גליון 1860 מתאריך 25 באפריל 1973

שלושה קיברו.
וקו במקום
הוופות בירוחם,

העורן והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנון מרמרי,
קובי ניב, אפרים טירון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

שניים מהם אותרו — ומחפשים
את השלישי, שהוא כנראה ילד
-.י * -נסים טאימו ב,דדיעית ארז
שלושה אנשים, שפכו א.ת2־*ל רפ*:ת ע-ב
לנורפאד קדפת־דולים י כעיירה ירוד,ב, ר=,ד*
בצעדה רעל כמקדם ת•,דעות.

הבקרה .-:גלה. כאדר ה*.טעית רעל ..זב• הרופא ־־
ריפא התורן הבהיז׳ להפ;|הנחץ בכך בדי על.דלו*

מסתמן פתרון
לבעיית עיירות־הפיתוח
מכתבים למערכת
זיארץ חנטריש
השולחים הם לא כה תמימים כפי
שכתבתם, בשולחם את מכתביהם לכתובת
המערכת של העולם הזה. וזה משני
סיבות: אתם ניספחים להעולם הזה,
(לפחות כן אני רואה את זה) .שנית,
הכתובת שלכם ״זו־הארץ״ מס׳ 1אינה
קיימת כלל. לאן אתם רובים שהם ישלחו
את המיכתבים שלהם 1
אתם אינכם עצמאיים, כל עוד ואתם
מופיעים בעיתון העולם הזה, ולא בעיתון
משלכם הנושא את הכותרת שבה בחרתם.
מכאן ודאי תבינו שאני נגד רעיון צי רוף
״זו״הארץ״ ,אל העולם הזה. ההומור
שלכם (כפי שאתם מכנים את זה)
שונה מן ההומור שאני קוראת מדי
שבוע בהעולם הזה.
מן הראוי לציין שבפעם הראשונה
שהופיע המדור ״זו־חארץ״ בהעולם
הזה התרשמתי מאוד (בלשון סגי נהור)
מדברי הפתיחה המלהיבים והמשכנעים
כמו :״בעזרתן, חמודי בזכותן פוצ-
קלה לבסוף קורא מתוק למה אתם
מחכים. לאחר דבריכם אשר פל-כן משכנעים
את ציבור הקוראים ז זוהי טעות-
כם הראשונה, וכרי שהכישלון לא יהיה
מנת חלקכם, וכדי שלא תהיו תופעה
חולפת, אני סבורה שעליכם לנסות
לשכנע את ציבור הקוראים בצורה אחרת.

אות המופת לטר׳ש נה1א
ועדת העיטורים הממשלתית החליטה על
הענקת עיטור המופת לרב מאיר כהנא.
כן צפוייה העלאתו בדרגה מרב לרב״ט.
להלן תיאור המעשה: ביום א /ראשון
בשבת , 15.4.73 ,הדד טר׳׳ש כהנא בראש
•כוח מצומצם שכלל גוסף לו גם צלם,
אל שטח האוייב. תוך ניצול תנאי הסבי בה
ועורמתו הטבעית חלף על פני המש מרות
הקדמיים ושהה בתוך השטח העויץ
למעלה מ* 20 דקות. בשעה שנקבעה מראש,
פרץ הרב בהנא אל תוך השטח המבוצר,
על־אף נחיתותו המיספרית והשכלית, כש הוא
הולם ומכה באוייב המופתע והנד־הם,
ושופך עליו מיץ מהדרי ארץ הקודש.
גם שעה שנתפס על־ידי כוחות מיוחדים
אשר הוזעקו למקום, המשיך הרב בהת נגדותו
המוסרית, ואף בעט ברגלו של
חייל אוייב.
במעשהו הוכיח טר״ש כהנא דבקות
עילאית במטרה, והצליח להגשימה, תוך
גילוי תושיה מופלאה וגבורה למופת, על-
אף המיכשולים שעמדו בדרכו. שוב הו כח
לעיני העולם בולו כי נצח ישראל
לא ישקר (מקסימום יבלף).

ל״ה שומר הצעיר״
בנפול שניים מבניכם בפעולה
המזהירה בביירות: מי
יתן ויילכו כולם בדרכם,
ולא יסטו אל דרך העקלקלות
של הבגידה.

נאמני שלמות הארץ

חלום חלמתי
מאיר

(רציתי רק לשוב בשלום)

כהנא

ענין של גיאוגרפיה
הישישה שקיבלה את פנינו שתקה שתי קה
כאובה. סבל הדורות ניבט מפניה.
ללא אומר הובילה אותנו אל החדר
פנימה, החדר שמאום לא השתנה בו. כ אילו
סרבה אצבע אנוש לשנות קלסתרה
של היסטוריה.
״כאן אמרה, ולא יספה. ואנחנו
דאינו. דאינו את השולחן לידו ישב ה מפקד,
עת השיגוהו בדורי המרצח. את
חודי הכדורים, העדים האילמים לדראמה
שהתרחשה, את כתם הדם שיבש, הקירות

האפורים, הדממה.
״הוא אף לא הספיק להתנגד, להשיב
מילחמה,״ לחשה האשה ,״הכל הלך כל בך

ואנחנו שתקנו. שתקנו וזכרנו: בחדר
זה, ממש כאן, קיפדו כדורי הקלגס את
פתיל־חייו של המפקד חסר־הישע.
באותו קיתון עצמו ירה ג׳ופרי מורטון,
הרוצח מד ,0 .1 .0 .,באברהם שטרן, הוא
יאיר, מפקד הלח״י הי״ד.
רצח בדם קד.

יש גולדה

(המשך בעמוד ,3טור )4

בחול ולבו
האם לא נפלטה מפיך קריאת-
גיל כבושה, שעה שגילית כי ה אוטובוס
הירוק־צהוב של אגד —
זה שחלף על פניו מבלי לעצור,
כמינהגו בכל יום — הוא בעצם
אוטובוס׳ כחול־לבן. כן, חביבי,
כחול ולבן — זה האוטו שלך ;
כחול ולבן — זה האוטו שלי...
ובקרוב, זה לא יקח הרבה זמן,
גם תיבת־הדואר תהיה בכחול ול בן,
גם הרמזור יאיר בכחול ולבן,
העצים כחול ולבן, הפרחים כחול
ולבן, הלחם כחול ולבן, הקפה כחול
ולבן, וגם האדום חביבי, ילך וינ חיל,
ילך וילבין.
ורק אל תגיד לי, הלילה, שאתה
לא אוהב את השילוב הנפלא הזה
של שני הצבעים המקסימים הללו,
כי כל מי שלא אוהב את אוטובוטו
בכחול ולבן — שיילד ברגל!

וזה כדי שבבוא היום תוכלו לעמוד
ברשות עצמכם נ ! !
סואץ מיכל

הצהרתו של ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל,
כי ״אין גולדה״ ,כיוון ש״עד לשנת 1876
לא שמענו עליה בכלל ( 200 הארץ ,)5001
אינה עומדת במיבחן המציאות וחוששני
שנפל המנוח קורבן לטעות פוניטית ש-
בכפר־שבא מקורה.
טענתו של הרצל, כי אם ״תרצו אין
זו אגרה״ ,אינה מוסבת ישירות על
גולדה. אומנם, כשחזר עליה השר פינ-
גוש טפיר בישיבת הממשלה ( 200 הארץ
)2036 נכשל בביטוי המילה ״אגרה״.
בלשוננו מנוקדת מילה זו: אל״ף פתוחה,
גימ״ל קמוצה ורגושה. לפי שבמיז-
רח אירופה נהגו לבטא קמץ בחולם,
היתה ה״אגדה״ בפיו ל״אגורה״.
מומחים בלשניים בכמה עיתונים פירשו
את ה״אגורה״ כאילו היתה
״אגוורה״ (וא״ו שנייה כמו ׳\ו) והגיחו
שהשר הבליע, שלא במתכוון, את הלמד.
לטענתם אמר השר פינגוש :״אם תרצו
אין זו א-גולרח״ ,וייחסו את הקביעה
להרצל. אלא, שכמסתבר ממקורות שונים,
לא נתכוון הרצל ממש לגולדה,
אלא רק רמז :״אם תרצו אין זו אגרה״,
רוצה לומר — אם תרצו או לא תרצו.
יפה אמר דובר מישרד ראש-הממ-
שלה, בקביעתו שגולדה היא עוברה היסטורית
עתיקת-יומין, ואין זאת אומרת
שאם נכנסה לתפקידה לפני ת״ח—ת״ט,
לא נודעה קורם.
לרעתי, אין ד״ר זוארץ המנוח נוהג
אחריות בהתבטאויותיו, אעפ״י שממנו
אנו יוסרים עוז ועל פיו יישק דברנו. אם

השבוע חלמתי שאני: תנאי ׳מוקדם. נו רא
נבהלתי. ידעתי שאין תנאים מוקד מים,
והבנתי שאם הממשלה תתפוס אותי
יהיה מצבי חמור. הסתתרתי בכל מיני
נקיקים וחורים, ורק בלילות יצאתי לתור
מזון (תנאים מוקדמים אוכלים בעיקר שט ווים)
.הייתי חוטף דונם פה ודונם שם
וככה גמרתי את ביקעת הירדן.
אבל כמה זמן יכול תנאי מוקדם לעמוד
נגד הממשלה כולה ו היא תפסה ׳אותי.
״תני׳׳ ,אמרה הממשלה ,״זה יפה ז״ נורא
התביישתי. הבנתי שעשיתי מעשה המור.
אבל הממשלה לא התרגזה, ואפילו סידרה
לי מקום לינה. כמי ששכב חודשיים על
מצע קוצים, יכולתי להעריך את המצע
בע״פ של המערך — הוא גמיש להפליא.
בעת אני נמצא במעצר־על־תנאי וחי
כמו מלך. בדי שלא ארגיש עצמי בודד,
הביאו לי תנאים מוקדמים נוספים ונוס פים
ונוספים, עד שכימעט נחנקתי. הת עוררתי
בבהלה והנה אני ג׳וק. מה לעשותו

לאדם היקר, הנפלא והגדול

א!1ת הפ ארנאבקתעל חייה!
כמה מבין 140 נוסעיה יעי? ??
גדול 7זרג1י ההרפתקאות והמתח בלב ים.
בהשתתפות צוות שחקנים גין לאומי־זוכי
5ו פרסי אוקקה
שיא הכנסות בארצות הברית:

4שבועות -פו מליון דולר.

הרפתקה
ב״קווין
אליזבט־

חרדה עמוקה ומתח עוצר נשימה

האם האם האם האם
האם

יטבעו טביעה אכזרית מאות יהודים עשירים ומשועממים ז
יפוצצו אירגוני החבלה את האוניה הגדולה בעולם ו
יעזרו המוני חיילים ואנשי־ביטחון למנוע את הטבח של המאה !
תצליח העיתונות היומית להגדיל את תפוצתה במאות אלפי עותקים!
יבוטל מיצעד צה״ל ביום העצמאות מטעמי אבל לאומי ו

בואו בהמוניכם לחזות בדרמה הנפלאה ! תבכו כמו ילדים !

עוואי גליד -
(!רעוניקוב
על היותך המפתח הגאוני
של רובי הסער ״גליל״
תרומה לביטחון ישראל
הלוואי ונזדקק בה לשלום
צוצקה ופופיק
רגינה, פייבוש והילדים
הנרי נזה־השטה
אלפרד קקטוס וסבתו
רפילי, ציפילי וקקילי
הרבי מלובאביץ ,
זוגסטאזשווילי מנחם וסוגיה
תופיק עבדאללה ניסר
ריצ׳רד ואירית ניקסון
זוליפיקר עלי־בומו
חנה צ׳רליץ /מכבסה טל 66110 .

ממישנתו של מייסדו — :ואנדרטה פני זקן!

(בטכס חנוכת יד־לקשיש).

(המשך מעמוד ,2טור )1

ימשיך כך הד״ר, הנח בשלום על מיש1-
בבו, הרי עוד יטעו ש״הגוש אינו קיים״| ,
רק מפני שלא שמענו עליו לפני נפילת ]
קונסשנטטינופול בידי התורכים העותו־|
מאנים.״ איזה חבל ואיזו רעות״רוח !

עידו התני,

קיבוץ רמת־חיים|

שם לועזי לשר בישראל
מקובל היה בגולה, שיהודים נשאו1
שמות־פרטיים עבריים ושמות״משפחה |
לועזיים. במקומות רבים התבוללו היהודים
ונקראו גם בשמות פרטיים לועזיים1.
אבל, שם־משפחה עברי ושם פרטי לו|-
עזי — כמעט לא היה.
כך בגולה. ואילו בארץ יש לנו אפילו!
שר הנושא שס״משפחה עברי ושם פרטי
לועזי: ויקטור שס״טוב — וכדי בזיון|
וקצף.
כלום תהיה זו מישאלה חצופה מדי|
אם יתבקש כבוד-השר לשנות שמו לעברי

משה רוזנברג, תל־ אביב |
(ידיעות אחרונות 1)18.4.73

הכורסה שלך
מערכת ״ 200 הארץ״ גאה להגיש שירות
חדש ללקוחותיה: ייעוץ פיננסי, בכל הנו־ 1
גע להשקעות, חסכונות, מסכנסות וכדומה!.

גורסה יקרה שלי,
אני איגרת מילווה ביטחון תשי״א —1
,1951 המתגוררת בבנק לאומי ב*ד-המע|-
ביר (מחלקת חח״ק, אשנב ,)6והנושאת1
ריבית של * 6והצמדה ליוקר־המחייה. אני |
איגרת אשכנזייה בודדה ומסודרת. מה עלי |
לעשות ז

איגרת יקרה :
מצאי לך משקיע רציני ונבון, אשר ישים |
בך את מיבטחו. לשם כך יהיה עליך להר־ |
פות מעט מן המדד, אליו את צמודה|
בדרך־כלל.

מה בעצםקרה קאן*
מראיין: מר פאוזושווילי, סרטן ״לאן
נעלם הרצח המשולש ז״ לא נתקבל לפס טיבל
קאן. מדוע ז
טמאי: הרי זה ברור לחלוטין — ה צרפתים
חוששים מ״מינכן שניה״ בקאן,
ולכן פסלו את כל הסרטים הישראליים.
מראיין: האם ייתכן שסרטו לא התקבל
משום שהוא פשוט לא טוב ז
במאי: לא. אין שום אפשרות כזאת.
מראיין: מדוע ז

במאי: קודם כל זה סרט באמת טוב.
זה הסרט הכי טוב שלי, וכל המבקרים
בארץ גס אמריו שזה הסרט הכי בשל שלי.
שנית — הם פסלו את כ ל הסרטים ה ישראליים,
וזה מוכיח משהו. חוץ מזה,
בשנים קודמות הם קיבלו סרטים ישרא ליים
הרבה פחות טובים משלי.
מראיין: למשל?
טמאי: למשל ״תשע ועשרה״ של
פלינוביץ, או הסרט של גולנסקי ״מלך

הפלאפל״ .והסרט שלי באמת הרבה יותר
טוב.
מראיין: יש הטוענים שעד עכשיו
קיבלו סרטים ישראליים לפנים משורת
הדין, למרות שהיו גרועים...
במאי: נו, אז זה רק מוכיח שעכשיו
הם מפחדים אפילו לקחת סרטים יותר ט ר
בים, בגלל מה שקרה במינכן. ותשמע, אני
מכיר את הצרפתים טוב מאוד — הם
אנטישמים י דו עי ם...

חידון תש״ח
חו צפ ה!
האבל ״הכבד״ שירד על השטחים
בעיקבות פעולתו המזהירה של צה״ל
בביירות אכן חוצפה יש בו.
כיצד מעיזים הם בכלל להתאבל
על רוצחים חסרי צלם־אנוש? ה כ
יצד הם מעיזים בכלל להתאבל,
בזמן שאנחנו מבכים מדי יום ביומו
את מיטב בנינו, שנפלו במלחמה
נגדם — הפורעים והמרצחים?
איככה מעיזים הם להתאבל כאילו
שהמחבלים המתים מייצגים אותם, ד
הרי בידוע שהם ל א מייצגים אותם?
ואיכה, בחוצפתם המיזרחית הרבה, הם
מתאבלים בניגוד מוחלט לכל מה
שאמרתי וכתבתי בשש השנים האח רונות?
חוצפה שרק יהודים יכולים
לעכלה כך בקלות.
ואם כך הם חושבים ומרגישים (וב ייחוד
שני הפוגרומצ׳יקים מ״אל־פ-
ג׳ר״) ,אז פשוט אין להם מקום כאן,
בדמוקרטיה היחידה במזה״ת. שיילכו נדע איך

לביירות — שם
לטפל בהם!

כבר

ליועץ הפיננסי שלום,
אני סובל, זח שנים רבות, מפיו״ננסי. חא | 0
ישנה איזו אפשרות לתיקון המעוות!
א. אברון.
תשובת יועצנו לענייני פין־ננסים :

מר אברון יקר.

השקע את פינך בהוללים ,16 או בנת״ד!.

ר. ז .המייואשת מרמלה :
נראה לנו כי טעית בפנייתך אלינו בקשר!
לפצעי הבגרות העוטרים את פניך זה 35
שנת. שם מדורנו הוא ״הבורסה שלך״|
ולא ״המורסה שלך״.
שלך.

צופים יקרים,
בפרום יום העצמאות, אנו מגישים לכם את השלב האחרון בחידון תש״ח. בשלב
זה יתמודדו ביניהם מיטב בנינו — מהנדסים, מורים, מדריכים ב״אגד״ ,לבורנטים
ומזגני־אוויר, אשר העפילו לשלב הגמר, לאחר מאבקים מתישים וקרבות עזים. אנו
משוכנעים, צופים יקרים, שתספגו, ולו במעט, מן המיתום המופלא של אותם ימים
בלתי־נשכחים, מלאי ההוד ורבי ההקרבה — ימים אשר בזכותם ובזכות ערכי־הנצח של
אלה שנשאום, יושבים אנו עימכם כאן באולפן המלא מפה לפה, ממש ברגע זה.
ואלה הן השאלות, לפי סדר הופעתן:.
(א) מיבצע כיבוש גבעה ( 136 המכונה גם גבעת־הפוספט) ידוע בשמו:
.1נזיבצע רותי .2 .מיבצע קיקי .3 .מיבצע פוצי .4 .מיבצע מיבצע.
(ב) מי מבין האישים הבאים היה מנהיג הכנופיות שפעלו באיזור פתח־תקווה—
ראש־העין?
.1מוסא אחמד מוסא .2 .אחמד מוסא סלינזאן .3 .מוסא סלימאן אחמד מוסא
.4יעקב לוי.
(ג) מתי נערך קרב ג׳בל אל־ואדי (קרב ששת הגשרים) ז
. 1ב־ 16 באפריל, לפני ההפוגה הראשונה .2 .ב־ 17 באפריל .3 .בליל ה־16—17
לאפריל .4 .ב־ 17 באפריל אחרי ההפוגה הראשונה.
(ד) בין מי למי היה נטוש קרב עיראק־סוידאן?
.1בין היהודים לטרביס .2 .בין גדוד שריוניות 128 של חטיבת הדרוס לגדוד 16
של חטיבת האימאם אחמד .3 .בין הצודקים לאלה שנדמה להם שהם צודקים,
.4בין עיראק לסודאן.
(ה) מי ירה את הכדור המפורסם שגרם למותו של המרצח הידוע עבד אל־קאדר
דחיל־רבק?
.1העוזי של מוטי .2 .המוטי של עוזי .3 .הסטן של עבדאללה .4 .העניין במחלוקת
בין טובי המומחים.
(ו) על שם מי נקראה הדווידקה?
.1ע״ש דויד בן־גוריון .2 .ט״ש דויד המלך .3 .ע״ש דויד וסרמן, מתע׳׳ש .4 .ע״ש
הפנתרים השחורים.
צופים יקרים, זיכרו נא:
ג׳בל אל־ואדי! דחיל־רבק! עשרת-הימים! הפוגה ראשונה! עבד אל־קאדר מוסא
סלימאן מוסא ! דווידקה ! ששת הגשרים ! יפה ירקוני ! גדוד ! 128 מיבצע מכת-בכורות
וכר וכר וכר.
מיצעד שמח לכולכם ולהתראות בשנת תש״ח הבאה.

״בל עוד בלבב
פנימה עין לציון

צופיה

עין לציון צופיה
אם היא משוחה
באיפור הארוטי
המרתק

התקווה
.איי ליינר, מסקרה, צלליות
עפעפיים, ריסים ואישונים

לרגל חגיגות הכ״ה
להשיג גם בגווני
תכלת־לבן

בסטית ברדיו באשר ליישות הפלסטינית :״אין לה
זכות קיום אפילו ליום אחדד

אחיו שד ברס
רוכ שקרק עו תבגדה
נראה כי אחת הסיבות שהניעו את גולדה לחזור
בה לפני שלושה שבועות מעמדתה בקשר לרכישת
הקרקעות בשטחים, ולהתנגד לכל הצעה להתיר רכי שת
קרקעות לישראלים כפרטים, היו הקשרים המש פחתיים
— אותם הציגו בפניה — בין רוכשי הקרק עות
המיועדים לבין שרים שלחמו בעד התרת המכירה.

גו לדה ״תדבר״
ב עוד 3שבועות
שיתוק כימעט גמור במערכות הפנימיות צפוי ל משך
שלושת השבועות הקרובים, עד לבוא המועד,
אותו נקבה גולדה מאיר כמועד בו ״תדבר״ .הכוונה
היא ליום בו תודיע על החלטה הסופית לפרוש או ל התייצב
בראש רשימת המערך בבחירות הבאות מתוך
כוונה להרכיב את הממשלה הבאה.

כפי שהבטיחה למקורביה ובמיוחד למזכיר
המפלגה אהרון ידלין ,״תדבר״ גולדה
כעוד שלושה שבועות, אחרי* שיגמר פס טיבל
יום העצמאות. מיד אחרי הודעתה של
גולדה, לבאן או לבאן, יתחילו העניינים לנוע
כקצב מהיר, ולמעשה תהיה זו פתיחתה
של מערבת הבחירות לכנסת השמינית.

ס פי רהת חי ל
במערכתהב חי רו ת
שר-האוצר פינחס ספיר פתח למעשה את
מערכת הבחירות האישית שלו, שנועדה
ליצור לו תדמית ציבורית חדשה, להעלות
את הפופולאריות שלו, בעיקר בקרב הפועלים,
ולהכשיר את הקרקע לקראת הצגתו
לתפקיד ״היורש״.
מערכת הבחירות האישית של ספיר, הנערכת ב השראת
ובתיכנון צוות מומחים העובד אך ורק למענו,
כוללת מסע בחירות פשוטו כמשמעו על פני כל ערי
הארץ ושכונותיה, במתכונת מסעי הבחירות של נשי אי
ארצות־הברית, כולל לחיצות ידיים לעוברים ושבים
ונשיקות על לחיי ילדים.

על רקע זה ניתן להכין גם את פעילותו
המוגברת של ספיר כעניינים מדיניים, שבהם
נמנע מלהביע דיעה במשך־ שלוש השנים
האחרונות. על פי עצת יועציו מנסה ספיר ל צייר
לעצמו דמות ״פוליטית״ ולא רק ״כלכלית״ ב עיני
ההמונים. במיסגרת זו באה גם הצהרתו הבונד

ייעץ עם צמרת משרד-החוץ ונוקט כמהלכים
שנועדו להפגין בי הוא רואה את עצמו
איש משרד־החוץ ולא שגריר של גולדה, ומקבל
את מרותו של אבא אכן.
משקיפים נוטים להסביר את הלויאליות המופרזת
שמגלה דיניץ לאבן בנסיון להכשיר את הקרקע ל שמירה
על מעמדו במיקרה שגודלה תיפרוש.

שלו ש ה פגנו ת
אהדבמ אי
שלוש הפגנות אחד במאי תתקיימנה השנה בתל־

מלכד הקשר המשפחתי־ כין שר־הביט־חון
משה דיין לבין ח״ב יגאל הורוביץ (שהוא
כן־דודו) אשר עמד כראש קבוצה של
רוכשי קרקעות בגדה; זיעזעה את גולדה
העובדה שהציגו כפניה, בי גרשון (״גיגי״)
פרס, אחיו של שר־התחכורה והתיקשורת
שמעון פרס, יהיה מראשוני הנהנים אם תותר
מבירת הקרקעות בגדה. כעוד ששמעון
פרס היה מראשי הדוברים למען התרת
מבירת הקרקעות, ניהל אחיו, המחזיק כבעלות
חכרת הבנייה הגדולה ״אדגר״ — שבבר
נהנתה כעבר מיספר פעמים מהקלות
שונות כרכישת קרקעות — מו״מ לרכישת
יותר מ* 20 אלף דונאם בסביבות ירושלים.

גו לדה חו סכת

מפ״ם הו לכת
ל ה תנ ח לו ת ־ קבע
החלטה מהפכנית עומדת להתקבל בקיבוץ
הארצי של השומר-הצעיר (מפ״ם) :ל
להסכים להתנחלות-קבע ברמת־הגולן.
למפ״ם הוצעה הבחירה בין התנחלות בערבה, ב תחומי
ישראל, ובין התנחלות בגולן. מבחינה כלכלית
וחקלאית עדיפה ההתיישבות בערבה, לדעת מומחי ה קיבוץ,
אולם מטעמים מדיניים תעדיף מפ״ם את ה הצעה
השנייה.

ש מח ה דיויץ
״מתחנך״ ד א בן
כבר מהימים הראשונים לכהונתו כשגריר ישראל
בוושינגטון החל השגריר החדש, שמחה דיניץ, להק פיד
על קיום קשרים תקינים ומלאים עם שר־החוץ
אבא אבן. הידוק הקשר בין השגרירות בוושינגטון
לבין משרד־החוץ מהווה תפנית מליאה לגבי מה
שהיה מקובל בתקופתו של השגריר יצחק רבין.

דיניץ מקפיד על דיווחים ישירים לשר כקשר
לכל מגעיו ככירה האמריקאית, מת

ראש־הממשלה
גולדה מאיר לא
מצאה שום מטרה מתאימה שתהיה
ראויה שתתרום למענה את
הסכום של 5000 דולאר, בו זכתה
לפני שבועות מיספר ב״פרס
קפוך. עובדה זו עוררה גל של
התמרמרות כקרב עובדי משרד
ראש-הממשלה. ביהוד לאור העובדה
ששר-החוץ אבא אכן, אשר
זכה אף הוא בסכום דומה באותו
פרס, מיהר לתרום את הכסף שנמסר
לי לק ח הסעד של עובדי
משרד-החוץ.
גולדה, לעומת זאת, הפקידה את
סכום הפרס, בחשבונה הפרטי כבנק.
אנשי משרד ראש-הממשלה,
בדרגים הנמוכים כמובן, מתלוצצים
על רקע זה בי גולדה ״חוסכת
את הכסף לעת זיקנה״ ,אחרי ש-
תיפרוש ממישרתה,

אביב: של רק״ח, של חברים מאירגונים שונים ובל־תי
מפלגתיים! ושל השומר־הצעיר.

אחרי הצלחת הפגנת האחד במאי המאוחדת, בשנה
שעברה, קמה גם השנה ״ועדת האחד במאי״ של חב רים
משי״ח, העולם הזה — כוח חדש, ברית השמאל,
מק״י, אנשי רוח ומרצים מן האוניברסיטאות כדי ל ארגן
הפגנה שתצעד תחת סיסמאות המאבק של צדק
חברתי, דמוקראטיה ושלום. הפגנה זו תאורגן ע״י
חברים, מכל התנועות, המזדהים עם סמליו של חג ה פועלים,
אך לא בשם התנועות עצמן.
החידוש של השנה תהיה הפגנת השונזר־הצעיר
והדור הצעיר של מפ״ם. מארגנים אותה פעילי המי עוט
של שוללי המערך במפ״ם, אחרי שהצעתם להפגין
בשם סניף מפ״ם תל-אביב נדחתה ע״י הרוב שהחליט
לקיים מסיבה בצוותא. נציגי מפ״ם כוועדה המ
רכזת
של ההסתדרות החליטו להכשיל את
הפגנת ״השומר הצעיר״ והאופוזיציה של
מפ״ם והם לוחצים על יצחק כן־אהרון לארגן
מצעד נוער של ״תנועות הנוער החלוציות״
כאותו יום וע״י כד למנוע מנוער מפלגתם
לצעוד עם סיסמאות אנטי־ממשל־תיות,
נגד הכיבוש ונגד המדיניות הכלכלית
והחברתית של הממשלה.

כישלון מחפ*ר שד
מ* 1הלההסברה
היחסים כין שר-החיניד יגאל אלון לבין
ראש מינהל־ההסברה יהודה אילן, יתחדדו
על רקע הכישלון המחפיר של עריבת חידון
מלחמת העצמאות.
החידון, שנערך ביוזמת ובאירגון מינהל־ההסברה,
היה צריך להיות אחד ממיבצעי הדימום של יגאל
אלון. בשל הכנות בלתי מספיקות, תקלות וחוסר כי-
שרון באירגון, נערך החידון בפני אולם ריק למחצה
ולא עורר כל הדים. הביזיון היה גדול יותר מאחר
שמהלך החידון הועבר בשידור חי בטלוויזיה, שהציג
את שר־החינוך מופיע בטקס עלוב בפני קהל זעום
וכיסאות ריקים.

הגליון הבא
לרגל האחד במאי, החל כיום גז ה בא,
ושבו שובתת העבודה כדפוס,
תוקדם הופעת הגליון הבא של ״העולם
הזה״ כיום אחד.
הגליון יופיע ברחובות תל־אביב
כיום כ׳ בערב, ויופיע ברחבי הארץ
כיום ג׳ כבוקר.

מהחד ש
ב עול
התח תון?
-בי טנת

פ ר 1ט ה

בלבניגברים
טוני מודפס

טוני דו צבעי

מביאה לעולם הגברים חידוש מהפכני
שילוב של ביטנה מבותנת-פרוטה בתחתוני הסטרץ-
שילוב של יופי ואיכות.
ביטנת הפרוטה האורירית והסופגת שאינה מגרה
את העור,מ71 זיפה מימד של בריאות והגיינה
לתחתונים החדשים
תחתוני הסטרע׳ המודפסים בשלל צבעים מיוצרים
מסיב מעולה,ומעוצבים בגזרה ספורטיבית צעירה עם
חגורת*3ז0ץ1״ אלסטית,מיוצרת בלעדית ע״י ״רוטקס.״

טוני בוי לילדים

קיד-פרוטה

תחתוני הסטרע׳ עם הביטנה מכותנת-פרוטה
יעניקו לך,הגבד,הרגשה של בריאות,
גמישות ורכות.

חוטי הלנקה מיוצרים בלעדית בישראל על ידי מפעלי הנולון נעמ ברשותה של חברת הגרל״נשחיצדיוז.

בינג-ליגיאל

תמיד קרוב אליך

011,
1116 ווזס־ן{

110£ס 5 0

עיתוני ישראל ציטטו בשבוע שעבר בהבלטה רבה ובהד גשה
מיוחדת ידיעה שהופיעה בטיימס הלונדוני, בעיקבות פשיטת
צה״ל אל מרכזי הפידאיון בביירות. הידיעה שצוטטה היתד, מאת
כתבו הצבאי של העיתון הלונדוני הנודע, הנרי סטנהוף.
באותה כתבה טוען סטנהוף ברצינות נוראה, כי שם הצופן של האירגון החשאי
הישראלי למילחמה בטירור, שהוקם בישראל לפני שנה בפיקודו של האלוף אהרון יריב,
הוא אצבע אלוהים.
כשראינו במערכת ידיעה זו וכשראינו את ההבלטה שנתנו לה עיתוני ישראל,
מתוך רצון להציגה כגילוי עיתונאי חשוב, לא יכולנו שלא לגחך. שכן הכתב הצבאי
של העיתון הלונדוני המכובד, לא נטל את המידע הסודי שלו על שם הצופן של
האירגון החשאי הישראלי, לא ממקורות הביון הישראלי ולא מאנשי האירגון החשאי,

״ ספטמבר השחור״
ו״אצבע אלוהי״
מ ת חרי ם במ שלוחי
אוויר״ של גוויות
^ס*רוק*י. שעבד בשירות ישראל, הפו
*הר־מנן למובן המחבלים וירה בהפעילו

•כר,יא מסמלת כניכוי

בקופנהאגן. סמעספת־גסץ שנשלחה *.ליו
מביירות
• ב־ 8בדצמבר אירעה התפוצצות
בדירתו הסאריסאית של נציג האירגין־

״אצבע אלוהים״ כגיליון 1848מ־31.1.73
כוחות מיסתוריים

המעורר את היצר הפראי

_31< 011ט1\/1

115601

־ז 6ג1ן 0ח 01 0 0ח *0 6111106 3

5־ ^10111 תכ5 6־ז 96ח 3 ^ 0 1 1_ 11ט1^ 1

אלא מעל עמודי העולם הזה. כי שם הצופן אצבע אלוהים הוא שם הצופן שהעניק
העולם הזה למבצעי פעולות החיסול של מנהיגי אירגוני הטירור.
בסוף ינואר השנה. כאשר דיווח העולם הזה ( )1848 בכתבת השער, עליו התנוססה
תמונתו של אהרון יריב, על ״מילחמת הסוכנים החשאיים״ ,כתבנו בין השאר :״זה
מול זה נאבקים, ללא כל מיגבלה של חוקים וגבולות, כוחות מיסתוריים. את הצד הערבי
מייצג מה שנקרא ספטמבר השחור ואילו מהצד השני מופיע רק כוח טמיר, חסר זהות
וגוף, שאילולא היה פוגע דווקא במי שנחשבים אוייביה של ישראל, קשה היה לשייכו
בצורה כלשהיא לישראל. אבל, כיוון שהוא מחסל רק ״ערבים רעים״ ,כאלה החורשים
מזימות נגד ישראל, ברור לצד מיהו ניצב. זהו הכוח הנקרא אצבע אלוהים.״
גם בכותרת המישנה של אותה כתבה קבענו :״ספטמבר השחור ואצבע אלוהים
מתחרים במישלוחים אוויריים של גוויות.״ (ראה גלופה).
הצורך להמציא כינוי כזה לגוף חשאי לא נולד רק בינואר האחרון. בשנות החמי שים
התנסינו בכך לראשונה כאשר חיפשנו כינוי מתאים לשירותי־הביטחון. באותה
תקופה נשמר עצם קיומם של שירותי־הביטחון הישראליים בסוד כמום, ואסור היה
אפילו לרמוז עליהם ועל מיבצעיהם.
כיוון שאז שימשו השירותים גם לצרכים פוליטיים שונים של מיפלגת השילטון —
תופעה שהעולם הזה תקף אותה בחריפות — היה עלינו להמציא כינוי כדי שיובן
אל מי אנחנו מתייחסים. אז נולד הכינוי ״מנגנון החושך״ ,שהפך מאז שם נירדף
לשירות־ר,ביטחון הישראלי. כיום משתמשים בכינוי זה במקומות רבים מבלי לדעת
מה מקורו ומדוע נולד.
גורל דומה, כפי הנראה, צפוי גם לכינוי ״אצבע אלוהים״ ,שנולד ליד שולחן
המערכת. בעוד כמה שנים יספרו הכל בעלילותיה של אצבע אלוהים, ומחקרים אוני ברסיטאיים
ייערכו על הדרך בה הומצא הכינוי, כפי שזה קורה היום לתואר מנגנון
החושך.
על כל פנים, תודה לטיימס על האמון העיוור שהוא נותן במידע המתפרסם ב־העולם
הזה.

^ .,לחיותיש

ימו ־ י ו ! 1ד׳ ד ד
ישראל

אושוויץ

מז ה מיספר חודשים שהעולם הזה נטל על עצמו את פירסום המערכה הציבורית
שמנהלת אגודת צער־בעלי־החיים בישראל נגד בית החיות באוניברסיטת בר־אילן, על
התנאים הגרועים והיחס המחפיר לו זוכות חיות־הניסוי ר,משוכנות שם.
פירסמנו מיספר כתבות בנושא זה, ואורי אבנרי אף הגיש כמד, שאילתות לשר-
החינוך יגאל אלון סביב הפרשה. תשובותיו של השר לא סיפקו ואבנרי הגיש לשר
שאילתה נוספת בדבר היחס של ראשי אוניברסיטת בר־אילן לאנשי אגודת צער־בעלי־חיים.
שר־החינוך
העביר לאבנרי את תשובת רקטור אוניברסיטת בר ־אילן, הפרופסור
מנחם צבי קדרי, לשאילתה הנוספת. אין בכוונתנו להתייחס כאן לאמור באותו מכתב. מה
שמתמיה היא גישתה של אוניברסיטה דתית אל המתנדבות, שנטלו עליהם את השמירה
על יחס נאות אל יצורים חיים. כותב הפרופסור קדרי במכתבו בין השאר נציגים
של האגודה, בייחוד גבירות מסויימות, שבאו אל בית־החיות בשמה, אינם מבחינים
בין שיתוף־פעולה ובין רצון להשתלטות. לאחר שנעשה ניסיון מצידן להתערב במהלך
העבודה המדעית התקינה בבית־החיות, נאלצו שילטונות האוניברסיטה לאסור על אותן
גבירות את הכניסה לבית־החיות בלא ליווי רשמי של הממונה על המקום ...אין אנו
יכולים להיות אחראיים על המתח הפנימי הקיים כנראה בתוך אותה אגודה, בייחוד
בכל הקשור עם גבירות מסויימות המופיעות בשם האגודה.״
הסיגנון המתנשא והמזלזל של רקטור האוניברסיטה כלפי מה שהוא מכנה ״גבירות
מסויימות״ ,ודאי שאינו מתאים לכבודה של אוניברסיטה דתית בישראל. השבוע נמסר
על הקמתו בניו־יורק של אירגון יהודי של צער־בעלי־חיים, שסיסמתו היא אימרה של
הסופר יצחק באשוויס־זינגר, שאמר בשעתו :״לחיות יש אושוויץ נצחי.״
מן הראוי היה שאימרד, זו תעמוד גם מול עיניהם של ראשי אוניברסיטת בר־אילן.

ה מירד ף שד אור ווהר
והמיבצע הבלש של דויד וליזה
9חנופתו של ח״כ גח״ל
יוחנן כאדר, שנישק בהפגנ תיות
את ידה של ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר, בליל ה שימורים
בכנסת, הרגיזה רבים.
הדבר הזכיר לוותיקי תנועת
החרות מאמר־התקפה שפירסם
אותו יוחנן באדר על גולדה
מאיר, לפני הקמת המדינה, ל אחר
השבת השחורה. באותו
מאמר, שפורסם בביטאונה של
תנועת ז׳בוטינסקי, המשקיף,
התקיף באדר את גולדה וטען,
בצטטו פילוסוף הודי, כי שלו שה
דברים הם בלתי־אפשריים,
להתווכח עם
ואחד מהם :
אשה.
9גולדה מאיר הצהירה
בזמנו שאצלה יהודי חייב ל דבר
אידיש, אך דויד כן
מריץ הושב אחרת. כשטייל
בשבוע שעבר ברחובות טב ריה,
עצרה לידו מונית ומתו כה
ירדו זוג תיירים, שביקשו
לצלמו. בין בני הזוג ובן־גוריון
התפתחה שיחה: בן־גוריון (באנגלית)
:״האם תשובו לארץ
לתמיד?״ התייר (באידיש):
״כן, בוודאי. זה כבוד גדול ב שבילנו
לראות אותך.״ ב ך
גוריון (באנגלית) :״אידיש —
זה לא השפה שלי. אתם צרי כים
ללמוד לדבר עיברית!״
9אילו ספרים הרשימו
את דויד בן־גוריון בצעירותו?
בראיון לכתב במחנה גדנ״ע,
זאב סגל, הוא סיפר :״שני
ספרים שקראתי בילדותי, עשו
עלי רושם כביר למשך שנים
רבות. האחד היה אהבת ציון
של אכרחם מאפו, והשני
אוהל הדוד תום של כיטשר
סטו, בתרגום עברי. וכמובן —
ראשון לכל היו סיפורי המיק־רא.
קראתי גם סיפרות רוסית.״

בתו

שר־האוצר

פינחס ספיר, רנה הולצ־מן,
מנסה לשפר במיקצת את
התקציב המישפחתי. יחד עם
אתי כספי, אשתו של עורך־
הדין רם כספי, ועוד שתי

שותפות, עומדת רנה לפתוח
בוטיק בכיכר המדינה בתל-א־ביב.
9גילוי
חדש על התנה גותו
של אדולף אייכמן, ב תקופת
מישפטו, הביא בשבוע
שעבר מי שהיה התובע במיש־פט,
גדעון האוזנר. בתוכנית
גלי־צה״ל, זכרון דברים,
סיפר האוזנר כי ימים אחדים
אחרי תחילת המישפט, הוקרן
בהקרנה סגורה סרט דוקומנטרי
נאצי על מחנות ההשמדה. ב סרט
חזו, מילבד אייכמן, סני גורו
רוכרט סרוואציוס,
אנשי התביעה, כמה משוטריו
של אייכמן וכמה מעובדי ה בניין.
באמצע הסרט הבחין
האוזנר שאייכמן מעביר פתק
לסניגורו. הוא ביקש שידליקו
את האור ודרש לראות מה
כתוב בפתק. אז התברר לו ש־אייכמן
התמרמר על־כך שנכחו
אנשים זרים בהקרנה, בניגוד
למה שהובטח לו .״אילו ידע תי
שיהיו אנשים נוספים,״ הוא
כתב ,״הייתי לובש את חליפ תי,
ולא מופיע בסרבל אסי רים.״
9במסיבת־עיתונאים
שע רך
הרמטכ״ל דויד (״דדו״)
אלעזר לכבוד יום־העצמאות,
שאל אותו הכתב הצבאי של
מעריב, יעקב ארז, איזה
קייץ הוא חוזה לישראל הש נה?
השיב לו הרמטכ״ל :״מה
אני, מטרולוגז״ הישראלית האצנית

אסתר שחמורוכ־רוט, ש השתתפה
בתחרויות האתלטיקה
בדרום־אפריקה, הבינלאומית משכה את תשומת־הלב לארק
בגלל הישגיה הספורטיביים :
אסתר רצה בלי חזייה. כשנש אלה
מדוע, השיבה :״זה עניין
של נוחיות. זה עוזר לי לשפר
את הישגי.״
9בהתקפה מוחצת על
תוכנית הטלוויזיה עם צעירים
ועל הצעירות שהשתתפו בה,
יצא בישיבת מליאת רשות ה

?1 6 ) 801א 1:18ח 8ז*1ו<ח1*#1זת#זו!18ז*90ג<*:#ת£ז( £גיו^י {<8ז#ז!ג<
.ז8#ו1וז 38ז ! 9 * 1* 18ז 99*1)¥3<16 זק
־ד 7 6א £א £ז ה, ז מ £ 8 0 £או מ ז 0

8ו1ץ>|088ז5 (0־ 006 ) )610 0

0 0 )0 818163ח 8ז 6ב 1ז3יג 9 !. 7ח 50ז 6ק ז 1<0 !181 3ז 3$56ק ז* 038 * 0 0ז ק
088ז ק 91י}ח 3ע?< !6 0 $8־זז א 3 319, * 0זוזז 8 19111ח ח 1<11ח 3ז 3 0 9 $ח 3ו ח 01)8ק 0 010 מו $8 <*<1ז {0׳ § 1יז! 9 3 0חו €11ח8 *13ז*!1ח 106ח 8ח ח 8ז 838 611ק !<011,

וסא* 0 0 0 \/מ*\/

! 5 !0 £ח שאזס 8£זאס *$ו 01א£

הח תי מ ה של קוסיגין
מתנוססת על תעודת העיתונאי המיוחדת, שניתנה לכתב הישראלי עלי כהן, שסיקר את ביקורו של
ראש־ממשלת ברית־המועצות בשוודיה. כהן וקוסיגין נפגשנ כבר לפני שנה וחצי, במסיבת־עיתונאיס
שנערכה למנהיג הסובייטי בדנמרק. לפני שבועיים נפגשו שוב, בבית־חרושת שוודי למיסבי־כדורים, וכהן
ביקש מקוסיגין שיחתום לו על התעודה. כעבור יום נפגשו השניים במסיבת־עיתונאים, בה התקיף עלי
כהן את קוסיגין בשאלות על יחסי ישראל—ברית־המועצות, וגרם להתקפת־זעם אישית מצד קוסיגין, שזכתה
לסיקנר נרחב בעיתונות ובטלוויזיה בשוודיה. בצד ימין, החתים הכתב את ראש־ממשלת שוודיה, אולף פאלמה.

יעקב שריד,
שהיה יעקב

שידור,
מנכ״ל מישרד־החינוך.
שריד, אביו של יוסי שריד
שהוא מראשי צעירי מפא״י,
טען בין השאר :״אני לא מבין
מדוע תמיד משתתפת בחורה
אחת ותמיד היא יוצאת־דופן.
|| אחת המשתתפות ויתרה על
*המדינה. שנייה ויתרה על יה-
§|־־תה. רק הבחורים המשתת־מפים
מיושבים בדעתם. אני
1מתאר לעצמי שגם המפיקה
| היא בחורה.״ למען הדיוק,

מפיק התוכנית הוא

דארד.

יוסי גו*

9המפיק מיכאל שווי
לי, זה שהנציח על־גבי הצו־ללויד
את פישקה במילואים,
מתכונן להפיק תוך שבועיים
סרט על הפשיטה הישראלית
לביירות .״יש לי כבר ניסיון
אחת־שתיים,״
לעשות סרט
אמר שווילי .״זה יהיה סרט
מתח בלתי־רגיל. אני עושה
אותו לפני שחוטפים לי אותו.״
9באחד מימי השבוע ע צר
סייר־בטיחות את הבדרן
אורי זוהר, שרכב על קטנוע
ללא קסדת־מגן .״אדון זוהר,
למה אתה נוסע בלי קסדה?״
שאל הסייר .״תעזוב אותי,״
השיב השחקן ,״אני רודף אח רי
זה שגנב לי את הקסדה!״
9חודיה ג׳יימס בונדית
עברה בשבוע שעבר על
וליז ה כ בי ץ ז, ועובדי המס פרה
שלהם. לפני מיספר שבו עות
נכנסה למספרה בחורה ו ביקשה
לצבוע את שערה. כע בור
יום היא באה שוב והס־תפרה,
וכך הלאה במשך כמה
ימים. תמורת העבודה שילמה
בצ׳קים. לפתע חדלה לבוא, ו במקומה
חזרו הצ׳קים מהבנק.
בסוף השבוע שעבר ראה אחד
העובדים את הבחורה עוברת
ברחוב לפני המספרה. הוא הז עיק
את חבריו שיצאו לתפוס
אותה. כשהרגישה הבחורה ב סכנה,
פתחה במרוצה ונכנסה
לאהד הבתים. הרודפים ארבו
לה בחוץ. כעבור רבע שעה
היא הציצה מחדר המדרגות,
גילתה את העוקבים, ברחה ל הצר
הבית ונעלמה שם כאילו
בלעה אותה האדמה. לייד אחד
מפחי הזבל בחצר ראו העוק בים
ערימת זבל מפוזרת. הם
ניגשו לפח, הרימו את המיב־

דויד

11ל*?! 1111 11י ל1 1י^ 11{1*״1ף י1ן

משתתפים בפסטיבל הזמר, הלועזי שית־קיים
בחודש הבא בירושלים. עליזה תשיר

שיר בצרפתית וצביקה באיטלקית — שפות שאינן מוכרות להם. כדי לא לעשות בושות, הם לוקחים
שיעורים בצרפתית ובאיטלקית אצל פרופסור לשפות זרות שעלה לארץ מברית־המועצות.

סה, גילו את הבורחת והסגי רו
אותה למישטרה .׳
9תקרית ל א־ נעימה איר עה
לכתב במחנה נח״ל
גלאי, שביקר בתערוכת ה ציורים
של הציירת־רקדנית
רותי לוי. יגאל עמד ליד ה חלון
עם כוסית ויסקי בידו.
אחד האורחים נתן לו, בלי כוו נה,
דחיפה קלה, והכוס נפלה
מהחלון על ראשה של הרקד נית
רוני סגל. ,שעמדה להי כנס
באותו רגע לחדר המדר גות.
רוני עלתה למעלה, נכנ סה
לחדר ושאלה בכעס :״מי
זרק עלי את הכוס וקילקל לי
את כל האיפור?״ גלאי ניגש
אליה והתנצל. הדבר לא עזר.
רוני לקחה כוס משקה, וזרקה
אותה בזעם על הכתב הנדהם.

יגאל

9ברוב מקומות העבודה
מקבלים העובדים, מילבד מש כורת
, 13 גם כמה בקבוקי־מש־קה
לכבוד חג הפסח. אבל זי׳
ווה תלם, דיילת־היופי הראשית
של ובלון, שחזרה מקורס
השתלמות בארצות־הברית, קי בלה
לשימושה מהחברה גם
מכונית פדו 404 לבנה וחדשה.

פסוקי השבוע
• מזפ״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון, לנבחר לנשיאות,
הפרופסור אפריים
קציר :״ההסתדרות לא אוהבת
להידחף !״
• הנ״ל להנ״ל :״פועלי
ישראל נכונים תמיד להיות
החמורים של המשיח — אבל
לא של הקבלנים...״

• אבא אבן בראיון עיתונאי
:״יש לנו כישרון לאו מי
מובהק לייצר לעצמנו לא
רק את פסוקו של יום, אלא גם
פרשת השבוע ופרשת החודש.״

נ : 17ת. ו ;

מכתבים

מיטעז

מול טיעון
״העולם חזה״ ,185$״היום בו
השפילה הכנסת את עצמה,״ על
ליל השימורים בכנסת, בו התקבל
חוק באדר־עופר.

בעולם נח שבת ישראל ל ד מו ק ר טי ה
נאורה• אבל חו ק ה — אין עדיין
למדינה שלנו• גם בסוגייה זו נכנעה
מפא״י לדתיי םוהתחמקה מהכרעה
ברורה•

אני רואה בחומרה יותר גדולה מעצם
החוק באדר־עופר עצמו, את האפשרות
שיכול היה בכלל להיווצר מצב כזה
שהוליד את החוק.
הסכנה שבהצלחה זו, שהיא עלולה ל סחרר
את בעליה, ולהגדיל את תאבונם.
ומי יודע לאן נגיע.
מול קואליציה מוזרה זו, מובן שמנצח
המיטען (של הקולות) את הטיעון — ככל
שיהיה צודק.
במצב כזה הוויכוח במליאה, לא יכל
להועיל, להיפך, זה עלול ליצור את הרו שם
הבלתי רצוי שכאילו היה ויכוח ענ ייני,
ו״רוב — ניצח״ .זה לא טוב, משום
שישנם לא מעט אנשים שתמיד מוכנים
ללכת עם הרוב, משום ש״הרוב •— ודאי
צודק.״
ובכן, מחובתכם להסביר לציבור איזה
מין ״רוב״ הוא זה. לכן אני חושב שטוב
הייתם עושים אם בשלב מסויים של המאבק,
עוד לפני ההצבעה —־ הייתם פור שים
— כל הסיעות הקטנות, מן המליאה,
ואז לא היה ל״רוב״ בכלל עם מי
לדבר.
אני חושב שצעד שכזה, היה מבליט
את האבסורד שבמצב, והיה חודר לתודעת
הציבור.
דוד אברהם, תל־אביב

במושב זה של הכנסת מנסים הליברלים
לשבור את הקפאין בענין זה
בימים אלה הגיש ח״כ הליברלי, פרופ׳
י• קלינגהופר, הצעת ״מגילת זכויות היסוד
של האדם״• זהו צעד ראשון במגמה להוציא
את הויכוח על הצורך בחוקה למדינה מתחום
התיאוריה לתחום הדיון הענייני•
״מגילת הזכויות״ באה להעניק לאזרח
ערבויות בקשר לזכויות היסוד שלו• כי לפי
המצב של היום אפשר ע״י הצבער ר!^ 7ה

רצוף קטע,
גזור מ״מעריב״
שד שנת .1961
זוהי מודעה שד
המיפדגה הלי
כרדית, שהצביעה
דפני שבוע
כעד הצעת החוק
הדורסנית
שד כאדר־עופר.
שימו דב לפיס
קות המסומנות.
אח, הימים
הטובים ההם:
דורון ארזי,
מבט מלמעלה

ישבנו הלילה ביציע הכנסת, אני וכמה
מידידי וראינו הכל. למרות שכולנו
לא תומכים במפלגתכם, התרשמנו ממאבקו
של אורי אבנרי יחד עם נציגי שאר
הסיעות הקטנות, למען ביטול חוק הנזילה
של באדר־עופר.
אני באופן אישי קיבלתי שיעור מאלף
על הפוליטיקה הישראלית.
אני מאחל לאבנרי ולשאר המפלגות
הקטנות למצוא את הדרך שתביא את
הבוחרים בבוא העת לזכור מה שקרה
ולתת את קולם למיפלגות האופוזיציה
האמיתית, כל אחד לפי נטיייתו.

אבי ורדי,

הו־הצופים, יוושלים

גזל

האופוזיציה הנכבדת לשעבר שבקה
חיים. וקולה נשמע רק נדירות בכנסת
בקול דממה דקה.
החוק החדש באדר־עופר יזכר לשימצה
בין רבבות אזרחי המדינה ויביא לידי
הורדת קרנה של מפלגה זו.
זהו גזל קולות אזרחים שמעולם לא
התכוונו להצביע בעדם.
רבים מאלה שחונכו בחוץ־לארץ על
ברכי התנועה הבית״רית ונצטוו בצעירו
ייזמה
למען
חו ק ה לי שראל

קורבנות בנפש והרם טוטאלי בכל רחבי
המיזרחי הערבי. אך ״מיבצעי המנע״ ,הקט לניים,
לוחצים על הערבים יותר ויותר,
אל ההתפרצות המלחמתית הריגשית וה־בלתי־רציונלית
שתוצאתה הסופית יכולה
להיות הרת־אסון ללא תקדים: שואה
איומה ורבת היקף להם, ולישראל —
חיסול סופי !
יש רק דרך חיובית ויעילה אחת לשם
חיסול סוסי של הטירור הערבי, והיא:
חיסול סיבתו שהיא הבעייה הכאובה של
הציבור הערבי הפלסטיני! וזה ניתן כיום
לביצוע — ע״י הכרה בפלסטינים כבצד
העיקרי בסיכסוך וניהול מו״מאיתם
(ולא עם מדינות ערב !) לשם השגת
פיתרון פשרה סביר והוגן כלפי שני
הצדדים !
שלמה זק, ירושלים
ההר הוליה עבבר

״צבא לבנון התקיף. תיזמורת כבאי-
אש־עפולה נכנסה לפעולה. האוייב הובס.״
זאת היתה הדיעה הרווחת בעולם ואצלנו.
עד לפעולה האחרונה של צה״ל בלבנון.
השר הממנה את עצמו להצהיר הצהוץ ת,
הצהיר. ההרגשה היא כי ההר הוליד עכבר.
במחול השדים החדש לא נגענו אף בשולי
שובלה של הבעייה — כי הבעייה האמי תית
היא שלום או מלחמה — קצירת תשו אות
היציע הן תחליף משכר לחוסר-
אונים. הנסתפק בתחליפים?
אמנון בדיל, מושב ברעמי

המעצב
״העולם חזה״ ,1857״יחלומיס
אוהבים חתיכות״ ,על פתיחת מיפ-
על ואולם תצוגות ליהלומים ב-
רמת־גן.
בסקירתכם על פתיחת אולם התצוגה,
ציינתם את עיצובו הנאה של האולם. גם

דבר המפלגה הליברלית

תל־ אבי

תם על טוהר המידות והיושר בתנועה,
יפנו הפעם עורף בסלידה לאלה שלמדו
להחליף את עורם כזיקית למען כסא
נוסף.
מאשה פורמן, ומת-גו

תופעה

ובירעם תהיה מעכשיו קשורה אצלי בהמון
חסר־התחשבות המטנף את סביבותיו.

אזרחית אוהבת הארץ,
ראשון־לציון

אזהרה

מבוערת
״העולם הזה״ ,1857״במדינה —
הפגנות — לא הגיוני, לא נכון׳/
על ההפגנה נגד העוול שנגרם ל-
עקורי איקרית ונירעם.
האם עניין איקרית ובירעם כל־כד נעלה
מעל שאר הבעיות, שהרשיתם לעצמכם
להשאיר את האיזור היפהפה שבו נערכה
ההפגנה האחרונה, מלוכלך בצורה מחרי דה?

הערכתי לגבי האנשים שהתאספו
כדי להאבק על ביטולה של תופעה מכו ערת
— פגה לחלוטין.
הקריאה לעשיית צדק לתושבי איקרית

אחרי כל מיבצע ״מזהיר״ של צה״ל
בלב מדינה ערבית — אני ניתקף חרדה
עמוקה לגורל המדינה הזו, ולקיומם הפיסי
של תושביה היהודים!
אין ספק ש״שיעורים״ רוויי-דם אלה —
מחזקים את רינשות הזעם, העלבון ו ה שי
נאה אצל הערבים, ומסקנתם שאין
מנוס מחיסול ישראל — מתחזקת אף
היא. אין ספק גם שהערבים, תוך מלחמה
טוטאלית, מסוגלים אף כיום לנצח את
ישראל במלחמה ולמחוק אותה כליל
אך הם נירתעים ועוד יירתעו מלעשות
זאת בגלל ידיעתם הברורה שהמחיר ש-
ידרש מהם יהיה איום: עשרות מיליוני

משכורתו של החייל הסדיר
אני רוצה להעלות בפניכם את אחת הבעיות החמורות
בתנאי השירות של החייל בשירות־חובה־סדיר. לדעתי בעיית
משכורתו של החייל בשירות־חובה היא אחת הבעיות אם לא
הבעייה המעיקה קשות על החייל.
כידוע, משכורתו הממוצעת של חייל בשירות־חובה נעה
בין 30ל־ 40ל״י, סכום שהוא אפסי, אם לא למטה מכך
בהשוואה ליוקר־המחייה ולהוצאותיו המינימליות של חייל.
להלן דוגמה קטנה להוצאות חייל: חפיסת סיגריות עולה
כיום 1,80ל״י, וחייל המעשן חפיסה ליום — הרי כבר הוצאה
של 60ל״י לחודש, וזה לא כולל הוצאות ״קטנות״ כמו
טמפו ומצופה או סנדוויץ׳ ,שעה שהחייל נמצא מחוץ לבסיס
(סנדוויץ׳ פשוט עולה 1—3,5ל״י) ,הוצאות נסיעה בתוך העיר
ובעיקר ההוצאות הכבדות כגון לבילוי (המגיע ל־ 10—20ל״י
לחייל ובת״זוגתו) ,שהרי לא כל חייל יכול להגיע אל קצין
העיר בשעות הפתיחה המקובלות על־מנת לקנות כרטיסי סרט
בהנחה. והוצאות לבגדים — חייל צעיר לא יכול להרשות
לעצמו מבחינה חברתית להסתפק במדיו הצבאיים ולהיות צמוד

מרגלית

למנהיגי ישראל!

אליהם גם בהיותו מחוץ לתפקיד. ועוד עשרות הוצאות אח רות
שאין טעם בפירוטם.
כמובן שהפער העצום בין ״משכורתו״ של החייל לבין
הוצאותיו, חייב להיות מכוסה ע״י הוריו של החייל, ומנסיוני
האישי יודע אני כי הוצאות כאלה מגיעות לעשרות ולמאות
ל״י מדי חודש ולא כל חייל יכול ״לסחוט״ את הוריו ללא
גבול, ולא לכל ההורים יש כסף ואפשרויות בלתי־מוגבלות
לשלם סכומים אלח מדי חודש כדי שבנם החייל יוכל לשמור
על צלמו החברתי״אנושי.
הצעותי הן :
• העלאת משכורתו של החייל בשירות־חובה לכדי מינימום
של 10 0ל ״ י בחודש.
• כרטיסי הנחה לבתי־קולנוע — שמכירתם מקובלת
אצל קציני חעיר — יימכרו בקופות בתי־הקולנוע.
• נסיעות באוטובוס בקווים העירוניים לחייל בשירות־חובה
תהיינה חינם.

דוד,

חייל, איישם
רוזנברג עיצוב נאה

חברים שלי שהיו בפתיחה החגיגית, סיפרו
לי על יופיו של אולם התצוגות.
מאוד חבל שלא הזכרתם מיהו מעצב
המקום.
מ. הדוקר, תזת-גן
• את האולם עיצבו שני אדריכלים
מעצבי־פנים צעירים: דן מרגלית
ואשר רוזנברג — ראה תמונות.
פרוטקציה רפואית

בשם חברים רבים כאן בבולוניה, ובש מי׳
אני פונה אליכם ומפנה תשומת־ליבכם
לשערוריה ציבורית בארץ.
הדברים אמורים על ועדת הקבלה ב־בית־הספר
לרפואה שליד הטכניון בחיפה.
כידוע לכם בוודאי, נמצאים באירופה
( 2000 אלפיים !) ישראלים הלומדים רפואה.
רבים מהם מקווים לשוב ארצה בתום
שלוש שנות לימוד פרהקליניות ולסיים
לימודיהם בישראל, דא עקא, מספר המקו מות
מוגבל שכן נקלטים בת״א 40 איש
ובחיפה ( .50 בקרוב יתחרו עימנו גם עו לים
חדשים רבים ובוודאי יקדימונו !).
בשנח החולפת היו בחיפה מיקרים בהם
התקבלו אנשים לאו-דווקא על־סמך ממו צע
ציוניהם, אלא בגלל קישריהם עם ה מחליטים
בביודהספר( .הקריטריון הקובע
הם הציונים!).
פרוטקציה זו היא שערוריה ציבורית
ממדרגה ראשונה ולצורך ההיגיינה הצי בורית
ראוי שהנושא יקבל את הטיפול
המתאים.
כאן בבולוניה נחתמת בינתיים עצומה
שתישלח למבקר המדינה ולשר־החינוך
(המשך בעמוד ) 12

בוג ר

תי כון

הכשירו עצמכם להוראה
באווירת לימודים נעימה

שכר לימוד נמוך יחסית למוסדות על־תיכוניים
אפשרויות לקבלת הלוואות מותנות ההופכות
למענקים בתנאים מסוימים
מילגות ופרסי לימודים, דחית שירות בצ.ה.ל.
פנימיות לנוקקים ועוד.

פרטים והר שמה במוסדות להכשרת מורים.
מידע נופר אפשר לקכל כמחלקה להכשרת מורים כמשרד
החינוך, רה׳ יפו ,19 ירושלים ,94141 ,טל 226441 .־02
משרד החינה־ זהתרסת/

לשנת ר,פוסוס ו.יזחש?ו/־/ 1

ן זניילם ו,וי>נוגליע

רחם עליה

גורי חמוליס וכלבים

בעונת

החגים

והחופ שים הזו, זכור!

אל משליכם
אל מתנהג כמו עם צעצוע
ממנהג כמו עם בעלי חיים
תביאו אותם

ל ״ פו טו גרנר״ מבחר גדול של
מקרנות לשקופיות ולסרטים,
מצלמות ופלשים במחירים נוחים.
* הגדלת גלויה ( )9/13 בשחור־לבן
— 40 אגורות.
* צלומי פספורט — בן־רגע.

יפו, שלמח ,30ת״א,
טלפון 827621 :
אוטובוסים .41 ,18

13ט-1בר 2ר
לאגודת צער בעלי חיים

חיפה,וחוב החלונן 31

אולפן גרג (בר־קמא)
פותח ב־ 30.4.73 קורס ל

צ 11 1
עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת! פרטים:
גורדון ,5טל.236209 .
ת״א נ
״במעלה״ ,טל.664922 .
חיפה נ

שנועון החדשות הישראלי
־׳ .העולםה זה״ ,
המערכת והמינהלח: חל־אביב. רחוב קרליגך .12 מלסץ ,260134
תא־ז־ואר • 136 מען מברקי: עולמפרם. הרפוס החדש״ נע״ם,
ח׳א, רזד בדאבינדור • הפצה: גד בע״ם • גלופות: צינקוגרפיה
כספי כע״ם * העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה נע״ם.

תמרורים

עד שתחליט למכור אותו
תוכל להשאילו לאשתך.

נחוג. במסיבה שנערכה על־ידי אנ שי
תיאטרון הבימה, יום־הולדתו ה־75
של השחקן אהרון מפקין. יליד רוסיה
הלבנה, הצטרף שם לצוות הבימה, עלה
לארץ עם הלהקה ב־ 1928 והופיע מאז ב עשרות
הצגות.
נחוג • במסעדה בריביירה האיטל קית,
בהשתתפות אשתו ושתיים מבנותיו,
יום־הולדתו ה־ 85 של צ׳ארלי צ׳אפלץ.
נהוג • בעצרת מיוחדת בניו־יורק,
יום־הולדתו ה־ 75 של הזמר הכושי בעל
קול־הבאס, פול רוכסון, שנעדר מהע צרת
בגלל מחלתו. פול, בנו של עבד כו שי,
נלחם נגד אפיילת הכושים לרעה, גרם
להפגנות הגיזעניים בהופיעו במחזות מו סיקליים,
איבד ב־ 1960 את קולו ולקה מ אז
בהתמוטטות עצבים.
ע ו,מדים

להינשא • בלוס־אנ־

ג׳לס, השחקן האמריקאי דוד שטייגר
( )47 והמזכירה שרי נלסץ 36 השניים

רוד שטייגר ושרי נלסון
נישואים קרובים
הוציאו השבוע דישיון־נישואין והם עומ דים
״להתחתן בקרוב מאוד,״ כדברי ה שחקן.
שטייגר היה נשוי כבר פעמיים
ונלסון פעם אחת.
מונה • לדיקן בית־הספר הירושלמי
של המכון למדעי היהדות היברו יוניון
קולג׳ ,פרופסור עזרא שפיינזהנדלר
שהוא פרופסור. לספרות עיברית ומכהן
מזה שבע שנים כמנהל לימודי היהדות
של הקולג׳ .יליד ברוקלין, מוסמך לרב נות,
קיבל ב־ 1946 תואר מ״א לספרות
עיברית וב־ 1951 תואר ד״ר לפילוסופיה.
הועלהבדרגה. מניצב־מישנה
לתת־ניצב, ראש מחלקת התיכנון במטה
הארצי של המישטרה, פרד כליימן, ה משרת
במישטרה מ־ ,1945 יצא בשליחות
המישטרה לאפריקה, ואחראי בין היתר על
הפעלת המחשב האלקטרוני ועריכת מחק רים
במישטרה.
פרש. מפעילות ספורטיבית, קפטן
קבוצת הכדורגל מנצ׳סטר יונייטד,
צ׳רלטץ 35 ששיחק בשורות הקבוצה
למעלה מ־ 20 שנה ונחשב לבכיר כדורגלני
בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, הו פיע
106 פעמים בניבחרת הבריטית והבל
קיע 49 שערים במדי הנבחרת.

יהלום היוו השקעה טובה. דא 1רק לרכו ש אותו
במקום טוב. קרן אור -יהלומים ותכשיטים.
מגדולי יצרני היהלומים. לל א צינורות תיווך
וללא מחירים מנופחים;
מחיר היהלומים בארץ הוא מן הנמוכים בעולם
נצל הזדמנות זו ובוא למקום הנכון.
קרן אור — יהלומים ותכשיטים.
המקום בו תקנה יהלומים ותכשיטים ישר מהמפעל.
שם גם תמצא ייעוץ מהיימן של מומחים
אשר ידריכו אותך ויסבירו לך הכל אורות יהלומים.
קרן אור -יהלומים ותכשיטים. אולם מכירות ותצוגה
מפואר המכיל מבחר עצום ומגוון של יהלומים ותכשיטי יהלום.
קרן אור -יהלומים ותכשיטים. רח־ אכא הילל . 17 רמת
(ליד בורסת היהלומים׳) טל 728930 .
פתוח ברציפות מ־ 08.30 ער 19.00 ביו ם ו׳ ער . 13.00

יהלום של תכשיט י קרן אור

נפטר. בביתו בתל־אביב, בגיל ,30
עורו־הדין
אבני שהיה אחד של מעורכי־דינו
(״מוטי״) מרדכי בפרשת פרידמן חברת נתיבי נפט.
יליד הארץ, בנו
של אהרון אבני
ז״ל שייסד את הא קדמיה
לציור ביפו
מכון אבני, בוגר
תיכון חדש בתל-
אביב, הופיע כשח קן
בכמה מהצגות אבני הבימה, פעיל בצו־פיס,
שירת בנח״ל והיה אסיסטנט־מרצה
באוניברסיטת תל־אביב.

עמוס

טבע. בחוף ימה של הרצליה מול
מלון אכדיה, אישטוואן קרטש (,)42
שנחשב לאחד מחשובי המנצחים בעולם,
הגיע לארץ כאורח של התיזמורת הפיל הרמונית
הישראלית. בן למישפחה יהודית
מהונגריה, היה מנהלה המוסיקלי של ה־תיזמורת
הסימפונית של לונדון ולאחרונה
המנהל המוסיקלי של האופרה והתיזמורת
בקלן שבגרמניה.
העולם הזה 1860

סיקורת
הבימה חגגה בחוג המישפחה את יום-
הולדתו השבעים וחמש של אהרון מסקין.
לכבוד המאורע נערך נשף רב הוד והדר,
באולם הכניסה של התיאטרון, ולהצגה
בא רק קהל נבחר של אוהדים מושבעים :
בני משפחתו של מסקין ובני משפחת ה תיאטרון.
השחקנים שמואל סגל, דליה
פרידלנד וליא קניג הגישו קטעים מאול תרים׳
כמו במסיבת כיתה. הגשש החיוור
היתנדב לתרום הופעה לקואופרטיב השח קנים
ואילו גדעון זינגר, יענקלה בן־סירא
ואריאל פורמן הגישו קטעי בידור מיוח דים
ליום־ההולדת. הדיאלוג התיאטרלי
ביותר היה זה של אהרון מסקין ורעייתו,
שפתחו את הריקודים בוואלס נוסטאלגי.

תיאטרון
ו 1ל דדקיום, רכוש ננ^ש,
אהבה אסורה1 ,מה ל אי
״השיבה״ ,הצגת גכורה של
ה״תיאטרון הקאמרי״ בשיתוף
עם ״צוותא״ .המחזאית: מרים
קיני. משתתפים: עודד תאומי,
תיקי דיין, מכרם חורי, אסתר
גרינברג ויהודה פוקס.
מי אמר שלא כותבים בארץ על הבעיות
הכואבות? הנה למשל השיבה, מחזה מקו רי
המטפל במה שכואב: בעיית הדד
קיום. אבל — וכאן מתחילה שורת ״אב לים״
המנסים להסביר מה בעצם הופך
את השיבה למחזה לא חשוב, למרות שה נושאים
שהוא מקפץ עליהם כה חשובים.
מרים קיני, מחזאית צעירה וילידת הארץ
בחרה כגיבורי הדרמה שלה משולש נצחי
המורכב מצעיר יהודי־ישראלי אידיא ליסט׳
צעיר ערבי תושב ישראל וחברה
יהודיה מתוסבכת בתווך. ליהודי יש גם
זוג הורים המתכתשים ביניהם בנוסח חד ווה
ושלומיק.
היהודי, ראובן, הוא אמנם אידיאליסט
שוחר־חופש ומגן על זכויות־האדם, משום
שחברו הערבי נעצר. הערבי הוא אותו
ערבי שאביו בנה את הבית בו גרים
הוריו של ראובן, שפשוט לא ידעו שזהו
רכוש ניפקדים.
הוריו של ראובן הם טיפוסים היסט ריים,
עוזבי קיבוץ, שמצד אחד שומרים

האם במאי זו מסוגר לשמוע
עברת? אונעה שחקנים ומתוגס
שהתזש בנו עוזים:

עברית היא שפה פרובלמטית. עובדה
זו ממררת את חייהם של העולים החדשים
ושל צופי התיאטרון בישראל. כבר אין
זה סוד שמה שנשמע מעל הבמה כ״אינני
חפץ״ הוא במציאות ״לא ר׳צה״ .ואם
מנסים במיקרה הטוב ליצור עברית של
יום־יום שתישמע מעל הבמה בטבעיות
ובקלילות, מתקבלת לרוב פארודיה על
עברית מדוברת. איך לתרגם ״קיס מי״
לעברית מבלי להישמע בומבסטי מדי
או, להיפך, גס מדי? אברהם שלונסקי
כבר כתב על נושא זה מאמר שלם. מבקרי
התיאטרון מבכים כמעט בכל ביקורת את

פית אותה ך,וא רוצה להשיג, והרי ברוב
המיקרים הבמאי הוא אירי, המחזה הוא
צרפתי והשחקן הוא יהודי מבולגריה...״
דבורה קידר נ ״אפשר לעבוד עם
במאי זר אבל אי אפשר להתעלם מבעיית
השפה. פעמים רבות נתקלתי בבמאים ש ניסו
להכתיב לי אינטונציה מסויימת.
היתעקשו לשמוע את הצליל של המישפט
בשפה שלהם. הנה, למשל, בעבודה עס
לינדברג שביים את ביוגרפיה בקאמרי. כל
השחקנים התלוננו שהוא רצה לשמוע
את המנגינה הגרמנית. הוא פשוט לא
הבין שבעברית זה נישמע אהרת. במאים

אח, ענוית קשה שנה
חיתוך־הדיבור על הבמה, את חוסר תר-
בות־השפה, את המנגינה המעוותת של
המישפטים ואת המלאכותיות שבדו־שיח.
ובעוד המתרגמים שוברים את שיניהם
על ״המצאת העברית״ ,באים במאים זרים

כמותו מפסידים לפחות גוון אחד חשוב
מתוך כל הגוונים המרכיבים דמות: הגוון
המוסיקלי. אני נוהגת להקדיש תשומת-
לב מיוחדת לנגינה של השפה. היא ש מכתיבה
לי את קצב התנועות והמבטים.

דבורה ל,ידר
לאן נעלמה המנגינה?

תאומי ודיין
הכד מאחורי הפרגוד
את העוגה לאורחים ומצד אחר מגישים
קוניאק צרפתי דווקא בימי השבעה על
בנם שנפל במילחמה.
הנערה היהודיה, תיקי דיין, היא תיבת
פנדורה של בעיות הנובעות מגירושי
הוריה; צינית להחריד ואינה מבינה מדוע
בוחר הערבי להתחתן עם אחת מבנות
כפרו בעוד שזה כה טבעי שערבי ויהודיה
יחיו יהד. מדוע אם כן היא כל כך פוחדת
שידידה הערבי ידע על שבגדה בו עם
חברם היהודי המשותף?
אם לא די בבעיה זו יש עוד שפע
בעיות, המסובכות זו בתוך זו׳ ומשאירות
חוסר איזון מוזר בהצגה: הערבי (המ שותק
בחוסר ביטחון על ידי מכרם חורי)
הוא הדמות המאוזנת היחידה והחיובית
שבמחזה. הוא היחיד המתנהג לפי הגיון
אנושי מסויים. בעוד שאר הדמויות (אף
שתיקי דיין מיטיבה להביע מבוכה של
הטולס הזה 1860
רדנאי מיצ׳ס היה מרגיש

ונאבקים בשחקנים שלא הכירו מעודם
ובשפה שאינה דומה לשום שפה אחרת
ששמעו מעודם. האם אין בשידוך זה של
במאי זר ושחקן דובר עברית סיכוי בטוח
לכישלון אמנותי? או. שמא, השמיעה,
במו כשרונותיו האחרים של איש התיאט רון,
תלוייה במידת גאוניותו של האדם?
מה מרגיש שחקן ישראלי כאשר במאי
זר מאזין לו? האם גם האורח קולט ומבין
או שהוא סתם ״קולט צלילים״ ומנחש?
אברהם רונאי :״כמובן שאם היו
מציגים בפני בחירה בין במאי ישראלי
מצויין לבמאי זר מצויץ הייתי בוחר
בישראלי. אבל לדעתי, גם כשהבחירה
נופלת על האורח ההפסד אינו כה גדול.
במאי תיאטרון טוב יש לו גם שמיעה
טובה. הנה למשל מייקל מיצ׳ם, שביים
את הבית, בהבימה. אם שכחת מילה
מסויימת או שינית אינטונציה מהיום למ חר
הוא היה שומע זאת מיד. כזה הוא
ניסיוני עם רוב הבמאים הזרים הטובים
אי־תם עבדתי.״
נסים עזיקרי :״לדעתי זה קשור
בכישרון האישי של הבמאי בלבד. הנה
למשל פטריק דרומגול, שביים כאן את
אותלו ואת יתוש בראש. היה לו כשרון
יוצא מן הכלל לקצב. ובמילא, אינני חושב
שבמאי צריך להכתיב אינטונציה. במאי
טוב צריך רק להסביר את התוצאה הסו נערה
מתוסבכת) נעים מסביבו כאריות
בכלוב של קירקס.
אשר לבימוי של עודד תאומי — הוא

עזיקרי

ליח להרגיש כל כך קרוב את השחקנים
עד שהגיע לתוצאות עצומות. לעומת
זאת, בא לזווית במאי מצליח, קלוד רג׳י,
שהעלה בצרפת בהצלחה מוזרה את החיה
המוזרה הזאת. קטעים של צ׳כוב. הוא בא
לחזרות עם הטכסט הצרפתי ולא הרים
ממנו את העיניים. הוא ציפה לשמוע כל
הזמן את האינטונציה הצרפתית. הוא
ניכשל כי לא הצליח לתפוס את המנט ליות
הנכונה. וזה המיכשול העיקרי, ל דעתי,
בעבודתם של במאים זרים. השפה
היא רק אלמנט, אבל אם הבמאי לא מכיר
את המנטליות של שחקן, ואת המנטליות
של הקהל. זה עצוב באמת.״
דן אלמגור :״בוודאי שבמאים זרים
אינם שומעים נכון את השפה העברית.
הם לא שומעים את האינטונציות, ולא
יודעים אם השחקנים מזייפים או לא.
למסקנה זו הגעתי מתוך עבודה רבה ש היתר,
לי עם במאים זרים על חומר שתר גמתי.
אני זוכר למשל את החזרות על
בדרך למוסד הסגור. אותו במאי ביים את
ההצגה גם באמריקה, ושם עשה זאת בהצ לחה
עצומה. ראיתי את המחזה שם ור איתי
אותו כאן. זה לא היד. אותו דבר.
הוא לא שלט בשפה ולא הרגיש בבחירה
הלא נכונה של השחקנים. יש עוד דבר
אחד: הבמאים האורחים אינם מכירים את
המנטליות של הקהל הישראלי. הם מנסים
לכוון את התוצאות לפי סטנדרטים אירו פיים
ואמריקאיים, ואלה אינם מתאימים
לאזנו של הישראלי. דיברתי עם במאים
אורחים ורובם טענו באזני כי הם מקבלים
הלם ביומיים הראשונים, אבל אחר־כך

אדמגור

אלקלעי

״אינני חפץ״ ,או ״אני-לא־רוצה !
מוסקו אלקלעי אפשר לעבוד עם
במאי אורח, אבל זו בעייה. ישנם מיק רים
קוטביים. הנה למשל, קונרד סוינר־סקי,
שביים בתיאטרון זווית את הכרטסת,
מחזה אוונגארד פולני, שהיה לאהת ההצ לחות
הבימתיות הגדולות של אותה שנה.
לסוינרסקי הוקצבו ארבעה שבועות לע בודה.
בשבוע הראשון הוא הרכיב ליהוק
בעזרת מתרגם, ואני הופקדתי כעוזר לידו.
בתוך שלושה שבועות דיבר עם השח קנים
את כל השפות שבעולם, כולל אי דיש.
הוא הכיר כה טוב את המחזה והצ־לא
הוסיף הרבה לרדידות המחזה. הוא
פשוט הציב פרגוד במרכז הבמה, שמאחו ריו
נפתרות כל הבעיות. משם מב־איה

מתרגלים. אבל מנסיוני אני יודע כי
העברית היא בכל זאת שונה מכל שפה
זרה אחרת. אם אינגמר ברגמן מביים ב אנגליה
הוא מבין אנגל׳ת מספיק טוב.
אם צרפתי מביים באמריקה הוא בדרך
כלל מורגל כבר לצליל אנגלי, או לפחות
מסוגל להבין את השפה. אבל לעברית
אין קשר ודמיון לכל שפה אחרת, מה עוד
שאין לנו בכלל שפה היה תיקנית. וכך
בדרך מן הבמה אל הקהל, עוברת העברית
זיוף כפול. האחד דרך המישחק והשני
דרך הבמאי הזר שאינו מרגיש אותה.״
תיקי דיין קפה, לשם היא הולכת להשמיע
תקליט. באיזשהו מקום נידמה שחלל ריק
היה עוזר למלא את העניין .

מכתבים
(המשך מעמוד )8
והקוראת להפסיק את הנוהג הניפסד הזה
הקרוי פרוטקציה.

יגאל תורן (טורקניץ),
בולוניה, איטליה
הגוויה החיה
״העולם הזה״ ,1859״לילי בארץ
ההפקר״ ,על חוויותיה של לילי
אבירן בעיר הרפאים שליד ראש־העין.

אתם מבלבלים את המוח 1מה פת אום
אתם כותבים מתחת לתמונה מנוחה
הלוחמת שלילי שוכבת בתוך אמבטיה י

לילי אכידן

ארון מתים — לא אמבטיה !

זר! בפירוש ארון מתים מעץ ! וגוויה
חיה כמו זאת של לילי, לא מתאימה בשום
אופן לארון מתים !
דוד רוזן, חיפה

הכביש
של -גולדה
״העולם הזה״ ,1852״הכביש של
גולדה״ ,על הכביש המוביל מרבי־בים
לצאלים.

ברצוננו להגיב על מיספר אי־דיוקים
ברשימתכם :
א) הכביש משרת 30 ילדים בלבד.
ב) הדרך העוקפת לבית־הספר נמשכה
לפני סלילת הכביש, רק כשעה.
ג) הכביש הישן נסלל ב־ , 1956 עם הת קנת
קו המים.
ד) ״סיבלם״ של הילדים לא ערך שנים,
אלא שנה אחת בלבד.
ה) משני נכדיה של גולדה מאיר, אשר
גרים ברביבים, נכדה אחת גמרה תיכון
כבר לפני ארבע שנים, ונכד אחד לומד
שנה שלישית בתיכון.
ו) סלילת הכביש נסתיימה לפני כשנה
וחצי.
ז) אורכו של הכביש 27ק״מ ולא 22
ק״מ (עד צאלים) .מצאלים למגן יש כביש
כבר הרבה שנים.
ח) זו הפעם הראשונה שאנו שומעים
על השם הכביש של גולדה ונראה לנו
שמקורו בכתב העולם הזה.
תלמידי כיתה י״א, רביבים
• מקור השם כביש־גולדה הוא בחיילי
מילואים שמשרתים בסביבה, ומהם
הוא הגיע למערכת העולם הזה.

- 111 תוצרת דובק, הסיגריה המובחרת הצוערת בואש,הרחק לטי נו סיגריה אחות
טעות לעולם צודקת
״ השוטים הצליחו להשתלט על סלא-
מה אולם בינתיים, נרגמו באבנים, נפצעו
קל נציג מישרד הפנים וחמישה שוטרים
נוספים הארץ.)13.4.73 ,
דינה רינגל, כפר־סבא

ך-ו ם כאמת מצחיקים, האמריקאים האלה!
1מזה עשרה חודשים רוגשת ורועשת הארץ, מחוף
אל חוף, בגלל פרשת ״ווטרגייט״.

גירויים בעיתונים, מהפכות בקונגרס, זעזועים
בממשלה. אפילו כמישכן הנשיא רועדות
אמות הטיפים.

מנבאים שזהו סופו הפוליטי של הנשיא ניכסון . ,שנבחר
זה עתה ברוב עצום. סקרי דעת־הקהל (שבארצות־הברית
יש להם ערך) מוכיחים כי הפופולריות של הנשיא צללה
במהירות מסחררת.

וכל זה -כגלל מה?

1.ככן: כעיר וושינגטץ יש בניין־מישרדים גדול
1ועגול. הקרוי ״ווטרגייט״ — שער־דמים( .למה 1ככה).
בבניין זד, שכנה הנהלת המיפלגד. הדמוקרטית.
ב־ 17 ביוני , 1972 נתפסו כמה אנשים בשעת נסיון
לפרוץ למישרד זה. נסתבר שהם הטמינו בו מכשיר-
האזנה, וכי במשך שלושה שבועות האזינו לשיחות המנ היגים
הדמוקרטיים, שתיכננו את מערכת־הבחירות.

תוך בדי חקירת המיקרה, נתגלה שהיה
קיים כמטה־הבחירות של הנשיא ניבסון אגף
לבילוש ולחכלה.
אגף זד, תיכנן מיבצעים שונים, שנועדו לעורר את
דעת־הקהל נגד הדמוקרטים, לסכסך בין מנהיגיהם, וכר.
בין השאר שלח מיכתבים מזוייפים למערכות העיתונים
והפיץ מידע מפוברק וכוזב, כדי לפגוע במועמדים הדמוק רטיים
העיקריים.
ראש האגף הזה. עורך־דין צעיר בשם סיגרטי, הועסק
על-ידי הפקיד הממונה על פגישותיו של הנשיא ניכסון.
משכורתו שולמה על־ידי פרקליטו הפרטי של הנשיא.
נתגלה שבכספת הפרטית של מורים סטאנס, שר־המיסחר
לשעבר, גיזבר מטה־הבחירות של ניכסון, נשמרו
סכומי־כסף עצומים במזומנים. סכומים אלד, נאספו מבעלי-
הון ומחברות־ענק, בניגוד לחוק המפקח על הוצאות
הבחירות. לכמה מן התורמים הובטחו מישרות של שגרי רים
בערי־בירה שונות (כהונת השגריר בתל־אביב לא
נמכרה אז, עד כמה שנודע עד כה) .הכספים הועברו
בצורה חשאית, דרך חשבונות־בנק שונים בארצות-
הברית ובמכסיקו, ושימשו בין השאר למימון פעולות
הבילוש והחבלה.
הפרשה פרצה במהלך מערכת־הבחירות. אנשי ניכסון
טענו שזוהי פרובוקציה דמוקרטית. ואכן, השערורייה
לא השפיעה על התוצאות בקלפי.

מ צ חי ק

האזנת־סתר פרטית, ולהתיר רק ציתות מטעם המישטרה
ושירותי-הביטחון, בתנאי שבכל מיקרה יתקבל מראש
אישור של שופט או קצין בכיר.
כשמסר דב יוסף את תפקידו ליעקב־שמשון שפירא,,
מתה גם הצעת־החוק. היא פשוט לא הובאה לדיון, ושבקה
חיים לכל חי. כיום מותר לכל אדם להאזין לשיחה,
ואברהם עופר יכול לקיים האזנה צמודה לשיחותיו של

כל מנהיג פוליטי.

אכל כארץ בטוחים הבל שקיימת במילא
האזנה כללית בזאת, לא מטעם חוככנים
כשרות כדר—עופר, אלא מטעם גופים מיקצוע
לראש-הממשלה, שבמישרין

המדווחים ־־״
ניים-- ,

היא׳גם מנהיגת המיפלגה.
במשך השנים, התלוננו עסקנים רבים על כך שמאזינים
לשיחותיהם הטלפוניות ופותחים את מכתביהם. אם תגיד

השבוע נכנע ניכסון. הוא הטיל על כל פקידי
הממשלה להעיד על חלקם כפרשה, והבטיח
לשתף פעולה עם בל חקירת הסינאט, הבולשת
ובית-המישפט.
הפרשה ממשיכה להכות גלים, ומספקת את הכותרת
הראשית בעיתונים. אין לשער מה יהיו תוצאותיה הפוליטיות.

וזה
כאמת מצחיק.

ץ *,ה היה קורה אצלנו, אילו נתגלתה פרשה כזאת?
] /נניח שמחר בבוקר ייתפסו שלושה צעירים, בשעת
נסיון להטמין מכשיר־האזנה בבית ז׳בוטינסקי (לשעבר
מצודודזאב, לפני ההתברגנות של חירות) בתל־אביב.
יסתבר שהם נשלחו על-ידי מטה־הבחירות של המערך.

חה־חה־חה !

למה ישלח אברהם עופר את אנשיו להטמין מכשיר-
האזנה במישרדו של יוחנן בדר? הרי עופר ובדר מסתו דדים
כל שני וחמישי, כדי לתכנן בייחד קנוניות שונות.

פשוט אין צורך.

כבר נודע ברבים כי מר ספיר מחזיק בקרן פרטית
למטרות צדקה, שבה הצטברו כבר כמה מאות מיליוני
לירות. לא נמסר איך וממי נתקבלו המיליונים, באילו
שיטות ותמורת אילו הבטחות אוסף מר ספיר את הכסף,
איך הוא מוציא את הכסף, ואיזו ביקורת יש עליו.
לעומת זאת נתגלה בפרשת אוטוקארס שמיפעל פרטי
למכוניות שילם מאות אלפי לירות למוסד השייך לפלג
המיפלגתי שאליו השתייך שר־התחבותז. בפרשת תל־גיבורים
נתברר שבוני בית־חולים שילמו תרומה נכבדה
למוסד הקשור במיפלגתו של שר־הבריאות. בפרשת דן
נתגלה שד,קואופרטיב שילם תרומות לתנועת־החירות,
שנציגה כיהן כיו״ר ועדת־הכלכלה (האחראית לתחבורה)
בכנסת. וכר וכר וכר וכר וכר וכר.

כישראל אין מוכרים כהונה של שגריר. אין
צורך. כל העשירים וכל המיפעלים תלויים ככל
יום בחסדו האישי של מר פינחס ספיר, והכל
יודעים שכדאי, בהחלט בדאי, להיעתר לבקשותיו.

1965 נמסר כימעט רשמית שהמערך הוציא כ־350
מיליון ל״י (לירות של אז) על מערכודהבחירות שלו.
זהו סכום אגדתי אפילו במושגיו של ריצ׳רד ניכסון.

מניין בא הכסף ץ

ב־ 1בינואר 1973 נכנס לתוקפו חוק האוסר על ד,ם יפ־לגות
לקבל תרומות מתאגידים ישראליים. מבקר־המדינה
מפקח על הוצאות־הבחירות. כימעט כמו באמריקה.
אבל מותר למיפלגות לקבל מאות מיליוני לירות
מתאגידים בחו״ל, ואין כל איסור על הוצאת מיליונים
על פעולות שאינן מסווגות רישמית כ״הוצאות בחירות״.

וכהשוואה למר פינחס ספיר, שר-המיסחר•
לשעבר של ארצות־הכרית דומה לאצבעוני.

אודם במה עיתונאים, ובראשם שני כתבים
מזהירים של וו שינגטון פוסט״ ,לא נתנו מנוח.
הם המשיכו לחקור, לגלות ולדרבן, וגרמו לבך
שהפרשה לא ירדה מסדר־היום.
הפורצים הועמדו למישפט, הודו והורשעו. אך לפתע
גילה אחד הפורצים שהם הודו באשמה תמורת סכומי־שוחד
גדולים שקיבלו מידי מקורביו של ניכסון, שביקשו
למנוע גילויים נוספים במהלך המישפט. זהו פשע לפי
החוק האמריקאי.
עכשיו נכנם גם הקונגרס לפעולה. ועדת־חקירה, ברא שות
סנאטור דמוקראטי, פתחה בחקירה והזמינה עדים.
הנשיא ניכסון אסר על כל פקידי הממשלה להעיד בחקירה
זו, בטענה שעיקרון הפרדת־הרשויות פוטר את פקידי
הממשלה מן החובה לשתף פעולה עם הסינאט.
בינתיים חקר הסינאט את מ״מ מנכ״ל הבולשת הפדר לית,
שהיה זקוק לאישור הסינאט כדי לקבל מינוי קבוע.
האיש הודה שמסר לבית הלבן מידע שוטף על ניהול
החקירה בפרשה זו, למרות שאנשי הבית הלבן עצמם
היו החשודים העיקריים. הסינאט לא אישר את מינויו.
בינתיים הובילו החוטים אל שר־המישפטים לשעבר,
מנהל מטד-,הבחירות של ניכסון. נראה כי הוגו המצומצם
ביותר של ניכסון מעורב בפרשה עד מעל לראש. הושמע
בגלוי החשד שניכסון עצמו היה שותף לבילוש ולחבלה.
ראשי מיפלגתו חששו מזעם הציבור, ותבעו מניכסון
להסיר כל מיכשול בפני החקירה.

איש לא יעלה על דעתו שיש בבית מר פינחס ספיר
בכפר־סבא כספת פרטית, ובה מיליוני דולארים במזומנים,
שהם הקרן החשאית של המערך.

ן * כ ל נניח ששני הצעירים הנ״ל ייתפסו מחר וייעלמו
מחרתיים. נניח גם שנתגלתה כספת מלאת דולארים
שחורים בכספת של עסקן בכיר במערך.
האם תרעש הכנסת? האם תמנה ועדת־חקירה פרלמנ טרית,
בראשות איש האופוזיציה, שתזמין את ראשי
מנגנון המערך לעדות בשבועה בפומבי?

עצם המחשבה מצחיקה.

מ תירנו ת
קאריקטורה של ביד מולדין
היום לעסקן ישראלי
יגמול לך בסטירת־לחי.

שאין מאזינים לשיחותיו, הוא

מה זאת אומרת, לא מאזינים לשיחותי )
מה אני בעיניך, סתם אפם ץ אדוני, לי יש האזנה
על הקו 4צ שעות כיום :

* ניח, כבל זאת, שייתפסו מחר שני צעירים בניסיון
1להטמין מכשיר בבית ז׳בוטינסקי. מה יקרה להם?

יש תקדים.

לפני כעשרים שנה נתפס זוג צעירים במישרד מפ״ם.
מאיר יערי גילה מכשיר־האזנה בשולחן־ד,עבודה שלו,
ואנשיו הציבו מארב לאנשים שפרצו בלילה כדי להחליף
סוללה. הם נמסרו למישטרה. מה קרה הלאה?

שום דבר לא. הצעירים פשוט נעלמו.

מה זאת אומרת, נעלמו? הרי הם ביצעו עבירה פלילית.
ההאזנה מותרת, אבל הפריצה עדיין אסורה.
ובכן, הם שוחררו בערבות, ונעלמו. המישטרה לא
טרחה לברר מה היו שמותיהם האמיתיים.
אותו הדבר בדיוק יקרה לשני הפורצים הצעירים
לבית ז׳בוטינסקי. הם יובאו בפני השופט בלישבתו, שלא
בנוכחות צלמים ועיתונאים, וישוחררו בערבות עצמית.

צלם שינסה כבל זאת לצלם אותם ייאסר,
והסרט במצלמתו יוחרם. ביזיון כית-המישפט,
אדוני ! כאן אסור לצלם !
אחר־כך יתברר שבמישטרה נרשמו שני שמות כוזבים.
שר־המישטרה יודה בכנסת, בתשובה לשאילתה של ד,ח״כ
הטרדן, שהיתר, כאן רשלנות מסויימת. הוא יודיע שה חקירה
הפנימית במישטרה הטילה את האחריות על
היומנאי התורן, השוטר דויד לוי. הוא קיבל נזיפה והועלה
לדרגת סמל.

אבל נניח שזה יקרה כבל זאת. מה יהיה
ההמשך?

כבך יסתיימו הליכי המישטרה והמישפט.

אין בארץ חוק נגד האזנת־סתר. ולא במיקרה אין.
אמנם, לפני שמונה שנים הביא שר־המישפטים דאז,
דב יוסף, הצעת־חוק כזאת לכנסת״ היא נועדה לאסור

תעורר, במוכן, השאלה: מי שילם לצעירים שנעל מו?
ובכלל, אילו קרנות חשאיות יש בידי המערך?

ד,ח״כ הטרדן יעלה הצעה לסדר־היום. הוא ינמק אותה
במשך 15 דקות. שר־המישפטים ישיב שזהו טכסיס־בחירות
שקוף של האופוזיציה. אל לה לכנסת לעסוק
בשטויות מעין אלה. בהרמת־ידיים אוטומטית תוריד מליאת
הכנסת את ההצעה מסדר־היום, ברוב של 13 נגד .7

אכל נניח ששר־המישפטים יסכים ככל זאת
להעברת ההצעה לוועדת-הפנים.

זו תשמע פרטים מפי דובר המישטרה. אין לה סמכות
וחשק להזמין עדים, וישיבותיה סגורות. היו״ר שלה,
ח״כ מרדכי סורקים (המערך) ,ינסח את המסקנות, לאמור :
נתגלו פגמים מסויימים בפעולת המישטרה ומבקר־ד,מדינה,
אך אלה אינם נובעים מזדון. המסקנות יתקבלו ברוב של
( 15 המערך, גח״ל והמפד״ל) נגד .4אנשי הרוב יובהלו,
דקה לפני ההצבעה, מן המיזנון ומחדרי־המנוחה.

כזה יסתיים הטיפול הפרלמנטרי.

^ בל העיתונות!

הה, העיתונות! היא לא תיתן

מנוח!

כוודאי שלא. למחרת הפרשה, יתפרסמו
ככל העיתונים ידיעות בעמוד האחרץ, כותרת
על שלושה טורים.
עיתון אחד יפרסם סידרה של שלושה מאמרים על
השערורייה. הוא ימתח ביקורת חריפה על טיפול הממשלה,
המישטרה והכנסת.
בגלל סידרה זו, יעברו שאר העיתונים על המשך
הפרשה בשתיקה. מקובל בארץ שאין עיתון נוגע בפרשה
שנתפרסמה לראשונה בעיתון אחר.
חודש אחרי גילוי הפרשה יחזור אותו עיתון לעניין
במאמר ראשי, ויביע צער על כך שלא נערכה חקירה
מקיפה, ולא הוסקו המסקנות המתבקשות.

כזה יסתיים הטיפול העיתונאי.

ך נוהגת חברה מבוגרת, המשגשגת בחממה הנוחה
^ של השחיתות הכללית, והיודעת שאין להפריז בגינו נים
דמוקרטיים.

כקיצור, ישראל .1973

כמה מוזרה, לעומת זאת, תגובת האמריקאים! מסעי־צלב
בעיתונות, חקירות מישטרתיות, מהומה בקונגרס,
זעזועים בבית ד-לבן.

ממש מגוחך :

במדינה

״מוטב ל רי ב
1העוה ־
מ לי רו ת 1ה
בנ הסשק! ״
ף ן$ידת בולוניה היא כמו המשיח,״
״ | אמר מנהיג סוציאליסטי איטלקי
לפני חודש ,״הוא לא בא, אבל חשוב מאד
שהכל מחכים לו.״
ואכן — במשך שנתיים ריחף חלום
ועידת־השלום בחלל הפוליטי של אירופה
והמרחב, העסיק מיפלגות ואישים, גרם
למיפגשים גלויים וחשאיים, לוועידות־ר,כ נה
ולהחלטות־ביניים — מבלי שאיש היה
בטוח אם אמנם תתקיים.

החודש נסתבר כי הספקות היו
לשווא. אם לא תקרה תקלה ברגע
האחרון, תתקיים ועידת־השלום הגדולה
בעיר בולוניה, בצפון איטליה,
ב 11-במאי, תימשך 3ימים.

ועירה ווא־תקדים
** בחינות רבות,

יהיה זה

מאורע

פוליטי חסר־תקדים.

• תהיה זאת ועידה ראשונה
מסוגה שתעסוק בגלוי, ובאופן
העם החומש ה*דוכ*

השכיתה הכללית

המדינה

בולוניה

אחת נזערי־האוניברסיטה העתיקות ביותר באירופה, שהיתר! כבר
מפורסמת בימי הביניים. ביחוד הצטיינה בולוניה מאז המאה ה־12
בלימודי המישפטיס. בתמונה: קברו של המישפטן גיטונה סיניבלדי, הנראה טוען בבימ״ש
ומלמד. בולוניה נבחרה לוועידה בגלל האווירה האקדמאית. ושילטון השמאל שברשויותיה.

שור האירגון לשיחרור פלסטין.
מכיוון שהבסיס המוצהר של הוועידה
הוא החלטת מועצת־הביטחון ,242 המכירה
בקיום ישראל וקוראת לשלום עימד״ יש
בהשתתפות זו משום מיפנה מדיני. בשי חה
עם שליחים מטעם הוועדה המכינה
הצהיר יאסר עראפאת, בחודש שעבר, ש הפלסטינים
אינם מקבלים את החלטת 242
רק משום שזו מתעלמת מקיום הפלסטינים.
לא תהיה זאת, כמובן, ועידה ישר-
אלית־ערבית. באווירה הקיימת באר־

רית. השניים נפגשו אז בוועידה של תנו-
עת־השלום העולמית (השמאלית) בבודפשט.
הרעיון לבש עור וגידים כאשר נכנסה
לתמונה קבוצה של מנהיגים קומוניסטיים,
סוציאליסטיים ונוצרים־שמאליים באיטליה.
אלה עניינו ברעיון גופים סובייטיים מצד
אהד, גופים ערביים וישראליים מצד שני.
בהדרגה נתגבש הרכב עולמי, הורכבו
מוסדות מכינים ונקבע המקום: בולוניה,
אחת מערי־האוניברסיטה העתיקות ביותר
בעולם. בולוניה היא עיר־הבירה של מחוז
צפון־איטלקי שבו נמצא השילטון המקומי
בידי השמאל. ראיש הממשלה המחוזית,
גידו פנטי, הפך לנשיא הוועידה.

מי פוחד ממה?
^ ולס הלכטים לא היו קלים. עצם
האופי חסר־התקדים של הוועידה יצר
פחדים בכל הצדדים.
הערבים פחדו מן הישראלים, ובייחוד

כילערי, כשלום הישראדי־ערבי.
גם בעבר נעשו נסיונות שונים להפגיש
ישראלים וערבים לדיון בשלום, אולם
ועידות אלה נערכו בהסוואה של נושא
סתמי. כך נערכו ועידות פירנצה, בחסות
ראש־העיר לשעבר ג׳ורג׳ (״הפרופסור ה קטן״)
לדדפירד״ לדיון ב״ תרבות הינד
התיכון״ .למרות זאת נכשלו כל ועידות
פירנצה, מכיוון שברובן לא הופיעו אישים
ערביים בעלי־מישקל.

• כוועידה ישתתפו, כצד מיש
לחות מארצות אירופיות ואמרי
קאיות, מישלחות מטעם רוכ מדינות
ערכ ומדינת־ישראל, תוך הסכמה,
ולמעשה כיוזמה משותפת.
הדבר קרה גם בעבר בוועידות כלליות,
בעיקר קומוניסטיות, אך לא בוועידה ש נועדה
למטרה זו.

• כוועידה ישתתפו כפעס הראשונה
נציגים פלסטיניים, כאי•
ובודתיה צות ערב, עדיין קשה לקיים בגלוי ״דו־שיח
ישראלי־ערבי״ .ערבי הדוגל בכך,
חשוד בנכונות להיכנע לתכתיב ישראלי
ולהכרה בה בשעה שהיא מחזיקה בשט חים
הכבושים.
הרעיון עצמו נולד לפני למעלה משנ תיים
בשיחה של מארק האלטר, צייר צר־פתי־יהודי
העומד בראש ועד־שלום שמאלי
המקובל בישראל ובארצות־ערב, וחאלד
מוהיי־אל־דין, יו״ר מועצת־השלום ד,מצ־

חששו מפני טכסיס ישראלי, שנועד לסבך
אותם בפגישה עם חוגים ממשלתיים ישר אליים.
הסוציאליסטים פחדו מפני הקומו ניסטים,
שהשפעתם באירגון הוועידה רבה.
הישראלים פחדו מוועידה שבה יש עמדת־מפתח
לקומוניסטים ולערבים. הקומוניס טים
פחדו מפני כל דבר העלול לסכן את
עמדתם, העדינה במילא, בעולם הערבי.
כל מאורע — תהפוכות פנימיות במצרים,
התקפות ישראליות בלבנון, בחירות באי טליה
— גרם לדחיות ולשינויים.

אודם קדה משהו מוזר. הרעיון
של ועידת־כולוניה לבש כוח עצמאי,
והתחיל להשפיע על כל הצדדים.
וכך, למרות ההיסוסים התקדם
העניין לקראת שעת־השין.
״לא אאמין שהחלום הזה יתגשם אלא
ברגע שאפקח את עיני ואראה את כל ה מוזמנים
יושבים באמת יחד באולם אחד!״
אמר לפני שבוע אחד היוזמים האיטלקיים.
אולם הסיכויים לכך גוברים מיום ליום.
מה יראה אותו עסקן איטלקי, אם הכל
יתקדם כשורה י לפי התוכנית, יהיו נוכ חים
באותו אולם בבולוניה 6 :ישראלים,
5מצרים 4 ,עיראקים 5 ,סורים 2 ,לבנו נים,
אולי 2אלג׳ירים (המהססים עדיין
אס להשתתף בוועידה הדוגלת בשלום)2 ,
ירדנים 5 ,פלסטינים (מטעם מועצת־הש-
לום הפלסטינית, שמרכזה בביירות)4 ,
נציגים מארצות־הברית 2 ,מקנדה 6 ,מ אמריקה
הלאטינית 10 ,צרפתים 8 ,ברי טים
2 ,בלגים 2 ,שוודים 2 ,נציגים מגרמנ יה
המערבית 2 ,קפריסאים 6 ,נציגים מ אסיה
(הודו, ויאט-נאם ועוד) 2 ,הולנדים,
3נציגים מכל אחת ממדינות מיזרח־אירו-
פה, כולל ברית־המועצות. חוץ מזה יש תתפו
נציגים מכתריסר גופים בינלאומיים,
רובם שמאליים, נציגים של אירגון הכנס־רופה,
ערב וישראל. הוועידה נכשלה בגלל חומר היענות מצד גורמים ערביים ייצוגיים.

(המשך בעמוד )22

פעמיים בשנה, מדי שנה, נפסקת הפעי לות
השיגרתית בישראל. אנשים מפסיקים
לעבוד. אי־אפשר ־למצוא איש במקום
תעסוקתו. היסטריה של קניות תוקפת
משפחות שלימות והדרכים העירוניות
והבינעירוניות כאחת נסתמות בפקקים
אינסופיים של כלי־רכב.
אלה הם עונות החגים. ימי־החג ממש,
תופסים רק חלק זעיר מעונות אלה. אבל
ימי המעבר בין חג לחג, הנמשכים שבוע
ויותר, הופכים באופן בלתי רשמי לימי
גשר שרק לא יוצלחים גמורים ממשיכים
לעבוד בהם ולמלא את תפקידיהם. למעשה
נפתחת ערב חג הפסח התקופה המאושרת
של החופש הגדול, הנמשכת עד אחרי יום
העצמאות, שבח לא יפריע שום דבר
לישראלי הממוצע להידחס לפקניקים
המוניים בחורשות מזוהמות, ולנוע במהי רות
של 20 קמ״ש בכבישים הצפופים
כדי להגיע למקום שממנו הוא צריך מיד
לחזור באותה מהירות ובאותו דוחק.
מוכרחים להיות שמח. נדידת העם
הגדולה בחיפוש אחר השלווה, הנופש
וחיק הטבע, יוצרת לפעמים את הרושם
שהמדינה כבר קטנה על תושביה. במאמץ
בלתי נלאה להתבודד -מגיעים הישראלים
בהמוניהם למקומות־סתר הידועים לכל,
לפינות חמד מוצפות אוהלים ושקי־שינה
ופותחים בטכס שהפך סימן ההיכר לחגיגה
ישראלית: הזלילה.
אין פלא שבתקופה זו אין איש מעז
להכריז שביתה וגם השובתים ממהרים
לחסל את שכיתותיהם בכל מחיר. כי
בתקופת החגים שובתת כל הארץ. לא
רק העובדים אינם. אפילו הפעילות הפו ליטית
או הרומנטית, מוקפאות באופן
מוחלט.
ואולי יש מן העידוד בעובדה אחת
פשוטה: אפילו אין לישראלים הרבה סיבות
לשמוח, הם שמחים. מכיוון שהם אינם
יודעים בלאו־הכי איך לשמוח, אז מה זה
כבר משנה?

ההס תדרו ת
שח. א 3ל
עוד לא ו9ח1

מדוע עשוי ם ן-אהרון
להסכים לדחיית הבחירות להסתדרות !
הקרב שמנהל יצחק בן-אהרון עם ראשי
הגוש התל־אביבי דומה למשחק שחמת
לפחות מבחינה אחת. כל צד משחק ב שלווה,
מדז כלים, כביכול לצורך השעשוע
בלבד. אי־אפשר להבחין שהמטרה הסופית
היא הנחלת מת ליריב. כל מהלך אינו
קיים בזכות עצמו, אלא בזכות שלושה
או ארבעה מהלכים מחושבים מראש
שיבואו אחריו.
כאשר הודיעו ראשי הגוש על כוונתם
לדחות את הבחירות להסתדרות, היתה
הסיבה הרשמית לכך אי־הרצון לערב את
מערכת הבחירות להסתדרות עם זו של
הבחירות לכנסת. היעד האמיתי: אחרי
הבחירות לכנסת ניתן יהיה לסלק את
יצחק בן־אהרון מכהונת המזכ״ל מבלי
לגרום לסערה ציבורית שתקבל ביטוי
בקלפי.
בן־אהרון הבין את מהלכי היריב, נקט
צעדי הגנה, שגם בהם חושבו מראש כמה
מהלכים קדימה. כל צד הפתיע את היריב
בצעדים בלתי צפויים חדשים. במערכה
האחרונה נדמה היה כי סוף־סוף מצליח
הגוש לדחוק את רגלי בן־אהרון לעמדת
שח־מת.
אלמוגי הסכים דרוץ. היה זה כאשר
הודיע בן־אהרון שהוא מוכן לדון בדחיית
הבחירות להסתדרות בתנאי שייקבע מ ראש
במוסדות מפלגת העבודה מי יעמוד
בראש מערכת הבחירות ומי המיועד
לתפקיד המזכ״ל הבא.
דרישתו של בן־אהרון התבססה על
הנחה פשוטה: מכיוון שהוא נהנה מפופו־

הסיפור הפנטסטי על עיסקה שהוצעה לישראל:
ך* מסעדה כמלון המלך־דויד בירוש־
{ 1לים היתד, ריקה מאדם, מלבד גבר
בלונדיני שישב ליד אחד השולחנות. היה
זה הסוחר הגרמני קלאוס גרליך ,35 ,שהיה
שקוע בארוחה שלפניו. לפתע משך משהו
את תשומת־ליבו. גבר מיוזע ומאובק
נכנס אל המסעדה. גרליך הרים את עיניו
לעברו והבחין ברטיה השחורה שעל עינו.
לא היה לו ספק מי האיש. הוא נדהם :
״הרי זה משה דיין!״ .הוא קם ממושבו,

ספורן, מנהל קופת־מילווה כפרית קטנה.
לאף אחד מהשלושה לא היה אשראי
בבנקים אפילו עד לגובה של 100 מארקים.
אבל כל השלושה הילכו בגדולות. הרב־חובל
נשאר תקוע עם שש שולות־המוק־שים,
שעגנו בהולנד — אותן השולות
שהוצעו לישראל. ספורן הציג את עצמו
כמנכ״ל ואכל במסעדות פאר. גרליך, גבה־הקומה
והבלונדי, חלם על עסקים בקנה־מידה
בינלאומי, ועל הקמת כפרי־נופש

חיואז

התכוון כמובן למיראז׳ים .״זה יעלה 110
מיליון מארק,״ אמר לידידיו ,״אולם קודם
כל אני זקוק לאישור ממשלתי ולהוכחה
שהכסף ישנו בידי.״
האישור הממשלתי התקבל בקלות. שלי-
טר הודיע לבון כי הוא מתווך בעיסקת
רכישת 15 מיראדים מצרפת באמצעות
פירמה שווייצית לישראל — לא פחות
ולא יותר. התשובה הרשמית של משרד־ההגנה
הגרמני :״מכיוון שהסחורה רק
תעבור דרך גרמניה בטרנזיט, אין צורך
ברשיון מיוחד לצורך זה.״
בינתיים פנה אלברכט אל השגרירות
הישראלית בפאריס, הודיע שיש בידו
הוכחה על קיום 15 המיראדים שניתן
לרוכשם. לדברי גרליך, השיבו הישראלים
שהם מוכנים לתת ערבות בכל גובה
שיידרש באמצעות בנק אירופאי מוכר
וידוע, וזאת כשיודיעו להם את המספרים
הסידוריים של המיראז׳ים ומקום חנייתם.
אולם שליטר דרש משותפיו אשר הע בירו
לו את הדרישה הישראלית, שימציאו
לו קודם את הערבות הבנקאית לפני
שימסור בידם את מספרי הייצור של
המטוסים הצרפתיים ושאר הפרטים.

קרוב מ שפחה
של ד א סו
ך* אן נכנסו שלושת

נשוה רווחו!
לתיירים גרמנים באפריקה. שלושת האדו נים
החליטו לפתח יחד פעילות קדחתנית,
כדי לשפר את כושר המגן של ישראל
ואת מצבם הכלכלי גם יחד.

סוחרי הנשק

^ למבוך: מה לעשות ז
קודם כל נקבעה פגישה סודית של כל
המעורבים בעיסקה במלון הילטון באמס טרדם.
מצד המוכרים הופיעו איש־עסקים
מלוזאן בשם פטר מולאק, סוחר מכוניות
מפרנקפורט בשם קורט ליטיק ואלמוני
ענק, שסרב להזדהות ולמסור את פרטי
זהותו, ושרמז שהוא קרוב משפחה של
מרסל דאסו, יצרן מטוסי המיראד.
בתום משא־ומתן של שעתיים נערך
חוזה מכירה כדת וכדין, בו נאמר כי
יסופקו 15 מטוסי סילון במחיר 2,750,000
דולאר לחתיכה לחברה השווייצית. השותפים
הגרמנים התחייבו לספק ערבות בנ קאית
בלתי חוזרת, בגובה מחיר כל ה־. 15
שלושת השותפים הגרמנים הלכו לסעוד
את ליבם, שמחים ועליזים, וחישבו לעצמם
כי כל אחד מהם הרוויח בעיסקה כמיליון
דולאר. הם לא ידעו שהענק, שהציג את
עצמו כקרוב המשפחה של דאסו, אינו
אלא סוחר תמונות מפרנקפורט בשם
ניקולאם אנטונוביץ /וכי החברה השוויי צית
אינה אלא פירמה זעירה בעלת משרד
של שלושה חדרים שכורים,
מה שנישאר לפתור היתה בעיית הערבות

ניגש אל שר־הביטחון ואמר לו באנגלית :
״אני שמח מאוד להכירך.״
משה דיין, שלא הכיר את האיש, לחץ
את ידו, והשיב לו, מטעמי נימוס כנראה,
כי גם הוא שמח מאוד להכירו. אחרי כמה
משפטי נימוסין נוספים באותה רוח, סיים
דיין את השיחה בחוסר סבלנות. אולם
לגרליך זה הספיק. הוא יכול היה לספר
מעתה ואילך כי הוא מכיר אישית את
משה דיין. והוא לא שיקר. מאותו רגע
החל מציג את עצמו כ״ידידו האישי של
משה דיין״ — דבר שפתח בפניו, כך
הסתבר, דלתות רבות.
בין השאר, בעזרת המלצה של ידיד־עסקים,
נפתחה בפני גרליך גם דלתו של
אהד ממשרדי הרכש של משרד־הביטחון
הישראלי. שם פגש גרליך, לדבריו לכתב
השמרן הגרמני, קצין חימוש אל״מ קו־באץ
/גרליך שאל אותו אם צה״ל זקוק ב״
מיקרה לשש שולות־מוקשים, כמעט כמו
חדשות, שיש לו להציע למכירה, מעודפי
מלחמת העולם השניה. האל״ם לא גילה
התלהבות לרכוש את שולות־המוקשים,
אבל על כוס־תה שאל את הגרמני, לדב ריו,
אם יש לו במקרה להציע עוד כמה
דברים, כמו, למשל, מטוסי־סילון.
לגרליך, בעל עסק קטן יחסית בשם
יבוא אפריקה, לא היו במקרה אותה שעה
מטוסי־סילון במלאי. אבל בחוש המסחרי
שלו הוא הריח שהוא יכול כאן להרוויח
הון. הוא ניגש לעניין ביסודיות גרמנית.
בחוזרו לביתו בגרמניה, לאחת העיירות
בחבל הריין, התייעץ עם שניים מידידיו,
שעימם היה לו הרבה מן המשותף: חלו מות
גדולים ומחסור בכסף. האחד מהם
היה רב־חובל אריך אלברכט מדואיסבורג,
המציג את עצמו כ״בעל אוניות, סרסור
ספנות, ונציג תעשייתי.״ השני היה אוואלד

ף דדיך ראדכרכט החלו לטום לתל-
^ אביב ולפאריס, דיווחו לפקידים ולדיפ־לומאטים
ישראליים על הקשרים המצו־יינים
שלהם בשוק הנשק וביקשו הרשאה
לטפל בעניין רכישת המטוסים. צריך
לזכור שכל זה היה בשנת , 1970 כאשר
האמברגו הצרפתי על מטוסי הסילון ליש ראל
היה בעיצומו. משום כך לא נתקלו
השניים באמון רב.
נזכר הרב־חובל :״בפאריס אמר לי
אלוף־מישנה שמעון אחד, :ידידי אלב־רכט,
לפניך כבר פנו אלי שלושים איש
בעניין זה. אנו אומרים לכולם: לראות
ולנגוע ואחר־כך לשלם !׳״
השלושה היו כבר קרובים ליאוש. כאשר
נולד בראשו של גרליך רעיון גואל: בואו
ניפנה לשליטר, יש לו חנות לנשק, והוא
יודע כל דבר בתחום זה.
כך נכנס לתמונה אדון נוסף: אוטו שלי־טר,
בעל חנות לכלי־ציד בהמבורג. אליו
פנה אלברכט באוגוסט , 1970 בשאלה
פשוטה :״האם אתה יודע איפוא אפשר
להשיג כמה מטוסי סילון מדגם מיראז׳ו״
שליטר לא הופתע מהשאלה. גם לו לא
היו במלאי מטוסי סילון אותה שעה, אבל
הוא טס לפאריס, התאכסן במלון לנקסטר
המפואר והודיע בשובו לגרמניה :״הצלחתי
להכיר מישהו שיש לו 15 חתיכות.״ והוא

״יש 15 חתיכות!״

לאריות עצומה בין הפועלים, חוש שים
אנשי הגוש להדיחו בגלוי מכהונתו,
הרי אם תועמד בחירתו להצבעה במוסדות
המפלגה כבר עתה הוא ייבחר כמועמד
לתפקיד המזכ״ל הבא. המפלגה לא תוכל

לבטל בחירה זו וממילא לא חשוב אז מתי
יתקיימו הבחירות.
אלא שבן־אהרון לא לקח בחשבון דבר
אחד: אפשרות שמועמד אחר יגבר עליו
בבחירות הפנימיות במפלגה. בימים האח
רונים
הסתברה לו טעותו. היה זה כאשר
נודע כי שר-העבודה יוסף אלמוגי הביע
את נכונותו להתייצב כמועמד למישרת
מזכ״ל ההסתדרות בבחירה גלויה במוסדות
מיפלגת העבודה.

לר או ת ולנגוע
אחר־כך ל שלם!

שדיטר

גרליק
״אולי צריך שולות־מוקשים !״
הבנקאית. אין דבר קל מזה. מנהל קופת־המילווה
הכפרית הכין לעצמו ערבות של
הסניף שלו על סך 110 מיליון מארקים.
את המיסמך הזה הביא לידיד אישי, מנהל
בנק פרטי גדול, וביקש ממנו לשמור את
הערבות בכספת הבנק שלו. בתמורה קיבל
אישור על נייר המכתבים הרשמי של
הבנק הגדול, כי ערבות בסכום זה אומנם
הופקדה אצלהם.
הפגישה הבאה התקיימה בבנק בלגי.
בגאווה רבה הציגו שלושת הגרמנים את
המיסמך המרשים, שהעיד, כביכול, כי
הפקידו 110 מיליון מארק בבנק גרמני.
אבל הבנקאים הבלגים הבינו את הטכסים,
תבעו לראות את הערבות המקורית. סוחר
הנשק מהמבורג התעצבן, מיהר אל הבנק
הגרמני וביקש לראות את המיסמך ש הופקד
שם. הוא ניתקל, כמובן, בסירוב.

תביעה מי שפטית
נגד הבנק הגרמני
ך* איטר נאלץ הבנק לסרב 3פעמים
^ בזו אחר זו לפונים אליו, שביקשו לר אות
את המיסמך, נבהלו השותפים. הם אצו
אל הבנק, לקחו בחזרה את המיסמך
שהפקידו שם, קרעו אותו לגזרים ושטפו
אותו באסלת בית־השימוש. יחד עם הגז רים
נעלם גם חלום המיליונים. אולם
הפרשה לא הסתיימה בכך. סוחר־הנשק
הגיש תביעה משפטית נגד הבנק הגרמני,
תבע פיצויים על הכסף שהשקיע כבר
בהכנת העיסקה על סמך הערבות הכוזבת.
הסכום שדרש הגיע ל־ 30 אלף מארק, אך
לפי הצעת השופט המחוזי הושגה פשרה
והבנק שילם לו 9000 מארק (בשל הבירור
המשפטי של תביעה זו נודע ברבים על
העיסקה הפנטסטית) .שלושת השותפים
האחרים יצאו בשן ועין.
מה רצו הישראלים להשיג בכל העיסקה
הזו? שכן קשה לשער כי האמינו ששלושה
נוכלים קטנים עשויים לספק להם 15
מיראז׳ים ולעקוף בכך את האמברגו ה צרפתי.
קורט ליטיק, סוחר המכוניות וה בדים,
הביע סברה משלו על כך באוזני
כתב השבועון הגרמני שטרן :״הישראלים
בכלל לא רצו לקנות את הסילונים. הם
רצו רק לדעת את מספרי הייצור הסידו ריים
שלהם. בדרך זו רצו כנראה לברר
אם המדובר הוא בחלק מ־ 50 המיראז׳ים
שניקנו על־ידי ישראל, ושלא סופקו לה.
היה חשוב להם לדעת (בטרם ויתרה יש ראל
רשמית על המטוסים שהוקפאו וקיב לה
חזרה את תמורתם מצרפת) אם המטו סים
האלה הגיעו לשוק השחור.״

חשבון מהיר שערכו אנשי בן־אהרון
הוכיח להם כי קשה מאוד לתרגם את
התמיכה שבן־אהרון נהנה ממנה ברחוב.
לשפת הידיים במזכירות ובמרכז המפלגה.
(המשך בעמוד ) 19

רט• 111מ ציגי ם

גילה אלמגיר

^ יהסרגו עונבו

בסרטי של ה מפי ק מנחם ג1ל 1

ן לייזגג א ת •1111

בממטיביי |3א|

ג ב, יי ייי

כתב יביים משרי 1זרחי^

ש״ץןה או פיר
אבנר חז קי הו

בת*-גד
וסר שי לו ח ס תיבל ב ת -אר
ר: עו פר של חין
א תי ברוט ו הנ ע י:

צל: אזרס גדיגבדג עורך: זרב הנ״ג •ק בפועל: וד גלובו בשיתוף א חי ם אל ה
בצב עי ם
ממ שיכים בעת ובעוגה אחתב־ 6הערים הגדולות
שבוע

תל־אביב

ירושלים

חיפה

״חוד״

״רוו״

״אורה״

באר־שבע

רמת״גן

נתניה

״אורדע״

״אסתר״

מה נאמת איוע בשטחים המוחזקים
בעיקבוווז ו וויגת 1ש>* נ: גאו זאצו
וחבוי:1 1מיבצו 11 1טל צ:ה־ ל :1ביירות?

הרוקח היה אדיב. אבל הוא לא חייך. בפנים חמורות, תוך הקפדת על אמירת
״בבקשה״ ו״תודה״ ,הוא הגיש לי את התרופה שביקשתי.
בעל בית״הקפה היה אדיב. נער הגיש לי את שפלון״הקפה. יושבי השולחנות
הסמוכים העיפו בי מבט חטוף, והפנו את ראשיהם. איש לא חייך.
שבם, הרחוב הראשי. אין ישראלים. ג׳יפ עמוס אנשי מישמר־הגבול עובר לאיטו,
נעצר, ממשיך בדרכו. העוברים־ושבים מתעלמים ממנו, כשם שהם מתעלמים ממני.
עבר כבר שבוע מאי מותו של כמאל נאצר וחבריו בביירות. אבל שכם אינה
שובחת. בפעם הראשונה, מאז ימי ,1967 אני מרגיש שאני האוייב, הכובש — והם
הכבושים. הנערים העומדים בפינה, המביטים בי בפנים קפואות, קודרות, אולי היו
רוצים להטיל בי רימון, או לשלוף אקדח, או לכוון לעברי תת״מיקלע.

נשים ערביות מבכות את כמאל נאצר ושני חבריו בעת הלווייתם
| ל נלון 1111ך
11׳ בביירות. לידס איש פתח, בתלבושת הדומה למדיו של פידל
11 / 11
קאסטרו. תמונה זו צולמה בבית־הקברות בעת הטמנת גופות ההרוגים בפשיטה לביירות.

בי אנשי אצ״ל נתלו בעכו. ברחוב מטיילים חיילים בריטיים. אני חש בזעם, בשינאה*
אפורה כשק, העולים בלבי. אני — שפרשתי מאצ״ל מפני שהתנגדתי להשקפותיו
ולדרכו, מפני שלא הסכמתי לשיטת הטרור. אך כשנתלו ה״טרוריסטים״ ,גבר בי יצר
הנקם. אף שלא הסכמתי לדרכם, הם היו בעיני גיבורים, לוחמי־שיחרור שמסרו את
נפשם למעני.
(הצטרפתי לאצ״ל, בעודי נער, בגלל הוצאתו להורג של שלמה כן־יוסף ,״טרוריסט״
שנתלה בגלל התנקשות באוטובוס ערבי מלא נשים וילדים)...

אחד מראשי העיר מנפנף בגליון האחרון של ״אל־קודס״ הירושלמי .״הנה ״,הוא
אומר ,״זוהי האמת ! ״
והוא קורא באוזני פסוק מן המאמר הראשי :״כועסים עלינו, מפני שאנו מבכים
את מתינו...״
״מישפחת נאצר,״ אומר ידידי ,״זוהי מישפחה מכובדת מאד. מישפחה של

--מאח

אור אסרי
העמוד הראשון של אל־פג׳ר, העיתון הירושלמי
שעורכיו נאסרו בגלל גליון זה. בראש העמוד הכתבה
על שיחוף־פעולה בין שרותי־הביטחון של ישראל וירדן לקראת ביירות. משמאלה,
תמונתו של כמאל נאצר בצעירותו. מתחתיה, השיר של אמו של כמאל שנכתב אחרי
שהוא נהרג. מימין המאמר הראשי, תחת הכותרת , :לשם מה מתו? זוהי השאלה !׳׳

אין חיוך בשכם. אין בת״צחוק. יש משהו מעורר״בבוד בייחסי זה של ציבור שלם,
המפגין אבל אילם, זעם שקט.
שתי נשים, לבושות שחורים, חוצות את הכביש, נכנסות לבית גדול .״הן הולכות
לנחם את דודתו של במאל,״ אומר ידידי הערבי, שנלווה אלי ברחוב, חרף האווירה
הכללית .״היא גרה באן.״ ומבלי ששאלתי, הוסיף :״הוא היה אדם כל־כך תרבותי,
משורר הוא דיבר על במאל נאצר, דובר הטרור.
בלי משים, נודדת מחשבתי אל ימים עברו, לפני 26 שנה. העיתונים מודיעים

משבילים. מחנכים. הדוד, מוסה נאצר המנוח, שהיה פעם שר בממשלת ירדן, היה
מחנך דגול. כמאל היה משורר. איש עדין. גם אמו משוררת.״
וידידי קורא באוזני את השיר שכתבה האם לכבוד בנה :״ילדי כמאל: מנעו
מעיני לראותך, ואתה מתפלש בעפר / ,חשבו שלא אראה אותך / .אבל אני רואה
אותך בכל צעיר /ושומעת צעדיך רוקעים בקצב לא מתתי היום / ,מהפכן אני,
ועם המהפכנים אלך ! /מותי מעלה את האש / ,גופי מלבה את האש / .לא מתתי
היום / ,עמי חי היום \״ על השיר, בעל ארבעת הבתים חוצבי־הלהבות, חתומה
וודיעה נאצר ,״אום סאמי״.
קצת מוזר. בעינינו, כמאל נאצר הוא דובר של טרוריסטים, מנהיג של חבלנים.
הוא וחבריו, הרוגי ביירות, תיכננו את הפיגועים בישראלים ברחבי העולם, את הריגת
הספורטאים, רצח הדיפלומטים, את פיצוץ המטוסים והטבח בלוד, פגיעה בגברים,
בנשים ובילדים ללא אבחנה.
גבר עדין! נשמה של משורר!
משום מה אני נזכר במאמר שקראתי באותו בוקר עצמו — כתבת העולם הזה
על שני הרוגי ביירות שלנו, בני חקיבוצים. תיאורו של אבידע שור בפי חבריו :
נער עדיו״נפש, אוהב־שלום, שונא״צבא, שרעיון אחוות־העטים רדף אותו. ושיר קטן

ישבנו בחדר של נכבד בשכם. על הקיר
היתה תלוייה פעם תמונתו של המלך
חוסיין. עוד נשאר כתם בהיר במקום.
הוא מוסתר רק חלקית על־ידי תמונת־נוף.
״כמאל היה אחד מבנינו. הוא פעל למען
עמו, ולכן הוא נרצח.״ אומר אחד הנוכחים,
איש משכיל בגיל העמידה.

(המשך מעמוד )17
של חברתו, על הפרחים האבלים על אבי־דע,
מפני שאבידע אהב פרחים.

שני הרוגים של אותו לילה: נער
בעל צחוק מלבב מקיבוץ, שאהב
פרחים ושלום. גבר מרמאללה, שכתב
שירים רומנטיים. נער שיצא
לפעולה כדי להגן על כני־עמו, ונהרג.
גבר שגלה לביירות כדי להילחם
למען עמו, ונהרג.

זוהי אחת התופעות הנראות
מוזרות כיותר כעיני ישראלי, המשוחח
עם פלסטינים: למרות ש
הפידאיון עוסקים בטרור, אין הריגת
במאל וחבריו נראית להם ב־מעשה-מילחמה
לגיטימי, אלא כרצח
ברברי.

אבידע שור, המסמל בעינינו את כל
הטוב והיפה — ושבני שכם רואים בו
רוצח נתעב, כובש מגואל בדם.
כמאל נאצר, המסמל בעינינו את תאוות-
הרצח המטורפת של חבורת טרוריסטים,
צמאת־דם — ושבני־שכם רואים בו משורר
של תחייה לאומית, לוחם־שיחרור, קדוש
שמסר נפשו על מיזבח עמו.

בין האבלים על מות אבידע שור וה אבלים
על מות כמאל נאצר חוצץ, בין
השאר, גם קיר של מילים.
בעיני הישראלים, כל האירגונים הפלס טיניים
הם ״מהבלים״ .זהו שם כולל, ההל
על כולם, ללא יוצא מן הכלל.

רוותו! של אגוה

אולם כעיני הפלסטינים ,״האיר
גון לשיחרור פלסטין״ הוא גוף פוליטי,
המאחד כקירכו את כל הגורמים
והאישים של העם הפלסטיני
מחוץ לשטחים המוחזקים. הם
מתייחסים אליו כפי שאנחנו התייחסנו,
כזמנו, לסוכנות היהודית,
ממשלת ״המדינה שכדרך׳.

* חד עם כמאל נאצר וחבריו מתה אגדה
— האגדה ש ״למעשה כבר קיים השלום
ביו שני העמים.״
אגדה זו נולדה כמו אגדות רבות אחרות
אצלנו, וגם אצל עמים אחרים. מישהו ממ ציא
סיסמה לצורכי הרגע, כדי להצדיק
מהלך פוליטי כלשהו. חוזרים על הסיסמה,
כדי לשכנע את הזולת. גם הסיסמה ה אווילית
ביותר לובשת אדרת של אמינות,
כאשר חחרים עליה פעמים הרבה. ובסוף
מתחיל בעל הסיסמה עצמה להאמין בה.
פעם המציא מישהו, בסביבתו של משה
דיין, סיסמה. הנה, יש כבר שלום בין
ישראל ובין הערבים בשטחים המוחזקים.
״למעשה״ .ולראייה — הגשרים פתוחים,
החיים מתנהלים ״כסידרם״ ,הערבים עוב דים
בישראל ומשתכרים יפה, הכל בסדר.

באירגון־השיחרור (אש״ף, בקיצור) יש
מיגוון רחב של נטיות ומגמות — החל
ביסודות מתונים וכלה בקבוצות קיצוניות.
כמאל נאצר היה ראש המחלקה המדינית
והדובר של אירגון זה. בעיני הפלסטינים
לא היה ״טרוריסט״ ,אלא מנהיג פוליטי. גם
האנשים שנהרגו בפעולות־מיסתורין ברומא,
פאריס וניקוסיה היו פעילים פוליטיים של

אם יש בבר שלום — אין צורך
לעשות שלום.
ואם אין צורך לעשות שלום — אין צורך
לחשוב על החזרת השטחים.

ואם אין צייד לחשוב על החזרת
השטחים — אפשר להתנחל בהם,
להפקיע ולקנות קרקעות, ל
שדה
הסרב
מעון

כפי

שאמר

חדר השינה של כמאל נאצר בביירות, בו מצא את מותו.
לדברי כתבים שלף ברגע האחרון את אקדחו, שלא היה
לעיתונאים זרים ,״אין לי מושג איך מטפלים בנשק.״
שני עורכי אל־פג׳ר נאסרו בעוון הסתה
והפרת תקנות הצנזורה. בגלל פירסום
שירה של אם כמאל, וכתבה שהתיימרה
להוכיח שפעולת־ביירות הוכנה בשיתוף
עם שרותי־הביטחנן של ירדן.
אז מה ל
אל־פג׳ר (״השחר״) מופיע בירושלים, ו ירושלים
אינה כפופה למימשל צבאי. היא
שטח ישראלי ריבוני. העורכים הם תושבי
השטחים המוחזקים.
אם הסיפור על שיתוף־פעולה ישראלי-
ירדני בפעולת ביירות הוא עורבא פרח,
לא היה הצנזור טורח לאסרה בעיתון ישר אלי.
כי הצנזור הישראלי הוא איש צבא,
האוסר רק דברים העלולים לגלות סודות
צבאיים. אין לו תפקיד פוליטי.

מסתבר שבעיתונים ערכיים, גם
בישראל, יש לצנזור תפקיד אחר.
הוא אחראי למצכי-הרוח של האוכלוסייה.
במו בל צנזור כבל מיש
טר של כיבוש צבאי.

נמאד נאצר

היא

היתה

כולה. נקובה

זוהי גופתו של דובר החזית לשיחרור פלסטין, איש פתח,
כפי שצולמה מייד אחרי פעולת ביירות, על ריצפת דירתו.
בעשרות כדורים מתת־המיקלעים של חיילי צה״ל.

שדבס כמדינת ישראד.
כך נולדה אגדה. העיתונים התחילו ל הדפיס
אותה. הטלוויזיה צילמה אותה.
יצחק בן־אהרון הסתמך עליה בראיון ב שבועון
אמריקאי. חיים הרצוג אמר בתוכ ניתו
של דייוויד פרוסס, בתגובה על דברי
הפלסטיני :״אתה קול מן העבר. המציאות
היא שיש כבר שלום בין ישראל ותושבי
השטחים המנוהלים...״

ובך, כימעט-כימעט, נעלמו מיל יון
ערבים, תושבי הגדה ועזה, ונעלמה
חכעייה העיקרית שד קיומנו,
והבד בא על מקומו כשלום —
כלי מאמץ. בלי מחיר. די היה כסיסמה.
והנה,
בכמה עמודים מודפסים, בהפגנה
אילמת של אבל וזעם, חיסלו ״ערביי ה שטחים״
עלומי־השם־והזהות, את האגדה.
והמדינה כולה נדהמה והזדעזעה.

הייתכן תושבי השטחים,
האנשים הטובים העובדים על פיגומי
כניינינו ובפרדסינו, מתאבלים
על טרוריסט? עיתונים ערכיים
מופיעים כמיסגרות שחורות,

תוך התעלמות מן הצנזורה? עיריות
ומועצות מקומיות מפרסמות
מודעות-אכל על המחכליס שנהרגו
במיבצע מזהיר של צה״ל?
ממש לא ייאמן.
דיין קובע שתושבי השטחים מזדהים
כולם עם המחבלים, ומאיים להסיק מסק נות.
שוב נשמעות הקריאות להנהגת עונש־המוות.
מנחם בגין מכריז שלעולם־לעולם
אין להחזיר את השטחים, שהרי אוהדי-
המרצחים יתבצרו בהם ויהפכום לבסיס
נגדנו.

משלום טוטאלי למילחמה טוטאלית,
כקפיצה פתאומית אחת.

מתחת רנננת הגש׳
ף עוד אגרה קטנה מת״ נאות .01
1האגדה של ״הכיבוש הליברלי.״

ישראל מטפלת כתושבי השטחים
הכבושים בכפפות שד משי,
וכפיקחות רכה מאד. אבל מתחת
לכפפה יש אגרוף שד ברזל — וזה
הציץ לרגע מבעד למשי המבריק.

לערבים בשטחים הכבושים, כולל ירו שלים
המיזרחית, מותר לפרסם מה שהם
רוצים. יש להם חופש־הבעה כימעט מלא
״בימעט״ — כי ברגע של משבר נעלמות
הפיקציות הפורמליות והפוליטיות, וחוזרת
המציאות: מישטר של כיבוש ואוכלוסיה
כבושה. בלי חוכמות.
ייתכן שהמוסדות האחראיים כבר מצטע רים
עכשיו על מאסר השניים. אפשר היה
להתאפק. אפשר היה לאפשר להם לפרוק
את המתח במשך כמה ימים, במאמרים
ובמודעות־אבל ובשירים. לא נורא. המאסר
היה מעשה נחפז ובלתי־מחושב. דיין פשוט
איבד את עשתונותיו לרגע.

אכל המאסר הוכיח שמאחורי
החזית השלווה של ״מישטר הכיבוש
הליברלי״ מסתתרת נכונות
נחושה להנהיג כן־רגע מישטר
כיבוש תקיף, כשעת הצורך ובעלי
המישטר יודעים שצויד זה יכול
להתעורר ככל עת, מפני שאין
שלום, ואין שני עמים החיים בצוותא,
ואין שילוב-למעשה, אלא
יש עם אדונים ועם כבוש. שלא
השלים עם גורלו.

מי הם..המחבד־ת׳־?
ץ* ה חושב העם הזה על ״אירגוני
]) המחבלים״? האם התפרצות הרגשות
שלו אחרי פעולת ביירות היתה רק אבל
על מותם של בני מישפחות פלסטיניות
— או הזדהות עם האירגונים עצמם?

התמונה האחרונה

של מזאל נאצר, כפי שצולס במסיבת־עתונאים
מטעס אירגון השיחרור בביירות.
אש״ף, דוברים ותועמלנים, ולא מבצעים.
(קשה, כמובן, למצוא הקבלה למצב זה.
אך אנחנו ידענו בשעתו להבחין היטב
בין עסקני הסוכנות היהודית לבין מפקדי
ההגנה, וגם בין אנשי ההגנה לבין ראשי
אצ״ל ולח״י. בעיני הבריטים היו כל אלה
״טרוריסטים״ ,ובשבת השחורה נאסרו
משה שרת ודוב יוסף יחד עם אנשי ה־פלמ״ח,
וכולם יחד נכלאו עם אנשי האצ״ל
ולח״י בלטרון ורפיח).
אצלנו אין אבחנה בין אירגון לאירגון.
בפעולת־ביירות פוצצה מיפקדת ״החזית
העממית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין״,
פלג שמאלי־קיצוני קטן שאין לו כימעט
השפעה ופעילות, אך החביב במיוחד על
השמאל החדש האירופי. מדוע פוצצה דווקא
מיפקדה זו, ולא של הגופים האחרים,
האחראיים לפעולות־טרור נרחבות? אין
לדעת. נראה שבחירת המטרה היתה מיקרית
למדי. כשם שלא נעשתה הבחנה בדורה
בין הפידאיון הקיצוניים, מסוג ספטמבר
השחור, ובין הפעילים הפוליטיים באש״ף.
נדמה לי שאם אנחנו נתונים במאבק
עם הפלסטינים — וכיום זוהי מילחמה
ממש, המעסיקה את מיטב כוחותינו —
מצווים אנחנו ללמוד את מיבנה האירגד
נים, להבחין בין המגמות השונות במחנם,
לאתר את מיקומו של כל איש וכל גוף
על המפה המדינית והמיבצעית.

המושג הבודד ״מחברים״ ,שהוא
חסר תובן מדוייק, מפריע דנו בכך.
אם דא נדייק יותר, גמצא את עצמ־

נו מגששים כאפלה, ודא דר, כעת
מיכצע לילי ככיירות.

קיצוניות מולידה קיצוניות
**ץ אדה פשוטה: האם אתם, הפלס־
\1/סינים, מזדהים כולכם עם האירגון
לשיחרור פלסטיני י
כל הנוכחים בחדר סנענים בראשם לאות
הסכמה. גם האיש שאמר כמה דקות לפני
כן שהוא מוכן להחזרת הגדה המערבית
לשילטון המלך חוסיין. גם האיש שאת
דיעותיו אני מכיר מזה שנים, והדוגל
בכינון מדינה פלסטינית בשטחים המוחז קים,
תוך הסכם ושלום עם ישראל.
האם אתם מזדהים גם עם התוכנית ה־רישמית
של האירגון? האם אתם מעלים
על דעתכם לרגע שאפשר לבטל את מדינת
ישראל ולכונן משהו הקרוי ״מדינה דמוק־ראטית
אל־כיתתית שבה יחיו נוצרים, מוס למים
ויהודים בצוותא״ ן

במדינה
(המשך מעמוד ) 15
אם יתייצב אלמוגי בגלוי נגד מועמדותו
של בן־אהרון הוא עשוי לגרוף מלבד
קולות הגוש, גם את קולות חיפה, אנשי
רפ״י לשעבר, הצעירים ועוד גורמים.
על רקע זה נסוג בו בן־אהרון, בינתיים
בשקט, מהתביעה לבחירת המזכ״ל במוס דות
המפלגה כבר עתה. הוא מוכן לדחות
את ההכרעה למועד מאוחר יותר בתקווה
שבינתיים יוצע לאלמוגי תפקיד קוסם
יותר. אנשי הגוש מצידם מנסים למשוך
את ליבו של בן־אהרון בהצעות קוסמות

טיול
ח ודרביס

״איך יכול האירגון להציג תוכנית
כזאת, כאשר אתם״ (הדובר
מתקן את עצמו כאשר שילטו־נות
ישראל מס רכים להכיר ככלל
כקיום העם הפלסטיני, ורוצה לספה
את כל השטחים שככשו ״

איך מסבירים את זה לאדם פשוט ב ישראל,
ששמע במשך חמש שנים שיש
שלום בין ישראל והערבים בשטחים, וש־נוצר
דו־קיום, ושתושבי השטחים מרוצים
מאד מפני שהתעשרו, ו״המחבלים״ עומ דים
בפני חיסולם הסופי?

ההבגנה הגוולה
ינני יו ד ע מה בדיוק היתר, מטרתם
של המתכננים, כאשר החליטו לשגר
יחידה לדירתו של כמאל נאצר כדי ל הוציאו
להורג. אולי בחרו בו סתם, מפני
ש שנע היה ידוע ברבים, כדובר אש״ף,
וקל היה לאתר אותו. אולי רצו לחסל את
השיכבה המשכילה באירגונים הפלסטיניים.
אולי חשבו שהמיבצע הנועז יהמם את בני
העם הפלסטיני עד כדי כך, שיאבדו כל
אימון באירגון השיחרור, וכל זיקה לו.

אם כן, הושג ההיפך.

הריגת נאצר גרמה להפגנה מרשימה של
אחדות לאומית בין הפלסטינים בשטחים
לבין אחיהם מעבר לחזית. העיתונות ה ערבית
בירושלים ובשטחים המוחזקים
הצטרפה כולה להפגנה זו, ויחד עימד, כל
עסקני־ה,ציבור — גם אותם שנבחרו לא
מכבר בחסותם של משה דיין והמלך חוסיין
ב״בחירות״ העירוניות.

יש לכך לפחות תוצאה חיוכית
אחת: יחד עם נאצר מתו כמה
אגדות. המציאות חדרה לתודעתם
של ישראלים רכים.

והמציאות היא זו: הבעייה הפלסטינית
לא נפתרה. היא גם לא התקרבה לפיתרון
בשש שנים של כיבוש. מכמה בחינות
היא החמירה והחריפה.

מוטב לחשוב עליה לפני שתח־מיד
עוד יותר.

מ צי ע ה:

האמנם? האם יש טעם בהצגת תוכנית
בלתי־מציאותית, המעודדת את היסודות
הקיצוניים בישראל? מדוע לא יציג אש״ף
תוכנית מציאותית, כגון כינון מדינה פלס טינית
בגדה המערבית ובעזה, תוך שלום
עם ישראל?

״אתם הופכים כעצמכם את איר
גון־השיחרור לנציג היחידי שד העם
הפלסטיני. אינכם משאירים
לנו שום כדירה.״

אירופה שרם
15 ועסז\/קס0ע£

איש מייושכ, המזהה את עצמו
כמי שהיה אחד המייסדים של איר
גון־השיחרור כשנת ,111)34 אומר:
״הקיצוניות של ישראל מכריחה
אותנו להיות קיצוניים.״

״תראה,״ נכנס לדבריו אחר ,״אתן לך
משל. ישראל לקחה את כל הבגדים שלנו.
המעיל, המקטורן, המכנסיים, הכתונת, ה־גופיה,
אפילו התחתונים. הכל. האם נבוא
עכשיו ונגיד: תחזירו לנו לפחות את
הכתונת? אנחנו דורשים שיחזירו לנו את
הכל. ישראל היתר, צריכה להציע להחזיר
לנו חלק מהבגדים. אילו עשתה זאת, זה
היה מעורר תגובה אצלנו. אבל היא אומרת
בפירוש שהיא רוצה להחזיק בכל.״
האחרים מנענים בראשיהם לאות הסכמה.
״זה מה שדיין אומר. הנה הפקיעו אלפי
דונמים ליד שכם, במרחק חמישה קילו מטרים
מפה. רוצים להקים ישובים ישר אליים
בכל הגדה. אין לנו ברירה. אנחנו
מוכרחים להזדהות עם אש״ף. זהו הגוף
היחידי. בעולם הלוחם למעננו.״
לאחר מכן, בעומדנו ברחוב, אומר לי
אחד מהם :״אילו נתנה לנו ישראל חופש
פוליטי, היו קמים אצלנו גופים חדשים,
מיפלגות חדשות. היה מתחיל ויכוח.

* לאירופה
להסתלק מתפקיד המזכ״ל. בין השאר אף
רמזו לו כי יובטח לו תיק של שר בממ שלה
הבאה, אחרי שגולדה תסתלק ממנה.
עד כה טרם התפתה בן־אהרון להצעות.
בינתיים נראה שבן־אהרון יסכים לוותר
ולדחות את הבחירות להסתדרות. אלא
שאצל שחקן שח אימפולסיבי כמוהו,
לעולם אין לדעת מה המהלך הבא שהוא
מכין ליריביו. כללי המשחק הרגילים
אינם חלים עליו.

היס טורי ה
מ׳ אתה, מד דח 31ר גי

מיהו האיש ששמו
הוזכר ער-ידי הנציג הסעודי
כנאצי יהודי ז
כל ישראל שמעה את השם. אך רוב ה מאזינים
לא ידעו למי הכוונה.
הדובר היה ג׳מיל בארודי, הנציג הסעו די
באו״ם. בשיא הוויכוח במועצת־הביט־חון
פנה אל יוסף תקוע בטענה מוחצת :
מי היה האיש שהמציא את תורת־הגזע של
הנאצים? אדם בשם רוזנברג!
יוסף תקוע פרץ בצחוק, לעיני מיליוני
צופי הטלוויזיה בעולם ובישראל.
ז קנ י צי ץ. בארודי, הבדרן התורני ב־או״ם,
היד, בטוח שבעל שם כזה מוכרח
להיות יהודי. ואם יהודי יכול לעזור להיט-
לר, אז למה לא המופתי, שברח להיטלר
רק מפני שלא היה לו מקום אחר לברוח
אליו?
אבל אלפרד רוזנברג, שנתלה ב־1946
בנירנברג בגיל ,53 לא היה יהודי. הוא
היה ארי טהור — אם כי לא כל־כך גרמני.
רוזנברג נולד באסטוניה, שהיתה אז
חלק מממלכת הצאר הרוסי. הוא היה צא צא
המיעוט הגרמני המיוחס, שחי בארץ
זו מאז ששלטו בה הגרמנים זמנית, במאה
ה־ . 13 אחרי שסיים את לימודיו באוניבר סיטה
של דוואל, ברח מפני המהפיכה ה בולשביקית
לגרמניה.
למולדתו החדשה הביא רוזנברג שינאה
לוהטת לסובייטים, ואמונה עיוורת י בעל יונות
הגזע הגרמני — אמונה שהמיעוט
הגרמני באסטוניה שמר עליה בקפדנות.
הוא גם הביא עימו את הפרוטוקולים של
זקני ציון, זיוף שנולד ברוסיה הצארית.
הוא הסתובב בין המהגרים הרוסיס־הלב־נים
במינכן, ושם הופגש עם דמגוג צעיר,
שהתחיל אז לעשות חיל בעיר: אחד אדולף
היסלר.
מיתוס משעמם. זה היה ב־ . 1923 רו זנברג
לקח חלק בפוטש הבלתי־מוצלח של
היטלר במינכן, וכאשר היטלר ישב בבית־הסוהר,
הנהיג את המיפלגה. כששוחרר
(המשך בעמוד )23

המזרח הרחוק
סביב העולם

מוייס סתיו

ב אני ה ״דן״״
מ ה־ 1עדה 13 -באוקטובר
ל: קו ס ד סי *9ראו , 0ננואה,טר >ו״ל,
נ מ לי, פלרמו,ר.רק ליו ן

סייס סוכות
באניר .״נילי״
ט ה 7 -עדה 2 2 -באוקטובר
ל: רו דו ס, פי ר או ס, ברצ לונ ה,
ני צ ה,ליבורנו,נפול•,
קטניה, איסטנבול

חוברות והרשתה בכל תשרד• הנסיעות!

3/16 לז׳/ז/ז•

ה א ניו ת. דן׳ו,נ * ל •׳ נ ב נו י 111*0ב טי סו תאס

1940 שנה אחו׳
שישו הילך על פני
אותם מיס, החליקו
נעקנותיו צעירים
ישראלים,שהתהוו
על אליפווז ישראל
בםקי ־מים

אחו המתחוים מבצע תרגיל תהלקה לאחור, לבוש חדי

לו^ל 1ם
ע לי ב 1
־ וגורם וקריאת התפעלות
ך • שפחה ;ערפה ק; ת גזוקדס סדי,
ן 1למען האמת. הכינרת היתד. עדיין רו גשת.
הפריעה לתנאי־תחרות אידיאליים.
מזג־האוויר היה קריר מדי, והמתחרים
לבשו חליפות־גומי של צוללנים להגנתם.
אולם לא היתד. ברירה: המנצחים אמורים
היו לצאת לתחרות האליפות באירופה
בזמן — ולפיכך התייצבו בעוז־נפש ל תפקיד.
היו
שם גיא מרשנסקי בן ה־ 16 וחצי,
בנו של יששכר מרשנסקי, חובב סקי
ותיק. וחזי בן־דויד 17 בנו •של יונה
דויד, סקי־איסט ותיק שהיה אחד ה שופטים.
ועופר ומושקי גנזי, בניו של
ותיק סקי נוסף. ודניאלה ודש, היכולה
להתאמן בספורט כל ימות השנה בסירת־המנוע
של אביה. ובראש — בראש ה שופטים
והאירוע כולו — עמד כמובן
עימנואל גרינברג, דובר התאחדות הסקי
בארץ.

החובבת

?,־•י; 3ב י ; ?בת־סקי מושבעת, הגיעה במיוחד לטבריה.

האלוף בעת ביצוע

גיא מרשנסקי ( 16 וחצי) ,בידו האחת מגלשת־הסקי, לאחר שזכה
באליפות הסיבוב בקפיצה מעל מקפצה. בתמונה מימין: אחד המתחרים
תרגיל החלקה על הצד — אחד הקשים בביצועי סקי־המיס.

ךעסק כו לו היה די חלוצי, גם השנה.
1 1למרות שהיתה זו השנה הרביעית
ברציפות שבה נערכה אליפות ישראל ב־סקי־מים
• ,נשארו ממדי האירוע במיסגרת
סישפחתית מצומצמת, כבימים עברו. עם
ישראל — שהתפקד במלואו, איש לא נעדר,
לאורך חופי הכינרת, בפסח זה כבכל
פסח — העדיף לצפות מהחופים, להשאיר
את העבודה השחורה למשוגעים לדבר.
•) מקור המילה הוא נורווגי, ומבוטא
למעשי שי, השתבש בעולם המערבי לסקי.

מיגלג

המשוגעים לדבר שניגשו השנה לתחרות
על האליפות — הנערכת על שמו של
חובב־סקי נלהב — סדן רמי ולד מהצנח נים,
שנפל במילחמת ששת־הימים — היו
עלמה אחת ו־ 18 גברים: דניאלה, ארבעה
קשישים, שבעה בוגרים, ונערים שבעה.
הקשישים היו בדרד־כלל הוריהם של ה בוגרים
ו/או הנערים, הבוגרים ו/או ה נערים
היו בדרך־כלל בניהם של הקשישים,
והשופטים, המארגנים והקיבצרים היו
בדרד־כלל קרובי־מישפהה אלה של אלה.

־צוללן והגנה מטי הקור ־

* ץהשהיה רק טבעי, בהתחשב בכך
1*1שסקי־מים הוא תענוג יקר עדיין ב ישראל.
בהיעדר מיתקני־עגינה נאותים ל-
סירות־ספורט בחופי תל־אביב, נאלצים
בעלי הסירות לנדוד לכינרת. לנסוע כל
שבת לכינרת, בתוספת כמויות־הדלק ה ענקיות
ששותה מנוע של סידת־ספורט, ב תוספת
ההשקעה בסירה ובציוד — משאי רים
בהכרח את הספורט בממדים מצומצ מים.

לא הפריע לחתיכות שהתקבצו בחוף
גיא מכל קצוות הארץ, הציגו אופנת בגדי־

ים וחוף מרהיבה — להתפעל מהמעט שיש.
הן נאנחו למראה כל סלאלום נאנקו
נוכה כל סיבוב של 80נ מעלות — עצרו
נשימתם למראה כל קפיצה מעל המקפצה
— שביצעו המתחרים, תוך שהם טסים
על מיגלשיהס מאחורי סירת־המנוע הדו הרת.
לא היה ספק, למראה ביצועיהם —
הספורט התקדם בהרבה *אז גילה אותו
לראשונה, לפני קרוב לאלפיים שנה, בנו
של הנגר מנצרת, שהצליח להתקדם על־פני
המים בחוף גיא במהירות של הליכה בסך-
הכל — ויש אומרים שאף בלי מיגלשיים.
כמובן, יש לזכור שלא עמדה לרשותו
סירת־מנוע.
אולם ספורטאי־המים של ישראל נושאים
עיניהם לעתיד, לא לעבר. סיכם השבוע את
התחרות אחד הפעילים, :אח, מתי נוכל
להזמין כבר את חוסיין להשתתף בתחרות
הארצית שלנון אני כבר רואה את עצמי
בוועדת־הקבלה, מקבל את פניו בברכה
הערבית המסורתית , :סלאלונז עליכוס, הוד-
מלכותך.״

!נגיה של הנה טלינרה, שהקור לא מותיע אותה

החלקה בשמיניות. בסקי־שלג — בין
שורה של מוטות מוצבים במרחקים קצובים.
בסקי־מיס — בין מצופים, או בלעדיהם.

המארחות

שלוש צעירות
טברייניות, ש הרגישו
עצמן כבעלות־בית בין אלפי האורחים,
צופות בתחרויות סקי־המים.

מתחרה בעת ביצוע סלאלוס חד: המגלשה היחידה
*1 :קהל־צופיס מרותק עוקב במבטים מאומציס אזזרי דנזויות 1 *1 1 1 *1ח
יוצרת נד מיס הנותר מאחוריו, הכוח הצנטריפוגלי
# 1המתחרים הטסות ביעף, שענני רמיסי־המים שמעלים 111 1 1 1
ם מקשים על הקהל להבחין בביצועיהם על פני המים. מגן עליו מליפול. משמאל: החיפאית אילנה זינגר נהנית מהביצוע.

והלוה פרוטקציה לראש העיר לכבוד נציב המלונות,
ירושלים.

הח״ני הוא פקיד בעיריית נתניה, שהשחיתות
כואבת לו.
לפני בחודש מבר ראש העירייה עובד
בן־עמי אחד המגרשים שלו בנתניה, בגודל
דונם וחצי, לעולים מצרפת. את התמורה,
במיליון ל״י, קיבל בדולרים.
לפי ספרי החשבונות של העירייה מגיעים
ממר בן־עמי מיסים על המגרש ה-
נ״ל בסן 27 אלף ל״י. פקידי מחלקת
הגבייה של חעיריח לא חסבימו לתת
אישור להעברת המגרש בטאבו לפני תשלום
החוב חנ״ל.
אן לפי פקודת בן־עמי, נתן גיזבר ה-
עיריח את האישור הדרוש — מבלי ש-
המיסים שולמו. חטיבה: ראש חעיריה
מסרב לחביר במיסים.
העניין גרם להתמרמרות גדולה בין
הפקידים, אבל הם פוחדים לדבר.
הקירתו של נציב התלונות, בעקבות
המכתב שהתקבל בלישכתו, עדיין לא
הושלמה. אולם השבוע, לאחר מאמצים
רבים להצניע את הפרשה, הודתה לישבתו
של ראש עיריית נתניה בפרשה, טענה
רק כי במכתבו של הפקיד שהתלונן היו
אי־דיוקים.
האחראי לענייני הכספים בעיריה, ד״ר
משה בר־מנחם — סגנו של בן־עמי —
הכחיש כי לו עצמו היה חלק בפרשה,
וכי הוא זה שהורה לגזבר העיריה להוציא
את האישור לטאבו — למרות שלא שולמו
המיסים על המגרש. לדבריו, הוציא גזבר
העיריה את האישור שלא בהוראתו.
ראש־העירייה עצמו טען כי המיסים
שנקבעו לו על־ידי העירייה היו. מוסעים,
וגבוהים ממה שמורה החוק. לפיכך סירב
לשלמם עד הבירור.
לדברי ברימנחם, מסר ראש־העירייה
התחייבות כי אם יפסיד בבירור — עם
עירייתו שלו — .ישלם במלואו את שתשים

עליו העירייה.
אין ספק שהתחייבות כזו, אם קיימת,
תכובד. חתימתו של עובד ברעמי, אחד
מגדולי עשירי ישראל, היהודי שקיבל
במתנה מממשלת ישראל 40 אלף דונם
מקרקעות אשדוד, ובעל שורה של עסקים
מסועפים ברחבי הארץ — שווה הרבה
יותר מ* 27 אלף ל״י.
הצרה היא, שזה אינו הופך את העניין
לחוקי. לאזרח רגיל, אין החוק מאפשר

בן־עמי
התחייבות מיוחדת במינה
להעביר נכס במשרד רישום־המקרקעין —
לפני ששולמו עליו מלוא המיסים. אם
ברצונו לערער — הוא יכול לעשות זאת
לאחר ששילם.
אותו החוק, חל גם על ראש־העירייה.
בתיאוריה, לפחות.

החמרה בחוקי הירושה
בנוהג שבעולם הוא, שכאשר גפטר אדם מן העולם, מתיישבים קרוביו להתאבל
עליו. בישראל, לעומת זאת, ניתן לראות את בני־המשפחה, במקרים רבים, נחפזים,
במקום לשבת שבעה — לבנק.
הסיבה: בארץ, בדומה למדינות נוספות בעולם, מקובלת הדיעח שרכושו של
אדם, אותו צבר כל ימיו, אינו שייך ליורשיו, אלא למדינה. משום בך, חלים עליו
מיסי עיזבון גבוהים ביותר. התוצאה :
בני הנפטר או אלמנתו נחפזים לרוקן את חשבון הבנק של הז״ל או הכספת
שלו — לפני שנודע דבר הפטירה ברבים, בדי למנוע מאנשי״חמס לשים ידם על
רכוש זה.
עתה, מבקשת מחלקת מס״עיזבון באוצר לסתום פירצה זו: היא פנתה אל
המפקח על הבנקים, במטרה לאלץ את הבנקים למסור לה מידע מדוייק על השעה
שבה נמשך כסף מפיקדון או בספת של נפטר, בדי לגלות אם היה זה לאחר פטירתו.
הבנקים מתנגדים בתוקף לטירדה חדשה זו, בטענה שאין זה מעניינם להחתים
את הלקוחות על ברטיסי״נובחות, כמו פועלים בהגיעם לעבודה בבית־החרושת.

מה מייקר את
ה ש רו ת לטלוויזיות
כל בעל מקלט טלוויזיה המשלם ביטוח
שנתי עבור קילקולים ואחזקה, יודע שה תענוג
הוא יקר מאוד.
המחיר הענק אינו מוגבל כמובן לטל וויזיות,
נכון באותה מידה גם לגבי מכונות־כביסה
ושאר אביזרים חשמליים. כמו
שהוא נכון גם לגבי תיקונים בפועל, ללא
ביטוח.
החברות המספקות שירותי אחזקה ותי קונים
הצדיקו תמיד את המחיר הגבוה
בהפסדים שנגרמו להן, לדבריהן, עקב
פעילותן זו :״אילולא החובה להעניק
שירות ללקוחות — הייתי מחסל מזמן
את מחלקת התיקונים,״ היתר, תגובתו
הכמעט־אחידה של כל מנהל חברה כזו.

עד כמה נכונים הנהי והבכי — קשה
לדעת. אולם לפחות אחדות מהחברות
הללו לא רק שאינן מפסידות, אלא אף
הרוויחו יפה. יפה מאוד אפילו:
• חברת שירותי פילוט, המעניקה
ביטוח ותיקונים לציוד של חברת פילוט,
הרוויחה ב־ 1971 למעלה מ־ 200 אלף ל״י
אחרי תשלום מם.
ההון העצמי של החברה הוא עשרת
אלפים ל״י. דהיינו — הרווח על השקעתה
הגיע למעלה מ־ 2,000 אחוז.
• אבל אפילו רווח מדהים זה הוא
צנוע יחסית לרווחיה של עמיתתה, חברת
פירא, העומדת בקשרים הדוקים עם פילוט
ועוסקת בביטוח ותיקון מקלטי רדיו,
טלוויזיה, מכונות־כביסה וציוד חשמלי
אחר :
פיוא הרוויחה ב־ 1971 כרבע מיליון ל״י
— אחרי תשלום מס.
ההון העצמי של החברה היה אלף ל״י.
כלומר, הרווח על ההשקעה הגיע ל־25
אלף אחוז.

1בדרך רסלוניה

הבורס ה

המהמרים - מציל הבורסה
בשיא הגיאות של הבורסה התל־אביבית,
לפני מספר שבועות, החליטה הנהלת
המוסד לייעל את המסחר: היא חילקה את
רשימת הניירות הנסחרים בבורסה לשניים,
קבעה כי המסחר, בשלב הפתיחה רב־העומס,
יתנהל במקביל, בשני אולמות
נפרדים, כאשר באולם אחד סוחרים רק
בחלק אחד של הניירות, ובאולם השני
— בחלק האחר.
ימים מספר אחרי הנהגת ד,שיכלול —
שקעה הבורסה בשפל חמור: ממחזורים
יומיים של עשרה מיליון ל״י, נפל המחזור
למיליון ופחות. מובן שד,ייעול הפך מיותר,
ולפני כשבועיים החליטה ההנהלה על
איחודו מחדש של המסחר באולם אחד.
התוצאה: עוד באותו שבוע השתפרה
האווירה, החלה מסתמנת מגמת ביקוש.
מקריות כפולה זו שימשה אות, אף
לאלה שנזקקו לאות כזה, כי לא היתד,
כאן מקריות כלל :
פיצול המסחר לשני אולמות מנע מה־ספקולנטים,
היושבים ביציע הקהל׳ לעקוב
אחרי המסחר בחלק של המניות שהועבר
לאולם השני, שאיננו נראה מהיציע.
אמנם הנהלת הבורסה התקינה מערכת
טלוויזיה במעגל סגור, שבאמצעותה יכלו
הצופים לעקוב אחרי המתרחש באולם
המרוחק — אולם לגבי המהמרים, הפועלים
באמצעות תחושה דקיקה לגבי התפתחויות
קלות שבקלות — לא היה בכך תחליף
לקשר הישיר הקודם.
התוצאה: פעילותם שותקה בצורה חמו רה,
ושיתוק זה תרם את חלקו לשיתוק
הפעילות הכוללת, מאחר שהספקולנטים
הללו — המייצגים גם גופים כספיים
נכבדים, לא רק אישים פרטיים — הם
המובילים תמיד, לכל כיוון.
עם ביטול הייעול ההרסני, חזרו המהמ רים
לשוק. מגמת הביקוש שהם עזרו
להחיות מעודדת בימים אלה על-ידי הבנ קים,
המעוניינים בחימום האווירה לקראת
ההנפקות החדשות שהם עומדים להוציא.
לשני גורמים אלה יש להוסיף גורם
שלישי — הגדלת הנזילות במשק בשבו עות
הקרובים.
המסקנה, מכל זאת: יש לצפות לגיאות
מחודשת, וחריפה, בשבועות הקרובים.
כמה זמן תימשך גיאות זו — זו כבר
שאלה אחרת, שאיש מהמומחים אינו מוכן
לענות עליה.

מ שכורות ענק למנהל בנ ק
לבנק לפיתוח ומשכנתאות יש שני
מנחלים בלליים משותפים — קרל רייך
ואברהם פרידנבורג. ב״ 1971 שילם להם
הבנק משבורות והוצאות בסך ב״ 17 אלף
ל״י לחודש — כ־ $,500ל״י משבורת
חודשית לנפש.
ב״ 1972 עלה הסכום ל 21-אלף ל״י —
למעלה מעשרת אלפים ל״י לאחד לחודש.
סכומים אלה לא ביטאו את מלוא ה הטבות
שקיבלו המנהלים. בנוסף, נהנו
השניים גם מהלוואה, שהגיעה בסוף ה שנה
לסך 106 אלף ל״י.
תנאי ההלוואה: ריבית של שמונה
אחוז וללא הצמדה. על הלוואה ללא הצמדה
אפשר לקבל ביום במשק עד 30-25
אחוז ריבית. אולם אם אפילו ללכת בקטנות,
ולחשב את אחוז הריבית שבנק
לפיתוח ומשכנתאות גובה מלקוחותיו
— 18 אחוז — יוצא שההפרש בין
שני הסכומים, שהוא רווח נקי של שני
המנהלים — מגיע לעשרת אלפים ל״י
לשנה.

(המשך מעמוד )14
יות הנוצריות וכמה גופים כלל־ערביים.
בסך הכל 136 :איש.

ששת הישראלים

ך* צד הישראלי עבר אף הוא תהליך
ן 1ארוך של דיונים ולבטים.
לפני שנה הוזמנו שמונה ישראלים
להשתתף בדיונים המוקדמים. באותו מעמד
הפיץ אורי אבנרי, אחד המוזמנים, תזכיר
בכתב, בו הציע לשקול את האפשרות
לשתף בוועידה גם את ה״יונים״ של ה מערך,
כדי להשפיע על המימסד הישרא לי.
אולם הערבים התנגדו לשיתוף חברי
מיפלגות השותפות בממשלת גולדה מאיר,
המנהלת מדיניות של סיפוח. אבל הערבים
לא התנגדו להשתתפות אישים בעלי השק פה
ציונית וישראלית־לאומית.

המישלחת הישראלית הציגה
עיקרון, שנתקבל על-ידי הכל: רק
הישראלים יקבעו מי ייצג את מה-
נה־השלום הישראלי בוועידה.

הוקם ועד ישראלי, שבו השתתפו הגו פים
העיקריים הדוגלים בדיעה שעל יש ראל
להצהיר על נכונותה לוותר על ה שטחים
המוחזקים תמורת שלום־אמת, ש יבטיח
את ביטחון המדינה. למרות חילוקי-
הדיעות המפרידים בין גופים אלה, הסכי מו
לשתף פעולה כדי להביא להצלחת ה וועידה,
כצעד ראשון לקראת ועידות נוס פות,
שתהיינה גדולות ורחבות יותר.
השבוע פורסם גילוי־דעת הוועד הישרא לי,
הנושא את חתימתם של חמישים אי שים,
רובם אנשי העולם הזה — כוח חדש,
רק״ח, שי״ח, האופוזיציה של מק״י וברית
השמאל הציוני־הסוציאליסטי, בצד אישים
בלתי־תלויים.
הגילוי מביע הסכמה עקרונית בהצהרות
שהונחו בייסוד יוזמת הוועידה, ומפרט:
הוועד הישראלי יפעל :
• לשלוט יציב וצודק ; להכרה בעצמאות,
בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית
של מדינת־ישראל והמדינות הערביות;
להכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני,
ובכללן זכותו להגדרה עצמית.
0לביצוע החלטת מועצת הביטחון
מס׳ 242 על כל סעיפיה, כולל נסיגת יש ראל
מהשטחים שנכבשו במילחמת. יוני
, 1967 במיסגרת הסכס־ישלוס שיבטיח את
הגבולות הבטוחים המוכריס בין מדינת־ישראל
לבין המדינות הערביות.
תוך שלילת כל הגורמים והמגמות, בכל
מקום, המחבלים בשלום בין מדינת־ישראל
והמדינות הערביות, מתנגד הוועד הישראלי
למדיניותה של ממשלח־ישראל המתבטאת
בסיפוח, בהתנחלויות וביצירת עובדות
מוגמרות בשטחים הכבושים, מדיניות
המנוגדת לאינטרסים של טס ישראל.
הוועד הישראלי יפעל על־פי עקרונות
אלה, ועל בסיס זה תופיע המישלחת היש ראלית
בוועידה.

בששת הנציגים הישראליים נבחרו
אורי אבנרי, יוסי אמיתי(מיז
רחן מקיבוץ גבולות, איש שי״ח),
עוזי בורשטיין ותופיק טובי
(רק״ח) ,נתן ילין־מור (מי שהיה
מפקד לח״י) וזאב שדה (חבר קיבוץ
מעברות, מברית-השמאל).

צוינים מ!מץ
ץץה תהיה דמות ד,וועידה י
] 1השבוע עוד לא התגבש הדבר סו פית.
אמנם, לפחות שלושה מהנציגים ה ישראליים
— אבנרי, ילין־מור ובורשטיין
— קיימו בעבר, בהזדמנויות שונות, שי חות
עם חלק מן היוזמים הערביים, האי טלקיים
וד,סובייטיים, כדי להחליף דיעות.
אך התוכנית הסופית תיקבע, כנראה, רק
בסוף שבוע זה, בפגישה הנוספת של הוו עדה
המכינה הבינלאומית. לקיים המגמה תהיה, כנראה, שלא
ועידה שיגרתית, שבסיומה יתקבלו החל טות
נוקשות — דבר שקשה יהיה להשיגו
בהרכב זה. לעומת זאת, יש ערך עצום
לעצם המעמד שבו יביעו ישראלים ער בים
ואחרים את דעותיהם על מהות הש לום,
יקשיבו איש לרעהו, יתווכחו זה עם
זה — ״ואפילו יריבו זה עם זד״״ כפי ש אמר
אחד היוזמים הערביים.

״מוטב לריב זה עם זה מאשר
לירות זה בזה:״

הבעיות תהיינה
יות־ביטחון, נוכח
מצד זה או אחר
ולמשתתפיה, וכלה
בכות ומורכבות.

חמורות — החל בנע־האפשרות
שפלג קיצוני
ירצה להתנכל לוועידה
בבעיות פוליטיות מסו
אולם,
כפי שאמר השבוע נתן
ילין־מור :״אם לא נקפוץ למים,
לא נובל לשחות.״
וכאשר שוחים — יש לפחות סיכוי סביר

י*י* יייז י**י*7י•**

במדינה
(המשך מעמוד )19
היטלר ממאסרו הנוח והקצר, נשאר רוזנ ברג
עורך הביטאון של המיפלגה (פלקי־שר
ביאובאכטר) ,והאידיאולוג המוכר שלה.
השפעתו על היטלר גברה והלכה, כי
בניגוד לשאר המנהיגים הנאציים לא לקה
בשחיתות אישית, לא עסק בחיי־הוללות
ולא השתדל להתעשר. הוא היד, בודד, מת רחק
וסגור בעולמו התיאורטי. היטלר
חשב שהוא גאון.
סיפרו הגדול של רוזנברג, המיתוס של
המאה ה־ ,20 היה חיקוי גלוי לסיפרו של
גזען אחר, הבריטי הוסטון סטוארט צ׳מ־ברליין,
מאבות האנטי־שמיות המודרנית,
חתנו של המלחין רוכארד זאגנר. צ׳מבר־ליין
חיבר את יסודות המאה ה־ 9ו, בה
״הוכיח״ שגאוני כל הדורות, ובכלל זה
דויד המלך ה״אדמוני״ וישו הנוצרי, היו
אריים. היהודים היו תמיד גזע נחות ו־טפילי.
רוזנברג ״הוכיח״ זאת •שוב, הוסיף
על כך תעמולה קיצונית נגד הדת הנוצ רית•
סיפרו הפך לספר השני בחשיבותו
של התנועה, אחרי מיין קאמפף (״מאבקי״)
של היטלר. כמו סיפרו של היטלר, הוא
משעמם ביותר.
*טר השטחים. למרות השפעתו הרבה
על היטלר, לא עלה רוזנברג לגדולה.
היטלר לא רצה לריב עם הכנסייה, ולא
נתן לו את המישרה המיוחלת של שר-
החוץ או שר־החינוך.
׳שעתו הגדולה והנוראה באה עם כיבוש
מערב ברית־המועצות. הוא דגל תמיד ב הריסת
המדינה הסובייטית, ובהגדלת שטח
המולדת הגרמנית. היטלר מינה אותו למו של
השטחים המוחזקים בברית־המועצות,
העניק לו תואר •של ״שר השטחים המוחז קים
*.רוזנברג החליט למסור השטחים ל *
התנחלות
גרמנית. כשלב ראשון היה צורך
להשמיד את האוכלוסיה הסלאבית.
לפי התוכנית התכוונו הנאצים להשמיד
תחילה את כל היהודים, ולאחר מכן עש רות
מיליוני סלאבים. משום כך הורחבו
מיתקני אושוויץ אחרי שהשמדת היהודים
כבר התקרבה לסיומה. אולם ״הממלכה פת
אלף השנים״ ,כפי שכינו הנאצים את מדי נתם,
התמוטטה לפני כן.
רוזנברג הועמד לדין בנירנברג, בין
המנהיגים העיקריים. הוא נמצא אשם ב פשעים
נגד השלום, בפשעים נגד האנושות
תיזוחת גבית ונו!
ך * רבבות, שהשתתפו בצערם של ה י
) שניים, לפני שלושה שבועות — לא
ידעו שבעצם מגיע לבני״הזוג נבון מזל-
טוב :
לאחר כתשע שנות נישואיו, אימצו
להם אופירה ויצחק בת.
אלפי מיברקי, מכתבי וטלפוני ההשתתפות,
בנוסף למילים בעל־פה — הביעו
את צערם של המונים ברחבי״הארץ על
הצורה העגומה שבה הוכשלה מועמדותו
של יצחק נבון לנשיאות המדינה.

הרבה יותר חשובה היתה התינוקת ה׳
זעירה* .
^ מרות שהקרב על הנשיאות הסיח
׳ /קצת את תשומת־הלב, הריהי כיום
במרכז עולמם של בני הזוג נבון. האב הטרי
התלבט קשות, בשבועות האחרונים,
לפני שהחליט לקבל על עצמו את השליחות
שבה יצא בשבוע שעבר לאירופה,
השאיר את נירה — זה שמה של העלמה

הבוס במטבח

פעיל במטבח. תמונה זו צולמה לפני האימוץ.
כאשר יחזור מסיורו הנוכחי ב־חו״ל,
ילמד גם מקצועות ביתיים נוספים,

המאמצת היא פסיכולוגית-ילדים מקצועית.
התהליך
הארוך והמסובך יותר מתחיל
עוד לפני הגשת בקשת האימוץ — כא שר
בני־הזוג מחליטים על עשיית ה צעד
הזה.
מחליטים כי אהבתם לילד, רצונם לגדל
תינוק, להקים מישפחה — גדולים
וחזקים מהפחד האטאטביסטי, הקדום,
מפני קבלתו של ילד זר, לא ידוע, שגם
עם כל עזרי המדע המודרניים אין לעיתים
לדעת למה יגדל.
בגיל 37ו ,52-החליטו אופירה ויצחק
נבון כי אהבתם גדולה מפחדם — ואימצו
להם את התינוקת בת השבועות ה ספורים.

אהבה
ממבט ראשון

היתה נוצרת תמיד בין אופירה לבין
ילדים שאיתם עבדה. בתצלום זה: אופירה
כחיילת־מורה, בעת מסיבת־חנוכה. לילדי הכיתה אותם לימדה, מקשיבה בחמימות
לסיפור נלהב מפיה של תלמידה עטורת־נר. בימים אלה, זכתה אופירה לילדה משלה.
רוזנברג מיהו יהודי?
ובפשעי־מילחמה. העובדה •שמחה כמה פע מים
בקול רפה נגד המעשים הקיצוניים
ביותר לא עמדה לו. הוא נידון למוות והו צא
להורג.
ב־ 27 השנים שעברו מאז כימעט נשכח
— .ע ד •שהוחזר לתחייה על־ידי בארודי.

עיתונות
ה^ילכה המק^רקסת

חרן ירין ס, בתחיית מסעה שד
״קווין אדיזבת השנייה״ — היה
בעין ובאפס?עומת הקירקס
•מערד שר־התחבורה בסיומו
היה זה מחזה מרהיב־עין: שר־התחבורה
* ביולי , 1941 ערב הפלישה לברית־המו־עצות,
השתתף רוזנברג בהתייעצות, בה
הכריז היטלר שהתפקיד הוא ״לחלק את
העוגה הענקית בצורה נוחה, כדי שנוכל
ראשית לשלוט בה, שנית לנהל אותה
ושלישית לנצל אותה.״

המחשבה, שהזוג לבית נבון לא יישב
בארמון הנשיא — כאבה לרבים.
אך היא כאבה להם — הרבה פחות
מאשר לבני־הזוג נבון בעצמם.
נכון, ליצחק נבון גרמה הכשלת הנשי אות
תיסכול עמוק וחריף. לאשתו —
עוגמת־נפש לנוכח ההישג, שהיה כה
קרוב, לרגע, לנגד עיני בעלה — ונמוג.
אך לשניהם גם יחד היה כל הקרב
הסוער, וההפסד שבעקבותיו, בעל משמעות
מוגבלת למדי :
* בכתבה לא לאופירה (העולם ח זה
)1856 שבו הושוותה אופירה נבון,
לוא היחה הופכת לאשת־נשיא המדינה,
לדקלין קנדי הישראלית — פירסם ה עולם
הזה תמונה של ז׳קלין קנדי, כש היא
נושאת בזרועותיה לטבילה את תינוקה
ג׳ון. הליכי האימוץ הסודיים אוסרים
גילוי פרטים על אימוץ תינוק בטרס עת.

•של ממשלת־ישראל עמד והתווכח, כעני־בפתה,
עם רב־החובל של האנייה. כאשר
נכשלו מאמציו, ורב־החובל דחה, בתקיפות
בריטית אופיינית כלפי הילידים, את
הבקשה — הסתפק השר בפשרה מגוחכת.
היה זה סיום קירקסי הולם למסעה
הקירקסי של ספינת־הפאר הבריטית קווין
אליזבת השנייה.

הצעירה — בלא חיוך אב מעל עריסתה.
לא שהיא נשארה בודדה, חס וחלילה.
נוסף לאופירה, המרחפת מעליה ללא
הרף, נמצאית עתה בבית הנבונים בירושלים
גם אחות מטפלת, הגרה במקום
24 שעות ביממה, עוזרת לאופירה להיכנס
לעניינים.
ך* אשר יציף השבוע, עם גילוי הסוד
ברבים, גל חדש של מיברקי, מכתבי
וטלפוני־ברכה את בית הנבונים — מן
הסתם יבקשו המברכים להביע שימחתם,
להשתתף באושרם של בני-הזוג הפופולאריים.
ספק
אם רבים מהם יחשבו, באותו
רגע, על אומץ־הלב שנדרש משני בני־הזוג
על-מנת לקבל את החלטתם זו.
שכן אימוץ ילד איננו רק תהליך חוקי
ארוך ומסובך — אפילו כאשר האב-
המאמץ הוא סגן יו״ר הכנסת והאם-

^ צל אופירה, לפחות, היתה אהבתה
^ לילדים גלוייה מאז ומתמיד. מכל
ענפי הפסיכולוגיה, בחרה להתמחות דווקא
בפסיכולוגיה של שיקום, עבדה, מאז
סיום לימודיה, עם ילדי אילן המשותקים
ומיח״א החרשים־אילמים, ניסתה להקל
על עולמם.
אולם האהבה לילדים זרים איננה
יכולה להרגיע את הכמיהה לילד משלך.
כמיהה זו באה עתה על סיפוקה. מי
שרואה את אופירה, בימים אלה, בין ה חיתולים
והבגדים הסרוגים, הצעצועים
ובקבוקי־החלב, המוצצים וערימות הכבי סה
הענקיות — יודע בדיוק כיצד היא
מרגישה.
נירה הקטנה נולדה עם כף־כסף בפיה
חסר־השיניים. בת לאם ואב שיישארו
אלמונים לנצח לגביה, זכתה לאם ואב
חדשים. תוך שבועות, תתפרסם תמונתה
ברחבי העולם, כשהיא נישאת בזרועו תיהם
של כל האח״מים של ישראל —
מדויד בן־גוריון, ידידו הגדול של יצחק
נבון, ומטה.
אולם חשובה מכל השטויות הפיקנטיות
הללו, היא עוצמת־האהבה שיעני קו
לה הורים בגיל מבוגר, שזכו לילדם
הראשון, בבחירה חופשית, מרצונם שלהם.

;יפוח
עולמי. קול הדממה הדקה,
לאחר הרעש הגדול, היה מביך במיקצת.
העיתונות העולמית, שהפכה את מסעה
של קווין אליזבת השנייה לסאגה מפוארת,
נראתה קצת טיפשית כאשר הגיעה הספינה
השבוע לנמל אשדוד׳ ללא שמץ של נסיון
מצד אנשי ספטמבר השחור לפגוע בה.

העיתונות לממדי־ענק, הפכו את האנייה
למיבצר־שט, אפוף אנשי־ביטחון בריטיים
— הצביעו בבירור על רצינותה של כל
הפרשה.
באשדוד, קיבלו את פני הספינה כתריסר
אנשי משטרה וביטחון, בשקט ובביטחה.
300 הנוסעים התפזרו להם לסיוריהם ברחבי

כמה איומים בטלניים, שנופחו על־ידי

(המשך בעמוד )26

כתבה זו, השגייה בסידרה ״הרווקות — האמת הערומה ,,,הוקלטה
מסיה שד רווקה ירושלמית בת ,28 מודה בבית״ססר מיכון בבירה.
כניגוד לקודמתה בסידרה, ביקשה להישאר כעילום־שם — כעיקר
כדי להגן על זהותן של אחרות. המורה ידועה כ״פותל מערבי״ בין צי
בור
חברותיה. כפניה הן שופכות את ליבן. זיהוייה, לדבריה — יביא
לזיהויין של חברותיה וידידותיה.
הפחד מפני הזיהוי — הוא כמוכן כעצמו חלק מהכעייה הכאובה,
מוכיח בי הרווקה בעצמה קיבלה את ההשקפה הנכרית שכמעמדה זה
יש משוס פגם, משוט נחיתות, משוב מום. על כך, בהמשך הסידרה.
דוק את המצב בשוק הגברים הפנויים.
על מה שגילתה אין טעם להרחיב
את הדיבור. היא גילתה מה שכולנו יודעות
כבר מזמן: הגברים הנחמדים כבד
נשואים — ואלה שלא נשואים...
היא ניסתה למרות זאת. היא הלכה
למסיבות — וקיבלה הצעות ל״קפה של
לילה״ .זה הרגיז אותה. פיתאום התבדר
לה שההרגל לאחד הקבוע הוציא אותה
מהמציאות הקיימת. היא המשיכה לנסות,
כפתה על עצמה להיענות להצעות. את

^ ספר או לא לספר זו
/אני מהססת.
אני לא מהססת משום שלי, אישית, יש
מה להסתיר או להתבייש. הצרות שלי
הן שלי בלעדיות. בכלל לא אדבר עליהן.
אולם אתה מבקש ממני לספר על
חברותי. אותן חברות שמוצאות בי את
האוזן הקשובה, הכותל המערבי שלהן.
בגללן אני מהססת.
אולי ייראה הדבר מוזר. אך כשקראתי,
בשבוע שעבר, את כתבת הפתיחה בסידרת
הרווקות — התביישתי.
התביישתי בשם כל בנות־מיני, רווקות
או גרושות, צעירות בשנות העשרים ה מאוחרות
או השלושים המוקדמות. ה מחצית
הדפוקה.
בעצם, למילה היסוס לא היה מקום כאן.
התכוונתי בעצם לבושה. תבין, אני, כאשד׳
,מתביישת עבור כל מיקרה ומיקרה
שאספר כאן.

י* אינטליגנטית.

ברצוני לספר קודם

1 1על האינטליגנטית.
היא איננה מה שקרוי יפהפיה. אך גם
מכוערת איננה. היא באמת אינטליגנטית,
מעמיקה, בעלת טעם מעודן ותרבותי. ראש
בריא על הכתפיים. בקיץ הקרוב תחגוג
את יום הולדתה ה־ .31 והיא עדיין רווקה.
רווקה — אך לא פנוייה. יש לה זה
שבע שנים, חבר קבוע.
נשוי, כמובן.
שבע שנים. האין זה מוגזם ו היא יכולה
הרי לזכות כבר בתואר פילגש ניצחית.
אבל נסה להגיד לה מילה זו .״פילגשו״
היא מתפרצת בכעס .״מה פיתאום? רא שית.
אני לא חיה על חשבונו. ושנית,
אנחנו פשוט חברים!״
הסיפור, גם הוא ״פשוט״ :היא הכירה
אותו כשהיתה בת .24 היא התאהבה (אם
תשאל אותה, היא תכריז :״ אנחנו

הרווקה חייבת להסכים
לכל. אפילו רגבובו
הישראלי, שחלב־אמו
טרם יבש וול שפתיו,
ותוא נבו מציע :
״בוא׳ להזד״ן.״
התאהבנו!״) הוא סיפר לה את הסיפור
המקורי ״אשתי־לא־מבינה־אותי-ואני־מת-
להתגרש-ממנה-אבל־בגלל־־הילדינדזה־קשוד
ולוקח־הרבה־זמן.״ היא האמינה לו.
עברה שנה. עברו שנתיים. הסיפור לא
השתנה. היא התחילה ללחוץ :״פתחת
בכלל תיק גירושין ו״
הוא הסביר, שוב במקוריות מפתיעה:
״היא־לא-מסכימה־להתגרש־ואני-לא־יכול־ל-
פתוח־תיק־כי־היא-תרושש-אותי־ואני-רוצה-
שלאט־לאט־ימאס-לה־שאידלה־גבר־במיטה-
ואז־היא־בעצמה־תרצה-לפתוח־תיק ! ״
ך* יא היתה כבר בינתיים בת ,26
( 1עדיין אינטליגנטית, אבל בכל זאת
המשיכה להאמין.
כשחלפו חמש שנים, והסיפורים לא הש תנו
— היא פתחה את עיניה .״אני בת
! 29״ נדהמה פיתאום.
היא נוכחה לפתע לדעת שרוב חברותיה,
שלא היו מעולם חכמות כמותה — נישאו
מזמן וילדו ילדים.
ידידתי האינטליגנטית גילתה יוזמה. היא
אמרה שלום כואב לנשוי שלה, יצאה לב־

השלים היפות הלט ביחסי־מין־ והאהבה חמקה נעלמה לה.״

התוצאע! אפשר היה לקרוא בכתבת ה פתיחה
של סידרה זאת...
בשלב זה החליטה האינטליגנטית :״את
הרכבת כבר ממילא איחרתי. אני צריכה
להיות מאושרת שיש עוד גבר שרוצה
אותי לא רק ללילה אחד!״
היא חזרה אל חברה הנשוי. שבע שנים
ואותם הסיפורים.
בושה !

* ד מן מז ה גורלה של חברתי החתיכה.
ד* היא — עדיין — יפהפיה במלוא מובן
המילה. גם לה יש חבר קבוע, זה ארבע
שנים. ואפילו רווק, הפלא ופלא.
יופי, לא? תתפלא, אבל לא. גם סיפור
זה נכנס אצלי לקטיגוריה של ״בושה״:
היא בת ,30 והוא בן .35 רואים אותם
הרבה יחד, אך רואים אותו גם הרבה עם

..אולי אפילו שכבתי
011 זה שיכול היה
להיות בעלי -ולא היה
ל׳ שבל לתפוס אותו.״
אחרות. הוא פשוט אינו מוכן לוותר על
כל האחרות. בשביל מה הוא תוקן
הוא טוען שהוא אוהב אותה — ורק
אותה. היא מתוודה ש״אף גבר לא שווה
אותו!״ ובכן, מה העניינים זאת
התשובה מכירים כולנו: גבר פולי־גמי
שאינו יכול — גם אם ירצה — להס תפק
באשה אחת. הוא יפה, הוא עשיר
ורב־קסם, והן נופלות למיטתו כדבר ה־מובן־מאליו.
והיא,
הקבועה שלו, סובלת .״בטח
שאני כועסת על עצמי שאני לא יכולה
לגמור איתו!״ היא מצהירה בפני חברו תיה.
והיא כנה, באומרה זאת.
הכעס העצמי גובר, ככל שהשגים עוב רות.
מתחת לאיפור המיקצועי, מגלה העין
המנוסה קמטים ותריצי־ מרירות .״תעמידי
אותו בפני אולטימטום !״ מייעצים לה.
היא כבר עשתה זאת. המש פעמים. ותמיד
נשברה.
בושה !
ף״ כל א החינוך החופשי שקיבלנו
״ ^ בארץ,״ טוענת ידידה שלי — רווקה,
עצמאית, ובשנות העשרים המאוחרות.
״באיזשהו מקום אני מאמינה שפיספסגו
את האהבה הגדולה. כולנו. מבלי שהרגש נו.״
היא
מסבירה את עצמה :״בגיל 17 ויתר תי
על הבתולים. מסקרנות. כולם עשו את
זה, אז גם אני.״
״אז היה לי חבר. ועוד אחד, ועוד אחד.
והיחסים התבססו תמיד על המין. היה
נחמד, והיה המון סיפוק מיני. הרגשתי
נורא מבוגרת ונהניתי מזה.
״אני אפילו זוכרת שאחרי הצבא הת חרינו,
בין הבנות, ברשימות. עשינו חשבו נות
מי שכבה יותר וכמה פעמים בלילה.
״הכל היה אז שעשוע. הסיסמה היתה:
רק פעם אחת. אבל אחר כך, בגיל ,23
,24 התברר לי פיתאום שמין ואהבה הם
שני דברים שונים.
״ואז התחילו החיפושים אחר האהבה.
והם נמשכים עד היום.״
אבל בשפע הנסיונות כולם — לא היתה
אפילו הצעת־נישואין אחת .״אולי אפילו
שכבתי עם זה שהיה יכול להיות בעלי —
ולא היה לי שכל לתפוס אותו,״ היא מנסה
להתגונן.
המעציב חבוי בפילה ״אפילו״.
וגם היא אינה מביגה את הבושה.
שייכת למוזיאון ן
<*.כלל, א ם תשאל אותי — הרי הבושה
הגדולה היא בעצם התעוררותו של
נושא הרווקות.
קשה לי להאמין שנושא זה היה עולה
אי־פעם — לולא הרווקות עצמן. אם, כמו
שכתבה אלה זוהר בכתבה הקודמת, הגבר
דומה לילד שדמי־הכיס שלו מסוגלים ל קנות
את כל הקונדיטוריה — אשמות בכך
הרווקות ששיחקו את האמא — ונתנו
לילד־הגבר את הביטחון שדמי־הכיס שלו
מסוגלים לקנות את כל העוגות!
אני תמהה על אותן נשים צעירות,
היודעות כל־כך לשמור על הדיאטה —
אך אינן יודעות לשמור על עוגת־עצמן.
פעם היו הגברים הישראליים נטפלים
אל תיירות, כי הן ״קלות לפלירט.״ ה פלירט,
שהיה למעשה מישכב מקרי, נמשך
שבוע־שבועיים ונגמר.
את החברות הרצינית, שהובילה לחופה

— קיים הישראלי, אחרי כל הפלירטים, עם
הישראלית, אחותו לרוח ולמנטליות.
היום, גם הפלירט — מושג יפה לכש עצמו
— הולך ונעלם. אפילו הגברברים
הישראליים, אלה שחלב־אימם טרם יבש
על שפתיהם, כבר מציעים :״בואי ל הזדיין.״
הישראלית הממוצעת שבשום
פנים אינה מוכנה להיחשב שמרנית —
מסכימה לכל ההצעות.
היכן, אם כן, קבור הכלבן
ידידתי האינטליגנטית גילתה לי פעם :
״את יודעת, כשמתחילים להכיר את עולם
המין — אי-אפשר לוותר עליו. אשה שאין
לה גבר — נובלת כפרח בלתי־מושקה.
אני כבר יודעת שאת קטר־ד,נישואין, הגורר
רכבת משפחתית — הפסדתי. אבל, אני

מוכרחה להגיד לך שאני מתנחמת בזה
שכאשה אני חיה, לא נובלת. יש לי גבר
ויחסי־מין סדירים.״
ובהזדמנות אחרת היא גילתה לי שהיא
מכירה הברות, ששכחו מתי היה להן גבר
בפעם האחרונה .״הטרגדיה שלהן גדולה
משלי,״ התנחמה.
היא דיברה בשם. הרווקות הממוצעות,
שאינן זוהרות, שאינן מצטיינות ביופי
חיצוני. היא לא הכלילה את החתיכות,
שלכאורה הולך להן.
השאלה היא — האם באמת ״הולך להן ז״
או שזהו רק ״ג׳וק על הגב.״ אני מאמינה
שלחלק באמת הולך, ואין הן צריכות ל כרסם
בלילות את הכר המייותם.
אך מה קרה לאהבה, לעזאזל ! האם היא

טוענים שלפי הסטאטיסטיקה על כל
גבר ישראלי פנוי, בגיל הרלוונטי
לנישואין, יש שלוש פנויות. אני מחכה
עכשיו לסטטיסטיקה על התגבורת הגב-
רית שהביאה לנו העלייה האחרונה מברית־המועצות.
איני יודעת אם הניחוש שלי
בנושא מתקרב למציאות, אך אני חוששת
שאפילו כן — לא נפתרה הבעיה.
החינוך החופשי שהוטמע בנו — הגורר
בעיקבותיו חוסר־בושה, האופייני כל־כך
לישראלים — הוא־הוא שורש־הרע.
אילו מלכתחילה, היו בנות המין היפה
מתהדרות בביישנות — במקום במתירנות
— יתכן שהתמונה היתר, אחרת.
בארצוודהברית, מספרים, גוהרים ה צעירים
כיום חזרה אל השמרנות, אחרי
שטעמו מלוא־הכום מתענוגות המתירנות.
מעניין מתי גם זה, כמו כל אופנה
אמריקאית, יגיע אלינו.

י פי

במדינה
(המשך מעמוד )23
הארץ 900 ,אנשי הצוות, לאחר שסיימו
את תפקידיהם, החלו יורדים לחופשת־חוף.
העיתונאים והצלמים ראיינו את כל
מי שתפסו, התרכזו בדון קיטר השחרחורת
בת ה־ 21 ולין ג׳ונס הבלונדית בת ה־,20
שתיים מדיילות־הספינה היפהפיות.
מי שהפר את השלווה היה שר־התחבורה.
זזכתב נעצר. השמחה החלד, עם שחר,
כאשר כתב הטלוויזיה מנשה רז הצליח

״קווין אליזכט

כאבים נוראים. תהליך נורא זה
׳מתחיל כאשר האווז הנועד לפיטום הוא
בן שישה חודשים, נמשך מספר חודשים,
עד שהוא ראוי לשחיטה. במהלך חודשי
ייסורים אלה, גדלה קיבתו של האווז פי
שלוש מממדיה הנורמליים. הכבד, המנסה
למלא את תיפקודו בתנאי חוסר־הנוזלים
החמורים בגוף — מתרחב פי עשרים
מגודלו הטבעי. קשה לתאר את הייסורים
העוברים על האווז, כתוצאה מבטן מתוחה

עוגנת בנמל אשדוד

דממה דקה —
להסתנן אל סיפון האנייה בלב־ים. אנשי־הביטחון
של המלכה הצליחו לאתר אותו,
עצרוהו.
כאשר נקשרה הספינה אל שובר־הגלים,
קיבל את פניה, בין היתר, שמעון פרס.
לאחר שבירך לשלום את אשתו סוניה
ובנו, שהצטרפו למסעה של המלכה בליס בון,
נתפנה השר לעסקי־ציבור.
הבעייה שעמדה בפניו: רב־החובל של
המלכה סירב להתיר לעיתונאים הישראליים
במקום לקיים עימו מסיבת־עיתונאים על
סיפון הספינה. אלה, בתגובה, סירבו ל־ראיינו
על החוף. סירובו של רב־החובל
נראה מוזר במיוחד לאור העובדה, שהס כים
לקבל על הסיפון את.נציגי העיתונות
הזרה.

העולם הזה —
כוח חדש

הקפטן הקשוח. למעלה משעה נמ שכו
מאמציו של שר־התחבורה לשכנע
את רב־החובל. לא היתד, זו החזית היחידה
שבה טרח: במקביל, ניסה לשכנע את רז
הנרגז, ששוחרר בינתיים, להימנע משאלות
פרובוקטיביות לרב־החובל, כמו למשל :
״קפטן, האם גם בנמל אלכסנדריה היית
מתנהג כך כלפי עיתונאים מקומיים ז״
״אני עיתונאי, לא דיפלומאט,״ השיב
רז לפרס.

• סניף הקריות
כיום שלישי, ה־ ,8.5.73 כשעה
8.30 כערב, כביתו של ראובן
קריין, סימטת־אורן ,4קריית
מוצקין, תתקיים :

פגישת חברים
ו או ה די ם

לבסוף, הצליח השר לרכך את ליבו של
הקפטן הקשוח, השיג פשרה לפיה הורשה
צוות הטלוויזיה בלבד לעלות על הסיפון,
שאר נציגי העיתונות נותרו על היבשה.
הצוות עלה, ושר־התחבורה מיהר להצ טלם
בחברת הבריטי הגאה. הצגת הקיקרס
האחרונה נסתיימה.

על הנושא :
)1התארגנות לקר א ת מערכת
הבחירות,
)2התארגנות מקומית.

צעירי העולם הזה
כוח חדש
חוג ירושלים

שיעסוק כנושא :

תפקיד הנוער
בחיים הפוליטיים

ת מ 1ת ,

כיום שני ,30.4.73 ,כשעה 8.30
כערב, כ״בית החלוצות״ (אבן
גכירול ,14 ירושלים) ,ייערף

מיפגש צעירים

בעלי חיים
א 3ל תאכל

...את הוי יוזעת
התאים וו
תמאיס ון האז! גמישונים ארכונים ־ אקסטרונים

ישראל גותרה המדיגה
התרבותית היחידה
שבה מעודדים התעללות בבעלייחיים המחזה, החוזר על עצמו פעמיים ביום,
מזעזע באכזריותו: צינור באורך כעשרה
ס״מ נתחב בכוח לתוך צווארו של האווז.
הצינור מחובר למשאבה׳ הדוחסת בלחץ
מזון לתוך ביטנו של האווז, בכמויות
העולות בהרבה על צרכיו הטבעיים. לאחר
כל סעודה כזו, מתמוטט האווז בעילפון,
מרוב כאבים. במהלך הסיוט, הוא מקבל
טיפות מים ספורות בלבד, להקלת עיקולו
של עודף המזון הנורא.

דיילת לין ג׳ונם
סירוב מוזר —
עד סף ההתפוצצות ותנאי־צימאון קיצו ניים
בלתי-פוסקים.
עידוד ההתעללות. בעולם הרחב.
אסור פיטום־בכוח של בעלי־חי. רק לאח רונה
נתקבל חוק ההופך זאת אפילו ב קליפורניה
— מדינה בעלת לובי חקלאי
חזק — לפשע, בעוד שעד עתה היתד, זו
עבירה קלה בלבד. רק בצרפת ובלגיה
אין חוקים נגד נוהג זה — אולם גם שם
הוא כמעט שאינו קיים בפועל, בגלל
לחצם של אירגוני צער בעלי־חיים.
הממשלה היחידה בעולם שלא רק שאינה
אוסרת נוהג זה, אלא אף מעודדת אותו

ונ שבץ 5111:1ה1ה [ 1 8 6 0

דיילת דון קיטר

מאוזן :

— לאחר רעש גדול
— היא ממשלת ישראל. במפעלים בכפר-
חבד. בגבעת־אולגה, בית־אליעזר, ומקו מות
אחרים ברחבי הארץ, מתנהל פיטומם
באונס של אווזים בפרהסיה, כתעשייה
מעודדת על־ידי משרד החקלאות. בכפר-
חבד אף נערכו ניסויים דומים בברווזים,
אולם שיעור־התמותה הגבוה שלהם הציל

את שאר בני־גיזעם מגורל דומה.
פניותיו של אירגון צער בעלי־חיים
בארץ לממשלה, עד כה, לא הועילו. עתה,
הצטרפו לקול הזעקה גם אירגונים נוספים,
כשהם מאיימים להקים שערורייה ברחבי
העולם, אם לא ייפסק הנוהג.
דת עדים

דדא משמט
מי הס היהודים
הישראלים שהצטרפו
לכת הדתית ״עדי יהווה״ ?

אשת״טר סוניה פרס
יורדת מהספינה
עיסקי ציבור

״אונן• :

נלי הופמן, חיפאית יפהפיד! ובלונדי נית,
היתד. יכולה בנקל לכבוש את כתר
מלכת היופי, לוליא פגשה ביוסף עבדי
השחרחר, נענתה לחיזוריו הלוהטים ו נישאה
לו. היא חיתה אז בת .22-מנשואים
אלה נולדו להם 4ילדים. נלי לא היתר.
יהודיה. כדי להינשא לבעלה, התגיירה.
״אבי החורג הוא יהודי וציוני, והוא
הביא אותי לארץ, יחד עם אמא,״ מסבי רה
נלי היפה ,״ראיתי את כל החיים
בוורוד, רציתי להיות בשאו־ביזנס, ידעתי
שאני יכולה להרוויח הרבה כסף בדוג מנות.
אבל כאשר ראיתי איזה מחיר צריך
לשלם בשביל ההצלחה והפירסום, התחל תי
להסס. כי אני מוסרית מטבעי.״
הנשואים בין יוסף, בן משפחה יהודית
ספרדית ותיקה, ונלי — נוצריה קתולית
מפולניה, לא צלחו. הסצינות המשפחתיות
היו לחם־חוקם של ילדיהם הרכים. כאשר
נשבר לנלי, ברחה לבית אמא .״לא הייתי
מאושרת אז,״ מספרת נלי .״באחד הימים,
נכנסה אשד. מבוגרת לבית אמי באקראי,
וסיפרה לי על עדי יהווה. הסיפור שלה
פתח לי את העיניים ואת הלב — תמיד
האמנתי באיזה אלוהים, אבל אף אחד
לא ידע לענות לי על שאלותי תשובות
ברורות. האשד, הזו מעדי יהווה ידעה
לענות על כל שאלותי. כשהיא סיפרה לי
כי יבוא היום וכל הסבל ייגמר, התעודדתי
והפכתי לאופטימיסטית. בעזרת עדי יהווה,
(המשך בעמוד )28

. 1פרודה .7 .מין של מעיל־גשם. 14 .
ססגוני, מגוון . 16 .יפעת המדאה מסביב.
. 17 עשוי גריסים . 18 .אבי האב .20 .בן
אחד המיעוטים בארץ .21 .צוואר (באנג לית)
.22 .תואר אצולה אירופאי .24 .חור
בלי ראש .25 .תריסר (בגימטריא) .27 .יין
(באיטלקית) .28 .אגוז אדמה .29 .גוף.
.30 לשעבר, ראש־ממשלת בורמה .31 .שמו
הפרטי של מופאסאן .32 .זעף . 33 .סוד.
.34 מם . 36 .בן־צבע .37 .מין בושם.39 .
עוף דורם .40 .פלג .41 .רכס הרים בירדן.
.42 לחם הפסח .43 .רצון עז .46 .סופר
גרמני נודע (ש״מ) .48 .מבלעדי .50 .אלוף
שפרש מצד,״ל וחזר בו .52 .קידומת הו לנדית
.53 .קרס .55 .אם הפנינה.56 ...
לשעבר, נשיא דרום־קוריאה .57 .מלחץ
אופרות איטלקי 58 .וסיפא.59 .
האות ד,־ 21 בא״ב האנגלי .60 .שחקנית
קולנוע הוליבודית ותיקה (ש״מ) .61 .כלי־שיט
שטוח .63 .אות הניצחון .65 .יוגשם,
יבוצע .68 .יפה .69 .מופיעה בסיוטי־הלילה
של הערבים .71 .קיבוץ בעמק .73 .מאכל
איטלקי 74 .כקול שדי״ .75 .קיבוץ
בדרום.

חשבץ

. 1ממרח צמחי .2 .מלחין רומנטי (״הק לע
החופשי״) .3 .כד .4 .מאכל צפון־אפדי-
קני מסורתי 5 .ויני, ויצ׳י (באתי,
ראיתי, ניצחתי) .6 .מטבע ישראלי .8 .גה־מת־משא
טיבטנית על ראשה .9 .יפזד, יז־רה
לכל רוח (סיפרותיית) . 10 .מונח־יסוד ב פילוסופיה
ההודית . 11 .מיכל מים גדול.
. 12מ הי באידיש .13 .פילוסוף יהודי־הו־לנדי
נודע . 15 .אחורי הברד . 18 .סופד אר־מני־אמריקאי
מפורסם . 19 .מחזאי נורווגי,
אבי הדראמה המודרנית .22 .פרי.מאכל.
.23 התעטש .26 .צייר איטלקי ( 1510־.)1447
.29 מגיבוריה הלאומיים של איטליה
( 1882־ .35 .)1807 לקח כסף במטרה להח זירו
פעם .36 .כינוי לכומר נוצרי .38 .אש פה
.39 .כאב .42 .משורר ומחזאי בלגי
(״הציפור הכחולה״) .44 .לסטים .45 .נקיק
צר ועמוק .46 .אפסר .47 .נחתום.49 .
עיר שחוברה לה יחדיו .51 .מלחמת שוו רים
.54 .״ויקו לעשות ענבים, ויעש
.60 אלמוג ארגמני .62 .מקור למי־תהום.
.64 ישיר, ירנן .66 .האות ה־ 17 בא״ב
האנגלי .67 .דיון בין צדדים (ר״ ת).69 .
יבחר בקפדנות .70 .זיהום של פצע.72 .
קידומת שמשמעה שניים .73 .מדף.

$ 60ו

זוהי חידה חשבונית. בל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור׳ חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

דרמפון

מיסדרמפון

הסבון ללא סבון לכל המשפחה

סבון היופי ללא סבון לטיפוח העור

לפני כ 26 שנה ״תיא גרמה למהפכה ב ש מח המדע, כאשר כימאיה יצרו את דרמפון -
הסבון ללא סבון הראשון בעולם. מאז רבבות רופאים ומליוני צרכנים בעולם
ממליצים ומ שבחים את דרמפון כסבון אידיאלי לרחצה ושמירה
על עורם של תינוקות ומבוגרים.

היום אנו מציגים בגאוה את הישגנו האחרון: מיס־דרמפון, סבון היופי ללא סבון,
העשיר בויסמינים ותרכיזי צמחים ובחידושי המדע ה אחרונים
החיוניים ל שמירתוסיפוח עור האשה.
מיס דרמפוו הוא סבון המוקד ש במיוחד לאשה שעורה יקר לה.
תני ל״תיא״ ליפות אותך, כי,.תיא״פירושה: תהיי יפה אשה.

באור-ורשבסקי

במדינה

טוו 11

(המשך מעמוד )27
הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לחיות
היא על פי דרך היושר והאמת הפנימית.״
ישוע כמקום סארכזר. לעומת ה הסבר
הפשוט והתמים של עקרת־הבית
הצעירה. הנעדר כל הצטעצעות, יודעת
שושנה גבעתי לנסח את השקפתה ואת
עיקרי אמונתה׳ בניסוחים רליגיוזיים. תוך
הבאת שפע של מובאות וציטטות מן
התנ״ך. שושנה, חיפאית אף היא, מתגו ררת
בבית אבן ישן וגדול, מרוהט ברהי טים
עתיקים. היא אחת הפעילות העיקריות
של כת טדי־יהווה בישראל. שושנה,42 ,
אשה עגלגלה, ממושקפת ונעימת־סבר,
נשואה לימאי ואם לשתי בנות חמודות
בגילים 8ו־ 5מבקשת להבהיר - :אין לנו
כל קשר עם היהודים למען ישו.
״תמיד חיפשתי את האמת,״ היא מעידה
על עצמה ,״עד , 1952 האמנתי בסארטר
ובאכזיסטנציאליזם. הייתי אז מאוד קאר־ייריסטית
ואינדיבידואליסטית, נהגתי לב־

רוחנית, את הדיו־וחשבון אנו מוסרים
ליהווה בלבד, איננו סוגדים לאף אדם
עלי אדמות.״
לדברי שושנה, זוהי הכת הדתית היחי דה
הדוגלת בכתבי הקודש בלבד, בניגוד
לכנסיה הקתולית שיש בה יסודות אלי ליים,
והדת היהודית הבנויה על מסורת,
תוך התעלמות מהכתוב בכתבי הקודש.
עדי יהווה, מאמינים בכל הניסים המופי עים
בכתבי הקודש. נוסף לאמונתם ב אלוהים,
מאמינים עדי־יהווה גם בקיומו
של השטן ושל מלאכים.
מוסד הנישואין הוא ערך מקודש אצל
עדי־יהודה, וקיום יחסי־מין לפני הנישו אין
הוא בבחינת טאבו. העובר על הלאו
הזה, עלול להיות מנודה מהאירגון. טקס
הנישואין של בני הכת הוא פשוט מאוד.
״לא הייתי קוראת לזה טקס,״ אומרת
דליה ארז -בת ה־ ,24 מזכירת בית עדי
יהווה ,״משום שאצלנו אין בכלל טקסים.
לנישואין, קודמת הרצאה בפני בני־הזוג
ומוזמניהם על מהות הנישואין תוך הדגשת
קדושת הקשר ומוסריותו של התא המש פחתי.״
דליה
ארז ילידת עיראק, עלתה לארץ
בהיותה בר. שנתיים. היא נערה ממושקפת,
נעימת־סבר המדברת בלחש. היא למדה
בבית־ספר דתי, כאשר אביה, שנתפס לתו רה
זו, הצליח להחדיר גם בבתו את עיקרי
אמונתו .״אבא פגש בעדי־יהווה בעת מל־חמת־העולם
השניה, בהיותו סטודנט להנ דסת
חשמל ביפאן ״,מספרת דליה ,״הם
נתנו לו כמה מספריהם לקריאה — הוא
קרא בהם ומצא את האמת. בגלל מאורעות
המלחמה, ניתק הקשר שלו עימם. הוא
חזר מיפאן לעיראק, נשא אשה ויחד עלינו
ארצה. רק לפני כעשר שנים הוא גילה
בארץ את עדי־יהווה וחידש את הקשר

ידידך כועס — אבל לא נורא — זה
יעבור לו. בשבוע זה
מראים הכוכביס שינוי
דראסטי. מה שחשבת
שלא יהיה בסדר —
יסתדר בסופו של דבר.
בכל השטחיס. זהו כ נראה
השבוע שלכם,
טליים. בלו היטב, טיילו
הרבה, בעיקר בחיק
במרס -
יאפריל

הטבע ונצלו את ה־חיים.
אל תשימו לב
למה שהשכנה אומרת. מה היא מבינה?

סוף־סוף אתה רואה ברכה בעמלך. אתה
עומד לקראת השנה
החדשה, אם תצליח
לשמור על מצב־רוח
מרומם, תיפתחנה בפניך
כל הדלתות. אם
לא תעשה בעיות, גם
תדע להסתגל לשורה
שלמה של מצבים חדשאי״גמישותן
שים,
מנעה
ממך למצות
קודם לכן. בת־שור :
לבשי תכלת השבוע. אל תרבי בטיולים.

אס את מתאכזבת מאוד ביום ב׳ או ג׳ —
זכרי שרצית בזה, ולא
עשית שוס דבר בסיסי
כדי למנוע את הדבר.
האיש שפגשת שוב אינו
משאיר בפיך אלא
טעם של אפר: זכרי
שגם הוא איננו יכול.
ס או מיו_1
לתת לד אלא מה שאת
21 במאי ־
מרשה לו לתת. אל
2 0בי1ג>
תהסס לצאת לבלות
הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכונית; הופעתך היא
בעלה חשיבות מרכזית לבריאותך השבוע.

גאוותך הרבה מונעת ממך לבקש טובות
או להסתבך בקנוניות.
זכור כי השבוע מילת־הקסם
היא טיפוח־קש־רים.
לכן, גס אס תתקשה
להתגבר על גא־וותך,
למד לפחות להחזיק
את פיו נעול.
אם הם רוצים להיטיב
עימך, תן להם לעשות
זאת, ואל תדחה הצ 9נ 3י532£3מ> 6
עות העשויות להיות
מכריעות עבורך ועבור שאר בני ביתך.

במישור חיי האהבה שלך, בת עקרב,
לא יחולו שינויים מרעישים.
על תידחי בגסות
את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך
חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות
את שלו ; או שהרג-
שתך תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתיי^זו1:נ,נ>וו>^ו

ממך. בן עקרב,
למרות אופייך הנוח,
אתה נוטה להתפרץ. קח עצמך בידיים.

עקת

סוף השבוע יחייב זהירות במה שנוגע

לעסקים או לבריאות.
משהו הקשור. באש
עלול להעיב על שימי
חתך. מזלך מצוי בש בוע
זה בסימן של להבה.
יהיו לך גם הסתבכויות
טס ילדים במשפחתך.
שיולידו וי1111111
כוח
חריף בין ההורים.
ייתכן וייראה לך כאי *¥1זיז1די 7זז ת £
£688X 31
לו נשקף לך מקור
הכנסה מבטיח יותר מאשר עמדתך הנו כחית.
שקול היטב ובהגיון את מעשיך.

עדת ה׳ עבדי־הופמן
כל הסבל ייגמר
לות את כל זמני הפנוי בכסית, בוויכוחים
אינסופיים על החיים ועל האמת. נהגתי
אז לכתוב שירים, ציירתי מעט, וטיפחתי
שאיפות של משוררת. על נשואין, ילדים
ובית, בכלל לא חלמתי — המסגרות
הבורגניות היו זרות לי לגמרי. אבל בעמ קי
הנפש, כירסמו בי הספק וחוסר הוו דאות
— האם זו האמת י היה לי חבר
יהודי, שיעץ לי לקרוא את הברית החדשה.
קראתי. זה דיבר אל ליבי, היה
לי טוב על. הנשמה. הפסקתי להאמין
בסארטר, מעתה האמנתי בישוע.
״ב־ 1958 הפלגתי לארה״ב. הגעתי לניו־יורק
בדיוק כאשר נערך שם הכינוס הגדול
של עדי יהווה ביאנקי סטדיון. ראיתי את
הכתובות המברכות את באי הכנס ברוכים
הבאים עדי־יהווה, ותמהתי — מה עושה
כאן יהווה י הרי זה אלוהי דזתנ״ך, אלוהי
ישראל — מה פתאום נישא שמו בחוצות
ניו־יורק?
״כאשר התארחתי לאחר מכן אצל יש ראלי
שומר־מצוות בברוקלין, הקישו ב דלת
שתי בחורות כושיות, ובעמדן על
הסף הציגו עצמן כעדות יהווה. דרכן
קשרתי קשר עם עדי־יהווה. קודם כל
התהלתי ללמוד את התנ״ך ביתר יסודיות,
עם מורים של עדי־יהווה. למדתי גם את
הבריח החדשה, כי אנחנו רואים את
ההנ״ך כיחידה אהת. המורה שלי היתד,
איטלקיה נוצריה בשם רוזמרי פאלרמו,
היא היתה אשה פתוחה ונאורה, שחקנית
תיאטרון לשעבר. בשלב זה, החלטתי לה פוך
חברה מלאה בעדי־יהווה.״
הבשורה כאה מיפאן. עדי-יהתה,
הוקמה לפני כמאה שנה בארה״ב ע״י
צירלס ראסל. עד יהווה הראשון, היה
לפי אמונתם הבל ,״שמת על קידוש
השם.״ אין להם מנהיגים, או איש מופת
— ״משום שאצלנו לא קיים פולחן אי שיות,״
כדברי שושנה ,״יש לנו אמנם
נשיא, אבל הוא אחראי לאירגון והדרכה

הרגע לו אתה מצפה חודשים כה ארוכים
יגיע השבוע, ביום חמישי
או ביום שישי.
הוא גם ירווה עבורך
סימן לפתיחת תקו-
פת־חיים חדשה. אין
צורך למחוק את העבר,
אך השתדלי לבנות
עתיד טוב יותר.
21ג יוגי ־
כוח השיכנוע שלך גו20
בסל*
בר. אתה אומנם מוצא
את עצמך מבודד,
אך יחד עם זאת מאושר ובעל כוח בלתי-
רגיל. אפילו יריבים, יושפעו מנושא מסו-
מאהדה.
יים, יכבדוך ולאו-דווקא

יסו1ו

עדת ה׳ גבעתי
טוב על הנשמה
שלו עם הכת. אחרי שגם אני גיליתי
את עדי־יהווה, עזבתי את ביה״ס הדתי
משום ששם התנכלו לי בגלל אמונתי
ועברתי לעבוד כפקידה בבנק.״ עכשיו
היא עובדת כמזכירת עדי־יהווה במשכו רת.
הקץ
קרוב מאוד. בארץ מונים עדי־יהווה
כ־ 170 איש. ראש הכת העולמי
הוא נתן נור, המתגורר בברוקלין. לאח רונה
ביקר בארץ כדי להכשיר את הקר קע
לקראת בואם של אלף עדי־יהווה
מרחבי העולם לישראל. לעדי־יהווה היש ראלים
יש מועדון בשדרות או״ם בחיפה
הנקרא בית עדי־יהווה. הבניין הישן מכיל
אולם כינוסים קטן עם 70 מקומות ישיבה.
ספריה קטנה ומשרד.
הרועה הרוחני של הכת בארץ הוא
סקוטי גבוה ובלונדי, בעל הופעה סגפ נית
— אריק פירס.
שושנה גבעתי יודעת לספר על החזון
האחרון שהתגלה לעדי־יהווה :״מלחמה
תיערך בקרוב מאוד בין כוחות הטוב
וכוחות הרשע.״ את היום ואת השעה, אין
איש יודע. אבל הסימנים מצויים בחזון
יוחנן, וזה תירגומם לשפת ימינו: אירגון
האומות המאוחדות ישמיד את הדתות
הממוסדות, יהיה שלום בכל העולם —
זה יהיה שלום כל־עולמי, פוליטי, לא אי שי
בין בני האדם, אלא בין האומות.
ידיעה שתגיע מהצפון׳ תרגיז את ד,מימ־סדים
של העולם. אז יתחילו ברדיפות
עזות מאוד נגד עדי־יהווה ואז יתחיל
הקץ,״ שלא נדע מצרות.

תתפלא על שכל־כך הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתך,
שאתה נמנה על ה״זא-
בים הבודדים״ ואינך
מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים לד בבעיות
המעיקות עליך
באמת. צפוייה לך הש בוע
פעילות הקשורה
בעבודת־כפיים. מעשהו
של אדם יקר לך יכאיב
לך למרות שלא התכ וון
לכך. תצטרכי לעודד את בן זוגך בפעילות.
שבסופו תביא אושר לשניכם גם יחד.

ככוח הרגל — כן כוח-האהבה: שניהם
מושכים אותך לפסים
בהם התרגלת ללכת,
בעבר, גם שעה ששברת
את הראש בנתיבות
הללו עצמם. במילים
אחרות: אתה
עלול להיכנס לאהבה
בלתי-נוחה בלתי־פו-
רייה, מתסכלת — ולהיכנס
אליה עם ה ראש
והרגליים. זיכרי
שהאיש שנפגש בדרכך אינו כפי שאת
רואה אותו — אם את מסוגלת לראות.

זזזז

יויין

אתה יודע לצחוק גם על חשבון עצמך?
השבוע תהיה לך הזדמנות
לכך: תיתקל
במצב מביך שיש בו
הרבה מן ההומור.
מלבד זאת, שבוע מצו-
יין: הכסף, ההצלחה,
האהבה וסתם אהבהבים
— כל אלה מחזרים
אחריך בת
21 בדצמבר ־
19 בינואר
גדי. הזהרי רק שזה
לא יסובב את ראשך,
ושלא ינצל את הכל בצורה מוגזמת.

את נוטה להסתכל על הקוקו ולא על מה
שיש בו. על כן, היזהרי מלשפוט את האיש
שייקלע השבוע בדר כך
על־פי מראהו המלבב
או התנהגותו המבריקה.
אס עליך ל שנות
את מקום־העבו־

דה או להתחיל בעסק
חדש — נסה לעשות
זאת ביום א׳ או ביום
ג׳ בתחילת השבוע. ז - 1ז ^1ו;6 * 1ו
קח את עצמך בידיים :
בריאותך רופפת, ו־דווקא
ממה שאתה באמת חושד. לבשי לבן.

אל תחשושלהציג את דיעותיך ולעמוד
על שלך, אפילו מול אדם חשוב ורם
מעלה. הסבר את עמדתך
וסמוך על הבנתם
של האחרים. בת
״דגים״ אל תחשבי
שאת יכולה לסדר את
כל העולם, בסופו של
דבר יגלו האנשים הקרובים
אלייך את מה
שאת עושה — וינק19
בפברואר -
20 במרס
טו באמצעים חמורים.
כדאי שתעשי קצת
חשבון־נפש ותחליטי מה חשוב באמת.
השבוע טוב מאוד לאלה מכם המהמרים.

זגים

נתוחת בתום

השאלה שנותרה
ני התנפלתי עליה מאחור, סתמ־
תי לה את הפה עם היד שלי, וששון
התחיל לתת לה מכות אגרופים בידיו
וברגליו. אני התעייפתי ועזבתי אותה,
אבל הוא המשיך לחנוק אותה. השכבנו
את סעדה על הגב שלה, והוא עלה עליה
עם הרגל ולחץ את הרגל שלו על הגרון
שלה וסחב את היד שלה הלא־משותקת
אליו בכוח. היא צעקה צעקה אחת ולא
יותר. בזמן שהיה חונק אותה, היא היתה
נותנת בעיטות וקופצת כל הזמן על ה־ריצפה,
והיתר. מוציאה רוק מן הפה. תי־כף
אחרי זה הוא התנפל על החזה שלה
וגנב משם שקית שבתוכה היה כסף.״
כך, בתיאור פלסטי מתומצת זה, סוכ מה
בפי אחד ממשתתפיה דרמת רצה מזע זעת,
במרכזה עמדו שני נערים צעירים,
תושבי מעברת בת־ים, האחד בן 15 וחצי,
והשני גדול ממנו בשנה. שני הנערים
נאשמו ברצח הזקנה סעדה אדרי, אשתו
של מקבץ נדבות עיוור ממעברת בת־ים,
ביוני אשתקד. לפני שלושה שבועות הר שיע
בית־המישפט המחוזי בתל-אביב את
שני הנערים ברצח, דן אותם ל־ 9ול־12
שנות מאסר.
שעה ששלושת שופטי בית־המישפט ה־

תלטה עליו גברת זו, ובהשפעתה, או לפי
דרישתה, הוא ביצע מיספר גניבות ופרי צה
קודמת בדירת אדרי, וזאת כדי למלא
את מישאלותיה. הוא טוען כי אנט ניצ לה
את קשריהם האינטימיים שנשארו כאי לו
סוד כמוס, באיימה עליו שתגלה את
הסוד להוריו באם לא ימלא את השלי חויות
שהטילה עליו. הוא, מצידו, פחד
פן יגרור גילוי זה תוכחה קשה מצד הו ריו,
וציית בלית ברירה.״

עלה עלי!״
פיו של ששון עצמו נשמע הסיפור ב־
1-1צורה הבאה :״את אנט היכרתי כשבאה
לגור עם בעלה במעברה. אני מכיר גם
את בעלה, מוטי דיין. היינו ידידים טו בים.
היינו נכנסים זה אל זה הביתה. היו
גם יחסי מין ביני לבין אנט. הייתי עושה
כל מה שהיא ביקשה. הייתי עושה הכל,
כי היא היתד. מאיימת עלי שתספר להו רי
ולאחי הגדול ששכבתי איתה. לכן
עשיתי מה שאמרה לי. הקשרים שלי איתה
נמשכו שמונה חודשים לפני הרצח, מזה

האם בגלל יחסיו האינטימיים עם

מחוזי מקם קנת, אלישע שיינבוים ואליהו
מני (להבדיל מהשופט העליון אליהו מ.
מני) ,חרצו את דינם של שני הנערים
ובדקו את פרשת הרצח על כל צדדיה,
הם התעמקו בסוגיה מה דחף את שני
הנערים הצעירים לבצע את הרצח האכ זרי?
האם היתד. זו אומנם רק תאוות
הבצע שלהם?
האם תמורת כמה הפרוטות ששדדו מ אשת
הקבצן היו מוכנים לרצחה?

שעה שקבעו ללא היסוס את אשמתם
של הנערים, התייחסו שלושת השופטים
בזהירות מירבית לניתוח מניעיהם, כי
מתוך העדויות שנשמעו במישפט זה, נח שפה
דרמה מהסוג המצוי בין הטרגדיות
השקספיריות. קשה היה להצביע על ה מניע
שעמד מאחורי הנערים, כיוון שאז
יכול היה הדבר להצביע על דמות, שכלל
לא היתד. נאשמת במישפט, אבל תפסה
בו מקום מרכזי.
היתר. זו דמותה של אנט דיין, אשה
נשואה בת ,24 שכנתה של הנרצחת. היה
זה אחד הנערים הנאשמים ברצח, שטען
במהלך המישפט כי רוחה של אנט דיין

י 1 1גרם, לדעת מרדכי,
בעלה של אנט,
להאשמת אשתו כאילו הסיתה את הנערים.

טרנספווט המוות

וצח נעו בן 164 את הקבצנית?

מרחפת מעל פרשת הרצח. לפי עדותו
וסיפורו, היא נטלה תפקיד דומה לזה
שנטלה ליידי מקבט בטרגדיה השקספירית,
קבעו השופטים :״ששון שם־טוב ״
היה מבאי ביתם של בגי הזוג דיין. לפע מים
היה אף לן אצלם, כשהבילויים המשו תפים
נמשכו עד שעה מאוחרת בלילה. לפי
סיפורו של נאשם זה, נרקמו קשרים אינ טימיים
בינו לבין אנט דיין, ונמשכו תקו פה
ארוכה למדי. בתוקף יחסים אלה הש־
* שם בדוי ׳,כמו שמו של הנאשם השני.
מאחר ששניהם קטינים, נאסרו. שמו־תיהס
לפירסום.

שני הנערים את גופתה בארו! .בלילה חזרו אל חדר הרצח, הניחו

הייתי שוכב איתר. שישה חודשים. היא
לא היתה הראשונה אצלי. הספקתי לשכב
כבר עם בחורות אחרות. הורי ידעו שאני
יוצא עם בחורות אחרות. הייתי הולך
לדיסקוטקים. היה לי כסף.
״פעם אנט אמרר, לי שהיא צריכה
להרוג את סעדה. לא אמרתי כלום, כי
היא אמרה מה שאמרה לאחיה, לא לי. אני
ישבתי בצד והם ישבו בצד אחר. אבל
שמעתי מה שאמרה. היא קיימה את היחסים
איתי בשקט, שאחיה לא ישמע ושמרנו את
זה בסוד.
״זה התחיל מזה שקודם היינו ידידים
טובים. בהתחלה אנט היתה מנשקת אותי

את גווייתה על מריצה, כיסו אותה בניילון, והשליכו אותה במזבלה
קרובה. בתמונה נראה שיחזור חלק זה של הניסיון להעלים
את הגוויה, כשבמקום הגופה משתמשים בבובה.

שבסס של 2נערים שהורשעו ברצח וקנה
בלחי, על יד בעלה. אבל הבעל שלה לא
היה מתרגז, כי ידע שאנחנו סתם ידי דים.
פעם הייתי עם אנט אצלה בבית.
בשעה שלוש אחרי־הצהריים היא שאלה
אותי אם אני רוצה לשכב איתה. עניתי
לה ״לא!״ אבל היא היתה מנשקת אותי
ומחבקת אותי ולוקחת את היד שלי ושמה

על החזה שלה. פתאום היא התחילה להת פשט
ונשארה ערומה לגמרי ונשארה לו בשת
רק תהתונים והיתד. מנשקת ומחבקת
אותי וביקשה גם ממני להתפשט. היא
אמרה לי, :בוא, תעלה עלי!׳ אני לא
הסכמתי. פחדתי שהיא תהיה בהריון.
הייתי רק מלטף אותה בכל הגוף שלה

שישוו הרצח

אחד הנאשמים מציג בפני השוטרים, בעזרת בובת
השיחזור, כיצד דחפו הוא וחברו את גופת הזקנה
שרצחו לתוך ארון הבגדים בחדרה, כדי להסתירה מבעדה העיוור עד שיוציאוה. בחושך.

וון 11ך ממלאת את מקום הזקנה שנרצחה, סעדה א 1רי, בשיחזור
ןןךן? ך
1 1 1 ^ 1 .1הרצח. הדמות גבוהת־הקומה, המחזיקה בידה האחת את
רגל הבובה, היא דמותו של אחד הנאשמים, שטען שביצע את הרצח בהשפעת השרנה היפה:
וגם מלטף אותה בשדיים שלה.
״למוטקה, בעלה של אנט, הייתי נותן
הלוואה. כל שבוע בערך 50 או 100 לי רות
והוא חייב לי עד היום 500 לירות.״

__ בלי
קשר נפשי

** י הוא הצעיר שטען כי בהשפעת
יחסיו המיניים ואהבתו לאנט נדחף
לבצע רצח כדי לשדוד מאשת הקבצן 215
לירות?
משפחתו של ששון שם־טוב מונה תשע
נפשות. הוריו עלו עם שלושת ילדיהם
הראשונים ממרוקו נד . 1956 הם שוכנו אז
במעברת בת־ים בצריף שכלל שני הד רים
ומטבח. בינתיים נולדו עוד ילדים
ומצבו של הצריף הלך ונעשה גרוע יותר
משנה לשנה. בימים גשומים הוא היה מו צף
מים. בדרך קבע מסתובבות בו חול דות
ועכברים.
לפני שנתיים התגרשו הוריו של ששון.
האם מפרנסת את המשפחה מעבודתה ב תופרת,
ואילו האב, כבן ,50 הוא טיפוס
עצבני, אימפולסיבי ותוקפני, מכור לטיפה
המרה ורוב זמנו הוא שרוי במצב של
שיכרות. את תפקידו כראש המשפחה לא
הצליח למלא. ילדיו אינם מעריכים אותו
ומעולם לא יצרו אליו קשר נפשי כל שהו,
כעדות העובדת הסוציאלית.

׳ 1זועק משה מל-

כה, הקבצן העיי
*¥ 1 וור, שאשתו נרצחה בגלל 215 לירות.

ששון, רזה וצנום, הוא נער גבה־קומה,
מפותח מכפי גילו. הוא סיים את לימודיו
בבית־ספר עממי דתי במעברה. הוא היה
נוהג להתבודד כשמצב רוחו קודר רוב
הזמן. אחרי שסיים את לימודיו עבד ב מקומות
שונים בנגרות, בחלוקת לחם,
בתעשיית מיטות, בריתוך צינורות מים
ובצביעת רכב. בכל מקום עבודה היה
נאלץ לעזוב אחרי זמן קצר, משום שלא

היה מסוגל לעמוד בלחצים וקשיים. כאשר
התגייס אחיו הבכור לצה״ל, מילא את
מקום אחיו כמפרנס המשפחה. תמורת זאת
היה דורש מאחיו ואחיותיו לשרת אותו
והיה מכה אותם. בזמן הקשרים שלו עם
אנט הפסיק לסייע למשפחתו והיה נוהג
שלא לבוא הביתה לילות שלמים. יחסיו
עם הבריו ועם אמו התערערו גם ׳הם
כתוצאה מכך.
שותפו לרצח, יחיאל אבוטבול, בא אף
הוא ממשפחה מרובת -ילדים: שמונה אחים
ואחיות. רק לאחרונה עברה משפחתו
להתגורר מהצריף במעברה לדירת שיכון.
במשך שנים ארוכות היתר, משפחתו
בטיפול של מישרד הסעד. ראש המשפחה
הוא דמות פטריארכלית, המחזיק את בני
משפחתו ביד קשה ותובע מהם מילוי
מיצוות הדת. האב, כמו אם המשפחה, אי נם
יודעים קרוא וכתוב. תפקידה של האם

במשפחה, לפי קביעת מומחים, הסתכם
בתיווך בין הילדים לבין האב.״

אין מ ס פי ק
הו כ חו ת

^ נט דיין, שלא הובאה כלל בנאשמת
במישפט הרצח ומלבד עדותו של
אחד הנערים הנאשמים לא הועלתה נגדה
כל אשמה, אף היא בת למשפחה מרובת
ילדים. היא עזבה את בית הוריה בגיל
, 16 עבדה כחדרנית בבתי־מלון בטבריה.
כתוצאה מכך ניתק אביה, איש שומר
מיצוות, את הקשר עימה. כשהיתה בת 19
נישאה וילדה לבעלה בת, שהיא כיום
בת ארבע. מאז נשואיה התגוררה במע ברת
בת־ים בצריף דו־משפחתי דל, ש־באגפו
השני התגורר מקבץ הנדבות העיוור
(המשך בעמוד )24

| 1ךןןהת

זהו הצריף הדרמ שפחתי במעברת בת־ים שבאגפו האחד

התגוררו בני הזוג מרדכי ואנט דיין עם בתם בת
1 1 _ 1 11 11 1 1
הארבע ובאגפו השני התגורר זוג הקבצנים משה מלכה וסעדה אדרי.

יע איר?
ולמי 1ה אי כפת?
סיום מושב־החורף של הכנסת עמד בסימנה של בדי חה
עגומה.
מקובל שידר הכנסת מסיים את הכנס בכמה דברי
ברכה וסיכום. אולם הפעם, לפני שניגש לברכות, נאלץ
ישראל ישעיהו למסור הודעה — בתגובה על מיכתב
תקיף ששלחתי לו. וכך נראים הדברים בפרוטוקול:
היו״ר ישראל ישעיהו: חברי־הכנסת, נתבקשתי
להודיע שבהצבעה על חוק העודפים הכרזנו על 75 בעד
החוק. כאשר בדקנו, מצאו שהיה נזיספר של 73 מצביעים
בעדו. אני מודיע זאת כדי שזה יתוקן בפרוטוקול.
שמואל תמיר: המזכירה היתה במקום. איך מצאוז
היו״ר ישראל ישעיהו: אחד מחברי־הכנסת
בדק, ואחויכד בדקו אחריו, והתברר שזה נכון, והיו
73 ולא 75 מצביעים בעד. היתה טעות בספירה.

סיום הכנס, אפריל 1973

הצביעו בעד 20 ,נגד. אולם מכיוון שההצבעה היתד!
״שמית״ לפי דרישתנו — אפשר במיקרה נדיר זה לב דוק
את המיספרים. לפי הרשום 72 ,הצביעו בעד 21 ,נגד,
ו־ 27 נעדרו.
הפניתי לכך את תשומת־לב היו״ר, ודרשתי שהוא
יכריז מעל הדוכן את התוצאה הנכונה. תחילה ניסה
לפתור את הבעייה על־ידי תיקון אחר־מעשה של פרוטו קול
הישיבה, בחשאי. התנגדתי לכך, וטענתי שמה שהוכ רז
מעל הדוכן ניתן לתקן רק ע״י הכרזה שנייה מהדוכן.
היו״ר קיבל, בלית ברירה, טענה זו. אבל נשאר
פער: הוא לא תיקן את מיספר המצביעים נגד, ואילו
את מיספר המצביעים בעד תיקן בצורה שאינה נובעת
מהפרוטוקול. הוא טען שהצביעו בעד ,73 ולא 72 כפי
שנובע מהפרוטוקול.
מדוע ז בפרוטוקול רשום שח״כ גד יעקובי (עבודה*

לישעיהו היה קשה, כנראה, להודיע מי היה אותו
״אחד מחברי הכנסת״ שבדק ומצא שיש טעות. לי מותר
לגלות את הסוד הכמוס: זה היה חבר־כנסת מטעם
סיעת העולם הזה — כוח חדש.
כפי שהודיע העולם הזה 1858 מייד אחרי ליל־ה־שימורים
של באדר—עופר, הכריז היד ר על תוצאה
כוזבת בקריאה השלישית (האחרונה) .הוא קבע אז ש*75

סיעה קטנה מאד
עם כניסת פגרת הפסח, נסתיימו שלושה וחצי מ־בין
ארבעת המושבים השנתיים של הכנסת. לא נותר
עוד אלא כנס-הקייץ — חצי מושב שיעמוד כולו בסימן
מערכת־הבחירות.
כמה ימים לפני הפגרה, הניחה מזכירות הכנסת
על שולחן הבית סיכום של פעולות הסיעות בכנסת
במשן שלושת המושבים הראשונים שלה. עדיין חסרים
הנתונים על כנס החורף של המושב הרביעי.
המיספרים חם מאלפים. חם מהווים סיכום סטא-
טיסטי של פעולת סיעתנו — ואולי יש בחם כדי
להסביר מדוע החליטו חמערן וגח״ל לגייס את כל
הכוחות כדי לחסל את הסיעות הקטנות בכלל, ואת
סיעתנו בפרט.
סיעתנו קיבלה 1.25 של הקולות הכשרים בבחירות.
אחרי שנגזל מאיתנו המנדט השני שזכינו
בו, מחווה סיעתנו /0י<.$מ של הכנסת.
מה עשו 0.8אחוזים אלה ז
נתחיל בפעילותנו בשטח השאילתות.
השאילתה, כפי שהיא קיימת כיום בכנסת, היא
במידה רבה המצאה של סיעתנו. כאשר באנו לכנסת
הקודמת, חיה זה מכשיר מוזנח, בלתי-מכובד, שמיעטו
להשתמש בו.
הדבר השתנה. חיש מהר. במושב הראשון של הכנסת
הקודמת הגישה סיעתנו שאילתות רבות יותר
מכל שאר הסיעות גם יחד. מישרדי״הממשלה נוכחו
לפתע לדעת שעליהם למסור דו״ח על מעשיהם ועל
פעולותיהם.
בד בבד עם גאולת השאילתה גאלנו את ״השאלה
הנוספת״ — מכשיר שכימעט מעולם לא השתמשו בו.
זוהי זכותו של חח״כ, בעל השאילתה, להוסיף אחרי
התשובה שאלה על־פה, שעליה חייב השר המשיב
לענות בו במקום. אנו מציגים כימעט אחרי כל שאילתה
שאלה נוספת — חן כדי למנוע התחמקות של השר
ופקידיו, חן כדי להכריח את השר להתכונן מראש
וללמוד את חבעייה, לפני שהוא בא לקרוא לנו תשובה
שהכינו לו פקידיו בכתב.
כעבור שנה״שנתיים למדו סיעות וח״כים אחרים
את המלאכה, וכיום השאילתה היא מכשיר חשוב
בכנסת. אולם סיעתנו עומדת עדיין במקום שאין דומה

בשלושת המושבים הראשונים של הכנסת השבי עית
הוגשו בסך הכל 4367 שאילתות. מהן היו 634
שאילתות של סיעתנו — כ״ .150/0רק סיעה אחת —
סיעת גח״ל, המונה 26 חברים, הגישה שאילתות רבות
יותר .690 :המערך הגיש ,598 המרכז החופשי ,414
ל״ע ,251 מק״י ,132 וכו׳.
אם נשווה את פעולת סיעתנו לפעולת גח״ל, למשל,
תתקבל התוצאה הבאה: סיעתנו (ח״כ אחד) :
.634 כל ח״כ של גח״ל, בממוצע .27 :כל ח״כ של
המערך .10 :
שונה המצב לגבי הצעות״החוקים של חברי-כנסת.
יש המאמינים כי קנוניית באדר—עופר נולדה רק
לאחרונה. האמת היא כי מאז נכנסה סיעתנו לכנסת
נוצרה קנונייה של המערך וגח״ל נגדה. בכנסת הקודמת
היתה זאת קנונייה של באדר-אזניה (נציג המערך
בקנוניות אלה, קודמו של עופר, היה ברוך
אזניח).
שבועות מעטים אחרי כניסתנו לכנסת נולדה קנו-
נייה באדר—אזניה שקראנו לה אז ״סעיף סתימת״

הפה״ .היה זה תיקון בתקנון הכנסת, שנתקבל במיוחד
לכבודנו. עד אז היה כל ח״כ זכאי להעלות
הצעות־חוק פרטיות והצעות לסדר-היום בלי הגבלה,
והדברים נשמעו לפי התור. כדי לסתום את חפה של
סיעתנו, תוקן התקנון ונקבעה ״מיכסח״ — שנועדה
לשלול מאיתנו כימעט כליל את שני המכשירים האלה.
למרות זאת מראה הסטאטיסטיקה תוצאה מעניינת:
סיעתנו עומדת במקום השלישי בשטח הצעות-
החוק הפרטיות שהועלו בשלושת המושבים הראשונים
של כנסת זו. העלינו שמונה מבין 92 ההצעות — כ״״.9*/
הנח הדירוג: גח״ל — ,33 המערך — ,17 העולם
הזה — ,8אגודת״ישראל והמרכז החופשי — ,6מק״י
ורק״ח — ,5ע״מ — ,4מפד״ל _ ,2ל״ע _ .1
הנציג היחידי של העולם הזה העלה 8הצעות־חוק
פרטיות. כל ח״כ של גח״ל העלה בממוצע הצעה אחת.
כל ח״כ של המערך העלה בממוצע שליש הצעה.
׳ה״מיכסה״ שהוטלה על הצעות-החוק הפרטיות
חלה גם על ההצעות״לסדר-חיום. זהו מכשיר מרכזי
של סיעה אופוזיציונית, וקנוניית באדר״אזנייה נועדה
יותר מכל דבר אחר לשלול מאיתנו מכשיר זה.
(יכולנו לסכל במיקצת קנונייה זו באמצעות הצעות
דחופות לסדר־היום, שאינן כפופות למיכסה. אולם
ה״דחיפות״ תלוייה כל־כולה בנשיאות הכנסת, שבה
אין לשום סיעה קטנה ייצוג. כימעט ולא קרה
שהנשיאות הכירה בדחיפות הצעה שהוגשה על״ידי סיעתנו
בילבד, אך לעיתים נאלצה הנשיאות להכיר בדחיפות
של הצעה שלנו, מכיוון שגם סיעות אחרות
הגישו הצעות מקבילות, ואלה לחצו על ההכרה בדחי-

בסך הכל הועלו בשלושת המושבים 466 הצעות
לסדר־היום. סיעתנו, המהווה ס/ס 0.8של הכנסת, העלתה
כימעט ״/ס 10 מן ההצעות.
רק שלוש סיעות עלו עלינו בשטח זה: גח״ל
( ,)96 המערך 61 המרכז החופשי, שהמיכסה שלו
גדולה מזו שלנו 50 סיעתנו (.)43
אם נתרגם את המיספרים הכוללים לממוצע ל ח ״כ,
עומדת סיעתנו במקום הראשון: חח״כ של סיעתנו :
,43 ממוצע לח״כ של המרכז החופשי , 25 :ממוצע
לח״כ של גח״ל ,4 :ממוצע לח״כ של המערך.1 :
להשלמת התמונה: המפד״ל העלה , 36ל״ע , 24 :
אגו״י ,39 :הרשימה הממלכתית ,39 :רק״ח ,18 :
פא״י , 25 :מק״י .26 :
אולי כדאי להזכיר את הנושאים שהעלינו, כהצ־עות־חוק
וכהצעות לסדר״היום, במושב השלישי של
הכנסת :
• חוק הנישואין והגירושין האזרחיים,
• חוק שיפוט בענייני נישואיו והתרתם,
• איומי סאדאת,
• סכנת זיהום האוויר,
• השיבושים באספקת החשמל,
• המצב ברבנות הראשית,
• פרשת הכותל המערבי,
• מסקנות ועדת־ויתקון בפרשת ״נתיבי נפט״,
• השביתה בתעשיית המזון,
• מצוקת יהודי סוריה ועיראק,
• פתיחת מישרד אירגון־השיחרור הפלסטיני בלונדון,

סגירת תיאטרון ״בימות״,
• המחדלים בפרשת רצח הספורטאים במינכן.

עופר

באדר
רפ״י) נעדר בעת ההצבעה הזאת. לאחר מכן, כשמישהו
נתן לו על הראש, טען יעקובי שהיה באולם, אלא שה־קצרנית
רשמה בטעות שנעדר.
סיום זה היה נאה לכנס, ונאה לחוק באדר—עופר.
טבעי שעניין נאלח זה מסתיים בצורה עלובה ומגו חכת.
לעולם לא ייוודע כמה ח״כים הצביעו באמת בעד
ונגד. ומוטב כך — כי כל מי שהצביע בעד, יתבייש
בהצבעתו זו בבוא היום. אז יוכל לטעון שהצבעתו נר שמה
בטעות, ושבעצם שהה ברגע ההיסטורי בבית־שימוש.
ואילו לכנס כולו, היה זה סוף סמלי אף הוא. מסתבר
שלעולם אין ביטחון בתוצאה של הצבעה כלשהי, מאחר
שהכנסת מסרבת לקבל את דרישתנו להתקין מיתקן הצ בעה
אלקטרוני מודרני, הרושם את הצבעת כל הח״כים
תוך אלפית של שנייה בדיוק נמרץ.
ואכן: כאשד הח״כים מצביעים כרובוטים, נגד מצ פונם
ועל פי דרישת גוף אנונימי במנגנון המיפלגה —
מד, הטעם לרשום זאת לדראון עולם?

מכל חמאכהים שניהלנו כמושב האחרון, לא היה מאכק חריף
יותר מזה שניהלנו ננד חוק כאדר—עופר. ומכל רכבות המילים שהש־מענו
נגדו, הייתי רוצה להוכיר את האחרונות.
היה זה הנאום התשיעי שלי כאותו לילה. השעה בכר היתה קרובה

לשש כבוקר. חייתי אחרון הנואמים כוויכוח. האולם התחיל להתמלא
כה ״כים מנומנמים, לקראת ההצכעח המכרעת.
סיימתי את דברי כמילים הבאות :

אדוני היושב-ראש, אחדים מן הנואמים פנו הלילה אל
המצפון של גח״ל. אחרים פנו אל מצפון המערך.
בסיום דברי שלי בוויכוח זה, לא אפנה אל המצפון של
שני גושים אלה, כי אין לי זמן לחפש אותו, ואני מסופק
אם הייתי מוצא אותו, גם אילו היה לי זמן. אין לי זכוכית
מגדלת, ואין לי מיקרוסקופ.
מעל הדוכן הזה אני פונה הלילה אל הבוחר הישר-
אלי, שייגש אל הקלפי בעוד חצי שגה. זהו גאום-הבחי-
רות הראשון שלי במערכת־הבחירות לכנסת השמינית.

יגאל אלון:

זה בניגוד לחוק, כי עדיין לא החלה מטוכוז־הבזזירות

הרשמית.
היו״ר מרדכי זר ג זה לא בניגוד לחוק, אבל זה מוקדם.
אורי אכנרי ז אם כן, ארשום בפרוטוקול של הכנסת את ראשי־הפרקים
של נאוסיהבחירות שאנאס, כאשר תתחיל מערכתיהבחירות כחוק.

כך נאמר לבוחר:
ראו איך רגשה וסערה הכנסת במשך חודשים ארוכים.
במה היא עסקה!
כל מאוויי השילטון היו נתונים למטרה אחת ויחידה :
לקצץ קצת בכוחן של הסיעות הקטנות.

לא היה איכפת לשילטון שקיים גח״ל, שקיימת חרות.
הליברלים, עם כל כוחם וכבודתם, סוסיהם ומירכבותי-
הם, לא עניינו אותו.
רק דבר אחד איכפת לשילטון: קיום הסיעות הקטנות.
פחד הסיעות הקטנות נפל עליו, מפני שהן הסיעות
החשובות בבית הזה, הן הסיעות הפעילות בבית הזה, הן
האופוזיציה היחידה בבית הזה. ואני רושם לזכותה המיוחדת
של סיעתי את העובדה שראש־הממשלה ייחדה
אותי גם במחנה מצומצם, ואמרה שהיא תעלה על הבא־ריקדות
כדי לסלק אותי מהכנסת.
אבל המאבק, אדוני היושב-ראש, המאבק נגד עופר—
באדר, נגד באדר-עופר -מאבק זה לא נגמר, מאבק זה
אך מתחיל הלילה.
החוק יתקבל בעוד כמה דקות. הידיים תורמנה, והחוק
יתקבל. אבל אנחנו נפנה אל הציבור, אנחנו נאמר
לציבור: מפני שחשוב להם כל-כך לסלק אותנו מן הכנסת,
מפני שחשוב להם כל-כך לקצץ את כוחנו כאן,
חשוב לך, הבוחר, להגדיל את כוחנו.
נקרא לציבור להחזיר לנו בקלפי את אשר הס גוזלים
מאיתנו הלילה. ולא רק להחזיר את הגזילה — אלא גס
ואש״וזממשלו; ג. מאיר:
הציטוט הנ״ל איננו מדוייק. הדברים כפי שנאמרו
על״ידי, בפגישה סגורה עם הנהלת המפד״ל, הם (לפי
ציטוט מהפרוטוקול) :״אדוני, אתה במדינה בדיוק כמוני.
יש חוקים במדינה הזאת. אתה מוכן שנעלה את אחוז
החסימה ז אני עוד לא שמעתי ממפד״ל שהם מוכנים.
על־ פי חוק אתת׳ יכול להוציא אותו (את חבר־הכנסת
אבנרי) מהכנסת ז תמציא לי חוק, אני אלך נגדו על
הבריקדות.״
י תשובתה של ראש־חממשלח לשאילתת של ת״כ אורי אבנרי, דגרי הכנסת מיום
, 2.2.71 עמוד .1211 חשאילתח נגעה לדברים שאמרח ראש־הממשלת נפגישה עם
הנחלת המפד״ל ב״ ,17.12.70 ושפורסמו בהרחבה בעיתונות, גולדה אישרה את הדברים.

מתון קאריקטורה של זאב ב״הארץ״

להגדיל את כוחנו ולהכניס את סיעת העולם חזה — כוח
חדש לכנסת הבאה בכוח מוגבר — כדי שנמלא תפקיד זה
בייתי יכולת וגייתר יעילות
נרגיז אותם בכנסת הבאה עוד יותר מכפי שוזרגזנו
אותם בכנסת הזאת. ואכן נראה שהרגזנו אותם מאודי־מאוד,
אם ראש־הממשלה בכבודה ובעצמה נתנה את הפקודה,
ולגיונות המערך וגח״ל יצאו למילחמה נגדנו.

ה סו ס

* רצח חמ 1רת אהב ה
(המשך מעמוד )31
אשר אשתו נפלה קורבן לשני הצעירים
ששדדו אותה אחרי הרצח.
לנאשם השני, יחיאל אבוטבול, לא היו
יחסים אינטימיים עם אנט. אבל אף הוא
טען כי נדחף אל הרצח בהשפעה עקיפה
שלה. כיצד?
בגלל קירבת המשפחה שלו אליה רצה
לשמור על כבודה. כאשר שמע כי מרכ לים
עליה שהיא מקיימת יחסים עם חברו,
רציה לנקום את נקמתה.
שופטי בית־המישפט המחוזי לא קיב לו
טענות אלה, אם גם לא דחו אותם. טענו
הם בפסק־דינם :״נעיר רק זאת, שגם אם
נצא מתוך ההנחה שהמניע או אחד ה מניעים
לרצח היתד, הסתתה של אנט
להיפרע מן המנוחה בשל ריבה עימד״
הרי לכל אהד מן הנאשמים היתה מוטי בציה
משלו לעשות כן. אין אנו זקוקים
למוטיבציה זו, שכן הוכח ללא ספק, מניע
קרוב יותר ופרוזאי למעשיהם של הנא שמים:
לשדוד את הכסף של המנוחה ב אין
מפריע מבלי שעלובת־חיים זו תוכל
אחר־כך להתלונן עליהם ולתבוע את מיש־פטה.״
מסתבר
מדברי השופטים שהם לא הת ייחסו
כלל לתפקידה של אנט בפרשה,
מכיוון שלא היתד, נאשמת ומכיוון שד,הו־כחות
האחרות נגד שני הנערים, שיוצגו
בבית־המישפט על־ידי עורכי־הדין צבי
לידסקי ואהרון ברקאי, די היה בהם כדי
להרשיעם.
מדוע אם כן, לא הועמדה אנט לדין.
השיב על כך עורך־הדין סברין שרטר.
סגן פרקליט מחוז תל-אביב :״לא היה
בידנו מספיק הוכחות כדי להגיש כתב־אי־שום
נגד אנט או בעלה.״

גסל״ם

״ניסו לרצוח
__ אותנו״

ב2 1 ) 11
סיניסום סרס ראשון

1 5 0 .0 0 0
ומצטבר 1וד

0 0 .0 0 0

*הזכיה בפרס הראשון לכל טופס אינה יכולה לסלות^סל מכסימזם שלס 2 5 0 , 0 0
פרטים בדוכני המפירה

לשכתהפר סו םהממשל תי ת

לשפתיים רכות
וטעימות •ותר

^ ק ט 0ו /\6ו\/ו
משחת שפתים מונעת התיבשות
והתבקעות

שומרת ומגינה
על השפתיים
הרכות שלך

•^מרות זאת נאלצו מרדכי ואנט דיין
/לעזוב את מעברת בת־ים בעקבות
הרצח. השכנים לא נתנו להם מנוח ורדפו
אותם, האשימו אותם באחריות למד, ש אירע.
משה
מלכה אדרי, מקבץ הנדבות העי וור,
שאשתו נרצחה בידי שני הנערים,
מוסיף להתגורר בצריף העלוב במעברה
שם בוצע הרצח אין צדק בעולם ! ״
זעק הקבצן העיוור השבוע. ד,ואו אינו
תופס מדוע לא הועמדה אנט למשפט.
בני הזוג, דיין העתיקו בינתיים את
מגוריהם לעפולה, עד שימצאו מקום בו
יוכלו להתחיל מחדש את חייהם.
״נאלצנו לעזוב את הצריף שלנו במע ברה
כי ניסו לרצוח אותנו שם!״ סיפרה
אנט השבוע לכתב העולם הזה. למרות
מה שעבר עליה ממשיכה אנט גם היום
לשמור על הופעתה הנאה, והיא נראית
נאה ומטופחת. בעלה, לעומת זאת, נראה
כמי שנשבר מהפרשה. הוא נאלץ למכור
את מכוניתו, בד, מצא את פרנסתו מד,וב לות,
כדי לממן את הוצאות ההגנה של
אחד הנאשמים, שהוא קרובו.

״געשה לו
מי שפט!״

ו־עי-ק
תנועת העולם הזה — כוח
חדש מזמינה בזה את בל
חבריה ואוהדיה לפנישה שתי־ערך
באולם זילברשטיין, שד
רות־ארלוזורוב על־יד קולנוע
נווה־אור, עפולה, כיום רביעי,
ה־ 2.5.73 כשעה .8.00
בתוכנית: הרצאתו של מזכיר
התנועה והיועץ הפרלמנטרי

אמנון !כרוני
אשר ישיב לשאלות הקהל.

ן י* ילד הזר״״ אמר מרדכי דיין בהתכוו־
1 117 נו לששון שם־טוב ,״שיקר! הוא סי פר
ששכב עם אשתי וזה לא נכון. אני אומר
את זה בי אני יודע. הס רק התנשקו.
הוא אמר מה שאמר כי כך ביקשו ממנו
הוריו. כשהייתי עצור איתו באבו־כביר,
כחשוד ברצח, הוא בא אלי וסיפר לי שהו ריו
הבטיחו לו להביא לו לכלא סיגריות
ואוכל יותר טוב רק אם יסבך גם אותנו
בענין.״
מדוע היה להוריו של ששון ענין בכך?
״הם היו מסוכסכים איתנו,״ מסביר
מרדכי ,״הם ניסו בהזדמנות זו לזרוק
עלינו את האשמה.״
הוסיפה אנט ואמרה :״אני עוד אעשה
לו מישפט לששון. הוא ליכלך אותי. סיפר
לכולם ששכבתי איתו ושלחתי אותו לש דוד.
כשביקרתי בכלא תל־מונד, עם אמי
ואחותי הגדולה, הוא בא ־אלי וביקש ממני
סליחה. אמר שהיו אלה הוריו שדרשו
ממנו לספר בבית־המשפט שהוא קיים
איתי יחסי־מין. רציתי להגיד את זה
בביודהמשפט: אבל לא נתנו לי. עכשיו
אנחנו רוצים להגיש ערעור, למרות שאין
לנו כסף.״

קולנוע
להתפוצץ
מ צ חו ק
סרטים עוד ט*1גו אחד וד,
כולם השמיעו וכתבו בבר את כל מה
שהייה עם ליבם על טאנגו אחרון בפאריס.
התווכחו אם החמאה היא תוצרת
תנובה או בלו־בנד, החליטו שבעצם לא
היתה סיבה לכל המהומה, כי הרי בבית
עושים דברים הרבה יותר נועזים מאשר
בסרט. אבל אוי ואבוי אם לא ראית את
הטאנגו, ולא תוכל גם אתה להיות מתוח כם
ומבטל וכל יודע, ביום הששי הבא,
בין חבריך. לכן, ניצבים תורים ענקיים
לפני הקופה, ופרנסת הספסרים אינה מקו פחת.
מאחר
והשיחות על מוצרי החלב והרי קוד
הארגנטיני ודאי לא יוכלו להימשך
עד אין סוף, הנה עוד כמה נקודות בסרט,
אולי פחות סנסציוניות, המוכיחות שבר-
טולדו ברטולוצ׳י בן ה־ ,34 במאי הסרט,
הוא לא רק סקאנדליסט, אלא איש קול נוע
היודע היטב את מה שהוא עושה.
למשל, ענין הגיל. הכל יודעים כבר
שהסרט מפגיש נציגים של שני דורות
שונים, האחד שידע את מלחמת ספרד
ואת היטלר ואת המשבר הכלכלי באמריקה
ואת בל שאר הצרות, והשני שבקושי
זוכר את מלחמת אלג׳יר. אולם מעטים
שמים לב לכך שבעצם יש גם דור שלישי
בענין. הנציגה הראשונה שלו היא האשד.
הרוחצת את שיניה התותבות בכיור של
בית־קפה ומעוררת את סלידתה של הב חורה
הצעירה. הנציגה השניה היא חותנ תו
של גיבור הסרט, המגיעה ללווית
בתה עם כל תשמישי הקבורה כשהם מסו דרים
בסדר מופתי, ואימת השמיים וה כנסייה
מטילה עליה צל ארוך. ואילו הש לישית
היא המשרתת של הורי הנערה,
אולימפיה, חרוצה, נאמנה וגזענית, המג דירה
כ״כלב טוב״ כלב שמגרש עניים
ומלקק עשירים, ומהווה לגבי ברטולוצ׳י
השמאלני את הסמל של אותו פרולטריון
אשר העבדות נכנסה לעצמותיו ולעולם
לא יגיע למהפכה המיוחלת.
אפשר למצוא כאן אפילו הצצה נוספת
הצידה, אל בני גילו של הגיבור — ורד

^ 1111י

לילה באופרה (מבלת, תל־
3יב ג
אביב, ארצות־הברית) — מישהו בנה כתב פעם שאת האחים מארקס
אפשר לקבל או לא לקבל, אבל מוטב לא לנסות לנתח
את מה שהם עושים. סוג הקומדיה שהם הביאו לקולנוע
הוא כל״כך מטורף, חסר היגיון ובלתי צפוי, שכל מנתח
רציני עשוי לצאת מדעתו לפני שיגיע למסקנה כלשהי.
ואם נאמר הדבר על האחים מארקס בדרן״כלל, על
אחת כמה וכמה נכון הדבר בקשר ל״לילה באופרה״ ,אחד
מסרטיהם המוצלחים ביותר. למרות 38 שנים שחלפו מאז
ראה הסרט אור לראשונה, הוא ממשיך להיות עד עצם היום
הזה דוגמה ומופת מיוחדת במינה, למה שהצליחה הולי בוד
לעשות בשטח הקומדיה. אם יש המשך למכוניות
המטורפות ולעוגות הקרם של מק סנט, אלה הם ללא ספק
האחים מארקס.
העלילה, אינה חשובה ביותר, מאחר והיא נועדה בעי קר
לשמש קרש קפיצה קבוע לבדיחותיהם של גרושו, צ׳יקו
והא רפו. כרגיל, גרושו הוא איש העסקים הלא-יוצלח,
המבטיח להכניס גברת רבת אמצעים לחברה הגבוהה ומסיים
בכך שהוא מכריח אותה לתמוך בהצגת אופרה ובזמר בלתי
ידוע ; צ׳יקו הוא הפטפטן בעל המיבטא האיטלקי,
המנסה לסדר חלקלקות את כל העולם ובקושי מצליח
לשכנע את עצמו; והארפו אינו מוציא הגה מן הפה, אבל
בפיאתו המקורזלת ובפניו הקונדסים מטיל את כל סביבתו
ממהומה אחת לשנייה.
הדיאלוגים שנונים ורצופים בהברקות אין־סוף, אותם
פולט בעיקר גרושו, בקצב של מכונת-ירייה .״גבירתי הטו-

חמאה תוצרת ״תנובה״ ?
כוונה היא לאם הנערה, המחבקת את
מגפי בעלה המנוח, קולונל שנחרג באל־ג׳יר,
ומפרפרת מרוב היאה מינית: או,
למאהב של האשד. שהתאבדה, הרוחץ שע רותיו
בקפדנות, שומר על גיזרתו, וגוזר
קטעי עתונים בעבודת סיזיפוס המודגשת
עוד יותר על ידי תמונת אלברט קאמים
המתנוססת על הקיר.
לא שבני גילו של ברטולוצ׳י זוכים
לטיפול אוהד יותר. הבמאי הצעיר, זר.
העומד לשאת את הנערה, רואה את החיים
אך ורק דרך עדשות של מצלמה, הוא
מדבר אל המיקרופון יותר מאשר לבחירת
ליבו, וחי בתוך מיתולוגיה קולנועית,
אפילו כאשר הוא מציע לה נישואין.

בה,״ הוא פונה אל מרגרט דרומונט המיליונרית (שחקנית
זו שימשה משרה לחיצי בדיחותיהם של האחים בסרטים
רבים) ,והיא משיבה לו ״איני גבירתך הטובה.״ על כך,
גרושו :״עברך אינו מעניין אותי.״
בכל פעם שהליצן המשופם נושם לרווחה, מספק הבמאי
סם ווד המצאות חזותיות משעשעות לא פחות, כמו
אותו תא אונייה המתמלא על גדותיו באנשים, עד אשר,
כאשר נפתחת הדלת, הם נשפכים החוצה בזרם אדירים.
אין כל שעם לפרט בכתב את מעללי האחים מארקס.
חובח נעימה היא ללכת ולראות אותם.

האח, ה א חו ת והמאהב המנדרין (גורדון, תל״אביב, צרפת)
— חסידי הרומנים למשרתות,
האוהבים להעביר את חייהם
בהתעמקות בעלילותיהם הצבעוניות והמצוצות מן האצבע
של דמויות תמהוניות מטופשות, ימצאו בסרט זה את
המרקחת הקרובה לליבם. מעשייה (לא כל-כך מקורית)
על סבתא המנהלת מלון־פאר בעזרת נכדתה הבכירה ובעלה
הממוסד. בעצם, עסוקה הסבתא יותר בהכנסת רוח״תזזית
בבני משפחתה הצעירים יותר, הכוללים שני נכדים נוספים,
אח ואחות החשודים מאוד ביחסים אסורים ביניהם.
על כולם ממונה עוזרת הגוערת ומחבקת אותם
באהבה רבה.
איך נסחף צוות של שחקנים מוכשרים מאוד למעשייה
קלוקלת ושטחית מעין זו, קצת קשה להבין. מדלן רנו,
אחת הגבירות הגדולות של התיאטרון הצרפתי, משתטח
בדמות הסבתא המנופפת רגליה כלפי מעלה בתנועות שו בבות
ומחייכת ללא הפסק לפרקי זמן של רבע שעת
ומעלה. אני ג׳ירארדו היא בפעם־המי-יודע כמה האשה ה בשלה,
שהיא בדיוק בגיל המתאים כדי לטעום פירות
צעירים יותר מבעלה. פיליפ נוארה, המגלם בעל כזה,
נראה אבוד ומדוכא לא רק משום שהתפקיד דורש זאת
ממנו, אלא משום שהוא נלכד בתוך הפחד המפוקפק הזה ;
ואילו מוראי הד, שהתעלס עם גלנדה ג׳קסון ב״יום א׳
הארור״ ,מתעלס כאן עם הגברת ג׳ירארדו, מה שרק מו כיח
כי הוא מתכונן בכל הרצינות לשחק את אדיפוס.

כראנדו ב״טאנגו אחרון בפאריס״

צ׳יקו והארפו מארקס: מטורף

גלגל ההצלה שהוא כורך סביבו, נושא את
השם אטאלאנט, שאינו אלא שם אחד
הסרטים הקלאסיים של גאון צרפתי בשם
ז׳אן ויגו, שמת בנעוריו.
אסור לשכוח גם את הנושא האקטו אלי,
נושא האשה ושיחרורה. בראנדו מס מל
בסרט את כל מה שבטי פרידן, קייט
מילט וג׳רמן גריר שונאות יותר מכל —
את הגבר ד׳תי בצל אבר המין שלו, המא מין
שזה עיקר ותכלית החיים ואמצעי
השיכנוע הטוב ביותר ביחסים עם אשה.
אותו ״מאצ׳יזמו״ ,תורת, הגבריות, האו מרת
שכל אשה אינה יותר ממכונה לאור־גאזמים
וערכו של הגבר נמדד לפי כושרו
להביא את המכונה ליעודה, כל זה כמובן
שנוא על התנועה לשחרור האשה, וגיבור
הסרט, המנסה להשתית את יחסיו עם
הנערה על בסיס של ״מאצ׳יזמו״ ,זוכה
לסטירה המצלצלת ביותר כאשר בת־זוגו
מאוננת ומגיעה לאורגאזם לפניו, וללא
כל עזרה מצידו.
אז זהו זה. אם אין כבר על מה לדבר

ג׳יראר דוו הד: רומן למשרתות
אשר לאח ולאחות (זאן קלוד דופן ומארי הלן ברייאה)
הם מוזרים, הופעתם לא רק משונה, אלא גס חולנית
ודוחה, ואין בנוכחותם שום דבר מאותו טירוף משעשע
שהיה אופייני לקומדיות המטורפות של אמריקה בשנות
השלושים.
בסך״הכל זהו סרט שטחי, מתקתק ולא מעניין ביותר,
אבל בשביל קוראי פוטורמנים וסיפורי אהבה בהמשכים,
אולי זוהי הדיאטה המומלצת.

ביום הששי הקרוב, ונושאי המחלבות
המאוחדות ומשחק הכדורגל בשדיים (צי טטה
חביבה מאד על צופי הסרט) כבר
אינם חדשים כדאי לנסות כמד, מן הנקו דות
המוזכרות מעלה.

לט: הצגת הדמוקרטיה כשיטת מימשל
מוצקת כמו גבינה שוויצרית, שההורים בה
גדולים יותר מן הסובב אותם.
קברט (פאר, ארצות־הברית)
— מחזמר על רקע עליית הנאצים לשל טון
בברלין: מצטיין בעיקר בקטעי הק ברט
שבו, המשקפים את מצבה הפוליטי
של גרמניה טוב יותר מכל עלילה. ג׳ואל
גריי (המנחה) וליזה מינלי (כוכבת הקב רט)
מצויינים.

(סטודיו, איטליהיצרפת) — המין כמיפלט
מהייאוש ואימת המוות ביחסים מנוכרים
בין גבר בגיל העמידה לנערה צעירה,
בסרט יפה להפליא שכדאי לראותו לא
דווקא בגלל הסנסציה המינית שבו. מר־לון
בראנדו.
*++ההתנקשות (צפון, צרפת) —
חטיפה והתנקשות פוליטית בצרפת, מבו ססת
בצורה שקופה, על פרשת בן ברקה.
הנאמנות ההיסטורית אינה מופתית, אבל
המטרד, הפוליטית של הסרט מושגת בהח
בפוסידון

תדריך
תל-אגיג

טאנגו אחרון בפאריס

הרפתקאה

אביב, ארצות־הברית) — קבוצת נוסעים
מנסה למצוא את דרכה החוצה מתוך
אוניה שהתהפכה בלב ים. סרט מתח שטחי
אבל מצולם היטב ובהחלט מותח.

הצגת הקולנוע האחרונה
(פריז, ארצות־הברית) — סיפור נום־
טאלגי של עיירה אמריקאית קטנה בת חילת
שנות הארבעים, כאשר האנשים היו
תמימים וערכיהם מסובכים פחות מאשר
היום. משוחק היטב.

חקי־ם

במחיי׳ 0לל *
קמפינג ב אירופ ה —
ה חווי ההמס עי ר ה
ש את ה חייב לעצמך !
מבחר טיו לי םמרת קי ם
ב חבר ה בינל או מי ת
של צעירים כ מוך!

לבחירתך 9 ,6 :או 10 שבועות של
טיול ובילוי בלתי נשכחים
ברחבי אירופה.
4שבועות של טיולים מיוחדים
לסקנדינביה, ספרד ופורטוגל.
מספר ה מ קו מו ת מוגבל — לכן,
הזדרז והבטח את מקומך.

לקבלת פרוספקט מפורט והרשמה, פנה עוד היום אל:
בע״ מ

ת ל ־ א בי ב, נחלת ־

בנימין , 57ט ל6 2 2 4 0 6 .
סניף ומת־ון. בנין בווסת היהלומים נ י נו עלית טל 266222-3 .

השאר לנ 1את חנהיגה סע באגד

ה האשה שקפצה
מהקומה הרביעית?-
קוראי העיתונים שנתקלו בידיעה הקטנה, בשבוע שעבר, עברו עליה ביעף:
תיירת שלקחה כדורי־שינה, נאמר בידיעה, קפצה מהקומה הרביעית של בית־המלון
שבו שהתה, באילת.
בגלל המיבנה המיוחד של הבניין, היא נתקלה בנפילתה במרפסת הקומה השלישית,
נחבלה קשות.
בבית־החולים יוספטל, לשם הועברה, עמלו קשה כדי להציל את חייה. אולם לא
יותר מזה: היא נפגעה בחוט־השדרה, נותרה משותקת במחצית גופה התחתונה.
קוראי העיתונים היו ודאי מתרשמים יותר, לוא היו יודעים שהמדובר בעצם בישראלית,
לא בתיירת — ואפילו ישראלית ידועה :
היתה זו לא אחרת מאשר לאה מכנס, בתה של עדה מכנם.
עדה מכנס היא כיוס אחת הפעילות הראשיות בארץ למען מציאת פיתרון וריפוי
לחולי־סמים, אחרי שלאה התחילה לקחת גלולות וסמים עוד כילדה צעירה, אושפזה
מיספר פעמים לגמילה.

חתונה סאטירית
ואם לא החתונה עצמה — אז לפחות
המקום שגו תיערן — המועדון הס א טירי
התל־אגיבי של יענק׳לה אגמון.
הנאי ם ננרית״הנישואין שם, נחודש ה גא,
יהיו השחקנית גדיה ישי ושחקן
הבימה רפי גולדווסר.
מאיפה נ א להם הרעיון, אתם שוא לים

שניהם הופיעו יחד נ -

פשוט מאוד:
הכנסת כלה.
הופיעו כל״כך הרנה, עד שלקחו את
זה נרצינות.

כלומר, הפאב עצמו כבר לא יקום לעולם
לתחייה. אולם לפחות מתכונן לקום לו
יורש — וגם זה משהו.
רק וולס־וויסים
תואוים
המרור כמקרב
ל ב בו ת

בייחוד לאותם רעבי-נפש, המסתובבים
זד, ימים, שבועות וחודשים ארוכים, לא
מוצאים מנוח לנפשם העייפה, מאז נסגרו
שערי הפאב המפורסם של פרדריקזז
ודב סגל בחוף־ימה של תל־אביב.
אותם לקוחות קבועים לשעבר של זוג
ארכיטקי־הפנים שהפכו למארחים מספר
1של תל־אביב — אותם לקוחות שלא
נטשו את הפאב באש — אפילו אש־האקדחים
שהיבהבה שם, פעם — ובמים
— עומדים לזכות בשימחה רבה וגדולה,
בעתיד הקרוב: פרדי ודב עומדים לפתוח
מקום חדש.

תגידו מה שתגידו — אין כמו
ה מסור ת לעשות שלום בקרב עם
ישראל.
מישפט גירושין או לא מישפט
גירושין — בערב הפסח, חזר
כתב ״הארץ״ יואל מ ר קו ס אל
אשתו, לא ה לחוביץ, ומעל לצלחת
מרור בריאה הושיט לה יד לש לום.
ובזאת,
מתעכבים הליכי-הגי-
רושין שהשניים פתחו בהם.
עד להודעה חדשה.

שרה קירשמן
אחרי שהתגרשה מבעלה, דייל אל־ על
עמי זוסמן, החליטה שרה קירשמן
היפהפייה לנוח קצת בחו״ל.
והדיווחים המגיעים אלי משמה, מצבי עים
שגם את מנוחתה היא מבלה בסיגנונה
הרגיל — ברמה א׳־א׳.
אחרי שניהלה בלונדון רומן עם מפיק־הסרטים
עימנואל הניגמן, וגמרה אותו
— את הרומן — השתלבה לאחרונה שרה
בחברה הגבוהה הלונדונית.
כאשר לא רואים אותה יוצאת בחברת
בעל יגואר, הרי זה רק בגלל שהיא יוצאת
אותו ערב בחברת בעל רולס־רויס.
ויגואר ורולס־רוים, תאמינו לי, הם
אפילו בימים אלה של אינפלציה סימן
לחברה גבוהה. אפילו בלונדון, כן.

זוכרים איך שמשה אפרתי, הרקדן
הראשי של להקת בת־שבע, היה אומלל
כאשר אשתו, הרקדנית היפהפייה אכיכה
פז, עזבה אותו למען הרקדן שוקי לוי,
בן־זוגה בהצגת שיער?
בטח זוכרים. אומלל ממנו לא היה בארץ.
נו, אז הוא הבריא מזה.
זה לקח לו זמן, מוכרחים להודות. כש־אביבה
נטלה איתה את בנה, ויצאה עם
הרקדן החדש שלה ללונדון, והתחילה
לרקוד איתו שם, בצמד חדש שהם יסדו
— היה משה אדם שבור. הוא הסתכסך
עם הלהקה, עזב אותה, הקים להקה חדשה
של רקדנים חרשיס־אילמיס.
בעיסוקו החדש הוא זכה דווקא להצלחה
מסחררת, הוזמן על־ידי האופרה של ברלין
להכין להם את הכוריאוגרפיה של הצגה
חדשה.
לאחרונה, הגיע משה לארץ לביקור —
והחל מנהל רומן עם אחת מחניכותיו
לשעבר, אסתר נדר.
העוקץ הפיקנטי שברומן: לאסתר, קיבוצניקית
בלונדית מקסימה, היה לפני כן
חבר אחר — קיבוצניק מכפר־בלוס בשם
יאיר ורדי — שהוא כיום לא אחר מאשר
ממלא־המקוס של אפרתי — הרקדן הראשי
של לד,קת בת־שבע.
אולם מאחר שגם יאיר היה תלמיד של
אפרתי, הרי שהכל נשאר במשפחה. מכל
מקום, כאשר תגיע אביבה פז בקרוב
לביקור בארץ, עם שוקי לוי — תשמח
ודאי לגלות שפצעי־לבבו של בעלה הולכים
ונרפאים.
ומהר.

כשסגרו את הפאב, נשבעו פרדי ודב
שהם לא יחזרו עוד לעסקי האירוח בתל־אביב.
שהעיר הזאת מתה בשבילם.
הם שמרו על מילתם: הם חזרו לעסקי־האירוח
— ביפו.
הם רכשו את הסקוטש־האת, שהיה
מסעדה מפוארת, ועוד לפני כן מינזר,
מפואר לא פחות, מספרים יודעי דבר —
ויפתחו בו בר ומסעדה.
את המלון שהיה צמוד לסקוטש־מאוז
הם ל א קנו. כך שדבר אחד צריך שיהיה
ברור מרגע ראשון:
כן, זהו בדיוק.

הרקדו ו תל מי ד תו

אכיכה פז ומשה אפרתי

אמש בתיאטרון

על משחק בון הסוג הזה
• צייד לקרוא
״שמע ישראל!״
דהרות
כ׳׳ז אלול תרש״ט () 1909
חיבוב חיבבו חובבינו להציג חזיון בחג,
הסוכות, ואז בודאי היה עולה יפה —
היו לומדים עד אז את תפקידיהם. אך־
פתאום נכנס בהם הרוח להקדים —
ומאומה לא יצא. דק,אחדים ידעו את
תפקידיהם, האחרים קלקלו.
והפעם נתברר לי מדוע קראו לחזיון
ביבם ״שמע ישראל״ .לכל הפחות ביפו
היה צריך לצעוק שמע ישראל על מין
משחק כזה! יר
וכל זה בא להם מפני פחזותם ; בחפ־זם
— רימו את הבריות, רימו גם את
עצמם.
בטח גם התרנגולות בלוליהן צחקו
עליהם.
ומאי תקנתא י ישובו ללמוד עוד
הפעם את תפקידיהם על בורים ובימי
הסוכות יציגו עוד הפעם את ״שמע
ישראל״.
כי החזיון של דימוב הוא חזיון סוב,
יהתרגום של מר רושמן מוצלח וכדאי
הוא כי יוצג על. הבמה העברית עוד

לפני מאה ועשר שנים, כראש חודש אדר תרכ״ג.1863 ,
ראה אור כירושלים, הגיליון הראשון של העיתון.העברי הראשון
— ״הלבנון״ ,שבעריכת שלושה צעירים ירושלמים — יואל
משה סלומון, מיכל הכהן ויחיאל בדיל. בעבור שנה נסגר.,הלבנון
בל, רשיון מקושטא והוציא לאור את ״החבצלת״ .מאז ועד היום
נמשד רצה העיתונות העברית בארץ מ״החבצלת 1870—1911

״אריאל 1874—1877״שערי ציון 1884
שהופיע גם כשמות ״השקפה״ ו״האור״ ,כעריכת אליעזר כן־יהו
דה, ועוד חצי תריסר עיתונים שראו אור כסוה המאה שעברה.
החדשות שהתפרסמו בעיתונים אלה משמרים עד היום הזה
את ניחוחה של ארץ־ישראל הישנה. מאז ועד היום אומנם השתנו
פני הארץ, התחלפו תושביה, התהפכו פני טכניקת הדפוס
והוצאת העיתונים — אבל החדשות נשארו היום אותן החדשות
במו לפני מאה שנה, בולל טורי הרכילות שהיו חריפים כאותם
ימים הרבה יותר מאשר הרכה עיתונים יומיים כישראל של
היום היו מעיזים להדפיס. לקט זה לקוח מסיפרם החדש של שלמה
שבא ודן בן־אמוץ ״ארץ ציון ירושלים׳׳ ,שהופיע השבוע כהוצאת
ויידנפלד וניקולסון בירושלים — והמורכב בולו, מקטעי עיתונות,
צילומים ורישומים שנלקחו מהעיתונות העברית של שלהי המאה
שעברה וראשית המאה הנוכחית.

בגלל נעליים אירופאיות
כמעט שבטלה חתונה
ביום הרביעי הזה היתד. חתונת בן הר׳
ליב לומזר עם בת הר׳ ישעיה אורנשטיין.
עוד כיומיים שלושה לפני החתונה הראה
הר׳ ישעיה אורנשטיין כי לא אלמנה ירו שלים
מצדיקי העולם.
הכלה העלובה, והיא עוד נערה קטנה,
נכשלה בדבר עבירה ותצו לתפור לה
חלוקיה לפי מידת אירופה. ותיודע הנבלה
הזאת לאביה, ויקנא קנאה גדולה להדת
ויניף על החלוק חרבו ויגזרם לגזרים. אך

בזה עוד לא כלו כל המעשים הגדולים
שעשה הר׳ אורנשטיין לקיום הדת. אבי
החתן, כפי הנראה, היה חשוד בעיניו שמא
רוח מינות נזרקה בו ויירא לנפש בתו פן
תעלה מחשבה רעה בלב חותנה להלבישה
תחש, ויתפור לה חלילה ׳מנעלים בעקב
גבוה כמידת אירופה, וידרוש הר׳ ישעיה
מהמחותן החשוד, כי יתחייב בכתב של עולם
לא יתן להבת ללבוש מנעלים בלתי
אם מסוליים שאין להם עקב.
והמחותן, אוי לאזניים שכך שמעו, מאן !
ותקם תיגרה גדולה בין שני הצדדים :
המחותן החשוד לא יכל להתאפק ויזכיר
להצדיק איזו העלמה במעות הכולל שהוא
שם סופר, כחמישה־עשר גרוש, והעלוב
ענה לעולבו ויפקוד עליו עוונות קטנים
בדבר הין צדק ואיפת צדק בחנותו, וישא
את ידו כי לא יתן את בתו ללכת לחופה.
ובבוא המבשר והגיד לו כי בתו התעלפה

ונ דו סחטו ש הרץ מנתביאיום בירושלים קרה ביום החמישי
בערב מקרה מעציב מאוד. צעיר
אחד שבא זה לא כבר לירושלים,
י.ק ,.אדם חולני ועצבני, הריץ ב ימים
אלה מכתב איום אנונימי
לד״ר וייץ בדרשו ממנו כסף. הפו עלים
המקומיים שד״ר וייץ חביב
עליהם מאוד בעד יושרו והומנייו-
תו, כשנודע להם הדבר, שמו מא רב
על המתנפל ולכדוהו בשעת
מעשה, בעת שיצא לקבל את הכסף
הדרוש. הנאספים בבית הד״ר
וייץ החליטו למסור א ת הצעיר
הנ״ל לידי הרשות.
האחדות י׳׳ג תמוז תרע״ב () 1912

הסזזסן תוה עצוזו
בתרו המאסו
הצעיר י.ק. שנמסר לרשות ל רגל
המאורע עם הד״ר וייץ בירושלים,
נשלח לרוסיה ואולם טרם
שהפליגה האוניה מחוף יפו תלה
את עצמו בחדר מאסרו. באותו
לילה קברוהו ביפו. המאורע עו רר
התרגשות בציבור במקומות
שונים, ביחוד בחוגי חברינו. ה עניין
דורש בירור מיוחד ובאחד
הגליונות הקרובים נעמוד על כך.
האחדות י״ב אב תרע״ב () 1912

לא זע ולא נע, ובקרירות רוח אמר:
״יהפך כל העולם ובתי לא תלבש נעליים
כמינהג אירופה.״
אך לבסוף מעשי שטן הצליחו, הכתב לא
נכתב, החתן והכלה נכנסו לחופה ובת
הצדיק תלבש נעליים כמידת אירופה.
י״ג תמוז תרמ׳׳ח () 1888
חצבי

סוחדי־נשים מתחתנים קם בתולות .
ומוברים אותן לזנות
י׳ פיון א׳תתל׳׳ו לחורבן () 1905 השקפה נדבקו מודעות בעירנו בלשון עברית, זארגן ואיספאניולית כדברים האלו :

גמל ברחוב הרצל מול הגימנסיה ״הרצליה״

קונים קרק עו ת ב לי ד ה!
ירושלים — .עוד הקדחת של קניית
קרקעות ממלאה את כל חלל עירנו. יהודים,
נוצרים, מושלמים מתחרים זה בזה! מש תתפים
זה עם זה, כל קונה שמח וגם
המוכרים אינם מתאבלים, כי רובם מרווי חים
מאות וגם אלפי נפוליון בשעה אחת.
וכל כך גדולה התחרות והיראה ״פן יקדי-
מנו אחר״ עד כי נשתנו עתה בעירנו

סדרי בראשית כמו ״לא נברא לילה אלא
ללכת לראות קרקעות״ .כל לילה תצאנה
מארבע רוחות העיר עגלות מליאות קונים,
סרסורים, מודדים, וכל אחד מסתתר מרעהו,
כל אחד נעשה לשונא אור למען יהיה
חושך, ולא ירגיש בהם איש בלכתם לעס קיהם.

סיון א׳ תתכ״ב לחורבן () 1891
האור

הזהרולנפשותיכם ! נודע לנו, כי סוחרי הנפשות הפורעים רשת
לצ 1דד נפשות נקיות ואשר כבר הקיפה הזעקה בגללם את ארצות אירופה
ואמריקה ורודפים אותם בכל מקום, באו אחד־ם מהם לפה עיר הקודש
וכדרכם בכל מקום, כן גם פה בארץ הקודש עושים עליהם מסוה של אנשים
ישרים פנויים ורוצים לרמות להם בתולות ונשים על־ידי חופה וקידושין,
כדי למכרן אחר־כך לקלון, חס וחלילה ,״לבתי זונות״ .ובכן, אחינו בני
ישראל, ה שמת נא והננו להזהירכם בזה כי כל איש ואשד, ישמרו את :
בנותיהם וקרובותיהם שלא לשדך אותם לאיש שאינו ידוע להם היטב
מתמול שלשום ואשר׳לא יהיה לו מכירים נאמנים בכאן. והשומע ישכון
בטח ושלום על ישראל.

חותם בית דין הצדק דקהילת ספרדים
חותם בית דץ צדק דקהל אשכנזים
חותם בית־דין צדק עדת אשכנזים חסידים

הסתכלה על סו ס

בתולות ירושלים, הזהוו!

והרתה חצי־אי ש

דון ז׳ואן מגיע מצפת

וחצ>־סוס

כ״א אב א׳תתכ׳׳ח לחורבן () 1896 הצבי צפת — .ידוע לכל גורל הנשואין כעירנו מרוע החינוך, כי כני עשרים שנה
כבר החליפו את זיווגיהם שלוש פעמים, ואין כמעם אף אחד אשר לא קיים
את המצוה הזאת.
והנה עתה באתי להודיע ולהזהיר מאיש אחד פה אשר יעשה מעשהו
זה לישא ככל שנה אשה חדשה ואחר־כך יוציאה כחרפה וככזיון, וכבר
גרש את אשתו השמינית, וכאשר נודע חרפתו כקהל ואין עוד מי להנשא
לו, עתה הוא מכקש מירושלם איזו כתולה, כי רק בתולות הוא נושא!
לזאת הנני מודיע כקהל להזהר ממנו.
המדבר באמת

בימים אלה תפילת אשה אחת
(מן העבריות) בטבריא נפל לשישה
חודשים בדמות איום ונורא, ממציו
ומעלה איש ומבטנו ולמטה דמיונו
כגווית המוס.
לפי הנשמע מההמון, נסיבת הדבר
זהו, כי האשה שמה מבטה
אל הסום האסור בחצרה ותחם
ותלד כדמותו וכצלמו.
חבצלת

כ״ו אדר תרל׳׳א () 1871

אילצו ילדים
,להתח תן בבית־קברות ,

משכב־זכר איננו חטא -הטבע אשם!
בשנים האחרונות החלו קצת החכמים
לחקור יותר במהותה של הנטיה הרעה
שמרגישים בקצת זכרים לא לנקבות לפי
הטבע, אלא — לזכרים, לבני־מינם, וב קצת
לנקבות לא לזכרים, אלא לנקבות
בנות מינן.
קודם היו אומרים ומחליטים כי זה חטא

והחוטא

בזה

ראוי

לעונש

נגד הטבע
היותר חמור.
ידוע הוא מה שאירע לפני שנים מספר
בשביל זה להגדול בעשירי גרמניה, לקרום
בעל בית־חרושת כלי זין המפורסם, ששלח
יד בנפשו מפני שנודע חטאו זה על ידי
העתון של השתפניים ״פורווטס״.

והנה בזמן האחרון החלו חכמים רבים
לערער על חומר הדין המחליט את הנטיה
הזאת ללא טבעית ומותח עליה עונש קשה.
החכמים האלה אומרים. ,כי הטבע ולא
הבריות האלה חייבת בדבר, כי הבריות
האלה אינן כלל מהמין שאליו הם שייכים
על פי חיצוניותם. בפרט מצטיין בחקירות
אלה פרום׳ ג׳ וזרמו. חקירותיו הרבות
הביאוהו לכלל החלטה גמורה, שיש לך
אדם שבחיצוניותו הוא בנוי בנין זכר,
ובאמת, בפנימיותו, הוא נקבה, ולהיפך —
יש אדם שבחיצוניותו הוא אשה, בנויה
בגין נקבה, ובפנימיותה היא זכר ז ואדם
זה תשוקתו הטבעית היא לבן־מינו החיצון.
ואולי יבוא טוען ויטען כי דין קדימה
בזה לחז״ל, שדרשו בדבר דינה בת לאה
אמנו, שהתפללה על העובר שבמעיה ונהפך
לנקבה.

השקפה

כ׳׳א חשון א׳
תתל״ח לחורבן ()1906

בעת גבר הנגף רחמנא ליצלן ב־קיץ
העבר ותרב המגיפה לאכול
בעם, המציאו האנשים בירושלם,
מין קטורת לעצור בעד המגיפה,
והוא כי לקחו מן הבא בידם יתום
קטן ויתומה קטנה ; והשיאום בבית־הקברות
על קבורת איזה צדיק.
ואולם כמו שלא הועילה הסגולה
הזאת לעצור בעד המגיפה ככה
לא הועילה הסגולה שיאמר לדבק
טוב וימים מועטים אחרי הנשואים
התקוטטו הזוג הזה. ויהי ביום ו׳
ערב־שבת קודש העבר, ויבוא (הילד
היתום) אל בית־המרחץ לעת
ערב, וכראותו כי לא נמצא עוד
איש, הטביע את עצמו במקור! מי
הטבילה, ויהי לנס כי באו איזה
נשים לטבול וברדתם למיס מיששו
ברגליהם גוף אדם וכמעט יצאה
נשמתם, ותיכף באו אנשים ומצאו
האומלל הזה ; כי כמעט נשמה עוד
לא׳נותרה בו.
הלבנון

כ״א אייר תרכ״ו () 1866

מדד יוקר המחיה עלה
נצווה מדהימה -וחשה עזרה
המבשר

טבח נהוג ניד׳ שיכורים
פתדדתיקוה — .במושבתנו קרה היום
אסון נורא לאחד מתושביה. הטבח נ. נהרג
על־ידי אנשי בליעל שותי שכר על לא
חמס בכפו. וזה הדבר: היום ; יום א׳ י״ט
אלול, באו להמושבה ארבעה אנשים מתו-
שבי הארץ, אחד מהם נשוא פנים, ומשרתו
ושני חיילים. ויסורו אל בית־המלון אשר
בתוך המושבה ויאכלו וישתו! ויהי ככלו-
תם לאכול ויגש אחד מהם אל בעלת
הבית וידרוש לתת לו קוניאק לשתות.
ותען האשד, ותאמר לו כי אין קוניאק
בביתה. ויחר אף האיש, ויוציא מצלחתו
קנה־רובים, ויאיים עליה לתת לו את
הקוניאק, ותצעק האשה לעוזבה. וישמע
אחד העגלונים אשר בהמושבה את צעקתה.
ויבוא אל הבית וירא והנה השיכור עומד
ומחזיק בקנה־רובה. ויגש אליו להוציא
מידו את כלי המוות. ויור עליו האיש!
אך החטיא המטרה. וקול היריה נשמע
לאוזני השכנים, וימהרו לבוא לעזרה ווד
בליעל עלה על סוסו ויחפוץ לעזוב המו שבה,
ויגש אליו שפירא, שוחט ובודק,
דוד נגר הבחור יעקב העובד בנחלת לחמאן
ויחזיקו בד,סוס ויאבו להורידו ארצה.
ויוציא הבליעל עוד הפעם את קנה הרובה.
ויור עליהם שתי פעמים, והוא הרחיק
מהם כעשרים מעטער ויור עליהם עוד
הפעם וימית את הטבח אשר עמד מולו,
לדיאבון לב כל בני המושבה וכל מכיריו.
ומצעירי המושבה רדפו אחרי האנשים
מהלך רב, ולמרות החיצים ששלחו הנרד פים
מאחוריהם אל רודפיהם ! תפשו שניים

מהם, ויניחום במשמר למסרם אל פקידי
הממשלה ירום הודה.
אין ספק שממשלתנו הרוממה תשלם לוד
פושעים כפעולתם, אך על נפש נקיה וחפה
מפשע ידאב לבבנו כי נהרג בידי הפוש-
עים. הוא השאיר אחריו משפחה אומללה
בת תשע נפשות.
כ׳׳ד אלול תרג״ה () 1895
חבצלת

אני מצטער
להודיע :

איז חדשות
י״ח שבט תרמ״ז 1887ע המליץ ירושלים — .בידים רועדות ובעצמות
רוחפות אכתוב הפעם. ולבלי הפחיד
חלילה את הקורא הנני ממהר להודיעו
כי לא קרה כל רע במחנה, לא מת אדם
גדול חלילה, וגם שריפה לא היתה
בעיר, גם פחד הממשלה אשר נפל על
אחי האורחים החדשים לא יבעתני, כי
אני אזרח הנני בארץ, תושב ככל אבוד
תי, אך סמר מקור בשרי וכל עצמותי
מהקרח הנורא,

״׳ד תמוז תרכ׳׳ה () 1865

ירושלים — .זו הפעם הרביעית אשר בא ארבה בגבולנו ויאכל את יבול
הארץ. שלוש פעמים אכל הארבה, והפעם הרביעית היה עז מחנהו ויכם את
עין הארץ. זרע החיטה והשעורה אכל למכביר ולא הותיר כי אם מעט
מזעיר.
אחינו בני ישראל ! רחמנים בני רחמנים ! שמעו נא והטו אוזן לקול
בקשתי המבקש בשם אחיו היושבים על אדמת הקודש, כי היוקר יעלה
יום יום במעלות מעלה מעלה, סאה חטים מהול חטה ומוץ (במשקל שבעה
ועשרים וחצי פפונד) במחיר 25 פיאסטערצאג, הוא שני זהובים וחצי
במטבע עסטרייך. גם שמן שומשומין ושמן זית היה מחיר המידה הנקראה
גארא 90 גראש, וכעת הוא מאה וחמישים גראש.
מדברים אלה יוודע אפוא כי נכרת אוכל מפינו, כי אנו אין לנו פה לא
שומן ולא חמאה. אהה, גם ממרחק לא יבוא לחמנו, קיוינו כי האכרים
יביאו חיטה ושמני זית ושומשמון מגאזא (היא עזה) כדרכם להביא הלום
שנה בשנה, כי החטה מסביבות ירושלים איננה מספיקה לבעליה — גם
התקוה ההיא נכזבה, כי הערביים והפראיים רבו ביניהם ויעשו זר מעשיהם,
אש שלחו בקמת אחיהם, אי׳ש איש שרף את גדיש רעהו ולא נשאר להם
מאומה. אחרי עשותם הנבלה הזאת, השתבחו בעיר, כי ימרדו בשולטן
האדיר והרחמן ירום הודו, ויסעו הפחה מדמשק והפחה מביירוט בלוויית
15,000 איש, גיבורי חלל, וגם הפחה מפה עיר הקודש נסע עם חיל רב
עזתה, ליסרם שבע על חטאתם.
אחינו העברים ! עיניכם הרואות כי מצבנו ברע הוא מאוד, לבשו נא רות
נדיבה והרימו תרומה לאחיכם הנותרים בציון והנשארים בירושלים.
הקר״ב