גליון 1859 מתאריך 21 באפריל 1973

סדר פסח
ערוך ומבואר נ די ד״ר מלכיאל חארץ ז״ל

קדש

ורחץ

סבן

ושטוף

סחט

ותלה

גהץ

ולבש

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנון מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

צפ 1ן

הא לחמניה די אכלו אבהוגנא כל
השנה /בפסח אסורה. כל דיכפין וכל
דיצריך עם פיתה יפסח. השתא אבוד,
לשנה הבאה בעיר העתיקה — אצל אבו-
יוסוף.

הבובויס התבוברו בביירות

שלושער נפלא שו בראבו השאיר את ערכאת וחברו פעווי־פה והמומים
נזצו״ן
מטובי בחורינו — ברברי פלסטין

)0:0( 0:3

זמן רב לאחר שריקת הסיום עוד יזכור
קהל־השיא של מיליוני צופים נלהבים,
כיצד הלמו בן־אבו וחבריו בפלסטינים

המצה שלנו
לבחירות הבאות

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי
אלעזר בן־עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון
וד״ר מלכיאל שהיו מסובין בבני״ברק
והיו משחקים בקלפים כל אותו הלילה,
עד שהגיעו תלמידיהם ואמרו להם: רבו תינו,
שמענו קול קריאת״שמע של ניידת.

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה :

בן־אהרון, בן־הרוש, בן־חמו, ובג־בגישתי.
כנגד ארבעה בנים דיבר הבי טוח
הלאומי — מי שיש לו פחות לא
מקבל כלום !

במבצע מזהיר אשר הוכיח שו ב כי כאשר
יש רצון — יש יכולת, וכי לבחורים שלנו
יש עוד הרבה־הרבה מה להגיד בשטח
הזה של כיבוש שערים.
נראה כי נבחרתנו יצאה זמנית מאיזור
הסכנה שבתחתית הטבלה, ופינתה את
מקומה ליריבתה הוותיקה — נבחרת פלס טין,
שהציגה הפעם רמה ירודה ומשחק
חסר־תכלית.
אך הבה נחזור אל אותן דקות גורליות,
אשר שינו את מצב הטבלה באיזור, תכלית
שינוי. לאחר משחק נרפה ברוב שלבי
המחצית הראשונה חלה התעוררות מסויימת
בקרב שחקני שתי הקבוצות: האות,

הממשלה אסרה דיבורים
אודות עיסקות מקרקעין
בישיבתה אמש, החליטה הממשלה לאסור
באיסור חמור כל דיבורים אודות רכישת
מקרקעין בשטחים המוחזקים, הן לפני
העיסקה, הן לאחריה, והן בשעת ביצועה.
דו בר הממשלה הבהיר שצעד זה בא
על־מנית להרגיע את הרוחות, שנסערו
בעקבות גל הדיבורים המיותרים, לו היינו
עדים בעת האחרונה.
נודע, שמנהל הקרן־הקיימת, שנתפס
בשעת דיבור, יושעה לאלתר מתפקידו,
ובמקומו יבוא מר ה. קלר, חרש־אילם בעל
מוניטין ויידע מעמיק בענייני רכישת קר קעות
ופרצלציה.
״לא נניח לדברנות הזולה להכתיב לעם
היהודי את גבולותיו,״ אמרה ראש־הממשלה
בישיבה ,״וישנם דברים שהשתיקה יפה
להם, ל א? אז בגלל זה צריך לכתוב
בעיתונים? זה כבר סיבה ל כ עו ס? ״

כמו־כן הוטל על שר־המישפטים להביא
בפני הכנסת הצעת־חוק לתיקון דיני-
עונשין, ש תדון בעונש שיוטל על מדברים
בפרהסיה ועל קשירת קשר לשיחה מקור-
קעת. העונשים המוצעים יהיו כדלקמן:
מי שדי בר בזדון ובפרהסיה על רכישת
קרקעות בשטחים, והוא יהודי, או שאימו
יהודיה, או שגוייר כהלכה, דינו — 4שנות
סובסידיה או 20 מיליון ל״י תמורתן. מי
שדיבר בתום־לב לפני, אחרי, או תוך־כדי
עיסקת מקרקעין, ולא הוכחה כוונה ז דו נית,
והוא איננו קטין, דינו — 7שנות
סובסידיה או 40 מיליון ל״י תמורתן.
שר־התיקשורת הציע ליטול על עצמו
פיתוח שורת סימנים מוסכמים ותמרורים,
שתאפשר המשך ניהול עיסקות המקרקעין
ביעילות מירבית ובשקט סופתי.
נמסר שתנועת מיח״א שוקלת הגשת
הצעת אי־אמון בממשלה.

התנ״ך :״לאו־לתבוסתנים״
פקחי מישרד הביטחון ווזתנ״ך פשטו
אמש על בתיהם של מיספר אנשים הידו עים
כמתנגדים לתוכנית ״א״י השלמה״.
על כך מסר אמש דובר השר. הפושטים
החרימו מיספר סיפדי־קודש, ובתוכם סיפרי
תנ״ך מבוארים ומפורשים.
כידוע, קבע מר דיין כי למתנגדי רכישת
אין כל חלק ונחלה
החלקות והנחלות

בתנ״ך, וכי מי שאינו חפץ בשכם ובחברון
— התנ״ך אינו חפץ בו. הדובר דחה מכל
בכל את הטענה בדבר ערכו האוניברסלי
של התנ״ך ושליחותו האנושית הרחבה,
באומרו שלמרות הימצאותם של ספיחים
שוליים כמו חזון אחרית הימים ודומיו, יש
לראות בתנ״ך תוכנית מדינית המחייבת גם

כאילו ניתן, שעה שהשער הישראלי עמד
במצב מסוכן לאחר בעיטת קרן מכיוון
ניקוסיה, ורק תושייתו של מנחם תושיה,
השוער הישראלי, הצילה את נבחרתנו
משער בטוח.
היה זה בן־אבו, כאמור, בשנה הששית
לעימות, שפרץ קדימה, ניצל את המבוכה
בשורות ההגנה וירה בדור מהיר אל רשתו
של היריב ההמום — .0:1שתי דקות
לאחר מכן פיתחו בחורינו משחק התקפה
נאה, אשר בסיומו דחק בן־אבו את הכדור
לרשת בשנית. בשורות הקבוצה הפלסטינית
ניכרו סימני מבוכה וליאות, ושחקניה נעו
על המיגרש כצללים. הבחורים שלנו הי טיבו
לנצל חולשה זו, העלו כדור נאה
לבן־אבו אשר בבעיטת־יעף קבע את תוצאת
המישחק.
אין ספק, מעולם לא הציגה הנבחרח
מיבצע כה מזהיר וכה מושלם. הייתנ
צריכים לראות כיצד כיסחו את הברברינ
אחד־אחד, ו איך חיסלו כל נסיון שלר,נ
להגיע למצב בעיטה, עוד לפני שהצליחו
לעבור חצי־מיגרש. כן, רבותיו הכנסנו
להם ! ככה זה בכדורגל: יש מנצחים, ויע
מפסידים. מה לעשות, הכדור הוא עגול !
מצב תחתית הטבלה לאחר מישחק ז ה:
קבוצה

.15 ישראל

61:57
.16 פלסטין
55:60

מפה ומשם
כתבנו באילת מוסר כי חלו
שיבושים בחציית ים־סוף. גחשון
מרעמסס,
כבן 30
בן־עמינדב,
שנכנס רא שון למים, שקע ב שלו לית
זפת וכל המאמצים לחלצו
עלו בתוהו. צוות חילוץ מיוחד יצא
למקום.

צפוייה אספקה סדירה של ש ליו
לשווקים ולאטליזים. דו בר מישרד
המיסחר והתעשייה מסר כי מחירי
המן הרשע לא יעלו ערב החג, עקב
הגדלת הסובסידיה. לקראת החג
יוגבר שיווק המן, והקונים יוכלו
מעתה לקבלו שלו ש פעמים ביום
— בנקודות המכירה הקבועות
תחת כיפת השמיים.

הודעה חשובה :
כל החבר׳ה שיצאו ממצריים ו עדיין
לא החזירו את הציוד, מתבק שים
לעשות זאת לא יאוחר מחציית
ים־סוף.
שוקי בן־נון
(בשם הוועדה המארגנת).

אין בלסט

נמצא פעוט

רשימת קניות לערב החג

אלי עשר מכות שהביא הקדוש ברוך
הוא על המצרים במצריים, ואלו ה סמכת
זעץ
2מכות שמיר
מכת פלאסק
מכת ויש
מכת שוטו
מכת צ׳יקיטח
2סטירות-לחי
מכת-בחירות
רבי מלכיאל חיה נותן בהן סימנים :

קמצ״ר, פחפ״ח, בצכצ״ך.

אכו יום?1

ככזאד עדואן

עובדה.

פעוט ערבי, כבן שישה חודשים, נמצז
אמש בתוך תיבת גומא על שפת הירקון
כשהוא נתון במצב של תשישות ואפיסת־כוחות.
בחקירה
התברר כי הפעוט, אחמד עבז
אל־מג׳יד סעדאלרלה, מן הכפר סילת אלי
דאהר שבנפת ג׳נין, נעזב בתיבה על־יד׳
אימו .״לא רציתי שהילד יעבוד ע בו ת
קשה בחומר ובלבנים, כאביו,״ הסבירו
האם לכתבים.
הפעוט הועבר לבית־החולים איכילוב
ונראה כי לאחר שיתאושש, יאומץ על־יד׳
מי שרד ראש־הממשלה.

--ממישנתו של מייסדו

יש הקונה עולמו בשעה אחת,
ויש הקונה עולמו בשעה אחת וחמישה.

ויוציאנו ה׳ ממצריים ניד חזקה
ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות
ובמופתים.

ד״ר ט. ז.
(אצל השען)

ע לו

הסחי רי ם זן

ארבעה-עסר סדן

אורז

אבל הסססלה בגד

עלו דסהיויס? ן

אלו

זרועות הביטחון הנטויות, על או תותיהן
ומופתיהן.

ה או -ה או

1 1$! 87

^ 1 1 1 1

טעם הח>>ם
מהו בעצם טעם החיים, שאלנו את
עצמנו. כיצד נוכל למצוא היום את הטעם
לחיינו, כבני־אדם, כצעירים, כבני דו ד
שגדל וחונך בארץ חופשיה ועצמאית.
למה אנו חיים כ אן? מהו הטעם לחיים
אלה? ובכלל, מהו טעם החיים בכלל?
לאחר התלבטויות ותיסכולים אין־ספור
מצאנו את אשר בי ק שנו: מומחה יחיד-
בסוגו לכל הקשור בטעם החיים.
נפגשנו עם פרום׳ הנדי חמוצמתוק
במעבדתו הצנועה, בה מנהל הוא את
מחקריו המקיפים בכל הנוגע לטעם ה חיים.
הפרופסור חמוצמתוק פרש לפנינו
את עיקרי דיעותיו, אגב לגימות מדודות
מכוס חייו הטעימה להפליא.
״טעם החיים ׳,הסביר חמוצמתוק, והצ ביע
על בקבוק זכוכית שניצב על שולחנו,
״מתומצת כולו בנוזל זה ו הצצנו
בעיניים משתאות אל הנוזל החום
•והדביק, שהשתכשך מתונות בבקבוק ה זכוכית
,״זה טעם החיים? — לא ייתכן ! ״
״אל תביטו סתם,״ דחק בנו חמוצמתוק,
״תטעמו כבר!״
טעמנו, היקאנו ושאלנו את חמוצמתוק:
״לזוועה הזאת אתה מקדיש את חייך? גו־על־נפש׳.
״תראו,״
הסביר חמוצמתוק בפנים חמו צות
,״אני מוכר את הקוקה־קולה שלי
כבר שנים, ואף אחד לא די בר אלי ככה״
הלכנו לחדר השירותים וחנקנו את עצ מנו
עם המגבת.
הרדיו אמר שטעם החיים טוב־טוב אם
יודעים איך לחיות, אם יודעים מה לשתות...

ה״פשע־ -נעולה למען העם
(לקט מתוך מכתבי קוראים שראו
אור מעל דפי ידיעות־אחרונות מיום
: )8.4.73
שוב עומדים אנו בפני בקשת־הסגרה
מצד ממשלת ארצות־הברית. הפעם נת בעים
אנו למסור לידיה חייל צה״ל,
יהושע ג׳רי זלר, המואשם בהשתתפות
בהצתת משרדו של האמרגן גזול יורוק
בנידיו ר ק — משרד המטפל בהבאת
אסנים סובייטיים לארצות־הברית וב הידוק
הקשרים בין וו שינגטון למוסקבה.

הפעם המיל,רה שלפנינו שוגה:
זדר אינו מואשם ככיצוי־פשע
שמטרתו רווח אישי, אל
כפעולה למען העם היהודי —
למען אחיו בכרית-המועצות —
לא כדי לפגוע כחיי־אדם, אלא
על־מנת להפגין קכל עולם ולז עוק
על סכל יהודי כריה ״מ.
ממשלת ישראל לא עשתה די כדי
להקל מעל טיבלם של יהודי ברית־המועצות.
עתה מסתמנת כוונתה להי כנע
ללחצים, ולשלוח לקראת מאסר־עולם
צעיר שכל חטאו, שביקש לעשות
למען העם והמדינה.
על הציבור לעמוד לימינו של זלר,
למנוע את גירו שו של הצעיר, שבחר
לחיות בארץ־אבותיו ולשרת בצה״ל.
אם תבחר ממשלת ישראל, נציגת
העם היהודי, לגרש אחד ממיטב הנוער

— כיצד תוכל לשאת את פניה בפני
העולם ויהדות־העולם -י לעולם ל א!

יהודי צעיר, שפעל רבות למען אחינו
היהודים מעבר ל״ מס ד הברזל״ ,הק דיש
לכך את כל זמנו ומירצו, עלה
ארצה ומשרת את מדינתנו, עומד לה יות
מוסגר לארצות־הברית, אפילו עוד
בטרם הגיעה בקשת הסגרה רישמית.

אין אנו רשאים להסכים להסגרת
יהודי, חייל־צה״ל ואזרח ישראל, ל מדינה
זרה — על מעשה שעשה מתוך
מניעים פוליטיים למען העם היהודי.
יהושע זלר לא פעל מ ד מדינת ישראל
ולא הפר את חוקיה.
אם עבר עבירה כלשהי, יובא לדין
רק במדינת ישראל.

הערת המערכת:
קראנו בעיון את הסיבות המשכ נעות
אותן מנו הקוראים הנכבדים
במכתביהם והגענו אף אנו למסקנה ה הגיונית
כי גם רוצחי מינכן, אשר
ללא ספק ביצעו את פישעס מתוך מניע
שמטרתו אינה רווח אישי, אלא למען
אחיהם ועמם — הינם, למעשה, חפים
מפשע. אילו היו יהודים, היו זכאים,
מן הסתם, לעלות לארץ ולהתגייס
לצה״ל.

משפחת יודע
(מימין לשמאל) אחדמי,
ושלושמי יודע.

שתיימי

הוא,

אתה שונרא !
ואתה כלבא !
ואתה חוטרא !
חוטרא א בי ך!
דזנין א בי ך!
דזבין אביך בתרי־זוזי !
אתה מלאך המוו ת!
אפשר לחשוב שאתה הקדוש ברוך
יא חת׳כת־גדיא.

(ושחט לשוחט).

אהובי יבנה לי בית
יוסי פדות־ישי ואשתו אקזמה (לבית דגו שה)
הם זוג צעיר למהדרין. ב־ 1970 הת אחדו
השניים בטקס מרשים, במטרה לה קים
בית יהודי חם, יד שנייה בישראל,
וכבר באותו לילה מיהרו בשימחה להת רבות,
שנ א מר :״משנכנס אדר מרבין כ שימחה״.

מצא
שמורה

והם יצאו לדרך: הילד נמכר בהזדמנות
למיסיון. אקזמה, שהיא גננת במקצועה,
ירדה בשעות אחר־הצהריים למיכרות ה נחושת
בתימנע; ויוסי הארכיטקט שימש
כעוזר לתרנגול באחד מלולי הרבייה בכפר
ויתקין. כעבור שנה וחצי היו בידיהם
50,000ל״י, סכום שהיה מספיק לדירת
* 21/חדרים, אילו היתה דירה במחיר כזה.
מחיר הדירות באותה תקופה עמד זמנית
על 75,000ל״י.

באותם ימים רחוקים היו מחירי הדירות
מגוחכים ממש — 35,000ל״י — סכום
שקיבלו ככופר החתונה. אפס, באותו שבוע
בו ביקש יוסף לפנות אל הקבלן, קם
שר־השיכון, מר ז. שרף, והודיע כי מחירי
הדירות עומדים לרדת פלאות תוך חצי
השנה הקרובה .״נחכה,״ אמרה אקזמה,
ותלתה בבעלה זוג עיניים הורגות .״הרי
השר מבטיח!״ והם החליטו לחכות. ויפה
עשו, שכן תוך חצי שנה י ר דו מחירי
הדירות ל־ 50,000ל״י בלבד.

יוסי קיבל מישרה נוספת כמטילה באותו
לול, ואילו אקזמה עבדה בשעות הפנאי
המעטות בשרות לגיון־הזרים הצרפתי.
המאבק היה כדאי. בראשית 1973 היו
בידיהם אותם 100,000 מיוחלים. אלא שאז
הודיעה הממשלה על צימצום הבנייה, ומ חי רי הדירות עלו בסערה השמימה. במרס
הם י ר דו מהארץ.

״לא להיתפס לפניקה,״ ביקש יוסי ״נח סוך.
גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד
אחד.״

חבל, אחרי הכל ישנה תוכנית חדשה
של שיכון עובדים לזוגות קשישים —
אז למה למ הר?

השתא הכא
לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

תקנות חדשות לגבי ניצול אנשי מילואים. לפי התקנות
החדשות, אפשר יהיה לנצל את איש המילואים רק
למטרות שלשמן הוא זומן.

שפיר הורה להכין את התקנות לאחר
מישפטו של קצין בדרגת רב־סרן, ששימש
בקצין־קישור של יחידת־מילואים, וחוייב
בדין והורד כדרגה על בך שזימן אנשי
מילואים בעלי מיקצועות הסיידות, נגרות
ומסגרות, בדי לשפץ את מיבנה המישרדים
בהם השתמשה יחידתו, ועבודתם נחשבה
לימי-מילואים.

ת 1 * !1ן י

תוצרת *דמוית

חדשה, וכי מקורה בהעלאת מיסים שאושרה עוד ב שנה
שעברה, אחרי שנשלחו לתושבים החשבונות
המקוריים, .האזרחים פשוט שכחו כי קיבלו הודעות
נוספות על חיוב נוסף גם בשנה שעברה,״ אמר דובר
העירייה. באשר למיקרים בהם הוכפלו מיסי העירייה,
אמר הדובר, כי ״זו כנראה טעות.״

כולם ממת!
ל ש כר הרופאים
כמה הסכמי שכר שהושגו בענפי המשק
לא הגיעו לכלל חתימה, מאחר והצדדים

לצה״ל
ב מפלג ת העבודה

למרות המגמה של המטה הכללי שלא לקנות לצה״ל
מתוצרת גרמנית, עומד חיל־האספקה לחתום על חו זה
לרכישת מאות מכונות־כתיבה מתוצרת מיפעל
טריומף־אדלר הגרמני.

והם יימטה גגיי
לא מן הנמנע בי כעיקכות בירורים
שייערכו בין ראש-הממשלה לבין שר־הבי
טחון, ישונה הרבב מטה־הבחירות של מיפ
לגת העבודה לבחירות לכנסת השמינית.
דיין לוחץ אומנם בעניין המצע המדיני של מיפי
לגת העבודה, אבל נראה שגולדה תסכים לוותר לו
רק בענייו ההרכב האישי של מטה־הבחירות, שלטענת
דיין הורכב כולו מאוייביו המובהקים. כתוצאה מכך
יוקם כנראה ״מטה גג״ מעל מטה־הבחירות הטכני,
שבראשותו יעמוד אברהם עופר.

בפי הנראה יהיו כמטה זה השרים
שימעון פרס, יגאל אלון ופינחס ספיר. אב רהם
עופר יורד לדרגת מנהל מטה הבחי רות,
כמקום יו״ר מטה הבחירות, דבר
העלול לפגוע כמעמדו כעתיד, שבבר נפגע
קשה בגלל הביקורת הציבורית הקטלנית
על מזימת כאדר־עופר.

חקוות חדשות לויונול
אנשי מילואי
ראש

אכ״א,

אלוף

הרצל

שפיר,

הורה

להתקין

עד בה קנה צה״ל מכונות-בתיבה מסוג
״הרמס״ ,אולם עם הצעת הסוכן הישרא לי
למכור לצה ״ל מכונות-בתיבה זולות יותר,
עומדים לחתום איתו על הסבם.

בן־אהרון מסבים
לדחות הבחירות להסתדרות מזכ״ל ההסתדרות, יצחק בן־אהרון, נכנע ללחצו
של הגוש במיפלגת העבודה והסכים לדחיית הבחי רות
להסתדרות לדצמבר 73׳ — בתנאי שתימצא דר ך
חוקית לדחייתן.

למציאת הדרך, גייס הגוש יועצים מיש
פטיים, שיבינו נוסחה מישפטית שתעמוד
כפני כית-המישפט המחוזי בתל-אכיב. סיעות
האופוזיציה כהסתדרות עומדים לפנות
לכית-מישפט זה ולבקשו שיוציא צו
לביצוע הבחירות, אם הוועד-הפועל לא יח ליט
כישיבתו הקרובה על קיומן במועד.
הצעת

אחד

היועצים המישפטיים היתד, להכניס
תיקון בחוקת ההסתדרות,
אך לצורך זה דרושה הס כמת
הליברלים העצמאיים,
שבלי קולותיהם אין למע רך
שני שליש מחברי ה מועצה,
הדרושים לשינויים
בחוקה. אך ספק רב אם
התיקון בחוקה יעמוד ל ראשי
ההסתדרות בעניין
זה, אפילו יגייסו את הלי ביו

העצמאים : ברלים המישפט המחוזי פסק כבר,
בפסק־דין שהוציא השופט
חיים דבורין, כי תיקונים
כאלה בחוקה, המאפשרים
דחייה במועד הבחירות —
אינם חוקיים, אפילו נת קבלו
ברוב קולות על-פי
החוקה עצמה.
העלאת מיסיס
עק־בתייא*
למרות
הודעתך של
שר־האוצר פנחס ס פיר,
כי השנה לא יועלו
מיפי הארנונה כהמקומיות, רשויות קיבלו
השבוע אלפי
בתל־אכיב תושבים השכונות של מיפים
עירוניים הגבוהים כהרבה
מהמם אותו
שילמו כשנה שעברה.

הבעיה הדמוגרפית

במיקרים מסויימים הגיע
שיעור ההעלאה ליותר מ-
.־. 1007
דו בר עיריית תל-אביב
טען כי ההעלאה אינה

אלה שירי
2 5השנים
אלה הם חמשת השירים שנבחרו
כמישאל דעת־הקהל שנערך
על-ידי רשות-השידור, כחמשת ה שירים
הטובים כיותר ב־ 25 שנות
המדינה :״כאב אל וואד״ כביצוע
יפה ירקוני :״הוא לא ידע את
שמה״ בביצוע נחמה הנדל :״דבר
אלי כפרחים״ בביצוע גאולה גיל :
,,כל הכבוד״ בביצוע יהורם גאון
ו״גבעת התחמושת״ כביצוע לה קת
פיקוד המרכז.
השירים שנבחרו יושמעו כמיס
גרת פסטיבל הזמר שייערך ביום
העצמאות.

ממתינים לראות מה יקרה עם תביעות ה שכר
של הרופאים.
כך, למשל, טרם חתמו נציגי המהנדסים על הס כם
השכר בו אושרה להם העלאת שכר של כ־־,407
משום שהם מחכים להסכם השכר של הרופאים התוב עים
העלאות המסתכמות בכ־&׳ססל.
אם יקבלו הרופאים תוספות גבוהות יותר מאשר
השיגו המהנדסים, יתבעו גם המהנדסים העלאת שכר
גבוהה יותר. גם העיתונאים, ששכרם צמוד לשכר
המהנדסים, טרם סיכמו ־כתוצאה מכך את הסכמי
השכר שלהם.

הנטייה כקרב האקדמאים היא לדחות
את מאבקי השכר שלהם עד כמה שקרוב
יותר למועד הבחירות הקרובות, מתוך
הנחה שאז תיאלץ הממשלה להיענות ל תביעות.

תערוכת
פלסטיק
ישראלית בעולם
ההכרות הישראליות המייצרות פלסטיק,
עומדות להציג את מוצריהן בתערוכה ניידת,
שתסתובב כעולם.
את התערוכה מכינה התאחדות התעשיינים, לקראת
מאי ביריד בחודש התערוכה המרכזית שתיערך
הנזיזחז, אולם הביתן מורכב כמיבנה נייד, ומייד אחרי
התערוכה בארץ הוא ייצא לסיבוב של למעלה משנה
ברחבי העולם.

בביתן ישתתפו 23 מיפעלי הפלסטיק
הגדולים בארץ.

קסדות־מגן
טסוג חדש
קסדות־מגן מסוג חדש, לפי פאטנט יש ראלי,
עומדות בשלב ייצור. הקסדות החד שות
יהיו מחומר ״לקסן״ ,שממנו ייצרו את
קסדות האסטרונאוטיים האמריקאיים וחלו נות
החלליות שלהם.
הקסדה החדשה תהיה יו תר קלה מהקסדה הרגילה,
וחזקה ממנה פי שמונה. החומר מייובא לארץ על־ידי
חברת סוכית, שהיא הסוכנת הבילעדית של חברת
ג׳נרל אלקטריק, המייצרת את החומר.

הייצור יהיה כעיקר לגורמי ביטחון, ויש
גם הזמנות ייצוא לאירופה.

סימום י״ד עמגמוז
בון בון

בונבניירות אשל וג בי ת

לקחנו א ת
רעיון הכל־ בו
והס קדט או תו
בבנ ק לאומי.
האם זכור לן־ היום בו הגיע רעיון הכל־בו
ל ארץ?
לפתע היית פטור מלהתרוצץ בכל העיר
יכולת לקנות את כל מבוקשך תחת גג אחד.
רעיון גדול!
לכן לקחנו את הרעיון ו״הפקדנר אותו בבנק.
בנק ל או מי כל־בו בנק!
תאר לעצמך -אתה יכול לבחור מתוך עשרות
רבות של תכניות ושרותים את אלה העונים
על אמצעיך ועל צרכיך הכספיים -אישיים
ומסחריים.
והכל תחת גג אחד.
מגוון רחב זה של שרותים אינו מקרי.
חשבנו וחישבנו כל נושא פיננסי, כל בעיה
כספית שאתה עשוי לעמוד בפניה והשתדלנו
למצוא את הפתרון העונה על צרכיך,
את השרות הגזור לפי מידותיך.
אנו מציעים לך, אפוא, מבחר תכניות חסכון
שגם ישמרו על ערך כספך וגם יאפשרו לך
לקטוף הכנסה טובה.

כשיגיע הזמן לדאוג לחינוך הילדים, לחתן את
הבת, לרכוש דירה,
לקנות מכונית -יעמוד
לרשותך הכסף שחסכת
בכל־בו בנ ק...
בנק לאומי.
ומחסכון -להשקעה:
מניות? אגרות חוב?
קרנות נאמנות?
האפשרויות מרובות.
מומחי הכל־בובנק
עומדים במידע ובעצה לשרותך.
אמנם אנו הבנק הגדול
במדינה המשרת את
המפעלים, החברות
והגופים הציבוריים, עם
רשת של חברות בנות
המתמחות במתן אשראי
לבניה, לחקלאות,
לתעשיה, לתחבורה ועוד.
אף על פי כן 9296 מן ההלוואות שנתן הבנק
אשתקד היו בשיעור של עד 10,000ל׳׳י. וזה
מעיד על אופיו העממי של הבנק.

טוב לדעת כי כאשר אתה נוסע לחדל לעסקים
או לחופשה -יש לך כתובת. כתובת טובה -
בניו־יורק, לונדון, פריז, ציריך, ג׳נבה, בריסל,
פרנקפורט, יוהנסבורג, הונג־קונג,
בואנוס־איירם, סן־פאולו, קראקס.
רשימה ארוכ ה כיאה לכל־בו בנק.
אלה הן רק דוגמאות אחדות ממבחר השרותים
שאנו מציעים לך והכל תחת קורת גג אחד.
אם אתה משתמש בשרות בנקאי אחד או
בשניים בלבד, הנה הכנו לנוחותך ״רשימת
קניות״ .עיין בה וראה מה דרו ש לך.

שרו תי הכל־בו בנק— בנק

לאומי *

.24 קרן נאמנות בדולח

.1חשבון עובר ושב
.2חשבון שיקים
ג. שיקים אישיים
.4המחאות שי
.5פקדונות לזם ן קצוב
.4פקדווות בסטבע חוץ

.7כח כבקשתך
.8כח לצעיר

.30 תשלום חשבונות
.31 הוראות קבע לבצוע תשלומים

.10 כח לדיר ה
.11 חסד ברירה

.32 מטבע חוץ
.33 פיצויים מגרמניה
.34 אשראים דוקומנטר״ם

.7כח 100 +

.35 סימון בינלאומי
.34 פקטורינג זסאוזוסזס*!7

.12 נח ונוער חוסך)
.13 תעוז לשכירים
.14 עצמה לעצמאיים
.13 צור לחקלאי
.14 רימון לעצמאי ול שכיר
.17 קופה מרכזית לפיצויים
.18 ניירות ערך ישראליים
.17 ניירות ערך זדים
.20 הנפקות
.21 קרן נאמנות פיא

קרן נאמנות יגדל
הלוואות מסחריות
הלוואות אישיות
אשראי לטווח ארוך
גביית שטרות ושיקים

.37 בנקוסס
.38 כרטיס בנק לאומי
.37 שרות׳ נאמנות
.40 בספות

בספות לילה
מחלקה לפיתוח עסקים
מרכז לתושבי חוץ ולת״רים
לשכת ״ עוץ לעולים

.22 קרן נאמנות גביש

.45 לשבח ״עוץ לנשים

.23 קרן נאמננת צמיד

.44 בורסה־קול
ועוד ועוד

דאגנו לך, עקרת הבית, כשראינו שאת
מתרוצצת בכל קצות העיר לפרוע חשבונות
.חשמל, מים, מיסים, שכר לימוד ועוד.
אנו פורעים את החשבונות עבורך -כנגד
הוראות קבע שלך. אנו מתרוצצים במקומך.
כבנק הצועד עם הזמן אנו ערים למתרחש
בעולם ומנהיגים לראשונה בארץ את השרותים
החדשניים ביותר.
לדוגמה -הבנקומט.
שרות מודרני זה
הפועל 24 שעות ביממה
מאפשר לך למשוך כסף

ראה וחשב: אנו מנהלים כשני מיליון חשבונות
של לקוחות במדינה בעלת אוכלוסיה של
שלשה מיליון איש. זה הרבה.
אף על פי כן אנו משתדלים להקדיש תשומת
לב, לתת טיפול אישי לכל לקוח הבא אלינו.

כאשר כל הבנקים סגורים.

1/וד*ול בע״נץ
את הכל־בו בנק
תמצא בכל פינה בארץ
(לקבוצת בנק לאומי 262 סניפים בישראל)
אך ג ם ...מעבר לים.

כעת שחולקו השכוע, בטכס חגיגי שנערך בבנייני האומה
בירושלים, עיטורי המופת, לגיבורי האומה מאז הקמתה, יכולנו
אנחנו, במערכה זו, לברך על המוגמר בסיפוק. חלקנו לא היה אומ נם
עם הגיבורים מקבלי העיטורים. אבל אם זכו מאות לוחמים
חיים, וכאלה שאינם עוד בין החיים, בתורת האומה שאינה מתבטאת רק באמירה, אלא
באות שניתז לשאתו בגאווה — אז עם כל הענווה — יש גם להעולס הזה חלק בכך.
אחד היסודות הרעיוניים של העולם הזה היתר. ההפרדה המוחלטת בין המדיניות
לבין מבצעיה. אפשר לבקר בחריפות ובתקיפות מדיניות של ממשלה או מישטר. יחד עם
זאת, אנו מאמינים, צריך להפריד בין קובעי המדיניות לבין מבצעיה. אם אזרח מדינה
מחרף את נפשו ומסכן את חייו בביצוע פעולה, שאין לו כל שליטה על תהליכי קביעתה,
אז ללא כל קשר לביקורת כלפי המיבצע עצמו — מגיעה לאותו פרט תודת האומה.
הנחה בסיסית זו היא שהיתר. מונחת ביסודה של סידרת מאמרים שהתפרסמו מעל
עמודי העולם הזה בשנים הראשונות שאחרי קום המדינה, תחת הכותרת תודת האומה,

״אות המופת״ שד ״העולם הזה״
שביקרו את כפיות התודה של המדינה ומוסדותיה כלפי הבנים שהקריבו למענה את
חייהם, בריאותם ואת אושרם.
היעדרם של ביטויים חיצוניים לתודה כזו, הביא לפני 18 שנים ליוזמה שנולדה
במערכת להענקת עיטור כבוד צנוע למבצעי מעשי מופת. כך נולד אות המופת של
העולם הזה, אות של ממש עליו היו חרוטים סמל וסיסמת העולם הזה ושהוענק במרוצת
השנים לשורה של אזרחים וחיילים על מעשי־מופת שביצעו.
לפי התקנון העניקה מערכת העולם הזה את אות המופת לאדם אשר:
• ביצע, תוך סיכון חייו, מעשה שיש בו כדי להציל חיי אדם, מעל לצוו התפקיד
ומעבר לתביעת החובה !
;• ביצע, תוך סיכון חייו, מעשה בעל ערך לאומי או חברתי, מעבר לצו התפקיד
ותביעת החובה!
#סייע, על־ידי הקרבה עצמית ממושכת ומכרעת, להגשים משימה בעלת ערך
לאומי או חברתי, מעבר לצו התפקיד ומעבר לתביעת החובה.
בין אלה שזכו בעיטור איש ן זמופת של העולם הזה היתד. רבקה גובר, שבהיותה
בת 54 עזבה את ביתר. בכפר ורבורג ויצאה לשבת במושב העולים נוגה בחבל לכיש,
בהעמידה את עצמה לרשות תפקיד קיבוץ הגלויות במו גופה, בהתאם לסעיף 3של
התקנון. החייל שזכה בעיטור איש המופת של העולם הזה היה סגן שלמה הניג, טייס
חיל־האוויר וחבר קיבוץ גן־שמואל, שבעת שהטיס מטוס קרב בשנת ,1955 בשעה שמוט
ההגה יצא מכלל פעולה, סירב להפקיר את המטוס היקר להתרסקות ובחרפו את נפשו
מעל לצו התפקיד ומעבר לצו החובה, הנחית את המטוס בשלום בהתאם לסעיף 2
של התקנון.
הפסקנו את הענקת עיטורי המופת של הטולס הזה, כאשר המדינה החלה להעניק
פרסים למבצעי מופת דומים.

אין תחליף לעיטור
כאשר נכחד אורי אבנרי לכנסת השישית, היתד. אחת מהצעות החוק שהכין,
הצעה ל״חוק למתן עיטורים״ .כמה חודשים אחרי מילחמת ששת הימים, בה התגלו
מעשי גבורה רבים, הניח אבנרי על שולחן הכנסת הצעת־חוק מפורטת, שמטרתה היתד,
להביא להנהגת שלושה עיטורים לחיילי צד,״ל אשר נפצעו בעת פעולה קרבית ! ביצעו
את שירותם תוך לחימה, מעל לצו התפקיד ומעבר לתביעת החובה! והצילו חיי אדם
תוך סיכון חייהם.
כאשר הגיע מועד הנמקת הצעת־החוק, זמן קצר לפני פיזור הכנסת השישית, נימק
אבנרי את התביעה להענקת עיטורי גבורה לחיילי צה״ל בנימוקים הבאים, בין השאר:
״העיטור דרו ש כדי להמחיש את תודת האומה למשפחות, לבני ביתו של הגיבור החי
ועל אחת כמה וכמה לבני ביתו של הגיבור שמסר את נפשו. אין תחליף לעיטור
מבחינה זו. הצל״ש אינו מהווה תחליף לעיטור. הצל״ש הוא דבר חד־פעמי, הנשכח מייד.
אין הוא נראה לעין ואין הוא יוצר יחם קבע. אין הוא נותן סיפוק למשפחה ואין לו
אלא השפעה חינוכית חולפת ...איש אינו מעוניין לי צור כת של קצינים שחזם מכוסה
במה שנקרא באנגלית ״סלט של ירקות״ ,כמו במדינות מסויימות ...אנו מציעים עי טורים
על אומץ־לב אישי בקרב, על היחלצות מיוחדת, על הצלת פצועים, על פציעה
בקרב. אנו מציעים לכנסת לקבל הצעת־חוק זה כאות תודה צנוע של האומה ! באמ צעות
נבחרי האומה לגיבורי האומה.״
זה היה בדיוק לפני ארבע שנים. לממשלה לא היד. נעים לקבל את יוזמת סיעת
העולם הזה. מצד שני, היא גם לא יכלה להתנגד להצעת־חוק זו בגלוי. שר־המישטרה
דאז, אליהו ששון, הציע להסיר את ההצעה מסדר־היום תוך הודעה שהממשלה עצמה
מתכוננת בבוא היום להגיש הצעת חוק דומה.
בהסתמכו על התחייבות רישמית זו של הממשלה, הסכים אבנרי להסרת הצעתו. קצת
באיחור הגישה הממשלה את הצעת חוק העיטורים שלה, הדומה בפרטים רבים להצעתה
המקורית של סיעת העולם הזה — כוח־חדש. היתד. זו הוכחד. נוספת, מה יכולה לעשות
בכנסת אפילו סיעה של איש אחד. היא אינה יכולה
אולי להעביר הצעת־חוק משלה, אבל היא יכולה
לדרבן ולדחוף את הממשלה להעביר הצעת־חוק דו מה,
שאנשיה התנגדו לה במשך שנים רבות.
היום בו הוענק עיטור המופת לחיילי צה״ל, היה

עסק הקבורה שד
ראש מועצת רמח־השרון
1הבדיחה האחרונה ב מסדרונות
הכנסת :״למה לא
הרגו את יאמר עראפאת
בפשיטה האחרונה ללבנון? מפ ני
ששומרים אותו יותר קרוב
לבחירות.״
י חוסר קומוניקציה גילה
השבוע הכתב הצבאי של שי דורי
ישראל רוני דניאל, ש נכח
במסיבת העיתונאים עם
הרמטכ״ל דוד (״דדו״) אלע־זר,
בעיקבות הפשיטה ללבנון.
באותה מסיבה שאל אחד הכ תבים
הזרים אס נכון שכמה
מהפושטים לבשו ביגדי היפים.
השיב לו דדו באנגלית :״כל
מה שאני יכול להגיד, זה שהם
היו לבושים.״ אך בידיעה ש העביר
דניאל לחדשות, נאמר
שהחיילים היו במדים.
1למרות שהוא חולש על
הרבה מאות מיליונים, הקציב
שר-האוצר פינחס ספיר רק
15ל״י לרכישת מתנות לנכדיו
בשוק של אירגון־אימהות־עוב־רות.
כשהסבירו לו מארגנות
השוק, שבמצב המחירים הנו מתנות למצוא קשה
כחי,

לתדהמת
הקהל שהתאסף במ קום.
שטף הצעקות הרגיז את
פועלי תחנת הרכבת, שהיכו
את הדיפלומט הישראלי עד ש כשחזר
נזקק
לטיפול רפואי.
תבורי ללונדון, פנה לעורך־דין
וביקש ממנו לתבוע לדין את
הפועלים שהיכוהו.

הקולנוע, היתד, על הסרט ה טנגו
האחרון בפריז המוצג
בסטודיו, והשופט ביקש פרו טקציה
מבעל הקולנוע שישיג
לו כרטיסים בתשלום עבור ה סרט
להצגה שלמחרת היום.
וכל זאת בגלל הקושי להשיג
כרטיסים לסרט הממלא אולמות
עד אפס מקום.

! 81 מה יותר חשוב, סיפרות
או כ דו רג ל? לעורך מדור ה ספורט
של הטלוויזיה, דן שילון,
התברר השבוע שסיפרות
יותר חשובה. שילון ביקש ש יעמידו
לרשותו את ניידת ה שידור,
כדי לסקור בשבת את
הדרבי בין מכבי והפועל תל־אביב,
הנחשב למישחק המר כזי
בליגה לכדורגל. אך ה תשובה
שקיבל: הניידת עסוקה
בהקלטת שיח סופרי תש״ח ש נערך
באותו יום בתיאטרון
ירושלים, כשבין שאר המש תתפים
בו גם המישנה ליו״ר
רשות השידור הסופר נתן

0פרקים קטנים מתקופת
ההסרטה של הסרט בן־גוריון
זוכר, העוסק בחייו של דויד
כן־גוריון, ושהופק על-ידי
חברת ישראפילם, העלה השבוע
צלם הסרט משיה לרון, חברה
של הציירת שרהאם!ז 1
״יום אחד ירדנו לצלם בשדה־בוקר.
לקחתי איתי תיירת יהו דיה
מצרפת שמתה לראות את
בן־גוריון. במשך כל יום ה צילומים
הסתכל הזקן על ה תיירת,
שלבשה מיני קצרצר.
לקראת סוף היום, החלטתי למ תוח
קצת את הבחורה. אמרתי
לה, :תראי, את מוצאת־חן ב ואני באוטו חכי
עיניו.
אדבר
איתו.׳ יצאתי החוצה,
ניגשתי אליו ואמרתי לו בש קט
, :בן־גוריון, כדאי שתי
שחם.

אחת
הקרייניות הפופו לריות
ב שידורי הערבית של
הטלוויזיה הישראלית, סוהד פרשה מסוודי הבלונדית,
מתפקידה בטלוויזיה. זאת בג לל
שבעלה של סוהד, שילדה
לפני מספר שבועות בת, הח ליט
שעליה להיות כוכבת בבית
ולטפל בילדתה.

פסוק השבוע
בסידרה, לחיות ולתת למות. בהפקת הסרט מושקעים 20 מיליון לירות
ועל התפקיד הראשי התחרו בין השאר גם פול ויומן, סטיב מקווין
וטוני קרטיס, שהיה שותפו של רוג־ר מור בסידרת המשכנעים.
רוג׳ר מור :״אני
אחרי שנבחר לגלם את התפקיד, אמר
ומעלה.״
טיפוס חברותי, אוהב חוגים מצומצמים של 60 איש

9המתחרה על תפקיד
נשיא המדינה, פרופיסור
״כולם
אורבף : אפריים אומרים שהנשיא צריך להיות
על־מיפלגתי, אך רוממות הנ שיאות
בגרונם וחרב המשמעת
הסיעתית בידם.״

דרך חזרה לתל-אביב הצרם־
תיה ישבה כועסת ולא סיפרה
לנו מה היה באותה חצי שעה
עם הזקן.״
י אחרי משא־ומתן ממושך,
הגיעה מועצת רמת־השרון ל הסכם
של שיתוף־פעולה עם
החברה קדישא המקומית. לפי
ההסכם, יוזנו מעתה אזרחי ה מועצה,
תמורת 12ל״י לחודש
תוספת למיסים, משירות-קבו-
רה חינם שיכללו מודעות־אבל,
אוטובוס למלווים ושאר מרעין
בישין. את הבשורה על כך,
העביר בשבוע שעבר ראש ה מועצה
פסח בלקין באיגרת
אישית לתושבי המקום בה כתב
כי הוא שמח להודיע להם ש מעתה
יינתנו שירותי־קבורה
ברמת־השרון...

בשימלת שיפון שחורה עס סיומת

מנוצות בת יענה, אותה הביאה
\ 1 11 1/1 # 1
11 / 11 במסיבה לראשונה החדשה בשימלה הופיעה גילה
מפריז.
שערך בשבוע שעבר המפיק־במאי מנחם גולן בקברט הסאטירי.
ב־ 15ל״י, הסכים ספיר, אחרי
היסוסים, להוסיף עוד 12ל״י.

על מה הסתודדו ביום
הראשון בשבוע שעבר השופט
המחוזי התל-אביבי מרדכי
קנה ושלמה מוגרבי, מ בעלי
בתי הקולנוע מוגרבי ו סטודיו?
מתברר כי השיחה
שהתנהלה במישרדו של בעל

כנס למכונית מפני שקר בחוץ.׳
הוא ענה לי , :כולכם מסתו בבים
בחוץ אז גם אני.׳ הס ברתי
לו שאם הוא יתקרר,
נצטרך לדחות את המשך ה הסרטה.
זה שיכנע אותו. הוא
נכנס לתוך המכונית והתיישב
לייד התיירת. הם ישבו שם
במשך חצי שעה. על מה די ברו
אני לא יודע, מפני שכל ה־

0ירי ביו הפוליטיים היו
בוודאי מרוצים כאשר סיים
נחום שור את תפקידו כאחד
מרכזי הדורי הצעיר של מפ״ם
וחזר למישקו, כפר־מנחם. מי
שהיו פחות מרוצים הם בעלי
המיזנון בבניין המיפלגה. שור
(גובה ,1.60 :מישקל 95 :ק״ג)
נהג לספק להם פרנסה קבועה
כמעט כל שעה, כשמיספר ר־סנדוויצ׳ים
שאכל ביום לא
ירד לעולם מ־. 11
! תקרית מביכה אירעה
ליועץ לענייני עיתונות בשג רירות
ישראל בלונדון אליהו
תכורי, כאשר בילה חופשה
באחת מערי הנופש ב שווייץ.
חבורי החנה את מכוניתו ליד
תחנת רכבת, במקום אסור ל חנייה.
כאשר התבקש לשלם
קנס, התרגז והחל צועק ומגדף,

( )35 אחותה הצעירה של בריג׳יט
ך * 1ךךן

בארדו 38 בעלת בוטיק לקיטש
ב \ 11ן |
1 1 1\ 1 / 1
בפריז, מספקת לחברה הפריזאית אביזרים למיטה ולספה. בעבודת־בית
שקדנית מספקים מיזאנו ובעלה פאטריק ״רהיטים פנטסטיים״
במחירים פנטסטיים - :כרים ממולאים צמר, דרקון באורך 25 מטר
במחיר אלף לירות, צבי ענק מבד ברוקט ( 300 לירות) ,נחש ים
( 650 לירות) .הלקוח הטוב ביותר של הבוטיק: הצייר סאלבדור ראלי.

מכתבים

בוז!

כל הקטנות,
התאחדו !

יי־* כיעד מיב עד נפש. לנגד עינינו
1 1הפכה הכנסת לכלי־שרת בידי ה רשות
המבצעת, ואין איש פוצה פה.
אין בה יותר דו־שיח ומאבקים פר למנטריים.
יש בה רק קנוניות שפלות
של עסקנים חסרי־מצפון, המוכנים למ כור
נישמתם לשטן ולהשפיל את כבו דם
כבני תרבות, ובלבד שימצאו חן
בעיני השליטה׳ גולדה לבית מאיר.
כוונתי לאותם ץ חברי־כנסת שהרימו
ידיהם, מי בתנומה ומי בהיסח־דעת, ל מען
״הכלב״ ,יצירתם המשותפת של
אברהם עופר בעל קופת השרצים מ שיכון
עובדים וד״ר יוחנן באדר שהפך
מלוחם נלהב למען פרלמנטריזם צרוף
לקברן הכנסת והדמוקרטיה.
כוונתי לאותם חברי־כנסת שהצביעו
בניגוד למצפונם, לאותם חברי־כנסת
שהצביעו בניגוד לכל מושג של צדק
ודמוקרטיה, לאותם חברי-כנסת שנתנו
ידם למזימה השפלה ביותר, השחורה
ביותר בימי תולדות הדמוקרטיה ה ישראלית.

בעיקבות
קבלת הצעת באדר־עופר, מציע
אני לך, ת״כ אבנרי, לראות כמשימתך
העיקרית חתירה לקראת הקמתה של ר שי מה
מאוחדת אשר תיכלול את המיפלגות
שהתנגדו לחוק ה מביש.
כזאת, רשימה אשר
תוכל להתפ רק
למחרת יוים־ה- צריכה בחירות,
לכלול את כל ה־שנפגעו מיפלגות מהחוק.

בדרך זו, ב תנאי
שיתאגדו כל
״הקט המיפלגות
נות״
ביום הבחי יאבד
חוק
רות, את באדר־עופר
משמעותו.

של הרוב
חוק באדר־עופר דומה למישחק המטבע
עץ או פלסטין. הקופאי (הרוב) קובע :
אם נופל על עץ אני מרוויח. אם נופל
על פלסטין, אתה מפסיד. או לפוקר אמ ריקאי:
לאחד יש פול־אס, לשני אקדח.
האחרון מרוויח.
אם יש מי היכול להצביע על רוב
שוויתר אי־פעם מרצונו הטוב על שילטונו,
אנא יצביע. ואם לא, אנא לא להצביע
(לכנסת) .בתנאים שנוצרו, זאת הברירה
ההגיונית היחידה למתנגדי השיטה הנו כחית
לבחירת הכנסת.
יהושע מלפא, קריית־חיים

68 כיצד לא מציק המצפון לחייקה
| 1גרוסמן הלוחמת המהוללת בנא ציזם
שלא היה בה האומץ המינימלי
להצביע לפי צו מצפונה.
הכיצד לא יקבור עצמו באדמה היונה
המפ״מניק דב זכין שנאנס להצביע
בעד החוק תוך שהוא צועק :״אונסים
אותי״ ! אך נהנה מעצם המעשה כבתו לה
זקנה שלא ידעה גבר מעולם.
ואתה, ח״כ בנימין הלוי, הלכת יחדיו
עם קטני העסקנצ׳יקים ורגמת באב נים
את בית הדין העליון.
אני בז לכם ולכל חבריכם שבקט-
נוניותם חרטו במו ידיהם את שמם
לדראון עולם מעל דפי ההיסטוריה ה ישראלית.
אני
מ לח״כ אביזוהר כפי שאני
בז לעקרון ״תמות נפשי עם פליש־תים״
,שבוודאי הנחה אותו בהצבעתו.
אני בז למנחם בגין האופוזיציונר

ע לי
בריקדות בוקר יום ד 4.4.73 /ירשם בהיסטוריה
הישראלית כיום בו החלה התדרדרות
ד,מיבנה הדימוקרטייהישראלי עד לשילטון
טוטליטרי.
צורת קבלת חוק באדר-עופר על המש תמע
ממנו, מוכחים שאנו מתקרבים לשיל־טון
נוסח מיפלגד, אחת. מד, לא עשו
״הגדולים״ על-מנת לקיים ד יו ן? עיוותי
התקנון, ביזיון שופט עליון, התעלמות
גמורה מדעת־הקהל וזילזול במדענים שהו כיחו
על־ידי מחשב את הסכנה הטמונה
בחוק הזה.
מאבק ״הסיעות הקטנות״ דומה למיל-
חמת דון־קישוט בטחנות־רוח ויביא לכך
שרבים יראו בכנסת מוסד המשמש כתיאט־רון־בובות
ויתרחקו מפעילות פוליטית כל שהי,
או שיפנו לאלימות כדרך לפי ת תן
בעיות במדינה.
באדר ועופר הם הסיבה שמחר נעמוד

כולנו על בריקדות. אנו לא נדפוק על
שולחנות בכנסת. זד, כבר הוכח כלא מועיל.
בני ציטרץ, תל־אביב

״ירמיהו״ על

חוק עופר־באדר
״חוות
״העולם הזה״ ,1857
החזירים״ ו״הכלב לא מת״ ,על
הצעת החוק של באדר״עופר.
אינני מבין מדוע אתם משווים את חברי־הכנסת
באדר ועופר. לחזירים ולכלבים
ולשאר בעלי־חיים שכבודם במקומם מונח.
אילו ידעו בעלי־חייס אלה לקרוא, בוו דאי
היו הכתבות שלכם גורמות להם
לעלבון. אל תמשילו את באדר־עוסר לבע־

הנצחי ש חיזוריו אחר גולדה הזכירו
תמונה מלאת סכארין מתוך פוטו־רו־מאן.
אני
בז לארי אנקוריון ולישראל
ישעיהו, צמד־חמד, שהפכו את הכנסת
לחותמת־גומי של הממשלה ואשר הפ כו
את התקנון והנוהל על פיהם.
אני בז לשתי גרורות המערך, הרשי מות
הערביות, שלמרות האופי הערבי
הגאה, התנהגו כקוויזלינגים ובגדו ב אינטרס
של עצמם.
אני בז לכל מי שהרים ידו למען
התועבה ששמה חוק באדר־עופר, החוק
ששם ללעג כל חוק מתמאטי, לכל
אותם אפסים שהוזכרו וחבריהם שער כם
האיכותי הוא כקליפת השום אך
כוחם בכמות, לכל נציגי העם במר־כאות
כפולות אשר אינם מתביישים
להקרא חברי־כנסת, לאחר שבמשך 17
שעות הצליחו לחנוק את שרידי ה דמוקרטיה
ולהפוך עצמם לעבדי עולם.
לפחות ירצעו הם לעצמם את האוזן
במפתן הדלת כיאה וכנאד, למעמד של
עבדים מרצון.

שה למצוא מילים ולתאר את
1/המעמד שבו התקבל החוק הרצ חני•
הכנסת הפכה לפרודיה מאקברית
של עצמה, כשרק 21 חברי־כנסת מתוך
120 מנסים מתוך התגוננות עצמית
להציל את כבודה.
כל הכבוד למנחם פרוש שהוציא
את מיתרי קולו, והפעם למען מטרה
אצילה. כל הכבוד לזלמן שובל שב־חינו
השקט הצליח למשוך אהדת הצי בור לאורי אבנרי שלא חסו מילים
וביטויים חריפים כדי להתריע על
העוול, לשמואל תמיר שצעק והלם
באגרופיו. כל הכבוד לשמואל מי קד
ניס, שלמרות חוליו בא והשתתף ב ישיבת
הכנסת. כל הכבוד לכם ה־21
וליועציכם שהצילו במידת מה את
כבוד הכנסת.
גל־אור מינה, פתח־תקווה
לי־חיים, אלא לשיא הליכלוך האנושי.
ולגח״ליא מר :״מה תזלי מאד לשנות
את דרכך״(יר מי הו ב׳ :)36 ועל כל הפרשה
האומללה של הצעת החוק :״מעי מעי
אוחילה קירות לבי הומה לי לבי — לא
אחריש״ (ירמיהו ד׳ .)19 אך עובדה שה כל
מחרישים, ועל זה י א מר :״כי אוויל
עמי״ (ירמיהו ד׳ .)22
דויד יהדר, תל־אביב
חוות החיות

בגיליונותיכם האחרונים הבאתם תמו נות
מתוך הסרט חוות החיות של אורוול.
התמונות די שיקפו את המצב, אך לדעתי
הייתם צריכים להראות את החזיר המדושן
הסובא וזולל בהנאה.
אחרי קבלת החוק, מסמלת תמונה זו
את המערך וגח״ל כאחד, שטרפו את המיפ־לגות
הקטנות.
צבי גור־אי, רמת־גן
• לפי בקשת הקורא גור־אל, מצורפת
תמונת החזיר הזולל מתוך חוות החיות.

טוב

החוק, ליל-שימורים — משמע: שמור לי,
ואשמור לך.
יעקב נסר, יד־אליהו

באדר סידר
את בנין

כן ! העיסקה באדר־עופר היא נקמה
של יוחנן באדר במנחם בגין, על שלא
נתן לו מישרה של שר כשגח״ל היתד,
בקואליציה. רק כך אפשר להבין למה
עשה זאת באדר.
הרי החוק באדר־עופר נותן למערך רוב
בכנסת (נגד רצונם של הבוחרים!).
לדעתי, החוק גם יפרק את גח״ל. המע רך
והחלק הליברלי של גח״ל יכולים ללכת
יחד, בלי חרות של בגין. וחרות לבד
לעולם, אחרי קבלת החוק, לא תהיה אל טרנטיבה.
ובכלל,
כשיש רוב, אין כל צורך בקו אליציות.
כך סידר באדר את בגין. לא
רק הסיעות הקטנות ישלמו. גם בגין יש לם
ביוקר אחרי העיסקה.
אפרים גיידרקיס, ירושלים

הקפיטליזם
של ספיר

הממשלה בארץ לא נותנת לשיכבד, ה נמוכה
להרים את הראש.
איך יכול פועל בעל משפחה מרובת
ילדים להתקדם בחיים, עם המשכורת ה חודשית
שהוא מ קבל?
השולטים האמיתיים בארץ הם בעלי
העסקים. והם בהחלט אינם לטובת הפועל.

אשר הררי
השליטים האמיתיים
הם דואגים לעצמם והורסים את הפועלים.
לאדון פינחס ספיר לא איכפת מה ש־מיתרחש
אצל המשפחות מרובות הילדים.
ילדים שגדלים ביסורים ואחר הולכים
לצבא כדי לשמור על העסקים של הקפי טליסטים.

העם לקום ולדרוש את מה שמגיע

אשרהררי, צוו־ שלו ס

סוח
הדימו 9ן ר 6זי ח

היחס הרך בישראל לאירגוני טירור
לאומנים, מזכיר ערב התרחשות עגומה
ומסויימת באירופה, וחייב לשמש אות
אזעקה ואזהרה לכל אלה שלא מוכנים
להשלים עם גוויעתה של הדימוקרטיה ב ישראל

ש. דובנוב, גבעתיים

ח בי שו רי ם

טאוד ! •
ש ל נו לדה
הגיע הזמן שיראו לכם את מקומכם !
טוב עשו המיפלגות הגדולות בצעדם הרא שון
לסתום את פיכם המלוכלך !
אני מקווה שהם ימשיכו הלאה, ויגר שו
אותכם לגמרי מהכנסת ומהמדינה.
א. נ .בני־ברק

שמור לי,
ואשמור לך

החזיר הזולל מתוך ״חוות החיות״
סמל המערך־גח״ל

עתה, לאחר שחוק באדר-עופר התקבל,
לא אתפלא אם בבחירות הקרובות יפרסם
״הצביעו
המערך מודעות בזו הל שון:
גח״ל — בכוחם כוחנו!״
ובכלל, לא לחינם נקרא הלילה בו הועבר

מאז שגולדה קיבלה לידיה את תפקיד
ראש-הממשלה, השתכנעתי בהדרגה שעם
כל המעלות ובוודאי החסרונות, הרי ברור
היה שמדינאית גדולה היא לא יכולה
להיות.
כיום, לאחר העקשנות החולנית אותה
גילתה גולדה בפרשות בחירת־הנשיא וה חוק
הדראקוני של באדר״עופר, התברר
מעל לכל ספק שאפילו להיות סתם פולי טיקאית
היא אינה מסוגלת.
נשאלת השאלה: איזה עוד חסרונות ימ שיכו
למצוא בגולדיה חברי־מפלגתה על־מנת
להשתכנע שאין כיום ראש־ממשלה יותר
טוב ממנה עבור מדינודי שר אל?
נדב ארזי, רחובות

מוקד, באמצעות הוצאת עכשיו.

המיתון

שולמית אפפל,

יעזור

אם תיקון ברז עולד 50 .ל״י, ואם פועל
מבאר־שבע דור ש עבור יום עבודה בעי דור
גפנים 40ל״י, הרי חייב לבוא מיתון.
ויפה שעה אחת קודם.
מאיר בלומברג, ר א שוד ל ציון

פוליטי וכיוון אידיאולוגי שונה מזה ש רגילים
לו אותם ריבועים חסרי גוון המת עטפים
באדרת האקדמאית.
מסתבר שהרשויות של היום בישראל,
אינן יכולות להרשות לעצמן להתמודד
עם ביקורת.
במכתבי זה אני קורא לכל אלה שהרח־קתו
של מר פעיל פגעה בציפור הדימו־קראטית
שלהם, להתנער מאדישות מרג־זת,
ולצאת לפעילות וניהול מערכה פעי לה
להחזרת מר פעיל אל דרג ש המרצים.
כני פולסקי, לונדון

מי הוציא
את הספר?
״העולם הזת״ ,1857״ציפורים
בשדיים״ ,על התחביב של המשו ררת
שולמית אפפל.

כדי להעמיד דברים על דיוקם, ברצוני
לציין כי ספר שירי יבשת שבורה הוצא-
לאור הודות לעזרתו ומאמציו של גבריאל

להחזיר

תזת-גן.

מייד

את פעיל!
לאחרונה נתברכנו במוסד נוסף, שדווקא
ממנו ציפינו להרבה יותר רוחב דעת.
ול תל־אביב, לאוניברסיטת כוונתי
פרשת
העסקתו של מאיר פעיל. כמרצה
בחוג להיסטוריה צבאית.
אין יסוד להנחה שמא נכשל מר פעיל
בעבודתו האקדמאית, ויעיד על כך ללא
ספק כבוד הרקטור הנוכחי, כפי שכבר
התבטא בעיתונות. מר פעיל על־פי ענות
דעתי, הינו מרצה בעל אישיות דינמית,
חריפה וחדה, בעל תפיסת עולם נרחבת.
כמי שעמד תחת פיקודו בצה״ל, ונהנה

שולמית אפפל
דברים על דיוקם
מהמשך פעילותו הציבורית והאקדמית, או תן
דרך־אגב, מעולם לא נהג לערב, סביר
לי להניח, שאי־חידוש חוזהו כמרצה,
והבשלת קידומו האקדמי, נובע ממצע
השלושער שלשמן

משחות הגילוח של
השער לעולם הגגר׳ס
זכו שזג גתואר
״המוצר הנינחר.
הצקודף גם אתה לאלפי
הגברים הנהנים
ממשחת הגילוח ״לגגדור*
ומ״קצף פלא
מוצר מצוין-
של ״שמד נמוגן!

?וראיס השולחים מכתכים
טתכקשים לנפח אותם כקצרה.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

במדינה
העם
אם תו־8גו אץ דו הגדה

3000 שגות איבה בין שכנים
מוצאות ביטוי ב7יד הסדר

מכל הטכסים של הדת היהודית, טכס
ליל־הסדר של חג הפסח הוא הטכס ה מאחד
והמלכד ביותר. העובדה שהסמלים
הכלולים בחג עצמו, ובסעודת ליל הסדר
במיוחד, הם סמלים הומאניים כלל־אנושיים
(כמו היציאה מעבדות לחרות, ותחילת
עונת האביב) או סמלים לאומיים טהורים
שהקשר שלהם לדת הוא מישני, הפכה
את הפסח למאורע הנהוג גם ע״י אפיקור סים,
כופרים בעיקר, וחילוניים מובהקים.
לפי אחת המסורות הרבניות, הקדימה
מסורת ליל־הסדר אפילו את חג הפסח
עצמו. אבי האומה, אברהם, הזמין את
שלושת המלאכים שבאו לבקרו, הרבה הר בה
דורו ת לפני יציאת מצריים, שהטביעה
על החג סמלים לאומיים וסמלים שובינים־
טיים, כמו ״שפוך חמתך על הגויים...״
אלא שבמרוצת השנים הסתלפו המשמעו יות
המקוריות של החג, הסימליות וה לאומיות
גם יחד. מאז הקמת המדינה
מודגש ההיבט המחיה איבה בת 3000 שנה
כלפי השכנה הגדולה מדרום — מצריים,
ומציג אותה כאוייבת מושבעת של ישראל
משחר ימי האנושות.

כני־ישראד חוצים את ים־סוף
טקס

הגלויה הצעירה
רח׳ ברישמן ,19 חל״ אב׳ב

245294

מציגה
* תמונות שמן של ציירים צרפתיים
בסגנון נאיבי וקלאסי — במחירים מיוחדים
* יצירות שמן, רישומים והדפסים
משל ציירים ישראליים
הצעות מיוחדות לבעלי גלריות,
המעונינים בתמונות מיובאות

מלכד

אילו היו נערכים מחקרים בתחום זה,
הם היו ודאי מצביעים על כך שמקור ה פחד,
האיבה והשנאה של ישראלים רבים
כלפי מדינת הנילוס, נעוץ במידה רבה
ביחס התת־הכרתי שהוטבע בהם בילדותם
סביב שולחן הסדר.
מלחמה במיתוסים. הסיפורים ה תנכיים
על שיעבוד שבטי ישראל במצ ריים
העתיקה בתקופת הפרעונים, מבוס סים
ודאי על עובדות היסטוריות. יחד עם
זאת, מעורבות עובדות עם אגדות קדומות
הנמצאות בפולקלור של כל אומה. כך,
למשל, אירע גם עם הסיפור על הנס שנע שה
לבני ישראל כאשר חצו את הים ב חרבה
בצאתם ממצריים, וכאשר רכב פרעה
ופר שיו שרדפו אחריהם טבעו במים רבים.
מלבד התנ״ך ובמאי הסרטים ההוליבודיים
מאמינים כיום רק חוקרים מעטים כי סי פור
יציאת מצריים, כמו אפוסים תנ״כיים
אחרים, הוא תיאור היסטורי מדוייק ולא
סיפור שחובר בתקופת מאוחרת על סמך
מסורות שאמת ודמיון מעורבבים בהן.
קשה להתמודד עם מיתוסים. עוד יותר
קשה להתמודד עם מיתוסים שמייצגיהם
בהווה — כמו נשיא מצריים הנוכחי —
אינם תורמים הרבה כדי לנפץ אותם, אם
לנקוט בלשון המעטה.
נראה שנד המים הגדול, שהפריד בשעת
חציית ים 0-ו ף בין בני ישראל לבין רכב
פרעה, יעמוד עוד זמן רב ויחצוץ בין
שני העמים.
יחד עם זאת, כאשד יי שב עם ישראל
ליד שולחן הסדר, כמדי שנה, אי־אפשר
יהיה להתעלם מכמה ערכים מוחלטים ה באים
לידי ביטוי בהגדת הפסח. אחד מהם
הוא ציווי החירות הלאומית, והוא אינו
מתייחס אך ורק לישראל.

ה ג ׳ ד

נספים מפוקפקים ממשיכים
לזרום לישראל
כאשר אושרה ההשקעה של אירגונו
של הופה כסרט ישראלי, הגיע ארצה ה-
מפיק, רוברט רסקין, ועימו שני נצי גים
של אחת מחברות־ההשקעה של הו —
ניק טורזנסקי וגאי דה-לה- פה גיופפה. הישראלים שעבדו בסרט סיפרו
כי ברור חיה לבל שלמשקיעים לא איב-
פת היה להפסיד או לחסוך בהוצאות.
לדבריהם, ניתן היה לעשות את הסרט ב מחצית
ההשקעה.
הם גם סיפרו כיצד פחדו הכל מגאי
דה־לה״גיופפה.

ג׳ימי היפה (מימין, מושיט יד)
הציונות —

ההשקעה בסרט אינה הקשר היחידי
של ג׳ימי הופה לישראל.
לפני כשנה עלה ארצה שותף של הו אחד
בשם לו פולר ממיאמי. פה פולר הוא, לדבריו, ידיד אישי של עובד
בן־עמי, ראש עיריית נתניה.
בית״דין המושבעים שהאשים במרס
1972 את מאיר לנסקי ואחרים בעבי-
רות מס הקשורות בהעלמת רווחי-הימו-

רים במלון פלאמינגו בלאס־וגאס
האשמה עליה הוא עומד לדין עכשיו —
בלל גם את לו פולר בין הנאשמים יחד
עם לנסקי. בתב־האישום קבע בי כספי
ההימורים הועברו דרך בנק שפולר היה
נשיאו — וממנו לבנק שווייצי.
פולר התפרסם לראשונה בשנת ,1957
כאשר השתלט על בנק מיאמי נאשיונאל
בעזרת כספים שקיבל מקרנות הפנסיה
של ג׳ימי הופה. לאחר הרשעתו של הו-

רושו הקטנת המש שבו הם חייבים.
• השקעות גדולות בישראל יוצרות
במובן קשרים הדוקים עם צמרת המגבית
והיהדות בארצות״הברית — וקש לאיש,
רים
טובים לא הזיקו מעולם חקירה יבולים לעיתים לעזור בשעת
חמה מדי.
• רבים מבין ראשי עולם הפשע ה אמריקאי,
גם לא-יחודים מביניהם, חי נם
תומכים נלהבים, בכנות, של ישראל
והרעיון הציוני.

־ קופת־חורים
תיבנה בית־חורים בוס קופת-חולים הכללית הקימה, בשיתוף
עם סולל״בונה, חברה חדשה שתעניק
שירותי בריאות פרטיים לכל דורש, ב מחירי
השוק החופשי.
כשלב התחלתי, רכשה החברה החד שה
את מחצית הבעלות בחברת מדיקל
שנטר. מדיקל־סנטר הוקמה על־ידי קבו צת
רופאים מדרום־אמריקה, המיוצגת
בארץ על־ידי עורך־הדין רוברטו אהרון.
פעולתה הראשונה בארץ: הקמת בית־חולים
פרטי מודרני על כביש התוף צפו נית
מתל־אביב, בשמוך לצומת תל־ברוד.
עד כה, השקיעה מדיקל שנטר מיליון
וחצי דולר ברכישת השטח בין 27 הדו נם,
ובהקמת השלד. בגלל מחשור בכש פים,
הופסקה הבנייה. עתה, עם הי כנסו
של השותף החדש, המשופע ב כספים,
תתקדם התוכנית בקצב.
בית־החולים החדש יהיה פתוח לכל
מי שיוכל להרשות לעצמו לשלם את
המחירים בו, וסביר להניח שייהפך ל־בית־חולים
לעשירים, כתוצאה מכף.

רווחי
.,תמנע,, ובתה מיפעל ייצור הבבלים כבלי־ציון סיים
את שנת 1972 בשלישה מיליון לירות
רווח נקי.
כבלי־ציון נרכש על-ידי מיפעל תמנע
בשלושה מיליון לירות לפני שנח וחצי
בלבד. מאז, יצר כבלי־ציון רווח נטו מצ טבר
של המיפעל 4.5מיליון לירות.
ושוויו המאזני כיום מגיע ליותר משמו נח
מיליון לירות.
התחזית אף ורודה יותר: כבלי־ציון
עומד לחתום על השכם ידע עם חברה
אירופאית לייצור סוגי כבלים, שכיום
עדיין מיובאים מחו״ל.
חברת האם של כבלי־ציון, מפעלי ה נחושת
תמנע, ירוויחו השנה 20 מיליון
לירות, בגלל עליית מחירי הנחושת ב עולם.

תמסח
*.וזד !דרה

מיפעל אבני־המשחזת גמל של קיבוץ
שריד תגדיל את תפוקתו ב־ 1972ב־20
אחוז, תגיע למחזור של שני מיליון ל״י,
מזה 120 אלף ל״י יצוא. ב־ 1973 מקווה
המפעל להגיע ליצוא של חצי מיליון ל״י.
לאחרונה מכר קיבוץ ש רי ד שליש ממנ יות
המפעל לקיבוץ גזית. הסיבה: המחסור
בכוח־אדם ב שריד, ואי־הרצון להתבסס על
עבודה שכירה. השותפות החדשה יתאפשר
הכנסת חברים מגזית למפעל.

מ שנו חמור במספנות יפן

ותמונה מתוך פירטו ״סברה קומנד״
— כעסק משתלם

הבקשה, שהוגשה למישרד המיסחר
והתעשייה, היתה רישמית וכשרה: הנ הלת
אירגון עובדי התובלה של ארצות-
הברית ביקשה להשקיע 700 אלף דולר
בעשיית סרט בארץ. מסו״ת אישר את
הבקשה, והסרט, סברה קומנד, החל קו רם
עור וגידים. זהו סרט״פעולה שיגרתי,
הודות פרשת רצח מעלה-העקרבים.
אלא שמאחורי הבקשה הכשרה והסרט
חתמים הסתתרו צללים פחות בשרים,
פחות תמימים :
אירגון עובדי התובלה בארצות־חברית
הינו גוף המעורר אסוציאציות מאוד לא
נעימות באותה ארץ. הבוס הבל-יבול
של האירגון, ג׳ימי הופה, הינו שם ידוע
לשימצה. באשר שימש רוברט קנדי ה מנוח
בתובע־הבללי של ארה״ב, פתח
בחקירת הקשרים בין הופה לבין סינ דיקט
הפשע, גילה כי חופה השתמש ב קרנות
הפנסיה של האירגון למימון עס קים
של ראשי עולם הפשע.
הופה הואשם בשימוש בלתי-חוקי בכספי
הקרנות, נידון לשנות מאסר רבות,
שוחרר לא מכבר.
אולם גם בכלא המשיך לשלוט באיר־גונו,
חי בין הסורגים כמלך.
המסקנה הבלתי-נמנעת: למרות סי לוקו
של מאיר לנסקי מישראל, קיים
חשש רציני שהעניין שגילו ראשי הפשע
המאורגן האמריקאי בישראל — לא נמוג
והם ממשיכים להזרים בספים לארץ.

פה החלה חקירה גם בדבר השימוש
בכספים אלה. החקירה התקרבה גם ל בנק
של פולר — והוא — מצידו תחל
מתקרב לפתע למוסדות יהודיים במי״
אמי: הוא תרם 25 אלף דולר לקק״ל,
וכאשר ביקר במיאמי שר-האוצר פנחס
ספיר נפגש עימו פולר לשיחה ארובה.
כשהגיע פולר ארצה, הוא התקשר עם
ידידו, עובד בן־עמי, עבר לגור במלון
ארבע העונות בנתניה. כיום, הוא מתכונן
להשקיע בארץ בתחום הדיור.
דו״ח מיוחד של האפ.בי.איי. קובע בי
פולר נחשב לאיש״כספים הקשור בפשע
המאורגן. הוא חשוד כי שימש צינור״
הברחה של רווחי עולם הפשע המאורגן
אל הבנק לחילופין והשקעות בשווייץ.
הוא קשור במאיר לנסקי, בנימיו זיגל-
באום, בן ווילר, ג׳ימי הופה, סם כחן,
ג׳ון פולמאן, אד לוינסון וגרשון ריינר —
כולם ידועים כקשורים בפשע המאורגן.
מדוע מתעניין כל־בך עולם הפשע ה אמריקאי
בהשקעות בישראל !
יש לבך במה סיבות :
0בהרחיקם עדותם מארצות״הברית
גופא, מצליחים בעלי הכספים המפוק פקים
להערים על שילטונות מס-החכנסה
שם בייתר קלות. במו לדוגמה, להצהיר
על השקעה גדולה יותר מזו הנבונה —
ועל־ידי כך להלבין בסף שחור. כן גורם
ניפוח ההשקעה להקטנת הרווח, או להג דלת
ההפסד, באופן רשמי —־ דבר שפי-

משבר המטבע בעולם גרם להפסקה כמעט מוחלטת של הזמנת ספינות חדשות במס פנות
יפאן.
הפסקת ההזמנות באה ביוזמת המספנות עצמן: לאחרונה, חתמו מספנות אלה על
חוזים לבניית 225 ספינות, בעיקר מיכליוודענק, בשווי כולל של 3.8מיליארד דולר.
אולם עליית ערך היאן היפאני ביחס לדולר, גרמה לכך שהוצאות הייצור של המספנות
היפאנים עלו, בעוד התמורה, בדולרים, נשארה קבועה. הפסדי המספנות, בגלל שי נויים
אלה, מוערכים ב־ 800 מיליון דולר.
התוצאה: היפאנים, המצפים לייסוף היאן בשיעור של !ס/ס ,20 הקפיאו קבלת הז־ו
מנות חדשות.
תוצאה מיידית מייקור הייצור ביפאן והוזלות, יחסיות, באירופה, היא הצפת
המספנות באירופה המערבית בהזמנות לבניית אוניות. כדי להתחרות באירופה, למרות
זעזועי המטבע, מתכוונות המספנות היפניות להתרכז בבניית מיכליות סופר־ענק,
בנות חצי מיליון טון מעמם, וכן אוניות משוכללות להובלת גז טבעי. מספנות אירופה
הוותיקות והישנות יותר, לא מסוגלות לבנות אוניות כאלו.
צעד נוסף של היפנים: הקמת מספנות בחלקים אחרים של העולם. בברזיל בונים
כיום היפנים מספנת-ענק, שתפעל בשותפות יפנית־ברזילית. קונצרן היטאשי מקים מס פנה
בסינגפור, קונצרן סומיטומו מקים מספנה במאלזיה, וגם באיי בחריין במפרץ הפרסי
נבנית מספנה ענקית, בשותפות של החברה היפנית קאוסאקי והחברה הפורטוגזית ליסנאב.

המיבלית ״גלובטיק טוקיו״ -הספינה הגדולה ביותר כעולם
התחרות הולידה ממותות

תמרורים
מונה • לתפקיד המנהל הכללי בפועל
של מישרד־הקליטה, עמוס לביא, שהיה
עד כה המישנד. למנהל הכללי. בוגר האוני ברסיטה
העיברית בחוגים כלכלה וסטא-
מיסטיקה, היה רפרנט של מישרדי השיכון,
הפנים והעבודה במישרד־האוצר ומנהל ה אגף
לשירותי קליטה במישרד־הקליטה.
זכה * בתואר זמר־השנה בצרפת לש נת
,1972 על-ידי שני עיתוני הלהיטים
הגדולים של צרפת, הזמר הישראלי המו פיע
בעיקר בצרפת, מייל, בראנדט, ש מתקליטיו שלושה נמכרו
כבר ביותר
ממיליון עותקים כל
אחד.

נחוג יום-
הולדתה ה־ 75 של
השחקנית הגרמניה
האנטי־נאצית תר״
זה גיזה, הנחש בת
לאחת השחק ניות
טובות בעולם.
ב־1926
התגלתה
על-ידי הבמאי פול
כרנה וחמש שנים
לאחר מכן כבר היתד,
החשובות בגרמניה.

מנהלים

לכיא
בראנדט אחת

השחקניות

רוב * 11 הגיבורה הנשית
של הסרט קזבלן,
אפרת לביא, ו העוזר
לענייני די אלוג
אנגלי של ה סרט,
קן גלובוס,
שהוא קרוב־משפ־חה
של הבמאי מנ חם
גולן.
פריט. אחרי
16 שנים של פעי לות
ספורטיבית, מי
שנחשב לאחד מ גדולי
המשקולנים הפולני בעולם,

ואלדמאר

ז׳אנוכסקי 37 שזכה בשני תוארים
אולימפיים וחמישה תוארים עולמיים ב מישקל

מ צ פי ם

לתינוק • בעוד כחמי

חודשים, עורכת־הדין נירה לידסקי
ובעלה עורד-הדין צכי לידסקי. לבני
הזוג שתי בנו ת: גילה 10 ואסנת (.)8
להתגרש • בארי עומדים
זונה,
ארצות־הברית, בתו של יוסף סטא־לין,
סווטלנה אליובה סטאלינה,
שהגיעה כפליטה לארצות־הברית ב־,1967
וויליאם פיטרס, לו היא נישאה ב־. 1968
אושפז • בבית־החולים איכילוב ב-
תל־אביב, לאחר שלקה בהתקף־לב, ה־שחקן־קומיקאי
שמעון רז׳יגן המופיע
על הבמה באידיש.
נפטר * בבית־החולים הדסה בתל־אביב,
בגיל ,70 הסופר והמשורר יעקב
רימון שפירסם כ־ 20 ספרים וזכה בפרס
שפירא לספרות דתית. מראשוני תל-אביב,
ייסד את המחלקה הסוציאלית בעיריית
תל־אביב והיה מראשוני הפועל המזרחי.

נפטר • בגיל ,72 יוסף הנא הנא,
מנכבדי העדה הנוצרית אורתודוכסית, ש קיבל
לפני מיספר חודשים את אות על׳׳ה
(עיטור לוחמי המדינה) עבור עזרתו להגנה
לפני קום המדינה.
נפטר * בגיל ,90 המשורר הדרוזי
שייך סלימן מאדי, שחיבר מאות שי רים
על המאורעות שעברו על ישראל
ועל עדתו.
נפטר • בביתו בעיירה מוז׳אן ש־בריביירה
הצרפתית, בגיל ,91 מי שנח שב
לגדול ציירי המאה ה־ ,20 פאכלו
פיקאסו, שנולד בספרד, החל מצייר ב גיל
שש ובגיל 14 נתקבל לבית־הספר
לאמנות בבארצלונה וצייר מאז אלפי ציו רים
בסיגנונות מקוריים, גלה מספרד ל צרפת
ב־ 1936 בגלל התנגדותו למישטר
הגנראל פרנקו.

העולם הזה 1659

ראש

**ץ תים־עשרה משימות הוטלו על-ידי גיבור ה *
/אגדה היוונית, הראקלם (הוא הרקולס).
ייתכן שהמשימה הקשה ביותר היתה השנייה: הרי גת
הידרה.

הידרה היה נחש בעל מאה ראשים, כולם
רצחניים. ברגע שנחתו• אחד מראשיו, היה
צומח כמקומו ראש חדש.
הנחש חי לו בביצות לרנה. הוא משך אנשים וחיות
אל מצולות הביצה, ושם חנק אותם להנאתו.
הרקולס ידע לעמוד במשימה הבלתי־אפשרית. הוא
נטל חרב דמויית־מגל, ולקח עימו את נושא־כליו, יולאוס.
ברגע שחתך ראש אחד של הנחש, שרף נושא־הכלים
את הצוואר הערוף — וכך נמנעה צמיחתו של ראש
חדש. כאשר נחתך אחרון הראשים, מתה המיפלצת.
הרקולס ביתר את הפגר, וטבל את חיציו במיץ־המרה.

ברית חריכת

המיבצע. חשוב הרבה יותר היה החלק ה שני:
הצווארים, כדי שלא יצמח במקום זה ראש חדש.
האם חשבו על כך מתכנני המיבצע ב ביירו ת?

האם הם יודעים היכן נמצא הצוואר ! מה
דמותו 1כיצד דטפל בוץ

חת התכונות המוזרות ביותר של תנועת הפי-
דאיון טמונה בחוסר כל יחס סביר בין כושרה
ובין תוצאותיה.
מבחינת הכושר המיבצעי, זוהי תנועה כושלת לכל
הדיעות. לא זה בילבד שאינה מגיעה לרמת ההישגים
המיבצעיים של אצ״ל ולח״י, אלא שגם בהשוואה למח־תרות
פחות מוצלחות היא אומללה למדי. חלק גדול
של מיבצעיה נכשלים בטרם ביצוע, חלק גדול של פעי-

זה היה רעל נורא, ומאז היו כל חיציו של
הרקולס קטלניים.

(לפי כללי הספורט של יוון העתיקה, נפסל ניצחון
זה של הגיבור, מפני שהוא נעזר בנושא־הכלים. אבל
תושייתו של הרקולס עדיין מעוררת הערצה).
הרקולס המנוח לא נסע אל המשימה בנזרצדס,
( 1ולא עמדו לרשותו מסוקים ונחתות. אך מילבד הב דלים
טכניים אלה, יש דמיון רב בין המיבצע האחרון
של צה״ל בביירות ובין המשימה השנייה של גיבור
האגדה.

זה היה נכון לפני חמש שנים. זה נכון כיום.
זה יהיה נכון גם כעוד חמש שנים, וכעוד חמי שים
שנה.

נותרה השאלה המעשית: האם הצליח ה־מיכצע
להרוג את הנחש, כפי שנהרגה הידרה ז

כל עוד אנו אוחזים בחרב בילבד, ואין לנו לפיד —
תישאר מילחמה זו חלק מחיינו. הלאומיים והפרטיים.

לצה״ל היתר. מהדורה מודרנית של החרב דמויית־המגל.
האם היתד. לו גם מהדורה מודרנית של הלפיד ו

יהיו לפידאיון עליות וירידות, הצלחות ותכופות.
יהיו לנו נצחונות קטנים וגדולים,
ואף ניצחונות מזהירים. אד המצב לא ישתנה
כעיקרו.

האם נכרתו הראשים כצורה המכטיחה
שלא יצמחו במקומם ראשים חדשים ץ

** י שנתן את הפקודה למיבצע זה, בדרג המדיני,
בוודאי ביקש להשיג הישג זה. לשם כך היה מוכן
לשלם מחיר יקר.
איני מתכוון רק לצעירים ששילמו בחייהם עבור
מיבצע זה, וגם לא רק לחבריהם, שהיו עלולים לשלם
מחיר דומה, לולא הצליחו לנצל את גורם ההפתעה ב אופן
מושלם.

החידוש של פעולת־ביירות טמון בכך ש
מדינת־ישראל מודה כפעם הראשונה, כפה
מלא, שהיא שיגרה כוחות סדירים לביצוע
משימת ג׳יימס כונד.
עד כה היד, הטירור־הנגדי בבחינת מכשיר חשאי.
עכשיו הפך למכשיר רשמי. ישראל הודיעה על נכו נותה
ללחום בפידאיון ברחבי העולם באותם האמצעים
שבהם נוקטים הם בעצמם — וביעילות רבה לאין שיעור.

פעולת ביירות היתה, למעשה, חזרה על
מיכצעי־אצ״ל, כאמצעים המשוכללים של מדי נה
מודרנית.

אין ספק שההחלטה לגלות זאת לעיני העולם לא
נולדה בקלות. ולראיי ה: עברו כימעט שש שנים מאז
מילחמת ששודר,ימים, בהן גבר והתרחב הטירור ה פלסטיני,
לפני שנתקבלה ההחלטה.

היא נתקבלה מפני שמישהו הגיע לכלל
מסקנה שאין כל טעם לקצץ את זנבות הנחש,
ושיש לנסות לכרות את ראשיו.
*י אשר תיכנן הרקולס את המיבצע שלו, הבין
שהראשים עצמם אינם חשובים. מה טעם בכריתת
ראש, אם במקומו צומח מייד ראש חד ש?
הוא הדין לגבי תנועה כמו תנועת הפידאיון. אין לה
מנהיג אחד — לא מדיני ולא צבאי.

יאמר עראפאת אינו אישיות היסטורית,
שסילוקה ישאיר אחריו חלד ריק. עד כמה ש ידוע,
אין לתנועה גאון מיכצעי, שאין לו תח ליף.
מקומו
של כל ראש כזה ייתפס, מן הסתם, במהרה.
ובמקום מנהיג שנהרג, עלול לבוא מנהיג מוכשר יותר,
צעיר יותר, מסוגל יותר להתאים את עצמו לנסיבות.
לכן הבין הרקולס שכריתת הראש היא רק חלק מן

^ ל עוד זוהי הבריחה היחידה העומדת בפני צעיר
^ פלסטיני, יצמחו ראשים חדשים.
רק כסיל יאמין שאפשר להנחית על אירגוני־הפי־דאיון
מהלומות כה רבות, כה מוחצות וכה רצופות, עד
שאחרון הפלסטינים ברחבי העולם יתייאש סופית וית־פטר
מעמו.
בכל שנה צומח שנתון חדש של צעירים פלסטינים.
בכל שנה נכנס שנתון חדש לאוניברסיטאות ברחבי ה עולם,
לבתי־הספר במחנות-הפליטים. בכל שנה לומדים
צעירים אלה יצירות ספרות המלהיבות אדם לקום ולפ ׳
עול
למען עמו.

ומכיוון שדי במיספר זעיר — מיספר מגוחך ממש!
— כדי לבצע מינימום של פעולות כושלות, שיטילו את
צילן על העולם כולו — די בתגבורת זו.

כבר דו בר הרבה על התושייה, הגבורה, התעוזה ו שאר
תכונותיו של הרקולס, שבאו לידי גילוי כה מזהיר
במיבצע־ביירות.

אני מתכוון למחיר המדיני.

זהו הצוואר, שעדיו צומחים הראשים.

אם אין דרך לגיטימית, הגיונית ויעילה ל שרות
העם הפלסטיני, יידחפו לפחות חלק מן
הצעירים האלה לדו־!־ הרצח, החבלה, החטי פה,
ההתאבדות.

צה״ל יצא לכרות את ראשי תנועת-הפי
ראיון.

אין זו הפעם הראשונה שבד, נוקטת ממשלת ישראל
באמצעים בלתי־שיגרתיים נגד כוחות ערביים. במשך
השנים, ייוחסו לישראל פעולות רבות מסוג ז ה: מיש-
לוח חבילות־נפץ לניספחים צבאיים מצריים ולמדענים
גרמניים במצריים; הריגת פעילים של העירור הפלס טיני
ברחבי העולם; מיבצעי מחתרת מכל הסוגים.

שאינה מוכנה להעניק לו אפשרות כלשהי לבנות לעצמו
בית לאומי אף בחלק מארצו. המלך חוסיין משלם מדי
פעם מס־שפתיים ליישות פלסטינית, אך איש אינו מא מין
שהוא מתכוון ברצינות להכיר בה, או שהוא מסוגל
להשיג מישראל שלום שייאפשר את קיומו של בית
לאומי פלסטיני.
האמת הפשוטה היא שלצעיר פלסטיני לאומי כיום
יש רק ברירה אחת: לוותר סופית על כל קיום לאומי,
מכסימלי או מינימלי — או להצטרף לאירגון של פידאיון.

ץ * הו הלפיד במשל ז ה? איזו אש תבער ב ו?
דומני שהתשובה נובעת מראייה מפוכחת של ה שאלה.
תנועת
הפידאיון גורמת לכך שהבעייה הפלסטינית
לא תישכח ולא תיעלם. אבל אין היא מקרבת את ה־בעייה
אף המילימטר אחד אל פיתרונה.
הרקולס ליה נתפסים בעוד מועד, ובחזית העיקרית שלה —
בישראל ובשטחים המוחזקים — היא כימעט משותקת.

וככל זאת: תנועה כושלת זו מרתקת את
תשומת-לב העולם בודו. היא — והיא בידכד
גרמה לכד שהעולם מודע לקיומה של כעייה
פלסטינית, ושאמצעי־התיקשורת הבינלאומיים
מקדישים לה סיקור כדתי-פוסק.

יתר על כן: מדינת ישראל מקדישה מדי שנד, אמ צעים
עצומים למילחמה בטירור. מעולם לא נעשה חש בון
מדוייק, מפני שמשאבים אלה באים מתקציבים
ומגופים שונים — צד,״ל, שרותי־ד,ביטחון, מישרדי־ממ־שלד,
שונים.

אם נצרף יחד את כד הפעולות וההוצאות
שהיו נהפכות לנו לולא היתה קיימת תנועת
הפידאיון, נגיע כוודאי לסכום שד מיליארד לי רות
לשנה — לפחות.
כל זה בדי להיאבק
תושייה מיבצעית.

באותה

תנועה

כושלת,

חסרת

מי שרוצה לחסום כהצלחה את דרכם שד
צעירים פלסטיניים אל אירגוני הפידאיון —
צריך לפתוח כפניהם דרך אחרת. דרף שתהיה
גם מעשית וגם מספקת מבחינה לאומית.

בנסיבות ההיסטוריות הקיימות, תיתכן רק דרך אחת
כזאת: לאפשר לעם הפלסטיני לבנות את ביתו הלאומי
בחלק מן הארץ, שהוא רואה בה את מולדתו: הארץ ש הוא
קורא לה פלסטין, הארץ שבין הים והירדן.
שום התחכמות לא תעזור לה. חכמים־בלילה יכולים
למצוא לפלסטינים פלסטין חדשה, בעבר־הירדן, או ב כוויית,
או באלאסקה( .היו חכמים־בלילה, שרצו למצוא
לנו ארץ־ישראל חדשה, בארגנטינה, בבירו־בידדאן, או
באוגנדה).
כדי להעמיד בפני העם הפלסטיני את הברירה בין
מילחמה רצחנית ובין בניין מולדתו בשלום — עלינו
לראות תחילה את הברירה העומדת בפני העם הישראלי:
הברירה בין ״ארץ־ישראל שלמה״ שתעסוק לנצח ב־מילחמה
זעירה אך קטלנית זו, ובין החזרת חלק מהארץ
לידי הפלסטינים.

לפני שאנו יכולים לגשת דפיתרון הבעייה
הפלסטינית, עדינו לפתור כעייה ישראלית זו.

האין זה מוזר?

א, אין זה מוזר כלל. כי הדבר טבוע במהותה של
/תנועה זו.
כשהייתי בקורס מם־כפים, למדתי את סודות
— הלוחמה בשטח בנוי. מכל מה שלמדתי אז, נחרת
בזיכרוני כלל חשוב אחד: גם החייל הגרוע ביותר
הופך גיבור, כאשר אין לו ברירה. אם אתה כובש את
הקומה התחתונה של הבניין, ואחריה השנייה, מוצא
האוייב את עצמו בסופו של דבר בעליית־הגג, בלא כל
דרך לנסיגה ולהצלה. במצב כזה, הוא מוכר את חייו
ביוקר, וגם פחדן עלוב לוחם אז כארי.

צעיר פלסטיני, המצוייד כרגשות לאומיים
נורמליים, מה הוא יבול לעשות ביום כדי לתת
פורקן לרגשות אלה ץ
כל הארץ, שבה הוא רואה את מולדתו, כבושה. יש ראל
מודיעה לו, באמצעות שילטונותיה החוקיים, שאי נה
מכירה כלל בקיומו של עם פלסטיני, קל וחומר

חת התוצאות של מילחמת ששת־הימים היתד,
\ £שגם המיליטריסט הקיצוני ביותר אצלנו הבין ש אין
כל אפשרות לפתור את בעיית ישראל־ערב באמ צעים
צבאיים.
אם ניצחון כה מוחץ, כה חד־פעמי, כה טוטאלי לא
הביא לנו את השלום — שום מיבצע צבאי לא יביאו.
יתכן שמיבצע־ביירות יביא לנו תוצאות דומות, דוו קא
משום הצלחתו הפנטסטית.

אם מיכצע כה מזהיר, בה מושלם, בה נועז
לא יכרות את ראשי הנחש חפידאיני —
שום מיכצע צבאי לא ישיג זאת.
ככל שנקדים להבין זאת, כן ייטב.
מיץ־המרה של הידרה באגדה היה רעל, והרקולם
ניצל אותו לייצר נשק קטלני. מיץ־המרה של הבעייה
הפלסטינית מרעילה כיום את העולם כולו.

החרב דמויית-המגל עשתה את שלה. הגיע
הזמן להדליק את הלפיד.

מ׳ הם הלוחמים שהעולם תיאר אותם בדמיונו כג״ימס בוגדים
גדי״ ,״מוחץ״ ,״פאנטסטי״ ,״מיוחד במינו״,
״דמיוני״ ,״פנינה״ ,״מבריק״ ,״גאוני״ — אלד.
היו רק מעט מאוצר הסופרלטיבים בהם השתמשו השבוע
אמצעין התיקשורת העולמיים כדי לתאר את פשיטת צה״ל
אל מרכזי החבלנים בלב ליבה של ביירות.
תיאורי הפשיטה בה התערבו דמיון ומציאות, עובדות
ואגדות, ציירו את לוחמי צה״ל אשר ביצעו את הפשיטה
כסופרמנים נוסח ג׳ימס בונד, כחבורת לוחמים נבחרת
שאיו דומה לה אפילו בדמיונם של יוצרי סרטי הפעולה
והמתח המרתקים בעולם. האיפול אשר הטיל צה״ל על
פרטי הפעולה ועל מבצעיה, רק הגביר את אווירת
המיסתוריז והתעלומה עד שבמקומות רבים, שהושפעו
משילהוב הדמיון המזרחי, כבר נוצרה תדמית של מבצעי
הפשיטה כדמויות כל־יכולות, בעלות תכונות על־אנוש־ות.
לא היה ד בר מנוגד יו תר לאמת מציורים ותיאורים
אלה. הסודיות והחשאיות המתחייבים מעצם טיבה של
פשיטה מעיו זו, מונעים כמובן מלספר ולהציג את
הלוחמים אשד ביצעו את משימת הפשיטה בביירות.
הם י שארו כנראה עלומים ואלמונים עוד תקופה ממושכת,
עד אשר תגיע השעה לספר על עלילותיהם. אבל יחד
עם העובדה הגלויה, שהם נמנים על היחידות הקרביות
הטובות של צה״ל — לא יהיה זה סוד לספר שרובם
ככולם שונים בתכלית מהתדמית המעוותת בה צויידו.
ה״קילרים״ ה״ג׳ימס בונדים״ אינם ברובם הגדול אלא
חיילים צעירים, שמלחמת ששת־הימים היא עבורם היס־טוריה
ומלחמת ההתשה היא לגביהם זכרון רחוק, שרובם
לא נטלו בה אפילו חלק. מסו הסודיות על זהותם של
לוחמים אלה, המייצגים דור חדש של לוחמים בצה״ל,
התרומם רק כאשר הובאו שניים מהם לקבורה.
היו אלה סגן אבידע שור ,22 ,בן קיבוץ שובל ! וסמל
חגי מעיין ,21 ,בן קיבוץ מגן. הם היו בין ארבעת
הנפגעים של כוח הפשיטה, שנפגעו בעת הקרב שהתחולל
עם כוח גדול של פידאיון, ששמר על בית מיפקדת
החזית־הדמוקרטית־לשיחרור־פלסטין, לפני שזו פוצצה.

למשובת החיים והעליצות בה ניחנת.
כן, אני יודעת...
אתה לא רצית, מעולם לא הריעות לאיש.״
וכאן שמטה את העט. יו תר לא יכלה להעלות ולוא גם
מילה אחת על הכתב.

אחד השיבר

ובכל קבוצה כזאת יש מנהיגים, ומונהגים, יש בולטים
ונחבאים אל הכלים, כמו בכל מיסגדת חברתית אחרת.
אז שיבליט — אומרים בני הקבוצה — היתד, אבידע.
במרבית השנים שחיו יחד היה אבידע ילד קטן, קצת
מופנם ומסוגר, לפעמים אפילו מתקשה בלימודים. רגי ש
באופן יוצא מהכלל וחש בדברים לפני שאומרים אותם.
ויחד עם זאת — מקסים, ונחמד וטוב — כזה שכולם
אוהבים, ולא רב עם אף אחד ואינו מתנגש.
הרבה שנים, כשאדם כזה צומח, לא ברור עוד מה
בדיוק יצמח ממנו. אבל ברור שטוב לידו ואיתו, כי הוא
מקרין חום, וצהלה ושמחת־חיים. ויום אחד, מבלי שאפילו
מבחינים בכך — וזה קרה אצל אבידע בסביבות כיתה
י״א — הוא הופך פיתאום לאדם שונה. פיתאום גבהה של קומתו, והנער הופך לעלם. והסימנים הראשונים
הבגרות מתבטאים באחריות שהוא מתחיל ליטול על עצמו
וביחס הרציני שהוא מגלה לדברים.

ך * יהזה, כמובן, רק הגורל העיוור, אשר קצר מבין
1 1משתתפי הפשיטה דווקא את אבידע ואת חגי — שניהם
בני קיבוצי השומר־הצעיר שבנגב. היה זה רק הגורל
העיוור, שהביא את בשורת המוות אל שני קיבוצי
השומר־הצעיר, שעד כה פסח המולך של חללי המילחמות
על בניהם( .לעומת זאת, נפלו ארבעה מחברי קיבוץ שובל
במילחמות ).אך לוא היה אותו גורל עיוור בוחר לפגוע
בשניים אחרים מאנשי כוח הפשיטה — היו אז שמותיהם
אחרים, אך סיפורם ורקעם דומים בהחלט. בסיכוי גבוה
של הסתברות ניתן לומר שאם היו הנופלים שניים
אחרים, היו גם הם חיילים צעירים על סף סיום שירו ת
החובה שלהם, לוחמים עזים שלמרות שלא השתתפו ב־מילחמות,
יש להם נסיון קרבי, נערים מבני התנועה ה קיבוצית
על כל זרמיה
וזה — בוודאי שאיננו מיקרה.
בחדר המדרגות בבית דו־קומתי, הניצב מוקף ירק
בשיפולי הגבעה בקיבוץ שובל, ישבה דפנה, צעירה
שחרחורת ורכודמבט, כשעל ברכיה ניי ר מכתבים. עיניה
היו לחות מדמעות, והבעה חולמנית היתד. נסוכה על פניה.
שלושה ימים קודם לכן איבדה דפנה את החבר שלה,
אבידע. יומיים קודם לכן ראתה אותו בפעם האחרונה,
כאשר הגיע מאוחר ביום שי שי לחופשת שבת קצרה
מיחידתו. נדמה היה שטרם קלטה את עובדת מותו. כאילו
יצא לאחת מאותן תקופות היעדרות ממושכות שלו,
שאחריהן י שוב ויופיע לפתע בשער המשק, יחליף את
מדי הצנחנים שלו בסרבל עבודה כחול, יקפוץ אל בית
המשפחה לראות אם הכל בסדר, ויצא אל שדות השלחין.
על נייר המכתבים ניסתה דפנה לכתוב שיר.
״הכי שלי,״ קראה לו ובסוגריים הוסיפה ליד הכותרת :

שובל, על אם הדרך בואכה באר־שבע, אי ירוק
מול הפחונים של שבטי הבדואים של אל־הוזייל. הקימו
אותו ביום הכיפורים של ,1946 אחד מאחת־עשרה נקודות
ההיאחזות שהוקמו בלילה אחד בנגב כדי לקבוע עובדה
של נוכחות יהודית. באו לשם אנשי גרעין ארץ־ישראלי,
חניכי המוסד בבן־שמן, שהתחברו עם אנשי הגרעין הדרום*
אפריקאי הראשון של השומר־הצעיר.
יליד פולין, היד. שייך לגרעין הארץ־
חיים שור,
ישראלי. שולמית, לגרעין הדרום־אפריקאי. נישאו והולידו
ארבעה בנים. אבידע היה הבכור, מהמחזור השלישי של
בני המשק, שנולדו כבר בקיבוץ.
הקיבוץ, הידבר, בפעילות
האב, ממקימי
חיים שור,
פעיל במפ״ם, בתנועה הקיבוצית ובעתון
תנועתית. היה
התנועה — על המשמר, ישם הוא משמש כיום כסגן־עורך.
היא מחנכת כיתות ח׳ במוסד החינוכי
האם, שולמית,
במשק.
אבל אבידע (שם תנ״כי ממנו נגזרו כמה מכינויי
החיבה של אבידע, כמו אבי, דודו או טדי) ,כמו הילדים
האחרים בקיבוצי השומר־הצעיר, היה שייך לקבוצה שלו,
כמעט באותה מידה כמו לתא המישפחתי.
שיבלים — זה היה שמד, של הקבוצה 20 .בנים ובנות
מהמשק, שני ילדי חוץ שהצטרפו לקבוצה במרוצת השנים
ועוד שני ילדים של קיבוץ בית־קמה השכן. מבחוץ קשה
קצת לרדת להבנת מהותה של הקבוצה. כי להיות בקבוצה
זה להתחיל יחד בשישיה (אגף לשישה) בפעוטון, ואחר־כך
בגן הילדים, ולהמשיך משם יחד עם כל הקבוצה לחברת
הילדים ואחר־כך להיות יחד במוסד החינוכי, ובתנועה.
זה כמו לגדול עם אותם 20 אחים, בני אותו גיל, ולחלק
עימם את החיים משחר הילדות עד סף הבגרות, לחיות
עימם, לכאוב את כאביהם, לשמוח את שמחותימם, ליצור
עימם שפה, סיגנון, הווי, הכל.

אלוף העולם בכ סף
סגן אבידע שור
״הלא כך קראת לי תמיד.״ ואחר־כו רשמה^בכתב יד ה:
חייל שדך ביטא נכונה /תחושה אמיתית, צורבת,..
״על קיברך צריכים היו לשתוק״ — אמר קטנו
כל אוצרות השפה העברית להביע גדולתך...״
ואני ידעתי / ,אבידע שלי אהב טוהר ויופי /יפי
המידות ויופיה של ארץ ופרחיה...
׳ול כן ראיתי / ,במו עיני ראיתי, היאך בכו /הפרחים
ומסביב קולות דמע ונהי / ,והם לא לי, זרים כל כך.

* ושבים החברים, הנערים והנערות שעברו יחד
עימו את מרבית חייהם ומנסים לחשוף לעצמם מה
היה אבידע עבורם.
״אבידע — זה לעבוד המון שעות,״ נזכרת אחת.
״עבד בשלחין. זאת אומרת לרוץ כל היום עם קווים בשדות.
והוא כל כך אהב את השדה. אם, למשל, היה יודע אחרי
יום עבודה שעוד כמה שעות הוא צריך לחזור שוב לשדה
כדי להשקות, הוא לא היה חוזר לחדר בכלל. היה שוכב
ונרדם בשדה או יושב לו שם לבד.״
״אבידע — זה הקשר למשפחה,״ אומרת שניה .״יש
לו שלושה אחים צעירים מ מנו: טובי בן עשר, ישראל

מישמו ננוד רנופלים: חיילי יחידתו שד חגי בוא ש מסע ההלוו״ה בקיבוץ מאן

אחרי הארון המובל בטנדר: הוריו של חגי, בני הקיבוץ וחבריו לפשיטה
בן 15 ואבנר בן ,20 חייל ביחידה מובחרת בצה״ל. אז
נמו שכולם מעריצים אותו, כך הוא מעריץ אותם. ממש
קשור אליהם.״
״איך שהוא קשור למשק — ככה הוא אהב לטייל,״
סבור אחר .״בחור שאוהב טבע ונוף וכל דבר שקשור
במרחבים. אוהב נורא לטייל ומכיר כל שיח ועץ. כל
הזמן מתמסר לנושא הזה, פתוח ללמוד ולדעת עוד ועוד.״
״בכיתה י״א,״ מספרת אחת ,״אימצנו את סניף
השומר־הצעיר בדימונה. זה אמר להקדיש הרבה הרבה
שעות בשבוע אחרי הצהריים כדי להדריך שם. הבעיה
היתה להעסיק שם את הנוער בשעות של אחרי הלימודים,
במשחקים ובסיפורים ובכל דרך אחרת. אבידע ידע
לעניין אותם. היו לו חניכים בכיתה ח׳ והם ממש אהבו
אותו. אחר־כך, בכיתה י״ב, היה כבר מרכז הקן בשובל
ותוך כדי הדרכה למד גם לנגן באקורדיון.״
״את הכל היה עושה בשקט, בצינעה, בלי שוויץ,
עם החיוך שלו ועם חיבוק!״ נזכר חבר׳ ״אך בעיקר מה
שהיה אבידע, זה שהיה אחד שאיכפת לו. הוא היה נורא
איכפתניק, הכל נראה לו נורא חשוב וכל ד בר שהיה
צריך לעשות היה מוכרח לעשות בצורה הטובה ביותר.״
״נכון,״ זה מזכיר לאחרת ,״במיוחד היה איכפת לו
העניו של סבל העמים. זו היתה תכונה מאוד בולטת
אצלו: להיות רודף צדק ויושר. העניו של אחוות עמים
לא היה עבורו סתם מליצה. זה היה איכפת לו. הוא
רצה שנהיה כל הזמן בסדר עם עצמנו ועם שכנינו.״
״אבידע זה גם השפה שלו,״ נזכרים .״זה להגיד, אין
לי רעבון׳ ,או להתפעל מצמיחת האח הצעיר ישראל
ולומר עליו, צריך לסגור אותו בחדר ולשמוע איך הוא
גדל׳ או, כשרצה לספר שלמישהי יש אבא עשיר, אבא
שלה אלוף העולם בכסף׳.״
נזכר חבר לקבוצה :״היינו יחד, ארבעה מהקבוצה,
בקורס קצינים בצבא. אני זוכר שמישהו פעם שאל אותי
על אבידע — ,האבידע הזה שלכם מהסיירת, לפי הסיפורים
הוא הבחור הכי מוצלח בעולם והכי חכם בעולם. מד.
המיוחד ש בוז׳ ניסיתי לחשוב ולענות לו. בסוף אמרתי
לו, :יש לו, לאבידע, תכונה אחת טובה! זה שכולם
אוהבים אותו. לא צריך לעשות ממנו סופרמן, כי מה ש הוא
היה זה אחד כזה שאי אפשר שלא לאהוב אותו.״

יותר ממה שאני צריך לשרת.׳ איד שהוא חייל טוב
ומצטיין הוא פשוט לא אהב את הצבא. הוא אהב את
החיים האזרחיים. אם אהב משהו בצבא זה את המיסגרת
החברתית שהיה בה. אחר-כך, כשחתם על שירות־קבע
לעוד כמה חודשים, אמר ל י, :אני לא יודע מה לעשות.

יד״ שד * 1

אולי פרץ השדוס
• * שהלךלצכא התנדב ליחידה מובחרת. באותה יחי-
דה שירת עד יומו האחרון. בקורס מ״כים היה חניך מצ טיין.
בקורס הקצינים סיים בהצטיינות. הוא לא הירבח
לספר למישפחתו וחבריו על פעילותו בצבא, אבל לא היד.
צורך בסיפורים. החיילים שלו העריצו אותו, מפני ש השקיע
בהם את נשמתו, ועשה עבורם מעל ומעבר מד.
שצריך מפקד לעשות עבור חייליו.
לפני מיספר חודשים, כאשר השתוללה בארץ ה היסטריה
נגד קיבוצי השומר־הצעיר, בעיקבות מעצרו
של בן קיבוץ גן־שמואל אהוד אדיב, הוזמן חיים שור,
אביו של אבידע לערב ראיונות עם אורי זוהר.
שור, היה צריך כביכול להתגונן נגד הגל העכור שהש מיץ
את תנועתו. הוא לא התגונן. מה שהוא עשה היה
סיפור על קבוצת שיבליט — קבוצתו של הבן אבידע.
הדברים די ברו בעד עצמם — כל הבנים בקבוצה, להוציא
אחד, היו אותה תקופה קצינים בצה״ל, רובם ככולם
ביחידות קרביות. זה שלא היה קצין, לא היה כזה
מפני שהיה עצמאי מדי וכאשר זומן לבחינות קצונה בפעם
שניה הסתבר לו שהוא יצטרך לחתום קבע אם יהיה
קצין, ולכן לא הלך. חיים שור סיפר רק מה עושה
כל אחד מהבנים בקבוצה של אבידע. זה הספיק.
אבל אם יכול מישהו לחשוב שאבידע, כמו חבריו
האחרים בקבוצה, היו חיילים מקצועיים, תהיד. זו טעות.
איש מהם לא ראה בצבא יעוד. גם אבידע ראה בו
הכרח, וכיוון שהוא נאלץ למלא אחר כורח זה, הוא
יעשה זאת בצורה הטובה ביותר.
את שירות הקבע שלו האריך במספר חודשים, אחרי
שביקש לכך את אישור שיחת־הקיבוץ, כדי שיותן לו
להשלים את מיסגרת האימונים עם הצוות שהחל באימוניו.
תוך כדי כך השתתף גם בפשיטה על בסיסי החבלנים
בטריפולי, לפני חודשיים.
ומילא את כל
המשימות ללא דופי.
סיפר חבר :״היינו יחד הרבה זמן. אבידע תמיד היד,
אומר לי , :אני לא חותם קבע בצבא אפילו שעה אחת

מיקושים, הסתננות, ושמירה מוגברת היו שייכים להווי
המקומי. יחד עם זאת, נראה שהגורל האיר פניו לי שוב־ספר
זה. הפעילות החבלנית של הפידאיון פסחה עליו,
מיבצע קדש וכיבוש הרצועה במילחמת ששת־הימים.
התחילו משם, והרחיקו משם את המילחמה אחרי שעות
ספורות. עד השבוע האחרון היתד, מגן אחד הישובים
הבודדים בארץ שבחלקת הקבורה שלד, לא הוקמה מצבת
השיש הסטנדרטית של צד,״ל.
חגי, בנם של ראובן ולאד, מעיין, היה אחד הבנים
הראשונים של המשק. גם הוא, כמו אבידע משובל, היה
בן לאב שלא הסתפק בחברות בקיבוץ והתמסר לפעילות
תנועתית, עבד כעורך־לילד, בעל המשמר ולפני שש שנים
יצא אף בשליחות השומר־הצעיר לבלגיה.
בשנתיים אלה יצא אף חגי ממיסגרת המוסד החינוכי
במגן, וחי עם הוריו ועם אחותו הצעירה בבריסל. אחר־כך,
כשהאב המשיך בשליחות ועבר לשמש כשליח הסוכנות
היהודית בפאריס, חזר חגי אל המשק ואל הקבוצה שלו.
חצב — קבוצתו של חגי במגן, היתה קבוצה קטנה,
תריסר בסך הכל. ייתכן ומסיבה זו היתד, זו קבוצה
מגובשת יותר מקבוצות רחבות יותר במוסדות אחרים.

ספל חגי מעיין
כל שלושה ימים מטלפן אלי איזה גנרל אחר שאחתום.׳
בסוף חוא חתם, אם כי לא ויתר על שאיפתו לשרת כ־קצין־ביטחון
בחו״ל כדי לראות מה זה חוץ־לארץ לפני
שהוא חוזר להטיל עוגן בקיבוץ״.
נזכרת דפנה, החברה :״תמיד, כשד,יתד, מתקרבת שעת-
החדשות ברדיו, היה מבקש לפתוח את המקלט. לרוב
במקרה כזה, היה חוזר על אותו בי טוי, :חברה, בואו
נשמע חדשות, אולי פרץ כבר השלום...״

הסבא נרצח בפוגרום
ץ* שנמסר לסגן אביחן שור כי הוא מצטרף לכוח
הפשיטה בביירות, הוא ביקש רק דבר אחד: לקחת
עימו חייל אחד ששירת עימו בפלוגה, את סמל חגי מעיין.
״אם אנחנו נהיה ביחד,״ אמר ,״זה יהיה בסדר.״
המפקדים הבכירים לא היו צריכים יותר מזה. הם
ידעו שאם אבידע אומר ״זה בסדר,״ אז איו לדאוג יותר.
צירפו אליו את חגי, בו קיבוץ השומר־הצעיר מגן, השוכן
במרחק של 25ק״מ בקו אוויר, דרומית מערבית לשובל.
מגן הוקמה שלוש שנים אחרי שובל. ב־ 1949 עלו
המייסדים, יוצאי תנועת השומר־הצעיר ברומניה, למרחבים
המדבריים שמול רצועת עזה והקימו את אחת הנקודות
הראשונות שהוקמו אחרי מילחמת העצמאות.
הוריו של חגי, יוצאי העיר יאסי, ניצלו מאימי ה־מילחמה.
אבל הסב נרצח ב־ 1942 בפוגרום שנערך ביאסי.
עם חבריהם, ניסו להגיע לארץ במיסגרת ר,עליה הבלתי
ליגאלית, אונייתם נתפסה והם הוגלו למחנות בקפריסין.
מהרגע הראשון להקמתה •היתה מגן ישוב־ספר,
שנועד להוות חומד, מול רצועת עזה. המתח הביטחוני היד,
חלק מחיי היום־יום של הקיבוצניקים הטריים. גניבות,

* * סוכן להכניס בני־אדם לתבניות. אבל אם יש
דבר כזה שנקרא מוצר אופייני של קיבוץ השומר-
הצעיר — המשהו שנקרא פעם בלעג־מהול־בחיבה בשם
שמו״צניק — אז חגי היה כזה. גבוה, חסון, יפזדתואר, עם
ידיים של זהב. במקצועו — מסגר של מכונות חקלאיות.
כזה שכל חופשה רץ ד בר ראשון למסגריה הקיבוצית
לדאות אם הוא יכול לתרום משהו. ואם לא מוצאים אותו
במסגדיה אז הוא בטח על מיגרש הכדורעף. למגן אין
קבוצת כדורעף, רק קבוצת כדורסל. אבל חגי אוהב
כדורעף. אז בימי שישי, כשהיה בא למשק, עשה מקלחת
ורץ לקיבוץ נירים, המרוחק כמה קילומטרים לשחק שם
כדורעף עם החבר׳ה.
מיום שהתגייס לצנחנים, טיפח את גאוות היחידה.
חבריו זוכרים אותו כמי שגם כשהוא בא הביתה חושב
על היחידה שלו, על דברים שהוא יכול לשפר ולעשות
יותר טוב מאשר עשה אותם עד כה.
ושוב אותו מצב אופייני: חייל למופת, קשוח וממושמע,
אבל שאינו חולם אפילו לרגע להפוך את הצבא לדרך
חיים. זוהי חובה שהוא צריך, ככל אזרח, למלא אותה.
אז כמו כל החובות המוטלות עליו, הוא יעשה אותה עד
הסוף, לא רק בלי להתלונן אלא בצורה הטובה ביותר
שהוא יכול לעשותה.
רק פעם אחת, בקיץ האחרון, גברו הגעגועים על חגי.
הוא התגעגע אל הוריו שבפאריס. הצבא עשה צעד
שלפנים משורת הדין, התיר לו חופשה, באמצע השירות
הסדיר שלו, כדי שיסע לחודש לראות את הוריו בחו״ל.
הגי נסע וחזר, ולא היה לו עוד כל ספק שכשהוא מסיים
את שירותו הצבאי, בעוד עשרה חודשים, הוא חוזר
למשק, למסגרית המכונות החקלאיות.
ואז בחר אותו אבידע, אותו העריץ כמפקד, להצטרף
אלייו לפשיטה בביירות. שניהם השתתפו בכוח המשימה
עליו הוטל לתקוף את מיפקדת החזית־הדמוקרטית ששכנה
בבנין בן שבע קומות ולפוצצה. במהלך הקרב, נפגעו
שניהם, אבידע וחגי, בבת־אחת. הם פונו מיד אל החוף.
בדרך חזרה כבר היד, ברור שאפסה כל תקווה לחייהם.
בקיבוץ מגן רצו לבטל את סדר ליל הפסח — החגיגה
השנתית המרכזית של הקיבוץ. בשנה בה חיכה אלוהים
את אחד מבכורי הקיבוץ, לא היה טעם לחגוג חג שמשמ עותו
היא פסיחה של מלאך המוות על הבכורים. אבל
הוריו של חגי תבעו שהסדר ייערך.
שני צעירים מלאי תום ושופעי אהבה, שגדלו על מסורת
אחוות העמים ,׳וחונכו על השאיפה לשלום — הם המייצגים
את האנשים שלנו בביירות. בביירות הם מילאו את חובתם
— ועשו הכל כדי למלא אותה על הצד הטוב ביותר.
מפני שהיה איכפת להם.
זה אולי מקלקל קצת את האגדות על הסופרמנים
והג׳ימס בונדים שביצעו מיבצע מלהיב דמיון 1.א ך עוד
יותר מכך זה מקלקל את התמונה שמקהלה של צבועים
ניסתה לצייר רק לפני מספר חודשים.
השבוע, אחרי שאבידע שור וחגי מעיין הובאו לקבורות,
לא מצא לנכון אף אחד מאלה שתקפו עם קצף על
השפתיים את הדרך החינוכית והרעיונית של השומר־הצעיר
להתנצל בפומבי, לפחות בפניהם.

עברו לסימון של גסות שלא היה כדוגמתו לפני פן.
דוגמה נאה לכך ניתנה על־ידי השר חיים גבתי —
אדם שנחשב עד כה לאיש נוח, אפרורי ובלתי־מתרגש.
באשר נודע על פרשת ״שנלר״ — מיגרש״הענק
הירושלמי שנמסר בזיל־הזול למיליונר חיחודי״הגרמני
אריה פאלוך, הגשתי הצעה דחופה לסדר־תיום. כן עשה
זלמן שובל מע״מ. להפתעתי הכירה הנשיאות בדחיפות
— ו כן ניתן לי להעלות את הנושא מייד אחרי שהורדו
מסדר״היום הצעות אי״האמון בעניין ספסרות הקר קעות
בגדה המערבית (ראה מיסגרת).
פתחתי באיתור האחריות :
.אורו אכנרי ג לבי לבי על שר החקלאות, שנתמזל
לו מזלו הרע להגן על עניין מפוקפק, הנוגע לו רק באופן
פורמלי, בעוד שבעל הדבר הוא מישהו אחר.
זהו גורלם של כמה שרים בממשלה הזאת, ש מדי פעם
הם נאלצים לעלות כאן על הדוכן ולהגן על מעשיו
ומחדליו של שר האוצר, מר פנחס ספיר.

דיכרנו היום הרכה עד הספסרות שמעכו-

היו 13 אב שר

מושב־החורף

אידו היה פה שר-האוצר, הייתי משתדל
דהיכנס דניתוח היחסים האישיים כינו דכין מר
פאלוד, כשם שדו היתה כאן ראש־הממשדה,
הייתי רוצה דהיכנס דניתוח היחסים האישיים
כינה וכין מר דו כויאר, שקיכד עכשיו ״כקשיש״
גדוד מהמדינה.

מדוע שר־האוצר, פנחס ספיר, חושב שהוא
צריד להעשיר אנשים, דהפוך כמה עשירים ל־מיליונרים,
וכמה מיליונרים דמידיארדריס ז זהו
נושא מרתק!

ל מגור את הבדיוה

אורי אכנרי אדוני היזשב-ראש, אינני רוצה
להיכנס לניתוח היחסים המיוחדים הקיימים בין שר האוצר
לבין מר אריה פאלוך. אילו היד. שר־האוצר עונה להצעה,
הייתי עושה זאת( .לדעתי היה הוא צריך לעשות, הוא
ולא שר החקלאות, שנגיעתו לעניין היא פורמלית גרידה,
ובמידה שהדברים אינם כשורה, לא הוא האחראי לכך,
אלא כצד סביל).

הייתי רוצה להיכנס גם לניתוח היחסים האישיים בין
שר האוצר לבין חבר־הכנסת קרמרמן. זוהי קואליציית
ד׳הונט, קואליציית עופר-בדד בדרג גבוה יותר, קואליציה
של ספיר־קרמרמן, שגם הוא קיבל ״בקשיש״ עצום מהמ דינה
למען רכישת ״ליילנד״ .היחסים האישיים האלה,
היחסים האישיים־ציבוריים־פרטיים־מיפלגתיים — עליהם
היה כדאי לכתוב פעם ספר אמיתי. אני מקווה שיימצא
עתונאי שיגי ש פעם ספד כזה לציבור.
שמואל מיקוגיס: בשביל זה קיים מבקר
המדינה.
אורי אכנרי: מבקר המדינה אינו סופר,
לצערי. הוא פחות מאשר סופר. זה לא מספיק.
לנתח את היחסים האלה, זה עניין ספרותי.

11־ 9ב אפר? 1973

הכנסת

הוחכרה לפאלוך גלי מיכרז, על״פי המלצת השר ספיר,
ב״ 5.5מיליון. הוא נדרש לשלם במזומן * 4.מיליון.
אותה שעה קיבל למטרה זו מבנק ״טפחות״ ,השייך
לממשלה 3.3 ,מיליון. משמע, שהאיש השקיע בסן־חכל
מכספו 1.1מיליון. ואילו מינהל המקרקעין הוציא 7.5
מיליון בדי למקם במקום אחר את המחנה הצבאי,
העומד עדיין על הקרקע!
סיכמתי את הדברים בך :

נמשך

היום האחרון
ונמשך ונמשך.
״היום אפשר למכור כאן את המדינה!״ אמר אחד
הח״כים — כמובן במיזנון.
ואכן — ביום זה מובא חוק אחרי חוק לקריאה שנייה
ושלישית, ומתקבל בהצבעות של ארבעה־חמישה ח״כים.
זהו מיבצע של ביעור־חמץ. לאיש אין חשק לנמק עוד
הסתייגויות, מכיוון שממילא אין איש מקשיב, וההצ בעה
היא אוטומטית. רוב הח״כים מסתלקים הביתה.
קשה היה להאמין כי באולם זה נתקיים רק שבוע לפני
כן המאבק ההיסטורי על חוק באדר־עופר, כשמאה ה״כים
היו מרותקים לבניין, ומאבק נואש התנהל באולם. ביום
האחרון, לעומת זאת, נדונו ״רק״ חוקים של ביטוח
לאומי, תיקון לחוק הפלילי, וכדומה.
״היום זה בית־קברות!״ העיר ח״כ של המערך.
״כך היתה נראית הכנסת בכל הימים, לולא היתר.
קיימת כאן סיעתנו, והסיעות הקטנות האחרות שלמדו
מאיתנו,״ השבתי לו.
נדמה לי שלא הגזמתי.

סמרטוטי נשארים סמרטוטים כשהתקרב מועד בחירת הנשיא, שיגרתי ליו״ר מיכ־תב
על סידרי הבחירה.
עד כה נבחר הנשיא תמיד ב״הצבעה חשאית,״ שלא
היתה חשאית כלל. כל ח״כ הכניס במושבו פתק למע טפה,
ניגש למזכיר ושילשל שם את המעטפה לתוך תיבה.
״חשאיות״ זו היתד, פורמלית בילבד. כי כל ח״כ
יכול היה להסתכל במעשי ידי שכנו.
הפעם, מתוך תיקווה קלושה שאולי לא ייפחדו אנשי
רפ״י במיפלגת־העבודד. להצביע לפי הכרתם, אם יהיו
התנאים באמת חשאיים, תבעתי מן היו״ר להתקין באולם
הכנסת תא־הצבעה סגור. רמזתי במיכתבי שהצבעה ללא
תא כזה לא תהיה חשאית, ועל כן לא תהיה חוקית.
היו״ר הבין את הרמז (ובהודעה לעיתונות טען כי
חשב כך כבר לפני שקיבל בכלל את מיכתבי).
ואכן, ביום השלישי עמד תא־הצבעה באולם. ונק ראנו
אליו אחד־אחד. הח״כים והיועצים, שקראו למיבנה
״תא־אבנרי״ ,קראו לי מדי פעם בעת ההצבעה, כדי
שאזהיר את קצין־הכנסת שניתן להציץ מכל מיני כיוונים
לתוך התא, מן היציע. אולם היו אלה חששות מוגזמים.
האמת היא שלא היה כל צורך בסידורים אלה. איש
מבין אנשי רפ״י-לשעבר (מאוד לשע בר!) לא העז להפר
את צו המיפלגה, והכל הצביעו בדיוק לפי החלטות מוס דות
מיפלגותיהם.
נשאלת השאלה: בשביל מה בכלל יש צורך בבחי רות
״חשאיות״? אם כל המיפלגות מחליטות מראש
איך להצביע, ואיש מביו חברי-הכנסת שלהן אינו מעז
להפר את פקודת המיפלגה — מה הטעם בחשאיות?

שיעור קטן
בתורת הסבסרות
חוק בארר־עופר שינה את האווירה בכנסת. לא
חיה זה מעשה חד־פעמי. כל מערכת היחסים בכנסת
התערערה, סיגנוננו התחדד עוד יותר, ודוברי הממשלה

״מעשיכם ה
זוהמה יומיומית״
בשקם חיים גבתי להשיב, הוא לא הכחיש אף עוב דה
אחת שהבאתי. למעשה, אישר את בל העובדות,
וניסה לתרץ אותן איכשהו. אולי חש שהדברים אינם
משכנעים, בי הוא עבר מייד להתקפה אישית שלו־חת״רסן

חיים גכ תי: אני לא ירד תי לעומק טענותיו של
חבר־הכנסת אבנרי, ואני מתעלם מן הרמזים המלוכלכים
שהשמיע פה על שר־האוצר, על ראש־הממשלה ועל שרים
אחרים. אפשר לזרוק זוהמה, אבל אינני מבין את הטענה...

השר גבתי
דגכוד. עכשיו אנחנו מדכרים עד
שכתוך גכודות ישראד.

הספסרות

מי ששמע היום את וידוייה האישי הנרגש של הגברת
גולדה מאיר — כמה היא מתנגדת לספסרות, כמה היא
דבקה בעקרונותיה הסוציאליסטיים — יכול היה להגיע
למסקנה שהגברת גולדה מאיר היא ראש־ממשלה במדינה
אחרת, ראש מפלגה אחרת, ראש מישטר אחר.

אינני מכיר מישטר כעודם המטפח ספ סרות
כצורה גסה יותר מהמישטר שהגכרת
גודדה מאיד עומדת כראשו.
טרחתי לבדוק במלונים כיצד מוגדר המושג ״ספסר״.
_ סרסור,
הנה ההגדרה של מלון א בן־ שו שן :״ספסר
מתווך במסחר; .2ספקולום — עוסק בעסקים מסחריים
שיש בהם משוס סטית מן המותר על־פי החוק או על־ידי
דעת הציבור, ושמטרתם רווחים גדולים וקלים על־ידי
הפקעת מחירים ; ניצול המחסור בסחורה מסויימת בשוק,
וכדומה. הממשלה נלחמת בספסרים למיניהם. ספסרים
במגרשים, ספסרים בשוק שחור״.
שמואל מיקו ניס: תוספת: באינציקלופדיה
העברית כתוב ״ספסר — ראה גנב״.

אורי אכנרי: את זה לא בדקתי, לצערי.
אדוני היושב־ראש, חוץ מהסיפא, ההגדרה הזאת נכונה
לעניין הזה, ונכונה לגבי הרבה־הרבה עסקים אחרים,
הנעשים בחסות הממשלה. אלה הם ״עסקים מסחריים
שיש בהם משום סטיה מן המותר על־פי דעת הציבור,״
״שמטרתם רווחים גדולים וקלים על-ידי הפקעת מחירים,
ניצול המחסור בסחורה מסויימת.״ ואין במדינה מחסור
גדול יו תר מהמחסור בקרקע, בכלל בישראל, ובפרט בירו שלים.

מוטעית
רק הקכיעה התמימה שד אכן־שו
שן, ששרדה כנראה מתקופה אחרת, ש״המכד
שדה נדהמת כספסרים דמיניהם.״ תדוי, אדוני
השר, מי הם הספסרים. יש ספסרים שחמט•
שדה מתנגדת דהם, ויש ספסרים שהממשדה
מטפחת אותם.

הידידים היקרים
שד ראשי המדינה
לאחר־מכן סיפרתי לכנסת בחרחבה את פרטי העיס־קה.
העיקר: הקרקע שווה כיום ב־ 10 מיליון ל״י. חיא

אורי אכנרי: אס אתה משתמש במושג ״זוה מה״
והוא מתקבל כמושג פרלמנטרי, אני חושב
שמדיניות הממשלה היא מזוהמת, ומה שאתם עו שים
הוא זוהמה יום־ יום.

היו״ר יאוכן ארזי:

חבר־הכנסת

א בנוי.

אני מבקש לא להפריע!
אורי אכנרי: זוהמה — זה לתת בקשיש של
20 מיליון לירות למיליונר, בשעה שאין לך לדירות
לזוגות צעירים ועולים חדשים !
חיו״ר ראובן ארזי: חבר־הכנסת אבנרי, אני
מבקש אותך עוד פעס לא להפריע. כאשר דיברת
איש לא הפריע לך. אני מבקש לא להפריע ל שר
לענות.

שר האוצר
ממליץ ומאשר
ניתרה התעלומה: מי המליץ על מסירת השטח ב מחיר
אפסי לאיש זה ללא שום מיברז? לא היה קל
להוציא זאת רישמית מפי השר, אבל במאמץ משותף
של כל הנוכחים הצלחנו :
חיים גכחי מי שרוצה לבנות מיבני תעשייה,
מביא המלצה משר המיסחר והתעשייה, המלצה המשחררת
אותו ממיכרז.
גדעון פת: אבל לא משחררים.
חיים גכתי: כן משחררים.
גדעון פ ת: מי שיחרר את פאלוך מ מיכרז?
חיים גכתי: אס יש המלצה מהשר הממונה לשחרר
ממיכרז — מינהל מקרקעי ישראל משחרר ממיכרז.

זדמן ׳טוכד
אורי אכנדי
גדעון פת: מי המליץ? שר הפנים, שר התיירות?
שמואד תמיר: שר השרים.
גדעון פת: מליץ היושר המליץ.
חיים גכתי: שר־האוצר ממליץ מדי פעם על שיחרור
:אדוני השר, אתה המלצת?

מי היה השר שהמליץ?

משקיעי חוץ ממיכרז. עלינו לדעת פעם: אם
ייניס, במשקיעי־חוץ — .אל נבלבל ליהודים
את המוח, ואל נגיד להם: תבואו ותשקיעו
אוריאכנרי: אלה הם משקיעי־חוץ
הכל — חוץ מלהשקיע.

איננו מ עוד
בחוץ־לארץ
בארץ.
העושים את

..אדץ־ישראל השדמה מתמזגת וום ארץ־ישו־אד הוזזשדודמת
והפאוווס הלאומו מתמזג ע תאוות הבצע...״
בדיון על שלוש הצעות אי״חאמון בקשר עם הח לטת
הממשלה על מכירת קרקעות לישראלים
בשטחים המוחזקים (מטעם גח״ל, רק״ח והמר כז
החופשי) ,אמרנו :

אורי אכנרי: לפני שבוע בלבד הרימו אנשי גח״ל
בבית הזה את ידיהם כדי לבצע מזימה, שתנחיל למערך
שלושה מנדטים נוספים, מעל ומעבר למנדטים שיתן לה
הבוחר ברוב עיוורונו.
היום ירימו אנשי גח״ל את ידיהם כדי להביע אי־אמון
למדיניות צמרת המערך.
זוהי קומדיה של אופוזיציה, הצגה לאחז עיני תמימים,
מסך־עשן של פאתוס כדי להסתיר את האמת.

קומדיה שד אוכוזיציה
בשבוע שעבד ראינו את גח״ר האמיתי —
השותף העיקרי של המערך, חיל-העזר של דיין,

אכן חלום מתוק של ספסרים: ארץ שלמה
נמכרת ונקנית כשוק הפישפשים.
אדוני היושב־ראש, הארץ כולה עוקבת בשעות אלה
בנשימה עצורה אחרי הידיעות על פעולות החיילים
ואנשי־הביטחון נגד המחבלים הפלסטיניים בניקוסיה
ובבירות.

לא נחשבו בתקופות קדומות כשייכות לארץ-ישראל. זמן
רב היתה באר־שבע גבול דרומי, ועכו גבול צפוני. אפשר
להביא ראיות כמעט לכל מפה ...אני גורס מושג אחר
מאשר שלמות הארץ.״ זוהי התשובה לציטוטים התנ״כיים
של חבר־הכנסת בגין.
יצחק רפאל ז עכשיו, משלא נבחר כנשיא,
כבר איננו פוסק. לוא היה נבחר כנשיא, אסור
היה ולערער. עכשיו, משלא נבחר — הוא לא פוסק.
אורי אכנרי ז בדיוק להיפך, חבר־הכנסת
רפאל.
היז״ר כן״ציון קשת ג הנושא הוא אי״אמון
לממשלה, ולא לפרופ׳ אורבך.
.אורי ׳אמוץ ז נשיא המדינה אינו פוסק הלכה.
לא נתתי לו את קולי כדי שיפסוק הלכה. אבל
כאיש־רוח וכאיש־דתי, זכותו לפסוק הלכה בדיוק
כמוך וכמו כל ארס אחר הבקי בתורה. מכיוון
שאין אפיפיור לדת היהודית, חופשי כל ארס לפרש
את ההלכה היהודית לפי מצפונו ולפי הכרתו.

מניין יונקים המחבלים האלה את כוחם? כיצד הם ממ שיכים
בפעולותיהם, אחרי מאה תבוסות ואלף כישלונות.

הם יונקים את כוחם, את עתודתם האנו שית,
את משאביהם, מהרגשת הייאוש של העם
הפלסטיני. ואני חושש שלא נצליח לחסל את
הטרור כל עוד לא נחסל את סיכות הייאוש
הזה על־ידי מציאת פיתרון שיהיה מכוסס על
הכרה הדדית, שלום וביטחון.
מי שפותח את הגדה ועזה בפני קוני־קרקעות יש ראלים,
פרטיים וממלכתיים, אומר לעם הפלסטיני: זהו
זה, לא נזוז אף משעל אחד של אדמה כבושה. לעולם

*וו־ץ־ישראל הי*ו 031 *31
ספיר ועופר. מה שאנו רואים היום
אינו אלא תיאטרון־בוכות.

אין לנו כל אשליות. מה שהוחלט את מול
בממשלה אינו סוף־פסוק. זוהי דחייה
לשעה קלה — אולי בגלל צו אמריקאי,
אולי בגלל שיקול תכסיסי, אולי בגלל מיל־חמת־דידוכים
בצמרת המערך.

מגישים הצעת אי־אמון, מקשיבים לנאום
פאתטי של חבר־הכנסת בגין, פורשים ב מלוכד
למיזנון כדי לבלות שם שעתיים והולכים ידיים,
עד ההצבעה; מרימים
הביתה.

הושם מחסום זמני כדרכם של
ספסרים פרטיים, אולם הפתח נפתח
לרווחה לרכישת קרקעות על־ידי
הממשלה עצמה. זהו סיפוח
שקט.

אופוזיציה! אופוזיציה של מיזנון, או פוזיציה
של קפה ועוגות, אופוזיציה של
געפילטע פיש.

ום תמוות
חמיריאודים

הקואליציה של המערך וגח״ל, השו לטת
בכנסת ובמדינה, אינה קיימת רק
לשם מסעי־שוד משותפים. זוהי קואליציה
אידיאית ומעשית, המשתרעת על כל ה שטחים
— החל במדיניות סוציאלית ה מטפחת
מעמד של ספסרים, וכלה במדי ניות
לאומית המנציחה את המילחמה ל זמן

כבר בוצעו בשטחים מאות פעולות־ספ־סרות
פרטיות, בניגוד לצו המושל הצבאי,
המטיל מאסר של חמש שנים על רוכשי־קרקעות.
ברור שאיש ממפירי־הצו לא
יועמד לדין, ואף לא ייחקר.

גם הוויכוח של היום הוא ויכוח
סרק. אין מחלוקת אמיתית בין
גולדה מאיר ומנחם בגין, בשם ש אין
מחלוקת אמיתית כין משה
דיין ופנחס ספיר. יש רק הבדלי
גוונים ביניהם, שוני של תכסיסים
וסיגנון.
המערך רוצה לתפוס קרקעות בשקט,
בחשאי, באמצעות כלים ממלכתיים, גח״ל
ושותפיו רוצה לקרוא ד רור לספסרים פר טיים,
שישתתפו בביזה.
אדוני היושב״ראש, היום נחשפת האמת
אחד ואחד.

זאב ב״הארץ״

לעיני

ארץ־ישראל השלמה מתמזגת עם ארץ־יש
ראל המשתלמת. הפאתום הלאומני מתמזג עם
תאוות הבצע. הסופר-פאטריוטים והסופר־ספ
סריס מתייצבים בשורה אחת.

עזרה למחבלים
זה מכבר ראינו איך מתקבצים בראש מחנה־הסיפוח
עשירי־ישראל, הליווייתנים של ספסרות־הקרקעות, אותם
שחמסו את משק המדינה משך עשרים וחמש שנים, בשעה
שהפער הסוציאלי והמצוקה ההמונית הלכו ׳וגברו. היום
ברור למה: הם מנופפים בדגל הכחול־לבן של הלאומיות
הצרופה והציונות המושלמת — אך דגלם הוא הדגל השחור
של תאוות־הבצע.

ארץ־ישראל השלמה היא ביזנס — וביז
נסמנים ממולחים מרימים אותה על נם, בעודם
ממלאים את ביסיהס.
אחרי מלחמת־האזרחים האמריקאית, בתקופת הרקונס טרוקציה
הידועה לשימצה, ירדה על הדרום המובס עדה
של חמסנים. קראו להם ,0 7 8 ^ 0 0 £ 1 1 5״בעלי
מזוודות הבד״ .אילו פתחנו את השטחים המוחזקים בפני
ספסרות פרטית, היינו יוצרים שכבה חדשה של מתעשרי־מלחמה,
מולטי־מיליונרים של מיסחר קרקעות.
גח״ל הוא הדובר הטבעי של שיכבה זו. בנאומים
חוצבי־להבות בשכונות־העוני מטיף גח״ל נגד הפער, בעד
ההמונים מוכי־המצוקה — אך במעשיה מייצגת גח״ל
את הקומץ הזעיר המשגשג במישטר זה, המשמין והחומס,
ושעכשיו שלוחות ידיו אל הקרקעות, אל הדונמים הקור צים
מעבר לגבול.

לא תזכו בקיום לאומי משלכם, להגדרה עצמית, לזכות
לאומית כלשהי. כלפיכם פועלת תוכנית דיין, ולמעשה
גם תוכנית הרב מאיר כהנא.
מי שאומר כך להמוני העם הפלסטיני, בארץ ובמחנות־הפליטים,
הרי הוא כאילו חותם על מודעת גיוס של אל־פתח
ומשתף פעולה עם החזית העממית לשיחרור פלסטין.
אין תעמולה יעילה יותר מזו, כדי לדחוף צעירים פלסטי ניים
לשורות הפידאיון.

איזה טירוף הוא זה ז כשעה שחיידינו
מחרפים את נפשם כמילחמה נגד הפיאדיון
— איך אפשר לנהל מדיניות שכל-כודה מגבירה
את כוחם של הפידאיון?

חורבנו שו עם
הבה נפזר את עשן הצביעות המרחף מעל לוויכוח זה.
שואלים בתמימות מדומה: מדוע אסור לישראלי לקנות
אדמה בגדה 1האם זה ״ספר לבן״ חדש י
אילו אמרה הממשלה: מותר לפליטים לחזור לארץ,
לקבל את רכושם ולקנות רכוש בכל רחבי ארץ־ישראל
— כי אז היה צידוק כלשהו ׳למתן חופש דומה לישראלים.

אולם כאשר אין כל כוונה להכיר כזכויות
הפליטים השייכים לארץ הזאת, וכאשר אין
בל כוונה להכיר כקיומו ובזכויותיו של העם
הפלסטיני — רכישת קרקעות בגדה אינה אלא
כיבוש באמצעים אחרים, סיפוח בדרכים חדשות,
בניין עם אהד על חורבנו של עם שני.
היום הצביעה סיעת גח״ל בעד מועמדותו של פרוס׳
אפריים אורבך. גם אני הצבעתי בעדו. פדום, אורבך אמר
— לפי מעריב מה־ 1באפריל : 1973 המושג של שלמות
הארץ הוא גם מבחינה הלכתית גמיש ביותר. הוא גורס
שטחים רבים בארץ, ששום יהודי לא יוותר עליהם כיום,

אך שופט צבאי, שהוא עסקן פוליטי
בשירות מילואים, הטיל חצי שנה מאסר על
מפגינים שהרימו קול, קול מצפון, נגד
ריסוס תבואה ערבית בכפר עקרבה, מע שה
שחברי־ממשלה עצמם הגדירוהו כמע שה
ואנדליסם.
זלמן שובל: לא ידעתי שבכ נסת
מותר לתקוף שופט כנותן גוש פנקה
לוואנדליסם.

אורי א מ רי ג לא תקפתי, ציינתי עובדה
ששופט צבאי — שהוא במיקרה עסקן במיפלגחך
— בלובשו בגדי מילואים, פסק פסק־דין שהמושל
הצבאי, ברוב חכמתו, ביטל אותו.

ברור, אדוני היושב־ראש, שזרועות הממשלה כבר
ביצעו פעולות־רכישה נרחבות בחשאי, מאחורי גבה של
הכנסת. לאלה ניתן עתה הכשר פומבי.

הסיפוח הולך ומתבצע. רק פתי יאמין ש ממשלה
זו — שכמה מחבריה עוסקים כמים־
הר, ואחרים כה מוכרים זיכרונות כמאות אלפי
דולרים בעודם מכהנים בתפקיד ממלכתי —
שממשלה זו תחבוט לאורך ימים את בולמוס
ההתעשרות של שיככת הספסרים וחמתעשרים,
ההולכת ומשתלטת כמדינה.
יחידים יתעשרו, מיליונרים ייהפכו למיליארדרים —
והעם כולו ישלם את המחיר, מחיר של דם בדור הזה
ובדור הבא.
אדוני היושב־ראש, אמנע מהצבעה על הצעות אי-אמון
של סיעות גח״ל והמרכז החופשי. אצביע בעד הצעת אי־האמון
של סיעת רק״ח, מתוך הסכמה לתוכנה, אם כי אני
מסתייג מחלק מדברי ההנמקה של הסיעה שהביאה אותה.
ראש־הממשלה גולדה, מאיר: כבר הסכימו
לקבל אותך לבולוני ה? אתה יותר מדי ציוני ב שבילם

אורי א מרי: גבירתי ראש־הממשלה, אם
תהיה, ואחרי שתהיה, ועידת בולוניה וייערך בה,
בפעם הראשונה, מיפגש של כוחות־שלום משני
עברי המיתרס, גם באווירה הטראגית של המשך
שפיכת הדס — אשמח למסור לכנסת דו״ח על־כך.
אולי הגברת רא׳ש־הממשלה תחכה ותיווכח.

במדינה מיפלגזת
מרכז ממלכתי
ורשימה חופשית
קריאתו של תמיר
היתה תעמד פירסומת —
אף תיקוות האיחוד 7א מתה
הסיסמה עצמה הומצאה לצורך הרגע.
שמואל תמיר נאם בוועידת מיפלגתו והיה
זקוק לחידוש כלשהו, שירכוש לו כותרות
בעיתונות ובטלוויזיה. הוא מצא חידוש
כזה: הצעה שהרשימה הממלכתית תתאחד
עם המרכז החופשי, ו שעזר וייצמן ומור־די־חרות
יצטרפו לאיחוד זה.
הסיסמה השיגה את הכותרות, ויכלה
להישכח למחרת היום. אולם בקרב אוהדי
שתי המיפלגות הקטנות התעוררה השא לה
:״בעצם, למה לאד׳
וייצמן פה, דיין שם. קשה למצוא
הבדל בין שמואל תמיר ויגאל הורוביץ.
הפרקליט הממולח ואיש־העסקים המפול פל
(המחלבות המאוחדות, אדניר, ואולי
בקרוב אוטרקארצז) מדברים בשפה זהה.
שניהם דוגלים בארץ־ישראל השלמה וב תורות
כלכליות ימניות. כל אחד מהם
יכול היה לנאום בכנסת את נאומי רעהו.
ההבדלים נובעים רק מן• העבר. אך
בניגוד לדעת חובבנים, יש לעבר חשיבות
רבה בחיי מיפלגות.
המרכז החופשי נולד כרסים של תנועת־החרות,
בגלל ריב אישי בין מנחם בגין
ושמואל תמיר. הרשימה הממלכתית נולדה
כרסיס של רפ״י,־ שהיה רסיס של מפא״י.
יש לדבר צדדים פיקנטיים. בוועידת
ע״מ מחאו כפיים למשה דיין, מנהיג של

ועד 2 0ש 1ה.

המשכנתא עד 40.000ל״>
בריבית של 97,ללא הצמדה.

1פ ר עון מוד רג עול
ה הלו א ה.

^ פרסים
1מלאים ועלונים
:כל אחד מ־ג 20 סניפי
בנק הפועלים
או במחלקת החסכון
רח׳ מונספיורי ^ >9

1סל0 :ו61>7

1תל־אביב
הפועלים הורוביץ (למעלה) ותמיר

קוסמטיקה לנעל?

סוטי חצות
בקולנוע הוד
״הזוג המוזר״ /

* אפש רי בהחלט !
עם התכשירים המקוריים תוצרת אנגליה לצביעה,צחצוח,
חרוש ונקוי נעלי עור וזמש, ואבזרי שמירה לנעל

׳ שיווק ו הפצ ה: טל 624865.ת״א

ג׳ק למון, וולטר מטאו.
יום ד׳ - 18.4 ,״נוכלים בריב יירה״
/מרלון ברנדו, דייוי ד
ניבו•
יום ה׳ - 19.4 ,״חידון בחרוזים״ /
אודרי הפבורן, קרי גרנט.
״המכשפה״ /יום ר20.4 ,
מרינה ולאדי.
מוצ״ש - 21.4 ,״אף, איזו מלחמה
נחמדה״ /לורנם אוליבייה,
מייקל רדגרייב.
יום א׳ - 22.4 ,״ חבור ת הפראים״/
סם פקינפה (״כלבי הקש״).
יום ב - 23.4 /״המסך הקרוע״ /
היצ׳קוק.

מי יהיה המנהיג?
מיפלגה יריבה, וביקשו ממנו תמיכה ואי שור.
בוועידת המרכז החופשי מחאו כפיים
לעזר וייצמן, שגם הוא מנהיג במיפלגה
יריבה, וביקשו ממנו תמיכה והזדהות.
אולם ההבדל אינו פיקנטי בילבד.
לכרסם -מ מי? ע״מ קיבלה את
מרבית קולותיה׳ בפעם שעברה, הודות
למועמד הראשון שלה לכנסת: דויד בן-
גוריון. כימעט כל הקולות האלה באו
מהמערך. האם ילכו קולות אלה לאיבוד עם
מיפלגד, ימנית, הנמצאת מעבר לגח״ל?
כל תיקוות ע״מ בבחירות הקרובות תלו יות
בנכונותו של משה דיין לרמוז לחסי דיו
בגלוי, או כימעט בגלוי, שיצביעו
בעד ע״מ. כך ייווצר מצב שה״יונים״
במיפלגת העבודה יצביעו בעד דיין ואנשי
רפ״י לשעבר, ואילו ה״ניצים״ יצביעו בעד
ע״מ, שתתמוך בדיין. החשבון לא יהיה
מעשי אם תתאחד ע״מ עם המרכז החופשי.
מצד המרכז החופשי אין היסוסים כא לה.
דיין כשר למהדרין בעיני בוחריו,
ואיחוד עם חסידיו לא יבריח קולות מגח״ל.
(המשך בעמוד ) 29

נסזו ח אלוהים, חתניו, תורת הרצו ושטרות שר הרצו
מנין משה ד״ן את עלייתו דשירסון כמנהיג הימין המאוחר

•ד מיו היא
החולמת
עצמו יצר אותו, מעגל-קסמים מבוקר שהוא
כולו פרי-ידיו.

* * שה דיין אוהב את הטלוויזיה, והטלוויזיה אוהבת
את משה דיין. הוא פורח •על המסך הקטן נשם
שעסקנים אחרים פורחים בישיבות מיפלגתיות, באסיפות-
עם, מעל דוכן הכנסת או בעצרת־או״ם.
המסך הקטן מתאכזר ליגאל אלון, סובל את אבא אבן,
עושה צדק לפינחס ספיד ולגולדה מאיר. אבל הוא
מחמיא למשה דיין. הוא מעלים את גופו, מבליט את
הרטייה השחורה, מעניק לו שובבות־נעורים החסרה לו
לגמרי בפגישה פנים־אל־פנים, ויוצר אשלייה של חמימות
אנושית שאינה קיימת אצלו במגע אישי.
זוהי אהבה הדדית. על כן טבעי הוא שדיין מופיע
על המסך יותר מכל עסקן אחר בארץ. בליל־השבת
האחרון הופיע פעמיים.
לכאורה לא היה קשר בין שתי ההופעות. הראשונה
היתד, ראיון, בעיקבות הפעולה בביירות. השנייה היתר,
סיקור נאומו במזכירות מיפלגת־ד,עבודה, בעניין ההתנחלות.

אך למעשה היו שתי ההופעות קשורות —
והן מגלות את המגמה שאפשר לקרוא לה ״תוכנית
דיין״ לפיתרון בעיות המדינה ודיין.

נ עו מעגל הקסמים
** ל פעולת ביירות לא אמר דיין שום דבר חדש
? או מעניין. אפשר היה לתמוה מדוע מצא בכלל
לנחוץ להופיע על המסך, לולא החלק השני של הדברים.
שם היה גילוי ממשי,
הפעם הופיע דיין המפוכח, גלוי־הלב, האיש המבין את
הכל והסולח את הכל. הוא דיבר על האבל הרב שהציף
את הגדה המערבית אחרי הריגת שלושת מנהיגי פתח,
על מודעות־האבל ושאר גילויי דעת־הקהל.
דיין לא כעס על כך. בהחלט לא. הוא הבין לרגשות
הפלסטינים, והוא אפילו קרא להם בשמם המפורש, חרף
כל הודעות גולדה מאיר שהפלסטינים אינם קיימים.

כאילו באי־רצון הוסיך :״צריכים להסיק
מזה מסקנות אך הוא לא אמר מה הן
המסקנות הדרושות. איש מבין וסולח כמוהו,
אינו ממהר להסיק.
אבל מתוך הדברים עצמם יכול היה הצופה הנאור
להסיק בעצמו את המסקנה המתבקשת: אם המוני ה פלסטינים
בגדה המערבית מעריצים את מנהיגי פתח,
ורואים בהם את נציגיהם, הרי אין שום מעמד אמיתי
למנהיגים המקומיים — אותם מנהיגים שמשה דיין עצמו
משוחח עימם תמיד לעיני המצלמה. לא היה מנוס ממסקנה
זו, ודיין עצמו רמז עליה בצער גלוי, כמי ש או מר:
״חבל, אבל מה אפשר לעשות״...

לייתר דיו ק: זהו משולש־קסמים בעל שלוש צלעו ת:
• על־ידי איסור טוטאלי של הפעולה המדינית ב שטחים
המוחזקים, מונע דיין בכוח התארגנות כוחות פולי טיים
חדשים ועליית מנהיגות פוליטית צעירה וחדשה.
במיוחד נחנק באיבו כל נסיון להקים גוף שידגול בהקמת
מדינה פלסטינית עצמאית, תוך שלום עם ישראל.
• כך מעניק דיין מונופול מוחלט למנהיגים המסור תיים
והקשישים, אשר גם להם אוסר דיין התארגנות
ארצית והקסת מנהיגות לאומית. כך גוזר עליהם דיין
אימפוטנטיות פוליטית, ומוכיח להמונים הפלסטיניים ששום
ישועה לא תצמח מהם.
• בדרך זו יוצר דיין חלל ריק, שאותו ממלאים
מנהיגי הפידאיון, המטיפים להשמדת המדינה והמפעילים
שיטות של טרור קיצוני. רבים מתושבי הגדה מזדהים
עם מנהיגים אלה, או רואים בהם לפחות פטריוטים.

אחרי כל זה בא דיין, ואומר בהבעה של
צער וריאליזם מפוכח: אתם רואים ז אין ערך
למנהיגים הפלסטיניים המקובלים. ההמונים
נותנים את אימונם לפידאיון, ועם אלה אין
מה לדבר.
חדשה,

והרבה

יותר

מחוכמת,

זוהי מהדורה
תורת גולדה מאיר.
גולדה הפרימיטיבית אומרת :״לא קיימים פלסטינים.״
דיין המחוכם אומר :״מובן שיש פלסטינים. אבל אין
להם מנהיגים שאפשר לדבר עימם.״

המסקנה בשני המיקרים: הבה נתעלם מן
העם הפלסטיני ונתכנן את עתיד השטחים
המוחזקים כאילו לא היו קיימים.

טנקיסט על דחפור
יייי יין אינו דומה לאותו אדמיראל תורכי שאמר
״מאלטה — יו ק והפליג הביתה מבלי לכבשה.

דיין אומר ״מאלטה — יו ק!״ וניגש לסילוק
האי מעל פני כדור הארץ.

ההצעה לרכישת הקרקעות היא חלק מנסיון זה.
רכישת הקרקעות נולדה באווירה מסויימת, שמשה
דיין שקד לטפח אותה במשך שש שנים. זוהי אווירה
רגועה יחסית, אך אפופת יאוש. הפלסטינים מתחילים
להאמין שהכיבוש הישראלי הוא ניצחי, שאין מוצא.
יאוש זד, אינו משפיע על מעשי הפלח הדבק באדמתו,
והמוכן לחכות בפאטאליזם מוסלמי עד שאללה, ברוב
חסדו, יעביר גם כובש זה מן העולם. אבל הייאוש משפיע
על הערבי העשיר, בעל הקרקעות, המגיע למסקנה שכדאי

למכור את האדמה ביוקר, תמורת דולארים, ולעבור
לביירות או לז׳נבה. עיסקות הקרקעות שנעישו בזמן האחרון
מתחלקים לקולושה סוגים עיקריי ם:
• עיסקות־רמאות. ערבי מוכר ליהודי אחוז
תאוות־בצע אדמה שאינה שייכת לו, באמצעות יפוי־כוח
שאין לו ערך.
• עיסקות״לחץ. יש הרבה שיטות מתוחכמות לכך.
קצין במדים מבקר אצל הערבי, שותה עימו ספלון קפה,
מחליף ד ברי נועם. אחריו בא ספסר־הקרקעות. הערבי
בטוח שיש קשר בין שני הביקורים, או שבנו הסתבך
באירגון של פידאיון. או שנותנים לו רמז שזהו רצון השיל־טון׳
ושאפשר להפקיע בזול אם לא ימכור במחיר סביר.
• עיסקות־ייאוש. הערבי מרגיש שהמסך יורד
על עירו ועל עמו, והוא נכנע לשמד.
פעולות־ד,רכישה התחילו מזמן, והן תימשכנה גם
להבא בחסות הממשלה, דיין הציע שישותפו בהן ספסרים
פרטיים. הצעה ז ו לא נתקבלה, לפי שעה.

אכל הקו העקרוני של דיין נתקבל.
שליחי השילטון ימשיכו לפשוט, לפתות, לשחד
וללחוץ, כדי להעביר כקצב גובר אדמות ער כיות
לידי הגופים הממלכתיים הישראליים.
על אדמות אלה יוקמו, בהדרגה, שיכונים, קריות
עירוניות, ישובים מסוגים שונים. תחילה הם יתאימו,
פחות או יותר, למפת תוכנית־אלון. אולם התאוצה של
התהליך תפרוץ בהדרגה גבולות אלה, והכיבוש השקט
ישתרע על פני כל השטח שנכבש במילחמה.
כמו שאמד שימעון פרס, נושא־כליו של דיין: הדחפור
ישלים את המלאכה שבה התחיל הטנק.

כעוד כמה שנים, יהיה קיים מצב ששום
ממשלה כישראל לא תובל לבטלו, מכלי לגרום
למשבר לאומי, כלכלי והכרתי מסובן: ישראלים
יגורו כבל רחבי הגדה, רוב תושבי הגדה יעב דו
אצל ישראלים, שרותי-הכיטחון יקיימו פיקוח
רצוך למניעת תופעות של התנגדות. מיל
חמת־הטירור תימשך, ברחבי העולם, אכל כ שטחים
עצמם תהיה לבך רק תוצאה מוגבלת.

הסולטאן שר השטחים
ך* יטאלה הגדולה היא: מדוע עורר דיין רעש כה
| | רב סביב עניין מכירת־ד,קרקעות?
זוהי טענתה של גולדה. מה הרעש 1הקנייה נמשכת
בשקט, באמצעות מינהל־ד,מקרקעין והקרן־הקיימת. הכל
מתקדם כשורה. הרעש רק מזיק.
ואכן, לכאורה זוהי תעלומה. דיין רגיל לבצע את
(המשך בעמוד )28

ורק צופה בעל מוח מרושע יכול היה להע לות
על דעתו שמשה דיין מתאר מצב שהוא

זאב ב״הארץ״

בת הרופאה יצאה לעיר הופאי

לני!
ההו

מןנון ״
מרילין
״ י -י י סרט בהבעה

הקלאסית של מרילין מונרו. איפה הבמאי !
למטה: לילי אבירן מתחת למיגדל המים.

גוואלד!

במיסדרון, השומם בימים אלה,
בקומה השנייה של המלון, מציגה
משמאל: רוחצת אח גווה הערום בקרני־השמש, תחת
משמשת למילוי השוקת לסוסים. תפאורת עיר הסרטים

הזמנה

לילי משחקת פרוצה,
המציגה את חמודותיה
בפני רוחות הקאובויים המתגודדים למטה.

של ברדק העיירה, הממוקם
לילי סצינה של אונס. בתמונה
חבית־המים, שבתקופות חיים
השוממה שימשה כרקע ללילי.

אזך* שה חליטה דירי אכידן
^ בעלת הקאונטרי פאב ואשתו־ביתהליך־
גירו שין של המשורר דויד אבידן, וכיום
גרושתו של המשורר דויד אבידן וידיד תו
של עורך־הסרטים פז סגל — לנטוש את
העיר הגדולה וסערותיה, לצאת להתבודד
בירושלים הרחוקה — נעו ההתערבויות
על אורך ׳תקופת ההתבודדות שלה בין
שבוע לחצי שנה.
הרוויחו, כרגיל, אלה ששמו את כספם
אי־שם באמצע.
בימים אלה, כפרפר הנמשך אל האור,

מנוחת הלוחמת
באמבטיה לילי כדי
כפרוצה על מירפסת הקומה השנייה של מלון

רהשתורר קצת ל צו רני רפואה

;אוץ

אפילו במחיר חייו, ניתקה את עצמה
הג׳ינג׳ית שופעת־החיים, הצבועה עתה ל בלונד,
מבדידותה, חזרה תל־אביבה.
״רציתי להירפא מהמתח של החיים
בתל־אביב,״ הסבירה את ההסבר שלא דר ש
הסבר ,״אבל כנראה שלא נועדתי לחיות
בשממה.״
אולם הצניחה חזרה לתוך המתח — או
אולי ההתבודדות שלפני כן — עשתה
משהו לבת הרופאה מרחובות, שגדלה
בעיר קטנה ושלווה, לפני שהפכה לבת־הכרך
ההומה.
וכך, בשבוע שעבר, היא יצאה שוב
לשממה, לתפוס בדידות ולהשתולל קצת

של המיירה, המזכירה יותר ארון־מתיס, נשכבת
ליהנות קצת מחלומות־פז. בתמונה מימין: לילי
־נידן. בתמונה משמאל: ונוס טולה מן האמבטיה.

סוס זה הוא אחד האביזרים החיים
ן 1ן?
\ ך 1\ 1ך ן
1111 1 1 1 1
היחידים בעיר המערבוניס המתה.
1111 111
#111 1 1 1 11 11
עליו רכב גרגורי פק, כאשר הסריט שם לאחרונה את הסרט בילי בעל שני דוכובעים,
בכיכובו. כאשר עלתה עליו לילי הערומה, ניכר היה בו בסוס שהוא מעריך את ההבדל.
בשטח הפקר — בעיר־הרפאים שליד ראש-
העין. אותה עיר סרטים שהוקמה, מערבית
לקלקיליה, לצורכי הסרטת מערבונים. אולם

בין מערבון למערבון ניצבת העיירה מתה
ושוממה — מקום אידיאלי למחפשי בדידות
החפצים לשחק במישחק הקאובויים.

111

111#111

..הגברים אינם ר 1צי ם ב עוג ה שלמ ה -
הם רוצים פרוסה אחת מכל עוגה, טובה א1
רעה. ואפילו ביסקוויט מצומק הוא טוב
כמשך שנים היתה הבעייח חכוייה מתחת
למעטה של שקרים מוסכמים. הבל ידטו שיש.
לפחות כערים הגדולות וכהכרה המבוססת,
עתודה של נשים פנויות — רווקות שעברו את
גיל העשרים המאוחרות, גרושות, אלמנות.
כשביל גברים נשואים רכים, הפכה עתודה
זו מקור לשעשוע. כשביל נשים נשואות רכות
— גורם לסיוט מתמיד, שמא יסתבך הבעל
עם אחת הפנויות. שמא עלולה הסתבכות זו
להביא לחורבן המשפחה.
היו שראו ברווקות אלה שיכבה זוהרת של
חתיכות היודעות ליהנות מהחיים.
אולם האמת היתה, במוכן, שונה לגמרי:
הפנויות ראו עצמן כמחצית הדפוקה של האנושות.
הן הסתבכו עם גברים נשואים, פתחו
בפניהן את דירותיהם ומיטותיהן — בלית•
ברירה: פשוט לא נמצאו להן די רווקים מת אימים
כשיכבת הגיל המתאימה. או לפחות,
כך נדמה היה להן.
ואבן, הצד הסטאטיסטי של הכעייה אינו
פשוט בלל. ועוד ידובר עליו כסידרה זו.

כשבועות האחרונים פרצה חכעייח החוצה־כמעט
באקראי, בעיקכות מאמר של תמר מרוז
ב״הארץ״ .עכשיו, סוער הוויכוח במעט ליד
בל שולחן, מגלה לי האמת במלואה חינה 1מור־ככת
ומסובבת :
• הרווקות — בייחוד אלה שהגיעו לגיל
יאה —
המסובן של סוף שנות העשרים והל<
מלאות טענות כרימון.
• הגברים הבאים עימן כמגע — מלאים
טענות כרימון.
• הפסיכולוגים, המתעניינים בגעייה, וה מסכימים
פח אחד שהיא אבן כאובה — מלאים
אך הם טענות ברימון.
כסידרה הנוכחית, ינסה ״העולם הזה״ ל האיר
את הרימון מכל צדדיו, לפרק אותו גר עין
גרעין.
ישתתפו כסידרה רווקות, רווקים, פסיכו לוגים.
חלקם כשמם המלא. חלקם, כעילום־שם.
פותחת את הסידרה אלה זוהר, עיתונאית
וצלמת תל-אכיכית, כת ויצ.
לא־נשואה.

7ו !7נ71ן17
מאת

אדה 1והר

ך* סטטיסטיקה טוענת, כי יש ב ארץ יו תר נשים
ז 1רווקות־גרושות־אלמנות, מאשר גברים באחד מן ה מצבים
הנ״ל.
״אז מ הד׳ או כפי שהתבטאה פעם אחת מידידו תי:
״מה זה איכפת לי? ״ היא הסבירה לי, בעזרת ההגיון
הצלול, שהיה רק אחת ממעלותיה הרבות, שהתוצאה של
המצב החדש תהיה שהגברים הפנויים יבחרו להם את
היפות, החכמות, והעשירות ביו תר מין הנשים הפנויות,
כל אחד על פי טעמו ודרי שותיו.
והאחדות ן אלה שנולדו עם פחות מזל ד
״שתשארנה בתולות,״ הנידה ידיד תי את כתפיה היפות
בביטול .״זה הבעיה שלהן.״
היא לא תיארה לעצמה — ואי־אפשר להאשים אותה
שיגיע היום בו יהיה ליופיה, שיכלה וקיסמה האישי, אותו
ערך שהיה למארק הגרמני בשנות המשבר בין מילחמות
העולם.
כי הבעייה איננה בעצם העובדה שעל כל גבר פנוי
י שנן כך וכך נשים — אלא האווירה שנוצרה כתוצאה
מכך.
זו יצרה שינוי עצום ביחסים בין שני המינים. שינוי
אשר אליו, כמדומני׳ ,כ דם התרגל איש.
זה קרה בהדרגה.

ך • גברים גילו פיתאום שיו תר נשים אומרות להם
( 1״ כ ך להזמנה לארוחת־ערב, מסיבה, ואפילו להצצה
באוסף הבולים שלהם, אחר כך.
הנשים אמרו יותר ״כן,״ כי פחות גברים הזמינו
אותן.
הגברים ייחסו את הצלחתם, בחוסר אינטליגנציה וב־יהירות
גברית אופיינית, לקיסמם האישי, שהחל לדעתם
ללכת ולגבור, באופן פיתאומי.
הנשים מצידן ייחסו את כשלונותיהן, בחוסר־בטיחון

שהוא תוצאה של חינוך לקוי ודיכוי של דורות, לקיסמן
ההולך ופוחת, ניסו בדרכים שונות לזכות שוב להצלחה
לה היו רגילות.
אך זו כמובן לא באה. הגברים גילו שאין צורך יותר
להשקיע בעניין את המאמץ והרגש של פעם.
אינני סבורה שהנשים ידעו אז, בהתחלה, שצרתן היא
צרת רבות. כל אחת חשבה לה, שהאשמה בה. שמשהו
אצלה פשוט הפסיק להיות בסדר.
היא החלה לשאול את עצמה: מה קרה? האם אני
פחות יפה, מעניינ ת? האם אינני מושכת יו ת ר?
היא החלה לפשפש במעשיה. לנתח את הערב האחרון
עם הברנש האחרון — שנעלם בלי שום הודעה. היא
התיעצה עם ידידותיה. אלה ניסו, בכנות, לעודד אותה:
״מה איכפת ל ך? צפצפי!״ ״הלך, ברוך שפטרנו.
יבוא אחר!״
והאחר בא, וגם הוא הלך — והיא עדיין איננה מבינה
למה. החיים אינם פשוטים יותר. פעם, אם בילתה עם
מישהו ערב, או לילה נעים — הסיכויים היו מאה לאחד
שהוא יצלצל שוב למחרת, יז מין אותה לארוחת־ערב,

מחע היא מסכימה
להשפלה? מדוע
אינה מתקוממת?
יקדיש לה זמן, שיהיה לו אותו צורך שיש לה להכיר
יותר טוב.
היוצאים־מהכלל היו הטיפוסים המוזרים, שממילא אינם
שווי הירהוד נוסף.
והנה, לאט, אבל בטוח, כל זה השתנה. והיא אינה
יודעת איך להסתדר עם המצב החדש.
ך* שלב זה, על פי רוב, היא החליטה:
• * 1לא להיכנס בשום אופן למיטה עם ג בר אותו
היא מכירה פחות משבוע — שבועיים — חודש — בהתאם
לחומרת האכזבה האחרונה. או —
#1להראות ליור שו שאם הוא מצפצף — אז היא
מצפצפת פי כמה. ושבעצם היא לא רוצה שום ד בר יו תר

ממה שהוא רוצה. ומה שהוא רוצה — הרי כולנו יודעים.

<• לשחק את האדישה, לתת לו לטלפן כמה פעמים
לפני שבכלל תסכים לראות את פרצופו. או —
<• לחמם את הרומן הבא, להעניק לו באופן מלאכותי
אינטנסיביות על־טבעית, בתקווה שיידבק וייכנס לאווירה.
אבל לכל השיטות האלה לא היה אפילו צל של סיכוי,
לעומת ההמצאה הגברית הזדונית — פטנט המסטיק.
פטנט המסטיק דופק כ ך:
הגבר פוגש מישהי במסיבה. יש קליק. הוא לוקח
את מספר הטלפון שלה, אומר שיתקשר ביום שני בחמש.
ביום שלי שי בחצות מצלצל אצלה הטלפון:
״הלו מותק! מה ש לו מ ך!״ (הוא אפילו לא מציג את
עצמו. אין בליבו כל ספק שהיא תזהה את קולו הגברי
והמיוחד־במינו — אפילו אם מעירים אותה בלילה).
עתה מגיע הרגע הקריטי. נניח שהיא אומרת :״מי זה,
לכל הרוחות? ומאיפה לקחת את החוצפה לעזאזל לצלצל
אלי בשעה כזאת ! ״
התוצאה: נעלב הוא עד עימקי נשמתו, סוגר את
השפופרת, יוצא לנצח מתוך חייה.
אבל נניח שהיא נשמה טובה ועדינה, בעלת זי כרון
פוטוגני לקולות, ומנומסת, ואומרת :״היי משה.״
״את ישנה״ שואל משה, כאילו שהוא לא יודע. הוא
גם לא מסביר מדוע לא צילצל כפי שאמר 31 ,שעות קודם.
ועתה הגיע תורו של האס לצאת מ ה שרוול :״אולי
מתחשק לך לקפוץ א לי? ״
איפה ארוחת־ערב? איפה הפרחים? איפה הקולנוע?
אין. בטלנה. ישר לגועל-נפש והכל במחיר טלפון אחד, .
עכשיו השאלה הגורלית: האם היא תקפוץ אליו או
לא תקפוץ?
התשובה האמיתית היחידה היא — שזה תלוי.
זה תלוי במה שקרה לה בחודש האחרון. זה תלוי
במשך הזמן שישבה בבית, אחרי שאמרה בפעם האחרונה
,לא׳ .זה תלוי בשלב בה עומד ביטחונה העצמי המתפורר.

•י ש לי חברות שתעדפנה לשבת שנה בבית מאשר
להסכים. אחרות טוענות שדווקא לא איכפת להן, ושהן
נהנות מאותו העסק — ובאותה המידה.
אבל נניח לרגע, ולא חשוב למה, שהיא אומרת, כן.
ונניח שלקליק הראשוני, זה מהמסיבה, נוספים עוד
הרבה קליקים, וששארית הלילה עוברת על שניהם
בהרמוניה, ובאו שר עילאי, ושעם עלות־השחר הם נרדמים,
זה בזרועו ת זו, מלאי סיפוק ושקט אחרי סערה.
היא מחייכת לה לתוך הלילה, כשקול נשימותיו ה־

קצובות — ואפילו נחירה מיקרית פה ושם — נשמעים
לאוזניה במנגינה ערבה. נעים. חם. הם אפילו הספיקו,
הפלא ופלא לדבר קצת. הוא סיפר לה על הבעיות שלו
בעבודה. היא ליטפה בהבנה את ראשו, בקיצור, היא
מרגישה שפה התחיל משהו.
למחרת בבוקר שניהם ממהרים. הוא מסיע אותה
הביתה, או למישרד, ו או מר :״אתקשר אליך.״
עובר יום, עובר שבוע. היא חושבת לה: מילא ! כנראה
טעיתי. כנראה העניין היה חד־סיטרי, וזהו.
כעבור שבועיים מצלצל הטלפון :

אס היא נותנת ־
היא אבודה. אם
אינה נותנת ־ היא
אבודה
״הלו מותק!״ (הפעם, הוא בוודאי ׳ לא מציג את
עצמו. עכשיו, אחרי כל מה שהיה ביניהם ז)
״שלום״ היא אומרת, מנסה לא להישמע מופתעת.
״מה את עושה?״ שואל הרומיאו.
״מה יש? למה אתה שואל?״ אומרת הבחורה,
״אני בסביבה שלך, וחשבתי שתרצי להזמינני לקפה.״

* הו אחד הכללים החשובים של פטנט המסטיק :
1לעולם אל תטלפן במועד שהבטחת. לעולם אל תנסה
לקבוע פגישה יום או יומיים מראש, כדי שהיא לא
תחשוב, חלילה, שאתה חושב, חלילה, שהיא עסוקה,
חלילה. או שעוד מישהו, חוץ ממך, המעלה על דעתו בכלל
להתעניין בה או להזמין אותה לאיזשהו מקום.
כמה שזה יישמע מוזר, ברוב המקרים שגונבו לאוזני,
התעלמו רוב הבחורות מהשבועיים — לפחות בשלב זה —
והזמינו לקפה.
הסיבות?
#״חשבתי שאולי קרה לו משהו.״
• ״אם צילצל, סימן שבכל זאת מצאתי־חן בעיניו.
אולי, אם נתראה עוד, יצא מזה משהו״(הכוונה כאן כמובן
לא לחתונה, אלא לסתם יחסים יפים).
#״יש לו בעיות, ואם אעזור לו ייצא מהן״ (מקרה
של אופטימיזם חשוך־מרפא).
• ״רציתי להגיד לו מה אני חושבת עליו.״
• ״מעניין לראות עד איפה החוצפה שלו מגיעה.״
האמנם באמת כל אלה רק תירוצים, לא סיבות?
לא כך: למרות מה שהגברים חושבים, בחורות עם
ראש בריא על כתפיהן אינן מתאהבות עד איבוד החושים,
אם אין להן סיבות טובות לכך. בערב או לילה משותף
אחד או שניים, קשה לספק מספיק סיבות טובות באמת.
כד נחזור לעניין. הקפה כבר על האש. הוא שרוע
לו על הכורסה. הפטיפון מנגן. היא ממתינה.
וכאן, לחסרות־הניסיון, מחכה מוקש אמיתי.
הוא פשוט לא אומר כלום.

לצלצל או לא? ־ הרווקה והפינקס ליד הטלפון
מדוע מוקש?
כי כל מה שהיא תעשה לא יהיה טוב. ואילו הוא,
ברגע שהצליח לעבור את המפתן — כבר נמצא בעמדת-
יתרון. כל מה שעליו לעשות זה — לא לעשות כלום.
בערך כמו ממשלת ישראל בשטחים. אם היא שואלת
מה קרה, למה לא טלפנת, למה לא באת, מה אתה בכלל
חושב לך, וכר וכר — הרי היא תגלה שתלטנות,
רכושנות, ושאר תכונות נשיות מאוסות. ומה שהכי גדוע
— גם בלי הצדקה. אחרי הכל, בסך־הכל הם נפגשו פעם
או פעמיים.
אם היא לא אומרת כלום — היא חותמת את גורלה.
יחסיהם ייכנסו למסלול הקבוע והפושר של פטנט ה מסטיק:
הוא יטלפן פעם בשבועיים־שלושה, יבלה איתר.
את הלילה וייעלם אל תוך הג׳ונגל הסואן והמטרטר של
התנועה בשעה שבע וחצי בבוקר.

עוכדת ההיעלמות הנ״ל אין כל קשר למידת
הסיפוק או ההנאה שהיחסים ביניהם העניקו לו. אם

נ די דו ת: תמונה סמלית שר ג יו רג, ר 111בלט

היא נראית כמו בריג׳יט בארדו, חכמה כמו איע שטיין,
מבשלת כמו אסקופייה, ומספקת במיטה את מאוויו ה כמוסים
ביותר — הוא יבוא מתי שמתחשק לו, ודי.
והיחסים — מתמתחים, נמרחים, כמו מסטיק. הם
מתפתחים כמו פרח. עציץ שמשקים אותו פעם בשבועיים.
הוא אמנם לא מת, אבל גם לא כל-כך חי. סתם עומד לו
בפינה, איפה שהאורחים לא רואים אותו. עד שהעוזרת
זורקת אותו לפח, ודי.
מה נותן להם סוג כזה של יחסים?
נניח אפילו שריבוי נשים והחלפתו נותנים לגברים
משהו שאין הם יכולים בלעדיו. אך אפילו את זה ניתן
הרי לעשות בדרך הרבה יותר אלגנטית, סימפטית ו מעניינת.
מי מפריע להם, למשל, לנהל רומן של שבוע
עם אחת, של השבוע הבא עם אחרת?
ההגיון — הנשיי לפחות — אומר ששיטה זו יותר
מעניינת. יש לאדם הזדמנות להכיר לפחות קצת את
בת־זוגו. יש לו הזדמנות לקבל ממנה יחם עמוק יותר,
לשאוב ממנה יו תר הנאה. אולי, אפילו, לשם סיפוק
האגו, ל ש בור לה את הלב.
ובעיקר: מה גרם לחוסר־הנכונות מצד הגברים לקשרים
יותר מעמיקים? או אולי יהיה נכון לומר — לבריחתם
מקשר כזה?
התשובה איננה פשוטה. חלק ממנה נובע אולי מרגש
הכבוד לנשים, שאבד עקב כניעת חלק מהן למציאות
החדשה. חלק ממנה קשור, לדעתי, בחוסר־ביטחון ממנו
סובלים דווקא הגברים. הם פוחדים מהתחרות. הם יודעים
שלבת־זוגם יש כימעט אותו נסיון מיני כשלהם, אם לא
יותר. הם פוחדים מההשוואות.
^ ך, לדעתי, זו בעיקר שאלה של נוחיות.
י * איש לא נידון על־פי יחם אישתו אליו, למשל. האם
נשמע אי־פעם שיאמרו על מישהו ״זהו גבר. תראו איך
אישתו אוהבת אותו אחרי 20 שנות ני שו אין? ״
התחרות בה צריך כל גבר לעמוד היא קשה. כדי
להצליח בה עליו להשקיע בכך את כל האנרגיה שי ש
לו. עליו לעבוד שעות רבות, להתרכז במה שהוא עושה,
להתייחס לכך כאל מרכז חייו.
התהליך של התאהבות וקשירת קשר גם הוא צורך
אנרגיה. נכון אמנם שכאשר הקשר נקשר, והיחסים
הם עמוקים וטובים, הופכת האהבה והידידות בין בני
הזוג למקור ממנו יכולים שניהם לשאוב כוח ועידוד. כי
אין מקור מוצלח יותר לכך מאשר מישהו המכיר אותך
היטב, ועדיין חושב שאתה היצור המוצלח ביותר שנוצר
אי-פעם, לפחות בשבילה.
אך על-מנת להגיע לשלב זה — אם בכלל — עובר
האדם שלבים של תלות, פיקפוקים, ופחדים. וכדי להצליח
ליצור יחסים מספקים באמת — עליו להתאמץ קשה.
הגברים, אפילו היום, יודעים זאת. והם אינם רוצים
לשאת בטורח. מה עוד שעתה, שלא כמו פעם — כבר הם
אינם מוכרחים. יש להם ברירה.
הם יכולים לרקוד בעשר חתונות, אחת אחת, לפי התור.
הם דומים לאותו ילד, שדמי־הכיס שלו הספיקו תמיד
לעוגה טעימה. לפתע, התמוטט מחיר העוגות, וכל ה קונדיטוריה
לרשותו. י
הוא מתחיל לטעום פרוסה מכל עוגה. עוגה טובה,
עוגה דעה. עוגה שהוא אוהב, ועוגה שהוא לא אוהב. אפילו
ביסקוויט י שן ועזוב.
השאלה היא פה לא של סיפוק הרעב — אלא של
העיקרון שבדבר.
לא פלא שישנם כאלה שקיבלו כבר הרעלת־קיבה.
שלא לדבר על אולקוס.

במדינה

מ ט 1ץ

1859

מאוזן :

מאונך :

מילת

היילוד הראשון.

)3פלא ) 5 .חי טורף )6 .תואר כבוד)7 .
בלבד )9 .פילוסוף יווני שישב בתוך
חבית ) 11 .חוסר כבוד, בושה ) 12 .רוטינה.
) 13 צורה התישבותית ) 14 .לשכה) 15 .
אל מצרי קדום ) 16 .פרי הפרג ) 17 .בהיר,
נקי ) 18 .אוניברסיטה אמריקאית) 19 .
_ פשר )21 .אחד השבטים ) 23 .מדינה ער בית
)26 .כואב, חולה )28 .אשד, פטאלית
מהתנ״ך )30 .יי שוב ליד עפולה ) 32 .צרתה
של שרה )33 .חינם ) 36 .מחתרת בארץ
לפני קום המדינה )37 .קאובוי )38 .מקדש
מפורסם לאלה פלאם אתינה ) 40 .צייר
ספרדי (מאיה העירומה) )41 .כינוי לראש
הגולה )42 .חלקיק של יסוד )43 .מין
תשלום מיוחד למוסלמים )44 .היאחזות
נחל בחוף ים המלח )46 .חי חיים פרועים.
) 47 שקר ) 48 .נור ) 49 .טיל מפורסם בידי
ישראל, בלי ראש ) 51 .מילת שאלה.
[54ן מעממי כנען ) 55 .עשרת אלפים) 59 .
אמ!ון )60 .נישא )61 .אות באלפבית)62 .
וזיר.

חשבץ 18 5 9
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

0 0 1

שנים רבות האמינו פוליטיקאים וסוציו לוגים
כי הישראלים מזדהים עם עדת מו צאם:
כי יוצאי מרוקו יתמכו במרוקאי, וכי
ווזווזים מזדהים עם ווזווזים. וכן הלאה.
בימים אלה, הושלם מחקר מעניין, שפגם
קשות באמונה זו. אין ספק שלתוצאות
המחקר תהיינה השלכות עמוקות לגבי
ניהול מערכת הבחירות לכנסת הקרובה —
ביחוד לגבי אותם פוליטיקאים המתכננים
לרכב על הגל העדתי.
ריעות לפני גזע. המחקר, שנערך על־ידי
ד״ר מנחם זלוצובר, ועובד להוצאת
מסקנות על־ידי הסוציולוג מנחם רוזנר,
גילה, בין היתר, את העובדות הבאות:
הסולידריות המעמדית קודמת בישראל
לסולידריות העדתית:
!• עשירים נוטים להזדהות עם עשירים
ועניים עם עניים, ללא קשר למוצאם.
• שכירים בעלי צווארון לבן, שחלק
גדול מהם הוא בעל נטיות שמאלניות,
מזדהים עם בעלי דעות דומות לשלהם,
מבני כל העדות — יו תר מאשר עם בני־גיזעם
בעלי השקפה חברתית שונה.
• המעמד הבינוני, חסיד היוזמה הפר טית,
הוא בעל התודעה המעמדית החריפה
ביותר. אצלו, תודעה זו מחוזקת גם על־ידי
הרגשת התנגדות והתנכרות חריפה אל
המערכת הפוליטית והשלטונית, שהיא בע לת
גוון שמאלני מבחינה אידיאולוגית
ומבחינה מעשית מתנכרת, אם לא מתנגדת,
ליוזמה הפרטית.
מתי מתמרדים. נקודה מעניינת אח רת
שהעלה המחקר: ככל שרמת־החיים
של שיכבה מסויימת בישראל גבוהה יותר
— כן גבוה יותר פוטנציאל־המחאח שלה.
דהיינו, נכונותה להתנגד ולמחות נגד פעו לות
שלטוניות שהן שליליות בעיניה.
ולהיפך: ככל שקבוצת אזרחים ירודה,
יותר מבחינה כספיח וכלכלית — היא
נוטה יותר לקבל כל צו וצעד של השלטון.
עובדה זו מורגשת בבירור, ותתבטא
מן הסתם בבחירות הקרובות, בקרב עדות
המזרח. בעקבות הפיכתם של ערביי השט חים
לחוטבי־העצים ושואבי־המים של יש ראל׳
השתפר מעמדם הכלכלי של בני
עדות המזרח. אולם הפער בינם לבין
יוצאי ארצות המערב, היושבים בצמרת
הפירמידה הכלכלית, לא קטן.
קיפוח. התוצאה: הרגשת־הקיפוח של
עדות אלה • תבוא לידי ביטוי חריף וברור
בהזדמנות הראשונה — בין אם תהיינה אלה
בחירות לכנסת, בין אירוע אחר. עם הא כילה
בא התיאבון, ועם שיגשוגם של
בני שכבות אלה מתחתית הפירמידה, עלו
גם שאיפותיהם.
אולם שאיפות אלה אינן ניתנות למי מוש
במהירות הנדרשת על־ידם, ולא ברמה
המשמשת להם דוגמה.
הרגשת־קיפוח זו הוחרפה גם על־ידי
זרם העולים מרוסיה ומהעולם המערבי,
שלא עברו את מסלול העינויים מהתחתית
לצמרת, אלא הוזנקו י שר לשורות המעמד
הבינוני.

צעירים

זוהי חידה חשבונית. בל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן

הכסף לן 1ד 0דדם
אשכנזי עני מזדהה יותר עס תימגי
עני, מאשר ע 8אשכנזי
עשיר — ואילו תימגי עשיר
יזדהה יותר עס אשכנזי עשיר,
מנזה מחקר מרתק חדש

) 1שר צבא תנכי )4 .בו הלכו בני
ישראל 40 שנה )8 .מי שתפקידו בדיקת
סחורות בנקודות גבול ) 10 .מיו קוץ.
) 12 מה שיש לצרפתיות ) 15 .רחמנא
ליצלן (ר״ת) ) 16 .חבל ארץ ביוגוסלביה.
)20י צור מזיק על־טבעי )22 .תינוק)24 .
מיו חרק )25 .ממונה על הסדר )27 .מגדל
צאן ) 29 .הוציא ניצנים )30 .רבים רודפים
אחריו ) 31 .חוסר מעש )33 .שלטון)34 .
עמל )35 .פוך )36 .פקיד )39 .אוסף,
שומר לעתיד )42 .ידידות, קרבה )43 .מין
מאכל ) 45 .כלי נשק )47 .בד צבוע בשיטה
מיוחדת ) 48 .קנאי שקספירי ) 50 .״לא __
ולא י שן שומר ישראל״ ) 52 .תו נגינה.
) 53 מקום בצפון הארץ ) 56 .תו נגינה.
) 57 שופט שעל שמו נקראת ועדה מפור סמת
)58 .סיר ) 61 .מודיע )63 .מקום
בו אין חיים ) 64 .חסר זהירות, לא אחראי.
ברירה)2 .

דינגזת

9 0 X1

צרוו־נת ש ד צדות
סיפרה החדש ש? אשתו שר מפיק
״חיים שכאלה״ מצריה רסבך
עוד יותר, בחדווה ובחיוך,
צעירים שהסתבכו בצרות האהבח
מי צריך להתחיל עם מ יז מי משלם?
איד להיזהר מדון־ז׳ו אן? מתי מותר לך
ל ש קר?
בעיות הרות־גורל אלה, שבגיל־העשרה
הן אכן הרות־גורל, הן חלק מצרורות
צרות האהבה שבהן מטפלת הסופרת
והעיתונאית תמר אבידר־אטינגר, אשתו
של עמוס אטינגר — הפיזמונאי־המשורר־ומפיק
תוכנית הטלוויזיה חיים שכאלה —
בסיפרה השלישי על אהבה וצרות אחרות.

שמוצאן חעדתי, באספקט זה, הוא מיש־ני.
מה שמכריע הוא מעמדם הכלכלי
הוחוח __

מדווחת כתבת ״העולם הזה״,
שראיינה את הספר ואת הסופרת :
אם את בת 23 ועדיין רווקה — אם הוא
מקסים, מפורסם, מצליח ואוהב, אבל
מטעמים מצפוניים מתקשה לעזוב את
אשתו דווקא עכשיו, כשהיא כבר לא בדיוק
מה שהיתר, לפני 25 שנים, ובכלל ״לא רע
לו בבית״ — אם את לא מצליחה לשכוח
אותו — אל תתייאשי. סיפרה החדש של
תמר אבידר יצילך, למרות שהסופרת
עצמה מציעה שלא לקחת אותה לגמרי מתיימרת ברצינות, וחס־וחלילה אינה
להיות מומחית לענייני סקס (״זה בשום
פנים ואופן לא ספר על מין, איך וכמה.
זד, מגעיל אותי. מין זה עניין לסקסולוגים,
לאנשי מדע. הספר הזה עוסק בוואריאציות
על נושא הוא והיא — עד המיטה״).
תוכלי ללמוד אצלה, למשל, שאל לך
לשלוף את ציפורנייך האינטלקטואליות :
״גברים, כידוע לי, אינם מחבבים נשים
חכמניות.״
להסתיר השומן. ואם את לא יפה,
היי לפחות מעניינת. מה זה להיות מעניי נ
ת? אם הבחורה היפה יכולה להרשות

סופרת אבידר
הכל — עד המיטה
לעצמה לכבד את גבר־חלומותיה בקפה
וכריכים על שולחן פורמייקה רגיל בסלון
— את תגישי לו אותם בתוך סל־נצרים
שקנית בעיר העתיקה, כשלגופך טוגה
רומאית — שאין כמוה, אגב, להסתרת
עודפי שומן — ול ר א שו עבאייה אותה,
ספרי לו, קיבלת במתנה משייך בדווי
ממרחב סיני. לא תאמיני, אבל הוא מסוגל
להאמין אפילו לזה.
עיין חודרת. ספר זה, כמו ספריה
הקודמים ״של תמר אבידר (בעל זה ד בר
מצחיק ואדם מתחתן רק פעמיים) לקוח מ־נסיון
חייה. זאת אומרת, לא ממש :״זה לא
שיש לי מי יודע איזה נסיון באהבה. אבל
אני חושבת שי ש לי עין חודרת. וזה בעצם
מה שצריך סופר. אני מתהלכת עם עיניים
פתוחות, ובאיזה מקום הנסיון נקלט ושו קע.
אחר־כך, כשאני יושבת וכותבת, זה
חוזר. לא הייתי מעיזה לכתוב ספר על
מדיניות־חוץ. אבל העזתי לצאת בספר קליל
ומשעשע, בנושא שאני שוחה בו.״
לא מנומס. הרעיונות באים לה י שר
מהחיים :״כשאני נוסעת באוטובוס או
יושבת במספרה, אני מקשיבה להערות
שאנשים משמיעים, ואח״ב מעלה אותם
על הנייר.״ לא כל-כך מנומס, אבל אותנטי.
כל מה שנ ש אר לך לעשות, אם כן, זה
לסמור על העיניים של תמר, ועל ההערות
שמשמיעים האנשים, ולהחכים.
כמובן — בתנאי שאת לא מאלה החוש בות
שאפ שר להיות חתולית, נשיית וגלד
ייה בעת־ובעונה־אחת — או מאלה הנמ צאות
בשנות העשרים, עם חזה זקוף
ומבטיח ואת לא חושבת שאופנת־הבלי
הרסה את הרומנטיקה — או מאלה שהספר
נראה להן קצת מיושן, על רקע המאבק
ל שיוויון זכויות לאשה והטנגו האחרון.
אם את לא אחת מאלה — הספר הוא
בשבילך.
״הרבה פעמים,״ אומרת תמר, מתוך
כורסה גדולת מימדים ,״נדמה לי שכל
הסיפורים על האווירה המתירנית בקרב
הנוער זה יו תר יציר־כפה של העיתונות,
השואבת את החומר מהחוג המצומצם של
קפה ג׳קי והסביבה.
״אחרי הכל, גם בכפר־סבא יש בחורות.״

| ..הופתעתי בעצמי נשהתאהבת בג בו נזה מ בוג ר -
אומות דדיה מזור
ו מ תו ת חתונתה

בקורס מ־כיות

חיוכה של דליה, המוכר כיום בכל בית בישראל״
זורח גם בתוך מדי צה״ל, בקורס מ״כיות. דליה
גלי־צה״ל לתחנת שנלקחה לפני בלבד, שבוע בקורס להיות הספיקה
לשמש כקריינית. בתמונה משמאל: דליה בתצלום מטקסיהנישואין, בשמלת מקסי מקסימה.

של דליה מזור 23 ומהנדס האלקטרוניקה
אריה לוין (.)32
השקט התאים אולי לאופיים של בני־הזוג
— אך בפירוש לא למעמדה של
הכלה. למיליוני צופי הטלוויזיה בארץ,
היה זה כאילו קרובת משפחה שלהם, נישאה
— והם לא הוזמנו לחתונה. אחרי הכל,
מי יכול להימלט מהרגשת קירבה אל
בחורה הנמצאת כמעט כל ערב בסלון או
חדר־המיטות שלוז
פירסום חביב כזה חביב על מי שרודף
אחריו. לדליה מזור, סתם בחורה טובה
שהיתר! ילדה טובה, ותהיה ככל הנראה
אשה טובה, אמא טובה וסבתא טובה —
לא היו מעולם יומרות להתפרסם. הפיר־סום,
יו תר מאשר הועיל לה — הזיק לה.
בייחוד ביחסיה עם בחורים.
סיפרה היא השבוע בגילוי־לב כשבעלה
לצידה מאזין ב חיו ך:
״הגברים היו בעייה, כשנהייתי מפורסמת.
יש גברים שאוהבים לצאת עם בחודה
מפורסמת רק כדי שיוכלו להגיד אחר־כך,

ץ את לא היתד! בשום פנים ואופן
״ ( אהבה ממבט ראשון.
״ישבנו ודיברנו, והוא הזמין אותי לצאת
איתו שוב. גם כשהסכמתי, לא חשבתי
לרגע שזה ייגמר בחתונה. כי למרות
שכמעט כל החברים הקודמים שלי לא
היו מקרב הסטודנטים, אלא גברים מבו גרים
יו תר — הדי שבחצי שנה האחרונה
לא יצאתי עם חבר קבוע. החברה העיק רית
שלי הימה עם הסטודנטים לרפואה,
שגרו איתי בדירה השכורה בירושלים.
״הייתי רגילה לחברה שלהם, למנטליות
שלהם, שהיא מנטליות של צעירים. ואריה
הוא אדם מבוגר. צורת ההתבטאות והחשי בה
שלו, היא של בן-אדם מבוגר.
״גם מצידו זאת לא היתר, אהבה ממבט
ראשון. אבל זה לקח זמן קצר עד שגילינו
שזה בכל זאת זה. יש לנו טעם זהה במו סיקה,
למשל. שנינו אוהבים מוסיקת ג׳אז,
סמבה ומוסיקה מודרנית מעודנת.
״איך מסבירים אהבה ז אחרי שלושה
שבועות ידעתי שזה הגבר שאיתו הייתי
רוצה לעבור את החיים. שבועיים אחרי זה
הוא הציע לי את זח.״
הוא הציע — והיא קיבלה. וכך הפכה
קריינית הטלוויזיה דליה מזור לגברת
לויי.

יצאתי עם זאת וזאת. היתד, תקופה שהיתר,
לי הרגשה שאני צריכה להיזהר. זה לפע מים
הופך לתסביך.
״אבל מהר מאוד למדתי להבחין ביניהם.
לפעמים גם חברים היו אומרים לי , :תיזהרי
מזה וזה, הוא אוהב לצאת עם בחורות רק אני בשביל הראווה.׳ אבל בדרד־כלל
שומרת על חוג הידידים שלי עוד מהתקו פה
שלפני הטלוויזיה.״

האשה פה,
הבעל שם
לראשונה,
ך* שח כירה את! בעלה
^ הצליחה להבחין סהר מאוד שהוא
מתעניין בה, לא בשמה המפורסם.
היתה זז פגישה מקרית, בבית חברים
בירושלים. זה היה לפני חמישה חודשים.
בשבוע שעבר, התייצבו מתחת לחופה.
את טקס-הנישואין, שנערך בחוג המש פחה,
השלימה מסיבת קוקטייל במלון פאן־
אח ריקן בפת־ים, בה השתתפו כ־ 500 אוו״
חים, רובם אנשי טלוויזיה ומכרים של
האב — מישנה למנכ״ל חברת תיעוש.
שקט שלא במקומו
ן* ישדאיה שד הצעירה המפורסמת ב *
יו תר בארץ נערכו ללא מהומה מיוחדת
— כאילו היתד, סתם צעידה נוספת שהת חתנה.
ההבדל היחיד: ידיעה שפורסמה
למחרת בעיתונים, שדיווחה על נישואיהם

דליה מזור ובעלה

מהנדס־האלקטרוניקה אריה לוין, למחרת הני שואין.
הצעירה המפורסמת ממשיכה להעדיף
גס כיוס הופעה פשוטה, לרוב במכנסיים, מנסה ככל האפשר שלא להרשות ל פיו־יפה.
תמיד
עולה
סומה הרב להפריע לחיי היוס־יום שלה — ניסיון שלא

כיום, עד שתושלם הדירה שקנו בבית
מתגורר הזוג
דב־קומות ברמת־השרון,
הצעיר בדירת־הרווקים־׳לשעבר של אריה.
פעמיים בשבוע, בימים בהם דליה עובדת
בטלוויזיה, אין הם נפגשים, אלא אם כן
חוזר הבעל לארוחודצהריים בבית. שכן
כשהוא הולד לעבודה, בשמונה בבוקר —
היא עדיין ישנה. וכשהוא חוזר הביתה,
בארבע וחצי אחר־הצהריים — היא כבר
נסעה, במכונית ה תו 5שלה, לירושלים.
(המשך בעמוד )30

ד מין היא
(המשך מעמוד ) 21
תוכניתו בשקט, בהדרגה ובזהירות. ד.וא יודע שכל מעשר,
דרמתי יו צר גלים נגדיים ומזיק לביצוע. אם כן, מדוע פעל
לאחרונה בניגוד ל שי ט תו?
יש לכך שתי תשובות — ושתיהן קשורות באינטרס
האישי של.משה דיין.
לגבי דיין, יש הבדל גדול בין שתי שיטות הרכישה.
אם הקרקעות יירכ שו רק על־ידי מוסדות ממלכתיים, הרי
השליטה בהן תהיה מסורה בידי הממשלה כולה. על
הקרקע הממלכתית חולש שר־החקלאות.
אך אם תהיינה הקרקעות בידי אלפי ישראלים פרטיים,
ברובם ספסרים מן השורה הראשונה של בעלי־ההון —
יהיו כל האנשים האלה תלויים באופן אישי במשה דיין.

דיין הוא הסולטאן שד השטחים הכבושים
— השליט הבידעדי בהם כתוהה החור, והמצי אות.
כד אדם הרוכש שם קרקע. כחוק או שלא
כחוק. יהיה תלוי כו אישית. כל אדם כזה יהיה
מוכן להילחם נגד כד מגמה להחזיר את השט חים
לערכים, וממילא יהיה מוכן לעלות על
הכאריקדות למען משה דיין.

בין המועמדים הראשיים לקניית קרקעות באופן פרטי
היו קרובי מישפחתו של דיין, וייתכן שדיין, שהוא עצמו
עתיד־הון ושוחר־גכסים, היה משתתף גם בעצמו בתנועת
הרכישה. אבל זה לא העיקר.

פתיחת הגדה כפני נחשול של כיזה פרטית
היתה גורמת למכול של ספסרות, שהיתה מט־כיעה
את חותמה עד המדינה כולה. מכול זה
היה גורם לתוצאות פוליטיות וחכרתיות מרחיקות
לכת כתור הארץ — ומשה דיין היה
רוככ אישית על הגל.

אין הם שווים את הנייר שעליו הם מודפסים. שום מיפלגה
מימסדית, ובוודאי לא מיפלגת־העבודה, לא חלמה אי־פעם
להגשים הבטחת הבחירות שלה.
אם כן, מדוע מתעקש ד יין?

דיין אינו נושא את עינו אד הכחירות של
.1973 כראש המיפלגה ככחירות אלה תעמוד
גולדה מאיר, ואין לדיין שמץ של סיכוי או
רצון להתמודד עימה.

מכיוון שאין שום הבדל בין גישת גולדה וגישת
דיין, אין גם הגיון ביצירת בעיות במקום שאינן.
גולדה רוצה ללכת לבחירות בראש מחנה מלוכד של
ניצים ויונים, ועל סמך מצע כל־בו שיבטיח מילחמה
ושלום, סיפוח ונכונות־להחזיר, טיפוח עשירים וצדק
סוציאלי. היא רוצה שכל בוחר יוכל לבחור באריזה הנראית
לו ביותר (ספיר או בן־אהרון, אליאב או דיין) ,בתנאי
שישלשל את הקול לתוך הקופה שלה.
לכן עמדה גולדה השבוע על כך שלא תתקבל שום
החלטה בעניין השטחים, ושלא יירשם שום סיכום. בכך
נקבע, למעשה, קו המיפלגה בבחירות 73׳.

לא על כד חושכ דיין. הוא חושכ עד 74׳,
או 75׳ ,או 77׳ — הרגע שהוא שעת-השין
לכל חלומותיו.

ברגע שגולדה מאיר תתפטר מרצון, או תיאלץ להתפטר
מטעמי בריאות — ברגע זה יוכרע אם דיין יקבל לידיו
סוף־סוף את השילטון, שעליו הוא חולם קרוב ל־ 20 שנה.
דיין יכול להגיע לשילטון, במיקרה זה, באחת משתיים:

הוא חושב כיום על שתי האפשרויות כאחת.

מנהיג הימין המאוחד

מתכנן שעת־השין
תשובה השנייה היא ישירה יותר, והיא קשורה
( ן במערכת־הבחירות הקרובה.
הכל מנחשים שדיין רוצה להשפיע על מצע המערך
לבחירות, ושמהלכיו האחרונים מכוונים לייעד זה.
אך השאלה היא: מדוע? איזה ערך יכול אדם מפוכח
כמו דיין לייחס למצע?
מצעי־מיפלגות אינם אלא חומר־גלם לתעמולת־בחירות.

כמועמד מיפדגת-העכודה.
כראש מערד לאומי הדש.

ך* סיכוי של דיין להגיע לשילטון כמועמד מיפלגת־ן
| העבודה נראה כיום קלוש ביותר.
אין ספק שדיין הסיק את המסקנה מפרשת יצחק נבון,
וגם מפרשת בדר־עופר. הגוש המפא״יי מוכן לדרוך על
גוויות, כדי לבצר את שילטונו. הוא היה מוכן לשלוף
מן הצילינדר את אפריים קצ׳לסקי, לאנוס את הכנסת,
לדרום כל חוק ותקנון,
אין ספק שאם יהיה לגוש הכוח הדרוש לכך, יחזור

מש״ד החינוך והתרבות

על תרגילים אלה בברוטאליות כפולה ומכופלת כדי לחסום
את דרכו של דיין, שהוא אויבו בנפש.

הדבר יכול להשתנות אם תיווצר כמדינה
היסטריה פיפוחיסטית. אם עתירי־ההון, ורככות
משתכנים סתם, יחששו לאכד את רכושם
כעיקכות מפלה שד דיין — יכולה להיווצר מע־רכת-לחצים
חדשה גם כמיפלגת-העבודה.
ואין ספק

שדיין חושב

אך סיכוי זה נראה רחוק,
יותר על האפשרות השנייה.
במהלכיו האחרונים הופך דיין את עצמו בגלוי למנהיג
הראשי של הימין הישראלי — הימין המחזיק בידו האחת
את דגל א״י השלמה ובידו השנייה את דגל ההתעשרות.
בעזרת דיין עצמו, נושבת כיום דוח במדינה כולה
ימינה. סקרי דעודהקהל מנבאים עלייה ניכרת לימין
בכנסת הבאה. דיין עצמו מאותת ללא הרף לגח״ל, כובש
את לב חרות וצעירי המפד״ל במיסטיקה לאומנית־תנ״כית
נוסח בגין, רוכש את לב הליברלים בהטחת רווחים מופל גים
מספסרות־קרקע בשטחים. אין הוא בז גם לקטנות:
הוא מעודד באמצעות שליחים את הרשימה הממלכתית,
הנאבקת על קיומה, והופיע בוועידת המרכז החופשי.

כל הימין הזה הוא כיום חיל-עזר פוטנ ציאלי
לדיין. כרגע המכריע יוכל דיין לפלג את
מיפלגת־העכודה, לקחת עימו את חסידיו,
ולהקים גוש לאומי חדש, שיהיה לו הרוב כ כנסת
הבאה.
כעזרת איום באפשרות זו יוכל, אולי, לז כות
גם במועמדות מטעם מיפלגת־העכודה.
זוהי מלאכה קשה. בכנסת הנוכחית יש לגח״ל, למרכז
החופשי ולע״מ ביחד רק 32 מנדאטים, העשויים לעלות
בבחירות הבאות ל־ ,35 תוך קיזוז פנימי. לרפ״י־לשעבר
בעבודה יש ביום מנדאטים, העשויים לעלות ל־ ,10 אם
סיעת־העבודה כולה תעלה בעזרת בדר־עופר וקולות
היונים. כדי להשיג את שלו יצטרך דיין לגרום להיסטריה
לאומנית בתוך המפד״ל ושאר המיפלגות הדתיות, ולגרוף
עימו עסקנים נוספים במיפלגת־העבודה. הוא סומך על
פחדנות היונים במיבחן אמיתי, ואולי גם על משבר
כלכלי שיהרוס את ספיר.

כיוזמו מאכק מלאכותי סביב מצע המערד
כ־73׳ ,מתכוון דיין להכשיר את הקרקע להת פתחות
כזאת. הוא זורע זרע, והוא מקווה לק צור
את הקציר כבוא העת.

קולנוע לנוער
מרכז ישראלי לסרטי ילדים ונוער

המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות

מסונף למרכז הנין־לאומי לסרטי ילדים ליד אונסקו

תחרות נושאת סרס׳
ליוצר סרטי צעירי .

תנאי התחרות :
הנושא :״הרפתקה״.
השתתפות: לצעירים עד גיל •20
משך הסרט: מ־ 2עד 30 דקות.
הסרטים יהיו בני 8מ״מ 8 ,מ״מ סופר או 16
מ״מבש חור -ל בן או צבעוני.
טפסי הרשמה לקבל במשרדי ״קולנוע לנוער״
רח׳ ליפסקי 10 תל־אביב, טלפון .263385 :
הסרטים שיזכו בתחרות הארצית, ישתתפו
בתחרות הבין־לאומית

-״המוזה העשירית״.

הסרטים שלא יזכו — יוחזרו לשולחיהם בצרוף
תעודת משתתף.
על הסרטים להגיע למשרדי ״קולנוע לנוער״

...אס חף*!ח1ת

לא יאוחר מר,־. 1.7.73

מתאים?1
ממאיס לן מאז! גמישונים ארכזנים* אקסטחנים

במדינה
(המשך מעמוד )20
מסובך יותר החשבון המיפלגתי. כאשר
שני גופים מתאחדים — איך יתחלקו בי ניהם
הכוח, המושבים בכנסת, התקציבים!
בבחירות האחרונות קיבלה ע״מ אר בעה
מנדטים (הרביעי על סמך עודף
גדול) ,בעוד שהמרכז החופשי קיבל רק
שניים (השני על סמך העודף הקטן ביו תר
שזכה בייצוג)( .לפי שיטת בדר־עופר
היתה ע״מ מקבלת ,3המרכז החופשי ). 1
המרכז החופשי מאמין שהוא נמצא במ צב
של עלייה, ואילו ע״מ איבד מנדאט
בעיקבות פרישתו של מאיר אביזוהר, וסק רי
דעת־הקהל מראים שהוא קרוב לאחוז-
החסימה. לשתיים יחד יש כיום 4שהם
זכו לו בבחירות האחרונות.
יתר על כ ן: למרכז החופשי יש מנהיג
חזק ושתלטני, בעוד שע״מ נשאר בלי
מנהיג־יחיד. מעמדו של יגאל הורוביץ
במיפלגתו חלש מזו של תמיר במיפלגתו.
ע״מ חוששת, בצדק, שתמיר ישתלט על
המיפלגה המאוחדת, אם תקום.
חוז מזה יש בע״מ אילי־הון המקיימים
יחסים הדוקים עם פינחס ספיר. איחוד
עם המרכז החופשי לא יועיל לענייניהם.
אין קצין. הדרך לאיחוד היתד. קלה
יותר, אילו התייצב בראשו דמות צבאית
בולטת, כמו עזר וייצמן או קצין אחר.
אולם נראה שווייצמן החליט להישאר ב-
גח״ל; מתוך תיקווה שיצטרכו לפייסו ערב
הבחירות. ושום קצין מפורסם אינו מראה
נטייה להצטרף למיפלגה קטנה, שלא יהיו
לה כסאות לייד שולחן הממשלה.
לכן נראים סיכויי האיחוד קלושים. או לם
אין איש בארץ מעז לדבר כיום נגד
איחוד כלשהו. לכן הכריזו השבוע אויבי
האיחוד — כמו ח״כ זלמן שובל — שהם
בעד איחוד, אבל איחוד רחב יותר, מגח״ל
ועד משח דיין, מכיוון שהאיחוד הרחב
הוא, כיום, בלתי־מעשי פירו שו של רעיון
זה היא שלילת האיחוד שהוא מעשי.
אישים מוסד ושו9ו 31ד
שלישו לשעבר של
יצחק שדה
ניצר סעמיים בגס מהמוות
״אוניית המעפילים שהפליגה בראשית ימימילחמת־העולם־השנייה מנמל תורכי לכיוון
ארץ־ישראל, הסיעה פליטים שהצליחו לג נוב
את הגבולות מאירופה הכבושה, ולהגיע
עד איסטנבול. בלב־ים עלתה הספינה על
מוקש גרמני ותוך דקות מיספר שקעה ב מצולות.
רק שלושה אנשים הצליחו להי נצל
על גבי סירת־הצלה בודדה ששרדה.
ללא אוכל ומים, בלי שום אמצעי תיק-
שורת, שטה סירת ההצלה בים הפתוח.
אחד משלושת הניצולים, שנואש להשיט את
הסירה חסרת המשוטים, קפץ למים בתיקווה
להגיע בשחייה אל החוף. הוא טבע כעבור
זמן קצר. שני לא יכול היה לשאת את ה־

דני דגו ונרו בוית־מילה לבנו הרביתי מאשתו השלישית ־
וכסנדק שימש גנ עוו של דידו שנפל ושעל שגו נקרא הירד

ך * ני ד גן אמנם היה בעל־הבית, אבל
הסנדק האמיתי היה עזר וייצמן. דוג- 1 מנית־העירום אן טוכמאייר, שהגיעה זה
עתה מהכלא, היתד, הדודה של חתן השמ חה,
ואורי זוהר, אריק איינשטיין וה במאי
צבי שיסל היו אורחים מן המניין,
לצד כמה עשרות דחוסים נוספים.
המוני האח״מים התכנסו לרגל אירוע
פשוט יחסית, אך בעל תולדה מסובכת:
ברית־המילה שנערכה לבנו החדש —
הרביעי במספר, אך החמישי במניין, של
האמרגן דני דגן.
שותפתו של דני בן ד,־ 39 במיבצע זה
היתד, אשתו השלישית, אירנה טוכמאייר
בת דד ,27 אחותה של אן טוכמאייר.
לאירנה, אחוודרחמניה בבית־החולים
הדסה בתל-אביב, יש כבר בת בת שבע
מנישואין קודמים, ולדני יש שלושה יל דים
— בת ,18 בת 16 ובן — 14 מאשתו

הראשונה, תקווה.
אחרי תקווה, התחתן דני עם^¥ליזה
סרבניק, הלומדת כיום, לאחר גירושיה
ממנו, באיטליה. מנישואין אלה לא הביא
דני אף ילד.
עכשיו, יש לו מאשתו השלישית, בן
רביעי, שהוא בעצם ילדו החמישי —
לאחר שהוא אימץ לליבו גם את בתה
של אירנה, רואה אותה כאחת מהשבט.
זה, אגב, לא סוף השבט. כדי שיחיה
מעניין, יש שם גם כלב בשם רו די והתו לה
בשם מאיה.
התינוק נקרא בשם שי, על-שם חברו
של דני, טייס חיל־האוויר שנהרג, ושהיה
פיקודו של עזר וייצמן. עזר, שמעולם
לא שכח, ולא זנח, חבר חי או משפחה
של חבר שנפל, היה כמובן המועמד הטב־

יהודה (״יורד״) מרמרי
איפה ותיקי כסית?
צמא, ניסה להרוות את צימאונו בשתיית מי״
ים. דעתו נטרפה עליו והוא צלל למים.
הניצול השלישי הפקיר את עצמו לחסדי
ההשגחה. הוא שכב בסירה והמתין למי
שיקדים לבוא — המוות או המצילים.
אחרי 13 יום נתגלתה הסירה. יהודה
(״יודל״) מרמרי, מפעילי עלייה ב׳ של
ההגנה, ניצול.
השליש שר הזקן. לא היתד. זו ה פעם
האחרונה בה חולץ יודל ברגע האח-

ררז״י*

ביאליסטוק וחניך גימנסיה תרבות שם,
שהיה מראשוני הפלמ״ח ובמילחמת העצ מאות
שירת בדרגת רב־סרן כשלישו של
הזקן, יצחק שדה, היה חסיד גדול של הטי פה
המרה. האלכוהול לא שיפר את מצב
בריאותו של מי שהיה בעבר חבר קיבוץ
רמת־הכובש, ואח״ב חבר קיבוץ קדמה. פע מיים
אושפז אחרי שהתמוטט בגלל הפ רזה
בשתייה. בפעם השלישית, כשנפגע
הכבד שלו, סברו הרופאים שזה הקץ.
היד, זה הד״ר חיים שיבא ז״ל, מנהל
בית־החולים תל־השומר, ששיכנע את יו דל
לעבור טיפול של גמילה. הוא נענה.
ואז התחולל הנם. בשמונה השנים שחל פו
מאז לא נגע יודל בטיפה אחת של
משקה אלכוהולי.
לגבי איש חברה, בוהמיין למחצה כמו הו,
היתה זו הקרבה גדולה. עבור דו ר
שלם במדינה היה יודל לא רק שם, אלא

*ירקד• ו־זדזרי*5ל_זלדדל ח*1

י שו מהכלא

אן טוכמאייר, שהשתחררה זה עתה ממעצר — לאחר
שהמישטרח האשימה אותה ואת בעלה בהחזקת חשיש
בביתס — מברכת את גיסה, האמרגן דני דגן. בתמונה למעלה: עזר וייצנון, כיפה
לראשו וטלית לכתפיו, פורש חיתול על בירכיו, בעוד המוחל מתכונן למסור
לידיו את התינוק, לקראת הניתוח. עומד ביניהם כשעיניו מפקחות על ביצוע נכון, האב.
עי לסנדקות לתינוק הנולד.
אמו של התינוק הופיעה, דקודגיזרה,
.במכנסי-ג׳ינם מתרחבים וחולצה רקומה,
כשהיא מספרת בגאווה ׳על ניסיו ונפלאו תיו
— לא, עדיין לא של התינוק, בינתיים
רק של הבעל:

הוא העניק את חסותו ל״חבורה הירושל מית״
— חבורת הסטודנטים של תחילת
שנות החמישים באוניברסיטה בירושלים,
שקבעה את מרכזה בפינק, וממנה יצאו
אנשים כמו חיים חפר, עמום קינן, די די
מנוסי, הדה בושם, הד״ר פנחס אביבי, מקם
פוגל או אליהו חסין.
יודל, שהיה המבוגר בכולם, למד אז
סטטיסטיקה באוניברסיטה. כעובד הליש־כה
המרכזית לסטטיסטיקה היה מופקד על
ביצוע מיפקד האוכלוסין הראשון במדי נה.
אחר-כך, אחרי שהשתלם בארצות־הברית
והקים את חברת אותות לסקרים,
ביצע את סקר התיירות הראשון ביש ראל.
הקיבוצניק לשעבר, שהתמחה ב סקרי
דעת-קהל, היה לאיש עסקים מצליח.
כנס כבית הקברות. יחד עם זאת
נשאר בוהמיין בנשמתו. הוא היד, בן
לווייתם הקבוע של נתן אלתרמן וזאב יו־

דני, מסתבר, התגלה, אחרי נסיון של
שתי נשים, כבעל אידיאלי: מבשל, מכבס,
מגהץ, ומה לא.
את שטיפת הכלים והרצפות משאירה
אירנה לעצמה. מי יניק — עדיין לא
הוחלט ביניהם.

לא היה לו שום תפקיד ציבורי ולא
עמדה, אבל הוא הוערך על-ידי רבים וטו בים
כאחד האנשים החכמים במדינה. כ טיפוס
מיוחד במינו, שחי את רו ב שנו תיו
בעצמו (בקיבוץ רמת־הכובש השאיר
בת ונכדה) הוא הצטיין בחוש ביקורת
מפותח ביותר, במחשבה מקורית, ובצי ניות
שעשתה לה שט ברבים.
ביום חמישי האחרון, בשעות אחר-
ר,צר,דיים, ישב יודל עם ניסים אלוני ויו־סל
ברגנר בקסת שולטן בפינת פרישמן —
דיזנגוף ואחר הלך לביתו. למחרת בבו קר
הבחין שכן שדלת דיר תו פתוחה,
נכנם ומצא את יודל בן ה־ 58י שן במי טתו.
אבל האורות דלקו בחדר. ניגש ה שכן
אל יודל ומצא את גופתו קרה.
השבוע, כאשר ליוו אותו ידידיו הרבים
למנוחתו האחרונה, הפליט אחד מהם :
״איזה חיים, איזה חיים — נסית מתחילה

..תמיד ט1ים אוי אגשים זר ם ברחוב, בחנות, בנד מקום.
להב זה מחמיא, אבל לפעמים יש 01 העוות מעדנות.״
יגיד לי משהו. בדרך־כלל, אי-אפשר ל הגיד
שזה לא מחמיא. לפעמים, שומעים
גם הערות מעליבות.
״כשהתחלתי לצאת עם אריה, כל ההת לחשויות
סביבי היו מרגיזות אותו. הוא
רצה לצאת איתי לבד, לא עם קהל. עם
הזמן, הוא התרגל.״

ללא

שאיפות

עקווו־הביז! 352,

כבר עמדה דליה מזור במטבח ורחצה
כלים כעקרת־בית לכל דבר. המטבח הוא
מטבח דירת־הרווקים של בעלה, בה יתגו ררו
בני־הזוג לוין עד שתושלם דירתם.

ך* שהיה בדור שהיא ואריה עומדים
^ להינשא, הפכה לנושא לבדיחות בין
חבריה :״כולם עבדו עלי בגלל השם החדש
שיהיה לי,״ סיפרה השבוע בדירתה הזמ נית
.״אחרי השיר מה יש ל ו גברת לוין
— זה כבר לא כל־כך פשוט להיות גברת
לוין בישראל. מילא, מתרגלים.
״אני לא נערת־זוהר, ומעולם לא הייתי.
עד נישואי, סדר־היום שלי דימה לסדר-
היום של כל סטודנט רגיל באוניברסיטה
בירושלים, שחוץ מללמוד הוא גם עובד.
בבוקר הייתי יוצאת לאוניברסיטה. למדתי
בחוג לאמנות. אם באותו יום הייתי עובדת,
הייתי הולכת אחר־הצהדיים למספרה או
לבוטיק, לבחור לי חולצה. לטלוויזיה יש
הסכם עם כמה בוטיקים, שנותנים לקריי־ניות
חולצות לצורך ההופעה בלבד. משם
הייתי הולכת לטלוויזיה.
״מיד עם סיום התוכניות, הייתי חוזרת
הביתה. .מסיבות סוערות, חיי־בוהמה —
זה מעולם לא היה התחום שלי.
״היום סדר־היום ש לי קצת מבולבל, כי
אני נשואה טרייה. אבל אני מקווה שיהיו
לי חיי משפחה נורמליים, חוץ מהעובדה
שכל שני ערבים בערך יי ש אר בעלי לבדו.
מה י ש? כל בעל אוהב להתפרפר מאשתו
ערב בשבוע. אז לבעלי יהיו שני ערבים.״ בהתחילה דליה
הקאריירה

מקרה. ממש בלי כוובה.
היה זה בעקבות מכתב ששלחה לגלי־צה״ל
לפני חמש שנים.

״שלחתי אותו בעקבות מודעה שהתפר מחפשים׳
סמה
בעיתונים, שבגלי־צה״ל
קריינים,״ היא נזכרת .״לא היתד. לי כל
סיבה להאמין שאתקבל. מעולם לא גיליתי
כשרונות מיוחדים בתחום הקריינות או
הדרמה. לכן גם לא האמנתי שיש לי סי כויים.
שלחתי את המכתב יותר בשביל
ספורט, מאשר ברצינות.״
היא התקבלה. היא הספיקה עוד לסיים
טירונות ולהשתתף שבוע בקורם מ״כים.
משם, נלקחה על־ידי גלי־צה״ל. מכאן
והלאה, החל הכדור להתגלגל מעצמו.
הקריינית בטלוויזיה הצליחה

״כשעמדתי לסיים את השירות הצבאי,
חשבתי להמשיך בקריינות בקול״ישראל,
כעבודה נוספת ללימודים באוניברסיטה.
באותה תקופה התחילה גם הטלוויזיה
לחפש קרייניות.
״הידיד שליווה אותי לבחינות ברדיו
אמר לי , :טיפשה, תנסי גם בטלוויזיה, מה
איכפת ל ך?׳
״זכרתי כמה גרוע אני יוצאת בתמונות.
אז עוד לא ידעתי שמצלמת הטלוויזיה
שונה ממצלמה רגילה. בכל זאת ניצלתי
את ההזדמנות שאני בירושלים, ונכנסתי

דליה בתקופת שירותה כקריינית בגלי־צה״ל, עם ידיד טכנאי.
הקאריירה שלה כקריינית התקדמה בקלות רבה. גם ברדיו וגם
מייד במיבחנים, התגלתה כמוצלחת בתפקיד והתקבלה לעבודה.
גם לטלוויזיה.״
נפתחו בפניה כל
להפתעתה,
ושוב,
הדלתות — בלי שתצטרך לנקוף אצבע.
היא הוזמנה לקורס קריינות של הטלוויזיה
מיד לאחר מיבחני הנסיון.
הברווזון המכוער ניצח

הארבע

בניצניו

החיוך

המפורסם.

(המשך מעמוד )27
דליה מזור איננה יפהפייה זוהרת.
.הנערה של הקלאסי הטיפוס היא
המצויה — או, ליתר דיוק, כפי שהנערה
המצוייה היתה רוצה ׳להיראות: שי ע ר
בלונדי קצר בתספורת מודרנית, אך סולי דית.
עיני תכלת. חיוך הביב ונעים.

של פיל

אשר התפרסמה ברחבי המדינה, גרמה
הופעתה האישית אכזבה לרבים ממערי-
צי ה :״זאת היא בסך־הכלד׳ נזרקות ע ד
היום הערות אחריה בעוברה ברחוב .״איך
עשו אותה כל-כך יפה ב טלוויזי ה?״
״זה היה כל־כך מעליב בהתחלה,״ נזכרת לפרוץ דליה ,״שלפעמים הייתי מוכנה
בבכי, שם ברחוב. זה לקח זמן עד •שגידלתי
עור של פיל.״
צרה אחרת של פירסומה הרב: היעדר
פרטיות. מספרת דליה ::״לגבי שחקני
קולנוע, אנשים מרגישים איזה דיסטנס.
הם לא יפנו לשחקן קולנוע באותה קלות
שהם פונים לאדם המוכר להם מהטלוויזיה.
כי לקולנוע הולכים, רואים את הסרט,
וחוזרים הביתה. ואילו קריינית טלוויזיה
מתארחת בחדר־יהשינה שלהם.
״כמעט לא קורה, משוב כך, שאני נכנסת
לחנות או הולכת ברחוב — שמישהו לא

הרעייה

דליה לא מבינה באלקטרוניקה ובעלה לא מבין בקריינות, אך שניהם
מבינים — ונהנים — מאותם מוגים של מוסיקה, ומדברים משותפים
רבים נוספים. אומרת דליה, שתיעדר מהבית שני ערבים בשבוע, בהם היא מופיעה בטל וויזיה
:״כל בעל אוהב להתפרפר מהבית ערב אחד בשבוע. לבעלי, יהיו שני ערבים.״

ת התקופה היא זוכרת כתקופה של
היסוס וחוסר ביטחון. מספרת דליה :
״היינו חמש בנות בקורס. ארבע יפהפיות
כמו יהודיית סולה וישראלה מור. רק אני
הייתי הברווזון המכוער,.
״היינו קוראות טקסטים לפני המצלמה,
ואריה אורגד היה מקליט אותנו. אחר היינו
רואות עצמנו על המסך, ומתקנות שגיאות.
״הן היו כולן יפות, נשיות, זוהרות. ואני,
למרות שהייתי הקריינית הטובה מכולן,
לא רק שלא הייתי יפה כמותן — כל
ההופעה שלי היתד, נוקשה.
״עד כדי כך, שביקשתי מאורגד שלא
יראה את כולנו ברציפות, כי הרגשתי נורא
כשראיתי את עצמי אחריהן.
אף על פי כן, היא היחידה מכולן ששרדה
על המסך הקטן. למה? היא מתחייכת, ב־גילוי־הלב
חסר הגינונים האופייני לה :
״באמת שאין לי הסבר. זאת תוצאה של
החלטת הקהל — ושלו בלבד. כי קריינית
•שמתקבלות עליה תגובות שליליות — לא
יכולה להמשיך בעבודה הזאת.
״לא שלא היו לי חבלי-לידה. זה לקח
כמה חודשים של תגובות פושרות, עד
שקיבלתי את הארקיי. הסופי של הקהל.
כנראה שהוא מעדיף סימפטיות וחביבות,
על המסך, מאשר יופי זוהר.״
אומרת דלי ה :״אני מאלה שלוקחות
את העבודה ברצינות. למרות שכבר שנים
שאני במקצוע, אני מקפידה לפני כל הופעה
לבדוק אם השיער מסודר. ואם אני לא
מופיעה יום אחר יום ברציפות, אז לפני
כל הופעה אני הולכת לספר.
״גם את החולצות אני מ חרת בקפדנות.
במיוחד לגבי הצבעים. כי לא כל צבע
נראה טוב בטלוויזיה.
״להתאפר אני מעדיפה בעצמי. כי אני
מרכיבה עדשות-מגע, וכשהמאפרת נוגעת
לי בעיניים, אני תמיד פוחדת. ככה אני
גם לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד,
אם אני. ל א נראית טוב ביום מסרים —
וזה מונע ריבים.״

במדינה
ם 1ג] 1ן
חסובון עקום
הביטוח הלאומי חייב לשלם
דמי־מזוגות כאשר הפעל מסרב —
אולם רחל חגו ותשעת ילדיה
גותרו רעבים
שש שנים ארוכות התייסרה רחל חנו
באין מושיע. שש שנים ארוכות נאבקה
יום יום, שבוע שבוע, כדי לפרנס את
עצמה ואת תשעת ילדיה, לאחר שבעלה
ברח ממנה. בית־המשפט אמנם חייבו ב תשלום
דמי־מזונות של 667ל״י לחודש,
אולם לרחל זה לא עזר. נחום, בעלה, פשוט
לא שילם — והיא והילדים נותרו רעבים.
לא לגמרי. מהביטוח הלאומי, קיבלה
רחל מדי חודש קיצבת משפחה עבור יל דיה,
בסך 337ל״י. מסכום זה, הצליחה
המשפחה, אם לא לחיות, לפחות לא למות
ברעב.
אחרי הניכויים אפם. ואז, באוקטו בר
שנה שעברה, נכנם לתוקפו התיקון
לחוק הביטוח הלאומי, שאיפשר תשלום
מזונות לאשר״ באמצעות המוסד, כאשר
הבעל אינו משלם אותם.
כאלפי גרושות ונטושות אחרות במדי נה,
שמחה גם רחל בת ד,־ ,40 האמינה שבא
הקץ ליסוריה.
לתדהמתה, גילתה כי החוק חוק, והמצי אות
מציאות. כמו שבעלה לא שילם, לא
שילם עתה גם הביטוח הלאומי.
במקום 667ל״י דמי־המזונות, שרחל
האמינה שתקבל עתה מהביטוח, כפי שפסק
לה בית־המשפט — קיבלה צ׳ק על 290
ל״י בלבד.
הסיבה: המוסד ניכה מה־ ,667 את 377
הל״י שכבר שילם לה כקיצבת משפחה.
בלי בגד ומזרון. כשברח נחום חנו
לאילת, ניסתה רחל לצאת בעצמה לעבוד.
תקופה קצרה עבדה כעוזרת־בית, השתכ רה
500ל״י לחודש. אלא שהילדים הוזנחו,
והיא נאלצה לחזור לטפל בהם. הבן הבכור,
שהיה אז בן , 14 עזר לפרנס את אמו
ואחיו. אך זה היה לפני שבע שנים. הבן
גדל והתחתן נאלץ לפרנס מאז את משפחתו
שלו. ילדיה של רחל נאלצו לגדול על 377
ל״י לחודש, כשהם חסרי בגד, מזרון, או
תנור חימום.
רחל, מצידה, שימשה כדור פינג־פונג
נוח לכל המוסדות. כדי לזכות בדמי־מזונות
מבעלה, הוציאה נגדו פקודודמעצר. אולם
כאשר פנתה ללישכת־הסעד בעיר־מגוריה,
נהריה, נאמר לה כי לא יעזרו לה כל עוד
בעלה יושב במעצר, משוט שכל עוד הוא
יושב במעצר, אין ביכולתו להתפרנס ולע זור
לה. בייאושה, פנתה לראש העירייה,
גר שון טץ .״הוא צעק עלי וגירש אותי
מהחדר שלו,״ מספרת רחל .״אפילו הזמין
את המשטרה. השוטר שבא, דווקא אמר
לראש העיר, :למה אתה צועק עליה י
לילדים שלך יש מה לאכול, ולילדים שלה
אין אפילו מרגרינה עם לחם.׳״
ועד התיקון? ראש העירייה החזיר
אותה ללישכת־הסעד. לישכת־הסעד — ל ביטוח
הלאומי. הביטוח הלאומי החזיר
אותה ללישכת־הסעד. כל אחד טען שה עניין
הוא עניינו של האחרים.
עתה, מתכוון הביטוח הלאומי לתקן את
החוק, כדי שרחל חנו ודומותיה יוכלו
לקבל את מלוא דמי־ד,מזונות שנפסקו להן.
אך עד אז, ייאלצו רחל ותשעה ילדיה
להמשיך לחיות, גם אחרי ד,התייקרויות
האחרונות, מ־ 377ל״י לחודש, ועוד .290

ה סו ס בסל
•נ ! ,סר ראשון

1 5 0 .0 0 0
ו מצ טבר עד

5 0 0 .0 0 0
בהגרלה מועלים בגורל 6מסברים מתוך
9ג ועוד מספר נוסף מיועד לקביעת הפרס
השני׳
סכום הפרס הכולל הוא * 50 מההכנסה
ברוטו של אותו שבוע כשמחיר כל טבלא
הוא ׳ 50 אגורות•
מינימום השתתפוול בטור אחד _ שתי
טבלאות•
ניתן להשתתף בהגרלת הלוטו גם ע״י
טפסים שיטתיים בחצי דמי השתתפות•
טפסים שיטתיים אלה כשיזכו ישולם
מחצית הסכום המגיע למספך וסוג הזכיות•

*:יה־כיה בפרס הראשון לכל טופס
אינה יכולת לעלות על מכסימום שמי
250,000ל״י•
משפט הווייס המתזקים
רומן מתח
סביב גניבת קילו סובר
ההעלאה האחרונה במחירי הסוכר הפכה
כנראה לעסק כדאי לגניבת קילו סוכר
מחנות המכולת. אחרי הכל 1.15ל״י אינם
הולכים ברגל בימים של האמרת מחירים.
אבל כאשר הובא אסעד שוקרי () 40
תושב מזרח ירושלים לבית־המשפט הש לום
בירושלים, באשמת גניבת קילוגרם
אחד של סוכר, היד, לו הסבר אחד מאשר
העלאת המחירים. סיפר אסעד ל שופ ט:
״הייתי בדיוק באמצע קריאת רומן מתח
כאשר ביקשה ממני אשתי לקנות בשבילה
(המשך בעמוד )32

העולם הזה 1859

במדינה
(המשך מעמוד )31
קילו סוכר. אמרתי לה שתיתן לי לגמור
לקרוא את הרומן ותשלח את אחד הילדים
שלנו להביא סוכר. אבל אף אחד מהילדים
לא היה בבית והיא צעקה עלי. אז הלכתי
לחנות המכולת עם הרומן ביד. ביקשתי
מהמוכר קילו סוכר והיה לי בכים רק שטר
אחד של 100 לירות. הייתי כל כך שקוע
בקריאת הרומן עד שלא שמתי לב, לקחתי
את הסוכר ביד, המשכתי לקרוא את הרומן
והלכתי הביתה.״
לרוע המזל לא תאמה עדותו של בעל
חנות המכולת את סיפורו של שוקרי. סיפר
החנווני :״הוא לקח את שקית הסוכר
וכשפניתי לשרת קונה אחר הוא התחמק
מהחנות בלי לשלם.״
אסעד שוקרי היה נרגש עד דמעות
כשעמד על דוכן הנאשמים. הוא הוכיח
כי עברו נקי, וכי בארבעים שנות חייו לא
עבר כל עבירה שהיא. השופט, שנראה
משועשע מסיפורו, העיר ל ו :״לא צריך
לקחת כל כך ברצינות את רומני המתח
האלה שאתה קורא.״
אבל את גניבת הסובר לקח השופט בר צינות,
קנם את שוקרי ב־ 50ל״י.

קאזאנובה מחאד׳ גיוז
צעיר ירושלמי
גיסה למכור מין כתל-אביג

טוב להיות מגוי

כי רק חברת עו.מ.ג.ר. יכולה להעמיד לשרותך למעלה מ7 0 -
משרדי גרירה בכל רחבי הארץ ולמעלה מ 300 -אנשי חילוץ

מאומנים, מודרכים ומוכנים לעזור לך בכל מקום ובכל שעה.
חברת עו.נ.7ג.ר. מאחלת לך

חגשמח ^ סיעהבטוחהומה1ה•

שרות׳
מ כוניו ת
גררבע׳׳ח

ו__ 1ו.כדו.ך ג.ו־־.ע 1רותי מכוגיות גררבע נז
ר ח׳ יצח7זשדה 3 6ת ״ א. ט ל.

פרסום ם.ב ס.

רח עליה
גורי חתולים וכלבים

משליכם

אל תתנהג כמו עם צעצוע

תתנהג כמו עם כעלי חיים
תביאו

אותם

^!לאגודת
* ^יצער בעלי חיים
יפו, שלמה ,30ת״א,

1יט/

טלפון 827621 :

1ה חיי

אוטובו סי ם .41 ,18

אולפן גרג (בר־קמא)
פותח

השבוע קורם

ערב

קצר 11ח
עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת! פרטים:
טל.236209 .
גורדון ,5

.664922
״במעלה״ ,טל.
חיפה ז

הבעיה של טלאל חיג׳אזי יפה־התואר,
ערבי משכונת ואדי ג׳וז במזרח ירושלים,
היתד, שהוא לא ידע מה לעשות עם הצל חתו
הגדולה בקרב בנות המין היפה,
אבל יום אחד מצא טלאל פיתרון גאוני.
הוא הגיע למסקנה כי קיים אי־צדק בחיים.
מצד אחד הוא אינו יכול לספק את כל
הנשים הרוצות בו ומצד שני יש הרבה
גברים שאינם יכולים למצוא אפילו אשה
אחת לרפואה. טלאל החליט לשנות את
המצב הבלתי צודק הזה ולפעול כמיטב
יכולתו הצנועה כדי להשליט שיוויון ב־תיצרובת
המין באזורו.
הפתרון: הוא החליט לגייס לעזרתו גב רים
נוספים שיעזרו לו לספק את כל
הנשים הרוצות בו. עוד יו תר מז ה: הוא
היה מוכן אפילו להעמיד לרשות אותם
גברים את דירתו, כדי שיוכלו להתענג
על הנשים שהצליח לגייס עבורם. תמורת
מבצע התנדבותי כזה גבה מחירים שווים
לכל נפש, כדי שיפצו אותו על איבוד
הזמן אותו הקדיש לפתרון הבעיות המיניות
של תושבי מזרח ירושלים.
כיצד שיכנע טלאל את המחזרות אחריו
להסכים לקבל במקומו תחליפים אחרים —
זד, כבר סיפור אחר, שנגול כפני שופט בית־המישפט
המחוזי בירושלים, אליהו נועם.
זונות ערכיות ליהודים. בימים ש עסקיו
שיג שגו החזיק טלאל חיג׳אזי לא
פחות מאשר חמש מחזרות בדירה בוואדי
ג׳וז. תמורת הזכות לבלות לילה אחד
בחברתו של הצעיר המבוקש ויפה־התואר,
הסכימו חמש הנערות לבלות את שאר
הלילות והימים שלחן בחברת גברים אח רים,
כשטלאל גובה את שכר חטירחח.
ייתכן והמוסד הסוציאלי של טלאל לא
היה מתגלה לעולם, לוליא החליט טלאל
להרחיב את פעילות הסעד שלו גם על
פני תל־אביב. מסתבר שהוא נמנה על חסי דיה
של התנועה למען ארץ־ישראל השלי מה,
והחליט שאין כל רע בכד אם ערבי
ירושלמי יפתח סניף בעיר העברית הרא שונה.
סוף סוף, מדוע מותר לזונות יהו דיות
להרוויח מערבים בירושלים ולזונות
ערביות אסור להרוויח מיהודים בת״א?
אבל נראה שהגאווה הלאומית נפגעה
אצל שתיים מנערותיו של טלאל. משום
מה הן ראו בפחיתות כבוד עבורן את
דרישתו של טלאל לעבוד ברחובות תל-
אביב, לחפש שם לקוחות ולשרת אותם
בחצרות הבתים. זח לא מפני שהלקוחות
היו יהודים, אלא שהן העדיפו דירה ירו שלמית
מרווחת בוואדי ג׳ח מאשר חצר
מלוכלכת ברחוב הירקון בתל-אביב.
הלכו השתיים וסיפרו על עסקיו של
טלאל למשטרה. המשטרה, שהיא כידוע
ספקנית׳ לא הסתפקה בעדויות, והלכה
לראות לבד מה קורה בדירתו של טלאל
בוואדי ג׳וז. תפסו אותו על חם.
טלאל עצמו כפר בכל. אבל עדויותיהן
של המחזרות הנלהבות שלו הספיקו כדי
להרשיע אותו. עכשיו ממתין טלאל היפה
בכלא לגזר־דינו ועושה ודאי את החשבון
הפשוט שמוטב לספק את הצרכים המיניים
של השכונה מאשר לנסות לפתור את
בעיות המין של היהודים.

העולם הזה 1859

סיקורת

מחברו שר ה שיו שהניא לאילנית
את הצלחתה בתחרות ..איהויזיון״

ת ק לי טי ם
חג הפסח עולה על הגרמופון בשפע הק לטות
ישראליות. לרגע, תפס התקליט את
מקומה של הבונבוניירה. מה נשתנה ז
נידה רבינוביץ ושלמה ניצן ( ש י רי
פסח, הד־ארצי ) 14352 מגישים את
המסורתי ביותר בצורה המקורית ביותר.
הם הקליטו את כל שירי ליל־הסדר, את
מה נשתנה ואת חד־גדיא, את והיא שעמדה
ודיינו — תוך הקפדה וכבוד למסורת
החסידית, בדביקות בלהט ובעדינות. ואם
מישהו חושד בחד־גדיא שלהם שהוא מת אים
יותר למיסעדה צוענית, הרי עדיין
לא מאוחר להבין שיש משהו משותף בין
המוסיקה החסידית למוסיקה הצוענית -
ודווקא משהו חיובי בהחלט.

חווה אלכרשטיין ועודד תאומי
מזמינים את הילדים לביקור בארץ הקסמים
(סי.בי.אס ,)65378 .אבל לא יזיק למבוגרים
לשמוע ולוא אחד משירי התקליט, שאין
כמותו ללמד לקח את הישראלי המצוי
והשחצן: עוג מלך הבשן של אלתרמן
ווילנסקי. שיר על ענק גדול, צנוע וביישן
— ענק שהיום אין רבים כמותו.

״את ביתי הלילה הרוחות עוטפים /
אוחזים בו מכל צד /אל מעבר
לעבים אנו עפים /יד אוחזת יד /
שם, ראיתי קשת בענן /שם,
עולה הבוקר בלבן /שם, נמצא
ביחד את הגן /את גן האהבה ./״
אולי לא כל אחד זוכר את המלים בדיוק.
לא נורא, הן לא כתובות בתורה. הן אף
לא ינחילו למשוררן מקום באקדמיה הצר פתית.
אבל מי שצפה בטלוויזיה, בתחרות
הארוויזיון בשבוע שעבר, יודע שלבו
היה עם אילנית ועם המילים הפשוטות של
הפזמון הקטן הזה, אי־שם.
מחבר השיר, אהוד מנור, ישב אותה
שעה בתל-אביב וחשב על כל מיני דברים.
כמו על כך שלא כדאי היה לו לנסוע
על חשבונו הפרטי — פשוט משום שהיה
מפסיד המון דברים שיש לו לעשות כאן.

״טעות היא לחשוב שאגדות העמים
אהובות כל־כד על הילדים משום שהן
מתוקות ונחמדות ומרוחקות מן המצי־

יטו(וואסוח
צדוק צרפתי

בקצב מזורז

כי הוא היום הפזמונאי העסוק ביותר
בישראל. ואף על פי שהוא משתדל מאד,
הוא לא מאריך שיער, לא עונד פרחים
לצווארו, לא קושר חרוזים לראשו, ואינו
מייחם לפופ משמעות מאגית.
הוא פשוט יודע שפזמון זה פזמון, שיש
מילים ויש מוסיקה, ויש טעם טוב, ויש
חשיבות לכלים המלווים, לשימלה של
הזמרת, ולמצב הפסיכולוגי של המאזין.
הוא איננו רוצה שיעלו אליו לרגל, אך
גם אינו רוצה שיזלזלו במיקצוע:
״יש לי הרגשה משונה לגבי הארוויזיון.
רק עכשיו, אחרי שזה ניגמר, אני תופס
כמה זה היה חשוב. אחרי הפסטיבל הקו דם
נידמה היה ל י: איזו זוועה, אילו
שירים מיסחריים, קיטש, גועל נפש. היום
למדתי שהולכים לפסטיבל כדי לנצח, ש צריך
לכתוב דבר מבריק הנכנס לאוזניים
במכה אחת.
״לחבר מילים לדבר שכזה זו מכשלה
נוראה. כי המלים יכולות ליהפך בקלות
לפארודיה. רציתי להתייחס למשהו לאומי,
אבל לא להיות נושא הדגל. משהו פשוט
עם רעיון קטן, שיד בר אל כל לב.
״אבל יש לי הרגשה שבישראל י ש
חוסר פרופורציה נוראית לגבי פזמונים,
ויש עוד הרבה מה ללמוד בתחום המיק-
צועי לגבי הגשתם. אני מקווה שמארגני
פסטיבל-הזמר שמו לב לפרטים הטכניים
שעשו את הערב כל-כך מרשים.״

עודד וחווה
ביקור בארץ הקסמים
אות. להיפך. המדובר בסיפורי הרפתקאות
שנועדו לקהל שלא ידע כותרות עיתונות.״
כזו הכרזתו של מיכאל אוהד, האחראי
למחזה הילדים ״מנורת הל,סמים״ ,ש הוקלט
בהשתתפות שחקני ההצגה עדנה

אהוד מנור

סו&חוידון

אילן ואילנית (התקדים ,)30666 הצמד
המיקצועי ביותר בישראל כבר משתלב
בחגיגות שנת ה־ ,25 כשהוא מגיש צרור
שירים בקצב מזורז תחת הכותרת: ישראל
שלי חוגגת. אין עימם בשורה או מקוריות,
אך יש בם הרבה רעננות, וקולה הנעים
והמלוטש של נציגת ישראל בלוקסנבורג,

אילן ואילנית

לפני כן עורר בו דחייה מסויימת. למה,
חשב, כל-כך קשה למצוא הקבלות נכונות
בעברית לביטויים אמריקאיים? אולי משום
שכל שיטת כתיבת הפזמון בישראל מסו לפת
מעיקרה 1אולי משום שאין אנו
שרים כשם שאנו מדברים.
״פתאום התחוור לי שבעצם הכרתי שתי
קצוות: שיער מצד אחד, ו שירי גר שווין
ופורטר ובני־דורם מצד אחר.
״פתאום גיליתי שבשירים של גר שווין
היתד, מקוריות, תעוזה רבה, הופש־התבט-
אות ומודרניות שכמותם לא נשמעו בכל
השנים שהפרידו בינו לבין מחברי שיער.
היתד, לו מוסיקה מדהימה, אנגלית פשוטה
להפליא המעוררת קנאה, שלמות, מיבנה,
חרוזים. הכל. ואז הבנתי שכל אלה שהיו
בין גר שווין ובני תקופתו לשיער, פשוט
נישכחו ולא החזיקו מעמד. ואז הבנתי,
שכדי לכתוב צריך ללכת אל גרשווין.״
והוא הלך אל גר שווין ואל קול פורטר

^ חוד מ די מפלרטט עם פזמונים
זרים, כשהוא מגיש אותם בגל־הקל
בבוקר ובערב, בשרשרות, בלקטים בתש בצים
ובכל ההרכבים האפשריים. הטראו מה
שלו עם פזמונים קרתה לו כשתירגם
את שיער. פתאום הבחין שכל מה שכתב

פלידל ושלמה כר־שביט, נסים ע־זיקרי
ו ס מי אביב. בתקליט שלושה
מתוך

הסיפורים

המסופרים

מהצגה.

ואל קורט וייל ואל ארוינג ברלין. והביא
אותם גם לאחרים. יחד עם עוד משוגע
לעניין, צדי (צדוק) צרפתי, בנו תוכנית
שלמה בנוסח שנות ה־ .30 ואז הסתבר
שלא רק הטוב הרע והנערה התרפקו על
תוכנית זו, אלא שורה של זמרים ואנשי
תיאטרון ניכספים אליה.
היום, מתכוננים מנור וצרפתי למועדון
הזמר של לולה הקטנה, שאינו אלא הת חיות
חדשה באותה תקופה, כשגילה אל-
מגור מנסה להתמודד עם הניצחיים של
הפזמון.
אבל המיבצע המשותף הגדול באמת של
מנור וצרפתי יתרחש דווקא בתיאטרון
העירוני בחיפה. בעוד שבוע, יתחילו שם
החזרות על מחזמר משוגע בשם לילי גס.
ץחי חי ה מטורף לגמרי,״ מסביר
( צדי צרפתי את התקוות של השניים.
״אהוד ואני רואים זאת עין בעין כבר זמן
רב. מחזה עם פזמונים, כשהתזמורת יו שבת
על הבימה, משתתפת בפועל. השח קנים
מפוזרים על מסלולים עגולים דמויי
קירקס וצבעי התלבושות המטורפות של הם
מהווים גם תפאורה, גם אבזרים וגם
אסתטיקה תיאטרלית בזכות עצמה. אני
רוצה כחולים וצהובים, סגולים ואדומים.
אני רוצה מיליונים של קשתות ואינני
מתכוון לעבוד לפי סדר מערכות. אני רוצה
לביים כמו שעבדנו בשעת חיבור המחזה.
כל מעמד לחוד, כל קטע לעצמו.״
אומר מנו ר :״מאז הופקו באוף־ברודווי
שני מערכונים שכתבתי, הצלחתי רק לתר גם
מחזות. לכתוב — לא הלך. אך כשהת חילה
שנת מולייר מצאתי את עצמי הולך
וניכבש בידי חומר חדש שלא הטבתי לה בגס
הוא
נתקעתי דווקא
כירו קודם.
באצילים. ראיתי שהמצב בימינו דומה מאד
לזה שבמחזה אלא שבמהופך. ראיתי אותו
בדמיוני, צחקתי ממנו בחלומותי.
״כך נולדה במוחי דמות חדשה ולילי

כדאי לשמוע אותו בעיקר בשל הרוח
הצינית וההומור המאקברי שהישרה ה מעבד
והבמאי, אוהד, על ספרים מפור

ה״גם״ לקוח משם מחזהו של מולייר,
אך יש לו אצלי משמעות כפולה. היא
רוצה להיות גם, גם באופנה, גם במרכז
האנשים היפים, גם עם המימסד, בקיצור
רוצה להיות בעניינים. היא גיבורת המחזה.
קאראטה ואנגלית /אסטרולוגיה כל לית
/ריקודים חדישים /וסרטים רגי שים
/הרמן הסה — חובה /ותנוחות
אהבה /קומי לילי והצהילי /את מראך
ואת קולך /קומי לילי והבהילי /את
ילדך ואת בעלך .7

ף 0״ לילי ־ ג ם ״ עברה את ההריון ה-
^ רגיל של מוצרי־תיאטרון בלתי-שיג-
רתיים: מנור פנה עם מחזהו לאחד מתיאט-
ראות־הרפרטואר בארץ, אחרי שכבר שיתף
עימם פעולה קודם. הרעיון מצא־חן בעיני הם
מאד ! הם הריחו להיט — אבל התנגדו
בכל תוקף לצדי צרפתי כבמאי. אולי
משום שלא יכלו לראות כיצד מי שעזב
אותם כשחקן — חוזר פתאום כבמאי.
אולי זה טבעי. אבל מנור וצרפתי לא
ויתרו. הם רצו גם את שלמד, גרוניך ומתי
כספי כתנאי, וגם עוד תנאים, שישחררו או תם
מכל עול של תיאטרון ההולך בתלם.
ואז הסתבר שעודד קוטלר הוא האיש
שדמו טרם נסתייד. ואם סטטוס קוו ואדים
עבר את מרוץ המיכשולים — אז למה
לא לטפל גם בעניינים שמתחת לחגורת
הצניעות: בעיקר כשהם כה אקטואליים
כמו אליל זמר ושמו גוגו מרציפן או
חשיבות הממון בחיי־המין של ההמון.
״הבליטי כל פרנק /בכים או ב בנק
/תוכלי אז כמו טנק לעלות /
עם לירה בלב /אתה מאהב /
נוקב וחוצב בלילות /כי קרוזרוס
זה ארוס /כל גילדן גירוי /כל
דרכמה אורגזמה /כל רובל בי לוי
/כל פזו הוא פוזה, כל שילינג
הוא שיר /לירטה — לא רתע /
מהיר וישיר.״

סמים דוגמת בגדי המלך החדשים או כד
החומץ (הידוע גם כדג הזהב) .לילדים
של שנת . 1973

הממשלה ביזבזה ב־ 20 מיליון
שבעיירת העולים
ף* כיודהקכרות
אופקים שבנגב׳ יש מקום למאה מש פחות
עולים. והכוונה היא לא למשפחות
מתות, אלא למשפחות חיות. זה יכול להי שמע
כבדיחה מאקברית או כסיפור זוועה
הלקוח מאחד מסרטי פרנקנשטיין. אלא
שמציאות השיכון בישראל עולה כנראה
אפילו על מה שהמוח השטני ביותר יכול
להמציא בסיפור האימים המפחיד ביותר.
זו עובדה. צמוד לגדר בית־הקברות —
החדש יחסית — באופקים, הקים לאחרונה
טישרד־השיכון 100 מעונועים — הפתרון
החדש למצוקת הדיור בישראל. המעונוע
אינו אלא קראוואן — דירת מגורים על
גלגלים, שבארצות מתוקנות משמשת כקרון
מגורים המחובר למכונית והמשמש לטיו לים
ולפיקניקים. בישראל צריך המעונוע
לשמש כדירת מעבר לעולים חדשים, עד
׳ א שר ימצא עפורט מיתרון מגורים של
קבע.

ל י רו ת

בהרפתקה

פנטסטית

שלרכישת קרונות גררכדי
לשכן בהם עולים ־ ועכשיו
לא יודעים מה לעשות בהם
ו את מי

לשכן :1תוכם!

<68 המעונועי שרכש מישרד השיכון

ושהובאו בדחיפות לישראל, חולקו על
פני כל הארץ 100 .מהם הגיעו לעיירת
העולים אופקים. שם החליט מי שהחליט
כי המקום הטוב ביותר להקים את מעברת
המעונועים הוא בסמיכות לביודהקבחת
המקומי.
וכך, אפשר לראות בעצם ימים אלה
פעילות קדחתנית בביודהמנוחות של ה-
עייר ת טרקטורים חופרים תעלות, משאיות
פורקות צינורות ופועלים עוסקים בעבו דות
במרץ רב. כל זה כדי להכין את
התשתית שתשרת את שכונת המעונועים
המוקמת והולכת בשכנות צמודה ביותר
לבית־הקברות.
קשה לגלות מי הוא הגאון שהחליט
למקם את שכונת העולים החדשה דווקא
בצמוד לביודהקברות באופקים, משום ש כל
הנוגעים בדבר מתנערים מאחריות
ומטילים את האשמה. איש על חברו. בכל
אופן יש סמליות רבה בסמיכות מקום זו
של שני המיפעלים הציבוריים. וזה מהסיבה
הפשוטה כי קרוב לוודאי שרק רוחות
רפאים י תגוררו בעתיד הקרוב במעברת
המעונועים. ספק אם אדם חי ונורמלי ייכנס

ע״ות העולים אופקים הקים מ שוד ה שי מן מענות מעתועים ליד ב־ת־הקבדות

לגור במקום נזה. אז אם כגר נועדו המעו־נועים
לרוחות רפאים, למה באמת לא
להקים אותם בביוד הקברות?

מי צייד
את זה?
חוק, צחוק, אגד״...

אומר ה־

סיתגם העממי.

עד כמה שהסיפור נשמע מצחיק ודמיוני,
הוא מבטא מציאות עגומה ביותר. זהו אחד
הביטויים של שערוריה ציבורית נוספת,
בה ביזבזה ממשלת־ישראל בקלוודדעת

ב־ 15 לדצמבר 1972 חזר יוסף שרון
לארץ כשכולו קורן מאושר. לעתונאים
שהמתינו לו בנמל־התעופה בי שר בחיוך
רחב כי אחרי מאמצים רבים על פני כל
אירופה הצליח לרכוש 600 קרונות על
גלגלים ׳ולארגן את סידורי העברתם לארץ.
הוא גילה שכל שבוע יגיעו לארץ 75
קרונות כאלה, שיוצבו לפי דרישו ת משרד
הקליטה. כל העוסקים בדבר נשמו לרווחה.
שוב לא צפויה שואה ולא קאטסטרופה:
כל משפחת עולים תקבל דיור, אפילו אם
זה יהיה באופן זמני מעונוע.
מאז עברו חמישה חודשים 600 .הקרא־

מי ׳גוו נאן
שאלו בהתכוונם

ב נוו ס חגה

מעברת עולים חדישה נוסח .1973 במקום הצריפונים,
הבדונים והפחמים — קרון גרר עם כל הנוחיות ואפילו
עם מיזוג אוויר, לו ניחן השם מעונוע. אבל המעונועיס שרכש מישרד־השיכון לא
שיצוצו פה ושם.
ינועו, גלגליהם יוסרו והם יהיו יסוד למעברות חדשות

למעון־קיץ

זוג עולים מברית־המועצנת סוקרים בחשדנות את
אחד הווסונועים שחוצב בפרדס־חנה .״האס זה דאצ׳ה?״
כפרי נוסח רוסיה. הם לא התנגדו לקבל מעון כזה.

שורה של כלובי הפח, המיועדים ל שיכון עולים, כשהם ניצבים
ר ! 111י ה ! 11
11 1 1 .1 1 1 1 1זה ליד זה ללא כל רווחים ביניהם, בעיירת העולים אופקים
שבנגב. חלק ממעונועיס אלה הוצבו ממש בצמוד לגדר בית־הקברות המקו ולשמוע
את זעקות זוא&ליס.
מתוכם את הקברים לראות שניתן

וואנים שנרכשו טרם הגיעו לארץ# .משלת
ישראל שילמה עבורם סכום עגול של 18
מיליון ל״י במזומן אבל רק כ־ 300 מהם
הגיעו לארץ 100 .מעונועיס נשלחו לאו פקים
120 ,לפרדס־חנה 50 .לאור־עקיבא.
השאר נמצאים עדיין במחסני #גלי ש הוחלט
היכן להקימם.

פושעת עשרות מיליוני לירות מכספי ה ציבור,
עבור הרפתקה חלמאית כושלת,
שקשה להעלותה על הדעת.
הרעיון הגאוני נולד בסוף ,1972 כאשר
התפשטה בארץ פאניקה נוראה בכל המדו בר
בקליטת עולים. דובר על כך שהיצע
הדירות העומד לרשות משרדי הקליטה
והשיכון כדי להציעם לעולים חדשים, אינו
עונה על הצרכים. מפי דוברים רשמיים
נמסר כי תוך שבועות מספר עלול להיווצר
מצב בו לא יהיה היכן לשכן משפחות
עולים. מושגים כמו ״קאטסטרופה״ ,״סקנ דאל
שואה״ ועוד ריחפו באוויר ויצרו
היסטריה אמיתית.
באותו זמן, כמובן, היה המצב הפוך
ממה שנראה ותואר. האמת היתד, שצפוי
היה עודף של דירות בשוק, אלא שאיש
מהנוגעים בדבר לא ידע על כך.
על כל פנים, כדי לפתור את השואה
המתרגשת ובאה, לדעת ראשי משרד-
הקליטה, החלו לחפש פתרונות מהירים.
אחד הפתרונות היה של מנכ״ל משרד
השיכון יוסף שרון. הוא שהגה את הרעיון
הגאוני לרכוש בחו״ל קראוואנים, להביאם
לארץ, ולהשתמש בהם כפתרון ביניים לשי כון
עולים. היתרון שברעיון: ניידותם
של הקרונות הנעים. אפשר להעבירם מ מקום
למקום׳ ובכך לענות תוך שעות
על דרישות דיור באיזורים שוני.
ההגיון שבהצעה זו נראה כל כך פשוט
שאיש לא טרח לבדוק את מה שקשור בה.
תוך ימים ספורים כבר המריא שרון לחו״ל
כדי לרכוש את הקרונות הנעים ולהעבירם
במהירות המירבית לארץ.

עד היום לא נכנסה אפילו משפחת עולים
אחת להתגורר במעונוע. איש אינו יודע
מתי תוכנם משפחת העולים הראשונה
להתגורר בהם. איש אינו יודע אם בכלל
יועמדו ה#עונועיפ לשיכון עולים.
שיפון לקשישיס

על גלגלים

כך נראה אחד המודלים עזל המעונועיס שנרכשו על־ידי
מישרד־השיכון בבריטניה, במחיר של כ־ 30 אלף ל״י
היחידה, יצירת תשתית דרכי גישה, ביוב ומים למפונועיס תעלה בכ־ 20 אלף נוספות.

* 1אשר התחילי ראשוני הקרונועיס
^ להגיע לארץ, הסתבר שבעצם מצוקת
הדיור לעולי אינה נוראה כל כך. יש
מספיק דירו ת לכל הבאי .9לא עוד, אלא
שבינתיים הצליח שר־האוצד פנחס ספיר
למצוא פתרון יותר זול ויותר מהיד מאשר
המעונועים. הוא הציע לשכור דיירות פנו יות
מהציבור, לשחרר את המשכירים ממם-
הכנפה. תוך שבועות מכסים הצליח מ שרד
הקליטה לשכור כ 2300-דירו ת לעולים
במקומות הריכוז הגדולים של האוכלוייה
בארץ. כל הדירות נשכרו, ושולם עבורם
במזומן מראש לשנה.
עד היום הצליח משרד הקליטה לשכן
עולים רק ב־ 900 מהדירות השכורות.
ואם לא די בצרה זו, הסתבר שההשקעה
(המשך בעמוד )36

מריבה עם ידיד ותיל׳
בגלל בעייה כספית,
עלולה לגרום לך ה שבוע
מתח נפשי עצום.
מצד אחד לא יתן לך
מצפונך לזנוח ידיד ב צרה,
אך כנגד זאת
לא תהיה מסוגל מ 21
במרס -
בחינת נפשית לסייע
20 באפריל
לו כדרוש. כל הח לטה
שתקבל ביחס ל דילמה
זו תיתן לך החשה שתפסיד משהו.

סום

במרץ

פעל

הקסם האישי שלך יסייע ממצב להיחלץ לך מביך. הדימיון הפורה
בו חנן אותך מזלך עלול
להיראות השבוע בעיני
אנשים מסויימים בהפ ן
רזה
בתפיסת המציאות.
עליך להישמר מלהיות
;21 ביוני ־
אכזר כלפי אחד האנ נ)
2ביולי
שים הקרובים אליך ביו ריגשית
אכזבה

תימוג
ותיראה באור שונה ליבשי סגול.

סוסן

בחירה בלתי מוצלחת —
תיגמר ברע. היזהר !
היא רוצה ללכוד אותך,
לכן היא מתנהגת כל-
כך יפה. אין זה פרצו פה
האמיתי. זאת לא
היא. הפרצוף האמיתי
יתגלה לך בזמן הקרוב.
לכן, עוד הפעם: הי ז
הר! אם אתה צייר —
החלף מהר את המיק־ברירה

ע! אחרת עוד תגווע ברעב.
אחרת — למד לצייר. לא עתה הזמן לד רוש
העלאה בדרגה, המתן בסבלנות.

נסיעת קצרה ושיג״
רתית לכאורה, בעניי נים
הנוגעים לעבודתך
או לבעייה משפחתית
כלשהי, עשוייה לזמן \
לך פגישה מרגשת עד
מאוד. אם אתה רווק,
21 במאי -
אתה עשוי לפגוש ה 20
ביוני
שבוע, לגמרי במיקרה,
את אשתך לעתיד. עט
זאת, אל תתפתה להאריך את שהותך
שוק הפתעה תק-
במקום, מכיוון

סאוחיס

מחזור העיסוקים ה ברגל מתחיל חדש
ימין.
קח עצמך ב ידיים
> הימנע מחול- ומדיכאון מנות-יתר
חסר תכלית — ותמצא
שאתה יוצא בהדרגה
מן הבוץ, אף מבלי ש תצטרך
לקבל החלטות
גורליות כלשהן. הפגי שה
אליה נכספת, תת קיים,
אך תתאכזב. לעומת זאת צפה ל-
מיפנה רומנטי. לבש בגדים בצבע לימון.

ובהחלטיות.

בצע החלטות שיעזרו
לך ולסובבים אותך ל צאת
מן הסבך. אם אתה
ממונה על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר נוח,
גם צעד מסוג זה יג רום
לתזוזה מועילה ל עניינך.
בת מאזניים —
הזנחת לאחרונה את נו שא
הופעתך. את ודאי
אינך יודעת, שהופעתך החיצונית היא כר־טיס־הביקור
שלך. אם את יפה, נצלי זאת!

מאזנ״ס

לא. הדרך הנכונה אי נה
להגיד את הכל בפרצוף.
אף לא למקו־רבות
אליך ביותר. עם
חברות את חייבת לנ י
הוג בדיפלומאטיה. על
אף שזה שנוא על בני־מזל
בתולה, שינאת־
22 באוגוסס -
מוות. גס עם זרים :
,22בספסמבר
בייחוד הבוסים והמספ־קים
עבודות, חייבים ל ולעדות
לרוחך, הבין חושייך, אבל צריכה
את גם להבינם
יותר.

גחונוו!

(1קת

בדצמבר ־
19 בינואר

דווקא משום שאת חופשייה בחשקפתך,
ובלתי־קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או ל חייב
אותך לעשות מה
שאינך רוצח. זה מביא,
אומנם, לאוזלת-יד ול אפס
מעשה מצידך —
אבל מי רוצה בכל ה צרות
חללו ז לכן, מוטב
שתחשבי יחד איתו מה
אתם רוצים באמת, מ תוך
ויתור הדדי או
הסכמה אי לפחות
הדדית. דברים ברורים יחסכו לכם צרות.
בת עקרב — השמרי מצננת. לבשי ירוק.

אכזבה גדולה בידידות
קרובה היא אחד הדב רים
הפחות נעימים ה עשויים
לקרות לך ה שבוע,
בן גדי. בת גדי:
אם את חושבת שקשר
עם ידיד הוא חיוני —
שימי לפחות עין על
מה שהוא עושה. ובכ לל,
הגיע הזמן שתש-
קלי את מעשייך ב מקסימלית.
זהירות

זכית בימים אלה לחסדו של הגורל,
שמצא דרכו אליך באמצעות המין היפה,
דע לך, שהגורס לכך
הוא הכוכב שלך המק רין
ישירות על בני ו בנות
מזל קשת. צפה
לוויכוחים לא צפויים עם
מעבידיך ביום ראשון.
לעומת זאת ביום שלי שי
יתחיל להסתמן פי־ולסחבת
חרון
לדאגה
23 בנובמבר ־
20 בדצמבר
בדברים הקשורים ל !הוריך.
ביתך
ולבית
אל תצאי לקניות חשובות בשבוע זה.

קשת

סוף השבוע יחייב זהירות במה שנוגע ל עמקים
או לבריאות. משהו הקשור באש
עלול להעיב על שימ־חתך.
מזלך מצוי בשבוע
זה בסימן של לה בה.
יהיו לך גם הסתב כויות
עם ילדים במש ויכוח יולידו פחתך,
חריף
בין ההורים. ייתכן
וייראה לך כאילו נשקף
לך מקור הכנסה מבטיח
20 בינואר -
18 בפברואר

יותר מאשר עבודתך ה־נוכחית.
שקול היטב את
מעשיך ואל תסמוך רק על האינטואיציה.

תקופה עדינה, רגישה ורכת״התפתחויות.
מוטב לשקוע לגמרי בתוך המאורעות,
מאשר לעמוד מן הצד.
עם זאת, תיכנון קצר״
טווח ובהיר-עיניים ב יום
ד׳ יאפשר לך לק צור
פירות זמן ממו שך.
בת דגים: את
מסוגלת להשפיע עלי הם
השבוע, כמה שרק
תרצי. בתנאי שתהיי
19 בפברואר
20 במרס
אדיבה, מכונסת בתוך
עצמך, מלאת הומור —
אך שלא יהיה גלוי מדי. הרבי בטיולים
בחיק הטבע על אף העייפות שאת
חשה בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי רק
תוצאה של האביב. לבשי צבע סגלגל.

קולנוע הסרטזת אשת! שדסד נף!?ן -
מ תפקיד השר חוה מדון
רק מעטים יכולים להתחרות בפול נממן,
חביב הנשים, בכוח המשיכה שלו בקופה.
אך טבעי הוא שהקהל מצפה בקוצר־רוח
לסרט שהוא עושה עתה עם ג׳ורג׳ רוי
היל ורוברט רדפורד (שותפיו בקיד וקא־סירי)
,על הגנגפטרים של שנות השלו שים
בשיקאגו.
אולם ניומן עצמו היה טרוד יותר, בחו דשים
חאחרונים, במיבצע אחר, הקרוב
יותר לליבו — בימוי סרטים. לאחר ההצ לחה
המפתיעה של רחל רחל — סרט רגיש
ואישי, שלא נדבק כלל לדמותו הפעלתנית
של השחקן — הספיק ניומן לביים סרט
נוסף. אלא שסרט זה, הנקרא באנגלית
אסור לוותר, ועוסק במשפחת חוטבי־עצים,
אינו נחשב בעיני ניומן לשלו, מאחר
והוא רק סיים בו עבודה שבמאי אחר החל
ונטש באמצע.
עתה,

נוימן

למיבצע

חנה מרון כ״קרני נאמה״ בתיאטרון

ג׳ון וודוורד ב״קרני גאמה״ בסרט

איך משיגים —

— השתתפות הקהל?

אישי משלו,

ודווקא במתכונת שאינה רחוקה מרחל רחל.
הוא קנה את זכויות־ההסרטה של השפעת
קרני הגאמה על ציפורני החתול — מחזה
מצליח המוצג גם בארץ, בהשתתפות חנה
מרון. הוא נתן לאשתו, ג׳ון וודוורד, אח
התפקיד הראשי, חזר בכך שוב על תיאור
עולמה הפנימי והסגור של אשה יוצאת-
דופן — בדיוק כמו בסירטו הראשון.

הר*קבון בגבעה ההתנקשות (צפון, תל־אביב,
צרפת) — פרשת חטיפתו בפא ריז,
לפני שמונה שנים, של המנהיג
הסוציאליסטי המרוקאי מהדי בן־ברקה, והיעלמו ה-
מיסתורי, מהווים אחד הסיפורים המיסתוריים של המאה.
הסרטת סיפור זה, על-ידי הבמאי איוו (יומנו של
שוטר) בואסה, דווקא התבקשה מאליה: זהו סיפור-מתח
מרתק מן החיים ממש, שבצידו מוסר השכל התואם בהח לט
את השקפותיו הביקורתיות של הבמאי על רשויות
השילטון, כפי שבאו לביטוי גם בסירטו הקודם.
לעומת זאת, השאירה. כאן המציאות כל-כך הרבה
קצוות המסתיימים בסימני שאלה, ומיספר הדמויות שהיו
מעורבות בפרשה גדול כל-כך — עד שהסרט נאלץ, מחד,
לספק תשובות שלא ברור כלל באיזה מידה הן אמיתיות.
התוצאה: כל מי שהכיר את הפרשה במציאות מקרוב,
ימצא ודאי אי״דיוקים לא מעטים בסרט. ואלה שאינם
בקיאים בה, יצטרכו להתאמץ, לפחות במחצית השעה
הראשונה, כדי לערוך היכרות עם כל הנפשות הפועלות.
כדי שלא יבואו נגדו בטענות של סילוף, מעניק בואסה
לדמויות בסרט שמות בדויים (בן״ברקה הוא סעדיאל).
אולם אין זה אלא מסווה שקוף ביותר, שאינו משנה
הרבה לגבי המשמעות והכוונה האמיתיים של הסרט :
תיאור דמותו של שילטון, שכלפי חוץ הוא אחד הנאורים

ניומן מלא התפעלות מרעיי תו :״הייתי
מראה למבקרים קטעים נבחרים מכמה סר טים
שלד״״ הוא אומר ,״ואז היו נוכחים
שהיא מסוגלת לעצב דמויות שונות לחלו טין׳
שאין ביניהם שום ד בר משותף —
ולמרות זאת כולן נשיות, מקסימות וכוב שות.״
סביר
בהחלט: ג׳ון וודוורד החלה את
הקאריירה שלה בפרס האוסקר שבו זכתה
על הופעתה כנערה סכיזופרנית בשלוש

פיקולי ומריה־וולנטה: מציאה במציאות
באירופה, וכלפי פנים אינו יכול — או אולי אינו רו צח
— לשלוט במנגנוני״החושך המתפרעים שלו.
בעזרת צוות שחקנים מרשים (וולונטה, טרינטיניאן,
פיקולי, נוארה, פריה) ,ועריכה קיצבית מאוד בחלק השני,
משיג בואסה את מטרתו: הצופה יוצא זועם ומלא ספיקות
על המתרחש סביבו.

קול הנפץ של
הסופרמן
ג׳ו קיד (אלנבי, תל־אביב, אר-
צות״הברית) — קלינט איסטווד,
הוא שוב הסופרמן השתקן, האל מוני
והכל-יכול. הפעם הוא מתחבר קודם לכנופייה זו של
פושעים, אחר לאחרת, מביא לחיסול כל העבריינים, למרות
שהוא אישית אינו איש-חוק.
בסרט זה של ג׳ון (או.קיי. קוראל) סטורג׳ס ניצבות
מצד אחד כנופיות ספסרי״קרקעות, המנסים לרכוש בכוח
זכיונות בשטח מקסיקאי, ומולן קבוצת מהפכנים מקסי קנים,
המנסה בכוח למנוע את מזימתם.
מובן שמה שפסול בכל העניין הוא השימוש בכוח
וההתעלמות מחוק וסדר בדיון על השטחים (המקסי-
קאיים, בבקשה) .לכן מצטרף קיד קודם כל לספסרים,
ומביא אותם אל המהפכנים. אך בדיוק כשנדמה כי הכל
יסתיים, במרחץ״דמים מקסיקאי, נכנס קיד לפעולה ממשית,
מסלק את הספסרים, מביא את מנהיג המורדים לפני
בית-מישפט, ותוך כדי כך מחסל את כל אלה שרוצים
לפטור בעיות מישפטיות מחוץ לכותלי בית״הדין.
הצרה עם כל הסרט הזה היא שהנבלים הניצבים מול
הגיבור הם כולם חיוורים ובלתי משכנעים. איסטווד משטה
בהם ומתגבר עליהם בקלות מפתיעה, המונעת כל גורם
של מתח. בנוסף, יש בסרט כל מיני רמזים על מהפכנות
והשקפות עולם מתקדמות — כמו למשל, האמונה במיש-

במאי נוימן
התפעלות מהאשה

איסטווד וידיד: קל מדי
פטיט צודקים — שאינם עולים בקנה אחד עם העובדות.
התוצאה: החלק המתפלסף בסרט אינו משכנע יותר.
אומנם יש •כאן כמה רעיונות חביבים, כמו רכבת הנו סעת
ללא פסים בתוך בתים של עיירה, או פגישת-בזק
מיקרית של איסטווד עם אחד הנבלים במדרגות מלון.

פנים לחווה, כאשר במהלך הסרט החליפה
את אישיותה ופיצלה אותה לשלוש.
מה מבקש ניומך. משחקניו — ומעצמו?
״השתתפות. אני רוצה שכל אלה שעוב דים
על הסרט ישתתפו בו עד כדי־כך,
שגם ד,קד,ל\ ירגיש עצמו, בסופו של דבר,
חלק מהקרט.״
אסי רחל רחל יכול לשמש קנה־מידה,
ז^שוי ניומן להצליח גם במיבצעו החדש,
על חייהן של אלמנה מרוששת ושתי בנו תיה
בפרבר מרוחק ועלוב. יהיה מעניין
להשוות את תוצאות מאמציו, עם ההצגה
של הקאמרי, ואת אשתו עם חנה׳לה מרון.

שיכון ב בי ת קברו ת

אירופה שר ם
•*.י^-ג •גל**818881 * 5 ^8

51 מע 0ז\/ק )?0טש
מציע ה:

מו ד ר כי ם
לאירוסה והמזרח הרחוק
סביב העול

ע1ייס סחיו

באניה ״דן״״
טה 1-עד ה 13 -ב אוק טובר
ל: קוסדס• 0יראום,גנואר,.מרם י־ל,
נסולי׳,פלרמו,הרקליון

(המשך מעמוד )35
במעונועים אינה מצטמצמת רק ברכישתם.
כדי להקים שכונה של מעונועים יש להש קיע
סכומים עצומים בתשתית: בסלילת
כבישי גישה לשכונה, בהכנת ביוב ותי עול,
בהקמת מוסדות קהילתיים ועוד.
כאשר מכינים את התשתית ברור שכבר
לא יהיה טעם להעביר את המעונועים למ קום
אחר — שכן אז יהיה צורך להשקיע
כספים נוספים בתשתית. כתוצאה מכך
יהפכו שכונות המעונועים תוך זמן קצר
למעברות מדגם שנת — 1973 מעברות
של פחונים משוכללים, מרוהטים בפאר,
שבחלקם מותקן אפילו מיזוג אוויר, אבל
שאף משפחה נורמלית אינה יכולה לחיות
בתוכם לאורך זמן.
כי איזו משפחה עם ילדים יכולה לנהל
חיי משפחה תקינים בדירה ששטחה 30
מ״ר, והכוללת חדר שינה, סלון קטן,
פינת מיטבה וחדר שירותים ז עי ר?
הסביר השבוע אלי גל, דו בר מחלקת
העליה של הסוכנות היהודית :״המטרה
היתר, להפוך את הקראוואניס למרכזי קלי טה
של קבע. אבל עד שהגיעו הקראווא־נים
הראשונים התגברנו כבר על מצוקת
הדיור. הצלחנו להשיג לעולים דיור בדרך
של שכירות ודיור בבתי־מלון.״
בשעתו חשבו להפוך את המעונועים
למרכזי קליטה, כדי לשחרר את מרכזי
הקליטה הנוכחיים ולהפכם למקומות דיור.
אבל בינתיים י רד גם רעיון זה מעל הפרק.
אומר אלי ג ל :״תמיד נמצא מה לעשות״
עם הקראוואנים. עכשיו, למשל, יושבת
אצלנו ועדה ובודקת אפשרות להפוך את
הקרונות האלה למקומות דיור לקשישים.״
על רעיון זה הגיב אהרון עמית, מנהל
השירותים לעולים במשרד הקליטה :״אלי
גל אינו יודע מה שהוא אומר. מדובר
בסך הכל בנסיון לשכן קשישים במעונו-
עים. אנחנו רוצים לראות איך זה ילך
איתם. אבל המטרה העיקרית היא להפוך
אותם למרכזי קליטה״.
הסגיר יהודה ליש׳ דובר מישרד השי כון
:״היבוא של הקראוואנים הוא יוזמה
של מישרד־השיכון. אם אנשי משרד הק ליטה
אומרים עכשיו שהקראוואנים אינם

היא העובדה שאיש מכל הגופים, הנוגעים
בדבר — מישרד־השיכון, מישרד־הקליטה
והסוכנות היהודית — לא טרח לבדוק
אם בכלל ניתן להתגורר תקופה ממושכת
בקופסאות סרדינים על גלגלים אלה?
במקורם נועדו הקראוואנים למטיילים,
שיתגוררו בהם במסעותיהם וטיוליהם.
בארץ הציבו אותם תחת כיפת השמיים,
בשמש לוהטת ההופכת את החיים בתוך
המעונוע לבלתי נסבלים .״מה יש?״ הגיב
על כך דובר מחלקת השירותים של מישרד

מיטבח כזה יש פינת בישול, עם כיריים
של גז, עם מיתקן למים חמים. מקרר
חשמלי קטן, ארונות מיטבח וכיור ני רוסטה.
הציוד משוכלל, אולם השטת צר.

מוייס סובו*
באניה ״נילי״
נ 1ר 7 -.עדה 22 -ב אוק טובר
(י: רו דו ס9 ,יר*1ו ,0ברצל 1נה,
ניצה,ליבורנו,נפולי,
קטניה,איס טנבול

חוג רו ת ו הו שמה בבל מעורך הנ סיווו ת!

הסלון הנמצא במרכז המעונוע מרוהט בריהוט סטנדרטי, הנראה בתמונה

כשהוא ארוז עדיין. הריהוט כולל ספה פינתית, המותקנת על גבי ארגזים

המשמשים גם לאיכסון, ארון בגדים גדול. ,שולחן כתיבה, שולחן סלוני ומיספר כיסאות.

ה 316כ׳#1ר
ו. אניו ת. דן׳, 1ני לי׳ ג בנו 1964/50 סיווג ב טי חות א*.

נחוצים לעולים, זה לא מעניין אותנו.
למשרד־השיכון יש מדיניות שיכון משלו
לפיה אנחנו פועלים.״ לפי אותה מדיניות
מקים משרד־ד,שיכון את מעברת המעו-
נועים בצמוד לבית־ה,קברות באופקים —
שכנות מלבבת, לכל הריעות, למרכז הקלי טה
שיוקם במקום.
קופסאות סרדיגים

־׳ •העולם הזה״ ,שבועון החדשות ה יש ראל י *
המערכת והסינר,לה: הל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תזרדואר 136י מען מברקי :.עולמפרס •הדפוס החדש״ בע״פ,
ת״א, רת׳ בו•אביגדור * מפצה: גד מ*מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל ; העולס הזה בע״מ.

ן* גילבול במישרדים השונים המטפלים
1 1בבעייה הוא כה גדול עד שבמישרד
הקליטה אפילו לא יודעים מתי יועמדו ד,מ-
עונועים לרשותם, על־ידי מישרד־השיכון
העוסק בהצבתם באתרים שנקבעו לשם
כך. גילה אהרון עמית :״לא נאמר לנו
בדייקנות מתי יהיו מרכזי הקליטה האלה
מוכנים. אני חושב שנקבל אותם ביוני.״
יתכן שהדבר הנורא מכל בפרשה,

הקליטה ,״נתקין בהם מזגני־אוויר.״
אם אפשר יהיה. להתגבר על החום הרי
על בעיות אחרות שיתעוררו כתוצאה ממי קום
המעונועים, קשה יהיה להתגבר באו תה
קלות. המעונועים אינם מבודדים לרע שים.
מלבד זאת הם ממוקמים רחוק ממר כזי
היישוב, ללא תיכנון סביבתי בצורה
ההופכת אותם, לסלאמס פוטנציאליים.
כך, בהשקעה של עשרות מיליונים ית ווספו
השנה לנופר, של ישראל מעברות
דה־לוקס, עם פריג׳ידרים ומזגני-אויר, ש ספק
אם מישהו יהיה מוכן לגור בהם.
השבוע, בפרדם־חנה, שאל כחג העולם
הזה זוג עולים מרוסיה, אם יהיו מוכנים
להתגורר במעונוע שהוצע לפניהם .״למה
ל א?״ הגיב עולה מאודיסה בהתלהבות.
״אם יתנו לי ד בר כזה וגם מכונית, אני
אשמח לטייל עם זה בארץ.״ כאשר הובהר
לאותו עולה כי הכוונה שיקבל את המעונוע
כתחליף זמני לדיור, ה שיב :״מה, אני
משוגע?״

קנה וקבל עודהיום אתהסימקהשלך דגם <:4 1000 1$או5
מנוע 4צילינדרים 944 .סנדק
5מקומות ישיבה 4 .דלתות
4הילוכים סינכרוניים.
4מיתלים נפרדים. צמיגים דדיאליים.

דג 61$
מנוע 1118 סמ׳־ק
מושבים קדמיים נשכבים
בלמי דיסק קדמיים.

104 1100 61$א51
4דלתות +דלת חמישית
4הילוכים סינכרוניים
בלם כה ודיסק קדמי
מושבים קדמיים נשכבים
צמיגים רדיאליים

€£ 1301א51
חנ1ע 1290 סנדק
4הילנכים סינכרוניים
בלם כח נדיסק קדמי.
4דלתות +דלת חמישית
בלם כת ודיסק קדמי
מנעול הנה. כסאות קדמיים נשכבים

מכוני ת טוב ה
מ בי ת טוב

.ו*א10ד*את6ז*או

• חיפו?:
בית קרייזלר מ כ שירי תנועה בע־ים. תל־אביב: מ כ שי ר, תוועה בע־ם. ררך פתחתקוה . 74ט לפון3 6115 :
מכ שי רי תוועה בע*ם. דרוהעצמ או ת . 104ט ל פון • 04 * 5244 75 :ירו שלי ם: שיי קבי ץ. רחוב רור המלך . 11ט ל פון 02 * 22660 :
• נתניה: לוינ קופ ף. רחוב הרצל .44ט ל פון:
• רמת גן: לזוס קי את מרר כי. רחוב ארלוזו רוב . 12ט ל פון 727261 :
• רא שון־לציון: בו ר רי אליהו. מוסך חן אזור
• ב ארי שבע: רני כ ר מלי. דרךחב רון. טל 057 - 2021 ,
053 * 25307
• נהריה: ח .ב. ב .ו ה רי ה בע־מ.
התע שי ה על ה כ בי שהרא שי. ט ל פון • 945148 :רמתיים: אלעור לב. ט ל פון 924218 :
• נצרת: האחי ם
הרצל . 67ט ל פון • 04-922022 :עפולה: רכבהעמק בע־מ. רחוב ה רב נחום לוי. ט ל פון 065-22666 :
ס רו רי ט ל פון 065-54053 :

שענני הצמרת משחיצריה

ו -ו ־ רוו \

\ /ו כוו \ו ו/ץ ן

0א\_/ומ2 £זו/3¥.1£\/וזו־וז>ווא 3 0 £ 2£ז 0ג8001ק

11£1א 2£

ס 4 0׳\סוא

.ייי

ו־ם ז4א\ £55 מס

בחנ 1י 1ת
הי!71 רה
בישראל

1£0£ק/^£וז ^ 5£6 /ע\א

0א 5£00 קסז

הפצה ושרות: או.טי.סי,.אוברסיז ט״ם קורפור״שון בע׳מ^־ח׳ קרליבך ,14 תל אביב, טלפון 266291 :
*העועו! היחיד בעולם המוצג לצמיתות במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק בזכות עיצובו

האמנות׳ המיוחד.

נ^ננדלרז -ר־ ^.ס*

האוטובוס
של ריקה

משנה מידה -משנה מזל
הזוג מעורר־העניין ביותר, בימים אלה,

הם יגאל רוזנברג וטובה יאגר.

מאז ומתמיד, היתד, לריקה זראי תלו נה
נצחית על חדרי־ההלבשה באולמות
בצרפת, שבהם היא נאלצה להחליף בג דים
ואיפורים.

יגאל, כפי שרשום וחתום בספרי ה רבנות,
הוא לא אחר מאשר בעלה של
מלכת־המים חני פרי, העושה חיל כ דוגמנית
בלונדון.

חדרים אלה חינם, אפילו באולמות מו דרניים,
קטנים. מאובקים, וחסרי כל הש ראה.
ריקה, האוהבת תמיד דברים יפים
מסביבה, לא השלימה מעולם עם המסורת
הצרפתית הזו.

לאחר נישואין שהחזיקו מעמד כשנה,
נפרדו יגאל וחני, ויגאל חזר עתה לארץ.
יודעי־דבר מספרים שהביא עימו גם את
רווחיו השמנים, מתקופת עבודתו המשו תפת
עם אשתו.

בימים אלה, העניק לד, ז׳אן־פייר
מאנייה, אהובה ואמרגנה, מתנה שתח סל
את תלונתה: חדר־הלבשה אישי.

טובה, מצידה• ,מחזיקה בשיא לא
פשוט: לדעת המומחים לדברים כאלה,
היא בעלת החזה הגדול ביותר בתל־אביב.
ויש מוסיפים אפילו בפריפריה.

הוא קנה לה אוטובוס, קרע מתוכו את
כל המושבים, ובנה אותו מחדש לשלושה
תאים. בראשון הוצבו כורסאות נוחות,
הנהוגות במטוסים, למלווים. באמצע יש
ספה, חדר-איפור, כיור וכל שאר האביזרים
שריקה נזקקת להם. זהו חדר־ד,מנוחה
שלה. בחדר האחורי מאוחסנים כלי־ה־תיזמורת.

לאחר
חני, שגיזרתה המודרנית, ה תמירה,
מצויירת בחזה קטן, כנהוג ב ימים
אלה, תהיה טובה שינוי דראסטי
לגבי יגאל.

יגאל

במקצועה, ג׳ולי כן־עזרא היא רקד נית•
רק לפני חצי שנה חזרה מסיבוב
הופעות באירופה, עם להקת־הריקוד ה פורטוגזית
ג׳ז פלוס.
אולם התחביב שלה, מאז ומתמיד, היה
ציד־כוכבים. יחד עם עמיתתד. לתחביב,
כיאטריס שוורץ, נהגה ג׳ולי להזדרז
ולהכיר כל כוכב־סרטים, זמר, שירה, ומה
לא, שהגיע לארץ, לצאת בחברתו. עם
אוסף הכוכבים השזורים באלבום הפרטי
שלה אפשר לבנות גאלאכסיה חדשה.

רעיון.
בחור־חמד, כסוף־שיער, גרוש
שהיה בזמנו מנהל־לישכתו של

פלוס ,2

אברהם

הכוכב הפרטי של ציידת הכוכבים

יוסי ריים.

ויוסיעופר, כשזה היה סגן ראש־עיריית תל-
אביב. רייס הועסק אז בחוזה מיוחד,
במשך תקופה ממושכת.
עכשיו אם כן יש לו שוב פעם חוזה

מיוחד. ומי שמכיר את כי שרון הבישול
של ג׳ולי — שלא לדבר על כשרונותיה
האחרים — מנבא שהוא ימ שיך עוד לה יות
קשור בחוזה זה לא מעט.

בברים לאיזון התקציב

ג׳ולי -

רק ר1ח הקודש
היתה חסרה

לאחרונה, נטשה ג׳ולי את תחביבה. היא
גילתה כוכב פרטי משלה, איבדה מאז את
העניין בגרמי השמיים הזרים.
לכוכב הפרטי שלה קוראים

רימה

אשה נשואה השוכבת עם גברים, כדי לאזן קצת את תקציב המשפחה — זהו
התפקיד שאותו תמלא אווה לי אין בהצגה הכל בגן, המועלית בקרוב על-ידי הבימה.
אווה לי און ז כן, זוהי בדיוק.
אווה ליאון היה שם שהסעיר בשעתו את הארץ. השחקנית התוססת הכניסה
חיים בכל מקום שבו דרכה. ועוד איזה חיי ם: זוכרים את הסיפורים שפורסמו עליה
ועל המנהל האמנותי של הבימה דאז, יוליו ס גלנר? ועוד כל מיני חיים שכאלה.
אז עכשיו, לאלה מיכם שתמהו איפה היא — היא שבה ארצה. עם שיער
שחור ומקוצץ, אבל הגוף המפורסם ללא שינוי. וגם היחס לגברים.
היחס לגברים, היה אצל אווה — שהיא גרושה, משחקן אוסטרי, ואם
לשניים — תמיד חיובי. אפילו כשהם נשואים.
והוא לא השתנה: בימים אלה כבר אפשר לראות אותה בחברת בעל פי׳
צריה מפורסמת.
כן, נשוי במקרה.

טבריה היתה ידועה מאז ומתמיד כעיר
שניסים מתרחשים בה על כל צעד ושעל.
כמו למשל הנס של ישו.
1973 שניס אחרי אותו נס, התרחשה
בטבריה בימים אלה שוב פרשה עם אב
ובן — ורק רוח־הקודש היתה חסרה הפעם.
הפרשה החלה כאשר בביתו של טבר ייני
ידוע, אחד מבני העיר, התגלה
שהעוזרת בהריון.
העוזרת, אתם מבינים, לא היתה נשואה.
אשתו של הטברייני, טכריינית גזעית
בזכות עצמה, ניסתה לגלות מפי העוזרת
מי אחראי לכבוד הגדול. לשווא. הנערה
שמרה על סודה בקפדנות.
היא גם בילפה קצת את מעסיקתה
.בקשר לתאריך תחילת ההריון, התוצאה:
יום אחד, כשלפי חשבונה, המוצהר לפחות,
של העוזרת, היא היתה בסוף השביעי —
שמעה
— הגיעה עקרת־הבית מקניות,
יבבות־תינוק.
׳ העוזרת, שבאמת, מסתבר, היתה כבר
באמצע התשיעי, ילדה בן חמוד ובריא,
במזל־טוב. לבדה, בכוחות עצמה.
אלא שמיד אחרי הלידה היא נכנסה
להלם. עקרת־הבית הזעיקה את בעלה, וה שניים
הכניסו את העוזרת למכונית, דהרו
לבית־חולים פוריח.
בדרך, עודדה עקרת־הבית את רוחה של
העוזרת, המשיכה ללחוץ עליה לגלות
עכשיו את שם אבי התינוק.
העוזרת, שלא היתה במצב לעמוד בלחץ,
הפליטה :״הכז שלך.״
עקרת־הבית נדהמה. בנ ה? התינוק שלה,
שרק עכשיו התגייס לצה״ל?
באותו רגע, התפוצץ הבעל, מאחורי ה הגה,
בזעם לעבר העוזרת :
״איך את מעיזה? איך את יודעת שזה
הוא? ואני לא שכבתי אי ת ך? וזה לא
שכב אי תך? וההוא לא שכב אי תך?״
אשת־החייל הטבריינית, שהבינה שה מדובר
בעיקסת־חבילה משפחתית, הרגיעה
את בעלה הזועם, הרגיעה את העוזרת
הבוכיה, הרגיעה את התינוק הצורח. היא
השתלטה על העניינים בקור־רוח, ואחרי
גמר הטיפול, אספה את כולם בחזרה ל מכונית,
הביאה אותם הביתה.
וכיום, מספר שבועות לאחר מעשה, חזרה
העוזרת לעבודתה, כמימיס ימימה, כש התינוק
איתה בביתה, גדל ומשמין ומאושר.
אחרי הכל, עוזרת טובה לא קל להשיג
היום, תסכימו איתי.

בתוך החצר, מקש־
״1111* 1 1 ומשלימים קשים

תוכניות לערב. במרכז: שניים שכבר מצאו,
ציפי לוין (במשקפי שמש) ושוקי בן־פורת.

ה עו ל הז ה

נווסת הס
שלבשה
ך* יפהפייה הבלונדית,
1 1חולצה שקופה על עורה הערום, זע פה
בקול שנשמע למרחק חמישה שול
הודו
דואות מה חוש בשוק המציאות שר וחוב דיזנגוף

חנות :״מה זאת אומרת אתה רוצה את
הטלפון ש לי? ״ קצפה לעבר החתיך מגו־דל-השיער
שנעצר ליד שולחנה .״הרי רק

שעבר

נתתי

אותו.

כבר
בשבוע שכחת?״
כן, לא נעים. אפשר להתבלבל לפעמים.

חיוו משותף
משהו מעניין לתשומת־ליבו של דני להולה,
אזרח רוול ותיק שהגיע לחופשה מגרמניה.
אבל הן כל-כך רבות, וכל-כך דומות
לפעמים, שלד תזכור. העיסקות, בבורסת
החתיכות של רחוב דיזנגוף התל־אביבי
כל־כך מסועפות, כל־כך שוטפות, שהבן־
אדם צריך להיות מחשב אלקטרוני ולבוא
עם קצרנית, כדי לא להתבלבל.
אלא שהבן־אדם הוא לא מחשב, ואם
היתד, לו קצרנית — הוא היה לוקח אותה
למסיבה, לא לעבודה. הבן־אדם רוצה,
בסך־הכל, למצוא בת־זוג, למסיבה של יום
שישי, או מסיבה לבת־זוג של יום שי שי,
או שניהם ביחד.
והמקום לעשות זאת — בצורה רצינית,
כמובן — הוא בקפה רוול, בעיקר בצהרי
יום ד. אז ושם, ניתן לראות, להרגיש
ולהריח את כל מה שהתחדש, מאז יום ו׳
שעבר, בשוק המציאות התל־אביבי, ולא
רק התל-אביבי.
חתיכות לפצועים

נערת ישראל, חנה אורדן, בת ה־ן
1ךןין
111י י
וחצי, מוקפת שלושה זאבים 17 עליזים. משמאלה החבר הפרטי, ראובן ברליכס, סטודנט למיש־

11111

1X1^ 11

פטיס שנה ד׳ ,ומימינה (עומד) דייל אל־על יוסי לוי, שטרח להגיע
בזמן מנמל־התעופה כדי שלא להחמיץ את הבורסה. בתמונה
למעלה: העסקים מתנהלים גם על המידרכה שבחזית רוול.

יזה שאפות, איזה שאפות,״ מת־אנח
בהנאה דני להולה 23 בני

של בעל בית־החרושת רבל, לומד מינהל־עסקים
בגרמניה, הגיע לארץ לחופשת
פסח — וי שר לרוול כמובן .״אין כמו
החתיכות הישראליות,״ הוא מעריך ממרו מי
שתי שנותיו בגרמניה.
זוהי גם דעתו של אבי הפצועים, שמחה
הולצברג. מדי יום שישי בצהרים, הוא
מופיע ברוול, בוחן את שוק החתיכות
בעין שנהייתה כבר מקצועית — מה
שהאדם הזה מוכן לעשות, למען הפצועים
— בוחר את המיבחר שבמיבחר, ומזמין
אותן למסיבה שהוא עורך באותו ערב
במרכז־שיקום זה או אחר לפצועי צה״ל.
וזוהי גם דעתם של שאר המחפשים.
ברוול, הם יכולים למצוא את מיטב יבול
החתיכות שבעיר — הנמצאות שם כדי
למצוא מסיבה ומישהו שיקח אותן אליה.
וכך, רוחש המקום נפשות תועות, היוד עות
בדיוק שהן לא טועות. הזקנים, ש
כבר
עברו את הגיל, יושבים בקפה הס גור.
ממוזג־האוויר. בחצר הגדולה וליד
שלוש שורות השולחנות שעל המידרכה,
מתכננים חברי דו ר ההמשך את עתידם
ל־ 12 השעות הבאות.
בורסת רוול נועדה למעמד הבינוני.
יפהפיות־הצמרת המפורסמות אינן מגיעות
לשם, וגם לא בנות הפרברים המרוחקים.
ברוול מתמקמות הדיילות, המזכירות, הפ קידות,
והסטודנטיות.
הפוק הקבועים,
רוול
הם כוכבי דים את המקום כל ימות השבוע, מ רגע
שהם פוקחים עיניים, איישם לקראת
צהרי היום, ועד שעות אחר הצהריים. בעת
ההצגה הגדולה של צהרי יום ו׳ ,מסתו בבים
אלה כמלכים בהיכל, קוראים למל צרים
בשמם הפרטי, ועוזרים למתחילים
בעסקי-התיווך המסובכים .״בוא, בוא, יש
לי פה אחת בדיוק בשבילך,״ סוחב אחד

הדוגמן

אבי, דוגמן־צי־לום,
כבר קבע
להערב עס דורית, אחת החתיכות רוול
הקבועות, המופתעת נוכח המצלמה שלפניה.
הוותיקים ידיד מתחיל לעבר שולחן שלידו
יושבות שתי תאומות ג׳ינג׳יות .״הי מותק,
אתן רוצות לבוא למסיבה הערב ז ״ הוא
מציג את בן־חסותו .״מצטערות, כבר יש
לנו,״ משיבות השתיים .״לא נורא,״ משיב
המדריך .״צ׳או.״

פרטי בלבד

צנות בפרטים אישיים, מסרה שם:

השחקן

מארק טורנשיין, שחקן
הכדורסל של הפועל
תל־אביב, ואחת הדמויות הפופולאריות
בתול, בשיחה עם אחת מדיילות אל־על.

מתנת מסכו

תמי.

שלוותו היא תולדה של נסיון ממושך.
חמש דקות לאחר מכן, כבר אירגן שידוך
אחר.

כך מתבצעת הפעילות בבורסה: דני אמיצי, עוזב קיבוץ
שהגיע לתל־אביב לא מזמן, השתלב במהירות בנוף, רושם
על קופסת סיגריות את מיספר הטלפון של עילית 23 מזכירה רפואית. הנקודה העיקרית
המייחדת את רוול, בצהרי יוס שישי, היא הפתיחות והיעדר ההסתייגויות החברתיות.

תמי אלוני׳ דוגי
ה ך 1ךךח
מנית־הצילום שכיכ
1 1 .1 2 1

בה לאחרונה בסרט איסלקי הצועניה ובן׳
הכפר, שוקלת אם להיענות לבקשת נימרוד
( ,)24 למסור לו את מספר הטלפון שלה