גליון 1851 מתאריך 21 בפברואר 1973

אלוו מיל.
שלמה

להט

תיאודורקיס מנגח ״י תיאודווקיס
חל־אב־ב
היכל התרבות ל 27.2-בשעה 8.30
נותר מספר מצומצם של כרטיסים
חיבה קונצרט יחיד לחיפה והסביבה
ארמון, יום ה׳ 22.2בשעות 6.45ו־9.15

ירושלים

בנייני האומה מוצ״ש 24.2בשעה 9.00

כאר~שבע
קונצרט יחיד לבאר־שבע והסביבה
אולם ״ קרן / ,יום שישי 2.3בשעה 8.30
כרטיסים: רוקוקו, כנף, אוניון ובמשרדים בת״א.
כהנא — ירושלים ״בן נאים״ ,בקופת מכבי וגרבר
— חיפה, מרקור — פסג׳ רסקו באר-שבע.

הקרבעלהשילטץ בתנועת החרות הסתיים. אבל הש לכותיו
של מאבק מריר זה בין מנחם בגין מצד אחד לבין אלוף
(מיל ).עזר וייצמן מצד שני, משתקפות בחומרה גוברת והולכת,
לאו דווקא במישור הפוליטי. נראה שהזעם, האכזבה והתיסכול,
שהיו מנת חלקם של שני אישים אלה במהלך ההתמודדות ביניהם, הטביעו בהם את
חותמם בצורה שלילית ביותר.
לפני שלושה שבועות (העולם הזה ) 1847 סיפרנו על התפרצות זעם חסרת תקדים
של מנחם בגין כלפי המראיין הראשי של מעריב, דב גולדשטיין, במסיבה שנערכה
בביתו של אחד מעורכי מעריב. אותה התפרצות לא היתד מכוונת אל גולד שטיין אישית,
ובגין הטיח. בה דברים אל צי בור כללי נעלם :״אתם מבקשי־נפשי ומוצצי־דמי ! ״
השבוע הגיע גם וייצמן לידי משבר, שהביא אותו להתפרצות פומבית שאינה לכבודו.
היה זה במסיבת יום הולדת שנערכה ביום השישי האחרון ב מועדון אבו־טור
בירושלים (ראה עמודים .)38— 39 בין האורחים הרבים שחגגו במסיבה היו גם כתבת
וצלם העולם הזה, שהיו במקום בתפקיד כדי לכסות את מה שאמור היה להיות מאורע
חברתי מרגש, ו כן עזר וייצמן, שהיה מלווה באשתו ראוסה ובבנו שאול. במהלך

המסיבה, בלי כל אזהרה מוקדמת, שעה
שצלם המערכת אלכם ברנובסקי עמד ל צלם
את עזר, הסתער לפתע עזר על הצלם
בצעקות :״תן לי את המצלמה! -תוציא
מיד את הפילם!״ הוא לא הסתפק במתן
פקודות, כאילו היד, עדיין מפקד חיל־האוויר,
אלא שלח את ידיו, ניסה לקחת
בכוח את המצלמה מידיו של אלכם. ל צלם
הנדהם, שלא רצה להסתבך בקטטה
עם עזר, לא נותרה הברירה אלא להוציא
את הפילם הריק, שטרם צולמה בו תמו נה
אחת, ולמסרו לידיו של עזר.
ברגע זה התפנה עזר לטפל בכתבת
העולם הזה יונית מנור. קשה •לומר שהוא
עשה זאת על טהרת ההדר הדבוטינסקאי.
״נבלה ! טינופת ! חתיכת מסופלסת צרח
עזר על הכתבת הצעירה ,״מלכת הכביש ! ״
לרגע נדמה היה כי המסיבה עומדת
להתפוצץ. התפרצות הזעם הקולנית של
עזר הסבה אליד תשומת־לב כללית. עזר
פנה אל הקהל שנעץ בו עיניים והסביר
את ע צ מו :״מה ז ה? .אי־אפשר שיהיה בארץ קצת פרייבסי (פרטיות בעברית)
הזאת?״ אחר־כך שב ופנה אל הכתבת:
״זאת בשח תכתוב כל מה שאני אומר !
אני דואה את זה בעיניים של ה!״ השיבה
לו יונית :״אם אתה חושש ממה שאכתוב,
תחשוב קודם. על מה שאתה מדבר ! ״
״ששש גער בה עזר בחימה ,״שקט !
שלא -תעיזי לפתוח את הפה ! אני לא רוצה
לשמוע או תך!״ ידידים הצליחו להרגיע
את עזר, שכנראה ספג כמה כוסות אלכו הול
עד אז. אחרי שנרגע משכה אותו
אשתו ראומה החוצה והם נטשו את ה מסיבה.
אפשר
להבין לרוחו של עזר ויי צ מן:
כשלונו בנסיון לכבוש את השילטון ב חרו
ת! ישיבתה חממושכת של חרות ב אופוזיציה!
האינפלציה בגנרלים המצטר פים
לגח״ל — אלה הם כמה סיבות טובות
היכולות להוציא גם שובב נחמד כמו עזר
מכליו, לגרום לו לאיבוד עשתונות. עם
זאת קשה מאוד להבין את צורת התנהגו תו.

לפני שבוע הייתי עד למסיבה אחרת
בה השתתף עזר. אותו צלם של העולם
הזוז, אותו תקף ביום השישי האחרון,
צילם אותו אז מכל זוית, ועזר שיתף פעו לה,
ניצב בפחות שונות בפני המצלמות,
עזר דייצמן
לעג לר ב גורן שלא רצה להצטלם, והש ״נבלה!
מסופלסת! מלכת־הכביש ! ״
מיע קריאות־ביניים במטרה שיתגלגלו אל
דפי העתונות.
נסיונו של עזר לתרץ את התפרצותו הגסה ברצונו לבקש פרטיות במסיבה המונית,
אינו הגיוני. מרגע שבחר בקאריירה פוליטית, מרגע שהעמיד את עצמו וא ת חייו מול
אור הזרקורים, מרגע שהוא מבקש פירסום לעצמו, חייב היה עזר לדעת שהוא מאבד
את זכותו לפרטיות. איש־ציבור אינו יכול לבקש לעצמו פירסוס רק ברגעים הנוחים
לו ובמצבים היפים לדעתו.
אני נוטה להאמין שלא צריך להסביר זאת ל עזר וייצמן. לא הפגיעה בצניעותו,
בענוותו ובהתבודדותו הם שהרתיחו אותו. כתבת וצלם העולם הזה היו ככל הנראה
קרבנות של תיסכולים בתחומים אחרים, שלא באשמתם.
ואולי זד, מד, שקורה לאיש צבא אחרי תקופת שירו ת ממושכת היוצא לחיים
האזרחיים ואינו מסוגל לרעיון שלא כולם חייבים לציית אוטומטית לפקודותיו.

גבואה שהתבדתה
המכונית שהשיגה שיא מכירות באירופה!
״רנו 12־ המכונית הסלונית המפוארת והמרווחת.
בעלת הנעה קדמית ושכלולים טכנולוגיים מתקדמים
ביותר.

0תו 12ז1ש₪/

רני ־ היצרן הגדול בע לם של מכוניות עם הנעה קדמית
,תל־אביב: רח־ ריב־ל .2 6טל 35241 .
בני משה קרסו 0ירושלים: לח• הס 4טל 22*491 .
פרסום ־פלד

כאשר נטלת -לידיך את ג ליון העולם הזה האחרון, כבר היד, פיחות ה \ ל1
הץ ולר
קביעתן? ש׳
זן? של האמריקאי עובדה קיימת. משום כך, נראתה מן הסתם מגוחכת בעיניך
מומחי בנק ארץ־י שראל בריטניה כי הדולר לא יפוחת (אתה והלירה, העולם הזה .) 1850
הם לא היו היחידים שפיספסו הפעם. רוב המומחים היו בדיעה זו. ביום השלישי
שעבר — יום הפיחות — יצא הארץ בכותרת ראשית שהכריזה כי הדולר לא יפוחת.
למעשה, היה זה פיספוס טכני בלבד. הכל ציפו לייסוף ש ערי המארק הגרמני והיאן
היפאני — צעד בעל משמעות זהה. כך או כך, התוצאה בפועל היתה: נפילת מחיר
הדולר יחסית למטבעות האחרות.
משום כך, היו גם המסקנות, ברשימה שבה הובעה האמונה כי הדולר לא יפוחת,
נכונו ת: להשקיע כל לירה פנוייה באיגרות־חוב צמודות לפראנק השווייצי או למארק.
יש עיתונים המנסים להימנע מנבואות חד־משמעיות, כדי לא למצוא עצמם במצב זוהי ננה הנבואה לשוטים בלבד. ז-וד,י
המאשר את האימה־ ,כי מיום שחרב בית־המקדש, ניתנה
מדיניות בטוחה מאוד — אך חסרת־משמעות לגבי
הקורא, שאינו׳ יודע למצוא את דרכו בין הניסוחים
הדו־משמעיים במכוון.
העולם הזה ישתדל, גם במדור זרוע־מוקשים זה,
להיות גם להבא חד־משמעי ובהיר.
העולם הזה 1851

חדשות מהממשלה

אות ההומה
הציבור יודע והממשלה יוד ע ת: רו ב הפקידים שווים לתף.
גם י ש המון אבטלה סמויה. אבטלה סמויה נוצרת כשיש פקידים
לא טובים. לא עובדים טוב. ואם הם עושים כבר משהו, אז הם רק
מקלקלים. אבל מישהו צריך לעשות ת׳עבודה? לא? או. אז מכניסים
פקידים חדשים. אולי אלו יהיו כן טובים, ויע שו ת׳עבודה. ומה
לעשות עם הלא־טובים? שום דבר. שיהיו. ה״שיהיו״ האלה — הם
הם המובטלים הסמויים.
עם הפקידים החדשים זה הולך ככה: אם דם טובים — אז
הם נשארים בממשלה שנתיים־שלוש, תופשים ת׳פרינצים, קושרים
קשרים — ועוזבים. השתגעו להישאר במקום עבודה כזה מ חו ריין ז!
ואם הם לא כל־כך טובים — הם כן נשארים. השתגעו לעזוב מקום
עבודה כזה נהדרז! אז בהתחלה הלא כל־כך טובים, כשהם עוד
מטאטא חדש, הם עוד איכשהו נסבלים, אבל אחרי כמה זמן הם
נהיים איומים. ואז עוד פעם מכניסים חדשים על הראש שלהם,
וזה התור שלהם להיכנס לחבר׳ה של המובטלים הסמויים.
בתעשייה זה קצת אחרת. המיתון עשה שמות בפועלים הגרועים.
על הפקיד הממשלתי המיתון עבר כמו גלי סערה על צוללת. מה? ? ו
לזרוק את הפקיד האומלל לר חו ב? זה הרי נו ר א! מה הוא יעשה
ש ם? עכשיו ברוך השם אין בעייה של ״לזרוק לרחוב״ ,כי לשכות
העבודה ״משוועות״ לידיים עובדות. אז תס׳חושבים שיתחילו לפטר?
מה פתאום.
עובדה שכל פעם שהיתר. הזדמנות־פז להיפטר מכמה מהם —
לא נקפו אצבע. וזה לא רק מפני שהפקיד הממשלתי הוא מסמר
בלי ראש ואי־אפשר לפטר אותו. יש עוד איזה דבר ״קטן״ (ו״לא״
ח שוב) :אם יפטרו אותו הוא נורא יתרגז ואז בבחירות אולי הוא
לא יצביע בשביל מפלגת השלטון. גם לא יפה להרגיז את הפקידים
האלה, כי הרוב הם מ״המשלנו״ של השלטון. ואלה שלא? או. אם
לא נרגיז אותם אז לאט־לאט הם כן יהיו.
נו, אז אם יש תקווה שהם יתווספו למפלגה ״הנכונה״ ,אז
הרי מלהיפך: צריך עוד להגדיל את המספר של הפקידים בממשלה.
זה מקור לא־אכזב של מצביעים נוספים, ל א? נו, אז יאללה!

אחרי שהקימו לנו את מיס־דר
גיבורי־חייס־שכאלה, אליו
נכנם באופן אוטומטי כל מי
שהטלוויזיה עשתה עליו תוכ נית
של חיים שכאלה, לא
יתכן שהגיבורים הלאומיים ה אלה
י שארו גיבורים אלמו ניים.
אי אפשר שהם יעברו
ברחוב מבלי שכולם יקפ&ו
לדום, יצדיעו להם או יתנו
להם לעקוף אותם ברמזור.
הבעיה היא רק איך מזהים
אותם מחוץ לטלוויזיה. כשגי־בור
כמו עזר למשל, מופיע
בטלוויזיה ושם אומרים שזה
עזר וייצמן, אז כולם יודעים
מי הוא. אבל איך ידעו שהוא
נמר וייצמן אם הוא יעבור
סתם ככה ברחוב, בלי מדים
ובלי בטיח.
כדי לצאת מזה צ ריו להע ניק
לכולם את ״אות ההרמה״,
שיראה כך :

א. מהתמר הלח אפשר לעשות )1( :תמורלח (כמו צלופח),
או ) 2( :תמרלוח (כמו דגמלוח) ,או ) 3( :תמרלח (כמו
צפרדע) ,או )4( :תמרלוחת (כמו תזמורת) ,או ) 5( :תמירת־לחי
(כמו סטירת־לחי) ,או )6( :לחתומרת (כמו מזתומרת),
או )7( :תמרלך ברבים (כמו בננלד) וביחיד זה יצא)8( :
תמלל (כמו יענקל) ,או )9( :תמרלה (כמו שרהלה).
כ• ואפשר ג ם ) 10( :ת ף ־ למד (ראשי תיבות, כמו בצבא
כף־למד).
ג. מהתמר הרטוב אפשר ל ע שו ת )11( :ממרטוב (כ מו:
קרה לה שוב) ,או יותר טו ב )12( :תמורטם (כמו כדורגל),
או )13( :תמרלרוטב (כמו כדרלעומר) ,או פשוט ) 14( :תמרו״
ריטיכיון (כמו פטרוסיליניון קצוץ).

ל 15 תמר־חי, או שאפשר לעשות מזה ) 16( :תמרחי
(כמו בעלחי) ,ברבים: תמרי־חיים (כמו בעלי־חיים) ,או
שאפשר ג ם ) 17( :היתמר (אחרי הכל, חידקל יש כבר) ,או:
( )18 חיתמר (כמו איתמר) ,או )19( :חי־תמרי ( כמו חי־גפשי),
או )20( :חיתמר (כמו חידק) ,יש גם עוד אפ שרו ת)21( :
תומי-חי ( כמו יופי־חי, או טומי־גן) ,או )22( :גן־חיון תומר
(כמו בן־ציון תומר).
ה. ואפשר גם סתם)23( :
רי ם (כמו בכי־תמרורים).
אפשר בכלל)25( : ו תמרץ (כמו גחלץ).

תמרור,

תמר״עץ

או) 24( :

לחי־תמרו־

(כמו תפוח־עץ) ,או) 26( :

זי ובדומה לזה, א פ שר ) 27( :תמר־זחג (כמו תפוח־זהב),
או ) 28( :תמרוז (כמו תפוז, תענוז) ,או אולי יותר טו ב:
( )29 תמרוח (כי זיין היא אות לא כל־כך יפה).
חי בשביל אלה שבכלל לא סובלים את התמר הלח, אפשר :
( )30 תמרפיכם, או )31( :תמריכסי (כמו תמרינדי) ,או:
( )32 איכסתמר (שוב פעם כמו איתמר).
ט. אם רוצים מאוד להדגיש את העסיסיות שלו, אפ שר:
( )33 תמרקווץ( ,כמו בננה קרוץ׳) ,או )34( :תמרקץ( ,כמו
סמרקץ׳).
הנה לכם 34 הצעות. אני בטוחה שלא תוכלו להחליט, מרוב
שכל אחת יותר מהשנייה. אז אם תקחו — אל תשכחו לשמור על
הקופירייט.
בכבוד רב
מ מני )35( :תמר לחוכר

$ *0ר המודעה המפקששת

תמר כצדיק יפרח
השם הזה לא טוב בשבילהם. אז הם הכריזו על התחרות
בשביל שם חדש, כינוי או שם־לווי — השד יודע מה שהם
רוצים. והם מוכנים לתת פרס. אז בלי טובות — הנה כמה
עצות בחינם. לא טוב — לא כסף.

גג לעם המפגר
אני לא מבין גדול בהיסטוריה. רק מה שלמדתי בעממי.
אבל נדמה לי שאני זוכר, שהיהודים תמיד פיגרו באיזה
מאה־סאתיים שנה אחרי כולם. למשל — תקופת ההשכלה,
נכון? עד שזה הגיע לאוזניים שלהם, ועד שזה נקלט אצלהס,
ועד שזה התלבש על כל שאר היהדות — עברו קצת שנים.
וזה מסביר את מה שהולך עכשיו בארץ. נשארנו האחרונים
שנלחמים, כבר יש פיגור של חודש. גולדה, ב״צוות החשי בה״
של המערך, כשהביאו סוף־סוף איזה הצעת־חוק, סמלית
בלבד, של איזה מין זכויות־אזרח מפוקפקות — אז היא אמרה:
״מה יש להגן על המיעוט? ואם אנחנו כולנו נגן על המיעוט,
מי יגן עלינו, על הרוב כאילו שהמהפכה הצרפתית
עוד לא קרתה, וזה פיגור של איזה 200 שנים.
הדוסים עס החוקים שלהם (רק תראו מה שהולך אצלהם
עכשיו עם השמיטה!) החזירו אותנו לתקופה שהתלמוד עוד
לא ״יצא לאור״ .כל גנרל הכי זיפת אצלנו שווה את כל האז רחים
הכי טובים (תסתכל על המנכ״ל של משרד החינוך!),
וזה מחזיר אותנו לקיסרות הרומית, אולי אפילו קודם, לאדם
הנידרטלי, השד יודע. בטח יש פה פיגור של תלפיס שנים.
נו, אז מה יהיה הסוף? לא יהיה סוף. כי גס הסוף שלנו
בטח יבוא איזה אלף שנה אחרי כולם. אז מה יש לדאוג.

כשהרב גורן ודוד הכהן וכל
שאר הנכסים הלאומיים מהטלוויזיה
יענדו על הדש את
אות החרמה הזה, ידעו כולם
שהם מורמים מעם ולכן צ ריו
לתת להם זכויות מיוחדות.
אולי כמו אלה שנותנים ל נכים.

חדשות
מהאימפריה
של הדוסים

המודעה משמאל פור-
סמח לפני במה ימים כעיתון
״הארץ״ .תראו
לאן הגענו. מיפעל מכל,ש
הזמנות לעכודה ולא או מר
ככלל מיפעל למה
הוא. מה הם יודעים לע שות
ז איזה מקצוע יש
להם. כלום כלום. נו, אז
אחת מהשתיים: או ש
המצכ של חוסר־ידיים־
עוכדות כמשק הוא כל
כך דפוק, עד שלא חשוב
מה אתה יודע, כוא ותע•
כוד אצלנו. או שצוות־העוכדים
הגדול של ה־מיפעל
הזה הם כל כך
מוכשרים, עד שהם יוד עים
לעשות הכל-הכל.
לא חשוכ מה.
אולי זה מה שהורס

מפעל בסביבות ירושלים
עם צוות עובדים גדול
משתחרר בקרוב מהתחיבויות קודמות
מעוניין בהתקשרות
עם יצרנים רציניים
לקבלת עבודות בקבלנות משנה, .
תועדפנה עבודות הכרוכות
בעבודת ידיים רבה.
בהצעות רציניות נלנד
נא לשנות לוב ד ,7323 .ירושלים.

את המדינה. התחילו או תה
אנשים שידעו הכד•
הכל, מנהיגים אותה עד
היום מנהיגים שיודעים
הכל-הכל, ויש כה מיפ-
עלים שעושים הכל־הכל.
וככה זה נראה.

איו קוה הרבו הנורא הזה?

ט - 1ט1
נודע לנו, שבמועצת הרב נים
העולמים דנו בבעייה של
הכתיב של הדוסים, זה שהם
כותבים פסיק כזה במקום לכ תוב
״יה״ בסוף של מילה, כמו
למשל רומני /במקום רומניה,
אתם יודעים. מפני שה״יה״ יו תר
מידי קדוש, וזה מזכיר
להם, את יהווה. היו שם המון
זצוקל״לים, שטסנו שהפסיק ה זה
נורא אידיוטי. ואז קם איזה
אחד אדמו״ר, שליט״א, גה״ק,
ושיה״ק ונת״ן גרפ״ץ, והציע
לקחת את השיטה של ספירת
הא״ב, אתם יודעים, שכשמגי עים
לי״ה, י״ו, עוברים פתאום
לשיטה של ט״ו, ט״ז, ולהש תמש
בצורה הזו בשביל כל
המילים שנגמרות ב״יה״ או ב־
״יו״ וההצעה שלו התקבלה
פה־אחד.
עכשיו, אם תראו מילים כמו
״רומטו״ ,״חטו״,
״הללוטו״,
״תחטו״ — אז תדעו שזה
״רומניה״ ,חיה״,
״הללויה״,
״תחיה״ — בהתאמה .״לוטו״
— זה פשוט לוויה. כן! גם
״אלטז״ זה ״אליו״ .״י דיו ״
יהיה פשוט :״מז־טז״.

ראיתם דבר כזד?,כל המערך, אבל כולם, מצביעים בשביל
משהו, וגולדה ל א! לא יאומן. לא יאומן. מה זה יכול להיות?
אולי היא נגד ם? אז, אוי ואבוי מד. שיהיה כבר. או, אולי היא
מרשה לעצמה לא להישמע להנחיות של הסיעה? אולי היא לא
מקבלת יו תר את מרות המפלגה, ומעזה להפר את ההוראות של
משה ברע ם? ואולי זה בכלל ההיפך, אולי זד. מרד נגד ה?
גם יכול להיות שזאת פשוט הצבעה, אם היא תמשיך להיות
ראש־ממשלה, אז היא נגד. והם כולם בעד. ואז היא כן תקבל
את ״החלטת הרוב״? טץ. אבל זה לא יכול להיות, כי על זה
מחליטים בכנסת? מוז פתאום.
מי יודע? ! הכי מתקבל על הדעת זה. שהיא התחילה להצביע
הראשונה, אז היד שלה התעייפה לפני כולם, ואין לה בכל המפלגה
אף אחד שיחזיק לה את היד, כמו ששני דחבר׳ה האלה מהתנ״ך

בינתיים מנסים אישי־ציבור שונים לפעול מאחורי
הקלעים ולמנוע את פיטוריו של פעיל.

האדוף אברה יפה
לפעילות פורימית?

תנט נן י ף

ידרשו חידוש הדיון
בפרשת ״ורד״
ייתכן שתועלה דרישה לדון מחדש בוועדות הכנסת
בפרשת ההפסדים של חברת ורד, וזאת נוכח הטענה
כי מוועדת הכספים שטיפלה בפרשה הועלמו עדויות
חשובות ביותר.

כין השאר תסתמך תביעה זו על תמי התו
של אהוד אבריאל, מי שהיה בשעתו
שגריר באפריקה, כי לא הוזמן למתן עדות
בוועדה, וזאת למרות שהיו בפיו גילויים
מרעישים ביותר.

מנסי לסלה את
מאיר פעיל
מאוניברסיטת תייא
סערה ציבורית רחבה עשויה להתעורר נוכח כוונתה
של אוניברסיטת תל־אביב לפטר את אלוף־מישנה
(מיל ).מאיר פעיל, מרצד, בחוג להיסטוריה צבאית,
מעבודתו האקדמית באוניברסיטה.

תועלה הטענה בי פיטוריו של פעיל,
שהוא איש המערך אך בעל דיעות יוניות
מובהקות ומפעילי התנועה־לשלום־ובטחון,
הם על רקע פוליטי, ומשמשים הבנה לקראת
טיהור בללי של האוניברסיטה, שבראשה
עומד איש ארץ־ישראל השלימה יוכל נאמן,
מאנשי השמאל.

במגעים שהתקיימו לאחרונה מתגבשת הצעה ל הקמת
גוש ימני שיכלול את המרכז החופשי, ע״מ׳
וכמה אישים בלתי תלויים בעלי דיעות סיפוחיסטיות
מובהקות. בין השאר הוזכרו שמותיהם של אלוף (מיל).
אברהם יפה והסופר משה שמיר, כמועמדים להיכלל
בגוש הסיפוחיסטי.

אין סיכויים שבמה קצינים בבירים כ־צה״ל,
העומדים להשתחרר ולפנות לפעילות
פוליטית, יצטרפו אן! הם לגוש זה, למרות
שהתנהלו עימם שיחות בנידץ.

מנסים לטשטש
הצהרת אלון
יבשלו נסיונותיהם של מקורבי סגן ראש
הממשלה יגאל אלון להחתים ארבעה עתו־נאים
שהשתתפו בפגישה סודית עם אלון
על הצהרה, לפיה לא אמר אלון באותה פגי שה
את הדברים שיוחסו לו בדבר הענקת
מעמד אקסטריטוריאלי לירדן ברובע המוס למי
בעיר העתיקה. ארבעת חעתונאים שתשתתפו
בפגישה, נחום ברנע ודני רובינ שטיין מדבר, דן מרגלית
ויהודה ליטני מהארץ, מסרבים לחתום על ההצהרה.
מקורבי אלון טוענים כי השר אמר את הדברים
בתשובה לשאלה של כתב שמשך אותו בלשונו תוך
תיאור מצב היפוטטי ואחרי שמשתתפי הפגישה הת חייבו
שלא לפרסם אפילו את עצם קיומה.

גוירו!״ במם,,
מתוגדים דמזב״ד
קבוצה של חברי מרכז מפ״ם, ביניהם גם תומכי
המערך מקרב העירוניים במפלגה, מתכננת להימנע
מהצבעה או להיעדר מישיבת מרכז מפ״ם שיתכנס
השבוע כדי לבחור מזכ״ל חדש למפלגה במקומו של
מאיר יערי.
צעד זה מתכוון להיות מחאה על בחירתו של מאיר

תלמי לתפקיד המזכ״ל. המתנגדים לתלמי, שהוא
בן קיבוצו של יעקב חזן, טוענים בי בחירתו
משקפת את השתלטות הקיבוץ הארצי על
המפלגה.

צפויים פיטורים
בתעשיה האוירית
עלול להיווצר בעתיד הלא רחוק מצב בו
תיאלץ התעשיה האווירית לצמצם את סגל
העובדים שלה ולפטר גם מהנדסים כבירים.
הצימצומים

בעובדים

יהיו

מחוייבי

המציאות

נוכח

רוצי לגר ש
את פהנא
בסודי-סודות בודקים משפטני
הממשלה את האפשרות לגרש את
הרב מאיר כהנא מהארץ.
השיקול העיקרי: לקראת הבחירות
ינסה כהנא ליצור פרובוקציות
נוספות ולהרהר ריב בין העמים
במדינה, כדי להפבו להון פוליטי.
מאחר שבהנא בבר קיבל תעו*
דת-עולה מידי השר יוסח בורג,
הפעייה המישפטית היא מם!

האפשרות של ביטול וקיצוץ פרוייקטים של ד,תעשיה
האווירית בגלל הרחבת אפשרויות הרכש בחו״ל.

הפסקת המלחמה בווייט־נאם תגרום ל כך
ששוק הנשק האמריקאי יהיה מובן ל הציע
לישראל כמויות נשק בלתי מוגבלות
בתנאים נוחים מאשר בעבר ותוך התחייבות
לאספקה מיידית.
כמה מהנדסים בכירים בתעשיה האווירית, ביניהם
כאלה שהגיעו לארץ כעולים מארצות־הברית, הבינו
את העתיד להתרחש בתעשיה האווירית, וכבר מתחילים
לתכנן את חזרתם לארצותיהם או לחפש אחר מקומות
פרנסה אחרים.

תסיסה בין עודי
ברית־המועצות
במפלגת העבודה

שלושים ושלושה אינטלקטואלים עולים
מברית־המועצות שיגרו מכתב לראש-הממ-
שדה גולדה מאיר, בו הם מתלוננים על חוסר
פעילותה והשפעתה שד התאחדות עולי
ברית-המועצות בראשה עומד הח״ב לשעבר
יונה כסה. כותבי המכתב תובעים להפוך את ההת אחדות
לגוף בעל סמכויות ולהציב בראשו אנשים שהיו
פעילים במאבק למען העליה בברית־המועצות.
ועדת הקליטה של מפלגת העבודה שדנה במכתב
קיבלה את הדיעה שהוא אינו אלא פרי פרובוקציה
של פעילי חרות בקרב עולי ברית־המועצות. הוועדה
דחתה את התביעה למנות את גרישא פייגין למזכיר
התאחדות עולי רוסיה, בטענה שלמרות היותו איש
מפלגת העבודה הוא מקובל על אנשי חרות בשל
דיעותיו הלאומניות.

בהלת קרקעות
באתר חיפה
מחירי הקרקעות באיזור חיפה, ובמיוחד על הר
הכרמל, האמירו לאחרונה בצורה חסרת־תקדים, אפילו
לגבי העלייה הכללית במחירי הקרקעות במדינה.
הסיבה: מיליונר יהודי מדרום־אמריקה השקיע

סכום של ב־ 14 מיליץ דולאר כרכישת קר קעות
באיזורים אלה, דבר שגרם לביקוש גובר
משה דיין באחד מתוך סידרת התצלומים שצולמה על״ידי צוות צרפתי, שעבודם קיבל שר־הביטחון 30 אלף לירות.

גם מצד גורמים נוספים.

פ ר סו ם ד״ר ק ב סון

מכתבים
עצומת מחאה

אחר גל ההסתה בפרסומים בעיתונות
נגד כפרינו, פקיעין, והסילוף המכוון של
האמת והמציאות מצד כמה עיתונאים
ובמיוחד הפיכת מסיבת העיתונאים שקיימה
המועצה המקומית לסולחה עם בחורי ה ישיבה
שהובאו לגור בפקיעין בזמן שלא
היה איתם סיכסוך, החליטו החיילים ה משוחררים
מבני־הכפר לפנות לעיתונות
כדי להבהיר את האמת.
עד כה לא פורסם אף מכתב מהמכתבים
ששלחנו לעיתונים, לכן הכנו עצומת־מחאה
ושלחנו לשר־הבטחון מר משה דיין ש העתק
ממנה אני מצרף למכתבי ז ה:
אנו הח״מ חיילים משוחררים מבני הכפר
פקיעין מוחים נמרצות נגד ההסתה בפיר־סומים
ובהצהרות הקיצוניות נגד כפרינו
ותושביו ורואים בשתיקת הממשלה סכנה
לעצם קיומנו. כמו כן אנו רואים כי מחובת
המדינה לעשות לשיקום החיילים המשוח ררים
ובני משפחותיהם. צעד זה הוא בהרבה
יותר חשוב ״מישוב״ המקום בבחורי ישיבה.
פאריס כור ועוד 42 חתימות, פקיעין

6 0 6 6 £88ק
שואבי אבק
שאיו להם

את ההר!

3דגמים לבדוירתך-
פרוגרס פרוגרס
פרוגרס
סופר סופר
סופר

יר!וב הדין
70 650
80 דה לוקס

565 ווס
650 ווס
650 חס

__מבוני תקנים ואיגודי צרבנים ברחבי העולם
נבדק ואושר
מבחר האביזרים הגדול והרב גווני ביותר
אחריות מלאה לתקופה של שנתיים
להשיג בחנויות המובחרות לצרבי חשמל, חנויות הבל-בו
ולכוחות הבטחון בחנויות שקם

גזו ר ושלח
לכב מ.ס. קולטוובע״מ• שביל המפעל ( 3קרית המלאכה) תל־אביב 66535

אודי אדיב וחבריו נאשמים באשמה
חמורה ומזעזעת ביותר. אנו בני העם ב ישראל
תובעים אותם לדין ודורשים להטיל
עליהם את העונש המירבי והכבד ביותר
המגיע להם!
ובהתבוננו ליום הדין — נתעטף נא
בדחילו ורחימו בגלימת החוק והצדק, נירחץ
בנקיון כפינו ונערוך לעצמנו את חשבון
הנפש! ניבחון את עצמנו אם אכן ראויים
ומוכנים אנו למשי מה
הגורלית של
הצבת הגרדום ה־מוסרי־סימלי
הפומ בי!
את נא נשאל
עצמנו
בכנות וב אומץ:
האם לא היו
מצידנו מיקרים ה־ניראים
בעיני זרים באוכלוסיה כטבח
ע״י לא ערבית, חסרי טרוריסטים
צלם אנוש חלילה,זמיר
אלא באמצעות כלי
מלחמה משוכללים ומכובדים — במיסגרת
סדירה מאורגנת וממושמעת — כגון תות חים,
טנקים ומטוסים?
האם איננו מחזיקים תחת שילטוננו עם
זר במישטר של אי-שוויון זכויות על בסיס
של אפליה לאומית? האם לא קרו אצלנו
מיקרים של נישול תושבים וחקלאים ערבים
מעל שטח מחייתם? האם חיילינו אי-פעם
לא קטלו פליטי 67 שניסו לחצות בחשכת
הלילה את הירדן ולחזור לבתיהם? האם
לא פוצצנו בתים למאות, בתים של תושבים
שהיה להם קשר כלשהו עם כאלה שהעיזו
לגלות התנגדות אלימה למשטרו של הכובש
הזר שלהם?
כל זמן שנימשכת המדיניות המצערת
והמבישה הנוכחית — אין לישראל זכות
מוסרית לשפוט מחבל ערבי למוות או
להטיל עונש מירבי על צעירים יהודים
בעלי הכרה(!) ש הידרדרו לצערנו הרב ב־ביקורתם
המרה, הזועמת והקיצונית — עד
לגבולות ההצטרפות למחנה האדיב !

שלום זמיר,

נא לשלוח לי קטלוג מפורט של מוצרי, פרוגרס, למשק הבית
ללא התחייבות מצירי.

אמירים

רכע
של עברית

:תובת

1״העולם חזה״ ,1848״רגע של
ן עברית,״ מכתב בעמוד הסאטירי.

מ-ט. קולטו! בע״נו

אינני יודע מי ההדיוט שחתם בשם ״רגע
של עברית״ ,אך, מכל מקום, אם כבר מקצ רים
את ״רגע של עברית״ לראשי תיבות,
נא לזכור שאין מקצרים בנקודות אלא ב־גרשיים.
למה
כוונתי? אתם הדפסתם כך: ד.ש.ע.
והנכון: ד ש ״ ע!
כל ראשי התיבות וכל קיצורי המילים
מסומנים בגרשיים או בגרש ולכן: צה״ל
ולא צ.ה.ל ,.מס׳ ולא מם. ת״ד ולא ת.ד.

חיים נקר,

בת-יס

שר הת״רות,. :מה ההבדל 1*3
לחלוב פרות ולחלוב תיירים *״
שת־מחאה כתגובה על כך ש לא
ניתן לו להדיח מתפקידו
את עורך החדשות מרדפי שזה אחרי
קירשנכאום,
מסר לפירסום מהנעשה במח לקת
החדשות. כתמיכה בגיל,
התפטר גם ניסן. זה, מכל
מקום, מה שפורסם. אבל ה סיפור
המסתובב במיסדרונות
הטלוויזיה הוא, שלניסן היה
חלק רציני בכל הקלחת. אומ רים
שהוא זה שדחף את גיל
לפטר את קירשנבאום, הבטיח
לו שוועד העובדים לא יתנגד
לכך. אבל הוועד לא יכול היה
לעבור בשתיקה על נסיון ה פיטורין,
והדברים התגלגלו ל אן
שהתגלגלו. כאשר יצא גיל
לחופשתו, באו ולחשו באוזנו
של ניסן כי מתקבל הרושם
כאילו הוא זה שבישל את כל
הדייסה — כדי לתפוס את
מקומו של גיל בראש המחל קה.
שמע ניסן — והחליט
להתפטר כדי להסיר חשד מע ליו.
רק התערבותו של מנהל
הטלוויזיה ישעיהו תדמור
ריככה את השניים.

שלמה גוון

הרב האשכנזי הראשי הולך לכל מקום
כששומר־ראש צמוד אליו. אלה שתמהו
לשם מה זקוק הרב גורן לשומר־הראש גבה־הקומה וחבוש־הכיפה
הסרוגה, יכלו לקבל את התשובה במסיבת גיבורי תוכנית הטלוויזיה
חיים שכאלה, שנערכה בשבוע שעבר, ואשר בה השתתף גם גורן. מס תבר
כי תפקידו של שומר־הראש הוא לשמור את כיסוי־הראש. כאשר
הסיר גורן את מגבעתו לצורך הצילום, נמסרה המגבעת לשומר הראש.

לאזרח רגיל, עולה סטייק
בין שלוש לארבע ל״י. אולם משה לשר־הביטחון כאשר דיין מתחשק סטייק, עולה ה דבר
למדינה הרבה יותר. דיין
נוהג מדי, פעם לקפוץ לסטי־קיית
הפיל הנמצאת מול צה לה,
לחטוף שם סטייק מהיר.
כשעה לפני בואו מוקף המ קום
בשומרי־ראשו, הדואגים
לכך שפרט לפיתות, לב שר ו־לחמוצים,
לא יהיו במקום דב רים
מסוכנים.

בינשטיין על צלע הר כאשר
ננעץ קוץ בעינו, גרם לפציעה
שהעמידה בספק את הקלטת
בומרנג הקרוב. אבל הפרו פסור
התגבר׳,החלים יום לפני
ההקלטה, שבוצעה כמתוכנן.
קרוב לוודאי שמלחמת 9 גוג ומגוג, המתנהלת במחלקת
החדשות של הטלוויזיה, תגיע
לסיומה בשיבתם לעבודה של
מנהל המחלקה צכי גיל ו סגנו
אלי ניסן. כפי שפור סם
בעיתונות יצא גיל לחוס־
אגשים אתם מתקיפים גם את המדי ניות
של ברית־המועצות ו סין?״
השיב מעל הבמה בעל
המקום יעקב אגמון :״אנח נו
פתחנו עכשיו ארבעה מו עדוני
ם: אחד בפקין, אחד ב מוסקבה,
אחד בקאהיר ואחי
בתל־אביב. לארבעתנו יש הס כם
שאף אחד לא מתקיף את
השני, וכל אחד עוסק בבעיות
שלו. אם זה יצליח, נערוך
סיבוב של דרגה אחת וכל אהד
יופיע אצל השני. וגם אז לא
נתקיף אחד את השני.״
התוכנית הסאטירית ב־ 9 קאברט ממשיכה להשתנות מ שבוע
לשבוע, בהתאם למאו־

תי־פוסקות. אחת מהן, לעב רו,
היתד נאצי יפה הת רגז,
קם ו א מר :״עם דיעות
כמו שלכם, הגיעו בקיבוץ לא
רחוק מפה לאן שהגיעו״
ועזב את המקום.

מה ההבדל בין הופעות
אומנותיות בארץ להופעות ב גרמניה?
הזמר פרדי דורה,
בעל פונדק פרדי בנהריה, מו פיע
בארץ בשפה הגרמנית.
באותה שפה הוא מופיע גם
בגרמניה. כאשר אמר לו הש בוע
ידיד :״זה לא קונץ, אם
אתה מופיע בארץ בגרמנית
אז קל לך להופיע בגרמניה לו באותה תוכנית.״ השיב

בדרך־כלל כאשר שר 0 בממשלה מגיע לכיסא, הוא
נאחז בו בציפורניו. יוצא מה כלל
היה שר־השיכון זאב
שרף, שביקר בהיאחזות נח״ל במחנה כתב
גיתית. סיפר
נח״ל יגאל גלאי :״מפקד
נח״ל גיתית הזמין את השר
לתפוס את הכיסא בראש ה שולחן.
שרף סירב. המפקד
התעקש. לבסוף אמר השר :
,הלא כתוב ב מפור ש: על כס-
או לא ישב שר.׳ הפסוק שיב־נע
את מפקד ההיאחזות שתפס
את הכיסא בראש השולחן.״
הקאברט הסאטירי בתל- 9 אביב והתוכנית הדוקרנית ש הוא
מעלה, מגיעים לאט לאט
לשכבות נרחבות של הציבור
בארץ. השבוע התקיימה ההו פעה
בפני רכזי התרבות של
התנועה הקיבוצית. לפני ה הרכזים
תוכנית
שאל אחד
פרובוקטיבית :״האם
שאלה

שר־המשפטים יעקב

שמשון שפירא מצטיין ב דאגתו
לעובדי משרדו. כאשר
בתל־הוא
שוהה בלישכתו
אביב עד שעה מאוחרת בימי
שישי, הוא לוקח איתו לארוחה
במסעדת־היוקרה או*לימפיה את
מנהל לישכתו עוזי סיוון,
מזכירתו ונהגו, וכולם סועדים
ליד שולחן אחד.
לשר־התיירות משה 9 קול יש הסבר מדוע התיירות
אינה מפותחת בחיפה. לדעתו,
סבורים אנשי חיפה האדומה
ששרות לתיירים היא מלאכה
בזוייה. בשבוע שעבר, בעת
שהופיע בחיפה, גייס קול לעז רתו
גם את סגן ראש הממש לה
יגאלא לי ן, כדי לשכנע
את אנשי חיפה ששירות לת יירים
היא מלאכה מכובדת.
ציטט קול בשמו של אלון :
״מדוע לשרת פרות זה יותר
מכובד מאשר לשרת תיירי ם?
ומה עוד שגם את אלה, כמו
את הפרות, חולבי ם?!״

מנחה תוכנית הטלוויזיה
בומרנג, פרופסור
כינשטיין, אינו מסתפק ב עבודתו
בטלוויזיה, בכתיבתו
בעיתונות ובנשיאת הרצאות
באוניברסיטה. הוא גם חבר ב מועדון
האלפיני הישראלי ש מטרת
חבריו כיבוש פיסגות
ההרים בארץ. התחביב ההר פתקני
הוא תחביב מסוכן :
לפני מספר שבועות טיפס רו־

174ס״מ ,26 ,שנבחרה בבריטניה כאשת השנה, היא
ד ן 11ך !
עכשיו דוגמנית־צילום המבוקשת ביותר בעולם. הייה
|| 11 הרזה היא בת עיירה פינית הסמוכה לגבול הסובייטי, שנדדה לברי טניה,
נישאה שם לסוחר־עתיקות הומוסכסואלי כדי לזכות באשרת־שהייה,
לא הצליחה כדוגמנית, עברה לפריז — וכבשה שם את לאחרונה עברה
את האופנה, תמיד מקדימה הייה השוק.
לרגליים חשופות, בעוד שרבות מחברותיה נתונות עדייו במכנסיים.
רעות אקטואליים. קטע חדש
הנמצא עתה בהכנה מספר על
היחסים בין ותיקי תנועת ה-
החרות לאלוף (מיל ).עזר
וייצמן. הקטע מסביר׳ לקהל
שהבעייה של עזר היא שהוא
לא יודע את ההבדל בין אל־טלנה
לאלטא־זאכן.

אמנון רו*

חזרה לישראל אחרי היעדרות של

שבועות ממושכים, אותם בילתה

ח 11/
באירופה, בין השאר כדי לטפל בתוצאות תאונת־הדרכיס שנגרמה לה
בארץ ז מן קצר אחרי שרכשה מכונית. תחילה חשבו שלגילה נגרם
רק זעזוע־מוח קל, ממנו החלימה. אך מאוחר יותר הסתבר כי היא
זקוקה לטיפול ממושך יותר. בתמונה נראית גילה כשהיא סועדת בפי־צריה
התל־אביבית מאפיוזויכשלידה בעלה, יעקב אגמון ודן בן־אמוץ.

דיעותיו של האלוף (מיל).
אכרה פ יפה, שהוא אחד
ארץ־ישראל תנועת מראשי
השלמה, לא מצאו־חן בעיני
רבים מהנוכחים, בעת הרצאה
שנשא בפני סמינר של מסיימי
צבא של הקיבוץ הארצי, ש נערך
בקיבוץ גבעת חביבה.
כאשר דיבר על סיפוח השט חים,
החלו קריאות־ביניים בל־

פ ר די :״אתה טועה. זה בדיוק
הפוך. בארץ, אס אתה לא מש מיץ
את המדינה, אז לא מוח אים
לד כפיים, ואילו בגרמנ יה,
זה ההיפך: אם תגיד מילה
רעה נגד ישראל, אז זורקים
עליך עגבניות.״
9להקת הזמר הכושית ה מבקרת
עתה בארץ, הפלטרס,
הגיעה לביקור בכנסת. אשת
יחסי הציבור של הלהקה, מי רי
זכרוני, ניגשה לשער ו ביקשה
מהשוער שיתקשר ב טלפון
הפנימי וידאג לאישורי-
כניסה לחברי הלהקה. השוער
התרגש למראה האורחים, ה רים
את הטלפון, ואמר :״צריך
כרטיסים, בשביל תפלטורס.״

מכתבים

האזרח הקטן
בלתי מוכן

לפני כשבועיים קיבלתי חשבון מים ל של
בסך
(אוגוסט־ספטמבר) חודשיים 195,50
לירות. ברור היה לי מעל לכל
ספק כי סכום זה הינו מוגזם ומוטעה
ביסודו שכן אנו זוג צעיר, אשר לא נמצ אים
במשך כל שעות היום בבית, ובמים
אין אנו משתמשים הרבה — רק לצרכים
מינימליים.
אי לכך ניגשתי למחלקת המיים שב־שקיבלתי התשובה ולתדהמתי עיריה מאדון
בן חור, הייתה חד־משמעית וללא
כל נכונות ל עזו ר: השעון נבדק ואין כל
מקום לטעות וחובה עלי לשלם את כל
הסכום. בנוסף לכך אמר לי אותו אדון,
שחבל לי לכתוב מכתבים למבקר המדינה
וכר כי אותה תשובה גם הם יקבלו.
האדון יעץ לי פשוט לשלם שליש מ משכורתי
עבור מים. פה ההזדמנות לבקש
בירור נוסף, שכן בטוחני שעם מעט יותר
רצון הייתה הטעות מתגלה.
שכן אחרת יהיה זה עצוב מאוד באם
האזרח יאלץ להרים ידיו רק משום שהוא
נתון לחסדי הרשויות, מבלי יכולת להוכיח
טענתו.
מאיר גלעד, ירושלים

על הבוהר
לקבוע מועמדיו

אני בהחלט מבין את התנגדותו של ח״כ
אורי אבנרי להצעת החוק של עופר־באדר
ל שינוי שיטת חלוקת המנדטים לכנסת,
שכן שיטת ד׳הונט (הממוצע הגבוה ביותר)
פועלת לטובת הרשימות הגדולות.
עם זאת נראה לי מאבק זה כשולי ב מידה
רבה היות והבעייה המרכזית לגבי
שיטת מבחירות הנהוגה בארץ — ארצית-
רשימתית־יחסית היא שהמועמדים לחב רות
בכנסת נקבעים על־ידי גוף מאוד
מצומצם בכל המיפלגות כאשר לבוחר אין
כלל השפעה על קביעה זו. מסיבה זו
אין הגב׳ שולמית אלוני מכהנת יותר
כחברת־כנסת למרות שהיא פופולארית
מאוד בציבור.
אי־לכך הייתי מאוד שמח לו הקדיש ח״כ
אבנרי יותר זמן ומאמץ ל שינוי השיטה
הנהוגה בארץ לשיטה שבה הבוחר יצביע
עבור הרשימה הנראית לו כפי שהוצעה
על־ידי המיפלגה, אך תינתן לו האפשרות

שירות הטלפוני הגדוד
הפרעונים
מתקופת קברים
(מעריב 9.1.73
מה ! מתי הספיק שר־הביטחון משה דיין
לבקר במצרים?!
חיים כן־דב, באר־שבע

במצרים״

הבאלאנן של
הרב כהנא וחבריו

לאחר ״הצלחותיו״ הרבות בארצות־הברית
הגיע הרב כהנא אלינו ועושה הכל
למען להוסיף עוד נופך משלו אל נוף
ארצנו הסוער.
אחת מבעיותיו האחרונות בארצנו היא :
שיגור מכתבים הקוראים למשפחות ערביות
להגר מן הארץ, תמורת סכומי כסף
שיקבלו מן הליגה.
קראנו כבר על הליגה הנגדית להגנה
ערבית ׳שהחלה לפעול במקביל ולשגר
מכתבי איום להרב כהנא ואנשיו. תמהים
אנו לדעת מי הסמיך את ידיו של הרב
לעשות דברים אלה בצורה ליגלית ולגרום
ע״י כך לתסיסה ולמרירות בין אוכלוסיה
של מאות אלפי נפ שו ת?
מנין לו הכסף המוצע להם? הרי זה
פשוט לא יאומן שיקום אחד כמוהו ויעשה
במדינה כבתוך ביתו הוא!
האם לא ימצא גוף מסוים בממשלה ש יקום
ויאסר על הרב ואנשיו, להחליט
החלטות על דעת עצמו ולפתח משרדים
באין מפריע?!
ונשאלת השאלה הכאובה: אנא נגיע
עם הבאלאגן הזה?
מאשח פורמן, רמת־ גן

המשל

והנמשל

יושב לו איש בפתח ביתו, ערום כביום
היוולדו. על ראשו כובע ועל זרו עו
מטריה. שאלוהו למה ערום? אמר כי
ברחוב שלו לא עובר איש. וכובע למה?
אולי בכל זאת עובר מי. והמטריד?.מי
יו ד ע? אולי יירד גשם.
הברנש דומה מדי לי ולך בכדי לצחוק
ממנו. בדוק מצבנו בענייני המילחמה וה שלום,
יוקר המחייה ושכר העבודה, ה שחיתות
ושכרה ומצאתה את עצמך האזרח
הקטן.
• יעקב מאיר, קריית־טבעון
ושגשוג ישראל קוצרת שמונה מאות ושמונים
קילוגרם חיטה מדונם אחד באדמת הנגב
המדברי. לשכנים שלנו מסביב ישנם
שטחי מדבר עצומים ושפע אדיר של מים.
אם ינצלו רק חלק קטן משטחיהם, יהיה
להם שובע רב, ובעודף שימכרו לארצות לכל מכוניות וטלוויזיות
אחרות יקנו
משפחה.
במה דברים אמורים? אם במקום ה תותח
יבוא קומביין.
זאת תדברי בקול-רם גברתי גולדה
מאיר כאשר תגיעי לבית הלבן. למען
ישמע הנשיא ניכסון וישמעו עוד מגדולי
להאירגון
הבין־לאומי
העולם, כולל
מזונות.
מאיר בלומברג, ו א שון־ לציון

ביזבוז

חנן רייך
השפעה לבוחר
לקבוע את סדר העדיפויות שלו, על־ידי
ציון מספרים סידוריים ליד השמות הקבו עים
בר שימ ה:
שיטה זו מבטיחה מידה רבה יותר של
השפעה לבוחר על־פני מנגנוני המיפלגות. י
שיטה זו לא תפתור לחלוטין את בעיית
שילטונו הכמעט אבסולוטי של המנגנון
המיפלגתי אך תהווה צעד ראשון לקראת
מטרה זו.
חנן רייד, חיפה

האס ביקי
שר-חבטחון כמצרים?

״כנופיית שודדים פתחה ושדדה כ־5000

אני כנראה הישראלי היחיד המבין
מדוע העלה מר שמעון פרס את תע ריפי
הטלפון. השרות הנפלא הניתן
לנו על־ידי כבוד שר התקשורת־הטל־סון־והטלגרף
מחירו פשוט בלתי ניתן
להערכה. מי יעיז
להשוותו עם השי בכל הניתן רות
ארץ
תרבותית מת קדמת
אחרת.
כל סכום כסף
שידרו ש מר שמ יהיה פרם עון
פחות
מן הסכום לו
הוא ראוי.
בטלוויזיה מדי שנה אנו שומעים וקוראים ש שידורי
ישראל והטלוויזיה הישראלית שרויים ב גירעונות
גדולים. ידוע לי שעובדי רשות
השידור ועובדי הטלוויזיה, מקבלים מה
שנקרא בשפתם ״תחבורה״.
חושבני שיש מקום להעלות נושא זה
בפני הגורמים שאליהם נוגע הדבר. מדוע
לעובדים אלה צריכה להיות פרבלגיות
יתר, מיתר ציבור העובדים בארץ? איזה
הצדקה יש לכך שעובדים אלה יובאו ל עבודה
ויחזרו הביתה ב מוניו ת? הוצאות
אלה מסתכמות באלפי ל״י מדי חודש
למשלם המסים, וכל זאת בזמן ובשעות
שיש וקיימת תחבורה ציבורית אחרת.
איך לא התביישה השבוע הטלוויזיה
הישראלית בפנותה לציבור לשלם את ה
רותי
הטלפון
אלא שאני,
ניתי להפוך
הוא להתקשר
הם להתקשר

שאנחנו מקבלים.
אינני מרגל ואין בתוכי
מרגל וכל שאני רוצה
לידידי וקרובי ושיוכלו
איתי.
לאחרונה פנו כמה
מידידי אל מחלקת
התלונות המרכזית.
העובדות שם הב טיחו
לשלוח טכ נאי.
אך כאן החלו לשחק הטכנאים
במחבואים : איתי בכל פעם שיצאתי
מהבית מצאתי כש חזרתי,
הודעה כי
הטכנאי היה ולא
מצא אותי. כשנש־ארתי
בבית, נש ארו
גם הטכנאים
בבית.

קחו למשל דוג מא
זו: במדינות
אחרות אנשים מרי מים
את שפורפרת ומדברים הטלפון
אל הטלפון. אצלנו
הטלפון מדבר אלי כך
נהפכתי ל-
נו. האין זה נפל א?
אסיר־טלפון בביתי.
שישה חודשים, ב כל
פעם שאני מב אומר
לכם מה
קש להתקשר בטל עומד
אני לעשות.
פון, אני מרים את
יום אחד כשתם־
יוסף שריק וקול השפורפרת
קע סבלנותי אר אסיר
טלפון
מיסתורי לוחש אלי
שום לפני את פר מספרים
סידרת

ההודעה
מבלבלים וסיסמאות סודיות ומסיים את
״שלום מותק״ ואשלח אותה למזכיר
דבריו במשפט המאיים ״שלום מותק״.
— ד״ר קורט ואלדהיים. אז
האו״ם
ודאי יו שי בו אותי בבית־סוהר ואני
אין ספק כי מידע מסוג זה שווה
מקווה שיהיה שם טלפון. כך שסוף-
ודאי מיליונים ומכאן מסתבר מדוע
סוף יוכלו ידי די וקרובי להתקשר אלי.
צריכים אנחנו לשלם יותר עבור שי יום!
8שריק, תל־אביב

אגרה, וזה בנימוק הטפשי שיאפשר להם
לשפר את תוכניותיה?
יצחק זכגד, ירושלים

חם ואגחנו
ערבים ויהודים
״העולם הזה״ ,1847״הם ואנחנו
— ערבים ויהודים״ ,מכתבו של
הקורא ישראל אלכסנדר המגיב
על תוכנית הטלוויזיה ״חיום לפ ני
25 שנח״ בה משתמשים ב ביטוי
הם ואנחנו כשהכוונה ל יהודים
וערבים.

להלן כמה הערות למכתבו של מר ישראל
אלכסנדר (ואן דייק) .אני מסכים שלפני
25 שנים היו כאן :״הם ואנחנו״ שזני צד ש
ונות. ומי
דעות
ש תי
דים עם
שמחפש את הדיעה הנכונה מבין שתיהן
מסתמך על עובדות בלבד. אני מקווה
שמבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית תס כים
איתי, ש״הם״ וזכותך המלאה לכנותם
כרצונך, פתחו לאחר החלטת האו״ם עי
החלוקה, במעשי תוקפנות ושפיכות דמים
שגרמו מאז לרבבות הרוגים, פצועים, שלום ומנעו
מאות אלפי פליטים
מהארץה זאת .
באם ״כנופיה״ פרושה :״קבוצת אנשים
רעים״ ,הרי שב שידורי הטלוויזיה הנ״ל,
ולא עם ־הכל שמשודר בטלוויזיה אני מס כים,
התכוונו ל״לוחמים ערבים רעים״.
העיקר ב שידור הנ״ל הוא, באם העובדות
נכונות או מסולפות. משתי האפשרויות
אתה נגד ״אנחנו״ ,וזכותך המלאה לחשוב
כהבנתך.
אני מקווה שתסכים, שמי שנתן לך חופש
המחשבה והביטוי נתן אותה זכות לכולם
כולל מתנגדך.
ישי וישקוכסקי, ומת־ג!

איריוטיזם

״העולם הזה״ 1848״קדימה —
בשיער ארוך״ ,מכתבו של הקורא
אילן עידו בזכות גידול השיער.
המכתב שהידפסתם תחת הכותרת קדימה
— בשיער אר 1ך — גובל באידיוטיזם
רציני. מכתב זה הוא עלבון להיגיון,
לשכל הישר ולרמת המישכל הנמוכה ב יותר.

רוצה אותו אידיוט־מהפכן־בוגד צעיר
ז ה? את זה הוא לא כותב במדויק. הוא
כותב רק נגד. נגד מה? נגד הכל ולא
משנה נגד מה.
״גידול שער הוא מעשה פוליטי״ —

מה פתאום? ממ תי? גם חברי מגדלים
שערות אבל דעתם רחוקה מאוד מאוד
מדעתו של עידו אילן הצעיר.
הוא מציין ש״חבר׳ה מגודלי שיער נעצ רים
ע״י המשטרה״ — כיום רו ב החבר׳ה
הצעירים מגדלים שערות ועדיין לא שמעתי
שמישהו נעצר בגלל שיער ארוך.
וכאן הוא מגיע לשיא בתמיכתו ברשת
הריגול — רבותי זה כבר לא מהפכה,
זה כבר לא מרד הנוער, זו בגידה במולדת,
זו בגידה בדבר המקודש ביותר שיש לעם
הזה.
״ס׳ל 90 מן האנשים האסורים כיום בבתי-
כלא הם אסירים פוליטיים״ — מה אפשר
לכתוב על זה — שזה בדיחה? שזה
לא ר צי ני? שזה אידיו טי מה?״
עדי דיאל, תד־אביב

רחלאוחיון לא
לא הגיעה ל״אסף הרופא״
״העולם הזה״ 1846״במדינה —
חיים — שכר מצווה — דרכי מצבה״ ,על התאונה בה נהרגה
רחל אוחיון,שנפגעה על־ידי מכו נית
של חברה קדישא.

בכתבה נכתב בין היתר כי הנפטרת
אוחיון שנפגעה בתאונת מכונית של חברה
קדישא :״נלקחה מייד, במכונית חברה
קדישא, לפיה״ח אסף־הרופא. בית־החולים
אותה, בטענה שהוא לא
סירב לקבל
בתורנות...״
לעניין זה ברצוננו להסב את תשומת-
ליבכם כי ביררנו את ההאשמה כלפי
ביה״ח שלנו וכפי שנמסר לנו ע״י נוזג
מכונית חברה קדישא שהיה מעורב בתאו נה•
הגב׳ רחל אוחיון ז״ל, לא הובאה
כלל אלינו, אלא הועברה ישירות לשמואל־הרופא,
כך שהדברים שנאמרו ע״י חתנה
של הנפטרת אינם נכונים.
כלל ידוע הוא שגם אם ביה״ח אינו
בתורנות ומביאים מיקרה אסון אליו, אין
הרופא מחזיר או מעביר את המיקרה —
לפני בדיקה רפואית ועזרה ראשונה וב תנאי
שהמיקרה מתחייב להעברה לבי״ח
אחר.

ד״ר א. חלפרן,
סגן מנהל בית החולים, צריפין

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנשח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.

נ־־רסוס
פלך

לבחירתך, שמפו רויאל ירוק
לשיער יבש;
כחול -
לשיער שמנוני ורגיל;
אדום ״ נגד קשקשים;
צהוב-
עם תוספת הלימון הנפלאה

שמפו רויאלש

״שמפדדויאל״
זכה במקוס הראשון
נסקר הקניה
הטובה ביותר לשנה זו

הווו ל ח הזה 1x^ 1

גברא

שיער ענוג
שיער קטיפה
שיער חזק, בריא ורך
שיער רויאל השיער שלך.
׳שמפו רויאל״ לשיער רויאל

צ לו ם

וז דו עו?
( מ ז ״ ר 1ירמז
0 $נ*ך :״ ידלח?;

תמרורים
לתינוק. השחקנית
מ צ פי ם
רונית פורת המגלמת עתה את דמו תה
של אנה פראנק בתיאטרון לילדים
ולנוער וששיחקה בזמנו במר סליק, ו בעיה
השחק לשעבר אלפס קדצ׳קין.
מונה • לתפקיד מנהל מערכת הש בועון
האמריקאי טיים בישראל,
פ מדמון ( )32 שהיה בעבר כתב השבו עון
בסייעון ובנידיור ק. בתוקף תפקידו
הוא יהיה ממונה גם על רשת כתבי טייס
ביוון, תורכיה וקפריסין.

ויליאם

נחוג • יום־הולדתו ה־ 70 של נשיא
קונפדרציית הכדורגל האסיינית
עכדדל רחמן שהיה ראש ממשלת מא־לזיה
ומכהן כיום גם כמזכיר הוועדה
הבינלאומית לשמירת המקומות הקדושים
לאיסלם.

מונקו

נהוג • יום־הולדתו ד,־ 80 של הקו מיקאי
ג׳ימי דורנטח שהיה אחד ה קומיקאים
המפורסמים בשנות ה־ 40 וה־
50 והנמצא מזה . 60 שנה בעיסקי השע שועים.

הוג • במצודת־זאב בתל־אביב, יום־
הולדתו ה־ 80 של ד״ר יונה רץ (פרוי־ליך)
שהצטרף לבית״ר ארץ־ישראל ב־
1926 וכיהן בתחילת שנות ה־ 30 כנציב
בי תיר בארץ.

נא ׳להביר

נחוג • יום־הולדתר, ה־ 88 של כס
מרומן, אלמנתו של נשיא ארצות־הב־רית
לשעבר הארי טרומן, בבילוי שקט
בביתה בן 17 החדרים שנבנה בשנת 1865
בידי סבה.
ה !׳ ענק • על־ידי הפדרציה לניצולי
ברגן־בלזן שהקימה קרן שתחלק פרסים
לסופרים ואמנים שהקדישו את כשרונו תיהם
להבעת רוחו של העם היהודי, פרס
בסך 2500 דולר, למשורר אורי צבי
מכונת הניקוי.
כן, כך רוחצים לילד. לילד. את מאות האוטובוסים שלנו. מכונה ענקית ומודרנית זו משפשפת
ושוטפת את האוטובוס מכל צדדיו. ולמה, אם כן, רואים אנו לא אחת לכלוך בתוך האוטובוס?
תשאלו. ובכן רבותי, זכרו. לא אנחנו מלכלכים את האוטובוס. אנחנו רק מנקים אותו.
ולכן, אנא סייעו אתם לשמור על נקיונו עד הרחיצה הבאה. תודה.

גרינברג.

נפרדו • לאחר שנתיים של חיים
משותפים, שדרן הטלוויזיה האמריקאית
דיוויט פרוסט והשחקנית־זמרת הכו שית
דיאן קארול המגלמת את התפ קיד
הראשי בסידרת הטלוויזיה ג׳וליה.
לקה • בהתקף־לב חמור, המיליארדר
האמריקאי המתבודד חווארד יוז, המת גורר
עתה בדירת־גג בבית־מלון לונדוני
אליה עבר לפני כחודשיים ממנגואה בירת
ניקרגואה שנפגעה אז מרעידת אדמה.

הוד עה לעתווות
מה חדש נ״יצהר״
חג׳ ״יצהר״ הוציאה לשוק לאחרונה מספר מוצרים המיועדים
לגבר ולמשפחה.

לגבר ז

הצגות א חרונו ת

לאחר 460 הצגות
הערב, יפו — אלהמברה,
יום ד׳ 21.2ב־8.30
הצגה אחרונה לתושבי יפו.
חי פ ה -ש בי ט, יום ר 23.2 ,ב־9.00
הצגה אחרונה לחיפה והסביבה,
ת ל ״ אכיב — בית החייל,
מוצ״ש 24.2 ,ב־9.30 — 7.30
בית קשת — בית העם,
יום א׳ 25.2ב8.45-
הפצה ראשית ״לאן״.
מפ׳7זייצחדובן-דסים(ז׳טו<.ט 44044 7ג

דו סבון ״טבק״ הסבון האקסלוסיבי בעל הריח הגברי המסעיר
ומחירו 1.20ל״י ליחידה.

ממ הר טוניק — התכשיר לבריאות השיער, מונע נשירת שיער וקשקשים,
מחליק את. השערות ומרככן, בעל ניחוח גברי עדין. מחירו 10.60ל״י.
אפטר שייב ״גולדן ריין״ — האפטר שייב החדש מכיל חומר חיטוי
ואוטם חתכים בזמן הגילוח, בעל ריח ״המנטולייד״ המעודן. מחירו 9.43ל״י.
ולכל המשפחה ז שמפו לשיער ״קונטרה״ — שמפו רפואי אשר תכליתו
לבער את הקשקשים מהשיער והקרקפת, בטיפול אינטנמסיבי של מספר שבועות
מתחסלים הקשקשים והשיער הופך בריא וזוהר.
ספינת שעשועים — ספינה מפלסטיק צבעוני, המכילה 6מוצרים > 4ל
חב׳ ״יצהר״ ,כאשר מחיר המוצרים הוא רגיל והספינה ניתנת כשי לילד.

הספינה מכילה :
סבוני דו־סבון
ממ בועות — לאמבט קצף
ממופון — הסבון הנוזלי ללא סבון.
סוליפס — משחת השיניים
קרם ידיים — ״יד חן״

סה״ב המחיר, בולל את הספינה — 9.80ל״י.

נישאו • אלילי הזמר ד,צרפתיים
׳ טיי ד ה בת ה־ 26ו־ 18 מיליון תקליטים
ורינגו ,26 ,ושלושה מיליון תקליטים
בלבד.
הופסק • סיור ההופעות של הכנר
הסובייטי הנודע דוד אויסטרך,64 ,
שחש בליבו ערב קונצרט בדיז׳ון, צרפת
ונאלץ לבטל את כל הופעותיו בצרפת.
נפטר. בעיר המערב־גרמנית ברמן,
בגיל ,68 גיאורג פרדיננד דוקוויץ,
האיש שהודות להתראתו למחתרת הדנית
ב־ ,1943 ניצלו חייהם של 6000 יהודי דנ מרק.
הוא שירת אז כנספח מסחרי בשג רירות
הגרמנית בקופנהאגן, התנגד למדי ניותו
של היטלר כלפי דנמרק, קיים מגעים
עם מנהיגי תנועת המרי הדנית ועם ראש־ממשלת
שבדיה דאז, פר אלבון הנסון.
כשנודע לו על כוונת הנאצים נגד דנ מרק,
הודיע על כך לאנשי המחתרת ויהו די
דנמרק הוברחו לשבדיה. על מעשיו
העניק לו מלך שבדיה פרדריק התשיעי
ב־ 1953 את עיטור צלב האבירים ממיסדו
דנבורד.
נפטר. הנם גלוכקה ,77 ,מי
שהיה עוזר של הקאנצלר המערב גרמני
קונאר אדנאואר, ושהואשם כי בתקופת
המישטר הנאצי, בעת שהועסק במשרד-
הפנים הגרמני, סייע במיבצעים לגירו ש
יהודים למחנות ההשמדה.

סי קור ת
בצרפת נחשב ברונו קוקאטרים, מנהל
האולימפיה לכהן הגדול של הפיזמון. פוסק
עליון אשר על פיו יקום ויפול כוכב.
בדרך כלל, אין עוררין על דעותיו
והשקפותיו — ובעיקר לא על כושרו
הנבואי ביחס לעתיד המיסחרי של זמרים.
אבל פעם אחת לפחות טעה קוקאטריס
טעות גסה כל כך, שעד היום מזכירים
לו אותה: לפני שנים, באו אליו כל מיני
אנשים, ממורים שבאלייה ועד ארית פיאף
.ועד ז׳אק ברל ועד דו ר ד בראסנס, וסיפרו

מלאך בין
האנטנזת
ף* ערב אחד של אוויר־הרים צלול
^ כיין, התקלקלה אנטנת הטלוויזיה של
אדון כהן מירושלים. הוא טיפס למעלה —
וגילה שמלאך הסתבך בין החוטים.
״אהה,״ התפעל מר כהן מהייצור הש-
מיימי הרועד מקור .״אתה נפלת לכאן
מהמקום ההוא, בשמיים.״
תקרית כזו יכולה לקרות כמובן רק
בירושלים. היש מי שאינו־ מ אמין? היש
מי שספק בליבו שאכן ייתכן שמלאכי-
עליון מוכנים עדיין, לרדת ולהציץ ב ירושלים
שחוברה לה י חדיו? אותה ירו שלים
של זהב — אבל זהב מאד משתלם
בימי־פרוספריטי אלו? אומה ירושלים

את האגדות, שיש בהן קצת הפלגה
אל תוך השמאלץ, כתב יהודה האזרחי,
ירושלמי טיפוסי, מספר־סיפורים היודע
כיצד להגיע אל לב בגי־הנוער — ואף
מרבה לעשות זאת ב שידורי ישראל מירו שלים.
את הרישומים, הממלאים את רוב
דפי הספר, הגה ורשם שמואל כץ, שרוח
השכינה נטשה למענו את הר־הבית, ירדה
לשכון עליו בקיבוצו געתון, השוכן בין
נהריה לצפת.
כץ מצליח לאחד את ירושלים של מטה
וירושלים של מעלה לירושלים של כל
המקומות, כל האנשים וכל הזמנים. יש
לו חוש הומור בריא אבל מלא תיחכומים,

צייר כץ

זמרת כרכרה
הצלחה תמוהה

לו על זמרת יוצאת־דופן, הפורטת
פסנתר וכותבת שירים בלתי רגילים.
קוקאטרים הלך לשמוע אותה — וקבע
כי אין לה עתיד. בלית־ברירה, פנתה הזמ רת
לאולם קטן יותר, הבובינו — וזכתה
להצלחה מסחררת.
רק שנים לאחר מכן נכנע קוקאטריס
לטעם הקהל — אס כי הוא עדיין טוען
כי הצלחתה תמוהה ונפלאה מבינתו —
והזמין את הזמרת לאולימפית. הופעתה
שם הסתיימה בתשואות שנמשכו רבע־שעה.
שמה של הזמרת — העומדת לשוב
ולהופיע בישראל בתחילת חודש אפריל —
היה ברברה.
תיאטרון המהפכן הלא-מס 1כן
״סטאטוס קוו ואדיס״ ,מאוג
יהושע סוגול, בעיקבות ״ההסדר״
לשולמית אלוני. בימוי: עדנה
שביט. מוסיקה: יוסי״מר־חייס.
משתתפים: יוסף באשי, גדליה
בסר, אילן דר, ג׳יטה מונטה, רות
סגל, אילן תורן.
הצופה התמים — ביחוד אם הוא חיפ אי
— יכול לקבל ברגע הראשון הלם קטן:
בתיאטרון ממלכתי מסובסד — פותחים
הצגה בפזמון דלהלן :
״שלום קואליציה, שלום ממשלה /
זה אני הליצן הנצחי על הקו
כפיית פולחנים בכוח החוק /
זה מרתיח אצלי, תצחקי, את הרס״.
מה קורה כאן, שומו שמיים? האמנם
מעיזים, מעל במה ציבורית רישמית, להו קיע
את ל שון המאזניים המקודשת של
האומה — המפלגות הדתיות ותרגילי ה כפייה
של הן?
במבט רא שון זה נראה כך. אך רק
במבט ראשון. מי שעוקב אחרי העיתונית
היומית, מי שפרשיות ילדי הזוג שליט
ולנגר, ותמרוני גורן מוכרים לו — יגלה
עד מהרה כי התיאטרון החיפאי אמיץ
הרבה פחות מכפי שהוא עושה רושם.
קודם כל, משום שהצגת רוויו זו,
שנועדה לשים לצחוק את הסטאטוס קוו
ולשאול את העם קוו ואריס * מסתפקת
מרבית הזמן, בפזמוניה ובמערכוניה, ב המחזה
בלבד של המציאות — ללא הוספת
מימד שיקומם וירגיז יותר מן הידיעה
שהתפרסמה בעיתונות.
רק לעיתים רחוקות, כאשר המעבר וה במאית
קוראים ד רו ר לדמיונם — כמו ב פרשת
החליצה של חרשת־אילמת מאחי
בעלה המנוח, שגם הוא חרש־אילם —

אנה

מועדות

פניך?

כיפות ירושליס לפי כץ
האדם הנכון —
שעל הרריה מתכננים ארכיטקטים בעלי
חוש״נבואי להתעלותם של המחירים מיפי
לצות מרובעות המאיימות לגמד את הפס גות,
אליהם נישאות עיניהם של מאמינים
בני שלוש דתות, מזה אלפים בשנים?
מאות תשובות מצויירות, וכמה סיפורי-
אגדה, באים להשיב על כך בקובץ יוצא־דופן,
מקסים את העין ומעלה חיוך על
שפתיים, עסקי קודש כרגיל (הוצאת מסדה).

זוכה האבסורד למימד שהוא ראוי לו.
אולם מה שחמור יותר, הוא שבכל הה צגה
— אין מעיזים אף פעם להצביע
בבירור על האשם האמיתי. כי אפשר לה בין
לרוחן של מפלגות דתיות הנלחמות
נגד הסטייק הלבן. לשם כך הן הרי
קיימות. אך קשה להבין את מפלגות הפו עלים
השולטות במדינה — והנכנעות
לכפייה הדתית בניגוד למצפונן.
עניין חמור נוסף נוגע לביצועו של
רוויו. במלל, נשמעת השישיה החיפאית —
במיוחד דר, סגל ותורן — משביעת־רצון,
ונראית משכנעת בהופעתה אך כשבא תור
הפיזמונים — מוטב היה אילו פנו לרבנות

רעיונות משוגעים ודימיון מפליא.
לנדוד איתו בין סימטאות ירושלים —
פירושו לראות דברים שלא ראית קודם,
ולא תוכל לראות לעולם, אם לא ניחנת
בחוש אנכרוניסטי מפותח ופרוע כשל כץ.
הנה הוא רואה את כיפת הסלע — ומד רגות
נעות נעות מטפסות אליה. ברישום
אחר, יושב לו ערבי לפני המיסגד ועוסק
באותם עסקי־קודש־כרגיל — עושה פדי-

הקרובה, כדי לזכות בעזרת השם.
מה עוד שהלחנים של יוסי מר־חיים
חדורים בנשמה, בערך כמו מכונת־חישוב.

תקליטים
סם ריח נסל מרק בצד
״...תקליט. הפורמאט: שחור לבן. הכוו נו
ת: כחול מצחיק. שירי מחתרת? סליחה,
לא ויסלחו לי גם אלה המתפללים,
מסקציית, הפופ היבש׳ אם אגלה להם כבר

הבדיחה

הנכונה

קור לרגליהם היחפות של המתפללים.
כץ שם בידיו של יהודה המכבי קופסת־שימורים
כשרה של שמן. המשיח המית-
דפק על השער, בחומת־העיר העתיקה,
ותוקע בשופר — מתבקש, בפתק התלוי
בשער, לחפש את ״המפתח מתחת לשפ־שפת״
* הצלבנים מחפשים את השקם
בירושלים — במפה בת־זמננו. ולפני חו מת
ימי־הביניים — אנשים דוחפים אוטו בוס
שניתקע.
כך נפרשת מקיפוליה עיר ישנה ומו כרת,
והופכת לסיור של הפתעות. כץ
לא רק בונה עיר שאינה תלוייה בזמנים
— הוא בורא עצמים שיש להם הומור
משוחרר מכל שליטה הגיונית. כמו הרכבת
הראשונה המגיעה לירושלים: הימים ימי
שלטון הטורקים. וכץ מוסיף לה, במקום
קטר, פינג׳אן טורקי ענקי בראשה.
לראשו של היכל־ שלמה הוא חובש כי פה
מצויירת, ועל׳ ג ג בעל שלוש כיפות
מציירים שני שובבים עירום של אשה,
כשכיפה אחת גדולה מהווה את פרצופה
והשתיים האחרות — כן, זהו בדיוק.
יש גם בדיחות קולנועיות באמתחתו של
כ ץ: מדריך מזוקן מסייר בחדר־הרצל ש־בהר־הרצל.
מסביבו מאזינים להסברו לת מונה
שעל הקיר. בתמונה — חוזה המדי נה
וזקן לו, מולו חבורה מגוונת, של כולם
זקנים־תאומים.
שלווודנפ ש ואהבת־אדם היו מאז ומת מיד
סגולותיו של כץ כאמן וכאדם. יליד
וינה ,1926 ,עבר שמואל כץ להונגריה,
למד שם ארכטיקטורה. ב־ 1946 עלה אי־לגאלית
לפלשתינה, גורש לקפריסין, הוח זר
ארצה. ב־ 1948 הצטרף לקיבוץ געתון,
ועד היום נהנה הקיבוץ הארצי מכשרו נותיו.
בעבר
היה קריקאטוריסט בעל המשמר.
היום הוא עורך גראפי של הקיבוץ הארצי
והקיבוץ המאוחד. מאחוריו רשימה ארוכה
של פרסים בתערוכות בין־לאומיות, תע רוכות
של ציורים ותערוכות ספרים, כמה
ספרים מרתקים של רישומים ששירטט
בסיור ארוך במיזרח־אפריקה, עבודות ש השאיר
במוזיאונים החל מבוסטון, פאריס,
מונטריאול ועד מולדתו, וינה.
את כל זה, מסכמים מכריו במשפט אחד:
״האדם הנכון עם הבדיחה הנכונה״ —
סיכום הבולט לעין בספרו האחרון.

מגב לרגליים המונח למרגלות השער.

עכשיו שאין. יבש. לא יצא. אז גם לא
נכנם יבש. אולי בגלל הלחות המזרח-
ים־תיכונית.״
את השורות האלה עשוי לקרוא כל מי
שעיניו תגלינה בין מדפי התקליטים שב חנויות,
העמוסים לעיפה בהדפסות י שר אליות
טריות, אלבום שחזותו החיצונית
מעוררת סקרנות והתפעלות כאחד. יוסי
בנאי -פרצוף של צועני (הד־ארצי
.) 14218 בעל הפרצוף הצועני, הוא שכתב
את השורות האלה כנאום התנצלות ש מקובל
לקרוא לו בחברה המסודרת: דברי
פתיחה. אם להמשיך. ברוח של מה אין
(המשך בעמוד ) 12

סי קור ת
(המשך מעמוד ) 11
כאן, הרי אין כאן חובבנות, אין כאן
התחכמות, אין כאן פזילה למצעד־הפזמונים
או למנתה־מסטיק־פיסטוקים. אין כאן עי בודים
לעניים ומילים למפגרים,בקיצור :
אין כאן כל מה שיש בדרך כלל לתקליט
להיטים מסוג אלה המופיעים בסיפורי־אהבה
בהמשכים של סטאר ופוטורומן.
יש כאן ריח של מרק בצל, ריחו של
השאנסון הצרפתי הטוב, שלימד את ה־תבל ברחבי פיזמונאים
האינטליגנטים
(כולל החיפושיות) שיש למילים ולמנגינה
חשיבות שווה במשק־הבית של השיר ה מבוצע.
יוסי
בנאי, שאימץ לעצמו כייעוד למ סור
לישראלי שאינו מכיר אותו אוצר
בלום של בראסנס ושל ברל, של מוסוואקי
ופילים קליי, עושה זאת הפעם במסירות
המקסימלית, וברצינות של מי שמגיש
עבודת־גמר. אמת, קשה לעלות על ה מקור
אם זה ג׳ורג׳ בראסנס אבל —
תירגומו של נסים אלוני, בפי בנאי, הוא
פנינה בפני עצמה :
בחוסר כל בושה הכי אלמנטרי /בשביל
התהילה הכל כך פופולרית /אני צריך
לומר ועם קצת הגזמה /את מי אני חורש
בעמק הזימה /אס אפרסם שמות של
אלמנות קש /מיד יוכרו בעיר בתור
זונות ממש /וכמה ידידים יראו בי מין
פרעוש /וכמה כדורים יכניסו לי בראש /
כן, יש לה, יש פה גדול /לחצוצרת ה תהילה,
מיסתבר
שעם קצת כי שרון אפשר גם
בעברית הנוראה הזאת, שצריך לכופפה
לפני כל מנגינה זרה, להביע גם פיוט,
בלי שישמע כדיקלום המילים הקשות
מתוך המינשר האחרון של האקדמיה ל לשון.
כך למשל, מתרגם אלוני את מום-
טאקי :
עם הפרצוף הצוני של יהודי או יווני
ועם שיער בעננים /עס שתי עינים אפו רות
המספרות עוד חלומות שלא חלמו

הסיגריה המעודנת למע שן הנזפונק• ב אריז ה השטוחה האלגנטית!

לראשונה בי שראל

יוסי בנאי
לא מנתה מסטיק
מזה שנים /עם זוג ידיים של שודד של
מין פייטן תמיד נודד שכבר בזז גנים
המון /ועם הפה שכבר שתה, שכבר נישק
וכבר פיתה ולא ריווה שוס צימאון.
גס המתרגמים האחרים, נעמי שמר,
יהונתן גפן וזאב ז׳בוטינסקי (תרגומו ל־אנאבל
לי הולחן ע״י יוחנן זראי) אינם
מביישים את המקורות ואינם זקוקים ל השוואות.
העיבודים וההקלטזת רוויים
השראה.

ת ע רו בתא מרי ק אי ת פי לטר * 5120 יוקרת 0תו צרת דו בקער בו ת ל טי ב

בשלושים באפריל השנה תיערך במרכז
לינקולן בניו־יורק הצגת סרט מיוחד במינו.
במשך שעתיים וחצי יוקרנו קטעי־ריקוד
מתוך סרטיו של הרקדן הנודע פרד אסטייר.
פרדי, שהוא עתה בן ,73 ישתתף בארוחה
החגיגית שתיערך לכבוד ההקרנה וש הכד
סותיה יוקדשו למימון פסטיבל הסרטים של
ניו־יורק בשנה הבאה. פרד אסטייר עצמו
הוא שבחר את 40 הקטעים מתוך 200
הקטעים שביצע בחייו בסרטיו .״ראיתי את
הרשימה,״ אמר ״והתפלאתי איך לכל ה רוחות
עשיתי כל כך הרבה.״ בסכמו את
הקאריירה שלו כרקדן אמר :״זה עלה
1לי׳ בד ם, ביזע וגם בדמעות. אבל הדמעות
היו של הנערות. אס הן בכו בחזרות
הייתי בטוח שזאת תהיה הצלחה.״
הוורדת __כעב; __1* 51

מלכודת לאצ״ל. בעזרת סוכנים יהודיים הפגישה את
נציגי אצ״ל עם ״שליחים איטלקיים״ ,שהחתימו אותם
בראשי־תיבות על הסכם בין אצ״ל והממשלה הפאשיססית.

ה״איטלקים״ היו, במוכן, אנשי הכולשת
הבריטית, וההסכם שימש עילה לכליאת ראשי
האירגון על־פי התקנות לשעת־חירום, הנהוגות
עדיין כארץ.
* * חשבה נורא״ מתגנבת לפעמים אל לבי.
^ ,מ ה היינו עושים אילו רצח אדודף היטלר
שישה מיליון צוענים?

שחיה אז האח הבכור במחנה הפאשיסטי. היטלר חיקה
אותו בכל וגנב את כל רעיונותיו, החל בצורת־ההצדעה
במועל־יד וכלה באירגון בפלוגות־הסער.

נניח שמדינת־ישיראל כבר וזיתה קיימת אז. נניח
שאדולף ד״יטלר לא היח אנטישמי, אלא אנטי־צועני בלבד.
נניח שהיינו שומעים את השמועות הראשונות על אושוויץ
וטרבלינקה, תאי־גאזים ו״פיתרון סופי״ — לא בקשר
לאחינו, אלא בקשר לצוענים.

כראשית 1934 ככר ידע העולם בולו בי
כגרמניה הנאצית קיימים מחנות-ריכוז, כהם
עוכרים יהודים, ושאר שנואי־המישטר, עינויי־תופת.
ב־ 14 ביוני ,1934 ארבעה חודשים בלבד
אחרי ביקורו של וייצמן אצלו, קיכל מוסוליני
את פניו של אדולף היטלר כידיד וכשותף.

האם היינו מרעישים שמיים וארץ? האם היינו תוב עים
לגרש את גרמניה ממשפחת־העמים, מנתקים עימה
כל מגע ,׳מציעים להכריז עליה מלחמה עולמית להצלת
הקורבנות? האם היינו פותחים את ש ערי ארצנו בפני
מאות אלפי פליטים צועניי ם?

נכון, מוסוליני לא נחשב אז לאנטי־שמי, ולא רדף
אז עדיין את היהודים. אולם כל ילד באירופה ידע באותה
תקופה כי מזה עשר שנים שולט באיטליה מישטר של
טרור פנימי, בו נרצחים, מוכים ומעונים אויבי־המישטר
בפרהסיה על-ידי הבריונים בעלי החולצות השחורות.

מה היינו עושים?

חוששני שלא.

בוודאי, כמה יפי־נפש היו עורכים איזו הפגנת־מחאה
קטנטנה לפני השגרירות הגרמנית. כמה פרופסורים —
אותם חותמי־עצומוית נצחיים, שכבר נמאס לראות את
חתימותיהם — היו חותמים שוב על נייר כלשהו. אולי —
מי יודע — היה איזשהו ח״כ מגיש הצעה לסדר־היום.

אבל המאמר הראשי כצהרון א׳ היה קובע,
שאל לה למדינת־ישראל לשבש את יחסיה עם
מדינה ידידותית, מתור גישה סנטימנטלית
בלתי־מציאותית.
״חובתנו כלפי אחינו היהודיים קודמת לכל שיקול
אחר,״ היה מוסיף צהרון ב /״ומאחר שהמישטר הנאצי
אינו מתנכל ליהודים, וכמה יהודים אף ממלאים בו
תפקידים מרכזיים, אסור לנו לעשות מעשים בלתי-
שקולים שיביאו רעה על אחינו.״
ועיתון־בוקר מכובד היה קובע, במאמר ראשי, ש״מצד
אחד יש לשלול את המעשים המייוחסים למישטד הנאצי
כלפי הצוענים, אם אמנם יימצא להם אישור, ועדיין אין
הדברים אלא בגדר שמועה בילבד, אך מצד שני. אין
לשכוח כי מר היטלר חיסל את האבטלה בגרמניה ובנה
כבישים המעוררים התפעלות בעולם כולו.״

ברור כי חיים וייצמן, ליברל עדין־נפש, לא
ראה כל פסול בנסיון לקשור יחסים הדוקים עם
מישטד־אימים כזה — כל עוד הטירור המזוויע
שלו לא היה מכוון נגד יהודים.

ה -שהיה !מותר למנהיג המרכז, שנתמך על־ידי
השמאל, בוודאי היה מותר למנהיג הימין.

הד״ר מינרכי גילה כי עוד ב־ 1931 העכיר
זאב ז׳כוטינסקי לממשלת איטליה כקשה להת קבל
אצל הדוצ׳ה, ואף הצביע על האפשרות
שתנועתו תעזור לאינטרסים האיטלקיים במז־רח־התיבון.
בפברואר
1932 חזר הסניף הרביזיוניסטי באיטליה על
בקשה זו באופן רשמי, אך הדוצ׳ה לא ראה עניין
בפגישה עם מנהיג ציוני אופוזיציוני.
ב־ 1935 פנה עסקן רביזיוניסטי אל הקונסול האיטלקי

ם שני מנהיגים דגולים — וייצמן ודבוטינסקי
— התחרו ביניהם על חסדו של הרודן הפאשיסטי,
מעיד הדבר על אווירה ציבורית כללית.

מסתבר שגם אז לא התנגד הציבור היהודי
והציוני למגעים ידידותיים עם מישטר מגואל
כדם — בל עוד לא היה הדם יהודי.
הציבור בוודאי אמר לעצמו: יש לנו די צרות משלנו,
מכדי שנעמיס על עצמנו גם את הצרות של הזולת.
אנחנו צריכים לנהל מדיניות מציאותית (ריאל־פוליטיק,
בלעז) .מוסוליני שולט באיטליה. כדאי לנו להסתדר
עימו, אם אנחנו אוהבים אותו, אם לאו.

כסיגנון של ימינו היינו, בוודאי, אומרים :
אנחנו מוקפים אויבים הזוממים להשמידנו. אל
לנו לחפש לנו אויבים נוספים. האינטרס העל יון
של קיום המדינה קודם לבל. וגם נוחיות
המדינה קודמת לבל.

** בחינה זז אין כל הבדל בין גישת חיים וייצמן
וזאב דבוטינסקי לפני דור וחצי, ובין גישת עזר וייצמן
ובני דורו כיום.
זה עתה נסתיימה המילחמה הנוראה בוויאט־נאם.
האמריקאים עצמם מודים בימים אלה בדברים שהושמעו
עד כה דק בפני תנועת־השלום האמריקאית.

שוב לא נותר ספק שכוויאט-נאם בוצע פשע
של השמדת־עם.

האמריקאים עצמם מודים שנכנסו למילחמה בלי מחש בה,
ובלי יעד ממשי נראה־לעין. שהפעילו מכונת־טרור
אדירה נגד אוכלוסייה חפה מפשע. שהרגו קרוב למיליון
גברים, נשים וילדים, ללא אבחנה, מתוך שהתייחסו אל
״האנשים הצהובים הקטנים״ כאילו לא היו בני־אדם כלל.
״תת־אדם״ ,כלשון הנאצים. שתוך כדי כך ביצעו חיילים

כקיצור, היינו נוהגים כבל העולם.

ך* ירהור זה הזר ועלה בי בימים האחרונים, כאשר
( \ קראתי על המיסמכים החדשים שהגיעו לידי חוקר
האוניברסיטה העברית, הד״ר יצחק מינרבי.

המיסמבים נוגעים לפגישה ההיסטורית של
כניטו מוסוליני, ראש־הממשלה הפאשיסטית
האיטלקית, עם הד״ר חיים וייצמן, ראש ה תנועה
הציונית.
אחרי פגישה זו, שקיומה היה ידוע, נתקיימו שלוש
פגישות של הד״ר וייצמן עם פקיד בכיר במישרד־החוץ
האיטלקי. פגישות אלה לא היו ידועות עד כה.
כמה מפרטי הפגישות האלה מעניינים ביותר. למשל :
מוסוליני הציע לווייצמן תוכנית של חלוקת ארץ־
ישראל, שדמתה מאד לתוכנית־החלוקה שנתקבלה על־ידי
האו״ם כעבור 13 שנה. הוא אמר שכדאי ליהודים להסכים
למדינה קטנה, שתזכה בהכרת האומות, אפילו יהיה
שטחה קטן( .ר עיון זה היה נכון אז כמו היום, ואילו
נתגשם באותו זמן היו בוודאי ניצולים מאות אלפים
מקורבנות השואה).
וייצמן שלל רעיון זה, בטענה שהציונות צריכה להגיע
תחילה למחצית האובלוסיה בארץ (יעד שהוגשם רק כמה
שנים אחרי הקמת מדינת־ישדאל).

אחרי שיחתו עם מוסודיני אץ וייצמן לדווח
לא רק למוסדות הציוניים, אלא גם לשגריר
הבריטי ברומא — כאילו היתה ההסתדרות
הציונית סוכנות בריטית.
לפקיד מישרד־החוץ הפאשיסטי אמר וייצמן שהוא
מתנגד להקמת מדינה יהודית, מפני שהוא ״פוחד מפני
היהודים״ ,בגלל המריבות הפנימיות ביניהם( .הדברים
נאמרו אמנם על רקע מילחמת־חאחים שסערה אז ביישוב
היהודי, בעיקבות רצח ארלוזודוב).

מוזר הוא שהמנהיג הציוני מצא לנבון לבטא
דיעה זו דווקא באוזני פקיד מדינה זרה.

בשיחה אחרת עם אותו פקיד אמר וייצמן שהציונות
אינה רוצה בהסכם עם הערבים, אלא, אחרי שתגיע
לאוכלוסייה יהודית של חצי מיליון בארץ( .נראה שבכל
התקופות דחו המנהיגים הציוניים כריתת הסכם עם
הערבים ״אלא אחרי ש כאשר הגבול של אותו
״אחרי ש משתנה מדי פעם. גם היום אין מנהיגינו
רוצים בהסכם, אלא אחרי שיסכימו הערביים לסיפוח
שטחים נרחבים למדינת ישראל).

לץ ולס -הדבר המעניין
ץ | פרט זה או אחר.

ביותר באותן

פגישות איננו

הדבר המעניין הוא עצם קיומן.

וייצמן נתקבל על-ידי הדוצ׳ה הפאשיסטי בפברואר
— 1934 למעלה משנה אחרי שהיטלר הגיע לשילטון.
היטלר הכריז אז בקולי קולות על הערצתו למוסולי:־,

מוסוליני בעת פגישה עם היטלר: לא דם יהודי
בירושלים וביקש להקים באיטליה בית־ספר לטייסים
יהודיים מהארץ, ובסופו של ד בר קם בצ׳יוויטה־וקיה, ליד
רומא, בית־ספר ימי שיל בית״ר, בו למדו צעירים מהארץ.

כ 1936-הועלתה הצעה להכניס צעירים
רביזיוניסטים מהארץ לבתי-ספר אידיאולוגיים
של התנועה הפאשיסטית באיטליה.
זה היה שלוש שנים אחרי עליית היטלר לשילטון,
שנתיים אחדי הפגישה הראשונה יבין היטלר ומוסזליני,
כאשר הברית הנאצית־פאשיסטית הגלוייה כבר הפכה
עובדה קיימת, שנה אחרי ההתקפה הברוטלית של הצבא
האיטלקי על חבש, תוך שימוש בגאזים מרעילים.
דבוטינסקי לא הסתיר את יחסיו החיובי למישטר
האיטלקי. הוא עצמו למד באיטליה, אהב את האיטלקים,
ואימץ לעצמו שם־עט איטלקי (״אלטלינה״ — נדנדה).
האידיאולוגיה -של הדוצ׳ה נראתה לו.
איני בטוח עם הד״ר מינרבי יודע את ההמשך:
בסוף שנות השלושים הכינה הבולשת הבריטית בארץ

אמריקאיים פשעי-מילחמה שלא יתוארו.

כד זה נאמר עתה בעיתונים האמריקאיים
המכובדים ביותר, המבקשים לערוד חשכוך
נפש לאומי בדי לרפא את הפצעים שבהם לק תה
הנשמה האמריקאית בעשור האחרון.
העולם הרחב ידע את הדברים זה מכבר. ראשי־מדינות
אנטי-קומוניסטים, כמו השוודי, די ברו על כך בפה מלא.

ואילו אנחנו, הישראלים, מילאנו את פינו
מים. השתדלנו שלא לראות, שלא לשמוע.
אלופי־מיל שלנו נסעו לשם, הרחיבו את הדיבור על
לקחים צבאיים, ולא אמרו מילה על רצח־העם. עיתונאים
ישראליים נסעו, רשמו, ודיווחו בעליצות. מי שהרים את
הקול הושתק מיי ד: הרי אנחנו מוקפים אויבים, ניכסון
הוא ידידנו, ימה לנו להתערב בעניינים לא ל נו?

זאת כדיוק אמרו העמים האחרים כימי
השואה שלנו. הם היו עסוקים כמילחמה. הם
עמדו על נפשם. העניין היהודי לא עניין אותם.

במדינה

השבוע קפץ עוד אלוף

העם
ה.,אני מא של משר. ד״ן
איד פועל שר-הגיטחץ
לניכוש גוש ימגי־סיפוחיסטי
כמכשיר לתפיסת השלטון
לשם מה? מה הכוונה?
ראשי מיפלגת־העבודה מודאגים מאד.
לפתע פתאום התחיל משה דיין לגלות את
דעתו האמיתית — דיעה שאינה משאירה
מקום לשלום בעתיד הנראה־לעץ.
זה לא הפתיע את עמיתיו של שר־הביטחון.
הם ידעו מזמן שזוהי דעתו
האמיתית של דיין. מה שהדאיג אותם
היה העיתוי.
משה דיין אינו משמיע לעולם דיעה
כלשהי, כשאין לו יעד ממשי. אין הוא
אדם המשמיע דיעה, ומחפש לה תומכים.
הוא אדם המחפש לו תומכים, והמגדיר
את דיעותיו בהתאם לכך.
כמו על לנין. השבוע, אחרי הכנה
״בפגישות תידרו!־״ והדלפות חצי־רשמיות,
יצא משה דיין בנאום פרוגרמטי, בו קבע
מצע מרחיק־לכת. כבמה בחר לו את אגו דת
עורכי־הדין.
בהתקיפו בחריפות ,׳?כימעט בגלוי, את
יגאל אלון ואת יצחק בן־אהרון, ובהס תמכו
על דוי ד בן־גוריון החי כמו שעס־קנים
סובייטיים מסתמכים על לנין המת,
קבע דיין כי רק דבר אחד חשוב למדינה :
התנחלות בכל השטחים המוחזקים.
מי שדוגל בהתנחלות בכל השטחים
אומר, כמובן, שאינו מתכוון להחזיר אף
חלק מן השטחים. זאת היתד. בשורתו
של דיין.
השלום אפשרי עכשיו. כדרכו, היה
דיין גלוי־לב לגבי האפשרות להשיג שלום.
באותו יום בו הופיע בפני הפרקליטים
המלומדים, ששימשו לו כסטאטיסטים בה צגה
המצולמת, הופיעו דברים של דיין
גם בסימפוזיון במעריב. הודיע ה שר:
״אם נהיה מוכנים לסגת לקו הירוק
ממש ...הם (הערבים) יחתמו איתנו על
שלום, כולל שייט ישראלי בסואץ וכל
מה שאתם רוצים ...את זה אפשר להשיג
עכשיו. אבל תמורת נסיגה ממש לקו
הירוק, כולל אי־שליטה ברצועת עזה.״
מעולם לא הודה שר ישראלי בכך ש בפני
המדינה עומדת בחירה מעשית :
שלום רשמי לאלתר תמורת ויתור על
השטחים, או החזקה בשטחים תמורת ויתור
על השלום. דיין הציג את הבחירה והכריז
במה הוא בו חר: שטחים במקום שלום.
דוי ל ־ עז רימני. זהו מצע ברור. למי

הוא מ כוון?
כראש החותרים לארץ־ישראל־שלמה,
יכול דיין לסמוך על תמיכת הגוש הימני
במדינה — גח״ל, היסודות הדתיים הלאו מניים,
התנועה למען א״י השלמה ע״מ
והמרכז החופשי. לשם כך הסכים להופיע
בוועידת ע״מ, יחד עם כל ראשי רפ״י
לשעבר במיפלגת העבודה — הפגנה בל־

תי־רגילה כשלעצמה.
האם מתכוון דיין לפלג את מיפלגת־העבודה,
ולהתייצב בראש מחנה כזה נגד
פינחס ספיר, יצחק בן־אהרון ויגאל א לון?
אין לו כל כוונה כזאת. הוא יודע כי
במיקרה כזה יובס על-ידי מנגגון־המיפלגה.
דיין לומד משגיאותיו, ואינו מתכוון לחזור
שנית על התרגיל של פרישת רפ״י.
אולם דיין מתכוון ליצור לעצמו עמדה
שתתאים גם לתפיסת־השילטון וגם למי קוח.
בעזרת חיל־העזר הימני הקיצוני,
הוא מקווה לתפוס את כם ראש־הממשלה.
אם לא יצליח בכך, הוא מתכוון להש תמש
בעמדת־כוח זו כקלף־מיקוח במישחק
עם ראש־הממשלה הבא — ספיר או בובה
של ספיר — כדי לשמור על האימפריה
שלו במערכתיהביטחון ועל מקומו בממשלה.

סטודנטים

כחודש הבא ייערך
מיבסן חדש
לרשימה שהבהילה לפני שנה
את המדינה
״יש ! יש לי שם ! יש ! ״
בקריאה זו של סטודנטית נלהבת, ניתן
השם לנסיון פוליטי שהיכה לפני שנה
(המשך בעמוד ) 17

האלוף שלמה להט במדים, בימים בהם היה מפקד ׳הכוחות המשוריינים
של צה״ל בסיני בשיאה של מלחמת ההתשה. ההופעה הגברית שלו
במדי אלוף בצה״ל, אפפה אותו בהילה שהרשימה מאוד את עסקני המפלגות השונים.

כדאי להפשיט קצינים בכירים ולהלבישם
בפיג׳מה לפני שמחליטים סופית איזה
תפקיד פוליטי למסור להם.״
שהיא מיפלגה
הליברלית, למיפלגה מתנוונת ומזדקנת, שאינה מצמיחה כו חות
צעירים, היה דרו ש מועמד רענן,
כדי לאייש את התפקיד הבכיר היחיד
השמור למיפלגה זו בהסכם הקואליציוני
שלה עם תנועת החרות. מאחר וייתכן
מצב שהבחירות המוניציפאליות הקרובות
יתנהלו על בסיס של בחירה אישית ל־ראשות־העיר,
חיפשו עסקני המיפלגה ב נרות
מועמד עם סיכוי למשוך בוחרים
בכוח אישיותו. אחד מאלופי צה״ל ה מפורסמים
ביותר, העומד אף הוא להצ טרף
בקרוב למיפלגה הליברלית, דחה את
ההצעה לרוץ לראשות עיריית תל־אביב, עזר כשם שבזמנו דחה אותה האלוף
וייצמן שטען ,״אני רוצה לטפל בזבל
לאומי, לא זבל עי רוני! ״
כך נותר צ׳יץ׳ המועמד היחידי. הוא

ל* וד אלוף צוז״ל אחד צנח השבוע
2מן השמיים הצבאיים, ובהיתקלות ה ראשונה
שלו עם הקרקע המיפלגתית, כמ עט
ושבר את מיפרקתו.
הרומן שניהל האלוף שלמה (״צ׳יץ׳״)
להט עם המיפלגה הליברלית עוד בהיותו
במדים, בו הסכים ללכת לחופה עם ד.מיפ־לגה
תמורת נדוניה של הצגת מועמדותו
מטעם המיפלגה לראשות עיריית תל-אביב,
היתה ידועה זה מכבר ליודעי־ סוד*.
להמוני ישראל הגיע הרגע הדרמתי ב ליל
שבת האחרון, כאשר הוצג לפניהם
האלוף־מיל. החדש בהופעה פומבית רא שונה
מעל המסך הקטן, לבוש בחולצה
לבנה ומקטורן שחור. לגבי הפוליטיקאי
הטרי, הנראה בחיצוניותו צעיר בהרבה
מכפי גילו 46 היתד. זו טבילת־אש רא שונה
בחיים הפוליטיים — וקשה מאוד
לומר כי הוא עבר אותה בהצלחה.

תואר מיל.
למכירה
ך* עיני הצופים בטלוויזיה, שלכל
/היותר הכירו עד אז את להט לפי
שמו ותואריו הצבאיים, התגלה לפתע
הגבר בלא־מדים כאיש הססני, חסר בי־טחון־עצמי,
שהתלבט קשה במתן התשו בות
לשאלות הישירות שנשאל, וניסה
להתחמק מהשאלה העיקרית שהוצגה לו
על־ידי מראיין־חקרן: האם אין פגם בכך
שאלוף צה״ל בשירות פעיל מנהל משא־ומתן
מיפלגתי — ולא רק עם מיפלגה
אחת, אלא עם שתיים בעת ובעונה אחת?
המועמד הליברלי החדש לראשות העיר
הגדולה במדינה נראה נבוך מאוד, גימ־גם
ולא נתן תשובה: משכנעת. נכון, הוא
הודה, הוא אומנם ניהל משא־ומתן בעודו
אלוף בשירות פעיל, אבל רק אחרי שכבר
חדל לכהן בתפקיד ראיס אכ״א. נכון,
הוא המשיך והודה, הוא ניהל בו זמנית
משא־ומתן גם עם מיפלגת השילטון וגס
עם מיפלגת האופוזיציה הליברלית, אבל
הליברלים ידעו שהוא מדבר עם ראשי
המערך, ואנשי המערך ידעו שהוא ביקש
לכך רשות מהליברלים.
כמה תנועות עצבניות בטלוויזיה, כמה
מישפטים בלתי מלוטשים, כמה טיקים
בלתי ניתנים להסתרה — עשו לגנרל
החדש של גח״ל יותר מאשר תוכל לעשות
* העולם הזה היה העיתון הראשון
שהודיע על כך עוד לפני חמישה חודשים
(העולם הזה ) 1834 במדור תשקיף, בו
נאמר, כי כבר נפלה ההחלטה על מינויו
של להט כמועמד גח״ל לראשנת העיר.

אלוף (מיל ).שלמה להט נ פי שצולם השבוע בישיבת ההנהלה של
| 1 11ר1
המפלגה הליברלית, בה נמסר רשמית על הצטרפותו למפלגה ועל

מועמדותו לראשות עיריית תל־אביב. הופעתו היתה חיוורת ביותר וחסרת ברק.
לו מערכת הבחירות החריפה, אותה מת כוון
המערך לנהל נגדו בתל־אביב.
המסקנה שהתבקשה: האלוף האמיץ לא
מצא הבדל ר ב מבחינה רעיונית בין ה מערך
וגח״ל, בדק את מחירו בשוק ה פוליטי,
בחר לבסוף את המיפלגה שהצי עה
לו את ההצעה הטובה ביותר עבור
שמו ותוארו, כמו כרוז במכירה פומ בית
של חפצים משומשים.

״להלביש אותם
בפיג׳מה״
^ הרי הופעה כושלת זד, התחילו
כמה מעסקני גח״ל לגלות את הסי וחרטה. פיקפוק מנים
הראשונים של
״במדים הוא נראה אהדת,״ אמר ח״כ
ליברלי, קצת בטרוניה וקצת בכאב־לב.
״הם כולם נראים אחרת במדים.״
השיב על־כך בן־שיחו :״אולי היה

צעיר בהרבה מיהושע רבינוביץ, הקשיש,
עשוי ליצור תדמית של הזרמת נעורים של וביצועיזם לביורוקרטיה העירונית
העיד הניצבת ע ל:סף גסיסתה. אלא שעבר
קרבי ופנים צעירים עדיין אינם מספי קים
בזירה הפוליטית.
האלוף להט עשוי לגלות בחודשים
המעטים שנותרו לו עד לפתיחת מע רכת
הבחירות, כי בחיים המיפלגתיים ני תן
לאבד תוך זמן קצר את ההילה החי־רואית
ואת תדמית המנהיג, אותה רוכ שים
במאמץ רב ובתקופה ארוכה של
שירות בצה״ל. זה בדיוק מה שקדה ל שלושת
הגנרלים האחרונים שהוטלו לזי רה
הפוליטית, ושלפי כל התחזיות עמדו
לכבוש לעצמם מקום של כבוד בצמרת
הבכירה של המדינה.
רב־אלוף יצחק רבין, רמטכ״ל הניצחון
בשיא
של מילחמת ששת־הימים, היה
הפופולאריות שלו כאשר פשט את מדיו סקרים לפי
וקפץ לבריכה הפוליטית.

אחו ממוומי צה״ל על קוקו! הפוליטיקה -תקע את וגלו

רמטכ״ל הנצחון של מלחמת ששת־הימים היה
גיבור לאומי וחביב העם מיד אחרי המלחמה.
רבים ראו בו אז מועמד אפשרי לרשת את כסאו של אשכול.

רבין אחרי חמש שנות התשה של פעילות דיפלומא טית
בוו שינגטון בהן נאלץ להילחם בעיקר בשר־החוץ.
רבין, בתמונה עם אשתו, איבד כתוצאה מכך את פופלאריותו.

מתאבדים?
שנערכו באותם ימים, הוא, עשוי היה
לזכות, אילו התמודד על התפקיד, בבחי רות
לראשות־הממשלה.
בארצות־הברית,
שגריר
גם כשמונה
המשיך רבץ לשמור על הפופולאריות
הגבוהה שלו. אולם בשבוע הבא, כשיסיים
את תפקידו בוו שינגטון ויחזור לישראל,
הוא יצטרך להשלים עם עובדות מרות
ביו ת ר: יהיה עליו להתמודד לא על ה זכות
להיכלל בממשלה הבאה, כי אם על
מקומו ברשימת המועמדים של המערך
לכנסת. עברו הצבאי וכי שוריו השיב־ליים,
לא יעמדו לו במאבק האכזרי של
העסקתה המיפלגתית.
תהליך השחיקה שעבר על רבין במשך
שנים, זו רז לגבי יור שו בתפקיד ה־רמטכ״ל,
חיים בר־לב. לבר־לב היה ית רון
אחד על־פני רבץ: הוא נזרק י שר
למעלה, לתפקיד שר־בממשלה. היה קשה
להאמין שעוד לפני שנה די ברו על חיים
בר״לב כעל מועמד לתפקיד שר־הביטחון

רפג

וכמועמד אפשרי אפילו לתפקיד
הממשלה בקונסטלציה מסויימת.
בר־לב, שכבש את עולמו באישיותו
השליווה ומשרת הביטחון בתקופת מיל-
חמת ההתשה, בעת שיצר לעצמו הילה
של דמות פטריארכלית, נערצת ומורמת
מעם, איבד את מרבית מניותיו תוך מיס-
פר חודשים בהם הוא מכהן כשר המיס־חר־והתעשייה.
מבטיח
יותר נראה תחילה מצבו של
מפקד חיל־האוויר לשעבר, האלוף (מיל).
,עזר וייצמן, שנראה כמי ששתילתו ב צמרת
חירות מובטחת. באה ועידת חירות
האחרונה והפכה את הקערה על פיה
כשהיא משאירה את עזר מתחתיה.
גורל דומה צפוי גם למיססר נוסף של
גנרלים, העומדים להוריד בעתיד הקרוב
ולנסות את כוחם
או הרחוק את מדיהם
ויכולתם בזירה פוליטית.
לקח העבר מוכיח (מלבד אולי ב מקרה
יוצא־הדופן של משה דיין) שכל

רב־אלוף חיים בר־לב במדים. אישיותו של רמטכ״ל
מלחמת ההתשה היתה אחד הגורמים לשמירת מוראל
העם. הופעתו הבוטחת והשליווה כרמטכ״ל הפכה אותו לנערץ.

ראש־

אחרי

ניסיון להעתיק את התדמית הצבאית
לתחום הפוליטי נדון מראש לכישלון. כל
ניסיון ליישם תכונות מנהיגות, שפיטה
ומחשבה הטובות לצד,״ל, לגבי המישחק
הפנים־מיפלגתי במערך הפוליטי הקיים,
כמוהו כהתאבדות.
השאלה היא: מדוע הם עושים זאת י
מדוע הולכים אלופי צה״ל לקראת חיסול
כמעט ודאי של הקאריירה הציבורית
שלהם? מדוע מושכים עסקני המיפלגות
את הגנרלים למלכודת המסבכת גם או תם,
במקום להניח להם לעבור תחילה
תקופת הכשרה והרצה בחיים האזרחיים?
בתנאים הקיימים בישראל, כשצה״ל הוא
המאגר הרזרבי היחיד של כוה־אדם בלתי
בזירה הפוליטית, כשהמיפלגות מנוצל מוכנות
הרעבות למנהיגים כאריזמטיים
לחטוף כל אלוף במדים, סבלי לבדוק שאלות בציציותיו הרעיוניים, אלה הן
ללא תשובה, אבסורדיות כמו המצב שמו ליד
אותן.

חיים בר־לב בתפקיד שר המסחר והתעשיה. תוך
חודשים מעטים איבד בר־לב זוהרו, הפך לשר אפור,
שתדמיתו בעיניי העם היא של מגן האינטרסים של התעשיינים.

ו איו הם ייר או?
שני אלופי פיקוד מפורסמים; האלוף אריק
שרון(ל מעל ה) אלוף פיקוד הדרו ס; והאלוף
רחבעם (״גנדי״) זאבי, אלוף פיקוד המרכז.
איך ייראו תת כאשר תגיע שעתם לפרוש 7

והגידה
ב 1קישראלגר
לנפילת המ ניות
מגמת הירידה בשערי המניות בבור סה
התל-אביבית לא נסתיימה, ויש לצפות
לחמשן נפילת השערים גם בימים
הקרובים.
הסיבה העיקרית: לקוחות רבים, ש בבור
תרמו
לאחרונה לפעילות הערה
סה, עשו זאת בפספי האשראי שהעניקו
להם הבנקים. עתה, בלחץ בנק ישראל,
נאלצים הבנקים לצמצם אשראי זה ב־
כלכלי שכיר

לא כדאי להיות שכיר בישראל, קבע עתה — שוב — המכון למחקר
ברוטו של
וחברתי של ההסתדרות: בשנת 1971 היה השכר הממוצע
11 אלף לירות, של עצמאי 26.5אלף.
בשנת 1972 היה השכר הממוצע ברוטו של שכיר 12.7אלף לירות, של עצ מאי
— 33 אלף לירות.
ד היינו: שכר השכיר עלה בשנת 1972ב־/0״ ,16 ואילו הכנסתו של העצמאי —
ב־ 25 אחוזים.
גם כאשר משווים את ההכנסה נטו, לאחר תשלום כל המיסים, מתגלה אותה
תוצאה: ב־ 1972 גדלה ההכנסה הריאלית של השכיר ב־ ,5.80/<,ואילו זו של העצ מאי
ב־. 11.90/0

נ הו השם,
שבוע האובנה

^23120
צורה חריפה. מעריכים כי בחודש האח רון
צימצמו הבנקים את האשראי ב־
200 מיליון ל״י.
התוצאה: הלקוחות חייבים להחזיר בכל נאלצים למכור
הכספים, את מחיר את המניות שקנו, גורמים בזאת
לגל היצעים חזק.
שלושת הבנקים הגדולים, שעד כה
היו גורם מווסת, בכך שרכשו כמויות
גדולות של מניות מקורבות להם, כדי
לשמור על שעריהן — הפסיקו לעשות
זאת. הן בגלל שגם הם מוגבלים על-
ידי בנק־ישראל, הן בגלל שאחרי פירסום
מאזניהם — אין להם עניין מיידי ב תמיכה
בשערים. ומאחר ששלושת הבנקים
הגדולים, ובעיקר בנק לאומי, שול טים
למעשה בבורסה — מורגשת התו צאה
בבירור.
בבורסות אחרות בעולם, כמו האמ ריקאית,
אסור לבנקים לפעול ישירות
בבורסה, וזו מופעלת על-ידי אלפי סוכ נים
פרטיים המייצגים גורמים שונים.
בישראל, בה מתנהלים ענייני ניירות־הערך
בערך כמו בארה״ב לפני המש בר
הגדול של ,1929 מותר עדיין לבנ קים
לנחל את הבורסה.
מנחל הבורסה, ד״ר זאב אוטנזוסר,
ביצע לאחרונה כמה שינויים בדרכי ה מסחר,
כדי לייעל את פעולת הבורסה.

לא כדאי להיות שכיר

נכשל!

מנפ״ל־הכורסה אוטנזוסר
שינוי, שינוי ואין שינוי

כך למשל הפריד בין המיסחר במניות
למיסחר באיגרות״חוב. אולם לא לד״ר
אוטנזוסר ולא לאחרים אין הכוח, ב תנאים
השוררים בארץ, לקום מול שלו שת
הבנקים הגדולים. בעיקר אשם בחו-
סר-מעש הגוף האמור לייצג את הצי בור
— הרשות לניירות ערך — המשמשת
חותמת גומי לבנקים.
המסקנה כיום לגבי המשקיע: לק נות
איגרות-חוב או איגרות-חוב הני תנות
לחמרה למניות — אולם רק צמו דות
למדד, שהוא הדבר היחידי שערכו
עולה בביטחון.

מי שמעוניין להשקיע במניות
כדאי אם ימתין עוד קצת, עד שמחי ריהן
יוזלו אף יותר.

1פני מלחמת ששת הימים היה /סימלה של חברת ארקיע — צללית
של ציפור על רקע מפת ישראל. אחרי
המלחמה החלו הצרות: חסידי ארץ־ישראל
השלמה תבעו לשנות את הסמל לפי גבו לות
הפסקת־האש. ראשי החברה חששו
מסבך מדיני, מצאו פשרה: הם מחקו
את המפה מן הסמל, השאירו את הציפור
בלבד.

שבוע האופנה גרם עוגמת־נפש רבה
למארגניו. למרות ההודעות כי הגיעו ארצה
יותר מ־ 500 קניינים, הרי שבמלון הילטון
בתל־אביב, בו נערך השבוע, כמעט ולא
נראו הבאים.
מסתבר שהמספר הרשמי של 500 היה
מופרז ביותר. ומה שחמור לא פחות :
המעטים שבאו — לא מצאו ענייו במה
שהוצג לפניהם, כסי שמוכיח המספר הקטן
של עיסקות שנקשרו במשך השבוע.
אולם מעז יצא מתוק: הפיחות האחרון
של הדולר גרם לכך כי היצואנים מקבלים
מארץ היצוא העיקרית — ארה״ב —
את אותה התמורה, בעוד שחומרי־הגלם,
המיובאים בעיקר מאירופה, עולים יותר.
מאחר שהסחורות שהוצגו בשבוע האופנה
הוצגו במחירונים קבועים, שלא ניתנו
לשינוי בעיקבות הפיחות, יצא שכל העים־
קות שבוצעו גרמו ליצרנים הפסדים. משום
כך, ברכו היצואנים לפחות על כך שמספר

שבוע האופנה
הכישלון שהציר

העיסקות המצומצם גרם להם הפסדים
קלים בלבד. לוא היה שבוע האופנה נוחל
הצלחה, היו רבים מוצאים את עצמם במ צב
חמור ביותר.

מילחמת השיחרור מגונמן
מזה שנים סובלים בעלי המוניות בארץ בגלל ההעדפה המוזרה שהעניק מישרד
התחבורה ליבואן אפריים גוזמן. גוזמן קיבל בלעדיות על יבוא מונים למו ניות
— וכל המוניות חייבות לרכוש ולתחזק את המונים שלהן רק אצלו. עד היום,
מכר כבר 3000 מונים, במחיר של 800 לירות המונה (כיום) .רק מהביטוח הוא
מרוויח כל שנה 189 אלף לירות.
כמו בכל מקדה שהממשלה מעניקה מונופול — סובלים האזרחים. דוגמ ה: גחמן
גובה מבעלי המוניות דמי ביטוח בסך 63 לירות לשנה — הון עתק לכל הדיעות,
הנהגים. דוגמה אחרת: כל פעם שמשנים את מחירי
תמורת השירות שמקבלים
הנסיעות, זוכה גחמן בעוד כמה רבבות ל״י.
מספר אפריים צוהר, מראשי מוניות קסטל בתל־אביב :״בשנה שעברה שינו את
התעריפים, והיה צריך להחליף גלגל־שיניים קטן במונח. גחמן דר ש בתחילה

שינוי הסמל לא עזר ל שינוי המזל.
מטוסיה של אוקיע טסים כיום ריקים
לאילת ושארם־אל־שייך. מנכ״ל החברה,
לב ביגון, כבר אישר כי השנה תהיה
שנת הפסדים לחברה.
האשם העיקרי הוא המשבר בענף ה תיירות
השנה: כאשר מטוסי אל־על רי קים,
ריקים גם מטוסי ארקיע. החברה,
המפעילה כיום חמישה מטוסי הראלד ואר בעה
ויקאונט, ושהיתד, אמורה לקבל ל ידיה
ויקאונט חמישי, שוקלת את השא רתו
בחו״ל והחכרתו שם.
לפגיעה נוספת בריווחיות גרם האיסור
על הטסת תיירים בקווים לרמת־הגולן,
בגלל המצב הביטחוני בצפון.
המצב הקשה של ארקיע החל במחצית
השנייה של . 1972 אוקיע, שבעליה הם
חברת אל־ על וההסתדרות הכללית, סבלה
גם מתחרות של חברות־הטיס הפרטיות,
וביחוד כנף, המפעילה מטוסי איילנדרים,
המטיסים 25— 15 איש בטיסות צ־רטר.
לאחרונה, רכשה אוקיע את מחצית ה בעלות
על כנף, פתרה בכך את בעיית
התחרות הפנימית. אולם מה יהיה על
בעיית התיירות?
ביגון מאמין כי לקראת חגיגות שנת
ה־ 25 ישתפר המצב.

טייס ארקיע
המטוסים מקורקעים

אם לא, ייאלצו משלמי המיסים לשאת
בהפסד קטן נוסף.

מונה במונית
מונופול מיסתורי

הגלגל בבלגיה הוא דולר אחד, כך שמכסימום
121 לירות. בדקנו ומצאנו כי מחיר
מגיע לו עשר לירות. עשינו עצומה לשר־התחבורה, שחייב אותנו, במקום 20— 30ל״י,
לשלם 61 לירות.״
צוהר ויתר, אך ראשי ארגוני המוניות האחרים רתחו. אולם כל עוד שלטה אחדות־העבודה
במישרד התחבורה, היה גחמן מוגן בצורה משוריינת, גם אם לא מובנת.
השנה, כאשר התחלף השילטון על מישרד התחבורה, מנסים בעלי המוניות לשבור
את המונופול של גוזמן. ביוני השנה יפוג תוקף המונופול שלו, ולפחות שתי חברות
אחרות רוצות לייבא מונים.
האחת, חברת לפיד, רוצה לייבא מונים מגרמניה, המתאימים במיוחד למוניות
מרצדס. השנייה, מכון מדי־וזמהירות מלחי, מעוניינת לייבא מונים לכל סוגי המוניות.
אירגוני המוניות הורו לחבריהם לא לקנות מונים אצל גוזמן, להמתין עד יוני.
אלא שלדברי צוהר, ישנם עדיין במישרד התחבורה פקידים הממשיכים ללחום,
בקנאות מיסתוריח, את מילחמתו של גחמן. כך למשל הוצאה הוראה כי לא יחודש
ר שיון למונית — בלי מונה מאושר כחוק. משמעות ההוראה: כל מונית שתאריך
חידוש הרשיון שלה לפני יוני, תהיה חייבת להמשיך לקנות אצל גוזמן.
מה אומר על־כך גחמן ן הוא לא מתרגש :״שמעתי כי גם אחרים רוצים לייבא מונים,
אולם, אני סומך על מישרד התחבורה כי יקבע ביולי, למי יינתן למכור מונים.״

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
גלים בארץ, שהצליח,
עכשיו להתחדש.
באוניברסיטה שעל הר־הכרמל אוסר ה תקנון
רשימות מיפלגתיות. לכן יש גם
לרשימות מיפלגתיות מובהקות שם בלתי־מיפלגתי.
אולם רשימת ״יש״ היתה באמת
קואליציה בלתי־מיפלגתית.
היא היתר, קשת רחבה של ריעות ומ חנות:
החל בשמאל של מיפלגת־העבודה
ומפ״ם, דרך שוחרי־שלום למיניהם, וכלה
בחוגים ממקורבי מצפן. היא כללה את
הערבים הרבים באוניברסיטה, ואת העולים
החדשים מדרום־אפריקה, שהביאו לה מ מולדתם
סיגנון מארכסיסטי-רומנטי, א־לה־צ׳ה
גבארה.
סכין כחמאה. כוח מלוכד ופעיל
זה פעל באווירה הרדומה של ציבור־הסטו-
דנטים האדיש כמו סכין בחמאה. למחרת
הבחירות, בו השתתף כרגיל רק מיעוט
קטן מבין הסטודנטים, נסתבר כי ״יש״
השיג רוב מוחלט ותפס את השילטון
באגודה. בלטה בו דמותו של סטודנט לא־כל־כך-צעיר,
גדעון ספירו, שהפך את
שנכשל,

האם פרוש בנו של יצחק טסקין

והעומד

מן הקיבוץ ש״סד אביו האגדתי?

עסקן־סטודנטים ספירו
וגס צ׳ה גבארה
עיתון־הסטודנטים פוסט־מורטס לנשק ב מאבק
על דיעותיו.
הניצחון הדהים את כל שונאי־השמאל
במדינה. הם טיכסו עצה איך להפוך את
הקערה על פיה, ומצאו דרך פשרה.
בשיא ניצחונם הפגינו אנשי ״יש״ נאי ביות
מופלאה .״אם אנחנו, בשילטון, צרי כים
לתת לאופוזיציה את ועדת־הביקורת,״
הם קבעו, ומסרו עמדה זו בידי אנשי
המערך וגח״ל. אלה לא גמלו להם על
המעשה האבירי. יום אחד החליטה ועדת-
הביקורת. על סמך סעיף נשכח בתקנון,
כי כמה מאנשי ״יש״ מפוטרים, מפני שלא
באו לכל הישיבות.
השילטון עבר מ״יש״ לגוש המערך-
גח״ל, מעין מהדורה מקומית של קוא ליציית
עופר־באדר.
״לא עומד״ .בחודש הבא מתכונן
״יש״ למערכה הבאה: הבחירות החדשות.
הפעם יעמדו, כנראה, זה מול זה אר בעה
גופים: גוש עבודודגח״ל, רשימה
של אנשי קיבוצים, ל״ע ו״יש״.
מ״יש״ נשרו, בינתיים, חברי־הקיבוצים
של מפ״ם ומיפלגת־ד,עבודה, שהחליטו ל הקים
רשימה נפרדת, מפני ש״יש״ נראה
להם שמאלי מדי. בקצה השני נשרו כמה
ממקורבי מצפן, בגלל סיבה הפוכה.
הגוף הרביעי אמנם נושא תווית מים-
לגתית גלוייה, אך אנשי ל״ע הכחישו כי
אלה הם ראשי-התיבות של הליברלים־
העצמאיים. בו במקום הדביק ההומור ה־סטודנטי
פירוש חדש לראשי־תיבות אלה :
״לא עומד.״ י*
בינתיים ערך פוסט מורטם סקר על
הצבעת הסטודנטים החיפאיים בבחירות
הבאות לכנסת 38 הסתייגו מכל המיפ־לגוח
27.69 נתנו את קולם למיפלגת־העבודה
4למפ״ס ,־ 15.67 לגח״ל ו־
־ 3.67 להעולם הזה —כוח חדש. ל״ע קיבלה
־ ,27 בעוד ע״ס, המרכז החופשי ו״יש״
קיבלו רק ־ 17 כל אחד. סטודנט אחד ויחי די
הודיע שהיה מצביע בעד רשימה עד תית
של עדות־המיזרח.

העולם הזה 1551

ך * אבאמה את הקיבוץ. האם יזרוק
ן | עכשיו הקיבוץ את הבן החוצה?
אם להתחשב באווירה השוררת בין ה חברים
— הכל ייתכן. המהלך כיום ב קיבוץ
עין־חרוד (מאוחד) ,נדמה לו כי
חזרו ימי הפילוג המפורסם בין אנשי
מפא״י ואנשי אחדות־ד,עבודה, שהסעיר
את הארץ לפני עשרים שנה: כאז, גם
עתה חולפים חברי הקיבוץ זד, ליד זה
כשמבטי משטמה בעיניהם, אינם אומרים
שלום אחד לשני. מישפחות שלמות מסר בות
לקבל את מרות סידור העבודה, מאיי מות
לעזוב את המשק. רוח רעה מהלכת
אימים על פני המקום.
הרוח היא רוחו של יוספלד, טבנקין —
בנו של מייסד הקיבוץ המאוחד יצחק טבנ־קין.
קיבוץ עין־חרוד — ערש הקיבוץ
המאוחד — הביע אי־אמון בבנו של מייסד
הקיבוץ. אחרי שבע שנים בהן ניהל את
מפעל המתכת של הקיבוץ, סולק. עתה
יוספלה מתפקידו — והקיבוץ התפלג ל שניים.

ביב

פעמים להדיחו אולם הוא הצליח ללכד
סביבו את הצמרת הניהולית של המפעל,
ושיכבת מנהלים זו עמדה לימינו — עוב דה
שהרתיעה את חברי הקיבוץ מצעדים
נחפזים.
מצדדיו של יוספלה טוענים כי הקיבוץ

חודשי הוחלט להדיח את טבנקין מניהול
המפעל.
בתגובה הודיעה כל הנהלת המפעל על
התפטרות קולקטיבית — הקיבוץ נותר עם

מפעל בלי ניהול.
חבר הקיבוץ אפרים ברנד, שסיים את

התפתחות - והפסדים חדרו של יוספלה, הציעה אשתו
1יעל כוס מיץ לכתב העולם הזה. יעל,
אשד, נאה ביותר העובדת עד היום כרסת נית,
סירבה לדבר מילה על הפרשה. לעו מת
זאת, היתד, מוכנה לספר כי בשבוע
שעבר השיאה את בתה ,׳והשבוע תשיא
את בנה, לבת קיבוץ מרחביה — שאביה
הוא מוסמך לרבנות שהצטרף לקיבוץ.
מה שלא נחשב לחסוי — היה הרקע
לכל הפרשה: מקור המריבה הוא במים־
על המתכת של קיבוץ עין־חרוד, פלדות
עין־חרוד. המיפעל הוקם לפני כעשרים
שנה, התמחה ביי צור יכלים ודוודים מ מתכות
אל־ברזליות ונירוסטה — ונשא
הפסדים כל השנים.
יוססלה — 1מר א שי הפלמ״ח, מפקד חטי בת
הראל המהוללת בימי מלחמת תש״ח
— חזר לאחר מילחמת העצמאות לקיבוצו,
עבד במוסך, ונשלח על-ידי הקיבוץ לסיים
את לימודיו בטכניון.
כשגמר את הטכניון לפני שבע שנים,
קיבל לידיו את ניהול המיפעל.
תחת ניהולו התפתח המיפעל במידה
ניכרת והושקעו בו כספים רבים. אולם
התוצאות העסקיות עדיין הראו הפסדים
כל העת, כמו מקודם — להוציא את שנת
השיא של מיפעלי המתכת בארץ — .1969
לוא היה המפעל מראה רווחים, ייתכן
שהכל היה עובר בשלום. אולם כך, הועלו
נגד יוספלה טענות רבות — שעיקרן חוסר
דמוקרטיה בניהול. בשיחות קיבוץ ובי שי בות
מזכירות לאיך ספור טענו נגדו כי
הוא מנהל את המפעל כאילו זה מפעל
פרטי, אינו נשמע להחלטות המזכירות.
פוחדים להצליח
תנגדיושל יוספלה טוענים כי ב-
שבע שנות ניהולו, ניסו כבר כמה

וספלה טבנקין

אחיו של המשורר משה טבנקין ובנו של יצחק
טבנקין האגדתי (בתמונה. למעלה) בחברת אמו
וגולדה מאיר. יוספלה, מפקד חטיבת ״הראל״ המפורסמת במלחמת השיחרור, הודח טל־ידי
הקיבוץ מתפקידו, גרס לפילוג חמור בין החברים — פילוג העשוי להסתיים, חוששים
רבים, בהוצאתו והוצאת מצדדיו מהקיבוץ בו ניהל 7שנים את מיפעל המתכת.
חושש מהתרחבות־יתר של המפעל. חברי
הקיבוץ מודאגים מן המספר הרב של
הפועלים השכירים — 70 איש — ומ גידול
המחזור — שבער, מיליון לירות,
מזה חצי מיליון דולאר יצוא. סבנקין לעו מת
זאת, ותבין כי לא ניתן כיום להצליח
עם מפעל קטן, שאף להגדילו — וכך
נוצרה ההתנגשות.
להד״ם, ענו המתנגדים. טבנקין מצטיין
בכישרון למכור את עצמו, וי ש לו יחסי־ציבור
טובים. בשיחות קיבוץ מסר נתונים
לא נכונים על המפעל. הוא ניהל את ה מפעל
מרחוק, מתל-אביב, לא ידע כלל
מה קורה שם. כאשר היה בעיר, התגורר
קבלות על מאות
הילטון, הביא במלון ארוחות ולינות בהילטון. לירות הסיכסוך בין 470 חברי הקיבוץ לבין
עשרת מנהלי המפעל, החריף — והפך
לקרע הנראה כיום כאינו ניתן לאיחוי, ל אחר
שבשיחת קיבוץ סוערת לפני שלושה

הפקולטה לחקלאות, נקרא לנהל את המפ על.
אולם למרות זאת חשש הקיבוץ לגורל
ההשקעות הרבות — החליט למכור את
מחצית המפעל לחברת עובדים, כדי שתיתן
כתף בניהול.
כך, נותרו מבנקי,ן ו אנ שיו מחוץ למפעל,
נמצאים עתה בריב עם הקיבוץ. סידור
העבודה אינו יכול לשבצם בעבודה קבו עה
אחרת. מה שמחריף את מצב העניי נים:
טבנקין עצמו בודק עתה את כדאיות
רכישת מפעל המכוניות אוטוקרס בטירת
הכרמל — עבור קבוצת בעלי הון פרטי
אותה הוא מייצג.
בשבת האחרונה אפשר היה למצוא אותו
בחדרי מ שרדי מפעל פלדות, כשהוא עוסק
בלימוד מאזני אוטוקרס. אולם להגיב על
הפרשה סיר ב:
״אם לא דיברתי על ההדחות של ראשי
הפלמ״ח במלחמת העצמאות — לא אדבר
גם עכשיו.״

במדינה המשק הטירוף החשמלי
שכיד מסכן רד! לפגי שגים
מעטות, גהייה 3יום
טוביה 3דכ למיליוגר —
הודות לשיגעון שתקן?
רבבות ישראלים

האוהבים־אוהבים ביוה מכבי

גו ל ל, מ מו
השמפניה של הווו החדש

לפני שש שנים, היה עדיין טוביה נדב איך שכיר אלמוני באל־מל, שהתחבט
לגמור את החודש. כיום, הוא בדרכו אל
המיליון הראשון — אם לא אל השני.
מיוזע וייגע, הוא עמל בפרך מבוקר עד
ערב, אינו חדל להשתומם נוכח גל הטי רוף
המכה ברבבות ישראלים זו השנה
הרביעית ברציפות — הגל שעשה ממנו
איש עשיר.
מבוקר עד ערב, ניצב טוביה בחנותו,
הממוקמת בבית אל־על
הסלון המרכזי,
בתל־אביב, כשהוא מספק את תאוותם
הבלתי־נדלית של הישראלים לטלוויזיות,
מקררים, שואבי־אבק, תנורים, ולאחרו נה
גם מדיחי־כלים חשמליים.
מבוקר עד ערב, הוא, ושאר הסוחרים
בארץ, מוכרים כמויות מדהימות לקהל
מדהים: קהל שאינו שואל, אינו משווה,
אינו בודק, ולרוב גם אינו -מתווכח על
המחיר — אלא קונה וקונה כאחוז טי רוף.
העיקר — להיפטר מחבילת הלי רות
שביד, להחליפה למשהו רציני יותר.
המשוגע צחק אחרון. הסביר את
הטירוף בנקאי ידוע, המתמחה במימון
יבואנים של מוצרי חשמל :״ארבע פע מים
בשנה דואגת הממשלה ליצור בהלה
בציבור — וזה ממהר לקנות מוצרי חש מל
ולשחרר את היבואנים מן המלאי.
״כך למשל בינואר השנה, חששו הכל
משינויי המיסים הצפויים, שעליהם הכרי זה
הממשלה. היבואנים מיהרו להזמין אל פי
מכונות כביסה וטלוויזיות, ונתקעו ב מלאי
עד ימים אלו — בהם החשש מ שינויי
המטבע הביא לקניית כל המלאי.
״אחד היבואנים הזמין בינואר 5,000
מכונות כביסה. הכל חשבו אותו למשו גע.
עתה, אחרי שמכר את הכל במחיר
החדש — כיוון שבאירופה העלו את
המחירים — הוא צוחק על כולם.״
120 מיליון רווח. לא רק הוא. גם
אחרים, כמו אריה וקסלמן, למשל —
יבואן מכונות הכביסה והטלוויזיות של
סונווקם. וקסלמן עדיין חיפש, לפני מיספר
חודשים, מקורות מימון כדי שיוכל למ כור
את סחורתו בתשלומים, וכך למכור
את המלאי. כאשר קיבל את המימון —
כבר לא נזקק לו. כיום, הוא מוכר עוד
לפני שהסחורה נפרקת בחנות — ובמזומן.
לפעמים, עוד בטרם הגיעה אפילו הסחו רה
לחנות. הוא וחבריו לענף הרוויחו,
בארבע השנים האחרונות, כ־ 120 מיל יון
לירות — לפי הערכה צנועה.
בענף מסכימים, כי מי שהצליח יו תר
מכולם לעלות על הגל החשמלי, הוא
טוביה נדב ואחיו אריה.
טוביה 40 יליד תל־אביב, התחנך ב קיבוץ
מישמר העמק. אריה ( )43 שעלה
ארצה מתימן עם הולדתו, התחנך בכפר
גילעדי. טוביה עבר להכשרה של ה־פלמ״ח
בקיבוץ קדמה, גוייס לגדוד ה רביעי
של הפלמ״ח — הפורצים, כשהיה
בן 16 בלבד. לאחר סיום מילחמת העצ מאות,
נכנס לעבודה באל־על, נשאר שם,
עד .1967
אחיו אריה, אף הוא היה בפלמ״ח, עסק
בהעברת עולים מסוריה לישראל, ואחרי
מילחמת העצמאות הפך לקבלן־מישנה
— עד שהצטרף לאחיו בסלון מרכזי.
שיגשוג משוגע. תחילתו של הסלון,
ב־ , 1967 היתד, על שטח של 40 מטר.
מולו פעל עסק משגשג בשם סלון . 32
עסק משגשג זה פשט יום אחד את הרגל,
והאחים נדב למדו את הלקחים היטב.
לאחר התמוטטות מתחרם הגדול, נש ארו
היחידים כמעט בתל־אביב, שמכרו
את תוצרתם של כל היבואנים והיצרנים
במקום אחד, במרוכז.
מחזור המכירות של חצי מיליון לי רות
ב־ ,1967 גדל ל־ 12 מיליון ב־,1971
ול־ 20 מיליון ב־ .1972 כיום משתרע הסלון
על 120 מטר, ואף פתח סניפים בבאר-
שבע וחולון. כן נכנסו האחים נדב כשו תפים
בכמה סלונים אחרים בארץ.
שיגעון חסר־תקדים. השיגעון למו-

העולם הזה 1851

צדי חשמל, שגרם לשיגשוגם של נדב
ועמיתיו לענף, הוא ללא תקדים בתול דות
המדינה: ב־ 1972 ניקנו 80 אלף
מכשירי טלוויזיה, ב־ 1971 מיספר דומה
ובשנים 1970ד 140 1969 אלף כל שנה.
הווה אומר, בארבע השנים האחרונות קנו
הישראלים 440 אלף מכשירי טלוויזיה,
שעלו כ־ 880 מיליון לירות.
במכונות־כביסה התמונה קצת צנועה
יותר. בארבע השנים האחרונות קנו היש ראלים
כ־ 80 אלף מכונות־כביסה, במחיר
של כ־ 176 מיליון לירות.
גידול מרשים חל גם במערכת גז־חש־מל
לבישול ואפייה. לפני חמש שנים, לא
היו בנמצא תנורים כאלה. בארבע השנים
האחרונות, קנו הישראלים 107 אלף יחי דות,
במחיר של 139 מיליון לירות.
חכרת השפע - .הפריט המבוקש ה רביעי,
מקרר חשמלי, ניקנה בארבע ה שנים
האחרונות על־ידי 4בלבד מן
המישפחות, היינו, על־ידי 28 אלף מיש־פחות,
שהוציאו על זה 70 מיליון לירות.
ואיפוא הרשמקולים, המצלמות, המער מכונות
התפירה י
בלים, שואבי־האבק,
לדוגמה: היום יש בידי אזרחי הארץ
114 אלף רשמי־קול 230 ,אלף מצלמות,
235 אלף מיקסרים ו־ 170 אלף שואבי-
אבק. חלקם הגדול ניקנה אף הוא באר בע
השנים האחרונות — שנות הגיאות
שפקדה את ישראל אחרי מילחמת .1967
שטח מכאיב. טוביה נדב אינו קופא
על שמריו, נוכח הגיאות. כאשר הבחין
כי בין בהלת קניות אחת לשנייה מת קשים
הקונים לשלם במזומן, הקים חברה
בשם סלוטר, למכירה בתשלומים. כיום

לירות לשנה.
מחזורה, חמישה מיליון
כאשר החלו עולים ונכים פטורי מס להוות
גורם קנייה, קנה חמישה חדרים נוספים
בבית אל־עד, פתח מחלקה מיוחדת ל־ם
טורי־מם.
•שטח זה של פטורי־מם מכאיב לו במיו חד.
מספר נדב :״ישנם אנשים השול חים
נציגים לחו״ל, תופסים את העולים
באונייה או בארץ המעבר כמו בווינה,
זכויותיהם. את ומפתים אותם למכור
כאשר העולה בא ארצה, הוא מגלה כי
רימו אותו — וכי הוא אינו יכול אפילו
פלילי,
להתלונן, מאחר שעשה מעשה
זכויותיו.
כאשר מכר את
״מסרתי פרטים מלאים על כך למכס —
אולם דבר לא נעשה בנידון. לפי דעתי,
חובה לאסור על מי שנתפס במיסחר לא־חוקי
כזה, למכור לפטורי־מס. כיום יכול
כל אחד — כולל בעל עבר פלילי —
לפתוח חנות לעולים.״
פטנט ישראלי. כיום, לאחר ארבע
שנות הסתערות, עדיין נמשך הבולמוס.
״טלוויזיות הולכות טוב גם כיום,״ קובע
נדב .״מקררים — עדיין מחכים חמישה וצריך חודשים בתור למקרר אמקור,
לשלם את כל המחיר מראש — כאשר
אמקוו מרוויח את הריבית. זו הסיבה
להצלחת יבואני מקררים כמו חדיראן.
״הישראלים החלו גם לקנות שוטפי־כלים
(ב־ 3,000 לירות) ,סופגי־ריחות (ב־
1,000 לירות) ומוצרי מותרות אחרים. מי
שיש לו מקרר י שן — מחליף אותו
למקרר של 15 קוב וכן הלאה.״
למרות זאת, נדב אינו מסתפק ב60-
אלף הישראלים שקנו אצלו, מתכונן עתה

טוביה נדב

קונים כסלון למכשירי חשמל

מפקיד למיליונר

ארבע שנות הסתערות

לייצא למזרח הרחוק — בעיקר לויאט־נאם,
הפותחת בתהליך שיקום בעזרת הון
אמריקאי אדיר.
האם הוא מאמין שהוא יהיה מסוגל
להתחרות ביפאנים;־ לדעת נדב, פיתחה
ישראל כמה מוצרים שאין מייצרים׳ בעו לם
— כמו השילוב של תנור גז־חש״
מל, או תנור אפייה בעל שתי דלתות.
בכל העולם, התנורים הם בעלי תא אחד
בלבד. רק עקרת־הבית הישראלית ביק שה
תא מיוחד לאפייה. עתה מסתבר, כי
תנור זה מבוקש מאוד בעולם.
אם אכן יצליח נדב למכור תנורים
לוויאט־נאמים וליפאנים, נותר לראות. בי נתיים,
לישראלים הוא מכר, והרבה.
ציונות מכונה להדחת כלים
השיגעון המתוק —

מכונות כביסה ומקררים פסלון
— של הבורחים מהכסף

שחיתויח, ביז סז, רמייה
הסופר משה טמיר ממנהיני
תנועת א״י השדמה:
״ההסתדרות הציונית העולמית
היא פיקציה, ראש דדא נוף.״
חברי הוועד־הפועל הציוני היו כבר ב־מסוסיהם,
אחרי שבועיים של ישיבות
רצופות, כשמעריב של יום החמישי שעבר
הגיע אל דוכני העיתונים ברחובות עם
כתבה של הסופר משה שמיר, בה נאמר:
״ההסתדרות הציונית העולמית היא במי דה
רבה פיקציה. היא ראש ללא גוף,
כותרת ללא תוכן, עסקונה ללא המונים.״
היו אלה מילים מדהימות — כשבאו
מפיו של אחד מנושאי הדגל העיקריים
.של ארץ־ישראל השלמה.
השליח החדש. מילחמת ששת ה ימים
הפכה את מחבר מלן בשר ודם
לשליח ציוני. שנים אחדות עשה באנג
ליה
שמיר כשליח עליה. את התרשמו תו
האישית ממראה עיניו, בעיבורו של
המימסד הציוני ובשליחו, הוא פירסם עתה
לראשונה במאמר זה, שכותרתו — ״הש חיתות,
הביזבוז, הרמייה״ — אמרה כבר
את הכל.
הסכם שתיקה. והיה למשה •שמיר
הרבה מה לספר, במאמרו. כפובליציסט,
הוא קיצר בתיאורים ספרותיים, התרכז
בעובדות :״שלושה הם סימני המחלה...
המוגבל והחיצוני בסימני המחלה הוא
השחיתוס. מי שהיה מצוי זמן מועט ב תוך
המערכת, ייודע עובדות מעטות. מי
שהיה מצוי זמן רב — יודע סיפורים
רבים. הצרה היא שי שנו מעין הסכם
שתיקה, בעיקר בין המיפלגות והאישים
שידם בקערה, הדואגים לכך שמה שמת חלק
ביניהם מתחת לשולחן יהיה בערך
לפי אותו מפתח של מה •שמתחלק בי ניהם
מעל לשולחן.״
סתם חוסר כישרון. על הביזבוז,
סימנה השני של המחלה הציונית לדב רי
שמיר, סיפר השליח לשעבר :״לא
תמיד יונק הביזבוז מתחום השחיתות.
לפעמים זה הוא סתם חוסר כישרון, ביל-
בול ...ומעל לכל: היעדר מנהיגות מקו מית
אמיתית, בסניפי ההסתדרות הציו נית,
והיעדר עניין אמיתי בקיומה ובפ עולותיה.״
ועל
הרמייה אמר :״ההסתדרות הציו נית,
אין בה היסוד החשוב והחיוני ביו לשום
דימוקראטית...

של מערכת
אדם, לשום בעל תפקיד בהסתדרות ענ קית,
בינלאומית זז, לא איכפת מה יאמ רו
עליו אנשי מקומו — אלא אך ורק
איך ימצא חן ויפיק רצונם של הממו נים
עליו מלמעלה.״
לאזרחי ישראל, מארחיו של ״הוועד
הלא־פועל הציוני,״ כפי שכינהו הסופר,
לא היתד, כל סיבה שלא להאמין לעדותו
של השליח.

העולם הזה 1351

עסקו מפ׳־ם העובי יצא להגן על העולה מרוסיה שביל!
״ישבנו במכונית. פתאום עצר על ידנו
טנדר אדום. הם נעמדו לפני המכונית
שלנו. כמה אנשים קפצו מתוך הטנדר
החוצה. הם ניגשו אל הדלת שלידה ישב תי׳
פתחו אותה ומשכו אותי החוצה.
תיכף קיבלתי מכה חזקה בבטן. לפני
שהתעלפתי, הרגשתי איך שהם בועטים
בבטן שלי. שלהם כולם עם הרגליים
אחר־כך אני כבר לא זוכרת מה קרה.
אני יכולה רק לתאר לעצמי שבהתעלפי
הם ניגשו לצד השני של המכונית, ה ר
ציאו את הערבי שישב על ידי החוצה
והרגו אותו במכות. לי הם גזזו את השע רות.
הם פרימיטיביים וברברים. הם הר גו
את האיש הזה רק מפני שהיה ערבי.
אם היה יהודי הם לא היו מעיזים לע שות
לו את זה.״
ההרוג שאשתו

בהריון,

סובחי אל נאסיר,45 ,
אב ל־ 9וסב לנכדה,
מעסקני נזפ״ס בנצרת.

רגינה פולקובטקיה רועדת כשהיא מדב רת.
שפתיה השסועות רוטטות. עינה ה אחת
חבושה ברטיה לבנה גדולה. מט פחת
לבנה מכסה את ראשה ומסתירה את
שערה הקצוץ בפראות. כתמים כחולים
וחבורות אדמדמות בולטים מפניה י וזרו
האח
המעודד
בנצרת. בתמונה נראים

ידידיו

יוסוף אל נאסיר, אחיו של הנרצח, צנח והתעלף בשעת
טכס האשכבה שנערך להרוג בכנסיה היוונית הקתולית
של הנרצח מנסים להשיב את רוחו של האח המעולף.

03011-111
עותיה. הדמעות זולגות מעיניה כשהיא
נזכרת באותו ליל אימים, ליל שי שי ה אחרון,
כאשר הפכה לקורבן של כנופיה
משכניה בשכונת השלום, שינ ת עולים
בנצרת עלית.
בבית־החולים בעפולה, שבאחד מבי־

השבאב הזועם

נצרת.

למרות

הזעם

והכאב,

צעירים קתוליים מנצרת נושאים על ידיהם את
ארונו של סובחי אל נאסיר ברחובותיה הראשיים
עברה ההלוויה בשקט, ללא קריאת־נקס אחת.

תניו היא מאושפזת, שומר שוטר על דלת
חדרה. לא מפני שהיא עצורה, חלילה, או שתוקפיה שהיא עלולה לברוח. למרות
נתפסו ונמצאים במעצר, חוששת המיש־טרה
שגם כאן, בבית־החולים, עדיין עלו לים
שכניה להופיע ולפגוע בה, לנקום

שבעה מתוך שמונת העצובים הגווזינ״ם

; במכוניתו -והונה עד מוות ביו׳ שבניה הגווזינ״ם
סים ערבייה נשואה מבלה עם ערבי,״ ני סה
להסביר ראש העירייה הערבי של
נצרת, סייף א־דין זועבי .״זה מעשה
פשע וביריונו ת רגיל, לא צריך לחפש
כאן שום שינאה גזעית,״ הסבירו קציני
המישטרה המטפלים בפרשה.
הכל ניסו להפחית את עוצמת הזע זוע,
לבלום את התפשטות המשמעויות
המדאיגות ישלו. אמצעי התיקשורת גוייסו
אף הם למטרה זו. רצח הערבי בנצרת,
שהוענש משום שבילה בחברת יהודיה,
הוצג כמעשה רצח רגיל, העלול להת רחש
בכל מקום אחר בנסיבות דומות.
לרוע המזל, לא היה בעובדות האמי תיות
לאשר תיאוריה זו. להיפך. צירוף
העובדות אחת לאחת, בדיקת הרקע, וני תוח
הפשע, מובילים למסקנה שאין ממנה
מנוס, ושאסור להתחמק ממנה על־ידי הט מנת
הראש בחול, למרות כל השלכותיה
המחרידות. העובדות מצביעות על כך
שהרצח בנצרת לא היה פשע ספונטאני
ומקרי, אלא מעשה נקמה מתוכנן ומחו שב
היטב, מונע על״ידי יצרים אפלים

רגינה פוליקובסקי,

כפי שצולמה בבית־
111״׳ 11 £11 .2
החולים בעפולה, לשם הובאה אחרי המכות.

יון עד השנתיים

שלושה מתוך שמונת העצורים הגרוזיניים החשו דים
ברצח הערבי בנצרת יורדים מתוך מכונית
וטרה כשחיוך על פניהם. החשודים הירבו לצחוק ונראה שאינם מבינים את חומרת האשמה.

ז על הפשע שלדעתם לא יכופר: היא
יידדה עם ערבי.
הערבי, סובחי אל נאסיר ,45 ,אחת
מויות הידועות בנצרת הערבית, מת
יקבות המכות שהוכה כאשר ניסה לחוש
זרתה של רגינה, בעת שזו י הותקפה

על־ידי שכניה, עולי גרוזיה.
״זו טרגדיה רומנטית — לא בין־עד־תית!״
ניסו עסקנים יהודים וערבים להר גיע
את הרוחות בנצרת, שנסעת בעיקבות
הרצח והתקיפה .״זה יכול היה לקרות
גם בנצרת הערבית, אם ערבים היו תופ־

החשודים ברצח ובהתעללות באשה הכאב העצור

ארונו של סובחי, עליו חרוט צלב, נישא על כתפיהם
של ידידיו ובני משפחתו מתוך הכנסיה היוונית בנצרת
העתיקה .״אם הוא לא היה מרבי לא היו הורגים אותו היתיה הריעה הכללית בין המלווים.

אברהם קחיאשווילי, אביו של נהג הטנדר
ך? 11ך
בו נסעו התוקפים, טוען בפירוש כי שכניה
_ | 1111
הגרוזינים של רגינה ידעו שהיא יוצאת עם ערבים הבאים
לביתה .״סיפרנו את זה לבעלה ושלחנו מכתב להסתדרות.״
ורגשות פרימיטיביים חסרי־מעצורים. היה
זה מעשה לינץ׳ בצורה השפלה ביותר
בנוסח כנופיות הקלוקס-קלו־קלן במדינות
הדרום של ארצות־הברית.

הס ברברים!
חיות!
כאורה קיימות זז מול זו שתי
/גירסות על מד, שאירע בליל שי שי ה אכזר
בנצרת. מצד אחד גירסתם של ה תוקפים,
ומולה, גיירסתה של ד,נתקפת. אין
הבדל ירב בטענות בין שתי הגירסות. אלא
ששתיהן גם יחד אינן חושפות את כל
האמת, מסתירות יותר מאשר הן מגלות.
את גירסת התוקפים מביא, אחרי שיחה
עימם, ראובן חננשווילי, עב השפם, ראש
הועד של עולי גרוזיה, בשכונת השלום
בנצרת. מספר הו א :״ביום שישי בערב
כמה בחורים רצו לנסוע לנצרת הערבית,
אולי לראות סרט, אולי לקחת בנזין. בדרך
שהם נוסעים, ראו פתאום מכונית פדו
ובתוכה הם הכירו את הבחורה מה היתה
שכנה שלהם. ראו אותה מנשקת בחור, לא
יודעים אם יהודי או ערבי. הם ידעו שהיא
יאשר, נשואה. הבחורה הזאת היתד, שכנה
של פנחס. אז הבחורים ירדו מהאוטו
ואמרו לה , :נלך הביתה הבחורה אמרה
להם , :אתם מפריעים לי.׳
״איך שהם מדברים ירד הבחור מה היד,
מחבק אותה באוטו והכנים יד שלו לי —
המעיל שלו והתכוון להוציא נשק. ככה
הבחורים חשבו. הם לא יד עו איזה נשק.
אז הם ע שו שר שרת מסביב ליו והתחילו
מכות. לא חשוב אם הוא היה יהודי או
ערבי. לא בשביל זה הוא קיבל המכות.
הבחורה הזאת גרה בשכונה שלנו ונותנת

פנחס קוזיאשווילי, בן ה־ ,29 נהג טנדר הפולקס־וואגן
בו נסעו תוקפיהם של רגינה וסובחי.

פנחס, נשוי ואב לשני. ילדים, שהאחרון בהם נולז
בישראל, עלה לפני שמונה חודשים בלבד מגרוזיה.

דוגמא לא כל כך יפה בשביל שכניה.
בגלל זה התחילו המכות, לא בשביל שהוא
ערבי.״
לרגינה פולקיבסקי לא נראו הדברים ב אור
כל י ד ורוד .״אני רוצה לחזור לרו סיה
!״ יבבה רגינה על מיטתה בבית־ד,חו לים
בעפולה ,״ברוסיה לא היו עושים ד בר
כזה! גם בלי זה היו לי מספיק צרות.
בעלה של בתי, שנמצאת עדיין ברוסיה,
נעצר על-ידי המשטרה הרוסית, עכשיו
כשהיינו מחכים שיבוא לישראל. ועכשיו
ההתנפלות הזאת. צ ריו לכתוב את זד, כאן
בעיתונים, שיד עו כולם: הם ברברים ! הם
פראים! הגרוזינים האלה!״
לרגע היא נושמת עמוקות, ואחר היא
ממשיכה :״הם רצו שאני אלך איתם!
הם ר צו שאני אשכב אייתם! אני לא רצי תי!
אף פעם לא יצאתי איתם ברחוב. לא
נפגשתי איתם. הם לא יכולים לסבול את
זה שאני סרבתי להם ודחיתי אותם. זה
פגע בכבודם. הם חושבים את עצמם ל גברים
יפים ומוצלחים. ופתאום בא איזה
ערבי ומתקרב אלי והם לא ! זה מה ש הרגיז
אותם!״
״אני אשה נשואה זה 23 שנים. הייתי
קצינה במלחמת העולם השניה. הייתי ב צבא
האדום. בעלי הוא ימאי וי ש לי גם
בן ימאי שנמצא עכשיו בצרפת והוא בן
.19 לי אין שום ד בר נגד הערבים. לה,יפל.
הערבים כאן בנצרת הם אנשים נחמדים,
אנשים אדיבים. אף פעם לא התיחסו אלי
בגסות ולא פגעו בי כאשד .,איד אפשר
להגיד עליהם מ ש הו? לפעמים, כשהייתי
נשארת חייבת להם בשביל הקניות בשוק
היו מאמינים לי ונותנים לי על החשבון
עד שהייתי חוזרת ומשלמת את החוב.
אבל הגרוזינים האלה — חיות ! ״
על נסיבות היכרותה עם סובחי אל

ראובן חננשווילי, ראש ה־ד
! 111ד
1ד 111 \ 1
וועד של עולי גרוזיה המת 1
1 1 1
11111 11
גוררים בשכונת שלום בנצרת עלית .״הס ראו שהערבי
מכניס יד לכיס שלו, חשבו שהוא רוצה להוציא אקדח.״

״הכרתי אותו
נאסיר מספרת רגינה :
לפני שבוע בערך. זה היה כשעמדתי
לחזור הביתה. האוטובוס לא בא. עמדתי
בתחנה וניסיתי לקחת טרמם עד לבית
שלי. עמדתי בכביש והרמתי יד, כמו ש עושים
ברוסיה. שמד, אין דבר כזה שנה גים
לא עוצרים. אז הוא עבר עם המכונית
שלו. הוא עצר ולקח אותי. איש נחמד.
לפי הפנים שלו הייתי נותנת לו 60 שנה.
הוא לא היה נראה סוב.

מה יגידו
האנשים!
זמן הנסיעה אני הייתי מסתכלת

על הצורה בה הוא נוהג. למדתי
ברוסיה קצת איד נוהגים במכונית, אך לא
הגעתי לזה איך מחליפים מהלכים. בדרך
לבית שלי הוא (במשך כל השיחה אין
רגינה נוקבת אפילו פעם אחת בשמו של
סובחי) שאל אותי מדוע אני מסתכלת על
רגליו. סיפרתי לו. הוא צחק והציע לי ללמד
אותי לנהוג. הסכמתי.
״באותו ערב, כשחזרתי הביתה, סיפרתי
לבעלי שאני רוצה להתחיל ללמוד נהיגה
עם הגבר הערבי. בעלי הסכים כיוון ש עמדנו
לקנות מכונית ולבני יש כבר
ר שיון נהיגה. סיכמתי עם הנהג שלקח
אותי שיבוא לקחת אותי לשיעורים כל
יום אחרי השעה ארבע אחרי־הצהריים.
כל שיעור נמשך 20 דקות. הייתי נוהגת
בכבישים שמסביב לשכונה, מפני שהערבי
אמר לי שאסור לו ללמד לנהוג ושם לא
היו שוטרים.
״אמרתי ליו שאני רוצה לשלם לו בשביל
השיעורים. הוא אמר לי שבשביל כמה
שיעורים הוא לא רוצה לקחת כסף. הת
כוונתי
לתת לו במתנה מערכת כלים של
12 ספלים לקפה- ,סבני הביא מאיטליה.
הנהג הזה בא גם למחרת. התחלתי לספר
לכולם שאני לומדת לנהוג. לא עשיתי
מזה סיוד.
״באותו יום שי שי הוא לא בא לשיעור
הנהיגה. אני הייתי צריכה לנסוע לנמל
חיפה, לבעלי שהיה על האניד, שהוא עובד
עליה. בשעה ארבע וחצי אחרי הצד,דיים
נסעתי לחיפה. פגשתי שם את בעלי ש סיפר
לי שהאניה ש לו עומדת להכנם לתי קון.
רציתי להישאר איתו ולחזור למחרת
לנצרת, אבל נזכרנו שהשארנו בבית לבד
את הכלב שלנו ולא יהיה מי שיתן לו
לאכול. החלטתי לחזור הביתה.
״כשהגעתי לנצרת התחלתי לחפש מו נית
בשביל לנסוע הביתה. פתאום הו א
עבר במכונית שלו. הוא הסביר לי שלא
בא לקחת אותי לשיעור בגלל שאשתו חל תה.
אז בהזדמנות הזאת לקחתי אצלו
שיעור נהיגה. לפני הסיבוב האחרון, כש הוא
נתן לי לנהוג, עקף אותנו הטנדר הזד,
שעצר לפנינו. ואז זה קרה. אני לא יכולה
לשכוח שבגללי הגבר הזה מת! עכשיו
איך אני יכולה להישאר פח בארץ הזאת?
תראו מה שהם עשו ממני! מה יגידו ה ילדים
ש לי? מה יגי דו כל האנשים?״
השאלה היא, איזה אנ שי ם?
כי בנצרת עלית אומרים האנשים דב רים
שונים לגמרי ממה •שאומרים האנ שים
בנצרת תחתית, הערבית. אבל לפחות
בכמה נקודות מצטלבים הדברים. והם
מזעזעים.
נצרת עילית. שיכונים חדשים מבהיקים
בלובנם. פועלים ערבים בונים בתי טר סות
מפוארים, כמותם לא נבנים לעולים
בשום מקום אחר בארץ. הכל חדש ומבריק
ומצוחצח, כאילו יצא רק היום מבית-

מכונית התוספים

זהו טנדר הפולקסוואגן האדום סמנו קפצו
הגרוזינים אשר רצחו את סובחי והתעללו
בירידתו הרוסיה רגינה. הטנדר טשטש את בעליו להובלת יומית של פועלים לחדרה.

המספר הסידורי של הסוכן החשאי ג׳יימס בונד, מופיע גם כסיומת של מספר
יך 1ן
) ) 111 הרישוי למכונית הפג׳ו של סובחי אל נאסיר, בה בילו סובחי ורגינה שעה
שהותקפו על־ידי הרוצחים. סובחי היה נוסע במכונית לעבודתו בקיבוץ דליה בכרמל.

החרושת. רק האנשים נראים כאילו באו
מעולם אחר. חבורות חבורות הם מתגוד דים
על המדרכות, בבגדים פהים, בקסק-
טים, מצטופפים ומתלחשים, כאילו מפחד
משטרה חשאית המרגלת אחריהם.
ילדים סוחבים עזים על כבישי האספלט,
כאילו היה זח כפר גרוזיני. כיכר לחם
ענקית הקשורה אל עמוד אחד הבתים,
מסמנת כי במקום נמצאת חנות מכולת.
האנשים מוכנים לדבר, בעברית עילגת.
אבל איש מהם אינו מוכן להזדהות. הם
מסתכלים בעיניים מליאות זעם לעבר
הבית בו מתגוררת רגינה :״איך נותנים
לאנשים כאלה לגור כאן איתנו. זה לא
טוב. זה לא עושים ככה.״
אחד, המתגלה מיד כמנהיג טבעי של
החבורה מתחיל להשתפך :״בגרוזיה רצי-
נו שיביאו אותנו לארץ־ישראל. חלמנו על
ירושלים. אז לאן הביאו או תנו? לקחו
אותנו למדינה ערבית. יש כאן נשים ש הולכות
רק עם ערבים וזה לא טוב. למה?
למה הם אומרות לערבים שהם מגרוזיה.
אחד־כך הנשים שלנו הולכות בשוק, ו־

בית הנגישות

זהו הבית בשכונת הגרוזינים בנצרת עלית, בו התגוררו
רגינה •ומשפחתה (מסומן בחץ) וכן משפחת פנחס
קוזיאשווילי. לדברי השכנים היו הערבים שבאו לבקר את רגינה מטרידים את מנוחתם.

״מד, שקרה זה מה שצריך היה לקרות.
זח היה מוכרח לקרות, למה ההסתדרות
אמרו לנו אם תראו ערבי בשכונה מסתובב
בלילה צריך לרוץ אחריו ולזרוק אותו
מהשכונה. אחרי שסיפרתי לבעל של ה־אשה
הזאת מה היא עושה הוא שאל אותי :
,באמת אשתי עושה דברים כאלה?׳ אמר תי
לו, :כל יום ערבי מצלצל אצלה בדלת
בעשר בלילה. יצא אחד בא השני. לפעמים
באים שלושה ארבעה בלילה. כולם ערבים
וכולם ידעו את זה. כולם פוחדים מהם.
מאיפוא נדע שהם לא טירוריסטים?׳

הצרות התחילו
עם הגרוזינים
שהיה צמוד למכוניתו
| | 1 ¥17171
של סובחי, עליו חרותות
1! # 11 /1 1
דמויות קדושים וכנפיים, אומר :״כריסטופר
הקדוש, הגן עלינו.״ לסובחי לא הועיל.

^ זהכעל שלה, מה עובד על הים,
אמר ל נו, :אם תראו אנשים באים
אצל אשתי תזרקו אותם מהבית׳ .וזה מה
שקרה. לא רצו להרוג את הערבי הזה. הוא

לשם. וזה משפיע כאן על הנוער, על כל
העיר.״
״זה לא היה ככה עד שבאו הגרוזינים,״
אומר צעיר ערבי נוצרי אחר .״מהיום ש הקימו
את נצרת עלית, חיינו בשלום עם
היהודים שהתיישבו שם. הכל היה בסדר.
לפעמים היתד, איזו מתיחות, אבל הכל
בסדר. אנחנו באים אצלם, הם באים אצל נו.
כמו בכל מדינת ישראל. אבל לפני
שנה התחילו להביא הנה את העולים מ גרוזיה.
מהיום שהם באו לנצרת זה כבר
לא אותו מקום. כאשד הם לא היו לא
היו בעיות. הבעיות התחילו מהיום שהם
באו.
״הם לא לבד. הם כנופיות כנופיות. הם
מסתובבים ביחד. כשמישהו מהם רב, תיכף
הוא צועק לחברים שלו. באים הרבה ו מתחילים
מכות. הם הולכים בקבוצות,
מסתובבים בשוק, מוכרים דברים וגונבים
וכולם מפחדים מהם. מתחילים עם אחד
גרוזיני ותיכף באים מאה לעזור לו. מהבר־

הם שופעים חיוכים, מעשנים, מפטפטים
ביניהם בבדיחות הדעת. מפעם לפעם פורץ
מישהו מהם בצחוק קולני. נראה שאינם
תופסים את משמעות מעשה הפשע שביצעו
36 שעות קודם לכן.
כשהם נכנסים אל האולם הקטן של בית ד,משפט
המקומי, הם מתבוננים בשופט
אברהם אסא, בפניו הובאו להארכת תקופת
מעצרם, כמי שאינם מבינים מדוע מחזיקים
אותם בכבלים. לא שהם מכחישים קשר
למעשה (אם כי לפחות ארבעה מהעצורים
טוענים כי לא השתתפו בתקיפה) ,אלא
שאין הם יורדים לסוף דעתם של קציני
המשטרה: מה לא בסדר במה ש ע שו?
רב־פקד יוסף לוי, ראש לשכת־החקירות
בנפת יזרעאל, מבקש לעצור אותם ל־15
יום. השמונה, רובם נמצאים בארץ בין
שישה לשמונה חודשים, אינם דוברים עב רית.
מתרגמים להם. בסדר, הם מנידים
בראשם, הם מסכימים לשבת במעצר 25
יום .״למה ,25 המשטרה ביקשה רק? 15״
תמה השופט. מסתבר שהיתר, טעות בתר גום.
עכשיו הם עולזים שהורידו מהם עש רה
ימי מעצר. רק אחד, חצ׳קה סוסו, בעל
בלורית שיער פרועה, נראה כהלום יין,
מתנגד. הוא לא מסכים לשבת במעצר.
״ מדוע?״ שואל אותו השופט.
״כי אני רוצה ללכת הביתה,״ משיב
סוסו בגרוזינית, כדבר המובן מאליו.
כשהם מוצאים מבית־המשפט, חזרה ל ניידת,
צועק אחד מהם בעברית לעבר
הקהל הסובב אותם :״משטרה ישראל טוב.
גם אנחנו משטרה, מה י ש? !״
צעיר יוצא מרוקו, העומד בשער בית ד,משפט
וצופה בגרוזינים המובלים למאסר
קורא לעברם :״כל הכבוד לכם! אתם
גברים ! ״
הפחד הקמאי מפני העליונות המינית של
בן העם האחר, צצה ועולה שוב, מתבטאת
בגזענות מהסוג הפרימיטיבי ביותר. זוהי
גזענות שאין לה שום הסבר לוגי, רק יצ רים
ודחפים וחרדה בנבכי תת־ההכרה.
כאשר הובאו לראשונה עולים יהודים
לנצרת עלית, היתר, סכנה כיצד תגיב ה חברה
הערבית של נצרת הישנה כתוצאה
ממיפגש התרבויות. ערביי נצרת, נוצרים

הערבים חושבים שהנשים שלנו הן כמו
הנשים האלה. זה לא בסדר. אם יקרה עוד
פעם דבר כזה, שאשר, יהודיה הולכת עם
ערבי, צריך לעשות להם בדיוק מה שעשו
לערבי הזה. ככה זה בסדר.״

״אמרו לנו

להזהר מערבים!״
^ אברהם קוזיאשווילי, אביו של ה /חשוד
פנחס קוזיאשווילי, בעל הטנדר
ושכנה לדירה של רגינה, יש דברים מפור שים
יותר. פתאום מסתבר, על פי דבריו,
שלא היה זה כלל וכלל מקרה שנוסעי הטנ דר
פגשו את רגינה וסובחי, וכי לא העובדה
שהיא אשד, נשואה המבלה בחברת גבר
זר, היא שהרגיזה אותם.
מספר אברהם בעברית עילגת •ובגרוזי־ני
ת :״זה הבחורות מאודיסה שעושות את
הכל. באודיסה כולם זונים. בגרוזיה אין
דברים כאלה. בגרוזיה נשים הגונות. ב גרוזיה
אין זונים.
״אנחנו לא איכפת לנו מד, עושים הבחו רות
מאודיסה, אבל לא עם ערבים. כי
הערבים באים לשם בלילה, ואנחנו מפח דים
מערבים. אולי ערבי הולך ומשאיר
פצצה. אולי הוא טידוריסט, איך אפשר
יודעים? אפילו ההסתדרות בעצמם אמרו
לנו להיזהר מערבים. אסרו לנו כל ערבי
שיבוא אצלנו בשכונה אחרי שעה שמונה
בערב צריך לגרש אותו ולהודיע להסתד רות.
אולי הוא טירוריסט. אז הם באים
אצל הנשים האלה בכל השעות של הלילה.
ואנחנו־ מפחדים.
״לפני זה מה שקרה אמרנו לבעלה של
האשה הזאת, רגינה, אשתך עושה ככה
וככה עם ערבים. כל הזמן, אמרנו לו,
אתה לא בבית, באים ערבים אצלה בבית.
אפילו בשעה אחת בלילה. אבל כשערבי
בא בבית שלה בלילה, לא נכנס י שר
אצלה, אלא מצלצל קודם אצל השכנים,
למה לא יודע איפוא היא גרה.
״אפילו הערבי זה, מה מת, היה בא
אצלה. בטח אנחנו מכירים אותו. כמה
פעמים היה בא אמרו ל ו, :אנחנו לא רו צים
לראות אותך בבית שלנו. לא רוצים
שאתה בא פה כל הזמן וגם לא בלילה.
אפילו כל ד,שמיס כתבו להסתדרות מכתב
למה הערבי הזה בא אצל רגינה בלילה.
כולם כתבו להסתדרות ושלחו את המכ תב.״
ממשיך
אברהם קוזיאשווילי בסיפורו :

בן הנרצח

אחד מתשעת בניו של סובחי אל נאסיר (במרכז,
בצווארון לבן) מובל בידי חבריו בעת הלוויית
אביו. בהלוויית השתתף גס סגן שר הבריאות, עבדול עזיז זועבי, שהיה
ידידו הקרוב של סובחי. יבשל נסיבות הרצח עברה ההלווייה בשקט.
נפל על אבן ומת. אחד נתן מכות לו והוא
נפל על אבן וקיבל מכה בראש. מיסכן.״
לא רק הגרוזינים מביטים בעין רעה
על כמה מהעולות הרוסיות המתגוררות
בקירבם. לצעירי נצרת הערבית יש דיעה
דומה על מד, שמתרחש בנצרת העלית.
מספר אחד מקרובי משפחתו של סובחי אל
נאסיר, המבקש להישאר בעילום שם :״נצ רת
היום זה כבר לא מה ־שהיה פעם. נצרת
התלכלכה. קילקלו לנו את העיר שלנו.
הם, היהודים, אומנם גרים למעלה, כאילו
בעיר אחרת. אבל ימה שקורה שם משפיע
גם על מה שקורה אצלנו. יש שם, בין
העולים החדשים מרוסיה, כמה נשים ש עוסקות
בזנות. יש גם ילדות בלי סוף.
אז איזה גבר יכול לעמוד נגד זה. נוסעים

החשוד רנרא

יעקב צ׳ירו, אחד החשו דים
ברצח סובחי אל
נאסיר, מובל כבול באזיקים בידי שוטר, מבית־המשפט
בעפולה למעצר בתחנת המשטרה, עד סיום החקירה.

קר הם כבר שיכורים. מתחילים את היום
שלהם עם יין. בשבוע שעבר נתנו מכות
לשוטר באמצע העיר. כולם ראו ואף
אחד לא התערב. אפילו המשטרה מפחדת
מהם. המשטרה לא עושה להם שום דבר.
רק מדברים איתם בטוב, והם חושבים
הכל מותר להם. אז אם הם יגורו פה ככה
עוד הרבה זמן יהיו כאן בנצרת הרבה
בעיות, הרבה מאוד.״

״גם אנחנו
מישטרה!״
ף* ית־המשפט השלום בעפולה. ניי-
^ דת משטרה מביאה את שמונת העצו רים
הגרוזינים, החשודים בביצוע הרצח.

ומוסלמים כאחד, עמדו במיבחן בכבוד,
למרות שלגבי רבים מהם הוא בי שר ניפוץ
מסורות וניתוק מהמסורת הפטריארכלית.
עתה, עם הבאתם של עולי גרוזיה למקום,
מתחולל שוב בצורה חריפה מיפגש התר בויות
בין החברה הערבית הפתוחה, הלי ברלית,
הרציונאלית, לבין החברה הגרו זינית
הסגורה, החיה בחמולות ובמושגים
של ימי הביניים.
רצח סובחי אל נאסיר, שככל הנראה
נגרם כתוצאה מתקיפה יזומה ומתוכננת,
היא תוצאה ישירה של דיעות קדומות, רג שות
לאומניים וחוסר יכולת ההסתגלות
של שבט יהודי שהיה מנותק ומפגר, להש תלב
במציאות אליה הטילו אותו ללא כל
הכנה מוקדמת.

קולנוע
הלא היא יונה אליאן אפילו אם בפיאד.
נוכרית בלונדית — נכנסת בעיניים פקו חות
ובשד חשוף למיטתו של אורי לוי
— זו כבר מתחילה להיות היסטוריה.
שלא לדבר על ברכה שוורץ, המופיעה —
זו הפעם הראשונה לגבי שחקנית ישרא לית
— בעירום מלא.
דנה, יונה וברכה הן רק שלוש משורה
,ותכה של חתיכות, הממלאות את מיטתו
של אורי לוי בסרט הצד השני — עד
שהוא פוגש בשרי אן סמית.
שרי אן סמית היא גדיה כשרה למהד רין,
בת טקסס גזעית, שלא חלמה מעודה
להגיע לישראל. כל חלומה היה להיות
שחקנית — ולשם כך נסעה מביתה הטק־ססי
לניו־יורק הרחוקה, נרשמה בסטודיו
למשחק של לי שטראסברג.

שרי אן ממית כ״הצד השני״
פרקי שירה מטקסס
ישראל הצד האחור
של הצד השני
כאשר דנה צויגנברג משליכה מעליה
בזעם את חזייתה ומציגה בפרהסיה את
שדיה — ספק אם הצופה הישראלי יקבל
שבץ ממראה עיניו — ולוא רק בגלל
שמעולם לא שמע את שמה של דנה.
אבל כאשר נורית התמימה והעיוורת —

שם גילה אותה ברוד דינר. כשהתחיל
דינר בחיפושיו אחרי בחורה שתגלם את
התפקיד הראשי בסירטו הצד השני • —
שהקרנתו בארץ תתחיל בשבוע הבא —
היו ברורים לו שני ד ברי ם: היא לא
צריכה להיות יפהפיה, והיא כן צריכה
להיות אמריקאית. כל זאת, כדי לגלם
בצורה משכנעת דמות של היפית אמרי קאית,
המאמינה בערכים של יו שר וכנות
— כפי שראה את גיבורת סירטו בתסריט
שהוא עצמו כתב.
לצורך זה נסע הבמאי לנידיור ק, ופיר־סם
מודעה דרך סוכנות שחקנים 400 .
נערות עברו לפניו, אבל רק כשראה את
שרי אן סמית ידע שמצא את מה שחיפש.
כד מצאה את עצמה שרי אן סמית
החטובה עושה את צעדיה הראשונים בעו לם
הקולנוע — דווקא בסרט ישראלי.
עתה, התחיל דינר בחיפושים אחר בן-
זוגה למשחק, שיגלם את תפקידו של
צלם סירטי פרסומת וסרטים דוקומנטריים
קצרים, גרוש, ציני, מתוסכל, שאינו בורר
באמצעים ואפילו כרוך הדבר בעיוות ה *
סירטו העלילתי השני. הראשון, הם היו
עשרה, נעשה לפני שנים רבות.

ברכה שוורץ ב״הצד השני״
כך עושים היסטוריה
להגיע

עובדות, כדי
לו בסרטיו.
הפגישה בין השניים מתרחשת כשהצלם
מתחיל להעסיק את ההיפית האמריקאית,
כמעט בעל כורחו, כעוזרת־צלם. האהבה
הנירקמת ביניהם הוא קשר שכולו קונ פליקטים,
אהבה בין שני אנשים שונים
זה מזה, שאינם מבינים האחד את התנה גותה
של השנייה.

סמית ואורי לוי כ״הצד השני״
עירום טבעי —

לתוצאות

הרצויות

בחירתו של דינר נפלה על אורי לוי.
אומר השחקן בעל הקרחת, שלצורך
הופעתו בסרט חבש פיאה של שיער
שחור ו מגוד ל :״קראתי את התסריט —
וידעתי מה הולד להיות בסרט. גם התפ קיד
קסם לי. זהו תפקיד מורכב. לא דו־מימדי.
קורה משהו בין האנשים. אני
למעשה לא מבין מה שרי רוצה. על
מה היא מדברת. היא לא יפהפיה מסעירה
כמו הדוגמניות שאיתן אני מתעסק רק
לצורך המין. היא מוזרה בעיני. למשל,
ביום הראשון שהיא באח אלי, היא מתפ שטת
ושואלת אותי אם יש לי סבון.״
אחרי שקרא את התסריט, הזמין אותו
ברוך דינר לשיחה. במקום לערוד לו
מיבחן בד. הציע אורי לדינר, שיראה
את הסרטים שבהם השתתף. הבמאי צפה
בלפני בוא החורף, סרט בו שיחק לוי
לצידם של חיים טופול ודייוי ד ניבן. אחרי
שראה שני גלגלים, אמר לשחקן :״התפ קיד
שלך.״
״היא בחורה מעניינת מאוד.״ מעיד אורי
לוי על שותפתו לסרט .״משכילה מאוד.
לא רגועה. היא נוהגת לצטט פרקי שירה,

ויש לה השקפת־עולם מגובשת.״
והיא גם ידעה להתפשט יפה — לפחות
לפני המצלמות. העירום הטבעי שלה,
או הטבעיות הערומה שלה, היו מושלמים.
ההסרטה נערכה במקומות רבים בארץ :
בקניונים ליד שדה־בוקר, בירושלים, על
שפת־הים, בדימונה. במחנה היפים.
מאחר של שרי היה זה הסרט הראשון
שלה, היא הגיבה בצורה אופיינית לשח קני
קולנוע מתחילים, והיתד מושפעת
מהמצבים אותם היה עליה לשחק. אם
באותו יום היה על השניים להיות מאו הבים,
היתד, באה בבוקר לעבודה עם
פרחים בשביל אורי, מתישבת לידו, או
מביאה לו קפה. אבל אם היה עליהם לריב,
לא היתד עונה אפילו לבירכת הבוקר טוב.
האווירה בזמן ההסרטה היתד רגועה.
גדי יגיל — בתפקיד מישני של עוזר
הצלם׳ שבגלל יציאתו למילואים מתרח שת
הפגישה בין שני הגיבורים — הצחיק
וחיקה את כולם כדרכו. שרי, גם אם
לא התיידדה במיוחד עם כל אחד, לא
גרמה קשיים, מלבד בררנותה בענייני
מזון. לארוחת הבוקר, למשל, נהגה לאכול
רק סטייק וכוס חלב. אהבתה הרבה לברי כה
ולים אילצה את הצלם לבדוק כל
פעם מחדש, שבסצינה אחת לא תהיה
יותר חופזה מהסצינה שלפניה.
ברוך דינר, כדרכו, לא חסך בכסף
בכל הקשור לשלמותו האמנותית של הסרט
ולנוחיותם של השחקנים. פעם אחת, למ של,
היה נדמה לו שבסצינה מסויימת
יש לשרי כתם אדום על הפנים. הוא

הטולס הזה 1851

הורה לצלם מחדש את כל הסצינה. פעם
אחרת חיה על אורי וגדי להגיע לדימו נה׳
לצורך ההסרטה. דינר שלח להם
טנדר עם שתי מיטות בתוכו, כדי שיוכלו
לי שון בנוחיות בזמן הנסיעה.
כל זמן שהותה בארץ, לא ניסתה שרי
להשתלב בבוהמה התל־אביבית, בחרה את
חבריה במידה רבה מבין אוכלוסיית הב ריכה
הירבתה לשבת בבית ולבלות את
ערביה בקריאה.
שרי

התגלתה

כמאמינה

בהורוסקופים.

ע>רום
במגפ>>ם
אהגה נוסח קופנהגן (מק סים,
תל־אביב, איטליה) — מי
שחשש פן הלן איזה שד או מיש-
גל קטן לאיבוד, בסרט זה — יכול בהחלט להירגע. הצנ זורה
הישראלית לא חתכה שום דבר מהסרט. כל מה שקו צץ,
קוצץ מתמונות־חפירסומת בלבד. הכל נשאר קיים —
בגודל ובצבעים טבעיים — בקומדיה איטלקית זו המוקדשת
להרפתקאותיו של איטלקי חם, המבקר בדנמרק של ימינו.
לאנדו בוזאנקח (״הומו ארוטיקוס״) ,שהיה כנראה כבר
לסמל הפרימיטיביות בהתגלמותה, זוכה הפעם דווקא לתפקיד
מתורבת למדי, כסוכנו בקופנהגן של יצרן נעליים אי טלקי
גדול.
אבל למרות שהוא חושב את עצמו לאיש העולם הגדול,
משוחרר ממעצורים מיניים, הרי שמחזות כמו מסיבות
החלפות-נשים — בגלוי, ולא בסתר, כמו בבית — צילום
של דוגמניות ערומות — להדגמת נעליים — סרטים פור נוגרפיים
שאינם מרגשים איש — לא את המשתתפים ולא
את הצופים — או בעל הרואה את אשתו בזרועות אחר
ופורץ בצחוק, במקום לשלוף סכין — כל אלה נראים לו
קשים במקצת לתפיסה.
למרבה הפלא, ולמרות העירום השופע בסרט, במרומז
ובגלוי, הרי שהבמאי סטנו (״ההשתלה״) הצליח הפעם
לעשות סרט שאינו גס יתר על המידה. הוא אפילו מספיק

מדגימי מישגל בכיתה: וגם מוסר
פה ושם להשוות ערכי-מוסר שונים, ביו הצפון והדרום —
כשהוא מתחיל בסאטירה על האיטלקים, ומסיים בעקי צות
לדנים.
כל העניין אמנם אינו מתוחכם במיוחד, אבל מי יוכל
לעמוד בפני ההזדמנות לחזות במישגל מיני גלוי בנוכחות
כיתה, באוניברסיטת קופנהגן!

מעודזק>
צבע>ם

דנה צויגנברג ב״הצד השני״
חזייה בזעם

הכרך (אסתר,
בסימטאות
תל-אביב, ארצות־הברית) — באר-
צות״חברית היה סרט זה להיט
גדול — בעיקר משום שפנה ישירות אל הקהל הכושי,
וזה קיבל אותו בזרועות פתוחות. המעשה בסוחר סמים
שחום־עור מהארלם, העוסק במלאכה זו רק משום שלש-
חורים אין כל אפשרות אחרת להתקדם בחיים בעולמו
של האדם חלבן — השתלב היטב עם ההשקפות הפופו לאריות
כיום באמריקה, האומרות בפסקנות גמורה, כי
כל השחורים הם בעצם לבנים (בנפשם) וכל הלבנים שחו רים.
מה ההבדל בין גזענות זאת לקודמת, קשה לדעת.
מוכר הקוקאין המכונה פריסט (השחקן רון או׳ניל),
נוסע בלינקולן מפוארת, מחליף בגדים מחר יותר משמח-
ליפה זיקית צבעיה, משכיב חתיכות מכל הגזעים, ומת מחה
אפילו בקאראטה. בין נדודיו באיזורי״חעוני של האר לם
ופגישותיו עם פושעים ועלובי״חיים למיניהם, נשמעות
מדי פעם הערות מבריקות — כמו זו שאומרת, כי אנשים
שנולדו בפשע, לכודים במעגל קסמים שאין ממנו מוצא,
או אחרת הטוענת כי ממילא אין לאיש השחור העוסק
בפשע אפשרויות רבות: אם הוא ממשיך בדרכו, אורבת
לו סכנת־מוות. אם הוא מנסח לעזוב, המוות הוא בטוח.
אין מוצא, יעני.
אלא שהערות אלה נמצאות במרחק כבד אחת מן
השנייה, וביגיחן מלא הבד בלינקולן הזוהרת ובסימ-
טאות הכרך, מישגל ארוטי אחד, והרבה מאוד פיטפוטי־

יונה אריאן ג״הצד השני״
הגם את, נורית?

דבר ראשון שעשתה, אחרי שהכירה
את אורי, היה לבדוק אם המזל שלו מת אים
לשלה. כשגילתה שלא, היתד, מרוצה,

אוניל: כל השחורים אותו דבר
סרק, שבחם מסווגות הדמויות בשרירות שלא היתה מביישת
אפילו גזען דרומי: כל הלבנים הם אותו הדבר — נבלים
כמובן — וכל השחורים כנ״ל — קורבנותיהם.
גרעין העלילה דל למדי, והבמאי גורדון (שאפט) פארקס,
מנסה למלא אותו בכל מיני זיקוקין די־נור טכניים, נאלץ
בסופו של דבר למרוח שטח גדול מדי של ריקנות בשיכבה
דקה מדי של צבע.

שהרי בסרט היה עליהם לגלם שני אגשים
שונים.
לפני תחילת ההסרטה נתנה לו במתנה
שרשרת־זהב ועליה מדליון בצורת מצלמת
קולנוע זעירה. לפני הקרנת הסרט בפסטי בל
וונציה, לא הפסיקה לצלצל לחדרו,
להזכיר לו לענוד את השרשרת. בשביל
המזל.
וזה עזר, כמובן. עובד ה: הסרט זכה
לביקורות טובות בפסטיבל.

תדריך
תל-אביב
* ,ן קאכארט ( 3אר, ארצות־הברית)
— מחזמר המתאר בפיזמוניו, יו תר
מאשר בעלילתו, את גרמניה של
תחילת שנות השלושים וגלישתה לגהי־נום
הנאצי. הופעה מרשימה של ליזה
מינלי ושל ג׳ואל גדיי, בתור מנחה ה־קאבארט.

לוי עד סמית ב,,הצד השני״
— או טבעיות ערומה

ההולח הזה

הצגת הקולנוע

האח
רונה
(פריז, ארצות־הברית) — סיפורה
הנוסטאלגי של עיירה במעמקי טקסס,
לפני עשרים שנה ויותר, כאשר אמריקה
עוד לא איבדה לגמרי את האידיאלים
ואת התמימות שלה. רגיש ונוגע ללב.

ירושלים
(ירושלים,
למות מאהבה
צרפת) — באמצעות סיפורה — האמי תי
— של מורה המתאהבת באחד מתל מידיה,
מוקיע הבמאי אנדרה קאיאט על
השמרנות והמוסר המיושן של החברה
הצרפתית, כולל ן ו הנחשבת למתקדמת
ושמאלנית. אני ג׳ירארדו מרשימה בתפ קיד
הראשי.
(סמדר,
1* 1מוות בוונציה
איטליה) — גידסתו של ויסקונטי לרומן
של תומאס מאן על אמן הגוסס בעיר
התעלות, הגוססת גם היא. השלכות פי לוסופיות
רבות על משמעות האומנות
ותפקידה, בסרט אסתטי להפליא, עם מיש־חק
משובח של דירק בוגארד בתפקיד
הראשי.

חיפה
( 2 1* 1בית־רוטשילד, אלז׳יר)
— סירטו המפורסם של קוסטא־גבדאס על
שחיתות מישטר הקולונלים ביוון. מבוסס
על פרשת הירצחו של המדינאי השמאלני
למבדקים. מרתק, מותח ובעל משמעות
פוליטית שאין להתעלם ממנה.

במדינה

פסטיבלים פסטיבל הרוחות

ציבור הפנסיונרים בארץ

איפה עומר שרין ,8נאנחה
מדפה׳לה רוזנשטיין -ונאלצה
?הסתפר! כפרופם ורים, בפמטיכז
חכרידג, הסינדאומי

המעונין לפעול להטבת תנאיו נקרא להצטרף ל:
אירגון הפנסיונרים
תנועת העולם הזה — כח חדש
הוועד היוזם — ת.ד 136 .ת״א

״לחיי השלום בין ישראל ומצריים.״
משתתפי הקוקטייל המפואר ניפנו לעבר
היפהפייה הצעירה, שהכריזה את הברכה
בקול רם וצלול, כוסה מורמת אל על.
״מה זה, גם פה פוליטיקה?״ תמה אורח.
״לא,״ הסבירה לו גברת כבודה .״כ שיבוא
השלום, נוכל להזמין אלינו את
עומר שריף.״
לשבת אל שולחן הברידג׳ מול עומר
שריף, הכוכב המצרי הידוע גם כאלוף
ברידג׳ ,הוא חלומה הגלוי של כל שח קנית
בוי ד ג׳ בישראל. כך, כשיבוא ה שלום,
ניתן יהיה לראות את מלכה׳לה
רוזנשטיין, אשת־החברה היפהפייה מתל-
אביב, יושבת מול השחקן המצרי, מנסה
לנצח אותו בשדה־הקרב של מישחק ה רו
חו ת* המיסתורי.
נוער כן .28 לא רק הנשים התפעלו
מד,מצרי המפורסם :״הוא שחקן מ צויץ,״
גילה הארכיטקט ריצ׳ארד גינסבורג (,)26
בעל השפם הרס״רי הבלונדי .״שיחקתי

אירגון הנוגות הצעירים
תנועת העולם הזה — כח חדש
עורך הפגנת מחאה בראשון־לציון
זוגות צעירים ואוהדים מתבקשים להתקשר לטל:
בבקר ( 230856 גלילי) ,אחה״צ ( 39525 טיגר שלמה)
סניף חולון עומד לקיים חוג-בית
אצל משפחת לחמן בקרית-שרת.
המעונינים להשתתף יתקשרו לטל.230856 :

שעברה בהולנד .״למה נו ע ר? ״ תמה גיגס־בורג
על התמיהה ,״מה זאת אומרת. ב־ברידג
/שחקנים עד גיל 28 נכללים ב נבחרת
הנוער.״
לצד גינסבורג הנער, היו שם גם מבו גרים
רבים, בפסטיבל הברידג׳ הבינלאו מי
שהתקיים בימים אלה במלון פאן־
אמריקן בבת־ים ונפתח בקוקטייל הסס גוני.
היו שם ד״ר אנטול -קרקובסקי,
מנהל מחלקת העור בבית־ד,חולים הדסה
בתל־אביב. פרופסור אנטול אקסר, מנהל
המחלקה האורטופדית באסף־הרופא. יצ חק
סירקין, מנכ״ל נפטא לשעבר. מאנג ליה
הגיעה אלופת העולם בברידג׳ ,ריק־סי
מרקום, יהודייה ועסקנית ציונית נל אלפונס
הבת.
ומגרמניה הגיע ד,בארון
פון־דייביץ, חבר בית־המישפט העליון של
הרפובליקה המערב־גרמנית.
תחרות? לא. למרות כל התותחים
הכבדים, התנהל הפסטיבל באווירה ני נוחה
:״משום שזה פסטיבל, לא תח רות,״
הסביר אלייקים שופל, מהנדס, בן
38 הנחשב ל״תותח הכבד ביותר שלנו״
על־ידי דויד בארדוך, יו״ר הוועדה ה מארגנת
של הפסטיבל.
וזה — למרות שהפסטיבל, שהשתתפו
בו כ־ 150 אורחים מחו״ל, נוסף ל־200
הישראלים, כלל אוסף מרשים של שח קנים
מפורסמים, ביניהם גם אלוף העו לם
לשעבר, האיטלקי אברלי, ואלוף צד פת,
היהודי ויקטור יאלוז.

כרידג׳אית רוזנשטיין כפעולה
מה הם עושים שם —

אופנת היום
הצעירה בת־ימינו הינד, שוחרת נלהבת של שיחרור ממוסכמות המסורת. רוח
הזמן המפעמת בה, ממריצה אותה ליתר־ביטוי עצמי׳ ו״מוציאה״ אותה אל
מחוץ לכותלי הבית — הרחק משאון הכרך והמונו, לטיולים בחיק הטבע
ובאווירתו המרעננת. מכנסי ג׳ינס הם פריט מקובל במלתחתה של כל נערה ;
השיער טבעי למראה — בין אם חלק או מסולסל; ובאיפור — הגוונים
טבעיים ושקופים.
לצעירות המעדיפות להיראות יפות — אך לא מאופרות; לבנות־הנעורים
השמות דגש על חינניותן הטבעית — מיועד ״מראה פרחי־הבר״ של

״מראה פרחי־הגר״
לעיניים,

.,מראה פרחי־הבר״ לבנות־הנעורים מדגיש שלושה מוקדי איפור —
ללחיים ולשפתיים. הגוונים — טבעיים ; שוב אין הם כהים ועמוקים, כי
אם בהירים, שקופים וזוהרים.

חמשת איפורי ״מראה פרחי־הכר״
מיכלול הגוונים המרהיבים של ״מראה פרחי־הבר״ מאפשר לכל צעירה שילוב
בלתי־מוגבל של גוונים בהרכבים שונים — לכל שעה, הזדמנות או מצב־רוח.

כרידג׳אים כר,וי,טייל כפתיחת הפסטיכל
— לכל הרוחות?
איתו באחת האליפויות באירופה — והוא
ניצח אותי.״
וזה, למרות שגינסבורג היד, בצוות ה ישראלי
שזכה במקום השני באליפות אי רופה
בברידג, לנוער, שהתקיימה בשנה
* סדר המיישחק בברידג׳ נקבע לפי
מיקום השחקנים: צפון מול דרום, ומזרח
מול מערב.

״כל מיפגש ברידג׳ בינלאומי הוא בשבילי
לימוד,״ הסבירה ד״ר פלדש, עורכת מדור
הברידג׳ בעיתון הארץ.
מכט אל האשה. מה בדיוק היא
לומדת, קשה לאדם מן השורה להבין.
ברידג, כמו כלכלה, הוא טקס מיסחורי
הדומה למזג־ד,אוויר: כולם יודעים לדבר
עליו, אבל מעטים יודעים איך משתל טים
עליו.

אחרי נו עג מ ה את המלחמות נגד
הממשלה וההנהלה, נרחמיס נועל׳
נמל א שדוד זו 1בזוז -ועכ שיו
מרדנגדי הושע נוץ !
^ הושעפרץ סותם את הפה לפו־עלים.
כשמישהו ממתנגדיו רוצה ל ,,
דבר
באסיפה — משתיקים אותו. בכל
אסיפת פועלים, עושים מראש רשימה של
מבקשי זכות די בור — מביו אוהדיו.
כשהם גומרים לדבר — סוגרים את האסי פה,
ולמתנגדים לא נשארת אפשרות לד בר.

הודות לי נבחר יהושע פרץ לתפ קידו
— כשאני ויתרתי על מועמדותי,
ועכשיו, הוא מדכא את הפועלים. שיסביר
איך הוא מצליח להחזיק שני בתים, שתי
משפחות עם דירו ת מרוהטות, לא סתם —

הוא מפחד מהפועלים שיתפסו אותו כש הוא
מדביק את הכרוזים נגדי, בגלל זה
הוא מדביק אותם בלילה. הפועלים אוה בים
אותי, לא אותו. הוא מוכר אח פועלי ועד מזכיר כשהיה
הפועלים. ההנהלה הוא הסכים לדרישת
הנמל,
לפטר מאה עובדים. זהו חרבון.״
השיב הרבץ :״לא נכון. הסכמתי אז
לפיטורים של 16 איש בלבד. נכון שאני
מדביק את הכרוזים שלי בחושך. אבל זה
כדי לא להפריע לעבודה. יהושע פרץ
לחץ על ההנהלה, ומשם אמרו לי להפסיק
להדביק את הכרוזים, מפני שאני מלכלך
את הקירות.״
פרץ :״יש לי הוכחה נוספת שהרבון
הוא איש של ההנהלה: הם תפרו בשבילו
מיכרז, והוא נהייה ראש מדור מחלקת-
הים. הלכנו לבית־הדין לעבודה בבאר-
שבע, וטענו שם שהמיכרז היה לא־חוקי,
מפני שלא השתתף בו גם נציג פועלי ועד
התיפעול.
״השופט מנחם גולדברג, קיבל את הטע נה
וביטל את תוצאות המיכרז.״
ך* מו ליהושע הראשון, גם ליהושע
השני תשובה מוכנה לכל טענה :״נכון
שההנהלה היתד, מעוניינת שאעשה סדר

מורד חרכון
״איומים והטלת?חד״
כבר לא הצעה אחת לעבור לכיסאות
יותר מכובדים, יותר גבוהים. אבל סירבתי.
כי אני פועל, ומעוניין רק לעזור לפוע לים.״

רבץ :״הכל בלוף. יהושע פרץ לא
קיבל שום הצעה. אם היו מציעים לו
להיות חבר-כנסת או ראש עיר — הוא
לא היה מגלה את ז ה? ועוד איך היה
מגלה. אבל אף אחד לא הציע לו כלום.
הוא לא שווה.״
פרץ :״אם אני שווה או לא, אפשר

שמח בנגל

במחלקה,״ משיב הרבץ .״כי היתה דרושה
שם יד חזקה. אך אני אדם ישר. אני לא
עושה עסקים על חשבון הפועלים.״
פרץ :״ הרבץ מדבר? שיסביר איך הצ ליח
לקנות לא מזמן מכונית אופל חדשה.
שיספר על הווילה שלו בנצרת, שמכר
אותה וקנה בכסף מיגרש לבנייה בגך
יבנה. לי א ץ מכונית פרטית. אני הולך
ברגל. אפילו אופניים אין לי.״
הרבץ :״מי שמדבר. לחברי ועד־עובדים
יש אפשרויות רבות ליהנות על חשבון
הפועלים. חברות־ביטוח, למשל, מעניקות

מצליח

להחזיק

בזמן שפועל רגיל
אפילו משפחה אחת.״
לוא היו הדברים מושמעים על-ידי איש
הנהלת נמל אשדוד, היו שיגרתיים. כאשר
משמיע אותם אחד מפועלי נמל אשדוד —
הם טעוני חומר־נפץ. שכן פירוש הדברים
היא הרמת נס המרד נגד קיסר הנמל —
דווקא מתוך ביתו שלו.
משמיע הדברים הוא פועל־נמל אשדודי
בשם יהושע הרבץ, שיצא לקרוא תגר
פרץ בנמל. אחרי של שלטונו נגד שסיימו את מלחמותיהם במעבידים הנצ לנים,
חיסלו אותם סוסית — פתחו עתה
פועלי נמל אשדוד במלחמה חדשה —
בינם לביו עצמם.

.,׳ה 1שע פרץ מופר
את הפועלים, ומדכא
אותם. שיסביר מאיפה
יש לו שתי דירות.׳,
חמישה אחוז הנחה, לפחות, לחברי ועד־הפועלים,
אם הוועד גורם לכך שהפועלים
יעשו ביטוחים אצל החברה. פרץ וחבריו
רשמו את כל פועלי הנמל, חוץ ממחלקת־הים,
בחברת־ביטוח מסויימת. רק ועדת
הביקורת תצליח לגלות מה מסתתר מאחו רי
ההסכם.
״או כשקונים מתנות לפועלים לחגים,
אז אפשר לסכם עם בעל החנות על הנחה
די רצינית — שתיכנס לכיס הפרטי.
״כשאני הייתי מזכיר עובדי מחלקת
הים, סידרתי ביטוח לפועלי המחלקה. כמה
עובדים חשדו בי בקשר לביטוח הזה,
אז קמתי והתפטרתי, כמחאה.״

ך ככד מלחמת אחים, גם זו מרה
1יו תר מכל מלחמת אויבים. הגיב יהושע
פרץ על התקפתו של חרבון, בראיון מקביל
שערך העולס הזה עם השניים:
״אני מדכא את הפועלים? הם פוחדים
ממני? הוא מצחיק אותי, הרבץ זה.
הוא בסך־הכל סכסכן. אפילו עם האחים
שלו, שעובדים כאן בנמל, הוא מסוכסך.
״ הרבץ הוא סוכן חשאי של ההנהלה.

רץ נ ״אני מוכר את הפועלים?
אני חי למען הפועלים. אם יבואו
שלושה פועלים ויגידו לי , :אתה לא בסדר,
יהושע׳ — אני קם ועוזב. אני קיבלתי

אולם אלה שיודעים, נראו נלהבים מאוד
ממעשיהם — שעלו להם 25ל״י לאיש
לכל יום השתתפות בפסטיבל. העיתונאי
יוליאן פרידריך החליף מדי פעם מב טים
עם אשתו דרורה, שפעלה במרחק

שלושה שולחנות ממנו. ריצ׳ארד נינם־
בורג בחן בעץ קרירה את השחקנים שמס ביבו,
טען בביטחון כי הוא וחבריו ינצחו
את האורחים מחוץ־לארץ.
ל א נגי ה ל. מדסל גורו, יהודי שמנמן

הסולם הזה 1651

לשאול את פועלי הנמל. שיגידו הם מה
הם חושבים עלי. אין אפילו אחד שיחשוד
בי. אם יהיה אחד כזה — אני מוכן לעמוד
בפני הביקורת. מזלו של הרבץ, זה שאני
לא רוצה לדבר עליו. אם הייתי מגלה
עליו מה שידוע לי — היה מחוסל. אני
לא רוצה לבזבז את זמני עליו. יש לי
דברים יו תר חשובים. מי הוא בכלל?״
הרבץ :״אם יהושע פרץ בן־אדם ישר,
ולא פוחד ממני, מדוע הוא מוריד את
הכרוזים ש לי? ״

הופיעו

הכרוזים

זמן קצר לאחר מכן,
הראשונים נגד פרץ.
היו אלה כרוזים חריפים, בהם העלה
הרבץ את כל הטענות שהשמיע השבוע
בראיון זה.

ולם לא איש כפרץ ייבהל מכרו-
ל? זים. על כל כרוז של הרבץ, הופיע
כרוז נגדי. לא של פרץ אישית, חלילה.
של קבוצות עובדים, שהוסיפו לחתימתם
את התואר ״תומכי פרץ יהושע.״

כתבו כץ היתר התומכים, בהתקפה
נגדית על יהושע הרבץ :

הינך האיש שהתימרת להיות חבר ועד
ארצי — ולא בחרו בך. לכן אתה כועס.
לא נורא — אנו מבינים לליבך.
אתה מדבר על ז כויו ת? ידוע לנו זה
מכבר שרצית לשלול זכויות מחברך לע בודה,
ולהיות מנהל בכיר ברשות־הנמלים.
והיה מי שעמד בדרכך וביטל את רוע
הגזרה — ואפילו בתהליכים משפטיים. כי
זכות חבריך רצית לקחת לעצמך, ולכן
חורה לך. לא נורא, אנו מבינים לליבך.

..׳הושגו הר סן פרובל מ ט
וטפיל. מוג־לב ופחדן,
קטן וכלום ואפס. שיסביר
מאיפה הגה מכורת
..אופל״ חדשה.״

ך אכן, בכרוזים אלה החלה המלחמה
1בין שני עסקני הפועלים בנמל אשדוד.
חיו אלה כרוזיו הראשונים של יהושע
הרבץ, שבי שרו את פרוץ המרד נגד
פרץ — השליט הבלתי־מעורער של נמלי
הארץ, האיש שסילק את לסקוב והפך
את פועלי הנמלים לאוואנגארד תובעי
התוספות בארץ.
המורד, העובד כיום במרכז מישמרת
העגינה בנמל אשדוד, היה ימאי פשוט
במשך 11 שנים, לפני שעלה ליבשה. הוא
התחיל לעבוד בנמל אשדוד לפני 13 שנים.
שנה לאחר ׳מכן׳ כבר היה הרבון, כיום
בן ,42 נשוי ואב לחמישה, מזכיר פועלי
הנמל, ג׳וב בו החזיק שלוש שנים.
ארבע שנים לאחר מכן, נבחר מחדש
לג׳וב ציבורי — מזכיר ועד עובדי מחלקת־הים.
מתפקיד זה התפטר, לאחר שביטח
את אנשיו בחברת ביטוח במחיר 11ל״י
לחודש — ואלה גילו שהם מתבקשים
לשלם 14ל״י לחודש. בתגובה על זעמם
של אחדים מהעובדים על שלוש הל״י
הנוספות, התפטר הרבץ.
מלחמת הכרוזים בין שני היהושועים
פרצה כאשר זכה חרבון במיכרז להפקיד
מינהלי נכבד — ראש מדור שירותי-עגינה
במחלקת־הים. יהושע פרץ הביא את הממד
רז לבית־המשפט, וזה ביטל את כשרותו.

מזכיר ועד מחלקת-ים היית, והפועלים
לא רצו בך — כי דאגת לאינטרסים שלך.
עקב זאת התחלת להיכנס לאינטריגות,
ולהיות פרובלמט וטפיל.
הינד מדבר על אסיפות חוקיות. עוד
לא זכור לנו שבתקופת כהונתו כמזכיר
ועד מחלקת־ים קויימה אסיפה ללא איומים
והטלת פחד על פועלי מחלקת־ים.
אתה, יהושע הרבץ, קיפחת עובדים
ושללת מהם זכות די בו ר כליל מפיהם
על-מנת לשמור לך את הזכות לשלוט שיל-
טון ללא מיצרים כבימי תקופת הפיאו דליזם
והשיכים האוהבים כריעת ברך ו השתחווה
לרייס. ואת כל זה רצית מהפו עלים
התמימים שעבדו במחיצתך עד עצם
היום הזה.
איך אתה מעיז להשתמש בשם היפה
הזה. חינך צריך להתרחץ יפה יפה, כאשר
תעיז להזכיר את השם פרץ.
בדף הזה שפירסמת הראת לציבור ה עובדים
בנמל עד כמה שהינך מונ-לב ופח דן.
הוכחת את עצמך עד כמה ש הינו
קטן וכלום, המחפש להתבלט. לא היה בך
העוז לחתום את שמך על הדף המכוער.
היננו מייעצים לך להדריך את עצמך
על עליה מחדש על פסים שירדת והתדר־דרת
לתהום פעורה, והבאת את עצמך ע״י
כך לשפל המדרגה.

וורדרד, בעל רשת חנויות רהיטים ברחבי
צרפת, לא נבהל בקלות :״הישראלים
בכלל אינם יריבים קשים,״ פלט מבעד
לענני הסיגר הנצחי שלו.
גורו, כמרבית המשתתפים האחרים,

הגיע לפסטיבל לא כדי לנצח, אלא כדי
ליהנות :״עזבתי את הביזנס בתקופה הבו ערת
ביותר,״ הסביר ,״למה? אני אוהב
את ישראל, ואני אוהב ברידג׳ .צריך יותר

אניטה הסכימה
להברחה קטנה.
אריקה החליטה
לנ שנ ש בכיסים
ז ר ים. עכשיו
מתיימרות השתיים
לה י ות מגלות
רשת חבלה

אניטה פלאשנר
* /יימס בונד הוא כלב. האיש שבא
מן הכפור חובב מצחיק. על מק־

גארט ואיירונסייד אין בכלל מה לדבר.

כישראל יש משהו שילהיב כל
כותב ספרי-מתח ותסריטי-דיגול :
צמד של ציידות-מרגלים מזהירות.
כך למד הציבור השבוע י שר מפי הסוס,
או הסוסה: אחת משתי הציידות עצמן
גילתה איך חשפה בחוש נשי נדיר את
רשת הריגול והחבלה של אהוד אדיב
ושות׳.
הציידת: אחת אריקה עוזרמן, אלמנת
צלם ואם, כתבת עיתוני־נשים לעת מצוא.

דזלאר־ם נכיס האחות
ף? רמי הסיפור, לפי הגברת עוזרמן,
^ הם, בקיצור, כלהלן:
אניטה פלאשנר, תלמידה לספרות לא־טינית
באוניברסיטה העברית ופקידה ב שגרירות
דרום־אמריקאית, חזרה מחופשה
ביוון לארץ.

באוטובוס של חכרת-התעופה,
ממרכז אתונה לנמד-התעופה, היא
התיישבה, משום מה, ליד צעיר
ישראלי יפה־תואר, שישב על ספסל
לכדו. היא קשרה עימו שיחה.

בית־קפד, ולחשוב. מכיוון שלא מצאו בית־קפה,
הגיעו לביתה של אניטה .״חושי אמ רו
לי כי לא מדובר בעיסקי הברחה,״
מגלה אריקה. אניטה החליטה למסור את
העניין למישטרה. ב־ 4בבוקר חזרה לנמל־התעופה
ומסרה שם את העניין.
אהוד אדיב איתר אותה כעבור כמה
ימים, ודר ש את המכנסיים. היא אמרה לו
שהיא הפקידה אותם במחלקת החפצים
האבודים, אך סירבה למסור את הקבלה.

כעבור שלושה •טבועות נאסר
אהוד, יחד עם חכרי־הרשת.

איזו הברחה מותרת?
ך* יפור יפה, חלק ומלבב. שתי נשים
^ שומרות־חוק, חכמות ואמיצות.

עד שמתחילים לחשוב קצת על
הסיפור. אז מתגלה שהוא מאוד־מאוד
מוזר.
הלקה

הגברת אניטה,

קודם כל,
שומרת החוק.
בנמל־התעופה של אתונה היא הסכימה
(ולמעשה ביקשה) להחליף לירות ישרא ליות
בדולארים. בלשון פשוטה, זוהי הב־רחת־מטבע,
אם כי קטנה.
לאחר מכן הסכימה להבריח דרך המכס
הישראלי סחורה. גם זוהי עבירה.

באולם־ההמתנה של נמל־התעופה רצתה
לקנות בושם פטור־ממכס, אך לא היו לה
די דולארים. היא סיפרה זאת לאותו

שתי עבירות קטנות, במוכן.
אכל הן מוכיחות שהגברת אניטה
אינה שומרתי־חוק קנאית, דווקא.

בחור, והוא החליף לה כמה לירות ישרא ליות
בדולארים.
תמורת השרות ביקש ממנה שרות נגדי:
שתעביר לו במכס הישראלי שני זוגות־מכנסיים
,״שקנה באתונה לאחותו. היא
הסכימה בלי היסוס.
במטוס לא ישב הבחור לידה, ולא
דיבר עימה.
אחרי שעברה את המכס בלוד, המתינה
לו בחוץ. אריקה הנ״ל ועוד ידידה הצטרפו
אליד, שם. התחיל לרדת גשם, ואריקה
הביאה את המכונית שלה. אותה שעה
ראתה אניטה את הבחור, אהוד אדיב,
יוצא מן האולם, אך הוא נקרא חזרה
פנימה על־ידי מוכס.

היא הסכימה לעשות טובה לבחור יפה־תואר,
אשר לידו התיישבה באוטובוס —
אם כי היו מקומות ריקים אחרים באוטו בוס,
כפי שמסתבר מתוך הסיפור. האם
היא התרגזה על כי הבחור היפה התעלם
ממנה במטוס?
על כל פנים, אחרי שהסכימה לעשות
לו את הטובה הזאת, מן הראוי היד, לחכות
לו במקום שנקבע, ביציאה מאולם־המכס.
גם כ שיורד גשם.

לדברי אריקה, מפני שאין לקבל בימינו
חבילות מידי זרים. זה מסוכן.

אכל פה לא היה מדובר על זר,
אלא על סטודנט ישראלי. שום אדם
נורמלי לא היה מעלה על דעתו
שסטודנט ישראלי כעל חזות צברית
מובהקת יכניס לארץ חומרי־נפץ.

כן, למה? אומרת הגברת אריקה :
מפני שחשדתי שהיתר. כאן הברחה גדולה.
לפי מה ו חוש טלפאטי י

מתקבל הרכה יותר על הדעת
שהנשים היו פשוט סקרניות, ובי
קל היה לאריקה לשכנע את אניטה
שכדאי לפתוח את החבילה ולר אות
איד נראים המכנסיים. מתקבל
גם על הדעת שהדולארים לא ״נשרו״
מן הכיסים, אלא שהנשים
פייטפ-טו בכיסים.
זה בוודאי אנושי, ואולי אפילו נשי.
אבל קשה לראות בזה מיבצע פטריוטי
מפואר.

נביאה ומוגלת־נגדית

אהוד אדיב
מדובר על ה־ 17 באוקטובר .1972 באותו
יום לא חלם איש על רשת־ריגול יהודית
בשרות האדיב. איש לא העלה על דעתו,
אפילו בסיוט, שצבר צעיר, יליד־קיבוץ,
ייאשם בריגול או בחבלה בשירות סוריה
או הפידאיון.

אם ״החושים״ של הגברת ארי קה
עוזרמן ניבאו לה זאת, הרי
היא נחונה בכשרונות פארא־פפי
כולוגיים הראויים להברה בינלאומית
— או ככישרון שהיה צריך
להנחיל לה מקום כצמרת שירות־הכיטחון־הבללי.
קשה
מאד להאמין בזה. כל הפיסקה
הזאת נכתבה כעבור חודשים רבים, אחרי
מעשה, והוא נסמן עלוב למדי לזכות
בהילה שאולה.

לא נעים לגבות צעידה
* * דוע, אם כן, נזדעקה אניטה פלאש־נר
וחזרה ב־ 4בבוקר לנמל־התעופה,
כדי למסור את ה עניין?

יש לכד הסכר פשוט, ודי אנושי.
היא נבהלה.

** ה הלאה ז הנשים החליטו שלא
1* 4לחכות לבחור, אלא לנסוע לאיזשהו
מקום מואר, שבו אפשר לחשוב. כלומר,
לבית־קפה.
אבל כל ילד יודע שבדרך מנמל־התעו־פה
לתל־אביב, בכביש החדש, אין בתי־

היו בידיה אלף דולאר, שהוברחו ארצה.
דמיונה בוודאי צייר לה כמה אפשריות :
אם המישטרה תפסה את הבחור, הוא
היה עלול לגלות שמסר את הכסף לבחורה
שבאה עימו במטוס. בצורה זו היא היתד,
בפרשת־הברחה
לשותפה־לפשע
הופכת

קפה. לכן לא היה זה מיקרה בילבד
שהנשים הגיעו הביתה. מתקבל יותר על
הדעת שהן החליטו פשוט לנטוש את
הבחור ולנסוע הביתה. אם כן, לשם מה
התירוצים?
בבית אמר החוש הנשי של הגברת
אריקה שאין כאן הברחה סתם. י ״חושי
אמרו לי כי לא מדובר כאן בעסקי הברחה.
ואס לא הברחה — מה? דולאריס תמורת
שירותים מסויימים, שרותים כגון אספקת
מידע ל אויי ב? ״

גדולה. בכל מיקרה היתד, נמצאת אשמה
בהברחה קטנה מדעת.
אם המישטרה לא תפסה את הבחור,
והוא שייך לרשת־מבריחים, הוא היד, עלול
לחפש אותה ולהתנקם בה על שהסתלקה
עם כספו.

?ג״דות התווגכיס

במכונית סיפרה אניטה לאריקה
על ההבילה. אריקה דרשה לפתוח
אותה, כדי לראות אם הבל כשר.
הם פתחו את החבילה, ומכיס של
המכנסיים ״נשרו״ עשרה שטרות
של מאה דולארים כל אחד.
גילוי זה הדהים את הנשים. תחת לחכות
לבחור, ד,ן זינקו מן המקום, כדי לחפש

ופה מתחיל החלק המוזר של
הסיפור. הגברת אריקה, חברתה
שד הגברת אניטה, הביאה את
המכונית שלה, והנשים ישבו והמ תינו.
כמה זמן ז
אהוד אדיב לא נאסר באותו ערב, ועל
כן ברור כי לא התעכב במכס. אם שרותי־הביטחון
כבר שמו עין עליו, הם בוודאי
לא ערכו לו חיפוש בלתי־רגיל, שהיה
מזהיר אותו ומעורר בו חשד.
אולם בזמן הקצר שחלף שיכנעה אריקה
את אניטה, לדבריה, שצריכים לפתוח
את החבילה. מ דו ע?

מכל הדברים *הצבועים כסיפור,
זהו, כלי ספק, הקטע. הצבוע ביון גר.
קודם כל, אין שום עזגיון בשאלן זה
הריטורית :״איזה צעיר ׳י 10 ראלי י|צה ׳
להבריח דולאריס אל האר^״במקום 4ימין ׳
הארץ החוצה?״
כדי למכור בארץ דולארים ש,חורים,
שלא באו מידי מר.,פינחס ספיר, צריכים
קודם כל להבריח אותם אל הארץ. תנועת
ההברחה הולכת, על כן, בשני הכיוונים.
אולם הצביעות העיקרית טמונה בצד
אחר של העניין:

כד או כך היתה הגברת אניטה
מסתבכת, מסתכנת ככילוש וכעי
קוכ אחריה, ומי יודע מה עוד. לא
נעים לגברת• ,טאינה ותיקה בארץ. ,

והעובדת כ שגרימת זרק.
קל זה מובן. אניטה^פלאשנמנהגוז כפי.
שך ןב .,האנשים הא1זרים.הע: נוזזגזם ובמצב .׳
כזר,ן היא נהגה ״כזהירון ז./כשהתקש§ .1עם
המישן זרך״ וקשקיבלד, את הוראותיה בהמ:י

שך הפרשת. י •-׳

:או? $אין.כהתנהגוותה, וכהתנה גות
הערתה, שום דבר מפואר. בל
מפרשה היתה די עדוכה, כסך הבל.
לציידת־ד,מרגלים הגדולה, אריקה עוזר-
מן, תצטרך לחזור לתהומות־יהנשייה. אין
היא זוכר, בתואר של ג׳יימם־בונדית יש ראלית
ונשית אותנטית.

במדינה
דרכי־חיים
פרח דוטוס בכךה״ד
עודי דג? רבים
צובאים זפתסד.ש?
,מרפא רוחני
שלושים שנה לא היתד, בת־שבע הלוי,
מוסיקאית ופסנתדנית לשעבר, המתגוררת
כיום באשדוד, מסוגלת לפתוח את כף־
ידה הימנית. טובי הרופאים ניסו לרפא
את השיתוק וכולם אמרו נואש. עד שיום
אחד היפנו אותה אל דב (״ברני״) סלע,
הנושא את התואר ״מרפא רוחני״ .דב,
שנעזר בסרפא רוחני נוסף, בוריס ו חלו־ביץ
/אזרח בריטי שבא לביקור בישראל,
הצליח לפתוח את כף־ידה של בת־שבע.
היא חזרה והיתר, מסוגלת לנגן בה בפסנ תר
ולבצע. בה כל פעולה אחרת. וכל זה
בטיפול שנמשך 8דקות בלבד.
״זה כלום,״ אומר ברני סלע ,״באמצעים
רוחניים אפשר לרפא הרבה מחלות, אפילו
סרטן. אבל אצלי עוד לא היה מקרה של
סרטן, כי רק כמה שבועות מאז שפתחתי
את הקליניקה שלי.״
ברני סלע ,45 ,בעל תספורת של יוליום
קיסר, הגיע לארץ כעולה חדש לפני
ארבע שנים, מקיפטאון שבדרום־אפריקה.
אין זה ביקורו הראשון בישראל. ברני,

עבודתך הנוכחית הינה קשה וחסרת חו
דים
סבורים כי הכל זד. ענין של או טד
סוגסטיה. כיוון שחלק ניכר מהמחלות
הן מחלות פסיכוסומאטיות, הנגרמות מסי בות
פסיכולוגיות, הרי אין שום סיבה
שלא לרפא אותן גם באמצעים פסיכולו גיים.

מכבר נעשו מחקרים רפואיים שהו כיחו.
כי חולים, שקיבלו• גלולות שלא
הכילו שום תרופה, אך נאמר להם כי
הן מכילות תרופות יקרות ונדירות, החלי מו
תוך זמן קצר.
עזיה ללא תשלום. לפני מספר שבו עות,
כאשר רבו המשחרים על פתחו של
ברני הוא הקים מרפאה ברחוב גאולה
בתל־אביב. כאן הוא מקבל, ללא תשלום
כמובן, את כל קהל עולי־הרגל המבקשים
את עזרת הכוחות הממירים הגלומים בו.
לפני שהוא מתחיל בטיפול הוא לוגם
מים, שהם לדבריו ״סמל החיים״ .אך
שתייתם היא רק ״פרט טכני״ .הפאציינט
מקבל הוראה לעצום את עיניו, ולשחרר
את עצמו. ברני עוצם גם הוא את עיניו
ומתחיל להעביר את אצבעותיו. בסביבת
המקום הנגוע או הכואב. אחר־כך הוא
נועץ את אצבעותיו בארובות העיניים של
הלקוח, לוחץ על המצח ועל הרקות, מלטף
את העורף ואת חוט השידרה.
בשלב שני נשכב החולה על מיטת
הטיפולים. דב מעביר את אצבעותיו על
ראש החולה ומנענע אותו מצד אל צד
כמטוטלת. בסיום הוא מניח את ידיו במשך
כמה דקות על עורף החולה, בסיום הטי פול:
מספרים החולים בדרך כלל :״הרגש תי
נוח ומשוחרר ובחום באיזור העורף
והאזניים.״ ״זה בדיוק מה שרציתי שתר גיש,״
אומר ברני־דב.
מסתבר שהריפוי הרוחני אינו המצאה
של ברני סלע. בכל מקום שם יש ספירי-
טואליסטים שם י ש מרפאים רוחניים. יש
להם קשרים בינלאומיים ואפילו בטאונים
משלהם.
״מרפא רוחני,״ מספר ברני ,״יכול לרפא
גם חיות וצמחים. כאשר צמח נובל יכול
מרפא רוחני להחזיקו מעט בידו וכעבור

צאות כאחד. דבר זה
שינוי הגישה מחייב מחד, ויתר רצינות מ־בכללו לנושא צידד
מאידך.
גם שינוי כללי
של סידרי חייך יביא
לכך שמצבך ישתפר.
בשטח הרומאנטי, עוד
לא היה שבוע מוצלח
21 במרס -
20 באפריל
טלה.
עבורך, יותר מעט יוזמה וכיבושים
יקנו לך שם בין חבריך של זאב נוראי.

0וומ

גל חדש של הצלחות פינאנסיות כורך
עימו התמוטטות כו חותיך.
אל תהסט לי טול
חופשה קצרה,
לצאת לאוויר השדה,
להכיר אנשים חדשים
— אבל מצד שני, אל
תיכנע לנטיותיך הטב עיות
לחסל את ההווה
כדי להתמסר למחר
שור : בת מעורפל.
— מיקרית פגישה
תביא בעיקבותיה אהבה גדולה ומוצלחת.

בכוח האינרציה מוטב לזוז קדימה מאשר
תוך־כדי הפעלת כל ה שרירים,
כל הזמן. זוהי
תקופה בה מוטב לח שוב,
הרבה, לפני כל
צעד. ואמנם, אס כן
תעשה ולא תירתע מן המפתיעות המסקנות
שתסיק — תגיע רחוק,
השבוע. יש סיכויים יל-
ו 2במאי -
20 ביוני
העלאת־שכר או להכנ סה
גדולה יוולר. צפו יה
נסיעה ארוכה לקראת סוף השבוע.

עיסקה גדולה, אותה החלטת להתחיל
תיכשל. אומנם לא ב אשמתך,
אבל מה זה
משנה. תפסיד כסף רב
ניקח לך זמן רב עד
שתחזור למצב סביר.
לך, בת מאזניים מחכה
אכזבה קשה. אל תגידי
שלא הזהירו אותך ! לא
רק בעסקים לא יילך
לך, בן מאזניים, אלא
גם בקלפים אתה עשוי
לספוג הפסדים ניכרים. אס לא התחלת
לחסוך עד היוס — מוטב שתתחיל עכשיו.

מאזניים

יהיה זה שבוע בו תשיג הישגים ניכרים,
אם תדע לנצל את כו חותיך
לדברים מועי לים,
ולא לדברי הבל.
צריך להרצין, לפעמים.
הרחק מעליך
אדם מבוגר המנסה ל שדל
אותך לעשות דב רים
שאינם עומדים
בקנה-מידה אחר עם
22 באוקטובר -
אופייך ועם החוק.
22 בנובמבר
הוא יביא לך רק צ- י רות. הישמר מהחלטות עסקיות חפוזות.
הרחיק מעלייך את האדם המנסה להי-
לוות אלייך לכל מקום. הוא מרחיק ממך
אנשים רציניים, שאת מעוניינת בהם.

עקת

הינך טרוד יתר על המידה בענייני עבודה

ומזניח את בני־משפח־בן
מזל
היזהר

קשת, בת זוג ך עדיין
בכושר מלא, מחזריה
עדיין זוכרים אותה.
אומנם היא יצאה מה־מישחק
לזמן מה, אך
היא עדיין אשה ובמ לוא
פריחתה. פנק או }
2בנובמבר ־
תה והקדש לה תשומת
;20 בדצמבר
לב רבה ככל האפשר.

!1שוו

*0111

צפוי לכם שבוע מעניין וסוער הן מבחינה

דב סלע עם פרח הלוטוס
הקלה לחולים —
שהוא עתונאי ספורט במקצועו, נלחם במל־חסת־העצמאות
במיסגרת המח״ל. את הת כונה
המיוחדת שלו לשמש כמרפא רוחני,
גילה לפני כעשר שנים. מספר ברני :
״בהתחלה, לפני שידעתי על הכוחות הט מונים
בי, נהגתי להשתתף בחוג ספירי־טואליסטי.
תמיד התעניינתי בחיים שאחרי
המוות. באחת הפגישות של החוג, כשכל
הנוכחים היו שקועים בטראנס, הצביעה
עלי אשד, אחת שהיתר, המדיום, ואמרה
שאני אהיה מרפא גדול. אחר־כך בפגישה
אחרת של החוג, כאשר בין המשתתפים
היו כמה חולים, נכנס אחד הגברים ל טראנס
וציווה עלי לשים את ידי במקו מות
שכואבים לאנשים החולים. אחרי
כמה דקות טענו החולים כי הם מרגישים
יותר טוב.״
בשורה מנזיר טיבטי. אם תכונות
הריפוי שלו התגלו במקרה, הרי לכהונת
מרפא נמשך ברני על־ידי פרח הלוטוס.
״פעם אחת,״ הוא מספר ,״כשהייתי ב טראנס,
ראיתי לפתע פרח לוטוס לבן
וזוהר כמו פנינה צומח מתוך כף ידי
השמאלית. הפרח היה נורא יפה וקרן יממנו
טוהר. לפתע החל לדבר מתוכי קול אשר
הציג את עצמו כנזיר שיבטי. הוא בישר
לי כי נולדתי עם הכוח לרפא אנשים
וכי הוא רוצה להדריך אותי איך לעשות
זאת. הפרח בי די השמאלית הוא הסימן
כי יד שמאל היא י ד הכוח -שלי. ובאמת,
שלי קורנים מצד
הכוחות המרפאים
שמאל.״
אפשר להסביר את סגולות הריפוי העל־טבעיות
של ברני סלע, אם באמת הוא
מסייע לחוליו כפי ׳שכמה מהם טוענים,
בהסברים שונים. יש הסבורים כי אנשים
מסויימים ניחונו בטחות מגנטו־חשמליים,
המועברים אל החולים במגע־יד ומשפיעים

לזי* דלדיוחית ד! ^י*דיילי* י -י י**יי*י*

פים

ולהפסדים

סלע מדגים ריפוי רוחני
— וגם לחיות וצמחים
לראות

איך

הצמח

מספר דקות אפשר
זוקף את עליו.״
ברני, שעל קיר המרפאה שלו תלויה
תעודה המעידה כי הוא חבר כבוד באגודת
המרפאים הרוחניים של אפריקה, טוען :
״אנשים עוברים אצלי סידרת טיפולים.
עצם האמונה ביכולתי לעזור להם היא
כבר ריפוי. אבל התוצאה היא הדרגתית
ואינה באה בבת־אחת.״
פנינה לבקוביץ, כבת ,45 מלצרית במו עדון
העולה, מעידה על ברני בחיבה:
״היו לי כאבי־ראש וחוליות במשך שנים.
הייתי בטיפול של רופא ידוע. כלום לא
עזר. היו לי כאבי תופת. ואז, מתוך ייאוש,
הסכמתי לקבל טיפול אצל דב. הוא עשה
לי מסג׳ במקום שכאב לי. הוא לחש
משהו, ושם את ידיו במשך כמה דקות
על המקום הכואב והכאב חלף לבלי שוב
עד היום הזה.״
כיוון שברני אינו עושה לחוליו דבר
מלבד ליטופים ו אינו גובה: תמורתם תש לום,
אין הוא עובר כיל עבירה על החוק.
מי שרוצה להאמין שליטופיו ולחשיו ירם־
אוהו, אין לכך כל מניעה. להיפך. ברני
משמש עדות חיה, איך עבדו ופעלו דוס־אי־האליל,
ואף עזרו לאנשים סובלים,

פינאנסית והן מבחינה
רומאנטית. אפשר ש תעשו
כסף בעזרת או
כתוצאה מקשר רו מאנטי
ואפשר שהר פתקה
רומאנטית תעלה
לכם בכסף רב.
השתדל לא להמר ולא
לסכן כספך שלא ל צורך,
כי אתה עלול
להיגרר להוצאות כס-
ציפית להם.
שלא

צפוי לך שבוע חוויות רומנטיות ובילויים.
השמע יימצאו פיתרונות לבעיות שהעסיקו
אותך עוד מהחודש ש עבר.
תצליח להיחלץ
ממספר:דאגות כספיות
שהטרידו את מנוחתך.
לעומת זאת ייתכן ש תיאלץ
להתייצב מול
משבר ריגשי. אם יקרה
הדבר במשפחתך, מוטב
שתנצור את לשונך אס
אינך רוצה שהעניינים
יתגלגלו חלילה, לרעה.

בן היסטורי אפוס שלושה כרכים. כשהמקום צר יותר, הח וויות
נפלאות יותר. בת גדי, שמרי עליו.
וביזבוז

כתוצאה מכמה רכישות מיותרות
מופרז, התערער מצבך
הכספי במיקצת. מש פחתך
תתייחס לזאת ב הבנה,
אך לא כן חבריך
לעבודה ולעסקים. אל בהרפתקאות תסתבך
בקלות־דעת. גלה יותר
עירנות למתרחש מס ביבך<
.זם תוזמני למ אורע
חברתי שאת חו 3252331
ששת
מפניו, אזרי עוז
ולכי. היווכחי עד כמה תופתעי לטובה.

רומאן סוער, משוגע ממש, נפתח בפניך,
בת בתולה, אם יהיו
לך רק העיניים לר אות
את האיש, הנר אה
כבלתי-נכון. זה
יתחיל בריב, זה יימ שך
בסערה, זה יגיע
לשיאו באהבה גדולה.
גם בענייני״כספים יש
22 באוגוסט -
סערות, אבל לאו דוו 22
בספטמבר
קא שליליות: דע לע
0(1111

מוד
על שלך,
רכות ובאצילות מטויימת. שמור
מך מבעיות־קיבה — ואל תתן
סיום הביטוח שלך לחלוף. זה

מצב טעון שיפור. אתה הולך ושוקע
בבעיותיך ומגדיל את
חשיבותן מעבר לכל
פרופורציה. דבר רא שון
— הפסק לשתות
לשכרה. מצא לך תח ליפים
כמו הליכה מ רובה
ברגל, שחייה ו אכילת
אשכוליות. ה גיע
הזמן שתבין שא ו
2בדצמבר -
סו בינואר
תה לא שום גיבור ב

בעל
עצלמועד
מסוכן.

במישור
חיי האהבה שלך, בת דגים, לא
יחולו שינויים מרעי *
שים•
אל תידחי בגסות
את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך חשה כ לפיו
כל משיכה. תני
לזמן לעשות את שלו;
או שהרגשתך תשתנה
בכל זאת, או שהוא
ע 1בפברואר ־
יתייאש ממך. בן דגים,
סל במרס

וניס

למרות

תסתבך

בצורה

שאינה

אופייך

הנוח,

הולמת

אותך.

שודד או נשדד

השתמשנו בשיטות ״גאנגסטריות״ במילחמה נגד
שוד-הקולות בליל״השימורים בכנסת. זוהי דוגמה מענ יינת
של שודדים המבנים את קורבנותיהם בשם גאנ־גסטרים.
הגשתי על לן תלונה רשמית לוועדת־הכנסת.

מ הגנגסטר?
כמה מהנושאים שטיפלנו בהם השבוע :
• הצענו לדון בהצעה שייוחסה לשר
בדבר הענקת מעמד ירדני אכסטריטוריאלי לרובע המוס למי
של ירושלים העתיקה, במיסגרת הסבם־שלום. על-

בן גם הגשנו שאילתה.
• הצענו לדון בפיחות הדולאר. הנשיאות לא
הבירה בדחיפות ההצעה.
• הצענו לדון באופן דחוף בשביתה הצפוייה

יגאל אזיין,

של האקדמאים.

שכונת האס
#הצבענו
בעד דיון במליאה בפרשת
בסטונים בחיפה, בניגוד להצעת שר״חשיכון. ההצעה
לקיים דיון במליאה זכתה ברוב, ושיגרנו מיכתב ליו״ר
בו דרשנו לקיים דיון זה בבר בשבוע הקרוב.
• הצענו לקיים דיון דחוף על העלאת מחירי
הדירות והריבית לזוגות הצעירים ברחוב פיאר קניג
בירושלים. על־כך הגשנו גם שאילתה. זוהי פרשה אופיי נית
לאלפי זוגות צעירים בארץ.
• השתתפנו בדיון בוועדת־הפנים על הפרובוקציות
של הרב מאיר כהנא. הצענו לחוקק חוק חדש נגד
הסתה לאומנית, גזענית, עדתית ודתית, עם סעיף המאפ שר
שלילת אזרחות מאדם שעסק בבן בשנתיים הרא שונות
לשהותו בארץ.
באותו דיון הרשה לעצמו ח״כ יוסף תמיר מגח״ל,
שהוא רודף־פירסום מיקצועי, לטעון שאני ושמואל תמיר

14־ 12 בפברואר 1973

בוררות ו־צאניות
פנינה קטנה מהוויכוח על מישרד-העבודה :

יהודה שערי (ל״ע כיום אסור לשבות בשירו תים
הציבוריים תוך תקופת קיומו של ההסכם. לדעתי,
האיסור הזה צריך לחול גם בתקופה שבין הסכם להסכם,
כאשר מדובר בשירותים חיוניים.
יטענו לעו מ תי: בוררו ת (חובה) איננה דבר כל־כך
יפה, ואולי אפילו פסול. רבותי, חברי־הכנסת, אני רוצה
להזכיר לכם את האימרה הידועה של ברנארד שאו,
שאמר בשיחה עם אשר, מסויימת: על העיקרון כבר
הסכמנו; עכשיו נדבר על המחיר. ברגע שהסכמתם
שמותר לחייב בוררו ת על פי החוק — אמנם בתקופת
ההסכם — הקדושה הזו, הפשע הזה שאסור להשלים
איתו, אותה פגיעה באידיאולוגיה יסודית — כל אלה
כבר אינם קיימים. האידיאולוגיה הזו אינה קיימת.
׳אדרי א מ רי: ימה, אתה משווה בודרות־חובה ל־יצ
אני ת?
ייחודה ׳שערי: אינני עוסק בתחום הזה שאתה כל
כך מתעניין בו. אתה רשאי לעשות כל השוואה שאתה
רוצה.
על העיקרון כבר הגענו להסכם; מותר לחוקק חוק
בתחום זה.

ד ו ־ שיחע מנחם ב ג ין :
המליאה היתה במעט ריקה לגמרי, כשהגיע תורנו
להשתתף בוויכוח על פעולות מישרד-העבודה. אחד
המעטים שנכחו באולם היה ח״כ מנחם בגין.
עמדנו להגיד כמה דברים על נאום יצחק בן״אהרון,
ולעבור משם למושאים אחרים, אן קריאות-הביניים של
בגין הפכו את הנאום לדו״שיח ממושך, שארך כעשרים
דקה, וגרם לייאושו של היו״ר.
היתה זאת אחת הפעמים המעטות שבהן התפתח
בכנסת דו-שיח אמיתי על נושא חשוב :
אורי י א מרי: יש
היושבים כאן בהתנדבות.

להודות ל־7— 6

חיו״ר !מרדכי בי בי:

מתוך

חברי

הכנסת

התנדבות, אלא

מתוך הכרת החובה.

אורי א מ רי:

בהתנדבות ובמילוי חובה. אם זו חד

אני רוצה להנציח בדברי כנסת פסוקים אחדים מדבריו
של חבר־הכנסת בדאהרון. הוא אמר:
״אינני יודע אם השטחים שאנו מחזיקים בידינו הס
קלפים למו״ם, ואולי גחלים לוחשות מתחת לאושיותנו...
״בלי להיות מארכסיסט קיצוני, אני יכול לומר, שזה
די מתוק לבנות את הציונות מעבודה ערבית, לבנות
ערים וכלכלה ומשק וליהנות.
״עוד מעט נשמע, שמי שיאמר שאיננו רוצה להתהולל
ולהתעשר על חשבון הערבים מהשטחים, כופר בהגשמת
הציונות ומעכב את הגאולה והפיתוח...
״זה איננו שילוב ומיזוג, זה לא הולך יחד ...הציונות
העובדת לא הניחה מעולם את האפשרות שעם זשראל
במדינתו יהפך לעם שליט על עמים אחרים, ובודאי שלא
לפי בחירתם...

שחלק זה של האוכלוסיה לא יוכל להשתכר בכבוד? והנה
אנחנו נותנים להם עבודה, הם משתכרים יפה, רמת־חייהם
עולה. על מה הטענה שלך ושל ח״כ בן־ א הרון?
אדרי א,מרי: אני שמח מאוד על השאלח הזאת.
הייתי רוצה יסד,כנסת תדון בנושא זח בצורר, מעמיקה.
ארשה לעצמי להשיב עוד מעט על שאלה זו, שהיא אחת
השאלות המהותיות. אבל לפני כן הייתי ירוצה להעיר עוד
הערה לעניין.
במשך דור שלם עמדנו בוויכוח עם שוללי המדינה,
שאמרו שאנחנו חברה נחלנית, קולוניזטורית, שאנחנו
דומים לקולונים באלג׳יריה, לנחלנים בדרום־אפריקה.
בוויכוחים ללא־ספור, פומביים ופרטיים, אמרנו לער בים
ולידידי הערבים, שאיננו מנצלים את עבודת הזולת.

זה הייחוד של מיפעדנו כארץ הזאת, שהוא

לבנות -או להיבנות?
נבנה כולו על־ידי עבודת עצמנו, בעוד שהכו־ריס
כדרופ-אפריקה, הלבנים ברודפיה והקולו נלים
באלג׳יריה לא היו יכולים להתקיים אפילו
חודש אחד ללא עכודת האוכלוסיה ״הילידה״.
נסים, אליעד: איזה השוואה שטחית. אינני מבין

בה — היא חלה על כולם. ואם אין זו חובה החלה על
כולם — הרי זו התנדבות.
ימה גם שאפילו השר עצמו כבר נטש את המערכה
לפני זמן ניכר.
היו״ר מרדכי ביכי: השר יצא לכמה דקות, והנה
הוא כבר שב.
יוסף אלמוגי (נכנם) מחפשים אותי?
אורי א מ די: כבוד השר, היית חסר לי. הבעתי
תקוותי שיתכבד אותנו בנוכחותך.

איך אפשר לשמוע כאן השוואות כאלה.
אורי אכנרי: אם תמשיך להקשיב, תראה שאתה
יכול לשמוע.

אמרנו שאיננו מנצלים את עבודת הזולת.
והנה, אחרי דור, כאילו מתגשמת הקללה שקי ללו
אותנו יריבינו.

הערבים בונים את האוץ
אדוני היושב ראש .״אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות
בה״ .כך שרנו פעם.

כיום הערכים הם הבונים, ואנחנו הנמים.
מנחם מ ץ: זה לא מדוייק. יהודים לא בונים?
יבקר

פעם

אמרי: אם חבר־הכנסת בגין
איו רי
באתרי הבנייה בארץ, הוא יראה שמיספר...
שר־,העבודה יוסף אלמוגי :־ 257 מכל עובדי
הבניין הם ערבים מהשטחים.
אודי א מ רי: לכך ישי להוסיף את ערביי יישראל
עצמה. אם תצרף את המיספרים יחד...
שר־העכודה יוסף אלמוגי: אס תצרף אותם
יחד, לא תגיע ליו תר מ־־.407

משה ברעם: ובתעשייה?
אורי א מ רי

:המשורר שכיתב את השיר, לא חלם

על מצב כזה.
העובדה המכרעת במערכות־העבודה
חדירת העבודה הערבית.

בישראל,

היא

אין זה עניין של כמות בלבד 25$ ,או 40$
כענף מסויים. זהו עניין של שינוי מהותנו
היסודית כארץ.

לפני ימים אחדים נאם חבר־הכנסת יצחק בן־אהרון
נאום חשוב. חבל שהנאום החשוב הזה לא ננאם בבית-
הנבחרים של מדינת־ישראל, ש בו היו הדברים צריכים
להישמע ולגרום לוויכוח, אלא במוסד מיפלגתי. אולי
גם זוהי. תסמונת (סימפטום בלעז) לפרישת הכנסת
ממערכות הוויכוח וההכרעה, תוך העברת הוויכוח וההכר עה
למוסדות אחרים.

ח״כ מנחם בגין
״יש עירעורים ומפיקות בליבנו בשאלה: אני שליט על
הערבים, אני גואל גאולה לשמה, או אני מנשל את
הערבים. יש שכר מתוק מעבודת ערבים.״
משה ׳ודטמן (המערך) :זה הדבר היחיד ׳שחבר־הכנסת
בן־אהרון אמר בשנה האחרונה?
איורי אמרי: חבד־הכנסת בן־אהרון, כמו כולנו,
אומר לפעמים דברים עמוקים יויתר, ,ולפעמים דברים
עמוקים פחות. אלה הם, נדמה לי, מן הדברים העמוקים
ביותר שהשמיע בזמן האחרון. מן הדין שהכנסת תיתן
דעתה על נושא זה, שהוא אחד המכריעים בחיינו.

איבדנו את ייחוד!!
אדוני היושב ראש, במשך דו ר שלם עמדנו בוויכוח
אם אויבי הציונות, שוללי מדינת ישראל, אויבי מפעלנו...
!מנחם בגין: תאר לעצמך שלא היינו נותנים לער בים
לעבוד. הם אינם עובדים, אינם משתכרים, הם
סובלים מחסור. היתיה קמה זעקה: איך אנחנו מרשים

אני אינני מארכסיסט, ובוודאי לא מארכסיסט אדוק.
אבל נדמה לי שבעניין זה הניתוח המארכסיסטי מתגשם
במאוחר, כאילו באופן רטרו־אקטיבי, ואנחנו במו ידינו
הורסים את ייחוד המיפעל אשר בנינו, ומטביעים עליו
במאוחר חותמת קולוניאלית וקולוניאליסטית.
שר-העבודה יוסף אלמוגי: וכל זה בגלל ־57
בכוח־העבודה?
אורי אכנרי: אדוני השר, אם י ש למישהו .־57
תאי־סרטן בגוף, רע מאוד לגוף. יש דברים שאינם
נמדדים באמות מידה כמותית, באשר הם נוגעים לאיכות.
׳מנחם בגין: זה בי טוי לא טוב. שונאי היהודים
היו אומרים כך על היהודים בגולה.
אורי אבנרי: נדמה לי שההקבלה אינה מוצדקת.
׳מנחם בגין: הביטוי הוא בלתי־מוצלח.
הייו״ד מרדכי בי בי: אני מבקש לאפשר לחבר־הכנסת
אבנרי לסיים את דבריו.
יאזירי אכנרי: אני סבור שחילופי־דברים. אלה כל־כך
מוסיפים לאווירה בכנסת- ,שאני מבקש להאריך בגללם
את הזמן העומד לרשותי.
כאשר השר אלמוגי אסר בדברי־הפתיחה שלו שאיננו
מנצלים, חלילה, את העובדים האלה, בא שר אנחנו
משלמים להם שכר מלא, הדי זאת תשובה קצת נאיבית,
בלתי־מדעית. כאשר דו בר על ״ניצול״ עבודה, לא רק
אצל מארכס אלא גם אצל כלכלנים אחרים, הכוונה לא
היתה לניצול עבודה ללא שכר. כאשר קבעה ההסתדרות
שיכולים להיות חברים בה רק מי ש״אינו מנצל עבודת
הזולת״ ,הכוונה לא היתה למי שמנצל מבלי לשלם שכר.
הכוונה היא, כמובן, למנצלים המשלמים שכר.
(המשך בעמוד )34

אד ניתן להם לגעת בנומד, או רתת להם דנוות את ראשו!
אל ניתן להם להרוס אף דונם אחד, לנוות או עץ אחד!
אם יש נושא אחד, שבו אנו מנהיגים את הכנסת
כולה, הרי זה הקרב להצלת נוף הארץ.
ברגע שנתפרסמה המזימה להפוך את הכרמל למח צבה,
הגשנו הצעה דחופה לסרר״היום. השבוע, אחרי
שהיות רבות, נאלצה הנשיאות להכיר ברחיפותה• חמי שה
ח״כים נוספים הגישו הצעות דומות, אך נאום
סיעתנו היה, לדעת הכל, מוקד הדיון :

אורי אכנרי

אדוני היושב

ראש, כגסת נכבדה.

רגב אחר
שם / ודונם דונם פה
כאן נחריב אדמת העם מצפון עד נגב.,.

רגב,

מה לא עוללנו לארץ הזאת׳־ את אגמיה
ייכשנו. את נחליה רצחנו. את ימיה ומיפרציה
הרעלנו. את נופיה אפופי הוד־הר,דומים כיסינו
כסלאמם מכוערים של כמון, קוכיות-קוביות.
את הר־־הבית אנו מקיפים במיפלצות של מלם.
את האוויר זיהמנו. את הפרחים השמדנו כיד
זדון. את חיות־הכר הרגנו כדי רחם.
ועתה מונף הגרזן על הכרמל, לערוף את
ראשו, פשוטו כמשמעו.

האם למען הכסף מותר הכל י
אנו טשלמים בעד בטחוננו הלאומי. אנו משלמים בעד
בטיחות העובדים. אנו משלמים בעד צורכי־דת. אנו
משלמים בעד צדק סוציאלי.

האם לא נשלם כעד שימור מולדתנו: כעד
יפי הסביכה שכה אנו נודדים, חיים ומתים;
כעד איכות היינו, פשוטה כמשמעה ז
במשך דורו ת שילשלו ילדי ישראל את פרוטותיהם
לתוך הקופסה הכחולה. למען הקרן הקיימת, למען הייעור,
עוד יעץ ועוד עץ ועוד עץ. והנה, במכה זדונית אחת
רוצים להשמיד יער שלם, יער של 2300 דונם!
רק השבוע דיבר מדינאי ז ר בהערצה על ״האימפריה
הירוקה״ שלנו, ובירך אותנו על אימפריאליזם זה.

מי יעז להגיד לו: אתה טועה סניור.
האימפריה שלנו שינתה את ציכעה. האימ פריאליזם
של ישראל החדשה הוא אימפריא

והציל

הכל, עד שיהיה מאוחר מדי לבנות את המיפעל במקום
המתאים, ויעמידו את המדינה כולה בפני העובדה המוג מרת:
כניעה למשחיתים או הפסקת הייצור.

ואחרי שתצליח המזימה, ייפרצו כל ה סכרים.
אחרי שייקבע התקדים שמותר לק רוע
כיד אכזרית את ליבו של פארק לאומי
מפואר, כמרכז הארץ, ליד עיר גדולה — מי
יעצור את הידיים השלוחות אל שאר הפאר קים
והגנים הלאומיים׳־ תמיד תימצא האמתלה
להצדקת הגזלה, האדרת הלאומית לכי־סו^
ערוותה של תאוות הבצע.

ירושת החורבן ו רוו הבא
לכן לא תיתכן שום פשרה. אל ניתן להם לגעת בכר מל,
בראשו או בכתפיו. אל ניתן להם להרוס אף דונם
אחד, לכרות אף עץ אחד, לחשחית אף מורד אחד, נוסף

אליהו הנביא

הנומו!

אכן, מתגשמת לנגד עינינו, אחוזות־הפלצות, קללתו
של נחום הנביא :״ה׳ ארך־אפיים, וגדול כוח, ונקה לא
ינקה, ה׳ בסופה ובסערה דרכו, וענן אבק רגליו, גוער בים
וייבשהו, וכל הנהרות החריב, אומלל בשן וכרמל, ופרח
לבנון אומלל.״
אומלל כרמל. הוא התנשא בנוף ילדותנו. לא רק
ילדותנו האישית, אלא גם נעורינו הלאומיים. הוא הת נשא
לעיני שופטים ולוחמים בראשית דרכו של העם.
הוא הרטיט לבבות משוררי התנ״ך. כעבור אלפי שנים
נגלה ראשון, ממרחקי־ים, לעולים שהצטופפו על סיפון
אניות כדי לחזות במולדתם החדשה המתרוממות באופק.

לכרות את ראש הכרמל! ״להנמיך־״ את
הכרמל: מכל הפשעים נגד ארצנו, זה הפשע
הנתעכ כיותר. כה נתעכ, כה מיפלצתי, עד
כי האוזן •טומעת והלב אינו מאמין.

אלוהים ועגל הזהב
במרומי הכרמל עמד אליהו הנביא. שם הוריד אש
מן השמים. שם הרג את נביאי הבעל.

עכשיו מתכרר שאליהו הנכיא היה עובד
אלילים, ונכיאי הכעד היו הכרים נאמנים כ־מועצת־פועלי־חיפה,
ואודי גם כעדי־מניות בהכרת
״נשר״.
כי כה אמר אליעזר הנביא, אליעזר מולק, מולק ראש
הכרמל: מגיני הטבע, נוטרי הכרמל, צבא ההגנה לנוף
ארצנו — עובדי אלילים הם. עובדי אלילים. נאום
אליעזר הנביא.
לאיזה אל סוגד מזכיר מועצת פועלי חיפה? לאיזה
אל סוגדים אילי חברת העובדים ושותפיהם, בעלי נש ר?
לא לאל אשר שם בפי עובדיה הנביא את הפסוק:
״אם תגביה בנשר, ואם בין כוכבים שים קינך#,משם
אורידך, נאום ה׳!״ לא לאל אשר תורתו נולדה בין כרמל
ותבור, הר־אפרים והר־יהודה.

האימפריאליזם החום
הם סוגדים לאליל, שגם הוא הטכיע את
חותמו על שחר נעורי עמנו: עגל הזהב.

ליזם חום, אימפריאליזם של השמדה וחורבן,
למען כצכע כסף. כמקום הפרחת השממה —
השממת הפריחה, למען בצע כסף.

אליעזר הנביא
על השטחים שהם כבר השחיתו, כאשר עינינו חיו עצו מות
וליבנו גס למראה רצח סביבתנו.
המזימה היא לגזול 2300 דונם מתוך 84,000 הדונ מים
של הגן־הלאומי.

ו בו׳ מיומה ונחש

המזימה היא להנמיך את ההר מ־ 528 מטרים
עד 460 מטרים — להוריד מגובהו 08
מטרים.

מד. טוענים עופות השמיים, העטים על הר הכרמל
להשחיתו ו

המזימה נוגעת לשטח השולט על כל הכרמל ונראה
מכל חלקיו. המחצבה, שהכרייה בה תימשך 50 שנה,
תהיה האתר השולט בנוף — כשם שארובת רדינג ד׳
היא האתר השולט בנוף תל־אביב׳ הכרמל יהיה הר
שונה לגמרי, מעוות בצורתו עם בור באמצע.

אם לא נפקיר בידיהם את הפארק הלאומי שלנו,
מקום־הנופש היחידי לרבבות משפחות מדלת־העם, יקרה
אסון. לא יהיה מלט. בניין הארץ ייעצר.

(צריכים להרוס את הארץ, כדי לכנות את
הארץ. איזה אבסורד!)
זעקה זו בשקר יסודה. ליד שפרעם, מרחק עשרים דקות
נסיעה לפועלים מבתיהם הנוכחיים, יש אתר מתאים למח צבה.
אפילו לא יקימו מפעל מודרני חדש באתר זה,
וימשיכו לעבד את החומר משפרעם במפעל המייושן
הקיים, לא ייקר הדבר את המלט אלא ב־ 50 לירות
לחדר ! הניחו אותן על כפות המאזניים — 50 לירות מכאן,
ראש הכרמל מכאן!
בדברי מידמה וכחש, מהלכים עלינו אימים. לא יהיה
מלט. הפועלים ירעבו. אין תחליף לראש הכרמל.

לא דובים ולא יער. למען הדיוק: יש יער,
יער מפואר, אך לא יהיה יער אם נתפתה
לדברי הכזב.
במחצבות נאמר עכשיו
יש די זמן
לשפרעם, או
לעובדים, אם
דים במדינה.

הקיימות עוד יש חומר לארבע שנים. אם
לאו מוחלט, סופי, למזימה נגד הכרמל,
לבעלי נשר לתכנן ולבצע את המעבר
לאתר מתאים אחר. לאי ייגרם שום עוול
יסעו לעבודתם באוטובוסים, כשאר העוב

יראו אותו הבנים הנולדים היום, ברגע זה. הם
יגדלו ויזדקנו, וזה המראה שיראו. הדיבורים על שי מור
ותיקון, אחר מעשה, בעוד 50 שנה, הם ד ב רי הבל
כדי לסבר את האוזן. החורבן יישאר. ,אותו נורי ש
לדור הבא, אם נכנע.

אני קורא לכנסת לסכל את המזימה. הכה
נאמר ״לאו״ מוחלט, סופי, מיידי !

שו להגנת הסביבה
אך לא די בכך.
אנו נזעקים נגד מזימה אחת — מיפעל־חשמל פה,
מיפלצת אדריכלית שם — ובעודנו עסוקים במקום אחד,
מתבצעת זוועה גדולה, גדולה יותר במקום אחר.

אני תוכע להקים עוד השנה מישרד להג נת
הסביכה, ובראשו שר נמרץ, שיקכל לידיו
סמכויות דראקוניות להגנה על הנוף, הסביכה
ואיכות-החיים ככלל.

כל הפאוקים -בסכנה!

לא די בוועדות סטאטוריות למיניהן, הכפופות ללח צים
כלכליים וביורוקרטיים.

הסכנה האורבת לפיתחנו — היא סכנת הסחבת. תופעל
כאן שיטת ארובת־הרעל — שיטת רדינג ד׳ .יסחבו את

דרוש אגרוף ציבור להגנה על הארץ, לכל
תימכר זכות הבכורה של ארצנו בנזיד עדשים
לסוגדי עגל הזהב.

במדינה

11ו!ובץ

דרכי אדם

1851

הו1ונ!ם

השוטרים המד!!*׳
איך ה&ך בעז ההון זסמרטוטר
בגיו? 80 7
הגנבים שפרצו לביתו של שמואל פפו;
הצליחו לגנוב סמנו שלושת אלפים ל״י,
שהיו מוחבאות בדירה. לא שהכסף היה חסר
לו במיוחד. באותם ימים היד, לפפו רכוש
רב, שהסתכם בכ־ 200 אלף ל״י, שהיה
מגולם ביהלומים ובתכשיטים אשר, היו
שמורים בכספות במקומות בטוחים. אבל
חרה לו שהצליחו לסדר אותו.
ואז הופיעו ינקו זילבר ש טיין וידידיו.
הם שמעו את פפו מבכה את הכסף שנג נב
מביתו ומיד הציעו לו את עזרתם. פפו
שמח שבמקרה נתקל בשוטרים נאמנים,
שלא דיקדקו בפרטים, ולא המתינו עד
אשר יגי ש תלונה רשמית כדי לחקור
את הגניבה הנועזת. הם באו לדירתו,
ריחרחו פה ושם, והבטיחו לו לתפוס
את הגנבים תוך זמן קצר.
את הגנבים הם לא תפסו. אבל בסופה
של אותה היכרות, הריקו זילבר ש טיין
•וחבריו מפפו את יכל רכושו. בסופו של
דבר באו שוטרים, הפעם אמיתיים, ואסרו
את השוטרים המדומים. אבל לפפו לא

עם הבער
ירדנה אחורי
בעלה הצעיר, הזמר־שחקן עמוס
עימו היא מופיעה עתה בהצגת

ארזי מ גבו

טל־שיר,
בידור.

* * ספרים כי יושב־ראש הכנסת, יש־
1 0ראל ישעיהו, נצמד בשבועות האח רונים
למכשיר הטלוויזיה, כל פעם ש שודר
שם אחד ממשחקיה של קבוצת הכדורסל
של •מכבי תל־אביב, במסגרת משחקי
גביע־אירופה לאלופות. כאשר שאלו אותו,

מאונך :

מאוזן :
) 1מחלת ילדות )4 .בריא, חזק, בעל
שרירים )8 .עץ הקשור בחג נוצרי) 10 .
מין קוץ )12 .מטוס רוסי ) 15 .מתכופף.
) 16 עיר במצרים, שהיתר, מרכז יהודי
בתקופת שילטון בית תלמי )20 .סמל נוצרי
קדום )22 .סולח )24 .ממלכי אשור) 25 .
מדינה ערבית )27 .איזור בעבר הירדן.
)29 עיר נמל במערב גרמניה ) 30 .ממתק
מזרחי )31 .גוף ציבורי הקשור במאבק נגד
הקמת תחנת רידינג החדשה )33 .שן־פיל.
)34 עשיר תנכ״י )35 .אחד השבטים)36 .
צורה, בבואה )39 .עיר בארץ ) 42 .אל
מצרי קדום ) 43 .כינוי לחכם מחכמי המשנה
בסוף תקופת בית שני )45 .מדינה אסיא תית
) 47 .בד ) 48 .דבר תועבה ) 50 .פרח
נוי המיוצא על ידי ישראל ) 52 .נמצא.
)53 מלחין רוסי ) 56 .סוג קרקע ) 57 .מחבר
ספרי מדע דמיוני )58 .מעשר המכות)61 .
ליצן ) 63 .ספר המיוחס לשלמה המלך.
)64 נהר בצרפת.

) 1אריג קדום יקר )2 .תינוק ) 3 .רטוב.
) 5מכשיר עינויים ) 6 .מלחין איטלקי)7 .
עמוד מים ) 9 .כובש מונגולי ) 11 .תבלין
מזרחי ) 12 .דלי תשפורת ) 13 .רב ועצום,
בכמות או באיכות ) 14 .מקפץ, מנתר) 15 .
מבני נוח ) 16 .חברת תעופה ) 17 .עליו
יושב המלך ) 18 .משורר ) 19 .עטרת אור.
)21 בוסתן ) 23 .עיר שהתפרסמה בטפשות
תושביה )26 .כתם ) 28 .מפלצת )30 .יישוב
בצפון הארץ )32 .אחת האצבעות)33 .
עוד פעם )36 .שקט ) 37 .סגור ונעול.
)38 סוג של חתול )40 .מבני יעקב) 41 .
אימפריה קדומה )42 .הבעה ) 43 .ללא
הכרעה ) 44 .גלגל )46 .סוג מאפה, אפיפית.
)47 מונח גיאוגרפי ) 48 .דב ספרותי)49 .
גנרל אמריקאי שפקד על צבא הדרום.
) 51 דגל ) 54 .עשרה אלפים )55 .בצוותא.
)59 בלבד )60 .תבלין מזרחי )61 .גיבור
אחד המשפטים המפורסמים במדינה) 62 .
מה ששלמה המלך טען שהוא הבל.

חשבץו 8 5ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור,

למצוא

איזו

סיפרה

מ ציץ

סמל

ריבוע.

טודיי

־׳יי !1

סמרטוטר פפו
הגנבים הציעו

עזרה

יצא מכך כלום. את הכסף אי־אפשר
היה עוד להחזיר לו. וכך, בגיל ,80 נאלץ
הישיש לצאת ולחפש לעצמו פרנסה חדשה
— כסמרטוטר.
פריצה למחסן סמרטוטים. פפו,
החובש !תמיד את אותו כובע מרופט, ומק פיד
תמיד, גם כשהוא אוסף סמרטוטים,
להופיע בעניבה הדומה כבר לחבל, הוא
דמות ידועה בקרית־הסלאכה של תל־אביב.
הוא מופיע שם בשעות קבועות,
רכוב על תלת־אופניים שלו, אוסף את
הפסולת מבתי־המלאכה לסריגה ולתפירה.
כאשר עלה לארץ ב־ ,1950 כשהוא אלמן,
זבו הוא ואחותו בפיצויים מגרמניה. אחו תו
נפסרה כעבור ז!מן קצר, והוא, כיור־שה
היחיד, זכה גם ברכושה. כשברשותו
כמה רבבות ל״י יכול היה להרשות לעצמו
להינשא מחדש, כשהיה בן ,65 ולצאת
עם אשתו החדשה, שהיתה צעירה סמנו
בעשר שנים, למסע תענוגות באירופה.
את כספי הפיצויים השקיע פפו בעסקי
יהלומים ותכשיטים, והקרן נשאה פירות
יפים. עד שבאו השוטרים המדומים.
סיפר פסו :״הם היו ארבעה גברים ו עוד
במה נשים. הם שיכנעו אותי להשקיע
בבית־מלאכה לתכשיטים, תמורת דווח
נקי. הם הביאו לי גם לקניה כל מיני
דברי אמנות קלאסיים, שהיו רק רמאות.
הם הוציאו ממני את כל כספי, אפילו
את הדירה הייתי צריך למכור.״
הכנופיה שרימתה אותו הועמדה לדין
ונענשה. אבל הסמרטוטר הישיש אינו
יודע מנוחה .״אני חי בפחד,״ הוא אומר. ,
״הם ינסו להתנקם בי. פעמיים כבר ניסו
לפרוץ לפחסן הסמרטוטים שלי. הם איימו
להרוג אותי.״
אבל בסופו של דבר מאשים פפו רק
את עצמו .״איך יכולתי להיות כל כך

הוב־סמלת

מיקרופון באחת מהופעות להקת הנזדל,
במיסגרתה שירתה בתקופת שירותה ה צבאי,
ושחיא היתה גס הרב־ספלת שלה.

מה עניין מוצא הוא
ישעיהו, לדברי הסיפור:

במשחק,

השיב

״התימני הגבוה הזה
משחק יוצא מן הכלל.״

שמשחק

במכבי,

והוא התכוון כמובן לרון דאנלופ.
אילו היה ישעיהו רואה את ירדנה ארזי,
מי שחייתה כוכבת להקת חנח״ל, היה
ללא ספק מציג אותה, מבלי להניד עפעף,

צעדיה הואשונים של
וונח אה ,,בת קיבוץ כנוי
בשלם הבוהמה התדאביב

גשיד

זחמס(הממ
ליופיין של בנות העדה

כסמל וכדוגמא
התימנית.
יש לה פנים מונגוליות, עיניים קצת
מלוכסנות, שיער שחור כהה, וצבע פנים
שחום. ואם להוסיף לכך את הקול הצלול,
ואת החיוך המלבב בפה מלא שיניים צחו רות,
נראית ירדנה ארזי כיורשת הטבעית
ביותר של דור הזמרות התימניות, מברכה
צפירה ועד שושנה דמארי.
אז כדאי לנשום עמוק לפני שמקבלים
את ההלם. לא רק שהקשר היחיד שי ש
לירדנה עם תימן הוא שהיא עברה פעם
בכרם התימנים, אלא שלתימניה הגזעית הזו,
אין אפילו כרומוזום מזרחי אחד בירושה.

היא צברית, ילידת קיבוץ כברי, שנולדה
לאב יליד גרמניה ולאם צרפתיה. אחד הדו דים
שלה, מצד האמא כמובן, הוא הפנטומי-
מאי הצרפתי הנודע מרסל מרסו. יתכן ש הוא
עדיין לא יודע שמישהו במשפחה מכין
לו קונקורנציה בעולם הבידור והאמנות,
אבל יודעי־דבר מנבאים שלא תהיה לו
שום סיבה להתבייש בכך.
ירדנה, שרק לפני חודשים מספר סיימה
את שירותה הצבאי, עומדת על סף קאר־יירה
אמנותית מבטיחה. למרות שבלהקת וזאת הנח״ל הצטיינה בעיקר כזמרת,
מבלי שלמדה כלל פיתוח־קול וללא כל
הכשרה מוקדמת, הרי הצד החזק שלה

מבט חתולי

נשקף מעיניה של ירדנה ארזי, בת קיבוץ כברי, הניצבת
עתה על סף הקאריירה שלה ככוכבת קולנוע. למרות
שהיא ידועה בעיקר כזמרת, היא עשויה, לדעת מומחים, לכבוש את עולמה כשחקנית.
יהיה דווקא חמישחק.
כמו שאומר האמרגן אברהם (״פשנל״)
דשא, שמיהר להחתים את ירדנה על חוזה
לחמש שנים כבר ברגע שהפכה לאזרחית:
״עכשיו היא זמרת טובה. אבל מה שהיא
תהיה — זה שחקנית סרטים מצויינת.״

זכשפשנל אומר, פשנל יודע.
למרות שאת הכשרונות הביאה עי שליד

ירדנה עוד מקיבוץ כברי
נהריה, היא חייבת את הקאריירה שלה
במידה רבה למזל הטוב. כי אם לא היתה
י ד המקרה מתערבת לטובת הכשרון, היתד,
הביישנות, שהיא התכונה הדומיננטית
שלה, מנצחת.

הפה שסרב
להיפתח

שלוש פנים לירחה

ירדנה לא על הבמה, אלא בביתה, ירדנה, שנישאה לשחקן לפני

כחצי שנה, הביאה עימה לדירת הנשואין שלה את בובותיה, נוסף
להן הלא מגדלת גס חתול וכלב. בגיל ,21 כשמאחוריה רק הופעה
בלהקה צבאית ובהצגת בידור, היא כבר מקבלת מכתבי ממריצים.

פ• וגדה ג לא בכיתה ולא בתנועת הצו ר
פים, אליה הצטרפה אחרי שהוריה עז בו
את הקיבוץ ועברו לחיפה, לא פתחה
הילדה את פיה. לכל היותר פיטפטה. אבל
לשירו ולא שלא היה לה מה לשיר.
להיפך :״נורא רציתי ל שיר. הרגשתי שזה
חלק סמני. אבל לא העזתי. ידעתי שאני
שרה יפה, ופחדתי שיגידו שאני רוצה
להשוויץ.״
הצי שנה של לבטים והיסוסים חלפה,
עד שעשתה את הצער הראשון בכיוון,
כשהצטרפה לחבורת בית־ רוטשילד בהד רכת
אפי נצר .״אמרתי על החיים ועל
המוות, לקחתי איתי את אח שלי, נבחנתי,
התקבלתי ותוך שבוע הייתי סולנית.״ ומי
שמעז סוף סוף ל עזור לעצמו, גם אלוהים,
כידוע, עוזר לו. בתוכנית במועדון־הזמר שבתל-אביב,
בה הופיעה ירדנה עם חבורת בית־רוט־
׳שילד, הופיעה גם להקת חנח״ל. אחרי
ההופעה ניגש קצין החינוך של חנח״ל אל
ירדנה והזמין אותה להצטרף ללהקת דד
נח״ל, כש תתגייס, בעוד שנה.
״כל הדרך חזרה הביתה הייתי המומה,״
נזכרת ירדנה ,״להקת הנח״ל היתה אז
בשבילי דבר לא מושג. רק הבוקר חשבתי,
שלולא אותה הופעה במועדון־חזמר לא
הייתי מה שאני היום. אני לא יכולה
לתאר לעצמי שהייתי מעזה לגשת לבחינות
הכניסה ללהקת הנח״ל על דעת עצמי.״
עברה עוד חצי שנה עד שקיבלה את
ההזמנה לבחינוח, בחצי שנה זו של המת נה
כמעט והתיאשה, ומכיוון שלבד לא
היה לה אומץ ללכת, החליטה להצטרף
יחד עם חבריה לתנועה, לגרעין מצדה,
רק ההזמנה שהגיעה שינתה את התוכניות.
(המשך בעמ 1ר __{55

לט, שאין לו חלק ונחלה כמדינתנו
וכהיים הדמוקרטיים •טלה, המשולל
זכויות הכרתיות, לאומיות ואישיות,
ושהוא עוכד כמשק שלנו
— הדכר הזה סותר מושגי-יסוד
של מוסר לאומי ו?זום ר חכרתי, גם
סוציאליסטי וגם ליכרלי. זה סו תר
כל ״איזם״ מוסרי.

(המשך מעמוד )30

•כד העכורה יוסף אלמוגי:

וזד גם על יהודים.
אורי אכנרי: אלא אם כן אתר, כופר
גם באושיות החוקה של ההסתדרות, או
שאתה חושב שאבד הכלח על חוקת
ההסתדרות. המושג ״ניצול״ הוא מושג
כלכלי וסוציאלי.

כאשר כא השר דיין ואומר ש אנחנו
מכיאים כרכה לערכים,
מפני שרמת־המחייה שלהם עלתה
מאז שהם חיים תחת שילטוננו,
הוא מזכיר לי קציני־מחוז קולוניאליים
כארצות מסויימות.

מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת
הלוטו. תמור ת 50 אגורו ת תוכל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הטבלאות שבטופס.

זאת בדיוק היתד. טענתם להצדקת של טונם:
אנחנו מביאים ברכה לילידים, מצ בם
הכלכלי טוב יותר אצלנו מכפי שהיה
לולא הכיבוש.
כאן אני מגיע לשאלתו של ח״ב בגין.

העובדה שאתה משלם שכר עבור הע בודה
הזאת, אינה משנה דבר.
הוא מסלף את המשק שלנו. המשק שלנו
נבנה על כוח־עבודה שאין לו, שמחר לא
יהיה לו, אלא אם כן אתה חושב שמדי־ניותנו
הלאומית צריכה להיות מוכתבת
על־ידי הצורך בכוח־עבודה. תחשוב על
ההשלכות של הטענה הזאת — כיבוש
שטחים לשם כיבוש עובדים.
אפילו חבר־הכנסת בגין, הדוגל בארץ-
ישראל שלמה, על פי אמונתו ועקרונותיו,
לא היה מצדיק כיבוש שטחים על מנת
לכבוש עובדים.
מנחם כגין: מובן שלא.
אורי אבנרי: לכן החזקת שטחים,
רק לשם החזקת עובדים זרים בכלכלתנו...
יוסף; אלמוגי: מי אמר זאת?
אורי אכנרי: אני מביא לידי אב סורד
את הטענה שלכם.

בין נצות ישנם
מנחם כגין: מדוע קיבלתם את ה ערבים
בנצי־ת במשך 18 שנים? ,הם
עבדו, והם לא היו כלולים בתוכנית המי

עשה חי שו ב פ שו ט פעולה בת
שניות ספורות. מביאה לך סיכויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הראשון ואלפי לירות ביתר
הפרסים.
זה כל נ ד פשוט..

הו!ו*3וה

כגין מתווכח עם אכנרי כמליאת הכנסת
מרטן קטן בגוף
מנחם בגין: אבל אתה מדבר עכשיו
על ארץ־ישראל. האם זאת מושבה?
היו״ר מרדכי כיבי: חבר־הכנסת
אבנרי, אני מבקש לשמור על גבולות
הזמן. אינני מוכן שתיגרר לתשובות על
חשבון זמנה של הכנסת.
אורי אבנרי: אינני נגרר. אני שמח
לדבר על נושא זה, אפילו תוך ויתור
על נושאים אחרים, כדי לדון פעם בצורה
עמוקה יותר בנושא זה, שאינו נדון ב כנסת
די הצורך.

תחבולה קולתילית
יייסמון *ן בלי**
מזו *

בזקביט הטלויזיה הטוב בעול •
י אין הבדל, אם ז ה 7
סטראו,פונו אוטלויזיה
של 111ש א1ב-לורנץ
ני השצרה של!1ן1היא
הטובה בעולם!

מתאים לן
מחאיס לן סאז!
גרבונים נלויפוונים
ארכונים • אקסטרונים

חבר־הכנסת בגין שאל שאלה מוצדקת:
האם לא היו מתקוממים, אילו, הכיבוש
שלנו בשטחים המוחזקים היה נמשך, ולא
היתד, ניתנת פרנסה לתושבי השטחים.
מנחם בגין: אני לא השתמשתי ב מושגים
אלה.
אורי אבנרי: אני׳ מתרגם את השא לה
שלך למושגים שלי.

התשובה היא: היינו מתקוממים
והיינו דורשים שכל זמן ששילטו־ננו
כשטחים האלה קיים ועומד —
נדאג לתעסוקה ולבנייה כשטחים
המוחזקים עצמם.

אחרת, אין אנחנו מסלפים רק את דמות
חברתנו, ואין אנחנו מעוותים רק את מו סרנו
הלאומי, אלא אנחנו מסלפים ומעוו תים
גם את כלכלתנו.
אליעזר שוסטק: צריך לאסור עלי הם
לעבוד במדינת ישראל? אני רוצה
להבין מה התוצאה של הדברים. אם שם
אין עבודה — אסור להם לעבוד במדינת
ישראל?
היו״ר מ. כיבי: אני מציע להש איר
אח הוויכוח הזה לאחר תום הדיון.
אורי אכנרי: לא אתה, חבר־הכנסת
שוסטק, ולא חבריך, המציאו את התכסיס
הזה. זוהי תחבולה שיגרתית של כל
שילטון קולוניזטורי, המתעטף בסיסמאות
הומניות־כביכול. זה זכור לנו עוד מהימים
שרודיארזו קיפלינג שר את השיר על
״הנטל הכבד של האיש הלבן.״

ייכוא כוח-עכודה מכני עם נש־

דינה היהודית
לבין שכם?

ב־.1947

בין

נצרת

אורי אכנרי: ההבדל הוא, חבר-
הכנסת בגין, בזה שאנחנו צרפנו לשטח
המדינה, ב־ ,1948 תוך הסכם
מנחם בגין: הסכם עם מי?
אורי אכנרי: תוך הסכם עם ממשלה
שהכרנו בה, ממשלת ירדן דאז, את המ שולש
הקטן. המשולש הקטן עבר לידי
ישראל לא מתוך כיבוש, אלא מתוך הסכם.
מנחם בגין: המכס שביתת־נשק.
אורי אכנרי: כך נוצר מיעוט
מיעוט קטן־יחסית במדינה שלנו, ומיעוט
קטן־יחסית של העם השכן.

היום אין מדוכר עוד על מיעוט.
אם נקבל את החזון שלף, יהיה
במדינה שלנו כל העם השכן.
כל העם הפלסטיני שנשאר כארץ.
מנחם בגין: איפה אצלך פלסטין?
נצרת — פלסטין, שכם — לא 7
אורי אכנרי: יש ארץ שאנו קוראים
לה ארץ־ישראל, והעם השני החי בה קורא
לה פלסטין. כשם שזכותנו היא לקרוא
לה כפי שאנחנו קוראים לה, זכותו לקרוא
לה פלסטין. העם הזה מגדיר את עצמו,
על. פי הכרעתו שלו, כעם פלסטיני. כולו
נמצא היום תחת שילטון ישראלי.
היו״ר מרדכי ביבי: אין זה אומר
שאפשר לדבר בלי סוף, בלי להתחשב
בלוח הזמנים. תגמור את המישפט. אתה
מדבר כבר 18 דקות, חבר־הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: זה רק מוכיח, אדוני
היושב־ראש, שמן הדין היה שהכנסת
תקיים על נושא זה דיון סדיר, כדי שכל
אחד יוכל להתבטא לפי הצורך.

וככן — אין דינו של שילוב מי עוט
קטן כמדינה, חלק קטן מעם
שכן (דבר שניתן להצדיקו על-פי
שיקולים שונים) ,כדין מדינה שכה
הי עם שלם תהת שילטון עם שני,
מדינה שכה אין לו חלק ונחלה,
ולא שותפות־אמת כל •טהיא.
אתה רוצה שהמדינה הזאת תהיה מדינה
יהודית. אין אתה מסכים למדינה דו*
לאומית, ישראלית־פלסטינית.
מנחם בגין: העיקרות לא נקבעת על־ידי
הכמות.

ל שיר
(המשך מעמוד )33
בבחינות שמרה על עקביות: שוב ניצחה
הביישנות. הברכיים רעדו, והפה משום
מה חזר לסורו, ושוב סירב להיפתח. שרה למזלה זכרו כל הבוחנים איך
במועדון־הזמר. אילו היתר. צריכה להתקבל
ללהקה רק על סמך הבחינות, היתה ירדנה
ארזי היום לא יו תר מאשר עקרת־בית
צעירה ונחבאת אל הכלים.
מפקד הלהקה, היה עמוס טל״שיר,באר־שבעי
בן .23
הרומן שהתחיל בדמעות, נגמר בחתונה.
״היינו מסוכסכים, כי אני הייתי כמו
עכבר נפחד, וזה לא מצא חן בעיניו.
הוא היה ותיק ותוקפני, ואני הייתי חדשה.
בלהקת הנח״ל זה מסורת לדכא את הח דשים,
ואצלי לא היה צריך הרבה להת אמץ.
היתד. לי יראת כבוד ללהקה. הוא
היה מעליב אותי, ומחקה אותי, ואני לא
העזתי לענות. רק הייתי בוכה. רק בסוף
התברר לנו למה כל אחד התנהג כמו
שהוא התנהג.
״אחרי חצי שנה נהיינו חברים. עברו
שנתיים עד שהתחתנו.״

* הודה אחי״מרים לא האמין למראה-
עיניו: לנגד עיניו הנדהמות עצרה
מכונית הסובארו הצהובה מול שער ביתו,
ליד דימונה, גורת הבוקסר שלו בת ארבעת
החודשים. דלת המכונית נפתחה, זוג ידיים
שריריו ת נשלפו החוצה ובין שנייה היתה
הגורה בתוככי המכונית, שזינקה קדימה
בענן אבק וחריקת צמיגים צורמנית.
חלפו שניות מספר עד שיהודה (;)32
מדריך־סיורים ופקח־צייד מטעם רשות
שמורות הטבע, הבין מה הולך פה. כאשר
התאושש, זינק למכוניתו שלו, פתח במירדף
אחרי הסובארו .״לא היה לי מזל,״ סיפר ה שבוע
,״נכנם בינינו אוטובוס, והיא נעלמה.״

588183851 מג ל ח אח

3111

__באתי;

חתמתי, וככה
ך* קאריירה שרי הכל בא ב סעד
! *19 יות, אומרת ירדנה. עד היום היא
לא מבינה על סמך מה הציע לה פשנל
חוזה לחמש שנים אצלו .״הוא אף פעם
לא ראה אותי בהופעה. פגשתי אותו
באחת ההצגות של אירמה לה־דום. עמוס
הופיע בהצגה, ונהגתי לבוא לראות אותו.
פשה ניגש אלי, והציע לי להשתתף ב־ג׳אמבו.
״כבר
אז הוא דיבר על חוזה לחמש
שנים. חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא חזר
על מה שאמר, :בואי מחר למשרד.׳
״באתי, וחתמתי. וככה, י שר מהלהקה
הצבאית, נכנסתי לשוקולד, מנטה, מסטיק.
״שם אני בעיקר שרה, אבל גם קצת
רוקדת. לא למדתי אף פעם ריקוד, אבל
זה יוצא לי לבד.״
מה שירדנה לא יודעת, זה שפשה גילה
אותה דרך הטלוויזיה, כשהופיעה יחד
עם להקת הנח״ל. כבר אז החליט שהבחו רה
הזאת שווה שישקיעו בה.
הדרכים נפרדו

אך לא לפני שהסייר והצייד הוותיק, ה מסיים
עתה את לימודי הגיאוגרפיה והיס טוריה
בבית־ברל בצופית, הספיק לקלוט
שתי ספרות מלוחית הרישון של הסובארו.
עם מידע זה בידיו, פנה הנשדד לתחנת
משטרת כפר־סבא, התלונן על גניבת הגור,
ששוויו 750ל״י.
שם, גילה את האמת המרה — שמשטרת-
ישראל אינה ערוכה כיום לטפל בגניבות
של 750ל״י, או אף סכומים גדולים יו תר :
״כלב — זה כל מה שחסר לי,״ רטן השוטר
שקיבל, באי־רצון גלוי, את תלונתו.
״הבנתי שכאן לא תצמח לי ישועה,״
מספר יהודה, והחלטתי למצוא את דימונה
בעצמי.״
איירונסייד מהוד-השרון

ך* וץ מ״שוקולד, מנטה, מסטיק,״
1 1הופיעה ירדנה בפסטיבל שירי יל דים,
יצאה ממנו עם הפרס השני ועם
דובון גדול וצהוב, שהצטרף לאוסף ה דובונים
שהיא אוספת באהבה מאז ימי
הילדות. היא היתה מועמדת גם לתפקיד
הנשי בגירסה הקולנועית של המחזמר
קזבלן — עד שהחליטו המפיקים שהם
רוצים טיפוס בלונדי.
אחרי הרבה הופעות משותפות בלהקת
הנח״ל ובשוקולד, מנטה, מסטיק, נפרדות
דרכיהם של ירדנה ועמוס הנמנה על
המשתתפים בקזבלן.
אבל רק מבחינה מקצועית. מכל שאר
הבחינות, הם לגמרי ביחד. מבלים הרבה
בבית, ועם חברים מהחוג לקולנוע באוני ברסיטת
תל־אביב, שעמוס לומד בו, ו הולכים
לסרטים, ונוסעים להורים בחיפה
אחת לשבועיים. בקיצור, כמו כל זוג
רגיל .״מד, שמיוחד בנו זה שאין בנו שום
דבר מיוחד,״ אומר עמום.
״להתחתן עם אמן זה אידיאלי, לדעתי,״
משלימה ירדנה .״כי הוא מבין אותי. מבין
כשאין לי מצב־רוח בגלל שאני מרגישה
שלא הייתי טובה בהצגה. כי גם הוא
עובר את זה. אני סומכת עליו ועל השי פוט
שלו יותר משל כל אדם אחר, כי אין
לו שום אינטרס מקצועי אצלי. חוץ מזה
שעות העבודה דומות. אנחנו יוצאים ב יחד
וחוזרים ביחד, וזה נהדר.״
•את עצמה היא מגדירה ,״ככוכב קטן,
לפחות בינתיים, בעולם הבידור הישרא *

אבל
היא כבר לא מעיזה לרדת למכולת
בלי איפור, כי אנשים כבר מסתכלים
עליה ברחוב. והיא כבר מסתכלת על
העתיד בתערובת של חשש ותקוות:
״אני רוצה להמשיך ולהיות זמרת טו בה
ושחקנית טובה. אבל יותר מהכל אני
רוצה להישאר רגועה. להישאר מה שאני,
גם אם לא אצליח.
״כי ראיתי כבר אנשים במקצוע הזה,
שהוא מקצוע שאף פעם אין בו בטחון, מתחננים שיום אחד מצאו את עצמם
לעבודה, אחרי שלא יכלו לעבור ברחוב
בגלל המעריצים, וזה שבר אותם לגמרי.
״אני משתדלת להכין את עצמי גם

ילדיו של יהודה. את שיפחתה הביעה

דימונה בהרטבה רבתי על השטיח
והוגלתה לחצר.
רבע שעה לאחר מכן — נעלמה שו ב:
יהודה.
מספר
״מתוך החצר הסגורה,״
״ברור היה לי שנגנבה שוב.״
יומיים סרק יהודה את הסביבה, לפני
שפנה שוב למשטרה .״תפסיק לשגע אותי
עם הכלבים שלך,״ קצף קצין החקירות
הראשי של התחנה, מפקח מנחם הילר,
וסירב לקבל אפילו את התלונה.
״איך יכולה המשטרה להתנהג כך?״ זועם
יהודה .״אזרח בא ומתלונן על גניבת רכוש
— והמשטרה מסרבת לשמוע על זה. מה

ך ך, הפך יהודה להיות איירונסייד מ־
^ הוד־השרון. כמו בסרט הטלוויזיה ש הוצג
לאחרונה בארץ על חוטפי הכלבים
שנתקלו בבלש בכיסא-הגלגלים, חשף גם
יהודה חבורה של שודדי־כלבים במרכז
הארץ.
מתחנת המישטרה, פנה יהודה י שר ל סוכנות
מובאת המקומית. שם, קיבל את
מספרי המכוניות שנמכרו לתושבי הסביבה,
ובעזרת שתי הספרות שבידיו פתח בחקירה.־
במהלך החקירה, הגיע יהודה אל אלי
אדרי, ירקן השכונה.
ירקן, כמו חנווני המכולת, יודע הכל.
״זה בעניין הכלב?״ שאל אדרי .״לך תחזיר
הביתה. יהיה בסדר.״
יהודה הלך חזר הביתה. עוד באותו יום,
בשעות אחר־הצהרים, הופיע בביתו גבר
משופם, שסיפר כי הגורה הקטנה נטפלה
לחבר שלו, וזה דור ש חמישים ל״י בעד
החזרתו.
יהודה לא גילה למשופם כי במקרה ראה
בדיוק את פרשת ״היטפלותה״ של הגורה
אל החבר, הסכים לכאורה לשלם.
המשופם — גם הוא בעל סובארו —
התגלה כשאול אבי-זוהר, בעל ביח־חרושת
לדודי־חשמל. למחרת בבוקר, ניגש יהודה
אל גן־הילדים בשכונת־מגוריו של אבי־זוהר,
ניהל שיחה ידידותית עם ילדתו של
אבי־זוהר, שהביעה את התפעלותה מה*
כלבלב הקטן והנחמד שבא אליהם.
את השיחה הבאה ניהל צייד־הכלבים
הגנובים עם אבי־זוהר עצמו.
בסופה, קיבל לידיו את דימונה — מבלי
לשלם חמישים הל״י שביקש החבר >ך>-
אלמוני. לעומת זאת, תבע יהודה שהחבר
האלמוני ישלם בעצמו סכום דומה לאיל״ן.
רק אז ניאות לבטל את תלונתו במשטרה.
עיקבות ראשונים

ימונה״ חזרה לביתה, וערכה
מסיבה שלימה עם נגב וסלעית,

זה משנה אם זה גור או חליפה? זה רכוש,

לא 1

בשלב זה, החליט אחי־מרים להקדיש
מזמנו לעזרת אחיו לצרה .״שמעתי שלנגר
ברמתיים בשם יצחק רובינ ש טיין גנבו כלב
פוינטר,״ מספר הוא .״פניתי אליו, הצגתי
את עצמי כאח לצרה, והצעתי את עזרתי
בחיפושים.
ב־לאדם, מאדם לעבור
״התחלנו
איזור,
לשאול אם שמעו על פוינטר.
לאחד ימים של טירחה, גילו את קצה
החוט. אחד הילדים בסביבה סיפר כי ראה
גבר שהעלה את הפוינטר למכוניתו.
מעודדים מהצלחתם, זינקו אחי־מרים ו רובינ
שטיין בעקבות העקבות כצמד פוינ־טרים
משולהבים.
במהלך החקירה, הגיעו אל קרול דניאל,
בעל מסעדה בכפר מל״ל.
שני הציידים יצאו אל ביתו של הבאנד כפר שליד דניאל, בגני־ירק
טיסטים. בחצר הבית, גילו את הפוינטר
האבוד — בחברתם הסואנת והעליזה של
עוד כתריסר כלבים אחרים, בני כל הסוגים.
הפוינטר זיהה מיד את בעליו, זינק על
רובינ שטיין בצהלה. בעלת הבית, אשתו של
קרול דניאל, ניסתה להתנגד, סירבה למסור
את הפוינטר. הנגר איים בהגשת חלונה
למשטרה על גניבה. האשד. שינתה טעמה,
מיהרה למסור את הפוינטר .
הנגר וכלבו חזרו הביתה, לאושרם ה אינסופי
של הילדים, ואילו יהודה המשיך
בתפקידו הבלשי.

מגלה הכלבים״ ;55

שפתח במסע־צייד נגד מגיפוז שודדי
הכלבים, עם ״דימונה״ ,גורת הבוקסר
הקטנה שלו שנגנבה, נמצאה, נגנבה ממנו
נמצאה שנית.
שינית — ועדיין לא

הכלב שהוחזו
שהוחזר הכלבים,
תודות בחברת

ג׳רי, גור הבוקסר צייד של למאמציו
בעליו, גיא ובני סבן.

הנעלם הבא היה ג׳רי, הבוקסר של יעל
ואהרן סבן, תושבי כפר־סבא.
״תוך חיפושי אחרי ג׳רי, התברר לי
שעוד שלושה בוקסרים נגנבו באותו שבוע
בסביבה שלנו,״ סיפרה יעל. הבינותי שפו עלת
אצלנו כנופייה מאורגנת, שמתפרנסת
מזה יותר טוב מאשר מחטיפת ארנקים.״
י ל די הזוג סבן, גיא ובני, לא חדלו
לבכות, מגעגועים. הסבנים פירסמו בייאושם
מודעה בעיתונים.
נינה הופמן 30 מגדלת כלבים מקצועית
שהיתה בזמנו יו״ר בעלי מועדון הבוקסרים,
קראה את המודעה — והיפנתה את ה־סבנים
אל אחי־מרים, צייד־הכלבים.
ועוד מישהו קרא את המודעה. מישהו
שצילצל לביתם של הסבנים, הודיע שבנו
מצא את הכלב, והוא מוכן להחזירו —
תמורת ההוצאות שנגרמו לו בלבד. לא
הרבה, מאתיים ל״י בסך־הכל.

״מגן־דויד״
מסיע כלבים
מטלפן הישר הזדהה כחיים אבו,
1 1תושב שיכון פרץ ברעננה. משפחת
סבן, על נעריה וזקניה, ומתוגברת ביהודה
אחי־מרים, דהרה אל הכתובת שמסר.
שם, נתגלה ג׳רי, שזינק בצהלה. על שני
הילדים המאושרים.
חיים אבו הפגיש את יהודה עם בנו
בן ה־ — 18 הלא הוא המוצא הישר בעצמו.
התברר שהצעיר, העובד כמתנדב בתחנת
מד״א המקומית, השתמש ברכב־הצלה כדי
להעביר את הכלב אל ביתו.
מנהל תחנת מד״א הוזעק, קיבל דיווח
על הפרשה. התקיים בירור נוקב, שבסופו
הוזהר הבן המוצא מפני הישנות מציאות
כאלה. כן סוכם שלא תוגש נגדו הפעם
תלונה על שימוש לא־חוקי ברכב־הצלה.
מובן שהוא לא קיבל אגורה שחוקה כפרס
על מאמציו.
כיום, הפך גילויים של כלבים גנובים
לתחביבו העיקרי של יהודה אתי־מרים.
״אני עונה למודעות שמפרסמים בעלי
כלבים שניגנבו, מציע להם את עזרתי,״
מספר הוא .״במקרים רבים, אנחנו מוצאים
את הכלבים הגנובים בכוחנו. במקרים אח רים,
מתקשרים הגנבים לפי הטלפון שב מודעה,
מנסים לסחוט דמי־כופר עבור
החזרת הכלב — ואז אנחנו תופסים אותם.
ומי שלא ראה את שיבחתו של יילד קטן,
כאשר מחזירים לו את הגור שנגנב ממנו
— לא ראה שימחה מימיו.״
ורק ילדיו שלו לא !זכו עדיין לשימחה
זו. שכן דווקא כלבתו של צייד־הכלבים
— דימונה — לא נתגלוחה עד היום.

ע לרומא להנות
רהיטי תקנה אצל רוט!

רהיטי שנות האלפיים (ראה תמונה) מיוצרים עתה
בלעדית ע״י היצרנים הנודעים ;/רהיטי רוט״.
ב״רהיטי רוט״ תמצאו מבחר אקסקלוסיבי של ריהוט
איטלקי (בין שאר הסגנונות) המיוצר ע״י צמד האדריכלים
דני ׳ /דיק״ רוט ואדי קורפוס.
ישיבה רכה ׳ ועיצוב מקורי מאפיינים את הדגמים/
אשר תמצאו ב״רהיטי רוט״ .האדריכלים הצעירים ישמחו

לתת כשרות, ייעוץ אדריכלי בתכנון דירתכם ובבחירת
הרהיטים המתאימים. לרשותם נגריה משוכללת המאפשרת
להם שליטה בכל תהליכי הייצור של הרהיטים. אני מקווה
שגם אתם תמצאו את מבוקשכם אצל ״רהיטי רוט״ ,רח׳
הרצל 78ת״א, טל 827163 .ותהנו מהיחס האישי והאדיב
ומהשרות המעולה של בחורים צעירים בסגנון צעיר.

אם לקנות אז ב״רהיטי רוט״ י

השאר לנו את הנהיגה סע באגד

המחלקה ליחסי ציבור

_־יחר 1111ו^ווג?3ל1ז1דו1!8
ג בר ת זיליו^ { סד! דותן ־
מה ששיגע אותי במיוחד, היה תיאור
פגישתם הרומנטית של שני הזיינים —
זקס וז׳לין — בדיוק לאחר התקפת-
הלב שקיבל ז׳לין בעת ביקורו בישראל
ב ,1971-עת נפש בכפר״הנופש באשקלון.
לאחר הפגישה הראשונה, באו נוספות,
למרות שז׳לין חזר צרפתה, עד שלבסוף
התגרש דניאל מאשתו מיספר 2ועשה
את לידיה למיספר .3
ולמה כל-כך שיגע אותי העיתוי,
תשאלו ן
מפני שבאותם ימים, חיזר למעשה
ז׳לין אחרי ישראלית אחרת — בעלת
הפאב ז״ל פרדריקה סגל. למעשה,
היתה זו היא שגרמה לו להתקפת״הלב
בכלל.
היה זה לאחר שלושה ימים ושלושה
לילות רצופים של אהבה נת־סטופ עם
פרדריקה, שליבו של ז׳לין לא עמד לו,
בניגוד לשאר, והוא הוחש כל עוד נפ שו
בו לבית־החולים( .מיקרה לב, העו לם
היה.) 1766 ,
גילתה לי השבוע פרדי :״אחרי ש דניאל
החלים מהתקפת״הלב, שלחתי
אותו לנופש לאשקלון. הוא צילצל אלי
משם כמה פעמים, המשיך את השיחה
שהתחיל בה עוד לפני התקפת־הלב —
על נישואים.

נשוי ג׳׳לין
כל הארץ השתגעה השבוע לדעת מי
זאת לידיה זקס המיסתורית, שמאל-
מוניות ברוכה זינקה בבת־אחת לתוך
הכותרות כאשתו החדשה, השלישית,
הישראלית — של כוכב הסרטים הצר פתי
המפורסם דניאל ז׳לין.
גם אני. בעודי קוראת בעיתונים /כמו
כל עם ישראל, על הטקס הצנוע והנו-
גע־ללב בעיירה הצרפתית הקטנה בוז׳וני,
בה באו בברית״הנישואין לידיה בת ה24-
ודניאל בן החמישים פלוס מינוס, בנו כחות
ילדיו של החתן מנשותיו הקוד מות
— שברתי לעצמי את הראש: מי
את, גברת לוין 1כלומר, ז׳לין ן

״בסדר, הוא היה אחרי התקפת-לב,
והבטחתי לו שאבוא לשם. אבל בסוף
לא באתי. הוא כעס, ונסע מהארץ בלי
להגיד שלום אפילו.
״אבל אחר-כך הוא נרגע, ושלח לי
עוד שני מכתבים מפריס, ביקש שאבוא
לביתו בסאן־טרופז. גם על המכתבים
לא עניתי.״
ועכשיו מתגלה, שבין טלפון לטלפון,
בין פרדי לפרדי, גילה השובב גם את
לידיה, באותם ימי החלמה ונופש סו ערים.

נקרא נופש.

נשואים אשל ועמית

המיסעדן כשדכן
ג׳ קי רונן, בעל מסעדת ג ׳ קי התל־אביבית, עשה כבר דברים הרבה בחייו. השבוע,
הוא נכנס רשמית גם לעסקי השידוכים.
היה זה בטקס־נישואיהס של איתן עמית, כתב ידיעות אחרונות והטלוויזיה,
ורונית אשל, בתו של חיים אשל, מנהל־המכירות של חברת סרטי האחים ותר
באירופה.
בחתונה, שנערכה באולמי דולפין בתליאביב, הסתובבו הרבה אורחים גאים ומאו שרים,
אבל מי היה לנו גאה ומאושר יותר מג׳קי, שראה את עצמו כאחראי לכל השימחה?
שכן איתן ורונית הכירו לראשונה בג׳קי, והיה זה ג׳קי שהמליץ אישית על רונית
בפני איתן. אמנם, בזמנו פירסם איתן הבטחה חגיגית מאוד, והחלטית מאוד, שהוא
לא יינשא בעשר השנים הבאות, אבל אחרי המלצה של ג׳קי, זה כבר משהו אחר.
ככה זה, לך תסמוך על מילה של עיתונאי.

לא היה חסר שם הרבה, ש לו די
לותן ואשתו עירית ימצאו את עצמם
נמקים כל חייהם בכלא צרפתי, כמו ויקטור כמה מגיבוריו הטובים של
הוגו. ולא סתם, אלא באשמת הפעלת
מיתקני־חבלה.
דודו ועירית, המתגוררים כרגע במלון
בפריס, החליטו שנמאס להם לרדת כל
פעם למסעדה למטה, והם קנו לעצמם
כיריים גז ניידות, כאלה שאנשים לוק חים
איתם לפיקניק, כדי לחמם לעצ מם
בחדר משהו קל בין ארוחה ל ארוחה.
ואם
אתם מכירים את דודו, אתם
מבינים מן הסתם שהכיריים נכנסו לשי

מוש
מיידי, ושוטף. אלא שזוג הזמ רים
שכחו שהם לא נמצאים בפיקניק
ביער ירושלים, אלא בחדר סגור. וכך
כאשר החלה פתאום דליפת־גז מהמכ שיר,
תפשו השניים בהלה, השליכו אינסטינקטיבית
את הבלון המאיים להתפוצץ
דרך החלון.
נו, אל תשאלו. המישטרה הוזעקה,
יחד עם חבלו שבדק ממושכות את מכו־נת־התופת
המוזרה. רק לאחר חקירה
של כמה שעות טובות, השתכנעו השוט רים
שלפניהם רק זמר וזמרת ובלון־גז
מיסכן, ולא חוליית אנשי ש.ב. ישרא לית
שעסקה בהרכבת פצצת־תופת מיס־תורית.

נישוא
הכתבת וה דוקטור

בביקורה האחרון בישראל, עוררה יפה
לדר מהומות בכנסת. ככתבת של כמה
עיתונים בחו״ל, ראיינה יפה חברי־כנסת
שונים, גרמה לניפוץ כל יסודות המיש־אופוזיציה כאשר מעת
הקואליציונית,
וקואליציה מסורתיות נמוגו, ובמקומן הת גבשו
שני מחנות חרשים — מצדדי יפה
ומתנגדיה.
מצדדיה רוו נחת מהופעתה האקסטרא־ווגאנטית
והמסעירה של היפהפייה גבו־הת־הקומה,
בעוד שמתנגדיה קצפו על
כמות המחשופים הנדיבה, תבעו לקבוע
כללי הופעה שיאסרו לגרום שינויים
דרסטיים כאלה בדופק־ליבם של הח״כים.
השבוע, עומדת יפה לגרום לשימחה מ סוג
אחר: לאחר שנות נדודים ארוכות
ברחבי העולם, היא נוחתת עתה לחיקה
של החברה הגבוהה בבריטניה, נישאת
עם לא אחר מאשר בנו של ראש עיריית
בירמינגהאם לשעבר.
יפה בת ה־ 29 היתד, מזכירה רגילה,
כמו רבות אחרות, כאשר החליטה לצאת
מד,שיגרה לנסוע בעיקבות השמש מיש ראל.
השמש הובילה אותה, לאחר סי בובים
מיסטר, לאוסטרליה. שם היא הש תלמה
בלימודי טלוויזיה, הגשימה גם
חלום ישן, הפכה לכתבת של מיספר עי תונים,
ביניהם העולם הזה.
לפני כמה חודשים היא עברה ל ביד־מינגהאם,
אנגליה. לאחר שקיבלה שם
הצעת עבודה מושכת בטלוויזיה המקו מית,
כנתבת־תמונה. .
ובין ניתוב לניתוב, פגש את יפה רופא
נשים מקומי נחמד בשם מרטין גלם.
פגשה פה, פגשה שם, ומכל הפגישות
יצאה חתונה.
ו ד ״ו גלם, מתברר, הוא אחד מילדיו
של ד״ר לואים גלם, משמנא־וסלתא של
המקום, שהיה בזמנו ראש עיריית ביר־מינגהאם.
ובכלל, זאת מישפחה טובה :
האבא רופא, הבן רופא, עוד בן רופא.
בקיצור, אינכם צריכים לדאוג.

והחתונה, אם זה דווקא מעניין אתכם,
תיערך בבית־הכנסת המקומי.
מזל טוב, גברת גלס.

נשואה לדר

הריון הדיון ואין הריח
ככה זה, אין חלוקה צודקת בעולס.
מי שלא רוצה, נכנסת כל שני וחמישי
להריון. מי שכן רוצה, לא נכנסת לא
בשני ולא בחמישי. ואפילו לא בשבת.
האהבה שפרחה בין השחקן הידוע
והשחקנית הצעידה, היתה מפתיעה
דייה לכשעצמה, בגלל סיבות מסויימות.
אבל בקשתה של השחקנית הצעירה —
היתה ׳מפתיעה עוד יותר.
היא בישרה לאהובה החדש, כי אהבתה
אליו כה גדולה — עד שהיא רוצה ממנו
ילד.
ויחד עם זה — סירבה לחלום אפילו
על נישואין. היא לא מוכנה להרוס את
הרומן היפה בני שואין מגעילים, הסבירה.
וכמובן שהיא לא ראתה כל קשר בין
רצונה בילד לבין הנישואין. מה האחד
שייך ל שני?

בעולם הגדול, הפכה התופעה כבר ל מקובלת,
שצעירות יולדות, מרצונן ולפי־בחירתן
החופשית, ילדים ללא בעלים רש מיים.
בישראל, אחרי הדיילות, השחקנית
שלנו היא מראשוני החלוצות בשטח זה
— העקרוני ביותר, אולי, בכל שטחי־המאבק
של החזית לשיחרור האשה.
לפני חודשיים, קפצה שימחה על הנא הבים
והנעימים, כאשר השחקנית חשבה
שהיא נכנסה להריון. בדיוק באותם ימים,

היא היתה צריכה לנסוע לאירופה
והבטיחה לידידה לחזור לארץ עם תחי לתה
של בטן.
אבל אהוי, אכזבה. השבוע, היא חז רה
שטוחה כמו פלטה. הסתבר שהיתה
זו טעות, והיא לא נכנסה כלל להריון.
אז מייד עם הגיעה לתל־אביב, הם חז רו
למאמציהם הקודמים.

את יום הולדתו ה־ 36 חגג מייק סטולוביצקי במסיבת
| 11¥ה
\ 1יי
יום־הולדת ־משותפת עם רותי גלעדי, אשתו של עוזי

גלעדי, המנתח הפלסטי הידוע, אליה הגיעו מכל קצווי הארץ מאה וחמישים אורחים.

813133 ווו
עלאנו-טוו
האר־מ המוסד

.דנתי גלעדי, החצי השני של מסיבת יום־ההולדת,
בריקוד עם אל״מ (מיל ).בנימין ג׳יבלי, מנכ׳׳ל
שמן. את המוסיקה המצויינת, שהושמעה במועדון, סיפק למסיבה התעשיין יוסקה אדרת.

* וגות זוגות הם נפלטים מבטן ה (
יגוארים, הפונטיאקיס והבנטלים, ונב לעים,
בניצנוצים של סאטן זוהר, קטיפה
שחורה ופרוות מלאכותיות, בפתח מועדון־
הלילה של מרקו תורג׳מן באבו־טור.
יותר גבוה אי־אפשר להגיע. את הוויק־אנד
הם עשו באילת, בבוקר הם היו
בחיפה. צהריים אכלו בתל־אביב. והערב,
ערב שבת, הם באבו־טור. חוג הסילון
של ישראל.
עשר וחצי. אחרוני הירושלמים כבר

חיוו משיים

הדוגמנית ליאורה לפידנת, שהתגרשה לפני למעלה משנה,
עם ידידה העכשווי, נער־הזוהר קתל־אביבי גדעון רודני
שטיין. בתמונה משמאל: שוטר שהוזעק בשעות הקטנות של הלילה, מודיע לד״ר עמי
גלעדי שהרעש מפריע לשכניו של המועדון שחלונותיו הושארו פתוחים בגלל החום.

המשכנעת

גידי שני, אחד ממנהלי חברת הביטוח
מנורה, נראית משכנעת מאוד בשעת שיחה.

מעשנות בעת שיחת

שתי סניורימות —
111 # 111 1#
ליזה (חשמאל) ומרים.
ספרית־הצנזרת

עמי פדרמן, בנו של
* ?1י ך1111 1
בעל המלונות ה 1

ידוע וחברתו רחל הרץ. בתמונה למטה :
רינון. חיה התל־אביבית
עורכת־הדין

התכרבלו בשמיכותיהם. ומסיבת יום־ההד
לדת של מייק וריותי התחילה. מייק בן .36
אולי פחות. בטח קצת יותר.
מה זה שנה פחות או יו תר למייק
סטולוביצקי, זה שחרש את כל החתיכות
של תל־אביב והסביבה עד לונדון בואכה
הוליווד, שאף בחורה בעולם עוד לא
עמדה •בפני קונצרט הגניחות התאוותניות
שמשמיעה המערכת הסטריאופונית במכו־נית־הספורט
שלו, ושחוץ מכל זה הוא
גם עוסק בי ח סי־ציבורז
למסיבה של עצמו הוא הגיע עם שרה
ברגר מבאר־שבע. פגש אותה בוויק־אנד
האחרון באילת, ואמר ל ה :״בשבוע הבא
את איתי.״ מה פתאום מבאר־שבע? ש יראו
שהוא לא סנוב. מייק יודע גם
לרדת לעם.
את גילה של חתנית השמחה השנייה
קשה להאמין. כמו שקשה להאמין שיש
לה בן בגיל . 18 רותי הנחמדה היא אשתו
של עמי גלעדי הנחמד, זה שעושה את

הפרצופים של האנשים היפים יפים עוד
יותר, מעניינים עוד יותר, מוצלחים יותר.
ב־ 11 מתחילה המסיבה להתחמם. וויסקי
יש כמה שרוצים. זה חשוב. המוסיקה
שסידר יוסקה אדרת, התעשיין המפור סם
בשגעון המוסיקה שלו — שמספרים
עליו שנסע לראש־הניקרה רק כדי להק ליט
את המוסיקה מביירות בלי הפרעות
— משגעת.
בתיבה של מרקו מתחיל להיות שמח.
לזוגות האורגינלים כבר אין זכר. דן שי לון
הוא לא שיכור, הוא רק שתוי. על
רחבת הריקודים — ג׳יבלי ורותי גלעדי
בשמלת מיני לבנה מנענעים ירכיים. המס עדן
ג׳קי רונן מחייך לחברים משעות
אחה״צ של יום שישי. העיתונאי שייקה בן־
פורת מחליף בנות זוג בקצב של אחת
לרבע שעה. עו״ד רובי ריבלין, הרוח ה חיה
בחיים הלא חיים של ירושלים מנשק
אח אורה בהרב, מזכירה בחברת מאייר.
״איזו מסיבה עייפה,״ אומרת מזכירה

זוהרת ועמוסת משקאות .״לזקנות האלה
קשה לזוז עם כל הקפלים.״
שתיים אחר חצות. ממסעדת תפארת ב ירושלים
העתיקה ממשיכים להגיע המ בורגרים
חמים, סטייקים י שר מן האש,
עלי־גפן ממולאים וחומוס וטחינה י שר
מן האוריינט. אורגינל.
מייק עצמו מרחף בין האורחים מקטר תו
בפה והמון כחול בעיניים. רק עכשיו
חזר מלונדון. עשה הסברה בחצר של
המלכה. וכל השאר שייך להיסטוריה.
שלוש לפנות בוקר. טבולים בחמישים
בקבוקי וויסקי, ממולאים בעלי־גפן, מדי פים
ריח של בצל וויסקי, עפים הפרפרים
משפתיים לשפתיים. רחבת הריקודים מת חילה
להתרוקן.
בארבע לפנות בוקר, אין דבר טוב
יותר מקפה שחור. הריסים המלאכותיים
נראים כבר כמו ריסים מלאכותיים. אח רוני
הפרפרים אוספים את עצמם, מתחילים
לרדת לשפלה.

המחיר 2.50ל״י

י״ט אדר א, תשל״ג21.2.73 ,

מספר 1851

שנה 36
הגרוזינים טוו!!׳

הערב•
מאשימים

רצינו לבוא לארץ
שראל והניאו אותנו
למדינה ערבית!

אונים מול ננוניות

שה 131־1ה

..נקמו ב׳ מבני
שלא רצית1
לשבב איתם