גליון 1844

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1973

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 1 |

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 2 | כדרן* כלל אין מערכת העולם הזה מרבה להגיב על מיכתבי־קוראים, התוקפים אותה. בניגוד לעיתונים מסויימים אחרים, סבו רים אנחנו שיש לתת לקוראים את הזכות להביע את

כדרן* כלל אין מערכת העולם הזה מרבה להגיב על מיכתבי־קוראים,
התוקפים אותה. בניגוד לעיתונים מסויימים אחרים, סבו רים
אנחנו שיש לתת לקוראים את הזכות להביע את דיעותיהם,
וגם להתנגד לדברים שפורסמו אצלנו, מבלי להדביק להם ״זנב״
הבא להראות שהם כסילים, או שאינם יודעים על מה הם מדברים.
אך יש מיכתבים המחייבים תשובה, כדי שלא ייאמר כלפינו, כי ״שתיקה כהודאה״.
מיכתב כזה פורסם בגיליון האחרון. היה זה מיכתבו של הקורא הצעיר אדם קלר,
שהופיע ללא תגובה — וחבל.
הנה המיכתב במלואו :
בכתבה (על חשודי רשת הריגול) מצאתי את הקטט הבא :״באותה תקופה, בטרם
היה קו הגבול טס הירדן חסום, נאלצו החיילים בביקעה להילחם במסתנניס שניסו
לחצות את הגבול, ושלא תמיד היו חיילים נושאי־נשק. ההיתקלויות הסתיימו לעיתים
בקטל.״
מהמילה ״נאלצו״ אני מבין שהכותב מצדיק פעולות אלה.
מהו הדבר המכריח חיילים להילחם, ולפעמים להרוג, אנשים לא־חמושים? אינני
רגיל לקרוא הצדקה לפעולות כאלה מעל דפי העולם הזח, ואני מקווה לא להתרגל.
לדעתי, לא רק שאין להצדיק פעולות כאלה, אלא כאשר הם קרו היה על העולם הזה
וסיעתו בכנסת להילחם נגדן.
אדם לולי, תל־אביב
האשמת הקורא קלר, כאילו נובע מנוסח כתבתנו שאנחנו מצדיקים בכל צורה
שהיא הריגת לא־לוחמים בלתי־חמושים, מזעזעת. אם יקרא שנית, ובלי דיעה קדומה,

חיילי צה״ל על הירדן
מדוע נמנע שובם של הפליטים?
מאירופה לאשה
שאיכפת ול ה

14011611

הספר* האינטימיהמיוחדהמשחרר
אותן־ מרי חו תורג שו תבלתינעימים .
£ 1 1א ¥ 1 0מבית , 8 /1 0גדול
ידרג* הדי אודורנ טים ה מובחרים באירופה.

את הכתבה של העולם הזה, יבין בעצמו שהיא כתובה בלשון־רמזים, מסיבות מובנות.
גם כיום אי־אפשר להיכנס לפרטי אותה פרשה. היא אירעה כאשר מאות פליטים,
שברחו אל מיזרח הירדן במילחמת ששת־הימים, ניסו למחרת המילחמה לחזור הביתה.
היו אלה אזרחים בלתי־חמושים, שחצו את הנהר בלילה. רבים מהם ניספו.
הדבר הגיע, כמובן, לאוזני המערכת. איש־מילואים מזועזע מיהר אלינו וסיפר לאורי
אבנרי בסודי־סודות מה מתרחש.
מאותו רגע נכנס אבנרי לפעולה קדחתנית — שלא מצאה שום ביטוי גלוי מעל
עמודי העולם הזה. הוא ״ניצל״ את מעמדו כחבר־כנסת, ואת יחסיו האישיים הטובים עם
לוי אשכול ז״ל וכמה מחברי־הממשלה דאז, כדי להודיע להם מייד אישית מה מתרחש.
תוך 24 שעות הגיעו הדברים לדיון בממשלה. במקביל פנה אבנרי אל הרמטכ״ל דאז,
יצחק רבין, ומסר לו את, הפרטים שנודעו לו.
פעולה שקטה אך נמרצת זו נשאה פרי מיידי. על פי פקודה, שונו הנוחלים. ייתכן
כי בדרך זו ניצלו אלפי חיי־אדם. עוד יבוא יום לגילוי כל הפרטים, וגם לזהות את
האישים שנענו לפניית אבנרי וקנו את עולמם.
אפשר לשאול מדוע, בעצם, נמנע (עד עצם היום הזה) שובם של אותם פליטים,
אשר הבהלה הראשונה, ומיקריות המילחמה, הפרידו בינם לבין בתיהם. יתכן שפעל
כאן יצר הסיפוחיזם, בתוספת הפחד ה״דמוגראפי״.
כיום, כאשר חסרות ידיים עובדות בישראל ובשטחים המוחזקים, וכאשר אבירי-
הסיפוח עצמם טוענים שאין כל רע בעוד מיליון או שניים ערבים, כל הפרשה הכאובה
ההיא נראית כמעט בלתי־מובנת.
על כל פנים, אם ייכתב פעם ספר אמיתי על העולם הזה, יתגלו כמה פרשות
מסוג זה — שמעולם לא פורסמו מעל עמודי השבועון המסדים, אך שפעולתנו בהן
היתד, חשובה יותר ממאה מאמרים.

נפתח קורס
למסג׳י ס טי ס/ו ת
טל 240495 .
בין השעות
16.00—19.00 ,08.00—13.00

בוקסר
ג 1ר י
מ י 1חדי
תעודות יו ח סין
משפ. הופמן
927158־03

שבועון החדשות הישראלי
־׳ .העולםה זה ״ ,
המערכת והסינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 סלסון ,260134
הא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • .הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״ם גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי * הפו״ל: העולם הזה בע״מ.

לאן נעלם תומי לפיד?

יש להניח כי כמו קוראים רבים אחרים ניסית גם אתה בשבוע שעבר לפתור את
התעלומה הבלשית שהוצגה בסיפור עיתונות שהופיע במדור במדינה (העולם הזה
.)1843 אני מתכוון לנסיונות הנואשים שנעשו על־ידי קוראים רבים, לשווא, למצוא את
סופו של הסיפור לפיד של שינאה, שעסק בביקורת על תגובת העיתונות הישראלית
לפרשת חשיפת רשת־הריגול הסורית.
לא היה לך כל סיכוי למצוא את סופו של הסיפור שהובטח להידפם בעמוד 18 של
אותו גיליון, וזאת מהסיבה הפשוטה, שהוא לא הופיע שם ולא בשום מקום אחר בגיליון.
בגלל תקלה טכנית בלבד — ולא משום אחת מאלף הסיבות הדמיוניות שכבר הגיעו
לאוזנינו — נשמט סופו של הסיפור ועד שהבחננו בכך כבר היה הגיליון בידיך.
זו תקלה שאינה צריכה לקרות. ואמנם, אינני זוכר תקלה דומה בעשרים השנים
האחרונות להופעתו של העולם הזה. לא נותר לי אלא לבקש את סליחתך. אני מבין
גם שהסקרנות אוכלת אותך: מה היה סופו של הסיפור?
סופר שם על התגובה הביקורתית החריפה בקרב חברי הנהלת מועצת העיתונות על
רשימתו של עורך את, יוסף (״תומי״) לפיד, שפורסמה במעריב, בדי הישווה את הוריו
של החשוד בריגול אודי אדיב להוריו של אדולף אייכמן.
אפילו נציג מעריב במועצה, כך סיפרה הידיעה,
הסתייג מהרשימה. היה זה משה ז׳ק מעורכי מעריב,
שסיפר כיצד חשב להמליץ על אי־פירסום רשימתו של
תומי, אך עד שגמלה ההחלטה בליבו, כך הופיעה
הרשימה בדפוס.
ה מו ל ח

הז ה 1844

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 3 | עברית מדוברת לא נורמלית מאת דן בו־אכווע ונ תי ב ה בן־יהודה ה צ חו ק המצוי ביטוי שמשמעותו: ערן ניקיון יסודי, סידר את חפציו. א :״תראה איזה בלגן יש לך על השולחן.

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בו־אכווע ונ תי ב ה בן־יהודה

ה צ חו ק המצוי

ביטוי שמשמעותו: ערן

ניקיון יסודי, סידר את חפציו.
א :״תראה איזה בלגן יש לך על
השולחן. לא פלא שאתה לא מוצא את
המכתב.״ ב :״אל תדאג. כל שלושה
חודשים אני עושה פסח ואז בל הדברים
שהלכו לאיבוד — צפים בחזרה.״
מחיר המכונית, בפי
על הלביש
שהיא עולה לקונה בעת השימוש בה,
בניגוד למכירה בחנות.
א :״במה עולה המכונית שלך ז״ ב :
״על הכביש ז תשמע לי, זה מכו־נית
בומבה, ביין הבל .92,000 אבל מה
— זה מחיר על הכביש.״

העו&ס גוה
עווו 1

בל היום -
פרורים יש לו כראש

מה געשה באימפריה של הדוסים?
שערים, שהוא עיתון של פועלי אגודת־ישראל, הוא עיתון נורא
מעניין. כבר שלושה שבועות שהוא מפרסם מודעות ברכה לש. ש.
רותם. רק בשבת שעברה הוא נתן מודעות ברכה על שלושה וחצי
עמודים, מתוך ששת העמודים שלו. אין מה לדבר: ש .ש. רותם
איש גדול! מי לא ברך אותו? 28 עיריות נתנו כל אחת מודעה
דונם 7 :מועצות מקומיות — כל אחת מודעה 63 :מועצות מקומיות,
47 מועצות אזוריות 45 ,מועצות של ערבים. ועמידר, וכל החברות־קדישא,
ומפעל־הפים ואוצר השלטון המקומי, והמנהל שלהם —
מודעה לחוד, וגם כל מועצה דתית, ועוד ועוד ועוד — גם איגוד
הגזברים.
כמה זה עלה כל זה למשלם המיסים? יא־אללה, איך שמוציאים
מהציבור כסף בכוח, כדי לתמוך בעיתון הזה. בטח זה איזן להם את
התקציב עד הבחירות.
מה׳ אתם לא יודעים מי זה רותם? ש. ש .רותם?? שלום שכנא
רותם??? לא יפה, איך זה שלא שמעתם עליו, באמת. אז אני אגיד
לכם: זה הוא הוא הסמנכ״ל־מינהל במשרד־הפנים! (מעניין לדעת
לאיזה מיפלגה הוא שייך) .כן! את העיקר שכחתי להגיד לכם, ונורא
סליחה. כי אתם כבר בטח מתים לדעת, מה קרה לשלום שכנא,
שבולם מברכים אותו. אז תדעו לכם שזה לא היה עולה על דעתכם
אפילו בחלום: מלאו לו שישים שנה 1אתם יודעים מה שזה?
תארו לכם — שישים שנה ! איפה יש אנשים כאלה? זה באמת
דבר לא רגיל.
ש. ש .רותם — תרשה גם לנו לברך אותך. מה כבר יכול להיות?

לפני כמה זמן נסעתי בשירות
לתל־אביב וישבו על־ידי
שני אנשים, אחד עולה חדש
מאמריקה והשני מהארץ. עד
קריית־ענביס כבר ידעתי מה
שמס ומה שלום כל הקוזינים
בארה״ב ובארץ. אחרי זה, האמריקני
אמר שהוא חושב
שהוא יסתדר בארץ יוצא־מן־
הכלל, בעיקר בגלל שהוא
מכיר את השפה. יש הרבה
דברים שהשתנו מאז שהוא
למד בחדר לפני ארבעים שנה,
אבל הוא לא מתבייש לשאול.
הנה, כבר יש היום בעיתון
משהו שהוא רוצה להבין: למה
הישראלים כותבים את השם
,קלודיה׳ באות תו ולא באות
דל׳׳ת. אז הקמין מהארץ אומר
לו :״תראה לי איפה ראית
דבר כזה?״ אבל האמריקני לא
נותן לו להביט בעיתון, כי הרי
הוא יודע עברית בעצמו. הוא
מקריא לו :״הנה, כתוב פה
שמתה איזה חנה רובין ומתאבלים
עליה החברים שלה —
בלה, בניא, קלודיה, נקדיה ונינה.
נו, אז למה פתאום צריך
את הקלודיה ב־תו? אני באמת
לא מבין את הישראלים.״
אה ! באמת משונה !
לא התאפקתי והיצצתי בעיתון,
וזה מה שראיתי :

ה מוד עההמבקששח

את קופסת־הגפרורים הזאת
קונים בכל מקום: במכולת של
סמי ובשופרסל. והיא יכולה
לשמש דוגמה נהדרת לדמוק רטיה
ולמיסחר הוגן :״שמע!
קליינט! פה תקנה רק גפ־רו

אנו מודיעים כצער
על פטירתה של

אל תתנו

חנה רובין ז״ל

המתאבלים: כעלה כניה כלותיה נכדיה ונינה

לטוס!

הנובו־ חכ מי םמההם או מ רי ם:

״כל או טו שיפלוט עשן — יענשו
א ת הנהג. זהו חו ק בל ייעדר!׳,

ח>דון ה שבוע

(נשמע השבוע מפי איש ״סיירת־הבטיחות״)

סיכות תוכניות לשנת 1987

מה 1ה?

׳:ז״ט_וא א1ש.ס 1א.8ש ׳גוץ שאסם 11 בחסנ1

סש^ש

ומי אלה?

י0״ 5110,111 05נ 1ם.ז01נ1
ם1אז 11א 0א. :1סס1 .אט

1א_ו:ש ׳ 05,.נועבחזם *£.01
501::1111 0.0.ם8.ח111.גף ץ־בז
0 1111.ש 11׳ס:>.וא* 1 11£״ 0 1
_שא_181 5:110 05.1. 11 ואנו1.ש

(קומוניקט לעיתונים ממישרד ראש״הממשלה)
״איזו מדינה! יוצאת מהכלל! בבקשה, תסתכלו — אף
אחד לא מת. האנשים ההולכים ברחוב נראים מהודרים בבגדי
האסטרונאוטים שלהם! הצעירים, שרוצים להשתובב קצת,
ואנחנו מרשים להם להקל קצת בלבוש — מסתובבים בינינו
כשהם לבושים כמו שחקני הכדורגל האמריקניים: עם כריות
בכתפיים ועם מגינים על הברכיים. והעיקר: כולם־כולם עם
מסיכות גז! כולם־כולם עם קסדות! תינוקות בעגלה, זקנים
מבתי־אבות. לא חשוב! בחוץ או בבית. גם הכלבים והחתולים.
מכוניות נוסעות 10ק״מ לשעה. אלה שהולכים ברגל —
הולכים צעד, ועומדים. צעד — ועומדים. כל אלה הם הישגים
מרשימים, שיש לזקוף אותם לזכותי!״
זאת אמר אמש ( )1.11.1987 ראש־הממשלה, מר גד יעקובי,
בנאומו במלאת 15 שנה ליום בו החלה ״הכפייה הזהירותית״,
באיצטדיון בלומפילד( ,שמזמן נסגר לכדורגל — משחק מסו כן
מאוד) ,בפני כנס ארצי של שוטרים, מפקחים ומדריכים
באגף לכפייה זהירותית. נכחו 80,000 איש.
הוסיף מר יעקובי :״לפני 15 שנה הייתי צריך להיאבק
על ״חוק הקסדה לרוכב הווספה״ .אבל נוכחתי בצדקתי על-
ידי השתיקה הגדולה של ההמונים. וזה מה שנתן לי את
הרעיון להמשיך בכיוון זה. ב־ ,73 כשנוכחתי שרק רוכבי
וספות לא מגיעים לבתי־החולים — העברנו בכנסת את
״החוק ללבישת קסדות לכל תושבי ישראל״ .גם על חוק
זה הודו לנו פה אחד כל אזרחי ישראל. אומנם בשתיקה.
אז הלכנו קדימה, וב־ 75 החילונו על כל בית ישראל את
״החוק ללבישת כריות על הכתפיים״ ,ואחריו מיד — ״החוק
להצמדת כריות גומי על העכוז.״
וכן הלאה וכן הלאה, הלך ראש־הממשלה ופירט את שלל
החוקים למניעת נפגעים, למול תרועותיהם של עשרות אלפי
הפקחים, שנתנו ידם ועמלו קשה באכיפת החוקים.
מר יעקובי לא פסח גם על ״החוק ללבישת תחבושת
של מנתחים על הפנים (מתחת למסיכת הגז נגד נזלות ;
ועל ״החוק של ביטול העבודה״ — הבא למנוע תאונות
בעבודה: ועל ״החוק האוסר ישיבה בבית״ — אשר הקטין
באופן מפתיע את התאונות בבית.
״נשארו לנו רק מקרי לב וסרטן״ סיים ראש־הממשלה
את נאומו ,״וברגע שנדע מה לאסור, או את מי לאסור,
נתגבר גם על מקרי המוות האלה, ואנו כולנו נצפה בחדווה
לעתיד ורוד, שבו בתי־הקברות שלנו יהיו ריקים ממתים!״

הווולרז 1־7־11־/1_7נ? 1£

השאר — לד אל המשביר ותק נה

ואם תתעניין — יגידו לך ש־פח
דמוקרטיה, וכל סמי מכל
מכולת בארץ יכול גם־כן לפר סם
מודעה כזו על כל קופסת
גפרורים. אף אחד לא מפריע לו.

בצדק הועלתה התביעה להוציא
אל מחוץ לחוק את כל האירגונים
השמאלניים, כמו מצפן, מפ״ם, שי״ח
ושיח״לוחמים, משום שהם משמשים
חממות למרגלים, בוגדים, חבלנים,
שונאי־ישראל, מלשינים ואוהבי-ער-
בים.
אולם לא די בכך. יש להוציא מחיץ
לחוק גם את בל הארגונים השמאלניים
המוסווים. הנה, למשל —
התעשיה האווירית אינה אלא אירגון
שמאלני מוסווה.
רוצים הוכחה ז בבקשה.

תונהג א חי דו ת
ב ס מל החבר ה
הנהלת התעשיה הא־וירית
החליטה באחרונה
להקפיד על אחידות בס מל
החברה. לפי הוראות
ההנהלה ימריא מ טוס
הסילון שבסמל ה חברה
שמאלה.
רק לאחרונה הוציאה הנהלת הת-
עשיה האווירית הוראה, שמטוס הסילון
שבסמל החברה יטוס שמאלה,
במקום הטיסה לימין עד בה. אז מה
צריך יותר מזה 1לאן נגיע אם בל
מטוסי התעשיה האווירית יטוסו
שמאלה ז
אסור לחכות. על אחת כמה וכמה
במיפעל ביטחוני רגיש כל בך. או
שהם יטוסו ימינה או שהם לא יטוסו
בכלל. והממשלה תצטרך להוציא אותם
מחוץ לחוק.

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 4 | סד הישראלי היחיד כו משתפת מפ״ם פעולה עם מר,״י ורק״ח. המזכיר הוותיק של הוועד, יעקב מאיום, המחזיק במישרתו מאז הוקם הוועד לפני יותר מעשרים שנה, עומד תחת לחץ חמור

סד הישראלי היחיד כו משתפת מפ״ם פעולה
עם מר,״י ורק״ח.
המזכיר הוותיק של הוועד, יעקב מאיום, המחזיק
במישרתו מאז הוקם הוועד לפני יותר מעשרים שנה,
עומד תחת לחץ חמור של מיפלגתו, הנמצאת מצידה
בלחץ כבד של מישרד ראש־הממשלה ומישרד־החוץ,
התובעים להפסיק את שיתוף הפעולה של מפ״ם עם
המיפלגות הקומוניסטיות בנושאים כמו מילחמת ויאט־נאם,
בה נוקטת ממשלת ישראל במדיניות פרו־אמרי־קאית
מובהקת, בתמיכתם של שני שרי מפ״ם בממ שלה.
יעקב מאיום אינו מצליח לאחרונה לגייס את
הכספים הדרושים לתשלום שכר הדירה ואחזקת המיש־רד
של הוועד וצפויות שורה של פעולות ולחצים
אחרים עליו.
לחץ מקביל תפעיל הנהגת מפ״ם החדשה על פעי לי
מפ״ם בתנועה לשלום וביטחון.

מחלוקת בין שרי
המפד״ד לגורן
בשבועות האחרונים פרץ סיכסוך בין שלושת השרים
הדתיים, יוסף בורג, זרח ורהפטיג ומיכאל חזני,
לבין הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן, בגלל
דרישתו של גורן להעביר לידיו את הסמכות להמ ליץ
על פטור של בחורי־ישיבה משיחרור מצה״ל.

השרים הדתיים מבקשים להשאיר את
הסמכות כידי ועד־הישיכות כפי שנהוג עד
כה. כפשרה הם מופנים שגורן יהיה המתווך
כין ועד־הישיכות לבין מישרד־הכיטחון. ככל
הנראה, מתנגד שר־הביטחון משה דיין לשינויים
כמתן הסמכויות כנושא.

ציפה למיתקפת

כמה מאות חקלאים מעשרות מושבים בארץ, בעי קר
ממושבי עולים מארצות־המיזרח, הקימו לאחרונה
אגודה עותומנית שמטרתה המוצהרת היא לפעול נגד
מנהיגי תנועת המושבים ונגד המועצה לייצור ושיווק
ירקות.

האגודה המכונה כשם ״החקלאות לחקלאים״
מתכוונת לפעול כעיקר לשם הפחתת
דמי התיווך במסחר הירקות. מייסדי האגודה
מתכוונים גם לרוץ בבחירות הקרובות
להסתדרות הפועלים החקלאיים כרשימה
על־מיפלגתית ארצית.

אס גו לדה?

בעיקבות הסערה שהתעוררה במישרד־החוץ, עם
היוודע הידיעה על הכוונה למנות את מפקחת מישרד־העבודה,
אסתר מילוא, כקונסולית לענייני הסברה
בשיקאגו, נפלה החלטה בצמרת מישרד־החוץ לבטל
את המינוי.

האס חוסר
בנק הספחת?

צפויים גילויים מרעישים בנושא היווצרותו של
השוק השחור במלט. חברת המלט נשר פתחה, באמ צעות
מישרד־חקירות, בחקירה של העיסקות השחו רות
במלט, שמחירו בשוק השחור האמיר עד 350
ל״י לטון במקום 200ל״י במחיר הרשמי.

הממשלה עשוייה לסגת מכוונתה למכור את מיפעל
אוטוקארס בטירת הכרמל, המוחזק עתה בידי כונס
הנכסים. כמה מיועצי האוצר היפנו את תשומת לב
ראשי האוצר לעובדה, כי המיפעל משתרע על 80 דו־נאם
ליד הכניסה לחיפה, שהפיכתו לשכונת מגורים
עשוייה לפצות את הממשלה על הפסדיה בחברה.

בתנועת המושבים

אסתר תידוא

מ תסבסד כמלס?

אוטוקארס לא *מכרי

האלוף ר״ב

מ׳ לא רוצה

כמיסדרונות מרכז מיפלגת העבודה ערכו
השבוע טוטו ניחושים כנושא זה. העיק
כות הוכילו אד ח״ב אברהם עופר, אשר שמו
הוזכר ככתבה, והחושש כי בממשלתה שד
גולדה הידועה בחוסר אהבתה אליו, הוא לא
יוכל לכהן כשר.

כין אדה המעוניינים כבנק נמצא כם
יו״ר מועצת המנהלים של ״הבנק לפיתוח
התעשיה״ ,הרוצה למזג את שני הבנקים.

צפו מרד

בוטד מיוויה שד

מי הוא הגורם שעמד מאחרי כתבתו של הכתב
המדיני של מעריב, יוסף חריף, שפורסמה ביום השישי
האחרון ושבה נרמז בעדינות לראש־הממשלה גולדה
מאיר, בשם חוג מסויים במיפלגתה, כי למעשה היא
יכולה לפרוש מתפקידה?

דבר שגרר ביקורת קשה מצד מבקר־המדינה. הבנק
הוא אחד העסקים שהממשלה מעוניינת למכור במים״
גרת מכירת החברות הממשלתיות.

מנכ״ל מישרד־האוצר, אברהם אגמון, מינה ועדת
שלושה, בראשות המפקח על המטבע הזר באוצר, דב
קנטרוביץ /כדי לבדוק את בעיית העברת הבעלות
של הבנק לספנות מידי המדינה לידי גופים אחרים.
הבנק לספנות הוקם בשעתו למימון חברות הספנות
הישראליות, אולם פלש לתחומים בנקאיים אחרים,

ט*רור
אלוף (מיל ).אהרון יריב, ראש אגף
מודיעין כמטכ״ל לשעבד וכיום יועצה
של ראש־הממשלה לענייני טירור, צפה
כשבוע שעבר, יומיים לפני שנערכה התקפת
אנשי ״ספטמבר השחור״ עד שגרירות
ישראל בכאנגקוק, מיתקפת טי*
רור על נציגות ישראלית כחו״ד.
בפגישה עם פרופסורים בכירים באוניברסיטת
תל-א״יב, ציין יריב כי לפי
המידע שבידו מתכוון אירגון טירוד ערבי
להפציץ, כנראה באמצעות כזוקות, נציגות
דיפלומטית שד ישראל באחת ממדינות
דרום־אמריקה.
לא מן הנמנע כי המיפעל יפורק והשטח
יימסר לידי אחת מהכרות הבנייה
הממשלתיות.

טשרד־הח, ווך הקציב
רבע מיל!! לויהפועל״
מישרד-החינוך והתרבות הקציב סכום
שד רבע מיליון ל״י בסיוע דאירגון ״הפועל״
,כדי לסייע לאגודה להיחלץ מגרעו-
נותיה. ההסתדרות אמורה להקציב אף
היא סכום דומה. ראשי ״הפועל״ תובעים
עתה הבטחה מיגאל אלון להקצכה דומה
גם כשנת הכספים הכאה.

גילויי מישרד-החקירות מצביעים על
אישים התופסים מישרות ציבוריות נכבדות,
כמעורבים בהיווצרותו של השוק השחור
כמדט.

מק׳יי תשנה
את טכסיסיה
במק״י יחולו שינויים טאקטיים כעיקכות
נצחונו של הימין כמפ״ם וההכרעה הסופית
להמשיך ולקיים את מסגרת המערך עם מיפ־לגת
העבודה.
פירושה של החלטה זו עבור מק״י היא כמעט גורלית.
בדיונים פנימיים בוועד־המרכזי ובוועדה המרכזת
של המיפלגה, הביעו ראשיה את דעתם בגלוי כי
סיכויי מק״י לעבור את מחסום אחוז החסימה בכנסת
לבדה, הם אפסיים.

התוכנית להקים מחסום כזה גם כהסתדרות
עלולה להעמיד כפעם הראשונה כתולדותיה
של מק״י אפשרות של חוסר ייצוג
כהסתדרות ובכנסת גם יחד.

מפייס תנסה לשתק
את ועד־השלום
ניצחון ההנהגה ההיסטורית של מפ״ם
בוועידתה השישית יביא לשורה של פעולות
שיכוונו לצמצם את פעילותו, המשותקת
כמעט• ,טל ועד־השלוס הישראלי, המו-

יגאל אלון ופנחס ספיר בוועידת מפ״ם

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 5 |

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 6 | פרסום ר־ר

פרסום ר־ר יעקבסו!

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 7 | תמרורים נחוג. יונדהולדתו של הפירסומאי־גרפיקאי מנחם חלין* ,שפירסם לרגל המאורע מודעות בעיתונים בנוסח: מנחם חליף בן .40 נא להימנע מביקורי תנחומים. המודעות גררו

תמרורים
נחוג. יונדהולדתו של הפירסומאי־גרפיקאי
מנחם חלין* ,שפירסם לרגל
המאורע מודעות בעיתונים בנוסח: מנחם
חליף בן .40 נא להימנע מביקורי תנחומים.
המודעות גררו אחריהם עשרות
קריאות טלפוניות מבוהלות של ידידיו
ששמו לב לחלק הסופי של המודעה
והתקשרו לברר מה קרה.
נחוג. יום־הולדתה ה־ 24 של עליה
טוקאן שנישאה בשבוע שעבר למלך
חוסיין ושמה הוחלף למלכה עדיה
חוסיין. עליה היא בתו של הדיפלומט
הירדני בהאדין טוקאן שהואשם נד 1958
ני נפגש בלונדון מספר פעמים עם ד״ד
נחום גולדמן שהיה אז נשיא ההסתדרות
הציונית העולמית, ובת־דודתה של המשוררת
תושבת שכם פאדואה טוקאן.
נחוג. ימים ספורים לפני רעידת
האדמה שפקדה את מנגואה בירת ניקרגואה,
בקומה השמינית של מלון אינטר־קונטיננטל
במנגואה, יום־הולדתו ה־ 67 של
המיליונר המתבודד הווארד יוז שנמלט
לאחר רעידת האדמה במטוס הסילון הפרטי
שלו לבריטניה.
נחוג

בפקין, בטכס צנוע, יום־

הולדתו ה־ 79 של שליט סין ׳מאד צה״
טונג.
נחוג. על בימת ההסרטה של בית
הבובות מאת איבסן, באולפני שפרטו!
שבלונדון, יום־הולדתו ה־ 70 של השחקן
סיר ראלן! ריצ׳רדסץ.
נחוג. יום־הולדתו ה־! 43 של המורה
לנהיגה והאמרגן שלמה יעקובוב הידוע
יותר בכינוי. מומו, הגדול, בו זכה בגלל
קבלות הפנים הרועשות שאירגן לכבוד
בואם לארץ של אמנים מפורסמים מחו״ל.
מומו, יליד ירושלים, היה מביא לנמל
התעופה בלוד קבוצת רוכבי אופנועים
שהיו מקבלים את האמנים בתקיעות ב חצוצרות.

ישאו. במלון הילטון בתל־אביב,
השחקן הישראלי המורד שהיה גיבור ה־המחזמר
קפוץ ש עורר
סערה צי בורית,
יוסי אל

וסוזן פלט

שמשפחתה מתגוררת
בבריטניה.

עומדים ל
אלפי

אלון.

הינשא. בתו
של יו״ר חברת
צים מיכאל צור,
הסטודנטית למתמ טיקה
יעד צור,
ובנו של פרופסור
מנחם אלון, הסטודנט
למשפטים יו״

סן! אלון.

זכתה. בטכס שנערך בבית הסופר
על־שם טשרניחובסקי בתל־אביב, בפרס
על־שם מתי כץ המוענק למשוררים צעי רים,
גכריאלה אלישע ( )18 שנבחרה
מבין 67 משוררים צעירים.
נפטר. בניו־יודק, בגיל ,62 מי
שהיה עודכם של העיתונים הירדן, המש קיף
וחרות, הסופר והעיתונאי ד״ר יע קוב!
רובין שהיה מראשוני תנועת ה חרות.
יליד פולין, הוסמך למשפטים ב־לבוב,
עלה לארץ ב־ ,1938 עסק בעיתונ אות,
היה פעיל באצ״ל ועם פרוץ מלחמת
העולם השנייה, התגייס לבריגדה וייסד
את העיתון החייל. היה העורך הראשון
של היומון חרות ולאחר שפרש !מפעילות
פוליטית עבר לגור בארצות-הברית.
נפטר. באוטאבה בירת קנדה, ב גיל
,75 ממחלת הסרטן, מי שהיה ראש
ממשלת קנדה לפטר פירסון, שזכה
ב־ 1957 בפרס נובל לשלום וב־ 1953 כיהן
כנשיא עצרת האו״ם ומ־ 1963 עד 1968
היה ראש ממשלת קנדה.
נפטר. בבוסטון, ארצוודהברית,
בגיל ,80 העסקן הציוני והנדבן פרד
(אפרים) מונסון ,׳שנולד בברית־המוע-
צות, היגר בגיל 14 לאדצות־הברית שם
עסק בייצור מעילי־גשם. ב־ 1920 מונה
לסגן הנשיא של איגוד העובדים היהודי
הבינלאומי לבגדי נשים וב־ 1951 היה ציד
בקונגרס הציוני ונבחר למועצה הכללית
ישל הקונגרס. סייע בהקמת שכונת נווה
.מונסון ׳שלייד נמל התעופה לוד.

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 8 | מכתבים שי ט ח פאשיסטית הצעת החוק לתיקון חלוקת עודפי הקולות של חברי הכנסת יוחנן באדר מגח״ל ואברהם עופר מהמערך, מזכירה את השיטה בה הגיעו הפאשיסטים ל־שילטון

מכתבים

שי ט ח
פאשיסטית הצעת החוק לתיקון חלוקת עודפי הקולות
של חברי הכנסת יוחנן באדר
מגח״ל ואברהם עופר מהמערך, מזכירה
את השיטה בה הגיעו הפאשיסטים ל־שילטון
באיטליה. חבל שבדיון על דד
פאשיזם ששודר השבוע בשעה השלישית
בטלוויזיה התעלמו חברי הצוות מנקודה
זו, כשם שנמנעו מלהתייחס לגילויים
אחרים של פאשיזם בישראל.
צריך לזכור שבניטו מוסוליני, מנהיג
המיפלגה הפאשיסטית האיטלקית, לא זכה
בראשות הממשלה לראשונה, כתוצאה מתמיכת
העם האיטלקי בו בקלפי. הוא
קיבל את המינוי מהמלך ויקשור עמנואל
ב־ 28 באוקטובר ,1922 והתייצב בראש
קואליציה שכללה ליברלים, לאומניים
ימניים ופאשיסטים. היה ברור שמיפלגתו
הפאשיסטית של מוסוליני לא תזכה ברוב
בבהירות שנערכו בשנת .1924 לכן התחכם
השר הפאשיסטי אצ׳רבו, והציע הצעת־תיקון
לחוק הבחירות. בעזרת ההצעה הצ ליח
מוסוליני להגיע לרוב מוחלט בסינאט.
ההצעה הפאשיסטית, שתיקנה את חזק
הבחירות היחסיות שהיה קיים באיטליה
עד אז, קבעה שמפלגת הרוב, בתנאי
שתזכה ביותר מ־־ 257 מקולות הבוחרים,
!תזכה בשני שלישים של המושבים בבית-
הנבחרים. שלייש המושבים הנותר יחולק
בין המיפלגות האחרות, יחסית למיספר
הקולות שיקבלו.
לא צריך להתפלא על הד״ר יוחנן
באדר, שהוא מציע לכנסת לאמץ שיטה
פאשיסטית ההופכת מיעוט בעם למעמד
שליט. אבל שאדם כמו אברהם עופר
יתן ידו לכך, אפילו במחיר תוספת
מנדטים למפלגתו, זה כבר מביך. הסוציאליסטים
הרי היו תמיד האנטי־פאשיסטים
המובהקים. או שמא חדלה
מיפלגתו של מר עופר כבר מזמן להיות
מיפלגה סוציאליסטית ומוכנה לכרות
ברית עם הפאשיזם 1
ד״ד משה וקסמן, ירושלים

0השיגעון ישגו.
איפה הכסך?
״העולם הזה״ , 1843״בית לרפואת׳
/על ביתו הפסיכולוגי טל
דוקטור דוד רודי.
מי שכתב את הכתבה הזאת הוא
טיפש לאללה, או תמים מאוד .״כל מה ש נחוץ
בשביל לבנות
בית,״ הוא אומר בערך
,״זה להשיג
מישהו שמבין ב־פסיכוטקטורה.״
מצחיק
מאוד. ו מאיפה
לוקחים את
המיליון ומשהו כדי
לממש את כל ה רעיונות
הפסיכיים
האלה י
לי למשל מתרושלום
צצים
כרגע בראש
רעיונות לבית פסיכי, שהיו ׳ יכולים
למלא אגף שלם בבית־משוגעים. אז מה
עוזר לי ז הקרענק! ככה זה עוזר לי!
הנן שרום, חיפה

הנחתום מעיה
על עי ס תו...

בהיותי ברוסיה הסובייטית קראתי ב־עתון
פראבדה, שרוסיה היא המדינה
הדמוקרטית ביותר בעולם. כאן בישראל,
אני קורא בדבר, שמדינת־ישראל היא ה מדינה
הדמוקרטית ביותר במזרח־התיכון.
כדאי לשמוע מה שאומרים חברי מפלגת
העבודה, זו השלטת במדינה וה נושאת
בעול המישטר הדמוקרטי !אצלנו.
הנה קטע ממיסמך שהוציאו המורדים
במיפלגת העבודה:
״קיימת במדינה שיטה של מינויים
כולל מינוי מועמדים לתפקידים נבחרים,
לפי תכתיב מלמעלה, שיטה הסובבת
סביב חוג מצומצם־יחסית, בעל אינטרס
שילטוני ולעיתים גם כלכלי משותף.שיטה זו הקיימת במדינה היא תולדה
של השיטה הקיימת במיפלגת העבודה.
למעשה כימעט ולא קיימת דמוקרטיה
אמיתית במיפלגת העבודה. לחברי השורה
(המשך בעמוד )9

חברי מועדון הבריאות ״עד־120״
הנם היחידים כארץ הנהנים, ללא כל תשלום נוסך מ:

זיר 0 ?3גי (עיסו1״)
* סאונה פינית
זיר שמוש באולם התעמלות
מועדון ״עד — 120״ ,שלמה המלך ( 103 פינת ליברמן)
טלפון 240495 :

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 9 | הפה המושל יותרמתמיד ותרברק,יותר לחות, מחוטב ומגוון להסליא 6ודו 6־ 01ק 11ח - 0ו31ט־ו 0 *6 8ח/|1א הוא השפתון הנובע הראשון המכיל קרם שפתיים ומכחול יחדיו. קרם

הפה המושל יותרמתמיד ותרברק,יותר לחות, מחוטב ומגוון להסליא

6ודו 6־ 01ק 11ח - 0ו31ט־ו 0 *6 8ח/|1א

הוא השפתון הנובע הראשון המכיל קרם שפתיים
ומכחול יחדיו. קרם שפתיים כה עשיר בצבע; בלחות וברק;
עד כי היה עלינו להמציא דרך חדשה להשמתו והיא :
מכחול שפתיים עם מד־אוטומטי
המשחרר בכל פעם כמות קרם ל תי חום וגוון שפתייך.
6ו ח 6־ז 0נן ו_ 1ח - 0ו 31ו1־ו 16 8טוו|\/11

שפע של גוונים נהדרים ב חל ק ם מוכספים.
06־61־ 11001ח - 0ו51 גו־ז *6 8ו 1חו| /א

שפתון־נובע מושלם; לפה המושלם.

הסהה מו של
ב עז רתשס תון מבע או טו מ ט•
6רח 6־ו 0ק!_ 1מ 0־811ט־ו { 6 6ט ח1\/11

הלנה רובינשטיין• היופי בפעולה
יעוץ והדרכה ניתנים חינם במרס ההדרכה של הלנה רובינשטיין — שדרות קק״ל ׳ 94 תל־אביב בימי ב׳ וד ׳ בשבוע בין השעות 3.30־. 6.00 אחה״צ.
לבנות הנעורים בימי ג׳ באותן השעות.

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 10 | מכתבים (המשך מעמוד )7 אין מד. לומר ובוודאי לא להשמיע על דרכה ישל המיפלגה. חברי השורה רק להלכה בוחרים בניבחרי המיפלגה, ול מעשה משמשים חותמת־ג׳ומי למינויים

מכתבים
(המשך מעמוד )7
אין מד. לומר ובוודאי לא להשמיע על
דרכה ישל המיפלגה. חברי השורה רק
להלכה בוחרים בניבחרי המיפלגה, ול מעשה
משמשים חותמת־ג׳ומי למינויים
המוכתבים מלמעלה. הבורה מצומצמת-
יחסית של עסקנים מחליטה את כל ה החלטות
החשובות.״
זוהי האמת על הדמוקרטיה שלנו ו ממקור
ראשון.
אליעזר פומרנץ, נהריה

רכנימ -
למעונייגים בלבד

״העולם הזה״ ,1842״קשה להיות
גוי״ ,ראיון בלעדי עם אברהם בו־רוקובסקי,
אבי ״הממזרים״.
פרשת אברהם בורוקובסקי היא נתח-
זדון ממדרגה ראשונה, של מנהיג פוליטי
בצורת רב. בורוקובסקי, האיש שקשר
את גורלו בגורל עם־ישראל, הוא יהודי
אולי יותר ׳ממני, משום שאני יהודי
בגלל מיקרה לידה, והוא בשל בחירה
אישית. הוא מושלך לכלבים משום ש אותו
מנהיג פוליטי ו/איו רב (מחק את
המיותר) חייב לקיים את הבטחתו ל־סיפלגה
פסוודו־!מתקדמת, שאם לא כן
תאבד השליטה בגורלו של אדם ע״י
התרת או איסור יהדותו, נישואיו וקבורתו,
מידי מוסד קדום ופרימיטיבי שאבד
עליו הכלח.
פרשת אברהם בוירוקובסקי מביאה למחשבה
שנייה על הרבנות הראשית,
אותו מוסד מהולל שבלעדיו יהיה פילוג
בישראל. הרבנות הראשית היא תוצאה
של פעולות אנשים דתיים למען מוסד

עידן הרעל במאה ה־ 20
תקופתנו, הידועה בתור ״עידן הרעל״ — היא שגרמה לכל
תופעות הפשיעה המתרחשות הן בארץ והן בעולם כולו. העולם
צועד בדרך הקידמה, וראה פלא: ככל שאנו ״מתקדמים״
(לאן בעצם )1אנו הולכים ומיטרפים, הולכים ומאבדים את
עשתונותינו.
זדון ליבם ותאוות ביצעם של תעשייני המזון (והממשלות
התומכות בהם) גרמו לכד שהכימיה -המודרנית חדרה לכל
תא מתאי חיינו. אין מזון ממזונותינו שאינו חדור עשרות
רעלים כימיים שהשפעתם על גוף האדם אינה ידועה לאיש.
אין ארוחה מארוחותינו שאינה ספוגה צבעי מאכל, חומרי
שימור, ושיירי מתכות ארסיות כעופרת וכספית. צריך להיות
טיפש גמור כדי להאמין שכל הרעלים האלה חודרים יום־יום
לגוף ללא כל השפעה שלילית עליו.
והרי ברור שכימיקלים אלה בחלקם הגדול נספגים ברקמות
הגוף (הדי.די.טי. למשל, נטמע ברקטות השומן, והעופרת
בעצמות) ,חלק מהם גורם במשך הזמן לסרטן ולמחלות קשות
אחרות (וזה סיפור אחר) ,אבל חלק נוסף, קטן ביותר, רק
כמה מאיות המיליגרם של כספית, רק כמה מאיות המיליגרם
דתי עליון במדינה. טוב ויפה, אבל
הרבנות הראשית הפכה למנגנון של
כפייה, התעללות וסחבת. כפייה — משום
שאם יישא הרצון מלפניה, לא אוכל
להתחתן, כל שכן להתגרש או לחתן
את ילדי ; התעללות — משום שהיא
שוברת אנשים שהם יהודיים כמוך וכמוני,
ומשום מה ׳(עיין פרשת בורו־קובסקי)
לא ניתן להם להכריז על כך
רשמית; וסחבת — משום שפרשת הממז רים
המפורסמת צריכה היתה להתמשך על
פני שבע שנים ארוכות.

כיום, אלא לממשלה שתוקם לאחר התפכחות
הבוחר הישראלי מאשליותיו —
לייחד את הרבנות הראשית לדתיים
ו/או שומרי מסורת ו/או כל מי ש מעוניין
להתחתן לפי דינים שלפני 5000
שנה ז/או כל אחד שרצונו בכך —
ורק להם.
דורון ארזי, תל־אביב

אני קורא לממשלה — לא לממשלת
הכפייה-שחיתות-קארטלים המושלת בנו
הטרוצקיזם והפילוגים ב״מצפן
״העולה הזה״ ,1842״אגרוף
בפרצוף העולם״ ,על הרקע
האידיאולוגי של העצורים היהודיים
בפרשת הריגול.
הדיו״ח המיוחד שפורסם בשבועונכם
על גילגוליה הרעיוניים־אירגוניים של
קבוצת מצפן, על הפילוגים שעברו
עליה — היה מאלף, אך לוקה ב־חוסר־דיוק,
במיוחד בכל הנוגע ל קבוצות
הטרוצקיסטיות השונות.
אמנם, לאדם שאינו מצוי במתרחש
בקרב התנועה הטרוצקיסטית ובתול קשה
דותיה,
לפעמים
להבחין
בהבדלים המדי ניים
־ רעיוניים
המבדילים בין
פלגיה השונים.
כאחד המצוי
היטב בחולדות
התנועה הטרוצ־קיסטית
ובהת פתחותה
הרעיו נית
והאירגו־נית,
ברצוני ל תקן
אי־דיוקים סנה אלה.
ובכן, מנהיגו של הפלג הלמבר־טיסטי
הוא, כפי שהשם מעיד, פיאר
למברט הצרפתי ולא מישל פאבלו
היווני שנולד באלכסנדריה שבמצרים.
פאבליו היה מזכיר האינטרנציונל ה רביעי
עוד בטרם גורש מאלג׳יר.
הוא עמד בראש הפלג הטרוצקיסטי
היריב, לאחר הפילוג בתנועה ה־טרוצקיסטית
העולמית בשנת ,1953
יחד עם פיאר פראנק ׳היהודי הצרפתי,
ארנסט מנדל (ג׳רמן) היהודי הבלגי
וליביו מאיטן האיטלקי (אם אינני
טועה, אף הוא ממוצא יהודי) .ה־למברטיסטים
כינו את יריביהם בשם
פאבלואיסטים, והם ממשיכים לכנו תם
בשם זה עד עצם היום הזה,
גם לאחר שפאבלו פרש מפלג זה
עקב חילוקי־דעות רעיוניים לאחר
ועידת האיחוד של התנועה הטרוצ-
ציסטית העולמית ב־ .1963 בוועידה זו
התאחדו שוב הקבוצות הטרוצקיסטיות

עופרת, מגיעים עם זרם הדם אל המוח. ואז נטרפים אט־אט
עשתונותיו של האדם, והוא נעשה מאניאק, והוא נעשה
ביריון אלים, והוא נעשה רוצח מטורף.
תאמרו שאני מגזים 1ואולי יש לכם הסבר אחר —
יותר הגיוני ז ידוע הניסוי המדעי שערכו מדענים: האכילו
עכברושים במזון שאוכל האדם המודרני — ומה קרה ז עכברושים
אלה השתגעו והחלו לטרוף איש את אחיו (כמובן זה
קרה לא בן יום, אלא לאחר תקופה מסויימת של הלעטה
במזון כזה).
ואם כן הדבר — אם הצדק איתי — הרי יש לצפות
שברבות הזמן ילך המצב ויורע ושום מישטרה לא תועיל
כאן, כי בנוסף ל״קידמה״ המורעלת, תצטרף למישחק גם
התורשה, ותינוקות יירשו עם לידתם מהוריהם את תכונות
הטירוף הללו מן המוכן
ומה עושות הממשלות 1כלום ! הן עסוקות בניהול מיל־חמות
דמים עם ״האוייב״ ,ואינן רואות בעיוורונו הפוליטי כי
האוייב האמיתי כבר בפנים. בתוך הגוף.
שמעון נימרי, תל-אביג

שהתרכזו סביב ״׳המזכירות הבינ לאומית״
עם חלק מהקבוצות שהיו
הבינלאומית״
ל״וועדה
קשורות
(הלמברטיסטים) והקימו את האינטרנציונל
הרביעי המאוחד. מחוץ ל תנועה
הטרוצקיסטית המאוחדת נש ארו
בעיקר הקבוצה הצרפתית ה־האנגלית
הלמברטיסטית
והקבוצה
(6ג ,) 800131181 1,31(0111׳ 1,03§1שדרך
אגב התפלגו לפני כשנתיים, לאחר
ההפיכה הצבאית הימנית בבוליביה.
פאבלו הקים תנועה משלו בשם
המהפכנית, המארכסיסטית הברית
הדוגלת בסיסמה העיקרית שיל ״ניהול
עצמי מהפכני של המוני היצרנים״
— סיסמה המהווה סטיה מהתפיסה
הטרוצקיסטית המסורתית על תפ קידה
של המיפלגה המהפכנית ומכה
תפיסות־יסוד אחרות של הטרוצקיזם.
עובדה זו אינה מפריעה ללמברטיס־טים
מלהמשיך ולכנות את יריביהם
מהפלג הטרוצקיסטי העיקרי (פרנק־מאנדל־מאיטן
ומיפלגת הפועלים ה סוציאליסטית
בארה״ב שחזרה ל אינטרנציונל
הרביעי המאוחד ב־
)1963 בשם האבלואיסטים. הלמבר־טיסטים,
דרך־אגב, מצטיינים בנקיטת
שיטות סטאלינסטיות בכל הנוגע ל הדבקת
כינויים ליריביהם, במחנה
הטרוצקיסטי דווקא.
ך* דור, איפוא, כי בארץ מייצגת
>8£קבוצת אבנגרד את הזרם הלמבר־טיסטי,
ואילו קבוצת מצפן־יירושלים
— את הפלג הטרוצקיסטי הקשור
באינטרנציונל המאוחד.
אשר לדבריו של חבר הברית ה קומוניסטית
המהפכנית, החזית האדומה
שראיינתם בגיליונכם האחרון
שהם אינם סטאליניסטים, הרי במידה
וקבוצה זו הזדהה עם הפ.ל.פ. ה אמריקנית
(מיפלגת הפועלים הפרו גרסיבית)
י — .עומדת הכרזתו בניגוד
לעובדות הידועות. שכן מפלגה זו
ידועה בתור מיפלגה מאואיסטית, ש אינה
נמנעת מלהעלות על נס את סטא־לין
כפי שעושים לעיתים הסינים.

ליאון טרוצקי
תפקיד המהפכה
לבסוף, חבל שלא פירטתם את
תוכנו של הספר שלום שלום ואין
שלום שחובר בידי משה מחובר ו עקיבא
אור, ממייסדי קבוצת מצפן
המקורית. פירוט זה היה מצביע על
הדרך הארוכה שעברו שניים אלה
וחבריהם מאז הופעת הספר ועד היום
הזה. שכן בספר זה הם מופיעים
עדיין עם העמדות המסורתיות של
מק״י שלפני הפילוג ב״ . 1965 בספר
הם מצדדים בקיום מדינת־י־שראל,
תוך כדי הכרה בזכות ההגדרה הלאומית
של ערביי פלסטין. הם מבק רים
קשות את מדיניות החוץ וה ביטחון
של ממשלת־ישראל, וכמובן
גם את כל המיפלגות הציוניות מ שמאל
ומימין וזיקתה ההדוקה ל אימפריאליזם
המערבי, החל ממלחמת
השיחרור (ההסכם עם המלך עבדאללה
על חלוקה ביניהם של ארץ־ישראל
המערבית, שלפי תוכנית החלוקה נו עדה
להקמת מדינה ערבית פלסטיגית),
דרך מבצע־סיני וכיוצא בזה. הם
אפילו מותחים ביקורת, על כי בספרי
ההיסטוריה הנלמדים בביה״ס בארץ
מיוצגת מלחמת השיחרוד כמלחמה
בין יהודים וערבים, בה בשעה ש־היתה
זו — לדעתם — מלחמה
שמאחוריה עמד האימפריאליזם ה בריטי
באמצעות יציר־כפיו הליגה
הערבית והליגיון הערבי של המלך
עבדאללה, כנסיון אחרון להציל את
עמדותיו המעורערות במיזרח הקרוב.
והמעניין ביותר: אין המחברים עוס קים
בספר בביקורת ישירה של ה ציוניות
ותפיסתה בשאלה היהודית.
נחום סנה, באר־שבע

חכמים,
חיזחרו בלשונכם !
״העולם הזה״ ,1843 סיפור נ•
״אגשים״ על ביקורו של שר״הבי־טחון
משה דיין בתעלה וההצבעה
שערך בין החיילים בשאלה, האם
יש להחזיק בקו המים של התעלה
למען ביטחון ישראל.
קראתי על ההצעה ועל תשובת ה חיילים
שחייבו את החזקת התעלה ועל
תשובת מפקדם ששלל את ההחזקה.
לדעתי יש בצעדו של דיין פגם אתי
חמור אם לא חוקי.
אם כוונת השר היתה לצד הביטחוני
של השאלה, אז זוהי טיפשות לשאול
חיילים מן השורה בנושא אסטרטגי טהור
שדורש מידע ׳והתמצאות והשמור אך
ורק לבעלי דרגים גבוהים.
סביר איפוא שהשר התייחס לצד ה פוליטי,
וכידוע אסורה פעילות פוליטית
בצבא, ובוודאי לא שיחה בין מפקד
ופיקודיו בנידון.
תארו לעצמכם מה היה קורה לו שאל
מפקד את חייליו לדעתם על ההשפעה
הביטחונית של הקמת מדינה פלסטינית
בגדה, למשל ...על זה נאמר :״חכמים,
היזהרו בלשונכם!״
הובי ברכי־דור, חיפה

תרגם זאת
בעצמף

על המסך: טוני קרטיס משכנע בלונ דית
משכנעת בעזרת נשיקה לוהטת.
למטה בתירגום :״יופי של אגרוף,
בארט, תן לו עוד אחד, שיהיה בריא!״
על המסך: אהרון מסתייד והולך
מכדור נוסף שחטף. הפעם, בין העיניים.
למטה בתירגום :״אני מוכרחה להתחתן.
יתאר לך, עוד שנתיים אני הבתולה
הכי זקנה במישטרה.״
וכן הלאה.
למה שהטלוויזייה
לא תיפתור את
בעיות התירגום בגוף
הסרט בעזרת
חוברת משוכפלת
אותה יפיצו בדואר
ן כל צופה
יקבל עותק, ובו תירגומים מיבחר
השבוע, לסירטי משיח
ישב מול המקלט
ויבחר לעצמו את הקטעים המתאימים
ביותר בין המסך לתי׳רגום.
אני חושב, שבכוחות עצמי הייתי יכול
לעשות דברים הרבה יותר מצחיקים ממה
שהטכנאי הבוק, שמסובב את מכונת
התירגום, מצליח לעשות.
בטוח גם, שאני אקלע לפעמים בול
׳לתירגום הנכון. לפחות מכיתה ו׳ עד
לכיתה ח׳ למדתי אנגלית.
ניטים משיח, תל־ אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כל,צרח.
עריסות תינתן למצרפים תמונות
למבתכיחם.

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 11 | סיסורת ח 11 5 31 11 רו *1 תיאטרון ל^ 18י^ הדרוזית * 333ח 9 0 3 *7יקדדות לפני כשבועיים סיפר לגי אדלשטיין, מנהל פעולות התיאטרון הירושלמי — אותו בניין מפורסם

סיסורת

ח 11 5
31 11
רו *1

תיאטרון
ל^ 18י^

הדרוזית * 333ח

9 0 3 *7יקדדות
לפני כשבועיים סיפר לגי אדלשטיין,
מנהל פעולות התיאטרון הירושלמי —
אותו בניין מפורסם בריקנותו — כי
במשך השנה נערכו במיבנה שתחת הש גחתו
60 וכמה פעולות שונות. הצרה היא,
שלא היתד, ביניהן אפילו אחת שתידמה
לתיאטרון יוצר.
למה: לאל פיתרונים. כי בו בזמן ש־אדלשטיין
התאמץ לגרד כמה פעולות פה
ושט, כדי להצדיק את המיליונים המופק דים
בידיו — קם החאן הירושלמי, נטל
יוזמה, הקים להקה שמתכוננת לעבוד
באופן קבוע בצוותא, הפקיד עליה את
מייק אלפרדם — וכבר יצא עם בכורה

כמוס, ולבשר אותו רק מפה לאוזן —
ליחידי־סגולה במוסדות לחינוך גבוה —
הצליחה השמועה להתגנב גם לכמה אז-
ניים ערלות. כך, הסתבר שבסימטה קטנה
בשכונת מונטיפיורי התל־אביבית התמק מה
לה השלוחה הישראלית של לה מאמה
—המוסד האוונגארדי התיאטרוני שמקורו
בניו־יורק, ואשר התפשט בינתיים לארבע
כנפות תבל.
מה שלה מאמה הישראלית מציגה בימים
אלה, זו גידסה פרטית של במאי
בשם יצחק נאמן, לשיר השירים אשר

העובדה ששני נושאים אלה ממשיכים ן!
לעמוד בראש ענייניה של האנושות
גם בשנות השבעים של המאה שלנו.
שלא לדבר כבר על כך, שהרגישות והפיוט,
בהם הצליח לורנם לתאר את ה־|
יחסים בין גבר לאשה, מהווים את אחת ׳1
הדוגמאות הנדירות יותר לביטוי מלא של
אהבה גשמית ורוחנית גם יחד.
לעומת זאת, יש בהחלט טעם לדבר
על תופעה אחרת 13 .שנים לאחר ארצות-
הברית, ו־ 12 שנים לאחר בריטניה, זכו
עתה גם קוראי העברית לגירסה מלאה

כמאי יצחק נאמן (כ״תיק ירושלים״)
הצד הרע של שלמה המלך

אחשוורוש (קוכורטי) וושתי(שור)
הצד הטוב של החזיר
ראשונה, הפרוטוקולים הפרסיים — פאר סה,
סאטירה, פארודיה, וודוויל והומו״
ירסקה, הכל על־חשבון המגילה החילונית
ביותר של כתבי־הקודש, מגילת אסתר.
החומר כולו, כל מילה שנאמרת על
הבימה — נלקחו מסיפורי מידרש ומסו רות
מקובלות. על קיבוץ המקורות וד,מ־זזזתם
פיקחו יחד אלפרדס וישראל אלידז.
לביקורת עוד יהיה ודאי מה לומר על
ההצגה, לטוב ולרע, לכשתוצג בפניה.
אולם על מספר עובדות אפשר לברך,
תהיה דעתה אשר תהיה.
קודם כל, הרכב הלהקה. המדובר ברגע
זה בחמישה צעירים מוכשרים — ששון
גבאי, רחל שור, שבתאי קונורטי, צביקה
הלפרין וספי ריבלין — שמצאו סוף סוף
אדם היודע להדריך אותם ולהבליט את
הנתונים שלהם.
מפתיעה אולי עוד יותר מן הלהקה היא
העובדה שהמדרש והתורה יכולים להיות
כל־כך משעשעים. לאזני כופרים המאמינים
שמתמיד הוא איש חסר-הומור, ה בולע
כל ימיו אבק ונושם דיו — באים
הפירושים השונים של מגילת רות כמשב-
רוח רענן בחדר מחניק.
למשל, מדוע לא באה ויושתי למשתה י
על כך סברו הרבנים היהודים הרחמנים :
אולי קיבלה צרעת, אולי צמח לה זנב,
אולי נפתח מקוד־נידתה.
או לשאלת כשרותה של אסתר המלכה:
המידרש קרא לה חזירה, כי מרדכי דודה
נאלץ לחזר על הפתחים כדי למצוא לה
מינקת ולא מצא. ואז, יכך כתוב, הניק
אותה בעצמו. וכאן, באה הדגמה חיה על
הבמה.
ואשר לזה שנאמר כי אכלה כותלי־חזיר
בחצד־המלך, מרגיעים אותנו חכמים: היא
אכלה רק את הצד הטוב.
בקיצור, עם פירושים שכאלה, ודאי לא
היה משעמם בבית־המדרש. אין פלא ש־אלפרדיס
ואלירז נתפתו לשעשע גם קהל
של אפיקורסים במעדנים מסוג זה.

א אידייעגיע מאמע
ס ג תוו ד ח
למרות המאמצים הגדולים לשמור את
קיום להקת לה־מאנזא ופעילותה בסוד

לשלמה המלך. גירסה, שבה ניסה למצוא
לא רק את האהבה, העדנה והארוטיקה
— אלא גם את האכזריות, העריצות וה הפקדות,
הבאות לידי ביטוי, לדעתו, ב־פואמת־הנעורים
של החכם באדם.
ההצגה כמובן נסיונית, ויצחק נאמן —
הזכור כשחקן שרץ ונהרג במירדף ב רחובות
ירושלים, בסרט תיק ירושלים —
אינו מתיימר אלא להגיש זווית־ראייה
חדשה לסיפור ישן.
מסירותם הכנה של חמשת השחקנים,
והדרך המקורית בה מסודר המקום (הקהל
יושב על מיזרנים בתוך מרתף שהוא
כולו במה, וכל דפנותיו, כולל ד,תיקרה
והריצפה, מקושטים בציורים ארוטיים
בשחור־לבן) — הם חוויה המומלצת, למי
שנמאס לו לפהק בחליפה ובעניבה, בתיאטרונים
שריח־העובש מתחיל לעלות
מצי&וי־ד,קטיפה של כורסותיהם.

ספרי ם
מאהב
עם ב־^ב
״מאהבת של ליידי צ׳אטרלי״,
מאת ד. ה .לורנש, בתרגומו של
אהרון אמיר. הוצאת ״עם עובד״,
אוקטובר 220 — 1972 עמודים,

אין כל טעם לצאת היום בהערכה מחודשת
על סיפרו המפורסם ביותר של ד.ה.

שער ״ליידי צ׳טררי״
אחרי החור, נעלמו גם הביצים
לורנס. אפילו הטוענים שהטפותיו לשחרור
מיני ולסדר סוציאלי חדש מעלות היום
קצת עובש, אינם יכולים להתעלם מן

של המאהב, ממש כפי
לורנם לפני 44 שנים,
באנגלית באיטליה —
בארצות הדוברות אנג
ובלתי־משופצת
שנכתב
על-ידי
כאשר הודפס
מחשש לצנזורה
לית.
הגירסה שהיתר, קיימת בעברית מתחילת
שנות ה־ ,60 נראית היום מגוחכת ומטו פשת
בקיצורים שלה, כשהיא מנסר, להת הלך
בין הביטוים גלויי־הלב של לורנס
כמו אדם שמן הרוצה להתחלק בין טיפות
הגשם.
כמה דוגמאות מרתקות: אחרי התעלסות
סוערת בין אשת הלורד צ׳אטרלי
לשומר־היער מלודם, לפני שהשניים
נפרדים, אומר לה הגבר :״את חור טוב.״
האשד, משתוממת, שואלת :״מה זאת
אומרת חור, זה כמו זיון?״ והגבר מסביר :
״לא, לא. זיון זה רק מד, שעושים. בהמות
מזיינות. אבל חור, זה הרבה יותר מזה.
זה את, את רואה. ואת המון לעומת
בד,מה. לא נכון? אפילו בשביל לזיין.
חור ! הה, זה היופי שלך, בחורה !״ עד
כאן, התרגום החדש של אהרון אמיר.
ואילו בגירסה הקודמת (בתרגומו של
ברוך קרוא) הלך החור בכלל לאיבוד.
זה כנראה הבהיל מאד את המתרגם, שלא
ידע על קיום אבר כזד, בגוף האשה.
במקום זאת, אומר שומר היער:
״את האשה הנפלאה ביותר בעולם.״
הבדל קטן.
.ובהמשך :״בעלי־ההיים מזדווגים. לנו
זהו הרבה יותר. יש מותד האדם מן
הבהמה. הינד יפה, יקירתי.״
הלאה. ליידי צ׳אטרלי מתארת את
בעלה, המשותק בשתי רגליו, סמל ל אצולה
המתנוונת :״דג מת בצורת ג׳נטל-
מן, עם נשמה של צלולואיד״ (נוסח
אמיר) ,ברוך קרוא מעדיף קיצורים. הוא
מתרגם את כל זה כך :״פגר מובס.״
מלורם, לעומת זאת, מתאר את הלורד
ציורית לא פחות :״טיפוס של ג׳נטלמן
צעיר שדומה קצת לגברת, ובלי ביצים.״
כך, אמיר. ולעומתו קרוא :״ג׳נטלמן
צעיר, קצת כגברת, ומקבל מרות.״ נעלמו
הביצים.
קצת יותר מאוחד, מתאר מלורם את
אשתו, ממנה נפרד :״אשה שרוצה שאני
אזיין אותה.״ זאת כתב אמיר. קרוא מליצי
יותר אשה שתחפוץ כי אשגלנה, ו־שיגלתיה.״

תיאור המעמד. משליט של אנגליה:
״הקהל הבזוי ביותר של חרטומנים נשיים
שהומצא אי־פעם ...מתרפסים, מתרפסים,
מלקקים את התחת עד שהלשונות שלהם
מתקשות, ואף־על־פי־כן, תמיד צודקים...
דוד של צדקנים נשיים, שלכל אחד מהם
חצי ביצה.״ זה אמיר ואילו קרוא :״זהו
הטיפוס הגרוע של בני־עוף גנדרניים ש בעולם
...דור של טרזנים דומים לנשים,
בני בלי מעיים.״
(המשך בעמוד )12

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 12 | יצחק בן־אהון סיוב לבוא להצגה עו שלא וערה מחוש הקטע המלגלג עליו שצונזר ע״י נושאי־כליו 9 .מה יותר חשוב עבור חבר־כנסת, להופיע בתוכנית טלוויזיה או להשתתף בהצבעה

יצחק בן־אהון סיוב לבוא להצגה עו שלא וערה
מחוש הקטע המלגלג עליו שצונזר ע״י נושאי־כליו
9 .מה יותר חשוב עבור
חבר־כנסת, להופיע בתוכנית
טלוויזיה או להשתתף בהצבעה
חשובה במליאה — 7בפ ני
סוגייה זו ניצבו השבוע שני
ח״כים של העבודה, ליוכה

אליאב ומרדכי כן־פורת.

הם זכו במשאת נפשו של כל
ח״כ — להשתתף בתוכנית טל וויזיה
הנמשכת שלוש שעות.
היה זה כאשר הוזמנו על״ידי
המפיק עמוס אטינגר ל השתתף
בהקלטת תוכנית ה טלוויזיה
חיים שכאלה, שהוק לטה
ביום השני השבוע והוק דשה
לפילים פלגי, אשתו
של הצנחן יואל פלגי, ש נטלה
חלק פעיל בהברחת עולים
מעיראק, בה השתתפו גם שני
הח״כים הנ״ל. אולם הם לא
יכלו להשתתף בהקלטה משום
שחזקה עליהם הוראת ראש הקואליציה
משה כרעם, להיות
נוכחים ביום השני בכנסת כדי
להשתתף בהצבעה על שינוי

אנשים

בשטחים המוחזקים, ששודרה
לפני שבועיים, לא נגרמה הם-
סקת־הקול של אחד המרו איינים
על־ידי תקלה. אותו מרואיין׳
מתיישב באחת ד,היאח זויות
ברמה, סיפר כי הרמטכ״ל
רדד (״דדו״) אלעזר עזר להם
בהתיישבותם. אחרי שנשאל אם
דדו עזר ברשות הממונים עליו
או לא, ראו את פיו נע, אבל
קולו לא נשמע. הצנזורה אסרה
לשדר את התשובה. אחרי ה איסור
התברר שאין זמן למחיקה
טכנית והממונה על ה טלוויזיה,
ישעיהו תדמור,
הציע שבזמן מתן התשובה יע לה
על המסך המראיין, שמעון
מסדר, ויאמר משהו שיטשטש
את התשובה. הצעה אחרת הי־תה
לביים תקלה. וזאת אמנם
נעשה. התשובה המצונזרת הי תד,

שרקד
ללא הרף; העיתונאי ה ישראלי
לשעבר, אפרים כץ,
שהפך לאיש סרטים בארצות־הברית
! והקריקטוריסט יהושע
(״ג׳קי״) ג׳קסון, שעלילותיו
בבתי התענוגות של באנגקוק
פורסמו בהעולם הזה בשבוע ש עבר.
ג׳קי היה משוכנע כי בה לת
הטיסות מישראל לתאילנד
בסוף השבוע, שהקיפה מספר
עיתונאים ישראליים ואת הא לוף
(מיל ).אהרון יריב, יועצה
של ראש־הממשלה, לא
היתה כל־כך בגלל מעשה הח טיפה
בשגרירות הישראלית ב־באנגקוק
.״הם ודאי קראו את ה סיפור
שלי,״ אמר ג׳קי ״ונסעו
לבדוק את הכתובות שמסרתי.״

0להצגת הבכורה של לה
היה
זה לקראת סיום ועידת חרות, כאשר צלם עיתונות ניגש ללנדאו,
שישב באחד החדרים במצודת זאב ושתה קפה, וביקש לצלמו.
הח״כ הסכים, אבל ביקש :״רק רגע, אני צריך להסתרק.״
אבל מצד שני לא מגיע לו כי
הוא עשה את המוטל עליו
כשתול של מפא״י בתוך חרות.
בכלל, וייצמן הוא נאיבי, כי
הרי חרות מלאה מפא״יניקים
שתולים שלא עוזבים את ה־כסאות
— כמו מנחם בגין.

שבועיים בקיבוץ כינרת, הוא
נתן הוראה למפיק ההצגה, איש
יחסי הציבור יוסי ינאי, להוציא
את הקטע ר,היתולי. שלושה
ימים לפני הבכורה הודיע
דובר ההסתדרות שמואל סולר
לינאי שבן־אהרון לא יבוא
לבכורה. יומיים לפני ההצגה
0הדיו של הריב בין בגין
נסע ינאי להיפגש עם המזכ״ל
ווייצמן הגיעו גם לירושלים.
בביתו בקיבוץ גבעת־חיים וליתר
דיוק לביתו של העיתו מצא
אותו בבית בנו, יריב
נאי הירושלמי גדעון רייכר
כן-אהרץ, מקריא סיפורים
שערך בביתו תערוכת ציורים
לנכדיו. תוך שיחה על המערלצייר
הירושלמי אסן! כרג.
כון שניפסל, אמר בן־אהרון :״זה
בקרב האורחים הרבים ששוטטו
נוער זה? אתם לא מתביישים
בין הציורים התלויים על קי שתהיה
לכם צנזורה של שלי טים.
אם המערכון לא יוצג,
רות הבית, פרץ ויכוח בין מצ דדי
וייצמן למצדדי בגין. הווי אני
לא אבוא לבכורה.״ רק אח רי
שהובטח לו כי בהצגות הב כוח
הוכרע בקניית ציור של
שתי דמויותובי אות
יעלו גם את המערכון, הס ברג המתאר
כים המזכ״ל לבוא להצגה.
ניהן מחיצה בלתי־חדירה.

בארץ, עטפה את הבטן, החזה והישבן שלה. אחרי שעבדה 12 שנים
כחשפנית במיטב מועדוני הלילה בעולם, היא עומדת להתחתן בבריסל
עם תעשיין עשיר ולעזוב את המיקצוע. ריטה מביאה איתה נדוניה
רצינית: מהכסף שהרוויחה, היא רכשה בית־מלון גדול בהולנד.
חוק העודפים. אטינגר ניסה
להשתדל עבורם אצל ברעם
אישית, לקבל עבורם שיחדור
להקלטה, אולם ברעם לא נכ נע
לפיתויים, איים על השניים
בסנקציות אם יעדיפו את ההקלטה
על ההצבעה.
11 תקלות מכניות רבות הם
מנת־חלקם של צופי הטלוויזיה
הישראלית. אבל בתוכנית הטלוויזיה
רקע 72 על ההתנחלות
הזווית הזה 1x43

קת הנוער העובד והלומד שנערכה
בשבוע שעבר בתל-
אביב, הגיע מזכיר ההסתדרות
יצחק ק־אהרון באיחור, למ רות
שלא התכוון לבוא כלל.
בתוכנית המקורית של ההצגה
היה גם קטע היתולי על מזכ״ל
ההסתדרות העומד כאילו ב מרכזה
של תוכנית הטלוויזיה
אלה הס חייך. כשראה מזכ״ל
הנוער העובד אסן! אגין את
הצגת ההרצה שנערכה לפני

11הקאברטהס טי רי ממשיך
להעלות את ההצגה הסטירית
שלו המלגלגת על המימסד ב ארץ.
בין קהל הצופים שחזו
בהצגה השבוע היו גם הפרופסורים
אפרים קצ׳לפקי ושמעון
שמיר, מנכ״ל משרד-
התיירות חנוך גיבתון ומנהלת
האגף לתרבות במשרד־החינוך
לאה פורת. בסוף
בעל הקא-
ההצגה שאל
(״יענקל׳ה״)
ברט יעקב
אגמון את פרופסור שמיר :
״האם יש בהצגה משהו בו
עברנו את הגבול?״ השיב לו
שמיר :״כן, אבל לא אתם
אלא אנחנו עברנו את הגבול.״

0מסיבת יום־הולדת מקורית
ביותר ערך השבוע הצייר
משה גת, לרעייתו בתיה
גת. היתה זו מסיבת הפתעה,
אליה הוזמנו, ללא ידיעתה של
בתיה, כ־ 80 מידידי הזוג. אבל
איך מכינים מסיבתהפתעה ל אשר,
מבלי שתבחין בהכנות בבית?
גת מצא פתרון לבעייה.
הוא הזמין לביתו מסעדה שלימה.
יחד עם האורחים נכנסו
אל דירת הזוג הבעלים, המנה לים,
הטבחים והמלצרים של ה מסעדה
הסינית הבמבו המזמר,
פלשו לעיני בתיה המופתעת
אל המטבח, והכינו לאורחים
סעודת מטעמים סינית.

11 מדי שובע מופיע ב־קאברט
הסטירי גם אורי זוהר
שבין שאר הדברים שהוא עושה
על הבמה הוא גם מעניק
ציון־לשבח לתופעה השלילית
או החיובית של השבוע. בהופעתו
השבוע התלבט אורי זוהר
אם להעניק או לא להעניק את
הצל״ש השבועי לעזר וייצמן:
״מצד אחד חשבתי להעניק לו
את הצל״ש בגלל מרדנותו,

במרכז אותה מסיבה עמדו
כמה אורחים שהיו במרכז
החדשות בשבוע האחרון. נוסף

למנדי ריים־־דייויס (שאודי
לשעבר) שהגיעה לחופשת
מולדת קצרה לישראל, היו שם
גם אפרים קישון שהמשיך
להגן בלהט על עמדתו בזכות
הצנזורה האמנותית בישראל;
הפסל מנשה קדישמן, שלמ רות
משקלו היה האורח היחיד

₪ההצגה חייבת להימשך.
גם אצל קרייני החדשות ב טלוויזיה.
ואפילו אם הם מת עלפים
לפני השידור. כך על
כל פנים קרה ליאיר אדוני
שישב במערכת החדשות של
הטלוויזיה יחד עם הכתב מיכה
דימור. תוך כדי שיחה, זרק
לימור בצחוק ספר טלפונים ל עברו
של אלוני. אבל צחוק
צחוק, הספר פגע בראשו של
אלוני — שהתעלף. יהד עם ה קריין
דניאד פאר החל לימור
משיב את רוחו של המת עלף,
שגילה, אחרי שהתעורר,
רוח ספורטיבית, הגיש באותו
ערב את מבט לחדשות.
11 מיסטר טריניטי התפרסם
עוד בשנות השישים /כאשר
התפטר מניהול בנק רולטה /
לאחר שגילו את חלקו המרשים
/בשיווק הקלפים החסרי־אטיקטה.
לאחר זאת הפך (בלי
מיכרז או מישאל) /למנהל
הכללי של בנק פוקר /עד
שזה הסתבך בניהול וניכשל
וקבר מתחתיו את האס והג׳ו״
קר. אבל טריניטי המשיך
להגיש שירותיו /ולפשוט את
עורך עוד לפני שנכנסת —
ואם לא יגלו במהרה את
קלפיו /בקרוב לא נוכל לשחק
גם קנסטה.
פיזמון בנוסח זה שפורסם
בשבוע שעבר בידיעות אחרונות,
פרי עטו של דירי מנוסי,
לא התכוון כמובן לגיבור ה מערבון
האיטלקי, אלא ל מנחם
ים־שחור, הזכור ל טוב,
שמעלליו בעיסקת הפר דסים
נחשפו בשעתו על־ידי
העולם הזה ושבשבוע שעבר
התגלה כי הוא אהד האנשים
העוסק במכירת קרקעות חק לאיים
ליד רחובות לרודפי
רווחים קלים.

פסוקי השבוע
ח״כ מק״י שמואד

מקונים ג ״בארץ הזאת אסור
להיות חזיר, אך מותר לעשות
מעשים חזיריים.״

* ח׳׳כ אכרהם עופר,
בתגובה על התקפת חברי־כנסת
עליו בעניין השיכון לזוגות־צעירים
:״אם הם לא יירדו מ מני,
אמצע דרך לעלות עליהם!״

שופט בית המישפט

העדיון חיים כהן, בצטטו
פסק־דין ישן של מ״מ הנשיא
של בית המישפט העליון לשע בר,
משה זילברג :״לא כל
מעשה זנות הוא מעשה של זו נה,
כשם שלא כל מעשה שטות
הוא מעשה של שוטה.״

*< פידיטונאי ״הארץ״
יעקב רוטכדיט, על מפ״ם :
״מי שלשונו תקועה באחורי
המערך, צריך לדעת שאחוריו

חשופים לתמיר.״

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 13 | כל אלה שעקבו השבוע אחרי הסרט התעודתי על מוסוליני, רודנה הפאשיסטי של איטליה, שהוצג במיסגרת התוכנית השעה השלישית בטלוויזיה, יוכלו בקרוב לחזות באותו חומר, אבל

כל אלה שעקבו השבוע אחרי הסרט
התעודתי על מוסוליני, רודנה הפאשיסטי
של איטליה, שהוצג במיסגרת התוכנית
השעה השלישית בטלוויזיה, יוכלו בקרוב
לחזות באותו חומר, אבל בצילומים יותר
חדישים. ריצ׳ארד ברטון עומד לגלס את
תפקיד בניטו מוסוליני ואילו אשתו, אלי־זבט
טיילור, תשחק לצידו את תפקיד
פילגשו, בסרט חדש על ימיו האחרונים
של הרודן. בכלל נראה, שדמויות ה־רודנים
נעשות יותר ויותר רומנטיות. אלק
גינס כהיטלר וברטון כמוסוליני — מעניין
מי יקבל בסוף את תפקיד המן הרשע.

פי חפ ץבחפץ

הסיגריה למעשן המפונק.
הסיגריה שאין דומה לה|,
בקופסת המכסובב
השטוחה וההדורה
בפעם הראשונה בישראל

1ויו 1

תערובת אמריקאית
6 5126־ 1נקחז.£פילטר.

020 יגריות 2-ל״י

״חפץ״ ,מאת חנון לוין, הוצאת
״ספרי סימן קריאה״87 ,1972 ,
עמודים 6 ,ל״י.
מחזהו של חנוך לוין, חפץ, שזכה ל הצלחה
על ׳קדשי התיאטרון החיפאי,
הופיע השבוע כספר, .מייד אחרי שיצא
לאור זכה בפרס הנשיא.
מהו פרס הנשיא? במה שונה הוא
מפרס קוגל שמעניקה עיריית חולון, או
הפרס הסיפרותי ש מעניקה
עיריית ר־מת־גן?
ברור שהכוונה
היתד, לי צור
פרס בעל יוק רה.
על כן יש
תיקווה שהפרס מ ביא
איתו גם תמורה
כספית נאותה
ולא משהו הדומה
לקיצבת סעד. ר אוי
היה שפרס ה על־ידי מוענק נשיא
המדינה, ש מבחינה
פורמאלית
מעמדו רם מזה
של ראשיו!ממשלה,
יהיה גם גבוה ומכובד
כראוי למע־ניקו.
יש לציין את
האומץ בהענקתו של הפרס דווקא לחנוך
לוין, הנון־קונפורמיסט שהסקנדלים וסע-
רת־הרוחות שעוררו מחזותיו הקודמים —
ובפרט מלכת האמבטיה הזכורה.
נשאלת השאלה: האם זו הושטת יד
כנה לחנוך לוין ולמה שהוא מייצג, או
תרגיל מטעם, ליטוף על לחיו של הילד
השובב, משהו כמו חותמת כשרות בתיק-
ווה לאלף את הסורר? על־כל־פנים, אין
להניח שלפרם יש נגיעה אישית בחנוך
לוין עצמו, וכי הענקתו לו תשנה כהוא-
זה את לוין או את תפיסת עולמו, ואת
חריפות התהוותה של יצירתו. משום
שחנוך לוין אינו יוצר מחזות מיסתורין
.או מבשר חזונות מפוקפקים. הוא גם
לא יוצרן של קומדיות שחורות או מח זות
אבסורד, אף ש,מחזותיו יכולים להיות
כאלה. יצירתו היא כירורגיה פומבית ללא
הרדמה, ניתוח החושף את הקרביים ומכ ריח
לראותם ללא כחל ושרק.
חנוך לוין הוא קודם כל מחזאי מגיב.
הוא מגיב על המציאות שבה חיים ה ישראלים.
הוא מגיב על הטינופת המצטברת
ומתקדשת למעלת נכס לאומי. טינו פת
זו מורכבת מטובות הנאה עם ניצולו
של האדם הפשוט והאזרח הקטן. לוין
הוא מחזאי הנלחם בטיפוחם של כזבים
בתודעת החברה, הכובלים את נפשה
כאילו אמיתות גדולות הן, למען אינטר סים
צרים ונמוכים של חוגים מסויימים
על חשבון הכלל. זהו מחזאי שנאבק
בבורות, בגסות ובחוסר אהבת האדם, שהם
חלק מההווי השיגרתי בארץ. הוא מנהל
את מאבקו בהשתמשו לכאורה באותם
כלים, רק תמציתיים ומרוכזים יותר.
שלא כמו במחזותיו האחרים, התקיים
חפץ ללא סקנדלים ופוגרומים. הקהל שחזה
במחזה המוצג היה מנומס. לא יכלה
גם להישמע הטענה שהוא מזמר ״לא
יפית״ במקום ״מה יפית״ .הקהל ישב
ובלע את הרוק בשקט, כשכל אחד מעמיד
פנים שהמדובר הוא בשכנו, ולא בו עצמו.
חפץ של לוין הוא בן דמותו של צ׳אפלין,
נינו של מנחם מנדל ושל שלום עליכם.
רק שדמותו של חפץ מפוקחת ומרה יותר.
הספר מומלץ לכל המשפחה. ספר נפלא
כמתנת בד־מיצווה. מתנה לאמא, לאבא
ולזוג הצעיר.
ה ייי ד ת 1־־יי7

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 14 | 158א מכבר אמר מר אבא אבן כמה /מילים קשות מאוד על עצרת האו״ם. הוא טען שאם הערבים יגישו לעצרת הצעת־החלטה, הקובעת שהעולם הוא שטוח — היא תתקבל ברוב גדול. לעומת

158א מכבר אמר מר אבא אבן כמה
/מילים קשות מאוד על עצרת האו״ם.
הוא טען שאם הערבים יגישו לעצרת
הצעת־החלטה, הקובעת שהעולם הוא שטוח
— היא תתקבל ברוב גדול.

לעומת זאת, אם ישראל תגיש
להצבעה את עשרת הדיברות, ידחה
אותן הרוב כאופן אוטומטי.

₪ 9 שמע דברים אלה, חשתי הבנה
/עמוקה לתפקידו הקשה של ראש מיש-
לחת ישראל באו״ם, השגריר יוסף תקוע.
בגלל סיבה פשוטה מאד: שנינו נמצ אים
במצב דומה.

מעמדו של נציג ישראל כעצרת
האו״ם מקביל כדיוק למעמדו של
נציג סיעת העולם הזה ככנסת.

וגם המצב הפנימי בשני המוסדות ה פרלמנטריים
האלה דומה מאד.

03 מר תקוע יש קול אחד מבין . 130
/לי יש קול אחד מבין .120

סל ההפקדות
הרוב כאו״ם מורכב מנציגי•
מדינות, הפועלים על-פי האינטרסים
הגסים של מדינותיהם, כניגוד
לכל כללי ההגיון והצדק. זה
רע מאוד.

הרוב בכנסת מורכב מנציגי־מיפלגות,
המחליטים על פי האינטרסים הג0י,ם של
מיפלגותיהם, בניגוד לכל כללי ההגיון והצדק.
כך זה צריך להיות. זוהי הדמוקרטיה.

כאשר עיתוני העולם מגנים פה-
אחד החלטה של רוב עצרת ה־או״ם,
זה רק מוכיח עד כמה סטתה
העצרת מדרך הישר.

טוח בגיבעת־רם בירושלים.

כגללס, אני מקנא לא פעם כמר
תקוע.

למשל :
באו״ם יש לכל מדינה קול אחד. נציג
ארצות־הברית, המייצג 200 מיליון נפש
בארץ הטכנולוגיה והשפע, שווה בעצרת
האו״ם לנציג מדינת־ג׳ונגל אפריקאית, ה מייצגת
חצי מיליון בני־שבטים מפגרים.

אילו היתה עצרת האו״ם מורכבת
כמו הכנסת, היתה סיעת אר
צות־הכרית מהווה סיעת־ענק,
ואילו אותה מדינה אפריקאית לא

אין זאת בושה להיות מיעוט
קטנטן. אולי להיפך. אכל זהו תפקיד
קשה.

מר תקוע אינו יכול לקוות להכריע ב קולו,
חוץ מאשר במיקרים נדירים מאד.
הוא יודע שלעולם לא יצליח להרכיב
קואליציה בעלת־רוב.

אבל מר תקוע יכול להשתמש
כקולו כדי להשמיע דברים בוטים,
לחשוף ולגנות את שרירות הרוב,
להסביר ולהפיץ את דכר המיעוט
— שהוא, כמיקרה זה, מיעוט
של איש אחד.

עצרת ה או ״ ם: א ם הרוב רוצה, העול ם הו א שטוח

מעולם לא הגשנו בכנסת הצעת־חוק
פרטית לאישרור עשרת־הדיברות. אבל פעם
הגישה סיעתי הצעת־חוק פרטית שנועדה
להעניק תוקף חוקי לעקרונות מגילת־העצ־מאות
של ישראל.
פעם אחרת, בסיכומו של דיון מדיני,
הגשתי הצעת־סיכום קצרצרה לאמור :״ה כנסת
קוראת לממשלה לפעול למען ה שלום.״
גם הצעה זו נדחתה ברוב עצום.

ומר אכן הצביע עם הרוב.

כאשר משתלטת רוח של הפקרות
על האו״ם, זה רע. אכל אין
ככך אסון.

כי להחלטות של האו״ם אין שיניים.
לאו״ם אין צבא משלו, אין מישטרה, אין
בתי״סוהר. החלטותיו אינן מישאלות חסודות.
במיקרה הקיצוני ביותר משמשת
החלטה של האדם כיסוי לפעולה עצמית
של מדינות, הפועלות על פי האינטרסים
של עצמן.
כשמר תקוע נוכח באולם העצרת בשעת
קבלה החלטה אנטי-ישראלית, אין הוא
עולז. אבל הוא יודע שזה לא נורא. מאז
יומה הראשון, התעלמה ישראל מרוב הח לטות
האדם שנגעו לה.

מר אכן מצכיע כעדן.

אם הרוב יחליט בכנסת שהלילה הוא
יום, החלטה זו תהיה לחוק המדינה.

כי הרוכ קוכע. ומר אכא אכן
יצכיע עם הרוב.

אכל כשרוח של הפקרות משתלטת
על הרוב ככנסת, זהו אסון.

עוול הוא צדק. מילחמה היא שלום.
עבדות היא חרות. אם הרוב החליט כך.

ה פנ ט ת: א ם הרוב רוצה, היו ם היא ליל ה

בכנסת, הרוב תמיד צודק. מפני שזה
הרוב.

להתנגד לרוב כאו״ם, זוהי
מיצווה. כל ישר-לכ וכר-מצפון
חייב כה.

להתנגד לרוב בכנסת, זהו מעשה אנטי־דמוקרטי,
פסול ובלתי-אחראי.

כשהרוב כעצרת האו״ם מחליט
החלטה מרושעת, אבסורדית ומגוחכת,
אין להישמע לה. זה מוכן
מאליו.

כשהרוב בכנסת מחליט החלטה מרושעת,
אבסורדית ומגוחכת, היא מחייבת.
גם זה מובן מאליו.

כשנרקמת בחוגי הרוב קנונייה נגדנו• ,
אנו מגנים ומייסרים אותה, בתיקווה שאמי
צעי-התקשורת הגדולים יביאו את מח אותיה
אל אוזני הציבור. לא פעם הרתיעה
תגובה שלילית חריפה של דעת־הקהל את
בעלי-הרוב.

ף* אן טמון ההבדל האמיתי בין שני
המוסדות. הבדל שבגללו אני מקנא
בכל לבי במר תקוע.

סיעות־הרוב בכנסת לא הגישו עדיין
הצעת־החלטה הקובעת שהעולם הוא שטוח.
זה נכון.
אבל הצעת־החוק לשינוי חישוב עודפי-
הקולות בבחירות אינה טובה מהצעת־הח־לטה
כזאת. אני משוכנע שהמאמינים בעו לם
השטוח היו מצויידים בשעתו בנימוקים
הרבה יותר סבירים מטענות הצמד־חמד
עופר־באדר בעניין עודפי־הקולות.

כאו״ם, הרוב תמיד שוגה. מפני
שזה הרוב.

* 6וסף תקוע הסביר לי פעם מדוע
הוא משתמש לעיתים כה קרובות בלשון
כה חריפה באו״ם, עד כדי העלבתן
של מדינות גדולות וחשובות.
הוא עושה זאת בכוונה תחילה, כדי ל הרתיע
את המדינות העדינות מליזום ויכוחים
על ענייני ישראל באו״ם. כדאי למ נוע
ויכוחים כאלה, מפני שבסיומם מקבל
הרוב האוטומטי החלטות אנטי־ישראליות.
כשתקוע משווה את ברית־המועצות ל גרמניה
הנאצית, מגיעים דבריו לכל רש תות
הטלוויזיה והרדיו, העיתונים והשבועונים
בארצות־הברית ובעולם. שליטי
ברית־המועצות נרתעים לא פעם מפירסום
בלתי־נעים כזה, וכך נמנעת במיקרים רבים
יוזמה אנטי־ישראלית. זוהי שיטת תקוע.

אך מה קורה כאשר הרוב אינו
נרתע מלהפעיל את כוחו, ומחליט
החלטה שרירותית?

הכנסת דחתה הצעת-חוק זו כרוב
עצום.

3־ 6אםה רו ב יכול לטעות? אם להאמין
1 1לאבן, התשובה תלוייה בגיאוגרפיה.

ככנסת שלנו ייראה רעיון כזה
אבסורדי. מה פתאום לקחת מן
העשירים כדי לתת לעניים? מגוחך!
לעניים אין כוח. לעשירים,
לעומת זאת, יש כוח. לכן לוקחות
המיפלגות הגדולות והעשירות את
עיקר הכסף לעצמן.

אנחנו נמצאים כאן כמצב דומה.
כשביל נציג של סיעה אופוזיציונית
קטנה, הכנסת היא כמה
להשמעת די/גלת ולחשיפת מזימות,
מיקרופון של רשמקול גדול
המכוון לעכר הציבור הרחב.

בכל זה דומה תפקידו מאד לתפקיד שלי.
חזור למר אכן ולאימרות־השפר שלו.
צר לי שאדם, המייסר באירוניה
כה דקה את שרירות הרוב
כעצרת האו׳׳ם, אינו משתמש כאותה
שנינות כדי לייסר את שרירות
הדוב ככנסת.

דינות הקטנות מקבלות מן האו״ם סכו־מים
גדולים למען פיתוחן.
ישראל נמנית, כמובן, עם המקבלות.

כאשר עיתוני ישראל מגנים פה־אחד
החלטה של רוב הכנסת, זה רק מוכיח עד
כמה סטתה העיתונות מדרך הישר. מובן
שאין להתחשב בה.
ההתחברות של מדינות הגוש הקומוניסטי
ומדינות־ערב האנטי־קומוניסטיות
היא קנוניה צינית נגד ישראל.

לעומת זאת, ההתחכרות של המערך
וגח״ל, לשם שוד הקולות
של הסיעות הקטנות, היא פעולה
לגיטימית.
ככה זה.

היתה עוכרת את אחוז-החסימה.
כל מדינה מייוצגת באדם, ולכל המ דינות
יש אותן הזכויות בעצרת.

זה לא יכול היה לקרות אצלנו.

** יקרון השיוויון חל בעצרת האדם
? לא רק על הייצוג. אלא גם על כל
שאר הזכויות.
בכנסת נדון כעת חוק מימון המיפל-
גות. זהו מסע-שוד מאורגן של הסיעות
הגדולות, החומסות את קופת-הציבור, תוך
זריקת פירורים כלשהם לסיעות הקטנות.

* שנם, כמוכן, הבדלים מסויימים בין
בניין־הזכוכית התמיר שעל גדת הנהר
המזרחי בנידיורק, ובין בניין־האבן חש־

ארצות־הברית — את חלק־הארי של התק ציב,
וגם שאר המדינות הגדולות מעני קות
למוסד העולמי סכומי-עתק. ואילו הנד

כי להחלטות הכנסת יש תוקף של
חוק, ולרשות החוק עומד מנגנון־הכפייה
של המדינה.

9 9 9

^ אשר עצרת האו״ס מחליטה ש-
היום הוא לילה, זוהי עוד החלטה
חסרת־משמעות. חוסר־האחריות של ה עצרת
הוא חלק מן הפולקלור של המוסד,
וכל הנציגים באדם יודעים זאת.

כאשר הכנסת מחליטה שהיום
הוא לילה, יורד הלילה על הדמוקרטיה
הישראלית.

משום כך, המאבק נגד ההפקרות החדשה,
שהרימה את ראשה בכנסת, הוא מאבק
גורלי. אם לא נחזיר בעוד מועד אח השטן
הזה לבקבוק הפרלמנטרי, הוא יעשה שמות
במדינה.

כי הכנסת אינה או״ם־שמו״ם.
היא שולטת על חיינו.

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 15 | ״הקואליציה תמלוכלכת׳ בין ה מעון וגזדד מכשירה גיליוטינה לכנסת כנופיית באדו־עופו 512״ ?3 ויוחנן באדר, מגישי הצעת החוק לשינוי חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת,

״הקואליציה תמלוכלכת׳
בין ה מעון וגזדד מכשירה גיליוטינה לכנסת

כנופיית באדו־עופו 512״ ?3
ויוחנן באדר, מגישי הצעת החוק לשינוי חלוקת עודפי הקולות
בבחירות לכנסת, שהסעירה את הכנסת, על מישקל כנופיית באדר־

.אוויו־ה

מיינהוף הגרמנית. כדי להדוף את ההתקפות של הסיעות הקטנות
עליהם, התיישבו שני הח״כיס זה ליד זה, למרות שהאחד
מייצג את הקואליציה והשני את האופוזיציה. בתמונה נראה
אברהס עופר צועק קריאת־ביניים אל תוך המיקרופון.

של גוגסטרים . ,בריונות ואלימות דדה על

הכוסת -המאפיה הקטנה פועלח כגו בי בדיד ה״

[(01311 1110

זהה שס שהו
ענק בישיבה

ליו״ר ישראל ישעיהו, שניהל את הישיבה
כנציג מובהק של מיפלגת העבודה
מבלי להתחשב בתקנון ובכללי הדמוקרטיה,

נסיון אחרון לשכנע

עושה אורי אבנרי במהלך הוויכוח הארוך
בכנסת. הוא ניגש אל ספסלי גח״ל, מנסה
לשכנע את הח״כיס בגין ולנדאו כי בתמיכתם בחוק המוצע הם מנציחים את שלטון המערך.

הממשלה מול אבנו

שרי הממשלה, מפנחס ספיר (משמאל)
ועד משה דיין (מימין) מרימים את
ידיהם בהצבעת התמיכה בחוק בדר -עופר, מול אורי אבנרי, הניצב מול שולחן הממשלה.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 16 | טו 1י גבוהיס בליד ה הארוך בכנסת לנדאו, פרועו ור1יאל־נאור צועדים הסיבוב הראשון השתיים. אחרי מאבק פרלמנטארי מראתוני של 12 שעות רצופות, שנמשך עד שעות הבוקר של יום

טו 1י גבוהיס בליד ה הארוך בכנסת לנדאו, פרועו ור1יאל־נאור צועדים
הסיבוב הראשון השתיים. אחרי מאבק פרלמנטארי מראתוני של 12 שעות רצופות,
שנמשך עד שעות הבוקר של יום השלישי השבוע, ניצחה הברית הבלתי קדושה של המעיד
וגח״ל, בנסיונה להעביר בכנסת בקריאה ראשונה את החוק הדראקוני שנועד לגזול
קולות מהסיעות הקטנות. אלא שספק אם ניצחון זה יעלה את יוקרת הקואליציה
והאופוזיציה הרתומה לה, שרמסו בדיון זה כל חוק וסדר פרלמנטארי.
במהלך הדיון התחלפו לא פחות מחמישה יושבי־ראש. ראש־הממשלה גולדה מאיר
נאלצה להחליף פעמיים את תלבושתה 10 .קצרניות היו צריכות להתחלף בכל עשר
דקות כדי לרשום את מבול קריאות־הביניים, שבחריפותן לא היה להן תקדים בכנסת.
הלחם במיזנון הח״כים אזל, ובשעות הבוקר יכלו המזנונאיות להציע רק טחינה ומצות.
בפעם הראשונה בתולדות הכנסת הוכנסו כוסות שתיה לאולם המליאה, כמו בבית־קפה.
המרי הפרלמנטארי שהכריזו הסיעות הקטנות ניצל כל טכסיס פרלמנטארי מקובל,
ניסה להעלות את כל אמצעי השיכנוע האפשריים. אבל מול תיאטרון הבובות של
סיעות המערך וגח״ל, שם הצביעו הכל לפי הוראה מגבוה, נדון המאבק השבוע לכישלון.
היה זה הפסד של קרב, אבל לא סיום המילחמה, שעוד תימשך בכל האמצעים
האפשריים כדי למנוע את אונס הכנסת והנפת סכין הגיליוטינה על הסיעות הקטנות.

אתה הצח!

מטיח בזעם ח״כ הליברלים העצמאיים ניסים אליעד,
לעבר ח״כ חרות חיים לנדאו, אחרי שזה האשימו
כי בגלל פחדנות נטש ס מנו את שורות האצ״ל. חבריהכנסת ניסים אליעד
התכוון לפסק־דין מוות שהוציא נגזלו בזמנו אירגון האצ״ל שלא בנוכחותו.
קריאתו של אליעד היתה רק אחת מתוך מבול קריאות הביניים שנשמעו
במשך הלילה הארוך של הכנסן ז, .קריאות כמו ״אידיוט גננת!״ ו״איפה
עופר? לא. מחלקים כאן דירות?״ ליוו את כל מהלך ישיבת הכנסת הסוערת
הלילה.
שנמשכה. למעלה משתיים־עשרה שעות, עד השטות הקטנות של

ליל שימורים

הישיבת המרתונית של הכנסת שלא היה כדוגמתה
בתולדות הפרלמנט הישראלי, התישה רבים מחברי
הכנסת שלא יכלו לנטוש את כסאותיהס עד תום ההצבעות. שר־התחבורה שמעון
פרס, כמו רבים אחרים מאנשי׳ המערך, פשוט נרדם בכסאו ליד שולחן הממשלה.
היתה זו גס הפעם הראשעה שהוכנסו כוסות )שתייה לאולם הכנסת.

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 17 | השיטה שגרמה לסערה: כך היא אפורה לפעול: למרות סחציבור תפס חיטב את כוממ ההצעה לשינוי חיטוב המנדאטים ו<** תוצאותיה, מעטים תופשים את המכני זם של השיטה המוצעת. איך

השיטה שגרמה לסערה: כך היא אפורה לפעול:
למרות סחציבור תפס חיטב את כוממ
ההצעה לשינוי חיטוב המנדאטים ו<**
תוצאותיה, מעטים תופשים את המכני זם
של השיטה המוצעת.
איך פועלת השיטה הנוכחית ז איך
תפעל השיטה המוצעת, אם תתקבל ז

הישימה הקיימת
את השיטה הקיימת קל להבין.

לפי הפרוטוקול הרשמי של
ועדת-הבחירות המרכזית, חושכו
תוצאות הכחירות לכנסת הנוכחית
כדיר הכאה :
• נקבע מיססר כעלי זכות־הכחי•
י ה (.)1,578,685
• נקבע כמה
(.)1,427,981
• ממיספר זה נוכה סיספר הקולות
הפסולים והמעטפות הריקות (.)60,238
י • נותר מיספר הקולות. הכשרים
(.)1,367,743
;• נרשם כמה קיבלה ממיספר זה כל
אחת מ־ 16 הרשימות שהשתתפו בבחירות.
י• נקבע מהו * 10/ממיספר הקולות הכ שרים
13.677 זהו ״אחוז החסימה.״

הצכיעו

כפועל

.633 זה עדיין יותר גבוה מהמודד השני
של ב׳ ,והמודד הראשון של ג׳ וד׳ .לפיכך
הולד גם המנדט הרביעי לרשימה א/

התוצאה: רשימה א׳ ,שקיכלה
פחות ממחצית הקולות, מקכלת
3מתוך 4המנדאטים ! רשימה כ׳
מקבלת מנדט אחד. רשימה ג׳ וד׳
אינן מקכלות שום מנדט.

(דפי השיטה הקיימת, היו המנדטים מתחלקים
כך: לפי המודד המלא — 1000
— היתה רשימה א׳ ורשימה ב׳ מקבלות
כל אחת מנדט אחד. המנדט השלישי
היה ניתן לרשימה א /בעלת העודף הגבוה
ביותר. המנדט הרביעי היה ניתן לרשימה
גי. בעלת העודף השני בגודלו.
כך היתה רשימה א׳ מקבלת שני מנדטים
— ,עדיין קצת למעלה חן המגיע
לה. רשימה ב׳ היחה מקבלת מנדט אחד,
ורשימה ג׳ היתה מקבלת מנדט אחד).

איך זה הייה פועל
אילו היתה קיימת ככחידות
האחרונות השיטה המוצעת כעת,
היתה חלוקת המנדטים לכנסת הנוכחית
מתכצעת כלהלן :
• התוצאות היו מחושבות כבשיטד. ה־

מייק ב״ ידיעות אחרונות־

שיטה מול שיטה
• נקבע כמה קולות ניתנו לרשימות
של א הגיעו לאחוז זה. לשלוש הרשימות
שלא הגיעו (רשימת ד״ר אלדד, רשימת
נם ורשימה עדתית) ניתנו בסך־הכל
.14.845 את המיספר הזה גיבו ממיספר
הקולות הכשרים, ונותר מיספר הקולות

הבשרים שניתנו לרשימות המשתתפות
כחלוקה ()1,352,898

• מיספר זה חולק ל־ , 120 ונתקבל
המודד למנדט אחד (.)11,274
• המיספר שקיבלה בל רשימה
חולק במודד זה. למשל 632.035 :הקו לות
של המערך חולקו במודד, ונתקבלו
56 מנדטים שלמים 16.853 .הקולות של
רשימת העולם הזה נתנו מנדט שלם אחד.
בצורה זו נתקבלו 114 מנדטים שלמים.

נותרו לחלוקה 6מנדטים.

!• נקבע מהו עודף ׳הקולות שנשאר
לכל רשימה, אחרי ניכוי הקולות שכבר
.שולמו״ עבור מנדטים מלאים. למשל,
למערך נותר עודף של ,691 אחרי ש־
״שילם״ עבור המנדטים שלו 56x11,274
קולות. לרשימת העולם הזה — כוח חדש
נותר עודף של 5579 קולות, אחרי ש שילם
.1X11,274
• נערכה רשימה של העודפים,
לפי גודלם. העודף הגדול ביותר היה ל-
אגודת־ישראל ( )10,180 והקטן ביותר ל מערך
(.)691
• לכל אחת משש הרשימות שהיו
בעלי העודפים הגדולים כיותר ניתן
מנדט אחד נוסף. כך הגיע מיספר המנדטים
ל־ .120 שש הרשימות האחרות,
שקיבלו עודפים קטנים יותר, לא זכו
במנדט נוסף.

השיטה המוצעת: דוגמה פשוטה
את פעולת השיטה המוצעת
ניתן לתאר על-פי הדוגמה הפשוטה
הכאה :
בבחירות במוסד קטן מצביעים 4000ה־צריכים
לבחור בארבעה נציגים.
רשימה א׳ מקבלת 1900 קולות.
רשימה ב׳ — 1000 קולות.
רשימה ג׳ — 600 קולות.
רשימה ד׳ — 500 קולות.
נקבע ״מודד ראשון׳׳ של 1000 קול
למנדט. לפי זה, מקבלת רשימה א׳ מנדט
אחד, וגם רשימה ב׳ מקבלת מנדט. שתי
האחרות אינן מקבלות מנדט. נותרו שני
מנדטים לחלוקה.
עכשיו נקבע מודד שני. מחלקים את
הקולות של רשימה א׳ ל ,2-ומתקבל
.950 מחלקים את הקולות של רשימה ב׳
ל־ ,2ומתקבל .500 הקולות של שתי הרשימות
האחרות, שלא קיבלו עדיין מנדט,
נשארים כמו שהם. ברור שהמיספר הגבוה
ביותר הוא של רשימה א /ולפי ״מודד״
זה היא מקבלת עוד מנדט. נותר עוד
מנדט לחלוקה.
עכשיו נקבע מודד שלישי. מחלקים
את הקולות של רשימה א׳ ל־ ,3ומתקבל

1 2 0כיכרות לרום יאי אחת התכונות העיקריות של הצעת עופר—באדר היא שכימעט
אפשר להטביר אותה בצורה פשוטה ומובנת בנקל. עוד יותר קשה לאתר
ולהסביר את התחבולה המחוכמת הטמונה בה.
להלן ההסבר הפשוט ביותר:

השיטה המוצוווו 3 ,דרר מ שד:
במאפייה יש 120 כיכרות לחם. מחיר כל כיכר — לירה אחת•
בא עשיר וקונה 60 כיכרות במחיר 60 לירות. בא אמיד וקונה 30 כיכרות
במחיר 30 לירות. באים 20 עניים, ובל אחד מחם קונה כיכר אחת בלירה.
נותרו עוד 10 כיכרות.
אומר האופה: אני נותן הנחה של 10 לכל קונה, בתנאי שהוא
יקנח בכסף זח כיכרות נוטפות.
העשיר מקבל הנחה של 6לירות — וקונה עוד שש כיכרות.
האמיד מקבל הנחה של 3לירות — וקונה עוד שלוש כיכרות.
העניים אינם מקבלים כלום, מפני שההנחה שהגיעה להם — 10
אגורות לכל איש — אינה מספיקה לקניית ביכר.
נותרה הכיכר האחרוגה•
אומר האופה: אני נותן עוד הנחה של 10 לכל קונה, בתנאי שבעל
ההנחה הגדולה ביותר יקנה בה את הכיכר האחרונה.
מובן שהעשיר קיבל גם כיכר זו.
התוצאה המעשית: העשיר והאמיד מקבלים חינם 10 כיכרות
בעוד שהעניים מוכרחים לשלם את המחיר המלא עבור כל כיכר שקיבלו.
התחבולה: בתיאוריה מקבלים העשיר, האמיד ׳והעניים את אותה
ההנחה בדיוק. אולם ההנחה הניתנת לעניים היא פיקטיבית, מכיוון
שההנחה מחושבת על פי טכום־הקניית הגדול ביותר. העני כלל אינו יכול
לנצל את ההנחה שקיבל.

השיטה הקיימת 1111x3 ,מ שד:
עד לגמר חלוקת 110 הכיכרות פועלת השיטה הקיימת כמו המוצעת.
נותרו עוד 10 כיכרות.
אומר האופה: הבה נראה כמה אגורות נשארו לבל אחד בביס.
בעל העודף הגדול ביותר יקבל את הכיכר הראשונה, בעל העודף השני
בגודלו יקבל את הכיכר השניה, וכוי•
לפי שיטה זו, יש לעני אותו הסיכוי לקבל כיכר כמו לעשיר. אם לעני
נשאר עודף של 63 אגורות, ולעשיר עודף של 62 אגורות, יקבל העני ביכר
נוספת לפני העשיר.

!.הצז־ק״ שד השיטה המוצעת:
בעלי הצעת״השינוי טוענים כי שיטתם ״צודקת״ יותר, מפני שעל פיח
ישלמו כולם מחיר שווה ככל האפשר עבור כיכר לחם אחת.
אם נבחן טענה זו על פי המשל חנ״ל, ייראה ההסבר של המציעים בן :
תחילה נמכרות הכיכרות במחיר שווה לכולם — לירה אחת לכיכר.
כשרואה האופה שנותרו לו עוד 10 כיכרות, הוא אומר: אם אתן
לעשיר 61 כיכרות ב״ 60 לירית, הוא ישלם עבור כל כיכר 98 אגורות. אן אם
אוסיף עוד כיכר לעני, ואמכור לו שתי כיכרות בלירה אחת, הוא ישלם
בממוצע רק 50 אגורות לכיכר. לפיכן מסתבר כי העשיר משלם מחיר גבוה
יותר, וזהו המחיר שאני קובע עכשיו לכולם.
מובן שלעני אין זח משנה דבר, מפני שאין לו הכסף לכיכר שניה
במחיר זה.
אחרי זח אומר האופה: עכשיו אחלק את 60 הל״י של העשיר ל־62
כיכרות, ומתקבל מחיר של 96 אמרות. זהו המחיר השלישי• שוב אין
העני יכול לשלם.
כל הפעולה הזאת היא, כמובן, פיקציה חשבונאית. מטרת האופה: לתת
לעשיר ולאמיד 10 כיכרות בחינם, בעוד שבל 20 העניים אינם מקבלים דבר.

קיימת, עד שהיד, מתקבל מיספר הקולות
הבשרים שניתנו לרשימות שעברו
את אחוז־החסימה (.)1,352,898
• מיספר זד. היד, מתחלק ל־( 121 ולא
ל־ ,120 נדי להקטין את המודד) .כך היד.
מתקבל ״המודד הראשון 11,180
#את מיספר הקולות של כל רשימה
היו מחלקים במודד זה, כדי לקבל את
מיספר המנדטים השלמים. לפי
חשבון זה היה המערך מקבל בחלוקה הראשונה
56 מנדטים, גח״ל ,26 והעולם
הזה — נוח חדש — .1
׳• לאחר מכן היו קובעים לכל רשימה
״מודד רשימה״ .כלומר: היו מחלקים
את כל הקולות של המערך ל־,)1+56( 57
את קולות גח״ל ל־ ,27 את קולות העולם
הזה — כוח חדש ל־ .2המיספר הגבוה
ביותר היה זוכה במנדט הבא.

כפעולה זו טמונה בל התחבולה.
בשמחלקים 632,035 קולות ל־,56
57ו־ ,58 אין המודד במעט יורד.
אכל כשמחלקים 16,853ל־ 2 ,1ו־
,3המודד יורד כאופן קיצוני.
למשל: המודד השני של המערך (מס פר
כל הקולות שלו מחולק ב־ )57 היה
.11,088 המודד של גח״ל (כל הקולות שלו
מחולק ב־ )27 היה .10,970 המודד של
העולם הזה — כוח חדש (הקולות שלו
מחולק ל־ )2היה .8,426 התוצאה: המנדט
הראשון הנוסף הולך למערך.
;• אחרי שחולקו המנדטים לפי מודד
שני זה, ממשיכים לחלק. קובעים מודד
חדש. כלומר, אחרי שהמערך קיבל את
המנדט ה־ ,57 מחלקים את כל קולות
המערך שוב ב־ .58 זה מוריד את המודד
שלו רק במיקצת. המודד שלו נשאר
הגבוה ביותר, והוא מקבל עוד מנדט. וכן
הלאה, עד סוף חלוקת כל 120 המקומות.

מכיוון שמיפפר גדול יבול להתחלק
שוב ושוב, מכלי שהממוצע
שלו יירד כהרבה, מקבלות הגדולות
כיותר את המנדטים הנותרים.

סיעה קטנה יכולה לקבל מנדט נוסף
רק אם נותר לה עודף בגודל המגיע
כימעט למודד הדרוש למנדט מלא, לפי
המודד הראשון. למשל: למפד״ל חסרו
רק 992 קולות למנדט ד,־ 12 לפי המודד
הראשון, והיתד, מקבלת מנדט בחלוקה
השניה. אולם ע״מ, שחסרו לה רק 2066
קולות למנדט רביעי לפי המודד הראשון,
לא היתד, מקבלת אותו.

לפי שיטה זו, עודף של 100 קולות
של המערך שווה למעשה לעודף
של 5600 קולות של העולם
הזה — כוח חדש — לפי הפרופורציה
של ,1:56 שנתקבלה בחלוקה
לפי המודד הראשון.

כי דק המודד הראשון הוא אובייקטיבי
ושווה לכולם. אחריו נוצר מודד גמיש,
המחושב לפי מיספר הקולות של העשיר
ביותר — ורק העשיר יכול לזכות על
פיו למנדטים נוספים.

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 18 | במדינה העם סודדצ: מ 0־ ה דו ב ! מה שאירע ככאעקוק היה קרן־אור — סימן מעודד 7ש;ת 73ע1 1972 היתה שנה עקובה מדם. היא הת קדמה מן הרצח ההמוני בנמל התעופה לוד לרצח

במדינה
העם
סודדצ: מ 0־ ה דו ב !

מה שאירע ככאעקוק
היה קרן־אור —
סימן מעודד 7ש;ת 73ע1
1972 היתה שנה עקובה מדם. היא הת קדמה
מן הרצח ההמוני בנמל התעופה
לוד לרצח ההמוני במינכן. אבל בימיה ה אחרונים
היא הגישה לאזרח הישראלי שי
משמח יותר: הרצה שלא היה בבאנגקוק.
היו בפרשת באנגקוק פרטים שגבלו ב פארסה
קולנועית. החוטפים השתלטו על
השגרירות הישראלית כשהם לבושים ב־פראקים,
לפי כל כללי המכס הדיפלומטי.
כשמצאו סיגארים קובאיים יקרים על שולחן
השגריר הנעדר, ביקשו באדיבות רשות
מן החטופים הכפותים להתכבד בהם, ול אחר
מכן כיבדו גם את שבוייהם בסיגא־רים
של השגריר. לבסוף ניהלו עם שבו ייהם
עסקי־חליפין של מטבע, תוך הסכמה
הדדית והגינות מיסהרית.
פעולת השגריר. אבל לא רק
הפארסה היתד. מעודדת. גם החלק הרציני
יותר של יממת באנגקדק היה בו כדי לשמח.
יותר מכל אדם אחר, מנע את האסון
השגריר המצרי. הדיפלומאט מקאהיר אדיר-
השפם נכנס לשגרירות בהסכמת השגריר
הישראלי — והפך השגריר הערבי הרא שון
שנכנס לשגרירות ישראלית, כאשר
דגל כחול־לבן מתנופף על גגו.
הוא הפעיל את כל כשרונו הדיפלומטי
למען הצלת הישראלים — הסביר, איים,
שיכנע ורכש את לב החוטפים, שהפרו
בגללו את ההוראות של אירגונם.
קשה להניח שהמצרי נתגלה, לפתע, כ חובב
ישראל. סבירה יותר ההנחה שממ שלת
קאהיר למדה לקה ממחדלה ההיסטורי
בפרשת מינכן, והבינה כי הטירור
הפידאיני מזיק לעניין הערבי. הכרה כזאת
יכולה מחר להוות מחסום רב־עוצמה בפני
המשך הטירור.
הדבר עורר בלב ישראלים רבים שאלה :
מה היה קורה אילו ניתן לחוטפי מינכן
להביא את קורבנותיהם למצריים, או ל מדינה.ערבית
אחרת? האם לא היה ניתן
אז להפעיל לחצים כבדים להצלתם? האם
לא היו המדינות הערביות נרתעות? האם
ניתן היה אז להציל?
קרני״אור. ההתערבות המצרית הנמ רצת
למען הישראלים החטופים בבאנגקוק,
והגינוי הירדני הספונטאני והחריף, היוו
קרניואור אחרונות בשלהי ,1972 ואולי
גם פתיחה סמלית לשנת .1973

ביטחון
לאת ^ -אשס
הבימדוו; ל שווא
כשכלו כד הקצין
בפרשת איקרית וכירעמ,
צץ תירוץ הכיטהזן
מישהו השמיץ השבוע את ממשלת־ישראל.
מישהו
הטיח בפניה את האישום החמור
ביותר העולה על הדעת במדינה לוחמת:
שהממשלה משתמשת בשם הביטחון, המ קודש
על הכל, לשם קידום מטרות אפלות,
שאינן שייכות לביטחון, או שהן חותרות
תחת הביטחון.
את האישום הנורא הזה לא העלו אנשי
״החזית האדומה״ או אנטי־ציונים מסוג
אחר.
הוא הועלה נגד ממשלת־ישראל — על־ידי
ממשלת־ישראל עצמה.
מעשה בליעד. מעולם לא היתד. פר שה
שהסעירה את הציבור הישראלי עד
למעמקי מצפונו, קוממה נוער וזקנים, סופרים
ואנשים ברחוב, כמו פרשת איקרית
ובירעם.
הממשלה העמידה תריס בפני הביקורת
הציבורית הגואה. היא טענה: אי־אפשר
להחזיר את עקורי שני הכפרים, מפני ש הדבר
ייצור תקדים וימריץ עקורי כפרים
אחרים לתבוע את שיבתם לכפריהם הנטו שים,
אם כי נטשו אותם בנסיבות שונות.
אף לרגע אחד לא התיימרה הממשלה
לטעון כי החזרת עקורי שני הכפרים עלולה
להוות סכנה ביטחונית.
השבוע ניסתה הממשלה לשים מנעול
על פיות הציבור בעזרת הסיסמה העונה־על־הכל:
הביטחון.
ץ ידרזווזז -ר־דורירד דר/

00 מסרח
ברפיח?
*•4א שר ה ח לי ט ה השבוע ועידת
*8/מפ״ם לחייב את ההיאחזויות בפית־חת
רפיח, הוסר המחסום האחרון בתוך
הקואליציה שבממשלת ישראל לסיפוח
מלא של איזור פיתחת־רפיח לתחום מדי־

להם כסף. שיתנו לי כסף בשביל הבית
והחצר שלי במאנשיה ביפו, כל דונם שם
שווה היום שני מיליון.
״בטח עברנו לבתים החדשים — בלית-
ברירה. לא יכולנו לסרב. באו ואמרו:

201190111188

ו מון

משפחה בדואית, שפונתה מהאזורים המגודרים בפיתחת־ופיח, באה
לראות את שיכון הפליטים שזכה לתואר ברזיל — על־שס
חיילי האו״ם הברזילאיים שחנו במקום לפני מילחמת ששת־הימיס. בתיוהשיכון
החדשים בנויים בלוקים, מקורים גגות־פח. בתיכנון הכולל של האיזור, אמורים
דיירי שיכונים אלה לשמש כוח־עבודה זול להתיישבות היהודית החדשה במקום.

השחווים

נת־ישראל. אולם במציאות לא המתין איש
כדי לקבל את אישור מפ״ם. כאשר נחנך
השבוע באיזור לזפיתחה מחנה הפליטים
החדש, וכאשר הוחלט בממשלה על הקמת
מרכז אזורי במקום, שיהווה בעצם תש תית
לתוכנית העיר ימית של דיין, היה
ברור שמדיניות הסיפוח של ממשלת יש ראל
חוגגת את ניצחונה.
התרת הרסן להתיישבות יהודית מקי פה
על שטח שהיה לפני מלחמת ששת
הימים שטח מצרי ריבוני, הרחיקה את
סיכויי השלום עם מצרים בכמה צעדים
נוספים. על יישוב פליטי הרצועה באמור
הפיתחה מדווח כתב העולם הזה :
חוסיין איסמאיל זוכר כבר בקושי
רב את באר־שבע, עיר הולדתו. למרות
זאת, לא שכח אותה .״דיין זורע חול
בעיניים שלנו,״ אמר השבוע המורה, ה מלמד
בבית־ספר במחנה־הפליטים ברפיח.
״קודם פתח את המחסום, ופיתה אותנו
בשכר יומי, שהיה גדול פי חמש ממה
שהרווחנו ברצועה. הכסף התחיל לזרום
עלינו. וכשעובדים — אין זמן לחשוב על
פוליטיקה.
״ 19 שנה לא עבדו במחנה הפליטים.
ישבו בבתי־קפה, וחלמו על השיבה ל פלסטין.
ברדיו קהיר חזרו על זה כל
יום. היום, רודפים אחרי הכסף. כמו היהודים.
״אחרי
הכסף, בא עכשיו דיין ומציע
בתים יפים. בטח שלוקחים. בטח שרוצים
לצאת מהצפיפות האיומה.
״אבל הבתים החדשים זה סם מרדים.
כוונת היהודים לפתור בכך את בעיית
הפליטים. את עניין הפיצויים על הרכוש
בפלסטין — שכחו.״

שיחזירו לי
אתה מיליוגי ס

ף * קיף הרכה יותר היה דאוד אל ן
1קודסי, סוחר אמיד במחנה הפליטים.
הוא דווקא זוכר היטב את שוק־הכרמל
של תל־אביב לפני 48׳ .״לי מציעים
מייגרש ברפיח באלף לירות. מה זה רפיח
בשבילי? זה טוב בשביל בדווים, שאין

שלה הישראלית רוצה לחסל את הצד
המדיני שלהבעייה. אני מסכים שבשכונה
החדשה יש יותר מרחב וחדרים. אבל
ישנה סכנה שהשיכון החדש, ועבודה ב שסע
בישראל — ירדימו לגמרי את ה־בעייה.״

ניראו השבוע הדברים בעיני בעלי־הדבר
עצמם, תושבי הגבול שבמחנות ה פליטים
ברצועת עזה, מחנה רפיח, שפונו
ממחנה סוכנות הסעד לפליטים ונשלחו ל מחנה
פליטים חדיש יותר, שנבנה עבורם
על־ידי ישראל בפיתחת רפיח. הבתים במחנה
היו חדישים ומרווחים יותר, אבל
המחנה נשאר אותו מחנה.
קבעו שרים בממשלת־ישראל, בהתיי חסם
להעברת תושבי המחנות לשיכונים
החדשים :״זהו פיתרון לבעיית הפליטות,
לא לבעיית הפליטים. פיתרון לבעייה ה הומנית,
לא המדינית.״
היתד, זו רק אשלייה. לא היה בהקמת
המחנה החדש שום פיתרון. שכן מלבד
מיבני מגורים לא הוקמו בו או בסביבתו
כל מיפעלי תעסוקה לפליטים. הם גם לא
יורשו לעבד את הקרקעות באיזור שנועדו
להקמת יישובים יהודיים.
וילות עוגי

קסת השכונות החדשות, המודד־
1 1ניות, לפליטים הנעקרים מהמחנות,
היא רק פרוייקט אחד, במיסגרת פעולות־הפיתוח
העצומות המבוצעות כרגע באיזור.
פעולות אלה נועדו גם לשני פרוייקטים
נוספים: הקמת שלושה מו-שבים חדשים
בפיתחת־רפיח, והקמת העיר ימית. העובדה
שבית־הדין הגבוה לצדק לא נתן עדיין
תשובתו לבג״צים שהוגשו לו, בעניין
עקירתם של הבדווים ממקומותנהם —
אינה מפריעה בהא־זה לקצב הפיתוח ה מזורז:
הטרקטורים ממשיכים ליישר ב־קצב־השיריון
את מה שהיה עד אתמולשדות־המירעה של הבדווים — ולאלה
לא נותר אלא להסתכל בכליון־עיניים.
הווילות החדשות של הפליטים אינן דומות
בל־כך לווילות של מושב ־שדות
הסמוך, למשל.
אלה הן דירות בנות שלושה חדרים
זעירים, בגודל 3x2מטר החדר. אין דל תות
בין החדרים. מים וחשמל — אין.
המיבנים, שהוקמו בבנייה תעשייתית,
מוגבהים מידי יום: הערבים אינם מם־

1 1י 1 1 ״1י ח שלושה מתושבי מושב שדות, בשבילי המושב: וילות בקנה־מידה
תל־אביבי, מכונית פרטית ליד הבית. בשדות המושב, עובדים כיוס
11 1 . 1 # 111
פועלים בדווים שפונו משדותיהם. עתה, הס חזרו לשטחים — כשכירי הבעלים היהודיים.
,תיראו, כאן ייסלל בביש רחב. או שאתה
קונה בית בבראזיל או שתקבל בית במחנה
הפליטים, תבחר.
״אמרתי להם — אני רוצה את הבית
שלי ביפו.״
סולטאן מוחמד תפיג׳ה 24 לעומת
זאת, נשמע מרוצה. הוא נולד בבאר־שבע,
עובד כיום בפרדס בבאר־יעקב תמורת 20
ל״י ליום .״עכשיו יותר טוב. כולם עוב דים.
מרוויחים כסף. בבתים האלה יותר
טוב. אחסן. יש חדרים לילדים. יש חצר.
מבסוטים.״
״רוצה לחזור לבאר־שבעז״
״לא. עכשיו טוב. לא צריך לחזור. לא
מצה שום דבר.״
סיכם את דעת הרוב ראש עיריית עזה
לשעבר, ראשד-א־שאווה, בראיון לרשת
הטלוויזיה האמריקאית נ.בי.ם י הממי

כינים עם גדרות נמוכות, והם ממהרים
להביא אבנים מהבתים ההרוסים שבמחנה־הפליטים,
על־מנת להגביה את הגדרות. .
הזריזים מביניהם גם כיסו את החצרות
בגגות, הגדילו את שטח בתיהם.
במבט ראשון נראה היד. כי הקמת ה מחנה
בפיתחת רפיח היתד, צריכה להדאיג
גם את המתיישבים היהודיים באיזור, אלא
שעינם של אלה אינה צרה בשכנים החדשים.
הם יודעים שהם הובאו למקום כדי
להוות כוח עבודה עבורם.
וזוהי הפעם הראשונה מאז הקמת ה מדינה
שפליטים מקבלים לרשותם רכוש,
הכולל גם קרקע.
וזוהי בדיוק הנקודה המדאיגה אותם:
החשש שבתים אלה, וקרקע זו, צריכים
לסתום את פיהם, למחוק את תביעותיהם
להחזרת רכושם מלפני מלחמת־העצמאות.

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 19 | קאו״ויסם ווסו־מעצווים והדו תענוגות הוא אביה הווחג׳ שר הצעת־החוק לגניבת הקורות הדיווח דידה לבן בבניין זה שהוקם על־ידי חברת שיכון עובדים ברחוב יהודה הנשיא

קאו״ויסם ווסו־מעצווים והדו
תענוגות הוא אביה הווחג׳ שר
הצעת־החוק לגניבת הקורות

הדיווח

דידה לבן

בבניין זה שהוקם
על־ידי חברת שיכון
עובדים ברחוב יהודה הנשיא ברמת־אביב,
רכש דן עופר, בן המנכ״ל דירה למשפחתו.

דידל • ד \ 1ד 1הדירה המסומנת
1 1 1 1בצלב, בבניין
שברחוב תגור ברמת־אביב, שנבנתה
טד־ידי חברת שיכון עובדים עבור דב עופר.

מנכ״ל ..שיכון עובדיסיי אברה עופר דואג לדירות
ליורשי אנשי הצמרת ולכל בני משפחתו העדפה
ן * ק רשעים רעי־לם יכלו להעליל
( השבוע על אברהם עופר, מנכ״ל שיכון
עובדים, כי הוא מחלק דירות הניבנות
על־ידי החברה הציבורית שהוא עומד
בראשה, לפי מפתח מפלגתי ואישי שנועד
לקדם אותו בקאריירה המפלגתית והפולי טית
שהוא רוצה לפלס לעצמו.
כל הטענות שהועלו נגד אברהם עופר,
בעקבות הגילויים על שיכון בני־הצמרת
בחיפה לפני שבוע, כאילו אין הוא נותן.
את דעתו, בתוקף תפקידו, לפתרון בעיות.
הדיור של זוגות צעירים או מפוני מש־כנות־עוני,
אינם אלא השמצה פרועה, ש נועדה
להבאיש את ריחו של המנכ״ל המ סור,
העושה ימים כלילות כדי לפתור את
בעיות הדיור של זוגות צעירים במצוקה.
הנה, למשל, רק לפני שבועות מספר הוא
פירסם ברבים, במודעות ענק של שיכנן

עובדים בעתונות, על התוכניות לבניית
שיכונים לזוגות צעירים בעיירות פיתוח או
בפרברי רמלה ולוד. ואם יש איזה זוג
שאינו מסתפק בכך ותובע. שיכון דווקא
בצפון תל־אביב, יהיה אברהם עופר מוכן
לעשות כל מאמץ כדי לאפשר לו להגיע
גם לזה.
רוצים דוגמאות? בבקשה.
הנה המקרה של עורך־דין דן עופר, ש לפני
שנתיים רצה בדירה לו ולרעייתו
דווקא באזור האקסקלוסיבי של נוה אביבים
ברמת־אביב. הוא רצה וקיבל. דירה
בשטח של 93 מטר מרובע בבנין חדש
שנבנה ברחוב יהודה־הנשיא 1ליד נוה
אביבים, ושנבנה על־ידי שינון עובדים.
נכון. עורך־דין דן עופר הוא במקרה
בנו. של אברהם עופר, מנכ״ל החברה, ש מזה
ארבע שנים משיבה בשלילה ובלאו

מוחלט לכל מי שפונה אליה בבקשה ל רכישת
דירה של שיכון עובדים באיזור
זה. כל הדירות תפוסות. אבל במקרים מיוחדים
אפשר להתחשב.
כמו למשל במקרה של עוד זוג צעיר,
יעקב עופר ואשתו, שרק לפני שבוע נכ נסו
לגור בדירה בקומה השישית של הבית
ברחוב פסטרנק ,2בנוה אביבים, שנבנה
אף הוא על־ידי שיכון עובדים. גם הפעם
נהג אבריהם עופר בזוג הצעיר לפנים
משורת-הדין. למרות שהבנין באותה כתובת
עדיין אינו גמור, למרות שטרם הות קנו
בו מעליות או טלפונים ואיש מבין
הדיירים טרם נכנס להתגורר בבנין, התיר
אברהם עופר לזוג הצעיר, בהתחשב במצוקת
הדיור שלו, להכנס להתגורר בבנין.
צרי־העין יטענו אולי שיש טעם לפגם
בכך שגם יעקב הוא בנו של המנכ״ל אב
רהם
עופר. אלא שעופר האב ודאי לא בדק
בציציותיו של יעקב עופר ולא במוצאו
המשפחתי, כשזה בא לבקש לקנות דירה
בבניין שבונה שיכון עובדים בנוה אביבים.
לעופר לא היה איכפת מי הוא אביו של
יעקב. הוא ראה שמדובר בזוג צעיר ב מצוקה
ומיד העמיד לרשות הזוג הצעיר
דירה, במחיר מלא ושווה לכל נפש, כמובן.

גם דירה,
גם פ רנ ס ה
ן דאי שיימצאו כאלה שיחפשו טעם
לפגם בעובדה שעופר מחלק דירות
לזוגות צעירים, אפילו אם הם בניו ב מקרה.
אז הנה, דוגמא מסוג אחר.
הפעם מדובר בדב עופר ורעייתו, זוג

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 20 | פנסיונרים קשישים. דב עופר היה ממנ הלי סולד בונה באשקלון לפני שיצא ל פנסיה. לעת זיקנה ביקש לפוש במקום שקט ונוח, ברמת־אביב שבצפון תל־אביב למשל. ברור שהוא פנה

פנסיונרים קשישים. דב עופר היה ממנ הלי
סולד בונה באשקלון לפני שיצא ל פנסיה.
לעת זיקנה ביקש לפוש במקום
שקט ונוח, ברמת־אביב שבצפון תל־אביב
למשל. ברור שהוא פנה לחברת שיכון
עובדים, וזו, בהתחשב בזכויותיו כאיש
עבודה ותיק, איפשרה לו לרכוש, במחיר
מלא ובתנאים המקובלים, כפי שהדבר מו בן
מאליו, דירה בשטח של 120מ״ר לא
הרחק מהמקום בו מתגוררים בניו של ה-
מנכ״ל אברהם עופר, ברחוב תגור .33
ייתכן שיהיו כאלה שישאלו לשם מה זקוק
זוג קשישים לדירה בשטח של 120 מטר!
אבל זו תהיה כבר התערבות בתחום ה פרט,
שכן כל אדם רשאי לרכוש דירה
בכל שטח שיעלה בדעתו.
נכון, גם הפעם מדובר באדם הקרוב
קירבה משפחתית למנכ״ל אברהם עופר.
דב עופר הוא אחיו. אבל ברור שהוא לא
היה זקוק לשום פרוטקציה כדי להשיג דירה
של 120 מטר מרובע בשיכון עובדים
ברמת־אביב. כל אזרח יכול לעשות את
זה. כל מה שעליו לעשות הוא רק לגשת
למשרדי שיכון עובדים, לשלם את מחיר
הדירה ולקבל אותה. אם במקרה ייאמר
לו, כפי שזה קרה בארבע השנים האח רונות,
שכל הדירות של שיכון עובדים
ברמת־אביב כבר נמכרו מזמן, הוא יכול
רק להאשים את עצמו שלא נרשם לשיכון
בזמן, או על כך שאינו קרוב משפחה
של אברהם עופר.
אין ספק. מסירותו של אברהם עופר
לזוגות הצעירים הזקוקים לשיכון, ראויה
להערכה. אבל הערכת הציבור לאישיותו
הטרומית ורבת המעלות של המנכ״ל, היתה
ודאי גוברת, לוא ידע הציבור שאברהם
עופר אינו מסתפק רק בהשגת שיכון לזו גות
צעירים. לעיתים קרובות, כפי שית ברר
במקרים הנדונים להלן, הוא מסייע
למשתכנים הצעירים בשיכון עובדים גם
בהשגת תעסוקה, כדי שיהיה להם במה
לשלם עבור הדירות שרכשו.
הנה למשל עורך־הדיו דן עופר. רק
לפני מספר חודשים התמנה הנ״ל כמזכיר
חברת שיווק הדירות בחו״ל ישראלום,
המשותפת לשיכון עובדים וכמה חברות
בניה ציבוריות ופרטיות אחרות, והעוסקת
במכירת דירות בישראל לתיירים ולתושבי-
חוץ. אברהם עופר הוא יושב ראש ההנ הלה
של החברה הנ״ל, והוא הפעיל ככל
הנראה את מרבית השפעתו כדי שדן עופר
יקבל את תפקיד מזכיר החברה. ולאברהם
עופר יש השפעה בחברה. עובדה: כאשר
לפני שנה נסע (בשליחות, כמובן) לאר־צות־הברית,
עלה בדעתו לערוך סיור הש תלמות
גם באזור המלונות והקייט שב-
מייאמי. ישראלום שילמה לו את הוצאות
הדרך לשם ואת דמי השהיה.
שוב היו אלה צרי־העין ורעי־הלב ב חברת
ישראלום, שסברו כי תשלום מעין
זה למי שאינו עובד החברה אלא חבר הנהלתה
מנוגד הן לחוקי החברות והן לחוקי
המיסים. אותם אנשים רעים אף העלו את
השגותיהם בענין בפני שר־האוצר פנחס
ספיר, אולם לא איש כאברהם עופר שיבהל
מהלשנות בזויות ומכוערות כאלה.
חזרה לענין: שוב הוכח שהעובדה שדן
עופר הוא בנו של אברהם עופר לא מנעה
מהאב לסייע לבנו, כפי שהדבר קורה ב משפחות
רבות אחרות שם מתנכרים הורים
לבניהם.
גם המפרנס שבזוג הצעיר השני שבא
להשתכן בבנין שיכון עובדים ברמת־אביב,
יעקב עופר, לא נותר מחוסר עבודה. כפי
שהציבור ודאי ישמח לשמוע, הוא זכה
להתקבל לעבודה כפרסומאי במשרד פיר־סום
גדול וידוע. זה שאותו משרד פירסום
הוא גם המפרסם של שיכון עובדים, זה
רק מקרה הסר חשיבות.

בי ט און
פרטי
** סתבר של א צריך להיות דווקא
בנו של מנכ״ל שיכון עובדים כדי
לזכות בדירת יוקרה ליד נוה אביבים, ש נבנתה
על־ידי שיכון עובדים. גם אזרחים
פשוטים אחרים שרצו לרכוש שם דירות
מפוארות, הצליחו בכך.
בין שכניהם של דן ויעקב עופר אפשר
למצוא אזרחים פשוטים כמו יוסף סיני,
מנהל החשבונות הכללי של שיכון עובדים,
או יצחק לאקס, מנהל חטיבת הבניה של
סולל בונה, שרכש פנטהאוז המשתרע על
שטח של 186 מטר מעל דירתו של דן
עופר. לידו משתרע הפנטהאוז של בנו
הצעיר של בן־ציון מילמן ז״ל, מראשי
משרד השיכון לשעבר.
כך שלא צריך להרעיש עולמות ולזעוק
חמס. כל זוג צעיר מקבל בסופו של דבר

את הדירה שהוא זקוק לה. דאגתו של
מנכ״ל שיכון עובדים לזוגות הצעירים
והקשישים גם יחד, משתלבת יפה בחרדתו
לתדמיתו הציבורית. לשם כך העמים על
תקציב ההוצאות של חברת שיכון עובדים
הוצאה נוספת. מלבד המזכירה הפרטית
הצמודה של עופר, שהיא סיפור בפני עצמו,
יש לו גם דובר אישי ואיש יחסי־ציבור
צמוד, הדואג להפיץ את שמו הטוב של
עופר בקרב ציבור המשתכנים. לצורך זה
אף החל עופר להוציא לאור לאחרונה
בטאון לשיכון ודיור הקרוי בשם בית,
המודפס בהידור באלפי טפסים והמכיל
מאמרים רעיוניים מרתקים כמו זה הנושא
את הכותרת :״הדירה — למען הגרים

רבים יכולים לתמוה איך קרה שאיש
רב פעלים, כשרוני, טהור־מידות ונקי־כפיים
כמו עופר׳,טרם הגיע למישרת שר בממ שלה,
ורק ב־ 1969 נכלל בסיעת העבודה
בכנסת השביעית, וזאת, כשעסקנים מפלגתיים
הרבה פחות מוכשרים ממנו, הרבה
יותר צעירים שהחלו את פעילותם המפלגתית
אחריו, כבר הגיעו מזמן לדרגות
שרים או סגני שרים. ובכן, לאלה התמ הים,
כדאי לספר כאן על הקאריירה ה אישית
המופלאה של אברהם עופר (לשע בר
קירש) בן ה־ ,51 שהביאה אותו עד
לדרגת קיסר הדירות של ישראל.

צילו
של דיין

** ופר, ידיד פולין, שעלה לארץ-
¥ישראל בשנת ,1933 היה הכוכב ה עולה
של צעירי מפא״י עוד לפני שמישהו
הכיר את שמם של משה דיין או שמעון
פרס. הוא עסקן מפלגתי ותיק, שהתגלה
מראשית דרכו כקארייריסט מובהק, ש אינו
צמוד לעקרונות ומזלזל בקטנות כמו
ערכים או נורמות מקובלות. כמו אשר
ידלין, היה גם הוא ממייסדי קיבוץ המדיה.
במלחמת העצמאות שירת כמו כל צעירי
מפא״י בחיל־הים, היה קצין כוח האדם
של החיל. אותה תקופה חילק שר־הבטחון
דוד בן־גוריון דרגות קצונה לצעירים רבים
שהתבלטו במפא״י והיו חסרי כל נסיון
קרבי וצבאי. אבל כדי שלא יקלקלו את
המלחמה, שלח אותם לשרת בחיל־הים.
בשנת 1955 עמד אברהם עופר בראש
מרד הצעירים המפורסם של מפא״י. כתוצאה
ממרד זה זכו הצעירים בעמדת כוח
ועופר נבחר כמזכיר מחוז תל־אביב של
המפלגה. הצעירים הביסו אז את הגוש
שבראשו עמדו אישים כמו מרדכי נמיר,
גולדה מאיר, שרגא נצר ואחרים.
בעזרתה של גולדה הצליח אז שרגא
נצר להדיח את עופר מכהונתו, חסם בפניו
את המשך הקאריירה הפוליטית שלו. עופר
הפך אז לצילו של משה דיין, הסתפק בתפקיד
צבוע של עובד במרכז תנובה.
במפא״י של אותם הימים נראה היה ש-
הקאריירה של עופר מחוסלת. רק בשנת
, 1959 כאשר התמנה משה דיין כשר־החק-
לאות, צץ שמו של עופר מחדש. דיין מינה
אז את שני תומכיו הפוליטיים מקרב צעירי
מפא״י כסגני מבכ״ל משרדו. בעוד גד
יעקבי מונה כסמנכ״ל לתיכנון, מונה אב רהם
עופר כסמנכ״ל לכלכלה וכיושב־ראש
מועצת הלול והירקות.
באותה תקופה זכה עופר לכינוי ״חבר
קוקוריקו״ .בתפקידו כיושב־ראש מועצת
הלול, הירבה לעסוק בייצוא ביצים, דבר
שחייב אותו לנסוע עשרות פעמים לחו״ל,

החיים המתוקים

נוסף לעיסוקיו הכלכליים והפוליטיים ידוע
אברהם עופר כמי שאוהב את תענוגות
החיים. כאן הוא נראה במסיבה חברתית בחברת שתיים מנשות הבוהמה הישראלית.

עד שהיו כאלה שטענו שהוא מייצא את
הביצים במו ידיו, כשהוא נושא אותם
בכל נסיעה בכייסיו.
בתפקידיו אלה בא עופר במגע עם
פנחס ספיר, והבין מיד לאן נושבת הרוח
במפלגה. הוא ויתר על כל העקרונות למע נם
נלחם עד אז, נטש את צעירי מפא״י
עוד לפני שאלה התחלקו לתומכי בן־
גוריון ותומכי אשכול, והפך לנער הטי-
פוחים של פנחס ספיר.
ב־ 1962 התפטר עופר מתפקיד סמנכ״ל
מישרד־החקלאות. כעבור שנה פרש גם
ממועצת־הלול. אבל הוא לא נשאר מחוסר
פרנסה. פנחס ספיר דאג לו לתפקיד. הוא
מונה כמנהל הכללי של חברת אשדוד
וכדי שיוכל להמשיך בתחביבו, הנסיעות
לחו״ל, הוא מונה גם כאחד מחברי מש לחת
ישראל ליד מועצת השוק האירופאי.
עופר התגלה אז כאיש שאינו בז ל הנאות
החיים. בארץ ובחו״ל התבלט כאו הב
בילויים, ולכמה ישראליים שאירחו
אותו בחו״ל יש סיפורים פיקנטיים מאוד
אודותיו.

קו קו די קו
*ץ ה גרם לתפנית

ולקרע בין עופר

ודיין ז
התשובה על כך נמצאת בביקורת שערך
מבקר־המדינה במועצת־הלול, בה גילה,
בין השאר, גם את המימצאים הבאים, ש הסעירו
את המדינה בשעתו ושנשכחו משום
מה בקאריירה של עופר :

9במשך שנתיים וחצי קיבל אברהם
עופר הוצאות כפולות להחזקת מכוניתו,
הן ממועצת הלול והן ממשרד החקלאות.
סכומים אלה הסתכמו באלפי ל״י. מלבד
מעשה רמאות רגיל היתד, בכך גם עבירה
על תקנות מס־ההכנסה.
9כדי לרכוש את מכוניתו קיבל עופר
גמילות־חסד בסכום של כמד, אלפי ל״י
ממועצת״הלול ומאיגוד מגדלי הביצים.
אחר־כך מכר עופר את המכונית למועצת-
הלול בסכום של 14.5אלף ל״י, וזו הע מידה
את המכונית לשימושו.
9מועצת־הלול רכשה לשימושו של
עופר את האנציקלופדיה בריטניקה, שבל עדיה
לא יכול היה לנהל את שיווק הביצים.
אולם בבדיקה הסתבר כי כרכי האנ ציקלופדיה
נמצאים בביתו ולא במשרדו.
9הסתבר שעופר היד, נוהג לרכוש תמו נות
אמנות יקרות בכספי מועצת־הלול, אך
ללא אישור חבריה.
9כאשר פרש עופר מתפקיד יושב־ראש
מועצת־הלול, כדי להתמנות כסמנכ״ל מש רד
החקלאות, קיבל פיצויי פרישה. אחר-
כך, כשד,תפטר ממשרד־ד,חקלאות וחזר ל מועצת
הלול, קיבל פיצויי פרישה ממשרד־החקלאות.
אולם כל תקופת היותו במשרד-
החקלאות שילמה עבורו מועצת־הלול תש לומים
לקרן הפנסיה, וזאת למרות שקיבל
כסף זה לכיסו בעת שפרש מהמועצה.
גילויים אלה של מבקר־המדינה הם
שגרמו לקרע בינו לבין דיין. עופר נאלץ
אז לפרוש ולהסיק את המסקנות. אלא ש הוא
לא הפסיד מכך.
בשלוש וחצי שנות עבודתו כמנכ״ל חברת
אשדוד, הסתכמו התשלומים שקיבל מ החברה
ב־ 300 אלף. ל״י. הוא החזיק אז
מכונית ציטרואן סלון מפוארת, שרק לנשיא
המדינה היתד, מכונית זהה. עד שהגיע
עופר לחברת אשדוד כמנהל בשכר, היה
עובד בן־עמי מנהל החברה ללא תשלום.
כאשר הסתבר איזה סכומי עתק קיבל עופר
עבור שירותיו בחברה, דרש גם עובד
בן־־עמי סכומים דומים רטרואקטיבית. כך
ששירותיו של עופר בחברת אשדוד עלו
לה למעשה לא 300 אלף ל״י אלא 600 אלף
ל״י. אגב, מחצית הבעלות על החברה היא
בידי ממשלת ישראל. כך שהכסף זרם ל כיסיו
של עופר מכספי משלם המיסים.
בבחירות של שנת 1965 הקים עופר את
את״א, אירגון תומכי אשכול, והתמנה כ סגן
ראש עיריית תל-אביב.
רק באוקטובר 1967 מונה כמנכ״ל שיכון
עובדים, תפקיד שנועד לטהר את שמו ולתת
לו ריהביליטציה לקראת תפקיד ממלכתי.
אלא שלרוע המזל התגלה אז כי
בתפקידו כסגן ראש־העיר הוא משתתף
בישיבות ועדת בניין ערים, שדנה בין
השאר גם בתוכניות שיכון עובדים, אותה
הוא ניהל. היתד, זו עבירה על החוק, בג ללה
מעמידים במקומות אחרים לדין. אבל
לעופר יש עור עבה וקשרים טובים. הוא
הסתפק בהתפטרות מוועדת בניין הערים.
מאז הוא ממשיך בניהול חברת שיכון
עובדים, כשהוא רואה בה קרש קפיצה
לתפקיד שר־השיכון.
ניתן להתנחם בכך שבתפקיד שר־השי-
כון לא יוכל לגרום נזקים רבים. כל קרוביו
ובני משפחתו, כולל הזוגות הצעירים ש בהם,
כבר מסודרים בדירות פאר מרווחות.

19י

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 21 | לפני שני דורות הקי אבאא בן 939ה ק וי גאלא לון או ט ם או] 1יו בעת ואו גולדה אלא שמאז ומעולם לא דיה טיח אלא תרופח ארעית ולסדקים. ״הטעות שלך,״ התבטא פעם באוזניו

לפני שני דורות הקי

אבאא בן 939ה ק וי גאלא לון או ט ם או] 1יו בעת ואו גולדה

אלא שמאז ומעולם לא דיה טיח אלא
תרופח ארעית ולסדקים.

״הטעות שלך,״ התבטא פעם באוזניו
אחד מצעירי המיפלגה ,״היא שלפני 15
שנה, כשבאתי למיפלגה, הייתי צעיר ה פעילים.
היום, אחרי 15 שנה, אני עדיין
הצעיר ביותר.״
אבל יערי היה מפ״ם. ומפ״ם היתד, יערי.
במיגדל־השן של שילטונו, לא היה מקום
לבעייתה ישל מנהיגות, שתמשיך בדרכו.
אין פלא, איפוא, שקשה היה, מתוך מיג־דל
זה, להבחין בעדת אנשי השורה ה שנייה,
האורבים לשעת־הכושר.
כשהוביל יערי את מיפלגתו לקראת שיתוף
עם המערך, היה זה עוד ניסיון להציל
את אחדות המיפלגה, נסיון־פשרה בין אנ שי
הקיבוץ־הארצי, שרצו להרהיק־לכתעד
כדי איחוד מלא עם מיפלגת העבודה —
לבין אנשי העיר, שחלמו על מפ״ם
עצמאית

אלא שבאותו רגע נחרץ גורלה. וגורלו.
השועלים הקטנים, שנכנסו לכרם ונהגו
מפירותיו, שמנו כל־כך עד שלא היו יכולים
לצאת ממנו, אפילו רצו.
אבל הס כלל לא רצו. להיפך. ככל
שערבו לחיכם פירות הכרם, כן הפך יערי,

איש החזון וההיסטוריה, למיכשול בפני
האיחוד הסופי, בפני היעלמות מפ״ם.

ה אריה הזקן
__ נכנע
י־־* תירוץ היה -הגיל.
) 1קולות נשמעו בקיבוץ־הארצי: יש
צורך ברוטאציה. המנהיגים הזקנים צרי כים
לדעת מתי לפרוש. יש לרענן את
המיפלגה.
יערי ניסה להחזיר מילחמה שערה.
יעקב חזן, הלקה השני של המנהיגות
ההיסטורית, הציע לו שלא להגיב. באחת
מפגישותיהם אף התמרמר יערי באוזני
חזן על שלא הגן עליו מפני ההתקפות
והביקורת.
אך סוף־סוף נכנע, והחליט להתפטר.
ביום הרביעי, היום הראשון לוועידה
השישית של המיפלגה, באולם הסינתזה

מאת

וויח מנו ר

י ח״םכר־ ל ב מפהק.

פ״ם זה לא תיאטרון.
ז פה אין חליפות־ערב, פנים מבו שמים
ומגולחים למשעי, ונאומים דרמתיים,
עם מחיאוודכפיים סוערות במקומות הנכו נים.

אין מיסדרונות ארוכים, שבחללם
מרחפים פרצופיהם הטרודים של סוחרי־הקולות
הקטנים.
פה לא משקיף האח הגדול, בהבעה של
תבונת אין־קץ, על קהל־הצופים המהופנט.
לא. זוהי ועידתה של מיפלגח הפועלים.
פועלים שבעים. אבל פועלים. שמאל, ב־תירגום
חופשי מאוד.

פה מחזירים בהינף־יד את הגברת

; אידלסון מסתכלת בגולד ה
ברווז אפור ומרוט־נוצות בביצה הדלו חה
של המערך.

ראש־הממשלה לתקופת־נעוריה, כשעוד
קראו לה: החברה גולדה מאיר. וכשהיא
מדברת על ״הסוציאליזם שלי,״ ועל ה שקרנים
האומרים שאין לה רגישות לפער
סוציאלי, מחייכים זקני המזכירות בייר-
כתי הבמה חיוך של הסכמה.
טיח איגנו תרופה

פה מתווכח מיטב הנוער, בתלתלים של
שיבה, ולפי מיטב המסורת של תנועת־הנוער,
על בעיות של אידיאולוגיה.
פה יש שרוולים מופשלים ומעילי־רוח.
פה יש מנהיג זקן, נערץ — ועזוב.
פה יש גג דולף.
פה מפ״ם .1973

** עם היה חזון• חזון שתחילתו לפני
^ 52 שנד. בתנועת השומר־הצעיר. חזונה
של תנועה סוציאליסטית, חלוצית
ומהפכנית. חזונו של מאיר יערי, איש
קיבוץ מרחביה.
במפ״ם, החלוקה בדיעומיה, היה הוא,
במוחו המבריק, בכושרו הפולמוסי ובאישיותו
הנערצת ללא סייג, הטיח המלכד.

שבתל־אביב, הוא עלה על הבמה. איש
זקן, ש־ 18 תאונות־דרכים ומחלות שונות
חרתו בגופו את אותותיהם. הוא קירב את
הדפים לעיניו העיוורות־למחצה, וסיפר
לצירים על הבגידה בביתו שלו, הקי־בוץ־הארצי

״...הופיעו בביטאון הנזכר של הקיבוץ-
הארצי אנשים עם פטנט אחר: הם טיפלו
בעבר שלי או של חזן כדי להוכיח, כי
מפני, חטאינו׳ בעבר, עלינו לתת את
הדין ...החברה הזאת משתייכת לאחד ה קיבוצים,
שעזרתי להצילם מסכנה לקיו מם,
ממש בשל המגיפה האנטי־ציונית
שפקדה אותם.״
וכשירד מהבמה, עדיין המשיר למלמל:
״זה היה בסדר? היה יפה?״ עיניו החל שות
לא הבחינו במיקרופונים שהעבירו
את מילמוליו לאוזניהם של 800 הצירים
וזהו. המסך *ירד. מעכשיו, אין צורך
אפילו ביהעמדת־פנים. אנשי הימין במים־
לגה חושפים שיניים. לעת צורך, ישלפו
מכיסם, כבמעשה־להטים, את שפן־הקס־מים
חריף־הלשון, הלוחם המילולי הגדול
של מעמד הפועליים, מהקומה החמישית.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 22 | עדי את השומר הצעיד -השבוע התנסו יחד עם מפי ס ל 1 ¥1ך ! 11״הס טיפלו בעבר שלי או של חזן כדי 1 1 -1 1ש להוכיח, כי מפני חטאינו בעבר, עלינו זת את הדין יערי קורא את

עדי את השומר הצעיד -השבוע התנסו יחד עם מפי ס

ל 1 ¥1ך ! 11״הס טיפלו בעבר שלי או של חזן כדי
1 1 -1 1ש להוכיח, כי מפני חטאינו בעבר, עלינו
זת את הדין יערי קורא את נאוס־הפרישה שלו מתפקיד

מזכ״ל מפ׳׳ס, בערב־הפתיחה של ועידת־המיפלגה באולם
הסינרמה בתל־אביב. בגלל ראייתו הלקזייה, נאלץ יערי להחזיק
את דפי־הנאוס שלו בוועידה השישית, קרוב לעיניו.

״אני לא יודעת מה אגיד
לנכדים שלי, שיגידו: אי־טיפשה
היתה סבתה. על מה בעצם לא יכלה להגיע להבנה
מפ״ס?״ אמרה החברה גולדה מאיר בעת נאומה —
דבריה לא הוכן מראש — בערב־הפתיחה של ועידת

מפ״ס. תשובה לתמיהתה יכלה גולדה לקבל למחרת. היה
זה כאשר חזן גרם למהומה באולם, עת דרש הצבעה חוזרת
בנושא סיפוח רצועת עזה — אחרי שהצעתו לא זכתה ברוב
קולות. נשיאות הוועידה הפסיקה את הדיון, התכנסה כדי
ללחוץ על חזן לחזור בו מדרישתו להצבעה חוזרת בנידון.

חנותו

״אני מזמין את מאיר יערי להצסרף
אלי ואל עבודתי בתנועה, גם ללא תפקיד
אירגוני קובע.״ קרא יעקב חזן בפני הכנס. נעליו
הענקיות בתצלום הינן תוצאה של זווית־הצילום בלבד.

איזו טיפשה

סיפור עלייתה ונפילתה של מפ״ם הוא סיפורו המוכר
של השמאל במפ״ם, שכוחו המיספרי אינו יכול להת מודד
עם הכוח האירגוני של הימין.
מאז ומתמיד היה הקיבוץ-הארצי הכוח החזק במפ״ם.
הוא נתן לה את ההנהגה ההיסטורית.
מתוכו עלו רוב הרכזים האזוריים.
בבחירות האחרונות, שבהן הופיעה מפ״ם כעצמאית,
לפני שבע שנים, זכתה ב־ 96 אלף קולות בהסתדרות.
מתוכם באו רק 15,000 משורות הקיבוץ־הארצי.
ואף־על־פי־כן, נתונות בידי הקיבוץ עמז־זת־המפתח
במיפלגה ובמוסדות השילטון בה. עד לפני שנתיים, היו
כל שרי מפ״ם אנשי הקיבוץ. רק בעיקבות לחצם של אנ שי
העיר, הצטרף אליהם השר ויקטור שם־טוב.
למעשה, מהווה הקיבוץ־הארצי, השולט הן על מנגנון
המיפלגה והן על מקורותיה הכספיים, סיעה נפרדת.
סיעה המצמיחה עתה את המנהיגות החדשה של מפ״ם.
סיעה שבעה ומטופחת, שאין לה ולא כלום עם מעמד
הפועלים העירוני. עובדה מאלפת: בקיבוצים הצעירים כמו
הראל, כרם־שלום וניר־עוז — שולל רוב מכריע את
המשך השותפות של מפ״ם עם המערך.
(המשך בעמוד 28

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 23 | במדינה (המשך מעמוד ) 17 פרשת איקרית ובירעם התעוררה, לפני כמה חודשים, אחרי שמשה דיין הודיע ל־וועדת־החוץ־והביטחון שהוא מסכים לבי טול תקנות־החירום, שעל פיהן

במדינה
(המשך מעמוד ) 17
פרשת איקרית ובירעם התעוררה, לפני
כמה חודשים, אחרי שמשה דיין הודיע ל־וועדת־החוץ־והביטחון
שהוא מסכים לבי טול
תקנות־החירום, שעל פיהן הוכרזו
שני כפרים אלה כאיזורי־ביטחון, מפני ש הדבר
אינו דרוש עוד.
דיין עשה זאת, מפי שרצה להתנקם ב־מפ׳׳ם,
שקיבוצה ברעם יושב על אדמות
בירעם. דיין כעס על מפ״ם שהתייצבה
מאחורי המחאה נגד פינוי הבדווים ברפיח.
השבוע חזרה בה מפ״ם מתמיכתה בבדואי
רפיח — ובאותו שבוע נזכר דיין
לפתע שהביטחון דורש את סגירת שני
כפרי הצפון.
התקנות שבוטלו — נשארו בטלות. אבל
אין מחסור בתקנות. דיין פשוט השתמש
בתקנה אחרת — אחת מתקנות ההגנה
הבריטיות משנת ,1945 שנחקקו נגד ה יישוב
היהודי. על פיה, הכריז דיין כי שני
הכפרים הם ״אזורים סגורים״.
נראה שדיין לא הרגיש כל־כך בנוח.
על כן הביא את העניין בפני הממשלה כו לה
— ודאג שזו כולה תיתן פומבית גוש פנקה
למעשה־הבליעל.
עיתונות שומרם שד יהודי הדממה
האמנם זייף העיתונאי
ידיעות בשם יהודי רוסיה ז

ט לוויזיו ת

חברי ועדת האתיקה ׳שלי אגודת־העי-
תונאים בתל־אביב הופתעו. רק יום קודם
לכן קיימו דיון ראשון בתלונתו של העיתונאי
אדר קיסרי, ממערכת הארץ, נגד
העיתונאית שרה פרנקל -משידורי־ישראל
— וכבר הגיע אליהם מכתב בהול של
קיסרי, המבקש לבטל תלונתו. מה קרה?
צרור סקופים•־הבינה בדיוק מה קרה
חבורת כתבי־העיתונות בארץ, הדוברים
יום־יום בשם יהדות הדממה. חברי
קבוצה זו; ובעיקר, שדה פרנקל ואברהם
תירוש. ממעריב, הביטו מזה חודשים מיס־פר
בחשד גובר על ידיעותיו הבלעדיות
של. קיסרי, שהופיעו תדיר בעמוד הרא שון
של הארץ. פרנקל ותירוש אף נק ראו
מדי פעם לבירור אצל הממונים עלי הם,
לאור הסקופים שהם החמיצו. השניים
טענו כי ידיעות אלו, המצוצות מן הטל פון,
חשודות באי־נכונות, ומקורן מפוקפק.

תעלומת ומן
הגיעה לקיצה
10ד 10ר
הווא

האשימה השבוע שרה פרנקל :

מחצית כספך בחזרה-
ביום המזל שלן!
ב מב צ ע

קיסרי משרת קבוצה של עולי־רוסיה,
המרוכזים בתנועת החרות סביב לאה סל־בין
וגאולה כהן, אלה מפרסמים דברים
בשמם — והוא מפרסמם כאילו יהודי
רוסיה אמרו לד זאת.
כך, למשל . ,פירסם תזכיר שהוציאה
קבוצה זאת —.כאילו״מסרו לו זאת יהודי

רוסיה בטלפון;
יום אחד התפרסם׳-שהנשיא ניקסון בי קש
מיהדות ארה״ב -להפסיק את לחצם
עליו בעניין עליית יהודי רוסיה, בהקשר
להסכם־הסחר בין הרוסים לאמריקאים.
למחרת, הופיעה בהארץ ידיעה של קיסרי,
בעמוד הראשון, בה נאמר, כי יהודי רוסיה
זועמים על דברי הנשיא ניקסון,־ ומצוטט
יהודי מוסקבאי שאמר זאת לקיסרי.
אני ותירוש ראינו מייד כי זה בלוף:
יהודי רוסיה לא יכלו לדעת על נאום
ניקסון בערב שידורו , .אבל הרדיו תבע
ממני כתבה — או הוכחה שזה. בלוף. טיל־פנתי
למוסקבה ליהודי ששמו נזכר בידיעה.
הוא אמר לי, כי קיסרי אמנם
דיבר עימו — אבל. ערב לפני נאום
ניקסון, וכי עד רגע. זה, הוא לא ידע
כלל על הנאום.
כמו כן התברר, כי בערב שקיסרי כתב
שטילפן למוסקבה — היתה המרכזת ב מוסקבה
משותקת.
פירטי הפרשה הגיעו לידיעת עורכי
הארץ, שתבעו את קיסרי לבירור. קיסרי
מצידו: הגיש תלונה לוועדת האתיקה נג די
— על שהלשנתי עליו בהארץ.
בדיון בוועדה . ,הבאתי את הקלטת ה שיחה
שלי עם היהודי במוסקבה. חברי
הוועדה טענו, כי מה שעשיתי. כשר וטוב,
אולם אני לא בסדר שלא הגשתי תלונה
נגדו למועצודהעיתונות, על פירסום כוזב.
אמרתי לוועדה, כי אם תלונתו של קיסרי
לא תבוטל — אגיש נגדו;תלונה למו־
־־•—העיתונות. למחרת, בוטלה תלונתו.
״ י כאן, שרה פרנקל.
הגיב אדר קיסרי :״לצערי יש הרבה
ליכלוך בין העיתונאים, אבל אני״ לא מו כן
להגיב.״

עצם־הלסת של ה־
1 1 1 1־ 1־11־,
גולגולת שנמצאה
1 1 1 1 .1 1 1 1 1 1
לפני שלושה שבועות. טכנאי־השיניים הגרמני
פריץ אכטמן זיהה את הגשר בשיניים
כמעשה ידיו — ואת הלסת כשל מרטין
בורמן. כן נמצאו בין השינייס רסיסי־זכו־כית
זעירים — כנראה של שפופרת ה־ציאן־קאלי,
שבאמצעותה התאבד בורמן.
בט אחד ויחיד הספיק לו, לפריץ
אכטמן :״זאת העבודה שלי,״ קבע
בביטחון.
בשלוש מילים אלה, ניפץ טכנאי־השי־ניים
הקשיש אגדה בת 27 שנים — ש הכניסה
מיליונים לעשרות עיתונאים, סופ רים,
ומפיקים ברחבי־העולם.
בשלוש מילים אלה, הביא לסיומן את
סיפורי־המעשיות אודות הרפתקאותיו של
מרטין בורמן, סגנו של •חיטלר.
שכן אכטמן היה לא אחר מאשר עוזרו
של פרופיסור הוגו יוהנס בלשקה — רו־פא-השיניים
הפרטי של היטלר, שטיפל גם
בשיניו של בורמן.
וכאשר הוצגה, לפני שלושה שבועות,
בפני אכטמן עצם־לסת שעל שיניה גשר
— הוא זיהה מייד את הגשר כמעשרדידיו.
היה זה הגשר שהרכיב על שיניו של
בורמן, זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת ה-
עולם־השנייה.
ובזאת, נסתם סוף־סוף הגולל, סופית,
על מרטין בורמן*.
גולגולת ברכבת
** צ פ ״ הלסת היתה שייכת לגולגולת,
> .שנמצאה יום קודם לכן על־ידי וילי
שטיין, עובד הרכבת־התחתית של ברלין
המערבית, ועוזרו יאנס פריסה. השניים

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 24 | תצלום אחרון של סגנו של [ ^ 111111 [1 היטלר (מימין) ושל רופאו הפרטי (בעל הגולגולת הפרוסה) .הגולגולת מימין זוהתה, באמעבדו בקטע המינהרה בו עסקו בהנחת צי־נורות־מים

תצלום אחרון של סגנו של
[ ^ 111111 [1
היטלר (מימין) ושל רופאו

הפרטי (בעל הגולגולת הפרוסה) .הגולגולת מימין זוהתה, באמעבדו
בקטע המינהרה בו עסקו בהנחת
צי־נורות־מים חדשים — כאשר נתקלו ב־עצמות־אדם.
המשטרה הוזעקה מייד.
בעקבות השוטרים, הופיעו חוקרי המח לק
הפוליטי של המשטרה הפדרלית. ערי-
מת העצמות, שכללה גס שתי גולגלות,
הוכנסה לשקית־פלסטיק כחולה, הועברו
לאחד המכונים הפתולוגיים בעיר.
לאחר ארבעה ימי בדיקות, הוצמד ל אחת
הגולגלות פתק קרטון מלבני :״מס׳
.24 זהות: מרטין בורמן.״
בכך, התאשר חשדם של החוקרים —
שהתעורר מייד עם גילוי הגולגלות: שכן
עוד לפני 7שנים, טען אזרה גרמני כי ב מקום
זה קבר, לפני 27 שנים, את בורמן.
בעקבות הודעתו אז, נערכו חפירות ב מקום׳
אך מאומה לא נמצא. עתה, התברר
שאילו טרחו החופרים להרחיב קצת את
חיפושיהם, ה ו מגלים כבר אז את האמת :
האיש טעה בעשרים מטר בלבד.
היה זה בשנת ,1956 כאשר השבועון
הגרמני שטרן דיווח כי בורמן ניסה
לברוח מברלין, בסוף המלחמה. יחד עם

צעות שיניה, כשייכת למרטין בורמן. השנייה, כשל ד״ר שטרומ־פגר,
רופאו של היטלר, שנמלט מהבונקר יחד עם בורמן,
והתאבד יחד איתו. גופתו של בורמן זוהתה בוודאות גמורה.

אחד גבוה והשני נמוך.
זיהויו של ד״ר שטומפגר היה קל, נקבע
על־ידי תצלום שיניו.
בקשר לבורמן היה הדבר קצת קשה
יותר. לא היה קיים תצלום של מערכת
שיניו, אלא רק ציור שנעשה על־ידי
בלשקה, אחרי המלחמה. אלא שבלשקה
מת עוד ב־ . 1957 למרבית המזל, נותר ה טכנאי
שלו, אכטמן, בחיים :״הכל מתאים
לציורו של בלשקה,״ אמר השבוע .״זוהי
ליסתו של בורמן.״
ההוכחה האחרונה: שבר קטן מעל עינה
הימנית של הגולגולת: זכר לתאונת־דר־כים
שאירעה לבורמן.

עד־ראייה אחר היה הרברט זיידל, ש היה
אז בן ,15 חבר בהיטלר־יוגנד. בשלישי
למאי בעוברו ליד תחנת להרטר,
ראה שתי גופות. באחת מחן זיהה את בור־מן•
בשמיני
במאי — 1945 יום הכניעה —
הופיעו חיילים רוסיים בפני פקיד הדואר
אלברט קרומנוף שעבד בסניף־הדואר ה קרוב
ללהרטר, הורו לו לקבור שתי גופות
בסמוך.
קרומנוף לקה איתו שלושה עובדי־דו־אר
נוספים, יצא למקום.
העובדים חפרו בור, הכניסו לתוכו את
שתי הגופות, כשראשה של האחת ליד
רגליה של השנייה. אצל ד״ר שטומפגר,
מצא קרמנוף את מיסמכיו, הודיע לאשתו
של הרופא על מות בעלה. כן הכיר את
הגופה השנייה.
וכך גם התגלו שרידי הגופות, לפני
שלושה שבועות — 27 שנים לאחר ש־קרומנוף
קבר אותן. ובמרחק 20 מטר
בלבד מהנקודה עליה הצביע לפני שבע
שנים.
בזאת גם בא לסיומו גל של חיפושים
בכל רחבי העולם. עד שנת ,1965 כש פורסם
בשטרן מאמר על מותו, פורסמו
57 גירסות להיעלמותו של בורמן. הוא
הפך לאגדה בכל חלקי העולם. האגדות
שהופצו עליו הכניסו כסף רב לכיסיהם
של המפיצים.
גם אחרי 1965 המשיכו להפיץ אגדות
שונות על בורמן. ב־ 1966 גילו בברזיל
נזיר בשם רולף סוננבורג, אשר כל גופו
היה מכוסה בכתובות קעקע נאציות :
צלבי קרס וסימני ס.ם.
במאי 1967 נמצא בגווטמלה סיטי האי־

__לפוצץ
א ת הבונקר
— 1ב ה אי .1945 ,היטלר כבר התא!
| בד. יושבי הבונקר שלו צריכים לב חור
בין התאבדות ובריחה. הצבא האדום
נמצא כ־ 200 מטר מהבונקר.
ב־ 16.40 רוצה בורמן לפוצץ את הבונקר

מקום הסבורה

בתחנת הרכבת־התחתית הברלינית, בה נתגלתה גופתו
של בורמן. בצלב השחור טסומנת הנקודה עליה הצביע
ב־ 1965 פקיד הבנק אלברט קרומנוף, אשר קבר את גופתו של בורמן במאי , 1945 לפי
הוראת חיילים רוסיים. החיילים לא ידעו את זהותה של הגופה האלמונית, ששכבה ברחנב
הברליני ההרוס. קרומנוף זיהה את המת. עתה, נתגלה השלד — במקום המסומן בצלב לבן.

הניוו וסגנו

בשיא־וזהילתם: משמאל לימין, היטלר, שלישו הצבאי,
סגנו בזרמן, והרמן גרינג, מפקד חיל־האוויר הגרמני.
מאחר שגופתו של בורמן לא זוהתה, נפוצו אגדות אודותיו במשך 27 שניס, וחברות־הסרטה
ועיתונים רבים הגדילו הכנסותיהם בזכותו (ראה מדור קולנוע).
רופאו האישי של היטלר, ד״ר לודביג
שטומפגר. אך שניהם נהרגו ונקברו.
גובהו של שטומפגר היה 1.90 מטר. של
בורמן — 1.68 מטר.
כשנבדקו העצמות שנמצאו עתה, הת ברר
שהן היו שייכות לשני גברים —

על כל יושביו. שר־התעמולה, גבלם, עוצר
בעדו. חצי שעה מאוחר יותר, מודיעה
מגדה גבלס :״הכל עבר.״ היא הרגה את
ששת ילדיה. בורמן מזמין את כל הנוכחים
לספל קפה אחרון.
ב־ 22.00 יוצאת קבוצת קציני ס.ס. מה־

בונקר ביניהם גם בורמן וד״ר שטומפגר.
הם מגלים שהרחובות חסומים. יחידת
שיריוניות גרמנית מנסה לפרוץ את הכי תור
הרוסי. בורמן מנסה לעלות על שיר־יונית.
המפקד משליך אותו, כי הרכב
מלא פצועים. בורמן מתחיל לצעוד אחרי
הטנק. הטנק נפגע באש הרוסים.
סיפר עד ראייה — ארתור אקסמן, מג־היג־הנוער
של היטלר — שהיה באותה
קבוצה של קצינים :
״אחרי שהטנק נפגע החליט בורמן לח זור
לפרידריכשרטסה. בדרך, הוא הסיר מ כתפיו
את הדרגות שלו.״
בורמן וד״ר שטומפגר הגיעו לתחנת ה רכבת
התחתית להרטר, שם גילו שהם
מוקפים. הם פיצחו את שפופרות הציאך
קאלי שבין שיניהם, מתו תוך שניות.
אקסמן ושלישו ראו את שתי הגופות
למחרת בבוקר. בברלין הבוערת, לא מיה רו
לקבור גופות :״לא היה קשה להכיר
את בורמן,״ סיפר אקסמן .״היכרתי אותו.״

כר חואן מרטינז, עליו נאמר שהוא בור־מן.
במרץ 1968 הודיע שימעון ויזנטל,
שבורמן חי בברזיל. ב־ 1971 חשב הבלש
הורסט וון גלסנאפ מפרנקפורט שגילה
את בורמן על האי הדני רונה, שם ביקר
בזמנו בורמן.
ה,,גילוי״ הגדול האחרון של בורמן היה
לפני כחודש, על־ידי ההונגרי לדיסלס
פאראגו. במשך שבוע הקדיש לו העיתון
האנגלי דיילי אקספרס את עמודיו הרא שונים.
הוא סיפר את הרפתקותיו הנוע זות
בחיפושיו אחרי בורמן — והרוויח
מהסיפור כסף רב. עבור הספר שהיה
צריך לפרסם קיבל דמי קדימה בסך של
700,000ל״י. דיילי אקספרס העלה את
תפוצתו ב 107 עיתונים ושבועונים ב כל
העולם החלו שוב לכתוב על הנושא.
ביום בו גילו את שילדתו של בורמן,
בא פאראגו לגרמניה כדי למכור שם את
סיפורו, אותו הציע גם לשטרן תמורת
80 אלף מארק.

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 25 | מה סוד נוחו שר חבו־הכנסת ׳וסו קומומן -שהעלה את עזו וייצמן!אחו־כן־ 11111111 1111118 זרקורי ההתעניינות הציבורית, שהופנו כשבועיים האחרונים לעבר ההתמודדות הפנימית

מה סוד נוחו שר חבו־הכנסת ׳וסו קומומן -שהעלה את עזו וייצמן!אחו־כן־

11111111 1111118
זרקורי ההתעניינות הציבורית, שהופנו כשבועיים האחרונים לעבר
ההתמודדות הפנימית בתור תנועת חרות, היו ממוקדים כעיקר על
שתי דמויות כזירה: זו של מנהיג ״המשפחה הלוחמת״ ,מנחם בגין ;
וזו של ראש ״המשפחה החולמת״ — אלוה (מיל ).עזר וייצמן, שחלומותיה
על תפיסת השילטון בחרות התנפצו אל מעוז בית״ר. השבוע,
באשר הסבים עזר וייצמן ללכת לקנוסה, לחזור אל הזירה ממנה הועף
כסנוקרת על־ידי בגין כשהוא מנושל מעמדת הכוח שלו ומסתפק כהבטחה
ל״מקוס ריאלי״ כרשימת גח״ל לכנסת, נחשף יותר ויותר מישקלה
של דמות־מפתח בחרות, שמאחורי-הקלעים נטלה חלק ככל המהלכים.
היתה זו דמותו של ח״ב יוסף קרמרמן, האיש שהצניח את עזר
לבועות מיספר לפני שפרצה מיל -אל משפחת מרידור יכול היה קרמרמן

16/ ,חמת ששת־הימים, נערכה בתל־אביב
חתונה, שרבים תיארו אותה כ״חתונה מל כותית״
.לא היה זה דווקא בגלל הפאר
או העושר בו נערכה, אלא משום שהיא
הזכירה לרבים את חגיגות הנשואין של
משפחות המלוכה האירופאיות, שבמשך
מאות בשנים היו מתחתנות זו בזו כדי להב טיח
את האינטרסים הכלכליים והפולי טיים
של שושלות המלוכה החשובות.
היתר. זו חתונתם של יוסף קרמרמן,
איש הנכסים והכספים של תנועת־החרות,
ושל רחל מרידור, בתו של יעקב (ארוכה
הדרך לחרות) מרידור, ממפקדי האצ״ל
לשעבר, וכיום איל־ספנות בקנה־מידה בינ לאומי.
כבר
אז הוערכה האימפריה הכלכלית
של יעקב מרידור ושותפו־רעו, רב־חובל
מילא ברנר, בסכום של כ־ 500 מיליון דו־לאר.
קרמרמן היה אז שווה הרבה פחות
מזה. אבל גם הוא ייצג אינטרסים כלכליים
מסועפים, אם כי בקנה־מידה י זראלי בל בד.
לרבים נראה היה לכן, שחתונתם
של יוסף ורחל מהווה מעין מיזוג כלכלי
של שתי המשפחות עתירות־הנכסים של
חרות.
רק מעטים ידעו אז כי מה שהוליד את
הנשואין לא היה דווקא הונם של הני־שאין,
אלא עו״ד שמואל תמיר, שכמה
חודשים קודם לכן גרם לפילוג בתנועת-
החרות, והקים מפלגה עצמאית משלו.
זמן קצר אחרי הפילוג הופיעו במיספר עי תונים
ציטטות מפי תמיר, שנראו כפוגעות
הן ביוסף קרמרמן והן ביעקב מרידור,
שנימנו על מחנהו של מנחם בגין אשר
גרם לפרישת תמיר מהמפלגה.
קרמרמן (בעצמו מישפטן) ומרידור, ביק שו
חוות־דעת משפטית כדי לשקול אפ שרות
של הגשת תביעה על הוצאת־דיבה
נגד תמיר. תוך כדי התיעצויות משות פות
נקרא לפתע מרידור לחו״ל, לרגל
עסקיו. הוא מינה את בתו רחל להמשיך
ולייצגו בפגישות עם קרמרמן. כך נוצר
מגע בין השניים, שבמהלכו הסתבר כי
יש להם שפה משותפת. כעבור חודשים
ספורים נשא קרמרמן (שהיה אז גרוש
ואב לילד בן )13 את רחל מרידור לאשה.
האמת היא שגם בלי הקשר המשפחתי

להכלל בשורה הראשונה של עשירי יש ראל.
הקשר המשפחתי לא הפריע כמובן.

וייצמן אל תנועת החרות ואל השירות כממשלה: האיש שהוא אהד
האינטרסנטים העיקריים ליציאתה של חרות מספסלי האופוזיציה
וחזרתה לממשלה: האיש ששיבנע את וייצמן לקבל את תנאי הכניעה
שהציע לו מנחם בגין ולהיכנס לתקופת המתנה ארוכה לפני שייצא
שוב למילחמת ביכוש השילטון.
מי הוא יוסף קרמרמדץ מה כוחו? מה מישקל השפעתו הממשית?
בתשוכות לשאלות אלה — השופכות אור על דמותו של המושך
כחוטים מאחורי־הקלעים, שאף אהת מהסיעות היריבות בחרות אינה
יכולה בלעדיו — יש כדי להציג לא רק את האיש, אלא גם את אחד
המרכיבים החשובים החדשים של התנועה שהוא משמש לה כוח מניע.
כתוצאה ממנו נרקמו כמה עיסקות מסח ריות
מוצלחות, שהקפיצו את קרמרמן
בכמה דרגות קדימה בטבלת הדירוג של

טקס הנשואין בין יוסף קר־
11111י 1 ¥ 1ר 1 ,ח
חרמן ורחל מרידוד שנערך
\111 1 1 1 11111 בשנת , 1967 שבועות נזיספר לפני מילחנזת ששת־הימיס. הנשואין

עשירי מדינת־ישראל.
למעשה, נולד יוסף קרמרמן כשי
הוא טובל בכסף. ב־ 46 שנות חייו הש
בין
השניים איחדו את שני אילי־ההון הגדולים של תנועת
החרות, השולטים על משאבים של מאות מיליוני ל״י: יוסף
קרמרמן ויעקב מרידוד שהיה אחד המפקדים הנגידים באצ״ל.

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 26 | הביא לנניעחו בפני חבו־כנסת מנחם בגין תדל כמיטב יכולתו לא רק לא לאבד את מה שהיה לו, אלא להגדיל את הונו ככל האפשר. כאשר אמר לפני כשנה ל- שר־האוצר פנחס ספיר, כי

הביא לנניעחו בפני חבו־כנסת מנחם בגין
תדל כמיטב יכולתו לא רק לא לאבד
את מה שהיה לו, אלא להגדיל את הונו
ככל האפשר. כאשר אמר לפני כשנה ל-
שר־האוצר פנחס ספיר, כי אם יהפוך את
כל רכושו לדולארים יהיה עושרו קטן
יותר מאשר היה בשנת ,1948 הרי לא
התכוון בכך לטעון כי הפסיד חלילה כתו צאה
מהשיטה הכלכלית הנהוגה בישראל.
היה בכך אולי רק רמז להתדרדרות המת מדת
המהירה בשערה של הלירה היש ראלית.

חכו ת־קמח
בעפולה
^ ת הונו ירש יוסף מאביו, שאול קרמר־מן,
שנפטר לפני שמונה שנים. קרמרמן
האב (פירוש השם, בגרמנית, הוא: תגרן)
היה כבר במחוז מולדתו שברוסיה עשיר
מופלג. הוא שלט אז על רשת טחנות־קמח,
יערות, מיכרות מלת וחנויות טבק. כאשר
עלה לארץ בשנת ,1924 רצה להמשיך
בעיסוקיו הקודמים. אלא שבארץ־ישראל
לא היו יערות, המלח היה מונופול ו־מעשני
הטבק היו מעטים ביותר. אבל לקמח
נצרכו כולם. החליט לעסוק בקמח.
הביט קרמרמן האב סביבו וחיפש מקום
לשבת בו ולנהל את עסקיו. מבטו נפל אז
על עפולה. הוא לא הלך שולל אחרי ספסרי
קרקעות זריזים שמכרו בחו״ל מגר שים
ליהודים ליד בית־האופרה של עפו לה.
שיקוליו היו פשוטים. עמק יזרעאל
נראה אז כאסם התבואה של ארץ־ישראל.
היה ברור שאת טחנות־הקמח כדאי לה קים
קרוב ככל האפשר לתבואה.
יחד עם שאול קרמרמן השתקע אז ב עפולה
שותפו מרוסיה, יהודה יהודאי. עד
היום ממשיכות שתי המשפחות להיות שותפות
כמעט בכל עסקיהן. אז, בתחילת
שנות העשרים, הקימו שתי טחנות־קמח,
השקיעו עוד סכום של כ־ 200 אלף לירות
ארץ־ישראליות ברכישת קרקעות ומיבנים
בחיפה, על כל צרה שלא תבוא. הרכוש
שהצטבר כתוצאה מאותה רכישה משתווה
עד היום לרכוש המשפחות החיפאיות עתי רות
הנכסים, כמו משפחות כייאט, יעקב
סלומון או הנרי צימרמן.
אפשר לעמוד על מידת עושרו של
קרמרמן האב גם מהעובדה כי בנו יוסף
מחפש עד היום ברחבי העולם יהודי בשם
אמסלן, שהיה קשור בעסקים עם קרמרמן
האב עוד ברוסיה הצארית. אותו אמסלן
לווה משאול קרמרמן כחצי מיליון דולאר
בשנת ,1916 ומאז נעלמו עקבותיו ועק בות
הכסף.
אם ימצא אותו קרמרמן הבן באחד הי מים
הוא יהיה מוכן לוותר על הקרן.
הריבית תספיק לו בהחלט.

הבנק נקרא כיום בנק דיסקונט וקרמרמן
הבן עובד עימו עד היום.
בשנת 1950 ייסדו משפחות קרמרמן
ויהודאי את מיפעל עץ לבוד. באותה תקו פה
היו בארץ שני מפעלים דומים לייצור
לבידים (דיקטים) — קלת בקיבוץ אפיקים
ותעל בקיבוץ משמרות. המיפעל החדש
שהוקם היה גדול יותר מקודמיו, העסיק
מראשיתו 200 עובדים.
כאשר עמד המיפעל על רגליו חיסלו
המשפחות את כל עסקיהם האחרים. הם
מכרו את טחנות־הקמח, הפסיקו את הסחר
ויבוא העצים, ומכרו בהדרגה רבים מקר-
קעותיהם בעפולה וחיפה. משך תשע־עשרה
השנים הבאות התרכזו המשפחות אך ורק
בפיתוחו של מיפעל עץ לבוד.
אחת ההשלכות לכך היא ששמו של
יוסף קרמרמן הפך לשם נרדף למיפעל ש הוא
בעליו ומנהלו. לא אחת הוא נקרא
בשם ״עץ לבוד״ ,ועזר וייצמן אף שיבש
את השם בחיבה ומכנה את קרמרמן ברוח
טובה :״לץ אבוד״.
בשנה בה הוקם המיפעל יצא יוסף קר־מרמן,
אז צעיר בן ,24 לארצות־הברית,
נרשם ללימודים באוניברסיטת סיאטל,
למד שם שנתיים וזכה בתואר מוסמך ב־מינהל
עסקים וביערנות. נראה כי אהבתו
של קרמרמן האב לעיסוקו הישן, היערות,
היא שדחפה את הבן להשתלם במקצוע זה,
למרות חוסר הסיכוי לראות יערות במר חבי
ישראל. או שמא קיווה אזהאבשמונד
חיות הבן ביערנות תסייע לו בייצור חומ רי
גלם למפעל עץ לבוד. איך שלא יהיה,
התוצאה היא שיוסף קרמרמן נמנה על
הבודדים בישראל שיש להם השכלה אקד מאית
ביערנות.
ידידיו מספרים בהנאה כי השימוש ה יחיד
שעשה במומחיות זו היה לפני שבו עיים,
כאשר חזר מחו״ל יומיים לפני
פתיחת ועידת תנועת־החרות, ניסה למנוע
מעזר וייצמן לנקוט צעדים שיביאו לידי
עימות עם מנחם בגין .״עזר הצביע אז על
העצים הרבים שבמחנהו,״ מספרים הידי דים
,״אבל קרמרמן הזהירו שבבוא העת,
מרוב עצים לא יראה את היער״ .וזה
בדיוק מה שאירע.

זהב
מ פו ר מ אי ק ה

ך* אשר חזר יוסף קרמרמן לישראל
^ בתחילת שנות החמישים, הצטרף לני הול
מיפעל עץ לבוד, הוכנס אז לפעילות
בתנועת־החרות על־ידי מי שהיה אז איש
הכלכלה הבולט שבה: יעקב מרידוד. ב אותו
זמן החל גם ללמוד משפטים באוני-

..הלץ האבוד

ח״כ יוסף קומרמן (למטה משמאל) בוועידת תנועת
החרות. למרות שעזר וייצמן מייצג את האינטרסים
והשאיפות של קרמרמן, הופיע זה כאיש המתווך בין עזר וייצמן לבין בגין. יוסף
קרמרמן, בעליו של מיפעל עץ לבוד, מכונה בפי עזר וייצמן עצמו :״לץ אבוד.״

ה;/לץ
האבוד׳,
** שפחת קרמר מן התגוררה בעפולה
עד לשנת .1944 רק יוסף, שנולד
בבית־החולים בחיפה, עבר לתל־אביב כבר
ב ,1941-כדי לסיים את לימודיו התיכו ניים
בגימנסיה הרצליה. ב־ 1943 הצטרף
יוסף לאצ״ל, בהשפעת אחיו הבכור שנפל
במלחמת העצמאות, ותוך לימודי כלכלה
באוניברסיטה העברית בירושלים (אותם
סיים בתואר בוגר) היה פעיל באצ״ל תחת
פיקודו של פתחיה שמיר, מי שהיה לפני
שבועיים מועמד גוש וייצמן לתפקיד יו־שב־ראש
הוועדה המתמדת של ועידת תנו־עת־החרות.
כאשר
פרצה מלחמת־העצמאות שהה יו סף
קרמרמן בחו״ל, בשליחות האצ״ל, חזר
לארץ על סיפונה של אנית הנשק אלטלינה.
גוייס לצה״ל, שירת בקומנדו
אחר־כך
הימי תחת פיקודו של יוחאי בן־נון.
יש הטוענים כי הודות ליוזמת מיש-
פחות קרמרמן ויהודאי, ששלטו אז למעשה
בטחנות־הקמח בארץ, ניצל הישוב מרעב
בימים של תחילת מלחמודהעצמאות. הם
חזו אז את המלחמה הקרבה, ביקשו לייבא
גדולות של חיטה. כיוון שהיה כמויות חסר להם כסף מזומן, ביקשו הלוואה לצו רך
ייבוא זה מבנק אנגלו־פלסטינה. תחי לה
דחה הבנק את בקשת ההלוואה הגדולה
ורק אחרי התערבות ולחץ כבד העניק את
הגיעה ארצה
הכספים הדרושים והחיטה
בזמן. אגב, יחם זה מצד מנהלי הבנק,
שהפך אחר־כך לבנק לאומי, נחרת בזב־רונו
של שאול קרמרמן. כאשר בא אליו
באחד הימים ליאון רקנטי וביקש ממנו
הלוואה של 10 אלפים ל״י לצורך הקמת
בנק מתחרה בבנק לאומי, קיבל את הכסף.

עזר וייצמן בהתייעצות עם מקורביו במים־
דרונות ועידת תנועת החרות. השבוע הסתיימה
פרשת וייצמן בכניעה מוחלטת שלו לאורך כל החזית, וחלומם של חסידיו לכובש
את השילטון בתנועה נגוז. ליד וייצמן: עוזרו דוד קוליץ (משמאל) ויגאל גריפל (מימין).

המשפחה ההולמת

ברסיטת תל־אביב, קיבל בשנת 1957 תו אר
משפטן (ללא רשיון עורך־דין כיוון
שלא עשה התמחות אצל עורך־דין) .פעילותו
הראשונה בתנועת־החרות היתה בתחום
הספורט דווקא. הוא היה אחראי ל פעילות
הספורטאית והיה יושב־ראש מר־כז
הספורט של בית״ר.
רק ב־״ ,1964 כשהוא בן 38 בלבד, נכנם
לכנסת החמישית, לפני סיום תקופת כהונתה.
היה זה אחרי פטירת ח״כ רפאל
דרורי. אותה שנה נפטר גם אביו של יוסף,
ויחד עם כניסתו לכנסת לקח על עצמו
לנהל את עץ לבוד עם שותפיו של אביו.
גם אחיו הצעיר, דוד, הצטרף להנהלת ה־מיפעל,
שהלך והתרחב והפך לעסק כל כלי
שיש להתחשב בו.

על קצב ההתרחבות של המיפעל מלמדים
הדינים והחשבונות של מישרד המיסחר־והתעשייה

<• בספטמבר ,1950 כאשר הוקם המיפעל
בפתח־תקווה, הוא ייצר רק פנלים מפסולת

• במאי 1951 אושרה למיפעל השקעה
בייצור לבידים.
• במרץ 1956 אושרה השקעה נוספת
להרחבת ייצור הלבידים והקמת המיפעל
לסיבית.
• בפברואר 1960 אושרה הרחבה לכל
מחלקות המיפעל. הושקעו בו אז 1.9מיל יון
ל״י ועוד 275 אלף דולאר. המיפעל
הוכר כמיפעל מאושר, קיבל את כל ההט בות
הממשלתיות הניתנות למיפעלים מאד

שרים: חלק מן ההשקעה כמענק, וחלק
בהלוואה ממשלתית נוחה בריבית זולה.
!• באוקטובר 1961 אושרה למיפעל הש קעה
נוספת של כ־ 2מיליון ל״י בהרחבה
כללית. אותה שנה מחליטים בעלי המיפעל
לייצר בו פורמאיקה.
• פברואר — 1965 השקעה של 1.5
מיליון ל״י במחלקת הפורמאיקה.
1967 השקעה של 3.5מיליון ל״י
במחלקת הפורמאיקה.
י• — 1968 השקעה של 1.5מיליון ל״י
במחלקת הלבידים.
בדיקה שערך מרכז־ההשקעות העלתה כי
לא תמיד הושקעו הכספים שהוקצבו ל־מיפעל
כפי שנקבע. ההתפתחות המהירה
של המיפעל הביאה לכך כי משנת 1967
הושקעו במחלקת הפורמאיקה במקום 3.5
מיליון ל״י שאושרו לשם כך 6 ,מיליון
ל״י. כן הסתבר כי החברה לא עמדה
בהתחייבויות הייצוא שלה. בוויכוח שהת נהל
אז בין החברה לבין מכרז ההשקעות
טענה החברה כי הביקוש לפורמאיקה בארץ
גדל בצורה חסרת תקדים, מבלי ש ניתן
היה לצפות זאת מראש, המכירות
לשוק המקומי גדלו פי שלוש תוך ארבע
שנים ולכן לא נותרה סחורה לייצוא.
אין ספק כי המנוף העיקרי להצלחת
עץ לבוד היתד. מחלקת הפורמאיקה. פרט
לעץ לבוד מיוצר מוצר זה בארץ רק על
ידי מיפי>ל ספן השייך לקיבוצי עמק-הירדן.
הצלחת ייצור הפורמאיקה בארץ מקורה
בסיבה פשוטה ביותר: מכם גבוה המוטל
על פורמאיקה המיובאת לארץ. לדוגמא:
מטר מרובע אחד של פורמאיקה בחו״ל
מחירו דולאר אחד. מחיר מ״מ בארץ הוא
כ־ 20ל״י. ההגנה לפורמאיקה שניתנה על
ידי האוצר למיפעל השייך לקיבוצי עמק־הירדן
נוצלה במלואה על־ידי קרמרמן,
(המשך בעמוד )26

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 27 | י ״ ה בו םשל ..חדות״ י (המשך מעמוד )25 שתפס טרמפ על עגלת ההגנה שניתנה לקיבוצים. כך התחולל משהו הגובל כמעט באב סורד: המדיניות הכלכלית של המפלגה השלטת, המשמשת

י ״ ה בו םשל ..חדות״ י
(המשך מעמוד )25
שתפס טרמפ על עגלת ההגנה שניתנה
לקיבוצים.
כך התחולל משהו הגובל כמעט באב סורד:
המדיניות הכלכלית של המפלגה
השלטת, המשמשת מטרה עיקרית לבי־קורתה
של האופוזיציה הימנית, היא ש הביאה
להתעשרותם חסרת־התקדים של
אילי ההון של אופוזיציה זו.

מיליונים
מ די ק טי ם
ך * רוו ח נ טו של מיפעל עץ לבוד ב !
\ שנת 1967 היה 200 אלף דולאר. בשנת
,1971 גדלו הרווחים נטו עד ל־ 1.5מיליון
דולאר, בעוד ששיעור המכירות גדל רק
ב־ן ס/ס .50 כלל המכירות של עץ לבוד בשנת
1971 הסתכם ב־ 12.5מיליון דולאר, כשרוב
המכירות הן של פורמאיקה.
הבעלות במיפעל משגשג זה התחלקה
כדלהלן :־ 227 לנכסי יוסף קרמרמן !
> 237 לבית יצחק יהודאי ,־ 177 לבעלי מניות
בארצות־הברית. יתרת המניות רשו מה
בואדוז שבליכטנשטיין. חברות הרשו מות
במקום זה נהנות מהפריבילגיה של
העדר אפשרות לבדיקת הבעלות בהן.
רק בתחילת 1972 עשה יוסף קרמרמן
את הצעד המכריע בקאריירה הכלכלית
שלו, שהציבו על מפת החברות הבינלאו מיות.
היה זה בעת שחברת עץ לבוד נר שמה
בבורסת המניות של הוול־סטריט,
מכרה לבעלי מניות אמריקאיים 1770מ מניותיה.
המניות שנמכרו היו כמחציתן
מניות שהיו שייכות קודם לכן לקרמרמן־
יהודאי, וכמחציתן היו מניות חדשות. כל
אחת מ־ 550 אלף המניות שנמכרו בוול־סטריט
נמכרה בעשרה דולאר (כיום מגיע
שערה ל 12.5-דולאר) .מכאן שקרמרמן
ויהודאי, שמכרו יחד מחלקם בעץ לבוד
כ־ 200 אלף מניות קיבלו תמורתן 2מיליון
דולאר באופן פרטי. המיפעל קיבל לחוד,
עבור המניות החדשות שהוצאו, כ־3.5
מיליון דולאר.
על רווחים אלה של קרמרמן ויהודאי חל
בישראל מס־הכנסד, של ־ 257 בלבד, כ מקובל
לגבי רווחים ממכירת מניות הר שומות
בבורסה האמריקאית. אפשר לה ניח
בשקט כי רווחיו של קרמרמן בלבד
מעיסקה זו, אחרי ניכוי מס־הכנסה, הס תכמו
בכשלושה מיליון ל״י.
אולם זאת היתר, רק ההתחלה להתפש טות
בינלאומית. בכספים שגייסה עץ לבוד
היא מקימה עתה מיפעל לייצור פורמאיקה
בקנדה, שם מעודדת הממשלה הקנדית
השקעות באזור הצרפתי בקוויבק. כן מת כוננת
עץ לבוד לרכוש מפעל לבידים ב־ארצות־הברית.
השקעה נוספת מתוכננת
יחד עם קבוצת יעקב מרידור. זוהי הש קעה
של כמיליון דולאר בפיתוח מוצר
חדש בתחום קרני הלייזר, העתיד לעשות
היסטוריה בזמן הקרוב.
קרמרמן ויהודאי הם גם בעלי חברה
לשיווק תוצרת מפעלי הלבידים בישראל.
רווחיו של קרמרמן מחברה זו בלבד היו
בשלוש השנים האחרונות כ־ 200 אלף ל״י.
נוסף לאלה מחזיק קרמרמן בבעלות של
החברה לשיווק פורמאיקה, פאנלייט, שרוו חיה
בשנת , 1971 היו 340 אלף דולאר
(כמעט מיליון וחצי ל״י) .וזה עוד לא הכל.
לקרמרמן יש גם 8מפעלים לייצור בטון
מוכן של חברה בשם תדיר, המנוהלת על-
ידי גיסו, דוד בלאו. לפני כשנתיים הקימו
קרמרמן ומרידור מיפעל לייצור חלקי
מטוסים בכרמיאל בשם ציקלון, ולפני כ חצי
שנה רכשו מיפעל לייצור מבלטים
בשם דקל. לפני חודש רכש קרמרמן לבדו
(בתור נציג עץ לבוד) את מיפעל לבידי
אשקלון מקונצרן כור, אחרי שמיפעל זה
צבר הפסדים של 7מיליון ל״י. הפסדים
אלה של המיפעל היו דווקא גורם מושך
לרכישתו, שכן ניתן לקזזם מרווחי העתק
של עץ לבוד ולהקטין בכך את תשלומי
מס־ההכנסה של המיפעל. למעשה מבוצעת
בימים אלה רכישת המיפעל פושט־הרגל
על חשבון התשלומים לאוצר המדינה.
וגם זה עוד לא הכל.
נראה שבקרוב תסתיים העיסקה בה תר כוש
קבוצת קרמרמן בשותפות עם יבואני
מפעל המכוניות מאק, האחים אלקון, את
מיפעל ליילאנד באשדוד המייצר משאיות
ואוטובוסים.
חיבור מאזני המיפעלים התעשייתיים בהם
שותף יוסף קרמרמן (ללא חברות השיווק
שלו) מראה כי הם מתקרבים למאזן של

53 מיליון דולאר לשנה, שהוא סכום נאה
גם למיפעל תעשייתי בארצות־הברית.
לייסף קרמרמן יש יד גם בעסקי קרקעות
ובניה. בימים אלה הוא עומד לחתום את
ההסכם עם עיריית תל־אביב על הקמת
המארינה באזור נמל־יפו, אותו הוא מתעתד
להפוך לאזור מלונאות וקייט. לפני
שנתיים רכש מהמלונאי חיים שיף את שטח
מינזר סן סימון בירושלים ( 68 דונאם)
במחיר של 5.5מיליון ל״י. לאחרונה חתם
הסכם עם חברת פאן לון שתיבנה במקום
יתור מ־ 500 דירות. עץ לבוד, שהיא בעלת
הקרקע, תקבל מחברת הבניה מיקדמה של
כמה מיליוני ל״י וכן ,־ 32.57 מכל ההכנסות.
עיסקה זו לבדה מבטיחה בחמש השנים
הבאות רווחים של עשרות מיליוני ל״י
לקבוצת קרמרמן.

פשרה
עם הפיס
** יפור הצלחה כלכלית זו, שלמט־שלת
הפועלים של גולדה וספיר יש
בה חלק לא מועט, מסביר את סוד כוחו
של יוסף קרמרמן כאיש מאחורי־הקלעים
של תנועת־החרות.
קרמרמן מייצג כיום בתנועת־החרות את
האימפריה הכלכלית הגדולה, גם במימדים
בינלאומיים, בה שולטים יעקב מרידור ו הוא
עצמו. לתנועה עניך, כמו תנועת-
החרות, ששנות היותה באופוזיציה ניתקו
אותה ממרבית המשאבים הכספיים (מלבד
ההקצבות הרשמיות) מהן נהנות מיפלגות
הקואליציה, ושאינה יכולה להתבסם על
מעמד של פונקציונרים התלויים בה מבחי נה
כלכלית, מהווה הציר מרידור—קרמרמן
את העורף הכלכלי המוצק.
זוהי הסיבה שקרמרמן, שהוא גיזבר ה תנועה,
איש הכספים שלה ויושב־ראש
סניף תל־אביב, הצליח לגבור על שועל
ותיק כמו הד״ר יוחנן באדר במועמדות
לשרות בממשלת הליכוד הלאומי (עליה
ויתר לטובת עזר וייצמן) .כאשר רצה
מנחם בגין שלתנועת־החרות יהיה עתון
יומי, היה זה יוסף קרמרמן שנטל על עצמו
את הוצאתו לאור של עתון היום, רשם את
הבעלות של העתון על שמו, כדי לקבל
אשראי בבנקים. שמו של יוסף קרמרמן
אמין יותר בבנקים מאשר שמה של תנו-
עודר,חרות.
יהד עם יעקב מרידוד היה זה קרמרמן
שחילץ את תנועת־החרות ממשבר כספי
חמור אליו נקלעה אחרי הקמת מצודת
זאב בתל־אביב. אישים ברי־סמכא בחרות
מעריכים כי קרמרמן אישית מזרים ל־תנועת־החרות
כמאה אלף ל״י בשנה, מג ייס
תרומות בחצי מיליון ל״י נוספות,
ומבטיח לה אשראי בלתי מוגבל כמעט
בבנקים עד לתקופת הבחירות, אז יוזרמו
לקופת התנועה מיליוני ל״י מקופת המדינה.
אין
ספק כי בלעדי יוסף קרמרמן ויעקב
מרידור יקשה על תנועת־החרות להתקיים
מבחינה כלכלית, שכן רוב חבריה הרשומים
הם אנשי פרולטריון מובהקים שאינם
מסוגלים אפילו לשלם מיסי־חבר לתנועה.
כספם והשפעתם הכלכלית של קרמרמן ו־מרידור
הם המקנים להם מישקל מיוחד
בתנועת־החרות, והם גם העורף של עזר
וייצמן, שמונה כמנהל בחברת הספנות של
מרידור, צובר לו עתה בשקט את ההון
שלא יכול היה לצבור בשנות שירותו בצד,״ל.

רקע זה ניתן לראות את ההתמודדות
האחרונה בין סיעת בגין לסיעת וייצ־מן
לא רק על בסים אישי, היסטורי ורגשי.
כי אם גם על בסיס סוציאלי. בגין מייצג
את רוב בוחרי תנועת־החרות שהם פועלים,
אנשי המעמד הבינוני והבורגנות הזעירה.
וייצמן הוא נציג אילי ההון הגדול, שהת עשרו
בסיוע ממשלת־ר,פועלים של מיפלגת
העבודה והחותרים לשיתוף תנועת־החרות
בממשלה, כדי לקבל נתחים שמנים יותר
מהעוגה הממלכתית.
כך יכול היה ח״כ חיים לנדאו, יד ימינו
של מנחם בגין בחרות, להאשים השבוע
את עזר וייצמן בראיון עתונאי (לפני
הפיוס בין וייצמן לבגין) :״הוא (עזר
וייצמן) רצה שחרות תהיה בממשלה ושוב
נהיה מיניסטרים. לפי מיטב הכרתי, זה
איננו דיגלה של תנועת־החרות. אנחנו
תנועה אידיאולוגית, לא כיסולוגית.״
הפשרה שהושגה השבוע בין שני המח נות
היתד, הפשרה בין הכיס והאידיאולוגיה.
כלכלה הבורסה
30 אחוד רווח 3־ 3חוד שים
סיסויים?רווחיס מעניינים גמכיות
״ ?:7 --פעדי־ניי-חד־רד־

מהם נמכרים מדי שנה.
לפני כמה שנים, התלהבו האב והבן
ממכשיר חדשני שראו בדרום־אמריקה :
טוסטר לפיצות וכריכי־גבינה.
הוא פיתח דגם משוכלל של הטוסטר,
יצא לשוק עם דגם מסחרי לבתי-קפה,
ודגם קטן יותר לשימוש ביתי. ההתחלה
היתה קשה, אולם לאט לאט נקלט המוצר
החדש יפה. קמינסקי מוכר את הטוסטר שלו
גם לחברות מפורסמות כפיליפס וא.א.ג.
טוסט לפסח. עתה, עומד קמינסקי
להוציא לשוק שני דגמים חדשים של ה טוסטר
שלו. האחד, קטן יותר, יעלה ל צרכן
כ־ס 10ל״י הגדול יותר — כ־. 160
אך הציבור יצטרך להמתין כמה חוד שים
למוצר: הזמנותיהם של מפעלים
גדולים, ששילמו מראש עד עתה עבור 12
אלף טוסטרים — מעסיקים את כל כושר

משקיע שיצליח לקנות כיום את מניות
מפעלי נייר־חדרה בשערם הנוכחי (בסביבות
460 נקודות) ,עשוי להרוויח כשליש
מהשקעתו תוך שלושה חודשים.
.מפעלי נייר־חדרה הם אחד המפעלים
הרווחיים והסולידיים במשק הישראלי.
לפי הדין־וחשבון של החברה למחצית
השנה שנסתיימה בספטמבר. האחרון, היו
מכירותיה 60 מיליון ל״י — גידול של
.220/0הרווח הנקי לאחר מס היה 4.9
מיליון ל״י — לעומת שלושה מיליון
בתקופה המקבילה אשתקד.
מה שיותר מעניין: לפי התחזיות,
צפוייה למפעלי נייר־חדרה מחצית נוכחית
רווחית אף יותר. קרוב לוודאי כי
בעלי המניות שלה יקבלו גמול נאה,
לאחר פירסום המאזן לסוף מרץ .1973
מנוע־הפלא. אולם העניין המיוחד
במניות אלה — הנסחרות גם בבורסה של
וול־סטריט — נובע מהשקעת החברה
במפעל סבקל, שהוא בעל הזכיון למנועי
ואנקל בישראל ובארצות רבות אחרות.
חברת סבקל הוקמה, בשותפות שווה,
על־ידי מפעלי נייר־חדרה וקבוצת בנק
יעזראל־בריטניה. המפעל החל בייצור
מנוע ואנקל בני 1.5כוח־סוס.
לפני חודשיים, מכרו בעלי המניות £
שליש מחלקם לקבוצת. משקיעים מארה״ב,
בראשות בונד,־הערים הידוע לויט, מחברת
לויאטאן. המשקיעים החדשים שילמו תמו רת
חלקם שני מיליון דולר — שיושקעו
במפעל החדש. מפעלי נייר־חדרה וקבוצת
בריטניה, שוויתרו כל אחד על חלק ממניותיו
— מכרום ב־> 1807 ממחיר רכישתם.
קפיצה כגידיורק. בעוד שלושה
חודשים, תגייס מפעלי נייר־חדרה שישה
מיליון דולר בבורסה של ניו־יורק. למטרה
תעשיין קמינסקי
זו, נחתמו הסכמים עם שתי חברות ה מהמטבח
למיפעל הגדול
עוסקות בהנפקת ניירות־ערך שם, וניס־וויזאן
ולוב־רודס.
הייצור של 70 עובדי המפעל בגבעתיים.
חברות אלה הסכימו למכור את המניות
הטוסטר מיוצא לאנגליה, עתה יישלח גם
החדשות ב־ 13 דולר האחת. כיום, שערן
אולם לקראת
לאוסטרליה וקפריסין.
בבורסה הניו־יורקית כ־ 10 דולר. המסקנה:
פסח, יצליח קמינסקי לספק גם את השוק
עד מרץ, יעלו המניות למחיר של 13
המקומי. שכן עיקר קניות הטוסטר, הם
דולר — עליה של שליש לערך.
לכבוד פסח: בעזרת הטוסטר ומלאי לחם
שהוכן מראש, מתגברים היהודים על
ייסורי המצות.

עסקים

מ שלי ח -דווו 1ש״ן ו>צדיח
גם כמשק הישראלי הקטן ייתסגו
סיפורי-חצזחח?וסח אמריקה
כיום, מרדכי קמינסקי ( )40 הוא תעשיין
מצליח, שהיצוא שלו בלבד יסתכם השנה
ביותר ממאה אלף דולר. למרות זאת —
ואולי בגלל זאת — הוא מתפאר, בכל
הזדמנות מתאימה, בעובדה שהחל את
דרכו כנערישליח*.
אפדקא. אביו של מרדכי, מאיר
קמינסקי ז״ל, עלה ארצה מפולין במלחמת
העולם־ד,שנייד, עם צבא הגנרל אנדרם,
ערק, כרבים אז, ונשאר בארץ.
בפולין ייצר האב אבזרי חשמל לעצי
חג־המולד. בישראל, פתח חשמלייה ב מטבח
ביתו, ייצר פלטות חשמליות בשם
המסחרי אנז־קא (ראשי־תיבות של האו תיות
הראשונות של השם מאיר קמינסקי).
הבן מרדכי סיים את בית־הספר המק צועי
מקס־פיין, ואחרי שחתו הצבאי
הצטרף לחשמלייה במטבח.
הוא היה מלא רעיונות, מונחה ללא הרף
על־ידי הרצון לייצר מה שחסר בשוק.
יחד עם אביו, החל מייצר מציתים
חשמליים. אחר, היו האב ובנו הראשונים
שייצרו מגהץ חשמלי עם החידוש ה מרעיש
— טרמוסטט לוויסות החום. עד
אז, היו מחממים את המגהץ על אש.
איגפרא־אדום. כך, עברו כמה שנים
טובות בייצור המגהצים, כשבינתיים עברו
השניים מן המטבח לבית־מלאכה ביפו.
לפני 12 שנה, שוב היו ראשונים. הפעם,
בייצור מגהצים עם גוף חימום אינפרא-
אדום. מגהץ זה נמכר היטב עד היום :
כמעט 8070 מכל ד,מגהצים בישראל הם
האינפרא־אדום של אמקא, וכ־ 20 אלף
״ בשבועון תשע בערב׳ בעריכתו של
אורי קיסרי. מאוחר יותר, הפך תשע בערב
לד,עולם הזה.

דא רכל ראש
מתאי כתר
איד זהפסיד כספיס -
במקום שאחרים מרוויחיס
חברי המושבים בצפון הארץ, המאור גנים
באירגון קניות מושבי הצפון, הופתעו
בימים אלו, כאשר נודע להם כי כל
אחד מהם יצטרך לשלם סכום נכבד של
כמה מאות ל״י, לכיסוי הפסדי מיפעל
השמנים כתר.
כתר נוסד בשנת 1963 בחיפה על־ידי
אירגון הקניות. הכוונה היתה לנצל את
מיכסות גרעיני הכוספא הניתנות לחברי
המושבים. המפתח לייצור שמן בארץ הוא
בהקצבות גרעיני הכוספא למפעלים. מי
שיש לו יותר חומר־גלם — מייצר יותר.
הפסד־רווח. כל מפעלי השמנים האחרים
בארץ, ביצהר, שמן, עץ הזית —
מרוויחים היטב. רק כתר הפסיד סכומים
עצומים. איך הצליח בכך? לדברי פסח
שלום, מנהל אירגון הקניות כיום, הוח לט
לפני שנה וחצי למכור את כתר בגלל
הפסדיו, והמיפעל נמכר ליצהר ב־950
אלף ל״י. הסיבה למחיר האפסי, לדברי
שלום ,״בגלל הציוד שלא היה שווה כלום.״
אך מנהל יצהר, יצחק מיטלמן, סבור
אחרת. ראשית, לדבריו — הציוד כולו
שופץ, ומשמש כיום בקווי־הייצור במים־
על יצהר. ואילו את הקרקע שעליו עמד
כתר, מכר יצהר לחוד — בחצי מיליון
ל״י. כך שיצהר עשה עסק טוב.
היחידים שהפסידו היו חברי המושבים,
שיצטרכו עתה לכסות את ההפרש בין
המחיר שיצהר שילמה — לבין ההפסדים
שצבר כתר. במה מסתכם׳ סכום זה. לא
ברור עדייו׳ אבל נראה כי יגיע לעשרת
אלפים ל״י לכל אחד מ־ 35 המושבים
שבמזלם הרע נפל להיות בעלי כתר.
העולם הזה 1844

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 28 | במדינה מנגנון תדהמ תו המר טי ח ע 1ד רלףנ״דר הי שר אלי __פנחס כרויאר הוא אזרח __מסוכן: הוא מסרב לשתוק על עוולות השילטון זמן קצר לאחר שעבר לדירתו החדשה, סר פנחס

במדינה
מנגנון
תדהמ תו המר טי ח ע 1ד
רלףנ״דר הי שר אלי
__פנחס כרויאר הוא אזרח
__מסוכן: הוא מסרב
לשתוק על עוולות השילטון
זמן קצר לאחר שעבר לדירתו החדשה,
סר פנחס ברויאר למשרדי הטאבו, כדי
לרשום את הנכס על שמו .״ 3,000.ל״י,״
מסר לו הפקיד את גובה דמי־ההעברה
שעליו לשלם.
לקפוץ לדום. ברויאר הופתע. שכן
שלו, שנכנס לדירה־זהה בבית־המשותף

אירגון הזוגות הצעירים

סמכות לעצור נהג או לתבוע ממנו להז דהות
:״סיירים אלה הובאו כדי לעזור
לנהג ולתחבורה בעיר, ולא למטרות אח רות,״
.פסק השופט.
לא רוצה שנתיים. הקרב האחרון
של ברויאר יגרום שמחה לא פחותה לכל
נהג: רלף ניידר הישראלי הסתער עתה
על •התקנה החדשה של משרד. הרישוי,
המחייבת כל בעל רישיון נהיגה לחדשו
מראש לשנתיים בבת־אחת —•במחיר• 50
ל״י. וזה, לאחר שהאגרה. כבר הועלתה,
לפני כן, מי 15ל־ 25ל״י לשנה.
״לא רוצה רישיון לשנתיים,״ טען
ברויאר, לאחר שהטריח עצמו וטבל בייסורי
הביקור האישי במשדד־הרישוי ב חולון
.״בשנה הבאה אינני רוצה להחזיק
רשיון. תחייבו אותי?״
משרד התחבורה לא חייב אותו —
אלא פשוט לא ענה לו. גם היועץ המשפטי
של המשרד לא טרח לענות.
התוצאה: בימים הקרובים עומד ברו־יאר
לפנות לבג״ץ, באמצעות עורכי־הדין
אמנון זיכרוני ואביגדור פלדמן.
אישיות כדתי רצוייה. בניגוד
לרלף ניידר האמריקאי, הלוחם מם1 .
להגנת הציבור בארצו, שהפך לאימת־התעשייה
שם ולדמות ציבורית, לא הפך
פנחס ברויאר את מלחמתו בשדרה ל־קרדום
לחפור׳בו.
מה מריץ אותו, אם כן, להשקיע זמן
וכסף — ולהפוך את עצמו לאישיות
בלתי־רצוייה, בעיני המנגנון?
״אינני מסוגל לשתוק על עוולות,״ הסביר
בפשטות.
תחבורזז לוחם כרויאר
אזרח מסוכן
החדש, שילם רק . 1,800.״למה ההפרש?״
התעניין ברויאר.
הפקיד הצביע בפניו על מיסמך חוקי,
בו קבע השמאי הממשלתי את גובה דמי־ההעברה
שלו, הסביר כי לפי החוק,
רשאית הממשלה להעריך מחדש, כל שלו שה
חודשים, נכס שלא נרשם תוך שנה.
״השמאי העריך את הדירה שלך מאוחד
יותר, מאשר את דירת השכן, ומשום כך
ההבדל.״ הסביר הפקיד.
לאזרח הישראלי הממוצע, הרגיל לקפוץ
לדום תמיד, היה זה הסבר מספיק. לא
לברויאר. הצעיר ( )36 הנמרץ לא הבין
מדוע על שתי דירות זהות — יש לשלם
מיסים שונים. הוא החל בהרצת מכתבים
למשרד המשפטים, גולל את טענותיו,
הזהיר כי לא יקבל, לא׳ כתשובה.
כעבור ימים ספורים, קיבל בחזרה ב-
דואר״חוזר צ׳ק על — 780.ל״י.
כעל הקושיות. המילחמה בהשתוללות
המנגנון היא תחביב ותיק אצל ברויאר,
שבשעות העבודה משמש כמנהל־ד,מכירות
של מיפעלי גוטקס לייצור בגדי־ים. נצ חונו
על משרד המשפטים לא היה בודד.
ענק ביורוקרטי אחד שברויאד ניצח, היתד,
חברת־החשמל.
היה זה כאשר ביקש להתקין בביתו
שעון־כוח, בניגוד לשעון־המאור המקובל.
״זה יעלה לך 500.ל״י,״ הודיעו הפקיד.
״למה דווקא?״ תמה בעל־הקושיות.
״למה לא חמש, או אלף?״
״זה מהיר השעון,״ הסביר הפקיד.
ומה עם שעון־המאור הרגיל — שאינני
מקבל ו״
לכך, כבר לא היתד, לפקיד תשובה. גם
לא לממונים עליו.
ברויאר התיישב למכונת־הכתיבה, החל
שוב בהרצת־מכתבים.
• ושוב מצא. בדואר־הוזר, צ׳ק על —230.

ליד תנו עת ה עול ם הז ה -כו ח חדש
קורא לזוגות הצעירים להפגין את מחאתם על־ידי הצטרפותם
להעברת הזוגות הצעירים
שתקום כשכת 6 ,כינואר ,1972 כשעה 10.00 כבוקר,
ככיכר המדינה, תל־אכיב.
מעכרת־האוהלים שתקום כמקום תמחיש לאזרחי המדינה
כולה את מצוקת הזוגות הצעירים, שמדיניות הממשלה מפקירה
אותם לחסדי ספסרי־קרקעות, קכלנים וכנקים למשכנתאות.

לא ומתיו עד בוש
לגג מעל לראש!
בו או, ה קי מו או ה ל בין דירות ה מיליונ רי ם,
ה שתתפו ב א סי פתהמחאה הנוגעת לכ ם, לחב רי כ ם,
לילדיכ ם, לכל אזר ח ב מדינ ה.
הכיאו את המישפחה, הצטיידו בשמיכות, וקחו חלק

ב״ה״ד פארקיי
הב מ ה החופ שי ת של הזוגות הצעירים שתיערך
ב מ קו ם, ושבו יוכל כל זוג להביע אתתל או תיו!

א מ בו ש ב מוני ת
שני המפקחים התחפשו
לתיירים — והפילו
כפה את נח: המונית
שהפקיע מהירים
דויד ארבל, ממישרד המפקח על.התע בורה
במחוז תל־אביב, ועמוס זמל, איש
יחידת הביקורת של מישרד התיירות, יוד עים
עברית טובה. למרות זאת, שוחחו
ביניהם באנגלית, כאשר נכנסו למונית,
ביקשו מהנהג להסיעם מתחנת הרכבת ב רחוב
ארלוזורוב בתל־אביב למלון קומו־דור.
הנהג
התמים, בנימיו שמעונוביץ, נפל
בפח: בתחילת הנסיעה, לא הפעיל את
המונה. במהלכה, העלה נוסע נוסף — ללא
הסכמת שני נוסעיו הראשונים. ובסופה,
גבה מהשניים סך של ארבע ל״י — בנוסף
לשתיים וחצי שלקח מהנוסע השלישי.
פיקס. בעקבות תלונתם של שני המפקחים,
הגיע. שמעונוביץ אל שופט הש לום
יוסף מגורי־כהן. כאשר התעניין. ה שופט
מדוע נהג כפי שנהג .,השיב הנהג
כי חשש שלא יוכל לשוחח עם השניים
באנגלית, ולכן החליט על ״מחיר פיקס.״
השופט, למרות שיכל גם. יכל. לשוחח
עם שמעונוביץ, החליט גם הוא על מחיר
פיקס. לאחר שהנהג הודה באשמה, והתג
המעוניינים
להשתתן! מתבקשים להתקשר למשה גלילי,
טלפון ,23085)5תל־אכיב.
לה כי לא עבר עבירת־תנועה מימיו, זכה
בקנס של 75ל״י בלבד.

דרכי־אדם
5ז־וצ 8וו
ב מ קו ם בו ד דוז ר?
מי מנצח ע? מקהלת הפרוצות,
היורדת-דחייו שד
המוסיקאי 7
השלב הראשון בהקמת בניין הוא בדרך
כלל הורדת בולדוזר שיכין את השטח.
אך לא במקרה של הקמת מלון שטפניה —
טוען המורה למוסיקה התל־אביבי הוותיק,
צבי כספי, המוכר לדורות של תלמידי
מוסיקה. הפעם, לדברי כספי, השלב ה ראשון
בבנייה הוא — שיגור פרוצות.
סכין ככטן. לטענת כספי, שילחה ה חברה
העומדת לבנות את המלון —
השייכת למשקיע יהודי־גרמני בשם דויד

מוסיקאי כספי
— או טבעית?

תקדים משפטי. טחנת־רוח אחרת,
אותה הכריע ברויאר לא מזמן, היתד,
סיירת־הבטיחות התל־אביבית. היתקלויות
עם הטאבו או עם חברודהחשמל, קורות
לאזרח הרגיל פעם ביובל. עם סיירת־תפח,
נפגש האזרח כל יום.
אלא שהאזרח הרגיל נוהג, בעקבות
פגישה כזו, לשלם את ברירת־הקנס. חבל
לו על הזמן.
לא ברויאר. זה, התייצב בבית־המשפט,
לאחר שהוגש נגדו דו״ח־תנועה על-ידי
סייר, השמיע קולו בעוז.
התוצאה, שתרנין לב כל נהג: שופט-
התעבורה צבי נוסנבלאט הבהיר לציבור,
כי לסיירי-הבטיחות בתל־אביב אין כל

טייג — פרוצות לעבודה בסביבות הירקון-
כיכר הדברט־סמואל. המטרה: להבריח
משם את הדיירים, כדי שאפשר יהיה
להרוס בתיהם, ולהתחיל בהקמת המלון,
שיהיה הגדול ביותר בישראל.
״תלמידים רבים שלי עזבו אותי, כאשר
ראו את תנועת הזונות והלקוחות בבית

כית־המריכה כרחוב הירקון
פריצות מכוונת —

העזוב הסמוך לביתי,״ התלונן כספי .״כך
מנסה החברה לשכנע אותי לעזוב. ב שיחות
טלפוניות עם עורך־דין מיכאל בן-
יאיר• ,מפרקליטי החברה, האיץ בי בן־יאיר
לעזוב את המקום. כשביקשתי ממנו לסגור
את הכניסה לבניין העזוב, כדי שד,פרוצות
לא תוכלנה להיכנס לתוכו, ענה לי, :אם
תסגור את השער, תדע שהסרסורים
יכניסו לך סכין בבטן ,.״
לגרש הזונות. הגיב השבוע בן־יאיר,
שהוא גם אחד מבעלי־המניות של החברה
הבונה את המלון :״לא היו ביני לבין
כספי כל שיחות כאלה. זה לא נכון. אני
לא יכול לגרש את הזונות והסרסורים,
כפי שכספי דורש. זה גם לא תפקידי.
בשביל זה יש משטרה.״

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 29 | ו מב״ ם: האשכבה (המשך מעמוד !)2 בקיבוצים הבינוניים בגודלם — גזית, רמוודמנשה, עץ־דור וגעש — מתחלקים הקולות בצורה שווה. ואילו את מעוז הלוחמים למען המשך השיתוף,

ו מב״ ם: האשכבה
(המשך מעמוד !)2
בקיבוצים הבינוניים בגודלם — גזית,
רמוודמנשה, עץ־דור וגעש — מתחלקים
הקולות בצורה שווה.
ואילו את מעוז הלוחמים למען המשך
השיתוף, ואף המרחיקים־לכת עד כדי איחוד
עם המערך — מהווים הקיבוצים
הוותיקים והגדולים: מישמר־העמק( ,קיבוצו
של חזן, שבו נחשב אפילו המנהיג
הוותיק, הדוגל בהמשך המערך ובסיפוח
רצועת־עזה, בשמאלו) בית־אלפא, שער־העמקים,
עין־שמר.
הם לא יוותרו על חלקם במימסד
לכיסיהם.
הפוליטי, המשיר ספירותיו
למען מטרה זו, החלו פועלים כבר זמן
רב לפני פתיחתה הרשמית של הוועידה.
בסניפים שהיו ידועים בתמיכתם בפרישה
מן המערך. נבדקו החברים בקפדנות:
האם כולם חברי הסתדרות — דבר שהוא
תנאי לחברות במפ״סז האם שילמו את
המיסים המיפלגתייסז
על סמך זה, הורידו לסניף חדרה ציר
אחד. באור־יהודה, איימו כ־ 50 חברי־מים־
לגה, שאינם חברי הסתדרות. בהפגנה.
• בקלפי סל סניף תל-אביב נמצאו
180 מעטפות מיותרות. דבר שלא הפריע
לוועדת־הבחירות לאשר את התוצאות.
• הופעל לחץ על חברי-המיפלגה ה ערביים
להצביע למען שיתוף עם המערך.
אותותיה של פעילות נמרצת זו ניכרו
גם בוועידה עצמה. ביום החמישי שעבר —
יומה השני של הוועידה — המליצה ועדת־המנדטים
להעביר את עירעורו של ד״ר
צבי קוליקובסקי מסניף חיפה, על אי־סד־רים
וזיופים שנתגלו בקלפי בעיר התח תית
— לבירור ולהכרעה בבית־הדין העל יון
של המיפלגה.
הדיון בשאלת המשך השיתוף עם ה מערך
הוקדם, ביוזמת ההנהגה. מיום השישי
ליום החמישי.

לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבסופס.
עשהחישובפ שו טפעולהבת
שגיות ס פו רו ת, מ בי א ה לך סי כויי
ה שתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הר א שוו ואל פי לי רו ת בי תר
הפרסים.
חשש מהחלטה

זח נינדפ מוט-

הו!ו*טה

ספר תנ״־ר והברית החדשה
להשכלה כללית ולידיעת
הדתות בעולם.
בשפה העברית ובשפות שונות
יישלח לכל דורש
מת. ד7089 .
ירושלים.

בעיות ולב טי ם

כחיי המין
מאת חד״ר מרדכי זידמן

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

בירושלים:

כתיבה כמבונה — חודש:
קורספודנציה, קצרנות, פנקסנות,
(בפיקוח משרד העבודה):
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל . 18

ך* נימוק הרשמי, שניתן על־ידי חזן
( 1בוועדת־המינויים, הסביר את שינוי
לוח־הזמנים בכך, שיש לדעת מוקדם ככל
האפשר את יחסי־הכוחות בין מחייבי המערך
לשולליו.
אבל השמועה שהילכה במיסדרונות ידעה
לספר, שהדיון הוקדם מחשש פן יח ליטו
חברי הקיבוצים, המהווים את חלק־הארי
של תומכיו של חזן — לחזור ביום
השישי לבתיהם.
ובחזית שמנגד — השמאל. צעירי העיר
וערבים. הם קוראים לפרישה מהמערך,
להופעה עצמאית בבחירות, לחזרה לתוב־נית־השלום
המקורית של מפ״ם, לביטול
תפקיד המזכ״ל.
השמאל של מפ״ם. ארבע שנים של
שתיקה. ארבע שנים של דישדוש בשיג־רת
הפעילות המיפלגתית.
עד שמתקרב מועד הוועידה. כמה חודשים
לפני פתיחתה הרשמית, הוא מקיץ
משנת־החורף שלו, מסיר את קורי חוסר*
המעש פעל עיניו. ומדהים את הציבור
בידיעה המרעישה: יש גם שמאל במפ״ם.
והוא מקור־הצלתה היחיד.
ואז — הכישלון הבלתי־נמנע. מפ״ם
ממשיכה במערך. בפיתחת רפיח יוקמו היאחזויות
התיישבותיות־ביטחוניות.
השמאל מרכין את ראשו, ממלמל אי-
אילו הבטחות להמשיך ולפעול במיסגרת
הקיימת למען מטרותיו, להשתדל לשמור
על כוחו, שלא יהיה יותר גרוע,״ שב
ושוקע באפרוריות חיי היוס־יום.
עד הוועידה הבאה. בפיתחת־רפיח, אם
ירצה השם!
מוצאי יום שבת. יומה האחרון של ה באווועידה.
רוב הצירים יושבים
לם. התכסיס של הרחקת הוועידה מלב
העיר, והעברתה למקום מרוחק במי־התטרוכה,
הצליח. שלא כמו בשנים קודמות,
נמנעה בכך היעלמותם הפתאומית
של הצירים, המוקסמים מרחובות ת״א.
התגר שלמד, רחן נועל את הוועידה
השישית של מפ״ם:
,חברי מפ״ם הם מנאמני־הנאמנים לביטחון
המדינה, כשם שהם מנאמני־הנא־מנים
בשאיפתם לשלום ומתוך נאמנות
לביטחץ ושלום כאחד. נכריע בבוא העת
בשאלה זו כבשאלות אחרות שתתעוררנה.
אנו על סף שנת בחירות, בהן תתייצב
הממשלה, בראשותה של החברה גולדה
מאיר — ממשלה שבמרכזה המערך, ואנו
שותפים לה — בפני הציבור, כאשר בפניה
הישגים מרשימים במשק, בחברה,
בעלייה ובביצור הביטחון. אנו נתייצב
לימינה בפריצת דרך לשלום.״
במדינה משטרה
..שהוק.
טמ 3ל ! ״
בעקבות מדינות נאורות אחרות
באיזור — במו 7וב ותימן —
מתחילים נם שוטרי תז״אביב
לרדוף צעירים ארובי״שיער
אילן ברוש 23 חבר קיבוץ דביר שבנגב,
עמד לתומו בתחנת האוטובוסים ש ליד
בית־הוריו בגבעתיים, כדי להגיע לוועידת
מפ״ם, שהתקיימה בגני־התערוכה
בפאתי תל־אביב (ראה טנז׳ ,)20 כאשר הניידת,
על שלושת אנשי-החוק העירניים
שבתוכה, עצרה לידו. היה זה שערו הארוך
ומעיל פרוות־הכבשים שעטף את גופו,
שהפך אותו מיד לחשוד אוטומטי,
״תיכנס!״ פקד עליו אחד השוטרים.
״למה אני צריך להיכנס?״ שאל הקי בוצניק
התמים.
״תיכנס, אמרנו לך,״ אמר החוק.
״אני לא נכנס עד שאתם לא אומרים לי
למה אתם עוצרים אותי.״
״שתוק, טמבל,״ השיב נציג החוק והי-
סדר.
״ ^ תהמיםפר. קהל התחיל להתאסף.
שני שוטרים יצאו מהניידת, הכניסו את
אילן בכוח לתוכה.
״אני רוצה את המספר שלך,״ אמר
אילן לשוטר, שמספרו היה מכוסה על־ידי
המעיל החורפי.
״שתוק, טמבל,״ חזר השוטר בעל הר פרטואר
המוגבל כלשהוא.
חיפוש בתיקו של אילן העלה תוצאות
דרמטיות: גליון של אוונגרד, עיתונם של
פורשי מצפן־ירושליס.
.מה זה עושה אצלך?״ צהל השוטר.
שכבר ראה בדמיונו את הצל״ש.
״זכותי לקרוא מה שאני רוצה,״ טען
בתמימות אילן, שקנה את החוברת בהפגנה
שנערכה ליד שגרירות ארה״ב ביום הרביעי
שעבר, נגד הפצצות בויאט־נאם.
״שתוק, טמבל !״ ענה השוטר. טיפוס
משעמם, ללא ספק.
טוטו מרגל הקהל מסביב כבר החל
בטוטו: מרגל או לא מרגל? ״מזל שבין
שאר הניירות שבהם חיטטו לי השוטרים,״
סיפר השבוע אילן, רכז ענף הפרדס בקי בוצו
,״מצאו אצלי תעודת־נישואין של
הרבנות, שהייתי צריך להביא העירה.
זה נתן לי קרדיט אצלם,״ אומר אילן.
למרות זאת, השאלות על השתייכותו
הפוליטית של אילן וטעמו בחומר־קריאח
נפסקו, בשעה טובה, רק כאשר ניידת שנייה
הצטרפה לראשונה, ומפקדה הפסיק את ה־טרגי-קומדיה,
נתן הוראה לשחרר מיד
את המרגל המסוכן.
אלא שלא היה זה פשוט כל־כך: אילן
סירב לצאת מהמכונית — עד שצייד־המרגלים
המפורסם נכנע, הסכים לגלות
את שמו ומספרו: שוטר נתן ארביב, מס פר
.17142
לתשומת־ליבם של כל הבוגדים והמרג לים.
בייחוד מגודלי-השיער שביניהם.

תל־אביב
הרכבת נס ע ה
ה שכונ הנשארה
שבוגת־עוגי
ותיקח ;וסב,ת
עומדת להיעלם מהגוף
חלומותיהם הוורודים של דיירי שכונת־הרכבת
בתל־אביב עתידים להתנפץ ב ימים
הקרובים, כאשר טרקטורים ודחפורים
יתלו לשסע את השכונה הוותיקה
בדי להקים על שיטחה מערכת כבישים.
חדשה, במיסגרת עבודות חברת נתיבי

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 30 | איילון לשיפור בעיות וזתחבורד, בתל־אביב ולהתרת העומס מכבישיה. הדי הכלים הכבדים אינם נישמעים עדיין באוזני אלה מבין תושבי המקום, המאמינים כי על האדמות, שחלקן שייך

איילון לשיפור בעיות וזתחבורד, בתל־אביב
ולהתרת העומס מכבישיה.
הדי הכלים הכבדים אינם נישמעים
עדיין באוזני אלה מבין תושבי המקום,
המאמינים כי על האדמות, שחלקן שייך
להם, יוכלו באחד הימים להקים וילות
מפוארות או למכור קרקעות במחיר של
מיליוני לירות. רק אלה המתגוררים ב־בשכונה
בשכר־דירה, אותו הם משלשים
לבעלי בתים שעקרו מזמן לצפון תל־אביב,
היו מוותרים ברצון על מקום
המגורים העלוב בו הם שרויים.
שכונת־הרכבת, שכונה של צריפי דיקט
וליפטים ישנים, השוכנת ליד תחנת ה רכבת
הישנה של תל־אביב, אינה שכונת
עוני. יש בה בעיות קשות של צפיפות
דיור. אך למרבית התושבים מכשירי
חשמל וטלוויזיות, המפיצות בלילות את
האור היחידי ברחובות החשוכים, שאיש
לא טרח להתקין בהם פנסי־רחוב או
לקבוע להם שמות.
מדי שבוע הופך צריף נוסף בשכונת
הרכבת מדירת מגורים לבית־מלאכה,
נגריה, מוסך, או מיצבעת רכב. רעש
המכונות של בתי־המלאכה אינו נפסק
שם עד שעות הלילה המאוחרות. מספר
רפי אלבז ,23 ,המתגורר בשכונה מ ילדות
:״כל הזמן יש כאן ריח של צבע,
שבא מהמצבעה שליד הבית שלנו. גם
פיח לא חסר ורעש של מכונות. הפיח
ניכנס לתוך הבית עד שאי־אפשר לנשום.
אוויר צח לא נשמנו כאן הרבה זמן. כל
הזמן דופקים בבתי־המלאכה. ביום זה
כמו פורים ובלילה, אי-אפשר לישון.״
ג׳וקים ככל פינה. אלבז גר בדירה
בת חדר וחצי. שש נפשות מתגוררות
עימו יחד בחדר זה. עד לפני שנים
אחדות שכנו בו 11 נפשות. מישפחת
אלבז אינה היחידה המתגוררת בתנאים
ירודים־ כאלה בלב הכרך. מישפחתו של

אבי אליהו מונה שבע נפשות המיצטום־
פות בשני חדרים. מספר האיש, המתפר נס
מחנות מכולת בירכתי השכונה:
״מצב קשה בשכונה. רעש. ליכלוך.
עכברים מתרוצצים בבית כל הזמן.
ג׳וקים נימצאים בכל פינה. לא מזמן
היה נחש בבית. מכבי־אש אפילו לא
רצו לשמוע עליו. היינו בפחד, עד
שהסתלק. גם פקחי העיריה לא רצו
לעזור. תיקח לדוגמא את הבעיה של
הילדים. איך יגיעו הקטנים לבית־הספר?
לגנים? — ברמת־אביב מסיעים אותם
יום יום עם טקסי.
״אצלנו כל יום לוקחת אמא אחרת
את הילדים לגן. בתורנות. גם כשיש
גשם ופה בשכונה יש הרבה בוץ.
״לאן אני יכול לעבור מכאן?״ שואל
האיש, שחלום הפינוי לדיור טוב יותר
הוא לדידו כציפיה לבוא המשיח .״אם
יהרסו — באמת שאני לא יודע לאן
אוכל ללכת.״
בנו, יואב אליהו, לא ראה מימיו
עולם טוב יותר מאשר שכונת בתי העץ
העלובה ולא בית יפה יותר מביתו,
המרופד בשאריות דיקטים שנילקחו נד
אשפת נגדיות .״טוב לגור כאן,״ הוא
אומר ״התרגלנו.״
יואב וילדי השכונה האחרים מכתתים
רגליהן לשכונות אחרות, כאשר הם
מבקשים לדאות במו עיניהן כיצד ניראה
מועדון נוער או מיגרש מישחקים. אלה,
אינם בנימצא בשכונה. מסביר דובר ה־העיריה
:״לעיריה לא כדאי לבנות
מתקנים כלשהם בשכונה. מוטב להקים
מועדונים מרכזיים לגמה שכונות, שבהם
יתרכזו ילדים רבים ושבהם נוכל לרכז
כוח הדרכה מעולה יותר.״
גיא אשפה ורעש. דלתות העיריה
לא נפתחו גם בפני תלונות אחרות שהיו
לדיירי השכונה. כמו למשל זו של

1אתה שאפתן מדי. התוצאות
שהשגת לאח רונה
גורמות לך סיפוק
חלקי בלבד. ידיעות
שיגיעו אליך ממרחקים
יהפכו את חייך
למעניינים יותר. אל
תניח לעקשנות להרהאווירה את עיל
סביבך.
נסה להיות
מרוסן יותר ביחסיך
האינטימיים. בת טלה
בין את בעיות בן־זוגך.

ט111

21במרס ־
20באפ רי ל

נסי לה־היי
רגועה.

נתקפת במחלה ממנה
כה חששת. טפל בה
מייד. התערבותן התקיפה
של ידיד בענייניך
המקצועיים מחבלת בתוכניותיו
לטווח קצר.
אל תתרתח. הסבר לו
בעדינות כי יש לך אישיות
משלך ומשאלות
בימים אלו
משלך.
יהיו בחיים הסנטימנ־טליים
תהפוכות רבות לחיוב ולשלילה

עיסקה גדולה, אותה
החלטת להתחיל —
תיכשל. אומנם לא באשמתך,
אבל מה זה
משנה. תפסיד כסף רב
ויקח לך זמן רב עד
שתחזור למצב סביר.
לך, בת תאומים, מח כה
אכזבה קשה. אל
תגידי שלא הזהירו אותך
! לא רק בעסקים
לא יילד לך, בן תאומים, אלא גם בקלפים
אתה עשוי לספוג הפסדים ניכרים•
אם לא התחלת לחסוך עד היום —
מיטב שתתחיל עכשיו. ראה הוזהרת 1

!01111111

השבוע אתה עומד לסיים
מיבצע בו התחלת
לפני כחודש. אתה שוב
נכנס לחיים מדירים ותקינים.
הכל ילך כשורה.
במישור הרומנטי

אין כל שינוי, חכה
להזדמנות בה ׳ אתה
;11 ביוני -
תהיה החזק. שמור על
.פ! 2ביולי
קשרים טובים עם ידידך
הטוב ביותר, כי בסופו
של דבר אתה תצטרך לעזרתו, ללא תחליף.

1010

״שיכון״ אופייני כשכונת־הרבבת
הטלוויזיה מאירה את הרחובות

ילדים כהצר בשכונת־הרכבת
ריח של צבע ורעש מכונות
ו זוזו רוז

הזוז

18/1,1

קבוצת הישישים המתגוררים במקום :
אלמנים, אלמנות, או זוגות קשישים,
שילדיהם עקרו זה מכבר מגיא האשפה
והרעש. הזקנים •שרויים בפחד מתמיד,
מחמת החשיכה בלילות ופגעים אחרים.
אומרת ברכה סיבלסקי, המתגוררת ב צריף
בשכר דירה של 30ל״י לחודש :
״אני אלמנה כבר ארבע שנים וחיה פה
לבד. פחד לעבור ברחוב. כל מיני
טיפוסים מתגוררים כאן ועושים רעש.
השד יודע מה עוד יש כאן. אולי זונות
אולי דברים אחרים...״
משה פניני ,66 ,משלים את דברי
שכנתו :״אם יגידו לי ללכת — אבקש
תשלום. זאת למעשה הבעיה של ה שכונה
הזאת. הרכוש שייך לדיירים ואף
אחד לא יכול להגיד להם מה לעשות.
כשמישהו עוזב, מיד באה העידיה והורסת
את הבית. רוצים. בכלל להרוס את ה מקום
הזה. אני גר כאן 27 שנה. פעם
השכונה ניראתה אחרת. אחר כך באו
אנשים שפונו מהמעברות והבתים פה
היו בשבילם גן־עדן.
״היום, כמו שהבתים נראים עלובים,
אז פה מסתובבים פרייבטים ובכל בית
יש טלוויזיה, אבל האטמוספירה, זה לא
מה שהיה פעם. פחד אלוקים !״
שכונת־הרכבת נותרה האחרונה בשכונות
הוותיקות בתל־אביב שטרם נמחקה.
אבל היא שייכת להיסטוריה. עוד מעט תי עלם
גם היא. כמו שנעלמה מכאן הרכבת.

את יודעת מה את רוצה,
אבל את רוצה יותר
מדי. התמורות לטובה
שחלו בשבוע הקודם
לא השפיעו ע ליי ך
אף כהוא זה. לא יפה,
השבוע הלביאה.
מצב
יישאר סטאטי.
שלא תחשבי שהכוכבים
ישחקו לך כל
החיים. אז תחשבי פעמיים
כי, לידיעתך, אתה חי רק פעם אחת.

רצוי לך לשוב ולהיצמד אל ידידיך הישנים
המתגעגעים לחברתך טוב תרגיש לידם יותר. עליך לשכוח את
חילוקי הריעות שאירעו
׳ביניכם לאחרונה. ידידיך
יקנו לך ביטחון ש חסר
לך מאוד בימים
טרופים אלה. הגיע הזמן
שתפסיק לנדוד ממקום
עבודה אחד לשני.
חשוב על עתידך אתה.

חאזנ״ס

בעייתך העיקרית השבוע, תהיה איך לשמור
על שלוות נפשך,
נוכח התקריות הפוליטיות
האחרונות. לא
יהיה זה עבורך השבוע
הטוב ביותר. הרבה
לכתוב ובמיוחד ענה
על מכתבים. תוכנית
אותה תיכננת לבצע
מזמן — אין סיכוי
שתתגשם. אך אל תתייאש,
החיים לפניך!

איכזבת בשעתו ידיד קרוב לך, הוא לא
יסלח לך על כו אלא אם כן תפצה אותו.
השבוע תהיה לך הזדמנות
לזאת. אם את
מרגישה הסתייגות לאנשים
קרובים אלייך,
אל תופתעי — את מסתגרת
יתר על המידה
ואינך נותנת לאנשים
להתקרב אלייך. הזדמנות
לרכוש ידיד טוב
באופן שתוכלי לתת בו
אמון מלא והערכה.

*0111
יויג

צפוייח לך התאוששות מפתיעה _ דווקא
בשטח ממנו נואשת לפני זמן רב,
למרות שהמשכת להרהר
בו רבות. נהג בזהירות.
סכנה הקשורה
בתנועה, אורבת לך בסוף
השבוע. מוטב שתנוח
ולא תצא לנסיעות.
הלהיטות אחרי
תמורות מסנוורת את
ו 2בדצמבר ־
עיניך. השבוע מכין לך
19 בי נו א ר
הגורל ממורות, שלא
קיווית לפגוש בהן.

כסף זה דבר רציני, ואת זה אפילו את
יודעת. אלא מה 1אינך
יודעת ליישם את המש פט
הזה בחיים. מגיפת
הביזבוז שפקדה אותך
באחרונה, תביא, בסופו
של דבר, לתוצאות
הרות־אסון עבורך. לכן
הימנעי השבוע מקניות
מיותרות, ושיקלי פעמיים
כל דבר לפני
פותחך ארנקך המלא.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך,
אתה אגוז קשה לפיצוח ייעלם השבוע. אותו נושה, שבעבר ידע
להיות כה תוקפני, יווואתה
יודע שזה ״שאתר
לך עליו במפתיע.
רם״ שלך. השתדל לא
דבר זה ייתן לך מישלהגיע
למצב שבו תהיה
נה מרץ, ויסייע לך
בלתי ניתן לפיצוח כלל.
להגשים את שאיפתך
העוקץ של בנות בתו־״
העיקרית בעתיד הקלה
הוא אומנם רב־עוצ־רוב
ביותר. יחד עם
מה, אבל השיניים שלהן
זאת, גם חיי האהבה
חלשות, והרי בתוככי
שלך, אם בת-זוגך הליבך
אתה שואף בעצם
בפברואר
20 במרס
קבועה, יפרחו ויגיעו
להתפצח. כשרונותיו בעתה
לשיאים חדשים.
שטח הציור אינם מתפתחים בזמן האחרון.

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 31 | היא יצאנית. הוא 10־ . 110 שניהם מזרקים לעצמם אופיום בוקר וערב. האם יש להם הצרה? חשיש. בגיל , 14 כבר הייתי נרקומן.״ את הסמים היה משיג מקס אלקיים בשטח הגדול, ליד

היא יצאנית. הוא 10־ . 110 שניהם מזרקים לעצמם
אופיום בוקר וערב. האם יש להם הצרה?
חשיש. בגיל , 14 כבר הייתי נרקומן.״
את הסמים היה משיג מקס אלקיים בשטח
הגדול, ליד השעון ביפו.
כשבאו הוריו של מקס לארץ, בעק בותיו,
החליטו לשלוח אותו מייד לצרפת
לגמילה, אצל קרובי־משפחה. הנער נסע
לצרפת, עבר את הטיפול בפאריז, חזר
לארץ — עם חצי קילו הרואין.
היה זה הון־עתק. כיום, מחירו של גרם
הרואין, הוא 150ל״י. גם אז, היה המחיר
עצום.
״אני מוכן לתת את החיים שלי בשביל
כמה גרמים של הרואין,״ לוחש מקם.
כשמקס מדבר על הרואין, פורח חיוך
מר על שפתיו. זהו החלום הגדול שלו.
קצת אבקה לבנה, שיש רק להריח אותה,
כדי לזכות באושר.

רינה כיפהפייה מק־
1ן ך* 11ך!
סימה. לפני שהת\
1 1 1 1 11
חילה עם האופיום. בתצלום משמאל :
כך היא כיוס, משועבדת לסם הנורא.
שערי הגי המס נפ ת חו

יף* שוטרים לא הצליחו למצוא אצ ו
1לו את חצי קילוגרם ההרואין. הוא
היה אז בן ,16 אבל כבר קשוח. החזיקו
אותו חודש בבידוד — אך ההרואץ לא
יצא ממנו.
כשיצא מהמעצר, חזר מייד ליפו. הדרד
לעולם הסמים היתד. פתוחה שוב.
בשמונה השנים האחרונות, הגיע מקס
אלקיים כמעט לקיצה של דרך זו, כיום,
הוא מזריק לעצמו פעמיים ביום אופיום
בווריד. הוא מזריק גם לרינה. הוא זה
שלימד אותה, ופתח בפניה את שערי
הגיהנום.
זה היה לפני כעשר שנים. על זה, מוכנה
רינה לספר בעצמה. מקס יוצא מ החדר,
עולה במדרגות בקושי רב. הוא
הולך להביא את המנה היומית של כדו רים
מקופת־חולים. הוא יביא גם את המז רק
הפלסטי שנועד לשימוש חד־פעמי. פה,
בכלוב הנרקומנים, משתמשים במזרק פע מיים,
ורק אז זורקים אותו לפח. חיסכון
של 25 אגורות — לעומת מאות הל״י
שהולכות על החומר עצמו.
רינה מצביעה על תמונות שלה מלפ ני
כמה שנים :״כמה שהייתי יפה,״ היא

נצ 1פני רגע, היא היתר. גופה מתה
/ותו לא.
אך ברגע שהגיע המזרק, הפכה לאשר׳
אחרת. זריזה, מרוכזת, רגועה. השעה ה גדולה
הגיעה. פולחן האופיום •התחיל.
היא תפסה כף, הכניסה החיכות קטנות
של החומר השחור מתוך הצלופן שהכיל
סוכריית אופיום, עירבבה עם מיס, הד ליקה

על אש זו, הרתיחה את הכף עם האופיום.
עד שירתח החומר, היא יושבה בינתיים
על ברכיה, כל גופה רועד מציפייה.
הגיר לידה מקבל כל כמה שניות
עווית, נותר נמעט ללא הכרה, הציפייה
הגדולה מכניסה אותו למשבר. היא נופל
על ירכיו לצד האשה, משגיח בהכנותיה.
החומר בכף רותח. האשד. מערבבת את
הנוזל השחור עם חתיכת עץ.
״עכשיו!״ פולט הגבר, שיניו נוקשות
בפיו.
״לא,״ משיבה האשה .״עוד לא!״
״מספיק. תכבי את האש!״ מצווה הגבר.
היא מכבה. אם׳.לא תמלא את הוראו תיו,
מי יודע מה יקרה.
הגבר מוריד את חולצתו, מכין את
ידו. הוא קושר את היד מעל המרפק ב מטפחת,
מהדק חזק.
האשד, מכניסה את מחט המזרק לתוך
הכף, ממלאה את המזרק בחומר השחור־

חום. הגבר לוקח מידיה את המזרק, מתחיל
לחפש את הווריד.
המחט ננעצת לתוך הווריד. הגבר משח רר
את קשר המטפחת. ידיו כבר לא רו עדות.
הרגע הגדול מתחיל. הוא מקבל
התקפת צמרמורות, נאנח בהקלה עצומה.
האשד, מדליקה שוב את האש, מחממת
מחדש את צמר־הגפן הספוג אופיום. המז רק
נופל לריצפה. היא מנקה את המחט
בכף ידה. הגבר כועס. זה לא צריך היה
לקרות.
הגיע תורה של האשה לאושר. היא
רועדת בכל גופה. עיניה בולטות בחוריהן.
הגבר נועץ את המחט לווריד שלה, ביד
בוטחת ומאומנת.
לא עוברת חצי דקה, והיא מקבלת צמר מורת
איומה. לרגע, אין בה שום דבר
אנושי. היא מתקפלת, מתגלגלת על ה־ריצפה,
מכסה את פניה.
שתי דקות חולפות. היא מדליקה סי גריה,
שותה קפה שחור.
ארוחת־הבוקר שלה נגמרה.
כך, כל בוקר, מתחיל יומם של
רינה קדוש ( )26 ובעלה לשעבר, מקס
אלקיים (.)30
כך, כל ערב, מסתיים יומם, אופיום

לארוחת־בוקר. אופיום לארוחת־ערב.
רינה ומקס מתגוררים במרתף קפוא 16 ,
מדרגות מתחת לרחוב. קבר מרוהט. מי טה
זוגית, ארון, ושני מתים חיים.
אצל רינה, נותרו בחיים רק עיניה. עי ניים
גדולות, עצובות, ללא טיפת תיקווה.
פנים ללא צבע, שיער סתור, מוזנח. שפ תיים
רועדות. אולי מפחד נצחי, שמחר
לא תצליח להשיג את מנת־האופיום היומית
שלה. ואז, היא אבודה.
מקס יושב עדיין במיטה. גבר נמוך,
פנים עגולות. ידיו רועדות, כאשר הוא
שולחן לחפיסת הסיגריות.
הם ישנים במיטה משותפת — אך זה
קרוב לשנה שלא קיימו יחסי־מין. האופיום
הרס גם את זה. כמו את הכל.
רינה מוציאה, משקית קטנה, ארבעה
כדורים לבנים. שני כדורים מקבל מקס.
שניים נשארים בידה. הם בולעים אותם.
הידיים והרגליים רועדות. הסערה מש תוללת
בגופם. העיניים נסגרות, ומייד הם
נרגעים. כאילו זרם חשמלי היכר, בגופם.
רינה ומקס לא נהנים מכדורי הפרודור־מול
שהם מקבלים בקופת־חולים על־סמך
מירשם רפואי של מישרד הבריאות 10 .
כדורים ליום לכל אחד ,״זה רק מונע את

הקריזה,״ לוחשת רינה .״אם אני לא לוקחת
את הכדורים, אני מאבדת את ההכרה 10 .
כדורים זה לא מספיק ליום. הולכים כל
יום לקופת־חולים כדי לקבל אותם. אני
לוקחת עוד חמישה כדורים ממקם. הוא
משיג אותם בשוק שחור.״ הכדורים אמורים
להרגיעם בין מנת־אופיום אחת למיש־ניה.
במרתף
קר מאוד. אך רינה ומקס אינם
חשים בקור. מעייניהם — בעולם אחר.
כל עולמם מתרכז במזרק פלסטיק קטן.
שרידי הגברתן
^4אחר מאמץ כביר, מצליח מקם
/לקום על רגליו, מתלבש לאיטו.
פעם, היה מקס אימת יפו ובת־ים. גבר תן
ידוע, איש העולם התחתון, רועה־זו־נות
מפורסם, אלים ומסוכן. היום, נותר
ממנו רק צל.
מקם הגיע לארץ בן , 14 מראבאט ש במרוקו.
שערי הפשע נפתחו בפניו כבר
אז .״היו שם, במחנה־הקליטה, ילדים מופ רעים.
נתתי קפיצה ליפו. גיליתי את ה
אומרת
.״כמה שהייתי צעירה. אני יודעת
שהפנים שלי היום זה זוועה. זה הכל
הסמים. אני רוצה שכל אלה שמתחילים
בזה, ידעו מה מחכה להם.״
מהתמונות, מסתכלת נערת־זוהר, צעירה
ויפהפייה. בחדר, אשה שכולה עור ועצ מות.
שלד של בן־אדם.
רינה עלתה לארץ בשנת ,1956 ממרו קו.
שתי בנות ושבעה בנים היו במש פחה.
האב, פועל־בניין. המשפחה נשלחה
למעברה באשקלון. רינה נשלחה לקיבוץ.
״בגיל 13 פתח אותי בלש של המיש־טרה
בשם מרדכי. זה היה בבאר־שבע.
הוא רצה להתחתן איתי, אך ההורים
והאחים שלי לא רצו אותו.
״ככה התחלתי לשכב תמורת כסף. ה הורים
העבירו אותי לתל־אביב. בתל־אביב
הכרתי את חיים דהן המפורסם. הוא
היה חבר שלי. הציע לי סמים. פחדתי.
אחרי שלושה חודשים עזבתי אותו. אך
קיבלתי את ההרגל לסמים.
״אבל רק כשהכרתי את מקס, הוא עשה
ממני נרקומנית. התחתנו, ובמשך שמונה
שנים הוא היה גם הסרסור שלי.
״לקחתי מורפיום, לקחתי ל.ס.די. הכל.
מל.ס.די. אני פוחדת. עם אופיום טוב לי.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 32 | אם לא לוקחת אופיום, אני מקבלת קריזה.״ אחרי שמונה שנות נישואין, שבר מקם יום אחד את ליסתה של רינה. בתגובה, התלוננה עליו במישטרה, כי הוא הסרסור שלה. מקם קיבל שלוש

אם לא לוקחת אופיום, אני מקבלת קריזה.״
אחרי שמונה שנות נישואין, שבר
מקם יום אחד את ליסתה של רינה.
בתגובה, התלוננה עליו במישטרה, כי
הוא הסרסור שלה. מקם קיבל שלוש וחצי
שנים. הורידו לו שליש, והוא חזר למר-
תף־החלומות שלהם. לפני חמש שנים הם
התגרשו. באותו יום שהתגרשו, חזרו מ הרבנות
הביתה, למרתף שלהם. לא היה
להם לאן ללכת. המשיכו לשכב באותה
מיטה.
אני מתביי שת
ך׳ וא כעס עלי,״ ממשיכה רינה לספר.
* בחיוך מר .״אמר שבגדתי בו8 .
שנים הייתי הזונה שלו — ואז לא בגדתי
יו. ופתאום, הכריז שבגדתי בו, והרביץ
לי. שבר לי את הפנים. עברתי ניתוח.
זה לא מצחיק?
״היום, הסמים גמרו אותו. למעלה משי שה
חודשים שהוא לא נגע בי. הוא לא
יכול.״
לפתע, היא מכסה את פניה וידיה, ולו חשת

״אני רוצה ילד. אני רוצה להיות אישה
כמו כולן. מדוע לא מקבלים אותי לגמי
11111111
11 *1 ! 1111ך
111111111 1 1 .1 1 1 /1 1
מוצלחת, מקם סרסורה המכובד,

לה? אני רוצה להתחתן, לא להיות יותר
זונה.״ קולה מתרומם לזעקה :״מדוע זורקים
אותנו לכלבים? אני רוצה גמילה.
אנו לא פושעים. אנו רק חו^ים. מדוע
נותנים לנו סמים, ולא מקבלים אותנו
לגמילה?״
כאשר הופיעה השבוע רינה בפני שופט
השלום התל־אביבי. אריה אבן־ארי, לא הי־תה
מסוגלת לעמוד על רגליה, דיברה כמו
שיכורה.
האשמה נגדה היתר, הסגת גבול, ומעשה
מגונה בפומבי, לאחר שנתפסה עם לקוח.
השופט שראה שאין עם מי לדבר, החליט
לדחות את הדיון.
״לא,״ ביקשה האשה .״אני רוצה להגיד
לך משהו. אך אני מתביישת בפני הקהל.
״טוב,״ הסכים השופט .״תיכנסי אלי
ללישכה בסוף היום.״
״אמרתי לשופט,״ סיפרה רינה אחר־כך,
״שאני לא יכולה ללכת לבית הורי באש קלון,
מפני שהאחים שלי ינסו שוב לש כב
איתי. כך הם עשו לי בעבר. ולהישאר
במרתף שלי — זה להמשיך עם
הסמים ועם העבודה שלי. אבל. בלי עבו דה
— אין לי כסף לסמים.״
תוצאת השיחה: השופט הורה לחפש
לרינה מקום גמילה בבית־חולים.
כרגע, השאלה היא: אם לא יימצא לה
מקום — הישלחו אותה לכלא? ד,ישאירו

מזריק לעצמו מקם, לארוחת־בוקר, לאחר שחיכה
רינה ומקס בתקופת האושר, לפני שהאופיום יזיסל * 1110י | 111ר | 1ך ¥ 1
בקוצר־רוח הולך וגובר לסיום הכנותיה של רינה. 8 אותם. הס היו אז נשואים זה לזו, רינה היתה זונה 1 1 1 / 111 11111
והחיים היו יפים. עד שהחלו להזריק לעצמם סמים. המזרק מלא בתמיסת האופיום השחורה. מעל המרפק קשורה מטפחת לעצירת הדם.
אותה במרתף־הסמים שלה? מהן הברי רות
שבפניה? מה היא מדיניות הטיפול
בנרקומנים? האם אין לתקן את החוק
הקיים, ההופך נרקומן לפושע פלילי —
ולהתחיל להתייחם אליו כמו אל חולה?

עדיין
לא מוכגים

שנייה לפני ההזרקה. מקם כבר קיבל ]והוא כבר רגוע ושליו, מסוגל למצוא אתי הווריד של רינה ביד
את המנה שלו, לפני דקות מיספר! ,בוטחת. רינה מצפה למחט הגואלת במתח, כשהבעת־פניה מתעודת.

^ ין אנו מוכנים לשינוי הזה כעת,״
טוען ד״ר ראובן מאיר, מנהל
בית־החולים לחולי־נפש בבאר־יעקוב :
״דרושים מוסדות מיוחדים — שעדיין לא
קיימים. לא נהיה מוכנים לשינוי זה לפ ני
שנתיים־שלוש.״
תגובתו של ד״ר אורחן הקר, פסיכי אטר
ראשי של מישרד־הבריאות ומנהל
בית־ד,חולים לחולי־נפש בבת־ים, מסבירה
את האמת האכזרית:
״כדי להתקבל לגמילה כיום, צריך צו
של בית־מישפט. אנו מוכנים לקבל לטי פול
נרקומנים גם באופן פרטי — אך לא
את הנרקומנים אשר נגדם נפתח תיק ב־בית־ד,מישפט.
יש כאלה שמנצלים את ה מצב
ורוצים להיכנס לבית־חולים כדי להת חמק
מתביעה שהוגשה נגדם.״
אלא שכאן קבור הכלב. שכן, אין כמעט
נרקומן שנגדו לא נפתח תיק פלילי על
החזקת סמים, או פריצה, זנות, שוטטות.
התוצאה: רינה קדוש עובדת בזנות כדי
להשיג כספים — שתמורתם תיקנה אופ יום.
משום כך, היא לא תתקבל לגמילה.
אך כל עוד לא תתקבל לגמילה — תמ שיך
לאסוף תיקים.
וכן הלאה וכן הלאה, עד שהסמים יחס לו
אותה סופית, ובעייתה תחדל להט ריד
את מצפונם של אלה שמחובתם היה
לנסות לרפא אותה.

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 33 | 28־ 26 בדצמבר 1972 נגד הבריחות אבנרי הטיל את האחריות לתחבולה זו על ח״כ עופר, המנצח על הנסיון להרוס את סדרי־הבחירות הקיימים. שד הרוב באותו יום הגשנו הצעה דחופה

28־ 26 בדצמבר 1972

נגד הבריחות

אבנרי הטיל את האחריות לתחבולה זו על ח״כ עופר,
המנצח על הנסיון להרוס את סדרי־הבחירות הקיימים.

שד הרוב

באותו יום הגשנו הצעה דחופה לסדר״חיום בקשר
עם שערוריית חלוקת הדירות לבני הצמרת של מיפ-
לגת״העבודה בחיפה, מטעם חברת ״שיכון עובדים״.
מנהל החברה, ח״כ אברהם עופר — הוא המנצח על
המזימות נגד הסיעות הקטנות.
להצעתנו צירפנו את דברי־ההסבר הבאים :
חברת שיכון עובדים זוכה להקלות שונות מטעם המדי נה
במיסגרת פעולותיה. החברה נהנית מעזרה נדיבה
של מינהל מקרקעי ישראל, מישרד־השיכון וגורמים ממ שלתיים
אחרים.
נוכח עזרה זו, ולאור מצוקת הדיור הקיימת, בעיקר
בקרב זוגות צעירים בני־הארץ ועולים חדשים, זכאית
הממשלה לפקח על פעולות החברה, למניעת העדפה

במשך כל השבוע שעבר התכוננו באופן קדחתני
למאבק הגדול על הצעת״החוק לגזילת עודפי הקולות.
התייעצויות בין הסיעות ה״קטנות״ ,תיכנון המערכה,
הסברת העניין לדעת־הקהל.
אולי כדאי שוב לחזור על המהלכים העיקריים עלפי
ההודעות לעיתונות, שמסרה סיעתנו במשך שבוע זה.
הודעה של סיעתנו :
״המערך וגח״ל חורשים מזימה חדשה ככנסת -
למנוע ויכוח אמיתי על הצעת־החוק לשינוי שיטת חי שוב
העודפים,״ הודיע ח״ב אורי אבנרי.
המזימה היא להעביר בוועדת־הכנסת החלטה לשילוב
הדיון בהצעת־חוק זה עם דיון על הצעת־חוק אחרת, בע לת
אופי טכני, על ענייני הבחירות. בדרך זו רוצים בעלי
הרוב בכנסת למנוע ויכוח אמיתי, לבלבל את הדב רים
ולצמצם כמחצית את זמן־הדיבור של הסיעות
הקטנות.
כידוע יש לסיעה קטנה זכות־דיבור של עשר דקות
בבל דיון. שילוב הדיונים מאפשר לכל סיעה קטנה לדבר
רק עשר דקות על כל ההצעות יחד.
ח״כ אבנרי הגדיר את המזימה הזאת כ״הסלמה חד שה
של הכריונות הפרלמנטרית המשתוללת.״
המצפון הרע של המערך וגח״ל מעביר אותם על דעתם,
ונראה כי מנוי וגמור עימם להרוס כל כפיס ליחסים

פרלמנטריים הוגנים.

של כני אנשי־צמרת.

הפירסומים על העדפת קרובי מישפחה של ראשי מיפי
לגת־העבודה, מחייבים עריכת דיון דחוף במליאת הכנסת,
לגבי שאלת מצוקת הדיור בכלל וקביעת סטנדרטים

נאותים למניעת פרוטקציה.

ניצול משאבי המדינה בידי מנהלי חברה, שהם עצ מם
עסקנים מיפלגתיים, כדי לשחד עסקני־ציכור אחרים
ולרכז בידיהם שררה פוליטית ועמדות־כוח, הוא
דבר שיש לעקרו מן השורש.
הכנסת חייבת לדון בכך, כדי להשמיע גינוי כדור

של נוהג פסול זה.

כדי למצות את כל הדרכים למניעת

ההתנגשות

..עסקנים צנעא־שררה, חאוו שלטון. חסר ]?עצורים, עתיר שחיתות,
ולחלק רכוש הציבור לעצמם, חדורים רגשי עליונות -אוליגרכיה ויאו־פיאודלית

הצומחת

בביצת

ההסתאכות

שילטון

נצח

״הרודנות נתנה ד לשחיתות...״
בדיון על מישרד־המישפטים, אמרנו את הדברים הבאים :
אורי אבנרי: על מערכת המשפטים בארץ מתנופף דגל שחור של חוסר־תקווה.
מאז מעלה הכנסת הראשונה — האסיפה שצריכה הייתה להיות מכוננת —
בתפקידה ההיסטורי להעניק חוקה למדינת ישראל, מתנופף הדגל הזה על חיינו
הלאומיים. כה התרגלנו אליו, עד כי נדמה לנו שזה בסדר, שהדגל השחור יכול להתנופף
במקום הדגל הכחול־לבן, ושום אסון לא יקרה.

ואז כא לפתע הניסיון לחולל הפיכה נגד הדמוקרטיה הישראלית,
ומוכיח מה רכה הסכנה האורכת לדמוקרטיה הישראלית.

כל עוד שלטו במדינה ובכנסת אנשים בעלי תחושה מוסרית מינימלית, הייתה
סכנה זו יותר תיאורטית מאשר פרקטית.

אולם עכשיו, כאשר השלטון עוכר לאנשים שמעצורים כאלה זרים
להם לחלוטין, אנשים המוכנים בציניות עילאית לאחוז ככל אמצעי כדי
לקדם את ענייני מיפלגתם ואת הקאריירה האישית שלהם, אין גכול
לסכנה הרוכצת לפיתחנו.

..הפקרות פרלמנטרית־חוקה
טובה פירושה: רסן להפקרות פרלמנטרית, מחסום כפני
הכיריונות הפוליטית. פירושה: מוסד עליון וכלתי־תלוי, כמו כית־המיש
פט העליון, יכול לשים לאל מזימה של רוב מיקרי ככנסת, גם כשמזימה
זו מתעטפת כאיצטלה של חוק.
על שתי רגליים עומדת הדמוקרטיה — על הבטחת זכותו של הרוב לשלוט, ועל
הגנת זכותו המשוריינת של המיעוט, לפעול ולהיות לרוב. לא די בשילטון הרוב
בלבד — כי זה יכול להתקיים בדיקטטורה, ואף ברודנות המיפלצתית ביותר. גם
במישטר הנאצי שלט הרוב, בעוד שהמיעוט נמק במחנות־ריכה.

ההכדל העיקרי בין דמוקרטיה ורודנות נעוץ דווקא כהגנה על זכויות
המיעוט. לשם הגנה ז ו דרושה חוקה בעלת־שיניים. כהיעדר חוקה,
יבול דוב מיקרי ככנסת הקיימת לחוקק חוק המבטיח לו רוב ככנסת
הכאה, ועד סוף כל הימים.
הוא יכול ליצור מצב שבו קול הניתן למיפלגה אחת שווה בסיכום הסופי פחות
מאשר קול הניתן למיפלגת השילטון. הוא יכול לקבוע שרבבות קולות, הניתנים
למיפלגות אחרות, ייזרקו לפח־הזבל. כל זה נקבע עכשיו בהצעת־החוק שהובאה לכנסת
על־ידי ח״כ אברהם עופר.
הטענה הכוזבת, אותה שמענו במשך שנים, כאילו די בסידרד. של ״חוקי־יסוד״ כדי
למלא את מקום החוקה — טענה זו מתפוצצת עתה כבועת סבון. חוק-היסוד מאפשר
כל עיוות וסילוף של שיטת־הבחירות הדמוקרטית.

דרושים רק 61 ידיים מורמות — ואז מרימה הדמוקרטיה את ידיה
שלה 61 .קולות — זאת אומרת שהרוב יבול לעשות כאוות-נפשו.
אילו רצה רוב מיקרי כזה להעביר תיקון דומה בארצות־הברית — היה בית-
המשפט העליון פוסל אותו בבוז. היה צורך בתיקון החוקה עצמה — דרך ארוכה
וממוקשת, ששום רוב מיקרי חולף לא יכול היה לעבור אותה בניגוד לדעת־הקהל.
ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שאין לה חוקה. אפילו בריטניה,
שאין לה חוקה כתובה, יש לה חוקה מקודשת, המעוגנת בדמוקרטיה של מאות
בשנים, ואוי לעסקן הציני שהיה מעז להניף עליה סכין. זעם הציבור היד. קובר
אותו תחתיו.

דירות לבני האצולה
מדוע אין חוקה בארץ? מדוע הוכשלה האסיפה המכוננת? מדוע הוכשלו כל
שרי־המשפטים, בזה אחר זה, כאשר העזו לחלום על חקיקת חוקה?

מפני שקכוצת הדודנים, החולשת עד מיפלגת השידטון, רוצה

זאב ב״הארץ״

להשאיר כידה את האפשרות הכלתי-מוגכדת לעשות כמדינה ככתוך
שלה. החוקה האמריקאית נחקקה עד-ידי אכות האומה, לא על־ידי הגנגסטרים
של ״טאמאני הול״* .
אצלנו, בשנה דד 25 לקום המדינה ,״טאמאני הול״ היא השולטת. לא שר-המישפטים
יזם את ההצעות לשינוי סדרי־היסוד של הדמוקרטיה שלנו, אלא קבוצה של עסקנים
בינם לבין עצמם, בזים לערכי־יסוד, חדורים רגשי-עליונות — אוליגרכיה ניאו־פיאודלית,
הצומחת בביצת ההסתאבות של מיפלגת שילטון ניצחית.
לא, אין זה מיקרה שיוזמי ההפיכה נגד ההגינות והדמוקרטיה הם אותם העסקנים
המעורבים בפרשת השחיתות שהחלה להתגלות היום. הם שחילקו לעצמם את הדירות
שניבנו למען העולים החדשים בכספי המדינה וציבור־העובדים, בשעה שזוגות צעירים
עורכים שביתות־רעב, מחוסר יכולת להשיג גג מעל לראשם. בני האצולה החדשה
מקבלים דירות בתנאים שבני-עניים אינם יכולים אף לחלום עליהם.

שילטון של אנשים כאלה, כעלי הרמה המוסרית הזאת, כארץ
ללא חוקה — זהו פתח לאסון. הפירצה קוראת לגנב. חוסר הבלמים
החוקתיים קורא דרור למעשי אנשים חסרי מעצורים. הרודנות נותנת
יד לשחיתות.
המדינה זקוקה לחוקה. זוהי חובתו העליונה של שר־המישפטים במציאות חיינו —
ליזום, לדחוף, לדרבן, לא לתת מנוח, עד שתחוקק חוקה במדינת־ישראל.

אם שר־המישפטים אינו עושה זאת, חיים הציכור עצמו לקכל את
התפקיד לידיו. תהיה זאת קריאת־הקרב של שוחרי הדמוקרטיה: חוקה:
חוקה לישראל :
• הבניין שבו שכנה הנהגת המיפלגה הדמוקרטית בניו־יורק, שהפך שס נירדף לפשע
המאורגן, לשחיתות ולעריצות.

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 34 | ״האורח אינו יודע איו לגמור את החודש -הממשלה נשוט לוקחת עוד...״ להלן דברינו על הצעת התקציב הנוסף, המוסיף לתקציב השוטף 1,430,000,000ל״י נוספות, לן שהתקציב מגיע

״האורח אינו יודע איו לגמור את החודש -הממשלה נשוט לוקחת עוד...״
להלן דברינו על הצעת התקציב הנוסף, המוסיף
לתקציב השוטף 1,430,000,000ל״י נוספות,
לן שהתקציב מגיע ל־ 17,815,550,000ל״י.
אורי אבנרי: חבל שהטלוויזיה, שהיתר, פד, ברא שית
הישיבה, הסתלקה במהירות. חבל שהאזרחים אינם
רואים במו עיניהם איך נראית הכנסת כאשר היא דנה
במיליארד וחצי לירות שלהם. זהו ויכוח שבא רק כדי
לצאת ידי חובה, שבו חוזרים הנואמים בקושי על כמה
דברים שנאמרו פעמים רבות, מתוך עייפות, מתוך חוסר
חשק, ומתוך ידיעה ברורה שכל מה שייאמר לא ישפיע
אפילו על אגורה שחוקה אחת.

אולי זה היה משפיע עד האזרחים, כאשר
יבואו לבחור בכנסת חדשה.

עולים, מימון לאוניברסיטאות ועוד, המסקנה
צריכה להיות שיש לקצץ כפונקציות בדתי־חיוניות
שהממשלה עוסקת בהן.
אני זוכר נאומים יפים מאוד של שר־האוצר, נאומים
מרתקים, על האבטלה הסמוייה במשק ובמנגנון המדי נה.
והנה כמה מוזר: אני זוכר נאומים אלה דווקא מהת קופה
שלפני מילחמת ששת הימים. אז היה מיתון, ולא
היה נעים לפטר את המובטלים־ד,סמויים. שר־האוצר אמר
אז למעשה: יש הרבה אלפי פקידים מיותרים בממשלה,
ורבבות במשק, אבל עכשיו, במצב של חוסר־עבודה ומצו קה
— מה נעשה בהם? נחזיק בהם.
אולם כיום יש תעסוקת־יתר, יש מחסור משווע בעוב דים
בכל רחבי המשק. אי־אפשר להשיג עובדים לשום

בארץ כמו המוקד הזה. אינני רואה שהממשלה
אף מתקרבת לפיתרון בעייה זו.

אני חושב שעל כל לירה שאנחנו מקדישים
לעולים החדשים, חייבים למצוא את הלירה
לשיכון כני־הארץ.

יש נ סו להדנתקאות!
לשיכון זוגות צעירים חסר כסף. המדינה עניה. הזוגות
הצעירים נאלצים להפגין ולהתנגש עם המישטרה.

אך כאשר איזה שהוא שר, מתון* איזו
שהיא מגמה פוליטית, רוצה להקים עיר חדשה

הלו?!ששלהחחשלה
יהונתן יפרח ז מהמערך יש .2570
אורי אבנרי ז איני רואה כאן >< 257 של
המערך, אלא אם קטונתם כפי שהייתם צריכים לקטון
מזמן. אבל אני מבין שבעיני רוב חברי
הכנסת, ובוודאי בעיני חברי גח׳׳ל, הרכילויות
הקטנות של מה שנעשה במיפלגה זו או אחרת, בין
מנהיג פלוני ואלמוני, מעניינות יותר מאשר המיליארדים
של משלמי־המסים.

בפיתחת רפיח, שאינה נחוצה לאיש — פתאום
ישנם המיליונים, ישנן יחידות־דיור, וישנם
אמצעי הבנייה. יש הכל.
היום בחברון, וברפיח. אם אותו שר ירצה מחר להקים
את יריחו עלית, את שכם עלית, או את ג׳נין עלית —
תמיד יימצא הכסף.

ספיר פוחד מדיין

עקרת־בית לא־נורמלית

נאמר כאן ששר־האוצר הוא כל־יכול, ידו בכל, הוא
חולש על הכל. זה נכון, חוץ מאשר בנקודה אחת. זה
לא נכון לגבי תקציב־הביטחון, הבולע קרוב למחצית תק ציב המדינה, למעלה משליש.
מפעם לפעם משמיע שר־האוצר קולות עמומים, כאילו
הוא מתכונן לצאת לקרב נגד שר־הביטחון, אבל איכ שהו
הוא מצליח לרסן את עצמו בצורה הראוייה להערצה.

כאשר עקרת־בית רגילה אינה יכולה לגמור את החו דש,
אין לה ברירה אלא לקצץ, לוותר, להוציא פחות.

כאשר עקרת־הבית הגדולה, היושבת כאן,
המדינה, אינה יכולה לגמור את השנה, יש לה
פתרון אחר: היא מגדילה לעצמה את ה״לוקש״.

זהו, בפשטות, כל מה שעומד כאן על סדר־היום.
ההוצאות עלו — הממשלה באה לציבור ולוקחת יותר.
הלוואי ומישהו מאיתנו היה יכול לעשות זאת!
מדוע עלו ההוצאות? שר־האוצר בא ואומר: זה וזה
עלה, זה וזה התייקר. זה התייקר מפני שיש בארץ אינ פלציה
דוהרת.

מי גורם לה ד מי יוצר אותה ד

בא שר־האוצר ואומר: בעולם עלו המחירים.
מאוד להגיד זאת. האם רק בעולם עלו המחירים?
אין בארץ תהליך של התייקרות חסרת־תקדים? האם
האוצר חף מפשע זה? האם אינו מנצח על המערכת
צרת את האינפלציה?
נוח האם
שר־היו

יותר
מזה: איזו מין ממשלה היא זאת,
איזה מין מישרד־האוצר הוא זה, שבל מה שקורה
במשך השנה בא לו כהפתעה גמורה ץ
אפשר לחשוב שיושבים במישרד־האוצר מאות פקי דים
המופתעים ממה שקורה בעולם ובארץ, ומישרד־ד,או צר
נאלץ לבוא לאזרח כל כמה חודשים ולומר: מצטער,
קרה משהו בלתי־צפוי, יש התייקרות. אם שר־האוצר צריך
לבוא לאזרח ולומר: לא ידעתי מה עומד לקרות, יש
התייקרות שלא פיללתי לה — אני חושב שזוהי הודאה
עגומה מאוד.

הדבר מוכיח שוב שאין כארץ שום תיבנון
כלכלי אמיתי, ושום מערבת של ראיית הנולד.

הביזבוז והשחיתויות
ובכן, ישנה התייקרות, יש צרכים חיוניים שמחירם
עולה. מהי המסקנה מכך?
האם המסקנה היא לבוא ולקחת יותר מהאזרחים, או
שהמסקנה היתד, צריכה להיות, כמו אצל עקרת־בית נור מלית,
לקצץ בדברים שאינם חיוניים.

באשר יש צרכים חיוניים חדשים, קליטת

בכנסת, החליטו שמונה הסיעות לפנות אל סיעות המערך
וגח״ל בבקשה להידברות. הפנייה לגח״ל, עליה חתמתי
בשם כל הסיעות, היתה כדלהלן :
בישיבתן המשותפת של שמונה סיעות בכנסת הוחלט
לבקשכם לאפשר לנציגי הסיעות האלה להופיע בפני
מליאת פיעתכם, כדי להביא בפניכם את נימוקי הסי עות
נגד הצעת־החוק לשינוי שיטת חלוקת המנדטים.
הסיעות הן: אגודת ישראל, הליברלים העצ
מאיים,
הרשימה הממלכתית, רק״ח, פועלי
אגודת ישראל, המרכז החופשי, העולם הזה -
כוח חדש, ומק״י.

נראה לנו, שיש צורך בהידברות זו, מפני שנדמה
לנו שסיעת גח״ל לא שקלה את מלוא נימוקינו. אנו
בטוחים שאם תישמע הסיעה את אשר בפינו, תוכל לגבש
לעצמה דיעה מאוזנת. מכל מקום, נראה לנו שיהיה זה
נאה מצד סיעת גח״ל, שבטרם תחרוץ את הדין, תשקול
היטב את כל הטענות.
הנכם מתבקשים לפעול לדחיית הדיון ככנסת עד
לאחר פגישה זו.
למחרת היום הודיע לנו גח״ל על נכונותו להיפגש.
אולם הפגישה נקבעה שעתיים לפני פתיחת הדיון
על חצעת־החוק — דבר שלא העיד על נכונות רצינית

זאב ב״מעריב״
תפקיד שהוא. אך אלפי עובדי־ממשלה חיים על חשבוננו
ועוסקים בתפקידים בלתי־נחוצים, מיותרים, מובטלים, ושרד,אוצר
איננו חולם לעשות משהו בעניין זה.

כל שר מחזיק כאחוזה,
למיפלגתו, ובמובן אינו מובן
פקיד, בשם ששום קצין אינו
על חייל אחד (ועוד אגיע גם

השייכת לו או
לוותר על שום
מוכן לוותר אה
לזה).

שריה,אוצר מגיש את התקציב הנוסף הזה מבלי להגיד
אף מילה אחת על קיצוץ ביזבוזים, על מניעת שחיתויות,
על חיסול האבטלה הסמוייה. בגלל סיבה זו בלבד חייבים
אנו להצביע נגד התקציב הנוסף הזה.

!כויות בני־האוץ
כמד, דברים על פרטי הדברים המובאים כאן.
יש נושא שעליו אין הדיעות חלוקות — שיכון לעולים
החדשים. יש כאן תוספת נכבדה מאוד לסעיף זה.
כולנו מבינים שאם מביאים עולים, צריכים לשכן אותם.

אבל אני רוצה שוב ושוב להשמיע את התביעה,
שהממשלה נשארה אדישה לה: שבזמן
שאתם דואגים לשיכון לעולים חדשים, אינכם
יכולים להרשות לעצמכם שלא לדאוג לשיכון
של זוגות צעירים, לנוער שגדל בארץ.
•טלמה רוזן ז מי איננו דואג להם?

אורי אכנרי נ בימים אלה אוסרת המישטרה

זוגות צעירים בחיפה, המכריזים על שביתות, מפני
שהדירות שלהם התייקרו בעשרות־עשרות אחוזים,
עוד לפני שנכנסו לתוכן.
יש התמרמרות גוברת בכל רחבי הארץ. מסופקני
אס יש כיום עוד מוקד של מתיחות ושל מרירות
להידברות, אלא רק על טכסיס תעמולתי. המערך לא
ענה כלל על הפנייה אליו, שהיתה בנוסח דומה.
כמאמץ אחרון לשמירה על שלום־חבית פנינו אל
יו״ר הכנסת, ישראל ישעיהו. על כך פירסמנו את ההודעה
הבאה לעיתונות :
בקשה שהדיון על הצעת החוק לשינוי שיטת חישוב
המנדטים בכנסת יידחה כשבוע ימים, הובאה ליו״ר
הכנסת על־ידי מישלחת מטעם שמונה הסיעות הקטנות.
במישלחת השתתפו חברי־הכנסת נסים אליעד (ל״ע),
הרב מיזרחי (אגודת ישראל) ,תופיק טובי (רק״ח) ,קלמן
כד,נא (פא״י) ,אליעזר שוסטק (המרכז החופשי) ,אורי
אבנרי (העולם הזה) ושמואל מיקונים (מק״י) .הם דיברו
גם בשם סיעת ע״מ, והזכירו שסיעת המפד״ל תו מכת
בבקשתם.
בהביאו את הבקשה הסביר ח״כ שוסטק שהסיעות
פנו במשותף לסיעות גח״ל והמערך בבקשה להידברות
משותפת, ומקוות לקיום פגישות עימן במשך
השבוע הקרוב. הוא ביקש שהיו״ר ישתמש בסמכותו כדי
להביא לדחייה כזאת. כידוע, מסמיך תקנון הכנסת את
יו״ר הכנסת לקבוע את סדר־היום.

אדוני היושב־ראש, כל הדיבורים על ריסון
האינפלציה הם הכל, כל זמן שתקציב הביטחון
בולע כמעט שליש של התוצר הלאומי,
וכל הדיבורים האלה הם איוולת, אם אין או-
מץ־הלב להתמודד עם הבעייה היסודית הזאת.

תקציב־ד,ביטחון בולע את משאבינו. למעלה מרבע
מודד,אדם הישראלי עסוק על־ידי מערכת הביטחון, מרוויח
כסף, מוציא כסף, ואינו מוסיף דבר לתוצר הלאומי.
זלמן שופל ז מבחינה כלכלית זה לא נכון,

חוץ מהעניין הביטחוני.
אורי אבנרי ז אני חוזר ואומר: למעלה מרבע
כוח־האדם בישראל עמוק ברגע זה במערכת־הביטחון,
אינו מייצר נכסים, אבל מקבל משכורת
ומוציא את הכסף הזה. זה מבטיח את האינפלציה.
מוכרחה להיות אינפלציה כאשר רבע מכוח־העבודה
מרוויח כסף, מוציא את הכסף בשוק, ואיננו מוסיף
^ ^ שוק שוס נכסים. הוא איננו קונה פגזים בחנויות.
שר־האוצר משתמט לגמרי מן הבעייה הזאת. פה ושם
יש ויכוח על קיצוץ שירות־החובה בצה״ל, קיצוץ שירות
המילואים, קיצוץ הוצאות הביטחון. אך שר־האוצר משך
למעשה את ידו מכל הפרשה הזאת. כשם שלכנסת אין
שום מכשירים לבדוק מה דרוש ומה אינו דרוש לצה״ל,
מה אפשר לקצץ ומה לא, כך גם לשר־האוצר אין המכ שירים,
ונראה שגם אינו מעוניין בהם.

שר־הכיטחון ועוזריו, שריח־הניחוח של
״ורד״ נודף מהם, שולטים כתקציב עצום זה
של מיליארדים. איש אינו מפריע להם.
במצב זה, כל הדיבורים על ריסון האינפלציה ומניעת
התייקרויות הם חסרי שחר. כל זמן שאין לכם אומץ־הלב
להתמודד עם הבעיות היסודיות, אין טעם בהערות שוליים
על תקציב נוסף זה של מיליארד וחצי לירות.

אדוני היושכ-ראש, אנחנו נצביע, כמובן,
נגד תקציב נוסף זה.
חברי־הכנסת כהנא ואליעד הזכירו כי מקובל ככנסת
להיענות אף למישאלה של סיעה אחת
המבקשת דחייה, וכי בקשה של שמונה סיעות היא סבירה.
ח״כ אורי אבנרי אמר, שצפוי דיון חמור ביותר על
הצעת-החוק ,״אולי החמור כיותר כתולדות כנסת
זו ״,ועל כן מן הראוי שייעשה הכל כדי למצות את כל
האפשרויות להידברות לפני כן. הוא ציין שזהו ״מיבחן

לשימוש נבון בסמכות היו״ר לקבוע את סדר-
היום״ ,אם ידחה את הדיון בנסיבות אלה כדי לנסות

למנוע התנגשות חריפה בעת הדיון.
היו״ר, מר ישראל ישעיהו, ביקש שהות להרהר בדבר.
הוא ביקש שלא לסבך אותו ואת מוסדות הכנסת בוויכוח
על הצעת־החוק. באומרו ששמע שיש כוונה לשבש את
עבודת הכנסת, פנה אל נציגי הסיעות להימנע מכך.
את התשובה קיבלנו בעבור כמה שעות: היו״ר
הודיע שסיעות המערך וגח״ל פנו אליו וביקשו לקיים
את הדיון במועד שנקבע. על כן החליט היו״ר לדחות את
פנייתנו — החלטה שאין לה תקדים בתולדות הכנסת.
בכך נחרץ גורל העניין, וניתן האות לקרב. כפי שהח לטנו,
הגישו שלוש סיעות מייד הצעות אי-אמון בממ שלה
(סיעתנו אינה יכולה לעשות זאת, מפני שזכות זו
נשללת מסיעות-יחיד).

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 35 | במדינה הווול 0הזה 1844 משפט שלו, הכר בגדר 10 שד-ד, קט! האם היה זה אנדופן, שבאמצעותו ריסק האורח הנזעם את דיבתו שר בעד־המבעדח — או בתם אכרוך? מאוזן : מאונך :

במדינה

הווול 0הזה

1844

משפט

שלו,

הכר בגדר
10 שד-ד, קט!

האם היה זה אנדופן, שבאמצעותו
ריסק האורח הנזעם את דיבתו
שר בעד־המבעדח —
או בתם אכרוך?

מאוזן :

מאונך :

)1דב אוסטרלי )5 .יתואר כבוד מוסלמי
)7 .ציפור שיר )11 .אביזר חיוני
לבוקר )12 .מי שעוסק בדבר ללא הכשרה
מוקדמת )15 .מטה, חוטר )16 .אמו
של אפולו )18 .מוט מתכת )19 .בור
שופכין )21 .נהר באנגליה )23 .מילת
חיוב )24 .חברה להשקעות ומימון ישר אלית
)26 .שבט גרמני, ממחריבי רומא,
שהתפרסם בהשחתת ערכי אמנות)29 .
מיפלגה בארץ בימי בית שני )31 .אחד
ממשוררי תהילים )32 .כלי תחבורה)35 .
שם כבוד לראשי הישיבות בבבל)36 .
תבלין מיזרחי )38 .אש )39 .זמן)40 .
בהמה )41 .שקר )42 .בד יקר )43 .מונח
גיאוגרפי )44 .בן צאן )45 .שר בממשלה.
)49 מילת בקשה )51 .טיט, חומר מעורב
במים )53 .הזמן במיתולוגיה היוונית,
אבי זאוס )55 .פישתן טוב ורד)57 .
משקה חמוץ עשוי מחלב )59 .יין איטל קי
)61 .יסוד, בסיס לאיזה מעשה או
אירוע )62 .עיר פלישתיית )64 .פסל
וצייר אימפרסיוניסטי צרפתי )65 .דמי
שתיה )66 .כמה )68 .כמות קטנה)70 .
עוף אגדי )71 .שר צבא יווני סורי
שניגף לפני יהודה המכבי )73 .רוטב,
ציר )75 .מעבר תת־קרקעי )76 .סוג
קרקע )77 .פצע מוגלתי.

)1שאינו כבד: )2 .נתין פיאודלי)3 .
״פסק האמונה״ של האינקוויזיציה• ,שעל
פיו הועלו ״כופרים״ למוקד )4 .בת־קול.
)5אריח, מרצפת )6 .כינוי למי שלא
הגיע לגיל אחריות חוקית )7 .שן פיל.
)8מצביא קרתגני, שבנו איים על רומא.
)9מיקום שדורכים בו ענבים )10 .גבעה.
)13 צד מערב )14 .נזכיר לעיל (ר״ת).
)17 רחוב ניו־יורקי מפורסם )19 .מין
מם )20 .אגודה שיתופית )22 .מחשבה,
הגות לב )24 .כראוי )25 .שיחדור, מתן
חירות )27 .פלא , )28 .אליגוריה)29 .
מדבר )30 .עיר מצרית קדומה, בה נבנה
מקדש יהודי )33 .מילת שאלה)34 .
איבר חיוני )37 .חומר וולקני )39 .אין
כזה בלי אש )44 .גן־עדן מדומה, על
פי ג׳יימס הילטון, שמקומו בהרי טיבט
וביו אנשים אינם מזדקנים לעולם)45 .
רצועת אריג )46 .דב ספרותי )47 .מטבע
יפני )48 .גבר שלא נשא אשה)50 .
השלישי בארבעת חלקי ״שולחן ערוך״.
)52 חצי משחק ילדים )53 .ירך עוף
או בהמה )54 .חומר בנין )56 .יחידת
הספק ח־שמלי )58 .הקדש מוסלמי)60 .
ימה )62 .עוף רך )63 .מגיפה )65 .מידת
משקל )66 .תל חרבות )67 .יהיר)69 .
עוף גנדדן )70 .בן נוח )71 .תו נגינה.
)72 חומר קשה בגוף האדם )74 .״ב דברים
אמורים״.

״תגיד לי, כמה זמן מחכים כאן למנה
שישליק?״
שאלה מקובלת, במסעדות ברחבי הארץ.
אלא שהפעם, לא הסתפק האורח
ברטוריקה. השרות הלקוי, עלה לבעל
המסעדה בלסת מרוסקת. בכמה תעלה ה לסת
המרוסקת לאיש שהזמין שישליק, נו תר
עדיין לראות.
איום ברצח. סיפר יצחק ג׳יבלי, מ בעלי
מסעדת באבא התל־אביבית, השוכנת
על שפת הירקון, בפני השופט המחוזי
שמואל קוורט :
״זה היה באחת אחר חצות. ניכנסתי
לאסוף את הקופה ולסגור, ואז ניגש אלי
הנאשם והתלונן שלא קיבל עדיין את
השישליק שהזמין.
״אמרתי לו שאכנס למטבח לברר את
העניין. כאשר חזרתי, אמר לי שהוא מוותר
על המנה. אמרתי לו :״סחטיין, אז אני
מוותר על התשלום ,,וביקשתי שיעזוב את
המיטבח.
״הוא התחמם עלי, ואיים ברצח. אמרתי
לו, :לא כל אחד יכול לרצוח.׳ ואז הוא
התחיל להכות, ושלף את האגרופן. הסוף
היה באיכילוב, לשם הביאו אותי עם לסת
שבורה.״
שנייה אחת. חיזקה את העדות אסתר
קטן, גיסתו של ג׳יבלי :״זה נימשך שנייה

נאשם ביוצקי
האיש בעל זרוע הפלדה

ח שבץ

18 4 4

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

אחת. אני לא זוכרת בדיוק איך זה היה,״
גילתה.
למרות זאת, היתד. בטוחה כי הנאשם
השתמש באגרופן.
״מה היה צבע רצועת האגרופן?״ זרק
לעומתה הסניגור, עורך־הדין התל־אביבי
צבי לידסקי.
״לא זוכרת.״
״רק תאמרי אם היה בהיר או כהה?״,
התעקש לידסקי .״אינני זוכרת,״ השיבה
קטן.
אז, גילה לידסקי לבית־המישפט כי הי תד.
זו שאלה מכשילה, שנועדה לבלבל את
העדה — משום שלאגרופן אין בכלל
רצועה.
ידיים מלוכלכות. לנאשם, דויד ברוצ-
קי, היתה גירסתו שלו :״ביקשתי שני
שיחים על האש. ישבתי וחיכיתי. אני מכיר
את המקום מילדות. גם את ג׳יבלי אני
מכיר מזמן. פתאום ראיתי שהערבי, ש הכין
את השישליק, נוגע בהם בידיים ד.מ־

כשהוריד

אותם

לתוך
לוכלכות הצלחת.״
נהג הסמי־טריילר בן ד.־ 25 החליט לוותר
על מנתו, אך לדבריו סירב המיסעדן
לקבל את ויתורו.
התוצאה: ג׳יבלי החל לאיים עליו, אמר
לו ולחבריו :״אני אגמור אותכם. ניכד
אסתם עלי. אני לא רוצה שתשבו יותר
בקפה הזה
״אני עניתי לו שהוא בשבילי סמרטוט,״
הסביר הנהג המקפיד על חנקיון לשופט.
״הוא הרים מטאטא ורצה להנחית על
ראשי. חברי שמואל ביטרמן, דחף אותו
למיטבח.״
בשלב זה יצאו החברים מהמסעדה. אך
המטאטא המשיך לרדוף אחריהם, לדברי
ברוצקי ,״אז נתתי לו אגרוף ביד ימין.
לא היה לי כל אגרופן או איזה
שהוא מכשיר.״
סיכם ברוצקי במקצועיות :״לפי התוצאות,
היתד. זו מכה חזקה.״
עתה, נותר לראות מה תהיינה תוצאות
מכתו של השופט.

דרכי־ח״ם
59־ע 1ר 1ק*ם

בתאונה טיפשית, איבד
יעקב שקיב נם את עינו -
וגם את ידידו
מאז היו בני ,14 לא נטשו יעקב שקיב
ויוסף באלי איש את חברת רעהו. הידידות
בין השניים היתה לשם דבר בין כל חב ריהם.
לפני שנתיים, פתחו אפילו יחד עסק
משותף לליטוש מתכת.
הידידות הארוכה ניקטעה בצורה טראגית
— דווקא בשעת שעשוע.
סנוקרת. שני הידידים ניצלו הפסקת־עבודה
במיפעלם המשותף, ברחוב החלו צים
בתל־אביב, ירדו לשחק במכונת כדו-
רגל־שולחן בבית־קפה ברחוב לבנדר, ה סמוך.
המישחק התנהל בהתלהבות רבה —
עד הרגע בו הניף יוסף, לטענת התביעה,
את ידו בצורה בלתי זהירה — ישר לפרצופו
של יעקב. ד,סנוקרת המקרית ניפצה
את מישקפיו של יעקב — ורסיסי־זכוכית
חדרו לעינו השמאלית.
הוא הוחש לבית־החולים ביילינסון, נו תח
בעינו, אך התעוור בה. עקב כך, אוש פז
שלוש פעמים נוספות, סובל עד היום
כאבים בשתי עיניו.
הכל אבד. אובדן העין גרם לאובדן
ידידות־הנעורים. יעקב האשים את חברו
בהתרשלות, בכתב־ד,תביעה שהגיש לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, באמצעות עו־רך־הדין
אברהם קרמרים. כן טען, כי כו־שר־עבודתו
ניפגע קשה.
זאת, מאחר ובליטוש מתכת, השתכר כ־
1,500ל״י לחודש. עתה אינו מסוגל לעבו דה
זו, נאלץ לעבוד כדוור במישרד־התיקשורת
.״דוור בדואר,״ טען ״משתכר
17ל״י ליום, היינו 425ל״י לחודש. בהתאם
לכך, ניגרם לי הפסד בסך אלף ל״י
לחודש.״
סיכום תביעותיו של יעקב הגיע ל־235
אלף ל״י — כולל הוצאות טיפול רפואי,
הוצאות נסיעה והפסד השתכרות במשך
כחצי שנה.
האיש השלישי: בכתב־ההגגה שה גיש
עורך־הדין חיים דגן, הכחיש באלי
כי הוא זד, שפגע בחבר־ד,ילדות שלו:
״מיד לאחר שניפגע,״ טען ,״לקחתי אותו
לבית־החולים. האיש השלישי ששיחק אי־תנו,
הסתלק מן המקום.״
באלי גם הכחיש את טענת חברו, כי
היד, בעל־מקצוע מעולה :״הוא היה בסך־
ד,כל פועל פשוט, ובתור סבל השתכר כ־
20ל״י ליום ברוטו. תקופות ארוכות היה
גם מחוסר־עבודה בכלל, מפני שמעולם
לא היה בעל מקצוע כלשהו.״
סיכם באלי :״תביעת הנזיקין. ינה אלא
נסיון להתעשרות על חשבוני — וזה, למרות
שלא אני שפגעתי בו — אלא הי־צלתיו.״

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 36 | קולנוע שחקנים מ>ןאהבה שבזאת רינס[ ר דון־קי^וט גל־השמועות, בדבר הסרטת הנסיך הקטן במחזמר, החל כאשר פרנק סינטרד, רמז שיהיה מוכן לוותר על קאריירת ה פנסיונר, על־מנת

קולנוע
שחקנים

מ>ןאהבה
שבזאת

רינס[ ר דון־קי^וט
גל־השמועות, בדבר הסרטת הנסיך
הקטן במחזמר, החל כאשר פרנק סינטרד,
רמז שיהיה מוכן לוותר על קאריירת ה פנסיונר,
על־מנת להופיע בתפקיד ראשי.
מאליו ברור, אס יש כבר כוכב כזה,
ממהרים לגייס כוחות מתאימים כנגדו:
את הבמאי סטאנלי רונן — האיש שעשה
עם סינטרה את אחד הסרטים המוסיקליים
הטובים ביותר, יום אחד בניו־יורק —
וצמד פזמונאי־מלחין, לרנר־לווה, שד,צ־לחתו
מאז גבירתי הנאווה גובלת באגדה.
אלא שבינתיים החליט סינטרה שמוטב
לו בכל זאת להשאיר את המשחק לצעי-

מיני ו מו ס קובי ץ (תכלת, תל-
אביב, ארה״ב) — מבחינת מסויי-
מת, זהו במעט הסרט האידיאלי.
המצלמה מתבטלת לחלוטין. את מקומה תופסת עין
הצופה. הוא עוקב אחרי מעשיהן של דמויות מסויימות —
מבלי שאלה יחושו בכלל בנוכחותו.
זוהי ההצצה האמיתית בחוויית״החיים, ללא קישוטים
ועיטורים דראמטיים.
מצד שני, ברור שבסופו של דבר הדמויות הן בכל זאת
שחקנים — אפילו אם אין מספקים להם את כל הדיאלוג
כתוב על הנייר, והם אינם צריכים לשנן ולדקלם עמודים
שלמים בעל־פה. למרות זאת, המצב הדרמטי הריהו פרי-
המצאתו של התסריטאי־במאי.
מכאן, שלא את חוויית־החיים האמיתית אנו רואים —
אלא את אותה חווייה שיוצר״הסרט רוצה להציג בפנינו.
וזהו סוג מסוכן מאוד של סרט — שלעיתים קרובות מוליד
פסבדו-תעודה, המאחזת את העיניים. רק באשר אדם
כמו ג׳ון קאסאבטס (בעלים) משתמש בו׳ ,נוצרת ההתרגשות
הבנה והאמיתית, שהיא תולדת ההזדהות של הצופה
עם הדמות על הבד.
בל זה, בדי להסביר שמיני ומוסקוביץ הוא סיפור־אהבה
יוצא־דופן. גיבוריו: ברנש מוזר, ארוך־שיער ובעל
שפם־אימתני, המתפרנס משמירת חניוני־מבוניות מחוף אחד
לשני של אמריקה. ופקידה המתקרבת לשנתה השלושים,
בודדה ומתנועעת בין חלומות על כוכבי-קולנוע, שמשום״
מה אין פוגשים אותם אף פעם בחיים, לבין מה שפוגשים
בחיים — ומעולם אינו מזכיר כוכב־קולנוע. סצינה קצרה
בתחילת הסרט, בינה לבין מאהב הנוטש אותה (אותו
מגלם קאסאבטס עצמו) ממחישה היטב את מצבה הנפשי.
ברור שהיחסים בין השניים מושתתים על בסיס לא
רגיל. ברור גם שאין זה סיפור אהבה יפהפה על צעירים
מושלמים, שיבולים לבל היותר למות משחפת עם חיון
כובש על השפתיים.

שחקן קילי
הפקות סרט על מרט !,סרמן
בין אם מצא העיתונאי והסופר ההונגרי
הידוע, לאדיסלאו פאראגו, את מרטין
בורמן, ובין שלא מצא אותו — הכותרות
בעיתונים היו שמנות במידה כזו, שסידרת
המאמרים שפירסם פאראגו בדיילי אקספרס,
עומדת להתפרסם בקרוב בצורת
ספר. חברת פאראמתט, שהתמחתה לאח רונה
בעשיית מיליונים (סיפור אהבה,
הסנדק) — החליטה שמעשייה כזאת
היא בדיוק מה שנחוץ להמשך סידרת הלהיטים,
וקנתה את זכויות ההסרטה של
הספר.
החברה מתכוננת להתחיל בעתיד ה קרוב
ביותר בהסדטת קורותיו של מי
שהיה סגנו של היטלר, על כל ההרפת קאות
והתהפוכות שעברו עליו,מאז נפילת
הרייך השלישי ועד היום — כולל המע שיות
על האוצר הנאצי האדיר שהגניב
לדרום־אמריקה, שינויי־התחפושת התדירים
שלו, והקאריירה הנוכחית שלו כאיש-
עסקים מצליח.
דרך־אגב, שני האנשים היושבים כרלע
עם פאראגו על עיבוד הסרט, הם פראנק
יאבלנס, נשיא החברה, ורוברט איבנס,
מנהל ההפקה שלה.
מי שניחן בזיכרון טוב, יכול לזכור
את איבנס בתור שחקן צעיר ויפהפה,
שהופיע בין היתר כמטאדור בהשמש
דא תזרח של הגרי קינג. אך זה היה
פעם. ומי שקורא טורי־רכילות — יודע
שכעבור ימי דוד, היה איבנס גם בעלה
של אלי מקגרו, עד שזו הלכה לעשות
סרט בשם הבריחה עם סטיב מקווין ואחר
ברחה איתו בפועל.

קודם כל, הנאהבים כאן אינם כל־כן צעירים, והם אינם
מתים, והחברה שמסביבם אינה מתפעלת מהם. בל מעשיהם
נראים טבעים, פשוטים ומובנים בל כן, עד שאין
אפילו צל של ספק בי המדובר באנשים בשר־ודם. מישחקם
המדהים של סימור קאסל, אך בעיקר של ג׳ינה רולנדס
(אשת הבמאי) הוא כמובן בעל חשיבות מכרעת ביצירת
אמינות זו. אבל אי-אפשר להתעלם מדמויות משניות במו
אמה של הנערה, קאתרין קאסאבטס (בחיים, אמו של
הבמאי) ,או שידון שהיא מסכימה לפגוש במסעדה (ואל
אברי) — סמל לגבר השחצן, היהיר, הטיפש והמגעיל ביותר
שאפשר להעלות על הדעת.
אן מעל לכל, אסור להתעלם ממלאכתו של קאסאבטס,
שהדריך את כל אלה, והצליח להציג בעזרתם נתח של
חיים, פרק של אהבה, ומבט צורב ומדכא על מצבה והלכי-
רוחה של החברה האמריקאית הבינונית.

ע\זזור
ולא נוצץ

אחרי הזקנה, מטוס
רים ממנו. אך מאחר והתוכנית כבר היתד,
קיימת, החלו לחפש יכוכב אחר.
לבסוף מצאו: אחד בשם ריצ׳ארד קילי.
בארץ, שמו אינו ידוע ביותר. הסיבה:
קאריירה בסרטים הוא לא עשה אף פעם.
לעומת זאת, בברודווי הוא דמות מהוללת,
לאחר שבמשך תקופה ארוכה מילא בהצ לחה
רבה את תפקיד סרוונטס—דון-
קישוט, במחזמר איש לה־מאנשה.
עכשיו, ימיר דון־קישוט את רוסיננטה
הזקנה שלו במטוס, וימריא לשחקים.
כוכב או לא כוכבי

קאסלורולנדס: נורמליים יוצאי־דופן

י ה לו מי ם

נוצצים

ב שחור

(סינרמה, תל״אביב, ארצות״הב־רית)
— הסיסמה שחור הוא יפה
היא חשובה מאוד, מן הסתם, מבחינה סוציאלית. אבל
כשהיא מגיעה לקולנוע, היא אווילית לא פחות מן הסיסמה
לבן הוא שחור. הסרט יהלומים נוצצים בשחור הוא
הוכחה ניצחת לכן בי בורים, גזענים וחסרי־בישרונות
אינם נקבעים לפי צבע עורם. יש ביניהם לבנים — ויש,
ברון־השם, גם שחורים.
סרט זה, שנעשה מתון פזילה זועקת לשוק השחור
באמריקה, מגלגל פחות או יותר — פחות מאשר יותר —
מעשייה ששימשה פעם את ג׳ון יוסטון באחד הסרטים
הטובים ביותר שלו — ג׳ונגל האספלט. ארבעה פושעים
מבצעים שוד־יהלומים מחוכם, ונתפסים. יוסטון, שתיאר
את תיבנון וביצוע השוד, במעט בתעודה, השפיע רבות על
סירטי פשע שלאחר מכן — במו למשל על ריפיפי. בין שאר
מעלותיו, הציג סרט זה גם, לראשונה, בלונדית מקסימה
בתפקיד זעיר, בשם מרילין מונרו.
עתה בא במאי בשם בארי פולאק, החליט כי מה
שלבנים עשו לפני 20 שנה, מתאים בדיוק לבושים לעשות
היום. התוצאה: אחרי טיול מאורגן בשכונות־העוני ומר-
תפי־ההימורים של וואטס, הרובע השחור של לוס־אנג׳לס,
מתחיל פולאק לגלגל בסירבול את עלילתו, כשעל כל צעד
ושעל הוא נעצר ומסביר :״ראו במה השחורים יפים, ובמה
הלבנים מכוערים, וראו במה שפושעים־מועדים, רוצחים
בלב״ונפש, יודעים לעזור זה לזה, כאשר הם אחים־בנשימה* .
לומר שאף אחת מדמויות-הסרט אין בה אפילו קמצוץ
של עומק, או להזכיר שתאלמוס ראסולאלה — מוס״
5תס 0111־נ 8־111ג — 51 כינוי־האחווה המודרני בין כושים.

ראסולאלה: כוח שחור במיטה
למי, לפי אופנת חסידי הכוח־השחור — הוא שחקן המתאים
לפירסומת של מישחת־שיניים, במקרה הטוב ביותר —
הרי זה כאילו רמז של יחס רציני לסרט.
אן יחס בזה, יהיה, טיפשי. בי בל כוונתו של מי שעשה
את יצירת״המופת הזאת, היתה להוכיח שהכושים יודעים
להכות, להתעלס ואפילו לרמות — הרבה יותר טוב מן
הלבנים. ומאחר והסרט נועד לבושים, ברור שאינו צרין
להתאמץ הרבה על-מנת להוכיח את התיאוריות שלו.
אשר לשחור היפה, יש כאן אמנם שתי דוגמאות מרשימות:
ג׳ויד פייס, שהופיעה בסרט כושי הרבה יותר טוב
— בלשים באים להארלם — ופולה קלי, חברתה-למחול
של שירלי מקלין בצ׳אריטי המתוקה. שתיהן יפות מאוד.
לבן, מרגיז עוד יותר לראות כיצד מבזבזים אותן על שטויות.
תדריך רנל־אביב

אותן אחד־כך בעניבות. מתח, למי ש מסוגל
עדיין לחשוב כשהוא רואיה סרט.

ירו שליס

התפוז המיבני (פאר,
אנגליה) — הסרט המדהים של השנה,
מציג עולם בו האלימות היא ענין של
שיגרה, והאנושות המבולבלת אינה יודעת
כיצד לטפל בה. בימוי: סטאנלי קובריק.
פרנזי (חן, אנגליה) —
היצ׳קוק במלוא־אונו. מותח, מלגלג, מתלוצץ
ויוצר קולנוע למופת, במעשיה או דות
רוצח האונס את קרבנותיו וחונק

* * כית-החולים (ארנון, ארצות־הברית)
— התסריט של פאדי שייבסקי
מרכז את כל בעיות המוסר, הפוליטיקה,
הדת והגזע של ארצות־הברית בתוך בית-
חולים מתוסכל אחד. פלא שהסאטירה ה פרועה
היא לעיתים מבולבלת ו

חיפה

+*+משפחת האקדוחנים

פיתיאטרון,
ארצות־הברית) — מערבון
ללא גיבורים, המנסה לתאר את חלוצי
ההתיישבות האמריקאית, כפי שהיו באמת:
גזע אלים ומסוכן, שחי בעולם בו החיים
אינם שווים יותר מפרוטה שחוקה. כדאי
לראות.
הקשר הצרפתי (עממי,
ארצות־הברית) — משטרת ניו־יורק לוכדת
משלוח הרואין מצרפת, בסיפור המבוסם
על מעשה אמיתי שחזר לאחרונה לחד שות,
כאשר הסם המוחרם חזר לידי ה סוחרים.
בימוי ומשחק מבריקים.

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 37 | נפתח מרכז הדרכה וייעוץ של מרי לווואנגו מו ק פת באוירה ה מיו חדת כל כך של מרי קוואנט. תוכלי מע ת ה לקבל יעוץ והדרכה ב תורת האיפור וטפוח החן ע׳י צוות מו מ חי ם

נפתח
מרכז הדרכה וייעוץ של
מרי לווואנגו
מו ק פת באוירה ה מיו חדת כל כך של מרי קוואנט. תוכלי
מע ת ה לקבל יעוץ והדרכה ב תורת האיפור וטפוח החן ע׳י
צוות מו מ חי ם של החברה.

בואי לבקר במרכז ה חד ש של מר׳ קוו אנ ט ברחוב רחל 6בתא
ותזכי ביעוץ אישי באיפור ו ב קו ס מ טי ק ה חינ ם איו כסף.

פתוח בימי א׳ מ־ 9בבוקר עד 4אחהיצ

...את הרי וזונת
ממאיס זן
תמאיס זן סאה
גרבונים • גמישונים
ארטנים •,אקסטרונים

המחלקה ליחסי ציבור

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 38 | והמון ידידיו, שונאיו, הבינו מה קרה שבועות האחרונים. הוא נראה כאדם שאיבד את עולמו, פיספס מישפטים, עשה בושות בעבודה. ממש נהיה צל של עצמו. יחד עם זה, סירב לגלות,

והמון

ידידיו, שונאיו,
הבינו מה קרה
שבועות האחרונים.
הוא נראה כאדם שאיבד את עולמו,
פיספס מישפטים, עשה בושות בעבודה.
ממש נהיה צל של עצמו.
יחד עם זה, סירב לגלות, אפילו לידידיו
הקרובים, מה מעיק עליו.
אז בואו ואגלה לנ ס אני :
היה זה לפני חודשים מיספר, שהוא
התייצב בפני אשתו, בישר לה, לאחר כיע־כועים
והימהומים מובנים, שהוא רוצה גט.
הא שה, משפטנית ידועה גס היא,
קיבלה טיל. היא אפילו לא הריחה שהיו
דברים בגו.
״אחשוב על זה,״ ענתה לו, בנוסח ה מקובל
במיקצוע.
אבל היא עשתה יותר מזה. היא לא
רק חשבה — ואפילו חזק — אלא גם עשתה.
ולפני כחודש, התייצבה בפני בעלה,
בישרה לו את ניקמתה המתוקה :
״אני בהריון,״ הודיעה לו — ״וכמובן

הבטיח לוותר על אהובתו ועל הגט — רק
שאשתו תעשה הפלה. הבטיח כסף. מכות.

שלא ממך. ומהגט, אתה יכול לשכוח.״
עכשיו היה זה תורו של הבעל לחטוף
את הטיל: לא רק שלא יקבל את הגט
המיוחל — עוד יצטרך לתת את שמו
לילד זר.
מה הוא לא עשה: איים שייקח את
התינוק לבדיקת־דס, יוכיח שהוא לא שלו.

רצח. ועוד דברים דומים.
אבל שום דבר לא עזר. ובינתיים, חלפה
התקופה בה יכלה האשה לבצע בכלל
הפלה והנקמה המתוקה הולכת ומתבשלת.
והבעל האומלל הולך ומתפורר, ממש
מדי יום לנגד עיני. לנגד עיני כולנו,
למעשה.

למישפטן
הרחקה זוכריס שסיפרתי לפם על שתי ה דיילות
ה רוו קו ת שנכנסו להריון ס
ידידיהן הקב רני טי ם — וסירבו לעשות
הפלה ז (טייסת האהבה, העולם
*זז,ה .)1836
אם כן, יש לי חדשות טובות בשבילכם•
אתם יכולים לחדול לעצור את
ן ןהנשימה: אחת מהן ילדה בשבוע שעבר,
בבית״חולים תל־אביבי, ב ת נחמדה
:;,׳ובריאה.
לרגע, הייתם צריכים כן להיות מודאגים׳
כי הלידה בוצעה בניתוח״קיסרי.
אבל הכל עבר בסדר, ועכשיו היא שוכבת
בחדרה הנעים, המוצף פרחים, כשכל
איילות אל־על מגיעות בזרם בלתי-פוסק
לביקור, וגם סתם ידידים וידידות.
י וגם קברניט אחד — אביה המאושר
|והגא של התינוקת, שהודה באבהותו
׳:עוד בתחילת ההריון, ואינו מתכחש לה
<כמובן עתה.
א שתי של הקברניט, גם כן, כמובן,
#לא תהיה מאושרת כל״כן מהתוספת החדשה
של בעלה•
אבל, כמו שאמר הנביא,
־:החיים.
,״עד היום אני אוהבת אותו״.
י בדרך כלל, די מפתיע כיום לשמוע
,אשה אומרת זאת על בעלה.
אבל כשמנדי המפורסמת אומרת זאת

יעל בעלה, רפי שאולי — זה מפתיע
׳שבעתיים.
אחרי הכל, הוא כיום עדיין בעלה רק
)בגלל שהם לא טרחו להתגרש• אחרי
הכל, מנדי גרה מזה שנתיים עם ידידה,

לקוחותיו, לא
המזהיר, ב
כמדי
שנה, חגגו המוני בית־ישראל
את ראש־השנה איש כמנהגו, וכמסורתו.
יהודים דתיים, למשל, חגגו את ראש-
השנה של הגויים תוך הקפדה מלאה על
כשרות וטהרה. בשני מקומות שונים ב-
תל-אביב — במיפגש הכלניות ובהמיפגש
— נערכו נשפים לדתיים בלבד, ורקדנית-
הבטן השופעת שהופיעה שם היתה כשרה
למהדרין. עובדיה שלמה, למשל,
שילם 40ל״י עבור כרטיס זוגי, כדי לחגוג
את הסילבסטר ב״נשף גראנדיוזי״

<ורנר שטראוב, בווילה המפוארת שלו
בספרד.
אלא מאי י אהבה לחוד, והחיים לחוד.
זה שהיא אוהבת אותו, לא אומר שהיא
מסוגלת לחיות איתו.
אלא מאי ז זה שהיא לא מסוגלת

תמיד עם גברים מבוגרים ממני, שהעריצו
את האדמה שעליה דרכתי — הייתי
צריכה להתאהב דווקא ברפי.״
ומה רע בעצם דווקא ברפי ו
״הוא בחור מפונק, שלא יודע מה זה

לחיות איתו, לא אומר שהם לא הידי דים
הכי טובים בעולם: בביקורה הנוכחי
בארץ, גרה מנדי בווילה המפוארת
של רפי באפקה, כשבחוץ תונה מכונית
הסאנבים הלבנה שהביאה עימה.
ואני מוכרחה להו־דות,
שעכשיו, כשיח־

לוותר. גם אני לא יודעת — וזה היה
כמו לדפוק את הראש בקיר. לשנינו. אבל
— היא ממהרת להדגיש ,״אני לא מת חרטת
על הנישואין איתו.״
היא נראית היום שלווה יותר, טבעית
יותר, ובוגרת יותר מאשר כאשר עזבה
את הארץ לפני שנתיים, בעקבות פרשת
זבקו. החיים בווילה בספרד, לצד ידידה,
ועם בתה דנה בת החמש, משרים עליה
שלווה, כפי הנראה.
״הדבר החשוב ביותר בחיי היום זו
דנה,״ היא מספרת .״אין מטפלות, אין
עוזרות. אני האמא שלה, וזהו.״
מלבד הזהו, היא גם עובדת: היא
אשת יחסי־הציבור של טיפניס. שם במובן,
לא כאן.
״תמיד עבדתי,״ היא אומרת• ״אני לא
טיפוס של פרפר.״
למרות שהיא לא משוגעת על בגדים,
כפי שהיא טוענת, יש לה, ככה אגב,
כמה שמלות של איב סאן״לורן, ומעיל
מפרוות־מינק של טד לפידוס, ועוד כמה
שמונצעס כאלה.
״אבל בסופו של דבר אני מעדיפה כסף
בבנק, ולא על הגב,״ היא אומרת .״אחרי
הכל, אני צריכה ליצור לעצמי בסיס
לעתיד.״

מ קוו ה
4׳ אני

סי בעל־אשה לא מפ־ריעים
להם יותר —
זםבאמת ידידים נפ־ל
אי ם.
״ המקום הי חיד שבו
אני מרגישה בבית, זה
שראל,״ מספרת לי
מנדי .״ולא חשוב ש !וד
כמה זמן אני נו־ס
ע ת שוב פעם מכאן.
,,אבל לפני שאסע, שאמצא יירה מתאימה. אני
:יתכוננת לקנותכ אן
ירה, ולאט ־ לאט לש ׳וח לכאן ר הי טי ם. אני
יבר בגיל שאני צריכה
׳בנות א ת עתידי. אנ י
:ת , 28 ואני טיפוסש־

ן הגיל. הגיע הז מן לשבת

4 * 9עשוה קצת סי כום .״
והסיכום, עד כ ה :
,רפי הוא ב חו ר פנ ט ס־גי,
אבל לא בשבילי.

:כשיו, אני יכולה ל־
8זסתכלאחורהב חיו ך
| :להסערה הגדולה, כ

שאולי

זאת ותה, זאת?

ש חר ה לי ב־
:ועתו, הי ה שהיא הי א
נ ה כמו אחותי, אחת
. 0והמשפחה — ו סי דרה
• 1זיתי ככ המאחורי הגב
0עם בעלי.

״אבל כיום, ז,ה נראה
לי מגוחך. שאני,
שמגיל צעיר יצאתי

אבל בינתיים, גם ההווה בסדר :״ורנר
הוא בחור מקסים,״ היא מגלה לי .״הוא
טוב־לב, שקט, אינטיליגנטי. הוא יליד
החלק הגרמני של שווייץ, ובהשוואה ל ישראלים,
הוא נראה קצת ביישן ומופנם.
אפילו קריר. אבל אני מעריכה אותו
מאוד.
״הוא אוהב אותי מאוד מאוד, ומבין
אותי, ורצה גם להתחתן איתי• אבל,
אני רוצה להקדיש את עצמי לעבודה.
אני רוצה להיות עצמאית״.
כן, דבר חשוב, העצמאות.

במועדון קראוואן היפואי.
המחיר כלל גם ״ארוחת״ערב כיד־המלך״
— וזו כללה, למרבה ההפתעה
חידוש מדהים: רבע״עוף.
אלא שעובדיה, מסגר במיקצועו,
נגע בעוף: הוא חשש שהוא לא כשר.
ברזץ לעומת זאת, נהנה המסגר ב(
שים משדיה הנרעדים של רקדנית-ר
נית-הבטן נניה,
המתפתלת. אשתו, לפי הבעת־פניה,
מהעוף•
תה פחות. מהרקדנית, לא
!עוף•
שאר העם — ,בתל-אביב לפחות
חגג בצורה מאורגנת: הרוסים — בבית
יהודי־בסרביה. הפולנים הגזעיים —
דולפין־באר האקסקלוסיבי. יוצאי עדות־המיזרח
נהנו מ״נשף סילבסטר
כוני״ באולם הסינרמה, כאשר ט ריפונ ס
ובועז שרעבי דואגים לבידורם.
מי שרצה להתייחד עם בורא עולם,
לפחות של הנוצרים, הרחק מן ההמון
הסוער — דאג להצטרף בעוד-מועד למסיבות
פרטיות.
בביתה של הגרפיקאית התל-אביבית
א תי מיל מן — שחגגה באותה הזדמנות
גם את יום־הולדתה — קידם
פני האורחים עץ־אשוח מהבהב, שמסביבו
ריכזו הכל את מתנותיהם, לפי
טב המסורת של סירטי הוליווד.
בין האורחים, היו הזמרת
פוק ס, הרקדן משה אפר תי, התפאורן
ארי ק ס מי ת, איש״העסקים
ס טו ! ,וכדומה יהודים טובים.
מסיבה אחרת התקיימה בביתה
משגע של הדרה אבו טבול, אם לשלושה
ילדים ואלמנתו של אחד
מטוס סוויסאייר. הבוטיקאית רו חק׳ ה
ברזין רקדה וקיפצצה באוברול ירוק
דיצה הבס זהרה בשימלה שחורה
ואורה בהרב עוררה את קינאת
בשימלת פוצי מדהימה•
הילולה אחרת התקיימה במלון
סריה, עליו השתלטו שתי חברות תל
אביביות. אבל כשאני אומרת הילולה
אני מתכוונת למשהו מאוד צנוע, השנה.
כולם רק אכלו, רקדו, שתו, וזהו.
הורידו את הרמה, השנה. בחיי בושה.

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 39 | ^ ת מכירה אותה ז״ שאל אותי נהג־המונית הפאריזאי, קולו מלא עניין לפתע, כאשר מסרתי לו את כתוב תה של ריקה זראי, בפרברי העיר. ״כן, בהחלט,״ עניתי בהיסח־דעת. מאותו

^ ת מכירה אותה ז״ שאל אותי
נהג־המונית הפאריזאי, קולו מלא
עניין לפתע, כאשר מסרתי לו את כתוב תה
של ריקה זראי, בפרברי העיר.
״כן, בהחלט,״ עניתי בהיסח־דעת.
מאותו רגע, לא היו חיי חיים. לאורך
כל הנסיעה בת מחצית השעה, נידנד לי
הנהג לסדר לו חתימה של ריקה בשביל
בתו הקטנה .״זאת תהיה המתנה היפה ביו תר
שאני יכול להביא לה לראש־השנה,״
הבטיח .״אני אחכה לך בחוץ עד שתח זרי.
כמובן בלי תשלום. רק תשיגי לי
חתימה אישית.״
כך מתחיל דיווחה של כתבת העולם
הזה על ביקורה בפאריס אצל ריקה זראי.
ההצלחה העצובה
נתנם ״העולם הזה״ וא״נה השבוע
את האת נ ית ב ב ית הננאויס

..הסיוט של יוחנן לא נגמר״

נוקת, בתמונה ישנה במטבח דירתם בישראל. לאחר גירושיהם, התנהל בין ריקה ובעלה
קרב מר וממושך על השליטה בילדה. ריקה ניצחה בו, והילדה ברשותה — בינתיים

״היתד, זו התחלה אופיינית,״ מדווחת ה כתבה
.״ריקה זראי הינד, כיום אחת ה זמרות
הפופולריות בצרפת — פופולריות
שהגיעה לשיאה עם הופעתה לאחרונה ב־אולימפיה.״

אדה חיים מתני

חלק מהצוות הענק העובד למען ריקה
ומקבל משכורת ממנה. הכנסותיה הגדולות
של ריקה מאפשרות לה להחזיק צוות כזה — ועוד להשאיר משהו לעצמה. האח,
הבנוי בחצר הבית, משמשת להכנת סטייק טוב בחוץ, בערב חמים. בתמונה
למעלה: ריקה זראי כיום, זוהרת יותר מתמיד, למרות כל מה שעבר עליה.

ב מכירו ת

^ חת לכמה שנים, זוכה כל זמר־צנד
רת־צרפתי, וגם לא צרפתי, להופעה ב־אולימפיה.
הוא מתכונן לקראת הופעה כזו
כמו חתן לחופתו, נהנה אחר־כך חודשים
ארוכים מהפירסום והזינוק במכירת תק־ליטיו
שבעקבותיה.
את הצלחתה של ריקה אפשר לראות
גם בעין: ביתה הוא ארמון מפואר, בן
שתי קומות, עשויי בדיוק לטעמה. היה
זה בית ישן שהיא שיפצה ותיקנה. כיום,
אין שם אף קיר ישר, אף זווית ישרה.
הכל מתפתח ומתעקל כרצונה. הכל מכו סה
התזת טיח גסה, בצבע לבן. בבית-
חלומות זה גרים ריקה, בתה יעל בת ה־
,14 וידידה הצרפתי, דאן־פייר מאנייה.
למעלה, שלושה חדרי־שינה, שירותים
צמודים. בקומת־הקרקע סלוו־ענק, מטבח,
שירותים, חדרי־עבודה. במרתף, אולפן-
הקלטה פרטי משלה, מצוייד במיטב ד,שיכ־לולים
המודרניים.
ריקה זראי עצמה, שהיתר. תמיד חתי כה
מלאה, היא כיום אשד, דקת־גיזרה,

למרות 164ה0״מ שלה .״הורדתי 12 קילו
בארבעה חודשים, לקראת ההופעה שלי
שהגיעה לשיאה עם הופעתה לאחרונה ב מרת
שזה יישאר כך.״
הארוחה המקסימה מוגשת על־ידי מש רתת.
הצוות של ריקה כולל, בין היתר,
כמה משרתות, טבחית, נהג פרטי, נהג
לאוטובוס של הצוות, שתי מזכירות, שמו נה
מוזיקאים. לילדה יש אומנת, מורה
לעברית, ומורה לג׳ודו, סך־הכל, משלמת
ריקה משכורות ל־ 18 איש, כל חודש.
ואחרי כל זה, עוד נשאר לה קצת. כמו
למשל, לקנות לעצמה, נוסף לבית הנו כחי
שלה, עוד אחד בפאריס, שיהיה.
כשהיא קמה, מתיישבת, הולכת — לא
רואים סימן לתאונת־הדרכים הקשה מלפ ני
שלוש שנים. למרות הנבואות הקודרות
בזמנו, והחששות שתישאר אפילו
משותקת — היא החלימה לחלוטין.
או כמעט לחלוטין. בגלל הפגיעה באי-
זור חוט־השדרה ואגן־הירכיים, שהתרס קו,
אסור לה להיכנס להריון. גופה, הז הירו
הרופאים, לא יעמוד בנטל, והיא
עלולה לסכן את חייה.

סיו ט
של שנים

ך* ך שמאחורי חומת האושר, הד,צ־לחה,
הזוהר — מסתתרת העצבות.
עצבות של אשד, צעירה המשתוקקת

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 40 | לילד נוסף — שהגורל מנע ממנה. אין זה הכתם היחיד בשמיה של הזמרת המצליחה .״יש לי סיוט מתמיד, מזה 16 שנים, שעדיין לא השתחררתי ממנו,״ היא מחייכת בעצב .״לצערי, לא

לילד נוסף — שהגורל מנע ממנה.
אין זה הכתם היחיד בשמיה של הזמרת
המצליחה .״יש לי סיוט מתמיד, מזה 16
שנים, שעדיין לא השתחררתי ממנו,״ היא
מחייכת בעצב .״לצערי, לא גמרתי את
הצרות עם בעלי לשעבר, יוחנן.״
הסיוט כיום, הוא פחדה שבעלה־לשעבר,
המלחין יוחנן זראי, יצליח לקחת ממנה
את ילדתם.
מאז גירושיהם, נלחם יוחנן כדי להשיג
את הילדה. לפני שנתיים, זכה בישראל
בפסק־דין שחייב את ריקה למסור לו את
יעל.
ריקה גייסה צוות של עורכי־דין, עיר־ערה,
הזימה את טענת בעלה כאילו יעל
אינה זוכה לטיפול מסור, הוכיחה כי יו חנן
הוא זה שכמעט אינו בא לראות את
בתו. התוצאה: יעל נשארה אצלה.
אבל הסיוט לא חלף. כל יום, יכול
יוחנן לחדש את המערכה, ואז, רק לשופט
פיתרונים, מה יהיה גורלה.
״סיוט זה יימשך עוד שנתיים,״ נאנחת
ריקה .״רק כשיעל תהיה בת ,16 מבטיח
לי החוק בצרפת שלא יוכלו לקחת אותה
ממני. עד אז, לא אדע רגע שלווה.״
שמונה שנות אהבה
ך * יק ה הי ת ה ילד ה טובה בת ,18
1כשהתחתנה עם הגאון התורן דאז של

לא יכולים להתחתן

׳ י ״ י פתי מזה שמונה

שניים, דאן־פייר מאנייה .״איננו יכולים להתחתן,״ טוענת ריקה,

״מפני שלפי החוק, אם אתחתן, יכולים לקחת ממני את בתי,
ולהעבירה לרשות אביה. רק עוד שנתיים נוכל להתחתן.״ על הרומן,
אומרת ריקה :״כשאני מוצאת משהו טוב, אני נשארת איתו.״

עולם הזמר הישראלי. ילדה טובה שלמ ד־
מוזיקה באקדמיה, ללא כל חלומות
זוהר.
היה זה יוחנן שהעלה אותה על קאריירת
הזימרה. אלא שבמקביל להצלחתה כ זמרת,
הידרדרו היחסים בבית. יום אחד,
גילתה את בעלה במכונית, חבוק בלהט
עם גאולה נוני. היתד, זו התחלת הסוף.
״יוחנן החליט שניסע לפאריז, לנסות
לשקם את נישואינו. החליט ונסע.
״נסעתי בעקבותיו. את נישואינו לא שי-
קמנו בנסיעה לפאריז. במקום זה, עברו
עלי שלוש שנות סבל.״

הצער שבשימחה: ריקה בחברת בתה
(מבעלה, יוחנן זראי) וידידה דאן־פייר
בחצר ביתה המפואר. בעקבות תאונת־הדרכים שהיתה לה, אסרו עליה להיכנס להריון.

.לא אוכל להוות

שלוש שנות סבל, שבמהלכן יצרה
לעצמה מעמד נדיר, הפכה למפורסמת ב צרפת
ובאירופה.
שבמהלכן התגרשה מיוחנן, שהתחתן
שנית, חזר לארץ, וחזר שוב לגרמניה.
שבמהלכן כמעט נהרגה בתאונת־דרכים.
שבמהלכן מצאה את דאן־פייר, חתיך
צרפתי מקסים, שמזה שמונה שנים מאו הב
בה מעל לראש, סעד ושיקם אותה
לאחר פציעתה, אופף אותה כיום באהבה
— וממתין ליום בו יוכלו להינשא בביטחון.
ללא חשש, שבמקום הבעל החדש —
תאבד את ילדתה.

שזכה לפירסומת סכו ת עצמו, כאשר אלמנה צרפתייה
חסרת־פרנסה ומטופלת־בילדים פלשה לתוכו, בעידוד
גופים שמאלניים. זמן קצר לאחר שריקה רכשה אותו, פרשת האשה נפתרה. ריקה השקיעה
בבית הון, הפכה אותו לאחוזה מקסימה. בתצלום: ריקה בחלון הקומה השנייה.

ריסה בביתה

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1844 - 3 בינואר 1973 - עמוד 41 |

חזרה לתחילת העמוד