גליון 1845 מתאריך 10 בינואר 1973

האמריקאים
\ורדה

להפסיח את

מסחטת פרי הדר או טו מ טי ת של ״פרוגרס״
״פרוגרס״ ג גדול יצרני המכשירים
לשרות עקרת הבית
להשיג בחנויות החשמל המובחרות
ולכוחות הבטחון בחנויות שקם.
לעולים חדשים תנאים מיוחדים.
הפצה ושרות: שביל המפעל ,3תל־אביב,
(קרית המלאכה) טל 821211 .

אחתהט ענו ת שהועלו בשעתו נגד חוק לשון־הרע, כפי
שנוסח בשנת ( 1965 אותו חוק שהביא להקמת רשימת העולם
הזה — כוח חדש והעלה אותה אל הזירה הפוליטית של ישראל)
היתד, פתיחותו לסוגי סחטנות למיניהם. החוק נוסח בצורה כזו,
שהוא כמו הזמין סחטנים למיניהם להגיש תביעות־דיבה נגד עיתונים בעניינים שונים,
לתבוע סכומי־עתק מתיר תיקווה שהעיתונים יסכימו בסופו של דבר להגיע לפשרה, והסחטן
יוכל לזכות בסכום כלשהו.
כתוצאה מכך שומע הציבור מדי פעם על הגשת תביעות נגד עיתונים על־פי חוק
לשון־הרע, בהם נתבעים העיתונים לשלם סכומי ענק לנפגעים כביכול. על המשכן וסופן
של תביעות אלה, כמעט ואין מדווחים. כי בדרך־כלל אין להם כל המשך (כפי שאירע
לא מכבר עם תביעת הדיבה על סך מיליון ל״י שהגיש מאיר לנסקי נגד ידיעות אחרונות).
הן מתבטלות ושובקות חיים, או מסתיימות בפשרה כלשהיא.
רמז לאופנת תביעות־הסרק נתן
לאחרונה רשם בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, השופט דוד וולך, כאשר
ישב לדון בבקשה להגשת תביעה ש הגיש
צאלח הנגלי נגד העולם הזה.
נשוא התביעה שרצה צאלח הנגלי
( ,)48 פועל־בניין, יליד עיראק להגיש,
היתד, כתבה שפורסמה בעיתון זר.
(העולם הזה )1820 תחת הכותרת
״ילדי שייך לידידי המוסלמי,״ בה סופרו
גילגולי הדיונים המישפטיים המת נהלים
בין צאלח ואשתו מרים, סביב
הולדת ילדם השמיני. במישפט הגי רושין
בין בני הזוג שהתנהל בבית ר,דין
הרבני טענה האשה, כי בנה ה שמיני
הוא בנו של מאהבה הערבי.
על פירסום זה רצה צאלח לתבוע
פיצויים בסכום של 100 אלף ל״י.
כיוון שלא היה בידו סכום האגרה
שיש להפקיד בבית־המישפט לצורך
הגשת תביעה מעין זו, הגיש בקשה
לפטור אותו מתשלום האגרה. זו היתד,
הבקשה בה דן הרשם וולך.
אחרי ששמע את טענות עורך־הדין
אמנון זכרוני, פסק הרשם וולך בהחלט תו
המנומקת:
״רקע הסיכסוך הוא בעצם ריב ש במעמד
אישי, בין הנגלי ואשתו, אשר
בחרה במאהב מוסטאפה מכפר טירה.
בעניין התנהל דיון ממושך בבית-
הדין הרבני. כמו־כן תלוי ועומד הליך
של דרישה להחזקת ילד שהוגש מצד
האשד״ שם היא דורשת את החזרת
הילד אליה.
״לאחר עיון בכתבה שצורפה לפרשת התביעה, נראה כי כמעט כל הדברים
עליהם קובל המבקש, הינם מובאות וציטוטים מפי אשתו. אחד העקרונות עליהם
מושתת מישטר דמוקרטי חופשי במדינת״ישראל, הוא קיומה של עיתונות אשר מדווחת
בסיגנון זה או אחר על דברים המתרחשים.
״בא־כוח המבקש עצמו הודה כי בעניין זה, שהוא אולי מקרה פיקאנטי במקצת,
היו כתבות בעיתונים הארץ, מעריב וידיעות אחרונות. לעומת זאת, ידוע כי סיגנון
העולם הזה קצת צבעוני יותר, ומבקש להדגיש דברים הקורים בין שני העמים.
״לגופו של עניין הודה למעשה המבקש בחקירתו הנגדית בכך, שהדברים כפי שנכ תבו
באותה כתבה, נראו, או מכל מקום נאמרו, בהליכים שהתקיימו.
״זאת ועוד, אין אני מקבל כי נגרמו לתובע נזקים בשיעור של 100 אלף ל״י, או
נזק שניתן להגדרה בשיעור כלשהו עקב אותר, כתבה. אני יותר תחת הרושם שהפניה
לערכאות כאשר הנתבעת מס׳ 5היא אשתו מרים, הינה המשך ההתדיינות שלהם במי שור
המעמד האישי. ולחליפין יש במיבנה התביעה קצת מן הסחטנות.
״לאור הדברים שנאמרו לעיל, ובעיקר בהתחשב בגובה פסיקת נזיקין בגין לשון־
הרע, איני רואה סיכויים לתביעת נזיקין בשיעור בו נקב המבקש ועל כן הנני מחליט
לסרב לבקשה לדחות את האגרה.״

ס חי ט ה על־ידי תב>עות־סרק
עד פ אן נו ס ח החלטתו של הרשם דוד וולך. כמה עיתונים ראו בה תקדים חשוב.
כתב העיתון הכלכלי יום יום :״אין ספק כי ההחלטה שניתנה תרתיע בעתיד נסיונות
,״לסחוט כספים״ מעיתונים על־ידי תביעות־סרק, בטענה של הוצאת לשון הרע על־ידם.״
אלא שלא כך חשב ד,צהרון מעריב. יום אחרי שהרשם וולך נתן את החלטתו,
ובכך פסל בעצם את הגשת התביעה לנזיקין על סך 100 אלף ל״י, פירסם מעריב ידיעה
שבישרה לקוראיו, כי העולם הזה נתבע לדין על־פי חוק לשון־הרע על סך של 100
אלף ל״י. ברור שידיעה זו היתה מופרכת מעיקרה, לבד מההתעלמות הגמורה מהדברים
שהשמיע הרשם וולד בהחלטתו ושיש בהם חשיבות לא רק לגבי העולם הזה, אלא לכלל
העיתונות הישראלית.
העמדנו את מעריב על הטעות בפירסום. עורכי ד,צד,רון, משום־מה, לא מצאו עד
היום לנכון לתקנה.

האזרח

בחזית השביתות

רואה
לד ע ה
$עכשיו, אחרי שכל הרעש
כבר עבר, ואפשר שוב פעם
לחזור לשכל, נשארה לי שאלד,
אחת קטנה־קטנה, קטנצ׳יקית,
דרו־אגבית כזו: מה כדיוק

עשה הש.ב.

במחתרת

הזו של אודי אדיב ז מה,
הוא היה שם רק סתם חבר?
כזה מוכשר מהש. ב״ והיה
סתם חבר? סתם? או שאולי
היה לו שם איזה תפקיד־קטן?
אולי בכלל הוא היה ראש המח תרת,
כמו שזה כבר קרה פעם
במדינה, עם המחתרת של קס־טנר?
אולי זה הוא הוא ששלח
את החבר׳ה לסוריה? אם זה
לא היה הוא — אז למה לפ חות
הוא לא גילה את כל ה עסק
לפני שהם נסעו לסוריה?
*כי ככה זה לא היה מספיק
דרמטי? או שאולי הש. ב .רצה
שהסורים ידעו בכל זאת את
כל הפרטים, מה שלא יהיה?

ה עוו! 0

תשמעו איך פרצה שב״יתה אחת: כשנהייתה ״תסיסה״ בבית־חרושת,
בא אליהם אחד מההסתדרות. אחרי שהוא שמע קצת את
הטענות של החבר׳ה, הוא קם לענות להס. אף אחד לא הבין אף מילה
והתחילו צעקות נוראות.
אז אחד מהחבר׳ה של הבית־חרושת, שהוא ה״משכיל״ שלהם,
הציע לתרגם. אז הזה מההסתדרות התחיל את כל הנאום שלו מההתחלה,
וזה הלך ככה :
הנואם ז הרה־דירוג גורם לפרוסטרציה
המתרגם ז אם נתחיל את הסיווג שוב־הפעם, אז החבר׳ה בטח
יחטפו קריזה
הנואם ז פרסטרציה, אני אומר, אומנם טריביאלית ...
המתרגם: קריזה, הוא אומר, אף־על־פי שהקריזה לא תהיה
כל־כך אי־אי־אי .

חו ה

המודעה המפקששת
משרד העכורה
1* 4מחלקת עכורות צבוריות, המשרד הראשי
{£33 רה׳ לינקולן ,3ת.ד ,26101 .טל 267251 .
תל •אביב

מכרז אספקהמס׳ א 66/70/א
מחלקת עבודות צכוריות
מבקשת בזה
הצעות לאספקה

הנואם: א׳ לכך מוטל עלינו להימנע מן הפריזומפציה ...
המתרגם: אז בעד זה דבר ראשון צריך לא להכניס בראש...
הנואם: כי כל פונקציה היא אכן פונקציונלית
המתרגם: שכל ג׳וב הוא בידי־בידיוק ככה־וככה
הנואם: וזאת אף אס היא אמימילטוריח ...
המתרגם: אפילו אם. הוא ג׳וב שמבולבל עם ג׳ובים אחרים...
הנואם: או שהיא פונקציה מרגינלית.
המתרגם: או שאף אחד לא משתין לכיוון שלו.
כאן כבר החבר׳ה היו בטוחים מאה אחוז שההסתדרות מחרבנת
להם על הראש. באמבולנס היה בקושי מקום גם בשביל ה״משכיל״.

דה׳ למשרד הממשלה
ומוסדות חנון עשויים עץ
.2טופסי המלרז, חקפרסים ופרטים נוספים, אפ שר.לקבל

בדיחה אקדמאית
מה משותף! כין נוד וכין חייל ץ
שניהם מתים להשתחרר.(פי האתון, ביטאון ה&יטודנטיס
בירושלים, בשם פוסט מורטם,
ביטאון הסטודנטים בחיפה).

״אחחחחח, מישרדי הממשלה: אינם:
״אפספספספה מוסדות חינוף: פיכם:״
שנים על שנים ...נו

חיפשנו מילה ממתאימה — ולא מצא
נו. עמד לנו על קצה הלשון — ולא כא לנו.
עד שכא המיכרז של מע״ץ ־וגאל אותנו מעבדות
לחירות: בטח, בטח :״עשויים מישרדי ממשלה
עשויים עץ״ ו״מוסדות חינוך ע ׳וייס עץ״ — כומכה.
אכוס־אידד.

מהאימפריה של הדוסים חדשות איפה שמסתכלים רואים מו
סוף־סוף
אני מבין למה קוראים למכונית הזאת חיפושית.

בסיפור המיקו־א:

הדיברה האחת־ע שו ה

דעות כאלה: דירות רק לדו־סים.
אין מה לעשות. אלה נולדו
בגטו — והם מתים לחיות
בגטו. כך פשוט: דוס צריך
לחיות בין דוסים.
רק תארו לכם מה היה קורה
אם מישהו היה מעז לפרסם
מודעה: שיכון חופשי — דירות
רק לא לדומים. הרי הם
היו הופכים עולמות, מקללים
ומאיימים ב״קרע״ ,ועושים לנו
את כל הניתוחי־מתיס בהצגה
שנייה !
לי בכלל לא איכפת. דווקא
היה הכל בומבה, אס היו נותנים
להם איזה חלק אחד מ־מהארץ
— שבו תגורו לכם
פה, ורק הודו מעלינו. אם זה
מה שאתם רוצים — הפדל.

החת

מה לשנוא
בטלוויזיה?

לנושסוזות־4-
1מי*וו1

ברנבעה גני םליד

קוית ישמח משה
ח סח! לקוית-אתו

א פ רי קהישראל להע\ 7ז ע1תל

אברהם יהלו שכייוועשכירדער| ,
יוסף יקלמי שכייוועשכירדער,

הם אומרים לנו :״שלמו
את האגרות של הטלוויזיה
והרדיו ועזרו לנו
להגיש תוכניות יותר טובות.״
כוקר
טוב. כפה — זה
מה שחסר להם. חי־חי-

אז תרשו לנו להזכיר
לכם, שיש איזה דם-
ריס אחדים, שאי־אפשר
לקנות אותם ככמה, כמו
למשל, שכל, וכישרון,
ודמיון, וצניעות, ומנהלים,
וניסיון. ויחסים כין
הכני־אדם ועוד כל-מיני.
אז קודם תראו לנו את
כל אלה. אחרי זה אני
אשלם. או שתעשו לי סידור
שאני אוכל לשלם
את האגרה של הטלוויזיה
— לירדן.

יזפרד היא, כידוע, ארץ מאוד קתולית. בכל חדר בבית״
מלון יש ספר תנ״ך על השידה שליד המיטה. כאשר הגיע
צווינגי למדריד, היה מופתע מאוד כשמצא תנ״ך ליד מיטתו.
התחיל לעלעל בספר ולעיין בו.
מודיעים בשמחה
אחרי חמש דקות קפץ מהמיטה, רץ למרכזנית המלון
ואמר לה :״תשמעי, את מוכרחה לצאת איתי הערב.״
״אבל אדוני,״ אמרה המרכזנית ,״אסור לנו.״
,ו ר,יידו־ .הבן־הנכך
״את קתולית, נכון ז אמר צווינגי ,״את מאמינה ב•
תנ״ך. אז בתנ״ך כתוב , :אל תשיב ריקם פני רעך.׳ אינך
יכולה לעבור על הדיברה הזו.״
מודעה ביומון פועלי אגודת ישראל שערים.
כמו קתולית אדוקה יצאה המרכזנית עם צווינגי. אחר
למה צרי 1צנזורה מי יודע?
הזמין אותה לחדרו במלון. היא
למה צריך צנזורה אני יודע:
ואלד׳ חתיכת שם יש לבן־נכד הזה. בחיי, מסבון. אבל בכל זאת,
אמרה :״אבל, אדוני וצווינגי
צריך צנזורה כי לקישון ״לא
אם כל ארבעת השכייוועשכיר־הזכיר
לה מה כתוב בתנ״ך. אז
מקצצים אף פעם.״ וכולם צרידערצ׳יק
החדש — אז בטח הם
היא עלתה לחדרו. שם הוא ביקש
למיטתו. מ 1ה
כים לכתוב כמו קישון. אז, אס
עוד יזכו שיהיה להם נינים
ממנה להתפשט ולהיכנס
לא תהיה צנזורה, איך הס ידובני
נינים, הרבה הרבה
״מה אתה חושב שאני!״ שאלה
עו כשהם לא כותבים כמו קי־שכייוועשכירדערים.
שיהיה ל המרכזנית
.״את חייבת לעשות
שנן? אה !
הם לבריאות.
את זה,״ אמר צווינגי ,״כתוב ב־תנ״ך
, :אל תשיב ריקם פני רעך׳.״
למרכזנית לא נותרה ברירה
והיא עשתה כל מה שביקש צוויג־יי

אבל כשהכל נגמר, היא היתה
נורא סקרנית ושאלה :״איפה זה
מה שאמרת כתוב בתנ״ך ! ״
מפא״י נכנסה כבר מזמן לירדן. מאיפה אני יודע? כי ראשית
כל היא נכנסת לכל חור. יש לה טבע כזה. או שהיא שולחת את כלל
צווינגי לקח את התנ״ך מעל
או את חברת העובדים, אבל יש הוכחה יותר טובה: הנה, למה
השידה, חיפש את הפרק של עשהפרשן
של הטלוויזיה הירדנית, בפינה העברית, יושב עם משקפיים
רת הדיברות, והראה למרכזנית.
כאלה גדולים־גדולים, שחורים לאללה? או. זה בשביל שאנחנו לא
הוסיף
על גבי עשרת הדיברות
נכיר אותו. כי זה הוא האיש של מפא״י בירדן. גם תשמעו מה
ו ..1נו! א . 110 2,6. 1!1ם2,10.א 112,/א02112, .
שם מישהו בכתב יד באותיות גדושהוא
מדבר, אז תראו כבר בעצמכם שזה ככה. מקסימום־מקסימום
,טא ׳0111א_1ם ! .1. 010.1 011)11111111 .£112 סם ם0.1..
לות :״המרכזנית מתמסרת.״
הוא ממפא״י של ירדן.

אחד
מי יודע?

חדשות ממפא

כך שחוק מימון המיפלגות יחול רטרואקטי־כית
מחודש ינואר השנה, למרות שטרם
התקבל. כצורה זו ייקל לתנועת החרות לחסל
את חובותיה.
חלקה של תנועת החרות מהסכום החודשי שיקבל
גח״ל ( 195 אלף ל״י לחודש) יהיה כ־ססז אלף ל״י.
אם תזכה גח״ל בבחירות הבאות ב־ 26 מנדאטים, היא
תקבל על־פי חוק מימון הבחירות כארבע מיליון
ל״י נוטפות.

תוטו סיד
תאילנד עשויה לבקש
שי חדור מחבלים
מלך תאילנד, בומיכול, עשוי להפנות
כקרוב אל ממשלת־ישראל כקשה לחון מים
פר חכלנים פלסטיניים הבלואיפ ככתי־כלא
ישראליים, כמחווה של רצון טוב כלפי תאילנד,
על שירותיה כשיבנוע ההכלנים שכבשו
את שגרירות ישראל ככנגקוק לשחרר
את כני הערוכה הישראליים ללא פגיעה.
ממשלת תאילנד כבר היפנתה בקשה דומה אל
ממשלת־ישראל, בקשר להחזרת גופות חבלני מטוס
סבנה, שנענתה בחיוב על־ידי הממשלה. הבקשה הנוספת׳
שתבקש כנראה לחון בעיקר נשים מבין העצו רות
בישראל, תופנה בעיקבות השתדלותו של השג ריר
המצרי בבנגקוק, המבקש להוכיח לאירגוני המחב לים
הערביים כי לא הוליד אותם שולל בפיתויי״שווא.
העמדה בין שרי הממשלה היא שכל זמן שבקשה
לשיחרור חבלנים מהכלא אינה דרישה סחטנית, הנע שית
באיום על חיי אדם, אין מניעה להיענות לה.
התנאי היחיד: מרחק זמן בין הבקשה לביצוע.

ה מ עי ר ממשיך
י ס תו ם פיות
בעיקבות ליל־השימורים של המרי הפארלמנטארי,
בו ניסו הסיעות הקטנות למנוע את העברתו של חוק
גזל עודפי הקולות, התעוררו כמד! מראשי המערך
לפעולות דיכוי נוספות.

יהלומי 1וצצי
בג ח״ל
סערת רוחות פרצה כין היהלומנים
לאחר שנשיאה החדש-ישן של כורסת היהלומים
משה שניצר, אירח כיום ראשון
השכוע לארוחת-צהריים רייטמית כמיש
רדו את מנהיג חרות, מנחם כגין, וחכרי
כנסת מסיעת חרות.

בהתאחדות השיבו לשייע, כי כדורגלני
הנבחרת כעבר יקבלו הזמנות רק למיש־הקים
כינארציים, אך לא למישחקי הנבחרת
נגד קבוצות זרות כמישחקים ידידותיים.
מאחר ולנבחרת הישראלית אין כמעט
כלל מישחקים בינלאומיים רשמיים, פירוש
הדבר התנכרות מוחלטת לבדורגלני
העבר.

מטרת הארוחה היתד, הפגשת מנהיג חרות עם
היהלומנים, שרובם, כולל הנשיא משה שניצר, הם
מתומכי גח״ל. בשלב השני, צפויי׳ה פנייה של ראשי
חרות אל היהלומנים להגברת תרומותיהם למיפלגה.
באופן רשמי התקיימה הארוחה לפי פניית ראש
עיריית רמת־גן, שאירח בעירו את סיעת חרות ב כנסת.
יהלומנים שאינם תומכי חרות טוענים כי האי רוח
מהווה הפרה של מעמד הבורסה כגוף עסקי ולא
פוליטי, וכי עתה יבקשו להזמין גם את ראשי מיפלגת
העבודה כאורחי הבורסה.

המיעוט במפ׳י
״ תבע ״צוג חס
שוללי המערך במפ״ם עומדים לדרוש
ייצוג יחסי ככל מוסדות ההסתדרות ובכנסת,
בעיקכות תוצאות ההצבעה כוועידה
הארצית של המיפלגה, כה התברר כי כוחו
של השמאל המפ״מי הוא כשליש מכלל
צירי הוועידה.
עד עתה היו שלושת חברי המיפלגה בוועדה
המרכזת של ההסתדרות ממחייבי המערך. גם שני
השרים וכל חברי הסיעה בכנסת, פרט לחייקה גרוס־מן,
היו מתומכי ההנהגה ההיסטורית של המיפלגה.
נציגי המיעוט במפ״ם יתבעו עתה שלפחות חבר אחד
בוועדה המרכזת של ההסתדרות, שר אחד, או שני
סגני־שרים ושליש מחברי הכנסת ימונו מבין חבריהם.

הרעיון הראשון אותו הם מקווים להגשים:
קכיעת מיספר מינימום ( ,20 למשל)
של חכרי-כנסת, היכולים להגיש הצעת אי-
אמון. ככך רוצים יוזמי הרעיון למנוע מן
הסיעות הקטנות את היטימוש כאמצעי או־פוזיציוני
מובהק זה. עד כה נישללה זכות
זו רק מסיעת יחיד.

אין מכירי את

המזימה החדשה לא תבוצע בכנסת זו, מחשש מפני
דעת־הקהל. אך מנוי וגמור עם ראשי המערך וגח״ל
לבצעה כבר בימים הראשונים של הכנסת הבאה.

כוכב העבר

הקצ !,הפ פיר

אל כוכבי העבר של הכדורגל הישראלי. יהושע
(״שייע״) גלזר, החלוץ האגדי של נבחרת הכדורגל
הישראלית בשנות ה־ ,50 שלבש את מדי הנבחרת
ביותר מארבעים מישחקים בינלאומיים, נענה השבוע
בשלילה, כאשר פנה לראשונה אל ההתאחדות לכדו רגל
בבקשה לקבל כרטיס הזמנה ליציע המכובדים
באיצטדיון בלומפילד, למישחק בין נבחרת ישראל
לבין הקבוצה הגרמנית בורוסיה מינשנגלדבאך.

בהתאחדות ה כ דו רג ל

ראשי ההתאחדות הישראלית לכדורגל מתנכרים

צפויות הפגנות פועלים ועדי הפועלים שהכריזו כשבוע שעכר
שכיתת־אזהרה של שעתיים נגד היוקר
והאינפלציה, מתכוונים לקיים הפגנות ענק
כתל״אכיב וחיפה. צמרת ההסתדרות מודאגת מ ההכנות
לשביתות ולהפגנות.
בתשובה לתביעתה של סיעת העולם הזה — כוח
חדש בוועד־הפועל להחליט על הזדהות ותמיכה ב שובתים,
צעק המזכ״ל בן־אהרון :״אני מקווה שהעוב דים
לא יקבלו את עצותיו של נציג העולם הזה.
ההסתדרות היא הסמכות היחידה להכרזת שביתות.״
באסיפות שהתקיימו השבוע במקומות העבודה נשמעו
בפעם הראשונה פיקפוקים בקול־רם במנהיגותו של
יצחק בן־אהרון ובתמיכתו במאבקם של השכירים
ותביעותיהם.

מ צ טר ף לליברל
הקצין הבכיר בצה״ל, שבשעתו התנהל משא־ומתן
על הצטרפותו למיפלגה הליברלית, ואשר בעיקבות
הארכתו את חוזה השירות שלו עם צה״ל
נראה היה כי חזר בו מכוונתו זו, עומד
בכל זאת לפרוש מצה״ל ולהיכנס לחיים הפוליטיים.

האיש, מהלוחמים המהוללים של צה״ל,
שנכח כאורח ככור כפתיחת ועידת תנועת
החרות, החליט לרוץ כרשימת המועמדים
של גח״ל, כנציג המיפלגה הליכרלית, ככחי
רות לכנסת השמינית.

מימון ה מפלגו ת -
רטרוא קטיבי ת מיוואר
אחד ההסברים להסכמתה של תנועת החרות לתמוך
במערך בקשר לחוק גזילת העודפים, קשור בחוק
מימון המיפלגות שיובא בקרוב לאישור הכנסת.

תנועת החרות נמצאת במשכר הכספי
החמור ביותר מכל המיפלגות כישראל.
הגירעון המצטבר שלה מתקרב ל־ 11 מיליון
ל״י, כשהערכים העיקריים לתשלום החוכות
הם יעקב מרידוד ויוסף קרמרמן.
מיפלגת העבודה, הנמצאת אך היא כ־משכר
כספי חמור, הסכימה עם גח״ל על

גולדה, שפירא ודיין בשעת הוויכוח על חוק שוד הקולות בכנסת

פ ר סו ם ר ־ ר • ט קכ סון

ראשממשלהבכר התימני

תמרורים
מ־ נ ה לתפקיד מנכ״ל אוניברסיטת
תל־אביב, במקומו של אלוף (מיל ).אהרון
(ארווין) דורון שכיהן בתפקיד במשך שבע
שנים ועתה מונה למשנה לנשיא האוניברסיטה,
תת־אלוף (מיל ).יצחק כר־און
( )52 שסיים 25 שנות שירות בצה״ל. יליד
צ׳כיה, עלה לארץ ב־ 1939 ובמלחמת העולם
השנייה שירת בצבא הבריטי ובבריגדה
היהודית. בסוף המלחמה חזר לארץ ולמד
מדעי־הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב־ 1947 גוייס להגנה ואחר הגיע
לצה״ל בו היה בין השאר גם אחד ממייסדי
בית־הספר לפיקוד ומטה ומזכירו הצ באי
של ראש־הממשלה המנוח לוי אשכול.
נחוג יום־הולדתה ה־ 29 של הזמרת

עליזה

מר הרולד וילסון ראש ממשלת בריטניה לשעבר חותם בספר האורחים
המפורסם של מסעדת ציון אכסקלוסיב.
ספר זה גדוש בחתימותיהם של אישים ואנשים רמי מעלה מכל רחבי העולם,
אשר ביקרו במסעדה המפורסמת בעת שהותם בארץ.
למרות ביקורו הקצר של מר וילסון בארץ לא ויתר על ביקור במסעדה
המפוארת ציון אכסקלוסיב בה בילה עם פמליתו ערב מהנה.
^77777/

עזיקרי,

שנולדה בירושלים,
היתר, חברה בלהקת
השריון, הופיעה ב הצגת
נאסר א־דין
יחד עם חיים טו־פול,
אורי זוהר ו גדי
יגיל, השתתפה
בשלושה פסטיבא־לים
בינלאומיים ב יוון,
ברזיל וצ׳ילי,
הופיעה ברביעיית
הבנות של נעמי פו עזיקו־י
לני
ובמועדון התיאטרון.
אם לשתי
בנות: פאני וסאני.
מונה. לתפקיד שגריר ישראל ברומניה,
במקומו של רפאל בך שלום העובר
לתפקיד אחר במשרד-החוץ, יוחנן כהן
שמילא עד כה את תפקיד מנהל מחלקת
אירופה המזרחית במשרד־החוץ.
נחוג. על־ידי ראשי מיפלגת העבו־דה,
במועדון יחדיו
בתל־אביב, יום־הו־לדתו
ה־ 75 של האיש
החזק של
מפא״י בשנות ה־
,60 שרגא נצר,
בעלה של הח״כית
לשעבר דבורה נצר
שעלה לארץ מרוס יה
ב־ 1925 והתחיל
כאן את דרכו כפו-
על־נקיון בעיריית
תל־אביב, עסק ב נצר ציבורית פעילות
במיסגרת
מפא״י והגיע
לדרגת אחד האנשים החשובים של
המיפלגה מאחורי הקלעים.
נוע מיי קל קי ץ ( )30 וידידתו מלכת-

היופי לשעבר של גיניאה שאקירה בא־ק
ש 25 כשנודע על ההריון, נשאל קיין
על־ידי עיתונאים אם בדעתו להינשא רש מית•
תשובתו היתה לא.״ כעבור שבוע
שינה את דעתו והודיע לעיתונאים כי
הוא ושאקירה עומדים להינשא.

מ ה יו ת ר קל מלהשתתףב הג רלת
ה לו טו. תמורת 50א גו רו ת תו כ ל
לסמן 6מספרים בכל אחח משתי
הטבלאות שבסופס.
עשהחישובפ שו ט פ עו להבת
שניות ס פו רו ת. מ בי א ה לד סי כויי
ה שתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הר א שון ואל פי לי רו ת בי תר
הפרסים.
זה בל בך פ שוט..

רמלה -המגדל,
יום ד׳ 10.1ב־.8.30
באר־שכע -גילת,
יום ו׳ 12.1ב־.9.00
ירושלים — בית־העם,
מוצ״ש 13.1ב־.8.45
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
ירושלים ,״כהנא״ ו״לאן־הערב״
חיפה ,״קופת־מכבי״ ו״גרגר״.
הפצה ראשית:
״לאן״ ,טלפון 231655
מפיק: יצחק בן1-יסי0ן ז׳כ,)11ט344044.-7

להינשא. גיבור עומדים אולימפיאדת מינכן השחיין היהודי־אמרי-
קאי מארק ספיץ ( )23 ובתו של חרשתן
הפלדה מלוס-אנג׳לס סוזן ויינר ()20
הלומדת באוניברסיטת לום־אנג׳לם ומופי עה
בסירטוני־פירסומת בטלוויזיה של קלי פורניה.
השניים הופגשו לראשונה לפני
שלושה חודשים כאשר מארק חזר מהאו לימפיאדה.
הפגישה יוזמה על-ידי אבו תיהם
של השניים, העוסקים בתעשיית
הפלדה.
נפטר. בביתו בירושלים, בגיל ,41
סגן היועץ המשפטי של משרד־הפנים סגן-
אלוף (מיל ).משה רוזנפלט ששירת בתפקידי
פיקוד בחטיבה הירושלמית ופיקד
במילחמת ששת הימים על הגדוד שנילחם
באבו־טור, לאחר שמפקד הגדוד מיכה
פייקס נהרג. עבד בנציבות מם־הכנסה ו אחר
עבר למשרדיהפנים.
נפטרה. בגיל ,60 מהתקף־לב, ה־כנרית
ליס פניבש־־רוזנברג, שנולדה
בהונגריה, עלתה לארץ ב־ 1936 והצטרפה
לתזמורת הפילהרמונית בה עבדה ככנרית
עד ,1951 היתה ממייסדי האקדמיה למוסיקה
שליד אוניברסיטת תל־אביב ויסדה בשעתו,
יחד עם אחיה לורנד פניבש שהיה
במשך 15 שנים,הכנר הראשי של התז מורת
הפילהרמונית, את הרביעיה היש ראלית
לכלי מיתר. ב 1968-זכתה בפרס
הראשון על־שם פאגניני בתחרות שנערכה
באיטליה.
השיטה העולם הזה 1845

יצר הצליח ח־ב המפד״ ל בנימץ שח 1ר
להצ ביע ולא להצ בי ע בהינף יד א חד
8מעולם לא התגלגל בכנסת
שם כל״כך מלא־אפשרו־יות
כמו שמו של הפרופסור ה בלגי,
בעל השם ההולנדי וה תואר
הצרפתי: ויקטור דה״
הונט (או ד׳הונט) ,ממציא ה שיטה
המשמשת כיסוי לחברי-
הכנסת אכרהם עופר ויוה
נן כאדר. הכתיב המקורי של
השם הוא 1׳ מ א .1> £10 הוא
מאפשר שיבושים בלי־סוף. כך
טען ח״כ אכרהם ורדיגר
כי באידיש יש לקרוא לו ״דער
הינד״ (״הכלב״) .בצרפתית יש
למילים 1 £־א 0 £ 9 0פי רוש
קולע :״מבושה״ (כמו ב פסוק
״למות מבושה״) .באנג לית
אפשר להביע את אותו
צליל בצורה פשוטה 7׳ א 0ם
(״אל תעשה זאת״) ,או 1
ז ׳ א ס הסיוט שלא
לדבר כלל על המילה האידי-
שית העממית ״הונטע״ (שפירושה
:״יצאנית״).
01 בשעה שלוש בבוקר, בשיא
הישיבה המאראתונית של
הכנסת, כאשר עשרות חברי-
כנסת רבצו על כורסות וספות
ברחבי הבית, עבר לפתע ב בניין
צחוק קולני, שאחז בזה
אחר זה בחברי-הכנסת מכל
הסיעות, ובעיקר מהמערך. היה
זה כאשר עיתונאי במיזנון טען
שזה עתה השיג סקופ :״אברהם
עופר נתן דירה בחיפה לבנו
של הפרופסור דה־הונט!״
! 8בשיא הוויכוח בין אברהם
עופר ושמואל תמיד,
בקשר לדירה שהיתר, צריכה
להינתן, כביכול, למזכיר המר כז
החופשי אהוד אולמרט,
הוצע שעופר ותמיר יעברו שני הם
בדיקה מישטרתית במכונת־אמת.
מדוע לא הוגשמה הצעה
זו? טוען ברישעות יעקב אגמון
:״המישטרה סירבה. היא
טענה שכל הפקקים׳ של המכונה
יתפוצצו.״

הכתב הפרלמנטרי של

מעריב, יהושע כיצור, היה
בשעה שתיים אחר חצות על
סף אפיסת־כוחות. כשהצביעה
הכנסת על המשך הישיבה או
דחייתה למועד אחר, התכופף
מעבר למעקה יציע העיתונות,

אבוהם שכטומן
סקר את אלה שלא הניפו את
ידיהם בעד דחיית הישיבה, הב חין
בח״כ בנימין שחור מן
המפד״ל, שנראה כפוסח על
שתי הסעיפים, ולחש רועמות:
״שחור, רחמנות, עשה טובה,
תרים יד, אנחנו לא יכולים ל החזיק
מעמד יותר כאן למע לה.״
שחור הרים אליו את

ראשו, אך ידו נותרה למטה.
8ח״כ שחור גם הצליח
באחת ההצבעות לבצע את רד
בלתי־נמנע. הוא הצביע ולא
הצביע בעת ובעונה אחת. הד־

חייו של עורך־המישנה ן
של הארץ, גדעון סאמט, ניצ לו
בנס בסייגון, בירת ויאט־נאם
הדרומית — בגלל תעודת-
עיתונאי ישראלית. סאמט ()35
סייר לפני שבועיים בוויאט־נאם
במיסגרת סיור במזרח הרחוק.
באחד הלילות יצא להצגת תיאטרון
מקומי, שהסתיימה ב שעה
מאוחרת. חיפושיו אחרי
מונית שתסיעו למלונו היו ל שווא.
בלית־ברירה, החל ללכת
רגלי לכיוון המלון — בלי
לדעת כי בסייגון מוטל עם רדת
החשיכה עוצר חמור, וכל הו-
לד־רגל צפוי לכדור בלי הודעה
מוקדמת. בעוברו באחת
הסימטאות, שמע סאמט קריאות
בוויאט־נאמית וקול דריכת נשק.
הוא הרים מייד את ידיו, החל
קורא :״ז׳ורנליסטה, ז׳ורנליכד
טה.״ החיילים ציוו עליו לע צור,
ערכו חיפוש על גופו. רק
תעודת־העיתונאי שנמצאה ב כיסו
שיכנעה את מפקד המש מר
כי סאמט אינו סוכן של
הוויאט־קונג.
ח״כ גח״ל היה אחד מחברי־הכנסת שמצא לו עיסוק צדדי בליל־השימורים
בכנסת. הוא הביא למליאה טרנזיסטור,־האזין לחדשות.
בר אירע בעיקבות ההצעה, ש הדיון
בשלוש הבעות אי־האי־מון
יופרד. הכנסת הצביעה, ובהצבעה
הראשונה לא הרים
שחור את ידו בעד ההפרדה.
אבנרי ביקש מן היו״ר ששני
חברי־כנסת ימנו את הקולות.
לתפקיד המונים נקבעו ח״כ
אברהם עופר מהמערך ובנימין
לנדאו מגודל. הם
החלו עוברים מול הגושים, ו מונים
יאת הידיים המונפות בהצבעה
חוזרת. כאן החל שחור
מסתבך. מלפנים הבחין בח״כי
המפד״ל יצחק רפאל ושימחה
פרידמן שהם מניפים יד
נגד הפרדה. כשהציץ אחורה
ראה את חבר סיעתו יהודה
בן־מאיר, שאינו מרים את
ידו, וזה סימן לו באצבע תקי פה:
לא! הפיתרון שמצא ש חור:
כשהבחין ששני המונים
עברו על פניו הרים את אצבעו
כאילו לגרד באוזן, ושם הש איר
אותה זקורה, עד לסיום מניין
הקולות.
8את ההומור להצבעות
הרוב בכנסת בעניין שוד הקולות
סיפק השר פנחס ספיר.
ההצבעה המסכמת על גורלו של
החוק עמדה להתחיל. נקבע כי
ההצבעה תהיה שמית, לאחר
ש־ 20 חברי־כנסת חתמו על
בקשה לכך. בהצבעה שמית קו רא
מזכיר הכנסת את שמות
הח״כים אחד־אחד, ואלה משי בים
״בעד״ או ״נגד״ .שניות
ספורות לפני תחילת ההצבעה,
נכנס ספיר לאולם, כשידו מונפת
אל־על והתיישב. ידו נות רה
מורמת אך ראשו החל להישמט
והוא נירדם, מבלי שישים
לב שההצבעה היא שמית, ואין
מצביעים בה בידיים.

ואונו בהיותם

גיבור הסרט סלמוניקו, פגש
את הזמר ריי צ׳ארלס בתום
הופעתו בתל־אביב, התרגש כל־כך מהפגישה ששכח שהזמר
הכושי הוא עיוור, ואמר לו ״בוא לראות את הסרט שלי.״

פרס ומנהיג חרות מנחם כגין
חוויות מביקוריהם האחרונים
בארצות־הברית. השניים הת לוננו
על ההטרדה הנגרמת ל אישים
ישראלים בגלל שומרי-
הראש שהוצמדו להם לאחרונה.

חצי בבוקר, הופיע פנחס ספיר
יחד עם נהגו בביתו של פולק
המופתע. השלושה יצאו ל דרך,
והנהג, שניצל את הכביש
הריק, הצליח להגיע ב־ 40 דקות
לקריית־גת. פולק, למרות ש ראה
כי סודר, אמר :״אם שר
בישראל מוכן לקום בשעה כל כל
מוקדמת, אז אני מוכן ל השקיע.״

8רבים
מהח״כים בילו את
ההפסקות בין הישיבות בליל
השימורים, בשיחות במיזנון ה כנסת.
באחת ההפסקות האלו
החליפו שר-התחבורה שמעון

סיפר בגין :״נכנסתי למסיבת־קוקטייל
עם שומרי־ראש לבו שים
בסמוקינגים והקהל לא
ידע להבחין ביני לביניהם.״
השיב לו פרס :״אצלי אין בע־ייה
כזאת, אני אף פעם לא לובש
סמוקינג, אז יודעים מי
אני.״
8סיפור נוסף של פרס :
״באחת ההרצאות שלי בארצות־הברית
הייתי צריך לעבור דרך
40 שומרים חמושים באקדחים.
הצטערתי שלא הבאתי איתי את
האוייב מהבית.״

במסיבה לכבוד יום־הו־

לדתו ה 75-של שרגא נצר,
שנערכה בשבוע שעבר בתל-
אביב, סיפר מזכ״ל מפלגת הע בודה
אהרון ידלץ כיצד ה כיר
נצר את אשתו, הח״כית
לשעבר דכודה נצר. היה זה
עוד בחוץ־לארץ, כששרגא הב חין
על חוף הים, באשה טובעת.
הוא זינק למים, הוציא אותה.
כך הם נפגשו. פה שיסע את
ידלין, בקריאת ביניים, ח״כ
מרדכי סורקים :״אתה שק רן,
נצר אף פעם לא ידע לש חות

8על ערמומיותו של שר־האוצר
פנחס ספיר סיפר השבוע
התעשיין ישראל פולק בתוכנית
גלי־צה״ל, שנות המדינה,
שבעריכת דניאל בלוד,
ואליעזר דר. השר והתעשיין
הופגשו באולפן ופולק סיפר
איך שבאמצע שנות ה־ 60 ניסה
ספיר לשכנע אותו להשקיע ב־מיפעל
בקריית־גת. כשסירב,
אמר לו ספיר :״למה לא ב־קריית־גת?
היא הרי מרוחקת
רק 40 דקות נסיעה מתל־אביב
ואני מוכן להוכיח לך זאת.״
פולק הסכים אז להשקיע, אבל
רק בתנאי שספיר יצליח להו כיח
לו שאפשר להגיע מתל-
אביב לקרייודגת ב־ 40 דקות.
למחרת היום, בשעה ארבע ו־

מה שלא הצליח לגלות
לממשלה, המשפטי היועץ
מאיר שמגר, הצליח לגלות
ראש ממשלת נורבגיה לארם
קורוואלד, שהתארח בביתו
של שר־הביטחון משה דיין
בצהלה. כשנשאל האורח איך
התרשם מישראל, השיב כי הת אכזב.
למה? ״כשקראתי את
התנ״ד ביסודיות, חשבתי ש אבוא
לארץ־הקודש ואלך ב־עיקבות
ישו. נסעתי לכינרת,
לנצרת ולכל מקום שדרכה כף
רגלו, אולם במקום הנופים ה־פאסטורליים
שציפיתי לראות,
נתקלתי בשיירות ארוכות של
מכוניות, באוטובוסים מלאי תיירים
רועשים, בנופשים טורדניים.
לא מצאתי שריד מן הה ווי
של כיתבי־הקודש.״ אך כש הזמין
אותו דיין לראות את
אוצרותיו הארכיאולוגיים, גילה
האורח שעל מדפיו של שר־הביטחון
יש יותר שרידים היסטוריים
מאשר בכל סיוריו ב־עיקבות
ישו.

פסוקי השבוע
• ראש־הממשלה גולדה
מאיר, בתשובה לשאלה
אם היא מבקרת במכון ליופי :
״אני מציאותית. אילו ידעתי
שמכון־יופי מסייע לי להיראות
יפה, הייתי הולכת. אבל אני
יודעת, ששום דבר לא יעזור
לי, אז לשם מה לבזבז זמן?״

+העיתונאי שלום רו
זנפלד
ז ״כל המהומה ש־היתר.
השבוע בכנסת התמקדה
בבעייה כיצד לבחור בקולות
עודפים חברי־כנסת מיותרים.״

• שר-התחבורה והתיר,שורת
שמעון פרס, על
שרשרת שביתות־האזהרה בש בוע
האחרון :״הגיע הזמן ש העובדים
ילמדו כי אדם לאדם
אינו שביתה.״

מכתבים

״עם ה ס פר ״
או ״עם הכסן!״ ?

השבוע לפני הצהריים האזנתי ברדיו
לשיר מקסים מפי אדית פיאף בתכנית
לעקרת־הבית. פתאום, באמצע השיר, ללא
אזהרה מוקדמת, נקטעה זמרתה של פיאף
הגדולה, ובמקומה הושמע שידול לקניית
תה מסויים( .כמובן שקפצתי מיד כחץ־
מקשת למכולת לקנות תה!)
לפעמים אנו שומעים על בני־אדם ה־מנפצים
יצירות אמנות. מכנים אנשים
כאלה בשם ״וונדלים״ .נזכרתי בוונדלים
אחרי ששירתה של פיאף נופצה בידי אנ שי
הרדיו ה״תרבותיים״.
׳אבל מה אפשר לעשות — כולנו מוכר חים
להתפרנס, והכסף יענה את הכל.
אמנם אנו ״עם הספר״ ,ולא חלילה ״עם
הכסף״ ,אבל אם כבר כסף אז למה ה־פירסומת
רק ברדיו, בעתון, בקולנוע, ב מגרש
הכדורגל ובכל חור? למה לא ל הכניס
אותה גם לבתי־הספר ולבתי־הכנסת י
אני חושב שזה יכניס למשרדי החינוך
והדתות שפע של כסף. המוסר בישראל
במילא כבר הגיע מזמן לתחתית השפל,
ושום דבר לא יוכל להורידו עוד יותר:
אין לאן.
קריינית הרדיו סיימה את תכניתה ב ברכה
שיהיה לכם יום מהנה!״
תודה רבה ! היה מהנה מאוד...
שמחהש חו ר, חולון

חיו ם א פנ רי,
מחד פנין;

״העולם הזה״ ,1844״הלילה בו
נאנסה הכנסת,״ ליל־השימורים
והמרי־הפרלמנטרי, על העברת
חוק עודפי קולות.
מכל הבאלאגאן, ומכל הרעש דבר אחד
ברור כעת לכל אזרח במדינה: מהו פרצופה
האמיתי של האופוזיציה הלאומית.
האמנתי הכל על חרות. שהם פאשיסטים
מודרכים בידי דיק־טאטור
זב־כאריז־מה,
שהם סרח־עו־דף
מיותר של הפלג
הימני במערך,
אבל היום גיליתי
שמעל לכל הם גם
טיפשים גמורים.
האם הח״כ דוק טור
יוחנן באדר
הוא סקלרוטי לגמ רי
כבר? האם כהו
עיניו של הפארל-
הר א ד
מנטאר בהא־הידי־ער,
בכנסת ישראל,
מלראות את הדפיקה הפארלמנטארית ה גדולה
שאורבת לחרות בפתח! מה הוא
עושה? עוזר לכנופייתו של עופר בגיבוש
ממשלת עולם? האם טחה מחשבתו ה־פארלמנטארית
מראות את אשר יקרה ב יום
בו יהיה למערך רוב גמור ומוחלט?
בגין ולנדאו! הקשיבו היטב לקריאות
המוטחות כיום כלפי אבנרי ותמיר. שימו
לב לתרגילי סתימת הפה והמצפון ש המערך
מתכנן השכם והערב. מחר־מחר־תיים
יופנו כל התרגילים והשיטות האלה
כלפיכם!
אכרחפהראל, ירושלים

מי ט ה
ושולחן זכותו של כל ילד למיטה ושולחן ל הכנת
שעורים* ,אינה עומדת לוויכוח. וכל
הכבוד ליצחק בן־אהרון הדואג לכך.
אולם לי נראה שהנזק הכספי שגורמות
השביתות באשדוד ולוד, יכולות לספק
לכל ילד מיטה, שולחן וגם עפרון ושתי
מחברות.
מאיר כלומכרג, ראשון־לציח

״ אני

יושפ בחינם״
אני כותב את מכתבי זה מביודהסוהר
תל־מונד. אני חייל שנשפטתי בתאריך
21.12.72ל־ 22 חודשי מאסר על לא עוול
בכפי.
בזמן ילדותי עברתי כמה עבירות וישבתי
שנתיים במוסד לעבריינים. לאחר

ארץ ה אי די אלי הסינ ט טיי ם
* ש משמעות סימבולית לסמיכות הפרשיות של ארבעת בחורי
הישיבה וארבעת הישראלים חברי המהפכה האדונוה. יש בשני
הסיפורים הללו מן העיוות האידיאולוגי הממצה את הפאנאטיות
שלו עד תום, ומן הפאראדוכס הטראגי המצוי בקצה הפאנא־טיות
הזאת.
ניסיון ההתנקשות בחיי הרב גורן, ותיכנון ההתנקשות בחיי
אנשי הביטחון, הוכיחו בעליל כיצד עיקרון ״המטרה מקדשת את
האמצעים״ עולה על גדותיו ומציף בסופו של דבר את עצמו.
אמצעים טמאים לא מתקדשים על-ידי אף מטרה! — תהא
זאת התורה, או יהא זה הסוציאליזם. אמצעים טמאים הם בחינת
מוקצה מחמת מיאוס, ואידיאולוגים שלא מואסים בהם מזהמים
באמצעות אמצעיהם את מטרתם הטהורה.
ני מפין את כאבו של בן תורה אמיתי. יש לו תורת חיים
נצחית וחד־משמעית, ואין לו עוד זולתה. ובאים אנשים קטנים
מאוד (שלגביהם ״תורה״ היא סעיף בפרוטוקול בין ״שיכוך
ל״תקשורת״) ,ומחליטים בישיבות הממשלה שלהם להעביר את
התורה שלו מסדר־היום.
אני מבין גם לליבו של סוציאליסט עקבי. יש לו אידיאל
נשגב, והוא שומר עליו מכל משמר. ובאים אותם אנשים קטנים,
באותן ישיבות ממשלה, ומתעללים שוב ושוב ב״סוציאליזם״ שלו
(שמבחינה פורמאלית הם אמורים אפילו לייצג אותו).
זה מרתיח. אני יודע. אני מכיר את ההרגשה, הרגשה מפחידה
כזאת, כאילו חונקת הסביבה הרקובח כל אידיאל שצומח.
אבל להגיב בצורה האיומה הזאתו לנקוט באמצעים המסו כנים
הללו? בשום פנים לא! אסור לכרות את הענף הרקוב
שאנחנו נמצאים עליו! אסור בתכלית האיסור!
אני מסוגל להבין את הפעולה הזוועתית ביותר שתבוצע על-
ידי חבלן פלסטיני. שרשרת הטראגדיות שעוברת עליו, הופכת
לחסרת משמעות כל מערכת ראציונלית של תורת מוסר.
מאותה סיבה אני מבין לחלוטין את התפרצותו הקנאית של
פנחס בן־יאיר לעיני כל בני ישראל.
אני מודה, שיש מצבי לחץ קשים ביותר, שבהם קריטריון
ההתייחסות לתגובות איננו ״להצדיק או לא להצדיק״ ,אלא ״להבין
או לא להבין״.
מצבם של ארבעת הדתיים הקיצוניים, ושל ארבעת השמאלנים
הקיצוניים איננו כזה!
משום כך אין אפשרות להבין אותם, ועל אחת כמה וכמה
שאין אפשרות להצדיק אותם!
מכן קיבלתי 10 חודשי מאסר בבית־הסוהר
בתל־מונד.
לאחר ששוחררתי מבית־חסוהר התגייס תי
לצבא בכדי לחזור למוטב. באחד מן
הימים יצאתי לחופשה מיוחדת ונסעתי ל חיפה.
למזלי הרע נקלעתי לטרמפ גנוב
ונעצרתי על־ידי המשטרה. הוכתי על-ידי
השוטרים. כמדכן הנהג אשר לקח אותי
ברכב הודה במעשיו ואמר שהוא גנב את
הרכב ולקח אותי טרמפ.
לכן חייתי רוצה שהארץ תדע מה מעול לים
לחייל אשר משרת את מולדתו.
משה, תל־מונד׳

מה אמר זיידל
על אפא קופנר

״העולם הזה״ ,1842״גיגור מרד
הגיטו מואשם בהפקרת יהודים,״
על האשמותיו של הילל זיידל
נגד אבא קובנר.
נדהמתי לקרוא את הכתבה לפיה אני
מאשים כביכול את אבא קובנר בהפקרת
יהודים בגיטו. האשמה זו בשקר יסודה.
בכתבה זו שנכתבה על-ידי כתבכם, רק
הציטוטים מספרי אדם בנזיבחן הם אמי תיים
וכל יתר הדברים הם פרי עטו של
הכתב ולא נאמרו על־ידי.
בהזדמנות זו ברצוני להודיע כי במה דורה
החדשה של ספרי, העומדת להופיע
בקרוב, אביא גירסתי המתוקנת בפרשת
היציאה מהגיטו וזאת כתוצאה משיחת
הבהרה שקיימתי עם אבא קובנר, בפגי שה
משותפת שקדמה לכתבה הנ״ל.
הלל זיידל, תל־אביב
• בשיחה טלפונית מוקלטת שקיים

אבל אני רוצה בכל זאת להגיד כמה מילים על הטראגדיה
שעוברים בארץ הזאת שני המחנות הללו.
הארץ הזאת היא ארץ פסאודו״סוציאליסטית שבאותה הזדמ נות
סוגדת גם לאלוהים סינטטי. בארץ הזאת חוגגים תוך חודש
אחד את ״חג המימונה״ ,את ״חג האחד במאי״ ,את ״חג הפטי שים״
ואת ״חג מתן תורה״.
הארץ הזאת שובתת בימי חול ליד סניפי ההסתדרות,
כשבשבתות ובימים טובים היא עולה לרגל אל הכותל המערבי,
ומדביקה לפדחתה כיפות מקארטון. מנהיגי הארץ הזאת מת בלבלים
במידה שווה של נוסטאלגיה בין ילדות ה״חדר״ לבין
נעורי המהפכה הגדולה של .1917
אך בעוד שאצל מנהיגי הארץ הזאת התופעה נובעת מסניליות
טבעית, הרי שאצל הארץ עצמה התסביך הוא הרבה יותר מורכב.
הארץ הזאת סובלת מסכיזופרניה מדומה. כלומר, בעצם היא
ריקה לחלוטין, אבל היא משכנעת את עצמה שיש בה גם דת
וגם סוציאליזם.
והארץ הזאת מודעת היטב לתסביך שלה, וכמו כל חולה
אמיתי, היא שואפת לשקוע עמוק אל תוך הזיותיה. רק שגילויים
בודדים של דת בריאה מחד וסוציאליזם בריא מאידך, מזדק רים
ללא הרף מול עיניה הבוהות, ומונעים ממנה לצלול סו פית
אל. תוך תרדמת הלבנטיניות המתוקה.
ץ ץ שום־כך עושה הארץ החולה הזאת את כל המאמצים
לשכנע את עצמה שהתופעות הללו אינן אלא תרמית ואחיזת
עיניים. משום־כך קפצה הארץ ממיטת חולייה, כמוצאת שלל רב,
כשנודע לה על ארבעת בחורי הישיבה שניסו להתנקש בחיי הרב
גורן. משום־כך היא נופפה מול עיניה בתגלית המרעישה של
ארבעת הישראלים המרגלים.
משום־כך חשוב לארץ הזאת להוכיח שכל דתי אמיתי וכל
סוציאליסט אמיתי אינו אלא, מרגל, משתמט, בוגד, מתוסכל,
טירוריסט, מיידה אבנים, רוצח רבנים, ומה לא בעצם?
רק כך היא תוכל לנער מעליה את כל הנגיפים הנדבקים
אל שוליה, ומונעים בעדה מלהתמסר להגשמת התקוות שתלו בה
חמיה. רק כך, כאמור, היא תוכל לשקוע סופית בתרדמת הלבנ טיניות
המתוקה. רק כך.
אז לילה טוב.
אורי אילן, ירושלים

כתב העולם הזה עם הלל זיידל, כמה שעות
לאחר פגישתו האמורה עם אבא קובנר,
ציטט הכתב לפני זיידל את דברי קובנר
לפיהם הודה זיירל, כי טעה במה שאמר
עליו. להלן הנוסח המילולי של השיחה :
שאלה ז האם נכון שהודית בפני קוב־נר
שטעית?
זיידל: לא! מי אמר? שאני טעיתי?
אמרתי בפירוש שאכתוב שהיתה אי־הבנה
טראגית. יתכן שנקבע בארבע ובאתי בחמש,
יתכן אי־הבנות אחרות, אך העובדות
הן עובדות.
שאלה 1האס אינך חוזר בך מן העובדות?
זיידל:
בהחלט שלא ! מה זה, יש לי
עדים לעובדות !
זכותו של זיידל לחזור בו מטענותיו,
אבל שלא יעשה זאת על חשבון העולם הזה.

ישנו אחד כזה, אז הגיע הזמן שיראה
זאת, ישאל וידע. להזיק זה לא יזיק.
ובפרט לא בצורה שזה הוצג בשביועונכם.
ולגבי אותם הורים אשר כה חוששים
שילדיהם יראו תמונות אלו בביתם (שומו
שמיים) הייתי אומרת שהם תמימים יותר
מילדיהם. ולגבי המבוגרים או אלה ה חושבים
עצמם למבוגרים ואשר הזדעזעו
מתמונות אלו, זה מעציב מאד בעבורם.
הייתי מעוניינת לשאול את אותם הורים
אשר כה חוששים שילדיהם יראו תמונות
אלו בעיתון: מה יותר מסוכן ובלתי חינוכי
עבור ילדיהם, לראות תמונות אלו, או
לקרוא בעתון על שחיתויות למיניהם -של
נבחרי הציבור, מעילה באמונתם ובכספם?
חנה שמואל, חיפה
קללות אינן פדיחות

עירום או שחיתות?
״העולם הזח״ ,1840 איגרת לקורא
על הלבטים בין חגרי המערכת
בעיקבות פירטומן של שתי
תמונות עירום נועזות.
התבוננתי היטב בשתי התמונות הללו,
אשר גרמו לכם ללבטים חמורים עקב תגו בות
הקוראים.
אני עצמי לא מוצאת כל פגם אסטתי
או חינוכי בתמונות אלו. סבורה אנוכי ש בימינו
אנו, אין כמעט ילד אשר יודע
כבר קרוא וכתוב ושעדיין אינו יודע כיצד
נראה ישבן, אבר מין זכרי /נשי וחזה
אשה, ומה עושים עם כל זה. ובמידה וי

ח-אטרון שואלי
קופוודוקציה של שיכון עובדים ומישרד־השיבון
מציג

דירת ה רוו קי ם
מ חז ה ( מ חפי ר)
בהשתתפות: אברהם עופר, זאב שרף ואמני צמרת.
חחצגח התקיימה כבר ברחוב בורלא וקריית שפרינצק
ויש חשש שתתקיים במקומות רבים בארץ.
הקהל נדרש לא לקבל את טענת הקופאים שחכרטיסים
(הדירות) אזלו ולא לרכוש כרטיטים (דירות) בשוק השחור.
קורא, תל־אביב

אם זה ימשיך בקצב הזה, אז עמוד
שלוש, שער ההומור והסאטירה שלכם עוד
יתחיל להצחיק.
הפתעה ראשונה
לטובה נפלה עלי
בשני הגיליונות ה אחרונים.
אם כל הבלתי נסיונותי
נלאים, לא הצלח תי
למצוא בעמוד
המצחיק אף מס־אומק
אהד. אחרי
שראיתי ככה התחלתי
גם לקרוא, וזה
היה אפילו מצחיק.
הבדיחה הזאת
שלומי
עם התמונה של
אלמוגי ״תוכיח ש זה
לא הוא״ ,השכיבה אותי פלאים.
אז תהיו בריאים ותמשיכו ככה. פחות
קללות ויותר בדיחות. לא שיש לי משהו
מיוחד נגד כוס־אימכם, אבל כמה כאלה
אפשר כבר להכניס במיסגרת מצומצמת
של עמוד אחד?
רפאל שלומי, תל־אביב

קוראים השולחים מכתכים
סתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

הראשונה בישראל
חברהו-וד־>1ודייד 1לביטוחבע ״ מ

ב גו דלה, נ 7הי נ 7נ 1ת ה 711 כני 1דני ה

1 ^ 3 3 11173

,ב בדברור־ ד ג מי רזיודך ר־ה חירור־ ף 2/3ד
ב־ד-משוז־דסמק <:ו 1.
תעשיות חווה ירושלים ב ע ״ מטל • 02-65125-6 .תלפיות• ירושלים
פרסום פ. נ .ס

סיקורת תיאטרון אהנות*ה. האם ודות
של ״ב״ג תוחס״
״יעקובי ולידנטל — (שם זמני)״.
רתב וביים חנוך לוין. צוותא —
התיאטרון הקאמרי. מוסיקה :
אלפס בגן. תפאורה ותלבושות :
רות דר.
״אז אולי, אם אין בי שום דבר מן
הדברים האלה — יש בי בכל זאת איזה
קסם אישי שתפס את הלב שלה? אולי
אני טיפוס? לא, אני לא טיפוס. ואין בי
שום קסם. מה לעשות? אין בי. יש לי
מבט יבש וחיוך יבש. אני יבש.״
מי שאינו שונא את עצמו, בז לעצמו,
וניגעל מעצמו די הצורך, אחרי שכבר
ראה את חפץ (הפרם שלא התקבל) ד
פלוך — יכול אחרי הצגה זו לשוב לביתו,
להתבונן במראה, לחזור על השורות האלה
כפי שמדקלם אותן לידנטל האפרורי והיבש
במחזה, ולירוק לתוך דיוקנו בלב
שלם. באמת, אילו נמושות עלובות הם
יצורי־האנוש. בדיוק כגיבוריו של חנוך
לוין.
כי יעקובי ולידנטל, ואהובתם ״ביג תו חם,״
י הם — כרגיל אצל לוין — דמויות
ניקלות ובזויות ,״פורצומנים״ שההצדקה
היחידה לחייהם היא שיש ביכולתם, באותה
הזדמנות שהם חיים — לאמלל כמה
עלובי־חיים אחרים.
הם נושמים עלבונות, הם נושפים אותם
בחזרה. וכשהם נושפים אותם בחזרה,
נוספת גם שיכבה של רעל אישי. בעולם
מסמר־שיער זה, שכל אדם הוא מענה
ומעונה גם יחד, מערכת היחסים היחידה
היא בין שליט לנישלט.
משולש האהבה שבמחזה פועל בדיוק
במיסגרת חוקים אלה: יעקובי מחזר אחרי
רות שחש, המכונה ״ביג תוחס״ בגלל
ישבנה הגדול ובגלל שהיא חולמת להיות
ישבן גדול״ ,באנגלית ואידיש.

פסנתרנית. לפי דעתו ,״בשר למטה ואמ נות
למעלה זה שילוב פיקנטי.״ י
״אני מקווה שאת נהנית״ ,הוא פונה
אליה בנימוס שיגרתי וצבוע.
״תקווה, תקווה״ עונה היא בעונג של
נחש ארסי מתוסכל. כדי למכור לו את
מעלותיה העיקריות, היא שרה לו הימנון
מתוק לחלק האחורי ההולך לפניה :״למ טה,
למטה, בקצה הגב, פורח ישבן תפארת.
חריץ ענוג ומשני עבריו, כדורים
בצבע ורד.״
אחרי החיזור, באה החתונה המלבבת
של יעקובי עם ״ביג־תוחס״ ,כשהידיד
לידנטל מביא את עצמו כשי־כלולות קשור
בסרט .״ביג־תוחס״ מכריזה שהוא שימושי,
והחתן, בנישמת־אפו האחרונה, מכריז :
״אני צריך לנוחיות.״ תשובתה של הכלה
הענוגה, הנחשקת על־ידי שני הגיבורים
העלובים גם יחד :״קודם חתונה, אחר-
כך נוחיות.״
כך זורמים הדיאלוגים, שנונים, חריפים
ומלאי ״נודות עליזים״ כלשון המחבר ה מוכשר
כשד והעצוב בכוהנם של הסאדו-
מזוכיסטים כולם.
זורמים ומשכנעים, אולי משום שבכל
בני־אנוש יש מידה הגונה של מופרעות,
וכולם זקוקים מפעם לפעם להלקאה הגונה
על ישבנם. לכן אולי גם הבדיחות האנא-
ליות, המרפדות את התמליל, מתקבלות
בצחוקים רמים כל־כך.
אבל, אם חסר במחזה הצד השני של
המטבע, בא הבימוי ומעיד על המחבר,
שגם ביים את ההצגה, שהוא אנושי הרבה
יותר משהוא מצהיר. ובאים השחקנים —
זהרירה חריפאי, אלברט כהן, ויוסף כרמון
— ומעבירים לקהל רסיסי־חיים ענוגים
״׳ורגישים הרבה יותר משניכתבו לדמויו תיהם.
רסיסים
דמויי־דמעות׳ מעומק הקרביים,
מעובדים בהרבה לב ובהמון כישרון.

טרמ 3י30ו*דו

ללידה אחד
כל אימת שנעדרת תחרות אמנותיוז נושאת
פרסים, והזוכה הוא אלמוני שבאלמו־

נים — כדאי לבדוק היטב את הסיפור
המרתק החבוי בדרך־כלל מאחורי האלמוניות
הזו.

שזיכה אותה בפרס יביא בעקבותינ כמה
רעיונות מקוריים נוספים.

כך קרה גם השבוע, כשרשות־השידור
התכבדה להעניק את הפרס השני — הראשון
לא ניתן לאיש — בתחרות התסכית
המקורי לשנת תשל״ג.
זכה בפרס התסכית טרמפיסטית ללילה
אחד. מקבלת הפרס, רות דורון, יכולה
להיקרא בהחלט אלמונית בשורות המחברים
והכותבים למיניהם, אך לקוראי העולם
הזה היא ידועה היטב: כנהגת המשאית
הראשונה בארץ, כקצינת רכב ארצית של

מסס ארוך

בעלרדפרס דורון
במקום טנק — משאית
סיעת העולם הזה בבחירות שנת 65׳.
וכבעלת אלף ואחד עיסוקים יוצאי־דופן,
שהיו יכולים לספק לה חומר לעוד כמה
תסכיתי־רדיו. והראייה: גם המועצה
לאמנות ולתרבות מצאה לנכון, בעצם
שבוע זה, להעניק לה מילגה לכתיבת
מחזה.

אל חוך הקרח
״איש הקרח גא״ ,מאת יוג׳ין או־ניל.
התיאטרון העירוני חיפה.
עברית: רבקה משולח. בימוי: נולה
צ׳לטון. תפאורה: אלי סיני.
באופן רשמי, יוג׳ין אוניל הוא גדול
מחזאי אמריקה. אם זה עוזר למישהו
לאהוב את מחזותיו, בבקשה. אבל מס תבר
שישנם רבים וחשובים שאינם יכו לים,
למרות המוניטין, לעצום עיניים כל
פעם שהוא חוזר על עצמו, כל פעם שהוא
מפליג במשלים פסיבדדנוצריים, שופך
את יאושו ארוך־הנגן על הבמה.
נכון: דמויותיו כנות, אמיתיות ואנושיות.
נכון: מכאוביהם הם תוצאה של
כל מחלותיה הארורות של אמריקה ,״האומה
הענייה בעולם״ ,כפי שקרא לה
פעם — משום שלדעתו חסרה היא מורשת
תרבות.
באיש הקרח בא, הודיע אוניל סופית
שהוא מתגרש מן הנצרות, ושנבואת המשיח,
לפחות בעיניו, ריקה מתוכן 13 .דמויותיו
בארבע מערכות ארוכות כאורך הגלות,
חיות בפונדק של חסרי־תקווה, מט ביעות
את יגונן באלכוהול זול, חולמות
על מחר שלא יבוא.
וכאשר כבר מופיע משיח המנסה להע מיד
אותן בפני מחר כזה — אין איש
מסוגל לעמוד בפניו.
והציניקן, המעמיד פני פיקח, שכאילו
מישתכר בהכרה — אפילו אינו מחוסן
בפני מהלומות־החיים, שהשאר מסתתרים
מפניהן בעזרת בקבוקי האלכוהול והאשל יות.
הפאסיון
האמריקאי וזזה, אילו קוצר
וקוצץ, יכול היה להיות חווייה דרמטית
מזעזעת.
בתנאי כמובן, שבנוסף למספריים חסרי-

סיכמה השבוע רות דורון את התקופות
הצבעוניות שד חייה, למען
הדור אשר לא ידע את יוסף :
התקופה הראשונה שלי היתה התקופה
הגברית. כלומר השרות הצבאי. הייתי
צנחנית ורציתי להיות נהגת טנק. אבל
בצבא לא הסכימו לי, אז הסתפקתי במשאית.
בשנת
61׳ ,עם בת בת תשעה חודשים,
אירגנתי הפגנה של הוועד הישראלי למניעת
ניסויים גרעיניים, נגד רוסיה, ש־פוצצה
אז את. הפצצה המפורסמת של
50 המגטון. היו בהפגנה 200 שוטרים ועשרים
מפגינים. ואז, אמר לי חיים גורי :
״אם תעשי הפגנה נגד העלאת מחירי הסוכר
בשתי אגורות יתאספו כאן 2000
יהודים. אבל מי יבוא בשביל זה?״
התקופה הגברית חלפה, וגם התקופה
האנטי־גברית חלפה, והחלטתי לפתח קצת
ג׳וק אחר שהיה לי. זה היה עדיין ג׳וק
עם רגשי־נחיתות. למדתי מישחק. שנתיים
אצל ניסן נתיב, שנה אצל נולה צ׳לטון,
ועוד שנה בסמינר הקיבוצים.

חריפאי וכהן ב״יעקוכי ולידנטל״
קודם חתונה — אחר־כך לנוחיות

כך מצאתי את עצמי בתקופה הבוהמית.
וכן, כמובן, אז התחלתי גס לכתוב. כתבתי
מחזה שעל־סמך שלוש תמונות מתוכו,
זכיתי היום לקבל מילגה מהמועצה לאמנות
ולתרבות. וגם ספר שירים ראשון
בשם עידנים.
רק גמרתי את הלימודים, ורצתי לביים.
ביימתי בתיאטרון מרתף, לפני שניסגר,
ערב של שירי וסיפורי זן־בודהיזס, כשבאו
הצרות עם המישטרה והאישור להופיע
במקום, הצטרפתי לצוות של הצגת זזבכחאי.
אחריה שיחקתי גם בבית ברנרדה אלבה,
ההצגה שהעלה מייק אלפרדס בחאן בירושלים.
ובימים אלו אני מופיעה במטורף
על הגג.
עד כאן, רות עצמה.
אם להוסיף לכל זאת את העובדה שהיא
גם מסג׳יסטית במיקצועה, ושבין תחביביה
נמנים פראפסיכולוגיה, אסטרולוגיה, יוגה,
ספיריטואליזם ועוד, יש להניח שהתסכית

דר כ״איש הקרח בא״
הגנרל הוא ערום
רחמים, היו מושקעים מאמצים גם בצורת
בימוי שונה.
בימוי שלא היה הופך את כל הדמויות
לקאריקטורות מוגזמות — שלא היה
מדריך את השחקנים לשוות לעצמם צורות
גרוטסקיות, היכולות אולי להצחיק, אך
לא לעורר השתתפות בצער.
אם להעניק תוארים ותאורים למישחק
— מוטב שלא להתייחס לכל שחקן לחוד
(לבד מאילן דר שגילם יפה את הגנרל,
שבכל פעם שהוא שיכור הוא מתפשט
מבגדיו).
קשה להחליט מי הוא הפחות משכנע
והפחות צורם, מכל האוסף הניכבד שעלה
על הבמה.
ההווייה היתה אולי, פחות מכאיבה, אילו
איש הקרח — המסמל את המוות) — היה
בא הרבה לפני חצות הלילה, ואילו האולם
לא היה קר כפריג׳ידר.

סיקורת
ת קלי טי ם
אמא שדי מנג 1ח ואלס
#לכל הדברים הטובים יש סוף,
למרבה הצער, וללהקת אחרית־הימיס בא
סוף זה קצת יותר מדי מוקדם, אפילו לפני
שהספיקו להוציא לאור את אריו״הנגן
הראשון שלהם (אחרית הימיס, סי.בי.אס.
.)65271 האזנה הוזרת לכל אותם הקטעים
שהיו כבר להיטים (יש לי יוס הולדת,
העץ הוא גבוה, אין מקום לשניים) ,ול״
כאלה שהיה מגיע להם להיות להיטים
אבל לא יהיו אף פעם כאלה, משום שהם
דורשים יותר מדי תשומת־לב בהאזנה
(הנסיכה, פתחי לי את הדלת, חייו ומותו
של מר גוסקין) ,מצביעה על עובדה ש היתר,
כבר ברורה קודם: אחרית הימים
היא אחת מאותן תופעות נדירות בעולם
הפזמונים הישראליים להקה בעלת רמה
מוסיקלית גבוהה, השרה פזמונים עם מלים
של חנוך לוין, עמום קינן, יעקב רוטבליט
וחיים חפר, ומוסיקה יוצאת דופן של
זהר לוי. כדאי לשמוע.
• מי שמעדיף את האווירה הים־
תיכונית על פני צלילי־המחתרת, יתעניין
ודאי יותר בתקליט חדש של אריס סאן
(דם דם — סי.בי.אס )65250 .המצליח
כרגיל, להעלות את מצב־הרוח ולהוסיף

חוה אדבדשטיץ
אשה באבטיח

הסיגריה המעודנת למע שן המפונק ב אריז ה השטוחה האלגנטית!...

לראשונה בי שראל

ת ע רו בתאמ די ק אי ת פי לטר * 6 312 וונן וז 1תו צרת דו בקעד בו ת ל טי ב

שמחת חיים בכל פזמוניו היווניים, אבל
מבדר ומשעשע פחות כאשר הוא נודד
לספרד (אל חינטה) או לצפון אפריקה
(מיש מאש) .אשר לפזמונים העבריים גם
הלחן וגם המוסיקה תובעים שיפוד.
• נוסטלגיה שופעת לרוב מתוך אוסף
פזמונים ישנים של פרנק סינטרה
(סינטרה ודזרסי, אר.סי.אי ,)583 .בהם
קולו צעיר ורענן, ויחד עם זאת כבר
מנבא את השליטה הטכנית של שנות
בגרותו. התזמורת של דורסי, בה הש תתפו
כוכבים כמו זיגי אלמן ובאדי ריץ/
מספקת ליווי לפי מיטב רוח הסווינג
של תחילת שנות ה־ .40 בין השירים,
כאלה שחזרו להיות להיטים שנים לאחר
מכן, כמו שוטים רצים פנימה.
• לזאטוטים אוהבי מוסיקה, פסטיבל
שירי ילדים מס( 3 .ישראדיסק )32011
עשוי לשמש מתנה יעילה. אמנם השירים
השונים, כפי שקורה בכל הפסטיבלים מן
הסוג הזה, נשמעים קצת כשאריות מהשעברה,
והפרסים
פסטיבל של השנה
עצמם ודאי שאינם מעידים על הפופול ריות
שהפזמונים השונים ראוים לה, אבל
בסך הכל, זה לא מזיק, וזה הרבה יותר
מכפי שאפשר לומר על מרבית תקליטי
הילדים היוצאים לאור בארץ.
• תקליטה החדש של חווה אלבר־שטיין
(לאט, לאט, לאט, סי.בי.אס)65196 .
לא רק שאינו מזיק אלא אפילו מועיל
מאד. התמלילים של נורית זרחי מלאי
פיוט ודמיון, הלחנים שכתבו שלמה גרו-
ניך, מישד, סגל, עלי עדשי ומתי כספי,
קליטים ויחד עם זאת יוצאי־דופן משהו,
וחודלה היא עדיין הזמרת המתודבתת
ביותר של הפזמון הישראלי. שירים כמו
אמא שלי מנגנת וואלס או אשה באבטיח
הם הנאה לילדים ומבוגרים גם יחד.

מי ש רד ה חו צ ה

ך* כר סיפרתי סיפור זד. כמה פעמים.
^ השבוע הוא נשמע באגדה מימים רחוקים.
אבל הוא אותנטי לגמרי. שמעתיו
במו אוזני מפי שני הגיבורים.
מעשה בפגישה רשמית של שרי־האוצר
של שתי מדינות אפריקאיות שכנות —
סנגאל ומאלי. השתיים היו קשורות בשעתו
בפדרציה, אך זו התפרקה, והיה צורך
לפתור בעיות כלכליות רבות שנותרו.
שני השרים שחורי־העור התדיינו והת ווכחו,
וחילוקי־הדיעות ביניהם הלכו והח ריפו.
כשהיה נדמה שהמשבר מגיע לשי או׳
קרץ יועץ השר של מאלי ליועץ
השר מסנגאל, ורמז לעבר בית־השימוש.

השניים נכנסו כזה אחר זה
לחדר־הנוחיות, ושם פנה איש•
מאדי בעברית צכרית דאיש־סנ
גאל, לאמור :״שמע־נא, ג׳ו, כוא
נסדר את ז ה

מועמד קדאפי, ושואב את הזהכ
השחור מן האדמה. יש לו הרכה-
הרכה כס!? .הוא משתמש כו כדי
לקנות מדינות כשוק האפריקאי.

בדמיוננו, מצטיירת השיחה האופיינית כך:
״האלו, יא כאן מדבר קדאפי.
אני יושב במישרד־האוצר של טריפולי.
תגיד לי, כמה כסף קיבלת בשנה האח רונה
מישראל, ימח שמה? אה 22 ,מיליון
דולאר? וכמה שווים לך המומחים היש ראליים,
ימח שמם? עוד שישה מיליון.
ובכן, אני משלם כפליים 56 .מיליון. ועוד
ארבעה מיליון באקשיש. שישים. געמאכט,
כמו שאומרים הישראלים. אז תנתק מחר
בבוקר. בסיידר?״

יכולה לתת די מעט, כהשוואה
למדינות מכופפות ועשירות יותר.
זה מסביר הרבה. אבל לא הכל.

מסופקני אם זה מסכיר אה את
העיקר.
ף ניגוד לדיעה מקובלת, הכסף א י ־
*1נ ו עונה את הכל.
המפולת הישראלית באפריקה לא היתה
מתרחשת במהירות כזאת, בצורה כזאת,
אילו היה זה רק עסק מיסחרי — שתי
לירות לוביות במקום לירה ישראלית אחת.

לא. הסיכות הן עמוקות יותר.
מה שקורה עכשיו לא יכול היה לק־

ואכן, תוך כמה דקות הושג הסכם בין
שני היועצים. הם חזרו, שיכנעו איש־איש
את שרו, וכך נמנע המשבר הגדול.

היועץ מסנגאל היה ג׳ו גולן.
היועץ ממאלי היה אדי לכד.

גולן, צבר שהיה פעם יועצו המדיני של
ד״ר נחום גולדמן, קשר קשרים עם ער בים
ואפריקאים, הסתכסך עם גולדה, הופקר
על־ידי גולדמן, הפך יועץ כלכלי
וכללי לנשיא סנגאל. ברבות הימים הש תקע
ברומא, ומנהל כיום עסקים פרטיים.
לבל, איש מפ״ם שהלך אחרי סנה, נדד
לחו״ל, הצטיין בלימודי כלכלה בפאריס,
הפך מתכנן כלכלי מוכשר, נתמנה ליועץ
כלכלי במאלי. ברבות הימים חזר לאירופה,
הצטרף לקבוצת מצפן, ומשמש כיום
כמקשר עם קבוצות השמאל הקיצוני ד,אנ־טי־ישראלי
בצרפת.

ישראל התעלמה כליל מן הרקע הפסיכולוגי
הזה. תוך שנים מעטות נעלמה
תדמיתה כמדינה משתחררת, ובמקומה באה
תדמית של מדינה קולוניאלית — האידווה
האחרונה של הנחשול הקולוניאלי הלבן
ביבשת השחורה.

השכוע ניתקה מאלי את יהסיה
עם ישראל, ואילו יחסי ישראל עם
סנגאל תלויים על כלימה.

ומכיוון שישראל היא קטנה,
ענייה וחדשה יחסית, קד הרכה
יותר לפגוע כה מאשר כבריטניה
או צרפת.

מצב דומה שורר בכמה וכמה מדינות
אפריקאיות אחרות, שבהן שיגשגו בעבר
מאות ישראלים, באורח ממלכתי ופרטי.

אחרי אוגנדה באו צ׳אד, גאבון, נידר
ומאלי. אומרים שבמישרד־החוץ בירושלים
הותקן אשנב מיוחד לקבלת הודעות״ניתוק
אפריקאיות.
אבל העניין אינו בדיחה. הוא פותח
אפיקים לתבוסות מדיניות חמורות ביותר,
החבויות עדיין בניבכי העתיד.
כאשר מדינות כה רבות מנתקות את
היחסים עם ישראל, מוכרח הדבר להש פיע
גם על המדינות האפריקאיות האח רות.
בהדרגה יצטננו היחסים. האופנה
עלולה להתפשט בחלקי־עולם אחרים. יחסי־הכוחות
באו״ם ישתנו יותר לרעת ישראל.

התיקווה הגדולה שד אויכי ישראל,
דכודדה כעולם ולהכיא דגי
רושה מן האו״ם, מקכלת תנופה
חדשה. כאהד הימים הלא־רחוקים
עלולה ישראל למצוא את עצמה,
יחד עם דדום־אפריקה, רודזיה
ופורטוגל, ככת־מנודים עולמית.

ץ* ה קרה )־ מה גורם למפולת מסו־כנת

למישרד-החוץ יש תירוץ מצויץ( .בכלל,
במיסגרת המישרד פועלת תעשיית־תירו־צים
מצויינת, שמוצריה הם מן המשובחים
בשוק. עוד לא נולד הביזיון שאין למיש־רד־החוץ
התירוץ הנכון עבורו).
התירוץ הוא: הכסף.

בחון? הצפוני של היכשת השחורה
יושם חורש המזימות השחורות,

הכריעו תופעות מרכזיות יותר.

מזה כמה שנים אני שומע, מפי אפרי קאים
וידידי־אפריקה באירופה, שהנוכחות
הישראלית באפריקה הולכת ומשתלבת
כליל בנוכחות המדינות הקולוניאליות
הוותיקות. ישראל השליכה את יהבה על
המישטריפ הפרו־מערביים הקיצוניים ביותר
בייבשת, התרחקה מן המדינות שבהן
הטיפו המישטרים לעצמאות אפריקאית,
לאי־הזדהות ולזכויות העולם השלישי.
ברחבי אפריקה הופץ חומר־תעמולה, ש השליך
אור בלתי־נעים על הקשרים המיוחדים
הקיימים בין ישראל ודרום־אפריקה.
העיתונות האפריקאית לא יכלה להתעלם
מן היחס היחיד־במינו של ארצות־הברית
לישראל. התמיכה הבלתי־מסוייגת של ממ־שלת־ישראל
במעשים האמריקאיים הברד
טאליים ביותר בוויאט־נאם נוספה למאות
עובדות מאותו סוג.

מדינות אפריקה השתחררו כדור
זה מעול כובשים ערכיים.
יעכרו דורות לפני שייעלם מישקע
השינאה והמרירות שהצטבר כשנות
השיעכוד, הדיכוי, הניצול
והכוז כגזע האפריקאי. אדה הם
רכדים פסיכולוגיים, המשפיעים כאלף
צורות על המעשה היומיומי.

ני ישראלים אלה, שהגיעו בכוחות
(1/עצמם לתפקידים בכירים מאוד ב־מאלי
ובסנגאל, סימלו בעיני את תקופת־השיא
של יוקרת ישראל באפריקה.

המעיד הגדול של קשרי ישראל
כאפריקה — ההישג הגדוד היחידי
שד מישרד־־החוץ הישראלי כ־15
השנים האחרונות — מתמוטט
לנגד עינינו.

שות״השחיתות, השוחד וד,רמייה, שבהן
נתפסו שליחים ישראליים בקלקלתם. איש־ורד
שגורש מניגריה מפני שנתן שוחד
לפלוני, המרירות שהצטברה סביב עסקי
ימאות ומלונאות, השיטות המפוקפקות של
ישראלים פרטיים וציבוריים — כל אלה
הראו לאפריקאים התמימים שלא כל הישראלים
הם מלאכים טהורים, וכי רמתם
אינה עולה על זו של האנגלי, הגרמני
או האמריקאי המצוי.
א ף אדה היו תופעות־שוליים.

א שכול ז״ל חו תךסרט מיפעל באפ רי ק ה: מ חי תו ך לני תו ק
וכד, שיחה אחרי שיחה, מיליון
אחרי מיליון, הולכת מדינה אחרי
מדינה.
^ וודאי יש

מידה של אמת בתיאור

£דמיוני זה.
כסף הוא כסף. עוצמה כלכלית ממלאה
תפקיד חשוב ביחסים בין מדינות, כמו
ביחסים בין יחידים. בעל המאה הוא, לא
פעם, בעל הדיעה. על כל פנים, דעתו שקו לה
יותר מדעת בעל־העשרה.

אין ניפים המחזיקים מעמד
לאורף ימים, מול מציאות חומרית.
לפעמים יכולה מדינה לקפוץ
קפיצה גדולה כשכיסה ריק, כמו
קנגרו. אכל כמוקדם או כמאוחד,
כאות העוכדות הכלכליות ותופסות
שוב את מקומן.
ההצלחה הפנטסטית של ישראל באפריקה
היתד, באמת פנטסטית — מפני שלא
תאמה את הכוח הכלכלי של ישראל. יש ראל
יכלה לספק מדריכים ומומחים, שהיו
פחות מושחתים מעמיתיהם האירופיים,
ושודו בהתחלה צנועים יותר ומודעים
יותר לרגישות של עמים קטנים. היא
יכלה לפעול בזריזות־יתר -לנצל את שעת־הכושר
במדינות שהגיעו זה עתה לעצ-
מאותן, ושעדיין לא תפסו היטב את עוב־דות־החיים
הבינלאומיות.

אולם, כמו שאומרים הצרפתים,
הכחורה היפה כיותר אינה יכולה
לתת יותר מכפי שיש לה. כעכור
זמן נסתכר לאפריקאים שישראל

רות אילו היתד, כיום לישראל התדמית
של מדינה צעירה ואמיצה, שהשיגה את
עצמאותה במילחמה נגד כובש קולוניא לי,
הבונה בזיעת אפיה חברה סוציאליס טית
משוחררת, ארץ הקיבוצים, שהקימה
צבא קטן ומשוכלל, שכולו קודש להגנה.

זוהי ישראל •טלכדה בשעתו
את הדימיון והלב של כני אפריקה.

בעולם המחולק בין מדינות טכנולוגיות
נצלניות ומדינות מנוצלות, המייצרות חונד
רי־גלם, נראתה להם ישראל כמדינה קטנה
שהגיעה בכוחות עצמה לבניית חברה טכ נולוגית
חדשה, והוכיחה בכך שכל מדי נה
יכולה להגיע לכך, אם אך תתאמץ.
בעולם שבו גוברות הנימות הגיזעניות,
נטו האפריקאים לשכוח את צבע־העור
הלבן (יחסית) של הישראלים, ולראות
בהם עם בעל נפש כמעט־שחורה, שעורו
הלבין במיקרה( .הבדיחה מספרת שצעיר
אפריקאי שאל את המדריך הישראלי שלו:
״תגיד לי, כמה זמן אתם כבר עצמאיים?״
וכששמע מתי השיגה ישראל את עצמאו תה,
קרא בהתפעלות :״ואחרי שנים כל-
כך מעטות כבר הפכתם ללבנים?״).

כקיצור: התדמית הזוהרת שד
ישראל כבשה את אפריקה, לפני
שגולדה רקדה עם כני השבטים.

האפריקאים האמינו בתדמית זו, מפני
שהישראלים עצמם האמינו בה.
ף* משד השנים כירסמה המציאות בתד־מית,
לא רק בישראל, גם באפריקה.
יתכן שאין להפריז בחשיבותן של פר־

ד על הכל מאפילה, כמובן, המצי־אות
של ישראל הכובשת.
נעלמה התדמית של צה״ל, הצבא העממי
והחלוצי, הקטן והיעיל, העומד מול צבאות
גדולים, דויד מול גוליית.

המציאות היא שמזה חמש וחצי
שנים מקיימת ישראל מישטר-כי-
כוש כשטח גדוד, וזשייד למדינה
אפריקאית — מצריים.

לא זה בילבד שישראל סירבה להצ היר
שתמורת שלום־אמת היא מוכנה לוותר
על שטח זה ולחזור לגבול הבינלאומי בין
מצריים וארץ־ישראל, אלא שהיא מפר סמת
בעולם כולו את כוונתה להתנחל בשטח
זה, להקים בו עיר חדשה, ולהחזיק
בחלק גדול ממנו לצמיתות. זוהי עובדה
שאין שום אפריקאי, קל וחומר אפריקאי
מוסלמי, אינו יכול להיות אדיש כלפיה.
ככל שנמשך הכיבוש, הצליחו הערבים
להחדיר לתודעת האפריקאים את ההכרה
בקיום בעייה פלסטינית. הסיפור אודות עם
קטן, בעל עור שחום, שגורש מעל אדמתו
על־ידי מתנחלים לבנים, השוללים
את זהותו הלאומית והמסרבים כיום להח זיר
לו אף חלק מאדמתו — מוכרח היה
להכות שרשים עמוקים בנפש האפריקאית,
ולעורר אסוציאציות חזקות מאוד.
תדמית הישראלי היפה, הצנוע, העמל
והמתגונן, כבשה את אפריקה.

תדמית הישראלי הכוכש, החזק,
הדורס והמנשל, מאכדת אותה.
יתכן שהכסף הלובי והסעודי משמש
כמנוף, הגורם למפולת.

אולם המפולת לא היתה כאה
לולא התערערו יסודות הבניין הישראלי
כיכשת השחורה.

אונ ח

ו הגיד ה

גווע פוש קווס מ״וו־מבי
ך * תדהמה הי ת ה כללית, לשמע דון
) ידיעה כי מנכ״ל חברת וימפי־ישראל,
יואל קרוס, התפטר מתפקידו.
שכן היה זה קרוס שבנה את רשת
וינזפי בישראל, הצעידה להצלחה הגדולה
ביותר של רשת וימפי העולמית. מה קרה?
הסיבות לפרישתו, מסתבר, קשורות בסבך
יחסי ישראל־ערב, ויחסי קונצרן
ליונס הבריטי הענק עם תה־טטלי.
וינזפי היא חברה־בת של קונצרן ליונס,
הנשלט על־ידי משפחת סלומון היהודית.
ליונס משתווה בעוצמתה לחברות־הענק
האמריקניות כמו ג׳נראל פוד, והיא בין
החברות הגדולות ביותר בבריטניה.
לפני כמה חודשים, קנתה ליונס את
חברת התה טטלי, במחיר 50 מיליון לירות
שטרלינג.
כאן החלו הבעיות: התה של טטלי
נמכר היטב בארצגת־ערב. גם וימפי מחזי קה
סניפים בכמה מדינות ערביות. עד
כה, טרם הועלו איומי־חרם בגלל הפעילות
של וימפי בישראל.
הצלחתו של קרוס בבניית הרשת ביש ראל
הביאה אותו להגשת שורה של הצעות
לקידום העסקים ושיפור המוצרים. הצעות
אלו כללו הקמת מפעל בבית־לחם לאריזות
תה וקפה, הכנסת מוצרי־בשר חדשים ל רשת
וימפי, וכן הצעות למלחמה בפיצ ריות,
המאיימות לחסל את ההמבורגרים.
היתד, זו דווקא הצלחתו של קרוס ש הביאה
להתנגשות: בעלי ליונס העדיפו
את הסטאטוס־קוו, הטילו ויטו על הצעו תיו,
מפחד פן הרחבת העסקים תעורר
את חמת הערבים.
לשווא התריע קרוס כי קיפאון יגרום
להפסדים. שיקולם של ראשי לינוס היה:
לסגור את וימפי בישראל לא יכלו, שכן
הקונים הגדולים של ליונס הם יהודים
(כמו מרקס אנד ספנסר, למשל) .משום
כך, כדאי היה להם להפסיד בישראל —
ולא לסגור, כדי שלא להפסיד את השוק
היהודי בבריטניה.
מצד שני, לא כדאי להם להרחיב את
העסקים בישראל — ולעורר את הערבים
שיזרקו את טטלי מארצותיהם, וכך יהיה
ההפסד גדול יותר. מכאן המסקנה: שב
ואל תעשה.
קרום סירב להשלים עם ההקפאה, פרש.
האם יורשו, אלי זילבר — לשעבר מנכ״ל
החברה לקירור ואספקה — ישלים עימד, י
בימים אלה נסע זילבר לאנגליה, לשיחות
עם ראשי ליונס. יש להמתין ולראות
מה יביא עמו.

טאקלאט־לה שקעות בישראל ייץ בררדהמימון־לתעשיות הענקית
1 1מארצות־הברית, טאקלאט, נכנסה ל פעילות
בישראל.
היקף המחזור של טאקלאט הוא מעל
שלושה מיליארד דולר לשנה. טאקלאט
רכשה /0״ 6ממניות חברת המימון לתעשיה
הישראלית אי.טי.ג׳י ,.שהוקמה לפני כחצי

המנהלים של הבנק וסגנו, התפטרו מתפ קידיהם.
במקומם, מונו אנשי־מקצוע מתוך
הבנק עצמו.

הנשיא ותקציבי
ההסתוווח

מנכ״ל־לשעבר קרוס להקפיא שנה. וכן העמידה גם אשראי של 20
מיליון דולר לאחותה הישראלית.
אי.טי.ג׳י. הוקמה ביוזמת המשקיע הצ עיר
מקנדה, רון סלאייטר, ובה שותפים
כמה מעתירי־ההון בארד,״ב וישראל. מג־כ״ל
החברה הוא צבי אברהמסון, לשעבר
מקבוצת כור.

רשת מלונות מ אלי א
לי שראל
ן* שוז־המלונות הענקית מאירופה,
וואליא, פתחה נציגות בבית־סהר ב־

תל־אביב. לרשת 40 מלונות באירופה,
ויותר מ־ 800 אוטובוסים.
הרשת תנהל בישראל בתי־מלון בעלי
חמישה כוכבים, תהיה מוכנה גם להשתתף
בהשקעות בהקמת בתי־מלון.
עתה, מתנהל משא־ומתן מתקדם על
ניהול מלון ק נול, בשדרות הרצל בירוש לים.
המלון ניבנה על־ידי האחים קנול,
בעלי מלון דבורה בתל־אביב.

תוחל ש ה שפעת
המפז־׳׳ל? 133 מורח

קנון בנק המזרחי המאוחד ישונה
כך, שכל שנה ייבחרו מחדש רק
חלק מחברי מועצת־המנהלים שלו. מטרת
השינוי: להחליש את לחץ המפד״ל על
הבנק. הבנק מנסה להתנגד לכפייה המפ לגתית,
הדורשת החדרת אנשיה להנהלתו.
צעד ראשון בכיוון זד, כבר נעשה בתל
מיכתו השקטה, הפעילה, של בנק ישראל:
שרי המפד״ל ד״ר יוסף בורג ומיכאל
חזני, שכיהנו בתפקידי יושב־ראש מועצת-

רווח חס ממנת הנ טו
^ ל מי ש עיניו בראשו, יזדרז — אם עדיין לא עשה זאת — לרכוש מילוות
׳** צמודי־מדד, כמו מילווה״חיסכון או מילווה״קליטה. הסיכוי הסביר הוא לרווח
נאה ביותר על רכישתו תוך חודש וחצי — וללא כל סיכון.
המיוחד בתעודות־מילווה ממשלתיות אלו: הן נושאות ריבית נמוכה של כ״,6$
אולם צמודות למדד. כן, למשל, מי שמחזיק תעודות אלו עתה, יקבל עבור שנת
1972 תשואה של כ 203 מזח כ״ 14$על עליית־המדד בשנת .1972
אלה שרכשו את התעודות בחודשים האחרונים של השנה, בהנחה כי המדד
יעלה בקפיצה רצינית — צדקו, הרוויחו על השקעתם כ־> ,203 לאחר שהחזיקו בתעודות
כשלושה ארבעה חודשים.
עתה מובטח רווח לא פחות מזה — תוך חודש וחצי בלבד.
הסיבה: טכת־הקור שנחתה על ישראל בסוף דצמבר, השמידה כמעט לחלוטין
את יבולי הירקות וחפירות. התוצאה הבלתי־נמנעת: תוך כשבועיים, צפוייה עליית־מחירים
מסחררת של ירקות ופירות. שני אלה חינם מרכיבים עיקריים במדד״
יוקר המחייה. לפיכך, יראה חישוב המדד הבא, ב־ 15 לפברואר, עלייה גדולה ביותר —
קרוב לוודאי של ב־־?.4
תעודות־המילווה יקפצו אם כן, כ־ 4£בחודש ימים — שהם כ־ 50$לשנה.
רווח מסחרר זה לא ניתן להשגה כמעט בשום עסק אחר. והמיוחד ברווח הצפוי
הזה: חוסר כל סיכון: שערי תעודות אלה אינם יורדים לעולם, בהיותם צמודים למדד,
העולה תמיד.

** ה לנשיאה של מדינת־ישראל, זל־
1* 1מן שז״ר — ולתקציב ד,׳הסתדרות?
התשובה: כבוד הנשוא מופיע בסעיפי
ההוצאות לתרבות של ההסתדרות, בסך
של 18 אלף ל״י.
הא כיצד? הנשיא, מסתבר, כתב ספר
בשם אור הגנוז. אולם, למרות מעמדו
הרם, ואפילו למרות ביקוריו אצל הרבי
מלובאביץ׳ — נמכר הספר פחות אפילו
מספרי חנוך לוין, להבדיל אלף הבדלות.
הצילה את המצב ההסתדרות, שחשה
לעזרת הנשיא, קנתה את ספריו הלא־מכורים
— בכספי מיסי החברים.
אולם לא רק בספרי נשיא המדינה הש קיעה
ההסתדרות את כספי חבריה. סופר
גדול אחר, חיים הזז, תבע כספים מהוצאת
עם־עובד. גם לאחר שבורר פסק לטובתו
— סירבה עם־עובד לשלם את הסכום.
הפיתרון: לוקחים מכספי משלם המיסים
ההסתדרותי 12.3אלף ל״י, וקונים בהן
את ספרי הזז.
לעומת שתי דוגמאות אלה, מסתכמת ה הקצבה
לספרים לבתי־ספר וישובי־ספר —
בסך 10 אלפים לירות בלבד. וגם סכום
מצחיק זה רק הוקצב — ולא הוצא.
פירוט הכנסות והוצאות ההסתדרות,
שהוגש בימים אלו לחברי הוועד־הפועל

הפרות חוק
חניון אידון
ן אשר זכתה חברת שרותים כלליים
^ בע״ט במיכרז של נתיבי איילון,
וקיבלה את השטח הגדול של תחנת הרכבת
בית־הדר לשעבר לצורך חנייה, החלו
השמועות לרוץ: היו. שטענו כי זוכי
המיכרז, דב אשד ושותפו שמואל גת,
נהנו מידע שלא היה לאחרים. גת
הינו קצין גבוה שפרש מן השירות
לא מכבר, ורק טבעי הוא, טענו, כי מנהל
נתיבי־איילון, ברוך עמיר — גם הוא קצין
בכיר — יעזור לחברים מן השרות.
הטענות הצביעו על העובדה כי בשטח
החניון פועלים עסקים שונים — ביניהם
חשמלאי־רכב, ומגרש למכירת מכוניות.
כל אלה, טענו המתחרים שלא זכו במיכ־רז,
מהווים הפרת הכללים, מאפשרים למי
שזכה לעמוד במחיר הגבוה שהגיש.
ברוך עמיר עצמו הסביר, השבוע, כי
לא הכיר מעולם לא את דב אשד ולא את
שמואל גת. לטענת המפסידים, כי הזוכים
החכירו חלק מהחניון למינויים חודשיים,
ענה כי בתנאי המיכרז לא נאסרה מכירת
שטח למינויים — וכל אחד יכול היה
לעשות זאת. אם אחרים לא היו חכמים
כמו אשד וגת — זו הבעייה שלהם. הצעת
אשד־גת היתר, גבוהה ב־ס/ס 40 מההצעות
האחרות. הם הציעו 140 אלף ל״י לשנה,
תמורת חניון בן 500 מקומות.

(ראה במדינה: הסתדרות) מסמר שערו תיהם
של כל אלה המצויים בניהול חש בונאי
תקין. דוגמה: ההכנסות ממסעדת
בית־ליסין הן 12 אלף ל״י — אלפיים ל״י
פחות מהכנסות בנק־הפועלים.
חברי הוועד־הפועל קיבלו כמה חוברות
— הכוללות נתונים סותרים אחד את
השני. צדק אחד מראשי לישכת־המם של
ההסתדרות, שמואל ברונשטיין, שאמר
בישיבת ועדת־התקציב :״התקציב אינו
מבטא לא את ההכנסה ולא את ההוצאה.״
לדבריו חסרים בתקציב סעיפי הכנסות
ממיסים, וכן ממוסדות ומפעלים.
חברי הוועד־הפועל שניסו ללמוד את
התקציב, נואשו חיש-קל. דוגמאות:
• התקציב מראה הוצאות של 85
מיליון ל״י — בעוד הגבייה מסתכמת ב־
280 מיליון ל״י. דהיינו 200 :מיליון ל״י
מוצאות מחוץ לתקציב, ללא אישור וידי עת
הוועד־הפועל.
• התקציב הקיים חושף תמונה עגומה
של מנגנון מנופח, בזבזני ולא יעיל. למ של
37 :אלף ל״י מוקצבות לאיגוד עוב־די־ההסרטה.
הבדיחה: איגוד זה לא קיים
מזמן. מרכזו, אחד בשם יהודה אורי הוא
בכלל מרכז אירגון עובדי השרותים —
המופיע בתקציב אחר של 92.5אלף ל״י.
כדוגמת אירגון עובדי ההסרטה שנעלם,
קיימות דוגמאות נו ספות
להוצאת כספים
ללא תקציב אמיתי
ונכון.
התקציב כולל גם
חלוקות טובות־הנאה
וכיבודים לרוב, ב לעיתונאים. עיקר דוגמאות

י• בתקציב איגוד
האחיות, למשל, מו פיעה
הקצבה ־עול
6,000ל״י לביטאון
האחות בישראל. זהו שזר שכרו של עורך העי תון,
אליהו אגרס — מראשי עיתון
דבר וכותב מאמרים לרוב על ההסתדרות,
העיתון, מסתבר יוצא כארבע פעמים
בשנה. הוצאות הנייר והדפוס הועלמו ב סעיפים
אחרים. דהיינו: אגרס מקבל
1,500ל״י לכל חוברת.
#הקצבה מיוחדת של הוועד-הפועל
לאגודת העיתונאים בתל־אביב 13 — .אלף
ל״י ועוד 6,000 לירות לאיגוד־העורכים.
ההסבר להקצבות: תשלום חד־פעמי, תמו רתו
יכול הוועד־הפועל לערוך מסיבות
עיתונאים בבית־סוקולוב ללא תשלום נוסף.
זהו הסבר עגום. מחיר מסיבת עיתו נאים
הוא כ־ 200ל״י. גם אם יעשה בן-
אהרון מסיבת־עיתונאים כל שבוע — לא
יעבור את הסכום של 10 אלפים ל״י.
במציאות אין הוועד־הפועל עורך יותר
מ־ 15 מסיבות עיתונאים לשנה.
הביזבוז למעשה גדול יותר: קונצרן
כור — השייך להסתדרות — משלם לחוד,
לאגודת העיתונאים 5,000 — ,ל״י לשנה
תמורת הזכות לערוך מסיבות עיתונאים.
כור, אגב, עורך יותר מסיבות עיתו נאים
לשנה מן הודעד־הפועל, וביזבוזו
שלו קטן בחצי מביזבוזו של הוועד־הפועל.
וגם זו נחמה.
עמיר מסכים כי כל העסקים שהוכנסו
לחניון — אסורים בהחלט. לדבריו, פנה
כבר לחוכרים, דרש לסלקם. בגלל הפרות
החוזה, קבע, לא יאריכו לאשד וגת את ה זיכיון,
בתום השנה, יוציאו מיכרז חדש.
דב אשד הודה, בתגובה לשאלה, כי
הפר תנאי הזיכיון. אם עמיר לא יאריך לו
את הזיכיון — לא יתאבד, הסביר.
ולמה אינו מפסיק את הפרת התנאים?
התשובה הפיקנטית :״ברוך עמיר עצמו
פנה אלי, ביקש ממני לרחם על החשמלאי
ולא לזרוק אותו בינתיים.״

המיכנים הבלתי־חוקיים בחניון
יד רוח5ות יד

במדינה העם הגאווה שורגלם ה
פגישת ההתפייסות בין
הרב כהכא
ומנהיגי הדרוזים
היתה מחזה של השפלה
בצפון רעמו התותחים. קרבות האוויר
והדו־קרב הארטילרי שהתנהל על קו
הפסקת־האש עם סוריה, נראו לרבים מאזרחי
ישראל כאנכרוניזם, כסרח עודף
לתקופה רחוקה בה עמדה המלחמה בגבולות
במרכז התעניינותם של אזרחי
ישראל. כי השבוע עמדה מלחמה מסוג
אחד במרכז דאגותיהם של אזרחי המדי נה:
מלחמת הקיום. נוכח האינפלציה ה דוהרת,
מול האמרת המחירים חסרת המעצורים,
אל פני גל השביתות שאיימו
לשתק את המדינה והצביעו על חוסר ה אונים
של הממשלה: עמדו העובדים ה שכירים
ועקדות־הבית אפופי דאגה וחרדה
למחר.
אבל אם היה בסבך מאורעות זה משהו
שגרם לרבים להשפיל את ראשם ולהת בייש,
היתר, זו פגישה מוזרה שנערכה
בתחילת השבוע במשרדו החיפאי של
עורך־הדין הדרוזי קאמל קאסם: הפגישה
בין מנהיג הליגה להגנה יהודית, הרב
מאיר כהנא, לבין נכבדי הדרוזים כש בראשם
סגן שר־התיקשורת שייך ג׳עבר
מועדי.
התרפסות מבוערת. הפרובוקציה
האחרונה של פלוגת־הסער של הרב כהנא,
היתד, משלוח מכתבי סטנסיל לערביי השטחים,
ובהם הצעודמירמה לפיה כביכול
מוכנה הליגה, חסרת האמצעים, לממן
הגירתו של כל ערבי שיחפוץ בכך. מטור־פי
הליגה לא הסתפקו בכך, שלחו מכתבים
דומים גם לערבים אזרחי ישראל וגם
לדרוזים.
תגובתם הנזעמת של הדרוזים עם קבלת
מכתבי־ו־,שיסויי, היתה רק טבעית! .לוא
נקטו כמד, מהם צעדים תקיפים יותר נגד
כר,נא והליגאים שלו, לא יכול היה איש
להאשימם על כך. אבל מנהיגי העדה
הדרוזית בחרו בצעד מביש: פגישת הת פייסות
עם פלוגת־הסער של כה,נא. באו תה
פגישה התנצל כד,נא על משלוח ה מכתבים
אל הדרוזים, הגדירם כטעות,
אך המשיך להטיף לשיכנוע הערבים ל הגר
מהארץ ״בדרך הגונה״.
מנהיגי הדרוזים עצמם לא הבינו את
עצם ההשפלה שבפגישה זו, בה התפרסו
בפני פאשיסט קיצוני, שאינו מייצג כל
כוח בציבוריות הישראלית. אבל ישרא לים
רבים כבשו את ראשיהם בקרקע.
הפגישה היתה הוכחה חותכת לכך, שאחרי
25 שנות חיים משותפים במדינת ישראל,
כשלכאורה מוענקות להם זכויות שוות,
מתנהגים בני המיעוט הגאה הזה כאילו
היו כלואים בגיטו, כשהם רועדים מפני
כל עלה נידף וממהרים ללקק את מגפיו
של כל קלגס המאיים עליהם.
אם זה מה שעשו • 25 שנות עצמאות־כביכול
לדרוזים, לא היתד, יכיל סיבה ל התגאות
בכך.
ארגונים ותמיכה משילואגו
בארצות-הברית חוקם
ועד ציבורי למען
״ארבעת הישראליים״
החשודים בריגול
ציד־מכשפות אינו פאטנט בלעדי של
לאומנים. הוא אמצעי שימושי לכל קבו צה
פאנאטית קיצונית, באמצעותו היא
מנסה לעורר את הדגשות האפלים ביותר
החבויים בלב אדם.
חשיפתה של רשת־הריגול הסורית ב ישראל,
בה היו חברים ערבים ויהודים,
הולידה ציד־מכשפות בשני הקצוות. בעוד
הימין הקיצוני בישראל מכתים ומאשים
את השמאל באחריות למעשיה של אותה
קבוצה, נפתח מסע השמצה רצוף שקרים
מהקצה השני.
בשיקאגו שבארצוודהברית הופיעה ב שבוע
האחרון קבוצה הנושאת את השם :
״ועדה של פלסטינים ויהודים להגנת
ארבעת הישראלים״ .הקבוצה, המסתתרת
(המשך בעמוד )18

הנסיונה ב ה
חלו• גו רלה
של גולדה
ך* ראשית חודש מרם השנה — כך
^ בושר חגיגית השבוע בעת ובעונה
אחת לאזרחי ארצות־הברית וישראל —
שוב יתהדקו היחסים בין שתי המדינות,
כאשר תגיע ראש־הממשלה גולדה מאיר
לביקור בוושינגטון, ותיוועד שם, בפעם
החמישית מאז נבחר לראשונה כנשיא, עם
ריצ׳ארד ניכסון.
מה שלא סופר לאזרחי שתי המדינות
הוא לשם מה דרושה בכלל פגישה זו, על
מה ידונו מנהיגי שתי המעצמות בשיחתם
בבית־הלבן, ומה הפירות שעתידה לשאת
פגישה פוריה מעין זו?

הסבר בזח לא יכול היה להינתן,
מפני שהוא לא היה קיים. הנימוס
הדיפלומטי, והיחסים כין מדינות,
מחפים במיקרה זה על אמת פשו

!שיוו ורוח
ת שה אין
טה: גולדה לא הוזמנה
לביקור או לשיחה
כארצות־הכרית.
היא פשוט הכריחה
את ניבסון להזמינה לפגישה.

איך
אפשר להכריח את
נשיא ארצות־הברית לקבל
מישהו? זה מיבצע לא כל-
כך מסובך אם יודעים את
ר,טכסיסים. לחץ מצד הלובי
היהודי האמריקאי, והעמדת הנשיא בפני
עובדה של ביקור בארצות־הברית, גם אם
יסרב לקבל את פניה, הם מספיקים בהחלט
במקרה זה.
מדוע לא היה נשיא ארצות־הברית מעוניין
בפגישה עם גולדה בתקופה זו?
מהסיבה הפשוטה, שאין לו מה לומר לה
והוא יודע כי גם לה אין מה לומר לו,
מלבד מילות נימוס פורמאליות ושיגר-
תיות. כל מה שהיה לאמריקאים להגיד ל ישראל
הם אמרו כבר במפורט ובצורה
ברורה בביקוריהם האחרונים של משה דיין
ויגאל אלון בבית הלבן. אין צורך שגם
גולדה תבוא לשם, כדי לשמוע זאת ממקור
ראשון.

העמדה האמריקאית כשלב זה
היא ברורה ופשוטה: הם מצפים
שישראל תנקוט יוזמה ותגלה את
הקלפים שלה. אין הם סעוניינים
עוד לעסוק כצורת המשא-ומתן האפשרית
עם מדינות־ערב, אלא הם
רוצים לדעת כבירור מה מתכוונת
ישראל להציע כמשא־ומתן כזה.
בשלב זה אין כמובן כל לחצים. אפילו
לא רמזים ללחצים מצד ארצות־הברית על
ישראל. אבל זה רק למראית עין. אם מר בים
שרי ממשלת־ישראל להכין את עצמם
ואת אזרחי המדינה לקראת לחצים אפש ריים
מצד ארצות־הברית, הרי זה משום
שהלחץ האמריקאי כבר החל למעשה. הוא
מתבטא בשתיקה.
ארצות־הברית אינה מפעילה כל סנ קציה
נגד ישראל. היא ממשיכה לעמוד
בכל התחייבויותיה ולהמשיך להזרים ליש ראל
נשק, מטוסים, ידע ואמצעים מתוח כמים,
הכל לפי ההסכמים שנעשו בעבר.

אלא שמועד תוקפם של הסכמים

כל עוד לא תגלה ממשלת ישראל את תוכ נית
השלום שלה, ואילו ויתורים היא
מוכנה לעשות. אבל את הנשק היא רוצה.
לכן יוצאת גולדה לפגוש את ניכסון במאמץ
לשכנעו להבטיח את המשך אספקת
הנשק, גם אם לא יקבל כל תוכנית שלום.

מצד שני, אחוזה ממשלת ישראל
בדאגה פן תילחץ אל הקיר
ותיאלץ לגלות את מידת נכונותה
לוויתורים. כדי להקדים תרופה
למכה, אישרה הממשלה בדחיפות
לאחרונה את תוכניות ההתיישכות
הנרחבות כפיתחת רפיח, תוך
כוונה להעמיד את האמריקאים
והעולם כפני עובדות מוגמרות.
הו הרקע לנסיעתה של גולדה.
( מה מידת הסיכויים הנשקפת לה להצ ליח
במשימתה? התשובה על כך אינה
ברורה. האמריקאים אינם דחוקים בזמן. אין
הם מאיצים בישראל כדי לא להיראות
כלוחצים. אולם הם דוחפים את ישראל
לעמדות בהן תהיה היא דחוקה בזמן. ניב־סון
אינו רוצה להיראות כמי שלוחץ על
ישראל. אבל אם ישראל תיפנה אליו ב בקשות
נוספות, והוא יתנה את מילואן
בתנאים משלו, זה כבר אינו לחץ.

גולדה נוסעת אד ניכסון מתוך
אמונה שהיא תובל לקנות ממנו
מה שהיא רוצה, מכדי לשדם לו
כל תמורה. על רקע זה הופכת
נסיעתה לארצות-הכרית לנסיעה
בעלת תוכן פרסונאלי. כתוצאות
ביקור זה תלוי עתידה הפוליטי
של גולדה מאיר.

אלה עומד לפוג בעתיד הלא רחוק.
אם תוכל גולדה לחזור מוושינגטון עם
כסוה שנת .1973 כדי להמשיף הישגים כלשהם, אפילו למראית עין (כשם
ולהבטיח את אספקת הנשק ליש שעשתה ערב הבחירות של שנת )1969
ראל אחרי מועד זה, ולהתחייב כמעט ברור שהיא לא תפרוש עתה מכס
לאספקה לטווחים ארוכים, יש ראש־ד,ממשלה, תסכים להיכנע לדרישות
להתחיל את המשא־ומתן ככר עכ ׳ חבריה ו״תביעת העם״ ,תעמוד בראש רשי שיו.
ממשלת ארצות-הכרית מת מת המערך לכנסת, תרכיב ממשלה חדשה,
חמקת מכך. גורל המשך אספקת ותיפרוש רק שנה שנתיים אחר־כך.
הנשק מארצות־הברית לוטה כעראבל
אם יושבו פניה של גולדה ריקם,
פל. זה מה שהדליק אור אדום והיא תחזור לארץ ללא כל הישג ממשי,
בצמרת ממשלת ישראל.
כשבפיה אותה בשורה שהביאו דיין ואלון,
בשיחות שהיו למשה דיין בעת ביקורו לפיה תובעים האמריקאים מישראל לגלות
בארצות-הברית הובהר לו: לא יהיו כל את תוכנית השלום שלה, עלולים הדברים
הסכמים נוספים והתחייבויות לטווח ארוך, להתרחש בקצב מסחרר.

כמצב כזה כמעט ברור שגולדה
תעמוד עד דעתה לפרוש מכהו
נתה ודא לכהן קדנציה נוספת כ-
ראש־ממשדה. כמיקרה כזה יילך
המערך לבחירות לכנסת ה ,8-עם
ספיר כמועמד להרכבת ממשלה.
כתנאים השוררים במדינה כיום,
כמצב של אינפלציה דוהרת, מרירות
כקרב השכירים ושיבושים
מתמידים ככנסת, צופים ראשי
מיפלגת העבודה בדאגה את תוצאותיה
שד מידחמת כחירות המיועדת
להציב את ספיר בראש־מט
שלה. כמצב זה, חוששים בצמרת
העבודה, עלול המערך לאבד אה
יותר מחמישה מנדטים ככנסת הכאה,
שזה הרבה מעבר לקו האדום
שהמיפלגה יכולה להרשות לעצמה
בדי להמשיך ולשלוט כמדינה
ללא ויתורים מהותיים לשותפים.
ניתן למנוע אסון צפוי כזה, מאמינים
מנהלי הבחירות של המיפלגה, רק אם יהיה
ספיר ראש־ממשלה עוד לפני הבחירות.
כלומר: תינתן לו הזדמנות לערוך הרצה
בתפקיד, ליצור לעצמו את תדמית המנהיג
החסרה לו, ולהיכנס למערכת הבחירות כ־ראש־ממשלד,
בפועל.

זאת ניתן לעשות רק אם תפרוש
גולדה מבהונתה כראש-מט-
שדה כחודשים הקרובים, עד חודש
מאי,לבל היותר.

אבל על כך יוכרע רק אחרי שתח זור
גולדה מארצות־הברית וניתן,יהיה לס כם
את מאזן הישגיה וכשלובותיה. סיכויי
הצלחתה אינם ברורים. הם תלויים לא רק
ביחסי אמריקד,־ישראל, אלא במיכלול גור מים
המשחקים בזירה הבינלאומית, כשלסי-
כויי השלום בויאט־נאם, ולאפשרויות ביקו רו
המתוכנן של ברז׳נייב בארצות־הברית,
יש השלכות ישירות על כך.
כך או כך, אין זו עוד סתם נסיעה. זוהי
נסיעה גורלית, הן לגבי עתידה הפוליטי
של גולדה, והן לגבי המערך הפוליטי ה פנימי
במדינה.

רק לגבי נושא אהד אין לנסיעה
זו ולפגישה הברוכה כה כד משמעות:
לגבי סיכויי השלום. בי כנושא
זה אין לממשלת ישראל כל
תוכנית, כד יוזמה ובד הצעה. ממילא
לא יהיה לגולדה מה לדבר על
כך עם ניכסון.

וו״ח ממלחמת הצמר
זנבר איש הטיטחים שד
ספיד קפץ ער עגלת

פנחס ספיר: אוי לעינ״ס שנו רואות

ך * טי רו דהלחי שחטף שר־האוצר, פג־
^ חם ספיר, הידהדה בראש־חוצות.
למרות זאת, היו רק מעטים שהבינו
מה קרה.
אולם כאשר בעקבותיה הצטלצלו ה סטירות
הנוספות — הבינו כבר הכל :
הבינו שלא היתד, כאן תקרית מצערת
— אלא מה שהחל מסתמן כחוליה בשרשרת
הגיונית:
שרשרת שהצביעה על מאמציו של נגיד
בנק־ישראל, משה זנבר, להבטיח לעצמו
את כיסאו של ספיר — אפילו במחיר
בגידה במיטיבו.
מאמצים, שבקונסטלציה פוליטית מסו־יימת,
עשויים להצליח.
ומשום כך, מרכזים את תשומת־הלב בשאלה
מאוד מעניינת:
מיהו -בעצם האיש, השואף להיות שר
מרכזי בישראל?

נגיד בנק־ישראל, ראו הכל, וזנבר בראשם,
במינוי זה רק קרש־קפיצה ל תפקיד
שר־האוצר. זנבר הניח כי כאשר
יהיה ספיר ראש־ממשלה, ימנה אותו —
עוזרו ומשרתו הנאמן — לתפקיד זה.
הפריע לחשבון הנעים רק פרט אחד: מה
יקרה אם לא ספיר יהיה ראש־ד,ממשלה
הבאי מה יהיה אם תחזור על עצמה
פרשת יוני , 1967 כאשר דיין מונה כ־שר־ד,בטחון?
מי יודע אם התפתחות דומה
לא תעלה אותו על כס ראש־ד,ממשלה?
המסקנה, מבחינתו, היתד, ברורה: יש
לנסות להתקרב גם לדיין.
הדבר היה קצת קשה. שכן מזה עשר
שנים, היה זנבר חוד החנית של התובעים
קיצוץ תקציב ד,בטחון ופיקוח של האוצר
על תקציב זה.
זה לא הפריע לזנבר: הוא החל משדר
לדיין, באמצעות צבי צור, איש־הכספים
במערכת־הבטחון — שהוא מוכן לברית.
איתותים אלו נידחו פומבית על־ידי
דיין, שהביע בחוגי ידידים, את הסתיי גותו
מזנבר.

היד של דיין ־—
הכפפה של זנבי
ך* משך שנים ארוכות, היו שמותיהם
^ של פנחס ספיר ומשה זנבר צמודים.
במשך שנים ארוכות, התפרסם זנבר
כיד־ימינו של שר־האוצר, נושא-כליו ומבצע
׳מדיניותו.
נאמנותו של זנבר לספיר היתד, מן
המפורסמות. רבים גם קבלו, כאשר מונה
זנבר כנגיד בנק־ישראל, שנאמנותו זו
לספיר לא תאפשר לו למלא כהלכה את
תפקידו החדש — הדורש עצמאות ועמי־

דה נגד לחצי האוצר לעיתים תכופות.
משום כך, לא היו יודעי־חן מסוגלים
להאמין למישמע אוזניהם, כאשר התגלע
בחודש שעבר הקרע בין ספיר לזנבר.
היה זה בעת הוויכוח הסוער שניטש
בין שר־האוצר לשר־ד,ביטחון על השט חים
המוחזקים. דיין טען כי השטחים
אינם מכבידים כלל על כלכלת ישראל —
ואילו ספיד טען להיפך.
לעזרת ספיר נחלץ יושב־ראש ועדת-
הכספים של הכנסת, ישראל קרגמן. לעז רת
דיין — יועצו הכלכלי דויד כוכב.
הוויכוח, שנמשך גם במזכירות מפלגת
העבודה ובכנסת, הגיע לשיא מפתיע ב־
13 בדצמבר, בעת הופעתו של דיין בכנסת.
דיווחו אז העיתונים :״מכיוון ששר ד,אוצר
פירסם לאחרונה מספרים לרוב
על העול הכספי הכבד הכרוך בהחזקת
השטחים, ועל הכספים הרבים שאנו נאל צים
להזרים לשם כל העת — היה לדיין
אתמול קלף נגדי חשוב ביותר: הוא הביא
חוות־דעת של נגיד בנק־ישראל, מר משה
זנבר, המקורב דווקא מאוד לספיר, אשר
המעגל נסגר

האיש הממתין מאהוד: משה זנבו מאחור• גולדה

^ יתזתים אלו הגיעו גם לספיר.
זנבר ניסה לתרצם, לפני ספיר, בכך
שהדבר טוב נם עבורו. רצוי, טען, כי
ייווצר הרושם, כאילו קיימים חילוקי-
דיעות ביבו לבין ספיר — ביעוד של מעשה
הם עובדים בשיתוף פעולה.
אולם ספיר הינד שועל ותיק מדי בש
מנה
אצלם של מחקרים שונים, בתשלום
סכומי־כסף נכבדים וכדומה.
בעיתוני הערב, פורשה הודעת ה נגיד
כך :״התקפתו של נגיד בנק-
ישראל על המדיניות הכלכלית, המתוכננת
על־ידי האוצר לשנה התקציבית הבאה,
היא ללא תקדים. עד כה, נהגו אנשי
בנק־ישראל, או שרים מן המערך, לתקוף
קטע זה או אחר במדיניות המתוכננת,
אך לא את כל הבניין.״
העיתונים גם לא שכחו להסיק עבור
קוראיהם את המסקנות :״עובדה זו ממחי שה
כי החששות שהובעו, בתחילת כהו נתו
של הנגיד, על הליכתו בתלם, היו
חששות־שווא. האופוזיציה המצפונית בתוך
המימסד ממשיכה להתקיים.״
בהמשך המסע, פירסם מעריב עמוד
שלם על דמותו של זנבר, תחת הכותרת
שנת הנגיד, בה הצטייר האיש כיחיד ה מסוגל
להציל את המדינה בשנה הקרובה.
המהלכים המעניינים שגרמו למסע ההתקפה
וד,דימום, היו כאלה:
כאשר מונה זנבר, בנובמבר ,1971כ־

ביל תחבולות כאלה:
כאשד ראה כי זנבר תוקף בעקביות
את סגנו, ד״ר צבי דינשטיין — הזעיק
את זנבר, הורה לו חד־משמעית לחדול.
אך מבחינת זנבר, נפל הפור לפני כמה
שבועות: הגוש, הכול־יכול, של מפלגת
העבודה, החליט כי שר־האוצר הבא יהיה
יהושע רבינוביץ.
לגבי זנבר היה בכך סוף הדרך. לא
נותרה לו ברירה. מבחינתו, הקלף של
ספיר נגמר, ונותר לו רק קלף דיין.
הוא פנה אל גד יעקבי, הצליח יותר
ניאות ל מאשר
בפעם הקודמת: דיין
קבלו. זנבר עבר פומבית למחנה דיין,
בתקווה כי אם יהיה דיין ראש־ממשלה —
יקבל הוא את תיק־האוצר.
קפיצה זו ממחנה למחנה, הינה השלב
האחרון בקאריירה מרתקת למדי.
משה זנבר (זנדברג) נולד בהונגריה
ב־ . 1926 הוא נכלא במחנה ריכוז בגר מניה,
כתב על תקופה זו ספר שזכה
בפרס ;מוסד יד ושם. אחרי מלחמת העו לם
לא עלה ארצה, אלא חזר להונגריה,

פסק כי זיקת השטחים לישראל איננה
מכבידה עלינו מבחינה כלכלית.״ שר ה ביטחון
העניק איפוא תשובה ניצחת לשר־האוצר,
באמצעות חוות־דעתו של נגיד
בנק־ישראל.״
סטירת־לחי זו שהעניק דיין לספיר —
כאשר הכפפה שעל־ידו היא כפפת הנגיד
— אולי לא היתד, נחשבת, אילו היתד,
מקרה בודד. אולם כמה ימים לאחר מכן —
נפתחה מכיוון זנבר, באמצעות העיתונות,
התקפה חריפה על המדיניות התקציבית
של שר־האוצר, שזה עתה הגיש את ה תקציב
החדש לממשלה.

התקפה

^ ללא ת ק די ם
ך* מו לכל גוף המכבד את עצמו, גם ל־
^ בנק־ישראל יש רשת עיתונים הנאמנה
לו ולנגידו, עושה עבורו מלאכת יחסי-
ציבור מושלמת. בתמורה, זוכים עיתונאים
אלו בד,דלפה בלעדית של ידיעות, בהז

למד באוניברסיטת בודפשט. עם הקמת
המדינה עלה ארצה, השתתף במלחמת ה־שיחדור,
נפצע בקרב לטרון.
מ־ 1953 ועד 1957 השלים את לימודי
הכלכלה, עבד כמרצה באוניברסיטה ה עברית
בירושלים עד .1958 אז הצטרף
למישרד־האוצר, זכה, כעבור שש שנים, ב מינוי
של הממונה על התקציבים ויועץ
כלכלי לשר־האוצר.
לפני קבלת המינוי הבכיר, ביקש מי
שהיה אז מזכיר הממשלה, זאב שרף,
משרותי הביטחון לערוך בדיקה ביטחונית
על עברו של האיש. הבדיקה היתר. מש־ביעת־רצון,

היה
לדירת״שרד בירושלים. אולם זנבר
רצה להמשיך לגור בדירתו בתל־אביב.
הוא כינס את נאמניו בבנק לפיתוח ה־תעשיה,
ביקש כי ימכרו לו את דירת
הענק שקיבל מן הבנק בשכירות.
הבעייה המעניינת היתה: כיצד לתת
לו את הדירה — בלי שישים כסף עבו רה.
כי לזנבר לא היה כסף.
הפיתרון שמצאו חברי מועצת־המנהלים
של הבנק: הם העריכו את שווי הדירה
ב־ 150 אלף ל״י בלבד — למרות ש שווייה,
לדברי חבר מועצת־המנהלים ש התנגד
לעיסקה, מרדכי זגגי, היה מעל
רבע מיליון ל״י.
אחר הגדילו רטרואקטיבית את משכור תו
של זנבר ל־ 5,000ל״י לחודש. כך,
יכלו לתת לו את ההפרש של 1,500ל״י
לחודש, עבור כל תקופת עבודתו בבנק,
וכן פיצויי־פיטורין מוגדלים, על בסיס של
5,000ל״י לחודש.
סכום זה נתן כ־ 100 אלף ל״י 50 .אלף
ל״י נוספות קיבל זנבר בהלוואה ארוכה,
בריבית נמוכה של /0״.9

נסיעות ל חו״ל —
ללמוד אנגלית
ו תיו של זנבר באוצר, בהן היה
יד־ימינו של ספיד, נודעוכשנות
המיתון. בתחילה היה זנבר גאה בכינוי
שהודבק לו ,״אדריכל המיתון״ .שנים אח רי
המיתון, נהג לומר :״איני חושש מ מיתון
חמור.״ אך כיום כאשר כל ה כלכלנים
מסכימים כי המיתון, שגרם סבל
קשה לרבבות אזרחים, היה מיותר —
ורק הביא נזקים חמורים ביותר להת פתחות
ישראל — כיום נאלם זנבר דום,
אינו מתגאה עוד בתואר.
במחצית 1968 פרש ספיר מן הממשלה,
נשאר רק שר בלי תיק. זאב שרף התמנה
כשר־האוצר, המסחר והתעשיה. היה ברור
כי זנבר לא יאריך ימים עם שרף. תוך
נמה שבועות, נסע ללונדון, ללמוד אנגלית.
נסיעות אלו של זנבר ללימוד אנגלית
חזרו ונישנו כל שנה־שנתיים. זנבר אינו
יודע שפות פרט לעברית והונגרית —
ושתי אלו לא עוזרות בוועידות של בנ קאים
בינלאומיים. במאי 1971 נסע זנבר
לסינגפור, ללא סיבה רצינית. העיתונים
תמהו על נסיעה זו, ומישהו התבדח כי
הוא רוצה לטשטש את המיבטא האוקס־פורדי,
שרכש בלונדון.
אולם בנסיעתו הראשונה ללונדון ש נמשכה
רק כמה שבועות, זנבר חזר אר צה
לשמוע כי ספיר מינהו כסגן יו״ר
מועצת מנהלי הבנק לפיתוח התמשיה —
המכשיר הכספי המרכזי של המשק.
זנבר הגשים במרץ רב, בתפקידו החדש,
את מדיניות חלוקת ההטבות והמתנות של
ספיר.
כאשר היה צריך לעזור לנדיב הידוע,
סר אייזיק וולפסון — קנה ממנו זנבר
שתי קומות במגדל־שלום בת״א, במחיר ש עלה
ב־ 600 אלף ל״י על מחיר השוק.
כאשר נתקע רחוב בקשיים, במסגרת
קונצרן המטוויות המאוחדות, היה זה זג־בר
שחילצו מקשיים. כפי שקבע מבקר
המדינה, שילמו אז לבעלי המניות הפר טיים
עשרות מיליוני ל״י מעל לשווי
האמיתי של הרכוש.
זנבר גם ניצח על מלאכת רכישת מפ־

״זייפו
פרו טוקול״

ש׳ צנוע

המחוברים

זוהי דירתו (מסומנת) של זנבר בבית־המגוריס המהודר ברחוב
פנקס 44 בצפון תל־אביב. הדירה, שהיא למעשה דירה וחצי
יחדיו, שווה למעלה מרבע מיליון ל״י, אך זנבר זכה בה כמעט במתנה.
אילין

ואוטוקרס,

ועוד

עלי־הרכב של
עיסקות דומות.
אולם זנבר ידע לדאוג לא רק לאחרים,
אלא גם לעצמו.
מייד עם מינויו לתפקיד סגן הידר, קנה
הבנק לפיתוח התעשיה שטח של שתי
דירות ברחוב פנקס המהודר בצפון תל-
אביב, והדירה־וחצי הענקית הושכרה ל־זנבר
במחיר סמלי במקריות מעניינת:
אחד המשקיעים בבניין — היה גם מש קיע
בקונצרן המטוויות המאוחדות.
אולם זנבר נזקק גם למכונית. לפיכך,
הוזמנה עבורו דודג׳־פולארה מפוארת בע לת
שמונה צילינדרים. כאשר הגיעה ה מכונית
ארצה, הטיל מנכ״ל הבנק לפיתוח
התעשיה וטו על המכונית. הסיבה: לו
עצמו היתה מכונית של שישה צילינ דרים
בלבד, והוא לא הסכים כי סגנו
יסע במכונית גדולה יותר. בליודברירה,
הוחזרה המכונית לארה״ב, והתמנה אחרת.
בינתיים, שכר זנבר סבונית בהרץ, נסע
בה חודשים ארוכים. באשר הבנק משלם
עבורו כל חודש מעל 3,000ל״י תמורת
השימוש במכונית.
שכן זנבד נסע הרבה: הוא היה גם
לידר המועצה למען הבימה.
הוא היה גם יו״ר קרן הספורטאים,
היה זה שייצר את השיטה של תשלומי-
ענק לספורטאים, בדרכים שונות.

יתר ההוצאות שניתנו לו.
וכל אותה עת, לא משך זנבד ידו גם
מתחומים אחרים: באוגוסט 1971 דרשו
נציגי גח״ל בוועדת-הכספים של הכנסת
לגנותו על נאום, בו תקף את גח״ל על
שהסיתה נגד הממשלה.
אלא שאותה עת, היה זנבר שוב ב לונדון,
עסוק שוב בלימודי אנגלית. הוא
חזר לקראת הפיחות הקטן של אגוסט.
כאשר התמנה כנגיד בנק־ישראל, זכאי

ך* עיסקה עורר־ סערת־רוחות. פרט
\ 1לזגגי, התנגד לה גם אברהם זברסקי,
מבנק הפועלים. הם טענו, בין היתר, כי
יש גם לנכות מס־הכנסה מהתוספת ל משכורת,
כי אסור לעשות מעשים כאלו,
כי הדבר מנוגד לתנאי הבנק. באחת
הישיבות, אף האשים זגגי כי זייפו פרוטוקול,
כדי להכשיר את העיסקה.
באפריל 1972 התקיים דיון בבנק לפיתוח
התעשיה על הטבות למנהל אחר. באותו
דיון, קרא מנכ״ל משרד המסחר ודד
תעשיה, גדעון להב :״אינני רוצה שתח זור
פרשת הדירה של זנבר.״ להב תבע
לראות את כל ההסכמים עם אותו מנהל,
כדי שלא יתברר לאחר מכן שיש הס כמים
מתחת לשולחן־-מקורביו גילו, כי
בפרשת זנבר נפגע להב מכך שעליו נפל
התפקיד לטהר את הפרשה בציבור.
אלא שהוויכוחים ויכוחים, והעובדות
עובדות: הדירה־וחצי נשארה בידי זנבר.
מה חושב כיום נגיד בנק־ישראל, ש עבר
למחנה דיין, על הצהרתו מקיץ 1 1971
״אני יודע מה ספיר חושב בכל עניין,
וספיר יודע מה אני חושב. זוהי מין
קירבה בלתי־רגילה כזאת.״
יש להניח שהוא פשוט לא חושב עליה.
שכן מבחינתו, נהג זנבר, לאורך כל ה די
ה בהגינות ציבורית למופת. במעמד
החדש של המטפסים לצמרת — מעמד
שזנבר הוא אולי מוצרו האופייני ביו תר
— הקאריירה קודמת לכל.
לבני המעמד החדש, מותר, בתוקף הש תייכותם,
לזכות מקופת המדינה בהכנסות
והטבות שבן־תמותר. לא יזכה להן.
ודאי שמותר לבן המעמד לקפוץ ממחנה ל מחנה,
מאפוטרופוס לאפוטרופוס.
מי שרואה בכך פסול כלשהו, פשוט
איננו מבין את המוסר החדש.

מ תנ ה
של מיליוני ם

האוייב

זאב שרף, מתנגדו של
זנבר בצמרת, גרם
למיפנה בקאריירה של זנבר, כאשר
התמנה לשר (לידו, למעלה, שפירא).

אוגוסט 1970 נבחר זנבד כיו״ר
מועצת המנהלים של הבנק — תפקיד
אותו מילא כבר למעשה. כל אותה עת,
לא פסק מהצהרות שונות נגד מתן הטבות
לאחדים: תוספת־שכר ותוספת־יוקר עלולים
להיות אסון למשק — הפיקוח על
המחירים מזיק — אי־אפשר להדק את
העול על הסקטור הפרטי, ועיקר המעמ סה
צריך ליפול על כתפי השכירים.
וכל אותה עת, היתר. משכורתו הרשמית
בבנק 3,500 לחודש — פרט למכונית וכל

המתחרה תחזיק אצבעות

ראש עיריית תל־אביב, יהושע
רבינוביץ, נקבע על־ידי
הבוסים של העבודה כשר־האוצר הבא, חיסל בכך את חלומו של זנבר לזכות בתפקיד
זה מידי ספיר. כתוצאה, עבר זנבר למחנהו של דיין, בתקווה להגיע לתפקיד בעזרתו.

במדינה

נוח הפרסום הסמשלחית

האקלים בה ועים ומלטף > 220 צלזיוס בממוצע! והים מקסים בכחול עמוק ומיוחד.
השייט. סקי המים. הצלילה החח-מימית והסיורים המדבריים והימיים היוצאים
מאילח יום־יום. מבטיחים לאורח חויוח ובילוי בלתי ושכחים.
בתי המלון בדירוג 4כו כ בי ם-־ הסלעה אדום אילת נפטזך ו־ שלמה־
־בשיתוף עם חכרת ״ארקיע״ .נאים להציע לזונות הצעירים כירח הדבש:
* 4ימי חופשה לזוג במחיר ללא תקדים לאירוח מלא. כולל טיסה הלוך ושוב
במטוסי ״ארקיע־־ .מסים והנחות שונות 773 -ל־י בלבד.
* 4ים׳ חופשה לזוג. חצי אירוח בולל טיסה הלוך ושוב במטוסי ״ארקיע־־.
מסים והנחות שונות 653 -ל־י בלבד.
זוגות שאינם ־חבשים. יוכלו גם הם לנצל עונה מקסימה זו באילת וליהנות•
ממחירים נוחים ומהנחות ניכרות
פרטים מלאים וכן הסברים על האפשרויות לבילוי 5ימים ויוחד. ניתן לקבל
במשרדי ־ארקיע־ בארץ ואצל כל סוכני הנסיעות

יקנאו בכםכשתצאוהחורף לאילת...
אגודת גורמי התיירות באילת

ספר תנ״ו והברית החדשה
להשכלה כללית ולידיעת
הדתות בעולת.
בשפה העברית ובשפות שונות
יישלח לבל דורש
מת. ד7089 .
ירושלים.

•הסוכן *,בוי״ז״
>גן ך *

פו־צ 4ן ןל 98 <*.י*6

מ קלט הטלויזיה הטוב
ב עו ל ם!
אץ הבדל. אם זה
טראו,פונו אוטלויזיה
שלסץ פ 1ש או ב -לוונ ץ
כי התוצרת עולידיתהיא

(המשך מענזוד )15
מאחורי תיבת־דואר ( 5421 שיקאגו) ומס פר
טלפון ( ,964—8457 שיקאגיו) בחרה גם
ביושב־ראש זמני-,עלי בגדאדי, ומתכוו נת
לנצל את משפטה של רשת־הדיגול
הסורית לצרכי תעמולה אנטי־ישראלית
בארצות־הברית.
סוריה אינה מהפכנית. התואר
״ארבעת הישראלים״ לא נבחר במקרה,
למרות שבישראל יועמדו לדין באשמת
הברות וקשר ברשת קרוב ל־ 40 איש, רובם
ערבים ישראליים. אם מכל אלה נבח רו
כזכאים להגנת הועד האמריקאי רק
ארבעת היהודים שבין הנאשמים (כש הוקם
הועד טרם׳נודע על דבר תפיסתם
של שני חשודים יהודים נוספים) ,היה זה
רק מטעמים תעמולתיים־טכסיסים, ש נועדו
לעורר בקרב חוגי השמאל האמריקאי
אסוציאציה ל״שישה משיקאגו״ ,או תם
קיצוניים שמאליים שהתפרעו בועידת
המפלגה הדמוקרטית בשיקאגו, ב־ 1968והפכו
את משפטם למשפט פוליטי רצוף
שערוריות שעורר הדים רבים בארצות־הברית
ובעולם.
ב״הודעה לעתונות מספד 1״ שהוציאה
הועדה להגנת ארבעת־הישראלים, נאמד
בין השאר :״מונעת על־ידי מניעים
הומאניים ואידיאולוגיים, הוקמה בשיקאגו
ועדה של פלסטינים ויהודים להגנתם של
אהוד אדיב, דוד ורד (הכוונה לדן) דוד
קופר ויחזקאל כהן, ארבעת היהודים ה ישראליים
שנאסרו על־ידי המישטרה ה ישראלית
בחשד של ריגול וחבלה. החברות
בועדה פתוחה לכל האזרחים ה מעונינים
בכך, ללא הבדל מוצא.
״בבועה את העקרונות הפוליטיים והאידיאולוגיים
להם הטיפו הארבעה, ואת
המידע שסיפקו לה כמה מחבריהם הנמצאים
בארצות־הברית, הגיעה ועדה זו, ה מורכבת
מפלסטינים, יהודים, סטודנטים,
פרופסורים ואנשי מקצוע, להרגישה ש האשמות
בריגול נגד הארבעה בויימו ר
פוברקו. הממשלה הסורית, שלפי האישום
ריגלו הארבעה למענה, היא מתקדמת
במידה מסויימת, אך אינה עונה לדרישות
המהפכניות של הארבעה. החלטתם לפעול
בנסיון לשחרר אנשי גרילה פלסטיניים,
אם אמנם היתד, החלטה כזו, נובעת מאמונתם
בצידקת ההתנגדות פלסטינית,
ובזכות המוסרית של הקמת מדינה פלס טינית
בה יוכלו יהודים וערבים לחיות
כשווים.
״מאסרם של אנשים אלה מהווה הוכחה
להנחה שהקונפליקט במזרח־התיכון אינו
בין יהודים וערבים. אלא בין מדכאים
ומדוכאים.
״אחד מהארבעה (הכוונה לדן ורד) היה
פעיל בתנועת השלום האמריקאית. הארב עה,
שנראה כי בידם מצוי המפתח לתפיסות
ושיתוף הפעולה בין היהודים והערבים,
ידועים בכל התנועות הפרוגרסיביות
בעולם. הצהרות שהושמעו על־ידי ה־עתונות
הישראלית ופקידים בכירים ישר אליים
כבר הרשיעו את החשודים. כמה
קולות אף תבעו את הוצאתם להורג וזאת
לפני שנקבע תאריך למישפטם.״
;ן ינדיים קשים. מניסוח ההודעה ל־עתונות
משתמע כי מאחורי הועדה עומ דת
מפלגת העבודה הפרוגרסיבית ה אמריקאית
(פ.ל.פ ).שבניגוד לתודות •ש הודבקו.
לה, אינה מאואיסטית ואף לא
סובייטית, למרות קיצוניותה. הפ.ל.פ. מת עתד
להפוך את משפט ארבעת היהודים
החשודים בחברות ברשת הסורית למישפט
פוליטי, אפילו לא יעשו זאת הנאשמים
עצמם.
הודיעה הועדה :״משפט הוגן לאנשים
אמיצים אלה הוא מטרתה היחידה של
הועדה. הועדה קוראת לכל חברי תנועת
השלום ואל כל היהודים והלא-יהודים ה מתקדמים
לסייע למטרה זו. היא פנתה
לאיגוד עורכי־הדין הערביים במזרח התי כון
למלא תפקיד פעיל בהגנת הנאשמים.
היא עומדת לפנות לויליאם קונסטלר ו־לאבדין
ג׳עברה, פרקליט מדטרויט, שהוא
נשיא בוגרי־האוניברסיטאות הערבים ב־ארצות־הברית,
לטוס לישראל כדי לשמש
משקיף ויועץ במישפ.טם של ארבעת ה חשודים.״
בשולי
הכרוזים שמפיצה הועדה, שכמה
מהם הגיעו השבוע בבתב־יד, נוספו כמה
שורות בכתב־יד :״מקורות ישראליים
מוסמכים הודיעו רק עתה לועדה כי ה ארבעה
עוברים עינויים קשים ביותר.״
ה חו ר ת

רזו׳

שלבחדשבמערכה בין הרבנים
• הרב עו בדי ה טוען: גורן מספר
ש הו א שו מ ע קולות מי ס תו ר״ ם
התחיל בכך הרב יוסף, שכמעט ופרץ
בבכי בשבוע שעבר במלון המלכים בירו שלים,
כאשר שפך את ליבו בפני נכבדי
ירושלים הספרדים:

״מאז נבחרתי לכהונתי אני סוכל
יסורים ואינני ישן בלילות. אני
כבר בלעתי הרבה מחטים ומוסיף
לבלוע אותם. ארבע שנים פעלתי
מתיר שלום ושלווה עם הרב
גורן, עד שבאה אותה צפרדע
והתיזה נחילים נחילים. תהום נפערה
בינינו ואיני יכול לפרש עוד.
הרב גורן לא נשאר חייב לאורך זמן.

הביא עימו הרב גורן את הרב עובדיה
יוסף אל כס הרבנות הראשית? מדוע
היה צריך מתנגד כשותף? התשובה היא
שגורן לא ידע להעריך נכונה את יוסף.

האיש שלא
ידע א ת יוסף
ך י• רור וגלוי היה לעיני כל, כי מיפלגת
- 4השילטון, שהועידה את גורן לכס הרב נות
הראשית, מעוניינת כי לצידו יכהן
כרב ספרדי ראשי הרב ניסים. אבל גורן

השני־דציון

הר־אשוך־לציון
אם הרב הראשי האשכנזי,
\ ן הרב שלמה גורן, מאמין כי
הוא ניחן ככוחות על־טכעיים, כי
הוא שומע קולות, רואה חזיונות
ומבחין כדמויות שכן־תמותה רגיל
אינו מבחין בהם ז האם מאמין
הרכ גורן כי ההשגחה העליונה
פרשה עליו את כנפיה כדי להנחותו
כאופן אישי, למנוע ממנו
לעשות טעויות, ולכוונו כדרר הראויה
לרב ראשי כישראל ץ האם
יש לרכ גורן קשר אישי, שאין לאה
אחד אחר, עם כוחות שמיימיים,
מלאכים ושרפים, כאמצעותו הוא
יכול לנהל עימם שיחה דו-סיטרית
ולקכל אישר עליון לכל התיקונים
שהוא עושה לפי ההלכה היהודית?

אלא שפרשת הממזרים, שהתפוצצה זמן
קצר אחרי בחירתם כרבנים ראשיים, הבהירה
ליוסף שגורן מתכוון לנצל תמימותו.
יוסף, שלא יכול היה לשאת את הפיר-

סומת וד,ראוותנות בהופעותיו הפומביות
של גורן, לא יכול היה להשלים עם כך
והעמיד את עצמו בצד אחד עם מחנה שו ללי
הרב גורן, הקנאים וו־,קיצונים ה חרדיים
שמצאו שעת כושר כדי לשפוך
לבה רותחת על יריבים לשעבר. לכך לא
יכול היה גורן להסכים.
בעזרת קשריו ההדוקים בעיתונות היש ראלית,
הצליח גורן להציג את יוסף ב־פירסומים
שונים כאדם שפל־רוח, חסר
עמוד שידרה, המסוגל לשנות את דיעו־תיו
תוך יום ללא כל הירהור שני.

גם את מועצת הרבנות החליט
גורן לנצל כדי להעניש את יוסף
על שלא נתן לו יד כפרשת הממזרים.
הוא ניצל לשם כך את הרום
המוחלט שיש לו כמועצת הרכנות.
הוא הוריד והעלה סעיפים מסדר
היום של המועצה כראות עיניו,
כיטל כזילזול הצעות של הרם יוסף,
קיבל ההלטות שרירותיות
שאושרו אוטומטית.

התשובה לכל השאלות ד,אלה היא חיו בית,
אם להאמין למקורביו של הראשון־
לציון, הרב הראשי הספרדי לישראל, עו בדיה
יוסף. אלה, הנמצאים עתה בעיצו מה
של מילחמת הקודש המתנהלת בין שני
הרבנים הראשיים, מביאים בשמו של הרב
יוסף דברים נוראים ומזעזעים יותר מאלה
אותם השמיע הרב יוסף באותה התפר צות
רגשות לוהטת, בקבלת הפנים שנער כה
לו בשלהי השבוע שעבר במלון המלכים
בירושלים, ע״י ועד העדר, הספרדית שם.
לדבריהם של אותם מקורבים, הבאים
ויוצאים מלפני הרב, מנהלים את מיל-
חמותיו והודפים את ההתקפות עליו, הב חין
הרב עובדיה יוסף לאחרונה בשינוי
קיצוני המתחולל ברב שלמה גורן. שינוי
זה אינו מתבטא רק• בנטיותיו הדיקטטו־ריות
במועצת הרבנות הראשית ובנסיונו
להמעיט מדמותו של הראשון־לציון. זהו
לדבריהם, שינוי נפשי, המתבטא באמונה
בקשרים עם כוחות שלא מן העולם הזה.

תופעה זו לא אוכחנה על־ידי
הרב עובדיה יוסף מעולם, כשנים
כהן כיהן לצידו של הרב שלמה
גורן כרב הראשי בתל־אכיב. אולם
היא התגלתה לו לראשונה ערב
הבחירות לרבנות הראשית. היה
זה, לטענתו של יוסף, זמן קצר לפני
יום הבחירות. הרב גורן סיפר
לו כי עלה על קברו של הרב קוק,
כדי להתפלל שם ולבקש את השתדלותו
אצל הבורא. ואז, כעת
התפילה, כאשר עצם את עיניו,
שמע קולות וראה חזיון, אשר הבטיחו
לו כי בחירתם של שניהם,
גורן ויוסף גם יחד, כרכנים ראשיים
מובטחת.
האשמה מיוחדת־במינה זו, המצטרפת
אל ההאשמות החמורות שהטיח הרב יוסף
בשבוע שעבר בעמיתו ברבנות, מביאה
את מילחמת הקודש הנטושה בין שני ה רבנים
הראשיים לשיא חדש.
הנשק הסודי
ו** חוק הגורל הוא שבחירתם של
גורן ועובדיה יוסף כרבנים ראשיים,
נועדה לסיים תקופה חשוכה ברבנות הרא שית,
בה לא דיברו שני הרבנים הראשיים
(אונטרמן וניסים) זה עם זה, וניהלו חתי רות
זה תחת זה. המהלומות ההדדיות
שהחליפו השבוע גורן ויוסף היו מעל
ומעבר לכל מה שהיה ידוע ביריבות ה רבנית
בעבר.

תקציב
ב מ תנ ה
^ כן־נגף אחת בלבד נותרה בדרכו
של הרב גורן לשילטון מלא: ביתד,דין
הרבני הגדול, שם היה רוב מוחלט
למתנגדיו ובראשם י הרבנים ז׳ולטי, יש ראלי
וגולדשמיט. אלה לא הכירו בפסי קתו
של גורן בפרשת הממזרים.

גורן לא עכר על כך לפדר-היוס.
הוא פנה אל שר־האוצר, ביקש
ממנו תקציב מיוחד, של למעלה
ממיליון ל״י, להגדלת מיספר הדיינים
היושכים ככית־הדין הרכני
הגדול, על-מנת להבטיח לו שם רום.

כבר למחרת פירסום דבריו החמורים של
יוסף נגדו, שלף את הנשק הסודי שלו.
הוא מסר לפירסום בידיעות אחרונות את
העתק תעודת הנישואים של ״הממזר״
שטוהר, חנוך לנגר, לפיה הסתבר כי מי
שחתם על תעודת הנשואין לא היה אחר
מאשר הרב עובדיה יוסף, מי שהתנגד
בפומבי למהלכי גורן בפרשת הממזרים.
היתד, זו סטירת־לחי פומבית, אבל היא
הזיקה יותר לגורן מאשר ליוסף .״הלכה
חמורך טריפוך! — הפסדת את חמורך,
כך אמר רבי טרפון על עצמו, משום
שטעה בפסק הלכה וצריך היה למכור את
חמורו כדי לשלם לבעלים שגרם לו נזק.
״הלכה חמורך גורן !״ הטיח השבוע
אחד ממקורבי גורן בפני מזכירו של הרב.
אפילו תומכיו של גורן חשו בעליל כי
הוא הגדיש את הסאה.
הם ידעו כי האשמותיו של יוסף נגד
גורן אינן נטולות יסוד.
החידה המרחפת כיום מעל מיל־חמת
הקודש של הרבנים היא: מדוע

רצה מונופולין בלעדי על התואר. לשם כך
היה צורך בסילוקו של הרב ניסים הידוע
כאיש קשוח, בלתי פשרני ותכליתי.

לא היה לגורן שום חשק לנגן
כינור שני ולהתחלק ככתר וכככוד
עם אישיות אחרת. היה זה רעיונו
של גורן להדיח גם את הרם ניטים
ולהעלות כמקומו את עוכדיה.
לכאורה היה הרב עובדיה יוסף צריך לה יות
אסיר־תודה לגורן על שהדיח למענו את
ניסים ואיפשר לו להתעטף בטלית הרא־שון־לציון.
לרב יוסף עצמו לא היו מעולם
יומרות של שילטון וכוח. הרב יליד מצ ריים,
שעלה בכוח גדולתו בתורה בלבד,
כשהוא מנסה להתרחק מאינטריגות ובחי־שות
עדתיות ומיפלגתיות, ידוע כמי ששו אף
להגיע להישגים בשקט. כאשר הציע
לו גורן להגיש את מועמדותו לרב ראשי,
לא האמין יוסף בסיכויי הצלחתו. הוא
סבר שגורן תומך בו משום שלמד להע ריכו
בעבודתם המשותפת כרבנים רא שיים
בתל־אביב.

עם התקציב החדש יכול היד, גורן להו סיף
חמישה דיינים מאנשי שלומו לבית־הדין.
כשנודע על כך ליוסף, הזדרז והפ ציר
בגורן, בדרכי נועם ונחת, שיוסיף
לבית־הדין שלושה רבנים ספרדים ושניים
אשכנזים כדי להשיג איזון בבית־הדיו
(כיום מכהנים בבית־הדין שלושה אש כנזים
ושני ספרדים) .תשובתו של גורן
לא הפתיעה אותו :״קיבלתי התקציב מספיר
במתנה, ואני אעשה בו מה שאני רוצה!״
הרב יוסף חש מוכה וצרוב. תדמיתו
בחוגי הרבנות והציבור הדתי ירדה עד
לשפל המדרגה.
השבוע נעשו ניסיונות נואשים לפשר
בין שני הרבנים הנצים ולסיים את מיל-
חמת הקודש הרבנית. גורן הסכים להתיר
ליוסף לקרוע את תעודות הנשואין של
חנוך לנגר, עליהם הוא חתום, לחתום על
התעודות החדשות בעצמו. בלחץ מקורבי
שני הצדדים אף בירך יוסף את הרב
גורן בפתיחת ועידת המזרחי השבוע.
רעייתו של יוסף, הרבנית מרגלית, אף
הזמינה את הרבנית צופיה גורן, בשיחה
אישית, לחגיגת האירושין של בנה, שלמה.

אכל יודעי-דבר ניבאו כי זו
שכיתת־נשק זמנית כלבד. אישיותם
הנוגדת של שני הרבנים הראשיים
עלולה עוד להוליד סערות
לא מעטות ומילחמות קודש
לאין ספור.

מזללת קליפורניה• בפינת פרישמן—דיזנגוף, כמרכז תל־אביב,
בורסת הרכילות העירונית, מיקדש הבוהמה. בתמונה
נראה קהל אלפים הצובא על פתח המיזללה, כשבעליה,
אייבי נתן, מס לראשונה למצריים ב־ ,1966 ובטעות נמסר
בהודעה ברדיו, כי המטוס נפל והטייס נהרג בעת טיסתו.

עכשיו

4את מקום מקומות המיפגש החברתיים של רחוב דיזנגוף
^ תפסו חנויות לדברי ימאים. רחוב חלונות הראווה תמהו־י
דרים נראה עתה בחלקים גדולים כהעתק של שוק שכונת
י התיקווה. יחד עם העסקים השתנתה גס אוכלוסיית הרחוב.

1אין עקום ועליזים

היו ימים שלא היה
צריך להמתין בתל־אביב
להזדמנויות מיוחדות כדי לשמוח ולבלות. זה נשמע כאגדה.

ך* עם אחת, לפני הרבה הרבה שנים,
מעבר לימים עט החופים מטונפי הזפת,
מעבר להררי החושך הנפלטים מארובת

אבל זה היה רק לפני שנים מעטות. בדיסקוטקים היה כל לילה
חגיגה כמו בתמונה זו, בה נראה ינוקא ומנדי במועדונה, או
כמו בתמונה למעלה במרכז. בה נראית חשפנית יוצאת מאמבטיה.

רדינג, היתה עיר. קראו לה: תל־אביב.
אח ! איזו עיר זאת היתה. תענוג היה לחיו
לא לגור. להימנות עם המתגוררים בה — או
לא היה כבוד כל־כך גדול, וגם לא זכות פ
במינה. אבל לחיות. אח, הימים הטובים, הימים ה
את הבוקר אפשר היה לפתוח על שפת־היו
שעות לפני הצהריים להעביר בבתי־הקפה שב
עם זונות הבוקר. את הצהריים לחיות במסעדות
לא ביקר בעיתונים את האוכל שלהן, אבל שא!
גם לא היה בה אליהן בגלל האוכל. החברה,
אדמים, זה מה שהגישו במסעדות ההן. שעות
הצהריים עמדו בזכות עצמן ובזכות ההצגות ה
שמי שרצה יכול היה אפילו לישון בהן מכלי ל
ששנתו תוטרד על־ידי בקבוקים מתגלגלים או
של אינדיאנים ישראליים באולם.
את הערב אי־אפשר היה להתחיל בלי ד׳
זה לא היה רחוב. זאת היתה פלאנטה. אפשו
ללכת מהכיכר עד גורדון ולפגוש ב־ 500 מטר !
החברים הכי־טובים שלא ראו אותם שנים אז
שעות. אפשר היה לשבת ליד כל שולחן של ביו
בעיניים סגורות ולנחש לפי הקולות מי כבר
שם. כל הרכילות של ישראל זרמה לשם לר*
כל החדשות לא הגיעו לעיתונים לפני שעבת
שם. כל הרומנים, הבגידות, הניאופים, הפ^
והאכזבות לא רק שנולדו שם, אלא הו^
וגוועו שם.
כל המסיבות הגדולות של המדינה, כל ריח!
כל החתיכות, יצאו מרחוב דיזנגוף. מי שש
את כף ידו על קטע הרחוב הצר והמכוער הזה.
היה לחוש את פעימות ליבה של ישראל.

^ חר־פף היו הלילות של תל-אביב.
מה יכולה תלדאביב להציע לבני העולם ה.
במה היא יכולה להתחרות במטרופולין הגדולוו
העולם ו בעושרו בפארו ביופי ן בעניין ן
מה שהיה לתל־אביב להציע היו הלילות. לא
מיוחד ביחס לחיי הלילה הממוסחרים לתיירים !
עות מדינות מפותחות. משהו קטן, מצומצם,
בהחלט מקורי. בכמה מקומות הבילוי האינטימיים
ליים שצצו בתל־אביב בשנות השישים, אפשר
בהחלט לעבור את הלילה עם כמה כוסיות משקה
בה הריאות ״אהלו״ וטפיחות על השכם, מבלי ע

וו אתשמחת החיים ש ד העיר

תו-אביב
— י י+11111 1

שום דבר, אבל בהרגשה שכדאי היה לא
לישון את הלילה הזה.
עובדה: מכל העולם היו באים אנשים
שטעמו את טעם לילותיה של תל־אביב,
לחיות את החוויה הבלתי נשכחת הזאת
עוד פעם. למי שלא חי את זה, קשה להס ביר
במה מדובר. לא היו שם באותם
מועדונים, דיסקוטקים ופאבים, לא תוכ ניות
אמנותיות, לא מוסיקה יוצאת־דופן

שאי־אפשר לשמעה במקום אחר, לא
תוויות של סנובה ואצולה ובלעדיות. אבל
היתד. שם האווירה של היעדר פורמאליות,
של משפחה אחת גדולה, של מגעים אי שיים
ישירים ללא העמדת פנים, של חו סר
מחיצות חברתיות ומעמדיות. דבר כזה,
לא הולד ברגל. איפה ז איפה יש עוד ביש ראל
של היום משהו דומה?
(המשך בעמוד )22

שימחת החיים של אזרחי תל־אביב, שפרצה החוצה בכל
הזדמנות, באה לידי ביטוי בתמונה זו, בה נראה קהל
עוברים ושבים משתעשע בחברת דוב קרקסים שהובא
לצומת פרישמן—דיזנגוף. תעלולים, מעשי־קונדס, מיסדרי
חתיכות והפגנות ראווה היו אז חלק בלתי נפרד מהנוף.

תקופת היובש

שוטר זה, המחרים ארגז משקאות ומוציאו מפתח מועדון
מנד׳יס ז״ל, היה אחד הביטויים לכלייה שנגזרה
על חיי הלילה של העיר הגדולה במדינת־ישראל. אחרי מועדוני הלילה נעלמו מהנוף
הדיסקוטקים, הפאבים, המזללות האקסקלוסיביות ובתי־הקפה לקהל לקוחות מיוחד.

עכ שיו

חנות גרעינים, דברי מתיקה וצעצועי פלסטיק במרכז רחוב
^דיזנגוף. המדרכות, שהיו פעם זירת התרחשויות ובימת
*חיים, חזרו להיות דרכי מעבר להמונים תמהים, שאינם
מבינים לאן נעלמה תהילת הרחוב. מדיזנגוף נותרה, אגדה.

רצח תל-אב־ב
(המשך מעמוד )21

במדינה

זאת היתה תל-אביב של שחר הזזים־ י
טוריה. תל־אביב הפרימיטיבית בלי רמ זורים
ועם מכוניות החונות על המדרכות•,
מפני שמקומות חנייה לא היה אף פעם,
אולי מאז הגיעה המכונית הראשונה לתל־אביב.

היה נורא מזמן, לפני אלפי שנים,
ורק זקני ציון ואבות היישוב זוכרים את
זה. באותה תקופה פרה־היסטורית היו אפילו
כאלה שבהזדמנויות נדירות, כמו ימי־עצמאות,
היו רוקדים ושרים ברחובות. באותה
עיר מופלאה ובלתי נתפסת שבאג דות,
היו גם ילדים שחיו בעיר ולא רק
גרו בה בדירות של הוריהם. אפשר היה
לראות אותם ברחובות, במגרשים הרי קים,
בתהלוכות צבעוניות בראשי חוצות.
כל מה שנשאר מזה הם רק הסיפורים.
הכל הלך ונעלם. לא מעצמו. גרשו אותו.
רצחו אותו. קברו אותו. הרגו לתל־אביב
את שימחת־החיים שלה. הוציאו לה את
הנשמה.

אשם!
חינזך תעודה אין -
סכנת-ח״ם •ש
תלמידה גסצעה בידה,
תלמיד גפנע בעיגו —
והאחראים מתעלמים
עופרה לב היתד. בעיצומו של הניסוי.

נכנס ״ ןיצאפר!
לתרבות הקולינארית של ישראל, ההולכת ותו־•
פסת מקום חשוב יותר כחייו של הישראלי המצוי[,
נוסף השבוע נכס חדש: מדריד ושולחן ערוד לתו־ו
רת הקנקן ומה שיש בו. אם יתרבו כעתיד הקרוב
שיכורים כרחובות ישראל, אפשר יהיה להאשים
ככך את יואל מרקום ,41 ,כעל טור, פרשן פוליטי
ופיליטונאי בהארץ. מרקוס, יליד תורכיה, שכמשד
שנים רכות שימש כבתב־חוץ בצרפת, הפק שם
למומחה יינות, מצד השתיינים כמוכן. כאשר למד
לדעת שבספריה הלאומית בפאריס יש אגה שלם
לספרים שנכתבו על יינות, ואילו כשפה העברית^
אין אפילו ספר אחד המוקדש לאדום האדום הזה,ז
החל למזוג את הידע שלו לכוס הספרותית. מתוך
ספר היין, החולד כעיקכות האימרה, כי ״לשתות
זה החיים, לטעום זה מדע ולדבר על יין זו אמנות,״
הנה מיבחר לגימות מחבית הנקראת :״איד
לדבר כאופן אינטליגנטי על יין״ :

ך * יום אפשר רק לחפש מי אשם.
( 1מי אחראי לכך שתל־אביב העליזה
והחיה נותרה רק בזכרונות.
אפשר לשלוח אצבע מאשימה אל ראש־העיר
יהושע רבינוביץ /שהעדשות הע בות
של המשקפיים שלו לא איפשרו לו
אף פעם לראות את המציאות כמו שהיא.
הוא יכול לזקוף לזכותו את כל ההישגים
שהוא רוצה. דבר אחד הוא לא יטשטש:
בתקופת כהונתו נרצחה העיר. מתה.
אפשר להעמיד אל עמוד־הקלון את
אותו קצין משטרה שרצה להראות שהוא
מאוזן. יין ׳שכל !מרכיביו — צבע, ריח,
יותר פיקח ומוכשר מאחרים, ושאצלו יק חריפות
וטעם — תואמים זה לזה. החגפידו
על החוק! ולא ינהלו עסקי בידור ! דרה הזאת איננה באה לתאר יין גדול
בלי רשיון! ולא יחזיקו מקומות בילוי, דווקא. גס כשאומרים על מישהו שהוא
פתוחים אחרי 12 בלילה! ולא ימכרו מש י ״בחור מאוזן״ ,אין הדבר אומר שהוא
קאות בלי רשיון! ובכלל לא יפריעו ליבהכרח
גאון. הכוונה היא פשוט שהיין
שון לאזרחים העצבנים של תל-אביב ש <בסדר — לא־פחות מזה ולא־יותר.
ממילא אינם יכולים לישון בגלל המיסים,
זנב הטווס. אחתההגדרות המקצר
העשן, והרעש.
/עיות היפות ביותר. כשאומרים אחרי לגי־צריך
להעניק לו מדליה. היום אפשר
ללכת לישון בתל-אביב בעשר בלילה.
בשקט. מי שרוצה לבלות, בילוי סינטטי,
שיסע ליפו.

חז ^ מ הי
ואלגגטי
ך ם הטלוויזיה צריכה לחוש כמה יסורי
למצ פון בכל העסק הזה. גם ידיה שפכו
את דמה של תל־אביב. לא פלא שהיא מוצר
ירושלמי אופייני. זאת היתד. ודאי הנקמה
השקטה של ירושלים בתל-אביב, על ש גזלה
ממנה את כתר המטרופולין. חזק,
מהר ובאופן אלגנטי, הכריזה הטלוויזיה
עוצר לילי גם בתל־אביב, כלאה את תו שביה
מול קופסאות העץ המהבהבות ו סיפקה
להם תיאטרון שידורי במקום ה סטריפטיז
של צברה, ואת יעקב בן־הרצל
במקום מאנדי ופרדי ורוזי נתן.
יש עוד הרבה אשמים ואי אפשר לספור
את כולם. לכולם ייפקד עוונם ביום־הדין,
על שהפרמיירות בתל־אביב אינן עוד
מה שהיו ולא צריך אפילו לתפור שמלות
מיוחדות לקראתן! על שהסילבסטר הפך
לאורגיה של זוללים שב־ 12 בלילה אינם
מסוגלים להתנשק מפני שהפיות שלהם
תפוחים מרוב אוכל! על שבחגיגות פו רים
לא צריך יותר להתחפש, משום ש ממילא
אף אחד כבר לא מכיר את ה שני
בעיר הזאת.

הכל —
מלבד ל חיו ת
ן• אולי מי שאשם באמת חם רק האז-
1רחים הטובים, שבשקט הניחו שיהרגו
להם את העיר. שבלעו צפרדע אחרי צפר דע
ולא פצו פה וציפצפו. שנתנו לבייב
את הירקון, לזפת את חוף הים, לרדנג
את האויר, לגמוז את התרבות, לאבצן
את חיי הלילה ולרבנבץ׳ את דיזנגוף.
לכל אלה מגיע העונש שהם ׳מקבלים.
הם נדונו לכל חייהם לגור בעיר שאפשר
לעשות בד. הכל, מלבד לחיות.

היא אחזה ׳את המבחנה מעל ללהבת מבער
הבונזן וחיכתה. אך לא למה שאירע ב שניות
הבאות.
בשריקה רותחת התערבלו מי־הבר׳ום
שבמבחנה, תססו כלפי מעלה ופגעו באצבעותיה.
רעש הביעבוע הקפיץ את
ראשה של עופרה אחורנית, וכך ניצלו
עיניה ופניה מן הנוזל המסוכן.
הדבר התרחש בשיעור מעבדה שיגרתי
לתלמידי המגמה הלב׳וראנטי׳ת של תיכון
עירוני על שם רוגוזין, בתל־אביב.
התלמידים, שהתגודדו עם המורה סביב

מה שהיין השאיר ״זנב טווס״ .הכוונה
היא שהמשקה כל־כך טוב, עד שהתפשט
בכל חלקי הפה והגרון בהדרגה ובאצילות
כשם שהטווס פורש את זנבו הארוך
1למניפה מקסימה. אבל שיהיה ברור, רק
מביני״ יין מובהקים ישתמשו בביטוי
זה, אך לא במסעדה, פן ישיב להם המלצר
:״אין לנו זנב טווס, אך יש לנו מרק
זנב שור״.
גדול• יין שיש בו קצת יותר גוף
מן הרגיל, שאחוז הכוהל בו גבוה יותר
וטעמו עשיר. שוב, אין קשר בין גודל
היין וטיבו. יין גדול אינו בהכרח יין
משובח מאוד. אד הוא ודאי טוב יותר
מיין פשוט.
עני• בדרגה אחת פחות מקטן. כלומר,
יין שאפשר איתו — אך מוטב בלעדיו.
ריקבון אציל. ריקבון ודאי שאינה
מלת־שבח. אולי מסיבה זו הוסיפו לה
מגדלי יין גרמניים וצרפתיים את התואר
אציל. הכוונה היא לשכבת רקבון דקה
( 63ז:15 0111€וץ-ם )80 הנוצרת על קליפותיהם
של ענבים בשלים מאוד ומוסיפה
מתיקות־יתר וטעם ליין המופק מהם. הריקבון
האציל מבורך במיוחד ביינות המתוקים.
מעונן.
יין שאינו בהיר, מבריק, או
זך ,.אלא דומה לקטן ערפילי מהסוג המצוי
בלילות האביב על כבישי השומרון.
אלגנטי. הגדרה ליינות צעירים ששותים
אותם בשנת הבציר, הבאים מאזורים
שאינם משובחים במיוחד ועם־זאת יש
בהם הרבה עדינות ומעלות אחרות, אך
אלה אינן מספיקות כדי לזכותם בתואר
האבירות: מעולה ומשובח. זוהי הגדרה
אלגנטית, הבאה לפטור אותנו מלומר
שבחים שאיננו רוצים לומר על יין שערב
לחיכנו. אגב, נסו את הביטוי אלגנטי בכל

תחומי החיים ותראו עד־במה הוא בלתי־

מחייב.
קטן. כשמו כן־הוא. יין קטן פירושו
יין שיש בו אחוז נמוך של כוהל, טעם
בינוני, מיימי מדי וכדומה. זהו ביטוי
מקובל למדי בצרפת ועושים בו שימוש
גם בענפים אחרים. במסעדות, למשל, נוהגים
לומר ״אולי אדוני רוצה צלי קטן,
או גבינה קטנה״ — כלומר, אל תצפו
לגדולות.
א ציל. הגדרה הניתנת לסוגים מסרי-
מיס של ענבי־יין. יתכן שכל בני־האדם
נולדו להיות שווים, אך לא־כן ענבי היין
— כתב פעם אחד מסופרי היין. כרם
אצילי יהיה מסוגל לתת יין משובח אפילו
בשנים רעות, כשמזג־האוויר התאכזר לו,.
גס הדיוטות יבחינו מיד ביין אצילי.
חולה. יין גרוע. סימן־ההיכר הראשון
שלו הוא מעונן. יש בו ריח מוזר וטעמו
כטעם כל דבר אחר, חוץ מיין. בקבוקים
חולים ספורים מגיעים לשוק. כשנתקלים
בהם, אי־אפשר לטעות בזיהויים.
קטיפתי אומרים על יין׳ המלטף את
החיך, כלומר שאינו מימי, אלא עדיך
ונבלע כקטיפה — אס רק אפשר היה
לבלוע אותה ; כבד הוא יין גס בעל צבע,
כהה מדי; כשאומרים על יין שיש בו

עופרה הפצועה, לא יכלו לעזור לה הר בה.
במעבדת הלבוראנטים לא 1מצא מכ שיר
לשטיפת תמיסות — מכשירי יסודי
וחשוב בכל מעבדה.
אך לא רק מכשיר־השטיפה חסר ב מעבדות
תיכון עירוני ר.
ללא עזרה ראשונה. בתחילת שנת
הלימודים הנוכחית עבר תיכון ר למיבנה
חדש. ברחוב עלייה בתל-אביב. מקודם,
למדו הגימנזיסטים בבניין הישן ברחוב
מ׳אז״ה, ששירת בשעתו שנים רבות את
תיכון עירוני ה /לפני שזה עבר לצפון
תל־אביב, ולפני כן — את תיכון עירוני א׳.
במיבנה החדש שברחוב עלייה הותקנו
ללבוראנטים מעבדות ארעיות. היתד, זו
ארעיותן, המתמשכת, שגרמה לאסונות:
• במעבדות אין אמצעי עזרה־ראשונה.
אין להן מינדף • ,יש בהן ברזים הדולפים
בלי הפוגה, ממלאים את הרצפות. מעניקים
ללבוראנטים הרגשה כי הם צוערים
בקורס ימי של צי־הסוחר.
׳• למעבדות אין אספקת חשמל מבית-
הספר. במקומה, הותקן חיבור ארעי ל־מיפעל
סמוך. אך המתח אינו עומד בעו מס.
הפקקים הראשיים נשרפים, והמעב דות
משותקות. מסיבה זו, אין הלבוראג־טים־לעתיד
יכולים להשתמש בתנורים ש נועדו
לניסויים.
אין תקן. ביום השני השבוע, לאחר
ארבעה חודשי סבל ואובדן לימודים,
החליטו הלבוראנטים להחליף את המבח נות
בשלטים וכרזות, יצאו להפגין מול
בנייני עיריית תל-אביב.
סיפר אחד המפגינים, יוסי קדמי 17

פצועה לב
איפה המעבדות ואיפה פיקס

״זה ממש סכנת־נפשות לעבוד במעבדות
הארעיות האלה. אנחנו מבלים שם את
רובו של הי׳ום — סוף־סוף אנחנו ל־בוראנטים
לעתיד — ומסתכנים כל שנייה.
הנה למשל, נוח מורנו,״ הוא מצביע על
אחד הגימנזיסטים נושאי הכרזות — ״יש
לו עין ׳אחת פגועה. באחד הניסויים פגע
חומר כימי בעין הבריאה שלו. כשרצינו
לשטוף לו את העין, לא היה לחץ בצינור.״
דא עומדות בתקן. מתברר בי מלבד
בעיות ההווה, יש ללבוראנטים גם בעיית
עתיד, חשובה לא פחות .״אם העניינים
ימשיכו ככה,״ הסביר יוסי ,״לא נקבל,
עם תום לימודינו, את תעודת הלבוראנט.
לעיסה, הכוונה היא שניחוח ענבים נש־ן המעבדות האלה לא עומדות בדרישות ה תקן,
מבחינת ציוד. לעבודה, כך שאנחנו
מ\־ בפה גם אחרי הלגימה. מקורו של
לא יכולים ללמוד את כל החומר הדרוש.
ביטוי זה בטועמי־יין מקצועיים שאינם
בלעים את היין, אלא לועסים אותו ואחר־ #אז בשביל מה אני משלם ארבע שנים?״
לדברי יוסי, המשמש כדוברם של ה כך
יורקים אותו החוצה. אם לאחר הירימפגינים,
נפגשו כבר התלמידים עם איקה
נותר בפה טעם חזק של ניחוח ר!גין,
אומרים שיש בו לעיסה; נדיב הוא יין שים בעירייה, האחראיים לענייני חינוך
ובתי־ספר מיקצועיים .״נפגשנו היום,״
עם אחוז גבוה של כוהל, המחמם את
הוא מספר ,״עם ברוך אביבי, מנהל אגף-
הקרביים אחרי הלגימה מבלי שיגרום להחינוך
בעיריית תל־אביב. עם זישא לנץ,
צריבה; עצכגי הוא יין טרי, חזק בהאחראי
על בתי־ספר מיקצועיים. ועם
כוהל, אשר כל מעלות הנעורים שלו הס
משה ויינברגר, אחראי אדמיניסטראצייה.״
במלוא חיוניותם; עבי כמו זמן־עבר, בא
הד קטן. לדברי יוסי הבטיחו שלושת
לתאר יין שהיו לו זמנים טובים יותר;
האישים, כי בתחילת השבוע הבא כבר
עגול הוא יין מאוזן, הנבלע מבלי להש איר
עקבות של טעמ״לוואי.
* מיתקן להרחקת גזים מסוכנים וריחות
רעים ממעבדות.

התחת[ איתן!
שדוו אותן!
וזרוק אותן!
1והי סיסמת הבחורים
הישראליםהנ וש א ים
עורות חושות ונשים נדי
ונצל את !בויותיהן

מקרה שני, המתברר בימים אלד.
בבית־המישפט, היא פרשת נישואיו
של ישראלי אחר, יאיר תימסיט, לעולה
חדישה אהדת, מרגרט פרי.
כדבוח, גם תימסיט לא הסתפק באשתו,
ברכושה, ובמכוניתה. הוא ניצל את ה היכרויות
שלו עם חברותיה של אשתו —
כדי להתחיל גם איתן.

הברזילאית

יהודית גנטמן, העולה החדשה מבראזיל, ובעלה הישראלי
יעקב דבוח. זמן קצר לאחר נישואיה, הגיעה יהודית
למסקנה כי בעלה התחתן איתה רק למען הוולבו ושאר ההטבות שלהן היתה
זכאית כעולה. לאחר שהמאבק המישפטי שפתחה נגדו התמשך, נשברה, ברחה מן הארץ.

ך* איטר גילתה יהודית גנטמן כי היא
^ בהריון, נתקפה באימה הרגילה לגבי
רווקה במצבה: מה יהיה? האם ינטוש
אותה הידיד שלה? האם ייאות להתחתן
איתר? ,האם ילחץ עליה לבצע הפלה?
לא היה קץ לשימחתה, לנוכח תגובתו
המפתיעה של הגבר. יעקב דביוח לא היסס
אף שנייה, הכריז מיד כי לא ישמע מילה
על הפלה. הולכים להתחתן, וזהו.
כיום, מקללת יהודית, יפהפיה בת 21
שעלתה מברזיל, את היום בו הסכימה
להתחתן. כיום, היא משוכנעת שדבוח
( )31 הכניס אותה להריון בכוונה, כדי
להתחתן איתה — כשעיניו נשואות לדבר
אחד בלבד: זכויות העולה שלה.

לירושלים.״ בשלב זה, סיפרה מזלי, טר קה
בפניו את הדלת.
שלא כדבוח, זכה תימסיט לקבל׳ מאש תו
רק אופל רקורד, ללא מיסיס, ולא
וולבו. במכונית זו, טענה אשתו, היה
מנהל את הרומנים שלו עם חתיכות שו נות
—.ואתר נהג לספר לה עליהם ב-
גילוי־לב, כאשר שב בשעות המאוחרות
של הלילה.

״גתו לי
מכה בראש״

פלילי

ך* כתב תביס ת־י הגורו שין, שהגישה
2לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
שיטחה האשד. את טענותיה :״חיי הפכו
לגיהנום. הוא ניצל את זכויותי כעולה
חדשה, כדי שיוכל לרכוש דברים ולמכרם.״
כן השתלט הבעל על הוולבו סטיישן
של אשתו הטרייה — ובילה בה עם
חברותיו, ערך איתן טיולים. כבר ימים
אחדים לאחר נישואיו, שכח לחזור הבי תה
לשבוע ימים. לשאלת אשתו, הסביר
ביושר־לב כי פשוט שכח שהוא נשוי.
עוד לא התרגל, זאת אומדת.
זכויות העולה של אשתו לא סיפקו את
הבעל, שהיה גם בעל עבר פלילי. בשם
אמה של אשתו הוא פנה לסוכנות, ביקש
דירה.
בינתיים, דאג דבוח גם להפליא מכותיו
ברעייתו, לדבריה — למרות שהיתה ב חודשים
הראשונים להריונה .״הוא היכר,
אותי ואיים עלי,״ סיפרה הצעידה .״פעם
אמר שהוא מכיר אנשים שיכולים להרוג
אותי. פעם אחרת הוא לקח אותי לדיסקו טק,
וגגע שם בכל הבחורות.

ן* תוצאה מהמכות והיחס, ברחה
יהודית מהבית :״בחודשים האחרו נים
של ההריון הייתי ממש חסדת־גג ל ראשי.
לאמי, שהתגוררה איתנו, לא היה
לאן ללכת.״
הצעדים המישפטיים שנקטה העולה ה חדשה
לא הועילו לה רבות. גם בקשו תיה
מבית־המישפט, כי יורה לבעלה ש לא
להשתמש במכונית התלוו -ושלא ל־תיפעלנה
כל המעבדות כרצוי וכנדרש.
״אבל קשה לנו קצת להאמין להבטחה ה זאת,״
מתערבת עופרה, שאצבעותיה חבו שות
עדיין .״יש אצל המנהל שלנו מכתב

אחת מהן היתה מולי בולגראי, חתיכה
תל־אביבית ידועה.
בבית־המשפט סיפרה מולי כיצד הגיע
יאיר תימסיט בוקר אחד לביתה שברחוב
וייזל בתל־אביב :״את רוצה לנסוע איתי
לירושלים?״ שאל.
״לא, אני לא יכולה, אתה הרי נשוי!״
ענתה מולי, לדבריה .״אבל אני לא יכול
לשכב איתה,״ הצהיר האיש בהתכוונו ל רעייתו
.״היא כמו שק־מלט.״
סירובה של מולי היפהפייה לא שיכנע
אותו. למחרת בבוקר הופיע יאיר שנית.
״אני רוצה לדבר איתך, זה בקשר לנסיעה

ד 111י ן* ן ך מרגרט פרי, העולה החדשה מאנגליה, ובטלה הישראלי יאיר
11 / 11 11 תימסיט. גם בנישואין אלה השתלט הבעל על הרכוש־הפטור־ממכס
של האשה, כולל מכוניתה בעלת המיספר הלבן, ובני־הזוג הגיעו
לבית־המישפט. מרגרט, לעומת זאת, לא ברחה מהארץ, נשארה להילחם.
תו שירדה, כשלמטה ממתין הוולבו ה נחמד.

* יליופי־הדיבירים בין העולה החדשה
( 1מאנגליה לבעלה, הנראה מבוגר ב הרבה
מ־ 34 שנותיו, הלכו והחריפו כאשר
הבינה מרגרט את הסיבה לנישואיו של
בעלה איתה. מריבה חריפה במיוחד, סיפ רה
מרגרט, אירעה לאחר שגילתה כי הוא
מתעסק עם חברתה מולי :״הוא דחף או תי
אל הקיר, כשהילדה היתה בידים
שלי,״ סיפרה .״אחר כך זרק 1אותי לריצ־פה
ונתן לי מכה בראש.״
מרגרט פנתה לבית־המישפט, ניסתה
למנוע את ניצול זכויותיה על־ידי בעלה.
היא הוציאה צו באמצעות בית־מישפט,
לפיו לא יוכל להשתמש במכונית האופל־רקורד
מס׳ .260—439 התוצאה: המכונית
נעלמה, ותימסיט טען כי אשתו גנבה את
הרכב. גם לתימסיט, כלדבויח, חיו טרונ יות
על אשתו :״היא סוגרת את החדר
שבו נימצאים החפצים שלי,״ קבל .״אני
נאלץ לעלות לדירה דרך המירפסת. לפני
כשלושה שבועות כמעט וחייה רצח. רציתי
לקחת חולצה מהארון — ואז באה מדג־דט
והנחיתה מוט של מטאטא על הראש

היכנס לדירתה — נישארו על הנייר בל-

לפני שבועות מספר, נשברה יהודית
סופית: היא נטלה את תינוקה, זנחה את
כל רכושה — וברחה בחזרה לברזיל.
בארץ, בינתיים, המשיך בעלה לשוט ב חלבו
סטיישן 307—539 עם המיספר הלבן,
כשהוא מתפלא ונעלב לנוכח העוול ש גרמה
לו אשתו. לפתע, ניזכר העבריין
לשעבר כי בצעירותו קיבל חינוך מסור תי,
וכי הוא מקפיד בעצם, חוק־בל־יעבור
על כל תרי״ג המיצוות .״הנני קשור ל מסורת
באלפי נימים,״ הסביר .״בנעורי
למדתי במוסד דתי. עד היום אני שומר
מיצוות. הריב בינינו פרץ למעשה על
רקע דתי. ביקשתי שאשתי תבשל כשר.״
הוסיף פרקליטו, עורך־הדין יצחק ארצי:
״זוהי התנהגות מחפירה (מצד האישה)
שמנעה מהבעל קיום מצוות, המוטלות על
אב כאשר נולד לו בן.
נאנח יעקב דבוח מעומק ליבו :״ה ידיעה
על עזיבתה של אשתו היכתה אותי
בהלם. התנהגותה גרמה לי בושות
ופצע עמוק בעומק נישמתי, נהייתי ללעג
בעיני חברי.״
ללא ספק. וכך, בעוד עולים חדשים
נאלצים להמתין לדירות החסרות להם —
מתרווח לו דבוח בדירת העולה של רעיי

ה היה המניע האמיתי לנישואיו של
דבוח ליהודית, יקבע מן הסתם ביתי
המישפט. אולם אין ספק• ,שזכויות העו לות
החדשות הפכו לגורם ראשוני במעלה,
בחישוביהם הרומנטיים של צעירים ישר אלים
רבים, שמצאו בהם מיכרה זהב.
היה זה מיכרה שפשוט התבקש לנצלו:
מצד אחד, קרץ הסיכוי לזכות ברווח של
אלפי ל״י. לעומתו, צץ המאמץ הקל
למדי של שטיפת־ימוחה של צעירה חד שה
בארץ, חסרת־הבנה ברקע ובטיפו סים
המקומיים, וסחיפתה לחופה.
גם השיטה שהתפתחה הינה אלמנטרית:
מתחילים להסתובב על־יד מרכז־קליטה
או אולפן, מכירים עולה חדשה — הרעבה
בדרך כלל להיכרות עם ילידי־המקום
— ומכניסים אותה לחופה. אם או בלי
הריון.
ואז — זוכים בדירה חדשה, בלי משכנ תה,
באביזרי־בית חשמליים בשווי רבבות
ל״י. בלי מכס, ובמכונית קטנה ונחמדה
ללא מיסים.

לעומת תיאור הרצח, יש בידיה של
מרגרט תעודה רפואית מד״ר סולומון
סער, המאשרת שמצא אצלה מכות יב שות
בזרוע ובירכיים. הגננת של בתם של
בני־הזוג העידה, כי הילדה נמצאת במצב
נפשי קשה — עקב התקריות החוזרות ו־נישנות
בבית.
במישור הפיננסי, התגלה יאיר תימסיט
כאיש פעולה ומעש: את מה שעשה יעקב
דבוח לאט לאט — עשה תימסיט במכה
אחת: הוא פשוט ניכנס יום אחד לדירה
המישפהתית, ונטל לרשותו את כל הציוד
החשמלי שהיה בה. בין היתר: טלוויזיה,
פטיפון, שואב־אבק, מכונת תפירה
ומקרנת־סרטים. כולם ללא מכס.
אך לא רק את רכושה הפסידה מרגרט.
גם בעלה נעלם, בעקבות הרכוש. שלא
כיהודית, נשארה מרגרט בארץ.
נשארה — ומחפשת את בעלה, כדי ש ישלם
לה ולבתה את דמי־המזיונות, אותם
הוא ממאן לפרוע.
ויו בדיו אדומה של ויינברגר, בו הוא מת חייב
במפורש כי עד ל־ 15 בנובמבר שנה
שעברה, המעבדות תהיינה מוכנות פיקס.
איפה המעבדות ואיפה פיקס!״

בתום ההפגנה הנוכחית, שזכתה להד
קטן ביותר במיסדרונות העירייה — שכן
נערכה בשעה שלוש, לאחר שהבניין*
הענק התרוקן מזמן מפקידיו — קיבלו ה
תלמידים
החלטה :
״אם ביזם ראשון הקרוב לא תיפעלנה
המעבדות כמובטח — אנחנו עיברים ל שביתה
׳של 24 שעות מול העירייה.״
שיטת הצייד

שלי.״

במדינה י
דיור
<נ<ר,ות
דירה דגידוד 3
מה קורה גרירות
״שיגון עוברים״
הנוגדות גהדקם ש? אזרחים 8תם
״אנו שיכון עובדים, בית חס לך בונים.״
כך שרים הגל־הקל וסירטוני־הפירסומת ב קולנוע
על חברת שיכון־עובדיס של ח״כ
אברהם עופר. אך המציאות, היא קצת פחות
חמה — ויותר רטובה: לעתים אף מלאה
בעובש ובגידולי פיטריוח.
לפני שנה וחצי התחייבה אמה צ׳לצ׳ינסקי
( )25 לשלם 95,000ל״י עבור דירה בת
שלושה חדרים, באזור תוכנית ל׳ בצפון תל־אביב.
לפני ארבע חודשים עברה לגור
בדירה.
״דבר ראשון שראינו כשנכנסנו,״ מספ רת
אמה, ילידת ליטא ואם לשתיים ,״זה
משקופים בלי צבע, תיקונים לא גמורים
של צבע סיד, בלטות שקועות, בלטות שבו רות,
קירות עקומים וסתם דברים לא גמורים.״
מהומה
בבית. כל התיקונים בדירה
בוצעו כשהזוג צ׳לצ׳ינסקי ושתי בנותיו
כבר התגוררו בדירה .״למעשה זה לא
היו תיקונים. חלק גדול מהדברים היו
פשוט בנייה שלא נגמרה, והמשיכו לבנות
לנו על הראש.״
חודש וחצי שררה המהומה בבית. כש נשאלה
אמה מדוע לא ביררה את מצב
הדירה מקודם, השיבה :״עד שלא נתתי

מאוזן )1 :שר צבאו של אבשלום בן
דוד; )4הסכם להגבלת תחרות כלכלית,
שאינו חוקי בארץ; )8עיר בארץ, נוסדה
בדצמבר )10 !1890 שקט! )12 לשון הרובה;
)15 מילה ברירה! )16 תאוה מינית מופרזת;
)20 רטוב! )22 אבן יקרה; )24 עגלה רוסית
נמוכה, שמשמה נוצר כינוי למכונית ישנה
ובלויה; )25 מין הי המכוסה שיער קשה
דמוי קוצים; )27 מטבע רוסי; )29 כלי
בישול! )30 שליט מצרי קדום; )31 אמי־גרנט;
)33 איש )34 :נחל אכזב! )35 זמן
קצר; )36 ברית יהודית סוציאליסטית בגו לה
— נוסדה ב־ )39 ;1897 הפרלמנט
ברוסיה הצארית, שהוקם ע״י הצאר ני-
קולי; )42 רכוש, בייחוד עדרי צאן ובקר;
)43 ניחש ארסי )45 :העיר אליה הובא ארון
הברית, בה ישב פנחס בן אלעזר; )47
משפחת עמים באפריקה המרכזית, ש לשונה
העיקרית היא סוואהילי! )48 ערבה
אמריקאית! )50 בינה )52 :איש צדיק;
)53 זרם באמנות השואף לבטא את העל
מציאות )56 :מספיק; )57 קבוצת אנשים;׳
)58 המצאה ששינתה את פני המאה; )61
היכן; )63 כלי קיבול לנוזלים; )64 גשם
ראשון.
מאונך )1 :נצח; )2אוכלים אותו ב
פסח
)3 :בן צאן; )5עני )6 :בעזרתו מכסים
קרע )7 :מספר הצדיקים; )9בנו הרביעי
של דוד המלך, שניסה לרשת את כסאו;
)11 מין! )12 כף במדינת צפון קרולינה,
מצטיין במזג אויר סוער ) 13 :ארון, תבת
בגדים; )14 האי אליו גורש נפוליון; )15
קלף גבוה; )16 מעשר המכות; )17 יחידת
הספק חשמלי; )18 פלא )19 :ביס, הענות
אמן לבקשת הקהל לשמוע קטע נוסף; )21
חכמת הנסתר (ר״ת); )23 מחצית היממה;
)26 שאון! )28 בריכת מים סגורה בתוך
אי אלמוגים, מפרץ רדוד המוקף סחף או
חול; )30 רמש אליו השווה עצמו דוד המלך
בגנבו את צפחת המים של שאול; )32
יריעה, וילון פרוש; )33 כסות )36 :ארכי בישוף
של קנטרבורי בימי הנרי השני;
)37 אלילת אהבה; )38 יישוב עברי בגבול
עמק זבולון, נוסד ב־ )40 ;1926 קומקום;
)41 נווד; )42 ממלכי ישראל; )43 זקוק;
)44 סיבה, תירוץ; )46 החלפה, בעיקר של
כסף; )47 צאצא! )48 בן בקר )49 :מילת
קריאה לצער וקינה; )51 תן; )54 עיר
בצרפת, שעל שמה נקראה ממשלת בוג דים;
)55 ציפור שיר; )59 בן נוח; )60
מלחין גרמני; )61 כינוי כבוד בורמזי;
)62 כאן.

חשב? $45ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

דיירת צ׳לצ׳ינסקי
איך לקבור 100 אלף ל״י
את התשלום האחרון לא נתנו לי מפתח.
ובלי מפתח, הבנאים לא נתנו לי להיכנס.
לכן, רק אחרי שגמרתי את כל התשלומים
ונכנסתי, גיליתי את הברוח.״
את התיקונים בדירה ביצע קבלן של
חברת אשטרום, בשם פאיז. חברת שיכון
עובדים, שהיא בעלת קרקעות רבים ב רחבי
הארץ, מעבירה את הבנייה עצמה
לחברות בניין. שיכון עובדים רק מוכרת
את הדירות.
צינורות מתפוצצים .״כל תיקון,
שעשה פאיז,״ המשיכה אמה בסיפור תלאו תיה
,״הייתי צריכה לחתום לו. הוא אמר:
,אין דבר, תחתמי. אם יהיו לך בעיות
בעתיד תבואי אלינו, נסדר לך הכל פיקס/״
בעיות היו. אך לדברי אמה לא בא אף
אחד לטפל בהן .״אשטרום גמרה איתנו ולא
איכפת לה. הם די צודקים. קנינו את ה דירה
משיכון עובדים, ששיכון עובדים
תידאג.״
דש לשיכון עובדים הרבה מה לדאוג.
דיירי הבניין בן חמש הקומות, בו מתגוררת
אמה, המשיכו להתגורר עם הקירות
העקומים והמירצפות השבורות, עד לבוא
החורף .״אז הפעלנו את ההסקה וחיכינו
לחום שיבוא. במקום חום קיבלנו שיטפון.
כמעט בכל הדירות בבניין התפוצצו צי־נורות־ההסקה.
הזמנו אינסטלטורים. הם
באו, תיקנו פה, תיקנו שם, למחרת הת פוצץ
צינור במקום אחר.״
בסן! קבור. לדברי אמה אמר לה אחד
השרברבים בגילוי-לב, כי התיקונים לא
(המשך בעמוד )26

שס חדש

,יבב ״
הזוגות הצעירים. השם החדש הוענק
המפגינים שהדביקו כרזות על
עיריית תל־אביב, הנמצאים מסביב

על־ידי שלטי לכיכר.

ני ל א יכולה להתחתן. פשוט אין
לי שום אפשרות להגיע לדיור מתאים

השוטרת השחרחורת הגיעה לכיכר המדינה,
בצפון תל־אביב, במיסגרת תפקידה:
לשמור על הסדר, בהפגנה שנקראה על־ידי
אירגון הזוגות הצעירים שליד תנועת
העולם־הזה — כוח־חדש.
לולא התפקיד, היתר. מצטרפת ל־500
המפגינים שבאו למקום, כדי למחות על
כך שאין להם שום אפשרות להגיע לדירה
בישראל של . 1972
מאיר פרנק, לעומת זאת, כבר נשוי.
אבל דירה בכל זאת אין לו עדיין. בארבע
השנים האחרונות התגורר, יחד עם מש פחתו
הצעירה, בבית הוריו .״אני אישית
עומד לפתור בקרוב סוף־סוף את בעייתי,״
סיפר פרנק הבלונדי והמוצק לקהל ,״באתי
לכאן למען הזוגות הצעירים האחרים,
שעומדים בתחילת הדרך. קיים מצב של
ספסרות במדינה, לכן אי־אפשר להגיע ל דירה.
רק אם כל הזוגות הצעירים יתאחדו,
הם יהוו כוח שיצליח לשנות משהו.
אנחנו הרי העתיד של המדינה.״
פרנק יורד, ואחריו עולה בצעד נמרץ
רינה ניטקה :״איך נשלם את דמי־הכניסה

הדור הבא 3 ,ת זגגי

דים שבאנ יחד טס ילדיהם הקטנים, למתנת
נגד המדיניות הגנרמת לכך שיש בארץ
אזרחים שאינם יכולים להגיע לדירה.

* 88181118א 111י1

למשך שנת אחת הננה נינו המיליונרים לנינו הזוגות הצעירים הזועמים |

!והריס חוג
דירות פאר
מצוקה מור נ או

על הבמה עורך אדי מלכה השוואה בין האוהלים
ההפגנתייס שהוקמו בכיכר המדינה לבין
בתי הפאר המקיפים את הכיכר, שמחיר דירה בהם עולה מאות אלפי לירות. לידו על
הבמה: יו״ר אירגון הזוגות הצעירים שליד תנועת העולם הזה — כוח חדש, משה גלילי.
כאן בארץ מבינה אותה!״
פנחס כהן מבנימינה, שבלט עם כובע
הסומבררו שלו, הביא הצעה מפורטת, חי לק
לנוכחים דף ובו ״ 16 הצעות להקל על
מצוקת הדיור בלי תקציב נוסף.״
הצעה רודפת הצעה: שישחררו את הזוגות
הצעירים ממס־הכנסה, מציע אחד המפ גינים,
אב לשני ילדים קטנים. סוחר קר קעות
מבוגר מציע להוזיל את מחיר ההע ברה
בטאבו, הגורם להגדלת מחיר הדירות.

פעולה סימלית נוספת: החלפת שם כיכר
המדינה לכיכר הזוגות הצעירים. עם עבור
השעות, מתברר שלרעיון ההייד פארק יש
מקום בארץ. כאשר הנושא כואב למש תתפיו.

רק למשתתפיו בינתיים. קשה לומר
שמישהו אחר זועזע. אופיינית היתר. תגו בתו
של אחד מדיירי הכיכר :״אם יימשכו
ההפגנות בכיכר, יירדו מחירי הדירות
בסביבה.״

ה״ד פארק

ישראלי בכיכר המדינה בתל־אביב. כדוגמת ההייד פארק
הלונדוני, נערכה השבוע, בפעם הראשונה בארץ, אסיפה
פוליטית ששילבה בתוכה בימת ויכוחים פתוחה, בה לקח הקהל חלק עיקרי בדיונים.
לדירה?״ היא שואלת במרירות .״בעלי יוצא
פעמיים בשנה למילואים בשביל המדינה
— שאינה מתחשבת בבעיותינו. איך נגור?
במשרדי שיכון עובדים!״
״מה אעשה כשאתחתן?״ שאל חייל מזוקן
שעלה לחופשה מסיני .״הורי לא עשירים,
ואין להם כסף לדירה בשבילי. אני רואה
את מחירי הדירות — ולא יודע מאיפה
אקח כסף. מה נותנים למשרתים בסיני.
אחרי השירות? אני חושב שהמדינה צריכה
לעזור לנו!״
ך* יכר המדינה. מסביב, בתים חדשים.
^ דירה רגילה עולה רק כמה מאות אל פי
לירות. מחיר הפטנהוזים, לעומת זאת,
מגיע למיליון ל״י ויותר ליחידה.
ביום שבת האחרון השתנה משהו בכיכר.
נוספו בה אוהלי־סיירים. הם היו אמנם
רק סימליים. סימליים למצב השורר
כיום במדינת־ישראל: מדינה בה יש
אזרחים עשירים מאוד, ואזרחים עניים
מאוד. מדינה בה יש משפחה המתגוררת
בדירה שבמחירה אפשר היה לפתור את
בעיות הדיור של 10 משפחות שעוד אין
להם דירה — ושהסיכויים שתהיה להם
דירה קלושים ביותר.

הקהל במיפגש לא היה הקהל הרגיל
באסיפות פוליטיות. היו שם מנאמני כל
המפלגות. רק דבר אחד מאחד אותם :
חוסר דיור.
גם המיקום נבחר בכוונה כדי להבליט
את ההבדל בין מעברת האוהלים שהוקמה
— והבתים החדישים של עשירי תל-אביב.
״קיימות בארץ שתי מדינות,״ אמר ח״כ
אורי אבנרי לנאספים ,״אחת עשירה מאוד
ואחת ענייה מאוד. רק אחרי שזוגות צעירים
מפגינים ימלאו את הכיכר הגדולה
הזאת, תהיה תזוזה חיובית במצבם של
הזוגות הצעירים חסרי הדיור.״
תבע יו״ר אירגון הזוגות הצעירים, משה
גלילי :״אנחנו לא מיקרים סוציאליים.
אבל כשיש ילד קטן וצריך לשלם 300ל״י
בחודש עבור דירה מושכרת, לא נוכל
להגיע לעולם לדירה משלנו.״
חשבון יותר מפורט עשה אריה, צעיר
עם בלורית שופעת :״גם בערד עולה די רה
60 אלף ל״י.
״אני מרוויח אלף לירות לחודש. משכו רת
טובה 400 .מזה הולכים לשכר־דירה
חודשית 500 .למחייה. נשאר .100 מזה
אי־אפשר להגיע לדירה. לכן צריך לפעול
דרך הכוח. זאת הדרך היחידה שהממשלה

זוגות צעיוים

מאזינים לנציגיהם המספרים על דרך היסוריס שעברו
ועוברים כדי לזכות, אס בכלל, בדירה משלהם.
לזוגות הצעירים, שהגיעו להפגנה יחד עם ילדיהם, חולק עלון שהוציא אירגון הזוגות
הצעירים שליד תנועת העולם הזה, האהל הזה, ובו סיפורי בעיותיהם של זוגות צעירים.

במדינה
(המשך מעמוד )24
יועילו דבר :״צריו להחליף לגמרי את
האינסטלציה של החימום,״ אמר לה ,״כל
העסק בנוי בלי ראש.״
שטפי המים י והלחות פגעו בבריאותם של
הדיירים, מבלי שחברת שיכון עובדים, אליה
פנו, תטרח לחסל את המיטרד סופית.
אירן, בת השנתיים, בתה של אמה, חלתה
בברונכיט קשה. בחדרה יש קיר ספוג לחות,
שכתמי עובש ופיטריות צומחים עליו.
המצב כיום, לדברי אמה, הוא שהשרבר־בים
מסרבים להמשיך לעבוד, משום ש־שיכון
עובדים אינה משלמת להם לדב ריהם
:״אני פה בין הפטיש והסדן,״ מסכמת
אמה ,״למכור אי-אפשר, כי מי יקנה
ממני חורבה מלאה בעובש. ולעומת זאת,
לרהט, לסדר ולחיות כמו בן־אדם גם אי־אפשר.
כך קברנו לעצמנו מאה אלף ל״י.״
תגובת חברת שיכון עובדים, בפרשת
הדירות הרטובות, ניתנה מפיה של גרטה
טאובר, מזכירתו של אברהם עופר, שטיפ לה
בבעיית :״אנחנו מתקנים וממשיכים
לתקן ליקויים בבניינים שלנו. לא תמיד
אנחנו יכולים לקפוץ לדום ולבצע את
התיקון ברגע בו הקילקול מתרחש.
״היו בבניין המדובר אנשים שהכניסו
ריהוט כבד דרך החצר, שברו צינורות
וממטרות בגינה, ובכל זאת תיקנו זאת.
ואילו בדירה אחת כשבאנו לתקן את מע רכת
ההסקה שהתפוצצה, קיבלה אותנו
בפתח בעלת־הדירה ולא נתנה לנו להי כנס
עד שאברהם עופר יבוא אישית.לתקן.
״אנשים מנסים לנפח את הדבר ולעשות
ממנו שערורייה, אך אנחנו נמשיך לטפל
בהם ולתקן למרות כל זאת.״
שירותים אין אנ> 3ולוס, אין גהגים
האם גרמה התגהנות אגשי
״מגן־דויז-אדום״ למות חודה-הזב?

זוגות
מאת

ג׳ון אפדייק

(״נסיך הספרות האמריקנית״
קרא לו השבועון ״טיים״)
״רומאן מפורט ומקסים של אינטימיות מינית בנישואין ומחוצה להם״.
( בוקוורלד מר אפדייק מוסיף ממדים חדשים אל המבוך של
תקופתנו — הקרב הניטש בלא הרף בין גבר לאשה, בין חרות להתפרעות
יצרים, בין המקובל למוסרי״( .שיקאגואמריקן ספר מהיר,
זריז, אקרובטי ...הפל בו בהיר כבדולח, מהנה עד אין־שיעור״( .ניו ־ יורק
טי ימס באמצעות עשרה זוגות ואפשרויות״זיווג בלתי נידלות,
מחייה אפדייק מאות עמודים של קיום־יחדיו במיטה — בחדר־הכביסה,
על מירפסת״השזוף, מאחרי דלתות חדר״אמבטיח נעולות ; לאחר שחייה
בקיץ, לאחר סקי בחורף. רק לעתים רחוקות טיפלו במין ביתר בשרון
ספרותי. אפדייק מקדיש תשומת״לב קלינית לבל שלב וצעד. אוזן מחודדת
לו לאימרת״הכנף השנונה, המחפה על התאווה שלפני ועל השעמום
שאחרי. הוא יודע את כל משחקי־הפרא אשר בני־זוג עייפים עוסקים
בהם, בהחליפם — בסאדיזם ובמאזוביזם לסירוגין — זה את זה בתפקידי
התליין והקרבן לייף ) .

.הע ו לם

הזה״,

שבועון

החדשות

הישראלי *

המעמת והפינהלה: תל־אביג, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134

תא-דואר • 136 מען פברקי: עולמפרס. הדפוס החדש״ בע״ם,
ח״א, רח׳ מ״אביגדור הפצה: גד בע״ט גלופות: צינקוגרפיה
כספי גע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי * המו״ל: העולם הזה בע״ס.

שלוש פעמים, במשך למעלה מחצי
שעה, התקשרה שרה שטח, בעלת קפה
תמר בתל-אביב, למגן־דוד־אדום, חזרה
על תחינתה כי בבית הסמזך שוכב אדם
שקיבל התקפת־לב. שלוש פעמים, זכתה
לאותו מענה שליו מהמרכזנית :״אין לנו
אמבולנס. תתקשרי עם רופא או קופת־חולים.״
רק כשאיימה שטרן על המרכז נית,
הופיע האמבולנס.
צחור, עד מוות. היה זה לאחר ש יוסף
צווינגנהפט שכב כבר קרוב לשעה
ללא טיפול. שני צעירים ירדו מהאמבו לנס
.״אמרתי להם לקחת אלונקה,״ מספרת
שרה ,״אבל הם צחקו ממני, ואמרו לי
לא ללמד אותם את התורה.״
ללא חמצן, ללא אלונקה, טילטלו ה שניים
את החולה במורד שתי קומות. רק
ליד האמבולנס, השכיבו אותו על האלונקה.
צווינגנהפט נפטר — תוצאה כלל לא
מפתיעה, בהתחשב בטיפול שקיבל. בעת
חקירת המשטרה, הגיבו קצינים בפני ה עדה
הראשית, שטרן :״זה פשע מה ש קרה
עם האמבולנס.״
הגיב רפולוביץ, מנהל תחנת מגן־דוד־אדום
ברחוב מזאה :״יש לנו מספיק
אמבולנסים. אין לנו נהגים.״
ומדוע טילטלו מחישי העזרה, שלא החישו
כל עזרה. את החולה בניגוד להוראות?
רפולוביץ :״אין לי עכשיו זמן לדבר.״

תל־אביב
מכות דח״ד׳ !נה״לי
כף גראה מישמר*הו.בו 7ג 5עו 7ה :
חיי 7שעישן בקולנוע גכב,7
הוש?ד 7אבו־ 3ביד -
ולדבריו נס חטף מכות״רצח
הקהל שהתאסף במהירות מסביב ל-
ג׳יפ הירוק, בכיכר־מוגרבי, נראה מזועזע
:״מה קרה? מה הוא עשה?״
ואכן, המחזה שניגלה לעיני העוברים-
ושבים היה בלתי־שיגרתי: קבוצת שוטרים
ירוקי־כומתה גררו לג׳יפ שלהם חייל
צה״ל במדים, כשהוא כבול באזיקים.
בכך, הגיעה אל קיצה המהיר תקוותו של
החייל, שלמה דהאן, לראות אותו ערב
את הסרט פליני־חמא. כל הדרכים אולי
מובילות לרומא, אבל דרכו של דהאן
מרומא הסתיימה באבו־כביר.
ח שי ריונ אי הול,ף. היה זה כעשר
דקות לאחר תחילת הסרט, כאשר צמד
אנשי מישמר־הגבול הקיפו את השיריונאי
(המשך בעמוד )28
קורנפדד 3ר1
^ לפי אזרחים ישראליים שסוג^
וורו על־ידי הסיכויים לעשות רווחים
מהירים, והשקיעו את חסכונותיהם וכספם
במניות של איי.או.אס ,.הגדולה בקר נות
הנאמנות שקמו אי־פעם בעולם הפי־נאנסי,
התעוררו בוקר אחד וגילו כי
הניחו את כספם על קרן־הצבי.
הקיסרות הגדולה של איי.או.אס ,.שקעה
בין־לילה, התמוטטה בקול רעש אדיר,
קברה תחתיה לא רק את חלומות ההת עשרות
של רבבות משקיעים קטנים בכל
רחבי העולם, אלא גם את מיטב רכושם.
התמוטטותה של אידאדאס( ,.ראשי תיבות
של אינבסטורם אוברסיז סרביס) ,היתר.
אחת הגדולות בשערוריות הכלכליות ש פקדו
את העולם בשנים האחרונות. כמה
אלפים, אולי רבבות, משקיעים ישראליים,
שהשקיעו במניות החברה סכום של כ־30
מיליון דולאר, מצאו את עצמם נקיים מכל
נכסיהם. ערכה של כל מניה בשווי של
100 דולאר שהחזיקו בידם ירד עד ל־20
סנט בלבד.
האיש שהיה אחראי ישירות למפולת
זו הגיע השבוע לישראל. זהו ברני קורני
פלד, יהודי יליד איסטנבול, שסיפור חייו
היה אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביו תר
של הדור. ברני, שמשפחתו היגרה
כשהיה בן שמונה, התגורר בירושלים,
ולמד שם. אחר־כך חזרו הוריו לארצות-
הברית. את איי.או.אם. הקים ברני ב־,1958
ועסק במכירת תעודות של קרנות נאמנות
למשקיעים אמריקאיים באירופה. כאשר
האירה לו ההצלחה פנים, הקים קרנות
נאמנות משלו. בשיא הצלחתו הוא שלט
על אימפריה כלכלית שהעסיקה 20 אלף
עובדים, שהיתר, בעלת נכסים בשווי של
2מיליארד דולאר, שגילגלה כספים במח זור
של עשרה מיליארד דולאר בשנה
והשפיעה ישירות על מאזן התשלומים
בעולם המערבי. בשיא הצלחתו, נאמד
רכושו הפרטי של ברני קורנפלד בלבד
במאה מיליון דולאר.
אפשר היה לחשוב שאיש־העסקים ש התמוטט
וגורש מהאימפריה שלו, יגיע ל ישראל
בחשאי ובהיחבא, כדי להימלט
מזעמם של אלפי הישראלים אותם רוששה
חברתו. אפשר היה לדמות שבעקבות מפ לתו
יגיע לארץ בצינעה, לא מרושש ועני,
אבל לפחות כמי שמשתתף בהפסדי המיל יארדים.
אפשר היה לתאר שהוא ינסה
להתחמק מעיני החוק הישראלי, שכן רק
לפני שנה החלה משטרת־ישראל לחקור,
לפי הוראות היועץ־המשפטי לממשלה, את
פרשת הברחת מיליוני הדולארים שגייסה
חברתו של ברני קורנפלד בארץ, ושהוב־רחו
לשוויץ.
איפוא?! לא דובים ולא יער.
ברני קורנפלד הגיע לישראל בדיוק כמו
בביקוריו הקודמים כאן, כשהיה עדיין
בשיא כוחו. הוא בא במטוסו הפרטי,
מוקף ערימה של חתיכות משגעות, חלקן
קטינות, ומלווים צמודים. הוא התגורר
בבתי-המלון המפוארים ביותר יחד עם
כל הפמליה שלו, ביזבז כספים על ימין
ועל שמאל, נפגש עם ראשי המשק היש ראלי,
וכל זה מבלי שהוטרד כלל אפילו
פעם אחת על־ידי אחד מאלה שהתרוששו
בגלל חברתו, או על־ידי מישטרת־ישראל.
כי כאשר התמוטט ברני קורנפלד ונאלץ
לנטוש את איי.או.אם. הוא לא עשה זאת
בעירום וחוסר כל. הוא ידע לדאוג לעצמו.
המיליונים שצבר באופן פרטי מאפשרים
לו עתה להמשיך ולנהל אורח חיים ראוו־

האיש שהוציא מיריתים מאוני תושבים מהמים בישואר -חזו
השבוע לארץ בטיול פרטי למיליונר ולא הוטרד ע די די איש

1351־1101ז1ד11ו 3ף
1ט ל בו ־נ׳
תני בטירה הפרטית שלו בבברלי ד.ילס
שבלוס־אנג׳לס, להקיף את עצמו במיטב
החתיכות שבעולם, ולטייל על פני העולם
כנסיך חסר דאגות המצפצף על כולם.

תחו שה מיו חדת
לישראל

אז התעשר, נוהג ברני להתגד
* {₪רר בארמונות־פאר הכוללים עשרות
חדרים .״אני אוהב שיש לידידי מקום
לשהות בו,״ הוא אומר .״לעולם אינני
לבד. מצד שני אני תמיד בודד — מלבד
אולי כאשר אני מבקר בישראל. יש לי
תחושה מיוחדת בישראל, שלהיות לבד
בה אינו דומה כמו להיות לבד במקומות
אחרים בעולם, משום שאתה חש שאתה
מזדהה עם ההיסטוריה. יש לי בתים
רבים ברחבי העולם ואני קשור בהם

בצורה עמוקה מאוד — אני מקשט אותם
במו ידי, אני קונה עבורם כל חתיכת
רהיט, בל ציור — אבל אינני מרגיש בבית
באף אחד מהם. באותו זמן, למרות שאין
לי אפילו בית אחד בישראל, אני מרגיש
כאן בבית. אני מתאר לעצמי שזה משהו
הקשור בגנים ..,משהו מהחיים הקודמים.״
מלבד כסף, בתים, תמונות, ידידים ורכוש,
אוסף ברני קורנפלד חתיכות. בכל
מקום בו הוא שוהה, הוא מוקף בהרמון
של נערות, אותן הוא אוסף על פני
העולם כולו. בביקוריו הקודמים בישראל
אסף גם כאן כמה בנות־לוויה, אותן לקח
עימו לאירופה. המפורסמת שבהן היתד.
הדוגמנית דליה הראל (אזולאי) שנטשה
אותו אחרי שירד מגדולתו.
לברני עצמו יש פילוסופיית חיים שלי מד״
המסבירה מדוע חייב אדם כמותו
לחיות בהרמון של חתיכות וחתיכים הנפד

צאים תמיד בהישג ידו, ומלווים אותו
בנדודיו בהרמונו המעופף :״גברים ונשים
הן חיות שונות מאוד. למרות שהם זקוקים
זה לזה, הרי קשה להם מאוד לחיות
יחד ...לפחות באושר.
״ביחסים של אחד־עם־אחת הרי התלות
הנוצרת ביחסים, משאירה את האחד או
השני הרוס כשהיחסים מסתיימים. אם
לצטט את מרקם, :הם נושאים עימם את
הזרעים של ההרס העצמי שלהם.׳
בארבע השנים האחרונות אני חי עם
שלוש עד עשר נערות. עסק כזה פועל
מכיוון שכל אחת מהנערות יכולה ללכת
עם. מי שהיא רוצה ויכולה לקיים יחסים
— מלבד הנערה המחליטה שהיא רוצה
בילד. אבל אני חושב שלבסוף יהיו לנו
הרבה ילדים.
״רוב הנשואין שאני מכיר הם בלתי
מוצלחים בגלל סיבות שונות. האחת מהן
היא שגברים הם מטיבעם פוליגאמיים וג־שים
לא. נשים הן בונות קינים. הן מונו־גאמיות.
כך שרוב הנשואים מתחילים
ביחסים בלתי טבעיים, המצמיחים חוסר
כנות בגלל העמדת־פנים של נאמנות.
״הענין שאני פיתחתי, זה משהו המאפ שר
קיום יחסים רבים, שכולם יכולים
להיות מיניים, מבלי להיות מעורבים האחד
בשני. כל סוג יחסים כזה עומד בזכות
עצמו, והדבר החשוב ביותר בו הוא להיות
ישר, כנה ולא להסתיר דברים.
״המצב אצלי הוא כזה, שחלק מהנערות
שסביבי קובעות פגישות ודברים׳ וחלק
לא. זו באמת הבחירה שלהן. הן חופשיות
להיכנס למיטה עם מי שהן רוצות, אם הן
רוצות להיכנס עימם למיטה. ולי יש את
אותה זכות, המנוצלת ביתר אקטיביות.
״כל היחסים שלי הם יחסים מיניים.
כמה מהם מסתיימים כשהם פחות מיניים,
אבל לכולם יש בסיס מיני. לא היו לי
מעולם יחסים עם אשה — מלבד עם אמי
— שלא היו מיניים בצורה כלשהיא.״
איש גלי חברי ם

האידישע גאמע

ברני קורנפלד ואמו שעברה את גיל ה־,83
והממשיכה לבשל לו מדיין געפילטע פיש. אמו
של ברני צמודה אליו בכל מסעותיו, מתגוררת עימו.בכל אחד מהסירות שיש לו בעולם.

ייי• אשה היוצאת מהכלד לגבי ברני
( 1היא סופי קורנפלד, הצמודה אליו
בכל מסעותיו, המתגוררת עימו בכל סירו תיו
וארמנותיו הפזורים ברחבי העולם,
למרות שעברה כבר את גיל ה־.83
לסופי, המתוארת כאידישע־מאמע הטי פוסית,
יש דיעה משלה על בנה :״מה
שאנשים מעטים מאוד יודעים על ברני
הוא שהוא מעולם לא עשה מעשה בלתי
ישר אחד בכל ימי חייו. יכול להיות
שהוא עשה דברים מטופשים, אבל בעס קים
זה נורמלי. לברני יש לב של זהב.״
האם היו לה שאיפות מיוחדות לגביר ד
״שאיפות? לא. רציתי רק יושר והגי נות.
כילד היה לו את זה. זה היה קשה
לא להפוך לסבתא, אבל התרגלתי לזה.
״ברני אינו אוהב שיהיו לו התחייבו יות.
הוא אוהב לעשות מה שהוא רוצה
לעשות, אבל לא מה שהוא צריך לעשות.
הוא אוהב שאנשים יהיו אסירי-תודה לו,
אבל אינו אוהב להיות אסיר־תודה להם.
מה שאני רואה לגביו הוא שכל אחד
מפיק ממנו תועלת ואין לו חברים. איני
רוצה לפגוע בו, אבל כך אני רואה זאת.
אילו הייתי רואה שהוא נהנה מכך, הייתי
מרגישה טוב. אבל איני מבחינה בכך. אין
לו שום הנאה מכך. אין לו חברים מלבד
שניים שלושה שלא לקחו ממנו אגורה.
״ברני אומר שבמדינת ישראל אינו
זקוק להיות מוקף באנשים. הוא מרגיש

ה 1 1 1 | 1ע ר 1ח שנכללה בשעתו
11ש 1ן ן ! באוסף החתיכות
של ברני קורנפלד, היא הדוגמנית דליה
הראל, אותה הכיר ברני בשעת אחד מביקוריו
בישראל, בתקופה בה עדיין ניצב
בראש האימפריה הכלכלית של איי.או.אס.
שהוא יכול להיות לבד. אבל בכל זאת
הוא לוקח עימו חמש או שש נערות.
איש אחד באחד המלונות בישראל שאל
אותי, :מי הן כל הנערות האלה עם
בנך ז׳ לא ידעתי מה לענות לו, אז אמרתי:
,תראה, לבני יש בית־חרושת׳ וכל הנערות
האלה עובדות בשבילו. הוא הביא אותן
לכאן לחופשה...״
הנערות עצמן נראות כולן כמועמדות
בתחרות־יופי. כאשר הגיע עימן ברני ל־נמל־התעופה
בלוד, עצרו עובדי המכס
את נשימתם. במלון אינטרקונטיננטאל ב ירושלים,
בו התאכסנו בעת הביקור הקצר
בישראל השבוע, הן היו תקועות במלון,
כשברני עצמו ערך טיולים וסיורים.
הנערות, רובן בנות 18 ומתחת לזה,
נאספות על־ידי ברני כמעט באותה צורה.
הן מוזמנות למסיבות שהוא עורך בטירתו
שבבברלי הילס. שם הוא ניגש אל האו רחת,
מציג את עצמו בבעל הבית, ומזמין
אותה לארוחת־ערב. אם הבל הולך כשורה
אז השאלה הבאה היא :״האם את חושבת
שהיית יכולה לחיות בצורה זו? האם
אינך קנאית?״ כשהתשובה מספקת, מני עות
המזוודות שלה אל הטירה.
יש מין אחווה בין הנערות המתגוררות
בהרמונו של ברני. הם מתחלקות בסודו-
תיהן, משוחחות על יחסים עם הגבר
שלהן, כשהגבר של כולן הוא אותו אחד :
ברני קורנפלד.
״היחסים שלי עם ברני הם שונים במובן
זה שכאשר אני עם ברני, אז אני עם
בדני,״ סיפרה אחת מהן .״רק אני והוא
קיימים. אפילו אם אנחנו רק יושבים
ומשוחחים. הוא נותן לכל אחת מהנערות
תחושה של יחסים של אחד־עם־אחת, וכל
אחת משבע הנערות שחיות עימו כיום
מרגישה זאת.
ומה אם את רוצה להיות עימו והוא
נמצא עם מישהי אחרת?
״את פשוט עולה ומצטרפת אליהם. את
אומרת, :היי, אני בודדה .,אנחנו משפחה
כאן. כל נערה שמצטרפת חייבת לה יות
חלק מהמשפחה. זה כמו לאיות בחדר
בפנימיה עם הרבה חברות. יש הרבה אח יות
וחברות וזה באמת פאנטסטי. יש לך
אל מי לרוץ עם הבעיות שלך.״
כאשר המריא השבוע ההרמון המעופף
ישל ברני מישראל, יכלו כמה אלפים מאז רחי
המדינה לשפשף את ידיהם בהנאה
נסתרת: בכספם, בין השאר, יכול ברני
קורנפלד להמשיך ולחיות במאה העשרים
במו כליף מאגדות אלף לילה ולילה.

במדינה

1ע נ 1בבי ת־לחם
הרים בניו ־יורק:
טימטוס הצנזורה
מא יים לגוום
ף מחזה, חברים מספרים על ישו
של עמוס קינן אומרים שמריה,
אם האלוהים, היא זונה.״
לא היה ערבי נוצרי אחד, משני צירי
הקוו הירוק, שדמו לא עלה לראשו, ל-

1111111...11
להרים ברחבי העולם, נוסה בהרחבה על־ידי
שבועון־המיליונים האמריקאי טיים.
השבועון, שסקר בהזדמנות זו את שאר
קיצוציה של הצנזורה בשנים האחרונות,

לא שכח לציין בי המחזה נפסל, רשמית,
על ״פגיעה בדת זרה״ — למרות שהמילה
ישו מוזכרת בו רק פעם אחת — בשמו.
בגוף המחזה, אין אפילו מילה אחת

ערבים זהצדת

דוגמה צרפתית

ישו על הצלב, לאורך כל ההצגה ז׳סוס־פריק־סופרקראק,
המועלית עתה בצרפת. בתמונה למעלה:
הצלוב במחזהו של עמום קינן, חברים מספרים על ישו. ההבדל: במחזה
הצרפתי מתייחסים לישו. בגוף מחזהו של קינן, אין אפילו איזכור אחד של ישו.

על ישו, וכל ההתייחסויות הן ל״איש
על הצלב.״ לגופו של עניין, מוסכם על־ידי
הכל כי המחזה הוא למעשה התקפה
על הערכים החדשים שקנו להם מקום בחברה
הישראלית כיום, במקום ערכי־ישראל
המסורתיים.

לא * צ־שכוע, הגיעה הסערה ל־שלב
כזה, שלעובדות לא היתד. כבר
כל חשיבות, נוכח השתלהבות היצרים:
לא לעובדה שהמחזה לא השמיץ את ישו,
ולא את מריה. אף לא לעובדה הפיקאנ־טית
שמחזה בעל אופי דומה, המתייחם
ישירות וגלויות, ובצורה הרבה יותר
חצופה, לישו — מוצג כיום בהצלחה דווקא
בצרפת הקתולית — ואיש לא חולם
להסירו שם. השבוע, נראה היה, כי גם
גדולים וחכמים מחכמי הצנזורה איבדו
את השליטה על ההתפתחויות.
הגיב קינן עצמו :״המשטר, בנסיונו
להוריד הצגה שתקפה אותו, השתמש ב תחבולה
בזוייה, כאילו יצא להגנת הנצ רות.
כל מה שגרם לכך, היה יצירת שינאה
בין נוצרים ליהודים — שינאת־חינם.״

מיקרא הקטע המזעזע באלקודס, העיתון
הירושלמי בשפה הערבית. שעות ספורות
לאחר צאת העיתון לרחוב, כבר סערו
הרחובות בבית־לחם ונצרת. תוך זמן קצר,
נשלח מיברק מחאה לשר־הדתות, הוש מעו
איומים כי העניין יובא בדחיפות
בפני האפיפיור.
לא היה ספק: הקטע הנבזי במחזה הנורא
עמד לגרור את ישראל לבוץ חדש,
לגרום נזק נוסף לשמה.
היתה רק בעייה קטנה אחת: הקטע
הנורא, שאיים לגרום למלחמת־דת — לא
היה ולא נברא.
•י• ירוד קצר, מיד לאחר פרוץ השע־רורייה,
העלה כי האשם איננו אפילו
באלקודס. עורכיו פשוט העתיקו את ה האשמה
המצוצה מהאצבע מהג׳ווסלס
פוסט. ומאין הגיעה ההאשמה לג׳רוסלס
פוסט — לא תמה איש.
היה זה שיאה — בינתיים — של פארסה
עגומה, שלולא היתד. כל-כך טראגית,
היתד. יכולה לשמש חומר למחזה נוסף:
מה שהתחיל כפעולה שיגרתית־בטיפשו־תה
של הצנזורה — התפתח לנרור־שלג
ענק, שאיים לפגוע קשה בתדמיתה, הצולעת
למדי גם בלי זה, של המדינה
בעיני מיליוני נוצרים ברחבי העולם.
עוד לפני סעדת־הרוחות בקרב העדה
הנוצרית בארץ, זכה צינזורו של המחזה

(המשך מעמוד )26
הצעיר, הוציאוהו לאכסדרת קולנוע סטודיו,
ביקשו לרשום לו דו״ח על עישון ב קולנוע.
סיפר
השבוע החייל, שגופו ופרצופו
עדיין מכוסים סימני מכות:
״רישום הדו״ח לקח זמן רב. בכוונה הם
עשו זאת. אמרתי להם , :דחילאק ! תרשמו
את הדו״ח ואני אחזור לקולנוע.׳״
תגובת השוטרים: הצעיר הועמס אל ה ניידת,
וידיו ניכבלו. גם דעת הקהל הנז עמת
לא עזרה.
״ניפגעתי עד עומק נישמתי,״ זעם של מה,
תושב שכונת התיקווה.
״בחיים שלא לא ישבתי בכלא. שנה
וחצי אני בצבא ולא היה לי מישפט
צבאי. בעיות עם המישטרה אף פעם.״
הניידת של מישמר־הגבול הביאה את
השיריונאי למישטרת הנפה הצפונית, שם
זכה, לדבריו, למנה הגונה של מכות. אחר,
נישלח לבית־המעצר באבדכביר, בילה שם
48 שעות, עד שהובא בפני שופט־שלום.
שם, למרבית־הפליאה, ביקשה המישטרה
לשחררו בערבות.
תלונות ראשונות. שלמה פנה ל-
עורך־הדין דרור מקרין — וזה שיגר את

חייל מוכה דהאן*
מרומא לאבו־כביר — באזיקים
אחת התלונות הראשונות לנציב התלונות
במטה־הארצי של המישטרה, שניכנס לתפקידו
בשבוע שעבר.
״מרשי טוען כי השימוש בכוח נגדו,
עריכת הדו״ח בגלל עישון סיגריה, שחת־משכה
בכוונה זמן רב כדי להציק לו ולמ נוע
ממנו לראות את הסרט — מהווים
שרירות־לב המישטרה. הוא מבקש לחקור
ולבדוק את המיקרה.״
הגיב דובר מישטרת מחוז תל־אביב, עמוס
אריכא :״אינני יכול לברר את טענות
החייל. אבל אם הוא עישן בקולנוע —
בוודאי עבר עבירה.״
מעניינת יותר היתה תגובתו הספונטאנית
של אחד האזרחים, שחזו בסצינת
גרירתו של החייל הכבול לעבר ג׳יס ה משטרה

״אם ככה הם מתייחסים לחייל במדים
שעישן בקולנוע — לא פלא ששודדי
הבנקים נעלמו.״
הסתדרות אפס?03 ,

3ך מחמנזימ
בוועד־הפועז ע7
הוצאת מאח מיזיון
המזכ״ל הזועם זעם שוב :״חברי ההס תדרות
יתנו גם בפעם הבאה את האפס־פסיק
שלהם לסיעת העולם הזה-כוח חדש.
״תשובת נציגם של האפס־פסיק :״אתה
אינך מסוגל לגייס אפס־פסיק של תמיכה
לרעיונותיו ותוכניותיו אפילו במפלגתך

ענה דסהו

המחזה הצרפתי ז׳סוס־פריק־סופרקראק עולה בהתקפותיו
החריפות על זה של קינן. בסצינה זו, למשל, מציג אחד
השחקנים את עכוזו החשוף לקהל, תחת ישו הצלוב. למרות זאת, ולמרות העובדה
כי צרפת היא ארץ קתולית — לא התערב שם שום צנזור להסיר את המחזה.

* על לחיו, סימני מכות.
** המזכ״ל לא דייק. סיעת העולם הזה—
כוח חדש קיבלה 1.3אחוז מקולות הבוחרים
בהסתדרות.

היה זה סיכומו ד,נזעם של דיון נזעם,
בו עסק הוועד־הפועל באישור תקציבו ה ענקי,
בן מאה מיליון הל״י.
העיקר -הצביעו: הטיח אלכם
מסים, נציג סיעת העולם הזה — כוח חדש,
בחברי הוועד־הפועל הצביעו בעד התקציב.
הצביעו בעד 13 מיליון ל״י למט רות
שונות, ללא פירוט. הצביעו בעד 1—3
אחוזים תוספת לאומדן הגבייה — מבלי
שיהיה לכם מושג מה היא התוספת, ו מדוע
דווקא 1—3אחוזים ולא שלושה
וחצי או ארבעה ...הצביעו בעד מיליונים
— שאינכם יודעים מי ישתמש בהם. איך
ישתמשו בהם, למה צריך להשתמש ב הם
...הצביעו בעד!״
נוהלי־העבודה של הרוב ההסתדרותי
היו כאלה, שבמשך עשרות שנים הוגש
התקציב על מספר דפים חסרי כל־פירוט.
בשנה שעברה נידון התקציב בכלל אחרי
ששנת־הכספים כבר החלה.
השנה, לאור דרישתה התקיפה של סיעת׳
העולם הזה — כוח חדש, הזדרזה הוועדה
המרכזת לקבץ את פריטי ההוצאה מהשנה
שעברה, להוסיף עליהם ״תוספת התייק רות״
.ולהגיש בליל של מספרים חסרי־משמעות,
כאילו היה התקציב השנתי שה חוקה
מדברת עליו.

הוריהם רכשו עבורם דירת פאר בלב
תל־אביב, בשדרות הקרן־הקיימת .30
זמן קצר אחרי שהגיעו לארץ, התחילו
להגיע אחריהם גם הליפטים הגדולים
ובתוכם הרהיטים, תוצרת אירופה, כדי
לרהט את הקן החדש לזוג הטרי. פועלים
עבדו במרץ כדי לפרק את ד,ליפטים,
ולהעביר מתוכם את הרהיטים וכלי הבית
השונים אל דירת הזוג בקומה הראשונה.
כאשר סיימו הפועלים את עבודתם,
הם עלו על המשאית שהביאה את ה־ליפטים
והסתלקו מהמקום. בחצר הבית
הם השאירו את כל הליפטים המנופצים,
את עטיפות הנייר, הפלסטיק, הקש וזד
קרטונים בהם נארזו חפצי הזוג היקרים.
כשכל הפסולת הזאת נשארת מספר ימים
בחצר, היא קרצה לילדי הסביבה. תוך
זמן קצר היא פוזרה על פני כל החצר,
המדרכה וחצרות הבתים הסמוכים.
הטלפון נטרק. השכנים הנזעמים
צילצלו אל מחלקת התברואה של העיריה,
תבעו לסלק את הפסולת. עובדי העיריה
טענו כי מלאכת הפינוי מוטלת על דיירי
הבית, שעל פי חוקי־העזר העירוניים
אחראים לנקיון חצרותיהם.
הלכו השכנים וביררו למי שייכת ה פסולת
המכערת את חזית ביתם החדש.

אדם קרוב ואהוד, ש עד
כה גילה עניין מועט
מאוד בבעיותיך
האישיות, יגלה לפתע
נכונות בלתי צפוייה
להטות אוזן, להבין,
ולעזור לך בעצה ובדידך
מעשה.
לגבי
תהיה זו תגלית גדו לה,
שתסייע לך להי חלץ
בהדרגה מן ה הנפשית
בה מצוקה בזמן האחרון. כדאי

טוון!

ב מר ס -
.באפריל
היית להיות
שייי גלוי

עננים סוערים יכסו את
חיי האהבה שלך בתחילת
השבוע, אך לקראת
סופו יתבהר האופק
לגמרי, ותזכה להצלחה
לא רגילה. פרידה לזמן
ארוך מאדם קרוב אליך
תביא תועלת רבה לשניכם.
עודף הביטחון
העצמי שלך עולה על
עצביהם של חבריך.
הקפד להתנהג בשכל, כדי שתקבל את כל
כדי לבצע עיסקה
הסיוע לו תצטרך
רב נראה כסף משתלמת ביותר.
באופק, אך רק בזהירות תשמור עליו.

יהיה זה שבוע טוב מבחינה
מיקצועית. השתמש
בייתר גמישות בפגישות
עם הממונים
עליך. השתדל לעשות
רושם של אדם בעל
מעוף ודמיון עשיר.
פגישה בעת מצב לא
נעים תהיה הקדמה לידידות
ארוכה שתשמש
ציון דרך בחייך. צפוייה
מריבה קלה וטורדנית עם אדם האהוב
עליך, על דברים של מה בכך. נסה להיות
מאופק. אל תפני בבקשות מיותרות
לידידייך הקרובים. זה עלול להימאס
עליהם. הרבי לצאת ואל תטתגרי בביתך.

האשפה בחצר ביתם של ההרצוגים
טול אשפה מבין עיניך !
100 מיליון ניארבע שעות. הדיון
במאה המיליון החל ונגמר תוך ארבע
שעות — כשרוב חברי הוועד־הפועל לועס
כריכים באולם הדיונים, כדי להתגבר על
ההליכים הדימוקראטיים המעייפים כל-כך
את מזכיר ההסתדרות וחבריו.
בתשובתו טען גזבר ההסתדרות כי :
...תקציב ב׳ (התקציב שלא הובא לדיון)
איננו מובא לדיון בישיבת הוועד־הפועל,
כיוון שהסכומים הנקובים בו הם סכומים
עובדים לקרנות שונות והנהלת כל קרן
דנה בשימושים בהם ואין הוועד־הפועל
מחליט בנושאים אלה...״
היה זה חידוש מעניין — ובלתי־חוקי
כמובן. שכן חוקת ההסתדרות קובעת במ פורש
:״כל מוסדות ההסתדרות ומפעליה
— נתונים לפיקוחו ומרותו של הוועד ה פועל.״

חוקה לחוד, ומציאות לחוד.
הסביבה סנדלרים הודכיס •חפים
הקשר כין
יושכת־ראש המועצה
למען א ״י יפה
והזכל של בנה
אחרי שנישאו ברוב הדר ופאר בשוויץ,
בנוכחות סלתה ושמנה של החברה ה אירופאית
והישראלית, הגיעו בני הזוג
הצעיר לארץ. הוא: סטודנט צעיר באו ניברסיטת
בו־אילן. היא צעירה שוויצית,
בת לאחד מעשירי הקהילה היהודית שם.
מובן על כן שהם לא יגורו במעברה.

הסתבר להם כי ד,ליפטים אומנם נושאים
את השם גאון. אך שם זה אינו אלא
שם בתוליה של הכלה ואילו בעלה אינו
אלא יואל הרצוג, בנם של האלוף (מיל).
חיים הרצוג ואורה הרצוג, יושבת־ראש
המועצה למען ארץ־ישראל יפה.
שכנות בעלות יוזמה התקשרו טלפונית
עם הגברת הרצוג, הביעו באוזניה פליאה,
שהיא — המתימרת ללמד את כל הציבור
פרקים בהילכות שמירת הנוף ומניעת
זיהום סביבתי — לא היקנתה תורה זו
לבנה. לדברי אחת השכנות טרקה הגברת
הרצוג את שפופרת הטלפון. כעבור יומיים
פונתה האשפה, אחרי שהגברת הרצוג
דאגה לכך אישית.
הטפה בטלוויזיה. צחוק הגורל הוא
שדווקא ביום בו הופיעה הגברת הרצוג
בטלוויזיה בתוכנית שהיתה מוקדשת ל־ארץ־ישראל
יפה, הגיע אל בית בנה
ואשתו ליפט נוסף ובו מיטען רהיטים
חדש. גורלו של מיטען זה לא היד, טוב
יותר מקודמו. הרהיטים הועלו אל הדירה
והפסולת נותרה בחצר. והשכנים הנזעמים
צפו בטלוויזיה כיצד הגברת הרצוג מטיפה
להם מוסר על שאין הם שומרים על נקיון
סביבתם.
הפעם התלוננו השכנים לא באמצעות
הטלפון אלא בתלונות אישיות למשרדה
של אורה הרצוג. היא לא השיבה על
תלונותיהם. כאשר חלפו הימים, והאשפה
לא סולקה, הסביר הרצוג הבן :״ביקשתי
מהעיריה שיבואו לנקות. הם הבטיחו ש יבואו.
אינני אשם אם לא באו. אבל מה
אתם רוצים מהאמא שליי אין לד, כל
קשר עם הזבל שלי.״
בסופו של דבר סולקה הפסולת. השכנים
מספרים כי מאז טורח הרצוג הבן לסלק
מהחצר או מחדר המדרגות גם אשפה
שזורקים אחרים. רק שלא יבואו בטענות
אל אמא שלו.

כתוצאה מכמה רכישות
מיותרות וביזבוז מופרז,
התערער מצבך הכספי
במיקצת. משפחתך
תתייחס לזאת בהבנה,
אך לא כן חבריך לעבודה
ולעסקים. אל תסתבך
בהרפתקאות ב־ו
2ביוני -
קלות־דעת. גלה יו20
ביולי
תר עירנות למתרחש
סביבך. אם תוזמני למאורע
חברתי שאת חוששת מפניו,
אזרי עוז ולכי תופתעי שם לטובה.

סו 111

אם הינד בעלת נטיות
אמנותיות, צפוי לך
מאורע משמח, בו תמ צאי
אדם שיגלה את
כשרונותייך. אל תנסה
להמשיך להתחמק מ-
מיספר חובות, אותם
אתה דוחה זמן רב.
מישהו עומד להתנקם
בך השבוע בגלל חוב
כזה. יהירות וגאווה
חסרי כל ביסוס, עלולים להפילך בפח בסוף
השבוע. הישמר מוויכוח מיותר ותפל.

הנך טרוד יתר טל המידה
בענייני עבודה ומזניח
את בני משפחתך.
היזהר, בן מזל בתולה,
בת זוגך עדיין בכושר
מלא, מחזריה
עדיין זוכרים אותה.
אומנם, היא יצאה מ־המישחק
לזמן־מה, אך
היא עדיין אשה ובמלוא
פריחתה. פנק אותה
והקדש לה תשומת־לב רבה ככל האפשר.

לפתע אתה רואה את העולם באור חדש,
ומבין כי עליך לשנות משהו באופן

דרסטי, אם אינך רוצה
להחמיץ את הרכבת.
שינוי זה יפגע, בראש
וראשונה, במיסגרת המשפחתית
המצומצמת
שלך, מישהו עוד עלול
להיפגע קשות, כיוון שיפרש
את מעשיו בצורה
בלתי נכונה. עם
זאת — היה מוכן
לחוויה רומנטית.

צירוף מקרים מוזר עשוי לחולל דיון,
שיקדם את הגשמתה
של תוכנית חשובה.
נהג בזהירות. התעלם
מדברי הרכילות של
שכניך. צפוייה הבנה
בינך לבין אחד מבני
קשת, או דגים. השתדל
לא להפריז בהוגג>ע:ת>1,וו^
ללות. היה סולידי ו תרבותי.
זה יקרב אליך .
מישהו שאתה חפץ ב־הקפד
עלהכללים.
קירבתו. בנהיגתך

חאזנ״ס

עקת

הקדש שעות רבות לשיחה עם בן זוגך
במיוחד בימים האחרונים
של השבוע,
ותיווכח כי המוצא מן
המשבר שאתה נתון בו
כלל אינו רחוק. אתה
מתחיל לגלות מחדש
עניין בחיי חברה, מחדש
קשרי ידידות שנפגעו,
מרבה לבקר בבתי
קרובים וידידים, ומש $ 8 8 6 0 6 2 1
תדל שלא להישאר
ביחידות ובבדידות, הרבה בנסיעות ארוכות.

ו!שת

ד ״ /חיז

יוייי

עיסקה שהתחלת בה בתחילת השבוע
שעבר תסתיים בהצלחה. השתדל להתרכז
בדברים החשובים, ולא
לבזבז מרץ וכוח על
שטויות. היחסים המ תוחים
בעבודה הם פרי
אדישותך וחוסר תשו-
מת-הלב שאתה מפגין
כלפי חבריך. בת גדי
— זהו ! סוף״סוף הכוו
2בדצמבר -
כבים דואגים לך. חתו9ו
בינואר
נה ממשמשת ובאה!
עד אז, הקפידי על חי-
צוניותך והתנהגי בקור-רוח ובהגיון. הש-
תדלי להעסיק את עצמך ולמנוע כל מתח.

אם אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו ודבריו חכם עתיק
עדיין יפים מתמיד,
במיוחד בכל הנוגע לך.
אתה באמת מאמין ש מישהו
יעשה את עבודתך
למענך? רק יוזמה
מצידך, בצירוף מאמץ
לא קטן, אך כדאי,
יביאו את הפרשה המתמשכת,
בגללו, לידי
גמר. עבורך — בת דלי
— זהו השבוע באדום.

בת דגים: בני המין החזק נמשכים אלייך
ומקדישים לך את
מלוא תשומת״הלב, משהסכס-אפיל אחר שלך
מתחזק בימים
אלה במידה רבה. כאשר
תשתחררי משיכרון
ההצלחה, טוב תעשי
אם תתחילי להרהר
איך לנצל את ההתפתחות
החדשה לשי פור
עתידך, והעיקר —
אל תזניחי בשום פנים ידי דים ותיסים.

עורו ״העולם הזה״ מסבו ער מה שהתרחש
באולם ומאחורי הקלעים של..המו׳ הפרלמנטר
בשביל מה זה היה טוב? מה זה •הועיל ד
כאשר התחלנו לתכנן את ״המרי הפרלמנטרי״ ,היה
ברור לנו שאין בכוחנו למנוע את העברת חוק שוד־הקולות.
לדוב יש רוב. ובארץ שאין בה חוקה, ואין בה
הגבלה להפקרות של רוב שרירותי, הרוב יכול לעשות
מה שהוא רוצה.
אך היו לנו שני יעדים, לקראת ביצוע הפעולה:

היעד הראשון היה לעכב את קכלת החוק
עד כמה שאפשר. ידענו שכד יום שנרוויח,
יכול להיות חשוב.

חב שויוות
ץ ם השודדים הבינו זאת. משום כך עשו את הכל
^ כדי למנוע כל עיכוב, דרסו את התקנון, ביזו את עצמם
בעיני הציבור, קברו בסיטונות נוהלים של הכנסת —
ובילבד שזה ייגמר באותו לילה.
מדוע? למה זה היד, כל כך תשוב?
הרוב הוא שרירותי, אבל הוא רגיש לדעת־הקהל.
בעוד פחות משנה ייערכו הבחירות.

מאות אלפי אוהדי נח ״ל לא הכינו עדיין
את חומרת המעשה שד עסקני מיפלגותיהם.
דחייה כלשהי יכלה לתת שהות לשיכבת הפעילים
שיד חרות והליכרדים, להכין שיוחנן כאדר
נורד את נח״ד למלכודת — הענקת הרום המוחלט
למערך.

לולא המרי, היה החוק מתקבל אחרי דיון של שעתיים
(מאחר שאנשי המערך וגח״ל לא השתתפו כלל בוויכוח,
ומילבד באדר ועופר לא התכונן איש מהם לדבר ).שעתיים
נוספות היו מוקדשות לחוק מימון המיפלגות. הישיבה
כולה היתד, נמשכת משעה 16.00 עד שעה 20.00 או
.20.30
הצלחנו למשוך את הישיבה במשך 13 שעות, ולולא
נכונות הרוב לקרוע לגזרים את תקנון הכנסת, היינו
מביאים לדחיית הישיבה. לא השגנו את הדחייה, אך
הצלחנו בכך שהכרחנו את השודדים לחשוף את ערוותם.

הצעה לסדרי ;,ד 5

ממקומותיהם- ,איש־איש לתוך המיקרופון המותקן על
שולחנו, ודורשים רשות־הדיבור כדי לנמק הצעה לסדר,
נגד הפרת התקנון בידי הינשב־ראש. השניים נשאו
בעול העיקרי של המאבק, במשך 13 שעות רצופות.

** שוכ״מה התמקדה תשומת־הלב סביב כוס־חלב, ש־
] )₪הכנסתי לאולם המליאה.
אין סעיף בתקנון האוסר על שתייה או עישון במליאה.
אבל האיסור הוא נוהג מאז ראשית הכנסת, ולא היתה
לי שום כוונה להפר אותו. החלב נועד לצורכי רפואה.
הקול שלי נשבר עוד ברבע־השעה הראשון של הישי בה,
בעת המהומה האדירה סביב סירובו של היו״ר להע ניק
לנו דקה אחת להנמקת הצעה לסדר. מישהו הנמיך,
כנראה, את עוצמת המיקרופון המוצב על שולחני. נאלצ תי
להרים את הקול: ,ומיתרי־הקול לא עמדו במיבחן.
בתום המהומה הלכתי לרגע לחדר־המירפאה, המאוייש
תמיד בשעת ישיבות הכנסת. ביקשתי מן האחות תרופה
כלשהי. היא נתנה לי כדורים.
ליתר ביטחון, לקחתי במיזנון גם כוס חלב מעורב
בדבש. החלב היד, חם מדי, ויכולתי רק ללגום בזהירות.
בינתיים קרו דברים במליאה, והיה ברור לי שבישיבה
זאת אסור להעדר אף לרגע.

כך, באופן ספונטאני, חזרתי לאולם והעמדתי
את הכום על שולחני.
כעבור כמה דקות קיבלתי פתק, שהעיר לי על כך.
לקחתי את הכום, והעמדתיה על הריצפה, מתחת לשולחן.
מפעם לפעם לגמתי ממנה בהיחבא.
איני יודע מה הועיל יותר — הכדורים שבלעתי כל
שעתיים, או 14 כוסות החלב והדבש ששתיתי במשך 13
שעות הישיבה. על כל פנים, כאשר נגמר הכל, בשעה
5בבוקר פחות שתי דקות, היה קולי חזק ואיתן יותר
מאשר בתחילת הישיבה — למרות שנאמתי כשעה ורבע,
וקראתי כ־ 500 קריאות־ביניים (שרק חלק מהם נרשמו).

במשך הזמן הזה התחלפו חמישה יושבי
ראש, עשרות חכרי-כנסת הלכו לישון כחדרי־המנוחה
או כאכסדרה הנסתרת שמאחורי ה מליאה,
כל הח״כים אכלו ושתו. אולם מנהלי
המאבק, וכעיקר שמואל תמיר ואני, נאלצנו
להישאר על מישמרתנו ללא הפסק, כדי שלא
יקרו דברים בהעדרנו. הרגשתי כמאמץ רק
למחרת היום.

הייעד השני היה להכריח את הציכור דשים
לם לחומרת החוק המוצע.

אילו הסתפקנו בדרכי־מאבק שיגרתיות, היה הציבור
ממשיך להתייחם לכל העניין בשיוויון־נפש. סתם שינוי
כלשהו בחוקי־ד,בחירות, או דפיקה כלשהי לסיעות הקטנות.
אז מה?

רק הדרמאתיות של הישיכה, והקיצוניות

של המאכק, החדירו לתודעת הציבור שזה לא
כתס שינוי, וגם לא סתם מיכצע־שוד, אלא
הפיכה העלולה לשכור את כפים הדמוקרטיה
הישראלית — על-ידי מתן שילטון אבסולוטי
למערך.

״אתה טועה, חבו קור
** 4מעתי שאחד מחברי ועדי־ד,פועלים, שהופיעו ב־
\* /אותו ערב ברדיו, התמרמר על כך שהכנסת לא
התרגשה בגלל המחירים או השכר, אלא בגלל ״כסאות״.
אילו יכולתי להתווכח עם איש זה, הייתי אומר לו:
״חבר יקר, אתה טועה.

״יש קשר כין הלחם שלך ובין הכיסאות
האלה.

״אם ישיג המערך רוב מוחלט בכנסת הודות למזימה
זו, יהיה שילטונם של ספיר ויורשיו מובטח למשך שנים

--מאח

אור• אסרי
רבות. המדיניות הסוציאלית שלהם — להעשיר את
העשירים ולענות את העניים — תגיע אז לשיאים
שהיום עוד אינך חולם עליהם.
יתר על כן: המזימה לגזילת ד״כסאות׳ של הסיעות
הקטנות באה כדי לסתום את הפה שלהן ולצמצם את
כל האפשרויות שלהן לפעול בכנסת. לשם מה? כדי
שלא יוכלו להרים את קולן נגד האינפלציה, נגד הקי פוח,
נגד מעשי־עוולה מכל הסוגים, נגד מעשי־ד,שחיתות.
״לולא צעקנו בשנים האחרונות, לולא העלינו נושאים
אלה שוב ושוב, לא היה עולה על דעת המערך וגח״ל
להתנקש בנו__ .

״לכן, חכר יקר, זה נוגע לך. גם אם הצבעת
כפעם שעברה כעד המערך או גה״ל.״

נאטדון, המפד ל ועוד
ף אפוליון הגדול אמר פעם :״יותר קל להילחם נגד
^ קואליציה מאשר בתוך קואליציה.״
הוא התכוון לומר: צבא הנשמע למפקד יחידי יעיל
תמיד יותר מאשר צבא הסר למדות קואליציה, כשלכל
אחד ממרכיביה יש אינטרסים שונים ובעיות שונות.

כאשר יצאנו למאבק זה, פעלנו כתוך קואליציה
רחבה כיותר. הדבר הטיל עלינו מיג•
כלות רכות. אכל הוא גם העניק דנו אפיטרויות
חדשות לגמרי.
בשבילנו, הפועלים מזה שנים במיסגרת סיעת־יחיד
או סיעודשניים, היתה זאת הזדמנות מייוחדת. בפעם
הראשונה ניתן לנו ליזום תמרונים של כוח פרלמנטרי
גדול, להוכיח את יכולתנו במיסגרת רחבה. תוך כדי כך
התנסינו בכל הבעיות הכרוכות בשיתוף־פעולה רנדסיעתי,
כשיש להתחשב באפשרויות ובבעיות של סיעות שונות
מאוד, החלוקות באופן קיצוני בדיעותיהן, ושגם בין
חבריהן היו קיימים, בעבר, לא פעם יחסים מתוחים
מאוד.

דומני שלאור נסיכות אלה הצלחנו לא
כמעט, והוכחנו מידה רכה של גמישות, תושיה
ויכולת להתחשב בזולת.
תחילה היד, זה מועדון של שבע סיעות. עם החרפת
המאבק סביב חוק גזילת העודפים, הצטרפו ל״ע למועדון.
לבסוף נוצר שיתוף־פעולה בלתי־רשמי גם עם המפד״ל.
אולם בין כל השותפים האלה ישנם הבדלים עצומים
של אינטרסים, ואפילו של טמפרמנט. הוא התבטא גם
בישיבה עצמה.
ל״ע היא סיעה קואליציונית, ולא יכלה להשתתף
במעשים קיצוניים, כגון הבעת אי־אימון. גם הסיגנון
שלהם מאופק. בישיבה השתתף נסים אליעד באופן פעיל
במאבק, אך איש מבין חבריו לא עזר לו באופן פעיל.

גידעון האוזנר, למשל, לא קרא אף קריאת־ביניים
אחת.

אגו״י ופא״י אינם בקואליציה, אך קשורים בה בחוטים
רבים. הם נקטו עמדה בלתי־מתפשרת בעצם העניין, אך
לא נטו למעשים קיצוניים. אנשי פא״י הסתפקו בנאומים
מהוגנים, ובאגו״י השתתף בעיקר מנחם פרוש בקריאות־

הביניים( .זה היה חשוב, כי אין אדם בכנסת שיש לו
קול כמו פרוש. אין הוא זקוק לחלב, ואפילו לא למיק רופון.
כשהוא מדבר מעל הדוכן, אין מבחינים כלל
בהבדל כשהוא משתמש במיקרופון או לאו).
רק״ח מוגבלת על־ידי האידיאולוגיה שלה, המאפשרת
לה להרים קול רק כשזה נוגע לאינטרס קומוניסטי.
המפד״ל היא עמוד־תווך קואליציוני, והשתתפה במאבק
רק באופן סביל. יצחק רפאל אף נתן יד לכמה מן התח בולות
ר,נוהליות, שכוונו נגדנו באותו יום.

למעשה היו רק שלוש סיעות — העולם
הזה — כוח חדש, המרכז החופשי וע׳׳מ —
רתומים למאבק כלי כל סייגים ומעצורים. אכל
לא רצינו להינתק מן המחנה השלם, ולכן קבע־נו
מראש איסטראטגיה מוסכמת, ששותפינו
יבלו להשלים עימה.

לא שאפנו, למשל, לפיצוץ הישיבה (אם כי מעשי
השודדים הובילו לא פעם בכיוון זה) .נשארנו במיסגרת
פרלמנטרית. אך מצינו בה את האפשרויות עד תום.

נמו({נוצת כדורגל
^ יסטראטגיה לחוד, וטאקטיקה לחוד. ברגע ש־
> £מתחיל הקרב, יש צורך באילתור, בהחלטות של
שניות, בתגובות מיידיות.

השותפות שלנו דמתה קצת לקבוצת כדורגל,
כשתמיר ואני ממלאים תפקיד החלוצים.

הסתערנו בלא הרף על שער היריב. שוערי המערך
וגח״ל התחלפו כל הזמן, אבל אנחנו לחצנו על שערם
במשך 13 השעות הרצופות בלא הפוגה — בקריאות־ביניים,
בהצעות־לסדר, בעשרות טכסיסים שונים. גם
יגאל הורביץ, זלמן שובל, מנחם פרוש ונסים אליעד
הצטרפו לעיתים קרובות להסתערות.
הקו השני היה מורכב מחברי־הסיעות המתונים יותר.
הם היו חשובים לביצוע כמה טכסיסים, כגון הדרישה
של 20 חברי־כנסת לעריכת הצבעה שמית, הגשת הצעות
אי־האימון החדשות באמצע הישיבה. ועוד.

ויהי בארבע בבוסר

כך נראה אולם הכנסת אחרי 12 שעות
של ישיבה. מאה חברי־ווכנסת התפזרו
ברחבי הבניין, הלכו לישון על ספות וכורסות, או סעדו את לן בם במיזנון, שרוב מאכליו
ומשקאותיו אזלו זה מכבר. באולס נשארו רק הקצרניות, היו״ר (צימרמן, מוחבא על־ידי
הקו השלישי, שנעלם מן העין, היה חשוב לא פחות.
בצד האולם, במקום הנסתר מעיני העיתונאים, ישנם
תאי היועצים.

שם ישב כמשך כל 13 השעות אמנון זיכרוני,
כשהוא דוגר עד התקנון, וממציא מדי
פעם טכסיסים פרלמנטריים חדשים, מספק לי
פתקים עם עצות או מציע התייעצות כאכסדרה
שמאחורי המליאה.
יחד עימו פעלו מזכיר סיעת המרכז החופשי, אהוד
אולמרט, ומזכיר סיעת אגו״י, סופר.
במשך הלילה ערכנו עשרות התייעצויות מאולתרות,
באולם ומחוצה לו. נדמה לי שאפשר לומר שפרוטוקול
הישיבה הזאת ישמש חומר־לימוד במשך שנים.
בשבילנו, אנשי העולם הזה, היתד, זאת חודיה מיו חדת•
יצרנו אסכולה חדשה בכנסת, כשהוכחנו מה יכולה
לעשות סיעה קטנטנה. עכשיו הוכחנו מה יכולנו לעשות
אילו היתד, לנו סיעה יותר גדולה.

אילו היינו ככנסת סיעה של חמישה—שישה
הכרים, היינו מראים לכנסת שיטות חדשות
!,/ל מאכק פרלמנטרי — וסיעות-ענק עייפות
ורצוצות, כמו נח״ד, היו מקכדות שיעור חדש.

המ״שמות ביציע

חת הטענות האוויליות שהושמעו בלהט הוויכוח
היא שהמרי הפרלמנטרי שלנו ״ביזה״ את הכנסת.

מה שכיזה את הכנסת, כאותו לילה, היה
היחס הדורסני של הרוכ כלפי התקנון וכלפי
כד כללי ההגינות. היתה זאת דוגמה חינוכית
שלילית כיותר לדור הצעיר.

אבל ד,טכסיסים שלגו, שתאמו כולם את התקנון, וגם
לשוננו החריפה, לא היה בהם בזיון הכנסת, אלא להיפך.
מי אומר שבפרלמנט צריכים להחליף דברי־נועם י
בפרלמנט הבריטי זכורות דווקא הישיבות שבהן הוחלפו
עלבונות, כשהסיעות מסתערות זו על זו בשצף קצף.

סגן מזכיר הכנסת, שמואל יעקובסון) ,הנואם (תופיק טובי) ושמונה חברי־הכנסת, משמאל
יושב אורי אבנרי על מישמרתו הבודדת. למעלה שלושה ח״כים דתיים: אברמוביץ
מאגו״י, תמר ופרידמן מהמפד״ל. ליד שולחן הממשלה ישן ספיר, בעוד שאלון קורא
בניירות. גח״ל נעדרת כולה, ואילו מהמערך נותרו רק ארבלי־אלמוזלינו וקרגמן (מימין).

נגד ע שר ת הדיברו ת
אין כאן מקום לפרסם את שלושת הנאומים
הארוכים של אורי אגנרי באותו לילה, ואת
ארבעת נאומיו הקצרים יותר להנמקת הצעות־לסדר.
את הסימון הכללי קבע אבנרי בפתחו,
כלהלן, את הנאום הראשון שלו — יה שבא
לנמק את הצבעתו בעד שלוש ההצעות להביע
אי״אמון לממשלה :
אורי אבנרי: גברתי היושבת־ראש, כנסת
נכבדה.
את דברי החריפים אשמור לוויכוח שלאחר
מכן, על חוק גזילת העודפים. עכשיו אגיד רק
דברים מתונים.

אווירה של גנגסטריזם, בריונות ואלימות
ירדה היום עד הכנסת.

אין צורך להביע אי-אמון לממשלה בגלל עילה
מסויימת כלשהי. צריכים להביע לה אי־אמון בשם
כל עשרת הדברות: לא תרצח, לא תנאף, לא
תגנוב, לא. תחמוד.

לא תרצח — את הדמוקרטיה: לא
תנאף — מערך את גח״ל: לא תגנוב
— קולות רעך: לא תחמוד — מנדאטים
של שכניך.
יעקב נחושתן: והיכן -כבד את אביד
״מתון״ ?
אורי א בנ רי: המישטר הזה חושף היום
את עצמו בכל מערומיו. לא חשוב רק מה הוא
עושה כדי לעמוד על כוונותיו, די לראות איך
הוא עושה.

איזה מצפון רע: כגנכים כלילה, כשיטות
שד מאפיה קטנה.

פרלמנט אינו צריך להיות תיאטרון כוכות.
זוהי הזירה שכה מתנגשים השקפות וכוחות —
ואין כל רע כהתנגשות, שקולה נשמע מרחוק.

אזרחים רכים צבאו עד הכנסת. הם שמעו
כרדיו מה מתרחיט, ומיהרו אל הבניין כדי לראות
כמו עיניהם.

קב אחרי הוויכוח. המבקרים כיציע המחישו
את יחם הציבור, ועל כך תכוא עליהם הכרכה.

למקום במיסגרת ביקור
שהמורה הלך הביתה.
ישבו אחרוני התלמידים
באולם. הוריהם בוודאי

כיתה של בית־ספר, שהגיעה
שיגרתי, נשארה במקום אחרי
עוד בשעות הקטנות של הבוקר
ועקבו בדריכות אחרי הנעשה
דאגו להם מאד.
אחרי חצות התמלאו היציעים במאזיני־רדיו שבאו
באופן ספונטאני. בשעה שתיים וחצי עוד ראיתי רבים
מהם. כאשר נסתיימה הישיבה, בחמש בבוקר, עוד היו
כמה עשרות אזרחים דבוקים למושבים, מאחורי מהיצת
הזכוכית המשוריינת.

אין ספק שהדכר הוסיף דדרמאתיות של
הישיבה. כל הח״כים הרגישו כי הציבור עו

אידו חלם מישהו כמפ״ם עד האפשרות
שהמיפלגה תופיע אי־פעם לכדה במערכת־כחירות,
היו אנשי מפ״ם יוצאים בלהט נגד
השיטה המוצעת, שהיתה דופקת אז גם אותם.
עלובים לא פחות היו ארבעת הקוויזלינגים הערביים
המיסכנים של מפא״י. הם שייכים לשתי רשימות קטנות,,
שייפגעו קשה על־ידי השיטה המוצעת. אבל כמו עבדים
כנעניים, הופיעו והצביעו בצייתנות — נגד עצמם.
אנשי רפ״י־לשעבר ואחדות־העבודה־לשעבר לא הס תירו
את מורת-רוחם ממיבצע־השוד של אברהם עופר,
איש הגוש המפא״יי. אילו יכלו, היו מצביעים נגדו.

כשיחות פרטיות חילקו דנו מחמאות, עודדו
אותנו, לחצו את ידינו, או הודו כפירוש :״נגררנו
לתוך העסק הזה. עד היום לא הכינונו
ככלל כמה המדובר. אילו היינו צריכים עכשיו
להחליט מחדש, היינו מחליטים נגד.״

קוו ואריס, גח״ ו?

ואת אמך?

דוד קורן ז

אולי

תפסיק

להיות

כל־כך

מה לא נעשה היום בבית זה 1
הבה נעשה חשבון קצר מה נעשה בשעות
האחרונות בכנסת.
מה לא ויתבזה כאן 1בזיון הכנסת, בזיון בית-
המשפט, בזיון ההגינות, בזיון הדמוקרטיה —
מה לא התבזהי הרשות המחוקקת, הרשות השופטת
ואפילו הרשות המבצעת. כי רשות מבצעת,
הצריבה להיעזר בשיטות כאלה — מבזה את
עצמה !

מזה זמן רב לא היתד, הכנסת מוקד להתעניינות הצי בור
כמו בלילה זה. מן העמוד האחורי היא הגיעה לעמודי-
החדשות ולמאמרים הראשיים. הסוס העייף הפך שוב
לסוס״מילחמה.
זה מסביר את אחד הפלאים של אותה ישיבה. בשעה
16.00 היה היציע מלא. בדרך כלל הוא מתרוקן כעבור
שעתיים־שלוש. אולם הפעם קרה ההיפך.

מה שהתרחש באותו לילה היה דוגמה קלאסית שלי
אונס קיבוצי. אנשי מפ״ם נאנסו כולם, ונכנעו לאונס
באופן מביש (מילבד חייקה גרוסמן ודוב זכין, שלא באו
כלל לישיבה וגזלו שני קולות יקרים מן המערך, בתירוץ
שהם צריכים לנוח אחרי ועידת מפ״ם המפרכת ).כניעת
מפ״ם באותו לילה, היגררותה העלובה אחרי מיפלגת
העבודה, היו סימני־דרך של שקיעתה, לא פחות מוועידת־מפ״ם
עצמה.

ותיויות ידיים חשאיות
י* יתה עוד תופעה, שהשפיעה על כולנו.
1 1נואם, המדבר מעל הדוכן, מרגיש מהו יחס המאזינים,
כל שכן קריאות־ביניים (או העדרן) — כל אלה מגלים לו
בצורה תת־חכרתית אם מסכימים לדבריו או לא.

כמשך למעלה משעה שעמדתי עד הדוכן,
כשלושה נאומים ארוכים (עד אי-האמון, עד
גזל הקולות ועל מימון המיפלגות) הרגשתי כד
העת שרוב חכרי-הכנסת מסכימים לדברי —
וכראש וראשונה רוב אנשי המערך.

ף שאלה השאלה

:מה נעשה בראשם של הליבר־

4לים ואנשי־חרות י

כיום, זוהי השאלה המכרעת.

אין ספק שנגררו לתוך מלכודת על־ידי יוחנן באדר,
שרצה לפרוע חשבונות ישנים איתנו ועם המרכז החופשי,
ואולי סתם להוכיח שעוד כוחו במותניו.
באדר הוכשל על-ידי בגין בעניין הקנונייה של העלאת
אחה־החסימה, וגם בפרשות קודמות. אולי לא היה נעים
לבגין להנחיל לו כישלון גם הפעם. וכך גרר את גח״ל
כולו לתוך הבוץ.

כרגע זה, כעזרת המרי הפרלמנטרי, הדר
סוף־סוף לתודעת כד כר־דעת כגח״ד שתחכולת
עופר—כאדר מעניקה רוב מוחלט למערך. עד
עובדה זו אין תשובה. שום גימגומים ומודעות
דמגוגיות לא ישנו אותה.
אנשי גח״ל גם יודעים כי כל דעת־הקהל, כל העיתונות,
כל בעלי ההבנה במדינה, יודעים שכאן נעשתה
קנונייה מלוכלכת, המבטלת כל יומרה של גח״ל להיות
אופוזיציה, והרותמת אותה לעגלת השילטון.

השאלה היא: האם תבוא עכשיו התפכחות,
כרגע האחרון ממש, או שגה״ל ייגרר
אחרי עצמו, ויישרת את גוש־מפא״י עד הסוף?
בישיבה המאראתונית נתקבל חוק גזל־הקולות רק
בקריאה הראשונה. עכשיו ייערך עליו דיון נוסף בוועדת
החוקה־חוק־ומישפט, לה הגישו -הסיעות הקטנות מאות
הסתייגויות. אם גח״ל ירצה, יוכל לקבור את הצעת״
החוק בוועדה, או להצביע בעד אחת ההסתייגויות שירוקנו
אותה מתוכנה הקטלני.
אם לא ינצל גח״ל הזדמנות זו, יחזור החוק למליאה,
לקריאה שניה (הנמקת ההסתייגויות והצבעה עליהן)
וקריאה השלישית (שאינה אלא הצבעה, ללא ויכוח).

להתראות אז. יתכן שתהיה זאת ישיבה
חמורה וארוכה עוד יותר__ .

הלילה הארין־ בינתו־

10 נעמיס הונה התקנון והנוהג של הכנסת במשו ישיבו מאואתונית אחת

כך נאנס התקנון

במהלך 13 השעות הארוכות של הישיבה המארא־תונית,
שנמשכה משעה 16.00 באחד בינואר 1973 עד
השעה 5.00 בשניים בינואר, אירעו הפרות ללא־ספור
של תקנון הכנסת, התקדימים והנוהלים המקובלים.
הפרה שיטתית זו נבעה משיקולים טכסיסיים. כדי
להעביר את הצעת־החוק לגזילת הקולות, דרוש על־פי
חוק, רוב של 61 חברי״כנסת בכל הצבעה. לישיבה זו
ערכו שתי הסיעות הגדולות גיוס כללי של חבריהן,
שאינם נוהגים בדרן־כלל להטריח את עצמם לכנסת.
עופר—באדר חששו שאם יימשך הדיון למחרת היום,
יברחו רבים מעדר־המצביעים שלחם, שליבם לא היה
שלם עם המזימה.
אולם נוסף על כוונה מעשית זו, באה שרשרת
ההפרות להפגין את הרוח הברוטאלית החדשה של
״כנופיית באדר—עופר״ (כפי שרבים מחברי־הכנסת החלו
קוראים לה, מאחורי גבה, על מישקל כנופיית באדר—
מיינהוף חאנארכיסטים בגרמניה) ,שרצתה להוכיח שהיא
יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, ולשים לאל
את הטכסיסים הפרלמנטריים המחוכמים ביותר של
הסיעות הקטנות, ובעיקר של אורי אבנרי ושמואל תמיר.
חלק מן ההפרות לא שירתו, על כן, שום מטרה
מעשית, ואף גרמו לתוצאה הפוכה והתנקמו בבעליהן.
לא פעם היה נראה שהפעלת הכוח הגס של שתי הסי עות
הגדולות הפכה מטרה בפני עצמה.
להלן ההפרות העיקריות :

שלידת הבקשה לדחייה
מקובל בכנסת שכל חצבעח נדחית כמעט אוטומטית,
׳אם סיעה גדולה, ואף בינונית, מבקשת זאת. למשל:
כשיש כינוס מיפלגתי, המונע מחברי־הסיעד, לבוא לכנסת ;
או כשסיעה רוצה להתייעץ עם מוסדותיה. הדבר מקובל
לא רק במליאת הכנסת, אלא אפילו בוועדות.
׳נציגי שמונה סיעות, המייצגים 21 הברי־כנסת, נפגשו
עם יסר הכנסת וביקשו רשמית דחייה זו, גם בשם 12
חברי סיעת המפד״ל — בסך הכל 33 חברי־הכנסת.
הסיעות נימקו את בקשתן בכך שהן רוצות לנסות
להידבר עם הסיעות הגדולות ועם חבריהן, בנסיון אחרון
למנוע את ביצוע מזימת גזל־הקולות.

העליון, שמעון אגרנט, החליט שהבקשה תישמע למחרת
היום, בהרכב של שלושה שופטים.
עתירה זו עודרה מיבחן קונסטיטוציוני חמור ביותר,
ויכלה לקבוע סימן־דרך בתולדות המדינה חסרת־החוקה.
לפי החוק, אין בית־המישפט מתערב בתהליכי הכנסת.
אולם זיכרוני טען בעתירתו שבקבעו את סדר־היום של
הכנסת פועל היושב־ראש בסמכות מינהלית. נגד סמכות
כזאת אפשר לבקש את התערבות בית־המישפט, למניעת
שרירות.
השופט לא הוציא צו זמני למניעת הדיון בכנסת. אך
במיקרה קודם, שגם הוא נבע מעתידה של אמנון זיכרוני,
חיווה היועץ המישפטי לממשלה את דעתו שמן הרגע
שהוגשה עתירה כזאת לבית־המישפט, העניין הוא ״סוב
יודיצה״ (תייי ועומד בבית־מישפט) ,ואין הכנסת יכולה
לדון בו.
אולם בעוד שבעניין הקודם (הפרה 2לעיל) פנה הידר
אל היועץ המישפטי כדי לקבל כיסוי למעשיו, הוא לא
פנה אל היועץ בעניין זה, שהוא מהותי הרבה יותר.

הוא פשוט החליט להתעלס מן העובדה
שהוגשה עתירה — אח שאורי אבנרי מסר לו
אישית את החלטת השופט אגרנט בעניין
קביעת השמיעה למחר.

.4א י ־ מתןזכות
להצעות לסדר
התעלמות זו רוקנה את העתירה מתוכן, ומנעה דיון
בבית־המישפט, מכיוון שאין בית־המישפט דן בעתירה

אורי אבנרי הגיש לידר הכנסת שעתיים(!) לפני
הישיבה בכתב הצעה לסדר, בה ביקש לנמק מדוע אסור
לאחד את שלוש הצעות אי־האימון (הפרה מס׳ 2לעיל),
ומדוע אסור לדון בהן במשולב כל עוד לא החליט בית־המישפט
בנדון. כמוהו עשו לאחר מכן גם כמה סיעות
אחרות.

בהיפתח הישיבה, סירב היו״ר לאפשר
למציעים לנמק את הצעותיהם, כטענה המגוחכת
ממש שלפי סעיף ( 35 ראה לעיל) הדיון
בהצעת אי־אמון ״ידחה דיון ככל סעיף אחר׳׳
ושההצעה־לפדר מהווה סעיף אחר כזה.
אפילו לא־מישפטן יבין שזו שטות גמורה. הצעה
לסדר הדיון אינה ״סעיף אחר״ ,אלא בדיוק להיפך —
חלק מן הדיון שלגביו היא מוצעת.

אחרי שסירב כבל תוקף לתת רשות הדיבור
למציעי ההצעות-לסדר, קבע היו״ר שהוא דוחה
את ההצעות שלהן — מבלי לשמוע בכלל
את נימוקיהם :
כשנמשכה המהומה, החליט הידר לפתע לתת רשות־הדיבור
לידר ועדת־הכנסת, כדי שיקרא את ההחלטה
לאחד את הצעות אי־ד,אימון — וזאת אחרי שסירב לתת
רשות־דיבור לחברי־הכנסת שרצו להתנגד לאותה החלטה
עצמה. גם לאחר מכן לא נתן למתנגדים לנמק את
התנגדותם.
אורי אבנרי הציע לערוך במליאה הצבעה על החלטת
ועדת־הכנסת. הידד סירב.
אז קם ח״כ מנחם בגין, והשמיע את אותה הצעה
עצמה. הידר החליט ״אני מקבל את ההצעה של חבר־הכנסת
בגין.״

בניגוד דבל המקובל, דחה היו״ר את הבקשה
— כטענה ש״המערף וגה״ל מתנגדים לבד•״
לפי תקנון הכנסת, בידי הידד הסמכות הבילעדית
לקבוע את סדר־היום של הכנסת, ועל כן היתד, לו סמכות
מוחלטת להיענות לבקשה.

.2באיחוד״ הצעותאי ־ האמוו
ועדת הכנסת החליטה ״לאחד״ את שלוש ההצעות
השונות להביע אי־אימון לממשלה, שהוגשו על־ידי שלוש
סיעות שונות (ע״מ, רק״ח והמרכז החופשי *) על שלושה
נושאים שונים לגמרי (יחסי־עבודה, פרשת רפיח, עליית
המחירים) .אין לכך תקדים, בתולדות הכנסת, והדבר
נוגד את סעיף (35א) של תקנון הכנסת האומר :״כל
סיעה רשאית להציע לסדר־היום סעיף על הבעת אי־אימון
לממשלה, סעיף זה יידון בישיבה הרגילה הקרובה,
שלא באותו יום שהוצעה, וידחה דיון בכל סעיף אחר.״

ברור על כן שכל הצעה להביע אי־אמון
בממשלה מהווה ״סעיף״ כפני עצמו — ואין
לאחד הצעות שונות לסעיף אחד.

מטרת התחבולה: לקצר את משך הדיון, ולסכל בכך
את כוונת הסיעות הקטנות, שהגישו את ההצעה כדי
לדחות את הדיון על חוק גזילת הקולות( .מטרה זו לא
הושגה. אילו נדונה כל הצעה לחוד, היה כל אחד משלושת
הדיונים נמשך כשעה וחצי. בסופו של דבר, בגלל
סערות־המחאה, ארך הדיון ״המאוחד״ בשלוש ההצעות
למעלה מחמש שעות).
כדי לבצע את התחבולה, פנה הידר אל היועץ
המישפטי לממשלה, וזה מסר לו הוות־דעת שוועדת־הכנסת
מוסמכת לדון בעניין זה. הוועדה החליטה בשעה
11.00 באותו יום, ברוב של המערך, גח״ל והמפד״ל,
״לאחד׳ את ההצעות.

.5ביזוי נית ־ המשפט
יו״ר הכנסת החליט להתעלם מן העובדה
שנגד החלטה זו הוגשה עתירה לצו־מניעה כ
כית־המישפט הגבוה לצדק, ושהדיון עליה נקבע
למחרת היום.
העתירה הוגשה בשעה 13.00 באותו יום על־ידי עורך־
הדין אמנון זיכרוני, בשם אורי אבנרי. נשיא בית־המישפט
* מסיעת העולם הזה — כוח חדש נשללה הזכות
להדש הצעות אי־אימון, בעיקבות שינוי בתקנון, שקבע
כי לסיעות־יחיד אין זכות זו. למרות שהסיעה זכתה בשני
מנדטים בבחירות, ניצלה הקואליציה של המערך־גח״ל
בשעתו את פרשת שלום כהן כדי להורידה שוב לדרגת
״סיעת יחיד״.

..אתה מנו את התכוון!
תמונה אופיינית: אורי אבנרי ושמואל תמיר קפצו ממר
שביהם ועומדים, כששניהם מחזיקים בידיהם את ספר
תקנון הכנסת, וקוראים לעבר הידר. ביניהם חברי־הכנמת
על דבר שכבר הפך נחלת־העבר. לפיכך נאלץ זיכרוני,
למחרת היום, לבטל את העתירה, והיא לא נדונה כלל.
לפי סעיף 52 של התקנון רשאי כל ח״כ להגיש ״הצעה
לסדר ׳ניהול הישיבה״ .את ההצעה יש להגיש בנתב.
הידר נותן למציע לנמק את ההצעה ״במשך לא יותר
מדקה אחת״ ,מעל הדוכן או ממקומו.
התקנון קובע כי הידר מוסמך להחליט ״אם להיענות
לבקשה״ — אולם לפי המקובל מעניק הידר את רשות־ההנמקה
תמיד, כשיש עניין מהותי. אחרי ששמע את
ההנמקה, מחליט הידר אם לקבל את ההצעה עצמה או

יהודה שערי (המעיין בחומר אחר) ואליעזר שוסטק. ליד
תמיר, כשראשו מוסתר על־ידי הספר, ח״כ מנחם פרוש.
מתחתם מאיר אביזוהר, גדעון האוזנר, שלמה לורנץ
ומרדכי סורקים, המעיינים כולם בספרי־התקנון. מעליהם
הרב אברמוביץ (חצי מוסתר) ,יגאל הורביץ, זלמן
שובל ושמואל מיקוניס, שגם הוא מעיין בתקנון.
נערכה הצבעה, ובה הצביע הרוב האוטומטי של
המערך בעד אישור החלטת ועדת־הכנסת.

.5המכשלהדא
ה שיבה בזמן
אחרי השמעת ההצעות לאי־האימון, היתד, הממשלה
צריכה להשיב עליהן.
הדבר אינו מפורט בתקנון, אך מעולם לא היה אחרת.

הפעם לא השיבה הממשלה כלל, ורשות-

הדיבור נמסרה לדוכר סיעת גח״ל.
(אחרי שזה גמר את דבריו, עלה שר־המישפטים לדוכן
להשיב בשם הממשלה. הוא התנצל וטען שהדבר נבע
מאי־הבנה, ושהוא התבלבל).

.6איחוד שו חוקים
ועדת הכנסת לא הסתפקה כ״איחוד״ שלוש
ההצעות השונות לאי־אמון, אלא גם החליטה
״לאחד״ את הדיון כשתי הצעות־חוק — חוק
גזילת־הקולות וחוק טכני, הנוגע לסידורי־כחי־רות
שונים.
לפעמים עורכים בכנסת ״דיון משולב״ בשתי הצעות-
חוקים, אך תמיד רק במיקרים כשהן מוגשות על־ידי אותו
המציע (לרוב הממשלה עצמה).
הפעם אוחד הדיון בשתי הצעות־חוק, שהוגשו על־ידי
מציעים שונים. אחד ממציעי החוק האחד (הטכני) ,ח״כ
יוסף גולדשמידט ממפד״ל, התנגד בחריפות לחוק גזילת־הקולות.
גולדשמידט, שהוא גם יו״ר ועדת החוק־חוקה־ומישפט
שטיפלה (בניפרד) בשני החוקים, התנגד נמרצות
לאיחוד הדיון בהם במליאה.
אורי אבנרי וכמה חברי־כנסת אחרים נימקו בהצעות־לסדר
את התנגדותם לשילוב, אך התנגדותם נדחתה.

מטרת הטכסיס היתה לגזול את מחצית
זמן־הדיבור של הסיעות הקטנות.

לפי התקנון, רשאית כל סיעה לדבר לפחות 10 דקות
בכל דיון. על־ידי איחוד הדיון בשתי הצעות־חוק, התכוון

האומר :״ההצבעה על ההצעה תהיה בישיבה
הרגילה הקרובה, שלא באותו יום שהוצעה, ולפני
כל הצבעה אחרת כאותו סעיף על סדר־היום״.
לפי הוראה חד־משמעית זו, אסור היה להצביע על
הצעת־החוק לגזילת־ד,קולות, והיתד, חובה לדחות את
העניין כולו למחרת היום. מכיוון שההצעות הוגשו בשעות
הקטנות של יום ג׳ בבוקר, יכלה ההצבעה להתקיים רק
ביום הרביעי.

אולם ועדת־־הכנסת כונסה בבהלה, והחליטה
שלא לדחות את ההצבעה, כניגוד גמור ומפורש
לסעיף זה, אלא לקיים מייד את ההצבעה
על הצעות אי־אמון ועל החוקים עצמם.
הוועדה הסתמכה על סעיף 122 של התקנון, האומר:
״הכנסת לא תדון בשום עניין בצורת דיון החורגת מהור אות
התקנון, או מד,תקדימים, אלאאם כן דנה
והחליטהועדת ־ הכנסתעל כך.״

זהו סעיף המתאים רק למדינה טוטאלי
טרית. דינו בסעיף האומר :״בל חוקי המדינה
שרירים וקיימים, אלא אם בן החליטה מיפ־לגת-השילטון
אחרת.״
כאשר נתקבל סעיף נורא זה בתקנון, יתכן שמנסחיו
חשבו שאפשר להחילו רק על ענייני־נוהל מישניים. כאן
הוא הופעל כדי לחסל סעיף מהותי ביותר של התקנון.
בשעת ההצבעה, נקט גח״ל בטכסים נפסד. הוא הודיע
לעיתונאים שהוא מתנגד לניצול סעיף שרירותי זה —

״א ימי מושה ר זגג׳־גז?

תמונה זו צולמה בראשית הישיבה, כאשר׳־ישעיהו סירב
בעקשנות להעניק לאבנרי ותמיר את רשות־הדיבור במשך
דקה אחת כדי לנמק הצעה לסדר, לפי הקבוע בתקנון,
וכתוצאה מכך מנענ השניים ל־ 20 דקות את המשך הישיבה.

הרוב לקצץ לחצי את זמן־הדיבור שעמד לרשות תשע
הסיעות (מהמפד״ל עד מק״י) ושני חברי־הכנסת שאין
להם מעמד של סיעה (אביזוהר וכהן) — הפרש של 110
דקות. אולם מזימה זו סוכלה למעשה, מפני שכל אחד
מאיתנו דיבר למעלה מ־ 20 דקות, והיושבי־ראש המתחל פים
לא הצליחו להפסיק אותנו לפני שאמרנו כל אשר
היה בלבנו.
כדי לחסוך בזמן, לא השתתפו נציגי המערך וגח״ל
בדיון, אלא רק הביאו את ההצעות (באדר) וסיכמו את
הדיון(עופר).

כנאה לסיעה שהיא, כביכול, באופוזיציה. אולם רוב אנשי
גח״ל בוועדת־הכנסת לא השתתפו בישיבת הוועדה, למדות
שהיו בבניין, וכך איפשרו למערך להשיג רוב בוועדה.

פטישו וצועק למברם של אבנרי ותמיר, בסרבו לאפשר
להם להסביר את טענתם שהוא מפר את תקנון הכנסת.

.7המשך הדיון אחרחצות
בדיוק בחצות הלילה דרשו הסיעות הקטנות, ובראשן
שוב אורי אבנרי, להפסיק את הישיבה — מכיוון שהדיון
בהצעותיה,חוקים נקבע בסדר־היום ל״יום שני, כ״ז טבת
תשל״ג 1 ,בינואר 1973״.

יום זה הלן! ,ואילו ליום השרישי נקכע סדר
יום אחר.
היו״ר ערך על בך הצבעה, והרוב החליט
להמשיך בדיון — בניגוד לסעיף 30 של התקנון,
שקבע בי יו״ר הכנסת חייב להודיע מראש על
סדר־היום של בל יום.

.8ההצבעהערהצעות
א י ־האימוו

כשדרשו אודי אכנרי ונציגי הסיעות
הקטנות האחרות לערוך על בך הצבעה במליאה,
הצביעו חלק מאנשי גח״ל באופן הפגנתי
נגד החלטת ועדת-הבנסת — אך במחצית אנשי
גח״ל נמנעו מהצבעה — ובך איפשרו למערך
להשיג רוב ( 47 נגד .)33

.9איפהואיפה
לפני שקיבלה ועדת־הכנסת את החלטתה, נתן יו״ר
הישיבה שכיהן באותו זמן (צבי צימרמן מגח״ל) את
זכות הדיבור ליו״ר הוועדה, ארי אנקוריון מהמערך,
שהודיע על כוונתו להציע לוועדתיהכנסת לערוך את
ההצבעה מייד.

הדבר עמד בניגוד חותך להחלטת יו״ר
הכנסת בראשית אותה ישיבה, שלא לתת
לאיש להציע הצעה כלשהי כשעומדת לדיון
הצעת אי-אמון (יאה הפרה מס׳ 4לעיל).
כך נקבעו שני כללים סותרים באותה ישיבה: כשנציג
הרוב רוצה לדבר לפני הצעת אייאמון, ניתן לו הדבר.
כשנציג המיעוט רוצה לדבר באותו מצב, הדבר נשלל

ממנו.

.10הישיבהדאהופסקה שהוא כזאת הצעה הפרה

סעיף ( 35ב) קובע כי בסיום הדיון בכל סעיף
רשאית סיעה להציע אי־אימון בממשלה. על הצעה
אין דיון נוסף, אלא נערכת רק הצבעה, כי אין זו
רגילה של אי־אמון לפי סעיף ( 35א ראה
מס׳ .)2
בסוף הדיון על שתי הצעות־החוק, הגישו ארבע סיעות
(אגו״י, ע״מ, רק״ח והמרכז החופשי) הצעות אי־אמון,
לפי סעיף זה — כלומר, בקשר ישיר עם ההצעות לגזילת־הקולות.

המטרה
היתה לנצל את המשך הסעיף,

ישיבת ועדות הכנסת אינן מתקיימות בזמן שיושבת
המליאה. אולם כשכינס יו״ר ועדת־הכנסת את ועדתו כדי
להחליט על עריכת ההצבעה על הצעות אייהאימון מייד,
לא הופסקה ישיבת המליאה.

חברי-הוועדה שרצו להשתתף כדיון כמדי
י אה על חוק מימון המיפלגות, בזמן שהוועדה
דנה כעניין אי־האמון, לא יבלו להיות נובחים
כאותו זמן בוועדה.
הדבר שימש תירוץ לאנשי גח״ל להעדר מישיבת
הוועדה (ראה הפרה מם׳ ).8

13השעות
16.00 היו״ר ישראל ישעיהו פותח את הישיבה•
משרב להעניק זבות״דיבור לאורי
אבנרי ולנציגי הסיעות הקטנות האח•
רות, המתנגדות לאיחוד שלוש הצעות
אי״האמון. מהומה של 20 דקות.
16.25 המליאה מחליטה בהצבעה לאשר את
ההחלטה לאיחוד ההצעות.
16.30 חברי הכנסת הורביץ, טובי ושוסטק
מנמקים את שלוש הצעות אי־האמון.
ח״כ ארידור פותח בוויכוח. שר״המיש-
פטים מציע בשם הממשלה לדחות את
הצעות אי״האמון. חברי״הכנסת לוו־נץ,
וילנר, שובל, כהנא, תמיר, אבנרי, מי-
קוניס, כהן, אביזוהר משתתפים בוויכוח•
(נאומו של אבנרי נמשך 25 דקות).
שר-המישפטים משיב לדברי אבנרי.
21.00 הצבעה על שלוש הצעות אי־האמון.
כולן נידחות. חברי״הכנסת וילנר וידיד
מוסרים הודעות להנמקת הימנעות על
חלק מן ההצעות( .אבנרי הצביע בעד
כל שלוש הצעות אי־האמון).
21.20 היו״ר פותח בדיון ״משולב״ על שתי
הצעות״חוקים שונות. מהומה באולם.
קריאות־ביניים ממושכות כמחאה על
איחוד הדיון.
21.35 חברי״חכנסת אבניי, לומץ, רפאל,
ותמיר מנמקים הצעות-לסדר, נגד איחוד
ההצעות. קריאות-ביניים ממושכות.
היו״ר דוחה את הבקשות.
22.00ח״כ באדר מנמק את שתי הצעות־החוק.
קריאות־ביניים סוערות במשך
כל זמן נאומו.
22.30 חברי־הכנסת בן־מאיר, פרוש ואליעד
משתתפים בוויכוח.
23.30 חברי־הכנסת מיקוניס, הורביץ, תמיר,
טובי ואבנרי מנמקים הצעות״לסדר
להפסיק את הישיבה. נערכת על כן
הצבעה, וההצעה נדחית.
23.40 חברי-הכנסת צדוק, שובל ווילנר ממשיכים
בוויכוח.
00.03 חברי-חכנסת אבנרי ותמיר מנמקים
הצעות־לסדר להפסיק את הישיבה,
בטענה שהתחיל יום חדש, שנקבע לו
סדר-יום אחר. נערכת על כן הצבעה,
וההצעה נדחית.
00.10 חברי״הכנסת ורדיגר, שוסטק, אבנרי,
מיקוניס, כהן ואביזוהר ממשיכים
בוויכוח( .נאומו של אבנרי 15 דקות).
02.00ח״כ אברהם עופר מסכם את הוויכוח,
תוך קריאות־ביניים סוערות.
20.20 ארבע סיעות מגישות הצעות אי־אמון
בקשר עם הצעות-החוקים.
02.25 היו״ר (צבי צימרמן) מחליט להרשות
ליו״ר ועדת הכנסת (אנקוריון) להודיע
שוועדת-הכנסת תדון אם לערוך
מייד הצבעה על הצעות אי-האמון, בני גוד
לתקנון. מהומה ממושכת.
02.40 חבדי-הכנסת הורביץ, תמיר, טובי
ואבנרי מנמקים הצעות-לסדר ודורשים
לדחות את ההצבעה על הצעות אי-
האמון ליום ד /בהתאם לתקנון, ולהפסיק
את הישיבה.
02.45 נערכת הצבעה על ההצעה להפסיק
את הישיבה. ההצעה נדחית.
02.50 חברי ועדת-הכנסת יוצאים לישיבה.
המליאה ממשיכה לדון בחוק מימון
המיפלגות. ח״כ קרגמן מנמק את
הצעת״החוק.
03.10 חברי-הכנסת רפאל, טובי, תמיר, שובל,
אבנרי, מיקוניס, גולן, כחן ויד-
לין מתווכחים על הצעת־החוק( .אבנרי
שולל חצעת-החוק בחריפות, בנאום
שנמשך חצי שעה).
04.20ח״כ קרגמן מסכם את חצעת-החוק.
נערכת הצבעה. החוק מתקבל ברוב
(אבנרי מצביע נגד).
04.30ח״כ אנקוריון מודיע שוועדת-חכנסת
החליטה להצביע מייד על חוק גזל-
הקולות ועל הצעות אי-האמון שנתלוו
אליו. חברי-הכנסת אבנרי ותמיר
מנמקים חצעות־לסדר כדי להודיע שהחלטת
ועדת-הכנסת אינה חוקית.
חיו״ר (יצחק נבון) מחליט לערוך הצבעה
על החלטת ועדת-חכנסת, ורוב
הכנסת מאשר את ההחלטה.
04.35 סיעות אגו״י, ע״מ, רק״ח והמרכז
החופשי מודיעות שהן מבטלות את
הצעות אי־האמון, כמחאה על ההחלטה
חבלתי-חוקית.
04.40 מוגשת ליו״ר דרישה של 20 חברי•
כנסת, מהסיעות הקטנות, בהתאם לתקנון,
לערוך ״הצבעה שמית״( .זוהי
פרוצדורה ממושכת, בה קוראים בשמו
של כל ח״כ, הוא מכריז על הצבעתו).
04.58 מסתיימת ההצבעה השמית. חוק גזל-
הקולות והחוק הטכני נתקבלו ברוב
__של 72 קולות__ .

;*/ילה הארנן־ בינתו־

רקט קטן מאלף קריאות הביני ם בליל השימורים

קריעו ת

הפרוטוקול הסטנוגראפי של ישיבת
הכנסת השביעית מס׳ שע״ג, מהאחד ב־ינואר
,1973 הוא הארוך ביותר בתול-
דות הכנסת. הוא מקיף 395 עמודים.
בישיבה ננאמו 42 נאומים, מהם שלו

של אורי אבנרי. הוצעו בה 22 הצעות
לסדר, מהן חמש של אבנרי. נערכו בה
11 הצבעות, שבכולן נימנו הקולות על
פי נוהל מיוחד.
אולם החלק העיקרי של הישיבה —
ושל הפרוטוקול — מורכב מקריאות־הביניים.
הן העמידו בפני הקצרניות אתגר
חסר״תקדים, כשלא פעם כמעט אי-
אפשר היה לקלוט את עשרות הקריאות
שניתכו בו״זמנית מכל עברי הבית,
וכשסערת הקריאות נמשכה מדי פעם
דקות ארוכות, ופעם אף כמחצית השעה.
הקצרניות עמדו במיבחן זה בגבורה,
ולמעלה מאלף קריאות נרשמו
בפרוטוקול — מהן מאות קריאות של
אבירי בלבד.
להלן רק לקט קטנטן של קריאות-
הביניים, המשקפות את מהלך הוויכוח :

ממה אתם פוחדים?״

חמיו צועק

קרינגהונו צועק

כאשר יושב־ראש הכנסת סירב לתת
לאבנרי ולחבריו רשות־דיבור להנמקת
הצעות-לסדר, בעניין הדרישה להפריד
בין שלוש ההצעות לאי־אמון :
אורי אפנדי: אדוני היושב־ראש...
ישראל ישעיהו: אני לא נותן שום
הצעה לסדר.
אורי אפנדי ג אדוני היושב־ראש, עוד
לא נשמע...
חיים לנדאו: אדוני היושב־ראש, יש
סדר !
אורי אפנדי ו אדוני היושב־ראש, יש
הפקרות !
שמואל תמיר (ליו״ר) :אתה מפר
את התקנון ! יש הצעה לסדר. אמנם הפ סקת
את המיקרופון, אבל יש סדר!
אורי אכנרי - :עוד לא נשמע שלא
ניתנת לחבר־כנסת האפשרות לנמק הצעה
לסדר בעניין כזה. אין דבר כזה בכנסוד.
אין •תקדים ואין דוגמה לכך.
שמואל מיקוניס: לפי סעיף ...52
אורי אכנרי: אני רוצה שהיושב־ראש
ינמק מדוע אין הצעות לסדר.
ישראל ישעיהו (אחרי כמה דקות
נוספות של מהומה) :בסעיף ( 35 של התק נון)
כתוב :״סעיף (אי-אימון) ידחה דיון
בכל סעיף אחר.״
אורי אבנרי ו זה לא סעיף אחר.
זהו הסעיף העומד לדיון, זה בדיוק !
על סעיף זה אנחנו מדברים.
תופיק מוכי: זו הצעה לסדר.
אורי אפנדי ו כאן זה לא הסובייט
העליון !
ישראל ישעיהו: לא אתן להפריע
לנהל סדר הכנסת.
אורי אכנרי: ממה אתה פוחד? ממה
אתם פוחדים י
ישראל ישעיהו: אין לך רשות הדיבור.
זה מחוץ לסדר. אל תפריע הסדר.
לא תכפה עלי סדר. אתה רוצה לכפות
על הכנסת סדר? לא אתן לך! אין בדעתי
לתת לך עכשיו את רשות הדיבור.
אורי אפנדי: זאת הפקרות גמורה !
ישראל ישעיהו: האם רוצים לנמק
את הצעות אי־האימון, או שנצביע עליהן?
אורי אכנרי: ל ך צריכים להביע
אי־אימון !
ישראל ישעיהו: אינני יכול להסכים
שכל אחד יכתיב לכנסת כיצד לנהוג...
אורי אבנרי: גם לא הרוב !

״גניבה מחענ״נד

אבנר צועק

אחרי מהומה של חצי שעה, שרק חלק
זעיר ממנה ניתן לעיל, החלה הנמקת
ההצעות לאי״אמון. בעת נאומו של אליעזר
שוסטק :
אליעזר שוסטלן (מוחה על כך שאיחדו
את ההצעה שלו לאי־אימון בעניין
עליית המחירים עם הצעה לאי־אימון של
תופיק טובי על פיתחת רפיח).
דוג מילמן (גח״ל) :חבר־הכנסת שום־
טק, אתה 35500131:100 ץ נ 1ץ ז 11ט ( 8אש מתך
הוכחה על-ידי הקשר שלך עם טובי).
שמואל תמיר: על ץ> 1ץ 111ט 8
35500131100 בקומבינציה באדר־עופר מו טב
שתשתקו !
אורי אפנדי: מי שנותן יד לאברהם

עופר — אל יאשים אחרים בקשירת קשר.
אלא אם כן קיבל דירה בשביל הבן שלו.
אליעזר שוסטק: הייתי יכול לקשר

אורי אכנרי: הייתי רוצה לראות איך
תשוו עם אברהם עופר על שלמות ארץ־
ישראל.
אליעזר שופטי! :אני יכול לקשר
את עליית המחירים עם שינוי שיטת
הספירה של הקולות העודפים. זוהי פשוט
האמרת מחירים של מנדט לכנסת לסיעות
הקטנות, והוזלת המחירים לסיעות הגדו לות.
אורי
אכנרי: סובסידיה לעשירים,
כמו כל מה שאתם עושים. סובסידיה
לעשירים, וגניבה מן העניים. כמו כל
המישטר שלכם בארץ.
אחרי הנמקת ההצעות לאי״אמון,
היתה הממשלה צריכה להשיב. אולם
היא לא עשתה זאת. הדבר גרם למהומה
חדשה.
ישראל ישעיהו: הממשלה תענה בז מן
שתמצא לנכון.
אורי אכגרי: איפה יש פה ממשלה?
הממשלה זה אברהם עופר!
שמואל תמיר (ליר׳ר) :האם אינך
רואה מה אתה עושה?
אורי אפנדי: אתה הקברן של ה כנסת.
אתה וחבריך הקברנים של הכנסת.
ישראל ישעיהו: רשות-הדיבור ל־הבר־הכנסת
ארידור.
אורי אבנרי: הפכתם את הבית הזה
לפרלמנט מצרי ! אם אין שר, שיענה
ברעם! הוא הממשלה.

..א1ז1ה מאיים, לנדאו?״
יורם ארידור: אנחנו נביע אי־אימון
לממשלה גם בגלל תוכניתה המדינית וגם
בגלל תוכניתה הסוציאלית. במרכזה של
הממשלה הזאת בשנות ה־ 70 עומדת מיפ־לגה
סוציאליסטית, שתוכניתה המדינית
היא תוכנית החלוקה משנות ה־.30
אורי אכנרי. :להביע אי־אימון לממ שלה,
ולתת מנדאטים נוספים למערך —
זאת באמת חוכמה גדולה! אתם נותנים
היום רוב מוחלט למערך בכנסת הבאה,
ומביעים אי־אימון לממשלה!
ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אבני
רי, הצעתי לך לנוח קצת מקריאות־הבי־ניים.
אורי
אפנדי: תודה, אבל כבר הספק תי
לנוח.
יורם ארידור ( :על החלטות ועידת
מפ״ם מפ״ם ביטלה החלטה קודמת שה רצועה
תהיה חלק בלתי־נפרד ממדינת-יש-
ראל.
אורי אכנרי (בליגלוג) :תחי ארץ-
ישראל השלמה ויחי אברהם עופר !
יורם ארידור (ממשיך לתקוף את

אודי אכנרי: אולי שלושת המנדטים,
שאתם נותנים היום באקשיש למערך,
יימסרו דווקא לאנשי מפ״ם?
חיים לנדאו: היזהר, חבר־הכנסת אב־נרי...
אורי
אכנרי: אתה מאיים, חבר־הכ-
נסת לנדאו? את האיומים תשאיר לחבר-
הכנסת עופר.
יורם ארידור למפ״ם אין אימון
במדיניות הממשלה.
אורי אפנדי: טוב שלך יש אימון
בחבר־הכנסת עופר.
פן־ציון קשת: חבר־הכנסת לנדאו.
חבל על מפ״ם. תרד ממנה.
יורם ארידור: אני עוד אגיע למים-
לגת העבודה.
אורי אפנדי: אתם כבר הגעתם לעו פר.
לאן אתה רוצה עוד להגיע?
יורם ארידור (על הוויכוח בין יצחק
בן־אהרון וצמרת העבודה אין שום
קשר בין הקול המדבר והיד המתרוממת?
איזו מין דיס־סינכרוניזציה זו? כימעט
כמו בטלוויזיה, כאשר תנועות השפתיים
אינן מלוות את הקול המושמע.
אורי אפנדי: זהו דימוי טוב מאד
בשבילכם, כאשר אתם נותנים למערך
בתור באקשיש רוב מוחלט, ונואמים נגדו.
באיחור עלה שר־המישפטים להשיב

בשם הממשלה. תחילה התפלמס עם טענת
אבנרי שהוויכוח מהווה ביזיון בית־המישפט,
מאחר שלמחרת היתה צריכה
להתקיים השמיעה בעתירת אמנון
זיכרוני לצו-מניעה נגד עצם קיום הדיון
בצורה זו.
יעקב שמשון שפירא אינני רוצה
שיהיה צל של ספק, שאנחנו כאילו
עושים איזה דבר אשר יש בו משום צל־צילה
של פגיעה בסמכותו של בית־המישפט.
אורי
אבנרי: זה לא צל, זה הר-
אוורסט של בזיון בית־המישפט !

״נמו גננים בדירן;,
בעת נאומו של שלמה לורנץ (אגו״י)
על הצעות אי״האמון :
שלמה לורנץ הסיעות הגדולות
מסרבות ללא כל הגיון, והייתי גם אומר
ללא כל הגינות, להיענות לפניות לגיטימיות
(לדחות את הדיון בשבוע).
אורי אפנדי: הם פוחדים שאם נדחה
את הדיון, יהיה לדעת־הקהל זמן לחשוב
על העניין. הם פועלים כמו גנבים בלילה.
על ראשם בוער הכובע.
בעת נאומו של קלמן כהנא (פא״י) :
קלמן כהנא: הרגילו אותי בכנסת לדבר
קצרות. אין כמעט דיון בו אני זוכה
ליותר מעשר דקות.
משה נסים (גח״ל) :יש דרך לקבל
עשרה מנדטים, ואז אפשר לדבר יותר.
קלמן כהנא: אל תדבר גבוהה־גבו־הה,
חבר־הכנסת נסים. ראינו פעם את
המיפלגה שלך מדברת גבוהה־גבוהה, וב בחירות
הבאות שלאחר מכן זה התנקם
בה קשות ביותר.
אורי אפנדי: אז גם העודפים לא
יעזרו לכם.
זלמן שופל (לנסים) :אם בכלל תי שאר
ברשימה של גח״ל, כמובן.
יעקוב נחושתן: אל תתנבא.
אורי אפנדי: חבר־הכנסת נסים, נסה
פעם ללכת אל הבוחר לבדך, ונראה כמה
קולות אתה תקבל !
בעת נאומו של שמואל תמיר :
שמואל תמיר אני חייב היום
התנצלות לסיעות הקרויות קטנות שב-
גיננו, בגין המרכז החופשי, מעוללים לכם
כל זאת. אתם לא אשמים. כל הפאתוס,
כל האמוציה׳ כל התחרות, כל היריבות,
כל האנרגיה של גח״ל — לא נגד המערך,
אלא נגד סיעה אחת, רק שני חברים שעבר
משותף מחבר אותם עם גח״ל. אתם, הסיעות
הקטנות, קורבן בגיננו.
אורי אכנרי: מה, בגין הוא שלך?
(צחוק באולם).
בתום הדיון על הצעות אי״האמון
הציעו אבנרי וחבריו הצעות לסדר, ודרשו
להפריד בין שתי הצעות-החוקים
השונות ששולבו יחד על״פי החלטת וע-
דת-הכנסת. ניתנה לאבנרי דקה לנמק.
בעת דבריו :
חיו״ר כן־ציון קשת: חבר-הכנסת
אבנרי, הנך מתבקש לסיים. יש לך חצי
דקה.
אורי אפנרי: בוודאי, אם הרוב רוצה,
אז גם השעון אינו שעון, השעה אינה
שעה והדקה אינה דקה. מעכשיו זה תלוי
רק ברצונו של הרוב בבית הזה. אין דבר
העומד בפני רצון הרוב.
ההצעה לסדר נדחתה על-ידי היושב־ראש.
הגיע הזמן לנמק את הצעת החוק
לגזילת העודפים.
היו״ר כן־ציון קשת: רשות-הדיבור
לחבר־הכנסת באדר.
אורי אפנדי: מה יש, האם חבר־הכנסת
עופר מתבייש?
יוחנן כאדר אסביר באופן פשוט
ביותר את השוני (בין השיטה המוצעת
והשיטה הקיימת).
אורי אכנרי: זה באמת פשוט מאוד :
שלושה מנדטים נוספים למערך. רוב מוח לט
למערך׳.
יוחנן פאדר: אסביר באופן פשוט, ש יבינו
אפילו אלה שלא רוצים להבין.
אורי אכנרי: אם אתם מתנהגים כך

כשאתם באופוזיציה, מה יהיה אם גח״ל
יגיע אי־פעם לשילטון?
בל נאומו של באדר לווה בקריאות־ביניים
סוערות.
היו״ר כן־ציון קשת (גח״ל) :חברי־הכנסת,
זה לא יילך.
אורי אבנרי: לא כל יום זוכה הגוש
במפא״י לכך שחבר־הכנסת באדר יגן עליו.
הסתכלו בחבר־הכנסת אברהם עופר, כמה
הוא נהנה ! תענוג לראות איך הוא נהנה !
הוא יוסיף הלילה עשרה קילו למישקלו,
רק מזה שהוא שומע את חבר־הכנסת באדר
עושה את מלאכתו( .צחוק כללי באולם).
בן־ציון
קשת: רבותי, הדיון בחוק
יימשך. חבר־הכנסת באדר יסביר מה שהוא
רוצה.
אדרי אבנרי ו מה יש, אתם רוצים
לשחוט אותנו וגם רוצים שנשתוק? אפילו
פרה גועה כאשר שוחטים אותה !
מנחם כנין ג (קורא לעבר אבנר׳
ודורש שיפסיק להפריע לבאדר).

..לנס -ניווו׳ ה>זיווד
אורי אבנרי: אף פעם לא עשיתם
זאת, חבר־הכנסת בגין? אף פעם לא הפרעתם
למישהו לדבר? לא הפרעתם ליגאל
אלון שבאדר ידבר כמה שהוא רוצה,
לנו יש זמן.
מנחם כנין ז אתה תלמד ממנו איך
להתנהג.
אורי אבנרי: למדתי ממך, בדיון
על חוברת הפלמ״ח, איך להתנהג. תודה
רבה על השיעור. זה היה שיעור מאלף.
כן־־ציץ קשת: חבר־הכנסת אבנרי,
אולי מספיק?
אורי אבנרי: שיעלה חבר־הכנסת
עופר וידבר. אנשי המערך, תופיעו אתם!
זה עניין שלכם, אל תקריבו את באדר!
שיהיה לכם העוז להופיע בעצמכם!
יוחנן כאדר השיטה הקיימת אינה
טהורה.
אורי אכנרי: חבר־הכנסת באדר, אני
רוצה לשאול שאלה שקטה: איך השיטה
שאתם מציעים יכולה להיות שיטה יח סית,
כאשר אתם תקבלו מנדאט תמורת
עשרת אלפים קולות, ואנחנו נקבל מנדאט
בשש־עשר אלף ושמונה מאות? זו שאלה
עניינית. זאת לא קריאת־ביניים.
כן־ציון קשת: חבר־הכנסת אבנרי,
הזכות לד״ר באדר לענות( .באדר לא עשה
זאת, כמובן, ובכלל לא ענה אף על טענה
עניינית אחת שהושמעה נגד הצעת־החוק
עופר־באדר).
(מהומה נוספת, בייחוד בין אבנרי ולנדאו).
מנחם
כנין: כך הפרענו פעם?
אורי אכנרי: למה נתתם לחבר־הב-
נסת באדר להופיע? שחבר־הכנסת עופר
יביא את ההצעה!
חיים לנדאו: חכה שאתה תעלה לנ אום,
נראה לך!
כן־ציץ קשת: חברי־הכנסת לנדאו
ואבנרי.
אורי אכנרי: לכם נותנים רק את
הפירורים של הגזלה. המערך מקבל את
הנתח השמן. שהוא יביא את הצעודהחוק !
יוחנן כאדר: אנחנו הלכנו בשיטה
הקלאסית של דה־הונט, שלפיה כל מנדאט
למיפלגה קטנה וגדולה עולה באותו מודד.
אורי אכנדי: זה לא נכון! זה לא
נכון!
יגאל הורכיץ: זה הסילוף.
אורי אכנרי: זה בדיוק העניין. זה
לא נכון. כמה פעמים תחזור על השקר
הזה? הוכחנו לכם מיליון פעמים שזה
לא נכון!
(מהומה ממושכת בין גח״ל והסיעות
הקטנות).
אורי אכנדי: איך הגעתם לזה, אנשי
גח״ל, שכל אנשי האופוזיציה לוחמים׳זה
בזה, ומפא״י יושבת, שותקת ונהנית?
(מהומה נוספת, בין גח״ל והמרכז החופשי).
יוחנן
כאדר: אני יכול להמשיך ולדבר
בליווי צעקות פרועות אלה, שאין להן
תוכן ושאינן קריאות־ביניים? אני יכול
להמשיך?
כן־ציון קשת: כן, מובן.
מנחם כגין: צריך להמשיך.
אורי אכנרי: בל הכבוד, עד הבוקר.
יוחנן כאדר: לפי השיטה שאנחנו
מציעים, לא יהיה שום הבדל אם זוהי
מיפלגה קטנה או גדולה.
אורי אכנרי: רגע...
יצחק קלינגהופר: לזה אתה קורא
״רגע״? אתה מדבר היום שעות! אתה
לא מתבייש להשתמש בזכות להפריע ל קשיש
שנואם?

אורי אכנרי: זה בדיון רציני, על
עניין המשנה את סדרי־היסוד של המדינה.
אתם עשיתם יותר צרות בגלל דברים של
מה בכך.
יוחנן כאדר: על השיטה הקיימת אי-
אפשר להגן אלא על דרך של צעקות.
זוהי הגנה האופיינית לגישה הוטנטוטית

אורי אכנרי: מדוע אף עיתון אחד
במדינה אינו תומך בהצעתו?
כן־ציון קשת: רשות־הדיבור לחבר-
הכנסת בן־מאיר.
אורי אכנרי: איפה חבר־הכנסת עו פר?
מה הוא מתבייש? מה יש? לא
מחלקים כאן דירות?
אכרהם עופר: זאת קריאת־הביניים
הכי אינטליגנטית שאתה יכול להשמיע.
יהודה כן־מאיר: אי-אפשר להבין
את החיפזון, את החריגות, את הדברים
הבלתי־מקובלים, את העמידה עם הסטופר
ביד, את החיוב הזה לגמור דווקא הערב.
אורי אכנרי: מיסחר אורך זמן. אבל
שוד עושים אחת־שתיים.
גידעץ פת (ליברלים) :האם זו הפעם
הראשונה בכנסת? אתם אף פעם לא
הייתם שותפים למין מישחק כזה?
יצחק גולן (ל״ע) :חבר־הכנסת פת,
אתה עוד לא בטוח אם תלך לאורך כל
הדרך בגוש הזה.
אורי אכנרי: כמה תקבלו בלי בגין,
אתם הליברלים? חמישה מנדאטים?
יהודה כן־מאיר עד היום הציבור

להשפיע עליו להפסיק, כדי לסיים את
הדיון).
שמואל תמיר: חבר־הכנסת ברעם,
תן הוראה לחבר־הכנסת באדר להפסיק.
אורי אכנרי: הוא עכשיו בקואליציה,
אפשר לתת לו הוראות.
נסיס אליעד: אם המערך יקבל רוב,
וכדאי שחבר־הכנסת באדר יקשיב לדברי,
במשך שנות דור אחד או שניים לא יוכלו
להזיז אותו!
אורי אכנרי: איך כל הכישרונות של
ח״כ באדר הגדול רתומים היום לעשיית
המלאכה הזאת! זה טראגי לראות זאת!
נסים אליעד (על הפרופסור הבלגי
דה־הונט, שעופר־באדר הסתמכו עליו):
היום כולם פרופסורים.
אורי אכנדי: יש פרופסור בלגי בשם
אברהם עופר.

..ההיסטריה מתחידזד־הדובר
היחידי של המערך בוויכוח
היה חיים צדוק :
חיים צדוק: הבנת (השיטה הקיימת)
אינה דורשת מאמץ אינטלקטואלי. לעו מתה,
נראית השיטה המוצעת יותר מור כבת,
צריך לאמץ יותר את המוח כדי
להבין אותה.
יגאל הורוביץ: את המוח העקום.
חיים צדוק: אבל, רבותי, לא כל
דבר שהוא פשוט יותר — הוא גס נכון

חבר־הכנסת בגין, תשמע מה הוא אומר!
חיים לנדאו (צועק לעבר אבנרי. הקריאה
לא נרשמה).
אורי אבניי: זהו בדיוק. מיפלגה
המתקרבת ל־ס/ס — 50 תקבל רוב !
חיים לנדאו: עוד לא קרה...
אורי אבנרי: אבקש את חבר־הכנסת
צדוק לחזור על הפסוק האחרון. כדאי
לשמוע אותו שוב.
חיים צדוק: הנושא שאנו דנים בו,
עם כל חשיבותו, אינו לא פחות ולא יותר
מאשר שינוי בשיטת חלוקת המנדאטים.
רק בהעדר חוש פרופורציה אפשר להפגין
בנושא זה אותו זעם קדוש הראוי לעניינים
חשובים יותר.
אורי אבניי: לכן אתם יושבים כל
הלילה? על מה אתם יושבים כל הלילה?
על חלוקת ארץ־ישראל? על 20 המיליאר דים
של התקציב? רק על עניין זה אתם
יושבים כל הלילה. זה חשוב לכם מאד,
כי זהו הרוב המוחלט שאתם, המיעוט
בעם, רוצים להשיג.
כאשר הרוב דחה את ההצעה להפסיק
את הישיבה בחצות :
שמואל תמיר: מה הבהלה הזאת?
זה עניין של שיכון? של לחם?
אורי אבנרי: זה מתחיל להיות היס טריה

לבסוף נטל אברהם עופר בכבודו
ובעצמו את רשות־הדיבור, כדי לסכם את
הוויכוח :
אברהם עופר מקובל ששיטת דה־

צדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים

אברהם עופר צוחק בכל לב, כשהוא עוקב אחרי
סערת־הקריאות שבין גח״ל וסיעות האופוזיציה
הקטנות. מימין מנמנם יונתן יפרח, משמאל יעקוב חזן. הנאתו הגלריה של עופר למראה גח״ל, העושה מלאכתו, בולטת לעין.
לא נתן את הרוב המוחלט לסיעה אחת.
אורי אכנרי: עכשיו יצליח חבר־הב-
נסת עופר במקום שנכשל דויד בן־גוריון.
זאת האירוניה של הגורל !
זלמן שוכל: בעזרת חבר־הכנסת בא-
אורי אכנרי: הציבור לא נתן להם
אף פעם רוב מוחלט, והוא יודע למה.
יהודה בן־מאיר: חבר-הכנסת פת,
אינני מתיימר להיות סיעה אופוזיציונית,
אבל אתם סיעה אופוזיציונית הרבה שנים.
אכרהם זילכרכרג (מערך) :לשבת
כמו שאתה יושב בקואליציה, גם חבר-
הכנסת אבנרי היה מסכים! (רמז לעובדה
שצעירי המפד״ל הצביעו לא פעם נגד
הממשלה).
אורי אכנרי: יעמוד־נא חבר-הכנסת
זילברברג בראש רשימה עצמאית, ונראה
כמה קולות יקבל.
אכרהם זילכרכרג: אם אתה מקבל,
כל אחד מחברי-הכנסת יכול לקבל.

״זה סואג• דואות״
כשדיבר נסים אליעד (ל״ע) ,קרא לו
באדר קריאת״ביניים. ח״כ ברעם ניסה

וצודק יותר.
אורי אבנרי: עשרת הדיברות הם
הדבר הכי פשוט בעולם.
יוחנן באדר( :קורא קריאתבי!ייס
שלא נרשמה).
אורי אבנרי (לבאדר) :התפקיד של כם
הוא לקחת מנדאט אחד שלנו ולתת
אותו למפא״י. לקחת מנדאט של ל״ע —
ולתת למפא״י. לקחת מנדאט של ע״מ —
ולתת למפא״י.
חיים צדוק: שיטת דה-חונט מבטיחה,
לדעת כל החוקרים המומחים לדבר, את
מירב הייצוג היחסי המדוייק שבכלל ניתן
להשיג.
אורי אכנרי: כל מיפלגה קטנה תאבד
בממוצע חצי מנדאט.
חיים צדוק: טוענים לעתים נגד ה שיטה
המוצעת שהיא מעניקה יתרון ל*
מיפלגות הגדולות. כי לפי שיטה זו ייתכן
שמיפלגה שלא קיבלה ריב מוחלט של
הקולות תקבל רוב מוחלט בפרלמנט. אפי לו
להלכה אפשרי דבר זה. רק כאשד
מיכלגה קיבלה מיספר קולות שהוא קרוב
מאיד לרוב מוחלט.
אורי אבניי: זהו כל ההבדל! זהו
כל ההבדל, בדיוק! תגידו את זה לגח״ל!

הונט היא המשוכללת ביותר.
אורי אבנרי: זה אותה שיטה שלפיה
מחלקים דירות בחיפה — לקחת מעניים,
ולתת לעשירים.
אברהם עופר: כבר שמעתי ממך
קריאות־ביניים יותר אינטליגנטיות.
אורי אבנרי: זה בדיוק קולע למטרה.
אברהם עופר: אם ירדת לאינטליגנציה
זאת, תשאר בה.
יצחק קלינגהופד (גח״ל) :קצת סל חנות,
בשעה מאוחרת זו.
שמואל תמיר: איזו אידיליה (בין
המערך וגח״ל)!
אורי אבנרי: שבת אחים גם יחד,
המערך וגח״ל. נופת צופים, ממש תאווה
לעיניים.
אברהם עופר: כל ההשוואה של
מיפלגה גדולה לעשיר ומיפלגה קטנה ל עני
— היא עורבא פרח. מה זאת אומרת,
מיפלגה גדולה? מיפלגה גדולה זו מיפלגה
שיש לה הרבה מצביעים.
שמואל תמיר: לך יש דירות ל חלוקה,
לכם יש קופת־חולים, לכם יש
עושר כלכלי.
אורי אבנרי: תן לנו את שיכון
העובדים, ותראה מה נעשה במדינה!

שפתוןנובע אוטומט־

או מר פתגם א מ רי ק אי בן זמננו
ובתרגום חופשי :״ התקדם לשנות
ה 70 וז א ת כדי להמריץ א ת בני
ת קו פ תנו לצעוד עם הז מן ע״י
ניצול מדע ה טכנולוגי ה ושיטותיו
ה מ תו ח כ מו ת ל תו על ת ם ולנו-
חו ת ם.
ב״ הלנ ה רובינשטיין״ עו קבי ם
ללא הרף א חרי חידושי המדע
ומנצלים או ת ם לעיצובם ולשיפו רם
של מוצרי היופי, לנו חיו ת
הא שה בעת השימוש בהם.
השימוש האח רון בפלאי הטכני ק
ה של היו ם הוליד א ת המוצר
החדיש והבלעדי של הלנה רו בינשטיין
וגרם למהפכה באיפור
ה שפתיים: זהו שפתון־נובע או טו
מ טי י חיד ב מינו ה מכיל קרם

שפתיים עשיר בצבע ובל חו ת.
קרםה שפתיים של הלנ ה רובינשטיין
מרכך ומגן על ה שפתיים,
ונותן להן מראה בו ה ק כפי שלא
הושג עד כה בשום שפתון א חר.
קרם שפתיים זה מוגש לא שה
בתוך מיכל מיו חד עם מד למינון
כ מויו ת. צורתו של ה מיכל גלי לית
וצבעו כ חול כהה עם עיטור
מוזהב. בקצהה מיכל מכ חול
משיער גמיש. במרכז המכ חול
צינורית ד קי קהה מז רי מהאת
קרםה שפתיים מ ה מיכל למכ חול
ומאפ שרת ציור ועיצוב מו שלם
של ה שפתיים. כפתור ה חוג ה אשר
בתח תי ת ה מיכל מצוייד בפין
עצירה מיו חד המאפ שר שיחרור
קרם שפתיים בכ מו ת הדרו שה
ל מ רי חתה שפתיים. ל מיכל ולמכ-

חול מכסה מגן המאפ שר נ שיאת
תכשיר ה איפור ב ארנק.
ה שפתיים הצבועות הן מאוד
ב אופנה היו ם, ותכשיר מופלא זה
מאפשר לכל א שה להגיע ל שלמות
ב חי טוב שפתיה ובמראן ה בו ה ק.
עד כה הי תהא שה המדקדקת
באיפור רוכשת לעצמה, יחד עם
השפתון, מכ חול עזר לעיצוב קו
רובינשטיין,
הלנ ה
ה שפתיים.
ה חלוצה בחידוש יופי, מגישה א ת
קרםה שפתיים הצבעוני עם ה מכ
חול בי חי דהאחת.
אפשר לרכוש שפתון־נובע או טו מטי
ב 9-גוונים אופנ תיי ם, מהם
4גוונים מו כ ס פי ם. מ חיר שפתון-
נובע לצרכן — 13 .ל״י בלבד.

הו ר או ת שימו ש ב שפתון־נובע
א ו טו מ טי
+ה סי רי אתמכסהה מי כ ל.

לפני ה שי מו שהרא שון :

— רככי את המברשת ע״י טפיחות קלות
על גב היד.
— סובבי את ההוגה באיטיות שני סיבובים
מלאים, המתיני מספר שניות
עד שתראי נקודת צבע במרכז המכחול.

אי פו ר :

— סובבי את החוגה (כמו בציור) עד
שתשמעי ותרגישי ב״קליק״ אחד או
שניים (שימי לב לא לסובב יותר
מדי, כדי לא לבזבז מקרם השפתיים
שלא לצורך).
— העבירי את המכחול על שפתך התחתונה
ולאחר מכן על העליונה.
— סמני את גבולות השפתיים.

סגרי אתהמכסה.
הערה: רצוי לנקות מדי פעם את
המכחול בממחטת נייר.

...תת תו׳ ׳וזעת
מתאים זן
מתאים מ תאד!
גרבונים • גמי₪נים
ארכונים * אקסטרונים

^י ה ^3 3 5 2 !1בל 0 2 [ 2 1

דליה מזור מתחתנת
אז גם זה קרה. דליה מזיר (,)23
לשעבר הקריינית־הנצחית של המסך הקטן,
מצאה בעל.
קוראים לו אריה ליין, הוא בן ,31
ומהנדס אלקטרוניקה במיקצועו• אפילו
זכה בפרס קפלן בשנה שעברה, על המצאה
שהמציא. אל תשאלו אותי מה.
משהו חשמלי ומצפצף, אמרו לי.
בבית משפחת מזור, היתה זו השינד
חה השנייה בזמן האחרון, לאחר שרק
לפני זמן קצר ילדה אחותה של דליה בן.

ברור שאבא מזור, אריה, ממנהלי
תיעוש׳ קורן מנחת, והזמין כבר את חצי
.הארץ לחתונה, שתתקיים בביתו בעוד
חודשיים.
מלבד חתונה עוסקת דליה כיום בלימודי
שנה ג׳ בתולדות האמנות, באו־
1ישוא הדוקטור והעורך ביום הרביעי האחרון עזבו את הארץ,
בדרכם חזרה ללונדון, גבר ואשה, ששבוע
לפני כן הגיעו לכאן כצמד גרושים —
ועתה יצאו כזוג נשוי.
היו אלח יצחק (אידו) רגר ()45
לשעבר עורך היום, ואשתו הטרייה, ד״ר
כרכה זיסמן, חוקרת סרטו יהודייה
העובדת באנגליה, שהיתה נשואה •בשלווה
ואס לשלושה ילדים, עד שפגשה את אידו.
פגשה, התאהבה, התגרשה — ובאה לארץ
כדי להתחתן איתו.
כך גם אידו. יליד קאהיר, בעל סיגנון
דיבור מתון כשל חיים בר־לב, היה העיתונאי
הוותיק, שעבד תקופה ממושכת
ככתב קול־ישראל בפריז, ידוע בגיחותיו
השיגרתיות משיגרת חיי־הנישואין.
אולם ת קוו ה אשתו מעולם לא התרגשה
מכך. השניים, בני אותה שכונה, ניש או
בנעוריהם, הולידו שני בנים ( 15 ושנתיים)
,ולמדו לחיות בצוותא אחד עם
השנייה, למרות התקריות פה ושם.
אלא שאז אירעה התקרית האחרונה —

אלן דילון הי שראלי
קוראים לו זרי, לאלן דילון הישראלי.
זרי קופה. דמיונו לאלן דילון גרס לו
כבר לא פעם צרות, אך הנא נושא את
סיבלו בעוז. בייחוד כאשר צעירות מסתערות
עליו לבקש חתימה. ועוד יותר
בייחוד, כאשר הן מגלות שזה לא הוא.
כלומר, כן הוא. אבל לא אלן דילון.
למרות הדמיון, ולמרות האכזבות, חזר
בימים אלה זרי לישראל עטור זר־ניצחון.
הוא יצא מכאן לפני שבע שנים, כך
שלא פלא שאתם לא זוכרים אותו.
לפני שיצא, הבטיח לחברתו, נורית
אמיר, שעוד יהיה זמר גדול ומפורסם.
נורית צחקה, וזרי, אז בסך־הכל סולן
אלמוני אצל צבי כספי, יצא לעולם
הגדול.
יצא, וכבש. פריס, מונקו, דרוס־אמרי־קה.
בהתחלה, קאבארטים קטנים. אחר־כך,
הקלטות ראשונות. אתם יודעים הלא איך

עתה, שבע הישגים, הקלטות והופעות,
בא לנוח קצת אצלנו. אתם יודעים הלא
איך זה. קצת לנוח, קצת להופיע, קצת
להקליט.
אולם לא לפני שחידש את הקשרים
הישנים. עם הידידות שנהיו נשואות בינתיים,
נמנע מלהתקשר. עם נורית, שנותרה
חופשייה, התקשר, ומהר.

זרי קופה
כך שכרגע אתם יכולים לראות אותם
קשורים. אס תיראו ברחוב את אלן דילון,
תדעו שזה לא הוא. זה רק זרי, שחזר
הביתה עם זרים.

דליה מזור
ניברסיטה בירושלים. כיום, היא מופיעה
בטלוויזיה רק פעמיים בשבוע, אחרי שהצליחו
סוף־סוף למצוא לה כמה מחליפות,
שאפשר לחזות בהן בלי לקבל
גרדת, ומשום כך יש סיכוי שהיא תצליח
לגמור את הבדאי. שלה.
ולהתפנות אז להקים משפחה, וכל זה•

וההערכה האישית שלי היא, שחני פרי
תצטרף אליהן במהרה בימינו.

אלא מאי ז הלוואי שאתבדא, כמו שאמר
מי שאמר.

לא הולך לה, לבחורה הזאת. כלומר,
בן הולך לה, אבל איפה שלא הולך לה,
לא הולך חזק.
חני פרי נחשבת כיום לאחת הדוגמניות
המוצלחות באנגליה. ואם אינכם
מאמינים, אתם יכולים לראותה איך היא
נראית, בתצלום הדיגמון הזה. ואם אתם
כבר מסתכלים, אתם יכולים לראות
שהבחורה הזאת היא גם יפהפייה לא
קטנה. אז למה, אני שואלת אתכם, למה
יש לה את המזל העקום ליפול תמיד
לידיים של הגבר הלא מתאים ן

המזל העקום

של חני
אידו רגר
שגרמה להתפוצצות קשר״הנעורים. מה
שהתחיל כרומן עם הדוקטורית, התפתח
לאהבה סוערת.
אידו, השוהה כיום בלונדון כנספח לענייני
יהדות בשגרירות ישראל שם, קיבל
מתקווה את הגט — ברכה עשתה אותו
דבר עם בעלה שלה — והס נכנסו לחופה
משותפת במלון שרתון, בנוכחות כ־ 5ו
אורחים, כ שחנוך גי כתץ, מנכ״ל משרד
התיירות, משמש כשושבין.
ויהי אור.

הראשון שהתגלה כלא-מתאים הוא
בעלה. הם חיים היום כבר בנפרד, אח רי
שנה שלמה של נישואין — אבל חני
איננה מצליחה לקבל גט. כנראה שבחוגים
מסויימים, היא נחשבת עדיין לעסק
טוב מדי, מכדי לוותר עליו בקלות.
אז תחשבו שהיא למדה לקח ז איפה.
עכשיו, הלכה והדביקה לעצמה רומן עם
הצייר מנחם גפן.
מנחם אמנם מבוגר ממנה בהרבה,
אבל יש לו מעלות רבות אחרות, שאותן
למדה להעריך שורה ארוכה ארוכה של
יפהפיות — ביניהן דליה לביא.

חני פרי

ף* פ?יפ, לפחות, לא היתד זו ידו
י 1של הצנזור הרשמי שנשלחה לחסום
עירום זה.
הפעם, היתד זו בעלת הדבר עצמה.
היה זה לפני שנה, כאשר תמונות־עירום
אלו צולמו.
אלא שבעלת זכויות הקופירייט לעירום
זה היתנתה תנאי לפירסומן:
״בכלל לא איכפת לי להצטלם בעירום,״
הסבירה אז העלמה .״אבל התמונות האלה
לא יתפרסמו לפני שאזכה להיות דוגמנית-
צילום מיקצועית.״
השבוע, הגיע האישור מברלין: נורית
יהוד בישרה משם לאלי אביבי — האיש
שצילם את התמונות והופקד על שמירתן
כל השנה האחרונה :״אפשר לפרסם.״

ן* ורית 2 <1ילידת ראשון־לציון,
<*3תפסה את הגל הירוק לקאריירה שלה
כאשר צדה את עינו המקצועית של צלם-
טלוויזיה גרמני, לותר שטיקלברוקס, שכי סה
את סיפור אכזיב. נורית, שלמדה
שירטוט־בניין דווקא, אחרי שיחרורה מ־צה״ל,
לא חלמה על קאריירת זוהר, רצתה
רק ליהנות קצת, עבדה כשוערת באכזיב.
אך כאשר ראה הצלם הייקה את התי-
מנייה הגזעית — ביחוד בתצלומים בהם
היתה מכוסה ברשת־דייגים בלבד — הב טיח
לה שאם תחליט לבוא לגרמניה יום
אחד, הוא מתחייב למצוא לה עבודה
כדוגמנית־צילום.
נורית, שבחודשי הקיץ החמים של שהו תה
במקום זכתה לכינוי אכזיבה — החלי טה
בו במקום. חודשים ספורים לאחר
מכן — כבר היתד בגרמניה.
שם, גילתה כי הייקה עמד בדיבורו.
ההתחלה היתה קשר -למרוח עזרתו.
אך רק ההתחלה. התקוות שתלה בה
שטיקלברוקם — התקיימו עתה.
אכזיבה, מצידה, גם היא לא הכזיבה,
קיימה את הבטחתה, מיהרה להתיר את
פירסום תצלומי־העירום שלה ברגע שזכ תה
להגשמת חלומה.

.דאי ואי שעל הסין

— מי היפה מכולן בעיר?׳׳ מהורהרת,
משקיפה נורית, לאור הנר, בדמותה
ובמראה שלפניה. פניה היפים, שנורית יכולה להעניק להם הבעות שונות, הקסימו את צוות
והטלוויזיה המערב־גרמני, שפגש אותה עת עבדה כקופאית ושוערת במדינת אכזיב של
ואלי אביבי. נורית הוזמנה לגרמניה, שם החלה בקאריירה של דוגמנית צילום.

!לאחו צנזורה שנמשנה שנה תמימה, שוחווו השבוע תמונות אלה לניוסום

לילה על התוו

8 1נ

נורית על חוף־הים באכזיב.
על רקע הים והשמיים השחורים־משחור,
בולטת גיזרתה הרעננה, הנערית. הצילום בעירום
מלא, אף ללא סליפ, לא הטריד את הצעירה הראשונית, שלא

ראתה בכך כל פסול, רצתה רק להבטיח שתמונות העירום שלה
לא ישמשו קוריוז חד־פעמי, אלא חולייה בשרשרת של קאריירת־צילום.
בתמונה למעלה: נורית בלבושה הרשמי, כאשר שימשה
בתפקיד שומרת־הסף באכזיב. בתמונה מימין: הדגמת־עירום.

קולנוע
שחקנים
נ־צחון
הגוו״רה

א מריק ה המתה הצגת הקולנוע האחרונה

רוברט מיצ׳אם הוא אחד מאותם כוכבי
קולנוע בודדים, שאינם מתייחסים ברצינות
מוגזמת לא לעצמם ולא לקאריירה שלהם.
סיפור פיקנטי מאוד, שהתהלך לפני שנים
בהוליווד תיאר את מיצ׳אם בא לנשף־
מסיכות, עירום כביום היוולדו ומיץ עגב ניות
על גופו. שאלוהו מה זה, וענה שהתחפש
לנקניקיה.
סיפור חדש יותר הגיע לאחרונה ממק סיקו,
שם צילם מיצ׳אם את זעם האל,
המוצג בימים אלה בארץ. אחד העיתונאים
שביקר בבימת הצילומים שאל אותו לסוד
הצלחתו.
השיב מיצ׳אם :״בסרט זה, כמו בכל
הסרטים האחרים, אני מגלם תמיד את
אותו התפקיד. בפינת החדר ניצבת גורי לה.
נערה נכנסת לחדר, מתבוננת בגורילה,
אומרת לעצמה שלא איכפת לה איזה
ריחות נודפים מן החיה, היא יודעת שזו
הגורילה עבורה.״
״הגורילה,״ הסביר מיצ׳אם ,״זה אני.
לפעמים אני גורילה במקסיקו, לפעמים
באירלנד — אבל תמיד אני אותה הגורי לה.
ואני שוב ושוב זוכה בנערה.״

(פריז, תל-אביב, ארצות־הברית) —
לכאורה, זו כרוניקה קטנה של
עיירה מאובקת ושכוחת-אל במרחבי טקסס, המתרחשת
אי״שם בתחילת שנות החמישים.
למעשה, זוהי תפילת-אשכבה לאמריקה התמימה, לאמריקה
האידיאליסטית והכנה — שהלכה לעולמה עם
מילחמת קוריאה, עם הטלוויזיה, עם הסרט הציבעוני ואמ-
צעי״התיקשורת ההמונית.
פיטר בוגדאנוביץ /מבקר־הקולנוע לשעבר שסרט מאוחר
יותר משלו — מה נשמע דוק — כבר הוצג בארץ —
מצליח להחיות את הדמויות של אותה עיירה קטנה. את
בעל בית־הקפה, שעברו העשיר חרוט בפניו (בן ג׳ונסון).
את אשת המורה להתעמלות, שהבדידות מטריפה את דעתה
(קלוריס ליצ׳מן) .את אשתו של גביר המקום (אלן בורס-
טין) המתעלסת עם מנהל־העבודה של בעלה (קלו גאלאגר).
את שני הידידים הצעירים הגדלים במקום (טימוטי בוטו-
מס וג׳ף ברדג׳ס) ,מושחים עדיין שערותיהם בבריליאנטין
נוסח אלביס, שומעים עדיין את ג׳אמבולאיה ברדיו,
וחווייתם המינית הסוערת ביותר היא להחזיק בשדי החברה
הקבועה, בתוך מכונית חשוכה החונה לצד דרך עפר.
והזמנים משתנים לנגד עינינו: החתיכה של המקום
יוצאת לחפש חברים במקומות נוצצים יותר — מילחמת-
קוריאה מגייסת את אחד משני הידידים — אנשים
שייצגו את המוסר ודרך״החיים המיושנת מתים. הנער

ליצ׳מן וידיד: להחזיק בשדיים
התמים נדרס על-ידי הקידמה, בית״הקולנוע, שהיה מרכז
החיים בעיירה, נועל שעריו כי אין לו עוד צופים. אמריקה
של שנות הארבעים, זו של הסרטים בשחור״לבן ושל הדמויות
בשחור־לבן, הולכת לעולמה.
את כל זה מגיש בוגדאנוביץ׳ בעצב רב, ברגישות ובפיק־חות.
הוא נעזר בצוות שחקנים יוצא״מן־הכלל ובמצלמתו
המופלאה של רוברט סורטיס, המנצלת את כל גווני הסרט
השחור־לבן ליצירת אווירה, שבצבעים קשה להשיגה.

תדרי ך
תל-אביב
פליני־רומא (סטודיו, איטליה)
:כשמה כן היא: רומא כפי שרואה
אותה בדמיונו פליני. כמה שביבי־זיכרונות
חריפים הופכים לרשמים צבעוניים אדי רים,
מעיר שאתריה ההיסטוריים המהוללים
משמשים היום כמקום־מירבץ להיפים
מודרניים. באהבה רבה משרטט פליני
דמויות טיפוסיות מחייה של רומא בעבר,
אבל יותר מכל, זוהי חגיגה משובצת בהר בה
רעיונות, הרבה צבעים, והרבה הומור.
מומלץ.
התפוז המיפני ( פאר, אר־צות־הברית)
:מי שחושב שזהו דימיון
חולני של עתיד רחוק, הוא אופטימיסט.
הסרט שכה הרבה דובר בו, הוא חווייה
מרתקת ומזוויעה דווקא בשל האקטואליות
הנוראה שיש בסיפורו של אנתוני בורג׳ס,
שבויים בגאוניות בידי סטנלי קובריק.
מי שאינו מתעלם מתופעות מדאיגות ואו הב
קולנוע — יילך.
פלכי הקש (אסתר, אוצות־הברית)
:ושוב מי שחושב שיכול להתעלם
מהאלימות של תקופתנו, סופו אלים שב עתיים.
כך סבור הבמאי שעשה סרט מזע זע
זה, סם פקינפה. הצנזורה הישראלית
עזרה לטשטש את כוונותיו בכמה חיתוכים
גסים. אף־על־פי־כן, הסרט עדיין אלים
ונורא. אבל דווקא משום כך, יש לראותו
ולחשוב על קריאת האזהרה החדה שהוא
מביא.
פרנזי (חן, אנגליה) :היצ׳קוק
במלוא־אונו. מותח, מלגלג, מתלוצץ ויוצר
קולנוע למופת, במעשיה אודות רוצח ה אונס
את קורבנותיו וחונק אותן אחר־כך
בעניבות. מתח, למי שמסוגל עדיין לחשוב
כשהוא רואה סרט.

ירו שלים
* +השדים (סמדר, אנגליה) :הסי פור
על הכומר גראנדייה שהועלה על
המוקד בלודן, באשמת קשר עם השטן,
לאחר שהדביק בטירוף מיני עדר של נזי רות
— התאים ביותר לקן ראסל, שאחרי
נשים אוהבות, החליט לדבוק בפנטוציות
מיניות לשמן. כך היה צ׳ייקובסקי, וכה
גם השדים.

חיפה
מג עי ם (אורה, שוודיה) :משו לש
ניצחי — ביבי אנדרסון, מקם פון-
סידוב ואליוט גולד — מבצעים תחת
שרביטו של אינגמר. ברגמן ניסיון להע לות
רומן בנלי מעבר לבנאליות שלו.
התוצאה יותר מבנאלי, אך פחות מאינגמר
ברגמן.

ת מונ תו של
>צאן
תמונתו שפ דוריאן גריי
(גת, תל־אביב, איטליה) — מזלו
של אוסקר ויילד, שהוא מת כבר
לפני 73 שנים, ולא נאלץ לראות מה שעוללו לסיפורו
המפורסם כמה איטלקים רודפי-בצע.
סרט זה הוא השחתה גסה ואלימה של סיפור שנון
ובעל מוסר־השכל. בידי מאסימו דאלאמנו, הבמאי האיטלקי
של גירסה זו, הפך הסרט להרפתקאה מינולוגית, שב-
מוקדה נשאר המעשה בסטודנט הצעיר המוכר נפשו לשטן:
במקום שיזדקן בעצמו, מזדקנת רק תמונתו.
המעשייה הועברה מסוף המאה שעברה לימינו אנו,
דוריאן גריי הפך לחבר החוג הנוצץ, ועיקר פעולתו ועי סוקיו
היא השכבת נשים וגברים מכל הגילים, תמורת
שכר מתאים. כל מעשה נאפופים חדש, מוסיף קמט לדיוקן
שבתמונה, עד שהדבר מעורר גועל-נפש אפילו בנשמתו
הקשוחה של דוריאן. ואז, בא הקץ לחוזה עם אשמדאי.
הצייר שצייר את התמונה, איש־הממון שדוחף את
גריי למעשיו, ועוד דמויות משניות, הצריכות לסמל את
המטריאליזם או את השאיפה ליופי — אינם, בסרט, אלא
מכונות לפליטת ציטטות. כל מה שהיה לאוסקר ויילד
לומר על פולחן־היופי והנעורים, לא התחיל אפילו להגיע
אל המסך — למרות שבדבריו של הציניקן האירי המפורסם
ישנה לא מעט אקטואליות גם כיום.
אפשר עוד להוסיף ולומר שהמישחק מסמר־שיער (מה

ברגר וידידה: העיקר המישגל
להרברט לום, ריצ׳ארד טוד או ליאונורה רוסי״דראגו במיס־גרת
זו) ן ושהלמוט ברגר בלי ויסקונטי (כמו בארורים)
מהווה תופעה עצובה למדי. אבל למי זה כבר חשוב. העיקר
שהוא שוכב במערומיו על העלמה מרי לילידאהל, הידועה
באמריקה מכמה הופעות בסרטים פורנוגראפיים. ומי שלא
ראה עדיין בחייו אין עושים זאת, ודאי ימהר לקולנוע,
לא חשוב מה קודם למישגל, או מה אחריו.

ק ם שחור לכולם הקשר החמישי (בו-יהודה,
תל־אביב, איטליה) — באיטלקית
קוראים ליצירת״מופת זו יום שחור
למזל טלה. אלא שיוצרי הסרט, אשר לא רצו לקפח
כנראה את שאר המזלות, השתדלו והצליחו להוציא מתחת
ידם חווייה שהיא יום שחור לכל הצופים.
בעצם, זה מעין סרט״מתח על רוצח משתולל בחוצות,
משאיר ליד קורבנותיו כפפה, ובכל רצח נוסף, הוא גוזר
מן הכפפה אצבע נוספת. היכן זה מתרחש, לא כל-כן
ברור. הסרט דובר אנגלית בסינכרוניזציה איומה. דמויותיו,
לפחות בחלקן, נושאות שמות גרמניים — לגיבור קוראים
למשל אנדריאס בילד. ואילו לכל המכוניות יש מיס״
פרים רומאיים. כדי לבלבל את האוייב.
אבל יש כאן עוד כמה וכמה אפשרויות להתבלבל. עד
הסוף, לא ברור למשל, מה היה המניע לכל מעשי הרצח.
עוד פחות ברור איך פותר העיתונאי, שאינו מתגלח אף
פעם (פרנקו נרו) את התעמולה.
כל זה, בתנאי שהצופה באמת מעוניין לחשוב על
מה שנעשה על הבד. לעומת זאת, אם הוא יעדיף לישון,
הרי שפס״הקול במצב מחריד כל-כך, שהרעש יפריע לו.
וכיצד מצדיק את עצמו סרט זה: בכמה דסות אימה

נרו: מספרים רומאיים, גיבורים גרמנים
בסופו, כאשר הרוצח המסוכן נמצא במחיצתו של ילד קטן,
בתוך וילה ענקית וריקה מאדם. אם התעללות בילדים
היא מן התחביבים שלכם, ודאי תלקקו את השפתיים. אבל
מי שאינו סובל מסטייה מסויימת זו — קשה להבין מדוע
יי*י• ייייי^י

״יי׳ יי-

שנה 36

מספר 1845

מרחמת הקוד!
של הרסי

הרב שבדיה
יוסף טוען:

המחיר 2.25ל״י

ז׳ שכט תשל״ג10.1.73 ,