות בעמוד הראשון היו הד־משמעיות

<• ״מה שמדאיג בפרשת הריגול והחבלה,
זהו המספר הגדול של ערבים
ישראליים שצמחו וגדלו בארץ ונתנו את
ידם לתוכניות חבלה וטירור. עלינו לבדוק
מחדש את התייחסותנו אל המיעוט הערבי
בארץ ולהעריך אותה על יסוד
הגילויים האחרונים.״
• עם כל רצוננו להיות דמוקראטים
וליברלים חובה עלינו לבדוק את יחסנו
אל החופש הבלתי מוגבל של התבטאויות
ונקיטת עמדות.״
הדברים היו מזעזעים משום שהם נראו
כחלק מציד־המכשפות הלאומני הנערך
(המשך בעמוד )22

מאחוו׳ הומות האימתנית של בע

גי1ב

ן* יום, זוג הניכנם לחנות המפורד*
סמת של ויטמן, אינו מקבל הרבה
עודף משטר של עשר לירות.
ב־ ,1928 כאשר פתח שמחה ויטמן את
הקיוסק הצנוע שלו, ברחוב אלנבי 55
בתל-אביב — הוא עשה זאת באמצעות

העווה החוש
צולמה תמונה זו, מראשית שנות העשרים, אין
משפחתו של שמחה ויטמן יודעת. בישראל,
בכל אופן, לא נהג ללבוש שפס.

חייל רוסי

שמחה ויטמן (ינשב בשנרה האמצעית, שני משמאל) בתמונה
היסטורית עתיקת־יומין. מימי שירותו בצבא הרוסי במלחמת העולם
הראשונה. תמונה וו, של קבוצת חיילים רוסיים שנפצעו בחוית הפולנית, צולמה בביה׳׳ח.

הלוואה של עשר ל״י שקיבל מזליג
לוביאניקר, אחיו של פנחס לבון.
אותה עשירייה היסטורית הצמיחה מפעל,
שהיה לאבן שואבת לכל תל־אביב.
עד מהרה החל בעל המקום קטוע־הרגל
למכור, נוסף לסודה ובייגלעך, גם גלידה
מתוצרת עצמית. מאז, לא חדל העסק
מלהתפתח. כיום, משווקת תוצרתו בקופסאות
קרטון צבעוניות, באלפי נקודות מכירה
וב־ 60 חנויות מילק־בר ברחבי הארץ.
מיפעל ויטמן באיזור התעשיה באזור מעסיק
בחורף כ־ 90 עובדים, ובקיץ למעלה
ממאתיים. בשבוע שעבר, קיבל המיפעל
לידיו את הנהלת הייצור במפעלי ארטיק,
שינוהלו ע״י ויטמן בחמש השנים הבאות.

הסבא

שמחה ויטמן בחברת נכדתו דו
ויטמן אב וסב אהוב ובעל לב ז
לקוחותיו ומאות עובדיו לא ראו את הצד החס, אל!

להתפתחות אחרונה זו, לא זכה מייסד ה שושלת.
בשבוע שעבר, ניפטר החלוץ הוותיק,
בגיל .85

כמו

הנמות

סבא שמחה בחברת שתיים מנכדותיו — דורית
(במשקפי־שמש) ואחותה אורנה, בתנו־חת־ביטול
הירואית .״הזקן״ ,כפי שהוא כונה בפי עובדי ויטמן,

נהג לקחת את נכדותיו לגני שעשועים, המריצן לפעילות ספורטיבית,
כאשר היו נרתעות מכך, היה מבטלן בבוז. ויטמן נראה
לקונים הצעירים בחנותו כגבר קשוח שאסור להתעסק איתו.

ך * תל־־אביב של אז ידע כל אחד את
^ מקומו.
בכסית — ישבו האמנים. בקרלטון — השתכרו
הבריטים. אצל רובננקו, בשדרות רוטשילד,
לגמו סודה תלמידי גימנסיה הרצליה.
ולויטמן ניכנס כל מי שחשק בגלידה טובה
— ובכמות הגדולה מזו שהציעו רוכלי הברד
שהסתובבו ברחובות. לוויטמן, מספרים ותיקי
תל־אביב, ניכנס הנוער שהירשה לעצמו לשלוף
מן הכיס חצי גרוש יקר מפז, לליקוק המתיקה
הקרה.
נוער הפרברים, לעומת זאת, נאלץ להסתכל
על ויטמן מרחוק. באותו חצי גרוש, הש ביעו
רעבונם במנה פלאפל וכוס סודה.
מדוע נימשכו הכל לוויטמן?
פרומה פסח 52 ילידת תל־אביב, זוכרת
את הקיוסק המפורסם כאשר היתר. חניכה ב־תנועת־הנוער
מכבי הצעיר :״הדרך מהפעולה
הביתה עברה דרך ויטמן. ומה שהלך שם. ה־חבר׳ה
התנפלו והזמינו — והאיש עבד כמו
שד. יותר מאוחר, הכנים לעבודה כמה בנות

וגד העץ, הסתתו איש רגיש

;ץ-נ 7ת 1ק

אקמפרסו. מחירו היד, יקר מפז: שלושה
גרושים.
את התמציות וחומרי הגלם, נהג ויטמן
לייבא מהארצות השכנות ומאירופה. מיש־פחתו
זוכרת עדיין כיצד הצטער, כחלוץ,
כשנסגרו שערי היבוא, בקום המדינה.
אף כי הלקקנים לא פקדו את חנותו
עם שחר, דידה האיש לחנותו, שליד
כיכר מגן־דויד, בשעה שש מידי בוקר.
משעה זו ועד למועד פתיחת החנות,
נהג לפשפש בניירותיו ולעשות סדרים.
סדר דרש גם מאחרים. ביחוד מהזבניות
שלו, אחריהן נהג לעקוב בעת עבודתן
בעין קפדנית. תבע להביא לקופתו כל
שטר של לירה שקיבלו.
חייל׳ה לבשטיין לא עבדה אצל ויטמן
יותר משבוע ימים. משניפטרה מ״עונשו
של זד״״ סיפרה לחברותיה כי האיש נהג
להגיש למוכרותיו 50 גביעי גלידה מידי
בוקר, תמורתן ביקש לקבל 50 חצאי
גרושים. אם יישבר גביע, אמר, הביאו
לי אותו בחזרה.

שלושה י מי ם
פצוע
ך* גבר התקיף והחסון הזה, שאפילו
1 1לקוחותיו — הצעירים, לפחות —
התייראו ממנו, עבר דרך חתחתים עד
שניכנס לעסקי הגלידה בתל־אביב.
הוא נולד באוקראינה למישפחת יערנים,
שהעניקה לו חינוך מסורתי. בעת שירותו
בצבא הצאר׳ ניפצע בקרבות בחזית הפולנית,
נותר פצוע בשדה־הקרב שלושה
ימים ושלושה לילות, ללא מזור ומבלי
שיפונה. כאשר הועבר לבסוף לבית־החו־לים,
החליטו הרופאים כי אין מנוס מלקטוע
את רגלו הימנית.
אומץ־ליבו בקרבות זיכה אותו בעיטור-
גבורה, שקיבל מידיו של הצאר.
בתום המילחמה נישא לג׳ניה ברמניק,
הוליד בן ובת, ברוך ומרים. בנו בכורו
הוא כיום מנכ״ל חברת ויטמן. בתו מרים
היא רעייתו של המהנדס לואי לנדס.
נכדתו — אחת מארבעה — היא הסוביי-
טולוגית והעיתונאית דורית לנדס.
חוסנו הרב של האיש בא לידי ביטוי
לא רק בזמן מילחמת העולם הראשונה.
הוא היה לשבדדבר גם בקרב בני מיש-
פחתו. מימיו לא היה חולה. כאשר פצע
את ידו, נהג לחובשה בפיסת־נייר, שהם־

מר גלידה

שמחה ויטמן, האיש ששמו הפך לסמל מיסחרי, בחברת בתו,
מרים לנדס, ונכדתו אורנה לנדס, כיוס כתבת הארץ. בין
הפספוסים במשפחה, כמו בקרב דור שלם של מלקקי גלידה, היה ויטמן ידוע כתקיף.

י**דזי

תירה מעיני דאגנים את הפצע — עד
שהגליד. כשהיה מתעטש — נחרדו הנכדים
.״סבא חולד״״ נדהמו.
כאשר הופצצה תל-אביב בזמן מילחמת־השיחרור,
האיצו בו ילדיו כי ימהר ל-
מיקלט, אך לא איש כמוהו ייחבא. לאחר
הפצרות, נאות גיבור המלחמה הרוסי
לעמוד תחת עץ התות שבחצרו.
מישפחתו לא היתד, היחידה, שחשה את
דופק־חייו ומעשיו. נוסף לידידיו, ואלה
שעמדו עימו בקשרים מיסחריים, הכירוהו

נ, בצילום מלפני ינוי דור. לילדיו ונכדיו, היה
— למרות שידעו שאצלו, לא׳ זה, לא׳ .רבבות
ק את החזית הנוקשה, שלעיתים היתה מקפיאה.

לונדיות, שתאמו את טעמו הרוסי.
״על הבאלאגן שלנו הוא היה משתלט בת־
־פות , :שיהיה פה שקט ! אני לא אתן !׳ היה
יער. והשקט השתרר. כשהתעורר חשדו נגד
־רחת שניסה לקבל מנה מבלי לשלם, נהם
נגדו הג׳ינג׳י החסון :״אל תהיה פאראח,
מעת !״

?8ון 1 :י י

חי קוי

ייקיק

יממן לא מכר סתם גלידה. הוא שיכלל
את מעשה ידיו כדי למשוך עוד ועוד קום.
כך יצר את הפיסטאשיו המפורסם שלו —
׳ידה ירוקה שבתוכה שקדים מרוסקים. ה קד הירקרק של ימינו, אומרים טועמים יוד־
״דבר, אינו מישתווד, לפיסטאשיו של ויטמן
י הימים ההם.
פאטנט אחר שלו היה הקסטה — גלידת
יל־שוקולד בין שני ופלים. המחיר: חצי
1וש.
בתוך גביע, מכר גם כדורי-וניל-שוקולד־ו־
׳רות. בשנות החמישים ההל לייצר גם מוקה.
־זיר הגביע, בשנת 38׳ — חצי גרוש. גלידה
;ביע־זכוכית עלתה הון־עתק: שניים וחצי
״וש. היתה זו התחלתה הצנועה של גלידה ה־זיישל
של היום.
המילק־שייק של היום ניקרא אז אצל ויטמן

האחו ההיסטורי

׳חנות ויטמן המפורסמת ברחוב אלנבי בתל־אביב,
סגורה ועם מודעת־האבל על הקיר.
חנות זו היתה אחד המוקדים בעיר אליו נהרו מקומיים וזרים, למרות שלא היה שם
אפילו כיסא לרפואה. כיום, הפכה החנות לפסיק, בתעשייה הענקית שצמחה ממנה.

גם מקבצי הנדבות, שלידיהם השליש כמה
מטבעות מידי יום.
הכירוהו גם 40 החתולים בחצרו שברחוב
בלפור, אותן נהג להאכיל מידי
יום .״כאשר יצא לגינה, ניקד,לו סביבו
כל החתולים, והוא פיזר להם אוכל,״
סיפרה השבוע נכדתו .״היה לו יחם מיוחד
לגורים. לנו, לנכדים, היה יודע לספר
איזה גור נולד לאיזו אמא־חתולה.
היתד, ביניהן אחת, פלורה קראו לה,
שליוותה אותו כל בוקר לחנות . ,ושבה
עימו הביתה מידי ערב.
כאשר נידרסד, החתולה, שמע את הבשורה
מפי נכדיו. הוא לא הגיב, קיבל
זאת כעובדת חיים.

שירה
עם חלו צי ס

מחה ויטמן לא היה סתם קיום־
\6/קאי שהלך לו.
לא רק המעוף הכלכלי שלו מעיד על
כך: הוא היה גם איש ספר ואוהב
מוזיקה. לאהבתו זו נתן ביטוי כאשר
ליווה בזימרתו את ריקודי החלוצים, ליד
פתח הקיוסק המפורסם.
בחוג המישפחה ניגן מיצירות בטהובן
וצ׳אייקובסקי. אך את הכינור הצפין ברבות
הימים. הפצרות הנכדים כי יטול
מחדש לידיו, נענו בשלילה .״לא!״ אמר,
והם כבר ידעו כי זהו זה :״עם סבא
לא מתווכחים. אין כל טעם לבקש שנית.
אם הוא אומר, הוא מתכוון לכך.״
זאת, למדו הנכדים מהוריהם: כאשר
שמחה אמר לבניו, והללו לא מיהרו לש מוע
— הרגישו את נחת־זרועו של האיש
החסון, שנכותו לא היתד, לו לרועץ.
עם בניו ומישפחתו — דיבר עברית.
רק עברית. הוא לא היה איש־פשרות
ולא אהב לערב מילות אידיש או רוסית
בשפת־הקודש.
וכאשר חסרו המילים העבריות במילונו
הפרטי — העדיף שלא לדבר כלל.
במקום זאת — יצר.

במדינה
(המשך מעמוד )19
עתר, בישראל. לא רק זאת, אלא שדוצהרה
מפיו של מפקד משטרה בדבר כוונה
להגביל את חופש הדיבור וההתבטאות,
עלולה היתד, לעורר את הרושם כי
המפכ״ל החדש מתכוון להפוך את ישראל
למדינת משטרה.
״אסור להכליל!״ למי שטרח וקרא
את הראיון עם רוזוליו במלואו, האת
עושים רק מעטים מקוראי מעריב, ציפתה
הפתעה. מסתבר שבראיון עצמו אמר
רוזוליו דברים הפוכים, מכפי שצוטט בעמוד
הראשון. באותם עניינים בהם צוטט
לעיל, אמר המפכ״ל:
• ״אני חושב שזה צריך להביא
למחשבות עמוקות בדבר כל מסכת ההתייחסות
לבעיה הזאת של ערביי ישראל.
המומחים בשאלה צריכים להתיישב ול נתח
באופן יסודי ביותר מדוע קרה מה
שקרה ולהגיע למסקנה אם היחס הזה
של ערביי ישראל הוא תופעה כללית
או לא ...אסור להביא לידי הכללה בהתייחסות.
אבל כדאי — וחובה — לבדוק
בדקדקנות ולמצוא מה עומד מאחורי
הענין ולבחון בקפדנות את יחסנו אל
המיעוט הזה. יש לנו במשטרה עשרות
רבות של בני המיעוטים המשרתים איתנו
שכם אל שכם, ואין לנו ספקות באשר
לאופי השירות שלהם.״
• ״אסור בשום פנים להגיעה למסקנה
הקיצונית שאסור לדבר בישראל. זוהי
סכנה גדולה לומר שכל מי שידבר
דברים שאני איני אוהב לשמוע — לא
אתן לו. אסור לעסוק בהכללות ולהטיל
כתם על תנועה זו או אחרת או להכתים
ציבור שלם, או כיוון מחשבה פוליטי.״
כלי התנצלות. בשבת הוצף ביתו

מפב״ל רדזדליו
מה משקף את דעת המפכ״ל?
של המפכ״ל בקריאות טלפוניות. רבים
מידידיו, ביניהם ערבים רבים, לא האמינו
למראה עיניהם, סרבו להאמין כי רוזוליו
יאמר את הדברים שפורסמו במעריב.
ביום א׳ פירסם מעריב ידיעה קטנה
בה צוטט דובר המשטרה, שהגיב על
הראיון עם רוזוליו שפורסם במעריב.
״רק הראיון בשלמותו מבטא את השקפת
המפכ״ל בשאלת היחס אל המיעוט הערבי׳״
אמר הדובר. מעריב מצידו אפילו
לא מצא לנכון להתנצל בפני קוראיו.

שערוריות
זו טי רחה וזו גנוכרה
איך קיבל שמואל תמיר
שכר טירחה של
125 אלף ל״יז
בחודש מאי השנה סערה המדינה כולה
סביב ״פסטיבל הפרקליטים״ ,כאשר נודע
גודל שכר־הטירחה שספקו חברי ועדת

ויתקון לחקר השחיתות בנתיבי נפט ל פרקליטים
שייצגו את הצדדים אשר הופיעו
בפני ועדת החקירה. .
באותה תקופה עצמה קיבל עורך־דין
אחר, שהופיע פעם אחת בלבד בבית-
המשפט בישיבה שנמשכה שעתיים, סכום
של 125 אלף ל״י עבור הטיפול וההכנה
לאותה הופעה בודדת. האיש שקיבל שכר־טירחד.
זה, שבדרך עקיפה מאוד הגיע
אליו מכספי המדינה, לא היה אלא הלוחם
המהולל בשחיתות ואביר טוהר המידות,
עורך־הדין שמואל תמיר.
דיון של שעתיים. באמצע חודש מאי
החלו הסיכסוכים בין בעליו של מפעל ה־סריגים
סריגי־ססיל לפרוץ החוצה. המפעל
הוקם על ידי קבוצת משקיעים מדרום-
אפריקה בראשות מורים שפר ואהרון סירל,
יחד עם המהנדס יצחק לבנטר, לשעבר
ממקימי מפעל הענק סיבי דימונה. לבנטר
הקים את סריגי ממיל וניהלו משך שנתיים,
עד שהחלו סיכסוכים בינו לבין קבוצת
סירל והוא הודח למעשה מסמכויותיו. במקומו
מונה מנכ״ל אחר.
לבנטר פנה לבית־המשפט המחוזי בתל-
אביב, ביקש למנות כונם־נכסים למיפעל
כדי להגן על השקעתו בו. עורך־דינו של
לבנטר, ד״ר סלו וולף, ידוע בקפדנותו
וזהירותו, כך שלצד השני ניתן היה לצפות
לקרב קשה.
עובדה זו עוררה חששות בממשלת ישר אל,
שעמדה אחרי הפסדי הענק במינוי
כונסי נכסים במיפעלי סיבי דימונה וולטקס
ועוד מפעלים אשר המדינה השקיעה בהם
יותר מ־ 50 מיליון לירות. גם בסריגי ססיל
השקיעה המדינה כ־ 14 מיליון לירות, סכום
של כ־ 6מיליון ל״י נוספות הילוו למיפעל
בנקים שונים. גורמים אלו צפו בדאגה
מול הקרב המשפטי היכול להוביל לחיסול
המיפעל.
עורכי־הדין של מפעל סריגי ססיל, היו
עורכי הדין יצחק מוריץ והנריק מרגוליס.
שניהם העדיפו מטעמים שלהם, לא לייצג
בבית־המשפט את הבעלים המתגוננים נגד
לבנטר, פנו לעורך־דין שמואל תמיר כי
ייצגם ויגרום לדחיית בקשת כינוס הנכסים.
עו״ד תמיר הסכים, קיבל 50 אלף
לירות על חשבון ההוצאות 75 .אלף לירות
נוספות היה עליו לקבל אחרי גמר ההלי כים
בבקשת הפירוק. שני הצדדים הופיעו
בבית־המשפט, וכפי שצפו הכל דחה השופט
שלמה לובנברג את בקשת הפירוק
בדיון שנמשך פחות משעתיים.
״שולמו כניגוד להוראות״ .הבנקים
הנושים המתינו לתוצאות המשפט, ועימם
משרד המסחר־והתעשיה שידע כי אם לא
יתן למיפעל עוד כמה מ־ליונים יתמיטס
המיפעל. כאשר הסתיים די־ון, י : :ימו
בעלי המניות כ־ הכד.ל; מנחם גורן ימונה
במפקח מטעם הבנקים שישגיח על כל ההוצאות.
סיפר
מנחם גורן לכתב העולם הזה :
״כשנכנסתי לעבודה מצאתי כי שילמו לתמיד
50 אלף לירות לפני ששאלו אותי,
וגם את החמישים אלף הנוספים נתנו בלי
אישורי. בעלי המניות הורו למנכ״ל גבעון
לתת את הכסף. גבעון קיבל הוראה לשלם
למרות התנגדותי. לפני שהתמצאתי כבד
שילמו לו. הזריזות היתד• להוציא את הכסף
לפני שמישהו מסתכל פנימה. כשרצו
לשלם לו את ההפרש, עוד 25 אלף לירות,
כבד ניסיתי להתנגד ולעכב את התשלום
אבל לא הצלחתי. אני את שכר עבודתי
בעד חודש מאי קיבלתי רק בספטמבר.
והוא קיבל מייד את הכסף.״
מנין היו למיפעל כספים כדי לשלם ב מזומן
לתמיד? משרד המסחר והתעשיה
נתן ערבויות לבנקים, שהילוו למיפעל כספים
נוספים. אולם מסתבר כי הוצאות ה־מיפעל
— ולא רק בגלל שכר-הטירחה
הגבוה — המשיכו לזרום, ובספטמבר 1972
מונה כונס נכסים למפעל.
פרט מעניין: עורכי־הדין מוריץ ומרגו-
לים, ששכרו את תמיר בשכר־הטירחה
שהוא מן הגבוהים ביותר ששולם אי־פעם
בישראל, ומכספי משלם המסים, הם גם
כונסי הנכסים של מפעל אוטוקרם. לפני
כחודש יצא תמיר בפרסום רעשני נגד
תשלום, שכביכול שולם על ידי בית־המשפט
בגובה חצי מיליון לירות לכונסי
הנכסים. אחרי כן התברר כי הוא הוטעה,
וכי המדובר בתוספת של חצי מיליון ש הסכימו
הקונים להוסיף למחיר הקניה כשכר
ניהול.
עורכי־דין רבים שואלים עתה מדוע
סבור שמואל תמיד כי חצי מיליון תמורת
כינוס נכסים של קונצרן בשווי 80 מיליון

פרקליט תמיר
מתי שכר הטירחה. הוא מוגזם?
ל״י במשך שנה הם שכר מופרז, ואילו
125 אלף לירות תמורת הופעה של שעתיים
הם שכר כשר?

הבור ס ה
פוינה ב א 3ר
במחירן הנוכחי, עשויות מניות
״בנק המזרחי״ לזכות את
בעליהן ברווחים כבדים
מבין כל המניות הרשומות בבורסה
התל-אביבית, דומה כי מניות בנק המזרחי
הן מבין המבטיחות ביותר, למשקיע לטווח
קצר וארוך. בעוד מניות יתר הבנקים
נסחרים בשער גבוה מ־ 300 נקודות, שומרות
מניות בנק המזרחי על רמה של 170
עד 180 נקודות.
6מיליון רווח. הסיבה לכך היא ההפסדים
הכבדים של הבנק בעבר, לפני
ששונתה הנהלתו. אולם מה שלא ידוע
לציבור, הוא השיפור העצום ׳לטובה
בעסקי הבנק, שמחק את כל הפסדי העבר,
החל צובר רווחים נאים ביותר.
מקורות מהימנים מעריכים׳ כי רווחי
הבנק לשנת ,1972 לפני מם, יהיו שישה
מיליון ל״י — לעומת 1.5מיליון אשתקד.
מאזן הבנק יהיה השנה 1.1מיליארד
ל״י — לעומת 800ב ליון אשתקד.
תוצאות בסתוירות אלו הביאו את
ה;ד-,.ת הבנק לדיעה כי בשנה הקרובה,
! — 19.-שהיא שנת ה־ 50 לייסוד הבנק —
יש להגדיל את הונו, לפצות את בעלי
המניות שלא קיבלו בשנה האחרונה כל
דיבידנד.
מ חי רמפתה. הון הבנק מורכב
כיום מ־ 23 מיליון ל״י לערך. מהן 12
מיליון מניות רגילות, הייתר מניות בכורה.
כן יש לבנק קרנות של שני מיליון
ל״י נוספות.
הנהלת הבנק בדיעה כי יש להגיע
להון ניפרע של 50 מיליון ל״י. לשם
כך, החלה בהכנת תשקיף, כדי לגייס
כספים באמצעות הבורסה.
סביר להניח, כי בהזדמנות זו תמיר
הנהלת הבנק את מניות־הבכורה הלא-
נוחות לה, במניות רגילות* .כדי לשכנע
את הציבור בעוד כחודשיים—שלושה לקנות
את מניות הבנק, יש להציען לו
במחיר נוח ומפתה.
שער המניות כיום הוא .180 סביר
להניח כי הנהלת הבנק תראה בעין יפה
שער של ,300 ואז, תציע לציבור לרכוש
את המניות החדשות במחיר של 180
לערך, כך שהדבר יהיה כדאי ביותר.
מגיה. מושכת. האם השער של 300
הוא סביר? בחינת רווחי הבנק מראה
כי כן.
על הרווח לפני מם של 6מיליון, ישלם
הבנק רק .־ 407 מם. יישארו בידו אם
כן רווחים נקיים של כ־ 3.5מיליון ל״י.
מזה ישלם הבנק 600 אלף ל״י לבעלי
מניות־הבכורה. ויישארו לו עדיין כשלושה
מיליון ל״י לחלוקה לבעלי המניות
הרגילות. סכום זה, על 12 מיליון ל״י
הון המניות הרגילות — מסתכם ב־28
אגורות לכל לירה השקעה — רווח נאה
ביותר.
* מניות־בכורה חייבות לקבל כל שנה
אחוז קבוע של ריבית. במקרה זה ־.67
ואילו מניות רגילות, מקבלות רווחים
רק אס מחלימים לחלקם.

1א ג רו ףבפרצוףה עו ל 0
(המשך מעמוד )14
הצטרף אודי אדיב, שהתחבר עם אילן
אלברט ואף הביא אותו לקיבוץ גן־שמואל.
אגב, קבוצת במאבק של אילן אלברט
תובעת מכל חבריה שיעבדו כפועלים.
גם הפילוג שחל במצפן שנתיים מאוחר
יותר, כאשר הסניף הירושלמי פרש מהארגון
אך לא משם הארגון ולא משם עתונו,
היה למעשה פרישה של קבוצה טרוצקיס־טית
גדולה. הפילוג של 1972 דיה למעשה
על רקע אישי, אולם הכסות האידיאולוגית
שלו היתד, נסיונם של הפורשים, שלקחו
עימם כ־>־ 907 מחברי מצפן, לקבוע כי מצפן
היא ארגון טרוצקיסטי השייך לאינטרנציו־נאל
הרביעי.
כך נותרו עתה שתי תנועות מצפן.
האחת, מצפן המקורית המרוכזת סביב סניף
תל־אביב ואינה מונה יותר מאשר כמה
עשרות חברים, והשניה המרוכזת סביב
סניף ירושלים והמורכבת מסטודנטים,
ביטניקים, פנתרים שחורים וכל מיני תמהונים
ובעלי אידיאולוגיות קיצוניות שהגיעו
מחויל.
מצפן המקורית מכונה עתה בפי שאר
הקבוצות בשם ״האנרכיסטים״ ,למרות שהם
אינם רואים את עצמם כאלה. יריביהם
מהשמאל הקיצוני, שהם מבקריהם החריפים
ביותר, טוענים כי אנשי מצפן הם
אנרכיסטים משום שאינם רוצים גם ב־מימסד
סוציאליסטי וכי אין להם כל פרוגרמה
לגבי מה שיהיה אחרי שתתחולל ה!
מהפכה
הפרולטרית
מה שמאחד את כל הקבוצות גם יחד
היא התנגדותם לציונות, הסכמתם שצריך
לחולל. מהפכה לשם שינוי וחוסר אמונתם
כי ניתן לפעול לשינוי במסגרת פרלמנטרית
דמוקרטית.
החזית האדומה של אודי אדיב ודני
מהברית־הקומוניסטית־ורד,׳
שפרשה
המהפכנית ב־ ,1971 שוב בגלל סיבות אישיות
שהולבש להן מעטה אידיאולוגי, אימצה
לעצמה את האידיאולוגיה של המפלגה
הקומוניסטית האמריקאית, הפ.ל.פ ,.ואין
לה שום קשר עם המאואיזם ולא עם ארגונים
כמו הצבא האדום היפני המקבל את
השראתו מסין או מקבוצת באדר־מיינהוף
בגרמניה.
האידיאולוגיה של הפ.ל.פ. גורסת מאבק
נגד ״הבוסים״ בכל העולם בכל שטחי החיים,
באמצעות מהפכה אלימה. המצע ה רעיוני
הרשמי של הפ.ל.פ. ביחס ליהדות
ולציונות גורס כי ״הציונים דוחפים את
מעמד הפועלים בישראל למצב שיכול להביא
להשמדתם. הציונות מעוניינת ש פועלים
יהודים ישמשו כשוטרים לאינטרס
שלהם ושל הבוסים האמריקאים באזור...
על הפועלים היהודים בישראל, כמו כל
הפועלים בעולם, לנטוש את הלאומנות
ולהילחם לחיסול המעמד השולט עליהם.
העמים המדוכאים במזרח־התימן צריכים
לבעוט בבוסים הסובייטים, באימפריאליס־טים
האמריקאים ובבובותיהם הציונים ו־הלאומנים
הערבים.״
מצע רעיוני זה המנוסח בקלישאות
דיאלקטיות שאדם מן הישוב מתקשה לעכלן,
מהווה את תוכן חייהם של כמה
עשרות קיצונים בישראל המוכנים להיהרג
על כל פסיק ונקודה שבו. אך גם הוא אינו
יכול להסביר מדוע נדחפו שני הצברים לבצע
את המעשים שהם מואשמים בעשייתם.
העולם
הזה 1842

חקווטס הקתסודו שר אסתו
מילוא מסעיר את מישוד החוץ
ף* שקיכדה אסתר מילוא -הידועה
^ יותר בכינוייה המפורסם אסתר הצילו
— את ההזמנה הטלפונית הדחופה לסור
למשרד החוץ, כדי לשמוע שם על מימייה
כקונסול ישראל לענייני־הסברה בשיקאגו
— יכלה לטפוח לעצמה על השכם.
שנים רבות של עבודה קדחתנית —
להיות במקומות הנכונים, לתפוס בצווארו־נם
את האנשים הנכונים, לחייך את החיוכים
הנכונים בזמנים הנכונים — נשאו
סוף־סוף פרי.
מאליו מובן, שפרטים קטנים — כמו
למשל העובדה שהאנגלית שלה מצטיינת
בשגיאות בולטות — לא היה בהם כדי
להרתיע אותה מלקבל על עצמה את המינוי.
היו לה די והותר מעלות בולטות,
כדי לכסות כל מגרעת.
אלא שברוב שמחתה, לא שיערה הבלונ דינית
היפהפיה — עדיין מקסימה בגיל
— 3 7עד כמה מהר תצטרך להתחיל לתת
הסברים :
שכן מרגע שהחליט ועד־העובדים של
משרד־זזחוץ, בראשותה של מלכה בן־יוסף,
להתקומם נגד התופעה של מינויים מחוץ
למשרד, איים בשביתה — היו השאלות,
שעליהן היתה אסתר הצילו צריכה להשיב,
קשות באמת.
כגון: איך מגיע אדם — ואפילו הוא
אשה יפהפייה — שלא זו בלבד שמעולם
לא היה עובד משרד־החוץ, אלא גם לא

עולמה — וחלומה הגדול היה להגיע לכנסת.
לשם כך, היא לא חסכה כל מאמץ.

תוכנית
ל טוו חאיון
ך* כר. מילדותה ׳ניכרו באסתר, בתו
^ של קבלן נתנייתי עשיר, כמה מהתכונות
המשרתות אותה בנאמנות עד היום.
כמו למשל הנטייה לעקוב בקפדנות אח רי
פירסומים בעיתונות, לשמור — לעיתים
במשך שנים — קטעים שנראו לה בעלי
חשיבות. כיום, למשל, מתקשה דירתה הקטנה
בקריית־יובל להכיל את אוסף הניי רות
והמיסמכים הענק שצברה במשך ה שנים.
לפני
שהגיעה לירושלים, הספיקה אסתר
להשלים תואר ראשון בספרות באוניברסי טה
העברית, ולהשתחרר מבעלה — ,פועל-
בניין שעבד אצל אביה.
בירושלים, לא עבר זמן רב *עד שהפכה
לדמות ידועה בעיר. במקביל ללימודיה לתואר
שני בחינוך, עבדה במרכזיה הפדגוגית
של משרד החינוך, בבית־הספר ע״ש
בויאר שליד האוניברסיטה, ולאחרונה גם
כמפקחת פדגוגית על בתי־הספר המקצועיים
במשרד העבודה.
במסגרת עבודתה במשרד החינוך, פירס־מה
מחקר שערכה על ספרי־הלימוד בבתי־

את אסתר גדציך!
ידוע על שום נסיון קודם שלו בתחום־
ההסברה — לתפקיד הנכבד של קונסול
לענייני־הסברה במקום כה מרכזי בארצות־הברית

ספק רב, אם יכולה אסתר מילוא ל הרשות
לעצמה לתת את התשובה המלאה
לשאלות אלה.

ה ק רי א ה
ה מ פו רסמת
יה זה יום אחד לפני כתריסר שנים,
\ 1זמן קצר אחרי שהגיעה לירושלים,
כשאסתר מילוא נכנסה למסעדת־היוקרה
ירושלמית פינק זכתה בכינוי שדבק בה
מאז.
אחד היושבים נזכר למראה בצעירה ירושלמית
אחרת שהשתתפה בסרט ישראלי
שהוצג אחרי מלחמת העצמאות — 48
שעות בחיי אשה.
תפקידה של אותה אסתר בסרט הסתכם
בקריאה, הצילו!׳ ומאז קראו לה כל מכריה
אסתר הצילו. העיר אותו אורח ל מראה
אסתר מילוא היפה :״תראו כמה
שהיא לא דומה לאסתר הצילו!׳׳
לירושלים הגיעה אסתר מילוא ב־,1960
כשהיא מצויידת בתואר ראשון בספרות,
במילגה להמשך לימודיה באוניברסיטה העברית,
בילד בן שלוש, בתעודת־גירושין,
בקומה תמירה, ובפנים מקסימות.
זה נשמע אולי הרבה — אבל לא לצעירה
השאפתנית. דמויות כאסתר הרליץ,
שגרירת ישראל בדנמרק לשעבר, וח״כ
לשעבר, שולמית אלוני — היו נושאות־הערצתה.
העסקנות הציבורית היתר, עיקר

הספר היסודיים. כבר אז, סייעו קשריה
הנכונים להעניק לאותו מחקר פירסום
מתאים בעיתונות.
את רחובות ירושלים הסעירה היפה פיה
הבלונדית כשנהגה לעבור בהם
נוהגת בג׳יפ. אבל שני המוקדים המרכזיים
של חייה החברתיים היו הכנסת ומסעדת
פינק. יושביה הקבועים של מסעדה זו,
שהיו ידועים בירושלים כ״חבורת פינק״,
כללו אישים ידועים ועיתונאים בעלי־שם,
אלה עיכלו בקלות לחברתם את היפהפייה
הצעירה: היא לא יכלה אמנם להתחרות
בחדות לשונם, לעיתים היתה טרחנית
נוראית, בדיבוריה האינסופיים. אך לעומת
זאת, היתד. נמרצת, מלאת יוזמה, ובעיקר
— בעלת רצון בולט להתחבב עליהם.

בצילם של
אנ שים ידועים
ך 0ככנסת ישראל נתגלו תכונות אלה
4בשימושיות ביותר. אפשר היה לראות
אותה שם ספוחה לאחד מחברי הכנסת־ואינה
מניחה לו יותר לנצח, תמיד
הסתופפה בצילם של אישים ידועים בעולם
הפוליטיקה. קירבתה ולהיטותה לקשור
איתם יחסי־ידידות, החמיאו לאינטלקט
שלה.
לאט לאט, החלה להיראות בחברתם של
האח״מים גם מחוץ לכותלי הכנסת. אין
פלא, איפוא, שלשונות רעות החלו לשרבב
את שמה לסיפורי־רכילות.
בין הדמויות שאסתר הצילו הכירה
מקרוב: שולמית אלוני ובעלה ראובן.
באיזה שלב של מאמציה המרוכזים

התחילו קשריה עם משרד־החוץ — קשה
לדעת.

מ ח דלי ם
סוערים
ך* נירפה הרישמית יודעת לספר על
( 1פעילות, שראשיתה ביוזמה פרטית.
באחד הימים הראה לה ידיד קטע מעיתון
הטיינזס הניו־יורקי בו מתחה אגודת
3€1ז1115 0£ 15 1זי] ת1):3זסמ\1ל ביקורת
על ישראל.
היה זה אחרי מלחמת ששת הימים, תקופה
שהצטיינה בביקורת ציבורית סוערת
על מחדלי־ההסברה הישראלית בחו״ל.
רגש המעורבות המפותח של אסתר
הצילו הניע אותה לחוש להציל, ולהגיב
על הביקורת.
אלא שהמכתב ששלחה לעיתון לא פורסם.

לא אסתר הצילו תאמר נואש. היא
ישבה וכתבה תזכיר, בו העלתה השגות
לגבי הנעשה בתחום ההסברה, שלחה אותו
לשר ישראל גלילי ולאלישיב בן־חורין,
אז עוזר למנכ״ל משרד־החוץ, וכיום —
שגריר ישראל בגרמניה׳.
בדרך מיסתורית, הגיע התזכיר גם לידיו
של שר־החוץ, זה שלח למילוא מכתב
אישי, הודה לה על העימות האזרחית
הרבה שלה.
ובעקבות המכתב, באה אפילו הזמנה לפגישה
במשרדו של השר.
הימים היו ימי מאבק חריף על נושא
ההסברה. בעקבות הביקורות הרבות על
המחדלים הסוערים בתחום זה, התעוררה

נטייה להוציא אותו מידי משרד־החוץ,
להעבירו לגלילי.
נצחונו של אבא אבן במאבק זה, חייב
אותו לעשות משהו כדי להצדיק אותו.
וכך קרה, שיום אחד במאי ,1968 קיבלה
אסתר הזמנה להשתתף כחברה ב״וועדה
המסייעת לענייני הסברה״ של משרד־החוץ.
אורך־חייה
של ועדה זו היה קצר ביותר.
המעטים שזוכרים על קיומה, יודעים
לספר על מעט ישיבות, ועוד פחות
תוצאות.
קורבו ראשון
^ כד לאסתר היתד. זו ההזדמנות של
חייה: עם גוויעתה של הוועדה, נסתיימו
אומנם קשריה הרשמיים עם משרד-
החוץ.
יאבל, כפי שנסתבר עתה, היא לא נשכחה.
אלא
שוועד־העזבדים התקיף של משרד
החוץ — המכהן בתפקידו רק כחצי שנה,
ומגלה עדיין תכונות מובהקות של מטאטא
חדש — מחק את חיוך הנצחון של אסתר
הצילו.
וכשהכריזה מלכה בן־יוסף על כוונת
הוועד להיאבק נגד מינוי אנשים מבחוץ
לתפקידים — היתד, אסתר הקורבן הראשון.

לא דמות כאסתר הצילו תרשה ל פרטים
כאלה להפריע לה. כמו פעמים
רבות בעבר, יופיע, מן הסתם, גם הפעם
מושיע אלמוני בקאריירה שלה.

חוג את
אשתו ואחו כך הצמיד
את האקדח לואשו

חווה9 011 הי 1השהיה
מעשה, היה שאול עמבר צריך ל/מות
לפני חמש שנים — ולא בשבוע
שעבר, כאשר לחץ פעמיים על הדק דד
ברמה שלו: פעם לכיוון רקתד. של אשתו
הטרייה, ופעם לכיוון רקתו שלו.
שאול עמבר היה צריך למות ביום השלישי
של מלחמת ששת־הימים, כאשר
נכנם בשערי שכם עם רכב החלוץ של
חטיבת גולני המסתערת.
תושבי העיר קיבלוהו בתשואות: הם
חשבו שזוהי שיירת הכוחות העיראקיים,
שבאו לעזרת הצבא הירדני.
ואז, צלל המוות אל שאול. המטוסים
יורקי־האש הפכו את הרחוב לגיהינום בוער.
הקומנדקר בו נהג שאול התרסק, יחד
עם כל חבריו.
לפתע, ראה שאול את מפקדו וחבריו
מפוזרים, מרוסקי־אברים, על הכביש. הדם
כיסה את הרכב, אח הכביש, את שאול.
הדם כיסה את הכל.
רק שאול לא רוסק, בדרך נס. גופו
נשאר שלם.
אך רק גופו.
במוחו, בליבו, התפוצץ משהו.
השבוע, הגיע לקצהו פתיל־ההשהייה,
שנדלק אז במוחו, בליבו. למעלה מחמש
שנים בער הפתיל — והשבוע התפוצץ.

עסקו בהכנות לצעדת השלום לירושלים.
יחד עם זה עשה צעד יוצא־דופן: למ־רות
שלא עבד באותה תקופה, גייס סכום
נכבד של כמה מאות ל״י, פירסם בהעולם

הזה מודעת־ענק אישית.
כיום, לאחר מעשה, אפשר לראות בה
את צוואתו :״ראשי משפחות מתאבד-ם
— ומשאירים יתומים רעבים,״ כתב בה.

אובד עיצות.
מ ה לע שות!

*< תב שאול, בץ היתר, כמודע

זעזוע
ע מוק

*ץ ה גרם לנהג־המונית התל־אביבי,
1שנישא לפני שלושה שבועות — לר צוח
את אשתו החדשה ולהתאבד?
הפסיכולוגים טוענים שאדם מתאבד אינו
יכול להיחשב כשפוי בדעתו, בשעת
המעשה.
אם נכונה טענה זו, אין ספק שזרע־הפורענות
נזרע במוחו של שאול באותו
יום נורא של כיבוש שכם.
שכן עד אז, היה שאול צעיר נורמלי
רגיל, שמח בחלקו. עם חמשת אחיו ואחיותיו,
עלה ארצה מעיראק כשהיה בן
עשר. לאחר תקופה בקיבוץ, החליט ש הוא
רוצה להיות עצמאי, למד נהיגה. בסדיר,
שירת בגולני. אחר, עבד בנהגות.
אחרי המלחמה, ניכר בו השינוי. בשיחות
פרטיות, נראה היה שתקרית שכם
זיעזעה אותו עמוקות. שוב ושוב חזר והביע
תקוותו, שהמחזה הזה, של רגליים
וידיים וראשים של חברים מתבוססים בדמם
— לא ישוב עוד לנגד עיניו.
שנתיים אחרי המילחמה, התחתן שאול,
ונולדה לו בת.
אך ברגע שחשב שהגיע אל האושר —
חזר הגורל והיכה בו. אשתו השתגעה,
אושפזה במוסד לחולי־נפש. התינוקת נש לחה
למוסד לילדים ברחובות.
למרות אסונו האישי, לא הפסיק שאול
את פעילותו במאבק למען השלום, למען
לא תחזור מלחמה נוספת.
בפברואר השנה, היה בין הפעילים, ש־

אלא שבשעתו, לא ראה איש את ה נולד.
גם שאול עצמו לא, מן הסתם.
כיום, אפשר לראות בה, במודעה מיוחדת
זו, את זעקת־הכאב הנוראה של ה צעיר,
שכאב באופן אישי לא רק את אימת
המלחמה, אלא גם את כל השחיתות
והעוולות שראו עיניו.
אלא שאז, לא ראה איש שזוהי אזהרתו
האחרונה של שאול עמבר.
אז, זו נראתה להיות קריאתו של אזרח,
אחד מרבבות, שלוקח הכל ללב.

| | 1ק \ 1 1*1ן ן אמו של שאול עמבר ליד קבר בנה בבית־הקברות בחולון. לפני
121\ 1 1 1# 111 שנתיים, ליוותה לדרכו האחרונה את בעלה. בני משפחת כלתה,
סירבו שבני־הזוג ייקברו קבר ליד קבר. קצין מישטרה שאל את אחיו של
הנפטר, שלמה, אם שאול לא היה מאנשי מצפן, והתאבד לאחר גילוי הרשת.

איכפת לי. שוב המלחמה בשער!
תמה מלחמת ששת הימים.
החלה מלחמת ההתשה. ועוד לא עיכלנו
את מלחמת־ההתשה, ושוב מוכנים.
איכפת לי. המלחמה בשער !
איכפת לי. מצפוני יהיה נקי. אני אמנע
אותה המלחמה המיתדפקת בשער בחזקה.
ואנו טובעים בניוון. בשחיתות. מורל ירוד.
אי־אמון. הפגנות אלימות. משפחות מתפרקות.
אלימות בעוצמה בינלאומית. בידוד
מדיני. מצב חברתי ירוד. פער עדתי
ללא תיקון.
קמו כנופיות זועמות ונוקמות. הכלכלה
בפשיטת־רגל. המנהיגות פושטת־רגל.
המצב הסוציאלי ירוד.
השחיתות במעלה. העם מתנהג בהתאם.
אי־אמון במנהיגות הבטחונית.
ראשי המשפחות מתאבדים ומשאירים
יתומים רעבים!
המישטר לא מוצא ידיים ורגליים.
אובד עיצות. מה לעשות? היכן הש לום?
היכן ההסדר?
אין תשובה! המישטר לא מבחין במציאות.
הברומטר
מתפוצץ. זעם ההמונים גובר.
שואלים מה יהיה?
אין תשובה!
כל שר, כל מנכ״ל, מכריזים יום־יום
מדיניות סותרת. אין קשר בין שר לשר.
אמון העם במנהיגות נעלם: הצעירים
זועמים, מכתבי שמיניות, עצומות פרופסורים,
עצומות כנגד. אנו מפוררים ומפורדים.
הפגנות. אלימות. שוד. אבנים.
עשרות ועדות חקירה, המתמשכות חודשים
ואין תוצאות. העיתונות פשיסטית.
הנוער התארגן לכנופיות.
שכונות־עוני נשארו ללא פיתרון.
הנוער מיואש. הנוער מתמרד.
חייל משוחרר, פוחד ממילחמת־הקיום.
המישטר מקים היכלי־פאר. עורכים חגיגות,
חתונות מפוארות, קונגרסים למיניהם.
המיליונים זורמים לכיסיהם.
ועדות חקירה קובעות: פלוני אשם !
התוצאה: הוא מקבל תפקיד רם יותר,
בפיצויים מוגדלים.

במדינה

המנהיגות עייפה. העם עייף וזועם...״
עד כאן׳ מדבריו של שאול.
צעד חריג נוסף שעשה שאול: הוא
סירב להמשיך ללכת למילואים.
בפגישה עם מפקדיו, הושגה פשרה, לפיה
ימשיך לשרת, אך לא עוד ביחידה
קרבית.
באותה תקופה — בתחילת הקיץ —
התחיל שאול גם בנסיונותיו לשקם את
חיי משפחתו. לאחר שהתגרש מאשתו המאושפזת,
פירסם מודעה לאשה חדשה. בין
התשובות היתר. אחת שאמרה :״שמי סופיה.
אני בת ,31 אלמנה ואם לילדה בת
שמונה.״
שאול נפגש עם סופיה. מתחילים לצאת.
סופיה הגיעה לארץ לפני 12 שנה, מ הודו.
התחתנה עם אחד יהודה מנשה, עברה
לגור עימו באשקלון, ילדה לו את
ריבקה. יום אחד גירש אותה יהודה מנשה
מהבית. לאחר זמן קצר, הוזעקה ה־מישטרה
לדירה, לאחר ששכנים דיווחו
על צחנה נוראה העולה משם. יהודה מנשה
נמצא מת. שטף־דם במוח.

עסקים
צ ר 1ח

ב מ שברו ה
הא 8טובת הציבור
מחייבת פירסום
סיכסוך בחברת בגייה?

הנבו א ה
התג שמה
}•(}או? וסופיה מצאו־חן אחד בעיני
^ ה ש ניי ה. סופיה טיפוס חברתי, אהבה
לבלות הרבה. קרוביו, ביניהם אחיו של
שאול, שלמה, התנגדו לה :״אל תתח תן
איתה,״ הזהירו את שאול .״היא לא
בשבילך. היא גמרה כבר בעל אחד. אין
לה לב חם.״
באוזני שאול, נשמעו טענות אלה מטו פשות.
הוא היה עייף. מהמלחמה, ומחמל-
חמה נגד המלחמה. מהשחיתות. מהעוול.
הוא רצה להקים מחדש משפחה, ולזכות
בקצת שלווה.
הם התחתנו, ברבנות בתל־אביב, ב־19
לנובמבר. שאול ביקש שסופיה תביא אי תר,
את הבת. הוא אהב אותה, וגם הילדה
המאושרת ראתה בו אבא חדש.
מייד לאחר נישואיו, זכה שאול באכ זבתו
הראשונה.
הוא ביקש להביא את בתו התינוקת מהמוסד
לדירתו החדשה, ברחוב אילת בחולון,
גילה לצערו שסופיה אינה מתלהבת.

אר המוות

סופיה ושאול עמבר מגיעים לאולמי הרבנות בתל־אביב,
לטקס נישואיהם. צעד זה, שעשתה סופיה ברידתה מהמכונית,
היה צעדה הראשון בדרך שהובילה אותה אל מותה, כעבור שלושה שבועות.
בניגוד למה שפורסם בעיתונים, מסתבר
שמייד לאחר החתונה, פרצו המריבות
בין בני־הזוג.
ביום השני שעבר, ביקר שאול אצל
אחיו שלמה :״אתם צדקתם. אני טעיתי,״
אמר הבעל הטרי לאחיו .״לא הייתי צריך
להתחתן איתה. היא אשה טובה רק ללכת
לבלות איתה. להתחתן איתה —,אסור. אני
לא יכול לסבול אותה. אני עייף, ואין לי
סבלנות בשבילה. נמאס לי.״
22 יום לאחר נישואיו, הגיע להחלטה
הגורלית. הוא השאיר מכתב הסבר, ועם

כאשר החליטה ברכה נוטקביץ להיפרד
מבעלה, הביא הדבר גם לבקשת פירוק
של אחת מחברות הבניין הידועות בתל-
אביב, השייכת לבני הזוג, שהקימה בתי-
מגורים רבים בשיכון בבלי בתל-אביב,
וד.,מקימה עתה שכונה כפרית בצפון תל-
אביב.
חברת הבניה ידועה בשמה החוקי ציט־רין־נוטקביץ,
כשם שברכה ציטרין, אחותו
של הקבלן הידוע צבי ציטרין (שותף בכיר
בחברת אוז׳ל־ציטרין־מנדלספרג) היתר,
ידועה בשם ברכה נוטקביץ, אשתו של
זאב נוטקביץ. נוטקביץ החזיק ב־/0״ 25מ מניות
החברה ציטרין־נוטקביץ, ואילו שאר
המניות היו בידי האח והאחות ציטרין.
בחודש מרס השנה התגרשו זאב וברכה
נוטקביץ׳ ומייד החלו סיכסוכים בחברה ש הביאו
לבקשת פירוק. ציטרין התנגד לפי רוק׳
טען כי נוטקביץ רוצה פשוט לקבל
מחיר גבוה יותר תמורת חלקו בשותפות.
השופט המחוזי שלמה לובנברג, בפניו התקיים
הדיון, החליט לאסור את פרסום ה פרשה,
איסור שבוטל למעשה דק לאחרונה.
החלטה
זו של השופט היתד, תמוהה
ביותר. החברה שהיתר, למעשה במצב של
קדם־פירוק, המשיכה למכור דירות לציבור
ולקבל כספים מקונים פוטנציאליים. זהו
מקרה קלאסי בו הפרסום של בקשת ה פירוק
חיוני ודרוש, אולם לשופט לובנברג
החלטות דומות בעוד מספר מקרים. כך
למשל אסר את פרסום בקשת הפירוק של
חברת אוטוקרס, או את בקשת צו־עיכוב
יציאה מן הארץ שהוצאה נגד אחד מראשי
חברות ד,בנין הידועות. גם חברה זיו עוסקת
במכירת דירות לציבור, וטובת הציבור
מחייבת את הפירסום, אלא ששיקול זה
אינו עומד תמיד, כנראה נגד עיניהם של
השופטים.
בינתיים הסכים נוטקביץ לבטל את תבי עת
הפירוק תמורת הסדר כספי מתאים.

ע תיד ורוד
כ דו א ר
סי שלא בא?מומו -
המונזו בא אליו

שפירסם שאול עמי
11 ״11 ¥181ה
בר בפברואר הש1111
11/111
נה (העולם הזה . )1796 היתה פעולה יו־צאת״דופן,
לגבי האזרח הישראלי האדיש.

1ג 1ז ן ־ ןןי * ן -אמיתית גילה שאול עמבר לריבקה בת השמונה, בתה מני
11 1 1 1 ^ 1111 שואיה הראשונים של אשתו החדשה. תמונה זו צולמה ב׳
שעת חתונתם של שאול וסופיה, אמה של רבקה. שאול וסופיה לא זכו לראות התמונות.

בוקר, שלח כדור במוחה של אשתו הישנה,
אחר, היפנה את הקנה לעבר רקתו,
ולחץ על ההדק.
רבקה׳לה הקטנה התעוררה בבהלה, נכ נסה
לחדרם, כדי לגלות את הגופות מכו-
סות־הדם.
ראשי משפחות מתאבדים, ומשאירים
יתומים רעבים.
גם את ריבקה׳לה ואחותה התינוקת.

6000 מתושבי תל־אביב הופתעו בשבו עיים
האחרונים למצוא בתיבת המיכת־בים
שלהם מיכתב מספורטוטו כדורגל.
הופתעו — משום שרובם ככולם לא הימרו
בטוטו, לא הבינו מה זיכה אותם בכבוד.
דווקא העובדה שלא הימרו, הסתבר.
המועצה להסדר הימורים החליטה בהתח שב
בעובדה שמיספר המהמרים בישראל
נשאר קבוע, לא גדל עם הזמן, לרכוש
לקוחות חדשים.
שיגרה איפוא המועצה, במיבצע נסיוני,
טפסי טוטו ריקים ישר לבית האזרח, בלוויית
הסבר ״איך למלא טופס טוטו ול הצליח.״

חרוזים. ההסבר לא הסביר איך
לנחש אח תוצאות המישחקים, אלא רק
איך למלא טפסי טוטו, כיצד מתחלקים הרווחים,
ומה נעשה בהכנסות הרבות של
החברה 42( .אחוז — פרסים לזוכים 24 .
אחוז — הוצאות הפעלה ופירסום 34 .אחוז
— חלוקה למוסדות ומרכזי־ספורט).
לא רק הסברים טכניים יבשים קיבל ה אזרח
המכובד, שלא יודע עדיין את הוויית
ההימור. בנוסף, זכה גם ב״איגרת למש פחה״
בחרוזים, בה קרא, בין היתר:
עם אשתך והילדים
שב בביתך מלא טפסיס,
אותם מתחנה סמוכה
אלינו שלח כי יש תקווה.
ואם תתמיד מדי שבוע
נתהפך מנחש קבוע,
לך צפוי עתיד ורוד
והמזל אותך יפקוד !

היית ב״חדרו ה א דו מ ה

ק־נסרדי־

כללית

*11י1*11 01611*1 0? 18א*יי 00

ישראל

)•*3)10ס?132

י/י/ממז•?

* 1932־ -״5111 11

שגויוות שואל
משתיקה ומחכה
ער המעירה
<6061\/6י1 1131/6 3081 1
< *1 70111* 0001*1)1601131 161161
1316)1 30111 ,11106

*1101*01*111031617 3 ¥01
7 11217 111102 11300606)1 30 )1 3 8111(31301131
0x10131617*1? 30 1
• 13 01183102 ססר׳!}

זץ 6.תסו? 0ס 30101101

ס! <110 18 101/01^ 6)1ז 1116 0008111316 ווזסיז*! יי 30 חז״ 6231*)1102 1116א
3071(0 )17 6186 1*1*001 מסס 6ו36 001 0יוגז!>118 31*1*311*! 11 13 01* 00
1 301 8111*6 793

•*1116 01*63601 3131*1

#11110111 01601100102 030163,

110)161*8130)1.

* 111

00301*3 01* 15£? 4 38 * 6)1 11101 10ק? 116 2100181 ?*6)161*31100 30 )1 1116 5
11167׳* 111 18* 1*16 !1131162* 10 00111*1 ,־ 010067! 011161**186

1*6037

1(111 001(0 )17 13 10161*6316 )1 10 860)1102 *1101 10-01*1800 30 )1 11167 31*6

•*660102 )!11161
10* 67 * 35 311*63)17 1*6031)1 1110,000 30 )1 1116 1(313006 * 111 1(6 031 )1א
00 ^ 8 1131/6 1(660 01160^ 6)1 30 )1 1116 1*1031 30101101 01* * 133102 כו *1160 1116

*0067 18 1*6218161*6)1.
*7 0 0 1

*11118 13 1*01

ך מ< 3^ 7

^1־ •ץ? 16336 )10 001 01601100 1111.8 161$£

* *0336״ 703 31*6 33* 6)1 02* 70ס ר ־ ס ^ ס 1*11 700 030
• 03 *6

* 11110111 16601100102 ^7

0111 רו.י

101*01*0131100 00171

8סמד
? רי מגלה מיקי החזיר כבר עשרת אלפים ראנד,
מתוך הסכום החסר, והיתרה תוחזר כאשר
בדיקת הספרים תיקבע בדייקנות את מלוא
הסכום החסר.
אנא, אל תזכיר מכתב זה לאיש. הוא
לידיעתך בלבד. אולם במקרה שתצטרך
לתת הסברים אודות יטאטא, תוכל להשתמש
בו — מבלי להזכיר את שמי כמובן.
בכבוד רב, מיכאל רם
עד כאן — לשון המכתב.
מכתב זה של הנספח המסחרי היש ראלי
בדרום־אפריקה רמז מפורשות
על מישהו אחר שעבד קודם בשגרירות,
שהיה מעורב בעניין. חוגים יודעי־דבר
שאלו את עצמם אם לא התכוון לקונסול
המסחרי הקודם, אמיתי בן־יוסף.
בתגובה למכתב, גילה בן־יוסף, הנמצא
עתה בישראל, כי סיים את כהונתו כקונסול
ביוני — 1970 הרבה לפני שה־מעילה
יכולה היתד. להיווצר. עוד אמר,
כי הוא סבור שמחליפו, רם ,״אינו יציב
ביותר.״ הוא גם סיפר כי קיבל מכתב
ממיקי גלאם׳ ובו הסברים לפרשה: מיקי
טען כי כל הפרשה היא עניין של קבלות
חסרות. לפני שלושה שבועות כתב מיקי
מכתב נוסף, בו טען כי הפרשה ״מסתדרת״
,כי הוא יבקש סליחה וישלם קנם,
והכול יבוא על מקומו בשלום.
כיצד ״מסתדרת״ הפרשה?
כאן, מגיעה השערורייה לשיאה: המועל
אף אינו חייב להחזיר את המעילה :
מסתבר כי הגירעון כוסה משני מקורות :
15 אלף דולר שילם משרד המסחר וה־תעשיה
— מכספי משלם המיסים הישראלי
כמובן. הממונה מטעם הוועידה הכלכלית
על יטאטא, ד״ר שלמה סיטון, טען כי
העביר רק 5000 דולר לכיסוי הוצאות
מעל למצופה.
יתרת הגירעון שולמה מכספי המגבית־היהודית
בדרום־אפריקה. נשיא הפדרציה,

^* 6x013031100 30016י־נ 113¥6 10 2

,־51X 10*1617

14108051.
ך* יה זה מיסמך מדהים:
( 1במכתב רשמי, על נייר־מיכתבים של
הקונסוליה הכללית של ישראל ביוהנסבורג,
הודה הניספח המיסחרי של השגרירות
כי ידועה לו פרשת ״היעלמותם״
של כ־ 400 אלף ל״י מחברה ישראלית,
שפעלה בחסות השגרירות — כי ידוע
לו מי אחראי למעילת־הענק — וכי הוא
נותן ידו להשתקת הפרשה, ולאי־העמדתו
של המועל לדין.
בישראל, אחרי פרשת ורד — בה נתגלה
כי המדינה נתנה ידה למזימוודשוחד
בינלאומיות, שלא היו מביישות אף את
היצ׳קוק — ייתכן שמכתבים מעין אלה
הפכו לשיגרת־עבודה יומיומית, בשגרירו־יות־ישראל
ברחבי העולם. אולם במדינה
מתוקנת, היתר. מתפוצצת רעידת־אדמה
ציבורית נוכח שערורייה מעין זו.

ולפתע —

גירע 11

סויגי־ססיל (ראה

אחר־כך את מפעל
״שערוריות״).
יסאטא נועדה להגביר את הקשרים בין
ישראל לדרום־אפריקה — בעיקר באמצעות
עידוד חילופי סחר ומוצרי תעשיה.
כמנהל כללי של יטאטא, נקבע ראובן
(״מיקי״) גלם.
ימים רבים פעלה יטאטא על מי־מנוחות,
בלי לעשות הרבה, פרט לאירוח עיתונאים
ישראלים בדרום־אפריקה.
והנה, במחצית ,1972 ניגלה לפתע גירעון
של כ־ 400 אלף ל״י בקופת החברה.
גלס הסביר גירעון זה בהוצאות שונות
שהוצאו ללא קבלות לטובת האיגוד.
אולם הסבריו לא שיכנעו, והוא הסכים
להפקיד כ־ 50 אלף ל״י ערבות — עד
לגמר החקירה. בינתיים ניסו ראשי יטאטא
לברר בשקט מה קרה.
כיוון שיטאטא היתד. בפיקוח הדוק של
שגרירות ישראל, הופנו הזרקורים לעבר
הניספח המסחרי הנוכחי שם, מיכאל רם.

.!--זה מיהר ושיגר לראשי הפדרציהך* פרשה נולדה אחרי מלחמת ששת הציונית מכתב חשאי (ראה תצו
1הימים, בגבור ההתלהבות בעם היהודי לום) ,בו כ תב:
בתפוצות. ראש־הממשלה המנוח לוי אשכול,
יזם אז את הוועידה הכלכלית היהודית
הגדולה, אליה זומנו כל מי שיש
לו כים בין היהודים.
בעקבות הוועידה, נוסדו מפעלים וחברות
רבות. אחת מהן היתה יטאטא —
ראשי־תיבות של ישראל סאוז־אפריקן
טרייר אטושיאסשן (אגודה למסחר ישר־אל—דרום־אפריקה).
הרוח
המייסדת של יטאטא היתד. ממשלת
ישראל, אולם הבעלים בדרום־אפריקה היו
ראשי הפדרציה שם, ובעיקר זלמן ליבגוט
ואיל־הכספים אהרון סירל — שהקים

קיבלתי זה עתה את מכתבך הסודי
מה־ 30 ליוני, אודות יטאטא. למרבית הצער׳
אירע דבר מכוער מאוד, וסכום כסף
נכבד — כ־ 25 אלף ראנד — התגלה כחסר.
אשר ל״איש״ מהקונסוליה המעורב בפרשה
— מובן מאליו שאין זה אני או
מישהו אחר מהצוות הנוכחי. מבלי להזכיר
שמות, בטוחני שתבין.
הפדרציה הציונית ויוזמי הקמתה של
יטאטא תבעו ממנו להחזיר את הכסף —
אם אינו רוצה שתוגש נגדו תביעה משפטית.
אולם איש אינו מעוניין לשלחו
לכלא, והכול שומרים על העניין בסוד.

משקיע פורל
מי גנב את הכסף?
אשר ליבגוט, נשאל על־כך בביקורו בישראל
— והשיב כי אינו יודע פרטים,
אך בקרוב ״הכול יסתדר.״
ואילו דובר משרד-החוץ, שנשאל מדוע
השתיק המשרד פרשה פלילית, לא דיווח
עליה למשטרה — השיב :״אין תגובה.״
לעומתו, הגיב במרירות — גם אם
בלא שם — עובד המשרד בירושלים
שטיפל בפרשה:
״כאשר פקיד קטן בעמידר מקבל שוחד
או מועל בכספים — כאשר עובד דואר
מועל בתפקידו וגונב 100ל״י — מוסרת
העיתונות כל יום על העונשים המוטלים
על פשעים אלה. אולם קורה כאשר מנהל
כללי של חברה, שהוקמה ביוזמת ממשלת-
ישראל, מועל בתפקידו במאות אלפי ל״י
— כאשר במעילה מעורב גם פקיד
בכיר בשגרירות־ישראל בדרום־אפריקה —
משתיקים את הפרשה, מטשטשים אותה —
ומחזירים את כספי המעילה מכיסו של
משלם המיסים הישראלי.

(המשך מעמוד )15
אנחנו לא סטליניסטים, אבל הקמנו
ועדת חקירה. דיברנו עם הרבה אנשים
שישבו בבתי־סוהר והכירו אד
תו ואז החלטנו להוציא אותו מהארגון.
למרות שהיו לנו הוכחות מליאות נגדו
לא קראנו לו ולא הודענו לו על כך. עשינו
כאילו אנחנו מתפרקים. העמדנו פנים שהחזית
האדומה מתפרקת על רקע מריבות
אישיות. הוא ראה שהקרקע בוערת תחת
רגליו והסתלק. אז נבחד במקומו דני ורד.
העולם הזה: מתי נפגשת עם אודי ודני
בפעם האחרונה?
גימל: הייתי עימם כל הזמן בקשר.
שבוע לפני שנעצר בא אלי אודי
לדון בהוצאת גליון מיספר 4של
החזית, אחרי חצי שנה של אי־פעילות.
הגליון היה צריך לצאת שבוע אחדי שנעצרו.
חילוקי הדיעות שלנו היו כאמור
בעניינים טאקטיים. אודי היה הרפתקן.
הוא רצה שניזום פעולות פרובוקטיביות:
שנביא למצב שתהיה אלימות מצד השלטונות
ואז נוכל להגיב באלימות, ואת זה
ננצל מבחינה טאקטית לטובתנו.
העולם הזה: האם דיברתם על קשר
עם ארגונים פלסטיניים?
ג׳ מל: היינו בעד קשר עם ארגונים
קומוניסטיים מהפכניים בעולם הערבי. הכוונה
היתד. לקשר אידיאולוגי ופוליטי.
התכוונו ששיתוף הפעולה יהיה כזה כמו
בהפגנות על נושאים משותפים. שהם יפגינו
נגד מלחמת ויאט־נאם בביירות ואנחנו
באותו יום נפגין בתל־אביב. רצינו
שהם יצעקו בסוריה :״תחי הברית המהפכנית
בישראל!״ ושאנחנו נצעק בתל־אביב
:״תחי הברית המהפכנית בסוריה!״
רצינו שידעו במדינות ערב שיש מהפכנים
קומוניסטים בישראל.
העולם הזה: מה היתה עמדתכם לשל־טון
הבעת בטוריה 7
גימל: מכל המשטרים הערבים תקפנו
במיוחד את סוריה בגלל המשטר הרקוב
שלה, הרודף את השמאל ורוצח קומוניסטים.
לכן אנחנו לא מאמינים שאודי
ודני יכלו לשתף פעולה עם משטר הרוצח
קומוניסטים ובעלי דיעות מתקדמות. בש בילנו
זה זעזוע. זד, צעד אחד אחורה.
העולם הזה ז האס ייתכן שאהוד ודני
שינו את השקפותיהם?
ג׳מל: אינני מאמין בכך. יכול להיות
שחל שינוי בהתנהגותם, אבל אינני מאמין
שהם שינו את דיעותיהם. אנחנו לא מזדהים
עמם אם עשו מה שמיחסים להם —
אבל אנחנו מתיצבים לצידם כדי שיקבלו
סעד משפטי. אם אומנם עשו את הדברים
שהם נאשמים בהם, זה נוגד את
השקפותינו.
העולם הזה: האם אתם מאמינים
שהם חפים מפשע?
גימל: יש דבר מוזר בכל הפרשה.
כאשר תופסים מרגלים של איזו מדינה,
אז המדינה שהם ריגלו בשבילה שותקת,
אם אינה מכחישה שעבדו בשבילה. וכאן
קרה משהו מוזר: הסורים פתאום מאשרים
בגלוי ובפומבי שהם היו סרגלים
לעבוד בשביעבורם.
מי יסכים
לם אם הם ממהרים לאשר את זה
כל כך בגלוי? אז יש כאן משהו לא
בסדר. מה פתאום הסורים צועקים: כן,
הם היו מרגלים שלנו, כשהם צריכים בעצם
לשתוק?
העולם הזה: האם אתה וחבריך נח־קרתם
על קשריכם עם אודי ודני?
גימל: שום דבר. איש לא חקר אותנו.
אף אחד מאיתנו לא נחקר ולא נעצר. אני
יודע ששמו לי מכשיר הקלטה בבית, אבל
איני מנתק אותו. אין לי מה להסתיר.
שישמעו כל דבר. אבל מאיימים עלינו.
העולם הזה ז איך מאיימים? מי
מאיים?
גימל: באמצעות העתונות. כותבים כל
הזמן שיתכן שיעצרו עוד שני יהודים.
אני יודע שהכוונה היא אלי. רומזים לי
שיעצרו אותי אם ימצאו לנכון.
העולם הזה: אם יתברר במשפט שהחשדות.נגד
אודי ודני התאמתו, מה תהיה
דעתך עליהם?
ג ׳ מל: אני אראה בכך מעשה הרפתקני
הפוגע מאוד בסוציאליזם, כעמלים
היהודים והערבים. לא אבין איך קומוניסטים
בעלי השקפה מרכסיסטית־לני־ניסטית
אמיתית יכלו לרצות לפגוע בקהילה
שהם חלק ממנה בתור מהפכנים שמא לניים
ולגרום לחיסולה הפיזי. אנחנו נגד
כל צורה של רצח אזרחים חפים מפשע.
העולם הזה ׳ מה בקשר למהפכה המי
זויינת שאתם מטיפים לה?
ג׳מל: זה לא רצח אזרחים. זה שימוש
בכוח נגד המימסד הבורגני בצורה מאורגנת
כל זמן שהמימסד מתנגד. ברגע שיפסיק
את ההתנגדות שלו לא יהיה צורך
יותר בכוח.

זוהי חינהניה בת ה־ 18 מחולון שבית־המשבם ון אותה
ל־ 15 שמת מאסו באשמת וצח סאדיסטי
^ לסי חוץ, נראית הצעירה השחרחו־רת
כחתיכה רגילה בת : 18 נאה, חסונה׳
בעלת שיער משתפל על כתפיה.
ורק כאשר אתה יודע כי זוהי הרוצחת
הנוראה, שביצעה את אחד ממעשי־הרצח
המזעזעים ביותר שאירעו אי־פעם בישראל
— אחה חוזר ומשליך בה מבט נוסף.
אז, אתה מגלה לפתע, שיש משהו מיוחד
בפרצוף הנאה, הצעיר.
משהו — מת כאילו, באחד ממישורי-
ההבעה המקובלים בפרצוף־אנוש.
כאילו טבע בה מלאך־המוות את חותמו
הסודי, הסמוי.
בגיל ,17 מתכננות צעירות, בדרך כלל,
פגישות־אהבים. הרוצחת״ ,באותו גיל,

שד התיכנון האימתני:
יום הרצח היה יום בי, ה־ .17.5.71 בשבת
שקדמה לאותו יום, ביקרתי אצל עזרא.
הוא אמר לי שיש לחסל את מרקו.
תחילה הציע לרצחו באקדח שיתן לי.
סירבתי, והוא איים עלי שיהרוג אותי
ויזיק לכל משפחתי.
עמדתי על שלי ולא הסכמתי, כי לא
היה לי האומץ. אז הציע עזרא תוכנית.
אחרת, לפיה יש לקבור את מרקו בתולות
ליד בית־דודו בגבעת חולון.
על־מנת להביא את מרקו לשם, הציע
עזרא שאני אפתה את מרקו לבוא לחולות
כדי לקיים איתיו יחסי־מין — דבר שלא
הסכמתי לעשותו לפני כן. כן היינו צרי־

הסם

הסאויסם־ת
תיכננה — יחד עם ידידה, קצב בשם עזרא
ענטר 20 לרצוח בדם קר את מחזרה,
מרקו סעדה.
סתם כך, ללא סיבה מיוחדת — מלבד
העובדה שחיזוריו של מרקו הרגיזו קצת
את הקצב.
תיכנזן הרצח היה מזעזע אולי לא פחות
מהרצח עצמו:
קר, מחושב לפירטי־פרטים. ויחד עם
זאת — סתמי, כאילו נעשה אגב־אורחא.
כאילו מדובר היה בתיכנון פיקניק לשבת.

סיפרה הרוצחת עצמה, כאשר
נתפסה על־ידי המשטרה -חצי
שנה לאחר הרצח -כיצד התס־
) שמה נאסר לפירסום על־ידי בית־המשפט,
בהיותה קטינה.

שותו לרצח

חולוני, היה שותפה של הרוצחת, גילה
את הסוד הנורא לחבר, זכה במאסר־עולם.

כים, לפי: תוכנית זו, להביא לשם דברי
אוכל, ולהכניס בהם סם, על־מנת להרעיל
את מרקו.
עוד תיכננו לבקש ממרקו שיכתוב לי
מכתב פרידה, בו הוא מודיע לי כי הוא
בורח מבית הוריו, ושיביא איתו את תיק
העבודה שלו, שבו הוא מחזיק את תעודותיו.
כל זאת, כדי שאם ייעלם סרקו, ייראה
הדבר אמיתי.
כן סיכמנו כי לפני המיפגש הגורלי הזה,
נכין במקום בור, ובו נקבור את מרקו
אחרי שיירצח. עזרא היה צריך להמתין
בקירבת מקום, לפני שאני ומרקו נגיע.
עד כאן, סיפורה של הרוצחת.

ניגש לחנ)ת מכולת קרובה. אך לא לפני
שנתן לאהובתו את כל המשכורת שקיבל
באותו יום — כ־ 700ל״י.
כשחזר מרקו עם שני בקבוקי ה־עראק,
הדריכה אותו אהובתו למקום
מותו. הם התיישבו על גבעת האהבה, והיא
פתחה את שני הבקבוקים הגדולים. מרקו
שאל, מבודח, אם היא רוצה לשכר אותו.
״זה יוסיף למצב־הרוח הטוב,״ ענתה בחיוך
:״כל גבר מסוגל לחסל בקבוק כזה.
מה, אתה לא גבר ז״

חני ק ה
בחולצה
* * רקד הוכיח שהוא גבר. כשמדי פעם
הפסיק ללגום, עודדה אותו הרוצחת
להוסיף לשתות.
כל אותו זמן, הסתתר הקצב מאחורי
תלולית חול, במרחק כחמישה מטרים.
הרוצחת הרימה את ידה כסימן מוסכם.
עזרא התקרב בזהירות כדי לבדוק את ה מצב.
כשראה שמרקו אינו מגיב לדברי
הרוצחת, ביקש ממנה להפוך את מרקו על
בטנו. הצעירה השיבה שאין לה כוח, והוא
עשה זאת בעצמו.
לבקשת עזרא, הפשיטה הרוצחת את
חולצתו של מרקו. עזרא לקח את החולצה,
גילגל אותה לחבל ,״כדי שתתאים למטרה,״
וביקש את שותפתו להרים את ראשו
של מרקו. אז, השחיל את החולצה מתחת
לצווארו של מרקו, התיישב על גבו, סובב
את פניו אל תוך החול, משך את קצות
החולצה, וכך חנק את מרקו עד שחישב
שהוא מת. .
לאחר מכן, גילגלו שני הרוצחים את הקורבן
במידרון — ישר אל תוך הבור ש הכינו
מראש. עזרא הלך והביא את־חפירה,
כיסה את הבור בחול, הדליק פנס־בים כדי
לבדוק את השטח, לקח ישני שיחים, תקע
אותם מעל הקבר.
אחר, אספו את הבקבוקים ושאר החם־

שחיטה
מו קדמת
ך• כיצוע הנורא פעל בהתאם לתוכ-
} 1נית. עוד באותו יום נפגשה הרוצחת
עם מרקו, סיפרה לו כי אביה מתנגד
לכך שתצא איתו, ולכן עליהם לגרום לאביה
לחשוב כאילו נפרדו .״
לשם כך, על מרקו לכתוב״ לה מכתב
פרידה, אותו תוכל להראות בבית. אולם
במציאות היא לא תיפרד ממנו, אלא ל־היפך
— תיפגש איתו בחולות ותשכב
איתו.
מרקו, כפי שסיפרה הרוצחת ,״קפץ על
המציאה והסכים לכל הרעיון,״ והיא
המשיכה והסבירה לו שעליו להביא איתו
את מעילו, שישמש במקום שמיכה, ואת
תיקו, עם מגבת וכלי־רחצה ,״כדי שירגישו
ממש שהוא בורח מן הבית.״
כן ביקשה ממנו להביא שני בקבוקי
עראק. זאת, משום שעזרא הודיע לה, ברגע
האחרון שלא השיג את הסם, ויש על
כן לשכר את מרקו בעראק.
הקורבן התמים הסכים לכל, וקבע להיפגש
עם מותו ביום שני בשעה שש.
למחרת, נפגשה הרוצחת עם עזרא ליד
ביתו. הם ניגשו לגבעת חולון עם את־חפירה,
סרו לגבעה מכוסה שיחים, היורדת
מן הכביש במידרון תלול, ובתחתית ה מדרון
חפרו בור — בדיוק כפי שתיכננו.
למחרת, תפסו כלב בשם ספוסי, של
שכן. הם לקחו את הכלב למקום שבו כרו
את הבור, והרוצחת שחטה אותו בסכין
שהביא עזרא. המטרה: אחרי הרצח, ל הניח
את נבלת הכלב על הקבר, כך ש־סרחון
הנבלה יבריח סקרנים.
הרצח עצמו החל בשעה שש בערב,
כמתוכנן. מרקו הופיע לבוש מעיל קורדורי
בצבע בז׳ .בידיו היו תיק העבודה השחור
שלו, עם שקית ניילון ובה בקבוק קטן
עראק וצנצנת זיתים. הרוצחת אמרה לו
שבקבוק העראק הקטן לא יספיק לשניהם,
ביקשה ממנו לגשת לקנות עוד שני בקבוקי
עראק גדולים. מרקו התפלא לשם מה נחוץ
כל־כך הרבה עראק, אך השתכנע מהר.

לה, כלפי חוץ. רק בדיקה פסיכולוגית
גילתה את הנטיות הסאדיסטיות שלה.

ט 11 1

11 ^ 1 ^ 11
שעבד במיפעל תדיראן המקומי, התאהב
בשכנתו החתיכה, נרצח על־ידה באכזריות.
צים שהביאו למקום סרקו והרוצחת —
התיק, המגבת, בקבוקי העראק, הצנצנות
— ניפצו את הבקבוקים, שרפו את המגבת
והניידות, הטמינו דברי האוכל בחול.
אז, ניגשו לבית־דודתו של עזרא, בסמוך,
ובילו בניחותא את הערב מול הטלוויזיה.

הרוצחת, וגם הרוצח היו שני
צעירים חולוניים רגילים, שהכירו יחדיו
מילדותם בשכונת מגוריהם. הקורבן,
צעיר מקומי גם הוא, היה בחור טוב־לב,
שבגלל נכונותו הרבה לעזור לכולם זכה
בתואר פרייר. הוא התאהב כרוצחת, ביזבז
עליה את כל כספו.
מה גרם למשולש היומיומי, השיגרתי
הזה — להתפוצץ למעשה־רצח כה מזעזע?
את התשובה אפשר למצוא רק באישיו תם
של שני הרוצחים. חקירה רפואית,
לאחר מעצרם. גילתה את האמת מאחורי
החזות הנורמלית. החקירה גילתה כי הרוצחת
•היתה בעלת אינטליגנציה למעלה
ממוצעת, בפיה עברית שוטפת ורהוטה, וכושר
התבטאות מצויין. הרוצח היה פרימי טיבי,
בעל אינטליגנציה ירודה, אך ערמו־

מגיל צעיר ביותר, גילתה הרוצחת קווים
סדיסטיים ושתלטניים, שהלכו והתפתחו

במשך השנים. כיום, בולטים באישיותה
קווים. תוקפניים — ובעיקר חוסר בלמים
.מוסריים. אפשר אפילו להניח שהמושג
מוסר איננו קיים אצלה. גם הסיפור הקלאסי,
של השפעה שלילית מגורמים
חיצוניים עליה — לא היה קיים במקרה
זה. הפסיכולוגים קבעו כי חוסר־המוסר
והתוקפנות התפתחו אצלה באופן ספונטני,
מילדותה המוקדמת.
הרוצח לעומת זאת, היה מקדה קלאסי
של בית הרוס: בנו של אלכוהוליסט כרוני,
אשר עד גיל שנתיים היה מוזנח ועזוב,
עד שהוכנס למוסד, בו גדל עד גיל
שש. אז נשלח לבית־ספר, אך לא החזיק
מעמד אלא שנתיים. כיום הוא אנאלפבית.
כבר מגיל הגן, גילה הרוצח הפרעות
והתנהגות די קשות. הוא היה מגיב בתוקפנות
אימפולסיביות והתפרצויות־זעם ואלי מות,
תוך קשיי־ריסון עצמי.
וכאילו כל, זה לא הספיק — הוא היה
גם נרקומאן מגיל ! 13
ליקויים אלה היו חזקים מספיק, כדי
לנתץ את יצר הקיום העצמי: שני ה רוצי
חים לא הצליחו לשמור את סודם הנורא,
גילו אותו, כל אחד בנפרד, לידידים. כך
עלתה המשטרה על עקבותיהם.
אך ליקויים אלה לא הצילו אותם מתוצ אות
מעשיהם. השבוע, נשלח עזרא למאסר
עולם. הרוצחת, בגלל היותה קטינה, זכתה
רק ב־ 15 שנות מאסר.
בניכוי שליש אפשרי, היא עלולה לחזור
ולהסתובב חופשייה ברחובות, כעבור עשר
שנים בלבד.
כשכל אותם דחפים איומים, בנפשה המעוותת,
שואפים להתפרץ פעם נוספת.

1גו שהל היו ת 14׳ !0
(המשך מעמוד )18
פרברג, זד, הסוחר משו?! הפולנים שמכיר
אותך. היא רצתה שהוא יעיד נגדך אצל
גורן. אבל ליעק׳לה זה לא היה נעים. בכל
זאת הוא קצת חבר שלך. אז היא שימנה
אותו, והוא שידך אותה לאריה שטיינברג.
וזה הלך לגורן, ועשה את הנבלה!״
לגרשון קשה עדיין להשתחרר מפרשת
המישפט הראשון בבית־הדין הרבני ב־פתח־תקווה,
בו ביקשה חווה לנגר להכריז
על נישואיה לבורוקובסקי כבלתי-
תופסים בשל היותו גוי. הוא מספר :״באוזניים
שלי אני שמעתי שהרבי אומר
לה: את זונה. ואח שלה, שהיה יהודי
דתי מאוד מאוד, שאל אותה, איך את
יכולה להגיד שהוא גוי אחרי שהתחתנת
איתו?
״ 300 לירות היא רצתה לתת לי בשביל
ללכלך אותו. איך אני יכול להגיד שהוא
גוי — אם סיגריה בשבת הוא לא נותן
לי לעשן ז״ פונה גרשון לסובבים.
במדינה סטודנטים
במר. שונ ה
ה ס טו דנ ט מתנוון׳?-
סערת־רוחות פרצה באוגיברם יטת
תל־אביב, בעקבות הצבת
פס 7ש? תומרקץ בקמפוס
מחאות וקצף — היו התגובה הראשונה
בקרב הסטודנטים של אוניברסיטת
תל־אביב, על פיסלו החדש של יגאל תו-
מרקין .,התרחשות סביבתית. ההתנגדות
לתקיעת פסל הביטון והמתכת האולטרה־מודרני
ברחבת הדשא המרכזית של ה קמפוס
הגיעה, בין כמה, לתוכניות

באמת

עצרת היובד
25 שש
לחוס איקוית וביועם עצרת תפילה והזדהות,
בהשתתפות הארכיבישוף
יו סוף ראייה ומשלחות
מטעם הוועדים המקומיים
למען עקורי איקרית
ובירעם מכל הארץ,

תתקיים כיום שכת .23.12.72
נפגשים כאיקרית כשעה 11.00
לפנה״צ וככפר כירעם כשעה
2.00 אחה״צ. אזרחים שוחרי
חופש וצדק מוזמנים.

הוועד היוזם הארצי
למען עקורי
איקרית ובירעם

^ ין דבר, מרגיע דווקא בורוקוב-
סקי את השניים ,״עכשיו יבוא גורמן
ויספר על הבר־מיצוות שעשיתי לבנים
שלי, על השבתות ששמרתי, על הכל. נראה
את הפרצוף של גורן אחרי כל זה!״
״אני לא מבינה,״ קוטעת אותו אשתו
בהתרגשות ,״לספר עליו שהוא אוכל חזיר!
בעד שקר כזה, אם יש אלוהים בשמיים,
השטיינברג הזה היה צריך להיות באמת
מת, ולא רק במודעות בעיתונים *.הרי
בעלי לא אוכל כבר בשר שנים על שנים.
הקיבה שלו בקושי לוקחת קצת תפוחי-
אדמה מבושלים וכרוב. איך אנשים יכולים
להיות חיות כאלה ז״
גרשון, שחזר לפני חצי שנה מארבע
שנות עבודה בטחונית באבו־רודס, ומועסק
כיום כעובד חברת השמירה באיזור
ביטחוני חסוי, קם ממקומו בהתרגשות:
״כשיהיה המישפט, במהרה בימינו, נגד
הנבלה הגדולה שגורן עשה, אני מבטיח
שאני עולה אל השופט ואומר לו :״אדוני
גם אני גוי! בדיוק כמו בורוקובסקי!
אני לא מפחד מכלום. לא מגורן ולא מ־שמורן

״ב־ ,45 כשהייתי עוד בחיפה, קצין אחד
מהמישטרה שעבדתי איתו, בלסקי ימח־שמוי,
אמר לי גוי. הכנסתי אותו חודש
לבית־חולים. הנה! בידיים האלה! אחר
כך במישפט סיפרתי הכל לשופט. אמרתי
לו: אדוני, החתיכה שלקחו, להחזיר לא
יכולים, אז למה אני גוי ז
״השופט ביקש ממני סליחה, נתן פקודה
לבלסקי לתת לי גם סליחה.
״אני עושה אותו דבר עם גורן!״

״כאילו הרגתי
__ מי שהו״

ך -ורוקובסקי מנסה להרגיע את ידי-
^ דו הניסער :״עזוב את גורן. מה לי
ולגורן? אני לא צריד ממנו כלום. שילך
ל הוא נחנק, ומפנה את ראשו.
״ככה הוא כל היום, כבר ארבע שבועות
״,לוחשת אשתו ,״חודש שלא מפסיק
לבכות.״ ובבת־אחת היא מרימה את קולה
לצעקה כמעט :״אני השונאה הכי גדולה
של הרב גורן! אני מקווה שישרף ויקבר
חיים, בשביל כל מה שהוא עושה לנו
יום־יום. חמישים שנה יהודי. שתי חתונות
ברבנות — יהודי. גט ברבנות — יהודי.
ועכשיו לפני הקבר, אחרי שכל החיים
שלו חי וסבל בישראל — גוי ! טפו
עלינו, היהודים, אם אלה הרבנים שלנו!״
יורקת היהודייה הכשרה רוזה בורוקוב*
סקי.
בשקט שמשתרר, ממלמל בורוקובסקי
אל הנקודה הרחוקה שמאחורי הקיר :״הם
נפלו עלי כאילו שהרגתי מישהו. כמו
חייה אני עכשיו, סגור כל היום מאחורי
התריסים. אף אחד לא רואה אותי, אף
אחד לא מביא עבודה 41 .שנה בארץ,
שמונה ימים לפני חנוכה באתי, ואיפה
אני עכשיו? חי מביטוח־לאומי.
״רק לבכות כל. היום׳ זה מה שנשאר

* בידיעות אחרונות ( )24.11.72בידיעה
על פרשת הממזרים, פורסם כאילו
אריה שטיינברג נפטר. בתגובה, איים
שטיינברג בנקיטת אמצעים נגד ממיתיו
בלא־ עת.

להפריע לעבודה. אחרים ביקשו להוציא
צו על־תנאי להפסקת העבודה. והיו
כאלה שפנו בתחינה לאיש, שהחליט על
הצבת הפסל בקמפוס — ראשון מבין שלושה,
שיפארו את קריית האוניברסיטה.
האיש הוא הפרופסור משה (״הפרופסור
החטוף״) לזר, העומד בראש הוועדה לקישוט
האוניברסיטה.
תופעה אחרת. כיום, משתהה כל
העובר ליד הפסל החדש. משתהה ומגיב.
בחיוך ובשלילה. על הרוב — בשלילה.
השלילה מתייחסת גם ל תופע ה א חר ת :
״האם יש חזקה למר תומרקין — בעוד
פסלים אחרים נידחו, כאשר הציעו להציב
מיצירותיהם בחצר המוסד?״ שואלים סטודנטים
המעורים׳ בנושא .״שמותיהם של
אמנים כמו דנציגר, בזם, שטולנדר, ליפשיץ
ואחרים — אינם מוכרים לפרופסור
לזר. משום מה, הוא העדיף את יצירתו
של תומרקין. והיה גם הפוסק היחיד.״
אדריכלי הנוף, צור ויהלום שנתבקשו
להביע דעתם בנושא, טענו כי התוצאה
של הצבת הפסל איננה אלא ״הרס של
הסביבה, הנימוס, ההגינות והאתיקה המקצועית.
יש לחייב את האחראים להק מת
הפסל, לשתף בהחלטות לשינוי פני
האוניברסיטה גם את הארכיטקט דן איתן,
שנטל חלק בתיכנון המיבנים.״
צל בנוף. האמן עצמו הגיב :״הפסל
נועד להטיל צל, ולשמש מקום מושב וריכוז
על הדשא. כך שהמבט על החתיכות
היושבות והחולפות, ממיפלסים שונים,
יהיה מעניין הרבה יותר.״
אשר למידת הבנת הסטודנטים, אשר מתחו
ביקורת על הצבת האובייקט במרכז
הדשא, אמר תומרקין :״אנו חיים בחברה
אגואיסטית, קרתנית, בעלת עקרונות
חסרי־אחיזה במציאות. האמן מבטא צורות.
חירות קיימת — אבל לא סומכים
על האמן. איני דורש מהם הרבה הבנה —
רק קרדיט. במה הם שונים בעצם מן
החנווני שממול?״
המולס הזה 1842

׳ במדינה
דיעות
המב לג ר. מעדדכד
הסגגה של יושר
אינטלקטואלי לדוגמה
מצד מזס״ל ההסתדרות
ההתקפות החריפות גרמו נחת־רוח לכל
מתנגדי מפלגת השלטון :
״שינוי המשטר בישראל — זאת הכוונה.
״קיימת אצלנו לא רק התעשרות קלה,
אלא גם כבדה. איננו מקיימים חברה של
צדק סוציאלי. אנחנו בתהליך בלתי־־פוסק
של קיטוב סוציאלי גובר בין השכבות.
״כיום יש לעשרון אחד 24 אחוז מההכנסה
הלאומית — ולעשרון האחרון יש רק
4אחוזים 250 ,200 .אלף נפש חיים בעוני,
בתת־דיור, בתת־השכלה. לעומת זאת- 10 ,
51 אחוז מהאוכלוסיה — חיים בניוון של
עושר והכנסות מופלגות.
״בני הפועלים בישראל כיום, אינם יכולים
להגיע להשכלה גבוהה. זאת אפליה.״
כן — אכל ...הציטוטים האלה לא
נלקחו מתוך מצע אופוזיציוני, וגם לא
מתוך מחקריו של פרופסור מרדן באוניברסיטה
ישראלית. אלה הם דבריו של
מזכיר ההסתדרות, מראשי המפלגה השלטת
בארץ. מחלקת האירגון של ההסתדרות
דאגה להפיץ השבוע את דבריו אלה בין
חברי הוועד־הפועל, עיתונאים וח״כים.
ליצחק בן־אהרון מערכת מושגים וער כים
משלו. על השאלה המתעוררת מאליה,
שאולי הוא הבר במפלגה הלא־נכונה, וכיצד
יתכן שמי שאומר דברים כאלה — מייצג
את המפלגה השלטת בתפקיד כה חשוב
— ענה בן־אהרון:
״אני אצביע בעד הממשלה הזאת תמיד,
ובכל המצבים. לא קשה לי לתת בה אמון.

כים מרירים בקרב דיילי החברה. לאלה
לא היה כל ספק מדוע ניתלת אל־ על ב־תירוץ
הקלוש הזה כדי לשתק את החברה.הסיבה האמיתית היא הידידה הדרסטית
במספר הנוסעים בחברה. בשבוע שעבר
ביטלה אל־על מיספר טיסות קבועות
בלוח הזמנים שלה. ביום שני שעבר
עמדו שני מטוסי ג׳אמבו בש דה
ולא יצאו לטיסות וזאת למרות ש־אל־על
מצהירה בלוח הזמנים כי כל יום
יוצא ג׳אמבו לניו־יורק. פרט לביטול טיסות,
החלה לאחרונה החברה לשלוח מטוסי
707 במקום הג׳אמבו היכול להכיל מיספר
גדול פי שלוש של נוסעים מאשר ה־.707
הירידה הדראסטית במספר הנוסעים
נעוצה בהנהלת החברה. מזה שנתיים מתריעים
רבים על השרות הגדוע בחברה, המבריח
ממנה נוסעים. אולם הנהלת החברה,
שסונוודה נוכח הזרם הגואה של
נוסעים שבאו ארצה בשנים האחרונות, לא
עשתה דבר לשיפור השירות.
שירות גרוע אינו נותן תוצאות מיידיות,
אולם הוא הורס בביטחון את עתידה של
החברה.
אין פיקוח. השירות הגרוע אינו נובע
מאופיים היהודי של הדיילים או חוצפתם
הצברית. הסיבה היא אחרת לגמרי. בדרך
כלל יש בכל מטוס דייל ראשי המפקח על
עבודת הדיילים, מדווח על שירות גדוע.
מזה שנה וחצי מסרבים הדיילים הראשיים
למלא תפקידי פיקוח בגלל סיכסוך שכר
עם ההנהלה. התוצאה: הדיילים יודעים כי
אין כל פיקוח ואין צורך במשמעת, מזלזלים
בנוסעים. אל על חסכה כמה עשרות
אלפי לירות תוספת שכר לדיילים, אך
גרמה להריסת שמה הטוב בין הנוסעים.
סיבה נוספת לשירות הגרוע הם נסיו-
נות הנהלת אל על לשבור את ועד הדיילים.
לשם כך נהגה החברה לערוך כל
שנה קורסים לדיילים, להטיסם בעונה רד

תמונת השבוע

משפחה ערכית זו. היושבת דיר כיתה ההרוס רשמה עד גגו המט שד
הכית את הסיסמה ״למען השדום״ כעכרית וערכית. אדא שדהרם
כיתה שד משפחת מחמוד מוסטפה סבאע כמג׳דד כרום דא היה כד קשר
דעניין השדום. מחמוד כנה את כיתו דדא רשיון כקירכה יתירה דכביש
עכו— צפת העוכר דרך כפרו. דמרות כד האזהרות וההתראות כי כניית
הכית תפריע דהרחכת הכביש המיועדת, דא שמע מחמוד דאזהרות.
כאשר השדים מחמוד את כניית הווידה כת שתי הקומות וששת
החדרים הופיע כוח משטרה, שבעזרת דחפור הרס את הכית שניבנה
דדא רשיון, דמרות נסיונות ההפרעה שד כני משפחתו שד מחמוד.
אני מניח שיש מחלוקת לגבי המדיניות
שלנו בבית הזה, אבל זאת מדיניות המפל גה
— עד שהמפלגה לא תחליט אחרת.״
תעופה הכלי תלוי 3טי 3ה שירות
הפסד־אמון מצטבר
ב״אד״עד״ גורם דהפסרים נכונותה הנלהבת של הנהלת אל־על
להפסיק את פעולת החברה בגלל מה שקרוי
בפיה השביתה האיטלקית (שביתת האטה)
של עובדי התחזוקה, עוררה השבוע חיו־

בוערת, לפטרם, ולקבלם שוב כעבור שנה.
על ידי כך נוצר מעמד של דיילים לא
קבועים התלויים בחברה ויכולים לשמש
נשק נגד הוועד החזק.
רק לפני שלושה חודשים נאלצה אל על
לקבל את האולטימטום של ועד הדיילים,
שתבע כי כל דייל המתקבל לעבודה יעבוד
קורס דיילים מחדש. הדבר ימנע מן החברה
לפטר כל שנה את דייליה, וכך
יישמרו בה דיילים בעלי נסיון.
המדיניות קצרת הרואי של ההנהלה פגמה
בשמה של החברה בין הנוסעים, והתוצאות
מורגשות עתה. כדי לכסות על
המשבר מנצלת החברה את הסיכסוך עם
עובדי התחזוקה, תזקוף את ההפסדים ל חובתם.

!מאוזן
ז )1עיר בדרום הארץ )5 .מוש בה
הולנדית באמריקה הדרומית )9 .סוג,
מין )10 .עוף טורף )12 .בן משפחה)13 .
דמון )14 .אדון )16 .כיצד )17 .ניצול סדום.
)19 קוסם )20 .אל מצרי עתיק )21 .תורת
הדם )24 .תואר כבוד אנגלי )25 .אביזר
הקשור לכתיבה, שהשימוש בו פוחת והולך
)26 .עולם )27 .ללא חפזון )29 .מידה
רעה )33 .כעם )35 .בן צאן )36 .שוד,
גזל )38 .כהן גדול )40 .מזמר )41 .כושר
טכני גדול, שליטה מלאה בביצוע אמנותי.
)42 נכרי )43 .בגדי משרה מיוחדים, תלבושת
חגיגית )44 .נהר ברוסיה )45 .בעל חי
אטי )47 .איש העושה מעשים אסורים.
)50 עונה בשנה )52 .מצוררי ישראל)54 .
שר ותיק )56 .הסמל הבלתי הולם של
דואר ישראל )57 .נשמה — לפי האמונה
המצרית העתיקה )59 .שגריר מיועד)62 .
חיה טורפת )63 .נמצא )64 .יין אפריטיץ
שמוצאו בספרד )65 .מאפה לשבת ולחג.
)66 משמש למאוד )67 .אחד השבטים)69 .
מין מנעול )70 .מילת ברירה )71 .כלי
אכילה )73 .תוצר חלב הפופולרי בבלקנים.

)74 סוס עקוד — בן כלאיים של זברה
וסוסה.
מאונך )1 :כלי נשק אוסטרלי מקורי.
)2סוד )3 .צוק )4 .אסלה, סיר לילה)5 .
תבלין מזרחי חריף )6 .אביון )7 .מצבה.
)8כאב ראש חריף )11 .ההיפך מחובה.
)12 חודש עברי )15 .ידיד )16 .דבר נכון,
ישר )18 .קליע מונחה )19 .תשלום לרשות.
)21 השקיט )22 .חומר וולקני )23 .קריאת
שמחה )25 .גדוד רומי, עשירית לגיון.
)28 קיבוץ דתי בעמק בית־שאן )30 .אחד
היסודות לפי האמונה הפרסית העתיקה.
)31 מכשיר השקיה )32 .שבלול )34 .מאכל
שמקורו בשמים )36 .אטום אזנים )37 .דבר
סתר )38 .מלה המורה על המשרת זמן או
פעולה )39 .תירוש )42 .״יש דברים ב
)46 מילת בקשה )47 .מנהג יפני הרסני.
)48 אתמול בערב )49 .כת חסידית)50 .
מתכת רכה )51 .מנהיג אלג׳ירי שנרצח.
)53 בהרת קיץ )54 .סוכך, אבאז׳ור)55 .
מילא, שיהיה )56 .מדבר )58 .בלעדיה אין
עשן )60 .ארנק )61 .עקום, לא ישר)62 .
נתל בצפון הארץ )67 .תקרה )68 .תו נגינה
)71 .שדה מרעה )72 .נהר באיטליה.

חשבע $4 2ו
זוהי חידה חשבונית. בל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

3 9 3 = 3 2 3
5 9 3
9 8 8 =3 5 1

יועלה על סדר-היום. לריפך, אופוזיציה צריכה לדחש
תמיד, שעניין חשוב — והרי אין עניין חשוב יותר מזה !
— יועלה על סדר־היום של הכנסת.
אני מסכים במידה רבה לתוכן דבריו של חבר־הכנסת
אביזוהר, והיותי מצביע בלי הסתייגות לדיון על דבריו —
לולא באו דבריו של שר־ד,ביטחון. אמנם, הוא לא היה
חופשי היום להביע דיעה משלו. אבל צלילי דעתו התנגנו
במה שהוא קרא ״נתונים״ .לפיכך לא היתה ברירה אלא
להימנע מהצבעה.
ארשה לעצמי להוסיף כמה מלים. חבר־הכנסת בגין
פנה ישר אל חבר־הכנסת אביזוהר, ושאל היכן היתה אי־פעם
דוגמה שעם הסכים מרצונו לחלוקת מולדתו.

אני מרשה לעצמי לפנות ישר אליך, חכר־הכנסת
כגין, ולשאול: היכן היתה אי־פעם
דוגמה לכך ששני לאומים טוענים לארץ אחת,
ושלשניהם זכויות לגיטימיות היסטוריות ע־ליה?
נכון,
לסיפוח הגדה בידי המלך עבדאללה הסכימו
רק שתי מדינות. הסיפוח הזה לא היה מעולם חוקי.

אכל מיומו של העם הערכי הפלסטיני, ה חי
כארץ הזאת 1,600 שנה — זוהי עוכדח
שאינה טעונה אישור מצד שום מדינה.
זוהי עובדה היסטורית.
השאלה העומדת לפנינו אינה אם יש לנו זכויות על
ארץ זו בשלמותה.

13־ 11 בדצמבר 1972

נגד ציידי
המכש פו ת!
מן הרגע שבו פורסמו הידיעות הראשונות על מעצר
הצעירים החשודים בהשתתפות ברשת ריגול וחבלה,
חיכינו להתקפתם של ציידי־המכשפות המיקצועיים.
ואבן, ח״כ שמואל תמיר קיבל על עצמו את המשימה,
ופתח בהתקפת״מחץ על כל מחנה־השלום,
ממפ״ם ועד שי״ח, כאילו הוא אחראי לתופעות החורגות.
כרגיל,
נפל עלינו להשמיע בפה מלא את התשובה.
עשינו זאת בהזדמנות הראשונה — אגב דיון באורך-
השירות של חיילי צה״ל :

אני עונה על זה כהיום. יש לנו זכות על
ארץ־ישראל כולה.
השאלה היא אם רק לנו יש זכות על ארץ־ישראל
כולה.

אדרי אכנרי ז קשר, היה לקבוע איך להצביע על
הצעד, זו. אין אופוזיציה היכולה להתנגד שעניין כלשהו

הצורה היחידה שבה הזכויות הלגטימיות יכולות לבוא
לידי הגשמתן, בצורה שתבטיח את ביטחוננו, במקום
לסכן את ביטחוננו, היא זו: שתקום בשטחים אלה
מדינה לאומית של העם הפלסטיני, בשותפות עם ירדן
או בלי שותפות עם ירדן, כרצונו. תקום ברית! ידידות

במיקרה זה יש רק שתי אפשרויות, אם לא נחשוב על
השמדה לגירוש, ואני מאמין שאין אדם, בבית הזה
לפחות, הדוגל בכד.

או שעם אחד יחיה תחת •טילטונו של ה עם
השני — כפי שמציע חכר־הכנסת כגין —
או שהארץ תחולק כין שני העמים — תוך
תיקווה שבעזרת הסדרים מיוחדים ביניהן
תקויים האחדות הכסיסית של הארץ הזאת.
אוסיף בסוגריים: אל נשכח, שגם החלטת האומות
המאוחדות המקורית, מנובמבר ,1947 אשר חילקה את

התפרצ תי
יום לפני כן נערך וזחשבון שלנו עם גח״ל על מישור
אחר — והדבר דרש ממני התאפקות עילאית.
היה זה מושב־אבל של הכנסת לזכר קדיש לוז
ז״ל. אחרי שהספידו ידידו, חיים גבתי, בשם סיעתו,
ניתנה רשות-הדיבור לח״כ יוסף סרלין מגח״ל, להספידו
בשם הכנסת כולה.
סרלין עשה מעשה שלא ייעשה: הוא הפך את
נאומו לשופר-תעמולה מיפלגתי מובהק, ותיאר את
לוז המתון, יונת היונים, כחסיד ארץ־ישראל השלמה.
בקושי רב התאפקתי מלחתפרץ ולשבש את המעמד
הממלכתי( .לאחר מכן נודע לי כי גם בנו של קדיש
לוז, שנכח ביציע, התאפק רק בקושי מלחתפרץ).
מייד עם תום המעמד, שיגרתי את המכתב הבא
ליו״ר הכנסת, ישראל ישעיהו :

״אני מצטער מקרב לב על כי הנני נאלץ להביע בפניך
מחאה חריפה על נאום־ההספד שנשא ח״כ יוסף סרלין
בישיבת האבל לזכר קדיש לוז ז״ל,
״אני מניח שלח״כ סרלין ניתנה הזכות לשאת דברים
במעמד ממלכתי זה,,כדי להביע את רחשי־הלב של הכנסת
כולה.
״תחת זאת ניצל ח״כ סרלין את המעמד כדי לשאת
נאום־תעמולה פוליטי מיפלגתי מובהק, בו ייחס למנוח
דיעות לא לו.
״אני מבקשך לדאוג לכך שייקבע כי בכל מעמד
ממלכתי בעתיד, כשחבר־כנסת יקבל את הזכות לנאום
בשם הכנסת, לא תחזור תופעה זו.״

לא נניח לכוחות לאומניים. המדכרים
גכוהה־גכוהה עד כיטחון המדינה, כעודם
מערערים את היסודות המוסריים והמעשיים
של כיטחון זה, לכרות תהום כין צה״ל וכין
מחנה־השלום. כרית־הדמים כין צכא־ההגנה
ותנועת־־השלום לא תופר על־ידי קכוצות־שו־דיים
מימין ומשמאל.

לעימות ישיר — ותרבותי, כרגיל — עם מנחם בגין
הגענו שעה קלה לאחר מכן.
מאיר אביזוהר, הפורש מע״מ, העלה הצעה לסדר״
היום: לדון במדיניות המדינה בשטחים המוחזקים.
הוא הפתיע את המליאה בנאום מתון ביותר, שבחלקו
היה קרוב מאוד לגישתנו.
על כך ענה שר-הביטחון בנאום ארון, מלא ״נתונים״
.נראה שגולדה מאיר אסרה עליו להשמיע בהזדמנות
זו את דיעותיו הפרטיות, אן הן ביצבצו בנאומו.
מנחם
בגין נמנע מהצבעה, כדי להסביר את דרי שתו
למנוע ״חלוקה מחדש של ארץ־ישראל״ ,ותוך
כדי כך פנה בשאלות ריטוריות אל אביזוהר.
אחריו בא תורנו לנמק את הימנעותנו מהצבעה.
ניצלנו זאת לפולמוס עם בגין :

הכעייה היא שקיימים שני לאומים, והלאום
האחד לעולם לא יחיה כשלום עם השני,
אם זה לא יכיר כזכויותיו הלאומיות הלגיטי
מיות.

איר לא

מאז ומעולם הצטיינה תנועת־השלום הישראלית, אולי
יותר מכל מחנה אחר בישראל, בהבנת צורכי־הביטחון
האמיתיים של המדינה. מתוכה יצאו מיטב החיילים הקר ביים,
מתנדבי כל היחידות המובחרות, לא רק טוראים
אלא גם מפקדים ואלופים,
אנו רוצים בשלום שיבטיח את קיום המדינה, ביטחונה,
שיגשוגה ושלמותה המוסרית, וברור לכולנו כי פוח־מגן
איתן, יעיל ומוסרי הוא מרכיב חיוני של המאמץ להשגת
השלום ולקיום השלום אחרי שיושג.

ח״ס פגין

אדוני היושב־ראש, דובר היום הרבה על ״הבעייה
הדמוגרפית״ .אין בעייה דמוגרפית. המלים ״בעייה דמוגרפית״
הן סילוף הבעייד, האמיתית.
הבעייה איננה שיש פה יותר מדי ערבים, במה שרוצים
שתהיה מדינה יהודית, וזה מסכן את יהדותה של המדינה.
לא זו הבעייה האמיתית. זהו אולי תירוץ בפי אנשים
שאינם מעיזים להגיד את הדברים בפה מלא.

על-כך אני עונה: כעיקכות סיכות היסטוריות
מיוחדות כמינן, אולי יחידות מסוגן
כהיסטוריה, קיים מצכ שכו יש זכויות על הארץ
כולה לשני עמים.

את צייד המכשפות. ולהפריך את דכרי־ההם-
תה הדמגוגיים, שהושמעו אתמול גם מעל דוכן

״אני פונ ה אלין״,

תושכי השטחים רואים כישראל מדינה
לאומית שד עם אחר.

כין מדינת־ישראל החופשית, העצמאית והרי-
כונית וכין מדינה פלסטינית חופשית, עצמאית
וריכונית.

אורי אבנרי בימים האחרונים נאמרו שטויות
רבות על היחס של מחנו•,־השלום בישראל לצורכי ביטחוננו.
כעומדי היום עד דוכן זה כרצוני לגנות

שום שוהר־שלום בר־דעת לא יתן יד לאירגונים ערביים
לאומניים הרוצים לחסל את מדינודישראל. רק
ההכרה ההדדית בזכויות הלאומיות של האומה הישראלית
והאומה הפלסטינית, תבטיח שלום־אמת בין שתי האומות,
שיחיו מחר, זו בצד זו, בשתי מדינות לאומיות חופשיות :
ישראל ופלסטין.

למיסגרת קונפדרטיבית או פדרטיבית מרצון.
אראה בכך הגשמת חלום גדול !
אדוני היושב־ראש, רק לוליינות אינטלקטואלית יכולה
להביא מישהו לכך שיראה במצב הקיים שלום מרצון.
יש כיבוש. בעיניך זה שיחדור, אבל בעיניהם זהו
כיבוש.
העם השני אינו משלים עם הכיבוש הזה, הוא מקבל
אותו כמצב זמני. כמו שאמר קודם שר־ד,ביטחון — וזה
היד, אולי המישפט הנכון היחידי בדבריו — אף ערבי
אחד, לא ביהודה ובשומרון, לא ברצועת־עזה לא ברמת־הגולן
ולא בירושלים, אף לא אחד ביקש לקבל אזרחות
ישראלית.

*ופירה ס לי לי ת:
ח״כים בגין והלוי במליאה
הארץ בין מדינה ערבית ומדינה יהודית, קבעה שתישמר
אחדותה הכלכלית של הארץ הזאת.
בני!מין!הימי: למה שווייץ לא חולקה7
היו״׳ר מרדכי זר: אני מייעץ לך לא לענות
! 11* 1

אודי אכנרי ז השאלה היא חשובה.
שווייץ נוצרה תוך גיבוש שותפות היסטורית בין
שלושה פלגי־עמיס — פלג גרמני, פלג צרפתי ופלג
איטלקי. פלגים אלה מקיימים מישטר של חלוקה
לקנטונים, חלוקה שאינה פורמלית אלא משמעותית
מאוד.
שותפות זו היא מרצון. מעולם לא נכפתה בכוח
כיבוש. קנטון אחרי קנטון הצטרף מרצון, ל״קוד
פדרציה השווייצית״.
אין זאת מדינה איחודית, אין זאת מדינה גרמנית
שיש בה מיעוט צרפתי ואיטלקי, כי אם ״קונפדרציה
שווייצית״ ,שותפות מרצון של שלושה
פלגי־עמיס.
בנימין הלוי ז זו מדינה אחת.
אורי אכנרי: מדינה אחת — מרצון. אני,
כשלעצמי, מייחל מקרב לבי לכך שאס יקומו!שחי
מדינות לאומיות, אחת יהודית־ישראלית ואחת
ערבית־פלסטינית, שיחיו יחד, זו בצד זו, תחילה
בשותפות טובה ואחר־כך ביחסים הדוקים יותר —
שמתוך רצון הדדי יהפכו יחסים אלה במרוצת הזמן

״ביזיון ה כנ ס תי׳
ישיבת־ד,קבורה של חקירת אוטוקארס נערכה השבוע
בוועדת־ד,כלכלה.
אנשי הקואליציה בוועדה הביאו הצעת־החלטה, ש נועדה
לשים קץ לחקירה המביכה. ד,ם מצאו תמיכה ואוזן
קשבת בגח״ל. במאמץ משותף של קולות הקואליציה וחלק
מגח״ל הוחלט להפסיק את החקירה ולגשת לניסוח המסקנות.
מובן
שהצבעתי נגד החלטה שרירותית זו.
.באותו שעה הנחתי על שולחן הוועדה הצעת־החלטה,
שנועדה להפוך את אי־הופעתם של אזרחים בפני הוועדה
לעבירה פלילית, שתיענש במאסר, בדומה לביזיון בית-
המישפט.
היה ברור שהקואליציה תכשיל החלטה זו. כדי לרכז
מיעוט ניכר, מיתנתי את הניסוח. בנוסח הסופי הצעתי :
״ועדת הכלכלה מחליטה להניח על שולחן
הכנסת מסקנות-גיניים, כלהלן :
״ועדת הכלכלה קובעת, שסירוב להופיע
בפני ועדה של הכנסת ולמסור לה מידע חיוני,
הדרוש למילוי תפקידה בעניינים בעלי חשיבות
לאומית וציבורית — מהווה, בזיון הכנסתי.
״הוועדה קוראת לממשלה להגיש לכנסת
הצעת״חוק למניעת תופעה זו.״
בעד הורוביץ, נגדה שכטרמן,

ההצעה הצביעו, מילבדי, חברי-הכנסת יגאל
אברהם לבנבראון, גדעון פת ושמואל תמיד.
הצביעו שבעד, חברים. היו״ד, ח״כ אברהם
נמנע מהצבעה.

..כאשר האינפלציה 1וזיא :1מר טורף -
הפיקוח על המחירים דומה לרצועה
להובלת כלבלב ן שעשועי

כאשר הביא השר חיים בר־לב הצעת־חוק שנועדה למעשה לבטל את הפיקוח
על רוב המחירים, אמרנו את הדברים הבאים :

אודי אפנדי: הוויכוח הזה מתנהל בחוג אינטימי במליאת הכנסת. עולה על
דעתי שבעצם יכולתי להזמין את השד בר־לב לספל קפה במיזנון הכנסת, ולומר לו שם
מה שאני רוצח לומר לו, מכיוון שמיספר הנוכחים במליאה מגיע בקושי לחצי תריסר.
יש בעובדה זו מזון למחשבה, אדוני היושב־ראש.

כאשר הכנסת דנה כשאלה אקטואלית — למשל: מדוע פורה
הפלמ״ח, מי רצח את ארלוזורוב, מיהו יהודי — האולם מלא. הרוחות
סוערות. אכל כאשר מדוכר על נושא הנוגע למטה לחמו של כל אזרח
בישראל, פשוטו כמשמעו, הכנסת אדישה. והוויכוח מתנהל כעל ענייו
שולי, הסר־חשיכות ובלתי־מעניין.

״אני יליד האינפלציה־אינני
מאמין שחוק יכול לבוא במקום מדיניות ובמקום שיטה. מבחינה זאת היה
לפחות צדק תיאורטי בדברי כבוד השר היום בכנסת. הפיקוח על המחירים לא יעזור
הרבה, הוא לא יוריד מחירים בהרבה.

כאשד הממשלה עצמה גורמת ככל מעשיה לאינפלציה הדוהרת,
כאשר היא רצה כראש החכורה הגדולה של מעלי המהירים — הפיקוח
על המחירים כאמת לא יעזור הרכה.
אבל הפיקוח יכול לפחות לעזור מעט. הוא יכול לעכב את הדהירה, להאט את
הקצב. וכאשר הממשלה רוצה לחסל את הפיקוח הזה, הרי זה מדאיג ביותר.
אדוני היושב־ראש, אני יליד האינפלציה. בשנת לידתי היתד, קיימת אינפלציה
דוהרת בארץ שבה נולדתי. כל חיי שמעתי מפי הודי את הסיפורים על האינפלציה ההיא,

כאשר העובדים גבו את שכרם בארגזים, מפני שהיו צריכים לסחוב הביתה שכר של
מיליארדים. כאשר קיבלו העובדים משכורת בצהריים, עשו הפסקה כדי לרוץ לחנות
לקנות מיצרכים, כי עד הערב הספיקה המשכורת היומית בקושי לקניית כיכר לחם.
אין סכנה חמורה יותר, נוראה יותר מהאינפלציה. בארץ עדיין לא הגענו להדפסת
שטרות של מיליונים, אבל האינפלציה שאנו חיים בה כיום דומה אף היא לנמר טורף.

צדק מזכיר ההסתדרות כאשר אמר שההתייקרות היא ״חיה טורפת״
.הפיקוח על המחירים אינו אלא רצועה רהוכלת כדכלב שעשועים.
אכל כאשר הממשלה אינה עושה דכר לריסון האינפלציה, כאשר
היא עושה את ההיפן, אסור לזרוק גם רצועה זו.

שביתות שר נדתי מאושוים
למעשה יש פיקוח יעיל רק על מיצרך אחד בארץ: העבודה. על העבודה יש פיקוח.

פירוש הדבר הוא שהשכר זוחל אחדי המחירים הדוהרים. והתוצאה הבלתי־נמנעת :
שביתות מאושרות ובלתי־מאושרות.

אנשים מאושרים אינם עושים יטכיתות. רק אנשים כלתי־מאוש
ריס מכריזים על שכיתות. ואם השכיתות גם הן כלתי-מאושרות —
זה רק טכעי.
תוצאת הפיקוח על השכר, כשאין פיקוח על המחירים ועל הרווחים, היא נישול
השכירים בחלוקת ההכנסה הלאומית. חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית מוכרח
לרדת ! חלקם של המרכיבים האחרים מוכרח לעלות.
זה הדבר הקורה בארץ. ואיני מאמין שחברה חופשית יכולה לסבול זאת לאורך
ימים. בצד הירידה האיטית של חלק העובדים בהכנסה הלאומית קיימת עליה מהירה
של המעמד החדש, שיכבה חברתית חדשה, שאפשר לפגוש אותה מדי ערב בכל
מיסעדות־הפאד בארץ. אפשר לדאות את התצרוכת הראוותנית שלה על כל צעד ושעל.
למעמד הזה, הפיקוח על המחירים הוא מיטרד. זה נכון. ואם ייש טענה טובה אחת
להצדקת המשך הפיקוח על המחירים, אדוני השר, הרי זו העובדה שחברי מעמד זד,
רוצים בביטול הפיקוח.

אם הפיקוח אינו עוזר לחלוטין לריסון המחירים, מדוע לוחצים
קוכעי המחירים לכיטול הפיקוח ¥

״מחלת השגויויס־ של בו־לב
יש תופעה המדאיגה אותי. ממשלת ישראל־ מורכבת משדים. חלק מן השרים
האלה מופקד על גזרות שונות של הכלכלה הלאומית.

לענ״והצבא
על הצעת״החוק הפרטית של שלום כהן לקיצור
תקופת״השירות בצה״ל, אמרנו את הדברים הבאים,
במיסגרת הנמקת הימנעות מהצבעה :

את השרים האלה פוקדת מחלה שאפשר לקרוא לה מחלת השגרירים.
שגריר
ישראל הנשלח לבריטניה, במרוצת הזמן הופך להיות במידה מסויימת
שגריר בריטניה בישראל במקום שגריר ישראל בבריטניה .־שגריר המואמן במדינה
מסויימת מתחיל להזדהות עם אותה מדינה, הוא מתחיל לייצג את השקפותיה באוזני
ממשלת ישראל.
יש לי לא פעם ההרגשה ששרי הממשלה, המופקדים על חלקים שונים של הכלכלה
שלנו — כמו שר־החקלאות, שר־המיסחר־יוהתעשיה, שר־העבודה או שר־התחבורה —
חדלים בהדרגה להיות מבצעי מדיניות הממשלה כלפי הסקטורים האלה, והופכים לנציגי
הסקטורים האלה כלפי הממשלה.

אני חושש שדכר מעין זה קורה לשר בר-לכ מאז הוא מכהן כתפקידו.
הוא הפך שר הסוחרים והתעשיינים.

יש כארץ מישטרת עכודה, הלא היא ההסתדרות, הדואגת לשטר
את השכירים, כדי שלא יעלו את שכר עכודתם.

מ 3ק ח 3לד

האינפלציה הגרמנית: עובדים מובילים שכרם בארגזים

אם רוצים לרסן את האינפלציה, או לפחות להאט אותה — ואני כבר לא מעז
לאמר: להפסיק אותה כליל — דרושה מדיניות ממשלתית, הנוגעת לשורשי הבעיה.
כאשר המדינה עומדת לקבל תקציב של 20 מיליארד לירות; כאשר הוצאות הביטחון
הגלויות עולות על שישה מיליארד לירות ! כאשר כל אדם רביעי במשק עובד במשק
הביטחוני — זאת אומרת: מקבל שכר, אבל אינו מייצר דבר למען הכלכלה הלאומית —
כאשר תופעות אלה ואחרות מצטרפות יחד למדיניות הממשלה, הן מדרבנות בהכרח
את תהליכי האינפלציה, ואין טעם רב לחשוב על תרופות קלות למניעתה.

וככל זאת, פירוק מערכת הפיקוח על המחירים אינו יכול לתרום
דכר לריסון האינפלציה, אלא רק להגכרת האינפלציה. ולכן, אדוני
היושב-ראש, לא אצכיע כעד העכרת הצעת־החוק לוועדה.
לוויכוח זה היה המשך משעשע. ואולי גם עצוב.
כשהגיעה העת לסכם את הוויכוח ולעבור להצבעה, נסתבר לראשי הקואליציה
שאין להם רוב. חבריה ברחו מזמן מן הבניין, בעוד שלסיעות האופוזיציה עוד
נותרו כמה אנשים.
לכן אחזה הקואליציה בטכסיס: השר בר־לב, שרצה לגמור, נדרש לדחות את
נאום־התשובה שלו עד למחרת היום.
ביום המחרת ערכה הקואליציה גיוס כללי. רגע לפני ההצבעה נכנסו עשרות
חבריה לאולם. בבוא העת הם הרימו את הידיים. ואז, כאיש אחד ממש, קמו כולם
וברחו מן האולם.
התלוצץ ח״כ המפד״ל שימחה פרידמן :״הכושים עשו את שלהם, הכושים
יכולים ללכת.״
וח״כ המערך יהונתן יפרח :״רמטכ״ל מילחמת־ההתשה התיש אותנו \ ״

אורי אכנרי: לא הצבעתי בעד הצעת־חוק זו,
מאחר שנראה לנו שאין זו דרך רצינית לשקילת אורך־
השרות הדרוש מבחינה עניינית.
לא הצבענו בעד הורדת הצעת־החוק מסדר־היום, מפני
שאין אנו יכולים לסמוך על הטיפול השיגדתי בוועדת
החוץ והבטחת בענייני הצבא. לוועדה אין הכלים המינימליים
הדרושים כדי למלא את התחייבויות הכנסת כלפי
הציבור ולבדוק את הצרכים האמיתיים של הביטחון.

אנו חוזרים ומעלים את הצעתנו שהכנסת

לעי !*ך

לי* *יש

**,יד ;186

תלך כדרך הפרלמנט הגרמני ותמנה מפקח
כללי לענייני הצכא, איש-מיקצוע מעולה שיפעל
מטעם הכנסת וכמלוא סמכותה, שיוכל
להיכנס לעוכי הקורה של ענייני צה׳׳ל ככל
הדרגים, ולמסור לכנסת את תוצאות כיקורתו.
אילו כיהן עתה מפכ״ל כזה, הוא יכול היה להביע
דיעה בלתי־תלוייה ומוסמכת על כוח־האדם המצוי והדרוש
לצת״ל, והכנסת יכולה היתד, לפעול בצורה אחראית בסוגייה.
זו, תוך הערכת זכויות האזרח וצורכי הביטחון כאחד.

ריעות משונות ששמעת
בזמן האחרון, גרמו
אצלך מהפכת־ערכים,
ורצון להיות שונה,
אגוצנטרי, במרבז ה עניינים.
אל תיתן לאותו
אדם שסובב את
ראשך עד בה בדברי
21במרס ־
ההבלים שהוא נוהג
20ב אפ ריל
להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת. כל מה
שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

11(0

הוצאות כספיות בלתי•
צפויות עומדות לגרום
לך לעמוד בפני מצב
מביו. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אך אתה
תיחלץ ממנו בכבוד. בעתיד
היותר רחוק צפו־ייה
לך צעידה ניכרת
קדימה במישור הכלכלי.
יחד עם ההתפתחות
הזאת, תבוא התפתחות
ניכרת בכל הקשור להצלחתך בקרב
בת המין היפה. המכתב שקיבלת, מפתה
ומרגיז. עני לו בקרירות, ותראי שזה יעזור.

את על
הגובה
יש בך משהו המיוחד לך
בלבד: גוף נאה, חוש לאופנה
המתאימה לך ואותה הרגשת
בטיחות מלאה שרק האמ צעים
ההיגייניים המושלמים
ביותר יכולים להעניק לך.
בחירתך היא, כמובן —
טמפוני טמפקס. הם לשמוש
פנימי, מונעים ריח בלתי
נעים וגרוי. הם מעניקים לך
הרגשת חופשיות ונוחות
בקרבת אנשים כשאת בבגדים
האהובים עליך.
טמפוני ט מפקס
פירושם יותר
מאשר נוחות ובטי חות,
יש בהם גם
אמון ! האמיני
במוצר המיועד לספיגה מושלמת,
המוחדר בנקל למקומו,
המותאם למבנה גופך, הניתן
להוצאה בקלות, ללא כל
בעיות.
אנו מבטיחים לך כל זאת.
טמפונים הם מוצרנו היחיד,
ואנו מקדישים את כל זמננו
כדי לשכללם. למען אמונך
ומחותך.
לבטיחותך המלאה —
טמפוני טמפקס !

השבוע אתה סובל מ חוסר
מחשבה מעיקה.
הדבר יתן את אותותיו
בעסקיך ובחייך הפרטיים•
למרות עצותיו
הטובות של אדם הדורש
בטובתך, תתפתה
לעשות שטויות. נסי
לחיות מרוסנת יותר.
21ב מ אי •
20 ביוני
התנחגי יותר בסיג•
עיות, אך היזהרי מ חוצפת
יתירה או התנהגות פרועה, כי
הדבר עלול להיות בעוברייך. תזדמן לך
פגישה מרתקת עם בן מזל בתולה או שור.

לה שיג בב תי מרקחת, בתמ רו קיו ת
ובסופרמרקטים. ה מ עונוני ת בקבל ת
דוגמאות וחומר הסברה י שלחו 54
אג׳ בבודי דאר אל הי בו אני ם:
בע״ס אימפקס אינווסט
רח׳ י ר מי הו , 58ת״א.

11110

עיסוקיך מחוץ לבית,
עשויים לקבוע במידה
רבה את עתידך.
מבחינה זו נמצאים
חייך החברתיים על פ-
רשת־דרכים. הצעד שתעשה
ויקבע רבות לגבי
עתידך. אתה עשוי
לקבל החלטה חשובה.
לביאה — נסיעה את תשנה ארוכה דמותם של חייך הרומנטיים העכשוויים.

מאזנ״ס

זו תקופח טובה לבישרון היצירה שלך.
זו תקופת השראה
אשר תגרום לן סיפוק.
אתה מנסה לעשות
גדולות, אך בצעדים
מחירים מדי ן לן צעד
אחר צעד בדי להגיע
למטרה הנכספת. תזכה
לתשבחות מאנשים שהיו
פעם יריביך. אל
תעמיד בנסיון את חבריך
לעבודה. בת עקרב:
המשיכי את עלילת האהבים שלך.

העתיד שלך צפון בשיר! אין כל סיבה
שתפגיני צניעות שלא
במקומה. היי ישירה וחביבה
כלפיו ונסי לעורר
בו את הרגשות. השבוע
יש סיכוי שסוף־
סוף תצליחי. יש לו טמפרמנט
לא נורמלי, אס
רק יודעים טל איזה כפתור
ללחוץ. ואתה, בן
23 בנו במ בר -
קשת, אל לך להתייחס
20 בד צמבר
דקישקושי בת דלי.

!1ש1

ל / ,חזז

מוטב שתרסן את מרירותו
ביחסיך עם אדם
אהוב עליך. תמיכה בלתי
צפוייה שתינתן לך,
עדיין לא תפתור את
בעיותיך. פקח עיניים
למתרחש סביבך. נסה
להיקלט בחברה שונה
;21 ביוני -
מזו אליה השתייכת קוס
21 ביולי
דם׳ אתה עלול למצוא
את עצמך מנודה לפתע
ללא ידידים. אל תהססי להיות כנה
כשמדובר ברגשותייך, אס תשמרי או־תם
לעצמך ולא תגלי לו אותם, הוא לא יקדיש לך תשומת לב כלל.

טמפוני טמפקס מיוצרים רק על־ידי
חברת טמפקס בע״מ, הוונט, אנגליה.

אל תבעטי בקירות, זה לא יעזור לך, את
חושבת שעל־ידי פיטפוט תמצאי חן בעיני

הזולת 7את טועה. הס
יחשבו אותך לסתם נודניקית
ולא יעריכו אותך.
השתדלי לתקן את
הטעות — אחרת תביאי
להסתבכות. בת
מאזניים, המשיכי לשמור
על דיאטה, עוד
תוכלי לקבל תפקיד
בסרט. יש לך את כל
הנתונים. אל תרבי
בנסיעות ארוכות. היזהרי השבוע מתאונת־דרכים.
ליבשי ירוק — או אדום.

אל תגלה את סוד הצלחתך
לאחרים, והימנע
מפיטפוט מיותר בחברה.
מישהו, העוקב אחרי
צעדיך בקינאה רבה,
עלול לנצל את ההזדמנות
ולגרום לך אי נעימות.
שתף בחייו רק
אנשים קרובים באמת,
ורק אחרי שהדברים
ייקבעו סופית. בת בתולה
— אל תניחי לריגשותייך להכתיב לך
או לו להסתבך בצרות. זכרי שבסופו של
דבר הוא עושה תמיד מה שמתחשק לו.

״!יזם

אם את לא עומדת בפני מסע או טיול
או משחו בזה, אז הכוכבים
עושים טעות פא-
טאלית. אבל הם דווקא
לא מתבלבלים,
בת גדי. נא לארוז את
הפתקאות ולגמור את
בל החשבונות. רצוי שלא
תסתבבי בחרפת־
21בדצמבר -
קאת האהבים הנו 10
ביגו אר
כחית. אל תתפתי, הישלך

ההגיון כן השבוע טוב לעסקים !

יהיה זה שבוע בו תשיג הישגים ניכרים,
אס תדע לנצל את כוחותיך לדברים מועילים
ולא לדברי הבל.
צריך להרצין, לפעמים.
הרחק מעליך אדם מבוגר
המנסה לשדל אותך
לעשות דברים שאינם
עומדים בקנה מידה
אחד עם אופייו ועם
החוק. הוא יביא לך רק
צרות. הישמר מהחלטות
עסקיות חפוזות. הדחי־קי
מעלייך את האדם
המנסה להילוות אלייך לכל מקום. הוא מיי
חיק אנשים רציניים, שאת מעוניינת בהם.

מסירותן חרבה לבן״זוגן תישא תוצאות.
הוא מעריך זאת וישנה יחסו אליך לטובה.
אבל, למען השם,
הפסיקי לנדנד לו. הוא
משתגע מרוב דיבורים.
למרות זאת, הוא קשור
אלין בכל רמ״ח איבריו.
ואת היא זאת
התופסת מקום ראשון
בליבו. לן, בת דגים,
מצפה נסיעה גדולה ל-
19 בפברואר
20במרס
חוצלארץ ממנה תחזרי
אדם אחר לגמרי, עצ-
בין, המתוחים בזמן האחרון, יירגעו.

במדינה -
יחס ע בו ד ה
הרו א ה ואיזו ודאה
האם מותר לפטר
עובד שנעלם ממקום
עבודתו ז
להנהלת בית החרושת ויטה ברמת־גן
נראה היה, כי גילתה קוסם בצוות המיפעל.
כרטיס־הנוכחות של חיים גנץ, עובד ההברה,
הוחתם מידי בוקר יחד עם ראשוני
העובדים שהגיעו למיפעל — בשעה .6.30
למרות זאת, לא ניראה גנץ עצמו בשטח
המיפעל לפני השעה תשע.
בשלוש השעות שלפני התגלותו, חיפשו
הכל את גנץ בנרות. אבל הילד איננו. רק
כאשר נואשו הכל — הופיע לפתע חיים
גנץ, מופתע מכל הרעש :״אני כאן כבר
משעה שש, מה אתם רוצים ממני?״ תהה
בתמימות. כראייה, הביא האיש את כרטיסו
שלו, בו הוחתם על־ידי השעון האוטומטי
כי אכן הגיע למיפעל בשעה שש.
פיטורין .״אז איפה היית בשלוש ה שעות
האחרונות?״ לשאלה זו, התקשה
חיים גנץ לענות. מנהליו לא היקשו עליו
בשאלות מיותרות, פיטרו את האיש מעבודתו.

גנץ לא חלם לוותר על מקום העבודה
הסימפטי שלו, בו יכול היה להיות
רואה ואינו נראה במשך שלוש שעות תמימות
מדי בוקר. הוא פנה לעורך־הדין דרור
מקרין, שהביא את העניין בפני בית־הדין
האיזורי לעבודה בתל־אביב.
בבית־הדין, טענה ויטה כי הי תה לה עילה
מספקת לפטר את חיים גנץ ואילו
מקרין תבע כי החברה תשלם לשולחו
פיצויי־פיטורין בסך למעלה מ־ 5000ל״י,
מאחר וגנץ כופר בהאשמות שיוחסו לו —
כאילו לא נכח כלל בעבודה.
עתה, יצטרך בית־הדין להכריע, אם
החתמת כרטיס מספקת כדי לקבל משכורת,
או שיש צורך גם להיראות אישית
במקום העבודה.

מישפט
נ?ע 1ימה 3ל תו ־ א 3עודיח
השופט מתח ביקורת ע? החוק
הקיים, המאפשר?עברייגי־מין
לצאת זפאים
כתב האישום נגד יצחק לראן 50
שרברב, תושב חולון, היה חמור ביותר:
בעילת קטינה. האיש הובא בפני השופט
נחמיה בר להוצאת פקודת־מעצר, לאחר
שנערה בת 13 התלוננה במישטרה כי האיש
ביצע בה מעשה זה.
מישטרת חולון מיהרה גם לזקוף לחובתו
ביצוע שני מקרים נוספים של בעילת
קטינות, לאחר שהוציאה ממגירותיה שני
תיקים שהאשם בהם לא נימצא.
לראן לא הכחיש כי הכיר את הילדה.
הוא ביצע עבודות שרברבות בבית הוריה
ימים ספורים בלבד לפני המיקרה שבגינו
נעצר.
המקרה עצמו אירע — אם אירע —
כאשר אם הילדה שלחה אותה לקחת מיספר
לרופא בקופודחולים. כאשר שבה הילדה
הביתה, סיפרה שראתה בקופת־חולים את
השרברב, וזה קרא לה לחדרי-הנוחיות —
ושם ביצע בה את זממו.
לא עשיתי. בחקירת המישטרה הכחיש
השרברב את טענת הילדה .״הייתי אמנם
בחדר־הנוחיות, אבל היא ניכנסה לפתע,
כאשר התרחצתי והחלפתי בגדים. לא
עשיתי לה דבר.״
פרט לעדות הילדה, לא היו למישטרה
עדויות נוספות. לפי החוק, האשמת אדם
בעבירת־מין דורשת עדות מסייעת של
צד שלישי שהיה עד למעשה. עדים כאלה
לא מצאה המישטרה — אבל את לראן
הביאה בפני שופט למרות זאת.
השופט בר היה מודע לבעייה שהת עוררה
עם מעצרו של החשוד. הוא נימנע
מלעצור את האיש, ציווה לשחררו בערבות.
אך תוך כך, מתח ביקורת על ההלכה
המישפטית, המחייבת את התביעה להביא
עדות מסייעת כדי להאשים חשוד בעבי-
רות־מין — חובה ההופכת האשמה כזו,
במקרים רבים, למשימה בלתי־אפשרית,
מטבע הדברים :״אין ספק כי עברייני-מין
רבים מסתובבים חופשיים, בגלל העובדה
שלא ניתן להביא נגדם עדות מסייעת,״
קבע*.
* השם מוסווה, מאחר שחחשוד, שהוא
בעל משפחה, לא הועמד עדיין לדין.

ך יידי פיקלמן היתד, כבר דוגמנית-
1 1צילום בינלאומית מפורסמת, כאשר
זכתה לעשות היסטוריה באירופה — ובישראל.
היה
זה לפני כשנתיים ימים, כאשד אוסנת
המקסי החלה כובשת את העולם.
כדי להצביע על יתרונות המקסי, דיגם־
נה היידי שימלת־מקסי הדורה — מופשלת
אל־על וחושפת את ישבנה ערום מכל :״עם
מקסי, את יכול ללכת בלי תחתונים,״ היתר,
הסיסמה המשכנעת.
התמונה ההיסטורית, גרמה להיסטריה
בחוגים דתיים. היתר, זו הפעם הראשונה

מולדתה, אינסברוק שבאוסטריה, ועברה
לווינה. שם, רצתה למצוא את אושרה.
היידי התאהבה בעיתונאי, וזה הכניס
לראשונה את יריח העולם הגדול לחייה.
הוא לימד את הנערה הפרובינציאלית הקטנה
להתלבש ולהתנהג. תוך זמן קצר,
הפכה היידי לדוגמנית מבוקשת בווינה.
יום אחד, ראה צלם כוכבים את תמונתה.
הוא הוקסם מיופיה, שלח לה כרטיס־טיסה
להמבורג.
צילומי־הנסיון היו מושלמים, והיידי
הפכה לדוגמניודהצמרת של המבורג,
משכנעת צרכנים בעזרת גופה המקסים

גוף 1ה

שדוגמנית לבושה הפשילה ישבן חשוף,
בצורה פרובוקטיבית כזו, לתוך המצלמה.
גם בארץ, כאשר פורסמה תמונתה החשופה
בוזעולס הזה, גרמה היידי לסערת ת
קלה — חיובית ברובה, אם לשפוט לפי
תגובות הקוראים.
בימים אלה, בודדה ואכולודייאוש, נפט רה
היפהפייה הזוהרת.

ך* שהיונה חולטידת תיכון בת ,14
שרקו כבר אחריה הגברים ברחוב.
כשהיתה בת ,17 עזבה את אמה ואת עיר

לקנות בגדים, פרוות, חלב, מרגרינה, ומה
לא. שלוש פעמים, זכתה להופיע בשער
השבועון שטרן.
צלמי־צמרת נלחמו על הזכות לצלמה.
ביום עבודה הרוויחה היידי משכורת חודשית
של פועל.
ידידים יעצו לה לא לבזבז את הכסף.
היא שמעה בעצתם, קנתה לעצמה חווה
קטנה בפאלמה דרדמאיורקה_ .
היה זה אז שהיידי׳הכירה את הסמיט׳״׳.
בהתחלה, רק סמי־מרץ. במיקצועה המפרך,
נהוג היה לבלוע מדי פעם כדור־

בשיא הפריחה

היידי בתמונת־פירסומת שנחשבה למוצלחת ביותר
שלה. קלסתרה המקסים, גופה הצעיר והמושך,
וצורת יציבתה המיוחדת, הפכו אותה לאחת מדוגמניות־הצילוס המבוקשות
באירופה, זיכו אותה בשלושה שערים בשבועון הגרמני ענק־התפוצה שטרן.

מרץ, או ללגום כוסית, כדי לשמור על
המוראל, להיות מסוגלת לחייך לפי הזמנה.

ך* זף כדי דיצווניה המטורפות מצין
4לום לצילום, מאולפן לאולפן, פגשה
היידי גבר מעולם אחר. היה זה סטודנט
למשפטים, שמדי פעם היה שוב ושוב
מנסה לעבור את הבחינות שלו. הוא לא
ראה דבר פסול בכך שידידתו החדשה

שבה ונפגשה עם ידידיה מתקני העולם
מעשני הסמים. היא חזרה לחוותה במאיור־קח,
בילתה זמנה בעישון חשיש וקריאת
ספרי אסטרולוגיה.

ינוניים, אזל הכסף. היא חזרה ל-
. 1האמבורג, לעבוד קצת. אך צורת החיים
שניהלה, הטביעה את חותמה על

נ ו ראו אותה מיליונים בעורם
ובישראל, מעל עמוד השבועונים.
החודש מתה אומללה ומ״ואשת

ההוכחה

היידי פיקלמן בתמונה שעשתה היסטוריה, ושפורסמה בשעתו גם
בהעולם הזה, מדגמנת למען שבועוני העולם מקסי ״המאפשר
לוותר על אביזרים תחתונים.״ התמונה ההיסטורית גרמה להיסטריה בחוגים דתיים בעולם.

מרוויחה ־כסף בשביל שניהם.
עקב אהבתה החדשה, השתנתה היידי.
היא החלה מסתייגת מחברת־השפע הקפיטליסטית,
השתמישה בסיסמאות מרקסיסט יות
בשיחותיה עם חברות לעבודה. היא
החלה לעבוד באי־רצון, לאחר זלהתרשל.
לעיתים קרובות, וזיתה נמלטת לחווחה ב־פאלמה.
בחברה
החדשה שבה בילתה עכשיו, כבר
לא הסתפקה בכדורי־מרץ. חשיש ול.ס.ד.
הפכו ללחם יומה.
זמן קצר אחדי זה, הפתיעה היידי את
ידידיה בנישואין. היא הכירה בהאמבורג
אמרגן של להקות סופ בשם בודו אלבאם.
אחרי שבועיים של היכרות, הפכה לגברת
אלבאם.
כיום, ממרחק זמן, רואים ידידיה גם את
נישואיה כבריחה, כאחד השיגעונות שלה.
אושרה נמשך ארבעה שבועות. אחר,

פניה וגופה. היא היתה אמורה לבצע צילו־מי־פירסומת
לביגדי־ים, אך כשראה אותה
הצלם בעירום, החזיר אותה הביתה.
מזועזעת ומיואשת, הסתגרה בביתה ה־קטן
שבאי. שלוש פעמים ניסה בודו להד
ציא אותה משם. דבר לא עזר. היא הסתגרה
בבית, הקשיבה לתקליטי האבנים
מתגלגלות, קראה סיפדי אסטרולוגיה, ד
התמסרה לסמיה, לפחדיה, לחלומות-הזוד
עד, שלה.
את קיצה הטרגי תיאר שכנה באי. היא
הגיעה אליו לילה אחד, חצי בהכרה, חולה
וקודחת. הוא לקח אותה למרפאה הקרובה
— במרחק כשמונים ק״מ. שם, נתגלה אצלה
טיפוס. הסתבר שנוסף על כך היא סבלה
גם ממחלת-לב.
לא היתד, כל אפשרות להצילה. בודדה,
בלי בעל, בלי ידיד לצידה, נפטרה. היא
היתה אז בת .26

במדינה
פ שעים
סביו בגב

סיפורה שז רות
אזחרוקי, שבעדה נעץ
5ח חמישה ס״מ שר סכין
״אילו ניתקעה הסכין במקום אחר, לא
בשכם — מי יודע אם היתד, יוצאת חייה.״
הרופא, במחלקה הכירורגית של בית־החולים
על־שם ברזילי באשקלון, התכוון
לסכין שקיבלה רותי אלחורקי )27(:בגבה,
מבעלה שמואל. האשד, שותתת הדם הובלה
לבית־החולים על־ידי נהג מכונית פרטית

אדחורקי (וחותנתו)
חיפש חיפש —

כבר זמן רב שאני לא בבית. אני גרד,
כאן, בדירה הפרטית שלי, גם בלי הילדים.
הם אצל ההורים שלי.
אני לא הסכמתי לעזוב את העבודה באמצע,
אז הוא אמר :״אם לא תחזרי הביתה
— לא תשארי בחיים.״ הוא דווקא היה
רגוע מאוד.
אבל, את. איומו לרצוח אותי הוא לא
שכח. כשחזרתי מהעבודה ישר לבית ההורים
— הוא כנראה עקב אחרי.
עצבני. הייתי שם כעשרים דקות ואחר
כך יצאתי, והתכוונתי ללכת לבית שלי
בשיכון שימשון.
אמרתי לאבי שאני הולכת. משום מה,
היה לו חוש מיוחד לשלוח יחד איתי את
אחי, אריה. הוא ליווה אותי לתחנה.
כשעמדנו שם, ראיתי פתאום את שמואל
מתקרב. לא חשבתי על כלום. לא תיארתי
לעצמי כי הוא התכוון ברצינות למה ש אמד.
סד־הכל, הוא איים עלי ברצח עש רות
פעמים.
רק כשהוא בא יותר קרוב אלי, הבחנתי
שהוא עצבני. אבל לא הספקתי לעשות
כלום. הוא שלף, מתוך נייר שהיה בידו,
סכין גדולה — וכיוון אותה מולי.
אחי אריה ניסה לעזור :״תברחי!״ צעק
לי. אבל שמואל הוא גבר חזק. הוא דהף
אותו, ודקר את ראשו בסכין.
אחר־כך הוא בא אלי, למרות שניסיתי
לרוץ. הוא הכניס לי את הסכין בריאות
ואחר כך בראש. חמישה סנטימטרים נכנ סה
הסכין פנימה.
תלונות במישטרה. בעלי היה עושה
לי צרות באופן קבוע. מידי פעם הוא
מקבל התקפות־עצבים, ואז הוא מתפרץ,
צועק ומקלל. זה נמשך כבר עשר שנים.
למרות מצבו הוא אף פעם לא עבר טיפול
פסיכיאטרי. בגלל המצב שלו, הוא
טוען עכשיו שאני בגדתי בו. אבל אם זה
היה נכון, אז למה הוא לא ביקש להתגרש
כל הזמן? אני מבקשת ממנו גט כבר
תשע שנים, אבל הוא תמיד אומר שאני
לא אזכה לזה. התלוננתי עליו כמה פעמים
במישטרה וביקשתי גם ברבנות שיעשו
סוף למריבות שלנו.
עד כאן, רות.
בדרך אחרת. שכנים ידעו השבוע

ורושקה ויוחנן המטביל
במקום שבעת הצעיפים,

ורושקה בשלומית
תיסרוקת של יול ב1ינ1־
קולנוע סרטים
שבעת הצעיפים !הקרחת

כני הזוב אלחורקי (משמאל) בחתונה
— עד שתקע
שעבר במקום התקרית, ובעלה נעצר על־ידי
המישטרה.
בגדה עם ערבי. כאשד הובא האיש
לבית־מישפט השלום לשם הוצאת פקודת
מעצר נגדו, טען סניגורו כי לקוחו לא יכל
לשלוט ביצריו, נובח החשד כי אשתו
בגדה בו עם ערבי, בדירתה הפרטית, אליה
ברחה מהבעל לפני כחודש ימים.
רותי אלחורקי הכחישה טענה זו. סיפרה
היא השבוע אודות הפגישה הדרמטית :
באותו יום שזה קרה הוא בא אלי לעבודה
וביקש שאחזור הביתה בצהריים,
כי הוא רוצה להשלים איתי.

לספר כי לא פעם ניסה הבעל לגשש׳אצלם
אם הם יודעים היכן נמצאת אשתו. אבל
הללו לא שיתפו עימו פעולה, ושמואל
נהג לנסות מזלו גם אצל אחותה של
אשתו, ושאר קרובי המשפחה.
אבל המשפחה שמרה בקנאות על סוד
מגוריה של רות. אמה הייתה היחידה מבני
משפחת זיגמונד שידעה על מקום מיסתורה
של האשה שברחה מבעלה. לדבריה, שוטט
שמואל לא אחת באיזור מגוריה בנסיון
לאתר את הבית המושכר של רעייתו.
עד שלבסוף גילה, כי קיימת גם דרך
אחרת למצוא את אשתו.

שלומית, בתו החורגת של הורדוס
אנטיפס, זכורה לטוב בגלל ריקוד שבעת
הצעיפים וגילוי הסטריפ-טיז. מעמיקים
יותר מכירים אותה כגיבורת אחד המחזות
הקצרים והחושניים ביותר שנכתבו
אי־פעם: אוסקר ויילד הצליח להפוך את
היחסים המוזרים בין שלומית, אביה החורג
ויוחנן המטביל, לאורגיה של סטיות
מיניות מרומזות פחות, ומרומזות יותר.
מה שהיה חסר אצל ויילד, בא מאוחר
יותר ריכארד שטראוס, והוסיף במוסיקה
שלו. האופרה שלומית נחשבת עד היום
לאחת החוויות המדהימות ביותר, שמותר
לבית־אופרה המכבד את עצמו להציג.
בזאת עדיין לא מסתיימים מסעותיה של
הנסיכה. בקולנוע, זוכר הדור הישן את
ריטה הייוורת המפשילה צעיפיה. עתה,
לדור הצעיר, נתווספה גירסה חדשה של
פרק נוצרי מוקדם זה.
אבי הגירסה הוא במאי איטלקי בשם
קארלו בנה, שיש חושבים אותו לגאון,
יש חושבים אותו למטורף, ויש חושבים
אותו לשרלטן.
לקארת פסטיבל ונציה האחרון, הכין

בנה שלומית משלו, מבוססת אמנם על
ויילד, אבל עם שיפוצים וחידושים. למשל,
שלומית היא דוגמנית־הצמרת ורושקה
(שהופיעה ביצרים של אנטוניוני) .לצורך
הסרט, גילחו את ראשה למשעי, הוסיפו
מלאכים בדמות נשים חשופות רגליים,
וכל מרחץ־הדמים שמסיים את הסיפור
הפך לאורגיה באדום.
שלומית ההיסטורית דרשה את ראשו
של המטביל על מגש של כסף, לאחר
שזה סירב לתנות עימד. אהבים. בסרט,
מוצג העניין בפרוטרוט, כולל הנשיקה
הסופית של הנסיכה לראש הערוף, המגואל
בדם. האסתטיקה של המאה העשרים. הסתדרות נוסח
אמריקה
נסטור אלמנדרוס הוא צלם צרפתי
מכובד מאד, שצילם את סרטיו האחרונים
של טריפו (מילד הפרא עד תרגיל בנישואין)
,ואת סרטיו עטורי הפרסים של
אריק רומר (לילה אצל מוד, בירכה של
קלייר) — שלא הוצגו עדיין בארץ. זאת
הסיבה שבמאי אמריקאי צעיר בשם
ג׳יים מק־ברייד בחר בו לצלם את סירטו
החדש שבהכנתו החל לאחרונה.
מאחר ומפיקי הסרט הם צעירים בעלי
אופקים רחבים — שעשו בעבר, בין
העולם הזה 1842

היתר, את אדם בעקבות גורלו ואת רסיסי
חיים — הם נעתרו לבקשת הבמאי.
אלמנדרוס בא לאמריקה, התכונן ל התחיל
בעבודה. אז, הסתבר לפתע שזה
לא כל־כך פשוט.
״מה פתאום מביאים לנו צלם מאירופה?״
רגז האיגוד האמריקאי .״מה יש,
לנו אין כבר צלמים?״ מייד התלוננו אצל
שלטונות ההגירה על החוצפה שביבוא.
המפיקים ענו שמקרים מסוג זה כבר
קרו בעבר, כאשר המוזמן הוא בעל כש רונות
יוצאי־דופן. כהוכחה למעלותיו של
אלמנדרום הומצאו מכתבים ואישורים
חתומים בידי טריפו ורומר.
תשובת השילטונות היתד — .שאינם
מצליחים לזהות את כותבי המכתבים.
ובטרם הגיעו מכתבים נוספים, המהללים
את אלמנדרוס בחתימתם של אנשים כמו
מייק (מי מפחד מוירג׳יניה וודף) ניקולס,
פיטר (מה נשמע, דוק?) בוגדנוביץ, לסלו
קובאץ (שצילם את רסיסי החיים ואדם
בעקבות גורלו) האסקל (בעין ערומה) ו־קסלר,
ואחרים — נדחתה הבקשה מכל
וכל.
מפיקי הסרט הודיעו שהם יעשו אותו
לא בארה״ב — אלא בקנדה. אך בסופו
של דבר, עם לחצים קטנים פה ושם,
הסתבר ש״בקנדה קר מדי,״ שתוכנית העבודה
השתבשה, ושההפקה נדחתה למועד
בלתי ידוע.
אחד הרוגזים העיקריים בפרשה היה
הבמאי פרנסים פורד (הסנדק) קופולה.
הוא שלח מכתב זועם למחלקת ההגירה
הממשלתית :״קשה לי להאמין שהייתם
מסרבים להתיר כניסתו של מדען חשוב
לארץ. אלמנדרוס הוא מדען חשוב בשטח
הקולנוע. יש לו סודות מיקצועיים שכל
התעשיה שלנו היתה יכולה להרוויח
מהם.״
המצב כרגע: אלמנדרום חזר לאירופה,
ג׳יים מק־ברייד מחפש עבודה, והאיגוד
המקצועי ניצח .1:0

חני קו ת
בין ־ לאומ יו ת
פרנזי (חן, תל-אביב, אנגליה) —
אלפרד היצ׳קוק, חי, מרגיש טוב
מאד, ועושה טרטיס למופת. מה
שחוא שכח על אמנות הקולנוע, רק מעטים הטפיקו
בינתיים ללמוד. כל מי שרצה להספיד אותו אחרי טופז,
יכול לנשוך את לשונו.
פרנזי הוא היצ׳קוק במלוא הכושר, מבריק ומלא הפתעות.
בכל פעם שנדמה כאילו נתגלה במה העניין — מיד
הוא הופך את הקערה על פיה. רק התרגלת למצב החדש
*־ והנה היא מתהפכת עוד פעם. איו כאן קרבות אקדחים, מיבצעי״גבורה לולייניים או מכונות־תופת מתוח כמות.
אבל מי שמעוניין להפעיל, ולוא במקצת, את מוחו
ודמיונו — ילקק את שפתיו.
להיצ׳קוק, כרגיל, אין גיבורים ואין נבלים. רק אוסף
של דמויות, קצת יותר או קצת פחות חביבות, בהן הוא
משקיף בליגליוג קל. אין זה משנה אם המדובר במפקד־טייסת
שהפך לברמן מתוסכל ולחשוד העיקרי בסרט, או
במפקח המשטרה חכל־יכול שחוקר אותו בתקיפות —
אבל בבית נאלץ לבלוע בהכנעה את כל חשגעונות
הקולינריים של אשתו.
מקום ההתרחשות רגיל בהחלט. שוק קובנט גארדן
בלונדון, דוכני הירקות, הרוכלים וה״פאב״ים שם. שום
דבר מיוחד, פרט לתוספת קטנה: רוצח מטורף האונס
נשים וחונק אותן לאחר מכן בעניבות.
אלא שלא זו התעלומה. היצ׳קוק מזלזל באלה שזקוקים
לסרט שלם כדי לחשוף רוצח. אצלו, זה נודע לקהל
בשלב מוקדם למדי. החוכמה היא לא מי עשה את
המעשה, אלא איך תופסים אותו.
היצ׳קוק מראה זאת בדרך המעוררת התפעלות עילאית.
כל משפט, כל זווית-צילום, כל אתר וכל חפץ —
יש להם תפקיד מוגדר בסרט. שום דבר אינו מקרי,

לי האנט: איך לתפוס רוצח
שום דבר אינו הולך לאיבוד. הצמידות אל פרשת הרוצח
אינה מונעת מהיצ׳קוק לגעת שוב בנושאים החביבים
עליו: החשוד החף מפשע למרות שאיננו צדיק גדול —
קטנוניות ושנאת־האדם השוכנת בכל הבורגנים ההגונים
— השימוש החזותי המדהים במצלמה ובתנועותיה —
וחוש״תיזמון בלתי־רגיל, שבעזרתן מגיעה הפואנטה בכל
סצינה בדיוק בזמן.
אם להוסיף לכך את אוסף השחקנים, שחלקם מתאים
במיוחד בגלל הצורה החיצונית (ג׳ון פינץ׳ בדמות
הברמן המתוסכל, ברנרד קריבינס, כמעבידו, בארי פוסטר,
ידידו) או בגלל כישרונם (אלק מקאואן, מפקח המשטרה,
ויויאן מרצ׳נט, אשתו, ועוד רבים) ,הרי שבסך־הכל מתקבל
סרט שאסור להחמיץ.

תדרי ך
תליאביב

פ > צפו צ > ם

התפוז המיכני (פאר,
אנגליה) — החווייה הקולנועית של העונה.

כזדאך ב״שלומית״

ה> 7זג\ור>>ם
חיסמו טרוצקי (דקל, תל-
אביב, איטליה — מקסיקו) —
ליאון דוידוביץ׳ בורנשטיין, ה מוכר
יותר בשמו לב טרוצקי, היה כידוע אחד מעמודי־התווך
של מהפיכת-אוקטובר ברוסיה, מארגן הצבא האדום,
ואחד ממהנדסי הנצחון הסובייטי על הכוחות הלבנים.
פרט לזאת, הוא גם שם נרדף כיום, בארצות הקומוניסטיות,
לבוגדנות, לסטיות מן חקו המפלגתי, ולאוייבי
העם. זאת, לאחר שסטאלין תיגלה אותו, האשים אותו
בקשרים נגד השלטון הסובייטי, ולבסוף שלח אחד משליחיו
לרצוח אותו במקום גלותו במקסיקו.
פרק אחרון זה מחייו של טרוצקי מצא־חן בעיניו של
ג׳וזף (״המקשר״) לוסי — אולי משום שחטרוצקיזם היום
שוב באופנה, בעיקר אצל הקומוניסטים המערביים, שאינם
מקבלים תמיד בחיבה תכתיבים ממוסקווח.
אלא שמה שיצא בסופו של דבר מן הנסיון של לוסי,
הוא מעין יצור־כלאיים. זה אינו סרט פוליטי. איש אינו
יכול להבין ממנו למשל מה היו, עמדותיו של טרוצקי,
פרט לשנאתו לסטאלין. איש אינו יכול גם לתפוס את
משמעות המצב הפוליטי של מקסיקו באותה תקופח,
תחת שלטון שמאלני שהתלבט בבעיות כלכליות חמורות.
זח גם אינו סרט פסיכולוגי: חלק מן הדמויות אינן
יותר מצללים חולפים, אחר — כמו טרוצקי עצמו למשל
— הן אנדרטות ללא גשמה. עוד אחרים, כמו הרוצח, הן
תעלומות שאינן נפתרות עד הסוף. ואילו הפירוש הסופי,
המטשטש במידה מסויימת את הצד הפוליטי שברצח, גם
הוא אינו ברור די הצורך.
אבל, למרות הכל, מורגשת ידו של לוסי בכל זאת.
תנועות מצלמה מורכבות ומסובכות — סצינות שתאורתן

דלון: רוצח בעל־כורחו
מופלאה — (תודות לצלם פסאקואלח דה־סאנטיס) —
מלחמת״השווריט הריאליסטית ביותר שנראתה על הבד בשנים
האחרונות (משמשת כאלגוריה לרצח עצמו) —
צילומים בעלי הרכב מדהים — כולם נושאים חתימת
אמן קולנוע. ריצ׳ארד ברטון, אלן דלון, רומי שניידר,
ואפילו ג׳יורג׳י אלברטאצי ממאריאנבד, בתפקיד קטן
של מפקד משטרה — כולם דמויות קולנועיות להפליא.
חפרסקות הענקיות ש 7ריברח ואורוזקו הם חלק
מרשים ובלתי-נפרד מן המראה החיצוני של הסרט —
שנראה בסופו של דבר כאוסף רישומים מרתקים לק ראת
סרט על רצח טרוצקי: רישומים שזקוקים לגיבוש
סופי, שילכד את כולם ליחידה אחת.

אורגיה של דם
חזון עתיד קרוב, בו האלימות היא מטבע
עובר־לסוחר, ואילו השילטון מרשה לעצמו
לשנות בני-אדם לתפוזים מיכניים.
תפוס לי מרגל (מקסים,
אנגליה) — קומדיית-ריגול מבדרת עם
מרלן ז׳ובר, כמורה לצרפתית וכדורגל
שבעלה נאסר בעוון ריגול בירודהדבש
שלהם, ועם קירק דאגלס כמרגל, אותו
היא מנסה ללכוד.
* * פלח־ (תכלת, ישראל) — נסיון
יוצא־דוסן לעשות סאטירה מלודראמטית
בסיפור על אדם מבוגר (אברהם חלפי)
שבנו היחיד נהרג בתאונה, והוא עוזב
העולם הזה 1842

את אשתו הישישה כדי למצוא בת־זוג
צעירה יותר, שתוכל ללדת לו צאצא.

מזימות

בינלאומיות

(צפון, אוצות־הברית) — סיפור־מתח מבריק
של היצ׳קוק, מלא וגדוש הפתעות
והומור. למי שלא ראה בדור שעבר —
אסור להחמיץ.

ירושלים
אנו ילדי־הפלא

גרמניה) — סאטירה אוטוקראטית של
הגרמנים על עצמס, המצביעה, בסיגנון
של מיוזיקול לגלגני, על כל השלבים
שהביאו לעליית הנאצים בגרמניה.

חיפה
* * ממשיכים לקרוא לי טריני

(ירושלים,

טי (עממי, איטליה) — המשך הרפתקאו־תיהם
של טריניטי ובמבינו, ליצני המערב.

מצחיק פחות מן החלק הראשון, אבל
גם כאן יש ארוחח אחת גרוטסקית, ועוד
כמה חילופי־מהלומות לולייניים שישעשעו
ודאי את מעריציהם הרבים.
* * השיטה ההולנדית (שביט,
אנגליה) — רב־מכר אלים ואכזרי של
אליסטר מקלין, על סוחרי-סמים באמסטרדם.
זכה לפירסומת רבה בעיקר בגלל
הסצינה המרכזית של מירדף סירות־מנוע
בתעלות־העיר.

...את וווי י1זוות
מתאים (1
תתאים 17 תאן!
גרבונים • גמישונים
ארכונים •,אקסטרונים

מרכ1

עדש ות מגע
״גרוזוגסקי — אישון לנס״
1 1 :8א 0 £
תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :

שעות קבלה 9—17

נשמח לשלוח חוברת הסברד.
לפי בקשה.

העולם הזה 1842

גולדה לא
מפרגנת להם
מה מטריד את נציגי האומות באר-
יגון האומות־המאוחדות י
שונאי ישראל יגידו ודאי, שהתעלמותה
של ישראל מההחלטות שמתקבלות באו״ם
*גגדה, היא המדירה שינה מעיניהם.
אם זה מה שגם אתם חושבים — יש
לי חדשות בשבילכם•
מסתבר שאחרי שהרימו את ידיהם
בהצבעות״הגינוי נגד ישראל, יצאו הנצי-

ראש הממשלה החליטה שמירי לא
תהיה יותר דוברת המשלחת הישראלית
באו״ם.
למה ו גולדה יודעת את הסיבות.
עכשיו בטח תשאלו, איך זה ייתכן
שאשה עסוקה כמו גולדה, שהיא גם
ראש־ממשלה וגם טבחית — יש לה זמן
להתעסק במינויה או פיטוריה של קצי-
נת־עיתונות קטנה במשרד־החוץ ז
אז תרשו לי רק להזכיר לכם מה היא
עשתה עם דיניץ. כשהזקנה הזאת נכי
נסת לאמביציה — שום דבר לא יעצור
אותה.
מה שקרה למירי זה סיפור עצוב.
מירי, שלפני שש שנים זכתה בתואר
עורך־דין באוניברסיטת תל-אביב, היתה
תמיד מוקפת מחזרים ומעריצים. היא
יכלה להתחתן כמו כלום. אבל, כך
מספרים ידידיה, קשה היה לה לקשור

תונות ישל המשלחת. מסתבר שהפעם
קלע בול: הבחירה שלו היתה מוצלחת
ביותר, לדעת כל הנוגעים בדבר — ובמיוחד
לדעת תקוע עצמו.
אלא מה קורה תמיד לבחורות יפות 1
מרכלים עליהן. במקרה זה, הגיעה הר כילות
גם לגולדה. גולדה הפוריטאנית,
שלא פעם ׳מתערבת בחייהם הפרטיים של
ישרי ממשלתה ועובדי משרדה — החליטה
להתערב שוב פעם. התוצאה: מירי
עזבה את תפקידה בבניו האו״ם.
בשיחה טלפונית עם כתב העולם הזה,
טענה השבוע מירי מניו־יורק :״עזבתי את
המישרה מפני שרציתי לחזור הביתה.״
אך היא לא חזרה לתל־אביב. היא
מרגישה עדיין טוב מאוד בניו־יורק•
וכשהתבקשו אנשי משרד־החוץ להגיב,
מדוע פוטרה קצינת העיתונות המוצלחת,
החלו לגמגם.
יאמר אבי פזנר ,׳ממלא־מקום דובר
משרד־החוץ בירושלים :״אני לא יכול
להתייחס לכל העניין הזה. אני לא יכול
להגיב. אין תגובה. אין תשובה.״
יש אפילו כאלה שטוענים כי בגלל כל
העניין הזה לא הסכימה גולדה למינויו
של יוסף תקוע כשגריר בוושינגטון. אבל
זוהי כבר סתם השמצה פרועה.
הנה, תקחו את שמחה דיניץ, ש גולדה
היתה מוכנה לעלות על הבארי־קדות
כדי שיהיה שגריר בוושינגטון.
בזמנו, כשהיא היתה שרת־החוץ ודי-
ניץ פקיד קטן במשרד, גילתה גולדה
יום אחד, בכספת הפרטית שלה, מכתבים
שהיו מיועדים לדיניץ. המכתבים
היו כתובים בידי אחת מעו-בדות משרד-
החוץ, קולט אביטל, שבאותה תקופה
הועסקה בשגרירות ישראל בקנדה•
למרות שגולדה לא היתה כל־כך בל-
תי״נימוסית עד כדי להציץ במכתבים
פרטיים שאינם מיועדים אליה — הרי
שהיא היתה כל כך מזועזעת — שהיא
מיהרה לשלוח את דיניץ כציר לרומא,

שמחה דיניץ
גים הנכבדים למסדרון, הסתכלו אנה
,׳ואנה, ושאלו זה את זה :״למה לא
רואים יותר את מירי 1״
וזאת לא בדיחה. מירי סגל,28 ,
תמירה ובעלת שיער בלונדי גולש, שהיותה
חודשים רבים קצינת־העיתונות והדוברת
של המשלחת הישראלית באו״ם,
היתה יכולה בקלות להיבחר למלכת־היופי
של האו״ם — אפילו בקולותיהם
של נציגי מדינות ערב והקומוניסטים.
אחרי שאלה היו מגדפים את ישראל
מעל הדוכן, היו תמיד יוצאים להתאוורר
קצת במסדרונות, בחברתה של הישראלית
היפהפיה, שקשרה יחסים מצויינים
עם כל המשלחות. לעיתים, עשתה שירות
טוב יותר למדינה מאשר כל הנאומים
הרשמיים בעצרת.
אז אם למרות כל זאת לא רואים יותר
את מירי היפה במסדרונות האו״ם, זה
רק מפני שיש לה מתחרה רצינית.
לא כל־כך יפה וגם לא כל כך צעי רה
— אבל קשוחה לאללה.
זאת היא, לא פחות ולא יותר —

גולדה מאיר.

מירי סגל
את עצמה לגבר אחד מבלי להיות משוכנעת
שזה הגבר הנצחי שלה.
אחרי שסיימה את הסטאג׳ שלה בתל־אביב,
נסעה מירי לגלות את אמריקה.
במקום זה — היא התגלתה שם בעצמה.
ומי שגילה אותה, יהיה לא אחר מאשר
יוסף ונקוע, ראש המשלחת הישראלית
באו״ם.
הוא הכיר אותה במקרה• מסתבר
שמירי היא בת־דודה של אשתו, רות
תקוע — שהיא אחות של דג סגל,
מי שהיה. מבעלי הפאפ התל־אביבי.
כעבור זמן קצר, אימץ תקוע את קרובת
משפחתו, הפך אותה לקצינת־העי־

חורף ירושלמי, לפני שנה. גדי ואתי ליבנה הפכו זה עמה לזוג מאושר
באישור הרבנות. חתונה כזאת, כמו שהשניים האלה ערכו הלוואי על כל ביה ישראל.
מדליה מזיר ועד דן כנר נוכחו שם, כשבאמצע נמצאים מיטב אמני, זמרי, וקרייני
ישראל.
גדי (היום בן )23 היה אז, ונשאר עד היום, עורך ומגיש מיצעד הפיזמונים של

המיצעד חדל לצעוד
גלי־צה״ל. באותם ימים, ה,וא גם סיים את שירותו הצבאי•
אתי, לעומתו, היתה אז בת 18 ולפני צבא. וכמו לכל אשה נשואה, ויתר לה
צה״ל על שירותה.
אז האידיליה נמשכה פלוס-מינוס שנה. בשבוע שעבר הם התגרשו, בשקט, בלי
דליה מזור ודן כנר ובלי בטיח.
אתי אספה את הפקלאות וחזרה לבית הוריה, וגדי עבר להתגורר בדירונת
קטנה בגבעתיים.

יום! 8תקוע
המכתבים

במחשבה שלשם לא יגיעו
ששלחה לו קולט היפה.
כולם היו בטוחים כמובן שאחרי זה,
דיניץ מחוסל. אבל הנה, תראו לאן הוא
הגיע. מסתבר שיש הפתעות בחיים.
אז אם זה יימשך כך, וגולדה תישאר
בשלטון — עד מאה ועשרים — יש
סיכויים גם למירי סגל לתפוס איזה
ג׳וב רציני.
אהבה ביזנס?
במישור הפוליטי, לוחשים לי שקיימת

יריבות קלה בין יגאל אלון ומשה דיין,
המתחרים ביניהם על איזה כיסא.
אולם קצת נמוך יותר, לפוליטיקה אין}
ערך, והאהבה מדברת: כך, אפשר לראות
את התופעה המרנינה, שאחד מעוזריו
הככירים של אלון, מחזר בהתלהבות
רבה אחרי אחת הפקידות הבכירות
בלישכתו של שר־הביטחון. איך אמר
סולדניצין? גם אם יכסו את כל העולם
בבטון, יצוצו גבעולי־הדשא. או אולי היה״
זה דוסטוייבסקי.
אלא מה? יש כאלה שמוכרחים לקלקל[
כל דבר יפה. אז מת הם עושים? הולכים
ומשמיצים, שזו בכלל לא אהבה —
אלא אחת משיטות־הריגול שמפעיל יגאל4
אלון נגד משה דיין.
ממשה עד משה, לא קם כיגאל.

עשה לה כמה סתימות, הבחור, סולידיות
כמו הבנק אוף אינגלנד לפני פיחות
השטרלינג.
אז היום כבר מותר לא רק לדבר עליו,
אלא גם לנגוע. שנתיים של נסיונות
לסתום את החורים, שנוצרו בינו לבין
אשתו, נגמרו בגט כשר וחתום.
האשה, בלונדית משגעת, שכל גברי
החוג לאמנות באוניברסיטת תל־אביב, חי כו
לשיחרורה בערגה וכיליון — נתגלתה
במהלך הפירוד כביזבוז משווע לחוג בו
היא לומדת. תשמעו את הסיפור, ותח ליטו
בעצמכם אם לא היה מגיע לד,
לנהל את בית־הספר למינהל־עסקים באוניברסיטה.
ראשית,
היא דרשה בשביל השיחרור
את הדירה — שלושה חדרים בשכונת
בבלי התל־אביבית, עם הריהוט וכל היתר,
מסתכם העסק ברבע מיליון רענן.
אחר־כך היא באה בתביעות למכונית,
הדוקטור הביא עימו, כשחזר מלימודיו
בגרמניה, פולקסוואגן עם מנוע פורש,
שכמותה יש בארץ רק עוד אחת. עוד
איזה חמישים אלף ומשהו.
בהמשך, נתבקש הבעל האדיב לממן)
את לימודיה האמנותיים של אשתו לשעבון
עד זיקנה ושיבה, או עד לתואר הדוקטור,
או עד לשניהם יחד, כל המאוחר מבין
השלושה.
ובנוסף: היה לה העוז להציע שישליע
מידי חודש 1500 ,ל״י — נטו — כד£
לתחזק את בתם בת החמש, שנותרה עם

לחופש נולדה ־ אבל באיזה מחיו

השוחרות:

התפנה

לתשומת־לב
קצת טרף.
יש לו 30 בדיוק, מטר 90 בערך,
יופי של גוף מהטניס, ופרצוף פצצה
בירושה. וגם עיניים שחורות ושיער עורב.
למה שנתן אלוהים, הוסיפו כישרונו־תיו
הטבעיים תואר דוקטור ברפואת-
שיניים, וקליניקה מן המשוכללות ביותר
שקדחו אי-פעם חור חולה בשן בריאה.
אם אתן מהחברות של פרדריקה סגל,
אז אתן בטח מכירות אותו. פרדריקה
בקושי מסוגלת להפסיק לדבר עליו. הוא

האמא — ונראית בדיוק כמו אחותק
הקצת־יותר־קטנה.
ובכך היא הסתפקה. כלומר, לא לפני
שהוסיפה שמובן מאליו שהאקס חייב
לדאוג לה פעם בשנה לטיול קטן ברחבי
תבל.
אני חושבת שהסעיף האחרון — הוא
זה ששבר אותו. אבל לפני שהוא הספיק
להתחרט, היא ויתרה על חוץ־לארץ, וקיב
לה את כל היתר טבין ותקילין.
עכשיו, הוא הימין, והיא השמאילד,
ושניהם מאושרים.

צרונחים הצומחים בקרקע נמו נוחים
וינה

ת פו חי ם ה חיים
אחר שהישראלים הצליחו ל/השלים
כמעט לגמרי את הרם גני-
האלמוגים שבחופי אילת — באה אמריקאית
עם המון ידע בנושא התת־ימי,
וגילתה שיש עוד כמה אוצרות, אותם
אפשר לחסל בעזרת נפט, סולר, או
סתם אשפה פיקניקית.
דוקטור יוג׳יני קלארק, מומחית לזואולוגיה
ימית באוניברסיטת מארילנד, הגיעה
לראשונה לאילת ב־ / 64 המטרה — אותם
גנים מיסתוריים, נדירים, אשר הצמחים
הפורחים בם — הינם יצורים חיים:
באליפסות של עשרות ולעיתים מאות
מטרים, הם עולים מקרקעית־הים החולית,
ומשחרים לטרף. למעיינים בסיפרי הזואולוגיה
של הדוקטורית הם מוכרים כ־בורגזיה
סילנרי — צלופחי־גניס, בעברית
פשוטה. לא מאלה החשמליים המכאיבים.
מאותה מישפחה, אבל בלתי מזיקים.
לתדהמתה של הדוקטור, נתגלו לאורך
חופי סיני 16 גנים פורחים של הדג
המשונה — מיספר המקביל כמעט ל-

211

38 -4

זהו ריקוד חיזור:
צלופח הזנר נורו
עצמו סביב רעייתו

מיספר של גנים דומים שנתגלו בעולם.
בעזרת בעלה, איגור קלטצקו, צלם
תת־ימי, וצוות עוזרים מתלמידיה באוניברסיטה,
צללה קלארק משך כל קייץ
71׳ ,וחקרה שניים מהגדולים בגני־הצלופ־חים
שגילתה.
שניהם בקירבת אילת. האחד ליד מועדון
הצלילה אקווה־ספורט של וילי
הלפרט, השני כקילומטר וחצי דרומה
משם, סמוך למעבדה הימית־ביולוגית של
האוניברסיטה העברית.
״את העבודה היינו מתחילים לפנות-
בוקר,״ מספרת הדוקטור קלארק, במאמר
שפירסמה בירחון האמריקאי נשיו־נאל
ג׳יאוגראפיק ,״היינו יוצאים בצלילה
לפני שעלה השחר, כשבתחילת הדרך אנו
מאירים את אפילת המעמקים בזרקורים.״
היא ממשיכה ומתארת צלילודמחקר לכיוון
גן מיספר ,2זה שליד המעבדה
הימית :״מרחוק, באור הראשון, אנחנו
רואים אליפסה ענקית בקוטר של כ־200
מטר שמתוכה מזדקרים למעלה מאלף
ראשים מתנועעים.

״ציבעם כסוף־אפרפר וחם בולטים כ חצי
מטר מעל פני הקרקעית. גופיהם
מקושתים, ועיניהם בולטות בדריכות בחיפוש
אחר טרף. הם נעים ומתכופפים,
מתרוממים ויורדים עם הזרם התת־מימי
כמו רקדו לקצב מוסיקה נעלמה, כולם
כגוף אחד. רק סנטימטרים ספורים, עומד
כל אחד מעוגן בזנבו בחור שבחול. כל

חי-הגן היום. האוויר במיכלי־החמצן על
גבינו יספיק ליותר משעה וחצי.״
בעוד השניים מתארגנים לצפייה, מצ־דקרים
שוב צימחי־הגן על זנבותיהם. הם
התרגלו כבר למחבוא, לבועות האוויר
המתבקבקות ממנו ולפרצופים הממוסכים
שמציצים מתוכו.
״כמה מהם מביטים לתוך מסכותינו ממרחק
סנטימטרים ספורים,״ ממשיכה הדוקטור
בתיאורה.
החוקרים מציצים, וצלופחי־הגן מכלים
את ארוחת־הבוקר, ממנה הופרעו זה עתה.
הם בוחרים באנינות רבה סרטונונים שקופים,
רכיכות בלתי־נראות כמעט, וביצי-
דגים.
תחום המחייה של כל צלופח־גן קטן
מעט מאורך גופו. כשהגוף משמש לו
כרדיוס, הוא נע סביב צירו ומחסל את
תיקרובת הים. דפנות החור שבו נעוץ
הדג מכוסים בריר דביק המופרש מגוף
צלופח־הגן. ריר זה מונע את סתימת
החור ונפילת החול.

מנו ח ה חו ב ה
לצלופחי־גן

המושבות

במפה זו שהתפרסמה
בג־ליון
האחרון של הירחון האמריקאי, נשיו־נאל
ג׳אוגראפיק, מסומנים בעיגול אזורי־המחקר
העיקריים של גני־הצלופחיס בארץ.
סכנה בלתי־נראית מעלימה את הגוף
כולו בחול בזריזות נחשית.״
ברגע שבו מבחינים ראשוני צלופחי־הגן
בדמויות עטויות מישקפי־הצלילה — הם
נעלמים בחוריהם. כאילו לפי פקודה, נעלמת
מייד בעקבותיהם העדה כולה.
״אנחנו ממשיכים לשחות ונכנסים למחבוא
שהכנו לעצמנו, בנוי מיריעות
של יוטה על שלד, ובו חורי הצצה.
איגור מצמיד את מצלמותיו, בעוד
אני שולפת עיפרון תת־מימי ופינקם פלסטי,
כדי לרשום את מה שיחדשו לי צלום-

ף*< עזרתו של דויד פרידמן, אספן ה־
>4דוגמאות למעבדה־הימית של האוניברסיטה,
ואחד מבעלי־הסמכא הגדולים בישראל
לעולם הדממה, הצליחו החוקרים
לאסוף דוגמאות חיות של צלופחי־גן ול־סמנם
למעקב.
מספרת על כך קלארק :״פילים אנאם־
טוס, סטודנטית צעירה שלי, היתד, ניגשת
לדויד בבוקר ומתחנחנת לו, :נכון שאתה
יכול לתפוס לי היום צלופח ז׳ דויד לא
היה עומד בפני הקסם המדעי, ותופס לה.
״הוא ידע בדיוק את הכמות הנכונה
של חומר מרדים שיש לפזר במקום המתאים,
כדי לצוד צלופח־גן שיישאר
בחיים,״ מתפעלת קלארק.
״צלופח־גן שנתפס היה מסומן בחורו
על־ידי מצוף־פקק צבוע, שהוצמד אליו
בחוט ניילון ובקרם עדין. בדרך זו גילו
החוקרים, כי צלופחי־הגן משנים מקום —
בעיקר כדי להתקרב לנקבה מסויימת
שיאתר בעיניהם. אך אף חוקר לא הצליח
לראות כיצד מתבצעת תנועה זו, אם מתחת
לפני החול, או בשחייה במיים אל חור*
מישכן חדש.
מאורע חשוב מתרחש במושבה מידי
יום ביומו לקראת הצהריים. לעתים אפילו
בתשע בבוקר, גולשת לפתע כל הלהקה
ונעלמת במעמקי החול. הסיאסטה נמשכת
לפעמים עד שעה שלוש בצהריים, אז
עולים הפריסקופים החיים לערבית.

עשוי יוטה ומיסגרת ברזל, אותו בנו ה־ה
¥1ד 111
חוקרים לצורכי תצפיות על הגן. בתמונה
| \ 1 11 #311
נראית החוקרת כשהיא מרחפת חסרת תנועה מעל למחבוא,

לנוד

צלופח־גן רדום מציץ מתוך החול כשמאחוריו,
חמצן, החוקרת דוקטור יוג׳יני קלארק. קשה
יש לרמת בדיוק את כמות חומר ההרדמה הנכונה, שמפזרים
לצלופח הניצוד מלבישים קרס עדין המחובר לחוט״ניילון

במישקפי־צלילה ובלתי־מאוד
ללכוד צלופח חי.
סביבו, כדי לא להורגו.
שבקצהו מצוף סימון.

בשעת היעלמותם דואגת אמא טבע,
ברוב חוכמתה, שהשטח לא יישאר בלתי
מנוצל. דג זעיר, בגודל חמישה

שהוקם בסומק 10 ממרים. משמאל ניתן לראות את מסיכת הצלילה
של בעלה, המציץ מהחלון הקיצוני בתוך המחבוא. הצלו-
פחים התרגלו לקיום המחבוא ולמציצים מתוכו, ויצאו החוצה.

סנטימטרים, פולש בעשרותיו לאיזור ששימש
את צלופחי־הגן, ומתלבש בבולמוס
על מעדני הפלאנקטון. הדג, טריקונוטוס
ניקי, הוא מכר ותיק של דוקטור קלארק.
היא היתד. הזואולוגית הימית הראשונה
שהבחינה בו. הדבר היה ב־ ,1964 והיא
קראה לדג על שם בנה ניקי.
למרות החודשים הארוכים שהוקדשו
כבר למחקר גני־הצלופחים וצלופחי־הגן
בפרט, נותר עדיין הנעלם רב על הניגלה.
אותו שלב חשוב למן הביצית המופרית
ועד לראש הזעיר, שנולד מתוך החול
והוא תקוע כבר בזנבו — הוא בגדר
תעלומה מוחלטת למדענים.

4 * 19

שעווויה במישוד
החוץ אסתר
מילוא