גליון 1849 מתאריך 7 בפברואר 1973

המחיר 2.50ל״י

ה׳ אדר א׳ תשל״ג7.2.73 ,

שנה 36

ו^יוו־ו
העוד הזה
מגלה

מסשר 1849

דו 1ח

העסקים הפוטייס של
ואשי ההסתוווח

ק1ו1״ת המיגוש

למראהשפע הגופים והמוסדות בישראל, העוסקים בתרועות
ומול אורות הזרקורים במלחמה במכת תאונות־הדרכים,
עולה לפעמים המחשבה, שהעסקנות הרעשנית הזאת אינה אלא
הצביעות בהתגלמותה. שכן לגבי חלק ניכר מהעוסקים בכך,
הורדת שיעור התאונות הוא עניין שולי בלבד. עצם המלחמה, על כל הכרוך בה, היא
עבורם העיקר.
במיוחד אמורים הדברים לגבי חלקה של משטדת־ישראל בנושא זה. מזה שנים
אנו מתריעים, גם במדור זה, על היעדר כל שיתוף פעולה מצד משטרת־ישראל בכל
מה שקשור בפירסום פרטים ועובדות על תאונות־דרכים. המידע, אותו אנו חוזרים
ומבקשים מהמשטרה, אינו דרוש לנו לסיפוק הסקרנות האישית שלנו. גם לא לשם
״פירסומים סנסציוניים״ כפי שאפשר לטעון במקרים אחרים. אנו זקוקים לו כדי
למלא את מה שנראה לבו בתפקידה של העיתונות במלחמה בתאונות־דרכים.
מאמרי תוכחה ודברי הסברה, ערכם מועט ביותר לגבי האוחזים בהגה. מה
שלא יעשו אלף פלאקטים של משרד־התחבורה ומאה דו״חות של שוטרי־תנועה,
עשויה לעשות תמונה מזעזעת אחת של תאונה שאירעה למישהו אחר. אבל התמונה
בלבד אינה מספיקה . .במקומות רבים בעולם כבר הוכח כי יעילותו של ניתוח

תאונת־דרכים בתל־אביכ
למי איכפת לחסל את הקטל?

אינך י כו ללצאתלבית ־ כסא
פן תפסיד שיחת טלפון חשובה

התקן ״מזכירת טלפון אוטומטית״ במחיר המתאים
לכל תקציב, לשימוש ביתי ומשרדי.
היה בטוח שאיש לא נהנה מסודותיך! באפשרותנו לגלות מיקרופונים
סמויים בעזרת ציוד הגילוי החדיש שלנו.

רדיו־דוקטור בע״מ,
רח׳ שלום עליכם ,18 תל־אכיב, טל׳ .286444

צעירה ג ינג ית קיצרת שיער
(רזה וקצת גבוהה) שבערב יום ד׳ , 14.7.71 השתתפה בחוג לרקודי עמים
בבית מניה ביאליק בת״א והלכה לפני הגמר יחד עם חברתה (נמוכה
ומלאת גוף) — מתבקשת לכתוב לעמיר ת.ד 921 .ת״א בקשר לעניין חשוב !

־׳ .העולםה וה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
הפערכת והפינהלזע תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלפון ,260134
תזרדואר • 136 מען תבדקי: עולפפרם • ״הדסוס החדש׳ בזרם,
ת״ז 4רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד מדם * גלוסות: צינקוגרפיה
כפסי בע״ם העורך הראשי: אורי אבגרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

׳תאונה, כאמצעי הרתעה, היא גדולה יותר מכל האמצעים האחדים גם יחד. מראה
מכוניות הרוסות, סיפורי הנפגעים, עדויות על הדרך בה אירעה התאונה והסברי
מומחים על הדרכים בהם ניתן היה למנוע אותה, נחרתים במוחו של כל נהג, עשויים
להפעיל בו רפלקסים מותנים תת־הכרתיים במקרה שיקלע למצבים דומים,
כל הנסיונות שעשינו בעבר כדי לקבל את סיועה של משטרת־ישראל לפירסום
עקבי וקבוע על תאונות־דרכים, נתקלו בקיר אטום. מדי פעם, כאשר כתבי וצלמי
העולס הזה נתקלים בדרכים בתאונות, הם מדווחים עליהן במידה שניתן לעשות
זאת ללא עזרתה של המשטרה( .ראה כתבה בגליון זה).
כאשר ראינו כי ראשי משטרת־ישראל אטומים לחשיבות הדיווח השוטף על
התאונות כאמצעי למלחמה בהן, פנינו למשרד־התחמרה. סגן שר־התחבורה, גד יעקבי,
עימו שוחח אורי אבנרי בנושא זה, התלהב מהרעיון. הוא הציע מיד את עזרת
משרדו ואף הורה לאיש משרדו, יצחק אריכא, לסייע לכתבי הטולם הזה בהשגת
המידע הדרוש להם כדי לפרסם מדור קבוע על תאונות־הדרכים.
אבל מסתבר כי גם משרד־התחבורה עומד חסר־אונים מול העדר רצונה הטוב
של מישטרת־ישראל, שהיא אחד הגורמים המופקדים על המלחמה בתאונות. רק בידי
המישטרה מרוכזים כל הפרטים על התאונה, שמות המעורבים בה וכתובותיהם. רק
בידי המישטרה הנתונים המדוייקים, כולל צילומי המכוניות והנפגעים, של עשרות
התאונות הקטלניות המתרחשות ברחבי הארץ מדי שבוע. אבל מישטרת־ישראל
שומרת על חומר זה כעל אוצר סודי, שאסור לציבור לדעת אודותיו דבר.
פנינו, בצירוף המלצותיו של יצחק אריכא, למישטרת־ישראל שוב ושוב. אריכא
עצמו ניסה להפעיל את השפעתו אצל כמה קציני מישטרה בכירים ולהסביר להם את
חשיבותו של הפירסום. כל הבקשות נתקלו בסירוב מוחלט, אבל לא לפני •שהתשובה
הסופית התמהמהה בצינורות ביורוקרטיים של מישטרת־ישדאל.
הסיבה הרשמית בה נאחזת מישטרת־ישראל כדי לנמק את סירובה לשתף פעולה
ולסייע בפירסום חומר מרתיע על תאונות־דרכים, היא: סוב־יודיצה. לטענות דוברי
המישטרה, כל תאונה היא בבחינת מקרה־בטרם־מישפט ולכן כל מידע אודותיה
הוא חסוי, כולל סיפורי המעורבים בתאונה איך לדעתם אירעה התאונה.
זוהי טענה מגוחכת ואווילית, במיוחד כשנזכרים במידע המפורט בו מלעיטה
המישטרה את העיתונות לגבי כל חשוד סלילי שהיא תופסת, עוד בטרם ברור
אם תצליח לצבור נגדו מספיק ראיות כדי להביאו למישפט. לפי אותו הגיון עקום
אסור לעיתונים לפרסם את סיפורו של מנהל בנק שנשדד, לפני• שיחרץ דינם של
השודדים, מפני שזה סוב־יודיצה! ואסור גם לפרסם עדויות של אנשים שהיו נוכחים
בפיגוע חבלני בתחנה המרכזית, מפני שהחבלן עוד עשוי להיתפס ולהיות מובא לדין.
במאמץ אחרון להשיג את סיועה של המישטריה ׳ולהתגבר על ההיאחזות בטיעון
פורמלי, ניסה יצחק אריכא לשכנע את דובר המטה הארצי של המישטרה, סגן־
ניצב חיים תבור, בחשיבותו של הנושא ובחשיבות עזרתה של המישטרה. תבור
הסכים להפגיש עם איש המערכת, אבי שחק, שהציג בפניו את פירסומי העולס הזה
בעבר בנושא תאונות־הדדכים מתוך כוונה להמחיש לו במה המדובר.
תבור הציץ בתיק, הודיע כי העניין נראה לו מאוד, אך אינו יכול להחליט במקום
ולתת תשובה. גם כשבקשתו של הכתב הצטמצמה לבקשה להודיע למערכת על
תאונות באיזור תל־אביב, עליהם מדווחים למישטרה, מיד אחרי התרחשותם, לא יכול
היה תבור להתחייב לדבר.
אחדי שבוע וחצי של לחץ טלפוני לקבלת תשובה, מסר תבור את החלטת
המישטרה :״אי־אפשר. זה סוב־יודיצה.״
אי-אפשר כמובן למדוד זאת במיספרים מוחלטים,
אבל כמה מתאונות־הדרכים המתרחשות בכבישי ישראל,
צריכות להיות מונחות על מצפונם של ראשי
המישטרה, שאינם מוכנים לנקוף אצבע כאשר הם מת־ו>ו8ו1ו>
י>1ווזרוי זז^ז-רו•4 ריוזדררו_-3ביד*1תריד•_!ל-רי״^רייית

אני דא ווגה ותחם!
אני, בכלל לא איכפת לי מה יהיה
עם הגופה שלי אחרי שאני אמות. להגיד
את האמת — אני לא חושב שיהיה איכפת
לי אז גס על המדע כל־כך. אז למה
בכל זאת חשבתי לתרום את הגופה שלי
לחוסה? כי אני הייתי בטוח, שזו הדרך
היחידה להיפטר מציפורני הדוסים. למה
לגרוס להם הנאה במותי 7ושהם ירוויחו
הון כסף מזה? עם ה״שירותים״ של
חברא ׳קדישא, שהס סוחטים כסף בשביל
״טוהרה׳׳ ,מי צריך את זה? ובשביל
ה״מצבונת״ .שעולה למת הרבה ת׳אלפים
טובים? זהו. בעד זה כבר כמעט הלכתי
להדסה, לסדר לי את הניירות.
ואז ! פתאום ראיתי בהמודיע את
הידיעה הבאה :

היום לויית חלקי נפטרים
בירושלים

לדה ש? 8הביות עם הלקים מ־נפטרים
שנותחו תווקיים. היום בשעה
* 9.3טרח׳ יואל 1בירושליב.
חלדו! מאורגנת סל ידי ו!״ה ״כבוד
המת״.
ילדים ופגים שחוללו אתרי המוח
ר״ל, רגלים מנפטרים אלפונים וגל־טודום
שטרם נקבת שנאספו ממכוני
פטולוגים, ובתי ספר לרפואת, שונים

חרא עליהם! אפילו אחרי המוות־אחרי־הדסה
אי־אפשר להיפטר מהם! אז אנא
אני בא? אס הדסה תבטיח לי שהיא
תעשה סידור, שהחלקים שלי לא יגיעו
ל״כבוד החת״ — זה דבר אחר. אז אני
מוכן לדבר.

כ. ישראל

פ ע רו מ אני א ק
שישרה

פ או לו ם ז יהי רצון
השלום על תבל ומלואה.
זהבה ( :מבט נוקב והיסטורי)
את פוגרום קייב אתה זוכר? הייתי
נורא קטנה, אבל אני זוכרת
כמו אתמול.
פ אולוס: עת רצון היא בין
שתי הדתות. ברגע היסטורי זה...
זהגיד מבט נוקשה הישר
לעיניו של פאולום) וקישינב?
פוגרום ממש ! לא ראיתי, אבל
סיפרו לי.
פ או לו ס: אופיר, של ירושלים
קדוש לדורות...
זהבה ( :עיניים בוהות קמעה)
ירושלים? לא זוכרת שום פוגרום
שם. אבל פלונסק ! זה היה פוגרום.
כמה מחברותי הטובות ביותר
נאנסו שם.
פאולום: ידנו מושטת לסעוד
לדל ולנדכא...
זהבה ( :מבויישת קלות) שווג־סק
לא היה רציני. בוא לא נדבר
על שוונסק. רק 24 קוזקים וגם
הם בלי סוסים. אבל היו עוד. היו
עוד. רק רגע (מעיינת בפתק קטן
שהוסתר להפליא בכובע שהגיע
מהארץ) או! שלונסק! 86 קצינים
פולנים 17 ,קוזקים 90 ,סוסים.
בעיית הפליטים
פ אולוס ז
כאובה ומדאיגה היא.
זהבהג (מעלה נשכחות) אח״כ
עברתי למילווקי. שם היה פוגרום
חביב למרי, בהתחשב בכך שאלה

זההצ עי ר זקן היה!
אנחנו בכלל לא ידענו מה מסתתר מאחורי המינוי של זבולון
המר לסגן־שר. וזה נורא הציק לנו. אז פתחנו את השבועון ששמו
פנים אל פנים, ושם מצאנו לשמחתנו ולדאבוננו את התשובה.
לשמחתנו — כי כתוב שמה ככה :״חוגי־הצעירים במפד״ל יכלו
השבוע לרשום לעצמם הישג נכבד: הממשלה אישרה את דבר
מינויו של איש ה״צעיריס״ ח״כ זבולון המר לתפקיד סגן־שר ואם
אתה שואל למה זה הישג נכבד? או. הס אומרים לך, שהוא ״ידוע...
כחריף־שכל ...שקול וחכם ...ומקובל כישר ביותר בכל התחומים.״
ומייד לאחר זה, בא מישפט הכי חשוב :״ברור, שלגבי

9 1 9 0911119
היו נחתים צעירים ובלתי מאומנים.
תשמע לי, נחת זה לא קוזאק,
ואני יודעת מה אני מדברת. אח״כ
התגרשתי. וקלונסק זה כלום?
פאולוס ז אולי מספיק עם ה־פוגרומים?
זהבה
ז (מבט חודר כליות,
אם לא למטה מזה) אבל הכי טוב
היה קייב, פוגרום לפי כל הכללים.
חבל שהפסדת.
פאולום ז (מאבד קצת סבל נות)

זהבה ז (מבט ערמומי) אתה
בטוח שלא היית בקייב? הפרופיל
שלך מוכר לי. תצעק רגע —

פאולוס( :יוצא מכליו להפ ליא)
כן! הייתי! היה יופי של
פוגרום. אני זוכר אותך טוב מאד.
ילדה קטנה עם קוקו ענק שרצה
אחרי ברחובות וצעקה ״גם אני,
גם אני״ .עד היום אני חולם על
זה. בגלל זה נהייתי אפיפיור. אבל
לא יעזור לך. אני יודע למה באת
ולא יעזור לך. זהו. הפסדת. אבוד.
לי אסור ואת כבר זקנה מדי.
(מסדר את התסרוקת ולובש שוב
את הירמולקה) עכשיו אפשר לדבר
על הפליטים?
זהבה ז לא. קבעתי להערב
עם פליכס הופואה־בואני. ידיד
נפלא. אמנם אין לו פאנטומים,

ונויווי גגה ז ה

ב. מיכאל, ב״פי האתון״

חברים מספרים על הצנזורה

11110511 0(5 [1111! 1111 051 0(081.4
811 00 180 08111׳10 08,1
1801.000010 111.׳180׳ 0011:1

ומה ז ה?

אנשים צעירים יש ערן* לתכונות כאלה.״

שמעתם דבר כזה? אני אומר לכם, הצעירים בימינו הס כל־כך
קצרי ראות. מה יהיה איתם? איו הס לא מבינים שהם נכנסים

1 011:ח: וסוס!! 011110
10510ם001.ש ם.״1.111 בז 01

מתוך פי האתון, עיתון הסטודנטים של
האוניברסיטה העברית בירושלים.

א־פרופו צנזורה :
זה מזביר את האיש שהלן ברחוב
וברגע האחרון נמנע מלדרוך
על משהו. התכופף, נשל את הדבר
בידו, מישש אותו, הריח אותו,
ולבסוף אמר :״תראו איזה מזל,
עוד מעט הייתי דורך על חרא ! ״

מה נשמע באקדמיה ללשון?

סגן שר־החינוד זבולון המר
לצרה־צרורה: מחר־מחרתייס זבולונ׳ילה יגדל, יזקין, ומה הוא יעשה
עם כל התכונות האלה בכנסת, ועוד בתור סגן־שר? ובכלל, איפה
יש מקום לאדם כזה במפד״ל? מילא, לצעירים זה נורא חשוב, אבל
מה יהיה מחר? כבר שמעתם פעם בחיים שלכם, שזקן־חריף־שכל־שקול־וחכס־מקובל־כישר־ביותר
יתפוש כיסא במפד״ל?
אולי הם יודעים, שכל עסקן במיפלגה שלהם היה פעם חולה
ב״מחלות הילדות״ האלה? ואין מה לפחוד, גם הזבולונצ׳יק יתבגר?
אני לא יודע. הלב שלי מלא חששות על המינוי הזה.

א. צבאות

ראשית כל: נורא תודח, אקדמיה חביבה! אתם
באמת כל־כך עזרתם לי, שאין לי מילים בפח. תארו
לכם כמה היח לנו קשח קודם. כל פעם, כל פעם, חייתי
מוכרחה להגיד: איציק, תביא לי בבקשה את הזיף־
הנמצא־לרוב-בראש־המוץ-של־שיבולת-הדגניים, אבל
מהר, איציק! תארו לכם כמר, שזה היה מסורבל. עכשיו
אני פשוט אומרת: איציק, תביא לי את המלען!
וזהו. תענוג בחיי. דבר שני, שאני מוכרחה להגיד

לאקדמיה: נכון, שכבר באמת הגיע הזמן להמציא מילה
הזיף־הנמצא־לרוב־בראש־המוץ־של־שיבולח- בשביל הדגניים, אי-אפשר היה כבר יותר בלי, אבל למה אתם
לא מתחשבים בצלצול? מה קשורה מילה כזו נחמדד,
לזיף כזה? מלען קשור ל״חול־מניוק״
,ל״ארס״ ,ל״אינעל-
אביך״׳ ל״מלעוך. אז מה פתאום
זיף?

המועמד ש ד הסיכויים הרכים כיותר
לנשיאות הוא ר,כ צור, מי שהיה כעכר
שגריר ישראל כצרפת ויו״ר ההסתדרות׳ה1
ציונית.

הבח ־ רו תלהסתדרות
דחו ל ־ 1974
גוכרת והולכת הנטיה כקרכ הקכוצה
הקוכעת כצמרת מפלגת העכודה לדחות
את הכחירות להסתדרות עד לאחרי הכחי־רות
לכנסת השמינית, שייערכו כנוכמכר ה שנה.
המועד אותו נוקכים עתה כמועד משוער
לעריכת הכחירות להסתדרות הוא חודשי
אפריל—מאי .15(74
השיקול הקובע לדחיית הבחירות להסתדרות הוא
חששם של מנהיגי העבודה מפני מערכת בחירות
על רקע חברתי. הם סבורים כי במערכת הבחירות
לכנסת, שתיערך על רקע מדיני, יוכל המערך להשיג
יותר קולות.
גם הוועידה המיוחדת של המערך לדיון בענייני
ההסתדרות, שנדחתה כבר מאפריל הקרוב לחודש
יוני, תדחה ככל הנראה פעם נוספת.

עקב צור -ה מו עמד
הו ראה לו שי או ת
אל תייחס חשיבות לידיעות שד,ופרחו השבוע על
סיכוייו של ח״כ יצחק נבון כמועמד לנשיאות במקומו
של הנשיא היוצא זלמן שז״ר. הידיעות אינם
אלא הדלפה מגמתית מטעם חוגי רפ״י לשעבר.

בריאות והקליטה, ולידו שני סגני־שרים, סגן־שר
לכל משרד.
אם אומנם תפרוש גולדה מכם ראש־ד,ממשלה,
יוותר גם חזן על כוונתו להיות שר.

פגההמת־ חו ת ב^חס*

הממשלהתש קו לאת

אחה״ ע -מפא״

ס גי רתהט לו רזי ה

המתיחות ששררה בשבועות ד,אחרונים ביחסים
בין חטיבות אחדות־העבודה ומפא״י לשעבר במפלגת
העבודה, פגה לחלוטין. בפגישת צמרת שנערכה
השבוע בין פנחס ספיר מצד אחד, ויגאל אלון וישראל
גלילי מצד שני, סולקו כל אי־ד,הבנות.
בינתיים גברה המתיחות דווקא בין אנשי חטיבת
אחדות העבודה עצמה. כמה מחכרי החטיכה

מאשימים את מזכיר המישנה של המפגל•
גה מטעמם, אכרהם גיכלכר, שהוא הטעה
אותם ככד שטען כי לא שותף להתייעצויות
כהן נקכע כי אכרהס עופר יהיה
ראש מטה הכחירות של המפלגה. ואילו חב
רים
אחרים בחטיבה רוגזים על מזכ״ל ההסתדרות,
יצחק בן־אהרון, על נאומו היוני בזכות פינוי שטחים
כבושים גם ללא שלום. כמה מאנשי אחדות העבודה
אף הגדירו נאום זה כ״תקיעת סכין בגבה של הח טיבה.״

מי ההעלהכריות !,
שלד״ן
ראש־הממשלה גולדה מאיר ושרים בכירים בממשלה,
הביעו תמיהה על דיעותיו החדשות של משה
דיין בענייני השטחים, השלום וההסדר החלקי, כפי
שהובאו בשמו בסוף השבוע בעיתונות הישראלית
(ראה עמוד .)17 התמיהה נובעת מכך שמזה מיספר
חודשים לא העלה דיין בפגישות רשמיות אף לא
רעיון חדש אחד מאלה אותם חשף השבוע, וכן לא
השתתף גם בדיונים המדיניים שנערכו.

כין שרי העכורה הועלתה סכרה שכוונת
דיין בפירסום תפיסותיו החדשות, אינה
רק לטרפד את מסעה של גולדה לארצות
הכרית, אלא ליצור מתח מחודש כתוף מפלגת
העכודה, כפי שהוא עושה ערכ כל כחירות,
כמטרה להשיג נוסחאות הקרוכות יותר
לדיעותיו כמצע
המפלגה לכחירות.
אגב, הסתבר כי דרכו
הרעיונית, של דיין אינה
מעניינת כלל את הציבור.
בעוד שכל הספרים העוסקים
בדיין ובחייו שיצאו ל אור,
הפכו לרבי־מכר, הרי
הספר שחיבר דיין עצמו,
מפה חדשה יחסים חדשים,
ושהוא סיכום דיעותיו של
שר־ד,ביטחון בשאלת השטחים,
אינו זוכה לביקוש
ניכר. הספר, שהופץ על־ידי
ספריית מעריב, נמכר
עד כה בכמה מאות עותקים
בלבד.

חזן ־ שר
בממ שלה
הבאה?
אס תמשיף גולדה
מאיר לכהן קדנציה
נוספת כראש ממשלה,
כמעט ודאי שיע
קס חזן יכהן כשר כ*
ממשלה מטעם מפ״ם.
הכוונה היא שחזן ה ישיש
יהיה שר ללא
תיק, ויוכנס כסוד מט־כהה
של גולדה, כמעמד
דומה למעמד שיש
כיום לישראל גלילי.

הנשיא
גיבטון והגרי קיטינג׳ר בטיול בגן הבית חלבן

במקרה כזה ימשיך ויק-
טור שם־טוב להיות השר
השני של מפ״ם, כשהוא
מחזיק בשני תיקים — ה
הממשלה
עומדת לדץ כאחת מישיכו
תיה הקרוכות כהצעה לסגור את הטלוויזיה,
לפזר את עוכדיה ולהפסיק את שידורי הטל־

הו דעה לקורא
בעיקבות העלאת מחירי ייצור
העיתונים בישראל, ואחרי ששאר
העיתונים העלו את מחיריהם,
נוצר הצורך להעלות את מחיר
״העולם הזה״ בד0׳.129
מחיר גליון ״העולם הזה״ יהיה
מעתה 2.50ל״י. הנהלת ״העולם
הזה״ מקווה שהקוראים יתייחסו
בהבנה להעלאה זו.
וויזיה לתקופה של מיספר׳ חודשים, כמטרה
לארגן מחדש את המוסד כולו, על כסיס
חדש ועל סמך תיכנון קכוע מראש. בין שרי
הממשלה יש מיספר תומכים לרעיון, הנראד, כפתרון
היחיד לחילוץ הטלוויזיה מהמשבר החמור בו היא
נתונה.
בינתיים הולד ומחריף המשבר בתוככי הטלוויזיה.
מנהל התוכניות, יצחק שמעוני, יפרוש מתפקידו בעשרים
בחודש מבלי שמונה לו ממלא מקום. עוזרו,
אביטל מוסנזון, פרש אף הוא מתפקידו וביקש לאשר
לו חופשה ללא תשלום למשך שנד, כדי לפקח
על הפקת תוכניות התעמולה הטלוויזיוניות של המערך
לבחירות. מנכ״ל הרשות, שמואל אלמוג, סרב
בתוקף לאשר לו חופשה למטרה זו.

בו ט לו 3 ,3ורי 0
ד קו ־ א ת
..שבוע ה אופנ ה״
סימן שאלד. גדול מרחף סביב סיכויי הצלחתו של
שבוע האופנה הישראלי, העומד להיפתח בשבוע הבא
במלון הידטון בתל־אביב, על-ידי מכון היצוא.

כהערכות קודמות ציפו לכ־ 600 קניינים
מחו״ל שיגיעו למאורע זה. עד היום הגיעו
ככר כמה עשרות כיטולים מצד קניינים שהודיעו
כי הס מכטלים את כואם. טרם כרור
מה יהיה המיספר המדוייק של הקניינים שיגיעו
מחו״ל.

אץ־ להחליד
א ח האסימוו־ס?
מדור הטלפונים של משרד־התיקשורת בדק לאחרונה
אפשרויות שונות כדי להחליף את שיטת
החיוג בטלפונים ציבוריים באמצעות אסימונים. נו״

כה הפריצות הנמשכות והולכות של מכשירי
הטלפון הציכוריים, כדי לגנוכ אסימונים,
הועלתה הצעה לעכור לשיטת הכרטיסיות.
בשיטה זו, מופעל מכשיר הטלפון ה ציבורי
באמצעות כרטיסיית קרטון מיוחדת המנקבת
חור אחד בתום כל שיחה, עד שד,כרטיסייה יוצאת
משימוש.
אחרי בדיקה נפסל הרעיון. הסתבר ששינוי המנגנונים
בטלפונים הציבוריים יצטרך להסתכם בסכומים
גבוהים ביותר.

111/־ יפה יו ת ר

(בעזרת סד ר ת תכשירי הכופוח

ש 7הלנה רובינשטיין)

בקור, בחום, בשמש וברוח עורך מתייבש, מאבד מגמישותו
ומיופיו. הקמטים הראשונים מבצבצים באופק.
סקין דיו מזרים חיים חדשים לעור פניך —
מוסיף הלחות החיונית הדרושה לעור. סקין־דיו מרגיע,
מחליק ומונע את יבוש העור הגורם לקמטים בטרם עת;
מעניק לעורך את הטל המרווה הדרוש לשמירת נעורי העור.
סקין דיו — סדרת תכשירי טיפוח מוסיפי-לחות של
הלנה רובינשטיין.
סדרת תכשירי הטיפוח סקין דיו כוללת:
£11111181011

* 814111 64

בסיס לאיפור מוסיף־לחות, מכיל תרכיזי חלב המאזנים את
תכולת הלחות בעור.
314111 64 * 01:63111

קרם לילה המכיל תרכיזי חלב, נלחם בהיווצרות קמטים
ושומר על ייצובו הרך של העור.
016311861

£11101116111

814111

תכשיר נוזלי מוסיף־לחות לניקוי העור.
6 1 611104ק?413146 £ £

31141־ 01631 1 8 6 1

814111

קרם מרוכז מאוד לניקוי העור והסרת איפור העיניים.
־ 681161161 311 )1 £ 0 0 6 1־ 814111 64 1

טוניק ורוד להמרצה ורענון העור.
1(31 £ 0 1 1 0 1 1־ 814111 64 * £61 £

טוניק חסר-אלכוהול מיוצר מתמציות צמחים ריחניים.
63111־ 0 1

* 814111 64

קרם מזין לרקמות העדינות באזור העיניים.
064* !£31141 0163111״ 8141 קרם ידיים לא שמנוני

הלגה רובינעוט״ן היופי ב פ עו ל ה
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שד
קק״ל 94 תל־אביב, בימים ב׳ ו־ד׳ בשבוע בין השעות 6.00 — 3.30 אחה״צ
לבנות הנעורים גם בימי ג׳ בשבוע בין השעות 6.00 — 3.30 אחה״צ
ה מולח

הזה 1* 0 9

^^קו ראשון ב^#עואל ע

מנו

משחות־גילוח

זכו

במקום

ראשון,
ממ במשאל
הציבור הישראלי הביע שוב את הערכתו ונאמצותו
למשחות הגילוח המצוינות מ מ של יצהר״.
/גברים אוהבים מ מ ,
נשים אוהבות גברים המתגלחים במשחות מ מ .

/,ה קני ה ה טוב ה ביותר 1973״.

פ ר סו םאר מון ב ע־ מ

711והדריזהי־^הו־

״היום הוא 8ם ווו לגמו׳ לחש ישראל גלילי
ליגאל אלון ־ בהצביעו על יצחק בן־אהוון

אגשים עמד השבוע הפסיכיאטר ה
ראשי של שירות בתי־הסוהו
ד״ר חיים פימקין, בער
שנערך באולם צוותא לרג
הוצאת סיפרו של העיתונז•
יגאל לב, ד״ש מהעולם התר
תון. ד״ר סימקין סיפר כ
סיפרו של לב, המתאר או
פירטי החיים של הכלואים, זב
לפופולריות רבה בין האסי
רים. אולם בפי כולם הית
טענה אחת אל המחבר: מדו
הוא לא הראה להם את כתב
היד ולא התייעץ איתם לפג
הפירסום. לדעתו של סימקי
נובעת טענה זו מהרגשת ה
שותפות שרייתה לאסירים ש
ראו את עצמם כעוזריו ש
הסופר בכתיבתו.

תוך כדי נאומו של מז־

כ״ל ההסתדרות יצחק כן*
אהרון על עתיד השטחים,

בפני מזכירות מיפלגת העבודה׳
נכנס לאולם סגן ראש הממשלה
יגאל אדון. השר
ישראל כלילי עצר אותו ואמר
לו כשהוא מכוון את דבריו
לנאומו של בן־אהרון :״ה יום
הוא מטורף לגמרי!״

גם בעיני חבר אחר של

המזכירות, המשורר משה
טבנקין — בנו של מנהיג אח־דות־העבודה
יצחק טבנקין
המנוח — לא מצאו־חן דבריו
של יצחק בן־אהרון. בדבריו
הוא התייחס לנאום ואמר בין
השאר :״התפיסה, כאילו ישיבתנו
בשטחים דומה לשליטה
תקופתית של עמים אחרים בשטחים
מסויימים גובלת עם
בגידה!״ אך בפרוטוקול תוקנו
הדברים ״גובלת עם דיבה!״
9בתוכנית הראיונות השבועית
שלו, שנערכת ב־קאברט
הסאטירי, ריאיין אורי
זוהר בשבוע שעבר את הרב

שמואל

הכהן

אכידור,

רבה של כפר־שמריהו. במהלך
הראיון שאל זוהר את הרב לשם
מה העליות התכופות לרגל
של נשיא המדינה, זלמן
שז״ד, אל הרבי מלובביץ/
הסביר לו הרב כי הנשיא הוא
בסך הכל בן־אדם .״תראה,״
אמר ,״לכל אדם יש תחביב,

וי צי א ת נינשן

לפני חתימת הסכם השלום בויאט־נאם, ערך המיתון הסאטירי־שמאלני
הגרמני פארדון (״סליחה״) ,הפגנה נגד הפצצות הטירור האמריקאיות
בצפון ויאט־נאס. עורו העיתון (במרכז התמונה) ערך טקס הלווייה לריצ׳ארד ניכסון ( )60 בליוויית תזמורת
שכללה חצוצרה ותוף, בבית־הקברות של פושעי המלחמה הנאצים בעיירה לנדסברג. מנהל בית־הסוהר
הסמוך הפסיק את הטקס בטרם־עת, בהסתמכו על בעלותו על המקום, ויתכן שיערך משפט נגד חילול המקום.
בוסתן, כי להבא ישקול פעמיים
אם לתת לספרים שב־הוצאתו
פירסום בתוכניתו. באותו
ערב, במקום הראיון עם
דורי, שידר עברון בתוכניתו
קטע על הספר השחף, מבלי
לדעת שבאותו שבוע יצא הספר
בתרגום עברי בהוצאתו
של בוסתן.
9 :עורך תוכנית טלוויזיה
אחרת, עמוס אטינגר, עומד
לצאת יחד עם תוכניתו
חיים שכאלה, לחופשה ארוכה.
בגלל הבחירות המתקרבות והולכות,
ומפני שקשה לערוך

תוכנית מסוג זה ללא הופעתם
של אישים פוליטיים העשויים
לזכות בדרך זו בעקיפין ב־פירסומת
חינם, תצא התוכנית
לחופשה בת חודשים רבים.
אטינגר עצמו יוצא למסע של
שלושה חדשים לדרום־אמרי-
קה, אבל לא לפני שיערוך בשבוע
הבא, במלון גרנד ביץ׳
החדש בתל־אביב, מסיבה בה
יטלו חלק כל אלה שהשתתפו
בתוכניות חיים שכאלה עד כה,
על המסך ומאחוריו.
9על מידת הזדהותם של
האסירים עם המסופר עליהם,

9באותו ערב גילה אל״ו
(מיל ).מאיר פעיל כי ניתח
התנהגות המחבלים העציריו
העלה כי דרגת קנאותם ונכו
נותם לפעול נגד הכיבוש ה
ישראלי עולה ככל שרמת ה
השכלה והאינטליגנציה שלהן
עולה. לדעתו של פעיל מוכיו
הדבר כי פעולות ישראל בשט
חים, הגורמות להעלאת רמו
החיים וההשכלה, יהפכו ב0ופ
של דבר לבומרנג והדבר מנו
גד לתיאוריה של שר־הביטחו
משה דיין, הסבור כי ב
הלאת רמת־החיים בשטחים ני
תן להשתיק כל התנגדות.
:במיסגרת יום עיון ש
נערך בפקולטה לאומנויות ב
אוניברסיטת תל־אביב, הירצו
הפסל יגאל תומרקין ע׳
עבודתו המשותפת לפני מלח
מת העולם השנייה עם המהזא
ברטול כרכט המנוח ב
ברלינר תיאטד. תומרקין ני
צל את ההזדמנות והביע אז
דעתו השלילית והמזלזלת ע׳
התיאטרון בארץ. תוך כדי דב
ריו צעק לעברו אחד מהקה1
שלא הסכים לקטילה המוחל
טת :״אבל מה עם חנו!
לוין ז ״ השיב לו תומרקין
״אצלנו הפסלים, היינו אומריו
עליו שהוא מפסל בחרא!״

דודו 1ו

;יושב חשסא כנו 1ושוזק1־זמר שד סגן יו״ר חכנטת
מרדכי זר, חגג השבוע שימחה כפולה: ינם־הולדת
ויציאה בנס מתאונה שאירעה לצוות המחזמר אל תקרא לי שחור
בצומת כפר־ויתקין כאשר המכונית בה נסעו להופעה בחיפה, התהפכה
והשחקנים נפצעו קל. מימין בתמונה נראה אחיו של דודו, השחקן־זמר
גידי זר, כשהוא מציג את המתנות שקיבל אחיו ליום ההולדת.

׳.והתחביב של נשיאנו הוא לל כ ת ולשמוע את הרבי מלו־

| 9עורך התוכנית קלעים
בטלוויזיה, רם עכיון, התאכזב
כאשר השבוי לשעבר,
/יאיר דורי, לא הופיע ל-
*תוכניתו כמתוכנן, לראיון על

ספרו שיצא לאור. דורי אמנם
התנצל כי לא יכול היה להופיע
לראיון משום שבאותה
שעה בדיוק היה צריך לארח
את ראש־הממשלה גולדה
מאיר במסיבה שנערכה לכבוד
הוצאת ספרו, אבל ההתנצלות
לא סיפקה את עברון, שהודיע
למו״ל של דורי, מרדכי

א 1ת]1׳ קוויו

כוכב הקולנוע ההוליבודי ממוצא מקסיקאי, זכה בשעתו לחוויה יהודית טהורו
עליה סיפר בפגישתו עם העיתונאי הישראלי שלמה שמיר (משמאל) שהו:
כיום סגן העורך של השבועון האירי האמריקאי אלגמיינע ז׳ורנאל. קויין סיפר כי בעת שהשתתף בהסר!
הסרט תותחי נברון באי רודוס, הוזמנו היהודים שבצוות ההסרטה לבית־הכנסת היהודי הספרדי שבאי. אלה
לקחו אותו איתם. אבל כיוון שקווין היה היחיד ביניהם המדבר ספרדית, העניקו לו יהודי רודוס כבוד מיו׳
חד .״אתה יהודי אמיתי,״ אמרו לו והושיבו אותו ליד הרב, ואילו את היהודים שבצוות הושיבו מאחור

מכתבים

ואלו 1*1111091
אדישות הגננת הלאומית של ישראל, ראש־הממשלה
גולדה מאיר, שוב הראתה
את כוחה כיצד ללמד לקח את כל
אלה הבאים עימה במגע — הפעם
את האפיפיול בכבודו ובעצמו !
התגובות הפומביות לאחר שובה
מחו״ל, לאחר הפגישה עם האפיפיור,
גילו מיטען עמוק ורב של רגשות
עזים בכל הקשור בטראומה ההיסטורית
הארוכה שביחסי העם
היהודי והכנסיה הקאתולית. אולם,
תבונה מדינית אין בהן.
מעבר ומעל לכל אשר נכתב עד
עתה, וייכתב בעתיד, על הפגישה
ההיסטורית בין ראש־הממשלה לבין
האפיפיור, סקרן אני לדעת, האם
העלה ראש הכנסיה הקאתולית בפניה
את עניין החזרת פליטי הכפרים
בירעם ו אי ק רי ת...
ואולי תשובתה, במידה והיא נשאלה
על גורל שני כפרים אלה, ניתנה
בדבריה בראיון בעיתון מעריב.
בראיון זה היא אמרה :״כשאמר לי
האפיפיור שיהודים צריכים להיות
רחמנים, השבתי: הזכרון הראשון
בחיי הוא הפוגרום בקייב.״ דברים
אלה תואמים את העמדה שביטאה
גולדה מאיר בעת הדיון בפרשת ביר־עם—
איקרית בלישכת מיפלגת העבודה
בשנה שעברה, כי ״אחרים עשו
לנו דברים גרועים מאלה.״

הציכור
״העולם הזה״ ,1847״אסון או
פשע על מותם בחנק של חמישה
ילדים מוכי״מרל במוסד ״בית
פנחס״.
אינני אוהב לקרוא כתבות. בלתי־נעימות
כמו זו שהופיעה אודות שערוריית ׳מותם
של חמשת הילדים המפגרים במוסד בנס־ציונה.

בהיותי מצדד בהמתת־רחמים, נסחפתי
לקרוא על הזוועה הזאת, שאצל היטלר
היו דוגמתה. אלא שהיטלר עשה את ה דבר
רק ליהודים. לגרמנים בני־עמו הוא
יסד את ״בית־החולים למיתה יפה״ —
בו היו החולים חשוכי המרפא נפטרים
מעינוייהם ע״י זריקת הרדמה ממיתה.
עד כמה שלא נעים להודות, הרי שבנקודה
זו נראה בעיני היטלר, הדיקטטור
הנאצי, כמלאך זך לעומת הגנגסטרים ה דמוקרטיים
שלנו האחראים לאכזריות ה־סדומית
ב״מוסד״ הנ״ל, בו ממיתים ע״י
עינויי הרעבה והזנחה, רק בגלל שהחוק
אוסר המתת־רחמים.
מה שמחריד עוד יותר היא אדישות הציבור,
ואני בתוכו, למרות שהעולם הזה
חשף את הזוועה עוד לפני שנה וחצי!
כשהיטלר עשה זאת לנו — הרעשנו עולמות
והאשמנו את כל העולם על שתיקתו
האנוכית והאנטישמית, אבל כשיהודים
מתנהגים כך בארץ הקודש, אנו עוברים
בשקט לסדר היום...
חנן גולדגרט, חולח

גול ד ה

של המישטרה
״העולם הזה״ ,1844״במדינה —
מישטרה — שתוק טמבל על
רדיפתם של שוטרי תל־אביב אחרי
צעירים ארוכי שיער.
ברצוננו להביע השתתפות בצערו של
השוטר ,״תופס המרגליס״ האמיץ, נתן
ארביב, על שהמרגל הנודע, אילן ברוש

קולות

המשיח בא. הניס ״הקדוש״ לחץ את ידה
של גולדה מאיד. יש גם צילום ,״זוג נפלא״
,תמונה הסטרית, סליחה ״היסטורית״.
אני נורא מתרגש, אנא תנו לי קצת לנוח...
איפה היה הכס הקדוש כאשר זרקו יום־
יום רבבות ילדי־ישראל אל תאי הגזים
ואת הוריהם שרפו חיים ז
תמונה זו דבוקה אל הכס הקדוש עד
סוף כל הדורות.
מאיר כלומברג, ראשון־לציון
אכזריות בחיות

אנדרה קילצ׳ינפקי
ציד מכשפות
(שהוא כידוע גם קיבוצניק) התחמק מידיו
ברגע האחרון. אנו מציעים לבדוק את
אורך שערותיו ׳•סל השוטר ששיחרר את
אילן — היום הוא משחרר אותו — מהר
יצטרף אליו.
ברגע שקראנו את הכתבה הצטרפנו
מיד למאמיני הארי קרישנה (שכידוע
מסתובבים קרחים) וגם הצלחנו להפטר ב־חשיכת
הלילה ממעילי פרוות־הכבשים המחשידים
שהיו ברשותנו. כמו־כן הצטידנו
בתעודות מכל המוסדות הדתיים שמצאנו
כאן (כל המרבה הרי זה משובח) ,ואחד
מאיתנו נושא תמיד סידור תפילה.
אנו מברכים את משטרת ישראל על ׳ש הצליחה
סוף־סוף לגייס לפחות אדם אינ־טיליגנטי
אחד לשירותה שיוכל להוציא
מפיו את המשפט המסובך :״שתוק טמבל״
שלוש פעמים בלי לטעות אפילו פעם
אחת. הישג עצום זה מעודד אותנו פה,
בניו־יורק האלימה. גל של התלהבות שוטף
את מאות אלפי הישראלים בחו״ל
נוכח פעולות דמוקרטיות כמו אלה ש יביאו
סוף־סוף את שלטון החוק והסדר
למדינתנו הקדושה!!
בבואנו ארצה נביא מתנה — מטאטא
לציד המכשפות.

אנדרה קילצ׳ינסקי,
אהוד עין־גיל, ניריורק

נחום סנה
טראומה היסטורית
טי בפריז על־אפו־ועל־חמתו של נשיא
צרפת, מעניינת אותי בפרשה זו לא
עצם הנסיעה לפריז, אלא דווקא עמדתה
של גולדה מאיר בעניין מיל־הבריונות
וחוסר הסבלנות והסובלנות ש פשתה
בחברה הישראלית.
יחל 5יין, תל־אביב

וברקים

הישג עצוב

על־ידי כך העמידה אותנו ראש־הממשלה
במישור אחד עם עושי
העוולות — קטנות כגדולות —
למיניהם.
אשר להשתתפותה של ראש־הממ־שלה
בכנס האינטרנציונל הסוציאליס־

״העולם הזה״ ,1846 חיות בצינוק״
,על סיבלם של חיות הניסוי
באוניברסיטת בר-אילן.
יישר־כוח לכם, על הכתבה בה תיאור
הסבל הרב של חיות הבית אשר נעשים
בהם מחקרים מדעיים, באוניברסיטת בר-
אילן.
אינני מבינה איך יכולים להגיע לאכזריות
כזאת בחיות אשר אלוהים בראם.
למרות שחיות אלו מיועדות לנסויים, לא
צריך להוסיף להן סבל על סבל, בדיור
ובמזון. ואולי היחס אליהן משקף את כל
מערכת חיינו בארץ: זלזול בנסיעה בדרכים
וריבוי תאונות הדרכים, הגסות ו

חשבון
השגור

צריך להבהיר לציבור שדוב האנשים
המקבלים עזרה מלשכות הסעד, לא
מקבלים דבר בחסד אלא בזכות. אבל
ישנם בישראל שנוררים גדולים: כל אנ שי
הסוכנות היהודית, כל האפאדאטצ׳יקים
׳•של המפלגות וההסתדרות חיים מכסף
שנור, ממגביות, מס אהיד וכר. הם הם
השנוררים האמיתיים.
השנוררים הגדולים הנ״ל חיים בדירות
יפות, יש להם מכוניות וכר על חשבון
אלה שנותנים למגביות ומשלמים כל מיני
מיסים.
תראו איך חיים אנשי הסוכנות היהודית!
,איך חיים אנשי המנגנונים המפלגתיים
והסתדרותיים! הם חיים על כסף
שנור !
משה קלייסטר, ירושלים

אל תתנו
להם רובים!

״העולם הזה״ ,1848״מאהבה
אפטר למות רק פעמיים,״ על
התאבדותו של השומר במעלה-
החמישה.
המדינה הזאת גולשת מאבסורד לאב
חמת
ויאט־נאם.
נראה, כי לאחר השמעת האני
מאמין הסוציאליסטי שלה בפתיחת
ועידת מפ״ם, היא החליטה, כי עמדתם
של ראש־ממשלת שוודיה ה-
סוציאל־דמוקרטי ונציגי הסוציאל־דמוקרטיה
ההולנדיים ואחרים, אשר
דרשו לגנות את נשיא ארה״ב בדבר
אחריותו להפצצות הברבריות בויאט־נאם,
אינה עולה, כנראה, בקנה אחד
עם עקרונות סוציאל-דמוקרטיים
ואולי יש כאן זהות השקפות בין
עמדת הנשיא ניכסון להביא את צפון
ויאט-נאם, באמצעות הפצצות טירור,
לידי הסכמה לתנאי השלום האמריקניים,
לבין העמדה שהיתה רווחת
בישראל בתקופת שילטונו של דוד
בן״גוריון, ואשר, כנראה, גם אלה
שבאו אחריו טרם נגמלו ממנה, להכניע
את מדינות הערבים באמצעות
מכות צבאיות מוחצות, ולהכריחן
להגיע לידי השלמה והסדר עם ישראל

על־כל־פנים, יאמר ברורות: סוציאליזם
אשר מתעלם ואינו מגלה רגישות
כלפי סיבלות הזולת, ויהיה זה
במזרח או במערב, בישראל (ביר־עם
— איקרית — עקרבה — פיתחת
רפיח) או בויאט־נאם — אין בינו
לבין סוציאליזם כלשהו ולא כלום !
נחום סנה, באר־שבע
סורד. יש לכם מושג כמה צרות ומיכשד
לים מערימים על דרכו של אזרח תם וישר
שרוצה לקנות רובה־צייד? לא עוזי חם־
וחלילה, שאותו אין הוא בכלל רשאי
לרכוש, לא אקדח להגנה עצמית, פשוט
רובה צייד לצורך תחביב.
האזרח חייב להצטייד
בתעודת־יושר,
ברשיון לנשק, בדי־שיון
לתחמושת, בתעודת
ביטוח, באי שור
מיבחן מרשות
שמורות הטבע. והנה
כאן קמה לה
חברה פרטית המספקת
תת־מיקלעים ל כל
דיכפין, ובין ה־דיכיפנים
האלה רבים
שלא היו עובמשיח
רים
אפילו מחסום
אחד המועמד בדרכו
של האזרח הרגיל.
אז פלא עכשיו שהעוזים והאקדחים של
חברת השמירה לא יורים תמיד לכיוון הנכון
7למה הם מחכים, שם במישרד־הפנים,
כשהם נותנים לחברות השמירה
את הרישיונות הקולקטיביים 7שאחד השומרים
יסחט את ההדק לא לחזה של
עצמו, אלא לחזות של עשרות אנשים
חפים מפשע שיקלעו בדרכו המטורפת?
דוד משיח, ירושלים
איפה הנערה?

״העולם הזה״ ,1848״איך נולדה
אופנת חבלי״ ,על שביתת הקונים
הארצית.
אתם תופשים בחורה שמצליחה בכל כך
!מעט מילים ובמעשה אחד להסביר את
בעיית האינפלאציה בארץ ומשאירים או תה
אלמונית לדורות?
איפה הצלמים הנודעים ישל העולם הזה,
ששום סקופ. לא חולף להם ימול העיניים
מבלי שיעצרו אותו במצלמתם 7
דוגי דגן, תל-אביב
• הקורא דגן יכול להירגע. צלמי העולם
הזה עדיין עוצרים את הסקופים. ולראייה:
התמונה בה ישנה לא רק רותי
זריהן, שהצליחה להסביר לכרוך את אוסנת
ה״בלי״ באינפלאציה הדוהרת, כי אם
עוד שתיים מחברותיה, אביבה קרוצ׳י ונורית
נורפשן, המדגימות בשימחה אותו
רעיון.

נורית, אביבה ורותי בשביתת הקונים
כך נולדה אוסנת הבלי

קוראים השולחים מפתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיסות תינתן למצרפים תמד
נות למכתכיחם.

למעשה, אתה מתגלח כל בוקר בלי קצף.
אם אתה מאלה המסיימים את הגילוח במשיכת סכין אחת
— הרי אתה בר מזל. אם לא — יש לך בעיה. כי במשיכה
הראשונה הכל הולך חלק. הסכין מחליקה על פני הקצף,
מסירה חלק מהזיפים ...ואת כל הקצף. אם סיימת בזאת את
הגילוח — כי אז כל משחה טובה עבורך. אם לא — המשך
לקרוא.

הלצולין: חומר מרכך
הלנולי( הוא מרכיב טבעי החודר לעור, מרכך אותו ומזין
אותו. תכונות הלנולין עושות אותו למרכיב חיוני בתכשירי
גילוח. הלנולין מגן על העור בפני להב הסכין החד. הוא גורם
להחלקת הסכין על פני העור והשפעתו אינה פגה משך כל
הגילוח. הוא ממשיך לפעול גם לאחר שהקצף הוסר. בהזינו
את העור הוא מכין אותו לקראת הגילוח הבא.

מכיון שאינך מוסיף משחה
הוסיפה ״ויליאמס״ לנולין
כאשר אתה משתמש במשחות גילוח ״ויליאמס״ אתה שם על
פניך שתי שכבות: שכבה א חת המכילה מספר מרכיבים
פעילים (הנמצאים בכל יתר המשחות) ושכבה שניה בלתי
נראית, על בסיס לנולין, הגורמת להחלקת הסכין גם לאחר
שהקצף הוסר.

כדי להיות מגולח למשעי עליך לחזור 5—4פעמים
על אזורים ״בעייתיים״.

כדי להתגלח היטב (ולא לגלח א ת העור)
עליך להוסיף קצף 4או 5פעמים
כשמתגלחים בלי קצף, הסכין אינה מחליקה והעור נפגע.
ישנו פתרון: הוסף קצף מספר פעמים. אבל אתה הרי אינך
עושה זאת.
על כן מצאנו לך פתרון אחר: הלנולין.

פרסום או.קי.

באזורים כאלה אינך נפטר מכל הזיפים בגילוח הראשון.
למעשה אתה מעביר את הסכין, ואחריה את קצות אצבעותיך.
אם עורך עדיין לא חלק, אתה חוזר ומעביר את הסכין, ושוב...
את קצות אצבעותיך ...ואת הסכין ...לפעמים 5— 4פעמים.
וכל זה ״על ריק״ — כי הסכין כבר הסירה את הקצף במשיכה
הראשונה.

בתכ שירי ״דליאמלו״
פועל הלנוליו(\1£וט \!0ו\)1_/
גםלאחרשהקצף הוסר.
מיוצר בישראל ע״י בלמון בע״מ, המפיצים: חב׳ נורית בע״מ.

סיקורת
מי אמר שאין לנו דרמה טובה בארץ?
הדרמה המוצלחת ביותר מופיעה דווקא
בטלוויזיה.
הכוונה לאו דווקא למה שמתרחש ב־חיסדרונות,
ואפילו לא למה שנעשה
בתיאטרון שידורי ישראל — אלא דווקא
לדרמות המיובאות, הממלאות בהצלחה
רבה את החורים שמותירות ההפקות המקומיות.

היה עם העלמה יוליד, של סטרינד־בדג,
וכך קרח בשבוע האחרון, כאשר
שידרו ביום ו׳ האחרון את החלק הראשון
של החולה המדומה למוליאר.
כל מי שראה את מוליאר בארץ וברח
מן התיאטרון בעגמת־נפש, יכול להיווכח
שטס משחק משובח ובימוי מוצלח, יש
בהחלט סיבות לסבול מחזאי מתחיל כזה
ומיושן כזה כמו מוליאר גס היום ויותר
מכל קומדיה מודרנית. הלוואי ויהיו עוד
חוריס רביס כאלה בין ההפקות המקומיות.

שאינו תא בנ־ס,
אתו דיאל״סט״,
״שנים סוערות״ ,מאת רומן פריס-
טר 234 .עמודים, מתכונת אלבו-
מית עם צילומים בשחור־לבן ובצבע
בעיצובו של צגי נרקיס. הוצאת
ארץ התנ״ך.
״טובה שמעה את המילים הבוקעות
מתוך הרמקול שעל סיפון האוניה. כ־400

5 1 3 1 0 1 6 5 5 8 3 3 0 1 • 8 1 3 )165 חז 1,ח1* 1311

וס 6 3ז -6 5 5 1 0 9 0ן-)1ז?131

6׳י 3ו 1 0 x 111 ??0 0 0 1 0 •^ 51

מז 6 3ז 9 0ח ח\ 3ו 51

3 \/6 1 0 1 1 0 0ו) 5ז 0 0 1 0 0 0 6 51101 1 6

6 8א 11 1 $

מקלט הטלויזיה
הטוב
ב עו ל ם !

בן־גוריץ כספרו של פריסטר
עניינים קטנים, אבל גדולים

י אין הבדי, אם זה 7
סטראו,פונו אוטיויזיה
שלע ^נ ש אונ -לוונ ץ

ני התוצרת עול 111 היא
הטובה בעולם!

מה יותר קל מל השת תף בהגרל ת
הלו טו. ת מו ר ת 50א גו רו ת תו כ ל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פ עו ל ה בת
שניות ספורו ת. מביאה לך סיכויי
השתתפות בזכיה ב ת 75,000 לירות
בפרס הרא שון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה כל כך פשוט״

נוסעים אחרים הקשיבו אף הם לחדשה
המסעירה. אך מה ששמעו אלד. שהקיפו
את בן־גוריון, היתד, אנקה ראשונה של
ראש־המטשלה הראשון :״אצלנו, מי ש אינו
מאמין בניסים, אינו ריאליסט.״
טובה שטיינפלד היא אחת מאותן גי-
בורות־במיקרה ד,מאחות חלקיקי־היסטוריה
מספרים, שמות, דמויות מתוך צילומים,
שלדי־מתכת ואבני־דרך למסכת אחת
שקוראים לה 25 :שנות המדינה. במילים
אחרות: שנים סוערות, שמו של ספר־אלבום
חדש מאת אחד העיתונאים המוכשרים
של ישראל, רומן פריסטר.
הווו(־1רז וחזה 13/10

סיקורת טובה שיינפלד עלתה לארץ ב / 48 כדי
להיות שחקנית — והפכה לפועלת חלוצית.
לדעת המחבר, היא אחת הדוגמאות
האופייניות המסבירות את קיומם של
גיבורים אלמוניים רבים כמותה, בארץ
שבה אבסורד ענק אחד מוליד אבסורד
ענק אחר, הניסים מעצבים את המציאות.
והמציאות היא סידרה ארוכה של ניסים.
כך רואה פריסטר בעיניו, עיניים בולשות
של רפורטר מובהק, אבל עם נשמה
יתרה, את שורת המילחמות, סידרת ה היתקלויות
בשדח־הקרב וערימת ההיתק לויות
בשדה היחסים הסוציאליים, המהווים
את עיסוקו היומיומי של הישראלי המצוי.
בעוד הוא פותח את אלבומו בנימה
רומנטית, ומדגים עד כמה רומנטית
היתה מילחמת הקוממיות, שאפילו פרשים
על סוסים היו בה, הוא ממשיך
וסוקר את ימיה של מדינה שהנורמלי־זציה
גברה בה על הרומנטיקה, וסכנות
של ניוון נפשי רובצים לפיתחה בבקרים.

למצוא פרנסה במקום, ולכל התסבוכת
הזאת משתרבב גם רצונו של קימל
הבן להתחתן עם המזכירה של האם. לא
מעט, בגלל שהיא שכחה לקחת את הגלולה
בזמן.
ברקע, מטיל את צילו האיום קיבוץ
ישורון שממנו באה כבייכול מישפהת
קימל, אבל למעשה אינו קיים כלל (האם
ילדם הדימיוני של ג׳ורג׳ ומארתה מ*
וירג׳יניה וולף לא יישכח לעולם?) ואילו
בחזית, מטיל חוש ההומור של המחבר
צל מאיים עוד יותר:
״אשתי מנסה לשכנע אותי, אבל לעומת
זאת, אותי לא קשה לשכנע״ — זאת
היא אחת הבדיחות השמנות שמגיש ה תיאטרון
הלאומי בהצגתו האחרונה. או:
״אני אסע ללונדון לערוך קניות במארקם
ואנגלס.״ או בדיחה לחובבי המשקאות:
על הבמה שותים בלאדי מרי, ואילו
אחרים מעדיפים בלאדי ערק או בלאדי
וודקה. ולמתמצאים בסמים, מסבירים את

סגר, עזיקרי וקניג ב״תפוס את הגנב״

מאוזן ז

אולי קונסטרוקטיבית — אבל איפה הסאטירה?
דמויות רבות ומגוונות חלקן שהיו
אלמוניות עד בוא יד הגורל שהפכה את
המיקרה הפרטי שלהן להיסטוריות אחרות
ידועות: כדויד מרקוס, גולדה מאיר,
מאיר הר־ציון. דרך כולן, הוא רואה את
קיומה של ישראל העכשווית כבליל
מוזר: טיפוסים בוטחים ושאננים, זקופי-
קומה עם תיקוות של זהב. שפופי־קומה,
עלובים ועניים. המרתיחים ׳רעל תוך כדי
הרגשת ניוון וקיפוח חברתי, ממתינים
ליום בו יוכלו למזוג אותו לתוך אוזניה
של ישראל השאננה.
פריסטר אינו מתיימר למצוא פתרונות
או לייעץ כיצד להשיג את השלום, כדי
לפתור את בעיית החינוך. סיפרו אינו
מחקר היסטורי או חברתי, ואף לא ביקורת.
זהו ניסיון לסגנן אפוס בתוך אמונה
שאם המציאות לא תעזור — יעזרו ה־ניסים.
הלוואי
אמן.
תיאטרון אימה הקידווווו?
״תפוס את חמב״ מאת יוסף לפיד
בתיאטרון הבימה. במאי: ניקו
ניתאי. תפאורה: לידיה פינקוס־גני.
משתתפים: ניסים עזיקרי,
ליאה קניג, שמואל סגל, שרגא
חרפז, אהובה יובל ותמי ספיבק.
השם הוא כמובן שמה של קומדית־המתח
המבריקה של אלפרד היצ׳קוק.
המחזה עצמו, לעומת זאת, הוא לא
מותח ולא מבריק. ומה שנוגע לקומדיה,
אפשר להתווכח. כי אם קנה־המידה לקו מדיה
הוא צחוק של הקהל, יש אבקה
אחת מסויימת שהיא יותר מוצלחת מכל הקומדיות
שבעולם. כולל תפוס את הגנב.
לכאורה, מדובר כאן בסאטירה פוליטית.
האב והאם במשפחת קימל הם
שניהם פעילי מיפלגה השובים. כאשר
מתפנה מקום בכנסת מתעוררת השאלה
מי מהם יזכה בכבוד. לתוך בעיות מש פחה
אלה ניקלע בשוגג גנב קטן שחשב

11 שבץ

הוו ח! 0

הבחילה של המזכירה הקטנה כך :״זה
לא מל.ס.די. אלא מל.ם.דני.״
את כל ההברקות הנפלאות הללו מכינים
בהצגה סדרות ארוכות של דיאלוגים,
כדי שלא יירדו בצורה פיתאומית מדי
על הקהל. אחרת, חלילה, יתפגר מרוב
צחוק. למשל, עד שסוף סוף נאמר על
הבמה כי מי שאין לו מיקצוע ואין לו
מה לעשות מתאים לכנסת, מצפה הקהל
מזה עשר דקות לפחות להלצה שתפרק
לו את המתח.
כדי להרבות בהנאה, מנסים חלק מן
השחקנים — ללא הצלחה יתרה — לחקות
את יעקב בודו. אחרים לעומתם,
אינם יודעים עדיין את מי לחקות, פוסחים
על הסעיפים עד הרגע האחרון.
לזה קוראים, בהקדמה לתוכניה של
ההצגה ,״סאטירה קונסטרוקטיבית.״ להבדיל
מן הדסטרוקטיבית של אויבי־העם
הנודעים, העוסקים בישו ובאמבטיות.
ייתכן שהבימה צודקת, וישנה איזו
קונסטרוקטיביות נעלמה בעסק. אבל ככל
שהדבר נוגע לחוש ההומור של הישראלי
המצוי, ההצגה דווקא מאוד דסטרוק־טיבית.

היה למישהו הרושם כי תוכנית
קלעים עלתה נול מסלול בטוח כלשהו,
והנה יש לה כבר מה לומר, והיא אפילו
יודוות לומר זאת בצורה תרבותית ומכובדת
— אפשר לבשר לו כי טעה.
למרות שהתוכנית היתה בסימן עלייה
— היא תהיה השבוע בסימן הפסקה.
ביום הרביעי השבוע היא לא תשודר.
הסיבה: הודעת ההתפטרות של מי
שהיה עד עתה רכז־המערכת של התוכנית,
פנחס הר־זהב. טענתו :״קצת קשה לשאת
את כל התוכנית לבד על הכתפיים, ללא
עזרה הולמת מהמשתתפים האחרים.״
עצם העובדה שהתפטרותו גוררת
אחריה ביטולה של תוכנית, יש בה
כנראה כדי לאמת את טענתו. וזה קורה
בדיוק כאשר מתכננים להמיר. את תוכנית
יום השישי דווקא בקלעים.
מישהו רוצה להיות מנהל הטלוויזיה?
הווי רוז הזהי 6 ׳ 11י

)1לימוד בעזרת המחשה )5 .נהר באפריקה
)9 .ירידתו משתקת את הארץ)10 .
תירוש )11 .דמות במגילת אסתר)12 .
סוג תבואה )14 .תשלום לרשות )15 .תרבות
קדומה באיזור ארם נהריים )16 .יותר טוב
להיות כזה לאריות )17 .תל חרבות)19 .
בת אפרודיטה והיפיסטוס )23 .נחל בעמק
זבולון )26 .תבלין מזרחי )27 .מונח בגיאוגרפיה
)28 .זמר בשניים )30 .נהר בעבר
הירדן המזרחי )32 .שוד )34 .גיבורו האינדיאני
של קרל מאי )35 .קריאת זרוז.
)36 גבוה )38 .דורון )39 .כסף רב)40 .
בת כלב )41 .כזבן )42 .אליבא ד׳נפוליון
— הוא צועד על קיבתו )44 .תו נגינה.
)46 מילת תנאי )47 .מרכיב באדר התל־אביבי
)49 .נהר מזרח אירופי )51 .המאור
הגדול )53 .לעג ארסי )55 .איש שאשה
אוהבת אותו )56 .סוד )57 .שם עמד בית
מקדש יהודי בימי בית שני )59 .איש דת.
)60 בנו של ישעיהו הנביא )62 .יחידת
הספק חשמלי )64 .ארצו של הנגוס)65 .
אסור במגע )66 .מילת ברירה )67 .מכשיר
אריגה )69 .חלקיק באטום )70 .רקורד.

)71 קיבוץ לרגלי הגליל התחתון )72 .שליט
מזרחי )73 .הומוריסט ומגן צנזורה ישראלי.

מאונן־ :

)1יוון העתיקה )2 .סמל נוצרי קדום.
)3נביא מתרי עשר )4 .מפלצת ימית
מיתולוגית )5 .קילוח דקיק )6 .תורה שבעל
פה )7 .רשע )8 .עמל )9 .משקה חגיגי.
)13 מדען שקיבל מכה בראשו מתפוח)18 .
מדבר )20 .פופיאיי היה כזה )21 .רכוש
בעל ערך )22 .סמל השלום )24 .בוקה
ומבוקה )25 .קריאת זירוז )28 .מספיק.
)29 תורה פילוסופית לפיה אירועים בטבע
חינם תוצאה של התאחרותם והתפרקותם
של אטומים )31 .מרכבה )33 .קוסם)34 .
נגיף )37 .צורה ספרותית )38 .מטבע קדום.
)42 יש מעמד עם לבן כזה ואחר עם כחול.
)43 קטסטרופה )45 .בן נוח )47 .השגחה.
.)48 מטריאליזם )50 .נוטה להישבר מאהבה
נכזבת )51 .נשיא מדינה ים־תיכונית)52 .
ממנו עשויה ונוס ממילו )54 .שאינו קשה.
)56 אחד לפני השני )58 .לשעבר — חנות.
)60 כוכב בעל שובל )61 .יוסף מילוא הוא
כזה )63 .עוף גנדרן )66 .שר בממשלה.
)68 מספר הצדיקים )71 .גב, אחורי הגוף.

חשבץ 18 4 9
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, כסל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

סיקורת
תקל 17ם

ל סי 30 פלוס

• אלה שהתרגלו לקבל מם רו .׳יו מנדט
ולהקתו מנות הגונות ונעימות לאוזן של
סאמבות ברזיליאניות, ודאי יופתעו מן
הפניה החדשה שלו אל המקורות האפרו־לאטיניים
של מוסיקה זו בתקליטו החדש
(א.מ )64353 .בו עידכן אפילו את שם
ההרכב לברזיל .77 הקצבים שלו סוחפים
יותר מאשר אי־פעם. נגנים, כמו האורג־ניסט
קלאר פישר, מוסיפים מן ההשראה
הפרטית שלהם, ולפחות קטע אחד, יאמניה
של גדול נגני הגיטרה של ברזיל, באדן
פאואל, הוא יצירת מופת.
• אמרפון דייק ופאלמו (אטלנטיק
)9903 הם שלושה צעירים בעלי נתונים.
מוסיקליים יוצאי־דופן, המכוונים את מעשי
ידיהם לכל מי שהתעייף כבר מן הקצב
המונוטוני של ה״פוס״ הרגיל, אבל טרם
השתלט על המוסיקה הקלאסית הרגילה׳.
מה שהם עושים בתקליט זה, הוא אוסף
של אילתורים רבי גוונים השאולים קצת
מכל דבר, החל ממוסיקת מחתרת ועד
לשופן. התוצאה מעניינת, יוצאת־דופן
וראויה לכמה האזנות חוזרות. בין השאר,
צריך להזכיר את עיבודם למחול מתוך
רודיאו של קופלנד, או הבולרו של אלאדין
שאינו אלא גירסת ״ביט״ המבוססת על
העיקרון של ראוול.
• הדבר המשותף לכל תקליטי ריי
קוני(* ,הוא שאף אחד מהם אינו יכול
עוד להפתיע גם לטוב וגם לרע. זה נכון
גם לגבי תקליטו החדש שוב בדד(סי.בי.אס.
.)65232 ההקלטות הן ברמה גבוהה, הקצב

הסיגריה המעודנת לנועשן הנופונק-באריזה השטוחה האלגנטית!...

לראשונה בישראל
ג׳רי מאליגן
פרידה מניופורט

תערובת אמריקאית פיל טר -5126 ווקתו תוצרת דובק עדבו תל טיב

שברקע מדוייק כמו מטרונום משופשף
היטב, ואילו הפזמונים (ביניהם יום אחר
יוס, מוכר הסוכריות, שיר מושר עצוב
וצעיר מדי הישן של נט קינג קול) מושרים
בנקיון מופתי. אולי זה לא מלהיב במיוחד,
אבל זה טוב למסיבות של בני שלושים
פלוס.
י• מוסיקה מן הימים הטובים והישנים,
המושמעת להנאה צרופה בלבד, מביאים
החלילן ז׳אן פיאר ראמפל, נגן האבוב
פיאר פיארלו ולהקת הסולנים מוונציה.
המדובר בששה קונצ׳רטי של ויואלדי,
שאינם יכולים שלא לעורר ערגה לעולם
שלוו ורגוע יותר, עבורו נכתבה מוסיקה
זו. מי שיקשיב בתשומת־לב להקלטות,
שהן דרך אגב הקלטות בכורה, יוכל לפחות
לפרק זמן קצר, להימלט לתוך עולם של
צלילים יפים.

• דייב כרובי ,,ג׳רי מאליגן, אלן
דאופן וג׳ק פיקס נפרדים מפסטיבל

ניופורט שעלה על שרטון לפני שנה כאשר
הקהל השתולל והרס את המקום, בתקליט
בשם הסיבוב האחרון בניופורט (אטלנטיק
.)1607 צר אחד מוקדש כולו לבלוז לניו־פורט,
בהם קורצים ברובק ומאליגן דרך
כל הסגנונות שהיו מקובלים בפסטיבל,
ובצד השני ביצוע בלתי רגיל של טייק
פייף המדגיש את הצליל הגברי של
הבריטון־סקסופון ומפליג באילתורים עשירים
יותר מן המקור. מומלץ לחובבי ג׳ז.

1־131־:11
בכיודקפה קטן בפיאצה נאבונה ברומא,
י אחת הכיכרות היפות ביותר בעולם. פתחתי בנחת
את העיתון, וראיתי את תמונתה של הגברת גולדה מאיר.

קראתי. נדהמתי.

אילו ישבתי במיסעדה של ג׳קי בתל־אביב, ביום
השישי בצהריים, וקראתי את הדברים במעריב, הייתי
צוחק, מעיר משהו ושוכח את העניין.
א ד מכיוון שישבתי ברומא, וקראתי את

הדברים מעיתון אירופי, זה לא היה מצהיק.

ידעתי שאני עומד להיפגש עם אנשים שונים, איטלקים
ואחדים, וכולם ישאלו אותי על אותו קטע בעיתון.

איך
יכולתי להסביר זאת ץ

קטע היה תרגום של דברי גולדה
ן | פגישתה עם האפיפיור, שהופיעו בארץ.

מאיר

גולדה סיפרה שניצלה את ההזדמנות ההיסטורית
כדי לשחק עם האפיפיור מישחק
ילדים ידוע — מי יהיה הראשון להוריד את
עיניו.

(אגב, אותו פוגרום מפורסם בקייב לא היה ולא נברא.
כפי שמודה גולדה מאיר עצמה בסיפרון אוטוביוגראפי,
היה זה פוגרום שלא נערך כלל. אבל פרט קטן זה אינו
מפריע לה להרחיב את הדיבור עליו בכל הזדמנות. ואיזו
הזדמנות טובה יותר מאשר הביקור הראשון של ראש-
ממשלה ישראלי בקריית הוואתיקאן?).
יטה לנחיט מה הביא את הגברת גולדה מאיר
/ן לגילוי מחשבותיה הנסתרות ביותר מעל עמודי צהרון.
יש אומרים שרצתה להתנקם בחנה זמר, עורכת דבר,
על־ידי הענקת סקופ למעריב. ויש אומרים שרצתה
להתנקם כאפיפיור, על שהורה לדובר שלו למסור אחרי
הפגישה הודעה פומבית המסייגת את חשיבותה.
כך או כך, אנו חבים לה תודה.

סוף־סוף יודעים אנחנו מהן המחשבות המתרוצצות
כראשה כעת פגישה עם מנהיג
עולמי, ומה הרגיטות בלכה כשעת יטיחה מדינית
בדרג עליון.

כאשר הזכיר האפיפיור את סבלם של הפליטים הפלסטיניים,
סיפרה לו גולדה על הפוגרום בקישינב ועל
כל ההיסטוריה היהודית, כפי שהיא נלמדת בכיתווז
הנמוכות של בית־הספר היסודי הישראלי.
במשך כל השיחה היא חשבה על האפיפיור כעל האיש
בעל הצלב, אשר מתחתיו נרצחו היהודים במשך הדורות.
היא נרגשה מאד על כך שהיא, יהודיה מישראל,
מדברת עם האפיפיור, ראש הכנסייה, פנים אל פנים.

ך* גישות פיסגה אינן תחליף למדיניות. אבל הן
24 יכולות, לפעמים, לתרום תרומה לקידום מדיניות.
לשם כך דרושות למדינאי תכונות מסויימות.

עליו להיות סבלני. עליו להקשיב היטב
לדברי כד-שיחו. עליו לנחש ולנתח את המטרות
האמיתיות של האיש ממול.

עליו לשאול את עצמו: במה מעוניין בר־שיחי? היכן
האינטרס האמיתי שלו? איך אני יכול למצוא גשר
בין האינטרס של מדינתי ובין האינטרס של מדינתו?
איך אני יכול לשכנעו שכדאי לו לתת לי את מבוקשתי,
תמורת הדברים שאני יכול לתת לו?
סבלנות. נכונות להקשבה. נסיון להתעמק בעניין הזולת.

האיטלקים הקשישים החלו מגלים בשלב זה סימנים
של מבוכה, והיו מחליפים את נושא השיחה. בבית ה־התלוי
אין מרבים בשיחה על החבל. הצעירים הוסיפו

ך* אפיפיור פאולוס ה־ 6אינו כליל השלמות. אפשר
ן \ למתוח עליו ביקורת רבה בשל הכרעותיו בענייני
אישות, איגרתו נגד תיכנון הילודה, ועוד.
אבל האמת חייבת להיאמר:

פאולוס השישי לא נתן את ההוראה לערוך
את הפוגרום כקישינב, שבו ניספו 43 יהודים
כ־ס באפריל .1903 כאמת לא.
לא הוא מינה לפני 500 שנה את תומאס דד,־טורק-
מאדה לראש האינקוויזיציה. הוא לא הדליק בידיו את מדורות
האוטו־דה־פה, ולא הפעיל את מכשירי*העינויים.
כאשר הביט בגולדה מאיר, בסקרנות מובנת, לא עלה
על דעתו להכריח אותה להשפיל את עיניה, כדי להוכיח
את עליונות הדת הנוצרית על היהודית. הוא גם לא
הציע לה לשחק במי־יוריד-למי־את־היד.

הוא חשב שהוא נפגש עם מדינאית, נציגת
מדינה מסויימת, כדי להשיג יעד מדיני.

קרוב לוודאי שביקש לשלב את הכנסייה הקאתולית
במאמצי-השלום, לטובת השלום ולטובת הכנסייה.
אולם האשד, שביקרה אצלו לא היתד, מדינאית, ולא
ראש־ממשלה, ולא שותפה אפשרית למשא־ומתן פוליטי.

היתה זאת גולדה מיכוביץ, אשה יהודיה
קשישה החייה בשנת ,1903 או כשנת ,1492
כדרך הזקנים, ושחשוב לה מאד־מאד מי יוריד
ראשון את העיניים, ושמטרתה העיקרית הי•
תה לספר להוד קדושתו שהזיכרון הראשון
שלה כחיים הוא פוגרום בקייב.

וכן הלאה.

אמנם, אין להאשים את גולדה ככל האסונות
אשר קרו למדיניות הישראלית. אכל כוודאי
אין מקום להכתירה ככתר כיבוש הלבבות
של מנהיגי העולם,

ייתכן שישאל כמה שאלות נוקבות ובלתי־נעימות
מאד: מה את רוצה, גברתי? מה את מוכנה לתת תמורת
שלום? מד, תשובתך להצעת־השלום האמיצה של המלך
חוסיין? קחי פיסת־נייר ושרטטי לי גבול, בבקשה.

נאלצתי להודות שלא היתה זאת העמדת
פנים. כך, כף בדיוק, מרגישה וחושבת ראש־ממשלת
ישראל, האדם המופקד על קביעת
המדיניות הלאומית ועל קיום המגעים עם
גדולי העולם.

לא נעים.

פגישותיה עם ראשי הקרמלין, כשגרירה
ראשונה של ישראל ככרית־המועצות, היו
צעדים ראשונים לקראת אסון היסטורי: העימות
כין ישראל וכרית־המועצות, שעד אז תמכה
כנו ללא-סייג.

כאשר תיפגש עימו גולדה כעוד כמה שבועות,
ייתכן מאד שניכסון לא יתרשם עוד
מסיפורים על הפוגרום שבימעט היה בקייב,
ולא ישחק את המישחק של מי־יוריד־ראשון.

^ שר יגורתי, בא. בכל השיחות שלי עם איטלקים
\ 4משכילים, צעירים וקשישים, בימים הבאים, חקרו
אותי בני־שיחי בעדינות על אישיותה של הגברת גולדה
מאיר.
האם היה זה תעלול־פירסומת של פוליטיקאית ממולחת?
האם היא מעמידה פני אשה פרימיטיבית, כדי להרשים
את האדם הקטן בישראל? או — שמא — היא
באמת תיארה את מחשבותיה והרגשותיה?

והיה עלי להסביר שהגברת גולדה מאיר
היא אשה מיוחדת מאד, בעלת מנטאליות
מיוחדת מאד, וגייטה מיוחדת מאד לבעיות.

^ אמת היא שלא ידוע לנו אף על תוצאה חיובית
\ 1אחת של פגישת גולדה מאיר עם מישהו מן האישים
רמי־המעלה שעימר, נפגשה אי־פעם.
פגישתה ההיסטורית עם המלך עבדאללה נסתיימה
בפלישת הצבא הירדני לארץ־ישראל המערבית, במילח־מת־העצמאות.

יוצאות
מכלל זה פגישותיה עם הנשיא ניכסון. היא
השיגה ממנו הרבה. אבל זה קרה כאשר היה ניכסון
זקוק לקולות יהודיים, וחשב על הבחירות הקרובות.
ניכסון החדש, מחסל מילחמת ויאט־נאם, שותפו של
ברז׳נייב, הלא־מועמד לכהונה נוספת, עלול להיות שונה
מאד מקודמו.

והיא לא שכחה להזכיר שאביה, משה מי־בוביץ,
היה נגר — ממש כמו יוסף מנצרת,
כעלה של מריים הקדושה, אמו של ישוע.

לשאול בסקרנות: האם היא לגמרי — איד אומרים —
אה — לגמרי...

״אם עלי לבחור כין גולדה מאיר ויאפר
עראפאת,״ אמר צ׳אוצ׳סקו למקורביו, לדברי
אותו עיתונאי ,״אני מעדיף את עראפת. הוא
מתון יותר.״

חשוב מאד לדעת זאת.
כי עוצמתה הפוליטית של גולדה מאיר מבוססת במידה
רבה על הדיעה שאין כמוה לניהול משא־ומתן עם
גדולי־עולם. היא יודעת לדבר אל הגויים. היא מסובבת
את ריצ׳ארד ניכסון סביב אצבעה הקטנה, חוגגת מסעי-
ניצחון בבירות זרות. אין לה תחליף.

אצל היהודים, זהו דבר חשוב מאד.

במסורת היהודית שמור מקום מיוחד לראש־העדה
המתייצב בגאווה בפני השליט הזר, לשתדלן המחרף את
נפשו ומתווכח עם הפריץ, לגבאי המעביר את רוע הגזירה
בכוח קיסמו האישי. ממרדכי היהודי ועד חיים וייצמן,
מהיהודי זים ועד הרוטשילדים, קנו להן דמויות כאלה
אחיזה בלב היהודי.

שלוש תכונות חשובות.

הן הסרות לחלוטין לגברת גולדה מאיר.

היא אלופת המונולוג. היא בעלת מונופול מוחלט על
הצדק. לעולם אינה מקשיבה לזולת, אלא כדי למצוא
חולייה חלשה בדבריו ולהפכם לחוכא וטלולא. אין לה
שום עניין ברגשות ובאינטרסים של בר־שיחד״ מפני
שהצדק עיסה. אין היא שואלת את עצמה במה היא יכולה
לקדם את האינטרסים של השני, מפני שהשני חייב לעזור
לה בלי תמורה, בגלל הפוגרום בקייב או בקישינב.

אין היא מוכנה לשמוע רמז כלשהו •טר
ביקורת על מדיניותה, מפני שהיא אשה יהודיה
גאה, כת מיטה מיכוכיץ הנגר, והגויים
הרגו שישה מיליון יהודים.

אם גולדה תנטוש אותנו, חלילה — מי
יילך לדבר עם ניכסון ז מי יוכל להיפגש עם
האפיפיור, ומחר עם ברז׳נייב וצ׳ו אן־ליי ץ

וכדי שהדבר יובן היטב, היא נותנת לכל מדינאי
שיעור בתולדות העם היהודי, מאברהם אבינו עד הלום,
ברמה של כיתד, א׳ או כיתה י״ב, לפי הצורך.

** תי״מיספד ידעו שזוהי אגדה. אבל הם לא העזו
להגיד זאת בגלוי.
אחרי פגישה של ראשי־ממשלות, מתפרסמת תמיד
הודעה רבת־שבחים. מכונות־התעמולה של שני הצדדים
מפריחות סיפורים על האווירה הנעימה, הרושם העמוק,
וההבנה הרבה. התצלומים הרשמיים מראים לחיצות־ידיים
ידידותיות, וחיוכים מלבבים.

^ ידו פגשנו אדם כזה בחיינו הפרטיים או העיס־קיים,
היינו מחליטים שהוא בלתי־נסבל, ובורחים
ממנו כל עוד נפשנו בנו.

אכל מה אירע כאמת? רק מעטים יודעים.

הנה, למשל, ביקרה גולדה מאיר אצל ראש ממשלת
רומניה, צ׳אוצ׳סקו. לפי כל הדיווחים היה זה מסע־ניצחון
גדול. הרומניי ממש הוקסם מאישיותה של גולדה.
לפני כמה ימים שמעתי גירסה אחרת לגמרי מפי עיתונאי
בעל שם עולמי. לדבריו, זועזע צ׳אוצ׳סקו מן
הפגישה, שבה נתגלתה לו הגברת גולדה מאיר כלאומי
נית שלוחת-רסן, שמנוי וגמור עימד, לטרפד כל נסיון
רציני להשיג שלום של פשרה.

אין שום יסוד להניח כי טעמו שד מדינאי
איטלקי, רומני, אמריקאי או שוודי הוא שונה.
אבל המיסכן אינו יכול להימלט. כללי־הטכס מחייבים
אותו לשתוק, להאזין, לחייך, ללחוץ־יד, להצטלם, לפרסם
קומוניקאט חיובי.
ורק בעוד 30 שנה יגלה — אולי — את רגשותיו
האמיתיים, בספר־זיכרונות שיתפרסם בערוב ימיו, או
אחרי מותו.
אלא שבינתיים נגרם למדינה נזק, שלא תמיד הוא
ניתן לתיקון.

ואם אנחנו ממשיכים לשלוח את הגברת
גולדה מאיר להיפגש כשמנו עם גדולי העולם,
זה מגיע לנו.

במדינה העם מגן צה״ל תור תגן תחו״ד
מה המהיר ההכרתי
שמשלמת ישראל
עכור במחוגה?

הועד המאוחד
לסולידריות
עם וויטנאם
ביום ראשון 11.2.73 כשעה
8.30 בערב ״כיכת סוקולוב״
כתל־אכיב, רה׳ קפלן

תתקיים עצרת :

הסכםה שלו
בווי טנ א ם
ומ שמעותו
דברים:

א. וילנטקה
דן וישניצר
ר. לוביץ
ש. סגל
ד. פתר
ז. שדה
בתפנית אמכותית:

חנה רוט

׳*׳היד, יזה רק סמלי כי בשבוע בו עסק
כמעט העולם כולו בסיכויי השלום במזרח־התיכון,
נוכח סיום המלחמה בווייט־נאם,
היתה תשומת־ליבם של אזרחי ישראל
ממוקדת דווקא סביב הופעתו של כלי־מלחמה
חדש. ספינת הטילים מתוצרת יש ראל,
רשף, שעל ייצורה במספנות ישראל
פורסם השבוע, כבשה את הכותרות, שימשה
נושא למאמרי פרשנות נלהבים והי תה
צריכה לשלהב את גאוותם של אזרחי
ישראל על ההישג הטכנולוגי־בטחוני.
בהתלהבותם הכללית נשכחה רק שאלה
אחת: מהו המחיר ן מה המחיר שנתבעים
אזרחי ישראל לשלם יונדיום עבור הצורך
בייצור בטחוני מעין זה, שאף מדינות
גדולות ועשירות מישראל, אינן יכולות
להרשות אותו לעצמן.
המחיר אינו מתבטא רק בכסף. יותר
ויותר הוא משתקף בדמותה המעוותת של
החברה הישראלית, שערכי היסוד שלה
ויחסי האנוש שבה, נקברים והולכים תחת
מעמסת הערך העליון: הבטחון.
ציונות כעבודה ערכית. על רקע
זה היכתד. השבוע גלים הצהרתו המפתיעה
של מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון,
במזכירות מפלגת העבודה, שטען כי אין
להמתין בהכרעות בענין השטחים עד לבוא
השלום תבע ״פינוי לפי שיקול דעתנו.״
דבריו של בך אהרון לא היו מבוססים
דווקא על הערכה בטחונית או מדינית, כי
אם על ראיית הבעיה החברתית של ישראל
כבעיה הראשונה במעלה והבוערת ביותר.
אמר בן־אהרון בין השאר :״זה די
מתוק לבנות את הציונות מעבודה ערבית.
עוד מעט נשמע שמי שאינו רוצה להתהולל
ולהתעשר על חשבון הערבים מהשטחים,
כופר בהגשמת הציונות ומעכב את
הגאולה והפיתוח ..,אני נחרד בחושבי על
יום המשבר הראשון, עם רבבות הערבים
מן השטחים בבתי־החרושת שלנו ועל פיגומי
הבנין. כל מוסר היהדות לא יעמוד
לנו. הם יהיו זרים והראשונים לפיטורים
ולגירוש ...יתכן שלטון ישראלי תחת המגן
של צה״ל, אך לא תחת המגן של התנ״ך,
של מוסר היהדות ושל ערכי הסוציאליזם
הציוני...״
מי שהיה מעז עוד לפני שנתיים או
שלוש, להשמיע בפומבי הצהרות מסוג זה,
היה נחשב מיד ״תבוסתן,״ ״בוגד״ או ״מרעיל
בארות,״ כינויים להם זכה גם בן-
אהרון הפעם מצד חוגי הימין הקיצוני.
אבל יותר ויותר אזרחים בישראל חיו
בהרגשה שהולידה את זעקת המוסר של
בן־אהרון ; ההרגשה שהמדינה האיתנה
כלפי חוץ, מתפוררת מבפנים.

פ שע מאורגן
מושווים עם חוו, מווו
ונול שרים
שגי מומחים ד:ימ
ע? הפשע המאורגן כישראל
״סיפרתי להם שאני יכול לתת להם
כתובות של רשת בתל-אביב שבאמצעותה
אתה יכול לגשת למלון או לבאר, ואם
אתה רוצה נערה, אז השוער או המוזג
יאמרו לך גש לקפה זה וזה ושב
בחוץ.׳ אתה הולך לקפה־זדדוזה. מיד
מגיע נהג טכסי ושואל , :מר שמור־גביץ׳?׳
אתה אומר לו, :כן׳ .אתה נכנס
לטכסי, משלם ל ו את הכסף. הוא מוביל
אותך לדירה. יש שם גברת השוכבת
איתך מאהבה. בדרך זו היא אינה מרמה
את הבוס, ואין יכולים לתפוס אותה
בעוון זנות, משום ששום כסף אינו
מעורב בענץ.״
האיש הטוען כי רשת זנות מעין זו
קיימת בתל-אביב הוא מייקל אלקינס,
הכתב הישראלי של הבי.בי.סי. הלונדוני
והשבועון ניוזוויק האמריקאי. חיזוק ל טענתו
זו הוא קיבל בסיפור הבא:
״ב־ ,1966 הגיעו שתי אניות צרפתיות
לנמל חיפה. לא היו מספיק יצאניות בחיפה.
השמועה פשטה ובזמן קצר הביאו
הסרסורים שישים או שבעים זונות מתל-

אביב. בלי בעיות. עכשיו יש בעיה בתל־אביב,
מפני שמי שעומד שם בראש
המישטרה החליט לזרוק את הזנות לים.
כך שיש מחסור בעובדות. כדי למלא
מחסור זה, היתד. תנועה של נערות עובדות
מבאר־שבע. עכשיו צבא של נערות
מדימונה ואופקים יוצא לבאר־שבע כדי
למלא את מקומן של אלה שיצאו לת״א.
המספר: מנחם אמיר, מומחה לקרימינולוגיה,
פרופסור באוניברסיטה העברית
בירושלים, שהשתלם במיוחד בתחום הפשע
המאורגן.
המידע שהחליפו השניים לא נעשה
כדי לספק זה את סקרנותו של זה. היה
זה במסגרת דיון שערכו השניים לפי
יוזמת הירחון הישראלי בשפה האנגלית
לילית, על הפשע המאורגן בישראל.

הקשר כין מנטש לרביגוכיץ.

קרימינורוג אמיר
צרה גדולה

האם אתה סבור שיש בישראל כיום
פשע מאורגן 1שאל אלקינס את_אמיר.
״יש ויכוח ביני לבין מאיר שמגר
(היועץ־המשפטי) .שמגר טוען שאין סיג־דיקאט.
אני טוען שסינדיקאט אינו המודל
היחיד לפשע מאורגן.״
״שמגר נקט בעמדה של הצגת השאלה
אם יש פשע מאורגן לפי מודל המאפיה?״
ניסה אלקינס עצמו להשיב על השאלה.
״אבל מה ההבדל י זה יכול להיות לפי
שיטת יעקובוביץ׳!״
במהלך השיחה ביניהם, גילגלו אלקינס
ואמיר את כל העובדות, החשדות והטענות,
שהועלו במרוצת השנים האחרונות
כדי להוכיח את קיומו של פשע מאורגן
בישראל. בסיום השיחה, ניסו השניים,
שגיהם מומחים בבעיות הפשע המאורגן,
לסכם מה ניתן לעשות בנושא זה בארץ.
אמר מנחם אמיר :״אני סבור שצריך
לערוך כנם של האנשים היודעים אודות
הפשע המאורגן ...יתכן שנגלה שאנחנו
,נמצאים בצרה גדולה יותר מאשר אנו
סבורים. אנחנו צריכים לחקור ביתר רצינות
בעיות כמו הקשר בין מנטש לבין
רבינוביץ׳ ,והקשר בין פעילות פלילית
לפוליטיקה מקומית.״
אמר מייקל אלקינס :״הייתי שונא
למצוא כאן מה שקיים כבר בארצות־הברית:
גלמוריזציה של נוכלים, גנגסטרים,
גנבים ורוצחים. דמויות ציבו ריות
חייבות להסתייג באופן חברתי
מטיפוסים מפוקפקים ולהמנע מלקבל מהם
טובות הנאה. אני מכיר פושעים במדינה
הזאת שעל שולחנם יש תמונות עם חתימות
של שרים...״

ההס תדרו ת
סד >3א ח הכוס!״
יצחק כן-אהרון תומן* כתביעה
להשעות את אברהם עופר
מתפקידו כמגב״? ״שיכון־עוכדיס״
היתר. זו תופעה היסטורית: מזכ״ל ה-
הווי ל ה

הזה 1* 4 0

הסתדרות, יצחק בן־אהרון, תמך בתביעתה
של סיעת העולם הזה — כוח חדש.
ההצעה בה תמך המזכ״ל: דרישת הסיעה
בוועד־הפועל להשעות את אברהם
עופר מתפקידו כמנכ״ל שיכון־עובדיס,
לאהר שנבחר לתפקיד ראש מטה הבחירות
של המערך.
אולם ראש סיעת המערך בוועד־הפועל,
מזכיר מועצת פועלי ת״א—יפו ואיש הגוש
אורי אלפרט, איים בצעדים חריפים של
מפא״י נגד בן־אהרון, אם אכן יביא לחש־עייתו
של עופר.
איך נחלצים ׳ אלא שבתחומים אחרים,
היו היחסים בין בן־אהרון לסיעה
האופוזיציונית פחות הרמוניים. בימים
אלה, נערכות התרוצצויות קדחתניות בצמרת
ההסתדרות, בעקבות תלונתה של
הסיעה לוועדת הביקורת המרכזית נגד
נוהלי אישור־התקציב ואי־הבאת מאזני
חבות־העובדים לדיון בוועד־הפועל.
מאז הוגשה התלונה בנובמבר, לא כונסה
עדיין ועדת־הביקורת: היו״ר שלה, ברוך
אזניה, עסוק בהתייעצויות אינסופיות עם
בן-אהרון ועוזריו, בנסיון למצוא דרך
להיחלץ מהדרישה.
אולם זמנם הולך ונגמר: אם לא יובא
הנושא לדיון בחודש זה. צפוייה פנייה
מצד הסיעה לבית־המשפט המחוזי בתל-
אביב.
איפה הכסן! ? מה שהדאיג למעשה
את הבוסים של ההסתדרות, היה החשש
שייאלצו לגלות ברבים, סוף סוף, מה
בדיוק הם עושים בכספי ההסתדרות.
היה זה לאחר שפעילותה של הסיעה
גרמה לכך, שבפעם הראשונה ב־ 52 שנות
קיומה של ההסתדרות, דן הוועד־הפועל
בתקציב בתקופה המוקצבת לכך על-פי
התקנון — ולא באיחור של שבועות וחודשים
אחדים. אולם הדיון — שהתקיים
אחרי שהסיעה איימה בפעולות חוקיות
נגד הוועדה המרכזת — נערך בסמליות
גרידא, תוך שעתיים וחצי, כשבסופו אישרו
חברי העבודה ומפ״ם תקציב של 85
מיליון ל״י, ועוד 13 מיליון ל״י ״למטרות
שונות״.
״לא היה זה תקציב ההסתדרות, שנידון
בוועד־הפועל במושבו האחרון,״ תקפה מיד
סיעת העולם הזה בתלונה למוסדות הביקורת
של ההסתדרות ,״הוועדה המרכזת
הביאה לדיון חלק עשירי בלבד מתוך
תקציב ההוצאות וההכנסות הכולל של
ההסתדרות.״
בניגוד לחוקת ההסתדרות, נהגו הבוסים
ההסתדרותיים לפצל את הדיון בתק ציבים
השונים בכל מוסד הסתדרותי לחוד.
התביעה לדון בתקציב השלד במוסד העליון
של ההסתדרות — ממש כשם שתקציב

סוו סוו ־ דומה אמנותית בטלוויזיה הישראלית:

תעלומת מאפרת המנכ״ל
סוף־סוף אפשר היה לראות
דרמה של ממש בטלוויזיה הישראלית.
לא על המסך כמובן.
כי תיאטרון שידורי ישראל לא
יעלה מחזות מתח מעין זה שהתחולל
בשבוע שעבר בלש כתו
של מנכ״ל רשות־השידור
בבניין הטלוויזיה בתל־אביב.
וחבל. כי צופי הטלוויזיה הישראלית
היו ודאי משתעשעים
מהמחזה הרבה יותר מאשר מ־סידרת
הגונזליס, למשל, או מתוכנית
יום השישי.
מזה כשבועיים מפרסם יאיר
קוטלר, כתב־כוכב של היומון
הארץ, סידרת כתבות על הטלוויזיה
הישראלית. הסידרה, המבוססת
על עבודת מחקר וראיון
עניפה, חושפת במרוכז
את כל מחדליה, ביזיונותיה
וכשלונותיה של הטלוויזיה הישראלית,
מתחילתה ועד ה־היום.
לצורך
הכנת הסידרה, נפגש
קוטלר, לשעבר העורך האחראי
של הארץ, מיספר פעמים גם
עם מנכ״ל רשות־השידור שמואל
אלמוג, המשמש לאחרונה
מטרה עיקרית לחיצי הביקורת
הנורים לעבר הטלוויזיה. בכל
פעם ביקש קוטלר תגובות חדשות
מאלמוג על עובדות ופרטים
נוספים שהתגלו לו במהלך
חקירתו.
בפגישתם האחרונה, שנערכה
אלמוג בבית הטלוויזיה בתל־אביב,
כבר היו היחסים בין השניים
מתוחים למדי, שכן היה זה ב־עיקבות
פירסום כמה מכתבותיו
של קוטלר. אבל קוטלר,
הידוע כמראיין שאינו חס ביותר
על מרואייניו, שמר באמתחתו
עוד הפתעה נוספת אחת
עבור אלמוג.
תחילה ביקש קוטלר לשמוע
מאלמוג בכמה מסתכם הגרעון
המצטבר של הטלוויזיה מאז
הפעלתה. כאשר סיכם אלמוג
את הסכום, המתבטא בכמה
עשרות מיליוני ל״י, הציג לו
קוטלר את שאלת־המחץ שלו :
אם יש לטלוויזיה גרעון כה
גדול, ואם אינך יכול להפעיל
את הטלוויזיה במתכונת הנוכ
המדינה
נידון בכנסת, ולא בהנהלות המשרדים
השונים — גרמה להם דאגה עמוקה,
שהלכה והעמיקה בימים אלה.
סטודנטים מגן הציונות
שרטון גח״ל באוניברסיטת
ת״א מאופיין ער־ידי

תמונת השבוע

השייטיס הנאמנים לירקון, הופתעו לגלות ביום השישי האחרון, כי מתוך המיס הדלוחים
של הנחל, לא הרחק מגשר הירקון מול שיכון בבלי בתל־אביב, מבצבץ גגה של מכונית.
כבאי תל־אביב שהוזעקו למקום, מיהרו למשות את המכונית מהמים. הסתבר כי לא היה
זה סופה של תאונה. המכונית, מדגם פיאט ,600 נקנתה שבועיים קודם לכן על־ידי
מיכאל לוקר ,21 ,סמל בשירות סדיר בצה״ל, במחיר של 3000ל״י. ביום השישי בבוקר,
כאשר יצא מיכאל מביתו כדי לנסוע לבסיסו, גילה כי המכונית נעלמה, הגנבים האלמונים,
שהשתמשו במכונית בלילה, לא הסתפקו בגניבה, הטביעו את המכונית בירקון.
העולם הזה 1849

חית בתקציב הקיים, איך אתה
מרשה לעצמך לאכול ארוחות־פאר
בעשרות לירות על חש בון
רשות־השידור 1
אלמוג האדים מכעס, בלע
את הרוק שבפיו והכחיש בחצי
פה כי הוא סועד על חשבון
רשות־השידור. אבל קוטלר לא
התרשם מכך. הוא הוציא מתיקו
צילומי העתקים של קבלות,
שניתנו לאלמוג במסעדות־פאר
שונות, בהם סעד על חשבון
רשות־השידור. בין העתקים
היו קבלות על ארוחות בסכומים
של 80ל״י הארוחה וסכומים
דומים.
בנקודה זו הגיע הראיון של
קוטלר עם המנכ״ל לנקודת

שזירתן הגסה שד
זכויות המיעוט
קואליציה מוזרה כזו עוד לא גראתה
בארץ: המערך, העולם הזה — כוח חדש,
ושי״ח חברו יחד, במטרה: להפיל את
שלטון אנשי גח״ל באגודת הסטודנטים
של אוניברסיטת תל־אביב.
למעשה, מתארגנת ההתקוממות נגד
השלטון הנוכחי של גח״ל. יו״ר האגודה
הקודם, פורטנוב, היה גם הוא אי*ש גח״ל,
אולם הנהגתו התקבלה ברצון על־ידי
הכל. הסיבה: פורטנוב ראה את תפקידו
בדאגה לסטודנטים, לא בקבלת הוראות
ממצודת זאב .״לא חשבתי שהתפקיד
שלי הוא לספוג צעקות באמצע הלילה,
בבית, בנוכחות אשתי וילדי, מאנשי המפלגה,״
גילה.
התוצאה: הוא הודח, ובמקומו התיישב
על כיסאו היו״ר הנוכחי, יצחק (תולי)
סגל.
מו ת ר לי תולי 39 ,ואב לארבעה,
הכניס סיגנון חדש לקמפוס. כאשד הופיע
הרמטכ״ל בכנס סגור בפני הסטודנטים,
סירב תולי לחלק כרטיסי־כניסה לחברי
שי״ח. רק לאחר מהומה שהגיעה כמעט
לידי תיגרה, נסוג בו.
תולי אינו בוש במעשיו. האגודה, ו־הקנתה,
הם אמנם א־פוליטיים, אולם
לתולי פרשנות מצידו למשמעותה של
נייטרליות פוליטית :״האגודה היא אמנם
לא פוליטית, אבל ציונית,״ הסביר.
״משום כך, מותר לי להתנגד לפעילות
א־ציונית בקמפוס.״
בזאת גם הסביר את העובדה שחידשה
לעצמו לכנות בתואר, פשיסטים׳ את
שני הסטודנטים שנעצרו, לאחר שסירבו
לשרת בשטחים הכבושים.
פעילות ברוכה. תולי, שנוסף להיותו
סטודנט הוא גם איש־עסקים מוצלח —
יש לו, פרט למשכורת היו״ר, המגיעה
ל־ 700ל״י לחודש, ד 140ל״י הוצאות,
גם הכנסה נכבדה משותפותו ב־ 300 תח נות
טוסו ברחבי הארץ — גילה פעילות
ברוכה גם בתחומים אחרים. לדברי אחד
מחברי ועד האגודה, שאתו משתייך ל־קליקה
השלטת, הרי 80 אחוז מהמיכרזים
בשנה האחרונה נפלו בידיהם של סטודנטים
חברי גח״ל.

רתיחה. הטונים בין השניים, כפי
שהעידו המזכירות מהחדר
הסמוך, טיפסו עד לאוקטבות
הגבוהות ביותר. ואז, לפתע,
נפתחה דלת חדרו של המנכ״ל,
ומהחדר פרץ מבוהל וחיוור החוצה,
יאיר קוטלר.
מה הבהיל את הכתב״כוכב
הנועז י
מסתבר שבשיא הוויכוח שלח
מנכ״ל רשות־השידור את ידו
אל המאפרה אשר על שולחנו,
תפס אותה בכף ידו, הרימה בתנופה
נמרצת ו ...י
מכאן חלוקות הדיעות על מה
שאירע.
קוטלר, כפי שסיפר אחר־כך
לידידיו, האמין כי המנכ״ל עומד
להטיל בו את המאפרה,
קפץ מכסאו ונמלט מהחדר.
גירסת אלמוג, כפי שהיא מתהלכת
בין עובדי הטלוויזיה
היא, שהוא בסך הכל רצה להטיח
את המאפרה בשולחן, מרוב
זעם.
עובדי הטלוויזיה אף מספקים
לכך עדות מסייעת, טוענים
כי זו דרכו של המנכ״ל מאז
ומתמיד, לדפוק במאפרה
כשעולה בו חמתו להשחית. על
כל פנים, קוטלר לא קיבל את
תנופת ידו של אלמוג עם המאפרה
בצורה כזו.
מה שברור הוא שהראיון
הסתיים בצורה מאוד לא שיג־רתית,
ורק בנס מנע את התערבות
המישטרה.
עסקים סרטים בחצי ו>!חיר
ציוד חדיש שהובא רארץ
מאפשר רייצר סרט
בחצי ממחירו עד עתה
הגאות הכלכלית בכל ענפי המשק הישראלי
ב־ ,1972 לא פסחה גם על תעשיית
הקולנוע הישראלית. למרות שרק סרטים
ישראליים בודדים כיסו בארץ את הוצאות
הפקתם, ועוד מעטים מהם הביאו רווחים
נאים למשקיעים, הוסרטו השנה בארץ יותר
סרטים מאשר בכל שנה קודמת.
רבים מהמשקיעים הפסידו את כספם.
הסתבר כי כל אחד מהסרטים הישראלים
שהוקרן בארץ ב־ 1972 הכניס בממוצע 200
אלף לירות, בעוד שההשקעה הממוצעת
בסרט ישראלי היתה כ־ 600 אלף ל״י,
דהיינו — הפסד של 400 אלף ל״י בממוצע
לסרט.

אבל

ה מ מו צ ע

אינו

נו ת ן

ת מונ ה

שלימה. שכן סיכוי להרוויח בסרט ישראלי
אחד סכום המתקרב לחצי מיליון ל״י
(כשם שהרוויחו, המשקיעים בנורית למשל)
מאפיל על סרטים שהמשקיעים בהם
לא הצליחו להחזיר לעצמם אפילו עשירית
מסכום ההשקעה.
דומה כי מאזן זה עלול היה להרתיע
את המשקיעים בענף. אולם המציאות היא
שונה: הן בגלל ההקלות המפליגות במימון
ובמס־הכנסה הניתנות למפיקי הסרטים והן
בגלל סיכויי הרווחים הבלתי צפויים.
זוהי הסיבה, שלמרות ההפסדים במרבית
הסרטים שהופקו החליטו לאחרונה אולפני
ההסרטה הרצליה, להשקיע 2,6מיליון ל״י
ברכישת ציוד חדש להסרטה.
קו הקסם. החלטתם של אולפני הרצליה
להשקיע מיליונים תקל על הפסדיהם
בעתיד של משקיעים — ואולי אף תאפשר
להם לזנק מעבר לקו־הקסם בין הפסד
לרווח. שכן בעזרת הציוד החדש, ניתן
יהיה להפיק סרט, לפי הערכת יצחק קול,
מנהל האולפנים, ב־ 300 אלף ל״י בלבד.
הציוד החדש פותח בארצות־הברית
בעקבות הצורך לצלם ולהעביר סרטים
מן הירח. בשיטה החדשה אפשר לצלם
סרטים רגילים בשיטת הוידיאו־טייפ.
שיטה זו היתה טובה עד כה רק לסרטי
(המשך בעמוד )16

במדינה

מכין כל המניות בבורסה, שערי קונצרן
אתא הם נמוכים ביותר, עמדו השבוע
על 178—177 נקודות. שער זה נמוך ל־להפליא,
ביחס למניות תעשיתיות אחרות,
כמו ארגמן או דובק. למשל, וודאי שהוא
נמוך ביחס למניות הפיננסיות.
בחינה עניינית של •המתרחש באתא מל מדת,
כי השקעה במניות אלה, בשערן
הנמוך של עכשיו, יכולה להשתלם היטב
בעוד חודשיים—שלושה, עת תפרסם החברה
את מאזנה לשנת . 1972
בשנת 1971 היו מכירות החברה 94
מיליון לירות, והרווח נטו לאחר מס 8.1

בחרת 11

מיליון לירות. החברה חילקה דיבידנד של
ס ,10?/ועוד בונוס של /,,ס .30 מכאן, שבעלי
המניות זכו אשתקד ברווח של 40 על
השקעתם.
מה צפוי באתא השנה? מקורות פני מיים
מוסרים כי יהיה גידול ניכר, של
יותר נד6ל 10 במכירות החברה. הרווחיות
תיפגע במקצת, בגלל התייקרויות השכר
וחומרי הגלם, אולם נראה כי החברה פוצתה
על כך על־ידי אישור שקיבלה להעלאת
מחירי מוצריה וגידול המכירות.
מקורות פנימיים אלו מוסרים כי הרווח
יישאר ברמתו הקודמת. מכאן, כי צפוי

המכסמפ רי עלהגנה
ב פני מעט פו ת־נפץ
ראשי בורסונ-היהלומים ברטה־גן נדהמו השבוע, כאשר
נתבעו על״ידי שילטונות המכס לשלם 7,000ל״י מכש עגור
מיתקן מיוחד לאיתור מעטפות״נפץ, שהוזמן על־ידם בחו״ל.
כל הפניות להקטין את המכס הגבוה על הציוד, העשוי
להציל חיי אדם, נענו בשלילה.
בעיקבות התעוררות הפרשה, נודע כי כמה מיפעלים
ומוסדות אחרים בארץ, שהתעניינו גם הם ברכישת ציוד כזה,
נסוגו בם מכוונתם בגלל המכס הגבוה.

הננס לספנות -לחברה גרמנית?
עוזי רסקין, מנכ״ל חברת הבנייה ישראלום ומנכ״ל משרד
האוצר אברהם אגמון, מארגנים עתה משקיעים גרמניים
להקמת חברה חדשה כדוגמת החברה לישראל.
החברה לישראל הוקמה לאחר הוועידה הכלכלית בשנת
,1968 וזכתה בביקורת חריפה בגלל החוק המיוחד שהועבר
בכנסת למענה, ואשר הבטיח למשקיעים בה רווח מובטח
של * 10 נטו לשנה• אן למרות סוכריה זו, לא הצליחה
החברה לעניין משקיעים יהודים כפי שציפתה, ורוב המשקיעים
בה הינם גרמניים.
לקראת הוועידה הכלכלית הבאה, בשנת ה״ 25 למדינה,
אין לראשי האוצר מה להציע למכירה, ואף לא כל צימוק
של הישג כלכלי להצביע עליו. רסקין, לשעבר מנהל לשכתו
של פנחס ספיר, הוא בעל קשרים טובים בגרמניה. הוא זה
שמכר, בין היתר, את הילטון לקבוצה גרמנית.
מובן שהחברה החדשה תדרוש לעצמה את כל ההטבות
של החברה לישראל. כדי למשוך משקיעים לחברה החדשה,
הבטיח שר״האוצר למכור לה את הבנק לספנות הממשלתי,
שעיקר רווחיו הם משימוש בכספי הממשלה להלוואות

לפחות אותו דיבידנד לבעלי המניות.
גם השנה החברה תחלק בונוס. היא כבר
הודיעה על תשלום מקדמה על חשבון ה דיבידנד,
בשיעור של ״ .50/וכן מקדמה
על חשבון הבונוס בשיעור של ^.40
מדיניות חלוקת הרווחים של בעלי אתא
— קבוצת ד״ר טיבור רוזנבוים — תושפע
ודאי גם מכך שהם מכרו את השליש
שהיה להם במפעל ההדפסות־על־בדים
פיינארטס. השליש נמכר לקונצרן כלל,
תמורת 2.5מיליון לירות, וזהו רווודהון
נאה לבעלי אתא, שאמנם לא שייך לאתא
עצמה, אך מלמד על התמונה הכללית.

יותר ממישרד־חחקלאות — מה גם שקשה להבדיל בין פרי
שנפגע בקרה לפרי רגיל וטוב, ללא פתיחת התפוז.
מכיוון שכמויות ענקיות של פרי נפסלו השנה ליצוא
בגלל הקרה, חוששים אנשי מישרד־החקלאות כי פרדסנים
שונים ימשיכו בניסיונות להגניב פרי קפוא למישלוחי יצוא —
דבר העלול לגרום נזק חמור ליצוא.

בוכמן ירכוש גם את ״גן־וינה?־
איש׳העפקים היהודי יוסף בופמן רכש אופציה לקנות
את פרוייקט גן־וינה בתל־אביב. המחיר שהוסכם עליו 14.5 :
מיליון ל״י.
בוכמן, שעשה את הונו בגרמניה לאחר מילחמת העולם
השנייה בעסקי השוק־השחור והשעשועים, היתנה את הרכישה
בקבלת אישור מוועדת בניין־ערים כי רב־הקומות שיוקם ישמש
למישרדים. האישור הקיים כיום הוא לבית־מלון.
הבניין הענק, שיוקם על חורבות קולנוע גן־ וינה ההיסטורי
ברחוב בן־יהודה, ניבנה עד היום על-ידי קבוצת משקיעים
הכוללת, בחלקים שווים, את אברהם פילץ, סולד־בונה, סהר
השקעות ומשה פרדיס, בעליו של אמישראגז.
המשקיעים הקימו כבר את הקומות המסחריות התחתונות,
אולם בגלל חילוקי־דעות ביניהם לא המשיכו בבניית קומות
המלון, בחלקו העליון של הבניין.
מנכ״ל סולל־בווה, צבי רכטר, קיבל משותפיו יפוי־כוח אישי
למכירת, הפרוייקט לבוכמן. רכטר ובוכמן מכירים זה את זה
על רקע עסקים משותפים קודמים. בין היתר, מתכנן סולל
בונה, בישותפות עם מכמן, לבנות את השטח הקרוי פרדס
מרגושס ברמת־גן.
אם יממש בוכמן את האופצייה שלו על פרוייקט גן־וינה,
ייהפך לאחד המשקיעים הפרטיים הגדולים בארץ. רק לפני כמה
חודשים קנה בוכמן את השטח שבין מלון אסטור והשגרירות
הצרפתית בתל־אביב, עומד לבנות שם מלון ענק.
בעסקי־הבנייה המסועפים שלו בארץ נעזר בוכמן בנחום
שמיר, המשמש לו כיועץ מיוחד. שמיר היה בזמנו מנהל
החברה הממשלתית ננסים — שמכרה לבוכמן את מלון
הילטון בארבעה מיליון דולר פחות ממה שהציעו משקיעים
אחרים עבורו (במדינה, עסקים — העולם הזה .)1847
אחת ממשימותיו העיקריות של שמיר — שתפקידו הרשמי
הוא יו״ר המידרשה הרעיונית של מפא״י בבית־ברל — היא
קיום קשרים נאותים עם ראש עיריית תל-יאביב יהושע רבינוביץ.

ההס תדרו ת מייקרת ספרים
לפו עלי ם ב־4070
כעוד המזב״ל והרשות לצרכנות של ההסתדרות מנהלים
מסע נגד ההתייקרויות — עלתה הוצאת הספרים של הסתדרות
הפקידים, השייכת להסתדרות, את מחירי ספריה ב־.־/ס 40 ויותר.
דוגמאות: הספר הנהלת חשבונות למתחילים עלה לפני חודש
6לירות — ועתה .10.40 תורת המסחר והמשק עלה לפני
חודש — 10.40 ועתה 15.40 לירות. לימוד מכונת־כתיבה עלה
לפני חודש — 4.9כיום 9לירות. לימוד משרדאות זינק מ־6.9
ל־ 10,25 לירות. ספרים אלה ניקנים ברובם על־ידי עובדים,
הלומדים בבית־הספר של ההסתדרות מישלב. העוקץ המיוחד
שבהעלאה: כל הספרים הללו מוצאים עתה במדורות נוספות
— כך שאין כל הצדקה לייקור הגדול.

אברהם אגמון
איפה מוצאים צימוק?
לספנות. מאחר שספיר כבר הבטיח את הבנק לספנות לדויד
גולן, מנכ״ל הבנק לסחר־חוץ (כסף הולך לכסף, העולם הזה
— )1848 ייאלץ עתה למצוא לו תחליף אחר.

ותפ סו פרדסניס שניסו
ליי צאפ רי שנפסל
במישרד־מישלוח-

הפרי
התחתונה

חוליות״ביקורת של המחלקה להגנת הצומח
החקלאות לכדה בשבוע שעבר כמויות ענקיות של
פרי שהיו בדרכם לבית האריזה. השיכבה העליונה
במיכלים היתה באיכות יצוא — ואילו השיכבה
הכילה פרי קפוא, שנפגע בקרה ונפסל ליצוא.
מישרד החקלאות הזהיר את הפרדסנים ואת בתי־האריזח
אזהרה חמורה בפני הישנות מיקרים כאלה, תנע מהם
התנצלות בכתב.
מקורות במועצה לשיווק פרי־הדר מסרו כי קיימים
חילוקי־דעות עקרוניים בין בתי״האריזה למישרד־החקלאות
בכל הנוגע לסיווג הפרי: בתי האריזה נוקטים בגישה ליברלית

(המשך מעמוד )15
טלוויזיה, שכן הבעייה היתד : ,אי־היכולת
להעביר את הוידיאו־טייפ, שהוא הקלטה
מגנטית על סרטי טייפ — להקלטה
רגילה על פילם, ממנו ניתן לעשות
העתקות.
. 10 כמקום .60 לפני זמן מה נפתרה
הבעיה, ובהוליווד כבר מצלמים עתה 20
סרטים בטכניקה החדשה. יתרונותיה :
העריכה נעשית תוך כדי הצילום עצמו.
הבמאי לוחץ על לוח כפתורים שלפניו,
וכך מחליט איזו מצלמה תצלם בכל רגע
— ממש כמו בטלוויזיה. כך, יוצא בגמר
הצילום הסרט כשהוא ערוך כבר.
כן נעשית הקלטת־הקול בעת הצילום
יישר על הסרט, וכך ניתן לסיים הפקת
סרט בעשרה ימים במקום 60 עד כה,
לחסוך כמויות גדולות של פילם, שהיו
דרושות בשיטה הישנה לצילום כל קטע
כמה פעמים, מכמה זוויות.
לחו״ל, בצבעים. בינתיים, מאפשרת
כבר ההשקעה החדשה לאולפני־הרצליה
לפתח סרטי־טלוויזיה ולשדרם לחדל ב

ע לי ״פולק ם וו אגן יבארץ

שו ת פי ם ב 0 ..י טרו אן
בעלי סוכנות פולקסוואגן בישראל, קבוצת אחרון גוטוירט,
נכנסו לאחרונה לשותפות בסוכנות המכוניות סיטרואן
המתחרה בפולקסוואגן.
קבוצת גוטוירט היא בעלת חברת צ׳מפיון מוטורס, שהיא
סוכנת פולקסוואגן. לקבוצת גוטוירט חברה אחרת בשם
אלייד השקעות, וחברה זו נכנסה בשותפת לחברה להנדסה
ותעשיה — שהיא סוכנת סיטרואן.
אלייד השקיעה כסף רב בסוכנות סיטרואן, וזו החלה
לאחרונה במסע פירסום נמרץ. בעליה ומנכ׳׳לה של החברה
להנדסה ותעשיה, יעקב שצופק, סירב לגלות איזה חלק
ממניותיו רכשח אלייך.
לא ברור עדיין מח תחיה תגובתה של חברת פולקסוואגן
לעיסקה.

יצחק קול
עריכה תוך כדי צילום
בשחור״

אמצעות לוויין־התיקשורת הן
לבן, הן בצבעים.
הכנת הפילם לשידור צבע לטלוויזיה
שונה לחלוטין מהתהליך בצבע לסרט. בהפקת
סרט, מפתחים נגטיב, הופכים אותו
לפוזיטיב, עורכים את הסרט על גבי ה״
פוזיטיב, ואחרי השלמת העריכה והחי־תוך
עורכים את הנגטיב מחדש לפי ה־פוזיטיב.
בחדשות
טלוויזיה אין זמן לפעולות
מסובכות כאלו, ומפתחים ישר פוזיטיב,
לשימוש חד פעמי.
כך, באמצעות הציוד החדיש, הועברו
לחדל בשידור ישיר צבעוני חגיגות חג־המולד
בבית־לחם. כשהתחממה לאחרונה
האווירה בגולן, יצא צוות של רשת הטלוויזיה
האמריקאית סי.בי.אס ,.המתין בסבלנות
שלושה ימים — עד שהצליח לצ לם
בלעדית את הקרבות בגולן.
.,בשעה שבע וחצי בערב,״ מספר קול,
״פיתחנו את הסרט והעברנו אותו עם
הלוויין לארה״ב, שם הוא שודר מייד בכל
התחנות.״
בישראל, באותו ערב, לא הראו כל תמונות
מן הקרב, כך שהאמריקאים ראו את
הקרב בגולן לפני הישראלים.
טלוויזיה בצבעים? תחנות הטל וויזיה
הזרות משלמות כ־ 2,000 דולאר ל כל
עשר דקות שידור — מחיר נאה ביותר.
משום כך מצפים באולפני הרצליה
שההשקעה החדשה בציוד תצדיק את
עצמה בעיקרה מהפקות לרשתות טלוויזיה
זרות.
מדוע אין משדרים בישראל שידורים
צבעוניים? לדברי קול, מי שיש לו מקלט
לצבעים יכול כבר לקלוט שידורים צבעוניים
מביירות. תוך כמה חודשים, תחל גם
ירדן בשידורי צבע. בישראל קיימת מערכת
ההפקה לשידורי־צבע בהרצליה, ותחנות
המימסר של הטלוויזיה בנויות כבר
לשידור צבעוני.
העיכוב הוא בשניים: בהיעדר שידורי
צבע בטלוויזיה הישראלית — ובחוסר
מקלטים. לדעת קול, זו מדיניות קצרת־רואי
מצד רשות השידור. מאחר שתוך
כמה שנים תיאלץ ישראל לשדר בצבע —
ולוא רק כדי להתחרות בירדן.
רזווו ל ת

תז ה

בן־אהרון וגולדה הבוכה

חוסיין ומעריצות ביום הולדתו ה־36

אי רדא בו דאתה עוג ה
וגם ד ש מו ר אותה שד מ ה
*** ימחה גדולה ירדה על ירושלים,
[1/המלך חוסיין הודיע על נכונותו
להצטרף לפיקוד המזרחי החדש, נגד יש ראל,
ולהעמיד את צבאו תחת פיקודו של
אלוף מצרי.
במעשה זה, כך היה נדמה, שם המלך
קץ למסע־השלום שלו, וסיפק לשוחרי-
הסיפוח בצמרת ישראל את התירוץ האידיאלי
כדי לדחות את הצעותיו.
אולם כעבור ימים מעטים נסתבר שדד
שימחה היתד! מוקדמת. המלך לא סטה
מן הקו שהוא קבע לו.

הפיקוד המזרחי נשאר עד גבי
הנייר. חוסיין הודיע שלא יתן ל־פידאיון
לחזור לירדן, הפידאיון
התקיפו אותו בשצף־קצף, תוף
איום לרצחו נפש.

תוכנית־השלום של המלך נשארה בתוקפה,
והמקורות המקורבים לו חזרו
עליה. ערב נסיעתו לארצות־הברית.
באוזני ניכסון, יחזור חוסיין על תנאיו:

• שלום רשמי כין ישראל וירדן;

החזרת הגדה לירדן, תור
תיקוני־גכוד כלתי־מהותיים ;
• מתן ערוכות־כיטחון מרחי
קות-לכת לישראל, כגון פירוז הגדה,
השארת נוכחות צבאית של
צה״ד על הירדן, וכדומה;
• מסירת עזה לירדן, כחלק
מן ״החטיבה הפלסטינית׳׳;
• מסירת הריבונות עד הר
הכית והרובעים המוסלמי והנוצרי
כעיר העתיקה לירדן, תוך השארת
כד שאר ירושליס-רכתי כידי
ישראל.
מכיוון שאלה הם תנאים מתונים ביותר,
הם עשויים להתקבל על דעת האמריקאים.
בכך עלולה להיפתח מערכת־הלחצים
הצפויה, שתקדם את פני גולדה
מאיר בביקורה אצל ניכסון בעוד חודש.
ואין דבר המפחיד יותר אח גולדה וחבריה.
אחד
החברים האלה כבר פתח השבוע
את פיו — והדברים היו הכרזת־מילחמה.
היה זה משה דיין. הוא כינס את -העיתונאים
המקובלים עליו למסיבת־עיתוג־אים
בלתי־רשמית.
זהו נוהג ישן של דיין. התוצאה:
דווי וחפויי? מירחוממ י•

היה ברור אם הוא הכריז אותה
על המלך חוסיין ו/או על יגאל
אדון ו/או על שניהם. הגירסה השלישית
היא הסבירה כיותר.
במסיבה זו קבע משה דיין שלושה תנאים
לשלום עם חוסיין:

הישארות צה״ל על הירדן.

(לא כנוכחות מוגבלת, אלא במלוא עוצמתו).

זבות לצה ״ל לעכור ולהישאר
ככד מקום כגדה.
• זכות ישראלית להתנחל ככל
מקום בגדה.

ברור ששלושה תנאים אלה מהווים, למעשה,
המשך־לצמיתות של הכיבוש הישראלי,
וכי שום שליט זר לא יוכל לקבל
תנאים אלה. אבל זח לא הדאיג את
דיין. להיפך, הוא הודה בכך בגלוי, ואמר
שהוא מוכן בהחלט שהמצב הנוכחי יימשך
בלי סוף.
כאשר שאל אותו אריה צימוקי, איש
ידיעות אחרונות שהסתנן למסיבה אף
שאינו שייך ל״מקורבים״ ,אם הוא רוצה
לחייב את גולדה לנקוט בקו זה בביקורה
אצל ניבסון — נסוג דיין צעד אחד, אמר
שזהו רק רעיון, ולא קו מחייב.

אודם עמדתו שד דיין ברורה,
וכדי למנוע בל אי-הכנה, ניצל את
ההזדמנות כדי לתקוף בחריפות
את ״תוכנית־אלון״ ,אותה הגדיר
כ״ספר לכן חדש.״
מדוע י הספר הלבן הבריטי ממאי 1939
אסר התנחלות יהודית בחלקים נרחבים
של הארץ, יחד עם הגבלת העלייה. דיין
טען כי תוכנית־אלון מגבילה את ההתנהלות,
מכיוון שלפי שעה מקדמת הממשלה
התנחלות רק בשטחים שיסופחו ל ישראל
לפי תוכנית־אלון: רמת־הגולן,
ביקעת־הירדן, ירושלים־רבתי, חוף ים־הפד
לח, חלק מאיזור חברון, רצועת־עזה, פית-
הת־רפיח, צפון־סיני, חוף יס־סוף, שארם-
אל־ שייך.

בל זה אינו מספיק לדיין, ונראה
דו כ״ספר לסן״ .מכאן מסתמנת
האלטרנטיבה שלו: השארת כד
השטחים כידי ישראל.
כך הודיע דיין מראש על התנגדותו
לכד שלום אפשרי עם המלך
חוסיין, ועל איבתו הגלויה ל

איר ל אכול
המשך מעמוד )17

י;אל אלון, מתחרהו?ן ל כס ראש
הממשלה.

בראחחן: גזולים
ך• דכרים עוד צילצלו באוזני העתו־ן
| נאים, נאשר פתח מנהיג אחר
של מיפלגת־ד,עבודה את פיו — ופוצץ
פצצה מילולית הפוכה.

היה זה יצחק כן־אהרון, אדם
האוהב להפתיע ולהרעיש את הציבור
בהכרזות קיצוניות. גם כאשר
יצחק כן־אהרון הוא מתון,
הוא מתון כצורה קיצונית.

בהגיע תורו לדבר במזכירות מיפלגת
העבודה על בעיית השטחים המוחזקים,
קבע בן־אהרון תיזה בהירה, קיצונית ומקיפה,
שבה שילב את ה,,אני מאמין״
הלאומי והסוציאלי שלו במסכת אחת:
>• למרות נחיתותם הטכנולוגית והצבאית,
לא יכירו הערבים לעולם בשליטתם
של היהודים. הם לא ישלימו לעולם בממשלה
יהודית עליהם.

• ״אינני יודע אם השטחים
שאנו מחזיקים כידינו הם קלפים
לשלום, ואולי גחלים לוחשות מתחת
לאושיותינו.״
• ״זה די מתוק לכנות את הציונות
כעבודה ערכית ...עוד
מעט נשמע שמי שיאמר שאיננו
רוצה להתהולל ולהתעשר על חש־כון
הערכים מהשטחים, כופר כהגשמת
הציונות ומעכב את הגאולה
והפיתוח.״
•:״אני שליט על הערבים, אני גואל
גאולה לשמה, או אני מנשל את הערבים

והמסקנה :

#״אינני כטוח כלל שעלינו
לחכות בהכרעות כעניין השטחים
דווקא לחתימת שלום. אין אני
כטוח שבאחד הימים לא נגיע לכלל
מסקנה, שמוטב שחטיכה מסו
יימת של אוכלוסייה וחכל־ארץ
מסויים יימצאו מעבר לשליטתנו,
כלי שנקבל חתימה שכנגד.״
הדבר הקפיץ את משה דיין ממקומו,
והוא השיב מייד את תשובתו. מבלי להתייחס
כלל לבעיות הלאומיות והמצפוגיות
העמוקות שעורר בן־אהרון, חזר על הטענות
השיגרתיות של קציני-מחוז קולוניאליים:
שרמת־החיים של הילידים עלתה,
שמסירת השילטון לידיהם פירושה השתלטות
פושעים ומנוולים, וכר.

תוכנית גולדה.. :ניאנר
רעיון הנמתיוף ־דנו׳ בן־אה-

( 1רון, אף שלא פירט אותו, אינו כה
מוזר וחסר־תקדים כפי שהוא נראה.
בדור האחרון הוא הופעל באורח מזהיר
על־ידי הקומוניסטים הסיניים. כאשר
התגרו בהם ההודים, בגלל איזור-מריבה,
פתח הצבא הסיני במיתקפה רבתי, נחל
ניצחון מזהיר בשדה־הקרב, כבש ש ט חי ם
עצומים של הודו — ואז, ללא שום הסכם,
נסוג מן השטחים שכבש והודיע שיחזור
על התרגיל אם תהיה התגרות נוספת.

מאז עורר כגבול ההוא שקט
מופתי.

אולם ספק אם ניתן לערוך תרגיל זה
במרחב הישראלי־ערבי, שבו כל הבעיות
הן יותר מורכבות ומסובכות. ההשקפה של
בן־אהרון היתה צריכה להוביל למסקנה
מעשית יותר: להביע בפני מלך ירדן או
בפני הנהגה פלסטינית, נכונות להחזיר
את השטחים תמורת שלום.

לדכרי דיין, ניתן ביום להשיג
שלום בזה עם מצרים וירדן —
אלא שדיין עצמו מתנגד לכף.

תוך סילוף אימרה מפורסמת של דויד
בן־גוריון, ניתן היה לומר השבוע: לא
חשוב מה היהודים מדברים, חשוב מה
היהודים עושים.

ליתר דיוק: לא חשוב מה
מדכרים מנהיגי מיפלגת־העבודה,
אלא מה עושה הממשלה שכה
שולטת מיפלגת-העכודה.

התשובה: גולדה מאיד משתדלת, בז הירות,
להגשים את מדיניותו של משה
דיין. ה״יונים״ למיניהן, מפינחס ספיר
עד בן־אהרון, אינן עושות דבר כדי למנוע
זאת, תומכות בהמשך ההתנהלות, ויוצ אות
כדי חובה בהשמעת נאומים מצפוניים
לעת מצוא.
השבוע ישבה גולדה מאיר עם יועציה,
כדי לגבש את הדברים שתאמר לנשיא
ניכסון, למחרת ביקור המלך חוסיין.

הדברים יהיו מחובמים ומתוח־

העול הזה מגרה קנונייה
ביו מנכי ל ״שיכון ו1ובדים
ומזכיר..חבות העובדים
העממית המפורסמת,
ך• מעשיה
התייצבה יהודייה נרגשת ונרעשת,
בערב שבת, בפני הרבי, בידה סיר מוזר
ובפיה קושייה חמורה. בדרכה למטבח,
מסתבר, נשמט מידיה הבשר שעמדה לה כין
לכבוד שבת, ונפל רחמנא ליצלן בול
לתוך סיר־הלילה המלא, שניצב עדיין
בפינת החדר. האם כשר הבשר עדיין,
היקשתה היהודייה הטובה בפני הרב.
הציץ הרב באשה הניצבת מודאגת לפניו,
הציץ בסיר המלא שבידיה, ריחרח
בזהירות את תוכנו, ופסק :״הבשר, בתי,
כשר גם כשר. אבל הריח...״
הריח הוא אכן בדיוק השאלה העומדת
לדיון, בקנונייה הסודית שעשו ביניהם
אשר ידלין, מזכיר חברת־העובדים שהתמנה
לאחרונה לבוס של 1קופת־חוליס,
ואברהם עופר, מנכ״ל שיכון־עובדיס. בעקבות
פירסומה — לראשונה — של הקנו-
נייה בעמודים אלה, תתכנס מן הסתם
ועדת־הביקורת של ההסתדרות לדון בפרשה
וממנה ייתכן שהכדור יתגלגל הלאה.
מה יהיו מימצאי החקירה, או החקירות,
קשה לנבא. אולם דבר אחד ברור: גם אם
לא ניתן יהיה לתקוף את הקנונייה מבחינה
פורמלית — הריח הנודף ממנה, בעוז,
הוא בדיוק הריח שנדף מסירה של היהודייה.
בפשטות,
משמעותה של הקנונייה היא
כזו: לידלין, החולש על כל האימפריה

לח״ 1111י ]1100ע111־ י ך

אברהס עופר, מנכ״ל שיכון עוב

יי ן וו יין דים, לא היסס לתת ידו לעיסקוי

מפוקפקת, שבמהלכה רכשה חברתו מיגרש פרטי של הבוס שלו — בניגוד לאזהרתו
המפורשת של חבר ועדת־הביקורת של ההסתדרות. אולם בהתחשב בעיסקות אחרות
שעשה עופר, במטרה לקדם את ענייניו האישיים — הרי עיסקה זו בטלה בשישים.

1וי 10 ן ת
!זחערשיס

המגרש ומכירתו לשינון־עובדים, ובניית
הבניין למענה, במעמד של קבלן־מישנה.
בשלב זה, הדיף הסיר ריח קל בלבד:
מדוע נדחף יצחקי לתווך בעיסקה בין
ידלין לשיכון־עובדים? מה יש ידלין
כבר אינו מכיר בעצמו את שיכון־עובדיס?
מדוע הנסיון לטשטש את הקשר בין ידלין
לחברה ההסתדרותית?
שאלה אחרת: מדוע קנתה שרה הרי את
המגרש — ומכרה אותו מיד באותו מחיר י

האדירה של מפעלי
ההסתדרדות, היה
מגרש קטן וצנוע
בחור נידח, שלא
יכול היה להיפטר
ממנו. הוא פנה ל־שיכון־עובדים
ההסתדרותית
— אחת
החברות שבאימפ־ריה
שלו — וזו קנתה
ממנו את המיגרש והקימה עליו בניין,
ובתמורה נתנה דירה לבעלי המגרש. כך,
זכתה משפחתו של ידלין בדירה, שהיא
רכוש עובר לסוחר הרבה יותר ממגרש
לא מוצלח — וכן בתוספת כמה אלפי ל״י.
במסגרת קנונייה זו, שנועדה להעניק
טובות הנאה כספיות לידלין ומשפחתו
תוך שימוש בכספיה והשפעתה של חברה
הסתדרותית — לא היססו שני השותפים
לעיסקה אף להוליך שולל חבר של ועדת-
הביקורת המרכזית של ההסתדרות.
בעיסקה בעלת ריח דומה, לפני שש
שנים, לא היסס מזכיר ההסתדרות דאז,
אהרון בקר, להסיק מסקנות אישיות, גרם
לפיטוריו של מנכ״ל בנק־הפועליס, מנחם
ים־שחור, מנכ״ל קונצרן גמול שלמה
רעיף, וכמה פקידים בכירים בחברת הפרדסים
יכין חק״ל.
פיטורים אלו באו אז בגלל מה שהתפרסם
לאחר מכן כ״עיסקת הפרדסים״,
שהעיקרה היה ניצול כספי החברה הריס־רותית
לטובתם הפרטית של אלו שפוטרו.
גם עיסקת הפרדסים נראתה בתחילה
די תמימה, כאשר רק הריח שנדף ממנה
היה משונה. אולם לאחר חקירה נמרצת
של ההסתדרות וחקירה נוספת של המשטרה,
התברר כי לא רק הריח הפריע —
אלא העיסקה היתה גם לא כשרה.
הקנוניה בין אשר ידלין ואברהם
עופר תתפרסם כ״עיסקת־המגרשים״ ,והיא
סובבת סביב מגרש ברחוב דרור
64 בראשון־לציון. במגרש היו שתי חל קות,
בנות 900מ״ר כל אחת. האחת
היתד, בבעלות משפחת ידלין, לסי החלוקה
הבאה: האם, רחל ידלין, החזיקה בשתי
שמיניות. האחות, שרה, בשלוש שמיניות.

אשר ידלין החזיק גם הוא בשלוש שמניות.
החלקה הסמוכה היתד, שייכת לאדם
אחר לגמרי. והנה, סמוך ליוני ,1970
קנתה את החלקה הסמוכה אשד, מחיפה
בשם שרה הרי. היא שילמה תמורתה 45
אלף לירות• — והסכימה לאחד את חלקתה
עם החלקה של משפחת ידלין.
השלב הבא: שתי החלקות נמכרו יחדיו
לקבלן בניין בשם אברהם יצחקי. לשרה
הרי, שילם יצחקי 45 אלף לירות תמורת
החלקה שקנתה זה עתה בדיוק באותו
מחיר. ואילו תמורת המגרש של משפחת
ידלין, הוא הבטיח לשלם בדירה, בבניין
שיוקם במקום, וכן בתוספת מזומנים. המחיר
בו רכש יצחק ממשפחת ידלין את
המגרש נקבע אף הוא ל 4^-אלף לירות.
לפחות, כך נרשם בתיקי הטאבו.

עי סקה
מוזרה
ך* משך העיסקה הסבוכה: במקום
ז 1לבנות על שני המגרשים, מיהר יצחקי
ומכר אותם לחברת שיכון־עובדים. ולא
סתם מיהר — אלא מכר אותם עוד לפני
שקנה: תיקי הטאבו קובעים כי הוא קנה
את המגרשים ממשפחת ידלין ומשרה הרי
ב־ 16 ליוני — 1970 אולם מכר אותם
לשיכון־עובדים יומיים קודם, ב־ 14 ליוני.
בהמשך המעשייה הוקם על המגרש המאוחד
בית בן שש קומות, ובו 22 דירות.
דירה אחת נמסרה לאמו של אשר ידלין.
שתי דירות־גג השאיר יצחקי בידיו, תמורת
טירחתו. יתר הדירות נמסרו על־ידיו ל-
שיכון־עובדים. אשר מכרה אותם כמקובל.
חלקו של יצחקי בעיסקה היה: קניית

איזו מן עיסקה זו? הריח גובר קצת,
כאשר מתגלה כי שרה הרי המיסתורית
איננה אלא אחותו של אשר ידלין. והוא
מתעצם שבעתיים, כאשר מתברר כי בזמנו
פנה אשר ידלין לחבר ועדת הביקורת
המרכזית של ההסתדרות, סיפר לו על
כוונתו למכור את המגרש. חבר ועדת הביקורת
הזהירו מפורשות מפני מכירת
המגרש לשיכון עובדיס.
חשד בכשרות
** איטר נוכרים הלאה בעיסקה המו־זרה,
מתבררים עוד פרטים, שבכולם
יש כדי להגביר את החשד בכשרותה.
המגרש של משפחת ידלין היה במקום
נידח בראשון־לציון, ששום קבלן רציני
לא רצה לבנות שם בית למכירה. לכן
גם היה מחירו זול כל־כך — 900מ״ר
ב־ 45 אלף לירות בלבד. על־מנת שמישהו
יקנה דווקא את המגרש הנידח הזה, ישקיע
בו כספים רבים בבניית דירות למכירה
— צריך שיהיו לו סיבות טובות לכך.
למנכ״ל שיכון־עובדים, אברהם עופר,
היו סיבות כאלה. הראשונה — אופיו
הנוח, ונטייתו הרבה לעשות טובות לידידים.
אחרי ששיכן בדירות שיכון־עובדיס
את בני־משפחתו הרבים, ואנשי־מפתח שונים,
שנותרו אסירי־תודה לו — היה זה
אך טבעי כי כאשר הבום שלו׳ ידלין,
עומד בפני השאלה כיצד להפוך את
מגרשו הפרטי הנידח לרכוש נזיל יותר —
הוא נזכר בפזמון הידוע של החיפושיות,
עם מעט עזרה מידידי וכך, בעזרת הידידות,
נכנסה שיכון־עובדים לתמונה, וה

תמרורים

תוכנית שהתגבשה החלה קורמת עור וגידים:
ראשית ניקנה המגרש הסמוך. אחר,
נמצא קבלן שיקנה את המגרשים מידלין
— שכן ידוע היה כי אסור לידלין למכור
ישירות לשיכון־ עובדים רכויש פרטי.
הבחירה נפלה על יצחקי, שאותה עת
רצה להיכנס עם שיכון־עובדים לשותפות
בבנייה על מגרשים שהיו לו בבת־ים.
יצחקי רק שמח לעזור, מילא את חלקו
בעיסקה בלי שהרוויח בה — ואפילו
הפסיד קצת.
אולם חוסר הרווח בעיסקה התנקם בדיירים:
הבית ניבנה בצורה גרועה, הדיירים
מלאי טענות ותלונות, ממלאים עד היום
את העיתונים בקובלנות נגד הקבלן.

! מונה. לתפקיד עורך־הדין של עיריית
ירושלים, במקומה של עורכת־הדין
רות נחמד הפורשת לגימלאות אחרי 20
שנות שירות בתפקיד, עו״ד יורם כר*
סלע המכהן כסגן פרקליט המדינה.
התגרשו. אחרי 20 שנות נישו
אין,
הזמר־מלחין הצרפתי ז׳ילכר כקו

שבין שאר הרומנים שניהל בשנות נישואיו
התפרסם הרומן שלו עם בריג׳יט באר-
דו, ואשתו מוניק ניקולא. לזוג שלושה
ילדים וז׳ילבר ישלם לאשתו־לשעבר חמשת
אלפים דולאר לחודש דמי מזונות.
הטלפיי הגורלי

ולס מלכד לדיירים, זזשתלמה העיכד
קה לכל הצדדים האחרים. אמו של
מזכיר חברת־העובדים זנתה בדירה גדולה
וחדשה — ובתוספת נשאר עודף של כמה
אלפי לירות במשפחה. עופר זכה להדק
מחדש את ידידותו האמיצה עם ידלין —
שהוא הממונה עליו.
ולא רק הממונה: לפני כמה שנים, למשל׳
היה ידליז בורר בסיכסוך בין שיכון־
עובדים לסולל־בונה על סכום של כמה
מיליוני לירות. מאז ועד היום, יש לו יד
ורגל במאות החלטות הנוגעות לשיכון־
עובדים. אין ספק כי שיקוליו של ידלין,
בכל מקרה, הם תמיד כלכליים טהורים ול גופו
של עניין, אולם מה רע בכך אם הוא
גם מיודד עם עופר?
בכלל ידידות היא דבר יקר. דוגמה
נוספת: לפני כמה שנים, פנה אל ידלין
ידיד אחר שלו, מוניה שפירא, בבקשת
עזרה. מוניה היה סוחר מכוניות משומשות
גדול שהסתבך בחובות. פנייתו אל ידלין
באה עקב רצונו לקנות עודפי סריגים של
מפעל הסתדרותי שפשט את הרגל, בשם
סריגי ערד. משום מה, סירבו למכור לו
את הסריגים.
ידלין לא התעצל, טילפן אישית לממונה
על המפעל, ודאג כי מוניה יקבל את
הסחורה. מוניה פתח חנות מיוחדת בשם
מגידו, מכר !את הסריגים ברווח מאות ל״י.
דוגמה נוספת היא ידידותו של ידלין

נבחר. לתפקיד יושב־ראש אירגון
הסגל האקדמי של הטכניון, פרופסור-חבר
עזריאל אכיתר 46 מהפקולטה למתמטיקה
בטכניון שכבר מילא בשנים
64—65ו־ 69—70 תפקיד זה. יליד בלגיה,
קיבל שלושה תוארים אקדמאים באוניברסיטת
ברזיל, עלה לארץ ב־ 1951 והצטרף
ב־ 1954 לסגל האקדמי של הטכניון.

איו זה מריח?

בשלב זה, נודף מעיסקת־המיגרשיס, שעשה אשר יד־לין,
הבוס של חברת עובדים — רק ריח לא נעים.
לאחר פירסוס זה, ייתכן שיתגלו גס דברים נוספים, מלבד שאלות אסטטיות. גס עיסקת
הפרדסים המפורסמת התחילה בריח רע בלבד, הסתיימה ברעידת־אדמה שלמה.
עם נשיא התאחדות התעשיינים, מרק
מושביץ. ידלין מרבה לנסוע ללונדון עם
מושביץ, בהיות שניהם חברים בוועדות
שונות. ברור כי במשך הזמן התפתחה בין
שני ענקי התעשייה, הפרטית וההסתדרו־תית,
ידידות כנה ואמיתית. ללא קשר,
כאשר התחרו ביניהם מושביץ וקונצרן
תיעוש ההסתדרותי על רכישת מפעל התרופות
איקאפרס, העלה ידלין את השאלה
מדוע צריכה ההסתדרות להתחרות ביוזמה
הפרטית. וכאשר עמדה על הפרק, לפני
שנתיים, הקמת מפעל לשוקולד וקפה על־ידי
חברת־העובדים — מפעל שהיה מתחרה
קשות בעלית של מושביץ — התנגד
לכך ידלין, כשהוא מעלה סיבות כלכליות.
ועוד דוגמה, למה שיכולה ידידות לע-

ה 1¥1י 1ר ה בניין זה, ברחוב דרור בראשון־לציון, היה המטרה לכל עיסקת ה־
ע מיגרשים המסובכת. כדי לממש את המיגרש שעליו עומד הבניין,
בושלה הקנונייה, שבסופה קיבלה משפחתו של ידלין דירה בקומה שמעל לעמודים
בבניין (מסומנת בחץ) ועוד כמה אלפי לירות — במקום המיגרש, שאיש לא חפץ בו.

מצפיםלתינוק. השדרנית
הוותיקה מרים אלץ ובעלה שהוא מנהל
התוכניות בעברית של הטלוויזיה

שות: לפני שנה הבטיחו נציגי בנק
דיסקונט לתמוך בבחירתו של ידלין כיו־שב־ראש
מועצת־המנהלים של חברת־ה-
דלק דלק, בה שותפים דיסקונט וההסתדרות.
תפקיד זה לא מביא רק כבוד, אלא
גם תשלום צנוע של 10 אלפים ל״י לשנה.
לרוע המזל, נודע הדבר לבוס של
ידלין, יצחק בן־אהרון — שהטיל וטו
על הרעיון ודאג לבטלו.

בעל לשון
מתגלגלת
ך* רף ארוכה עשה אשר ידלין ()50
1מאז גדל בראשון־לציון. הוא היה
כמה שנים חבר בקיבוץ חמדיה, אולם
בילה לרוב בשליחויות בארה״ב או ב־מפא״י.
ב־ 1955 היה כבר מרכז אגף ההסברה
במפא״י. שנה לאחר מכן, נודע כבן־
בריתו של אברהם עופר. השניים השתתפו
במרד צעירי מפא״י, יחד עם צעירי המושבים
ותומכי דיין.
מזכיר ההסתדרות דאז, פנחס לבון,
הכנים את ידלין למחלקה לאיגוד מקצועי.
כבר אז החל ידלין מקומם נגדו את העובדים
— בהתנגדותו להעלאות שכר, ובה-
טיפו לבוררות־חובה ואיסור שביתות.
כאשר ניגש ידלין עם עופר לבחירות
במחוז תל-אביב של מפא״י, נכשלו שניהם
ולא הצליחו לאסוף מספיק קולות כדי
להיכנס למועצת המחוז.
ב־ 1958 מינה אשכול את ידלין כמזכיר
הסתדרות עובדי המדינה. כתב אז שבתי
טבת בהארץ :״אשר ידלין לא עבד מימיו
אף לא שעה אחת כעובד מדינה. הוא
אופייני לצעירים במפלגות המתיימרים
להנהגה שמעולם לא התמידו בעבודה
בקרב ציבור. הוא לא גדל בתוך ציבור,
ועל כן לא יוכל לעולם ליצגו. הוא מאלר,
החושבים שכל הדרוש למנהיג, זו לשון
מתגלגלת ואוצר של פראזות נבובות.״
אולם נראה כי ידלין ידע מה שהוא
עושה. הוא המשיך וטיפס מתפקיד
לתפקיד — עד היבחרו כמזכיר חברת־העובדים,
ועתה גם ליושב־ראש קופת־חולים
הכללית.
את תפקידו כמזכיר חברת־העובדיס,
מציינת העובדה, כי היה הראשון בתפקיד
זה שהממונה עליו, מזכ״ל ההסתדרות —
במקרה זה יצחק בן־אהרון — תבע לפטרו.
היה זה לפני שנה, כאשר ידלין, שהוא
מנאמני שר־האוצר, שלח לספיר מכתב,
בו הצהיר כי הממונה עליו — בן-אהרון —
מטעה את הציבור, בעניין רכישת מפעל
ליבר על־ידי טלית.
ספיר השתמש כמובן במכתב זה כדי
לנגח את בן־אהרון בוויכוח הציבורי שסער
אז. גילוי מדהים זה של בגידה, הביא
את בן־אהרון לדרישה לפטר את ידלין.
אולם אשר ידלין לא התרגש. כרבים
אחרים, ידע גם הוא כי המזכ״ל הנמרץ,
יצחק בן־אהרון, חזק בדיבורים, אולם
עושה מעט מאד.
ידלין עצמו לעומת זאת, משאיר את
הדיבורים לאחרים, מעדיף את המעשים.
כל מיני מעשים.

מרים אלץ
מצפה לתינוק
יצחק (״צחי״) שמעוני. לבני הזוג יש
כבר שלושה ילדים ולצחי שני ילדים
מנישואין קודמים.
נפטר. בחיפה, בגיל ,70 מי שהיה

אחד המחנכים הוותיקים בארץ, אפרים
דרך, שלימד במשך עשרות שנים בכפר־

תבור, חדרה ובנימינה.

נפטר. בפריז, בגיל ,64 מהתקף־לב,

במאי התיאטרון הצרפתי אנדרה כאר־סאק,
שנחשב לאחד מעמודי התווך של
התיאטרון הצרפתי והיה מנהלו האמנותי
והמינהלי של תיאמר ל׳אטליה. החל את
הקאריירה התיאטרונית שלו בגיל 18כ־תפאורן,
המשיך כשחקן וכבמאי. גילה בין
השאר את כשרונה דזדראמאטי של פראג־סואז
סאגאן והצגת התיאטרון האחרונה
שביים היתד, החטא ועונשו בישראל.
נפטר • בגיל ,77 מי שהיה שופט־שלום
יהודי ראשון בצפת, חכם ש מ עון
חרוש, ממנהיגיה הרוחניים של העדה הספרדית
בצפת.

נפטר. בחיפה, בגיל ,81 פנחס
לכנוני״ויסל, שהיה מראשוני הרוקחים
בארץ. יליד ביירות, סיים ב־ 1914 את לימודי
הרוקחות באוניברסיטה האמריקאית
בביירות, עבד כרוקח בצידון ועזר לאנשי
ניל״י והשומר. לאחר מלחמת העולם הראשונה
עבר לעבוד ביבנאל וב־ 1924 עבד
לחיפה ופתח בה את בית־המרקחת היהודי
הראשון.
נפטר. בחיפה, בגיל ,85 כרוף מילר,
שהיה מחלוצי התעשייה בעיר. יליד
ירושלים, עבר עם משפחתו ב־ 1906לחיפה
בה ייסד אביו מפעל להרכבת מכוהנדסה
בצרפת והצטרף
נות. למד
למפעל התעשייתי המשפחתי. בשבוע שעבר
הוענקה לו תעודת אזרחות־כבוד של
חיפה.
נפטר. בחיפה, מהתקף־לב, בגיל
,60 העיתונאי שמואל חאוזר, שנולד
בגליציה, עלה לארץ ב־ 1935 ומ־1947
עבד בסניף של על המשמר בחיפה.

אלילהסותי הו רםג און מגל
הי חי דהש ני סתהלהתאבד
שלי עם איזו בחורה — והשם או התמונה
שלה מופיעים בעיתונים — זה
בשבילי סוף הרומן.
״בדרך כלל, תורמת לכך גם העובדה
שמאותו רגע, הבחורה מתחילה להתנשא,
וכל התנהגותה משתנה. משום כך, אני
לא מופיע עם ידידות בפרמיירות של הצגות,
במקומות ציבוריים. וזה מתוך מאמץ

לשמור שעוד רומן לא יתפוצץ.״

״אגי מ קנ א

בבחון

ן* מה רומנים היו לדי״
״אינני יודע. אני לא סופר. מה ,
שאני כן יודע, זה שכמעט כל הרומנים

בה״ ש ד 1א

הור גאון
* הורם, איך מרגיש גבר, שאשתחברה
נודעת כמו גליה ארקין ניס״

פעמיים לשים קץ לחייה בגלל אהבתה
אליו ד
״הרגשתי את זה גם כבר כמה פעמים
אחרי זה, לצערי, עם בנות אחרות. כשזה
קורה, אני מצטער, וחש אי־נעימות גדולה,
וגם חרטה מסויימת, על שבלי שנתכוונתי
— הגיעו הדברים למה שהגיעו.

״הצרה היא שהנשים האלה לא מבינות
שלא זו הדרך להחזיר אותי אליהן.
זה רק עושה לי בדיוק ההיפך.״
״אבל אתה מחליף ידידות במהירות,
גם כשהן לא מתאבדות.״
״כן. גם כשהן מתפרסמות. אני נאבק
בציפורניים לשמור על החיים הפרטיים
שלי. כשאני רואה אותם נחשפים החוצה,
אני נחרד. משום כך. כשמתפרסם רומן

מעריצה מסתערת

תמונה שיגרתיח בהופעותיו של הזמר הפופולרי, הנח
לאליל־הנשים מכל סוג, גיל ומין: מאזינה אלמונית
חפת בגלי ריגשותיה, נזזנקת לעבר האליל, ומוזנקת בחזרה למקומה על־ידי הסדרנים המגיו
שלי הסתיימו בטרגדיה. בקושי אני זוכר
שניים שנגמרו יפה. ושעד היום אנחנו אומרים
שלום אחד לשנייה, כשאנו נפגשים.
״אולי בגלל זה לפעמים אני מקנא בסתם
בחורים, שגומרים רומן בלי שום
בעיות, ולא תמיד בשואה, כמו אצלי.
בגלל זה נולדו גם כל הסיפורים הפג־טסטיים
מסביבי. בגלל שנכוויתי כל־כך
הרבה, התחלתי להיזהר עם הרומנים שלי.
ואז, כשאני אומר, לא׳ לבחורה, זה נראה
לה משונה: ראשית, אף אחד לא אמר
לה, לא, לפני כן. שנית, היא יפה, חתיכה,
צעירה, אינטליגנטית. למה שאני לא אסכים
לצאת איתהז ואז, מתחילים הסיפורים:
שהאמא מתנגדת, ושאר המעשיות.׳,
״חלק מהשמועות נגרם ודאי בגלל העובדה
שאתה מרבה כל־כך להסתתר. לא
רואים אותך בציבור. מחוץ להופעות שלך.
מאחר שרוב האמנים נוהגים בדיוק להיפר
— ברור שזה נראה מוזר. למה אתה
מסתתר?״

״אני לא
מסתתר״

אהובה מתה

יהורם ושחקניודהקולנוע האיטלקית
המפורסמת פייר אנג׳לי.
הרומן בין השניים נסתיים כאשר אנג׳לי עזבה את הארץ. לפני
מותה, הספיקה עוד אנג׳לי לסדר ליהורם את הופעתו בסן־רמו.

אהובה היה

ספרית־הצמרת שריטה היתה אחד הרומנים
המפורסמים והממושכים של
יהורם גאון. במשך כל הראיון, סירב יהורם בתוקף לגלות שמות, מאחר
שאחדות מידידותיו נישאו בינתיים ומנהלות חיי משפחה שקטים.

^ ני לא מסתתר, כפי שיכולים להעיד
האנשים שחוזים בהופעותי ערב ערב.
אני פשוט נמנע מלהופיע במעמדים שנוצרו
לצורכי פירסומת בלבד.
״אני מרגיש שיש ניגוד עז והתנגשות
עצומה בין המקצוע הזה שבחרתי לי —
שמטבעו הוא חשוף ופרוע — לבין הבית
שבו נולדתי והשמרנות שאיפיינה אותו.
יש לי חברים שמבלים עם הוריהם במו-
עדוני-לילה, ואף מרחיקים־לכת וממשיכים
את בילויי הערב גם כן ביחד.
״אני למשל נחרד למחשבה. שאי-פעם
הייתי אומר לאבי איזו מילה הקשורה

1. רומ1 אני

:ב ר איון לרחלהמרחלת: גליהלאהיחה
:ג ל לי ...פ ע מיי םעמדתיעלסך הנ שואין...
ושיש לי חברה, נראה לי שהיא חייבת
להיות שלי, פרטית, ולא חלק מעם ישראל.
לא בגלל שאני מפחד שיקחו לי אותה.
השקפה מיושנת, אני יודע — אבל ככה
אני.״

״ או הבת
לפנק או תי ״

בן־הזקוניס

יהורם ואמו הקשישה 65 המצפה בחוסד־סבלנות לנכד מבן־
הזקונים השובב שלה. בגלל היותו ילד־טיפוחים בבית, מופצות
טל יהורם שמועות כאילו היותו בן־ממושמע, הנתון למרות אמו, מונעת בעדו להינשא.

*ץ ה האמת בקשר לסיפורים שאתה
ק לא מתחתן בגלל שאתה אוהב יו תר
מדי את אמא שלדי״
״אני חושב שהמקור לסיפורים היא העובדה
שאני בן־זקונים בבית, ואמא שלי
אוהבת לפנק אותי עד היום. מביאה עוגה,
ודברים, וכל זה. אבל את יודעת איזה
שטיפת־מוח אני מקבל ממנה כל פעם,
מדוע. אני עוד לא מתחתן? כל פעם היא
מקוננת לי, :מתי כבר אחזיק את הבן
שלך על הידיים י׳ היא כבר בת ,65 ואין
לה, סבלנות.״
״אולי תספר לי על הרומן המפורסם
שלך עם השחקנית האיטלקיה המפורסמת
פייר -אנג׳לי? :שמות של ישראליות אתה
מסרב להזכיר. אבל פייר אנג׳לי כבר
מתה. ספר עליה.״ -
״עבדתי איתה בסרט כל ממזר מלך
במשך ארבע ימים, לפני שהעזתי להגיד
לה מילה פרטית. רק אז, העזתי להזמין
אותה להצגת קזבלן.
״מאז, היא ראתה את ההצגה כל פעם.
שישים פעם היא ראתה את ההצגה. היה
לה כסא קבוע, ולפעמים היא היתה נרדמת
בו, מרוב עייפות, אחרי יום עבודה

התחגת׳ עס 1הווה!
במין. שלא לדבר בכלל על שיחה גלוייה
איתו בנושאים של גיל ההתבגרות.
״אני זוכר שבפעם הראשונה שבאתי
לכסית, ראיתי בחור מלטף בחורה. כש
חזרתי
הביתה, עדיין הייתי סמוק , :אתם
יודעים מה ראיתי י׳ שאלתי נרעש.
״למרות כל השנים שחלפו מאז, לא
השתחררתי מהחינוך השמרני בבית. כ
בסרט.
אבל היא לא ויתרה על אף הצגה.״
״איך נגמר הרומן הזה?״
״זה היה אחד הרומנים הבודדים שלי
שנגמרו יפה.

ני ס תה להתאבד

אשת־החברה הנודעת גליה ארקין, לשעבר
נעדת־זוהר תל־אביבית מפורסמת, שהתחתנה
עם מיליונר צרפתי, התגרשה
ממנו, וחזרה ארצה, חיה כיום באלמוניות
יחסית. הרומן הסתיים באכזריות, כאשר
ביצעה שני נסיעות התאבדות בגללו.

א היה כלום בי ני נ״1

תמיד יפהפיות. במקרים רבים אכן הקשר בינו, לבינן הוא מקצועי
גרידא, אולם מי יכול לשכנע בכן את אלפי המעריצות המתוסכלות.
שנרקם בזמנו בינו לבין רחל ציגרמן, שהופיעה לצידו בסרט בתמונה משמאל: יפהפייה נוספת, שרונה. מרש — בימי. שרזתה הסמברסו)־
את ׳ יהורם בזר־פחזים בתום הופעה שלו.
רושלמי. בעבודתו בסרטים ובהופעותיו על הבמה אפוף ׳יהוום דיר בצה״ל

״אבל יפה שנגמרו. היא לא חיתה מאוזנת
כל־כך. היתה מחסלת בקבוקי וודקה
שלמים. פעם ישנתי בחיפה, אחרי הופעה.
פתאום, בשלוש בבוקר, היא מטלפנת מ־תל־אביב
, :יהורם? שלום.׳ וסוגרת את
השפופרת.
״קיבלתי טיל. לבשתי מכנסיים וחולצה
וטסתי לתל-אביב. הגעתי, ומצאתי אותה
ישנה, בריאה ושלמה. ואני כבר חשבתי
מי יודע מה קרה לה.
״הערתי אותה, שאלתי אותה, מה היה
הצילצול הזה. היא פותחת לי עין, ואומרת,
:רק רציתי להגיד לך שלום׳ —
וחוזרת לישון. אחרי זה כבר ראיתי עם
מי יש לי עסק.
״פעם אחרת, אחרי שהטילו את הרימון
בירושלים, אירגנו ערב הופעת אמנים למען
ירושלים. עמדתי על מירפסת שפנתה
לרחוב, והיא עמדה על מירפסת ממול,
בצד השני של הרחוב. פתאום היא מו שיטה
יד ..לעברי. ,קוראת, יהורם,׳ ועושה
תנועה כאילו היא מתכוננת ללכת לק ראתי
באוויר, שלא. נדע. מצרות כאלה.״
( 1המשד בענעד )26

מ דו ע ני סחהה מגי שטרהד הונ די םאחהתאווהשבה
נהרגושלושהונפצעושניבלבחל אביב
קיוויתי שנצליח לעבור את הצומת בש לום.
אבל מייד ראיתי שמאוחר מדי.
רציתי להזהיר את זלמן, שנהג, אבל לא
הצלחתי להוציא מילה מהפה. התכופפתי
באופן אינסטנקטיבי, וחיכיתי למכה, שידעתי
שתבוא מייד.״
המכה אכן באה מייד, כפי שראה רפי
בדאון, יליד מישמר העמק, בן .24 היתה
זו מכה קטלנית. האוטובוס הכבד הסתער
על מכונית הכרמל, העשוייה פיברגלס
רופף, ופירק אותה לרסיסים. רפי ונוסעת
שנייה, נורית רילוב, היו ברי־מזל :
חם רק נפצעו. שלושת חבריהם, נהרגו.

שבורה
ו מ רו סקת

זעסת אס

מן, באזכרה לרגל השלושים שנערכה בסוף
השבוע שעבר בבית־העלמין בבאר
שבע. לידה, בנה השני, דב ברודצקי.23 ,
ך* ציוד לצעוק, אבל לא הספקתי.
1/ /ראיתי את האוטובוס מטפס עלינו
אולי שניה לפני שפגע בנו. רגע, עוד

ך* תאונח חמחרידח אירעה בשלוש
ן ן אחר־הצהריים, ביום השישי, ה־29
לדצמבר. וכפו במחזה קפקאי — מרגע
שאירעה, כאילו לא אירעה. שלושה אנשים
נהרגו בלב העיר — ואיש לא ראה,
איש לא שמע. התאונה לא הוזכרה באף
עיתון, להוציא ידיעה קצרצרה בה דוות
על שלושה פצועים. כאשר הפכו
הפצועים למתים — הורד מסד של
שתיקה. כל אמצעי־התיקשזרת גזת על
עצמם אלם משונה, המעורר חשדות כבת
דים (ראה מסגרת).
חשדות כבתם במיוחד — נוכח התגובה

תאונה

הנורמלית לה זכתה התאונה בחרמון שאירעה
בשבת האחרונה. גם בתאונה בחרמון
נהרגו שלושה אנשים, והיא זכתה

לכיסוי־ענק בראש חחדשות.
מכונית הכרנזל־דוכס מספר 262*876
נסעה ברחוב אחד*ד,עם, והגיעה לצומת
שיינקין, כשהאוטובוס עלה עליה.
לפגי האוטובוס, שנסע ברחוב שיינקץ,
ניצבו אמנם שני תמרורי עצור בולטים,
אולם הם לא הספיקו לו. נהג האוטובוס
התעלם מהתמרורים, נכנס לתוך המכונית
הפרטית, מחץ אותה ודחף אותה,
שבורה ומרוסקת, עד הפידרכה.
האוטובוס הקטלני, פס׳ 438־ ,37 היה
אוטובוס פרטי של חברת אל־על. נהגו,
יחזקאל פטל בן ,23 תושב בני־ברק, הר
בא בפני השופט, שלושה ימים לאחר הת אונה,
שוחרר מייד בערבות צד ג׳ של
אלפיים ל״י.

01011 התאונה

לח׳ שינקין בתל־אביב. הצומת היא צומת אחד־העם.
משני צירי הכביש מוצבים תמרורי ״עצור״ .לפני
התמרורים ישנו תמרור אזהרה נוסף, המתריע על שלטי ה״עצור.״ אולם כל התמרורים
לא הצליחו למנוע את התאונה הקטלנית שאירעה פה לפני חודש ימים .״יש להתקין
פה רמזור,״ טוענים דיירי הסביבה. בעיגול שבמרכז הצומת מסומנת הנקודה בה פגע
אוטובוס של חברת אל־על במכונית הדוכס של מינה קזס, הרג שלושה ופצע שניים.

לקבל את המשכורת הראשונה. עבד רק
כחודשיים, וקרה לו דבר כזה.״
טען השבוע משה אילת, קצידהעיתר
נות של אל־על :״כל התאונה הזו איננה
עניין ציבורי. אין לה קשר עם אל־על.

קדה;
מ ה לעשות

7 |* 1 11 נורית רילוב, שהיתה
11 # 1אחת משני הניצולים,
מתייפחת ליד קברו של חברה, זלמן.

* חזקאל, צעיר שחרחר ותה, לא
* היה מוכן השבוע לומר מילה על נסיבות
התאונה :״תפנדי לעוה־-דין שלי,״
חיה כל מה שהסכים לומר.
אביו של יחזקאל, משה פטל, הוא רב־ספל
במישטרת־ישראל, הפשרת בתחנת
נמל־התעופה לוד. .לא הזמנו את התאד
נה,״ מפליט האב. .קרה. פח לעשות. זח
הפעם הראשונה בחיים של יחזקאל שקר
רית לו תאונה. זה עניין של מזל. לא
הזמנו את התאונה, אתה מבין?״
חירהור קודר חולף בו. :אני זה שהבאתי
את הבן שלי לעבוד באל־על. וחנה,
איד לא הלך לו. אפילו לא הספיק

הנהג לא היה בתפקיד בשעת הנסיעה.״
חייך במרירות יחזקאל פטל, שעבד,
לפני היכנ״סו לאל־ על, כנהג בדן :
״איך זה לא הייתי בתפקיד? בטח היי תי.
נתנו לי לאסוף את העובדים. אלא
מה, גנבתי את האוטובוס?״
לאחר לחץ, הוא מסכים להתייחס לתאונה
עצמה :״זה לא נכון שלא עצרתי
בצומת. אם לא הייתי עוצר בכלל, לא
היה נשאר דבר מהמכונית הפרטית. היא
דהרה כמו מטורפת.
״את הצומת הזאת אני לא מכיר.״
אביו של יחזקאל חוזר ומתערב בשיחה
:״חודש ימים אחרי התאונה הוא
היה בהלם,״ הוא טוען בלהט .״אחרי התאונה,
הוא התעלף.״
״כן, התעלפתי,״ מאשר יחזקאל פטל.
״ומייד אחרי זה, לקחו אותי שאתן עדות.
לא התחשבו במצבי, ונאלצתי למסור
עדות.״

פצועים, הרוגים,
גו ס סי ם

ניצול

רפאל, בדאון ,24 ,חבר
התיזמורת הפילהרמונית׳
יעזב במוטזב האחורי, וניצל בנס.

ך* מכונית הפגועח, היו הדברים יו!
תר קודרים. שי בלאושטיין מת
כעבור כמה שעות. זלמן ברודצקי גסס
שלושה ימים. מינה קזס גססה למעלה
מיממה.
מינה ( )34 קרמיקאית, גרושה ואם לילד
בן עשר, היתד. בעלת המכונית, למרות
שלא נהגה בה בעת התאונה. סיפר הש בוע
אביה, צבי גיטר, מהנדס חשמל:
״מינה לא אהבה לנהוג. באותו יום

1 1ן ך 1
11 1114

זלמן ברודצקי, במאי בן ,28 היה נהג מכונית־המוות. זלמן, בוגר אוניבו־מיטה,
קיבל שלושה ימים לפני מותו, מינוי להקים חוג דרמטי בבצלאל.

מדוע,

שי בלאושטיין 23 ,וחצי,
ן ן? ך 1
אדריכל בצה״ל, היה בן
| \ 1114
יחיד להוריו. אחד משלושת הרוגי התאונה.
נהג את המכונית זלמן ברודצקי. לידו
ישבה נורית רילוב, חברתו. במושב האחורי
ישבו מינה ליד הדלת השמאלית,
באמצע שי בלאושטיין, ומימין רפי בדאון.
הם היו כולם חברים.
מינה נפגעה בבטן פצעי-מוות מהתאונה.
כלייה שלה נהרסה והכבד נקרע. כך
היא גססה עד למחרת בערב.
״מינה היתה ילדה נפלאה. עלינו לארץ
מאוסטריה כשהיא היתר. בת תשע״ בגיל
שישה חודשים היא כבר דיברה. ארבע
שנים למדה בלט. את מקצועה, קרמיקה,
היא למדה ביוגוסלביה, צרפת, אוסטריה,
אנגליה, ואיטליה. בארץ, היה לה אולפן
לקרמיקה ולפיסול. היא גם היתד. מלמדת
בבית־ספר בבת־ים.״
צבי גיטר סוגר את עיניו. הדמעות יורדות
על פניו :״אני לא מבין מדוע המשטרה
לא עושה שום דבר לשים קץ
לזה. מאיפה האדישות הזו ו״

מ תנ ה
לסוף השגה
* שעיהד (שי) בלאושטיין, יליד הארץ
בן 23 וחצי, התחיל לעבוד כאדריכל
במסגרת שירותו בצה״ל, רק לפני
מספר חודשים. ההובי שלו היה הצילום.
בהיותו בשירות סדיר עבד כצלם
מערכת עיתון צבאי. הוא היה גם שחקן
שח נלהב, זכה בגביע ארצי לפרובלמטי-
קר. של השחמטאים.
שי, זלמן ורונית היו חברים ותיקים.
התגוררו יחד בדירה תל-אביבית.
ביום השישי בו קרתה התאונה היה
שי צריך לקבל את מכוניתו הפרטית.
לערבו של אותו יום תיכנן שי בילוי עם
חבריו לרגל סוף השנה האזרחית.
הוא לא זכה לכו, כמו שלא זכה גם
זלמן חברו. הגורל רצה שזלמן, שעלה
לארץ מפוליו ב־ ,1957 ינהג באותו יום במכוניתה
של מינה. זלמן 28 למד באוניברסיטה
אמנות הבמה ופילוסופיה.
שלושה ימים לפני התאונה קיבל מינוי
להקמת החוג הדרמאטי בבצלאל.
זלמן נפטר בבית־החולים איכילוב שלושה
ימים אחרי התאונה. אביו, חולה הלב,
לא יכול היה לנסוע לבית־הקברות
בבאר־שבע, להשתתף בהלוויית בנו.
עפה דרך החלון

ץ ץ שלישיית הידידים נותרה בחיים
רק נורית רילוב בת ה־ .26 היא אינה
זוכרת דבר על מה שאירע לה ברגעים
הנוראים. סיפרה האדריכלית החיננית :

ש ר ־ המשטרה * !3

במשן כחודש ימים, נראה היה שהמזימה תצליח.
במשך חודש ימים, עלו נסיונות ההשתקה יפה. תאונה מחרידה, בה נהרגו
שלושה צעירים ושניים אחרים נפצעו — הורדה למחתרת, לא הגיעה לידיעת
הציבור — לא בעיתונים, לא בטלוויזיה.
בניגיד לאינטרס הציבורי, התובע לפרסם כל תאונה. למען יראו וזה וישמעו. למען ילמדו. למען הצל, אולי, חיים אחרים.
בניגוד לאינטרס זה, הצליחו גורמים עלומים, הפעם, לחסום את הפירסום.
אולם לא לזמן רב. לאט לאט, החלה השמועה להסתנן לחוגים רחבים יותר
ויותר. ובדרכן של שמועות, היא היתה מלווה בהשערות מדאיגות ביותר, בדבר
הסיבות והגורמים שמאחורי ההשתקה.
בניגוד לאינטרס זה, הצליחו הפעם, גורמים עלומים, לחסום את הפירסום.
שלושה שבועות לאחר התאונה, כתב משה שמיר במעריב :״שמועות עקש-
ניות חוזרות ואומרות כי את האוטובוס נהג צעיר שלמטה מן הגיל הדרוש, וכי
העניין כולו הושתק משום שאותו צעיר מקורב (מאוד) למישהו די בכיר באותו
גוף שבידיו הטיפול בעניינים אלה. אם שמועות אלה מוגזמות או חסרות־יסוד —
רצוי שתדע המישטרה מה מקורן: חוסר״אמון ביעילותה ופעולתה.״
ואכן, התנהגותן של המישטרה ושל אל־על בפרשה מעוררים הירהורים
עגומים ביותר.
הגיב משה אילת, קצין־העיתונות של אל־על :״אינני יכול לגלות את שמו
של הנהג. זה לא עניין ציבורי.״ לאחר לחץ, טען הדובר כי הנהג לא היה בתפקיד
״ואין לפרשה כל קשר עם אל־על.״ טענה זו הוכחשה על־ידי הנהג עצמו.
לכל השאלות, היתה לדובר אל״על תשובה אחת :״נא לפנות למישטרה.״
נראה שהוא הרגיש את עצמו בטוח בתגובת המישטרה. ואכן, גם זו ניסתה
בכל כוחה למנוע את פירסום הפרשה.
דובר מישטרת מחוז תל״אביב, סגן־ניצב עמוס אריכא, הגן גם הוא בקנאות
על שמו של הנהג הקטלן :״אנו לא מגלים את שמותיהם של נהגים המעורבים
בתאונות,״ טען, והוסיף :״אין אמת ברמז שפורסם במעריב, כאילו אביו של
הנהג הוא קצין־מישטרה, ולכן מנסים לטשטש את המקרה״.
הדובר צדק: אביו של הנהג איננו קצין־מישטרה. הוא רק רב־סמל במישטרה.
בתשובה לשאלה אחרת, ענה אריכא :״העניין כבר לא שייך למישטרה, אלא
לבית־המישפט. הנהג כבר הואשם בעבירה של אי־עצירה בתמרור עצור.״
כאשר נתבקש למסור את מיספר תיק־התביעה, תיקן הדובר את עצמו :
״כתב״האישום יוגש תיד כמה ימים.״
רק לאחר לחץ נוסף, גילה את השם.
מה שלא פתר עדיין את התעלומה: מי הסתתר מאחורי מאמצי ההשתקה
של המישטרה ואל־על 1

שוג ה

מינה קזס1 34 ,אס לילד,
אחת משלושת הקורבנות
שמצאו את מותם בהתנגשות בין
מכוניתם לבין אוטובוס אל־על שלא עצר.
״נסענו לאט, ברחוב אחד־דזעם. אני תמיד
אוהבת להסתכל על הבתים הישנים ברחוב
הזה. זה הכל. כשהתעוררתי, הייתי בבית־החולים
איכילוב. הייתי בהלם, ואישפזו
אותי לכמה ימים בבית־החולים.״
גילה רפי בראון :״כשהתעוררתי, כעשר
שניות אחרי התאונה, כבר לא ראיתי
את נורית בתוך המכונית. היא עפה
החוצה דרך השמשה הקדמית.״
״קשה לי מאוד להשתחרר מהמתח ש קיים
בי מאז התאונה,״ אומרת נורית.
״אני עולה היום למכונית רק כשאין לי
ברירה. ואז, אני מתחילה לחפש את המ קום
הבטוח, איפה שלא יקרה לי דבר. אי ני
יכולה להשתחרר מזה. זה נורא. ומאחר
שאינני יודעת איפה המקום הכי בטוח בתוך
המכונית — אני נהיית מאוד עצבנית.״

הבל בגלל
עוגה ק טנ ה

^ יך הגיעה החבורה אל צומת המוות?
^ ״החלטנו לנסוע לקנות עוגה. נסענו
במהירות של 30—40ק״מ לשעה. אם אני
לא טועה, התמרור עצור בצומת היה מוצב
עד לפני כשמונה חודשים דווקא ברחוב
אחד־העם, ואז הועבר לשיינקין. זה הכל
מה שעשו פה, בצומת המסוכן הזה, אחרי
סידרה ארוכה של תאונות. מדוע לא
התקינו רמזור?״
לרפי יש סיפור מעניין גם אודות הטיפול
שקיבל בנזגן־דויד אחדי התאונה .״הביאו
אותי לתחנת מגן־דויד אדום ברח׳ מאז״ה.
היה לי דם על כל הפנים. רופא בדק אותי,
ואמר לי, :אתה בסדר, אתה יכול ללכת׳.
,״ללכת? לאן ללכת?׳ שאלתי. לא ידע תי
מה מתרחש איתי.
״עמדתי לצאת לרחוב, מטושטש, אז האחות
התקרבה אלי, ואמרה, :יותר טוב
שתיגש עכשיו לאיכילוב.׳
״שאלתי איך מגיעים לאיכילוב,־ והאחות
הדריכה אותי איד להגיע לאוטובוס.
״כמו בחלום הגעתי לרחוב שיינקין, לתחנה
של — 19 והתעוררתי שוב ליד
מקום התאונה. נהג פרטי לקח אותי לאיכי־לוב.
מיד שהגעתי שם, שאל אותי שוטר
מי אני. כשאמרתי לו, הוא אמר, :חכה,
תן לי עדות,׳ ולקח אותי לניידת כדי שאתן
עדות. לא הייתי מסוגל להתנגד. אני
לא מבי,ן — איך אפשר להתנהג כך?״
״אינני יודעת אם אהיה עוד פעם כפי
שהייתי לפני התאונה,״ אומרת לפתע נו רית
.״היינו שלושה. שלושה חברים, שבמשך
שנים גרנו יחד, אכלנו יחד, בילינו
יחד.
״ותוך שנייה הכל נעלם

1־איון עם יה ושע הזין, מאמן
! 1נוצת הכדורסל שר מכני
1ז״א המ שגונ ת בחוד ש
האחדוו אוז כל המדינה

הכדורסל צעקותיו הצרודות ידועות כיום בכל
בית ישראלי, לפחות כמו אות התכנית
של מבט לחדשות .״הוא מתרגש יותר
מכל השחקנים שלו ביחד,״ מגיבים צופים
מישתאים כשחם חוזים בעצות שהוא
שולח לכדורסלניו המפוזרים על פני מיג״
רשי אירופה, או בהיכל הספורט.
ההתרחשויות האחרונות במיגרש הקטן
מאיימות להוריד את הכדורגל מבכורתו.
בעוד בודדים ממלאים את מיג״
רשי הכדורגל, חופן הכדורסל למכת מדינה.
כל תינוק יודע מה זה דאבל, ועקרות
הבית צועקות ״שלושים שניות,״ כשהן
רואות שחקן מישתחה עם כדור.
אחד הגורמים החשובים במחפיכה זו
הוא יהושע רוזין. מאמנה ושחקנה לשעבר
של הטובה בקבוצות הכדורסל הישראלי
— מכבי תל-אביב. השתתפותה של
קבוצה זו במישחקי גביע אירופה לקבוצות
אלופות הנערכים עתה, היא שגרמה
למכת הכדורסל בארץ.
על דרכו בקבוצה, על דרכו אל הכדורסל,
ועל קבוצות ואליפויות לא פחות
מרגשות מזו שנערכת עכשיו, סיפר המאמן
ימים ספורים לאחר ניצחונה הטרשים
של מכבי על זימנטאל מילאנו,
ויומיים לפני מישחקה נגד ריאל מאדריד:
ך* תקרית המפורסמת, שהכניסה
1 1את מכבי תל-אביב בפעם הראשונה
להיסטוריה של חוקי הכדורסל, אירעה באחד
הטורנירים בבלגיה ב־.1947
.שיחקנו שם לראשונה נגד הכוכב האדום
וניצחנו אותם, בהפרש של 11 נקודות.
למחרת המישחק הזה היינו צריכים לשחק

נגד רויאל־ארבע על המקום הראשון.
נתתי הוראה להחזיק כדור. אז עדיין
לא היה החוק של 30 שניות. היתד, תוצאה
לטובתנו. הקהל כמובן התחיל לשרוק
ולהשתולל ולהיכנס למיגרש, כאילו עשינו
משהו לא חוקי. בסוף אחד הבחורים
שלנו נשבר, וקלע מרחוק. הם קיבלו את
הכדור, פיתחו התקפת בזק וניצחו אותנו
. 12: 11

מאז יצא חוק 30 השניות.
זאת היתד, הפעם הראשונה שעשיתי
היסטוריה עם מכבי. הפעם השנייה היה
כעבור עשרים שנה. זה היה באחד המיש־חקים
נגד קבוצה בלגית אם אינני טועה,
שמכבי שוב שינתה את חוקת הכדורסל הבינלאומית.
זה היה מישחק חוזר ונסענו ל שם.
הבלגים הובילו בשתי נקודות ב-
מישחק. אבל לנו היה הפרש גבוה יותר
מהבית. נתתי הוראה לראש הקבוצה
להחזיק את הכדור, כי נשארו שניות לסיום
ולא רציתי שנשווה ותהיה הארכה.
בשנייה האחרונה נתתי הוראה למסור
ואת הכדור קיבל דירקם, זה ששיחק לפני
שנה בתור יבוא במכבי רמת־גן. הוא
ברגע הראשון התבלבל, לא ידע מה לעשות.
כי לקלוע לנו סל כבר לא היה שום
טעם. בסוף הוא החליט, הסתובב זרק סל
עצמי והכנים לקבוצה שלו שתי נקודות.
סל שהישווה את התוצאה.70:70 .
התחילה מהומה קטנה אבל לתדהמתי
השופטים אישרו את הסל. לא נותרה לי
ברירה ונתתי הוראה לשחקנים במקום
לפתח התקפה אחרונה להוציא מהחוץ ולקלוע
סל עצמי. עשינו את זד, ולשינד

ביגג, ההם

יהושע תזין בן החמש־עשרה עם ידיד על חוף הטיילת
התל־אביבי. רוזין הצעיר נקרע בין אהבותיו לענפי ספורט
שונים ומגוונים. הוא היה כדור־ידן מצויין, טניסאי מצליח, ובעקבות השפעה אמריקאית,
הכיר גם את משחק הכדורסל. כשהתבגר, נותרה לו רק אהבה אחת: הכדורסל.

חתי השחקנים הבלגים האחרים הבינו את
זה וכשהבחור הוציא מהצד, הם נתנו לו
מכד, ביד בכוונה ואז נפסק פאול ונתנו
לנו לקלוע שתי קליעות לסל שלהם.

״לא רוצה
כוכבי ם!״
** ה שיצא מכל הבאלאגאן הזה, שפיב״א,
* 1הוועדה העליונה של הכדורסל האירופאי,
החליטה שמכיוון שאין דבר כמו
סל עצמי, אז פוסלים את הבלגים משני
חמישחקים והם מקבלים אפס נקודות. את
דירקם פסלו מהמישחקים בכלל. וקבעו
במפורש: מהיום והלאה אסור לקלוע
סל עצמי ועוד קבעו שאין הארכה במיש־חק
אפילו אם יש תוצאה של שיוויון, וה הפרש
הוא זה שקובע את התוצאות.

אלה היו שתי נקודות היסטוריות
קאריירה הממושכת שלי עם מכבי.
לגבי היום, הבעיה של מכבי, ולמעשה
הבעיה העיקרית שלי, היא שיש
לי יותר מדי כוכבים אבל אין לי קבוצה.
יש בה הרבה סוליסטים, כל אחד שחקן
מצויין, אני אוהב שחקנים טובים אבל
כאשר הם פועלים למען הקבוצה ולא כל
אחד בשביל עצמו.
בשבילי חשוב יותר השחקן האפור,
זה שלא מבצע בכל המישחק אף מיבצע
ראווה אבל בסיכום סופי אני מגלה כי
קטף את רוב הכדורים החוזרים, או מסד
את רוב המסירות הטובות. אחד כזד, קובע
בשבילי הרבה יותר מסטיב צ׳ובין
למשל, שלמרות שהוא שחקן גדול, הוא
יכול להרוס לי מישחק שלם, ולי אין
ברירה אלא לראות איך הוא עושה את זה.
כי צ׳ובין הוא שחקן בודד. הוא לא

נגד מצריים

ספורטאים ישראלים בקאהיר. נבחרת הכדורסל של מכבי
תל־אביב, לאחר מישחקה נגד הכוח קאהיר, קבוצה יהודית
שעמדה בצמרת ליגת הכדורסל במצרים. התאריך ההיסטורי בו צולמה תמונת
הקבוצה: האחד במאי .1939 יהושע רוזין, שחקן הנבחרת אז — ראשון מצד ימין.

נגד ציכיה

בפעם הראשונה לאחר 2000 שנה; היהודים חוזריס לגולה
כספורטאים. מסעה הראשון של נבחרת כדורסל עברית לאירופה.
כאן, טרם מישחק בפראג נגד ניבחרת צ׳כיה, באוגוסט .1947-קפטיין הנבחרת
יהושע רוזין — ראשון משמאל. שחקן בולט נוסף במכבי אברהם שניאור רביעי מימין.

י 11ה! ך קליעותיו הנפלאות של רוזין השחקן היו תופעה. פעמים רבות
. 1 1 1 1 1 1הציל מישחקים אבודים בסידרה של קליעות התאבדות מחצי 1 המיגרש. לצידו בתמונה, מצד ימין, פטקה, שומר מיגרט המכבי, שרבים מזאטוסי
תל־אביב דאז זוכרים את נחת זרועו לאחר שהתפלחו למישחקים של הקבוצה.
אוהב שמעירים לו, לא אוהב שנותנים לו
עצות. לא לפני המישהק ולא במישחק.
הוא אומר שהוא יודע לשחק והוא רוצה
להראות את זה.
אז בגלל דברים כאלה יש לנו קבוצה
שיכולה לחולל ניסים, שמשגעים את כל
המדינה, ומצד שני לתת מישחקים כאלה
שליגה ג׳ בכדורסל היתר. מתביישת בהם.
לכן אין לי כיום מטרה חשובה יותר
מאשר לבנות ולנפות מהבודדים האלה
קבוצה. שאני אדע בדיוק מה אני יכול
לצפות ממנה, בלי ניסים ונפלאות, רק עם
מישחק צוות טוב. זה יהיה קשה, כי אנחנו
לא מיקצוענים והשחקנים לא עומדים
לרשותי 24 שעות ביממה. אבל זה מוכרח
לבוא.
נולדתי באלכסנדריה במצרים, לאחר
שהורי גורשו מישראל על־ידי התורכים,
בימי מילחמת־העולם הראשונה.

ס מן הזה

בביקור שערך רוזין עם נבחרת ישראל בארצות־הברית זכה
והצטלם עם גדול מאמני הכדורסל של ארצות־הברית. בתמונה
למטה נראה יהושע רוזין בעת אימון הנבחרת הצעירה של מכבי. רוזין שותף לקבוצת
הכדורסל של מכבי תל־אביב מזה עשרות שנים, כשחקן מצטיין בעבר וכמאמן היום.

חזרתי ארצה כשהייתי בן חצי שנה.
למדתי בבית־ספר תחכמוני בתל־אביב,
בית ספר דתי, אחד הראשונים בארץ. הספורט
׳שעסקתי בו אז היה כדוריד. לאחר
בית־הספד העממי, למדתי בתיכון ל-
מיסחר ושם פגשתי לראשונה את הכדורסל.
המורה
הראשון שלי בימישחק היה דוד
אלמגור. הוא היה גם מפקד מכבי־הצעיר.
בהשפעתו הצטרפתי למכבי־הצעיר, ושם
התבלטתי דווקא בכדוריד. היתה אז עלייה
גדולה מגרמניה והם חיזקו מאד את הענף
הזה. בגיל צעיר הצטרפתי לקבוצת הכדוריד
של מכבי תל־אביב, ויש. כמה
שופטים חשובים בענף שזוכרים אותי מ-
מישחק ה־ 11 עד היום.
באותה תקופה הגיעו כמה צעירים מ־ארצות־הברית,
שהתחילו לשחק כדורסל
(המשך בעמוד )26

וגד.,גאווה

מכבי תל־אביב באחד מהרכביה הראשונים במיגרשה
הביתי ברחוב מכבי בתל־אביב. בגלל מחסור מיתחרים נהגו
או המכבים לשחק נגד ניבחרות של בתי־מפר תיכוניים. מימין: אריה בן עטר, אריה
קלינגסבורג, משה ברון וירמיהו מורגנשטאט, במגרש שליד קולנוע אוריון לשעבר.

רוזן הכדור סל

איוגון הזוגות הצעירים
ליו תנועת העולם הז ה-נו ח חוש
ממשיו את פעילותו
חם ריס הרוצים להצטרף או לקבל פרטים על פעילות זו
מתכקשים להתקשר למשה גלילי טל ,230856 .ת. ד 136 .ת״א

(המשך מטמוד )25
במיגרש הישן של מכבי תל־אביב.
התחלתי לשחק איתם, ויחד עם זה הת־בלטתי
גם בטניס, בטנים־שולחן, ובעטתי
גם קצת בכדורגל. אבל הייתי חייב להחלים
לאיזה ענפים אני מתמסר. בסופו של
דבר נשארתי עם שניים: טניס וכדורסל.
הטניס נמשך תקופה די קצרה אצלי,
כשבע שנים. הפסקתי עם זה למרות ש פעם
אחת הגעתי אפילו לגמד בזוגות באליפות
הארץ. בבודדים הייתי אחד מששת
הטובים בארץ. התמסרתי לכדורסל,
שיחקתי ואימנתי את מכבי, עד שבגיל
די: מבוגר 32 ,בערך, החלטתי תכלס —
והלכתי ללמוד להיות מורה לאימון גופני.

גם היתד, השגה שפרשתי מהכדורסל
כשחקן. לאחר שגמרתי את לימודי, נכנסתי
בתור מורה להתעמלות לבית־ספר
גאולה. באותו זמן גם התחתנתי עם אשתי
יפה.

״ שיחקנו נגד
המצרים״
ם לחזור אחורה ולהיזכר שוב ב־תקופה
שאני הייתי שחקן, אז דבר
אחד בטוח: הכדורסל אז בארץ היה רחוק
מלהיות מפותח. לא היה נגד מי לשחק.
היו כל מיני קבוצות שהתארגנו לליגה,
כמו ארזיס, התחייה, דגל־ציון ואפילו
הרבה בתי־ספר שהשתתפו בליגה הזאת.
תיכון־למיסחר, בלפור, מיקווה־ישראל.
זה היה בערך ב־35׳.
צורת המישחק גם היא היתד, שונה לגמרי.
שיחקו מגינים, מרכזים וקלעים.
המגינים לא היו עולים למעלה, והמרכזי
היה נע בין המגינים לקלעים שעמדו קרוב
לסל. זה רחוק מלהיות כדורסל. הרבה
יותר דומה לכדוריד.
באותה תקופה התמודדנו גם נגד שכנינו
הקרובים, ביניהם מצרים. במצרים היו
אז שתי קבוצות פאר. אחת היתד, מכבי
והשנייה הכוח. הכדורסל שם היה מפותח
מאד. המצריים היו אפילו פעם אחת אלופי
אירופה, כשהתקיימה האליפות במצרים.
בעיקר נבע הדבר מן הקבוצות היהודיות
ששלטו בצמרת הכדורסל המצרי. הם כמובן.
עלו עלינו בהרבה. היו משחקים
שהם באו הנה וניצחו אותנו בהפרשים
של 30—20 נקודות. ואז 20 נקודות היו
המון. תוצאה ממוצעת של מישחק היתד,
40 נקודות.
אבל אני זוכר בייחוד נסיעה אחת למצרים.
היו אז במכבי: פדרמן, בן עטר,
משה ברוך, ירמיהו ואני. התארחנו אצל
הכוח קאהיר. שיחקנו ארבעה מישחקים.
ניצחנו שניים והפסדנו שניים, ובין הניצחונות
היה אחד גדול, דווקא על מכבי
קיירו, שאז נחשבה לפאר הכדורסל המצרי.
אבל ברור לי שאז הם היו הרבה
יותר טובים מאיתנו.

״ הקהל שרק
וה שתולל״
^ תקופה זד החלה תחלופה של
שחקנים במכבי, ונוצרה, לדעתי,
אחת הקבוצות הטובות ביותר שהיו למכבי
אי־פעם. אני אימנתי אז ועוד קצת
שיחקתי. זו היתד, התקופה של אברהם
שניאוד, שהיה איש הציר שלנו, יהודה

חונז עושוח חנע
נצרת — נורית,
יום ד׳ 7.2ב־.8.30
ערד — בית התרבות׳
יום ה׳ 8.2ב־.8.30
חולון — ארמון,
יום ד 9.2ב־.9.00
יפו — אלהמברה׳
מוצ״ש 10.2 ,ב״.9.00
כרטיסים: במשרדים
הפצה ראשית ״לאו״
טלפון .231655
ויטו* ,

244044

..נדמה די
שממתי דוו
שהביא פאר
לסי הישראלי•
וינר ועופרי. ואז גם הגיע אלינו בחור
צעיר בשם ראלף קליין, ושיחק גם קור-
מן, שהיד, אתלט.
חמישייה זו שיחקה את הכדורסל המרהיב
והיפה ביותר שאני זוכר עד כה, גם
בארץ וגם באירופה. היתד, לנו דק מיתח־רה
אחת — ספארטאק ברנו. היא היתד,
ידועה כקבוצה שמשחקת את הכדורסל
הכי יפה בכל אירופה.
ב־ 47 עשינו את הנסיעה הראשונה לאי רופה•
עם תום מילחמת־העולם השנייה
חרשנו במשך חודשיים וחצי, כמעט את
כל אירופה.

בכל המישחקים ניצחנו. ההפסד היחידי
שהיה לנו, היה נגד ספארטא?! ברנו ב־צ׳כיה.
באותה תקופה, קיבלנו שם
של אחת הקבוצות הטובות באירופה. והשם
מכבי תל־אביב הפך להיות ידוע בכדורסל
האירופאי. קיבלנו הרבה הזמנות
לטורנירים.

״קלעתי בול
מחצי מגרש״
ף• ׳טאני שיחקתי הייתי ידוע כקלעי
^ טוב. אני זוכר מישחק אחד נגד
ניבחרת הצי היווני. לא כל כך מבריקים,
אבל הם שיחקו בכוח. היה הפרש של נקודה
אחת לטובתם, ונשארו עוד שלוש שניות
לסיום. לקחתי פסק זמן בתור מאמן,
נכנסתי בתור שחקן, נתתי הוראה שיתנו
לי את הכדור וקלעתי בול מחצי מיגרש
וניצחנו.
אבל יותר מקלעי הייתי ידוע בתור רכז
המישחק. כמובן, זה מה שהפך אותי מרכז
מישחק חושב למאמן חושב. זה גם נתן
לי את הדחיפה לעבוד בכיוון הדרכתי.
בתור מאמן התבססתי בעיקר על הקמת
דור ישל שחקנים. ואני חושב שהקמתי
דור שהביא לא רק למכבי תל־אביב את
הפאר והכבוד, אלא גם לכדורסל הישרא־

״חיום לא
רואים כבר
שחקנים נמו
שניאור׳
לי. הראשון ביניהם הוא אברהם שניאור,
שהיה ראש קבוצה והיה לדעתי פיבוט,
שהיום אנחנו לא רואים עוד שחקן אחד
כזה, מבחינת ידע ושליטה וחוכמה.
אחר הוא כהן מינץ, שפרש לפני שנה.
הוא הגיע לממדים כאלה שנבחר להיות
שחקן ניבחרת אירופה בחמישייה הראשונה,
והוא באמת היה אחד השחקנים הטובים
ביותר באירופה. ההבדל בינו לבין
שניאור, ששניאור היד, יותר בונה והוא
היה יותר מסיים.
היו גם שחקנים אינדיבידואליסטים, קלעים
טובים כמו ראלף קליין, או הופמן,
או פליימייקר כמו שטארקמן. כולם חניכים
שלי. ובואו לא נסתכל על שטארקמן
היום. שטארקמן הוא שחקן פיקח. הפיק חות
נשארה עד היום. התנועה, אבל,
הלכה ממנו. השומן שנוסף עליו. הוא
היה זריז. מחשבה. ואז כמובן הוא חיפה
בכל הדברים האלו על הגובה שלו. היתד,
לו זריזות טבעית, היתד, לו שליטה בכדור
יוצאת מהכלל, קליעה טובה. היום כמובן,
כשהוא כבד תנועה, הוא כבר לא יכול
לשמור, לא יכול לרוץ, נשאר לו רק
הידע. הידע להיום לא מספיק.

״קרה לנו

ך* תקופה הגדולה ביותר של מכבי
ןןת״א היו מישחקי אירופה ב־67׳ ו־68׳.
אז, עם צירופו של טל בדודי לקבוצה,
אנחנו עשינו היסטוריה בכדורסל האירופאי.
אם מקודם היינו משחקים מישחק בית
וחוץ ויוצאים מהתמונה, הרי ב־67׳ התחיל
בשבילנו בפעם הראשונה הפסטיבאל האירופאי
האמיתי.
אז היו מישחקי הגביע. הם היו שונים
ממישחקי הליגה של האלופות שעכשיו.
אז זה הלך לפי ניצחונות, וד,מפסידים
תיכף יוצאים. הגמר היה נגד ולחה
האיטלקית. אני זוכר שהם הובילו
שם בהפרש של עשרים וכמה נקודות.
כהן מינץ קיבל פאול חמישי, ואז זרקתי
פעם ראשונה למיגרש את הבחור הצעיר
הזה, את יוסי לדה. הוא היה בן ,18 והוא
הפתיע את כולם. הפסדנו בהפסד מיני מאלי,
בגללו, של 10 נקודות.
באנו כאן למישחק החוזר. עמדנו על
סף ניצחון, הגענו לשמונה הפרש אבל
לא יכולנו לעבור אותם. ככה הגענו ל מקום
השני באירופה. בשנה שאחרי זה
חזרה מכבי על המיבצע. ניצחנו אריות
כמו סטאנדארד־ליאד, ספארטאק ברנו וריאל
מאד ריר, אבל הפסדנו בסוף בהפרשים.

המס הראשון של אדומות חלד• צררל הבו לעימות

א למ נ ות הצנע מור אלמנות המכונית
מ מלח מ ת תש־־ח

עו ששת הימית

רחל תפוחי, שהתאלמנה במלחמת העצמאות
בירושלים, זעקה בכנס :״אנחנו וילדינו
סובלים עד היום ...חיינו בעוני ונשארנו
בחוסר כל אחרי מות בעלינו !״

״יש לי הרושם שמה שניתן לנו ניתן לנו
בחסד,״ טוענת בת־שבע פריזאנט, אם לבת,
שהתאלמנה במלחמת ששת־היסים.
״נשאר לי למחייה 400 לירות לחודש.״

* 4ט ילד ה אטיח היא אלמנה, אלמנת
* ) מלחמה. תשע שנים בלבד היתד,
נשואה. תשע השנים הטובות. בעלה,
קבלן במיקצועו היה מביא כל חודש
הביתה 2700ל״י לפחות. העתיד נראה
מלא הבטחות. כשנהרג מפגיעת פגז בקרב
על הרמה במלחמת ששת־הימים,
היתד. מטילדה הממושקפת בחודש השביעי
להריונה. היום היא בת שלושים וחמש,
עייפה, חסרת תקווה, נאבקת על כל יום
שעובר ונוטה לדיכאונות חריפים.
״את ההודעה על המוות של בעלי קיבלתי
בטלפון. מאז אני לא זוכרת כלום,״
היא מספרת. לא מה עשיתי ולא מה
אמרתי. אני לא רוצה לזכור. היו לי אז
חמישה ילדים ואחד בדרך. הם היו
שואלים אותי כל הזמן: איפה אבא
ומתי הוא יחזור מהמלחמה? ואם הוא
גיבור אז למה הוא מת? הפסיכולוגית
אמרה לי להגיד שאבא בשמיים. אז
עכשיו הם שואלים אם הוא יירד אלינו
בחזרה יחד עם הגשם.
״יש לי שניים וחצי חדרים, שתי מיטות
ברזל כפולות, וארון בגדים אחד. ועם זה
אני צריכה להסתדר. כי כסף לקנות
משהו הדש אין לי. כבר שש שנים שלא
קניתי בגד ואת הנעליים קנתה לי אחותי
במתנה. לעבוד אני לא יכולה עם ששה
ילדים בבית, וממישרד־הביטחון אני
מקבלת בערך 940ל״י לחודש. אז איך
אפשר להסתדר עם זה? שיבואו אלי
נציגי מישרד־הביטחון ויראו את הבית.
שיראו איך אני חיה.
״בקיץ האחרון קיבלתי התמוטטות עצבים
ודיכאון נפשי. עכשיו אני רק מתפללת
שאצליח לגדל את הילדים לבד,
ושלא אגיע למצב שיצטרכו להכניס אותי
למוסד, והילדים יתפזרו. להתחתן? מי
חושב על זה בכלל. חודשים שלמים
אני לא יוצאת כלל מהבית. מי יישאר
עם הילדים? לפעמים אני הולכת לחוגים
של ויצ״ו לפגוש חברות. אז בתשעה
באב, כשנפגשתי עם הגיסות שלי, הן
הרביצו לי, כי אמרו שאני זונה ואני
הולכת לחוגים כדי לחפש גברים ולהתחתן
עם מישהו אחר.״

האלמנות הוותיקות של מלחמת העצמאות
והאלמנות הצעירות של מלחמת ששת־הימים.
היה
זה כשאחת האלמנות, ריטה
בעיותאחזקת הסאבאח,
העלתה את
מכונית שלה .״אני אם לילד,״ סיפרה,
״עובדת חצי יום ונשאר לי בסוף 217
ל״י לחודש. מזה אני צריכה להתקיים
ולהחזיק את המכוניות היינו צריכות
להילחם קשה עם מישרד־הביטחוז ש להחליף

יסכימו לאפשר לנו׳
תוך כדי כך החלו להשמע לחישות
באולם. פנים מקומטות של אלמנות קשישות
ולמודות סבל, התעוותו בזעם.
״בושה שמדברים על משגיות1״ צעקה
לבסוף אחת האלמנות הקשישות.
״זאת לא בושה! אנחנו אמהות לילאלמנת
מלחמת ששת־חיסיס, שהתקוממה דים!״ השיבה לה אלמנה צעירה.
דים מפוזחיתקווח״ שהתאלמנה במלחמת
״יש דברים יותר חשובים למדינה מנגד
הצורך לשלם מס על מכונות כביסה.
ששת־הימיס, חיה על קיצבח של 950ל״י
״זח לא מותרות!״ אמרה ,״זה מצרך חיוני.״ אשר מכוניות לאלמנות!״ צעקה אלמנה
לחודש :״אני יושבת עם חילדיס בבית.״
כסופת־שיער.
״יש לי הרגשה של טינה ושינאה
שנחקק בידי אדם - .בזה אחר זה, עלו
לפי דירוג של פקידים,״ התמרמרה בת -כלפינו מצד האלמנות של מלחמת האלמנות
המלחמה אל במת הכנס, שפכו
שבע פריזאנט ,״פקידים בדרגה נמוכה עצמאות,״ טענה אלמנה צעירה.
את ליבן ואת בעיותיהן האישיות בפני
ודרגה עומדת. זה עלבון לזכר הבעלים
״אל תדאגי, אנחנו לא מקנאות בכן!״
חברותיהן, בתקווה שיתגלגלו ויזעיקו גם
שלנו, באילו הם היו פקידים בדרגה בי קראה מישהי לעברח.
את דעת״הקהל.
נונית וזהו זה. נשאר לי למחיה מהתגאחת
האלמנות הקשישות, שלא הש ״האינפלציה
גורמת לנו לתסכול וחוסר
מולים שאני מקבלת 400 לירות לחודש.
תתפה בחילופי הדברים, קמה ממקומה,
אונים,״ זעקה אסתר כהן, אלמנת מלחמת
אחרי שש שנים קניתי לי מעיל. זאת הפליטה :״ברוך השם,אני לא צריבה
ששת הימים ,״כולם במדינה שובתים
תעודת־׳עגיות למישרז״הביטחון. התקלקל
האולם.
מכונית.״ ועזבה את
ורק אנחנו מקבלות את הדין וממשיכות לי הרדיו והתקלקל לי השעון ואיני יכולה
לסבול. מדוע? האם מה שאנחנו מקבלות אפילו לתקן אותם.״ תודת ממישרד־הביטחון זאת נדבה מהבחינה
״בולם נוהגים לומר שבמותם ציוו לנו
ה או מ ה
החברתית מצב אלמנות המלחמה גרוע בנינו את החיים,״ הוסיף לדברי האלמנות
ביותר. אחדות מאיתנו לא יוצאות מפתח נציג מרכז יד־לבנים שאירגן את הכנס,
ך* מרות חגורל המשותף, שאימלל אוהבית,
נכנסות לדיכאון. אחרות מחפשות ״אבל איזח חיים הם אלח?״
/חן, מפרידה תהום של מושגים ודרי פורקן
בכל צורח. אנחנו לא ילדות קטאבל
הכנס שנועד ליצור עיסות פומבי
נות, אבל במצבים כאלה אפשר לחקלע גלוי ראשון בין אלמנות צה״ל לבין אגף שות ביו אלמנות תש״ח לאלמנות .1967
השיקום של מישרדהביטחץ, הפך ל ״אתן אלמנות המכונית!״ הטיחה כלפי הלרע
ביותר.״
״אנחנו מקבלות את התגמולים שלנו עימות בין שני מחנות של אלמנות: אלמנות הצעירות, רחל תפוחי, עובדת סוציאלית מירושלים, שהתאלמנה במלחמת
העצמאות ומאז לא נישאה.
חוק התגמולים לאלמנות צה״ל, נחקק
לראשונה ב* . 1950 סיפרה רחל תפוחי מד,
מעיק על אלמנות תש״ח :״יש פה אל מנות
מזדקנות ומקומטות ולא מרוב שנים.
זה מרוב סבל. כשאנחנו התאלמנו לא הי-
תה לנו דירה ולא נתנו לנו דירה• לא היה
לנו מקום אפילו כדי לשבת בשקט ולבכות.
איבדנו את הבעלים שלנו. חיינו בעוני.
נשארנו בחוסר כל. בין אלמנות תש״ח יש
כאלה שעד היום אין לחן דירה. אף אחד
לא מקנא באלמנה שיש לה מכונית. אבל
גם לנו מגיע משהו!״
הצטרפה אליה רחל ליברמן, אף היא
אלמנת מלחמת העצמאות :״כולנו הזדקנו.
יתומי מלחמת חשיחרור לא קיבלו בלום.
יש בינינו התמרמרות על שאלמנות חדשות
מקבלות מכונית. אנחנו רוצות שכל
ההטבות שניתנו לאלמנות ויתומי מלחמת
ששת־חימים ינתנו גם לאלמנות מלחמת
העצמאות. למה אלמנה בגיל 60 צריכה
לעשות כביסה ביד, ואלמנה צעירה תעשה
כביסה במכונה?״
מכונית אינה תחליף לבעל. אבל ביש ראל
של 1973 היא סימן לא רק לסטאטוס
כי אם גם לתורת האומה. אם עולים חדהמלחמות
של המדינה: מלחמת העצמאות ,׳48 מבצע סיני ׳56 ומלחמת ששת־הימיס שים מקבלים וולבו, רוצות אלמנות המל 67׳
; האלמנות הוותיקות והקשישות תובעות עתה הטבות הניתנות לאלמנות הצעירות. חמה לפחות פורד אסקווס.

הרגשה של
טינה ושנאה
ך* ש בו ע, כפעם הראשונה אחרי זמן
ו 1רב, השאירה מטילדה את ילדיה אצל
השכנים ונסעה מפתח־תקווה לתל־אביב
לכנס מיוחד במינו: כנס אלמנות המל חמה.
אלה שבעליהן נפלו במדי צה״ל
במערכות ישראל, ושנותרו מאז אלמנות.
כמה ישנן כאלה בישראל? קשה לק בוע
את המיספר המדוייק. אבל לפחות
כ־ 120 מהן הופיעו השבוע בכנס, שנועד
להשמיע את זעקתן — זעקה נגד אומה
כפויית תודה, שלקחה מהן את בעליהן
ושכחה אותן בסבלן.
לכאורה מובטח עתידן של אלמנות
לחללי צה״ל. זכויותיהן קבועות בחו קים
מיוחדים שנחקקו על-ידי הכנסת
ושאגף השיקום במישרד־הביטחון מופקד
על ביצוען. אבל החוק הוא חוק והחיים
הם חיים. וחוקי החיים חזקים מכל חוק

אם השישה 5וע.ד $שהרוו ממס 3״ ג

אלמנות שלוש המלחמות

בחי עוד לא
(המשך מעמוד )21
״מתי נגמר הרומן?״
״כשהיא עזבה את הארץ. בכלל, היא
הרגישה נהדר בארץ, כי היא נחשבה פה
לכוכבת גדולה, וזה הזכיר לה את תקופת״
הזוהר שלה.

א€ר€רת ית רזאחיריק

קנה היום דירה בירושלים
במחיר קבוע וכלשכנת* גדולה,
לל* ה צ מד ה
שלם

000

ולא יותר

ותקבל דירת ^ 3חדרים והול,
103.5מ״ר ב שכונת המגורים החד שה
והמודרנית

נוף תלפיות
מעליות, כרי ד שא, חניה פרטית,
חימום וגז מרכזי,
קנה עוד היום במחיר קבוע—
ללא שינוי

הפרויקט הגדול של חברת
עובדיה לוי בע״מ
רח׳ שמאי , 8טלפון 02—228860

״איד הגעתי
לסן־ר מו״
ס יא היתה נחמדה מאוד. ביום הכי־
|/ /ן פורים למשל, היא ספרה לי שהיא
צמה — ,בשביל להזדהות איתך.׳ נו׳ לא
נחמד?
״אחרי שנפרדנו, לא ראיתי אותה יותר
לעולם. אבל שמעתי ממנה. פה, יש לי
סקופ בשבילך: היא זאת שגרמה לי להופיע
בפסטיבל סן־רמו.
״זה היה כשג׳וני הולידיי נפצע, ולא
יכול היה להופיע. מישהו הציע אותי במקומו
למנהל הפסטיבל. הוא לקח תקליט
שלי הביתה, כדי לשמוע אותי.
״פייר היתד, אז הידידה שלו. כשהיא
שמעה את התקליט שלי, ושמעה במה
מדובר, היא הוציאה לו עוד תריסר תקליטים
שלי, שהיו איתה, ועל המקום הודיעה
לו שהוא מזמין אותי.
״כשהופעתי בפסטיבל, היא לא היתה
שם. היא היתה אז ברומא, וטילפנה אלי
משם.
״שמעתי בטלפון שהיא במצב קשה. אבל
לא יכולתי, אחרי הפסטיבל, להכריח את
עצמי לעבור דרך רומא, למרות שהיא
ביקשה ממני. פשוט לא היה לי כוח אליה.
ידעתי שהיא בבוץ, וידעתי שאני לא
מסוגל לעזור לה, אז מה היה הטעם?
״כשנודע לי, לפני חצי שנה, שהיא
התאבדה — זה. פגע בי קשה.״

״ניסו לכפו ת
ני שואים״
ך* אם אתה זוכר את האהבה הרא־
1 (//שונה שלך?״
.׳ ״כן, י מזח. איך אפשר לשכוח אהבה
ראשונה.
״זה היד, בכיתה ה .,הגברת לא ידעה
כמובן שאני. משתגע אחריה, בהצגת חג־השבועות,
אני הייתי הכהן הגדול, והיא
הגישה לי פרח. במשך שנים שמרתי על
הפרח הזה.״
״ומי היתה אהבתך הראשונה הבוגרת.
הלא־אפלטונית?״
״אה, מישהי שהיא כיום מאוד מפורסמת.
אבל זה היה בימים ששנינו לא היינו
עוד מפורסמים.״
״האם עמדת פעם לפני נישואין?״
״פעמיים, לא פעם. פעם בסוף קובלן. זה
היה עם בחורה אמריקאית שהיכרתי, ושחזרה
לארץ במיוחד כדי שנתחתן. קבענו
כבר תאריך לחתונה, אבל ברגע האחרון
זה התבטל.
״הרגשתי את עצמי כבר במצב שלא
:יכולתי להגיד לה לא. ויחד עם זה, הרגשתי
שזה לא בדיוק זה.
״כנראה שגם היא הרגישה את הרגשתי,
וברגע האחרון הצלחתי לצאת מכל העניין.
״אחר כך, לפני שנה, זה קרה שוב,
הפעם עם ישראלית — שהתחתנה בינתיים.
שוג קבענו כבר תאריך ־י -ושוב
לא יצא כלום. גם הפעם, אני חושש,
בגלל הרגשתי שלי שזו לא בדיוק המיועדת.״
־״האם.נכון
שניסו לכפות עליך נישואין
בכך שנכנסו להריון?״

״איך מתחיל בחור כמוך, ששמו הולך
לפניו, עם בחורה?״
״אגלה לך סוד: בחיים שלי עוד. לא
התחלתי עם בחורה. תמיד חיכיתי ליוזמה
מהצד השני.
״בגלל זה החמצתי דווקא את הבחורות
שאני רציתי. אבל כנראה שפחדתי שיגידו
לי לא.״

__ ״העיקר;
שתהיה נחמדה ״
* הודם, מה אתה מחפש. בבחו־רה?״

״החלק
הכי חשוב בעיני הם הפנים.
היא לא מוכרחה להיות יפה או חתיכה,
אבל היא צריכה להיות טיפוס נחמד. שאפשר
־ לשהות -במחיצתה בכל מיני מצ
בים,
בכל מיני שעות, ולא רק במופעים
רשמיים או כשהיא מוכנה.״
״האם זה נכון שאתה נורא דמוקרטי
בבחירת ידידות? שאתה יכול לצאת עם
חדרנית, או ספרית אלמונית — בעוד שמיטב
נשות החברה הגבוהה היו משלמות
הון כדי להיראות בחברתך?״
״כשבחורה מעניינת אותי, בכלל לא
מעניין אותי מה היא עושה, מה מעמדה
החברתי, מי אבא שלה או אמא שלה.
מעניינת אותי רק הבחורה.
״לדוגמה, בעיר מסויימת, למשל, הייתי
יוצא עם חדרנית מסויימת, במלון שם,
כל פעם שהייתי מופיע באותו מקום. בכלל
לא מפריע לי שהיא חדרנית. כמו
שלה לא הפריע שאני זמר.״

״ול מרו ת ה 3ל,
אני לא מאושר״
ך* אם אתה טיפוס נאמן?״
>/ו 1״כן, כן. בדרך כלל אני יוצא רק
עם בהורה אחת. כשהיא מעניינת אותי.,
לא מעניינות אותי אחרות באותו זמן.״
״אתה מאהב רומנטי? אתה נוהג להציף
את האהובה במתנות, פרחים, ואותות אחרים
של תשומת־לב?״
״זה נורא תלוי במצבי־הרוח שלי. ו־מצבי־הרוח
שלי תלויים בהרבה במה שקורה
על הבמה באותו זמן. כך יוצא לפעמים
שיש אחת שלא מגיע לה בכלל,
ואני מציף אותה במתנות. ויכול לצאת
שאני יוצא עם אחרת, נחמדה, שמגיע לה
כל העולם — אבל אני נתון בתקופת
עצבים ויובש — ולא נותן לה כלום.
״אני יודע שזה לא צודק, אבל הבמה
וההופעות תובעות ממני תשומת לב, אה־בה;
ומסירות במידה כזאת, שרק מה
שנשאר אחרי זה הולד לידידה.״
״והאם אתה מרוצה מהחיים האלה?״
״לא כל־כך. אני מרגיש את עצמי כפליט,
במידה ידועה. החלום הגדול שלי
הוא בית משלי. לא ארבע קירות — אלא
משפחה, קשר. הניגוד החריף בין העבודה,
בה אני חושף את עצמי, לבין
הנטייה האישית שלי לשמור על פרטיותי
— ,גורמת אצלי למתח. דבר אחד ברור:
אם היום רואים אותי, באופן פרטי, פעם
בשנה — אחרי שאתחתן יראו אותי פעם
בחמש שנים.
״לכאורה, אני אומר לעצמי, אני צריך
הרי להיות מאושר: יש לי קאריירה, כסף,
פירסום, הצלחה. אבל האמת היא שזה
נמאס לי. תאמיני לי, אני מקנא בשני
האחים שלי, שיושבים בשקט בבית, בסוף
יום. העבודה, ומנהלים להם בשקט את
חייהם הפרטיים.״

סדיני־משי״
^ יך אתה מארח בחורה? משמיע
לה תקליטים שלך?״
״לא. אין לי בכלל תקליטים של עצמי
בבית. כשמשמיעים בפני תקליט שלי, אני
סוגר את הפטיפון. אני לא מרגיש נוח.״
.״האם יש לך גינונים של מאהב מפורסם?
סדיני־משי עם המונגרמה שלך, דברים
כאלה?״
״לא, לא. אני ישן על סדיני אתא, והם
מספיקים לי בהחלט. יש לי דירה רגילה,
אני נוסע במכונית ואליאנס, שאני מוכרח
אותה בגלל הנסיעות הרבות שלי מחוץ
לעיר.
״לאחרונה רזיתי ב־ 12 קילו, בסיור שלי
בעולם. הסיור נועד למטרת קידום המ כירות
של הסרט שלי אני ירושלמי, ומכרתי
אותו כמעט לכל תחנות הטלוויזיה
בעולם. עשיתי בסיור הזה עשרות קילומטרים
ברגל.״

״לח טוף
או ת ה ״
ך* טי אתה מאוהב היום?״
. 4 //״באף אחת. זה מצחיק, לא? הזמר
שיוצא בתוכנית־יחיד שלמה על אהבה —
לא מאוהב. אבל זוהי האמת.
״אני רק מקווה, שכאשר האהבה האמיתית
תכה אותי — אני אדע להבחין
בה. מייד, ולחטוף אותה. היא לא צריכה
להיות יפה, לא עשירה, ואפילו לא בתולה.
״רק אהובה.״
העולם הזה 1849

במדינה חיות
ח״ כדב־ם

עיריית הרצייה
גרחמת כמכון?אילוף
ברבים שבתחומה
בצהרי היום, ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
נטפלו שני פרחחים לאשה שחלפה ברחוב.
העובדה שהיא היתד, מלווה על־ידי כלב
גדול לבן מגזע סלוקי, לא הטרידה אותם.
אחד מהם נגע בה מאחור. כאשר הסתובבה,
בעט חברו בחוזקה בבטנו של הכלב.
האשה הספיקה לסטור לאחד הפרחחים,
אך השני הרים ידו עליה, שטף אותה
במטר קללות. כל אותו זמן ניצב הכלב
כשזנבו ביו רגליו, כשהוא רועד מפחד לא
פחות מבעליו. האשד, המותקפת, שסברה
עד אז שהכלב יגן עליה, נשארה תקועה
באמצע הרחוב כשדמעות בעיניה.
״זה קרה לי לאור היום באמצע העיר,״
סיפרה עורכת־הדין אביבה נאמן .״אף אחד
לא התערב כדי להגן עלי. רק נהג אחד
ניגש אלי, אחרי שהפרחחים כבר נעלמו,

וכטל קושר לצווארו של הכלב־החניך
מכשיר של אימפולסים חשמליים. כל פעם
שהכלב אינו שומע להוראות מאלפו הוא
מקבל אימפולס חשמלי, המשכנע אותו
להיות ממושמע. בתום שלושה שבועות
פועל הרפלקס המותנה שלו להישמע לכל
הוראות בעליו.
וכטל, שירד מישראל לארצות־הברית
בהיותו בן ,20 השתלם באוניברסיטה
קולומביה בתכנות מחשבים. אחר־כך עבד
בבית־מלאכד, לתיכנון וייצור חלקי מטוסים.
שם המציא בורג מיוחד, שאינו יכול
להסתובב לאחור אחרי ההברגה. עד היום
הוא מקבל תמלוגים בסך סנט אמריקאי
אחד על כל עשרה ברגים מסוג זה שמייצרים
בארצות־הברית .
צו סנירה לאוניברסיטה. בארצות-
הברית ניסו כמה פעמים לשדוד את ביתו
של וכטל .״המשטרה אמרה לי,״ הוא מספר,
,״קח לך כלב׳ .החזקתי בכלב דוברמן,
אבל הגנבים הצליחו למרות זאת להיכנס
לבית. אז גיליתי שלא מספיק להחזיק
כלב בבית, אלא צריך לאלף אותו. שלחתי
את הכלב שלי לאילוף. בפעם הבאה כאשר
חדרו גנבים לביתי, הוא כבר הבריח
אותם.
״אחרי זה החלטתי ללמוד פסיכולוגיה של
חיות. סגרתי את בית־המלאכה והלכתי
לאוניברסיטה. עבדתי באילוף חיות, כמו
נמרים, קופים וכלבים. היה לי בית־ספר
לאילוף כלבים בניו־יורק.״
משם הביא וכטל לישראל את שיטת
האילוף האלקטרונית, הנעשית באמצעות
שידור אימפולסים למכשיר המחובר אל
צוואר הכלב.
המוסד של וכטל לא זכה בהכרה מצד
עיריית הרצליה. העיריה ביקשה אף מבית-
המשפט להוציא צו סגירה נגד בית־הספר
משום שלטענתה הוא פועל ללא רשיון.
הסתבר שבשעתו שכחו להכליל בצו רישוי

את נוטה להסתכל על
הקנקן ולא על מה
שיש בו. על כן, היזהרי
מלשפוט את ה איש
שייקלע השבוע
בדרכך על-פי מראהו
המלבב או התנהגותו
המבריקה. אם עליך
מקום״
לשנות את
העבודה או להתחיל
בעסק חדש — נסה
לעשות זאת ביום ד׳ או ה׳ בתחילת
השבוע. קח את עצמך בידיים: בריאותך
רופפת, ודווקא ממה שאתה באמת חושד.
לבשי תכלת. להורים מבוגרים, שאחד
מהם הוא בן מזל אריה —
צפוייה נחת מן הצאצא הבכור דווקא.

ושאל אם אני זקוקה לעזרה. אחרי המקרה
הזה החלטתי להגן על עצמי. גיליתי שאיני
יכולה ללמוד ג׳ודו או קארטה. החלטתי
לפנות למאמן כלבים שיהפוך את הכלב
שלי, שהוא כלב עדין ואלגנטי, לכלב
תוקפני, שישמור עלי ויתקיף את מי שינסה
לפגוע בי.״
אילוף עם אימפולס. כך הגיעה
אביבה נאמן לבית־ספר לאילוף כלבים
של יהודה וכטל בהרצליה. היא אינה
היחידה. יותר ויותר אנשים בישראל,
המחפשים אמצעי התגוננות נגד הבריונות
והפשיעה הגוברים, מנסים להיעזר בכלבים
תוקפניים. אם פעם הוחזקו כלבים בעיקר
כחיות שעשוע, הרי היום מתרבה מספרם
של כלבי ההגנה.
יוספה הרשקוביץ היא אם לשלושה
ילדים .״אנחנו. גרים במקום מרוחק ובודד,״
היא מספרת ,״אני פוחדת מגנבים ושודדים.
אני נשארת בבית לבד עם הילדים ואין
מי שיגן עלינו. קניתי כלב שנצר ענק
שחור והבאתי אותו לכאן כדי שיאלפו
אותו לתקוף שודדים ופורצים.״
״כל המאלפים נוהגים להכות את הכלבים
שהם מאלפים לתוקפנות, בין הצלעות כדי
לשכנע אותם להישמע להוראות בעליהם,״
מספר מיכאל דמסק ,24 ,קבלן בנין, בעליו
של כלב דוברמן ענק ושמן .״אבל בשיטות
האלה הכלב נהפך לפחדן. הוא לא מבין
מה רוצים ממנו.״
אצל יהודה וכטל, המכנה את מכון האילוף
שלו ״אוניברסיטה״ ,עוברים הכלבים
שלושה מסלולי אימון: משמעת, שמירה
והתקפה. המיוחד באוניברסיטה של וכטל
הוא בכך שאין מרביצים לכלבים אף פעם.
האילוף נעשה בעזרת מיתקנים אלקטרוניים.

מהעבר
הרחוק יותר.
אל תתני דעתך לצדדים
השליליים יותר של הסובבים
אותך ; נסי
דווקא להעריך את החום האנושי שלהם.

מצב רוחך העגום נותן
את אותותיו ביחסך לבאים
איתך במגע. הם
אינם יודעים כי יש לך
סיבה מוצדקת-מאוד
להיות ממורמר ועצבני,
ולכן הם גם אינם מוכנים
לשאת את התפרצויותיו
או לשמוע
את גערותיך. ביחס לעבודתך,
בחרת בדרך
הנכונה. הייה נכון לוויתורים, מבלי
להשפיל עצמך, יש לך סיכויים להצליח.

סת1

מאלף ובטל ומיתקן חשמלי
— של חיות
העסקים של הרשויות המקומיות את החובה
להוציא רשיונות לבתי־ספר לכלבים. העי־ריה
ביקשה לפיכך לסגור את בית־הספר
על סמך הטענה של שימוש בקרקע שלא
כמיועד. ואומנם, שופט בית־המשפט העירוני
בהרצליה, הד״ר מנחם בוכוויץ, הורה
לסגור את בית־הספר לכלבים לכל המאוחר
עד סוף מארס השנה.
״בחברה של ימינו,״ טוען יהודה וכטל,
״יש צורך במוסדות לאילוף כלבים כמו
שיש צורך בבתי־ספר להכשרת שוטרים
או במוסדות פסיכיאטריים. אני מוכן להעביר
את המוסד שלי לכל שטח אחר
שתקציב לי העיריה, אבל את האוניברסיטה
שלי לא אסגור.״
בינתיים גוייסה גם מישטרת הרצליה
נגד וכטל. השבוע עצרו שוטריה את וכטל
באשמת שימוש במשדר תיקשורת ללא
רשיון. הכוונה היא כמובן למשדר באמצעותו
מעביר וכטל את האימפולסים החשמליים
לכלבים שהוא מאלף.

עקת

אל תצאי
לא. עדיין

לחופשה, זה לא בשבילך,
זה כרוך בסיבוכים
ואולי אף במחלות. אס
יש לו בעיות כספיות,
נסה לשבת עס נושיך,
ולסדר כל הניתן לסידור.
אבל אל תסתבך
21 ביוני -
בישיבות מסובכות ב20
ביולי
יום ב׳ הבא, המסוכן
מאוד מבחינה פינאנסית
ואל תוותר על פסיק, בענייני יוקרה או
סמכות. אין זאת אומרת שתתיר רסן
לעצמך ולמצב־הרוח שלך. פשוט —
היה זהיר ביותר ונהג בתבונה רבה.

פסיכולוגיה —

מאזנ״ם

הביקורת שמתחו עליך שונאיך, היתה,
למרבה הצער, מוצדקת בחלקה. השבוע
יהיה עליך לתקן את
המעוות. עשה זאת, בקפדנות
וביעילות, ו-

יוקרתך המיקצועית והאישית
תרקיע שחקים•
בחיי האהבה
הגל העכור העובר, פמם
שלך אין שינוי — אתה
נוספת על מחשבופאסיבי
בזמן האחרון,
תייך עשוי להיות מוסר
על־ידי גורם בלתי־ 1נ>:>.ובגי 30,11ו ואין סיכוי שתשתנה
צפוי: פגישה עם אדם * £2251911 דווקא השבוע. הצלחה
חלקית עשוייה ליפול
חדש לגמרי או עם
בחלקך אם היא תיטול את היוזמה.
איש מן העבר — אבל

עו״ד אביבה נאמן ונדכה

מצבך הנפשי מוסיף להשתפר — וזאת,
בזכות היכרויות חדשות,
ועל־יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, כי יש לך כל הסיכויים
לפענח אח הקשרים
שקשרו אותך
למצב סטאטי. כישרונך
יתגלה ברבים, למבו־כתך
ולשמחתך. אל
תהיו שוטים, בני־מאזנ־ייס:
נצלו זאת לפרנסה.

דווקא משום שאת
חופשייה בהשקפתך,
ובלתי ־ קשורה במעשייך,
קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת
או לחייב אותך לעשות
מה שאינך רוצה.
זה מביא, אומנם, ל־אוזלת־יד
ולאפס-מע-
שה מצידך — אבל מי הצרות בכל רוצה הללו ! לכן מוטב שתחשבי יחד איתו
מה אתם רוצים באמת, מתוך ויתור
הדדי או לפחות אי־הסכמה הדדית.
לכם צרות.
דברים ברורים יחסכו
הישמרי מצננת. לבשי בגדים בצבע לבן.

קשת

י//חזז
חודש חזק ומלא התנגשויות המתחיל בשבוע
אלים, ממש. אל תריב, למען השם :
אתה יכול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר
נזק רציני מאוד. ואל
תיכנס לתאונות: אתה
עשוי לגרום לאסונות,
מבלי להתכוון לכך.
אבל אין ספק שלא
תוכל להימנע מכל מי ני
סיכסוכים אישיים,
21 בדצמבר־
19 בינואר
במישור הכלכלי, האי שי
והאינטימי. ייתכן
גם מישפט לא סימפאטי, יגיע לסיומו.

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר־ביטחון
משווע, תוריד אותך שאולה, אס לא תדעי
לרסן את שניהם ולהוסיף
להם מידה אמיצה
של חוש־הומור, שהוא
אחת מתכונותייך היפות
ביותר. זה לא שהוא לא
רוצה אותך: זה שהוא
בטוח שאת לא רוצה
אותו. אז -- 1קדימה !
גלי לו את האמת. כוח־ההרתעה של מתנגד
חזק עשוי לבלום את
התקדמזתך. היזהר מתרופות לא־מוכרות.

היזהר מיום א׳ ו-ב׳ ! אתה תפסיד את
אגורתך האחרונה. לאחר שפתרת את
הבעיות, בימים אלה,
אתה יכול להתייחס
במרץ־נעורים לחיים מחודש: זינוק דינאמי
יבטיח לך את הצלחת
כל פועלך, בייחוד ביום
ג׳ של השבוע הבא. בימי
ו׳ ושבת אתה תפגוש
שורה של אנשים
9י בפברואר -
20 במרס
מעניינים, אם כי לא
חשובים לגבי הדברים

רצונך העז והכנה לשמור
בסוד את המתרחש
בחייך ובחיי זולתך, בעיקר
בתחום האישי,
אינו צריך להביא לכך
שתנתקי את עצמך .
לחלוטין מן המחשבות
על העבר. היזהרי כמוכן
גס מנטייה מוגזמת
להשמעת שקרים קטנים,
אשר כידוע, סופם להתגלות.
חיי את ההווה

חדי ׳־״יי־רחלואו
חרלילהנוח יוחר

?1י¥י61

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך,
השבוע. אותו נושה, שבעבר ייעלם ידע להיות כה תוקפני,
יוותר לו עליו במפתיע.
בבר זה ייתן לך
מישנה מרץ, ויסייע לך
להגשים את שאיפתך
העיקרית בעתיד הקרוב
ביותר. יחד עם זאת,
האהבהשלך,
גם חיי
עם בת־זוגך הקבועה,
יפרחו ויגיעו לשיאים
חדשיס. משימות שיוטלו
עליך במיסגרת חוג חברי, יצליחו.

1ניס

השוחד מששת
אחרי האוכל היינו הולכים לחדרים, זה
גם השעה שמחלקים מיכתבים אם בא.
יושבים בחדרים, שותים תה ומדברים
וסיפורים הולך הרבה. אחד בא חדש
עם הפוסטה, ישר מתאספים מסביבו, שואלים
מה חדש? מי נכנס? מי יצא? בין
הבתי־סוהר יודעים טוב מאד מה הולך
אחד אצל השני.
עד ארוחת־ערב כולם בחדרים. ארוחת־ערב
זה בערך כמו בוקר. אחרי זה יש
איזה חצי שעה מסתובבים בחצר, ואחרי
זה לחדרים. כיבוי אורות — 10 בלילה.

היבותיו לפני שבע שנים, כשהיה עדיין
מתלמד בענף.
עדיין היה אז יותר ילד סקרן, מפו־שע.
כשראיתי אותו עתה — היה בבר
עבריין בקי ורגיל בן , 25 שבילה כבר
כמה שנים טובות בבתי־כלא שונים.
לא זיהיתי אותו בתחילה.
השינוי היה מדהים. עד אשר לא חזר
והזכיר את תקופת הכרותנו הישנה 3־
פירטי״פרטים, לא האמנתי כי אותו אדם
מולי.
בשפתו שלו, שהשתכללה במרוצת ה שנים,
ושזורה כיום ביטויים שלאשרי־יושב״ביתו
הם בסנסקריט עתיקה, הוא
מגלה את האמת על עולם הפשע והכלא
הישראלי, כפי שרק אחד שצמח מתוכם
ולתוכם יכול לתאר.
מסיבות מובנות לא ניתן לנקוב בשמו
של המספר, הן בשל אפשרויות נקם מצד
העולם התחתון והן בשל משפטים שעדיין
תלויים ועומדים נגדו :

״קולעים תפוח•
אדמהלפר צו ף ״
1פעמים נדמה לד, כשאתה יושב.
/שהסוהרים מרוצים יותר אם האסירים
מסוממים ויש להם את הקוניאק והעראק
שלהם. אפשר להבין אותם. אסירים שחסר
להם חומר נכנסים לקריזות. חותכים עצמם,
מרביצים. ושמה מכות זה לא סטירה
או מכה. זה סכינים, סכיני־גילוח. אחד
יושן בה השני מביא לו ברזל בראש,
מכניס לו סכין. תמיד יש סכינים. מכינים
מראש במסגרייה. ויש כאלה שמביאים
להם רפואה עם תפוח־אדמה.
לוקחים כזה תפוח ומכניסים לו מסביב-
סביב סכיני־גילוח. יש מרתף בדמון שהחלונות
שלו יוצאים לחצר של האסירים.
אם רוצים להתנקם במישהו נכנסים למרתף,
ומחכים שיעבור בחצר, וקולעים לו
התפוח־האדמה לפרצוף. איפה שהדבר הזה
יקלע, זה יעשה לו סימן בפנים לכל החיים.
ואיפה רוצים להשאיר לבן־אדם סימן אם
לא בפנים?
יש כל מיני טריקים שלומדים בבית־סוהר.
למשל, לבשל אוכל בתוך התא.
רשמית זה אסור. אז מה עושים? למשל,
מפסח היינו שומרים כמות של מצות.
מצות כשמדליקים אותם, אפשר לחמם
סיר עם אוכל. עם שתי מצות בדיוק אפשר
להרתיח כוס קפה. מצה בוערת זה
כמו ספירט.
אם רוצים להכין תבשיל גדול, שקשוקה
או בשר, לוקחים חתיכת סדין,
מורחים משני הצדדים מרגרינה, מלפפים

^ ת הכסן? לאסירים מעבירים לתוך
הכלא בסתר. בזמן הביקור. אבל כשצריך
לקנות בזה דברים, אז יש ציפור
שעושה את הקניות האלה. לכל חדר,
או לכל כמה אנשים יש סוהר שלהם, זה
הציפור, והם עושים אצלו הזמנה.
למשל, אצלנו בחדר, כל יום שישי היה
מוכרח להיות בקבוק וויסקי, עראק או
וודקה. עם זה היה גם נקניק וקופסאות
ואוכל שבכלל אי־אפשר להשיג בכלא.
בדרך כלל הציפור הזה בזמן החלוקה,
הוא עובד מישמרת לילה. כשהוא עושה
את הסיבוב בין •התאים הוא הולך עם
חבילה מתחת ליד, בדרך כלל הוא עושה
את זה בשתיים בלילה או בשלוש, כשכל
הסוהרים האחרים הלכו, או רדומים. הוא
עובר וזורק לכל חדר את ההזמנה.
בקבוק וויסקי׳ היה עולה לנו אצלו שבעים
לירות. שמונים לירות. בקבוקים תו-
צרת־הארץ, זה היה בסביבות חמישים
לירות. את הדברים האלה הוא היה קונה
בעצמו, ואת העודף היה שם בכיס. עכשיו,
סמים או הברחות מיוחדות, כמו מצלמה
ודברים כאלה, הציפור לא היה עושה
בעצמו. מישהו שהיה בא לביקור היה
משאיר את הסמים, או המשהו בתוך חבי-

ב ר איון מיו חדמגלה פו ש ע מו ע ד אי ךאפשרל חיו ת
ולהסתדרבבית ־ הסוהר -א יש בסף
יא״ אב שחק

לה בחנות על־יד הכלא. הציפור, כשהיה
בא למישמרת, היה לוקח את החבילה
ומביא את זה איתו. יעני, אין לו מושג
מה הולך בפנים.

״ סי מני ם
לכל ה חיי ם׳,

*ץ מים לא היה חסר לנו. לפעמים היה
^ בחוץ מחסור — ובפנים היה מלא.
מכל הסוגים — חשיש, אופיום, כדורים,
זריקות. סמים היו גם במקום כסף. לפעמים
היו משחקים פוקר, אז מישהו שלא
היה לו כסף, היה זורק חתיכה חשיש.
היה לנו הכל בפנים. הציפורים הכניסו
לנו קלפים, שבועונים, מה שרצינו. העיקר
תן להם כסף. הרגשנו כמו בבית. אפילו
שוד־בנק עשינו פעם בתוך הכלא.
היה לנו פעם תקופה קצת קשה בסמים.
רק לבן־אדם אחד בכל הכלא היה סמים
וגם כסף. ביקשו ממנו והוא התקמצו
והחזיק את היד סגור. הגיעה אינפורמאציה
לחדר אחד, איפה שהיו הג׳אברים הכי
גדולים בבית־סוהר, שהבן־אדם מחזיק לו
בנק. הבנק שלו היה אסיר אחר שהחזיק
לו את הכסף בתוך הישבן. איזה אלף
לירות. קראו לבנק לחדר, כיסו אותו
עם שמיכה ואיימו עליו שאם לא יוציא
את הכסף אז יהרגו אותו. ההוא מרוב
פחד חירבן את הכסף החוצה. עם הכסף
הלכו לבעל הכסף וקנו ממנו את הסמים.

גם מישפטים היו אצלנו. היה אחד
שעשה מעילה על סמים. נתנו לו להחזיק
חשיש, וכשבא זה שנתן לו לשמור, מצא
פחות. עשו מישפט בין החבר׳ה ומצאו
אותו אשם לפי העדויות. בגזר־דין, הבן-
אדם שעשה את המעילה לא היה כבר.
הוא הרגיש מקודם, שהולך לקרוא לו
משהו וביקש העברה לכלא אחר וקיבל.
אבל הרבה זה לא יכול לעזור לו. דבר
כזה עובר מהר מבית־סוהר אחד לשני.
יש תמיד חברים ששומעים: מעילה ! גניבה!
ומסדרים לו חשבון. מכניסים לו
מכות-רצת ומשאירים לו על הפרצוף כמה
סימנים טובים לכל החיים.
דמון היה הבית־סוהר הכי מלוכלך שהייתי
שם אי־פעם. גם מבחינת ניקיון וגם
מבחינת מישמעת.
יש שם חדרים שאין להם בכלל נוחיות,
אז מביאים קרדל, קוראים לזה, ומי שצריך
לחרבן או להשתין עושה בזה, ואז מרגי שים
בחדר בדיוק כמו בנוחיות. זה נשאר
בתוכו כל הלילה.

״ א רו ח ה
ולא א רו ח ה ״

נשים רצי — עבדו. לא רצו — לא
עבדו. הסוהרים לא שמו על העבודה

בכלל. היו לנו טראנזיסטורים כמה שרצינו.
היינו שמים לכל אחד שתי אוזניות
והמיטה העליונה והתחתונה היו עובדים
עם טראנזיסטור אחד. לפעמים היתד, מגיעה
שעה ,12 היתד, מתחילה האשה הזקנה*
לשיר, אז הסוהר גם אוהב לשמוע
אותה, היה מתיישב ליד הדלת ואומר
לגו , :חברה תורידו האוזניות, תעשו בקול
רם, גם אני רוצה לשמוע.׳ אסור להחזיק
בכלא טראנזיסטורים.
היינו קמים כל יום בערך בשש בבוקר.
מסדרים המיטות, יורדים להתרחץ ולאכול.
ארוחת־בוקר׳ זה איך שאומרים ארוחה ולא
ארוחה. למשל יכול להיות מרובע קטן
של מרגרינה, כפית גבינה, כפית ריבה,
חצי ביצה קשה, דייסה וכוס קקאו. עכשיו,
מזה צריך עוד להכין את הסנדוויצ׳ים
לעבודה.
עבודות יש כל מיני. כריכייה, נגריה,
מסגריה. עובדים עד אחת, ויוצאים לחדרים
להתכונן לארוחת־צהריים. צהריים
היה איזה מרק, פתיתים. לפעמים עם חתיכת
באקאלה, לחם. בשר היינו מקבלים
פעם בשבוע, בשר שאפשר להגיד בשר —
את החתיכת עוף. ובאמצע השבוע, היה
פעם או פעמיים חתיכות בשר מקופסאות.
* הזמרת המצרייה אוס־כולתום.

הסדין על מקל של מטאטא, מושכים הסדין
בחזרה מהמקל של המטאטא, אז יש חור
בפנים. מעמידים על ד,ריצפה, מדליקים
בקצה, וזה יכול שעות לבעור ככה.
הסוהרים היו נותנים לנו חופשיות גמורה.
לפעמים כשהיה חיפוש היינו יודעים
עליו׳ כבר חצי שעה קודם. הציפור היה
בא ומודיע. סוף־סוף הוא היה רוצה להתפרנס.
ואם יתפשו אצלנו את הכסף, כל
הפרנסה שלו תלך. ציפור כזה היה עושה
אצלנו בחודש איזה אלפיים לירות נקי.
ואם משכורת כמו שלו של 700 ,600 לירות
לחודש, הוא לא היה מוכן לוותר
על ההכנסות הצדדיות בקלות.
כשהיה מודיע לנו, היינו קושרים את
החומר והכסף בשקית־ניילון, סוגרים אותה
עם אש, קושרים עם חוט וזורקים
לתוך הבית־שימוש, ואת החוט קושרים
לפינה. כשהיה עובר החיפוש, היינו מושכים
החוט בחזרה.

בכי תהא׳
— חשיש
^ גי התחלתי בעניינים האלה כש־הייתי
עוד בגן־ילדים התחלתי. הייתי
בורח מהגן. הייתי מחפש שיהיה לי קצת
כסף. עשרים גרוש, חמש־עשרד, גרוש.
אז היה לי מקום קבוע בחיפה. היה שם
מחסן גדול לעץ ולנחושת. הייתי פותח
מצד אחורי קרש אחד, גונב לבעל־בית

נחושת, ובא מהצד הקדמי ומוכר לו את
אותו הנחושת. והייתי מקבל אז, אני זוכר,
את ד,־ 25 גרוש מהנייר.
הייתי אז סקרן גדול ושובב גדול.
מחיפה עברנו לגור ביפו ושמה הסביבה
עזרה לי שאני אהפך כזה. הייתי גר
במרכז רחוב .60 ליד המחששה של הבוהמה.
היו תמיד אנשים יוצאים מסטולים,
ומבקשים ממני בקבוק מים קרים, שאני
אביא להם מהבית. הייתי אולי בכיתה
א׳ אז. היו אומרים לי קח סחיבה. הייתי
סוחב. הייתי משתעל מזה, אז היו צוחקים
עלי.

אוני בר סי ט ה —
ב בי ת־ ה סו הר
ך* תחדח׳י להיכנס -ברצינות לעניין
1נים. גנבתי, נזרקתי ממוסד למוסד.
כמו שילדים אחרים למדו כל מיני מיקצו־עות
מכיתה לכיתה, אני התקדמתי גם
כן בלימודים שלי מכיתה לכיתה. וגם לי
היו כמה מיקצועות ללמוד. גניבה -פריצה,
חנות־מכולת, קיוסק, סיגריות, משקאות.
עד שהגעתי לבגרות ולדברים הכבדים,
ומשם להשתלמויות הגבוהות בבתי־סוהר.
גמרתי עם המוסדות, שזה כמו בית־ספר
עממי, ועברתי לאוניברסיטה — הבית־סוהר.
כלא
דמון היה לנו הכל, כל מה שאסיר
יכול לרצות בכלא.־ ובכל זאת, אני מספר

הרבה בשביל זה. למשל פעם עברתי ליד
דירה בשבע בערב. ככה סתם עברתי
ברחוב, לא היתר, לי אפילו מחשבה על
פריצה. ראיתי חלון פתוח וחושך בכל
הדירה. נכנסתי, בפנים על השולחן, כאילו
מישהו הכין לי, היה לוקש של משכורת
עם כסף. איזה 650 לירות. בטח איזה
פועל פשוט קיבל המשכורת שלו. לקחתי
הכסף ויצאתי מהדלת. רק להשאיר מיכתב
תודה עוד הייתי צריך וזה היה קומפלט.
אבל זה לא רציני. כל שטינקר וילד
יכולים לעשות את זה. מה שדורש בעל
מיקצוע זה התשש. ההתפרצות לבית, כש אתה
יודע שהאנשים ישנם בתוכו ויושנים.
השעות הכי טובות לתשש זה בין שתיים
לארבע. השעות שהבן־אדם יושן הכי טוב.
תששניק טוב יודע שלפני שהוא נכנס
אצל אנשים יושנים לבית, הוא צריך
לפרק את הפרקים באצבעות, שלא ישמיעו
לו פיצפוצים באמצע העבודה.
דבר ראשון ניגשים לבגדים של הבן־
אדם. אם אתה עובד על אינפורמציה
אתה הולך גם לארון, או לאיפה שאמרו
לך שהדברים או הכסף צריכים להיות.
פותח מגירות בשקט, הכל ממש מעל
הראש של הבן־אדם שיושן.
קרה לי כבר פעם, שהייתי בחדר־שינה,
עובד עם חבר, והרגיש בנו הבן־אדם.
אנחנו הרגשנו עוד קודם שהוא מתעורר.
לפי הנשימה. אבל לפני שהספקנו לזוז
הוא פתח את העיניים, ואיך שראה אותנו
כיסה את עצמו עם השמיכה מעל הראש.

״הסוהו מווו׳ ח עלינו 2000
לירות לחודש אחד׳
על כל העניינים האלה, קצת בשביל שעוד
אנשים, חוץ מעבריינים ושוטרים, ידעו
את כל הסודות. וקצת בגלל שאני מקווה
שאולי זה ישפר את היחס לאסירים.
אני אישית מוכן להחליף את כל הטובות
הנאה, שהיו לי בכלא משוחד ומשקר,
ביחס יותר אנושי מצד שילטונות בית-
הסוהר אלי.
אני ישבתי בדמון על התפרצויות.
להתפרץ היום, זה הכסף הכי קל שבן-
אדם יכול לעשות. כל מה שצריך
בשביל השקעה לעסק, זה מברג פלדה
ארוך. איתו אני פותח כל דלת בכל דירה
בארץ. אם המנעול סגור על פעם, אם
המנעול סגור על פעמיים ואפילו אם
ימציאו אחד שסגור על שלוש.
אני מכניס את המברג בין הדלת והמשקוף,
יודע בערך מה הגובה של הלשון
של המנעול ומתחיל לשחק עליה. אם זה
סגור על פעמיים אני משחק עמוק, שומע
פעם אחת טק, דוחף עוד קצת שומע עוד
טק, ופותח. זה עסק קל, בגלל זר, גם
לא נכנסים לדירה אחת בלילה. נכנסים
ארבעה חמישה דירות.
זה מה שנקרא כסף־כיס, מה שבא בא.
התפרצויות בלי אינפורמאציה מוקדמת.
בשפה שלנו זה ניקרא פוקסים.
מצלצלים קודם בדלת בשביל לבדוק
שאין אף אחד. אם הולכים בזוג, ויש
מיקרה של דלת מול דלת, אז השני מחזיק
את הידית של הדלת של השכן, וביד
השנייה מסתיר את החור של ההצצה. למה
קרו הרבה מיקרים, דלת מול דלת, שהשכנים
קלטו מהעין שמישהו עובד על
הדלת ממול, צילצלו למישטרה ותפשו אנשים
ככה על חם.
כשנכנסים בפנים, דבר ראשון פותחים
חלון לבריחה. עכשיו, אם הולכים על דירה
גבוהה, אז כאן אם קורא משהו — רק
לצאת באלימות.

המשכנו לעבוד שמד, עד שגמרנו ויצאנו
כמו קינגים דרך הדלת.
יש שמשתמשים גם עם המרדים. אני
כמה פעמים עבדתי עם זה, אבל אני
לא אוהב לסחוב עלי כל מיני דברים.
תופשים אותך עם זה, אתה בפנים על
בטוח. זה שפורפרת כמו ספריי, ואתה
מתיז את זה על הראשים של האנשים
שיושנים וזה מכניס אותם לשינה עוד יותר.

אם יש בקייץ אייר־קונדישן, לא צריך
אפילו להיכנס. מכניסים את זה דרך
האייו־קונדישן והוא כבר סוחב את זה
בפנים. אחרי שאני בטוח שבפנים חורפים
חזק, אני פותח מבחוץ את החלון, שהחדר
יתאוורר קצת, שם חתיכת בד טוב על

הארון של המיטבח או האמבטייה, למשל.
ארון כזה, לפרק בשקט, זה עניין של
דקות. ואז נכנסים לדירה דרך החור. ואם
לא, תמיד אפשר להיכנס עם ג׳ק.
יש היום ג׳קים שדוחפים יותר מחמש
טון. פורצים עם ג׳ק כזה לדירה שכנה,

,אני פותח כל דלת בכל דירה
בארץ ־ עם מברג פ שוט...״
הפנים ונושם דרך הבד, שגם אני לא
ארדם באמצע העבודה.
פעם חבר שלי התבלבל עם הגזים,
ובמקום להתיז את המרדים, התיז גז-
מדמיע דרך החלון. רק נכנסנו לתוכו,
התחלנו לבכות. בקושי הצלחנו לברוח.
מביאים לנו את הגזים האלה מחוץ־
לארץ. הברחות. משלמים בערך חמישים
לירות לשפורפרת.
תשש זה דבר שמישתלם, אבל זה הענף
הכי מסוכן במיקצוע. תמיד יש אפשרות
שמישהו יתעורר.
אין נוסחה בשביל לסגור בית שפורץ
לא יוכל להיכנס. אפילו ישימו חמישה
מנעולים על הדלת, עוד אפשר לפרוץ.
אפילו עם אזעקה פרצתי פעם לדירה.
היתד, לי חתיכת עבודה עם אינפורמאציה.
ידעתי בדיוק איפה הסחורה בדירה צריכה
להיות. ובבית הזה היתד, אזעקה.
עשיתי אמבוש כמה לילות על הבית,
תפשתי פעם אחת חלון פתוח, נכנסתי
לדירה ותיששתי לזוג שישן בחדר את
המפתח של האזעקה ואת המפתה של
הבית. אלה היו מפתחות רזרביים שידעתי
עליהם. ואיך שהם לא היו לילה אחד
בבית, באתי, סגרתי את האזעקה והוצאתי
את הסחורה מהדירה.
זה נקרא פריצה כפולה. עושים את
זה בעיקר לבעלי עסקים. מוציאים
להם מהבית את המפתחות של העסק
בתישוש, ועוד באותו לילה פותחים את
החנות ומוציאים את הזהב והיהלומים.
גם אם אי אפשר לגנוב מפתחות של
אזעקה, אפשר להסתדר בעבודה. יש מקומות
רגישים, שלא מחוברים לאזעקה׳ כמו

שיודעים שאין שם אזעקה ויש לדירה
קיר משותף עם הדירה שמחפשים עליה.
שמים את הג׳ק על הקיר המשותף, נותנים
לו קונטרה מאחורה, איזה יתד או מסילה
מברזל, ומסובבים את הג׳ק. אפשר להוציא
ככד, בלוק שלם בלי שנשמע כמעט
רעש. ושום אזעקה לא עוזרת פה.

״כל יום —
400 לירות״

ך• ן, נכנסים הרבה כספים לכיס מה-
^ מיקצוע. אבל כמו שבאים ככה יוצאים.
מהר, חלק ובלי להרגיש. בילויים, מועדו-
ני־לילה, אוכל טוב, כל הגנבים אוהבים
לאכול טוב. תמיד אפשר למצוא אותם
בצפון, במיסעדות הכי טובות. לפעמים
לוקחים בית־הבראה. נגיד יצא לי איזה
עבודה שלוש ארבע אלף בפעם אחת.
אז אני שם חמש שש מאות לביודהבראה.
זה לא בדיוק. מה שכולם קוראים בית-
הבראה. למשל אני נוסע לטבריה> ,נכנס
לבית־מלון הכי טוב, לוקח לי חדר. מבלה.
ביום לים — סקי, חתיכות, בערב למועדון-
לילה. ויום אחרון שנשאר לי, אז אני
מרוקן כמה חדרים בבית־מלון הזה, בש ביל
להחזיר בחזרה את ההוצאות.
זה נקרא אצלנו בשפה מיקצועית לקחת
בית־הבראה.
על זה מוציאים הכסף. היו ימים בלי
להרגיש היה הולך לי כל יום שלוש מאות,
ארבע מאות לירות. ככה זה אצלנו, הכסף
נכנס בקלות — יוצא בקלות.

//כי ס ה עצמו
מעל לראש״
* כנסים לדירה, יש כבר שיטה
קבועה. מתחילים מהארון־קיר בחדר־שינה.
עובדים עליו מלמטה למעלה ולא
להיפך. בשביל שאם מתחילים הפוך,
קשה בסוף לפתוח את הדלתות מלמטה
מרוב דברים שזורקים על הריצפה.
בודקים טוב בתוך גרביים, נעליים,
מחפשים טוב בדיקט שמאחורי הארון,
אולי יש איזה כספת מוחבאת. אחרי זה
במיזרונים של המיטה הזוגית׳ אם יש
ריצ׳רץ׳ — פותח הריצ׳רץ /מסתכל לתוך
החורים של המיזרון. אחר כך עובר לסלון.
וממשיך באותה שיטה.
פוקסיס זה צ׳אנם. לא צריך לחשוב

תאבכלא: מי שחק־ קו בי ה א סו רמא חו רי ה סו ר ג והמנעול,

אורי אבנרי הפתרון האמיתי לבעייד, הוא להעניק
למורה, אשד סיימה עשרים שנות עבודה, פיצויים
מלאים, אם היא רוצה להתפטר. אני מכיר מורה שהתחילה
לעבוד בהוראה בגיל שמונודעשרה. עוד בהיותה בסמינר
לקחו אותה להוראה. כלומר, היא סיומה עשרים שנות
הוראה בגיל .38 לפי הצעת החוק של חבר־הכנסת לוין
היא צריכה לחכות עשרים־ושתיים שנה, עד שתקבל את
הגימלאות שחבר־הכנסת לוין מבטיח לה.
אין זה פיתרון. אדם צעיר בגיל ארבעים, שמאחוריו
עשרים וכמה שנות הוראה, אין זה פיתרון בשבילו לחכות
עוד עשרים שנה, כדי לקבל משהו.

אם אתה רוצה לעשות צדק עם כד האנשים
האלה, ובייחוד אם אתה רוצה דשבנע מורות
מסויימות להתפטר, אתה חייב לתת דהן את
הדבר האחד שהן מבקשות, והוא: פיצויי
פיטורין.

זהו הדבר היסודי. אין לזה שום תחליף.
...יש לשחרר את מערכת־החינוך ממאות־סאות מודות
שהן אסון לחינוך הישראלי. על מגמה זו לא יכול להיות
שום ויכוח.

זוהי קללה למערכת החינוך, קללה לבתי
הספר, אסון לילדים הלומדים כרגע זה, במאות
כיתות ברחבי הארץ, אצל מורות שאולי לא

31־ 29 בינואר 1973
..דיור סו צי אלי,,
ל 1ו גו ת צעירי
געיית הדיור לזוגות הצעירים ממשיכה לתפוס מקום
מרכזי בפעולתנו.
הסברנו את הפיתרון המוצע על״ידינו בנאום קצרצר,
בעיקבות הצעת״חוק של ח״כ שמואל תמיר. תמיר הציע
להעניק הטבות מפליגות לבעלי־בתים ולקבלנים, כדי
לספק דירות להשכרה. הוא הציע להגדיל הטבות אלה
למי שבונה בתים כאלה בשטחים המוחזקים.
נמנענו מהצבעה ואמרנו :

אורי אבנרי: חבר־הכנסת תמיר השף בעייה, אבל
לא סיפק לה את הפיתרון הנכון. תשר שרף הצביע על
הליקויים בהצעת חבר־הכנסת תמיר, מבלי להציע שום
פיתרון משלו.

הפיתרון של חבר־הבנם ת תמיר הוא פי
תרוו ימני, וגם פיתרון כוזב. הוא בא להעשיר
עוד יותר את העשירים ממילא, לממן מה
שנקרא ״יוזמה פרטית״ ,מבלי לתת את הזכויות
לאלה הזקוקים לכך.
השר שרף, בדבריו, הזכיר את הפיתרון הנכון. אני
מתפלא — אולי איני מתפלא — על כך שאיננו מגשים
אותו.

הפיתרון הפשוט הוא שהממשלה תיכנה
דירות להשכרה לאותם הזקוקים לבד, ותשכיר
אותן בתנאי־דיור סוציאליים. זאת־אומרת:
תמורת שבר-דירה המותאם להכנסה של הזוג
הצעיר.
זהו הפיתרון הפשוט, והוא מתגשם בארצות לאו־דווקא
סוציאליסטיות, אלא גם בארצות קפיטליסטיות
בעלות תודעה סוציאלית מתקדמת. הוא איננו מתגשם
במדינת ישראל.

הממשלה חייכת לקבוע כמה מישפחות,
כמה זוגות צעירים ופנסיונרים, זקוקים לדיור
סוציאלי. הממשלה חייכת לגייס את האמצעים
בדי לספק בעצמה דיור סוציאלי זה. הסובסידיה
צריכה להינתן לנזקקים, לא לקבלנים עשירים,
בהצעת חבר־הבנם ת תמיר.

יש עוד סיבה שבגללה לא יכולתי להצביע בעד
הצעת חבר־הכנסת תמיר, גם אילו הסכמתי לפרטיה.
משום־מה הוא מבקש לשרבב גם בהצעה הזאת את
חלומות ארץ־ישראל השלמה, שבמיקרה זה היא ארץ-
ישראל משתלמת — לקבלנים ולעשירים.
האמת הפשוטה היא, שלממשלה אין המשאבים הדרו*
שים לדיור סוציאלי, בגלל תקציב־הביטחון המנופח,
הבולע למעלה מרבע מהתוצר הלאומי הגולמי. התקציב
המנופח הזה דרוש.מפני שהממשלה מנהלת מדיניות של
סיפוח שטחים.
אם יוותרו על מדיניות זו •וינקטו מדיניות אחרת,
אפשר יהיה להקטין בהדרגה את תקציב־הביטחון ויהיה
לממשלה הכסף לדיור סוציאלי.
זהו הפיתרון היחידי, האפשרי והדרוש לבעייה זו.

איר ל ה צי ליל די ם
מ מו רו תמבש פו ת ד
מורה שעבדה 20 שנה במיקצוע, שהתעייפה בתפקיד
מפרך זה — אינה יכולה להתפטר. אם תפרוש
ממיקצועה, תצא בידיים ריקות.
ח״כ שלום לוין, מזכיר הסתדרות המורים, הציע
פיתרון חלקי לבעיית זו. הצעתו: לשמור למורה כזו
את הזכות לקבל פנסיה — כשתגיע לגיל .60
הצבעתי בעד הצעה זו, אך בשעת הוויכוח הצעתי
פיתרון אחר, צודק הרבה יותר:

ח״פ שלמה לורנץ (אגו״י) העלה זזצעת״חוק
שנועדה לקבוע שניתן לשנות חוקי״בחירות רק
ברוב של 80ח״כים, בעוד ש״חוק היסוד״ הקיים
מחייב רק רוב של .61 על־פי הידברות קודמת
נמנעו כל הסיעות הקטנות, כדי להביע את
דעתן על קנוניית עופר״באדר. להלן דברינו:

אורי אבנרי: נמנענו מהצבעה על הצעת־החוק של
חבר־הכנסת לורנץ, מפני שגם היא אינה מרחיקה־לכת
די הצורר. אין להשלים עם כך שרוב זמני של 80
חברי*הכנסת — אנשי המערך וגח״ל בלבד — יוכל
לשנות בתהליך חד־פעמי סדרי-יסוד דמוקרטיים, ולכונן
במדינה דיקטטורה חד־מיפלגתית או דדמיפלגתית.

הברוד שר ״חוקי שד״
מאז מעל הרוב בכנסת הראשונה בתפקידה להעניק
למדינת־ישראל חוקה, מתהלך בארץ השקר המוסכם של
״חוקי היסוד״ .שקר־מוסכם זה מוסכם על המערך ועל
גח״ל.
לפי שקר זה, יכולים חוקי־יסוד לשמש תחליף לחוקה.
חוק־היסוד הוא, כביכול, מעין חוקה בזעיר־אנפין, אבר
אחד של חוקה, ובבוא היום יצטרפו כל האברים האלה
לגוף אחד, וכך תיווצר חוקה.

באותו היגיון אפשר לתפור יחד את האיכרים
החתוכים של פרה שחוטה. כתיקווה
שבכך אפשר לברוא מחדש פרה חיה.

מהו המיבחן לחוקה אמיתית? לא גיבוב המליצות
שבה, ולא הכוונות הטובות המוצהרות של המחוקק. לפי

התאימו אף פעם להוראה, ובוודאי חדלו מזמן
להתאים להוראה. מורות השונאות את ההוראה,
השונאות את הילדים, שבשבילן כד רגע
שד בילוי ככיתה הוא עינוי וסיוט.
את המורות האלה יש להביא להתפטרות, על־ידי
הענקת זכות לפיצויים מלאים. אפשר לומר לגברת
הנכבדה: עבדת עשרים שנה, את מקבלת סכום די נכבד.
בצורה זו אתה מקל על אשה זו את המעבר למיקצוע אחר.
...יש עוד נקודה, שהייתי רוצה לעמוד עליה בהזדמנות
זו: קראתי מכתב של מורה בהד החינוך. התרשמתי
ממנו עמוקות, מפני שהוא מזדהה עם כל מה ששמעתי
ממורות אחרות. אני מדבר על מחלקת החשבונות של
מישרד־החינוד.

ייתכן שצריך להמציא כארץ מדע שנקרא
לו ״לוקשנולוגיח״ — מדע הכנת הלוקש. צריך
אולי להוסיף שנת לימוד כסמינר למורים, בדי
שהמורים יכינו את הלוקש שלהם.
כאשר המורה רוצה לדעת מהי משכורתה, הרי היא
הולכת לאותה מחלקה של מישרד החינוך והתרבות. שם
היחס אל המורות הוא כיחס בשוק של שפחות — יחם
מבזה. הוד מעלתו הפקיד מתייחס אל המורה כאל גרגיר
אבק.
היא אי־היכולת המוחלטת של רוב מיקרי, בכנסת אחת,
לשנות את חוקי־הבחירות כך שהוא יכול להנציח את
עצמו בבחירות הבאות.

אובעה תנ אי־נ הו
שהרי זוהי הדרך לדיקטטורה, לדמוקרטיה
עממית, לשילטון של בת קטנה באמצעות מיפ
לגת-לווייתן.
יש למנוע כל שינוי בשיטת־הבחירות או בשיטת
חלוקת המנדאטים, אלא בארבעה תנאי־ברזל :

(א) רוב של שלושה רבעים מן הכית.
בלומר !(0 :חכרי־בנסת. כצורה זו תימנע
קנונייה של המערך וגה״ל.
(כ) הצבעה חוזרת בכנסת הבאה. בלומר :
ששום חוק בזה לא יתקבל ככנסת אחת, אלא
יחזור ויידון ככנסת הכאה אחריה.
(ג) אישור של כית־המישפט לבך שהשיפוגע
בזבויות-יסוד דמוקרטיות. בלונוי
אינו וגע

בית-המישפט
מר: מתן זבות עירעור כפני
שינוי בזה, מומתן הזכות לבית
העליון על בל •נוי
המישפט לפסול את השינוי.
>ד) אישור התיקון כמישאל-עם.
קנוניית עופר—באדר מוכיחה עד כמה חיוני להנהיג
ערובות אלה במציאות של ישראל. אצלנו שוררת הפקרות
של הרוב, ואפילו הפקרות של רוב מדומה — שהדי רוב

1111111111^111111
אבן־בוחן זו, החוקה של סטאלין משנת 1936 היתה
החוקה הדמוקרטית ביותר בעולם, והוא הדין לגבי
החוקות השונות של קהילייות־בננות באמריקה הלטינית.
המיבחן לחוקה הוא זה: האם היא מגנה על הזכויות
המשוריינות של המיעוט בפני השרירות של הרוב? האם
היא מעניקה לפרט זכויות שאינן ניתנות לשינוי, גם לא
בהימצא רוב מיקרי שירצה בכך?
לשם כך דרושים שני אלה:

(א) אי-היבולת של הרוב לשנות את
החוקה, אלא כתהליך ארוך וממושך, עם הצבעות
חוזרות ונישנות בהרכבים שונים.
(ב) יכולת בית-המישפט הכלתי-תלוי
לפסול חוקים והחלטות של הרוב, הנוגדים את
עקרונות החוקה.
בחוקת ארצות־הברית יש גם זה וגם זה. ביודהמישפט
העליון מוסמך לפסול כל חוק הנוגד את החוקה, ושום
רוב מיקרי אינו יכול לשנות את החוקה. כדי לבצע
שינוי, דרושים רוב של שני שלישים בבית־הניבחרים,
רוב של שני שלישים בסינאט, רוב בכל אחד מבתי־המחוקקים,
בשני שלישים של המדינות של ארצות־הברית
— ! 34 מדינות. זוהי פרוצדורה ארוכה מאד, הנמשכת
שנים רבות, ואין בה סיכוי לשום שינוי אם אינו עומד
מאחוריו רוב יציב של דעת־הקהל.

״חוק-יסוד הכנסת״ מוכיח שאין זכר לערד-
בות אלה בחוקי-היסוד הישראליים.

רוב מיקרי בכנסת אחת יכול לשנותו בכל עת, בתהליך
חד־פעמי. הדבר מחייב, כביכול, רוב ״משוריין״ של 61
חברי־הכנסת. איזה מין רוב הוא זד?,לכל ממשלה יש
רוב יותר גדול. די בתחבולה של המערך עם סיעה
כלשהי, כדי להשיג רוב זה. די בנכונות של המערך
לתת לסיעה כלשהי באקשיש קטן — כפי שקנוניית
עופר—באדר זורקת באקשיש קטן לגח״ל, בצורת מנדאט
גנוב אחד.

זאת אינה חוקה, ולא תחליף לחוקה, ולא
חלק של חוקה-לעתיד. זוהי, כסך־הכל, קארי•
קטורה של חוקה.
אחת הערובות החיוניות ביותר לקיום הדמוקרטיה

חברי המערך וגח״ל מתנגדים לקנונייה, אך נאלצים להצביע
בעדה בניגוד למצפונם ולהכרתם.

מלם נגד!
עשרות רבות של מאמרים נכתבו על הצעת עופר—
באדר. עשרות מאמרים — ואף לא אחד — אחד ! —
בעדה. מעולם לא ראתה הארץ דעת־קהל כל־כד אחידה,
כל-כך מגובשת, כל־כך מלוכדת מקיר אל קיר, כמו זו
שנתעוררה נגד קנוניית עופר—באדר. ובכל זאת ממשיכות
מכונות-הכפייד, של שתי הסיעות האנטי־דמוקרטיות
הגדולות להתקדם בביצוע המזימה.
דרושה לנו חוקה — לאלתר. דרושות לנו ערובות
דמוקרטיות.
ואנה שנים רכות,
תעבורנה עוד
אחרת לא
--ף ירך

— דמוקרטיה
ריקה. של קליפה נישאר
מדומה, ועם שילטון כלתי-מוגכל של קומץ עם־
קני־מיפלגה ציניים, מושחתים, מתנשאים, יהירים
ומופקרים.
היו״ר מרדכי ביבי: חבו־הכנסת אבנרי,
אבקש לא להשתמש במושג זה, המכיל כל כך
הרבה קטיגוריות, לרבות אותך. היה מייותר לומר
״עסקני־׳מיפלגה מושחתים״.
אורי אבנרי 1אדוני היושב־ראש, אני משוכנע
שרוב עסקני־המפלגות אינם מושחתים.
היו״ר מרדכי ביבי: על כן הייתי מבקש
שתחזור בך.
אורי אכנרי: דברי אלה מכוונים לעסקני־מפלגות
מסויימיס מאד.
היו״ר מרדכי ביבי: גם זה לא יהיה נכון
לומר, ועל כן הייתי מבקש שתחזור מן הפיסקה
הזאת.
אורי אבנרי: לצערי אין המציאות מרשה
לי לחזור בי מכינויים אלה לגבי עסקני־מיפלגות
׳מסויימים.

..ב סו פ רגז אדקטשד המעדן־ יש קו פ ס או תבאריזת סביו־ ו 3א רי 1ת בן־ א ה רון.
אבל 11 או תהה חוו ת ־ וג ם או תההס תו ר ה! ״
להלן נאום סיעתנו על תקציג המדינה
לשנת ,1973/4המגיע ל״ 20 מיליארד ל״י.

אורי אפנדי: בשעות אלד, נערכת בארץ כולה
שביתה של קונים.

אני מצטרף! לשביתה הזאת ככד שאני
מסרב לקנות את הלול,שען של התעמולה הממשלתית,
או את האיטריות של המערך, הן
באריזה של ספיר והן באריזה של בן־אהרון.
קריאה מספסלי המערך: תאכל תפוחי
ובאותו
זמן היא מעלה את הפרי, באמצעות
האינפלציה, הרחק מעבר להישג-ידם של העובדים.

החשבון
הנסתר
ציה ן

הבה נשאל שאלה רצינית: מי יוצר את האינפל-

אורי אכנרי: המישטר המשתקף בתקציב זה הוא
אנטי־סוציאלי ואנטי־כלכלי כאחד.
מבחינה סוציאלית הוא ממשיך לרושש את השכבות
החלשות, בהעמידו פנים שהוא משפר את מנת־חלקן
ללא הרף.

הלאומי הגולמי.

זהו שיעור שאין לו אח ורע כשום מקום
בעולם: שיעור העולה פי שניים על זה שבאר
צות־הכרית, ולמעלה מזה על השיעור בכריה ״מ.
אין קיצוץ אמיתי כהוצאות הביטחון: אי:
קיצוץ כשירות החובה של החיילים: אין קיצוץ
מספיק כשירות המילואים: אין קיצוץ כתקציב
הביטחון.
בעולם כולו. נושבת דוח חדשה. דיון זה מתנהל

מבחינה כלכלית הוא מזריק לגות הלאומי
זריקות־עידוד, כעוד המחלה מכרסמת בקרביו.
דוחים את הניתוח הקשה עד למחרת הבחירות
— ובינתיים ממשיך הסרטן להתפשט
מאבר לאבר.

היום ישנה שביתת־קונים. מטעם מין נגד מי?
הרי זה כבדיחה: הנהגת המערך בהסתדרות היא היוזמת
את השביתה. נגד מי ן נגד חנויות, נגד יצרנים.
יש דק כתובת אמיתית אחת לשביתת קונים ולשביתת
הציבור כולו, הכתובת האחת האחראית לכל מה שקורה
במשק — הכתובת של הנהגת המערך.

שובתים לפני סופרמרקטים, אבל הסופרמרקט
היחידי שלפניו היו צריכים לשכות הוא
הסופרמרקט ששמו המערך.

]״ל א ¥ן11״ם ל|!1שע|״ם
יש בו מדפים מלאי סחורה: מדף של ספיר, מדף
של בן־אהרון, מדף של דיין ומדף של אלון. אבל זוהי
חנות אחת, ובכל האריזות האלה ישנה אותה הסחורה.
האריזות הן אחיזת־עיניים. על אחת הקופסאות כתוב :
ספיר! על אחרת — בן־אהרון. לפי חוק הליכות המסחר,

התקציב שלפנינו הוא מכשיר ממדרגה ראשונה ליצירת
האינפלציה.
אני רוצה להביא כמה מיספרים, החבויים בתוך התקציב,
ואני. מוכן לקרוא תגר על שר־האוצר שיבוא
ויפריד את המיספרים הללו.
הוצאות הממשלה השנה תהיינה, על פי התקציב,
19,850 מיליארד לירות. מיפעלים עיסקיים של הממשלה
יוציאו השנה 2,615 מיליארד לירות. בסך הכל 22,415 :
מיליארד לירות.
באותו הזמן תהיה ההוצאה הממשלתית בחוץ־לארץ,
עבור שירותים וסחורות שלא יימכרו בארץ תמורת לירות
(מה שמכונה ״ספיגת מטבע חוץ 4,347 מיליארד
לירות.
אם נוריד את המיספר השני מהמיספר הראשון, נמצא
שההוצאה של הממשלה במטבע מקומי תגיע ל״18,068
מיליארד לירות.
לעומת זאת ההכנסות ממיסים וממילוות־חובה יגיעו
ל* 12,000 מיליארד לירות! ריבית מהציבור ושונות —
457 מיליארד לירות ! הכנסות ממפעלים עיסקיים ומהציבור
— 1,240 מיליארד לירות. הסכום הכולל של הכנסה
מקומית 14,597 :מיליארד לירות בלבד.

במילים אחרות: ידפיסו לירות תמורת דולרים
בסך 3,471 מיליארד לירות.
פירוש הדבר, ממקור זה בלבד: תוספת של כ־2074
למחזור המטבע, בלי תוספת ייצור.

אם זו איננה אינפלציה דוהרת — מה זאת
אינפלציה דוהרת?

שהכנסת דנה בו כעת, היו צריכים להעניש את היצרנים
:גלל פירסומת כוזבת.

מיסו עדיו איננדציה
היום הופיעה בעיתון הארץ קריקטורה המתארת את
זביתת־הקונים בצורת אדם המניף גרזן והעומד לקצץ
1ת זנבו של אריה. קריקטורה זו קולעת למטרה. מי
?מתקומם נגד המחירים, הריהו תוקף את הזנב, תחת
יתקוף את הראש. הראש הוא, כמובן, האינפלציה.

האינפלציה היא האוייב.
האינפלציה מעשירה את העשירים ומענה
*ת העניים. היא מבטלת כל התקדמות. היא
זורידה למעשה את השכר, בשעה שהשכר
!ולה למראית-עין. היא מהווה מס עצום על
!עובד, כשעה שהמדינה מורידה, כביכול, את
!מסים.
המיתולוגיה היוונית מספרת את סיפורו של טאנטאלוס,
איש שהאלים הענישוהו בכד שהעמידו אותו מתחת
עץ־פרי, כשהפירות בהישג ידו, אך בכל פעם, כאשר
וא היה מושיט את ידו לעבר הפירות — הם היו חומקים
מנו.

מה עושה כאן הממשלה? על־ידי ההקלות
מיסיס ועליית השכר היא נותנת לעובדים
ולם קטן לטפס עליו, כדי להגיע אל הפרי,

קיצוץ השירות הצבאי
זהו הגורם הראשון. הגורם השני הוא תקציב הבטחון.
אין פלא בכך ששר־האוצר טוען כנגד סיעת גח״ל,
שאין לה מדיניות אלטרנטיבית. נאומי־האופהיציה של
גח״ל בוויכוח זה הם מליצות ריקות, כי בתחום המכריע
של תקציב־הביטחון גח״ל איננה באופוזיציה.

גח״ל הוא שותף למערך בניהול מדיניות
החוץ והביטחון, כשם שהוא שותה למערך
כעיסקי דח־חונט ושוד העודפים. זוהי הקואליציה
האמיתית.

למעלה מרבע מכוח־האדם במדינה מועסק כיום במערכת
הביטחון, בצבא או בייצור הביטחוני. פירוש הדבר
שכרבע מכוח־האדם משתכר, ומוציא את משכורתו בארץ,
בלי להוסיף דבר למשק הלאומי. פירושו של מספר
פשוט זה הוא — אינפלציה דוהרת.
חקציגדהביטחון עלה. מתפארים בכך שקצב העלייה
של תקציב־הביטחון קטן בהשוואה לשנים הקודמות. זה
נכון, אבל הסכום האבסולוטי של תקציב־הביטחון גדל,
בשעה שיש רגיעה טוטאלית לאורך כל קווי־החזית.
תקציב-הביטחון נשאר בגודל של ס/ס 20 מהתוצר
הלאומי הגולמי. אם נוסיף עליו את שאר ההוצאות
לבטיחות, המישטדה ושאר נושאים שהם ביטחוניים,
יתברר שהתקציב לביטחון ממשיך לבלוע ״ 267 מהתוצר

בשבוע הראשון.לשלום בוויאט״נאם. מערכות העולם משתנות,
העולם פונה לעבר השלום.
היכן אנו? היכן זה משתקף בתקציב שלנו?
בעיתון התפרסם שג׳וזף סיסקו, עוזר שר־החוץ האמריקאי,
שאל את נציג ישראל: מדוע כל יוזמות־השלום
יוצאות מארצות־הברית? מדוע אין שום יוזמת־שלום, או
רעיון ליוזמת־שלום, מצד ממשלת ישראל?

שאלה רטורית, אבל שאלה נבונה מאוד.
לא זו בלבד שאין יתמת־שלום ישראלית, אלא שמי
שמקשיב לדוברי המישטר ולפרשניו, בספסלי המערך
ובספסלי גח״ל — בנידון זה אין הבדל ביניהם —
יודע שפחד נורא בפני יוזמות ישלום נפל על המישטר
הזה.

פחד נורא: שמא יעלה מישהו רעיון למען
השלום, שמא ידרוש מישהו מישראל לעשות
משהו למען השלום.
יעקב נחושתן: זוהי עלילוז־דס. רק חבר!

הכנסת אבנרי רוצה בשלום.,.

היכן כל היוני?
אורי אפנדי: יכולים לשאול: עם מי אני מתווכח
בוויכוח זה, כאשר בשם הממשלה מופיע השר ספיר,
יונת־היונים?

אדוני השר, היכן היונים של המערך? איזו
השפעה יש ליונים אלה ץ היכן הן מתעופפות,
באיזה שובך הן מסתתרות? היכן המילחמה
שלהן בתוך המערך?
היכן היונים האלה, החל בחבר־חכנסת לובה אליאב,
וכלה בשר־האוצר עצמו?
אין זאת אלא שיונים אלה הפכו מכשיר של אליבי
למערך, מכשיר בידי הניצים הקובעים את מדיניות
הממשלה. והרי התקציב הזה מוכיח זאת.

אפשר לח שו מיליארד!
לא ארבה דברים על חגורם השלישי לאינפלציה,
הטמון בתקציב זח: הביזבוז הממשלתי.

כמה מיליונים, כמה עשרות מיליונים, כמה
מאות מיליונים, ואני אפילו מוכן לומר — במה
מיליארדים, אפשר היה לקצץ בתקציב זה, לכל
רוחבו של המנגנון הממשלתי והפעילות הממשלתית,
מכלי לפגוע כשום דבר מעשי?
נ׳אומיו של שד־האוצר בשנת 1965ו־ 1966 עדיין מהדהדים
באוזני. נאומים על אבטלה סמוייה, על עובדים
מייותרים, ובדומה. היום, במצב של תעסוקה מלאה —
היכן הנסיון הקל שבקלים לקצץ בכל הדברים האלה? די
להזכיר שמות כמו ורד, אוטוקרס, ללא צורך להרחיב
את הדיבור על כך.

קולנוע
סרטים
ס־רוס נוסח עוראל
<• דוגמניות מעכסות בעירום בכיכר
העיר, כשהן לבושות מגפיים בלבד. כך
עושים פידסומת למגפיים בדנמרק.
#כמה זוגות מבלים לילה שלם ב״
חילופי־זוגות אינסופיים. כך מבלים ערב
חברתי שקט בדנמרק.
י• אב ואם מקבלים את פני החפר
של בתם, מרביצים בו ארוחת־ערב דשנה
— ומכניסים אותו למיטת הבת. כך מתנהגת
מישפחה בורגנית מנומסת.
#זוג סטודנטים מישתגל לעיני ה־

>ו(חוו( 1ו^*888ו

מתכנן־הנעליים הסיצילאני מדריך

׳גמניות דניות כהוצות קופנהאגן

חתכה הצנזורה
כיתה. כך לומדים פיזיולוגיה באוניברסיטה.

אלה — אליבא דהסרט אהבה
נוסח קופנהגן *.לפחות, כפי שמגלה
אהבה זו סיציליאני לוהט — לא אחר
מאשר לאנדו בוזאנקה, מי שסבל מעודף
אשכים בהומו ארוטיקוס, ועשה בשל כך
שמות בכל •נשות צפון־איטליה.
הפעם, הוא סיציליאני המאמין כי דם
ויקינג זורם בעורקיו. לאחר שהזדמן לו
להתבונן בקצה הפחות־נעים של אקדח,
שהופנה אליו על־ידי בעל זועם בארץ־
מולדתו, הוא מבקש ממעבידו, בעל בית־חרושת
לנעליים, שיעביר אותו לדנמרק.
שם, שמע, הבעלים צוחקים כשהם מגלים
גבר זר במיטתם.
סוכן הנעליים שבא לדנמרק מגלה את
המוסר הסקנדינבי בכל מערומיו — אך
אינו יכול להתחיל לנצל את כל היתרונות
הנחשפים בפניו בגלל שתי מיגבלות.
הפעוטה יותר: הוא אינו יודע את
השפה. החמורה יותר: כשאין כבר צורך
בשפה — תוקפים אותו מיחושי־גב בדיוק
ברגעים הקריטיים.

תצוגת מגפיים בקופנהאגן
מה שהותירו כאבי־הגב —

* המוצג בקולנוע מקסים בתל־אביב —
להוציא כמובן את התמונות דלעיל.

המיגבלה השלישית בלעדית כבר לצופים
הישראליים של הסרט: כשבוזאנקה
מצליח להתגבר על מיגבלותיו שלו —
באה הצנזורה וקוצצת את מעשיו, כדי ברחובות
להזכיר לישראלים שבסופו של דבר הם
רופא שהתאהב בכיבשה — אשה האחים
למוצאו הים־תיכוני של בוזאנקה.
נהנית מיחסי־מין רק במקומות ציבוריים
אם באמת רוצים הם להיניות מסרט
— — בעל מישפחה בורגני מכובד, האוהב
עליהם לקניות כרטיס למטוס, ולא לללבוש
מזמן לזמן את שמלות אשתו —
קולנוע.
שאלות אלה ואחרות עולות בסרט חדש, עדיין בסרט
שנשאר מה הכל, למרות שצריך להשלים בעצם את כל מה ש מספיק
בהחלט לעורר
תיאבון. עם חבר דוקטור רובן לא הספיק לספר על המין
הסצינה בה משוחחת האשה
בספר המפורסם.
ללימודים, שעה שחברתה מתרפקת על
יוצר הסרט הוא ברנש קטן וממושקף,
בעלה ועושה נסיונות נואשים לאנוס
אותו — והאשה החוקית צוחקת! או הנחשב לאחרונה באמריקה לאיש ההסצינה
בה מופיע ׳הבעל בסרט פורנו מצחיק ביותר ביבשת — וודי אלן.
בארץ אמנם — בהצלחה פושרת מאוד
גראפי, בעוד אשתו יושבת במיסדרהן
ומכינה לו שיקוי־אהבה, שיאפשר לו — רק סרט אחד בבימויו — קח את
להחזיק מעמד עד שיגמרו הצילומים. הכסף וברה( ,הוא הופיע כשחקן, בין
פרנסה זו פרנסה, ובדנמרק, מסתבר, היתר, גם בקאזינו רויאל) .אולם באמריקה
הוא עשה כבר ארבעה סרטים באורך
אין זו כלל בושה לעסוק בפרנסה כזו:
מלא, וחם זוכים שם להצלחה גדולה.
התשלום נאה מאוד, זה כרוך בסך־הכול
והמוצלח בהם הוא כל נזה שרצית לדעת
במישגל קטן עם בן/בת זוג שאינו
מאוהב בך ואת אינך מאוהבת בו, ואין על מין ולא העזת לשאול, שיוצג בקרוב
צורך לשם כך בשום הכשרה מיקצועית בשעה טובה, גם בישראל.
מוקדמת. איפה אפשר עוד למצוא פרנסה
אמנם חוץ מהשם יש מעט מאוד
משתלמת כזו י
מהמשותף בין אלן ורובן. מחקרים

סטודנטים מהנדבים במעבדה לניסויים מיניים באוניברסיטה
פרנסה משתלמת

שד״ם מט־יד-ס

מדעיים שונים תוכיחו כבר שמסקנותיו
של הדוקטור החביב אינן תמיד מבוססות
על עובדות מדעיות, ומחקריו סובלים
לעיתים מחוסר יסודיות. אבל אלן, היודע
היטב כי מחקרים רפואיים אינם משתל*
מים בקופה, בחר בדרך אחרת כדי
להטיל ספק פרטי משלו בתורתו של
דוקטור רובן.
הוא עשה סרט המורכב כולו ממער*
סונים הנושאים, אמנם, שמות בעלי
צילצול־מדעי, אבל אינם אלא הדגמות
מטורפות של בעיות־מין מפרי־דמיונו
הפורה של אלן.
למשל, הפרק הראשון מכונה ״האם
שיקויי־אהבה פועלים״ :זהו סיפור על
ליצן־חצר (וודי אלן האדמוני והמכוער
בעצמו) בחר מלך המזכיר מאוד את
הנרי השמיני }אנתוני קואייל) .הליצן
מתאהב במלכה (לין רדגרייב) ומחליט
לתנות עימה אהבים אחרי פגישה עם
רוח אביו על חומת המיבצר. בעזרת
שיקוי־אהבה הוא מעורר: את יצריה הנסתרים
של המלכה, הגדולה עליו בשתי

ח צ איו ת
ותח תוני ם
איז ה מין גי מנסי ה (חוד,
תל-אגיב, ארצות-הנרית) — רו־ז׳ח
ואדים, הכהו תגדיל של חמין
— לפחות של הבד הצרפתי — התלווה בזמנו לאשתו גאו־תם
ימים, ג׳יין פונדה, בביקורה באמריקה. תוך כדי כך
מצא פנאי לעשות סאטירה קטנה, עוקצנית, ולעיתים אפי״
לו ארסית, על מה שנראים בעיניו כקווי״האופי הטיפוסיים
של האמריקאים.
הסיפור מתרחש בגימנסיה באחת מערי החוף המערבי
— גימנסיה בה כל תלמידה היא תערובת של חווה אמנו
והנחש הקדמון. לפחות, כך זה נראה בעיני ואדים.
בתוך גן־עדן זה, המתהלך על רגליים חטובות להפליא,
משגשגת הקאריירה של יועץ־החינוך ומאמן־הספורט של
הגימנסיה, רוק הדסון. רק אנושי הוא שנוסף לרעייתו ה יפהפייה,
נהנה היועץ גם מכל חפירות הריחניים הבאים לבקש
את עצותיו המקצועיות.
מכל דופק — סליחה — כהלכה, עד אשר פורצת מגיפת
רציחות מוזרה בין הנערות. כאן מתערבים בלש קרח (טלי
סאבאלאס) שמקנא קצת בהצלחתו של היועץ רחב״הגרם
ויפה-התואר, ושוטר שלומיאל (קינן וויו) ,שרמת-המישכל
שלו מספיקה בקושי לטיפול בבעיות התנועה של העיירה.
אם לא די בכל זה, יש כאן גם עלילת-מישנח: על נער
(ג׳ון דויד קרסון) שסובל מזיקפה נצחית, נוכח כל החצא יות
הקצרצרות והתחתותים המבצבצים מתחתיהן. הוא
מאבד את בתוליו בשיעור פרטי אצל חמורה שלו לספרות
(אנג׳י דיקינסון) שאל ביתה הוא בא כדי להכין עבודה על
גו״העדן האבוד של מילטון.
תוך כדי המעשיות הללו, לועג ואדים לפולחני הגימנסיה
(המחמאה היחידה של מנהל המוסד לאחת הנרצ-

דיקנסון וקרטון: ייעוץ מקצועי לחווה אמנו
חות :״היא היתה כל״כך מוצלחת, בתור מנצחת על מחי-
אות־הכפיים במשחקי כדורגל״) ,להערצה העיוורת לספורט
ולהופעה החיצונית, לפולחני הגבריות, ולשאר הערכים האמריקאיים.
אלא
שואדים עצמו חוטא לא פעם בחטאים שהוא
רואה באחרים: אחרי 20 הדקות הראשונות, כאשר כבר
ברור לחלוטין מה בדיוק מתרחש ומדוע — סירטו שטחי
וריקני למדי. אמנם כישרונו המיוחד לבחירת חתיכות וצי-
לומן מהזווית המוצלחת ביותר עומד לו עדיין: הסרט נאה
מאד לעין, רוק האדסון, כל זמן שאינו דרמטי מדי, ואנג׳י
דיקינסון, חביבים מאד, וכן גם שלל הנערות הסובבות
אותם — אבל איש אינו מתכוון ברצינות לשום דבר.
גם לא קהל הצופים, יש לקוות.

ה שו ט רי ם
והצב עי ם
ויילדר ואהובתו
איך פותחים —

הבול שת (מוגרבי, תל־אביב,
ארצות-חברית) — קורותיה של
תחנת משטרה מס׳ , 87 בעיר
אמריקאית גדולה לא־מוגדרת, מהווים כבר שנים נושא
לספרי-המתח של אד מקביין, שאינו אלא שם מושאל
לסופר האמריקאי איוון האנטר. הספרים, שהיוו מקור׳
השראה גם לסידרת טלוויזיה, זכו לתפוצת רבה, ועתה
הגיעו גם אל הבד.
כמו במקור, גם בתסריט (עליו חתם האנטר בשמו
האמיתי) מסתעפת העלילה לכמה שלוחות בעת־ובעונת
אחת, מאחר והשוטרים עצמם טרודים ביותר מפשע אחד
ליום. החקירה המרכזית מתרכזת סביב איומי הרצח והשחיטה
של אלמוני המטלפן לתחנת״המשטרה, מבטיח לרצוח
אנשי״ציבור אם לא יקבל כופר מתאים — ומבצע את זממו
ביעילות. אולם בנוסף יש גם שוטרת, המנסה ללכוד אנס
המטיל אימה על נשות הסביבה, ובלש שחוקר מקרי הצתה
של קבצנים ברציפי הנמל.
ויש עוד טירדות יומיומיות, כמו למשל הצבעים המשפצים
את תחנת המשטרה ומטרידים את שלוותם של כל
הנמצאים בבניין, או המטורפים למיניהם הממציאים תלונות,
רק כדי שיוכלו לבוא להשמיע דבריהם באוזני מישהו.
הבעייה, שאינה קיימת בסידרת ספרים ארוכה, אבל
מקשה על מסגרת של סרט עלילתי בן שעה וחצי — היא
שפיצול מסוג זה של העלילה נותן מעט מאד אפשרות
להכיר את הדמויות או להעמיק בתיאורם. לכן, מה שה במאי
ריצ׳ארד קולה — איש טלוויזיה שעשה לא מעט
פרקי איירונסייד — מצליח להשיג, הוא סיפור של חווי
משטרתי לא רע, ערוך בקצב מזורז, עם אוסף שחקני-

ריינולדם ווסטון: תחפושת מקצועית לשוטרים מישנה ססגוניים — אבל ללא מרכז כובד שסביבו יתפתח
הסרט.
בורט ריינולדס (שהתפרסם בצילומי״העירום שלו, נוסח
פלייבוי, בעיתון האמריקאי קוסמופוליטן) ,ג׳ק וסטון,
טום סקריט (אחד ממנתחי מאש) ,וראקל וולש, נימנים
על צוות תחנת-המשטרה.
בתנאים אחרים, יכולה היתה תחנת מס׳ 87 להיות
לא פחות פופולארית מזו של סאן פרנסיסקו, בה שולט
האיש המפורסם בכיסא-הגלגלים. אך תנאים אלו —
חסרים.

רדגרייב ואלן
— חגורת צניעות?
מידות לפחות. אבל ברגע המכריע, כשהכול
כמעט מסתדר — הוא מגלה את
חגורת הצניעות האימתנית שאי־אפשד
לפצחה אפילו בחנית שלופה.
בסצינה אחרת מציג אלן פארודיה על
תוכנית טלוויזיה. המנחה מודיע :״אנחנו
מגישים עתה את תוכניתנו, מה היא
סטייתך.׳ נציג בפניכם את בעל הסטייה,
שהואיל בטובו להתנדב לתוכניתנו, וצוות
של ארבעה שואלים יצטרך לגלות, מה
היא סטייתו.״ :ובהתלהבות, שהיתר, הולמת
חידון פרסים על ידיעת הארץ,
מדריד המנחה את הצוות לקראת פיתרון
הבעיה: האיש הנעלם אוהב להציג את
אוצרותיו הטבעיים לראווה, תוך כדי
נסיעה ברססת־התחתית.
בנקודת־השיא של הסרט, הופך אלן
את גופו של האדם למכונת־ענק: המוח

הופך לתא פיקוד מלא וגדוש מכונות,
יצליח דוקטור רובן לטפל בכל הנושאים
שממנו יוצאות הוראות לכל אברי הגוף.
שמספק לו אלן בסרט — יציף אותנו
הקיבה נראית כאולם ענקי, בו עובדים
ברב־מכר נוסף.
פועלי-נקיון לחיסול המזון המגיע דרך
צינור גדול בתיקרה. כל החלקים הללו,
ואחרים, עובדים בצוותא תוך מאמץ
איתן, כשמטרתם — ליצור זיקפה: מספקת תל-אגיב
לתינוי־אהגים עם סטודנטית צעירה, על
התפוז המיכני (פ אר, אר־המושב
האחורי של מכונית.
אלן עצמו נוטל לו במערכון זה תפקיד צות־הבריוז) — מי אמר שסרטים טובים לא
של תא זרע קטן, כולו לבן עם זנב הולכים בישראל? שבוע 16 בתל־אביב
קטן מאחוריו, המפחד לצאת דרך המד — ועוד ידו נטוייה. ססנלי קובריק הבמאי,
מלקולם מקדאול התפוז, והסיפור:
דרוך הצר שם הוא מצטופף עם ־חבריו,
אל האינסוף, ושוכח את סיסמאת חייו: נבואת־חורבן לזכות הבחירה של האדם,
בעולם אלים ומטורף.
״להפרות או למות.״
*!*ן? כלבי הקש (אסתר, ארצות־יש
בסרט עוד מחזות־ראווה — כמו
שד ענק המטייל לו בחוצות ומפזר הברית) — הבמאי האינדיאני סם פקינפה
סילוני־חלב ענקיים מפיטמתו, אחרי ש מציג את האלימות. לא במשלים וסמלים
התפרץ ממעבדתו של רופא מטורף, מעין — אלא. בצורה מחרידה ומזעזעת. זה
פרנקשטיין של המין. אין ספק כי אם גורלו של מי שאינו רוצה להתערב,

תדריך

אומר פקינפה: ,ומדגים כיצד מתמטיקאי
צעיר ומסוגר נאלץ לרצוח באכזריות
חבורה שלימה שניכנסה לתוך עצמותיו
ולחדד משכבו,

ירושלזס
יום א׳ הארור (הבירה,
אנגליה) — שלישיה מוזרה שאינה מוצאת
לעצמה פורקן אמיתי ביחסים המוז רים
שבין האחד לשנייה ובין האחד ל ד*
שלישי.
במאי: ג׳ון שלזינגר.

חיפה
פדנזי (אורלי, אנגליה) —
היצ׳קוק מפתיע שוב בפרשת חונק־נשים
המתרחשת בשוק הלונדוני. תוך כדי
העיקוב אחרי הרוצח והחשוד ברצח,
מנתח היצ׳קוק את אופי האדם מזוויות
שונות ובהומור מיוחד.

דוד.

...את הוי ׳וזעת

ד^מדס^-הדס דוד. מפד
^/ד&ומכמד. של ד.וזו ד,דזפז

מתאים}ן
ממאיס זן מאז!
גרבונים גמישונים
ארטנים • אקסטרונים

המחלקהליחסי ציב 1ר

וייצמן נפרד
מידידתו

דנה -
לא נעים לי, אבל כל החדשות שלי
השבוע קשורות בגירושין, פרידות, איומי־גירושים,
ושאר אסונות מבע.
ואחר הפירודים
הכי עצובים הוא
זה של שאול
וייצמן וידידתו מזה
למעלה מחצי
שנה, דנה כץ.
שאול שילח אותה
מעל פניו, כמו ש אומרים.
הסיבה, כפי
שאומרים אלה
שאומרים: הוא מצא
אחרת.
האהבה בין שאול
ודנה היתר. יותר
מרומן חולף, וכבר
דובר שם אפילו על
חתונה. והנה עכ שיו
— ברוך כזה.
למען אהבתה ל שאול,
ויתרה דנה,
בתו של קברניט
אל־ על, על השתתפותה
בתחרות מלכת
המים .1972 למרות
שניבאו לה
סיכויים טובים לזכות
לפחות בסגנות
ראשונה, היא נעתרה
לדרישתו של
שאול, פרשד מהתחרות.

ושאור

כמעט־גיהשין במשפחת הקבלן
אברהם צבי ברנוביץ הוא שם דבר
בחוגי״העסקים, ונחשב לאחד הקבלנים
הגדולים בארץ, וליהודי יקר בכלל. משום
כן, כאשר עמדו לפרוץ גירושים במשפחתו,
היה זה זעזוע מרעיש ביותר,
שדוכא ביד חזקה ובזרוע נטוייה. כלומר,
בדברי נועם.
הגירושים שעמדו לפרוץ, עמדו לפרוץ
בין מו טי ברנוביץ, צעיר הבנים של
אברהם, לבין אשתו זהבה. וזה עלה ל-
ברנוביץ האבא ארבע מכוניות פורד קאס־רי,
כדי להרגיע את הרוחות.
תשאלו למה ארבע דווקא ז כי במשפחת
ברנוביץ, הכל הולך כפול ארבע.
לקבלן העשיר יש ארבעה ילדים —
י הו די ת הבכורה, א רי ה, מריים ומוטי.
ולכל ילד יש אשה. או בעל כמובן,
הכל לפי העניין.
וכל פעולה שמתבצעת במשפחה, מתבצעת
בארבעה העתקים.
בפגישות המשפחתיות האלה, דווקא
זהבה היא הדוברת הראשית. לפני כמה
שנים, למשל, החליטה הגברת ברנוביץ
הצעירה שנמאט לה מהדירה שקיבל ה זוג
עם נישואיהם. התכנסה המשפחה —
וביוזמת זהבה הוחלט להחליף דירות.
וכך, נתן האבא לזוג אחד וילה ברמת-
חן, לשני באפקה, לשלישי פנטהוז בנווה-
אביבים, ולרביעי פנטהוז בתל-אביב.
עד שלפני כמה חודשים החליטה זהבה
הסוערת שנמאט לה להחליט תמיד בצוותא,
והגיעה להחלטה אישית: היא
מתגרשת. לא מעניין אותה הפנטהוז, ה משפחה,
העסקים, כלום.
אלא שבמשפחת ברנוביץ לא מחליטים
ככה סתם, צ׳יק-צ׳ק, החלטות אישיות.
התכנסה החבורה לישיבה משפחתית, ולעוד
ישיבה ולעוד ישיבה — ובסוף ניצחה
השיטה: בהנהגתו החכמה של בר-
נוביץ האבא, שישב־ראש בראש השולחן,
נרגעו הרוחות, המים הסוערים, אם היו
אלה מים, הוחלקו, ורעיון הגירושין ירד
מסדר היום. אין מתגרשים במשפחת בר-

נוביץ, נתקבל הסיכום פה אחד.
במיסגרת מאמצי ההרגעה שלו, העניק
אברהם צבי לכלתו מתנת״פיוס פעוטה —
פורד קאפרי חדשה.
אבל אם לאחת — אז לכולן. וכך,
קיבלו גם הכלה השנייה ושתי בנותיו
מכוניות דומות.

אני לא יודעת אם זה וירוס, או סתם
צירוף־מקרים מוזר — אבל אם זה יימשך,
זה ייהפך ללא ספק לאופנה חדשה,
שכל זוג שחושב את עצמו למשהו יצטרך
להצטרף אליה.
אני מתכוונת למינהג החדש שפשה בנו
להתגרש — ואחר כך לחזור ולהתחתן
מחדש. כלומר, עם בן־הזוג הגרוש.
אחת החלוצות — בימים שזה היה
עדיין חלוצי, לא סתם שוויץ — היתה
פיליס פלגי, גיבורת התוכנית האחרו־

ציונה

פילים פלג התגרשה -
והתחתנה שוב עם בעלה

״אני אוהב אותה
ולא מוכן לראות
אותה על הבמה,״
הודיע אז בנו של
הגנרל בטון חד*
משמעי שלמד מאבא.

של חיים שכאלה.
לפני כמה שנים, היא התגרשה מבעלה,
הצנחן יו אל פלגי, בגלל סידרת
צניחות חופשיות שזה ביצע לכיוון דיי׳

״אני אוהבת אותו
עד הגג, והוא לא
מרשה לי להשתתף
בתחרות,״ אמרה אז
דנה, ונשמעה לא דונה.
ועכשיו,

לת מ סויי מ ת.

קובה וריימונד

-עזר מושבד

ה 1פ

למי שלא ידע — הזמר ארטיק לוי ואשתו עירית עמדו לאחרונה בפני משבר
רציני בחיי־הנישואין שלהם. וכשאני אומרת רציני, אני מתכוונת רציני.
אבל זה חלף, תודה לאל, ואתם יכולים לחזור לנשום. השלום חזר לשרור בבית.
אין לי ספק, שמה שעזר להם להתגבר על הסיכסוך, הפעם, היה הנסיון הרב שהם
רכשו במשברים. שכן ההתפוצצות הפעם לא היתה הראשונה אצלם.
בפעם הראשונה עמדו אושיק ועירית על סף גירושין עוד לפני לידת הבת. עירית
נפרדה אז מבעלה, נהייתה ידידתו של הצייר יורם לוקוב.
אבל כמו שזה עבר אז, זה עבר גם עכשיו.
הלוואי שיימשך כך גם הלאה, טוי־טוי־טוי.

פילים

אלא שאהבה אמיתית, כמו שאמר
זלמן רוזנברג, חזקה מכל רומן חולף.
ואכן, עובדה: פיליס ויואל התפייסו והתחתנו
מחדש.
גם שני זוגות אחרים התפלגו והתמזגו
מחדש, לאחרונה, כדוגמת הפלגים. האחד
הם הטוכטרמנים. הדוגמנית הבלונדית
ציונה טוכ שרמן כבר עמדה או-טו-טו
להתגרש מבעלה, לאחר תקופה ממושכת
שהם חיו בנפרד — כאשר ברגע האחרון
התחרטו השניים, החליטו לחזור ולומר
לדבק כי טוב, פחות או יותר.
הזוג ׳השני הוא המיסעדן התל־אביבי
הוותיק קו ב ה זילברינג ואשתו ריי-
מונד. ימים ספורים לפני שהיו צריכים
להופיע ברבנות לקבל את תעודת״הגירו־שין,
כתובה וחתומה כדין — החליטו השניים
שהם מוצאיס-חן מחדש אחד בעיני
השנייה, חזרו לחיקם המשותף.

הי א שי געה
אתה עו ל ם
באה בו תי ה -
ולבסוף הי א
ה ש תג ע ה
מ הן בעצמה

דלם הנ ש פי ם של לורד הולאנד
^ היה מלא מפה לפה. בל השמנה־וה־סלתא
של לונדון, כל אחד בתחפושת
אקזוטית יותר ממשנהו, באו להראות את

עצמם ולראות מה חדש בעולם הרכילויות
והשערוריות של האנשים היפים.
כולם יחד המתינו לנושאי השערוריה
הגדולה ביותר של העונה.

כאשר כמעט ונואשו — הופיעו המיוחלים
בכניסה: דמות של פאשה תורכי
בבגדים נוצצים, ומאחוריו משרתת כושית
קטנה, במכנסיים לבנים הדוקים, חזיית
מתכת שחשפה את שדיה, ומניפה ענקית.
הלחישות פשטו באולם במהירות הבזק.
וכי מה הפלא? הפאשה היה לא אחר
מאשר לורד ביירון הצולע ויפה־התואר —
הדמות הרומנטית, הסוחפת והמסעירה ביותר
של התקופה ואילו הכושית הקטנה
היתד, פילגשו הרשמית, ליידי קארולין
לאמב, רעייתו של ציר בפרלמנט, שעתיד
היד, תוך שנים לא רבות להיות מושל
אירלנד, שר־הפנים ויועצה האישי של
המלכד, ויקטוריה.
שניים אלד, היוו את אחד הצמדים המו זרים
ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
ממש קשה להאמין שעד עתה לא נמצא
איש שיקדיש להם סרט באורך מלא, פרט
להפקה מפוקפקת ולא משכנעת בשם שלושת•
האמיתות שנעשתה לפני כ־ 25 שנים
באנגליה.

אינה שפוייה, הסתגרה באחוזת המשפחה,
בנפרד מבעלה. אחרי שנתיים, נפטרה.
קרולין לאמב, בתו של לורד בסנ־בורו,
שבילדותה גודלה על־ידי אומנת
ומאוחר יותר עברה לגור בארמונה
המפואר והמבריק של ליידי דבונשייר,
לא ידעה לכתוב עדיין בגיל .10 אבל
לעומת זאת, הטיבה לחרז פואמות סוע-

נ ס מן ה ת אב דו ת
בפומבי

לורד ביירון (ריצ׳ארד צ׳מברליין) בשיא
1 1 1 8 1 ^ 811־ 1 1 ״1י ך | ד ן 7ך ן
וליידי קארוליין (שרה נזיילס) בשפל. כש!
! 1 1111 1 9 1 0 1 #111״ ו !
הופיע לנשף בגפו, נידהם לגלות כי הנער שרץ לפני מרכבתו, אינו אלא פילגשו.

לורד מלבורן (ג׳ון פינ׳ך) מאכיל את אשתו,
שדעתה ניטרפה טליה, אחרי שלורד
ביירון לעג לניסיון־ההתאבדות שלה בנשף שערך הדוכס מוולינגטון. קארוליין סירבה
לדבר ולאכול, שקטה בדיכאון ממנו לא התפכחה עד לשגעון המוחלט ולמוות.

ן* רשת לאמם וכיירון היתד, אחת
הסוערות והמפורסמות ביותר בלונדון
של המאה שעברה. כאשר חדל ביירון
לאהוב אותה, רדפה אחריו בכל מקום.
כאשר הוזמן לנשף בלעדיה, התחפשה
לנער שליח והמתינה לו בין הרכבים,
כשהיא רצה לפני מרכבתו ולפיד אש
בידיה. היא התפרצה בדרמטיות וללא כל
בושה לנשפי עלית כשהיא מתחננת לפניו
שיחזור אליה. באחד הנשפים ניסתה להתאבד
בפומבי. תגובתו של ביירון :״גבירתי,
תקני את יוהרתך, שהיא מגוחכת,
הפעילי את הקפריזות שלד על אחרים,
והניחי לי סופית.״
גבירתו לא התייאשה. כאשר לא יכלה
להשיג אותו, השפיעה חסדיה על כל מיני
צעירים — כדי שיזמינו אותו לדו־קרב.
על בגדי משרתיה רקמה את הסיסמה ״אל
תאמינו לבייתן״ .היא שרפה את דמותו
וספריו בחגיגה עממית באחוזותיה.
בסופו של דבר עבר ביירון לאיטליה,
ואילו קארולין עברה ממאהב אחד לשני,
כשהיא מכריחה את כולם לענוד את טבעו־תיו
של המשורר, להאזין לנגינת העוגב
שלה ולהתפרצויות התאווה והלהט הספרו תי
שלה (היא כתבה אפילו סיפור אוטו-
ביוגראפי, בו הוצג ביירון, בתחפושת שקופה
לגמרי, כמפלצת מהלכת על שתיים).
המשבר הסופי אירע כאשר נתקלה
ברחוב, לגמרי במקרה, בהלווייה — ומאוחר
יותר נודע לה שהיתר, זאת הלווייתו
של ביירון, שנהרג ביוון. כשדעתה כבר

בייוון בחיים

הבריטי י

המפורסם ג׳ורג׳ גורדון ביירון, ששמו הפך
עוד בחייו לסמל הרומנטיקה המלנכולית מצד
אחד, והליברליות הפוליטית מצד שני.

רות, ולפי עדותה לא תפסד. כלל ״שהמאה
מורחים על לחם, כי חשבה שלחם וחמאה
הם יחידה אחת.״ היצור הקטן וחסר־המנו־חה
בעל העיניים המבריקות, כונה על־ידי
ידידיה לסירוגין כ״סנאי״ ו״פרא צעיר״.
בגיל 18 נישאה לויליאם לאמב, בנו של
לורד מלבורן, לאחר שחיזר אחריה במשך
שלוש שנים רצופות. למעשה היה ויליאם
בטוח רק בזהות אמו. היא היתד. אחת
המאהבות הידועות של התקופה, ולפי
הסיפורים דאז ילדה כל אחד מששת ילדיה
לאב אחר.
ויליאם, הבכור, נכנם מוקדם מאד לחיים
פוליטיים, התגלה כאיש חריף, בעל נימוסים
למופת ונמרץ מאד בענייני מדינה.
עם זאת, חסר את הלהט לו ציפתה אשתו.

מאה בי ם
מ צו ח צ חי ם

ך* שניים הראשונות של הנישואין
} | היו שלוות למדי. אולם העננים לא
איחרו לבוא: בנם הבכור של ויליאם וקא-
רולין נולד עם פגם במוח, ומת 29 ,שנים
מאוחר יותר, מפגר בשכלו וחסר־ישע. שני
ילדים נוספים מתו בגיל רך מאד. קארולין
לא מצאה עוד כל סיפוק בבית, לבדה,
שעה שויליאם התמסר לענייני הפרלמנט.
תחילה, לקחה לעצמה מאהבים כמקובל,
מן הנערים המצוחצחים שבאופנה. היא פגשה
בביירון לאחר שקראה הגהות של
צ׳יילד הארולד, הפואמה שהפכה אותו ל משורר
האופנה בלונדון.
׳תחילה, היו יחסיהם אפלטוניים. הם
אפילו חששו זד. מפני זה- .״מטורף, רע
ומסוכך הגדירה קארולין את ביירון ביומנה׳
לאחר פגישה ראשונה .״נשים רזות
מזכירות לי פרפרים מיובשים״ כתב ביי-
רון, והמשיך ״שלד רודף אותי בחלומותי״
ברמזו על מיבנה גופה הדק של לאמב.
למרות הטירוף והשלד, גברה האהבה
על שניהם.
לאחר שנה סוערת, החלה השלהבת,
לפחות בליבו של ביירון, לדעוך. אבל
לא בליבה של אהובתו.
ברור, אם כן, שסיפור מוצלח יותר
לסרט קשה למצוא. ואם כבר סרט, האם
אפשר היה לצפות למישהו מתאים יותר
מרוברט (אדם לכל מת) בולט שיביא אותו
אל הבד ז

בולט, שכתב את התסריטים ללורנס איש מרב, דוקטור די־וואגו
ובתו של ריאן, וחיבר מחזות רבים, החליט עתה שהגיע
הזמן להיות גם במאי. הוא נטל את רעייתו, השחקנית שרה
מיילס, הטיל עליה את התפקיד הקשה והמסובך של ליידי קא־רולין
לאמב — אשד, שאהבה יותר מדי, וזכתה למעט מדי,
מהרבים מדי שהתאהבה בהם.
הסרט שייצר, הוא כיום ההצלחה הגדולה ביותר של לונדון.
נאמנות להיסטוריה? בנושא זה התנסה כבר בולט רבות
בעבר .״אתה מוכרח לתמצת עובדות כאשר אתה צריך להציג
מה שקורה ב־ 10 שנים, במסגרת של שעתיים.״
לכן, הוא. טוען, צריך לפעמים להפוך כמה דמויות לדמות
אחת. או לרכז כמה מאורעות בתוך אחד .״אבל מעולם לא
השתמשתי בסרט בעובדה מסולפת, בסופו של דבר, מי שרוצה
עובדות יבשות, שיילך לספריה, לא לתיאטרון או לקולנוע.״
מה שחשוב לבולט — זו רוח הדברים, ועליה, הוא משתדל
לשמור.
למשל, בסצינה הפותחת את הסרט, כאשר ליידי קארולין
דוהרת על סוסה בדהרה מטורפת על פני יערות ושדות, מגיעה
הביתה, עולה את המדרגות בריצה, עוברת חדרים ומסדרונות
מבלי להיעצר לרגע וכשהיא בקושי נושמת היא מבשרת לאמה
ש״הוא ביקש סוף־סוף את ידה.״
מרגע זה והלאה, צריך באמת להתייחס לרוח הדברים ולא
לאמת ההיסטורית שמאחוריהם. בולט ויתר למשל לחלוטין על
ילדי משפחת לאמב, כדי שהניכור בין השניים יהיה מבוסס בעיקר
על השוני המוחלט בין אופיו השמרני והמיושב של הבעל,

הוד התווממותה

ציג ת מ

מחופשת למשרתת כושית קטנה, מסוככת במניפה ענקית עד אהובה,
לורד ביירון, המחופש לפחה תורכי, בהופיעס לנשף־מסיכות.

ביירון בסרט

אליל

אומנותי

שמחציתו ראוותנות ריקה ומאחוריה ניצוצות
של גאוניות, כשהדגש מושם על הצד
הריקני יותר מאשר טל הכישרון.

לבין חוסר המנוחה והזיקה האינסופית לאהבה
של האשה.
הבדל אחד: לורד ביימן אינו מופיע
בחייה של קארולין, כפי שזה קרה במ ציאות,
בעקבות דרישתה להכירו לאחר
שקראה את צ׳יילד הארולד. אצל בולט,
זה מתרחש בסצינת־ראווה בה הוא נאבק
עם כושי ענק, תמורת פרם של כמה
זהובים למנצח .״לורד ביירון לא היה אף
פעם במצב כלכלי כה חמור״ סיפר די-
צ׳ארד צ׳מברליין, השחקן שמגלם אותו
בסרט ,״אבל אין ספק שפגישה בנסיבות
אלה עושה רושם עז יותר מן האמת.״
בכלל, עשוייה דמותו של ביירון בסרט
להרגיז את מעריציו .״בולט ראה בו מעין
אליל אופנתי, שמחציתו ראוותנות ריקה
ומאחוריה ניצוצות גאוניות,״ מסביר צ׳נד
ברליין את הצורה בה עיצב את הדמות.
ואכן אין ספק שבולט שם את הדגש
דווקא על הצד הריקני יותר מאשר על
הכישרון של האיש.

לורד ביירון נהנה להציג את פילגשו כשיפחה חרופה. היא מצידה
ציפצפה על דעת הקהל, לא נרתעה מלבזות את עצמה, בתחפושות
ובלעדיהן, גס כשהיתה מוזמנת וגם כשלא היתה רצוייה. לאחר
שלורד ביירון השליך אותה מעליו, נהגה לשכב מכל הבא ליד,

טירוף האהבה של קארולין לאמב, בזכות
משחק בלתי־רגיל לחלוטין של שרה
מיילם, מומחש בסרט באמנות מופלאה.
סצינת נסיון ההתאבדות, אף שהועברה
מטרקלינה של ליידי היתקוט לזה של
הדוכס מוולינגטון — שמרה על כל עוצמתה
המקורית. את אחד משיאי הסרט
פגישה, שאין עליה ידיעות מדוייקות, בין
לאמב למלך, שהיה בעבר בין מאהבי
אמו. בפגישה זו מנסים לשכנע את הפוליטיקאי
הצעיר לנטוש את אשתו המבישה,
על־מנת לעלות בסולם הדיפלומטי.

סצינו ת צנועות
— ומד הי מו ת
ולס שינוי פרטים אלה או אחרים
אינם יכולים להעיב על העובדה ש בולט
היטיב לצייר את החברה הבריטית
של אותה תקופה ״אשר לא התנגדה לחטא,

אלא רק למבוכה שיכולה להיווצר סביבו״.
בעזרתו של הצלם אוסוואלד מורים( ,אשר
צילם גם את כנר על הגג) הוא מציג
את כל הראווה ותאוות־התצוגה שבאותה
החברה. יחד עם זאת, הוא מדהים בסצינות
צנועות, כמו זו המתרחשת בחדר־השינה
הלבן כולו, בה מסתגרת ליידי
קארולין שדעתה נטרפה עליה. עם שחקנים
כמו לורנס אוליביה, מרגרט לייטון, ג׳ון
מילם ופאמלה בראון בתפקידי מישנה —
הצלחתו מובטחת.
ואולי טמון מוסר־ההשכל של הסרט
כולו במשפט שאמר ויליאם לאמב —
שהיה מאוחר יותר לורד מלבורן (בסרט
מגלם אותו ג׳ון פינץ /מאקבת ופרנזי) —
משפט שנאמר במציאות, ולאו דווקא־ על
מסך הקולנוע :״אף אדם אינו שווה מאומה,
עד אשר אינו מגלה כי הוא שוטה.
זהו הצעד הראשון לקראת היותו ראוי
להערצה או הערכה. עד שהוא עושה
צעד זה, אין לו תקווה.״

מספר 1849

המחיר 2.50ל״י

מ ס פו לרחל ה מו חל ת
על ה ״ האהבה 1וודו

סל הרומני נגמרו בשואה

ד!׳ אדר א, תשל״ג7.2.73 ,