גליון 1848 מתאריך 31 בינואר 1973

שרב חוש בעימות
הישראלי-ברסס],׳:

טרור איש׳
בכד העוד

כראשית שנות ה״ ,50 הגיע לארץ כתב של שבועון החדשות
הגרמני דר שפיגל כדי לסקר את החיים הפוליטיים בישראל.
אותן שנים היה העולם הזה נתון במערכה פוליטית נגד נערי החצר
של דוד בן־גוריון, שהשתעשעו בתקוות ובתוכניות לתפיסת
השלטון במדינה בדרכים שונות.
המשטר מצידו לא נשאר אדיש לגילויי עתון זה, שעוררו סערות ציבוריות. כל
האמצעים היו כשדים כדי לחסלו. לצורך זה אף הופעלו שירותי־הבטחון של המדינה,
כפי שהודה לאחר־מכן מי שעמד בראשם, איסר הראל.
אותו כתב גרמני של הדר שפיגל, שדיווח לעתונו על המערכה הנטושה בין המשטר
בישראל לבין העולם הזה, עמד על דמיון מפליא בין העזלס הזה לבין שבועונו הוא,
שאותה שעה ניהל בגרמניה המערבית
מערכה עתונאית דומה
נגד הבטחוניסטים של גרמניה, ונרדף
אף הוא בידי קונראד אדני
אואר ופרנץ יוזף שטראום.
כאשר דיווח אותו כתב לעתונו
על מה שמתחולל סביב העולם
הזה, התגלתה עובדה פיקנטית.
הסתבר כי רודולף אוגשטיין, מייס דו,
מוציאו לאור ועורכו הראשי
של דר שפיגל, למד בשעתו, בכתה
ג׳ של בית־הספר היסודי, באותה
כיתה עם אורי אבנרי, ב-
הנובר שבגרמניה. היה זה אוגש־טיין
עצמו שגילה פרט זה. הוא
זכר את אבנרי משום שהיה התל מיד
היהודי היחיד בכיתתו. כך
חודשו יחסים שנותקו במשך קרוב
ל־ 25 שנה.
עורך של שבועון חדשות אירו פאי
נוסף, שנרדף על־ידי המשטר
במדינתו בעקבות המאבקים הפר
ליטיים־עתונאיים שלו, היה ז׳אן
ז׳ק סרבן־שריבר, עורך ל׳אקס־פרס
הפאריסאי. שריבר לא היה,
כמובן, בן כיתתם של אוגשטיין ר
אבנרי. מה שאיחד את השלושה
היה השימוש בשבועון חדשות כאמצעי
למאבק פוליטי. בשעתו אף
התנהלה מעין תחרות הומוריסטית
בין השלושה, מי מהם נרדף יותר
על־ידי השלטון בארצו.
עורכו הראשי של העולם הזה
היה הראשון מבין השלושה שהרחיב
את מעגל הפעילות הפוליטית
שלו ועבר לזירה הפרלמנטרית.
בעקבותיו הלך סרבן שדיבר,
שבמערכת בחירות אשר חיכתה
גלים בצרפת, נבחר בעיר ננסי כ
אוגשטיין מו״ל־עורך אוגשטיין בכונדסטאג הגרמני*
ציר הסינאט הצרפתי.
לכנסת ובחזרה
היה האחרון בחבורה שהלך בדרך
זו. בבחירות האחרונות בגרמניה
הוא נבחר לבונדסטאג המערב גרמני ברשימת המועמדים של הפ.ד.פ״ המפלגה
הליברלית שהיא שותף זוטר בקואליציה של וילי ברנדט.
ההבדל בין אבנרי לאחרים היה כמובן בכך שהם הצטרפו למפלגות קיימות, בעוד
שאבנרי נבחר כראש רשימה עצמאית שהיתה קשורה קשר ישיר לשבועון שערך.
כאשר נבחר אוגשטיין לכנסת הגרמנית הוא היה כבר במעמד של מו״ל, כשהעורך
הראשי של דר שפיגל הוא גינטר גאום, איש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית של וילי
ברנדט, שתמך בקנצלר ובמדיניות המזרחית ישלו. כאשר ניצח ברנדט בבחירות
האחרונות, פשטו שמועות שהוא עומד למנות אח גאום כדובר הממשלה. לכך התנגד
אוגשטיין והמינוי לא יצא לפועל בסופו של דבר.
לאחרונה נודע שברנדט ימינה את גאויס כנציג ממשלת גרמניה המערבית בברלין
המזרחית, בעקבות ההסכם שהושג בין שתי הגרמניות, שדר שפיגל היה אחד
הטוענים העיקריים לטובתו.
אוגשטיין, שהשבועות המעטים בבונדסטאג לימדוהו שלחבר־כנסת במפלגה גדולה
יש מעט מאוד אפשרויות בפרלמנט, הסיק את המסקנה. הוא התפטר מהבונדסטאג, חזר
לערוך את דר שפיגל, כשהוא טוען שאחרי שלקחו לו את העורך הראשי, חייב מישהו
לערוך את שבועתו. יש אומרים כי התפטר משום שהתאכזב מהבונדסטאג ומאפשרויות
לפעולה עצמאית שלו שם.
כך נפרץ שוב המעגל שכאילו נסגר. העולם הזה מוסיף להיות תופעה יוצאת־דופן
גם בתחום הצר של שבועון חדשות פוליטי לוחם.

הוילה של ע מו ס ספ>ר

מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת
הלוסו. ת מורת 50 אגורות תוכל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הסבלאות שבסופס.
עשה חי שוב פשוט פעולה בת
שניות ספורות. מביאה לד סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הראשון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה ני נך פשוט..

הויויטה

מספר פרטים לא מדוייקים אשר היו כלולים בכתבה שפורסמה בגליון האחרון
(העולם הזה )1847 על עסקיו של מנכ״ל שיכון עובדים אברהם עופר, עשויים היו להוליד
אי הבנות מצערות.
אני מתכוון לאותו קטע בכתבה המתיחס לוילה באפקה שנמכרה על־ידי שיכון עובדים
לבנו של שר־האוצד, עמום ספיר. ספיר הבן אמנם שילם עבור הוילה, כפי שהתפרסם,
סכום של 127 אלף ל״י, אבל מסתבר שהוא חתם על חוזה הרכישה עוד ב־ ,1968 השלים את
תשלומיו ב ,1970-ונכנס להתגורר בוילה באפריל .1971 אם עלה ערך הוילה מאז פי
שניים או שלוש, הרי שעמום ספיר נהנה מהעליה הכללית בערך הדירות ולא מהנחה
מיוחדת שהעניקה לו שיכון עובדים.
הבהרה נוספת: למרות שמרבית תושבי אותו רחוב וילות באפקה, שנבנה על-ידי
שיכון עובדים, הם אמנים, לא יועדה השכונה מלכתחילה להיות שכונת אמנים. היא
הפכה כזאת במקרה, כשספיר הבן גילה את דבר הבניה המתוכננת לרבקה •סיכאלי,
וזו מסרה על כך לחבריה, שתזדרזו לרכוש גם הם וילות במקום.
מה שמשתמע מכך הוא שמכירה של דירות מבוקשות באזור מועדף נעשית בשיכון
עובדים בחשאי, ללא פירסום, בין אנשי שלומנו ו״חברינו״ ,ללא מתן אפשרויות שוות
לכל הציבור בכלל, ולציבור העובדים בפרט, לזכות בדירות באזורים מועדפים. אין
פסול ברכישת הוילה ע״י בנו של שר־האוצר, אבל יש פסול בצורה בה מוכרת שיכון
עובדים דירות ״מתחת לשולחן״.
* לוחץ את ידו של ראש האופוזיציה ריינר ברצל.

ספיר
חדשות מהאימפו׳ה

מפחת
את האחו!

3ס״ד

חרדים!
אדום׳!
ז צו קלל״י ם!

ספיר אומר תמיד על עצמו שהוא אופטימי.
האופטימים אף פעם לא מודאגים.
מפני שיש להם תושייה. אופטימיות ותושייה
תמיד הלכו ביחד. יעני — כרוכים
ירדו מהשמיים.
נו, וכדי שהאופטימי יוכל לגלות תושייה
— הוא צריך להיות בקקת קודם.
וכמה שהוא יותר עמוק בחרא — ככה
התושייה שלו יותר עצומה ויותר מפתיעה
— וככה האופטימיות שלו יותר מרקיעה
לשחקים.
אז הפעם בא לספיר מזל לא נורמלי.
אינפלציה דוהרת מתחת! ופועלים־דור־שים־העלאות־לפני־הבחירות
— מלמעלה.
מוותרים לפועלים את כל הדרישות שלהם
— כדי שיצביעו נכון — והאינפלציה
עוד יותר משתוללת. טוב, אז אחרי שהבחירות
יעברו — לא יעשו מיתון, כי
יעשו צנע. אבל מה עושים עכשיו?
כאן התגלה ספיר בכל הגאוניות הבול־דוזרית
שלו, שכל־כך אופיינית לו: הו א
פיחת את האחוז ! זה מה שנקרא
תושייה בהא הידיעה !
הידיעה הזו הודלפה אלינו על־ידי בוגד
אחד מגח״ל, שעובד אצל ספיר: ספיר הוריד
הוראה סודית, שה,,מאה אחוז״ יחלה
שווה מהיום והלאה ״אלף אחוז״ ,והערך
של כל אחוז יורד לעשירית שלו.
ו — קדימה! במקום לנהל עם כל איגוד
מקצועי משא־ומתן על ,30/0או /0ס4
עלובים, או מקסימום על איזה > 41/27 כמו
בעיסקת החבילה — אפשר מעכשיו לדבר
על ! 4070 על 507 אלה מיספרים! זה
עושה רושם! זה נקרא לתת!!
אפילו פרץ פון־אשדוד בולע את הלוקש
הזה.

הצטוט
1111111 הנשיא ה מעופף
כשבאה לו שוב פעם הזדמנות לנסוע לחו״ל — הוא לא יכול
היד, לוותר. איזה ישראלי, עובד מדינה, מוותר על נסיעה
לחוץ־לארץ?
אבל יצאה לך נסיעה רק לפני שבועיים? ואתה זקן? וצריך
בגיל הזה לשמור על הבריאות? לא—כפת. מה זה חשוב. קראו
לרופא, אולי זה יעזור. אז הרופא אמר: אם זה נסיעה לכיוף — הוא
יכול לנסוע, אבל אם זה ל״עבודה״ אז לא. הרופא עשה ת׳טעות של
החיים שלו: לוויות של נשיאים זה ״עבודה״ בשביל שז״ר? שהגעת?
זד, הרי כיוף לא נורמלי: פוגשים כל מיני אנשים חשובים, ובכלל,
אפשר להספיד הה כל פעם אותם החבר׳ה, אז יש שם ממש מסיבה.
אבל משהו שז״ר בכל זאת הפסיד בגלל הרופא הזה. הוא לא
יוכל לגשת לניו־יורק ל״עבודה״ ,אצל הבוס שלו, הדוס הזה עם
העיניים החזקות, הלובביץ׳ ,שיושב לו בגולת אמריקה הדוויה, ומנהל
משם את כל המדינה. בהתחלה הנשיא עוד חיפש כל מיני תירוצים :
בכל וושינגטון אין אף מקום כשר מספיק, אז איפה הוא יישן? חוץ
מזה, הוא לא מכיר אף אחד מוושינגטון — אז מאין יקה מנין
לתפילה בשבת?
אז אחרי כל התירוצים האלה מתחיל לעלות חשד: אולי המוות
של ג׳ונסון היד, בשבילו רק כיסוי לסיבה האמיתית שהוא נוסע
לאמריקה. בפעם שעברה, בהלוויה של טרומן הוא העביר מכתב מהרב
גורן לרבי מלובביץ׳ ,אז אולי מסרו לו עכשיו לנשיא, שהרבי מלו־בביץ׳
כבר כתב את התשובה, והוא מבקש ממנו לבוא ולקחת את
המכתב לגורן?

לליגה לכפייה דתית

ועזרו ל1ו א,״ ה לה שתלט
על המדינה הציונית

>1וכת 3למערכת
בהעולם הזה ,1846״עמוד
3״ ,ברשימה הסמוג הסודי
ביותר, הבאתם את המילים
העבריות, ערשך, ,עשפל/
,ערפיח׳ — שאמצעי הוזיקשו־רת
למיניהם השתמשו בהן.
אתם היצעתס, ערדינג׳, ,פי־חיוייה׳,
,אונוופל׳ .ואני אינני
מבין כיצד לא עלה על דעתכם,
שהמילה הטובה ביותר
לתרגום ה,סמוג׳ היא: חרעף.
על מישקל זיהום הים —
חרצף, שזוהי המצאה תל־אביבית
מופלאה ונדירה ביופ־יה,
יהיה זיהום האוויר —
חרעף. החרוז גס ייקל על
כותבי הסיסמאות להפגנות שיבואו
בעתיד נגד האקולוגיה,
וגם יסייע למשוררים, שמישהו
צריך לדאוג להם, אם לא האקדמיה
ללשון.
לדוגמה: על מישקל השיר
״תכלת מתחת ותכלת מעל״,
אפשר יהיה לחרוז :״מתחת
חרצף ומלמעלה חרעף או
על מישקל :״בין שמיים ל־מיים״
— ״בין חרעפים לחו״
צפים ר׳ וכר וכר.
בכבוד רב ר.ש.ע.
(השם המלא, השמור במערכת,
הוא ״רגע של עברית״).

[ ה עו ל ס

גוג

מה 1ה *

פ׳ ואראי. ד קי ק תו 3ב״ א. חרס״ק.
^,תנצ״ה. ו או קלל״ ה, הקוה״ט 1יוו״א
3 ,ר ד ״ ק 1,7413
3,7113״׳.

שטנו כספך הטלפון גאות ט׳

״ מסיע ״
כני כדק, ר ח׳ ר׳ ע קי כ א 92
טלפוני ם 788948 — 784408
ירו שלים רה׳ יו אל 1ט ל86777 .
לאחר שעו ת ממ שרד ט ל86893 .

נסיעות מאורגנות
מבני ברק לירושלים
כיום שישי
3־1.30 , 12.45 , 11.40 ,9.15

במוצאי ש״ק

ב י׳. 10.00 ,9.20 , 7.45 , 7.00

מירושלים לבני ברק
ביום ששי
כ שעו ת . 1.45 , 1.00 , 11.00

במוצאי ש״ק

כ־,9.45 ,9.00 ,8.15 , 7.40

פרטים
המ שרדים

והרשמה

כמשרד.

פ תו חי ם

כמוצ ש״ק

בגיאוגרפיה של הדוסים האמיתיים
יש רק שתי ערים, שכדאי לדבר עליהן
בכלל: בני־ברק וירושלים. אז אם
צריך לנסוע מאחת לשנייה, איך אפשר
לנסוע בתחבורה של חופשיים?
נו, אז ישבו יהודים, על המדוכה׳ (מה
זד ומצאו פיתרון: תחבורה דוסית
ר״ל. עכשיו כל דום שרוצח לנסוע
מבני־ברק לירושלים — יכול לנסוע לו
עם טקסי שיש לו על הגג כיפה.
מאיפה אנדנו יודעים את כל זה?
כי הבלגולס הדוסים ״שמו בספר הטלפונים
באות מ את המודעה
הזו שמופיעה בצד ימין: תגידו תודה
שהם לא כתבו שם שרק דוסים יכולים
לנסוע במכוניות שלהם.
תמיד שואלים ילדים קטנים
מה הם יהיו כשהם יהיו
גדולים. השבוע, כששאלו את
מיקו מהקטמונים מה הוא
יהיה כשיהיה גדול, הוא אמר
ישר לפרצוף :״כשאני יהיה
גדול אני יהיה עולה מרוסיה

׳[! 11 0 1 0 (0 . 1 8 0 0 1 8 8 , ^0 0 1א ׳0 ,.[1א1!):[01[ 008 , 1101 0 [ 1
.! 180 0188 ,׳ 11112,1^ 0818,0שזח ׳ 1:1 1180 111113 0 0 1 1 0

יהושע נו ץ חוח־ לטבע!

משפחהש בז א ת
לאמא ואבא היקרים
ביום נשואיכם אנו מברכים אותכם
בבריאות ואריכות ימים

חיה שלום ש
ודובי ל
גם אנחנו נורא נורא שמחים. מוכרחים להגיד. אחרי כל-כן
הרבה שנים — סוף־סוף התחתנו. מילא, לדובי זה עוד לא היה
טראגי, כי הוא בעצמו עוד לא התחתן. אבל חיה בטח נורא סכלה.
היא כעצמה כבר התחתנה, ועוד מעט יהיו נכדים, וכמה זמן
עוד אפשר לחכות עד שהסבא יתחתן עם הסבתא ז נו, אז
כשראינו לפי המודעה שהכל בא על מקומו בשלום — ממש רווח
לנו. ואנחנו מאחלים להם שבפעם הבאה יתחתנו לפני שהילדים
שלהם יתחתנו — או שלא יתחתנו בכלל. לא מוברחים. הנה,
עובדה, נולדה להם ילדים, וכל זה בלי הדוקומנט מהרבנות.

כן, כן, זד. סופם של כל האנשים הגדולים, רועי־הרוח ומנהיגי
הצאן האנושי. הגדלות שלהם מנתקת אותם מהטבע, וכש״ליבם
בקירבם נמק מגעגועים ליופי ולהוד״ — הם זורקים את כל הכבוד
מאחוריהם, כי הוא לא שווה כבר מיל, לוקחים את כל הכסף והמוניטין,
והולכים לרעות כבשים אמיתיות, שעושות: מד—,מד—,מה.
כך זה היה עם הנרי השישי(לפחות לפי שייקספיר) ועם בי.ג׳י.

עכשיו זונח אותנו יהושע שלנו. נמאסה לו העיר, הוא אומר.
הוא רוצה חינוך טוב לילדים. לכן הוא רוצה לעבור מאשדוד למושב.
בעיני רוחי אני.דואה את כולנו עולים אליו לרגל, לתלמי־יחיאל,
עם צלמים שיקהו ממנה תמונה עם פרה, או אולי יותר טוב —
עם פר. והרשות לשמורות טבע ולארץ־ישראל יפר, תפרסם מודעות:
בלה סוף־שבוע מקסים בחיק הטבע — עם יהושע פרץ.
זד, באמת יהיה נהדר. אבל מה יד,יד, עלינו בנמל?
יהושע ! חשוב פעמיים לפני שאתה ״עובר לכפר לחיות בשקט !״
יכול גם להיות שאתה משלד, עצמך. עושה
רושם, שאיפה שתלד — הרעש יילד איתח
אז עזוב זה! הפרות יסתדרו גם בלעדיך.

*0ל ר

ומה זהי

׳0 8,050 08,1מג< ׳^1£ם<,א 4.0
1118,8!13 01.11.81.1[ 0, 00,.0.001.זנן
01! 00 [1! 00088,׳ 0011. 00, £05

א ״ ק 9ח *׳16

אבא, אמא. א1די ואני. ב1לנ! משתמשים
ב״זברה־ .אבא אומד שיש לה פעולה כפולה •
והיא מכילה בל מיני חומרים לבריאות השיניים.

״ ״זבדה״ משחת השיניים
בעלת הפעולה הכפולה
בפסים אדומים
או בחולים נפלואודיד).
לחיטוי הפה
ולשמירת בריאות השיניים

יפיסקרהקרההטובה ני גחרלשוה זו. ו בו זהיזכרה ־
ב מ קו םהרא שון

1 /3מ או כ לו ס • ישראל >א 132סשתסשים

ב ס שזז תהש־ז ״ ם -זברה ־

)!זי ת

ג בי שי
של ע לי ת

סיקורת
הטלוויזיה שברה את לד,־מאמה. ליתר
דיוק, היא שברה את הבדידות הנזזהרת
שלהקת תיאטרון המחתרת כפתה על עצמה
עד עתה. אם בהצגה הקודמת (על שיר
השירים) היתה נוכחותם של אמצעי התיק־שורת
בלתי־רצוייה ובלתי־מומלצת, הרי שעוד
בטרם נפתחה ההצגה החדשה של התיאטרון
בפני הקהל ואפילו לפני שהתברכה
בשם משלה, כבר צולמה לתוכנית קלעים
שתשודר השבוע.
המדובר בעבודה משותפת של אריה יצחק,
מי שהיה כוכב מנדרגולה בחיפה, עם
אוסף של שחקנים אלמונים ושחקן מיק־צועי
אחד, יאיר (קויה) רובין.
ההצגה כולה היא פרי דמיונם של המשתתפים
בה, המבלים בצוותא זה עם זה מן
הבוקר ועד לשעות הלילה המאוחרות. הם
חיים יחד, אוכלים יחד וממציאים יחד.
למשל, ההצגה אותה הם מכנים בשלב זה
״חוויה״ ,מתחילה משירי גן הילדים (עוגה
עוגה) הולכת בעיקבות הילדים הגדלים לצבא,
עוקבת אחרי חוויותיהם שם. החיילים
המסורים הורגים בנאמנות זה את זה, ואז
מגיע עידן הקופים, שמתבגרים, מתפתחים
לבני־אדם, והמעגל ממשיך להסתובב.
ואס זה נראה לכס מעורפל, אפשר דק
לצטט את השחקן ליאו יונג, שבא להצגה
הקודמת של הלהקה והעיר :״ככה התחילה
גם הבימה.״
מה שלא ברור עדיין אם התכוון לשבח
או לגנאי.

לארוס גסטרונומי חדש. בערי בת
פרוסר מונטאנייה. מעודכן
על־ידי דובר קורטיו• 1064 עמוד,
139ל״י.

אונורה דה־בלזאק התפרסם בשל הרוח,
לא בשל הכרם. איזה אי־צדק. כרסו היתה
לא פחות מפורסמת מעטו. כשידו היתר.
1משגת לשלם בשביל ארוחת־צהריים, היה
התפריט שלו מורכב כך:
אוסף של מתאבנים — 8תריסרי צד־

הוא אכל צלעות על עצמותיהן, אותן נהג
לפצח בלסתותיו החזקות. לעיתים, אחרי
הארוחה, היה משעשע את נכדיו בכך ש היה
אוסף את כל שיירי הארוחה — מרק,
דגים, ירקות, רטבים, בשר ומנות אחרונות
— היה מערבב אותן בקערה גדולה,
מתבל ומחסל בתיאבון.
את הפילוסוף, ההיסטוריון יואיש־הדת
ארנסט רנאן: כשהוזמן לארוחה חגיגית
של אנשי־רוח, לא הוציא מילה במשך כל

תיאטרון
ה עי בו דהלךל אי בו ד
״בשן ועין״ ,מאת תורנמון וילדר.
בימת הקיבוץ. נוסח עברי ועיבוד:
יוסף נצר ועדה בן־כחום. בימוי :
יוסף נצר. תפאורה: ג׳ו קארל.
מוסיקה: חיים ברקני. משתתפים:
דוד רונא, רבקה אורלובסקי, תמר
אשל, רמי ויכה, אתי רזניק, צבי״
ק ה גודל, יעקב אדר.

במקור היתד, זו קומדיה שניסתה
לסמל את תולדות האנושות, מתקופת
האבן ועד האטום, בשלוש מערכות.
קודם כל, צריך היה השם להיות בעור
שינינו, לא בשן ועין. כך החליט המחבר
לפני 31 שנה. אבל אין זה אלא הראשון
והקטן בשורה של שינויים, שיפורים
ושיפוצים, אשר הפכו את מחזהו המיושן
במקצת, היומרני במקצת והתמים במקצת
של תורנתון (העיירה שלנו) וילדר —
למאוד מיושן, מאוד יומרני ומאוד תמים.
וילדר רצה לחבוק את כל תולדות
האנושות ובעיותיה בשלוש מערכות. נקו־דת־השקפתו
היתה: קורות האדם עלי־אדמות
הם סידרה נצחית ובלתי־פוסקת
של אסונות, שלעיתים ממיט עליו הטבע,

אורלוכסקי ואשל ב״שן ועין״
מתקופת האבן —

אבירי־יין צרפתיים (מחוז כורדליי)
— ועד דור האטום
פות — 12 צלעות טלה, בלי תוספות —
ברווזון ביין לבן — 2חוגלות צלויות —
סול־אה־לה־נורמאנד — ולקינוח: פירות,
קפה, ליקר.
לאחר הארוחה היה ישן שעתיים, שותה
קפה, ועובד כל הלילה, עד אור הבוקר.
או ויקטור הוגו למשל: תמיד אהב
לאכול, אך לעת זיקנה היה ממש לזללן:
לעיתים הוא ממיט אותם עליו בעצמו.
אסונות, שמהם אין למעשה מוצא״ מאחר
והאדם סוחב עימו תמיד את בנו,
שאות־קין לו על מצחו והרצח בידיו.
בן זה משתמש מאז ומתמיד בקידמה
כדי להרוס, בידע כדי להרוג.
אין ספק שעצם היותה של ארצות־הברית
על־סף הצטרפותה למילחמת העולם
השניה, כאשר נכתב המחזה, הביאה את
וילדר לא מעט להשקפת עולם זו.
כל זה בא לידי ביטוי בקורות משפחת
אנטרופוס — האב, האם, הבן, הבת
והעוזרת. משפחה אמריקאית טיפוסית, עם
בעיות אמריקאיות טיפוסיות, העוברת מ־תקופת־האבן
הקדומה ועד למלחמות האטומיות,
וכך הופכת לסמל של משפחת
כלשהו.
ואם במקור כבר היתד. הסמליות הזאת
שקופה ולא כל־כך מעמיקה, הרי בעיבוד
המחודש היא איבדה אפילו את ההומור
שהיה בה.
ככל שמתקדם המחזה, מתרחק העיבוד
מן המקור. לעיתים בצורה משונה וחסרת
טעם. דוגמאות:
י• במערכה הראשונה, כאשר הקרחונים
מאיימים על משפחת אנטתכוס,
מזמין הבעל לתוך ביתו החם כמה קבצנים
זרים, שצריכים לסמל את האמנויות
והמדעים השונים.
במקור, היד, ביניהם גם רופא, וגברת
אנטרופוס הידשתה את כניסתם פנימה
משום שרצתה כי רופא יבדוק את ילדיה.
בעיבוד החדש, אין כבר רופא — אבל
השורה על בדיקת הילדים עדיין קיימת,
• במערכה שנייד. נושא אנטרופום
דבריו אל בני־מינו היונקים, מבשר להם
שלעומת סיסמת דורות עברו ,״העבודה
היא חיינו״ — הסיסמה החדשה היא
״ליהנות מן החיים.״
המעבדים הישראליים מצאו לנכון, במקום
זה, להוסיף עוד קצת פילוסופיה
מפוקפקת על המקור, שינו את הסיסמה
ל״אז מה״ .תופסים את המשמעות האקטואלית
העמוקה?
אך מה שחמור ביותר: זו צריכה

הסעודה. כאשר פתח סוף סוף את פיו,
לשמחתה הגדולה של המארחת, שציפתה
להברקה של האיש המפורסם בשנינותו —
אמר :״האם אפשר לקבל עוד אפונה?״
פרטים אלה, ועוד כמה אלפים נוספים,
ניתן למצוא באינציקלופדיה הגסטרונומית
החדשה של לארוס — שבינתיים, אין לה
עדיין תרגום לעברית.
להיות קומדיה, אבל היא אינה מצחיקה
כלל. אף אחד מן השחקנים — למרות
הכמות העצומה של רצון טוב אשר הושקע
בהצגה — אינו יודע איך הופכים
את הפיל הלבן הזה למצחיק, זד,ם חסרים
כל ברק או עוצמה אישית משלהם.
כהצגת חובבים זה פחות או יותר
בסדר, אולם כד,ופעה רשמית של תיאטרון
על במה, זה לא עובר אפילו בשן-
ועין.

מזה נמה שנים משמש התיאטרון כמ1ס־פד
התורן בעסקי שעשועים.
בפעם הראשונה הספידו אותר כשבא
הקולנוע. בפעם השנייה הספידו אותו כשבאה
הטלוויזיה, ובהזדמנות זו הספידו
כבר גם את הקולנוע. אבל מסתבר שעוד
אפשר לשכנע בני־תרבות לצאת מתוך
נעלי־הבית החמים, לשכור שמרטף, ולצאת
מן הבית. עובדה — בימים טרופים אלו
עוד נפתחים תיאטראות חדשים בעולם,
ואנשים, שכבר עברו את כל המדיומים
האפשריים באמנות, חוזרים ומעלים מחזות.
פיטר יוסטינוב, שלרגע אי־אפשר לחשוד
בו שהוא חסר תעסוקה בעולם
הקולנוע, החליט לחנוך אולס־תיאטרוז
חדש בלונדון. הסביבה: בין משאיות של
חסה וארגזי תפוחים, בדיוק באותה סיממה
ידועה, דרורי ליין, שכולם מלגלגים
עליה על כך שדווקא היא, מכל רחובות
לונדון, ניבחרה כמישנן בית־האופרה קו״
ברנט גארדן. ובכן, באמצע השוק יש עכשיו,
נוסף לאופרה, בית־תיאטרון חדש
הנקרא התיאטרון החדש של לונדון, ומי
שכבר זכה לבקר בו מעיד עליו שהוא
נעים יותר מבפנים מאשר מבחוץ. טבעי.
ועוד יותר מזה — יש בו במה במימדים
סינמסקופיים, כיאה וכנאה לאולם שהחלק
החשוב שלו הוא הבמה.
יוסטינוב בחר לחנוכת־הבית את מחזהו
האחרון: החייל האלמוני ואשתו, וכבר
רועמות הביקורות שלמרות שאין חדש על
השמש, יוסטינוב בכל זאת זוהר, בעיקר
כשהוא מטיל את מלוא כובד הופעתו על
הבמה .״כל שנינותו וחריפות־שכלו של

ספר כזה קונים פעם בחיים. גם משום,
המחיר, גם משום שזו אינציקלופדיה ש־|
אפשר לבלוע ממנה לאט לאט, ובמנות.
קצובות, את תולדות התרבות האנושית}
כפי שעברה דרך אחד מעורקי־התנועה
הראשיים של חיי האדם — חדרי ביטנו}
היקרים.
בספר הענק יש 8,500 מתכונים. לאוהדי
היסטוריה — פירוט מלא של אבירי־היין
בצרפת, לצד תולדות כל המישתאות ד,־|
מפורסמים (עם פירוט כל מאות המנות
המיפלצתיות שהוגשו בם) החל במישתה
אשור—באניפל, דדך מנהגי האכילה בכנען,
עבור במישתהו של טרימלסיון(זוב־,
רים את סטיריקון?) וכלה בסעודות-
המלכים המפורסמים של צרפת. לגיאוגר־פיקנים
אפשר להגיש את עשרות המפות
השונות של אזורי היין והגבינות.
חלוקת עונות השנה על־פי ירקות, פי־׳
רות, בשר ודגה, ירתקו את חסידי השרות
המטאורולוגי. לנברנים יוקדש הרכבם ה־׳
כימי של הביסקוויטים למיניהם, ולמזוכיס־טים
— שלוש דיאטות שונות לחולי
אנמיה.
להיפוכונדרים כדאי לרכוש את האנציק־ו
לופדיה ולוא רק בשל עשרות הדיאטות
השונות והמשונות ורשימות הקלוריות ה־ן
מפורטות של כל מרכיב תזונה במיקומו
הנכון בא״ב. לסאדומאזוכיסטים — האוסף!
המפורט ביותר של סכיני מיטבח בכל ה1
גדלים
ולכל השימושים.
שרלטני מסיבות־הקוקטייל יכולים לשנן׳
כסה עשרות מונחים, פיתגמים ומיכתמים,
בהם יוכלו להפציץ את הסביבה הנזונהי
מאותו שולחן, ומי שרוצה להיות טבח —
יכול למצוא רשימה של בתי־ספר העומד1
דים לרשותו.
בקיצור. זהו ספר שנועד לכל גרגרן
מתוסכל, הזקוק להתנצלות בפני אניני-
הנפש המסתגפים. כדברי דקארט, שנשאל
פעם :״האמנם גם פילוסופים אוהבים
מעדנים?״ השיב דקארט :״מדוע לאן
האם הטבע יצר את הדברים הטובים רק
לאיגנורנטים?״
יוסטינוב כסופר,״ נתב אחד המבקרים,
״אינה יכולה לעזור לו להציל את הנושא
הגדוש והשגור, שהאנשים הם הנפגעים
העיקריים במילחמות. אבל אין לו תחליף
כשהוא עוטה פיאה נוכרית, לבוש
כארכיבישוף דשן־בשר, ומנסה כוחו ב־פיתוי
אשת־החייל מבעד לספלי שוקולדה
חמה.״

תקליטים
ק 1הדב

קז ב ל מכונ תכביס •
• מי שרוצה לגדל בבית ילד על מסיבת
יום־הולדת של דודו דותן (מסיבת
יוס־הולדת, תיאטרון הזמן, מוליפון )1003
ייהנה בוודאי בעצמו מדודו דותן בהופעה
פומבית (מוליפון .)1002 כי דבר אחד משותף,
למרבה הצער, לשני תקליטים חדשים,
אריכי־נגן, אלו. הערכת הקהל כקהל
קצת חרש, קצת סתום, שמוכן לבלוע
כל זבל, ובלבד שישמיעו לו משהו ש־ידגדג
לו קצת את הקורקבן.
מסיבת יוס־הולדת מנסה להעמיד במבחן
לא הוגן את הילדים, שאוסף שירי
יום־הולדת הוא דבר המרתק אותם תמיד.
אבל כל מי שחשוב לו שילדיו ילמדו הי גוי
נכון של השפה (שטח המוזנח בישראל
עד כדי כך שהילדים גדלים ומדברים
כמו רוב חברי־הכנסת) ! או מי שרוצה
שילדיו יפתחו חוש מוסיקלי צנוע ביותר:
מי שסבור שגם ילד זכאי לשמוע עיבודים
מיקצועיים ולא הקשות על פח חלוד
— בקיצור כל מי שרוצה לגדל בבית
יצור תרבותי כל שהוא, צריך בראש ורא שונה
להתייחם אל הילד כמי שזכאי לקבל
את הטוב ביותר ואפילו אם אלו, שירי
יום־הולדת לפעוטים בני .3
אשר לדודו דותן המתכוון למבוגרים
(המשך בעמוד )12
-יוורית __נחדו־ז

1 8 10

נא שו צ״ת משם נ 1ין,ו 8גקד האצ״ז, רהוואה שר איש
ההאנה־ידונו הכל כי המדינה התחילה בחייה הנורמליים
דיין בשבוע שעבר בארה״ב.
אמר אהוד, שהוא מושבניק
בנהלל :״יש לנו מזל שדווקא
הדיין הגדול עוסק בפוליטיקה
ולא הצוציק הזה.״

׳ 0סירובו של המחזאי
חגו 1לוין לקבל השנה את
פרם הנשיא, למרות שנבחר
לקבלו, העלה זכרון מחלוקת
פרס הנשיא בשנה שעברה.
היה זה כאשר זלמן שזר
לחץ את ידו של המחזאי־במאי
ניסים אלוני שזכה אז בפרס.
אמר שזר, שהושפע כנראה
משמו הפרטי של המחזאי:
״סוף־סוף מחזאי מעדות־המז־רח
מקבל פרס למחזאות.״ הנשיא
לא ידע כי אלוני הוא
יליד הארץ, בן למשפחה יוצאת
אירופה.
0הקברט הסאטירי ממשיך
לעורר סקרנות אצל אנשי
המימסד. השבוע חזו
בתוכנית הסאטירית בין השאר
סגן יו״ר הכנסת יצחק
נכון שנאלץ לעמוד חלק גדול
מהתוכנית בגלל חוסר מקום ;
סגן שר-התחבורה גד יער,כי
שהגיע באיחור קל בגלל בעיות
חניה, ישב במעבר 1מזכ״ל
מפלגת העבודה לשעבר ח״כ
אריה (״לובה״) אליאב שנסע
יום אחרי הביקור בק ברם
לשליחות של חודשיים
בחו״ל, וראש אג״ם אלוף
ישראל טל. כשנשאלו ה־אחמ״ים
על־ידי בעל המקום
יעקב (״יענקלה״) אגמון לדעתם
על התוכנית, השיב יע-
קבי :״התוכנית כללית מצאה־חן
בעיני, למרות שיש בה
כמה קטעים וולגריים.״ ואילו
אליאב איחל :״יישר־כוח, תמ שיכו.״

0הבמאי
אנדרה קלאר
שו הסתכסך במיסגרת ההפקה
של מחזה הטלוויזיה הכושי
עשה את שלו. הרקע לסיכסוך
היה דרישת השחקנים שהטל וויזיה
תממן את בגדי ההופעה
שלהם במחזה. המצב הגיע לידי
כך שהשחקנית מרים
גבריאלי איימה שתעזוב את
ההפקה אם לא תקבל בגדים
ואנשי הטלוויזיה כבר עמדו
להחליף אותה בשחקנית טד
כה פרדו. אך בסופו של
דבר קנו לגבריאלי את הבגדים
בחנות איווניר ולשחקן
אחר במחזה, זאב רווח, קנו
בשניידמן. הביזבוז לא מצא־חן
בעיני האחראים בטלוויזיה
שטענו כי אפשר היה לשכור
את הבגדים במחיר הרבה יותר
זול. התוצאה: אנדרה
קלארשו הועבר לטפל בתוכניות
טלוויזיה הנקראות על-
ידי עובדי הטלוויזיה בהומור
מקאברי בשם נקרולוגיס או
לזכר. אלו הן תוכניות שמכינה
הטלוויזיה לגדולי האומה
המבוגרים. את התוכניות מ־

111

0איש העסקים התל־אבי-
בי, אריה פילץ, עבר להתגורר
במלון הילטון בתל־אביב,
משום ששם יש מעלית. פילץ
קיבל לפני מיספר שבועות הת־קפת־לב,
ורופאיו אסרו עליו
לעלות מדי יום לדירתו הנמצאת
בקומה החמישית באחד הבחים
ברחוב הירקון בתל־אביב. פילץ
עבר למלון הילטון לאחר שעוזריו
בדקו את מעליות המלונות
הגדולים בתל־אביב ומצאו
כי אלה של הילטון הן
הרחבות והנוחות ביותר.

יוסי

נעמי שמו

פי עו
פי עו

(יושבת משמאל) השתתפה השבוע במסיבת יום־הולדת שערכו לכבודה גלי־צה״ל
ומועדון בימות בקברט הסאטירי בתל־אביב. בין עשרות הזמרים והזמרות שהולכבודה
של נעמי בשירים שחיברה במשך השנים, נוצרו באופן ספונטאני צמדים ושלישיות שהומעל
גבי הבמה. בתמונה, מימין לשמאל: הזמרות אילנה רובינא, צילה דגן ואופירה גלוסקה.

צלמים ומקפיאים לעתיד, על
כל מיקרה של הסתלקות פתאומית
מהעולם של אחד מגדולי
האומה.
0הישיבה הפנימית של
ועדת ההסברה של רשות השידור,
שנערכה לפני כשלושה
שבועות, גלשה לפסים לא כל־כך
ענייניים: ברובה, ניסו המשתתפים
לפייס בין שניים מהמשתתפים.
בוועדה, בה חברים
כמה מחברי מליאת רשות השידור
וכמה מחברי הוועד המנהל,
משתתף בין היתר גם
מנהל בית־ספר בלפור בתל-
אביב דב כיטוב, שהוא פעיל
בהסתדרות המורים. בין שאר
דבריו אמר כיטוב כי לטלוויזיה
יש חלק רציני בתרומה
לאווירת המשבר החברתי השוררת
בארץ. דבריו אלו הרגיזו
את מנהל הטלוויזיה יש־
;זיהו תדמור שהתפרץ כלפי
כיטוב :״נמאסת ! אתה עולה
על העצבים עם הפיטפו־טים
שלך! אתה חוזר על עצמך
!״ כיטוב נעלב ובהמשך
הישיבה עסקו הנוכחים בהר־געתו.

סווסיס
והחתיכות

0שאלה במקום שאל השבוע
כתב דבר
שהגיע למסיבת יום־ההולדת
ה 24-של הכנסת. כשנכנס ב־לוך
למקום ושמע את תזמורת
המשטרה שניגנה ואלסים
ומארשים וראה את הנוכחים,
שאל :״מה זה פה, קונגרס
וינה?״

דניאל כדוד

0באותה מסיבה הסתובב
ח״כ מנחם כגין כשהוא בנד
צב־רוח עליז ביותר. כשראה
את אחת הנוכחות שלבשה
שימלה אדומה, ניגש אליה
ושאל :״סליחה גברתי, האם
את בולשביקית?״
0שר־השיכון לשעבר
מרדכי כנטוכ סיפר השבוע
בתוכנית הרדיו שנות המדינה
— על העימות הראשון
שהיה בכנסת בין אנשי ה־אצ״ל
וההגנה: בתחילת שנות
החמישים קם מנחם בגין ממקומו
במהלך אחד הדיונים
והתפרץ בקריאת־ביניים ממושכת.
יוסף שפרינצק ז״ל,
שהיה אז יו״ר הכנסת, קרא

אחד מחברי־הכנסת הפעילים ביותר במסיבה
לכבוד יוס־הולדתה ה־ 24 של הכנסת, היה

לעברו :״בגין — שב!״ להפתעת
הנוכחים השתתק אז בגין
וישב .״זו היתה הפעם הרא שונה!״
סיפר בנטוב ,״שמפקד
האצ״ל נשמע להוראה של
איש ההגנה, ועבור כל חברי
הכנסת זה היה אות שהמדינה
התחילה בחיים נורמליים ודמוקרטיים.״
0במצב־ביש
היה המיליונר
היהלומן היהודי מבלגיה
אהרון גוטווירט, שהוא גם
בעל סוכנות פולקסוואגן בישראל.
גוטווירט בא לפגישה
עיסקית בבורסת היהלומים ב־רמת־גן,
בה הונהגו סידורי
ביטחון חמורים ביותר. כאשר
נתבקש על־ידי השומרים
לזהות עצמו, אמר כי הוא מעולם
אינו נושא תעודות וכל
אחד יודע מי הוא. הדבר לא
שיכנע את השומרים וגוטווירט
נאלץ להמתין בכניסה שעה
ארוכה, עד שירד יהלומן ידוע
אחר וזיהה אותו.

0הגיב השבוע אהוד
״(״אודי״) דיין על הצהרותיו
*הפוליטיות של אחיו א פי

0איש יחסי־הציבור
ינאי -התפלא לקבל יום אחד
מכתב מארצות־הברית בו פניה
מרופאה יהודיה לעזור לבתה
הנמצאת במוסקבה לצאת מ־ברית־המועצות
ולעלות לישראל.
הוא ענה לרופאה האמריקאית
במכתב בו הוא מתנצל
על כך שאין לו כל דרך
לעזור לבתה, אך הוא מאחל
לה הצלחה במאבקה. רק כעבור
מיספר ימים נזכר ינאי כי

0אחת מהסובלות העיקריות
מהגניבה שנערכה אצל
האופנאי גדעון אוברזון, הי-
תה יצרנית אריגי האופנה
לויטה תדמור, מנהלת המפעל
הקרוי על־שמה לויטה.
מסתבר כי מרבית הדגמים
אשר ניגנבו מידי אוברזון ב־חו״ל,
אשר היו מיועדים לתצוגה
בשבוע האופנה אשר
ייערך בחודש הבא בתל-אביב
עשויים מאריגים של מפעלה.
0כשידה על התחתונה
יצאה השבוע התכשיטאית רחל
גרא, שניהלה ויכוח עסקי עם
גבר שניכנס לגלריה שלה הממוקמת
בשטח הגדול לשעבר
של יפו. הגבר, שהיה בעליו
הקודם של המקום, ניסה לשכנע
את רחל כי העסק שהוא
ניהל במקום היה ריווחי יותר:,
״כשהמקום הזה היה שלי, אז
זה היה עסק לא־נורמלי. היה
כאן תור מפה עד השעון.״ וזה
בכלל לא פלא, מפני שהגבר ניהל
בזמנו במקום בית־בושת.

ח״כ מרדכי סורקים בן ה־ ,65 שקיבל בנשיקה את העיתונאית זיווה יריב (מימין); ערך היכרות
עם אורחת אמריקאית (במרכז) והצטלם יחד עס אחת האורחות וח״כית מטילדה גז (משמאל).

מכתבים בדיקות פסיכיאטריות
״העולם הזה״ , 1843״מלחמת הקודש״
,על השלב החדש במערכה
בין הרבנים הראשיים וטענתו
של הרב עובדיה יוסף שהרב שלמה
גורן שומע קולות מיסתוריים.

לאור הכתבה שהתפרסמה בעניין הרב
גורן, לדעתי לא תצאו ידי חובתכם הציבורית,
אם לא תגישו בכנסת הצעת
חוק פרטית המאפשרת לחייב כל אדם
הנושא במשרה ממלכתית רמה כמו שר
או רב־ראשי לעבור בדיקות פסיכיאטריות
אצל מומחים, כאשר נראים בו סימנים
ברורים של התרופפות נפשית, וש אפשר
יהיה להעבירו ממשרתו במידה
והנסיבות יחייבו זאת.
דוד כהן, ירושלים
שליט יחיד
ציינתם כי ״היה זה רעיונו של גורן
להדיח את הרב נסים ולהעלות במקומו
את הרב עובדיה.״
תרשו לי להעיר כי אתם לא מעודכנים
היטב: ההסכם החשאי בין המפד״ל וה מערך
היה כי הרב נסים יבחר מחדש
לתקופה של ששה חדשים ואז הרב נסים
ישאר בדירת השרד עם מכונית, ואילו
הספרדים ישארו בלי רב ראשי. כאשר
הרב עובדיה שמע זאת, חרה אפו ולכן
הציג מועמדותו.
התנהגותו של הרב גורן כלפי הרב
עובדיה מוכיחה (וידועה).כי מטרתו אחת:
לגרום לפטוריו של הרב עובדיה ואז הוא
יהיה שולט יחיד בעולם הרבנות הראשית.
אגב, הרב עובדיה יליד עיראק ולא
מצרים.
שלמה יזדי, תל־אביב
מכות לחייל
״העולם הזה״ ,1845״מכות ל חיילי
צה״לן״ על חייל שעישן בקולנוע,
נתפס על״ידי שוטרי משמר
הגבול, ולטענתו קיבל מהם
טכות-רצח.

מה לכם כי נזעק תם ז
עוד לפני שבועות מספר הצגתם את
מצוקתם של האזרחים אשר אינם הולכים
לקולנוע מחמת ההטרדות.
סוף־סוף זכינו ומשמר הגבול התלבש
על כל הטיפוסים אשר הפכו את ההליכה
לקולנוע לבלתי־נסבלת. ועכשיו באתם לייצג
את המפריעים?
אם החייל החליט לעשות כאוות נפשו
למרות האיסורים, ועקב כך חטף קצת
מכות, אז מה בכך? נראה לי •שזו הלשון

מימסד, מימסד, ראה מה גרמת
הנני פונה אליכם (למרות שלא הייתי מאוהדי תנועת העו-
לם הזה — כוח חדש) נוכח התופעות שנתגלו במימסד הישראלי
בחצי השנה האחרונה. הגעתי למסקנה שהכוח הפוליטי היחידי
שטרם הסתידו עורקיו והמסוגל למחשבה רעננה ולנסיון לשנות
את פני החברה היא תנועתכם.
א) עקב נסיונם של המפלגות הגדולות המערך את גח״ל
ושות׳ לסתום פיהם של המפלגות הקטנות על־ידי גזילת עודפי
הקולות שלהם וצירופם כמנדטים למערך וגה״ל.
ב) עמדות הכוח שתופסות המפלגות הדתיות בניגוד לכוחם
המיספרי ביישוב בארץ. שיחרור בני הישיבות מצה״ל על חש בון
אותם החיילים המשרתים עקב זאת שלוש שנים. עסקני ואנ שי
הצמרת במיפלגות אלו׳מחזיקים בעמדות ציבוריות וסוחטים
הטבות, מעל לכוחם הממשי בציבור.
ג) כפיית חוקי־דת מלפני אלפיים שנה והמהווים עוול בחברה
מודרנית במאה העשרים. מיעוט דתי בארץ קובע גורלם
של אנשים לחיי אומללות וסבל עקב חוקי גזע טפשיים חסרי-
הגיון ובלתי־אנושיים. על־ידי קביעת אנשים מסויימים ל״ממז־רים״
או ״פסולי חיתון״ ,על־ידי הוקי ״ייבום״ אכזריים, מונעים
מאנשים בארץ את האפשרות להקים משפחה. חוקים אלה מעלים
ריח של חוקים מנירנברג הקובעים מיהו יהודי.
ד) נוכח העוול שהממשלה גרמה ועדיין גורמת בהחלטותיה
האומללות בקשר לגורל תושבי בירעם ואיקרית.
ה) הצנזורה החמורה השוררת בארץ, שאין כדוגמתה באף
ארץ דמוקרטית, לא באדה״ב, לא באנגליה, דנמרק, ארצות סקנדינביה,
צרפת, קנדה, אוסטרליה ושאר הארצות הדמוקרטיות.
החופש לפרסם ביקורת על אויבי המדינה, אולם ביקורת
הנמתחת על הממשלה או שריה מכתימה את המבקר בכתם בוגד
איש רק״ח־שי״ח או סוכן בריה״מ. אותם עורכי עיתונים וכתבי
טלוויזיה שניסו למתוח ביקורת על המימסד מצאו עצמם מחוץ
לעיתון או כותלי רשות השידור.
אמנים שאינם ״ממוסדים״ ,מחזותיהם הורדו מהבמה (חנוך
לוין).
ו) צנזורה חמורה בקולנוע.
היחידה שחבר׳ה כמוהו מכירים. אם הוא
מצפצף על חוקים ונוהגים, אל יבוא בתלונות
אם אוכפים אותם עליו. ובאשר
להדגשה שהוא חייל צה״ל, מי מאי-
תנו לא היה או יהיה חייל צה״ל.
מאימתי המדים משמשים חסינות להתנהגות
פרועה. ההיפך הוא הנכון: כבוד
המדים מחייב התנהגות למופת, ציות ל חוק
ולא הפרתו.
דבר אחד אני בטוח: החייל הזה לא יעשן
יותר בקולנוע.
ולמשמר הגבול — יישר כוח.
שמעון מכלוף, טבריה

8שאילתה אחת
לכל חשרים
הייתי רוצה לשאול את שרי ממשלתנו:
האם הנורמות שהם מייצגים בפני
האזרח הישראלי הרגיל, לאחר שרשרת
הפרשות האחרונה, הן דוגמה לחיקוי —
כלומר :״ממני ראו וכן תעשו״ כדברי
אבימלך בספר שופטים או ש :
מותר לחפור ולמכור עתיקות ללא די-
שיון רק אם שר־הביטחון עושה זאת?
מותר למכור דולרים בשוק השחור רק
אם משרד־האוצר עושה זאת?

אין כמעט סרט שלא זוכה לטיפול קוסמטי של הצנזור. אנשים
מספר ילידי המאהשעברה קובעים לקהל שמעל גיל
21 מה מותר לו ומה אסור לו לראות, ומה מוסרי בשבילו.
ארבעה־חמישה אנשים הם הממונים על מוסריות הציבור בארץ
ועל פיהם ישק דבר.
ז) שחיתותם האישית של אישי הצמרת — שרים, ראשי
עיריות, שוטרים בכירים, מנהלי משרדי קליטה ומשרדי שיכון.
אנשים אלה סוחרים בדירות ומנצלים את המצוקה הקשה לצורך
עשיית הון פרטי.
ח) הצנזורה על יבוא ספרים וחוברות מחו״ל — אסור לייבא
ספרים ומחזות לישראל שלא זכו באישורו של משרד־החינוך.
לעולם לא נראה בארץ את ההצגות הו כלכותה, הזקן או הסרט
אני סקרנית מכיוון שלדעת משרד־החינוך הם פוגעים במוסריות
הציבור.
מניסיוני האישי גיליתי שאפילו ספרים בהוצאת 0 £ 0 ¥ £
? £55 £על מחזות וסרטים אלה אסורים בהבאה לארץ.
המחזה חברים מספרים על ישו הורד לא בגלל פגיעה בנוצרים.
קיימים בישראל דברים פוגעים בנוצרים הרבה יותר
מהמחזה הזה.
ט) הכנסת הפכה למפגש בובות — ההצבעות אינם נע שות
לפי מצפונם של הח״כים אלא לפי המשמעת המפלגתית.
לדוגמא אביא את הד״ר שאקי מהמפד״ל שנאלץ לפרוש
כאשר הצביע בעניין עקרוני לפי מצפונו. או ח״כ שולמית אלוני
ש״הועפה״ לסוף רשימת המערך עקב היותה ״מעוררת מהומות״
והעובדה שהצביעה נגד המערך בעניינים עקרוניים.
עקב סיבות אלו ועוד נוספות מצאתי לנכון לפנות אל
העולם הזה כאל העיתון החופשי היחידי שעוד נותר בארץ.
הנני מאחל לכם הצלחה בבחירות הבאות עלינו בקיץ 1973
ומוכן להשתתף כפעיל בתנועתכם במידה ותרצו בעזרתי. כל
טוב עלו והצליחו ובעזרתכם נקווה שהאווירה בארץ תהיה נקיה
יותר והעם בישראל מאושר יותר.
אליעזר פישלר, שושנת הכרמל, חיפה

ומותר לשלם שוחד רק אם משרד־החוץ
מאשר זאת?
יגאל מרום, רמת־גן

״גח״ל, עבודה, הכל אותו דבר. תלוי
מי יתן לי ג׳וב יותר בכיר.״
אלוף (מיל ).ז׳ קטן

עמיקם פרחה,

תל-אביב

₪מישאל רחוב ערכתי זה עתה מישאל־רחוב בשאלה
החשובה :״למי תיתן את קולך בבחירות
לכנסת השמינית״ .והרי לקט תשובות
שקיבלתי :
״למפלגת העבודה, זה ברור. רק המפלגה
הזו מייצגת אותנו באופן מושלם.״
עלי בבא וארבעים השודדים

״דק למפלגת העבודה. אתמול הייתי
במטה המפלגה, והרגשתי כמו בבית.״

תרח מתושלח

״למפלגת העבודה רבותי. לא אשכח
את היום בו ביקרתי בכנסת, וראיתי את
אחי היושבים במזנון, ומכריעים את גורל
המדינה.

הגולם מפראג

״גח״ל. כדאי להצביע בעד מפלגה שיש
בה כל־כך הרבה רהיטים.״

יוסף הנגר

עמיקם פרחה
עלי בבא והגולם מפראג

קדימה! ב שיער ארוך!
״העולם חזה״ ,1844״במדינה
— מישטרה — שתוק טמבל
!״ על רדיפתם של שוטרי
תל״אביב אחרי צעירים ארוכי
שיער.

גידול שיער הוא מעשה פוליטי ! זהו
אות למרד .״לאן שאנו הולכים, שע רנו
מראה לאנשים מה דעתנו בעניין
ויאט־נאם, וואלס, התפרעויות בקמפוסים,
סמים. אנו פירסומות טלוויזיה
חיות של המהפכה. אנו כרזות מהל כות״
(ג׳רי רובין) .גידול שיער ארוך
מקביל לקיצוץ שיער על־ידי בנות.
זהו שיחרור טוטאלי ממוסכמות החברה
המעופשות בענייני מין ויופי. זוהי
תרבות־נגד, אלטרנטיבה לחברה, המכריחה
את המרובעים הבאים במגע
איתה לעשות את חשבון־הנפש שלהם.
לכן גם נרדפו ארוכי־השיער על־ידי
המימסד. זה שנים שארוכי־שיער נעצרים
בעקביות על־ידי המישטרה, לאור
היום ובמחשך. עדיף תמיד בעל
מראה מוזר כללי.
זהו -למעשה, תפקידה האמיתי של

המישטרה: לשרת את המימסד, ולא
את האנשים. לדכא התפרצויות מחאה

אילן עידו
חוקים ברבריים

יצר המסעות
תרבותיות. לדפוק את האנשים החופשיים.
אך לא רק המישטרה שותפה
בקשר: משרד־החינוך מקצץ מזה
שנים בשערות תלמידי בתי־הספר (ו־בולבולי־ביצים
על ״פורמליות״ לא
יעזרו כאן — כי הפורמליות המדכאת
את בן־האדם מכתימה מימסד שלם).
פיקחו את עיניכם, בני אדם! טוב
מאוד שאתם דופקים את המימסד כ דבעי
כאשר גו מוכנס לבית־משוגעים,
כאשר מרציאנו מעונה — וכאשר אנשי
הברית הקומוניסטית המהפכנית
נאסרים ומעונים בבית-כלא בעוון?...
אך זכרו — שמעל לכל אלה, כל חוק
רשמי של החברה הוא חוק ברברי!
ס/ס 90 מן האנשים האסורים כיום ב־בתי־כלא
הם אסירים פוליטיים, שעברו
עבירות נגד החברה, ולא נגד אנשים!
ומה רב עוד מספרם של המדוכאים
״מחוץ״ לבתי־הסוהר ...אני, ואתה —
כולנו !
בברכת שחרור,
עידו אילן, קיראו!

של זקגי ציון
אינני יודעת אם קיים עוד עם בעולם
שיצר הנדודים כה טבוע בדמו כמו אצלנו.
בהקשר לזה זכור לי מימי ילדותי שיר
גלותי באידיש וכותרתו: עם מקל הנדודים
ביד ללא בית וללא מולדת.
אולם אנו כבר ברוך השם יושבים על
אדמתנו ובכל זאת ליבנו נמשך תמיד
למסעות ויצר הנדודים מקונן בליבותינו.
והראייה: מאז קום המדינה מבקרים
שליחינו בעולם הרחב ועוסקים שמה —
לאלוהים פתרונות במה. יהודים יראי שמים
נשלחים לשמירה על הכשרות בחו״ל פן
לא תטמא רחמנא ליצלן בין הגויים, מגביות
שונות וסתם מסעות שנור למיניהם.
אולם לקום ולצאת מארצנו שטופת השמש
בחורף לארצות הקור ובגיל מופלג
על מנת להביע תנחומים ולקפץ י לרבי מ־ליובאביץ
בדרך, או לצאת בעל כור חם
של ראשי ממשלות למדינות, כאורחים
לא רצויים ולהקים על רגליהם מיש-
טרות של המדינות הללו על־מנת לפזר
הפגנות שכוונו נגדם, לזה צריכים באמת
דם והעזה !
ייייי

יז י

ולמי הביאו הדברים האלר. תועלת, אם
לא ההיפר מזה? הם הביאו לעמנו נזק
חמור ביותר.
מאשה פורמן, רמת-גו
כשתבוא לעבוד בנמל אילת...
הסגר פניך לתייר

מדברים בארץ רבות על הצורך בקבלה
יפה של התיירים הבאים לישראל.
דוגמה שלילית של קבלת פנים אירעה
לי בחג הלאומי החדש שלנו, בסילבסטר.
הזמנתי קבוצה של קרובי משפחה שבאו
מלוס אנג׳לס לבילוי במועדון־לילה ביפו.
במה ימים לפני החג טילפנתי והזמנתי
מקומות במקום ל עשרה
אנשים. נאמר
לי בטלפון כי
המחיר הוא 150
ל״י לזוג, כולל
ארוחת־ערב.
הגיע היום הגדול.
לפני שנכנסנו,
שילמנו 750
ל״י, ותמורתם ראינו
את התוכנית וקיבלנו
חומוס, פיתות
וזיתים. אחרי
ההופעה שאלנו את
המלצר מה עם ארוחת הערב. הוא נדהם
משאלתנו. רק אחרי שדרשנו בתוקף ש ימלאו
את ההבטחה, אמר המלצר :״טוב,
תקבלו סטייק בפיתה.״ כעבור חצי שעה
הגיע המלצר כשבידו פיתות ...עם קבב.
אנחנו, הישראלים שבחבורה, בלענו את
הלוקש שמכרו לנו. אבל האורחים מחו״ל
הזדעזעו.
בניטין טל, רמת-גן

הצדק של
יוסף תמיר
אהדתו של ח״כ יוסף תמיר לסיעות
הקטנות שוברת בזמן האחרון שיאים חדשים.
עדיין לא הספקנו להתרגש די מ הצעתו
האבאית לחלק את רשות הדיבור
בכנסת לפי גודל הסיעות, והנה כעת
הוא שב ומציע לנו שגם בטלוויזיה יתאימו
את הדיווחים הפוליטיים לגודל ה־מיפלגות.
למשל,
אם סיעה קטניה יזמה בשבוע
מסויים הצעות דחופות לסדר־היום, והגישה
הצעות חוקים חשובים ופעלה רבות
בתחומים אחרים, הרי שידווח רק על חלק
קטן מפעולתה* שכן לא יתכן לדווח יותר
מדי על סיעה שקיבלה רק אחוז וחצי בעם,
למשל.
וכך, אם סיעת גח״ל הגדולה לא עושה
שום דבר ומסתפקת בפטפוטי סרק חסרי
תועלת ועניין, הרי שיש להציג כל ערב
את עשרים וששת פרצופיהם של חברי
סיעה זו על המסך הקטן, שכן חייב להיות
איזון במסירת החדשות לציבור.
לפי קצב זה, אני מבין, שהצעתו הבאה
של ח״כ תמיר ודאי תהיה, שבכוס המים
שתוגש לח״כ מגח״ל, שיעמוד על הדוכן
וינאם, תהיה כמות מים גדולה פי 26
מזו שתוגש לח״כ מהעולם הזה. שכן חייב
להישמר איזון בין הסיעות.
יעקב טימברג, תל־ אביב

לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות צבאי ובעלי כושר גופני
מעולה למקצוע הסווארות.

נמל אילת מציע לך # :עבודה קבועה
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בעתיד #בתקופת הנסיון. מגורים בבית
נמלו• (מלון) עם ארוחות, תמורת תשלום
בשנה הראשונה זכות של 8 מינימלי טיסות לתל-אביב וחזרה, על חשבון הנמל
/.ג. עזרה כספית ברכישת דירה בתוספת
הלויאה ל־סג שנים ( #י ש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסה ומס אחיד.
למחוסרי נסיון בעבודת נמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנמל אילת.

איילת ה ק סו מ ה קו ראתלך !

ק ח לך אחת
עץ תחמבו או תך

8חופש !
חופש !
נשבר לי!
אני הולכת ונחנקת בבית־הבושת ש קומץ
עסקנים עדיין מתעקש לקרוא לו
מדינה.
אני רוצה רק חופש ! חופש ! וחופש !
חופש — להכניס אל קרבי מה שאני
רוצה :
אם זה מטעם שמכונה ״טריפה״.
אם זה סם הנשאף בנשיפה, ואם זה
מה שנשים מכרו בכל תקופה.
חופש להוציא ממני מה שאיני רוצה :
אם זה ילד הנחשב: מיותר.
אם זה תינוק שאיננו ״מוכר״.
ואם זה בעל ממנו ״נשבר״ (בלי יריקה
בפרצוף).
קוראה, חיפה

חליפתס 1¥[£וז
לגבר

ב ~0׳ל 2 0הנחה
בבית

האופנה
שוידמן דיזנגוף , 128ת״א

.העולם

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקברח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.

המעוניינים לעבוד בנמל אילת ולהשתקע בעיר,
יפנו למשרד הראשי: רשנת הנמלים, בית מעיא
דרן פתח.תקוה ,71 תל־אביב, קומה ,11 חדר 121ג
בכל יום שישי, בין השעות 12.00—9.00 ויביאו
עמם תעודת זהות ופנקס מלואים; ניתן גם
לפנות בכתב למדור כח אדם. נמל אילת, וב ד, 37 .
אילת.

ה זה״ ,

שבועון

החדשות

הישראלי *

דכיערכת והפיגהלה: תל־אביג, רחוב קרליגך , 12 טלסון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולרפרס * ״הדפוס החדש״ בע׳׳ב,

ת״א, רח׳ בן־אביגדור * חפצה: גד בע״פ * גלוסות: דינקמרפיה
כספי בע״ם • העורך הראשי: אורי אבנרי חמו״ל: העולס הזד. בע״ם.

תמרורים

מונה * לנשיא הבא של הטכניון,
במקומו של אלכסנדר גולדברג הפורש לאחר
שמונה שנות כהונה, אלוף עמוס
חודב ( )49 המכהן כמדען הראשי של
מערכת הביטחון. חורב ייכנס לתפקיד
בעוד כחצי שנה.

אירגון הזוגות הצעירים ליד תנועת העולם־
הזה _ כוח חדש

תנועת העולם הזה —
כוח חדש

סניף הקריות

׳*״•י 0ו ץ 0 | 4ו 984 .י ג6

אסיפת חברים ואוהדים תתקיים
ביום שני 5.2.73 בשעה
8.30 בערב, אצל משפחת
מאירי, קרית-חיים מערבית
רח׳ נ״ט .6
מודיע פעולת הזוגות הצעירים נמשכת לצורך פרטים או הרשמה פנה
למשה גלילי — טלפון 230856
בין השעות 9.00 — 12.00

על סדר היום:
ה ה ערכו תלקראת הב חי רות
כלפי פני ם וחוץ

נז קלט
הטניזיזיה
ה טו ב
ב עו ל ם!

אין הבדל. אם זה
סטראו,פונו או טלויזיה
שליך שנשאונ-לורנץ
כי התוצרת של 111 היא
הטובה בעולם׳

לחורף ! !
* מבחר גדול של מבזקים!!
* מבחר גדול של מקרבות
ראינוע ושקופיות.

נחוג. בחיפה, יום־הולדתו ה־ 81 של
ד״ר אריה קריין, שנולד בגליציה, הגיע
ב־ 1909 לוינה, התפרנס
ממתן שיעורים,
עמד בבחינות
הבגרות ולמד רפואה.
במלחמת העולם
הראשונה הצטיין כקצין
רפואה, עלה
לארץ ב־ 1938 והיה
רופא בכפר חיטין ובקיבוצים
אילון ו־עין־השופט.
התמחה
בפסיכיאטריה וב־יעוץ
ומוסיף לעבוד
בקופת־חולים בחיקריץ

בנו הוא הסופר
ד״ר ראובן קריץ.
נישאו בקיבוץ המדיה שבעמק־הירדן,
רבקה גרינברג, בתם של המשורר
אורי צבי גרינברג והמשוררת
עליזה טור־מלכא, וחבר קיבוץ המדיה

ארנון רכייב.

נולד בפריז, לזמר הישראלי א בי

* בלעדיות ב״סדרני שקופיות״
של 650 שקופיות.
* 40 אגורות — הגדלות 9/13
(גלויה) שחור־לכן

חימום מרכו• שלכל ידידה

* צלומי פספורט — בן רגע ! !

13ט 1בדנד
תיפה,רחוב החלוק 31

ליאורה ואבי טולדנו
בן ראשון
טודדנו ולאשתו ליאורה, בן בכור.

בתנור הסקה
דירתי

נפטר בבית־החולים על־שם שיבא
בתל־השומר, בגיל ,72 הפירסומאי
האדר יעקובסון שנולד בגרמניה, עלה
לארץ בפעם הראשונה ב־ ,1924 אחרי ש עבר
הכשרה חקלאית בגרמניה, השתתף
בקבוצה שניסתה להקים אז התיישבות ב־מיפרץ־חיפה.
אחרי שובו לגרמניה השלים
את לימודיו בבית־הספר הגבוה לחקלאות
בברלין והחל עוסק בפירסומאות. ב־1934
עלה שוב לארץ וייסד משרד לפירסום
בתל־אביב.

< מ 5מ ן 7 1־
הרבה •ותר זול חמה שאתה חושב

נפטר בבית־החולים על־שם שיבא,
בגיל ,77 הסו״ל יהושע צ׳צ׳יק שנולד
ברוסיה הלבנה, עלה לארץ ב־ 1913 ועבד
כפועל חקלאי ברחובות. במלחמת העולם
הראשונה עבר לארצות־הברית ושימש כמזכיר
סניף פועלי ציון בניו־יורק. עם
הקמת הגדודים העבריים הצטרף אליהם
ושירת בהם עד פירוקם. אחרי מלחמת
העולם הראשונה פתח בירושלים בית-
מיסחר לספרים ו־ב־
1944 הקים את הספרים הוצאת
צ׳צ׳יק.

מחיה׳ התנור• ללא תחרות
ל״י (ללא התקנה).

החל מ

...את הוי וזעת
דגם 6000

־גם 8000

790-לי

ג ם 10.000

9727 דיי
לי תגוסד דלו דו

1־ שחתעםכ *7הלכי־״
המפיציס ^ מקי ^ וסןחויס מו ר שי ם
ממאיס7ן מתאים מ האז!
גרבונים * גמישונים
ארכוני ם• אק ס טרוני

נפטרה. בבית
החולים איכי־לוב
בתל־אביב, בגיל
,79 אחת השח קניות
הראשונות
של התיאטרון בארץ,
ליזה וארון,
שהיתר. ידידה קרובה
של יוסף חיים
ו ארון
ברנר ומנחם גנסין,
שיחקה בראשית הסאה
עלבימות התיאטרון ביפו ובירוש לים,
נסעהלארצות־הברית לפני מלחמת
העולם הראשונה והופיעה שם בתיאטרון
האירי. לפני כשנה חזרה לארץ והתגוררה
בבית אבות בהרצליה.

..חוק 1ה נועד להקפיא את ה מי ס ה המגיפלגווי ־
ולהכ רי ח אח ה צי בו רלמ מן את ה לוויי תני ם״
אידו היתה לוז האם ככלל היה: כדל כרשימה,
אילו היתה לו דעה עצמאית ז
איזה שיוויון יכול להיות בין האיש הראשון במפלגה
א׳ ובין החבר ה־ 58 ברשימה ב׳?
כל העקרון הזה הוא מעוות ומסולף מן היסוד!
האם יש 58 יחידות־הסברה למפא״י 58 ,דעות שצריך
להסביר אותן? האם צריך להסביר את העמדה של מפא״י
פי 58 יותר מאשר את העמדה של מק״י? האם מק״י
יכולה להסביר את עמדתה בחלק ה־ 58 ממערכת ההסברה
לחזון הגדול שלכם?

כל העיקרון הזה הוא מעוות !

איני מעז כלל להביע כאן את העקרון השיוויוני הנכון,
עקרון ״הזמן השווה״ .לסי החוק האמריקאי, מגיע זמן
שווה למי שמופיע בשם מפלגה צימחונית, המקבלת
,ס/ס 0.001 מהקולות, ולנשיא ארצות־הברית, המופיע בשם
מפלגת הרוב. אני יכול להבין שמפלגת העבודה הישראלית
דורשת לעצמה פי ,4פי ,5פי 6ממפלגה
קטנה. אבל פי ,56 פי? 58

האם משלם־־המיסים הישראלי צייד למלא
לכם את הכיס ץ

למה? איזה הוצאות יש לכם פי? 58 אתם צריכים
להסביר את הדעות שלכם בטלוויזיה פי 58 ,58 שעות

24־ 22 בינואר 1973

אורי אכנרי ג כאשר עליתי על הדוכן הזה
הקריאה הטרומית של הצעת־חוק זז, והצעתי
אותה מסדר־היום, הקדמתי ואמרתי שאינני מתנגד
נית למימון בחירות. הזכרתי שבמדינות המערב
המפלגות המתקדמות הן הדוגלות בשיטה זו.
אולם סייגתי את דברי בשלושה סייגים חמורים.
דרשתי שהמימון יהיה על פי כללי החסכון, השוויון
והצדק.
בשעת להסיר
עקרודווקא

אולם
הצעה זו, בפי שהיא מוכאת לפנינו
ביום על־ידי ועדת־-הכספים, היא עוד פחות צודקת,
עוד פחות חסבונית, עוד פחות שוויונית,
מכפי שהיתה ההצעה המקורית.

מס 58 ,א!! עונה
חסכון.
אני רוצה לדעת: חבר־הכנסת ה־ 58 של המערך,
שיגיע לבית זה בעזרת התחבולה של עופר-באדר, מה
יש ל ו להסביר לציבור־הבוחרים? מה יש ל ו להגיד?
מי בכלל יודע מיהו? למי איכפת מיהו?
האם יש לו להגיד משהו שונה מחבר־הכנסת קרגמן,
מחברת־הכנסת גולדה מאיר? יש לו דעה עצמאית?

האם הוא יגול בבלל להביע דעה עצמאית,

עכשיו הולכים לחלק כין האימפריות האלו
את המיליונים הנוספים האלה :
הצעת־חוק זו מצטרפת, על־פי מגמתה, להצעת החוק
הראשונה שדיברנו בה הלילה * .לא במיקרה נכנס דיבוק

בחבר־הכנסת עופר, שהוא מוכרח היום להעביר בכוח
שתי הצעות אלו ביחד.
אני מבין מדוע הוא רוצה להעביר מהר את הצעת־החוק
למימון מיפלגות. הוא רוצה לקבל כסף מחודש
ינואר. אבל הרי העודפים אינם בורחים. אתם יכולים
לגנוב אותם גם בעוד חודש, בעוד חודשיים.
מדוע, אם כן, הוצמדו -שני העניינים? ׳מפני שהם
באמת קשורים.

בגלל שליחות דחופה בחו״ל בענייני השלום, לא
נכחתי בשבוע שעבר בכנסת, כאשר נדון ״חוק מימון
המיפלגות״ .אבל דעת סיעתנו על חוק זה באה לידי
ביטוי מלא בהסתייגויות שלנו, שהוכנו על״ידי אמנון
זיכרוני, ובנאום שלי בעת הקריאה הראשונה.
החוק מעניק מימון לכל מיפלגה המיוצגת בכנסת,
על־פי מיספר הח״כים שלה. כלומר: המערך יקבל מייד
פי 56 יותר ממק״י. יחידת־המימון לא נקבעה בחוק
עצמו, כי רצו להשאיר עניין עדין זה לאווירה האינטימית
של ועדת־הכספים. הכוונה היא לקבעה בסכום
של 170 אלף לירות. כל מיפלגה תקבל ״ 5מסכום זה
בכל חודש לכל ח״כ. כלומר: המערך יקבל מייד 467
אלף ל״ילחודש, גח״ל יקבל 221 אלף ל״י לחודש.
כל זה בנפרד ממימון הבחירות. כל סיעה תקבל
170 אלף ל״י עבור כלח״כ שתכניס לכנסת, ועל חשבון
זה תקבל מיקדמה של 102 אלף ל״י לכל ח״כ שיש
לה בכנסת הנוכחית.
הסיעות הקטנות יקבלו, לפי חשבון זה, סכומים
פעוטים. כדי ״לדפוק״ את סיעתנו (כפי שנאמר לנו
בפירוש בשיחות פרטיות) נקבל מיקדמה רק עבור
ח״כ אחד, למרות שבבחירות האחרונות נקבע העיקרון
שהמימון מגיע לסיעה לפי מיספר בוחריה, ואינו מושפע
מפרישות( .גח״ל קיבלה מימון עבור 26ח״כים,
למרות שארבעה פרשו ממנו, ונותרו לה 22ח״כים
בלבד).
כאשר הגיעה הצעת-החוק לקריאה ״הטרומית״
(כרגיל לגבי הצעת־חוק ״פרטית״ ,שאינה מוגשת על״
ידי הממשלה, אלא על־ידי ח״כים) הצעתי להסיר אותה
מסדר־היום. הייתי אז הנואם היחידי נגדה.
הקריאה ״הראשונה״ נתקיימה בליל-השימורים
המפורסם. גם אז היה נאומי החריף ביותר נגדה. דיברתי
בשעה 4בבוקר, שעה קלה לפני ההצבעה על
התחבולה של עופר-באדר לגזילת העודפים, ואמרתי את
הדברים הבאים :

תוספת למיליונים הבאים דרך הסוכנות, בדרכים גלוייות
ולא־גלוייות, החבויות בכל מיני סעיפים. הם נוספים על
המיליונים הבאים מההסתדרות, הנלקחים בכוח בכל
חודש מכיסי פועלים. הם נוספים למיליונים המגיעים
ממקורות־מימון אחרים. נוסף על כל אלה, יבואו עכשיו
המיליונים מכיס משלם־המיסים הממלכתי.
למי? הרי זה לא הולך ל״מיפלגות״ ,במובן המקובל
של מושג זה בעולם התרבותי. בחו״ל המיפלגות הן
התאגדויות של אנשים שיש להם דעות מסוימות, המייצגות
אינטרסים מסוימים, ושזהו, וזהו בילבד, תפקידן.
אצלנו זה אחרת.
מימון זה ניתן לאימפריות כלכליות אדירות, חברות-
ענק משיכון טובדינז של חבר־הכנסת עופר ועד קופת-
חולים. ולא רק המיפלגה הגדולה ביותר! גם המיפלגות
המימסדיות הקטנות מחזיקות באימפריות כלכליות. כל
אחת עם האימפריה שלה — גדולה מאד, חצי-גדולה,
יותר קטנה.

הצעת-חוק זו, במו הצעת עופר־כאדר,
כוונתה להגדיל את הגדולים, להקטין את הקטנים,
להפוף את הגדולים לכעלי אחוזות פיאודליות
כלתי־מעורערות, שאינן תלויות עוד
כאזרחים.

מינלגוח פיאודליות
ובאמת, מה נעשה כאן? נחשוב רגע: איזה מיבנה
ייווצר, כאשר תיכנס הצעת־חוק זו לתוקפה.

יהיו שתיים או שלוש מיפלגות ענקיות,
שיזרקו כמה פירורים למיפלגות הקטנות. אם
אפשר יהיה לזרוק פחות, יזרקו פחות.

פה מדובר במיליונים שיילכו לשתיים־וחצי מפלגות
גדולות. המיפלגות הגדולות יקבלו את המיליונים, את
הסכומים הכבדים.

מייק ב״ידיטות אחרונות״
לעומת שעה אחת של רשימה אחרת, שיש לה דרך
רעיונית ייחודית?
אביא לדוגמה את מק״י. מפלגה ותיקה, שיש לה
אידאולוגיה מגובשת. האם היא צריכה להסביר בדקה
אחת, מה שאתם צריכים להסביר בשעה בטלוויזיה, אחרי
שבמשך ארבע שנים מילאתם את הטלוויזיה ואת הרדיו
עד בוש, מבוקר עד ערב, בדיין, ספיר, אלון, דיין, ספיר,
אלון, דיין, ספיר, אלון? במשך ארבע שנים מילאתם
את המסכים, מילאתם את הרמקולים. ארבע שנים אינן
מספיקות, ואתם צריכים ערב־בחירות להסביר פי 60 יותר
מאשר מק״י?
העיקרון הזה פסול ומסולף מיסודו. אפילו בכנסת,
בדיון נורמלי, אתם לא מדברים פי 60 יותר מאיתנו.
בשעתו, לפני שבאו כל העופרים האלה לכנסת, נתקבל
העיקרון שלכל דעה צריך לתת מינימום של 10 דקות
להסברה, אהדת כל הוויכוח יהיה אבסורד, יהיה מגוחך.
ואם לכם יש שעה, הרי לסיעה קטנה יש 10 דקות, יחם
של 1ל־ .6גם זה קצת מוגזם לטובתכם, אבל סביר.
אבל פי — 60 מימון פי ,60 חודש אחרי חודש? ומימון
פי 60 בבחירות?

עיקרון זה אין לו ולא כלום עם מימון לגיטימי
והוגן •טל כחירות, ולא עם מימון הונן
•טל מיפלגות. זה דבר אהר לגמרי. זהו מסע
שד הכנסת יד — אגדיר זאת כאופן עדין —
מיכצע של הכנסת. יד לתוף כיסי הציבור, לכיסו
של משלם־המיפים, כדי לקיים את הלווייתנים
המיפלגתיים הגדולים.

מיצעו המיליונים
אבל הלווייתנים לא ייזונו רק מהמימון הזה. המיליונים
האלה, שיילקחו עכשיו מכיסי משלם־המים ים, הם רק

כאיזו מידה עוד תהיה המיפלגה, אחרי בל
זה, תלוייה בכוחרים שלה, כחכרים שלה ץ היא
ככלל תשאל את החכרים שדה ז
כאשר המיפלגה מחזיקה בידיה את האמצעים האלה,
את המיליונים מאוצר המדינה, מהסוכנות, וגם מההסתדרות
— בעלי המיפלגה יוכלו לחלק אותם כאוות נפשם,
למי שהם רוצים, לפי מפתח סיעתי במיפלגה אחת, ובאופן
פרטי במיפלגד. אחרת. כל מיפלגה שונה מרעותה.

מיפלגות אלה לא יהיו תלויות ככלל כצי־כור
החכרים, כציבור הכוחרים. מה מקומו •טל
החכר כמיכנה הזה ץ כמה הוא שונה מעכד,
מצמית בימי־הכיניים? הוא יהיה שייך דמים־
דגה, ולא המיפלגה תהיה שייכת לו.
הפיקוח היחידי הוא של מבקר־המדינה. לא יהיה
פיקוח מצד החברים, לא מצד בוחרים. לא כלום. יהיה
זה מיבנה בלתי־תלוי בציבור, גורם הקיים באופן נפרד
מהציבור הישראלי. חלק ממימסד שכולו מאורגן מלמעלה,
ממומן מלמעלה, מנוהל מלמעלה. לא יהיה לו מגע עם
הציבור.

הוא לא יהיה זקוק לשום מגע עם הציבור,
חוץ מאשר כיום הבחירות, באשר ככסף העצום
הזה תופעל המכונה האדירה, מכונת התיק
שורת ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים. ים שד
המודעות בעיתונים, ים של מישדרים ברדיו,
כתוספת מכול שד בסו: כעיירות, כמושכות,
כשכונות, כפרכרים.

100 אלו ל שנ ס בלבי
אחר־כך אתם באים לכנסת ואומרים: הבוחר רצה
במיפלגה הגדולה! מי אתן, הסיעות הקטנות?
אבל אתם קובעים מראש שכל אמצעי התעמולה
(המשך בעמוד )26
* הכוונה להצעת־החוק של עופר—באדר לגזילת עודפי
הסיעות הקטנות.

סיקורת
(המשך מעמוד )6
בהקלטה שערכו גלי צררל בהופעה פומבית
שלו, צריך רק להביע תפילה אחת :
שד,חיילים אי־שם מקבלים משהו טוב יותר
אפילו יאמרו עליהם: זה מה שהם
אוהבים. קשה להאמין שחיילים, או יל-
דים־מבוגרים אחרים מסוגלים לצחוק
מבדיחה כמו ״קנה לב, קיבל מכונת כביסה״
או מ״בעלי חושב שהוא פריג׳ידר״,
או מחיקוי קולות צולע למדי עם שפע
של הברקות עדתיות חסרות ברק בערב
שירי משוררים. נראה שדודו דותן גילה
גאון־תורן שקוראים לו גידי קורן, שהוא
גם מנהל מוסיקלי וגם מעבד, גם משורר
לילדים ומי יודע מה עוד. החאלטורה הבאה
של מר קורן תהיה כנראה מסיבת
יום־הולדת ל1ידי קורן בניהול מוסיקלי

של דודו דותן.
• הוא בהחלט בעל אחד הקולות הערבים
בישראל, בעל מבטא בהיר, יחס
כן לשירים שהוא מבצע ואהבה אל הקהל
שלו. לא במיקרה הקהל מציף אותו באהבה,
וזה גם הנימוק היחיד שאפשר למי

המסיבה של דותן
חיקוי צולע

השעה שי גאון
בדי שאר־רוח
צוא להצדקתו של יהורם גאון והשירים
שבחר לשיר, בזמן האחרון. בשלכם לשעה
קלה (יהורם גאון /ם י.בי.אס )69026 ניכרת
פזילתו של יהורם למעריציו, ולא
דווקא לטובה. כשהוא מגיש אווירה ים־
תיכונית, על רמה ובמיקצועיות, גם ב מלים
(לדוגמא, מדוע לי, שירם של מום־
טאקי והאדג׳ידקיס בתירגומה של נעמי
שמר) שיר של מלחין ומעבד מיקצועי
(אגן ים־התיכון מאת משה וילנסקי) או
שיר יפה אחר שכמו ניתפר לקולו ולמיזגו
של יהורם (סתיו מאת מוסטאקי ותיאודו־רקיס)
— זה טוב יפה ומומלץ לכל אוזן
האוהבת מוסיקה. אלא שכל השאר, כולל
שיר הנישמע כמו פארודיה על שיר פרטיזנים
רוסי, או הפארודיות שאינן מצחיקות,
וצוחקות לבומבסטיות ולהשתפכות
שאינן בדיוק תכונות הנעדרות מהופעותיו
של גאון בעצמו, כל השאר הזה הוא באמת
שאר, ולא שאר־רוח.
• אם להתנחם, הרי להבדיל כמה הבדלות
מכמה ישראלים המנסים למכור אמנות
מיסחרית בכסף קטן הרי תקליטה האחרון
של להקת סנטנה, בהדפסה ישראלית
(סנטנה קאראבנסריי, סי.בי.אס.
)65299 הוא דוגמא אופיינית להצלחה מיס־חרית
עצומה על אף העובדה ״המכשילה״
שזו להקה המתמחה בניסיונות, במוסיקה
מקורית, בחוויות מוסיקליות שמרכיביהן
ידע ושליטה עילאית בכלים, ודמיון ומעוף.
זהו אחד התקליטים שכדאי לדבר בו
פחות ולשמוע אותו יותר.

* ד ד 1 1 \ 1 71ח התמונה שנחרתה בזיכרון הדור: הנערה פאן־טי־קים־פוק, בת
1 1 1 1 11 1 #ה־ ,9מבלה כוויות חמורות בכל חלקי גופה, כאשר הטילו
מטוסים אמריקאיים בטעות פצצות־נאפאלם על כפרה. היא בורחת עם שאר הילדים. אחרי

ך* פעמונים לא דינדנו, נמו בימים
( 1עברו, כאשר פרץ השלום. האנשים
לא כרעו על ברכיהם, כדי להודות לאלוהים
׳מקרב לב הומה ונפעם.
אבל הפעמונים דינדנו בלב, ולא היה
כימעט איש שלא חש, לפחות לשעה קלה,
שזהו רגע היסטורי.
המלחמה, הנוראה, העכורה, נסתיימה.

935,000 אזרחים ויאט־נאמים ביו 1965ו־
1972 בילבד. כשישה מיליון הפכו פליטים.
והמיספר המזעזע ביותר: האמריקאים
הטילו על ויאט־נאם ושכנותיה 7.1מיליון
טון של פצצות — פי שלושה יותר מכפי
שהטילו על גרמניה הנאצית ובנות־בריתה
בכל מילחמת־העולם השנייה.

הזוועה ששמה ויאט־נאם.

תקופה כתולדות העולם הגיעה
לקיצה. תקופה חדשה מתחילה.

השניים שניצח!

לישראל הגיע רק הד עמום של תחושה
זו. ישראל היא אי בודד, השקוע כל־כולו
בענייני עצמו. ישראל היא כוכב בודד ב יקום,
מנותק מבעיות כדור-הארץ. בוויאט־

טיפול של חודשים ו־ 15 ניתוחי השתלת־עור הוחזרה לכפרה. שם קרה דבר שכמעט לא•
ייאמן: מטוסים דרוס־ויאט־נאמייס הפציצו את כפרה שוב, אחרי שחיילי ויאט־קונג התבצרו
בו, הרסו את ביתה. בינתיים חזרה לבית שהוקם מחדש, הולכת לבית־הספר. אך היא תזכור.

* 4י ניצח במילחמה, שנמשכה כימעט
]*ו תריסר שנים?

שני גיבוריו: החייל

הקרבי

אורי אסר
נאם נסתיימה מלחמה? אז מה?
רצה המיקרה ששהיתי על אדמת אירופה
כאשר באה הבשורה הגדולה על חתימת
ההסכם בדאשי־תיבות. הייתי עד לתגובה
האירופית, לא הישראלית. והייתי
שותף לאותם רגעים ישל התרוממוח־הרוח.
המילחמה נסתיימה 45.928 .חיילים אמריקאיים
נהרגו בה. ממשלת סייגון טוענת
ש־ 180,676 מחייליה נהרגו אף הם. היא
מעריכה את אבירות הלוחמים הקומוניסטיים
נד 921,350 הרוגים. לפי הערכת ועדת
הסינאט האמריקאי, נהרגו 415,000 ונפצעו

הוויאט־נאמי, ולוחם־השלום האמריקאי.
שניהם
יחד, בברית שהעולם לא ראה
עדיין דוגמתה.

בד אחד מהם להוד לא היה נוחל
ניצחון זה. השניים יחד — אי
אפשר היה לנצחם.
בעולם של סוף המאה ד,־ ,20 כמו
בכל המאות שקדמו לד״ אין תחליף
לעמידה בקרב, כל שירי דויד המלך לא
היו עוזרים לו, לולא גבר על גוליית

זוועה ברא תכרית
בשבילה,

בידיה — תינוקה הפצוע. לפניה — בתה
שנהרגה. אשה ויאט־נאמית אחרי התקפת-
ובשביל מיליון אחרים, אין תנחומים בשלום.

הגדולה של אנשי-הרוח, התעוררות הפוליטיקאים
(בסוף, כמו תמיד) ,התנועה
העממית למען יוג׳ין מק־קארתי וג׳ורג׳
מק־גאברן. וכתוצאה מכך: שינוי מדיניותו
של ניכסון.

(המשך מעמוד )13
בקרב, פנים אל פנים, בעזרת הנשק החדיש
והמתוחכם שהיה בידו.

הניצחון

יירשם־נא הד-ר לזיכרון עולם :
אין דוגמה להתקוממות כזאת שד
המצפון הלאומי כעיתות מילחמה,
נגד המדיניות הרשמית שד הממשלה
ונגד מעשי הצבא. התופעה
היחידה שהתקרבה לכך, עד כמה
שאני זוכר, היתה התקוממות אני
שי־הרוח והנוער כצרפת נגד מיל-
חמת אלג׳יריה.

יי* חת משתי העובדות המכריעות של
מלחמת ויאט־נאם היא זו 2.6 :מיליון
החיילים האמריקאיים ששירתו בוויאט־נאם,
יחד עם 700 אלף חבריהם האמריקאיים
ששירתו בארצות הסמוכות ועל סיפון האוניות
שהשתתפו במילחמה, דא גברו על
הצבא המשולב של ויאט־נאם הצפונית ו־הוויאט־קונג.
אמנם,
הצלחה פנטסטית זו של הוויאט־נאמים
לא היתר ,״ניצחון״ במובן הקלאסי.
ההגדרה המקובלת לניצחון כזה קובעת
שהמנצח נשאר בשדה־הקרב, והמנוצח
מסולק ממנו.
הוויאט־נאמים לא הצליחו לסלק את האמריקאים
מוויאט־נאם הדרומית, ולחסל
את המישטר של תיו וקודמיו בסייגון. הם
מחזיקים בשטחים נרחבים של ויאט־נאם
הדרומית, אך לא בבולה. מבחינה זו, הם
לא ״ניצחו״ ,וגם הסכם־השלום אינו מע ניק
להם ניצחון כזה.

אחי,
גיבורי התהילה
ף* וודאי, התנועה לא היתה כולה טהו־
£רה. נדבקו אליה תימהוניים מכל הסוגים,
ורודפי־פירסומת, כמו לכל תנועה כ זאת•
אך אם ארוכי־השיער ומעשגי־החשיש
משכו אליהם את הפירסומת, לא הם העניקו
לתנועה את המחץ האמיתי. זה בא
לה ממאות אלפי אנשים פשוטים — עק־רות־בית,
פקידים, סטודנטים רציניים,
אנשים רגילים ופשוטים שהרגישו לפתע
שאינם יכולים עוד לשבת בשקט כאשר
ממשלתם מבצעת, בשמם, מיבצע המתקרב
לרצח־עם.
בשיא מילחמת אלג׳יריה, כאשר קרא
ז׳אן־פול סארטר לעריקה ולבגידה, סירב
שארל דה־גול לאסרו, באמרו :״גם סאר־טר
הוא צרפת!״ ניכסון, אדם קטן לאין-
שיעור מדה־גול, לא היה מסוגל לכך.

אודם כאשר אומה קטנה ונחשדת
.״אסיאתית׳ /עוצרת את
מכונת־המילחמה האדירה כיותר
כעולם — האם היש; פנטסטי זה
איני עולה על כל ניצחון?
״הצהובים הקטנים״ הסתערו בלא הפסק,
במשך 12 שנים, על הצבא הסדיר המשוכלל
ביותר, בעל הנשק המתוחכם ביותר
בעולם. הם עמדו בהפצצה הגדולה
ביותר בתולדות העולם, מאז הפצצת סדום
ועמורה באש וגפרית. הם הפילו 3700 מטוסים
ו־ 4900 מסוקים אמריקאיים, שכל אחד
מהם היה פלא הטכנולוגיה הקטלנית.

אכל תנועת-השלום האמריקאית
היתה אמריקה, והיא שניצחה בפוך.

בוודאי,
לא לוחמי־שלום חתמו על ההסכם.
חתם נציג ממשלתו של המפציץ
הגדול, הפוליטיקאי הממולח, המפקד הראשי
של הכוחות המזמינים. אבל הוא
חתם מפני שהמצפון הלאומי לא יכול היה
עוד להשלים עם המשך המילחמה. לוחמי־השלום,
שעוררו את המצפון ושביטאו אותו,
יישכחו מחר, ואולי כבר נשכחו ברגע
החתימה.

סיפור דויד וגודיית.
במילחמת־העצמאות שלנו -,עמדנו ״מעטים
מול רבים״ ,מול צבאות שהיו מצויירים
במיטב הנשק. אבל מולנו לא עמדו
חיילים אמריקאיים, לאוייב לא היה חיל־אוויר
הראוי לשמו, יחסי־הכוחות האמיתיים
בשדה היו כימעט מאוזנים, והמילח־מה
לא נמשכה אלא שנה.
ניצחנו, מפני שהגנו בגופנו על ערינו
וכפרינו, על משפחותינו, על עתיד עמנו.
בתנאים דומים, אך חמורים פי מאה, ניצחו
הוויאט־נאמים, מפני שהאמינו בכל ליבם
שהם מגינים על ארצם בפני פולש זר.
מפני שחרפו את נפשם למען עמם, משפחותיהם,
עריהם וכפריהם.

אנו. החיים כקצה השני שד יבשת
אסיה, יכולים רק להצדיע להם
כדומיה.

אודם להם התהילה.

ג״ן טנדר!
111111

באהבה״ — האמריקאים יותר מכפי

¥11111י י 0תמונה המביעה את כל קהות החושים של הזוועה.
11 #1111 ^ 1טייסים אמריקאיים כתבו על מטוסם ,״לצ׳ארלי,
בצאתם להמטיר מוות והרס על האוכלוסייה .״צ׳ארלי״ ,כינוי לוויאט־קונג.
הטילו על ויאט־נאם ושכנותיה 7.1מיליון טון של פצצות — פי שלושה
שהטילו על גרמניה הנאצית ובנות־בריתה במלחמת העולם השניה.

זכהו
*^ 4ם ראויים אנשי הוויאט־קונג ועמי־תיהם
להערצה כלוחמים עקשניים,
הרי לוחמי־השלום האמריקאיים ראויים
לה כפל־כפליים.
אומץ־לבו של הלוחם בחזית הוא גופני.
מבחינה נפשית, עולמו בטוח. הוא יודע
שהוא לוחם למען עמו וארצו, בחברת חב ריו.
הוא הולך עם הזרם.
לוחם־השלום האמריקאי היה זקוק ל־אומץ־לב
מסוג אחר לגמרי. הוא הלך נגד
הזרם. הוא ה ה חשוף לכל ההאשמות
הנוראות: שהוא סוכן האדיב, שהוא תוקע
סכין בגב חיילי ארצו, שהוא בוגד ופחדן.

1זחמי־השלום האמריקאיים לא היו
/מנצחים, לולא לחמו חיילי הוויאט־קונג
והאנוי כפי שלחמו. בעניין זה לא
צריכה להיות כל אשלייה.
המצפון האמריקאי לא היה מתעורר
כפי שהתעורר, ולא היה כובש בסופו של
דבר את לב ההמונים, לולא התייאשו אותם
המונים מן הניצחון. אומה שיכורת-
ניצחון אינה נוטר, להאזין לקול מצפונה
כמו אומה מתוסכלת, שהניצחון מתחמק
ממנה בשדה־הקטל, בין ערימות ההרוגים
והפצועים הזועקים.

גם זוהי אמת אנושית.

אולם ר,לוחמים הוויאט־נאמיים לא עזרו
לאנשי־השלום באמריקה רק בעצם עמידתם
בקרב. הם עזרו בצורה הרבה יותר
מוחשית.

זו היתה תופעה מיוחדת נוספת
של המילחמה הזאת: נוצר כה שי־תוה־פעולה
ממשי, גלוי, מעשי, כין
האנוי והוויאט־קונג לבין תנועת
השלום האמריקאית.
ראשי תנועה זו ביקרו בהאנוי בימי ה־מילחמה
וההפצצות, והביאו לעם המופצץ
את ברכת־העידוד של תנועת־השלום ה אמריקאית.
ובני האנוי המופצצים לא
החרימו את האמריקאים האלה, בני־עסם
של הרוצחים המעופפים, הורגי ילדיהם,
אלא קיבלו אותם בזרועות פתוחות, ועשו
למענם מיחוות דרמתיות, כגון שיחדור
שבויי־מילחמה אמריקאיים כאוח־הוקרה
לתנועת־השלום בארץ האדיב.

לא היה לו כמה להיאחז, אלא
במצפונו שדו, כתחושת דיכו.
הייתי עד להתפתחותה של תנועה זו,
בכל שלביה. והיא לימדה אותי לאהוב את
אמריקה, את אמריקה האמיתית, את עסה
ואת צעיריה.
אני זוכר את קומץ המשוגעים, ששרפו
את כרטיסי־הגיוס שלהם, שהוכו על־ידי
שוטרים ועוברים־ושבים. אני זוכר את
ההפגנות הראשונות, כמה מאות פה וכמה
מאות שם.
זכיתי להשתתף בהסתערות הגדולה על
הפנטאגון, כאשר מאה אלף איש התקבצו
מכל רחבי ארצות־הברית, באוקטובר ,1967
והגיעו עד לשערי המטכ״ל האמריקאי,
מול הרובים הטעונים המכוונים אל ליבם.
לאחר מכו בא המוראטורים הענקי, על
שני מיליוני משתתפיו. באו ההתקוממות

בדואנו,

ג׳ין פונדה כהאנוי — זוהי אחת
התמונות החשוכות שד המילחמה.
בעולם כולו היה ה־^ 1באפריל 1972 יום ר גי ל.
! 18 1111 *111 11117
בשביל מישפחת לה־דין־בה, בעיר הנמל
11 11/11 ! 13 1111/1
הייפונג, היה הסוף. מפציצים אמריקאיים הרגו את כל המישפחה, הורים וילדים
באותה שנייה. המלחמה נמשכה 12 שנים ובמהלכה נהרגו ונפצעו מיליונים.

מצד האנוי היה זה לא רק קו נכון
מבחינה מוסרית, אלא גם מבחינה מעשית.
הוא הגביר בהרבה אח כושר־ההשפעה של
מחנה־השלום האמריקאי, כונן יחסי־ריעות
בין שני הצדדים, בודד את ממשלת־המילחמה
בוושינגטון, ויצר את האווירה ה נכונה
להשגת השלום.

גם זאת היתה תופעה מיוחדת
כמינה, האופיינית למידחמה זו.

סוך הלוחמים
הקרים
~ ה יקרה עכשיו בוויאט־נאם?
^ 1להלכה, הקפיא הסכם־השלום א,ת המצב
כמו שהוא. השטחים שבהם כונן ה־וויאט־קונג
את שילטונו, בעזרת צבא הצפון,
יישארו בידיו; השטחים שנותרו
בידי מישטר תיו, יישארו לו.
בימים האחרונים עשו הקומוניסטים מאמץ
גדול כדי לשפר את עמדותיהם —
בדיוק כפי שעשינו אנחנו, במילחמת־העצמאות,
בכל פעם שהוכרז על הפוגה
מטעם האו״ם( .נזכרתי בימים אלה בסרט
הישראלי, גיבעה 24 אינה עונה, בו נהרגת
יחידה ישראלית שלמה בקרב על גיבעה,
עם כניסת הפסקת־האש לתוקפה, כדי לצופה
לתחום ישראל).
אולם זהו מצב זמני מאד. לא יכול להיות
ספק שלקומוניסטים בוויאט־נאם אחיזה
עמוקה בלב העם — שהרי אחרת לא
היו מחזיקים מעמד מול מכונת־המלחמה
האמריקאית?

כמו עמיתיהם הסיניים בשעתו,
הם זכו באהדת ההמונים דא כד־כך
מפני *טהם קומוניסטים, אדא מפני
שהם דוחמי־שיחרור לאומיים,
ונושאי רנד שד רפורמה והתחדשות.
הנשיא
תיו יושב על כידונים. הנידונים
נשארו. אבל בלי המיטרייה האמריקאית,
הם ייחלדו במהרה. בצורה זו או אחרת,
בדרכי שלום או אלימות, ייפול מישטר
תיו — ויחד עימו כל המיבנה שהאמריק אים
שפכו נהרות של דם כדי לקיימו.
איני סבור שלמישהו מן האמריקאים,
שחתמו על ההסכם, היתה אשלייה בעניין
זה. הסכם־השלום יביא לוויאט־נאם קומוניסטית,
תוך כמה שנים. אבל יהיה זה
קומוניזם לאומי, ויאט־נאמי, עצמאי, בוטח
בעצמו וגאה בעמידתו בשדה־הקרב.

האם פירוש הדבר שהאמריקאים הפקירו
את תיו? האם פירוש הדבר שהם יזרקו
מחר את ציאנג קיי־שק בטיי־וואן — ומי
יודע את מי עוד, בחלקי־תבל אחרים?

שאדה נורדית, דמי שמשליך את
כד יהכו עד ארצות־הברית.
תיו הפעיל וטו נגד הסכם־השלום המקורי,
שהושג באוקטובר, גרם להפצצות
הנוראות של חג־המולד. ניכסון לא רצה
לחתום על הסכם שיותקף על־ידי תיו. אילו
עשה זאת, היה מרוקן בגלוי את 12 שנות
המילחמה האיומה מכל תוכן. שהרי התכ לית
הרשמית שלה היתה, כביכול, להגן
על הממשלה ״החוקית״ בסייגון. אילו חתמה
אמריקה על הסכם בניגוד לרצון ממשלה
זו — היתה מודה שכל הדם נשפך
לחינם.

אודם כוח־הסחיטה שד וטו זה
הודך ומסתיים. אחרי שייצאו האמריקאים
סופית, דא יחושו עוד
דהצדת תיו. הוא יצטרך דעמוד עד
נפשו דכדו. וסיכוייו הם קדושים.
זהו הלקח, למי שמוכן לראות ולהקשיב:
מדינה קטנה נשארת מדינה קטנה.
היא יכולה להשלות את עצמה, ואף ל הצליח
במשך זמן מה. אבל אין היא יכולה
להתקומם נגד זרם ההיסטוריה. זה מוביל
להתקרבות אמריקאית־סובייטית ואמריק־אית־סינית.
לאמריקאים נמאס להילחם ולהסתכן.
מי שסומך על המשך המלחמה
הקרה, נורה לעצמו קבר. העולם רוצה
בשלום.

דתשומת-דיכם שד
מסויימים ונכרת אחת.

אדונים

מה הלאה,
ח״ל כחול?
ה יקרה בארצות־הברית עצמה?
(*) המילחמה גרמה למהפכה נפשית באמריקה,
הראשונה מאז לידת האומה. מה
שהתחיל כביקורת על המדיניות בוויאט־נאם,
היה להשבון־נפש לאומי ממאיר,
עד כדי חשיפת רצח־העם שביצעו ה־

זעקה אמריקאית

חיילים אמריקאיים ירו ללא אזהרה במפגינים
נגד מילחמת ויאט־נאם באוניברסיטת קנט
בארצות־הברית .״הוא מת !״ זועקת הסטודנטית, הכורעת ליד גופת חברה. במאבק נגד
המילחמה, בלטו צעירים אמריקאיים רבים בגבורתם במלחמה במימסד האמריקאי.
אמריקאים באינדיאנים, עירעור יסודות
המוסר הלאומי, חשיפת כל החוליים הגזעניים
והסוציאליים של החברה האמריקאית.
האם
יביא השלום לאיחוי־לבבות? האם
יבוא עכשיו דור שלוו ואדיש במקום דור
עולי־הבאריקדות, חושפי־החולי ושוללי-
המימסד?
או שיימשך תהליך הביקורת־העצמית,
עד כדי הולדת חברה אמריקאית חדשה?
אפשר רק להציג את השאלה. את התשובה
יצטרכו לתת האמריקאים עצמם.

למעטים שהתקוממו נגד יחס זה, שיכלו
להתרומם מעל למבוך צריתינו וטרדותינו,
כדי לראות גם את השואה שפקדה אומה
רחוקה בארץ נידחת — להם השימחה
ברגעים אלה.

ארוכות אושוויץ הפסיקו להעלות
עשן כוויאט־נאם.
דממה באושוויץ
ן* אנחנו, כישדאד. מה הלקח שלנו?
אל נעסוק כאן, הפעם, בהצגת השאלה :
״טוב ליהודים או רע ליהודים?״ וגם לא
נציג עתה את השאלה השניה, המתבקשת
:״אחרי ויאט־נאם, האם יבואו האמרי־קא־ם
עכשיו לכפות עלינו את השלום
(הוי סיוט נורא
אציג שאלה עמוקה יותר, לגבי יסודו־תינו
המוסריים.

מילחמת ויאט־נאם הרחיקה את
ישראל מזרם האנושות.

**ידיי

דייו מויאט־נאם

תמונה סמלית, שצולמה בהיחבא על־ידי כתב
צבאי אמריקאי. דיין מכבס את כביסתו המלוכ־לכת
בנחל ויאט־נאמי, שעה שערך שם מסע־ראווה תעמולתי כאורח הפנטאגון.

כאשר העולם כולו התקומם נגד הזוועות,
כאשר תנועת־המחאה איחדה את
צעירי ניו־יורק ומוסקבה, שטוקהולם ופאריס
— עמדה ישראל מנגד.
כאשר העלה מישהו לפני חודש את זכר
הרוגי אושוויץ והישווה אותם לילדים השרופים
בהאנוי המופצצת, לא היה זה
ראש ממשלת ישראל, אלא ראש ממשלה
סקאנדינבית.
בפגישת האינטרנציונל הסוציאליסטי בפאריס,
לפני שבועיים, היה קולה של
גולדה מאיר הקול היחידי שייצא להגנת
ניכסון המפציץ, לתדהמת עמיתיה האירופיים
המזועזעים.
ועוד ביום הששי האחרון, בעת ניתוח
הסכם־השלום, נקטה הטלוויזיה הישראלית
בסיגנון של חוסר־ביקורת על המדיניות
האמריקאית — סיגנון ששום תחנה באמריקה
עצמה שוב אינה נוקטת בו.

משה דיין כוויאט-נאס, המשחק
כהיידיס כמו ילד, כין קציני־התע
מולה האמריקאיים, כאורח הפג•
טאגון ועד השכונו — הוא סימד
את היחס שד דכים מכני עמנו
לזוועה המתמשכת.

על חורבות

מתפלל הנשיא תיו, כשהוא

כורע ברך.

איל׳ ההון של י שראל עוברי עביר ה פ לי לי ת

** שד! שניצר, נשיא בורסת היהלום-
!4נים, רתח מכעס.
היתד. סיבה מצויינת לזעמו: הייתכן
שהוא. סוחר היהלומים הגדול בארץ, הקונה
ומוכר 15 מיליון דולר יהלומים לשנה
— לא יקבל חלק במתנה המושכת שחילק
ספיר לכל הקרובים לצלחת — מניות
בבנק החדש להון חוזר? וזה, כאשר כל
תעשיין קטן זכה ליהנות מהמתנה?
שניצר אמנם לא היה תעשיין. אפילו

המניות היו שייכות לחברתו כחוק, וה עבירה
היחידה שבה הואשם עברון היתד.
שהוא הציע לציבור ניירות-ערך שלא
על־פי תשקיף שרשות ניירות־הערך התירה.

הצעה
ב ל תי־ חו קי ת
* ריזותה הראוייה לשבח של הפרק}
ליטות בפרשת פאן־לון — נעלמה ולא
היתה בפרשת הבנק להון חוזר. מניות הבנק
הוצעו לציבור של יותר׳ מ־ 50 איש,
״שלא לפי תשקיף״ — והפרקליטות נאלמה
דום. כל חברי התאחדות התעשיינים, כ־ססד
במספר, קיבלו מהנהלת ההתאחדות הצעה
לרכוש מניות בבנק החדש. התאחדות
היהלומנים הפיצה אף היא חוזר, בכתב,
המציע מניות אלו. כל זה — ללא אישור.
הצעות אלו של היהלומנים והתעשיינים
הם עבירה על החוק, ודינם שנה מאסר
או קנס גבוה. למרות זאת, עצמה הפרק ליטות
עין. שכן הכל יודעים כי הבנק

אחד את הבנקים הבינוניים, שנותרו בחיים,
ואשר חלקם נתמך כבר אז בסכומי-עתק
על־ידי כספים ממשלתיים.
הרעיון היה גאוני, ואמור היה להרוג
אינסוף ציפורים באבן אחת:
הרעיון היה למזג את הבנקים שהיו
אז כושלים — הבנק לסחר חוץ והבנק
ליצוא — עם בנקים רווחיים יותר כמו
בנק קופת־עס, בנק מימון ובנק התעשיינים.
על־ידי צירוף בנק התעשיינים לסלט,
יזכה הבנק החדש בתדמית של בנק לתעשייה.
אולם
בצרפו את בנק קופת־עם לקלחת,
עשה ספיר טובה לקבוצת עובד בן־עמי
וטיבור רוזנבוים, שהיו בעלי מחצית ה בנק.
בזמנו, השקיעו השניים שבעה מיל יון
לירות, צמודות לדולר. מאז, רצו לצאת
מהעסק — ולא מצאו קונה. מכירת הבנק
לבנק החדש — היתה פותרת להם את
הבעייה.
אולם עיקר הישגו של ספיר היה בשני
הבנקים הכושלים הנותרים: הבנק לסחר־חוץ
היה בבעלות החברה המרכזית, שהם־

כאשר חזר ספיר להיות שר המסחר
והתעש״ה, לפני שנתיים, ושרף נשאר רק
שר־האוצר — לא יכול היה גולן להמשיך
להיות מנכ״ל של ספיר, והיה צורך למצוא
לו ג׳וב חדש.
באותו זמן חיפשו בעלי הבנק לסחר־חוץ
פיתרון למצבם הקשה. חיפשו —
ומצאו: גולן נתמנה למנכ״ל הבנק —
ובנק־ישראל נתן לבנק 20 מיליון לירות,
בריבית של ,־ 67 בלבד. כיוון ששערי הרי־

האחרותת? סייגיהיה לו סיע במזו־זול
שניצר זעק חמס — וקיבל
מפעל לליטוש יהלומים אין לו, וכל עיסו קו
— סחר יהלומים. אולם פרט קטן
זה באמת לא היה רלבנטי.
שניצר צדק כמובן: בין מקבלי המניות
ניתן למצוא את פלג תמיר — פקיד
בכיר בהתאחדות התעשיינים. יוסף אל־שייך
— כלכלן בהתאחדות. משפחת שמעון
הורן — פקיד בכיר בחברתו של
המשקיע האמריקאי סם רוטברג. ועוד
תעשיינים מעין אלה.
שניצר הפך עולמות, איים להקים שע-

כ ס׳ סב ח ח של״ג
4בינואר * 973

ר חו בזניפינסק • 3ר פי ג
ת. י 3010 .ס ל252483 .
סחרוב אינו תעשיין — וקיבל

חוזר 1 4 6 4 /7 3 ׳ 0 ׳8

לכבוד
הנידון: וכיפססנייחבבג? הניזלאזפי חי 8צי 1
כידו * לכב #הו קסמק חדש כשת ״בנ קביןל או סי. ר א שון י הסמסלוז ב שי תו ף? 0
הוןסל בנ קיםאריקאייס, בנק סחר חוץ, בנקליבואוהחאח דו חהחק שייני םססחס קי ד ו
הד א סי לסרח אח החשסיה בארץ
ל *יצקס חנו ה סכי ם סר ה או ב ר לסחף אח היהלומניםבר כי קחסניוחסלהבנק•
החב רי םהסקיניניםלח תו ם?ל ר כי ס ח? הםניוחהנ ״ לסחבק סי םלהודי? לנו קד
ה־־ #73ו 2 #ו את ס כו םהר כי סהבב רו ף המחאה •פסקדסר, בסי קו ר הל 10

ד דנ >

בית האמיתית במשק הם לפחות ,1670
פירושה של הלוואה זו היא מתנה של
־? 109 לשנה לבנק — או רווח חינם של
שני מיליון לירות לשנה.
במצב עגום יותר היה נתון הבנק ליצוא.
הבנק הסתבך בתקופת המיתון, ולולא
עזרת בנק־ישראל והאוצר, היה פושט
את הרגל. אולם מזלו של הבנק היה
שבעלי מניותיו היו מרדכי מאייר, סר
אייזיק וולפסון, וצ׳רלס קלור! וספיר סירב
כי שלושת המיליונרים יפסידו כסף. כך,

^ ח ^ .דני א לי

11דידה *111ןלץןןך ! ההצעה הבלתי־חוקיוז שהציעה התאחדות
תעשייוי היהלומים לחבריה, בחוזר רשמי מס.
1/11111 / 11 11 1 .1 1 /
:1464/75 לרכוש מניות בבנק הבינלאומי הראשון. מכירת מויות ללא אישורה של הוועדה
לניירות־ערך הינה עבירה שדינה עד שנה מאסר או קנס גבוה. במקרה זה, לא הופעל החוק.
הורוביץ טובה קטנה לידיד
רורייה. התוצאה: הוא ניצח, זכה אף
הוא לנתח מן העוגה.
היתה זו עוגה טעימה מאד — ומקרית
מאד: בסך־הכל החליט שר־האוצר ללמד
את הבנקים הגדולים לקח. אמנם הלקח
יעלה למדינת ישראל 100 מיליון ל״י,
הנחוצות לדברים קצת יותר חשובים —
אך זה באמת לא משנה.
כמו שלא משנה העובדה כי מכירת
מניות הבנק נעשית תוך הפרות חוק
חמורות ביותר.
לפני חודש בלבד הגישה פרקליטות
המדינה כתב־אישום נגד אפרים עב־רון,
יו״ר מועצת־המנהלים של חברת־הבנייה
פאן־לון, על שמכר ל־ 50 יהודים
טובים מניות במלון פאן יאמריקן בבת־ים.

להון חוזר, ששמו הרשמי הוא הבנק
הבינלאומי הראשון של ישראל, הוא ילד־טיפוחיו
של שר־האוצר.
זהו ילד יקר מאד. עד היום, הוא כבר
עלה למשלמי המיסים 100 מיליון ל״י.
תחילתה של ההרפתקה המסחררת לפני
כשנתיים: השואה החלה כאשר שלושת
הבנקים הגדולים סירבו להעניק אשראי
נוסף למפעל גיבור.

איך מ צדיקי ם
א ת השרץ!
• *4פעל ז ה, של התעשיין גרשון רוזוב,
1*4היה יקר לליבו של שר־האוצר, שכן
יצואו קפץ ועלה כל שנה במיליוני דולרים.
הבנקים הגדולים, ששמעו על הקשיים
ר,צפויים בשיווק גרבונים בעולם, סירבו
לתת כסף נוסף לגיבור ללא בטחונות
וכל מאמציו של ספיר לא עזרו.
כנקמה, הוא נשבע אז כי יקים בנק
מיוחד להון חוזר, שלא יעשה בעיות
לתעשיינים הנזקקים לאשראי של הון חוזר.
אולם
אפילו ספיר הכל־יכול, כדי
להקים בנק חדש, חייב להצדיק זאת
מבחינה ציבורית. כך נולדה התוכנית ל־

סידר, בשנות המיתון כחמישים מיליון
לירות והסתבכה ברכישת בנק סויס־ישראל
בשווייץ. רק מענקים כספיים נדיבים של
ספיר, בצורות שונות, מנעו את התמו טטותה.
לא כל הסכומים שהעניק ספיר
נודעו. המעט שידוע: מחיקת 12 מיליון
לירות מניות של האוצר, בתוספת הלוואה
ארוכת טווח של 11 מיליון לירות לחברה
המרכזית.
אולם גם זריקות עידוד אלה לא יכלו
למנוע את פשיטודהרגל של הבנק לסחר־חוץ.
מה שהציל אותו, היה הצורך למצוא
מקום עבודה לדויד גולן.

20 מיליון —
בשביל ג׳וב
ף ולן, לשעבר מנכ״ל משרד המסחר
^ וה תעשיה וכיום מנכ״ל הבנק החדש
להון חוזר, איננו מידידיו של ספיר. אולם
יש לו מעלה אחרת: הוא מקורב מאוד
לראש־הממשלה. .
כאשר היתד, גולדה שרת־החוץ, היה גולן
מנהל המחלקה לסיוע בינלאומי. אז גם
התיידד עם נגיד בנק־ישראל הקודם, דויד
הורוביץ, וכן עם מי שכיהן בשנים —1968
1970 כשר־האוצר, זאב שרף.
מושכיץ מראשוני המקבלים
הזרימה המדינה כסף לבנק, איפשרה להעמידו
על הרגליים — לפרק זמן.
אולם קלור ווולפסון לא רצו בהמשך
ההשקעות בישראל, חיפשו דרך לצאת.
הפיתרון הגאוני של ספיר: הבנק להון
חוזר.
לאחר משא־ומתן ממושך, התברר כי
רק הבנק לסחר־חוץ והבנק ליצוא באים
בחשבון למיזוג. לבנק לסחר־חוץ הובטחה
עמדה מכרעת בבנק החדש, וכך הבטיח
ספיר לעצמו, כי נגיד בנק־ישראל יתמוך
בתוכניתו, בגלל איש־טיפוחיו גולן.
על־מנת להאדיר עוד יותר את הבנק
החדש ולהצדיק את הקמתו, הבטיח ספיר
לגולן כי ימכור לו את הבנק לספנות.
(המשך בעמוד )22

במדינה

העם
ז ה נוער, זר?.

דמעזה מרבע מיליון בוחרים
חדשים ישתתפו בבחירות הכאות
מה הם רוצים?
^ 940 סבורים שגולדה היא האשד. הנכד
נה במקום הנכון 897; .סבורים שמשה
דיין הוא האדם הנכון במקום הנכון 840/0, .
סבורים שאבא אבן הוא שר־החוץ האידיאלי
530/0 .סבורים שיגאל אלון נולד
להיות סגן ראש־ממשלה (מה זה?).
היכן נערך סקר זה? בביודאבות? במו-
שבתקנים? בכנס ותיקי העלייה השנייה?
אם להאמין לניל סחר, מנהל הפרלמנטים
לנוער, זוהי תוצאת הסקר שנערך
בקרב הצעירים שישתתפו בפעם הראשונה
בבחירות הבאות.
המסקנה: לדעת ״נוער״ זה, הכל הוא
בסדר, כל אחד הוא בדיוק במקומו הנכון.
כדברי הפרופסור בקאנדיד של וולטייר:
״בטוב שבעולמות האפשריים.״
אמנם ^ 530 אמרו בסקר זה שאין דעתם
נוחה מן המיפלגות הקיימות. אולם ;450/0
האחרים שהצביעו על מיפלגה מסויימת,
התחלקו בדיוק כמו הזקנים — החל ב־
!־ 487 למערך וב־ 240/0לגח״ל, וכלה ב־
2.270 לתנועת העולם הזה—כוח חדש.
ע ירחי חריץ. האמנם זהו קולו של
הדור החדש?
סקר זה נערך בקרב ה״מימסד״ של
תלמידי-התיכון — הפרלמנטים לנוער.
יתכן שרוב המשתתפים המתקבלים למוסדות
אלה הם ״ילדים טובים״ ו״תלמידים
לדוגמה״ — בני-טובים זקנים־מלידה.
סקר אחר, שצוטט השבוע דווקא על-
ידי דבר, מגיע למסקנה שונה למדי.
לפיו, ייתנו הבוחרים החדשים מקרב הדור
הצעיר תוספת־כוח רצינית לשני פלגים:
לגח״ל בצד האחד, ולתנועת העולם הזה
בצד השני.
הסקר האמיתי ייערך, כמובן, בקלפיות
— בעוד תשעה חודשים בדיוק.

מנגנון
ה 1די 3הידוע

גגיד בגק-ישרא? מחזק
תשורות זאח״מים בארץ ובחו״ז
בשווי שמוגה מידיץ 7״י
האורח רם־המעלה חייך בשביעות רצון.
הוא היה בדרכו למלונו, בחזרה מטקס
קבלת־פנים בלישכתו של נגיד בנק־יש־ראל,
משה זנבר. בתום הטקס, קיבל מה־נגיד
שי נאה: מטבע־זיכרון קטנה, בתוך
קופסה אדומה מהודרת. צעצוע נחמד להעמיד
מעל לאח בחדר־המגורים, הירהר
לעצמו.
הוא פתח את הקופסה, גילגל את המטבע
בין אצבעותיו:
חמישים לירות ישראליות,
קרא את
החרוט עליה.
האורח לא ידע
אותו רגע, כי לוא
היה מעיין בקטלוג
מטבעות־הזיכרון של
ישראל, היה זוכה
בהפתעה נחמדה: התשורה
הצנועה ש בידיו
היתד, שווה,
בשוק הישראלי 11 ,
אלף ל״י.

סמלים
צנו עים.
ב־ 11 אלף
ל״י, יכולה משפחתו
של פועל בישראל
לחיות ברווחה במשך
שנה. המשכורת הממוצעת של שכיר
בישראל, קבע בנק־ישראל בעצמו, היא
9,600ל״י — ברוטו. למרות זאת, מחלק
בנק זה מתנות בשווי של 11 אלף ל״י.
היה זה בנק־ישראל עצמו שהנפיק ב־
,1964 לרגל מלאת עשור שנים להקמתו,
מדליון מזהב אמיתי, ששוויו בעת ההנפקה
היה 50ל״י. הבנק הטביע אז 1502
מטבעות כאלה 800 .מהן מכר לציבור,
702 השאיר בידיו. המטרה, כפי שנתגלה
עתה: לחלקן בתור תשורות סמליות צנועות
לאורחים חשובים.
נשיאים ובו .,מי נחשב חשוב מס-
(המשך בעמוד )9
הווולרו הזה * 1* 4

ש ו־הב יטח ו ן מאשר: נתתי ה וראה להאזין
לש יח ות יוהטלפוניות שר כתבצבאי
^ חת הכתבות הביקורתיות ביותר
על מערכת הביטחון וצה״ל, התפרסמה
בספר השנה של העיתונאים לשנת
,1972 היוצא לאור על־ידי אגודת העיתונאים
בתל־אביב. ברשימה שנשאה את הכותרת
״יחס נוקשה לכתבים הצבאיים״,
הסתער הכתב הצבאי של היומון הארץ
ויושב־ראש תא הכתבים הצבאיים, זאב
שיף, בצורה חסרת תקדים על מערכת ההסברה
של משרד־הביטחון וצה״ל.
טען שיף באותה רשימה, בין השאר :
״דוברי צד,״ל וזרועות הבטחון מגלים יחס
נוקשה לעתונות. גישתם היא לרוב אנטי

קופסת סיגריות וחוטמו מתחת לשולחן!
הכתיבה של יערי• .
מאז אותה פרשה לא התגלה כל נסיון ן
של האזנה מצד גוף ממלכתי כלשהו ב־ן
תחום הפוליטי או בתחום אחד מהחיים
הפנימיים במדינה. לא היה זה מפני שלא1
היו האזנות כאלה. אלא שבמרוצת השנים[
שוכללו אמצעי ההאזנה החשאיים והפכו[
מתוחכמים עד כדי כך, שאפילו מומחי!
ביון ואלקטרוניקה מאומנים מתקשים ל-ן

מאת

אל חבור
עתונאית. מנסים להכתיב לכתבים הצבאיים,
מצנזרים, מקשים, ממררים את החיים.
הצנזורה הצבאית נעשתה מכשיר
רב־עוצמה הנתון בשליטת מעטים. כאשר
מבקשים לגלות מקורות אינפורמציה של
כתב צבאי, לא חוששים גם מלהאזין לשיחות
טלפון — התפתחות חמורה ומדאי גה
ביחסים בין זרועות הבטחון לעתונות.
מנת חלקו של הכתב הצבאי ביחסיו עם
צה״ל ומשרד־הבטחון, גילה שיף, כרוכה
לא אחת באיומים ובסנקציות .״במקרה
אחד הוזמנתי לבירור, כתב שיף ,״בהיו תי
מודע לאפשרות של התנכלות, באתי
לפגישה עם חבר מערכת אחר. נאמר לי
כי בעקבות התיעצות משפטית הוחלט ל התרות
בי על כך שהגשתי לצנזורה ידי-

החוק בישראל אינו אוסר האזנת־סתר,
1לא של אנשים פרטיים ולא של גופים
!ממלכתיים. אומנם, עוד בכנסת החמישית
!ניסה שר המשפטים דאז, רב יוסף, להניח
|על שולחן הכנסת הצעת־חוק לאיסור צי־
|תות (האזנת־סתר) ,שעל פיו תיאסר האז
1נת־סתר על אנשים פרטיים ותותר לגופים
כמו המשטרה או שירותי־הבטחון רק ב־
!מקרים מסויימים ועל פי אישורים מתאי-
1מים — אבל הצעת־חוק זו לא הגיעה
!מעולם לדיון. על פי חוק הרציפות היא
!הועברה אומנם לכנסת השישית, אך נעל-
ומה משם יחד עם רב יוסף ומאז לא ידע
|איש את מקום קבורתה.
משום כך אולי לא היסס שר־ד,בטחון
1משה דיין, שלא השיב לשאילתה של יוסף
!תמיר מעל במת הכנסת,

שיו

זאב שיף, כתבו הצבאי של
הארץ, ויושב־ראש תא הכתבים
הצבאיים של אגודת העיתונאים, אשר
גילה במפתיע כי הוא משמש אובייקט
להאזנה לפי הוראתו של שר הביטחון1.

כל עתונאי יכול לשמש ככתב צבאי ב־
(׳ישראל. על מנת לשאת תואר זה חייב
|עתונאי לעמוד בדרישות מהימנות גבוהות
ולהיות מואמן על־ידי צה״ל לתפקידו.
בצד,״ל, הוא
שיף, לשעבר קצין
מוותיקי הכתבים הצבאיים ומהבולטים בהם.
אם אומנם חושדים בו כי הוא עובר עבירות
בטחוניות, אין דבר פשוט יותר מאשר
לשלול ממנו את האמנתו ככתב צבאי.
אבל לשם מה לחדור לתחום הפרט שלו
ולעקוב בחשאי אחרי השיחות שהוא מנהל.

פי שפשנחדוה שי ש
עד, סודית ...בכך ביקש מי שביקש ליצור
קריטריונים חדשים לעבודתו של הכתב
הצבאי, היינו עליו לד,תירא מראש אם
לכתוב בכלל.״
פרק נכבד במאמרו הקדיש שיף גם ל־שר־הבטחון
משה דיין, אותו האשים כי
״במשך חמש שנים, מאז מונה לתפקידו,
לא הואיל שר־ד,בטחון להיפגש אלא פעם
אחת בלבד לפגישת־רקע עם הכתבים הצבאיים•
...כל הפניות של הכתבים הצבאיים
לבקר במחלקות מסויימות בתעשיה
האווירית או ברשות פיתוח אמצעי הלחימה,
נדחו בתירוצי בטחון. אך בו בזמן
הזמין משרד הבטחון עתונאים אחרים למוסדות
אלה ...זאת במטרה לקיים השפעה
בעתונות ולנטרל ידיעות מסויימות העלולות
לבוא מן הכתב הצבאי.״
כיוון שספר השנה של העיתונאים הוא
פירסום מקצועי המגיע לחוג מוגבל בלבד,
נשארו גם ד,האשמותיו החמורות של שיף
נגד מערכת הבטחון ונגד שר־ד,בטחון,
בתחום צר מבלי שיגיעו לידיעת הציבור
הרחב. היה זה עורכו של ספר השנה וחברו
של שיף למערכת, יאיר קוטלר, ש ר,יפנה
את תשומת־ליבו של ח״כ גח״ל
יוסף תמיר לפיסקה אחת בכתבתו של
שיף, בה נאמר :״השיא היה בהאזנות ש קיימו
לשיחותי במשך כמה חודשים. איני
מטיל האשמה סתמית. הדברים בדוקים.״
כתוצאה מכך מיהר יוסף תמיר להגיש
שאילתה לשר״הבטחון, בה שאל אותו:
״האם נכון שהאזינו לשיחותיו של הכתב
הצבאי זאב שיף?״
ך * פערה הציבורית האחרונה סביב
( | גילוי האזנות סתר של שירותי־הביט־חון
התחוללה בישראל בדיוק לפני עשרים
שנה, בפברואר .1953 היה זה כאשד
התגלה מכשיר האזנה בחדרו של מאיר
יערי בבנין מזכירות השומר־הצעיר. המכשיר
התגלה אחדי ששומרי ד,בנין תפסו
בלילה שני צעירים, שבאו כנראה להחליף
את הסוללות במכשיר אשר היה בגודל של

ד דוגמה של נזכשיר האזנה
1 1 1 *1מתוחכם הטמון בתוך תקע
חשמלי רגיל. כיוס ניתן לצותת שיחות בטלפון
או במקומות סגורים בשיטות יעילות.
גלותם. באשר להאזנות לשיחות טלפוניות,
אין כל אפשרות להוכיח קיומה של האזנה
כזאת.
אבל זאב שיף יכול היה להוכיח כי
אומנם האזינו לשיחותיו הטלפוניות, ואולי
גם האחרות, וכי פישפשים (זה הכינוי למכשירי
ההאזנה) עקבו אפילו אחרי סודות
חדר השינה שלו. ההוכחה שבידי שיף לא
כללה סוללות או מכשירי האזנה, היתד,
פשוטה ביותר.

מבחינה חוקית אין בכך כל עבירה.

^ ין זה סוד כי בין הכתבים הצב-
איים זאב שיף הוא אולי הכתב הביקורתי
ביותר נגד מערכת הבטחון ושר־הבטחון
בכל הקשור לעניינים בטחוניים
טהורים ולא לנושאים פוליטיים או מוסריים.
שיף נמנה על מבקריו החריפים
ביותר של דיין, ביקר לא אחת החלטות
בטחוניות ומיבצעים של דיין. נראה שדיין,
האטום לביקורת בכל תחום שהוא,
רגיש דווקא לביקורת המופנית כלפיו בענייני
בטחון.
כתוצאה מכך הרגיש שיף על בשרו בשנים
האחרונות היטב -את מה שהוא מכנה
״התנכלויות״ .בהופעתם המשותפת היחידה
בטלוויזיה, לפני כשנתיים, העליב דיין
את שיף והפגין כלפיו זילזול גלוי.
על רקע זה נראית
ממסע אישי נגד שיף, במטרה
להפחידו, לשבור את רוחו ולחסלו כמוקד
של ביקורת ציבורית על פעילותו הבטחו־נית
של שר־הבטחון.
הפרשה, המתגלגלת עכשיו במישורים
שונים, עשויה עוד להכות גלים רבים, ולהביא
לעימות גלוי בין משה דיין והעיתונות
החופשית.

תוגיוזי ך
עזר וייז מן חם
1£ף פ 6נ, 8טחדש
ערב נסיעתו הצפוייה לחו״ל, עסק אלוף (מיל).
עזר וייצמן בהתרוצצות ובהתייעצויות שנועדו לשקול
את האפשרות של הקמת גוף פוליטי חדש, העשוי
להיות מורכב ממיספר גופים פוליטיים קיימים, בצירוף
כוחות חדשים, ושבראשו יעמוד עזר וייצמן עצמו.

אם אומנם יקום גוף כזה כעקבות אכזבתו
•טל וייצמן מגה ״ל, הוא ינסה להיבנות בבהירות
הקרובות הן על קולות המאוכזבים
ף והן על קולות אנשי רפ״י לשעבר
מגח״ל

פן ־ א ה רו ! בראש
ה אווי רלהסתד רו ת
כצורה כלתי פורמלית, אבל סופית, בכר
הוכרע בהוגים הקובעים בצמרת העבודה,
כי מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון יוצב
כראש רשימת המערך בבחירות הבא-ת
להסתדרות. ההחלטה קיבלה כבר את הסכמתו
של מי שנחשב כמתנגדו ויריבו העיקרי
של כן־אהרון, שר-האוצר פנחס ספיר.
אנשי הגוש במיפלגת העבודה השתכנעו כי אחרי
שבן־אהרון הביע רצונו לרוץ לתקופת כהונה שנייה,
אין שום אפשרות להדיחו מבלי לפגוע בסיכויי המערך
בבחירות. תמורת החלטה זו, יתבקש בן־אהרון לרסן
את עצמו בהתבטאויותיו הפומביות נגד הממשלה, עד
לבחירות לכנסת.
לבן־אהרון תינתן גם אפשרות להשפיע על המיבנה
הפרסונאלי של מטה הבחירות של המערך להסתדרות,
שיהיה כפוף להנהלה האחידה של מטות הבחירות
לכנסת ולהסתדרות.

לבין מפא ״י עשוי לכנות ולחזק מחדש את
חטיבת רפ״י כמיפלגה.

חוסלו מוסדות

בשמונת קואליציונית

הסעד הפרטיים

תופעל בויכו ח

כל מוסדות הסעד הפרטיים לילדים מפגרים, לחולים
כרוניים ולחולי־נפש יחוסלו כנראה בשנים הקרובות,
אם ימצא בתקציב המדינה סכום מתאים להקמת
מוסדות־סעד ממלכתיים מרכזיים לנזקקים.

על הצנזורה
נוכח כוונתם של שרי המפד״ל, הזוכים בסיועה
של גולדה מאיר, להכשיל בכנסת את החלטת הממשלה
על ביטול הצנזורה למחזות, נראה שתומכי הביטול
בממשלה, ובראשם יגאל אלון, יתבעו את הפעלת
המשמעת הקואליציונית גם לגבי מקרה זה.

אלון טוען כי לא יתכן שראיט־הממשלה
או שרים דתיים בממשלה יתנגדו כוויכוח
בכנסת להחלטה שאינה לרוחם• ,כי גם
במקרה זה, כמו כמקרים אחרים, הם היי•
כים להיכנע למשמעת הקואליציונית.

אנש יימנגנו! החושך״
ציר* לו עיד ת עי׳מ
ברשימת צירי אזור תל־אביב והסביבה לוועידת
הרשימה הממלכתית, מופיעים כמה אנשים המזוהים
כאנשי ״מנגנון החושך״ .עובדה זו עוררה תמיהה רבה,
שכן אנשי ״מנגנון החושך״ אינם רשאים לקחת חלק
פעיל באירועים פוליטיים.

לעומת זאת נעדר במפתיע מרשימת
צירי תד-אכיב לוועידה, שמו של איסר
הראל, מי שהיה כעבר הממונה על שירו-
תי-הביטחון ומי •טמיטמש כח״כ מטעם הרשימה
הממלכתית.

ידידי ה פרנקל ייבחר
לרב ראשי בת׳ א
על־פי הרכבי ועד הבהירות והגוף הבוחר
של הרבנים הראשיים כתל-אביב, נראה
כי כבר מובטחת בחירתו של הרב יצחק
ידידיה פרנקל, כרב האשכנזי הראשי •טל
תל־אביב.
פרנקל, שבניו וחתנו משמשים אף הם כרבנים
בתל־אביב, ידוע כרב השכונות וכידידו של מרדכי
(״מנטש״) צרפתי.

בעקבות האסון במוסד ״בית־פנחס״ בו
מתו חמישה ילדים נפגעי שיתוק-מוהין, התגבשה
החלטה כמישרד-הסעד לחתור לחיסול
כד מוסדות הסעד הפרטיים. למעשה יש
ככר בידי מישרד־הסעד תקציב לבניית מוסד
מרכזי לילדים מפגרים, אבד כגלל המחסור
כבוח־אדם טרם הוחל בבנייה.
בינתיים תועלה הצעה שנציג מישרד־הסעד יצורף
לחבר העובדים של כל מוסד סעד פרטי כדי לקיים
בו פיקוח צמוד ורצוף.

העדפה
ל מ לו נאאילת
כדי להקל על •טירותי התיירות באילת,
התיר מישרד-התיירות להתאחדות כעלי
בתי־המלון באילת לגייס עובדים כצורה
ישירה מכית-הספר למלונאות ״תדמור״.
עד כה אסר מישרד־התיירות על המלונאים לחפש
עובדים מבין תלמידי בית־הספר בתקופת לימודיהם.
בעקבות ההסכם, כבר החלה משלחת של מלונאים
מאילת, בראשות אלי פפו, לראיין תלמידים.

אושרו טיסות צ׳רטר
לי שר אל ומפנה
למרות התנגדותה התקיפה •טל חברת
״אל־על״ להרשות טיסות צ׳רטר לישראל
וממנה, נראה כי הממשלה תחליט בימים
הקרובים עד אישור טיסות הצ׳רטר לישראל,
וזאת נובח התחזיות הקודרות של התיירות
לישראל דווקא בשנת ה־.25
השר שמעון פרס היה מוכן השבוע. לגלות לכמה
אישים העוסקים בתיירות, כי התנגדותה של חברת
אל־ עד, אשר מטוסיה טסים היום ריקים או חצי ריקים,
הפכה להיות מתונה יותר, וכי הוא עומד להע לות
באחת מישיבות הממשלה את הדרישה להתיר
את טיסות הצ׳רטר.

לא ימונה מוכייל
למשרד־־־החוץ
עם העברתו של מנכ״ל מישרד־ההוץ, מרדכי גזית,
לתפקיד מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, במקומו של
שמחה דיניץ, לא ימונה מנכ״ל חדש למישרד־החוץ
עד לבחירות לכנסת, ובפועל יכהן בתפקיד זה אברהם
קדרון, ממלא מקום המנכ״ל, שהוא ממקורביו של
השר אבא אבן.

נראה שכד עוד דא יתבהרו כוונותיהם
של כמה מראשי חשילטון כמדינה לקראת
הקדנציה הבאה של הממשלה, לא ימונה
מנב״ד כדי לא להסתכן כמינוי העלול להיות
בלתי פופולארי כעיני מישהו.

הפ שרה פיחסים

אחה״ע 1״1זגוש״
בימים הקרובים תחול הפשרה במתה שהשתרר
לאחרונה בין אנשי חטיבת אחדות־העבודה במיפלגת
העבודה, לבין אנשי מפא״י לשעבר ובראשם אנשי
״הגוש״ .נראה שידם של המתונים בחטיבה זו, כמו
יגאל אלון. ישראל גלילי, גבלבר, מולה כהן ודני רו־זוליו,
תגבר על הקיצוניים, בראשות משה כרמל,
התובעים להסיק מסקנות מרחיקות־לכת מקיפוחם של
אנשי חטיבתם.

אהד הגורמים להפשרה: חששם של
כמה מאנשי אחדות־העבודה כי קרע בינם

שביתת הסונים

מאל) נושאים שלטי מחאה של תנועת העולם הזה — כוח
חדש, בהפגנת הקונים שנערכה ביום השני השבוע, בכי־

כר דיזנגוף בתל־אביב. מקום ההפגנה, וזול חנויות
המשביר לצרכן והסופרמרקט של אגודת הצרכנים,
נקבע דווקא על־ידי מועצת פועלי תל־אביב והסתדרות
העובדים, שהחנויות שייכות לה (ראה במדינה, שביתות).

במדינה
(המשך מעמוד )17
פיק, כדי לקבל מתנר. צנועה כזו? הסביר
השבוע הכלכלן דב גניחובסקי, הממונה
על נושא המדליונים בבנק־ישראל :
״ודאי שנשיא המדינה או ראש הממשלה
קיבלו. ייתכן כי גם הנגיד קיבל. כאשר
באים אורחים חשובים מחו״ל, כמו ראשי
הבנק העולמי יוג׳ין בלק וג׳ורג׳ מקנא-
מארה — נתנו גם להם מדליונים כאלו.
בנק־ישראל יודע כי המדליון שווה אלפי
לירות, אולם הוא סבור כי זו מתנה
ראוייה לאנשים נכבדים.״
שוויים של 700 המדליונים שבידי בנק־ישראל
הוא כשמונה מיליון לירות. בסכום
זה, ניתן להקים כיום 200 דירות לזוגות
צעירים או לעולים. בסכום זה ניתן כיום
לפתור את בעיות הקיום של מאות משפחות
מעוטות יכולת.
אלא שהנגיד מעדיף לחלק סכום זה
כמתנות. בינתיים, הוא קורא להקפאת-
שכר.
ייתכן אמנם, כי זנבר, ששכרו החודשי
הוא מעל 3,500 לירות, ואשר קיבל דירת־פאר
בתנאי־חינם ממדינת ישראל — אינו
רואה פסול בחלוקת מתנות סמליות בשווי
שמונה מיליון ל״י. השאלה היא: האם
גם עיניהם של שאר היושבים בצמרת
טחו מראות?

ש בי תו ת
איר !נולדה אומנת ה ^נ ד״•?,

;ערות הגוער העובד ומפניני
העולם הזה — כוח חדש
ניצבו כתף אד כתף
כעת שכיתת״הקוגים הארצית
״היי בנות, לזוז משם ! זאת לא השביתה
שלנו, בואו תתרכזו פה!״
הקריאה הופנתה לקהל של כמה עש רות
נערות, שהצטופפו בכניסה לסופרמרקט
בכיכר־דיזנגוף בתל־אביב. הבנות
— מישמרת של הנוער־העובד מיפו —
דאגו להפצת כרוזים ומדבקות, בעת
שביתת הקונים הארצית שנערכה ביום
השני אחר־הצהריים. לצידה של מישמרת
הצעירות, פעלה הפגנה של חברי תנועת
העולם הזה — כוח חדש, שהתריעו אף הם
בכרזות נגד יוקר־המחייה ועליית המחירים.
הבנות
סירבו להישמע למדריכיהן,
הצטרפו ספונטאנית למפגיני העולם הזה.
הסבירה צילה סילנה, יפהפייה בת ,15ש שערה
הזהוב־משי היה ׳מכוסה כולו ב מדבקות
השביתה :״אני נגד המחירים
האלה ואתם נגד המחירים האלה, אז למה
שלא נשבות יחד?״
חברתה, רותי זריהן ( 15 וחצי) הצביעה
על נקודה חשובה נוספת. כשהיא מצמידה
שתיים מן המדבקות העגולות למרכז חזה,
סיפרה :״הלכתי בבוקר לקנות חזייה, ולקחתי
איתי כרגיל עשר לירות. אחרי
שאני מודדת, המוכרת אומרת לי שזה
עולה כבר .15 אז זה פלא שכל־כך הרבה
בחורות מסתובבות היום בלי חזייה?״
לא מעניין אותי 1בתוך הסופרמרקט
עצמו שררה שממה. הבודדים שהיו בפנים
מיהרו לתרץ את קניותיהם בהבעה נבוכה
למדי. אמר נתן דויד, שקנה כמה ביצים
וכיכר לחם :״יש לי בבית אחות חולה
בת ,80 אני מוכרח לדאוג לה לאוכל,
אחרת לא הייתי חושב בכלל לבוא, אני
מסכים מאה אחוז עם השביתה. אתם מרשים
לי לקנות לחולה, נכון?״
לעומתו, לא חשה מטרונית אחת, בעלת
מיבטא צרפתי, שום נקיפות מצפון .״שביתה
לא שביתה, לאכול צריך? אז קונים !״
למה? ,אי־אפשר להתאפק כבר חצי יום?
״אני עולה חדשה, ענתה המטרונית בעברית
טובה וצחה .״לא מעניין אותי כל
הבאלאגאן שלכם פה.״
היתד. זו שביתת הקונים הראשונה במשך
25 שנות קיום המדינה. היא הוכרזה
ע״י הרוב בוועד־הפועל — אולם רוב זה
לא חלם אפילו להשבית באמת את רשתות־המסחר
הענקיות של הסתדרות, או להפחית
את שער הריבית בבנק הפועלים,
או לצמצם את רווחי קונצרני־הענק של
כור, המשביר לתעשיה, תיעוש, סולל־בונה,
תנובה או חברת־הביטוח הסנה.
כך, ניהלה השבוע ההסתדרות, את אחד
ממסעי־הבלוף הגדולים ביותר שלה: היא
הכריזה שביתה נגד עצמה — בתקווה ש חבריה
יזכרו רק שהיא זו שהכריזה על
השביתה, ישכחו שהיא זו, ביחד עם אחותה
התאומה, ממשלת ישראל — גרמו ל־

הפיחות -על־יד החלפתהכסף?

ידיעות עקשניות מוסרות כי הפיחות
הצפוי יבוצע בצורה מקורית — שבוצעה
לאחרונה לפני עשרים שנה: באמצעות
החלפת כל הכסף המזומן במדינה בשטרות
כסף חדשים.
בעת ההחלפה, יוטל מס של אחוז מסזייס
על הכסף. דהיינו: תמורת כל לירה ישנה,
יקבל האזרח 80 או 90 אגורות חדשות.

בצורה זו יוכל האוצר להקטין את כמות
הכסף בשוק — כולל הכספים השחורים,
שעליהם אין הוא יכול לשים ידו גיוס בשוס
דרך אחרת.

לפי הידיעות כבר הכין בנק־ישראל את
הכסף החדש להחלפה. התגלית, בימים
האחרונים, כי יותר ממיליארד לירות היו

פנויות להחתמה על שיטרי־ההון של קבוצת
בנק דיסקונט ׳— הדהימה את ראשי
האוצר, שנחרדו מכמות־ענק זו של כספים
פנויים בשוק, שחלקם שחורים. ברור כי
מיליארדי לירות המסתובבות בשוק ללא
כל אמצעי פיקוח, שמות לאל את מאמצי
ריסון האינפלציה של כלכלני מישרד־האוצר.

הירידה
בבורסה -מדוע?
ך * ירידה הכבד* בשערי המניות בבורסה, שהתחוללה בימים
1 1האחרונים, נראתה חמורה במיוחד על רקע העליות הענקיות
שהתרחשו לפני כן. ההסברים שסיפקו העיתונים לקוראיהם,
כאילו נגרמה הירידה בגלל תנועת מימוש רווחים, לא נראתה
מספקת: מימוש רווחים יכול להיעשות על־ידי ספסרים שניצלו
את העליות החדות, ועל־ידי חלק קטן מציבור המשקיעים בעל
שיקול דומה.
אולם השיקול העיקרי שהביא לעליות הענק — הבריחה ההמונית
מן הכסף והרצון להשקיעו במשהו — נשאר שריר
וקיים. לא היה כל הגיון בכך שכל אותם אלפים, שיום קודם
לכן השקיעו במנייה מסויימת כדי להבטיח את ערך כספם, ימכרוה
למחרת בגלל כמה אחוזי רווח.
ואכן, הסיבה האמיתית לירידה הגדולה היתד, שונה לגמרי :
הירידה נגרמה בגלל ששלושת הבנקים הגדולים, השולטים למעשה
בבורסה, החליטו מסיבות שונות לחדול לקלוט עודפי הצעים,
והעודפים שלא נקלטו לחצו את השערים למטה.
כך גם ביום השני השבוע, כאשר חזר בנק לאומי, שוב מסיבות
טקטיות שלו, לרכוש מניות — נבלמה מגמת הירידה כמעט לגמרי.
הסיבות להתנהגותם של שלושת הגדולים לא ברורות תמיד
לעין — ולא קשורות תמיד לערכה של המנייה הנידונה.
דוגמה מצויינת: ההתרחשויות האחרונות במניות כלל. שערן
של מניות אלה יורד לאחרונה בהתמדה. הסיבה: בנק הפועלים
זורק לשוק כמויות־ענק של מניות כלל שברשותו, בסידרי־גודל
של חצי מיליון ל״י.
האם הגיע בנק הפועלים למסקנה כי מניות כלל הן השקעה
גרועה, שמן הראוי להיפטר מהן? מסתבר שההיפך הוא הנכון :
הבנק מתנהג כך בגלל רצונו לרכוש דווקא יותר מניות כלל.
פיתרון התעלומה פשוט: עד לפני חודשיים, החזיק בנק
הפועלים ב־ 15 אחוז ממניות כלל, שהיקנו לו עמדת השפעה בחברה.
אחוז דומה החזיק גם בנק דיסקונט, בעוד שבל״ל החזיק
כשבעה אחוז.
לפני חודש, לאחר שכלל רכשה את החברה המרכזית, גדל
ההון העצמי של כלל מ־ 90 מיליון ל״י ־ל־ 130 מיליון. התוצאה :
חלקו של בנק הפועלים בחברה ירד באופן יחסי.
בנק הפועלים מתנגד לכך, רוצה לזכות מחדש ב־ 15 האחוז

משקיע אלמוני מסתיר את פניו
לא הוא הקובע האמיתי
שהיו לו קודם, אם לו יותר. משום כך, מפעיל הבנק לחץ על כלל
שתמכור לו יותר מניות, מאיים כי אם תסרב לעשות כן — ימ כור
את כל המניות שבידו, ישאיר אה כלל תלוייה לגמרי בחסדי
דיסקונט. מכירת המניות הנוכחית היא חלק ממערכת הלחצים
הללו.
המסקנה, החדשה־ישנה, למשקיע, היא כפולה: אלף — לזכור
ששעריה של מנייה אינם תלויים בערכה וסיכוייה, אלא גם
במישחק השוק. בית: לזכור שהבורסה התל־אביבית, בגלל מימדיה
הזערוריים, איננה חופשית, לאמיתו של דבר, אלא נתונה לשליטת
קומץ ענקים.

״ידע פון״ בקש ״ כספי

** י שניסה בימים האחרונים לצלצל
(*) 252425־ ,03 כדי לקבל מידע מחברת
ידעפון נענה בתקליט שהשיב כי הקווים
אינם פועלים זמנית.
היתד, זו האמת, אולם לא כל האמת.
כל האמת היתד, הרבה יותר חמורה: את
נושי החברה לא הפתיע דווקא ניתוקם
של שבעה מתוך 14 קווי הטלפון של
ידעפון בתל־אביב. שכן החברה, שהוקמה
לפני שנתיים. נקלעה לאחרונה לקשיים
כספיים שכרגע לא ברור כיצד תצא מהם.
קשיים אלו גרמו גם לכמה פניות לבית־המשפט,
כדי לגבות חובות, וכן להוצאת
עיקולים על כספים ־המגיעים לחברה ממשרדי
הממשלה.
ידעפון הוקמה על־ידי משה וייס, בשעתו
מזכיר ההתאחדות לכדורגל. בזמנו,
ירד וייס לארה״ב, עשה כסף, זחזר ארצה.
הוא הביא עימו את הרעיון להקים
חברה לשרותי מידע־בטלפון לציבור. הוא
התקשר עם בעלי אלומפלסט, שבראשם
עומד אברהם קופרברג, והם הקימו את
החברה בחלקים שווים. בחברה הושקעו
כחצי מיליון לירות, והיא פתחה משרדים
בתל־אביב, חיפה, ירושלים ונתניה.
ההתחלה היתד, טובה. בין לקוחות החברה
נימנו משרדי העבודה, הקליטה, השיכון,
וכן מינהל מקרקעי־ישראל, חברת
שיכון־ופיתוח, רכבת ישראל, הפנימיה
הצבאית של חיל־האויד. כל מינוי שילם
לפי תעריף שונה. משרד העבודה למשל,
שקנה שרות מלא, שילם 4,000 לירות ל חודש.
מוסך למשל, שביקש כי ימסרו את
שמו, כאשר הלקוח מצלצל לידעפון ומבקש
שם של מוסך — שילם 58 לירות
לשנה.
אולם למרות ההתחלה הטובה, נראה כי
למשקיעים חסרו אמצעים לנשימה ארוכה.
גם גביית החובות מד,מינויים צלעה, ו
החברה
נקלעה לקשיים כספיים.
קופרברג טוען כי החברה תתגבר על
המשקיעים נקטו בכמה צעדי הבראה: הקשיים, מנהלת במקביל משא־ומתן ל וייס
קיבל חלק ממניות אלומפלסט — מכירת חלק נכבד מהמניות לגורם זר,
והעביר בתמורה את מניותיו בידעפון ל־ שיכניס הון נוסף לידעפון.
אלומפלסט, שהיא עתה הבעלים העיקרית
אלא שבינתיים, ירדה איכות השרות,
של ידעפון. כן צומצם מספר העובדים, ו והתמורה שמקבלים המינויים אינה זו
נסגר הסניף בנתניה.
שלה ציפו.
׳818888888 — 83811 1111111111111 1111 1111111

בעיית הזוגות הצעירים -הפיתוון
^ עיי ת ה דיו ר. לזוגות צעירים חמורה לא רק בישראל. גרמניה, למשל — סמל
*־״ השפע והאירגון היעיל — לא הצליחה עד היום לחסל את היעייה אצלה. אולם
בהתחשב במימדי־הבעייה שם — הרי שהישגיה עצומים. לוא היתד, ממשלת ישראל
מפעילה את המדיניות הנהוגה בגרמניה — היתד, הבעייה נפתרת עוד לפני שנולדה,
משוס כך, מעניינים הצעדים בהם נקטה הממשלה הפדרלית של מערב־גרמניה :
0היא העניקה לקבלנים פרטיים וציבוריים הלוואות בלי ריבית, או בריבית
נמוכה. תמורת זאת, שמורה לה הזכות לקבוע שכר־דירה סביר מבחינה סוציאלית,
וכן לקבוע את שיטת חלוקת הדירות.
• הזכות לדירה כזו שמורה לאזרחים שהכנסתם אינה עולה עד תיקרה מסויימת.
י• מי שזכאי לדירה סוציאלית, אך אינו מצליח להשיגה, ונאלץ לקחת דירה בתנאי
שכירות חופשיים — מקבל מהממשלה תמיכה קבועה, להוזלת דמי־ד,שכירות.
#היקף הבנייה הסוציאלית גדל מדי שנה, וכיום הגיע למחצית מסך־כל הבנייה.
צעדים אלה גרמו להקלה ניכרת במצוקת הדיור של זוגות צעירים בגרמניה. למרות
שהמצב עדיין חמור.
23 שנים אחרי גמר מילחמת העולם השנייה, קיים עדיין מחסור חמור בדירות בארץ
זו. וזה, על אף העובדה שגרמניה בנתה ב־ 28 שנים אלו 12 מיליון דירות חדשות.
בשנת ,1972 למשל, החלו בבניית 700 אלף דירות — לעומת 480 אלף בשנת . 1970
השינוי במדיניות הבנייה נגרם בעקבות כניסת המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית לממשלה.
ב־ ,1950 היה מיספר הדירות בגרמניה 10.1מיליון — ומיספר התושבים 50.3
מיליון. ב־ ,1971 היו 21.3מיליון דירות — ו־ 61.5מיליון תושבים.
גם מחירי הדירות מאמירים בגרמניה, כמו בישראל: דירה חדשה שעלתה בממוצע
30 אלף מארק גרמני בשנת ,1960 עלתה ב־ 1970 יותר מ־ 60 אלף מארקים. מובן שגם
דמי-ד,שכירות עלו באותו יחס: ברוב הערים הגדולות שכר־הדירה, עבור דירה בת
שלושה חדרים הוא 500 -מארק — והמהירים ממשיכים לעלות.
מובן שמצב זה פוגע קשות, בראש וראשונה, בזוגות צעירים ומשפחות מעוטות־יכולת.
בגרמניה, זקוקה אוכלוסייה זו לכרבע מיליון דירות כל שנה. הצעדים שנקטה
בהם ממשלת גרמניה, גרמו לפיתרון, מינימלי לפחות, של הבעייה. נקל לשער מה היה
קורה שם, לוא היה הנושא זוכה לטיפול שמעניקה לו ממשלת־ישראל.

שימשון ודלילה

שר־הנזישפטים יעקב שינושון שפירא ואשתו איה
היו בין היחידים שלא טעמו כמעט מהכיבוד
הספרטני, בני־הזוג שפירא באו לקראת אמצע הקוקטייל, עזבו לאחר זמן קצר.

״ן וזמר: חכח״ם צדוק זורח בין אשתו 11

חפ ש
הא שה

המישפחה הלוחמת

מנהיג גח״ל מנחם בגין ואשתו עליזה,
מלאי הדר וכבוד, כדרכם, בילו בשיחה עם
חבריהם למיפלגה. האורחים מילאו רק כמחצית שטח שלושת האולמות שהוכנו למסיבה.

תנועת העבודה

מזכ״ל מיפלגת העבודה אהרון ידלין ואשתו עדה
מגיעים לקוקטייל: אותו חיוך שקט, אותה תסרוקת
קצרה, אותה חליפה פתוחת צווארון. כזוגות רבים אחרים, הדגימו גם הידלינים
כיצד לאחר שנות־נישואין רבות, מצטיירים קווי־דמיון מפתיעים בין הבעל והאשה.

יועצת היועץ

היועץ המישפטי לממשלה מאיר שמגר ואשתו גאולה,
שהופיעה בשמלת־צמר אדמדמה חרירית. למסיבה, שנו־עדה
להתקיים שבוע קודם, בט״ו בשבט, ונדחתה בגלל השלג, הגיעו. כאלפיים אח״מים.

ז אשת אל מוני ת -אותה מ ציגי םוק
באירועים ושמיים
נ מו :11 1סי ב ת
יו 0ה הו לד ת של
הכנ סתווש נו ע

חנה זמר

כל ימות השנה, הם משאירים את
האשה בעורף, יוצאים לשדה״המערכה
בגפם. ביום השלישי שעבר, הם הביאו
גם את הנשים לשדה־המערכה — לבניין-
הכנסת בירושלים.
אלא שהפעם, לא התחולל שם קרב
נוסף, אלא מסיבת־קוקטייל רגועה, בה
חגגו חברי־הכנסת 4ג שנים לכינון המוסד.
היתה זו הזדמנות נדירה לראות את
האשה שמאחורי הגבר. האשה שעוזרת
כנגדו, מדרבנת אותו, מעודדת אותו, מאכזבת
אותו. היה זה מרתק לראות, אצל
זוגות רבים, את הדמיון שנוצר בין הבעל
לאשתו, עם השנים. היה זה פיקנטי
לנחש, לפי ההתנהגות, מי לובש את
המכנסיים באיזה בית.
צלם־המערכת אלכס ברנובסקי, ידו האחת
אוחזת בסנדוויץ, השנייה בכוסית
והשלישית במצלמות, הוציא את הנשים
האלמוניות לאור היום.

חנצרת חשוון

אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון ואשתו לילי,
שהיתה אחת הנשים היפות במסיבה. נבחרת צה״ל
הופיעה באירוע בהרכב מצומצם ביותר, ומלבד אריק והרמטכ״ל — שניצל את
ההזדמנות לשיחה ממושכת בארבע עיניים עם גולדה — לא נראו אלופים בשטח.

חבר־הכנסת יצחק נבון ורעייתו הזוהרת
| \ 1 *1 \ 1״ *1111 ¥111 1י 1ן
אופירה, צברית 1956 וכיום פסיכולוגית.
| | 11 1 1 .1 1 1 1 /1 1 1 11

:שר־הפנים יוסף בורג מנסה ללחוץ ידה של גולדה, שתשומת־ליבה נשארה מופנית
ארוכות לכיוון אחר, בעוד השר ממחין לגאולה. בין השניים: רבקה, אשתו של בורג.

כסףח 1רךלכסד
(המשך מעמוד )16
בנין זה׳ החולש על מאזן של מיליארד
לירות, הוא בנק ממשלתי המממן את כל
משק הספנות. העברתו לבנק להון חוזר
תחזקו, תגביר את ערכו עשרות מונים.
כדי להבטיח את העברת הבנק לספנות
בשקט, מינה ספיר ועדה מצומצמת, שתבטיח
כי הבנק יימכר לגולן ללא מיכרז.
לבנק־ליצוא לא היתר. ברירה, והוא
הסכים להמיר את מניותיו בסך 12 מיליון
לירות, במניות הבנק החדש בסך 7.2
מיליון לירות.

__ מ תנו ת
ח ס רו ת־ ת ק די ם

^ די לפתות את התעשיינים, נתן
^ ספיר למשקיעים בבנק החדש מתנות
חסרות תקדים.
לבנק יהיו מניות ב־ 81 מיליון לירות,
ושטרי־הון באותו סכום. את כל שטרי-
ההון תיתן ממשלת ישראל — ותקבל
עליהם רק ס/״ 10 ריבית לשנה. כן תיתן
הממשלה שטרי־הון נוספים עד לסכום
כולל של 155 מיליון לירות.
דהיינו: על השקעה של 81 מיליון ל״י,
יקבלו בעלי המניות הלוואה של 155 מיליון.
מאחר שהם יוכלו להלוות את כספי
ההלוואה ללקוחות ב־ 160/0לפחות, הרי שמתנה
זו של האוצר כמוה כמתנה של
6מיליון לירות לשנה לפחות.
אולם בעוד הממשלה נתנה את כל הכסף
כמעט — היא תקבל פחות מ־ 260/0ממניות
ההצבעה ומהרווחים. יתר המניות המקנות
שליטה תתחלקנה כך:
#בעלי הבנק לסחר־חוץ מכרו את
מניותיהם לממשלה בשער גבוה, וקיבלו
תמורתן מזומנים — וקצת מניות בבנק
החדש.
י• משקיעים זרים שונים השקיעו כ־
50.4מיליון לירות, יקבלו על מחצית
השקעתם ־ 107 עד 1270 מובטחים, וכן
שליטה ורווחים לפי — 63.170 הרבה יותר
ממה שהשקיעו בפועל.
• יתרת המניות תתחלק בין סם רוט-
ברג, יושב־ראש המגבית בארה״ב, בעלי
הבנק־ליצוא, והתעשיינים והיהלומנים.

התע שיינים
ר תחו

בז קנו הטב־ויזי ה

ה טו ב ב עו ל ם
|גם טרנזיסטורים, רשנזי־קול
ומטרכות וח-וחסטויו
משולים מיוצרי ט״י
2א[מ ס 1־ 8עגז 1 1 1 5 0
חשוב לשולים חד שים:
הספק הבמ הי רו ת
מירכיה וללא מכס.
.הסוכן הבלשדי:כינוריבש״ם

ל מ כי ר ה
מי טו ת מי ם

״נפטור
הטובות ביותר בארה״ג
טל 410368 .

ך* כך לא נסתיימה חלוקת המתנות
^ הפנטסטית. מתנה נוספת של האוצר :
המשקיעים אינם צריכים כלל לשלם עבור
השקעתם מייד. את מחצית השקעתם הם
יוכלו לשלם תוך ארבע השנים הבאות,
ואת המחצית השניה — רק ב־.1978
כדי לא להכביד עליהם — שלא יצטרכו
לגייס כספים מכיסם הם בכלל — נתנה
להם ממשלת ישראל הלוואות — כדי
שהכסף שישקיעו בבנק החדש ייראה לפחות
כאילו היה כספם שלהם.
ועדיין אין זה הכל 407 מההשקעה
יוכלו המשקיעים לשלם בתעודות מילווה
קליטה ובטחון.
סיכום מלא של כל המתנות הללו, מביא
את הנזק לסכום של מאה מיליון ל״י.
הנזק הוא רק למדינת ישראל, כמובן.
למקבלי המתנות — זחו רווח של מאה
משום כך, סערו הרוחות בקרב כל מי
שרצה לחטוף לעצמו קצת ממניות הזהב
— ומצא את דרכו חסומה. גם בין התעשיינים
נמצאו כאלה שלא זכו. בין אלה
שכן זכו, היו נשיא ההתאחדות מרק מו־שביץ.
סגנו, בומה שביט. זלמן סוזאייב,
רוזוב, שמעון אלמן, אהרון סחרוב — שאינו
תעשיין, אלא בעל חברת־הביטוח סהר
— יוסף קרמרמן, ואחרים.
משום כך קצף גם נשיא בית־היהלומים,
שניצר: שהוא לא יקבל מתנה כזו?
הסביר נשיא תעשייני היהלומים, אריה
קצף :״היקצו לנו מניות ב־ 2.5מיליון,
לעומת 7.5שקיבלו התעשיינים. יותר מארבעים
יהלומנים ביקשו לקנות — בסכומים
שעלו בהרבה על מה שהוקצה לנו.
חילקנו לכל אחד לפי גובה המיסים שהוא
משלם. שניצר קיבל למרות שאינו תעשיין.
גם אחרים קיבלו קצת, למרות שאינם חברים
באירגון. חילקנו לכל אחד קצת.״
היו כאלה שקיבלו מניות — שפירושן
זהב טהור — והיו כאלה שקיבלו דברים
אחרים: אלי אורן למשל, חתנו של מרדכי
זגגי, יו״ר רשות ניירות־הערך בישראל —
הפך להיות אחראי ליחסי־הציבור והתדמית
של הבנק.
פרקליט המדינה, לעומת זאת, לא קיבל
מניות, לא כסף, ולא דברים אחרים.
מדוע, אם כן, אין הוא חוקר את הפרשה?

ץ כרדתרהתעופה המפעילות את
1 1מטוסיהן בנתיבי המזרדדהתיבון, יכ לו
להצביע השבוע על העובדה כי מול
הירידה בהובלת נוסעים חיים, חלה אצלם
עלייה תלולה בהובלת נוסעים בארונות
מתים. מניקוסיה הוטס השבוע לביירות
ארונו של חוסיין עבד אל־חיר, נציג אלפתה
בקפריסין, שנהרג בסוף השבוע
שעבר בהתפוצצות במלון אולימפיק ב־ניקוסיה.
ממדריד שבספרד יוטס, כנראה
בסוף השבוע לישראל, ארונו של משה
חנן ישי, הישראלי שנורה ונהרג למוות
בידי איש ספטמבר השחור ברחובה הראשי
של מדריד.
השניים היו שני הקורבנות האחרונים
שנפלו במאבק החשאי (כפי שכינה אותו
השבועון ל׳אקספרס) המתנהל זה מיספר
חודשים על פני החצי המערבי של כדור
הארץ — האחרונים אבל בוודאי לא
הסופיים. כל הסימנים מצביעים על כך,
שמלחמת הצללים של הסוכנים החשאיים
הנטושה עתה במלוא עוצמתה, עלולה לאלץ
את חברות־התעופה להוביל יותר
ויותר ארונות־מתים לקבורה במזרח-
התיכון.
מילחמת הסוכנים החשאיים (לפי הכינוי
של השבועון ל׳אקספרם) שהיא וד
גילגול האחרון של המאבק הערבי—ישראלי,
היא מילחמת טירור אסופת מיסתורין
ותעלומות. באופיה ובצורתה היא מזכירה
יותר מכל דבר אחר את מילחמת כנופיות
העולם התחתון בשיקאגו של שנות
זד ,30 כשרק האמצעים נעשו מתוחכמים
יותר, ובמקום תת־מקלעים משתמשים
עתה באקדחים של קליבר זעיר עם מש־תיקי־קול
ובאיתותי אלחוט המפעילים
פצצות תופת מרחוק.
לבני משפחותיהם וקרוביהם של הקורבנות
הנופלים במלחמה זו קשה ודאי
להתפעל מהשיטות המדעיות החדשות המחסלות
את יקיריהם. יאבל לפי התגובות
בעיתונות העולמית, המשגרת את
מיטב כתבי המתח שלה לזירות ההתרחשות
של מלחמת הצללים, ניכר כי האירועים
המתחוללים בה הם מסעירים ומלהיבי
דמיון, במיטב מסורת סיפורי הריגול
הבדיוניים.
זד, מול זה נאבקים, ללא כל מיגבלה
של חוקים וגבולות, כוחות מיסתו־דיים.
את הצד הערבי מייצג מה שנקרא
ספטמבר השחור, הפושט ולובש צורה ולפעמים
אפילו מפרסם קומוניקאטים.
ואילו מהצד השני מופיע רק כוח
טמיר, חסר זהות וגוף, שאילולא היה
פוגע דווקא במי שנחשבים אוייביה של
ישראל, קשה היה לשייכו בצורה כל־שהיא
לישראל. אבל מכיוון שהוא מחסל
רק ״ערבים רעים״ ,כאלה החורשים מזימות
נגד ישראל, ברור לצד מיהו ניצב.
זהו הכוח הנקרא ״אצבע אלוהים״.

__ שרשרת
אירועים חריגים
ך 1מי שאינו זוכר, הרי מלחמת ה/צללים
התפתחה בקצב מואץ מאז
הטבח במינכן. ישראל מצאה אז את עצמה
חסדת־אונים ובלתי מוכנה להגן על
חיי אזרחיה בחו״ל. שירותי־ד,ביטחון ה־
•שונים נמצאו בלתי יעילים לפעולה במסגרות
קונבנציונאליות נגד טירוריססים-
מתאבדים ואלמונים מסוגם של אנשי ספטמבר
השחור.
כתוצאה מכך הועלתה בעיתונות בישראל
התביעה להפעלת טירור־נגדי בחו״ל,
שיכוון בעיקר נגד אירגוני החבלה הפלס טיניים,
יאלץ את אנשיהם לרדת למחתרת
וירתיע אותם מפעולות טירור נגד אזרחים
ישראליים. ראש־הממשלה, גולדה מאיר,
הכריזה אז הכרזה, המצוטטת כיום על־ידי
כל עתוני העולם כמגילת היסוד של התגובה
הישראלית :״לנו אין ברירה, אלא
להכות באירגוני הטירור בבל אשר תשיג
אותם ידינו.״
בד בבד עם הצהרה זו פורסם גם דבר
מינויו של מי שהיה ראש אגף מודיעין
במטכ״ל הישראלי, האלוף אהרון יריב,
לתפקיד יועצה המיוחד של גולדה, שבין
תפקידיו נכללו גם המלחמה בטירור ותיאום
בין שירותי-הביטחון השונים של
ישראל.
עוד בטרם נרגעו הרוחות בישראל
ממחדלי שירותי-הביטחון בפרשת טבח
מינכן, הונחתה מכה נוספת על ישראל.
היד, זה כאשר ב־ 11 בספטמבר, נורה איש
שגרירות ישראל בבריסל, צדוק אופיר,
בידי מתנקש ממוצא מרוקאי, שירה בו
בבית־קפה במרכז העיר. עיתוני אירופה
הירבו אז בניחושים, סיפרו לקוראיהם
כי אופיר לא היה אלא מפעילו של ה־

.,ספטמבר השחור״
ו״אצבוו אלו ה,׳
מ ת חרי ם במ שלוחי
אוויריים של גוויות
מארוקאי, שעבד בשירות ישראל, הפך
לאחר־מכן לסוכן המחבלים וידה במפעילו
הישראלי.
פרשה זו, למרות שהיא מסמלת כביכול
את תחילתה של המלחמה החשאית, היא
יוצאת־דופן. נראה שלאירגוני המחבלים,
ובמיוחד לספטמבר השחור, אין בה כל
חלק, והיא אינה אלא תקרית אישית
שהשתרבבה למלחמה הטוטאלית.
כאשר נראה היה, בעקבות טבח מינכן,
כי זירת ההתמודדות הערבית—ישראלית
חוזרת אל משרדי הדואר ואל השחקים,
באמצעות מעטפות־הנפץ והטיפות המטוסים׳
אירעו כמה אירועים חריגים, מעוררי
מחשבות.
9ב־ 16 באוקטובר ,1972 נורה איש

בקופנהאגן, ממעטפת־נפץ שנשלחה אליו
מביירות.
6ב־ 8בדצמבר אירעה התפוצצות
בדירתו הפאריסאית של נציג האירגון־
לשיחרור־פלסטין שם, מוחמד אל־המשא־רי.
בחקירה הסתבר כי המשארי נפצע
מהתפוצצות מיטען שהונח בתוך מכשיר
הטלפון שלו ושהופעל מרחוק באמצעות
איתות אלחוטי. רגלו של המשארי נקטעה.
הוא מת מפצעיו בראשית חודש
ינואר השנה.
!• בשבוע שעבר אירעה התפוצצות
דומה לזו שקטלה את המשארי, בבית-
מלון. קטן בניקוסיה, שם התגורר בשיר
עבד אל־חיר, נציג הפתח בקפריסין. הוא
מצא את מותו במקום.

פיצוץ בפאריס

ערבים ואנשי שמאל מפגינים בפאריס נגד ישראל,
כשהם נושאים דגלים פלסטינים וכרזות עם תמו־נותיו
של מחמוד אל המשארי, נציג אירגון השיחרור הפלסטיני בפאריס, שהתרסק
בדירתו מפצצה שהופעלה מרחוק בעזרת גלי קול שהועברו דרך הטלפון.

באף אחד מהמקרים הנ״ל לא הת ספק אם חיסולם תרם במשהו לחיסול
החזית לשיחרור פלסטין ברומא, עדל
גלו המבצעים ולא עקבותיהם .״אצ־ הסידור הערבי. מי שמוצא סיפוק לרגשי
והיל זיעייתר, בפתח ביתו. שני אלמונים,
הנקם שלו במותם של ערבים, ודאי היה
אלוהים״ היא שהפעילה את חומרי הנפץ
׳לבושים במעילי גשם, ירו בו• ונעלמו
שבע־רצון מפעילותה זו של אצבע אלווהאקדחים.
כאילו
בלעה אותם האדמה, אחרי שהותיהים.
אך למי שקיווה שאצבע אלוהים
רו במקום מכונית שכורה.
תחטט בתאים החשאיים של האירגון
אין ראש
• ב־ 25 באוקטובר ,1972 החלו מעט-
הרצחני, תדלה ממנו מידע סודי, ותחסל
פות־נפץ להתפוצץ גם בכמה בירות עראת
הרוצחים עצמם, לפני או בשעת פעוביות,
שלשם נשלחו מבתי־דואר ביוגוסלכריתה
לתם,
היתה סיבה טובה להתאכזב.
לביה ובלבנון. בלוב, באלג׳יר, בביירות
בעתונות האירופאית אומנם החלו לן*
שאלה היתד! כמובן אם אצבע אלוובקאהיר,
התפוצצו מעטסות־נפץ. נציג
הופיע סיפורים מפורטים על ספטמבר ההאירגון
לשיחרור פלסטין בלוב, מוסטא־ ן | הים בוחרת באנשים הנכונים להענשה
פה אבו־זייד, נפצע קשה שעה שפתח או שקורבנותיה הם מקריים, ונבחרים רק שחור,
הם לוו בשמות של המנהיגים כביכול
מעטפת־נפץ.
משום שקל להגיע אליהם יותר מאשר
• ב־ 18 בנובמבר נורה ונהרג בפאריס, אל האחרים. מה שהיה ברור הוא כי של אירגון זה, מאבו עיאד עד אבו ג׳יהד
עתונאי סורי, שהייה מקורב לאידגוני ה אף אחד מהם לא היה איש ספטמבר ועד עלי חסאן סלמה הבן. אבל האמת
חבלה. תעלומת מותו טרם פוענחה עד השחור ולא חבל,ן פעיל. הם היו נציגים היא שתעלומת ספטמבר השחור נשארה
פוליטיים של האירגון־לשיחרור־פלסטין, בעינה. ייתכן שמהותו המיוחדת של גוף
היום.
שבוודאי תמכו במחבלים ובמעשיהם, אך מיסטי למחצה זה, היא שגרמה לכך
• בראשון בדצמבר נפצע נציג הפתח
שאצבע אלוהים לא השיגה עד היום
בעצם אף אחד מאנשיו.
בגליון האחרון של הירחון ישראל
ופלסטין המופיע בפאריס, כותב עורכו,
מקסים גילן, הנחשב לבעל מידע טוב
על המתרחש בחוגי הפידאיון :״ספטמבר
השחור שאל מלח״י את המיבנה התאי,
של יחידות פעולה המורכבות מלא יותר
מחמישה אנשים ...התאים נשלחים לארץ
יעוד, שיכולה להיות מדינה ערבית או
כל מדינה אחרת. שם הם פוגשים נציג
של האידגודלשיחרור-פלסטין או דיפלומט
ערבי ...מאנשי־קשר אלה, שאינם
אנשי ספטמבר השחור הם מקבלים סיוע
לוגיסטי, מקומות מחבוא, דרכונים אמיתיים
או מזוייפים ולפעמים גם נשק
וכסף. בסיוע זה הם יכולים לבצע פעולות
המתוכננות במרחק רב, במקומות
בטוחים בערים כמו בלגראד או ברלין.
״כל תא הוא עצמאי באופן מוחלט,
וחבריו מכירים לכל היותר, שני מפקדים
אחראיים. מידע על כל איזור פעולה
מרוכז במפקדות מקומיות המשנות את
מיקומן בהתמדה. באירופה, למשל, היתה
המפקדה בשווייץ, לפני שהועתקה למקום
אחר באירופה המזרחית.
״דבר נוסף האופייני לאירגון: אין
לו מנהיג בודד. לכן אין לו ראש שניתן
לכרות אותו, אלא מספר ראשים מקומיים
דמויי־הידרה, שניתן להחליפם בקלות
במקרה של רצח. מצב זה אפשרי
בשל מטרות הגוף, שבשלב זה אינן של
כוח־פוליטי, אלא מסטיות יותר ...נראה
״1111111ך 1 1ת 1ו 1ק מפגינים יוונים קפריסאיים, הנושאיס כרזות אנטי
1 #111 11 ציוניות, מלווים את ארונו של בשיר עבד אל־חיר,
שיש מעט מאוד אידיאולוגיה משותפת
נציג הפתח בקפריסין, שנהרג השבוע בהתפוצצות מיסתורית בחדרו במלון בניקוסיה. לחברים השונים של ספטמבר השחור,

מאבקם למען מהפכה פלסטינית. מלבד חלקם הם שמאליים בעוד שהאחרים הם
קנאים, אחרים בעלי מחשבה קרה. כל
אנשי ספטמבר השחור נשבעים, שבועת
התאבדות׳ להקריב את חייהם, במקרה
הצורך יחד עם חיי אוייביהם.״
עד כאן דיווחו של גילן. ניתן רק
להוסיף לתיאורו כי זהו מיבצע כמעט
בלתי־אפשרי לגלות את אנשי ספטמבר
השחור ולחסלם. הם יושבים בתאים חש במדינות
ערב, מגיחים לפעולות איים מהירות בחו״ל, נמנעים מקשרים עם
זרים, ואפילו מודיעין מעולה, הפרוש
על פני כל תבל, יתקשה לאתרם לפני
שהם פועלים. במצב זה, רק טבעי הוא
ש״אצבע אלוהים״ פעלה עד כה נגד
אנשי הקשר שלהם, ונגד תומכיהם האפשריים,
במקום נגדם אישית.

קצין מודיעין ישראלי השבוע, כאשר הגיעו הידיעות מספרד
על הריגתו של הישראלי משה חנן ישי,
בן ה־ ,36 ברחובה הראשי של מדריד.
כתבי סוכנויות הידיעות מסרו ממדריד
כי על גופו של ישי נמצאו רשימות
שונות כתובות בצופן. בהודעה שפירסם
ספטמבר השחור בקאהיר, נאמר כי משה
חנן ישי לא היה אלא קצין מודיעין
ישראלי, האחראי לרשתות החבלה הישראליות
באירופה, והיה קשור לרצח
נציגי המחבלים ברומא ובפאריס.
על־פי פירסומים ממדריד, נראה כי ישי
הכיר את האיש שירה בו מספר כדורים
מאקדח עם משתיק קול. בשעתיים שחלפו
מאז נורה ועד שנפח את נשמתו, הספיק
ישי לספר לקציני המשטרה הספרדית כי
האיש שירה בו הוא פלסטיני ששמו אחמד
ממד אל־אמאד.
עיתוני ספרד וצרפת כתבו השבוע, כי
יתכן אפילו שהרוצח והנרצח הגיעו יחד לספרד,
וכי הרוצח עבד בשירותו של ישי.
אם אומנם נכונה תיאוריה זו, הרי שרצח
ישי מהווה פרק ממילחמת חיסול הדדית
של אנשי הצללים, בה נחש נושך נחש
במחשכים. איך ניתן בצורה זו לחסל את
הטירורי אפילו לאצבע אלוהים אין פתרונים.

בגילוי־לב נדיר מאשרת רות דיין

את כל גי לויי העול הוד.
אהנהניו של בעלה לשעבר -ומסבות
איו זה ] דאהמה צו של ה
לא היה בו עוד כדי לפגוע בחיי הנשואין
של הזוג.
אם יש ענין מיוחד בסיפור עלילות
האהבים של משה דיין מפי רות דיין דווקא,
הוא נובע מכמה וכמה טעמים. קודם
כל הוא נותן גושפנקא אוטנטית לסיפורים
שפורסמו עד כה, ושרבים סברו כי הם
מוגזמים, מופרזים וסירבו להאמין באמיתותם.
נוסף לכך מציגה רות דיין את
הצד השני של המטבע, כפי שרק היא
הכירה אותו: סיפורה של אשה נשואה
ופגועה, המנסה לשמור על חיי משפחתה,
על גאוותה ועל כבודה האישי, בחיים
משותפים עם אדם שהפך לנכס לאומי
גם בעיני עצמו.
סיפורה של רות, שנכתב כאילו בצופן,
מבלי לציין שמות ולפעמים רק ברמזים,
זקוק גם למדריך ולמפתח עניינים לאלה
שאינם מתמצאים ביותר באותו צד בחייו
של ״האיש אשר הפך לאגדה בחייו״ .להלן
מובאים אותם קטעים מתוך סיפורה של
רות, יחד עם פירסומים קודמים של ה־אחת
התמונות המשותפות האחרונות של רות ומשה
1 *1 *1י ה 11ך?!11
דיין, שצולמה ערב גירושיהם. רות ומשה נראים בה
111

בבית דיין בצהלה, כשעל הכסא יושבת בתם יעל דיין, המחזיקה בידה את נכדם השני.
מלבד יעל, יש לרות ולמשה דיין שני בנים: אהוד המושבניק ואמי השחקן־במאי.

ר1מ דיין!וסבווו

ן* בבות ישראליים הוכו השבוע בו
תדהמה. היה זה כאשר פירסם מעריב
בגליון ערב שבת שלו, פרקים נוספים
מתוך ספרה החדש של רות דיין,
ואולי, העומד לצאת לאור בימים הקרובים.
הפעם הכיל הפירסום פצצה של
ממש: את הפרק אותו כתבה רות דיין
אחרי גירושיה משר־הביטחון משה דיין,
שהיה בעלה במשך 36 שנים. היה זה הפרק
אותו כתבה רות אחרי שסיימה כבר
להכתיב את כל האוטוביאוגרפיה שלה
לשותפתה בכתיבת הספר, הלגה דודמן.
היא התייחסה בו לא רק לגירושיה ממשה,

״הבחורה צרחה ל
בטלפון: חבעל עולך
בוגד ב 11 אחדות!״
שנערכו בדיוק לפני שנה, אלא גם לכל
פרשיות האהבים והאהבהבים שלו בתקופת
חייהם המשותפים.
בפעם נוספת הוכיחה רות דיין את
עצמה כאשד. דגולה, בעלת אישיות עצמאית
הקורנת לבביות, אנושיות וחוכמת־חיים.
בגילוי-לב נדיר פירטה את כל פרשת
אהבותיו האסורות של בעלה שהובילו
לקראת גירושיהן. היא עשתה זאת
בטאקט, באיפוק, ללא רגשות נקם וללא
שמחה לאיד.
אף לא אחד מגילוייה של רות דיין
לא היה חדש. מרבית הסיפורים אותם היא
מפרסמת בספרה, שימשו. נושא לרכילות
במשך שנים רבות לחוגי הצמרת של המדינה.
כל הסיפורים, שהיו ידועים גם למערכת
העולם הזה, פורסמו במלואם ב-
עתון זה, בפרטי פרטים מיד אחרי גירושי
הזוג דיין, כאשר פירסום הדברים

אושו בנהלל

עולם הזה באותם נושאים עצמם, בצורה
המאפשרת לפענח את הפרשיות העלומות
מחיי האהבה של דיין.

ש בו ע בו התגרשו משה ורות דיין,
^ בדצמבר ,1971 גילה העולם הזה :
בתחילת חודש נובמבר ,1956 שעות
מספר אחר סיום מבצע קדש, התכנסו
עשרות עיתונאי־חוץ באחד מאולמות מלון
דן בתל-אביב, שם עמדה להיערך מסיבת
עיתונאים פומבית ראשונה עם כובש
סיני, מצביא הגייסות המנצחים, הרמטכ״ל
רב־אלוף משד. דיין.
עיתונאי החוץ הרבים שמילאו את ה אולם,
ציפו בקוצר־רוח לבואו של המצביא,
כאשר כמה מהם זיהו אשד, שנדחקה
ביניהם וביקשה לעצמה מקום
צנוע, כאשתו, רות דיין. מיד נערכה
עליה הסתערות רבתי. קבוצה גדולה של
עיתונאים הקיפה אותה, מצלמות החלו
לצלמה ומיקרופונים נדחפו אל פיה .״מה
יש לך להצהיר?״ שאלו אותה כולם.

1משה ורות דיין בתקופת החיזור שלהם, לפני 37 שנים,
על עגלה בנהלל. פגישתו של בן האיכרים עם בת האצולה
הירושלמית, שבאה ללמוד בנהלל, הולידה פרשת נישואין מוזרה ביותר שנמשכה 36 שנים.

״להצהיר על מה?״ תמהה רות דיין.
שלא תפסה במה המדובר.
״על הגירושין כמובן.״ אמרו העיתונאים.
״איזה
גירושין? המשיכה רות בהשתוממות.
״שלך
ושל הגנרל דיין אמרו העיתונאים.
רות
לא יכלה אז לדעת, כי זמן קצר
לפני בואה פשטה בין עיתונאי החוץ
ידיעה, שסיפרה כי משה דיין עומד להתגרש
מאשתו ולשאת אשד. חדשה.
כך נודע לרות דיין בפעם הראשונה
כי לבעלה, משה דיין, יש אהבה חדשה.
גירסתה של רות דיין על מה שאירע
באותו ערב בשנת 1956 במלון דן, היא
כדלהלן :
בשעה שעליתי בחפזון במדרגות לפני
שער המלון, ניגש אלי כתב איטלקי .״את
מרת דיין, לא כן? — שאל ממש בפתח —
בבקשה, יש לי שאלה.״
״כן, אני גברת דיין, אבל אני מצטערת
מאוד, אינני יודעת מאומה בפוליטיקה —
כך נהגתי להשיב על שאלות כאלה —
אינני יכולה לומר לך דבר ואתה מוכרח
לסלוח לי. יש לי כאן פגישה.״
העיתונאי לא הירפה :״אבל זו שאלה
אישית, מרת דיין. בעצם הכל מדברים
על כך כאן. כולם מחכים להודעה הסופית,
ואני רוצה להיות הראשון.״
״בסדר. מה העניין?״ אמרתי.
״את מבינה, הייתי רוצה להיוו. הראשון
השומע על גירושיך.״
״אולי אתה מחליף אותי באחרת?״
שאלתי.
ביקשתי שיחזור על שאלתו והוא חזר,
ואז התחלתי להבין שאולי הוא מדבר ברצינות.
החלטתי בו במקום שראוי להתייחם
לעניין בקלות ואמרתי :״הבט, מו־

סב שאלך הביתה ואשאל את בעלי בקשר
לשאלתך. טלפן אלי מחר. כרגע אין
לי מושג על מה אתה מדבר.״
משהו מחריד הסתנן לתוך היום המופז
שמש. לא מחריד ממש, בעצם, הלא דבר
כזה לא יוכל לקרות לי. אולי לאחרות —
אבל תגובתי הראשונה היתה כתגובתי
על הידיעה בדבר מעצרו של משה: לא,
בוודאי לא; הבריטים לא יעשו דבר כזה;
איך אפשר — והלא אני למדתי בבית
ספר בלונדון. מכל מקום, היה זה עניין
שחרג מגבולות ההרגשות שהיו משותפות
לי ולכל אשה הרואה את בעלה מפלרטט
עם נשים צעירות ויפות יותר.
שאלתו של אותו כתב — שאלה הוגנת,
כפי שנתברר לי עד מהרה — התייחסה
לאורודחיים שכמעט לא יכולתי לתארו
לעצמי. והלא כל ישראלי ״יודע דבר״

לס, ואף שבשכלי העמדתי חיץ בין חיי
המשפחה ובין החיים הציבוריים, מכל
מקום היו אלה ואלה משולבים בתחום
הרגשות.
למחרת הלכתי לעבודה, הירהרתי מה
נחמד יהיה, אס תהיה לי התמוטטות עצבים,
כדי שאוכל להסתגר בחדר, להגיף
את התריסים ולהתייחד עם עצמי. אבל
״הגפת התריסים״ הסתכמה אצלי בהרכבת
משקפי שמש ארבעה חודשים. כלפי
חוץ לא קרה דבר, ואני הייתי אשתו של
הגיבור המנצח, שמקבלים את פניה בשמחה
כל אימת שהיא מגיעה לכפר נידח
טובע בבוץ.

** ה שרות דיין אינה מגלה גם
!ו בהקשר זה, הוא באיזו מאהבותיו
של דיין מדובר. הכוונה היא כמובן ל״
מפורסמת שבהן, זו הנמשכת כבר 18
שנים עד עצם היום הזה, לרומן עם רחל
רבינוביץ׳־כורם.
רחל כורם, כיום אשה במיטב שנות
ה־ 40 שלה, העובדת בהנהלת השק״ס, הי
..הוא
מ שוכנע 3׳
ח שיבו תו ל או מ ה
פו טרוו אותו מ א מו ת
מידה אנושיות רגילו ת״

פרשת הדסה

האהבים שלה עם דיין, בגללו התגרשה
מבעלה, שימש לה כחומר לרומן, כפי שנראתה
בעת הרומן שלה עם דיין (למעלה)
וכפי שהיא נראית היום (למטה).
כבר ידע, שלמשה חיים משלו, וכיוון
שהכל ידעו, הניחו הכל שגם אני יודעת.
הנוכחים במלון דן רצו לשמוע תשובה —
אבל אני לא ידעתי אף את השאלה, עד
שהציג אותה הכתב האיטלקי. כמובן ידעתי,
שלמשה קסם בלתי־רגיל לגבי נשים
ולעיתים קרובות קינאתי בנשים. אבל רחבה
היתה התהום בין זה ובין מה שנודע
לי עכשיו ובמשך כל השנים, שבהן סיפקו
מעלליו של משה אצל נשים חומר
לעיתונים בכל העולם. אני מניחה, שהתייחסתי
לכך ברצינות יותר ממנו — אין
לי ספק, שכיום זוכר משה בקושי שמותיהן
של כמה מן הנשים שהיו מעורבות
ב״רומאניס״ שלו.
...בסיומו של יום שהתחיל לפני שעות
רבות היתה גם שהות לשוחח עם משה.
תחילה היה מופתע שאינני יודעת דבר.
אחר־כך הרגיזו הדבר. אני בכיתי בלא
שוס שליטה עצמית. בעיני, אפילו זלגו
מהן דמעות בשפע, היה משה — מנהיג
יחיד במינו, הכרחי לישראל ; וקשר האהבה
שלי עם בעלי היה חלק מקשר האהבה
שלי עם ארצי. גאה הייתי בו, ככר

תד. אשתו של פרקליט ירושלמי ידוע כא שר
הכירה את דיין, בתקופה בה שימש
כרמטכ״ל צה״ל.
לפי הסיפור, היא נאלצה להתגרש מבעלה
אחרי שזה גילה יום אחד בארון
הבגדים בביתו מדים של רב־אלוף ב־צה״ל.
מכיוון שאין בצה״ל רבים הנושאים
דרגה זו, לא היה הבעל צריך לנחש הרבה
כדי להגיע ולגלות במי המדובר.
בתקופה מסויימת כשדיין היה חבר
כנסת, סודרה לגברת רבינוביץ׳ עבודה
בכנסת, כדי שיוכלו להיפגש בכל יום.
בתקופה אחרת, כאשר עבר דיין לעבוד
כמנהל חברת הדיג יונה, הועסקה ה גברת
רבינוביץ׳ כמזכירה באותה חברה.
נאמנותו ומסירותו של דיין במרוצת
אותה מגדירה רות דיין. כ״אשת
השנים לאהובתו, עשויה להראות כל * 1 1 1 1 1 1 1 1 1 *1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 * 1
קוחה מרומן סנטימנטאלי של בלזאק או
הרומן הממושך ביותר שלו,״ היתה
^ 1 . 1 1 1 - 1 #11 1 11111 1
מופאסאן. במשך שנים, בוקר בוקר, בדרפרשת
הניאוף הראשונה של דיין, עליה דיברה כל הארץ, עוד בתקופה בה היה דיין רמטכ״ל
כו למשרד הבטחון, היה דיין נוהג לעצור צה״ל. רות דיין היתה האחרונה שהסיפור על רחל רבינוביץ׳ (כיום כורם) הגיע לאוזניה.
את מכוניתו ליד בית מגוריה של הגברת
רבינוביץ׳ ,ברחוב צדדי בצפון תל־אביב,
וניסה ליישב את העניינים. כמעט לא פרשת הדסה מור. עיקרי הפרשה, שפור כדי
להסיע אותה למקום עבודתה.
כשהיתה מסיימת את העבודה, היה דיין היינו מדברים זה אל זה; ולכן שלח סמו כבר בהרחבה בהעולס הזה וגם בבא
לאסוף אותה במכונית השרד שלו משה את אסי, אז בן אחת עשרה — ספרו של שבתי טבת על דיין, היו כדלהלן:
ומסיע
אותה לארוחה באחת ממסעדות זמן לא רב אחרי ה״תגלית״ במלון דן
היוקרה של תל־אביב. שומרי ראשו של — לטלפן אלי ולומר לי שלדעת אבא
דוב ירמיה, חברו של דיין בימי הילדות
בנהלל, היה חבר קיבוץ השומר-
רעיון טוב הוא שארבעתנו (יעל עוד שירדיין
היו נאלצים לשמור ולאבטח שורה
ארוכה של מסעדות ובתי-קפה, בהם היה תה בצבא) נבלה את החופשה באיטליה. הצעיר (אילון) וסגן־אלוף בצה״ל. בגיל
נסענו בחורף — והטיול לא היה מוצלח. העמידה קרה לו דבר שכבר אירע לא
דיין מקיים את פגישות אחרי-הצהריים
קשה לומר שהיה זה ירח־דבש שני, כפי פעם: הוא התאהב עד מעל לראש בנערה
שלו עם • הגברת רבינוביץ׳ ,בגלוי וללא
שיכול היה להיות לולא קרה מה שקרה.
צעירה, ששירתה ביחידתו. שמה היה
כל נסיון להיחבא או להסתיר את היחסים
הדסה בן־קיקי.
...נסיעה איננה משנה את נטל המועקה,
ביניהם.
וחזרנו הביתה בלא שנשתנה דבר.
ירמיה, אדם. רציני, לא רצה ביחסי- מג ספרה, של האינטימי הפרק בהמשך
עגבים
קלי־דעת. הוא הסיק את מלוא ה לה
רות. דיין את רגשותיה בעקבות גימסקנות:
התגרש מאשתו והלך אחרי
לוי אותה פרשה:
ן* דשת האהבים השניה של דיין
אהבתו. הוא שילם מחיר כבד מאוד, כי
משה חשב בפשטות, שיצאתי מדעתי 4 ,אליה מתיחסת רות דייו בסיפרה, היא במכה אחת איבד את אשתו, ילדיו, מקו מו
בקיבוץ וכל חבריו, שסברו כי עשה
עוול לאשתו. הוא עבר לקיבוץ שריד.
אדם שעזר לו בשעת צרה היה משה
דיין. ירמיה חי באושר. הוא גשלח לתם-

..אוד׳ היה ל־ ק ד וחר
דוא בחררקב 1שי פות.
חינניות ונח שקות!״

נו ש ת אלישבע

שנחשפה לראשונה בגילויי העולם הזה, מקבלת
אישור בסיפרה האנטוביאוגרפי של רות דיין,
למרות שהיא אינה מזכירה את שמה. בתמונה נראה דיין יושב בשורה אחת עם אלישבע
צ׳יזס, כשביניהם מפרידה רק אמה, בכנס הסינרמה של רפ״י, שנערך בשנת .1969

קיר מרוחק, בגבול סוריה, ואשתו הצעירה,
הדסה, שכרה חדר בירושלים, כדי
ללמוד באוניברסיטה. שכנה, בחדר סמוך,
היה סטודנט אחר: משה דיין, שעם סיום
כהונתו כרמטכ״ל (בראשית )1957 עבר
גם הוא תקופת לימודים.
לפתע נודע לירמיה כי היחסים בין
אשתו הצעירה ובין ידידו עברו מזמן את
שלב השכנות הטובה. הוא הזדעזע, כפי
שרק אדם שהקריב את כל עולמו למען
אשה צעירה יכול להזדעזע.
בשיא התרגשותו, כתב ירמיה מיכתב־אישום
למשה דיין, יחד עם מיכתבים נר גשים
לרות דיין ולדויד בן־גוריון. רות
ענתה כעבור יומיים במיכתב נרגש, בו
גילתה בפעם הראשונה את כל דעתה על
בעלה. אין ספק שראתה בירמיה אח לצרה
ופתחה לו את סגור ליבה כדי לנחמו.
(חליפת המכתבים בין ירמיה לבי.ג׳י ול־
(המשך בעמוד )26

״כר נהרס עולמי!׳י
(המשך מעמוד )25
רות דיין, פורסמה בשעתו במלואה ב־העולם
הזה .)1742
הדסה ירמיה, שאימצה לעצמה את
זשם ״הדסה מור״ ,פירסמה את עיקרי
הפרשה בשנת 1963 כאשר הוציאה את
הספר דרכים לוהטות.
את הצד שלה בפרשת הדסה מור חושפת
רות דיין בספרה בצימצום ובאיפוק
רב. כתבה היא בין השאר:
ב־ 963ו פירסמה אשה צעירה רומאן
אוטוביוגראפי, בהסוואה קלושה, על חיילת
ועד מצביא גידם מפורסם. הרומאן,
עורר שימת־לב בחברה הישראלית פחות
משאפשר היה לשער. העיתונות הקדישה
לו מקום כלשהו, ובני עשרה בלעוהו ;
אבל מבוגרים יודעי דבר כמעט אינם
נוכרים אותו כיוס. לדעתי, מלמד הדבר
על בגרותו של הציבור שלנו. אין לשכוח,
שזה היה שנים אחדות לפני נחשול
המתירנות שהציף בינתיים את העולם ו
הפכתי
את ״המישורים המקבילים״ שדיבר
עליהם בן־גוריון למציאות בחיי שלי :
מעכשיו נועד משה להיות בעיני רק מנהיג
לאומי. הצד האחר נסתיים.
אהבתי את משה בשל מסירותו ופשטותו.
אין י להאשימו על שתפקידו ההיסטורי
העלה אותו לגבהים מסחררים, שעובדה
זו שינתה אותו. אמי הסבירה זאת :״כאשר
התחתנה רות עם משה, לא היתה לו
כאריזמה.״
כאשר התרחבה אגרתו של משה, קיבל
מכתבי אהבה מנשים שאף לא דאו אותו
בחייהן. לעתים היו מבקשות את עזרתי
— ככל שהדבר לא ייאמן. זמן לא רב
לפני הגט טילפנה אלי בחורה היסטרית
(הכוונה לאלישבע צ׳יזים) שרצתה שאסביר
לה, מדוע הניח בעלי את השפופרת
כאשר טילפנה אליו. אמרתי לה, שאין לי
מושג מדוע יעשה זאת והצעתי לה ש־תטלפן
אליו למשרדו ; במשך הזמן פיתחתי
חוש הומור לגבי מה שפעם נראה

ח״ם חושים

רות דיין נוהגת במכוניתה, בצאתה מביתו של הרב שלמה
גורן, שם נערך טכס הגירושין שלה ממשה דיין בדצמבר
.1971 אותה תקופה כבר סיימה רות דיין את כתיבת ספרה האוטוביאוגרפי. אבל
אחרי הגירושין ממשה דיין הוסיפה לו פרק נוסף, שפרסומו השבוע עורר הדים רבים.
בכל ארץ אחרת היה הדבר מעורר זעקה
גדולה.
...בן־גוריון ידע על החיכוכים בחיי-
המשפחה שלנו, אף שלא עניינו אותו.
אשתו פולה, שהירבתה להתעניין בכל
הנעשה, לעתים היתה מעבירה לו קטעי
רכילות.
...לא קשה היה לבן־/וריון להסביר
עניין זה הסבר ראציונאלי. כל מי שלא
היה מעורב בפרשה מעורבות אמוציונאלית
שאין מוצא ממנה, יכול היה לראות
את הדברים באור זה. אולי אף משה ראה
אותם כך. אבל עולמי שלי התמוטט. כל
יום ויום היה כעין מיתה, ויותר מן הימים
הלילות. היתה לי הרגשה שאני נגרפת
אל איזה אסון נורא, ואינני יכולה לעשות
מאומה אלא לחכות. לחכות בלי קץ. הי־תה
זו הרגשה שאני נענשת על אהבתי.
ביקשתי עזרה ועצה, וידעתי שאין; והרגשה
זו לא פסקה, כיוון שיותר ויותר
הופנו אלי עיני הציבור.
אולם השנים עשו את שלהן וסוף סוף
חזרו ונתחברו השברים במירקם־קיום
חדש — דבר שפעם לא תיארתי לעצמי
כי. הוא אפשרי. כיום עדיין אני יכולה
להמחיש לי את עינויי הנפש של הימים
ההם, אבל שוב אינני אותה אשה חסרת״
ישע. וכאשר אני נזכרת כיום במכתבו
של בן־גוריון ובדברים שהקדיש בו לפרשת
דוד ובת־שבע, אני גס יודעת כי
דוד אמר אל המלאך :״כה תאמר אל
יואב: אל ירע בעיניך את הדבר הזה,
כי כזה וכזה תאכל החרב,״ אבל בסיום
הפרק נאמר :״וירע הדבר אשר עשה
דוד בעיני ה׳.״

^ 4ת פרשת אלישבע צ׳יזס, אותה
השף העולם הזה שבועיים אחרי גירושיהם
של רות ומשה, מזכירה רות
דיין כבדרך אגב, בסיכום הפרק על יחסי
האהבה שלה, בו היא מספרת בין
השאר :
זמן רב הייתי אומללה — אבל זו
היתה בעייתי שלי. מבחינה מסויימת

כאסון אין־קץ. הבחורה טענה, שהיא צריכה
לראות אותי מיד, משום שהיא על
סף התמוטטות עצבים, וצרחה :״הבעל
הזה שלך בוגד בי טס אשה אחרת !״
בעצם רציתי לצחוק, אבל אמרתי בנימה
של השתתפות בצער :״דברים כאלה
קורים.״ הצעתי לה, שתבלע כדור
הרגעה ותשכב לנוח .״מה ילדותי הוא,״
אמרתי לעצמי כשהנחתי את השפופרת.
ולבחורה זו, שקולה נשמע לי נעים מאוד
ולא מבוגר, היתה פרשת־אהבים עם משה
שהגיעה לידיעת הרבים. אולי היה לי קל
יותר, לוא בחר בעלי רק בנשים יפות,
חינניות ונחשקות,
...לעתים קרובות היה משה מטלפן מן
הבית אל אשת הרומן הממושך ביותר שלו
(הכוונה לרחל רבינוביץ־כורם) ואני היי:
תי שומעת, כי מעולם לא טרח להנמיך
קולו, גם כאשר היתה, אשה זו מתאוננת

״עולמי ה ת מו ט ט. כ ל
יום חיה כעין מי ת ה
ויותר מהימים תלילו ח״
שהוא בגד בה עם אשה שלישית. הוא
היה אומר לה שלא תאמין בסיפורים
כאלה — ואני הייתי שומעת.
...יחסו של משה אל נשים איננו שונה
כל כך מן היחס הרווח ; שונה הקסם שלו,
והעובדה שהוא עצמו מאמין במה שאמר
בן־גוריון, כי יש הפרדה גמורה בין שיעור
קומתו במישור הציבורי ובין נטיותיו
האינטימיות. הוא גם משוכנע, כי חשיבותו
לאומה פוטרת אותו משום־מה מ־אמות־מידה
אנושיות רגילות — והנסיבות
מחזקות דעתו זו.
עד כאן סיפורה של רות דיין, האשה
שהיטיבה להכיר את משה דיין יותר מכל
אשה אחרת, ושבגוללה את חלקה שלה
בהגדה לבית דיין, השלימה עתה את
החלק שהיה חסר עד כה בפסיפס האישיות
המורכבת, המסובכת והמוזרה שלו.

דוי׳חלסחר
(המשך מעמוד )11
והשיחוד יהיו בידיכם.
למיפלגות הקטנות יזרקו 100 אלף לירות
* .הייתי רוצה לראות מישהו מכם
מנהל מערכת־בחירות ב־ 100 אלף לירות,
אפילו למישרה של תופס כלבים. כל זה
כאשר הטלוויזיה חסומה בפנינו, כאשר
הרדיו חסום בפנינו, כאשר אנחנו נאב קים
על שורה בעיתון יומי. ואילו אתם
מציפים במשך השנים את אמצעי־התיק־שורת
בשטיפת־המוח הטוטלית שלכם —
שאתם המדינה והמדינה זה אתם, אתם
ואין מילבדכם.

לא ״תכן פיקוח אינני מאמין, אדוני היושב
ראש, כפיקוח. אינני מאמין כו
בבדל.
יש מבקר־המדינה, והוא ישתדל לעשות
משהו, אבל אי־אפשר לפקח על אימפריה
כלכלית כזאת. אפשר לפקח על מנגנון.
אבל המנגנון הוא אפס קצהו של מיבנה
המיפלגה. מי מפקח על שיכון עובדים?
מי יפקח על חלקה של ׳שיכון עובדים
במערכת המיפלגה? למי מחלקים את הדירות?
כמה דירות חולקו באמצעות המכשיר
הזה, לאו דווקא לבני צמרת ולחברים
טובים, כי אם לאנשים שהמיפלגה
רוצה לרכוש את אהדתם — ראשי חמולות,
אנשים החולשים על מצבורי קולות?
מי יכול למנוע את ההנאות, שהאימפריה
המיפלגתית הזאת יכולה להעניק, כדי
לרכוש עיירה, כדי לרכוש פרבר, כדי לרכוש
מושבה, כדי לרכוש כפר ערבי? שם
זה גלוי לגמרי, הולכים ונותנים למוב־תר
טרקטור ממישרד ממשלתי אחד, הקצבה
דתית ממישרד ממשלתי שני, הלוואה
חקלאית ממישרד ממשלתי שלישי. שיכונים,
תוכניות־מיתאר — הכל ניתן.
על מה יפקח מבקר־המדינה? על ההוצאות
הישירות של המנגנון המיפלגתי?
איזה חלק זה מהווה בכלל?
היו״ר יצחק נכון: זמנך עבר,
תנסה לסיים.
אורי אבנרי ג אנסה לקצר, אס כי
חברי־הכנסת טריים עדיין, אחרת לא
היו מצביעים בעד דיון שיימשך כל
הלילה.
אהרון ידלין 1על דיון שיימשך
כל הלילה אתם החלטתם.
היו״ר יצחק נכון: אני החלטתי.
אורי אבנרי ו סוף־סוף מישהו
מקבל על עצמו אחריות.
אדוני היושב״ראש, כאשר החוק אינו קובע
שום פיקוח על הנוהלים הפנימיים בתוך
המיפלגות, יכול אדם אחד להשתלט על
מיפלגה, ולעשות בה כבתוך שלו.
יוסף תמיר 1יש דוגמה.
אורי אכנרי 1יש כמה דוגמאות.
יוסף תמיר ז אתה יודע למה אני
מתכוון.
אורי אבניי: אני יודע למה אני
מתכוון, אתה יודע למה אתה מתכוון
— ואולי אין אנחנו מתכוונים
לאותו דבר.
יצחק ה. קלינגהופר: יש שני
חלומות של סיוט.
אורי אכנרי נ חלומות ומציאות
מתערבבים אצלכם.

הגשנו שורה ארובה של הסתייגויות
להצעת־החוק.
ההצעה העיקרית שלנו היתה שייקבע
מימון אחיד לכל סיעה, בסך 300 אלף
ל״י, בתוסבת סבום קטן נוסף לבל ח״ב
( 10 אלף ל״י) .בצורה זו היו נחסכים
מיליונים רבים, וההפרש בין סיעתנו ובין
המערך, למשל, היה קטן בהרבה. המערך
היה מקבל למימון הבחירות 860,000
לירות, בעוד שלפי החוק המוצע יקבל
9,520,000 לירות, אם יזכה ב״ 56 מנדטים.
המימון החודשי היה נקבע בהתאם לבך.
בדרך זו גם היינו קובעים את הסכום
במליאת הכנסת, לעיני הציבור. כל שינוי
היה מוכרח להגיע שוב לדיון במליאה.
הצענו
גם הסתייגויות אחדות שנועדו
להחמיר את הפיקוח על כספי המיפלגות,
לאסור קבלת תרומות מחו״ל, ופו׳.
בל ההסתייגויות שלנו נידחו על״ידי
הרוב העצום של המערך—גח״ל—מפד״ל,
והחוק כפי שהוצע נתקבל סופית.

* הכוונה למיקדמה שתשולם ערב הבחירות
לסיעה קטנה, כמו סיעת העולם
הזה — כוח חדש, לניהול מערכת הבחירות.

1וגנוה סוו׳ שד
מ שה שו ת 1־־ל
מהלו אימין[ על
ג דו לי המד׳ינה -
1׳ מלאתפ קי ד
ח שו בבמאבק
ע1והשלטון

יגאל ל בי ב
** צצת־־אטום מהלכת אימים ב-
ימים אלה על ראשי המדינה.
פצצה חמושה, לא נצורה, כולה מיט־ען
שיזעזע את הארץ זעזוע שכמותו
לא ידעה.

חומר־הנפץ בפצצה זו איננו או*
ראניום. אלה הם 2,500 עמודים
כתובים כמבונת־כתיבה, שעליהם
מתנוססת הכותרת :״משה שרת
— יומן אישי״:

מאז נפטר -ביולי ,1965 מי שהיה שר־החוץ
וראש־ממשלתה של ישראל, היה
ידוע רק בחוג מצומצם ביותר על קיום

הלוחם

נו 1
כיסא גלגלים לוועידת
מפא״י ׳,ביולי ,1965 בה נשא את נאומו
ההיסטורי על דויד בן־גוריון ש״השליט
במדינת־ישראל שלטון של פחד וחשבון.״

יומניו. בני משפחתו — אשתו צפורה,
שהיא אחותו של שאול אביגור, בנו יעקב
שרת, העובד במערכת מעריב, ובתו, יעל
מדיני — שקדו מאז על עזבונו, דאגו
להוציא־לאור את יומניו המדיניים, שהופיעו
לאחרונה בשלושה כרכים.
אולם על יומניו האישיים הוטל מסך
כבד של שתיקה 2,500 .העמודים, שהודפסו
על־ידי שרת בחמישה עותקים,
נמצאו כולם בידי יעקב ויעל, שנצרום
בקנאות בפני פירסום. הם ידעו מה צפון
בתוכם, הבינו את התוצאות המדיניות
הרות־הגורל העלולות להיגרם מהפירסום,
וחיכו — 20 שנה.

התקפת־הרצח

שה שרת החל לכתוב את יומניו
האישיים עת היה שר־החוץ של ישראל׳
כאשר דויד בן־גוריון היה ראש־ממשלה.
שרת מונה שר־החוץ עם קום המ דינה׳
כיהן בתפקיד הזה עד ראשית
.1954 אז פרש בן־גוריון לשדה־בוקד, שרת
הפך לראש־הממשלה ושר־החוץ מילא את
התפקיד הכפול עד אמצע .1955
בהיותו ראש־הממשלה, היה פנחס לבון
שר־הביטחון, בתחילה. אחר בעקבות עסק
הביש במצרים, התפוטר לבון, ובן־גוריון
חזר לממשלה, בינואר ,1955 בתפקיד
שר־ביטחון — כאשר שרת עדיין ראש־הממשלה.
יומני
שרת מתארים בעיקר את השנתיים
בהן היה ראש־ממשלה, אם־כי תחי-

לתם קצת לפני כן, בהיותו עדיין שר־החוץ
בלבד.
שנים אלו היו שנות־הכרעה גורלית
לגבי ישראל: אז נערכו פעולות־התגמול
— כולל התקפת־הרצח על קיביה והתקפה
על מחנה הצבא בעזה, שהובילה ישירות
לעיסקת הנשק המצרית־צ׳כית, ובעקבותיה
למיבצע־סיני.
בתקופה זו דרך כוכבו של משה דיין
כרמטכ״ל, ושל אריק שרוו כמפקד יחידה
,101 ואח״ב כמפקד הצנחנים.

וזו היתה גם תקופת גיוסם של
שירותי-הכיטחון למלחמה כמפלגות
כישראל -וכעיקר למאבק
נגד ״העולם הזה״ ,שהיה היריב
העיקרי של הממשלה.

לחצים כבדים
מד ה פיר סו ם
אשר החליטו יעקב ויעל שרת
לפני כמה חודשים להוציא-לאור את
היומנים, חשבו גם ללא ספק על המש מעות
לגבי המאבק על דרכה בעתיד של
מדינת־ישראל. היה ברור להם, כלכל אחד,
כי ההתמודדות העיקרית בעתיד הקרוב,
שתבוא לביטוייה המלא בבחירות הקרובות,
תהיה בין הקו האקטיביסטי של מלחמת
נצח עם הערבים, המיוצג על־ידי
משה דיין, לבין הקו היוני יותר של
ספיר ומקורביו.

יומני שרת, המתרכזים כעיקר
כמאבק דאז בין הקו המילחמתי
של כן־גוריון ומשה דיין, לבין הקו
היוני של שרת — יבולים, בהת
פרסמם כציבור, לחסל את דיין
ושורה ארוכה של אלופי צה״ל
ניציים, מבחינה ציבורית.
לאחר שנפלה החלטת המשפחה לפרסם
את יומני שרת, הם מסרו אותם לעיון
לכמה אישים כבודים — בעיקר כדי לק בל
חוות־דעת אם הם ראויים לפירסום
כמות שהם, או זקוקים לשיפוץ ועריכה.
חוות־הדעת, שכללה פרופסור נודע מהאוניברסיטה,
היתה חד־משמעית: שרת, ש נודע
בצחות לשונו וסיגנונו, אינו זקוק
לכל עריכה.
עתה החלה ההתלבטות בשאלה למי
למסור את היומנים לפירסום. השיקול העיקרי:
ברור היה כי על המפרסם יופעלו
לחצים אדירים לגגיזת עיקרי היומנים
— ובעיקר אותם מאות עמודים על
בן־גוריון ומשה דיין, המציגים אותם באור
שאין משטר דמוקראטי יכול לשאתו.
לפני כמה שבועות, הוחלט למסור עותק
אחד לצמרת מעריב, בעיקר בגלל
הקשרים של יעקב שרת העובד בעיתון.

העותק נקרא על-ידי ראשי מעריב, שהשיבו
למשפחה כי הם מוכנים לפרסם
את היומנים.
טיוטת־החוזה נמסרה למשפחה —
וכאן קמה התנגדות בתוך המשפחה
למסירת החומר למעריב. בניגוד לעמדתו
של יעקב, סברה אחותו יעל כי החוזה
המוצע מקנה למעריב את כל הזכויות —
כולל קיצוץ ואי־פירסום כל קטע שלא
ייראה בעיני המו״ל.
קשריו של מעריב עם משפחת דיין
ידועים. הצהרון מפרסם עתה את סיפרה
של רות דיין, פירסם בזמנו את יומני
משה דיין בוויאט־נאם. ראשי מעריב גם
מיודדים הדוקות עם ראשי המימסד. אחדים
מבני משפחת שרת חששו כי נוסף
לצנזורה הבטחונית, שיוכל משה דיין
להפעיל על הספר כשר־הביטחון, יפעילו
ראשי מעריב צנזורה משלהם, לטובת
שלוכדהבית במדינה.
חששות אלו גרמו לכך כי עד היום
לא נחתם החוזה עם מעריב, ויעקב שרת
גילה לי כי ייתכן מאוד שהספר יימסר
למו״ל אחר. על כל פנים, קמר שרת־הבן,
ברור כי הספר לא ייצא לפני הבחירות.

מי גרם להחלטה זו ץ יעקב שרת
טוען כי המשפחה עצמה החליטה
לדחות את ההוצאה. אנשי
״מעריב״ סבורים כי השיקול היה
של ראשי המדינה, שלחצו כעזרת
״מעריב״ על המשפחה.

שרת ודיין

שכן, אם רצו לפרסם את הספר רק בעוד
שנה, מדוע מסרו אותו כה מוקדם
להדפסה? גירסה זו מוכחשת גם על־ידי

משה שרת בנאום בוועידת מפלגתו ביולי ,65 כשמאזזריו חולף
משה דיין. כל הקאריירה של שרת הושפעה על־ידי האיש
מאחורי הקלעים. כיוס, התהפך הגלגל ודמותו של שרת באמצעות יומנו, רודפת את דיין.

חלק אחר של אנשי מעריב, המצביעים
על-כך כי ציפורה שרת, כמוה כאחיה
שאול אביגור, קנאים למפלגתם, ולא יעשו
דבר שיפגע במיפלגה לקראת הבחירות.
אם כי עיקרו של היומן מוקדש
להתמודדות בין בן־גוריון לשרת על
עתיד המדינה, הרי לכל אורכו שזורים
קטעים הנוגעים להעולם הזה. המקום
שתופס השבועון ביומן עולה על המקום
המוקדש למיפלגות כמו המפד״ל, למשל.
הדמות ששמה מוזכר תמיד בקשר ל-
העולם הזה, והיא גם אחת הדמויות רד

צה״ל שנתמכו על־ידי פינחס לבון, שכיהן
כשר־הביטחון בשנת .1954
הספר מתאר ארוכות את המריבות בין
בן־גוריון לשרת, ואת נסיונות־התיווך של
גולדה מאיר, לוי אשכול וזלמן ארן.
אחד התיאורים המזעזעים בספר נוגע לרציחתה
של שושנה הר־ציון, אחותו של
גיבור יחידה ,101 מאיר הר־ציון.

ויצחק רוקח — ואלה נאלצו להישבע
כי לא הם ולא אנשי מפלגתם היו המקור
לסידרת העולם הזה.
בפרק אחר מתאר שרת את הפיצוץ
במערכת העולם הזה. פיצוץ זה, שגרם
לפצועים (ביניהם: קריקטוריסט העולם
הזה דאז, ושל מעריב כיום — דוש) היה
חלק מסידרת ההתנכלויות לשבועון. שרת
הטיל על איסר לחקור מי עומד מאחרי
הפיצוצים. תשובת איסר: חוגים הקשורים
בד״ר ישראל אלדד (שייב).
שרת החליט לא לנקוט בצעדים נגד

משה שרת מאשר ביומנו:

* בן ־גוויון ניסה ל הכריח את
הער בי םלפתוחבמלחמה
כד י רכבו ש את רצועת עזה
* הומטב־־ל משה דייו הפר באופו
ש׳ טת׳ את הוראות הממ של ה
* שרות׳ הבטתון עסקו ב בילו ש
אח וי ..העולם ה 1ה״ והמיפלגות
מרכזיות ביומן, היא של איסר הראל, מי
שהיה הממונה על שרותי הביטחון בתקופת
שרת ובן־גוריון. שרת מתאר ביומנו
כיצד בא אליו איסר הראל, גילה לו כי
בשבוע הקרוב מתחיל העולם הזה לפרסם
את הסידרה הגדולה על השחיתות בעיריית
חיפה (״חושיסתאך).
שרת ביקש מאיסר לברר מי הדליף את
החומר. איסר חקר, הודיע לשרת כי ה־מדליפים
היו הציונים הכלליים (כיום,
המפלגה הליבראלית) .שרת הזעיק אליו
את ראשי הציונים הכללים, פרץ ברנשטיין

אותם חוגים, אולם לאחר מכן הופעלו
צעדים נגדם בגלל פרשות אחרות. היתה
זאת ״מחתרת צריפיך, שחבריה נידונו
למאסר על מעשי-טרור אחרים.
איסר הראל מתואר על-ידי שרת
כאדם חכם, צנוע, סימפטי וחיובי ב יותר.
שרת מספר כיצד היה איסר מדווח
לו מה קורה במיפלגות, בעיקר במפד״ל.
אולם עיקר היומנים עוסק בתיאור המאבק
בין שרת, שרצה להגיע להסדר עם
מצריים אחרי הפיכת עבד־אל־נאצר —
לבין בן־גוריון ודיין, ושורה של אלופי

לאחר מכן, טען דיין
כי היתד. זו נקמה פרטית של הר־ציון,
ללא סיוע צבאי.
פרשה אחרת ביומנים היא ההתקפה על
מחנה־הצבא בעזה, שגרמה למיפנה ההיסטורי
במרחב, והיפנתד, את עבד-אל-נאצר
לגוש הרוסי. שרת מגלה כי אושרה רק
פעולת־עונשין קטנה. כאשר התברר כי
צה״ל ביצע פעולה ענקית, בהשתתפות
מאות חיילים, טען בן־גוריון, שחזר להיות
שר־־הביטחון שבועיים לפני כן, כי ההרוגים
המצריים הרבים נגרמו כאשר משאית
מצרית עלתה בטעות על מארב.
שרת מתאר בפירוט כיצד ראה בחרדה
את ההסלמה הגוברת, הנגרמת על-ידי
פעולות צה״ל — שנערכו בלחץ צמרת
צה״ל, ואשר חרגו בפירוש מן ההיקף שאושר.
הוא מספר כי בן־גוריון היד. חוזר
מדי פעם על תביעתו לכבוש את רצועת-
עזה, ורק התנגדותו של שרת מנעה זאת.

לדברי שרת, כל פעולות•,התג
מול נעשו על-ידי כן־גוריון ודיין
כמטרה לגרור את הערכים לפתוח
כמילחמה.

התגדות
ב סו רי ם

פרק אחר מתאר שרת כיצד ד,ת־
<£גרה צה״ל בסורים, כדי לגררם למלחמה
בשטחים המפורזים ליד הכינרת.
כל אלה הם פירורים בלבד מ־ 2,500 הע מודים
הגדושים של יומני שרת. הלחץ
המופעל ברגע זה על המשפחה למניעת
הפירסום — הוא עצום.

אם תצליח המשפחה לעמוד כלחץ
-יגרום הפירסוס לזעזוע
עמוק לכל ישראלי. זעזוע שאחריו
יקשה על כל ממשלה כעתיד
להוליד שנית את העם שולל.
דבר אחד מתאשר כבר עתה, מקריאה
חטופה של החומר: כל מה שטען העולם
הזה במשך כל אותן שנים — היה אמת
ויציב.

חשודים אניס קראווי וסימון חדד —

— סובחי נעראני ואהוד אדיב —

-דן ורד (ממושקף!) ודאוד תורכי

השמועות הפכו לסעיפי אישום
פנחס ספיר וגולדה מאיר — הצליח לדבר
במשך חצי שעה שוצפת על האינפלציה,
ההתייקרות ושאר הסכנות לשכר הפועלים
— כאילו היו אלה מכות טבע כמו הקרה,
השטפונות והבצורת. באמנות ראוייה ל־קינאה,
הצליח בן־אהרון שלא לקשור אותם
כלל למדיניות הממשלה — שמפלגתו
שלטת בה.
בן־אהרון קרא לפעולות ״נגד״ כאילו
היה עדיין המנדט הבריטי מנהל כאן את
ממשלת הוד־מלכותו. הגיב על דבריו נציג
תנועת העולם הזה — כוח חדש בוועד־הפועל
:״ברדיו ובטלוויזיה משמיעים עתה
מדי יום את המדור היום לפני 25 שנים.
מי ששומע אותכם כאן היום, נדמה לו
שהוא חי עדיין לפני 25 שנים. בדור לו
שאתם עדיין חיים בתקופה זו. אתם
אינכם חיים במציאות, אלא בעבר. נציגי
הפועלים שדיברו היום — יוכיחו לכם זאת.״
במדינה בטחו!
אחוה בכבדים

סרס נקבעו קווי חהננח
ש 7החשודיס
כחסרות ברשת הרינו? הסורית
שני היהודים גנבו את ההצגה. כאשר
הובאו ביום החמישי האחרון ששת החשודים
הראשונים בהשתתפות ברשת הריגול
והחבלה הסורית אל בית־המישפט המחוזי
בחיפה, לשם הגשת כתבי האישום נגדם
והארכת מעצרם עד לתחילת מישפטם, מש כו
שני הצעירים היהודים את תשומת־הלב
של עשרות הסקרנים אשר הצטופפו
ליד הכניסה אל בית־המישפט. דן ורד
ואודי אדיב עמדו במרכז ההתעניינות.
כאשר הוצאו ממכוניות האסירים, כבולים
לחבריהם הערבים, כשהם מפזרים חיוכים
לכל עבר, כאילו ניסו האנשים שנעצו
בהם עיניים לפענח את התעלומה: מה
מביא יהודים להשתתף בפעילות עויינת
נגד המדינה?
השניים לא סיפקו פיתרון לתעלומה בשלב
זה, לא לסקרנים ולא לקרובי המש פחה
המעטים אשר באו אל אולם בית־המישפט.
בשלב זה הם טרם התבקשו
להגיב, טרם ניסו להפוך את מישפטם להפגנה
פוליטית, כמצופה.
כתבי־האישום שהכינה פרקליטות המדינה
נגד השישה היו מרשימים ביותר. הם
כללו בתוכם כמעט את כל ההאשמות בהם
הואשמו החשודים מייד אחרי מעצרם. כלומר:
הידיעות שהודלפו לא היו שמועות
שווא, אלא טענות שהתביעה מתכוננת
להוכיחן אם באמצעות הודאותיהם של הנאשמים,
אם בסיוע עדויות אחרות.
מרחב מצומצם. פה ושם נוספו כמה
פרטים בלתי ידועים בכתב־האישום, אשר
הוסיפו נופך להילת הריגול האופפת את
החבורה. כך למשל, נאמר שם, כי דאוד
תורכי, החשוד כי עמד בראש הרשת, למד
כיצד לפענח שידורי־צופן מרדיו דמשק
בעזרת פסוקים מהקוראן, ואילו לגבי אודי
אדיב נאמר בכתב־האישום, כי כתב למם־
עיליו חמישה מיכתבים כתובים בדיו־סתר.
אחרי שנפתרה חידת התביעה, נותרה
עתה רק חידה אחת לגבי מישפט ששת
החשודים כי היו ראשי הרשת, אשר יפתח
ב־ 11 בפברואר: מה יהיה קו ההגנה שינ קטו?
לאור חומר ההוכחות שהצטבר בידי
התביעה, הרי אם לא יבחרו הנאשמים
להפוך את מישפטם למישפט ראווה פוליטי
לשם תעמולה לדיעותיהם הקיצוניות,
יוותר מרחב פעולה מצומצם ביותר
לסניגוריהם. חלקם ודאי, ינסו להגיע עוד
לפני פתיחת המישפט להסכם עם התביעה :

מ שפט
מה ה רגיז אתה שו פ ט?

פמקזס לפתוח במשפט,
ניסח חשופט דגלות
מי גילה?העולם הזה את
פרשת המיליוגים שנעלמו
הודאה בחלק מסעיפי האישום תמורת
מחיקת סעיפי אישום אחרים, במטרה לצמצם
ככל האפשר את העונש שיוטל על
הנאשמים אם אומנם יורשעו.

הסתד רז ת
מילים, מילים, מידים

כמקום משבורת ריאלית ואפשרות
?כמור את החודש, הציע מזס״?
ההסתדרות לפועלי־ישרא? — עוד
כסה מי?יס מצלצלות
ההצגה הגדולה תוכננה בדקדקנות, לכל
פרטיה: מצלמות טלוויזיה־במעגל־סגור
העבירו את צילומי דוכן הנאומים אל
המזנון, שבמסדרון הוועד־הפועל. מזכירי
מועצות פועלים הצעידו בשורות עורפיות
את נציגי המערך בוועדי העובדים אל
כסאותיהם באולם. והבמאי, מזכ״ל ההסתדרות,
דפק בפטישו. מושב הוועד־הפועל,
שהתכנס לדון ב״מערכה נגד ההתייקרות
והבטחת שכר ריאלי לעובדים,״ נפתח.
אילו היתד, הביקורת התיאטרלית מוזמנת
להצגה זו — במקום הכתבים לענייני
ההסתדרות שהוזמנו בטעות ע״י דובר
ההסתדרות — היו המבקרים כותבים ל מחרת
:״הבמאי, יצחק בן־אהרון, הכשיל
את ועדת הרפרטואר בהחלטתו החפוזה
להעלות שוב, בשנת ,1973 את ההצגה שהצליחה
כל־כך בשנות החמישים. השחק נים
הצעירים של שנות השבעים לא היו

מסוגלים לשנן את הטקסטים ששמו באולם
בית־המשפט היה מלא מפה לפה.
פיהם, השמיעו טקסטים משל עצמם, ללא השופט שלמה לובנברג הביט סביבו בעין
חזרה מספקת, במיבטא ישראלי טהור, חמורה, והכל ציפו במתיחות לשמוע מה
כשהמחזה וההצגה דורשים דווקא מיבטא יגיד שופט מחוזי בישראל על התיק שרוסי
בנוסח העלייה השלישית...״
לפניו, בו הועלתה האשמה של הברחת
צריך להילחם 1שכן מה שאמרו נצי שני מיליון דולר מישראל. ולא סתם האשגי
ועדי־העובדים לחברי הוועד־הפועל — מה. אלא אחת המלווה בחוות־דעת מקצוהיה
פשוט, ברור וללא גינונים מיותרים: עית של אחד מבכירי רואי־ד,חשבון במ״אני
במבוכה,״ אמר אמיל •שכטר, מוועד דינה, ברוך ברוידא, שקבע כי גילה, בפועלי
ארקו ,״אני לא מבין. מה שאני בדיקת מיסמכי חברת סריגי־ססיל, שורה
מבין לא פותר את הבעיות ...צריך ל של עבירות פליליות.
הילחם! עד מתי נמשיך לדבר. ים של
תדהמה. כמצופה, פתח השופט בשצף-
דיבורים. דיבורים על דיבורים. שום דבר קצף — אולם לא על העבירות. מה שהרלא
יצא מזה. מילים, מילים מילים.״
גיז אותו, היה פירסום ההאשמות. צעק ה חברי
המערך מסיעת מפ״ם מחאו כף. שופט :״מי מיכם מסר את החומר ל־הסינתזה
הנצחית עשתה את שלה. הם לא העולם הזה( .האם הוברחו המיליונים? החשו
כלל שהם מוחאים כף — למי שהזהיר עולם הזה .)1846
אותם לפני שניות אחדות :״עד מתי אנח עורכי־הדין
הנדהמים מיהרו להכחיש נמנו
נתמוך בכם? !״
רצות כי ידם היתה במעל. נציג המאשימחיאות־הכפיים
של נציגי מפ״ם בדברי מים, עורך־הדין ד״ר סלו וולף, הציע ל המרדנות של שכטר לא הפריעו להם, שופט, במלוא הרצינות, לשמור את התיק
שעה מאוחר יותר, לתמוך בהצעות־ההחל -בכספת־פלדה.
טה של הוועדה המרכזת :״הוועד־הפועל
רק בסופו של הדיון, חזר השופט למודע
לסכנה האורבת להישגי ציבור עניין עצמו, הורה לרואה,־ו־,חשבון ברוידא
הפועלים, לרמת־חייו ולחלקו בהכנסה ה לבדוק את כל מיסמכי החברה האמורה.
לאומית, ותובע מהממשלה לנקוט בכל
אולם אם היה מי שציפה כי השופט
האמצעים שברשותה כדי לבלום התפתחות יקבל את תביעתו של עורך־דין וולף, יורה
הרת־נזק זו.״
לפנות לפרקליטות המדינה שתחקור בפרמילים
אלה, לדעת נציג מפ״ם, היוו י שה — הרי שהתאכזב. למרות ההאשמות
תרומה נאותה מצידם למאבק למען הפועל כי בעלי סריגי ססיל — מפעל בו השקיעה
והלירה.
המדינה 20 מיליון.לירות, ועתר, הוא נמצא
היזם לפני 5צ. יותר צפוייה היתד, בידי כונס נכסים — הבריחו מהארץ שני
הופעתו של הבמאי והכוכב הראשי. הכהן מיליון דולר — לא החליט השופט על העהגדול
של הסוציאליזם החדש — נוסח ברת התיק לפרקליטות.
העולם הזה 1848

סונה העצוב של אהבת בוני ונרו׳
* חודש אחרי לידתם נותוו וושעה
הגו ד ים שר נו 1׳ יתומים מנונ׳ ש:
מה הם הרגו את בוני?
/בוני עם הגוף הענק והעיניים העדינות.
בוני
שאהבה את פרדי.
בוני שלא עשתה אף פעם רע לאף

כבר פשט בגופה.
״בוני חולה, היא לא יכולה לצחוק.״
אמרה האחות, שהוזעקה אל בוני.
״אבל אצלי היא היתד, צוחקת גם כש־היתד,
חולה,״ התעקשה הקטנה.
ארבע שעות גססה בוני. כל אותו זמן
ישב פרדי במכונית וחיכה. הוא חיכה לה
כל הלילה בבית שלו ושל מרקו תורג׳מן
בשיכון בבלי, והתפלא על שלא באה לה־ניק
את תשעת הגורים המשותפים שלהם.
הוא המשיך לחכות לה גם למחרת, כי
חשב שעוד תבוא, ושניהם ישתוללו בחצר
כמו שנהגו לעשות מיום שהכירו זה את זו.
״פרדי עצוב,״ אומר האמרגן מרקו תור־ג׳מן
על הכלב הדני השרוע על השטיח.
״הוא כבר לא רגיל לחיות בלי בוני.״
ך* יסור האהכה של בוני ופרדי הוא
^ סיפור של אהבה ממבט ראשון, אה בת
כלבים, שלא רבים כמותה בין הולכי
על שתיים.
את בוני לקחה נירה בגלל נילי בתה.
לא שהיא עצמה אינה אוהבת כלבים !
להיפך. את האהבה לחיות קיבלה עוד
בבית אמה, ואילו בביתה שלה התרוצצו
שני נחשים, קיפוד שנהג לאכול מכף ידה
וחולדה שהיתה מזדרזת כל פעם ששמעה
את השריקה המוכרת. כשהופיעה נירה ב להקת
פיקוד צפון, היתד, מנצלת את הפסקות
הצהריים כדי לעזוב את מחנה מר־קוס
בחיפה, שבו התנהלו החזרות, וללכת

הגורים הישגים

מרקו תורג׳מן אבל יחד עם פרדי, כלבו הענק מסוג
דני גדול, על מותה של בוני, הכלבה שילדה
תריסר גורים, שיכלה שלושה מהם ומתה מהרעלה. כמה מהגוריס נראים על הארץ.

נמו סוס

שאת על גבו בקלות וללא מאמץ, ילד קטן,
כפי שעושה אבי הגורים פרדי בתמונה. בארץ
מוחזקים למעלה מ־סל כלבים מסוג זה.
אחד, ומתה מפני שלא ידעה שאנשים
הם דבר שלפעמים צריך גם לד,זהר ממנו,
כי לא פעם הם הורגים בלי כל סיבה.
בוני, היא כלבת הענק מסוג דני גדול
של הזמרת נירה רבינוביץ, שביום רביעי
לא יכלה ״לצחוק״ כמו שכינתה נילי, בתה
בת הארבע של נירה, את תנועת הפשלת
השפתיים כלפי מעלה, שהיהה אופיינית

״תצחקי, בוניל׳ה, תצחקי!״ המשיכה
נילי להתחנן בפני בוני. אבל בוני שלחה
אליה מבט עצוב ולא צחקה, כי הרעל

למטה, ובוני הכריחה את פרדי לשחק. פרדי
מטבעו הוא יותר שקט וכבד, ובהתחלה
קצת התנשם מהמשחקים של בוני.
אבל הוא התרגל.״
^ מים רבים עברו מאז אותה פגישה
ראשונה, אבל פרדי לא שכח את בוני.
אפילו אהבתו של מרקו בעליו, שנהג
לקחת אותו איתו לכל מקום לשם הלך,
לא הצליחה להשכיח מליבו את זכרה של
(המשך בעמוד )30

הונית הגדולה

כך נראתה בוני, שבועיים לפני מותה, כשהיא
מניקה את תריסר הגורים שנולדו לה נשמחירו
של כל אחד מהם כ־ 500ל״י. בוני היתה כלבה עס שושלת יוחסין. סבה, למשל, היה
כלבו של חיים בר־לב, הרמטכ״ל לשעבר, המגדל בביתו שני כלבים מסוג דני גדול.

כווי העצוב

אמס הורעלה ומתה זמן קצר אחרי הלידה,
כשהבעה של עצב נסוכה על פניו
״ממש כמו בן־אדם אחרי שקורה לו אסון.״

לגן החיות הסמוך כדי להאכיל את החיות.
אלא שבינה לבין ההחלטה להביא גם כלב
לביתה עמד הזכרון של כלבד, הקודם ש הורעל.
סתם כך, טייל בחוצות ובלע משהו
שהסתבר שהיד, רעל. נירה חששה שמא
תשוב ותאבד גם הפעם את החיה האהובה
בדרך דומה. חששה, ולא ידעה עד כמה
קרובה היתד, לאמת.
בוני עם הפרווה החומה המנומרת לא
היתה סתם כלבת דני. היא היתד, כלבה
עם שושלת יוחסין. סבה היה הכלב של
שר־המיסחר והתעשייה, חיים בר־לב, ש הוזמן
על־ידו במיוחד בצרפת, ואביה היה
הכלב הדני הגבוה ביותר בארץ.
אולי בגלל זה התרגשה כל כך אמה של
נירה, כשהלכה לתומה באחד מרחובות
תל-אביב והבחינה לפתע באיש הפוסע לעומתה,
ולצידו מהלך כלב דני זהה לגמרי
לבוני.
״לא,״ אמר לה האיש, שהיא לא זיהתה

אותו כמרקו תורג׳מן האמרגן, ומנהל מו־עדוני־לילה
.״הם לא יכולים להיות מאותה
משפחה. כי פרדי נולד באילת אצל
משפחה שנתנה לי אותו לפני שעזבה את
הארץ.״ אבל הוא לקח את מיספר הטלפון,
למקרה שירצו לשדך בבוא העת בין השניים.

העניין נשתכח, עד לאותו יום שבו
בא מרקו לביתה של נירה כדי להזמין
אותה להופיע יחד עם שלמה ניצן בתוכנית
של שירים חסידיים במועדון הלילה
הירושלמי שלו באבו־טור. בא, וכדרכו
הביא עימו את פרדי. זה היה רק לפני ארבעה
חודשים ולבוני בת השנה וחצי היה
כבר גוף חטוב וגמיש והרבה שמחת חיים.
כבר מהרגע הראשון הוקסם פרדי מע־ליזותה
של בוני.
״זאת היתד, אהבה ממבט ראשון,״ מספרת
נירה רבינוביץ ,״הם התחילו להת־נשק,
להתגפף, להתלקק ולהיצמד. ירדו

מוצץ לגורים ג? ״57

שיינר מראה לזמרת נירה רבינוביץ כיצד
להאכיל את גורי הכלבה בעזרת בקבוק.

^ 1הר עידו אתאמא
(המשך מעמוד )29
הכלבה הגדולה וחביבת המזג.
כשהתחילה נירה להופיע במועדון של
מרקו, היו שני הכלבים הענקיים משתעש עים
בפתחו של מועדון הלילה עד גמר
התוכנית. וכשבוני התיחמה, היה ברור ש הבעל
האחד והיחיד הוא פרדי. התמזל
מזלם והם החלו לחיות חיי משפחה. נירה
ילדה תינוק. רופא המשפחה דרש להוציא
את הכלב מהבית. בוני עברה להתגורר יחד
עם פרדי באחד החדרים שהקציב להם מרקו
בדירתו. כל זמן ההריון גילה פרדי
דאגה בלתי פוסקת למי שעתידה להיות
אם גוריו.
בלילה שבו המליטה בוני היו שניהם
בביתו של מרקו. בחצות שמעו את פרדי
נובח. אחר כך שמעו יללות. כשהגיעו
מרקו ונירה כבר היו השניים רבוצים ליד
שנים־עשר גורים (שלושה מתו יותר מאוחר)
כשפרדי עוזר לבוני לנקות אותם בלשונו.
כשחלפו
הימים ונראה היה שבוני מתעייפת
מההנקה הממושכת, נהגה נירה ל האכיל
את הגורים באלדון, אבקת חלב של
תינוקות, שבה היתד, מאכילה את בתה בת
שבעת החודשים.
כל חייהם ידעו בוני ופרדי רק אהבה.
נירה ובני ביתה התיחסו אל הכלבה, שלמרות
גודלה ניחנה במזג חביב ועדין כשל
יצור אנושי. ואילו מרקו, מרקו של מועדוני
הלילה ושל החתיכות המשגעות, התחיל
להיראות יותר ויותר, גם בבארים
אליהם נהג ללכת בערבי שבת, כשהוא
צמוד אל פרדי הענק שלו.
אולי משום כך לא ידעה בוני שמבני-
אדם צריך להיזהר לפעמים. כשראתה השבוע
את הפתיון שהיה זרוק בחצר הסגורה
של מוסך אודי שבהרצליה, לשם
לקח מרקו את שני הכלבים כדי שיתרעננו
במרחב, לא עלה צל של חשד בליבה. היא
בלעה את הפתיון.
כשנתקפה בעוויתות הראשונות במכונית
של מרקו, כשהיו בדרכם הביתה להאכיל
את הגורים, היה כבר מאוחר.
^ רבע שעות ן ןבד הווטרינר ד״ר
זאב שיינר כדי להציל את חייה. ארבע
שעות שבמהלכן קיבלה אינפוזיה, והיה
צורך לעסות לה את הלב שהפסיק לפעום.
ארבע שעות, שבמהלכן יצא מרקו מהחדר,
כדי שלא יראו אותו בוכה. בוני מתה בשמונה
בערב וכשמתה שאל מרקו בחוסר״
אונים :״איך אני אספר את זה לגורים?״
פרדי מסתובב ליד תשעת הגורים היתומים,
נועץ בהם מבט עגום, ומשתטח
על השטיח בסלון. בוני לא תבוא יותר
לשחק איתו.
״רק לפני יומיים הביאו אלי לקליניקה
כלב קולי שחור,״ אומר ד״ר שיינר, שגילה
את אותם סימני הרעלה שנתגלו אצל
בוני .״גם הוא מת. זה היה מקרה טראגי.
במיוחד, כי הילדה בת השלוש־עשרה, ש־הקולי
היה שלה, קיבלה אותו. במתנה לפני
חצי שנה מאמה, לפני שמתה. אני לא יודע
מי מפזר את הרעל הזה בחצרות. אבל גם
אם זאת לא העירייה, לא ייתכן שאנשים
יוכלו לקנות רעלים בקלות כזאת ויפזרו
אותם בחצרות.״
נילי רבינוביץ עדיין לא יודעת שבוני
מתה. ונירה איננה מעיזה לספר לה .״אני
לא יודעת איך אגיד לה את זה,״ היא
אומרת .״אולי אגיד לה שבוני חזרה לבית
שלה, בדנמרק.״

** י אשם שבוני

מתה בצורה כל

/כך טראגית?
העיריות מתנערות מאחריות. נכון,
פקחי מחלקות התברואה מפזרים בחצרות
הבתים ובמגרשים עזובים רעלים
נגד חולדות ועכברים. אבל הם תולים
בכניסות לבתים פתקאות קטנות עם אז הרה
לדיירים. חוץ מזה קובע החוק ש כלבים
צריכים ללכת עם מחסומים ועם
רצועות. אז מה פתאום העיריה אחראית
שכלבים אוכלים רעל ומתים? שלא יתנו
להם להסתובב בחצרות.
אפשר היה לבקש מד,עיריות שיודיעו על
פיזור הרעל לדיירים בסביבה 24 שעות
לפני שעושים זאת, ושיודיעו על כך במודעות
גדולות ומאירות עיניים; ולא בפתקים
קטנים שכל רוח מעיפה אותם.
אבל כנראה שלעיריות אין זמן לחשוב
על דברים כאלה.
חוץ מזה, הפקחים העירוניים הם לא
היחידים שמפזרים פתיונות רעל. במדי־נת-ישראל
יכול כל אזרח להיכנס לחנות
הדברה או לבית־מרקחת, לקנות רעל כמה
שהוא רוצה ולהרעיל את אשתו או את
הכלב של השכן שלו.
זאת מדינה דמוקרטית, לא?

ניסים וקוט הוי

את ה עוזי ולחץ

להות דד, סעגו״ס

״הוא לא נתן לד, מנוחה. עקב אחריה
לכל מקום שהלכה. כשהסבירה לו שהעניין
הוא חד־צדדי לגמרי, ושהיתד, מעדיפה
שיתרחק ממנה קצת, התחיל לש בת
אצלה לילות שלמים. הוא היה יושב
מולה, לא נותן לה לישון, וכל מה
שהיה עושה זה לבכות. הרבה ממה שהם
דיברו ביניהם לא הבנתי. אני לא מבינה
צרפתית והוא היד, מדבר עם סילביה
צרפתית. היא משווייץ ומבינה צרפתית.״
בעקבות המיפגש עם שחר, ניקר ב־אדווינה
החשש כל אותו יום ברפת :
״ידעתי שהוא לא יעזוב אותי כל־כך
מהר. הוא ידע שאני יודעת איפה סיל־ביה,
והייתי בטוחה שינסה להוציא זאת

יי׳ ־׳החדר בו התאבד נסים וקוט.
1 *1 ¥1־ 1ה 1 ¥ 1 7ח
דם ורידיו החתוכים ודם פיצעה
11 #1 111 | 11 1 11
של אדווינה, בעלת החדר, ממלאים כל פינה וחפץ בדירה. המיטה
ך* לא 0333 דרך החלון, נעמד מולי
1 1 //ואמר, :עכשיו אני הולך להרוג
אותך.׳ הוא כרע על ברכיו, והרים את
העוזי אל כתפו. ראיתי את החור מכוח
למרכז החזה שלי, ושמעתי דפיקה חזקה
מהעוזי. התחלתי לצרוח.״
כך תיארה השבוע אדווינה צ׳טרטון, המתנדבת
ממעלה־ד,חמישה, את הרגע בו
חדר ניסים זקרט, שומר הקיבוץ, לחדרה.
חייה של אדווינד, בת ד 18-,ניצלו דק
בזכות המחסנית הריקה. לפני שחדר
פנימה, ניסה וקרט אחוז־ד,טירוף לפרוץ
דרך דלת הצריף בו התגוררה המתנדבת
12 .חורים מסמנים בבירור את הצרור
הרחב והבלתי־מדוייק ששילח בדלת
ובקיר העץ הסמוך לה. אך הדלת נותרה
נעולה למרות שקליע אחד ננעץ בדיוק
במרכז חור המפתח.
״את תגלי לי איפה סילביה, או שאני
הורג אותך!״ הזדעק השומר לעבר חלון
הצריף, סחט משם אל תוך החדר את
שארית המחסנית. שמונה חורי קליעים,
המכוסים עתה בגלויות־נוף צבעוניות,
מקשטים את קירות החדר מצרור זה.

״פחדתי
פחד מוו ת! ״

ך• ך ני צ לו חייה של המתנדבת השמג־
^ מונת מיורקשייר, אנגליה, הנמצאת בקיבוץ
שלושה חודשים בלבד.
״הכול התחיל בשעה ארבע בבוקר,״
התחילה אדווינה צ׳טרטון את תיאור יוסד,דמים,
כשהיא רובצת על מיטתה, רא
בתמונה
היחה מיטתה של סילביה, חברתה לחדר של אדווינה,
שעברה לחדר אחר בעקבות חיזוריו העקשניים של השומר. סילביה
הבלונדית היתה הטילה הישירה, שלא מרצונה, לכל הדם השפוך.

שה עטוף מיטפחת המסתירה את הקרחת
הקטנה שנעשתה לה בבית־ד,חולים לטיפול
בפיצעה. עד היום אין איש יודע
כיצד בדיוק נפצעה. לשרוט את עצמה
ברגע הפאניקה, כפי שקבעה סברה אחת,
אין אדווינה יכולה: עבודתה בחליבה
אינה מאפשרת גידול ציפורניים, והיא
מושיטה זוג ידיים, שציפורניהן קצוצות
עד לבשר ממש. הסיכויים שנפגעה מ-
ריקושט מעטים מאוד. הקליעים חדרו כולם,
חד וחלק, מבעד לקירות העץ הדקים,
לא פגעו באף מקום בחומר קשיח.
כך, נשארה האפשרות האחרונה: אדווי־נר,
נשרטה בראשה מאחד הכדורים ש שטפו
את החדר מבחוץ.
״בארבע בבוקר קמתי, הייתי בדרכי
לרפת. היה חושך עדיין. נכנסתי לתוך
שדרת העצים, בכניסה לרפת, ופתאום
מישהו קפץ לי מתוך העצים בדיוק מולי.״
הצעירה כמעט התעלפה מבהלה .״זה
היה ניסים. הוא שאל אותי אם אני
יודעת איפוא סילביה. עניתי לו שכן,
ואז הוא דרש ממני לגלות לו. לא
הסכמתי, והתחלתי לברוח. פחדתי פחד
מוות.״
בדרך כלל, אין אדווינה פוחדת מאנשי
המשק, באף אחת משעות היממה.
״אבל אותו בקושי היכרתי. הוא היד,
אצלנו רק שלושה שבועות, והמעט ש שמעתי
עליו בכלל לא היה מעודד. הוא
ניטפל כמו עלוקה לחברה שלי, סילביד,
בוכר, שגרה איתי בחדר. סילביה היא
אמנם בחודה יפה ואפשר להבין אותו,
אבל האהבה שלו היתה לא נורמלית.

ממני.״ אדווינה סיימה את עבודתה ברפת
בצהדיים, התקלחה, אכלה בחדר-
האוכל המשותף, ושם הספיקה לספר לכמה
מחברי המשק כי השומר עוקב
אחריה, ומנסה להוציא ממנה את כתובתה
החדשה של סילביה.
״הוא היה הסיבה היחידה שסלביה עזבה
את חדרי ועברה לגור במקום אחר,״
הסבירה אדווינה ,״היא השביעה את
כולם שלא יגלו לו איפה היא גרה, כי
אין לה יותר כוח אליו.״
מחדר־האוכל הלכה אדווינה לחדרה,
נעלה מאחוריה את הדלת .״ממש פחדתי.
אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שמשהו
עוד יקרה.״
המשהו.אכן קרה.
__ ציוד

מכיוון הצריפים
ף י< שתיים געיד הופיע ניסים וקרט.
^ ״בהתחלה הוא ניסה לפתוח את הדלת.
כשגילה שהיא נעולה,״ סיפרה אד-
ווינה ,״התחיל לדפוק כמו מטורף ולצרוח,
איפוא סילביה? איפה סילביה?׳״
את אשר התחולל אותה שעה בחוץ,
תיאר מנחם כץ, מזכיר הקיבוץ :״היתד,
לנו ישיבה במזכירות, כשפתאום נכנס
חבר זאמר שנורה צרור מכיוון הצריפים.
החברים יצאו מייד מהישיבה לביוץ
הצריפים. אני נשארתי ליד הטלפון.
הזעקתי מישטרה, לכל מיקרה.״
בינתיים נאסף דובו של המשק ליד
הצריפים הישנים, המשמשים למגורי ה־

עד ההדק -ו אדווינ ה שמעה את הנקי שה וצרחה...

במדינה
די עו ת

מתנדבים וחוקי הקיבוץ. כולם עמדו
חסרי־אונים ומעש, כשצריחותיה ההיסטריות
של אדווינה מושכות אותם להיכנס,
אך זכר העוזי בידי השומר מרתיעם.

א ל תג־דו ב״גות״

שניהם נראו
מבולבלים
ך • יי תיכ מו ס ד אותה שעה,״ מספר
/ץ | 1עוזי וילנסקי 28 חבר המשק
היחיד שהעז ונכנס .״הצריף נמצא מאה
מטר מאיתנו. שמעתי צרור מהכיוון ורצתי
החוצה. לקראתי רץ מתנדב אחד,
חצי ערום וצעק , :יורים עלינו !׳ שאלתי
אותו איפה, ומיהרתי לחדר של אדווינה.״
המתקהלים סביב החדר הסבירו לעוזי
פחות או יותר את המתרחש .״דבר ראשון
הצצתי מבעד לחלון לתוך החדר.
ראיתי את אדווינה עומדת קרוב לדלת,
בחדר הכניסה, ואת השומר לידה חוסם
לה את הדרך. היא היתד, פצועה בראשה,
אבל ראיתי מייד שהעניין לא רציני.
היא הסתובבה ונעה בחופשיות.
.עוזי וילנסקי ואדווינה צ׳טרטון משני צידיו של החלון דרכו
״העוזי שבידי השומר היה בלי מחסחילץ
עוזי את המתנדבת בריאת־הגוף. הדבר היה דקות
נית. לא הבנתי כל־כך מה קרה בין
ספורות לאחר שאדווינה ראתה את מותה, מציץ מתוך הקנה שכיוון אליה השומר וקרט.
שניהם. במחשבה ראשונה ניחשתי שנפלט
לו כדור והוא חטף הלם מהעניין. אמדתי
העוזי, ולאחוריהן הדממה.
המיבצע הצליח. עוזי הוביל את אדווינה
לו, :תירגע, לא
החוצה,.קרה לה שום דבר, לחלון, עזר לה לצאת ויצא אחריה.
ניסים וקרט בן ה־ 26 היה מאושפז
תוציא אותה
״ראיתי שהוא מנסה לפתוח את הדלת לאחר שהשניים עזבו, התחיל ניסים לכמה
פעמים בבתי־חולים לחולי־נפש. ב־ולא
מצליח. אמרתי לאדווינה , :בואי, בצר את חלון הצריף במיטות ומיזרונים 1965 ,הסתנן לירדן, כנראה בעת התקפת
מתכונן למצור ארוך.
טירוף. למישטרה היה ידוע כגנב קטן
אני אוציא אותך דרך החלון.׳ היא לא
כל הבגדים של זוטות. בידי איש זה, נתנה חברת
קלטה. הבנתי שאין ברירה א־לא להיכנס
השמירה נשק ותחמושת, וקיבוץ מעלה־ולהוציא
אותה משם. שניהם נראו מבול החמישה
העסיקו כשומר.
בלים לגמרי.״
הגיב על כך מזכיר הקיבוץ :״האח אך
כשרק הכנים עוזי רגל דרך החלון,
ך* מצור היה אייר. למעלה מארבע ריות לשומרים ׳שאנחנו מקבלים היא להתאושש
וקרט מקיפאונו .״הוא הסתכל
אלי ואמר , :אם אתה נכנס, אני מכניס לך 1 1שעות. במהלכו, הגיעו לקיבוץ השלוו מעשה, לפי החוזה, כולה על חברת השכדור
בראש ,.וגם הוסיף איזה קללה ב כמה מבכירי הקצינים במישטרת־ישראל. מירה. ברור שיש אחריות מסויימת גם
עלינו, אבל פשוט לא היכרנו את האיש
ערבית.
ביניהם מפקד המחוז הדרומי תת־ניצב
בתקופת עבודתו הקצרה.״
״הייתי במצב ז־י מחורבן. רגל אחת
חיים דבורי ומפקד מרחב ד,מרכז, ניצב-
כבר היתר, בפנים ואיתר, כל כובד הגוף,
מישנה עזרא גולדברג. השומר, שאהבתו
עובדות אלה אין בהן כדי לנחם את
מולי עמד איש עם עוזי דרוך ומכוון.
אדווינה — לא על הסיוט שחלף עליה,
למתנדבת הבלונדית היפהפייה בת ה־,22
רק עכשיו הבנתי שבעצם לא היתה פה
העבירה אותו על דעתו, הספיק במהלכן
ולא על בגדיה שאבדו. הצעירה הנוצריה,
שום פליטת כדוד, אלא משהו הרבה
של השעות הללו לחסל שני בקבוקי קונ שסיפורי אמה על ארץ הקודש הביאו
יותר רציני.״
יאק, לחתוך את ורידיו, ובלי להתייחס
אותה לישראל, נאלצה להשליך חלק
עוזי מצא את הפיתרון בהתקדמות.
כלל לקריאות השוטרים שהופנו אליו גדול מבגדיה בשל הדם הרב שהבתים
״המשכתי פנימה עם עוד רגל, וכל הזמן מרמקולים, לתקוע שני כדורים בליבו.
אותם. שאר הבגדים שהיו בארון, נוקבו
ניסיתי להרגיע אותו בדיבורים. היה קצת רק ההתאבדות השנייה הצליחה לחסל את בכדורים .״הדבר היחיד שמעודד אותי,״
קשה בבת־אחת לחשוב על משפטי הר השומר המאוהב.
אומרת אדווינה ,״זה היחס הנהדר של
געה׳ לגרור את אדווינה, שהיתר, חצייה
השעה היתד, שמונה בערב כשמכיוון
חברי הקיבוץ אלי .,וביחוד של הוילנסקים
מעולפת — ולהסתכל על קנה העוזי.״
הצריף הנצור נשמעו שתי היריות מתוך — עוזי והוריו.״

גול הלוע

בגו ש? מזכ״ל ההסתדרות
?קח את נאומי אביו ברציגות -
ותובע 7חרק
את רווהי המפעל הקיבוצי
של המזב״? לעובדים
כאשר תובע יצחק בן־אהרון, בקול
תרועה גדולה, לשתף את השכירים ברווחים
— הוא יודע שהוא בטוח מסכנה זו,
ושאיש לא יקח אותו ברצינות. לא בממשלה,
לא במשק — ולא בקיבוצו שלו,
המעסיק שכירים רבים.
הפתעה — אולי נעימה, אולי לא —
נגרמה למזכ״ל הסוער כאשר פתח בוקר
אחד את עיתונו, גילה מישהו שלקח אותו
ברצינות: בנו שלו.
מפעל שימוריתזמזון ׳ גת שייך לשני
הקיבוצים גבעודחיים. יריב בן־אהרון, בנו
של מזכיר ההסתדרות, הוא חבר אחד מהם,
גבעת־חיים מאוחד — ויש לו השגות
כבדות על מעמדם הכלכלי והחברתי של
פועליו השכירים של המפעל.
״אנו נקראים פשוט לחדול מלגזול את
השייך להם כדין*״ כתב יריב בן־אהרון
במאמר בדבר, תחת הכותרת למי הרווח.
״אבק של ניצול אופף אותנו בגת...״
במאמרו מתווכח בנו של בן־אהרון עם
אותם חברים בשני הקיבוצים הטוענים:
״אנו לא חייבים להתחלק ברווחים (עם
השכירים) .ההון שלנו. היידע שלנו. לכן,
מגיע הרווח לנו.״
הכל שייף לפועלים. יריב, ככל הנראה,
הוא סוציאליסט מעשי ביותר —
בניגוד לאביו התיאורטיקן, הנושא נאומים
נמלצים — ותומך במדיניות הכל כלית
של פנחס ספיר ומשה זנבר. לטענותיהם
של חבריו למשק, עונה יריב בן-
אהרון :״ההון איננו שלנו. ההלוואות הועמדו
לרשותנו ממקורות־מימון ציבוריים,
ועברו בדרכים שונות לבעלותנו. חלק
מהכנסות בית־החרושת שנחסך והושקע
במפעל — חינו הצבר־הון שהוא פרי
עבודת השכירים והחברים ; קיבלנו מענקי-
פיתוח ותמריצי-יצוא — מקופת המדינה.״
סבך אבסורדי. גם בקשר לידע, מצביע
יריב על כך כי חלק גדול ממנו הושג
במימון ציבורי — וכי מהפועלים השכירים
נמנעת בעצם ההתקדמות המקצועית,
משום שהתפקידים הבכירים והמקצועיים
יותר תפושים על־ידי חברי המשקים.
סיכם יריב :״עובדה שאנו שקועים בסבך
האבסורדי הזה שגרר אותנו הרחק מעבר
למטרות שלשמן נוצרו חיי קיבוץ,
ואף מעבר להכרח הכלכלי של קיומנו.״
מסקנותיו של בן המזכ״ל: על הקיבוץ
להתחלק ברווחי המפעל עם הפועלים הש כירים,
לחסל את המצב הנוכחי בו ״אנו
שותפים במעשינו — בגמרה שלנו —
לקיפוחם של משפחות עובדים מרובות-
ילדים ושל עובדי הייצור בניגוד משווע
לעמדות המוצהרות של הקיבוץ והתנועה.״
סיכם
יריב, מבלי להתייחם בוודאי לאביו
:״אי־ההתאמה בין המליצה התנועתית
לבין המעשים שהינם בהישג ידינו, מכניסה
יסוד של חוסר־אמת לחיינו, ומשמיטה
את הבסיס המוסרי מתחת רגלינו.״

ראש חץ דנץ=ו>דת ג דו ד ה

אחד ממנהיגי
״הפגתדים השחודיס״
מגלה ״הבנה״
להשודי דשת הדיגול

אגסת־חוחה

יכלה כבר אדווינה לפלוט,
למחרת יוס־הדמים. כאן היא
יושבת על אחד הכיסאות שהוציאה מחדרה לחצר, כדי לנקות
את החחר מן הדס וההרס שגרם השומר שירה ואחר התאבד.

הנגיעות

שלושה מתנדבים בקיבוץ מצביעים על כמה
מפגיעות הכדורים שחדרו לחדרם. מימין
לשמאל: אלטן זמיר, גונין חוסין — שהתחבא בשעת היריות
כתוך הארון בו הוא נראה בצילום — ואיברהים סלמון.

המעשים המיוחסים לאנשי רשת הריגול
הסורית שנחשפה בישראל, ואשר נגד
חלק מחבריה הוגשו השבוע כתבי־אישום
בבית־המשפט המחוזי בחיפה, עוררו הסתייגות
כללית, אפילו בקרב הגופים הקי צוניים
ביותר בישראל. גם קבוצות קיצו ניות,
השוללות את קיומה של ישראל כמדינה
ציונית, ניערו חוצנם מאמצעים של
ריגול וחבלה לשם השגת מטרותיהם.
במבול הגינויים וההסתייגויות, היה אולי
רק מאמר אחד יוצא־דופן. היה זה מאמרו
של כוכבי שמש 28 מפעילי הפנתרים
השחורים בירושלים, שפורסם לפני
שבוע, במצפן, בטאון האירגון הסוציא־
(המשך בעמוד )32

במדינה
(המשך מעמוד )31
ליסטי הישראלי הפלג התל־אביבי (של עודד
פילבסקי) .שמש הוא אולי הישראלי
הראשון המנסה למצוא הצדקה, מבחינה
אידיאולוגית, לחשודי רשת הריגול, אם
אומנם עשו את המעשים המיוחסים להם.
כותב שמש במאמר הנושא את הכותרת
מהרסיר ומחריביך ממך יצאו :
״...גילוי הרשת היהודית־ערבית לא זיע־זע
אותי כלל, למרות העובדה המרעישה
כשלעצמה, שרשת זו כוללת ארבעה יהודים.
נתבונן מעט במצב באזורנו: מצד
אחד עם מדוכא הנשלט על־ידי כובש זר:
מצד שני מצויים בקרב הכובשים צעירים,
ולא כל כך צעירים, השואפים בכנות לאחווה
יהודית־ערבית. שאיפה זו נמצאת
בראש דאגותיהם. העם המדוכא נמצא בשלבי
יאוש, מול העוצמה הצבאית האדירה
המצויה בידי הכובש. גם הקבוצה השואפת
לאחווה יהודית־ערבית הולכת ונואשת ממאבק
פוליטי שיביא לחיסול הכיבוש הישראלי
ולכינון מדינה פלסטינית עצמאית.
״אחווה יהודית־ערבית הינד. ערך נשגב.
השואפים בכנות לאחווה כזו חייבים להיות
מעורבים במאבק העשוי לקדמם למטרה
הנשגבת. הדביקות במטרה מובילה אותך
להיות צד במאבק. ומאחר וישנם שני צדדים
למאבק — הישראלי והפלסטיני (ולא
יתכן צד שלישי, ליברלי) — הרי ש,האדוקים׳
בתורת הצדק ימצאו את עצמם
בצד הפלסטיני ויהיו חייבים לסייע לו ל אורך
כל הדרך, עד להשגת המטרה.״
״הם לא האחרונים״ .״מי יכול לשלול
עמדה זו מבחינה מוסרית?״ שואל

מאוזן :
)1טעות; )4צנים; )8בזוי, מעורר
גיחוך; )10 פילוסוף צרפתי (,)1778—1712
שהטיף לחיי פשטות ושיבה למצב הטבעי;
)12 אדמה; )15 מילת בדירה; )16
מחת הריקוד והמקהלות במיתולוגיה היוונית;
)20 בלבד; )22 בצוותא; )24 חלק
באניה! )25 ירק מאכל 27 מושג בעולם
הכדורגל! )29 מעצמה אסיאתית! )30 אבן
יקרה שצבעה ירקרק; )31 ברור, מובן!
)33 תער; )34 עורג! )35 כלי נגינה מזרחי;
)36 חלק האוזן; )39 אספקלריה; )42
רזה, דל בשר! )43 דרגה צבאית! )45
בריחת מוחמד ממכה למדינה; )47 התמהמה;
)48 מאכל מזרחי; )50 מין עץ
שמעליו קולעים כתרים לראשי מנצחים;
)52 אומר! )53 חלופה, ברירה אחרת!
)56 מחוספס; )57 נוזל בפה! )58 סופה:
)61 אפלה! )63 שעטה, ריצה מהירה; )64
מלחמת קודש מוסלמית.

מאונך :

)1מביא בבריתו של אברהם אבינו;

חשבץ

)2לקח; )3תקרה; )5שדה מרעה; )6
שוטר בית כלא; )7תשלום לרשות)9 :
וופלה; )11 רמש, שרץ זכר )12 :מיץ; )13
כפוף )14 :כשר למאכלי חלב ובשר;
)15 מושג גיאוגרפי; )16 לבוש רומי)17 :
רצועה )18 :קידומת שם הולנדי; )19
מידת שטח 10 ,דונם; )21 נשמה, לפי הדת
המצרית הקדומה )23 :משפט; )26 מיסד
הפלמ״ח; )28״מוכנים רוץ!״ )30
אבקה קוסמטית לפנים 32 סוס הרבעה!
)33 פגם; )36 מין חיה שעורה שימש
למכסה לכלי השרת במשכן ה׳; )37 מונח
בתחביר )38 :עם בלי -מולדת, עליו נמנה
הסופר ויליאם סארויאן; )40 חלק הדרשות
ואמרי החכמה שבתלמוד, שאינם בגדר
הלכה; )41 רגע, זמן נענוע העפעפים;
)42 בור; )43 ממרה, מושחת; )44 שומר;
)46 מוסד למטוסים; )47 קול גברי)48 :
שן פיל; )49 תו נגינה )51 :שקט)54 :
כלי נגינה קדום )55 :כלימה; )59 נצח!
)60 מקום נישא; )61 שנשמה באפו)62 :
כלי לנוזלים.

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

להפסקת הכיבוש והדיכוי — דבר שיקדם
את עניין האחווה היהודית־ערבית מבלי
שהשואפים לאחווה כזאת יצטרכו ללכת
בעקבותיהם של אהוד אדיב, דן ורד, יחזקאל
כהן ודוד קופר.״

דרכי־ חיי ם
סימור אהבה

דני? 73ג9ד מנד? סנילגיץ,
קורבן לאהבתו הנלהבת מנדל סנילביץ ,59 /חלף בדרכו על פני
הדואר ברחוב אלנבי בתל־אביב, ולא האמין
למראה עיניו. נדמה היה לו שזקנתו
היא המשטה בו. מולו דימה לראות לא
פחות ולא יותר מאשר את פרידה גרינברג,
מי שלפני ארבעים שנה היתד, אהובת
נעוריו, עוד בארץ מולדתו, רומניה.
שיפשף מנדל את עיניו וצבט את עצמו
כדי להיות בטוח שאינו הוזה. לא, זה לא
ד,יה תעתוע דמיון. למרות ארבעים השנים
שחלפו מאז ראו זה את זו לאחרונה, הכירה
גם פרידה את מנדל.
״זה אתה מנדל?״ שאלה בתמהון.
הם נפגשו כאילו מצאו את אהבתם האבודה.
מובן שפגישתם לא נמשכה ברחוב.
מנדל הזמין אותה לבית־קפה סמוך, כדי
שיוכלו לגולל זה בפני זה מה עבר עליהם
במרוצת 50 השנים האחרונות. אחר־כך הזמין
אותה לארוחת צהריים. הסתבר, שלמרות
שלא נפגשו, שמעו מדי פעם מה

מנדל סנילביץ (משמאל) ,פרידה (במרכז) והכבשים
האהבה הולידה שותפות בעסקים
כוכבי שמש, שאינו מזדהה כמובן עם אנשי
הרשת, אך מנסר, למצוא את ההצדקה
למעשיהם מבחינתם הם .״האם ממשלת
ישראל? האם היא שופטת המוסר?
״ממשלת אבירי המוסר,״ טוען כוכבי
שמש ,״מבצעת לעיתים קרובות פעולות
נישול, סתימת בארות־מים, ריסוס שדות
וגירוש אוכלוסיה. אולי יסביר מישהו מה
יותר מוסרי? ספטמבר השחור במינכן
או צה״ל בכפר קאסם?
״מכל מה שנכתב עד עתה (על, הרשת׳)
מעלה חיוך הנסיון להוקיע את ארבעת היהודים
כבוגדים. וזה ממש מצחיק כי הארבעה
לא ראו את עצמם כחלק מהמדינה;
מאז ומתמיד הם נקראו בוגדים; הם
גאים בכך שהם בוגדים. לכן, הכינוי, בוגדים׳
,אינו כינוי גנאי לגביהם אלא מח מאה...״
״סבור
אני,״ מסיים שמש את רשימתו
העלולה לסבך את הפנתרים השחורים
שלא בצדק ולהציגם כתומכי שוללי המדינה
,״כי ארבעת היהודים — שעשו
היסטוריה — אינם היהודים האחרונים שיעסקו
בריגול וחבלה למען ערבים בכלל
והפלסטינים בפרט. הם מהווים את ראש
החץ של מפולת גדולה העלולה לקבור אותנו.
פתרונה של שאלה זאת, או לפחות
עיכוב של המפולת, לא יושג באמצעות
חינוך ציוני. הוא יושג דרך הכרה בזכויות
של העם הפלסטיני ובמיוחד בזכותו להגדרה
עצמית. בכדי למנוע מקרים דומים
בעתיד על השלטון הישראלי לפעול

עלה בגורלו של כל אחד מהם,
״שמעתי שאתה עומד להתגרש,״ גילתה
פרידה.
למנדל אומנם לא היו בדיוק כוונות
כאלה, למרות שנשואיו לא היו מאושרים
ביותר. אבל כשראה את פרידה התלקחה
אהבת נעוריו מחדש. אותה עת גם כעס
על אשתו, על שהסכימה לעבור להתגורר
עימו מרמת־אביב לשכונת מונטפיורי .״כן,
אני עומד להתגרש,״ בישר לפרידה.
פרידה ומנדל המשיכו לד,פגש. בכל פעם
התעניינה פרידה בחיי המשפחה שלו .״אני
אלמנה,״ אמרה לו ,״אם תתגרש נוכל ל הינשא.״
באפריל 1959 הגיש מנדל בקשה
לגירושין מאשתו, עבר להתגורר בכפר־סבא,
שם עבדה פרידה כאחות במוסד
אונים.
ככשות הרש. השניים החלו להתגורר
יחד כזוג לכל דבר. מנדל, שקיבל את הגט
מאשתו, האיץ בפרידה, לדבריו, להיכנס
עימו לחופה. בכל פעם השיבה לו:
״עוד לא הגיע הזמן, מוטב שנחכה קצת.״
בהזדמנות הכירה לו פרידה את בנה
המאומץ, בן אחותה שהתייתם מאמו בעודו
קטין. היה זה חיים ברץ, מנהל בית־הספר
התיכון דתי באשקלון (שבזמנו הושעה מתפקידו
כחשוד במעשה מגונה, לפני שזוכה
על־ידי בית־מישפט והוחזר למשרתו).
ההיכרות בין השניים הולידה גם שותפות
בעסקים. מנהל בית־הספר נכנס עם מנדל
לשותפות בעסקי גידול, הכבשים שלו. ל דברי
מנדל, הוא אף סייע, לפי בקשת פרי-
י -י יי י* י

דה, לברץ לרכוש דירה באשקלון.
את סופי השבוע נהגה פרידה לבלות
בבתי־נופש ומרגוע. מנדל היה מבלה עם
עדר כבשיו 185 ,במיספר, עימם היה רועה
בשדות שמסביב לשיכון רמת־אביב, כשזה
עוד לא היה רובע יוקרה. היה זה שריד
אחרון לעברו המפואר ברומניה, שם היה
אדם עשיר .״היו לי ברומניה 500 דונאם
אדמה,״ מספר מנדל ,״ 800 כבשים ועוד
הרבה מאוד סוסים.״ מכל זה נשארו לו
בישראל רק הכבשים.
הרומן של מנדל ופרידה נמשך כך שנים.
לפני ארבע שנים, כשמלאו למנדל סני־לביץ
69 שנים, בישרה לו פרידה כי היא
החליטה סוף סוף להינשא. אלא שלא לו.
היא עומדת להתחתן עם תייר אמריקאי.
ליבו של מנדל נשבר בקירבו.
דברים נראים. כאשר הגיעה פרידה
לביקור בישראל, הסתבר לה כי מנדל
הגיש נגדה תביעה על הפרת הבטחת נישואין.
על פרידה היה להתייצב למישפט.
לרוע המזל לא השתכנע השופט מטיעוניו
של הזקן .״אני מאמין,״ פסק השופט
בפסק־דינו ,״שהתובע חיזר בלהט אחרי
הנתבעת ואני יכול להבין לרחשי ליבו
ויותר מכל את אכזבתו, כאשר האשד. נח־

״אחד מהם אמר, :תן את הכסף או
החיים שלך!׳ הייתי נורא מבולבל בהתחלה.
אכל לא רציתי להתנגד. ניזכרתי
גם שבדיוק היום לא יצאתי לעבודה עם
האקדח ברשיון שיש לי בבית. באותו
הרגע נורא הצטערתי. הרגשתי שאם היה
לי האקדח היה מתפתח קרב יריות. יכול
להיות שהייתי נהרג, אבל לא הייתי נותן
לאף אחד שיקח לי את הפרנסה של ה
אתה
נמצא שוב בנקודה
שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק
בדי לפעול כמו בן־
אדם: בקו־הגנה. תוקפים
אותך חזק, וחזקה
שתדע כיצד לפעול
כדי להשיב מלחמה־ו
: 1 2מרס -
שערה, או למנוע את
20י: א פ רי ל
פני הרעה. בת טלה :
חברה קנאית עלולה
לקחת אותו ממך. אך אם הוא חשוב
לך באמת — תזכי לברנש מתוק ועדין.

11111

הכסף או החיים

חיזור לוהט
טפה מתחת לאפו על־ידי תייר אמריקאי
עשיר. עם זאת אינני רואה כאן מקרה של
הפרת הבטחת נישואין.״
פסק־דין הוא פסק־דין, אבל אהבה היא
אהבה. מנדל בן ה־ 73 אינו מוכן לוותר
על אהבתו לפרידה, גם לא על העוול ש עשתה
לו. עתה הוא מחפש דרך להגיש
משפט חוזר נגד פרידה ביום בו תבוא לביקור
בישראל .״או לפחות שהבן המאומץ
שלה יחזיר לי את הכסף שהוא חייב לי,״
אומר סנילביץ /״אני חייב למצוא פתרון
לבעיה, אחרת אני עוד יכול לעשות דב רים
נוראים.״

מ שטרה
מעשה במו, 1ת

נהכ מונית שנשדד
מתלונן ע? טיכו?
שלומיאלי של המישטרה
נהג המונית אלברט אברהם ,35 ,ישב
במוניתו, מסוג מרצדס, בתחנת המוניות
שבקרן פרישמן דיזנגוף בתל־אביב, כאשד
ניגשו אליו שלושה צעירים.
״הם נראו לי כבני ,23—25״ סיפר
אברהם .״עם שיער חלק וארוך, כמו
שהולכים היום. הם נכנסו אל המונית
שלי, נכנסו מאחורנית ואמרו, :סע ל-
אתור התעשייה בהרצליה.״ נסעתי.״
במשך כל הדרך לא דיברו השלושה.
על מה שאירע אחר־כך סיפר אברהם:
״איך שהגעתי לאיזור התעשיה, אחד
מהם אמר לי, :סע ימינה.׳ הוא הכניס
אותי לרחוב צר שרק מכונית אחת יכולה
לעבור שם בכביש. מסביב היו שדרות של
עצים, כל הרחוב היה חשוך. פתאום, אמרו
לי, עצור!׳ עצרתי. לא חשבתי על שום
דבר דע. הסתכלתי במונה בשביל לעשות
את החשבון של הכסף שמגיע לי, והרגשתי
פתאום איד שמו לי אקדח בתוך
הרקה שלי מאחור.״

השבוע הנך נוטה לה!ג־זמות,
גם בגנדרנות, ובעיקר
מילולית. יש לך
מזל שכוכבים מסויימיסגורמים שתהיה בנוסף
לכך גם חביב ומקובל
על ידידיך, כולל בנות
המין השני. אתה מקיף
את עצמך בפעולות רומאנטיות
שונות כאמצעי
בריחה וכנקמה על
הסחבת שגורמת אותה אחת חחברותייך.

נהג מונית אברהם

סנילכיץ כיום

אשד, שלי ושל שני הילדים שנמצאים
לי בבית.
״הכסף היד, לי בתוך הכיס הפנימי של
המעיל. הוצאתי אותו לאט מהכיס ונתתי
אותו להם. אחד מהם, הצביע גם על
הכסף הקטן שהיה בקופה לידי בשביל
עודף. גם אותו נתתי להם.״
איך תופסים שודדים? ״ברגע ש הם
קיבלו את הכסף, בערך 120—125
ל״י, הם פתחו את הדלתות האחוריות
לצדדים, ונעלמו בבת אחת מן המונית,״
המשיך אברהם בסיפורו .״חשבתי לרדוף
אחריהם. נזכרתי באקדח והרגשתי אותו
עוד על הראש שלי. ויתרתי על הרעיון
ונסעתי למישטרת הרצליה.
״המשטרה זה סיפור אחד עצוב! כל
החיים שלי לא היו לי עסקים עם המשטרה.
מה שהיה קורה והייתי מקבל
רפורט — ואפילו מתרגז קצת זה לא
נורא. אבל מה שהיה במשטרת הרצליה,
זה בושה ובזיון.
״נכנסתי לתחנה. בסך הכל היו שם
שני שוטרים. מסרתי להם את ההודעה.
הם התרגשו, שאלו אותי כל מיני שאלות.
הם טילפנו לאיזה קצין אחד הביתה ש יבוא
מהר לתחנה. אני לא יודע מה זה
נקרא מהר. אחרי איזה 40 רגע בא הקצין
לתחנה. אז אני חושב שזה לאט לאט,
ובמשך הזמן הזה, השודדים יכלו ללכת
ברגל עד לתל־אביב, ולך תחפש אותם.
״בראש שלי היה, שתיכף אחרי מסירת
התלונה, אנשי המשטרה שמים מארבים
בכבישים, וניידות יוצאות לסרוק את השטח
הקרוב והרחוק יותר ממקום השוד
בכדי לתפוס את השודדים. אבל עד שבא
הקצין הזה, שהוא בלונדיני־ג׳ינג׳י,
עברו . 40 דקות בערך. בזמן הזה, השוטרים
בתחנה ראו שאני נרגש ונתנו לי שני
כדורים נגד כאב ראש להרגעה. יופי.
״הקצין הגיע. סיפרתי גם לו את מה
שקרה. הוא הרגיע אותי, ואמר , :טוב
עשית שמסרת את הכסף ללא התנגדות.׳
מיד אחרי זה השוטרים יצאו בשתי ניידות
ואני איתם לסרוק את השטח. נסענו
לדיסקוטק טירן, שבחוף הרצליה.״השוטרים
התפרסו בתוך הדיסקוטק.
הם הדליקו את האורות והפסיקו את המוסיקה.
הקצין אמר לי, :עבור בין האנ שים
פה, ותראה אם אתה מזהה אחד
מהם.׳ עברתי ביניהם, לא זיהיתי אף
אחד, זה לקח בערך 15 רגע. אחרי זה
נסענו לאיזה בית־קסד, אחד בסביבה, ששם
יעני יושבים החבר׳ה. גם שם הסתכלתי
ולא דאיתי איש.
״בדרך, בחיפוש אחרי השודדים, סיפר
לי אחד השוטרים שגם לפני שנה בערך
היה שוד דומה. השודדים נתפסו וקיבלו
ארבע שנות מאסר, אבל יחד עם זה, הוא
נתן לי להבין שלא כדאי כל כך לזהות
אותם, למה שיכול לקרות,לי דבר רע.
״אני חושב, שאם המשטרה היתה פועלת
נכון ומהר, היו סיכויים לתפוס שלושה
שודדים, שאולי ימשיכו לשדוד ואולי
גם יפגעו בבני-אדם.״

תתפלא על שכל-כך
הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתן,
שאתה נמנה על ה״זא-
בים הבודדים״ ואינך
מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים לך בבעיות
המעיקות עליך

באמת. צפוייה לן הוונ
ב מ אי ~
> 20 ביו ני
שביע פעילות הקשורה
בעבודת־כפיים. מעשהו
של אדם יקר לך יכאיב לך למרות שלא
התכוון לכך. תצטרכי לעודד את בו־זוגן.

11 אומי!

אומנם ממבט ראשון ניראה השבוע כשיג־רתי
ומשעמם, אך הוא טזמן בחובו את
תחילתן של קבלת הכרעות
חשובות, בעיקר
בתחום האישי. מחלה
קלה שתיפקוד אותך
השבוע, בן מאזניים,
תגרום לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא
לעבוד, הרבה וטוב, ומבלי
להתעייף. במישור
העבודה או העסקים:
אל תהסס להתחנף
לבוס או לממונים עליך ; כולם עושים
זאת. בסופו של דבר זה רק יועיל לך.

מאץ נ״ם

יום א׳ תחילת השבוע מתאים לסידורים
כספיים. יום ה׳ מביא
לן בשורה לא כל כן
נעימה. זהו שבוע טוב
לאלה הרוצים לבלות,
להשתזף, לאגור כוח
לקראת הבאות — לא
כל-כך טוב לעסקים.
ביחוד ידאיגו אותך
שותפיך ושכניך. סידו-
22ב או קטובר •
רי-בית יש לסיים ב22
בנו במבר
זריזות -אחרת יבי-
או לך שיברון-ראש. בחזית הלב אין חדש.

עקת

חדשות מכוערות שהשמיעו באוזניך שכניו
הצעירים, אינן מבוססות, ומצוי בהן
גרעין עלוב מאוד של
אמת. אך הנזק כבר נגרם;
עשה מאמץ עליון
לתקנו, בטרם המצב
יהיה אבוד לחלוטין. זה
,ילמד אותך להבא לקח,
שלא להאמין לכל בדותה
המושמעת באוזניך,
ולטרוח לאמת דברים,
> 2בנו במבר ־
בטרם אתה פועל על-
20בדצמבר
פיהם. בפרט אם מקור
האינפורמציה שקיבלת הוא כה מפוקפק.

1ן ש1ו

.המאבק. הראשון החדש
מתגלה לך בכל כיעורו
— ואת תהיי דווקא המפסידה.
אבל אל יאוש.
זו לא טראגדיה, כי אנשים
רבים, בבית, במקום
העסקים או במחנה.
חברתך הטובה ביוו
2ביוני -
תר תתגלה, פעם נוס20
ביו לי
פת, כמקור אמיתי של
עזרה. בני־נזרטן: עיס־קה
רצינית עשוייה להתבטל אם לא תדעו
לוותר בלב שלם ולשתף אחרים ברווחים.
לבשו משהו בצבע תכלת והיזהרו מצננת.

סס 11

עירנות רוחנית תאפשר
לך להתגבר על כל מיני
התנגדויות צפויות רעיון ובלתי־צפויות.
מבריק, אם יבוסס על-
ידי תיכנון לעומק,
עשוי לעצב את עמדתך
הציבורית בצורה ובמידה
בחן טרם נתג-
סית. זהו שבוע טוב
לביקור אצל התופרת
או בתצוגות אופנה. אל תסמוך על ידידים*
עשה את הכל בעצמך ובמו-ידין.

תקופה עדינה, רגישה
ורבת־התפתחויות. מוטב
לשקוע לגמרי בתוך
המאורעות, מאשר
לעמוד מן הצד. עם
זאת, תיכנון קצר־טווח
ובהיר־עיניים ביום ד׳
יאפשר לך לקצור פי22ב
אוגוסט -
מת זמן ממושך. בת
22בספטמבר
בתולה: את מסוגלת
להשפיע עליהם, השבוע,
כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי אדיבה
,׳מכונסת בתוך עצמך, מלאת הומור,

שגו

ככוח־ההרגל — כן כוח״האהבח: שניהם
מושכים אותך לפסים
בהם התרגלת ללכת,
מכבר, גם שעה ששברת
את הראש בנתיבות
הללו עצמם. במילים
אחרות: אתה עלול
להיכנס לאהבה בלתי-
בלתי-פורייה,
נוחה,
ו 2בדצמבר
מתסכלת — ולהיכנס
9ו בינו א ר
אליה עם הראש והרגליים.
זיכרי שהאיש
שנפגש בדרכך לא כפי שאת רואה אותו.

תקרית בלתי־חשובה עשוייה לגרום אצלך
למשבר. אל תבזבזי כסף: את עשוייה
להיכנס לתקופה של
חוסר־פעילות, אם לא
תזהרי או אם תבואי
בקשר עם האדס הלא־נכון.
משוס כך, מוטב
לא להתחייב לטווח
ארוך. אם תחליטי לנסוע
בימים ד׳ או ה׳
היזהרי 1ששום דבר
חשוב לא יהיה תלוי
במסע. הישמרי בפני
גניבה, ביחוד אם את עלולה לנסוע רחוק.

אם חשבת לנסוע ביום ג׳ ייתכן שתת־אכזב,
אבל גם אם
עלה הדבר בידן, זכור
שדווקא ימי ג׳ עד
שבת הם קשים ומסוכנים
במיוחד. על״כן
מוטב שתרכז בהם דברים
הקשורים בביתך.
ואם אתה חייב לנסוע
— נחג בעצמן. פגי9ו
בפב רו א ר -
20במרס
שה מקרית הופכת לרומא
ן של קבע. הצל-

זניס

הטאנגו האסור

^ סצינה המפורסמת ביותר בסרט, קורע
* 0גבר בגיל העמידה תחתוניה של נערה
בת ,20 בדירה פריזאית שוממת, ומתנה
עימה אהבים בעמידה, מבלי להסיר אפילו
את המקטורן. זה, כהקדמה. אחד, הוא
מבצע בה מעשה־סדום, דורש ממנה שתכניס
אצבע לתוך ישבנו, ושתוכיח את
אהבתה על־ידי תינוי־אהבים עם חזיר.
היא מקבלת את הכל כשיגעון חולף,
הרפתקאת־אהבים סאדו־מזוכיסטית, האמורה
כביכול להיות חוויה בריאה בחייה של
כל צעירה, ואינה צריכה להפריע לה כלל
להמשיך במהלכים לקראת טקס הנישואין
הקרוב שלה לצעיר בן־גילה.
לפסטיבל הסרטים בנידיורק הוגנב
הטאנגו האחרון בפריז בסודי-סודות, משום
שהצנזורה האיטלקית לא אישרה אותו
עדיין (זה היה בחודש אוקטובר האחרון),
וללא אישורה אסור היה להציג את הסרט,
הנושא תווית איטלקית, באף מקום בעולם.

הסרט המסעיר את כל אירופה:
פורנוגרפיה קשוחה-הטפה
פוליטית ־ או שניהםביחד?
בתי־הקולנוע בהם מוצג הסרט, תורים
ארוכים של סקרנים, רודפי־סנסציות ו־שוחרי־קולנוע,
שמוכנים להמתין שעות
כדי להיכנס לאולם.
האיש האחראי לכל המהומה, ברנאר־דו
ברטולוצ׳י, ברנש בן ,31 גבה-קומה

מארלון כראנדו־ ומריה שניידר כפעולה
סטיות מיניות — י
הקהל יצא נדהם מן האולם. מבקרת־קולנוע
בעלת לשון ארסית והשפעה גדולה
הוכתה בהלם של התפעלות, הישוותה
אותו בחשיבותו לפולחן האביב במוסיקה.
בעקבותיה הלכו אחרים.
עם השבחים הללו, חזר הסרט לאיטליה.
הצנזורה המבויישת לא העיזה לאסור את
הצגתו. אבל שבוע לאחר שעלה על מסכי
איטליה, כבר הורד מהן ברעש, המולה
ושורת משפטים שהגישו אזרחים צנועים
כנגד התועבה הנוראית שהוצגה על הבד.
התוצאה: בפריז מזדנבים כיום, ליד שבעת

ונעים־מראה — מתבונן מן הצד בחיוך ספק
לעגני ספק נהנה. מזה כעשר שנים הוא
עושה סרטים, ורוב הזמן נודע שמו רק
בין חוגי המשוגעים לקולנוע. רק בשנה
האחרונה התפרסם בציבור הרחב, והיום
הוא כבר אליל כל־יכול.
מאז שהחל עושה סרטים, הוא שייך
לזרם השמאלני מאד, הטוען שהחברה ה סובבת
אותו היא רקובה וחסרת־תוחלת,
והגיע הזמן לחסל אותה — היום, הוא
יכול בהחלט ליהנות מהעובדה שהוא הציב
מראה בפני החברה הזאת, הראה לה את

כל מה שהיא שווה — והיא בולעת את
המראה, ואת מה שיש בתוכה, בתיאבון

בגיל ,15 כבר ברטולוצי ביים סרט ב־16
מ״־מ. בגיל 20 היה עוזרו של פיאר פאולו
פאזוליני באקאטונה — סרט שגיבורו

והמטורפת בחייו, משום ש״בקרוב אהיה
כבר בכיסא־גלגלים.״ והוא חש את צל
כנפי־המוות מעל ראשו.
התוצאה: יש הרואים בסרט סיפור של
טרגדיה אישית מזעזעת, שכל סצינות־המין
הרבות שבה באות רק להדגיש את
תאור התפוררותו הנפשית של הגיבור.
אחרים, לעומת זאת, רואים רק את ה־גועל־נפש.
גם אלה וגם אלה דוהרים
לראות את הסרט.
ברטולוצ׳י יצר את הסרט בגווני אדום
וכתום, כצבע הבשר :״גוני הרחם,״ כפי
שהסביר. זאת, כדי להדגיש עוד יותר את
האווירה החושנית שבמפגשי השניים.
התוצאות אמנם נועזות מאד, אם כי ״אף
פעם לא תינינו באמת אהבים בפני המצלמה,״
טוענת שניידר. בכלל, היא מלאת
הערצה לבראנדו השחקן, אבל אינה נוטה
כלל לשכוח כי הוא מבוגר ממנה ב־28
שנים .״הוא יפה מאד״ היא אומרת ,״אבל

כמאי כרנארדו כרטולוצ׳י כפעולה
— כאקט פוליטי
היה סרסור־זונות, וכל כולו הוקיע את
החברה שבה אין לאקאטונה ולבני־מינו
כל תקווה לצאת ממעגל הקסמים של העוני-

לגדולה, עלה ברטולוצ׳י עם הקונפוו־מיסט.
אבל הקונפוומיסט היה רק התחלה
— הטאנגו האחרון בפאריז הוא ההוכחה
הניצחת לכך.
הסיפור הוא על אמריקאי המתגורר בבירת
צרפת, שאשתו הבוגדנית התאבדה
בדיוק לפני תחילת הסרט, והוא מחפש
לעצמו את הרפתקאת־האהבים האחרונה

רק מעל החגורה.״ פשוט ולעניין.
אך למרות כל העירום, ותיגוי־האהבים,
והסטיות, השיא בסרט הוא סצינה מרשימה
של תחרות ריקוד טאנגו.
מה מרשים את ברטולוצ׳י בריקוד זה,
שהוא מקדיש לו כל כך הרבה חשיבות
— גם בהקונפורמיסט, גם כאן? ״הטאנגו
הוא מחול רציני, ויחד עם זאת פארודיה.
יש בו חשיבות עצמית ואירוניה בעת
ובעונה אחת.״ זאת אולי הדרך הטובה
ביותר להגדיר גם את סרטיו של ברטו־לוצ׳י.

קולנוע
בית־גנטבדזעז

שח קני ם
דגלסמד 3ר,

בפור מחה

מנ ת ר ונלזנלר
האדון איסר דניאלוביץ דמסקי, אשר
החל את דרכו לפני 56 שנים בעיירה
אמסטרדם שליד ניו־יורק, הצליח להגיע
רחוק מאוד. בהתחשב בעובדה שהיד, בנם
של מהגרים יהודיים עניים מרוסיה, הרי
עצם העובדה שנכנס עתה לנעליהם של
ג׳ון בארימור, פרדריק מארץ /ספנסר טריי־סי
ודומיהם, והוא מתכונן לגלם את התפקיד
הכפול המפורסם של דוקטור ג׳קיל
ומיסטר הייד, זה לגמרי לא רע. וכדרכו
בקודש, הוא לא רק ייכנס לנעליים מפור סמות
אלה, אלא אפילו יבייש אותן. כי
כל הקודמים גילמו את הרופא־מיפלצת בעיבודים
דרמתיים רגילים, ואילו אדון
איסר דניאלוביץ׳ דמסקי יעשה זאת במחזמר.
וזה
אפייני־ לאיש היעיל הזה. אמנם התחיל
בשם היהודי־רוסי, אבל המיר אותו
בשלבים די מוקדמים לשם מצלצל יותר,
קירק דאגלם. מאז ומתמיד היה אדם
נמרץ, שאינו נכנע בפני מאומה. כשחסר
היה לו כסף לכלכלה, שעה שלמד באקדמיה
לאמנויות דרמתיות, עבד כמתגושש

אלוף הקאראטה (תמר, תל־אגיג,
טייוואן) — זח מתחיל
פמו טיול מאורגן בטיאס. חגי י
0עממית עם ריקודי־עם, סקרנים מטיילים על גבם של
פילי״רכיבח, מוסיקת־רקע מן הסוג המקובל בסרטי מטע
סוג ג /שמש וחיוכים.
אחר־כן, סיור של שתי דמויות, צעיר דק־גיזרה ונערה
נאה, בין המקדשים המפורסמים של בנגקוק. מה בדיוק
הקשר בין השניים לא ברור, אבל זה לא חשוב. וככה זה
נמשך במשך 7—8דקות, עד שמגיעים סוף־סוף לקרב
האיגרוף הסיאמי הראשון.
אז, מסתבר שהנוף היה הקדמה, קצת ארוכה וקצת לא
תכליתית, אבל מה לעשות, צריך לעשות סרט באורן מלא,
וכל דקה נוספת שאפשר למלא בצורה כלשהי, היא רווח נקי.
בסופו של דבר, מסתבר שאפילו האיגרוף הסיאמי
מתאגרף סיאמי: ריטוש בטנים בידיים
אינו אלא הקדמה, כי זה דווקא ספורט די תרבותי, כלומר,
משתמשים בו בידיים וברגליים, ומותר אמנם להכות בכל
מלבתר בטנים בסכינים, בחרבות, במגלבים ואפילו בידיים
מקום, אבל לפחות הידיים עוטות כפפות, העניין מתרחש
גלויות (אלופי קאראטה, לא .)1וכל זה, בצורה פרימיבזירה
ויש אפילו שופט.
טיבית יחסית, אם משווים אותה עם יצירת-חמופת שבקול-
עוברת
אז כי מכן. לאחר שבא למה וזה בניגוד גמור
נוע תל״אביב.העלילה לטייוואן (הלא היא פורמוזה) ,לבית־ספר למת-
אפשר אמנם להוסיף ולומר שהסיפור (במידה והוא
גוששים שבהנהלתו של אותו בחור דק־גיזרה אשר ביקר
קיים, בצורה של שלד מתנדנד) הוא חסר כל הגיון או
בסיאם. ומה שקורה בינו ותלמידיו, לבין בית״ספר מתחרה
טעם, או שמה שמכונה מישחק, אצל אותם המשתתפים
להתגוששות, שבראשו ניצב סוחר חלקלק ויבואן יפני בסרט, מתבטא בהעוויות״פנים המרמזות על כאבי־בטן חרי קשוח
— זה כבר עניין שאין בו שופטים, חוקים או כל פים, לכל היותר. אבל נדמה כי איש מן הנוכחים באולם
קשר אחר לספורט.
לא הוטרד על-ידי עובדות שוליות אלה.
באמצע הסרט מתחיל הדם להישפך, וממשיך להי אם
יש כאלה שבכל זאת מוטרדים, לא תהיה לחם
שפך עד לסופו. כמו בטרגדיה יוונית, מוטלים בסוף כולם ברירה אלא לעצום עיניים, לרדת למחתרת, ולחכות בסבעל
הריצפה שחוטים, פרט לקומץ שהולך להקים לו בית לנות עד שיחלוף הגל תמזרחני עם כל אלופי חקאראטה
במקום אחר. אולם עד הסוף המאושר, לא פוסקים לרגע ואגרופי״הברזל שלו.
איגוים במצולות

קירי, דאגלם־י
כושי, לבן, ג׳קיל, הייד
בירידים. וכאשר הוא מתבקש להסביר
איך הצליח כל־כך בתפקידו הראשי הראשון׳
בצ׳נזפיון, כאשר הופיע כמתאגרף,
מסביר :״הייתי כל־כך רעב, שלחמתי
ממש למען הפרנסה.״
;ם עם כושי ארור. מאז ועד היום,
עובדה ידועה היא בהוליבוד: כאשר מחפשים
שחקן בעל מרץ ונוכחות דרמתית,
שחקן המסוגל להרשים את הצופה בסערותיו
הפנימיות והחיצוניות, אין כמו קירק
דאגלם. כבר אמרו עליו אחרים, ואמר
גם הוא בעצמו, שמישחקו אינו יוצא מן
הראש, אלא מן הקרביים. ושום דבר אינו
מספיק לו.
כאשר הוזמן, עוד בתחילת דרכו, להופיע
בגירסה קולנועית של האבל נאה
לאלקסרה, הוא חשק דווקא בתפקיד של
מייקל רדגרייב, וקיווה (לשווא) שיקרה
משהו לשחקן הבריטי, ואולי אז יזכה
בתפקידו.
על תיאבונו העצום לגלם כל תפקיד,
בכל הזדמנות, מתהלכת בדיחה בעיר ה סרטים.
כשצילם סטאלי קרמר את הנועזים,
סיפור בריחתם של לבן וכושי הכבולים
זה לזה באזיקים, הציע את תפקיד הלבן
תחילה לרוברט מיצ׳ם. תשובתו של מיצ׳ם,
כך אומר הסיפור, היתה :״לא אשחק עם
איזה כושי ארור.״ הציעו את התפקיד
לבראנדו, וזה השיב :״בסדר, בתנאי ש*
אגלם את הכושי.״ ואז פנו לדאגלס. ותשו בתו
:״מסכים, בתנאי שאגלם את שני
התפקידים.״
קצת צרוד. כאשר נשאל לאחרונה
בלונדון, שם הוא מצלם את הגירסה המוסיקלית
של דוקטור ג׳קיל ומיסטר הייד
(המיועדת בינתיים הטלוויזיה בלבד) ,מה
* ב־ ,1946 עם ברברה סטאנון יק.
העולם הזה 1848

הפחד הוא המפתח (אופיר,
תל״אביב, אנגליה) — אליסטר
מקלין הוא מחבר ספרי״מתח
המורט את עצבי קוראיו בהתעללויות סאדיסטיות לחלוטין
בכל אחד מגיבוריו. מייקל (״נבל״) טוכנר הוא במאי
בריטי שגילה כבר בסרטו הקודם נטייה בולטת לאכזריות,
אלימות, ושפיכת-דמים. השילוב בין שניים אלה, כפי שהוא
בא לידי ביטוי בפחד הוא המפתח, אינו יכול אלא לספק
את טעמם של אלה שהחיים נראים בעיניהם משעממים.
יחיה זה בלתי-הוגן לספר משהו על העלילה, משום
שהיא עורכת כל מיני תפניות, פחות או יותר צפויות (תלוי
בניסיון הצופה בסוג זה של סרטים) כבר מן השלבים המוקדמים
ביותר שלח. לעומת זאת, מן הראוי בהחלט להזכיר
את אמצעי-חמתח בהם משתמשים טוכנר ומקלין כדי לסייע
לכם בכיסוס הצפורניים: יש שם סצינת רדיפת מכוניות
עוצרת-נשימה, ארוכה מאוד ומלאה וגדושה בסכנות —
כולל ניתורים באוויר מעל חללים ריקים, דהירה על פני
שטחים משופעים ועוד ועוד.
ויש סצינה, לגמרי לא רגועה, בתוך מיגדל שאיבת-נפט
בלב־ים. המתח מגיע לשיאו בתוך מיתקן צלילה למעמקים,
כשלאוויר לנשימה או למחסור בו, יש חלק חשוב בפיתרון
התעלומה.
אמנם מה שנוגע לסיפור, כל העניין קצת רזה. אבל
איך אפשר באמת לטפל בעלילה, כאשר צריך לדחוס כל־

לו ולזימרה, השיב שבעצם רצה תמיד
לזמר .״כמעט קיבלתי תפקיד ראשי ביום
אחד בניו־יורק, אבל נתקפתי בצרידות,
שעברה לי רק כאשר שמעתי כי מישהו
אחר נבחר במקומי.״
ניסיון קצת יותר ממשי מזה היה לו
ב־ 20 אלף מיל מתחת למיס, שם ניתן
לו לשיר פיזמון שלם. עתה, יש לו צרור
שלם של פיזמונים, רובם מאת ליונל (או־ליבר)
ואוסף שחקני-מישנה הכולל גם את
מייקל רדגרייב. תיאורטית לפחות, הוא
צריך להיות כבר מרוצה.

ת ד רי ך
מל -אגי פ
פליני רומא

(סטודיו, איטליה)
— רומא בשלושים השנים האחרונות,
כפי שהיא נראית בדמיונו הפורה־עד־כדי-טירוף
של פדריקו פליני. חווייה
קולנועית נדירה.

ניומן: ללא אוויר לנשימה
כך חרבה פרטים מותחים בפני עצמם!
אשר לשחקנים: בארי ניומן מתהלך עם אותה הבעה
זועמת שלבש כבר בכמה סרטים קודמים, סוזי קנדל היא
נחמדה, אבל תפקידה קטן יחסית, ואילו ג׳ון ומון (ראש
העיר בהארי המזוהם) ,הוא נבל יעיל מאוד. בכל העניין
אין אמנם חוויית אמנותית גדולה — אבל תמורה מלאה
למחיר הכרטיס יש ויש. וגם זה משהו.

מיני זמוסקזגיץ (תכלת,
ארצות־הברית) — סיפור-אהבה אינטימי
ויוצא־דופן בין פקידה במוזיאון ושומר
במגרשי חניה, שני יצורים בודדים בתוך
אמריקה המוזרה והאכזרית. משחק מעולה
של ג׳ינה רולנדס וסיימור קאסל.

הצגת הקולנוע האחרד

נ ח (פריז, ארצות־הברית) — תיאור נוס טלגי
על אמריקה שהלכה לעולמה, כפי
שהתבטאה בחייה של עיירה קטנה במעמקי
טקסס, בתחילת שנות החמישים.
מישחק ובימוי רגישים מאד.

ידו שליס
יום א׳ הארור

(הבירה,
אנגליה) — משולש-אהבה סהר, בו גבר
ואשד, בגיל העמידה מאוהבים שניהם בבחור
צעיר. תיאור רגיש ובלתי-שיגרתי
של בדידות האדם המודרני בכרך הגדול.
משחק משובח של פיטר פינץ׳ וגלנדה
ג׳קסון.

הלחישה שדלם (סמדר, צרפת)
— נער מתבגר בצרפת של שנות
החמישים, בסרט מלא דקויות וחוש קול נועי
של לואי מאל. התקופה משוחזרת
בכישרון דב, וכל השחקנים, ובראשם לאה
מאסארי בדמות האמא, מצטיינים.

חיפ ה
החיים המתוקים (בית־רוטשילד,
איטליה) — רפורטז׳ה כמעט־סוריאליסטית
של סליני, המתאר את רומא
של תחילת שנות השישים. מי שלא ראה
עדיין את דולצ׳ה ויטה שהפך כבר למושג
של יום־יום, חייב לנצל הזדמנות זו.
*** תרגיל בנישואיו (פאר, צרפת)
— פרנסואה טריפו מעלה פרק אחרון
בחיי גיבורו דואנל (שאינו אלא בבואה
אוטוביוגראפית) .הפעם הוא נישא, ומנסה
למצוא לעצמו פרנסה הולמת. סרט מלא
וגדוש הומור, כאשר יודעים להתבונן בדרך
בו הוא מתאר מעשים של יום-יום.

אגד מוביל בכל הדרכים

כל הדרכים מובילות לאגד
המחלקה ליחסי ציבור

באור-ורשבסק*

העולם הזה 1848

שותה מוש ועמק נוי מתגרשים?
בפתאומיות ובדראמטיות — למרות
שבדממה — עזבה בשבוע שעבר שרונה
מרש את הארץ, את בעלה, ואת תקוותיה
הוורודות.
*״לפני שנסעה, עוד הספיקה לספר לידידה, כי היא תבקש גט מבעלה, עמק
פרי. עמק, גרוש לשעבר ואב לבת, המגיעה
כבר לפרקה ואינה רחוקה מגילה של
שרונה, הוא בידוע במאי טלוויזיה מוכשר
עם המון שאפתנות ליצירות אמנו-
תיות. שרונה, מי שהיתה נערת ישראל
הראשונה של הירחון את, היא דוגמנית
מצליחה ויפהפיה, הדומה דמיון מפליא
לשחקנית הקולנוע ההוליבודית, קנדיס
ברגן.
מה גרם לצעד המפתיע! אין ספק שמה
שקרה, היה נורא ואיום, אם גרם לשרו-
נה זעזוע עמוק בזה.
שבן שרונה, שהתחתנה עם עמק לפני
שנתיים, חלמה בל ימיה על דבר אחד :
להקים בית ולגדל משפחה. למרות שהיא
אחת היפהפיות הגדולות בארץ,
וזכתה בתואר בת־הנעורים הבינלאומית,
לא התעניינה שרונה בקאריירת״זוהר. ילדותה
הקשה, וגירושי הוריה, העמידו ב-
פניה חלום אחר: בעל וילדים.
מה גרם לה אם כן לוותר על החלום,
ולעזוב את הארץ במובת-אמוק !
השבוע, לא דיברה שרונה. לדעתי, ספק
גם אם תגלה את האמת אי־פעם בעתיד.
בי היא מסוג הבחורות שלא מגלות את
צרותיהם ברבים.
גם עמק, מצידו, לא גילה הרבה. בדירת
שני החדרים של הזוג, נראה הוא
השבוע עגום למדי, למרות הצלחתו בשני

ולאחר מחשבה, הוסיף :״אבל אם
היא תבקש גט — היא תקבל אותו.״
מה לבל הרוחות קרה שם!

והפכה שמיים וארץ כדי להיהפך לאשה.
אז היא נהפכה, ואפילו נכנסה להריון
(ההריון השווה מיליון, העולם הזה

ויקטוריה כינההר
.)1824 והשבוע, תאמינו או לא — גם
התחתנה. ואפילו עם גביר.
״זה היום המאושר בחיי,״ קרנה. ויקטוריה
,״סוף־סוף מצאתי את הגבר של
חיי.״
הי תה זו חתונה כיד המלך. כל ברלין
נכחה שה. הברלין החשובה, זאת אומרת.
לא המרובעים. היו שם אנשי ה
לאחר
רומן ממושך עם מזכירת
המנכ״ל, החליט היועץ הכלכלי של
חברת-הבנייה הנודעת להתגרש מאשתו,
להינשא לאהובתו. היתה זו לו משום
כך הפתעה לא נעימה, כאשר אשתו בישרה
לו, בתגובה, שהיא בהריון.
אלא שלא גבר כיועצנו יסוג בפני
קטנות כאלה. הוא הפעיל על אשתו לחץ
קשה, הבהיר לה שבשום פנים לא יחזור
לחיות לצידה. לאחר מאבק ממושך,
נכנעה זו, הסכימה לבצע הפלה.
היועץ שמח, המזכירה ישמחה, ורק
האשה היתה עצובה.
אלא שהבמאי הגדול בשמיים גרם לתפנית
בתסריט. ערב אחד, קיבלה המזכירה
טלפון מהיועץ שהתוכניות הש תנו:
הוא לא מתגרש.
הסיבה: צילום הרנטגן לקראת ההפלה,
גילה שלאשתו יש שלישייה.

בהריון, אבל דא סבתא

סרטיו האחרונים :״ייתבן שאני זה
שאבקש את הגט, לא שרונה,״ אמר
לי .״אבל אלה מחשבות לעתיד. כרגע,
אנחנו לא מדברים על גט. שרונה נסעה
לפרנקפורט, אל אביה, שהוא מנהל סניף
אל־על בגרמניה, בעניינים אישיים.״

ויקטור התחתנה
כלומר, ויקטוריה. ויקטוריה ביג״
הקר. שנולדה כגבר בשם ויקטול,

הצדה, ברגע האחוון

בוהמה, ואמצעי־התיקשורת, וסטודנטים,
וכל המושבה הישראלית, וכל בעלי הבא רים
המפורסמים, וכמובן החבריה הטובים
— מאות סרסורים וזונות. וכולם
כולם באו להשתתף, בפאר והדר, בנישואיה
של ויקטוריה.
הנישואין נערכו במועדון־הלילה המפורסם
שפונדל לוק.
הכלה שופעת־הממדים, שזה עתה
חגגה את יום הולדתה ה־ ,48 היתה
לבושה בשימלת־ערב מפוארת, ועדוייה
בכמה קילוגרמים טובים של תכשיטים
— חלקם דווקא אמיתיים מאוד. היא
קיבלה את פני אורחיה במחשוף־ענק —
שהוכיח קבל עם־ועדה, במימדים סי-
נמסקופיים, כי היא אכן אשה למהדרין
— ובחיוך מלא שיניים יקרות :
״תמיד שאפתי להיות אשה,״ חזרה והצהירה
,״וסוף־סוף הרופאים עשו לי את

באהבה גדולה, התבוננה ויקטוריה ב־בחייר־ליבה
— בחור יהודי גרמני, הצעיר
ממנה ב־ 25 שנה, וליטפה אותו בחיבה.
סידרת ניתוחי שינוי״המין עלתה לויקטוריה
הון־תועפות ,״אבל זה היה
כדאי,״ קבעה הכלה בעלת שיער הארגמן
הלוהט, לשעבר תושבת אור־יהודה,
שהיתה לאשה גמורה מזה שנה.
מה תוכניותיה לעתיד ז בין פתיחת
בקבוק שמפניה למישנהו, מגלה ויקטוריה
בקולה הגברי העמוק :״אני לא
רוצה להיות עקרת־בית ולעמוד לבשל
לבעלי. אני אפתח לו עסק, ושיעבוד כמו
בן־אדם. אני כבר אשגיח שהעסקים
ידפקו.״
הבעל החתיך, נבוך קימעה מכל ההי לולה,
ניצב מהצד בחברת ידידים :״אני
מאושר שהתחתנתי עם ויקטוריה,״ הוא
מגלה .״אני מקווה שיהיו לנו גם ילדים.״

אם כן, כמו שסיפרתי לכם בשבוע
שעבר, נמצאית אשת־החברה התל־אבי־בית
מלכה׳לה רוזנשטיין בהריון,
(העולם הזה ,)1847 למרות שלא תצליחו
לראות את זה עליה, בינתיים. אבל בניגוד
למה שסיפרתי, היא בכלל לא סבתא.
אז תשאלו, איך עשיתי ממנה סבתא,
אם היא לא כזו? גם כאן מסתתר סיפור
קטן — ואפילו יותר גדול מקטן — אבל
הוא יצטרך לחכות ליום־עברה.
כרגע, נסתפק בעובדה שמלכה׳לה היא
כיום, בגיל ,38 רק אמא זוהרת, ושבתה
הבכורה, הנשואה זה שנה וחצי עדיין לא
עשתה אותה לסבתא, ואפילו לא מתכוננת.
אז בהזדמנות זו, אני מרשה לעצמי
לאחל לה שהיא כן תעשה אותה, ובמהרה.

— ושרונה מרש

ותיקים שנזדמנו בשבוע שעבר לפיאנו־בר
התל־אביבי, זכו להפתעה נעימה,
כאשר נתקל מבטם בעלמה השחרחורת,
העגלגלה, שישבה צוחקת וצוהלת בקולי־קולות
במרכז חבורה גדולה באחת הפינות.
לאחר מבט נוסף, התברר שהגברת

את מקומה של ג׳ולי כריסטי. לא על
הבד, אלא בליבו, אם זה המקום ה-
מדוייק, של ווארן גיטי. שום דבר מיוחד,
אתם יודעים.
ומה עוד? יהודית פרי מאושרת
מאוד בנישואיה, ובבתיה החדשה. אחותה,
דליה פרי, עדיין ממתינה לאושרה שלה,
מחכה שהאמריקאי הנשוי שלה יתגרש

התייאשה מ הג ב רי ם
למיקי כן־קיקי

לא רק דומד,
זו באמת מיקי בן־קיקי.

-אלא

כן, היא הגיעה. ממש. בתוספת תשעד,
קילו, שנראו עליה במלואם, אך לא הפריעו
לה להיראות זוהרת ומשוחררת מדאגה.
נערת־הזוהר התל־אביבית לשעבר,
שעקרה לניו־יורק והסתדרה שם די יפה
דווקא, קפצה לביקור קצר במולדת. היא
באה בלוויית אחיה לחגיגת בר־המצווה
של בן־אחיה, והביאה עימה את החדשות
האחרונות מהגולה.
בקשר לעצמה, לא היו לה שום חדשות.
הכל כרגיל, תודה׳ .כרגע, היא ממלאת

בעלי לשונות רעות בברלין סיפרו שבתור
נדוניה, הביא החתן נעים־הסבר
את חובותיו עימו. אבל ידידים אמיתיים
משוכנעים שרק האהבה הטהורה הביאה
אותו אל החופה.
את ירח-הדבש ביקש הבעל הטרי
לבלות, מסיבות מובנות, באיסטנבול
דווקא. הכלה התנגדה לשמוע בכלל על
תורכיה, והבעל, בג׳נטלמניות גמורה, הסכים
שהירח ייערך בכור־מחצבתה, רו מניה.
הרבה
ברירות לא היו לו, התערבו
כאן שוב אותן לשונות — בהתחשב
בעובדה שויקטוריה היא זו המחזיקה
בפנקס הצ׳קים.
אה, זה לא משגה. העיקר שיהיה
במזל־טוב, ויק.

כבר, כדי שיוכלו להתחתן.
מיקי עצמה לא חושבת כלל בכיוון הזה.
היא בכלל התייאשה כבר מהגברים, גיל תה
לי. גם שם, גם כאן. אין עם מי לדבר.
הסחורה שהיתה פעם, נעלמה ואיננה,
ותוצרת חדשה — אין. היא פשוט באה
לבר־מצווה, ולקנות בית קטן, כמו כל
הישראלים שמגיעים מחו״ל, וזהו.
אז שיהיה זהו.

מיהי כן־פיהי

צלם העשן הווס׳..קומוניסט״ ,שעלה ארצה, הצריח

בעידו
״למדתי אצל הזקן בוקום, בגיל 16 הת־קבלתי
לעבודה כפוטדרפורטד בעיתון המקומי
של המפלגה, קומוניסט. שם, צילמתי
פורטרטים: פועלים ופועלות בעבודה.״
ארבע
שנים לאחר מכן עבר כרמל עם
משפחתו לעיר ווילניס, בליטבה. שם התחתן
לפני שנתיים, עם חנה, אחות־רחמ־ניה.
הוא
התחיל לעבוד בצילומי־פירסומת.
היה מצלם בקבוקי־חלב, פרות, ילדים
שותים חלב, לכרזות פירסומת בסופרמרקטים
עירוניים.
בשנים האחרונות שלחה משפחתו מכתבים
לגורמים שונים מחוץ לגבולותיה של
בריה״מ, כדי לבקש עזרתם לעלות לארץ.
התוצאה: כרמל סולק מעבודתו.

| 4 | 171ו 1ו | ף במשך ארבע שניס עבד כרמל סקוטלסקי כצלם בקומוניסט,
ביטאון המיפלגה הקומוניסטית בעיר לטיפא. כשהיה כבר
״ 1| 11 #1111
בגיל ,16 התחיל ללמוד את חוקי הצילום בעירום .״נאמר לי לצלם גיבורי־עבודה,
סטחנוביצ׳ים, מפעלים — אך אני אהבתי לגלות נשים עס גוף יפה, ולצלם אותן.״
ך• רוסיות אוהבות להצטלם בעי״*
1רום. כק£ף ׳ 90 מהבחורות שהצעתי
להן להצטלם בעירום ברוסיה — הסכימו
להתפשט לפני המצלמה שלי. זזה — אחרי
יום־יומיים של היכרות.״
כרמל סקוטלסקי ( )24 עלה לפני חודשיים
מרוסיה — והצליח להבריח אוצר
נדיר: צילומי־עירום של צעירות רוסיות.
הוא נשא עימו שתי מזוודות זהות ב
צורתן.
באחת מהן היו חבויים הנגטיבים.
הוא הצליח להחליפן, בשעת הבדיקה במכס
— וכד זכה העולם המערבי לאחת
ההצצות הראשונות שלו על עירום סוציא ליסטי
טהור.
כרמל נולד בליפאה. אביו שען, אמו
מורה לספרות. לפני 17 שנה, המשפחה
ביקשה לעלות לארץ, לפני חודשיים זכתה.
בגיל 14 התחיל כרמל להתענין בצילום :

״ 111ה 1*171 ¥1ך גוף האשה הוא חלק
.4 ^ 11/1 1 1 / 1 1ע בטבע, אין לסגור את
ערומה. אני אוהב נשים יפות, ולא יכול להתאפק
״הפרח והשדיים של נטאשה — פוטו־קומפוזיציה,״

מהטבע. כמו שאין מה להתבייש
העיניים כשלפנינו צעירה יפה
לצלס אותן. בתמונה משמאל :
מסביר הצלם כרמל סקוטלסקי.

חצי שנה הסתובב ללא עבודה. אשתו
היתד. אז בהריון, בחודש החמישי, ובני
הזוג חיו מהחסכונות הצנועים שלהם.

״תצלם פועלות,
לא ח תי כו ת ״

ך* רמל היה חבר במועדון הצילום ה־מקומי,
פוטרקלוב. כ־ 20 צלמים היו
חברים במועדון זה. המועדון היה מוכר גם
בחו״ל, וחבריו היו מקבלים הזמנות מארצות
שונות להשתתף בתערוכות־צילום
בינלאומיות.
״פעם, מספר כרמל,״ באו כמה מיליצ־יונדים
למועדון שלנו, ובדקו במה אנו
עוסקים שם. הם ראו את צילומי־העירום
שלי, ושאלו אותי מדוע אני לא מנסה ל־

להבויח משם תמונות עיהם של ווסיות

11ךןןךןןיי ! רון ך ן ! ן ן האדריכלית בין הריסות מעבדת־הצילום :
1 1 1 .1 1 1 1 1 .1 11״פוליה הסכימה להצטלם מייד במקום, בין

הצינורות השבורים, הברזלים החלודים וההריסות. היא הבינה אותי מהרגע הראשון.״
צלם יותר טוב, במקום נשים בעירום, פועלות
ומכונות משוכללות וגיבורי-עבודה.
זה סוג של צילומים שהעם רוצה לראות,
אמרו לי, ולא בחורות ערומות. יותר טוב
בשבילך אם תתעסק בסוג זה של צילומים,
ולא בעירום׳ ,הזהירו אותי.״
כרמל לא התרגש :״אני צעיר, אני
אוהב נשים יפות,״ הוא מחייך .״אני אוהב
לראות אותן גם בעירום. גוף האשה הוא
חלק מהטבע. לכן, יש להראות אותו להמונים.
״היינו
מקבלים, במועדון פוטדקלנב ב־לטיפא,
את פוטו־רביו מצ׳כוסלובקיה. בחוברת
הזו היו גם צילומי־עירום. היתד, זו
החוברת היחידה מסוג זה שקיבלנו. כך
התחלתי להתענין במה שקורה בצילומי-
עירום במערב. התעניינתי לא כדי לגנוב
את הרעיונות, אלא כדי לחפש דרכים חדשות
בסוג זה של צילום. אני לא מתעניין
בפורנוגרפיה. ישנם צלמים ברוסיה ש מצלמים
תמונות פורנוגרפיות. החוק חריף
איתם מאוד. צילומי־עירום אמנותיים אין
החוק אוסר — אך לוחשים לך באוזן, ש

כדאי לך להתעסק בזה.״
איך השיג כרמל את דוגמניות־העירום
שלו במולדת הסוציאליזם ו
״פשוט מאוד. הייתי הולך ברחוב ורואה
בחורה יפה. הייתי מתקרב אליה, ומבקש
לצלם אותה. הייתי מראה לה תמונות שצילמתי
קודם. יש לי כושר שיכנוע, והן
היו מסכימות.
״מקומות הצילום היו מרתפים, מעב־דות־צילום
עזובות, ושטח בלי מטיילים.
״בכלל לא היו לי בעיות עם הבנות שרציתי
לצלם בעירום. הן לא שאלו אותי
מה אעשה עם התמונות שלהן, אלא סתם
נהנו להתפשט בפני המצלמה. כמובן שהייתה
להן תקווה שפעם התמונות שלהן
תגענה לתערוכה בחוץ־לארץ.

״לא שיקרתי
__ להן״
א שיקרתי להן. היה להן סיכוי
טוב לכך. אני השתתפתי בתערוכות

:לונדית
על הגג

סבטלנה בת ה־ 18 הסכימה להצטלם בעירום
בדירת־הגג שלה, רק אחרי שנה של מאמצים.

חכרת הבלונדית מלטיפא גילתה עקשנות למופת, אך כרמל רדף אחריה בעקשנות רבה.

| י ו * ך ן 1 \ 1ו * וןד נטאשה, תופרת בת ,20 הצטלמה בעירום אצל כרמל
11/111 111\ 11 #111 סקוטלסקי עשרות פעמים. היא היתה הדוגמנית הטובה
ביותר שלו, הסכימה לשתף־פעולה מהרגע הראשון. שם הקומפוזיציה ״מאחורי הסורגים״.
צילום בינלאומיות רבות. ב,סלון החמישי
לצילום ביוגוסלביה 1968 זכיחי במדל-
יית־כסף עבור צילום של בחורה בלונדית,
מכוסה בחלוק שחור! ,מגלה אחד משדיה.
השתתפתי נם בתערוכות־צילום בנילאומ־יות
בבלגרד 1968 הסלון הרביעי הבינלאומי
לאמנות־ציילום, במוזיאון סנט־דניס,
ב־ .1970 ותערוכות בינלאוסיות ב־הונג־קונג
1969 בבולגריה 1969 ובספרד.
״כמובן
שלא נתנו לי להשתתף אישית
בתערוכות האלה מפני שהייתי יהודי ש הגיש
בקשות לעלות לישראל. אך השיל־טונות
לא יכלו למנוע ממני לשלוח את
התמונות לתערוכות בדואר.״
בין הבנות שצילמתי היתד. נטאשה,
בחורה עדינה, בת ,20 שעובדת בתופרת.
צילמתי אותה בהרבה הזדמנויות, בקומ
פוזיציות
שונות. נטאשה היתד, קלה בצילומים,
בחורה עם טמפרמנט.
והיתה פוליה, אדריכלית, בת .26 היא
הסכימה להצטלם בעירום מיד לאחר שהצעתי
לה זאת.
והיתר, סבטלגה. מה אני יכול לספר
על בלונדית יפה בת ,18 בעלת נוף נהדר,
שהסכימה להצטלם -בעירום אחרי משא־ומתן
מעייף של שנה? היא עבדה כזבנית
בחנות של הרשת המסחרית העירונית,
והיתד, המורלית העקשנית ביותר שלי.
אבל בסוף הסכימה.״
כיום, לומד כרמל במרכז־הקליטה של
הסוכנות בבית־בזסל, ומקווה להמשיך ב-
צילומי־העירום — הפעם בלי שילחשו
איסורים באוזניו .״הגיע הזמן שאצלם קצת
יהודיות בעירום,״ הוא מתחייך :״ברוסיה,
צילמתי רק חסיות, אף פעם לא יהודיות.״

פרשת הדסה
מור