גליון 1856 מתאריך 28 במרץ 1973

הקרב על בחירת

אזהרה
לאור הצלחתו וזבלתי-מוטלת בספק
של השבועון ״ 200 הארץ׳ /נעשו לאח רונה
ניסיונות זדוניים להשתמש בשם
דומה, לצורך הגדלת התפוצה של
מיספר שבועונים. בולט במיוחד החיקוי
שנעשה על-ידי שבועונה של תנועה קיצונית
מסויימת.
מתוך הכרה בעליונתנו המוסרית, לא
ניגרר לתביעות מישפטיות, ונניח לחקיי־נים
לנפשם. הקוראים בקנותם עיתון,
מתבקשים לחפש את חתימתו האותנטית
של ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל, הערובה היחידה
לאיכות.

בלי נשק
ת״ט מיקלע חדש
נודע כי לאחרונה נכנס לשימוש ב-
יחידות-השדח של צה״ל תת-מיקלע חדש,
המיוצר כולו ע״י התעשייה הצבאית
בישראל. הכלי החדש נקרא ת״ח ות״ט,
לזכר הגזירות המפורסמות, שבזכותן הגיעה
המדינה להישגיה הנוכחיים.

יתרונותיו לגבי כלי-נשק דומים מסוגו
המצויים בשימוש צבאות העולם, מת-
— בטאים בעיקר ברוחו הלוחמת וביכולתו
להחליט ולפעול אף בלחץ תנאי הקרב.
קצב האש של ת״ח ות״ט הוא שישה
כדורים בשנייה. השנייה נפצעה קשה,
ומתה מפצעיה בדרך לביח״ח. אין נפגעים
לכוחותינו.
מכתבים למערכת
מין — כציונות
כעובדת ותיקה בהוראה, תמהה אני
ושואלת: היכן הסתדרות־המורים ותגובתה
לתוכנית החדשה — להנהיג חינוך
מיני בבתי-הספר החל בשנה הבאה.
מדוע זה לא השמיעה קולה עדיין והותירה
את התגובות לאנשים שלא מן השורה

כלום מתאר לעצמו שר החינוך, כיצד
״ייראה״ שיעור שכזה ז ומה יהיה מצבו
של המורה באותו שיעור (גם אם יהיה
גאון שבגאונים בשטח הנ״ל) ז
רבות יכולים המחנכים לספר על פרקי
תנ״ך, מעוררי בעיות בשיעורים, כמו
על המרגלים שהגיעו לרחב, מעשה דוד
ובת־שבע, אמנון ותמר וכו׳.
על סף כ״ה שנים למדינה, אני מציעה
להחדיר לבתי-הספר במקום חינוך
מיני — חומר על תולדות הציונות בהרחבה,
החל מימי הביל״ויים ועד ימינו
אנו, למען יידעו ילדינו ויבינו כי בדם
ויזע הגענו לאן שהגענו.
יידעו התלמידים, שהמדינה לא הוגשה
לנו על מגש״של-כסף. על המין הם
יספיקו ללמוד מחוץ לכותלי בית״הספר.

מאשה פורמן, רמת־גן
(מתוך ידיעות אחרונות)19.3.73 ,

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערבת: רחוב זוארץ 1

קראציסק׳ מסמר אחדות העם
בימים אלח אנו עדים ל״משל יותם״
מודרני, המתחולל לנגד עינינו .״הלוך
הלכו המלכים להמליך עליהם עץ,״ כשהעם
כולו עוקב בנשימה עצורה וממתין לראות
במי יבחרו המלכים לקרש.
דומה שיש בהעלאת מועמדותו של א.
קלצ׳סקי, משום אות ומופת לאחדות העם.

מה פתאום?
הלכנו למישרד־החוץ ושאלנו למה.
״מה למהי״ ענה לנו המישרד, ורצה
ללכת להסתכסך עם אפריקה. אבל היינו
עקשניים ולא הרפינו.
״למה לא נתתם לאדי סופר לנסוע
לרבת־עמון, לראיין את המלך חוסיין ז״
המישרד לא נבוך כהוא־זה, והפנה אותנו
למחלקה המתאימה, שעמדה ליד אשנב
קטן וחילקה דפים משוכפלים לאזרחים
הנדהמים. לקחנו אחד, זחלנו לפינה שקטה
וקראנו את הנימוקים:
.1קודם־כל, אין חוסיין. חוסיין בוטל
בשלהי נסיעתה של זהבה לארה״ב,
על פי החלטת הממשלה מספר
ה .73/12847/ביטולו בא על מנת
למנוע סיבוכים בלתי־רצויים ומיותרים
מזהבה, וכדי להשאיר לה כמה
דקות פנויות לקבלת דוקטוראט־כבוד
ומסאז׳ .אי לכך, אין, כמובן,
כל טעם ביציאת אדי סופר לראיין
מלך שבוטל מזמן.
.2מישרד־החוץ, בשוקדו על שמירת
רמתן התרבותית של תוכניות הטל
יום

אוטובוס, שהסיע פועלים לעבודתם ב־נהריה,
הותקף בזדון מן המארב ע״י פורעים
ערביים מזויינים, שצרחו כל הזמן
״איטבח אל יאהוד״ ו״מוות ליהודים״.
שלושה יהודים מנוסעי האוטובוס נהרגו,
ביניהם ילדים נשים וטף, וגם כמה ישישים
שבאו לחיות בארץ בשלום.

יום ב׳
כתגובה על רצח שלושת נוסעי האוטובוס,
פרצו לוחמי־מחתרת עבריים אל
מעוז הכנופיות הערביות בבתי־הזיקוק בחיפה,
והטילו במקום חביודנפץ. שמונה-

ולמ שפ חה
אין לבשל שער
קוראים רבים פונים אלינו בשאלה :
״איך מבשלים שער (גול בלע״ז) 1״ נבשל,
איפוא ,״שער בנוסח אשכנזי״:

המיצרכים הדרושים :
מעט קמח (בין שני קילו לבן רימוז׳),
ארטי־שוק או ארטי-ירך, קורט מלח,
קורט שום וקורט ואלדהיים, מיץ פיטל,
קופסת סרדינה 700 ,גרם אוננה, גלולת
פרימו־זלצר.

שר החוץ, מר אבא אבן, שב
ביום ו׳ מביקור רישמי בן ארבעה !:
ימים באוסטריה, כשהוא נושא ב־ !
אמתחתו אוזן קשבת, אותה מצא
בעת הביקור .״מהלך הייתי לתומי ;;
בשדרות־וינה, כשלפתע צדה את ;;
עיני אוזן,״ סיפר השר ברדתו ;;
מכבש המטוס, כשהוא מנופף בגא;; -

ווה בבדל האוזן המצוי.
לשאלת אחד הכתבים, כיצד הוא ;
מסכם את ביקורו, ענה השר :״מ -י;
עולם לא ניתקלתי באוזן קשובה י;
יותר. לולא הסעד שהגישו לי שום־ ;
רי ראשי — כמעט ומעדתי.״

״רק מחצית
ההתייקרות תוטל
על שכם הצרפן ! ״

כתבנו הכלכלי מוסר כי בהסכם
פשרה, שהושג ב״ועדת העשרה״,
נקבע כי רק מחצית ההתייקרות
תוטל על שכם הצרכן, ואילו ד,מ־חצית
השנייה תוטל על כתפיו .״אם
יצליחו הבחורים להחזיק מעמד גם
במחצית השנייה,״ אמר מאמן ה־נבחרת
,״אני קוגלאגער.״

י. בן-אריוז יי

עשר פורעים ערבים נהרגו.
בדרום תקפו לוחמי-שיחרור יהודיים אוטובוס
שהסיע פורעים ערביים לעבודתם.
הלוחמים פגעו בכל הנוסעים, והעלו את
כלי רכבם באש. אחד מלוחמינו נפצע.

יום ג׳
עשרות חמומי־מוח, פושעים ורוצחים
ערבים, שלא היה להם מה לעשות אחרי־הצהריים,
הסתערו לפתע על פועלים יהודים
שלווים בבתי-הזיקוק בחיפה. כשהם
מזויינים בסכינים, מזלגות, נאבוטים, מוטות
ברזל ושיפודים, התנפלו מחרחרי־המדון
הערבים על הפועלים היהודיים שו־אפי־השלום.
הערבים היכו את היהודים עד
מוות, שפכו את דמם, טבחו בהם ללא
רחם, כרתו את אבריהם ועינו את הפצועים,
בעודם זועקים לרחמים. שלושה־עשר
קורבנות נפלו בהתקפה נפשעת זאת של
הכנופיות הערביות.
אך בזאת לא אמרה מכונת־הרצח הערבית
די. בירושלים ניצלו הקלגסים הער ביים
לאור היום את יחסי־השכנות הטובים
של היהודים והפעילו מכונית־תופת
בלב ליבו של שוק מחנה־יהודה. כמה
עשרות עקרות־בית יהודיות, חפות מפשע,
שיצאו לקניות לחג, נהרגו ונפצעו. לאחר
הפיצוץ נראה המקום כשדה־קטל, ונהרות
דם זרמו בינות לירקות ולפירות שהתגוללו
על הקרקע.

יום ה׳

הכנופיות הערביות ממשיכות בפעולות
הרג ורצח. הלילה התנפלו מאות פורעים
ערביים על עובדי אדמה יהודים, שנמו
את שנתם, בקיבוץ יד־זבולון בגליל המערבי.
שבעה יהודים, שפשעם היחידי היה
רצונם לחיות בשלום ולעבד את קרקע
המולדת, נפלו על המשמרת.

יום ו׳

בפעולה נועזת הצליחו לוחמים עבריים
אמיצים להחדיר לאור היום מכונית טעונה
בחומר־נפץ אל לב ליבו של השוק הערבי
בחיפה. המכונית התפוצצה, ועשרים פורעים
ערביים, על משפחותיהם, נהרגו, ולא
יוסיפו לשלוח ידם ברצח יהודים.

יום ד׳

אופן ההכנה :

(המשך בעמוד 3טור )4

וויזיה, אינו רואה בעין יפה היגררות
אחרי רכילות זולה. סיפוק סקרנותן
של נשים ריקניות, על אורח־חייו
של האיש, שאינו אלא שריד קטנטן
מתקופת הזוהר המונארכית, אינו
יאה לטלוויזיה העברית הראשונה.
מחר הם עוד יבואו וירצו לראיין
את הנסיך רנייה ממונאקו, או את
גינטר זקם.
.3הובהר למר א. סופר, שאם אמנם
יבצע את זממו, יועמד עם שובו
ארצה לדין פלילי, באשמת קיום
מגע עם סוכן זר וביקור בארץ
עויינת. העונש הצפוי על עבירה ש כזאת:
קיבוצניק לשעבר — 15 שנה,
לא־קיבוצניק לשעבר — 12 שנה.
.4מסיבות בלתי־ברורות, ביטל אדי
סופר עצמו את התוכנית.
חשבנו על העניין, והחלטנו שבעצם הם
צודקים. הרבה יותר זול, בטוח ולאומי,
להראות לנו את שפמו של נקדימון רוגל
באמצעות לוויין, על רקע שיקופית של
המלך המבוטל, ולהניח לשפם לספר לנו
מזכרונותיו.

::״אבן חזר מאוסטריה;! ,
מצא שם אוזן קשבת״ :

השסע לפני 25 שנה

לבית

קצצי דק מאוד שלושה מגינים, טגני,
שוער על אש קטנה (הקפידי על פיצ-
פוצי ביצים) ,שילקי חלוץ במי-מלח (ללא
העור) וערבבי היטב. עתה הוסיפי קמח,
פיטל, אוננה, מלח ופרימו״זלצר וערבבי
היטב. לאחר מכן, הרתיחי את התערובת

שכן נשיא, באשר הוא נשיא, חייב לייצג
את העם כולו, על כל שכבותיו וזירמותיו,
ואין כמר א. קפלסקי להבלטת שלימות
זו. ייאמר במפורש: מעולם לא היה עמנו
מאוחד יותר, שלם יותר, בדרישתו החד־משמעית
— ,יהי נא יצחק נבון לנשיא
מדינת ישראל״.

נשלח איחולינו לא. קצ׳דנסקי
עם היבחרו פה־אחד (בבר כניסיון
שני) למישרה הרמה כיותר של
מיפלגת־העכודה.

פורע ערכי מזויין. פיו קפוץ במשטמה, מזויין תאוות־רצח. יוקדות ועיניו
בכלי משחית, המשמש לטבח יהודים.

בתגובה על הטבח בבתי-הזיקוק, תקפו
כוחות־המגן העבריים שני כפרים ערביים
באיזור חיפה, מתוכם יצאו הפורעים להתקפתם
הנפשעת. בפעולה מתואמת להפליא,
ותוך ניצול מזהיר של החשיכה, הצליחו
לוחמינו לפגוע בכמה עשרות ראשי־כנו־פיות,
ולפוצץ את מרבית בתי שני הכפרים.
אין נפגעים לכוחותינו.

רוחם עברי חמוש. חיוך מבוייש
בזווית פיו ועיניו התמימות צוחקות. חמוש
בכלי־מגן, המשמש לשמירת טוהר הנשק.

(המעך מעם׳ ,2טור )1
והוסיפי סרדינוז, שום, ואלדחיים ומעט
ירקות (לפי הטעם) .הכניסי את העיסה
לתנור לתשעים דקות, והשער מוכן.
רצוי להגיש עם שופט קצוץ ברוטב,
בתוספת רגל קרושה, מעוטרת בעלי״דשא
ירוק.

בתיאבון!

גימטריא לעכו
אחרי שקראתם, כמעט מדי שבוע, את
הגימטריות שלנו, אתם בוודאי משוכנעים
שאנחנו המטומטמים הכי גדולים
בעולם. אז הנה לכם קטע שמצאנו ב*
״ידיעות אחרונות״ ,מיום : 18.3.73
גימטריא אקטואלית לפורים מצא משה
שוורץ מתל־אביב :״סופו של סאדאת
כהמן 1062״ותלו את המן וכל
בניו 1062

פינת המודעה הקטנה
• ועד כיתה ג׳ בבית״הספר עמישב
מודיע על השבתת לימודים. דרישתנו —
ללא מורה, ללא משוא״פנים !
• לכל הלוויים — ביום שני בשבת
לא אומרים שירה בבוקר בבית־המיק־דש.
משוגע מי שקם בחמש !
• למשכימי קום — חוברת הגנה
עצמית ״הבא להורגך השכם, להורגו.״
פרטים בדוכני העיתונים.
י• דרושים מרטיבי״לילה עבור קיבוץ
בנגב, הסובל מבצורת. פרטים במקום.

מיספר הנשים עולה על מיספר
הגברים ...אינני רוצה שבתי
תישאר רווקה ...קיים מחסור
חמור בגברים, שיילך ויגבר במרו(מן
העיתונות)
צת השנים...

גבירתי! גבירתי! גבירתי!
אנו מכריזים על תוכנית
חיסכון מהפכנית לבעל

איו ברירה
יע אחד, שפה אחת, חוקה אחת!״(בח-שס! שרף ורד״)

סיפור חייו ה עגו ם של יוחנן ה מר ט ש
יוחנן המרטש נולד במזל גרזן, ועובדה
זו השפיעה רבות על כל קורות חייו
הפרועים.
בהיותו בן שש, גילה לראשונה שראשה
של הגננת ציפקה הוא נתיק להפליא,
והפגין את התגלית המרעישה לעיני כל
התלמידים בגן. המשטרה חוקרת.
שנות ההתבגרות הסוערות עברו על
יוחנן המרטש בנסיונות עקשניים למצוא
הוכחה אמפירית לכך שתכונת הראש־הנתיק
אינה בלעדית לגננת ציפקה, אלא
ניתנת ליישום על כל ראש באשר הוא.
ארבעה גרזנים הקהה האיש, ולא כהתה
עינו.
בהיותו בן 17 התחתן יוחנן המרטש
לראשונה. אשתו, נערה חיננית בעלת
צוואר ענוג, לא חשה מאום כאשר איבדה

לפתע את ראשה, לאחר 28 ימים עליזים.
אשתו השנייה החזיקה מעמד חמישה
חודשים תמימים, בטרם נפרדה מתיסרוק־תה
ועד בכלל. במלאות ימי האבל, ויוחנן
כבר גבר בן ,24 יצא האיש למצוא לעצמו
אשד, עמידה יותר.
ואכן, היא נמצאה. רעייתו השלישית
של יוחנן המרטש הוכיחה עצמה כאשד,
קשת־עורף, ויוחנן נאלץ לעמול קשות
במשך 47 דקות, בטרם הצליח להפרידה
מקדקדה.
יוחנן לא נכנע לגורלו המר, ובגיל 42
נשא אשה רביעית, ואף הקים לה צמד
ולדות. אך — אויה! במלאות לצאצאיו
שש שנים, נמצאו הם ואמם מושלכים
בתיפזורת בגן ביתם המטופח, ויוחנן נותר
בדד.

להלן חיבור מצטיין בתחרות החיבורים הארצית שנערכה בין תלמידי כיתות ג׳:

אלה הישגינו בב״ה שנות המדינה!
מדי בוקר עים צילצול השעון אני קם מין המיטה פוקאח את עייניי ורואה
לפניי את השגי המדינה בכף היי שנותיה מונחים על השולחן (כאילו) .אני
מוריד את הפיזמה לובש מיכנסאים וחולצה ומסתכל בתמונה של סבה. סבה כבר
מת מיזמן אח לנצח לא אשכח קיצד היגיע לארץ ישראל מימולדתו הרחוקה
בגולה׳ והכול היה פו שממה ותנים. סבה גירש את התנים ייבש את הביצות
ואיפריאח את השממה באשר הי. הוא עבד קשה מאוד וחלה במחלת הקדחת
הקשה ממנה לא קם עוד כימעט. אחר כך סבה איליד את אבא ואבא אימשיך
באפרחת הארץ. אבא קנה מיגרשים מיהארבים ואחרכח מחר אותם ליהודים
ואירויאח הרבה כסף רב. מתי שניגמרו הארבים אבא אימשיך לקנות מיגרשים
מהיהודים ולמחור ליהודים. וככה הוא איפריח את הארץ גם. היום יש לנו
שלוש בתים, שתי מכוניות שברולת וארבי אחד ששמו עחמד. ואת כל זה
איספקנו בכף היי שנים. פשתתי את בגדי ציחצחתי שינאים והלכתי לישון
ובליבי תיקבה: כשאגדל אהיה כמו אבא ואעזור למדינתנו.
לי־צח וייסקופף, כיתה ג׳.1/

בגיל 53 התחתן בחמישית. כעבור שנתיים
התאלמן בחמישית, תוך שיפור מרשים
בסיגנונו.
.60 אשד, שישית. ארבע שנות נישואין,
ויוחנן המרטש תובע גט מאשתו בטענה
שמזה חודשים נמצא ראשה בעננים.
ליוחנן מלאו 73 שנה. הגבר שבעד,ימים
חש שקרבו ימיו למות, ועז היה
רצונו לזכות במעט חמימות לעת זיקנה.
הוא נשא, איפוא, לאשר, ישישה חביבה
ומאסיבית, שזה אך התאלמנה מבעלה
השני. בן 82 נאסף יוחנן המרטש אל
עמיו, כשחיוך ענוג שפוך על פניו הוורדרדות.
אשתו
הוכרזה כאשד, קטלנית.

דבר המערכת
שוב אנו עדים להשתוללות תעמולת
הארס האדומה, והפעם סביב פיטוריו ה־מוצדקים
של אל״ מ(ז) מאיר׳קה פעיל.
יידע העם ותדע האומה שלפחות עשר
סיבות טובות מאד היו לנגד עיני מפטריו
בטרם שלחו ידם אל הנער, וישפוט הקורא:
״לא בגלל דיעותיו הפוליטיות, לא בגלל
קשריו עם שמאלנים, לא בגלל השקפותיו
המוזרות, לא בגלל חברותו בתנועה לשלום
וביטחון, לא בגלל מאמריו התבוסה־ניים
בעיתונות, לא בגלל נכונותו להחזיר
חלק מהשטחים המשוחררים, לא בגלל
התנגדותו למדיניות שר־הביטחון, לא בגלל
תמיכתו בבן־אהרון ובכלל לא בגלל
שהוא מקשקש כל הזמן -על הכרה בזכות
הרוצחים הפלסטיניים להגדרה עצמית״.
ו״האדיבים״ בעת ההיא יידומו !

גבר — לפי מידותיך
ולפי יכולתך.

תמורת 30 תשלומים חודשיים
של 100ל״י כל אחד, את זוכה !!
לגבר בריבית של * 6בלבד

היתרונות הצומחים לך
מהגבר שלנו:

.1הצמדה מלאה ; .2הכנסה קבועה ;!
ושוטפת; .3זכות משיכה בקרן
בכל עת שתרצי; .4אפשרות להו־ ;1
ציא (תוך מתן הודעה מוקדמת של ;;

30 יום).

הבנק שלנו מבין עניין
הוא לא רק בנק,
הוא גם חתן

!! אנא, סורי לאחד מסניפינו, מומחי !׳
;! הבנק ישמחו להדגים במקום את !׳

יתרונות התוכנית.

לשנות את החלטת שילטונות האוניברסיטה.

קבוצת פרופסורים ישראלים, ביניהם
באלה המרצים באוניברסיטת תד־אכיב, יפנו
בקריאה ליהדות ארצות-הכרית, באמצעות
מודעה ב״ניו־יורק טיימס״ ,שלא לתרום
לאוניברסיטת תל-אביב בל עוד מפירה
הנהלתה את החופש האקדמי.

ת וצונן• ף

כמו־כן יובלט הקשר שבין המעקב אחר דיעותיהם
הפוליטיות של המרצים באוניברסיטה לבין מינויו של
קצין מישטרה לשעבר, שהיה אחראי למודיעין המיש־טרתי
ולקשר עם שירותי הביטחון, כמזכיר האקדמי
של האוניברסיטה.

קרנות ההסתדרות

תרומות מחו׳׳ל

נוצלו לבחירות

למשבחוח המרגלים

מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון מתכוון לנצל
קרנות בלתי מנוצלות של ההסתדרות לצרכי הבחירות
לוועידת ההסתדרות הקרובה.
אחרי שנוכח כי מיפלגתו אונה מוכנה להקציב
לו כספים לניהול מערכת הבחירות להסתדרות, אותה
רוצים ראשי מיפלגת העבודה לדחות, החליט בן־אהרון
לגייס כספים ממקורות ההסתדרות, אותם ייאלץ לחלק
בין כל המיפלגות, בהתאם לגודלם היחסי, אך יחנה
מחופש פעולה ומאי־תלות במרכז מיפלגתו.

המיפלגה הפרוגרסיבית האמריקאית, שהיא למעשה
המיפלגה הקומוניסטית של ארצוודהברית, שלחה כבר
מישלוח ראשון של תרומות למשפחות נידוני רשת
הריגול הסורית, שמישפטם הסתיים השבוע.

היקף התרומות שנשלחו עד כה מס תכם
כבמה מאות דולרים לכל משפחה, אד
עתה, כעיקכות הרשעתם וגזר־דינם של המרגלים,
יוזמת המיפלגה האמריקאית עריבת
מגבית שתסייע למשפחות האסירים.

לא לתרום
לאוניברסיטת חייא!
המערכה נגד פיטוריו של אל״מ מאיר פעיל מאו ניברסיטת
תל־אביב בגלל עמדותיו הפוליטיות, תועבר
לחו״ל, מתוך הנחה שרק פגיעה בתקציב אוניברסיטת
תל־אביב ורק הפעלת לחץ מבחוץ עשויים

בין השאר מתכוון בן־אהרון לנצל לצו-
יד זה את קרן השביתה של ההסתדרות, כה
הצטברו עד כה עשרות מיליוני ל״י, ושרק
פועלים מעטים נהנו ממנה כעיקכות שכיתותיהם.

ויכוח
על גורד
התעשיה האויריח
דיונים בדרג בכיר ביותר נערכו בשבוע האחרון
על עתידה של התעשייה האווירית. נראה שבשלב
הנוכחי לא יוצאו כל מם־
קנות, וזאת במטרה למנוע
חששות בקרב 16 אלף עובדי
התעשייה האווירית ובני
משפחותיהם לפני הבחירות.
כוחם המיספרי של עובדי
התעשייה האווירית ובני
ביתם שווה לשלושה מנדא-
טים בכנסת.

בינתיים נראה ששר
־ הביטחון משה
דיין יטיל את כובד
מישקלו כדי למנוע
פירסום פומבי של
דו״ח מבקר המדינה
על התעשייה האווירית,
הכולל מימצאים
חריפים ביותר.

מנטש
מא״ם על
הרכבת

נס הנשיא

מרדכי (״מנטש״) צרפתי
מאיים למנוע מרכבת יש ראל
להעביר מיטענים במכולות
ברכבת לאיזורתל-
אביב, בטענה ששיטת ה הובלה
במכולות עלולה לגזול
את פרנסתם של כ־200
סבלים באיזור תל־אביב
שהוא מתיימר לייצגם.
התמודדות מיבחן ראשונה
בנושא זה נערכה כאשר
ניסתה רכבת ישראל להע ביר
מיטען חירום של אבקת
חלב, שהיה מיועד למועצת
החלב, במכולות לתחנת
הרכבת בבני־ברק
ומשם במשאיות למחסני
מועצת החלב באיזור התעשייה
בהרצליה. בגלל האיומים
ותביעת הסבלים לפצותם
בסכום של 300ל״י
עבור כל מכולה, נאלצה הנהלת
רכבת ישראל לפרוק
את המכולות בתחנת נתניה
ולהעבירם משם להרצליה.

המישטרה סירבה להתערב בפרשה בטענה שזה
סיכסוך עבודה, וזאת למרות שהסבלים אינם מאוגדים
בשום איגוד מיקצועי. מנכ״ל רכבת ישראל,
יהודה רשף, המעיט בערך הפרשה וטען כי המדובר
הוא בסך־הכל ב״קשיים פנימיים בתחנת הרכבת ב־בני־ברק.״

גזילח
הזכויות
אחר הבחירות
שר־האוצר פנחס ספיר השתכנע לדחות את
העברת החוק המטיל מס הכנסה על פיצויי פיטורין

וקס מו*1און
פרטי לאמנות
משקיעים מארצות־הברית יוזמים
הקמת מיפעל אמנותי מיוחד
במינו ,׳שנועד לקדם ציירים ופסלים
צעירים, ובן אמנים חדשניים
שיצירותיהם אינן זוכות לתצוגה
כמוסדות האמנות הציבוריים.
הכוונה היא להקים מעין מוזיאון
פרטי, על בסים פילנטרופי ולא
מיסחרי, שיציג כפני הציבור אמי
נים צעירים, יצירות חדשות וישמש
מכשיר לקידום ועידוד האמנות
הפלסטית. היצירות שיוצגו במוזיאון
לא יהיו למכירה, אד הציבור
יוכל להתקשר ישירות עם
האמנים שיצירותיהם יוצגו כמוזיאון,
ללא צויד לשלם דמי תיווד.
עורך־הדין הצעיד אדם כרוך
הוזמן לשמש כיועץ למשקיעים.
וזכויות סוציאליות אחרות של העובדים עד אחרי
הבחירות לכנסת השמינית, אחרי שהובהר לו ש החוק
עלול לשמש נושא מרכזי במערכת הבחירות
ולגזול קולות רבים ממפלגת העבודה.
למשרד־האוצר הגיעו לאחרונה דיווחים מבהילים
על משיכת׳כספים מקרנות ביטוח ומכספי קופות־גמל,
בידי עובדים החוששים כי הממשלה תטיל מס על
כספיהם. כמקומות עבודה מסויימים נערכו

פיטורים פיקטיביים של עובדים על מנת
שניתן יהיה לשלם להם את כספי הפיצויים
שהצטברו לזכותם, לפני שיחול עליהם
המם. אותם עובדים מתקבלים מחדש לעבודה
כתנאים אחרים.

ר״נר *ה*ה טזכ*ר
חברת העובד
מינויו של מנב״ל חכרת ״תיעוש״ ההסתדרותית,
אפרים ריינר, כראש ועדת הבחירות
להסתדרות, עשוי להיות שלב ראשון
בהכשרתו לתפקיד מזכיר חכרת העובדים
כמקומו של אשר ידלין. ידלין, שמונה יו״ר
מרכז קופת־חולים, עדיין מחזיק גם בתפקיד מזכיר
חברת העובדים, בעיקר משום שלא נמצא לתפקיד
מועמד מתאים אחר.
מועמדותו של נפתלי אושפיז לתפקיד אינה נראית
לרבים, בעיקר בגלל הפסדי המיליונים שגרם ל־המשכיר
המרכזי. ריינר הוא אומנם יוצא מפ״ם והיה
בעבר אחד מראשיה, אך בבחירות האחרונות היה
פעיל במטה הבחירות של המערך בתל־אביב והוא
מקורב ואהוד על פנחס ספיר ועל בן־אהרון גם יחד.

השערורייה הסודית:
גניבות ב לו ד
צרה צרורה חדשה מאיימת על התיירות היש ראלית,
ועל שמה הטוב של המדינה:

לאחרונה הפכו הגניבות כנמל-התעופה
לוד למכה מכישה. אין חושדים
עבודה.
סגורים

ספק שהגנבים נמנים עם הסבלים, ויש הבמישהם
מבין עולים חדשים שנתקבלו ל הם
פותחים תיקים בעלי רוכסנים, שאינם
במנעול, ומוציאים מתוכם כל דבר־ערך.

הקורבנות — תיירים, נוסעים מקומיים
ואנשי צוות-אוויר — התחילו להתייחם אל
לוד כאל אותם נמלים בעולם הידועים כ
חשופים לגניבות.

בחירתם של הבבחרים

משאל המוצר הנבחר 1973 קובע ;
כל גבר שלישי מטפח עצמו במוצרי
״טבק אוריגינל״ .אלה הס הגברים
המהווים את מועדון בעלי הטעם
הטוב. האם גם אתה ביניהם י הצטרף
ותיהנה גם אתה ממוצרי טיפוח
של גברים בעלי הצלחה עולמית.
טפח את אישיותך, היה צעיר, רענן
ובטוח. עבור עוד היום למוצרי ״טבק
אוריגינל״ :אפטר שייב, קצף גילוח,
דיאודורנט, מי קולון, סבון תפנוקים,
מי שער ועוד ועוד.

מבצע ״נא להכיר״:
בקבוקון אפטר״שייב או מי קולון
בגודל מיוחד 7במחיר פרסומת של
3.15ל״י בלבד (לתקופה מוגבלת).
סימן ההיכר למוצר המקורי;

41א 0£161

(!!׳פרץ־נעמן

אירופה טורם

5מ011ז*ק0מט£
מ צי ע ה:

טיול״

מזה כמה שבועות שחלק ניכר מהמכתבים המגיעים
למישרדי המערכת הנמצאים ברחוב קרליבך 12 בתל־אביב, נושאים
עליהם את הכתובת ״רחוב זוארץ .1״ למרות שאין שם
רחוב כזה לא בתל־אביב ולא בכל מקום יישוב אחר בארץ,
מגיעים המכתבים כסידרם. עובדי דואר־מיוץ עוד יתחילו להאמין שעיריית תל־אביב
החליטה להסב את שמו של רחוב קרליבך לרחוב זוארץ.
כותבי הכתובת שלא נבראה לא המציאו אותה. הם נוטלים אותה מהמיסגרת המופיעה
בראש עמוד 2של גיליון העולם הזה, מבלי לשים־לב שזוהי כתובת היתולית
של מדור סאטירי הנושא את השם 200 הארץ, המופיע בהעולם הזה זה חודש ימים.
לא רק הדיוטות נופלים במלכודת זו. אפילו מכתבו של איש רציני כמו אמנון לין,
מזכיר הרשימה הממלכתית, שהופנה למערכת, היה ממוען בכתובת רחוב זוארץ .1
עכשיו ברור שלא יעברו ימים רבים וחצי מתושבי המדינה הזו יהיו משוכנעים
כי הד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל הוא עורכו ומייסדו הראשון של העולם הזה. ייתכן שעוד
יצביעו בעדו בבחירות לכנסת ואולי אפילו יבואו להשתתף בהלווייה ההמונית שתיערך
לו אי־פעם.
זו כוחה של מילה כתובה וזה הסיכון שנטלנו על עצמנו כשהחלטנו להעמיד
את שני עמודי הפתיחה של העיתון לשבועון סאטירי עצמאי. כשאנו אומרים ״עצמאי״

מו ד ר כי ם

*לאירופה
המזרח הרחוק
סביב העול

מוייס סתיו

אפרים סידון

כ. מיכאל

ב אני ה ״דן״
ט ה 1 -עדה־ 13באוקטובר
ל: קו סדס * פי ר או ס, גנו * ר ,.מ ר סי >
נפולי 0 ,לר 0ו,ד.רקליון

סייס סוסת
באניר .״נילי״
נו ה־ 7עדה 2 2 -באוקטובר
ל: רודו ס, פי ר או ס, ברצ לונ ה,
ניצר,.ליבורנו,נפולי,
קטניה, איסטנבול

חנוך מרמרי
סוברו ת והר שמה בכל מטרד הנ סי עו ת!

אירופה טורם.

0$:וו 0ז **0000

האניות. דן׳, 1ניל״ גבנו ב 964/3-י סיווג בטיחות **.

שבועון מחדשות מישראלי
י׳ • מעולםחזמ ״׳
המערכת וממיגמלזע תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלסץ 260134׳
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולפסרם •הרסוה החדש״ בע״ם,
ה״א׳ רוד בדאביגדור • הסגה: גד בע״ם * גלוסות: צינקוגרפיה
בססי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

קובי נים

אין זו מליצה 200 .הארץ, נועד להיות עיתון בתוך עיתון, עם מערכת נפרדת משל
עצמו, עם עמדות עצמאיות של עורכיו, הרשאים לבקר )וללגלג על כל נושא בעולם,
כולל העולם הזה, ללא התערבות או צנזורה של עורכי העזלס הזה.
הסאטירה, אחד מכלי הנשק הקטלניים ביותר של עיתונות חופשית, ליוותה את
העולם הזה מאז היווסדו. כמה מטובי הסאטירקאים, הפיליטונאים, ההומוריסטים והקארי־קטוריסטים
של ישראל, התחילו את דרכם בהעולם הזה, או שעברו דרכו בקאריירה
שלהם, ותיקצר היריעה מלנקוב בשמות כולם, מה גם שאנו עושים זאת בגאווה מעת לעת.
החידוש ב 200 הארץ הוא, בכך, שזו היא הפעם הראשונה בה יש למדור הסאטירי
מערכת נפרדת, ושמרנית אנשיה אינם מסתתרים מאחורי פסבדונים. ארבעת עורכי
200 הארץ הם סטודנטים צעירים: קובי ניב 25 סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה
העברית בירושלים! אפרים סידון 26 סטודנט להיסטוריה ותיאטרון באוניברסיטת
ירושלים! ב. מיכאל 25 סטודנט למישפטים בירושלים! וחנוך מרמרי 24 סטודנט
לעיצוב גראפי בבצלאל, שאינו עוסק רק בגראפיקה ושולח את ידיו הארוכות גם אל
מכונת הכתיבה.
הארבעה הם פנים חדשות, אך מוכרות. הם האחראים למדור הסאטירי של שבועון
הסטודנטים הירושלמיים פי האתון, שם החלו להפיח רוח שובבה ורעננה בסאטירה
הישראלית היבשה והרדומה, שמזה עשור מבוססת כמעט על אותם שמות. גם חלק
ניכר מהרפרטואר של התיאטרון הסאטירי של בימות, שייך להם.
היה זה רק טבעי שהעולם הזה, התר בהתמדה אחרי כישרונות חדשים והחותר בלי
הרף להתחדשות מתמדת, יזם התקשרות מעין זו שהולידה את 200 הארץ.
על המדור אין צורך להכביר מילים. הוא צריך לדבר בעד עצמו. ניסיון חשבוהמעטים
בהם הוא רואה אור במתכונתו הנוכחית, מצביע כי יוצריו שייכים כבר
לחבורה הגדולה החצופה והמכובדת שהעולם הזה שימש לה קשת לירי חיצי הביקורת
הסאטירית.

אשת השר שבדת
כמעסה וקוסמטיקאית
איש העסקים האמריקאי
,כיל סטרזם, שעלה לארץ
לפני מיספר חודשים והעוסק
כתחביב במכירת תמונות יקרות
ערך, סיפר השבוע כיצד
הצליח להוציא מן הכלים את
שר־החוץ אכא אכן ג ביל
אירגן סידרת הרצאות של
אח״ם למחנות הקייץ של התנועה
הציונית בארצות־הברית,
כאשר ההרצאה המרכזית אמורה
היתד. להיות של אבא אבן.
זמן קצר לפני ההרצאה סעד
ביל עם ולטר איתן, שהיה
בזמנו מנכ״ל משרד־החוץ, שגריר
ישראל בצרפת והמשמש
היום כיו״ר רשות־השידור, שביקר
<ן ותה עת בארצות־הב־רית.
כאשר קם סטרום בפתיחת
ההרצאה להציג את שר־החוץ,
התבלבל ולא ידע אם
זהו אבן או איתן, לכן הציגו
כך :״האיש שירצה לפניכם
עתה הוא איש חשוב ולכן
שמו לא חשוב. איתן, אבן, הכל
אותו דבר. העיקר מה שהוא
אומר.״ דבריו פגעו בשר*
החוץ, שקם ממקומו, נשא הרצאה
קצרה והסתלק ברוגז מהמקום.

8קשרים טובים עם שר*
האוצר פינחס ספיר, עוזרים
בדרך־כלל. אבל לצלם
העיתונות יוסי רוט, לא עזרה
אפילו הפרוטקציה של השר.
היה זה בישיבת מרכז
מיפלגת העבודה שהתכנסה בבית
ארלוזורוב בתל־אביב כדי
לבחור את מועמד המיפלגה
לתפקיד נשיא המדינה. אחרי
נאומי הפתיחה, ירדו חברי המרכז
לאולם שבקומה התח תונה
בבניין כדי להטיל את
פיתקי הבחירה לקלפיות ש הוצבו
שם. בכניסה לאולם ניצבו
סדרנים קשוחים ולא נתנו
לצלמים להיכנס. יוסי רוט
עמד ליד דלת האולם כאשר
עבר לידו ספיר ושאל :״למה
אתה לא נכנס?״ השיב לו יוסי
:״לא נותנים לצלמים להיכנס
״.שר־האוצר חיבק את
כתפו של הצלם, משך אותו
איתו פנימה כשהוא אומר ל־סדרנים
:״זה בסדר, הוא איתי.״
אך הנימוק לא שיכנע את

אנ שי ם
ובטור היומי שלו, בקטע המשבח
את הצגת איפה א״י שב-
כיכובו של מאיר מרגלית,
כתב בין השאר :״לא, אבס־טראקט׳
ולא תירגום זר ופוזר,
ולא ציחקוק שבזיהום עצמי׳
ולא, תחת, ו,זין׳ ועוד פנינים
מתוצרת האוואנגארד הממום־
חר שלנו, אלא פשוט — ישראל
מושכת לב ועין.״

הסדרנים שזרקו את יוסי החוצה.
ואם
כבר מדברים על
קשרים עם פינחס ספיר, אז
למרות קשריו המשפחתיים של
ח״כ יצחק נכון עם השר,
היה ספיר מראשי מושכי החוטים
מאחרי הקלעים נגד
בחירתו של נבון והצגת מוע מדותו
של פרופסור אפרים
קצ׳לסקי. ספיר הוא קרוב־משפחה
רחוק של אשתו של
נבון, אופירה נכון, לשעבר
אופירה ארז צברית .1956 אופירה
היא בת־דודתו של א כרחם
טל, חתנו של פינחס
ספיר,

8ומה שמותר לעורך, מותר
גם לבעלת הטור זיוה
יריב* ברשימה סאטירית על
הספר החדש התמסרות, המכיל
את מכתבי האהבה שכתבה
חבצלת חב־טוש, לסופר
פנחס שדה, המציאה זיווה
מכתבים של פינחסון בונאפרטה
לרקפת, וסיימה אותם כך :״על
כל אשה לנסות לגלות אותי,
את פין־חסון, בגבר שלה. בעולם
רקוב ומנוון זה, אני הסיכוי
היחידי של האשד, באשר
היא. אני האל! אני הבועל-
הגואל! גואל הרחם, השדיים
והתחת, השילוש הקדוש! פינ־חסון
פונאפרטה.״

8בשבוע שעבר ערך סגן
ראש־הממשלה יגאל אלון
מסיבת פורים בביתו הירושלמי
37 .הזוגות שהשתתפו במסיבה,
שילמו כל אחד אלף
ל״י, תמורת הזכות להשתתף
במסיבה. את הכסף תרם אלון
לבית־החולים שערי צדק. לא
היה זה המעשה. החלוצי הראשון
של סגן ראש־הממשלה.
בשבועות האחרונים נוהג יגאל
לקיים פגישות וישיבות בסאונה
של מלון הנזיגדל בתל-
אביב. הפגישות נערכות בעיקר
בימי שישי בשעות הבוקר
המוקדמות ונמשכות גם בארו־חת־הבוקר
של השר בחדר האוכל
של המלון. תמורת הזכות
לראות אותו שם, אין יגאל
דורש שום תרומות.

המנכ״ל לשעבר של

מישרד-הקליטה, הילל אשכנזי,
שהתפטר לפני כחודש
מתפקידו, הוא מוסמך למש פטים
וכלכלה. לפני שבועיים
פתח אשכנזי משרד עורכי־דין
בירושלים. כבר בימים הראשונים
הוצף קליינטים ופתח מיש*
רד נוסף בתל־אביב.
0בקיבוצו של שר־הקלי-
טה נתן פלד, שריד, נשמו
השבוע לרווחה כאשר חזר השר
יחד עם אשתו, מניה
פלד, מסיור בבריטניה. הסי

\ ך 1ךןך \ 1 1התלהב כל־כך למראה השחקן צבי
1\ 1 / 1/שיסל, אחד מגיבורי תוכנית הטלוויזיה

לול ,4אותו פגש במסיבה שנערכה בתל־אביב, חיבק אותו חיבוק־אב.
בה: מניה היא האחראית• על
המכון הקוסמטי בקיבוץ, מע סה
במו ידיה את פני החברות.
למרות שהשאירה מחליפה, טוענות
החברות בקיבוץ שריד
שאין כמו ידיה של אשת־השר.
8בישיבת מזכירות מרכז
הקואופרציה בה השתתף
גם מזכ״ל ההסתדרות יצחק
בן־אהרץ, העלה יו״ר מרכז

הקואופרציה ישראל זיו, את
שאלת התשלום שמקבלים עוזבי
קיבוץ מהמשק, לעומת זה
שמקבלים עוזבי קואופרטיבים.
שאל אחד הנוכחים בקריאת־ביניים
את בן־אהרון :״כמה
היית אתה מקבל מקיבוצך,
גבעת־חיים, אם היית עוזב את
המשק? השיב לו בן־אהרון
לקול צחוקם של הנוכחים :
״הם היו משלמים הרבה כסף
כדי להיפטר ממני.״
8על פגישה של הרמטכ״ל
דויד (״דדו״) אלעזר עם
חיילים ברמת־הגולן, סיפר כתב
במחנה נח״ל חיים שקדי:
״אחד החיילים התלונן בפני ה־רמטכ״ל
על שלקחו את יחידתו
מסידרת־חינוך בירושלים
חזרה לשדה. השיב לו דדו
בסיפור, :היה היה פעם גנרל
ידוע שתיכנן פלישת שיריון
רבת־היקף. אותו גנרל הצטרף
לכוחותיו בשדה, כדי להיות
איתם בפלישה. אבל ממש לפני
שעת השין, התקבלה הודעה
לביטול הפעולה. הכוח נרעש
וכן גם הגנרל, אך הוא לא
ביטל את הפקודה של סגנו.
,הוא במרכז העצבים ,,אמר,
,וכנראה יודע יותר טוב מה
מתרחש ,.הנימשל: קיבלתם
פקודה מאלוף פיקוד הצפון.
הוא במרכז העניינים ואני כאן
איתכם בשדה. הוא יודע בוודאי
מה שהחליט.״

7171111111 הרוזנת לבית לינדורף ,33 ,דוגמנית־צמרת וחובבת בגדים אכסטראוומדים, פעילה עתה
111/1111 11 בפירסוס חליפות לגברים מאריג אנגלי. הרוזנת אינה מדגמנת רק את הביגוד בחייה הנזיק־צועיים,
אלא לובשת אותם גם בחייה הפרטיים .״חליפות גבריות מוצאות־חן בעיני,״ היא אומרת.

1עורך ידיעות אחרונות
ד״ר הרצל דוזנכלום, עמד
במשך שנים ארוכות במערכה
כבדה ומנע מלהכניס לעיתונו
ביטויים שנחשבו בעיניו כלא-
מכובדים, למרות שהם מקובלים
כיום בעברית המדוברת.
אבל השבוע נשבר הדוקטור

8ישיבת מליאת רשות*
השידור שהתקיימה בשבוע שעבר,
הוקדשה להצעת התקציב
של הרשות לשנת .1973 לחבר
המליאה ח״כ גח״ל אברהם
כץ, היו טענות נגד הטעויות
הרבות המופיעות בחוברת התקציב.
בטבלה אחת, למשל,
היתד, טעות של 10 מיליון ל״י
ובסעיף אחר היה כתוב :״יחסי
עבודה — 60 אלף ל״י״ ,לעומת
סכום של שלושת אלפים
ל״י שהוקדשו לאותה מטרה
בשנה שעברה. התעניין
כץ :״מה זה תשלום בעד יחסי
עבודה? ובכלל, מה הקפיצה
הגדולה הזאת בסכומים בין
השניים?״ דבריו הרגיזו את
עורך החוברת, סמנכ״ל רשות
השידור אהרון מיטל, שניסה
מדי פעם להתפרץ לתוך
דברי ד,ח״כ. אמר לו כץ בקול
איטי כמדבר לילד קטן :״תראה,
אם תתנהג יפה ותדבר בנימוס,
אז אחרי שאני אגמור,
תוכל להסביר את הטעויות שלכם.״
מיטל השתתק ובתום
דברי כץ, הסביר כי הכסף
עבור יחסי עבודה משמש למסיבות,
טיולים, מתנות לח גים
ודברים דומים.
8הלשון התבלבלה לו
בשבוע שעבר, לשחקן הקאמ רי
יוסי גרגר המופיע בהצגת
אלופי העונה. באחת הרפליקות
אומר יוסי לאחת הדמויות :
״ומה אתה עשית בינתיים?
דפקת וקראת עיתונים.״ בש בוע
שעבר אמר גרבר :״ומה
אתה עשית בינתיים? קראת
ודפקת עיתונים.״

פסוקי השבוע

שר־השיכון

זאב

שרף, במרכז מיפלגח העבודה,
בהציגו את מועמדותו של
ח״כ יצחק נבון כמועמד המיס־לגר,
לתפקיד נשיא המדינה:
״המעבדה הגדולה ביותר במדינה
נמצאת לא באוניברסיטה
העברית בירושלים, לא בטכניון
בחיפה, אף לא במכון וייצ-
מן אלא במרכז מיפלגת העבודה...״

ח״פ יצחק נבון, על
המהלכים שקדמו לבחירת מועמד
מיפלגת העבודה לתפקיד
הנשיא :״אני מרגיש בחילה וסלידה

מכתבים

אזהרה דחופה
לממשלת־ישראל

לאחר ההתפרצות הטיווויסטית הוא־שונה
במישכן של המיסיון הנוצרי וביצוע
השריפה הנפשעת שם (נוסח שריפת הספרים
של ימי הביניים וימי שילטון ה נאצים
ולאחר שמיעת תגובתו של
הרב מאיר כהנא — מתקבל הרושם ש הליגה
להגנה יהודית עומדת מאחרי המעשה
והיא החייבת לשאת באחריות ובתוצאות!
מאחר
ומעשי התנכלות דומים חזרו ו־נישנו
בקצב מיבצעי, שוב אין הגיון להטיל
את האחריות על הליגה האמריקאית
הזו — אלא על המדינה המארחת והמרש
ה להם, למעשה, להשתולל באין מפריע.
רבותי — המייצגים את השילטון החוקי
והאחראי בישראל: למה אינכם שמים יד
על כל חברי האירגון המתפרע בכדי
לכלוא אותם במעצר לפני שיגורם אל הארץ
שממנה באו?
למה אתם מחכים? שיתחיל להתארגן
טיר׳ור נגדי ׳והמדינה תיהפך לתוהו ובוהה
אנא ! פעלו נא ׳מייד ובמהירות, לפני
שתדמית המדינה בעיני דעת הקהל בעולם
תינזק במידה חמורה וללא !תקנה !
שלום כן־יצחק, יתשליס

נעפילטע פיש
במים מתוקים
״העולם הזח״ ,1854״קריעות
!יגייס — געפילטע פיש,״ על
הוויכוח בבנשת על פעולות מיש״
רד־חחקלאות.

תמה אני שאף אחד מחברי־הכנסת לא
תבע משרי הפיתוח והחקלאות להפסיק
לזלזל ולסרב לפיתתן בעיית המים לפי
ההמצאה שלי של התפלת מי־ים, מי

היסוד את הציבור הישראלי, מאחר והצורה
הקניבלית בה טיפלו בפעוט חסר האונים
לא היה עדיין כדוגמתה.
אני רוצה לקוות שידי ילדים לא היו
בזוועה הזאת. אולם אם חס וחלילה בוצע
הפשע ע״י ילדים, אזי הוא חייב להדליק
אור אדום בעיקר בחינוך הישראלי.
לא חינוך מיני החל מכיתות א׳ נחוץ
לנו, אלא עלינו לחנך במוסדות ההוראה
בראש וראשונה את האדם לעתיד ולא
ללמדו בעזרת סרטים ׳והדרכה מילולית
מהו מין?
לצערי, רואה הילד את ״המין״ כיום
בראש חוצות ובכל פינה ניסתרת. ומיותר
להחדירו לבתי־הספר בארצנו, לאחר ש מדינות
גדולות ׳ומפותחות ניכשלו במשי מה
זאת.
מאשה פורמן, תזת־גן

היצ׳ ר ! זיו
באשדוד הסיפור על ׳תקיפת הילד מאיר קאקוז־שווילי
באשדוד, מזכיר את סירטו הישן
והמזעזע של הבמאי אלפרד היצ׳קוק,
הציפורים.
בסרט מסופר על להקות ציפורים התוקפות
את בני־האדם וכובשות עיירה.
דויד יברר, נתניה
• ילדים בורחים מפני הציפורים בסירטו
של היצ׳קוק — ראה תמונה.

יייז

של עברית
עדנה: פותרים סיכסוך? פותרים מח לוקת?
דניאל:
לא. מיישבים!
עדנה: איך?
דניאל: ביישוב הדעת! ביישוב הדעת
אפשר ליישב את הסיכסוך, ליישב את
המחלוקת.
עדנה: האם כבד יושב הסיכסיוך בנמל?
דניאל: כן. נסתמנה דרך ליישב את
המשבר.
חיים נקר, בת־יס
דיבור בפרחים

אין כל סיכוי כי שורות אלה תצאנה
לאור בשבועונכם.
אף־על־פי־כן הדברים חייבים להיאמר:
תם הזמן לדבר איתכם בפרחים.
בעניין תביעתכם להתפטרותו של
מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון, אתם
הסום הטרוייני של הגיס הארסי בהסתדרות•
שולחיכם מקבלים תמורה מלאה
עבור השקעתם. אתם הדמאגוגים הזולים

אלכסנדר זרחין
פיתרון רדיקלי
(ג:1$1אל 0גז 8
שופכין, ומיים מלוחים
מ ז 0¥3בשיטת ההקפאה האורגינלית
שלי (לא המסולפת על־ידי ״המומחים״).
עוסקים בכל מיני ברירות: חיסכון,
הגבלות, הקצבות, קנסות — אמצעים
שאין בהם לפתור את הבעייה.
לו הקציבה הממשלה חלק מפתמיל
מהתקציב המנופח של שנה זו, הרי אפשר
היה להיווכח שיש פיתרון רדיקלי לבעייה
ולוותר על אמצעים מישטרתיים.
ולא צדק פעם היחיד נגד הרבים, בהצהירו
:״ובכל זאת מקיפה הארץ את
השמש? !״
ועל כגון זה נאמר :״שובו בנים שובבים,
ארפה משובותיכם ירמיהו,

וקהלת מעיד :״בדרך כשסכל הולך,
ליבו חסר, ואמר לכל סכל הוא.״ (יוד־ג).
אלכסנדר ז׳ר׳חין, תל־אביב
חיגיד הדור
״העולם הזח״ ,1854״הציפורים
סירבו להודות בפשע,״ על תקי פתו
של הילד באשדוד.

המיקרה של הפעוט מגרוזיה זיזעזע עד

ילדים בסירפזו של היצ׳קוק ,״הציפורים״
סיפור מזעזע
החובבנים, המיקצועיים ביותר עלי אדמות.
שכיר
יום, חיפה

בר עם השלמתו, בתאריך ,15.2.73 לתביעה
ע״י פרקליטות המחוז.
הטענה, כאילו המישטרה ביקשה להש

נזוב
שם טוב מ
״המתירנות — מגורמי סרטן צוואר הרחם״
(כותרת בדבר.)15.3.73 ,
מעניין אם השם נבחר כדי להתאים למחקר,
או המחקר הותאם לשם?
עמרם ז׳הבי, הדר-עס
תאוגח במחתרת?
״העולם הזה״ ,1849״תאונה
במחתרת,״ על תאונת הדרכים
שאירעה בלב תל״אביב ובה נהרגו
שלושה ונפצעו שניים.

התאונה אירעה ביום 29.12.72 בשעה
.15.10 בתאונה זו נפצעו חמישה איש,
שלושה מהם קשה, אשר נפטרו בבית־החולים
תוך שלושה ימים.
בחקירת התאונה הוחל מייד אחרי ש אירעה.
ביום
,31.12.72 כלומר יום לאחר פטירת
אחד הפצועים, נשלל רשיונו של הנהג
ל־ 90 יום (תקופה מירבית לשלילה אד-
מיניסטראטיבית של רשיון נהיגה) .הנהג
הובא בפני בימ״ש ושוחרר בערבות.
בטיפול ה׳מישטרה לא היתה כל חריגה
או כל התייחסות לעובדת היות הנהג בנו
של סמל מישטרה.
הידיעה נמסרה לכל כתב שפנה למיש־טרה.
כאמור, הנהג הפוגע הובא בפני שופט,
לשיחרור בערבות כמקובל.
התיק, אשר נפתח בגין תאונה זו, הוע־

המכונית הנו טי ת אשמה בתאונות
כדי להילחם בתאונות הדרכים, יש לחפש את הגורם הראשוני שלהן, ואז
לא יתבזבזו אמצעי הלחימה על תקיפת הסימפטומים של׳ המחלה, במקום להתקיף
את המחלה עצמה.
איו לחפש את האשם בנהג, או בכביש, או בחוקי התנועה, או בעונשי בית-
המישפט. ברור ששום נהג אינו רוצה בתאונה. ברור ששום הסברה ואפילו
בלוויית צילומים והסברים כיצד אירעה התאונה, לא יוכלו לשכנע שום נהג
נורמלי, כי יש להימנע מתאונות ...פשוט משום שהוא כבר משוכנע בכך
מלכתחילה, וכל הסבר נוסף הריהו ביזבוז נייר לריק. גם עונשים קשים יותר
לא יועילו, הם רק יעצבנו את הנהג שגם בלי זה הריהו עצבני מאוד מעצם
הנהיגה ברחובות גדושים כלי־רכב פולטי עשן מסריח.
מה אם כן יש לעשות? אני מציע פשוט לפקוח את העיניים: הגורם לתאונות
הוא המכוניתהפרטית, זה ולא אחר. להילחם בתאונות מבלי
להילחם במכונית הפרטית הגורמת אותן, הוא כמו להילחם בעקיצות היתושים
מבלי ללחום ביתושים עצמם. איך להבין את העובדה שעד כה נשמעות הצעות
רבות כיצד ללחום בתאונות, אך כמעט שום הצעה מעשית כיצד להוריד מהכבישים
(לפחות העירוניים) את הוד מעלתה המכונית הפרטית? הסיבה לכך היא
ברורה: רוב המציעים הם בעצמם בעלי מכוניות פרטיות, ודי לחכימא
לי כשלעצמי ברור לחלוטין, כי שום אמצעי למילחמה בתאונות לא יביא
לתוצאות מעשיות אם לא יילקח בחשבון גם האמצעי היסודי והוא: המילחמה
במכונית הפרטית וסילוקה מהרחובות העירוניים. אני מסביר זאת כך: המכונית
המודרנית נעשתה מהירה מאוד. בעצם, הרבה יותר מהירה מהרפלקסים של
הנוהג בה, ויהיה צעיר וזריז כמה שיהיה. לכן ככל שמתרבות המכוניות הדוהרות
בכבישים, כן ילך ויקשה על הנהגים לשלוט בהן. המכונית פשוט
״מצפצפת״ על אמצעי הנהג למנוע תאונות־דרכים. היא זריזה מהנהג, והיא
״אוהבת״ לדרום, וזהו זה לכן, מי שמביא את כל חאמצעים בחשבון, פרט
לסילוק המכוניות הפרטיות מהרחובות, חינו או קצר־ראות, או בעל
מכונית בעצמו.

שמעון נמרי, רנזת-השרוז

ניצב־מישנה מיבאל׳ כובגר
סתם השמצה
תיק את המיקרה, היא השמצה והעובדות,
שתוארו לעיל, מדברות בעד עצמן.
מי גאל כו כנ ר,
דובר מיישטרת ישראל, ירושלים
• למרות אמור במכתבו של מינאל בוב־נר,
לא קיבלה התאונה הקטלנית, שאירעה
בלב תל־אביב, כל כיסוי, ולפיכך
כל העובדות בכתבה הן מדויי־קות.

מבחיש

״חעולם הזח״ ,1851״תשקיף —
חוקריס מעילח בע״מ ״.על חקירת
מעילת, אותח מנחל אמנון
לין.

נדהמתי לקרוא את הכתבה בה מופיעה
עלילה שאין לה שום שחר, פולה מתחיל תה
ועד סופה, מצוצה מהאצבע.
ולא
לא אני
שום איש אחר ברשימה
הממלכתית,
מנהל חקירח בדבר
מעילה שלא
היתר. ולא נבראה
ברשימתנו.
מיום כניסתי לכמזכיר עבודה אירגוני
לא שמעתי
על כל חשד
בדבר מעילה כל־שהיא,
לא במחלקת
ההסברה ולא־בשום
מחלקה של רשי מתנו.
אני מכחיש את כל הסיפור בדבר
חקירה המנוהלת על ידי כביכול, כנגד
מישהוא ברשימה הממלכתית. לא היו דב רים
מעולם.
׳ א מנון לין,

מזכיר אירגוני,
הרשימה, הממלכתית, תל־אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצדח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.

בוגרי תיכון

ההסה נן 11אונרנם
ה כו 8מ־ועצמכםבמקצועמשתלם

י׳ נ ״ מן ! >5555555׳855845, 5555. 644188!8881. 555

0 ׳454 55594544$מ?50* *4* 554 סססססס׳

בדבר פרטים והרשמה, פנה אל אחד מבתי המדרש הקרובים
למקום מגוריך בתחום ההוראה המענין אותך.
רשימת בתי המדרש למורים וגננות, אפשר לקבל ע״י פניה
בכתב למשרד החינוך והתרבות. המחלקה להכשרת מורים,
רח׳ יפו 19 ירושלים.

מ שנכנס אדר
מרבים בבוטוח־חיים

א אתה
שכיר

עצמ אי

בעל מניות
אתה זכאי
ליהנות מהנחה מיו חד ת
במם הכנסה
ב ע שו ת ך ביטוח-ח״
זאת ועוד־ב ה מנ ה
תכניות ביטוח
אינדיבידואליות
המת אימו ת לצרכיו
ואפשרויותיו ש ל
כל א חד ואחד.
פנה עוד היו אל
כו ס הסנה לסעפי
או למשרד
הראשי של החברה
תל-אביב,אלנבי ,115
טלפון ,653251
פנה, תיענה ותהנה.
וו ב בו ר

ישראליות

לביטויו

ב טניני

הראשונה בישו־אל
בגודלה, חהימוותד. ותכויומיה

קוסמטיקה לנעל?

ברב פתוח -לשטח סגוו!
אזרחים למען עקורי איקרית ובירעם
עצרת הזדהות יהודית־ערבית עם מאבקם של תושכי ישני
הכפרים תיערף כשבת ,31.3.1973 כשעה 11.00 לפני הצהריים,
כהורשה ליד צומת ברקאי כככיש ואדי ערה
(ככיש עפולה—חדרה)
כעצרת ישתתפו אמנים ואישי ציבור.

* אפשר• בהחלט!
עם התכשירים המקוריים תוצרת אנגליה לצביעה,צחצוח,
חרוש ונקוי נעלי עור וזמש, ואבזרי שמירה לנעל
שיוו קוהפצה: ט ל 6 2 4 8 6 5 .ת ״ א

זו תשובתנו לסגירת שטחי כפרי
העקורים בצוו שלטונות הצבא.

בואו בהמוניכם!
הוועד הארצי למען עקורי איקרית ובירעם
בראשות הארכיבישוף יוסוף ראיא
העולם הזה 1856

בארבעבבוקרה וא באמעזה
להתייצב בשוק העבודה הבלתי־חוקי
הנורהבחסותהמ יש טרה, ש ד ות ׳
הביטחון ועיריית תל־אבי ב
ראגז יכ חמדאן סאדם היה נרגז מאוד. הוא הגיע במכונית ״פדו״
למרכז שוק־העבדים כרחוב יפת כיסו, ליד גן־תמר. האקדח שחגר הציץ
מתחת לכתפו. השעה היתה שש בבוקר, והוא נרגז על שהעירו אותו
בה מוקדם, בגלל עיתונאים המצלמים את המוניות שלו מעזה.
הוא ניגש אל חוליית הכיסוי של ״העולם הזה״ ,הפגין את אקדחו,
הציג עצמו כממונה מטעם בוחות־הביטחון על העובדים הערכיים מעזה,
שעמדו צפופים מסביב, ותבע מחוליית־הביסוי להזדהות. כאשר ראה
תעודות־עיתונאים ממשלתיות, דרש בי יבואו עימו לתחנת מישטרת
יפו. אחרת, איים, יזעיק ניידת שתעצור את המצלמים( .המשך בעמוד )30

עדה שלו. אחרי מילחמת ששת־הימיס היה חסר כל. תוך כמה שנים התעשר.

תמרורים
נחוג. יום־הולדתה ד.־ 85 של נשיאת
הכבוד של הפדרציה הישראלית של ויצו,
רחל כגן. ילידת רוסייה, סיימה את רד
הפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה באודסה
וב־ 1914 עלתה לארץ. הצטרפה ל-
אירגון נשים עבריות שבראשו עמדה ד.נ־רייטה
סולד, נבחרה לאסיפת הנבחרים וב־
1946 סופחה להנהלת הוועד הלאומי ובתוקף
תפקידה זה, היתה ביו חותמי מגילת
הכרזת העצמאות. היתד. חברת מועצת
המדינה הזמנית וחברת הכנסת הראשונה
והחמישית. על־פי הצעת חוק פרטית ש הגישה
— התקבל ב־ 1951 חוק שיווי זכויות
לנשים.
נחוג • יום־הולדתו ה 33-של עורך
המישנה של הארץ גדעון סאמט, שמונה
לתפקיד לפני כשנתיים, היה קודם עורך
גלי־צה״ל ועורך מישנה של במחנה.
מונה. לתפקיד המנכ״ל בפועל של
משרד־החוץ, במקומו של מרדכי גזית שעבר
לתפקיד מנכ״ל משרד ראש־הממשלה,
אכרהם קידרדן שהיה המישנה למנכ״ל
משרד־החוץ ושגריר ישראל ביגוסלביה
ובפיליפינים.
מונה • כפרופסור באוניברסיטת
חיפה, מנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות
היהודית ד״ר רענן וייץ המשמש מ־1970
כמרצה באוניברסיטת חיפה ׳וראש המגמה
למינהל קהילתי כפרי.
מונתה > לתפקיד שופטת בבית־הדין
הצבאי שבמחוז מרכז בו היא תכהן כאב
בית-דין, הסניגורית הצבאית הראשית

דליה דורנר.

מונה. לתפקיד אומבודסמן של קופת-
חולים הכללית, יעקב נש, שהיה עד לפני
שנתיים דובר מישטרת־ישראל, שימש
מאז בדיפלומט בארצוודהברית, למד לפני
שהתגייס למשטרה במשך ארבע שנים
רפואה.
מצפיםלתינוק. ג׳יימס-מנד-
-007 החדש-המלאך רוג׳ר מור ואשתו ה-
איטלקיה לואיזה מטיולי. לזוג שני
ילדים: דבורה ( )9וג׳ופרי ( )6שנולדו

לואיזה מטיולי ורוג׳ר מור
ילד שלישי
בתקופה שרוג׳ר ולואיזה עדיין לא היו
נשואים מפני שרעייתו הקודמת של רוג׳ר
מור סירבה לתת לו במשך שנים גט.
זכה. במקום השלישי מביו 125 משתתפים
מ־ 30 ארצות, בתחרות בינלאומית
של מנצחים שנערכה בלונדון, הישראלי
יואב תלמי ( )29 שקיבל גם מילגה של
מאה לירות שטרלינג מטעם קרן תפרט.
חולהאנושה. כוכבת שנות ח־
40 כטי גרייכל שנחשבה בזמנו לבעלת
הרגליים היפות ביותר בעולם, שאושפזה
בבית־החולים ההוליבודי הר־סיני בגלל
גידול סרטני בגרון.
נפטר. בבולטימור שבמדינת מרילנד׳
מהתקף־לב, בגיל ,69 שעה שהימר
במרוצי סוסים, האיש שהפך לאחד הדמויות
המפורסמות בסיפוריו של העיתונאי-
סופר הניו-יורקי דיימון ראניון, בנימין
קפלן, שכונה בסיפורים הרי הסוס.
נפטר • במיזרח־ירושלים, לאחר
תפילת אבל במיסגד אל-אקצה, הקאדי
של ירושלים, שייד סעיד סברי. בוגר
אוניברסיטת אל־אזהר שבקהיר, היה אחת
הדמויות המרכזיות במועצה המוסלמית
העליונה.
נפטר. בגיל ,82 אכרהם ריב־טיגר,
ממנהיגי תנועת פועלי־ציון בבריטניה
ותנועת העבודה העולמית, עמד במשך
שנים בראש ועדות הפדרציה הציונית
אשר עסקו בנושאי עלייה וחלוציות.

העולם הזה 1856

8 >81ד 11
ך* ציפורים המוזרות כיותר מתעופפות בשמי
> | ארצנו. אף מומחה מדופלם לתורת העופות היה
מתקשה לזהותן.

אכל כן־אהרון מגיע במעופו המסחרר למקום
אחר לגמרי.

קחו, למשל, ציפור כשם יצחק כן־אהרון.

איזה מין עוף זה?

ף* מרצע יוצא מן השק כאשר נשאל בך אהרון
1 1על־ידי המראיין אם הוא מונן לסגת אל גבולות .1967

לכאורה — יוגה. ולא סתם יונה, אלא סו־סר-סופר־יונה.
מעין ג׳ונתן ליוויננסטון של עו
פות־השלום.

״לא, לא. לא:״ זועק כן־אהרון .״אף אחד
בישראל אינו מוכן לכך:״

ולראייה: הוא מציע דבר שאיש במחנה־השלום אינו
מציע, שאפילו רק״ח אינה מציעה: לסגת משטחים
כבושים בלי הסכם־שלום.

זהו סילוף האמת. בכל הסקרים של דעת־הקהל, מסתבר
שבין ״ 107ל*.־ 307 מן הציבור מביע בהזדמנויות שונות
את נכונותו לסגת לגבול הקודם (עם שינויים בלתי-
מהותיים) ,תמורת שלום ממשי. יש להניח שבהכרעה
מעשית, יגדל אחוז זה. אני מאמין שבבוא יום־ההכרעה
יעדיף רוב הציבור שלום על שטח כבוש כלשהו.

אה בדוגמתו.

אכל כן־אהרון אינו חולם על הגכול הישן,
עם או כלי שינויים קלים. הוא רוצה לספח
שטחים ניכרים — וכל הלוליינות המחשבתית
לא באה אלא להצדיק זאת באיצטלה של
רדיפת־שלום אולטרה־קיצונית.

ך* נה ראיון שהעניק יצחק בן־אהרון לשבועון
( 1האמריקאי ניודוויק. משום־מה לא זבה בארץ ל תהודה
הראוייה לו. כי בן־אהרון מסביר בו את השקפותיו
לגבי מילחמה ושלום בצורה ברורה מאד.
הוא פותח את דבריו בקביעה חד־משמעית:

״בכר קיים מצב של שלום כין ישראל
ושכנותיה הערכיות.״

והוא מסביר קביעה זו :״בוודאי אין מצב של מיל־חמה.
עברו כימעט שש ישנים מאז מילחמת ששת־הימים,
והעניינים מתנהלים בשלנם. בכל שנה באים אלינו רבע
מיליון תיירים ערביים. הגשרים בין ישראל וירדן פתוחים.
אנחנו מדברים אל הירדנים, והירדנים מדברים אלינו.״
לפסוקים אלד, יש צליל מוכר. מי רגיל לאמרם?

משה דיין וחסידיו.

הם מבססים על קביעה זו את טענתם, שאין צורך
להתחשב עוד בערבים, שניתן לשמור לנצח על הסטאטוס
קוו של החזקת השטחים, שאפשר להתנחל בכל השטחים
המוחזקים, שאין עוד צורך בשום חתירה להסכם־שלום.

השלום בכר קיים. אין כעיות.

^ פשר לשאול: אם יש שלום, מדוע אנחנו מוציאים
כימעט 30 מן ההכנסה הלאומית הגולמית שלנו על
צרכים ביטחוניים — אחוז שאין דומה לו בעולם כולו,
והבולע את כל הכסף הדרוש לפתרון הבעייות הסוציאליות
שבן־אהרון עצמו מתריע עליהן השכם והערב?
מדוע אנחנו מוציאים למעלה ממיליון לירות בשנה על
המילחמה בקומץ פידאיון פלסטיניים?

יש כאן סתירה מסויימת. אם י ש ״מצב של שלום״
— איך זה שאין ״הסכם״ ואין ״חתימה״? אבל קטנות
כאלה אינן מטרידות את בן־אהרון, כשהוא פורש את
כנפיו במעוף אינטלקטואלי.

יש שלום, אכל אין שלום. ומכיוון שאין
השלום שיש — אנחנו נקכע כעצמגו את הגכול
שלנו, נסוג מהשטחים שמעבר לגכול זה, ונספח
את השטחים שמאחוריו.
חד, חלק ופשוט.

ך* ׳רעיון של נסיגה חד-צדדית לגבול שנקבע באורח
( 1חד־צדדי אינו כה משוגע, כפי שהוא מצלצל. יש
לכך תקדים.
לפני כמה שנים פרצה מילחמה בין סין והודו, בגלל
איזור־מריבה בגבול שביניהם. הצבא האדום הסיני הנחיל
לצבא ההודי תבוסה ניצחת, תפס שטחים עצומים של
הודו, ויכול היה בנקל לכבוש את מרכז המדינה. תחת
זאת נעצר, נסוג לגבול שהוא קבע לעצמו, והכריז: אם

״אני בטוח שהבעייה בשביל מצרים ושאר העולם
הערבי אינו גודל השטחים המוחזקיס בידינו. העובדה
ששטחים אלה מגיעים ל־ 20 אלף מילים מרובעים —
פחות מאחוז אחד של כל השטחים הערביים — אינה
מעניינת אותם בהוא זה.״
פסוק זה אינו חושף רק חוסר־ידיער, מוחלט לגבי
הלכי־הרוח הערביים. הוא מגלה גם התעלמות טוטאלית
משורש הבעייה: העם הפלסטיני.
תחילה, בדברו על הצעתו לסגת משטחים של הגדה,
הוא מדבר על ״ 600 אלף ערבים פלסטיניים שם״ ,ש״אינם
רוצים בנו״ .אבל בהמשך הראיון הוא שוכח אותם כליל.

העולם הערכי מחולק לאומות רכות. האומה
הערכית הפלסטינית אינה מובנה לוותר
על שארית מולדתה, מפני שלאומה הערכית
העיראקית או המרוקאית יש די והותר שטחים.
אין כיום איש אחד בעולם הערבי, או באומה הפלסטינית,
המוכן לוותר על השטחים הכבושים, מילבד
תיקיוני־גבול בלתי־מהותיים.
מה רוצה בן־אהרון לספח? הוא מתחמק בגלוי מן
התשובה .״אין לי מפה מפורטת בראש. אבל לערבים יש
שטחים בשפע. זה חשוב להם פחות מאשר לנו.״
ימי שאינו מוכן לשרטט מפה, ומוסיף על סירובו
הערות כאלה, מעיד על עצמו שהוא מתכוון לסיפוחים
מרחיקי-לכת.

זהו העיקר. בל השאר הוא כבל״ת — לה

אנטי אחוח

מדוע נאלץ כיל צעיר ישראלי (מילבד ערבים ותלמידי־ישיבות)
להקריב שלוש שנים יקרות מחייו בשרות סדיר,
וימים ללא-ספור בשדות המילואים?

מין שלום שבזה.

שליום פירושו הסכמה והשלמה הדדית. אין עמים
חייבים לאהוב זה את זה כדי לקיים את השלום ביניהם.
אבל מוכרחה לשרור ביניהם לפחות הסכמה להתקיים
בצוותא, להימנע ממעשי־אייבה הדדיים, להשלים עם
הגבולות ביניהם.

אף אחד מן הנתונים האלה אינו קיים, במובן,
כין ישראל ושכנותיה.
אף ערבי אחד אינו משלים עם המצב הקיים. אף אחד
מהם אינו מסכים לכיבוש השטחים המוחזקים בידי ישראל.
ערבים רבים אינם משלימים אף עם עצם קיום
מדינתנו. הממדים הזעירים של מעשי־הלוחמה הפעילים
אינם נובעים מהפסקת המילחמה, אלא מחולשתם הצבאית
של צבאות־ערב והפידאיון.
התיירים הערביים אינם באים ״אלינו״ ,אלא אל
אחיהם בשטחים הכיבושים. הגשרים פתוחים מפני ש־שילטונות־הביבוש
החליטו ,׳בצדק, שזה נוח לנו — ולא
מפני שהמילחמה הגיעה לסיומה. והדדשיח בין ממשלת
ישראל וירדן הוא שיח של חרשים, שהגיע מזמן לקיפאון
מוחלט.

לקרוא לזה ״מצב של שלום״ הוא שקר אינטלקטואלי
— או עיוות קליני של תהליכי
החשיכה.

ץ* דען מטורף יכול להמציא הנחה כוזבת (״העולם
הוא קובייה״) ,ולבנות עליה בניין מפואר של
תיאוריה מושלמת, הגיונית להפליא. התוצר המוגמר הוא,
כמובן, מטורף.

כך בדיוק עושה יצחק כן־אהרון.

אחרי שגנב מן הניצים את הסיסמה ״בבר יש שלום,״
הוא בונה עליה תיאוריה מרתקת.

״אנחנו רוצים כגבולות כני-קייכוא עם ירדן,
שייקבעו כהסכם. אם אין הסכם, אין חתימה,
אז מן הראוי שנקבע אותם בעצמנו.״

לא תעזבו אותי כאן במנוחה, ננחיל לכם תבוסה נוספת.

מוטים מילוליים, מן הסוג האהוב על כן־אהרון,
כדי להסיח את הדעת מן הנקודה המכרעת.

אחד מידידי הציע, למחרת מילחמת ששת-הימים,
שנבצע את אותו התרגיל, ונחזור לגבול זד 4ביוני ללא
הסכם־שלום. לא קיבלתי דיעה זו.

** חיפוי סופי על עמדה זו מביא בן־אהרון טענה,
^ 1הלקוחה מאוצר המליצות הצדקניות של גולדה מאיר.

מאז שורר השקט כגבול ההוא.

הסינים נהגו בחוכמה כלתי-רגילה. אכל
מצכנו שונה.

סין והודו מבירות זו בקיום זו. לפני המילחמה, שרר
ביניהן שלום. המחלוקת שפרצה ביניהם היתה בגלל
עניין מישני — מיקום הגבול באיזור עזוב וצחיח.
לא כן אצלנו. המילחמח בין ישראל והעולם הערבי
נמשכת מזה שלושה דורות. העולם הערבי אינו מכיר
עדיין רשמית בקיום ישראל, וישראל אינה מכירה בקיום
העם הפלסטיני. נסיגה חד-צדדית לא תביא שלום, אלא רק
שביתת־נשק.

ך יי משלמה שלנו היא להשיג שלום רשמי והכרה
11 הדדית, כדי ליצור דיקמת-חיים חדשה של שלום
אמיתי. השטחים הם סחורה שאנו רוצים למכרה תמורת
יעדים אלה.

שטחים תמורת שלום, ה—שטחים תמורת
ה—שלום, כל השטחים תמורת כל השלום.

בדאהרון בז לגישה זו. הוא משמיע טענות צודקות
כדי להוכיח שהשטחים אינם סחורה, אלא מעמסה.
לדבריו, המשך הכיבוש מחמיר את היחסים בין הערבים
וישראל (זה נכון, כמובן. אבל איך זה מתיישב עם
הטענה ששש שנות כיבוש הביאו ל״מצב של שלום״?)
הוא גם מזכיר שהכיבוש משבש את החברה הישראלית
ומרחיק את הצעיר הישראלי מן העבודה הגופנית, העוברת
לידי הפועלים מהשטחים.

שיקולים אלה היו צריכים להוביל את ה
מזכ״ל להכרה שיש לפעול להשגת השלום.

משה דיין אומר שהשלום אפשרי כעת,
מוכנים לוותר על השטחים הכבושים. אפשר
שבן־אהחן, בניגוד לדיין, יסיק מכך שעלינו
נכונותנו לסגת מן השטחים (מה גם שהם
תמורת שלום רשמי ומעשי.

אם אנחנו
היה לקוות
להודיע על
״מעמסה״)

אם השטחים אינם חשוכים לערבים, מה
חשוב להם ז

הם שוללים את עצם קיומנו, מפני שאנחנו מדינה
בעלת ציביון אירופי-אמריקאי בלב העולם הערבי. עד
שישלימו עם זה, אין מה לעשות .״הזמן צריך לעשות
מה שהשכל (של הערבים, כמובן) אינו עושח.״ הבעייה
האמיתית היא ״אם סאדאת יכול לקום ולומר לעמו באחד
הימים: יישראל קיימת כעובדת־קבע.״
בן-אהרון לא שמע, כנראה, שאנוואר אל-סאדאת, כמו
קודמו, קיבל את החלטת מיועצת־הביטחוו ,242 המדברת
בפירוש על ״הכרה הדדית בעצמאות, בריבונות ובשלמות
הטריטוריאלית״ של כל המדינות במרחב. גם לא הוגנב
לאוזנו שמצדיים הצהירה רשמית באוזני גונאר יארינג
שהיא מוכנה לחתום על שלום רשמי, המהווה הכרה מלאה
בזכוית־הקיום של ישראל, אם ישראל תודיע על נכונותה
לסגת לגבול רפיח־איילת אחדי השגת השלום.

כן־אהרון אינו רוצה לדעת זאת, מפני שאינו
מוכן לסגת לגכול זה. לבן הוא מוציא ממחסן
הגרוטאות מליצות, שאבד עליהם הכלח.

^ ינני יודע איזה מין ציפור הוא יצחק בן־אחרון.
אבל אני יודע שאינו יונה.
כל דבריו מגלים זילזול טוטאלי בעמי ערב, והתעלמות
גמורה מקיום העם הפלסטיני. הוא אומר להם: החלטנו
לקבוע את הגבול, ולא איכפת לנו מה דעתכם על כך.
להלכה הוא מציע נסיגה חד־צדדית משטחים כבושים,
אך למעשה הוא מציע סיפוח חז״צדדי של שאר השטחים.
הגישה כולה היא אולטימטיבית, שחצנית ומתנשאת. היא
קרובה יותר לגישת דיין מאשר לזו של ספיר.

עוף מוזר מאוד, המקשט את עצמו בנוצות
יונה.

בהתמרמרות, בהתרגשות ומעקה?

היתה לכד סיכה אחת: כמאכל,
זה נתגלתה תמונה שד אינטריגות,
קנוניות, שרירות השילטון
ואפסות האופוזיציה, שהדהימה
והכחילה רכים.
הפלא הוא שבקרקע מורעלת זו צמחה,
בסופו של דבר, מועמדותו של אדם
שהוא לדעת הכל מועמד סביר לתפקיד
הייצוגי הרם.

רפ״י
נגד נבון

הידברות ספיר־ רפי ספיו בין ג ו יעקוב׳ ושימעון פו ס

ך* קנוניות שקדמו לבחירתו של אפ ו
1ריים קצ׳לסקי כמועמד מיפלגת העבודה
לנשיאות היו גלויות לכל.
יצחק נבון, שנראה כמועמד בעל הסיכויים
הטובים ביותר לזכות ברוב קולות
בהצבעה החשאית שתיערך במרכז מיפלגת
העבודה, הופל על-ידי שורה של אינטריגות
מכוערות, שנועדו ליצור את הרושם
כאילו הבחירה תהיה דמוקרטית וחופשית,
ללא הפעלת לחץ על חברי המרכז. ליצ חק
נבון נרמז גם על־ידי מקורביה של

לכאורה זה היה נכון. אם כן, מדוע
רעשו העיתונים במשך שבוע, מדוע נערכו
ויכוחים לוהטים, מדוע הושמעו דברים

גולדה מאיר וגם על־ידי פנחס ספיר עצ־מו,
שהם לא יפעלו נגדו, ישאירו לחברי
המרכז את ההכרעה. רק אחרי ששוכנע

פשר לחשוכ שזהו מאבק על
השילטון במדינה!״ התפלא חבר־כנסת
,״על מה רבים, בסך־הכל? על ה־

מישרה הכי לא־משפיעה במדינה! אפילו
לראש מועצת עקרון יותר סמכויות מאשר
לנשיא מדינת־ישראל !״ הוא אמר.

ידלין כורע לרגלי גולדה ומדווח, ספיר עומד דום לפניה ומקבל הוראות

גלילי בוחש בקרוה: עם יהושע ובינובי׳ן, אלוף הגוש, ואהרון ידרין, המזכ״ל
כי הוא מעמיד את עצמו לבחירה חופשית
הסכים נבון להציג אח מועמדותו גם
כשנאלץ להתמודד נגד הפרופסור קצ׳לס־קי
בלבד.

כך נמשך נבון אד המלכודת.
בי כאותה שעה בה הבטיחו לו כי
הכרעתם האישית של חברי המרכז
היא שתקבע, בבר פעל המנגנון
המיפדגתי, הנתון כידי הגוש
התל-אכיכי, כדי להבטיח את בחירת
מועמד הגוש: קצ׳לסקי.
קבוצה של כתריסר אנשים נטלה על
עצמה לדבר באופן אישי עם כל אחד
מחברי מרכז המיפלגה, להוציא את אנשי
רפ״י שתמיכתם בנבון נראתה בלתי

מעורערת. תוך 24 שעות יכלו אנשי הגוש
לדעת מראש מה תהיה תוצאת ההצבעה.
שכן איש מחברי המרכז, שעתידם,
ובמידה רבה גם פרנסתם, תלויים בגוש,
לא היה מוכן להמרות את הצו שבא מלמעלה
בעד מי להצביע.
יצאו מכלל זה הפעם רק יוצאי עדות
המיזרח, שהעזו להמרות את פי ראשי
הגוש והבהירו עוד לפני ההצבעה שהם
יתנו את קולותיהם בעד נבון. מכיוון
שהיה ברור לראשי הגוש שבחירתו של
קצ׳לסקי מובטחת ממילא, הם לא הפעילו
לחצים מיוחדים על יוצאי עדות
המיזרח. אולם בקרב אנשי הגוש נדלקה
(המשך בסמוד )18

*811

10,000ד וחורש -

מחנים על מבריחי המיליונים
כאשר עלה השבוע שר המישטרה שלמה
הילל אל הדוכן בכנסת ואישר כי ד,מיש-
טרה עדיין לא פתחה בחקירה בפרשת
סריגי ססיל — קשה דיה שלא להיזכר
בכלל כי מי שגונב עשר לירות דוא
גנב, אולם מי שגונב עשרה מיליון, הוא
יהודי מכובד.
נראה כי גם מוסדות החקירה של ישראל
יודעים על כלל זה. אחרת, אי-אפשר
היה השבוע להבין את התנהגותן של ה
שלמה
הילל
התטלמות מהשופט
מישטרה והתביעה בשתי פרשות חמורות,
בהן קיים היה חשד סביר של הברחת
מיליוני דולרים מהארץ.
כבר לפני חודשיים פורסמו המיסמכים
עם מימצאי הבדיקה של רואה-החשבון
ברוד ברוידא (העולם הזה ,1846 האם
הוברחו המיליונים) שהצביעו על חשד

של ביצוע עבירות על חוקי מטבע זר
על־ידי הנהלת מיפעל־הענק סריגי־סם יל.
הבדיקות העלו חשד כי לפחות 1.4
מיליון דולר הוברחו לחו״ל, ולא הוכנסו
לקופת המדינה.
למרות זאת, טען השבוע שר המשטרה
שמדובר בסיכסוך אזרחי בין שותפים,
אשר במהלכו העלה אחד הצדדים טענות
על עבירות אלה. הוא השמיע דברים אלה
בתשובה לשאילתא של אורי אבנרי.
מחדלי המישטרה הוציאו משלוותו אף
את השופט המחוזי בתל-אביב שלמה לו־בנברג.
השופט הורה לכונם־הנכסים של
סריגיימסיל לפנות לפרקליט המדינה בהצעה
לחקור בפרשה.
כאשר שופט ״מציע״ ,בלשון המעטה,
נהוג למלא אח^־י הוראתו. למרות זאת,
לא היתה המישטרה סבורה הפעם כי
עליה אכן לעשות זאת.
פרשה שנייה, עליה שאל אבנרי בכנסת,
היתד, החשדה אודות הברחת 30 מיליון
דולר על-ידי סוכני אי.או.אם. בישראל.
כאן, חברה לאזלת־היד של המישטרה גם
התנהגות תמוהה מצד פרקליט מחוז תל־אביב,
יעקב קדמי.
למרות שבידי המישטרה היו העתקי
חשבונות־הבנקים של הסוכנים בשווייץ,
שהראו כי הופקדו בהם 30 מיליון דולר —
בעוד שהסוכנים הצהירו בישראל על 15
מיליון דולר בלבד — לא ערכה המיש־טרה
כל חיפוש במשרדי הסוכנים או בבתיהם,
כדי למצוא חומר נוסף, ולא נקטה
כל פעולה רצינית אחרת. היא איפשרה
לסוכנים לנסוע לשווייץ, להעלים את ההוכחות
שם. היא חקרה אנשים שוליים,
והתלהבותה לגלות ראיות בפרשה נראתה
קלושה ביותר.
גם פרקליט־מחוז ת״א, שקיבל את מ ימ־צאי
המישטרה, הסתפק בהם — והחליט
כי אין חומר*האישום מספיק לפתיחת תיק.
להשוואה: כאשר קיבל בזמנו פרקליט־המדינה
את מימצאי המשטרה בפרשת
נתיבי־נפט — שגם שם לא הצליחה ה־מישטרה
לגלות מאומה — לא הסתפק
בהם, אלא המשיך לחקור בעצמו, עד שמצא
חומר נוסף, אשר המישטרה, למרבית
הפליאה, לא הצליחה להשיגו.
אולם פרקליט־מחוז תל-אביב אינו פרק-
ליט־המדינה, ולפי כל הסימנים יוכלו אותם
סוכנים להמשיך ולישון בלילות בשקט,
במצפון נקי.

הכנסתו של מנהל

הנוח ממשלתית
דו״ח מבקר־המדינר, העומד להופיע בקרוב
יכלול גם פרק מיוחד על השכר
וההטבות של מנהלי חברות ממשלתיות.
המבקר בדק את משכורתם של מנהלים
ב־ 17 חברות, והנתונים שגילה יזעזעו את
הציבור.
מסתבר כי המשכורת הנמוכה היא שלו שת
אלפים לירות לחודש. כן יש מנהלי
חברות ממשלתיות המקבלים תשעת אלפים
לירות, לחודש — מלבד שפע ההטבות
המקובלות, כמו הלוואות של רבבות ל״י
ללא ריבית, אחזקת רכב, הוצאות אשל
ענקיות, אחזקת דירה, נסיעות לחו״ל.
הדו״ח יחשוף במיוחד את התנאים בתעשייה
האווירית.

מנון התקנים עשה
עסקים פוט״ ם
מה קורה כאשר גוף ממשלתי, שתפקידו
לפקח על ייצרנים פרטיים — מתחיל להתחרות
בהם?
לא ייתכן? מכון התקנים הוכיח בימים
אלה שייתכן גם ייתכן.
מכון התקנים הוא מוסד ממשלתי, הממונה
על קביעת התקן למוצרים שונים.
במכון קיימת מחלקה בשם מרכז ישראלי
לאבזרי מים, המשותף למכון ולנציבות
המים. במרכז עובד אגרונום בשם גדעון
תירוש 42 הבודק מטעם המכון אבזרי
מים של יצרנים שונים, מעניק להם תו
תקן — או שוללו.
אחד המוצרים שהגיעו אל תירוש ל בדיקה
היה הטפטפת, שעיקרה מערכת צינורות
המזרימה מים לקרקע בטיפטוף —
במקום ההשקייה הרגילה באמצעות מימ-
טרות. שיטת הטיפטוף חוסכת מים ומגבירה
את היבול, בהשוואה לממטרות.
היצרן הראשי של טפטפות בארץ הוא
נטפים, השייך לקיבוץ חצרים ולמהנדס

גדעון תירוש
למי יטפטפו הרווחים?

בכפר ערבי
חפתעה לא״נעימה צפוייה ליהלומני
ישראל: לראשונה מאז קום המדינה,
הירשו עונה השילטונות חקמת מלטשת־יהלומים
בכפר ערגי.
בכפר הדרוזי עיסאפייא מוקמת ב־ימים
אלה מלטשת, על״ידי תושב הכפר
זאקי זאהיר, סיטונאי של תנובה, והיחלו־מן
חנתנייתי אברהם עירוני, בהשקעה
כוללת של כרבע מיליון לירות.
עירוני ילמד את הדרוזים, רובם
חיילים משוחררים, את מלאכת הליטוש.
המלטשה מוקמת בעידודו של מישרד
העבודה — ותוך העלמת העובדה מהתאחדות
היהלומנים.

האינדיאני ב אי
רשם־חחברות בירושלים הופתע כאשר
קיבל מעורך־הדין ביל גולדפרב, עולה חדש
מקליפורניה, רשימה של חברות חדשות
לרישום. שמות החברות היו: נבאחו,
מוהיקנים, פואבלו, קויאהוגה, ושאר
שמות אינדיאנים.
האמנם החלו משקיעים אינדיאנים
להתעניין בישראל! עדיין לא, מסתבר.
גולדפרב פשוט גילח שקשה כבר כיום
למצוא שם חדש לחברה, שלא יחיה דומה
לחברה קיימת, בחר במסלול שמות
טרי ומקורי לחברות שהוא מקים.

״אתם לא מסוגלים להקשיב — איך
אפשר לשבת ולדבר עם חרש?!״ הטיח
עורך־הדין הפלסטיני, הד״ר מאזאוואי.
״איך אפשר לדבר איתכם כשאתם לא
מוכנים לומר שום דבר — אי־אפשר לנהל
דו־שיח עם אילם!״ החזיר לו חבר הפרלמנט
היהודי מבריטניה, שהוטס במיוחד
מלונדון לביירות כדי להשתתף בתוכנית
הטלוויזיה של דייויד פרוסט.
כמו תוכניתו הקודמת של פרוסט, שהוקלטה
בתל־אביב, היתד. גם התוכנית
שהוקלטה בלבנון ושודרה השבוע ביש ראל,
מגמתית ומודרכת. כשם שבתוכנית
הקודמת חתר פרוסט להציג את הישראלים
כלאומנים קנאים שאינם מוכנים להודות
בשגיאות, לוותר ויתורים או להגיע
לפשרות, כך עשה גם בביירות. בחירה
מכוונת מראש של המשתתפים בתוכנית
וצורת הצגת השאלות שלו, הציגו את
הערבים ואת הפלסטינים כמי שמתייצבים
ומזדהים עם פעולות מפטנובר השחור, רוצים
בהכחדתה של מדינת־ישראל.
המסקנה המתבקשת ממי שצפה בשתי
תוכניותיו של פרוסט: אין עם מי לדבר,
אין מה לעשות. הישראלים והערבים אינם
מוכנים לדבר זה עם זה. אין שום
אפשרות לקרב בין עמדותיהם. פיתרון
של שלום הוא עניין אבוד. והערבים, לפחות,
מתנהגים בצורה תרבותית ומכובדת
יותר מאשר הישראלים.
בכך שירתה תוכניתו של פרוסט את
החוגים הקיצוניים בשני העמים, שכל אחד
מהם היה ודאי מרוצה מצורת הצגת עמדותיו
כעמדות המקובלות אצל כל בני
עמו.
אלא שיחסים בין עמים אינם נקבעים
בתוכניות טלוויזיה ולא באמצעות להטוטנים
דוגמת פרוסט. בשבוע בו הוצגה
תוכניתו של פרוסט בישראל, נערך בה
גם כנס בינלאומי של אילמים וחרשים.
שם הוכח ההיפך ממה שניסה פרוסט
להמחיש בתוכניתו: גם חרשים ואילמים
מלידה מסוגלים לקומוניקציה ולהידברות
הדדית, הכל תלוי בהכשרה, בהכוונה
וביצירת התנאים המתאימים לכך.

המתעהב שו רההאח רונ ה
בתום הקרב הממושך בין
סיעת המיעוט הזעירה לבין
הבוסים שד ההסתדרות, זיכה
ביודהמשפכז את נציגי
העולס־הזה — כוח־חדש
בניצחון מוסרי מהדהד

השקט בגורסה ממשיך להלך־אימים, והכל ממתינים לאפריל.
בחודש זה יקבלו מאות״אלפי שכירים תוספות והשלמות שכר גדולות —
והמיליונים חפנויים יחפשו לחם השקעות. גם האוצר יחדש את התשלומים שהקפיא
לספקי הממשלה. כן מקווים גם בי יפחת לחצו של בנק־ישראל על הבנקים תמיסחריים
לצימצום האשראי.
השבוע הוציאו גורמים שונים בבורסה שפע של אמיסיות איגרות״חוב מושכות,
צמודות למדד. בקצב עליית״המדד בישראל — בשיעור של * 12 ומעלה לשנה —
השקעה באיגרות חוב היא ביום הטובח ביותר, מבטיחה, נוסף לעליית־המדד, גם
תשואה של * 6בקירוב — וביחד חבנסה נטו של מעל .16$ובל זאת —
בביטחון מוחלט.

מילטשת יהלומים
העם שיח חר שים ואיד מיס
תוכניתו הרבגונית
שז 8רו 8מ
שימחה את קיצוני ישראל:
״אין עס מי לדבר:״

הסת דרו ת

מחפים לאפריל

היהלומנים מתנגדים בתוקף רב להכשרת
ערבים במיקצוע זה, מחשש העברת
הידע לארצות-ערב, והקמת תעשייה שם
שתתחרה בישראל.

במדינה

שמחה בלאם. מוצרי המפעל מוגשים גם
הם לבדיקה ואישור במכון התקנים.
נראה כי המצאה זו של טיפטוף, אשר
הרווחים ממנה מטפטפים בזרם גדול דווקא׳
מצאדדחן גם בעיני תירוש. הוא פיתח
פטנט משלו, רשם אותו על שמו
ועל־שם מכון־התקניס.
עד כה מכר את הזכיון למפעל פלסטרו
בקיבוץ גבת, ולמפעל במבי־פלסט בנהלל.
ההכנסות מהתמלוגים, עד היום — 40 אלף
לירות. הוצאות הפיתוח עלו 60 אלף ל״י
— מחציתם בשעות עבודה שהשקיע תירוש
במכון. הרווחים יתחלקו חצי־חצי בין
תירוש והמכון.
התוצאה: מכון התקנים יהיה מעוניין
כמובן במכירת המוצר שלו, המכניס כסף
לו ולתירוש. היצרנים האחרים של טפטפות׳
הרוצים להגיש את מוצריהם לאישור
המכון, אינם רואים עתה כיצד
יצליח להעניק להט תו־תקן — בלי לזכור
שהוא פוגע בכך בהכנסותיו שלו.

הקרב המשפטי המרתק נמשך חודשים
ארוכים, וכבר באמצעו אפשר היה לחוש
לאן נוטה הרוח. למרות זאת, היתד, ההפתעה,
שנכללה השבוע בפסק־הדין, בלתי-
צסוייה לחלוטין.
הוועדה המרכזת של ההסתדרות ומזכירה
הכללי, יצחק בן־אהרון, היו תקיפים מאוד
בהודעתם בקיץ שעבר :״תנועת העולם־הזה
— כוח־חדש הוליכה שולל והטעתה את
בית־המשפט המחוזי, כאשר ביקשה צו־מניעה
נגד בחירתו של אשר ידלץ כיו״ר
הוועד המפקח של קופת־חולים...״
השופט המחוזי חיים דבורין חשב אחרת.
בפסק־דין מנומק המשתרע על פני עשרים
עמודים מודפסים במכונת כתיבה, שקריאתו
נמשכה כשעה, פסק לא אוכל להגיע
למסקנה שניתן לומר על המבקשים שהישהו
תביעתם או שישנו על זכויותיהם או
שהגישו את בקשתם בפני שלא בתום־לב...
כאמור, נהגו המבקשים במהירות, חריצות
ומרץ, בהתריעם על מעשים הנוגדים את
תקנות המשיבה...״
מ ש תו ל לי ם. המבקשים היו ח״ב אורי
אבנרי וחבר הוועד-הפועל של ההסתדרות
אלכם מסים, בשם סיעתם בהסתדרות.
המשיבה היתד, קופת־חולים של ההסתדרות,
שהגיעה השנה ל־ 2.2מיליון חברים ותקציב
(המשך בעמוד )19

יד אלמונית ניסתה למנוע מוועדת הכס ים לפרסם את דו״ח הביזה
* * אז סרט המתח המעגל האדום, לא
^* /חזו הברי ועדת־הכספיס של הכנסת
בפרשה מיסתורית כמו זו שהונחה בשבוע
שעבר על שולחנם: פרשת הקו האדום.
אולם שלא כמו בסרט, לא היו הפעם
הח״כים הנכבדים צופים אלמים. בפרשת
הקו האדום, היו הם החוקרים האמיצים.
אולם, שלא כמו בסרט, היו הפושעים
זריזים יותר, הצליחו להימלט מידי הצדק.
הקו האדום, שהדליק אצל חברי הוועדה
אור אדום, הודפס משני צדדיו של כל
אחד מדפי הדו״ח מלא חומר־הנפץ שהונח
בידיהם של חברי הוועדה. וחמור ככל
שהיה הדו״ח עצמו, הרי הקו האדום שלאורכו
היה חמור שבעתיים.
הקו האדום, פירושו שמחבר הדו״ח
— מבקר המדינה — מבקש מחברי
הוועדה, בשמם של מישרדי הממשלה ה־הנוגעים
בעניין, שלא לפרסם את הדו״ח.
מה שחברי הוועדה נתבקשו להסתיר
מהציבור, היה קטע מדו״ח מבקר־המדינה
שעסק בנושא גניבות ציוד שלל בסיני

מישהו צייו?1
אדום על הוו־־ח
אבל או אחד
לא חודה שידו
היתה נג ע ל

על מי ניסו המחפים לחפות?
כאן, היה המיסתורין הרבה יותר פשוט :
היד האלמונית שניסתה למנוע את פיר־סום
הדו״ח — ידעה מהי עושה. בהתאם
לעדויות בוועדת־החקירה בפרשת נתיבי־נפט,
ובהתאם לכתב־אישום שהוגש לפני
שנה בבית־המשפט המחוזי בתל-אביב, היה
אחד המעורבים בגניבות לא אחר מאשר
עסקן חשוב במפא״י וידידו האישי של
פנחס ספיר — דני קמחי.

מימצאים^
פליליים! אין
ך* פנייה לוועדת הכספים לא היווה
נ 1הנסיון הראשון להגן על דני קמחי.
חקירת משטרת ישראל בפרשה, בעקבות
העובדות שהתגלו בוועדת־החקירה בפרשת
נתיבי־ נפט — התנהלה בעצלתיים עצלים
ביותר. רק דירבון ציבורי בלתי-פוסק
וחשיפת עובדות בוועדה אילצו את המשטרה
להודות כי יש לה חומר מרשיע.

היה זה לאחר שקודם לכן מסר נציגה,
ניצב־מישנח שמואל רוט — כי אין כל
מימצאים פליליים לגבי מישהו.
מאז, הספיק רוט להיות חשוד כמי
שהזהיר את קרובו מפני מעצר צפוי, בפרשת
רמטרוס בפתח־תקווה. בעתיד הקרוב,
משתחרר רוט מהמשטרה — ועומד לקבל
משרה נכבדה אצל האחראי לנפט באוצר,
סגן השר, ד״ר צבי דינשטיין — שהוא
ידידו של דני קמחי. צירוף־מקרים מפתיע.
אך חזרה לדני קמחי. לאחר שהמשטרה
נאנסה לפעול, הוגש כתב־אישום נגדו
ונגד שמואל הרצפלד וקבלן עבודות־העפר
אשר וולפלר — כתב־אישום, שהוגש ב־בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב, האשימו
במירמה, מעילה באמון וגניבה, בקשר
לפעולותיו בחברות מגל ונתיבי־נפט.
כתב־האישום טען כי קמחי ניצל לרעה
את תפקידו, וקשר קשר להונות את מש־רד־הביטחון,
גנב ציוד מחברת נחיבי־נפט
— שהוא היה חבר הנהלתה — והעבירו
לחברת קוד, השייכת לאחיו הקבלן וולפלר.

יועץ מאיר שמגר >עם אשתו)
לא הוא
אחרי שנגמרה מלחמת ששת־הימים.
מימצאי הדו״ח היו חמורים ביותר, ציינו
גניבות ציוד בשווי עשרות מיליוני דולר
על־ידי אנשים פרטיים, פקידים ממשלתיים,
ועובדי חברות ממשלתיות. מבקר-
המדינה אמנם לא הזכיר שמות, אולם חלק
נכבד מהחומר שהונח בפני הוועדה עסק
בפרשת הגניבות על־ידי ראשי נתיבי־נפט.
לאחר שעיכלו את המימצאים החמורים
הכלולים בדו״ח שלפניהם, התפנו חברי
הוועדה לשאלה הטבעית הבאה: מי הוא
זה בעצם המבקש מהם להסתיר דברים
חמורים אלה מידיעת הציבור.
ומשאלה זו, נבעה כמובן גם השאלה
הבאה, טבעית לא פחות: על מי מנסים
להגן יוזמי הקו האדום?

אין אבא
לקו האדום
ך* שלג ז ה, החל המיסתורין הולד
ומעמיק.
מרגע ראשון, ברור היה כי לפחות
שלושה משרדי ממשלה יכלו להיות יוזמי
הקו האדום • :האוצר, הביטחון והחוץ.
אולם בתשובה לפניית הוועדה, הזדרזו
שלושת המשרדים לנקות כפיהם, ענו כי
לא התנגדו, אינם מתנגדים, ולא יתנגדו.
בהמשך חקירתם של חברי הוועדה, יצא
משרד־החוץ מהעסק בשלום. נותרו שני
חשודים: האוצר והביטחון.
כאן נסתיימה החקירה. מי משני אלה
בישל את הקו האדום — לא הצליחה

הוועדה לגלות. הגיבורים האלמונים בחרו
להישאר באלמוניותם.
אפשר היה להבין לליבם. כאשר ביקשו
ממבקר המדינה למתוח אח הקו האדום,

לא חשבו כלל שהם מסכנים את עורם.

במשך שנים ארוכות היתה ועדת הכספים
גוף ממושמע וצייתן, שמילא ברצון כל
בקשה של הרשות המבצעת, וביחוד של
שר־האוצר ואנשיו. אולם בעקבות הסערה
הציבורית שהתחוללה לאחר פרשת נתיבי־נפט,
סטו הפעם חברי הוועדה ממינהגם,
גילו אומץ־לב מפתיע.
אז, גילו כי הענקים שאותם חששו להרגיז
תמיד — אינם אלא גמדים מפוחדים.
בשלב זה הופיע בפני הוועדה היועץ
המישפטי לממשלה, מאיר שמגר. בק שתו:
לגנוז אותו חלק מהדו״ח המפרט
נתונים על רכוש ממשלת מצריים שנלקח
לישראל — מעשה המנוגד לאמנת האג,
ושיוכל בעתיד, בבוא השלום, לשמש בסיס
לתביעת פיצויים מצד ממשלת מצריים.
חברי הוועדה נעתרו לבקשה, הסכימו
לגנוז את הקטע המבוקש, החליטו לפרסם
את שאר הדו״ח.
התערבותו של שמגר, שבאה לאחר
הנסיון המיסתורי למנוע את פירסום הדו״ח
כולו, הביאה לשמועות כאילו שמגר הוא
זה שניסה למנוע את הפירסום. היה צורך
בהודעה מיוחדת לציבור, כדי להבהיר כי
לא הוא היה זה.
עתה, לאחר שנכשל הנסיון לגלות מי
ניסה להסתיר את הגניבות — למרות ש נקבע
מושג ברור מאוד היכן מסתתר
המסתיר המיסתורי — נותרה השאלה:
גנבי המיליונים

** סי שהתכרר נהג מישרד־חביטחוו
^ למכור ציוד לחברות ממשלתיות ללא
מיכרזים, בעוד שלאזרחים פרטיים נמכר
ציוד רק במיכרז. קמחי קשר איפוא קשר
עם שותפיו, בהתאם לאישום, ורכש ציוד
כבד ממשרד־הביטחון — בטענה כי כאילו
הרכישה נועדה לחברה הממשלתית מגל,
שהוא מנהלה. אך למעשה, קנה את הציוד
עבור שותפו וולפלר. בעיסקה מעין זו,
קנה ממשרד־הביטחון שני מחפרים ושני
שופלדוזרים עבור אחיו, אברהם קמחי.
דני קמחי גם הואשם כי גנב ממחנה־הנפט
באבו־רודם מפלסים ומדחסים של
משרד־הביטחון, העביר אותם לחברת קוד.
האישומים בכתב־האישום היו חלק קטן
בלבד ממה שגילו במשטרה שני העדים
משה בן־מנחם ואברהם יעקב, המכונה
ההודי, גיבורי פרשת נתיבי־נפט.
שני אלה העידו כי העמיסו משאיות
מלאות בציוד, השווה עשרות מיליוני דולרים,
ושלחוהו לחברת קוד.
גם לפני שהגיעו הדברים לידיעת הציבור
על-ידי ועדז#־,חקירה, נעשו נסיונות רבים
להשתיקם. כאשר נודע למנהל רשות החברות
הממשלתיות יעקב סלמן על הגניבות
— תבע למסור את הנושא למישטרה.
ראשי האוצר התנגדו לכך, וסוכם כי
קמחי יתפטר מנתיבי־נפט — אך ימשיך
לנהל את חברת הגג מגל. עבור התפטרותו
מנתיבי־נפט קיבל קמחי פיצויים של 56
אלף לירות, שלל הגניבות לא הוחזר.
מי הוד דני קמחי זה שראשי האוצר
עושים כל מאמץ להגן עליו? מי הוא
האיש אשד המשפט נגדו טרם החל עד

היום — למרות שכתב־האישום הוגש לפני
שנה בדיוק — באחד למרס? 1972 מי הוא
האיש שמשרד־המישפטים נותן יד למנוע
את העמדתו לדין? שכן, בינתיים נפטר
אחד העדים המרכזיים נגד קמחי׳ משה
בן־מנחם. אם תעוכב התחלת המשפט עוד
שנה — ייצא קמחי ללא כל פגע. מה עוד
שצפוייה חנינה לרגל 25 שנות המדינה.
קמחי ( )53 היה כל חייו פלייבוי עליז
וכדאיניק מקצועי. הוא דמות מוכרת בין
אנשי הבוהמה, אורח־קבוע במעדוני־יוקרה,
ומוכר כמוקיר גדול של היופי הנשיי.
הוא היה קפטן בצבא הבריטי, וקצין־תות־חנים
בכיר בצה״ל. מאז שיחרורו היה
מנכ״ל החברות הממשלתיות נפטא ומגל.
אחרי פרשת נתיבי־נפט, התגרשה ממנו
אשתו, התחתנה עם ידידו הטוב.

ידיד אישי
של ספיר
מ חי הו א גם ידיד אישי של שר׳׳
!,האוצר פנחס ספיר, ופעיל בסניף
תל-אביב של מפלגת העבודה. בבחירות
האחרונות היה גזבר סניף יפו.
ואכן, שמועות עקשניות טענו כי חלק
מגניבות השלל נועד למימון קופות מפלגת
העבודה. אם שמועות אלה נכונות* -
אפשר בהחלט להבין את מסך־ההגנה הכבד
האופף את קמחי — את העובדה שראשי
האוצר נחלצו כל־כך במרץ לעזרתו —
את העובדה שהמשטרה ״לא הצליחה״ למצוא
אישום נגדו — את העובדה שלאחר
שהוגש נגדו כתב־האישום, אין כל סימן
כי משפטו יתחיל אי־פעם — את העובדה
כי נשאר בתפקידו כמנהל חברה ממשלתית
גם לאחר הגשת־האישום נגדו —
את העובדה כי פקידי ממשלה אלמוניים
העזו לפנות למבקר־המדינה, בבקשה למתוח
את הקו האדום על עלילותיו.
* אפשר בהחלט להאמין כי כן: כבר לפני
למעלה מעשר שנים אירע מקרה דומה
בחברת־הנפט לפידות, כאשר מזכיר החברה
נתפס במעילה בכספי החברה. הוברו
כי הוא לא שס בכיסו אף אגורה אחת,
אלא העביר את כל הכסף לקופת מפא״.,
כתוצאה, הפעילה המפלגה לחצים עצומים
להשתיק את העניין, אולם מנהל החברה
לא נסוג, ורק בגלל זח הועמד המועל
לדין, נשפט, ונמצא אשם.

ה אינ טריגה
(המשך מעמוד )15
מנורה אדומה שהבהירה להם, כי כאשר
מדובר בנושא שיש לו השלכה עדתית,
הרי נאמנותם של חברי מפא׳׳י לשעבר
לגוש עומדת בסימן שאלה. הנאמנות לעדה
חזקה גם מהנאמנות לגוש.
באינטריגות שנערכו מאחורי הקלעים
נטלו חלק גם כמה מידידיו הטובים ביותר
לשעבר של נבון. שמעון פרם, מנהיג
רפ״י, הוא שהעלה לראשונה את שמו
של קצ׳לסקי כמועמד לנשיאות. קצ׳לסקי
היה מקורב בשעתו לחוגי בן־גוריון. גם
הוא, כמו נבון הרפ״יסט, ידוע כיום בריעות
יוניות מובהקות, המנוגדות לעמדותיהם
של ראשי רפ״י לשעבר.

כשצצה מועמדותו שד קצ׳לסקי
כאופן כדור יותר, הפעם כמכשיר
כידי פנהס ספיר למנוע את בחירתו
של נבון, נסוג פרם מתמיכתו
כבחירת נכון. הוא אומנם לא הסתייג
מנכון בפומבי, אכל הכיע את
דעתו שקצ׳לסקי עיבוי להיות נשיא
מצויין, הפסיק את המערכה לגיוס
י,ולות למען נבון. מדוע עשה זאת ז

זר! כלבן פשוט...
מה יו תר קל מל השת תף בהגדל ת
הלו טו. ת מו ר ת 50א גו רו ת תו כ ל
לסמן 6מספרים בכל אחת משתי
הסבלאות שבסופס.
עשה חי שו ב פ שו ט פ עו להבת
שניות ספורו ת, מבי א ה לך סי כויי
השתתפות בזכיה בת 75,000 לירות
בפרס הרא שון ו אלפי לירות ביתר
הפרסים.
ז ה כל נ ד פשוט..

ה!1וו ט ה
ארגון הספרים

מועדון ״הספר המעולה״

שע״י התאחדות כעלי מלאכה׳ותעשיה זעירה, ת״א
בהסות הברת ״וולה״ בישראל

צ>בור ה 7זפר>ם
מוזמן

לתח רו ת על ה תו אר
אלוף התס פו ר ת
והתס רו ק ת
היפה לגברי ם
שתתקיים ביום שני ׳ ,2.4.73 בשעה 6.00 בערב,
באולם הגדול של התאחדות בעלי מלאכה.
אלבז שלום — ונל-אביב, בונן שמעון — יפו— תל-אביב, בן-
ארוש מאיר — אשדוד, דין יוסי — תל־אביב, דריי סמי —
תל-אביב, זרקי אהרון — תל־אביב, כהן איציק — תל־אביב,
לוגסי חיים — תל-אביב, לוי גדעון — תל״אביב, ליכטנשטיין
אביגדור — תל-אביב, מויאל רפי — אשדוד, סבג מוריס —
תל-אביב, סנדרוסי חיים — תל־אביב, פרוספר אבוטבול —
תל-אביב, פרינטה מוריס — יפו־תל־אביב.

נראה שפרס חשש שקצ׳לסקי עשוי להתרחק
מחוגי רפ״י אם יפגינו מנהיגי רפ״י
לשעבר התייצבות חזיתית לצד נבון —
וזה דווקא עם כניסתו לתפקיד הנשיא —
לא נעים !

גם שאד מנהיגי רפ״י המובהקים
נמנעו מלהיאבק בגלוי למען
הכרם נכון. משה דיין, למשל, אפילו
לא הופיע לישיבת מרכז העבודה,
שם יכלה הופעתו והתייצבותו
לצד נבון לגייס עוד כמה קולות
עבורו. אחרי שיומיים קודם לכן
יעץ לנכון שלא לבטל את טו ל
מדותו ולהתמודד על המועמדות
עם קצ׳לסקי, שלח דיין למרכז
פתק הצבעה, שידע מראש כי הוא
ייפסל. בשיחות פרטיות עם במה
משרי הממשלה ביום ההצבעה
הביע דיין את דעתו כי קצ׳לסקי
הוא מועמד מתאים יותר לתפקיד
מאשר נבון.
מדוע עשה זאת דיין? גם לו היה חש בון
פשוט. הוא חשש שאם איש רפ״י
לשעבר יהיה נשיא המדינה, ישמש הדבר
תירוץ בידי אנשי מפא״י למנוע מדיין
עצמו את הכהונה הרמה שהוא שם עיניו
אליה: ראשות הממשלה. לא ייתכן שרפ״י
תחזיק בכל המישרות הרמות במדינה.
לעומת כל אלה נתנה הכשלת מועמדות
נבון בידי חטיבת רפ״י קלף חשוב. שוב
יכלו אנשי רפ״י לטעון כי נעשה להם
״עוול״ ,כי רודפים אותם על נאמנותם ל-
בך גוריון וכי מגיע להם פרם תנחומים
בהזדמנות הראשונה. אלא שהנהנה בפעם
הבאה לא יהיה כמובן נבון.
על רקע זה אי-אפשר להימנע מהמסקנה
כי ראשי רפ״י שמחו בסתר ליבם
על המכה שהונחתה על נבון.
הגוש בעד גולדה
ן* אינטריגות של פנחס ספיר היו
ן 1באותה רמה.
הוא לא הביא את קצ׳לסקי אל הנשיאות
משום שהוא נוטה לו אישית חיבה
או מעריך במיוחד את סגולותיו. להיפך,
כמה ימים לפני כן אמר ספיר, בשמעו ש־קצ׳לסקי
תומך בעמדות הסוציאליות של
בן־אהרון :״קצ׳לסקי? הוא לא מבין
כלום !״
קצ׳לסקי נשלף מהכובע מפני שהיה האיש
היחידי שעוד יכול היה לעצור את
נבון בשלב כל־כך מאוחר. בעיני אנשי
הגוש, היתד, זאת מעלתו העיקרית של
הפרופסור הסימפאטי, עתיר־ד,הישגים.
מדוע היה צורך לעצור את נבון באמצעים
כה קיצוניים, ובאמצעות קנוניות כה
מכוערות?

קודם כל, מפני שגולדה לא רצתה

היא לא רצתה שמזכירו של בן־גוריון
יהיה הנשיא שיטיל עליה את הרכבת הממשלה
(ותוך כדי כך הוכיחה, בעל כורחה,
שאינה חולמת לוותר על תפקיד זה).

התנגדותה של גולדה מספיקה
במיקרה זה. הגוש משרת את גולדה,
מפני שהוא רוצה לרשת אותה
בהסכמתה. אכל גם הגוש פחד מנכון,
שמא יעשה לו צרות כבוא
העת להטיל את תפקיד הרבכת הממשלה
על נציג המיפלגה.
״חוק־יסוד: הממשלה״ קובע שהנשיא

יטיל את הרכבת הממשלה על חבר־כנסת,
אחרי התייעצויות עם המיפלגות. אין החוק
קובע בפירוש שהוא חייב להטיל את
התפקיד דווקא על הח״כ שהמיפלגד, הגדולה
ביותר בחרה בו מראש.

החשש עצמו היה מופיד למדי.
א ך הגוש פחד — מנכון ומגולדה.
לכן כהר בקצ׳לסקי.

בדר־עופר
פועלים שוב
ך* אותו רגע נולד סיכוי גדול לאד
^ פוזיציה — אילו היתה במדינה אופוזיציה
אמיתית.
הסיעות האחרות בבית יכלו באותו רגע
להציג את מועמדות נבון על אפה ועל
חמתה של מפא״י.

כמיקרה זה הוא היה ניבחר.

כי הכנסת מחולקת כך 60 :ח״כי מים-
לגת העבודה ועבדיה הערביים 60 .חברי
שאר הסיעות (כולל מאיר אביזוהר, הפוזל
לעבר מיפלגת־חעבודה).
אביזוהר היה מצביע מן הסתם בעד
נבון, חברו־לסיעה לשעבר. כך היו עושים
כל שמונת ח״כי רפ״י במיפלגת-
העבודה, או רובם. אפילו היתד, סיעה קטנה
כלשהי נמנעת מהצבעה, היתד, קואליציה
כזאת מבטיחה את בחירת נבון.
לכך היו שני תנאים מוקדמים:
• הסכמה של כל הסיעות האלה.
• הסכמה של נבון עצמו.

בדיד-שכת נטל חבר אחת הסיעות
הקטנות את היוזמה לידיו, ניסה
להזעיק באמצעות הטלפון את
ראשי הסיעות השונות לפעולה
משותפת, כרוח ״הקואליציה של
ניר״ לפני עשרים שנה ־.
אולם מאז ימי ניר השתנו המיפ•
לגות. חרות, במו הליברלים וה־מפד״ל,
הפכו זה מכבר שותפים בקואליציה
הסמוייה של ספיר.

נבון לא הוכשל רק על־ידי האינטרי גות
של הגוש במיפלגת־העבודה, אלא גם
על־ידי הקרטל של המיפלגות הגדולות,
שכבר מצא את ביטויו ב״קואליציה של דה־הונט״
(קנוניית עופר־בדר לשוד העודפים)
וב״קואליציה של רחוב ליליינבלום״ (ההסכמה
החשאית של בדר, אנשי המפד״ל
והל״ע בוועדת־הכספים למיסחר הדולרים
השחורים של פינחס ספיר).

לשם מה
בחירות חשאיות!
ותרה השאלה אם יצחק נבון היה
4מסכים להיבחר לנשיא על־ידי רוב הכנסת,
נגד רצון מיפלגת־ד,עבודה.
לא היה כל טעם להציג לו את השאלה
כל עוד לא נוצרה קואליציה בטוחה לבחירתו
— וזו לא קמה. לכן אין לדעת מה
היתה תשובתו לשאלה זו, אילו נשאלה
בנסיבות המתאימות.

אולם מבחינת המוסר הציבורי,
היה נכון בהחלט רשאי להסכים
לבד.

נשיא המדינה נבחר על־ידי הכנסת בבחירות
חשאיות. החוק הקובע זאת שו לל,
למעשה, את הצגתו של מועמד מים־
לגתי, הנבחר בכנסת על־פי המישמעת
הסיעתית. אם יש פקודה של סיעה וחובה
לציית לה — לשם מה בחירות חשאיות?

הצגת מועמד יחידי, כעזרת ה
מישמעת המיפלגתית, נוגדת, למעשה,
את רוח החוק.

הסכמת איש-ציבור להיבחר שלא על
פי מתכונת מיפלגתית, תואמת את רוח
החוק והמוסר הציבורי.
אולם בין רוח החוק ובין המציאות
הישראלית רובצת תהום. במדינה שבה
מהלכת אימים ״כנופיית בדר־עופר״ ,שבד,
עומדים לבצע פוטש נגד הדמוקרטיה על-
ידי התחברות השילטון וה,,אופוזיציה״ נגד
הסיעות הקטנות, מן הדין שגם נשיא
טוב ייבחר בדרך של אינטריגות, על פי
רצונם של קומץ עסקנים.

במציאות זו, ניתן לתקן את ״חוק
יסוד: הנשיא׳ /לאמור :״נשיא המדינה
ייכחד על-ידי פינחס ספיר.״
* כאשר מפא״י העמידה מועמד לתפקיד
יו״ר הכנסת שלא מצא חן בעיני הסיעות
האחרנת, נוצרה קואליציה מקיר
אל קיר, שבחרה לתפקיד זה בחבר־הכנסת
נחוס ניר,
העול ם הז ה 1856

במדינה
(המשך מעמוד )16
של 818 מיליון ל״י — כולל גדעון של 120
מיליון ל״י.
ונושא הבקשה היה: תלונתה של הסיעה
כי הבוסים המפלגתיים של הקופה ההסתדרותית
עושים בה ככל העולה על דעתם,
משנים את תקנותיה כרצונם, מונעים את
כינוס מוסדותיה הנבחרים על־פי תוצאות
הבחירות להסתדרות בשנת . 1969
זכויות המיעוט. קבע השופט דבוריו,
בקבלו את טיעונו של עורך־הדין אמנון
זכרוני מסכים אני לטענה שאי־קיומה
של הוועידה התשיעית (של קופת־חולים)
מנע מסיעתד, של המבקשת, ומסיעות מיעוט
אחרות, את הזכויות האלמנטאריות להן
היו זכאיות.״
כבר במהלך המשפט, שנמשך חודשים
אחדים, הרגישו נציגי קופת־חולים לאן
נושבת רוח הצדק, ולאן נוטים מאזני המש פט.
עוד בטרם הוציא השופט דבורין את
פסק־דינו, מיהרו אנשי הרוב של המערך
ותיקנו שוב את התקנה הקובעת כי אין
צורך לקרוא עוד לוועידת הקופה. במקומה, י
קבעו תקנה חדשה, שהורתה עתה לכנס
את הוועידה במשך השנה שאחרי הבחירות
הקרובות להסתדרות.
תקנה מקפחת. תיקון אחר, שהוכנס
רק בשבוע שעבר: בעיקבות הדיון המיש־פטי
-ובחוששם מפני פסק־הדין הצפוי, מיהרו
שליטי הקופה לצרף לוועד-המפקח את
נציג הסיעה — ובזכותו גפ את נציגי
הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי ו העובד
הדתי, שגם מהן נשלל עד כה
הייצוג בוועד־המפקח.
עובדות אלה לא נעלמו מעיניו של השופט
דבורין, שחרץ בפסקנות את דינו על
התקנה נגדה התקוממו נציגי העולם־הזד,
— כוח-חדש דעתי היא שהיתה חסרת-
תוקף הן מפאת היותה בלתי־סבירה — עד
כדי חריגה מסמכות — והן מחמת היותה,
הלכה למעשה, מקפחת את המיעוט...״
הגדלת הגרעון. את ההפתעה המשפטית
והציבורית שמר השופט חיים דבורין
לסוף החלטתו. בתחילה ניתח בפירוט את
טענות הצדדים, דחה את נימוקי ראש
המחלקה המשפטית של קופת־חולים יוסף
חלד :״צר לי לומר שאינני מוכן לקבל את
הסבריו האמורים של מר חלד ...אין להם
זכר במוצג.״
אחר, דחה השופט — בגלל ״מאזן הנוחיות״
ו״קשיים רציניים לגבי גוף בעל
ממדים ופעילות כמשיבה״ — גם את בקשת
הסיעה לכנס ועידה מיד, ולדון מחדש
בבחירת אשר ידליו ליו״ר מרכז הקופה:
״שוכנעתי שבנסיבות אלה עלול מתן הצ הרה
כאמור לגרום קשיים רציניים למש׳״
בר״״ קבע השופט, והחליט :״בסיכומם של
דברים אני דוחה את הבקשה שלפני, על
כל עתירותיה.״*
ההפתעח .״אולם,״ שמר השופט את
הפתעתו למישפט האחרון ,״סבור אני ש דווקא
המבקשים הם הזכאים להוצאות —
בייחוד מן הסיבה שהתיקון בתקנה 181
נעשה (ע״י ההסתדרות) רק לאחר שהוחל
בדיונים שבפני, והוא הדין לגבי צירופו
של נציג המבקשת לוועד-המפקח.״
התוצאה: קופת־חוליס תגדיל את גרעונה
באלף ל״י הוצאות, שישולמו בעקבות
החלטתו זו של השופט לסיעה. אך הלקח.
האמיתי של פסק־הדין החשוב חייב להיות
באזהרה הטמונה בו לראשי ההסתדרות :
להימנע מנסיונות נוספים לעקוף את החוקה,
ולעשוק את המיעוט.

חיוכים במקום אלות. הראשון היה
המושל הצבאי של הגדה, תת־אלוף רפאל
ורדי. ערב ההפגנה המתיק את פסק-
הדין, הוריד את הקנס מ־ 3000ל־ 500ל״י
לנפש, ואת המאסר האלטרנטיבי מחצי
שנה לחודש. בכך הוקהה העוקץ, ורוב
המפגינים הפוטנציאליים האמין שההפגנה
התבטלה.
בכל זאת יצאה ההפגנה מרחבת האוניברסיטה
לכיוון הכנסת. אילו נתקלה במחסום
עויין של שוטרים חמושים, היה
גובר המתח. אולם לאורך הדרך עמדו
רק כמה שוטרות חמודות, שהחליפו מבטים
וחיוכים על הסטודנטים הצועדים. הן
נראו כאילו היו מוכנות בהחלט להצטרף
לחבורה צעירה וסימפאטית זו.
כשהגיעה ההפגנה לרחבת הכנסת, נכנם
השותף השלישי לפעולה. הקדוש-ברוך-
הוא פתח את ארובות השמיים, המטיר על
המפגינים טיפות, ולאחר מכן גשם ממשי.
המיטריות היו מעטות, לא לכל המפגינים
היו מעילים. המטר האלוהי קיצר בהרבה
את נאומי המחאד״
שני פלסטינים. המתקת העונש של
חמשת השפוטים היתה ניצחון מוסרי גדול
של דעודהקהל, אולם היא לא פתרה את
הבעייה. העובדה נשארה בעינה שעסקן
אזרחי בעל דיעות פוליטיות קיצוניות

משכם ועיתונאי מרמאללה — שדיברו על
הצורך בסולידריות ישראלית־פלסטינית.
״בשבילנו, בשכם, היה מישפט הישראלים
בעירנו חווייה גדולה,״ אמרה ה־אשה
.״הנאשמים החזירו לנו את האימון
בישראלים.״

סטודנטים
ס ו ״ ה ווול דמה
או סתםהרמה?
שבוע לאחר סגירת
״פוסט־מורטם,״ עיתון
חסטודנטים המרדני של חטכניון,
חטף השבוע גם עיתון
חסטודנטים של תל־אביב ,״יתוש / ,
מנת״ריסוס ששלחה אותו לעולמו
״בוקר טוב, מדבר מיכאל דור, העורך-
לשעבר של יתוש.,״
מי שטילפן ביום הראשון השבוע למערכת
יתוש, עיתון־הסטודנטים של אוניברסיטת
תל־אביב, וזכה לשמוע מעבר
לקו את התשובה השלווה — נזקק לשניות

בועז עברון בהפגנה
מה יקרה לפסק־הדין?

יורם קניוק כהפגנה
מה קרה למרססיס?

הפגנות
מ מדיות עו־״ח
משה דיין ואלוהים חברו יחד
כרי להכשיל את המחאה
הכל היה מוכן להפגנת־מחאה גדולה.
פסק־הדין הדראקוני נגד חמשת אנשי
שי״ח, על שהעזו להפגין הזדהות עם
קורבנות הריסוס בכפר עקרבה ליד שכם,
הסעיר רוחות רבים (העולם הזה .)1855
העובדה שפסק-הדין ניתן על־ידי עסקן
של ארץ־ישראל השלמה, כשופט צבאי במילואים,
הוסיפה שמן למדורה. ועד ציבורי
רחב התארגן בתל-אביב.
אולם מאותו רגע נכנסה לפעולה קואליציה
של כוחות, כדי להכשיל את המחאה.
־ * ששתיים מהן כבר התקיימו: מועד
הוועידה נקבע, ונציג הסיעה צורף לוועד־המפקח.
העולם
הזה 1856

מפגיני שי״ח מול הכנסת
מה קורה לפעילי כהנא?
מכהן כשופט צבאי, ודן ישראלים בעוון
השמעת דיעותיהם נגד מדיניות הממש לה.
האחראים לריסוס של שדות עקרבה
(״ואנדאליזם״ בלשון שר־הביטחון) לא
נענשו. בריוני הרב מאיר כהנא, המנהלים
בגלוי פעולת־הסתר, בשטחים הכבושים,
לא הועמדו לדין.
כדי למחות נגד מצב זה עמדו כמה
מאנשי־הרוח הבולטים — הסופר יורם
קניוק, המחזאי חנוך לוין, המבקר בועז
עברון — בצד השפוטים עצמם. אך את
תשומת־הלב הרבה ביותר משכו שני מפגינים
מהשטחים המוחזקים: אשת־חברה

ספורות כדי להביו את משמעותה, ולעכל
את ההפתעה.
שכן ביום השישי שלפני כן, היה דור
עדיין עורך העיתון, בלי לשעבר. מה
השתנה בין יום שישי לראשון ז
פיצויים כבדים. דבר אחד: ביום
השישי התכנס ועד אגודת הסטודנטים,
ובקואליציה של נציגי המערך והגח״ל החליט
על הפסקת ההקצבה לעיתון, במטרה
לסוגרו. ביום הראשון בבוקר, קיבלו דור
וכל חברי המערכת הודעות על הפסקת־עבודתם.
חוזה
העבודה של דור כולל פיצויים

כבדים — שנועדו בדיוק כדי למנוע את
פיטוריו בידי בוסים מפלגתיים. אולם הסעיף
לא עזר: יו״ר האגודה, טולי סגל
( ,38 כלכלה ג /איש גח״ל) ,הודיע לעורך
המפוטר כי האגודה תשמור בקפדנות על
תנאי החוזה, תשלם לו את מלוא הפיצויים.
הודאה
לא רשמית. מה גרם להחלטת
אנשי המערך וגח״ל להפגיז את
היתוש במנת פזטוקס קטלנית1
״הגיעו תלונות על רמת העיתון,״ הסביר
טולי סגל ,״זה לא נכון שהיו כאן
שיקולים פוליטיים.״ לאחר מחשבה, הוסיף
:״לפחות, לי לא היו שיקולים פוליטיים.
ההחלטה התקבלה על דעת הוועד
כולו, מלבד יוסף קנטי, סגני שהתנגד
לסגירה.״
לחברי המערכת המפוטרים, ולרבים מהסטודנטים,
היתה השבוע דיעה שונה קצת:
״חברי הוועד הודו בעצמם — באופן בל תי
רשמי,״ סיפר השבוע דור (רפואה ד״),
״כי הסיבה לסגירת העיתון היא ההתקפות
שפורסמו בו על ראשי האגודה.
גם התקפות אישיות, וגם התקפות פוליטיות.״
טור
קבוע ל שי״ ח. ההתקפות האישיות
כללו חשיפת שחיתויות של חברי
ועד האגודה. ההתקפות הפוליטיות נבעו
מגישתו הליברלית של העורך: למרות
היותו איש גח״ל, הירשה דור גם לבעלי
דיעות מתנגדות את זכות הדיבור
בעיתונו. ניבה לניר, דוברת שי״ח, היתד,
בעלת טור קבוע בעיתון. איציק
לאור, אחד מחמשת חברי שי״ח שנידונו
למאסר על הניסיון להפגין למען
מרוססי עקרבה, הורשה לפרסם כתבה
בעיתון.
אנשי גח״ל ניסו שוב ושוב להחזיר
את דור לתלם, אך זה התעלם מדרישותיהם.
״איזה
רמה, מה רמה,״ ביטל בבוז את
טענת היו״ר הילל מיטלפונקט (תיאטרון
ג׳) ,עורכו הספרותי והסאטירי של העי-
תוש .״הם מדברים על רמה — ומתכוונים
להרמה. להרמה שהרמנו אותם ערב
הבחירות האחרונות.
״בגלל זה, חטפנו אנחנו עכשיו הרמה
מהם. מישאל הכי פשוט בין הסטודנטים
יוכיח שהרוב המכריע מרוצה ביותר מהעיתון.״
קצף
רצחני. קשה היה לקבל ברצינות
את טענתו של סגל.
העובדה שהקצף רוסס על יתוש שבוע
בלבד אחרי שבחיפה נסגר, בצורה דומה
פוסט־מורטם, עיתון הסטודנטים של הטכניון
שעשה צרות דומות למימסד —
העובדה שנציגי המערך וגח״ל יכלו להרשות
לעצמם לשלם לעורך המפוטר וחבריו
את סכומי הפיצויים הנכבדים, ולא
להתרגש מהנזק — העובדה שגם נציגי
(המשך בעמוד )23

היא יכלה להיות
כולו חיבוק דוב

פנחס ספיר מניח יד בריאה על כתפו של החתן המחייך,
בטקס נישואיהם של יצחק נבון ואופירה ארז. אהבה לבבית
זו לא מנעה בעד ספיר לפעול כפי שפעל בשבוע שעבר, כאשר לדעת כל המשקיפים היה
זה הוא שעמד בראש קומנדו הגווארדיה הוותיקה, שחסמה לזוג הדרך למישכן הנשיא.

יודעי-דבר ראו כבר את המינוי כמונח
בכיס. הם לא שכחו לציין כי בן-
דודה של אופירה נשוי לבתו הבכירה
של פנחס ספיר, רינה.
הם לא שכחו להזכיר כי אופירה ואש תבנה
של ראש־הממשלה הינן חברות לעבודה
— אופירה כפסיכולוגית של מיח״א,
וכלתה של גולדה כפסיכיאטרית הראשית
באותו גוף.
הם לא שכחו לציין, לצד התכונות הפוליטיות
של המועמד, גם את התכונות ה אישיות
של אשתו — צעירה, יפה, צברית,
מחונכת ובעלת תרבות, מפורסמת
כמארחת לדוגמה.
אולם נראה היה כי דווקא תכונות אלה,
הן שמנעו מגברת נבון להיות ל-

1רגע, נראה היה לעם שלם כאילו
/חלום יפה, נוגע ללב, עומד להפוך
למציאות.
רק לרגע.
שכן טיבעם של חלומות הוא, שהם יפים
מדי מכדי להיות אמיתיים.
וכך נגוז גם חלומם של רבבות ישראלים
צעירים, ממטולה עד שארם, לראות
פעם דמות חדשה במראה.
לראות פעם משהו ח דש. לראות, ב־מישבן
הנשיא, ז׳קלין קנדי ישראלית :
גברת מס 1 .יפה, חכמה, מוכשרת, מש כילה.
והעיקר — צעירה. מישהו צעיר
פעם, לשם שינוי. מישהו פחות מבן שבעים,
לשם שינוי. מישהו שנולד בארץ
הזאת, לשם שינוי.
היה חלום, וראו איננו עוד.

אכזבה;
כיעור, מיאוס

חדי החלום, באה היקיצה. מלאת
אכזבה, מיאוס, כיעור.
האכזבה, המיאוס, הכיעור, היו תוצאה
של הליכלון־ שנתגלה מאחורי הקלעים.
לרגע, נראה היה שסגן יו״ר הכנסת יצ חק
נבון יזכה במינוי לתפקיד נשיא מדי-
נת־ישראל הרביעי, ואשתו אופירה תשב
לצידו.
באותו רגע, זה נראה כל-כך הגיוני.
לא רק מכל הסיבות הפוליטיות. גם
מאלף ואחד טעמים אישיים.
באותו רגע, פעלו הכל למען הזוג
הצעיר. זאב שרף, ידידה האישי שלראש־

הממשלה, טרח לבוא במיוחד מבית־החו־

לים הדסה, שם עברה אשתו יום קודם לכן

די 1״ 7 1 \ 1די אופירה אח בתקו־פת
הטירונות ב־

צה״ל, בימים שתנשק היה רובה צ׳כי.

חיוו משיים

מעליס משה דיין, יצחק נבון, אריה בהיר ז״ל, ואופירה,
לשמע מילות־חידוד של בן־גוריון. יצחק, שהיה מזכירו
של ב. ג .תקופה ארוכה, התיידד מכל לב עם האריה הזקן. כאשר שמע בן־גוריון על
הצגת מועמדותו של נבון למישרת הנשיא, הגיב בקצרה :״יצחק מתאים.״ כאשר שמע
על ההתפתחויות שלאחר מכן, הגיב :״אני לא יודע למה אפרים קצ׳לסקי צריך זאת.״
ניתוח מסובך במשן שמונה שעות תמימות,
כדי להציג את מועמדותו של יצחק
נבון בפני מרכז מיפלגת העבודה.

למרות האופנה, המיז־
11 171י ד 71
שנת כיוס, של בגד־

היס והצמה העבותה, בולטת אופירה כיפהפיה,

גברת מם 1 .הרביעית של מדינת יש ראל.
היא פשוט לא היתה שייכת. היתד,
זו חזרה קלאסית של מילכוד : 22 היא

צברית 56׳

לצברית .1956

הנשיא

אופירה בחברת
אופירה מרואיינת בממרכת צרפת נשיא
העולם הזה, לאחר היבחרה
משמאלה העורך אורי אבנרי. רנה קוטי, בעת ביקורת בצרפת.

נשין

לית ־ ל ולא ה יתה צברית, צע ירה, יפה ומונשות

לאופירה

זיקלין המק ור ית
דקלי! קנדי, העיתונאית היפהפייה שנישאה
לסנטור הצעיר, שהפך לאחר־מכן לנשיא
ארצות־הברית. בתמונה: נושאת לטבילה
את תינוקה, ג׳ון, כשבעלה מאחוריה.
לא היה לה, לגולדה, שום דבר אישי
נגד בני־הזוג נבון. הם באמת נחמדים
וכל זה. אבל לא לכהונת הנשיא, תסלחו

אחת מתוך 500

ויעליו הישראלית

בתצלום זה, מלפני שנים מימפר, הנציחה המצלמה
— בזווית, בתיסרוקת, בבגד הפירחוני —
דמיון מקרי, ומפתיע, של אופירה לז׳קלין קנדי־אונאסיס. יצחק, לעומתה, לא דומה כלבך
לג׳ון קנדי המנוח — אולם גס לא, לרוע מזלו, ליוצאי גיטאות רוסיה משנות
איכה, שרק מי שיצוק בדמותם ובצלמס עשוי לזכות במישרה חשובה כלשהי מידיהם.
היתד! יכולה להיות דקלין קנדי הישראלית
בגלל הושעתה, גילה, תכונותיה ואי שיותה.
אך דווקא תכונות אלה — הן
שמנעו ממנה להיות לז׳קלין קנדי היש ראלית.
הכת המחזיקה בחוטי השילטון,
במימסד הישראלי, חשה כיצד אפה של
ראש־ממשלת ישראל מתעקם קלות, לשמע
שמה — ומיהרה למחוק את השם.

קמית־חפגים^ בארמון

;11111
צרפת, על המדרגות, בין חיילי חמשמר הרפובליקאי.

ההינוות

לארצות־הברית

לא הועילו אף הקשרים האישיים. גולדה
פשוט לא ראתה כיצד תוכל להסכים
לכך שמי שהיה פעם מזכירו של בן*
גוריון — יטיל עליה להרכיב ממשלה
חדשה. ומי שהיתר! פעם נערת־זוהר, ונבחרה
בתחרות מטעם העולם הזה לייצג
את ישראל בחוץ־לארץ — תהיה רעיית
נשיא מדינת־ישראל.

ו פי רההת חי ל ה דווקא את הקאר-
יירה שלה ברגל ימין: אמה נולדה
בקייב, אביה באודיסח. האב היה ציוני
נלהב, ישב בבתי־הסוהר של הצאר, עלה
לארץ לפני חמישים שנה, והיה אפילו
ציר באחד הקונגרסים הציוניים הראשונים.
הגזע, הבית, המשפחה, היו אם כן
בסדר. ייתכן שאפשר היה אפילו לסלוח
לאופירה את העובדה שנולדה בארץ, לא
בפינסק או במינסק. אבל ההמשך היה,
איו לומר, פחות רציני.
קודם כל, היא שירתה בצה״ל. כמו סתם
אחת העם. היתה כתבת צבאית, ומורה.
אחרי השיחדור, למדה באוניברסיטה פילוסופיה
וחינוך, גילתה, למרבית הצער,
כי היא מוכשרת כמו שד — פשוט בחורה
אינטליגנטית. גם זו תכונה מיותרת,
לכל הדיעות. בתחרות שקיימה הקונסוליה
האמריקאית בין 500 סטודנטים ירושל מיים,
זכו שניים בפרס — מילגת-לימודים
מלאה באוניברסיטה אמריקאית. אחד מהשניים
היתדד־׳אי&ידה.
אופירה המשיכה להתנהג בחוסר חוכמה.
תוך שנה, עשתה את תואר
(המשך בעמוד )28

אופירה ויצחק בפגישה בבית־קפה בארצות־הברית, בתקופת החיזור
ביניהם. לאחר שהכירו קודם לכן בארץ, ואופירה יצאה
להמשך לימודיה, יצא אחריה יצחק נבון להמשך הרומן.

ןדךין ״ ך ן הרומן שהסתייס ב־והכלה

1 ^ 11 נישואים,
הקסימה את כל האורחים ביופיה.

<]1131100 ¥1¥£1£
8׳ 1900 ¥1109

בעדינו־ :רא־טלק־יו

6ז/1101 <11י 6ח 6׳\1 0ח<5113
ו ! 0ק 01/! 0310י{6 11 $1־ז116׳{ 0 0
11 0 § 01 1710)11601:0,ז 301601:100
6 .ז /6י|/ו ז 6ק 13 53ס 6׳\311013 011
60153ז ק 01< 6 1) 0 3 50611:3.ס5 ):
616 1׳\ 61ק 0116 11116116 111:00 53
0 5 0 .ז § 0ן׳\ $1001) 8 4 , 5 6 0 0 0 6
01</ 131110310 6 )16110310.ס 31$1ץ ס 8

א570€

11919 ק 11109 <11¥01) 313׳£ :1¥

£?0€1€ ׳84 #באיטליה*:״כשחיים,
?ו רי ד

אותו משקה באותו בקבוק ב־ 123 מדינות־וגם בישראל
84 4 1 1 1 1 1^/׳ א 0€ז 5הברנדי הנמכר ביותר בעולם.
בתרי, וורמוט וליקרים א £ 1 0 € #
משקאות בינלאומיים המיוצרים גם בישראל.
פרסום אל־רון ב׳ג״מ

במדינה
(המשך מעמוד )19
המערך וגם נציגי גח״ל גילו לפתע אח*
דות־דעים כה מפתיעה בשאלת רמתו של
העיתון — שלא לדבר על התחשבות כה
מפתיעה בתלונות שאמורות היו להגיע
מסטודנטים — כל אלה הצביעו על מסקנה
ברורה :
לקראת מערכת הבחירות לכנסת הממשמשת
ובאה, ועם היפתח עונת הצייד
על הבוחר — החל חופש־הדיבור להיות
מיצרך־מותרות. המימסד, המורכב ממערך
בלתי־קדוש של המערך וגח״ל, אינו יכול
להרשות לעצמו מותרות כאלה בימים כאלה,
וסגירת ברזי חופש־הדיבור התחילה.
בשלב ראשון, במקומות הקלים יותר.
אחר, בהדרגה, תופעל לעבר יתושים גדולים
יותר, עוקצניים יותר.

מליצות שדופות. רק אחרי שבית-
המשפט המחוזי הרשיע אותם השבוע,
ודן את השישה לעונשי מאסר שונים (17
שנה לאהוד אדיב ודאוד תורכי ראש
הרשת; 15 שנה לאניס קרעאווי וסובחי
נערני; 10 שנים לדן ורד ושנתיים לסימון
חדד) ,כאשר היה ברור להם שהכל אבוד
ושום דבר לא ישנה עוד את גורלם, חזרה
התודעה הפוליטית אל חברי הרשת והם
ניצלו את בית־המשפט להשמעת הצהרות
מגומגמות ונעדרות כנות, שהיו טעונות
מליצות שדופות.
הגיבור האמיתי של הפרשה התגלה
דווקא באחת מדמויותיה השוליות, הסטודנט
החיפאי סימון חדד, שהיה קשור תחילה
לאנשי הרשת, אך אחרי שנוכח במג־

תם, כפי שהתגלתה בעדויות על צורת
פעולתם המחתרתית והרעיונית.
רפזאה החיים 1ה מ 1ו ת ביד הרישיון
בעוד חולי־לב מסוכנים נשלחים
לבתיהם מחוסר מיטות —
מסרב ראש-חעירייה לאשר פתיחת
ביתרהורים המוכן ומזומן לקבלם
לוא היה קפקא נולד בחלם, נם אז ספק
אם היה מסוגל לכתוב סצינה כזו:
מדי שבוע, משתחררים מבתי־החולים
ריגול הנלרגדים שג או
מן הטס שו ת
רשת הריגול הנוראית
שמישפמה הסתיים השבוע התגלתה כחבורה של שוטיס
אם היה מתרחש דבר כזה בקולנוע,
היה הקהל רוקע ברגליו ותובע בקול :
״את הכסף!״ הדרמה שהובטחה לציבור
אמורה היתד, להיות עלילת מתח וריגול
מרתקת בנוסח אלסטיר מקלין, שתחשוף
מבצעים נועזים ומתוחכמים של המרגלים
ותגלה עד כמה היו תופסיהם פקחים וחכמים
מהם.
אך מה שהתגלה בבית־המשפט המחוזי
בחיפה, בו נשפטו ששת הנאשמים הראברשת
החזית האדומה,
שונים בחברות
שריגלה למען המודיעין הסורי, לא היה
אלא פארסה עלובה על עלילת ריגול
בנאלית. אפילו העובדה שבפעם הראשונה
הואשמו כאן שני צברים יהודים בבגידה
ובמסירת סודות בטחוניים לסורים, לא
היה בה כדי לשנות את התמונה ולהעלות
את רמת הדרמה, כפי שנראה היה
מלכתחילה.
אהוד (״אודי״) אדיב ,25 ,יליד גן־
שמואל וחייל ביחידת צנחנים לשעבר,
ודן ורד ,28 ,חניך הפנימיה הצבאית
לשעבר ומורה במקצועו, עוררו עם היוודע
דבר תפיסתם את הרושם, שהפעם
מדובר ברשת־ריגול ממשית, מתוחכמת ומוסווית
לפי מיטב כללי הקונספירציה.
העובדה שרמתם האינטלקטואלית והרקע
הצברי שלהם, היו שונים מאלה של כל
המרגלים שנתפסו עד כה בישראל, אמורה
היתר, להפוך את משפטם למשפט פוליטי
מרתק.
אולם מהרגע בו עלה המסך על חבורת
המרגלים הסורית פג המתח וסרה ההתעניינות
הציבורית שליוותה את תפיסת החבורה.
אנשי הרשת התגלו במהלך המשפט
כנמושות, חסרו אומץ להזדהות עם
מעשיהם, הסתבכו בתירוצים מטופשים
והסתתרו מאחורי אידיאולוגיות מבולבלות.

א.ב. יהושע מעיד כמישפט הריגול
אופיו של חוזר בתשובה

תורכי, אדיב וורד על ספסל הנאשמים
גם.טיפשות היא עונש
מותיר, ובכוונות אנשיה, פרש וניתק עימם
את הקשר. דיקן הסטודנטים של אוניברסיטת
חיפה, הסופר א. ב .יהושע, ומנהל
בית הילל בחיפה, הרב ברנרד הוך —
שהופיעו כעדי אופי מטעם סניגורו של
חדד — יכלו רק לשבח את פעילותו של
חדד למען שיתוף פעולה יהודי־ערבי במישור
האינטלקטואלי. אבל גם חדד, שהגיע
בהכרה עצמית למסקנות אותן היה
צריך העונש ללמד אותו, לא ניצל מעונשו
של בית־המשפט.
למרות שמשפטה של רשודהריגול הסורית
היה מלכתחילה משפט־ראווה, הורשעו
חברי הרשת בגלל מעשיהם ולא
בגלל דיעותיהם. יחד עם זאת קשה היה
להשתחרר מהרושם, שעונשי המאסר הכבדים
שהוטלו עליהם היו יותר מאשר
עונש על מעשיהם — עונש על עוגמת־הנפש
ועל הכאב שגרמו לציבור הישראלי,
בעצם שיתוף־הפעולה שלהם עם המודיעין
הסורי.
בית־המשפט לא התחשב כלל בכך ש חלק
מעונשם של המרגלים היא טיפשו־

ברחבי-הארץ עשרות חולי־לב, שעברו זה
עתה התקף. מיעוטם מצליחים להתקבל
למכוני-שיקום רפואיים, בהם הם נמצאים
תחת פיקוח וביקורת בלתי־פוסקים, עוברים
תהליך שיקום מבוקר.
אולם הרוב הגדול פשוט חוזרים לבתיהם,
נשארים רתוקים למיטותיהם עד
שיחזרו בהדרגה לחיים נורמליים.
כמה מהם עושים מחוסר פיקוח צמוד,
טעויות? כמה מהם מביאים על עצמם,

עורף מפוטר דור
— לחיסול עיתוש טורדני

חבר־מערכת מפוטר מיטרפונקט *
ריסוס קטלני —
* עס מזכירת המערכת וסיסמה על קיר המערכת.
העולם הזה 1856

בלא יודעין, התקף חדש, אי־שם בעתיד?
כמה מהם ימותו — בגלל היעדר מיטות
במרכזי״שיקום?
שיחדור חשוכי־מרפא. אולם בו
בזמן עומד, בצפון פתח־תקווה, בית קטן
מוקף ירק, ובו 17 מיטות ריקות ומיטב
הציוד המודרני לשיקום חולי-לב. הסנא-
טוריום מחכה לשקם חולים — אך אלה
אינם יכולים להיכנס למיטות הריקות.
הסיבה: בגלל חישובים פוליטיים, מסרב
ראש-עיריית פתח־תקווה, ישראל 8יינ־ברג,
להעניק לסנאטוריום רשיון.

הסנאטוריום ניבנה על־ידי ד״ר מקס־מיליאן
צייננו, מומחה ימחלות־לב וחוט־השדרה,
שעתיד להיות גם מנהלו. לאחר
עלייתו ארצה לפני 13 שנה, מרוסיה, שם
שירת כרופא בצבא־האדום בדרגת סגן־
אלוף, התיישב העולה החדש ורעייתו
רעייה, רופאה גרנטולוגית* ,באם־המוש*.
בות, התפרסם כאשר הצליח לשחרר חולי
דיסקוס, שנחשבו כחשוכי־מרפא, מיסו־ריהם
(העולם הזה .)1753
תירוץ דבילי. בראותו את רמת־השיקום
של חולי־לב בארץ, החליט ציינד
נר לפעול גם בתחום זה. אולם הוא חשב
רק על עצמו ועל החולים, שכח בחישוביו
את ישראל פיינברג.
נימוקו הראשון של ראש־העירייה, בסרבו
לאפשר את פתיחת הסנאטוריום המודרני
— שממדיו הקטנים מבטיחים טיפול
אישי לחולים — היה: המוסד ניצב
סמוך לכביש סואן. הרעש יפריע לחולים.
בקיאותו המפתיעה של ראש־העירייה
בענייני רפואה הצליחה להתחרות רק בהגיון
החותך של הטיעון. לפי טיעונו זה
של פיינברג, מוטב אם כן שהחולים לא
ישוקמו כלל, מאשר שישוקמו ליד כביש
רועש.
לחצים מתמשכים. צייכנר פסל את
נימוקו המגוחך של פיינברג בעזרת חוות־דעת
של מומחים, שהמליצו על פתיחת
המקום.
עתה, העלה פיינברג נימוק חדש, רציני
לא פחות :״בשביל 17 מיטות לא כדאי
לפתוח סנאטוריום,״ אמר לצייכנר .״לוא
היו לך 150—100 מיטות, היה כדאי.״
צייכנר לא ענה לראש העירייה את
התשובה שהתבקשה — מה זה עניינך,
לעזאזל? במקום זאת, המשיך בלחציו
בוועדות השונות לבניין־ערים, ובשאר
מבוכי המנגנון.
הפעם, זכה בתירוץ חדש: השכנים
מתנגדים.
סיכום נוסף. הלך מומחה־הלב, והביא
מהשכנים מכתבי־הסכמה לפתיחת
המוסד. הוא אף טרח והסביר לוועדה כי
לפי החוק, חייב סנאטוריום מעין זה לשכון
דווקא בלב איזור־מגורים.
אולם לא יהודי כפיינברג יירתע בפני
כל רופא, ועוד עולה חדש. תירוצו הבא
של ראש העירייה: אין לפתוח מוסד
לחולים כרוניים באיזור־מגורים.
שוב הלך צייכנר, ושוב הביא אישו רים
והמלצות ממומחים, לפיהם שוכני
המוסד המיועדים אינם חולים כרוניים,
אלא יתחלפו מדי כמה שבועות.
כל הליקויים -ישנם. סידרת
תירוציו של ראש העירייה נראתה מגוחכת
במיוחד לאור העובדה שקיים בפתח־תקווה
מוסד בשם בית־רוזוב.
בית־רוזוב מיועד גם הוא לשיקום חולי־
(המשך בעמוד )26
* מומחית למחלות זיקנה,

ההגות הצעירים
מול הכנסת

כיום שלישי ה־ 3.4.73 כשעה 4.00 אחה״צ ברחבת הכנסת כירושלים
יתאספו זוגות צעירים מרחבי הארץ להביע מחאה על מצבם.
ייערכו שיחות סביב למדורות, בחן יסוכ מו תביעותיו העיקריות
של האירגון להגשה לנבחרי-העם.

אירגון הזוגות הצעירים ליד תנועת
העולם הזה -כוח חדש מודיע :

הי אזריזה ! היאיפה ! היאנאמנה ! היא

נא לוזוצטייז־ ,גשמיכוו* ולגוש חם.

שמחה!

דנו 5המכו ני תעבנרך !

ת ל־ א בי ב. ר ח׳ לי ב ל ,26 טל 33241 .
ילזשלים: לחהס .4טל 22 64 91 .
פרסום ־פלד־

השאר לט את הנהיגה-סע באגד!

..הם ני ס ה אותי מפני שהם
אנסי־שמיס!״ סוענה אניסה בל שנו,
האשה שהסגיוה את אודי אדיב
ליו׳ שוות הביטחון
שבוע שעבר :״כשאני הולכת לקונצרט
ונהנית מהביצוע של המנצח או אחד המנגנים,״
סיפרה ,״אני לא מתביישת לגשת
אליהם מאחורי הקלעים, להגיד להם את
זה, ולפתח שיחה. ככה קשרתי הרבה
קשרים.״
התקפה פתאומית
** לבד עבודתה בשגרירות, נהגה
* ) אניטה להרצות לפני תלמידי החוג
ללימודי אמריקה־הלאטינית באוניברסיטה
העברית בירושלים בנושא שבו היא בקיאה
יותר מכל: מקסיקו ותרבותה.

אניטח מתמרמרת רק על ההצגה הלא-
נכונה, לדבריה של הפרשה בעיתונות:
״בכתבה שהתפרסמה עלי נרמז כאילו הברחתי
דולרים, כשהחלפתי לירות ישראליות
בדולרים. אבל זח לא נכון. אז לא
הייתי עדייו אזרחית ישראלית, ויכולתי
להכניס דולרים כמה שרציתי.״
על פיטוריה, אין היא מגלה מרירות.
לחיות יש בינתיים ממה, והיא יודעת
שבמוקדם או במאוחר תמצא ג׳וב אחר.
אחרי הכל, היא בטוחה, היא לא עשתה
שום דבר שיש להתבייש בו.
השבוע, מכל מקום, היו שני הצדדים של
אותה פגישה גורלית — גם אנה פלש נר
וגם אודי אדיב — מעדיפים לוא לא היה

ציידת המרגלים פוטרה
מעבוד ת ה כשגרירות
^ ניטה (״אנה״) פדשנר נולדה ב-
מקסיקו, גדלה במקסיקו, ויכולה
היתר. אולי לחיות כל ימיה במקסיקו —
לולא החתיכים הישראלים.
היו אלה הנמרים הצעירים מארץ־יש־ראל
ששינו את גורל חייה. אחד מהם גרם
לה, לאחר שהתאהבה בו, לבוא בעקבותיו
לארץ. אחר גרם לה לזכות בכותרות־ענק
בעיתונות — ואחרי זה להיוותר ללא
פרנסה.
כשחקרה אניטה במיסגרת עבודת־מחקר
אוניברסיטאית שעשתה בארה״ב לפני כשבע
שנים בנושא האנתרופולוגיה, את
בעיות הקליטה של עולים חדשים בישראל
— לא שיערה כלל שיבוא יום והיא
תחוש את הנושא על בשרה. העלייה ליש-
ראה תפסה מקום אחרון בשפע החלומות
והתוכניות שהיו למקסיקאית כבדת־הגוף.
היתה זו האהבה לישראלי שהגיע לגולה,
שהזכירה לה שהיא בעצם פאטריו־טית.
כך הגיעה אניטה לישראל. הבחור
אומנם חלף, עם הזמן — אבל הפאטריו־טיות
נשארה.
נשארה — אף באה לביטוייה המוזר,
במיבצע המפורסם של אניטה ושל חברתה
אריקה עוזרמן, אלמנת צלם וכתבת
עיתוני־נשים לעת־מצוא.
היה זה המיבצע שעזר לשירותי הביטחון
הישראליים ללכוד את אודי אדיב.
אנטישמיות בישראל
לא שאז גילתה אניטה כי תודת
\ £האומה לה אינה נרגשת במיוחד: זמן
קצר לאחר התקרית בנמל־התעופה של
לוד — מצאה עצמה הצעירה השאטנית
מפוטרת מעבודתה, כנספחת תרבותית בפועל
של שגרירות מקסיקו בישראל.
״הם פיטרו אותי בגלל שלא הסתרתי
את העובדה שאני תומכת במדיניות של
ישראל. בגלל זה הם כינו אותי פאשים״
טית, לא פעם ניתקלתי שם בגילויי אנטישמיות,״
סיפרה השבוע .״חוץ מזה היו
לפיטורי גם סיבות שאפשר למצוא בכל
מישרד אחר. תככים, מריבות אישיות.״
תגובת השגרירות השבוע היתד — .אין
תגובה :״זה עניין פרטי,״ הסביר דובר
השגרירות.
בעיקבות פירסום פרשת צייד המרגל
בעיתונות הישראלית על־ידי אריקה עו״
זרמן — פרשה שבה השתתפה אניטה,
לדבריה, בניגוד לרצונה ולהסכמתה, גיר״

סה שאריקה מכחישה בכל־פה — מתקשה
כיום העולה ממקסיקו, בת השלושים למצוא
מקום עבודה חדש. נראה, שבישראל
אין ביקוש מיוחד אחרי ציידות
מרגלים.
אבל לא אזרחית נאמנה כאניטה תשמור
טינה :״אני בן־אדם שלם עם עצמו.
לוא הייתי עומדת שוב באותו מצב שבו
עמדתי בשדה־התעופה — הייתי עושה
את זד, שוב.״
פיטורי הפתעה
ן* אווירה בדירתה של אניטה פלשנר,
( ) בגבעתיים, רווייה תרבות. הפטיפון
הסטריאופוני מנגן נון־סטופ מוסיקה קלאסית
משובחת. לאורך הקירות ספרים רבים.
על הקירות ציורים מקסיקאיים וישראליים,
ביניהם, תמונה של יגאל תומרקין,
אותה קיבלה אניטה כמתנה מד,צייר, אחרי
שעזרה לו בסידורי נסיעתו למקסיקו.
סיפרה אניטה, אסופת־שיער ותכולת־עיניים
:״עשיתי את העבודה שלי בצורה
הכי טובה והכי רצינית שיכולתי. רק
לאחרונה אירגנתי תערוכה של ציורים
ותחריטים מקסיקאיים בני־זמננו במוזיאון
לאמנות חדשה בחיפה. זה התאפשר רק
הודות לקשרים האישיים שלי. אף פעם
לא אמרו לי שלא מרוצים מהעבודה שלי.
״לעומת זאת ניתקלתי לפחות פעמיים
בגילויי אנטישמיות. ככה שהפיטורין באו
לי בהפתעה. בשגרירות לא נתנו לי אפילו
סיבה רשמית. סתם קראו לי והודיעו
לי שאני מפוטרת.״
פרט פיקנטי: מיבצעה האחרון בשגרירות
היה אירגון מישלחת מדענים למקסיקו
בראשות פרופסור אפרים קצ׳לסקי.
הביקור אמור להתבצע בדיוק בשמע
שבו תדון הכנסת על מועמדותו של
קצ׳לסקי לנשיאות.
אניטה סיימה במקסיקו תואר שני באמנות,
השלימה אותו בארה״ב, באנתרופולוגיה.
כשהגיעה באורח בלתי־צפוי
לישראל, והתחילה לחפש עבודה, נזכרה
ששגריר מקסיקו, דאז, הינו לא אחר
מאשר המרצה שלה באוניברסיטה. היא לא
היססה, פנתה אליו, קיבלה תפקיד של
נספחת תרבותית בפועל.
במיסגרת עבודתה קשרה אניטה קשרים
רחבים עם חוגים רחבים בארץ. גם אופייה
סייע לה בתהליך הקליטה החברתית שלה
בארץ החדשה, שאת אזרחותה קיבלה ב

היו השמיים ורודים והעתיד מבטיח
לעולה החדשה — עד ליום, ח־17
לאוקטובר ,1972 שבו, בהתקפה פתאומית
של להט לאומי, קיפחה את כל הישגיה
במולדת החדשה.
בדרכה חזרה לישראל, עם סיומה של
חופשה ביוון, פגשה אניטה, שוב, בצעיר
ישראלי בשם אודי אדיב. הוא ביקש ממנה
להעביר עבורו זוג מכנסיים במכס. הסקרנות
הנשיית התעוררה, המכנסיים נבדקו׳
והדולארים שהיו חבויים בהם נתגלו.
כאן התחיל לעבוד ההיגיון הבלשי, שהוביל
את אניטה ואת חברתה לפנות אל
שירותי הביטחון. כך נחשפה החולייה הראשונה
ברשת־ד,ריגול המפורסמת של אודי
אדיב וחבריו.

בעל המכנסיים

הגורל מפגישם כלל: אודי היה עדיין
מן הסתם אדם חופשי, ממשיך במאמציו
לתקן את העולם. אניטה היתד, עדיין בחורה
אלמונית, מרוצה מאלמוניותה, מעבודתה,
ומהנאותיה בחיים.
אולם הגורל בעל חוש־ההומור המוזר
החליט להפגישם. התוצאה: אודי אדיב
יצא השבוע בדרכו ל־ 17 שנות מאסר, בעוד
אניטה יושבת בביתה, מאזינה ברדיו לסופו
של המהלך שהיא הניעה, ומהרהרת לעצמה
כי הצלת המולדת עלתה לה, במקרה
זה, ביוקר.

אודי אדיב בבית־המישפט (לצידו, סובחי נעראני;
מה שהחל כסיכוי להיכרות מעניינת בין הצעיר
לרווקה, התפתח לפרשה עגומה; אודי איבד את חירותו, אניטה איבדה את פרנסתה.

במדינה
שאד את

אורי אבנר•

(המשך מעמוד )23
לב — והוא חי ופועל למרות שמצויים
בו כמעט כל הליקויים שהעלה ראש העירייה
בתירוציו: הוא שוכן בבניין עתיק
בן 80 שנה. קירותיו נראו כאילו לא
סוידו מאז הקמתו. ריצפותיו חרבות. הרופא
היחיד בו מבקר במקום מספר שעות
בשבוע בלבד, ואת המקום מנהלות אחיות,
חלקן מוסמכות, חלקן לא. המקום שוכן

ביום ה ,12.4 /בשעה 19.30
בערב אנו עורכים ערב שאלות
ותשובות על כל הנושאים.

אורי אבנרי

יענה לשואלים.
בוא למיפגש והצג א ת שאלו תיך.
המיפגש ייערך באולם
״בני ברית״ (רח׳ קפלן 10
תל-אביב)•
קולנוע סרטים
הפר שזז ע 1ממע 1ד ת וג רסת
היתר. רו צהלש בו ת
ממשלת צרפת נוטה בדרך כלל לעזור
לתעשיית הסרטים שלה, הן בתמיכות כספיות
והן בהקלת תגאי-ההסרטה, כאשר
היא נעשית בצרפת. אולם כאשר צילם
איוו (יומנו של שוטר) בואסה את סירטו
האחרון, הוא ניתקל בקיר אטום, בכל אשר
פנה. המישטרה סירבה לעזור לו אף כאשר
צילם ברחובות פריז. מה שנוגע לתמיכות,
אין מה לדבר.
אפשר היה להבין לליבה של ממשלת
צרפת. סירטו האחרון של בואסה, אשר
ייפתח בקרוב את קולנוע צפון המחליף
בעלים, מתאר את אחת מאותן פרשות מבישות
שכל מדינה המכבדת את עצמה
היתה מעדיפה לשכוח.
הסרט, המכונה ההתנקשות, הוא סיפור
פרשת בן־ברקה, אשר הסעירה את צרפת
כולה לפני שמונה שנים. החרם הממשלתי
כמובן לא עזר: גם ללא עזרה ותמיכות,

להתראות

רחם עדיה

...אוו הוי י1זוש
מתאים וו
ממאיס ו 1מאז! גמישונים ארכונים* אקסטרונים

גוי* חתולי ם וכלבים

אל תשליכם
אל מתנהג כמו עם צעצוע
תתנהג כמו עם בעלי חיים
תביאו אותם
לאגודת צער בעלי חיים

יפו, שלמה ,30ת״א,
טלפון 827621 :
אוטובוסים .41 ,18

ד״ר צייכנר ליד מיטה ריקה
תירוצים, תירוצים
במרכז העיר הסואן, ובצמוד לו גן־ילדים
רעשני.
יצא המרצע. השבוע, כאשר יבש
אף מעיין תירוציו השופע של ראש העירייה,
יצא המרצע מן השק. הסביר
דובר העירייה, עודד פינס, מדוע מתנגדת
העירייה לתת לצייכנר רישיון:
״יש לנו בפתח־תקווה את בית־רבקה,
שהוא מוסד הסתדרותי. בית־רבקה עומד
להרחיב את תפוסתו, וקיים חשש שמא
לא יהיה צורך במיטות רבות כל־כך.״

גנרל מוחמר אופקיו•
היעלמות מיסתורית —
טלחיזיה הטדוויזיה מבקשתזדמח
איש־עפקים פרטי התגדב
לממן את ייצוגה ש? ישראל
באירופה — לאחר שהטלוויזיה
לא מצאה תקציב לכד
הטלוויזיה הישראלית עשתה זאת שוב:
במחרוזת הביזיונות הפנומנליים שהיא
מייצרת בשרשרת (ראה רחל המרחלת),
היא הצליחה בימים אלה אפילו להתעלות
על עצמה: מכל עשרות המיליונים שהיא
מוציאה, במשך 364 ימים בשנה, לא הצליחה
הנהלת המדיום למצוא סכום עלוב
של עשרת אלפים ל״י כדי לשלוח זמר
ישראלי לייצג את ישראל בתחרות הטלוויזיה
ארו־ויזיון רבת־היוקרה.
הטלוויזיה הישראלית, היא חברה באיגוד
השידור האירופאי. בתוקף כך, היא
מקבלת את כל חומר ההסברה, הפירסו־מים
וההזמנות שמפיץ איגוד זה בין חברותיו.
ההזמנה הראשונה ליטול חלק בתחרות
הארו־ויזיון התקבלה בטלוויזיה
הישראלית לפני למעלה משנה, התייחסה
לתחרות שנערכה במארס אשתקד באדינבורו
שבסקוטלנד.
אולם איש בהנהלת הטלוויזיה לא ייחם
אז חשיבות מופרזת להזמנה. העובדה ש קרוב
ל* 400 מיליון צופי טלוויזיה חוזים
בתוכנית זו, על פני חמש יבשות
תבל — נפלה מול עובדה פשוטה אחרת:
חוסר תקציב. כאשר כבר הציע מישהו
לממן את נסיעתו של זמר ישראלי לתח רות,
ונערכה פנייה מזורזת למוסדות האיגוד
בז׳נבה, התברר כי הטלוויזיה׳ היש-
(המשך בעמוד )28

שחקן מישל פיקודי
— לוטה בערפל
זכה הסרט לפירסום עצום ולהכנסות־שיא
בבתי־הקולנוע בצרפת.
לא פלא, בהתחשב בסיפור המסעיר.
בן ברקה היה מנהיג מרוקני שמאלני
גולה, שנעלם באורח מסתורי בחודש אפריל
1965 בפריז, ועד היום לוטים פרטים
רבים הקשורים בהיעלמו, בערפל של צנ זורה
ואינפורמציות מפוקפקות.
בן ברקה, שנאלץ לברוח ממולדתו מ חשש
לחייו, ישב דרך־קבע בשווייץ, הגיע
לפריז לשורת שיחות עם מספר אנשי־רוח
צרפתיים בקשר לאפשרות הסרטת
סידרה טלוויזיונית על התמורות החלות ב עולם
השלישי. במסגרת זו, הופיע לפגישה
שנקבעה לו באחד מבתי־הקפה המפורסמים
של סן ג׳רמן. בכניסה לקפה נעצר על-ידי
שני אנשים שהציגו עצמם, בעזרת תעו דות,
בבלשים בשירות החשאי הצרפתי,
המבקשים לברר עימו כמה דברים. בן
ברקה הצטרף אליהם, מאז נעלמו עקבותיו.

מישל פיקולי (במדים משמאל) וז׳אן מאריה וולונטה (מאחוריו)

:ן ברקה ואופקיו (משמאל מסומנים)

— לא מיסמך היסטורי

מסקנות כלליות —
כאשר הגיעה הידיעה לעיתונים, התפוצצה
שערורייה איומה. ממשלת צרפת פת חה
בחקירה, אשר גילתה כי בדיוק באותו
יום שנחטף בן ברקה, ביקר בפריז גנרל
אופקיר, מי שהיד, אז שר־הפנים של מרוקו,
אחר הפך לראש־ממשלתה, קשר קשר נגד
המלך, ונרצח — או התאבד — לפני מספר
חודשים, כאשר הקשר האחרון שלו נכשל.
אופקיר, שראה בזמנו בבן ברקה יריב
מסוכן ורצה לנטרל אותו, היה, לדעת
רבים, האחראי הישיר לחיסולו של המנהיג
השמאלני. אולם החקירה גם גילתה שהאנשים
אשר שיתפו־פעולה עם אופקיר —
נימנו על כל שכבות הציבור הצרפתי.
הביון הצרפתי, שהפרשה כולה התרחשה
מתחת לאפו מבלי שיצליח לתת לה הסבר
סביר, הושם לצחוק בפני העולם. גנרל
דה־גול רתח מזעם, והושמעו רמזים ברורים
כי שירותי ביון זרים (יש אומרים
אמריקאי, יש רומזים שאפילו הש.ב ).שיתפו
פעולה בעניין.
לשיא הגיחוך הגיעה הפרשה כמה חודשים
לאחר מכן, כאשר קולונל דלימי, סגנו
של אופקיר — אשר הואשם על-ידי הצרפתים
באידגון ההתנקשות — בא מרצונו
לצרפת, העמיד את עצמו לרשות בתי״
המישפט. אלה לא הצליחו להוכיח את
אשמתו, נאלצו לשלחו לחופשי.
מאז חלפו שמונה שנים, אבל העניין
עדיין צורב את התודעה הגוליסטית. סרטו
של בואסה היה בשביל המימסד השלטוני
בצרפת כמנת־מלח בריאה על פצע פתוח.
המימסד טען להגנתו, ובלי ספק שיש
בכך מן הצדק, כי הסרט אינו משחזר
במדויק את הפרשה. אלא שלפי הנתונים
המותרים לפירסום, אין כל אפשרות לשח זר
במדויק. כפי שבואסה והתסריטאי שלו,
ג׳ורג׳ (זד) סמפרון הסבירו, הכוונה היתח
להשתמש בפרשת בן ברקה להסקת מסקנות
כלליות, לא ליצירת מיסמך היסטורי.
ואכן, הסרט צועד במידה רבה בעקבות
זד בגישתו. גם כאן שונו שמות הגיבורים
האמיתיים בפרשה (בן ברקה נקרא בסרט
סעדיאל) ,וסמפרון ריכז לא פעם כמה
דמויות אמיתיות לתוך דמות קולנועית
אחת, כדי לתמצת פרשה שנגעה לעשרות
רבות של אנשים.
גם אם הסרט אינו מתאר בדיוק את מה
שקרה בפריז ב ,1965-ואפילו אם הוא
מספק פתרונות שהם בגדר השערה, יותר
מאשר עובדה — הרי המסקנה הסופית
המתבקשת בסופו, היא זו שהתבקשה גם
בסוף הפרשה הממשית: מושגים של מדי-
נת־חוק דמוקרטית הם יחסיים מאד בימינו.
אפילו במדינה מתקדמת כצרפת
אפשר לשים אותם לצחוק — ואין גואל.
אבל במדינה דמוקרטית, לפחות, אפשר
אחר כך לעשות מזה סרט ולהסיק מסקנות.
מעניין מה היה קורה, לוא היה מישהו
רוצה להסריט בישראל את פרשת לבון.

תדריך
תל־אגיג
טאורמד! (בן־יהודה, איטליה)
— סרט מסובך ומורכב, על בעיות סוציא ליות
ודתיות, של פיאר פאולו פאזוליני.
עשוי כולו רמזים וסמלים, ומיועד אך ורק
למשוגעים לקולנוע, המוכנים לשבת ו לשבור
את הראש כדי למצוא את הפירוש.

ירושלים

המעגל האדום (ירושלים.
צרפת) — סרט־פשע של מלוויל, המציג
העולם הזה 1856

את השוטרים ואת השודדים כאנשים הנעים
בעל־כורחם, בהתאם לגורל שהוכתב
להם — ומוכרחים להיפגש בסופו של
דבר בתוך המעגל האדום. משחק מעולה
של בורביל המנוח, ג׳יאן מריה וולונטה,

אלן דילון ואיוו מונטאן.

היסה
פליני״רומא (פאר, איטליה)
— עיר-הנצח כפי שמשתקפת בעיניו שר

גדול במאי איטליה, בסרט שאינו תיעודי,
למרות היעדר העלילה שבו, אלא אוסף
זכרונות מרתקים מבחינה חזותית, המציגים
את הנשמה והאופי האיטלקי בכל הדרו.
חבל להחמיץ.

לא להחליף גלימות רוצחי ח מי מסד >גת, תל-
אביב, צרפת) — הפרשה שמגולל
מארסל קארנח בסרט זה אמינה
בהחלט. רבות כמותה צצות מדי פעם בעיתונות היומית.
בלשים אוסרים עבריין כדי לחקור אותו על פשע, מנסים
לשכנע אותו תוך כדי חקירה שיודה במעשה. חשיכנוע*
פועל טוב כל־כך עד שהחשוד מועבר ישר לחדר־חמתים.
אלא שמכאן והלאה, מפליג קארנה עם הסרט שלו
לעולם המלודרמה, בה הקהל יודע מראש מי טוב ומי רע.
פרשת מותו של העבריין נמסרת, כמקובל בחוק ח־הצרפתי,
לידי שופט־חוקר. זה גובה עדויות, ומכין את
התיק לפיו יישפט העניין בבית־הדין. חמישטרח מנסח
ללחוץ על השופט שיבטל את החקירה, בטענה שמדובר
בטעות מצערת. מצפונו של השופט אינו מניח לו לנהוג
כך, למרות שפוגעים באנשים הקרובים ביותר אליו, ידידתו
ובנו. אבל בסופו של דבר ברור, שמאחר והמימסד כולו
עומד לצד חמישטרח, כי אין לו סיכוי להצליח.
הסרט מציג באור מאוד בלתי־סימפטי — וכנראה מצי אותי
את מישטרת צרפת. אלא שדבר זה כבר נעשה,
בצורה נוקבת וחריפה הרבה יותר, בווידוי מאונס למשל.
אך כשקארנה מגיע לשלב של הסקת מסקנות, מתוך
כל מה שהראה על הבד, הוא מתרכך לפתע, מביע כל
מיני תקוות שיסודן ודאי שאינו קיים בעלילה.
מרסל קארנה הוא במאי שמצד אחד איבד את חמימד

ז׳אק ברל: הזמר משכנע יותר
הפיוטי שחיה דיגלו בתחילת שנות הארבעים, ומצד שני
הוא רחוק עדיין מן הקצב והעריכה הדינמיים של סרטים
מודרניים. הוא עדיין נשען על תרגילים ישנים של סצינות
שיכרות ודמעות בעיניים, כמניעים דרמטיים. בתרגילים^
אלה, הוא נעזר בתפקיד חראשי בזמר ז׳אק ברל ; שחיה;1
יותר משכנע בגלימת משורר מאשר בזו של איש־חוק.

חייל קלון
באירגון גדול
מיסמכי המאפיה >חן, תל-
אביב, איטליה) — הסרט מבוסס
על עדויותיו של ג׳ו ואלאצ׳י, רוצח
שכיר בשרות המאפייה, חיה הפושע בעל״הקאליבר הראשון
שפתח את פיו. ואלאצ׳י מסר לסנט האמריקאי מספיק
עובדות על מיבנה חאירגון ומנהיגיו כדי להכניס מאחורי
מנעול ובריח את מנהיגו, ויטו ג׳נובזח. אולם לא חיה די
בעדותו כדי לפגוע בצורה רצינית באירגון עצמו.
אלא שלהבדיל מן הסנדק, שהוא כמובן קנה־חמידה
המתבקש מאליו במקרה זח, הסרט של טרנס יאנג לא זו
בלבד שיוצא מנקודת־חחשקפה של החייל הפשוט באירגון
הפשע, אלא שתוך כדי־כך מגביל עצמו למסירה יבשה של
עובדות. מאחר שלכל סרט מסחרי יש זמן קצוב, אין אפשרות
להכניס את כל העובדות שחשף ואלאצ׳י.
התוצאה: הסרט דו״ממדי שאף אחת מן הדמויות
העוברות בו אינה מצליחה לעלות על עצמותיה בשר״
וגידים. וזח — למרות שהדמויות נושאות שמות מפורסמים
בתולדות המאפיה כמו סלבטורה מאראנצנו, אלברט אנאס-
טסיה, ויטו ג׳נובזח או לאקי לוצ׳יאנו. ולמרות שבין
השחקנים המגלמים אותם נימנים כוכבים כמו לינו ופטורה,
אנג׳לו אינפנטי, ג׳וזף וייזמן או ואלתר קיארי.
היחידי שמצליח, למרות חמיגבלות חללו, להיראות
אנושי — הוא צ׳ארלס ברונסון. אולי משום שהוא מופיע
יותר זמן מן האחרים על המסך. אלא שנקודת־חמבט

צ׳ארלס ברונסון: טיול בחצר הכלא
שהוא מייצג אינה מקיפה די הצורך, כדי שהסרט יוכל
להיחשב כמספר את תולדות האמיתיים של המאפיה.
מה שעצוב לא פחות: במערכת-חיחסים שלו עם ממוניו,
קשה, כמו בסרטים דומים על נושא זה, להתעלם מן
העובדה שיוצרי הסרט מתייחסים לעולם הפשע בצורה
דו-משמעית, כאשר ההערצה וההערכה לשולטים בו בולטות
יותר מן התיעוב.

לאל או פי ר ה

ה 11111111ה ורה וייצמן, אשתו
11 ^ 8 1 1 1 1 1 1של חייט וייצמן,
הגברת מס׳ 1הראשונה של מדינת־ישראל.

שבה לארץ, נמשך הרומן עוד שנה, ואיידה
לחופה.
בעוד נבון משתעשע בעסקי הפוליטיקה
שלו, החלה אופירה עובדת ב־מיקצועה.
היא התקבלה כמנהלת המח לקה
לפסיכולוגיה של איל״ן, הקדישה מאז
את זמנה לילדים המשותקים. בנוסף, עבדה
גם עם ילדי מיח״א החרשים־אילמים.
ב־ 1967 הוזמנה לקונגרס הבינלאומי לפסיכולוגיה
שהתקיים אז בפולין. בקונגרס
הבא, שהתקיים בשבוע שעבר בארץ, נבחרה
אופירה לתפקיד היו״ר של ועדה ש טיפלה
בבעיות הנפשיות של החרש.
היא נאלצה לוותר על מילוי התפקיד.
באותו שבוע, היו ידיה מלאות בעיסוקים
שהתרחשו סביב תפקיד אפשרי אחר —
זה של רעיית נשיא המדינה.
אולם, נראה שאת הנזק העיקרי גרמה
לעצמה אופירה לא בהתגלותה כצעירה
מודרנית, עצמאית, בעלת חיים משלה,
קאריירה משלה ודיעות משלה, אלא בכד
שזכתה — כמו בכל תחרות אליה ניגשה
— בתואר צברית השנה, בתחרות שאורגנה
על-ידי העולם הזה בשנת .1956
נערות מהוגנות, הרוצות להיות נשותיהם
של נשיאים, פשוט לא עושות דברים
כאלה — רק באמריקה אולי. שם,
זכתה עיתונאית יפהפייה, שניצחה בכל
תחרות־יופי שנערכה בכל שנות לימודיה
בבתי־הספר בהם למדה — להיות לאשתו
של הנשיא ג׳ון פ. קנדי. אבל אמריקה
היא לא ישראל. כמובן.

רחל ינאית בן־צבי,
אשת יצחק בן־צבי,
השנייה של מדינת־ישואל.

השנייה

גבות טס.
טיול לצרפת

*ץ חרות ״צברית השנה״ נועדה
^ 1לגלות את הצעירה בעלת התכונות
האופייניות ביותר לדור הצעיר, באותה
שנה. לתחרות התייצבו שפע מועמדות
מקסימות, ביניהן שמות כמו גליה ארקין
ושיבולת דה־האן, שהתפרסמו לאחר־מכן.
בתואר זכתה אופירה ארז, חיילת בת
20 שהיתה כתבת צבאית ומורה, בעלת
עניין במישחק, נגינה בפסנתר וקריאה.
בעיקבות בחירתד* יצאה אופירה לצרפת,
לייצג את ישראל בכנס בנות עמים
שהתקיים שם.
לפני יציאתה, ציוותה קצינת ח״ן ראשית,
אלוף־מישנה שושנה גרשונוביץ, על
טוראית אופירה ארז:
״שתייצגי אותנו בחו״ל כמו שצריך.״

טוראית ארז מילאה את הפקודה כהלכה.
בכנס בנות עמים, שהתקיים בפאריס,
השתתפו 21 נציגות שנבחרו בתחרויות
בארצן. בעיתוני צרפת, שכיסו את האירוע
בהרחבה, זכתה אופירה, תמירה ומקסימה
בשימלה תימנית רקומה, במקום בולט.
בייחוד התלהבו העורכים, וקוראי־הם,
מתמונותיה, שלובת־ידיים, עם הנציגה
המצרית.
בעת קבלת־הפנים בארמון־הנשיא, ובשעת
הטקס והסעודה עם נשיא צרפת, רנה
קוטי, הקפיד הנשיא שאופירה תעמוד
לימינו בכל התצלומים. בטלוויזיה וביו־מני
הקולנוע הפכה דמותה למוכרת ביותר,
והיא תרמה רבות בהופעתה, בהתנהגותה
ובדבריה, ליצירת רגש אהדה מצד
מיליוני צרפתים. לישראל.
אישר זאת גם שגריר ישראל בצרפת,
ששלח לארץ דו״ח נלהב על הופעתה.
הפרט הפיקאנטי: השגריר היה לא אחר
מיעקב צור — שבשבוע שעבר הפכו אופירה
ובעלה למתחריו על מישרת הנשיאות.
השבוע, נכשלה אופירה בפעם הראשונה
בחייה, בתחרות שבה השתתפה.
היה זה כישלון שאפשר להתגאות בו.
ההצבעה שבה הוחלט לבחור בפרופסור
אפריים קצ׳לסקי, הוכיחה במי היו המצביעים
בוחרים, לולא היו יראים מגולדה.
ים־הפרחים והמיברקים שהציף את ביתם
הירושלמי של הנבונים, גילה רק שמץ
מהאהדה העצומה כלפיהם.
אולם גולדה רמזה, לא׳ — ומאומה לא
הועיל. פנחס ספיר מיהר לארגן — ייתכן
אף שבניגוד לאהדתו האישית — את
הגווארדיה הוותיקה, הפעיל את מכונת
ההצבעות המשומנת, המאולפת. המכונה
פסלה את יצחק נבון כמועמד המיפלגה
לתפקיד הנשיא.
תפקיד הנשיא הוא כמובן, עם כל הממלכתיות
שבו, תפקיד פוליטי, ופעולתו
של ספיר היתה ללא ספק לגיטימית. בחירת
נשיא איננה מספיק חשובה כדי להר גיז
את גולדה, בימים של ערב בחירות.
אולם את האזרח ברחוב לא עניינה כל בך
הפוליטיקה, כמו שמעולם לא עניין
אותו במיוחד מישכן הנשיא. מה שעניין
אותו הפעם, היה שגז החלום לראות, ב־מישבן
הנשיא, מישהי שתוכל להיות מעין
ז׳קלין קנדי הישראלית.
ואמר בן־גוריון, כאשר שמע על פסילתו
של נבון:
״אני מצטער. אני מקווה שיגיע יומו.״
במדינה ראלית איחרה את המועד האחרון להר

שמה — בארבעה חודשים.
חסות, לא מימון. על סמך הניסיון
המר אשתקד, הקפידו השנה הנוגעים ב!
דבר להירשם בזמן לתחרות. אם כי ד;.
בעייד הכאובה של השנה שעברה -
חוסר תקציב — נותרה גם השנה ללז
פיתרון.
על־פי חישוב קל אפשר להניח כי הי
סכום הדרוש לשלוח זמר ישראלי ושנו
שופטים ללוכסמבורג — שם מתקיימון
התחרות השנה — יכול להגיע סך הב?
לכ־ 10 אלפים לירות.
אולם כשאין תקציב, אין תקציב, והאיע
הממונה על העניין בטלוויזיה, יצחק (צחי;
שמעוני, הודיע לאילנית, כי הטלוויזיה
תהיה מוכנה לתת את חסותה לנסיעתו
כנציגת ישראל בתחרות הארו־ויזיון, אולב
לא תתמוך בה אפילו באגורה אחת.
כאשר הוברר לאילנית, כי הטלוויזיד
לא תממן את נסיעתה, החלו היא ובן
זוגה לצמד — שלמה צח — לתור אחו
מי שיהיה מוכן לממן שליחות זאת.
הם לא חיפשו רחוק. מנהל חברת הנסיעות
דפנה טורט, אריה ליבונטין, ראה כבוד
גדול לו ולחברתו לממן את נסיעתה של
הזמרת הישראלית לתחרות הזמר הבינלאומית
רבת־היוקרה. הוא סיפק כרטיסי
טיסה הלוך וחזור לא רק לאילנית —

זמרת אילנית
הצלה ברגע האחרון
אלא גם לנורית הירש, שהלחינה את ה־פיזמון
אי שם, שייצג את ישראל בתחרות
הארו־ויזיון, שתנצח על תיזמורת ה־ארו־ויזיון,
כאשר אילנית תשיר את שירה.

ח בי לו ת ע
ריח בצל ושו
סיכמו!־ על כית־כנסת
בשכונה חילונית עלול
לגרום לשסיכות־דמים

השלישית ״ן ;,זי״־א ג

הנוכחי, השלישי במיספר במדינת־ישראל.

(המשך מעמוד )21
המאסטר שלה בפסיכולוגיה וחינון־ מבו-
גרים, נבחרה גם לאגודת הסטודנטים המצטיינים
בארצות־הברית — אגודה ש אליה
נבחרים עשרת האחוזים המצטיינים
מבין מאות אלפי הסטודנטים ברחבי המדינה
הענקית.
עם סיום המאסטר, עברה אופירה, שוב
במילגה מלאה, לשנתיים בקולומביה, הש תלמה
בפסיכולוגיה של שיקום.
היה זה בעת חופשה בארץ, לפני 11
שנה, שאופירה הכירה, בקפה ורד התל־אביבי.,את
יצחק נבון. יצחק היה מבוגר
ב־ 15 שנה מהיפהפיידד בת ה־ ,26 אולם
שני הטיפוסים האינטלקטואלים, בעלי המוחות
החריפים והתפיסה הליברלית, רח־בת־האופק,
נדבקו מייד על אותו גל.
כאשר חזרה אופירה לארצות־הברית,
קפץ אחריה גם נבון לחידוש הקשר. כאשר

הכמעט־וביעית

אופירה נבון, שלרגע קט נראה היה שתהיה הגברת
נוס 1 .הרביעית של מדינת־ישראל. אולם כפי שניתן
לראות מתצלומה, היו! זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי: היפהפייה הצעירה, פסיכולוגית
במיקצועה וילידת הארץ. הינה נטע זר בקרב גזע המייסדים. לכן לא תשב במישכן הנשיא.

״בוא מהר ! פרצו לבית־הכנסת והוציאו
הכל החוצה!״ סיפרו ילדי השכונה בהתרגשות
רבה לאהרון כורש. כורש, גבאי
בית־הכנסת של העדה הספרדית בשכונה
החולונית קריית־שרת, גילה שהחנות בה
שכן בית־הכנסת של בני עדתו בחמש השנים
האחרונות נפרצה, וכל תוכנה, כולל
ספרי קודש, פוזר על המדרכה הסמוכה.
בית־הכנסת לא חולל על־ידי מיסיונרים
או חברי הכת יהודים למטן ישו. ספרי
התורה ותשמישי הקדושה הוצאו מבית-
הכנסת בידי אנשי המועצה הדתית של•
חולון, שבאו למקום כדי לממש את צד
הפינוי שבידם.
״אדה יהודים, אלה ז־״ המחלוקת
בין ספרדים לאשכנזים בקריית־שרת הח לה
עם הקמתה של השכונה בשנת .1967
אז נבנתה השכונה מבלי שיהיה בה בית-
כנסת כל שהוא. לאשכנזים שכרו חנות
והפכו אותה לבית־כנסת, לספרדים אמרו
שהם יכולים להתפלל בבלוקונים, במרחק
ארבעה קילומטר. באו הספרדים להתפלל
גם כן בחנות. בקושי נדחקו שלושים
מתפללים לתוך החנות, השאר התפללו בחוץ
על המדרכה. לבסוף ברחו האשכנזים
יו7זז*די דחסי-דוס--

אז החלו לבנות שני בתי-כנסת חדשים,
אחד לעדה הספרדית והשני, לפי
דברי אנשי העדה הספרדית, קצת יותר
גדול וקצת יותר משוכלל לאשכנזים. באו
הספרדים וביקשו לקבל את בית־הכנסת
שיועד לאשכנזים, בטענה שהם רבים יותר.
״גונן, ראש־המועצה־הדתית, סירב, אמר
שזה מיועד לאשכנזים וזהו,״ מספר אהרון
כורש ,״ביקשנו הגרלה, גם לזה סירבה
המועצה הדתית. פתחו את ביודהכנסת
ואמרו לנו לכו להתפלל שם, סירבנו להיכנס
ונשארנו בחנות. זאת כפייה, דברים
שנעשו נגד המצפון והאמת.״
בינתיים נכנסו לתמונה בני העדה השלישית
בשכונה, הצפון־אפריקאים, שהתחילו
להתפלל בבית־הכנסת החדש שיועד לספרדים
.״אין התאמה בין נוסח התפילה
והמינהגים שלנו הספרדים לבין אלה של
המרוקאים, אנחנו לא יכולים להתפלל
יחד. הדברים עלולים להגיע עד לשפיכות
דמים, ניסיון העבר מוכיח שכבר קרו
דברים כאלה בגלל נוסח תפילה ומינהגים
שונים,״ טוען אהרון כורש.
״גונן מעוניין בליבוי יצרים ובהפלייה
ומכריח אותנו להתפלל עם המרוקאים.
הוא רוצה שהעדות תתקוטטנה ביניהם,
אנשי המועצה־הדתית אוהבים לסכסך,״
אומר אלברט זיתוני, אף הוא מבני העדה
הספרדית ,״אני מתבייש ביהודים דתיים
כאלה ובצורה שהם מתייחסים אלינו.״
כיודכנסת לפל תרדעדה .״הטענות
הן שטויות,״ אומר גרשון גונן, איש
המועצה־הדתית .״בנינו לבני העדה הספרדית
בית־כנסת יפה וחדיש שעלה לנו
300 אלף ל״י. את החנות פינינו משום
שבעלת הבית דרשה מאיתנו לפנות. זה
לא קרה פתאום, הודענו להם בעשרות
מיכתבים, הצענו להקים ועד שיורכב משני
מרוקאים, שני ספרדים ואיש המועצה.
המרוקאים הסכימו, הספרדים לא.
הבדלים בנוסח התפילה? אין דבר כזה.
בדקנו זאת עם רבנים מרוקאים וספרדים
ואין כל הבדל. המדיניות שלנו היא מי-

? 6 0 6 1 1 1 8 8

שואבי אב7ן פרוגרס
מ תחרה
עואיו להם
בטיב״יופי ואמינות!

3דגמים לבחירתך-
פרוגרס סופר 70
פרוגרס סופר 650
פרוגרס סופר $0דה לוקס
גבאי זיתוני

__ מ בוני תקנים ואיגודי צרכנים ברחבי העולם
נבדק ואושר
מבחר האביזרים הגדול והרב גווני ביותר
אחריות מלאה לתקופה של שנתיים
להשיג בחנויות המובחרות לצרבי חשמל, חנויות הבל-בו
ולכוחות הבטחון בחנויות שקם

״אוהביס לסכסך״
זוג גלויות 1אנחנו מכירים רק בשתי
עדות, ספרדית ואשכנזית, לא ייתכן שכל
תת־עדה תדרוש בית־כנסת לעצמה, אין
לעירייה מיגרש בשביל כל עדה.״
״זיתוני ריכז סביבו כמה ספרדים ורוצה
בית־כנסת משל עצמו,״ מסביר גונן
את סערת הרוחות בשכונה החולונית,
״הוא רוצה להיות חזן ופוחד שהצפון אפריקאים
לא יתנו לו, לכן כל המהומה.
בינתיים נודע לנו שהם שכרו להם חנות
ירקות ויתפללו שם. המועצה הדתית לא
תכריח אותם להתפלל דווקא בביודהכנסת
החדש. עד עכשיו שילמנו 350ל״י כל
חודש שכר דירה לחנות וכן את הוצאות
המישפט והוצאות הפינוי. עכשיו, אם הם
לא רוצים לעבור לביודהכנסת, זה עניינם
בלבד.״ כולם הם בעד מיזוג גלויות ונגד
הפלייה, אך כל עדה טופלת את אשמת
ההפלייה על רעותה. כולם, בעצם, מסכימים
לפשרה, רק הצד השני הוא זה
שלא מבין ולא מסכים.
בינתיים ממשיכים האשכנזים להתפלל
בבית־ספר בשכונה עד שבית־הכנסת החדש
שלהם יהיה מוכן.
הצפון־אפריקאים מתפללים בבית־הכנסת
החדש שנועד לספרדים ואילו הספרדים
מתפללים בחנות הירקות. הם אינם חוששים
שריחות הבצלים והשוטים יפריעו
לאלוהים לשמוע את תחינותיהם, כולל
הבקשה לבית-כנסת גדול ומרווח משלהם.
הסולם הזה 1856

565 ווט
650 ווס
650 ווט

^*^•גזור ושלח
לכב־מ.ט. קולטון בע״מ • שגיל המפעל ( 3קרית המלאכה) תל־אביב 66535

נא לשלוח לי קטלוג מפורט של מוצרי, פרוגרס״ למשק הבית
ללא התחייבות מצידי.

כתובת

ט. ט .קולטון בע״נו

שוק העב די ם ביבו
(המשך מעמוד )11

מדווח כתם ״העולם הזה״:

ת שבץ

ה ו 1ו צ 0הזה

1856

״עשיתי הערכת־מצב, ראיתי שזוהי הזדמנות
טובה לפגוש את המנגנון המיש*
טרתי, המחפה על שוק־העבדים של יפו,
ונלוויתי אל ראג׳יב. כאשר הגענו למיש־טרת
יפו, הוא נכנם פנימה כבעל־בית.
הביאנו אל רב־סמל וסמל, והאשימנו בצילום
המוניות ומיסמכי-החשבוגות שלו. הוא
תבע מהשוטרים לא לשחררנו. ואכן, הם
החזיקונו עד בואו של הקצין בדודו.
״ברודו היה פיקח יותר, הבין כי אי־אפשר
למנוע צילומים ברחוב, הציע לרא־ג׳יב
לשוחח עימנו ולהסביר לנו כמה
מסוכנת עבודתו. בדרכנו החוצה, עם רא־ג׳יב,
ראינו על הקיר את רשימת הכתובות
ומיספרי-הטלפון של קציני מישטרת
יפו. ביניהם הופיע גם שמו של ראג׳יב.״
ראייס הראייסים

ך* תערבות זי של המישטרה להגנת
ן 1הקבלן הבלתי״חוקי, מארגן העבודה

מאוזן :
)1קללה )4 .שונא )8 .כינוי לבית
המקדש )10 .קטטה )12 .דבר שאינו ידוע.
)15 מוץ )16 .בירת פרוסיה )20 .עוף טורף
)22 .רמאי )24 .יחד עם ד׳אלמבר
ייסד את האנציקלופדיה הצרפתית)25 .
כעם )27 .מיקרוב )29 .אות באלפבית.
)30 כינוי לאחד מחדרי הבית )31 .מתכת.
)33 צורה גיאוגרפית )34 .מזבח אלילי.
)35 רעל )36 .מה שאין ליהודים)39 .
מכשף )42 .מתלונן )43 .קטל )45 .גרם
שמימי )47 .יצור )48 .מיכל לנוזלים)50 .
שחמטאי רוסי גאוני )52 .מספיק )53 .מדי נה
קטנה )56 .הוא )57 .נהר בצרפת.
)58 עלם )61 .מכתב )63 .בירה מזרח תי כונית
)64 .מחלת מין.

מאונן־ :

)1זז )2 .קשה לב )3 .שר )5 .משנה,

ח ש בץ

סגן )6 .עוף גדול )7 .תבואה )9 .בירה׳
אירופית )11 .עץ הקשור לחג נוצרי)12 .
כלי מיטה )13 .פטפטן )14 .אקס מועמד
לנשיאות )15 .בית הציפור )16 .שליח.
)17 עמוד מים )18 .קולב )19 .אש)21 .
סוג )23 .מין פצע )26 .רעל )28 .מחזה
שהשד למחזמר שהפך לסרט )30 .ריב.
)32 מילת שאלה )33 .מנה בארוחה,
שמקומה לפני המנה העיקרית )36 .חלק
נקבי בפרח . )37 .כינוי לגדול משוררי
יהדות ספרד )38 .טקס יהודי דתי שבוצע
רק בבית המקדש )40 .סוליסט )41 .סוג
מם )42 .קורה )43 .מידת קרקע)44 .
איזור במצרים העתיקה )46 .דג מאכל)47 .
שקר )48 .מלחין גרמני )49 .פעוט)51 .
סוד )54 .חלת דבש )55 .איכר )59 .תואר
כבוד מוסלמי )60 .כיון )61 .מונח גיאוגרפי
)62 .תו נגינה.

18 5 6

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

1 ^ 0 11

גם נהג־מונית המסיע עובדים בלתי־מאור-
גנים לעבודה, וכן כל אדם הנותן ידו לכך.
אולם שר־העבודה לא ידע, כנראה, שבמרכז
יפו, לאור השמש, משגשג שוק־עבו־דה
בחסות השילטונות, בו מתעשר ראייס־הראייסים
מניצול עבודתם של ילדים וגברים.
יוסף אלמוגי אינו מכיר את ראג׳יב
חמדן סאלם.

14 שעות
עבודה לילד

ך* ל לילה, בשעה ארבע לפנות־בוקר,
^י מתחילות להגיע למקום מוניות נושאות
מיספרים עזתיים. המוניות פולטות
ערבים מעזה, הנושאים שקיות צידה. המוניות
עומדות בשורה, ממתינות ברחוב.
אין במקום שלט המורה שכאן רשאיות
לחנות מוניות. אולם ראג׳יב מחזיק בידיו
אישור של עיריית תל־אביב לפיו הוא
רשאי לפתוח תחנודמוניות במקום זה.
זהו רשיון מוזר ביותר — שכן החוק
קובע כי התחנה ניתנת למוניות מסויימות,
בעלות מיספרים קבועים, שהן חברות

אובע בבוסו

בארבע בבוקר הומה שוק־העבדים כתחנה המרכזית
של תל־אביב בצהרי־יום. עשרות מוניות נושאות מיס־פריס
עזתיים מגיחות מהלילה, נושאות אנשים הרעבים לעבודה, כל עבודה, בכל מחיר.

1ן ה 1| 1 | 1ך 1מכונית שברולט הדורה עוצרת בחריקה, והממתיניס בשוק־ן
העבדים מתנפלים עליה. מחפש העובדים בורר את הדרוש לו,
לוקחו ונוסע. משך כל הבוקר רבה תנועת המכוניות האוספות עובדים לעבודה בלתי־חוקית.
הבלתי־חוקית של ילדים וגברים ערביים
מעזה, היתה שיאה של חקירה של דרך
פעולת שוק-העבדים של עזה.
לפי חוקי המדינה, אסור לאיש לקבל
עובד — ובייחוד עובד מהשטחים המוחזקים
— שלא באמצעות לישכת־העבודה.
הדבר בא כדי למנוע את אחת, התופעות
המכוערות ביותר: ניצול עובדים בידי
״ראייסים׳ */בוסים מקומיים המשכירים
עובדים כבהמות, וגובים לעצמם חלק משכר
עבודתם.
הממשלה רואה תופעה זו בחומרה כה
רבה, עד שלפני ימים אחדים הביאה
לכנסת הצעת־חוק, המחמירה עוד יותר
את הפיקוח. לפי חוק זה, ייחשב לראייס
* ראייס (בוס) הוא שיבוש המילה הערבית
״ראיס״ — ראש, נשיא, מנהיג.

התחנה. אסור למונית בעלת מיספר אחר
לחנות במקום. ואילו הרשיון המוזר של
ראג׳יב מתיר לכל מונית לחנות.
המוניות מסתדרות ברחוב לפי סדר,
הנקבע על־ידי רשימה התלוייה על עץ,
מעין סידור־עבודה של הסעות. הסדר נקבע
על־ידי ראג׳יב והמנגנון שלו. ב־ 4.30 מתחילים
להגיע מן העיר הילדים הערביים
העובדים במיסעדות כשוטפי־כלים.
הילד מוחמד טוען שהוא בן ,17 אך
מראהו מצביע בבירור על גיל נמוך יותר.
הוא עובד בסטייק־בר בדיזנגוף, מ־12
בצהריים עד שתיים בלילה.
סאלים עובד כל החודש רצוף, כולל
שבתות, זכאי לארבעה ימי־חופש בחודש,
באמצע השבוע. בימי־חופש אלה הוא נוסע
הביתה, לעזה. השכר תמורת עבודת־פרך
זו בלילה, מעל לשתי ל״י לשעה ברוטו.
העו ל ם הז ה 1856

ך ן וו ך סאלס טוען ני הוא בן ,17
אולם חבריו מעידים כי 111111 מרם מלאו לו 14 שנה, הוא למד 9שנים,
הפסיק את לימודיו כדי לעבוד. חלומו —
ללמוד באוניברסיטה בקהיר או בביירות.
כרגע עושה דוקטוראט בשטיפת צלחות.
עוד ילד מגיע. סלים עובד כשוטף־כליס
פד 2בצהריים עד 4לפנות־בוקר, מקבל
עבור 14 שעות לילד 1.5 .לירד! לשעה,
חוזר כל יום לעוד!.
באים עוד ילדים, כולם זבי־חוטם עדיין,
ילדים רכים הצריכים ללמוד בבית־ספר,
ולא באולפנת הניצול. הם ממלאים מוניות,
המחזירות אותם לעזה, מביאות עוד עובדים.
כד נוסעות הנן וניות הלוך ושוב.

500ל״י
ליום לסרסור
ך* מוך ל שע השש בבוקר מתחילים
^ להגיע הישראלים, לבחור בבהמות-
עבודה. הם באים במכוניות, נעצרים, והערבים
רצים למכונית, רבים מי יזכה
בעבודה. הישראלי בוחר היטב, ממשש
בשרירים (מזל שלא בודק שיניים!) ,ולוקח
את השלל. אלה שלא זכו, חוזרים להמתין.
בגן׳ בין העצים, כורעים כמה ערבים
ומתפללים תפילת שחרית. אחרים עושים
צרכיהם בפינה אחרת של הגן. בלשכת
עבודה לא־חוקית זו אין שירותים.
אחד הממתינים להסעה בא כל יום מג׳נין.
הוא עובד בחברת־שמירה, שומר על מר כזיית
הטלפון. שכרו 650 לירות ברוטו
לחודש. בדרך כלל מרוויחים העובדים
כ־ 30 לירות ליום־עבודה, בעיקר בבניין
או בניקוי־חצרות. ניתן לראותם בצפון
תל־אביב, בווילות מפוארות, ואף בקוטג׳ים
ליד ביתה של ראש־הממשלה ברמת-אביב
פגשה חוליית־הכיסוי כמה מהם.
משכר זה הם משלמים לנהג הטכסי
תמורת ההסעה ביום רגיל, חמש לירות

אתח מרבה לנסוע.
חשבוע יזדמנו לך בדרכים
אחבים ואחבח
כאחד. חיזתר פן ירחיקו
שיקוליך חקדים
מעליך חזדמנות גדולח
של אושר. בוח החרגל
עושח אף חוא, את שלו
— ודווקא חוא מסובן
21במרס -
20 באפריל
לך, בהיערכות חמזלות
חנובחית. שבוע טוב
למעשי־פתע, לחחלטות שרירותיות, לגיחות
לעבר הנעלם, את, בת טלח, יכולה
להתברך בחן בלתי רגיל, בייחוד בימי ו׳
ושבת. היזהרי בעיסוקייך בשטח הפיננסי.

לכיוון אחד, ביום שישי שש לירות, וביום
ראשון שבע לירות לכיוון אחד. המחירים
עולים בימי שישי וראשון, כי מיסטר הבאים
לחפש עבודה או החוזרים לעזה גדול
יותר. בדרך כלל הם נשארים לישון ביפו.
רחוב 60 מלא כוכים, בהם הם ישנים
תמורת שתי לירות ללילה. כוכים ללא
שירותים. חדרים בבתים הרוסים. גם לרא־ג׳יב
היה מלון. כזה עד שהוא הרם אותו,
כדי להרחיב את המסעדה שלו.
כל נהג־מונית משלם לראג׳יב על כל
נסיעה ביום רגיל 3.5לירות, וביום שישי
חמש לירות. תמורת זאת נותן להם ראג׳יב
זכות לחנות ליד המיסעדה שלו, ושם הם
מוגנים מן המישטרה. ראג׳יב מרוויח על
דמי חסות אלה עד 500 לירות ליום.
מדוע הנהגים משלמים לוד הנהגים
מסבירים כי כמה ניסו שלא לשלם לו,
ולחנות ליד בית־החולים צהלון, אולם
התברר כי המישטרה עוצרת אותם בטענה
של הסעת נוסעים ללא רשיון׳ או כל אמתלא
אחרת. היו גם מיקרים שבהם הלו
ראג׳יב עם שוטרים, ואמר להם לעצור
נהג מסויים סתם ככה, כדי להטיל מורא.
עתה בטוחים הנהגים כי ראג׳יב ממונה
עליהם מטעם המישטרה ושרותי-הביטחון
וחובתם היא לשלם לו. הם גם סבורים
שהכסף, שהם משלמים, הולך לשרותי־הביטחון,
ולא לראג׳יב אישית. עובדה
שהוא מוסר למישטרה כל שבוע את רשימת
הנהגים והמוניות החונים אצלו, וה-
זוכות להגנתו.

11 וו!1

העבודה — זח לא חבל
בחיים. הגיע הזמן שתתחיל
לחשוב יותר
על בני משפחתך ולהקדיש
להם יותר תשומת־לב,
כי בעתיד הקרוב
תזדקק למלוא אהדתם
והבנתם. אל תחסם לשמוע
לעצות של אנשים
מבוגרים ממך ובעלי
ניסיון רב משלך, אפילו
אם עצותיהם נשמעות מיושנות.
בת שור: הסיסמה היא — זהירות.
נציג השילטון

אם את מתאכזבת
מאוד ביום ד׳ או ח׳ —
זכרי שרצית בזה, ולא
עשית שום דבר בסיסי
בדי למנוע את הדבר.
האיש שפגשת שוב
משאיר בפיך אינו אלא טעם של אפר :
21ב מ אי -
זכרי שגם הוא אינו
:* 20 יוני
יכול לתת לך אלא מה
שאת מרשה לו לתת.
אל תהססי לצאת לבלות חרבה, לעבמכורצוי
רוך
טיולים ארוכים, חשיבות נית ; הופעתך היא בעלת
מרכזית לבריאותך ולמצבי״רוחך, השבוע.

ך* שעה שש כבוקר ׳מגיע משרתו
של ראג׳יב, זועבי, אף הוא מעזה.
ראג׳יב אינו נוהג לקום מוקדם כל כך,
וזועבי גובה את הכסף מן הנהגים. כאשר
ביקרה חוליית־הכיסוי יום קודם לכן, ישבה
עם זועבי בבית־הקפה, והוא סיפר בגאווה
על עבודתו, הראה את המחברת שבה
הוא רושם את כל הפרטים. אולם הוא
ניסה להטעות את הכתב ואמר כי הוא גובה
2לירות מנהג, בעוד הנהגים סיפרו אחרת.
כאשר ראה למחרת, בשש בבוקר, ש*
חוליית־הכיסוי מצלמת אותו גובה כספים,
מיהר להזעיק את ראג׳יב. שקרא למיש-
טרה. באותו ביקור של חוליית-הכיסוי,
יום קודם לכן, נכנס לבית־הקפה גם הקצין
ארמנד לוי, מן המדור המרכזי בתל-אביב,
שהיה בעבר האחראי למיעוטים ביפו.
במישטרה עצמה, לאחר מעצר חוליית•
הכיסוי, שוחח כתב העולם הזה עם הקצין
ברודו. הוא ציין כי ראג׳יב עושה עבודה
חשובה עבור המישטרה, מוסר אינפורמציה,
ומרכז את העבודה הבאה מעזה
במקום אחד. מבחינה ביטחונית, הסביר
ברודו, יש עניין בעבודתו של ראג׳יב.

!1א0 ׳ 1( 1

ביום ג׳ ייפתרו נמה
בעיות עסקים שהטרידו
את. מנוחתך בחודשים
האחרונים. מוטב
שתימנע מכל הימור,
או סיכון־יתר עד סוף
השבוע. כדאי גס שתשמור
היטב על ברי21
ביוני -
אותך, ושתנהג בזהי20
ביולי
רות. גילוי־לב עשוי
ליישב אי־הבנה חמורה שהתעוררה יהי־באשמתך. שלא רותו
של חבר לעבודה מרגיזה אותך.

סוס1

כך, תחת הכיסוי הביטחוני,
מקים ראג׳יב רשת של עבודה כל;
תי־־חוקית, עבודת ילדים, גובה
הכנסות לא־־חוקיות, מנצל את
הגנת המישטרה ושירותי־חכי•
טחון. בעיני ערביי עזה מייצג הוא
את השילטון הישראלי — מוש*
חת, מקבל ישוחד ושלמונים. והבל
כגלוי, לעין השמש.

רצוי לך לשוב ולהיצמד
אל ידידיך הישנים
חמתגעגעים לחברתך.
לידם תרגיש טוב יותר.
עליך לשכוח את חי״
לוקי-הדיעות שאירעו
ביניכם לאחרונה. ידידיך
יקנו לך ביטחון
שחסר לך מאוד בימים
טרופים אלה. הגיע הזמן
שתפסיק לנדוד ממקום
עבודה אחד לשני. חשוב על עתידך.

בחמש לפנות בוקר מתפללים העזתיים בגן תמר
^ ״1 1 *111ן ו \ ןןמ
ביפו. מעזה, עירם, הגיעו לעיר הגדולה לחפש

בה לחם, אולם אללה נמצא בכל מקום — גם בשוק העבדים הנמצא בלב העיר.
העולם הזה 1856

הפסיקי לרכל. מישהו
זומם להזיק לך, לאחר בפיטפוטייך שהרסת
משהו חשוב לו. אל
תהסס לדרוש משותפך
את אשר חפצת. ההיסו־
] 1ו ן ן סיס רק מחזקים אותו
בדעתו לא להיענות ל.*>1ו:וווג-גו
0דרישותיך, הצודקות כ6
3 2 3 3 2 X 3שלעצמן. שיחה טלפונית
בראשית השבוע
תגרום לך נחת רוח לזמן קצר, אך תזיק
לך לטווח ארוך. בת מזל בתולה, נסי
להיזכר בדבר אותו היית צריכה לבצע
ושכחת. הרבה דברים קשורים בדבר
זה. לכן הקדישי לו תשומת־לב מירבית.

שבוע נפלא מחכה לו. בייחוד ביחסיו
ההולכים ומשתפרים עם בת־זוגך שהחליטה
להיות בסדר
איתך. קבל אותה בזרועות
פתוחות. במישור
הפיננסי הכל מתנהל
כשורה. המשיך לבזבז,
אתה בין כה וכה
עומד לזכות בבת־אחת
בסכום ניכר של כסף.
המשך לעבוד בנאמנות
ובמסירות. הבוסים שלו
מעריכים את זח. לך,
בת מאזניים, מצפה
שבוע שכולו רצוף תענוגות. נצלי את זח.

מאזנ״ם

יום א׳ פותח פרק חדש במאבקך חמיק-
צועי או חאישי. אם תדע לחסתכל מסביב
לפני שתקפוץ, לשקול
את כל האפשרויות
ולא להיכנס להתנגשויות
עקרות —
יש לך סיכוי להרחיק
לכת. פגישה עם נערה
בהירת שיער תוביל
אותך לבחירה מביכה.
: 1 22 אולזסובר -תצטרך לחחליט —
;22 בנובמבר
ומחר, אחרת תפסיד רומאנטית הזדמנות
גדולה מאוד. היזהר מלחסתכן השבוע.

עקת

את פוגשת אותו, את האחד. את מסתכסכת
איתו. את עשוייה לאבד אותו ביום ג׳

שבסוף השבוע. זמן נח־דר
לצאת לטיול עם
חבר או חברה טובח,
זמן עוד יותר טוב להכיר
את הנעלם, להיכנס
להרפתקות קלות, לעשות
שטויות ובכלל, להתפרק.
לא זמן מתאים
לעסקים או להחלטות
> 2בנובמבר *
הרות־גורל. צוו־המזלות,
.20 בדצמ בר
השבוע :
לבני־קשת,
השתעשעו! לבשי בגדים בצבעים עליזים.

! 1שס

*0111
קיק

ועכשיו — השבוע הגורלי. עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. השבוע תצטרכי
לחלום — כל עוד הברזל
הוא חם. מגע
חברתי חולם את תוב-
ניותייך. בייחוד ביום
ג׳ ,סוף השבוע, שהוא
גם הירח החדש. אבל
טוב תעשי אם לא תסמכי
יתר על המידה על
אחרים ובייחוד לא על
21 בד צמבר *
10 בינו אר
חברותייך הטיבות יותר.
על בחורים אינך
סומכת בין כה וכה. חרבי לצאת לסרטים.

דווקא ביום בו חשבת שכבר נשבר הכל,
ושוב אין מוצא ממצב
מסובך — אתה הופך
לאדם אחר, הכל נפתר
בנקל, חלק בלי בעיות.
זהו שבוע בו טוב תעשה,
אס תרבה בקשרים
חברתיים, בבילויים, ובפגישות
עם בני שני
המינים. השתזף, אך
היזהר, במיקצת, סל דרשלו.

הנשימה

אם אתה חושב על בילוי חופשה קצרה
בעתיד הקרוב, זח הזמן המתאים לתכנן
את הפרטים באופן

מעשי. מוטב שתצא
לחרפשח זו בחברת
קבוצת אנשים מצומצמת,
ותניח להם את
מלאכת חתיכנון וקביעת
התאריך. מיכתב
רשמי שאתה עלול לקבל
בסוף השבוע, יגרום
לך אי״נעימות מבחינה
כספית מיידית.

שמעון ודניאל בוזגלו(למעלה) ביצעו מהדורה ׳ 11 וואלית של..התפוז המינוני״
(משמאל) אנסו זקנה באלימות, א׳ ומים 11ו 1ינו״נ 1אחו׳ שה תנוצו אל תוך דירתה

נזשפחת בוזבזו
אונסת בצוותא
״אני בת .64ב־ 22 ביוני כבוקר, בערך בשעה ארבע, התעוררתי
משנתי בדירתי. ראיתי.עומד בפני כחור ערום. הוא נראה די ככן .14
הוא אמר לי שהוא אונם אותי. כשרציתי לענות לו. אז סתם את פי. ברגע
זה נבנם בחור שני אל החדר ובידו קרש. הוא נתן לי מכה על הראש.
נדמה לי שגם על הצוואר נתן לי מכה, בי הצוואר נפוח לי יעד היום.
הוא אנס אותי. מצאתי את עצמי על הריצפה. שלושה כהורים שהיו
שם אנסו אותי. הראשון במיטה והשני והשלישי אנסו אותי על השטיח.
אחר־בף התקרב אלי אחד מהם ומספריים בידו ושם לי אותם על הצוואר
כשהם פתוחות והצוואר שלי כין הלהבים. באותו זמן הוא שרה אותי
כפני כבמה מקומות בסיגריה. הוא אמר לי :״עכשיו אני אהרוג אותד —
איפה הבסה ז׳׳ אמרתי להם שהבסה כבנק. אבל כשהוא עמד על שלו
והומיה לתת לי מכות ולשרוה אותי עם הסיגריה אמרתי לו שיש לי
תכשיטים. בינתיים נעלם שעודה יד שלי. הבחור מצא עוד פראנקים
שווייצריים ולקח אותם וגם במה דולרים שהיו בתווי הברית כחדר
השני. אחר־כד הם הסתלקו.״
** ישפטים ספורים, פשוטים, נטולי לקטע מתוך הסרט התפוז הנזיכאני. אבל

דרמתיות. התיאור יבש, הסר את ה־אלמנטים
הרגשיים והפלסטיים שהיו הופ־כים
אותו, בקולנוע למשל, לסצינה מזעזעת.
אבל בתוך משפטים יבשים אלה
מקופלת טרגדיה.
התיאור והמעשה יכולים היו להתאים

זה התרחש בישראל, בליבה של תל־אביב.
והטרגדיה היא טרגדיה של אלמנה ששלו־שה
בריונים צעירים התפרצו לדירתה כדי
לגנוב ותוך כדי כך החליטו גם לאנסה
בצוותא. זוהי גם הטרגדיה שלהם.
״לפני שלוש שנים בערך נשפטתי ב־

בית־מישפט לנוער בבאר־שבע וקיבלתי
שנתיים להיות במוסד סגור,״ מספר מאיר
בוזגלו ,18 ,יליד מרוקו המתגורר בבאר-
שבע, שהיה אחד משלושת הבריונים שהועמדו
לדין על אונם הזקנה ברחוב בן-
יהודה בתל־אביב .״הוכנסתי למוסד עתידות
בעכו. ישבתי במוסד בערך 19 חודש
וברחתי משם בגלל שנמאס לי לשבת שם.
ועכשיו אני דרוש למשטרה מאחר וברחתי
מהמוסד.
״כאשר ברחתי מהמוסד נסעתי הביתה
לבאר־שבע. שם הייתי כמה ימים. ראיתי
שהמשטרה מחפשת אותי שם ולכן נסעתי
לתל־אביב. לא היתה לי עבודה וכל הזמן
הסתובבתי בתחנה המרכזית. לפעמים
עבדתי בתור סבל והייתי מקבל כמה לירות
בשביל לאכול.
״ביום אחד, אני לא זוכר את התאריך
בדיוק, פגשתי את שני בני־הדודים שלי,
שמעון ודניאל בוזגילו, שניהם משדרות.
הם עזבו את הבית גם כן והיו מסתובבים
בתל־אביב. פגשתי אותם בבית־קפה נוגה.

ישבתי יחד איתם ואחרי כמה שעות עזבתי
אותם וחזרתי להסתובב בתחנה המרכזית.
כעבור כמה ימים, אני לא יודע מתי,
פגשתי שוב את שמעון ודניאל בוזגלו.
זה היה בערך בשעה 9בלילה. הלכתי יחד
איתם וישבנו בקפה אתונה על שפת־הים.
״אחרי שישבתי איתם בערך שעה הציע
שמעון בוזגלו שנלך שלושתנו לעשות
פריצה.״

״וזיתה זקנה,
וטובה למשבב.״
ני ודניאל הסכמנו. עזבנו את ביתהקפה
והלכנו ברגל לרחוב בן־יהו-

דה. כאשר הגענו לרחוב, ליד תחנת המוניות,
נכנסנו לחצר של בית. אז ראיתי
שבקומה הראשונה של הבית יש חלון
פתוח. שמעון עלה על מישטח הבטון,
נכנס למירפסת של הבית, ומשם נכנס
דרך החלון הפתוח אל תוך הדירה. אחריו
נכנסנו גם דניאל ואני.״

״בדירה היה חושך,״ משיך מאיר
שאני
״כפי
סיפורו,
בוזגלו את
זוכר, עברתי דרך המיטבח ונכנסתי
לחדר. ושם ראיתי את שמעון ודניאל
עומדים ליד מיטה. בתוך המיטה שכבה
אשה. אני לא שמתי אז לב אם היתה
מבוגרת או צעירה. ראיתי ששמעון מוציא
מתחת לכרית, שהיתה מונחת על־יד הראש
של האשה, חבילה של כסף.
״אחר־כך התחלנו לחפש עוד בדירה.
לא מצאתי שום דבר. אחרי כמה זמן באו
אלי שמעון ודניאל ואמרו לי, בוא נשכב
עם האשד. ששוכבת על המיטה.׳ אמרתי
להם שאני לא רוצה לגעת באשה ושלא
יעשו לה שום דבר. אבל שניהם המשיכו
להשפיע עלי שבכל זאת נשכב עם האשה.
אני לא רציתי ואמרתי להם, :בואו נצא
מהדירה, אם אתם לא רוצים אני יוצא
לבד.׳ הם לא ענו לי ואז אני אמרתי להם
שאני יוצא מהדירה. יצאתי מהדירה מאותו
חלון שנכנסתי.
״לקחנו מונית ואמרנו לנהג לנסוע לתחנה
המרכזית, מאחר ורצינו לאכול
משהו. בדרך לתחנה המרכזית שמעון ודניאל
התחילו לדבר איתי ועם נהג המונית.
הם סיפרו לנהג שפרצו לדירה, גנבו כסף
ואנסו את האשה שהיתר. בבית. אני אמרתי
להם שיפסיקו לדבר, אך הם לא רצו
והמשיכו לדבר עם נהג המונית. הוא
שאל אותם , :איך זה היה ו׳ ואז שניהם
אמרו לו שהאשה היתה זקנה אבל זה היה
טוב לשכב איתה.
״הגענו לתחנה המרכזית וראינו שהמסעדות
סגורות. אמרנו לנהג המונית שיקח
אותנו למסעדה ביפו. הוא לקח אותנו
למסעדה ערבית. כאשר ירדנו מהמונית
הוצאתי מהכיס שלי 4דולאר מהכסף ש לקחנו
מהדירה ונתנו לנהג המונית. הוא
החזיר לי עודף 11 לורות. נכנסנו למסעדה,
אכלנו פול. תוך כדי שאנחנו אוכלים
הוצאתי את כל הכסף שלקחנו מהדירה
והתחלקנו שלושתנו בכסף.
״אחרי שגמרנו לאכול את הפול, כל אחד
שילם עבור האוכל שאכל.

אמרתי להם שאני לא רוצה. אני ומאיר
ישבנו על כסא. ברצוני לומר, שכאשר
נכנסנו לדירה מאיר ודניאל, לקחו אותי
לחדר שלה ושם ראיתי על המיטה שוכבת
אשד, אשר נראתה לי זקנה עם
שערות לבנות שהיו לה.
״לי לא היה אומץ לנגוע בה ולכן
עברתי לחדר השני ביחד עם מאיר ואחי
דניאל נכנס לחדר היכן שהאשה שכבה.
כעבור מיספר דקות שמעתי שאותה אשה
אומרת לדניאל, :אני אשד, זקנה,׳ אבל
לא שמעתי צעקות או כל דבר אחר.
״כעבור מיספר דקות, אחרי שדניאל

* ץ אי ר כוזגלו, יחד עם שני האחים
1*1דניאל ( )18 ושמעון בוזגלו ()19
הועמדו לדין, כשהם נאשמים בשלוש

״אחרי שיצאנו מהמסעדה כל אחד הלך
.לכיוון אחר. יותר לא פגשתי את דניאל.
את שמעון פגשתי ביום שנעצר בקפה
של נעים על שפת־הים. אני רוצה להגיד
וגם נשבע, שאני לא שכבתי עם האשד.
ההיא ולא נגעתי בה פלל. וגם אמרתי
לשמעון ודניאל שלא יגעו בה. אני רק
לקחתי את הכסף משמעון ויצאתי מהדירה.
אני מתחרט על מה שעשיתי, רוצה
לגמור עם הכל ולהתחיל בחיים חדשים.״
עד כאן סיפורו של מאיר יבוזגלו.
לבן־דודו של מאיר, שמעון בוזגלו, היתה
גירסה קצת שונה על מה שאירע. סיפר
שמעון :״כאשר נכנסתי לדירה, מאיר
ודניאל אמרו לי, שבתוך הדירה ישנה
בחורה צעירה ערומה ואמרו לי, בוא נזיין
אותה ביחד.׳ אני בכלל לא רציתי וגם

גמר, נכנס לחדר מאיר. דניאל התלבש
ונכנס לחדר היכן שהיתר, האשד, ומאיר
נכנס לאותו חדר גם כן ועלה על האשה.
אני לא שמעתי שהם מדברים ביניהם,
ולא קולות של התנגדות של האשה.
אני רוצה להגיד שבין שני החדרים הי־תה
דלת לא סגורה, ואני ישבתי מול
הדלת וראיתי איך שדניאל עולה על הספה
היכן שישנה האשד, ואחרי שירד מהספה,
התלבש ומאיר עלה על הספה. כעבור
מיספר דקות ירד מאיר גם כן מהספה
והם שניהם באו לחדר איפה שאני
ישבתי וראיתי שמאיר מחזיק בידו כרית
שמתוכה הוציא שטרות כסף. בין אחי
ומאיר התחיל ויכוח. אני לא יודע על
מה הם התווכחו ביניהם. יתכן והם לקחו
משהו שרצו להסתיר ממני. אני רו־

אשמות חמורות: אינוס בצוותא, שוד
חמור והתפרצות לבית־דירה.
מה הרקע של שלושה צעירים בגיל
העשרה, שאחד מהם, דניאל, הוא כבר
נשוי, שהביא אותם לבצע מעשה התעו־ללות
אכזרי בזקנה, ללא כל סיבה נראית
לעין 7
את התשובה על כך קשה היה למצוא
במהלך משפטם של שלושת הצעירים, הנראים
צעירים מכפי גילם. הם הכחישו
מכל וכל את ההאשמות שיוחסו להם, ניסו
לטעון שהעדויות שהוצאו מהם על־ידי
המשטרה הוצאו מהם באיומים ובכוח.
אבל ייתכן שהתשובות, כמו שאלות נוספות,
נמצאות בעברם של שני האחים
בוזגלו.
משפחתו של אלברט בוזנלו עמדה לע
..עבירות
שפלות ביותר !

שלושת שופטי בית־המישפט המחוזי בתל־אביב את המעשים

שביצעו שלושת הצעירים בני ה־ 18 שתקפו זקנה בלב תל־אביב,
אנסו אותה והתעללו בה באכזריות. בתמונה, מימין
לשמאל, שופטי בית־המישפט המחוזי בייסקי, וולנשטיין וצלטנר.

צד, לציין שכאשר נכנסתי לחדר היה כבר
בלגן בבית וראיתי שהם כבר עשו חי פוש
בבית. לכן אחרי שיצאו מהחדר, שם
שכבה האשה, יצאנו שלושתנו מהחלון
דרכו נכנסנו לדירה.״

חייס בקהילה
עברייגית

לות לארץ ממרוקו בשנת .1965 חודשים
מספר לפני העלייה מת אבי המשפחה
מהתקף־לב. אשתו ושמונת ילדיהם הגיעו
לארץ והשתקעו בעיירת העולים הנגבית
שדרות. תחילה ניסו הילדים הגדולים
שבמשפחה להישאר במקום ולעזור לאם
בכלכלת המשפחה. אולם כעבור זמן קצר
עזבו הגדולים את דירת המשפחה וחיפשו
מזלם הרחק משדרות. האם נשארה לבדה
עם שלושה מילדיה הקטנים, ששמעון
ודניאל היו הגדולים שבהם.
אבל הם לא נשארו שם לבד. אחותם
הגדולה, בת ,26 גרושה שילדה שני ילדים
מחוץ לנישואים, מסדה אחד מהם לטיפול
לאמה. אחות שנייה, נשואה, שהתגוררה
אף היא בתל־אביב היתד. ידועה לחוק כמי
שמנהלת אורח חיים מפוקפק. כאשר מלאו
לשמעון ודניאל 16 שנים הם עזבו את
בית אמם בשדרות ועברו לחיות אצל אח יותיהן
בתיל־אביב.
האם, אשה בת ,54 ניסתה לצאת לעבודות
שונות כדי לפרנס את ילדיה. אולם
היא היתה חולנית ולא קיבלה עבודות.
איש מהילדים לא תמך בה.
שמעון בוזגלו, הגדול משני האחים, עלה
לארץ כשהוא בן .11 במרוקו, טען, למד
בבית־ספר והיה תלמיד טוב. אבל בארץ
לא השתלב במיסגרת הלימודים ולא ביקר
בבית־ספר באורח סדיר. בגיל 13 נשלח
ללימודים במוסד מיוחד, שם למד כשנתיים
ימים. אחד כך עזב את בית־הספר
והצטרף לחבורת נערים עבריינית.
היתד, זו קהילה עבריינית בראשותו של
עבריין מבוגר, המוכר למשטרה, בה
•שררו מנהגים מוסריים, חברתיים ומי-
ניים־סוטים, שהשאירו את רישומם בהתפתחותו
של שמעון. מגיל 15 החל שמעון
להסתבך עם החוק. כל הנסיונות לשקם
אותו, על־ידי שירות המיבחן לנוער ועל-
ידי עבודה במחנה צבאי, עלו בתוהו.

תוצר הסביבה
בה גדלו״
ך* >ן ןו, 1שנעי״ד משפטם של שלושת
4בני בוזגלו, כתב שמעון בוזגלו מכתב
אישי אל השופטת שולמית וולנשטיין,
שהיתר, בהרכב בית־המשפט. כתב שמעון
במכתבו, בין השאר :״פונה אל כבוד
השופטת נער שכל עולמו חשך עליו
ומקווה שהשופטת תעזור לי להלבין את
עולמי. אני נער צעיר שעקב התאכזרות
הגורל נתקלתי באדם שגילו 27 אשר גידל
נערים והסיתם לא לחזור הביתה. אני
חייתי תחת השפעה בתיקווה שאותו אדם
ידריכני בדרך הנכונה ובמקום זה ביקש
תמורה עבור זה שגידל נערים ודרש ש נלך
לגנוב ולבצע פשעים. על־מנת שהוא
הבטיח להעשיר אותנו היות ואני נער רך
ופגיע וקל־דעת השתכנעתי לדבריו.
״מעולם לא ישבתי בבית־סוהר. אבל
בשבתי הוכיתי ולמדתי רבות על דברים
שלא חשבתי מעולם: מעשים מגונים
וביצוע מעשי סדום בגופי תחת איום,
השחתת פנים. אני. מעולם לא עישנתי
סמים, אבל בכלא כן עישנתי תחת איומים
ומעשי אלימות. אני חי בפחד שאני
אימכר לסמים ואז לא יהיה באפשרותי

משפחת בזזלגו

ב | 10111 מגי שתשחק תר שים שמ״ב ליבו תו ב *ו ם!7ר 73

(המשך מעמוד )33
שום תקנה מלבד לבכות על הרס חיי.״
האח הצעיר, דניאל, ששמעת המבוגר
היה תלוי בו, הוא הבעייתי יותר בין השניים.
כבר בגיל 16 עשר, נסיון להתאבדות
בעת ששהה במוסד לעבריינים צעירים.
על נסית זה חזר במהלך משפטו,
בעת שהגיעה אליו הידיעה כי אמם נפטרה
ממחלה מפארת. הוא חתך את ורידיו,
נשלח לבית־חולים וניצל. כתוצאה ממות
האם השתנה כליל. המטפלים שעקבו
אחריו ציינו, כי הפך מאדם פעיל ואחראי
למשהו שאיבד את האנרגיה שלו, וחי
מכוח האנרציה הנפשית בלבד.
בן-דודם של השניים, מאיר במגלו
הוא עבריין מועד שבגיל 15 כבר נתפס
על ביצוע חמש התפרצויות, נידון לצו
למעון לעבריינים צעירים. כשיצא מהמעון
נתפס פעמים מספר על התפרצויות, גניבת
רכב ונסיון לשוד מזויין.
בדרך כלל, כשעבריינים בגילים אלה
מובאים לבית־המשפט, אפילו על פשע
חמור ביותר, נוטה בית־המשפט להתחשב
ברקע שלהם ובגילם, לתת להם הזדמנות
מתוך תיקווה להחזירם למוטב. אלא, במקרה
של שלושת בני במגלו, היה המצב
כזה שגם שירותי המיבחן וגם בית־המיש־פט
נואשו מכל תיקווה.
״לא נוכל להיות גורם בשינוי באורח
חייהם ולא נמצא מוסד שנוכל להציעו
כאלטרנטיבה,״ אמרו אנשי שירות המיב־תן
למבוגרים. גם שלושת שופטי בית-
המשפט המחוזי בתל־אביב, השופטים זאב
צלטנר, משה בייסקי ושולמית וולנשטיין,
קבעו באופן חד משמעי :
״אין לנו כל ספק שכל אחד משלושת
הנאשמים בעל את המתלוננת שלא מרצונה,
כפי שסיפרה. כאשר הנאשם מספר
,1שמעון במגלו, ניסה להוציא את עצמו
מבין הבועלים היתד, לו רק מחשבה
אחת: להציל עצמו מאישום חמור ז ה...
״בפנינו שלושה צעירים מסוכנים ביותר.
מבחינת ההגנה על הציבור, הסיכון
שהם מהווים אינו קטן בשל כך שבמידה
מסויימת הם תוצר של הסביבה בה גדלו.
הם לא הראו סימן חרטה כלשהו. אין
תיקווה מבוססת להחזירם למוטב. העבירות
שלהם הן שפלות ביותר וקשה להבין
איך שלושה צעירים יכולים לרדת לדרגה
כזאת שהם אונסים בצוותא אשד, זקנה
באונס שהיה מלווה אלימות, איומים ועינויים

שלושת התפוזים המיכאניים משדרות
זבאר־שבע נידונו לארבע שנות מאסר
על ביצוע השוד החמור וההתפרצות לדירתה
של הזקנה 1על מעשה האונס נידונו
שניים ל* 8שנות מאסר ואילו השלישי
דניאל במגלו נידון לעשר שנים נוספות.
העונש המקסימלי על פשע של אינוס
בצוותא הוא 20 שנות מאסר. אמר סגן
פרקליט מחוז תל־אביב, סברין שרטר,
ששימש תובע במישפט :״אנו שוקלים

לב סברו ש ל ביער מאס
ליוו ו 11 וו ד ה בתפקיד דון ויטו נינובזה

לינו ונ טוי ה

גייל אי ר לנ ד

ואא גינוגז ה

״ רו ! ואלא

וולטה ק י או • אתד או נזאר אננילו *•ו בנ ס•
די ״יני ח פ1ור*ל

נאט!! וא<] ה

לאח• לווני־ אוו

הצגת בכורה ארצית בבתי הקולנוע

תדאביבן

תובע שרבו־
״העונש קל מדי!״

פורום פילם

בצב עי

רק למבוגר•

אפשרות להגיש עירעור על העונ ש...״
ואילו שלמה הופמן, מנהל שירות־המיבחן-
למבוגרים במישרד־הסעד, אמר :״אי-אם־
שר במקרים אלה להאשים את מוסדות הסעד.
כשעובדים עם נוער עבריין אין
מדובר רק בתקציבים אלא בהתעניינות
מגבוה. הבעייה אינה שייכת רק למישרד־הסעד
אלא למדיניות הממשלה. כדי לש נות
את טיב העבודה הסוציאלית עם נוער
פרובלמטי יש להכין כוח אדם מתאים.
אם יתחילו בזה עכשיו אז רק אולי בעוד
שנתיים אפשר יהיה לשפר את המצב. כדי
למנוע מקרים מעין זה צריכה הממשלה
לשנות את מיקום העבודה הסוציאלית
עם נוער עבריין בסולם העדיפויות של
המדינה.״

סיקורת
שמעון לב־ארי, אחד משלושת השחקנים
המופיעים מדי ערב במועדון הסאטירי של
בימות, מקדיש את היום לפעילות חלוצית
של ממש, שאם כי איננה מוארת באורות
הבמה, הרי יש בה כדי להאיר את הדרך
לתיאטרון, לדורות הבאים לפחות: הוא
מכין את הארכיון הראשון לתיאטרון בישראל.
ליתר דיוק, זהו הארכיון לתיאטרון
עברי ואידי, שמשכנו במעטפות, מעטפות,
בארונות שבאחד האולמות בבניין
מכסיקו, המשמש את הפקולטה לאמנויות
ולתיקשורת באוניברסיטת תל־אביב.
שמעון .,שהוא עצמו בוגר החוג לתיאטרון
של האוניברסיטה, והישתתף בכמה
הצגות בתיאטרון המיקצועי, מוצא
עניין רב בעבודתו. אס כי יש בה הרבה
בעיות טכניות אפרוריות וקטנות, כדוגמת:
מה הצורה היעילה ביותר לאיסוף קטעי
מאמרים ועתונים? האם לקפלם, האם
להדביקם, איך לשמור על הדפוס שלא
יטשטש במגע יד, ברבות. השנים ן איך
לרכז את החומר הרב ביותר על אותה
הצגה כך שיתפוס את המקום הזעיר ביותר?
איו לשמור הקלטות?
במשך שנה וחצי התלבטו שמעון, ואנשים
אחרים, ביניהם חברים ומרצים מן
החוג לתיאטרון בבעיות הללו, ובימים אלו
כבר זורם החומר לתוך המעטפות. כל מה
שניכתב, ו/או הוקלט בתוכניה ובספרי הבימוי,
בעיתונים ובכלי התיקשורת האחרים
ייאסף וימויין, בתקווה שארכיון זה
יהיה חלק מארכיון ענק שמתכננת הפקולטה,
בהנהלת פרופסור משה לזר, ושיכיל
ספרייה לקולנוע ולתיאטרון, ארכיון לתיאטרון
ישראלי ואידי, למחול ולמוסיקה
ישראלית ואולי גם לתיאטרון כללי, אס

שמעון דכ*ארי
לדורות הבאים
ירצה השס וירצו המשקיעים הנדיבים.
ובינתיים, אם יש מישהו הרוצה לפנות
את מדפיו מחומר מעלה אבק על תולדות
התיאטרון הישראלי ומוכן להקדישו לרשות
הכלל — שמעון לב־ארי, אוניברסיטת
תל־אביב, זו הכתובת.
ספרים ענקי המכר,
אדו 3־ הריקנו ת
״גלגלים״ ,מאת ארתור היילי, בהוצאת
״בגשם״ 501 .1973 ,עט׳.

— ץ\¥11£618 — 131111111: 812116
821113111 1973

״הבשורה״ ,מאת אירוינג ואלאס,
בהוצאת ״קורג׳י״ 701 .1973 ,עמ׳.

1:1118 1^ 311206 11 זס^ך 16ד׳1
61 1973ז — 00
שני רבי מכר אלה אשר גרפו הון בשנה
האחרונה באמריקה, מוכיחים שהשיטה
הישנה והטובה האומרת שהדרך הטובה
ביותר להצליח, היא לחקות הצלחה קודמת,
פועלת עדיין. היילי, שהרומנים שלו מבורכים
בעשרות דמויות השוות ביניהן בחשיבותן
ובשטחיותן, מתפעל הפעם מתעשיית
המכוניות, על כל הפועלים בתוכה,
מן המנהלים הגדולים והחשובים ועד לפועלים
הפשוטים. הכל כתוב בלשון בומ־בסטית
של שופר־פירסומת המנסה כביכול
למכור את האמת ללקוחות, אבל למעשה
אינו מתכוון אלא לשבח את שולחיו.
ברור שתעשיית המכוניות היא תעשייה
ענקית, צריך להבין את קשייה העצומים,
צריך להעריך את מאמציה להתקדם עם
הזמן ולעמוד באתגרים החברתיים, וכן
הלאה וכן הלאה. ולמרות שהעבודה ביצור
מכוניות היא קשה והיא מפרכת, והיא

לחלק תפקידים בצורה טבעית וללכת בדרך
אמנותית שאנו מזדהים איתה ושאינה
מוכתבת על־ידי פוליטיקה של
מנהלים הרוצים בלהיטים קופתיים. שואלים
אותנו: מה פתאום אתם עושים
את זה? זה לא פתאום. כולנו אנשים
עסוקים מאוד: פני מלמדת. לידיה, הציירת
הכי עסוקה בארץ. מרים ברנשטיין־כהן
— מופיעה בהצגות יחיד, אורנה פורת
מנהלת תיאטרון בעצמה. למלם יש פרנסה
בכבוד. אפל לא פרנסה אנחנו מחפשים,
אנחנו מחפשים הלום נידרס. אנחנו
רוצים להרגיש שאנחנו עובדים בלב
פתוח ובלי להשקיע 90 אחוז מן האנרגיה

מופקד אלקלעי

גדעון שמר
בגלל אופי המוסדות —

— חורקים לך את הטכסט

^ ומקו אלקלעי עזב את התיאטרון ה־
)4קאמרי לאחר 11 שנים ומילחמת עצבים
ארוכה ואכזרית. אלכם פלג המתין שנתיים
בבטלה מאונס בהבימה עד שהחליט לחפש
את גורלו בלי המכונה הגדולה והמשומנת
של התיאטרון הלאומי. גדעזן שמר אכל
כל תפקיד שהוטל עליו בקאמרי, ואחרי
שקיבל מדי ערב דלי מים צוננים על
ראשו בקומדיה דלוחה כמו השבוי בקומה
ה־ 4ו, התברר לו סופית: אם רצונו
לשמור על בריאותו ועל אהבתו לתיאטרון
הוא צריך לנוח מן התיאטרון הזה.
היום, יחד עם עוד שבעה שמות מן
המפורסמים שבפזורת התיאטרון בישראל,
מחפשים שלושתם חלום שנידרס. הם רוצים
לעבוד אחרת, יחד, שווה בשווה ובאהבה
10 .נפשות הקימו את במה .73
חדש. עם פני לוביטש ומרים אנסמבל ברנשטייך כהן, ושושנה רביד ואורנה פורת.
ויש גם מנהל אדמיניסטרטיבי, גרשון
בילו, ובמאית עדנה שביט ותפאורנית
לידיה פינקוס־גני.
וישנה עוד אשה, זו אשר על נישמתה
ישחקו שלושת הגברים את ההתחלה החדשה:
הדה גאבלר. הדה המורכבת והמרתקתשל
איבסן, ילידת 1890 שישנם
הטוענים שהיא כל־כך מודרנית, שטרם
גילו אותה. כל שחקנית חולמת להיות
פעם אחת הדה, וכל שחקן רוצה להתמודד
פעם עם אחד משלושת הגברים החגים
סביבה. הבעל, המאהב והמאהב לשעבר.
ואם מוסקו אלקלעי מתוודה ש״משתדלים
הפעם לשחק את הניסתר״ ומיד מתנצל
ש״זה נישמע בומבסטי,״ הרי מחרה אחריו
גדעון שמר ש״מה שמתחת לכתוב זה
המעניין ביותר.״ ואז מתערב אלכס פלג
באנחה גדולה ,,וגדעון מתהרהר לפתע.
ברגע זה משתתקים שלושתם. האם פירושה
של שתיקה זו — הבט אחורה בזעם?
וברגע אחד הם מסתכלים אחד בשני
ויודעים: גורל משותף היה לכולם עד
היום בתיאטרון הישראלי.

אלכם: ומה זה משנה, הרי באנגליה
כששחקן מפורסם צריך בהצגה מסויימת
להזיז כסא ותו לא הוא אינו נעלב. הוא
יודע שבחודש הבא הכל יתהפך !והוא
ישחק את המלט.
,גדעדן: לכן בלונדון נתנו לפיטר הול
לנהל !תיאטרון כשהיה בן 29 בלבד. הוא
לא פקיד ותיק, הוא היה איש תיאטרון
מוכשר כמו שד. הרי בישראל לא יודעים
לטפח אנסמבל. כאן מנהלים תיאטראות
בשיטת הפרד ומשול. אתה רוצה לדבר עם
המנהל? אין לו זמן, הוא נוסע לפיליפינים.
הוא בישיבה מחוץ לעיר. הוא עסוק.
כך לא מנהלים תיאטרון! הדג מסריח
מהראש.
מופקד: כאן אנחנו עובדים בשביל
התענוג. הנה, הבמאית. עדנה שביט,
הביאה גישה מדעית חדשה. היא מאמינה
שהדה זה מחזה על מה שאנשים עושים
לאנשים, מה שאנשים רוצים להיות והם
נילחמים באחרים כדי להגשים את עצמם.
לכן, ביקשה עזרה של איש מדע. פסיכיאטר.
הוא בא להרבה חזרות ומביא
בהירות רבה מאוד לעבודה. לדוגמא,
מיקרה פולט מאוד של שושנה ׳רביד. היא
משחקת את תיאה אלבסטד שעזבה את
הבית כדי לחיות עם מאהבה הקודם של
הדה גאבלר, אייילרט לוובורג. אותו מאהב
(אלכס פלג) כתב יחד עם תיאה ספר שזכה
להצלחה גדולה. ואז הוא נוטש את
אהובתו תיאר, וחוזר העירה בכוונה לפגוש
את הדה ולחזור לחיי הוללות. ואז בליל
השתוללות הוא מאבד כתב־יד שחשוב
הרבה יותר מן הספר שכבר יצא לאור.
כתב־יד שנועד להעלות את חשיבותו של
הספר. ואחרי אותו לילה ניפלט כדור מאחד
מאקדחיה של הדה, ואיילרט גוסס.
והנה תיאה, אותה אשה שעזבה את בעלה
ואת כל היקר לה בשעתו כדי ללכת אחרי
האהוב, נשארת במקום ומתחילה להתקשר
אל בעלה של הדה. שושנה רביד לא מצאה
לעצמה תשובה משכנעת על השאלה:
מדוע היא אינה רצה לבית־החולים? מדוע
היא נשארת במקום.
ואז ניכנס המדען לתמונה. היה לו הסבר
פסיכולוגי ברור. הפסיכיאטר הסביר כי כל
אשד. נשואה או לא נשואה בהריון שבעלה
או מאהבה מכריח אותה להפיל את עוברה
והיא עושה כן, היא מנתקת לחלוטין כל
קשר עם אותו גבר. והנה אותו כתב־יד
היה כילדם המשותף. ברגע שהמאהב איבד
אותו ניתק הקשר ותיאה הרגישה את
עצמה משוחררת וזרה.
עד כאן, המשתתפים.
10 נפשות, פסיכיאטר אחד והנריק
איבסן. במה ,73 מחפשים בהתנדבות, ומה
רוצים למצוא?
:מופקד אלקלעי: אפשר לצטט אותי
בדם קר: תיאטרון עושים בשביל הצלחה!

מופקו: האמת היא בכל תיאטרון
רפרטוארי בארץ לא לבמאי ולא לשחקנים
יש זמן, חשק ועניין להוציא את הניסתר
מתחת לשורות, מכל מחזה.
ג ד עון: זה בגלל אופי המוסדות.
!מופקד: זה מתחיל בצורה בה מודיעים
לך שאתה משחק תפקיד מסויים. פשוט
שולחים לך הודעה במיכתב.
ג ד עון: או שאתה קורא על כך בעיתון.
מופקד:
כן, כך נודע לך שאתה מש חק
מישהו, ואז זורקים לך את הטכסט.
גדעון: רצינו לעבוד יחד כפי שצריך
לעבוד. לכן הקמנו את במה .73 רצינו
מתסכלת ועוד ועוד, אין עוד עבודה נפלאה
כזאת, ואפילו הנשים שבעליהן מזניחים
אותן מרוב התמסרותם לעבודה, אינן
מוכנות שאלה ישנו את אורח חייהם.
והמישפט הסופי של הספר מסכם את כולו:
״והוא ידע שהערב יש לו את אריקה
(אשתו) ,ומחר ובימים שיבואו, יהיה לו
את פארסטאר״ (שמו של מודל חדש של
מכונית) .איזה חיים נפלאים!
לעומת היילי, ממשיך ואלאס לטפל ב־מוציאים
לאור. אחרי שבע הדקות והפור-
נוגרפיה, הפעם הבשורה וספרי הקודש.
מעשה באיש יחסי־ציבור שנשכר על־מנת
לפרסם הוצאה חדשה של הברית
החדשה, הוצאה שצריכה לכלול פרק מהפ
אלכם
פלג
— נגרם הרבה סבל —

הגברי שד הדה
על שטויות, על קומדיות שהצליחו באמריקה
ולכן צריך להעלות אותן גם כאן,
או על כל מיני מחזות רקק ושיקולים
של מנהלים — הרי בארץ יש רעב ליצירות
משובחות!
אלכ ם: לי יש תחושה ברורה מאוד :
כל אחד שמחליט לעסוק בתיאטרון ורוצה
להיות שחקן — יש לו המון חלומות רומנטיים.
זה כרוך בהרבה סבל. אבל הרגליים
שלו לא כל-כך באדמה. הוא תמים,
הוא חולם, הוא מוכן להיאבק. ומה קורה
לוז הרי אנשי התיאטרון בארץ הופכים
לאנשים ציניים. זו איזו הגנה שהם מפתחים
כלפי המוסדות. מה אני מוצא פה?
נשימה של רומנטיקה. וזה הרי מה שצריך
להיות בעבודה של שחקן1
מופקד: יש לנו הרגשה כאילו כולנו
קיבלנו מין ילדות שנייה. מצד אחד ישנה
הנאיביות והתמימות והשמחה, ומצד שני
— הנסיון והמעמד של כל אחד. כל אחד
מאיתנו שיחק כבר תפקידים ראשיים ויחד
זה ניראה כמו חובבים רומנטיים המי׳ת־בססים
על הנסיון האמנותי. וכולנו שותפים,
וזה לא משנה כמה שורות יש
למישהו — הנה פני לוביץ׳ מופיעה כ־ברתה
המשרתת ויש לה רק עשר שורות!

כני שלא ידעו על קיומו, פרק שהתגלה
כביכול באיטליה וחושף סודות כמוסים
על חייו של ישו. כותב הפרק — ג׳יימס
הצדיק, אחיו הצעיר של הנוצרי, ובין
הדברים שכתב, רמז כאילו ישו לא מת
על הצלב, ועוד סודות מקודשים שכאלה.
ואלאס מתנפל על המו״לים המקודשים
באותו שצף־קצף ששמר לפורנוגראפים,
ולמעשה, חוץ מתוכן הספרים, ההבדל אינו
גדול. גם כאן הפרשה מסתיימת בבית-
משפם, אלא שלפני זה היא מובילה את
הקורא בטיול מאורגן על פני כל אירופה,
מאמסטרדם לפרנקפורט ומלונדון לרומא,
ואגב מאפשרת לגיבור כמה משגלים מונר
מנטליים, כמותם יודעים רק גיבורי ואלאס.

מה שמשותף לשני הספרים הוא צילו
של ראלף נאדר, האיש שהפחיד את המיס־סד
האמריקאי במסע הצלב שלו נגד
התעשיות הגדולות והשחיתות שסביבן. בגלגלים
מתייחסים אליו בתיעוב (מה מבין
האיש בתעשיית המכוניות ואיך הוא מעיז;
להתקיף את האנשים החרוצים והמסורים
האלה) מעורב בהערצה, ואילו בבשורה
ההערצה גלוייה לגמרי.
ועוד משותף אחד: אין כל צורך להתאמץ
בכדי לקרוא את שניהם. אם השטחיות
המשוועת שלהם אינה מרדימה את הקורא
כבר בעמודים הראשונים, אזי הוא יוכל
להתגבר עליהם במהירות גדולה, למרות
מספר העמודים הנכבד של כל אחד מהם.

שלל צבעים שיתאימו למטבחך
מבחר דגמים שיתאימו לצרכיך
תנאים נוחים שיתאימו ליכולתך
הכניסי תנור ־י*נ 1ג 1חדשלביתך-
וגם אתתאמרי:
פסח כזה עוד לא היה.

נ /\2 0 6 5ק

רוצה שתהיי מרוצה

מכוח ב״קול־ישראל״
בחיי, כבר נמאס לחזור על זה, אבל
מה אני אשמה שזה ככה 7
אני מתכוונת לאימרה שהסיפורים הכי
טובים מתרחשים בשידורי־ישראל דווקא
מאחורי הקלעים, ולקהל, שמשלם עשר
לירות לחודש כרטים־מינוי, משאירים רק
את הברארה.
שידור־המתח האחרון כלל מכות־רצח,
משטרה, אמבולנס, וכל היתר.
המקום: מחלקת־החדשות של קול־ישראל
בירושלים.
הזמן: מוצאי־שבת האחרונה.
התסריט החל לפני כחודשיים, כאשר
אילן גור, כתב קול־ישראל לענייני דת,
נשא לו לאשה את הצנועה והחסודה, קריינית
קול־ישראל גליה נתיב, שהפכה,
בעקבות האקט הזה, לגליה גור.
אולם נראה שלריבון־עולס היה איזה
חשבון עם הכתב לענייני־דת. אולי הוא
דיווח על איזה אירוע, שם למעלה, בלא
רספקט מתאים, או משהו כזה. העיקר, לא
חלף חודש מאז החתונה — והחתן הבלונדי
והתמיר נאלץ להיפרד מאשתו הטרייה,
הקטנה והשחרחורת, לצאת להגן על מע־רכות־ישראל.

המילואים הארוכים ביותר נגמרים
פעם, וסוף־סוף חזר החתן לחיק אשתו
האוהבת. למחרת, חזר גס למערכת.
שם, גילה אילן מעשהישטן. כלומר,
סיפור־שטן.
התברר שאחד הקוליגות, משה נגכי,

סיפר לכל החבר׳ה בקול־ישראל, כי בזמן
היעדרו של הבעל, הוא חיזר אחרי האשה.
האמת היא שהוא סיפר את זה בנוסח
קצת שונה, אבל אני אסתפק בניסוח האלגנטי
יותר.
התוצאה: במוצאי־שבת האחרונה תפס
הכתב לענייני־דת את ידידו הפטפטן, ובלהט,
העשוי לנבוע רק ממעמקיה עזל אמונה
פנימית טהורה, הכניס בנגבי מכות
כאלה, שהיה צורך להזעיק אמבולנס כדי
לקחת את הבחור לבית־החולים. בלית־ברירה,
הוזמנה גם ניידת, כדי לשיג־ולשייח
עם הבעל הקוצף.
אבל אס תשאלו אותי, אני בכלל לא
מרחמת עליו, על נגבי. מגיע לו.
מה זה פה — כל אחד שעושה משהו,
ילך וידבר על זה?
ומה שעוד חמור יותר: כל אחד שלא
עושה משחו — גס הוא ילך וידבר7

השודדת מגיעה
לתשומת־לב כל חברי אגודת חובבי
כריסטינה פאולוצ׳י: הנסיבה חוזרת
אלינו הקייץ לביקור נוסף. מה שמסורת
יכולה לעשות.
אבל לפני שהיא חוזרת, היא תערוך,
בחודש הבא, מסיבת יום־הולדת קטנה
לילדיה.
הפעם תחיה זו מסיבת שודדי־ים.
כריסטינה, הנאלצת להתחרות בחבריה
בחוג״הסילון הבינלאומי בזוהר וטירוף,
מצאה באיזה מוזיאון־ימי ספינת שודדי-
ים עתיקה, אורגינלית, השקיעה אוצר
קטן בשיפוצה. שמה בה צוות, והביאה
אותה לנמל ניו-יורק.
באונייה זו תתקיים מסיבת יום־ההו־לדת,
בשכל המשתתפים יבואו במובן
מחופשים בבגדי שודדים. פריט הכרחי :

השח קני ת מ תג רשת

משיוות ׳שחוו
וק המוות
בישראל, ליאורה מי ס היא בחורה
שיכולה להרשות לעצמה גם לא לעבוד,
לחיות רק מהקפיטל. לא של מארקס.
של אבא.
לאבא מי ס יש וילה מקסימה בסביון,
שלא לדבר בבר על שרשרת תחנות
דלק פה ושם, וזוטות דומות. בתחנות-
הדלק של אבא גניס מקפידים מאוד על
שירות אדיב ללקוח, ונראה שאת החינוך
הזה לשירות תמיד, שירות בבל
מחיר, החדיר האבא בליאורה כמו שצריך.
לפני
זמן, יצאה ליאורה לסיבוב קטן
באירופה, להחליף את אוויר דיזנגוף ה מורעל
במשהו רענן יותר. נחתה בלונדון,
וכמו בחורה רצינית, הקדישה את
זמנה לא רק לבילויים, אלא גם ללימודים.
היא
נרשמה ללמוד אנגלית בקנסינג־טון
סקול, הנמצא באחד האזורים היקרים
של הבירה. ובנוסף לכך, לא תא מינו,
החלה גם עובדת פה ושם. לא
בל־כך בשביל הכסף, כמו בשביל העיקרון.
במו בל צעירה בעיר זרה, תפסה לה
ליאורה ג׳וב בתור אופ-אר — מטפלת
בילדים. ובתוספת, עבדה גם בתור שמרטפית.
אבל
הקאריירה השמרטפית שלה
הגיעה לקץ מהיר. את האמת קשה לדעת
מבאן, מתל־אביב הרחוקה. אולם אמם
של הילדים ששמורטפו על-ידי ליאורה
טענה שהיא התקשתה להתמצא בחוט־רי־האיפור
שלה, בבוקר שלאחר הלילה

שבו ליאורה שמרה על טפה.
התוצאה: ליאורה לא הוזמנה עוד.
אך לא היה זה הסוף. למחרת בא
אביהם של הטף, ובפיו סיפור מעניין,
שאם הוא נבון — הוא מוכיח רק עד
במה חדורה ליאורה ברוח השירות :
לדברי הבעל, טילפנה אליו ליאורה ל-
מישרדו, הסבירה לו בי לאור העובדה
שבעתיד הקרוב הוא לא יובל לצאת עם
אשתו לבלות, עד שימצאו שמרטפית חדשה
— היא מתנדבת לצאת איתו בערבים,
להשאיר את אשתו עם הטף
בבית.
רעיון, מה יש לדבר.

אתי אזדמן

זוכרים את אתי
ככוכבת
או ל מן
של מיצרי טיראן ז
זוכרים אותה ב־השונמית אבישג בקאמרי
ז זוכרים
אותה בליזיסטרא-
טה ז
זוכרים אותה מהסיבובים
בדיזנ־נוף
ו והמסיבות ה־מטורפות
ז ומכל
מוקדי הבילוי ו
מי שזוכר, ורוצה
לחדש את הזיכרון,
יכול להתכונן:
ביום שלישי התגרשה שעבר,
אתי מבעלה, וחוזרת
למחזור היפהפיות
החופשיות.
אתי נישאה לאקס
שלה, איש־קומנדו
של חיל-
הים, לאחר רומן
סוער. הסערה שכחה
לאחר שנתיים,
כאשר אתי
החליטה שמספיק
לה סערות, והיא
רוצה קצת שקט
ויבשה, יבשה ושקט.
היא
לקחה אם
כן את בתה הוהלכה
יפהפייה,

השקט.
לא שהוא יהיה
כל־כך שקט, עד
כמה שאני מכירה
את העניינים.

או לא
הבן־אדם צריך להיות מברזל, בשביל לסבול את כל הצרות האלה. כאילו לא מספיק
לו, למזכ׳׳ל ההסתדרות יצחק כן־אהרץ, שהוא צריך להתמודד ,־יחידי, נגד כל
הממשלה — ואולי עוד לנצח, חס־וחלילה — נוספו לו השבוע גם צרות מבית.
מה שהתגלה בבית ההסתדרות, היה חמור ביותר. עד כדי־כך, שבן־אהרון התייצב
אישית בראש החקירה המתנהלת בימים אלה.
החקירה נפתחה בעיקבות תלונתה של מזכירה נגד אחד מהבוסים של הוועה״פ.
לא, לא תקבלו את שמו, למרווד שהשם מוכר לכם מהעיתונות.
התלונה, בקיצור, טענה שאותו מנהיג ציכור נודע הגיש לאותה מזכירה לא
נודעת הצעה משכנעת, שהיא לא יכולה היתה לסרב לה, כדברי הסנדק.
ההצעה: לשכב איתו ולזכות בקידום בעבודה — או לא לשכב, ולזכות בצרות.
יתירה מזו: לדברי המתלוננת, זה כבר מינהג מימים־ימימה אצל הבוס דנן, שהוא
כמובן נען וי ובעל שרשרת של ילדים, נלא פקידה אחת. נאלצה כבר לשכב תחת לחציו.
אלא שהמזכירה שלנו, הפעם, החליטה לא לשכב. במקום זה, החליטה לפתוח את הפה.

רטייה על העין, א־לה דיין. שודדים או
לא שודדים ז
מובן שעל הסיפון יהיו כל המי־ומי,
והאירוע יזבה לביטוי בטורי החברה של
גדולי העיתונים בארצות״הברית ואירופה,
מהניו-יורק טיימס ומטה.
ואחרי זה היא תאסוף את המתנות,
תסיר את הרטייה, תסגור במה עניינים
שוטפים נוספים — ותבוא אלינו בדרכה,
עם הילדים, העוזרת, המטפלת, האומנת
ואני לא יודעת מה עוד.
ואם היא תרצה לעשות באן עוד מסיבת
שודדים קטנה, לא בעייה. ניתן לה
חסקה.

למה בכה
החתן?
זה בדיוק מה שרצו לדעת כולם ,־ביום
שלישי שעבר, בחתונת החדשה של
צבי׳קה ליפוגיץ, גיסו של אפריים

קישון.

התשובה היא שהוא לא בבה בכלל.
להיפך.
מה שגרם לקהל המכובדים לחשוב
מה שחשב, היו עיניו האדומות של
צבי׳קה. הם לא ידעו שזה נגרם לא מבבי,
אלא מלילה ללא שינה.
צבי׳קה, קבלן מצליח שהיה נשוי בפעם
האחרונה, זמן קצר, לדיילת אל-על,
התחתן עם סרן בקבע בשם ריתי.
מובן שהנישואים החדשים, מושבים
בכל שיהיו, היוו חווייה טראומטית חריפה
לצבי׳קה, שהתרגל, מאז גירושיו ה קודמים,
לחיי החופש והדרור.
בדי להרגיעו, ברגעיו האחרונים של
החופש, אספוהו ידידיו, ערב החתונה,
לתוך ידיהם הנאמנות, אירגנו לו מסיבת־רווקים
בהלכה.
המסיבה התקיימה בדירתו של דני
חסידוב, והשתתפו בה בל הרווקים,
ואלה שחושבים עצמם לרווקים, ואלה שהיו
מתים להיות רווקים.
בחמש בבוקר, כשהבל עייפו מריקודים
ובולהי, אספה החבורה העליזה את עצמותיה
העייפות׳ ובולם יצאו לסיבוב־שחרית
בבארים של תל-אביב, ולשיח־רווקים
עם החתיכות שם.
אז אתם יבולים להאמין לי שהוא
לא בכה.

?1תוותן
בכלל יום שלישי האחרון היד, מלא
וגדוש. עוד אחד שהתחתן באותו ערב
היה עורך־־הדין יצחק ריכטר, המוכר
יותר, בחוגים שבהם הוא מוכר יותר, בשם

איציק הילד.
הילד בן ה־ 26 נשא לו לאשר. את נילי
עזרתי, בתו של מנחם עזרתי. אביה

של נילי, עמיל־מכס ואיש־עסקים מוצלח,
התפרסם לפני כחצי שנה בקשר לאיזה
הברחה במכס. לא משהו גדול, רק קצת
סחורות בשווי של חצי מיליון ל״י. מכל
מקום, שלטונוודהמכס הם כידוע קפדנים
גדולים, ואינם מוכנים להעלים עין אפילו
על עבירות קטנות, ועזרתי חטף קנס כבד.
אולם נראה שמשהו בכל זאת עדיין
נשאר לו, גם אחרי הקנס, אם׳ לשפוט לפי
החתונה המפוארת, שהתחוללה בגן־האו־דנים
שבמבואותיה המזרחיים של ודא.
אז שיהיה להם במזל טוב, גם לילד
וגם לילדה.

זאת הפגנה נגד העונשים המדהימים שהוטלו על״ידי
עסקן של ע״מ, בלבוש שופט צבאי במילואים, על חברי
שי״ח, שמילאו חובה מצפונית והפגינו נגד ריסוס שדות
עקרבה.
אן בשעה שנערכה הפגנה זו, כבר נחלנו את הניצחון
המכריע.
מייד עם היוודע העונשים, שיגרנו מיברק למושל
הצבאי של הגדה, ודרשנו את ביטול גזר־הדין. באותו
זמן הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום :״הצעה מס׳
— 2032 ביטול גזר־הדין על נאשמי שי״ח״.
נשיאות הכנסת לא הכירה בדחיפות. אבל המושל
הצבאי היה חכם יותר. הוא המתיק את העונשים —
מחצי שנת מאסר לחודש אחד, ומקנס של 3000ל״י
לנר ל־ 500ל״י.
!;חרי הגשם השוטף בחוץ, היה נעים לחזור לאולם
הכנסת, שהיה מחומם, נוח — וריק.

71 1 1 5ק1711ת
ריקים
22־ 20 במוס 1973

שיח על ש״יח
בגשם שוטף
במשך שעתיים נעדרתי מאולם הכנסת. יחד עם
כמה מאות צעירים עמדתי בחוץ, בגשם השוטף. היתה

כמה זמן עוד ישתוק הציבור למראה השערורייה
של היעדרות חברי״הכנסת, וכמה פעמים עוד יבחר
בחברי״כנסת נעדרים.
נדמה שהשבוע הגיעה השערורייה לממדים חדשים.
בשעה שנערן הוויכוח הכללי על מישרד־האוצר — אחד
הוויכוחים החשובים ביותר — נכחו בממוצע 3־ 5ח״כים!
בהגיע תורי, ישבו באולם רק היו״ר, סגן שר״האוצר,
ח״כ שמואל תמיר (שגמר לנאום) וחברו לסיעה, אליעזר
שוסטק, שהקשיב לו. יחד עימי — 5ח׳׳כים.
פתחתי את דברי כלהלן :

אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, אדוני סגן שר־האוצר,
שני חברי־כנסת נכבדים 115 ,כסאות ריקים.
היו״ר ראובן ארזי: אל תוציא עצמך מן הכלל.
אורי א מרי 2אני נכלל בחשבון.

המפגינים מול בניין הכנסת
אליעזר שוסטק 2־סיעה שלמה מקשיבה לך.
אורי א מרי 2לכבוד ייחשב לי !
בתום נאומי (ראה מסגרת) נסתבר שכל שאר הנואמים
נעדרו :

היו״ר ראובן ארזיו חבו־הכנסת מיקוניס איננו
באולם. חבר־הכנסת שלום כהן איננו באולם. חבר־הכנסת
אביזוהר איננו באולם.
חברי־הכנסת, בזה תם הדיון על פעולות מישוד־האוצו.
מייד לאחר מכן נערך הדיון על ״חוק המקדמה״,
שנתן לממשלה להעביר 252 מיליון לירות(!) לקרן שאין
עליה פיקוח של הכנסת.
זה עמד להיות ויכוח גדול. בבוקר ערך ח״כ יוחנן
בדר את אחד מתעלוליו, נכנס לישיבת ועדת-הכנסת

דרו ש מטכ״ל סוציאלי למילחמה באביונות -ומ-תקפה בכל החדיתות
במקום לומר את הדברים השיגרתיים על פעולות-
הסעד של המדינה, השתמשנו בזכות-הדיבור שלנו על
פעולות מישרד-הסעד כדי להציג כמת רעיונות מהפכניים

אורי א מ רי ז נזדמן לי הבוקר לעיין בתיק של בית־המישפט,
שבו נדונו הנאשמים באחד הפשעים המזעזעים
ביותר שאירעו בזמן האחרון בארץ.
שלושה צעירים פרצו לדירתה של אשה כבת ,65
איימו לחתוך את צווארה במיספריים, שרפו את אפה
בסיגריות דולקות, ביצעו בה אונס קבוצתי, ושדדו את
כספה (ראה עמודים 32־.)33
בתיק מצויים דינים־וחשבונות של המישטרה ושירותי
המיבחן — והרקע אופייני להרבה אלפי פשעים יותר
ופחות חמורים.
שלושת העבריינים הם שני אחים ובן־דוד, כבני .18

אזכיר רק את הפרשה של בית־פינחס, שאת המצב הנורא
בו. חשפנו, גילינו ופירסמנו בהעולם הזה, אך המצב
לא בא על תיקונו, ואחר כך קרה שם האסון הטראגי,
כאשר כמה ילדים נחנקו בלילה מתנור נפט, כתוצאה
מרשלנות פושעת.

לדחוס בעוג ודא בעניים
יש כמדינה שיפכה שלמה התפוסה במע־גל-קסמים
של אכיונות תורשתית.
היא נגרמת על־ידי התחברות והשתלבות של גורמים
שונים: מצב חברתי ופסיכולוגי, מצב מישפחתי, מצב
השיכון, מצב החינוך, מצב כלכלי. הכל יחד יוצר מצב
שממנו אין מוצא, פשוט אין מוצא.

ניוון, את חוסר התנאים בביתט, את החינוך מסוג ב׳
שיקבלו בבית־הספר, את העבריינות הצעירה בגיל 16־,17
את הפשיעה או ההתנוונות לאחר מכן.

זהו קודם כל, אסון אנושי להרכה אלפי מיש־פחות
— אכל לא רק להן.

זהו גם אסון לחברה. כי חברה שבה מתהלכים רבבות
צעירים כאלה, הנמצאים במצב של התמרדות נגדה, מצב
של תיסכול תמידי, שכל הסיגנון החברתי שלהם הוא
מרידה נגד החברה — חברה זו שוקעת משנה לשנה
בתהום של בריונות.

החיים ההכרתיים כה הופכים לגיהינום,
מהרחוכ ועד לאולם הקולנוע.

זהו גם אסון לאומי. הוא נובע מהעובדה ששיכבת־האביונים
חופפת במידה רבה עדות מסויימות, והמוצא
ח נדתי מתחבר כאן עם התופעה הסוציאלית. זוהי סכנה

מעגל הק ס ם• הנורא
הנאשם העיקרי הוא יתום מאביו, בן לאם זקנה שהיא
חולה אנושה. בבית היו עשרה ילדים. שתי אחיות הן
יצאניות. שני הילדים הצעירים יותר מסובכים עם החוק
מגיל 15 בערך. הם התגלגלו במוסדות שונים, וצברו
גליון ארוך של הרשעות קודמות. שני אלה גרו אצל
שתי האחיות היצאניות. יחד עם בן־הדוד התפרצו לדירת
הזקנה וביצעו את הפשע הזה.

כתיק יש הודעה של קציני-מיכחן, האומרת:
לנו אין עוד מה לעשות, את הצעירים
האלה אי־אפשר לתקן, ואין לנו מוסדות בשבי
לם. ולמעשה הם הזמינו את השופטת לשלוח
אותם לכית־הסוהר. השופטת דנה אותם ל־14
ול־ 12 שנות מאסר.
אני רוצה לשאול: מה יקרה לצעירים אלה, אחרי
שייצאו מבית־הסוהר, בעוד שמונה או עשר שנים? איך
הם יוכלו אחרי זה להסתדר בחברה כלשהי?

הקורבנות דנחייהא שנה
השאלה היסודית, אדוני היושב־ראש, היא: מה קורה
להרבה אלפי צעירים בארץ, שעליהם אמר היום שר־הסעד
שהם ״דור שני למצוקה, דור שלישי למצוקה״ ?
איך פורצים ממעגל־הקסמים, שכל מי שנולד בו —
אין לו מוצא ממנו?

זוהי מחלה כרונית. ומישרד הסעד, עם כל
רצונו הטוכ — וכולנו מכירים כרצון הטוכ של
עוכדי הסעד — יכול לתת רק אספירין להקלת
הכאב. הסעד עוזר, אכל אינו פותר דכר.
למעשה זורקת החברה את
פחי־האשפה שלה, לבתי-סוהר,
רים, למוסדות של חולי־נפש,
חלק מהמוסדות האלה ידועים

קורבנות השיטה הזאת ל־למוסדות
לעבריינים צעי למוסדות
למפגרים. לגבי
לנו דברים חמורים מאוד.

אתה משלם תשלומי*ם עד למישפחה מרד•
כת-ילדים, ובעודך משלם את תשלומי-הסעד,
אתה ככר יודע שכמישפחה זו גדלים המועמדים
לתשלומי־הסעד של מחר — כמיקרה ה טוב
נייותר. במיקרה הרע ביותר — הם מועמדים ל-
בתי־הסוהר ולמוסדות לעבריינים צעירים.
אינני מאמין, אדוני היושב־ראש, שהממשלה ערוכה
למילחמה בתופעה הזאת. המדינה לוחמת רק בסטיות,
בעבריינים ובפושעים.

איומה לשלמות האומה ולעתיד המדינה.

זוהי סכנה, קודם כל מפני שהתופעה ניתנת
בנקל לניצול על־ידי דמגוגים גזעניים מהסוג
הנפסד כיותר, עסקנים פוליטיים שאין להם
מה למכור חוץ מצכע עורם, והמבקשים לכנות
קאריירות על ניצול התיסכול והמרירות של
השכבות האלה — לא על-ידי מאכק סוציאלי
לתיקון, אלא על-ידי הסתה גזענית, וכין שני
הדברים האלה רובצת תהום.

למעשה היא לוחמת כעניים, כמקום להילחם
כעוני: היא לוחמת כאכיונים, כמקום ללחום
באביונות.

מה אפשר לעשות כדי להילחם בתופעה זוז אינני
מאמין שדי בכסף בלבד כדי לפתור את הבעייה. דרושה
התארגנות אחרת למילחסה באביונות.

אין נכונות, נפשית, מוסדית או אירגונית, מצד הממשלה,
להכריז מילחמה על התופעה עצמה, כדי לחסל
אותה תוך מיספר שנים.
זה גם נובע מהעובדה שיש גישה מסויימת אצל
חלק מחברי הממשלה עצמה. עולה בדעתי אימרתו של
שר־הביטחון ,,שאמר לפני שבועות אחדים שבארץ ״אין
אנשים הישנים מתחת לגשרים״ ,שהמצב ״אינו נורא״,
וש״זה לא אסוך אם לא יעשו דבר בשטח זה. מילים אלה
נחרתו בזכרוני :״זה לא אסון״.

מיתקנה נגד האביונות

זהו אסון גדול, אדוני היושב־ראש :

, 81*1118 בדיונות
וחסתה עדתית
המצב הוא אסון בכמה מישורים.
קודם כל זהו אסון אנושי, פשוטו כמשמעו. במדינה
נולדים מדי שנה אלפי צעירים, הנדונים מראש לחיים
של ניוון, שניתן לחשב מראש את דרך חייהם, את ה
בשעתו
הקמנו מישרד לקליטת העליה, מתוך מחשבה
שזוהי שיכבה אנושית בעלת בעיות מיוחדות ובעלת ייחוד
חברתי, ולכן דרוש מישרד מיוחד שיטפל בבעיותיה.

הייתי רוצה להעלות את המחשבה שאותו
הדבר נכון לגכי שיככת האביונים כארץ וש־דרוש
מישרד מיוחד לטיפול ככעייתם, כיטם
שמישרד הקליטה מטפל כבעיית העולים.
דרוש מישרד שירכז ויתאם את כל הפעולות,
שיהיו לו סמכויות רחבות מאוד, לא רק
כתחום המצומצם של הסעד, אלא גם בענייני
שיכון, חינו!־• ועבודה.
רק על־ידי ריכוז כל הטיפול אפשר לתקוף את ה־בעייה
באופן רציני.
דרוש מטה שיראה את הבעייה על כל מיגזרה, ויתכנן
מיתקפה רב־שנתית בכל המיגזרים גם יחד.

כהעדר מילחמה כזאת באביונות אני חוזה
שחורות, אדוני היושב־ראש, ואני חושש שה
כעייה תחמיר משנה לשנה.

.הכנסת איור. אקוואריום, שהשוחיס ס
מנענעי בפיה מבלי להשמיע אומר...״
בפני אולם ריק, התקיים הדיון השנתי על מישרד-
האוצר. פינחס ספיר לא בא, וגם יצחק בן־א הרון נעדר
ברגיל.
השתמשתי בהזדמנות זו לשם תרגיל פרלמנשרי בל־תי״שיגרתי

אורי א מ רי: כבוד היושב־ראש, בניס ת נכבדה.
...הפער החברתי הקיים במדינה הוא תוצאה של

מדיניות מכוונת ומודעת...
...קיטוב חברתי זה הוא התפתחות מיפלצתית,

שאיש מאיתנו אינו רוצה בה...
...מבחינה תיאורטית, נקבעת מדיניות זו על־ידי וע־דת־השרים
לענייני־כלנלה, אבל מבחינה מעשית היא

מוכתבת על-ידי מישרד-האוצר״.

...אני לא עוסק במסע ההישגים של המדינה. יכול
לעשות את זה מישהו השולף פינקס שחור, וקורא
מתוכו חמישים או שישים מיספרים יפים...
...אינני יכול להצביע על הישגי המדינה, כל עוד לא

נפתרו הבעיות החברתיות״.

...דרוש בירור נוקב על הצורך כשינוי חריף כ״
דרן* המיסוי, וחלוקת ההכנסה הלאומית, המענקים,
הפטורים ממיסים, וכיוצא באלה...

״.הגעתי למסקנה שיש אוזנייב אטומות ולבכות
יותר מדי מדושנים:

המוסו שר בן־אההן
אדוני היזשב־ראש, כל הדברים שאמרתי עד הרגע
הזה יצאו בימים האחרונים מפיו של נציג בכיר של
המערך, שליח מיפלגת־העבודה על כס מזכ״ל ההסתדרות:
חבר־הכנסת יצחק בן־אהרון.
מן הראוי היה שחבר־הכנסת, שבפיו האשמות כה
כבדות ומחשבות כה מעמיקות, ימלא את חובתו הציבורית
והפרלמנטרית, וישמיע את הדברים כאן, מעל הדוכן
הזה. הרי לשם כך בוחר העם בחברי הבית הזה.

הכנסת אינה אקווריום שהשוחים בה מנע

לא חשוב מדוע חבר־הכנסת בן־אהרון משמיע דווקא
עתה, ובצורה זו, את האשמותיו.

(מותר לשאול איך הוא ממשיך לכהן בנציג
המיפלגה כהסתדרות ובכנסת, באשר הוא
מאשים מיפלגה זו כיצירת טרגדיה לאומית ככוונה
תחילה, במעילה בשליחותה, כצביעות.
איך הוא קורא לבחור כעד מיפלגה זוז)
הדבר האחד החשוב הוא שהדברים נכונים. יש
מדיניות מכוונת, המעשירה את העשירים, והדואגת לכך
שהפער בינם לבין האביונים לא יקטן. מדיניות זו ממוקדת
במישרד־האוצר. שם מוחלט מי יהיה עשיר, ומי יהיה
עשיר יותר. מערכת מסועפת של מענקים והטבות מכל
׳הסוגים, הניתנים ללא קריטריונים אובייקטיביים לפרו־טקציונרים
מיפלגתיים, ופרטיים גרפה וגורמת לעלייתם
המסחררת של עשירים מופלגים

השיטה בנוייה על-בך שהמדינה נותנת
מיליונים לאנשים פרטיים, בדי שאלה יצברו
רווחים ללא הגבלה, מבלי* להסתכן במאומה.

דג בעוס בן-אהרון
הסיבון כולו על הנדיב הידוע, משלם־המיסים.

...החברה הקיימת בישראל היא רכושנית־קפיטליסטית,
גם אם לא כולם קפיטליסטים. חברה זו, שבה קיימים
פערים כאלה כין עושר ועוני, נוגדת את •יסודות
תנועת־העבודה...
...אנו חיים במצב של סוציאליזם הפוך, כתוצאה
מהפקעת רכוש הציבור על־ידי הפרט, ויש להפסיק תהליך
זה, המסכן את קיומנו...
...בנק־ישראל מפרסם את כל הנתונים על עליות
השכר, אך גם בבנק וגם באוצר אין להשיג נתונים
על הצכר־הון...
...אדם אינו יכול לעשות הון במדינה, בלי היתר וע־דת־השרים
הכלכליים, והדבר •נקבע על-ידי שניים־שלו-

ראינו זאת בפרשת אוטוקרס. ראינו זאת בפרש נתיבי־נפט.
ראינו זאת בפרשת ורד. אנו רואים זאת עכשיו שוב
בפרשת התעשייה האווירית. במשך שנים איחזו את עינינו
בסיפורי־הצלחה מפוברקים על מיפעל־עגק זה. בחוצפתו
הרגילה סירב שר־הביטחון למסור למליאת הכנסת פרטים
עליו ואף להשיב על שאילתות.

עכשיו מסתבר שיש כוונה למחוק שישים
מיליון לירות חובות של מיפעל משגשג זה.

וועי־זונות שעלו לגדולה

שה אנשים...

אנשי העולם התחתון הבין־לאומי, רועי-זונות שעלו
לגדולה, וטיפוסים מפוקפקים מכל הסוגים באים לארץ,
מקבלים פה הטבות פנטסטיות, והופכים בני התפנוקים
של המישטר, בעוד שחסרות פרוטות לקיצבות זיקנה
ולתשלומי־סעד לקורבנות השיטה הזאת.
כדברי בן־אהרון, זהו סוציאליזם הפוך. זהו גם קפי טאליזם
הפוך. יוזמה פרטית ללא סיכון פרטי, שכל־כולה
שליחת יד לתוך קופת הציבור.
השר ־ספיר הודיע שלא יתווכח עם חבר־הכנסת בן-
אהרון. אבל אין זה עניין פרטי של שני אישים. זהו
ויכוח לאומי, ויכוח הנוגע ליסודות חיינו וחברתנו.

...המונופול של מיפעל מלית מעיד, ששתיים־שלוש
מישפחות יכולות לצבור מיליונים...
...גם בתנועה הקיבוצית יש רווחה וחיים טובים,
למרות העבודה הקשה, וגם בה דנים על השקעות בבורסה
ובניירות־ערך, במקום להקים מיפעלים...
...בשם הקדושה של הפנטום וקליטת העלייה, אנו

מרפדים יפה את הקן שלנו...

...האם אפשרי^תאר שחלק עשירי מהאוכלוסיה מקבל
יותר מ־0׳ל 20 מוזהבנסה הלאומית, וחלק אחר
5?/0ממנה 1כל אלה גובלים בטרגדיה לאומית. הם
לא רק אסון חברתי־סוציאלי...
...אין אלה דברים משמיים. זו תוצאה ממדיניות
של אנשים, מדיניות שוגה וטועה...
...המדיניות הכלכלית הנוכחית של הממשלה
איפשרה ל־ 150 אלף מישפחות במרוצת השנים להתעשר
ולצבור הון, וזאת בשעה שעדיין מצויות במדינה
110 אלף מישפחות דלות־אמצעים, שלהן 40 אלף
בנים ובנות, החיים בשולי החברה...
200—150...אלף מישפחות, בעלות יכולת, יכולות
למנוע את הדלות של 70—60 אלף מישפחות, הנימצ־

אות בשולי החכרה...
...עדיין אין לנו מכונית לכל מישפחה, ועדיין אין
לנו מיטה לבל ילד.

ההשכלה, כמו התרבות והבידור, נישללים למעשה
מהפועלים, בשל עול הפרנסה המוטל עליהם...

יש ממי לקחת ולמי לתת.

ודרש שהוויכוח חזה יחיה ״סיעתי כלומר, שזמן
הדיבור יחולק לפי גודל הסיעות, כדי שהוא עצמו יוכל
לדבר לפחות חצי שעה בשם גח״ל. הוא כפה על הוועדה
להסכים לכך.
אבל כעבור כמה שעות הודיע בדר שהוא מוותר
בכלל על זכות״הדיבור, וכך עשו כל שאר הנואמים
שנרשמו. הם פשוט נעלמו מבניין הכנסת.
סמוך לשעה 9בערב היה הוויכוח צריך להתחיל.
באולם נכחו 3חברי-כנסת — מלמד מהמפד״ל, תמיר
ואני.
היו״ר ראובן ארזי: חברי־הכנסת, אנו עובוי6
לסעיף הבא. אבקש את סגן שר־האוצר להביא לפני ה בית
הצעת חוק המקדמה (קרן המדע הדו־לאננוית) תשל׳׳ג־
.1973
אורי אבנרי: יש לי הצעה לסדר. אני מציע לסגור
את הישיבה. תהיה זאת בושה לכנסת, אס סגן־השר
׳יביא לכנסת חוק חשוב כזה — בשעה שהאולם כימעט
היו״ר ראובן ארזי: מסרתי רשות הדיבור לסגן
שר־האוצר, ואבקשו להביא את ההצעה.
לאות מחאה החלטנו שלושתנו לוותר גם על נאו-
מינו שלנו — וכך נתקבל חוק על 252 מיליון לירות
בלי שום ויכוח, בעזרת 3—4ח״כי המערך, שהוזעקו
מהמיזנון.

אני תובע משר־האוצר תשובה ברורה וממצה
מעל הדוכן הזה.

ננסת ללא שנן
זאב ב״מעריב״

נעים כפיהם, מבלי להשמיע אומר. זהו הבית
להשמעת דיעות ולמאבק על הדיעות.
אולם אם חבר־הכנסת בן־אהרון הוא אילם כאן, רשאי
וחייב אני להביא את דבריו בפני הבית, לא דק כדי
שיונצחו בפרוטוקול, אלא כדי ששר־האוצר ימסור לבית
את התשובה שהוא חייב לו. שהרי הוא הנאשם מיספר
1בכתב־אישום זה.

החוק לביטוח
בריאות המיפדגות
״חוק המס המקביל״ מטיל על כל המעסיקים במדינה
לשלם מס מקביל עבור כל עובדיהם, גם כשאינם
חברים בשום קופת״חולים.
החוק עצמו הוא צעד מתקדם, במיסגרת השיטה
המפגרת הקיימת. לכן לא הצבענו נגדו. אולם הוא נוגד
את עקרונות הבריאות הממלכתית. הוא גם אינו מחייב
את קופות״החולים לקבל כל אדם לשורותיהן.
נמנענו מהצבעה, והסברנו זאת כך:
אורי אבנרי: לא הגשנו הסתייגויות, ולא הצבענו
בעד או נגד, מפני שאנו שוללים את הבסיס שלה.
לפני שבע שנים הכריז •שר־הבריאות המנוח, ישראל
ברזילי, שאני נשארתי החייל האחרון בחזית המערכה
למען הלאמת שרותי־הבריאות. הוויכוח של היום מוכיח
שזה נכון גם עכשיו.

חוק זה יעכיר מאות מיליוני לירות לקו
פות־החולים המיפלגתיות, העושות ככסף כבתוך
שלהן, ללא פיקוח מכקר־המדינה, וללא
דמוקרטיה פנימית של ממש.

אדוני היושב ראש, מהי הסיבה לכך שבוויכוח על
מישרד כל־כך מרכזי כמו מישרד־האוצר, הנוכחות הממוצעת
בבית היא בין 5—3חברי־כנסתז
הסיבה המרכזית לכך היא, ששום ויכוח יסודי כזה
אינו מתנהל בכנסת. הוא מתנהל במקום אחר — מעל דפי
העיתונות, ובהשמצות אישיות הדדיות. ואילו הכנסת,
בית־הנבחרים של מדינת־ישראל, הופכת למכניזם פורמלי
לאישור מעשיו של מישרד־האוצר, ללא פיקוח אמיתי,
ללא ביקורת, וחברי־הכנסת — ובראשם חבר־הכנסת בן־
אהרון — ממלאים כאן את פיהם מים.
גם בשטח זה, המדינה היא זרוע מבצעת של המנגנונים
המיפלגתיים, השולטים בקופות־החולים.

חוק זה מוכיח שישראל אינה מדינה שיש
בה מיפלגות, אלא פדרציה של מיפלגות, שיש
לה מדינה.

אין שום תכונה לקראת ביטוח בריאות ממלכתי. להי־פך,
יש תכונה לחזק את שרותי־הבריאות המיפלגתיים
הבלתי־ממלכתיים. חוק ביטוח הבריאות, המדובר כה הרבה,
יהווה צעד נוסף לביטוח בריאות המיפלגות.

גם היום, במו כבל ההזדמנויות הקודמות,
אנחנו משמיעים את הדרישה ההד-משמעית,
הכלתי-מתפשרת, להקמת שירות־בריאות ממלכתי,
אחיד ומקיף לבל, שיעניק לבל תושב
את שירותי בריאות הגוף והנפש חינם, תוך
הלאמת כל קופות־החולים.

כל יום, העובר ללא הגשמת תביעה זו, גורם לטרגדיות.
ברגע זה מתים בארץ אנשים מחוסר אפשרות לתת
להם טיפול בכליות מלאכותיות. וברגע זה עומדים בחדר
נעול בירושלים מיתקנים של כליות מלאכותיות ומעלים
חלודה, מפני שלא תוכנן גיוס ואימון הצוותות להפעלתם.

דוגמה קטנה ומזעזעת זו מטילה אור מחריד
על כל האנארכיה השוררת בשטח הבריאות
— שמקורה בהתרוצצות אינטרסים מיפלג־תיים,
חוסר אירגון ראציונלי ותיבנון סביר.