גליון 1853 מתאריך 7 במרץ 1973

לי ד ת!
ש ל עי תון
סתיו .1948 תל-אביב, קפח פילץ.
ישבנו כולנו סביב לשולחן, עישנו
״מטוסיאן״ והסתכלנו על המדינה המוקמת
לנגד עינינו. פתאום אמר מלכיאל
זוארץ ז״ל :״חברה, הגיע הזמן להקים
עיתון משלנו.״
״עזוב עכשיו,״ ענינו ,״תן לראות קודם
מי ינצח במלחמת השיחרור.״ י חורף .1952 ירושלים, עליית־גג.
קר־מאוד.
ישבנו כולנו על המחצלת, שתינו תח־ליף־תה
ונעצנו עיניים בקיצוב הזוחל
לאיטו על מפת השולחן. לפתע אמר
מלכיאל זוארץ ז״ל :״מוכרחים לייסד
עיתון משלנו.״
״עיתון זה אוכל ז״ שאלנו, כשאנו
לועסים תלושי״מזון טריים.

פסח .1955 עתלית, בדון־טעברה. בוץ.
ישבנו סביב הלוקס, לעסנו מצה ושרנו
שירי מולדת. לפתע הגיח מן השלולית
מלכיאל זוארץ ז״ל ואמר :״עכשיו, עכשיו
הרגע להתחיל בעיתון חדש.״
״עיתון חדש ז״ התפלאנו ,״הרי העיתונים
ששמנו כדי לסתום את החורים
התמלאו מים. צריך לייסד ברזנט חדש ! ״

קיץ .1962 תל-קציר, מיקלט,
טיפטוף פגזים.
שיחקנו שבץ־נא עם שי וניר, כשלפתע
הציץ מתעלת־הקשר מלכיאל זוארץ ז״ל
ולחש מתנשף חברים ...עיתון משלנו
״.טוב למות בעד ארצנו ונדם.
״זוארץ,״ אמרנו ,״אל תהיה ילד, הרי
אתה בסך הכל פצוע-קל.״

חג־חמולד — .1966 לוד, נמל-התעופה.
ישבנו על המזוודות וחיכינו לטיסה
היוצאת למונטריאול. מלכיאל זוארץ
ז״ל חסם את דרכנו ואמר :״לא נזוז בלי
עיתון משלנו.״
״לא זה הרגע, מלכיאל,״ אמרנו, וכי-
בינו את האור.

קיץ־אלקטרוני — .70 האגם חמר הקטן,
בונקר.
אכלנו לוף ופלחי־אשכוליות. לפתע
נשמע קולו של מלכיאל זוארץ ז״ל ברשת
הקשר הפנימית :״נמר כאן זוארץ.
האם עיתון. עבור.״
לא ענינו. בסך הכל רצינו לחזור
הביתה בשלום.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל ווארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

לבורז׳ס היד. רק רשיון לטוסטוס
בין שרידי המטוס הלובי, שהתרסק ב־ 1היה לו רשיון לטוסטום בלבד וכי לא היה
נחיתת־האונם בסיני, נמצא רשיון הנהיגה בעל רשיון נהיגה במטוסים.
רשיון הנהיגה של ז׳אק בורז׳ס, שמצא
של הטייס הצרפתי שנהג בו, ומתברר בי

את מותו באסון, הוצג אמש בפני עיתונאים
ומצויין בו בפירוש כי היה רשאי
לנהוג באופניים עם מנוע־עזר בילבד (ראה
תמונה בטמוד .)3
בתגובה על המימצא אמר הבוקר ראש
אגף־המיבצעים במינהל התעופה כי ״הטסת
מטוס בלי רשיון לכך היא עבירה חמורה
מאין כמוה, וזילזול מחפיר בחיי אדם.״
(ראה דבר המערכת בעמוד זה).
לשאלת כתבנו אמר שר־התחבורה כי
אילו נותר הטייס הצרפתי בחיים ,״לא
היינו מהססים להעמידו מיד לדין צבאי.״

מתם של הלוחמים במיסיוו נמשכה ארבע מוות ¥לא היתה

דעת־הקהל שלי

כוה הפשיטה הפתיע
מתור הרחוב האפד
כתבנו הצבאי, שליווה את הכוח שר שיר הלל לפעולה ¥לחי
התנגדות ¥מכונית שהוצתה קראה :״אני פולקסוואגו״ בחשבה
בטעות בי המציתים הם חבריה.
הם זינקו ועלו במפתיע,
מתור הרחוב האפל.
בידם הזיזי הנפץ —
בלבם רצון הברזל.
הסהר שלח בהם עין
ומיהר לכבות את אורו.
פן יחזה האוייב וישגיח
בחיל הבא למגרו.
וכוכב הצפון הרוגע
זעק בתחיגה ״אל עליון,
שמור ונצור את בניד
ההולמים ומכים במיסיון.״
״כוכב הצפון, אל בפחד,״
קוראים לו שכניו צוחקים
״שליחי מצווה שכאלה
בידוע אינם ניזוקים.״

אביב .1973 ירושלים השלמה,

מכת בי ם

למערכת בעניין רב שמעתי שצה״ל פשט ללבנון.
אינני איש־צבא, ואיני מתיימר לשפוט
אם זה היה נכון או לא. אבל כאיש
פשוט מהרחוב אני שואל: אולי היה
יותר כדאי לעשות פשיטה נגד המחבלים
שלנו מבפנים, בנמלים ובתעופה 1אני
חושב שהנזק שהם גורמים גדול לפחות
כמו זה שגורמים המחבלים בלבנון.
יעקב קליין, פתח־תקווה
(מתוך ״הארץ״ )27.2.73

קראתי את ״לידו של עיתון״ —
סיפור ייסודו של זו הארץ, שהופיע ב-
גיליונכם הראשון.
למיקרא הדברים חשתי קסם סמוי
לאותם הימים, הערכה ל״מורדים״
(מייסדי העיתון) ,הוקרה לעורך ד״ר
(המשך בענז׳ ,3סור )4

דבר המערכת

ספרים, מכונית ודלת
מעידים בעשן כי אכן
שבנו אליד, מולדת —
״לא עוד״ ו״!0ב^8נ זס׳זס

קפח ״ טעמון ״.

שתינו קפה״עם״עוגה, כשלפתע הופיע
מלכיאל זוארץ ז״ל ואמר :״נו״ ״11.הכל
היה בסדר. מעולם לא היה מצבנו טוב
יותר. השיגשוג שיגשג, חליבלוב ליבלב
והשפע שפע.
ייסדנו עיתון. יש ברירה ז

פ וצץ ! המשימה הושגה
ויש למהר ולחזור.
נותרה מכונית מובסת
ודלת צבועה כשחור.

• משרד החינוך והתרבות
י • מודיע פי
מ הכנס לחינוך ל ע רכי ם
..שעמד להתקיים היום, יום ד׳ • 28.2.73
•במיני האומה בירושלים

נדחה

על המועד החדש תבוא הודעת

תמיד אהבתי אותה, את דעת־הקהל שלי.
והיא שמרה לי אמונים ומעולם לא איכזבה.
השבוע, למשל, הפילה דעת־הקהל של
הארץ שבעים־ושנים-וחצי אחוזים מן המטוס
הלובי, לעשרים וארבעה הירשתה לנחות
בשדה־התעופה בקהיר, ואילו שלו־שה־נקודה־שמונה
חלקים מן המטוס עודם
מרחפים באוויר וחונכים בדעתם אם להת רסק
בשיטתנו או לשוב הביתה בשלום.
דעת־הקהל היא רק בן־אדם, וככל אדם
מושפעת היא מדעת־הקהל. ארבעה ימים
לאחר הודעה זו אמרה דעת־הקהל של
ידיעות אחרונות שבעצם יש להפיל שמד
נים־ואחד אחוז ולהנחית חמישה-עשר ביל•
בד בקהיר. אשר לחלק הספקני שנותר באוויר
— הוא גדל לארבע־נקודה־אפס.
הבוקר תפסתי את דעת־הקהל שלי מחכה
לאוטובוס, ולא הנחתי לה עד שלא
הודתה בעובדות הבאות: תשעים־ושניים
אחוז לקהיר ואפם־נקודה־חמש לחולות סיני.
התפשרנו על שבעה־וחצי נמנעים.
אתם רואים! דעת־הקהל שלי הוכיחה
לו מעבר לכל ספק שעל המטוס היה להמ שיך
בדרכו קהירה, ולא להסתער על דיר
נותינו בצורה בלתי־אסתטית שכזו. ואני
מאמין לדעת־הקהל שלי, כי אני אוהב אותה.
אוהב ממש.

(״הארץ״ )27.2.73
לכתבנו נודע שהחינוך לערבים בבנייני האומה נדחה עד להודעה חדשה,
מתוך התחשבות ברגשותיהם של משתתפי ועידת המפד״ל,
הרגישים לריח ערבים.

מציאת רשיונו של טייס המטוס
הלובי ע״י שלטונות צד,״ל ופירסומו
ע״י לישכת העיתונות הממשלתית יש
בה להסביר יותר מכל את המיקח?
הטראגי שקרה.
שבן מתברר לאור המימצא שלטייס
הלובי היה רשיון לאופניים עם מנוע־עזר
בלבד (טוסטוס) ,שגם עליו לא
שולמה האגרה בסך 50ל״י. במילים
אחרות, המטוס על 104 נוסעיו הוטס
בידי אדם המורשה לנהוג בטוסטוס
בילבד, והרשאי לשאת אדם אחד נוסף
ולא יותר.
מה הפלא, איפוא, שאותו ״טייס״ לא
הצליח להבחין בין פאנטומים לבין
מיגים? כיצד נוכל לדרוש מאדם, ש אינו
מורשה לנהוג טרקטור אפילו,
שיבחין בין סוגי מטוסים ז
אין זאת כי שליטי לוב הבינו את
הרשיון לטומטום כהוראה ״טוס ! טוס!״
והירשו לו לטוס מתוך רשלנות פושעת.
אחרת אין להבין כיצד יכול היה
ז׳אק בורז׳ס האופנוען להפוך לטייס,
מה גם שאותו אופנוען לא נרשם לתחרות
״נהג זהיר״.
כדור כי יש כגילוי זה לסתום
את פיות המשטינים ואולי ייווכח
העולם כי הקדים להתקיף את ישראל.
יפה עשתה לישכת-העיתונות
הממשלתית כהעכירה כדחיפות
את צילום הרשיון למערבות העיתונים.
ויפה יעשו המלעיזים אם
יכו על חטא.

— ממישנתו של מייסדו — :

זו ארץ זו?
מ. זוארץ
קראקוב 1931 ,

האיון
כ חוג ח

583 02

י׳*י״״דה 85ר 88מ

3 1 /0 1 /7 1

ימא ״״

2 5 /1 8 /1 2

ימז

רשיון זה בר תוקף

באל רשיון וזו רשאי לנהמ בסמי הרבב גבמויין להלן;

|יי י״יייז § *י *8ו$

ארס ממר ״ #מידיי * די רי

**.מ* .נתמר
• 428.

לא דא

ממיתימ זי ג רי. מאל *י

13ל א
יי מליו ש י ₪
*מ סגוע *י*י*א* :יי יאנז*

היתרים והגבלות;
*214

וויייז ג

ל ג מו *

מי ק 3י

>נ ד *ו מ

מ גון.

(המען מעט־ ,2טור )1
מלכיאל זוארץ ז״ל, שהיה ללא ספק
אדם גדול, ובעיקר בעיקר — הבינותי
את ההקבלה אשר מצאתי בין הקמתו
של זו הארץ לבין עם ישראל ומדינת
ישראל, ששניהם גם יחד — העיתון
והמרינה — נולדו תון מאבק אכזר,
הקרבה, תיקווה, בדרך לא דרך, בעוז
רוח, ומעל לכל — בהשלמה עם המצב
הקיים.
אשר להשקפתו של ד״ו זוארץ ז״ל,
כי שלושה השפיעו על העולם: מארכס,
ספנסר והרצל ־־ הן השקפה זו ניתנת
לאבחנה פילוסופית ולוויכוח ( אן נראה
לי כי בעצם השקפה זו —־ שנמצאה,
אגב, באחת מרשימותיו — ורק בה,
קיים היה המניע הראשוני שדחף את
העורך הגאוני ליצור עיתון חדש: לקרב
את בני־האדם לאמת, בדייקנות ובמהירות,
ורק אל האמת — כפי שאותם
שלושה ייצגו ושהוא, זוארץ, האמין בה :
אחוות־חאדם, נפש״האומה וגאוניות הבריאה.
בזאת
הציב לזו הארץ את המטרה
הנשגבה מכל המטרות.
זכריה זילפה, רמת זוארץ

ל בי ת
ולמ שפחה
סידור פרחים

אגרת רשיון בסך

ז הו רשיון ה טו ס טו ס של הקב רני ט הצרפתי, שהוצג אמ שבמ סי בתע תונ אי ם

הוכחות חו תמת
אדוני השר, מי נתן את ההוראה
ליירט את המטוס ץ
— ואם אגיד לן שאני נתתי, זה ישנה
משהו?

מדוע יריתם כמטוס כשהיה
ככר כדרכו חזרה למצריים ץ

— אתה חושב שאם היינו יודעים
שזה מטוס נוסעים היינו יורים7

אכל המטוס לא כיצע שום
פיגוע, ועמד לצאת משטח ישראלי

אתה באמת מאמין שהיינו יורים
סתס במטוס נוסעים?

ככור השר, האם תשלמו פיצויים
לנפגעי האסון!

— וחמלניצקי שילם פיצויים על הפרעות
שעשה ביהודים?

האם תקימו ועדת־חקירה !

— האם לא הקמנו ועדת־חקירה בפרשת
נתיבי נפט?

מדוע לדעתך התנהג הטייס
הלוכי כפי שהתנהג ו—
ומדוע לדעתו?

האם סימנתם לו לנחו ת!

— ומה אתה חושב, שלא סימנו?

האם יריתם יריות אזהרה!

שמחה (מעיר אותה בעדינות) :גול דה,
קומי! גולדה, חוסייו נעלם!
גולדה: אז מד. אתה רוצה ממני?
תודיע למישטרה. איך הוא נראה לאח רונה
לבושו
שמחה (חדור הרגשת שליחות היסטורית)
:גולדה, למען השם הטוב, זו
הזדמנות חייך. שביל־הזהב להיכל לוחמי
השלום. תודיעי תיכף ומיד שלא
פגשת אותו.
גולדה: שלא פגשתי אותו ו
שמחה ; שלא פגשת אותו.
גולדה: שמחה, מה איתך, את האמת?
שמחה:
תחשבי רגע, מי יידע שזאת
האמת?
גולד ה: אתה ואני וחוסיין, לא?
שמחה: בדיוק. וכל היתר מה
יעשו? הם יחייכו במסתוריות וילחשו
זד, לזה ״הא הא הא, השועלה הזקנד.
שוב דוהרת.״
גולד ה: וחוסייו?
שמחה: הוא משתף פעולה.
גו לד ה: כל הערבים אותו דבר.
אתה חושב שיאמינו לי שאני לא אד
מרת אמת?

— אתה יודע מה הערבים היו עושים1
למטוס שלנו 7

חן־חו למר קלמן חן מרחובות שדרס
ביום ו׳ האחרון שתי זקנות ותרם את
גופותיהן למדע. ירבו כמותו בישראל.

וככל זאת !
האם אדוני משוכנע שהיתה|
זאת החלטה מחוייכת המציאות !1
— וכי צה״ל יתנהג אחרת?

אכל ככל זאת~!.

אדוני לא חושם שזה היה רצח!

כרחכי העולם היו תגובות נזעמות
על הפרשה. מהי תגוכת
ממשלת ישראל!

פער אמינות

שמחה: לא.
גולדה: נו, אז בל היתר לא חשוב.

אמש עברתי לתומי בשעת לילה מאו-
חרת ברח׳ בו־יהודה, וראיתי לפלצותי
כמניין פרוצות עומדות ומצפות ללקוחות.
אני שואל ״עד מתי ז״
ד״ד שמואל הכהן נרקיס
תשובת המערכת: בדרן כלל עד 3-4
אחרי חצות.

— אתה יודע מה היו עושים לך ברוסיה
על שאלה כזאת?

שהיינו יורים

שמחה ; את רק צריכה לשכנע את
עצמך שזאת באמת לא האמת. זה משפר
פלאים את האמינות לך.
גולדה: ומה יהיה אם לא יאמינו

שמחה: את מתכוונת, מה יהיה
אם כן יאמינו לך?
גולדה: כן יאמינו?
שמחה: יאמינו שלא נפגשת.
גולדה ז רק רגע. בוא נחזור על זד.
לאט. אני צריכה להגיד שלא נפגשתי
איתו, כדי שלא יאמינו שלא נפגשתי,
אבל בעצם יאמינו שכן נפגשתי, בשעה
שהאמת היא שלא נפגשתי. אמת?
שמחה: אמת.
גולדה: אז זד, בדיוק מה ששאלתי.
מד, יהיה אם לא יאמינו לי?
שמחה: מ ד, לא יאמינו לד?
גולדה: מד, שאני אומרת.
שמחה: זה מד, שאנחנו רוצים,

גולדה: לא מבינה. העיקר, אני
צריכה להיפגש איתו או לא?

עד מתי ן

הנהג האדיב

— אתה באמת מאמין שיש בצה״לן
חייל אחד שהיה יורה ככה סתס באזרחים?

— ומה אתה חושב,
ככה סתס במטוס נוסעים?

פונות אלינו קוראות רבות בשאלה
״כיצד אפשר לסדר פרחים ז״ הסידור
המקובל הוא כזה: יש לגשת בזהירות
(רצוי בעונת יובש) מאחורי הפרח ולעשות
קול של גשם.
חשוב — אין לחזור על הסידור יותר
מפעם־פעמיים, שכן הפרח יתפוס את
הפרינציפ.

מחזון במציאות
הגימטריא היא לא אחת ראי המציאות.
י.ס. מבני־ברק חישב ומצא כי :
״כן יאבדו כל אויביך ישראל ואוהביו״+
ט 1587+9ינפול אוירון לוב הגדול
בארץ חול (.)1596

קורא
יקרמ או ד

— ואיפה היה העולם ״הנאור״ כש־|
טיטוס החריב את בית־המיקדש? ומה כתב|
הוושינגטון פוסט בתקופת האינקוויזי
ציה? ומה אמר אירגון הטייסים הביו־1
האמת היא שנורא רצינו לספר לך מה
לאומי על גזרות ת״זז ות״ם? ואיפה
היתה ממשלת צרפת ס מן פרעות קישינב? אנחנו בכלל עושים כאן בשני העמודים
ומה אמרה ממשלת גרמניה ס מן השו־ן האלו, ומה אנחנו רוצים ממן, לעזאזל.
לצערנו, כי רב, לא נשאר לנו מספיק
אה ...7נו, אתה רואה?
מקום בשביל להסביר לד את העסק.
אבל אם אתה בכל זאת רוצה לדעת (ובעצם,
גם אם אתה לא רוצה) נסביר הכל
הכל בגליוננו הבא, אם יהיה כזה. אז
אנו החתומים מטה, אזרחים פועלים ו בשבוע הבא.
אחרים, מביעים בזאת את הזדעזעותנו ו־שאט
נפשנו מהשתלשלות המאורעות ב־|
סודן.
אנו קוראים לממשלה להביע לאלתר את |
מחאתה הנמרצת על העיתוי המכוון והאנטישמי
של ביצוע המעשה.
מודיע כי
ייאמר בפירוש: לו בוצע המעשה במו־|
עד מוקדם יותר, היו נמנעות טרדות רבות
נפתחה ה מ חל ק ה
משגרירינו בתפוצות, העושים ימים כלי-ן
לות בהסברת פרשת המטוס הלובי.
אנו קוראים לרשויות הביטחון לדאוג ל|-
כך שלהבא יצומצם הפער בין מעשי ״ספ־|
טמבר השחור״ לבין טעויותינו הטרגיות.
לא עוד יינתן לעולם ״הנאור״ לפרוק
את זעמו ״האובייקטיבי״ על ישראל במשך |
שבועיים תמימים.
ולאנשי ״ספטמבר השחור״ ייאמר: ויפר[,
ההרשמה החלה
שעה אחת קודם!
פרטים בסלון ז׳אק,
יעקב אייזנכלום, אזרח!
רה׳ זוארץ 164
יצחק מרציאנו, פועל
משה בן משה, אחר|

גילו• דעח

סלון־מנון ז׳אק

לפצעי בגדות
ומוקדמות

הקיבוצית של המערך סוכם להמשיך ולטפל
בגיוס תמיכה רחבה ככל האפשר למוע•
מדותו של גבתי כשר החקלאות גם בממשלה
הבאה. נציגי התנועה הקיבוצית חוששים כי
אם יפרוש גבתי ובמקומו יבוא איש תנועת המוש בים,
עלול הדבר לפגוע באינטרסים של התנועה הקיבוצית.

ק רי ם מ עי ל ה
בע״מ
גו לדהלס פי ר:
סרסהחלט תי
אל תייחס כל חשיבות להכחשות מפי לשכת ראש־הממשלה
כאילו לא העבירה ראש־הממשלה, גולדח
מאיר, כל הבהרה בשיחה טלפונית ישירה לישראל,
בקשר לדבריה בשידור הטלוויזיה האמריקאי בנושא
המשך כהונתה כראש ממשלה.
כל ההכחשות באות מפי דוברים שאינם יודעים
על קיום שיחה זו.

השיחה התקיימה ג ץ גולדה לבין שר־האוצר
פנחס ספיר. שאושפז השבוע לבדיקות
כבית־חולים. ליד מיטתו של ספיר עמדו
כשעת קיום השיחה הטלפונית. ראש
עיריית ת״א, יהושע רבינוביץ׳ ,ו ח ״ב אברהם
עופר.
גולדה התקשרה לבית־החולים כדי לשוחח עם
ספיר בענייני הבונדס. היה זה ספיר שבירך אותה ראשון
על החלטתה לרוץ שוב לכהונת ראש־הממשלה.
אז הבהירה לו גולדה בלשון תקיפה שאין ליחס שום
משמעות לדבריה בטלוויזיה האמריקאית וכי עדיין
אין שינוי בהחלטתה הקודמת (ראה במדינה).

מזכיר העבודה, אהרון ידלין, ואישים
אחרים כמערך, שחגגו השבוע את החלטת
גולדה לא לפרוש, לא ידעו דבר על שיחתה
עם ספיר. גם ספיר טרח להעלים את דבר
קיום השיחה.

יק ה מ חו דשת
שדגופתקב רני ט
ה מ טו ס ה דו בי
יתכן ושלטונות צרפת יורו לערוך ניתוח שלאחר־המוות
נוסף לגופת הטייס הצרפתי דק בורז׳ם, קברניט
המטוס הלובי שהופל בסיני, וזאת על סמך מימצאיד.
של ועדת השלושה הצרפתית שביקרה בשבוע שעבר
בארץ.

בין שאר המימצאים שהועמדו לרשות
חברי הוועדה, הוצגה בפניהם גם תוצאת
הבדיקה שלאחר המוות שנערכה בגוויית
הטייס במכון לרפואה משפטית באבו־כביר.
לפי מימצאי אותה בדיקה נוצר הרושם כאילו
התגלו סימנים שהטייס הצרפתי היה
שתוי או מסומם בעת הטיסה.
ישראל חששה לפרסם מימצאים אלה
כרבים מיוזמתה, אחרי שנכשלה קודם לכן
כצורה מחפירה בפירסום סביב רשיון הטיסה
של הקברניט הצרפתי. היה ברור כי
פירסום בנושא זה מצד ישראל יעורר הדים
שליליים, יתקל בחומת אי־אמון ויוצג כ
נסיון נוסף של ישראל למצוא תירוצים לה פלת
המטוס.
גם חברי הוועדה הצרפתית פיקפקו במהימנות דד
מימצא שהוגש להם ויתכן שימליצו לערוך פוסט מור-
טום נוסף לגופת הקברניט.

ג גבח
ונסרבדס רו ש
למרות הצהרותיו החוזרות ונישנות של שר־החק־לאות
והפיתוח חיים גבתי כי הוא לא יוסיף להיות
שר בממשלה הבאה, נראה כי השר הישיש בן
ה־ ,72 יוסיף להילחם על כסאו בממשלה.

בפגישת מזכירי שלושת זרמי התנועה

לתפקיד המזכ״ל, סבורה כי בהצבעה חשאית יתברר
כי במרכז מפלגת העבודה יש רוב למתנגדיו של בן־
אהרון__ .

בךעמי מו צלאת
כסם׳ עיריית נ תוי ה
כספי משלמי המיסים העירוניים בנת•

אמנון לין, מראשי הרשימה
הממלכתית, עומד ב ראש
חקירה פנימית המתנהלת
בתוככי הרשימה הממלכתית
סביב שערורית
מעילה. בשעתו התגלה כי
אחד מאנשי מחלקת ההס ברה
של המפלגה רימה את
חבריו ומעל בסכומים של
רבבות ל״י מכספי המפלגה.
לאחרונה התעור

רה הפרשה מחדש
אחרי שהועלו חשדות
כי דמות מרכזית במנגנון
המפלגה, המקורבת
לח״כ יגאל
הורביץ, היתה קשד
רה באותה פרשה.

בגין
ה טי ל וטו

שלמה

אלוף
(״צ׳יץ׳״) להט, מועמדה
של גח״ל לראשות עיריית
תל־אביב, כבר נתקל ב־מיכשול
ראשון בתכנון מסע
הבחירות שלו. צ׳יץ׳

הציע לבחור באמנון
רובינשטיין, דיקן הפקולטה
למשפטים ב־אוני
בו סיטת תל־א־ביב,
כיועץ מיוחד לענייני
הסברה במסע
הבחירות המוניציפאליות.
מנחם בגין הטיל
וטו על הצעה זו.

הצעהלבחי רו ת
ח ש איו ת
ד מ 1כ ״ דההסתדרות
סנטה יוספטל מפעילות מפלגת העבודה
ואלמנתו של מי שהיה שר־השיכון, מגייסת
תמיכה להצעתה לבחור את מועמד
העבודה לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות בבחירות
חשאיות ואישיות במרכז המפלגה.
סנטה, המתנגדת למועמדותו של יצחק בן־אהרון

אייב׳ וסן

רי—ש ר
מ פ ליג

כעל המיזללה התל-אביבי לשעבר,
אייבי נתן, שמזה מיספר שנים
מכין לפעולה תחנת שידור
״פיראטית״ שתשדר מעל סיפץ
אניד, קריאות שלום לישראל ולמדינות
ערב, השלים את כל הכנותיו
ועומד להפליג לישראל.
אייבי שהה בשבוע האחרון בקפריסין,
שם הכין את הבסיס שיספק
לאניית השידור שלו, הנקראת
״שלום 1״ ,את האספקה והתוכניות.
אנייתו של אייבי שציוותה
אוייש על-ידי ספנים נורבגים
ודניים, תצא מנמל ניו־יורק כ־15
בחודש זה. ב 10-באפריל מתכוון
אייבי להתחיל בשידוריו מחוץ למים
הטריטוריאליים של ישראל.

סיני— סו ד אן
ניה מנוצלים למימון פעולותיה של התנועה
למען ארץ־ישראל שלימה. לאחרונה שלחה
עיריית נתניה, שראשה עובד כן־עמי הוא
מפעילי התנועה למען ארץ־ישראל שלימה,
מאות הזמנות למועצת התנועה שתיערך
בנתניה, וזאת על חשבון כספי העיריה.
ניצולה של עיריית נתניה לצרכיה חפוליטיים של
תנועה לאומנית עשויה להיות מועלית בכנסת שם
יתבע שר-הפנים להסביר ניצול שרירותי זה של כספי
כלל משלמי המיסים בנתניה.

אור גדרמ שג ע
אתהאמ רי ק אי ם
מאחז העיניים הישראלי אורי גלר, שלפני שנתיים
שיגע את המדינה בהופעות הטלפטיה המבויימות שלו,
מצליח לשגע גם את העם האמריקאי:

כדי לעורר אמון בכוחות העל־טבעיים
שהוא נחון בהם, כביכול, שהה גלר במשך
חמישה שבועות במכון למחקר בסטנפורד
בקליפורניה שם העמיד את עצמו לבדיקת
מדענים ואנשי־ציבור. לדברי מקורביו של
גלר מגלים התעניינות מיוחדת בכישוריו,
מדען החלל ורנד פון בראון והאסטרונאוט
אדגר מיטשל.

נוכח ההתעניינות הגוברת בארצות־הברית בתופעה
ששמה אורי גלר ביקשו מספר עתונים אמריקאיים
מכתביהם בישראל, לחקור את עברו ולתהות
על קנקנו.

רי ק ה 1דא
תו פי עבישראל
הזמרת הישראלית ריקה זראי, היושבת דרך קבע
בפאריס, תערוך שורת הופעות בישראל במסגרת חגיגות
יום העצמאות.

104 5441)10 54
ו<ו/עואח|

פרסוםד־ר יעקבסון

* 1 001.41ש 1! 6־ 1484106

11111111

נלריר.
ר״ ס כהן,נק ורק

ס הנ ל ריו ת
הגדולו ת
ב עו ל ם

מדי פעם מועלות באוזנינו טענות כמו ״בשביל מה צריך
בכלל את העולם הדה 7״ או ״העולם הזה מיותר — כולם כותבים
בסימון העולם הזה !״ מאחורי טענות אלה עומדת הדיעה שייחודו
של שבועון זה בשבועון לוחם וביקורתי ללא מורא וללא משוא
פנים חלף כשעיתונים אחרים, אנשי־ציבור ומדינאים אימצו לעצמם את קו העולם הזה
ואת סיגנונו .״אפילו אבא אבן מדבר כבר כאילו היה עורך העולם הזה,״ טען מישהו
השבוע בעקבות נאומו הביקורתי של שר־החוץ בחיפה.
קשה להתמודד עם טענות מעין אלה עד שמתרחש מאורע כמו הפלת המטוס הלובי
בסיני, ואז אין עוד צורך בהסברים מדוע אין תחליף לעתון כמו העולם הזה.
מיד אחרי שנודעו הידיעות הראשונות על הפלת המטוס הלובי החל מסע מקיף של
שטיפת מוח בכל אמצעי התיקשורת כשהציבור הישראלי מוצף בגודש של מידע כוזב,
מוטעה ומפוברק. אותה שעה נרקמה מאחורי הקלעים קנוניה שנועדה למנוע את הקמתה
של ועדת חקירה אשר תחקור את כל מה שקדם להפלת המטוס הלובי.
מרגע זה החל תפקידו של העולם הזה. הופעתו של גליון העולם הזה, בו עמדה
להתפהסם הכתבה ובה ניתוח הפרשה, עדיין היתד, רחוקה. אבל כבר ביום השישי, יומיים
אחרי הפלת המטוס, התפרסמה הידיעה כי סיעת העולם הזה תובעת הקמת ועדת חקירה.
היה זה פירסום ציבורי ראשון שהבהיר לציבור שקיימת התנגדות לקבלת הגירסה הרשמית
על הפלת המטוס ושמשהו אינו כשורה מאחורי הפירסומים השונים בנושא זה. .פירסום
זה היה תחילתו של גל היקשים ופיקפוקים, שקיננו עד אז בלב רבים, והחלו לבצבץ
ולהופיע לאור היום.
אחר־כך, בעת הדיון שנערך בנושא זה בכנסת, שוב חיה נציג העולם הזה היחיד
שעירער בגירסה הרשמית שהתקבלה על דעת מרבית סיעות הבית (ראה דדה לבוחר).
אני נוטה להאמין כי אילו נערכו סקרי דעת-קהל מהימנים יום יום, במשך שבוע
ימים אחרי הפלת המטוס הלובי, הם היו מגלים תנודה ברורה ממחנה מחייבי הפלת

פי ק סו

ך לקביעת ראיון. בל שעה ״א להתנזשר לגול 75876 .ת־א
רווח ב בל • 1בין הששת 400־>״ 7אחה־־צ
ביל סטרו, ד ה׳ הרד פנ ה 35 סביון

הוצאת

ספריא חי אסףבע ״ מ

תל־אביב, רח׳ יוסף הגשיא ,13ת. ד4810 .
חדש !
פרופ׳ ג. קונדראו (ציריך)

מבוא לפסיכ 1תרפיה
תולדות • אסכולות * שיטות • מקרים מוחשיים.

נציגי העיתונות הישראלית מול האלון? מרדכי הוד
מקהלה של אומרי ״אמן!״

המחיר — 15.ל״י

ד״ר וויליאם הומו

ילדים זקוקים לאהבה ־ הווים לעגה
המחבר מביא בספרו נסיון רב שצבר שעה שטיפל
ביותר מעשרת אלפים ילדים משך 20 שנות עבודתו.

המחיר — 13ל״י

להשיג בחנויות ספרים מובחרות או על-ידי משלוח צ׳ק להוצאה והספר
יישלח על-ידי הדאר.

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
חד״ר

מרדכי זידמן

גבר סנ טי מנ ט לי בן 50
— הומאניסט ונון־קונפורמיסט —
מעוניו בהיכרות רצינית עם

בעלת רמה אינטלקטואלית

וחן נשיי (בגיל 30—40 בערך)
מצבה המשפחתי, מוצאה, דתה וכר,
אינם קובעים. תשובה מובטחת לכו תבת
ל: עמיר, ת.ד ,921 .תל־אביב.

הוצאת רשפים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

ת, העולם הזה׳״ שב ועו ן החדש ות ה ישראל י
המערכת והפיגהלח: תל־אביב״ רחוב יזרלינד .12 טלפון ,260134
תזדדואד 136 מען מברקי: עולפפרם * ״הדפוס החדש׳ בע׳ם,
ת׳א, רח׳ גדאביגדור * הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי 3ע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי הפדל ; העולם הזד, בע״מ.

המטוס לעבר אלה השוללים את המעשר, בכל תנאי וד,מציבים סימני שאלה מעל השיקולים
הצבאיים, האנושיים והמוסרים שהביאו להריגת 105 אזרחים חפים מפשע.
תופעה זו של מחשבה שניה והתפכחות, שחרגה מעבר לשכבה מסויימת אחת והיתד,
אופיינית לציבור מגוון, של אזרחים ואנשי־צבא, של חסידי ארץ־ישראל השלימה ושל
אנשי השמאל גם יחד, ראויה להערכה מיוחדת. כי היא נעשתה באווירה של שטיפת
מוח כללית, בהיסטריה של ליכוד מפוברק מסביב ל״ביטחון׳ בנוסח בולשביקי ובאיומים
של לינץ׳ ציבורי, כמו אותו מאמר ראשי בידיעות אחרונות, של עורכו, הד״ר הרצל
רוזנבלום שהביע זעזוע בעמוד הראשון של עתונו משום ש״שעה שהגל האנטי־ישראלי
החריף בעולם, שקם בעקבות האסון בסיני, החל דועך במיקצת — החלו להישמע קולות
שונים נגד התנהגותנו בענייו המטוס הלובי אצלנו.״
העיתונות הישראלית מילאה תפקיד מכריע במסע שטיפת-חמוח שנועד לחסות על
המישגים והמחדלים שנעשו בפרשת הפלת המטוס. היד, זה מחזה מדכא לראות רבים
מעיתונאי ישראל כשהם מתחרים זה בזה בהמצאת צידוקים ותירוצים, ששים לפרסם
בדותות ושקרים, במקרים רבים אף סותרים זה את זה, כדי למנוע מהציבור בל הרהור
של אחרי־מעשד, וכל עירעור על תבונתם, אחריותם וסמכותם של אלה החייבים לשאת
באחריות למעשה מעין זה.

אבן למים שלווים
מן הראוי לציין כי היו פה ושם חריגים בתמונה הכללית המשפילה של עוני
״אמך במקהלה, שהשתקפה מהעיתונות הישראלית ומדוברי מרבית הסיעות בכנסת.
עיתונאים כמו שבתי טבת בהארץ, ישעיהו בן־פורת בידיעות אחרונות ומשה שמיר
במעריב, שברו במיקצח את האידיליה של תמימות דעים כללית, הציגו שאלות ותהיות
שגררו ודאי את קהל קוראיהם למחשבה שניה ולבדיקה מחודשת של עמדותיהם בקשר
לטרגדיה. בכמה מחריגים אלד, ניתן היד, לחוש מעין התחשבנות, נסיון להטיל אחריות
לכיוון מסויים תוך טיהור אחראיים פוטנציאליים אחרים. ניכרה המגמה של חסידי דיין
להסיר ממנו את האחריות ולטהרו כמי שאין לו יד ורגל בכל הפרשה.
על רקע זה בלט שוב ייחודו של העולם הזה כעיתון עצמאי יחיד, שאינו מוכן
לקפוץ לדום ולהצדיע תוך הרכנת ראש כל עת שנימוקי ״ביטחון״ באים להשתיק את
קול המצפון ואת זעקת התבונה. למרות שגליון העולם הזה, שניתח את הפרשה, יצא
לאור שבוע ימים אחרי הפלת המטוס, אחרי שכל מילה ועובדה שניתנה להיאמר על
הפרשה כבר הודפסה בשבע גירסות, הצליח העולם הזה לפקוח עיניהם של רבים
ולהאיר את הפרשה באור חדש. ניתוחו של העולם הזה, התקבל בחוגים רבים כניתוח
הממצה הראשון של ההיבטים השונים של הפרשה.
קולו של העולם הזה, הן מעל עמודי השבועון והן מפי עורכו הראשי בכנסת, על
אף ההגבלות שמנעו פירסום עובדות ופרטים רבים, עורר השבוע מעגלים נרחבים
ביותר של תהודה. הוא נמשל לאבן המוטלת אל מים
רגועים ושלווים של הצדקה עצמית ושביעות-רצון
מוסרית, ויוצרת את אותם מעגלים העשויים בסופו
של דבר לעורר את סערת הגלים שתשטוף את חומת
האדישות המוסרית, המאיימת לסגור על נפשו של העם.

..אני רא אחן יו סמיכות שר וג ואתה רא תיתן ו׳ סמינוח
של אפיקורס ר אמר אלי מ מאיר פעיל לאלון הרב שלמה גורן
£המראיין מס׳ 1בעולם,
דיוויד פרוסט, בינם השבוע
באולפני הרצליה את אבא
אכן, אורי אבנרי, שמואל
תמיר, אלוף (מיל ).חיים
הרצוג, הרב מאיר פהנא,

אותו דבר. היינו צריכים להתרגל
אליו, אך, בינינו, זה היה
אפשרי על הבום הנוכחי
שלו, ישראד ישעיהו, אין
ציגלר מוכן לחוות דיעה. רק
זאת הסכים לומר :״הוא עממי
ומתייחס אלינו בצורה נעימה.״

אפרים
קישון וכועז עב-
רון, יחד עם 150״ישראלים מן
הרחוב״ ,כדי לדון בפרשת המטוס
הלובי. כאטרקציה מיוחדת
הביא מלונדון שני יהודים
אנגלים ופרופסור פלסטיני. היה
זה שידור מיוחד במינו: הקהל
התרגז על דברי האורחים הזרים,
הגיב בצורה לאומנית קי צונית
ומאוחדת, ואחד מהקהל
אף התחיל להשמיע דרשה על
אברהם אבינו, סירב להפסיק
כאשר נדרש לכך על־ידי
פרוסט. עלה על כולם הרב כה־נא,
שאמר שמותר לישראל ל הרוג
כל אדם, גרם להתנגשות
עם אחד העורכים האנגלים, ש נתגלה
כבנו של ישראל זנג־וויל,
ממייסדי הציונות ובעל
רחוב בתל־אביב. בשידור הש תתף
גם נציג הטייסים הבריטיים,
שטען כי כל יריד. על
כנפיים של מטוס בואינג, המלאות
דלק, גורמת בהכרח להפלתו
והתפוצצותו.
בסימפוזיון של התנועה
לשלום וביטחון השבוע ברחובות,
סיפר אל״מ (מיל ).מאיר
פעיל על ויכוח שהיה לו בזמנו
עם הרב הצבאי הראשי
שלמה גורן. הרב גורן אמר
אז לפעיל שהוא יכול לתת לו
סמיכות לאפיקורס. השיב לו
פעיל :״אני לא אתן לך סמיכות
של רב ואתה לא תיתן
לי סמיכות של אפיקורס!״
באותו סימפוזיון התקיפה
שולמית אלוני את הרב
גורן בקשר לפסק־הדין
שלו נגד קורבן פרשת הממזרים,
אברהם כורקוכסקי.
אלוני טענה כי גורן קבע ש־בורוקובסקי
הוא גוי עוד לפני
ששמע את העדים בפרשה. להוכחת
דבריה סיפרה אלוני כי
כשנשאל אז גורן איך שמע את
העדים מבלי שבורקובסקי יהיה
נוכח ויערוך חקירה נגדית,
הוא השיב שלגוי אין משפט
כמו ליהודי, ולכן לא צריך ל השמיע
את העדויות בנוכחותו.

מאיו(״יווסס־׳) תלמי

(משמאל) המזכיר החדש בן ה־ 63 של מפ״ס, תורן חדר־אוכל
בקיבוצו מישמר־העמק. עוזר לו בהגשה המזכיר
החדש של הקיבוץ הארצי, אמרי רון (מימין) ,כפי שקלטה מצלמתו של חבר המשק מתי חלילי.
רק לשימוש באירועים מיוחדים.
בדרך כלל נהג המזכ״ל
לבדו בסוסיתא שקנה בעזרת
הלוואה שקיבל מההסתדרות.
בשבוע שעבר הוא מכר את
הסוסיתא ב־ 14 אלף ל״י, לווה
מההסתדרות 10 אלפים לירות
וקנה סימקה קטנה.
9העולים החדשים מ־בדית־המועצות
הלומדים באוניברסיטת
באר־שבע לא מכירים
כנראה עדיין את איש
ארץ־ישראל השלמה, פוליט־רוק
הפלמ״ח כני מהרשק.
אחרת ודאי היו תופסים מר-
חק־ביטחון ממנו. אלה שלא
נזהרו, ניזוקו. היה זה בכנס
של הסטודנטים העולים. בפני
באי הכנס נאמו בני מהדסק
והעולה המיקצועי גרישא

פייגין, על ההתנחלות בשטחים.
המסובים ישבו סביב
שולחנות מסודרים בצורת ח׳.
בני התלהב מנאומו וכשצעק:
״הסימפוניה לא נגמרה, המדינה
בדרך, אנחנו צריכים לקחת
עוד שטחים!״ היכה בכל כוחו
על השולחן, העיף את כל
סיפלי הקפה וצינצנות הפרחים•
על הסטודנטים שישבו בקיר־בתו,
הכתים את בגדיהם.
מה דעתו של ותיק סד
רני
הכנסת, יצחק £דגלר,
על יושבי־ראש הכנסת שהיו
הבוסים שלו ב־ 24 שנות עבודתו
בבית הנבחרים? סיכם
־,איש שהפך לחלק בלתי־נפרד
של כנסת ישראל .״את יו סף
שפרינצק שמעתי עוד
בפולניה ב־ .1928 הוא היה איש

טוב, עם לב יהודי חם. היתה
לו השפעה גדולה על כולנו,
אך את זה הוא השיג בהומור.
גם לנחום ניר, שבא אחריו
לאיזה זמן קצר, היה הומור
יוצא-מן־הכלל, עם בדיחות
פנטסטיות. הכרתי אותו עוד
מפועלי ציון. הוא היה טוב עם
כולם, אך לא אהב כל־כך
דתיים״ .קדיש לוז היה איש
עבודה 90 .אחוז ממה שהיו
אחרים צריכים לעשות, היה
עושה בעצמו, אפילו היה שולח
את המכתבים שלו ולא
מבקש מאיתנו. הדלת היתה
תמיד פתוחה אצלו, כמו בקיבוץ.
נתן לכולנו הרגשה של
עמך, כמו שאומרים. ראובן
ברקת היה משהו אחר. נו,
מילא, הוא כבר היה שגריר
באיזה מקום, אז.הוא לא היה

0כאשר שמע יוצר הגובלנים
והמוכתר לשעבר של
כפר־האמנים עין־הוד, איצ׳ה
ממבוש, כ י משה דיין קיבל
כסף עבור הסכמתו להצטלם
בידי צלמי סוכנות־צילו־מים
צרפתית, אמר :״איזה
מטומטם דויד בן־גוריון. כל
השנים עמד על הראש בלי
כסף. דיין כבר היה לוקח בש ביל
זה 40 אלף לירות.״

למרות תפקידו הרם

עות בחייו הפרטיים. את מכו-
נית־השרד והנהג שהעמידה ל רשותו
ההסתדרות הוא מנצל

9לא כל ישראלי^-זוכה
לכך שמוחמד עלי, הלא הוא
קסיוס קלי המפורסם, יפנה
אליו בבקשה. ישראלי אחד
שהאמין כי אכן זכה, היה רואה
החשבון ועורד־הדין יחזקאל
פלומין, סגן היו״ר העולמי
של הפדרציה הבינלאומית
של צעירים ליברלים ו־רדיקאלים.
היה זה בעת מושבה,
בשבוע שעבר, של מזכירות
הפדרציה, בבריסל, כאשר
בפני פלומין וחבריו למזכירות
עמדה להתברר בקשתו
של מוחמד עלי להתקבל כחבר
בפדרציה. לאכזבתם, התגלה
עלי דנן, בסך־הכל, כסטודנט
פאקיסטני, שביקש לצרף את
ארצו לפדרציה.
9איש הרדיו, לשעבר
ורדי כן־יעקב, שעזב את
עבודתו, מכר את רכושו ונרשם
ללימודים באוניברסיטה,
משרת במילואים בלישכת־הק-
שר לעיתונות. לפני זמן מה
הגיש ורדי בקשה לעבור קורס־צניחה.
בשבוע שעבר אושרה
הבקשה, ורדי צנח, קרע שריר,
אושפז בבית־החולים תל־השד

9הפתעה נגרמה למלחין
היווני הגולה מיקיס תיאו־דורקיס
המופיע עתה בארץ.
היה זה בקונצרט שנערך ביום
החמישי בבאר־שבע. למקום
הופיעה אורחת לא־קרואה ש־שימחה
את המלחין ומלוויו ה יוונים.
האורחת, יפהפיה שחו־רת-שיער
בשם ג׳ורג׳יה,
באה לארץ במיוחד מיוון כדי
להאזין למוסיקה של תיאודו־רקיס
האסורה שם.

על תקופה קודמת בחייה,
סיפרה השבוע ראש־הממשלה
גולדה מאיר. היה זה במסיבה
שנערכה לכבודה בוושינגטון.
גולדה גילתה לנוכחים
איך סידרה את מכשירי ההאזנה
של הרוסים, עת שירתה
בשגרירות ישראל במוסקבה :
״לרוב היינו מטיילים בחצר,
אבל כאשר היה קר מאוד, היינו
נכנסים למיקלחת, פותחים
את הברזים, ומרדכי נמיר
הפעיל ללא־הרף את המים ב־בית־השימוש.
בחסות הרעש
של הניאגרה דיברנו.״

משתדל מזכ״ל ההסתדרות יצחק
בן־אהרון לנהוג בצני
9שמו
הלא כל-כך שיגרתי
של סיפרו של דן כ ך
אמוץ, לא שם זיין, יוצר
קוריוזים מצחיקים בחנויות הספרים.
כך, למשל, עמד הש בוע
דן בחנות ספרים כדי לבדוק
איך הולכת המכירה. ל חנות
נכנסה גימנזיסטית צעירה
שהושפעה כנראה ממבול
ספרי כל מה שרצית לדעת על
המין, וביקשה מהמוכר את
הספר הכל על תזיין. ואילו
חיילת שנכנסה לשק״ם בתל־אביב
וביקשה מהמוכרת את
סיפרו של דן בן־אמוץ, הותקפה
על-ידי המוכרת במבול
צעקות :״אנחנו לא מחזיקים
דברים כאלה אצלנו אבל
למה1״ שאלה החיילת ,״זה
הרי לא ספר אנטי-צה״ל, זה
ספר על פצוע מלחמה.״ ״לא
חשוב,״ השיבה המוכרת ,״שמות
כאלה אנחנו לא נכניס בשום
אופן לחנות!״

פסוקי השבוע
• אלוף (מיל ).מתתיהו

מיכל נו

(מימין) ששיחקה את התפקיד הראשי בגירסה הישראלית של המחזמר שיער, יצאה
בזמנו עם להקת איש חסיד היה לניריורק, הוחתמה שם על חוזה הופעה בהצגה
אמריקאית, באה לאחרונה לארץ לחופשת־מולדת של חודש, קיבלה על עצמה את תפקיד עוזרת־הבמאי
לדני ליטאי, בהצגת בלילה פורחים הכוכבים. השבוע ערכו לה שחקני ההצגה מסיבת־הפתעה לכבוד יוס־הולדתה
ה־ 23 וסיום עבודתה בהצגה. משמאל לימין: השחקנים ברייני ויינשטוק, דובי גל ואיציק בן־מלך.

פלד, על הפלת המטוס הלובי :
״ריבונות באוויר, בניגוד לבתוליה
של נערה -ניתן לקיים
גם לאחר שהיא נפגעה.״

• העיתונאי שלום רוזנפלד
נ ״אסון המטוס לימדנו׳
כי הגיעה העת להתקין קו
אדום בינינו לבין עצמנו.״

מכתבים
וירושלים והשמיעו את קולכם, סלקו את
המדינאים ואת התותחים.
מאיר בלומכרג, ראשון־לציון
מיטווח פוליטי

״כל כדור כאן ל,וא כדור פוליטי.״ זאת
היתד, תשובתו של מפקד בכיר שלנו בתעלה,
הדברים נאמרו בזמן שמהצד. המצרי
ירה ״הקצין המשוגע התורן״ כל פעם
שהתחשק לו.
בפני 300 עיתונאים מצהיר עכשיו השר
דיין כי הטייסים מחליטים בכל הנוגע ל פעולות
.״הרשות האזרחית לא מתערבת
אם אין בזר, עניין פוליטי.״
אכן, עברנו כיבדת דרך.
להפלת המטוס הלובי כל האחריות ל״
טייסים. לעזאזל ״תדמיתנו בעולם״ וקאדפי
והצהרותיו .״תדמיתנו״ וקאדפי הם לא
נתונים ניצחיים.
אני מציע לכל המתנגדים לפעולות מסוג
זה לחתום על עצומת דאבה והשתתפות
באבלו של העם הלובי. מי יתן ויהיה
זה צעד ראשון בדרך לשלום ודיבור מלב
אל לב.
מנחם בן־דוד, קריית־אתא

האם אנו באמת
תמיד צודקים?

עתה, שהכל יודעים מה קרר באמת, שהיתר,
פה טעות ניווט של מטוס הנוסעים,
שהטייס הצרפתי לא ידע היכן הוא נמצא,
כשהאמת נחשפה, ודאי למורת רוחם של
כמה אנשים, ברור מה נורא העוול ש־נעשה.
102
איש נהרגו בגלל ״פירוש לא נכון״,
ל״שרשרת אי־הבנות״ ושאר ביטויים המזכירים
צייד שפנים.
הכל הוכח כבילתי נכון, אף נסיונות
ההיצטדקוח, והסחת דעתו של הציבור,
מה שהוכיח עצמו ביעילות. המוחות שהתאבנו
במשך שנים לא הגיבו כלל כש נעשה
הפשע.
כולם מצטדקים ״מביעים צער וכאב
עמוקים,״ ואומרים שהמצרים היו יורים
במטוס ללא אזהרה, לו היו במצבנו. האם
ברצוננו להעמיד עצמנו כשווי דרגה ל־חבלנים,
או שמא כבר עשינו זאת? ומחר
תהיה חגיגה בעולם. בכל מקום בו יחשדו
במטוס נוסעים העובר מעל איזור רגיש,
ואלה לא חסרים, יפילוהו ויהרגו אנשים.
כך, למעשה, נראים הדברים.
רמי שגיא, יפו

השמיעו?ולבם,
אנשי הרוה1

מטוס ישראלי, הפיל מטוס לובי, והרבה
אנשים חפים מפשע נהרגו.
אין יהודי, אין עברי, בעולם כולו, שלא
יצטער על האסון המחריד הזה.
קומו אנשי הרוח מקהיר, דמשק, בגדד,

עבודה עברית

לפי דעתי קיימת אפשרות
גם דיווחו של הטייס הצרפתי
על מיגים שהוא רואה, היו מיגים רוסיים
שבידי חיל־ר,אוויר הישראלי מזה כמה
שנים.

המטרד! הי ת ד

!3111

מטוס בסיני בשלום, כתגובת אזהרה על
עזרת לוב לחבלנים הערבים אשר פועלים
מעבר לים ובעיקר לד,רצחו של ברוך כהן
במדריד.
פעולת המטוס משתלבת בתיאום זמנים
עם הנחיתה בחוף לבנון.
על עצם הרעיון להתחיל להכות את
לוב — יש לבדך! מדינה זאת מסייעת
לחבלה, להרג ולרצח של יהודים בכל העולם
ויושבת לה בשקט. מזה זמן רב
כבר היה צריך לטפל בר, ביסודיות למען
תדע שדם יהודים אינו הפקר.
עמי ליבנה, עין־חרוד מאוחד

הענשת נשים צרפתיות עליידי ״פטריוטים״ צרפתיים
יום אחרי השיחרור
המדינה שלנו בעלת רוב יהודי.
לעומת־זאת לא תצמח מהפלת המטוס
בסיני שום תועלת לישראל, מלבד התקוממות
דעת הקהל בעולם נגדנו, נגד צבאנו
ומדינתנו.
וזו עלולה להיות בכייה לדורות.
מרדכי מרקש, ירושלים

מיר!רה אבוד כעת הכל ברור. הרמטכ״ל אישר את
ההוראה להפלת המטוס הלובי. עם חינו
הטבעי נשמעה בפי המצביא המילה ״הוראה״
כמילה ״בקשה״ .צבא דמוקראטי,
אין מה לדבר. בחיל-ד,אוויר המורכב מני־ניד,ם
של הנפילים גורדון, בורוכוב, ברל׳
שדה, גלילי וגולדה לא ייתכן אחרת.
ביפן פגע מטוס צבאי במטוס אזרחי
ושניהם התרסקו. השר הממונה התפטר.
אבל בסופו של דבר, מה לנו עם רגשי
הכבוד הגוזמתיים של אסיינים?
אם לאחר מעשה הפלת המטוס הלובי
אין מקום לרביזיה בכל מושגינו, אנחנו
מיקרה אבוד. ולא רק בעיני העולם.
ליכל שמחה, עכו

תעמולה ערבית
בטלוויזיה היהודית

בתוכנית הטלוויזיה ויכוח פתוח בשידורים
הערביים, המשודרים במוצאי־שבת,
שודר פעם ויכוח על חופש הדתות ביש ראל.
השתתפו בו אנשי-דת משלושת הדתות
והכומר טען כי הנוצרים מקופחים
בכך שיום המנוחה השבועי הוא בשבת
ולא ביום ראשון. איש מהנוכחים, אף לא
המנחה, לא שאל אותו באיזו מדינה ערבית

יירוט המטוס הלובי בסיני, הוא דבר
חמור וללא צורך.
הדבר חמור, לדעתי, יותר מאשר הטבח
בדיר־יאסין על-ידי האצ״ל.
ישכן אם המטרה מקדשת את האמצעים,
אז יש למיקוד, דיר־יאסין איזו שהיא
הצדקה. וזאת מפני שיש אומרים כי הטבח
אז הטיל אימה ופחד על האוכלוסייה
הערבית שבתוך שטח החלוקה המיועד
לישראל והם ברחו וכך התאפשרה הקמת

3י עניות דעתי הרי שמיקרה הפלת המטוס הלובי צריך לשמש גורם ממריץ
/להשכנת שלום במזרח-התיכון, ולא לעמוד למיכשול. קרבנות החינם של
תקרית זו מוכיחים כי בסיכסוך הישראלי-ערבי מעורבים חיי אדם. אם הטבח
בלוד לא הוכיח לעולם הערבי שרצח חפים מפשע אינו מקדם את השגת המטרה,
הרי שהפלת המטוס הלובי צריכה להוכיח זאת לממשלת־ישראל.
• על ישראל מוטלת החובה לפצות את משפחות הקורבנות ולו ע״י נקיטת
הצעד הראשון לקראת חתימת הסכם שלום.
• על ישראל להוכיח שהפלת המטוס הלובי נוגעת לליבה כחפלת המטוס
הישראלי בשמי בולגריה.
• על ישראל מוטלת החובה להוכיח לעולם כולו שחיי אדם אינם הפקר
גם אם מדובר באנשים שאינם אזרחים ישראליים.
אין שום הצדקה לגישה חד-צדדית כשמדובר בחיי אדם. האחראים למיקרח
חייבים להיענש ועל ממשלת״ישראל להוציא את המסקנה היחידה שהיא :׳ חתירה
נמרצת לשלום עם מדינות ערב והכרה בזכויותיהם של הפלסטינאים שגם הם
בני-אדם.
עודד בורובסרן י, פליימוט, ארה״ב
אקולוגית האם הפאגטומים והתותחים יצילונו מ־הכליה
האיטית הניגזרת׳ עלינו על־ידי
ד,די.די.טי. שבחמאה שלנו ועל־ידי זיהום
והרם סביבת המחייה?
המדינה (לא פחות מאירגוני הטירור!)
אשמה בפשע הסמוי והשקט של הפק רת
חייהאזרחים — על־ידי ההתעלמות
השיגרתית מהבעייה האקולוגית.
אהובה שדה, תל־אביב

ההתנפלות על המיסיון —
פשע פלילי המור!

הריון

לדורות

א סו רלהקלראש 3ח ״ אדם!

התעלמות

כשאדם או אירגון פרטי שולח הצעות־הגירה
לאזרחים ערביים — יכולים אלה
בשקט לשלשל אותן לסל והעניין אינו
ראוי לתגובה — כי אין כוונת כפייה או
אלימות בפעולה זו.
לעומת־זאת ההתנפלויות הטרוריסטיות
על מוסדות המיסיון, מהווה פשע פלילי
חמור הטעונות תגובה נימרצת מצד מנגנון
החוק!
דוד שלזינגר, רמת-גן

בכייה

ידיעה על הפלת המטוס הלובי היכתה אותנו בתדהמה. רק לפני שבוע
ן | סיימנו קריאת קטעים נבחרים משיח לוחמים בחוג לעברית באוניברסיטת
מישיגן. גאווה מילאה את ליבנו כאשר קראנו את החיבורים המסכמים של
הסטודנטים. הנקודה העיקרית שהודגשה ע״י כל הסטודנטים חיתה הזדהותם עם
הלוחמים שביטאו את ההרגשה ש״אסור להקל ראש בחיי אדם״ אפילו בעת
מילחמה. נראה לי שמשום מה רעיון נשגב זה לא זכה להתרומם לגובה שבו
טסים טייסי הקרב של ישראל.
אף על פי שלא כל העובדות ידועות עדיין, ולמרות חוסר האפשרות להצביע
באצבע על האשם במיקרה זה, מוטלת על ישראל האחריות להוציא את
המסקנות הדרושות הנובעות ממיקרח טראגי זח.

• נשים צרפתיות שגולחו והופשטו —
ראה תמונה.

מצחיק

שמעון עקרי
ויכוח פתוח
שחיים בה גם נוצרים, יום המנוחה הוא
ביום ראשון ולא ביום שישי.
דבר דומה קרד, בעת ויכוח על תנועת
המחבלים הערבים, כאשר אחד המתווכחים
מהמיעוטים הערבים הצדיק פעולות
המחבלים, בהשוואה לטירור היהודי ש היד,
לפני קום המדינה. ושוב נשארה
דעה זו ללא מענה.
והשאלה היא: מי יוצא נשכר מתוכניות
אלה אם לא התעמולה הערבית? האם
אין לערבים במות תעמולה מספיקות בעולם,
שגם הטלוויזיה שלנו תעמוד לרשות
התעמולה הארסית שלהם?
שמעון עקרי, אור-יהודה

קו-קלוקם-קזאן
בצרפת

״העולם הזה״ ,1581״קו-קלוקס-
קלאן בנצרת,״ על חריגתו של הערני
סובחי אל-נאסיר ופציעתח
של העולה מרוסיה רגינח פולי־קובסקיה.
התנהגותם
של הגרוזינים בנצרת מזכירה
את מה שאירע יום אחרי שיחדור
צרפת מידי. הגרמנים ב־: 1944
״פטריוטים״ צרפתיים גילחו והפשיטו
נשים צרפתיות שהואשמו בקיום יחסים
עם חיילים גרמניים.
משה-שדום כץ, חיפה

אני קוראת מושבעת של רחל המוחלת
— בגלל הסיגנון המצחיק שלה. אני גם
שמחה לקרוא על נשים אמיצות המוכנות
ללדת מבלי להכנם למוסד הנשואין.
אבל, כשאני נתקלת בביטוי ״נכנסה להריון״
אני חורקת שיניים מרוב סלידה!
פעם היו אומרים ״התעברה״ — למה זה
חדל להיות טוב היום? ! למה היא ״בהריון״
— למה לא ״הרה״?!
למה מתביישים היום לדבר עברית פשוטה
! ולמה לא מתביישים ממה שצריך
להתבייש?! חוששתני שהעם הזה מכניס
את המדינה שלו להריון רציני. עוד יהיה
שמח כאן. תיראו...
חסידה צדקיהו, מטולה

המיפלגה הליברלית
לא מזדקנת

״העולם חזה״ ,1851״מדוע הם
מתאבדים!״ על הצטרפותו של
אלוף (מיל ).שלמה (״צ׳יץ׳״) להט
למיפלגה הליברלית.
במאמר העוסק בהצטרפותו של ״ציץ״
למיפלגה הליברלית, קבע כתבכם ״המלומד״
,כי למיפלגה הליברלית ״המזדקנת
וד,מתנוונת״ אין כוחות צעירים.
ובכן, יש לי חדשות עבור ״כתבכם המלומד״
.מזה זמן רב קיימת במיפלגה הליברלית
התארגנות של כוחות צעירים
וסטודנטים. תאי הסטודנטים מקיפים מאות
צעירים המקיימים פעילות הן בקמפוסים
והן בסניפי המיפלגה.
אנו צעירי המיפלגה הליבראלית מאמי נים,
כי דרך החיים הליברלית, במיסגרת
פוליטית אזרחית רחבה, תוכל להביא ל שינוי
באקלים החברתי והכלכלי הקיים
תחת שילטון המערך.
בצלאל כן דוד, יו״ר תאי הסטודנטים
של המפלגה הליברלית, תל־אביב

בחיר ת ם
ע 1ל
הנב ח רי ם

משאל המוצר הנבחר 1973 קובע :
כל גבר שלישי מטפח עצמו במוצרי
״טבק אוריגינל״ .אלה הם הגברים
המהווים את מועדון בעלי הטעם
הטוב. האם גס אתה ביניהם י הצטרף
ותיהנה גס אתה ממוצרי טיפוח
שלי גברים בעלי הצלחה עולמית.
טפח את אישיותך, היה צעיר, רענן
ובטוח. עבור עוד היום למוצרי ״טבק
אוריגינל״ :אפטר שייב, קצף גילוח,
דיאודורנט, מי קולון׳,סבון תפנוקים,
מי שער ועוד ועוד,

מבצע ״נא להכיך״:
בקבוקון אפטר-שייב או מי קולון
בגודל מיוחד, במחיר פרסומת של
3.15ל״י בלבד (לתקופה מוגבלת).
סימן ההיכר למוצר המקורי:

71111111:
4 1א0 * 161

שיפ רין־נ ע מן

שסשנף
סופר טכנאי
שיחוש לביתך לתיקונים
במבצע סופר שרות של
סופרת סופר שרות: בידע טכני. באדיבות וביעילות

סילן וו־ת
כאשר החלו להציג בלונדון את הו,
כלכותה היו הביקורות פושרות למדי.
חלק מן המבינים הגדולים טענו. שההצגה
אינה נועזת די הצורר, אחרים טענו ש־תעוזתה
גובלת בתועבה. אבל איש לא
ניבא לה קאריירה ארוכה.
בימים אלה, לאחר שהו כלכותה עברה
את הצגת ה־סססו, אין למבקרים
מה להוסיף, פרט להערות על הצוות המת־

פרימן וסטולינגס כ״הו, כלכותה״

״זרים ואוהבים״ חוא סיפור נועז על פרשת יחסים אינטימיים,
מוזרה ומסובכת, חנירקמת בין קצין ישראלי לצעירה
ערביה. הפרשה מבוססת על מעשה שקרה במערכת סיני, התגלגלה
בלבטים סיפרותיים רבים אל מעבר למלחמת ששת הימים,
מיטלטל בין המציאות ההיסטורית ללבטי גיבוריו.

הרומן החדש יעלה על הבד ביוזמת המפיק מרדכי סלונים
(״לא ביום ולא בלילה״) .גלגוליהם של הגיבורים מן המציאות
לדמיון המחבר ראויים לספר נוסף. חם משקפים את המציאות
הטרגית של הדור שראה את המלחמות מן הצד המערבי
של ירושלים, ועליו לנסות לחיות עם הצד חמיזרחי.

אהובתו הקובייה שר קצין צורו
חרי מערכת סיני פנה בחור צעיר
\ £אל עיתונאי :״שמע מה שיש לי
לספר לך, אולי תמצא בכך חומר לרפור־טג׳ה
קטנה ליום השנה.״ כך זוכר אורי
אורן, לשעבר חבר מערכת ידיעות־אחרו־נות
והיום שליח הסוכנות־היהודית באד־צות־הברית,
את תחילת המעשה.
הבחור שפנה אליו היה, אז, קצין יש ראלי
צעיר. היום הוא עורך־דין תל־אביבי.
אז סיפר כי מצא בין תלי חפצים שנעזבו
בחיפזון מאחורי המצרים ׳שנמלטו מסיני,
צרור של כ־ 140 מיכתבים עם הרבה ארוטיקה,
ארוטיקה חזקה שגבלה בפיוט. הם
נועדו אל קצין בשם אחמד קירדאני.
הכותבת היתה צעירה, ויפר,פיה לפי התמונה
שצירפה לאחד ממכתביה. שסה —
ליילד, רוסטום.
בעושר ביטויים בסיגנונם המיוחד שיל-
הבו המכתבים את דימיונו של הישראלי.
יום אחד ישב וכתב מיכתב אל הצעירה,
שהתגוררה בלונדון. היה זה מיכתב של
איש צעיר, די ציני ובעל תחושת עליונות
מובהקת. בחוצפה צברית טיפוסית שאל:
״תמהני מה שלומו של אחמד קירדאני.״
התשובה מלונדון לא איחרה לבוא,
והיתד, עזה וחד־משמעית :״אתה ידעת.״
אז הבין הישראלי שד,ערבייה חושדת בו
שהוא הרג את מאהבה ונטל את מכתביה.
הוא מיהר להתנצל :״איני יודע מה קרה
לו.״ קיבל תשובה :״הוא לא היה מפקיר
את מיכתבי.״

שות שנועדו לאחר, ושתודלק ברמז מלונדון.
ואז, בדימיוני חשבתי: נניח שהיה
מרחיק־לכת צעד נוסף. נניח שהיה נוסע
וניפגש איתה בלונדון.״
^ ולי אורן, שכבר זכה בשישה פר־סים
ספרותיים, כתב בין הייתר את
אשת המפקד, בצהרי לילה, על שלושה
פשעי דמשק ועיר ושמה מונסטיר — בחר
לשלוח את גיבוריו לגורלם, ברומן דמוי
תסריט, במקום לשרטט אותם בכתבה

בפעם ה־סססו, עירום
חלף מדי פעם
ציינה, שניים
סנדרה פרימן
נתונים הולמים

בהצגה. ההערה האחרונה
מן המגוייסים החדשים,
ורקם סטולינגס, שגילו
להצגה שכולה עירום ומין.

בי תחדשל?נ״רים ^דבים
הגלריה החדשה נמצאית ביפו. בעג׳מי.
לא יפו העתיקה?*,מאופרת ומשופצח, אלא
יפו ששכוניותיד, כבר משמשות כבתי־מגורים
פרטיים לאמנים וציירים שנפשם
חשקה בריח־ים אותנטי, אבל עדיין אינם
מזמינים את הקהל להציץ לתוך חצרותיהם.
בקיצור החלק הפחות מיסחרי.
כאן, ליד הכנסיה המרוניטית, בבית
ערבי ישן — שבעליו, אורי ליפשיץ, עזבו
וחזר לספרד כדי לקבל השראה נוספת מן
הנוף האהוב עליו לציוריו — בחר איבר־הים
אבד אל־קאדר לפתוח גלריה בשם
אופפה, מיוחדת לציידים ערביים.
״למה ערבים?״
״כי אין להם מקום אחר. אין לחם
כתובת. אין להם מי שיציג. אין להם מי
שימכור. ואם אין מי שימכור, אין בשביל
מה להמשיך לצייר.״
איברהים, יליד טייבה, עוסק במיסחר.
אך את כספו הוא בוחר לבזבז על דברים
הנודשבים בעיניו יותר ממיסחר שיגרתי :
הוא קיבץ שלושה אמנים ערבים, הראויים
בעיניו לעידוד, ובעיקר למנוחה נפשית.
ונתן להם מעט כסף להתחלה, :״שבו
וציירו /אמרתי להם, .ונתראה בעוד חצי
שנה.׳
״נסעתי ללונדון והשארתי בבית, אותו
חכרתי בינתיים מהכנסיה המארוניטית,
שהבתים באזור שייכים לה, את השלושה:
בשיר אבדרביעה, מוחמד עזים וזוהר
חאטם.״
איברהים אינו רוצה לגעת בפוליטיקה.
הוא טוען כי אם מנסים להציג את בעיית
האמן הערבי מבחינה פוליטית, הרי זה
ניצול רגשות. הוא מגדיר זאת ״המישחק
הפוליטי על כתפי הטרגדיה.״ לפי דעתו,
כל בדלנות מביאה לאלימות. אין זה משנה
מי קובע את החוקים.
לפי שעה, נראה כי יש בפי שלושת
האמנים הצעירים, שנולדו כולם בארץ,
מה לומר בשפתם המיוחדת ובאווירה הנושאת
את חותם־מוצאם. אצל באשיר
בולטות הנפשות של המידבר, הבעיות
החברתיות של הבדואים שהעסיקו אותו
העולם חזה 1653

ך פו1עמצא עצמו אותו ישראלי מגן
/על האיש האנונימי. אהבת הצעירה
עוררה בו כבוד רב למצרי.
ואז הגיע מיכתב שלישי מלונדון. הצעירה
שלחה בו שבעה דולר להוצאות החזרת
המיכתבים אליה. הישראלי התעקש השאיר
את המיכתבים בידו, אולם בכסף קנה לה
טבעת ושלח אותה ללונדון. התשובה :
״חן־חן על הטבעת. היא הגיעה בדיוק
ליום־הולדתי. אם אחמד קירדאני, עדיין
מעניין אותך, הוא בין השבויים שלכם.״
הישראלי החזיר לה את המיכתבים —
ולא חיפש את השבוי.
״העניין הזה של הטבעת שהגיעה בדיוק
ליום־ההולדת לא נתן לי מנוחה,״ מספר
אורי אוח, היום, אחרי שבע־עשרה שנים
פלוס מילחמה ששינתה מאד את פני
הימים שאחריה .״התחלתי לחשוב שלמעשה
היתר, כאן אהבה מסויימת בליבו של
הישראלי, זיק שנידלק מהשתתפות ברגבהיותו
בן לשבט אסו־רביעה שבנגב,
והיום תלמיד מכון אבני. עזים, בוגר תיכון
מיקצועי ויליד טייבה, נוטה לסוריאליזם
זמבצע תרגילי־עיבוד ליצירותיו של דאלי
בבהירות מפליאה. חאטם נולד בסלטה ד
למד בכפר הירוק. היום שלושתם חיים
במעין קומונה.

סופר אורן
ניצחון צבאי, מפלה ספרותית
עיתונאית יבשה, רקם להם עור וגידים
ותפר להם סביבה טבעית ואמינה.
״קצין ישראלי מתאהב בערבייה? ותוכיח!
חשבתי לעצמי,״ מספר אורן ,״ובחרתי
לשם־כך קצין ישראלי טיפוסי ב*שם גידי,
שהוא בתחילה ד,״פייטר״ אולם בעקבות
מיבצע קדש עובר משבר ומתחיל להרהר.
הוא מרחיק-לנת עד כדי כך בהרהוריו
אם אכן יצטרפו לקומונה
מוכשרים נוספים, ויביאו את
תפיסה האמנותית הערבית
הישראלי, יהיה זה צבע נוסף
הישראלי.

זו צעירים
הייחוד שבאל
הרחוב
וחיוני לנוף

אדריאנו צ׳לנטאנו הוא אחד מאלילי

זמר צ׳לנטאנו(שמאל) וידידה
חצי לבן, חצי שחור

על עצמו, ועל אויביו כביכול, עד שהוא
מחליט להתחתן עם הערבייה.״
במאי ,67׳ נסע אורי אורן ללונדון כש בידיו
התסריט הגמור על אהבה אפשרית
בין ישראלי לערבייה. הוא ישב עם המפיק
וחשב על ליהוק ומקומות־צילום כשהידיעה
על מינויו של משה דיין כשר־ר,ביטחון לא
השאירה מקום לספק: תפרוץ מלחמה !
^ ין״לילה הפכה אהבת הערבייה וה־
^ ישראלי למשימה בלתי־אפשרית ואורי
אורן מצא עצמו בין הטסים בבהילות
לארץ .״אותו מפיק היד, מספיק נדיב,
כדי להחזיר אותי. ב־ 10 ביוני שלחתי לו
מיברק ממיזרח־ירושלים , :ניצחון צבאי —
מפלה סיפרותית.׳ שכן, בסיפור דאז היתד,
כל הטרגדיה גלומה בחומה שהפרידה
ביניהם.
״אבל האמת היא שבסוף המלחמה מצאתי
את עצמי בתפקידי, ככתב צבאי, רץ
לבית־ד,חולים פמיזרח־ירושלים, שהיו מאושפזים
בו פצועים ירדניים וישראליים.
לפתע עלתה בי,המחשבה: הרי הם יכולים
להיפגש כאן! כתבתי שוב את הרומן.
חשבתי, התלבטתי והתווכחתי עם עצמי.
רציתי לשכנע את עצמי שוב שהם יכולים
לאהוב.
״אמרתי לעצמי: קח שני אנשים משני
עמים עויינים ותן להם לדבר זה עם זה,
הם מוצאים שפה משותפת. באות סיבות
חיצוניות, באה ההנהגה, באה השינאה.
כאן נעשו דברים בהיסטוריה לפני שנפגשו
השניים. מה קרה שגיבורי ניפרדוז
זה יסוד המתח ברומן. זה אף החטא
הקדמון, שלשני האוהבים אין שליטה עליו.
״היום, כששניים אלה נפרדים ואהבתם
נדונה לעקרות, תיכחדנה שתי מישפחות
משני צידי המיתרס. אבל אחרי הדור
הזה, קיימת אפשרות שיהיה המשך למש פחתה
של ליילה ולזרעו של גידי :
״אני רוצה בך מאד ליילד,״
״אז מה יהיה, גידי?״
״יהיר, נפלא, אני חושב״
״ספר לי איך״
״איך מהו״
״איך, למשל, ניתחתן: בבית־הכנסת
או בכנסיה?״
״מצדי אפילו במיסגד.״
״והקאדי יאהב אותך בערך כמו שהרב
שלכם יאהב אותי״
״אז לא נתחתן איתם״
״ואיפה נגור, למשל?״
״בירושלים, כמובן.״
הזמר המבוססים ביותר של איטליה. אחד
מלהיטיו המפורסמים ביותר1 ,שזכה לפרס
ראשון אפילו בפסטיבל סן־רמו, היה
מי שאינו עובד, אינו מתעלס. אבל אס
צ׳לנטאנו סבור שלמען האהבה כדאי
לעבוד, הרי למען העושר אין זה מחוייב
המציאות. .
זאת מסתבר עתה, לאחר שתביעה בת
חמש שנים של זמר־חלחין בשס דון באקי
נגדו, הגיעה לבתי־המשפט.
באקי, אשר הקליט בחברת־התקליטים
של צ׳לנטאנו, טען בזמנו כי לא קיבל את
הזכויות המגיעות לו ממכירת תקליטיו.
הלכו אנשי מס ההכנסה לחקור את מעשיו
של הזמר — וגילו כי החברה המכובדת
שלו ניהלה פשוט ספרי־חשבונות כפולים:
ברשמיים, הם רשמו רק את מחצית המכירות
האמיתיות של החברה.
אז האס צריך הבן־אדס לעבוד, אס
אפשר במקונד זה רק לרשום כל דבר
פעמיים?
זמרים ישראליים הנוסעים לחו״ל בתקווה
לעשות קאריירה אינם חסרים, ברוך
השם. זמרים ישראליים העושים זאת, זה
כבר עניין אחר. אפשר לספור אותם על
אצבעות יד אחת, וגם זה יותר מדי. אל
מיעוט ניכבד ואקסלוסיבי זה קרוב מאד
להיצטרף שם נוסף: יגאל בשן.
מאז השיחרור מצה״ל, בחורף שעבר,
והחתונה בקיץ האחרון, הסתובב יגאל ב־
(המשך בעמוד )12

סיקדרת
(החשך מעמוד )11
אירופה, שמע והשמיע, וחיפש את הדרך
המוצלחת ביותר לפרוץ אל עולם הלהיטים.
תחילה בלונדון, ואחר־כך בארצות־הברית.
ונראה שהצליח. הוא קיבל שיר
אחד מניל דיאמונד, שהוא המילה האחרונה
בעולם הפופ האמריקאי, קיבל שיר
שני מטרי ראנדאצו, אריה ותיק ומנוסה
במירשמים של רבי־מכר; הקליט את השיר
הראשון עם לי הולרדיג׳ ,המוסיקאי
המחזמר ועובד בשביל דיאמונד, ואילו
את השני עם לא פחות ולא יותר מאשר
להקת דם. יזע ודמעות.
יגאל, שבא לחופשת־מולדת בת ארבעה־עשר
יוס יצטרך לקצרה מסיבה מבורכת

יגאל כשן
בקצב אמריקאי
אחת: הוא צריך לחזור לניו־יורק ולחתום
חוזה עם חברת־תקליטים אמריקאית.
מה חושב ישראלי צעיר, שהכיר רק את
אולפני תל־אביב ואת הות העבודה של
הלהקות הצבאיות, שאיננו בדיוק מופת
למיקצועיות, על עבודה באמריקה? קודם
כל, הוא המום :״כמה ימים ולילות משקיעים
אנשים בתיכנון המוסיקה, המלים,
ההקלטה, בחלוקת הכלים בעיבוד, בליטוש
הנכון של הצלילים של כל כלי לחוד,
ושל המיזוג הנכון בין כולם יחד.״ ובאשר
להקלטה באולפן, הטיפול בקולו של הזמר
שונה מכל מה שהכיר יגאל קודם. כדי
להוסיף את קולו להקלטת התזמורת, בפזמון
הראשון שהקליט, עבד יגאל לילה
רצוף, כעשר שעות, כאשר לשתי השורות
הראשונות בלבד, הוקדשו שעתיים תמימות
של הקלטות ונימוייס. כאשר גמר
להקליט את השיר בקולו, המשיך המפיק
בעבודה, כאשר במשך יומיים נוספים חיפש
והשיג את האיזון הנכון בין הקול לתזמורת.
הי׳ש עוד מי שחושב שלהיות זמר
זו עבודה קלה?

ת קל מן י ם
אג דו ת לי ל די ם
בלי יומרות -וללא כוונות חינוכיות מיוחדות׳
יצא לו לאור תקליט עברי חדש
שיש בו חן מיוחד במינו: שירים וסיפורי
בדים (הד־ארצי .)14319 ,למעשה, זו הק לטת
הצגה קלילה לילדים, בהשתתפות
אבי יקיר, נירה עדי וישראל גוריון, שיש
בה כמה אגדות ומשלים (השועל לבת־העורב,
הדייג ודג הזהב) וכמה פזמונים.
המיוחד בביצוע ובעיבוד שנעשה לסיפורים
הידועים היא רוח השובבות, הבהירות
וההומור, התואמים את אופיו של הצבר
הצעיר, שהקבצים בישבנו מרתקים
אותו בקושי למקלט הטלוויזיה. המיוחד
במנגינות הוא כשרונו של המלחין שמו־ליק
קראום המבצבץ ועולה ברעננות מן
השירים שכתב: הם קליטים, נעימים לאוזן
ומודרניים מאד. תרומתה של נעמי
שמר, שיר הכזבים, מעניקה לה אישור
נוסף לערימה שבוודאי כבר יש לה בבית.
הנמלחהזה 1833

^ונזרזז
בהגדלה מירבית כל פרט המאשר את התסביך.
העולם כולו התייצב לימיננו בשעה שהיה נדמה,
במאי ,1967 שצפוייה סכנת־מוות למדינתנו? ז׳אך סול
סארטר, השמאלן המיפלצתי, חתם אז על עצומה שקראה
להגנת המדינה? עיתוני העולם נזדעקו נגד רצח־מינכן
בדיוק באותו סיגנון שבו הם נזדעקו השבוע נגד הפלת־המטוס?

שקר
וכזב: לא חיה ולא נברא: המצאה
של אנטי-שמים נבזים:

ך* ל אחד מכיר את הסיפור הזה :
קבוצה של תיירים אמריקאיים מסיירת באחת התח נות
המהודרות, מצופות־השייש, של הרכבת התחתית
במוסקבה.
מדריד מספר להם שבכל שלוש דקות עוברת רכבת.
לפתע מתפרץ תייר אמריקאי :״תסלח לי, אבל אנחנו
כבר עומדים כאן רבע שעה, ושום רכבת לא עברה !״

לגבי הפרט, ידועה התופעה היטב. נכתבו על כך
תלי־תילים של ספרים.
הידיעה המוסמכת היא שתסביך־הרדיפה הוא סימן-
היכר מובהק של אדם פאראנואידי.
איש כזה מנתק את עצמו מן העולם. הוא בונה
לעצמו עולם דמיוני (פארא־נוייה פירושו: נוף מדומה).
נדמה לו ש״הם״ רודפים אותו. העולם כולו נגדו.
מתנכלים לו על כל צעד, רודפים אותו׳ זוממים להשמידו.

האמת היא שהעולם כולו ייחל במאי 1967 להשמדתנו!
העולם לא יסלח לנו את ניצחוננו, מפני שאינו יכול
לסבול יהודים מנצחים ! העולם שמח בסתר־ליבו על
רצח ספורטאינו, ופירסם מאמרי־גינוי רק כדי להוליך
אותנו שולל...
שום טענה הגיונית לא תשכנע את הנרדף־המדומה.
אין טעם להזכיר לו שהעולם לא גינה אותנו ביממה
הראשונה אחרי הפלת המטוס וכי הגינוי הכללי התחיל
רק בעיקבות התנהגותנו, סירובנו להקים ועדת־חקירה
ובליל השקרים הרשמיים שפורסמו בישראל.

ן* יפור זה עכר במוחי כמה פעמים במשך אותן
שעות עגומות בכנסת, כאשר האזנתי לנאומי הקד
לגים שלי.
העולם רגז עלינו בגלל הפלת המטוס האזרחי הלובי.
מה׳ אמרו חברי־הכנסת הנכבדים, בזה אחר זה,
העולם עוד מעז לדבר? אחרי שהרג ששה מיליון יהודים?
אחרי שרדף אותנו בכל הדורות? חוצפה !

כי התסביך מעניק לו חשיבות. אם כל העולם רודף
אותו, הוא מוכרח להיות חשוב מאד. אלפי האנשים,

מרכה מזלו של הנרדף, אין הוא צריך לחכות
/הרבה כדי למצוא אישור סביר לחשדותיו.

״מה,״ צועק המדריך הסובייטי ,״אתה עוד
מעז לדבר, אחרי שהרגתם כל־בך הרבה כושים?״

איש
בזה יכול להפיק סיפוק רב מן התסביך
שלו. הוא מתרגז על כל אדם הזומם לגזול
את התסביך ממנו.

עצם התנהגותו שד הנרדף־המדומה גורמת
לכך שהעולם באמת מתחיל לרדוף אותו.
כשאדם כזה הולך ברחוב, בידעו שזוממים לחסלו,
הוא שולח מבטים אחורה, נסוג מפני עוברים־ושבים,
בורח מפני שוטר, נשרך לאורך הקירות.
התנהגות חשודה זו מעוררת, כמובן, חשד. השוטר
מתחיל לעקוב אחריו. העוברים־ושבים שולחים בו מבטים
חשדניים. ובסוף עלול העולם לכלאו במוסד סגור.

וכך, תחת לבדוק את פרטי הפרשה הטראגית,
לחשוך את השאלות ולמצוא להן תשובות,
שפכה הכנסת את זעמה על הגויים. אנטישמים,
אחד־אחד:

״אהה:״ אומר האיש ,״מה אמרתי לבם׳•
כולם שונאים אותי: כולם מתנכלים לי:״

תחילה חשבתי שזהו טכסים מחוכם. מישהו ישב
ותיכנן את המהלך הערמומי הזה. הוא שם את המילים
בפי דוברי הממשלה, מבגין עד חזן, מפרוש עד תמיר.
אולם בהמשך הוויכוח (אם אפשר לכנות בתואר זה
את המקהלה המדברת של הכנסת) התגנב ללבי חשד :
אין זה טכסיס !׳ איש לא תיאם את דברים ! *

הם מאמינים
רים:

במה

שהם

והוא מציין בסיפוק שהנה הוכח שצדק כל הזמן.
** ה מקורו של התסביך? מאילו מעיינות נפשיים
הוא נובע?
זיגמונד פרויד טען, כמובן, שמקורו בהרגשת־אשמה
מינית. האיש משתוקק לאהבה ״אסורה״ ,דוחק תשוקה
זו לנבכי הלא־מודע, ושם היא הופכת לתחושה שהכל
שונאים אותו.

אומ

בייחס לציבור שלם ׳־

** חשבה נוראה. הייתכן כי הרוב העצום של חברי
1^ 1הפרלמנט הישראלי ערב יום־השנה ה־ 25 של מדינתנו
הריבונית, מאמינים באמונה שלמה שכל הגויים הם אנטישמים?
שהעולם שתק למראה הדם היהודי השפוך
במינכן, אך מזדעק למראה כמה הרוגים שנפלו בפעולת־הגנה
מוצדקת שלנו בסיני?
בקיצור, שהעולם כולו נגדנו?

אצל היהודים בתפוצות, בדור האחרון ובדורות הקודמים,
היה קיים קשר אמיץ בין הרדיפה ובין תסביך-
הרדיפה. העולם באמת רדף אותם. העולם לא יצא מכליו
כאשר ביצעו הנאצים ביהודים את הפשע הנתעב ביותר
של העת החדשה.

אכל מה בייחם למימסד הישראלי, השולט
כמדינה רכת-עוצמה, עתירת ניצחונות מזהירים
ושטחים כבושים ז

אין מנוס מן המסקנה שזוהי דעת הכנסת,
מקיר אל קיר. קואליציה ואופוזיציה. יונים
וניצים. שמאל וימין. חילוניים ואדוקים. נציגי
המפלגות כולן.

מה בייחס לגולדה מאיר, המסתכלת בעיני האפיפיור
וחולמת על פוגרומים ואינקוויזיציות? — מה בייחס
לעיתונאים ולעסקנים הנכבדים שערכו לנו השבוע אור-
גייר, של רחמנות־עלינו?

אילו ראו זאת אבות הציונות, היו מתהפכים בקב־רותיהם.
גם הרצל. גם ז׳בוטינסקי. גם א. ד .גורדון.
כי הציונות לא נועדה רק לגאול את היהודים מן
הרדיפות שהיו מנת־חלקם במרוצת הדורות.

איזו אשמה נסתרת מעיקה עליהם ז

פסיכולוג נודע העלה באוזני השבוע תיאוריה מרתקת:
העולם מחמיר עימני בפרשת המטוס, מפני שהוא
מאמין שאנחנו עם נבחר, והוא מצפה מאיתנו להתנהגות
נעלה יותר.
ראשי־המדינה מאמינים אף הם שאנחנו עם־סגולה,
והם מרגישים בסתר ליבם הרגשת־אשמה מפני שאינם
מתנהגים בצורה נעלה יותר.

היא נועדה גם לגאול אותם מתסכיך־ה-
רדיפה.

בבית הלאומי היה צריך לקום יהודי חדש, בריא,
חסר כל תסביכים.
והנה, מה קרה?
בארץ נפטרנו מן הרדיפות. אנחנו מעצמה צבאית
אדירה, ואין כוח במרחב המסוגל לסכן את ביטחוננו.

והרגשת־אשמה זו מתחלפת מתחת לסף
ההברה, כהרגשה שהעולם רודף אותנו, שונא
אותנו, מייחד לחשמדתנו.

אך תסכיך*הרדיפה, מסתבר, רודף אותנו.

הוא שולט בממשלה, בכנסת, בעיתונות, ובכל שאר
שלוחות המימסד הישראלי.

הרי ההלם הראשון שגרם לי גילוי זה, התחלתי
\ 4לעקוב אחרי סימני התופעה.
ואז גיליתי תגלית נוספת:

הקולגים שלי
שלהם.

נהנו

מתסביך־הרדיפה

הדבר ניכר היטב על פני הדוברים. הם התמוגגו
ממש, בדברם על העוול הנורא הנגרם לנו. הם ריחמו על
עצמם בהנאה גלריה.
כאשר ניסיתי לטעון שאולי אין המצב נורא כל־כך,
שבימי מינכן התייצב העולם לימיננו, שרבים מבין המגנים
את הפלת המטוס הם ידידינו הנאמנים — התנפלו
עלי הדוברים בשצף־קצף.

כאילו באתי לגזול מהם את התענוג העיקרי
שלהם בחיים.

רק אז עלה על דעתי שהקולגים שלי כלל אינם
מצטערים על כך שהעולם כולו נגדנו. להיפך, שזה
מעניק להם, בסתר ליבם. סיפוק רב.

בקיצור: שהם נכססים בסתר ליבם למצב
שגו אכן יהיההעולםבולונגדנו .

^ אותו רגע הצטערתי על כך שאין כמה פסיכו^
לוגים מנוסים נוכחים באולם. הייתי רוצה לשמוע
מהם חוות־דעת מדעית על תופעה ציבורית זו.

האם ניתן להשוות תסכיך־רדיפה קולקטיבי
לתסביבו של אדם יחיד?

העולם ה אינ קוויזי צי ה
(עיטור של זאב לכתבה של קישון)
הרודפים אותו יומם ולילה, לא היו עושים זאת כדי
לחסל אפם, לכל הרוחות.
אדם שהעולם כולו נגדו, מוכרח להיות אדם מייוחד
מאוד, אדם שמקנאים בו, אדם עליון.

תסכיך-הרדיפה הוא מעין שיגעון־גדלות
הפוך.
מי שיסביר לאיש כזה שהוא רק מדמיין לעצמו את
הרדיפה, ייראה בעיניו כאוייב המושבע ביותר. שהרי
איש כזה אומר, למעשה: אינך מייוחד, אינך עליון, אין
מקנאים בך, אתה סתם אפם.
מי רוצה לשמוע דבר כזה?
ך* סכיך-הרדיפה אינו זקוק לסיוע מן החוץ. הוא
4 1מזין את עצמו.
לשם כך קיים בראשו של הנרדף־המדומה דבר שהפסיכולוגים
קוראים לו ״מנגנון סינון״.

זוהי מין מסננת, המגינה על התודעה של
האדם בפני כל דבר הסותר את התבניות הנפשיות
שהוא יצר לעצמו.

אדם הלוקה בתסביך־הרדיפה כאילו נתן למנגנון-
הסינון שלו פקודה בלתי־מודעת: אל תעביר אלי שום
ידיעה המפריכה את התסביך היקר שלי. תעביר אלי

ילו נשארתי כלוא באולם־הכנסת, חסר־החלונות,
ייתכן והייתי מתפתה להאמין שכל הציבור הישראלי
לוקה בתסביך נורא זה, ומאבד את הקשר עם העולם.
למזלי יצאתי החוצה, ושם נתגלה לי מחזה מרהיב:
מרתק, מרומם :

הציבור כארץ לא קיבל הגירסה הרשמית.

אחרי שטיפת־המוח חסרת-התקדים, כשכל כלי-התק-
שורת וכל דוברי המימסד גוייסו כדי להלעיט את הציבור
בגירסה יחידה, תוך העלמת כל העובדות הסותרות
ודיכוי כל הספקות, סירב חלק גדול של הציבור להיכנע
ולהתמסר לתסביך.
סקרים שונים מגלים ש־ 40 ,35 או 50 אחוזים של
הציבור סבורים שהיה צורך למנות ועדת־חקירה ממלכתית,
כפי שדרשנו בעיתון זה ובכנסת. כלומר: שאינם
פוסלים אוטומטית את הטענות שנשמעו בעולם. כלומר:
שאינם מאמינים שהעולם כולו מטורף, ורק גולדה מאיר
ושות׳ הם נורמליים לחלוטין.
דווקא אנשים בעלי זיקה מייוחדת לענייני צבא בלטו
בגישתם הביקורתית.

זוהי עובדה מרנינה. חרף כל הדוברים בשמנו,
אין אנחנו עם מטורף. תסביך-הרדיפה
שד הזקנים מתחיל לנשור מאיתנו.
המימסד מתקיים על תסביו״רדיפה זה. הוא פוטר
אותו מאחריות לכל כישלון ושטות. אבל מי שלוקה בתסביך
זה, אינו מסוגל לנהל מדיניות נורמלית כלפי
העולם, כלפי השכנים וכלפי עצמנו.

האורגייה מהנה את כעליה. אבד היא סכנה
למדינה.

במדינה העם מגישה:
טיולים 1וודר 3

* ל אי ר א ״ ה
המזרח הרחוק
סביב העול

מוייס סוכות

ב א ני ה ״ני לי ״
מ־ 7ב אוק טובר עד ה 22-באוקטובר
ביקורים ב: רודוםיפיראוס, ברצלונה״
ניצה, ליבורנו, נפו/ 1
ק טני ה, א ס טנ בו ל
המחיר: החל מ 2 6 5 0 -ל״י

מוייס סתיו

באניה ״דן ״
מ-ו באוקטובר עד ה 13 -באוקטובר
ביקורים ב: קוסדסי, סיראוס, גנואה ,
מרס ״ ל, גפולי, פלרמו ,
הרק ליון
המחיר: החל מ 1 8 2 5 -ל״י
מוייס ואמו־המזנה

באניה ״ני לי ״
מ 23 -בספטמבר עד ה־ 5באוקטובר
ביקורי ם ב: פיראום, סלוניקי״ גנואהי
ני צ ה, נפולי, פלרמו
המחיר: החל מ־ 2 1 25ל׳׳י
חוברות והרשמה גכל משרדי הנסיעות!

2 16 11ס ר 09

ה קו ר בן ה 0 5 -ו
ממום חגוסעים חרובי שהופר חופף ררוח רפאים
המטרידה את מנוחת האומה מעשר. הטירוף הרצחני של אנשי ספטמבר
השחור בחרטום וביקורה של ראש״
הממשלה אצל נשיא ארצות־הברית, חברו
אל סופות החול בסיני שכיסו את שברי
מטוס הנוסעים הלובי שהופל שם, ואיימו
לקברו.
רבים בישראל נטו להדחיק את הפרשה
אל תת־הכרתם, להתעודד בתיקווה שהיא
תישכח ותצלול אל תהומות הנשיה. עתו־נאי
ישראל קפצו בשימחה על כל רמז
בעתונות העולמית שהיה בו כדי להעיד
כי גם העולם נוטה לשכוח.
לרוע המזל לא היתה הפרשה מסוג
אלה שההיסטוריה פוסחת עליהן. גם אם
נדמה כי תישכח, היא תוסיף לחזור כרוח״
רפאים ולהטריד את מנוחת האומה ואת
מצפונה. סימנים ראשונים להשלכות הצדדיות
של הפרשה, כמו ניצולה לחתירה
תחת מעמדו של הרמטכ״ל, רב־אלוף דוד
(״דדו״) אלעזר, בידי חסידיו של שר־הביטחון
משה דיין, כבר החלו לבצבץ.
וכאילו כדי לסמל את התפקיד שמייעד
הגורל למטוס הלובי לעתיד לבוא, הואי
הכין השבוע מפרעה קטנה על החשבון.
שבוע אחרי הפלת המטוס, אחרי שגוויות
104 החללים הועברו לארצותיהם ונקברו,
חשפה הרוח המידברית בין שברי המטוס
את גוויתו של קורבן נוסף. לפעמים עלולה
גוויה אחת לזעזע יותר מאשר מאה
גוויות ביחד. למרות זאת מסרה ההודעה
הרשמית היבשה רק כי ״הודעה על מציאת
הגופה נמסרה לנציגי הצלב האדום.״
שום פרטים לא נמסרו בעתונות לגבי
זהותו של הקורבן ה־ 105 וגם לא לגבי
סידורי העברת גופתו. מסך האימה ירד
על סיפור הגוויה ה־.105
היתד -זו גוויתו של ילד בן ארבע.

ראש״ הממשלה
שד 0113 אחת ודי!

מה קדה בפגישת גולדה—ניכסון?
בדיוק לפני חודשיים, בראשית ינואר
שנה זו, ניבא העולם הזה ( )1845 את תוצאות
ביקורה של ראש־הממשלה גולדה
מאיר בארצות־הברית ופגישתד -עם הנשיא
ניכסון :
גולדה נוסעת אל ניכסון מתוך אמונה
שהיא תוכל לקנות ממנו מה שהיא רוצה,
מבלי לשלם לו כל תמורה. על רקע זה
הופכת נסיעתה לארצות־הברית לנסיעה
בעלת תוכן פרסונאלי. בתוצאות ביקור
זה תלוי עתידה הפוליטי של גולדה מאיר.
אס תוכל גולדה לחזור מוושינגטון עם
הישגים כלשהם, אפילו למראית־עין, כמעט
ברור שהיא לא תפרוש עתה מכס
ראש־הממשלה, תסכים להיכנע לדרישות
חבריה ול״תביעת העם״ ,תעמוד בראש
רשימת המערך לכנסת, תרכיב ממשלה
חדשה, ותיפרוש רק שנה שנתיים אחר־כך.
גולדה לא המתינה עד לחזרתה לארץ.
כ 48-שעות אחרי שיחתה עם הנשיא,
בהופיעה בראיון הטלוויזיוני מול פני
האומה בארצות־הברית, אישרה גולדה את
תחזית העולם הזה, הכריזה, לקול צהלת
חסידיה במערך, על נכונותה לחזור בה
מקביעתה ת,,סופית״ וה״מוחלטת״ שהיא
לא תוסיף לכהן עוד כראש־ממשלה.
מה שגרם לגולדה להצהיר בנשימה
אחת על קץ התיקוות לשלום בהקדם (״אין
כל תזוזה״) ועל נכונותה לקבל את דין
המפלגה (״המפלגה שלי״) ,היתד. התמיכה
הבלתי צפויה שקיבלה מהנשיא ריצ׳ארד
ניכסון.
חוב של כבוד. הבדיחה העממית שואלת,
:מה ההבדל בין איטלקים לרומנים?׳
החשובה היא, :שניהם מוכנים למכור את
האמא שלהם, אבל הרומנים לא יספקו
אותה׳.
ריצ׳ארד ניכסון ודאי אינו רומני. למ
רות
ששום דבר אינו מחייב אותו לכך,
הוא פרע השבוע חוב של כבוד שהוא
חב לגולדה מאיר ולשגריר ישראל בוושינגטון
יצחק רבין, על שגייסו למעשה
למענו את קולות יהדות ארצות-הברית
בבחירות לנשיאות. ניכסון החזיר את החוב
בצורת המלצה חסרת תקדים על
כישוריו של יצחק רביו, ובצורת תמיכה
בהמשך מועמדותה של גולדה כראש ממשלת
ישראל.
לאמריקאים ברור שאין כל טעם לתבוע
עתה, בשנת בחירות, מישראל ויתורים או
כניסה למשא־ומתן. אולם הגישושים שערכו
בחודש האחרון, בשיתוף יועץ הנשיא
הד״ר הנרי קיסינג׳ר, נועדו להכין
תוכנית פעולה לתקופה שלאחרי הבחירות
בישראל. בפגישת ניכסון־גולדה הושג
כנראה הסכם לפיו תקפיא ארצות־הברית
את המצב כפי שהוא במזרח־התיכון
לשנה נוספת, לא תפעיל שום
לחצים על ישראל ולא תימנע אספקת
נשק מצה״ל. תמורת זאת ניתנה כנראה
הבטחה כלשהיא על ויתור צפוי אחרי
הבחירות.
אבל להבטחה זו יש ערך רק אם מי
שנתן אותה יהיה אז בשילטון. משום כך
חשוב לניכסון כי גולדה תמשיך לכהן
כראש־ממשלה גם אחרי הבחירות בקיץ
הקרוב. זו הסיבה שגולדה לא יכלה לטעון
בהופעתה הפומבית בטלוויזיה האמריקאית,
מה שהיא טוענת כל הזמן בארץ :
שהיא לא תהיה עוד ראש־ממשלה.
הצלחתם של מראייני תחנת הטלוויזיה
האמריקאית סי.בי.אס ,.ללחוץ את גולדה
אל הקיר ולסחוט מפיה הודאה כי החל טתה
לפרוש אינה סופית, לא היתד. נוחה
לגולדה מנימוקים טכסיסיים פנימיים. כל פי
צמרת מפלגתה היא רוצה להמשיך להעמיד
פנים כמי שהחלטתה לפרוש סופית,
כדי לסחוט מחבריה מקסימום של
ויתורים ולמנוע כל נסיון לחלוק על דעתה
או לא לקבל את עמדותיה.
משום כך היתד. זו גולדה עצמה (ראה
דף תשקיף) שמיהרה להודיע לפנחס ספיר
כי אץ לייחס בעצם משמעות לדבריה בטלוויזיה
האמריקאית.

מי פ לגו ת
השד אינו >ורא

גיסוח דו-משמעותי
בסיכום ועידת חמסד״7
במבט ראשון נראה היה כי ההחלטה
המדינית שהתקבלה פה אחד בוועידת ה־מפד״ל
השבוע, לפיה תפרוש המפד״ל
מכל ממשלה שתחליט לוותר על שטחים
ביהודה ושומרון, היא החלטה קיצונית
ולאומנית העלולה לחולל משברים אינסופיים
בהרכבת הממשלה הבאה.
ניתוח יסודי של נוסח ההחלטה מוכיח
כי כמו כל החלטה אחרת של המפד״ל,
הרי גם החלטה מבהילה ומפחידה זו מנוסחת
בצורה כזו שניתן לפרשה מכל כיוון
רצוי. הסעיף העיקרי נוסח בזו הלשון :
״לא תוכל המפד״ל להיות שותפה ל אחריות
ממשלתית אם תוגש על־ידי הממשלה
תוכנית שלום שיהיה בד, משום
ויתור על חלקים מארץ־ישראל — נחלת-
אבותינו.״
ההלכה אינה קובעת כלל שיהודה ושומרון
נכללים כולם בתחום ״נחלת האבות.״
עוד יותר מזאת. לפי ההלכה הרי
מקומות כמו עכו ובית־שאן אינם נכללים
כלל בנחלת האבות. ניסוח זה מאפשר ל־מפד״ל
להיראות תקיפה בנושא הוויתור
על השטחים כלפי בוחריה, אך משאיר
לה תירוץ למקרה שתיאלץ לוותר ולהיכנע.
ההחלטה גם אומרת שהמפד״ל ״לא
תהיה שותפה לאחריות ממשלתית לתוכ־נית
שלום אם תוגש על-ידי הממשלה״ —
שוב ניסוח המאפשר למפד״ל לקבל תוכנית
שלום אם, למשל, היא תוצע על-
ידי ממשלת ארצות-הברית ולא ממשלת
ישראל.
כדי לא לאפשר למקריות להכריע, גק־בע
בהחלטות הועידה מי יכריע לגבי הגשמת
ההחלטות: הנהלת המפלגה או סי עתה
בכנסת. שני מוסדות אלה הורכבו
בצורה המבטיחה רוב למתונים במפלגה
בכל מצב שיווצר.
השד המפחיד בתדימתו ניסתר, המפד
ד״ל לצייר את עצמה השבוע, אינו בעצם
נורא כל כך.

הצח׳ סבטמנו השתוו
יזנה את חודש
מוס השח 1ו
נוואויו 0איבדו
גס את תמיכת
העולם הערבי

על הרצח הפחדני של בני־ערובה.
הדימיון הישראלי הפרוע ביותר לא
יכול היה, לפני שבוע, לתאר לעצמו
מתנת־שמיים גדולה יותר.

חזרה על
פרשת גורדון
** צם שמה של חרטום מעורר בלב
> אדם אירופי ואמריקאי זיכרונות, שאינם
פרו־ערביים. זיכרונות אלה נתחזקו
בשעתו בעזרת סרט, הנושא את שם העיר.
בחרטום (משמעות השם דומה, לזו של
המילה העיברית ״חרטום״ ,מפני שהנילוס
יוצר במקום זה חצי־אי הדומה לחרטום
של פיל) הגיע לשיאו המרד של המהדי,
בשנות ה־ 80 של המאה שעברה. המנהיג
המוסלמי הקנאי, מוחמד אחמד, שנטל
לעצמו את תואר המהדי (הגואל שבני
הכת השיעית מצפים לו) ,הרג שם את
הגנרל הבריטי צ׳ארלם גורדון, בנסיבות
המזכירות איכשהו את הריגת הדיפלומטים.
פרשת גורדון, שעוררה חרדה כללית
באירופה, עזרה לגייס את הכוחות שהש מידו
את המהדי ותנועתו. פרשת חרטום
השבוע תעזור בוודאי לקומם את העולם
נגד הפידאיון הפלסטיניים, יותר משעשה
זאת הטבח במינכן.
אם עד כה אפשר היה לחפש הגיון פנימי
במניעיהם של המחבלים, המוכנים ליצור
לעצמם תדמית של רוצחים הנאלצים

זוועת חרטום השתנתה התמונה כליל.
לא היה זה רק משום שהם רצחו ללא
כל סיבה בני ערובה חפים מפשע.
המחריד בפרשת חרטום היה שאפילו
מנקודת מבטם של המחבלים הקיצוניים
ביותר לא היה במעשה שום הגיון, הוא
נועד מראש לכישלון, הוא היה פרי תיב־נון
של מטומטם, לא של מטורף.
אפילו ממשלת סודן, הנקרעת בין התחייבויותיה
לעולם הערבי ולעניין הפלסטיני
לבין חובתה לחוק הבינלאומי וליחסיה
הדיפלומטיים, תיאלץ כנראה להוציא את
אנשי ספטמבר השחור שהשתלטו על בנין
השגרירות הסעודית בחרטום להורג, וזאת
אחרי שתציג אותם כחבורת כלבים שוטים
שהזיקו לעניין הפלסטיני יותר משיכלו
להועיל לו.
לרוע המזל לא היה שום סיכוי שאנשי
ספטמבר השחור והפתח, שהזהות ביניהם
התבררה עתה לעיני כל, יסיקו את המסקנות
ויפסיקו את פעולות הטירוף שלחן,
המשיגות את המטרות ההפוכות מאלו ש הם
מתכוונים להן.
סימנים שונים מעידים כי בעתיד הלא
רחוק צפויות עוד פעולות מסוג זה במקומות
שונים בעולם. ידיעות על כוונות אנ שי
ספטמבר השחור, מגיעות לשירותי
המודיעין בעולם( אלא שאיש אינו יודע
בבירור היכן ייעשו פעולות אלה ומתי.
ההצדקה היחידה שנותנים ראשי הפי-
דאיון הקיצוניים לפעולותיהם היא, שמעשים
מסוג זה עשויים למנוע כל הסדר
בין ישראל למדינות ערב. לאור תוצאות

ה 11י 11ה 8אנשי ספטמבר השחור שהשתלטו על בנין שגרירות ערב הסעודית
111 11 בחרטום ורצחו שם שלושה דיפלומטים, יוצאים מפתח בניין השגרירות,
אחרי שהשאירו את נשקם בתור הבניין. השמונה נכנסים למכונית הממתינה להם
ברחוב, כשבקידמת התמונה נראים שני אנשי בטחון סודנייס הניצבים על כסאות.
^ ידו תיכנן מוח ישראלי גאוני את
המאורעות שהתרחשו השבוע בחרטום,
הם לא יכלו להתאים יותר לצרכי
המדיניות הישראלית.
תוך 66 שעות נוראות, הצליחה קבוצה
זעירה של טרוריסטים אוויליים לגאול את
ישראל מן התבוסה המדינית והתעמולתית
החמורה ביותר שנחלה מאז מילחמת ששת
הימים. הרוצחים של חרטום:
0 .הסיחו את דעת העולם מפרשת המטוס
הלובי, דווקא בשעה שנוצרה דיעה
בינלאומית מאוחדת שהפלת המטוס היתה
בלתי-מוצדקת, ומחייבת חקירה יסודית.
;• נתנו תמיכה לטענת ממשלת ישראל
שאוייבי המדינה הם כה מטורפים
ואכזריים, עד שישראל נאלצת להשתמש
נגדם באמצעים בלתי־שיגרתיים.
הסעירו את דעת־הקהל האמריקאית
נגד הערבים, דווקא בשעת ביקורה של
גולדה מאיר בארצות־הברית, שם נתקלה

תהילה באווירה עויינת בגלל המטוס.
6עוררו נגד הערבים גם את דעת״
הקהל במדינות השוק המשותף באירופה,
ובמייוחד בבריסל (בירת השוק) ,על־ידי
רצח הדיפלומט הבלגי.
• סיכסכו בין מדינות ערב בינן לבין
עצמן, ובמייוחד בין נומיירי הסודאני ו־קדאפי
הלובי, שתי שכנותיה וידידותיה
של מצריים.
• הרחיבו את התהום בין תנועת ה־פידאיון
ובין הממשלות הערביות הדוגלות
בשלום לפי החלטת מועצת־הביטחון .242
*.סיכנו כמה מן המקורות הכספיים
של תנועת הפידאיון, בעיקר בסעודייה.
*.הכריחו את יאסר עראפאת להתערב,
ותוך כדי כך חיזקו את טענת ישראל
שספטמבר השחור ופסח הם היינו היד.
• ליכלכו עוד יותר את תדמיתה של
תנועת הפידאיון בעיני ההמונים הערביים
על־ידי כניעתם הפחדנית, שנוספה

אות הניצחון

בתום מצור של 60 שעות מוסעים שמונת החבלנים במכונית
אזרחית של שירותי הביטחון הסודניים למעצר. אחד המחבלים
מוציא את ידו מבעד לחלון המכונית ומסמן באות וי, כסמל הניצחון. המחבלים
נכנעו רק אחרי שהובטחו להם הבטחות סודיות על־ידי השלטונות הסודאניים.
להשתמש בשיטות הקיצוניות והאכזריות
ביותר כדי להסב את תשומת־ליבו של
העולם אליהם וכדי להופיע בפניו כחבורה
של מיואשים המסוגלים לכל מעשה
אם לא יוגשמו שאיפותיהם — הרי אחרי

זוועת חרטום לא מן הנמנע שדווקא פעולות
טירור חסרות הגיון כאלה, הם שיביאו
כמה ממדינות ערב למסקנה כי כדאי
להגיע להסדר, כדי להפסיק את מרחץ
הדמים המטורף הזה.

ו ה גי ד ה

בנק שואל שרד את השם
..בנק״ מבנק יסוד למשכנתאות
בספר־הטלפונים עוד מופיע השם בנק יסוד למשכנתאות — אולם למעשה כבר
אסור למוסד כספי זה להשתמש במילה בנק.
האיסור הוצא על־ידי בנק־ישראל, החותר מזה זמן לצימצום מיספר המוסדות
הכספיים נושאי התואר בנק — אשר אינם מחווים בנק במובן המקובל של הטילה.
בנק יסוד נוסד על־ידי קבוצת משקיעים הקשורים בתנועת החרות, בראשות
ח״כ נחום לוין ז׳׳ל וח״כ עורך־דין דב מילמן.
הבנק, שהונו הנפרע היה שלושה מיליון לירות, התמחה במשכנתאות לבנייה,

מ ח סו ר ח מו ר
מי ש ר די םבח ״ א
מחירי משרדים במרכזים המסחריים של
תל־אביב הרקיעו שחקים בימים אלה והגיעו
עד 3000 לירות המטר.
מחיר־שיא פנטסטי זה שולם כבר בפועל
לפחות בשתי עיסקות. האחת —
ע״י חברה שקנתה מספר חדרים במגדל־שלום.
השנייה על־ידי בנק אוניקו, שמכר
מגרש בפינת הרחובות אחד־העם ויבנה.
על המגרש ייבנה בית משרדים, ומחיר
הקרקע חושב לפי הרווח הצפוי ממכירת
המשרדים במחיר של 3000 לירות המטר.
מקורות בענף מוסרים כי המחירים אף
ימשיכו ויעלו. הסיבה העיקרית: הקפאת
בניית משרדים על־ידי הממשלה. כיום,
למעשה, ניבנה בתל־אביב רק בניין־משר־דים
אחד — זה של החברה המרכזית
ליד כיכר־דיזנגוף, גם הוא על־סמך אישורי
בנייה ישנים. פרט לכך אין אף
מיבנה משרדים בבנייה בעיר, לאחר שהעירייה
אינה מוציאה אישורי בנייה
חדשים, בלחץ הממשלה. ולחץ זה גורם
להעלאת מחירי הדירות בצפון־העיר, כולל
רמת-אביב.

האוצו סגו נוזיו
ח״ס מילמן(כמסיבת הכנסת)
היה בנק, וראו אילנו עוד
והיה קטן בהיקפו. בשנות המיתון הפסיד הבנק כספים, ובעליו מכרוהו לקבלן
החיפני הידוע שאול מנדלמן. זה, השתמש בו בעיקר למימון עסקיו הפרטיים.
השבוע, סיפר מנדלמן כי הגיע להסדר עם בנק־ישראל, לפיו עד שיוגדל ההון
הנפרע של מוסדו לחמישה מיליון לירות לפחות — לא ישתמש בשם בנק.
מהיכן יושג הכסף להגדלת ההון ! לדברי מנדלמן, הוא מנהל משא״ומתן עם
משקיעים שייכנסו כשותפים.

רחז*ז€מ!וח דוין־ אפשט״ן:
שערג בו ה מ די
אחת החידות הגדולות היום בבורסה
היא: מדוע עומדים שערי מניות לוין

גיישה במישרד
ביפאן, אין אנשי עסקים הסובלים מ־מיחושי־גב
חייבים לסור לגיישה הסמוכה
לקבל עיסוי. אם זמנם יקר להם, הם
יכולים לקבל עיסוי אוטומאטי — תוך
כדי ישיבה במשרדם.
הגיישה האוטומאטית היא כיסא מיו־

כיסא העיסוי־גלגלים
במקום ליטוף
חד, העושה עיסוי לגב ולצוואר, באיכות
לא נמוכה מזו של גיישה בשר ודם, באמצעות
מערכת גלגלים.
כיסא כזה ניקנה לאחרונה בהונג־קונג,
במחיר 400 דולר, על־ידי היהלומן הישראלי
דויד ארנפלד, שהציבו במשרדו.

אפשטיין על 77 נקודות?
בדיקה עניינית של מצב החברה מראה
כי שער המניות צריך היה להיות קצת
מעל אפס. בשעתו היה שער מניות החברה
בבורסה התל־אביבית 110 נקודות
לערך. כאשר נודע כי איש־העסקים ה־חיפאי־שווייצרי
ראובן הכט מתכוון לקנות
את המפעל במחיר השווה ל׳ס 207 מערכו
— התמוטטו השערים ל־ 40 נקודות, טיפסו
שוב ל* ,70 בהנחה כי קונה טוב כהכט
יצליח להבריא את המפעל.
מאז נפסק המשא-ומתן עם הכט לחלוטין.
כמה קבוצות קונים אחרות, שבדקו
את המפעל ומאזניו, הגיעו למסקנה כי
מוטב לא להיכנס לצרה הזו אפילו חינם
אין כסף. הם הגיעו לדיעה כי בית הדפוס
הנודע עלול להיות חבית ללא תחתית.
רמזים לכך ניתן למצוא בדין־וחשבון
של הבנק לפיתוח התעשיה, שבדק את
מצב החברה, כאשר זו ביקשה הלוואה
מן הבנק בסך 420 אלף לירות. קבע הבנק :
י• החברה צריכה לגייס, במקביל להלוואת
הבנק, השקעה עצמית של 600
אלף לירות. אין כל אפשרות בידי החברה
לגייס כספים מהצבירה הפנימית של המפעל,
ויהיה צורך להזדקק לאשראי קצר מועד.
!• מכירות החברה גדלו רק באופן
איטי. מאזנה מראה אמנם רווח של אחוז
אחד על המחזור, אולם אם נביא בחשבון
את הפסדי החברה האמריקאית־ישראלית,
בה שותפת לוין־אפשטיין, וכן ציוד מיושן
שטרם הוחלף ולא כדאי להפעילו, הרי
שהחברה סובלת הפסדים.
• חלקה של החברה בהפסדי החברה
האמריקאית ישראלית הוא מיליון לירות.
מזה כוסה עד כה רק שליש.
• החברה נזקקת במידה גדלה והולכת
לאשראי בריבית גבוהה מאוד.
י• כדי לשנות את מצבו של המפעל
יש צורך בראורגניזציה מקיפה.
לאור כל אלה. לא ברור מה ומי מח זיקים
את השער בגובה המנופח עד לתמיהה
של 77 נקודות.

אחת הסיבות למחנק הגדול באשראי
ביום הוא הפסקת תשלומים
כמעט מוחלטת על־ידי האוצר
וחברותיו.
האוצר הודיע לכל נושיו כי לפני
הראשון באפריל לא יקבלו את המגיע
להם. גם אם זמן הפרעון של
חובות אלה היה לפני כן.
התוצאה: מחסור חמור בכס פים,
בעיקר אצל קכלני-המישנה
של חברות ״משלתיות, מישרד-ה-
ביטחון ומישרד-חשיכץ.

מעו>>ם
תת־אלוף (מיל ).אשר לוי, שהתמנה כ־מנכ״ל
חברת הפצת השעונים אומיטיסו,
אחרי שקודם לכן כיהן במשך שנתיים
כמנכ״ל שטיחי קיסריה, לא פרש לגמרי
מהנהלת ההברה אותה ניהל.
לוי, לשעבר ראש־מטה פיקוד דרום ו־מנכ״ל
פזגז, נשאר חבר מועצת המנהלים
של שטיחי קיסריה.

ווסשידו נתן את סימוו
ובנק שואלי
נוסף לסיכומים המרשימים, בהם סיכם
השנה בנק כללי את מאזנו, ציפתה ל מנהלו,
דויד שוהם, הפתעה נעימה: לאחר
שבע שנות פעילות הבנק בישראל, הסכים
הברון רוטשילד, העומד בראשו, להעניק
לבנק את סמל משפחתו.
האישור הוא תוצאה של הישגי הבנק —
שעיקרם גידול של 310/0במאזן, שהגיע

סמר בית רוטשילד
אם לא יועיל, לא יזיק
ל־ 270 מיליון לירות, ו״ס 807 ברווחים (רווח
נטו 1.8מיליון לירות).
סמל המשפחה שהוענק לבנק מורכב
מעיגול ובו חמישה רבועים. באחד נשר
קיסרי, בשני אריה, בשניים יד המחזיקה
חמישה חיצים — סמל לחמשת מייסדי
שושלת רוטשילד. הריבוע המרכזי מציג
את המגן, סמל המשפחה המפורסם, הידוע
גם כמגן־אדום, או בלועזית, רוטשילד.

במדינה

1נ 1ת
הפר חי ם
בהזדמנות קודמת, איפשר צה״ל
זמטוס-גוסעים אזרחי
בלתי-מזוהה לחצות את
התעלה — ולא הפיל אותו
פרשת המטוס הלובי חסר־המזל לא היתד!
יחידה בשמי סיני. לפני כשנה וחצי
אירעה מעל התעלה דרמה דומה. אלא ש אז,
היא לא הסתיימה בטרגדיה בוראה,
כמו הפעם.
היה זה בספטמבר , 1971 כאשר הגיעו
לישראל שני טייסי־שלום — יהודי בשם
ברן ג׳ייקובסון, וגורו הודי. שניהם הש תייכו
לכת דתית קטנה בשם בני האלוהים.
הם באו לארץ, במטוס נוסעים קטן
מדגם אפצ׳י, בשליחות־שלום. המסלול
שלהם כלל את ארבעת מוקדי הבערה דאז
בעולם: בלפסט, סואץ, הודו־פקיסטאן,
וויאט-נאם.
פרחים במידבר. ביום הרביעי, השישי
באוקטובר ,1971 טסו השניים מעל
שמי סיני. מטרתם: להטיל כרוזים ופר חים
על החיילים משני גדות התעלה. טי סתם
נערכה מבלי לקבל אישור משילטו־נות
צה״ל.

את קורות הטיסה ההיסטורית
סיפר לאחרונה ג׳ייקוכסון כביטאון
הבת, היוצא לאור בניו־יורק,
ושהגיע השבוע לישראל :

החלטנו לא לקחת את המסלול של איי־בי
נתן, אלא לטוס בשמי סיני ישר ל עבר
התעלה. בין שאר הציוד, היתד, לנו
גם מצלמה ופרחים. לדעתו של הגורו לא
היה עלינו לדאוג, מפני שאלוהים לצידנו
והשלום יבוא.
בשמי סיני הוזנקו לעברנו שני מטוסי-
קרב ישראלים ונתנו לנו הוראה במכשיר
הקשר לחזור חזרה — או לטוס לעבר ה־ים־התיכון
לכיוון קפריסין. הוסבר לנו ש אסור
לטוס באיזור זה.
הגורו סירב להישמע. בינתיים התקרבנו
לתעלה. הישראלים נופפו לנו בידיים, ואני
שמעתי במכשיר־הקשר שאחד הטייסים
אומר את המילה משוגעים. בתגובה, זרק תי
לעברו זר־פרחים.
התחלנו לצלול. בינתיים התקדמנו
הלאה. לפתע הרגשתי שהמטוס מאבד את
השליטה. תחילה חשבתי שנפגענו בטיל.
אינני יודע בדיוק מה קרה. כנראה שה־הדף
הסילוני של המטוס, שהתקרב אלינו
יותר מדי, גרם מסביבנו למערבולת־אוויר
שכתוצאה ממנה איבדנו את השליטה על
המטוס והתחלנו לצלול מטה. כעבור כמה
שניות התייצב המטוס, וחזרנו לגובה ה נורמלי.
הטייסים
הישראליים המשיכו ללוות אותנו,
ולא עצרו אותנו יותר.
הגענו מעל שמי התעלה. זרקנו כרוזים
לשלום ולהפסקת־חלוחמה וזרי פרחים.
כשחצינו את התעלה, נצטייינו על-ידי
המצרים לנחות בקהיר. נלקחנו שם לח קירה,
והחרימו לנו את הפילם במצלמה.
הפילם חיה מלא רק בחתיכות תל־אבי־ביות.

המשק

מ״ 3דאתהססר
בג?? טעויות הממשלה
ו? הצם ש? הקצבים, משלמת
עקרת-הבית 12ל״י לקילו בשר
— במקום שמונה
בימים אלה הודיעה ממשלת ברזיל על
היטל מיוחד של 200 דולר לטונה בשר
קפוא ליצוא. גם בארגנטינה האמירו המחירים
במקביל, והתוצאה: המשלוחים ש יגיעו
ארצה בעוד חודש יעלו לממשלה
1400 דולר הטונה, כולל עצמות. לפני שלוש
שנים היה המחיר 600 דולר הטונה, ועוד
לפני שנה פחות מ־ 900 דולר.
משמעות האמרת המחירים: הבשר יעלה
לממשלה בשער הנמל 5.88 לירות ה קילו
— וזאת עוד לפני המכס של 1.1
לירה לקילו והוצאות כלליות של העמסה
והובלה.
צרה נוספת. כיום, מוכרת הממשלה
את הבשר לסיטונאים במחיר של 4.85
לירות הקילו. מכאן כי הממשלה תצטרך
לבטל את המכס על הבשר הקפוא — או
לייקר אח מחירו בשיעור ניכר, לגרום
להעלאת מחירים כללית במדד.
(החשד בעמוד )23

ה ד 11ר ( י 0

תגנו! ש מ מו
( 1ה סי ס
1ך ו \ ן 111 באחד נזוזצלומי־הנוילוזמה הראשונים
[ 1111 181 בעולם, בפוזה מציאותית חשונה מציור־התהילה
של נפוליון הצעיר (משמאל) .הציור (של דויד)
מתיימר להראות את נפוליון בשעה שעבר את הרי האלפים.

מאת

אור א בנ ר^
זר וייצמן אמר בשבוע שעבר לאריק שרון:
*ג ״אתה עוד תראה שיותר קל להרוג ערבים מאשר
לחיות עם יהודים!״

כהערה היתולית זו של אלוף למוד־נסיון לאלוף
שעדיין לא רכש נסיון בזה. מהדהדת האנחה
שהשמיעו מאות גנרלים בהיסטוריה. שהחליפו
מדים עטורי-מדליות ככגדים אזרחיים.
בימעט בולם התגעגעו חזרה אל הפשטות של
חיי-הצבא, מול פני התסבוכת המביכה של החיים
המדיניים.
״להרוג ערבים״ (או גרמנים, או צרפתים, או מורדים)
— זוהי מלאכה קלה יחסית. הגנרל אינו צריך
לחשוב על המטרה. במדינה דמוקרטית, אף אסור לו
לערער עליה, ומוטב שלא יחשוב עליה כלל. כדבריו
של לורד טניסון, בשירו המפורסם על התקפת החטיבה
הקלה במילחמת כרים :״אל להם להשיב דבר/ ,
אל להם לשאול מדוע / ,עליהם אך לעשות ולמות/ .
אל תוך עמק המוות /רכבו השש מאות...״
החיים הצבאיים מצטיינים, בכל הדרגים, בפשטות רבה.
כל אחד יודע את מקומו. יש כללי־התנהגות קבועים.
בחיים הפוליטיים, לעומת זאת, המצב 7זפוך. כל כללי
ההתנהגות אינם אלא העמדת־פנים, והם מופרים לעיתים
קרובות. כימעט כל אחד רוצה לחיות במקומו של הזולת.
קיים מאבק פנימי בלתי־פוסק. מערכת היחסים היא מסובכת
מאין כמוה, ואין בה רגיעה לרגע.

עובדה זו לכדה די בה בדי להסביר את
כישלונם שד גנרלים בה רכים בפוליטיקה.
אדם האוהב יחסים פשוטים בין אדם לרעהו, נמשך
מטבעו לחיי־צבא. בצבא מתפתחת בו נטייה זו עוד יותר.
כל החינוך הניתן לו שם, כל חוויות חייו בשנים ארוכות
של שרות ומילחמה, מגבשים בו אופי זה.
כאשר גנרל מצליח עובר לפוליטיקה, בגיל־העמידה
או לאחר־מכן, אחרי תקופודחיים ארוכה ועתירודהישגים,
אין הוא יכול לשנות לפתע את אופייו. דווקא התכונות
שהפכוחו גנרל מצליח, כובלות את ידיו בהתגוששות
בזירה החדשה.

המאבק כין פוליטיקאי ותיק ומנוסה במו מנחם
בגין. שבבר עבר סערות פוליטיות רבות.
וכין עזר וייצמן, שבא מעולם אחר, הוכרע עוד
בטרם התחיל.
״לעזר היה, לפחות, יריב ראוי לשמו. אלופים אחרים
בזירה הישראלית נדהמו (ועוד יידהמו) להיווכח שהם
נוחלים מפלה מוחצת מידי אפסים גמורים, עסקנצ׳יקים
עלובי-נפש, שלא היו יכולים להוביל כיתה בקרב. תופעה
זו מדהימה אותם.

אולם יש לח הסבר פשוט מאוד: לאותם
עסקנים אפורים יש הכשרה מיקצועית מתאי
בעיני
ההמונים. ה א לז ף ה מנצח נראה
כאבירעלסוסלבןן. ללאחת
ודופי 1המציאות הי אשתהמאד
מה. לאלופים יש הכשרה מיקצועית טובה —
כמיקצוע שונה לגמרי.

גואנט: דם וויסקי
ך* דוגמה המושלמת לאיש־צבא עטור־תהילה, המו
1גיע לפיסגת השילטון המדיני ונוחל שם כישלון
חרוץ, הוא יוליסס ס׳ גראנט, מנצח מילחמת־האזרחים
האמריקאית והנשיא ד! 18-של ארצות־הברית.

גראנט (ששמו הפרטי המקורי היד, חירם, על שם
מלך צור) היה קצין מיקצועי, בוגר האקדמיה הצבאית
המהוללת בווסט־פוינט, בעל ציונים בינוניים. כצעיר הצטיין
במילחמת מכסיקו, קנה לעצמו שם כאיש אמיץ
ובעל־חושייה, עלה בדרגה. אולם בתום המילחמה נאלץ
להתפטר מן השרות, בגלל התקפות־השיכרות העונתיות,
שליווהו כל חייו.

כחיים הפרטיים נבשל, במובן. אכל מילה־מת-האזרחים
הנוראה בין הצפון והדרום הצילה
אותו. הוא עלה כה במהירות מסחררת.

(המשך מעמוד )17
היתר, לכך סיבה טובה. באותה מילחמה, הראשונה
במילחמות־הקטל הגדולות של תקופתנו, בלט בשני הצדדים
שפע רב של גנרלים גרועים — מהם אחדים שחוסר־כשרונם
מדהים ממש. בין אלה בלט גראנט לטובה. אמנם
היה רחוק מאוד מלהיות מצביא גאוני. הוא נחל מפלות
למכביר. לא פעם סמך על התקפה חזיתית — המתכון
הבטוח לקטל המוני. בקרב של קולד־הארבור איבד 6000
איש תוך שעה אחת, בהתקפודמצח חסרת־תועלת. במערכה
האחרונה והמכרעת שלו, איבד בכל קרב המוני חיילים.

אולם נראנט הצטיין כשתי תכונות חשוכות
במילחמה: דבקות־במשימה וכוח־החלטה
כלתי-מתערער. חוץ מזה הצטיין אופייו כפשטות
עילאית, כטוכ-לכ וכייחס חיוכי לכני־אדם.
הנשיא אברהם לינקולן אהב והעריך אותו. פעם, כש סיפרו
לו אוייבי גראנט שהגנרל הוא שיכור כרוני, השיב
הנשיא :״הגידו לי מהו סוג הוויסקי שהוא שותה, ואני
אשלח ויסקי זה גם לשאר הגנרלים שלי.״
בתום מילחמודהתשה ממושכת, קיבל גראנט את כניעתו
של הגנרל לי, המצביא הדרומי שהיה מוכשר ממנו.
גראנט הפך אליל ההמונים.
בינתיים נרצח הנשיא לינקולן, ובמקומו בא סגנו,
אנדרו ג׳ונסון, שהיה לא-יוצלה כמו הנשיא (לינדון)
ג׳ונסון של ימינו, שהגיע לשילטון אחרי רצח ג׳ון קנדי.
בבחירות הבאות הציג גראנט את מועמדותו, והוא השיג
ניצחון מזהיר בקלפיות.

כמשה שמונה •טנות כהונתו הצליח גראנט
להנציח את עצמו כנשיא גרוע מאוד.

הוא לא היה טיפש, וכמה מהחלטותיו היו אמיצות
ונבונות. אבל הפשטות וטוב־הלב, תכונותיו העיקריות,
היו בעוכריו. הוא רחש אימון לאנשים, שניצלוהו ללא־רחם.
אווירה של שחיתות נוראה התפשטה במדינה. שוד
הדרום המנוצח, המתואר כה היטב ברומאן חלף עם הרוח,
הוסיף לאקלים המושחת הכללי.

שערורייה רדפה שערורייה כוושינגטון, וכמה
ממקורכי גראנט התפרסמו כאלופי השחיתות.
רכים החלו חושדים גם כגראנט עצמו.
סופו היה עגום. כאיש פרטי השקיע את חסכונותיו
בבנק שייסדו כמה נוכלים, שפשטו את הרגל. אמונתו
בבני-אדם גרמה לו חורבן סופי. כדי להציל את מישפחתו
מחרפת־רעב החל כותב את זיכרונותיו, כשכבר שכב
חולה בסרטן־הגרון. הספר נחל הצלחה רבה אחרי מותו.
הוא נפטר ימים מעטים אחרי שסיים את כתב־היד.

סראנגיו! :היסוס ו1ל הסוס
חד הדכרים המפתיעים בכל פעם מחדש את סוגדים
האלילים הצבאיים, וצרכני־הכאריזמה, הוא שגיבורם
התורני מתגלה, לפתע, כאיש חסר אומץ־לב.

דוגמה לאיש כזה היה הגנרל ז׳ורז׳ בולאג-
ג׳ה, שהטיל את חיתתו על צרפת ערב פרשת־דרייפוס,
כסוף המאה שעכרה. הוא היה כימעט
טיפוס קלאסי של גנרל כעל יומרה פוליטית.
הוא היה בן 33 כאשר התמוטטה האימפריה של

רטיה הפרלמנטרית, שאיפת-הנקס הלאומית
הפכוהו, כדמיון ההמונים, לאכיר על סוס לכן,
גואל ומושיע.
מול פני הסכנה החליטו המנהיגים הפוליטיים להיפטר
ממנו. הוא סולק מן הצבא בטענה שביקר פעמיים בפאריס
מבלי שקיבל חופשה. מייד נבחר לפרלמנט, ברוב עצום.

כל צרפת חיכתה שהגנרל יכצע, סוף־סוף,
את ההפיכה שלו. לדעת רכים, היה מצליח כ־נקל.
אולם משום־מה הוא היסס. הזמן עכר, והגנרל
לא יכול היה להחליט.

מדוע כגד כו אומץ־לבו כרגע המכריע ז מה
מנע ממנו לקכל את ההחלטה, שהכל ציפו לה ז
יש כאן אחד הפאראדוכסים של הגנרל הפוליטי בתור
שכזה.

קלאוזביץ: הוזנקו הוא משות
ך* אדם הפשוט יודע שהחייל מסכן את חייו בקרב.
1 1אומץ־לבו הוא חלק ממיקצועו.
משום־כך מאמין האדם הפשוט שהגנרל חייב להיות
סמל של אומץ־לב. ככל שהוא מצליח יותר במילחמה,
הוא נראה להמון אמיץ יותר. אין ההמון מסוגל להבחין,
כמובן, בין אומץ־לב גופני ובין אומץ־לב רוחני — אומץ*
הלב הדרוש לקבלת החלטות מסוכנות.
גנרלים רבים בהיסטוריה הצטיינו באומץ־לב גופני
רב. רק בעת האחרונה, עם שיכלול דרכי־התקשורת,
התרחקו הגנרלים מן החזית, ואינם נמצאים עוד בטווח
האש של חיל-הרגלים.

אולם אפילו אומץ־ליכו הגופני של אלוף, הקונה
לו שם, אינו משמעותי כשמדובר על חצו־רף
לקכל החלטות פוליטיות. שום דכר כדרכו
של האלוף המצליח אינו מכשיר אותו לכף.
כל חייל מבצע פקודות. גם החייל העליון — הרמטכ״ל
— מבצע פקודות של הרשות הממונה עליו. מן המפקד
הראשי ועד מפקד־החוליה, כל חייל מקבל ומוסר פקודות.
צבא טוב מעודד את מפקדיו לקבל החלטות ולגלות
יוזמה עצמית. אולם גם צבא טוב מגביל יוזמה זו בסייגים
חמורים מאוד. יש תמיד תחום ברור וקבוע לסמכות־ההחלטה,
והיא תמיד במיסגרת מיקצועית מובהקת. הן
בדיקטטורה של היטלר, הן בדמוקרטיה של צ׳רצ׳יל, לא
ניתן לגנרלים להתערב בכל צורה בהחלטות פוליטיות.
הדבר נובע מעצם מהותו של המיקצוע הצבאי. בספרו
המונומנטלי על המילחמה, קבע הגנרל הפרוסי קארל
פון־קלאוזביץ, שהיה בעצמו קצין מיקצועי תורשתי,
שהמילחמה היא ״המשך המדיניות באמצעים אחרים״.
פסוק זה, המצוטט לא פעם בהקשר כוזב, בא לקבוע
שאין משמעות לניהול מילחמה, אם אינה משרתת מטרה
מדינית. מאחר שניהול המדיניות הוא בידי הממשלה, נגזר
על הגנרל בכל התקופות לבצע משימות הנקבעות מחוץ
למיסגרת הצבאית עצמה

משום כך אין זה מפליא שגנרלים מצליחים מגלים
לפתע, כמו בולאנג׳ה ומשה דיין, הססנות מוזרה כשמוטל
עליהם להחליט החלטה פוליטית. תקופות־ההיסום הארוכות
של דיין ערב כל מערכת־בחירות, כשעליו להחליט
אם לפרוש או להישאר במיפלגתו, אינן לוחמה פסיכולוגית.
כפי שנדמה לסוגדיו. כושר־ההחלטה של הגנרל
אינו אלא אגדה. אפילו פוליטיקאים קטנים, כמו הארי
טרומן ערב הפצצת הירושימה, מגלים לא פעם כושר-
החלטה רב הרבה יותר.

יש משום אמת ככדיחה שהתהלכה כארץ
לפני 5שנים :״כשאשכול חושם, אומרים שהוא
מהסס. כשדיין מהסם, אומרים שהוא הושם.״

נטדיוו1> :ור שר תדמית
נפוליון השלישי. לפני כן הצליח לרכוש לעצמו שם
כחייל מוכשר, ותיק של ארבע מערכות בשלוש יבשות.
הרפובליקה החדשה פינקה את הגנרל הצעיר. בעודו
קצין בצבא הסדיר, נמסרה לו כהונת שר־המילחמה.
צרפת של אז היתר. אכולת שינאה ורגשי־השפלה,
בעיקבות המפלה המהירה והקדהימה שהנחילו לה הפרוסים
ב־ . 1870 לעומת הגנרלים הצרפתיים הכושלים, שהתחרו
ביניהם בחוסר־כישרון באותה מערכת, בלט בולאנג׳ה
לטובה. ההמון קרא לו ״הגנרל האמיץ״ ,והכנים לעצמו
לראש שהוא יהיה המצביא אשר ינקום את נקמת המולדת
השדודה ויחזיר לה את המחוזות שנקרעו ממנה.
סביב בולאנג׳ה התלכדו כל היסודות הלאומניים והי
ריאקציוניים של צרפת. יורשי נפוליון ויורשי בית־המלוכה
הצטרפו למחנהו, על אף שינאתם ההדדית.

השאיפה להאדרת הצבא, והשינאח לדמוק־

כמדינאי היה נפוליון אסון לאומי. כמו היט־לד
אחריו. הוא הצליח לאחד נגד ארצו את כל
העולם. מעולם לא קכע לעצמו יעד מציאותי,

אויביו החלו לועגים לו בגלוי. אחד מחברי־הפרלמנט
קרא לעומתו :״אדוני, בגילך נפוליון כבר היה מת!״
(נפוליון נפטר בגיל ,52 בולאנג׳ה היה אז באותו גיל).
לבסוף החליטו ראשי הרפובליקה להקדים תרופה
למכה. הוגש נגדו מישפט, והוצאה פקודת־מאסר. ואז,
לתדהמת כל חסידיו, ברח הגנרל האמיץ לחו״ל.
זה היה הסוף. הוא נדד באירופה, הורשע בהעדרו
בעוון בגידה. כעבור שנתיים איבד את עצמו לדעת.

״ מכאן שאין המיסגרת הצבאית מכשירה את
הקצין לקכל החלטות כלשהן, מחוץ לתחומו
הצר. למרות שהוא משרת כד חייו את המדיניות,
ההחלטה המדינית היא ממנו והלאה.

| ?1י 1| 1 ״1 1 1 1 1קבע שהמילחמה אינה אלא המשך
. 1 1 1 1 1 / 1 /ן המדיניות, וטל כן כפוף הגנרל
למדינאי ומבצע את ״המשך המדיניות באמצעים אחרים.״

בספר מילחנזה ושלום) ומחדליו במערכתו האחרונה, שנסתיימה
בוואטרלו, הם כה מדהימים, עד כי חסידיו נאל צים
לתרצם במצב הירוד של בריאותו. אולם הפולחן
הנפוליוני, שנשתמר עד היום, כימעט מונע ראייה מפוכחת
של הדברים. נדמה שרק בימינו מתחילה ביקורת
אובייקטיבית יותר.

* * ה קורה כאשר גנרל מצליח לתפוס בידו גם את
הסמכות המדינית העליונה 1כאשר אינו רק מבצע
מדיניות, אלא גם קובע אותה י

הדוגמה הכולטת כיותר לכך היא פרשת
חייו של נפוליון כונפארטה, קצין מיקצוטי, יליד
אי איטלקי(קורסיקה) שסופה לצרפת רק ערב
לידתו. כמרכית שנות שילטונו היה דיקטטור
פוליטי ומפקד ראשי שד צכאו.
על הצלחתו בשתי כהונות אלה נטוש ויכוח נוקב. אך
אין ספק לגבי כישרונו בעיצוב התוצר העיקרי של חייו:
האגדה של עצמו. הוא עבד עליה בכל יום של חייו, עד
רגע מותו כגולה מושפל באי נידח. הוא לא אמר דבר,
ולא עשה דבר, מבלי לחשוב על ספר־ההיסטוריה. הצלחתו
בכך היתד. כה פנטסטית, עד שכיום קשה מאוד למתוח
עליו ביקורת בכל שטח שהוא. הוא היה, בלשון ימינו,
״גנרל של תדמית״.
נפוליון הגנרל נחל כמה נצחונות מזהירים, בייחוד
בצעירותו. אולם בהמשך דרכו ניהל כמה מערכות כוש לות
ביותר. חוסר-הדימיון שלו בקרב בורודינו (המתואר

! ל 1*1 1 ! ,החריג האנגלי שביך הגנרלים, היה
1 11 1י 1 11 מצביא ומדינאי בעת ובעונה אחת,
החליף את הפיקוד עם כהונת שר, הצליח בשני התפקידים.

שניתן להשגה. הוא שפך את המשאכים המוג־כלים
של צרפת לתוך הרפתקות חסרות-שחר,
כמו הפלישה לרוסיה או הנסיון ליטול מכריט־ניה
את השליטה כימים.
כמדינאי לא היה נבון יותר מהיטלר׳ ורק האגדה
שייצר מבדילה אותו מיורשו המטורף. היטלר, אגב, פיקד
על כמה ניצחונות צבאיים מזהירים, תוך התעלמות מעצת
אלופיו הבכירים, אף שלא עלה מעולם מעל לדרגת
טוראי־ראשון בצבא.

למרות הילת-הגאוניות שייצר לעצמו, הצטיין
נפוליון ככל המיגרעות המסורתיות של גנרל
מיקצועי העוסק כפוליטיקה: לאומנות קיצונית,
כיזכוז המשאבים הלאומיים, אי-ראיית
הגכול ההגיוני המוכתם על-ידי הערכה מפוכחת
של יחסי־הכוחות.

וולינגטון: האנגר׳ שבחבורה
ם לכל כלל יש חריגים, הרי ארתור ולסליי, הדוכס
מוולינגטון, היה חריג בין הגנרלים הפוליטיים —
אולי בגלל היותו אנגלי.

כמו יריכו כשדה-הקרכ, נפוליון, היה ולינג
טון קצין מיקצועי, שנחל ניצחונות מזהירים
בגיל צעיר. אולם ככך נגמר הדמיון. המצכיא
האנגלו־סאכסי היה איש קר־רוח, שקול ומאוזן
מאין כמוהו, כלתי-חכרתי, ואדיש לתדמיתו.

יתכן שהצלחתו של ולינגטון בפוליטיקה נובעת מן
העובדה שעסק בה כל חייו. משחר נעוריו היה קצין
ופוליטיקאי לסירוגין ובו־זמנית. עוד לפני הגיעו לגיל
הבגרות היה חבר הפרלמנט האירי (שם השתקעה מיש-
פחתו) .כקצין נשלח להודו, ושם כיהן בעת ובעונה אחת
כמפקד צבאי וכיועץ מדיני, בהצליהו בשני התפקידים גם
יחד. בימי המילחמד. בנפוליון החליף מדי פעם את
הפיקוד בשדה עם כהונת שר בממשלה.
כגנרל היה מארגן עילאי, חרד לאספקת חייליו (שלא
אהבו אותו מעולם) ,זהיר ונועז כאחד. מעולם לא הפסיד
בקרב. תוך שימוש נכון בכוחותיו המוגבלים, התיש את
האוייב הצרפתי במערכה הממושכת על פורטוגל וספרד.
את ניצחונו הסופי — ואטרלו — נחל בעזרת שגיאותיו
המוזרות של נפוליון, והופעת הקורפוס הפרוסי ברגע
המכריע.
.אחרי הניצחון חזר ולינגטון לפוליטיקה. כימעט כל
הכרעותיו היו נבונות ושקולות, ולעיתים קרובות היו בלתי-
פופולריות. מעולם לא היסס לעשות את הנכון בעיניו,
גם מול התנגדות ההמון, ולעולם לא נכנע לייצרים
לאומניים אי־רציונליים. אף שהיה ריאקציונר, לא התנגד
לרפורמות שנראו לו בלתי־נמנעות. בקיצור :״דוכס
הברזל״ ,כפי שנקרא, היד. אחת מאותן הדמויות המשג-
שגות במייוחד בבריטניה — אדם מאוזן, שאינו מצטמצם
בתחום מיקצועי צר אחד.

הדוגמה של ולינגטון מוכיחה שגנראל אינו
חיים להיות כסיל פוליטי, פחדן רוחני, ריאקציונר
ללא־תקנה. או לאומן שלוח-רסן. אלא שרוב
הגנרלים הפונים לפוליטיקה מתגלים כבעלי
תכונות אלה.
(כשבוע הבא: מה קורה
לאלופי צה״ל — ולמה ץ)

תמרורים
מונה * על־ידי הוועד המנהל של
תיאטרון ירושלים, לתפקיד מנהל התיאטרון,
אביטל מוסינזץ ו )34 שהוא בוגר
האוניברסיטה העברית, עבר קורסים מיוחדים
לבימוי והפקה בבי.בי.סי. לאביטל
ולאשתו עדית, נולד בשבוע שעבר בן
שני: דן.
* מונה. לידר אגודת אקי״ם המטפלת
בשיקום ילדים מפגרים, יצחק
שמש, ששימש יו״ר הקונגרס הבינלאומי
למען המפגר, שהתקיים לפני ארבע שנים
בירושלים.
נחוג • במסיבה שנערכה לכבוד ראש
הממשלה גולדה מאיר בביקורה בארצות־הברית,
יום־הולדתו ה־ 51 של הרמטכ״ל
ה־ 7של צה״ל יצחק !רבץ, שנולד בירושלים,
בוגר בית־הספר כדורי, שירת
בפלמ״ח, המשיר בצה״ל ׳ואחרי שיחרורו
מונה על־ידי משרד־החוץ ב־ 1968 לשגריר
ישראל בוושינגטון.
נחוג • יום־הולדתו ה־ 25 של זמר־ההלם
האמריקאי אלים קופי, המופיע
על הבמה עם שוט עשוי עור ונחש חי,
עורך מסעות־פירסום מיוחדים להפצת תק-
ליטיו, הצטלם למען עטיפת תקליט עם
ערימת שטרות של מיליון דולר ועם תינוק
צבוע. אבל מכיוון שבארצות־הברית אסור
להפיץ תצלומים של שטרי כסף, אסרו

מתנה

נישאו • בטקס צנוע בנוכחות בני
משפחותיהם, ,מתי ב רו ש, דור שישי בארץ,
בנו של קצין מישטרה, פקיד בחברה
בנקאית וכתב ספורט של דבר, וה פקידה
מיג ח פו ל טני ק, בת להורים יוצ-
אי פולין.
נורה. בעיר סאנטה פה, ארגנטינה,
על־ידי אשתו, אלוף העולם בהיאבקות ב־מישקל
בינוני ק א רלוס מונזץ, שהת־קוטט
עם אשתו אנה מריה שהחזיקה אקדח
בידה ממנו נפלטו שני כדורים ופגעו

נפטר. בבית־החולים על-שם שיבא
ביתל־השומר, בגיל ,73 חוקר הפולקלור
היהודי ד״ר יום־טוב לוינסקי, שהיה
גם מייסד ויו״ר חברת ידע־ עם בישראל.
יליד פולין, למד במחלקה ההומניסטית
של האוניברסיטה הפולנית בווילנה, ממנה
הורחק בשל עבודתו הציונית, המשיך ל השתלם
במכללת ליאז׳ בבלגיה, גמר את
הפקולטה לפילוסופיה והמכון הגבוה ל שפות
והוכתר בתואר דוקטור לדברי־ה־ימים
וספרויות המזרח, עלה לארץ ב־
1935 ועסק בהוראה ומחקר.
נפטר. עת לימד תורה בישיבת
אוהל רחל, בגיל ,76 אב בית־הדין הרבני
בירושלים, הרב ס ל מן חוגי ע מו די, ש עלה
לארץ במיבצע עזרא ונחמיה ב־,1951
שימש כנשיא ועד העדה הבבלית בירוש לים
וכיהן כחבר בית־הדין הרבני העליון
וחבר מועצת הרבנות הראשית. לפני חודש
הוענק לו תואר יקיר ירושלים, לאות הד
הרה לפעלו למעו העיר__ .

מידיו !

ל ד״ר שאול ליפשיץ לא טען איש
? מעולם כי הוא זקוק למתנות. איש-
העסקים החריף, שהוא, בין היתר גם
היבואן של מכוניות פורד בארץ, חינו
יהודי עתיר־נכסים, בעל שורה ארוכה
של עסקים משגשגים.
למרות זאת, התעקשה בימים אלה עיריית
תל־אביב להעניק לו ולשותפו מתנה
צנועה של למעלה משני מיליון ל״י.
המתנה לא היתה רכושו הפרטי של
ראש העירייה, יהושע רבינוביץ, שהעניק
לליפשיץ ושותפו את המחנה מרכוש
הציבור.
למה?
זאת בדיוק השאלה שצריכה לעניין,
מלבד את תושבי העיר, גם את מבקר
המדינה — אם לא רשויות נוספות.

אלים קופד
עליו השילטונות להשתמש בעטיפת ה תקליט.

וויריית
ח ד־ א ביג 1תוה

ל ש ני מיליונרים

ך י< מתנה שכח מדובר הינד. מגרש ש 1שיטחו
למעלה משישה דונם ברחוב
יצחק שדה, מול הסינרמה. שנים רבות
שימש המיגרש כמקום איחסון למכוניות
שייבאה פורד לארץ, בטרם שיווקן לקונים.
לפני שלושה שבועות התפרסם בהעולס
הזה ( )1850 כי המגרש נמכר על-ידי בעלי
סוכנות פורד, ליפשיץ ושותפו, אריה (לי־או)
לבנשטיין, במחיר 2.8מיליון ל״י
לחברת כלל.
פירסום זה היה רק קצה הקרחון. חשיפתו
׳של הקרחון במלואו מגלה פרשה
מזעזעת — כיצד מחלקת עיריית תל־אביב
מליונים מניכסי הציבור חינם אין כסף.
בעבר הרחוק, שכנה במקום המושבה
הגרמנית שרונה. עם קום המדינה, נמסר
השטח לידי עיריית תל־אביב. שנתיים
עמד השטח, שהיה אז בקצה העולם, שומם,
עד שב־ 1950 החכירה אותו העירייה
לחברת שמן במחיר 5,000ל״י.
ב־ 1963 החזירה שחן את המגרש לעירייה
— ואז נכנסו לתמונה בעלי סוכנות
פורד.
עם שוט ונחש חי

י יי

ך* ״ר שאול ליפשיץ נולד ב 1897-ב!
לטביה, ואחרי שקיבל תואר ד״ר במדעי
המדינה, באוניברסיטת פרנקפורט
עלה ארצה בשנת . 1933 הוא עשה חיל
בכל אשר פנה: נכנם לעסקי יבוא, הפך
חיש מהר לנשיא התאחדות היבואנים,
וכן לנשיא לישכת המסחר של תל-אביב—
יפו. הוא היה ממייסדי חברת מוצרי החש מל
אלקטרה, וכן ממקימי חברות הביטוח
ציון ויהודה.
בשנים 1954—1953 היה מנהל כללי של
משרד המסחר והתעשיה, ואחר נכנם במרץ
רב לניהול החברה הישראלית לאוטומו־ביליס
— הלא היא סוכנות פורד בישראל.
בידיו היו שליש המניות של החברה.
שליש נוסף היה בידי ידידו הטוב מחיפה
ליאו לבנשטיין — שיחד עם ליפשיץ הקים
בזמנו את אלקטרה. השליש האחרון היה
שייך לאלמנתו של שותף שנפטר.
האיש המרכזי בסוכנות פורד, ויד ימינם
של ליפשיץ ולבנשטיין היה יצחק חוט.
הוא זה העוסק בכל העניינים העדינים.
הוא זה העוסק בכל ענייני המקרקעין.
היה זה חוט שקישר את החוטים, כאשר
החזירה. שמן את המגרש לעיריית תל-
אביב. סוכנות פורד קפצה על המציאה,
חתמה על חוזה עם עיריית תל־אביב, לפיו
קיבלה את המגרש בן ששת הדונם ל־99
שנים — תמורת 50 אלף ל״י.
ך י* תנאי היחיד לעיסקה: פורד התן
1חייבה־ לבנות על המגרש, תוך שנ תיים,
לפחות 2000 מטר מוסך. לאחר ביצוע
תנאי זה, היה המגרש עובר לבעלותה.
שכן ניתן המגרש לפורד לצורך הקמת
מוסך מרכזי למכוניות החברה.
עברו שנתיים. עברו כמעט עשר שנים.
המוסד לא ניבנה. אולם משום רה, לא

רר־התיאבון — נכס שהבטיח רווח מהיר
של עשרה מיליון ל״י.
ה לא עושים יהודים בשביל רווח
1* 4כזה ו לפתע, נודע לרבינא כי הוא
הסתסכסך עם שותפו, וקסמן — ומשום
כך העיסקה בטלה ומבוטלת.
רבינא הנדהם הלך אצל וקסמן, שאל

מיליונר ליפשיץ ומגרש פורד*
ריב מיסתורי
קיבלה עיריית תל־אביב את המגרש חזרה
לרשותה. בינתיים עלה שווי הקרקע עשרות
מונים, וסוכני פורד, שכל שנות
המיתון לא היו בידיהם האמצעים לבניית
המוסך, החליטו לעקוף את החוזה ולמכור
את המגרש — ברווח עצום.
איך עושים זאת, כאשר המיבנה לא ניבנה
והמגרש לא של פו רד.
פשוט: אנשי פורד הכינו תוכנית לבניית
מרתף בן 2000 מטר. בכך, אמורים היו
לעמוד בתנאי החוזה — אמנם באיחור
של עשר שנים. כן הגיעו להסדר כי העירייה
תאשר לחם עוד 10 אלפים מסר בנייה
— כאשר כיום מחיר מטר בנייה במקום
הוא 100 לירות לפחות.
הרווח הצפוי ממכירת עשרת אלפי המטר
הנוספים 10 :מיליון לירות.
ך* שלבזה, התקשרו ליפשיץ ושותפו
עם שני קבלנים, שהסכימו ברצון
לתת-יד לעיסקה אפורה זו. האחד היה
דויד וקסמן, קבלן ידוע, שהיה חסר בעצמו
את ההון הדרוש. השני היה עולה חדש
מארצות־הברית בשם זרובבל רבינא, ש הביא
עימו לארץ הון רב.
וקסמן ירבינא נכנסו לעיסקה כשותפים
שווים. רבינא הפקיד בידי ליפשיץ וחוט
צ׳ק על 25 אלף דולר כמיקדמה, קיבל
בתמורה זיכרון־דברים, עד לחתימה הסו פית
של החוזה.
לפני החתימה הסופית, ביקש כמובן
רבינא לוודא כי אכן תאשר העירייה
את אחוזי הבנייה הנוספים — התנאי
העיקרי בכל העסק. הוא וידא כי אכן
תאשר — וראה כבר בעיני־רוחו את רווחי
המליונים שיעשה.
הוא לא יכול היה כמובן לחזות מראש
את התערבותו של כוח־עליון בשם קונצרן
כלל.
כלל הגיעה למגרש לאחר שרכשה לאחרונה
שליטה בסוכנות פורד. רק טבעי
היה שתרצה לשים ידה גם על הנכס *עד

אותו מתי הסתכסך איתו, ולמה. הוא
יצא ממנו בידיעה ברורה כי וקסמן איננו
רוצה בהמשך השותפות, מסיבות לא ברורות.
האם
קיבל וקסמן, כסי שטענו שמועות,
סכום נכבד כדמי־ביטול העיסקה? וקסמן
הכחיש זאת נמרצות. כך או כך, התוצאה
היתד, אחת: עיסקת מכירתו של המגרש
לוקסמן ורבינא בוטלה. במקום זאת, הוא
נמכר לכלל.
בתגובה, טען השבוע ליפשיץ בתוקף
כי ההסכם עם שני הקבלנים הופר בגלל
ריב בין וקסמן ורבינא, וכי לו לא היה שום
עניין בהעדפתה של כלל על פני שני
הקבלנים.
וקסמן טען גם הוא כי רב עם רבינא,
ולכן ביטל את ההסכם והעיסקה.
ואילו רבינא מצידו הכחיש זאת בתוקף,
טען, יותר מזאת, כי אחרי ביטול ההסכם ,־״
הציע לליפשיץ לקנות מידו את המגרש
ב־ 3.5מיליון ל״י — שלושת רבעי מיליון
מתר מאשר שילמה לו כלל.
ך) שבוע, נראה היה שמלבד רבינא,
1 1היו כולם שבעי־רצון: ליפשיץ ושד
תפו הרוויחו למעלה משני מיליון ל״י.
כלל עשתה עיסקה מצויינת, שתכניס לה
בשנים הקרובות עשרה מיליון ל״י לפחות.
וקסמן לכאורה לא הרוויח כלום, אולם
הוא אינו מתלונן, ברוך השם.
היחידי שנדפק, לדבריו, היה רבינא. אולם
הוא רק עולה חדש, שלא למד עדיין
איך עושים עסקים בארץ.
וישנו כמובן עוד מישהו שנדפק: ציבור
אזרחי תל-אביב — שנציגיו, במקום לקבל
את המגרש בחזרה לידיהם, לאחר שסוכנות
פורד לא עמדה בתנאי החכירה, ולדאוג
לכך שהרווח של עשרה מיליון ל״י ייכנס
לקופת העירייה — הירשו להון־עתק זה
לחמוק מקופתם, ליפול לידיים אחרות.
* ברקע: בניין הסיניוזה.

סיפזר ־ אוזבהישראלי: עזלה מרז

מיסטר חיתו
תיו של המיליונר, להימשך בארצות־הב־רית
— ונסתיים בכל־זאת בתל־אביב, כע בור
שבעה חודשים, בקול ענות חלושה —
כשהעולה החדשה תובעת מהמיליונר רבע
מיליון ל״י על הסרת הבטחת־נישואין.
מיליונר מחפש חכמה

ך• מיליונר הקשיש, נמוך־הקומה, ו(
\ אירנה התמירה, הגבוהה ממנו בראש,
נסגשו בצורה פרוזאית ביותר — באמצעות
מודעת־שידוכין שסירסם המיליונר.

אירנה קורצ׳קינה, העולה החדשה מלנינגראד, ש\
ךךן * קןדןטךןן4ו 1ד
במשך שבעה חודשים ניהלה רומן הדוק עם ה!
1 1 / 1 1 1 / 1 1 1 11 111
מיליונר היהודי־גרמני דויד טייג, מבעלי מלון הילסון התל־אביבי, לאחר שזה ביקש
ממנה להינשא לו — ולבסוף דחה אותה. בעיקבות זאת תבעה ממנו אירנה רבע מיליון ל״י.

ך* דא אמר לי ו, פה בישראל יש
1לך שתי אפשרדות, כמו לנשות
האצולה ברוסיה אחרי המהפכה: או למות
— או להיות זונה.״׳
עיניה של אירנה קורצ׳קינה מוצפות
דמעות, בניגוד לרצונה :״הוא כל הזמן
היה מפחיד אותי בצורה כזאת ממה ש־מחכה
לי בארץ. הכל כדי שאני אלך איתו.
,יש לך מזל שפגשת אותי,׳ הוא היה
חוזר ואומר לי, .אני אקח אותך החוצה
מפה, מבין הפראים. המקום שלך זה באמ־ריקה,
לא באסיה. פה יאכלו אותך בחיים,
ינצלו אותך ויזרקו אותך להיות רעבה

וחסרת־כל. את לא נולדת בשביל האסיה
הזאת.׳״
האיש שעודד בצורה כזאת את העולה
החדשה מלנינגראד, שהגיעה זה עתה לארץ,
היה לא אחר מאשר איש־העסקים
היהודי־גרמני דויד סייג, מבעלי מלון היל־טון
התל־אביבי -שעשה את המיליונים
הראשונים שלו בגרמניה שלאחר מלחמת
העולם השנייה, המשיך לעשות את הבאים
בעסקים מסועפים על פני כל העולם.
הקשר בין המיליונר בין ה־ 57 מגרמניה
לבין העולה הצעירה מרוסיה החל
בתל-אביב, אמור היה, בהתאם להבטחו־

הפרקליט

נר, שבאמצעותו מגישה העולה החדשה
את התביעה בסך רבע מיליון לירות.

בעלת..הילטון

אירנה היפהפייה חולפת בטרקלין של הילטון. עד
לפני כמה חודשים, התייחסו אליה העובדים כאל
בעלת־ הבית, ביודעם שהיא עומדת להינשא לבוס. משמאל: אירנה בחזית הילטון.

״הגעתי לישראל. מלנינגראד בסתיו ,1971״
נזכרת אירנה המקסימה, בעלת הגיזרה
החטובה ,״והעבירו אותי לאולפן ביפו.
הייתי בארץ פחות מהצי שנה, כשיום אחד,
זה היה בינואר , 1972 באו אלי כמה חברות
באולפן והראו לי מודעה בעיתון.
,מיליונר יהודי מגרמניה רוצה להתחתן
עם אשד. יפה מאוד, גבוהה וחכמה.׳
״הבנות לחצו עלי לענות, .זה בדיוק
בשבילך ׳,הן חזרו ודרשו ממני.״
אירנה היססה. לארץ הגיעה עם בתה,
סטודנטית למוסיקה. מאז התאלמנה מבעלה,
שהיה פסל, זכתה, האשה המקסימה,
עוד בלנינגראד, להצעות־נישואין רבות:
״דחיתי את כולן, כי לא רציתי להתחתן
עם גוי,״ היא מספרת .״חלמתי להגיע
לישראל.
״אבל לא חלמתי שדווקא בישראל יקרה
לי שגבר מכובד, בעל עמדה גבוהה, יבקש
מאשה להתחתן איתו — ואחר כך ישקר
לה ויסובב לה את הגב.״

ויה השתרכהעם

הזוג החייכני

אירנה ודויד בימי האושר. המיליונר
המחזר לקח את העולה
החדשה למקומות־הבילוי היקרים ביותר, הבטיח לה לדבריה
בהשפעת ידידותיה באולפן, וכן בתה,
ענתה לבסוף למודעה, שפורסמה על־ידי
השדכן יופה ,״מיד כשבאתי למשרד שלו,״
מספרת אירנה האדמונית ,״הוא הרים
טלפון לטייג, :מצאתי בדיוק מה שאתה
מבקש ,,הוא אמר לו, בנוכחותי.״

כל ה מוע מדות נפסלו ייג כיקש לראות אותי מיד.
הפגישה התקיימה בדירת השדכן.

הריס וגבעות, שלא לדבר כבר על נישואין. בפגישתם הראשתה,
הודיע לה כי בדיוק אותה חיפש כל הזמן. אחר כך, טענה אירנה,
הרגיש שלא בנוח בחברתה ,״אני הייתי צעירה, והוא בן .57״

״יופר, מצא לנכון להכין אותי קודם.
הוא גילה לי שטייג איננו גבר מרשים,
מבחינת הופעתו החיצונית, ושזה כבר
קרוב לארבע שנים שהוא מחפש עבורו
אשה. את כל המועמדות הוא דחה.״
את המועמדת הזאת הוא לא דחה. במבט
ראשון, התרשם טייג מהעולה הרוסייה,
הזמין אותה מיד לארוחת־ערב בקסבה.
״עוד
באותו ערב הוא הציע לי להיות
אשתו,״ מספרת אירנה .״הוא אמר שהוא
מחפש אשה כמוני כבר הרבה זמן, ויודע
בדיוק מה הוא רוצה, ושאני באתי לו
ממש מהשמיים.״

מלתחה לאשת מילין]!־ לעצמה

אירנה לפי הוראתו המפורשת של ידידה המיליונר, שתבע ממנה

האלמנה הצעירה היססה. המיליונים
מיליונים, אבל היא חשבה יותר על הגבר
שמאחורי המיליונים, ביקשה שהות לתהות
על קנקנו.

כמו מלכ ה
באמ רי ק ה
*ץ ייג המשיך להיפגש עימה כמעט
1/מדי יום, עבד עליה בכל המרץ אל
תהססי ,,הוא אמר לי, .ההפסד יהיה שלך.
אשה בודדה ויפה כמוך, בארץ האסיאתית
(המשך בעמוד )22

לרכוש לעצמה בגדי־פאר אצל חייטי־עלית — כדי להופיע כיאות
למועמדת להיות אשת־מיליונר .״הוא לימד אותי לא להתקרב
אל אנשים,״ מספרת אירנה ,״מפני שאני שייכת לאצולה.״

האוהבים־אוהבים בירה מ עי

גולל, מ מו
השמפניה של הדור החדש

מיסטר הילטו!

במדינה
(המשך מעמוד )16
הורדת המכס אינה מעשה כה יוצא-
דופן: רק לפני חודש הקטין משרד המסחר
והתעשיה את המכסים על חומרי־גלם,
שמחירם עלה באירופה.
המשבר בשיווק הבשר הקפוא נגרם כתוצאה
מכך שבשלוש השנים האחרונות
ניתקה ממשלת ישראל את כל הקשרים
עם ארצות אחרות מגדלות בשר.
השתוללות מחירים. האמרת מחירי
הבשר הקפוא תגרור אחריה מייד את
העלאת מחירי העופות ויתר סוגי הבשר,
שכן הבשר הקפוא נמכר על־ידי הממשלה
במחיר נמוך יחסית, איננו מאפשר
לסוגי הבשר האחרים להתייקר.
אחת הדרכים האפשריות לשמור על
מחירי הבשר לצרכן היא הגברת היבוא
של בשר נקי, ללא עצמות, כאשר הממשלה
קובעת את המהיר לצרכן. הבשר
המיובא כיום, עם עצמות, נמכר אמנם
במחיר קבוע לסיטונאי ולקצב. אולם כיוון
שאין אפשרות לדעת כמה עצמות ושומן
הוא כולל, אין כל אפשרות להכתיב מחירים
לגבי מחיר הבשר נטו לצרכן. התוצאה:
בשר הנמכר לקצב במחיר של חמש
לירות לקילו — נמכר לצרכן במחיר
כפול ומשולש.
הפיתרון. אם תייבא הממשלה בשר
נקי ומפורק, ארוז ומוכן למכירה, ניתן
יהיה לקבוע מחיר לצרכן ולפקח עליו,
כפי שנהוג עתה לגבי הכבד הקפוא.
נראה כי זו הדרך היחידה לשמירת מחירי
הבשר לצרכן — ואף להורדתם. כיום
ניתן לחתום חוזים גדולים לרכישת בשר
מפורק מעצמות במחיר של 2000 דולר
הטונה. מחיר זה פירושו, מחיר של שמונה
לירות לקילו לצרכן — בארבע לירות
פחות מן המחיר כיום.
אלא שהסיכויים לפיתתן אידיאלי זה
מעטים ביותר, בגלל התנגדותם של הק צבים.

הבחירות
לכנסת ויצחק בן־אהרון יצטרך
להיות במשך השנה הקרובה ילד טוב, אם
ירצה להיות שוב מזכיר ההסתדרות.

ע תונו ת
? רי אתהגבר
האם המליץ ״הקורא״
הבלעדי ש? מהזות הטלוויזיה
להציג את מחזהו שלוז
איש לא הבין איך זרח לפתע כוכבו
של יוסף (״טומי״) לפיד. אבל העולה
מהונגריה, שהיה כתב אסור במעריב גם
אחרי שנשא לאשר. את בתו של אחד
מעורכי העתון, הפך בשנים האחרונות
לכוכב שביט בשמי התרבות והאמנות בישראל.

אפשר היה להימלט מפניו. בכל
אשר פנה האזרח הישראלי שוחר התרבות,
הוא נתקל בשמו או בקולו של
טומי לפיד, שתוארו הרשמי הצנוע הוא
עורך ירחון הנשים של מעריב, את.
קולו של טומי בקע מעל גבי האתר.
הוא ערך והגיש תוכניות בגלי צה״ל. פרצופו
הילדותי העליז והבלתי מזיק נשקף
מעל מסכי הטלוויזיה. כשלא ראיינו אותו
שם, הוא ראיין אחרים בתוכנית יום השישי
קומדיות מפרי עטו, השנון בעיניו,
הוצגו בקאמרי ובהבימה. הוא היה שופט

בתכן לפיד
— מהתלה זולה״

הסתד רו ת

הועלו בתיאטרון שידורי ישראל. טומי
לפיד, אליבא דהדה בושם, אולי לא המליץ
דווקא להציג את מחזהו ״אבל יש
משום טעם לפגם, ואפילו פגם אסטטי,
בעובדה שמשדרים מחזה שנכתב בידי
״הקורא״ הבלעדי שם.״

למשל 1ל׳ 110 נה
הקרב בתיד המעיד
ע 7מועד
הבהירות?חמתדדות
צופה מהצד, שאינו בקיא במתרחש, לא
יכול היה להבין מה בעצם קורה במפלגת
העבודה סביב קביעת מועד הבחירות ל הסתדרות.
בעוד מזכ״ל ההסתדרות יצחק
בן־אהרון מנסה לקבוע באמצעות נציגי
המערך בהסתדרות כי הבחירות ייערכו
ב־ 11 בספטמבר השנה, כלומר לפני הבחירות
לכנסת׳ לוחצים נציגי הגוש ה־מפא״יי
מאחורי־הקלעים לדחיית הבחירות
להסתדרות לתחילת שנת ,1974 כלומר
עד לאחר הבחירות לכנסת״.
לכאורה זהו ויכוח על טכסיסי בחירות.
למעשה מסתתר מאחוריו הקרב על גורלו
של יצחק בן־אהרון בראש רשימת מועמדיו.
אט יידחו הבחירות להסתדרות עד
אחרי הבחירות לכנסת, ישיג הגוש זי־מפא״יי
בראשות פנחס ספיר ויהושע רבי־נוביץ׳
שני הישגים: הוא ייאלץ את בן־
אהרון להירתם למאבק הבחירות של המפלגה
לכנסת ולא לחבל בו; הוא ישאיר
לגוש אופציה פתוחה לגבי קביעת מועמד
המפלגה למישרת המזכ״ל, למרות שהתפקיד
כבר הובטח לבן־אהרון.
האמת היא שאנשי הגוש רוצים בבחירתו
של ירוחם משל, ראש האיגוד
המקצועי, למישרת המזכ״ל. הם יודעים
שניתן יהיה להציב את משל בראש רשימת
המערך, רק אחרי שהמערך כבר יזכה
בבחירות לכנסת ברוב גדול, והבחירות
להסתדרות לא יישנו דבר.
לעומת זאת, אם ייאלצו לערוך את
הבחירות בספטמבר הקרוב ולהציב את
בן־אהרון בראש הרשימה, צפוי לגוש
מיטרד נוסף: ירוחם משל הודיע שבמקרה
כזה יפרוש מפעילותו בהסתדרות והוא
רוצה מקום בטוח ברשימה לכנסת, דבר
העלול לסבך את הרכבת רשימת המועמדים
הצפופה בלאו הכי.
נראה כי כמו תמיד ינצחו שוב המושכים
האלמוניים בחוטים מאחורי־הקל־עים.
הבחירות להסתדרות יידחו עד אחרי
*) העולם הזה היה העתון הראשון
שהודיע (העולם הזה )1849 כי הבחירות
להסתדרות יידחו עד לחודשי אפריל־נזאי
.1974
יזחוררז דזזת

הומור הלפידי היא סובטיליות, וכל התחכמות
אינפנטילית נופלת על ראשנו,
כמו הלם בנו מי בפטיש. הבימוי. של מר
קאלראשו תאם את הטכסט הוולגארי ל פרטיו.
לא אנשים אלא קריקטורות גרועות,
פשטניות ומטופשות: סיטואציות
סטאטיות בלווית פאוזות כבדות־משמעות
לאחר כל בדיחה של שוק...״
רשימת הביקורת של הדה הצטיינה לא
רק בהערכתה. היא הכילה גם גילוי: איך
הגיעה הטלוויזיה הישראלית להחלטה ל צלם
ולהקרין מחזה מעין זה מפרי עטו
של המחזאי המפורסם.
הגילוי: טומי לפיד הוא ״הקורא״ הממליץ
של מחלקת הדראמה בטלוויזיה הישראלית.
האיש, שעל סי המלצתו הבלעדית
הוצגו עד כה כל הקאטסטרופות ש

ת גו רבעיח ^ גו ת

גולדה מאיר מגסה
לחגך את
העתוגות הבינלאומית

מבקרת בושם
,,הצגה למפגרים —
בתחרויות אכילה ויופי. הוא הטיף מוסר
מעל דפי מעריב לצברים שאינם ערים די
הצורך לביטחון המדינה. היה זה הוא שהגה
ופירסם את הרעיון הגאוני להשוות
את הוריו של הנאשם בריגול אהוד אדיב,
בן גן־שמואל, להוריו של אדולף אייכמן.
אם היה איזה ישראלי שהתעייף מטומי
לפיד, ורצה לנסוע לחו״ל, רדף אחריו
טומי עד לשם. המדריך שלו לישראלי
באירופה, המכיל בעיקר רשימת מלונות
ומסעדות מומלצות, הוא הלהיט של הישראלי
הממוצע הרוצה לראות את העולם
בעיניו האינטלקטואליות של טומי לפיד.
הצגה למפגרים. איש לא הבין איך
הגיע טומי לפיד למעמד מעין זה. אבל
בשבוע האחרון הוגדשה הסאה. הטלוויזיה
הישראלית, בתוכנית ליל השבת שלה,
המיועדת לגרום עונג שבת לצופי הטלוויזיה
הישראלים, הציגה במסגרת
תיאטרון שידורי ישראל את הכושי עשה
את שלו, גירסה מחודשת של קומדיה מפרי
עטו של לפיד, שהוצגה בתיאטרון הקאמרי.
העריכה הדה בושס, מבקרת הטלוויזיה
של היומון הארץ, את ערכיה התרבותיים
של היצירה הצגה למפגרים מר
לפיד מהווה תחרות רצינית ביותר לחל-
טורות הנחותות ביותר ...מהתלה זולה
ונלוזה ...מר לפיד נטול יכולת וכישרון
מינימאליים. דמויות הקרטון שנעו על
המסך הקטן, בחן בל-ישוער, הם רק אבות
טיפוסים שאבלוניים־ובנאליים, שמנת ה־מישכל
שלהם אינה רק נמוכה, אלא פשוט
איננה בנמצא ...התכונה המציינת את ה
עוד
בטרם הניחה ראש־הממשלה גול דה
מאיר את כף רגלה על אדמת ארצות־הברית,
ועוד טרם ידעו מקבלי סניה מה
תעשה, מסרו יועציה של גולדה מה היא
לא תעשה בביקורה בארצות־הברית: היא
לא תיפגש עם עורכי היומון האמריקאי
רב ההשפעה, הוושיעטון־פוסט. הסיבה:
עורכי עתון זה נקטו עמדה אנטי־ישראלית
חריפה ביותר בפרשת המטוס הלובי.
לא היתה זו הפעם הראשונה בה מנסה
גולדה מאיר ללמד לקח את עורכי העתר
נות העולמית. קשה לומר שהיא מצליחה
במשימתה זו. אבל גולדה היא אשד. עק שנית
שאינה מתייאשת במהירות.
הנסיון האחרון של גולדה בחינוך עתו-
נאים נעשה לפני כחמישה חודשים, בעת
שביקר בארץ מורי גארט, ראש צוות כתבי
החוץ של שבועון החדשות האמריקאי
טייס. גארט התקבל לראיון בלשכתה של
גולדה, שנערך בנוכחותם של מרלין לוין,
כתבו של הטייס בישראל ושל דוד (״דודו״)
הלוי, הכתב הישראלי של הטייס.
בתום הראיון הממושך, קמה גולדה על
רגליה ואמרה לגארט :״ועכשיו יש לי
משהו אישי להגיד לך.״ ואז, במשך 12
דקות רצופות, ביקרה גולדה חריפות באוזניו
של גארט את הכתב הישראלי של
שבועונו, דודו הלוי, תוך שימוש בכינויים
קשים ביותר. במיוחד זעמה גולדה
על שדודו מעביר לטייס מה שהיא כינתה
״רכילות״ ו״מידע בלתי מהימן״ .רק.
אחרי שכילתה לבקר את הלוי, בנוכחותו,
נפרדה גולדה ממראייניה.
אי אפשר לדעת מה חשבה גולדה לגבי
תגובתו הצפויה של גארט. אבל הוא הגיב
בצורה שוודאי הפתיעה אותה ואת יועצה,
שמחה דיניץ, שגילה את הסיפור , .גארט
פנה אז באופן הפגנתי אל דודו הלוי ואמר
לו בקול :״שמעת מה אמרה עליו ראש-
הממשלה. אז בקשר להעלאת המשכורת
שביקשת ממני — אני מאשר לך אותה!״

(המשך מעמוד )21
הזאת — יאכלו אותך פה. את עוד לא
יודעת מה זה לחיות פה. השמש תאכל
אותך. היהודים כאן יאכלו אותך. אך
את לא מכירה אותם. תעבדי פה בפרך.
את לא נולדת לאסיה הזאת. אני מציע
לך להימלט מכאן. בואי נתחתן, ותחיי
איתי באמריקה כמו מלכה׳.״
הרומן נמשך בסערה גם כאשר נאלץ
טייג לקפוץ לרגל עסקיו לפרנקפורט. אול-
פן־העולים הצנוע ביפו נרעש כולו לנוכח
שיחות הטלפון הבינלאומיות שניהל טייג
מדי יום עם אהובתו — שיחות שנמשכו
לפעמים שעה ויותר.
שוללי הני שואים
איש לא היה ספק שזה שידוך מוצ-
/לח. עושרו של מיסטר הילטון היה
ידוע ברבים. גם היותו איש משפחה נאמן
לא נסתרה מעיני אירנה. טייג היה אלמן,
ומדי פעם כשהיה חוזר מהו״ל לתל־אביב,
היה עולה עם ילדיו אל קבר אשתו.
למרות זאת, נחלק המעון, שדייריו ניהלו
בו עדיין את חייהם במידה רבה
כקומונה, מכל הבחינות, לשני מחנות:
לעומת המחייבים, ניצב מחנה השוללים,
שטען כי הקשר בין הצעירה מלנינגראד,
בעלת המנטליות השונה, ובין המיליונר
הקשיש מגרמניה, לא יעלו יפה.
כאשר חזר טייג מגרמניה, המשיך בחיזוריו
במרץ הקודם. לאט־לאט, נשתכ־נעה
אירנה :״קיבלתי את זה שאני עומדת
להיות אשתו,״ סיפרה השבוע .״הקיר־בה
בינינו נהייתה אינטימית, בכל המובנים.
הופענו בחברה ובפני קרוביו ומשפחתו
כעומדים להינשא. באותה תקופה
לא חזרתי למעון, והייתי איתו.״
בין נסיעה לנסיעה של טייג לחוץ לארץ,
התקדמו הסידורים לקראת נישואין.
לקראת פסה, השתתפה אירנה בסדר שערך
טייג, בחברת בניו וקרובי משפחתו,
דווקא במלון שרתון .״את המלכה שלי,״
הכריז בפני המוזמנים. הכל בירכו את
השניים במזל־טוב.
לאחר הסדר, הסדיר טייג את הניירות
הדרושים לנסיעתה של אירנה איתו לקנדה
וארצות־הברית, אישר בשגרירויות
מדינות אלה בישראל כי הם עומדים להינשא•
אחר יצא שוב לפרנקפורט, ביקש 8־
אירנה להודיע לו כאשר האשרה שלה
תהיה מוכנה.
כאשר ־ האשרה שלה היתד, מוכנה,
הרימה אירנה טלפון לפרנקפורט ,־בישרה
למחזרה את הבשורה המשמחת.
אלא שטייג לא שמח כל־כך. בתחילה,
סיפר לה כי בתו חלתה, והוא אינו יודע
מתי יוכל לצאת עם אירנה לחייהם המשותפים
מעבר־לים. כאשר התקשרה אירנה
כעבור מספר ימים לשאול לשלום הבת,
הרגישה כבר בבירור את הקרירות בקולו
של טייג.
מכאן, התפתחו הדברים בצורה הקלאסית.
טייג חדל לטלפן. כאשר ניסתה אי-
רנה להתקשר אליו, גילתה שהטלפונים
שלו אינם עונים. במעון־העולים חשו הדיירים
חיש־קל בשינוי.
כאשר חזר טייג לארץ, הלכה אליו אי-
רנה להילטון .״אני עסוק מאוד, ואין לי
זמן לשוחח איתך,״ קטע טייג את דבריה
באכזריות. איתר, נשארה עומדת כהלומת-
רעם. חברתה, שבאה איתה, שטפה אותו
בזעם.

ל סבול בושות
ו חרפות
ף ו, ואם הבטחתי להתחתן איתה
;/ג ועכשיו אינני רוצה,״ השיב אדון
טייג ,״אז מה מגיע לי?״ והוא סבב על
עקביו והתרחק.
שאלה טובה. אולם אירנה יודעת מה
מגיע לה. בתביעה שעמדה להגיש השבוע
לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, ב אמצעות
משרד עורכי״הדין פנחס קליי-
נר, ביקשה אירנה פיצווים של רבע מיליון
ל״י על הפרת הבטחת־נישואין מצד טייג.
״אחרי כל הצרות שהיו לי בלנינגראד,
עד שהצלחתי לצאת לישראל — הייתי
צריכה עכשיו לסבול שוב פעם בושות
וחרפות כאלה?״ קבלה השבוע .״אינני יכולה
לשאת את עיני לחברי במעון. חליתי
מרוב בושה. אסור להרשות למישהו, אפילו
מיליונר, להתייחם ככה אל בני־אדם.״
ואילו עורך־דינו התל־אביבי של טייג,
מיכאל בן־יאיר, הסביר את נקודת־הראות
של הצד השני :״הכל שטויות.״

*ו ונגע ננסף זה!
קבלת החודש תוספת יוקר? הפרשי שכרי
אל תגע בכסף זה, נצל את ההזדמנות
והתחל בחסכון.
לרשותך שתי תוכניות הסבון בתשלומים
חודשיים המתאימים לצרכיך
ולאפשרויותיך.
״יתרון לכל ״ -בתשלומים חודשיים
החל ב־ 25ל״י לחודש -לחינוך תיכוני
וגבוה, לרכישת רבב, להרחבת בית העסק
או לכל מטרה אחרת.
״ יתרוןדירה ״ -תוכנית החסכון
הנו תנ ת לך אפ שרות של ממש להגיע
לדירה. משכנתא כפולה עד 40.000ל״י
לתקופה ארוכה מאד, ב־ 90/0ללא הצמדה.
במסגרת התכניות כדאי לך להפקיד גם
סכום חד־פעמי שקבלת.
ב תוכניו ת אלו ישמור כספך על ערכו
הודות להצמדה מלאה למדד 4-ריבית.
פרטים מלאים בכל אחד מ־84ו סניפי

מק זיסקתט וישואל מק מקוים זיסקתט

העולם הזה 1853

גשו 11 דייון חש ר נגזו גשות דיין
ה ת מוו ק אי ב קוב עד הבושם

ש וי ה!
כדי להוסיף חטא על פשע לא הסתפקתם
בשמות הנ״ל, אלא הוספתם לשם גם
דמות המתיימרת לחיות דמותו (המעוותת)
של מר משה דיין.
החוזר שלכם הגיע לידי מרשנו והוא
הורה לנו להעמידכם על כך, כי פעולתכם
הנ״ל מהווה הוצאת לשון הרע על מרשנו
בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע
תשכ״ה— ,1965 שכן יש בה כדי להשפילו
בעיני הבריות ולעשותו מטרה ללעג מצידם
ואף לפגוע בו במישרתו הציבורית.
במעשיכם הנ״ל יש משום עבירה סלילית
וכן עוולה אזרחית נגד מרשנו.
בטרם ננקוט בכל הליך נמתין שבעה

משה דיין הפירסוימאי:
אני היום בן ,35 ונולדתי בתל-אביב.
הצרות עם שסי החלו עוד בצבא, בעיקר
בקורס קצינים. או שלא האמינו כי זה
שמי באמת, או שהשם משד יותר תשומת־לב
מפני.
גם אחרי הצבא — ואני כבר 17 שנה
קצין בסיירת — בעבודתי כפירסומאי,
השם רק הפריע לי. עד לפני כמה חודשים
הייתי מנהל מחלקת הסירסום של מפעל
הלנה רובינשטיין. אני מומחה לפירסום
ושיווק מוצרי קוסמטיקה. אמרתי לעצמי:
יש לי שם שניתן בעזרתו סוף־סוף גם

משה דייו

משה דיין

ר״ הבי ט חון משה דיין נלחם כבר
(1/פעמים רבות בחייו על שמו הטוב.
בימים אלח, הוא נאבק, לראשונה, גם
על ריחו הטוב.
על ריחו הטוב של שמו הטוב, ליתד
דיוק. שכן מה ששר־הביטחון מנסה למנוע,
במלחמתו האחרונה, הוא שימוש בשמו
כפירסומת למוצרי גילוח לגבר.
כלומר, הוא טוען שהשימוש הוא
בשמו שלו. יריבו, לעומת זאת, טוען
שהוא משתמש רק בשמו שלו, ולא בשמו
של שר־הביטחון.
הצרה היא, שלשני היריבים קוראים
משה דיין. ולפי צרורות מכתבי־האזהרה
שיורה שר־הביטחון בימים אלה אל משה
דיין השני, נראה שרק בית־המשפט יצליח
לפסוק למי שייך השם, והאם יזכו גברי
ישראל להשתמש בבושם אחרי־גילוח ומי־קולון
של דיין.
בינתיים, הוצאו כבר המוצרים מעוררי־הסערה
לשוק, וכל גבר, מבין מעריציו
של שר־הביטחון, יכול להתבשם בהם מבוקר
עד ערב, ברחוב ובמשרד, בחדר־האוכל
ובחדר השינה — עד שייצא לו דיין מהאף.

את שמי, אלא גם את הצללית שלי על
המוצר.
בסוף שנה שעברה התחלתי בהכנות
להפצת המוצרים. שלחתי מכתבים לחנויות
גדולות, ביניהן גם למשכית. המכתב
למשכית — שבהנהלת רות דיין — נשא
גם דוגמה של התווית של המוצרים,
המיועדים בעיקרם ליצוא, והכריז על הוצאתם
לשוק של שני מוצרים לטיפוח
הגבר. האחד דיינ׳ס אפטר שייב, והשני
דיינ׳ס קולון. כל סידרת המוצרים תישא
את השם משה דיין. בקשה לרישום השם,
וכן התווית, נשלחה כבר לרשם הפטנטים.

לעשות לעג
מ שר־הביטחון?
ך* מכתב ששלח שר-הכיטחון ל!
1פירסומאי התד-אכיבי משה
דיין ולחפרתו ״אדם הופמטייח״,
באמצעות משרד עורכי-דין מפורסם,
היה חמור כיותר :
בשם מדשנו מר משה דיין הננו לפנות
אליכם בעניין הבא:
בפרוספקט שלכם, תחת הכותרת ״מוצרי
טיפוח לגבר,״ אתם מודיעים כי אתם
מציגים ומציעים למכירה שני מוצרי טיפוח
לגבר המיוצרים ומשווקים על ידכם בשם
סידרה ״משה דיין״.
בין המוצרים הנכללים בסידרה ומפורטים
באותו חוזר, דיינ׳ס אפטר שייב ו־דיינ׳ס
קולון.

י קו ם נא
דיין ה א מי תי
** ד באן סיפורו שר משה דיין.
> כתשובה למכתב האזהרה ש

האובייקט

מוצרי־הגילוח על־שס משה דיין, שהוציא לשוק הפירסומאי
משה דיין, ואשר משמשים סלע־מחלוקת בין הפירסודאי לשר־הביטחון.
שר־הביטזזון מתנגד שהפירסומאי ירוויח משימוש בשמו, ואילו הפירסומאי
מתכוון להרוויח כמה שרק אפשר — גס מהמוצרים, גס מהשימוש בשם משה דיין.
ימים מתאריך מכתבנו זה 14.11.72 אם
עד אותו מועד לא נקבל מכם הצהרה
חתומה שהפסקתם להשתמש בשם ובדמות
של מדשנו וכן התחייבות חתומה כי תי מנעו
בעתיד משימוש בשם ובדמות, לציון
מוצרים כל שהם המיוצרים או משווקים
על ידכם, בכל דרך שהיא, נאלץ לנקוט
בהליכים ואתם תישאו בתוצאות.
העתק: משה דיין.
עד כאן, המכתב.

ק צי ר סיו ר
נגד שר־הביטחון
יד הגיע משה דיין לרעיון להסתכסך
\ £כך עם משה דיין? סיפר השבוע

ליהנות, למכור דברים, לא דק לסבול.
הרעיון בא לי כאשר קראתי כתבה
בהעולם הזה על שוק של מזכרות הנמכרות
בשם משה דיין, החל מחולצות ועטים
וגמור בצלחות, כדים ושעונים.
אחר ראיתי כי גם שר־הביטחון עצמו —
שאותו, אגב, אני מעריץ — מוכר את
שמו. הוא מוכר עתיקות שאינן שלו,
למשל, ומוסיף את חתימתו — ומקבל
עבורה כסף רב.
אמרתי לעצמי, אם משה דיין שר-
הביטחון מוכר את שמו — למה •שלא
אמכור גם אני את שמי? מה גם שאני
עושה, זה רק בגלל שאני מעריץ שלו.
אני משוכנע כי דמותו גברית ומושכת.
אולם כדי למנוע טעויות, נתתי לא רק

(המשך בעמוד )27

ה7י תק ל נ מר
מעה דיין ,
ער הבטח ו ן ,
הקריה ,
תל-אביב.
פר משה דין ,
ר חוב ישראלם , 1
תל-אב׳י ב־מכתב־האזהרה
ששלחו
״ ד ד 11
עורכי־הדין של שר־ה־

טחון לפירסומאי הנושא אותו שם כשלו
טלח בהעתקים לשני המשה דיינים.

ם פ\ר ט
טז\\ 1כל

שרצ׳ת

כ 1ה

לדעת

המין
אבללאה עז תלש או ל

ש בו ע 5

בקולנו ע

מוגרב•

״לפנינו הברקות ובדיחות שנונות על נושא המין״.
י. ח ר סונ קי ,״מעריב לנוער״
״למי שאינו משלה את עצמו כי הוא הולד לראות סרט אחר, ולמי
שמוכן לראות סרט זה וכזה — אניממליץבליספק ״ .

ז. רב נוף ,״דבר״

״משעשע ומהנה״.
״רעיונות פרועים לגמרי, מצחיקים מאד״.

ד. פיינרו ,״העולם הזה״

״בדיחות שנונות, עתוי קומי טוב״.
יא. דולב ,״מעריב״
״וודי אלן נחן בפנטסיה של ״אלף לילה ולילה״ — כתסריטאי • ,ביעילות
הוליוודית — כבקאי ; ובחינניות נוגעת ללב — כקומיקאי״.
י. שריק ,״הארץ״

לכסף • ש

ריח!

במדינה

(המשך מעמוד )25

קיבל משר־חביטחון, ענה חפירסו
מאי הצעיר:
נתבקשתי על-ידי שותפי בחברת אדס
קוסמטיקה להביא לידיעתכם כי שם סידרת
המוצרים הוא על שמי שלי, משה דיין.
נולדתי בשם דיין, והנני נושא שם זה מאז
שנת ,1938 ללא כל עוררין.
הדמות המצויירת על התווית באה כדי
לשוות מדאה גברי לתווית של מוצר המיועד
לגבר. הדמות היא צללית של תווי
פני שלי. כל דמיון ביני לבין מרשכם לא
קיים.
זאת ועוד: דמותי ושמי ידועים היטב
בעולם הקוסמטיקה, כך שאין לי כל צורך
לשאול את שמו של מרשכם.
יורשה לי אף להוסיף כי ניסוח מכתבכם,
תוך שימוש (לא מוצדק) במילים חטא-
פשע־עוולה אזרחית זכר — אין כל אחיזה
במקרה זה.
לאור האמור למעלה רואה אני את
העניין כמחוסל.
בברכה: משה דיין (המקורי).
עד כאן, מכתב התשובה.
מי שלא ראה את העניין כמחוסל, היה
שר־הביטחון, שלא התעצל, הורה לפרק־ליטיו
המלומדים לשלוח תשובה למכתב
התשובה.

ישבו אלה וכתבו לחברת ״אדם״
כחאה לישנא :
אדונים נכבדים,
קיבלנו מכתב מאת מר משה דיין, המציג
את עצמו כאחד השותפים אצלכם.
הננו להודיעכם בזה כי האמור במכתב
הנ״ל אין בו כדי לשנות במאומה את
המצב המשפטי כפי שתואר במכתבנו.
העובדה — אם היא נכונה — כי אחד
מבעלי המניות׳ בחברתכם שמו משה דיין,
אין בה כדי להפחית מחומרת העוולה
והעבירה שאתם מבצעים נגד מדשנו, על
פי חוק איסור לשון־הרע.
הצרכן הרגיל, שיראה את סחורתכם
המסומנת בשם האמור .,יתרשם — ובצדק
— כי קיים קשר ביניכם לבין מדשנו.
קיומו המיומר של קשר כזה, או אפילו
רמז לקיומו, יש בו משום הוצאת לשון־
הרע על מרשנו.
בנסיבות מקרה זה לא תוכלו לדעתנו
לטעון כי השימוש בשם האמור נעשה
בתום־לב וללא כל כוונות זרות, ודי לח-
כימא. לא נותר לנו אלא לחזור ולדרוש
מה שאמרנו במכתב הקודם.
המועד למילוי הדרישה הוא עד 15
בדצמבר.
העתק: משה דיין, שר־הביטחון, הקרייה,
תל־אביב.
משה דיין, רחוב ישראלס 1תל־אביב.
עד כאן המכתב.

משה דיין
נפגע

ץ ץ שה דיין — הפירסומאי — נפגע.
״וכי איזה שם רע מוציא המוצר
הנושא את שמי מבקש הוא לדעת.
״זה יהיה מוצר איכות יקר יותר ממוצרים
אחרים. זה לא נייר־טואלט, זה מוצר-
יוקרה. פניתי לעורך־הדין שלי, והוא ישיב*
נע את עודכי־הדין של משה דיין הגדול
כי הם טועים. המוצר כבר בשוק.
השבוע נראה היה כי משה דיין הגדול
טרם נכנע. מכתב רשמי של היועץ המש פטי
של משרד הביטחון נשלח לרשם
השמות והפטנטים, הודיע על התנגדותו
של שר־הביטחון לרישום השם משה דיין
על תכשירי־הגילוח.
גם עורכי־דינו האזרחיים טרם ויתרו
על המאבק. הם -ממתינים להוראה משר-
הביטחון כדי לפתוח בצעדים משפטיים.
אולם משה דיין — הקטן — אינו חושש.
אם לא יאשרו לו את רישום השם —
יפנה לבג״צ. אם יתבעוהו על הוצאת
שם־רע, מבטיח עורך־דינו כי אין סיכוי
לתביעה כזו.
ומה שברור לכל הצדדים: כל פעולת
התנגדות מצד שר״הביטהון, רק תגביר
את הפירסומת למוצרים, ואת המכירות.
לכסף אולי אין ריח>* ,אבל מהריח —
בייחוד של משה דיין — אפשר לעשות
כסף.
* היה זה הקיסר הרומי אספסיאנוס, שב־חיפושיו
אחרי מקורות הכנסה חדשים הגיע
לרעיון להטיל מס על בתי־שימוש פרטיים
— אז מוצר־מותרות, שבשימושם של
העשירים בלבד. כאשר העירו לו יועציו
כי אין זה נאה שהקיסר יגבה כספים
ממקור כה בלתי־אסטטי, השיב :״לכסף
אין ריח.״

נוער
הסר טן הי דדומתפשט
צעירים שתבעו את פיכזורי
דיין והרמטב״ד בנ?ר
חפרת המטוס ספנו מכות וחרפות
שלושת פעילי שי״ח הצעירים שיצאו
השבוע לחלק כרוזים בגימנסיות של צפון
תל־אביב האמינו שהם יוצאים לפעילות
פוליטית שיגרתית — וכמובן חוקית. הם
לא ידעו שהם יוצאים לקבל מכות.
הכרוזים שחילקו הפעילים בקרב תלמידי
הגימנסיות כללו את הקריאה ש־
״על דיין ואלעזר לתת את הדין״ על הפלת
המטוס הלובי.
בצפון תל־אביב, כמו במקומות רבים
אחרים בארץ, היה זה סדין אדום. בגימנסיה
הרצליה, לאחר כמה דקות של חלוקה
שקטה, הופיע תלמיד הפנימייה הצבאית,
המסונפת לגימנסיה, צעק לעבר חבריו
:״אבן־זהב* אמר להרביץ להם.״
צבי אברזהב הכחיש השבוע בתוקף כל
ידיעה על הפרשה :״אינני נוהג לשלוח

עמל בנם יוסף ( )27 בפרך׳ בעבודתו כ־ בחזרה, החזירה ללקוח הלא־מרוצה את
פועל־בניין ברחבי הארץ, עד שחסך מס מחירו 630 ,ל״י, אך סירבה להוסיף לו
פיק כדי להגשים את חחלום, אולם חיום 600 ,ל״י נוספים, מחיר התקנת הארובה.
כאשר הבית החדש עומד לתפארת —
לוא ידעה החברה עם מי יש לה עסק
בוכים בני משפחת נטור, במקום לצחוק. היתה מן הסתם מוכנה לשלם עבור נמה
שכן במתנה לחנוכח־הבית, זכו׳ בקנס וכמה ארובות טובות. אלא שהיא לא ידעה.
טענתו של שוץ נגד זלי לוין, מנחל-
של 10 אלפים ל״י — סכום מדהים לגביהם.
ני! 1ח. שופט־השלום הנתנייתי יוסף המכירות של החברה וגיסו של גחמן
כהן התרשם מחומרת העבירה הכפולה של עצמו, היתד. שזלי שלח אליו את מתקין-
פועל הבניין. התוצאה: על שהחל בבניית הארובה — ולכן הוא אחראי לכל חצרות.
״ישראל שוץ גרם לנו כבר נזקים של
הבית ללא רשיון, קנס אותו ב־ 3,000ל״י.
על שסירב למלא אחרי צו־ההריסה שהוצא אלפי ל״י בהוצאות ומשפטים,״ נאנח
— ב־ 7,000 נוספים. מה גם שעד־התביעח, לוין .״החברה שלנו מוכרת מאות תנורים
ראש־המועצה אלנשאף פארוק, העיד ש כאלה בשנה — ולאף אחד אין תלונות.
הוא רצה שאנחנו נחזיר לו כסף שהוא
הבניין הוקם באמצע, הכביש ממש.
האמת היתה שהבית החדש הוקם בתוך שילם לחברה אחרת, שהתקינה לו את
חצרה של משפחת נטור, בצמוד לביתה הארובה. איך יכולנו להסכים לזאת?״
תלונה אחרי תלונה. אי-הסכמתה
הישן .״יש פה ריב בין משפחתו של נטור
ובין ראש־המועצה,״ הסביר אחד השכנים. של החברה רק עוררה את שוץ לפעולה.
החולוני הנמרץ, שלפני שנתיים התלונן
זח ריב של שכנים, עניין של נקמה.״
שערוריות. בקלנסואה, עורר פסק -בפני מבקר המדינה על שחיתות במח־הדין
החמור סערת-רוחות והתמרמרות. לקת־ההנדסה של עיריית חולון (העולם
אין זה סוד בין תושבי הכפר, כמו בכל הזה )1647 פנה עתה בתלונה למשרד ההאיזור,
כי נתניה הסמוכה חינה האיזור מסחר והתעשייה.
איש המשרד, משה צוקרפיין, דחה את
הפרוע בארץ, מבחינת היתרי־בנייה.
תלונתו. ככה? שוץ פנה למכון למסחר
הפיקוח על הבנייה בעיר־החוף חוא
בדיחה אחת גדולה. לאחרונה, איים ה הוגן, הפעם בתלונה כפולה: נגד גחמן —
ממונה על המחוז מטעם משרד־הפנים ונגד צוקרפיין.
המכון למסחר הוגן, שומו שמיים, דחה
להתפטר בשל שערוריית-הבנייה בעיר.
שערורייה זו אינה מוגבלת לבנייה ללא גם הוא את תלונתו. בשל #זה החליט
רשיון, אלא גם לעיסקות מוזרות בין קב שוץ להפעיל את הארטילריה הכבדה, הגיש
לנים לפקידי ציבור. רק השבוע התגלה תלונה למשטרת-ישראל.
כי הילל צור, סגנו הפורש של ראש-
נשיארדפנים. ממשטרת-ישראל —
העירייה עובד בן־עמי, מכר לעירייה מיג -שגם היא דחתה, למרבית הפליאה, את
רש של שמונה דונם ברמת־טיומקין ב התלונה — עבר שוץ ליועץ־המשפטי ל מחיר
רבע מיליון ל״י, לשם הקמת בית -ממשלה :״משטרת־ישראל נושאתיפנים ל
יוסף
נטור -
מתי. עבירה
•י יי י

תלמידים להרביץ למישהו,״ אמר. אולם
זה לא המעיט מעוצמת הפוגרום.
הסתערות המשולהבים. סיפר השבוע
אחד הפעילים המוכים .״הם הסתערו
עלינו במין שנאה מוזרה, בקריאות־גנאי.
קציני צה״ל של מחר ירקו ובעטו
וניבלו את פיהם באילו עשינו להם אינני
יודע מה.״
מותר להרוג ערכים. היה זה רק
הולם שבאותו זמן, באכסניית איבים ש ליד
העיירה שדרות בנגב, עמד מנהיג
תנועת ד״ב (״דיכוי בוגדים״) ,שמעון רחמים,
והסביר ללא הפרעה את דיעותיו.
היה זה בפני גימנזיסטים בני איחוד-
הקבוצות־והקיבוצים, במסגרת כנס שנערך
לחם בנושא תנועות פוליטיות קיצוניות.
רחמים חבוש-הכיפה, שתנועתו דוגלת באלימות
נגד מתנגדים פוליטיים, הסביר
בקור־רוח את האידיאולוגיה של הרחבת
גבולות הארץ מן הפרת ועד היאור, מן
הים הגדול ועד רבת עמון, ואת אמונתו
כי מותר להרוג ערבים ולנשלם.
היה זה ההבדל העיקרי, והטראגי בין
שתי התנועות — בשבוע בו החדירו שרידי
המטוס הלובי את סרטן האלימות ושלילת
חופש־־הדיבור עמוק יותר לנפש
האומה, כולל צעיריה.

מ י עו ט ים״ ״ יי״
1*3־ 1באגלצע הבב־ ש
בל יהודי שרוצה — בוגה
שס ללא רשיון.
אף ערבי שעושה זאת —
געגש בחומרה מדהימה
עשרים שנה חלמו הוריו של יוסף עב־דול
חליל נטור, תושבי קלנסואה שבמשו־לש,
לזכות ולהגיע לבית חדש. עשר שנים
* סגן מנהל הגימנסיה.

ואביו בחזית גי ת ההריסה
— איננה עבירה?
ספר עליו. יודעי-דבר מצביעים על כך
שאפשר היה בהחלט להקים בית־ספר באותה
סביבה — על קרקע זולה בהרבה.
בקלנסואה, ידועים כל הדברים האלה.
כמו שידועה העובדה שאיש מהעבריינים
אינו מובא למשפט.

ד ר כי אדם
וצא עשן
פגסיוגר זקן גלחם בממשלה,
במישטרה, ביועץ־המשפטי,
באירגוגי מסחר וצרכנות,
בעורפי־דין -ועוד ידו נטויה
מלחמתו של ישראל שוץ בארובות-הרוח
החלה לפני ארבע שנים, נמשכת עד היום.
היא החלה כשארובות־הרוח הזדוניות
החלו פולטות עשן. היה זה כאשר שוץ
( ,)72 פקיד לשעבר במחלקת־הבנייה של
הקיבוץ־הארצי, הנמצא כיום בפנסיה, קנה
מחברת ש. גחמן ובניו תנור חימום.
״מיד לאחר שהופעל התנור,״ מספר
שוץ ,״נפלט מפיתחו עשן שחור.״
מהאחראי? שוץ ידע גם בדיוק למה:
״בגלל שהאינסטלטור שבנה את הארובה
התקין אותה לא לפי עצתי,״ הוא מסביר.
שוץ תבע מהחברה את כספו בחזרה.
ש. גוזמן ובניו ניאותה לקבל את התנור

פירמות גדולות,״ כתב ,״וכן סירבה לטפל
בתלונתי נגד פקיד משרד המסחר והתעשייה.״
היועץ־המשסטי,
לא יאומן, הלך גם חוא
בדרך כל בשר, ושוץ, נמרץ כתמיד ורחוק
מייאוש, פנה למחלקת החקירות של מס־הכנסה.
תלונתו: ש .גחמן ובניו מעלימה
הכנסות.
מחלקת החקירות התגלתה גם היא כ־מאכזבת.
לאן פונה יהודי עתה? למועצה
הישראלית לצרכנות כמובן.
טיפול רשלני. אלא שגם זו דחתה
את שוץ בקש, ובשלב זה המליט שוץ
שצריך לקחת את העניין ברצינות. הוא
פנה לביה״מ, בתביעה נגד לוין וחברתו.
לאחר משפט ממושך ויקר, דחה ביתי
המשפט את תביעתן. לרגע נראה היה,
כי הקיץ הקץ על הפרשה.
לא אצל שוץ. הוא פנה אל עורכת-
הדין דליה שא״ג, וזו פנתה בסידרת מכ •
תבים
לכל הצדדים.
כאשר, לאחר מספר חודשים, לא זכה
טיפולה לתוצאות הרצויות, הסיק שוץ
את המסקנות, פנה ללישכת עורפי-הדין
הפעם — בתלונה על עור״כת-הדיו שלו
וצורת טיפולה הרשלני בעניינו.
להפתעתו הגמורה של שוץ, דחתה ה-
לישכה את התלונה.
עתה, יושב שוץ ומתכנן את המהלך
הבא.

^ 33 39

37 38 39

03| 04 05 06 07
10 11 12 13 14
18 19 20 21־17
27 [28
31 32 133 39 35
^1111111

01 02
03 09
15 10

! 29 30

04 05
11 12
18 .19
25 \26
ן ! 32

ייל *62198

שוב פ שו ט
שניות ספורו ת. מ בי א
השתתפות בזכיה בתג
הר א שוו ואל פי בפרס הפרסים.

י00י״ 0^ 5״ ף

7ןיבוצני 7ן זה
הפך ל
מלך הפיצה
של אירופה

ך 71ך 111 משה כ״ץ (למעלה, ב־
1 17.1ן מרכז) עס צמד חברים
ששיחקו עימו יחד בקבוצת הכדורגל של
קיבוץ גבעות־זייד. משה שהיה תמיד
ספורטאי מצטייד היה גס אלוף איגרוף.
מכוניות מירוץ. נהג הוא
כיום

רג מיכצע סיני ב־ ,1956 היה משה
> כץ גיבור בישראל. הוא היה בסיור
לאורך הגבול עם רצועת עזה ליד מפלסים.
הסיור הותקף באש ממוצב מצרי
וחיילי הסיור קפצו מרכבם והסתערו על
המוצב. על חלקו בקרב זכה אז משה כץ
לציון־לשבח מאלוף פיקוד הדרום.
שלוש־עשירה שנים מאוחר יותר, ב־
,1969 עשה משה כץ מעשה דומה, אלא
שהפעם לא זכה בשום ציון־לשבח. היה
זה בעת ששגריר ישראל בגרמניה דאז,
ארתור בן־נתן, ערך סיבוב הופעות באוניברסיטאות
בגרמניה, כדי להסביר בפני
הסטודנטים, רובם אנשי השמאל החדש,
את העמדה הישראלית.
ערב הופעתו באוניברסיטת המבורג, הגיעו
ידיעות לשגרירות ישראל בבון כי

דנני 10 שנים עזב משה נץ את
הארץ עם 60 דולר בכיס ־ היום
הוא חוזר אליה במולטי מיליונר

ערבים, מאוהדי הפתח, עומדים לפוצץ
את הרצאתו של בך נתן. משה כץ נקרא
שוב אל הדגל. הוא הופיע להרצאתו של
בן־נתן בראש חבורה של גברתנים. כאשר
נכנס בן־נתן אל האולם, פתחו הסטודנטים
הערבים בהפרעות. משה כץ הסתער
שוב. במשך דקות ארוכות התנהל באולם
ועל הבמה קרב מהלומות. בסופו נותרו
כמה סטודנטים פצועים על הריצפה. בן-
נתן יכול היה לשאת את הרצאתו, אולי
ההרצאה היחידה באוניברסיטה גרמנית שעברה
ללא הפרעה.
היה רק הבדל קטן בין שני הקרבות
שניהל משה כץ. ב־ ,1956 במדי צה״ל,
הוא היה קיבוצניק נלהב, אידיאליסט וחסר
פרוטה. ב־ ,1969 כאשר הפשיל שוב
את אגרופיו להסתערות, הוא היה כבר
מיליונר, איש עסקים מצליח, ששמו הולך

אימפריה הפיצות

משה כ״ץ על רקע פלאקס בו מופיעות הפיצריות
השייכות לאימפריה שלו, הפזורות על־פני

רל_אר^ית_>\ירו0ה__רו_יהז_לו_רזוירוייז ר׳

ליד היאכטה

לפניו בעולם העסקים הגרמני .״מבחינה
מעשית,״ נזכר כץ באותה התכתשות באוניברסיטת
המבורג ,״אסור היה לי להתערב.
זה היה בניגוד לכל חישוב מסחרי.
כי הסטודנטים של המבורג הם הקליינטים
הטובים ביותר שלי. הם הקהל שלי.״
״אבל הייתי מוכרח לעשות זאת,״ אומר
כץ ,״הייתי מתבייש בעצמי אם לא הייתי
נענה לקריאה. אני שולט על כל כך
הרבה אנשים ואם לא הייתי מצליח לגייס
אותם למיבצע הייתי מתבייש. יותר מאשר
בשביל השגריר עשיתי את זה בשביל
עצמי. ומאז יש לי צרות.״
הצרות עליהן מתלונן כיום משה
כץ אינן מאותו סוג של צרות שהיו
לו, כאשר נאלץ לרדת מהארץ לפני
עשר שנים .״מלך הפיצה״ היהודי של
(המשך בעמוד )32

משה כ״ץ בתקופה בה היה מישקלו 127 קילוגרם, חונה
במכוניתו ליד הרציף בנמל המבורג, שם עוגנת היאכטה

ן£ך ^ו1 1 1801

^ ך *י ^86 וי

100

ו מור כורם: במילחמה
הוויכוח על הפלת המטוס הלוגי.
חיה זה אחד מאותם הימים — הימים שלמענם
אנחנו קיימים בכנסת, שבחם אנחנו שוכחים שיקולים
של פופולריות וחשבונות של קולות, שבהם אנחנו משמשים
אך ורק פח למצפוננו ולמצפין שולחינו, שבהם
אנחנו בודדים ומבודדים מול המקחלח״חמדברת של עסקני
המימסד, מקיר אל קיר.
בהסכמה אילמת, אוטומטית, חזרו דוברי כל הסיעות
על הקו הממשלתי, כאילו איש אחד כתב את כל
הנאומים, הרשה לכל נואם להוסיף רק כמה גוונים
אישיים משלו. האוזנר התחרה עם חזן, חזן עם בגין.
״על המשמר״ התמוגג בכתב לשמע נאום לאומני-מאזו-
כיסטי של מנהיג חרות, וקבע שבגין ״ביטא את תחושת
הכל.״
התוכן חבילעדי של כל הנאומים ( :א) העולם כולו
נגדנו, מפני שהעולם הוא אנטי-שמי( ,ב) אנחנו בודקים
ב( ,100$-ג) אין צורך בחקירה( ,ד) עצם התביעה
לחקירה ממלכתית היא אנטי״שמיות, או פגיעה בצה״ל>
או הריסת המדינה( ,ה) הגויים הרגו שישה מיליון
יהודים.
תפקיד סיעתנו, ביום חזה, היה להעלות את הספקות
והדרישות שכירסמו בליבם של מאות אלפי ישראלים,
אזרחים וחיילים, שעמדו מול גל נורא של שטיפת-מוח,
ונשארו ללא פה. וזאת באווירה של להט לאומני בלוני-

!! בלח
משה דיין ישב במקומו. הרטטכ״ל וכמה קצינים
בכירים אחרים ישבו בתא היועצים, סמוך לדוכן
הנואמים.
אחרי שחבסקתי את דברי הנואמים שקדמו לי
בעשרות רבות של קריאות־ביניים, כבר ידע הבית שאני
מתכוון למתוח ביקורת חריפה. חברי־הכנסת היו דרו-
בים, מוכנים להתנפל עלי.
הנאום היה מלווה סערה מתמדת, שרק חלק ממנה
נקלט בפרוטוקול. כתב ״ידיעות אחרונות״ ציין בכתבתו
שהיתה זאת הפעם הראשונה, מזה שנים, שבה נראה
משח דיין יוצא מכליו.
ואלה הדברים שאמרנו :
אורי א מ די: אני חש חובה כלפי מצפוני, וחובה
כלפי בוחרי, לומד היום כמה דברים חמורים.

אחדות־הדיעות הנוראה הזאת, שנשמעה היום מעל
הדוכן הזה, כשהכנסת כולה, מחבר־הכנסת חזן ועד חבר-
הכנסת בגין, דיברה במקהלה־מדברת — אחדות כזו אינה
קיימת בציבור. בציבור נשמעות שאלות עמוקות. זה
מוסיף כבוד לציבור, כבוד למדינה. טוב שהציבור מוטרד,
שהציבור שואל ורוצה בתשובה.
אני רואה בוויכוח של היום כישלון חמור של הכנסת.
לא נאמרה אף מילה אחת על העובדות, ועל הסתירות
שנתגלו ביומיים האחרונים.

א ח ריו ת

ההגדרה של השופט שפסק במישפט מסויים, ביושבו על
דוכן בית־המשפט הצבאי* .

שר-הביטחון מסר היום הודעה שאינה עומדת
לא כמיכחן ההיגיון ולא במיבחן העובדות
הידועות.
דדו שלנו, ואם היה זה מטוס בעל שליחות עויינת — צריך
היה ליירט אותו, גם כאשר יצא ממנו.

אדוני הרמטכ״ל, זה לא נכון. יש הבדל יסודי
כין מטוס החודר לפנים המדינה לבין מטוס
הנמצא כדיר החוצה. כל אדם נבון במדינה 1 וכעולם מבין זאת.
אתה לא ידעת שזה ל א היה מטוס אזרחי ! ואתה
לא ידעת שזה לא מטוס בעל שליחות עויינת. הנחת
על כפות המאזניים את שתי האפשרויות: האפשרות
שזהו מטוס אזרחי מלא בני־אדם חפים־מפשע, שקרה
לו מה שקורה לא פעם למטוס שלנו! ׳והאפשרות שזהו
מטוס שקיבל על עצמו שליחות עדינת, המתנהג בצורה
מוזרה — והדברים ידועים.

הנחת שתיהן על כפות המאזניים, וזח חיה
תפקידך. כאשר מטוס מתקרב לתל: אביכ —
כך אחת שוקלת יותר, מפני שאתה אחראי
להגנה על חיינו; כאשר מטוס זה מתקרב
לתעלה ומתכוון לצאת — הכה השנייה שוקדת
אני רוחש כבוד רב לרמטכ״ל של צה״ל, אני רוחש יותר, מפני שבל נזק שמטוס כזה היה יכול
לו חיבה אנושית. אני מכיר אותו הרבה שנים, הייתי לגרום, כמימרה הגרוע ביותר, כצאתו מתחום
המדינה, הוא כאין וכאפס לעומת האחריות
חברדלנשק.
אני מעריך אותו כמפקד, כאדם. איני מקנא בו על הנוראה שקיבלת על עצמך, כשנתת הוראה
תפקידו באותם רגעים — באותן שלוש־עשרה וחצי להפיל — וזוהי האמת הפשוט
זפשוטה — את המטוס
הדקות — כשהיה צריך לקבל החלטה. איני מתעלם אף הזח.
מאחת הבעיות, כפי שנראו לו אז — אז, ולא היום.י
משה נסים ז אין מחנות של צה״ל בדרך 7
אני סכור שהשיקול שלו היה מוטעה, ולא
מאיר אביזוהר: איפה כאן הסתירה?
רק מוטעה, בי אם פסול מעיקרו.
אורי אבנרי ז אני אגיע לסתירות.
אמר הרמטכ״־ל — הקשבתי היטב לדבריו בטלוויזיה

החדסח ברתי־חוקית

והשבתי עליהם — שאם היה זה מטוס אזרחי, אסור
היה לפתוח עליו באש, גם כאשר נכנם לתחום האווירי

פתח את הדיון משה דיין, בהודעה קצרצרה, שהיתה
עלבון לכנסת — אך נתקבלה על-ידה בהתלהבות. דיין
לא אמר לבית־הנבחרים של המדינה דבר נוסף למה
שאמר כבר בטלוויזיה ולעיתונאים הזרים. הוא לא טרח
להסביר אף במילה אחת את הסתירות שנתגלו, להשיב
לספקות שהושמעו בעולם כולו.
הנואם הראשון היה, כמובן, מנחם בגין. בסימונו
חפאתטי הרגיל, הטיף מוסר לעולם, דבריו נתקבלו
כדרשת כומר בכנסייה, או כמונולוג של שחקן שקספירי
בתיאטרון. לכן השתררה לרגע תדהמה, כאשר העזתי
לשסע את דבריו בקריאת-הביניים הראשונה של הישיבה:

לא ייתכן, אדוני השו...״

י ש, ותמיד תהיה, אחדות לאומית כשעת
סכנה, להגנה על המדינה ועל המולדת. ר א
תהיה אחדות לאומית להצדקת פקודה מוטעית,
כלתי־שקולה, כלתי־חוקית, הגורמת לאבדן
חיי־אדם.

אבל לא זה העיקר. איננו עומדים כאן כדי
להצטדק בפני העולם. עלינו להצטדק בפני עצמנו.
עלינו לדאוג למה שקורה לנו, למדינה
שלנו, לנוער שלנו, לצה ״ל שלנו, למוראל הלאומי
שלנו, למוסר הלאומי שלנו.

..ש ד 0ו טי 1>1טים אדיר״...

עצחן

לא איכפת לי, כרגע, מה אומר העולם. זה חשוב,
אבל אין זז הנקודה העיקרית. אנחנו עדים כאן, היום,
לאורגיה של רחמים־עצמיים ותסביך־ד,רדיפה, בנוסח
״־העולם כולו נגדנו״ .לא רק אוייבינו, כי אם גם ידידי• .
נו, מותחים עלינו היום ביקורת. זהו הדבר המחריד
בימים האחרונים: ידידינו הטובים ביותר בעולם אינם
מבינים את התנהגותנו — לא בשעת המעשה ולא אחרי
המעשה.

רציונלי, כשכל מילה חורגת מעוררת התפרצות של
זעם כללי.
הנשק העיקרי שלנו: קריאות-ביניים. ולא רק מפני
שבוויכוח עצמו עמדו רק 10 דקות לרשותנו. אלא
קודם כל כדי לערער את הוודאות המזוייפת, לחשוף
את הכזב, להציג את השאלות ולהכריח את הנואמים
להתמודד עם ההיגיון.
היתה זאת מילחמת״יחיד. אפילו שתי הסיעות הקומוניסטיות,
שגם הן הצביעו בסופו של דבר נגד הקו
הממשלתי, שתקו במשך שעות ארוכות אלה, עד שקיבלו
את רשות-הדיבור.

זאת היתד, האחריות. אני סבור שההחלטה וזיתה מוטעית
מעיקרה. אני סבור שהיא היו1ה בלתי־חיקית, לסי

יש דבר אחד, אדוני שר־הביטחון, שעליו לא יתכן
שום עירעור — מה שנמצא בתיבה השחורה של המטוס.
זוהי עובדה אחת הגוברת על כל ידיעה אחרת. כאשר
יש סתירה בין ״הקופסה השחורה״ לבין דביים אחרים
— לא יכול להיות שום ספק היכן האמת.
יגאל הורביץ: מהי הסתירה?
אורי א מ רי: שר־הביטחון אמר :״חיל־האוויר נקט
באמצעי־האתראה המירביים במטרה להביא לנחיתת המטוס
...והטייס לא הנחית את המטוס כפי שנדרש...
לאחר שניתנו לו סימנים בינלאומיים מקובלים.״
אדוני שר־הביטחוו, לא ייתכן — פשוט לא ייתכן —
שטייס בתא־הטייס שותק כאשר עובר לפניו מטוס במרחק
של חמישה מטרים. לא ייתכן שמטום־קרב נותן לו את
הסימן הבינלאומי המוסכם שעליו לנחות — והדבר לא
יירשם בתיבה השחורה. ייתכן שאינו מציית, אבל לא
ייתכן שאינו מזכיר זאת באותו רגע בדבריו לטייס
השני. שום אדם סביר לא יאמין בכך.
מרדכי זר ז אתה מבין ׳הכל בכל עניין ובבד

תחום, אתה מבין בתעופה... 1 יגאל הורכיץ: בשם המצפון הלאומי הוא

מדבר... 1 אורי אכנרי ז ההתפרצויות ההיסטריות לא
ישנו את העובדות** .

אדוני היושב־ראש, אני אומר זאת בצורה המתונה
ביותר האפשרית: יש כאן סתירה.
נסים אליעד: אני רוצה לשאול אותך —
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אלי־עד,
בלי הסכמת הנואס אתה לא יכול לבקש
ממנו תשובה.
קריאות: איך אתה מסביר זאת?
אורי אכנרי: יש רק אפשרות אחת: מטוסי
הפנטום היו במצב כזה לגבי המטוס הלובי,
שהטייס לא יכול היה לראות את המגן־דויד.
מרדכי זר: במשך שעתיים אתה הפרעת
לכולם. מותר להגיד מילה גס לך.
׳אורי א מ רי: אני לא מתרגש מקריאות־ביניים,
באמת לא.
שמואל תמיר: הטייסים משקרים, רק אב־נרי
אומר אמת. לטייסים סתס התחשק לרצוח
נשים וילדים. המסקנה מדבריך היא, שהטייסים
הס סתס שקרנים שהתחשק להם לרצוח.
מאיר וילגד: מסקנה אחרת: הם רצו להירצח.

רמז לח״כ בנימין הלוי, שכיהן כאב בית־המישפט
במישפט כפר־קאסס, וקבע אז שיש פקודות בלתי־חוקיות
בעליל, שעליהן מתנוסס ״דגל שחור.״
** קריאות־הבינייס היו בצעקות היסטריות, ורק חלק
קטן מהן נרשס בפרוטוקול.

לגיל] האמת על המטוס
מגחם בגין נדחה גם את הקיטרוג מבית׳ את
הקיסרוג האומלל המוכיח כי עדיין יש אצלנו איזו התח רות
מוסרית, מתוך סנוביזם מוסרי, מי יהיה יותר מצפוני
בעיני העולם, מי יהיה יותר מוסרי.
אורי א בנ רי: אולי נהיה מצפוניים כלפי עצמנו?
היו״ד ישראל ישעיה :!,חבר־הכנסת אבנרי, יגיע
זמנך.
,מנחם בגין: חבר־הכנסת אבנרי, יש לי סנטימנטים
אליך, כאל חייל קרבי.
אתה זוכר שלפני מילחמת ששת הימים נתתי לך
עצה: עכשיו צריך לשימור על המוראל של עמנו מול
התקפת האוייב, הבאה ומתקרבת. קיבלת אותה. מתוך
סנטימנטים אני אומר לך: קבל אותה גם היום. עם
ישראל, העם היהודי, מדינת ישראל, צבא ישראל —
כולם עומדים היום בפני התקפה אנטי״ישואלית ואנטישמית,
בפני הסתה פרועה. מעלילים עלינו עלילות כזב.
בימים כאלה צריך לעמוד יחד. זו עצתי, אתה יכול לא
לקבל אותה.
אורי א כנ רי :״העולם כולו נגדנו.״
מנח ם, בגין: לא אמרתי את זה. יש בעולם דעת־קהל
נאורה, היודעת כבר את האמת והיא יעוד תפעל.
...הושמעה תביעה להקמת דעדת־חקירה בין־לאומית...
צריך לדחות ללא סיג את התביעה הזאת. היא, כמובן,
גם פוגעת בזכויות הריבוניות של מדינת ישראל ...וכפי
שלא הוקמה שום ועדת־חקירד, בין־לאומית בשום מדינה,
גם אם הטבח היה מכוון וגם אם בעקבותיו הושמעה

היז״ר ישראל ישעיהו ג חברי־הכנסת, אני
מבקש להימנע מהפרעות.
׳אירי א 3נדי: חברי־כנסת נכבדים, אני
מבין את התרגשותכם.
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אלי-
עד, מכיוון שאתה יושב על־יד חבר־הכנסת וילנר,
אתה מקווה לשכנע אותו?
אורי אכנרי: רבותי חברי־הכנסת, ההתרגשות
מובנת. היה זה רע מאד לולא היינו מתרגשים
ביום כזה.
אני חוזר ואומר בצורה המתונה ביותר: יש כאן,
לפחות, סתירות עובדתיות יסודיות, שכל אדם — לא
רק כל טייס — כל הדיוט --
איפר הראל: כל מתוסבך.
אורי א מ רי כל מי שאינו עוצם את שתי עיניו,
בכוונה שלא לראות ולא לשמוע, יראה שיש סתירות
יסודיות בין סליל־ההקלטה של הטייס הצרפתי ובין העובדות
שנמסרו במסיבת־העיתונאים הראשונה של שר־הביטחון.
לא יכול להיות שהטייס התכונן לנחות, שהוריד
את הגלגלים של המטוס, ושזה לא ישתקף בסליל־הד,קלטה.
זה לא ייתכן.
שר הכיטחון!משה דיין: זה ישנו בסליל.
כאשר ו1מסוס מוריד את הגלגלים, יש צליל
מיוחד. לפי דעת מומחים, אני אינני מומחה. הצליל
המיוחד הזה הוקלט.
אורי אכנרי: אני שמח על כך. זה לא
נאמר עד היום הזה. את הדברים האלה היית חייב
לאמור היום בעומדך על הדוכן, במקום למסור
הודעה סתמית כפי שמסרת* .

נשארת תמיהה לגבי הסיפור עד הווילונות
הסגורים. נשארת תמיהה לגכי סימניוהאזהרה
המוסכמים והלא־מוסכמים. נשארת תמיהה
לגבי הזווית המדוייקת של מטוסי ה״פנטום״
כיחס למטוס הדובי.
ן ן ^ טובה סנהדראי: אתה היית שם וראית
(כאן יש קטע שנמחק מן הפרוטוקול בפקודת
היו״ר).

נסים אוליעד: אני רוצה לשאול את חבר-
הכנסת אבנרי, הוא נתן כאן קומפלימנטים, אמר
׳שהטייסים הזדעזעו, אמר שהרמטכ״ל הוא חברו
הטוב והוא איש הגון — איך זה מתיישב עם כל
החשדות האלה? הוא חייב לתת תשובה.
׳אורי א פנ די: אני אתן לך תשובה.

* היתה זאת חצי־אמת אנפיינית של דיין. לפי הסליל
מתברר שהמטוס הלובי הוריד את הגלגלים והתכונן
לנחיתה לפני שהוא גילה את המטוסים הישראליים,
ומבלי שידע כלל שהוא נמצא בשטח ישראלי. בראותו
את שדה־התעופה בביר־גפגפה, חשב הטייס הצרפתי
שזהו נמל־התעופה של קאהיר. בהבחינו בטעותו, העלה
את הגלגלים שוב.

צהלה, כן לא תתקבל שום ועדת־חקירה בין־לאומית
כאן, וכל חקירה היא בסמכותה של מדינת ישראל הריבונית
לבדה. כמובן אין פה שום דבר להסתיר. את המימי
צאים נוכל להעמיד לרשותם של הגורמים הנוגעים
בעניין זה.
אורי א בנ רי: מדוע אתה לא מציע ועדת־חקירה
ממלכתית כפי שהציע חברך ד״ר רימלט?
על כך לא ענה בגין כלל.

.יא! מה לחקור״
הנואם הבא, הדוגר הראשי של המערך, היה חיים
צדוק — פרקליט מנוסה, שיש לו כישרון נדיר לתרץ
כל שרץ, יהיה אשר יהיה, ותמיד בנימוקי היגיון.
גם תפעם הביא את כל ח״עובדות״ שנקלטו על״ידי
התעמולה הרישמית, ברשימה סבירה ומשכנעת.
אורי אבנרי: מדוע אתה לא דורש ועדת־חקירה,
כדי לאמת את ה״עובדות״ האלה, שכולן בספק חמור?
צדוק לא נגרר אחרי הפרובוקציה. הוא שתק לרגע,
ואז המשיך כאילו לא קרה דבר. לשאלה פשוטה זו
לא היה לפרקליט המזהיר מה להשיב.
אורי א מ רי: מדוע ממנים ועדת־חקירה באופן
אוטומטי, אחרי כל תאונה אזרחית באוויר, על־פי הוראות
החוק, ומדוע כאן אין חקירה מזסמכת? זה בכל זאת
מחייב תשובה, אדוני יושב־ ראש ועדת החוץ והביטחון.

קרה פה אסון מחריד, שכמה וכמה אנשים
היו קשורים בו, שותפים לו. אנשים אלה היו
מזועזעים אחרי המעשה, כלי ספק, מזועזעים
יותק מאיתנו, מפני שהם היו שותפים למעשה.
אני מכבד אותם על כד שהיו מזועזעים. לא
הייתי מכבד אותם אילמלא היו מזועזעים.
שמואל תמיר: האם הס אומרים אמת?
אורי אפנדי: בהתרגשות השתבשו עובדות.
טבעי הוא שכל אחד מבליט נקודות הנראות לו
כמצדיקות החלטה שהוא קיבל. זה אנושי, זה
טבעי. אבל זה אינו פוטר את המדינה מחקירה
אחראית ומוסמכת.

מדוע רא גונתה ועדה?
אני דוחה את ד,רעיון בדבר ועדת חקירה בין־לאומית.
אני דוחה את הדיבורים על ״העמדת מידע״ לרשות כל
מיני אנשים מוסמכים, כביכול. זהו דיבור ריק, חבר־הכנסת
חזן.

חסרים עדיין מיסמכים יסודיים. חסרים
סלילי־ההקלטה שד המטוסים שלנו, בהם נרשם
הדו-שיח ביניהם וכין הממונים עדיהם. בדי
מיסמכים אדה אי־אפשר בכלל לדעת מה קרה.
חבר״הכנסת הראל, אותך הייתי שואל שאלד, נו&פת:
איך יכול להיות שבמשך שלוש־עשרר, וחצי דקות נמצא
מטוס זר בתחום האווירי שלנו, ואנחנו איננו שומעים
את השיחות שלו? זה מוזר מאוד בעיני. אתה בוודאי
מבין בזה יותר ממני.
אדוני היושב־ראש, איני מציע מינוי חקירה ממלכתית
— לא כדי להעלות האשמה כלשהי, כשאין לי די מידע
לכך--
נסים אליער: במלים האלה היית צריך לפתוח.
.אורי
אכגרי ולא כדי להביע א־פריורי
אי־אמון למישהו.
אני מוכרח לומר שאני תמה על שר־המישפטים, ועל
היועצים הבכירים לממשלה, שלא תפסו דבר מובן מאליו
— שכאשר קורה דבר כזה, ההודעה הראשונה של
הממשלה היתד, צריכה להיות:
ממשלת ישראל מצטערת על מה שקרה, ופונה לנשיא
בית־המשפט העליון בבקשה למנות ועדת־חקירה ממלכתית,
שתערוך חקירה פומבית, לעיני הציבור ולעיני
העולם.
ועדת החקירה תסיק את המסקנות המוסמכות על
סמך כל המידע המוסמך.
הממשלה תנקוט בצעדים המתבקשים מן המסקנות,
ותסיק מסקנות אישיות כלפי כל אדם אשר יימצא בחקירה
שנהג שלא כיאות.

אם החקירה הזאת תוכיח שבל החשדות,
בל הספקות וכל השאלות, ששמענו כארץ וכעולם,
היו כלתי-מכוססים, כי אז ישא הדבר חותמת
מוסמכת של מוסד מישפטי, וישכנע אותנו,
ישכנע את העולם.
שמעתי שחבר־הכנסת בגין ׳וחבר־הכנסת רימלט תמכו
ברעיון זה ברגע הראשון. צר לי שרעיון זה לא נתקבל.
הדבר הזה אינו מובן. הדבר כבר גרם נזק עצום למדינה
והלוואי שנזק זה לא יגדל עוד יותר.

שר־הביטחון והרמטכ ״ ל

.מרדכי כמורת: אין מה לחקור.
• אורי א כנ רי: אס הכל כל־כך ברור, מדוע אתם

פוחדים מחקירה?

״לכבוד יחש לנו!״
משה כרמל, היושב על תקן של ״יוגה״ בתיאטרון-
הבובות של המערך, הלך אחרי בגין ותקף את כל עי-
תוני העולם, על שהעזו להטיל ספק בפעולה הישראלית
ולגגותה.
משה כרמל אדם בישראל ישאל את עצמו בצ דק,
היכן היו כל העיתונים והעיתונאים בעת שנשפך
דם יהודי בלוד, במינכן, בירושלים, בשמיים בדרך לא רץ?
,אורי
אכנרי: האס היה עיתון אחד בעולם שלא
גינה זאת? מה אתה משתתף באורגיה המאזוכיסטית
הזאת ! לא הייה עיתון אחד בעולם שלא גינה את רצח
מינכן ורצח לוד!
משה כרמל: תיקח את העיתונים, תיקח את וושינגטון
פוסט ותעשה השוואה, מה נאמר שס אחרי רצח לוד
ואחרי רצח מינכן, ומה נאמר אחרי מה שקרה בסיני.
...חברי־הכנסת, אין זה מחמיא לנו במיוחד את תובעים
מאיתנו את שלא תובעים מן הערבים.
אורי אכנדי: לכבוד ייחשב לנו.
משה כרמל: לכבוד ייחשב לנו, אבל אין זה מחמיא
לנו.
אורי אפנדי: זה מחמיא מאוד, זה מחמיא מאוד
שתובעים מאתנו התנהגות תרבותית.
היו״ר ישראל ישעיהו: אני מבקש לא לקיים
דו־שיח.

אתהלא שומע רדיו
אף אחד מן הנואמים לא רצה לנגוע בעיקר — מה
קרח בעצם, למה, ומדוע אין חקירה ממלכתית כחוק.
כדי להסיח את הדעת מעיקר זה, שמו חלק מן הנואמים
את הדגש על העולם האנטי־שמי. החלק השני
של הנואמים תשתדל, תחת זאת, להשמיץ את הטייס
המת. אופייני לאלה היה בעל המוסר הדתי, מנחם פרוש:
.מנחם פרוש הטייס הלובי שגד, שגיאה מדר,
שלא שקל את השיקולים המינימאליים במצב כזה. נתברר
כי טייס זה טס לגמרי בלי רשיון טיסה במטוסי סילון,
ועובדה זו מחזקת עוד יותר את ההנחה שהטייס הוא
אשר שגה.
אורי א כנ רי: אולי אתה לא שומע,רדיו. אין בזה
שחץ של אמת, כמו בכל יתר הדברים שאתה אומר.

״האופוזיציה היחידה״

פרוש לא הגיב. פשוט לא היה לו מושג על מה הוא ^ 0 מדבר. לא היה טעם לכעוס עליו.
לעומת זאת היה צורך לכעוס על גדעון האוזנר4 ,
המתעטף באיצטלה של ליברלי ואיש״מוסר מדופלם. הוא 9
התחרה במנחם בגין בטונים הלאומניים הגבוהים, והצ־ 0
דיק, כמובן, את קו הממשלה ללא סייג. לדעתו, היה ^
צורך לפתוח באש על המטוס היוצא ולהסתכן בהריגת 0
אורחים חפים־מפשע.
גדעון ה א חנ ר האם את כל זד, צריך היד, להניח? 0
או שמותר היד, לממונים על הביטחון להניח כי מטוס ^
לובי זה המסרב לבצע הוראות נחיתה שכל טייס אזרחי 0
היה חייב באותן נסיבות הוא חשוד ביותר וכי יש לברר ^

מה הוא עושה ומדוע הוא מנסה לחמוק מביקורת?
אורי א כנ רי: מהי ההוכחה לכך שהיו דברים כאלה0 ,
כאשר הקופסה השחורה מוכיחה את ההיפך? הקופסה ה־ ^
שחורה מוכיחה שהטייס לא ראה שוס סימן, שום בקשה 0
לרדת. זו הוכחה מוחלטת, סופית. מה טעם לחזור על ^
דברים שנאמרו לפני שגילו את הקופסה השחורה, ונתבדו? ן
גדעון. האוזנר: אפילו אס סבר הטייס הצרפתי של ^
המטוס הלובי בטעות כי מטוסי־קרב מצריים הם הנות־ 0
נים לו הוראת נחיתה, כלום לאלה לא צריך היה להישמע ^

באותן נסיבות? מזה צריך היה להתעלם?
אורי אכג רי: הקופסה השחורה מוכיחה שעד אשר 0
נפתחה האש, הטייס לא ראה שום מימן לרדת, לא מצוי א 0 ולא ישראלי. עובדה זו מחייבת התייחסות.
גדעדן: האזזגר: חבר־הכנסת אבנרי, כולנו קראנו א
את השמעת הסליל, כולנו שמענו את העדויות.
...עדויות הטייסים שלנו, והסליל שנשמע בפומבי ,״
(המשך בעמוד )34״

האינטליגנציה שלך אינה
מוטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה
להבין מדוע אתה מתקוטט
איתה כל שני
וחמישי. בדאי לך להקדיש
השבוע זמן רב
למחשבה, תיכנון העתיד
והסקת מסקנות,
21במרס ־
20 באפריל
מה שיהפוך אותך לאדם
מאוזן יותר. בדאי
שתפסיק לצפות כל ערב בטלוויזיה ותצא
פעם בשבוע לאוויר צח. בת טלה, כל
העתיד לפנייך. אם החץ עדיין חסר, הרי
זה רק משום שאת לא רצינית בחיפושים.

0וון

אל תחשוב שזה שאתה
בוגד באשתך, נשאר רק
הסוד שלך. בסופו של
דבר זה ייוודע לה, ואז
— אוי אז, תחול הסערה
הגדולה. לך, בת שור,
ייגרס השבוע אושר לא
צפוי ודווקא מבן מזל
גדי, ממנו קיבלת את
הצעותיו. נראה שאתם
מתאימים אחת לשני
— בכל השטחים, לא רק הרומנטי.

דיעות משונות ששמעת
בזמן האחרון, גרמו
אצלך מהפכת-ערכים,

ורצון להיות שונה, אק 8

סצנטרי, במרכז העניי־

נים. אל תיתן לאותו
אדם שסובב את ראשך
עד בה בדברי ההבלים (0׳01111
שהוא נוהג להשמיע
21ב מ אי ־
ל) 7ג*ננ
לך, להמשיך ולעשות
זאת. בל מה שעליך
לעשות הוא לחיות ישר עם עצמך.

צפוייה לך התאוששות
מפתיעה — דווקא בשטח
ממנו נואשת לפני
זמן רב, למרות שהמשכת
להרהר בו
רבות. נהג בזהירות,
סכנה הקשורה בתנועה
אורבת לך בסוף ה21
ביוני -
שבוע. מוטב שתנוח
70 ביולי
ולא תצא לנסיעות. הלהיטות
אחרי תמורות
מסנוורת את עיניך. השבוע מכין לך הגורל
תמורות, שלא קיווית לפגוש בהן.

סת1

בן אריח, נסיעה קצרה
עשוייה לרענן אותך
מלחצים שאינם מרפים
ממך, למרות שאתה
חושב כי טומנים
לך מלכודת. מבחינה
עסקית צפוייה לך הצלחה,
אך היא לא תספק
את מאוויך. הימנע
מהתרגשויות־סרק.
מצבך ילך ויתבהר ב-
המשך הקייץ. תפסיק לחיות אימפולסיבי.

יסוף־סוף הדבר קרה.
.י !׳האופטימיות שלך תגרום
להפוגה במאבק
קשה. תוכל להיכנס לאדם
שותפות

מסוייס — בתנאי. שתקבל
את מלוא הערובות.
האינטואיציה שלך,

22 בבאס1פג1טסמטב ר -בתוספת חלום כמוס
ישן, יבטיחו את הצלחתך.
כישרון שאכן
האמנת שטמון בך, יתגלה בעתיד הקרוב.

בתוגה

אם אתה מצפה למיפנה חשוב בחייך, הוא
עשוי בהחלט לבוא השבוע, או לכל היותר
תוך השבועיים הבאים.
מיפנה זה עשוי לחול,
בראש וראשונה במישור
המיקצועי: החלפת מקום
עבודה, השלמת לימודים
מקצועיים, קבלת
עבודה חשובה, או הערכה
נלהבת לעבודה שעשית
לא מכבר. בת
מאזניים — האדם בעל *
ההשפעה שהכרת לאחרונה
אינו מעוניין כלל וכלל לעזור -לך.

עננים סוערים יכסו את חיי האהבה
שלך בתחילת השבוע, אך לקראת סופו
יתבהר האופק לגמרי.
ותזכה להצלחה לא
רגילה, פרידה לזמן
ארוך מאדם קרוב
אליך תביא תועלת
רבה לשניכם. עודף
הביטחון העצמי שלך
עולה על עצביהם של
31 חבריך. הקפד להתנהג
בשכל, כדי שתקבל את
בל הסיוע לו תצטרך
בדי לבצע עיסקה כספית משתלמת ביותר.

צירוף מיקרים מוזר עשוי לחולל דיון,
שיקדם את הגשמתה
של תוכנית חשובה.
נהג בזהירות. התעלם
מדברי הרכילות של
שכניך. צפוייה הבנה
בינך לבין אחד מבני
עקרב או דגים. השתדל
לא להפריז בהוללות.
היה סולידי ותרבותי.
( 2בנו במ בר ־
__מבד
זה יקרב אליך מישהו _ ;10 גדזג
שאתה חפץ בקירבתו.
בן קשת — בנהיגתך הקפד על הכללים.

חאזנ״ס

811121

עקת

!1שו!

מיי?

הצל״שנייק ש מצ אאתהמחר
(המשך מעמוד )29״
אירופה, בן ה־ ,38 הנחשב גם למלך המסעדות
של צפון־גרמניה, שולט כיום על
ארבע רשתות שונות של בתי־ההארחה.
הוא בעלה ומנהלה של רשת פיצריות
הנושאות כולן את שם עיר הנופש האיטלקית
רימיני. הוא מחזיק ברשת של מס־עדות־סטייקים
(להבדיל מסטייקיות) המגישות
ללקוחותיהם רק בשר ארגנטיני
עשוי על פהמים.
הוא מחזיק בשרשרת של פאבים בסיג־נון
אנגלי ובעלי אווירה מיוחדת. באחד
מהם למשל, מוזגים ויסקי מתוך תחנת
דלק, בירה מתוך רדיאטור מוזהב, והלקוחות
יושבים בתוך דגמים של מכוניות
עתיקות מראשית המאה שיובאו במיוחד
מפארים. השרשרת הרביעית שלו היא שרשרת
של דרגסטורס, שהוא היה הראשון
שהכניס את אופנתם לגרמניה.

האופגאי
של הפיצות
^ וא !עצמו נולד בגרמניה, בכפר ב י
\ סביבות פרנקפורט, שישבו בו יהודים
שהיו איכרים. משפחתו עסקה בסנדלרות.
ב־ ,1940 אחרי פרוץ המלחמה, כשמשה היה
בן ,6הצליחו הוריו לצאת מגרמניה עם
שלושת ילדיהם. מכיוון שלארץ־ישראל לא
ניתן להם סרטיפקאט הרחיקו דרך סיביר,
מנצ׳וריה ויפן עד לדרום־אמריקה, שם
התישבו לבסוף באקוואדור, בעיר הררית
בגובה של 2800 מטר מעל פני הים- .
אפילו בגובה כזה ניתן היה לשמור
על הגחלת הציונית. משה, שבגיל 17 היה
אלוף האיגרוף של אקוואדור במשקלו, היה
בתנועת נוער חלוצית גורדוניה־מכבי, וא־אפילו
ייצג את תנועתו בפסטיבל הנוער
הסוציאליסטי שנעיד בברלין בשנת .1951
שנה אחר־כך, כשמאחוריו שתי שנות לימוד
משפטים באוניברסיטה, עלה עם קבוצת
חלוצים מדרופ-אמריקה והפך לקי-
בוצניק בקיבוץ גבעות זייד. בקיבוץ היה
משה חצרן, מסגר ומכונאי.
אלא שחלומו של משה להיות קיבוצניק
כל חייו, לא החזיק מעמד. ב־ ,1957 כשהשתחרר
משירותו הצבאי הסתבר כי ה חברה
הדרום־אמריקאית בקיבוצו התפרקה.
לא נשאר לו לאן לחזור. כיוון ששירת
בצבא בדרום הארץ, חזר משה לבאר-
שבע, ניסה את מזלו בעסקים .״רציתי
להיות משהו בעיר,״ נזכר משה .״אבל ב-
תל-אביב לא היה לי מה לחפש. מי שרוצה
להתחיל מההתחלה מבחינה חברתית

שקע בחובות. הוא היה חתום על שטרות
ונאלץ לקבל חזרה את המסעדה. חזר
לעבוד במסעדה כמו חמור. המשיך כך עד
,1963 עד שהצליח להיחלץ מהחובות, אבל
חוץ מזה ושני ילדים, לא היה לו דבר.
כאשר הציעו לו אז לצאת בשליחות
של מוסד ממשלתי לאירופה, קפץ על המציאה.
כאשר סיים את התפקיד, לא חזר
לארץ. עם 60 דולאר בכיס, סך כל חסכונותיו׳
ניסה לחפש את מזלו באירופה.
אחיו התאום, מדען בתוכנית החלל האמריקאית,
מעוזריו של ורנר פון בראון,
שלח לו תמיכה בסך 300 דולאר :״לא
ידעתי מה לעשות,״ נזכר משה ,״אם ללכת
לעבוד בתור מסגר או בתור סוחר.
לקחתי את הכסף שקיבלתי מאחי והלכתי
לשכור מסעדה.״
את המסעדה ששכר בהמבורג הפך משה
למסעדה דרום־אמריקאית, כפי שזכר מ־אקוואדור.
קרא לה לוס אינדיוס והגיש בה
מאכלים דרום־אמריקאיים. הנציגות הדיפלומטית
הגדולה של מדינות דרום־אמריקה
בהמבורג גילתה את המקום. העסק התחיל
לפרוח. תוך שנים מעטות עמד משה כץ
על רגליו. ואז גילה את הפיצה.
״ראיתי שבארגנטינה ובמדינות דרום־
אמריקה אחרות הפכה הפיצה למאכל לאומי.
גם באמריקה הפיצה היא מאכל מספר
,1יותר מהמבורגר ונקניקיות. הבנתי ש זה
עניין של אופנה שעדיין לא הגיעה
לאירופה. כל הגסטרונומיה זה עניין של
אופנה. התחלתי להקים פיצריות. יחד עם
זה הקמתי גם בית־חרושת לפיצות קפואות,
שתוך שתי דקות חימום בתנור ניתן
להגישן לשולחן, והתחלתי לשווק אותן
לסקנדינביה. וזהו. זה תפס.״
עכשיו׳ אחרי שעסקיו התפשטו על פני
יבשות, כולל עסקים בארגנטינה, הגיע
משה כץ חזרה לישראל. משה, שעוד לפני
שנה שקל 127 קילוגרם אבל הצליח להוריד
40 קילוגרם ממשקלו, מסתער עתה
עם הפיצות שלו על ישראל כאילו היתד,
מוצב מצרי וכאילו הוא רוצה לזכות שוב
בצל״ש. בתנופה אחת הקים שתי פיצריות
וימיני בתל־אביב, הביא פועלים
וטבחים מאיטליה ומגרמניה, והפעיל אותן
ברמה בלתי מקובלת בישראל, במסורת
רשת הפיצריות שלו הפרושה על פני אירופה.
השבוע,
בעת ביקור קצר שערך בארץ,
רכש ארבעה מקומות נוספים, בהם יפתחו
בקרוב פיצריות וימיני בנהריה, חיפה,
נתניה וחולון. וזאת רק ההתחלה. הקי-
בוצנקי לשעבר, שהפך למולטי מיליונר,
והמעסיק בפיצריות הישראליות שלו כמה

מצאת גבר אבהי שנותן לך יחס עדין
וחם, הוא עוזר לך לפתור את בעיותיך.
חינך מתגדרת בבעייה
אחת ומזניחה דברים
העשויים להסב לך אושר
רב. שמחה שמצאת
במקום עבודתך החדש,
תפיג את דבאונך כליל.
ס עי ל חו פשהקצרהעם

בני ביתך. הקדישי להם
את מלוא תשומת לי*
21בדצמבר -
פו בינו א ר
בך ותבואי בעתיד על
שברך. מישהו מבני
משפחתך יצטרך לטיפול — עזרי לו,

נסיון לשנות דברים יסודיים ייכשל בשבוע
זה. גם במקום עבודתך צפויים שינויים
מרחיקי־לכת. הינד עלול
למצוא את עצמך בין
המקופחים. הסיכסוך הנוכחי
שבו אתה מעורב
עד מעבר לראשך הולך
ומתחסל, ואתה עוד
עשוי לצאת ממנו נשכר.
צפוי לך סוף־שבוע
מאושר, למרות כמה
תקריות קטנות שלא יוסיפו
ולא יגך עו מהנאתך.
היי יותר גלוייה עם בן־זוגך.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך,
ייעלם השבוע. אותו נושה, שבעבר ידע
לחיות בה תוקפני,

יוותר לך עליו במפתיע.
דבר זה ייתן לך
מישנה מרץ, ויסייע
לך להגשים את שאיפתך
העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד עם
זאת, גם חיי האהבה
שלך, עם בת״זוגך הק19
בפברואר ־
20במרס
בועה, יפרחו ויגיעו לשיאים
חדשים. משימות
שיוטלו עליך בחוג חברי, יתגשמו.

זניט

השיטה: נמו בצה׳־ל

הפיצה לפני הכנסתן לתנור. את סוד
עס עובדיו, אותם אימץ, לטענתו, מתקופת
וכלכלית, תל־אביב סגורה בפניו.״ משה,
שהתחתן אז עם גערה צ׳יליאנית אותה
הכיר בקיבוץ, החליט לפתוח מסעדה ב־באר־שבע.
הוא שכר מקום בשכר של
250ל״י לחודש ויחד עם כמה שותפים
הקים מועדון־מסעדד, בשם צפוא. תוך
זמן קצר הסתבכו השותפים בחובות ועמדו
בפני פשיטת־רגל. משה השאיר את העסק
לשותפיו וירד למפעלי ים המלח כמסגר.
שנד, עבד משה בסדום, עד שנאלץ
לחזור לבאר־שבע. גם שותפו לשעבר

הצלחתו מייחס כץ
שירותו בצה״ל וימיו
ליחסיו בקיבוץ.

מחבריו לשעבר בקיבוץ, מתכנן לכסות
את בל ישראל ברשת הפיצריות שלו.
״זה לא בשביל להרוויח,״ אומר משה,
״עסקים אפשר לעשות בחוץ־לארץ טוב
יותר. אבל אני עדיין מרגיש את עצמי
שייך לכאן. הרבה ישראלים שעבדו אצלי
חוזרים לארץ, ולא רציתי לוותר עליהם.
אז החלטתי להקים עסקים בארץ כדי שיוכלו
להמשיך לעבוד אצלי כאן. חוץ
מזה, אולי אני מחפש תירוץ כדי שאצטרך
לבוא לארץ כמה שיותר.״
העולם ה1ה 1853

במדינה
ד ר כי ח ״ ם
ה ס בו־ מגצרר!
התחביב ש? אדי חורי,
ספר ערבי צעיר מנצרת
הוא איסוף! ידידות יהודיות
ששירתו בצה״ל
מעלליו של פיגארו, הספר מסביליה,
יתגמדו ויחווירו מול עלילותיו של אדי,
הספר מנצרת. כי אדמונד (״אדי״) חורי,
צעיר ערבי נוצרי בן 26 מנצרת, עשוי
להפוך את התואר ״הספר מנצרת״ למפורסם
לא פחות, ולוא רק בקרב צעירות
ישראל, מאשר התואר ״הנגר מנצרת.״
כל זאת בזכות תחביבו האחד של אדי.
תחביב? זה אולי מה שהוא קורה לזה.
האמת שזה אצלו כבר הרבה יותר ממקצוע.
זה ייעוד, משאת־נפש, קיבעון נפשי
ותוכן אחד ויחיד של חייו.
מה שמטריף את אדי ואינו נותן לו
מנוח, זאת העובדה שבישראל מצויות כל
כך הרבה צעירות חינניות ומושכות, ש סיימו
את שירותן הצבאי בצה״ל והוא
עוד לא הספיק להכירן אישית, פנים אל
פנים. אבל מי שייקלע לביתו של אדי
בנצרת, ויזכה להתבונן באוסף הצילומים
הפרטי שלו, יסרב ודאי להאמין כי יש
עוד כאלה שאדי לא מכיר.
שם, בארונות, על הקירות, מתחת למיטה׳
בארגזי בננות ישנים, מוערמות
זו על גבי זו, ערימות גדולות של צילומים.
המוני המונים של תמונות, בשחור-
לבן ובצבעים. וכל צילום כזה אינו אלא

ואריאציה על הנושא האחד והיחיד המעניין
את. אדי. רואים בו את אדי בכבודו
ובעצמו כשהוא עומד /יושב /רוקד /
מחבק /ו/או מנשק צעירה יהודיה ש אפשר
להתווכח אולי על מידת יופיה,
אבל בדבר אחד אין ספק. היא שירתה
בצה״ל.
״אצלי זה פרינציפ,״ אומר אדי חורי,
״מה שמושך אותי זה או חיילות או כאלה
שהיו חיילות. זה מפני שאני יודע ש הצבא
הישראלי לא לוקח בחורות מטומטמות.
מי •שמטומטמת זורקים אותה מהצבא.
אז אם אני מתחיל עם אחת שהיתר,
בצבא, אני יודע כבר מההתחלה שהיא
לא מטומטמת.״
״יעאגי -דון ז׳זאן״ .אדי, בנו של
צבעי נצרתי שראה ברכה בעמלו, הוא בוגר
בית־ספר תיכון. פתום לימודיו ניסה
קשת מגוונת של מקצועות כדי למצוא
את המקצוע שיהלום את מעמדו והשכלתו.
בהתחלה מכר גזוז ושלגונים. אחר־כך
ניסה לעבוד כנגר ורתך. לבסוף־ ,כש היה
נדמה שהוא יאמץ לעצמו את המק צוע
המשפחתי, הצבעות, בחר אדי ללמוד
ספרות נשים.
שם, כשאצבעות ידיו נעוצות בתוך
קרקפותיהן של הלקוחות, הרגיש אדי ש מצא
את ייעודו. הוא נשאר בתחנה הזאת.
אחר־כך, כשבחחרות ספרי נשים שנערכה
במלון דן בחיפה זכה בפרס השני בין
32 מתחרים, ידע אדי שההשגחה העליונה
היא שהועידה אותו לעיסוק זה, מה
עוד שבאמצעותו, יותר מכל מקצוע אחר,
הוא יכול להתוודע מקרוב לצעירות יהודיות
ששירתו בצה״ל או משרתות בו.
״אני בחור עדין, מחונך, עם נימוס

מלא,״ מעיד אדי על עצמו ,״ולא קרה לי
אף פעם שהתחלתי עם בחורה והיא אמרה
לי, תפסיק.׳ זאת אולי הסיבה שאני מצליח
בין הישראליות — יעאני דון ז׳ואן.״
תציעו לאדי שבדיות — לא יקה. תראו
לו ערביות צנועות וחסודות, בנות למשפחות
טובות ומכובדות — לא יסתכל עליהן.
אמריקאיות? הוא לא יגע בהן בקיל־שוו
..דק צבריות, יהודיות אחרי צבא.
אדי עצמו מנסה להסביר מדוע מתגלה
גבריותו רק עם כאלה :״התרגלתי אליהן.
אני מחבב אותן. אני לא יודע למה, אבל
יש לי משינה מיוחדת אליהן שאני לא
יכול לעמוד בפניה.״
שלא תהיינה טעויות. לאדי אין שום
כוונות חבויות. כך, למשל, כשהוא מכיר
צעירה יהודיה, אז אחד הדברים הראשונים
שהוא עושה זה להבהיר לה שהוא ערבי
נוצרי, שלא תהיינה אחר-כך בעיות. האם
הן נרתעות? ״להיפך,״ אומר אדי ,״זה
עוד לא הפריע לי אף פעם. זה רק עזר.
אני יוצא בחברה של ישראלים שאני
לפעמים הנוצרי היחיד שם. הנה, רק בקיץ
שעבר יצאנו 16 זוגות לטיול בטבריה
ובגולן לכמה ימים, ואני הייתי הנוצרי
היחיד שם. זה לא הפריע לאף אחד.״
הפל היו מי. הטכניקה של אדי —באמצעותה הוא מגדיל את אוסף ההוכחות
המצולמות שיש לו על קשריו הטובים עם
יוצאות צה״ל בקצב של אחת לשבוע —
היא פשוטה ביותר :״אני עובד כקוסמי
טיקאי וספר נשים ובתור שכזה יש לי
הזדמנות להכיר הרבה בחורות. חוץ מזה
אני מבלה הרבה בדיסקוטקים. אני רואה
שם בחורה שמוצאת חן בעיני, לאו־דווקא
בגלל היופי. ני אצלי לא היופי קובע.

ספר אדמונד חורי ליד הטלפון
״מי שהיתה בצה״ל — היא לא מטומטמת !״
כאן. אבל שיהיה ברור: אני אדם אחראי.
בחורה שבידיים שלי אני לוקח מהבית
ומחזיר אותה הביתה, אם היא לא נשארת
לישון. בחיים לא נגעתי באחת שהתנגדה.״
וכדי למנוע ספקות מנערות, שיזכו לה־

אין כמעט: מחיצות עדתיות ודתיות בין
בני נוער יהודים וערבים. בנצרת הם מבלים
יחד באותם הדיסקוטקים, רוקדים
לצלילי אותם מיקצבים, לובשים את אותם
התלבושות. הפתיחות, במיוחד מצד הנע רות
היהודיות, צבריות ועולות חדשות
כאחת, מכה בסנוורים את בני־הנוער הערבי
שלא הורגלו לחיי מתירנות מעין
אלה. רבים, כמו אדי, הופכים את הבילוי
עם צעירות יהודיות לסמל של מעמד והוכחה
לגבריות. ככל שיאסוף יותר תמונות
בחברת צעירות יהודיות, במיוחד חיי לות,
ככל שיראה עימן יותר ברחובות נצרת,
כן יגדל ערכו בעיני השבאב המקומי.
ואם המדובר בחיילות צה״ל אז ברור
שהבחור מצליח לעשות מה שלא עשו כל
צבאות ערב וכל ארגוני הפידאיון.
״יש לי בנות מכל רחבי ישראל,״ מראה
אדי בגאווה של שיאן המציג את אוסף
המדליות שלו, את אוסף התמונות הענקי
שלו ,״יש לי מחיפה, מתל-אביב, מטבריה
ואפילו מאילת. עד נוייבה הגעתי ועד
דהב. היתה לי אפילו אחת שהיתח מועמדת
למלכת יופי. והיתה גם יהודיה אחת
שהחזקתי איתר. מעמד חכי הרבה —
ארבעה חודשים.״
כשידידותיו נענות להזמנתו ובאות
להתארח אצלו, עורך להן אדי, דבר ראשון,
סיבוב ברחובה הראשי של העיר.
כביכול, מיועד הטיול לערוך להן היכרות
עם נצרת. למעשה, הוא מיועד לנקר את
עיני השבאב בבתי-הקפה.
״לפני כמה זמן,״ מספר אדי ,״באו אלי
שתי חיילות, קצינות בצבא. פשוט הזמנתי
אותן לבוא אלי והן אמרו לי, :אנחנו

אדי חורי כפעולה
״אני עדין, מחונך עט נימוס מלא — יעאני דון דואן.״ ס אני ניגש אליה, מציג את עצמי באופן
מנומס ועדין ומודיע לה שאני מעוניין
להכיר אותה. אחר־כך במשך הערב אני
מזמין אותה לבוא ולתאדח אצלי פה בנצרת.
הרבה באות בגלל הסקרנות.
״יש לי כאן חדר שנראה כמו דיסקוטק.
כל חודש אני משנה את הדקורציה שלו.
זה החדר שלהן. אני נותן להם להתארח

כיד את אדי בעתיד, הוא מצהיר :״אני
לא יוצא עם בהורות כדי לשכב איתן.
זה בא אחד-כך לבד.״
סמל שד מעמד. אדי, הספר מנצרת,
יכול היה להיראות כתופעה עצאת־דופן
בקרב השבאב הערבי, לולא איסיי,ן, אם
כי בקיצוניות, תופעה המתפשטת והולכת
בעיקר בעיר בנצרת המאוכלסת יהודים וערבים,
ושבה אין הערבים מיעוט מדוכא.
כיום 25 ,שנה אחרי הקמת המדינה,

לא מבדילות בין יהודי וערבי ,.ביקשו
להיות אצלי שנייפ-שלושה ימים. הלכתי
איתם לטייל ברחוב באמצע נצרת. שתיהן
חיבקו אותי משני הצדדים. כל הבחורים
בנצרת השתגעו. רדפו אחרי. היו כאלה
שרצו לגעת בהן. למזלי היה שם האח
שלי שתפס אותם וסילק אותם בכוח.
אמרתי להם, לפרחחים האלה :״יא חורא־נים!
מה שאני הגעתי אתם לא תגיעו
בחיים שלכם!״

שהוא מתכוון רק להערים על אווירונינו,
אווירוני־הקרב, ובילבד להגיע לתעלה.
במלים אחרות: חזן מצדיק פאן בהחלט
פתיחת אש על מטוס אורחי, שהיו
נגדו חשדות, לא מפני שהתקרב לא רץ,
אלא מפני שניטה לצאת ממנה.
מפי חזן, זה דבר נורא.
מכאן עבר חזן להצדקת ההחלטה של
הממשלה של א למנות ועדת־חקירה.
אולם :

מאוזן :

ס אונ ד :
)1מחוספס )2 .כתם )3 .תכונת אדם
האוהב לאכול )4 .סוד )5 .כלי נשק)6 .
חרפה )7 .בית הציפור )8 .מצבת מחט,
שהמצרים הקדמונים נהגו לבנות כעמוד
זכרון )9 .קלנדר )10 .תבלין לקפה)13 .
צאצא )14 .תואר אצולה הולנדי )17 .ענף
בתעשיית המזון )19 .ריק מאדם )20 .כינוי
לשטח מחוץ לאיטליה הנתון לממשל רו־מאי
)22 .עיר בגרמניה )24 .מטר)25 .
השליטה האחרונה של מצרים הקדומה,
מזרע הפרעונים )27 .קוסם, מכשף)28 .
מחוז, פלך )29 .בעל חי גדול )30 .אמתחת
)33 .פעוטות )34 .מפלגה )37 .ירק
מאכל )39 .עוזרו של רובינזון קרהו)44 .
סם מופק מבעלי חיים, להחשת פעולות
הלב )45 .כנזכר לעיל (ד״ת) )46 .יחידת
הספק חשמלי )47 .מנה, חלק )48 .חינם,
ללא תוצאות )50 .חודש בלוח הנוצרי.
)52 בהמה דקה )53 .הדר, מותרות)54 .
כלי אריגה )56 .מתנה )58 .עוף אוכל
נבלות )60 .גורל )62 .מחלה ממאירה.
)63 דימנסיה )65 .פגם )66 .מלכת אנגליה
בימי מרלבורו )67 .מערכת )69 .פתח צר,
סדק )70 .יהיר )71 .משורר ישראלי)72 .
שאינו קשה )74 .צונן.

)1חלק זעיר מחומר )5 ,בלבד )7 .דוב
אוסטרלי )11 .שיער )12 .אחד השבטים.
)15 רחוב ניו יורקי מפורסם )16 .כסות.
)18 פיקח, חכם )19 .הלל, חלק מחמאה.
)21 מדון )23 .מילת חיוב )24 .בעל חי
מדברי )26 .בירה אסיאתית )29 .עיר
בפולין, ממנה באו רבים ממנהיגי המדינה.
׳ )31 זכות מיוחדת למעצמות )32 .חומר
הגנה בפני עש )35 .ספורט חרפי)36 .
גבעה )38 .אחד הבניינים של השפה
העברית )39 .לבוש אבל )40 .מטבע יפני.
)41 בהמה גסה )42 .נזר )43 .מילת ברירה.
)44 כלי עבודה )45 .כינויו של גיבור קרב
הייסטינגס ( )49 .)1066 יחידה ביולוגית.
)51 שעל )53 .צורה הנדסית על שמה
נקרא בנין מפורסם )55 .קנה הבליעה.
)57 עמק בארץ )59 .גנרל מרוקאי שהתאבד
או הוצא להורג )61 .שדה )62 .רעל.
)64 צדיק בסדום )65 .חומר בנין)66 .
מונח במשטר פיאודלי )68 .מונח בספירי-
טואליזם )70 .עם )71 .חרוז בן חמש רגלים.
)73 נראה לפני הרעם )75 .דג החי בכנרת.
)76 מניע בראשו לאות חיוב )77 .סוג
קרקע.

(המשך מעמוד )31
הן ראיות למה שנתרחש. ניתן אמנם גם
למנות ועדת־חקירה שלנו, בשום אופן לא
ועדת חקירה בינלאומית, לא משום שיש
לנו ספק כלשהו במהימנות הדברים ששר-
הביטחון, הרמטכ״ל, מפקד חיל־האוויר ומפקדים
בחיל־האוויר השמיעו.
אין שמץ של סיבה לפקפק בדיוק הדברים.
הוועדה יכולה היתה לקבץ ולסכם את
המימצאים. הממשלה החליטה ללכת בדרך
אחרת.
אורי אבנרי ז למה השר שלך לא
דרש זאת ולא העמיד זאת להצבעה?
גדעץ האוזנר: היא העמידה את העובדות
שהיתה מביאה בפני ועדת־חקידה
— ואין לה עובדות אחרות — היא העמידה
אותן לפי החלטתה שלה לידיעתו של
כל גורם מוסמך. כי אין לנו מה להסתיר.
גם הצגת הטייסים לתחקיר בפני עיתונאים
צמאי־חדשות היתה מעשה ללא תקדים,
מפני שאין לנו מה להסתיר.
אורי אכנרי נ מדוע אין מראים לנו
את ההקלטות של טייסים אלה שנעשו בשעת
הפעולה?
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנ־סת
אבנרי, אי־אפשר שתלווה את •כל הדיון
ב״מדוע, מדוע, מדוע.״
אורי אכגרי: לצערי אני האופוזיציה
היחידה היום בבית, במקהלה הזאת --
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנ־סת
אבנרי, כשיגיע תורד — תדבר באופן
מסודר. אס אתה תעלה לדוכן וכולם יצעקו
לך ״מדוע, מדוע״ — לא תוכל להוציא
הגה מהפה.
אורי אבנרי: זה די מקובל.
מה הפחד מפני שאלות? אני שאלתי
שאלות ענייניות, מדוע יש פחד מפניהן.

מרדכי סורקים
גדעון האוזנר: אינני מכיר מדינות
רבות שהיו מעמידות מבצעי פעולה לרשות
עיתונאים לחקירת שתי־וערב, כפי שעשה
צה״ל. מפני שאין לו מה להסתיר. חרף
כל צעקותיך, חבר־הכנסת אבנדי...
אורי אכנרי: מסיבת־עיתונאים אינה
חקירה. תן לוועדת־חקירה מוסמכת לערוך
חקירה יסודית.
גדעון האוזגר אמונו של העם
נתון לצבאו ולמפקדיו, כפי שהיה תמיד.
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנ־סת
אבנרי, זוהי כבר הפרעה. אל תפריע.
גדעץ האוזגר: לזעזוע שלנו על מה
שקרה, מצטרף זעזוע על כמה תגובות ששמענו
בעולם. יש המאשימים אותנו בחוסר
התחשבות בחיי אדם.
אורי אכנרי: מה ההבדל בינך ובין
בגין?

״ואת עלילה!״

חשבץ

ג$ 5ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

וקש0 0וזוז!1*14

אגל הנאום המזעזע ביותר היה של
יעקוב חזן. מנהיג מפ״ם, לוחם־שלום בדימוס
וסוציאליסט (מיל ,).עלה על בגין
בהצדקת המעשה :

יעקב חזן: האווירון, המצוייד בכל
אמצעי הניווט המשוכללים של אווירון סילוני׳
טועה בדרכו טעות בלתי מתקבלת
על הדעת ...הוא מוריד את גלגליו כאילו
הוא מתכוון לנחיתה, ומעלה אותם שוב...
אורי אכנרי: הרי כבר הוכח שזה
לא נכון, חבר־הכנסת חזן. הרי כבר הוכח
שזה לא נכון !
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכד
סת אבנרי, אני,קורא אותך לסדר. יותר
לא אוכל להסכים לזה.
אודי אכנרי: מדוע אסור לקרוא
קריאות־ביניים? מה הדיון הזה שונה מכל
דיון אחר 7
היו״ר ישראל ישעיהו: אתה מפריע.
אלה אינן קריאות־בינייס. קריאת־בי־ניים
אחת, שתיים, אבל לא נאומים.
יעקב חזן: ועל־ידי כך יוצר רושם

יעקב חזן: עלינו לדאוג לכך שה־ידידים
יידעו מה קרה באמת. עלינו להעמיד
לרשותו של כל גוף ציבורי־מדיני
מוסמך את כל החומר אשר בידינו. אדי־בינו
לא ילמדו מכך כלום. אין לי כל
אשליות. לצערי הרב, אין לי כל אשליות
גם לגבי חבר־הכנסת אבנרי, אם כי אינו
אדיב של מדינת ישראל.
אורי אבנרי: מדוע מפ״ס אינה דו־רשת
ועדת־חקירה, למען ידידינו?
יעקס חץ: עכשיו אני רוצה לדבר
על זה.
כאמור, אין לי כל אשליות, גם לא כלפי
חבר־הכנסת אבנרי, אבל ידידינו שוחרי
אמת וצדק, בלתי־משוחדים, ילמדו מהי האמת
ואמונתם בנו תעמיק.
...עכשיו אני עונה על הקריאות־הביניים
של חבר־הכנסת אבנרי. מה שהוא טוען
כל הזמן, ומר, שבוקע מכל קריאוודהביניים
שלו, זה אי־אמון יסודי ומהותי בצבא הגנה
לישראל ובמפקדיו.
אורי אכנרי: זאת עלילה.
יעקב ח ץ: זאת האמת. שמעתי זאת
כאן, ולא יעזור אם תאמר לי עשרים פעם
שזאת עלילה. כל קריאות״הביניים שלך,
שמעלימים דבר מה שהיה בקופסה השחורה,
שלא נכון שהמטוסים שלנו אותתו ל־אווירון
הזה שיירד — כל זה מוכיח שאינך
מתכוון לוועדת חקירה אשר תרכז
את העובדות ותמסור אותן באופן מוסמך
לציבוריות. אתה רוצה לחקור את הרמט־כ״ל,
אם מפקד חיל האוויר, אם הטייסים
מהימנים או לאו. את זה איננו רוצים
לחקור.
זה חיה וידוי מעניין.

״ועדת ווקירה
ממלכתית״
לקראת סוף הדיון בא תורנו לנאום.
הנאום (ראה מיסגרת) היה מלווה בסע־רת-רוחות
מתמדת, אך דומני כי בסופו
שרר אצל רבים מחברי־הבית מצב-רוח
הרבה יותר מהורהר מאשר בראשיתו.
בתום הדיון הגשנו את חצעת-חסיבום
הבאה. היא נדחתה, כמובן, פה אחד:

( )1הכנסת מביעה את חזדעזעותה, נוכח
הפלת המטוס האזרחי הלובי בשמי סי ני,
והשתתפותה העמוקה באבלן של מיש-
פחות החללים.
( )2הכנסת קובעת שהודעות הממשלה
בפרשה זו אינן מספקות.
( )3הכנסת מטילה על הממשלה לפנות
אל נשיא בית־המשפט העליון בבקשה למנות
ועדת־חקירה ממלכתית, שתחקור את
כל פרטי הפרשה, ובכלל זה:
א. מהי מידת האחריות של כל אחד
מן הנוגעים בפרשה, ובכלל זה שר־הביט־חון,
הרמטכ״ל ומפקד חיל־האוויר, ואילו
מסקנות נובעות מכך.
ב. האם ההחלטה לפתוח באש על המטוס,
בהיותו בדרכו לעבר קו הפסקת־האש,
היתה בגדר טעות מותרת בשיקול,
או פקודה בלתי־חוקית ן
ג. מה היו פקודות הקבע שחלו על מיק רה
כזה, האם שונו פקודות אלו לאחרונה,
ואם כן — על דעת מי?
ד. מה היה המידע שנמסר על-ידי ה טייסים,
שהוזנקו לקראת המטוס הלובי?
לצורך זה יימסרו לידי הוועדה הקלטות
שיחות הטייסים עם הממונים עליהם.
ה. האם הידיעות שנמסרו לציבור, אח רי
המיקרה, היו תואמות את העובדות —
כגון הפרטים על האזהרה שניתנה לטייס
המטוס האזרחי, מצב הווילונות, ועוד? ה אם
היו הודעות בלתי־מבוססות, מי אחראי
ועדת החקירה יתנהל את דיוניה בפומבי,
בנוכחות המשקיפים הזרים המוסמכים, מיל-
בד בכל הנוגע לפרטים צבאיים כמוסים.
מסקנות ועדת־החקירה יובאו לדיון בכנסת.
ר־.ווורירו

ודזו
.-פוב

קולנוע
אי רו עי ם

מלחמתי

מל חמה
מ צ חי ק ה

מדומדק 3 -ל״ 13 רנו ג ד מי ה
מאחר וישראל אינה בדיוק הארץ בעלת
הנוף הקולנועי המגוון ביותר, אין זה פלא
ששגרירויות שונות מוצאות לנכון להביא
לכאן סרטים מתוצרת ארצם, להציגם
במסגרת לא־מסחרית. כך קרה לפני שבועיים,
כאשר הקנדים הציגו את דוד אנטר
אן, סרט שזכה כבר למספר פרסים, וכך
קורה שוב השבוע, כאשר השגרירות הדנית
הביאה שישה סרטים, שיוצגו בתיאטרון
ירושלים ובמוזיאון תל־אביב.
לידיעת אלה המקשרים את דנמרק אך
ורק עם סרטים פורנוגרפיים, כדאי להזכיר
כי ארץ זו היא מולדתם של כמה מגדולי
היוצרים בעולם הקולנוע, כמו קריסטנסן
ודרייר. הסרטים שמוצגים השבוע — אין
בהם אף שמץ פורנוגרפיה.
שניים מהם, זכו אפילו לחלוף, במהירות
גדולה מאד, על בדי הארץ. האדרת האדומה,
של השחקן לשעבר גבריאל אקסל,
הוא הסרט היומרני ביותר, מבחינת היקפו,
שנעשה בדנמרק עד היום. זוהי אגדה
היסטורית עתיקה, שהשחקנית הראשית בו
דווקא ממוצא רוסי.
השני, הרעב לפי קנוט •האמסון, זכה
לביקורות טובות, לפרס השחקן המצטיין
בקאן, שניתן לפר אוסקרסון, ולקהל מוגבל
למדי כאשר הועלה בקולנוע ארמון־דויד
ז״ל בתל־אביב.
בין האחרים: כנופיית אולסן׳ שואפת
לגדולות — פארודיה קומית על כנופיית
פושעים לא יוצלחים. ושכנים, סרט ספק־קומי
על שני שכנים שאינם יכולים לשאת
זה את זה עד כדי כך, שהם הורסים אחד
את השני, ובסוף הסרט יוצאים לנדוד
עם מיטלטליהם ולחפש מקום מגורים אחד.
מומלץ למי שמחפש לגוון קצת את
הטעם היומיומי.

ת ד רי ך
ת ל ־ א בי ב

הצגת הקולנוע האחרו

(פריז, ארצות־הברית) — מבט נוסטאל־גי
לעיירה אמריקאית בתחילת שנות החמישים,
עם המוסר, הלך־הרוחות והתמימות
אשר נעלמו ואינם עוד. יוצא־דופן
ומעניין.
***,קאכארט (פאר, ארה״ב) — נערה
אמריקאית החולמת להיות כוכבת, אנגלי
הרוצה לשפר את הגרמנית שלו, אציל
גרמני רכוב, וגרמניה על סף הנאציזם,
הם הדמויית הראשיות בסרט עשוי היטב,
בו מצטיינים במיוחד קטעי הקאבארט בהדרכת
המנחה ג׳ואל גדיי. כדאי לראות.
הרתיעה (קריטריון, אנגליה)
— .סירטו מקפיא־הדם של רומן פולנסקי
על הידרדרותה הפסיכולוגית של ספרית
צעירה עד לטירוף מוחלט. עם קאטרין
דנב בתפקיד הראשי.

מלחמ תו של מורפי ( ח ן, תל-
אביב, אנגליה) — מורפי( ,פיטר
או׳טול) הוא ניצול יחיד מאניית-
קרב בריטית שבל מלחיה נטבחו באכזריות על״ידי אנשי
צוללת גרמנית. הצוללת מצאה לה מסתור, בסוף מלחמת
העולם השניה, אי״שם ליד חופי ונצואלה, בשפך הנהר
אורינוקו. לאחר שרופאת מקומית (שיאן פיליפס, רעיתו
של או׳טול) ,מחזירה אותו לאיתנו, הוא מתקן, בעזרת
השומר המקומי של חברת״נפט צרפתית (פיליפ נוארה),
מטוס ימי ישן, יוצא להטביע את הצוללת בכוחות עצמו.
את מלחמתו זו הוא ממשיך גם לאחר שהרדיו מפרסם
את כניעת גרמניה לכוחות״הברית.
פיטר (״בוליט״) ייטס מביים סרט זה באשר צל של
פיקפוק מרחף כל הזמן בקשר לכוונותיו. מצד אחד ברור
שזו צריכה לחיות קריאה נגד המלחמה. אלא שהדמויות
מתייחסות למה שקורה במלחמת זו בקלות״ראש שאינה
יאה לנושא בה מכובד. קלות־ראש שלעיתים מטילה ספק
ברצינות המעשה כולו.
מצד שני, זו יבולה לחיות גם קומדיה מלחמתית, אילולא
רגעים טרגיים אמיתיים, במו התנפלות ספני הצוללת
הגרמנית על בפר״ילידים, או רצח בדס״קר של אדם פצוע.
למזלו של ייטס, גם או׳טול וגם נוארה הם שחקנים
שתמיד מעניין לעקוב אחרי מעשיהם, יהיו אשר יהיו.

,ארטול: דון־קישוט נגד צוללת
אישיותם של שני אלה, התופסת חלק נכבד מן הסרט,
מחפה לא מעט על ליקוייו האחרים. אם להוסיף לכך את
בישרונו הטבעי של ייטס לסצינות של פעילות, כמו למשל
צילום ועריבת הסצינות בו המטוס הימי המרופט, הת־פור
בחוט ומחט, מטיל פצצות תוצרת״בית על הצוללת —
הרי שהמאזן הוא בסופו של דבר לטובת הסרט.

עוור ב חנו ת חרסעה טלוטר (תל-אליב, תל־אביב.
ארצות״הברית) — אילו אפשר
חיה לטפל בפשע המאורגן כפי
שעושה זאת קפטן סלוטר בסרט זה, ודאי היינו חיים
בבר מזמן בגן-עדן עלי־אדמות. בל מה שאותו קפטן, הזועם
על שהוריו נרצחו בידי שליחי המאפיה, צריך לעשות
— זה להתנפל על אויביו בשור מיוחם על חנות חרסינה.
והם במובן מיד נשברים לאלפי רסיסים.
זה בערך מה שקורה בסרטו של ג׳ק סטארט, במאי
סוג ב׳ שהתמחה באמריקה בסרטי־פעולה נוקשים, על
מלאבי־גהינום רכובים על אופנועים ובדומה.
כאן הוא נטל את בוכב-חבדורגל האמריקאי ג׳ים
בראוו, התבסס על שריריו והופעתו הגברית, והניח לו
לחסל באגרופים, אקדחים ומבונות״יריה את בל ראשי הפשע
המאורגן המנהלים ענייניהם בחווה דרוס״אמריקאית.
בסרט, שאין בו שום הסבר מבוסס למה שקורה בעלילת,
נאלץ, שחקן מוכשר במו ריפ טורן, בפעם חמי יודע
כמה, לחזור על עוויותיו העצבניות של פושע מטורף וסא-
דיסטי, וסטלח סטיבנס, אחת השחקניות האמריקאיות
המוצלחות יותר, צריבה לחייך ולהתפשט לכל אורך הסרט.

בראון: שרירים, במקום משחק
הדבר היחידי שאפשר אולי לומר לזכותו של סלוטר
הוא שנושא הגזע תופס בו מקום משני, למרות שבראון
הוא בושי.
שוד בננחול־אפור
לילה על העיר (אסתר, תל-
אביב, צרפת) — עוד פרק בסיפורי
השוטרים והגנבים של ז׳אן
פיאר מלוויל. כרגיל, שוב קשה להבחין מי הטובים ומי
הרעים. במקרה זה, הגנבים חם כנופיית־שודדים הפורצים
לבנק בדי לממן גניבה בתוך רבבת מהירה, באמצע נסיעתה.
השוטר (אלן דלון) הוא ברנש קשוח המנהל את
חקירותיו בזרוע נטויה.
מובן שאם משווים זאת למעגל האדום, הרי העלילה
במקרה זה איתנה פחות.
לעומת זאת, עומד לילה על העיר בכמה דרגות מעל
לכל סרטי הפשע המקובלים. יש בו יופי חזותי בלתי-
רגיל. הרחובות השוממים, הצילומים בגוון בחול-אפור,
הגשם והחשיבה — כל אלה יוצרים אווירה קודרת דחו סה,
שמלוויל הוא בין המעטים המצליחים לעלות כמותה.
כל הדמויות, בין אס זה דלון, כאן באחד מתפקידיו
הטובים, או ריצ׳ארד קמח, קאטרין דנב (בתפקיד קטן),
ריקארדו קוצ׳יולה או אנדר הפוס, כולם נראים כרגלים
שיד־הגורל מכתיבה את מעשיהם, ואין לחם מיפלט מפניה.
גולת הכותרת של הסרט הוא חשוד ברכבת, מתואר

כנופיית אולפן
ברנשים קטנים, שאיפות גדולות
הווולוז הזה *;18/

דלון: ללא מיפלט
בפירוט ובדקדקנות עוצרת־נשימה, שחם נדירים מאוד בעידן
שבו חבל נפתר באגרופים שלופים בלבד.

ירו שלים

שימים בסרט של ברנרדו ברטולוצ׳י,
מצולם ומבויים במקוריות.

הלן ונפורמיסט (סמדר, איטליה)
— הפאשיזם;:,האיטלקי כתוצאה
של הפרעות נפשיות , ,מצוייר בקווים מר
חיפ

פקט (אורליל אנגליה) — הדת

מול המדינה, במחזה המוסרט של ז׳אן
אנוי, עם משחק מבריק של פיטר או׳טול
כהנרי השני, האוהב ומתמודד עם תומאס
בקט (ריצ׳ארד ברטון).

״ וי׳־י או י

באך

׳1יזיז

י ב מידר ישראליו

4״־ני* דז

יייז ״יז•

***סי* בגרמנית-

פרסו פב.ס.

ר ד רג עהדס עז -

דהזנסן

ילכו

נ ת אוו!!

411־ עם תרכיז אזרניס מהוד
סניו ג ט >>>יזנח׳י

ה שגויו שהעדיף
להיות גברי

אתם לא יודעים מה אתם מפסידים
כשאתם לא קוראים את העמודים המשעממים
של המוספים השבועיים.
הנה, עיתון אחד למשל, שבעמוד אחד
הוא מפרסם התקפה של אחד הכתבים
שלו על עיתונים שכותבים, על ״ספריות
צמרת״ ועל ״נשות החברה״ ,מפרסם
במה עמודים אחר-בך את זברונותיו האישיים
המלאים והמפורטים של שגריר-
צמרת ישראלי.
הזכרונות הם זכרונותיו של בנו ויזר״
ורי 1לא, אל תגידו לי שלא שמעתם
עליו אף פעם. הרי זה הוא שכיהן מ64-׳
כשגריר ישראל ברפובליקה הדומיניקנית.
עכשיו, כשבנו ויזר״ורון זה סיים את
שירותו הדיפלומטי, נדמה היה לו, משום
מה, שהעם בישראל לא עקב כל־כך
בדריכות אחרי פועלו הדיפלומטי. לבן
החליט לחלוק את חוויותיו הדיפלומטיות
של שגריר־צמרת עם ההמונים.
הנה, למשל, הקטע בו מתאר שגריר-
הצמרת את טכס הגשת בתב-ההאמנה
שלו לנשיא הרפובליקה הדומיניקנית :
״נדמו צליליו האחרונים של ההמנון.
פנינו ועלינו במדרגות. היכן אשתי מרים
והילדים! ידעתי בי הם מסתכלים בי
מאי-שם. בני, שנולד בארצות־חברית,
היה רק בן ; 6ובתי הצברית בת 3וחצי
בלבד. אבל, הייתי מעונין, שרגע זה ייח רת
בזכרונם. וחשבתי גם על מספר גברות
אחרות, שיכלו, בשלב זה, לחיות
נשואות לי, ושמחתי שמרים היא אשתי :
אף לא אחת מהאחרות לא יכלה להיות
אשת שגריר מתאימה ומכובדת יותר.״
בקטע מרתק זה נקטעים לפתע זב-
רוגותיו של השגריר בטכס הגשת כתב-
ההאמנה. הוא לא מספר מי היו בל האחרות
שיכלו להיות נשואות לו, ומדוע
לא נשא אותן. אבל אי-אפשר שלא לשבח
אותו על ראיית־הנולד שלו, איך ידע
לבחור מכולן דווקא את זו שתהיה ברבות
הימים ראויה לחיות אשת־שגריר
מתאימה ומכובדת. איזו הקרבה !
אבל זו רק פנינה בודדת ממחרוזת זב-
רונותיו של השגריר הנודע. בהמשך זב-

רמותיו מספר השגריר כיצד עיברת את
שמו מויזר לורון חברתי עוד יהודי
אחד בשם זה, שאני מאוד מחבבו,
והמכחן כיום כשגרירנו בשבדיה, ונטלתי
את השם — ומה גם שהוא מצלצל יפה
גם בספרדית, שבה נודעת לו משמעות
של זכר, דהיינו ,,גבר־גברי״.״ הנשיא שזר
לא היה מרוצה מ״ורון״ .הוא אמר כי
״וזיר״ קרוב יותר. יתכן שהצדק היה
איתו, אבל אני העדפתי להיחשב לספרדי
גברי מאשר לשר ערבי או תורכי.״
אל תחשבו, בנו ויזר־ורון, הוא שגריר
צנוע. כך, למשל, הוא דוחה בשאט־נפש
מחמאה שהעניק לו העתונאי טד שולץ
בסיפרו יומן דומיניקני, בו הגדיר את השגריר
הישראלי ב״דיפלומאט הזר בעל
המידע המהימן ביותר.״ בצינעה ראויה
לשבח מציין השגריר :״זו מחמאה ש נעשיתי
ראוי לה רק כעבור זמן מה.״
תקצר היריעה מלפרט את בל שבחי
שגריר־הצמרת. אני מציעה לבם לא ל-

יואל מרקוס נפרד מאשתו

לאה מרקוס-לחוכיץ

עוד לא חלפה שנה( ,למשפחה בלבד,
העולם הזה )1805 מיום נישואיהם —
וכבר עומדים יואיז מ ר קו ס ואשתו
לאה על סף הגירושים.
הכתב־הכוכב של הארץ, שנחשב לאחד
הגברים המבוקשים בשוק, מאז גירושיו
מאשתו הקודמת, הכיר את הבלונדית
היפהפייה, ניסתם של נ ח מי ה
ויונה לחוביץ, לפני כשלוש שנים.
הרומן היה סוער, ומלווה התפרצויות,
קרבות, ופיוסים לרוב. במהלך אחד הקרבות,
נכנסה לאת בעלת הטמפרמנט
למכוניתה, נתנה פולעז, ונכנסה בכל הספיד
לתוך מכונית הברמן־גייאח היקרה
של יואל, כשהיא משמידה כנף ודלת,
וכימעט גורמת ליואל חובב־המכוניות
שבץ. במהלך קרב אחר, נזקקה לאה לטיפול
רפואי. בקיצור, היה שמח.
אחרי הנישואין, נראה היה שהזוג הסוער
מצא את המנוחה והנחלה. לאה
הביאה איתה למשק־הבית המשותף הרבה
כסף, דירה מפוארת, ואת המוסטאנג
שלה. לא שיואל נזקק לכל אלה, אבל
להזיק זה בטח לא יכול.
אלא שכל העושר בעולם לא יכול לפעמים
לעזור כנראה. יואל, שפירסם לאחרונה
את ספר היין — הספר הראשון
בעברית המכסה את נושא היינות — לא
הצליח למצוא את השיקוי הנכון לעצמו
וללאה. והשבוע הם נפרדו, בקול רעם
גדול, בדיוק כמו בימים הטובים.
ייתכן במובן שיתפייסו, במו שמקובל
אצל הצעירים הסוערים בימינו, אבל
יודעי״דבר אומרים לי שלא.

העוזרת נגד המזכירה
ישראלית, מזעיקים מייד את מנכ״ל
רשות־השידור, שמואל אל מוג, כדי
שייכנס לתמונה.
אלמוג נכנס לתמונה, מתבלבל, אינו
יודע מה לעשות, ומתנהג במו שחקן באחד
הסרטים המוצגים בתיאטרון שי־דורי־ישראל.
לבסוף, במנהל טוב, הוא
מחליט להטיל את הטיפול בבעיה על
סגנו, הסמנכ״לאה רון מי טל.
עכשיו׳ הסמנב״ל לא יודע חוכמות.
הוא הולך ישר לביתו של ח״כ ברעם,

שגריר־לשעבר ויזר־ורון
התעצל, לקרוא את בל כתביו בהמשכים
במקור. אחר-כך, תגידו לי בעצמכם עם
מי הייתם רוצים לחיות על אי-בודד —
עם שגריר״צמרת, או עם איזו אשת״חב-
רה או ספרית־צמרת!

יח רמטכ״לים־בסרביח
כמו לפני שש שנים, אפשר היד, גם השבוע לשמוע את שני הרמטכ״לים משוחחים
ביניהם סרבית. לפני שש שנים, הם עשו זאת באלחוט, בעיצומה של מלחמת ששת־הימים,
כשחיים כר־לב היה סגן הרמטכ״ל ודויד אלעזר אלוף פיקוד הצפון.
אז, המטרה היתד, לבלבל את האוייב. השבוע, גם כן.
האוייב השבוע היד, קהל האורחים והצלמים שנידחקו סביב דדו ובר־לב לאחר
הופעת־הבכורה של להקת הריקוד היוגוסלאבית קולו, בהיכל־התרבות בתל־אביב.
הנדחקים לא ׳איפשרו לשני הרמטכ״לים, יוגוסלבים טהורים מלידה, להחליף מילה פרטית
עם חברי וחברות הלהקה. שני רבי־ד,אלופים גילו תושייה, העבירו את השיחה עם
צמד רקדניות הלהקה לסרבית, השאירו את הצופים הבורים בסקרנות בלתי־מפוענחת.

בר-לם, דדו והרקדניות היוגוסלביות

דרורה כרעם
את הדברים המעניינים באמת בטלוויזיה
הישראלית לא מראים כרגיל לקהל
הצופים. הם מתרחשים תמיד מא-
חורי״הקלעים.
זה גם מה שקרה לעוזרת״ההפקה
דליה מזון, כשיום אחד גילתה כי בעת
שהיתה עטוקה בעבודתה בבניין ה טלוויזיה
בירושלים׳ נעלם מארנקה וייצ-
מן אחד — שטר של 50 לירות.
מכיוון שאין זו הפעם הראשונה שכשפים
נעלמים בדרן־פלא מארנקי העובדים
בטלוויזיה, ומכיוון שאי-אפשר לגייס
את איירונסייד או המלאך לפתרון
התעלומה, הלבה דליה והתלוננה באוזני
ההנהלה.
שאלו אותה במי היא חושדת — והיא
הצביעה, בלי בושה, על עובדת אחת,
שבמקרה הסתובבה בסביבת המקום בו
היה מונח ארנקה של דליה.
היתה זו המזכירה דרורה ברעם,
אילו היה מדובר בסתם מזכירה, ייתכן
שהיו מוסרים את הפרשה למשטרה
או מזמינים את החשודה לבירור בהנהלה.
אבל דרורה ברעם אינה סתם מזכירה.
היא לא פחות ולא יותר מאשר
בתו של יושב־ראש הקואליציה, ח״כ
המערך משה ברעם. מובן שבמקרה
כזה, המסעיר את כל בניין הטלוויזיה ה

ח״ג מעזה כרעם
ומספר לו את החשד הנורא שחושדים
בבתו, וכל זאת מבלי לומר לנערה עצמה
דבר, מטוב ועד רע.
בהזדמנות זו, בה נפגש הסמנכ״ל עם
יו״ר הקואליציה רב״ההשפעה, מדברים
גם על הבעיות הכספיות המעיקות על
רשות-השידור. אילו היה ח״כ ברעם חשדן,
היה יכול אולי לקשר בין שני ה נושאים
— למרות שהסמנכ״ל לא התכוון
לבך בלל וכלל. על כל פנים, הטלוויזיה
השאירה את הטיפול בבעיית ה בת
— לאב המסור.
אי-אפשר לדעת מה עשה אבא משה
ברעם לבתו. מה שכן אפשר לדעת, הוא
שדליה מזון לא קיבלה בחזרה את ה•
ווייצמן שלה׳ ושהבעיות הכספיות של
רשות״השידור לא נפתרו בכלל.

אך מאז נזרקה מדירתה, לפני כמה
שנים, נותרה פולה רזניק ללא גג על ראשה,
ישנה בחצרות וחדרי־מדרגות, בגנים
ציבוריים וחורבות מטות ליפול.

**ץ ר הביטחון משה דיין איננו מכיר
(14 את פולה רזניק.
וחבל. כי לוא היה מכיר אותה, ייתכן
שהיה נזהר בדבריו, לפני כחודש, בעצרת
הסוכנות היהודית שנערכה בירושלים.
אולם לעולם לא מאוחר מדי, ושר־חבי-
טחון יכול עדיין, אם הוא רוצה, להכיר
את פולה רזניק.
כל מה שעליו לעשות: לסור, בשעת
לילה מאוחרת, לחצר האחורית של בית-
מגורים מסויים ברחוב אחד־העם בת״א.
אותה חצר היא חדר־השינה של פולה.
שם, בין קופסאות־פח ריקות וקרטונים
זרוקים, היא מבלה את לילותיה.
לא מרצונה. בעבר, מספרים מכרים, הי־תה
מורה בתיכון. גם כיום, יש לה עדיין
קרובי־משפחה עשירים בצפון תל־אביב.

ן *1 0 *111ך ך 1ך | 711 המרכזית בתל־אביב הוא מקום לינתו של אלישר כהן,
,33 1 1 4 1 1 1 1 .1 1 1 1 ^ 111 יליד ירושלים הישן זה 13 שנה ברחובות. בתמונה
| למעלה: קטע מיתון המדווח על דבריו של שר־הביטחון בעצרת הסוכנות בירושלים.

סנסד באוטובוס

הוא מקום מישכנו בלילות של אליעזר שטרן.
כל לילה מופיע שטרן בחניון האוטובוסים
בתחנה המרכזית, מוצא ספסל נוח. למרות מצבו, הוא מקפיד על הופעה מסודרת.

איש רזה
ל ה חרי ד

*** ר הביטחון משה דיין צדק כמובן,
כאשר הכריז אז, בעצרת הסוכנות,
כי אין בישראל אנשים הישנים מתחת לגשרים,
ובעיית העוני איננה בעייה בארץ.
אין בישראל אנשים הישנים מתחת לגשרים.
יש לעומת זאת אנשים הישנים.
כמו פולה רזניק, בחצרות ובגנים ציבוריים.
אלא שדיין לא שמע עליהם מעולם.
בישראל שהוא מכיר, אין דברים כאלה.
בישראל שהוא מכיר, אין דברים כמו
יוסף גורשטיין בן ה־ ,65 שעלה לפני 12
שנה לארץ מרומניה, וכיום ישן בלילות
על ספסל בגן־ציבורי בתל-אביב.
גורשטיין, שאשתו נפטרה במחנה־ריכוז,
עבד עד לפני כמה שנים כפועל בבית־חרושת.
כאשר אפסו כוחותיו וחדל מע
סנסד
בגן

ספסל ב״גן־מאיר״ בתל־אביב הוא חדר־השינה של יוסף גורש־טיין.
כל רכושו בחיים ארוז בחבילה למראשותיו. עם לילה,
הוא חולץ נעליו, מתכסה בכל מה שהוא יכול למצוא, ומשתדל לנמנם למרות הקור המקפיא.

סנסל ברחוב

אהרן ברעם ,40 ,ישן על ספסל ברחוב אלנבי. רעש
התחבורה אינו מפריע לו. גס לא הקור, ככל הנראה,
מאחר שלא כאחרים, אין הוא טורח לאסוף קרטונים וסמרטוטים כדי להתכסות בהם.

בודתו, נותר חסר־כל. מהביטוח הלאומי
אין הוא מקבל מאומה. איו לו כסף לשכר-
דירה, והוא ישן ברחוב. אין לו כסף לאכול,
והוא לא אוכל. מלבד בשבתות, כאשר הוא
מוזמן על-ידי מכרים לארוחת־צהריים.
בימי חול הוא אינו מתרחץ, אינו מתגלח,
אינו מחליף בגדים. למרות זאת, מקפיד הקשיש
הרזה עד להחריד, הצולע בגלל כא-
בי־תופת בגבו ורגלו, לישון, אפילו על הספסל
בגן־הציבורי, כשהוא ענוב בעניבתו
המדולדלת ולבוש בז׳קט החליפה העתיקה.
גורשטיין, כרבים מחבריו חסרי הבית,
לא הצליח, משום מה, להשתלב
במעגלות הסעד, .פניתי לאברמוביץ, סגן
ראש העיר,״ הוא מספר ,״זה שאחראי על
עזרה סוציאלית. הוא ענד. לי שאין לו זמן.
גם יצחק ועקנין איננו ישן תחת הגשר.
בנעוריו, עבד יצחק כנגר בנגרייתו של
אברהם קריניצי ז״ל. כיום, בגיל ,88 הוא
מתגלגל ברחובות, ישן בחצרות .״לפעמים
יש לי מזל,״ הוא מספר ,״שמש של בית־כנסת
אחד משאיר לי את הדלת פתוחה,
ואני ישן בפנים. אבל כשאי־אפשר, אני
מחפש לי חדר־מדרגות טוב, איפוא שהקור
לא חונק אותי.״
יצחק ועקנין הוא מהמאושרים שאינם
סובלים חרפת־רעב :״אני מקבל פתקאות
מהעיריה לבית־המרחץ, וגם למכולת,״ הוא
מגלה .״אבל מקום לישון לא קיבלתי.״

*־#מדו׳זיאל

בגו-אזדיי*

סזר-עובע-״
מוד-שביס״-
־־ביי י
לייג •

*דר-,דיי
•״מזיל!
נפל מעמוד ח שמל
ך 0אליעזר שטרן איננו ישן תחת
* הגשר. הוא ישן באוטובוס, בחניון האוטובוסים
בתחנה המרכזית.
״זה הבית שלי,״ מספר הגבר בן ה־,48
גידם יד שמאלו .״אין לי בית אחר. אין לי
לאן ללכת. כבר שבע שנים שאין לי בית.״
פעם היה לו. וגם אשד, וילדים. לפני
17 שנה נפגע, בעבודתו כפועל בחברת
החשמל. התחשמל במרומי עמוד ונפל.
שלוש שנים שכב בבתי־חולים. אשתו
נפטרה. מביטוח־לאומי קיבל 223ל״י לחודש
— סכום שהועבר מיד לזכות הילדים.
כיום מקבל 130ל״י לחודש ממחלקת
העזרה הסוציאלית של העיריה. מספיק לו
בקושי לאכול, אך ודאי שלא לשכור חדר.
הפיתרון: הספסל האחורי באוטובוס חו
במותו

התחנה
המרכזית ישן
חיים לוי ,55 ,מוכר
עיתוניס. שס לפחות הוא מוגן מהגשמים.

בחדרמדרגות

נוהג לישון יצחק ועקנין. כל מוסדות העזרה הסוציאלית
של מדינת ישראל לא הצליחו למצוא מיטה
לישיש זה, בן ה־ .88 לעיתים, הוא זוכה לשעה של חסד, מבלה לילה בבית־הכנסת
״אליהו הנביא /ברחוב זבולון פינת לווינסקי, כאשר השמש מאפשר לו לישון שס.
נה. קר, לא נוח, אבל לפחות סגור מרוחות.
אליעזר כהן, לעומת זאת, מעדיף את
הספסל הסמוך לחדר־השירותים בתחנה המרכזית.
צעיר בן ,33 זקן קצר, כיפה ל ראשו,
בנו של שמש בית־כנסת ירושלמי,
הוא גר ברחובות מזה 13 שנה.
״היינו תשעה ילדים בבית,״ הוא מספר.
״הייתי יוצא בערבים ומחפש אוכל בחתו*
נות. הייתי חוזר הביתה מאוחר, אחרי ש־החתונות
היו נגמרות. אבא גירש אותי
מהבית. מאז אני ישן בחוץ.
״בקיץ, זה לא כל־כך נורא. אבל בחורף
קשה מאוד. קר מאוד בחורף, בלילה, בתחנה
המרכזית.״
קר מאוד. בין אם הם זקנים או צעירים,
חולים בגופם או רק בנפשם — קר מאוד
לישון בחוץ בחורף.
אפילו לא מתחת לגשרים.

אדמוני

זה סירב להזדהות — מבושה. את לילותיו הוא מבלה טל ספסל ב״גן־
מאיר /קושר מסביב לגופו קרטונים כהגנה מפני הקור החודר טצמות.
בתמונה משמאל: יצחק ועקנין וחברו יצחק ישראל בחדר־המדרגות של בית־הכנסת.

המחיר 2.50ל״י

ג׳ אדר כ׳ תשל״ג7*3.73 ,

מספר 1853

שכה 36