גליון 1852 מתאריך 28 בפברואר 1973

חובב חיות!

אנא, עזרו לנו למנוע סבל מבעלי־חיים!
הצטרפו לאגודתנו ושלחו
לנו תרומה !

אנו נותנים שוותיס וטרינריים :
בימי א׳ ,ד ,,ה /ו׳ ביו השעות 9-12 לפנה״צ
בימי ב׳ ו-ד׳ בין השעות 2.30-4.30 אחה״צ
התקשרו עימנו כדי לקבל עזרה ועצה
בכל ענייני חיות.

תמיד אפשר להשיג אצלנו כלבים
וגורים, חתולים וחתלתולי ם
ביתיים נחמדים.
צער ב ע לי חיים ־ ח״א
רח׳ שלמה , 30 יפו, טלפון ,827621 פתוח
בבל יום מ 8-בבוקר עד 4.30 אחה״צ.
ביום ו׳ מ 8-בבוקר עד 3אחה״צ. אוטובוסים
מס׳ 18ו. 41-

סי ע ת העולם הזה — כוח חדש
(תנועת העבודה) בהסתד רו ת

בשיאה של הסערה שהתחוללה בסוף השבוע שעבר סביב
הפלת המטוס הלובי בסיני, פנה אלינו בסודי סודות אחד העיתונאים
הזרים ושאל: מאיפה ידעתם שזה יקרה ז
לא הבננו תחילה את השאלה. הסתכלנו באיש כמתעתע. ואז
הוא שלף מכיסו גיליון ישן של העולס הזה והצביע על הידיעה הבאה שהתפרסמה בראש
מדור תשקיף ( :ראה גלופה לנזטה).
נדהמנו למראה עינינו. ואומנם, הידיעה עליה הצביע האיש פורסמה בהעולס הזה
1835 מתאריך ,1.11.72 לפני ארבעה חודשים כמעט. בעלי כוונות רעות יכלו כמובן
להסתמך על אותה ידיעה, ש נוסחה
בצורה כללית ומעור פלת,
כדי לטעון שהפלת ה מטוס
הלובי היתד, מעשה מחו שב
ומתוכנן, שאפילו דווח עליו
בשעתו בעיתונות הישראלית.
ברור ומובן מאליו שאין כל
קשר בין אותה ידיעה לבין מה
שאירע השבוע. אותה ידיעה
פורסמה בעיקבות מידע שהגיע
אלינו מאירופה זמן קצר אחרי
שאנשי ספטמבר השחור חטפו
את מטוס לופטהאנזה ואילצו
את הגרמנים לשחרר את רוצ חי
הספורטאים הישראלים ב מינכן.
החוטפים והרוצחים ה משוחררים
מצאו אז מיקלט בלוב
ושירותי־ביון מסויימים ב אירופה
צפו אז פעולות גמול
פרטיזניות מצד גורמים אל מוניים
בחברת התעופה הלובית.
לנו היה הדבר ברור ומובן,
אלא שהיינו חייבים להשקיע
הרבה הסברים ומאמצים על־מנת
לשכנע גם את אותו עי תונאי
זר במיקריות העיוורת
שבין אותה ידיעה לבין ה טרגדיה
שהתחוללה השבוע. גם
כמה מדינות אירופאיות עומדות לייעץ
כשנפרד מאיתנו עדיין אפשר
לאזרחיהם שלא לטוס במטוסי חכרת התעוהיה
להבחין בהבעת ספקנות
פה הלובית, שכן לפי אינפורמציה שהגיעה
על פניו. בשבוע בו שום הסאליהן
עלולים מטוסים אלה לשמש כיעדי
בר או טיעון ישראלי לא הת תקיפה
של אירגונים אלמוניים באירופה.
קבל על דעתה של דעת-הקהל
העולמית, קשה היה גם לנו
דן? תשקי]? מנליון 1835
לשכנע עיתונאי זר מנוסה, כי
לא היתד, לנו כל אינפורמציה
מוקדמת — ועוד ארבעה חודשים מראש — על הפלת המטוס הלובי בסיני.

ת נ גיו ןיך

מכינה כינוס ארצי בענייני האיגוד המקצועי,
מועצות הפועלים, יחסי העבודה

סכנה צפויה

חברי ההסתדרות, הרוצים להשתתף בכינוס ובהכנות אליו
— יפנו לת. ד( 136 .כינוס, הסתדרות) ת״א.

למטוסי לוב

חברי הסתדרות, חברי ועדי עובדים ופעילים במקומות עבודה הרוצים
להציג מועמדותם למועצת הפועלים המקומית — יפנו לח׳ משה גלילי,
ת. ד 136 .תל־אביב.

סוף טוב ל ת קרי ת עגו מ ה
כשבוע שעבר סיפרתי לך במדור זה על התפרצות הזעם הבלתי מובנת של
אלוף (מיל ).עזר וייצמן כלפי כתבת וצלם של העולם הזה. במסיבה עליזה שנערכה
בירושלים. כאשר יצא העיתון לאור כבר היתה התקרית מחוסלת, אלא שהעיתון היה כבר
מודפס ואי־אפשר היה לשנות את הכתוב. הרשה לי לספר לד את האפילוג של אותה
תקרית מכוערת.
הניפגעת העיקרית באותת תקרית היתה יונית מנור, כתבת צעירה שלא יכלה לעכל
את התקפתו האישית של עזר וייצמן עליה, מה עוד שהוא לא הכירה כלל. יונית לא
התעצלה, ישבה וכתבה מיכתב אישי לעזר, אותו העבירה לידיו באמצעות שלית.
בין השאר כתבה יונית באותו מיכתב :״אני יודעת שהחיים זה לא מה שרוצים שהם
יהיו, ולא תמיד הכל הולד כמו שרוצים שזה יילד. וכשאומרים לי שהפעם הגזמת ושככה
לא מדברים, אני אומרת להם כל מה שאני חושבת ישר בפרצוף, כמו שצברים כמוך
וכמוני יודעים לענות , :נראה אתכם במצבו יא בני זונות. תראו, הבנאדם בטוח שאו־טו־טו
הוא מפעיל את המנוע הסילוני שלו, ומעלה על טיל איש אחד מהדור הקודם שלא מבין
שום דבר בפוליטיקה, ופתאום טראח! לפני שהספיק לפתוח את המיצנה, הוא כבר
יושב על הארץ והראש שלו תקוע חזק באדמה. אז איך שלא יהיה עצבני? אתם לא
הייתם עושים אותו דברז׳

תל־אביב

ירושלים

חיפה

רמת־גן

״ארנון״

״פאר״

״אואזיס״

״...אני יודעת שקשה להיות כל החיים שובב החצר. וגם שובבים עצובים לפעמים,
במיוחד כשנמאס להם להשתובב. ככה הם עומדים, רואים את הארץ המובטחת ואליה
לא יבואו. ועיניהם כלות. ממש כואב הלב. וזאת הסיבה שכל־כך רציתי שתדע שאני
לא כועסת ולא נעלבת. בכלל בכלל לא.״
מייד אחרי שקיבל את המיכתב נזכר עזר כנראה במה שאירע, טילפן אל יונית
למערכת ואמר :״עם כל הפרייבסי אני מתייצב לפנייך. אני לא אענה לד בכתב, כי אין
לי לזה כישרון, אבל את ממזרה.״
אחר־כד התנצל עזר על מה שאירע והפרשה הסתיימה בכך שהזמין את יונית לעשות
עימו סולחה על כוסית קוניאק אצלו במישרד. אם יונית טרם נענתה להזמנה, אולי זה
רק מפני שהמילה ״קוניאק״ בהזמנה מדאיגה אותה קצת, על סמך הניסיון הקודם.

העולם הזה 1852

יגאל אלון אשם!
אי־אפשר עוד לדעת איך כל הסקנדל הזה עם המטוס הלובי
יגמר — תהיה ועדת־חקירה, או לא תהיה ועדת־חקירה, יהיה
מישפט צבאי או לא׳ יגנו את ישראל או לא יגנו — דבר אחד
כבר ברור: רק איש אחד אשם בכל העסק.
זה לא יכול להיות משה דיין. הוא בעצמו אמר שהוא לא
היה בכלל בתמונה, ושלא שאלו אותו, ושבכלל הודיעו לו על זה
רק אחרי שהכל נגמר. אז מה הוא אשם?
זה שהרמטכ״ל לא אשם, זה ברור מאליו. מכיוון שצה״ל
מקבל רק פקודות, ורק ממלא אחרי ההוראות של הזרוע המדינית.
אז מי נשאר?
גולדה. טוב, היא היתד, בחופשה.
מזה נשאר שהאשם האמיתי הוא רק אחד: יגאל אלון, בדיוק
כמו במקרה של טבח מינכן ותקיפת שגרירות ישראל בבנגקוק.
קודם כל הוא סגן ראש־הממשלה, לא? ! ובהעדרה של גולדה
הוא ממלא את מקומה, לא? ! אז בתור הדרג המדיני הבכיר ביותר
במדינה בשעה שהאסון קרה, נופלת עליו האחריות באופן אוטומטי.
אחר־כך הוא שר־החינוך, נכון? אומרים שבמטוס הלובי היו
כמה ילדים בגיל בית־הספר, אז מי אחראי לזה אם לא שר־החינוך?
חוץ מזה יגאל אלון עוד לא אמר אפילו מילד, אחת מאז
שהופל המטוס הלובי, לא התנצל בפני הטלוויזיה, לא הביע צער
בשום אסיפה, ולא היכר, על חטא בשום ראיון ברדיו. אז תגידו
שזה לא חשוד? הלוא רק אדם עם מצפון רע מתנהג ככה. קחו,
למשל, את דיין. הוא הלך לבקר את הפצועים שנשארו בחיים,
ואפילו הציע לאשתו של הטייס הלובי הגוסס לטייל בארץ, כפי
שסיפרו בחדשות ברדיו, ובטח גם לרקוד איתה בדיסקוטק. ואיפה
היה יגאל אלון?
ברור שרק הוא יכול להיות האשם.
ואם כל ההסברים האלה לא משכנעים אתכם כל־כך, אז יש
הסבר אחד נוסף למה דווקא יגאל אלון אחראי לכל העניין
הטראגי הזה: משה יהיה נורא מבסוט אם ככה זה יצא.

למהה
אומר י.לא ״ 7
לכל מישטר בעולם יש פטנט
משלו כדי לדעת כמה שווה
כל מנהיג. לפי זה המנהיג מקבל
את הג׳וב שלו. יש מדינות
שהפטנטים שלהם יותר
צודקים ויש כאלה שהם לא
כל־כך איי־איי־איי. בארץ זה
בכלל פנטסטי. פה באמפא״י
קרטיה, הדוגלת באידיאולוגיה
החברת־עובדיסטית, עושה רושם
שהם בשילמון לנצח.
הקיצור: אז איו לדעת אם
המנהיג שווה או לא? מילא
אם הקהל לא ידע — אז לו
מה איכפת. אבל המנהיג בעצמו.
הוא הרי צריך לתכנן לעצמו
קצת את החיים? אז
מה לעשות? הרי ״ועדת־המי־נויינד׳
המיסתורית לא תגלה לו
כלום עד הרגע האחרון.
אז בשביל זה הס המציאו
את הפיתרון הגאוני הזה. עוד
לפני שבכלל מישהו שואל אותם
— הס אומרים ״לא!״ בן־
אהרון — אני לא אהיה מז־כ״ל.
טדי קולק — אני לא
אהיה ראש־עיר.
אם נבהלים מה״לא״ שלהם
ובאים על הבירכיים להתחנן
לפניהם — הם מסכימים.
הכל מצחיק זה, שכבר קרה
פעם או פעמיים, שכמו שה־מנהיגצ׳יק
אמר ״לא״ — לא
אמרו לו ״גמרת! בסדר!״ ונפטרו
ממנו.
ובאמת, יש כבר איזה אחדים,
שכבר המון זמן לא שמענו
מהם שום ״לא״ .לא שמענו
ששרף אמר איזה ״לא״ ואותו
דבר — פרס. ושתיקה
גדולה קורנת. ממשה קול, מאלמוני,
מאבא אבן. ודרך אגב
גם מדיין לא שמענו בזמן
האחרון שום ״לא״.

11* 111־
ש>ר>םלקופסאהכחולה
אספר לך הילדה
גם לך הילד
איו בארץ־ישראל
הנשמה נגעלת :
דונם פה ודונם שם
רגב אחר רגב
כך נראה את העולם
מצפון עד נגב.
פעוטות יתנו תרומה,
ויעשו יום סרט,
כדי ששליח האומה
יסע לחדל עם גברת.
דונם פה ודונם שם
ארץ אחר ארץ
על חשבון קופת הטם
נתייר במרץ.

הדגמים החד שי ם
מאז שקראנו בעיתון על ר,מיקרה הזה של
התיירת בנמל־התעופה בלוד, שנפל לה פתאום
משהו מהארנק, ואיש המכס מיהר להרים לה
את זה והוא לא ידע מה זה בכלל, עד שהיא
אמרה לו שזה ויברטור, השתגענו לדעת מה זה
ויברטור. איך העסק הזה נראה בכלל? על מה
שעושים עם זה שמענו כבר אגדות. אבל הת ביישנו
לכתוב לבוטיק ארוס שישלחו לנו דוג מה
אחת לניסיון.
עד שהשבוע פירסם עיתון הגון כמו הארץ
מודעה עם צילום של דגם חדש של ויברטור.
או, אז עכשיו אנחנו יודעים סוף־סוף איך
העסק הזה נראה.
מה שאנחנו עד עכשיו לא תופסים זה,
איך הבחורה ההיא מנמל־התעופה בלוד הכ ניסה
את כל העסק הזה בארנק הקטנצ׳יק שלה?

מםח די ש
של יייברטור
מחט, בעל
ת די רו ת
וי ב ר ציוני ת
ג בו ה ה
ני אוד.

את קופה את קופתנו
את גואלת שעמומנו
כי מרוב שתילת עצים
יש לנו כאב ביצים.

לקופה הרבו תרומות
ושנוררו ברגש !
ונצרף אז לנסיעות
גם את הפילגש !

כשהיא קונה סוודר נהדר,
כולם אומרים לה :״אן, אי זה
יופי ! ממש עבודת״יד ! ״
וכשהיא סורגת ביד ימים ולי לות,
ויוצא לה בסוף סוודר
נהדר, כולם אומרים לה :״אי זה
יופי ! ממש במו במכונה !״
פל פעם שאתה הולך למסעדה,
שמע לנו: תסתכל
בתפריט, בשמות של המאכלים
באנגלית. המניואים ה אלה
יותר מצחיקים מכל ההומור
המקצועי בארץ. למשל
מצאנו במסעדה אחת :־ט£״
02 01

בית הספר לרפואה של
האוניברסיטה העברית והדסה
מכבד את זכרו של

שנפטר ביום חמישי׳ ^ 4תשל״ג 73
ושצווה את קופתו לקידום מידע הרפואי, .
את המודעה הנ״ל מצאנו השבוע כאחד העיתונים.
בגלל כבוד המת השמטנו את שם המנוח ואת תאריד
מותו מהמודעה. לעומת זאת לא השמטנו את שם
המכבדים את זכרו. סוה־ים ון? מי שמכבד אדם משום
שהשאיר את קופתו לקידום הידע הרפואי. ואפילו
מפרסם מודעה בעיתונים בגלל זה, מגיע לו ז בל הכבוד.

אגדה לבח׳

קופה את קופתגו
מממנת טיולינו
מרבה טיסות עובדים
האטה והילדים.

55€3

זה כמובן: כוסות ממולאות
באורז. במסעדה אחרת מצא נו
:״011׳ 11£ 01ז 111ק,״3£100
שזה — כבש בתנור, אבל שיא
השיאים היה £883 0£ :״
״ת — 81100 ביצי כבש!

המודעה המפקששת

היה היה דרקון אוייב, מדגם בואינג ,727 שטס
בשמי ארץ־הרצל בשעה .13.55
ארבעה ניצים זינקו לקראתו ואמרו לדרקון :
״תרד מייד, או שנקרע אותך לגזרים במרומים.״
הדרקון לא שמע, או העמיד פני לא־שומע. הוא
לא הבין, או העמיד פני לא-מבין. הוא המשיך בדרכו
הביתה, אל קנו.
הניצים חזרו ואיימו :״אם לא תרד, נעוט על
כנפייך ועל זנבך, ואתה תיפול.״
הדרקון לא שמע, או העמיד פני לא־שומע. הוא
לא הבין, או העמיד פני לא־מבין. הוא המשיך בדרכו
הביתה, אל קנו.

כאשר היה קרוב לגבול, אמרו הניצים :״בסדר,
דרקון טיפש, עוף הביתה אל קנך. אבל תיזהר. זוהי
הפעם האחרונה.״ והדרקון נעלם מעבר לגבול.
למחרת היום כינס שר־הביטחוו ומפקד הניצים
מסיבת־עיתונאים, ואמרו :״אילו היה אחד הדרקונים
שלנו חוצה את הגבול אל ארץ האוייב, היו
ניצי האוייב קורעים אותו לגזרים במרומים, עטים
על בנפיו ועל זנבו, והוא היה נופל. זה היה גורם
לאסון, והרבה אנשים היו מתים.״
באותו יום אמרו כל העיתונים ובל תחנות״הטל־וויזיה
והרדיו בכל העולם :״בל הכבוד. זהו ההבדל
בין התנהגות תרבותית והתנהגות בלתי־תרבותית.
כל הכבוד.״
אבל כמו שאמרת, בתי, זוהי רק אגדה.

יוסף שריק

צ״ץ׳ מגלה
את ה מפלג ה הלי ב רלי ת

״לנד אד,וי!״ צעקו החבר׳ה של קולומבוס, והשבוע שמענו
קריאה דומה :״הלו! יש מיפלגה ליברלית!״ .השיחה הזו נש־מעה
השבוע על־ידי כתבנו בירושלים, באוטובוס ,9מפי שתי
סטודנטיות :
אחת אמרה ג ״אוי, תגידי, כבר מזמן רציתי לשאול
אותך, למה תצביעי?״
אז השנייה אמרה ז ״אוח, תעזבי אותי, נשבר לי הזיין
מכל הפוליטיקה הזו. בבית לא מפסיקים לנפח לי את הגולגולת,
שאני אתייחס בכבוד, שזו הפעם הראשונה שאני מצביעה, שהאז רח
חייב למלא את חובתו המינימלית. בבל״ת. אני לא חושבת
שאני בכלל אצביע. למה את?״
הראשונה :״להגיד ת׳אמת, אני עוד לא החלטתי. נורא
מוצא חן כעיני — ליברלים. זה מצלצל כל־כך יפה, אם, אם,
אם היתד, בארץ מיפלגה ליב רלי ת
השנייה ז ״מזתומרת אין, השתגעת? וזו של האוזנר
מהשואה?״
הראשונה ז ״אוי בחייך. זה ליברלים עצמאיים, זה לא
ליברלים אמיתיים. אני הייתי רו צ ה
השנייה :״אבל כן יש מיפלגה ליברלית!״
הראשונה :״מה את מדברת?״
השנייה :״מה אני מדברת? ראית את צ׳יץ׳ בטל״
וויזיה? הוא בפירוש אמר שהוא נכנס למיפלגה הליברלית.״
הראשונה :״נו, אז מה? זה מה שאני אמרתי. זה בטח
הליברלים של האחנר מהשואה.״
השנייה :״אז אם זה של האוזנר מהשואה, אולי תס-
גייי לי איך יכול להיות שצ׳יץ׳ יהיה מועמד של גח״ל לעיריית
תל־אביב?״
הראשונה :״וי ! בחיי שאת צודקת ! אח, אז תשמעי !
זה יוצא מהכלל! אז אני אצביע ...רגע! ואם הוא כליברלים
האמיתיים, אז איך הוא יכול לייצג את גת״ל בעירייה?״
השנייה :״ההההם. נכון. יש בזה משהו. אני באמת לא
יודעת בעצמי. אבל מה שבטוח זה, שיש באיזה מקום מיפלגה
ליברלית עצמאית, שהיא עצמאית מהמיפלגה של הליברלים העצ מאיים.״
הראשונה
:״׳מוכרח להיות. אחרת למה צ׳יץ׳ היה נכנס?
הרי לא ייתכן שצ׳יץ׳ ייכנס לגח״ל. מה פתאום גח״ל ! הוא

רב־אלוף (מיל ).חיים בר־לב, יכהן בממשלה הבאה
כשר־האוצר במקומו של פנחס ספיר. ספיר עצמו, שהכ ריז
לא פעם שאין הוא מתכוון להמשיך ולשאת בתפקיד
זה, הוא התומך העיקרי במועמדותו של בר־לב
לתפקיד.

אם תמשיך גולדה לכהן כראש-ממשלה,
יהיה פנחס ספיר כנראה שר ללא תיק וסגן
ראש־ממשלה לצידה. כשמינויו של כר-לכ,
שהוא איש אמונו, יאפשר לו להמשיך לשלוט
על ענייני האוצר. אם ייבחר ספיר עצמו כראש־ממשלה,
יהיה גם אז בר-לב מועמדו לשר־האוצר.

ה ת חי להמאבקעד

ה ה חל ט ה -על ס מך
מידע מו טעה
עתה מסתכר כי ההחלטה המכרעת שנפלה
התקבלה על סמך מידע מוטעה, או ליתר
דיוק: אי דיווח כזמן על התפתחות ושינויים
שחלו כמהלך העניינים.

ב ר ־ ל ב מו עמד
לשר ־ ה או צ ר

ר שי מתה מו ע מ די ם

שיחו תהטל פון

במערך

בתל־ א בי ב

למרות שוועדת המינויים של המערך
טרם נכחרה, החלו ככר כירורים ראשונים
כצמרת מיפלגת העכורה על הרככ רשימת
המועמדים לכנסת.

יו ג ב לו בז מן

כך, למשל, הודיע יגאל אלון, שהוא עומד על כך
להופיע במקום השני ברשימת המועמדים כמו בבחי רות
הקודמות, ללא הבדל. מי יהיה במקום הראשון.
לעומת זאת הבהיר משה דיין, כי לא איכפת לו
להיכלל ברשימה גם הלאה מהמקום ה־ .20 גם פנחס
ספיר הבהיר כי לא איכפת לו היכן יציבו אותו
ברשימה.

ש בי תתשכתשל
עקור ב־ רעם

קיימת אפשרות סבירה ששר המיסחר־והתעשייה,

מינהל ״מקרקעי ישראל״ החל השכוע
כהכשרה הקרקע ככפר המרוני גרש חלק,
לשם הקסת מאה יחי־דות
דיור לעקורי איק־רית
וכירעם, וזאת למרות
שאיש מהעקורים
טרם נתן את הסכמתו
להשתכן כמקום. העקו•
ככך ניסיוד
רואים גכד
רים ואים ניסיון להעמידם כפני עוכדות זעמי מוגמרות.
באסיפה כללית של העקו רים
שנערכה השבוע הוחלט
על הגברת המאבק להחזרתם
לכפריהם.
ביום חמישי השבוע יחלו
כל העקורים בשביתת שבת
במרכז הכפר גוש־חלב. איש
מבני מישפחות העקורים לא
יצא לעבודה או ללימודים.
ביום שישי הם יפתחו בצעדה
מגוש־חלב לבירעם, שם יערכו
אסיפה ותפילה.
בינתיים ניכשל הניסיון של
המנגנון הממונה על פעולה
פוליטית במיעוט הערבי, ליצור
מתיחות בין ועד העקורים
לבין הארכיבישוף יוסוף
רייא. ועדי העקורים יחתמו
גם הם על הקריאה לעצרת
הזדהות המונית שתיערך ב קרוב
במרכז הארץ תחת ה סיסמה
:״בלב פתוח לשטח
הסגור.״

פנתרים השחורים ככחירות הקרוכות.
עסקני המיפלגה בכנסת — אברהם עופר, משה
ברעם וארי אנקוריון — עשו יד אחת כדי להבטיח
לח״כ שלום כהן מיקדמה בסך 108 אלף לירות לקראת
הבחירות, למרות שאין לו מעמד של סיעה ולמרות
שלפי כל התקדימים אין הכסף מגיע לו. הם עשו
זאת כדי לשלול סכום זה מסיעת העולם הזה — כוח
חדש, בידעם היטב שכהן מקורב לפנתרים ומתכוון
להצטרף אליהם.
העסקנים עשו זאת כדי להתרפס בפני גולדה
מאיר, השונאת את סיעת העולם הזה, אך לא לקחו
בחשבון שהתעמולה העדתית־הגזענית של הפנתרים
תעורר את זעמה של גולדה. עכשיו עשוייה גולדה
להסיק מן הפרשה מסקנות קיצוניות נגד אחד העסקנים
האחראיים.

מפא

יין

מישרד התיקשורת מתכנן שינוי
כשיטת החיוג כאיזור תל־אכיכ.
על-פי השיטה החדשה,
ייחשכו 5ל השיחות כתוך האיזור
כשיחות פנים, כעוד שעד עתה נח*
שכה שיחה כין תל*אכיכ להרצליה,
למשל, כשיחת־חוץ.
יחד עם זאת יותקנו מיתקנים
שיגכילו את משך השיחה כתוך
איזור החיוג של תל-אכיכ, כל *1
דקות של שיחה יי חשכו כיחידת
שיהה אחת, כך שלמעשה תהיה
זו שוכ העלאה ניכרת כמחיר שיחות
הטלפון, לגכי תושכי איזור
תל־אכיכ כלכד.

המיעוט במפ ״ ם
יחרים ה ב חי רו ת
פעילי המיעוט כמפ״ס, מתנגדי המערך,
שזכו ל־ 31.5אחוזים מכלל המצביעים לוועידת
המיפלגה, החליטו שלא להשתתף כמערכת
הכחירות של המערך.
גם ב־ 1969 לא השתתפו מתנגדי המערך במפ״ם
בבחירות, אך אז לא עשו פומבי להחלטתם זו. הפעם,
הם מתכוננים להודיע על כך ברבים ולנהל מאבק
פומבי. אם ינסו נציגי הרוב במיפלגה לנקוט נגדם
בצעדים בגלל החלטתם זו, יחריפו מתנגדי המערך
,את מאבקם ויקראו לחבריהם להצביע בעד רשימות
אחרות, שיכללו במצעיהם את עיקרי מצע מפ״ם שלפני
הקמת המערך, או להימנע מהצבע?; במקומות בהם
חוששים מתנגדי המערך מלהזדהות עם מיפלגות
ורשימות אחרות, כמו בקיבוצים קטנים.

לחצה של מפ״ם על המערך להנהגת אחוז
חסימה כהסתדרות, הוא תגוכה ראשונה
למהלך צפוי זה של סיעת המיעוט כמיפלגה.

ו שקר ט שבד
ב עי רי ת י רו שלי ם
כעיריית ירושלים צפוי משכר כשל המחלוקת
סכים ההצעה לחוקת העכודה
כעיריה, שהוצעה לאחרונה. ביסוד המחלוקת
הנטושה בין סיעת המערך לשאר הסיעות במועצת
העיריה, עומד הסעיף בחוקה הקובע שכל סמכויות ראש
העיר בענייני עובדי העיריה יעברו למזכ״ל העיריה,
שהוא עתה עו״ד רוני פיינשטיין, איש אמונו של קולק.

סעיף זה מרוקן למעשה מתוכן חלק
מסמכויות ראש־העיר. בעקבות ההתנגדות של

הסיעות במועצה נדחתה ההחלטה בו למועד מאוחר.

מ מ מנ תאת
ה פו ת רי ם
ה ש חו רי ם
הנשיא ניבסון וגולדה מאיר בבית הלבן

מקורכי גולדה מאיר
יתכעו כירור כדי לכרר
איך איפשרו ומימנו
עסקני מיפלגת-העכודה
ככנסת את הופעת ה
אמו
צמרת
לחגי גו תהעצמ או ת
כמה מטובי האמנים בעולם עשויים להופיע ב ישראל
בחגיגות יום העצמאות ה־ .25 בין השאר
מדובר בהופעותיהם של הזמר הכריטי הנודע

תום ג׳ונם, זמרת שירי הנשמה האמריקאית
שירלי כייפי, ונגן הגזז הכושי דיוק
אלינגטון, איתמ מתעתד להביא לארץ האמרגן מר

שדה.

עתהאס מצי
שתי דרמם
לה שיג דירה
ז־רך אחת -התכנית החדשה :

כיח לדי רה
הלוואה במשכנתא עד״ 40,000.ל־י
לפרעוו עד 20 שנה,
ללא הצמדה,
בריבית של 9*10 בלבד.
ריבית פסורה ממס.
הבסחת ערד כספך על-ידי הצמדתו למדד.
...ועוד
אפשרות לקבל מיד
ביסוח חיים בסד 10,000. -ל־י בפרמיה נמוכה.

דרך שניה ־ התכנית הותיקה:

חמד ברירה*

תכנית חסכון לדירה, בגודל ובאיזור הרצויים לד.
יתרונותיה:
ריבית פסורה ממס.
הבסחת ערך כספך על־ידי הצמדתו למדד.
הלוואה במשכנתא עד 25,000. -ליי
בריבית של 9*/0בלבד, ללא הצמדה.ההלוואה
תבוצע במהירות עיי בנק אפותיקאי כללי בע׳־מ.
...ועוד
הלוואה נוספת לסדורים ראשונים בדיך ה.

פרסים מלאים בכל אחד מ־ 2<$2סניפי קבוצת בנק לאומי.
בחר בתכנית המתאימה לד ביותר או בשתיהן גם יחד.

הבנק הצועד עם הזמן
*.תכנית החסכון של בנק אפות׳קא׳ כללי בע״מ.

צילום איתמר

למנות
את כל מעלותיה
של סימקה 1100
תזדקק ליותר מאשר עשר אצבעות

אם תשאל בעל מכונית סימקה 1100 מדוע הוא בחר
במכונית זו ולא באחרת, קרוב לודאי שיגעץ בך מבט
תמה שמשמעותו :״איך אפשר להשוות סימקה 1100
למכוניות אחרות?״
ובאמת, מה מייחד את סימקה 1100 משאר מכוניות
מסוגה?
ובכן, רא שית, סימקה 1100 היא מכונית בעלת
בטיחות מושלמת. הישיבה על הכביש, כושר העצירה,
המת לי ם בארבעת הגלגלים, התאוצה, התאורה,
כושר התמ רון ה מירבי, שדה הר אי ה הנ רחב
־ כל אלה העניקו לסימקה 1100 את התואר :
״המכונית הבטוחה ביותר של השנה״.
שנית, על אף היותה מכונית קומפקטית .,מצטיינת
ס י מק ה 1100 בסידוריה הנוחים: היא מצוידת ב־5
דלתות ובכלל זה דלת אחורית למטען 5 ,מקומות
ישיבה נוחים לבני המשפחה ומושבים נשכבים.
שלישית, סימקה 1100 היא חסכונית, נוחה לתמרון
בשעת הנסיעה, אידי אלי ת ל חני ה באזורי מגורים
צפופים.
רביעית, סימקה 1100 היא מהירה מאד ביחס לגדלה:
היא מגיעה ב־ 12,2שניות ל 100-קמ״ש.
חמישית ...אולם לא נצליח למנות את כל מעלותיה
של סימקה 1100 במסגרת מודעה זו. יהיה זה הרבה
יותר קל ומעשי אם פשוט תבוא, תתרשם ותשפוט
את סימקה 1100 בעצמך.

סימקה -1100 קטש אבו גחיה

מכונית טובה מבית טוב

בית קוייזלר-מכשירי תנועה בע״מ

.ו*א 0וז*א*£זאו

ת״א:דרר פתח־תקוה ,74ט15.7ו.36 חיפה:דרך העצמאות 524475.715,104־ 04 ואצ 7הסוכנים ברחבי הארץ.

עזר !ייצמן לאריק שרון.. :ז 1תר קל
להרוו. ערבים מא שר לחיות עם יהודים
8זהירות! ״כנופיית בא־דר־מיינהוף״
רוכבת שוב! בא שר
התכנסה שמנה־וסלתה ב מלון
הללטון, כדי לחוג את
יום־השנה ה־ 25 של מעריב,
הסתודדו בפינה ח״כ יוחנן
כאדר וח״ב אכרהם עופר,
ודנו שעה ארוכה על דברים
נסתרים.

של ציפור בכלוב של זהב.״
אחר־כך הוסיפה :״אם יצחק
יהיה נשיא לא נוכל לנסוע בשבת
ונצטרך לאכול רק אוכל
כשר — זה לא בשבילי!״
8הקאריקטוריסט הישראלי
רענן דוריא, שהיגר ל־ארצות־הברית,
זכה שם ל־פירסום
רב, הגיע השבוע ל ביקור
בארץ. אחד ממעשיו ה ראשונים
היה לטייל במכוניתו
השכורה ברחוב דיזנגוף. מס פר
רענן :״נסעתי בדיזנגוף
וראיתי מישהו מנפנף לי ביד
מהמדרכה. לא זכרתי אותו בדיוק,
אבל נעשה לי חם בלב
שאחרי כל־כך הרבה שנים יש
אנשים שמכירים אותי וזוכ רים
אותי. אתם צריכים לתאר
לכם את התרגשותי שאחרי
כמה מטרים עוד אחד מנפנף
לי ביד ואחריו עוד אחד. נים־
נפתי לכולם בחזרה. עד שאחד
לא הסתפק בניפנוף וצעק ל עברי,
:יא חרא! אתה לא
מרגיש שאתה נוסע נגד ה כיוון?״

לפני
כן התנגש באדר

בצורה עליזה עם עזר וייצ־מן,
שכיבד אותו, ברוב ידי דות,
בקללה ערבית עסיסית, ה מתייחסת
לאמו. אבל עזר היה
מעוניין יותר באמא אחרת.
הוא אמר לנוכחים, לשם פרי דה
:״אדיפוס שמידיפוס, ה עיקר
שאתם אוהבים את גול־׳

׳ 8אחרי טיפולו י בבעיית
האדיפוס, הסביר עזר וייצמן
לאלוף אריק שרון :״הגיע
הזמן שתבין שיותר קל לה רוג
ערבים מאשר לחיות עם
יהודים.״
8באותה מסיבה ענדו כל
אנשי מעריב על דש מקטור־נם
תווית, שהכריזה על
שניים הפרו
שמם. אולם
את ההוראה. הקאריקטוריסט
קריאל (״דוש״) גרדוש נשא
תווית שהודיעה ששמו אהרון
דולב, והעיתונאי אהרון
דולב נשא תווית של דוש.
שניהם נתקלו באותה תגובה:
״מה, יש לך שיגעון־גדליות?״
8באותה הזדמנות נראה
גם ראש־העיריה יהושע ר־בימכיץ
רגוע למדי, אחרי
שהתרגל למועמדותו של האלוף
שלמה להט. בשיחה גי לה
שהוא פחד רק ממועמד
אפשרי אחד, שיכול היה להופיע
נגדו: התעשיין זל*
מן סוזאיים, מי שהיה נשיא
התאחדות בעלי התעשיה, ש־הוא
גם חותנו של העיתונאי

דן מרגלית.

8ביום השנה ה־ 25 למרד
העיתונאים בידיעות אחרונות,
שפרשו והקימו את מעריב,
היתה לבעליו של ידיעות אח
מיסיס
תיאוזוואסיס

המלחין היווני הגולה, השוהה עתה בארץ, יצר בביקורו
הקודם בישראל קשר עם הזמר־שחקן ליאור ייני. הקשר
בין השניים׳ נמשך גם בביקורו הנוכחי של המלחין; ליאור משתתף עתה בהופעות המלחין בקריאת שירה
וקטעי־קישור בעברית, מנצל את ההזדמנות להתכונן לערב שירי תיאודוראקיס שהוא עומד להעלות. רעייתו
של ליאור, המשוררת אביבה אור־שלום (בתמונה) ,העומדת להוציא־לאור בעוד שבועיים ספר שירים שני
בדרך אליך, תירגמה את שירי תיאודוראקיס לעברית, קיבלה את י זכויות התירגום וההמחזה של ספרי
תיאודוראקיס. הספר הראשון של המלחין היווני שיתורגם ויומחז יהיה יומנו של מיקיס תיאודוראקיס.
רונות, נוח מהם, נחמה נו ספת:
באותו יום בישרו עי תוני
הספורט על לידתו של
כוכב כדורסל חדש בישראל,
שהוביל את קבוצתו, קבוצת
מכבי רמת־גן לנצחון בליגה
הלאומית בכדורסל על קבוצת
בית״ר ירושלים. היה זה ארנון
מהם, בנו של נוח, ש הביא
אותו יום לאביו קורת-
רוח רבה.
8אחת הברכות שקיבל
עורך מעריב אריה (״צ׳יק״)
דיסנצ׳יק, לרגל יום השנה
ה־ ,25 היתה של נוח מוזס :
״מזל שעזבתם אותנו לפני 25

שנה. אחרת מי היה מכיר אותי?״
8הכנסת
היא מוסד פט ריוטי
ודתי, ועל כן היא ממס פרת
את מיסמכיה באותיות
עבריות. זה יכול לגרום לתוצ אות
מביכות, כפי שגילה ח״כ
שלום לוין, שהצעת־חוק שלו
זכתה במיספר ״רצח״ .בוודאי
היה מוטב לתת לה את ה־מיספר
.298

8עמיתו, ח״כ מרדכי
סורקים, שוגה באשליות. ב וויכוח
בוועדת־הפנים על רצח
הכרמל, טען סורקים שהוא
מגלה נימות מסויימות בדברי

אחד הדוברים, והסביר :״יש
לי אוזן מוסיקלית. שרתי פעם
במקהלה. יופה יכול להעיד על
זה.״ איש שמורות־הטבע אכ*
רהם יופה, שנכח בישיבה,
ושהיה מפקדו של סורקים בצ בא
הבריטי, השיב מייד :״לא
דובים ולא יער. הוא שר
איום.״
8יופה מגן על הטבע,
אבל הוא גם צייד נלהב. ניצל
את העובדה באותה ישיבה דובר
של מיפעל נשר, שהשיב
על טענת יופה שאי־אפשר ל תקן
את הנוף שנפגע על־ידי
מחצבה. אמר האיש :״אי־אפ־שר
גם להחזיר לחיים חייה ש נהרגה
על־ידי צייד.״
8בדברים משמחים יותר
עוסקת, כנראה, ועדת־הכס*
פים. ח״כ אהרון כקר תמה
לקבל הזמנה לאירוע מטעם הוועדה,
בה נאמר :״אתם מוז מנים
יחד עם הנשים.״ שאל
בקר :״סתם נשים? מי ש רוצים?״

חשיבות הדיקדוק

עמד גם שר-הבריאות ויקטור
יטם*טוכ, שקרו לו כמה תק לות
עת שקרא מן הכתב נאום
על פעולות מישרדו. הוא דיבר
על ״תוכנית חומש״ (מתרחז
עם ״הוא מש״) ועל ״מרפאה
לבריאות השד״ (מתחרז עם
הד) .העיר אחד המאזינים:
הוא חי כנראה בעולם של מל אכים
ורוחות.״

הלנה הנדל

הזמרת הישראלית־לשעבר נחמה הנדל, ששינתה את שמה הפרטי להלנה,
בחברת בעלה, הגיטריסט לאונרדו רנייה, בנו של שחקן התיאטרון והטלזויזיה
הגרמנית שדל רנייה, וילדיה: ציליה, בת השלוש ומיכאל, בן החמישה חודשים. הלנה ובעלה הכירו ב־1964
כאשר לאונרדו ערך סיבוב הופעות בישראל, התחתנו ועזבו את הארץ. בחודש הבא עומדים לשוב לישראל.

ח״כ העבודה יצחק

נכון, העשוי להיות המועמד
השלישי של מפלגתו לתפק״
נשיא המדינה, טרם נתן את
הסכמתו להצגת מועמדותו. יש
אומרים כי אחד הגורמים לכך
היא אשתו היפהפיה אופירה
ארז נכון. כאשר נשאלה ה שבוע
מדוע היא מסרבת להיות
רעיית נשיא המדינה, השיבה:
״אני לא רוצה לשבת על תקן

׳ 8הקול שבקע ממקלט
הטלוויזיה בכתבה על חוק בי טוח
בריאות ממלכתי, במבט
לחדשות ששודר ביום השני
שעבר, דיבר במיבסא צרפתי
בולט. איד הגיע מיבטא צרפ תי
לכתב מבט לחדשות? היה
זה, מתברר, קולו של חשמ לאי
הטלוויזיה ז׳אן לם־ארי.
איד הגיע החשמלאי לתפקיד
כתב י כך: כתב הטלוויזיה
מנשה רז קיבל הוראה לה גיע
עד שעה תשע בבוקר כדי
להכין את הכתבה. למרות ה הוראה,
הוא לא הגיע עד , 11
ובתחנה לא נמצא כתב אחר.
בלית־ברירה נאלץ דן רכים,
שמילא באותו יום את מקומו
של טוכיה סער כראש מע רכת
החדשות בתל־אביב, לש לוח
את החשמלאי להכין את
הכתבה.
8איך נחשב למת יוקם
לתחייה, סיפר סופר הילדים
אוריאל אופק בתוכנית גלי־צה״ל
כשהייתי בן ,16 בערי כת
בועז כרק ונימרוד בן־
יהודה. אופק סיפר כי בתקופת
הפלמ״ח היה חובש קרבי,
ונפל בשבי כוחות הצבא ה־עבר־ירדניים
יחד עם כמה מ חבריו.
במשטרת חברון ביקש
ממנו ראש העיר השייח עלי
אל־ג׳עכרי רשימה •שמית של
כל השבויים. בטעות שכח או ריאל
לרשום את שמו בין ה שבויים.
זכשהתפרסמה הרשי מה
בעיתונים, הסיקו ביישוב
העברי שהוא מת. אך כעבור
זמן מה הגיעו שמועות ממחנה
השבויים בי הוא חי וקיים.

פסוקי השבוע
• שבועון הסטודנטים

״פי האתון״ :״ממשלת-יש-
ראל הקיצבה מאה מיליון ל״י
למלחמה באינפלציה.״
• הנ״ל :״אינפלציה :
כאשר קריית־ארבע עולה יו תר
מקריית־ישמונה.״

• הפיזמונאי דידי מנו

על המחלוקת באגודת ה סופרים
אם לצרף אליה סופרים
ערביים :״אבירי העב רית
— כמו עקץ אותם קוץ /
נזעקו למלחמת מצווה חריפה
/אף־על-פי שמר ברוידס
ומר בן־אמוץ /כבר מזמן לא
כותבים באותה השפה.״

מכת בי ם

החלנזה
מם׳ 242

ברצוני להציע לכם שתקדישו עד ה כינוס
בבולוניה מדור מיוחד להחלטת
מועצת הביטחון מס׳ .242 קשה לתאר עד
כמה היא לא ידועה בנוסח שלה, בתוכן
ובחשיבות. אפילו בין אלה אשר בעצם
היו צריכים לדעת אותם.
מדברים על ״נסיגה לגבולות בטוחים
ומוכרים,״ אם כי מישפט כזה לא מופיע
בה. מתעלמים, לעומת זה, לגמרי מן ה־מישפט
המדבר על שלילת כיבוש טריטו ריות
בכוח הנשק. לא רוצים להכיר בזה
שהמדינות הערביות, על־ידי קבלת ה החלטה,
נטשו את עקרונות החלטות
חארטום, דבר שהם עשו תחת לחץ חזק
מצד בריה״מ. לא רוצים להבין את הערך
ההיסטורי של ההחלטה אשר בפעם הרא שונה
קובעת את העקרון של ״אין מנצחים
ואין מנוצחים״ ע״י התערבות צד שלישי,
האומות המאוחדות, בקביעת התנאים
היסודיים למצב של שלום, אשר
עליהם לא יתנהל משא־ומתן, לא ״ישיר״
ולא ״בעקיפין״ ,כי הס נתקבלו כמו שהם
על־ידי הצדדים וכל המדינות החברות
באו״ם.
לכן דברי אבא אבן על הצורה המקובלת
בעולם של גמירת מלחמה ע״י מו״מ
והסכם בין הצדדים הם דברי הבל. משא-
ומתן והסכם מותרים וגם רצויים רק על
פרטי הביצוע של עקרונות ההחלטה, על
תאריכים של הנסיגה או פתיחת תעלת־סואץ
וכר.
ההצעה על הסדר־ביניים שם אינה אלא
צורת ביצוע של עקרון הנסיגה, כצעד
ראשון לקראת קיום החלטת מועצת ה ביטחון
מס׳ 242״על כל פרטיה.״ היות
והצדדים כבר הסכימו לה אין לדבר על
כפייה מצד ארה״ב או בריה״מ, כל זמן
שהם יישארו בדרישותיהם במיסגרת ה החלטה.

להדגיש את ערך פירוז השטחים
המפונים לכל הסדר, כי התנחלויות
״ביטחוניות״ אינן משנות, בעצם, את ה מצב
באופן עקרוני, רק שבמקום חברי
ישוב א׳ שהיה ליד ״הגבול הירוק״ מופג־זים
וסובלים עכשיו חברי ישוב ב, הנמצא
״גבול הביטחון.״ המושג הזה של
ליד
״גבול ביטחון״ כולל בתוכו כבר את מצב
המלחמה הבאה ולא מצב של שלום.
ד״ר ש. שרשכסקי, ירושלים

8דיין מסכן
את השלום
אין להחזיר למצרים, ירדן או סוריה
דבר בלי חוזה שלום. זה מובן וזה אומר
הרוב בישראל. אבל מה שאומר משה דיין
מסכן את השלום.
הרוב בממשלת־ישראל מתנגד להצהרות
משה דיין ואני חושב שמשה דיין, ש מתנגד
לרוב שבממשלת־ישראל, צריך
להיות עקבי ולהתפטר מהממשלה.
משה דיין צריך ללכת! ומהר, ככל
האפשר. די הרפתקאות! די מלחמות.
שלום מנחם חיימוג, עכו
תקופח חלוצית

שום זכויות־יתר (וכל שכן תנאי מו תרות!)
אעם מגיעים לשום עולה!
על כ ל עולה לעבור תקופת־חיים רא שונית
ברמה חלוצית ולהשיג את ביסוסו
בעמלו הוא!
מרסל כהן, יפו

| ״העולם חזה״ 1849״מי יוריד למי״ ,״הנדון״ על בין
קורה האחרון של גולדה מאיר באירופה.
במאמרו מתלבט אורי אבנרי בניחוש מה הביא את גולדה
מאיר לפרסם את מחשבותיה במעריב, לאחר מסעותיה האחרונים
באירופה 1
אינני חושב שהיתר, כאן איזה נקמה בעורכת דבר חנה זמר
או כאפיפיור של רומא. לפי דעתי, העניין הוא הרבה יותר פשוט :
אין עיתון בארץ שקרוב בדיעותיו לאלו של גולדה כמו מעריב,
כשם שאין עיתון בארץ — מלבד העיתונים הדתיים — הנרדף
כל־כך על־ידי תסביכי הגלות כמו עיתון זה. מבחינה זו יכול
מעתב לשמש ממש שופרה של הגננת הלאומית.
כמו לגולדה, ולעוד הרבה יהודים מהסוג הזה, יש לעיתון זה
מערכת ברומטרים וסיסמוגרפים הרגישים מאוד לכל עוול קטן
הנעשה בעולם, בתנאי אחד בלבד: אם הוא פוגע ביהודים.
מי שצריך אותם — שיממן אותם ! הצי בור
החופשי אינו זקוק למושגים חשוכים־
מאוסים ומשפילים (כגון כהן־גרושה, חלי צה
וכו׳) ולטיהור ממזרים...
ד״ר ש. לדי, רמת־גן
פפטיגל קיסיננ׳ר

בכל העולם מתקיים עכשיו פסטיבל
הנרי קיסינג׳ר, ואף אחד לא כותב על
הגיבור האמיתי של הפרשה: לה דוק־טו
מצפון ויאט־נאם.
כל עיתונאי מוש תן
דש בפרטי פר טים
בחייו של היהודי
שלנו, כו לל
החתיכות שלו,
ואף אחד לא מו צא
לנחוץ לכתוב
קצת על לה דוק-
טו, שאלמלא הוא
היתד, המלחמה נמ שכת
כרגיל.
כל רודף שלום
מתחיל, בטוח שקי-
דקסינג׳ר יקבל את
פרס נובל לשלום. ואני אומר: קדחת
יקבל ! שכחתם שבשבדיה שונאים את
היאנקים 1
כאן על כל סכום
אני מוכן להתערב
תחת השמש, עם כל בן־אדם, שלה דוק־טו
יקבל השנה את פרס נובל לשלום.
ואל תקראו לי שחור אם טעיתי.
חסן דק, תל־ אביב
פשע שפל

אם המדינה לא תוציא אל מחוץ לחוק
את האירגון העומד מאחרי האשמים בפשע
השפל של ההתנפלויות וההצתות במסיון
הנוצרי ולא יוטל עליהם עונשכבד
ביותר ומרתיע — תחול האחריות עליה
ויוכתם שמה!
במישטר של חופש דמוקרטי רשאי
כל אחד ליזום מפעלי חינוך, תרבות,
תעמולה וסעד (לרבות מענקים) ומפעלים
דומים נגדיים!
א. סיפרץ, ירושלים

עובדה היא שכאשר כמעט כל המיפלגות בארץ התעוררו
סוף־סוף להודות באי־הצדק ובחוסר־ההיגיון המדהימים שגרמו
למניעת שובם של עקורי איקרית ובידעם לכפריהם, פתח שמואל
שניצר, מעורכי מעריב, בגיוס מלא של כל המעשים האיומים
שעשה העולם ליהודים — מאנטיוכוס היווני עד ברז׳נייב הסוב ייטי
— להגנת מעלליה של ממשלת־הצדק-הלאומי, כאשר הקורא
התמים של הצהרון מנסה לשווא להבין: ימה הקשר, למשל, בין
הטבח האיום של שישה ׳מיליון יהודים על־ידי הנאצים ובין
סילוק עקורי איקרית ובירעם מאדמותיהם על־ידי ממשלת־ישראל
ב־ 1949 או ב־.1973
שום קשר אמיתי בין שני המאורעות אי-אפשר למצוא אפילו
במיקרוסקופ הלאומני העדין ביותר, אבל קשר ברור מאוד בין
חוש הצדק החד-יסיטרי של גולדה לזה של עורכי מעריב נראה
לעין בכל כותרת שנייה של אלוף מטיפי המוסר בישראל.
דניאל יפרח, קריית־טבעון
פושעי מלחמה

אותם פוליטיקאים ומיליטריסטים שאינם
נמנעים מלזרוע הרס ומוות באוכלוסיה
אזרחית בגללאינטרספוליטי ,
ואותם שאינם נמנעים מלהקריב את חיי
אזרחיהם בגלל האינטרס ההפוך (כגון
בוויאט־נאם) חינם פושעי מלחמה ה אש זכויות
בחילול

ים יחדיו
האדם וברצח־עם.
יוסף שור, רחובות

חוי!
גיסזחון הגזע
״העולם הזה״ ,1851 קו־קלוקס־קלאן
בנצרת,״ על הריגתו של סוב-
חי אל נאסיר ופציעתח של רגינה
פוליקובסקיה.
בהתייחס לידיעה המצערת-באופן־רשמי
בדבר החשדות בהוצאתו להורג של הערבי
החשוד בבגידה לפי חוק ביטחון הגזע,
סעיף 00ז אא, וד,חשדות בדבר הענשת
היהודיה החשודה בשיתוף־פעולה עם ה-
אוייב, על-ידי שמונה גיבורי חיל1
הנני לבקש בדרך
זו להעביר הצעות
אחדות לידיעת ו־תשומת־דעת
הסני גור,
בכל הקשור
להנמקה ולטעון ב זכות
החשודים־כב-
יכול, בביצוע מע שה
חמור־כביכול,
שנעשה, במידה ו אכן
נעשה, בתום-
לב, ובמיסגרת פהגנתית- עילות לאומית
בשעת זזי-
רום.
לפיכך עלינו ועל כב׳ בית״המשפט ליטול
לתשומת דעתו:
)1המדובר בעולים, וכידוע קיומנו
תלוי בהם.
)2המדובר בעולים מבריה״מ וכידוע,
קיומנו תלוי בהם במיוחד.
)3המעשה נעשה, אם אמנם נעשה,
בליל שבת קודש.
)4החשוד בבגידה החזיק בבעלותו

ד מו ק ר טי החד ־ צדדית
לבל הם ע 1ניניבגיור
נריח ידיד• חגר בישראל תסייע. ללא כל ר,׳!5ום 5בל הפונים א?יה נסית ובהדרכה
כתל־אכיג ח.ד0 .3333 .ל : •79786 ,738809 .מ ת ני ר י.,י0 . 1172 .ל24939 .־24110 ,1(53־.053
באר שבע ת י ,2018ם.3787 .7
מם מוצדק

הטלת מנדיציאה על מהגרים־לצמיתות
ממדינתם שהשקיעה בחינוכם הגבוה או
המיקצועי, הינה מוצדקת אם מס זה מוטל
על צעירים שלא הספיקו להחזיר או לתרום
בחזרה למדינתם על-ידי עבודה מע שית!
רינה
גורן, חדרה

גולדה ,״מעריב׳׳ והמכנה המשותף

מי צריף לממן
את הדגנים?

אין הצדקה שהמדינה תשלם משכורות
לרבנים ראשיים ואחרים (אשכנזי, ספרדי,
תימני, פרסי, כורדי וכו׳).

מודעה זו (המצ״ב) מתפרסמת מדי פעם בעיתונים הנפוצים ביותר במדינה.
פירסום זה קורא לכל דכפיו, המעוניין־ לעבור תהליכי גיור, להתקשר
למספר טלפון מסויים ולקבל עזרה חינם. פירסום זה מותר, חוקי,
לגיטימי, מוסרי, צודק, הומאני, ועוד כינויים רבים, אך כינויים אלה המם
•תקיפים כל עוד המדובר בהטפה יהודית!
ברגע שמתפרסמת ידיעה על כת נוצרים המטיפה והעושה נפשות לדתה,
אז קופצים כולם, ושופכים את כל כינויי הזעם־שחיתות, תועבה, עבודה״זרה,
רמאות, הונאה, שטיפת־מוח, שוחד וכיו״ב.
בהכרזה על הקמת המדינה נאמר מדינת־ישראל תבטיח חופש דת,
מצפון, לשון, חינוך ותרבות״...
הכרזה זו הפכה כבר מזמן לבדיחה קריקטורית.
בשם ״הדמוקרטיה הישראלית״ מפלה חמישטר התיאוקראטי הישראלי
אזרחים על־פי שוני דתי.
זוהי דמוקראטיה י כן ! זוהי ״דמוקראטיה עממית״ ,זהו פשע מוסרי !
אמיר שפירא, ירושלים

מכונית מתוצרת צרפת.
החשודים בפעולה הגנתית חחזיקו

בבעלותם מכונית מתוצרת הרפובליקה ה פדרלית
הגרמנית.
עקב סיבות טכניות אין להזכיר את הני מוקים
העיקריים לזכות השמונה, מגיני
כבודנו :
)1הנענשת היתד, קצינה בצבא שלחם
באלה שעתידים היו לשלם לנו פיצויים.
)2הנענש חשוד היה בפיגוע, או בנסירן
לפיגוע, בטוהר האומה.
כן יש להעיר תשומת דעת הסניגוריה
לעובדה שאלמוני שעבר במכוניתו במקום,
פנה למשטרה, ובכך פגע בתחום הפרט
על-ידי התערבות בלתי רצויה. ועל כן
חייב הסניגור להעיר תשומת־דעת כב׳
בית־המשפט, בבוא העת. וכמובן לדרוש
הענשתו לדוגמא.
מ.פ, כרמי, ראשון־לציס
פותרת יהודית

הכתבה שלכם על הרצח הנוראי בנצרת,
קיא דוגמה לכתבה עיתונאית אובייקטיבית.
רק בדבר אחד טעיתם: בכותרת. במקום
לקרוא לכתבה ״קו־קלוקם־קלאן,״ הייתם
צריכים להכתירה ב141311-־צט1אל־׳זע 06
מורדפי ר,ירש, חיפה

ארופי שיער
ותופסי כלבים

״העולם תזה״ ,1848״ויאט-נאם״,
אורי אגנרי על הסבם הפסקת-
האש בוויאט״נאם.
במאמר כתוב :״בוודאי, התנועה (תנו עת
השלום האמריקאית) לא היתד, כולה
טהורה. נדבקו אליה תימהוניים מכל הסו גים
ורודפי פירסומת, כמו לכל תנועה
כזאת. אך אם ארוכי השיער ומעשני
החשיש משכו אליהם את הפירסומת, לא
הם העניקו לתנועה את המחץ האמיתי. זה
בא לה ממאות אלפי אנשים פשוטים —
עקרות־בית, פקידים״ וכר.
מפליא הדבר ש־אבנרי
יוצא לפתע
נגד השימוש ב־פירסומת
ככלי פו ליטי,
בזמן שבמדור
קריעות ביניים ב אותו
גיליון הוא
צועק :״לא ניתן
לקיים מערכת בחי רות
במאה אלף
ל״י אפילו למיש־רה
של תופס כל בים.״
אולי
תסבירו לי אילן מדוע לתנועת העולם הזה—כוח חדש מותר
לנהל פירסומת פוליטית ולתנועת ד,היפים
אסור? הלא החיים הפוליטיים הם תיאטרון
אחד גדול.
עידו אילן, קיראט
• אורי אבנרי לא שלל את פעולות
ההיפים. הפסוק בא רק להזכיר כי ההיפים
היו רק מרכיב אחד, ולא העיקרי; בתנו־עת־השלום
האמריקאית, אף כי אמצעי־התקשורת
נתנו להם את מירב הפירסומת.

בוראים השולחים מכתבים
מתכרן שים לנסח אותם כקגרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.

1.0 111.1 £ 141.0ס 1.א <1 11ז<

עין אח ת אופרה במשן 14 דקות.
העין השניה תוך 3דקות.
היש הבדלי

0ו 31 וח״\ 340ו1^1101116 81

ב־ 3גוונים חד שים
המ שתלבים להפליא עם
גווני ה אופנ ההא חרונ ה,
1^ 083 . )91003 . 19101*3 .

דקה 1

£זטאו^1

דקה £ 2־דטאו^

דקה 1£ 3טאו^

־ז 6חו 61ץ 6 £זטח/|1א
3110 ווועע 3010ו 11*6 81ח|\/!1
ו 9 1331ח 111. 1_0
אי לער ו מכ חול י ח דיו מגוון א ת ריסיך
מכ חול וצללית י ח דיו
בגליל פרחוני
בגליל מ הוד ר
ועושה או ת ם ארוכים,
ל העל א ת קו תי חו ם
לאיפור עפעפייך.
ארוכים, ארוכים.
מושלם ב קלו ת
ה איפור מועלה תחליף ובזריזות.
בקלות, אינו מש
לריסי םהמלא כו תיי ם,
שעות ארוכות.
תחליף לאבן־איפור,
לדבק ולמסקרה.
חוז ק הגוון ני תן לוי סו ת כך מי ם ומכחול.
שתוכלי להת אפ ר ב־3
בני־גוון שונים.
תחליף לשלושה גווני הצללית
בהם ה שת מ שת עד כה.

הלנה רובינעוט״ן• היופי בפעולה
יעוץ והדרכה ניתנייו חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין — שדרות קק״ל 94 תל־אביב בימי בי וד׳ בשבוע בין השענת 3.30־ 6.00 אחה״צ.
לבנות הנעורים בימי ג׳ באותן השעות.

סי קו ר ת

סי קו ר ת

כשיוציאו פעם לאור את ילקוט־נזבי ה־טלוויזיה
— שיהיה ללא ספק רב־נזכר —
יתפוס הסיפור הבא מקום של כבוד :
לפני י זמן מה ביים אנדרי קאלארשו
תכנית מסויימת באחד האולפנים בירושלים.
מאחר והאיש שולט היטב במקצוע,
סיים המלאכה בפחות מהזמן שהוקצב לו.
במקרה הופיע במקום מנהל הטלוויזיה,
ישעיהו תדמור, גילה את היהודי שובת
מכל מלאכה, שאל לפשר העניין.
צמד צלמים החליטו למתוח את הבוס,
סיפרו לו שאס במאי, משלשל לכיסם כמה
מרשרשים, הם עובדים במהירות כפולה,
והצילומים נגמרים לפני הזמן.
תדמור קיבל את העניין ברצינות, החל
בחקירות קדחתניות. ראו הליצניס שחוש־ההומור
שלהם אינו מדבק, הלכו והסבירו
לתדמור שכל העניין היה בדיחה. תשובתו :
״מכירים כבר את הבדיחות שלכם.״
התוצאה: יתקיים בירור בפני בית־דין פנימי
של הרשות בדבר האתיקה של הבמאי.

שונים של חיי האמנות. היא ניסתה להש תלב
בלימודי־תיאטרון בבית־צבי, אך ״נוכ חותי
הטרידה את המורה למישחק.״ מס בירה
רחל :״הצלחתי לעומת זאת בעבודה
מעשית על הבמה. הייתי נתן הקטן, בנו
הצעיר של מאיר רוטשילד, במחזמר
הרוטשילדים. אחר־כך למדתי ציור ב סטודיו
של אבני והגעתי למסקנה שאי-
אפשר ללמוד ולעבוד גם יחד.
״המיסחר ודאגת־פרנסה מעיבים על
חייהם של הרבה סטודנטים לאמנות בישראל,
ולרוב הם נוטים לוותר על אמנו-
חם לטובת הפרנסה.
״מדוע עדיין לא נימצא פטרון שייקח
על עצמו הקמת בית־מלאכה צמוד לבית־ספר
לאמנות? הרי הוא יכול למכור את
עבודות התלמידים -ואלו יקבלו את כל
הדרוש להם בתמורה לעבודתם בסדנא.״
בעוד היא חולמת על שיטת סדנא מימי
ליאוגרדו דה־וינצ׳י זוכה רחל בת ה־22
לשיתוף פעולה של הידועים בין הציירים
רבי־המכר, שאת עבודותיהם היא מציעה
למכירה פומבית בליוויית כוס יין חם.
היא מארחת בבית־הזמר, המרתף הפנימי
הקטן של מועדון התיאטרון, מארגנת פעם
בשבוע, בימי שני, ערב בשם ״כל העולם
במה,״ בו יופיעו עולים טריים בפולקלור,
קטעי מוסיקה קלאסית ואפילו סרקי חזנות.
המקורית בפעולות המקום היא מינחה
של מוסיקה קאמרית בצהרי יום שישי.
בקונצרט בשם מנדלי מוכר תווים, מוכרים
מוסיקאים ישראלים -צעירים את הסחורה
הפחות פופלרית בארץ: מוסיקה קאמרית
ומוסיקה מודרנית, שהשמעתן נדירה אפילו
על בימת היכל־התרבות.
בידור הדומדח 8נ 1הח״מ
אחת מנקודות הבידור הוותיקות ביותר
בתל־אביב החלה לנצנץ שוב. זהו מועדון
התיאטרון, המועדון המקורי שהיה ביתה

מחדשת מועדון־התיאטרון רחל פינקלשטיין
כמו ליאונודו דה־וינצ׳י
של הרביעיה הסאטירית — שמאז לא
נימצא לה תחליף — והמקום שבו נתגלו
אריק לביא, אסתר עופרים ורבים אחרים.
על המקום עדיין מנצח יצחק קדישזון,
האריה הוותיק, כששני עוזריו הראשיים
הם בניו רפי ובני. לצידם נילווית צעירה
מוזרה, בעלת עיני שקד ענקיות, המעידה
על עצמה שהיא הניספחת למישפחה.

זוהי רחל פינקלשטיין, ובין תפקידיה
אירגון כמה מהארועים המגוונים י שנועדו
לבדר נוער תל־אביבי מתורבת במשך
השבוע — אירועים שבמרכזם מכירה פומ בית
שבועית של ציורים וחפצי־אמנות. .
רחל, שעזבה את הכיתה הששית בבית
הספר התיכון והחליטה ללמוד באופן עצ מאי,
מן החיים, כבר טעמה מהצדדים ה
אותת
חננה את מצנעת..הבימה״ ותיאטחן ]סיוג,

71 רוצה ל א כו ל
תיאטרון סגיטכח*

פנינה גרי
כמו כל הגדולים בעולם
* שנו מי שאוהב לאכול ביציה ב-
מיטבח, בין סירים לצינצנות חמוצים,
ולקנח את המחבת באצבעותיו. זו זלילה
אמיתית, אינטימית, קרובה למקור.
מי שאוהב לזלול תיאטרון ישר מה־מיטבח,
מוזמן לרדת אל המצבעה של
הבימה, שם יסדה השחקנית פנינה גרי
את הבימרתף, סדנא לעבודות תיאטרון.
המילה, סדנא׳ מעוררת היום חשדות.
שחקו אותה יותר מדי בזמן האחרון.
אבל בהבימרתף זו לא סתם הגדרה ריקה
מתוכן: מאחורי הטרקלין וחדר־האוכל ה־רישמי
אליו מגיעים בדרך כלל צופי-
התיאטרון של הבימה, באחוריו התחתונים
של הבית, שוכן המיטבח. זוהי ממלכתו
של שלמה ליבוביץ׳ — האיש הצובע את
המסיבות, מאסר את הבובות, ומסייד את
הקירות שיעלו על הבמה. בלי ידיו האמונות,
לא יגשים המוכשר בתפאורנים
את רעיונותיו הפרועים ביותר.

*יי או, בסדנא אמיתית, בין קרשים לצי־
^ נורות, פחי צבע ומכחולי-ענק — חש קה
נפשה של פנינה גרי לקיים בית־יוצר
לנסיונות תיאטרון .״כל מי שרוצה לעבוד,
לנסות משהו חדש, לומר משהו חדש,״ או מרת
השחקנית תוך כדי סילוק גרוטאה
נוספת השייכת לשיירי ההצגה האחרונה ב־אולם
,״יכול לבוא הנה.״ התיאטרון נתן את

המקום — הבמאי והשחקנים המעוניינים
צריכים לתרום את העבודה.״
פנינה גרי מכירה היטב את העיקרון
לפיו עובדות סדנות־תיאטרון בעולם. לכל
תיאטרון גדול באירופה יש מין מיטבח
כזה. כך לאודיאון של ז׳אן לואי בארו
בפאריז. כך לוויאל־קורט בלונדון. הדברים
המעניינים ביותר צומחים לפעמים כאן —
ובזיל־הזול: תפאורות ואבזרים יש מן
המוכן. המחסנים מלאים בהם. עם קצת
דמיון ועבודת־כפיים, אפשר לנצל כל קרש
ומסמר במרתף. איך לנצל — זה תלוי ב רעיון
ובדימיון. וכמובן צריך גם לעבוד.

9 9 0

** גזז זה הווידוי שלי,״ מגלה
״ ( ן פנינה גרי, כשהיא מטפסת
על קורה ומושכת וילון המפריד
בין המצבעה של ימות השבוע
והבימרתף של שישי־שבת:
ובכן, בשנים 53—57 למדתי בסטודיו של
לי סטראסבורג בניו־יורק. הייתי נוברת
במאורות התיאטרון של העיר הענקית.
הלכתי לכל תיאטרון קטן, ביקרתי בכל
חור, רצתי לכל אורווה. כשחזרתי, היה לי
חלום אחד: להקים תיאטרון קטן, אינטימי.
אבל המציאות הישראלית היתה שונה.
שחקנים ישבו בכסיה וקוננו. להתפרנס
משטיפת כלים, זו היתה בושה למיקצוע
בעיניהם. לעשות ניסיונות ואולי להיכשל
— חלילה מלהזכיר!
אבל אני התעקשתי. לקחתי את בדלתיים
סגורות של סארטר, והתחלתי לחפש שו תפים.
משוגעים לדבר כמוני.
בתיאטרון של טורקוב פגשתי את יוסף
כריסטוף, פועל־במה, עולה חדש מהונגריה,
שגילה לי בסוד שבמולדתו היה כבר במאי.
אספתי עוד שלושה שחקנים, והתחלנו
בסודי־סודות במרתף הקטן בשלמזדהמלך.
כן, זוז היה זווית הראשון. ואז, כשההצגה
הצליחה׳ החלטנו להקים תיאטרון קבוע.
** אז, רדף אותי העניין של הקמת
]) תיאטרון נסיוני קטן צמוד לתיאטרון

גדול. אני מכירה את כל המרתפים של
תל־אביב בעל-פה. כולם נמוכים ומלאי
עמודים, המפריעים לראייה. במשך שנתיים
כתבתי מכתבים ליפו־העתיקה, עד שהנהלת
המקום הסכימה לתת מרתף. אבל באילו
תנאים! רק מיליונר יכול לעמוד בכך!
ואז יום אחד עושים סרט על הדיבוק של
הביסה, אני מקבלת תסקידון קטן, ובתוך
העבודה יורדת למצבעה. ומה אני רואה?
הרי זה מרתף משגע! איזה גובה של
מקום, איזה מרחב, אילו אפשרויות!
התחלתי לרוץ אל המנהלים ולהסביר.
כתבתי ארבעה עמודים עם פירוט, עם
תוכנית, מה ואיך בדיוק, איך אפשר לשנות
פודיומים, ולהזיז במות.
הצעתי את הדבר לאשר שרף, והוא
התלהב. דיויד ויליאמס, שעבד אז בהבימה
וידע את חשיבות הדבר, חיזק את התלה בותו.
אך אז פרצה שערורית־הכספים ב תיאטרון,
והתוכניות היפות נפלו למים.
ן• אז כאה עונת־השיפוצים. חיכיתי שנ ן
תיים עד שסיימו את בדק־הבית, והו פעתי
שוב, הפעם במישרדו של שמעון
פינקל. גם הוא התלהב. חזרתי למנהל
הבית, גבריאל ציפרוני.
טוב, התלהבו־התלהבו — אבל צריך
לשאול את ליבוביץ׳ .זו המצבעה שלו.
ליבוביץ׳ הסכים — אבל רגע. יש ועד-
עובדים ! אחרי עוד שנתיים, אמרתי להם :
מה איכפת לכם, שתישאר המצבעה, אין
צורך להזיז שום דבר, רק לפנות כמה
דליים של צבע !
כל מה שביקשתי היה תקציב של שלוש
עד חמשת אלפים להצגה, להוצאות המחזה,
לזכויות ולתירגום. בהשוואה ל סדנא
של עיריית תל-אביב, שתקציבה יותר
מפי שלוש לכל הצגה — זה היה פרוטות,
מה עוד שאם הניסיון מצליח, הרי היוקרה
שייכת להביסה,
ויותר מזה: די שבתוך הצגה אחת יתגלה
שהקן מוכשר אחד, במאי מבטיח אחד,
מתרגם צעיר — והנסיון השיג את מטרתו.

תיאטרון
תו דללכ 1ז מכ אן
״מכתבים מוונציה״ מאת מייקל
רדגרייב. לפי סיפור של הנרי
ג׳יימס. תירמם: דליה הרץ.
במאי: טוני ג׳ונס. משתתפים :
חנה רובינא, יצחק מיכאל שילה,
בתיה לנצט, אליעזר יונג, אביבה
מרקס ואילנה רויטקופ. התיאטרון
הלאומי הבימה.
ג׳יימס ג׳ויס ציטט פעם תיאוריה, שלפיה
פיוט פירושו שיחת אמן עם עצמו, פרוזה
היא שיחת האמן עם הזולת, ודרמה שיחה
בין זרים בפיקוח האמן.
ואכן הסיפור המקורי של הנרי ג׳יימס,
לפיו עובד המחזה מכתבים מוונציה, מתאים
בהחלט להגדרה הזאת: הסופר, ה מספר
בגוף ראשון, מדבר אל הקורא ומעלה
רגשות, הירהורים ומחשבות, שעה
שהוא מנסה להשיג את מכתביו של
משורר מת מידיה של ישישה מוזרה המת גוררת
בארמון ונציאני נושן.
אולם ההצגה שיצאה מסיפור זה אינה
מתאימד, כבר לאף הגדרה. זו שיחה בין
אף אחד ולאף אחד, כאשר לאיש מן
המאזינים לא איכפת מה נאמר.
בעצם, צריך להתייחס בכל הכבוד וההערצה
לגברת הראשונה של התיאטרון
הישראלי, חנה רובינא, המגלמת את הזקנה
המסרבת להיפרד ממכתבי־האהבה שקיבלה
לפני שנים, למוסרם לפירסום. רובינא
מצליחה, ברגעים המעטים שהיא נמצאת
על הבימה, להעיר את הנוכחים ולהכניס
קצת מתח באווירה המתה.
בתיה לנצט, כאחיינית המזדקנת המט פלת
בה, בחרת לקנות לדמותה מימד אינ פנטילי
מסויים, בתור שכזאת היא משכנעת.
יצחק שילה, כסופר המתלבט בין תאוות
המיקצוע שלו, המדרבנת אותו לגילוי
סודות של המשורר המנוח, לבין עקרונותיו
המוסריים — נמצא בלבטים מתמידים כיצד
לגלם את הדמות, עד סוף הצגת הבכורה,
נראה שלא הגיע עדיין למסקנה כלשהי.
מאחר וזה היה במקור סיפור אישי,
לא העלילה עצמה היא שריתקה, אלא
הלך־המחשבות של המספר. בהצגה, הוא
הולך לאיבוד, מבלי שמשהו יבוא במקומו.
הכול מתנהל על הבמה באיטיות כבדה.
התירגום מוסיף לסירבול, כשהוא מסתבך
בהבחנה בין אנגלית לאמריקאית בתוך
הדיאלוגים (במקור אפשר להיעזר במינד
טא, אך איך יעשו זאת בעברית?) ומותיר
שורות באיטלקית לשרתי־הבית — הנשמ עות
מגוחכות לחלוטין במיבטא הלא־מוגדר
של שחקני הבימה.
את ההצגה מסכמת כהלכה בתיה לנצט,
בסוף התמונה הראשונה, כשהיא אומרת :
״אין עונג בבית הזה.״ נכון. ואחר, ב־סוף
התמונה השניה :״תן לי ללכת מכאן.״

במוקו התיאטרון הגרמני משלב במאי יהוו׳ פוליטיקה, פורנוגרפיה וקלאפיקה
ובדיה וווו 0101
היהודי

השחקן האנס מאנקה,
ותיק התיאטרון הגר־מני,
בתפקידו של שיילוק היהודי, הנח־אנטי־שמי. לתפקיד פעם

ק ן 0י זוהי תפאורה מיוחדת במינה למחזה השקספירי
11911
| | 1 1 / 1 1 1 1 1 1 11 #1הקלאסי, הסוחר מוונציה. צאדק זותן לזוג
הנאהבים לעבור על פני מסלולי־הליכה אינסופיים. התפאורות רבות־הדימיון שלו
עזרו אף הן לצאדק. להכניס אווירה של חידוש ומודרניזציה לתיאטרון.

רק כדי להיכנס למחזות שהוא מעוניין
בהם.
צאדק רוצה לחנך את הקהל ליחס חדש
לתיאטרון. אין הוא מתכוון להתחרות ב טלוויזיה.
הוא רוצה להפשיט את התיאט רון
מבגדי־הקטיפה שלו, ולהביאו לעם.
ואם זה מבהיל כמה בורגנים מסורתיים,
זה בוודאי טוב.

העוזרת

של אדולף היטלר, במחזה
הפורנו־פוליטי,
היא השחקנית הגרמנית בריגיטה יאור,
תמונות פורנובתלבושת
המזכירה
גרפיות גרמניות לפני שוי דורות.
ץ^י שהו, מוזר קורה באחד ממוקדי ה־תרבות
הגרמנית: התיאטרון הרפר־טוארי
של העיר בוחום, בחבל־הרור התעשייתי.
בכל
שאד 200 התיאטראות הציבוריים
של גרמניה, הבולעים מדי שנה 500 מיל יון
לידות מכספי משלם־המסים, שורר
משבר. ואילו בבוחום פורחים עסקי־התיאט־רון.
תוך שלושה חודשים עבד התיאטרון
על 11 הפקות.
האיש העומד במרכז הפעילות הזאת
הוא, כמובן, יהודי, בעל שם יהודי-ספרדי
מובהק. הוריו של פטר צאדק היגרו מגר מניה
לבריטניה עם עלות היטלר לשלטון.
שם למד פטר בימוי. כשחזר לגרמניה,
היה ראשו מלא רעיונות.
חלק מהרעיונות האלה נגעו לבמה עצ מה.
היא השתנתה עד ללא הכר. את המח זה
הפורנו־פוליטי, הייתי העוזרת של
אדולף היטלר, הוא מציג במרתף־בירה,
כך שהקהל יכול להרוות את צימאונו במשקה
הגרמני המסורתי תוך שהוא מס תכל
בצרור של בהורות ערומות המתעל מות
על הבמה, מתחת לסמל המיני ה מאיים,
צלב־הקרס. באותו זמן עצמו מציג
צאדק בתיאטרונו את הסוחר מוונציה של
שקספיר, שהפך גם הוא ללהיט קופתי.
ץ ם ׳מחוץ׳לכמה יש לצאדק רעיו־
* בות. בבוחום, כמו ברוב התיאטראות
הגרמניים, נהוג למכור את ד,כסאות ל מנויים,
בדומה לתזמורת הפילהרמונית ה ישראלית.
בעל המקום מוכרח היה לראות
כל מחזה, אם רצה בכך, אם לאו.
צאדק המציא •שיטה של פינקסי־שיקים.
בעל הפינקס קונה שיקים עבור 10 הצ גות,
תמורת 40—80 לירות, ומשתמש בהם

חנוות מסברות על היטלו

תצלום זה נראה כאילו הוא לקוח מסרט־סטאלאג. אבל זה מחזה
פורנוגרפי רציני, המוצג על קרשיו של תיאטרון גרמני מכובד

בהחלט: הייתי העוזרת של אדולף היטלר. השם מזכיר, במיקצת,
את ספר־הסטאלאג שפתח בשעתו אופנה בישראל, הייתי כלבתו
של הקולונל שולץ. צאדק השתמש בפורנוגרפיה בכוונה תחילה, כדי
למשוך הקהל חזרה לתיאטרון הרציו ,:ולהעביר בשורתו להמונים.

סי ק ח־ ת
בקרוב תוכלנה אמהות בעלות חוש ייעול
לספר לילדיהן סרט במקום לשיר להן
שיר ערש* וזאת, בלי מכונת הקרנה, ללא
מסך וללא כל מכשירים טכניים מסובכים.
פשוט מאד: פירסומאי זריז המציא פטנט
ישראלי יחיד בסוגו בעולם: לכבוד חגיגות
היובל של סרטי וולט דיסני, ולרגל
התערוכה של חגיגות השנה ה־ 25 לישראל,
ייצרו טפטים מיוחדים לחדרי ילדים אשר
יספרו, כל אחד בניפרד, סיפור מסיפורי
סרטי דיסני, עם ציורי הדמויות. והחיות
כפי שצויירו בסרטים המפורסמים. במקום
לקרוא מן הספר תחזיק האס מקל דק
בידה, תכוונו אל הקיר הקרוב והילד ממיטתו
יוכל ללוות את עליסה בארץ הפלאות
או את במבי ופינוקיו אצלו בחדר, על
הקיר.

ת ק לי טי ם
רוח אנרכית
אלים קופל, למרות השם, הוא
ברנש ממין זכר דווקא. ולהקת הקצב
בראשה הוא עומד נחשבת היום, ובצדק,
לאחת המעטות הראויות לתואר ״קצב״
המשולב בשמה, בשל הגבריות והעוצמה בה
הם מגישים את פזמוניה. בעזרת גיטרת
בס מהדהדת ומתופף נמרץ, מקפיצים אלים
קופד וחבורתו את המאזינים מן המושבים.

אלים קופד
קרב חרבות עם חתול רחוב
בנוסף לכך, יש בשני התקליטים שיצאו
כמעט יחד בשוק הישראלי סוף הלימודים
(וורנר ברוס )56004 .ואהוב זאת עד מוות
(וורנר ברום )46177 .משהו מן הרוח האנארכית
החצופה אותה מנסה הלהקה
להציג גם בדרך פירסומה (ראה תמונה).
יש כאן בשורת שובו של ישו לעולם
כדי להאבק בשטן מפוקח יותר מן העבר,
בליווי קצב שיר צבאי: בלדה על מטורף
הסגור במוסד ; שיר על בן 18 שאינו נער
ואינו גבר ואינו יודע מה הוא רוצה; קטע
מקצבי סוחף בשם ג׳וג׳ו השחור המבוסס
על מקצבי אפריקה. כל זאת באהוב זאת
עד מוות. בתקליט השני, עורכת הלהקה
קרב חרבות מצלצל בין חבורת חתולי
רחוב לגיטס מתוך סיפור הפרברים; שרה
באירוניה שיר געגועים לבית־הספר, אחרי
שהודיעה כבר בשיר הראשון שהלימודים
נגמרו, לקיץ הבא, לשנה הבאה ולעולם
ועד. והסיום, לצלילי תרועת אשכבה מ תור
אלאמו, סרקסטי ועם זאת קצבי וסו ער
לא פחות מהיתר. התקליטים מרשימים.
* טינה טורנר קוראת לעצמה ״קפה
שחור״ באחד השירים שבתקליטה מרגישה
טוב (יונייטד ארטיסטס )5598 אולם אם
כבר, היא מזכירה יותר דינמיט שחור.
לפחות למי שזוכר את הופעותיה החטופות
בכמה סרטים (כמו התפשטות) .אמנם
משהו מן הלהט האירוטי המדבק שבנוכחותה
האישית של זמרת זו הולך לאיבוד
בתקליטים, אולם גם כך, אפשר עדיין
להבחין בבשורה שלה: שחור הוא יפה,
שחור הוא שונה, וכשמדובר במוסיקת-
קצב היוצאת מן הנשמה בזעקה כנה, שחור
הוא בינתיים גם עדיף על הצבעים האח רים
וטינה טורנר היא בין השחורים העדיפים
יותר.

צחוק פומבי: משה ד״ן צוחק מהתחנמות במסיבת העיתונאים אחו׳ האסון

גונה עטופה, מיטויה, מחווה, נסא עקוו ובמה נוגות נעליים בין שבוי המטוס

סיקור ונוחלים קרביים. אפשר לשדר אותם
אפילו בשידורי ישראל.

שא 7ה: מדוע אין מפרסמים
את ההקדמות הישראליות ז או
לפחות תעתיק מהן?
ך* העדר ההקלטות האלה, אפשר
1לשחזר את שלבי ההחלטה הישראלית
על פי המידע שהתפרסם.
המטוס חדר לשטח סיני, מכיוון מיפרץ־
סואץ. הוא הופיע על מסכי הראדאר.
מטוסי־הקרב הוזנקו לקראתו — כנראה
באיחור מוזר. באותו רגע הודיעו הטייסים
לפיקוד שלפניהם מטוס־נוסעים ערבי.
בגלל קנאותו של השליט הלובי, מועמר
קדאפי, א־ן מטוסי לוב נושאים עוד אותיות
לאטיניות. מופיעות עליהם רק המלים
הערביות, בכתיב ערבי :״נתיבי האוויר
הלוביים.״ יתכן שהטייסים לא ידעו לקרוא
כתב זה.
כאן ׳מתהילות הסתירות: בין הפירסומים
ובין ההיגיון, ובין דברי הטייסים היש ראליים
ובין סרטי־ההקלטה של המטוס
הלובי .,שנמצאו ב״קופסה השחורה״ ופוענחו
באיחור.

שאלה ; מה מקור הסתירות
המוזרות בין היווה הטייסים היש
ראזיים, וכין מה שגאמר בהקלטות
שנמצאו ב״קופסה השחורה״ ש?
המטוס הלובי?

אלוף מרדכי הוד, משה ד״ן ורב־אדוו דויד אלעזו מנסים להסביר ולהצדיק
״זה גרוע מפשע — זה מיש־גה
1״ קרא בוליי דה־לה־־מרת, ה־מישפטן
הצרפתי. כאשר שמע על
הוצאתו להורג של הדוכס מאנגיאן
כפקודת נפוליון.
ך* פלת המטוס הלוכיי היה מישגה
| 1נורא. בעיקבותיו באה שורה ארוכה
של מישגים נוספים.
כדי לתרץ מישגה, צריכים לשקר. וכשם
שמישגה גודר מישגה, שקר גורר שקר.
מעולם לא שיקרו אנשים כה רבים שקרים
כה שקופים, כפי ששיקרו דוברי ממשלת
ישראל השבוע — מבכירי השרים ועד
לקטני הכתבלבים.
ולמדות כל השקרים, למרות שטיפת־המוח
העצומה שבוצעה על־ידי העתונים

כ 7רגע?קרות תקרית שתזעזע את

העולם?

האיש שלא היה בארץ כשאירע העסק־הביש
הגדול של . 1954 האיש הנעדר
תמיד ברגע הנכון.
גם השבוע היה משה דיין האיש התמים
ביותר במדינה. ההחלטות? הן נתקבלו
בדרג הנמוך יותר. המסקנות? אותן הסיקה
ראש־הממשלה. כמו תמיד.
ומכל הפרשה יצא מורווח: ארבעה ימים
תמימים חלש על כל אמצעי־התיקשורת
וזכה לעמוד במרכז ההתעניינות העולמית.
התמימות בהתגלמותה. ב־ 16 הדקות אי-
אפשר היה להתקשר עימו. האמנם?

שאזה: איזה מידע
אדיו; ומתי הגיע כל פריט?

שאלה ; האס דרושות יותר
מ־ 16 דקות כדי לאתר את שר
הביטחון כמדיגה שכה יכולה כ

קל לשחזר זאת. שיחות ד,טיים ים~היש-
ראליים עם הפיקוד מוקלטות, כמובן. אפ שר
לפרסם את הסרטים, אולי בהשמטת
פרט זה או אחר העלול לגלות סדרי־

י שהוא החליט את ההחלטה הגו!)
רלית. בדקה ה־ . 16 הרמטכ״ל או שר־הביטחון.
על סמך מה הוא החליט?
קל לשחזר את תהליך גיבוש ההחלטה,
לפי זרם המידע שזרם אל אותו איש עלום.

הגיע

ברור לגמרי כי ה״קופסה השחורה״ היא
האומרת אמת. סרטי-ההקלטה לא פוברקו
ולא זוייפו אחר־מעשה על־ידי יד עויינת.
בכל מיקרה של סתירה — הקופסה השחו רה
היא הקובעת.

שאלה: מהו מקור הידיעה,
שכה גיסו לטמטס את המדינה כ
משד ימים, כאילו כל הווילונות
כמטוס ה?וכי היו מורדים ומשוס
נד זא יכ?ו טייסי ה״פאגטוס״
הישראלים?הבחין כמאה הגוס•
עיס כמטוס הלובי?
הדבר לא ייתכן. הלובים לא ידעו עד
הרגע האחרון שהם נמצאים מעל שטח
אדיב. אפילו כשהשמש מכה על דופן
המטוס, אין זה קורה לעולם שכל הווילונות
מורדים בבת אחת. ניצולי האסון
סיפרו לתומם בבית־החולים כי הסתכלו

מאח --

אורי אסרי
ושאר כלי־התיקשורת, שעה אחרי שעה,
יום אחרי יום — לא שוכנע הציבור.
הספק כירסם בלבו. השכל הישר התקומם
נגד שטיפת־המוח. השאלות הרימו את
ראשיהן, ואי־אסשר היה להחניקן.
**ץ אלות. שאלות. שאלות.
¥/שאלה: מי גתן את הפקודה?
שש־עשרה דקות ארוכות. מעט מאד זמן.
הרבה מאד זמן. הרבה זמן לאנשים הרגי לים
לפקד בקרב, הנדרשים להחליט הח לטות
מהירות.
הדרג העליון החליט. כך נאמר. היה
גיבוי מדיני. גט זה נאמר.

שאלה: ניכוי — מתי? לפגי
הפקודה? אחרי הפקודה?
האיש הנושא באחריות הישירה הוא
מפקד חיל־האוויר, האלוף מוטי הוד. הוא
לא החליט לבדו. הוא קיבל הסכמה מפי
הממונה עליו.
הרימטכ״ל, דויד אלעזר, האם הוא יכול
היה להחליט לבדו על דבר בעל משמעות
מדינית כה מרחיקה־לכת? האם היה מעז
לתת פקודה כזאת, מבלי לנסות להת קשר
עם שר־הביטחון, האיש הנושא באח ריות
המדינית לפעולות צה״לי
האצבע מצביעה על האיש האחד, שלעו לם
אינו אחראי לשום מישגה, לשום
כישלון. האיש ההולך כל חייו ביו-טיפות-
הגשם. שהצליח כל ימי שילטונו לגולל
את האחריות מעל עצמו, למעלה ולמטה.

נוגה 0ט 1ה, נעליים, מזוווות נתוחוח נין השנוי הפזורים שו המטוס

מהחלונות והבחינו במטוסים הישראלים. ה סיפור
על הווילונות אינו יכול להיות אמת.
כשיש כמאה נוסעים במטוס כזה, הוא
כימעט מלא. על כל פנים, מוכרח היה
להיות ראש מאחורי בל חלון. המטוסים
הישראליים היו במרחק כמה מטרים ממנו.
איך ייתכן שלא ראו שיש אנשים במטוס?
נם הסיפור ישבו הלעיטו את הציבור
במשך שלושה ימים — כאילו המטוס
הלובי הוריד את הגלגלים והתכונן לנחי תה
— עומד בספק. בהקלטת הקופסה ה שחורה
נשמע רחש הדומה להורדת גלגלים,
אבל אין סימן לכך בשיחות הטייסים.

ך* פי התיאור הרשמי, התחילו כאן
/נסיונות שונים, חוזרים ונישנים, לצוות
על הטייס הלובי להנחית את מטוסו.
תחילה נתנו לו סימנים ביד, שלא על
פי הנוהג הבינלאומי. לאחר מכן נתנו לו
את הסימן הבינלאומי המוסכם, ניענוע
בכנפי מטוסי־הקרב.

שאלה: איד זה קרה שהטייס
הלובי לא הזכיר את הרבה אף ג•
אהה מדבריו המוקלטים, החיצו•
גייס והפנימיים ץ
הוא מדבר על ״מיגים״ העוקבים אחריו.
הוא מחליף על כך דברים עם מיגדל־הפיקוח
בקאהיר ועם חבריו. אבל אין
הוא מזכיר אף במילה אחת שנצטווה לנ חות
על־ידי מטוס שטס לפניו וניענע
בכנפיו לפי הסימן המוסכם הבינלאומי?
אין ספק שלא ראה שום הוראה כזאת,
אף שהטייסים הישראליים היו, לדבריהם,
במרחק כמה מטרים יממנו, לידו ולפניו.
יש כאן סתירה מוזרה ביותר.
אפשר לצרף לכך את העובדה שהטייסים
הלוביים לא זיהו את המטוסים. הם
לא ידעו שהם פאנטומים, אף שהפאנטום
שונה לגמרי מן המיג, גם במיספר מנועיו.
הם לא זיהו את המגן־דויד. האם זה
קרה בגלל טיימטום בלתי־מובן? או שמא
היה המרחק גדול יותר מכמה מטרים?
שמא לא עברו הטייסים לפני עיניו, במרחק
ארבעה מטרים, כפי שהם טוענים?

שאלה: באיזו מידה עומדים
דיווחי הטייסים הישראליים במים־
הן הביקורת, לאור ההקדמות ש?
המטוס המפיץ
שאלה ; באיזו מידה חופפים
דיווחים אזה, שנמסרו לציבור
אחרי מעשה, עם הדיווחים ש
גמסדו עמיהם לפיקוד הישראלי
כשעת מעשה ץ
* *מהזר עתה מה נעשה במוחו של
^ האיש שנתן את הפקודה — הרמטכ״ל
ו/או שר־הביטחון. וגם במוח מפקד חיל״
האוויר שהציע להם את ההחלטה שנתקבלה.
נניח שלא ידעו אם יש אנשים במטוס.
נניח שהאמינו כי הטייס קיבל פקודה
לנחות, ולא ציית לה.
מה יכלו, מה היו צריכים, לחשוב?
לפניהם היה מטוס אזרחי. הוא היה
מסומן בשם חברת־תעופר. ערבית אזרחית.
היה מקום לחשד, כי !מטוס כזה יכול
לשמש מכשיר לביצוע מזימה בישראל.
הוא יכול היה להיות מופעל בידי אירגון
לוחם עדין. הוא יכול היה לשאת פצצות
רבות־עוצמה. אמנם, קצת מוזר שאירגון
כזה ישתמש דווקא במטוס הנושא שם
ערבי, במקום לכסות את השם, לפחות.
אך החשד עצמו מוצדק, והאיש האחראי
חייב היה לקחת אותו בחשבון.
מותר היה לו לקחת בחשבון שהמטוס
עבר את ומם ך-הראדאר המצרי, ולא עוכב,
ושגם המטוסים הישראליים הוזנקו לקרא תו
באיחור. בקיצור, מטוס חשוד.
אולם רק חשוד. אדם בעל התמצאות
בענייני אוויר, כמו מפקד חיל־האוויר, ידע
שיכול להיות הסבר תמים ופשוט לכל
התופעות האלה — כפי שאמנם היה.
בכל השלבים, היתר. האפשרות של טעות
סבירה יותר מהאפשרות של כוונה עויינת.
לאור זה היתד. צריכה להתקבל ההחלטה.
אילו היה המטוס בדרכו אל פנים ישראל,
לעבר מרכזי-אוכלוסייתה, היו צריכים
לייחס חשיבות־יתר לנסיבות המחשידות.
אך ברגע שהמטוס הסתובב וטס לעבר
מצריים, מאבדות נסיבות אלה מחשיבותן,
וגוברת האפשרות שזהו מטוס שטעה.
מטוס עויין המתקרב לת״א, מותר להש תמש
נגדו באמצעים. מטוס אזרחי הבורח
לעבר מצריים, אסור לפתוח עליו באש.
פרשת בולגריה
בשטות הבוקר המוקדמות של יום ה־27
ביולי , 1955 הופל מטוס נוסעים של אל־על
מדגם קונסטליישן, ובו 58 נוסעים ואנשי
צוות, מעל טריטוריה בולגרית. המטוס
שהיה בטיסה שיגרתית בקו פאריס—וינה—
איסטנבול—לוד, נסחף, כפי שהתברר אחר־כך,
טל־ידי רוח עזה, בשעה שטס בפרוזדור
האוויר היוגוסלבי, סטה מדרכו ונכנס
אל תוך שטח בולגריה.
לדברי הבולגרים חדר המטוס למרחק
של כ־ 200 קילומטר לתוך שטח בולגריה,
טס מעל איזורי הגנה סודיים ביותר בגבול
הבולגרי־יווני, לפני שיורט בידי שני טייסי
מיג בולגריים, התפוצץ באוויר וכל נוסעיו
נהרגו.
במשך 24 השעות הראשונות הטילו הבולגרים
איפול על הפרשה. אולם מייד
אחר־כך, כשהחבררה להם הטעות שבהפלת
המטוס, איפשרו לוועדת־חקירה ישראלית
להיכנס לשטח בולגריה ולחקור בעצמה את
נסיבות הפלת המטוס. עוד יותר מזאת :
ב־ 2באוגוסט 1955 פירסמה ממשלת בולגריה
הודעה רישמית, בה הודתה באשמתה
המוחלטת באסון מטוס אל־על, הביעה את
צערה על המיקרה, הבטיחה להעניש את
הטייסים האשמים בהפלת המטוס והביעה
נכונותה לשלם פיצויים לקרבנות.
לפי מימצאי החקירה הבולגרית נטען
כי המטוס טס כ־ 12 דקות בתוך שטח בולגריה,
הוזהר על־ידי מטוסים בולגרים
ונדרש לנחות בשדה־תעופה בולגרי. לדברי
הבולגרים לא נענה טייס המטוס לדרישה,
המשיך בדרכו, ואז נורה המטוס ופוצץ
באוויר.
לפי מימצאי ועדת־החקירה הישראלית
סטה,אז המטוס רק 33 מילין ימיים מנתי־בו,
בגלל הרוח החזקה, נפגע במאות,
כדורים ממכונת־ירייה של מטוס, מרקיטות
ומפגזים של תותחי נ.מ. בולגריים.
זהו הגיון כל-כך פשוט, שכל אדם
ברחוב תופס אותו. הוא מוכרח היה להיות
ברור לדמטכ״ל, ועל אחת כמה וכמה
לשר־הביטחון.

שאלה ; מדוע התעלם רב•
אלון? דויד אלעזר מהיגיון זה, והמ
שיד להתעלס ממנו שלושה ימים
אחדי מעשה ץ
תחת זאת השתמש דדו בנימוק הנוגד
את ההגיון. הוא אומד: אם היה זה מטוס
נוסעים, אסור היה לפתוח עליו באש
גם כשהוא בדרכו למרכז ישראל. אם היה
זה מטוס עדין, צריכים היו לפתוח עליו
באש גם כשהוא חוזר למצריים.
זוהי טענה דמגוגית, מתחמקת, חסרת־הגיון,
המחשידה את בעליה בחוסר־בנות.
שהרי העובדה המכרעת היא שבאותו
רגע לא ידע בעל־ההחלטה (במיקדה הטוב
ביותר!) אם זהו מטוס מלא־נוסעים או
מטוס בשליחות עדינת . .הוא צריך היה
להחליט את החלטתו במצב של אי ־ ודא
ו ת לגבי פרט מכריע זה.
לכן כיוון הטיסה היה צריך להיות
הגורם המכריע בקבלת ההחלטה.
ץ* ה היה האיש האחראי צריו לשקול
1* 1ברגע מכריע זה?
לפניו היו שתי אפשרויות.
אפ׳שרות ראשונה: זהו מטוס אזרחי
תמים. הוא טעה בדרך בגלל סיבות כל שהן,
כגון ליקוי מיכני. המטוס יכול להיות
מלא בני־אדם. אין הוא מציית להוראה
לנחות (אם אמנם חשב בעל־ההחלטה שהטייס
נצטווה לנחות וסירב).
אפשרות שניה: זהו מטוס מוסווה, ש נשלח
לישראל בשליחות כלשהי. איזו?
סביר היה להניח שהיתה זאת שליחות־דיגול.
למשל: שניסה לצלם את מערך
צה״ל בסיני.
(כתבלבים שראו בטלוויזיה סרטי-ריגול
רבים מדי העלו אפשרות נוספת: שהיה
זה מטום־מתאבד, שרצה לפוצץ את עצמו
מעל מעוז של צה״ל. אין גבול בממלכת
האבסורד. אך מכיוון שאין גבול, נניח
שבעל־הפקודה חשב גם על כך).
ובכן — אלה הנתונים. אתה המפקד.

׳למחרת האסון כתב אז הד״ר עזריאל קר־ליבך,
עורך מעריב, במאמר מערכת ראשי:
״במשך עשר דקות תמימות עטו 4מטוסי
קרב על המטוס הישראלי האזרחי חסר
הישע. הם לא עטו כדי להניסו — אס

עליך להחליט תוך כמה שניות. אתה הוד,
או דדו, או דיין.
קרא את האפשרויות עוד פעם.
אם אתה מחליט לפתוח באש על המטוס,
והוא מטוס אזרחי מלא נוסעים —
אתה הורג עשרות אנשים חפים־מפשע.
אולי בני עמים רבים. גברים ונשים ויל דים.
וההשלכות הבינלאומיות — הפולי טיות,
התעמולתיות, הדיפלומטיות — תהיינה
נוראות.
אם אתה מחליט לתת לו לחמוק, והוא
מטוס־ריגול שצילם — סבלת נזק מסויים.
לא נזק נורא, מפני שמטוסי־ריגול סוביי טיים
ולוויינים סובייטיים כבר צילמו כל
מה שיש לצלם בשטח זה מאות פעמים.
ואולי עשו זאת גם מטוסים ערביים.
אם זהו מטום־מתאבד, והוא יפוצץ עצמו
בין מעוזי צה״ל — שום נזק נורא לא
יכול להיגרם, כי המערך הישראלי חפור
היטב, ויש להניח שהוא מחוסן מפני
הפצצות מכל סוג שהוא. הדיבורים על
״מיתקנום״ מיסתוריים שיש להגן עליהם
הם חלק משטיפת־המוח, ונועדו לכסילים.
זהו השיקול העובדתי, האובייקטיבי. נו סף
עליו השיקול האנושי הפשוט — אינך
פותח באש על מטוס אזרחי, כשאין כל
הוכחה לכך שאינו אזרחי — אלא כשיש
לך סיבה מכרעת, חד־משמעית, שאינה ני תנת
לעירעור.
שום סיבה כזאת לא היתה. אילו היתה,
היינו ׳שומעים אותה מזמן.
נכון, הזמן היה קצר. אבל אתה אמון
על החלטות מהירות בשעת־צרה. אם אתה
הוד, או דדו, או דיין.

שאלה: איד יכול היה האיש,
בגסיבות אלה, להורות ע? פתי
הת אשץ
זוהי שאלת השאלות. השאלה שהזדקרה
השבוע לעיני הציבור הישראלי, והעולמי
כולו, כמו כיפת־החרמון מרמת־הגולן.

ך* מטוס לא רוסק באוויר. הוא הת ו
| רסק על הקרקע.
עובדה זו הביאה לאחת הטענות המוזרות
ביותר שנשמעו השבוע.
אומרים: לא פתחו באש כדי לפוצץ.
פתחו באש רק כדי להכריח אותו לנחות.

אמנם סטה מדרכו או חששו שיסטה. הס
לא עטו כדי לאלצו לחנות — אם אמנם
חשבו שהוא מנסה לחנות. הם לא עטו
כדי להדריכו, אס אמנם שיערו שאבדה לו
הדרך. הס עטו עליו כדי להשמידו.״
או כדי להראות לו שאנחנו ״מתכוונים
ברצינות״.

שאלה: מדוע לא פתהו עליו
באש בדי לפוצצו באוויר ץ
תיתכן רק תשובה אחת: מפני שבעל-
הפקודה לקח בחשבון שהמטוס מלא אזרחים.
אבל אם הוא לקח זאת בחשבון —
איך יכול היה בכלל לתת את פקודת־האש?

שאלה: האם ניתן לפגוע ב
מטוס בצורה שתכריח אותו לבצע
גחיתת-אוגס, בלב המידבר, מ ב ־
לי לסכן את המטוס וגוסעיוץ
התשובה נובעת מן השאלה. והיא שלילית.
אם הפגיעה מאפשרת את המשך הטיסה
והניווט התקין, אין היא מכריחה את
הטייס לנחות, דקה אחת לפני עוברו את
קו הפסקת-האש. אם הפגיעה מכריחה אותו
לנחות תוך שניות, היא מסכנת את נוסעיו.
הפגיעה היתה במקור־הכנף. בכנף ׳מוח זק
הדלק. כל פגיעה שם היתה מוכרחה
לפגוע בכושד־הניווט של המטוס, ולהצית
את הדלק. היא יכלה לגרום להתפוצצות.
נהיתת־אונס בנסיבות אלה, על פני
קרקע שלא הוכשרה לכך, מביאה עימה
הסתברות חזקה מאד של התרסקות והת־פוצצות.
הסתברות של 2ל־ ,1או 10ל־. 1
מוטי הוד, שנתן את הפקודה או היה
שותף לה, ידע מהי ההסתברות.
כלל מישפטי הוא שהתוצאה הסבירה
של המעשה מוכיחה את כוונתו. התוצאה
כאן היתה גם סבירה וגם צפוייה, לפחות
לאיש-אוויר. האש נפתחה על־מנת להפיל.
ן* ירסום ההקלטות מתוך הקופסה
^ השחורה פותר, למעשה, את כל התע לומות
שליוו את הפרשה.

שאלה: מתי גמצאה הקופסה
השחורה ץ כמה שעות או ימים
עברו בין;ילוייה ובין מסירת תוס
נה לציבור ץ
כל ילד יודע בימינו שיש קופסה כזאת.
בכל זאת התייחס אליה דיין, בליל שבת,
בתמימות עילאית .״נאמר לו״ שצריכה

אללה יוחמ1
(המשך מעמוד )15
להיות קופסה כזאת. אולי תתגלה. בינתיים
אסור לייחס חשיבות לדברי טייס־המישנה
הפצוע, מפני ש״מצב בריאותו״ אינו תקין.
אבל למחרת היום היתד, הקופסה בידי
דיין, ונסתבר שכל דברי טייס־המישנה
הפצוע היו נכונים בהחלט.
מסתבר ממנה מעל לכל ספק שהטייס
לא ידע עד הרגע האחרון ממש שהוא
נמצא מעל לשטח ישראל. וכי מטוסים
׳ישראליים מאיימים עליו. כלומר: רק
ברגע שנפתחה עליו האש הקטלנית.
מי שקיבל את ההחלטה לא ידע זאת,
כמובן. איך צריך היה לפרש את התנהגותו
המוזרה של טייס המטוס הלובי? האם היה
לה הסבר תמים?
בוודאי שהיה. טייס של מטוס אזרחי
לובי, המוצא את עצמו מעל שטח ישראל
במרחק של כמה דקות־טיסה מהקו המצרי,
.יכול היה לנסות לחמוק ולחזור כלעומת
שבא. זאת היתד, סברה סבירה בהחלט.
החלטה בלתי־אחראית, כמובן. אך בשל
החלטה כזאת, אין מענישים מאה אנשים
ומוציאים אותם להורג.

גרים, שנהגו בצורה בארבארית ופושע ת,
בפתחם באש על מטוס־נוסעים בלתי־מזויין
ששגה בניווט. ואנחנו צחקנו צחוק מריר
וזועם, כאשר טענו הבולגרים שנאלצו לני
הוגי כך מטעמי ביטחון, נוכח הסכנות
המאיימות עליהם — אף שזה היה בשיא
המילחמה הקרה, כשעוד שררה כוננות
צבאית גבוהה משני־ עברי מסך־הברזל.

^ ין שמ ץ של ספק בכך שההחלטה
לירות במטוס הנוסעים הלובי היתד,
בלתי־אחראית, בלתי־אנושית, בלתי־מוצ־דקת
על פי -שיקול צבאי אובייקטיבי.
היא מעידה על ברוטאליזציה גוברת של
חיינו האזרחיים והצבאיים, על אובדן ה חוש
לקדושת חיי־אדם.
מתקבל הרושם הברור כי תאוות־הצייד
גברה על השיקול הקר, וכי הדרג העליון
של צד,״ל אינו פועל עוד ברמת־אחריות
פוליטית מתאימה.

שאלה: האם יבול רב־אלוה
דויד אלעזר לקבל על עצמו את
האחריות העליונה למעשה זה,
מבלי להסיק מסקנה אישית 7
אני רוחש, מזה 25 שנה, אהדה, ואף
חיבה, לדדו. אולם רגשות אישיים אינם
יכולים להשפיע בשעה זז.
אני לוקח בחשבון שפעל במצב של
עייפות. בלילה בוצעה הפשיטה בלבנון,
ויש להניח שדדו לא ישן באותו לילה.
אולם נסיבות מקילות אלה, לא מספיקות.
במישפט כפר־קאסם קבע השופט הצב אי,
כי יש פקודות שעליהן מתנוסס ״דגל
שחור״ של אי־חוקיות. הפקודה לפתוח
באש על המטוס היתד, פקודה כזאת.
היא מזכירה, בצורה טראגית, את הפסוק
שיצא מפיו של המפקד המקומי בפר שת
כפר־קאסם, כאשר נשאל מה לעשות
בערבים החפים־מפשע החוזרים לכפרם
אחרי כניסת העוצר, למרות שלא ידעו
כלל על קיום העוצר. המפקד אמר אז
שתי מלים מחרידות :״אללה ירחמו!״
(אללה ירחם על נשמותיהם).
דדו לא אמר מלים נוראות כאלה. אך
לפקודתו אותה המשמעות. הוא לא טעה
בשיקול. הוא עשה מעשה שלא ייעשה.
לאור חומרת הפרשה מבחינה מוסרית-
פנימית ופוליטית־חיצונית, אין מנוס מן
המסקנה שמן הראוי היה שיודיע, יחד עם
קבלת האחריות לפקודה, שהוא מתפטר .

ך* אם דדו היה האחראי העליון לפר ו
1שה 1האם שר־ד,ביטחון חיה שותף
לה, להלכה ו/או למעשהו

שאלה: מהי המסקנה הגו•
בעת מן הפרשה 7גבי משה דיין 7

סבל יושב עד הארונות
כי, יד על הלב, כמה קפטנים ישראליים
היו נוהגים אחרת, אילו מצאו את עצמם
לפתע, בטעות, כמה דקות בשטח ערבי ו

ש א 7ה: מה קדה?קפטן ש?
בדיוק
״אזיע?״ שנהג כך
כאשר חדר בטעות?שטח הוג־נריה

הקברניט עודד אברבנאל נסחף עם מטוס
נוסעים של אל־ על 20 קילומטר אל תוך
שטח הונגריה בשנת .1957 מטוסי מיג
הונגריים הוזנקו לקראתו והורו לו לנ חות
בבודפסט. אברבנאל התעלם מההוראה
והתחמק ממטוסי הקרב לאוסטריה.
הוא לא סוטר, ולא נכלא, ולא הואשם
בסיכון חיי נוסעיו. נזפו בו, אך הבינו
לרוחו. והוא אחד הקפטנים הטובים והאח ראיים
ביותר באל על.

ש א 7ה: מה היה קודה?קב
טן שד ״א שנחו. כמטוס
אשר חדר בטעות רמרחב־האווידי
ש? בודגריה בשנת ,1*155 איזו הצ
?יה?חמוק משם בעוד מועד 7
הוא לא חמק. הוא יורט והופל בשמי
בולגריה, בנסיבות הזהות כימעט לפרשת
המטוס הלובי. שפכנו את חמתנו על הבול־

אחת מן השתיים: או שדדו מחפה עליו,
כמו שחיפו עליו אנשים כד, רבים בעבר,
או שדיין באמת לא ידע על הפרשה.
בשני ד,מיקרים, המסקנה לגבי דיין היא
חמורה מאד.
אם היה שותף לפקודה, פוסל אותו הדבר
מכל כהונה נוספת.
אדם פוליטי, האחראי להשלכות הפולי טיות
של פעולות מערכת־ד,ביטחון, צריך
היה להבחין כי הפרשה היא הרת־אסון.
לגבי דיין, מתעוררים חשדות וחששות
כבדים. מזה כמה שבועות הוא פועל
בהתמדה כדי לטרפד כל סיכוי להשגת־שלום,
ואף את מעשי חבריו בממשלה.
ערב נסיעתה של גולדה מאיר לארצות־הברית,
הכריז כמד, פעמים שיש להתנחל
בכל השטחים המוחזקים — דבר שפירושו
שלילה טוטאלית של כל סיכוי לשלום.
דבריו נשמעו היטב בעולם הערבי, ומוכרחים
להגביר בו את האמונה שמנוי וגמור
עם ישראל שלא להסכים לשום שלום
שיחייב אותה להחזיר שטחים כלשהם.
בליל יום ד׳ באה ההתקפה הגדולה
על בסיסי הפידאיון במחנות־הפליטים בצ פון
לבנון. אפ-שד להתווכח על עצם היעי לות
והטעם בפעולה מסוג זה, הפוגעת
בהכרח גם באנשים חפים־מסשע. אך גם
מי שסבור שמותר וצריך לבצע פעולות
כאלה, אינו יכול להימלט מן המסקנה
כי ביצוען בעיתוי ז ה דווקא, כאשר הכל
מתכוננים ליוזמת־שלום חשובה, נועד מל כתחילה
לטרפד כל יוזמה כזאת.
אם היה דיין-שותף לפקודה, קשה להי מנע
מן המסקנה כי פעל על רקע זה.
לפני 18 שנה רשם משד, שרת ביומנו.
שדיין מבצע פעולות בלתי־הוקיות, בניגוד
לרצון הממשלה ומאחורי גבה, כדי לטרפד
את מדיניותה. אי־אפשר לשכוח עובדה
זו בשעה שדנים בפרשת השבוע, אחרי
שדיין הצהיר גלויות שאינו מקבל עוד

את המדיניות של חבריו ופוסל אותה.

שאלה ; אס באמת 7א היה
שות? ?,פקודה, ורק שמע עזיה אח
די מעשה, האס זה משחרר אותו
מן האחריות 7
התשובה היא: בהחלט לא. כשר האחראי
לביטחון, הוא נושא באחריות לכל פעולה
הנעשית תחת פקודתו. כי הוא המנחה
את פקודיו, הוא היוצר את האקלים הסו־ליסי
והמוסרי בצמרת מערכת־הביטחון,
ועל כן הוא אחראי גם למערכודהשיקולים
שפעלה באותן 16 דקות.
התנהגותו של דיין אחרי מעשה, הצדקת
כל השיקולים של פיקודיו, אי־גינוי הפקו דה
שניתנה — הופכים אותו, במיקרה
הטוב ביותר, לשותף אחר־מעשה.
הציחקוקים שלו במסיבות־העיתוגאים,
לעיני כתבים מכל העולם, משלימים את
התמונה. אותה רצינות היתד, להצעתו לכו נן
״קו אדום״ בין ישראל ומצריים —
הצעה שברגע ז ה, ועל רקע ז ה, לא היתד,
אלא התחכמות שהוסיפה שמן על המדו רה,
ונועדה להסיח את הדעת מן העניין.
מכל הבחינות, אין מנוס מן הקביעה
שאיש זה אינו יכול עוד לשאת באחריות
העליונה למערכת־הביטחון.
יש לדרוש את פיטוריו.
* 0כבך אין הפרשה מסתיימת. מתעד
^ דרות שאלות חמורות ביותר לגבי
הממשלה כולה, ולא רק מפני שאישרה,
ביום א׳ השבוע, פה אחד(!) את ההח לטה
שנתקבלה באותן 16 הדקות.
דמותה המוסרית והפוליטית של ממשלה
זו, בראשות גולדה מאיר, נתגלתה בשעות
הראשונות אחרי שנודע לה על המיקרה.

שאלה ; מה היתה הממשלה
צריבה לעשות מייד עס היוודע
דבר האסון 7
התשובה ברורה לכל אדם סביר, בעל
תחושה אנושית ומדינית.
הממשלה היתד, צריכה להביע באופן
דרמתי ומשכנע את חזדעזעותה העמוקה.
הממשלה היתד, צריכה להכריז שבשום
פנים ואופן איבה מצדיקה פתיחת אש על
מטוס אזרחי.
הממשלה היתה צריכה להודיע שהיא
ממנה מייד ועדת־חקירה ממלכתית, כפי
שעשתה בפרשת שריפת מיסגד אל־אקצה.
הממשלה היתד, צריכה להצהיר שאם
יימצא אשם, יוסקו המסקנות בכל חומר
הדין, בלי להתחשב בדרגתו ובמעמדו.
הממשלה היתד, צריכה להציע מייד פי צויים
מלאים למישפחות הקרבנות.
הממשלה לא עשתה אף דבר אחד מן
הדברים האלה.
היא הביעה ״צער״ בצורה בלתי-משב-
נעת, על־ידי כל כתשלום מס־שפתיים, כדי
לצאת ידי חובה. לא באמרה אף מילה
משכנעת אחת שגילתה הזדעזעות אנושית.
היא סירבה, והמשיכה לסרב, למנות
ועדת־חקירה( .ועדה זו צריכה לחקור אם
דיווחי הטייסים הישראליים היו אמת, על
איזה רקע נתקבלה ההחלטה, אם ההחלטה
היתד, טעות מותרת בשיקול או מעשה
בלתי־חוקי, מי נתן את הפקודה, מהי
אחריותה של כל אחת מן הנפשות שפעלו
ברגעים המכריעים, ומהי המסקנה האי שית
הנוביעת מכך).
הממשלה לא גינתה, והצדיקה את השיקול.
היא אמנם הציעה ״תשלומים״ ,באיחור
של ארבעה ימים, אך נוסח זה אינו מספק.

ך* מעשיה ובמחדליה גרמה הממש !
שלה נזק בל־יתוקן למדינת ישראל,
לביטחונה זלעתידה.
מבחינה מוסרית, עירערה את יסודות
האימון אצל מאות אלפי אזרחים בישראל,
שלא נפלו קורבן לשטיפת־המוח.
מבחינה הסברתית, היא איבדה השבוע
מיליוני אוהדים ברחבי כדור־הארץ. היא
הורידה את ישראל לדרגתן של כנופיות־הטרור,
והשמיטה לחלוטין את הקרקע
מתחת למערכה המוצלחת שניהלה היא
עצמה נגד הטרוריזם באוויר. בכך העניקה
מתנה שלא תסולא בפז לאירגוני הפידאיון
הקיצוניים ביותר.
מבחינה פוליטית, טירפדה הממשלה את
יוזמות־השלום, יצרה במרחב אווירה מחו דשת
של שינאה קיצונית, והגבירה את
היסודות הקיצוניים בכל ארצוח־ערב.

שאלה: האס אתה רוצה ש•
בזו תהיה ממשלתך 7

במדינ ה
העם
צדכבד וארוך
ישראל אטמה עצמה
השבוע לביקורת
הבלל־עולמית שהוטחה
גגדה
״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.״
קללתו־ברכתו של בילעם התג״כי, לא
נראתה מעולם מציאותית כל כך כמו הש בוע.
אפילו בימיה הקודרים ביותר לא
מצאה ישראל את עצמה מבודדת כל־כך,
מגונה כל־כך ושנואה, כמו השבוע.
המטיפים המקצועיים ראו במצב זה רק
חיזוק לטענותיהם הישנות, על האנטיש מיות
המשותפת לכל אומות העולם .״מסע
שיסוי,״ ״מסע הסתר״״ ״ביקורת מורעלת״
היו רק חלק מהכינויים שאמצעי התיק-
שורת הישראליים הדביקו לתגובה הכלל-
עולמית למה שאירע בישראל השבוע.
חלק ניכר מהציבור נטה לאמץ לעצמו
דיעה זו, כאילו ישבו על גבי פלנטה
אחרת. הניתוק בין רבים מאזרחי ישראל
לבין העולם הרחב לא היה רק ניתוק
פיזי. היה זה ניתוק רגשי, מחשבתי, ומושגי.
ישראלים רבים אפילו לא היו מסו גלים
לתפוס מדוע נסערה דעת-הקהל העולמית
כל כך.
כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא
לצאת לכמה רגעים מעורו של הישראלי
המצוי, להדביק לעצמם עיניים זרות, ול נסות
לשוות בדמיונם באיזו תדמית הצ טיירה
ישראל השבוע בעיני שאר בני
המין ה^ושי.
המראה׳לא-עה מעודד ביותר.
התדמית המכוערת. תוך שבוע אחד
הצטיירה ישראל בעיני העולם, על פי
כותרות העתונים והידיעות במכשירי ה רדיו
והטלוויזיה, על פי המרכיבים הב אים:

מדינה שללא שום פרובוקציה נר אית
לעין מבצעת פשיטה ארוכת־טווח
באמצעות ספינות־טילים ומסוקים בעומק
שיטחה של מדינה שכנה, מפוצצת, הורסת,
מחריבה, והורגת.
9מדינה שטייסיה מיירטים מטוס נוסעים
אזרחי, שטס אומנם בנסיבות מוזרות
מעל שטח צבאי רגיש, פוגעים בו וגור מים
להתרסקותו ולמותם של מרבית נוסעיו.

מדינה בה מתנפלת קבוצה מאור גנת
של יהודים על ערבי שבילה במכו נית
בחברת יהודיה, גוזזת את שערותיה
של היהודיה במיטב המסורת הנאצית,
מכה את הערבי למוות — וכל זאת בנצרת,
עיר קדושה.
9מדינה בה אגודת הסופרים נוקטת
בקו גזעני מובהק, מסרבת לקבל אל
קירבה סופרים הנמנים על אזרחי המ דינה,
משום שהם בני עם אחר, וזאת
תוך היאחזות בנימוקים פורמאליים מגו חכים,
שנועדו רק למנוע מהסופרים ה ערבים
להתקבל לאגודת סופרים עבריים.
•:מדינה בה קבוצה פאשיסטית לאו מנית
קטנה — הליגה להגנה של הרב
כהנא — מצליחה להטיל את חיתתה על
צמרת המדינה, ולנהל מסע טירור שובי־ניסטי־דתי
נגד מוסדות מיסיון וקבוצות
של יהודים המאמינים בישו.
כשכל אלה מצטרפים יחד במוחו של
הקורא הממוצע בצפון סקנדינביה או
בדרומה של צ׳ילי — מה הוא צריך לחשוב
על המדינה בתוכה מתחוללים מאורעות
כאלה תוך פרק זמן של ימים ספורים 1
בל עירעור -בגידה. אבל לישראלים
מוכי תסביכי רדיפה והשמדה, קשה
היה להבחין בתדמית המכוערת בה הצטיירה
מדינתם בעיני אומות העולם. קהות
חושים, חוסר רגישות והסתגרות, הפכו
לתכונות מקובלות ביותר באני הכללי הישראלי ואולי, היתר, זו הסכנה הגדולה מכל:
ההשלמה של הישראלים עם תדמיתם של הם
בעיני עצמם. במדינה בה כל מי ש העז
להציע הצעה חורגת במקצת — כמו
הקמת ועדת־חקירה שתבדוק אה נסיבות
הפלת המטוס הלובי — היה צריך ללוות
את הצעתו באלף הסתייגויות והתנצלו יות
שהצעתו אין בה, חס וחלילה, כדי
לערער את צידקתו ורמתו המוסרית של
מישהו, הוצג כל ערעור על הקו הרשמי
לפחות כבגידה.
מאורעות השבוע האחרון הטילו צל
כבד וארוך על ייחודו המוסרי של העם,
שכה מרבים לנפנף בו כדגל וכסוד כוחה
של ישראל• __

מות הבגידה בגלל השקפותיו הריאקציוניות והשמרניות.

״א״ אור אבנר^
רוך המיתים ׳*ל מנרי פילים פטן, מרשל של
צרפת, נגנב על־ידי חסידיו. הם רוצים להטמינו ב־בית־הקברות
הצבאי ליד ורדו, המקום בו רכש את
תהילתו כמצביא. המישטרה מחפישת את הארון, כדי
להטמינו מחדש בבית־הקברות במקום־גלותו האחרון,
האי שבו מת ונקבר כמדינאי בוגד.

אלה הם שני צידי המטבע של איש אחד :
גנרל מצליח, פוליטיקאי בושל. מבחינה זו מדגים
פטן תופעה היסטורית: רובם הגדול של
הקצינים המיקצועיים, שנכנסו לחיים פוליטיים,
היו מדינאים גרועים.

נטן: שמון תונו בוגד
** יקרהו של פטן בולט במיוחד. כאשר נסתיימה
מילחמת־העולם הראשונה, הוא היה גיבור לאומי.
כשנסתיימה מילחמת־העולם השנייה, כעבור 27 שנים,
הוא היה סמל של התנוונות. אך פטן השני היה המשך
ישיר והגיוני של סטן הראשון.
בפרוץ מילחמודהעולם הראשונה היה פטן בן ,58
קצין שלא השתתף מעולם בפעולה קרבית. בראשית
המילחמה פיקד על מיתקפה בשמפניה, בה נקנו הישגים
צנועים מאד במחיר 80 אלף הרוגים צרפתיים ו־ 100 אלף
חולים. כעבור שנה פתחו הגרמנים בהתקפה הגדולה
על העיר ודדן, נקודת־מוקד בקו הצרפתי. פטן עצר את
הגרמנים בקרב שבו ניספו 350 אלף צרפתים, וכך קנה
לעצמו תהילת־עולם כגנרל מצליח. תהילה זו גברה

מ דו ע מ תג לי םמצ בי אי ם מ הו ל לי ם
באנ שים בינוניים ב רגע שהם פו שטים
את מדיהם ונבנסים לזירה הפוליטית?
כאשר דיכא באכזריות את סימני ההתמרדות בצבא הצר פתי,
שהתעייף במילחמת־ההתשה.
פטן היה גנרל פחות גרוע מרוב עמיתיו באותה מיל-
חמה, שמיתה משופעת במצביאים אוויליים, אשר טיפסו
למרומי התהילה על ערימות הגופות של חייליהם. כבר
ברא־שית המילחמה הבין אמת חשובה מאד: בעוד ששאר
הגנרלים הצרפתיים האמינו שסוד ההצלחה טמון במית־קפה,
תפס פטן כבר אז כי במישחק הניצחי בין מיתקפה
ומיגננה גברה באותו שלב המיגננה. המיקלע שלט
בשדה־הקרב, גדר־התיל והתפירה עצרו כל תוקף: זה
הוכח בוורדן.
אחרי המיחמה, ואחרי מוח מתחריו, הפך פטן לאפיפ יור
הצבאי של צרפת. תורתו — תורת המיגננה — שלטה
בכל. המרשל הזקן לא הבין שעם עליית המטוס והטאנק
הסתובב הגלגל שזב, ונוצרה עליונות של המיתקפה. הוא
עצם את עיניו. השפעתו גרמה להתעלמות מכלי־הנשק
החדשים, ולהקמת קו־מז׳ינו ביש־המזל, שבו הושקע כל
המאמץ הצבאי של צרפת. במילחמת־העולם השנייה עקפו
הגרמנים את הקו בקלות, וצרפת הוכרעה במילחמת־בזק.
פטן היה אשם לא מעט באסון היסטורי זה.

הינדנבווג

בח^רת עוזרו ושותפו, ל תני
דורף, בימי מילחנזתיהעולס
הראשונה, כשהזוג שלט בגרמניה. כעבור 17 שנה, כנשיא
גרמניה, מסר הינדנבורג את השילטון להיטלר. בתמונה
משמאל: הוא יושב בין ראש־הממשלה החדש ובין גרינג.

אבל המרשל לא התאבד. להיפן .,הוא פרח.
בי הקצין שהאמין במיגננה הצבאית, האמין גם
בשמרנות הפוליטית הקיצונית ביותר. הוא
שנא את חריפוכליקה ואת כל כוחות־הקידמה.
הוא ראה בדיקטטורות חפאשיסטיות דוגמות
הראויות לחיקוי.

כאשר ניצח היטלר במערכה, ראה פטן בכך אישור
לכל השקפותיו. הוא הקים מישטר פאשיסטי בצרפת,
תוך הסכם עם הכובש. תחילה רצה, בוודאי, להציל מה
שניתן להציל. במהרה גלש לתהומות שיתוף־הפעולה עם
האוייב, עד לתחתית הבגידה. ב־ 1945 נידון למוות, נחון,
נכלא ומת ב־ ,1951 בגיל .95
חיים אלה הם מיקשה אחת. השמרנות טבועה במיק־צוע
הצבאי. מי שמחדש ומצליח במילחמה אחת, דבק
בחידוש זה גם אחרי שהתיישן מזמן, והופך גנרל גרוע
במילחמה הבאה.

המיסגרת הצבאית מבוססת על דרגות,
ציות, מישמעת. הקצין המיקצועי נוטה לראות
בנתונים צבאיים אלה מתבונת אידיאלית, שיש
ליישם אותה גם בחברה האזרחית. קצין כביר
מאוד, הנהנה מכל ההנאות הנובעות ממישטר
צבאי בזה, מקבל את הסדר הזה כרצון
האלוהים.
פטן מוכיח כי גנרל מצליח מאד יכול להיות איש
מוגבל מאד, כסיל גמור בעניינים פוליטיים, קורבן של
דיעות קדומות נוקשות. כאשר חיפה בשמו המזהיר על
פשעים נתעבים — גירוש יהודי צרפת למחנות־המוות,
הוצאות־להורג המוניות של בני־ערובה — כבר היה,
נוסף על כל אלה, סנילי.

בדוגמה של גנרל שעשה שמות בחיים חפו־
(המשך בעמוד )18

(המשך מעמוד )17

ליטיים שד ארצו, מגיעה לו מצבה — באזהרה
לדורות.
קל מאוד להשוות את דרו חייו של המרשל פטן לזו של
אוייבו בשדה־הקרב, הפלד־מרשל הגרמני, פון־הינדנבורג.
כאשר נתמנה למפקד עליון של הצבא הגרמני בפרוס-
יה המיזרחית, בראשית מילחמת־העולם הראשונה, כבר
היה בן .67 צבאו נחל שורה של ניצחונות מזהירים על
צבא הצאר. בקרב אחד בילבד (המתואר על־ידי סולז׳ניצין
בספרו האחרון) נהרגו 100 אלף רוסים, יחד עם מפקדם,
ונשבו 100 אלף נוספים.
הצרה היא שלהינדנבורג לא היה כימעט שום חלק
בניצחון זה. הקרב תוכנן כולו על־ידי ראש־המעה שלו,
סגן־אלוף בשם מקם הופמן, עוד לפני שהמצביא הספיק
להגיע למקום. אולם הציבור לא ידע זאת.

גם זוהי תכונה אופיינית שד המיסגרת
הצבאית. המסבירה מדוע עלול רציו עטור-תהי-
דה להתגלות דאחר-מכן, כפושטו את מדיו, כי

איש ממוצע ואף! טיפש.

בונים חופשיים וליברלים מכל הסוגים, ועד כן
נתן את ידו לאייט שהבטיח להפיל את הרפובליקה
המאוסה ולהחזיר את השידטון לגנרלים
הפטריוטיים: אדולף היטלר.
כאשר ערך היטלר, ב־ ,1923 את הפיכת־הבירה המגוח כת
שלו במינכן, צעד לודנדורף בשורה הראשונה. ההפיכה
נגמרה במסח־אש אחד של השוטרים שהפילה כמה
הרוגים. אבל הם לא העזו לפגוע במצביא המהולל, והוא
עבר את שורותיהם בביטחה, ואף זוכה מכל אשמה בבית־המישפט.
הוא נפטר בשיבה טובה בגרמניה הנאצית.

דה־גור: הגנרל החכם
^ ין פירוש הדבר שכל גנרל העובר לחיים המדי-
ניים מוכרח להתגלות כאידיוט פוליטי. ישנם חרי גים
לא־מעטים. למשל, אויבו הצרפתי של פטן, דה־גול.

^ חד הגנרלים שהגיע למרומי התהילה הפוליטית,
אחרי שטיפס למרומי התהילה הצבאית, היד. אייזנהואר.
על כישרונותיו הצבאיים של ״אייק״ נטוש ויכוח,
שאולי לא יסתיים לעולם. יש הרואים בו ״דיפלומט
צבאי״ בלבד — מעין יושב־ראש של חברה צבאית גדולה,
שהצטיין ביישוב סיכסוכים בין פיקודיו, בהחלקה של
חילוקי־דיעות, בהשגת פשרות בין המדינות השונות
שחייליהן שירתו תחת הנהגתו.
כזאת היתה דעתו של גנרל קלאסי אמיתי, כמו ג׳ורג׳
פאטון, שהאשים את אייק בכך שלא העניק לו את הכוחות
והחומרים הדרושים, כדי לפלוש ללב גרמניה ולסיים את
המילחמה. מטעמים פוליטיים היה אייק נאלץ לחלק את
הכוחות בין האמריקאים והבריטים, ובכך חטא חטא צבאי
מובהק: פיזור הכוחות ואי־קביעת ציר־מאמץ עיקרי.
(פאטון עצמו היה, כמובן, גנרל קלאסי, בעל חוסר־כישרון
פוליטי מונומנטלי. הוא סולק סופית מפיקודו
אחרי שמינה נאצי כראש־עיר בגרמניה הכבושה, והכריז
כי ההבדל בין נאצים ואנטי־נאצים בגרמניה אינו אלא
כהבדל בין דפובליקאים ודמוקראטים בארצות־הברית.
למרבה מזלו נהרג בתאונה לפני שהספיק לחזור לארצות־הברית
ולהתערב שם בפוליטיקה).
חסידיו של אייק טוענים כי תיאורו כיו״ר אינו נכון,
וכי ניהל את המערכה על פי שיקולים צבאיים נכונים.

כמו משה דיין ועזר וייצמן בימינו, החליטו
השניים שאין לוותר עד השטחים שנכבשו,
והביאו את הטענות השיגרתיות שד ״עומק
איסטראטגי״ ,״גכולות־כיטחון״ ,וכיוצא־באלה
מליצות שד גנרלים חסרי תכונה מדינית.

בך או בך — הוא כוודאי לא היה גאון.
אכל הוא הפך אליל ההמונים כאמריקה. אלילות
זו הספיקה בדי להנחיל לו את בס-הנשיאות.

דה־גול

הגנרלים:

כאלוף (שני כוכבים) בראשית מילחמת־העולם
השנייה. הוא היה חריג בין אדם מפוכחת. מדינית ראייה
בעל

כאשר מת, כעבור שנה, כמצב של סניליות
מופלגת, נקבר כגיבור לאומי. אכל בד חייו לא
היה אלא קצין בינוני מאוד, ואדם טיפש מאוד,
שהיה לו מזל — ומדים.

לונדנדורף: הויאסציונו השחור
מיש השני בצמר, אייר לודנדווף. לה היה
1 1טיפש כמו הבום הרשמי שלו, ובוודאי היה קצין
למעלה מבינוני.

לודנדורף לא היה אציל, אך היה לאומן
קיצוני, גיזען וריאקציונר מובהק.
הוא היה איש פיקח. כך, למשל, נתן ללנין לעבור
את גרמניה בקרון חתום, בעיצומה של המילחמה, כדי
ישיוכל להגיע משווייץ לרוסיה. הוא האמין, בצדק, כי
לנין יתפוס את השילטון ויחלים להשיג שלום בכל מחיר.
הינדנבורג אף לא ידע על כך.
אולם אחרי שההימור הצליח ולנין ביקש שלום, הכי
תיב לו לודנדורף, בהסכמת הינדנבורג, את חוזה־הזוועח
של ברסט־ליטובסק, שגזל מרוסיה 56 מיליון תושבים,
ושטח הגדול פי 40 משטח ישראל( .הופמן, הקצין שנחל
את הנצחונות הראשונים שנרשמו על שמם של הינת־בורג
ולודנדורף, התנגד לסיפוח, בטענה שהכללת מיליוני
פולנים במדינה הגרמנית ׳תשבש את ציביונה הלאומי.
שני המצביאים דגלו ב״גבולות ביטחון״ והשתיקו את
הופמן. גם זה מזכיר משהו).

כאשר התמוטטה גרמניה, כעבור שמונה
חודשים בלבד, שימש חוזה־השלום של כרסט־דיטוכסק
צידוק ועילה לבל מי שרצה להטיל
על גרמניה תנאי־שלום דראקוניים. תאוות־הסי־פוח
שד לודנדורף עדתה ביוקר.
אולם הוא לא התייאש. כמו כל הגנרלים שהפסידו
במילחמה, בכל התקופות, הוא האשים בכישלון את
״הפוליטיקאים״ — בשכחו שהוא עצמו, יחד עם הינדג־בורג,
שלטו בגרמניה בשנות־המילחמה האחרונות.

הוא שנא סוציאליסטים, יהודים, דמוקרטים,

* באותם הימים נפוצה בגרמניה הבדיחה הבאה: בליל
עלייתו של היטלר לשילטון ערכו בדיוניו בעלי החולצות
החומות, אנשי פלוגות־הסער, תהלוכת־לפידים
ענקית מתחת לחלון הנשיא. המרשל הזקן השקיף
עליהם מחלונו, עקב במקלו אחרי קצב התזמורות,
ושאל את מזכירו :״היכן לכדו כל־כך הרבה שבויים
רוסיים?״ לפי בדיחה אחרת, שכח ראש־לישכתו עטיפה
של כריו על שולחנו של הזקן. הנשיא חתם עליו.

דה־גול הוכיח, בלי ספק, שגנרלים אינם
חייבים להיות מדינאים גרועים. איש חכם
יכול לגדול ככל מיקצוע, ולעבור ממיקצוע למיק־צוע.
אודם כין המצביאים הגדולים, היתה זאת
תופעה נדירה למדי.

**ו £או 11־־ מדוע?

כל ניצחון צבאי נזקף על־חשבון המפקד הראשי,
המפקיע לעצמו את הישגי כל פיקודיו. אלה נשארים,
לרוב, אלמוניים, מחוץ לחוג מצומצם של אנשי־מיקצוע.
אחרי ניצחונו בפרוסיה המיזרחית, הפד הינדנבורג
אליל העם הגרמני. הוא נתמנה כעבור זמן לרמטכ״ל,
והפך למעשה לדיקטאטור של גרמניה. אבל הוא היה
ונשאר טיפש. תכונתו הצבאית העיקרית היתה הכישרון
לשמור על שלוותו בכל מצב, לשתוק, להיראות כענק
מאסיבי ולאשר את תוכניות פיקודיו — ובראשם קצין
מוכשר, הגנרל אריך לודנדורף.
צמד־חמד זה שלט בדעת־הקהל בגרמניה בכל ימי
המילחמה, פיטר ראשי־ממשלה מתונים, הטיל מוראו אף
על הקיסר עצמו. כאשר החליט הרייכסטאג, ב־ 19 ביולי
,1917 לתבוע שלום ללא סיפוחים (האם זה מזכיר משהו?)
טירפד זוג הקצינים את ההחלטה.

שנה אחרי שגרמניה טירפדה את כל מאמצי־השלום,
היא הפסידה במילחמה. מיליוני בניה מילאו את בתי-
הקברות באירופה. הקיסר ברח. אולם פאול פון־הינדנ־בורג
נשאר אליל ההמונים. ב־ 1925 נתמנה לנשיא הרפוב ליקה
הגרמנית.
בכל מערכת־בחירות לאחר מכן התנוססה תמונתו
של האליל אדיר־הממדים, במדים הצבאיים, על כל הקי רות.
איש לא יכול היה לעמוד נגדו. הוא בז להיטלר
(״הרב־טוראי הבוהמי,״ כדבריו) ונשבע שיתן לו, לכל
היותר, מישרה של ״שר־הדואר״ .אולם כאשר היתה
צפוייה סכנה לקיומו של המעמד אליו השתייך — בעלי
האחוזות הגדולות, ה״יונקרים״) לא היסס למנות את
אדולף היטלר לראש־הממשלה. לזקן הטיפש, שהיה אז
בן ,85 היה חלק קטן אך מכריע באינטריגת־החצר, שהעל תה
לשילטון את המיפלצת שהחריבה את גרמניה*.

בשלוש תקופותיו הפוליטיות — כראש צרפת הלוח מת,
כמנהיג צרפת שלאחר-המילחמה, וכנשיא צרפת
בשנותיו האחרונות — גילה כמה מן התכונות השליליות
הקלאסיות של גנרל פוליטי. הוא היה לאומן קיצוני,
אדם נוקשה, ריאקציונר חברתי. הוא שפך מיליארדים
לתוך מערכות־נשק בלתי־נחוצות לצרפת. הוא עיכב
רפורמות חברתיות חיוניות, קומם את הנוער נגד המישטר
והוריש את הרפובליקה לריאקציונרים כמוהו.
אולם כנגד כל אלה, היו לדה־גול תכונות מדיניות
מעולות. היה לו חזון היסטורי בלתי־רגיל לגבי גנרל.
הוא חיסל את מילחמת אלג׳יריה, ודיכא את הגנרלים
שוחרי־המילחמה. הוא הבין את המשמעות ההיסטורית
של עליית סין והפילוג הסיני־רוסי 15 ,שנה לפני שעם־
קנצ׳יק כניכסון תפס את הדברים וביסס מדיניות חדשה.

אין ספק שאייק היה נשיא גרוע. השקפת־עולמו היתה
מורכבת ממליצות שדופות וריקות, מאותן החביבות על
כל הגנרלים בכל התקופות. הוא היה שמרן (אם כי לא
קיצוני) ,עצר רפורמות רבות, נתן למצב הפנימי באמריקה
להידרדר. הוא שיחק גולף, בשעה שאמריקה התחילה
לבעור. בזמנו החריפו כל החוליים החברתיים באמריקה.
בחזית החיצונית, המליך אייק את ג׳ון פוסטר דאלס,
שרצה לכפות על העולם מסע־צלב אנטי־קומוניסטי. קנאו תו
של דאלס גבלה בטימטום פוליטי, ואייק נרתם לה
בהתלהבות. הוא הרחיק מאמריקה את כל הע־ולם הניטר־ליסטי,
דחף עמים רבים (כולל הערבים) לזרועות הסוביי טים,
הרחיב את התהום בין אמריקה וסין. המדיניות שלו
פילסה את הדרך למה שקרה בקובה ובוויאט-נאם.
״תנו לי גנרלים שיש להם מזל!״ קרא פעם נפוליון.
לזכותו של אייק יש לומר שהיה לו תמיד מזל. למזלו
אוסרת החוקה האמריקאית על נשיא להיבחר לתקופת־כהונה
שלישית. על כן ירד אייק מכקא־הנשיאות אפוף
כבוד וחיבה, לפני שנתגלו התוצאות ההרסניות של
מדיניותו בבית ובחוץ. אלה נפלו על ראש יורשיו המיסב־נים
— קנדי במיפרץ־החזידים, ג׳ונסון בדרום־מיזרדד
אסיה, וניכסון כנ״ל.
בשטח החיצוני מנסה עתה ניכסון, בהצלחה רבה,
לתקן את השגיאות שבוצעו בימי כהונתו של אייק ביח סים
בין ארה״ב ובריה״מ, סין, דרום־מיזרח אסיה וקובה.

אידו נכחד בנובמבר ,1952 ערב מות סטא־לין,
נשיא אמריקאי הבס יותר, היו נהפכות
לארצות־הברית ולעולם כולו צרות צרורות.
הצרה של אייק — ושל גנרלים רבים אחרים שנקראו
לכהונות פוליטיות — היתד, שהרבה יותר קל להפוך
לאליל צבאי מאשר לאליל מדיני. המילחמה היא שדה
אידיאלי לצמיחת ״כאריזמה״.

כפי שצולם ברגע שנודע לו שגנרל מהולל

אחר, דוגלאס מק־ארתור, פוטר על־ידי

הנשיא טרומן בגלל אי־ציות להוראות הרשות האזרחית.
בצורה מוזרה דמה דה־גול בראשית מילחמת־העולם
השנייה לפטן בראשית מילחמת־העולם הראשונה. פטן
תפס ב־ 1914 שהדוקסרינד, המיתקפית השלטת היא הרת־אסון,
וכי יש לעבור לדוקטרינה של מיגננה. דה־גול תפס
ב־ 1939 שהדוקטרינה ההגנתית ששלטה אז בצרפת, בהש פעת
פטן וחסידיו, היא הרת־אסון, והוא היה הנביא
הצרפתי של מיחלמת־הבזק — זו שהפרק האחרון שלה
נרשם במילחמת ששת־הימים.

דה-גול היה קצין מיקצועי, אך דמן הרגע
שנטש את צרפת המתמוטטת, ועבר לבריטניה,
אחרי כמה ימי-קרבות שבהם הצטיין, הוא
הפך לפוליטיקאי.

אפשר לומר שלא רק הגנרל מחפש את
הבאריזמה, אלא הכאריזמה מחפשת את הגנרל.
ובהיעדר גנרל טוב, היא נדבקת בנקל גם לגנרל
בינוני, ואך לגנרל מטופש.
כי במילחמה שולטים הפחד ואי־הביטחון. השבט
האנושי, כמו שבט הקופים ועדרי חיות רבות אחרות,
זקוק למנהיג בשעת סכנה. המנהיג דרוש לו כדי להרגיע
את פחדיו. הוא רוצה להאמין כי הפיקוד הוא בידי
איש מורם מעם, נבון, אצילי, חדור הקרבה עצמית,
מוכשר. אמונה זו היא רפלקס־מותנה בימי מילחמה.
כאשר גנרל הופך בדרך זו לאליל, אם בשל כיש-
רונותיו הצבאיים, אם בשל הישגיהם של פיקודיו האלמוניים׳
הוא יכול להפוך את פוילחן-אישיותו לנכס פוליטי.
קל לו לגבור על אנשים מוכשרים הרבה יותר, שכיש־רונותיהם
הוצנעו במיקצועות אפורים.

ככל התקופות היה קשה לעמים לתפוס כי
הבישרונות הדרושים לניצחון כמילחמה, אה
כשהגנרל ניחן בהם, רחוקים מאוד מלהיות
הכישרונות הדרושים לניהול מדינה.
(על כך כמאמר הבא כסידרה זו)

במדינה
הסברה
חטאעל וישע
כישלונות מערכת ההסכרה
הישראלית החמירו
את פרשת אסון המטוס
להיטותם של מוסדות המימשל בישראל
לשטוף את מוחו של הציבור ולהצדיק בכל
מחיר את השיקולים שהביאו להפלת ה מטוס
הלובי, הביאה השבוע לגדול שבכיש־לונות
מערכת ההסברה הישראלית.
היה זה ביום השני השבוע, כשהממונים
על ההסברה נוכחו לדעת, כי כל ההס ברים
הישראליים, כל נימוקי השרים וכל
הטענות המועלות במסיבות העיתונאים
המרתוניות, נופלות על אזניים אטומות.
לפתע, כאילו זימן להם הגורל מתנה
משמיים.
בין שרידי המטוס הלובי, נמצא רשיון
הטיס של הקברניט הצרפתי של המטוס,
דק בורז׳ס, לפיו הסתבר כביכול שהרשיון
אינו מקנה לו זכות להטים מטוסי בואינג
.727 יועצי שר־הביטחון קפצו על המציאה
כעל שלל גדול. מבלי לבדוק את העובדות,
מבלי לברר אם היה בידי בורדם רשיון-
טיס נוסף, מיהרו להפיץ את הידיעה כאילו
הקברניט הצרפתי לא היה רשאי כלל
להטיס את המטוס.
הידיעה הופצה בכל צינורות התיקשו־רת
העולמיים כידיעה רישמית. עיתוני
ישראל ביססו עליה מאמרים ראשיים ש הצדיקו
את הפלת המטוס, נוכח ההפקרות
הגלוייה שבהפקדת המטוס הלובי בידי
קברניט משולל רשיון.
האורגיה נמשכה שעות ספורות בלבד,
עד שחברת אייר פרנס הציגה את רשיון
הטיס של בורדם, המזכה אותו להטים
בואינג, הצפרדע שנאלצו שילטונות ההס ברה
הישראליים לבלוע היתה מרה. אבל
הם לא היו מוכנים להודות בטעות הנוספת
ולהכות על חטא בפומבי.
גם אחרי שכישלון ההסברה הוסיף שמן
למדורת האיבה לישראל, עדיין הוסיפו ה גורמים
הרישמיים לטעון, כי ״הטייס הצר פתי
לא היה בסדר,״ סירבו לקבל את ה עובדות
המרות כפי שהם.
כישלון ההסברה שבא בעיקבות כישלון
מפילי המטוס הוכיח שבטעויות יש תמיד
שיטה.

ההסתדרות
ה ת קנון ו ה אני!
בזעמו עז בישלונו
חמישסטי בפרשת קופתיחוליס,
אגס המזב״ל את התקנון
סדי לסתום את פי אויביו

אדיה פינקום

מנסה
ו־יוס
אח צוו

** רב נסיעתה לארצוו־דהברית, לפגישה עם הנשיא
> ,ריצ׳ארד ניכסון, הספיקה ראש־הממשלה גולדה מאיר לטפל
לא רק בפרשת הפלת המטוס הלובי. המיבצע המוצלח האחרון
שלה היה חסימת הדרך בפני יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית׳
לואים אריה פינקום, לתפקיד החשוב והמכובד של נשיא
ההסתדרות הציונית העולמית.
מזה חמש שנים אין לתנועה הציונית העולמית נשיא. מאז
הודח הד״ר נחום גולדמן מתפקידו זה לפני חמש שנים, לא
נמצא מועמד מתאים לתפקיד שיהיה מקובל על הכל. איש גם
לא מיהר לחפש יורש לד״ר גולדמן. מפלגת העבודה שמרה
תפקיד זה במקרר לשעת חירום, כשיתעורר הצורך להדיח
מישהו מתפקיד חשוב ולהעניק לו כפיצוי תפקיד סמלי ייצוגי. אלא
שעד כה לא אירע מקרה חירום כזה.
בינתיים ניסה פינקום להכשיר את הקרקע כדי לקבל את
המישרה החשובה, שהד״ר גולדמן הפך אותה לבעלת מישקל
בעיני מנהיגי אומות העולם. אבל פינקוס בן ה־ ,61 עורך־דין
יליד דרום־אפריקה, מי שהיה לפני בחירתו ליושב ראש הנהלת־הסוכנות
מנהל אל־ על וגיזבר הסוכנות היהודית, לא יכול היה
להיבחר כנשיא ההסתדרות הציונית מסיבה אחת פשוטה: לפי
חוקת ההסתדרות הציונית יכול הנשיא להיבחר, כמו כל בעלי
התפקידים האחרים בתנועה, רק על־ידי מליאת הקונגרס. מובן
שאין כל אפשרות לכנס את כל צירי הקונגרס מרחבי העולם
רק כדי לבחור את פינקוס לנשיא.

משום כך הועלתה ההצעה הגאונית, להכניס פשוט
תיקון כחוקת ההסתדרות הציונית, לפיה יוכל מעתה
ואילך הוועד-הפועל הציוני לכחור כעלי תפקידים
כתנועה הציונית, שמסיבה כלשהיא לא נכחדו כקוני
גרם הציוני.
הכל היה מוכן לכך שהתיקון יתקבל בועדת החוקה של
הועד־הפועל, ושבעקבותיה יכונס הועד־הפועל ואריה פינקוס
יהיה סוף סוף נשיא התנועה הציונית. אלא שברגע האחרון
השתבשו כל החישובים. לפי הוראתה של גולדה מאיר, היו
אלה דווקא נציגי מפלגת העבודה שעירערו על התיקון המוצע
בחוקה. הם הציעו כי הועד־הפועל הציוני יוכל לבחור בעלי
תפקידים רק אם יוסמך לכך על־ידי הקונגרס הציוני. בשל
המחלוקת לא הושגה שום הכרעה.

כמילים אחרות: עד לכינוס הקונגרס הציוני הכא
לא יוכל אריה פינקוס להיכחד לתפקיד נשיא התנועה
הציונית.

דויזח שלילי למועמד לנשיאות

״מי תומך בבן־אהרון?״ שאל ח״כ יו רם
ארידור, חבר הוועד־הפועל מסיעת

דוע סיכלה גולדה את בחירתו של פינקוס?
הסיבה לכך היתה פשוטה: גולדה ומקורביה זעמו על

יעקב צור

נסיונו של אריה פינקוס לטרפד את בחירתו של יעקב צור
כנשיא המדינה.
היחסים בין פינקוס וצור הם משובשים עוד מהשנים בהם
עבדו השניים זה לצד זה בהנהלת הסוכנות היהודית כשצור
בן ה־ -67 יליד וילנה, היה ראש מחלקת ההסברה בסוכנות.

כאשר התכרר שצור, שהוא ידידה האישי של
גולדה מאיר, הוא המועמד שלה למישרת נשיא
המדינה ומכאן שמועמדותו כמעט מוכטחת, ניסו ירי
כיו, וכיניהם פינקום, לטרפד את מינויו.

איך עושים זאתי
פשוט מאוד: דואגים לכך שמבקר הסוכנות יכין דו״ח
שלילי על הקרן הקיימת לישראל שיעקב צור הוא יושב־ראש
מועצת המנהלים שלה, נותנים לדו״ח השלילי פירסום בכל
אמצעי התיקשורת ואף דואגים שעתונים חשובים יקדישו מאמרים
ראשיים להשלכות הדו״ח השלילי.
אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שמבקר ההסתדרות
הציונית, שמאז ימי הד״ר אמיל שמורק מעלים עין ממרבית
מעשי השחיתות, העיסקות המפוקפקות, הגניבות והמעילות הנע שות
בסוכנות, מחליט לפתע פתאום לפרסם דו״ח קטלני חסר-
תקדים על הקרן הקיימת.

המדינה על־ידי מיפלגתו, מיפלגת העכודה.
צור, שנפגע עד עומק נפשו מהפירסומים הפוגעים הלך
להתלונן אצל גולדה ידידתו על מה שעשה לו פינקוס. גולדה
הזועמת החליטה לנקום בפינקוס, שמאז מותו של משה שרת,
ממלא באופו ״זמני״ את ׳תפקיד יושב־ראש ההנהלה הציונית.
למעשה נשא פינקוס את עיניו לתפקיד יושב ראש מועצת
המנהלים של בנק לאומי, שמבחינה פורמלית משתייך אף הוא
להסתדרות הציונית. אלא שפנחס ספיר הטיל וטו על כך.
לפינקוס לא נותיר, הברירה אלא להסתפק בתפקיד נשיא
ההסתדרות הציונית.

מקורכיו אומרים שהוא היה כד־כך כטוח שייבחר
דפני שבוע כישיכת הוועדיהפועד הציוני כנשיא ההסתדרות
הציונית, עד שאפילו הכין לעצמו נאום
הכתרה.
אלא שברגע האחרון ממש קיבלו חברי העבודה בוועדת
החוקה של הוועד־הפועל הציוני את ההוראה, בהשראת גולדה,
לא להסמיך את הוועד־הפועל לבחור נשיא. פינקוס המופתע
אפילו* לא תפס מי מנע את בחירתו ולמה.

זהו שנאמר: על דאטפת אטפוך. מי שמנסה למי
נוע כחירת נשיא, כורת לעצמו את רגלי כס הנשיא
שהוא רוצה לשכת עליו.

שבוע מכתבים. יש להם מכונת־כתיבה והכבושים
— אין מקום להמשך כהונתו
הם כותבים כל הזמן. תלמדו להתנהג ב כמזב״ל
ההסתדרות. לדעת ארידור, מצדדת
ההסתדרות בהמשך הכיבוש לעולמי־עד.
חברה תרבותית.״
יצחק בן־אהרון עצמו לא היה מעוניין
על התנהגות תרבותית זו של היושב־להיווכח
מי תומך בו. הוא ידע היטב כי
ראש ניסו כמה חברים של הוועד־הפו־רק
סיעות העולם הזה — כוח חדש, רק״ח,
על, מסיעת המרכז החופשי ומק״י, להגיב
מק״י וברית־השמאל יתמכו בהנחות המ — אך ללא הועיל. רק בסוף הישיבה, נמדיניות
שלו. הנחות הקובעות כי על סרה רשות הדיבור להודעה אישית לאלכם
מדינת ישראל לא לחכות להסכם השלום,
מסים, נציג הסיעה המושמצת :
אלא לקבוע כבר היום מהם צורכי הש ״אני
מבין את רגישותו של המזכיר
לום והביטחון שלה.
הכללי ביחס לחברי הוועד־הפועל ה־
״אין צורך בדיון״ .כדי להימנע מה׳יודעים
קרוא־וכתוב,״ אמר מסיס ,״ולא
צורך להיווכח מי הם תומכיו, נקט בן-
עוד, אלא שהם גם יודעים לכתוב במכו־אהרון
בתרגיל האהוב עליו. הוא הודיע ש־נת־כתיבה.
אך קשה להבין כיצד הוא יכול
״אין צורך בדיון,״ מאחר שההסתדרות לא להטיף לאחרים איך להתנהג בחברה תר עוסקת
בנושא, ביקש להסיר את הצעות
בותית — כשהוא עצמו עושה הכל כדי
גח״ל והמרכז החופשי מסדר־היום.
שהישיבה תתנהל בצורה בלתי תרבותית.
סיעת העולם הזה — כוח חדש לא רצ התנהגותו
היום, ובישיבות קודמות מוכיתה
לתת למזכ״ל להתחמק מהדיון, החה
פעם, נוספת כי על הוועד־הפועל לבחור
מעניין, למרות הכחשתו של המזכ״ל, את ׳לישיבותיו ביושב־ראש שיקפיד על ה יותר
ממיליון חברי ההסתדרות, יהודים
סדר, הנוהל התרבותי והתקנון הכתוב.״
כערבים. לפיכך, ביקשה הסיעה להימנע,
ח״ס ארידור
ניצחון מוחלט. אפשר היה, מן הכדי
שתוכל לנמק את הימנעותה, ותוך
מוטב לא לגלות מי תומך
סתם, להבין את זעמו של המזכ״ל. ארכך
לענות לטענות־הנגד של הימין הקיבעה
חודשים אחרי שבית־המישפט המ צוני.
חוזי
בתל־אביב נתבקש ע״י הסיעה ה־בשלב
זה הפעיל בן־אהרון את תוקפנותו
גח״ל, כשהוא פונה סביבו מעל דוכן
בלתי־תרבותית בהסתדרות להתערב בדר־הנאומים
בקומה השביעית של הבניין ב המפורסמת בעזרת פטיש הידר :״אתם
לא תנמקו,״ צרח, לצהלתם של אנשי ה כי־הניהול הלא־דמוקראטיים של קופת־חו־רחוב
ארלוזורוב ,״גח״לז המערך? מפ״ם?״
לים, הסתיים השלב הראשון של המאבק
היה זה סופו של נאום בו ניסה ארי־ מערך .״אני מחזיק את התקנון!״ דהיינו,
בניצחון מוחלט של הסיעה: יושב־ראש
התקנון וחמזכ״ל — חד הם.
דור להסביר כי היות ומזכיר ההסתדרות
״יש להם מכונת כתיבה״ .המשיך הוועד־המפקח, פנחס רשיש, הזמין את ה־
׳דיבר בנוסח ״הספר השחור״ ,כאשר צי־

דד כנסיגה חד־צדדית. מזזליו מדשתתיח זד*זר״י יה-ד^ס • דזיי_יוה רוח ר!.ג

פיקנטי ביותר היה טיעונו של נציג
קופ״ח, עורך־הדין אהרון פולונסקי, בפני
השופט המחוזי חיים דבורין .״קופת חו לים
היא אגודה וולנטארית, ומי שתקנו תיה
אינן מוצאות־חן בעיניו — יכול לע זוב.
כל חבר — רוצה נכנם, רוצה יוצא.
אפילו אם התקנות גורמות נזק לחברים,
אתה קשור אליהן.״
אך הזמנתו של רשיש הוכיחה כי חברי
הקופה אינם צריכים להזדרז לעזוב את
קופתם. ייתכן שיצליחו לגרום דווקא ל־פולונסקי
ושולחיו לעשות כן,

מנגנון
הכל 3בשדר! נ* 3חתרדו
מישרה הדואר, עיריית הרצזיה
והמישטרה חברו יחדיו בדי
?אלך את מאלף יהכלבים העקשן
״שמי מפקח סיבוני, ממישטרת הרצ ליה.
יש לי צו־חיפוש נגדך. תביא בבק שה
את מיתקן־האילוף האלקטרוני שלך
לתחנה, אחרת אאלץ לבוא ולעצור אותך.״
יהודה וכטל, מאלף הכלבים ההרצליני,
סגר נדהם את הטלפון. הוא ידע אמנם
שעיריית הרצליה מחפשת דרכים כדי לס גור
את מכון אילוף־הכלבים שלו, לאחר
סערת התלונות שהעלו שכניו — אולם

בושות בשבו צבעים
נר אנשי הבוהימה
נ יש ל ו ! חווץ ,
אספו 2,400ד י

ן ן יפה ירקוני

תה הזמרת הפופולרית במחירים טובים.

רעיון עצמו היה חביב: כל מי
ן | שהוא משהו בעולם הבוהימה —
להוציא ציירים מקצועיים — יקבל בד,
מיכחול וצבעים, ויצייר תמונה. התמונות
תימכרנה בתערוכה מיוחדת, שהכנסותיה
תהיינה קודש לאילן.
הרעיון רעיון, אבל הביצוע. התערוכה,
שהתקיימה ביום הראשון השבוע בפני
קהל מוזמנים באולמי־התצוגה של חנות־הרהיטים
ורדו ברמת־גן, הכניסה ב0ך־
הכול 2,400ל״י עבור עשרות התמונות.
פחות ממחירה של תמונה יחידה של צייר
בינוני.
אבל אם הכסף לא היה, לפחות שמח
היה. אבי בהט תרם ציור שכלל נקודה,
חץ, ותאריך הציור . 1973—1972 :כאשר
הופיע לתערוכה, באיחור, גילה שמישהו
קנה את יצירת־המופת :״מי זה האידיוטי״
השתאג בתדהמה.
אורי זוהר עמל קשות בנסיונות נו
גדי
יגיל

אשים למכור את תמונתו המיסתורית של
יוסי בנאי :״תצילו את כבוד הספרדים,״
התחנן .״תיקנו לפחות תמונה ספרדית
אחת.״ אין קונים.
לעומת זאת, התרשמה גברת כבודה עד
כדי כך ממאמציו, שתרמה לאילן 506ל״י.
במחיר הזה, יכלה לקנות את חצי התע רוכה.
אולם, נראה שגם לנדיבותה היה
גבול: כסף היא היתה מוכנה לתרום. לקחת
תמונה איתה — זה כבר היה יותר מדי. אבי
קורן ואשתו, שולה חן, קנו לעצמם את
ציורה של גילה אלמגור. בטי דובינר
אירחה בחביבותה הרגילה, עודדה כמיטב
יכולתה את הזמרים, והבדרנים, שקיבלו
מכת־מורל נוכח המחירים שהציעו ה קליינטים
עבור יצירותיהם.
״מזל שוורדו תרמה את הצבע והבדים,״
נאנח אחד מציירי הקישקושיאדה ,״אחרת
לא היינו מכסים אפילו את מחיר המס גרת.״

צייר ליצן עצוב, ומוצלח למדי. גם מצחיקנים
אחרים, כמו דודו דותן, ציירו ליצנים. המחיר
ההתחלתי של התמונות היה 50ל״י. וגס הסופי, ברוב המקרים.

ששי קשת ״ מג 3

במנעול, שנמכר ב־ 65 לירות ישראליות.

יירו למען מכירה פומבית -

שי ׳י ין

בי חד רבקה מיכאל־

ייי

העניקה אוטו־פורטרט מרשים (בתמונה משמאל) בעצבותו
וכנותו הערומה, חסרת הרחמים. אחת המבקרות
שהחונדה לו חיווו ח־ ה שיכנו ע
לנסיונות־השיכנוע?לקנות את התמונה, הסבירה :״זה יבהיל את הילדים.״
שהתנגדה

תרם משהו מופשט ביותר (בתמונה משמאל).

עד כדי־כך מופשט, שאשתו אילנה החביאה את

:אשר נאלצה לוותר והתמונה הגיעה בכל זאת לתערוכה, סירב

איש לקנותה. כנגד הכישלון המוחץ הזה, זכתה תמונתה של טליה
שפירא במחיר־שיא של 160ל״י. את יצירתם המשותפת של דורי
בן־זאב, יהונתן גפן ופופיק ארנון, קנתה אלמונית בעשר ל״י.

(בתמונה משמאל) צייר פורטרט מעניין,
מוכפל בארבע, של עצמו, שנמכר במחיר
על אביב נמכרה בחמישים ל״י, זאב רווח כנ״ל.

עדנה לב נרכשה ב־ 45ל״י, דני גרנות בעשרים ל״י, שושיק שני
בארבעים, אריק לביא — גם הוא מעשה ידיה של שושיק שני — ב־.35
לזיגמונד פרויד היה ודאי הרבה מה לומר על התערוכה.

ודה ברקן
ני של 70ל״

צביסה פיס צ ־ז\ ^

(למטה)

בפעולה,

זכה

בשישים

במדינה
(המשך מעמוד )19
לא שיער כי העיריה תצליח לגייס לשי רותה
את מישטרת ישראל.
תעצור אותו ״.הוא נדהם עוד יותר
כאשר הגיע לתחנת המישסרה, גילה ני
לא רק המישטרה התגייסה למיבצע הגדול
נגדו, אלא גם מישרד התיקשורת.
כאשר נכנס למשרדו של סיכוני, נטל
הלה מידיו את המיתקן האלקטרוני, קרא
לגבר נוסף שהמתין בחוץ. היה זה איש
מחלקת־ההנדסה של מישרד ז^תיקשורת.
המהנדס בדק את מיתקן־האילוף, אמר
לקצין :״תעצור אותו. זהו המכשיר. תרים
גם את המכשיר.״
וכטל נעצר, מסר טביעת אצבעות, ז*
שוהחרר בו במקום בערבות של 500ל״י.
האשמה מנוכחת. ההאשמה האמיתית
נגד וכטל, שעוררה סערה בקרב צי בור
חובבי הכלבים ברחבי הארץ, היתה
כי שיטת האילוף באמצעות הצווארון ה חשמלי
שלו גורמת עינויים לכלבים, מש אירה
בהם צלקות נפשיות, ולעיתים גם
גופניות, לנצח, שוברת את רוחם. אגו דת
צער־בעלי־חיים מסתייגת משיטת ה אילוף
הזו, ושכניו של וכטל הפעילו לחץ
כבד ביותר על כל הגורמים להפסיק את
פעולתו, בגלל יללות הכלבים שנשמעו
מחצרו כל שעות היום.
משום כך, היתד, ההאשמה הרשמית נג דו,
עתה, מגוכחת: מפקח סיבוני האשימו
בהפעלת מכשיר־אלחום ללא רשיון של
מישרד הדואר.
לא הפריע, אבי ...מבחינה מישם־
טית, ייתכן שהיו רגליים לאישום. המיתקן

לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות כבאי ובעלי כישר גופני
מעולה למקצוע הסווארות.
נמל אילת מציע לך # :עבודה קמעה
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בעתיד #בתקופת הנסיוף מגורים בבית
נמלו•(מלון) עם ארוחות, תמורת תשלום
מינימלי בשנה הראשונה זבות של 8
טיסות לתל־אביב וחזרה, על חשבון הנמל
?.ג.עזרה כספית ברכישת דירה בתוספת
הלויאה ל־ 10 שנים ( #יש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסה ומס אחיד.
למחוסרי נסיון בעבודת נמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנמל אילת.

אילת הקסומה קוראת לך!

המעוניינים לעבוד בנמל אילת ולהשתקע בעיר,
יפנו למשרד הראשי: רעיות הנמלים, בית •מעיא
דרד פתה.תקוה ,74 תל־אגיב, קומה ,11 חדר 1121
בהל יום שישי, בץ השעות 12.00—9.00 ויביאו
עמם תעודת זהות ופנקס מלואים; ניתו גם
לפנות נכתב. למדור נת אדם. נמל אילת, וב ד,37 .
אילת.

וכטל, מכשיר האלחוט והאנטנה
התעללות בחוק
20116 ?08)316 130-10

?2/1*102

הירחון חמזרח־התיכוני היוצא בפאריס, כאנגלית

בעריכת מקסים גילן ולואים מארטון
הופיע גליון מס׳ 18
לכבוד

20116 ? 081316 130-10
75463 21 8 0 2 10

נא לשלוח לי חינם אין
כסף גליון של ישראל
ופלסטין, לדוגמה

שמי ...
מיקצוע ...
גזור או העתק — ושלח !

מן התוכן :
מחיר פעולות-התגמול בסוריה
יגאל לביב — מחשבות צלייניות מתל-אביב
מוחמד ישמעילי — על ועידת אש״פ, בקאהיר
פרשת רשת החזית האדומה
הטכסט המלא שמשתתפי ועידת-בולוניה
יצטרכו לקבל
הפנתר השחור מרים קולו
אנזו רוזאטי — גולדה מאיר והאפיפיור:
מאחרי הקלעים של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי
קריאת אנשי-רוח יהודיים נגד עינויים בישראל
מקסים גילן — :מכתב לפידאינית
שאהאטי חארון — עו״ד יהודי־מצרי מסביר עמדתו
הוקם ועד-התאום של אופוזיציה יהודית בחו״ל

חתימה שנתית 40 :לירות ישראליות (שטרות
או העברה בנקאית) .העתון יישלח כדואר־אוויר.

פועל באמצעות הפעלה אלחוטית של הצווארון,
המורכב על צוואר הכלב. הוראות
אלחוטיות אלה, הנשלחות על״ידי
המאלף, מעבירות בצווארון זרם חשמלי
המעביר בכלב מכת־חשמל.
מבחינה מעשית, היתד, ההאשמה הבל.
טווח השידור של המכשיר הוא אפסי, ו המהנדס
הודה בגלוי, בתשובה לשאלותיו
של וכטל, כי המכשיר שלו לא הפריע ל שום
תחנת אלחוט שהיא, וכי אינו מסוגל
כלל להפריע.
בלית־ברירה, סנה וכטל למישרד התיק-
שורת, ביקש רישיון.
שיטה אכזרית. תשובת מי־שרד ה־תיקשורת:
מאחר שהשתמש במכשיר־אל-
תוט בלי רישיון, לא יקבל רי־שיון, השנה.
אולי בשנה הבאה. שיפנה אז.
כאשר התרעם ונטל על כי מצויים בארץ
בעלי צווארונים חשמליים נוספים,
ורק עליו בחרו להתלבש, גער בו מהנדס
מישרד התיקשורת מ. שקד :״אתה לא
תלמד אותנו מה לעשות. אנחנו יודעים
בעצמנו מה לעשות.״
דובר מישרד התיקשורת התחמק מלה גיב
על העניין, הסתפק בהערה :״השי טה
האלקטרונית הזו היא כל־כך אכז רית.״

כך, אין כנראה ויכוח. הוויכוח הוא
אם מותר למנגנון השלטוני להפעיל חוקים
למטרות שלא לשמן נועדו.
העולת הזר 852 ,ז

המנהל

קלמן רוזנבלאט, בעליו
של המוסד לחולי־נפש
בגבעת שאול, המעסיק את חולי־הנפש
בבניית הווילה הפרטית שלו.
ך* שהילדות הקטנות, הגרות ב-
^ רחוב ששת־הימים בגיבעת־המיבתר
בירושלים, יוצאות לשחק ברחוב — הן
נזהרות מלהתקרב לבית מספר .41״שם
אסור להתקרב,״ הן מצביעות בפחד .״שם
יש משוגעים.״
אין זו המצאה של דמיון ילדותי שניזון
מסיפורי־אימים. זו מציאות.
מציאות מחרידה. זה כשנה שדיירי ה רחוב
עדים למחזה הזוועה המתרחש לעי ני
כל בבית מספר — 41 וידם קצרה מ־הושיע.
הווילה
הדו־משפחתית הניבנית במם׳

41 שייכת לקלמן רוזנבלאט, בעליהם של
שני בתי־חולים לחולי־נפש, ואליהו חבר,
מורד. בבית־הספר של הדואר בזק. מדי
בוקר בשבע וחצי, שישה ימים בשבוע,
נעצר ליד הווילה טנדר סגור, הפורק קבו צת
חולי־רוח ממוסדותיו של רוזנבלאט.
שישה ימים בשבוע, בשלג ובחמסין, הם
עובדים בפרך בהקמת הווילה •סל הבוס,
בתנאים מחפירים, באיומי מכות, ללא
תזונה מספקת, וכמובן ללא תשלום.
עבדים בלב המאה העשרים.

אולי ת הי ה
לי לא שה

אקשת להבחין בהם. בתוך המון ה /פועלים
הנמרצים, ערבים ויהודים, ה ממלאים
את הרחוב המלא וילות בשלבי
בנייה שונים, הם בולטים במבטם הכבוי, בכתפיהם
השמוטות, בעמידתם הרפוייה,
המעוררת רושם של ניתוק מוחלט מה מתרחש
סביבם. לפעמים, כשרוזנבלאט
עצמו איננו במקום, הם קרבים לעוברים־
ושבים, מתחננים לקצת אוכל, לסיגריה,
לקצת כסף.
מוכי־גורל אלה, רובם בודדים בעולמם,
ללא כל קרוב או ידיד, נשלחו לבית־החו־

לים לחולי־נפיס בגיבעת־שאול בירושלים,
שבבעלות קלמן רוזנבלאט, על־ידי משרדי
הבריאות והסעד. האמנם כדי לבנות את
ביתו הפרטי של המנהל?
כאשר שואלים את יצחק, אחד מעב דיו
של קלמן רוזנבלאט, אם יש לו בית,
מלבד המוסד, הוא מחייך בפה שרק מעט
שיניים רקובות נשארו בו:
״כן, יש בית.״
״ואשד. יש?״

״איפה הבית שלך, יצחק?״
״שם,״ הוא עושה תנועה סתמית בידו.

שלושה תצלומי בחשאי

כמו במחנה ריכוז

ריס לזיהוי) ,המועסקים בבניית הווילה הפרטית של מנהל המוסד
בו הס שוכנים בפקודת משרדי הבריאות והסעד. לאווירת הנכאים,

הבולטת אף באור השמש, תורמים חליפות הפסים, אך בעיקר
יציבתס ותנועותיהם הרפות, המוזרות, של החולים המועסקים
בעבודת־פרך בתנאי עבדות: מהנץ החמה עד שקיעתה, עם ארוחה
דלה ליום, בשלג ובחמסין, תחת מכות ואיומים, וללא תשלום

הפועלים האחרים ברחוב זוכרים עדיין
את יצחק בראשית עבודתו, לפני כשנה.
אז היה עוד גבר בריא־בשר.
היום מכסים בלויי־הסחבוח שהוא לובש
על גוף כחוש. בקמטים העמוקים החורשים
את פניו מצטברים החול !והאבק,
ולשערו צבע אפרפר־דהוי.
כשקלמן לא נמצא בסביבה, מתחמק
יצחק אל הבניין הסמוך, גם הוא וילה
דו־משפחתית• ,שחצייה האחד הושלם, וה־
(המשך בעמוד )26

הא מרמה ״סולל־בווה״
את מס־הכנסה?

הרהי 1:1הנא:
״רקוקו״1
מותו הפתאומי של מנכ״ל רסקו, ישראל
קרוא, מחתקפת-לב בגיל ,46 יחיש
את מכירת חחברח למשקיעים זרים.
קרוא, שקיבל לידיו חברה כושלת
בעלת הפסדים של 125 מיליון ל״י, הבליח
תוך ארבע שנים לנקות את השולחן,
לחבריא את החברה ולהפכה לרווחית
ביותר.
התוצאה: לפני כשנה החלו משקיעים
זרים מתעניינים בקניית רסקו.
אלא שקרוא היה אחד המתנגדים ה עיקריים
למכירה. הוא לא ראה כל סיבה
להלביש על עצמו בעלים חדשים,
העלולים להפריע לו בהצלחתו הלא-
רגילה, לעומת הבעלים הנוכחיים — ה סוכנות
היהודית — שהניחו לו יד חופשייה.

לפני כמה ימים נעו שערי מניות
רסקו סביב 90 נקודות — שער לא
ריאלי ביותר, שהושפע מזכרונות הפסדי
העבר. לחברה רכוש קרקעי עצום וכן

ישראל קרוא
טרגדיית הגורל
רווחים שטרם מצאו את ביטויים במאזנים
האחרונים. לדוגמה: לרסקו יש
חברת-בת בשם ישרס, בעלת נכסים מרובים,
ששער מניותיה עומד כיום בסביבות
190 נקודות. אין כל הגיון בהפרש השערים
בין החברה האם לחברה חבת.
תהיה זו טרגדית הגורל, כי דווקא
מותו של האיש שהביא את רסקו מסף
ההתמוטטות לשיגשוג — יאפשר את
מכירת החברה.
המסקנה למשקיע: צפויות עליות בשערי
מניות החברה.

״כימאוויר־ רוכשת את ״מסוק״

על יהודי פרטי עוד אפשר להאמין לפעמים
שהוא מנסה להערים על שלטונות
מם׳ההכנסה. אבל על חברה ציבורית נ־סולל־בונה

לדברי מתווך־קרקעות תל־אביבי בשם
דויד ורשבסקי — כן.
ורשבסקי העלה טענה זו בתביעה משפטית
שהגיש נגד חברת דיור, שהיא
חברת־בת של סולל־בונה. בעוד החברה־האם
עוסקת בבנייה ציבורית, מתרכזת
דיור בבנייה פרטית. אחרי הכל, מה שטוב
לשיכץ־עובדים, לא יכול להיות רע לסו־לל־בונה.

בנתה דיור את רבי־הקומות בשיכון
בבלי, בהם השתכנו אנשי־צמרת ההסתדרות
כמו ירוחם משל, מנכ״ל סולל־בונה
צבי רכטר, מנכ״ל קרן־הפנסיה ההסתדרותית
נתיב זיו פריאור, ואשר ידלין.
בתביעתו, מבקש ורשבסקי לחייב את
דיור לשלם לו דמי־תיווך של 66 אלף

ל״י. לדבריו, פעל כמתווך עבור דיור,
ובשנה שעברה מצא לה קונה עבור 27
דונם קרקע באיזור ל.
הקונה היתה חברת אלבן של איל־הכספים
היהודי״גרמני פאלוך (הבונה את
גורד־השחקיס בקולנוע מגדלור) ,ששילם
עבור השטח 3.3מיליון ל״י. עמלתו של
המתווך היא שני אחוז — אותם, טען
המתווך. סירבה החברה לשלם לו. עד
כאן, הכל כשר וישר. אלא שבמהלך התביעה,
העלה ורשבסקי טענה כי לאחר
שנחתם החוזה האמיתי בין הצדדים, במאי
, 1971 נחתם ביניהם חוזה שני באוגוסט
אותה שנה, שמטרתו היתה לעקוף את
הוראות המיסוי שחלו על העיסקה האמיתית.

תוכח האשמתו של ורשבסקי כנכונה,
עשוי מס־הכנסה לפתוח בחקירה גם
בעימקות אחרות של סולל־בונה.
זהו, לפחות, הנוהג במקרה שאזרח פרטי
נתפס בעבירה כזו.

איו והיות ולאושר מהנער מאושו
כאשר הקימה קבוצתו של איל־הכספים היוזודי־אמריקאי אמנון ברנם את מלון
קראוואן בשארם א־שייך, זכה המלון לקבל אישור כמיפעל מאושר, הפטור כמעט לגמרי
ממיסים. בנוסף לכך, זכו היזמים גם להלוואות ומענקים ממשלתיים בגובה שני שליש
מההשקעה, שהסתכמה בשניים וחצי מיליון ל״י, כך שהם עצמם נאלצו להשקיע רק
כ־ 800 אלף ל״י.
בשנה וחצי האחרונות נשא המלון הפסדים, ונראה כי לא יהיה מנוס מסגירתו.
מובן שבמצב־ביש כזה, מנסה כל הנהלה נבונה לנצל כל אפשרות לרווח, פעוט ככל שיהיה.
בתוך נכסי־המלון נכלל גם מיזנון־נייד, כחלק מההשקעה המאושרת. פירוש הדבר

בנוסף להכנסות יפות מהמוסך הגדול,
המשרת 65 מטוסים קלים, בניהולו של
ישראל הראל.
עם רכישתה של מסוק, שסבלה זה זמן
רב מקשיי ניהול, תהפוך כימאוויר לגורם
המרכזי בענף.

מימיים
תת־ניצב יעקב אידילוביץ, לשעבר מפ קד
אגף כוח־אדם במישטרת־ישראל, פרש
מתפקידו, והתמנה לתפקיד מנהל כוח־אדם
במישרד החקירות מודיעין אזרחי.

תת־אלוף אשר לוי, לשעבר מנהל שטיחי
קיסריה, פרש מתפקידו והתמנה מנהל סוכ נות
השעונים אומגה וטיסו בישראל.
לוי פרש מקיסריה לאחר חצי שנה
של עבודה שם, בגלל חילוקי־דיעות עם
בעל המיפעל, יצחק שפירא.

ה כ בי ש של מלדה אורי ירום
השתלטות מהירה
חברת-התעופה כימאוויר התמה לאח רונה
על זיכרון דברים לרכישת חברת
ההליקופטרים מסוק.
בעליה של מסוק הם הטייס אודי ירום
ועורך־הדין יחזקאל ורד המייצג את ה משקיעים
הזרים אמנון סרנס ויוחאי שניי־דר.
מסוק היא גם סוכנת חברת באל־סיקורסקי
בישראל, וכן מספקת היא מסו קים
למשטרת ישראל, פרס לעיסוקו; ה עיקרי,
שהוא ריסוסים. למסוק כיום ארב עה
מסוקים, לאחר ששניים התרסקו.
כימאוויר, שהיא בבעלותם של 270 קיבוצים
ומושבים, היא כיום חברת הרי סוסים
הגדולה בארץ. בעבר, התחרתה בה
החברה הפרטית מרום בהצלחה. לפני שנה
נכנם לכימאוויר מנכ״ל חדש, יעקב טוביה
מקיבוץ המדיה. טוביה ביצע מהפכה ב חברה,
רכש עשרה מטוסי־ריסוס גדולים,
פתר בעיות פנימיות, והפכה לכוח רציני.
כיום יש ל רי ת אווי ר 5־ 40 מטוסים משלה,

הודות לנכדיה של גולדה מאיר, הגיע
הקץ לסיבלס של מאוד ילדים בנגב.
במשך עשרים שנים, לא היה כביש שיחבר
את כביש באר״שבע—רביבים—
שדה בוקר עם כביש באר-שבע— אורים—
צאלים. ילדי הקיבוצים רביבים, משאבי-
שדה ושדה-בוקר, שהגיעו לגיל התיכון,
נאלצו לנסוע לבית״הספר הקרוב בצא-
לים בדרך עוקפת ארוכה, שנמשכה שעתיים.
בתקופת הבריטים אמנם היה
כביש מחבר כזה, אולם הוא נהרס על-
ידי כוחות צה״ל, ולא תוקן מאז.
כך סבלו הילדים שנים. עד שלפני
כמה חודשים, הגיעו גם נכדיה של ראש-
המשלה, בני קיבוץ רביבים, לגיל תיכון.
נראה כי מעמדה של הסבתא השפיע :
לפתע, נחלץ משרד העבודה לפעולה,
ותוך זמן קצר נסלל כביש חדש, באורך
22 קילומטרים, המחבר את בית נכדיה
של גולדה עם בית״הספר התיכון.
בשימחתם כי רבה, כינו קיבוצי הס ביבה
את הכביש החדש בשם כביש גולדה.
המיזנונוע ניידות
מפתיעה
שהוא ניקנה ללא מיסים, בדומה למכונית בעלת מיספר לבן, ואסור בשימוש לכל מטרה
אחרת, מלבד במלון.
אלא שלאחרונה, גילה המיזנון הנייד ניידות מפתיעה, הגיע, משארם א־שייך הרחוקה
עד לתל־אביב, אל הסטייקייה של אלי רונן בכיכר מלכי־ישראל בתל״אביב. כן נראה
המיזנונוע בשבתות במגרשי־ספורט שונים, מוכר מתוצרתו לקהל הצופים.
לדברי רפאל איתן, מנהל קראוואן, נמסר המיזנון לאלי רונן לצורכי שיפוצים ותי קונים
בלבד, ואסור להשתמש בו לכל מטרה מסחרית. למען האמת-,הוא אף לא יודע
על שימוש כזה.

הקברות והתטזים
כאשר פתחה חברת סונול חנויות ב-
תחנות״הדלק שלה ברחבי הארץ, התפלאו
רבים. איזה נחג הנכנס למלא בנזין,
יתעכב גם לקנות קילו תפוזים או
כיכר גבינה ן
הרבה, כפי שמסתבר מההצלחה לח
זכו החנויות, הנקראות סונומרקט.
סוד ההצלחה טמון לא במיצרכים,
למרות שהם בהחלט על רמה, ואף לא
במחירים, שהם בהחלט סבירים. אף
שני אלה ניתן למצוא בכל סופרמרקט
רגיל, ושום נהג לא היה מבזבז את זמנו
על קניות לבית בתחנת דלק.
סוד ההצלחה טמון בקבלות: כאשר
אתה קונה בנזין יחד עם חמאה, אתה
מקבל קבלה אחת על כל הסכום. קב
לות
דלק מוכרות כהוצאה לצורכי מס-
הכנסה. קבלות על חמאה — לא. זה
חסוד הפשוט.

ה שריון
מ חו ך ל חי ס כון
בבסיס-אימונים של חיל־תשריון בדרום
הארץ קיים מיטווח גדול לאימוני תותחנים.
על קיר המיטווח מצויירת טבלת־ענק,
ובה פירוט מחירי כל הפגזים והכדורים,
וכתובת ענק: תותחן, דע את
מחירך !

במדינה
דרכי־ח״ם
1130 3ט ח מו ר ת
אונ ס ! ת שי ש
מינאד מייזרר עשה
טובה רשתי ידידות —
ועדו? 7אבד את אזרחותו בשר כך
דווקא אותו ד-יו צריכים לתפוס. מכל
עשרות הישראלים, המשתתפים מדי ערב
בעיסקות חשיש קטנות, וקטנות פחות —
הייתה. המשטרה צריכה ליפול דווקא עליו.
מיכאל מייזלר לא חשש ממאומה, כאשר
יצא מביתו ברמת־גן לתל־אביב בשליחות
קטנה. שתי האורחות שלו — ידידות
ותיקות מאנגליה שבאו לביקור בארץ —
ביקשו ממנו לקנות להן אצבע חשיש,
מאחר שלא ידעו בעצמן את המקורות
כאן.
דמויות כאפלה. מייזלר, יליד אנגליה
ובעל דרכון בריטי, יצא מיד, כג׳נ־טלמן
בריטי מלידה, בשליחות העלמות.
יצא — ולא חזר עוד, באותו לילה.
הוא הגיע בשלום למרכז ד,מכיתות
בצפון תל־אביב — מעגן־הסירות ביר קון,
מאחורי קולנוע פאר. הוא נפגש בש לום
עם גבר שצץ מתוך האפילה, שאל
אם הוא רוצה משהו. הוא קנה ממנו ב שלום
אצבע חשיש, ואפילו נפרד ממנו
לשלום.
עד כאן. ברגע זה, זינקו על הקונה
והמוכר המופתעים מספר דמויות אפלות.
ההמשך התקיים בתחנת המשטרה. ה דמויות
האפלות התגלו כאנשי חולייתו
של סמ״ר אלי דדון ממיפלג־הסמים, ש שכבו
במארב וחיכו להזדמנות המתאימה.
המוכר התגלה כסולימאן אגארבאריה (,)20
תושב אום־אל-פאחם. והקונה, מייזלר, התגלה
כדקורטור תמים, היושב בארץ במעמד
של תושב ארעי ומחכה לקבל את
האזרחות הישראלית.
אל תעשה טובות. השאלה היתר״,
אם אכן יקבל אותה — או שהטובה ש עשה
תעלה לו באובדן הדרכון הכחול.
שכן בפני שופט־השלום התל־אביבי חיים
שפירא הציגה התביעה את סולימאן הקטן
כסוחר חשיש גדול, ואת הדקורטור בן
ה־ 25 כקונה חשיש. ומאחר שהחוש לא
עושה טובות לעושי טובות, סירבה התביעה
להתחשב בטענתו שעשה טובה ל בנות,
תבעה להרשיעו.
סניגורו, עורך־הדין אורי רון, טען ל עומת
זאת כי המדובר בצעיר ישר־דרך,
שלא ביקש את האצבע החומה לעצמו,
והמבקש בכנות להתאזרח בארץ־הקודש.
משום כך, יואל נא בית־המשפט וישלחו
לקפלת תסקיר של קצין־המיבחן.
אם יקבל בית־המשפט את בקשתו, ולא
יפגע בסיכוייו של מייזלר לקבל אזרחות
ישראלית, הבטיח הסניגור — מבטיח שול חו
לא לעשות יותר טובות לעולם.

שמו הו ל ך דסויו
צעיר ערבי מעזה גשלח לשרוש
שנות מאבד
על אונס צעיד יהודי מקדייסרגת
״תמיד הבעייה עם התחת,״ נהג לזמר
יוסי בנאי בערב שירי ג׳ורג׳ בראסאנס.
לגבי הצעיר העזתי, שעמד בפני בית־הדין
הצבאי בעיר מגוריו, היתה הבעייה כפולה :
היא התחילה בשמו — באנטיזי״ ,נגמרה
באישום נגדו: אונס ומעשה סדום בנער
יהודי בן .15
נימוסים משונים. פאיז חמדן אל-
באנטיזי ניתקל בייצר הרע בשעה חמש
בבוקר. היה זה כאשר יצא ממישמרת־לי־לה
במיפעל ליגת בקריית־גת, פגש נער
מקומי, הזמינו לכוס קפה. מין הון להון
התיידדו והשניים והצעיר היהודי הוזמן ל עזה
לביקור־נימוסץ.
בתום הביקור, מיהר הנער למישטרה,
התלונן על אונם ומעשה-סדום. באנטיזי
נעצר, הודה באשמה, והורשע.
אחד משלושת השופטים הצבאיים שישבו
בדין, דרש להכניס את הנאשם לעשר
שנות מאסר. למזלו של באנטיזי, הוא נותר
בדעת מיעוט ובית־הדין, בראשותו של
רס״ן יורם גלין, פסק לאנס שלוש שנות

מאסר.
*) טיזי בערבית פירושו ישבן.
רעולם הזה 1852

בימי הזוהר

מריס קישון, אשתו ;ובה ובנס
דני, אז בן תשע, בתצלום משנת
.1955 הד״ר לכימיה הצעיר היה אז בתחילת דרכו באנגליה.

למרות שלא ידע מילה אנגלית, החל תוך שלושה שבועות מנהל
את המיפעל, כאילו נולד שם. כך החלו ימי הזוהר, כאשר הכימאי
המבריק, לשעבר תושב מעברת בת־יס, הפך לתעשיין מיליונר.

עלייתו ומותו שד בוויס קישון, קונו נו שת הסחיטה
המיליונר 1011171
ה נקב וה הגדוד

הוא שהרס את המיליונר, הביא לבסוף
למותו. קישון, כאן בקוקטייל עסקים
לפני שש שנים, היה, שתיין גרוע,
למרות שהחל לשתות בגיל מוקדם.
ף חטוף חמיט שנות מאסר — זו מכה
׳ רצינית לכל אדם, אך לגלות, שבוע
לאחר גזר-הדין, כי אך כחוט־השערה הב דיל
בינך לבין החופש — זה כבר השיא.
זה בדיוק היה השבוע מצבו של יוז׳י
לריאה, שנידון בשבוע שעבר לחמש שנות
מאסר בפרשת הסחיטה הענקית מהמיליונר
היהודי הבריטי בוריס קישון:
שבוע לאחר שהחל לריאה לרצות את
מאסרו הממושך — נפטר בורים קישון מ־התקפת־לב
בנמל-התעופה של לונדון.
ובורים קישון היה העד היחידי, שבעז רתו
אפשר היה לשלוח את לריאה למאסר.
לוא היה קישון נפטר קודם, או חמישי
פט נדחה — היה לריאה נמלט מעונשו.

מ הפכ ה
אצל ה מ הפכני ם

^ ת התקפרדהלב הראשונה שלו קיבל
^ בוריס קישון בשיא הצלחתו ועושרו,
כמיליונר ותעשיין מצליח וממציא מבריק.
את התקפת־הלב השנייה — שהיתר, גם
הסופית — קיבל בשיא הידרדרותו והש פלתו,
כששמו מוכפש ברחבי העולם כקלי
פן פתולוגי שהרס את משפחתו, הפסיד
מיליונים בקלפים וסחיטות, נירדף על-ידי
פושעים ברחבי העולם.
את התקפת־הלב הראשונה קיבל לפני
שש שנים. את השנייה לפני שבוע. ומה
(המשך בעמוד )28

מאלבום המשפחה

תצלומים מלפני עשר שנים, בבית־המש־פחה
בלונדון: קישון בחברת אשתו ובחברת
בנו דני, אז בן שלוש. איש־העסקים המצליח היה בעל ואב מסור ואוהב, אולם
משיכתו החולנית לקלפים היתה חזקה יותר, גרמה להרס ולחרפה שלו ושל משפחתו.
2 5י ־1

חולי־רו ח
(המשך מעמוד )23
שני נמצא בבנייה. שם, הוא יודע, יקבל
סיגריה סובה, כוס קפה, קצת אוכל, וקצת
כסף, אותו הוא עוטף במטפחת מזוהמת
ומחביאה במכנסיו.
״יצחק, אתה אוהב לעבוד ז״
הקמטים בפניו מתעמקים, והמבט המוכה,
השוכן דרך קבע בעיניו, מעמיק :
״כן,״ הוא אומר .״עבודה זה דבר טוב.
אבל למה הוא לא משלם לנו בשביל ה עבודה
שלנו? אולי פעם אני אצא החוצה,
אולי תהיה לי אשה ואני ארצה בית —
אז לא יהיה לי כסף. וגם העבודה הזאת
קשה. אני רוצה לעבוד בגננות.״
הבעה מעוררת ר ח מי ם

ך* וא פושט את זרועותיו הדקות:
ן | ״אין לי כוח. לפעמים הוא נותן לנו
לסחוב אבנים ואני מרגיש שאין לי יותר
כוח ברגליים.
״ולא רק אני. כל החברים שלי אומרים
אותו דבר. כולם רוצים לעבוד, אבל
לא בעבודה הזאת. ולמה הוא לא משלם
לנו?״
נראה שהנקודה הזאת מטרידה אותו
במיוחד .״למה הוא לא נותן לנו כסף ו״
על החיים במוסד מספר יצחק:
״מעירים אותנו כשעוד חושך ומביאים
אותנו לכאן, ואנחנו עובדים עד הערב.
אחר כך אנחנו חוזרים, ומתרחצים, ואוכלים
תפוחי־אדמה עם בשר, והולכים לישון.
״האוכל לא טוב. וגם אין מספיק סיגר יות.
מה שהוא נותן זה סיגריות רעות.
למה אני לא יכול לקבל סיגריות שאני
אוהב?״
יצחק הוא קבצן לשעבר, שהגיע למוסד,
לדבריו, בעיקבות החלטתה של עיריית
ירושלים לבער מרחובותיה את נגע
הקבצנות. יותר מכל, אוהב הוא לשיר.
די לבקשו פעם אחת — והוא מתחיל
לסלסל, בקולו הערב, מנגינה ערבית חס רת
מלים. וכשהוא שר, עולה על פניו
הבעה מעוררת רחמים, מזיגה של מאמץ
ועצב עסוק.
פתאום הוא נחרד, ומפסיק. עיניו יוצאות
מחוריהן, וקולו נחנק:
״רגע, רגע,״ הוא מגמגם מלים קטועות.
״אני לא יכול לדבר. אני מפחד. אם
הוא יבוא ויראה שאני לא עובד, הוא
יוריד לי את הראש עם גרזן.״

חנתי בהם. עברתי ברחוב, ופתאום ניגש
אלי אחד הפועלים שעבדו בבית מספר
41 ושאל אותי :״אולי יש לך שתי ל״יי״
בגלל שעבדתי הרבה זמן בסעד, אני
רגילה לשמוע בקשות כאלה. אז שאלתי
אותו :״למה אתה לא הולך ללישכת הסעד?״
אבל
אז ראיתי שמשהו לא בסדר איתו.
נתתי לו שתי ל״י, ושאלתי :״מה אתה
עושה פה י״
הוא ענה לי :״הוא מרביץ לי.״ זה
היה כל־כך מעורר רחמים, שהזמנתי אותו
אלי לאכול ארוחת־צהריים.
״פתאום נכנס קלמן לבית, והתחיל לצעוק
עלי למה אני מעסיקה את הפועלים
שלו. כל כך התרגזתי, שאמרתי לו :״אם
אתה לא יוצא מפה תיכף וסייד, אני
שופכת את הסיר עם האוכל על הראש
שלך.״ הוא שתק והסתלק.
ופעם אחרת הרגשתי לא טוב בלילה.
אני סובלת מטרומבוזה, אז בעלי לקח
אותי לעזרה ראשונה. זה היה בתשע ב ערב.
כשעברנו ליד הבית של קלמן, ראי נו
משאית מלאה אבנים, והחולים עמדו
ופרקו בשרשרת את האבנים ממנה.
לא רק אני אלא גם כל השכנים מזוע זעים
ממה שקורה פה. לא פעם שואלים
אותי אנשים שגרים כאן עד מתי תימשך
הזוועה הזאת. מישהו אפילו הודיע למש־רד־הבריאות,
אבל שום דבר לא השתנה.
עד כאן, סיפורה של השכנה.

__ כוויות,
מכות, איו מי ם
ך* פועלים העובדים בבתים הסמו-
ן 1כים יודעים לספר, ששום מזג־אוויר
אינו משכנע את קלמן מלהפסיק את תה-

עבודת־כפייה

הנחות
גדולות!
ם ל 1מדב 1י
בית אל-על תל-אביב
רחוב בן־יהודה 32
טל 58671 , 58512 .

סניפים: חוליו — פוקולוכ 51
כאד-שגע—הרצל 17 בניו ארניקו
מחלקה מיו חדת לעולים ח ד שי ם
או>ו 08א !;11(18 0136ו>11נ3וו 611ח 0
06 זוו 3קזו 1וו 3

־׳ .העו לם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והפינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם. הדפוס החדש* גע״פ,
ח*א. רח׳ בך אביגדור הפגה: גד בע״פ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי אבנרי * הפדל: העולס הזה בע׳־מ.

* צחק אינו יודע, שאין כל סיבה שלא
יקבל סיגריות טובות כמו שהוא אוהב,
או אוכל מזין. הוא אינו יודע שמשרד
הבריאות, בשיתוף עם משרד הסעד, מש לם
לקלמן רוזנבלאט כ־ 400ל״י לחודש
עבור כל חולה ושמתנהל מו״מ להעלאת
התשלום.
הוא אינו יודע, שלו היה מביא את
את טענותיו בפני בית־המשפט, היה השו פט
מקבל אותן.
הוא אינו יודע, שהרגשת הקיפוח ה־ממלאה
אותו בגלל שאינו מקבל תשלום
עבור עבודתו, היא נורמלית דווקא מאוד.
הסביר פרופיסור לפסיכולוגיה קלינית,
מהידועים בארץ :״עיסוק בפני עצמו הוא
לא בהכרח ריפוי, אלא בתנאי שהוא מגוון
ונותן לחולה את ההרגשה שהוא מסוגל
לעשות עבודה סוריה ולהגיע להישגים,
שיאפשרו לו שוב להשתלב בעולם הבריאים. כלומר, אם אין בזה תיסכול. אם
אין בזה השפלה.
״אם החולה עובד חינם, יש סיכוי סביר
שיראה את זה, ברמה החיצונית, כניצול
המקומם אותו. ואילו ברמה הפנימית הוא
לא יכול שלא לחוש שעבודתו בכל זאת
לא שווה כלום.
״בבתי־חולים ממשלתיים משלמים לחו לים
עבור עבודתם, אלא אם הם מבקשים
לעשות עבודות ללא תשלום כלפי חולים
אחרים.
״שאלה אחרת היא האם בית־החולים נו תן
אפשרות לחולים להתעסק בעבודה
אחרת. במידה והוא מכריח אותם לעבוד
בסוג עבודה זה, ואפילו זה נגד רצונם,
הרי זאת פשוט עבודת כפיה.״

כל השכנים
מזועזעים

** ספרת *חת מדיירות הרחוב.
שניהלה כעבד, כמשך שכיס,
מוסד פרטי לילדים :
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהב
מנוחה
ליגע ״״=

בבניית הווילה של מנהל המוסד נח
לרגע מעבודתו, כשהוא מוחה את זיעתו.

ליו הריפוי של חוליו, באמצעות בניית
ביתו הפרטי.
״ראיתי אותם עובדים בשלג,״ סיפר אחד.
״כשאף פועל נורמלי לא יצא לעבודה.״
העיד אחד השכנים :״באותו יום שלי שי
שירד שלג הייתי פה. בבית של קלמן
עבדו עשרה חולים בפינוי השלג מהגג
ומהחצר.
זה עכשיו, בחורף. בקיץ, למשל, הוא
סגר להם את המיים. הם הרי לא מבחינים
בין קוב לרע, אז הם היו שותים
מהחביות של מיים וזה מיים מלוכלכים,
אז הוא לא נתן להם בכלל לשתות.
״מערבל בטון לא היה לו בכלל. החו לים
היו עושים את כל העבודה לבד.
רק סועל־בניין יכול להבין איזו עבודת
פרך זאת.
״וכשהובילו זפת, ראיתי שאחד הפוע לים
מרים את שולי המכנסיים. שאלתי או תו
למה, אז הוא אמר , :אני מפחד שיר-
ביץ לי אם אני אלכלך את המכנסיים.׳
העולם הזה 1852

והזפת הרותחת: טפטפה לו על השוק,
וגרמה לו כוויות.
״ופעם אחרת בא אלי יצחק, והראה
לי חבורה טרייה על הזרוע. שאלתי אותו
ממה זה, והוא סיפר לי שקרע את הנעליים
בעבודה, ובגלל זה קיבל מכות.
״אני יודע שבכל מה שקשור למכות,
הם לא משקרים. במו עיני ראיתי את קלמן
מרביץ להם.
״בקיץ הוא היה מביא להם לחם שחור
ומלפפון. זה היה כל האוכל שלהם במשך
כל היום, עד שהיו חוזרים בלילה למוסד.
בחורף אני לא יודע מה הם אוכלים,
כי הם נכנסים לתוך הבית.
״הוא משאיר אותם כל היום לבד, רק
עם מנהל עבודה. לפעמים הם מקבלים
התקפה, ומרביצים אחד לשני עם כלי
העבודה. זאת ממש סכנת נפשות.
״או שהם מתחילים לעבוד כמו רובוטים.
אני רואה שהזיעה נוטפת מהם, והם ממש
נופלים מהרגליים. אבל הם לא מפסיקים
לעבוד. ממש כמו אוטומטים.״

אין בכד
כל פגם
ך* מוסד הפרטי לחולי־נפש תזני
1בלאט, הנמצא בבעלותו של קלמן
רוזנבלאס, איש הפועל־המזרחי, קיים כבר
35 שנה. נראה שהוא נושא רווחים טובים.
שכן ב־ 1968 פתח קלמן מוסד נוסף
לחולי־נפש, בשיועפת.
רוזנבלאט האדמוני וחבוש־הכיפה לא
מכחיש שהפועלים הבונים את הווילה
שלו הם חולים המאושפזים במוסדו. לדע תו׳
.אין בכך כל פגם. מסביר הוא :״בכל
המוסדות מהסוג הזה נהוג להעסיק את
החולים בעבודות בניין ובבתי־חרושת. אז
מה ההבדל אם הם עובדים בשביל קבל נים
או בשבילי? הרי אני משלם להם.״
והוא שולף מכיסו פנקס צ׳קים, ומראה
תלוש צ׳ק שעליו רשום שם אחד העובדים.
אלא שעובד זה אינו חולה, אלא אל כוהוליסט
החוזר לביתו, שבגלל מחלתו,
מקבלת אשתו את הכסף עבור עבודתו.
עובד זה, שלום שמו, הודה בפני כתבת
העולם הזה כי שאר העובדים אינם מקב לים
כסף עבור עבודתם.
תגובתו של רוזנבלאט :״לא נכון. אני
משלם להם — במזומן.״
קלמן גם מודה שאין בידו אישור רפואי
להעסקת החולים בעבודות־בניין .״לא
ידעתי שצריך אישור. אבל הדבר נעשה ב ידיעת
רופא המוסד ומישרד הבריאות.״
הגיב הפסיכולוג הקליני :״אם אין כוח
רפואי במקום העבודה של החולים —
זאת פשוט שערורייה.״
קלמן מזדעזע ממש מהטענה שהחולים
שלו מקבילים מכות :״היום כבר אין דב רים
כאלה.״
על עדויות שכנים שראו את החולים
עובדים בשעות הלילה, הוא מגיב :״זה
לא יכול להיות. אולי הם יושבים פה,
אבל הם לא עובדים.״

״איו מ קו ם
ל ח קי ר ה 1״

ן י,כ על הפרשה המזעזעת דובר
| 1משרד הבריאות :
״ידוע לנו שחרבה פעמים, במסגרת רי פוי
בעיסוק, שולחים את החולים לעבודות
מכל מיני סוגים, ביניהם עבודות בנייה.
עד כמה שידוע לנו, כל הדו״חות עיל
בית־החולים הזה היו חיוביים. רק כשאנו
מקבלים תלונות מחולים על יחס אכזרי,
אנו חוקרים בעניין.
״הדבר היחיד שידוע לנו על מוסד זה
הוא שיחת טלפון בעילום שם, שבה !מיש הו
אמר שרוצה להתלונן, אבל לא מסר
פרטים. נאמר לו שיפנה בכתב, וימסור
פרטים, אבל לא נעשתה כל פנייה נוספת.
״בקשר לתשלום עבור העבודה, המפקח
מטעם המשרד על המוסד משוכנע שה חולים
מקבלים כסף בצורת דמי־כים.
״בקשר לפיקוח רפואי בזמן העבודה,
נם חולים המאושפזים בבתי־חולים ממ שלתיים
ויוצאים לעבודות חוץ, אינם נמ צאים
תחת פיקוח רפואי בזמן העבודה.
״משרד הבריאות אינו רואה מקום ל חקירה
בעניין, אלא אם יתקבל מיכתב
תלונה מאחד לחולים המאושפזים במוסד.״
בתשובה לשאלה מה אם חולי-הרוח
אינם יודעים או מסוגלים לכתוב מכתב,
הסביר הדובר :״אינני יודע. זה מה ש אמרו
לי להגיד.״
כמו שכתב הפרופיסור הנם קרייטלר
באחד מספריו :״חולה־הנפש הוא חולה,
אבל לא מטומטם. לפחות — לא מטומטם
כמו חלק מהאנשים המטפלים בו.״

] דן גן־ * מדץן
ספר הופיע כמעט במחתרת. שום
ן \ פירסום לא בישר את לידת הרומן
החדש של דן בן־אמוץ כמקובל, לא מו דעות
בעיתונים ולא ראיונות עם המחבר.
למרות זאת מבטיח הספר — שבו עיים
בלבד אחרי יציאתו לאור, ולמרות
החשאיות האופפת את הופעתו — להיות
אחת היצירות הספרותיות המדוברות ב יותר
של השנה. הוא עשוי לחולל סע רות,
לגרור תגובות ביקורת ארסיות, לע מוד
במרכזם של ויכוחים איו־ספור ול פלג
את קהל קוראי הספרים בישראל
לשני מחנות יריבים — שוללים ומחיי בים.
ייתכן
והחשאיות סביב הופעת הרומן,
שהיא כשלעצמה טריק מצויין של פיר־סומת,
נובעת לא במעט משמה הפרוב למטי
של היצירה. לא צריך לנחש מה
יקרה במחלקות המודעות של העיתונים

היומיים, כאשר ינסו למסור להם לפיר־סום
מודעה המכריזה על הופעת רומן
חדש הנושא את השם לא שם זין. באחד
מעיתוני הערב כבר פתרו את הבעיה כאשר
פירסמו בכרוניקה הספרותית שלהם
כי ״יצא לאור ספרו החדש של דן בן־
אמוץ לא שם עיתונים אחרים אולי
יעדיפו לבשר על הופעת הספר בנוסח
הבא :״יצא לאור הרומן לא שם זין

המבוכה שעשוי שמו של הרומן לעו רר
אצל רבים אינה מקרית. השם, כמו
היצירה הספרותית המסתתרת מאחוריו,
מיועדים להשיג מטרה אחת: זעזוע. אין
כאן נסיון להשגת ערכים ספרותיים אס תטיים
או לסגנונות הבעה לשוניים חדשניים.
לא ניכר המאמץ לחיפוש אחר עומק
פסיכולוגי או יצירת רבדים של מש מעויות
ניסתרות הנחשפות ככל ששוקעים
יותר ביצירה.
הרומן ככל שהוא מרתק וסוחף לקריאה
בנשימה ארוכה אחת מבלי להיעצר, מכוון
למטרה גלויה וחשופה אחת: לזעזע, ל הוציא
מאדישות, להעלות אל התודעה הפרטית
והמשותפת דברים שהודחקו אל
נבכי תת־ההכרה, להרגיז, לרפא בהלם.

״ המצ אה
זידונית״
ף יבורו של הרומן לא שם זין הוא
^ הנוער הישראלי של ״לוחות הזיכ רון״
,דור מלחמת ההתשה, חבריהם ובני
גילם של אותם שמיניסטים שעוררו בשעתו
את חמת העם במכתבם חמפורסם
לגולדה, בו העזו לערער על צידקת ה שירות
בצה״ל כצבא כובש. להם גם מוק דש
הספר.
רפי לוין, בוגר שמינית מצפון תל־אביב,
צנחן במחזור המירדפים, סטריאוטיפ
של הצעיר הישראלי המצוי שתחום
פעורה בינו לבין הוריו ובינו לבין סבי בתו
החומרנית, הוא נציג אופייני לדור
זה. הוא מתגייס לצבא מתוך ידיעה מעורפלת
שאי־שם ממתין לו המוות, מבלי
לתת לעצמו הרבה דינים וחשבונות, ואת
הקיץ האחרון שלו, לפני הגיוס, הוא מק דיש
לחגיגת העצמאות הפרטית שלו ול אהבת
הבתולים שלו.
שלא כפי שחזה מראש, אין דפי נהרג
בעת שירותו הצבאי. הוא רק נפצע. פצי עתו
העומדת במרכז עלילת הספר, היא
המביאה אותו למה שעלול להיראות כ־
״הירהורי כפירה״.
הנה, למשל, מה -שחושב רפי על אחיו
ה״מרובע״ אלי:
״...הוא משוכנע שההתחנלות וההיאח־

דן בן־אמוץ וידידות ב מ סי בהלרגל הו פעתספ רו

זויות זה המשך ישיר של ההתיישבות החלוצית.
הוא לא מבין שזו המצאה זידו־נית
של מישרד־החוץ ומישרד הביטחון.
קודם כל זה פטנט נהדר לצרכי הסברה.
כשהערבים מפגיזים היאחזות הס עושים
לנו שירות עצום. מפני שחייל שבהרג
ליד אוס־שורט, נקודת קואורדינציה
כך וכך, מה זה אומר לנו 7אבל הפגזה
על היאחזות, בית־ילדיס הרוס, צילום
של פרה מרוטשת בשער של מוסף שבועי
— זה כבר משהו אחר. זה מיד אומר
לכל אחד לשם מה אנחנו נלחמים. קודם
כל אנחנו נלחמים על חיינו ואין ברירה,
אנחנו חייבים להתגונן. וחוץ מזה המלחמה
שלנו צודקת ומוסרית מפני שאנחנו בסך
הכל רוצים לגדל עגבניות בחיאחזות אום־
שורט וענבים בנחל פיזדיניה. אנחנו בסך
הכל רוצים לחיות מיגיע כפינו בשכם
וחברון. אנחנו רק רוצים להפריח את השממה
של מידבר יריחו אז למה מתנכלים
לנו? למה הם מסרבים לקבל את
ידנו המושטת לשלום? תראו, אנחנו אומרים
להס, אס לא תפסיקו להפגיז את היאחזות
אוס־שורט ואת כפרינו השלווים
בביקעת הירדן, נאלץ לכבוש את הגילעד
ולהקים שס שורה של היאחזויות. פנינו
לא לכבוש אבל יופטבאשומט! דם בחורינו
לא יהיה הפקר! ואנחנו נמשיך להתנחל
ולהיאחז בכל מישלט עד שנגיע
להיאחזות בגדד.״

טיפול גפאד אגוי ה
ה ל או מי ת
^ ין זו הפרה הקדושה היחידה שרפי
מנסה להילחם בה במסעו הארוך ל־אירגון
חייו מחדש. הוא מציב סימני שא לה
מעל הרבה מוסכמות, כמו, למשל,
בקטעים הבאים:
״ולא רק על פוליטיקה. אנחנו רבים.
על הכל. על כל נושא שיש לו לגביו
דיעה קבועה וברורה. מה רע בהומוסכסו־אליות
למשל? מה איכפת לו מה ששני
אנשים מבוגרים עושים מרצונם החופשי
על שפת־הים או בבית? אז השמוק הזה
אומר לי שזה לא טבעי, שהומוסכסואליות
היא מחלה. למה זה לא טבעי? למה זה
פחות טבעי, נאמר, מאשר לאונן? ומה
זה בכלל טבעי? כל תופעה שהחברה לא
הצליחה לעקור בעזרת חוקים ועונשים
היא חלק מהטבע.,.
״...או למה, למשל, שבחורה לא תעבוד
בזנות כשהיא מסיימת את הצבא? מה
ייש? למה לא? במה פקידה מזויינת
שמוכרת את הראש, הגוף והנשמה בשביל
400ל״י לחודש יותר טובה מזונה ש עושה
סכום כזה בערב אחד?״
.גם הוריו של רפי אינם יוצאים נקיים

מניפוץ המסגרות הכללי של החייל הפ צוע.
״למה
אתה מתעלל בנו רפי?״ שואל
האב כשהוא מבקר את בנו בבית־החוליס,
״אני אשם שנפצעת?״
״ודאי שאתה אשם.״ אומר רפי בשלווה.
״מה? ! אני אשם? את החיים שלי
הייתי נותן בשבילך. איך אתה יכול להגיד
שאני אשם?״
״אתה אשם בכל המלחמה הזאת.״ אומר
רפי בשקט ״מפני שאתה לא עושה
שום דבר כדי למנוע אותה
רפי, המוצא לבסוף *את מיפלטו בעולם
ההזיות, גומר את החשבון עם כולם:
״ --יכול להיות שזה הפיתרון
למדינה הזאת. אולי ניתן להסביר את ה־פאראנויה
הלאומית, את הפחדים משואה,
את החשש מפני סכנת השלום, את העקשנות
ההיסטרית, אולי ניתן להסביר
את המחלות האלה בחוסר שיווי משקל
כימי בגופם של המנהיגים? הס מופרעים
הזקנים האלה והם זקוקים לטיפול. צריך
לתת להם ממי ארגעה חמש פעמים ביום
...ואז הם אולי יישנו בשקט וישתחרת
משיגעון הרדיפה זמסיוטי ההשמדה. טיפול
אינטנסיבי של חודש ימים ואולי הם
ירגעו סוף סוף. ולרוב הדומם והמטומטם,
לעס הישן את שנתו השלווה, לציבור האדיש
הקורא על מעשי עוול, על שחיתות
וריקבון וממשיך לנחור ולבחור אוטומטית
כמו שהוא בחר עד כה — טיפול
מזורז באמפיטאמינים ...אולי שטופי המוח
המנומנמים האלה יתעוררו סוף סוף
ויעשו משהו ליבוש הביצה המסריחה שבתוכה
הס שקועים.״
קסס השפה
ל והי כשורת הרומן. היא המעניקה לו
( את כוחו והיא גם חולשתו. כי לגיבורי
יצירתו של דן בן־אמוץ אין חיים עצ־
׳מאיים משלהם. הם מריונטות הנדחפות
למצבים בהם יוכלו להשמיע את הדברים
שהמחבר שם בפיהם. הם אמצעים בלבד
בידי המחבר להשמיע את האני־מאמין
שלו. כנד. ככל שיהיה, משכנע, חשוב,
מעורר למחשבה ומזעיק לתגובה, אין הוא
תחליף לאמת של גיבוריו. זה מה שמו תיר
את יצירתו של דן בן־אמוץ כמאמר
פובלציסטי* בעטיפה ספרותית, מרתקת ו פעמים
אף. מרגשת עד דמעות.
קיסמה הגדול ביותר של העטיפה ה ספרותית
היא השפה, העברית החדישה,
האוטנטית, שבפי גיבורי הרומן. יותר מ אשר
עצם הבשורה הרעיונית מהווה שפה
זו את תעודת־הזהות האמיתית המאפיינת
את ״מחזורי לוחות הזיכרון״.

המיליונר וג ק ל פן
(המשך מעמוד )25
שעבר עליו בשש שנים אלה. יכול היד!
לשבור גם לב בריא.
בורים קישון נולד בבוקארשט, רומניה
לבית עשיר. אך נתפס בבחרותו לבשו רות
הגדולות שנשבו לעבר האנושות מ רוסיה,
שזה עתה היתד, לקומוניסטית.
לאחר שסיים את לימודיו בהנדסת־מזון,
יצא לרוסיה, התקבל על־ידי הקומוניסטים
ברצון, היה הרוח החייה בתיכנון ענף
תעשיית־המזון ברפובליקה המולדבית.
כעבור זמן, נרגע קצת מהאידיאלים של
ימי בחרותו, ובתום מילחמת־העולם השנייה
חזר לרומניה.
גם שם גרם המדען הצעיר והמוכשר
למהפיכה בתעשיית שימורי־המזון — וגם
שם קטנה עליו הארץ. ב־ 1950 עלה לארץ.
לאחר תקופת מה במעברת בת־ים, הגיע
לקיבוץ גן־שמואל. תוך זמן קצר, פיתח
את ענף שימורי־הפירות במשק — ואז
אירעה פגישתו הגורלית עם פטר לוקווד.
לוקווד היה תעשיין בריטי שבא לארץ
לחפש מהנדס־מזון טוב. שעות ספורות
לפני שעמד לחזור לבריטניה, מבלי ש
מצא
את מה שחיפש — פגש את קישון.
קישון לא ידע מילה אנגלית, ומלצר
בית־המלון שימש מתרגם לשניים. לאחר
כמה שבועות, הגיע לשגרירות אנגליה בארץ
החוזה החתום עבור קישון.
הטירוף החולני
*** בועות ספורים לאחר שהכימאי
הצעיר הגיע עם משפחתו לאנגליה,
כבר ניהל את מיפעלו של לוקווד. כעבור
שנה, כבר היה שותף עם לוקווד, פיתח
גם עסקים עצמאיים משלו, הקים מיפעלים
ברחבי העולם, מפרדם־חנה ועד קמבודיה.
חוש העסקים המפותח שלו והמצאותיו
המפתיעות בתחום הנדסת־המזון הפכו
אותו, תוך שנים מעטות, למיליונר המנהל
את עסקיו, ממיפקדתו בלונדון, על פני
העולם כולו.
וכגובה הזינוק לצמרת — כך עומק
הנפילה.
הנפילה החלה באחד מביקוריו התכו
פים
של קישון בישראל. בביקורים אלה
היה נכנם ללגום מדי פעם כוסית משקה
בבאר פורטו־ריקו התל־אביבי. לטיפוסים
מסויימים ששכנו שם דרך קבע לא לקח
זמן רב לגלות שלפניהם דג שמן, מיל יונר
המאחד בתוכו שתי תכונות מקסימות
— מבחינתם: כושר קליטה גרוע
של אלכוהול וטירוף חולני לקלפים.
יוז׳י לריאה, בעליו של פורטו־ריקו
ובעבר קצין־מיבצעים של המחתרת נגד
הבריטים, תיכנן במיקצועיות את הפלתו
של קישון לרישתו. בעזרת כמה פושעים
אחרים, סחף לריאה את קישון לשורת
משחקי קלפים מטורפים, כשהוא דואג,
כמובן גם להשקותו כהלכה. בסידרת מיש־חקים
אחת בלבד הפסיד קישון למעלה
מ־ 800 אלף ל״י.

מהרצח —
ל ס חי ט ה

די לגגות את החוב העצום, רדפה
הכנופייה את קישון בארץ, באנגליה

— בכל מקום בו היה. בתקופה האחרונה
של הפרשה היתד, זו כבר ידיעה גלוייה,
בחוגים רחבים בעולם התחתון, כי בידי
כנופיית לריאה נפל דג שמן במיוחד. הכל
קינאו בכנופייה על מזלה הטוב. רק
המישטרה לא שמעה ולא ראתה דבר.
כך, נירדף על־ידי פושעים, נושא בקיר-
בו את סוד חולשתו האיומה, המשיך
בורים קישון לשתוק, כדי לא לגלות את
חרפתו ברבים.
אלא שהגורל רצה אחרת. תוך כדי
חקירת הרצח של אילן אשרוב, עצרה ה־מישטרה
גם את לריאה כחשוד. מכאן,
הסתעפו החוטים לפרשת קישון — וכך
נודעה הפרשה גם למישטרה.
קישון הובא לארץ כדי להעיד. בברירה
שעמדה בפניו — לשתוק, ולנסות להציל
את שמו, או לדבר, ולנער מעליו את
הסיוט הנורא — בחר לדבר, ולהשתחרר
מהכבלים אחת ולתמיד.
הוא דיבר, ולריאה נשלח ל־ 5שנות מאסר.
אך לבורים קישון, היה המחיר יקר מדי.
כאשר השלים את משימתו, ונקם באיש
שהרס את חייו! — פסק ליבו מלפעום.

במדינה
תחביבים
בשעהט 1ב ה
עוזם השעוגימ
העתיקים
ש? זוג הרצזייגי
בביתם של רושה ואברהם מלצר שבהר צליה
פיתוח, אליו חזרו לפני כחודש, אח רי
שהות של שתים־עשרה שנה בהו לנד,
הזמן לעולם אינו עומד מלכת.

למשל, עכשיו יש להם כמה שעונים
כפולים. הם רצו למכור אותם, ובכסף
שיקבלו, לקנות אחרים, כאלה שחסרים
לאוסף שלהם. פירסמו מודעה גדולה בעי תון
וחיכו לראות מה יקרה .״האמת היא,״
מספרת רושה ,״חששנו, שאף אחד בארץ
לא מתעניין בנושא הזה. אבל לפי מיספר
האנשים שמגיעים כדי לקנות שעונים
עתיקים, נראה שטעינו.״
כמו כל האספנים יכולים רזשה ואב רהם
לדבר שעות רבות על התחביב
המיוחד שלהם. על התפתחותו המיכנית
של השעון, על תומם תומפסון, השען
הלונדוני שהיה רמברנדט •של תעשיית

החודש מתחיל עם זינוק קדימה — אך
השבוע אינו, בהכרח, חיובי לתוכניו־תין.
בייחוד יום א׳ :
אם אתה מתכוון לבצע
תוכניות ביום זה, מוטב
שתיזהר. נסיעה
קצרה תסתיים בסיבוכים
ואולי באסון. לילדים תיתן אל לצאת לטיולים, דווקא
השבוע. בת״טלה: הפו
2במרס -
ני את מירצך לשיפו20
באפריל
צים והיזהרי מרכיידידתך. של לות

31(0

דיעות
משונות ששמעת
.בזמן האחרון גרמו
אצלך מהפכת־ערכים,
ורצון להיות שונה,
אקסצנטרי, במרכז העניינים.
אל תיתן לאותו
אדם שסובב את

ראשך עד כה בדברי
21ג: אפריל -
ההבלים שהוא נוהג
;20ב מ אי
להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת. כל מה
שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

אכרהם מלצר כין אום!? השעונים העתיקים
במזל השניס־עשר

שנים־עשר השעונים התלויים על הקיר,
וממלאים את הבית המרווח בציל־צולים
עדינים, מזכירים לא רק את הדקות
והשעות שאינן נעצרות לעולם, אלא גם
את מאות השנים שעברו לבלי שוב. שכן,
בתוך הריהוט המודרני המאפיין את או רח
חייהם של רושה ואברהם, אוסף שעו ני
הקיר העתיקים עם הפיתוחים העדי נים
והמטולטלות הכבדות, מייצגים את
המאות הקודמות, החל משעון בן המאה
השבע־עשרה ועד שעונים מתחילת המאה
התשע־עשרה. אלה שנוצרו בתקופה
מאוחרת יותר, למעשה, מ־ 1850 לא יבו או
בקהל שעוניה של משפחת מלצר. הם
לא נעשו בעבודת יד, ומשום כך אינם
ראויים לתואר העתיקות.
וכך, מעל מזנון עץ חדיש, מתקתק לו
מעדנות שעון סיני מהמאה ה־ 17 עם
שתי מערכות נפרדות: אחת לשעות
היום והשנייה לשעות הלילה. בסין של
אותם ימים, מסתבר, היה מיספר שעות
הלילה והיום קבוע בכל עונות השנה.
כשהגיעה עונת החורף, והלילה התארך,
היו שעות הלילה בסין פשוט ארוכות
יותר, עם 90 דקות בשעה, למשל.
געגועים לעבד הרחוק .״אחד
הדברים שגורמים לי הכי הרבה הנאה,״
אומרת תשה הממושקפת 34 ילידת הולנד,
שהגיעה לארץ בגיל שתים־עשרה,
וחזרה ועזבה אותה עם נישואיה ,״זה לש מוע
אותם מצלצלים, כולם ביחד, את
השעה.״
ראשיתו של שיגעון השעונים של הזוג
מלצר בהולנד. לשם נסעו השניים
לפני שתים־עשרה שנה (כל מאורע בחיי
הזוג עומד במזל המיספר )12 הוא, כדי
להשלים את לימודיו כמהנדס אקוסטי
והיא — כדי ללמוד פסיכולוגיית ילדים.
״כל חיי עברו בתוך ריהוט מודרגי,״
מספרת רושה על לידתו של התחביב.
״אפילו כשבאירופה כבר שלטה אופנת
הריהוט העתיק, אצלנו בבית היו כל ה רהיטים
מודרניים. ואז, ברגע מסויים,
הרגשתי געגועים למשהו שיזכיר לי את
העבר הרחוק. וחשבתי, ששעון עתיק
יהיה בשבילי גם מזכרת מהולנד וגם
מזכרת מן העבר.
״קנינו את הראשון. ואחרי הראשון
לא יכולנו להתאפק, כל־כך היינו שקועים
בנושא, וקנינו את השני. תוך שלוש
שנים היו לנו עשרים שעונים עתיקים.
מאז אנחנו משפדים את האוסף. מחפשים
שעונים יותר נדירים, ומחליפים עם אספנים
אחרים.״

וורריח

לא אגיד לך להשוויץ, אבל קצת פיר־סומת
עצמית צנועה לא תזיק בכלל
למעמדך. ואומנם, השבוע
הוא המתאים
ביותר לעסוק בעמדתך
הציבורית או ביחסיך
עם הסביבה, בן תאומים.
פרשה נשכחת
עלולה להטריד אותך,
בת-תאומים, בצורת
מיכתב, מיסמך או
21ב מ אי -
20 ביוני
רכילות המגיעה מהרחוב.
אי-אפשר להימנע
מזה וכן אין להתעלם מזה: אבל מאייד
גיסא מסוכן להגיב בזעם. היי שקולה
ונדיבת״לב. אל תרבי לצאת ביחידות.

1ואומי!\

רק עבודת־יד
השעונים: על השעון העתיק ביותר בעולם,
זה מן המאה ה־ ,14 על בתי־המלא־כה
הקטנים של העיר אוגסבורג בדרום
גרמניה, שהיתר. מרכז לתעשיית שעונים
עד שתפסה לונדון את מקומה, ועל ה הרפתקאות
שעברו עליהם בחיפושיהם
אחרי מוצגים נוספים באוסף שלהם.
״אספן אמיתי,״ אומרת רושה ,״מחפש
שעונים כמה שיותר אותנטיים. כי היום
עושים שעונים שנראים בדיוק כמו שעון
עתיק, אבל המערכת המיכנית שלהם היא
חדשה. שעונים אלה אפילו יותר יקרים
מהמקוריים. אבל זה טוב רק בשביל הקי שוט.
האספן מחפש את המקור.״
אז נכון שלפעמים צריך לתקן אותם.
ולא תמיד הם מדייקים. אבל אברהם
נעשה כבר מומחה לעניין, ואין דבר
שגורם לו יותר הנאה, אחרי שעות של
ישיבה במישרד, מאשר לתקן שעון לא
דייקני. את האוסף שלו ושל אשתו הצ ליח
להביא לדיוק של שנייה או שתיים.
אבל כשרושה מלצר רוצה באמת לדעת
מה השעה, היא מעדיפה את שעון היד
הפשוט שלה. הוא אולי לא כל־כך יפה
ומדוייק, אבל נוח יותר.

כמו בכל השנה, תיווכח גם השבוע, כי
שום דבר לא בא לך בקלות. אתה נדרש
לא אחת להשקיע
מאמצים שאינם עומדים
בשום יחס לתוצאות.
בני מזל אריה
שעיסוקיהם קשורים
בידיהם, יהיו ברי-מזל
יותר. ילדים שייוולדו
השבוע יצטיינו בעתיד
בבריאות מעולה וב-
אינטליגנציה מעל לרמה
של גילם. מאורע
הקשור באיבוד ידיד יעיק עליכם ה שבוע.
בן מזל אריה עשוי להצטיין ה־שבוע
בספורט ולזכות בפעילות להישגים.

מאזנ״ם

אתה יודע לצחוק גס על חשבון עצמך?
השבוע תהיה לך ההזדמנות לכך: תיתקל
למצב מביך שיש בו

הרבה מן ההומור. מלבד
זאת, השבוע מצו־יין:
הכסף, ההצלחה,
האהבה וסתם אהבהבים

— כל אלה מחזרים
אחריך, בן בתולה, ו}0(111
בייחוד
אחריך, בת־בתו־
22באו גו ס ט -
לה. הזהרי רק שזה לא
22בספטמבר
יסובב את ראשך, ושלא
תנצל את הכל בצורה
מוגזמת. אתה אומנם אדם מוכ־שר,
אך גם לאחרים יש מעלות.

יש לך קסם אישי, אך לעיתים את משתמשת
בו לרעה. רצוי שתחשבי פעמיים
לפני שאת פורשת את
סנפירייך לראווה. ואתה,
בן עקרב, עם כל
הצלחתך בעבודה ובלימודים,
קשה לומר
שהפלירטים שלך הם
מה שאתה באמת רוצה
בחיים. אתה מנ111111
22ב.
אוק טו בר -סה לשכנע את עצמך
22 בנובמבר
__ שאינך אוהב אותה.
למעשה, אתה מת
עליה ; רצוי שתכיר בעובדה חשובה זו.
אל תצא מהבית ביום רביעי בערב.

יהיה זה שבוע טוב מבחינה מיקצועית.
השתמש בייתר גמישות בפגישות עם
הממונים עליך. השתדל
לעשות רושם של אדם ודמיון מעוף בעל עשיר. פגישה בעת
מצב לא נעים תהיה
הקדמה לידידות ארוכה
שתשמש ציון דרך
בחייך. צפוייה מריבה
קלה וטורדנית עם אדם
} 2בנובמבר ־
האהוב עליך על׳ דב;20
בד צמבר
רים של מה בכך. נסה
להיות מאופק. אל תפני בבקשות מיותרות.

וושוו1

ל׳/חוז
ין וי5

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף להם
לא יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו
לך לדפרסיה. במיוחד
מאי־נעימויות
הימנע
עד יום ראשון, אז תתחיל
להרגיש בהפגת
המתח. תתאזר בהרבה
סבלנות. לו לראות
סרט טוב, רציני, לבד,
או עס חברה, ותיווכח
שצפוייה לך הנאה.

רושה מלצר ושעון צרפתי

את יודעת מה את רוצה, אבל את רוצה
יותר מדי. התמורות
לטובה שחלו בשבוע
הקודם לא השפיעו
עלייך אף כהוא זה. לא
יפה, בת מאזניים. השבוע
המצב יישאר
סטאטי. שלא תחשבי
שהכוכבים ישתקו לך
כל החיים. אז תחשבי
פעמיים כי, לידיעתך,
את. חיה רק פעם אחת.

נתקפת במחלה ממנה כה חששת. טפל
בה מייד. התערבותו
התקיפה של ידיד בהמקצועיים ענייניך מחבלת
בתוכניותיך לטווח
קצר. אל תת-
רתח. הסבר לו בעדי נות
כי יש לך אישיות
משלך ומשאלות מו
2בדצמבר
שלך• בימים אלו יהיו
19 בינו אר
בחיים הסנטימנטליים
תהפוכות רבות לחיוב
ולשלילה. אל ייאוש.

תוכלי השבוע להרבות ולהתמסר לתחבי־בייך.
פגישות מעניינות עם אנשים חדשים
יעלו את שאיפותייך
על פסים מציאותיים.
הרבי לצאת לבלות, זוהי
תקופה נהדרת בש בילך.
את רעננה, שזופה
ופורחת, נצלי את
הרגשתך למטרה מועילה.
הגיע הזמן לרדת
מן האולימפוס, אליו
את מתנשאת. עסקי בשטח
האמנותי עליו את
חולמת מאז ומתמיד. את בדרך להצלחה.

מסירותך הרבה לבן־זוגך תישא תוצאות.
הוא מעריך זאת וישנה יחסו אליך לטו־בה.
אבל, למען השם,
הפסיקי לנדנד לו.
הוא משתגע מרוב דיבורים.
למרות זאת
הוא קשור אליך בכל
רמ״ח איבריו. ואת
היא זאת התופסת
מקום ראשון בליבו.
לך, דג, מצפה נסיעה
19 בפברואר -
20במרס
גדולה לחו״ל, ממנה
תחזור אדם אחר לגנד

סצריד.

ת מ רו רי ם

סע לרומא לחנות ורהיטים תקנה אצל רוט!

נ!ולד לראש המועצה המקומית אש דוד
ח״כ י הונ תן יפרח, ולאשתו מי
ר ה, בן. לבני הזוג שתי בנות ובן נוסף.
התפטר • מתפקיד סגן מנהל תיאטרון
ירושלים, אחרי תשעה חודשי כהו נה
בחפקיד, לני אי דלש טיין ( )33ש היה
המנהל בפועל של התיאטרון ושניהן
בעבר כמנהל התיאטרון העירוני באטלנ טה
והגה את רעיון המראתון המוסיקלי
מיצירות באך ומוצרט בתיאטרון ירושלים,
מצפיםלתינוק. בלונדון, ב עוד
כחמישה חודשים, השחקנית הבלונ דית
;׳ו אנ ה שי מ קו ם וידידה השחקן
הכושי סי דגי פו א טיי ה. לזוג בת ש נולדה
לפני למעלה משנה.
מנהליםרומן. בפריז, השחק נית
הצדפתיה כ רי ג׳יטכאר דו ()38
והשחקן דורן דר;׳ה 25 השניים הכי-

רהיטי שנות ( 2000 ראה תמונה) מיוצרים עתה בלעדית ע״י היצרנים הנודעים

״רהיטי רוט״.
ב״רהיטי רוט״ תמצאו מבחר אקסקלוסיבי של ריהוט איטלקי (בין שאר
הסגנונות) המיוצר ע״י צמד האדריכלים דני ״דיק״ רוט ואדי קורפוס.
ישיבה רכה, ועיצוב מקורי מאפיינים את הדגמים, אשר תמצאו ב״רהיטי רוט״.
האדריכלים הצעירים ישמחו לתת כשרות, ייעוץ אדריכלי בתכנון דירתכם ובבחירת
הרהיטים המתאימים. לרשותם נגריה משוכללת המאפשרת להם שליטה בכל
תהליכי הייצור של הרהיטים. אני מקווה שגם אתם תמצאו את מבוקשכם אצל
״רהיטי רוט״ ,רח׳ הרצל 78ת״א, טל 827163 .ותהנו מהיחס האיש והאדיב
ומהשרות המעולה של בחורים צעירים בסגנון צעיר.

אםלק נו ח אז ב״רהיט רוט״!
ב ריג׳יטבאר דו
הגורם: דון־ז׳ואן
רו על בימת ההסרטה של הסרט דוו דוא1
בבימויו של רודה ואדים שהיה בעלה של

ה טכללה לטכנולוגיה
של או סנ הוטקס טיל
ע״ ש שנ קר

ההר שמה ל שנת הלימודים ת של״ד
החלה
מגמות הלימוד :

תנאי הקבלה :

משך הלימודים :
תואר :

חלואות ומלגות :

פרטים והרשמה :

ט כנו לו גי הטקסטילית
ני הו ל היי צו ר
ני הו ל ו שיוו קטקסטיל
עיצוב או פנ ה
עיצוב טקסטיל

א. מתקבלים תלמידים בעלי תעודת בגרות ו/או תעודת
גמר מקצועית.
ב. תלמידים שיעמדו במבדקי השלמה.
ג. ראיון אישי.
שלש שנים — מסלול מורחב.
שתי שנים לקבלת תואר הנדסאי.
הוגשה בקשה למועצה להשכלה גבוהה להקניית תואר
״בוגר״ למסיימי השנה השלישית.
בסיום שתי שנות לימוד יקבלו הבוגרים תואר הנדסאי מטעם
המכון הממשלתי להכשרה טכנית, וכן את התואר 5.
מטעם מדינת נידיורק, המוכר באוניברסיטאות של ארה״ב.
יש אפשרות לקבל הלואות למחיה ולמימון הלימודים ע״י
משרד העבודה. בנוסף לכך קיימת קרן מילגות של המכללה,
לעזרת תלמידים נזקקים.
בקשות יש להגיש בעת ההרשמה.
במכללה, רה׳ אנה פרנק ,24 רמת גן, בימים א׳—ה׳ בין
השעות .13.00—8.30
המכללה תשלח טופסי הרשמה ואינפורמציה למבקשים
בכתב.

אושפז. בבית־הולים לונדוני, נסיך
הכתר האתיופי אספה ורסן ו ,)56 בנו
של קיסר אתיופיה הילה סילאסי.
נפטר • בלונדון. מהתהח־לב, בגיל
,46 מנכ״ל רסקו ישר אל ק רו א שנולד
בוינה, עלה לארץ בגיל ,12 למד בכפר
הנוער בן־שסן, שירת בפלמ״ח ובצבא הק בע
עד , 1957 יצא לארצות־הברית וכיהן
כקונסול לענייני עיתונות בניו־יורק. למד
מינהל־עסקים באוניברסיטת קולומביה וב־
1967 חזר לארץ ומונה לתפקיד מנהל ה בורסה
לניירות-ערך בתל-אביב, ואחר
למנכ״ל רסקו.
נפט ׳ר • בפלם־ספרינגס, קליפורניה,
מסרטן, בגיל ,60 מי שכונה .,אחד האחים
העשירים ביותר בעולם״ ווונתרופ רוק״
פדר, אחיו של ׳מושל ניו־יורק נלסון
רוקפלר ונכדו של מיליארדר הנפט ה אגדי
ג׳ון ד. רוקפלר.
נפטר. בהיבוץ יגור, בגיל ,71א ה רון
ב ר די צ׳ ב ס קי, שהיה מפעילי תנועת
העבודה בארץ וחבר בית־הדין העליון של
ההסתדרות. יליד פולין, הצטרף עם עליי תו
לארץ לקיבוץ יגור והיה פעיל במוס דות
המרכזיים של מפא״י, אחדות העבודה
ומיפלגת העבודה.
נפטר * בבית־חולים בלוצרן, בגיל
,80 הכנר ההונגרי־יהודי יוזף סי ג טי ש נולד
במארמארוש־סיגט שעל גבול הומר־יה־רומניה,
ערך את הקונצרט הראשון
שלו בגיל ,13 עבר להתגורר בשווייץ שם
כיהן כפרופסור בקונסרבטריה של ז׳נווה
מ־ 1917 עד ,1924 פרש מפעילות מוסיקא לית
ב־.1960
נפטר. בעיר פלינט שבמדינת מי-
שיגאן, בגיל ,97 חלוץ תעשיית המכוניות
בארצות-הברית, המולטי־מיליונר האמרי קאי
צ׳ ארלס ;מוט שהתעשר מצבירת
מניות של חברת ג׳נרל מוטודס אותם החל
לרכוש ב־ 1908 והפך למחזיק המניות הגדול
של החברה כשברשותו שניים וחצי
מיליון מניות בשווי של 100 מיליון דולאר
שהדיבדנדים עליהם הגיעו לחמישה מיל יון
דולאר בשנה. שימש במשך 60 שנה
כאחד המנהלים הפעילים של ג׳נרל מו־טורם.

הפנינג בתדאביב

וויו חסנו
אנטיס אלה

71ה 1־ .71 *1 1 1 1שבעת חברי קבוצת
1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1המס מובינג מסובים
לשולחן הסעודה המזרחית, כשהם סועדים
את ליבם בפיתות, פלפלים, שישליק,
קבב וחמוצים, משוחחים ביניהם באופן
טבעי כאילו כלום לא עומד לקרות.
>* ה היה צריך להיות המאורע המסו
עיר של השבוע. הרבה יותר מאשר ה פשיטה
ללבנון או הפלת המטוס הלובי.
על-פי התוכנית הראשונית היו חמשת
האמנים הבלגים, חברי הקבוצה המכנה

כמו קורי עכביש סבוכים עוטפים קורי הפלסטיק
ה 1ךיה ; 1י ד 71 * 1*181
המותזים על־ידי אחד מחברי הקבוצה את הסועדים

111/
סביב השולחן הקופאים על מקומם באמצע הסעודה. זהו השלב ההתחלתי של כיסוי הסועדים
בסיבים, לעיני מצלמות שהנציחו את ההפנינג המקורי בסרט. בתמונה. למטה נראים
אנשי הקבוצה בשלב הסופי, כפסלים המסמלים את חוסר הקומוניקציה בין בני־אדם.
את עצמה מס מובינג, צריכים לסעוד את
סעודתם האחרונה סביב שולחן בכיכר די־זנגוף
בתל־אביב, לעיני אלפי צופים שיעק בו
אחרי הכנסתם לאינקובטור אנושי.
האינקובטור אמור היה להיות עשוי
סיבים של חומר פלסטי שיותז על החמי שה
ויכסה אותם לחלוטין במעטה לבן,
אשר יפריד בינם לבין קהל הצופים בחוץ
— סמל לחוסר הקומוניקציה בין בני ה מין
האנושי. חמשת הצעירים הבלגים עצ

היו צריכים לשהות בתוך האינקובטור
במשך 48 שעות תמימות, כשמצלמות טל וויזיה
מעבירות את החיים שהם מנהלים
בתוך האינקובטור. ואז, לעיני אלפי צו פים
נלהבים, הם היו צריכים לבקוע להם
דרך האינקובטור, ולצאת לאוויר העולם
כמו אפרוחים אנושיים צעירים ורעננים —
סמל לאנושות המתחדשת.
אלא שזה לא הסתדר בדיוק לפי התוב־
(המשך בעמוד )34

חסשדה ח ₪ח1ה

ב. הצמדת טכום זה ליוקר״המחייה, כך שהשבר
המשוחרר ממס יספיק בכל מצב לקיום הוגן.
( )2הכנסת תובעת מן הממשלה להעלות את קיצבות־הזיקנה,
לסכום הדרוש לקיום מינימלי הוגן של הקשי שים.
הצמדת סכום זה לשבר המקובל במשק, תבטיח
מינימום זה בכל עת.

נגדהמכח -ש
זה היה בלתי-נמנע: מנחם בגין העלה הצעה לסדר״
היום בעניין ההכרזה שייוחסה ליגאל אלון, על נכונותו
להעניק לירדן מעמד אבסטריטוריאלי בירושלים העתיקה.
וגם זה היה בלתי-נמנע: יגאל הכחיש את הכל,
וטען את ההיפך.
נמנענו מהצבעה, והשתמשנו בהזדמנות כדי להבריז
מחדש על עמדתנו העקרונית :
אוי,י אבנרי: במירוץ על כתר הלאומנות בין חבר-
הכנסת בגין לבין סגן־ראש־הממשלה, איננו יכולים לנקוט
עמדה לא בעד זח ולא בעד זה.

חייתי מצביע כרצון כעד אלון מוכחש. אינני
יבול להצביע בעד אדון המכחיש.
דב מילמן ג זוהי סכיזופרניה !

בשבוע שעבר הגיש אמנון זיכרוני, בשם הסיעה, את
ההצעות הדחופות הבאות לסדר־היום:
י• התפשטות האלימות ברחבי הארץ, ובעיקר הרצח

אורי אבניי 5ודאי אין לנו עניין להשתתף
במישחק של גח״ל, שעיקרו לבנות שר אחד
מאנשי מפלגת־העבודה בנגד שר אחר ממפלגת־העבודה.

עובדה פשוטה היא שבקיץ 1969 הכריז שר־הבטחון
משה דיין באוזני העולם שהוא דוגל בהנפת דגל ירדן
מעל למקומות הקדושים המוסלמיים בירושלים. כעבור
זמן־מה יהיה לי שיג ושיח עם השר משה דיין על משמעותה

!• הפלת מטוס מצרי במיפרץ־סואץ, והצורך להבטיח

את המשך הפסיקת-האש.
<• החלטת הממשלה להקים !מוסד לאיכות הסביבה,
׳תוך דחייית דרישתנו להקים ׳ מי ני ס ט ריון ל א קיו לוני ה.
• האיום כשביתת האקדמאים.
נשיאות הכנסת שללה את הדחיפות של כל ההצעות
האלה — ובכך מנעה דיון בכולם.
בינתיים הגשנו הצעה דחופה חדשה: נסיבות הפלתו
של המטוס הלובי בסיני.

ל היו ת וו
היפוכוודר 3א ר8גוו

חיקוק זה הוא ציחקוק על עצם רעיון ביטוח
בריאות הממלכתי, רעיון שהוא מנבסי־צאן
ברזל לכל אדם מתקדם, סוציאליסט וליברלי
כאחד.

החוק המוצע ׳אינו מבטח את האזרח. הוא מבטח את
המפלגות השולטות בקופות־החולים! ,ואת עדת העסקנים
למיניהם, שהתבצרו בהן.

אפשר לומר: אזרחי מדינות אחרות מתחלקים
על פי מפלגות פוליטיות, ואילו אנחנו,
שהננו, כנראה, עם היפוכונדרי, מתחלקים על
פי קופות־חולים.

אנו נמשיך להילחם ללא פשרה על העיקרון הטהור
שיל הלאמת ׳קופוודהחולים, והקמת שירות בריאות
ממלכתי כולל, אחיד וחינם, שיגיש לכל האזרחים את
כל השירותים הבריאותיים.

רי צפהו ״ ד ח
רפסהה כנ ס ה
בסיכום הדיון על מישרד־העבודה, הגשנו הצעת סיכום
בה שירטטנו בקצרה רעיון סוציאלי ראשון־במעלה של
סיעתנו :
( )1הכנסת מביעה את דאגתה נובח הסבנה של ירידת
השבר הריאלי של העובדים במשק, כתוצאה מן האינפלציה
הדוהרת.
עליית השכר, המגדילה את מס״ההבנסה על השכר,
גורמת לבך שההכנסה הפנויה של העובד היא בעלת
בוח־קנייה הקטן והולך.
הכנסת מחליטה שיש לשמור על השבר הריאלי על-
ידי השיטה הבאה :
א. שיחדור מטס־הבנסה של השכר הדרוש לקיום
מינימלי הוגן של המשפחה. שכר זה הוא כיום בסך 900
ל״י לזוג עם שני ילדים.

גבירתי היושבת־ראש, אני,
מופיע באסיפות ובפגישות עם
בטענה שאי־אסשר לוותר אף
ירושלים, ואי־אפשר להעניק
לאומי בה.
במקרים כאלה אני רגיל להציג את השאלה בדיוק כך :
רביותי, נניח לרגע שהגענו להסדר סופי עם העולם הערבי
על כל השאלות — על הגבולות, על ערובות־הביטחון, על
סדרי־הביטחוין, על שיקום הפליטים, על הכל — ונשארה
רק הבעייה האחת והיחידה — ירושלים. נניח שיסתבר
אז ששום מנהיג ערבי לא יוכל לעולם לחתום על מיסמך
שפירושיו ויתור סופי וניצחי על מעמד ערבי כלשהו
בירושלים, האם אז אנחנו נסתכן במילחמת־נצח, רק
מפני שאיננו מוכנים לתת לערבים שיום מעמד לאומי
בירושלים ן

התשובה שלי, גבירתי היושבת־ראש, יטה•
רוב המכריע שד הציבור כישראל יסכים כמצב
כזה, להעניק לערכים, לפלסטינים או למדינה
ערכית אחרת, מעמד לאומי כירושלים.
אני מצטער, אדוני סגן ראש-הממשדה
שהכחשת זאת — אם אמרת זאת: ואם לא
אמרת זאת — אני מצטער שלא אמרת זאת.
יגאל אולון: אני מעריך מאד את דבריך.

איד לביות
שובט ושובת

הברברי בנצרת דהצת!ת מוסד נוצרי,כירושלים.
י• כוונת הממשלה להתיר ׳רכישת קרקעות כנדה
המערבית.

החלטנו להקדיש את עיקר דברינו על מישרד-
הבריאות להצעת־החוק שלנו לביטול האיסור על הפלות
מלאכותיות (ראה מיסגרת) .אולם הקדמנו לבך במה
מילים על הצעת״החוק, העומדת להיות מוגשת לבנסת :
אורי אבנרי ו אינני מתכוון להשחית היום מילים
על החיקוק החדש הרובץ לפיתחנו, המתיימר להנהיג
בארץ ״ביטוח בריאות ממלכתי״.

אני חושב שהתשובה הזאת נכונה מאין
כמוה, שזוהי תשובה נכונה, תשובה שמתאימה
לדעת רום רובו שד העם. צר לי שאתה הכחשת,
או שלא אמרת את הדברים. אם לא אמרת אותם,
היית צריך לומר אותם.
כמו כל חבר יאחר בבית,
הציבור. לא פעם נתקלתי
על מטר מרובע אחד של
לעם הערבי שום מעמד

בעדה מו כחש,

21־ 19 בפבחאר 1973
מהלאד חו ף

ואז כאילו אמרת: אני מוכן לדון על מתן מעמד
אכסטריטיוריאלי לירדן בהר־הבית וברובע המוסלמי.

היו״ר יגאל
זאב ב״מעריב״
של הנפת דגל, והוא הכריז מעל דוכן זה שהנפת דגל
פירושה הכרזת ריבונות. הוא אמר זאת בקשר לדגל
הפלסטיני, כששאלתיו מדוע אסור להניף דגל זה בשטחים
המוחזקים.

אם נצרה את שתי ההצהרות של השר,
שהוא כעד הנפת דגל ירדני מעל הר־הכית,
ושהנפת דגל פירושה ריבונות, אין ספק שבקיץ
1969 תמר השר משה דיין כמסירת הריבונות
על הר־הבית לידי ממדבת־ירדן.

הישר דאז מנחם בגין לא הגיב על כך בפומבי( ,אינני
ייודע מיה נאמר בתוככי הממשלה) ולא דרש את פיטוריו
או התפטרותו של השר דיין. זה לא מדאיג אותי. מדאיג
אותי שאנחנו עדים להידרדרות הממשלה עצמה.

עוד לפני חמש שנים היתה מוכנה לא רק
לחשוב, אלא גם להציע אפשרות של מסירת
הריבונות על המקומות המוסלמיים למדינה
ערכית, בעוד שהיום מוכרח סגן ראש־הממשלה
לעמוד על הדוכן הזה, להבות על חטא ולטהר
את עצמו מכל חשש שהסכים למסור ריבונות
אכסטריטוריאלית על מטר מרובע אחד כירושלים
לידי העם הערבי בצורה בל שהיא. זה
מדאיג אותי.

רעיון שהשר משה דיין הכריז עליו בשעתו, כעל דבר
מובן מאליו, אתה רואה בו היום חטא...
ייגאל אלון: יש הבדל מישפטי בין ריבונות
לבין מעמד אכסטריטוריאלי.

׳אורי אמידי: בדיוק על כך אני רוצה
לעמוד.
אדוני סגן ראש־יהממשלה, פורסם ששאלו אותך: אחדי
שהושג הסכם על כל שאר העניינים בינינו ובין ירדן,
והדבר האחרון שנותר כמחסום בדרך לשלום הוא, ששום
ערבי בעולם לא יכול להסכים לוויתור מוחלט על מעמד
ערבי בירושלים — האם אתה היית מסכים לפתרון אחר?

״סוב־יודיצה״ פירושו :״תחת השופט״ .כלומר: תלוי
ועומד בבית־המישפט. לפי תקנון הכנסת, אסור לדון
בענייו שהוא סוב״יודיצה.
אבל בלשון הכנסת יש למושג הלאטיני הזה פירוש
מודרני. סוב־יודיצה הוא דבר שהמערך וגח״ל רוצים
למנוע את הדיון בו. עניין שהמערך וגח״ל רוצים לדון
בו אינו סוב״יודיצה, אפילו אם הוא נדון באותו רגע
עצמו בבית-המישפט.
זה נתגלה בפרשת שביתתם של המנהלים הטכניים
ב״אל־על״.
הכנסת הופכת יותר ויותר למוסד ריאקציוני קיצוני,
כימעט מקיר אל קיר. גם זה בא הפעם לידי גילוי חד
ומחריד.
ברגע שפרצה השביתה, הגישו בל סיעות הימין הצ-
עות־דחופות-לסדר-היום בעניין זה. גם אנחנו מיהרנו
להגיש הצעה, כדי שנובל להשמיע את דברינו, כנגד
הימין אולם היה ברור לנו שאסור בכלל לדון בנושא,
מפני שבאותו זמן עצמו דן בענייו זה בית-המישפט לעבודה,
וקרו בו דברים דרמתיים (הזמנת אנשי הוועד,
שהתחבאו מפני בית־המישפט, וחיפוש המישטרה אחריהם,
הוצאת צו לחידוש העבודה, וכו׳).
הנשיאות הכירה בדחיפות בל ההצעות, ובכלל זה
הצעתנו, אולם הממשלה הקדימה אותנו וביקשה למסור
הודעה מעל דוכן הכנסת. בכך התבטלו ההצעות.
ברגע שנמסר על בך, ביקשתי רשות־הדיבור להצעה
לסדר, ודרשתי שלא לקיים את הדיון, מפני שהעניין תלוי
ועומד בבית-המישפט :
אורי אבניי דיון זה יהווה השפעה על בית־המשפט,
ותהיה בו הבעת דיעד, על הליכי בית־המישפט.
׳ משהג סי ם: הגשת הצעה דחופה לסדר־היום.
האין זו סתירה מניה וביה?
,או די ; אבניי: הגשתי הצעה לסדו־היוס,
מפני שלא רציתי להשאיר את המונופולין בנושא
זה לימין הקיצוני, מבלי להשמיע את הדעה הנוגדת.

ד ע ון האוזני: סוב־יודיצה או לא סוביודיצה?
משה
נ סי ם ג אתה תומך בשביתה או לא 7
או רי, אבניי: גם אילמלא היתה הממשלה
מחליטה למסור הודעה, והנושא היה נדון בגדר
הצעה דחופה לסדר־היוס, הייתי מציע שלא לקייס
את הדיון, באשר הוא סוב־יודיצה.
אני מבקש שלא לקיים את הדיון בכלל. באופן
אלטרנטיבי, אם כבוד היזישב־ראש י-שתמש בסמכותו
ויחליט אחרת, בניגוד לדעתי — ודאי שיש לקבוע שלא
תיאמר במהלך הדיון, לא מפי דובר הממשלה ולא מפי
חברי־יהכנסת, אף מילה אחת שיש ילה איזו התייחסות
שהיא לכל מיה שקרה, קורה ועומד לקריות בבית־המשפט.
עם כל הכבוד, לכל הדיון הזה אין כל מקום.

אולם אשר יגורתי בא. הדיון הפך לאורגיה של הסתה
נגד השובתים, בה השתתפו בתאווה כימעט בל הדוברים,
מכל פינות הבית. פתח בכך שניאור זלמן אברמוב, איש
גח״ל. נאלצתי למחות על דבריו הפרועים פעם אחר פעם.
למשל :
שניאיויר ז ל מן אבר מו ב: אני רוצה לשבח את
ועדת הכנסת שלא שעתה לדיבור על ״סוב־יודיצה״.
...אני חושב שלא ייתכן לתבוע מהכנסת שתחכה עד אשר
המישטרה !תצליח לאתר חבורה •של עבריינים, אשר
בורחים מן המישפט, ותעמיד אותם למישפט, ועד אז
תמלא פיה מים ותשתוק. עבריינים הם עבריינים.
(המשך בעמוד )34

*ש להעניה לאשה את הריבונות על גופה ועל נפשה
באד חופשי ושווה־זכו־ות...״

החודש החלטנו לחדש במלוא התנופה את המערכה
שלנו לביטול האיסור על הפלות מלאכותיות — אחת
הפעולות הייחודיות החשובות ביותר של סיעתנו.
אות״זינוק למערכה המחודשת היה נאומנו בוויכוח
הכללי על פעולות מישרד״הבריאות. במשך כל זמן הדיון
הזה היה אולם המליאה ריק כימעט לחלוטין.
אחרי שפסלתי בכמה מילים את הצעת״החוק לבי־טוח־בריאות
״ממלכתי״ העומד להיות מוגש, עברתי
לנושא :
אורי אגנרי ג אדוני היושב־ראש, בחוג האינטימי
הזה של חמישה חבירי־כנס׳ת...
ישראל קר מל: שמונה.
׳היו״יר, ראובן ארזי: לא כדאי שתספור.
קריאה ז טעית ב־ ־.607
אורי אכנרי ׳ שמונה חבוי־כנסת, אם אתה
כולל במיספר זה אותי ואת היושב־ראש. לו אין
ברירה.
ובכן, נקדיש היום את עיקר דברינו לנדשא שאותו
העלינו על סדר־היום של המדינה ׳והכנסת: הרפורמה
החוקית בעניין ההפלות המלאכותיות.
לפני שנתיים הגשנו לכנסת את החוק לתיקון דיני־העונשין
(כביטול האיסור על הפלות 1970 נערך
עליה דיון בכנסת, ועל־פי בקשת שר־הבריאות נדחתה

לדת — גם הפוריטאנית וגם הקאתולית — הוגשה הצעת-
חוק דומה לשלנו במדינת הכפייה הדתית בהא הידיעה :
איטליה. הציר הסוציאליסטי, לוחם־הריפורמה, לורים
פורטונה, האיש שחולל את מהפכת הגירושין האזרחיים,
הציע להתיר באיטליה הפלות מלאכותיות.

בריטניה הגדולה. שממנה ירשנו את החוק
הדראקוני שלנו, כיטלה אותו ככיתה לפני שש
שנים. שירות הבריאות הממלכתי הבריטי מבצע
הפלה מלאכותית חינם גם לבל אישה המזדמנת
לבריטניה, ובשנה שעברה בוצעו כה כ
150 אלה הפלות מלאכותיות, לעומת 750 אלה
לידות.

ניצחון בצופה
בצרפת התחוללה זה עתה מהפכה בדרך אחרת, כאשר
בית־המישפט סירב למעשה להפעיל חוק משנת ,1920
האוסר הפלות. ארבע נשים הואשמו בכך שסייעו לבתה
בת ה־ 17 של אחת מהן לבצע הפלה.
ההגנה המישפטית המזהירה של ידידתי, עורכת־הדין
ז׳יזל חלימי, יהודיה מתונים, הסעירה את צרפת כולה.

אינכם יבולים לתת לי אהבה, ביטחון וחמימות,
אנא המתינו ! אני יבול לחכות.״

המש שנות מאסו
בארץ אין לנו חוקה, ושום בית־־מישפט לא יקום לפסול
חוק, אפילו נתקבל החוק על־ידי שליט קולוניאלי שכבר
ביטל אותו בביתו. סעיף 175 לפקודת החוק הפלילי משנת
1936 בא להעניש ״אדם המתכוון להביא אשר. להפלה,
בין שיש ולד בביטנה ובין שאין ולד בביטנה.״ סעיף 177
מעניש אדם ״המספק או ממציא דבר, והוא יודע שמתכוו נים
להשתמש בו בניגוד לחוק כדי להביא אשד, לידי
הפלה, בין שיש ולד בביטנה ובין שאין.״ העונש הצפוי
הוא חמש שנות מאסר.
אולם בית־המישפט של ישראל, שאינו יכול לבטל
חוק, לא מילא את פיו מים. בפסק־דין נגד הורוביץ קבע
בית־המשפט בשנת : 1952״יאנו מרגישים כי לא נצא ידי
חובתנו באס לא נציין כי סוב יהיה שהמוסדות המחוקקים
שלנו יתנו את דעתם על הסעיפים הדנים בהפלות מלאכותיות,
ואס לא ירצו להתאימם למציאות ולתנאי־הזמן,
כדי למנוע תוצאות הרות־אסון, כמו במיקרה שלפנינו״.

תפלות מלאכותיות
המחוקק השתמט מאחריותו,
במו שעשה כשטחים רכים אחרים.
מוסדות הביצוע, היועץ
המישפטי והמשטרה, פשוט אינם
מפעילים את החוק כרוב
המקרים.

ההצבעה. השר החליט למנות ועדה
לחקירת הנושא, כדי שהממשלה תוכל
לגבש עמדה כלפי הצעתנו.

נאמר לנו כי הוועדה, וכה 14
פרופסורים ומומחים אחרים, עומדת
לסיים את עבודתה. אני
מקווה שההצבעה כבנסת תי־ערד
כימים הקרובים, ושהכנסת
תצטרף לפרלמנטים ולגתי־המישפט
כרוב המדינות המתקדמות,
הצועדים במהירות לביצוע
רפורמה זו.

סחיטה וקנוניות
אולם מצב זה מזיק מסיבות רבות:

• הוא מחנך אזרחים ואזרחיות
להתעלם מן החוק במעט
בפרהסיה.
• הוא עלול להרתיע נשים
מלבצע הפלות כתנאים רפואיים
הוגנים, או להזדקק לטיפול רפואי
אחרי הפלה שנכשלה, מפחד
מפני הענשה.
מחנכה בביה־המישפס
לפני ימים אחדים החליט בית־המשפט
העליון של ארצות־הברית החלטה שת חולל
מהפכה באמריקה, ואולי בעולם

בפסק־דין היסטורי החליט
כית־המישפט בי בל החוקים,
האוסרים הפלות מלאכותיות, נוגדים את ההורה
האמריקאית, מפני שהם חודרים לתחום
הפרט, שבו כל אדם הוא כן־חורין וריבון לעצמו.

בכך ביטל בי׳ת־המישפט את החוקים הקיימים ב־40
ממדינות ארצות־הברית.
ההחלטה, שנתקבלה ברוב של שבעה שופטים נגד
שניים, התבססה על מיטב המידע הרפואי המעודכן.
היא חילקה את ההריון לשלושה שלבים:
• שלושה החודשים הראשונים, שבהם אין
שום הגבלה על הפלות ,׳וזאת משום שבשלב זה ההפלה
מסכנת את האשה פחות מאשר לידה רגילה (יש בממוצע
19 מיקרי־מוות על כל 100 אלף לידות, לעומת 9מיקרי־מוות
על 100 אלף הפלות).
י• החודש הרביעי עד ׳השביעי, שבהם יש סיכון
גבוה יותר לחיי האישה, ועל־כן מותר לחוקק חוקים
המחייבים פיקוח רפואי על ההפלות, להבטחת בריאות
האישה בלבד. אין בתקופה זו מקום לשום הגבלה אחרת.
• התקופה הסופית של ההריון, שבה יכולה
המדינה לאסור הפלות, מכיוון שבשלב זה כבר יכול
העובר לחיות מחוץ לרחם, ויש לו חיים פוטנציאליים
מישלו. גם בשלב זה קובע בית־דימי־שפט שייש להרשות
הפלות כדי לשמור על חייה ׳ובריאותה של האם.

כמילים אחדות, כרגע זה מותרת ההפלה
המלאכותית כאמריקה באופן מוחלט, עד החודש
השביעי.
אולי אין זה מיקרה שימים מעטים בלבד אחרי פסק-
דין מהפכני זה, במדינה שבה יש עדיין השפעה עצומה

ניתוח־אשה במאה ה־19
גדולי הסופרים והסופרות, מדענים, רופאים ושני חתני
פרס־נובל, העידו למען הנשים.

שתי נאשמות זוכו, שתי האחרות קיבלו
עונשים סמליים. לדעת הכל, היה זה חמישפט
האחרון שיוגש על-פי החוק הקיים, למרות שהפרלמנט
הצרפתי משתמט מלבטל את סעיף
העונשין.

חאשה, אינה שינחה
הריפורמה בוצעה מזמן במדינות מתקדמות רבות,
ללא הבדלי אידיאולוגיה, והיא על סף הביצוע במדינות
רבות אחרות.

היא מעבירה את האנושות מן המאה ה־19
אל סף המאה ה־.21
היא מבטאת את התחושה המוסרית של דורנו.

היא משחררת את האישה מתפקידה הנחות,
כשיפחה חסרת־זכויות, ומעניקה לה את
הריבונות על נפשה ועל גופה, כאדם חופשי
שווה-זכויות.
היא תואמת את התפיסה הסוציאלית המודרנית, הרואה
ברכה בילדים רצויים, שיש להם סיכוי סביר לחיות חיי-
רווחה: אך אינה רואה ברכה בילדים שההורים אינם
רוצים בהם, הנדונים מרגע הלידה לחיים נחותים, לתת־חיים.
מודעה
נוגעת־ללב של אירגון לתיכנון המישפחה באמריקה
מראה תינוק חמוד האומר:

״עשו אותי אם אתם רוצים בי, אולם אם

!• הוא עלול להגביר רגשי-אשמה
בלב האשה, ולהפריע לה לחיות חיים
מלאים וללדת בעתיד.
!• הוא כופה נורמות מוסריות ש־אבד
עליהן הכלח, תחת להשאיר את
הבעיות המוסריות להכרה ולמצפון של
הפרט.
י• הוא פותח פתח לסחיטה כלפי רופאים, הממלאים
.את תפקידם בהתאם למצפונם האנושי והרפואי.

• הוא יכול להשתנות לרעה ככל״עור
כעיקבות קנוניות פוליטיות.
י• הוא מייקר את ההפלה, מקשה על הנשים העניות,
יוגם גוזל הכנסות ממס־הכנסה.
כיום פועל המוסד הרפואי הגדול ביותר. במדינה
בהתאם לנורמות המוסדיות והחברתיות של דורנו. קופת־החולים
הכללית מבצעת הפלות ביד רחבה, אם הדבר
דרוש מבחינת בריאות הגוף והנפש של האישה, מצבה
המשפחתי והחברתי, ועוד ועוד.
אם יתקבלו הסטנדרטים של קופת־חולים כבסים לחוק
המדינה, יהיה בכך צעד גדול קדימה( .גם כאן צריכה
הדרך להוביל מקופת-החולים אל המדינה).

חינוך מיני והגלולה
כבוד היושנדראש, ברור שאף אחד אינו יכול לקדם
בברכה את הצורך בהפלה מלאכותית. היא רעה שבהכרח.

אכל כדורנו אפשר לצמצם כמידה רכה את
ההכרח, על־ידי חינוך מיני לנוער ולמבוגרים,
הפצת אמצעי-מניעה בחינם והדרכת האוכלו:
סיה כשימוש כחם.
זהו תפקיד שמשדד־הבריאות חייב לקבל על עצמו,
בהיעדר יוזמה רצינית ׳מצד משרד החינוך והתרבות.
בתקופת כהונתו שיל שר סוציאליסטי, אפשר היה לקוות
לתזוזה רבה גם בשטח זה.

681 הסעודה האחרונה 8
(המשך מעמוד )31
נית. במקום הרעיון הראשוני על מיקום
ההפנינג בכיכר דיזנגוף, הוא נערך לבסוף
בביתן הציירים ברחוב אלחריזי בתל־אביב.
שם אומנם הוקם האינקובטור סביב חמשה
הבלגים ועוד שני ישראלים שהצטרפו
אליהם למיבצע: הצייר עוקשי ומזכירת
אגודת הציירים. אלא שרק 250 צופים
אדישים למחצה היו עדים למיבצע, והקבוצה
שהפכה תוך שעתיים וחצי לפסל
פלסטי שהקפיא את תנוחות אנשיה ליד
השולחן, ממש כפי שהוקפאו אזרחיה האח רונים
של פומפיי בעת התפרצות הר ה געש׳
יצאה מתוך המצב הסטאטי כעבור
חצי שעה. אחרת, כנראה, היתד, הסעודה
הזו הופכת באמת לסעודתם האחרונה.
אבל זה לא כל־כך הפריע לחברי הקבו צה
הבלגית המביאים בשורת אמנות חדשה
ליקום: אמנות שתיצור יחסים חדשים בין
אדם לאדם ובין האדם לסביבתו; אמנות
הנוצרת בקשר ההדדי הנוצר בין היוצרים
ברחוב או בכיכר לבין הקהל הצופה בהם
ומשתתף בחוויית היצירה. היצירה היא
אומנם זמנית וחולפת, אבל הנצחתה נע שית
באמצעות הדיווח עליה באמצעי ה־תיקשורת,
כמו כתבה זו, שלפי תפיסת
יסיח — 1י 11׳-ו י ^ 5 *88888^.-י89£זד יי״*״

ו 1ט) 1

1852

הו 1ול

מאונך :

מאוזן :
)1נציב אדום בתקופת שלומציון)6 .
מדינה בארצות־הברית )12 .מנהיג, ראש
העדה )14 .מקל דק )15 .נצח )17 .מורא.
)18 מפעל טכסטיל גדול בארץ )20 .מביא
בבריתו של. אברהם אבינו )21 .שני עמו דים
)22 .יחידת זמן )24 .ממייסדי רומא
האגדתיים )27 .צנוע )28 .מחוספס)30 .
גיבור אינדיאני בספרי קרל מאי)31 .
אחד השבטים )32 .שם נחתה לפי האגדה
תיבת נוח )34 .אביזר לנשיאת כסף)36 .
כינוי למת )37 .בית הצאן )39 .ציפור
מאכל )40 .רטוב )42 .תו נגינה )43 .חלק
הרגל )44 .שיער בקצה העפעף )45 .מצבה.
)46 יחידה אדמיניסטרטיבית באימפריה
הפרסית )50 .בירה דרום אמריקאית)53 .
יחידת הספק חשמלי )54 .אותו מחפשים
בתוך העוגה )57 .עיר בהולנד )59 .מיד.
)61 תמונת קדוש נוצרי )63 .יחידה בחיל
האוויר הבריטי )65 .מדף )66 .צמה קידו מת
שפירושה שנים )67 .קללה )68 .חיה
לילית )70 .נוזל בגוף )71 .כלי קיבול
לנוזלים )73 .נורא, מפחיד )75 .חצי אי
בחוף הדרומי מערבי של ספרד )76 .קיסר
רומאי.

חשבץ

)1הקרב בו נהרג יהודה המכבי )2 .יל דים
)3 .חודש )4 .חיה טורפת, קרובת מש פחה
של הנמר )5 .מגש )7 .בגד בלי שרוולים
עשוי מאריג גם )8 .מאכל יהודי מזרח-
אירופאי, עשוי מגזר )9 .נתין במשטר
פיאודלי )10 .רעל )11 .חלק באניה)13 .
חיה הקשורה בבלעם )16 .נחל בצפון
הארץ )18 .שמצבו הכלכלי טוב )19 .כדור
הארץ )21 .שופט )23 .צרתה של שרה.
)25 קולב )26 .אות באלפבית )27 .תקופה.
)29 שר צבא )31 .מועצת הזקנים ליד
הכהן הגדול בתקופת שלטון יוון)32 .
דרגה צבאית )33 .ארמון )34 .פסל, צלם
לו עובדים בני אדם )35 .היאחזות נחל
ליד ים המלח )36 .רשע )38 .שאינו קשה.
)39 וזיר )41 .שנון )47 .האיזור בו נוגע
הים ביבשה )48 .פוחז, חסר שכל)49 .
אחר )51 .כל חקלאי )52 .פרי הדר)54 .
אני )55 .חג נוצרי )56 .גנרל דרום ויאט־נאמי
)58 .חומר המשמש לאבחנת בסיס
או חומצה )60 .כלי אוכל )61 .שיטה)62 .
דרך, שביל )64 .בת קול )66 .עיתון בוקר.
)69 אש )71 .בור מים )72 .כלי כתיבה.
)73 יבשה מוקפת מים )74 .תו נגינה.

$ 52ו

זוהי חידד, חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

(המשך מעמוד )32
מ אל ף ויל נ ר: איזה סיעון זה?
או רי אבניי: כל זה ׳הוא ״סוב יודיצה״
במאה אחוזים. אני מוחא על זה.
משה ; סי ס: אינך יודע מה זה ״סוביודיצה״.
היו
״ ר ר או בן ארזי: אני פונה עוד
פעם לחברי־הכנסת, שיקחו בחשבון את
הדברים שנאמרו בהחלטת ועדת״הכנסת
(שאסור לדבר על הצד המישפטי ;של העניין).

ו רי אכנ רי: ארוני היושב־ראש, בכל
הכבוד — מה שנאמר כאן הוא סובי
יוריצה מובהק, ומתערב בהליכי המישפט.
הנואם מביע דיעה על מה שקורה בבית־המישפט,
וזה לא ייתכן.
היז ״ ר ר או בן א רזי: חבר־הכנסת
אבנרי, אני מבקש לא להפריע. אני פונה
שוב לכל הנואמים: לא כל־כך קל ליושבי
ראש להכריע בכל מישפט ומישפט מה
בדיוק סוב־יודיצה, למה התכוונה ועדת
הכנסת. אני מקווה שחברי־הכנסת יבינו
שהבעייה היא לא לנגוע בבעיות המישפ־טיות
הנוגעות לנושא.
משהנסים: זאת לא בעייה מישפ־טית.
יהודה
בן־,מאיר: ועדת־הכנסת קח־
?*יטה שזה לא עניין מישפטי.
!משה נסים: אס אדם לא בא לבית־המישפט
— אין זאת שאלה של סוב יודיצה
; זאת שאלה של עבריינות.
אורי א מ רי: הדבר היחידי שאיננו
סוב־יודיצה הוא ציטוט מדברי בית״המש״
פט. כל דבר אחר הוא סוב־יודיצה ; והיה
מהווה עבירה פלילית, אילו אזרח פרטי
היה עושה זאת.
שני,אור זלמן אברה,מזב: אני
בטוח שלא אמרתי שום דבר שפגע בבית
חמישפט ובמעמדו. כל מד, שאמרתי —
נתתי הגדהז מישפטית לאנשים שמסתת־י!*
מוהמימזו>ודו! רשהם. מוזמנים לבית׳
המישפט.
קריאות: נכון.
אורי א מ רי: מותר לן רק לצטט את
כבוד השופט. אסור לך להביע ׳שוס דיעה
על צו של בית־המישפט, ולא על התנהגותם
של צדדים בבית־המשפט.
קריאות ( :סערה באולם).
מרדקי בורקים: חבר־הכנסת אבנרי,
הוא יודע את החוק. הנואם צריך לקבל
אישור ממך איך לפרש את החוק?
היו״ד ראובן ארזי: חבר־הכנסת
סורקים, אני מבקש ממך לא לעזור לנו־אם.
אורי
א מרי: כל מה שנאמר כאן
הוא הסתה פרועה.
היזהר ראובן ארזי: ביקשתי מן
הנואם לא להתייחם עוד למה שמתקיים
כרגע בבית־המישפט.
!משה נשים: הוא לא התייחס למה
שמתקיים בבית־המישפט. למה שלא מתקיים
הוא התייחס.
בגבור ההסתה, החלטנו למחות על כך
גדרן קיצונית: הודענו ליו״ר על שאנח נו
מחרימים את הדיון, ופירסמנו את
ההודעה הבאה :
ח״כ אורי אבנרי הודיע ליושב־ראש
הישיבה כי סיעתנו החליטה להחרים את
הדיון על שביתת המנהלים הטכניים ב־אל־על,
משום שהדיון פולו פוגע באופן
חמור באי־תלות בית־המישפט !ובסדרי־השילטון
התקינים.
״אם היה ספק כלשהו בכך בראשית
הוויכוח, הרי דברי הנואמים, ובראשם
נציג גח״ל, הפכו את הכנסת במה להס תה
פרועה נגד צד שביודהמישפט עומד
לחרוץ את דינו, דבר המהווה ביזיון חמוד
של בית־המישפט. על־ידי עצם השתתפו תנו
בדיון זה היינו נותנים יד להפרת
סעיף 41 של חוק בתי־המישפט.״
לעצם העניין, קוראת סיעת העולם הזה
— כוח חדש לשני הצדדים בסיכסוך לבטל
מייד את כל ההליכים זה נגד זה, ולהיכנס
למשא־וסתן על מנת לאפשר את הפעלת

ךןןמ חברי המס מובינג בשלב
הסופי של ההפנינג כשקהל 111111 הצופים מתגודד סביב הפסל שנוצר.
אסכולת המם מובינג הבלגית, אינה אלא
יצירת אמנות המביאה את בשורתם ל קהל
הרחב.
^ ס בו לתה״ מסמר בי ע ״ ,שקמה ב-
בלגיה לפני שלוש שנים, מיוצגת לא
דווקא בידי ציירים או פסלים. אלד, הם
סתם אנשים צעירים שאיכפת להם ובו חרים
לזעזע את ההמונים בהתרחשויות
יוצאות־דופן.
כיום הם מהווים את נבחרת הייצוג של
האמנות הבלגית. מישרד־החוץ הבלגי תו מך
בהם, מממן את נסיעותיהם ברחבי העו לם,
כמו הנסיעה ברכבת הטרנסיבירית עד
להירושימה ביפן, שם ציירו צלליות של
אנשים במקום בו נפלה הפצצה האטומית.
״מה שמעסיק אותנו ומעניין אותנו,״
אומרים אנשי הקבוצה המסרבים להזדהות
בשמותיהם הפרטיים, כיוון שלדעתם הם
פועלים כקבוצה וחיים כקבוצה בעלת שם
משותף ולא כפרטיים ,״הן בעיות הזמן
החדש, כמו זיהום האוויר והרס הסביבה.
האמנות אינה יכולה להישאר אדישה ל תופעות
אלה. היא חייבת לעורר ולהפ עיל
את ההמונים. זה מה שאנחנו מתכוונים
לעשות.״
קשה לומר שבישראל הם הצליחו לע שות
זאת, מה עוד שההתרחשות בביצועם
נותרה לגמרי בצל הפלת המטוס הלובי
באותו יום עצמו. אבל זה לא מייאש אותם.
אחרי שיצאו מכאן, הם מאמינים; הם
השאירו אחריהם זרע. קבוצת מס מובינג
ישראלית תקום אחרי ביקורם ותמשיך
להזעיק את ההמונים בכל מיני מבצעי
ראווה בלתי־שיגרתיים, כך הם מאמינים.
וזה מד, שמראה, אולי, שהם לא שמעו

קולנוע
סרטים

שמאלץ

אדן דלו! מע תיק

גמי־ורדים

א ת המם רי ס ג או ־ ט
ז׳אן פיאר מלוויל הוא אמנם יליד פאריז,
חי כל חייו בצרפת, נלחם במחתרת
במילחמת העולם השנייה ונחשב לאזרח
מכובד של הרפובליקה החמישית, אולם
עמוק בנשמתו, אם יעיז מישהו לבקר שם,
יגלה איש המאוהב באמריקה עד כדי שיגעון.

שמו המקורי, גרומבאך (יהודי, כמו בן)
שינה למלוויל, כאות להערצתו הגדו לה
לסופר האמריקאי הגדול חרמן מלוויל
(מחבר טובי דיק) .על ראשו הוא חובש
בקביעות כובע סטטסון רחב־שוליים, ה מאפיין
את בוקרי טקסס. הוא מכיר בעל־פה
כמעט את כל סירטי הפשע הקשוחים
של שנות השלושים והארבעים. וכאשר
נמק בכלא ספרדי, במלחמת העולם, נהג
לספר לחבריו לתא, בפרוטרוט, סצינה
אחר סצינה, כל מה שקורה בבעל הצלקת
של הוארד הוקס ובקאבאלקאד של פרנק
לויד.
ואכן, גיבורי סרטיו נראים ומתנהגים
תמיד כהעתקים מדוייקים של האמפרי בו־גארט
וג׳יימס קאגני. אפילו השחקן הצרפתי
ביותר נראה בסרטיו כיליד שיקאגו.
לשיא בכיוון זה הגיע מלוויל בסרטו
האחרון לילה על העיר, אשר יוצג בק רוב
בארץ. הסרט אמנם מתרחש כולו ב פאריז,
אבל שניים מן השחקנים הראשיים
— ריצ׳ארד קרנה, המגלם מנהיג
כנופיית־שודדים נועזת, ומייקל קונראד,
סגנו — הם אמריקאים.
גם השודדים וגם המשטרה נוסעים בסרט
זה אך ורק במכוניות אמריקאיות
גדולות ושחורות, כולם לובשים ארשת
חמורת־פנים וקפואה, ומעשי השוד הנועזים
ביותר מתוארים בפירוט דידקטי וכמ עט
תעודי, שאינו מותיר שום ספק בקשר
למה שקורה בהם ו
הרעיון המרכזי בשוד היא פיקנטי :
השודדים יורדים מהליקופטר על רכבת
נוסעת — וחוזרים ממנה להליקופטר.
ללא ספק, מיבצע שוודאי לא נראה כמותו
עד עתה על בד הקולנוע.
מעניין במיוחד לראות שוב — והפעם
בצורה בולטת ביותר — מה מעולל מלוויל
לאליל־הנשים הצרפתי, אלן דלון. מלוויל
כבר אמר פעם שדלון לגביו הוא ההתגל מות
המושלמת של הגיבור הקולנועי. איש
בודד, נוקשה ומסוגר, בבואה לכל אותם
גיבורים אמריקאיים הקרובים ללבו.
לשם כך, מולבש דלון, שהוא היום כבר
בן ,37 בבגדים שמרניים כהים, פניו מתקשות,
ובמקום הניצוצות השובבים של
המאהב הקולנועי, מקרינות עיניו מבטים
מאיימים, כאשר אינן מוסתרות מאחורי
משקפיים כהות.
האמנם זהו דלון אמיתי או לאו? על
כך אפשר להתווכח. מצד שני, קשה לז כור
מתי היה דלון משכנע יותר מאשר
בסחוואי, המעגל האדום, ובעיקר בלילה
על העיר, בו הוא מגלם בלש קשוח ב־מישטרת
פאריז, הנושא דווקא את השם
קולמן — צרפתי במוצאו, אמדיקאי מיש־מתו.
כמו
מלוויל.

הוואלס הגדול (איילי, תל-
אביב, ארצות״הברית— אוסטריה)
— הכתובת בתחילת הסרט מבשרת
שזו ביוגרפיה של מלך הוואלס, יוהן שטראוס הבן,
וכי הכל מבוסס על עובדות ומעשים שהיו. אלא שבחירת
העובדות והמעשים, והדרך בה אורגנו, יוצרים תמונה מגוחכת
של מלחין, הראוי להרבה יותר מזה.
מחצית השעה הראשונה מוקדשת לתחרות בין יוהן
האב ליוהן הבן (הורסט בוכולץ) .הריב־המשפחתי מסתיים
ביעילות גדולה, כאשר כבר בליל הופעתו הראשונה כובש
הבן את וינה. האב, לפי הכרונולוגיה של הבמאי אנדריו
סטון, נקבר כשלוש דקות לאחר־מכן, כתוצאה מסקרלטינה
קצרה.
שלושת־רבעי השעה הבאים מוקדשים למיבזקי הרפת־קאות־האהבים
של הבן השובב. הסוף מתאר את חייו המשו תפים
עם הזמרת יאטי טראפץ, שעזבה בגללו את מאהבה
הקודם, ברון עשיר כקורה.
אנדריו סטון הפך כבר את גריג לדייסה ממותקת בשירת
נורווגיה, והוא חוזר על אותו מירשם גם כאן. ההומור
מסתכם בחיוכי סוכרזית של הורסט בוכולץ, והדרמה
בדמעות־שליש מתוקות כמי-וורדים הזולגות מעיני אשתו.
ובין ההומור לדרמה — מחולות וריקודים שמקוריותם מוטלת
בספק.
הצד המוצלח ביותר בסרט הוא דווקא הרקע, כלומר,
הנוף האוסטרי (כך היה גם בשירת נורווגיה) .אלא שאין
לחשוד בבמאי שברא את העולם.

בוכהולץ: תמונה מגוחכת
ולבסוף המוסיקה. אמנם את יאטי טראפץ מגלמת זמרת
האופרה מרי קוסטה, אבל הסרט מסתיים בדיוק בשלב
שבו מתחיל שטראוס לכתוב באמת מוסיקה ווקלית, בעטלף,
והעיבודים הקוליים ליצירותיו הקודמות הולמים בהחלט
רמה של מחזמר־פרברים.
אשר לאותם ואלסים המנוגנים כמו במקור, אפשר לשמוע
בבית, על תקליטים, בביצועים טובים הרבה יותר.

הצד ה שני
קול ה קולנו ע
הצד השני (גת, תל-אביב, ישראל)
— היפית אמריקאית מתעקשת
ללמוד קולנוע אצל במאי
פירסומת ישראלי. היא כמעט מתאהבת בו, אולם השקפות-
עולם שונות מפרידות ביניהם.
זה נושא סירטו החדש של ברוך דינר. כסיפור״אהבה
זח מתקבל בהחלט על הדעת. הוא מצולם היטב, ערוך
בטעם, מישחקה של שרי רן״סמית טבעי וגלוי״לב (ולעיתים
גם גלוי חזה) ,והמוסיקה של נועם שריף משעשעת.
אולם הצד השני אינו מסתפק בכך. זה צריך להיות
גם דיון על מהות אמנות הקולנוע, על המוסר ועל האתיקה
שלה. וכאן מתחילות הבעיות.
קודם כל, קצת מוזר לחשוב שאמריקאית מוצאת דווקא
במאי ישראלי כדי ללמוד ממנו את המיקצוע. שנית, התפעלותה
מעבודתו אינה מוצדקת על־ידי הסרטים שהוא עו-
שה במיסגרת סיפור זה, שאינם עולים במאומה על סיר־טוני
הפירסומת המקובלים בשוק.
שלישית, לא ברור מדוע נוהג הישראלי בגסות, קשיחות,
מרירות ותיסכול כה קיצוניים. האמנם משום שאש__

תו עזבה אותו בעבר ן
ולבסוף, טענתה של האידיאליסטית חחיפית, שהבמאי
(אורי לוי) מרמה את צופיו ומזייף מציאות, כשהוא משתמש
בשחקן המגלם עולה חדש, במקום עולה חדש של
ממש, ולתמונות של ילדים הנפחדים מסיפור־זוועח קטן

רן״סמית :

הוא מדביק קולות של הפצצה, כדי ליצור רושם שזו סיבת
הפחד. זה, לדעתה, אחיזת״עיניים לא הוגנת.
אלא שהקולנוע כולו, פרט אולי לאותו סרט מפורסם
המראה אדם ישן במשך שמונה שעות ללא שינוי זווית
וללא עריכה, הוא אחיזת עיניים, שהצלחתה נמדדת במידה
בה היא משכנעת את חצופה.
במיקרה זה, המידה אינה גדולה.

תדרייך
מל-אביב
הצגת הקולנוע האחרונה
(פריז, ארצות־הברית) — סרט

שחל,ן דרץ כשובב ובקשוה
במעמקי הנשמה, הצרפתית־אמריקאית

מידה קטנה

נוסטאלגי רגיש על ההווי של עיירה אמריקאית
קטנה בתחילת שנות ה־ .50 משחק
ובימוי ברמה גבוהה.
מיני ומוסר!וביץ (תכלת,
ארצות־הברית) — סיפור אהבה מוזר בין
שומר במגרשי־חנייה לפקידה במוזיאון,
עשוי בסגנון אינטימי מופלא, ומציג באורח
נוקב, כמה תכונות אופייניות של אמריקח
בשנות השבעים. במאי: ג׳ון קאסאבטס.
קאכארט (פאר, ארצות־הב־רית)
— ברלין של תחילת שנות השלו שים׳
עם ניצנוצי הנאצים ההופכים ללה בות
של ממש, מתוארת בסצינות של קא־בארט
עם מוסיקה סרקאסטית, אפילו יותר
טוב מאשר בסיפור על קורותיהם של אנג לי
צעיר שבא לשפר את הגרמנית שלו,
ואמריקאית החולמת על כוכבות, השוהים
בבירת גרמניה.

ידישליס
הספירה לאחור (חן, צרפת)
— סרט־פשע צרפתי על גנגסטר שבא לנ קום
אחרי עשר שנים הלשנה שעלתה בחיי
אחיו. אוסף שחקנים מרשים (רג׳יא־ני,
סיניורה, מורו, בוקה ועוד) יוצר טי פוסים
משכנעים ביותר.
המקשר (ירושלים, אנגליה)
— אהבתם של בת־אצילים ובן־איכ־רים
בתחילת המאה באנגליה, מקבל מימד
רומנטי מסתורי מלוטש בבימוי של ג׳-וזף
ליוסי ועם שחקנים כמו אלן בייטס וג׳ולי
קריסטי.

חיפה
כלכי־הקש (רון, אנגליה) —
מורה אמריקאי צנוע נאלץ להגן בכוח
הזרוע על ביתו ואשתו מפני חבורת בריונים
כפריים, בסרט שמנסה להוכיח, כי
אין אדם יכול להיות רק משקיף מן הצד
במתרחש סביבו. עם דסטין הופמן בתפקיד
הראשי. במאי: סם פקיגפה.

י ה כל!
מ ה ייגזר

בהגרלת*•

50 שת תף
מור ת״ /ה

אגורו ת חיי־,
מספרים בכל
לסמן 6
הטבלאות שבטופ

שוב פ שוט
שניות חי
עשה
סי׳י־סיכויית

.ספורות. מגי**
״ביאה 3לך
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
הפרסים.
הראשון ואלפי לירות ביתר
בפרס

• * גוזרי׳ו1ווז

י פשוט״

י 7ע 0 .ה

א גז ססס רי.

״ יזיגג אגדי

ונדנה לב ורפי שאולי ־ ברצינות?
רשמית למנדי, התאהב בזמרת עדנה לב
עד מעל לאוזניים. תופעה די נדיבה אצל
הבחור. זה לא קרה לו כבר שנים.
ומאחר שגס העלמה נמצאת בעומק דומה׳
לא אתפלא אס נשמע בעתיד הקרוב
דיבורים על חופה׳ אולי אפילו עם קידושים.

שנותר עדיין לראות, זה איו ימצאו
השניים את שביל הזהב בין הצהרתו של
רפי שהוא רוצה לשאת לו אשה שתלד
ילד כל שנה, לבין הקאריירה של עדנה
כזמרת.

רפי שאולי
ככה אומרים. מסתבר שזה היה אחד הרומנים
הסודיים ביותר, והסוערים ביותר,
לאחרונה בעיר הגדולה.
עכשיו, אס כן, הוא כבר לא סודי יותר,
אבל עדיין סוער ביותר. וירוסים — של
שפעת כמו של אהבה — באים תמיד
בזמנים הכי פחות מתאימים. לרפי שאולי
נפל הרומן החדש דווקא בימים טרופים
אלה, בהם הוא עסוק עד מעל לראשו
בהרצת הדראג־סטור החדש שלו, שנפתח
רק השבוע. מסתבר שרפי, הנשוי עדיין

ועדנה לב

שימרית אור מתורשת?
נראה שכן. לאחר שסל הנסיונות להחליק את הגלים הסוערים בין הפיזמונאית
שימרית אור ובעלה, איש הרדיו לשעבר ורדי בן־יעקב, עלו בתוהו — עומדים
השניים לפני גירושים.
ההחלטה הסופית על כך נפלה בימים אלה, ולא נראה לי שמישהו עוד יצליח
להציל את הנישואין.
שיטרית, שהיא בתו של יעקב אורלגד, מנהלת עכשיו בוטיק בצפון תל־אביב.
ורדי לעומת זאת מנהל חיים פחות ממוסדים :
לפני זמן מה, החליט שנשבר לו ממירוץ־העכברים הניצחי, הרדיפה אחרי הלירה,
אחרי עוד מיזנון, ועוד רהיט, ועוד חשבון בבנק. נשבר לו לעבוד שתי מישמרות,
מהן אחת בשביל מס־הכנסה. נשבר לו ודי !
כמו לכולנו. אבל לוורדי, לעומת כולנו, היה דם לעשות משהו בנידון. וכך יום
אחד, לפני זמן מה, הוא קם, נטש את מישרותיו, מכר את כל רכושו בחיים, והלך
ללמוד באוניברסיטה להנאתו. והיום, הוא קצת לומד, עוד פחות קצת עובד, מדי
פעם, כדי למלא במשהו את הבטן המשקשקת, ורואה חיים בעולמו.
מובן שהגירושים, אם יצאו לפועל, יגרמו לעב קלה באופק חייו. אבל
מה זו עב אחת קלה, בים אדיר בזה של שמי תכלת ז

שיטרית אור וורדי בן־יעקב

רומן ביו דליה לביא ומייק בואנט
החדשה הסנסציונית זכתה לבותרות-ענק וסיפורי״שער בבל עיתוני-הרבילות
והחברה בגרמניה, ואף מחוצה לה. דליה לביא, הזמרת הפופולארית, לשעבר השח־קנית
הפופולארית מצאה מאהב חדש: הזמר הישראלי מייק בראנט.
היה זה סיפור
פיקנטי לאללה :

שני הגיבורים היו
ישראלים, והבדל
הגיל של עשר
שנים ביניהם היה
בדיוק בביוון ה 1*8§*13
הפוך.
?*1111161
״דליה
מצאה את
האהבה הגדולה,״
הבריז נוייה פוסט, הרכילות שבועון
הגרמני מיספר , 1
בשערו .״שוב פעם,״
לא שבח להוסיף.
האהבה
הגדולה
נולדה, לדברי ה בפסטיבל
עיתון,
בריו.
דליה היתה
השופטים, בחבר מייק בחבר הניש-
פטים. הבל ראו בבירור
כי היא עושה
את מיטב מא מציה
למען בן-
ארצה, הזמר הישראלי
ששמו מייק
בראנט.
זה היה טבעי,
אך לא עזר. הוא
ניכשל בבר בסיבוב
הראשון.
דליה לביא ומייק כראנט עד שער ה״נויה פוסט״
לעומת זאת, הצליח
בבר בסיבוב
הראשון אצל דליה. בל ימי הפסטיבל לא נפרדו השניים, השתזפו יחד בבריכה ומחוצה
לה, בשמש ומחוצה לה. בקיצור, צמד אוהבים.
והבל היה טוב ויפה, והרומן המקסים היה יבול להימשך עד אין סוף —
לולא העובדה המעציבה שהוא לא נולד בלל.
״מה פתאום,״ אמרה דליה בתשובה לעיתונאים המסוקרנים .״אנחנו שנינו מאותה
העיר. גדלנו יחד, בשכנות בחיפה, והיברנו בתור ילדים. אבל מייק צעיר ממני בעשר
שנים. ובכלל, יש לו ארוסה בפאריס. הוא בשבילי במו אח״.
בך שבינתיים, מאז נפרדה מידידה האחרון, קולינס ברנס, נמצאת עדיין דליה
במצב של רווקות מזהירה.
והרושם הוא, שזה בכלל לא מפריע לה. באשר בילתה לאחרונה ארבעה שבועות
עם בנה, ראובן, בספרד, הקפידה לשמור על בדידות מוחלטת, ורק צייר האח״מים
המפורסם קורט פנץ הורשה לבוא בדלת אמותיה, בדי לצייר את הילד.
אבל אל תדאגו. גם זה יעבור.

וגס בנו של טו׳ קורק מתגוש?
טוב, אל תסתכלו עלי. זו לא אני
שאשמה בכל הגירושים האלה. אני רק
מספרת עליהם.
לאחר ארבע שנות נישואין, מגיעות
אלי בימים אלה שמועות עקשניות, כי
עמוס קולק — בנו בן ה 25-של ראש
עיריית-הקודש טדי ק ולק — עומד
להתגרש מאשתו רגינה.
ועל הגירושים האלה אני באמת מצטערת.
במו שבשעתו שמחתי על הני שואים
האלה.
שבן עמוס ורגינה נאלצו לעמוד בפני
לחצים גדולים גדולים, כשהחליטו להתחתן,
בגלל שרגינה היא נוצרייה קתולית,
וזה לא כל-בך מצא-חן בעיני שותפיו
הדתיים של אבא קולק בקואליציה.
בשהלחצים גברו ללא נשוא, עזבה אז
בחנות״הספרים
רגמה את עבודתה
סטמצקי בירושלים, וחזרה לשווייץ ארץ
הולדתה. לרגע, נראה היה שהמימסד
ניצח.
לרגע. שבן זמן קצר אחר-בך יצא עמוס
לטיול תמים בלונדון. משם, הרים טלפון
לשווייץ. רגינה הרימה את השפוף,
האזינה, הניחה את השפוף, באה לונדו-
נה, והם ניגשו יחדיו לעירייה, נישאו
בנישואים אזרחיים בדת ובדין.
רק אז הרים עמוס טלפון שני, בישר
לאביו את החדשות המשמחות.
טדי קולק, שהוא יהודי בעל תפיסת
עולם ליברלית אמיתית, למרות שנאלץ

לסגת לפעמים, במו בל פוליטיקאי ריאליסט
— בירך על המוגמר, קיבל את
רגינה בבתו.
הזוג חזר ירושלימה, הבלה אספה את
מיטלטליה מדירת־הרווקים שלה, ועברה
לגור עם בעלה בדירתו של ראש״העיר.
הרומן בין עמוס ורגינה נולד באשר
בנו של ראש־העיר נכנס בוקר אחד לחפש
ספר בחנות סטמצקי, התרשם עמוקות
מהזבנית הבלונדית הגבוהה.
מההתרשמות נולדה פגישה, ומהפגי-
שה נולד, אתם יודעים כבר מה.
רגינה, שבאה לארץ לפני שבע שנים
ללמוד באוניברסיטה, דיברה כבר אז עברית
שוטפת, ונראתה בישראלית לכל דבר.
בהתחלה, לא גילה עמוס לאביו על
הרומן החדש, היה נפגש עם רגינה בדירתה
השבורה. בשכבר גילה — לא התרגש
טדי. אבל כשגילה עמוס שהוא רוצה
להתחתן — קפץ האבא לגג.
נו, ומאז זרמו מים רבים בירדן. ה מהומה
נשבחה, עמוס קולק נהייה סו פר,
פירסם ספר בשם אל תשאלי אותי
אם אני אוהב — ועכשיו העניין הזה.
טוב, אז גם אני לא אשאל אותו אם
הוא אוהב. בנראה שלא, אם הוא רוצה
להתגרש. אבל את אמא שלו דווקא בן
שאלתי.
ענתה לי תמר קילק אני לא
נותנת אינפורמציה. לא כשהוא מתחתן,
ולא כשהוא מתגרש״.

הזוהרות

אשת־החברה הזוהרת מלכה׳לה רוזנשטיין (במרכז) ורחל ויתקין
ליד שולחנן הקבוע, כשמשמאלן ציפי בנין היפהפייה. נשות־החברה
התל־אביביות מקפידות להופיע במוסד הנקרא צהרי יום ו׳ אצל ג׳קי, דואגות להזמין

* /קי, תדאג לכלב שלי,״ מבקשת
גילה אלמגור.
תוך דקות, מגיעה ההזמנה: גבינות ויין
לגילה, מנה מיוחדת לפודל השחור של
השחקנית.
הפודל הלבן של אשת־החברה מלכה׳לה
רוזנשטיין, לעומת זאת, אוהב דווקא
אוסובוקו. אוהב — ומקבל, על צלחת.
לעומת זאת, מחבב כלב הזאב הענק
של צבי׳קה ליפוביץ דווקא אפרוח בתנור
— ומקבלו גם הוא יחד עם הזמנת בעליו.
בעליו, זאב נכבד בזכות עצמו, איננו
אוהב לעומת זאת אפרוחים. הוא אוהב
אותן קצת יותר מבוגרות.
מובן מאליו שהן גם אוהבות אותו:
גרוש צעיר, קבלן מצליח, וגיסו של
אפריים קישון — הוא סחורה מבוקשת
מאוד בשוק החתיכות.
כלב הדני־הענק של מרקו תורג׳מן,
לעומת זאת, איננו מאלה המסתפקים בצלחת.
כלקוח ותיק, הוא נכנם ישר ל מטבח׳
טורף כל מה שבהישג מלתעותיו
— דהיינו, כמעט את כל המיטבח.

המציצה

אחרונה דיין, אשתו
של אסי דיין, מופיעה
מדי יום שישי במקום. אס יש חנייה,
היא נכנסת. אם אין, היא מרביצה הצצה.

** לבד הכלבים, יש גם אנשים,
במוסד שירש את מקומה של כסית.
האנשים. כל מי שהוא משהו — ובעיקר
כל מי שהיא מישהי — חייבים להופיע
ביום השישי בצהרים במסעדתו של ג׳קי,
בכיכר־מלכי־ישראל בתל-אביב. פרופסור
מורים לוי, מנתח־הלב המפורסם, לועס בתיאבון
את שישליק־הפילה המיוחד שלו,
מקנח בעוגת־לימון. לידו טועם נפתלי
אלשייך, יצרן התקליטים הנודע, מצלחת
מלאה כל טוב. קצת דג חריף בנוסח מרוקו,
סיגרים ממולאי־בשר, גבינת קצ׳קבל.

מראש שולחן, מבלות לידו את שעות הצהריים על המדרכה מוצפת השמש, אפילו
כשהיא איננה מוצפת שמש, ומשמשות מרכז לחילופי רכילות ומבטים. לרבים מהאורחים
הקבועים, בייחוד המפורסמים, שמורים שולחנות קבועים, והם חותמים בספר־נוכחות.

הדיילות

לאה בן־ נפתלי (מימין) ,שהתפרסמה בזכות הרומן שלה עם יהורם
גאון, ורחל שוורץ, שהיתה מועמדת לתואר מלכת־המים, מופיעות
אצל ג׳קי בין הטיסות. למטה: האמרגן דני דגן (מימין) ואריק דיכנר משחקים שש־בש.

עו קסנו מזונה עור שישה מסוים רוצסובפיס נל
התחינות והשמות המפורסמים של וזדאביב
אל גרעין הייצוג הבולגרי נוספים העיתונאי
יואל מרקוס ואשתו לאה, מזמינים
מנה אוסובוקו, וקצת לקרדה .״המום־
שוקולד מאתמול, אני מקווה,״ מזהיר מר־קוס,
האוהב את המום שלו קשה, לא טרי.
בשולחן סמוך מלהגים בניחותא העיתונאי
שייקר. בן־פורת, הארכיטקט דב סגל
— בדרך־כלל בלי אשתו פרדי, אבל עם
הכלב — איש הביטוח אבינועם טוקטלי,
התעשיין בני בירק.
יום שישי בצהרים אצל ג׳קי היא שעת
הבורסה המרכזית בשוק החתיכות התל־אביבי.
כל חתיכה שמחפשת מסיבה טובה
לערב, כתף נוחה להישען עליה, לב רחב
להיעזר בו, או סתם קהל להציג בפניו
את האופנה האחרונה — חייבת להתייצב.

השחסנית

גליה רזה יותר משיצאה לשם, מדליקה סיגריה
בעזרת העיתונאי מוטקה ארציאלי.

אשת־החבדה

הארכיטקט יורם רסקין ואם לשניים, מופיעה
בג׳קי כל פעם בתיסרוקת חדשה. לא
פלא: היא בתה של ספרית״הצמרת אנטה.

רווקות וגרושות, נשואות ואלמנות. דיילות
ומזכירות, נשות־חברה ודוגמניות — כולן
כולן שם מרכלות, סוקרות, מציגות.
כל הפעילות הזו מולידה, בהכרח, תו צאות.
בארבע שנות קיומה של ג׳קי, יצאו
חתונות. ביניהן: איש הטלוויזיה אלכם
גלעדי נשא לאשה את אחת מאלמנות
הצוללת דקר. סוחר המכוניות יגאל אטלס,
נשא תיירת אמריקאית. כתב ידיעות איתן
עמית (המיסעדן השדכן, העולם הזה .)1851
עו״ד אלימלך דוידסקו אביה של מלכת־המים
אירים דוידסקו, נשא תיירת מגר מניה.
כולם הכירו את נשותיהם בג׳קי.
רק טבעי הוא, אם כן, שאלוף הצ׳יזבא־טים
שאול ביבר מנהל מוזיאון־השוועה
ואחד האורחים הקבועים במקום, החל
מופיע לאחרונה במסעדה בחברת הפסלת
הסינית של המוזיאון, סוקר יחד איתה
בקפדנות, במשך שעות כל פרצוף בשטח.
כאשר נשאל לסיבת הסקרנות, הסביר:
״אנחנו מחפשים לבחור את איש השנה
, 1972 כדי לפסל את דמותו למוזיאון.״

חיים חפר, המופיע בג׳קי 364 יום
בשנה, בשיחה עם פיפי רונן, אשתו
חפר יש שולחן קבוע במקום.

״ י ך 71 רחל בך עטר היא מזכירה תל־אביבית המופיעה בג׳קי, כעשרות
ה 11 ¥1
11 1 1 / 1 1 1חתיכות אחרות, בצהרי יום ף, כדי לשמוע מה הולך ועם מי
אפשר ללכת לשם. בתמונה למסה: ג׳קי ונאווה מלמד, גרושה טרייה שהצטרפה לבורסה.

1 1 1 *1 111171 אירית שחורי (משמאל) וחברתה נ׳ון הן
111 צמד תל־אביביות הנוהגות להופיע בג׳קי 111111 פעמיים שלוש בשבוע ללא כל מטרות חיפושים — סתם כדי ליהנות.