גליון 1861 מתאריך 1 במאי 1973

המחיר :

2.50 יי׳׳י

מספר 1861

1י3

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

ברגע ה אחרון

ע ישראל* חי!

סגן מנחל בית החולים ע״ש שיבא (תל־השומר)
מסר הערב בהודעה מיוחדת ל עיתונות
כי עם ישראל עודנו חי, וכי למ רות
מצבו החמור קיימת עדיין תיקווה
קלושה להחלמתו.
כזכור, אושפז ע. ישראל לפגי שבועות
מיספר, לאחד שהתאונן על כאבים חזקים
בצידו השמאלי התחתון. בביה״ח שיבא,
אליו הוחש, אובחנה דלקת קשה בבלו
שולחן
ערוך
ליום העצמאות
(מוגש בחסותו האדיבה של
אפטר״שף ניקולאי)
ראוי לו ליום עצמאותנו שיהיה נחוג
בדרך שתבדילו משאר חגי״ישראל. יש
הנוהגים לראות בסעודת החג מעין
״סדר״ שני, ואף נוהגים לקרוא ולספר
באגדת־העצמאות.
הכינונו איפוא, תפריט מיוחד לחג, תפריט
שישרה אווירה של חרות ויבטא את
גאוותנו הלאומית.
על-מנת ליצור את האווירה ההולמת,
יש לדאוג גם לפרטים הקטנים שמסביב
לארוחה החגיגית. כדאי ורצוי שכל ראש-
מישפחח ילביש את הערבי שלו בבגדי
כחול״לבן חגיגיים ויחבוש לראשו את כובע
״הטמבל״ המפורסם, על״מנת להבליט
את עליונותנו האיכותית. במרכז החדר
יעמוד שולחן גדול ועליו מפה בל-
תי״מצויירת. באמצע השולחן — מנורת
שבעת הקנים( .אפשר להשתמש בחנוכיה
ללא השמש, או בשבעה פמוטי״שבת בדידים).
ועתה
אל הארוחה :

מנה ראשונה
.1רגל גרושה — זכר לגירוש ספרד, ועליה
פזורים זיתים שחורים דפוקים
— סמל לקיבוץ הגלויות ומיזוגן.

מנות עיקריות

קישקע — זכר לפרעות קישקענב
קותל חזיר מערבי (פרווה)
קבאב־אל־ואד זכר לשישליק
מרק עצמות יבש — לזכר החזון

טות הסוציאליזם -מורסות בשטחים וטחו־רים
(מעדידן) חמורים באיזור הכנסת והמועצות
המקומיות. תופעות אלה, לדעת
טובי הרופאים, נגרמות בעיקר עקב כמות
הקלציום הבלתי-שיגרתית המרוכזת בפלג
גופו העליון של העם הזה.
אבי הפצועים, שמחה הולצברג, שנפגש
בביה״ח עם העם המאושפז, אמר כי יעשה
כל מאמץ בכדי להביא לשיקומו המהיר

המונע המוס׳
מצעד השג׳ המדינה
ורח מבקרהמרינה
בצה״ל
במיליונים -
ובזבוז

סעדיב __
לא נשמרה סודיות מיכרזים

...ם קל מחק רי םנחמ סי רק ס סי ד ל סיי סםך חוזי ם, הק שורי םבסחק רי ם שבז צעי י ״ י
גורס י חוץ, ל א קברו דרך ועדה ניסית • ,ת פ סי דוו לדיו

״ייי• יל אלי ל״י*נייד 3

מבק די ^

נחבלה אחת הפ?;ך הו| ,.

הממשלה 22 יי י ״ י1.,
הביזה, הבויצה
והשהתה הציוד בסיני
-היו חהריך #חמשו

10,000 ילדים בגילחינוו־חובה
אינם לומדים
ורה מבקו־המוינה

עובדי סעד נהנו מקרנות
למתן הלוואות לנזקקים
יום ה - 26.4,75ב״ד נניסן תשל״ג

עובדים במשרד קיבלו דירות
שנועדו לחוסכים בתוכניות דיור
נשק חלוד בידי סוהרים

(ותש קו טהארץ 40 שנה)

ולנישואיו עם בח״ל העובדת כאחות במח לקת
השיקום.
לאחרונה הוחל בטיפול אינטנסיבי בעם
החולה בשיטה החדישה ״מיצעד 25״ ונר אה.
כי מאמצי הרופאים נושאים פרי. לא חר
כשבועיים של טיפול נמרץ התעוררה
תיקווה שאין אמנם לצפות לניסים, אך
כדאי ואף רצוי לשמור על מוראל גבוה.
אם לא יועיל — לפחות לא יזיק.

כמה טוב
שיש מדינ ה

פעם, לפני הרבה הרבה זמן היה עם אחד, קטן ומושפל,
שחי מפוזר ומפורד בין העמים וסבל נורא. אך לעם הזה היה
גניוס, והגניוס עבד שעות נוספות ונתן לעולם סופרים ומשו ררים׳
ופילוסופים, ומדינאים, ומוסיקאים, ואמנים, ועוד המון
דברים מיותרים כאלה.
והנה -היום יכול העם הזה להסתכל בגאווה אחורנית, על-
פני כ״ה שנות תקומתו הלאומית ולהצביע על הישגיו המרשימים
ועל תרומותיו האלמותיות לתרבות ולמוסר:
גליל, ושפריר, ועוזי, וגבריאל, ורשף, ומרגמה־מתנייעת,
ותותח־נייח, וצנטוריון־משופר, וגגמ״ש־מחודש, וכובע־פלדה־מפלסטיק,
ואלונקה־מתקפלת, וחולצה משוריינת, ומכ״ם־מתוח־כם,
ומטוס־קרב־מקליפות־תפוזים, ומיניסטרינרמפו״ם, ונשיא־מחמ״ד,
ומצעד־מלחם.
נעים לדעת שהגניוס היהודי לא מת. עם ישראל הוא שוב
אור לגויים.
תוצרת תע״ש.

דבר המערכת

כולנו למצעד
אכן מצא מין את מינו — עראפת ובן־אהרון, חוסיין
ושי״ח, סאדאת ומצפ״ן — כודם מאוחדים בדעתם נגד
חגיגות הכ״ה לעצמאות היהודית בירושלים הש למה .
מיליטאריזם ר״ל רואים שמאלנינו(שרובם בצבא לא שרתו
ו״בית״כף־תו״ים גמורים הינם) במיצעד צה״ל ביום חגנו.
שישה מיליון יהודים נתנו חייהם בידי חיות־אדם למען
ישעטו טנקים עבריים בחוצות ירושלים, למען יחוגו מטוסי־סילון
יהודיים בשמי התכלת של ארצנו השלמה, למען יתנופף
דגלנו ממעל בכל אתר ומקום.
ושמאלנינו — מיליטאריזם הם רואים בהגשמת שאיפתם
של הקדושים. הם — מיצעד צבאי ערבי־נאצי, תחת דגלי
אימם־הורתם רוסיה האדומה, רוצים לראות בירושלים שלנו
ונשים להם -נלד כולנו לחזות במיצעד, מי ברגל.
מי ברכב, מי בטלוויזיה, ונוכיח להם ולעולם כי כל הכבוד
לצה״ל באשר עם ישראל כולו צבא (מלבד ה״בית־כף־תו״ים)
ומאוחד בשאיפתו הכנה לשלום.
והמיליטאריזם רחוק מאיתנו, ומן היהדות בכלל, כרחוק
הרי גלעד ומואב. ונקווה לראותם כגבולנו ם עוד כ״ה

שנים כיום הזה.

תוספות
.1מאמעליגה א׳ — זכר למרמורק
.2קולרבי — ע״ש לונביץ׳
.3קישוי ממולא — אות וסימן לזקי-
פות קומתנו.

לקינוח
.1לפתן אוכמניות — לזכר אייכמן ה צורר
ימ״ש
.2מירקחת חבושים — לזכר •צועי
צה״ל

משקאות
. 1אייס כפ״ה׳ — זכר לחורבן
. 2יין ״הוק״ — סמל התעצמותנו.
תפריט זה גורם לעיתים לעצירות —
זכר לעצירי ציון.
.3מיץ־עד — סירופ גריז ופלדה, לזכר
המיצעד.

מצעד ׳ 1העצמאות -הטור הממונע

--ממי שנתו של מייסדו לא על מגש של כסף הוגשה המדינה!

ד״ר מ. ז.
(בקונגרס המלצרים.
מלון תדמור, מאי ) 1948

שיר שלל
בין בלי המשחית שנמצאו אצל חוליית
המחבלים שנשלחה לפוצץ את צפת, נמצא
גם השיר הבא, המבליט שוג את
אכזריותם הזדונית של המרצחים הפלס-
טינאים.
יצויין שמפקד החוליה הודה בחקיר-
תו שהשיר נכתב והולחן בידיעתה ובאישורה
של ממשלת לבנון.
להלן הנוסח המלא :

שיר החבלנים
מלים: חיים חפר
לחן: משה וילנסקי
ביצוע: צוות הווי של ״א־צאעיקה״
בבר הליל יורד ועוטף את ההר
והתו מיילל בגנים
במשעול התלול היורד אל הכפר
שוב צועדת כיתת חבלנים.
התרמיל על גבנו, כבד המטען
והדרך קשה וטרשית,
״עוד שלושה קילומטר, מעליש— ,
יא חבלן
ואזי ידבר הדינאמיט ! ״
פינת המודעה הקטנה
הוראות
ל תו שבי ׳רו שליס
+התושבים מתבקשים להשאר בבתיהם,
החל מערב החג 6.5.73 שעה
1752 ועד למוצאו 8.5.73 שעה .0135
* יש להצטייד בשמיכות, שתיה חמה
ומצרכי מזון בסיסיים (סובר, קמח,
שמן, אספירין וכו).
* יש לצפות בנייר דבק את זגוגיות החלונות,
לבל יפגעו מהדף המטוסים.
* יש לנתק את בל מערבות החשמל
הביתיות (טלוויזיה, רדיו, טלפרינטר
ובד׳).
* אין לפתוח את דלת הכניסה לשום
אדם מבלי שיזדהה תחילה ויוכיח
שאינו בא ללינת־לילה.
* עם השמע צפירות פסטיבל הזמר
יש לרדת למיקלטים.
אזרחים !
אנא שימרו על שקט, על סדר ועל
קור רוח — ונעבור כולנו את החג בשלום.

כברכה,
מטה החגיגות
1הודעה חשובה לבל מכרינו וידידינו

לקראת המיצעד
נותרו עדיין מיספר מקומות״עמידח
נוחים אצלנו במירפסת (קומה )16

גזור ותלה! גזור ותלה! גזור ותלה! גזור ותלה! גזור מלה! גזור ותדה! גזור

שי לקורא

מערכת ״ 2 0 0הארץ״ גאה להגיש לקהל קוראיה
שי צנוע לחג — פוסטר חגיגי לשימוש ביתי.
את הכרזה הצבעונית יש לגזור בעדינות לאורך
הקו המרוסק (המצורף בעמוד ,)34 ולתלות על
המרפסת בערב החג. ניתן גם לתליה מעל גבי
שטיח, שמיכה, דגל, קלינקס וכלי-רכב.
הפוסטר הנאה ישווה מראה חגיגי ועצמאי לארצך,
למולדתך ולבית-אביך.

ילדים! ציבעו יפה-יפה את הכרזה הצבעונית
ותגלו לאן נעלם הגנב. את הפתרונות יש לשלוח
למערכת ״ידיעות אחרונות״ רח׳ מוזס 5תל-אביב.
כל קורא שיאסוף 516 כרזות צבעוניות ליום העצמאות
ויגזור אותן עפ״י ההוראות, יהיה לו ליכ-
לוך לא-נורמלי בבית.
חג שמח !

מחירים יציבים
(ממש כמו )1968-1
בתשלומים נוחים
הנחה לקבוצות מאורגנות
ולנכי צה״ל.

מיצעד מי ווסת -
אצלנו במיופסת
עבדאללה ועליזה הר־זהב
ואדי ג׳וז, ירושלים
להזמנת מקומות נא להתקשר
לטלפון 36251 :־02

דה את תשובתה השלילית, יעשו עוד מאמצים לשכנע
אותה לחזור בה, אולם מקורביה טוענים, כי אחרי
שתאמר את דברה, לא תחזור בה עוד.

ספיר !?שר
את השורות
מסע הבחירות של פנחס ספיר על פני המדינה
נועד בין השאר ליישר את השורות במנגנון המים*
לגה וללכד את נאמני הגוש בכל רחבי הארץ.

השתתפות ערב!!
רבת־היקך
בוועידת בולוניה
כמעט מבל מדינות ערב יבואו נציגים
כבירים לוועידת בולוניה.
למדות שממשלת ישראל ומוחסד קדאפי הפעילו
לחצים עצומים על המיפלגות האירופיות המשתתפות
ביוזמת הוועידה, כדי למנוע ברגע האחרון את קיומה׳
תתקיים הוועידה בעוד שבועיים, ב־ 11—13 במאי.
בין השאר יבוא נציג בכיר של הכורדים, שרים
וראשי־מיפלגות מכמה מדינות ערביות, ובכלל זה
נציגים מאלג׳יריה, ופלסטינים בכירים.

!חוש בצמרת:
גולדה תג לא״
ככל שמתקרב המועד אותו נקבה ראש־הממשלה
גולדה מאיר כיום בו תודיע על החלטתה אם להתייצב
בבחירות לכנסת השמינית או לא, גוברת והולכת
ההרגשה בקרב צמרת מיפלגת העבודה ובקרב מקורביה
של גולדה כי תשובתה תהיה שלילית.

מחוץ לפעילות הנימוסין הפורמאלית, הנעשית
בלפי ספיר המבקר ברחבי הארץ ב־שר־האוצר,
מנצל ספיר ביקורים אלה בדי
לחדש את הקשרים האישיים עם מזבירי
הסניפים, ראשי הערים ונאמני הגוש. מקו רביו
של ספיר מגדירים את מסעו כ״עבודת חרישה
לעומק — העבדת העוצמה מהמטה לשדה.״

תכן גילו ! 3
ברצועת ענה
ארץ־ישראל השלמה תשתלם כנראה גם בתחום

מחכ!!י 0

הקצין הבב^ר
!שאר בצהייל

ים אילת

בניגוד לידיעות קודמות לפיהן באילו
סובם שהקצין הבכיר שעמד לפרוש מצה״ל
ולהצטרף למיפלגה הליברלית, יעמוד כראש
מטה הבחירות של המיפלגה, מכחיש הקצין
את בל הנאמר עליו וקובע בי הוא ימשיד
לשרת כצה״ל גם אחרי הבחירות הכאות.

אנשי עסקים יהודים מישראל,
בשיתוף עם כעלי הון ערכיים בגדה
המערבית, יוזמים את הקמתו
של מלון צף מפואר, שיוקם כים
אילת, בתחום המים הטריטוריאליים
של ישראל, אף באמצע הדרן•
כין אילת לעקבה.
לפי התוכנית ישמש המלון לא
רק תיירים שיבואו מישראל, אלא
גם תיירים זרים שיובלו להגיע
אליו מעקבה, בנראה עד-פי אישור
מיוחד, אותו מקווים לקבל מהמלך
חוסיין.

הסטודנטים שהא!!!
לגולד ה: א1ש 11״מ
חקירה שנערכה בעיקכות פיטוריהם של
שני הסטודנטים שהועסקו במרכזייה הבינלאומית
כדואר והסתבר כי האזינו לשיחת
הטלפון של גולדה מאיר עם השגריר יצחק
רבין, לפני נסיעתה של גולדה לארצות
הכרית, העלו כי שני הסטודנטים מוכרים
באנשי הרשימה הממלכתית.

צייץ׳ מכין

למרות שהנושא אינו שייך לתחום מישרדו ולמרות
שהוא האיש הפחות מתאים לשאת נאומים מסוג זה,
כיוון שגימגם ולא התמצא בטכסט הנאום שנכתב למענו.

א גילו״ מפוצצים״

קרוב לוודאי שאחרי שתיתן גולדה לצמרת העבד

ביוון שהסיכסוך הוא עד עניין עקרוני
(שינויים בדירוג) ולא על רקע כספי, קרוב
לוודאי שתימצא פשרה, וחמו״לים הער*
שניים יכנעו לתביעות העיתונאים.

מכון צף

את אחד הסימנים המובהקים לבד, מצאו
השבוע כג׳סטה שעשתה גולדה מאיר,
כאשר נתנה לשר־האוצר פנחס ספיר לשאת
את הנאום הרגשני ככנסת כיום השואה,
גולדה, שנכחה בכנסת, מסרה לספיר
את הכבוד כדי להבהיר שהיא מתעתדת
למסור לו את מקומה.

סיכסוך עבודה בין העיתונאים לבין המו״לים, לא
תגיע כנראה לכלל שביתה מלאה, בה מאיימים העי תונאים
לפתוח שבוע אחרי שביתת האזהרה.

האלוף (מיל ).שלמה (״צ׳יץ׳״) להט, מועמד גח״ל
לראשות עיריית תל־אביב, מכין למערכת הבחירות
העירונית שלו סידרה של גילויים על מחדלים, כש למות,
שחיתויות ו מיתות
במחלקות השונות של
עיריית תל־אביב תחת הנ הלתו
של יהושע רבינר
ביץ /לדברי מקורביו של
צ׳יץ׳ עלולים גילויים אלה
לזעזע את שילטון המערך
בתל־אביב.

בינתיים נתקל צ׳יץ׳
כקשיים בהרכבת מטה
הבחירות שדו. כעוד
אנשי המנגנון
הוותיקים כמיפלגה
הליברלית עושים לו
קשיים כהצבת אנשים
צעירים וחדשים
בעמדות מפתח, טרם
זכה צ׳יץ׳ לשיתוף
פעולה מצד השותפים
מחרות.כתחום המוניציפלי.

יום
פלי חדשות אחדי הפסקה ארוכה יתנסו
כפי הנראה אזרחי יש ראל
שוב, ביום הרביעי
בשבוע הבא, ביום ללא חדשות,
בו לא יופיעו עיתד
נים ולא יפעלו הרדיו והטל וויזיה,
בגלל שביתת־אז־הרה
של העיתונאים.
השביתה, הבאה על רקע

הננ ,$ואין הכוונה דווקא למאגרי הנפט באבדרודס.
כיום נערכים בסיספר אזורים מעבר לקו הירוק סק רים
סיסמיים גיאולוגיים, שתוצאותיהם הראשונות נר אות
מבטיחות מאוד לחברות המחפשות נפט, נפטא
ולפידווז.

המבטיח מכל המקומות הוא איזור הנמצא
כתחומה של רצועת עזה. קידוח נסיוני,
המכונה ״עזה 1״ ,גילה כמקום סימני גז ועל
בן מעבדות עתה שתי ההכרות תוכנית קידוחים
נרחבת כאיזור, מתור תקווה למצוא
שם את הזהב השחור.

יסתיים הפחסור במדט המחסור הממושך במלט לבנייה בארץ, עשוי להס תיים
בשבועות הקרובים.

כמויות גדולות שד מלט שיגיעו לארץ
ישימו קץ לשוק השחור כמלט, וספקולנ־

הפולנים: וי 11ט אד
הוא נאצי
המינסטריון לביטחון לאומי של ממשלת פולין הוציא
לאחרונה ספר, המופץ ב־ 15 אלף עותקים, המוק דש
כולו לשמעון וייזנטאל ,״צייד הנאצים״ היהודי
היושב בווינה. הספר, הקרוי בשם במלכודת של
שמעון וייזנטאל, מנסה לטעון על פני 208 עמודיו כי
וייזנטאל, שהיה לו חלק נכבד בגילוי עקבותיו של
אדולף אייכמן, אינו אלא משתף פעולה עם הנאצים
שהיה בשנות מילחמת העולם השנייה ״סוכן של
הגסטאפו.״
לדברי מחברי הספר, שחובה להחזיקו בכל ספרייה
ציבורית בפולין, עומד וייזנטאל בראש קשר בינ לאומי
של יהודים הפועל, בין השאר, בהשראת מאו
צד. טונג, נגד פולין העממית, ונגד ברית־המועצות.

כאחת ההוכחות לכף מביא הספר את
פרשת מרד הסטודנטים בפאריס כשנת
.1968 דניאל כנדיט־כהן, לדברי. הפולנים,
אינו אלא אחד הסוכנים הפעילים של ויזנ־טאל
העובד כשירותו.

1: 11:

!•* 5 4 1 0 4 5 4 4 1 )1 5 4 1 4
1ז ו * 1ואחן

()1:1111114141

1 :3 0 *1 0 0 1 .1־ 1 . 0 4 0 4
1111

1_• 1111,11

6ר! 1וחס־ז*

^ 0 £ס ס5

אם אתה עוקב אחרי המכתבים המתפרסמים במדור מכתבים,
קרוב לוודאי שהשם חיים נקר מוכר לך. נקר, תושב בת״ים,
שם לו למטרה לשפר ולתקן את העברית בה נכתב העולם הזה.
כיוון שמכתביו ותיקוניו מעידים על ידיעה מעמיקה וכיוון שיש
בהם להקנות ידע בעברית לא רק לכותבים אלא גם לקוראים, מקבלות הערותיו תשומת״
לב מירבית.
הפעם, כיוון שהתיחס למובאה מתוך מדור זה, אני נותן את רשוודהתיקון כאן
לחיים נקר עצמו:
״אני מבקש לתקן ביטוי שמצאתי בדבר המערכת שאתה כותב. הביטוי הזה כל
כך טבעי, שאני בטוח שתחשוב שאני חומד לי לצון בתיקוני וכמעט, אולי, שלא תאמץ
לדברי. במאמר המערכת האחרון כתבת על העיטורים ובין השאר, כמעט לקראת סיום
המאמר, כתבת שם: הייתה זו הוכחה נוספת, מה יכולה לעשות בכנסת אפילו סיעה
של איש אחד. היא אולי אינה יכולה להעביר הצעק־חוק משלה, אבל...
״קודם כל זו הייתה הוכחה נוספת ולא הייתה זו. זה הסדר בעברית. אך לא זה
העיקר. העיקר הוא להעביר הצעת חוק משלה ...בביטוי זה מתכוונים חברי-הכנסת לומר
שההצעה תתקבל, תזכה ברוב, תובא לקריאות, תובא לעיון, יצביעו עליה וייתכן שאף
יאשרוה. לזה מתכוונים חברי הכנסת ולזה התכוונת אתה. אבל אינכם תופסים שמה
שמביע הביטוי להעביר חוק בעברית, הוא בדיוק הדבר ההפוך ממה שאתם רוצים להביע.
״אחת המשמעויות של הפועל עבר בעברית היא לסלק, לבטל, להשמיד, להסיר,
למחות, למחוק .״להעביר את רעת המן האגגי״ (אסתר, ח׳ ,ג ),אין פירושו לקבל את
הדעה, לאשרה, לתת לה תוקף, אלא בדיוק ההיפך: לבטל את רעת המן, להסירה.
״מי רצה להעביר את הצעת החוק באדר־עופר בכנסת? הסיעות הקטנות! הן רצו
לבטלה, לסלקה, התנגדו לה, לא רצו שתתקבל. הסיעות הקטנות הגיבורות עשו כל מאמץ
במסגרת תקנון הכנסת כדי להעביר את הצעת החוק באדר־עופר !
״בקיצור: נהפכו היוצרות, המשמעים השתנו והתחלפו וחברי־הכנסת אינם יודעים
לצד מי הם. בעברית אין מקום לביטוי כזה כי משמעו בעברית בדיוק הפוך ממה
שאתם מתכוונים אליו. אם ניקח לדוגמא את הצעת החוק באדר־עופר, הרי בעברית
טובה יהיו העמדות אלה: המערך וגח״ל רוצים לבצע את החוק, לאשר את החוק,
הם רוצים הכל חוץ מלהעביר את החוק חס ושלום. אבל הסיעות הקטנות ודאי
וודאי שרוצות להעביר את הצעת החוק: לבטלה, לסלקה ולא לאשרה.״
עד כאן קטעים ממכתבו של נקר, שעוד מוסיף ומביא ראיות רבות כדי להוכיח
שלהעביר חוק אין פירושו להעבירו מהכוח אל הפועל כמו שעוברים גשר, בהתאם
למשמעות שקיבל הביטוי בעברית המדוברת, המקובלת גם בסיגנון העולם הזה.
מכל מלמדנו השכלנו ונשתדל להעביר את הלהעביר מהעולם הזה.

המעורר את היצר הפראי

011א 3טו\/ו 1186)1
־!*0 601:106 3001 0009116
8־ ^ 001׳5 101ץ< 011_ 11096ו 8ט1\/1

ומדיי ! ו 1י * ד
ישראל

לקראת חיי נצח

״מה זה עתונים?״ שאל פעם דוד בן־גוריון, ובעצמו השיב תשובה מאוד בלתי
מחמיאה לעוסקים בעתונות ,״היום קוראים — מחר שוכחים!״
הארעיות, הזמניות, החיים הקצרים של המדיום שעוסקים בו עתונאים, לעומת
חיי־הנצח של הספרות למשל, עלולים בהחלט לגרום לתיסכול. לאחרונה נראה שהעולם
הזה לפחות ניצל מגורל מר ממוות זה, של סכנת שיכחה וצלילה אל תהומות הנשיה.
גם אחרי שהעולם הזה יחלוף מן הער
לם הזה — דבר שלא יקרה בדורות
הקרובים, כך אנו מקווים — יישאר
שמו חרוט על דפי ההיסטוריה בחרט
הספרות.
התודה על כך מגיעה כמובן לפרק ליט
התל־אביבי צבי לידסקי, שבין
שאר עיסוקיו הרבים מצא פנאי להתמסר
גם ליצירה ספרותית, הוציא ל אחרונה
לאור את רומן הבתולים הבלשי
שלו הנושא את השם הפקד. בין
דפיו של רומן זה, המבוסס על מצי אות
שהיתה קיימת בשנות ה־60׳ בתל-
אביב, יש תפקיד חשוב גם לשבועון
המסרים, שבניגוד לשמות הבדויים של
שאר גיבורי העלילה, נושא הפעם את
שמו האוטנטי. הנה קטע לדוגמא:
מר הופמן קרא עתונים. כל יום הקדיש
חי שעה לקריאת עתוניס. מעלעל
היה גם בהעולם הזה. חביב היה עליו
השבועון למרות שלא גילה זאת ברבים.
כאשר
הגיע למדורה של ״רחל ה־מרחלת״
נעצר בתדהמה. הכותרת הי־תה
:״הפקד פוקד שוב״ ,ומתחתיה
נאמר :״האם נכון הדבר שקצין משטרה
בדרגת פקד, הנשוי לאשה צעירה
פרקליט לידסלוי
ויפה, בתו של אחד הקבלנים העשיבעל
מוצלח בזכות ״העולם הזה״
רים והמפורסמים בארץ, פוקד לעיתים
קרובות תיירת קנדית יפהפיה. הפקד
שבעבר ניהל רומן לוהט עס דוגמנית צמרת ידועה, עזב אותה לטובת הקנדית הסוערת.
במשפחתו של הפקד צפויים גירושין מאחר ואשתו העשירה והיפה לא תסכים למעשיו
של הפקד.״
...כשקרא את הידיעה בעתון, טילפן מיד לנורית. נורית היתה שקטה ומאופקת.
״כן אבא,״ אמרה ,״זה עליו על דוד, זה על המשפחה שלנו.״ ״תתגרשי,״ אמר האב,
״את עוד צעירה ויפה ועם הכסף שלי תמצאי בעל מוצלח.״
באותו יום הודיעה נורית לדוד :״לאור האמור בהעולם חזד. אני נוסעת לאנגליה
לחודשיים עם הילדים...״
יש עוד קטעים בספר העוסקים בהעולם הזה, אבל מובן שלא נגלה אותם. סוף סוף
אי אפשר ליטול את כל המתח מקריאת רומן מתח.

י׳ •העולם מזה /שבועו ן החדשות הישראלי •
המערכת והמינהלח: תליאביב, רחוב קרליגו ,12 טלפון ,260134
תזרדואר • 136 מען מברקי: עולמפרם, הדפום החדש״ בע״ם,
ת״א, רח׳ בדאביגדור • חפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

תיקון ט עו ת

ככתכה שפורסמה בהעולם הזה ( )1843 על הסיכסוך המשפחתי במשפחת פולקה,
הובאו כמה עובדות שעם בדיקתם הנוספת התגלו כבלתי מדוייקות.
מסתבר שמר פולקה ראה את ילדיו וניפגש עימם
באופן קבוע. כן מסתבר שמר פולקה שילם את דמי-
המזונות עבור ילדיו, וזאת אחרי שנקבע הסכום המגיע
ממנו.
מערכת העולם הזה מצטערת על אי־דיוקים אלה
שהשתרבבו בכתבה.
המולח הזה 1*61

״למה אין לך כוח גברא?״ התעניין השופט
זאב צלטנר אצל התובע שניצב מולו
סליטת־פה גרמה בשבוע
שעבר לצחוק כללי באולם
בית־המשפם המחוזי בתל־אביב.
היה זה במשפט שהתנהל בפני
נשיא בית־המשפט המחוזי זאב
צלטנר. התביעה הביאה לדין
נאשם, שנתיים אחרי שנפתח
התיק נגדו. השופט התמרמר
על האיחור שבהבאת הנאשם,
ופנה לתובע, עורדהדיו עוזי
(סוורין) שרמי, כשהוא מנסה
לברר מדוע אין מספיק כוח-
אדם לזירוז הבאת הנאשם לדין:
״למד׳ איו לד כוח גברא?״
י נשמע במסדרונות הרבנות
הראשית :״הרב שלמה
גורן ביקש ממועצת גדולי התורה
שיכניסו אותו לתנ״ך.
השיבו לו הגדולים , :דחילק
כבודו, איו מקום. לאן נכניס
אותו?׳ ענה להם גורן, :אתם

בבירור שערך דיין עם הרב
פירון, הסביר הרב הצבאי כי
לדעתו על גורן להשלים עם
העובדה שיש כבר רב צבאי
ראשי — וזה לא גורן. דיין
קיבל את עמדת פירון וכפשרה
אורגן לגורן סדר בחברון.
י מלבד טיפול בסיכסו־כים
בין רבנים, מוצא משה
דייו גם זמן לבילוי מישפחתי.
השבוע, למשל, סעד שר־הבי־טחון
במיסעדה החדשה שפתח
אלדד (״אלדו״) נחום מבעלי
גונדולוז, בצפון תל־אביב.
איתו בארוחה השתתפו רחל

רכינוביץ־־כורם. יעל דיין
ובעלה אל״מ דב שיאון.

י בין עשרות הנבחנים
בבחינות־המיון, שנערכו בש בוע
שעבר לחוג לתיאטרון של
אוניברסיטת תל־אביב, השתת־

רובם אנשי הבוהמה הישרא לית.
הם חזרו לקמה נסית
בתל-אביב, שם נהג יודל לשבת
בקביעות, כיבדו את זכרו
באכילת ביצים קשות. ובשתיית
משקאות חריפים.
מפקד פיקוד הדרכה,
אלוף־מישנה צגי לגנון, ש היה
קודם לכן מפקד פיקוד
הנח״ל, ערך בחג הפסח מסי בת
יום־הולדת מקורית ביותר
לאשתו תחיה. הוא הכין את
המסיבה במתכונת תוכנית הטלוויזיה
חיים שכאלה, הביא
אל ביתו במפתיע, בשעה ש נערכה
החגיגה, ידידים ומכ רים
שונים מכל תקופות חייה
של תחיה. ביו השאר הצליח
לבנון, במיבצע הפקה מרשים,
להביא חברים מגו־הילדים, ד
מספסל הלימודים, וכן את כל

! * דוד 1 1 1 1 1־ : 1ח 11111ע ך 111 כוכבת הקולנוע הקנדית, שהופיטה ב־
ן ן שעתו בסרט אקסודוס, מדגימה את
הלהיט האחרון של האופנאי הפאריסאי פייר קארדיין, אותו תציג בפסטיבאל הסרטים
שייערך החודש בקאן .״החליפה הרוקדת״ של פייר קארדיין נראית במצב סטאטי כחליפה
יכולים להכניס אותי לתרי״
עשר.׳ הגדולים, :אם נכניס
אותך אז נגיע ל־ 13 וזה יבל בל
לנו את כל הסדר.׳ מצא
הרב גורן פיתרון, :אז תוציאו
את עובדיה והכל יסתדר.׳״

פה גם עירית קציר, בתו
החיילת של הנשיא הנבחר,
אפריים קציר. בחינות הכניסה,
בהן השתתפה עירית,
כוללות שאלון על השכלה כל לית
בתיאטרון, אמנות וספרות.

י מלבד בדיחות על שלמה
גורן, יש לרב הראשי עיסוקים
נוספים. בין השאר הוא גם
מגיש תלונות נגד הרב הצבאי
הראשי תת-אלוף מרדכי
פירון. מספר ימים לפני חג
הפסח, למשל, התלונן גורן בפני
שר-הביסחון משה דיין,
כי פירון סירב לאשר לו לערוך
סדר-פסח באחד הבסיסים
המרכזיים של צה״ל. נימוקו של
סימן לסירוב היה שאין לערוך
שני סדרים מרכזיים בצח״ל.

׳ 8מכל רחבי הארץ הגיעו
ידידים להשתתף בהלווייתו של
יהודה (״יודל״) מרמרי, מי
שהיה בעבר שלישו של האלוף
יצחק שדה, שנפטר מ־התקפת־לב
בערב חג הפסח.
אחרי שהמשורר חיים חפר
הצליח להשיג בפרוטקציה תוך
לילה אחד מקום קבורה ליודל,
ליד קברו של ידידו נתן
אלתרמן, הפכה ההלוויה
לכמעט ממלכתית. בתום ה הלוויה
לא התפזרו הידידים,

מיסעדה דרגסטור, שאבי הוא
אחד מבעליה, קבלת־פנים חגי גית,
שכללה עוגת־ענק והקוסם
עקיכא רוטינשטיין. בין
האורחים בלטו יעל דיין ו שני
ילדיה, כשבנה מנסה לג לות
את המסתתר מאחרי קסמיו
של עקיבא! השחקן־זמר
אריק לגיא, בחברת בתו
נועה, בת הארבע: המיסעדן
ובעל הדיסקוטקים טדי שאו״
לי, בחברת אשתו הדוגמנית
דינה כרכה, ובתם בת שמו נת
החודשים! צפירה קינן,
שחזרה מדרום־אפריקה, רזה
ויפה מתמיד בחברת בנה! ה דוגמנית
סמדר דרור, במכ נסיים
צמודים־צמודים ובת
לבושה כבלדינה בכחול-לבן
ובעל בשם אכרהם ארכיב,
השותף גם הוא בדוגסטור; ו
כונן
להעלות שוב בעוד כחודש
את אימי הגנרלית, הפעם
באידיש. את התפקיד הגברי
הראשי של הגירסה האידי-
שאית יגלם או נכי עמרני
התימני ששיחק רוב הזמן בגיוסה
העברית, או חיים
כנאי שהחליף אותו מדי פעם.
׳ 8מארגני מסע אוניית
הפאר קווין אליזבט, הפסידו
באירגון ההפלגה לארץ הרבה
כסף. גם הדוגמנית חניתה
צנטנר, הפסידה כסף על ה אונייה.
היה זה בתצוגת־אופנה
שערכו חניתה, זיווה שמרת
וליאורה לפיתת באחד ה אולמות
של הקווין אליזבט.
אחרי התצוגה, ניגשה אחת הנוסעות,
אמריקאית מבוגרת,
לחניתה, נישקה אותה ומשכה
אותה אחריה לאולם הקאזינו.

רגילה לכל דבר. אבל ברגע שמתחילים לרקד מימה (באמצע) מצטרפת החליפה, המור]
כבת משני חלקים, לריקוד. בתמונה השמאלית: בתום הריקוד השימלה מתחילה לה]
רגע אלכסנדרה תופיע בבגד זה בערב הפתיחה של הפסטיבאל, בו היא מועמדת ל
פרם לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בסרט הלילה האמריקאי של פרנסואה טריפו.

אלה שהיו גהגיו האישיים בתקופת
שירותו הצבאי. אולם
ההתרגשות הגדולה ביותר נגרמה
ל תחיה, שהיא אחות ב־בית־החולים
תל־השומר, כאשר
הופתעה לגלות בין הקרואים
גם כמה מחולי־הלב הקשים,
שחייהם היו בסכנה, שהיא
טיפלה בהם בעבר במסירות.
אומרים שלמראה חולי־הלב,
כמעט שתחיה עצמה קיבלה
התקפת־לב.

אכי אכרמד
מלכה המשיכו

:הדייל
כיץ ואשתו
השבוע את המסורת של ימי-
הולדת מקוריים לבתם וירי,
בת החמש. בנוכחות 200 אורחים,
שכללו את השמנה והסל־תה
התל-אביבית, הם ערכו ב
מנהל
המקום דני לרנר,
חבות אשתו הבלונדית כיל
הה דכידוכיץ׳ ,ובנם הקטן,
ב וסבתות
ודודות ועוד ועוד.
8 1באחד הקטעים בתוכנית
היחיד שלו אומר ליאור
ייני :״אם מישהו יצעק פת אום
שריפה, שריפה בהופעה
שערך השבוע בחיפה, בדיוק
כשהגיע למילה שריפה,
התפוצצה נורת־חשמל באולם,
כשהיא גורמת רעש חזק. הרעש
ודברי ליאור, גרמו לבה לה,
וחלק מהקהל נם החוצה.
8ההצגה שוברת־הקופות
אימי הגנרלית עומדת לרדת מ הבמה
אחרי שנתיים של הופעה
רצופה בארץ. מפיק ה הצגה,
מנחם נוכיק, מת-

שם היא קנתה דיטונים והכ ריחה
את הדוגמנית לשחק בהם
ברולטה. חניתה הניחה את
הדיטוניס ותוך דקות הפסידה
את כולם.
8מזל טוב ! הטלוויזיה
הישראלית עומדת לחגוג חמש
שנים להתחלת השידורים בעברית.
לקראת יום־ההולדת
מתכננים עובדי הטלוויזיה מסיבה,
שבמהלכה יוקרן בפני ה מוזמנים
סרט בנוסח היום לפני
25 שנה כשדם עכרין, קריין
התוכנית, יספר על הטלוויזיה
היום לפני חמש שנים. ואם לא
יחולו שיבושים, יוקרן כנראה
גם פיליטון שכתב מנכ״ל רשות
השידור שמואל אלמוג, במיוחד
ליום־ההולדת.

מררנב רז * /רבו 11

שיחה עם
שדושה בנייני

אדוינר גוזוביץ
מיבתג זה הוא תשוגה לסימפוזיון
שערבה הדה בושש לשלושה
אדריכלים: רם כרמי, אלדר שרון
וסעדיה מנדל.
״שני כוחות גדולים מאפיינים את זמננו.
האחד פועל למיכון האדם; והשני — להאנשת
המכונה. סופם של שני הכוחות הוא
להצטלב — והאדמכונה ישווה למכונה־אדם.
בוקודה זו — כלום יתן אלוהים
לאדמכונה נשמה?״ ריצ׳רד ר׳ לנדרס.
אין לנו מנוס מפי יצירתן של כתבות
למיניהן, ובכל אשר נפנה נשמע את קולן
או את שופרן, וביחוד לאחרונה, כשהארכי-
טקטורה הפכה לעניין שבאופנה (כמעט
כמו האקולוגיה).
ומאחר והארכיטקטים עצמם רדופים
הרגשת־כישלון חריפה, ומחפשים את ה אשמים
בעמיתיהם או במוסדות הציבוריים
והממשלתיים הממונים על בנייה ותיכנון
— החלטנו לשגר את כתבתנו המייוחדת
לענייני המוזות (אשר למרות שאיו לה
דיעה מקצועית, הרי שיש לה דיעה קיצו נית)
לשאול לדעתם של שלושה בניינים

צעירים, שנבנו לאחרונה, ומפארים את
נוף ארצנו בנוכחותם הקולנית: בי״ס עמל
במעוז־אביב, בית אמריקה־ישראל בת״א,
ובניין הספריה באוניברסיטת הנגב בבאר־שבע.
גילינו
שהנושא הוא בנפשם ותחושת ה כישלון
משותפת לשלושת המיבנים, ש־איתם
שוחחנו ארוכות, אם כי נקודת-
המוצא והשקפת־העולם של כל אחד מהם
שונה, ומכאן המסקנות השונות. השפה שבה
הם מדברים היא שפה טיפוסית של בניי נים
— שפת החומר ביד היוצר.
ך* י״ס ״עמל״ לא היה מוכן לענות
1ישירות על שאלת הפתיחה הפרובוק טיבית
שלנו — על מה התמודדה הארכי טקטורה
הישראלית בתיכנונו. הוא מבכר
פשוט להפנות אותנו למקורות. לשאלת־היסוד
על כפיית התיכנון לחומר נענינו
בגימגום רב־מילים כגון :״אור, אקלים,
אדמה,״ וכן על תפקידיה של החברה
להשקיע (מיליונים?) במיבנה שהיא בונה,
שלא בשיטת ארצישראל היפה.
לשאלתנו לגבי השימוש בטכנולוגיה בת־זמננו
נאנח המיבנה עמוקות וענה, כי אכן
שמע שמועות שישנה התפתחות בשטח,
אולם לצערו הוא לא זכה בתענוג המרגש

בית״ספר ״עמל״ (רם כרמי)
אור? אקלים? אדמה?
של ארכיטקטורה בכלל. אנחנו רק העתקנו
את השגיאות מאחרים...״
בגאווה רבה הוא מצביע על כך, שב-
אטמוספירה של שיכונים ותפיסת־עולם
תועלתנית ומוטעית — הנה הוא ניצב
בכל הדר אמריקאיותו: עמודים דקורטיבים
להצללה על מיזוג־האוויר, ציפוי פורצלן
על כל ארבעת חזיתותיו, ויהלום המהרג׳ה
על גג הבניין, מתוכו ניתן להשקיף על
האטמוספירה של השיכונים.
לדעתו הוא משמש דוגמא חיה כיצד
ניתן לכפות אורח־חיים שונה על בני-אדם.
למרות שגאוני הארכיטקטורה של המאה
ה־ 20 בנו באופן יחסי מעט מאד — והוא
רק דוגמא אחת מתוך מיפעל־חיים עצום
ורב של יוצרו — הרי שהוא למעשה ה תשובה
האמיתית לכיעורה של הארץ, ה נהפכת
בהדרגה ובמהירות לשיכון אחד
גדול. ומי שלא מאמין הרי הוא מוזמן
(במזומן!) לבקר במיסעדת־הגג המפוארת
שלו ולהשקיף סביבו.

הסיפריה כאוניכרסימת בזדר־־שכע (נדרר)
שיטות עונשין ביוון הקדומה

^ ול ס — מאחרו״האמנות אינה סו־בלת
אנכרוניזם״ יש להניח, שגם ה ארכיטקטורה
לא תסבול אנכרוניזם — ולכן

הזה. לדעתו — ייתכן ופני התיכנון היו
שונים לחלוטין, לו השתמשו בטכניקות
חדשות. ולדוגמה — כיצד נראים פני המוסיקה
כיום עם כל המצאות הכלים החדשים
לעומת המוסיקה הנשמעת בסדרות המי נויים
הרגילות.
אולם — ולאחר הכל — מציין הבניין
בסיפוק וגאווה, שאין הוא מיבנה המהווה
חלק מקומפלקס רחב יותר (כמו רחוב,
למשל) אלא הוא מיבנה העומד בפני
עצמו, המתוכנן לבדידות זוהרת ולא כחלק
אורגני מהמירקם העירוני — ,אבל המאחד
ומייצג מיספר לא מבוטל של סגנונות בני-
זמננו (עד 1970 ועד בכלל) וניכר בו שלא
נבנה על־ידי ״אנשים פרימיטיביים״ כמו
אלה שבנו את בריכות שלמה והחאן בעכו.
עד כאן דברי בית־ספר עמל.

כית ישראל־אמריקה (שרון)
יהלום על הגג

ך* ין השקפת עולמו של עמל לזאת
1של בניין הספריה בבאר״שבע עומד
בתווך בית אמריקה־ישראל. הוא מדבר
במתינות רבה יותר, ונוטה לדון בסרטים.
בנונשאלנטיות טיפוסית הוא מודה ״ש־אין
כאן כישלון פרטי, אלא כישלונות

״מיבנה רב־שימושי כמושב שדות״ (זדדופיץ) •
__ ה ט כנו לוגי ה איוו בלם __

פשוט ויתרנו על שאלותינו הפרובוקטי ביות׳
ומיהרנו עם כתבתנו אל בניין ה0פ־ריה
באוניברסיטת הנגב בבאר־שבע.
עוד מרחוק ראינו את בבואתו של ה-
מיבנה על ריבוי קשתותיו הלבנות ל החדרת
האיר הטבעי. כך חשבנו — ו טעמו;
כי את מקורות האור חיפשנו
באפילת־הבניין. כלום ניתן החומר ביד
היוצר לעשות בו כבשלו י כלום נכנע
החומר לצו הצורה, מבלי יכולת להגיב י
כלום בים התיכנון חסר־המעצורים ובלהט
הביצוע הכל־יכול — באמת רשאי ה אדריכל
להיכשל ״לכל אורך הדרך׳ ולצאת
נקי? (ביוון הקדומה נהגו בשיטות עונשין
על תיכנון וביצוע לקויים) .וכדוגמת ימי-
הביניים נמצא גם כאן השעיר לעזעזאל :
״המוסדות הציבוריים״ (אשר נתנו יד חופ שית
לכל השתוללות פראית ובלתי-
מבוקרת) ,״הפקידים הבונים את הארץ
הזאת,״ (אותם ״הפקידים״ אשר בבואם
לקבל הצעות לשיפור פני הבנייה מהאדרי כלים,
נתקלים בקירות אטומים ובחוסר
יוזמה) ,ולאחרונה — השה לעולה — ה אגודה:
אגודת האינג׳ינרים והארכיטקטיס
בישראל.
מילא אינג׳ינרים — אבל ארכיטקטים י
— האם חוקה או אגודה או כל גילדה
אחרת תוכל להבטיח שהיוצר ייצור את
אשר היא באמת מאמין? ומי, פרט ליוצר
עצמו, יוכל לבוא ולומר לו מה ואיד ליצור
— (אלא אם כן הוא מוכן לזנות בעבור
בצע כסף)?
ואם קיימת תחושה של כישלון כללי —
מדוע לא ליצור עימות עצמי כדברי ג׳קסון
פולוק :״אמנות היא ההתמודדות היומ יומית
עם עצמך פנים אל פנים״ — ולא
עימות קולקטיבי? איזה אגודה, או איגוד,
או פילוג או הלקאה עצמית (קולקטיבית)
יכולים ״לשנות אקלים חברתי־תרבותי,״
כשהעובדות היומיומיות אינן מתעלות מ עבר
לאינרציה, שבה פולט הטכניון כמוסד
מכתבים דעת

איך יתכן שיתקבל חוק שקיימת בו
טעות מתימאטית המובילה כמובן לסתירה
הגיונית?
איד יתכן שגוף גדול הכולל כמעט חצי
מאנשי הכנסת, יעדר מהצבעות הנוגעות
באופן ישיר לבוחריו של אותו גוף, בעוד
שכשיש סיכוי לגזל מיספר מקומות ממיפל-
גות המייצגות היטב את בוחריהן, מכבד
באופן נדיב ומפתיע גוף זה את הכנסת
בנוכחותו?
איך יתכן שבמדינה המתיימרת להיות
דימוקראטית, יתקיים איחוד הרשויות ה קלאסי:
המערך הוא שמחליט, הוא שמבצע
והוא שקובע שהחלטותיו כולן הן ההחל טות
הנכונות?
התשובה היא שבישראל הגוף הנקרא
דעת־הקהל, הלא גוף חסר משמעות וזאת

אדם פיש
שאלות ותשומת
מכיוון שלגוף זה שתי חולשות עיקריות:
האחת היא האדישות, והשנייה היא זיכרון
קצר. האדישות מתבטאת בכך שדעת־הקהל
לא לוחצת על הניבחרים להשתתף בישי בות
ולהכריע בהתאם לשיקול דעתם, והזיכרון
הקצר מתבטא בכך שדעת־הקהל
נוטה לשכוח, בעיצומה של תעמולת ה בחירות,
את כל אותם דברים פסולים
שנעשו, ומושפעת מהבטחות צבועות של
דמגוגים ממולחים.
אדם פיש, חיפה

בקט
אי נודן?

מיבנח רב־שימושי (גודוכיץ)
עימות עצמי או קולקטיבי?

המונופוליסטי בישראל לעיצוב דמותו של
הארכיטקט, בוגרי פקולטה ל ...ארכיטק טורה
ובינוי ערים, הרואים במיקצועם
קרדום לחפור בו?
ך* תבתנו לענייני המוזות חזרה
^ ממסעה עייפה ומיואשת, מבלי שמצאה
בדרכה כל נקודות אור אופטימיות גם
לא לעתיד: הנדבנים פשוט נכנעו למתכנ נים,
והפער בין הישגי הטכנולוגיה ומשא לות
הארכיטקטים הולד וגדל.
אולם למרות זאת, ולמרות מסקנותיה
על הפער הגדל בין הטכנולוגיה והאסת טיקה,
הפער שאיש אינו יכול לו עדיין —
בכל זאת מצאנו מיספר דוגמאות חותכות,
המעידות שאין הטכנולוגיה בבחינת בלם
העוצר את היוצר, אלא בבחינת כלי שצריך
לדעת להשתמש בו. ובאותה נקודה שבה
היוצר והכלי ימצאו הבנה ושיתוף־פעולה
— ב״אותדי נקודה יתן האלוהים לאדמכונה
נשמה.״
ישראל גודופיץ, תל־אביב
משמש לכל הפונקציות הציבוריות
של המושב: צרכניה, מרפאה, מועדון,
ספרייה ואולם כינוסים.

העידן ה 13ע1י

כאשר ראיתי בטלוויזיה את טכס בחירת
הנשיא, נדמה היה לי כאילו אני רואה
מחזה, כי אכן היתר, זאת הצגה אשר הוכנה
היטב מראש. אך במחזות ישנן גם הפתעות
כמו במחזה ההיסטורי בקט, אשר בו ה גיבור
מונה כראש הכנסיה האנגלית על־ידי
ידידו המלך כדי לדאוג לאינטרסים האי שיים
של שולחו, אך בקט מחליט לדאוג
לעצמאות המוסד עליו הופקד. גם ב היסטוריה
שלנו המליכה המלכה את עושה
דברה על המוסד הדתי המקומי, והנה
כשחקן ממושמע מקפיד הוא למלא את
הוראות הבמאית, אמנם בסיגנון הצבאי
שלו.
איזה תפקיד מן השניים יבחר לשחק
הנשיא הנבחר; זה של בקט או זה של
גורן? ימים יגידו, אך אני מקווה שתהיה
לו התבונה והחוכמה לפעול למען האינטרסים
האמיתיים של המדינה.
מ. בר־עמי, תל־אביב

הדוח של
מזכ״ל ההסתדרות
לדעתי מגוחכת לגמרי התנהגותו של
מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון בעניין
עריכת מיצעד יום־העצמאות. הרי הוד־מעלתו
המזכ״ל הוא חבר בוועדת־חוץ־
וביטחון של הכנסת. מה אם־כן מנע ממנו
להילחם שם על דעתו כבר חודשים קודם-
לכן, כאשר אותה ועדה דנה בנושא?
איזה טעם מעשי יש לכל גישתו הציבורית,
אם הוא ניזכר לצעוק שיש ביזבוז

״העולם הזה״ ,1859״יד ימין היא החולמת״ ,על הכנותיו
של משה דיין להגיע לשילטון כמנהיג הימין המאוחד.
חבל שלכתבה חסרה הפרספקטיבה ההיסטורית. אין פלא שהכנענים הפסיקו
את תעמולתם בעיתונות. למעשה משה דיין הוא הכנעני בה״א הידיעה ברגע זה
(אם כי הוא עוד חושב שהוא הציוני בה״א הידיעה).
יחד עם תור הזהב של הציונות המעשית אנו חיים, אם כי לא במוצהר ובהת־וודעות,
את ניצניו הראשונים של העידן הכנעני במרחב. למעשה אין בישראל קיטוב
פוליטי ממשי, מאחר ורוב המיפלגות, ולמרבה האירוניה גם המפד״ל, שאינה שועה
לדברם של כמה פרופסורים דתיים, הן כנעניות.
במושגי־זמן היסטוריים, רק כפשע בינינו לבין השתלבותם המלאה של ערביי
השטחים בכלכלה ובתעשייה, עם הסרת מיגבלות התנועה וההשתכנות משני
הצדדים, והפיכתם לחברה עירונית מודרנית ואתיאיסטית. אלה הם היסודות האיתנים
לנשואי־תערובת ולטישטוש הגבולות האתניים, חוסר הבדל גיזעי חזותי ממשי,
עובדת היות חלק גדול מהיהודים ממוצא ממרחי, ועודף נשים גדול, רק יגבירו
את התהליך.

המדיניות הנוכחית מוכרחה להוביל לחסות, אם לא לכיבוש, דרום*לבנון
ואולי אף יותר( .יגאל אלון דיבר בזמנו על ההחמצה שבאי צירוף הר־הדרוזים
למדינה ב־ .)1967 כל שטח שייכבש, בין בצפון בין במיזרח, יחזיר למכורתם עוד
כמה מאות אלפי פליטים. ההון היהודי והישראלי, שיזרום לשטחים, הוא למעשה
כבר הון כנעני, ואם המשקיעים מחו״ל לא יבואו ברבות הימים להיות כאן אפנדים
כנעניים, הוא פשוט יולאם על־ידי המעצמה הכנענית.
הדתיים בישיבת הכותל, בבני־ברק, מתנחלי חברון וכר, יהיו מובלעות של
יהודים, כמו הקראים, אם כי רבים יותר. מה גם שיהודי בתי־אונגרין אינם ציונים
עד עצם היום הזה, ולא איכפת להם בתוך איזה אימפריה הם יושבים — תורכית,
אנגלית או כנענית, וחלק גדול של הדתיים אף הוא יתבולל.
הגילויים של נוער יזיודי, העוסק בריגול ובחבלה, והמסרב לשרת בשטחים.
אינו אלא תוצר מבולבל של הרגשה בתת־ההכרה של המצב האבסורדי שנוצר, בו
הציונות גם מדרבנת, גם מעכבת, אותה התפתחות. אין ספק שהתהליך הטבעי
הוא של התרחבות מעגלים של אי*שיתוף-פעולה מצד בני הנוער שאלה הם רק
ניצניה.
מבחינה זו המצב העכשווי של נכונות כללית, ומשאלי דעת־הקהל, אינם מודד
למציאות משתנה ומצב עתידי.
בעוד כמה עשורים יהיה זה טיפשי לשרת שלוש שנים כדי לשמור על
אוכלוסיה, שאין לה כל כוונות להרוס איזו שהיא חלקה בגן־עדן הכנעני החדש,
ואפילו תהיה מוכנה להגן עליו מפני כוחות עדינים ועניים מבחוץ.
דרישתה לחלק שווה בשילטון תדוכא בתחילה, אולם באופן בלתי־נמנע, כתוצאה
משילטון ציוני מרכזי מצטמק ומתנוון מחוסר בסיס עממי, תקבל את חלקה
בשילטון יחד עם כוחות, שיראו בהוצאות הביטחוניות ובלחימה המתמדת בלם
מטופש לדולצ׳ה ויטה. אין ספק שכאשר הון ערבי מאסיבי יתחיל לזרום לארץ על־ידי
כמה ערבים חכמים בגולה, שיבינו את המצב החדש, ישתנו גם יחסי הכוחות
הכלכליים. תיאור זה גם גוזר כליה על ספטמבר השחור, אם כי לא על חלק מחזונו
— דהיינו מדינה אחת באיזור של המרחב.
הפאן־ערביזם אינו מסכן את כנען, כשם שהציונות אינה יריב רציני. המישטר
הראשון שיבין זאת יהיה ממשלת הפתח בירדן, ואחריו כמובן לבנון, שיקימו יחד
איתנו את השוק הכנעני המשותף. רק חבל שהמעצמות עלולות עוד לעשות יד
אחת נגד החלום הכנעני הגדול.
משה קרמר, תל־אביב
בעריכת המיצעד כל־כך מאוחר, כאשר ה־ביזבוז
כבר החל למעשה וההכנות למיצעד
במלואן?
מתקבל יותר ויותר הרושם שהכייף
הגדול של בן־אהרון, הוא בסך־הכל לעשות
רוחות־פרצים במיסדרונות־המערך ולהם־
עיר את הציבור ללא כל תועלת.
אילן קולט, רחובות

סרבני שידות — לישיבה יוסי חן, חייל מילואים מבת־ים, סירב
לשרת בשטחים הכבושים ונשלח למחבוש
צבאי. אני סבור כי העונש המתאים ל-
סרבני־שרות כמוהו הוא לחבוש ספסל
בישיבה מוכרת, בירושלים או בבני־ברק.
חייבי־גיוס, בחורי־ישיבה, אינם נשלחים
למחבוש צבאי. הסיבה לכך, פרט להסכם
הקואליציוני לו שותפים חברי השומר
הצעיר, איחוד הקיבוצים, הקיבוץ המאוחד
ומיפלגותיהם העירוניות, היא מטעמי מצפון
ודת.
יוסי חן מסרב
מטעמי מצפון לש רת
בשטחים הכבושים
— מדוע יופלה
לרעה, במחבוש צבאי,
על פני אלה ה מסרבים
לשרת בשטחים
שבעלותנו
עליהם מטעם הק דוש
ברוך הוא,
הוכחה כבר ללא כל
ספק בתוקף החלטות
האומות המאוחדות,
ובשטחים ש״ההב־מסים
טחד,״
עליהם עדיין
נמצאת בוויכוח בין משה דיין ואריה
אליאב?
המסרב לשרת בשטחים הכבושים —

מגדיר עצמו ע״י כך כירא ה׳ ומובן שהוא
מחסידי אומות העולם וייתכן אפילו ש הוא
מל״ו הצדיקים בכבודו ובעצמו.
ההסכם הקואליציוני, שהוא תורה שב כתב
הקודמת בוודאי לתורה שבע״פ, קובע
במפורש כי רק אפיקורסים להכעיס צריכים
להגן על מדינתנו לאורך הקו הירוק
ולהגן על כיבושים שנעשו בשם האלוהים
מעבר לקו זה — מי שמסרב לעשות כן,
התקדש בשם השם בכבודו ובעצמו וכבר
נאמר ״כך יעשה לאיש וכר״ והכוונה
היתה, כך אומר כל מי שהיה נוכח בעת
קידוש ה״סטאטוס קוו״ בעת הקמת ה ממשלה
הראשונה ועד ימינו אלה: סרבני-
גיוס לישיבה בישיבה.
אלכם מסים, תל־אביב

דכע
של עברית
חבר־הכנסת אורי אבנרי ודאי מכיר את
סדר עבודת הכנסת במשך השנה: ל כנסת
— שני כנסים בשנה: כנס חורף,
הנמשך כל החורף, וכנס קיץ, הנמשך ב קיץ.
אבל חוץ מן הכנסת אין כנס ואין
כנסים! יש כינוס ויש כינוסים.
טוב תעשה המערכת אם לא תלך ב דרך
כל עיתוני ישראל, המתעקשים להח זיק
בכנס ובכנסים ומוחקים מן הלשון כי נוס
וכינוסים!
ויש גם ועידה, התכנסות, התוועדות —
כולן מילים עבריות טובות וותיקות בלשו ננו,
אך הכול אוחזים בכנס.
חיים: קר, בת-יס

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למבתכיחם.

שני הזברים האהובים ביותר על הגבר.

גולדסטאר הוא הדבר השני

תו 1לגבו־

),.או1.א •א <31.010

ג 1לדםטאד

הכוונה המוצהות היא ונ עו את הקינוח העות׳ הקיים -
או המטוה האמיתית היא להבעיר מדווה שר שינאה גזענית
חת ההפגנות שתוכננה ליום האחד
ל? במאי, השבוע, נושאת כותרת מוזרה :
״פנתרים שחורים, סטודנטים ופועלים.״
הפועלים מהווים מעמד הברתי. הסטודנטים
מהווים מעין־מעמד. מה מהווים הפנתרים
השחורים?
מעמד? אילו רצו להגדיר את עצמם
כמעמד חברתי, היו רושמים :״דרי
שכונות־העוני״ -,או ״פועלים בלתי־מיקצועיים״
,או אפילו ״נוער שוליים״.
אם, לעומת זאת, רצו להגדיר את עצמם
כאירגון, היו גם שאר המשתתפים צריכים
להגדיר את עצמם על פי השתייכותם
התנועתית( .הפנתרים הציעו לאנשי שי״ח
להשתתף בהפגנה).

כאופן מודע גורם גזעי-עדתי, תוף
ניצול גורמים בלכליים־חברתיים.
איך להתייחם אליה?
איך נולדו הפנתרים השחורים? מי הוליד
אותם, ולשם מה?

זה נראה כקוריוז: הפנתרים
הומצאו, הוקמו וטופחו על־ידי
אשכנזים, על פי תיאוריות אשכנזיות.
הדבר בולו היה כימעט פרי
המיקרה.

תחילת הדרך במחלקה הסוציאלית של
עיריית ירושלים, שבה התרכזו כמה עוב דים
חדשניים, יוצאי וחניכי ארצות־הברית.
ה *ני0ו לפתח גישה חדשה לבעיית נוער־השוליים
והעבריינות הצעירה שהפכו מכת־העיר
בשכונות הקטמונים ומוצררה.
ההגדרה שנבחרה — בתוספת
אותה שעה רווחה בארצות־הברית תיהדגלים
השחורים שבידי הפנתאוריה
סוציאלית מעניינת. היא התבססה
רים — באה להציג מהות אחרת
על ההנחה שעבר לגמרי:
מהות מאת יינות הנוער בשכ של
מוצא. הבות
המקופחות של
פנתרים מופיהמיעוטים
האתניים
עים בהפגנה כבאמריקה
נובעת מ זו
בנושאי הדהרגשות
של תים־
גל העדתי.
כול עדתי וחוסר תכלית. העובדים הסועובדה
זו מחייבת את ניתוח הבעייה.
ציאליים סברו שבמקום להילחם בכנופיות־מזה
שנים אפופה פרשת הפנתרים בילבול
הרחוב הרצחניות, כדאי להתלבש עליהן
מחשבתי מכל הצדדים. בחוגי השמאל
ולכוון אותן, לתת להן תוכן עדתי-פוליטי.
נרקמה סביבם ריקמה רומנטית, שאין לה
ולא כלום עם גישה שמאלית, ולא כל
כד, למשל, התלבשו על כנופייה מפורשכן
מארכסיסטית. בחוגי הימין התייחסו
סמת בשם ״הלורדים הצעירים״ ,שקמה בלעניין
בזילזול. בחוגי השילטץ הופעל גג־שכונות
של פורטו־ריקאים. הכנופייה קיב־

אורי א ס רי

דם כוח גם.

התופעה ששמה ״פנתרים שחורים״
היא נסיון רציני ראשון להפנים
לזירה המדינית הישראלית

לה צביון פורטדריקאי עדתי, התחילה ל הנהיג
הפגנות לשיפור רמת־המחייה של
העדה, והפכה אירגון פוליטי עם כל ה גינונים:
מדים, כומתות שחורות, הצדעה

הדוגמה לחיקוי: עימות בין בנתיך, וחיילים באוה״ב

של אגרוף מורם.
תיאוריה זו עלתה, פרחה והתחלפה,
כדרכן של תיאוריות. אבל בינתיים הצ מיחה
בירושלים פרי מעניין.

העובדים הסוציאליים העירוניים התחבטו
בבעייות כנופיות־הפשע והעבריינים הצעירים
בקטמונים. הם עזרו לגבש קבוצה
לדוגמה. מכיוון שכל נוער-השוליים בשכונה
מסויימת זו היה מורכב מיוצאי־מארוקו,
ביקשו העובדים להבליט ציביון
זה ולהביא את אנשי הקבוצה להזדהות עם
הציבור שבו הם חיים — עדות המיזרח.

בדי לדרכן תהייד זה, חיפשו המדריכים
העירוניים שם מושן .,מחוסר
המצאה מקורית, ומאחר שההווי
האמריקאי היה קרוב להם
הרבה יותר מהווי עדות המיזרח
בישראל, סחבו פשוט את שמו של
אירגון בושי אמריקאי :״הפנתרים
השחורים״.

השם, כמו הרעיון עצמו, היה תוצרת־ייבוא.
אין פנתרים במסורת הישראלית
ובהווי הארץ. לגבי הישראלי, זוהי חייה
זרה. הכינוי ״שחור״ חביב על לוחמי־השיחרור
הכושיים באמריקה, אך נחשב
כעלבון בעיני יוצאי-אפריקה בישראל.
אבל זה לא עניין כל-כך את העובדים ה סוציאליים.
הם עסקו בניסוי בשיקום קבוצתי,
וכלל לא חלמו על השלכות פוליטיות.
אלא שההשלכה התפוצצה בפניהם. המצאת
ה״פנתרים השחורים״ נודעה לאמצעי-
התקשורת, שעטו על המציאה. הגילוי גרם
לסערה בחוגי העירייה, הפוחדת פחד־מוות
מפני התפוצצות עדתית. לעובדים
הסוציאליים ניתנה הוראה חמורה לנטוש
את כל העניין מיד.

בעיקבות הוראה זו, ניתקו ממציאי
הפנתרים השחורים כל מגע
עם פרי־ידיהם — וכמו הגולם מפראג,
הוא יצא לדיר עצמאית.

מחנכה בקנה״טעמון׳
ך* פנתרים מצאו את עצמם לפתע
( | ללא פטרון, אך במוקד של פירסומת
ציבורית רבה.
הם היו קבוצה קטנה של בחורים, רבים
מהם בעלי עבר פלילי, דוגמה אופיינית
של מה שנקרא ״נוער שוליים״ — נועד

שעות־היום צעירים •באינם עובדים,
המכלים את שעותיהם בשי־הת-רעים,
ויכוחים פוליטיים ורכילות.
הפנתרים נתקכלו כהכרה זו
כאחים אבודים.
(המשך מעמוד )9
שנפלט ממערכת־החינוך, שהסתבך עם החוק
בגיל צעיר כתוצאה משילוב גורמים
פסיכולוגיים, מישפחתיים. וכלכליים.

הפיכתם הפיתאומית להכיבי
אמצעי-התיקשורת הביאה אותם
למרכז החיים הבוהמיים של ירושלים:
קפה ״מעמון״ .מול בניין
הכנסת הישנה, שבו מתרבזים כ־

בין יושבי־הקרנות של מעמון, בלטו
אנשי מצפן. בשבילם היו השכנים החדשים
מציאה שלא תסולא בפז. כי מצפן (הבלתי־מפולג
דאז) היה בן־הטיפוחים של השמאל
החדש הקיצוני באירופה. דרכו קיבל את
התורה, הרווחת בין אירגוני הפידאיון,
שהמהפכה נגד ״היישות הציונית״ (כלומר :
מדינת ישראל) תבוא מצד בני עדות־המיזרח,
המדוכאים על־ידי הציונים ה אשכנזיים.

כה לא יכלו אנשי מצפן להצביע
על קשר כלשהו עם המוני ישראל השנייה,

אוצר המהפכה של מחר( .בין ראשי מצפן
היה רק אחד שיכול היה לטעון למוצא
מיזרחי: חיים הנגבי, שאביו היה בן מיש־פחת
בג׳איו הוותיקה מחברון, אך שאמו
היא אשכנזיה).
הפנתרים באו למצפן כגאולה מן ה שמיים
של מארכס. האשכנזים של מצפן
התלבשי על הפנתרים וכמוהם גם ה שוליים
השמאליים־הקיצוניים של קבוצת
שי״ח בירושלים. הפנתרים המבולבלים
הפכו בן־לילה לאנשי שמאל, ובלעו מנה
גדושה של סיסמאות השמאל החדש.

כשלב זה כאה ההתנגשות עם
המישטרה, בקבוקי המוליטוב, הפגישה
עם גולדה מאיר (״הם לא
נחמדים״) והפירסומת הבינלאומית.
זה היה ירח הדבש.

אולם אחרי חודשים מאושרים אלה, באה
הנסיגה הבלתי־נמנעת. המישטרה הירושל מית,
שטיפשותה הביאה את הפירסומת ל-
פנתרים ,״נפלה על השכל״ ,ולא הפריעה
עוד לפגנות. ההפגנות עצמן, ושאר
תעלולי־הפירסומת, התחילו לשעמם. סוכני
השילטון קנו בשקט כמה מראשי הפנתרים,
וסיפקו להם שיכון ומישרות. נותר רק
קומץ ממורמר, שלא ידע עוד מה לעשות.

הפנתרים עמדו על פרשת דרבים.
זאת היתה שעת־המיכחן.

ח״נ רהשניו
^ י הכילכול בין טענות סוציאליות
ע צודקות ובין מגמות עדתיות־גיזעניות
לא יכול היה להימשך. היה צויד בבחירה.

מי קרוב יותר לפנתר שחור — מיליונר
שנולד בעיראק או ״דפוק״ שנולד בם ולין י
איד לתקן את מצב עדות־המיזרח — על-
ידי תנועה כלל־ישראלית, שתשאף לשינוי
פני המישטר, או על־ידי תנועד. עדתית-
גיזענית, שתסית נגד ה״אשכנזים״ בתור
שכאלה י

יתכן מאוד שהפנתרים כלל לא
הכינו את הכעייה. אין הם אנשי
התיאוריה. הם טשו את הכחידה
כאופן ספונטאני, אינסטינקטיבי.

היא באה בדמותו של שלום כהן, שפרש
מסיעתו על רקע אישי בהחלט, מאחר
שלא רצה לכבד התחייבות לפנות את
מקומו כדי לאפשר כניסת הבא אחריו.
אחרי שקיבל מהגוש במיפלגת־העבודה
הבטחה חשאית שיקבל סכומים ניכרים
מכספי ההסתדרות ומימון הבחירות, פרש.

אותו ח״ב נותר ללא סיעה, עם
חצי-תריסר אוהדים מיקריים. הוא
חיפש נושא שיובל להתלבש עליו
בדי להצדיק את קיומו הפוליטי,
וצכא שיספק לו חיילים. ואז נזבר
שיש לו יתרון עצום: הוא ספרדי.
אמנם, הוא לא בא משיכבת ה״דפוקים״.
להיפך, הוא בן מישפחת סוחר עשיר מבגדאד,
שהגיע ארצה בשנות ה־ 30 ופתח
חנות לבדים ברחוב נחלת־בנימין בתל-
אביב. הוא השקיע בבניו הרבה כסף. ל־מישפחה
רכוש של מיליונים. אבל בישראל
של 1973 צבע־העור עשוי להיות שווה
כסף. הוא פנה אל הפנתרים, הציע להם
את עצמו כמנהיג.
לאלה נראתה ההצעה כמפתה. פילוג,
קיפאון וניוון דילדלו את שורותיהם, שהיו
מעטות בלאו הכי. נותרו רק כמה עשרות
פנתרים פעילים. הח״כ יכול היה להציע
להם הרבה: הליכה לבחירות, והרבה כסף.
כי מיפלגת־העבודה עמדה בדיבורה. היא
נתנה לכהן הקצבה חודשית של כ־5000
ל״י מכספי ההסתדרות (כ־ 200 אלף ל״י ב שנתיים)
,ומיקדמה לבחירות בסך 110 אלף
ל״י. הם גם תיקנו את החוק במיוחד למענו,
בקבעם שח״כ בלא סיעה יקבל את הכסף
אם יעמוד אישית בראש רשימה חדשה.

באשר נקבע חוק זה, בכר ידעו
ראשי הגוש כמיפלגת־העכודה —
בולם אשכנזים טהורים — שנוצר
חיבור בין ח״ב זה ובין הפנתרים
השחורים. זה לא היה איכפת להם.
מגמתם העיקרית היתה לשלול
את הבסת מסיעת העולם הזה —
כוח חדש, שמפניה פחדו, ושגולדה
ציוותה לפגוע כה כבל האמצעים.
^ 1ןחח ^ 1ן ש _ גודד
ק* תחכרות הפנתרים השחורים עם

1 1הגוף הפיקטיבי הקרוי ״דמוקרטים

אחרי

הכרמלי״ ,חזר למוצאו הספרדי
שהדבר הפך לאופנה.
במהירות נשרו מן הפנתרים שרידי הגינונים
השמאליים, ירושת העובדים הסו ציאליים
ומצפן. במצע שחובר בחיפזון
למען הרשימה החדשה נעלמו כל הנקודות
הנוגעות לסיכסיד הישראלי־ערבי, מילבד
התייחסות סתמית ל״שלום״ ,שאינה שונה
מזו הקיימת במצעי גח״ל. אנשי שי״ח,
שביקשו לעזור לפנתרים, נתבקשו באדיבות
להימנע מכך — או לוותר על סיסמותיהם
ולהעלים את זהותם.

״אנחנו צריכים להילחם כשכונות׳
ושם הולד רק העניין העדתי,׳׳
התנצל אחד מראשי הגוה המאוחד
,״בשכונת התיקווה אי-אפ
שר לדבר על מדינה פלסטינית ועל
החזרת שטחים. אנחנו מתחרים כ

זוהי אחת התכונות של כל מאבק עדתי :
היא מושכת עסקנים מסוג מסויים —
פושטי־רגל אישיים וציבוריים, כלנתרים
למיניהם, שאין להם מה למכור מילבד
צבע־עורם. עסקנצ׳יק שאינו יכול להצליח
בשום דרך אחרת, מוכר את עצמו בסיסמה
״אני ספרדי!״

הוגו ר<שחוו
* הודי יכול להתנצר. נוצרי יכול
להתגייר. עשיר יכול להתרושש. עני
יכול להתעשר. ישראלי יכול להפוך אמ ריקאי•
אמריקאי יכול להפוך ישראלי.

אולם ספרדי אינו יבול להיות

אם נכונה ההנחה שהשמאל הוא רציונלי,
והימין אי־רציונלי — הרי כל תופעה
עדתית־גזעית היא ימנית. אין ספק שכל
נסיון לשלב פוליטיקה עם ביולוגיה צריך
להדליק אור אדום של אזעקה — כי דרך
זו מובילה לפאשיזם.
גם תוספת סיסמאות סוציאליות אינה
משנה את הסכנה שבחיבור זה. תנועת
החדות ידעה תמיד לחבר קריאות־קרב
לאומניות קיצוניות עם דמגוגיה סוציאלית.
בכל התקופות ובכל הארצות פנה הימין
הקיצוני אל השיכבות הדלות ביותר, ובייחוד
אל בורגנים־זעירים שהתרוששו
(כפי שקרה לרבים מבני עדות־המיזרח, עם
עלייתם מארצות כמו מארוקו ועיראק ל ארץ)•
דוגמת הימין הקיצוני שנטל לעצמו

פה ושם עוד יש לבטים. אחד הפנתרים,
כוכבי שמש, שהושפע יותר מחבריו על־ידי
הסיסמאות השמאליות, עוד חוזר אליהן
מדי פעם. היה זה הוא שהציע השבוע את
ההפגנה המשותפת עם שי״ח. אולם חץ
הכיוון הוא ברור, ולקראת הבחירות תצ טרך
הרשימה החדשה לחקות את הדמגוגיה
של גח״ל, ככל שסיכוייה להתקרב לאחוז־החסימה
ייראו קלושים יותר.

דממו אח צנע־השר
^ שכיל אנשים מתקדמים, מהווה
תופעת הפנתרים בעייה קשה. איך
להתייחס אליהו
התגובה הראשונה היא בהכרח אוהדת.
אין ספק שהשיכבה הענייה ביותר בארץ
מורכבת ברובה המכריע מבני עדות־המיזרח.
אין ספק שהמישטר הקיים בארץ,
המעמיק את הפער הכלכלי והפסיכולוגי
בין עשירים ועניים, פוגע במייוהד בשכבות
אלה. כל מאבק סוציאלי, שנועד לצמ צם
את הפער ולהביא לחלוקה צודקת
יותר של ההכנסה הלאומית, יביא ברכה
לבני עדות־המיזרח.
אך חפיפה זו של הנתונים הסוציאליים
והנתונים העדתיים אינה שלמה — וההבדל
הוא עקרוני. כמה מבני עדות־המזרח נמנים
עם שיכבת העשירים המופלגים. מישפחת
דקנאטי שולטת בחלק הגדול של ההון
הבנקאי בישראל, והפכה גורם בינלאומי.
מישפחת קרסו אינה מקופחת. בני עדות־המיזרח
עשו קאריירה, בזכות כישרונו־תיהם,
בכל שטחי־החיים. ובקרב האשכנזים
יש שיכבה לא־מבוטלת של אביונים, החיים
על גבול הרעב.

אולם הכעייה היא עמוקה יותר.

הסיכוי היחידי לשנות את המישטר
הסוציאלי במדינה טמון במאבק משותף

ענייני הנוער ואבנר עמיאל, האחראי לעבודה סוציאלית, בהתייעצות שנערכה מייד אחרי
שנתגלה שעובדי העיריה אירגנו את נוער־השוליים והדביקו לו את השם פנתרים שחורים.

אשכנזי, ואשכנזי אינו יבול להיות
ספרדי.
יש כאן עניין פשוט של גזע, של מוצא,
שאינו ניתן לשינוי, ושאינו כפוף לשום
השקפה או תכונה אישית. הישנה ספרדי
עורו, אשכנזי חברבורותיו 7

אדרת ״סוציאליסטית״ עדיין טרייה בזכרון.

כעניין זה לא תיתבן פשרה. כל
דגל ביולוגי פסול מעיקרו. זהו אמצעי,
שאינו מקדש שום מטרה,
אלא מחלל בל מטרה.

וק חד!

מן הדין להכין זאת. מי שמנו
פף כדגל עדתי דוגל בגזענות ביולוגית.
ובל גזענות — של האדון־
המנצל ושל העכד-המנוצל באחד ן* ש כארץ בעייה עדתית, ואין לטשטש
אותה או להתחמק ממנה.
— היא הרת-אסון. הדגל הוא כהעולים
מבני עדות המיזרח קופחו, באמת
שחור.
אין ספק שקיימת בארץ גזענות אשכנ זית,
ברובה תת־הכרתית וחבוייה. אי־אפשר
להילחם בה על־ידי טיפוח גיזענות נגדית,
״ספרדית״ .להיפר — עימות כזה יחזק
את שתי המגמות הגיזעניות, עד כדי פירוק

השוואה לאחיהם שבאו מן המערב. בניהם
סובלים כיום מתוצאות הקיפוח הזה, ומן
הבעיות החמורות שהביאו הוריהם מארצות
מולדתם. במיקרים רבים אין לצעיר
״ספרדי״ ,בראשית דרך חייו אותה ההזדמנות
שיש לאחיו ה״אשכנזי״.
תרבות העולים המיז רחיים נתקלה בארץ
בקיר של בוז. רגש ההתנשאות של עולי
אירופה, ובעיקר אירופה המיזרחית, פגע
בעולים אלה כשם שפגע בערבים. יחס
זה נטע בלב בני־מיזרח רבים תחושה של
נחיתות, הפוגעת במאמציהם להשיג שיוויון.

הפער הסוציאלי מחמיר בעייה
זו שבעתיים. בשחרגשת-קיפוח
עדתית מתחברת עם קיפוח סוציאלי,
נוצר חומר־נפץ.

עלינו להבין שבעייה זו לא תיפתר מעצמה.
המישטר הקיים מחריף אותה. בצד
בעיית ישראל־ערב, בעיית דת־ומדינה ובעיית
הדמוקרטיה, זוהי בעייה ראשונה
במעלה, המאיימת על עתידנו הלאומי.

רק תנועה מאוחדת של בל כוחות
השלום, הדמוקרטיה והצדק
הסוציאלי יבולה לשנות את המצב
ולפתור את הכעייה.

ה 1י 1 \ 1 ¥ 1צ 1ז הפגנת הפנתרים השחורים בספטמבר , 1971
\ 111 אחרי שעברו מהשפעת מצפן לשלום כהן. 711111 בהפגנה זו נישאה קאריקטורה של גולדה וארון־מתים, והובלט
ישראליים״ (המורכב משלום כהן וחצי
תריסר עוזרים אישיים) היוותה הכרעה.

הפנתרים העדיפו שותפות עד־תית-גזעית
על שותפות רעיונית
סוציאלית. הם החליטו לצאת לבחירות
תחת דגל עדתי טהור, להשתמש
בסיסמות הסוציאליות
רק לצורף רבש קולות.
״אנחנו נפתח בהסתה עדתית שהארץ
עוד לא ראתה כמוה!״ התפאר במיזנון
הכנסת, בפני קהל של מעריצים, אברהם
ברדוגו, השושבין של הזיווג החדש. בר־דוגו,
ששינה בשעתו את שמו ל״אבי

הדבר לא יקרה אם קורבנות המצב ה קיים,
כמו בני עדות־המיזרח, לא יטלו
לידיהם את האחריות לגורלם ולא יתפסו
את מקומם בשורה הראשונה של המאבק.
מלאכתם לא תיעשה בידי אחרים, וב־העדרם
גם אין ערך למלאכת האחרים.

הגורם העדתי. הדבר גרס לפילוג נוסף, כשחלק מהפנתוים
האשימו את כהן בהסתתם לאירגון מהומות עדתיות. בתחילת
הדרך הפריעה המישטרה הירושלמית למפגינים, אחר הפסיקה.

השוויון, במו החרות, אינו ניתן
על מגש של בסף.

הגוף הלאומי והחברתי.
מוזר שדבר זה אינו מובן מאליו לאנשים
המתיימרים לדגול בהשקפה מארכסיסטית.
המארכסיזם — על כל מעלותיו ומיגר־עותיו
— הוא קודם כל תורה רציונלית.
הוא פונה אל ההגיון ומסתמך על נתונים
מדעיים.

אולם החזית מוכרחה להיות חזית מאו חדת,
אסור שיהיו בה ״ספרדים״ ד
״אשכנזים״ ,כי המטרה אינה הקמת מישטר
״ספרדי״ או ״אשכנזי״ .זוהי מילחמת־שיחדור
כלל-לאומית וכלל־חברתית. בתוך
המאבק הזה צריכים להיעלם המחיצות של
אתמול, התיסכולים של אתמול והגטאות
של אתמול.

של כל שוחרי הקידמה והדמוקרטיה בישראל,
למען אידיאל משותף של צדק
סוציאלי. תהיה התווית שתודבק על מאבק
זה כאשר תהיה — סוציאליסטית, ליברלית
או סתם פרגמטית — היא תצטרך לאפשר
את איחוד מירב הכוחות והמאוויים.

הנפת הדגל השחור של העדבל
דגל גזעני פונה אל הוסר-ה-
תיות מפלגת את המחנה הזה.
היא תקים ״אשכנזים״ נגד ״ספר הגיון, אל הרבדים העמומים כיותר
דים״ ,תדחוף אשכנזים רכים ל של הרגש. במיקרה הרע כיותר,
זרועות המישטר הקיים, ותפקיד הוא פונה אל האינסטינקטים האת
הספרדים עצמם לזרועות עס נלוזים של האדם, אל תסכיף-הנחי־תות
ותאוות־הנקם.
קנים רודפי-קאריירה.

כשביל כן עדות-המיזרח, במו
לבל צעיר ישראלי אחר, זוהי הדיר
לשיחרור עצמי והכרתי. בל
דרף אהדת מובילה לניוון, להשחתה,
ואף לסכנות שהדימיון חרד
לתארן.

במאי 1967 שוו :״נאצר מחכה רובין!״ ,היום השתש הטמון:

שוחות החנה 1111
גם סאדאת אל הפינה, בזירה הפנימית
והחיצונית גם יחד.
כמתאגרף מומחה, נוקט סאדאת זה חודשים
רבים בכל צעדי ההשהיה האפש ריים,
על מנת שיוכל להמשיך ולהתקיים
בזירה ולשלוט במצרים. במישור הפנימי
הוא מפזר הבטחות ומטפח אשליות, מטהר
מתנגדים ומחליף מנהיגים. כלפי חוץ הוא
פותח בזו אחר זו בשורה של מיתקפות
דיפלומטיות — שספק אם הוא עצמו מאמין
בהצלחתו, אך הנותנות לו מירווח
זמן. שכן כל עוד מצפים לסיומה של פעולה
או מיתקפה באחת הגיזרות, אפשר
להימנע מנקיטת צעדים אחרים.
כל זה אין בו כדי לחפות ולהסתיר
על עובדה אחת פשוטה: אנואר א־סאדאת
גילה ומגלה נכונות לשלום עם ישראל
לא רק יותר מקודמו. ג׳מאל עבד אל־נאצר,
אלא יותר מכל שליט ערבי אחר בשנים
האחרונות. נכון שהוא אינו אומר דברים
אלה לעמו במישרין, כי אם בעקיפין ב נוסחה
של ״הפיתרון המדיני.״ אבל כלפי
חוץ הוא אומר דברים מפורשים וחד־משמעיים.
רק לפני שבועות מספר הכריז
את הכרזתו המפורסמת באוזני כתב ה שבועון
האמריקאי ניחוויק, לפיה אם תהיה
ישראל מוכנה לוותר על השטחים שכבשה
במלחמת ששת־הימים, הוא יהיה מוכן
לכרות עימד, שלום.

כ1יווה
או מיד חמה
^ כל כגלל מעמדו הרגיש במצריים, ו־שלטונו
התלוי על בלימה, חייב סאדאת
לשחק כל הזמן משחק כפול. הוא חייב
להכין לעצמו אליבי של נכונות למלחמה
במקרה שלא תהיה כל התקדמות לקראת

מועמו קאדאפי הלוני ואסאו הסוו׳ :ת 1ישלם את המחיר?
י* רא שון ב מ אי 1967 קשה היד. למ־
6־* צוא במרחב אדם רציני שיהיה מוכן
להמר על כך שתוך שבועות מספר תינד
רוץ באזור סילחמה כוללת.
המצב ביו ישראל לשכנותיה היה מתוח.
פעולות טירור ופעולות תגמול היו עניין
של יום ביומו. מדינאי ערב השמיעו איומי
מלחמה, ומנהיגי ישראל איימו בתגובה
של מלחמה כוללת, אבל איש לא לקח את
הדברים ברצינות. מלחמה, כך האמינו
רוב הפרשנים הרציניים, אין בה כדי
להביא כל תועלת לאף אחד משני הצדדים,
ואיש.לא יסתכן בפתיחתה.
אבל הדברים התגלגלו בקצב מהיר, ב ניגוד
לכל הגיון. ב־ 11 במאי 1967 הז הירו
ראש־הממשלה לוי אשכול והרמטכ״ל
יצחק רבץ, כי אם תוסיף ממשלת סוריה
לסייע לפעולות הטירור והחבלה משטחה
לא יהיה מנוס מפעולה צבאית נרחבת נג דה.
המצרים, בעצה רוסית, קיבלו איו מים
אלה ברצינות. ב־ 15 במאי, שעה ש חיילי
צה״ל צעדו במיצעד צבאי בחוצות
ירושלים, העבירו המצרים יחידות שריון
אל מעבר לתעלת סואץ. מכאן והלאה
התגלגלו הרבדים מבלי שלאיש תהיה עוד
שליטה עליהם. בניגוד לרצונו נגרר ג׳מאל
עבד אל־נאצר למילחמה, שישראל פתחה
בה אף היא בניגוד לרצונה.
גס בראשון למאי , 1973 ספק אם היה
מישהו באיזור שהיה מוכן לשים את כל
כספו על הימור כי תיפרוץ מלחמה. ה־

סימפטומים היו דומים לאלה שפקדו את
האיזור לפני שש שנים, אבל האם בהכרח
חייבת להתפתח מהם אותה מחלה?
אלא שבעוד שלפני שש שנים ניתן
היה למצוא רבים שיהמרו כי לא תיפרוץ
מלחמה, היה מספרם מועט השנה. שום
איש רציני לא היה מוכן להסתכן בניחוש
כי הדברים לא יתגלגלו בצורה כזאת ש בוקר
בהיר אהד ימצאו הצדדים את עצמם
במצב בו לא תישאר להם ברירה אחרת
אלא לפתוח במילחמה.

דבר גולדה
מירושלים
** רכ״יום העצמאות לובתה בישראל
> .סכנת המילחמה. אמצעי התיקשורת
המקומיים הבליטו בהפרזה רבה כל סימן
שהיה בו כדי להעיד על כוונות הצד השני,
ובמיוחד מצריים, לפתוח במילחמה, מוגבלת
או כללית, נגד ישראל. הצהרותיו
המלחמתיות של סאדאת זכו לכותרות
ראשיות. פרשנים ניתחו שעות ארוכות
בפרטי פרטים, כל גוון וכל רמז בדברים
שהגיעו מהצד השני של הגבול ושר־החוץ
אף פתח במיתקפה מהאגף נגד צרפת, על
המיראז׳ים הלוביים שהגיעו למצריים ומסכנים,
כביכול, את בטחון ישראל. למרות

שהכרזותיו של א־סאדאת לא היו שונות
בתוכנן ובתקיפותן מהצהרות דומות שנשא
פעמים אינספור במשך השנתיים האחרונות,
נטו ״מקורות בירושלים״ ״להתייחס
ברצינות רבה לאיומי המלחמה הנשמעים
במצריים,״ כדברי הכתבים המדיניים. ל אלה
היה גם הסבר מדוע דווקא עתה
מיחסים רצינות לאיומיו של א־סאדאת:
״אומנם שורת ההגיון מחייבת את המצרים
להימנע מהסתבכות מלחמתית; אולם
בירושלים חוששים שכמו בעבר כך גם
הפעם תסתבך ההנהגה המצרית בסבך
שהיא יוצרת לעצמה.״
לא היה צורך לנחש מי זאת ״ירושלים״
המתיחסת ברצינות לאיומים. כאשר רו-
איינה ראש־ד,ממשלה גולדה מאיר בשבת
האחרונה בגלי צה״ל, היא חזרה מילה
במילה, על הדברים שיוחסו מספר ימים
קודם לכן ל״ירושלים.״
היה ברור שיותר מאשר מצריים עצמה;
מייחסת ממשלת ישראל רצינות לאיומי
המלחמה המצריים, וזאת מהסיבה הפשו טה,
שהיא היחידה היכולה לצאת מהם
נשכרת.
לא צריך להיות מומחה לענייני מצריים
כדי להבין כי נשיא מצריים, אנואר א-
סאדאת, הולך ונדחף אל פינת הזירה.
כמו מתאגרף על זירת האיגרוף, הפותח
בקרב במרכז הזירה, מרקד על פני כל
שיטחה, אך נדחף בהדרגה אל הפינה, שם
יהיה עליו להמתין לנוקאוט — כד נדחק

אלוף צה־־ל: היכון!

ובראשן מועמר קאדאפי, שליט לוב ושליט
סוריה, אסאד.
כי מכל הבחינות, המדיניות והצבאיות
גם יחד, יכולה רק ישראל להרוויח במקרה
שמצריים תפר את הפסקת־האש, תחדש
את מלחמת ההתשה, או תיפתח בפעילות
צבאית מסוג אחר, מוגבלת או רחבה יותר.

ש אל ה
של מחיר
הבחינה הסדינית אץ תועלת
גדולה יותר למחנה הנצים בישראל
מפעולה כזאת מצד מצריים. היא תיתן
בידם הוכחה כי ישראל זקוקה אומנם ל גבולות
ביטחון נרחבים, במתכונת הקיי מת,
וכי אינה יכולה לסמוך על מדינה
או שליט ערבי, שכל מאווייהם הם ל השמיד
את ישראל.
ערב הבחירות לכנסת השמינית עשוי
ליבוי אווירת המלחמה לחזק את מחנה
הימין, למנוע את התחזקות מחנה היונים
במימסד השלטוני, כפי שבא לידי ביטוי
בדיונים במרכז מפלגת העבודה ובד,צ־הרותיו
הפומביות של שו־־האוצר ספיר.
מהבחינה הצבאית עשויה יוזמה מצ רית,
שתביא להפרת הפסקת־האש, לתת
בידי ישראל אפשרות לעשות כמה מהל כים
צבאיים שיגדילו במידה ניכרת את היתרון
שלה על פני מדינות ערב.
אם אומנם ייאלץ א־סאדאת, בכורח
הנסיבות, לבצע פעולת ראווה כלשהיא,
לא תראה ישראל מוגבלת את עצמה ל־פעולת־תגמול,
כפי שהצהיר לא מכבר
הרמטכ״ל רב־אלוף דוד (״דדו״) אלעזר.
לדעת משקיפים תינקוט אז ישראל באחת
או בכמה מהאפשרויות הבאות:
• תנצל את ההזדמנות על מנת לפגוע
במערך הטילים ובהגנת הנ.מ. של
מצריים.

**יממזי-יייימד
9תחפש אפשרות להכות בצורה אנושה
את חיל־האוויר המצרי, שהוא האיום
הממשי היחיד במרחב על בטחונה של
ישראל.
9צה״ל יצלח את התעלה, יתפוס
מאחז נרחב בגדה המזרחית שלה על מנת
לפתוח את התעלה לתנועה בינלאומית
בחסות צה״ל — מהלך שיש בו להסיר מיש ראל
לחצים רבים למציאת פיתרון קרוב.

תיפגע בצורה כלשהיא גם בלוב,
בעיקר על מנת להנחית מהלומד. ליוקרתו
של קאדאפי, להגביל את רברבנותו ול חסל
את השפעתו על מדינות ערב הא רות.
אין
ספק כי אפשרויות אלה ואחרות,
ידועות גם לסאדאת, לראשי צבאו ול יועציו.
הם לא היו זקוקים לעצות הרבות
שניתנו להם השבוע הן מצד מדינות ה מערב
והן מצד ברית־המועצות שלא להי גרר
להרפתקה צבאית.
אפילו השליט הלובי, מועמר קאדאפי,
לא היסס להצהיר בפומבי, בראיון שהע ניק
לשבועון הלבנוני א־סייאד כי ״הקרב
עלול לפרוץ בכל רגע, אך השאלה הג דולה
היא מה תהיה התוצאה. אני מצטער
לומר כי המלחמה תסתיים בנצחון ישראלי
נוסף.״ אלא שקאדאפי, כמו מנהיגי ערב
האחרים, לא יכלו להסיק את המסקנות
המתבקשות מניתוח הגיוני מעין זה —
פשוט משום שהאפשרות הנגדית, כניעה
לתנאי ישראל, היא לגביהם הגיונית ב אותה
מידה כמו יציאה למלחמה שהת־בוסר,
בה מובטחת מראש.
מה אם כן ההישג או הרווח שיכול
א־סאדאת להשיג כתוצאה ממהלך שיגרום
לפריצת הסיבוב הרביעי בין ישראל ו מצריים?
ההישג
הוא בעצם גרימת המלחמה. העובדה
שהוא יצית את האמור הרגיש
על רקע האווירה של ההתפייסות הכללית
וההתקרבות בין הגושים — והוא יחזור
ויבעיר את אש המלחמה בכל פעם מחדש,
מבלי להתחשב במחיר שיהיה עליו לשלם
— יכולה להיראות בעיניו כהישג. הוא
יכול להאמין, שרק בדרך זו יוכל לאלץ
את שתי מעצמות העל להפעיל לחץ על
ישראל ולסחוט ממנה ויתורים.
סאדאת גם יודע שבישראל נקבע הישג
צבאי לא במעט בהתאם למחיר בחיי אדם
שמשלמים למענו. הוא יכול להתפתות
להאמין שאם יצליח לגרום לישראל קור בנות
רבים ככל שיוכל, אפילו אם יסתכם
הדבר באבידות טריטוריאליות וצבאיות
למצריים — יהיה זה נצחון מצרי.
זה היה ההגיון שמאחורי חוסר ההגיון
בחידוש המלחמה. אם יגיעו הדברים עד
לידי כך, והסיכויים לכך הם מעטים ב יותר,
לא תוכל ממשלת ישראל לשחרר
את עצמה מאחריות למה שיקרה. לרוע
המזל היד, נדמה כי לכמה מראשי השלטון
בישראל היה רצוי שאיומיו של א־סאדאת
יהיו רציניים יותר מכפי שהם באמת.

פצצות האויו: היכן הם יפלו?
שלום, והוא שומר לעצמו גם את האליבי
של הנכונות לשלום, במקרר! שידחף לק ראת
מצב של מלחמה.
התעקשותה של ממשלת־ישראל, ה סומכת
על התמיכה האמריקאית, סו גרת
בפני סאדאת את כל הברירות. היא
משאירה בפניו ברירה אחת יחידה: או
כניעה מוחלטת /לתנאיה של ישראל —
כלומר, משא־ומתן גלוי עימד. תוך ידיעה
מראש שישראל אינה מוכנה לוותר על
מרבית השטחים שנכבשו במלחמה — או
יציאה למלחמה, אמיתית או מדומה.
כל מה שעושה סאדאת לאחרונה מצביע
על כך שהוא דוחה את הקץ, מנסה לדחות
את שעת ההכרעה, בה ייאלץ לבחור בין
שתי האפשרויות שמותירה לו ישראל.
לצורך זה באה הפעילות האחרונה ב־מועצת־הביטחון,
סביב פשיטת צה״ל ל ביירות.
ולצורך זד. מיועדת גם היוזמה
לחידוש הדיון סביב שליחותו או דיווחו
של גונאר יארינג, שליח האו״ם למזרח־התיכון.
כל אלה הן פעולות־סרק שתו צאותיהן
ברורות מראש, אבל הן מאפשרות
לסאדאת לספק אליבי שהוא עושה
משהו, לפני שהוא נגרר לפעולות שלא
תהיה לו שליטה עליהן.
מצב זה ברור כמעט לכל המשקיפים
והמדינאים בעולם. אפילו במצריים עצמה
אין איש שמקבל עוד ברצינות את
איומי המלחמה של סאדאת, גם כשהם

מלווים בתימרונים צבאיים, בהאפלה חל קית
בקהיר ובחיזוק המיקלטים בבירה ה מצרית.
האקסטזה המלחמתית, שהיתה
אופיינית להמוני המצרים ערב מלחמת
ששת־הימים, חלפה ואיננה עוד. לא לחי נם
היה שר־המלחמה המצרי, אחמד איס־מעיל,
חייב להכריז הצהרות תקיפות בטכס
סיום מחזור קצינים טכניים באקדמיה ה צבאית
בקהיר בשבוע שעבר. איסמעיל
היה חייב לגייס את כל כוח השיכנוע שלו
כדי לשכנע את הקאדטים הצעירים, שלא
להאמין לידיעות המגיעות מבחוץ ולא
ללכת שולל אחרי הצהרותיה של ישראל
בדבר שאיפתה לשלום.
היה זה סימפטום לאמונה הכללית ההו לכת
ורווחת במצריים כי המלחמה אינה
יכולה להביא בכנפיה שום פתרון. סאדאת
יכול להצהיר על כך שהוא מוכן להקריב
שלושה מיליון מצרים במלחמה הבאה.
אבל קשה יהיה לו למצוא את אותם
שלושה מיליון המצרים שיהיו מוכנים
ללכת למלחמה בידיעה מראש שהם ימותו
בה — תופעה שלא היתד. קיימת בימי
שלטונו של נאצר, למשל.
ממשלת ישראל ופרשניה הרשמיים מנ סים
ליצור את הרושם כי סאדאת נדחף
למלחמה בלחץ דעת־הקהל בארצו. זוהי
הולכת שולל. אם יידחף סאדאת למלחמה
בגלל צירוף נסיבות כלשהו, יהיד, זה
יותר בלחץ מנהיגי מדינות ערב האחרות,

__1 הוושם סאואת נקו התעלה:חציה
למען __

במדינה העם הקול* האחר

קולות מאי 1973 דמו
לקולות מאי 1967
אב 7התגובות היו אחרות
משחו ודאי השתבש בלוח הימים, אם
אידיו של מרם, אל המלחמה המיתולוגי,
מופיעים יותר ויותר דווקא בחודש מאי.
הצלילים שניסרו בחלל המרחב בפרוס
מאי ,1973 הזכירו מאוד את צלילי. מאי
,1967 שהיוו את תקיעת החצוצרה למל חמת
ששת־הימים. כמו באותם ימים כך
גם השנה, ניסתה המנהיגות המצרית להפעיל
לחצים דיפלומטיים ולהגיע להישגים
מדיניים בעזרת איומי מלחמה, מלווים ב-
תימרונים ותנועות צבא. כמו אז, כך גם
היום, נטו מנהיגים בישראל להוסיף מיש-
קל לצלילי המלחמה המצריים בהוספת קולות
תרועה מלחמתיים משלהם.
אם היה צריך לשפוט רק על פי האיו מים
שהועברו מצידה האחד של תעלת
סואץ אל צידה השני, וחוזר הלילה, היתה
המלחמה בין ישראל ומצריים צריכה להת חדש
מזמן. אבל במרוצת שש השנים
האחרונות תלו בכל זאת כמד. שינויים.
הכרזות האיומים, הכוננות. והמלחמה, שוב
אינן משיגות את אותן התוצאות — בקרב
שני העמים.
צריך להקריב. אם במאי 1967 ליוותה
את איומי המלחמה בישראל תחושת
חרדה, שנוצרה כתוצאה מהספק ביכול תה
של ישראל להתמודד עם מדינות ערב
במקרה שיתקפו אותה — הרי הפעם לא
נותר שמץ מחרדה זו ברחוב הישראלי.
נסיון העבר, תחושת הכוח והזילזול בכוחם
של הערבים — יצרו מעין שאננות אצל
האזרח הישראלי. לא שהוא הטיל ספק
באפשרות שמנהיגי ערב ישתלהבו שוב
מדברי עצמם וימצאו את עצמם במערכה
שלא התכוונו לה כלל. אבל הוודאות לגבי
תוצאותיה של מערכה כזו השכיחו מלב
רבים את העובדה שלכל נצחון יש מחיר,
והמחיר מתבטא בדם.
ככל שניתן היד. לקבל דיווח מהימן לגבי
התגובות ברחוב הערבי, נדמה חיה שגם
האזרח המצרי שוב אינו נסחף לקול תרו עות
המלחמה של מנהיגיו. לא משום שהוא
הגיע להכרה שהמלחמה אינה פתרון, אלא
בשל פער האימון בינו לבין הנהגתו, ז־פקיפוקיו
ביכולתם להגשים את הבטחו•

תיהם.
על רקע זה בלט השבוע קול מעודד
אחד. היה זה קולו של אזרח מצרי חשוב.
הוא אומנם לא דיבר אל בני עמו, אלא
בראיון לטלוויזיה זרח, אולם כאשר צוטטו
דבריו גם על־ידי הטלוויזיה הישראלית
ביום השישי האחרון, היתד, להם משמעות
רבה.
היו אלה דבריו של נג׳יב מחפוז, גדול
סופרי מצריים בדור הנוכחי. בראיון הטלוויזיה
שנערך עימו בקהיר, לא היסס
מחפוז להשמיע, בניגוד למרבית המרואיי נים
האחרים, קול המהווה חריג בין הקו לות
המגיעים מעבר לתעלה .״אם צריכים
להגיע לשלום ולהבנה (עם ישראל),״ אמר
מחפוז ,״עלינו להקריב כל קורבן שנצטרך
לשם כך...״
היה זה אות כי קולו של נשיא מצריים
אנואר סאדאת אינו משקף בהכרח את
דעת המצרי המצוי וכי על ישראל לעשות
מאמצים כדי שקולות מסוג קולו של נג׳יב
מחפוז יקבלו את ההד לו הם ראויים.

יחסי חוץ
0£$ו 8 8ס * 01)$ו
ג׳קסון עזה ע? סוס —
ומדדה איגה יודעת
אץ• רהודיד אותו ממגו
״איזה מזל שניכסון הוא פוליטיקאי!
הוא לפחות מבין אותנו,״ נאנח איש
מישרד־החוץ, בתדריך לא־רישמי .״אחרת
היינו נמצאים עכשיו בצדה נוראה.״
גם כד היתד. הצדה גדולה למדי. היא
נשאה את שמו של הסנטור הנרי ג׳קסון.
סוס לא טוס. ג׳קסון הוא אדם שאפתני
מאוד, הנושא את עיניו אל הפרם הראשון :
נשיאות ארצות־הברית.
עד כה היו סיכוייו קלושים. כי בארצות-
הברית חשוב מאוד מאיזו מדינה בא ה מועמד,
והעדיפות היא לפוליטיקאי המייצג
(המשך בעמוד )18

1י 3־ד1־1־

ח 1סימני השאלה
ך • חיילים יצעדו. אולי יקללו בליבם
1 1את שר־התיירות שעמד על קיום ה-
טיצעד, בניגוד לדעת שר־חביטחון וה־רמטכ״ל.
אבל הם יצעדו יפת.

החצוצרות יריעו. הדגלים יתנופפו.
המטוסים יזנקו.

כך תחגוג ישראל את יום הולדתה ה־.25
חגיגה עלובה למדי.
כי בהחליטה לבזבז עשרות מיליוני לי רות
על הפגנת־סרק זו של עוצמה צבאית
שאינה זקוקה להפגנה, אמרה ממשלת יש ראל
דבר פשוט:

אין לנו שום דרך אחרת לגטא
את מהות המדינה.

כל הגאון הלאומי, כל מיקבץ המוחות
של השילטון, אינו מסוגל להמציא דבר
אחר שירומם את הלב, יפעים את הנפש
ביום־החג.

ך* עצם הכישלון

טף, לא פתרנו אן? בעייה מכרעת
אחת של קיומנו הממלכתי והלאומי.

בכלל ניתן להגדיר את הנקודה,
בזמן ובהתפתחות, שבה אנו עומדים ב רגע
זה, יש להגדירה כך:
ביום השנה ה־ 25 לקיומה, מתחילה מדי נת
ישראל להבחין בבעיות שיכריעו את
גורלה בדורות הקרובים.

חגנו זה הוא חג סימני-חשאלה.

ך* ימן־שאלה: האם המילחמה היא
^ שלב זמני בחיי המדינה, או תכונה
מתמדת, הטבועה בה מכוח נסיבות לי דתה?
התעלמות
אבותינו מעצם קיומו של עם
ערבי בפלסטין דאז (התעלמות שהיתה
מחוייבת המציאות או שניתן היה להימנע

חופשי בארצנו״ ,או מדינה קולוניאלית,
עם כל ההשלכות המוסריות, התרבותיות,
החברתיות, הכלכליות והביטחוניות הכרוכות
בכך בהכרח?

זוהי אם־הדרך־ .הדח* שנבחר
כה תקבע את מהותנו לדורי־דו
רות.
ימן־שאלה ז האם נהיה אומה אחת,
או פדרציה של עממים עדתיים?

פעם שרנו :״עם אחד היינו,
עם אחד נהיה:״ זאת היתה קבי׳

שאלה.
עה. כביום
לא ברור אם אי־פעם היינו ״עם אחד״
במשך תקופה ממושכת. אבל ברור לגמרי
שקיימת כיום אפשרות של א נהיה עם
אחד בדורות הבאים.
במדינה זו התקבצו עולים מכל ארצות

הזה יש משהו סמלי.

^ אין הוא מיקרי.
מי שהגה את רעיון שנת הכ״ה, חלם על
סידרת אירועים נהדרים, שלל של מיב־צעים
שיפגינו את הישגי המדינה בכל
השטחים.
הוא חשב כי במשך השנה כולה יקרו
דברים מאורגנים וספונטאניים, שיבטאו את
חדוות־היצירה של המדינה, את שימחת
חיינו בה, את תודתנו על הזכות שנפלה
בחלקנו להקים את המדינה ולחיות בה.

כי זאת האמת.

היכן היתה ארצות־הברית של אמריקה
ביום השנה ה־ 25 להקמתה? זה היה ברא שית
המאה ה־ ,19 והמדינה היתה בחיתוליה.
היום, בהתקרבה ליום השנה ה־
,200 עדיין לא פתרה את בעיות־היסוד של
קיומה.
היכן היה הקיבוץ היהודי בארץ בימי
הבית השני, ביום־השנה ה 25-לשיבת־ציון?
אז לא עבר עדיין את המשבר
הראשון. עזרא ונחמיה עדיין לא הגיעו.
היכן היתה מדינת־הצלבנים ביום השנה
ה 25-לכיבוש ירושלים? היא היתה עדיין
־שיכורת-ניצחון, ולא חלמה עוד על הבעיות
הגורליות שהעמידו בספק את עצם
קיומה.

היכן אנחנו כיום השנה ה־25
להקמת ישראל?
ך* צלחנו להקים

את המדינה, לקיי-

נ 1מה ולבצרה.
הבטחנו את הקרוי, בסלאנג של ימינו,
״הביטחון השוטף״.

הובחנו שמדינתנו אינה אפיזודה
חולפת של שנה-שנתיים, של
עשר או עשרים שנה.

את זאת — ותו לא.
זה הרבה, והרבה מאוד. אבל זה גם
מעט מאוד.

כי מילכד בעיית הביטחון השו
ימל

בן, ח ג של סימני־השאלה.
לא, אין בכך סתירה.

_ן ם הקמת המדינה עלינו על
רכס. ורק בעומדנו בפיסגה, אנו
מבחינים ברכסים הבאים שעלינו
להגיע אליהם. ולפני כל עליה חדשה,
יש ירידה אל גיא.

הקמת המדינה היתה מהפיכה. מהפיכה
זו כבר שייכת להיסטוריה. אין בה עוד
כדי להסעיר את דמיונם של הצעירים ש נולדו
אחריה.

בחיי מדינה, עשרים וחמש שנים
אינן אלא שבוע כחייו של
אדם.

האם נקים כאן חכרה חדשה, השואפת
לצדק סוציאלי ולשיוויון
בל היילוד — או שנשקע כביצה
הישנה של ניצול וספסרות והתנשאות
של יחידים?

יתכן שהמייסדים רוצים לברוח מסימני־השאלה.
היה נדמה להם שעם הקמת
המדינה עצמה הם סילקו אחת ולתמיד
את סימן־השאלה שריחף על חייהם. המדינה
עצמה, כך חשבו, היא סימן־קריאה,
תשובה לכל.
אין זה כך. סימן־הקריאה הוא אות
להתנוונות. מי שיש לו התשובה לכל,
חדל לחיות.

שום דבר מכל זה לא קרה.

** שרים וחמש שנים הם כשליש
¥מחייו של אדם ממוצע בישראל. תקופה
שאינה ארוכה ביותר אפילו בחייו של
הפרט.

האם נקים כאן תרבות, שלא תהיה רק
טכנולוגיה חסרת־נשמה, או תרבות הומא נית
— יובל ישראלי ייחודי שישתפך
לנהר הגדול והגואה של תרבות כלל-
אנושית?

סימני־שאלה אינם דבר שלילי.
הם סימנים חיוביים — סימנים המעידים
על המשך החיים, המשך
השרשרת הניצחית של אתגר ותשובה
ואתגר חדש. טוב שיש סי
מני־שאלה.

לא היה אף אירוע אחד שרומם את
ליבנו. כל מה שאורגן, בקושי ובזיעת
אפיהם של פקידים משועממים, לא היה
אלא ביטוי לשיגרתיות של חיינו, לאפ רוריות
הביורוקרטית השולטת במדינה.
חגים מפוברקים, אירועים מפוברקים.
אינני מצטער על כך. אני חושב שזה
טוב.

ואילו המאבק על דמות. המדינה
שייף לעתיד. הוא רק התחיל. עוד
לא הושג בה ניצחון שיצדיק התפרצות
של שימחה רוטטת.

הוא עבד לשילטון ריבוני?

האם נבסס את חיינו על חוקים
וחוקה שיחיייכו קודם בל את ה-
שילטון עצמו — או שמנגנון
יין י ן ךך

עלינו חוקים
— יטיל ורודני אנונימי
כראות עיניו ולפי צרכיו?

•* מדינה היא כלי.
ממנה) — האם היא מכריחה אותנו עתה
להמשיך בה, תהיינה התוצאות כאשר
תהיינה?

האם נגזר עלינו לחיות על חרבנו,
כמשך דור שלישי, רביעי וחמישי?
האם נגזר עלינו — כגלל
אופי מדינתנו ו/או כגלל אופי שבנינו
— להיות לנצח מדינה*במ•
צור, גיטו חמוש שלא יידע אף יום
אחד של שלום?
זה קרה לנו בימי בית שני. זה קרה
למדינת־הצלבנים. זה קרה למדינות אח רות.
האם זה חייב לקרות לנו?
האם נגזר עלינו לחיות כאבר השתול
בגוף זר, שכל שאר אבריו מתקוממים
נגדו ומנסים לדחות אותו — או שנמצא
את הדרך להתגבר על הדחייה ולהביא את
הגוף להשלמה עימנו?

זוהי שאלת-יסוד. התשובה עליה
תשפיע על בל מערבות חיינו ב-
דורותה ב אי ם.
--*ץ ימן־שאלח: האם נהיה מדינת
^ שיחדור או מדינת שיעבוד?
המדינה הוקמה כדי לשחרר יהודים.
כיום היא משעבדת עם אחר.

האם תהיה המדינה מדינה עברית,
חושבת עברית ודוברת עברית,
ביטוי ליישות הלאומית שלנו
— או מדינה שכה יחיו יחד,
כאונס וכבפייה, ישות לאומית של
עם-אדונים וישות לאומית של עם
מדוכא?
האם נחזיק במדינה (בדרך של ״סיפוח״
או של מימשל צבאי ניצחי) אוכ לוסייה
ערבית של מיליון וחצי נפש, ש תגיע
בדור הבא לשלושה מיליון — אוכ לוסייה
שתהיה עויינת לנצח, שלא יהיו
לה חלק ונחלה במדינה?
בקיצור: האם נהיה מדינה של ״עם

העולם. ההנחה התמימה היתד, שבכור־החיתוך
של החיים המשותפים יהפוך כל
החומר הגלמי הזה למתכת אחת ,״בתהליך
אוטומטי״.

ביום אנחנו כבר יודעים שאין
זה בך. מחיצות גזעניות מפרידות
בין העדות, על פי מיבחנים של
מוצא ביולוגי וצכע־עור.
מחיצות אלה אינן תופעות זמניות,
ההולכות ונעלמות: אלא להיפך, הן
הולכות וגבוהות ומתעבות בדור השני
והשלישי. מול הגיזענות של המקפחים
מתייצבת הגיזענות של המקופחים.

אין פיתרון אוטומטי לכעייה נוראה
זו. הזמן ל א יעשה את שלו.
אנחנו צריכים לעשות.
ך| ימן־שאלה: האם תהיה זאת מדינה
^ דתית או הומאנית?
הניגוד איננו בין ״דתי״ ו״חילוני״.
הניגוד הוא בין דתי והומאני, בין מדינה
שתכפה על תושביה השקפות ואמונות
ומעשים ומחדלים שנקבעו על פי צו עליון
שאינו ניתן לשינוי, או שתבטא את הרצון
החופשי של האדם לעצב לעצמו את חוקיו
ודרך־חייו.

האם באנו הנח מפני ש״אלוהים
רצה זאת״ ,או מפני שאנחנו
רצינו כבך? האם אנחנו חיים
כאן כדי למלא יעוד שהוא מחוץ
לנו וכלתי-תלוי בנו, או בדי למלא
שליחות שאנחנו מטילים אותה על
עצמנו?
ך* ימני״שאלה: האם נקים כאן חברה
^ חופשית, דמוקרטית, שבה הריבון
הוא האזרח — או מדינה שהאזרח בה

כלי חשוב מאין

) 1כמוהו.
היא מכשיר להבטחת ביטחוננו הקולק טיבי,
מכשיר לסלילת הדרך להתפתחותנו
הלאומית.
כאשר אין כלי־קיבזל, אין לאן לשפוך
את התוכן. בלא בקבוק, לתוך מה יישפך
היין?

אולם בלי-הקיבול עצמו אינו
תוכן, כשם שהבקבוק אינו יין.

תשובותינו לשאלות הגדולות של חיינו
— בהן תלוי התוכן שניצק לתוך הכלי הזה.

הן יקבעו איזו מדינה תהיה
לנו, מה יהיה טי ב האומה והחכרה
שיחיו כה.
הן גם יקבעו אם מדינתנו זו תהיה
אפיזודה היסטורית — כמו מדינת החש מונאים
או מדינת הצלבנים — או עובדת־קבע
היסטורית, השתולה על פלגי מים
חיים.

ן* מדינה היא בראשית דרכה. עשרים
( 1וחמש שנותיה הראשונות היו אך
כצעד אחד בדרך שתוכל להיות בת אלף
מילין — אם לא נסטה ממנו וניפול לתוך
התהום.
בשני צדי הדרך ניצבים התמרורים,
ועליהם סימני־השאלה.

אל נפחד מהם. נאמץ את ליבנו
להמשיך בדרך.

המהפכה הראשונה — המהפכה של
הקמת המדינה — כבר נמצאת הרחק
מאחורינו.
לפנינו המהפכה השניה — המהפכה של
עיצוב דמות המדינה, כדי שתתאים לאידיאלים
אשר בלבנו, כדי שתיתן טעם
ומיסגרת לחיינו, כדי שתעניק לנו את
שימחת-החיים ואת חדוות־היצירה.

המיצעד הצבאי אינו חשוב. ה
מיצעד הזה חשוב יותר מכל.

]2111*11

^11^ ^ 111

איו לשלם נחות 011 הכנסה?
במלחמה המוחות הנצחית בין אנשיו
של יוסף תמיר, נציב מם־ההכנסה, לבין
האזרח — מנסה זה האחרון לנצל כל חור,
ויהי קטן ככל שיהיה, על־מנת להביא
הביתה עוד לירה פנוייה ממס.
שלושה חורים שהתפתחו לאחרונה, מהם
אחד חוקי, אחד ככד,־ככה, ואחד בכלל

• כאשר רוכשים מכונית בשיטת שכר־מכר,
יש לשלם עם קבלתה פיקדון רא שון,
ואחר תשלומים חודשיים עבור ה שכירות,
שלאחר שנתיים יכולים, ברצון
הרוכש, ליהפך לתשלומים על חשבון
קניית המכונית. תשלומים חודשיים אלה
מוכרים בחלקם הגדול (שלוש חמישיות)
כהוצאה מוכרת.
עד כאן — סידור מוכר וידוע.
ההתפתחות האחרונה: את הפיקדון ה ראשון
לוקחים בהלוואה מבנק — והריבית
על הלוואה זו נחשבת גם היא להוצאה
מוכרת. מאחר שהפיקדון הוא בגובה אלפי
ל״י, הרי גם הריבית עליו אינה מבוטלת.
התוצאה: הכל בכל, ניתן להגיע לכך
שכ־ 85 אחוז ממחיר קניית המכונית, ב שיטה
זו, יהיו הוצאה מוכרת לצורכי מס־

אי פ ר. הביטוח
ה בי בטוח
כדי להרשים את הציבור באמינותן ותוקף
התחייבויותיהן, נוהגות חברות הביטוח
בדרך־כלל להתפאר בגודלן. ה הנחה,
במקרה זה, היא בי ככל שמאזנה
או היקף הפרמיות של חברת־ביטוח גדו לים
יותר — כך אפשר לסמוך עליה יותר.
האמנם? בלי לזלזל בנתוני הגודל׳,אין
הם בהכרח סימן לחוסנה של החברה.
החברה הישראלית לביטוח־מישנה השלימה
בימים אלה ניתוח של מאזנים, ש־פירסמו
חברות הביטוח ב־ ,1972 במגמה
לקבוע את מידת הביטחון של החברות
השונות.
לדעת עורכי המחקר, נמדדת מידת ה ביטחון
בראש וראשונה לפי היחס בין ההון
והרזרבות של החברה — לבין מחזור
הפרמיות שלה.
לפי תפיסה זו, יכולה חברה להיות הגדולה
ביותר מבחינת מחזור הפרמיות
שלה — אולם אם הונה העצמי קטן מדי,

ביטחון נקנ״ת
מכונית משומשת
קניית מכונית משומשת היתה, במידה
רבה, עד היום, בבחינת קניית חתול
בשק. לפעמים, אפילו פגר של חתול
בשק. ברגע שקנית את המכונית, עזבת
את המיגרש, וגילית שנדפקת — יכולת
לזעוק חמס עד קץ הימים. איש לא
היה עוזר לך.
מצב דברים זה עומד להשתנות עתה :
אירגון סוחרי מכוניות משומשות, החרד
לתדמיתו של המיקצוע, ומעוניין למשוך
אליו את הקונים הנרתעים כיום
ממתווכים וסוחרים — הקים בימים
אלה מוסד בוררות, אליו מתבקש לפ-
נות כל קונה שביצע עיסקה אצל אחד
מחברי האירגון, וחושב שנדפק.
האירגון גם דאג לכך שהשיטה החדשה
תהיה בעלת שיניים: חברי האיר־גון
מקימים עתה קרן פיצויים, לה תורמים
כל החברים בהתאם לגודל מחזור
עסקיהם. אם, בעיקבות בוררות, ייקבע
שאכן הלקוח צודק, והסוחר יסרב לפצותו
— יפוצה הלקוח מהקרן הכללית.
הסוחר הסרבן, יסולק מהקרן הכללית.
מובן מאליו שבתנאים כאלה, יהפוך
השלט ״חבר באירגון סוחרי המכוניות
המשומשות״ לתו״ערובה לגבי הלקוח,
יבטיח לו שיש לו סיכוי הוגן לקבל
תמורה הוגנת לכספו.

הכנסה — לעומת קנייה רגילה, שבה ניתן
רק להפחית את מחירה במשך חמש עד
שש שנים.
•:התקנות החדשות, המאפשרות לתת
מתנה — אך לא כסף מזומן — בשווי
מאה ל״י לכל מי שעומד בקשרי עסקים
עם נותן המתנה — הביאה לפיתוחה של
שיטת־חליפין מסועפת ומורכבת. בשיטה
זו משתמשים במקום בכסף, בתעודות-
קנייה של בתי־מסחר שהתמחו בכך, ו שבהם
ניתן לרכוש, תמורת תעודות אלה,
שורה ארוכה ומגוונת של מוצרים ומיצר-
כים.
באמצעות תעודות־קנייה אלה יכול בעל
העסק או החברה לרכוש לעצמו מיצרכים
בשווי מאות לירות, כשהוא רושם זאת בספריו
כמתנות לספקים ולקוחות, ואילו
הספקים והלקוחות מצידם עושים אותו
דבר לגביו.
0עם הגדלת תקציבי־הפירסום, בשנים
האחרונות, לממדים נכבדים, התפתחה גם
שיטת הקיקבק׳ס — ההחזרים מתחת ל שולחן.
משרדי פירסום רבים מודים, ב שיחות
פרטיות, כי חלק נכבד מלקוחותי הם
מקבל בחזרה, במזומן, אחוז מסויים
מעבודת הפירסום.
הקיקבק * יכול להסתכם בכמה מאות
לירות בלבד, על עבודה בסדר גודל של
רבבה — אולם מאה ל״י שחורות, במזומן,
שוות היום כ־ 800 ברוטו.
*) בעיטה בחזרה, באנגלית.
והיא מבוססת רק על כספי זרים — היא
עלולה להתמוטט, במצבים מסויימים, ואינה
מבטיהה רמת־ביטחון גבוהה ללקוחו תיה.
בהתבססו
על תפיסה זו, סיווג המחקר
את חברות הביטוח־בארץ • לפי רמת ה בטיחות
שלהן בסדר הבא :
החברה הבטוחה ביותר היא יובל לייף,
שאצלה עמד היחס על 3.66 אחוז.
אחריה באו:
אריה — .3.63
צור — .2.23
וזגדל־בניין — .2.02
הסנה 1.93
סלע 1.90
סהר 1.84
ירדניה 1.17
*) המחקר כלל רק חברות בעלות מחזור
פרמיות שנתי של מיליון ל״י ומעלה.

איר דהרויוו

אין זה סוד, שהשקעה באיגרות־חוב
צמודות למדד, כמו למשל איגרות הפיהממשלתיות,
ומילווה־הביטחון תוח היא
ההשקעה הבטוחה והמכניסה ביותר
במשק כיום. אפילו לדעת כלכלני
הממשלה המינימליסטיים, יעלה השנה
המדד ב־ 13 אחוז. יחד עם 5—4אחוז
הריבית המשולמת על ניירות אלה, תגיע
ההכנסה עליהם ל־—17־ 18 אחוז — נטו.
למעשה מצביעים כל הסימנים שוד•
התייקרות השנה תהיה גבוהה יותר.
אולם, אפילו אם תיבלם, מאמינים
רבים, כי המדד יעלה ב־ 20 אחוז עד סוף
השנה — עלייה שתביא להכנסה של 25
אחוז — נטו — למחזיקי האיגרות.
הכנסה זו היא בטוחה לחלוטין —
ועולה כמעט על כל מה שיש למשק
להציע כיום.
הצרה היחידה — שהיא מצריכה השקעה•
אלא שגם לזאת יש פיתרון :
ניתן כיום ליהנות מחלק מרווחים
אלה — בלי להשקיע מאומה.
הסוד: בנקים רבים מעניקים כיום
הלוואות אישיות צנועות, בסכומים של
עד — 5,000.ל״י, בריבית של 17—16
אחוז בלתי צמודה. מי שיקח הלוואה זו,
יאגור כמה הלוואות כאלה ביו בני־מש-
פחתו, וישקיע את הכסף באיגרות צמו־דות־למדד
— ימצא את עצמו — בסוף
השנה ברווח. קטן אמנם, יחסית —
אך בטוח, ומבלי שהשקיע אגורה מכספו.

במדינה
(המשך מעמוד )16
מדינה רבת־אוכלוסין ומרכזית. ואילו
ג׳קסון בא ממדינה בלתי־חשובה: ושינגטון
(המדינה, לא העיר) ,שלחוף האוקיינוס השקט.
לכן
זקוק ג׳קסון לנושא שיפרסם ושי
יחבב אותו מחוף אל חוף. הוא בחר בנושא
הביטחוני, רכב על הגל המיליטריסטי, דגל
בחימוש ובהגברת המילחמה הקרה. אבל לא
היה לו מזל: דווקא כשעלה על גל זה
שכך הגל, ובארצות־הברית גברו הגעגועים
לשלום. סוס השלום היה הטוב ביותר, ו־ניכסון
לקח אותו לעצמו.
מועמדותו של ג׳קסון בבחירות השנה
שעברה מתה עוד בשלב הראשון, מש־נסתבר
שאין לו שמץ של סיכוי.
סוס טוב. בינתיים עלה ג׳קסון על גל
אחר: יהודי ברית־המועצות.
ספק אם הבין תחילה בעצמו איזה אוצר
נפל בידיו. ייתכן שחשב רק שזהו עניין
מישני, שיחבב אותו על היהודים השולטים
באמצעי־התקשורת. אבל במהרה נתברר גם
לו שזהו חומר־נפץ ממש, עניין שהפך אותי
לאישיות מרכזית בצמרת המדינה.
אותה שעה קשר הנשיא ניכסון את
גורלו המדיני בהשמת שלום אמריקאי־סובייטי.
הוא מצא אוזן קשבת במוסקבה,
בין השאר מפני שהממשלה הסובייטית
זקוקה לסעד כלכלי מאמריקה.
כם מס־נסיעדת. לתוך מצב זה נכנס
ג׳קסון. הוא מציע הסתייגות להצעת ניב־סון:
לאסור מתן יחם מועדף בשטח ה־מיסחרי,
לכל מדינה האוסרת הגירה חופשית.
ההסתייגות
עצמה, כלשונה, היא טפשית
למדי. מדינות רבות מגבילות הגירה בצורה
זו או אחרת. אפילו מם־הנסייעות הישראלי
עלול היה להיחשב כסותר את נוסח ההסתייגות.
אילו נתקבלה, היתד, נמנעת מן
מן הנשיא כל אפשרות לנהל מדיניות־מיסחר,
ולהשתמש בכוחה המיסחרי של
ארצות־הברית כנשק מדיני.
אולם בארצות־הברית נטוש כרגע מאבק
חוקתי בין הקונגרס ובין הנשיא, על רקע
שאיפת הנשיא להפקיע לעצמו סמכויות
רבות השייכות לקונגרס. גם על רקע זה
באה ההסתייגות של ג׳קסון ברגע נכון.
כך נוצר מצב מייוחד: להסתייגות של
ג׳קסון היה מובטח רוב בסינאט, אך ניב־סון
היה מעוניין מאוד־מאוד בכישלונה.
כין פטיש וסדן• הדבר העמיד את
ממשלת גולדה במצב עדין ביותר.
לא היה לה שום אינטרס לעזור לקאר־יירה
הפרטית של הנרי ג׳קסון. לעומת זאת
היה לה אינטרס עצום שלא לריב עם הנשיא
ניכסון, הנותן לה את כל מבוקשה.
אולם גולדה לא יכלה לתת עזרה זו.
בשנת בחירות, לא ייתכן שתקבל על
עצמה את החשד הקל ביותר שאינה עושה
את המכסימום למען יהודי ברית־המועצות.
ניכסון הבין את הבעייה. הוא השיג
מליאוניד ברז׳נייב הבטחה לביטול בלתי־רשמי
של הכופר. כשגם זה לא הספיק,
הוזמנו כמה מראשי הסינאט למוסקבה, ושם
קיבלו הבטחות נוספות.
על סמך זה הפעיל ניכסון את מכונת־הלחץ
שלו בסינאט, במגמה לשלול מ־ג׳קסון
את הרוב. העיתונים האחראיים
הציעו לג׳קסון להסתפק בניצחון האישי
הגדול שכבר השיג, ולוותר על ההסתייגות.
הכד לא טוב• אולם את ג׳קסוו לא
עשו באצבע. אין לו שום חשק לרדת
מסוס שהוכיח את עצמו, לפני שהגיע ל מטרתו:
מעמד מדיני מרכזי, שיכשיר אותו
לנשיאות. הוא הודיע שביטול הכופר אינו
מספיק, ויש לבטל כל ההפרעות להגירה.
במרכז כל הלחצים עומדת גולדה מאיר.
.,אני לא מקנא בה,״ אמר אותו פקיד בירושלים
.״מה שלא תעשה, זה לא יהיה
טוב.״
אלא אם כן יעלה בידי גולדה לשכנע
בשקט את ג׳קסון לרדת מן הסוס.
מיפלמת הנשק ר10.די שד מפי ס

הרווח המפלכתי מאחורי
הסימפוזיון על ״מחיר חשלוס״
כמו כל מפלגה, מחזיקה גם מפ״ם בנשק
סודי, אותו היא שולפת מגנזיה בכל שנת
בחירות: שמחה פלפן, לשעבר חבר קיבוץ
גן־שמואל, מוותיקי המפלגה ומי שהיה
ראש המחלקה הערבית שלה ושליחה באירופה
במשך שנים רבות.
בחו״ל מופיע ישמחה פלפן כאופוזיציונר

מושבע וכמתנגד חריף להנהגת מפלגתו ולממשלה.
בישראל, משמש שמחה פלפן
כסוכן סמוי בחוגי השמאל. כזה הוא תפקידו
הנוכחי בירחון ניואוטלוק- ,שבמערב־תו
משתתפים חברי מפ״ם יחד עם ליברלים
עצמאיים, חברי העולם הזה — כוח חדש,
מק״י ואקדמאים בלתי מפלגתיים.
לא ברצון חושפת מפ״ם את תפקידו האמיתי
של שמחה פלפן. שעת דחק כזו
נתגלתה לה בשבועות האחרונים, כשהחלו
להגיע להנהגת המפלגה ידיעות על הת ארגנויות
של חוגים גדלים והולכים במחנה
השלום הישראלי, לקראת הבחירות הקרובות.
הבעיה שעמדה בפני הנהגת ה מפלגה
היתד, כיצד להוכיח לבלתי מרוצים
כי מחנה השלום הישראלי משתף פעולה
עם מסרם
סימפוזיון דומה•*״כמו בשעות דחק
קודמות, נקרא שמחה פלפן אל הדגל.
מבלי לשתף את נציגי המפלגות האחרות
במערכת ניואוטלוק, קרא פלפן לאישמפ״ם
אחר, יעקב (ז׳קו) פרחי, עוזב קיבוץ
חצור, למשימה הדחופה. השנים פנו אל

עסקן פלפן
מה מחיר השלום?
שורה של אישים בלתי מפלגתיים, השתמ שו
ללא רשות בשם הירחון, הכינו סימפוזיון
פומבי, בשלושה מושבים על הנושא
מחיר השלום. כאילו בלי משים,
שיבצו השנים שלושה אנשי מפ״ם פעילים
כשמעון אבידן, מזכיר הקיבוץ הארצי
וראש האגף הימני-קיצוני שלו, המשורר
אלעזר גרנות מקיבוץ שובל שעבר במפתיע
מהאגף השמאלי לאגף הימני של ה־מיפלגה
והמועמד לתפקיד הח״כ הערבי
של מפ״ם, מוחמד וואתד, עורך עיתון
המפלגה בערבית.
לאישים כאל״מ מאיר פעיל, הפרופיסור
יהושוע אדיאלי ואחרים לא היה ידוע
לאיזה תכסיס מפלגתי הם נותנים את
שמם. התנועדדלשלום־ובטחון תיכננה סימ פוזיון
דומה ושמחה פלפן, חבר מזכירות
התנועה, היה חבר בוועדה המכינה שלו.
חברי התנועה, שנתבקשו להשתתף בסימפוזיון
המפ״מי, חשבו לתומם כי המדובר
סימפוזיון שחוזר התנועה בישר על קיומו.
ל״ע מטילה וטי• את התקר בארגון
הסודי יצר ד״ד נחום גולדמן, שהרצא־תו
היתד, צריכה לפתוח את הסימפוזיון.
חברי המפלגה הליברלית העצמאית, ש הופתעו
מן ההודעות שציינו את מחלקת
ההסברה של מפ״ם כקופה למכירת כרטי סים
לסימפוזיון — הטילו ווטו על הש תתפותו
של גולדמן, שהודיע בבואו ל ישראל
כי ״השתתפותו בסימפוזיון מוטלת
בספק. העורך וחברי המערכת וכן המש תתפים
בסימפוזיון הם שמאלנים...״
פלפן מיהר להיכנע. תפקיד יושבי־הראש
בכל המושבים נמסר לחברי המפלגה ה ליבראלית
העצמאית, שמלאו בלא יודעין
את תפקידי המנחה בהצגה המפלגתית ה גדולה
שכוונה, בהצלחה רבה, לצעירי ה מפלגה
ולאינטלגנציה העירונית. למטרה
זו גוייסו מאות חברי קיבוצים שהובאו ב תחבורה
מאורגנת ובתקציב מיוחד.
בסופו של הסימפוזיון, בו נשמעו דב רים
חשובים מפי הדוברים הלא־מפ״מיים
ודברי הגנה טוטאלית על קוי המדיניות
הממשלתית מפי שמעון אבידן — שפשפו
ראשי מפ״ם את ידיהם בהנאה וטפחו ב תודה
על גבו של שמחה פלפן, המקווה
לחזור עתה לתפקידו הקבוע: שליח ה מפלגה
בחוגים האופוזיציוניים בעיר ו־בחו״ל.
העולם
הזה 1861

זב למדי, מאורחותיה הפרועות של הדמוקרטיה.
אולם
מלבד שני חריגים אלה, תר מו
מורדי תנועת החרות רוח עלי זות
ושובבות־נעורים לכנס. פנס דור ה מרד
של האופוזיציה בחרות, שהתכנס
ביום א׳ השבוע בראשותו של עזר וייצמן,
הפך לפסטיבל של חתיכות ומכות. זעקות
שבר, שריקות פרועות, תיגרות־ידיים ידי דותיות,
פה ושם, ליוו את האירוע לכל
אורכו.
את הפילפל לאירוע תרמו כמובן חסי דיו
של מנחם בגין, שהסתננו לכנס, ביש לו
פרובוקציות והרגיזו הרגזות, בנסיון
להפריע לאנשיו של עזר. אלא שהם, כמו
בילעם, רק בירכו, בבקשם לקלל: בתום
הערב, הסכימו הכל כי נהנו מחווייה מהנה
ביותר, לאולם מיפגשים פוליטיים רגילים,
המדיפים ריח שיממון ויובש.
נאומו של עזר עצמו היה אנמי למדי.
רק לקראת הסוף חזר וניעור בו עזר
הידוע :״רציתי לשאוג כאריה,״ שאג כאריה,
״ולא נתנו לי. לא רציתי להיות אמבה.״

בנס המרד של עזו וויצמן הנו לפסטיבל של מנות וחתימת

ונזר 11* 11 *1
111111) 111*111י
ך! כד האודם הענקי, ההומה אדם
^ עד אפם מקום, היו רק שניים שלקחו
את האירוע ברצינות:
אחד היה עולה חדש מארצות־הברית,
עורך־דין חיימוביץ, שהפעיל מערכת קרי-
אות־ביניים מקרב הלב, התווכח עם שכניו,
עם האופוזיציה, עם הסדרנים, כאשר
הוא רץ לאורך האולם וזועק בקולי־קולות.
הוא המשיך לזעוק גם כאשר כל הצדדים
ניסו להתגבר עליו, חבטו בו כהלכה.
השני היה אחד השוטרים שנשלחו לפקח
על הסדר בסביבות הכנס. כאשר היה
עד לוויכוח סוער בין שני קבוצות ירי בים,
החליט, ביוזמה משטרתית ברוכה,
שאצלו לא יהיה דבר כזה. הוא ניגש ל־

ך־ ר ך

!-ןןן * ן ן \ ןךן

הצעירות שמילאו את אולם מצודת זאב, בו נערך

^ 111 כנס המרד של עזר וייצמן, הזכיר את נשות
7111 # 11ע1
וינדזור העליזות של משה דיין. הצעירות, שהשתתפו, כמו צפרירה מנדלסון (בתמונה
למטה מימין) ,סטודנטית, בת , 19 תומכת בעזר וייצמן ,״מפני שהוא צודק!״
מתווכח הקרוב ביותר, תפסו בכתפו, ניסה
להוציאו בכוח.
כאשד הוסבר לו להירגע, נראה מאוב־

צחוק בצד 3־ ^;

וייצנזן מתמוגגות בכנס תומכיו בחרות.
למראה הצעירות שהקיפוהו, הגיב עזר
וייצמן בחיוך :״לפחות זה נשאר לי.״

המסקנה, מבחינתו :״לא אקח חלק בפי לוג.
אשב כמו שועל.״
בלטו בכנס — החתיכות. הן לא באו

אלוף(מיל ).עזר וי׳יצמן
נואם בפני כנס החוג
טוען כי ״רציתי
ותמורהבחרות,
אוג כמו אריה. לא רציתי להיות כמו
:ה, עכשיו אשב כמו שועל.״ בכנס פרצו
רות ידיים בין• אוהדי עזר וייצמן ותומי
ושרדזרד רדיו ור ח רלרו ד, למזולד. מימיו).

שוער

כל כך למרוד, כמו להשתזף בשימשו
של עזר. ספק אם מחלקת המנגנון של
תנועת החרות ידעה אי־פעם שיש לת נועה
כל־כך הרבה חברות, כל-כך צעי רות,
כל־כך נאות.
לא היה ספק בהערצתן את עזר :״אני
איתו. הוא צודק.״ הסבירה חד־משמעית
את מצעה הפוליטי צפרירה מנדלסון (,)19
סטודנטית לאנגלית וצרפתית באוניברסיטה
תל־אביב. בארבע מילים אלה, תימ־צתה
את דעת כל בנות־מינה וגילה ב אולם.
״וולא,
אם יתנו מחר זכות־בחירה לנשים
במדינה הזאת,״ הגיב איש־מנגנון ותיק
למראה החתיכות ,״עזר נהייה לנו ראש־ממשלה.״

ותו נועז
מ״ר״ד ציטור׳״
ותו משעשע
מ..נאנ* הי ד -
וידויה האינטימי
של בת נ בו מוחובות שהתנסתה
נמשו שנה
בחוויה נדתי
נשכחת

אשת!

היי תי

ש! חיו ־ אביר !

דויד ורירי אביון בתקונה בה היו נשואים ומאושרים

** ישהי ככר הקדימה אותי וכתבה
)1על כך שבעל זה דבר מצחיק. מישהי
אחרת גם הקדימה אותי והוכיחה שלאהוב
משורר זה דבר מצחיק. אבל מכיוון שלי
היה משורר שגם היה בעלי — אז מה
יכול להיות יותר מצחיק מזה?
היום, כשכל התיסכול והמרירות שהיו
בי בעקבות חוויה בלתי נשכחת זו של חיי
נשואין מיוחדים במינם, כבר חלפו, אני
חושבת שאני יכולה לספר באובייקטיביות
על אפיזודה משעשעת זו, על שגי אנשים

פתוחה החל מנסה אותי בדיבורים. אני
זוכרת שאת מחצית המילים לא הבנתי.
היתה לי הרגשה שהן בעברית אבל לא
הייתי מוכנה להי־שבע על כך. היה ברור
לי שברגע זה התעורר בי חשק נוראי שה־איש
הזה ילמד אותי את כל המילים ה אלה
שאני לא מבינה.
•.איכשהו, בעזרת כמה מילות קישור המו בנות
לשנינו, השתכנעתי ללכת עם האיש
אל קרון המיזנון. שם הייתי צריכה לספר
לו את כל קורות חיי, כולל העובדה האינ
לילי
אבירן כפי שהופיעה בסרט הטרמפיסט, סרט ישראלי שטרם
ןדך) ןךך יין
הוצג בארץ מכיוון שלא אושר כסרט ישראלי. לילי היתה כוכבת

הסרט, בתקופה כשהיתה עוד נשואה למשורר דוד אבירן, שהיה גס הסוכן האישי שלה.

טימית שכבר תקופה ארוכה לא קיימתי
יחסי־מין.
הייתי אז רחובותית, בת להורים
מפנקים. אמי היתר. רופאה ואבי נשיא
התאחדות בעלי המלאכה ברחובות. נולדתי
בחדרה אבל גדלתי ברחובות, ושרתי שם
את השיר של דן אלמגור :״אז מה אם
אנחנו מרחובות...״
הייתי אז (ברכבת) בת ,22 כבר לא
בתולה כיוון שהייתי כבר נשואה והספקתי
להתגרש. בפעם הראשונה התחתנתי כש הייתי
בת ,19 אחרי שגמרתי את בית-
הספר התיכון. בעלי הראשון היה איש צבא
שתרם לצה״ל גם את הזמן שאני הייתי
צריכה לשרת בו.

ך* תקופת נשואי הקצרים נפטר אבי
^ ואמי נסעה לארה״ב. כשהצטרפו לזה
סיבות נוספות, התגרשתי ונסעתי אל אמי.
טיילתי בעולם. הנסיעה הזאת פתחה אותי
לגמרי. הבנתי שאחרי העולם הגדול אני
לא יכולה יותר לחזור לרחובות, וגם שמק צוע
כמו מודה או גננת אינו היעוד בחיים
בשבילי. בגרמניה עבדתי בדוגמנות וכך
נכנס לי הג׳וק של חשיפה חיצונית והופעה
בפני מצלמות.
כשחזרתי לארץ לא הייתי בטוחה שאני
רוצה להישאר כאן. מה שכן הייתי בטוחה,
זה שאני רוצה להישאר בעולם השאד
ביזנס. תוך כדי חיפושים אחדי עיסוק
בעולם זה, מצאתי, ברכבת לחיפה, את
השאו הגדול ביותר בחיי.
בסיום הווידוי האישי שלי במיזנון ה רכבת,
הואיל האיש במכנסיים הסגולים
לציין כי ״את בחורה מעניינת מכמה אס פקטים.״
הוא אף היה די נז^ימד כדי להזמין
אותי לפנטהאוז שלו בתל־אביב, כשאזדמן
לשם. בעוד אני מתארת לעצמי בדמיוני
את דירת הגג המטורפת שלו, הצבועה ב וודאי
בסגול־בורדו, כבר טיילנו יחד בכרמל
הצונן ולגמנו •שוקו חם בקפה רון.
(המשך בעמוד )22

שהאחד מהם היה מרחובות והשני מכוכב
אחר.
ובכן, זה היה בוקר די נאחסי. לא במיוחד
התחשק לי לקום כאשר רחל, חברה
טובה שלי, צילצלה אלי וביקשה ממני
לבוא איתה לחיפה. כל כוח בעולם לא
היה מוציא אותי מהמיטה. רק מאוחר יותר
הסתבר לי שהיו אלה קולות טילי האוויר
וספינות החלל מהכוכב האבידני שהגיעו
לאוזני מבלי שאדע על כך, ואני השתכ נעתי
שהגיע הזמן לעשות משהו בקשר
לאישיותי המבודדת.
איכשהו הגעתי לתחנת־הרכבת בצפון
תל־אביב. רחל כבר חיכתה לי שם. קנינו
כרטיסים והמתנו לצאת הרכבת כשלפתע

לילי אבידן
צדה עיני יצור בעל חזות השודד״ לבוש
במכנסיים סגולים ובחולצת בורדו פתוחה

שחשפה את כל חזהו שופע התלתלים.
הוא החזיק בידו תיק, שרק מאוחר יותר
התגלה ככלי קיבול ומיסתור לכל כלי-
הנשק שבעולם. אבל אותה שעה לא ייחס תי
לו את החשיבות שהוא היה ראוי לה.
הצורה הזאת עמדה ונעצה בי עיניים שחו רות
שלא בדיוק מהעולם הזה. בסקירה
ראשונה החלטתי שעלי לברוח מהשפעות
מזיקות וניג־שתי לקיוסק שבתחנה כדי
לקנות עוגה. לפתע נשמט ארנקי מידי.
התכופפתי להרימו. הרגשתי איך עיניו של
הזר מתמקדות על אחורי, שהיו נתונים
במכנסיים צמודים. העיניים האלה היו
מלטפות. התיישרתי והרגשתי איך העיניים
האלה מלטפות את שאר חלקי גופי. חשבתי
לעצמי :״עלא כייפאק!״ צריך לברוח
לפני שהדבר הזה יגיד :״הלו בובה! מה
דעתך על מספר ...טלפון?״
עליתי עם רחל (כבר סיפרתי שהיא
חברתי הטובה?) לקרון הרכבת והתחלנו
להתרוצץ כדי לחפש אחר מקום ישיבה.
לפתע צצו מולי המכנסיים הסגולים והציעו
לנו לא פחות ולא יותר מאשר מקום ישי בה
ברכבת (רק מאוחר יותר הסתבר לי
שזאת צורת חיזור אופיינית של האיש —
הייתי עדה ברבות הימים לרבות מסוגה,
אך בל נקדים מאוחר למוקדם).
התיישבנו. האיש בחולצת הבורדו ה
המשורר
־ צילום עצמי בסרטו ״מיו׳ ן

היית אשתו עול ד 1יד אג־דן
(המשך מעמוד )21
זח חיה יום. מטורף. כשחזרנו לתל־אביב,
ברכבת כמובן, נשלחו ידיו של חאיש אל
*פחי זבו זמנית גונב לאוזני שחאיש חוא
לא פחות ולא יותר מאשר המשורר ה לאומי
דויד אביזץ.
אינני יכולה לתאר לכם את הרגשתי
באותו רגע. סומררתי מעונג. תארו ל עצמכם:
האיש שעליו כתבתי את בחינת־הבגרות
שלי בספרות נוגע עתה בעכוזי.
בקושי הסתדרתי עם כל הפרטים עליו ב בחינה
והנה הוא עכשיו רוצה לדעת עלי
הכל, כמו למשל, כמה כסף יש בחשבון
הבנק שלי, מה גודל הירושה שקיבלתי
מאבי שנפטר, ואם אמא שלי היא טיפוס
רחב־לב ויד.
בדרכי חזרה לרחובות, אחרי שנפרדתי
ממנו, תלשתי את כל עלי החרצית כדי
לדעת אם כן או לא ולמחרת הייתי שם
אצלו, למעלה בפנטהאוז, אפילו שהחרצית
פסקה שזה ״לא״.
צלצלתי בפעמון, אך לא לפני שקראתי
בעיון את שמו של האיש הרשום על ה דלת,
כשמתחתיו הרשימה הבאה :״המאה
השלושים בע״ם; המכון לחקר מוח האדם;

זציה ויצאתי כשהביקיני שלי — מבצרי
האחרון — על גופי.
שכבנו על גבי מזרונים דקים בצילו של
בנין קופת־חולים־סניף-זמנהוף. שם החל
המשורר הלאומי למזמז אותי. משום מה
הסתבר תוך זמן קצר שהחלק התחתון
של הביקיני שלי מפריע לו והוא חזר וטען
שיהיה לי נוח יותר בלעדיו.
ממצב זה, על גבי המזרונים על הגג,
עברגו תוך זמן קצר למצב דומה, אבל על
גבי מיטתו, כשאני עושה מאמצים ראויים
לשבח להתעלם מהריחות והנוף. שם התגלה
המשורר כאדם יותר מקורי. הוא
טען שאולי כדאי לי להוריד את חלקו
התחתון של הביקיני. אבל אני המשכתי
להגן בעוז על על מה לא ידעתי בדיוק).
זה היה מאבק קצר בו ניצח לבסוף ה אינטלקט
והמין החלש והיפה נשאר כנוע.
הרבה יותר איני זוכרת על יום אינטימי
זה. מה שכן זכור לי, זאת נערה מטורפת
במיקצת שנכנסה עם תום המערכה ה ראשונה
והוזמנה ללכת יחד איתנו ל קולנוע.
שם היא זכתה להיות ממוזמזת
בשיטתיות יחד איתי, מהצד השני כמו בן.
כמו שנאמר: אחוז בזו, וגם מזו אל

הוא הזמין אותי לפגוש אותו בתל־אביב.
התעקשתי משום מה שיבוא לדאות אותי
ברחובות. בתום השיחה התישבתי עם אמי
הורתי כדי לספר לה את כל העניין. היא
היתד. די מנומסת לטעון שתשמח להכיר
אישית את המשורר — דבר שדי הצ טערה
עליו מאוחר יותר.
למחרת בערב, כשפעמון הדלת צילצל,
עמדתי דרוכה ולחצתי על הזמזם של שער
הווילה שלנו. המשורר נכנם פנימה דרך
השער ואם איני טועה דומני שהבחנתי
בפניו הבעה של התפעלות למראה הווילה.
אולי זה רק נדמה לי, אבל ראיתי בהבזק
שבעיניו כיצד הוא עושה חישובים מהירים
של ערך המקום.
בידו החזיק המשורר תיק ג׳ימס בונד.
תחילה קשה היה לי להבין מדוע היה
צריך לבוא לפגישה רומנטית עם נערה
עם תיק ג׳ימס בונד גדול כל כך, שהוא
רק אחד מאוסף התיקים הענק שראיתי
בביתו — כ־ 20 תיקים שונים בגדלים וב צבעים
שונים. מאוחר יותר הצלחתי לש לוח
מבט חטוף אל תוך התיק ואז הסתבר
לי שהוא מחזיק בו פנקסי צ׳קים, פנקס
כתובות 5 ,עטים בצבעים שונים, אלה
במדינה הסתדרות
למי נצנצו היחדומים?

ניכש? במיון לדחות בחידות
לאיגוד סועדי חיהממים
צמרת מפלגת העבודה טרם החליטה מתי
ואיך לערוך את הבחירות להסתדרות. כל
הסימנים מצביעים על כך שראשי הגוש
המפא״י היו מעדיפים לדחות את הבחירות
עד לקיץ . 1974 אולם הם חוששים ובצדק,
שהדבר לא יינתן בידם.
דוגמה למה שעתיד להתרחש אם ייעשה
נסיון לדחות את הבחירות, ניתנה
השבוע בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
על־פי חוקת ההסתדרות חייבות בחירות
כאלה להיערך אחת לארבע שנים. אבל
איש מפועלי ענף היהלומים בארץ אינו
זוכר מתי נערכו בפעם האחרונה בחירות
לאיגוד המקצועי שלהם. יש אומרים כי
זה קרה לפני 20 שנה. אחרים טוענים כי
מעולם לא נערכו בחירות כאלה.
נח ״ל תומך כמעיד• אריה גרד-
שטיין ואברהם וסרצוג, מזכיר האיגוד במחוז
תל־אביב, הם הבוסים הבלעדיים של
עובדי היהלומים. תלישותם של השניים
מהבעיות האמיתיות של עובדי הענף, הביאה
להקמתם של ועדי־פעולה, שהחלו ל התסיס
את עובדי היהלומים, כינסו אסי פות׳
הפיצו כרוזים ותבעו במפגיע עריכת
בחירות לאגודה המיקצועית שלהם.
אבל הבוסים בוועד־הפועל החליטו כי
השעה אינה כשרה לבחירות. כאשר הועל תה
התביעה לעריכת הבחירות באיגוד ה מקצועי,
העביר אוריאל אברהמוביץ׳ הח לטה
שהתעלמה למעשה מחוקת ההסתדרות.
בהחלטה, שנתמכה גם על־ידי סיעת
גח״ל נקבע כי לא ניתן לערוך בחירות
במועד הקרוב.
אחרי שכל מאמציהם עלו בתוהו, פנו
עובדי ענף היהלומים לנציג סיעת העולם
הזה — כוח חדש בוועד הפועל, אלכם
מסים. השבוע, אחרי שכל דרכי הפעולה
בתוך ההסתדרות לא הועילו, ביקש פרק ליט
הסיעה, עורך־הדין אברהם אורן, ד,מ־

דויד ולילי אבירן בפנטהאוז :״האינטלקט ניצח את היופיר
מרכז הסרט הבינלאומי! ״מין״! נא לצלצל
לשם תיאום פגישה; נא לא לעשן בחוד
הדירה מחשש זיהום.״

מיז מוז בצל
קו פ ת־ חו לי ם
!** יל צל תי• חדלת נפתחה בידי המשורר
•* שהיה לבוש בבגד-ים קטנטן, שהסתיר
ולא הסתיר את כלי עבודתו להתפאר.
נכנסתי אל החדר ועיני חשכו. זה היה
הברדק חכי ברדקי שראיתי בחיי. הקירות
היו מכוסים בספק קרטונים ישנים, ספק
פלאקאטים אכולי צהבון. היו שם מראה
שאין רואים בה דבר, גרבי ניילון הפרושים
לאורכו ורוחבו של הקיר, טמפונים
נעוצים בנעצים אל דיקט, המון תיקים,
ועוד ערימה שלימה של מכונות־כתיבה,
מכשירי צילום, מיסמכים, ושלושה מכשירי
טלפון. ברגע הראשון זה נראה לי ממש
כמו מיפקדה צבאית, אולי מפני שאף פעם
לא חייתי במיפקדה צבאית.
ההדר השני היה מכוסה כולו בעתונים,
נדמה לי משנת 1505 ועד ימינו. היו שם
המון דפים מעוכים, ניירות העתקה, ארבע
מגבות ובאמצע — מקום מנוחתו של המ שורר:
מיטה זוגית שעליה סדין תכלת
מקומם, כרים ושמיכה שהיתה פעם לבנה.
אחרי שחזרתי מהטיול הנורא הזה בעיני,
נכמרו רחמי על המשורר היוצר, החי
בחור עלוב.
עוד אני בוחנת את התרגשותי והמשורר
ניגש אלי, ליטף בידו רכות את ראשי
ואמר :״נו, ילדה, אני רואה שסוף סוף
הגעת — בואי. הדגישי את עצמך נוח.
הורידי את הבגדים. השתחררי. אנחנו יכו לים
לצאת אל הגג כדי להשתזף...״
1ו, מה לא עושים כדי לעשות דברים
פעניינים? השתחררתי מכבלי הציבילי-

תנח ידך. אני מוכרחה לציין שהוויה מיו חדת
במינה זו, בה התנסיתי לראשונה, לא
גרמה לי הנאה מיותרת.
אחרי הסרט ליווינו את הנערה אל תח נת
האוטובוס ואילו אותי ניסה אבירן
לשכנע לחזור לדירתו, אולי אפילו לשנת
לילה. לא השתכנעתי והתעקשתי לחזור
הביתה. זה חיה פשוט מתוך רצון לגרום
לו לחזר אחרי. הוא פשוט הצליח לזיין
לי את המוח ולגמור בפנים. אחרי יומיים׳
של היכרות איתו איבדתי את עשתונותי
בנאיביות של בת כפר המזדמנת לראשונה
בחייה לכרך הגדול.

הצייד השחור
וכיפה אדו מ ה
ך * זרתי חביתה במוניות רחובות
ן ן כשכולי אחוזת התרגשות לקראת יום
המחרת, כדי לראות את תוצאות הטיפול
המהיר שהעניק לי המשורר הדון ז׳ואן.
לא הייתי צריכה להמתין הרבה. בשעה
שלוש לפנות בוקר צילצל הטלפון. אמי
הרימה את השפורפרת כשהיא בטוחה ש זהו
ודאי אחד הפאציינטים שלה שקיבל
התקפת־לב. אבל לפי הבעת פניה הבנתי
שהיא רותחת בזעם. היא הגישה לי בנועם
את השח־רחוק ומצידו השני של הקו היה
הבלתי אפשרי: דויד אבידן.
שכחתי אפילו לומר לו שאני חושבת
שזו שעה שאינה מתאימה כל כך לשיחות
טלפוניות. באותו זמן נראו לי כל שגיו-
נותיו כהגיוניים בהחלט. אחרי שעה שלי מה
של הסברים פילוסופיים על כך שאין
בעצם הבדל בין יום ללילה ושהלילה הוא
בעצם בדיוק אותו דבר כמו היום, ושאדם
צריך למעט לישון ככל האפשר (לא חשוב
שאבידן עצמו, כפי שהתברר לי אחר־כך
ישן בדרך כלל כ־ 16 שעות ביום בממוצע),

(נאבוט) להריגת מזיקים, כמה שקיות עם
פילולים ותרופות, העתקים מכל עתוני

בחולצה שחורה, כשאינו שוכח להסביר
לי שבחולצה השחורה הוא נראה סכסי
יותר וכי אשתו הראשונה לא אהבה כש היה
לובש שחורים כיוון שטענה שאלה
הם בגדי הצייד שלו. מיד הצטייר בעיני
כצייד בשחור ואני ראיתי את עצמי ככיפה
אדומה. מה שאני בטוחה הוא שאמי,
שהיתה עדה לאותו מעמד, הדגישה את
עצמה כמו הסבתא באותו סיפור.
היתה לנו באותו ערב שיחה מאלפת
על תרופות לעירנות ולהירדמות, על משל י

ולהגיע
יום אחד אל הפיסגה כשאני משהו
של מישהו.
עוד באותו לילה מיהרתי לסכם את
חוויותי בשיר, שאני רוצה עכשיו לחייך
כלפיו יחד איתכם:
גלים גלים של עצב /גלים גלים של

פרקליט אורן
20 שנה בלי בחירות
ייצג את סיעת העולם הזה בוועדת החוקה
של הוועד־הפועל, סעד מישפטי, מבית-
המישפט.
ניצחון פוליטי• תביעה זו, לה לא
ציפו, העירה את עסקני הוועד־הפועל מתרדמתם.
נציגיהם שהופיעו בבית־המשפט,
שוב לא התכחשו לצורך לקיים בחירות
בענף, ביקשו רק שהות מספקת להכנת
הבחירות. לטענתם דרושה לחם לפחות
שנה להכין את הבחירות. לכך התנגדו
עובדי היהלומים.
בית־המשפט קיבל את התנגדותם, קבע
כי הבחירות בענף עובדי היהלומים ייערכו
לא יאוחר מה־ 15 בינואר ,1974 כדי שנצי גי
הפועלים יוכלו לייצגם במשא״ומתן על
השכר .״בית־המשפט מצפה שהצדדים יעשו
את כל ההכנות לקיום הבחירות הסדי רות
לפני התאריך האמור,״ קבע השופט
שלמה לובנברג בהחלטות תוך שהוא מג דיר
את הפרשה נצחון פוליטי של ציבור
עובדי היהלומים.״
הוו וי דוז

הז ה

הו ר דנו אתהמחיר!

סי מקהסס סז
המכונית המשפחתית המיובאת
הזולה ביותר בארץ
ב עוד שכל ה מכוניו ת ה מיו ב או ת מחו״ל ה תיי ק רו בעק בו ת שי ט ת
ה מ סוי החדשה, סי מקה סססו לא רק שלא ה תיי קרה, אל אגם הוזלה!
ב ס כו ם של ־ 22,220 .ל״י, אתה רוכ ש מ כוני תמשפח תי תבעלת
מוניטין בארק ובחו״ל, ה שו מרת על ערכה ב שו ק ה מכוניו ת, ש הו צ או ת
א חז קתה -רשוי ודלק -הן זולו ת ביו תר. וז אתמ שו ם
שנ פ חו של מנו ע סי מקה סססו הו א 944ס מ״ק בלבד.
סי מקה סססו, ה מ כוני תהמשפח תי ת ה אי די א לי ת ב סוג ה:

4דל תו ת צ מיגי ם רדי אליי ם
5מ קו מו ת י שיב ה מנעול הג ה
4הילוכי ם סינ כ רוניי םמערכת חי מו ם
מ ע צורי ם הידר אוליי ם מפ שיר א די ם
4מ ת לי םנפר די ם מגיני שמ ש

מכונית טובה מבית טוב

ח־ 0¥811א 0
* 1-א 7 £ 0 110א1

במדינה פשעים והר החדשות
ועיקרן תחילה..

בנה ש? אשה
שזיהתה פורץ, נדקר
בידי חברו

הפרס

בדרך כלל נוהגת שרי רז לבשר לדי־מוני
בית־ישראל על החדשות האחרונות
מעל מסך הטלוויזיה. אבל כשחזרה לבי תה
בירושלים באחד הלילות, אחרי ש סיימה
לקריין, גילתה כי בביתה שלה מצ פה
לה חדשה.
כאשר ניסתה לפתוח את דלת ביתה,
נפתחה הדלת מעצמה, ומתוך הדירה הת פרץ
החוצה אדם, שפתח במנוסה. שרי
המבוהלת ניסתה לעצרו, אך כל מה שעלה
בידה לעשות היה לזעוק לעזרה. אחת
השכנות הגרה ממול לביתה ברחוב עזרת״
ישראל, יצאה לשמע צעקותיה, הספיקה
לראות את הפורץ במנוסתו.
כאשר הגיעה המישטרה למקום לגבות
עדויות מסרה השכנה תיאור מדוייק של
האיש שיצא מדירתה של שרי רז. בהתאם
לתיאור נעצר האיש, פורץ ידוע, בשם
פרץ, מיד.
נסיון לרצח? פרץ הועמד לדין הור שע
ונדון למאסר. לא לפני שכמה מח בריו
ערכו ביקור אצל שכנתה של שרי
רז שזיהתה את חברם, הודיעו לה כי ל טובתה
כדאי לה לא לזכור בדיוק בביודוד
מישפט שהוא האיש שראתה אותו יוצא
מדירת הקריינית. האשה לא הבינה את
הרמז, מסרה עדות מליאה בבית־המישפט
שהביאה להרשעתו של פרץ.
באחד הימים חזר בנה של השכנה לחופשה
משירותו הצבאי. מישהו המתין • לו
ליד ביתו, תקף אותו ודקר אותו בסכין.
הדוקר נעצר. המישטרה לא יכלה למצוא
סיבה מדוע דקר האיש את החייל, שכן
הוא לא הכיר אותו ולא היה לו עימו כל
מגע. אבל בחקירה הממושכת הסתבר כי
הדוקר אינו אלא ידידו של פרץ הפורץ.
עתה צפוי לפרץ מישפט נוסף, בבית־המישפט
המחוזי בירושלים, בפני הרכב
של שלושה שופטים. הוא והדוקר יועמדו
לדין. מה שלא ברור הוא מה תהיה ה האשמה
בה יואשמו. כיוון שדקירת החייל
היתה, למזלו, דקירה קלה בלבד, שוקלת
פרקליטות־המדינה אם להאשים את ה שניים
בגרימת חבלה חמורה או בנסיון
לרצח.

כפל״

(יינעוו סרס ראשון

1 5 0 ,0 0 0
ומצטבר עד
* 5 0 0 ,0 0 0

*הזכיה בפרס הראשון לנל טופס אינה ינזלה / 7נלות_ע7־ מכסן מוס שר

2 5 0 ,0 0 0

תחבורה

פרטים בדוכני המכירה

סלט

הופיע פרו החדש של

מוט׳ בהרב

מסעי הקודש שלי 1973

הספר מופיע במהדורה מצומצמת ולא ימצא
בחנויות +שלח צ׳ק או המחאת דאר +להשיגו
במחיר שבוע הספר +שלח צ׳ק או המחאת דאר
בסך 6. -ל״י להוצאת ;,שירה״ אלחריזי ;14ת״א.

שלושה סיירייבטיחות גיפו
לשחק ג׳יימס ם ונדים, לעצור
בבוח — כניגוד לסמכותם —
חייל צח״ל; פוזרו
עליית לבית־חולים

לשנתהפר סו םהממשלתית

עפולה תנועת העולם הזה — כוח
חדש מזמינה בזה את כל
חבריה ואוהדיה לפגישה שתיערך
כאולם זילברשטיין, שד
דות־ארלוזורוב על־יד קולנוע
נווה־אור, עפולה, כיום רביעי,
ה־ 2.5.73 כשעה .8.00
בתוכנית: הרצאתו של מזכיר
התנועה והיועץ הפרלמנטרי

אמנון !כווני
אשר ישיב לשאלות הקהל.

תפוזי

שלושת סיירי־הבטיהות עצרו בחריקה
את הקטנועים שלהם, בפינת רחוב שפירא
בתל-אביב, פתחו במרוצה בעקבות חייל
שצעד על המידרנה לפניהם.
כשהשיגו אותו, הסתערו עליו השלושה
בעזוז נפש. אחד תפס בידו הימנית, השני
דחף אותו בגבו לעבר הקיר, השלישי הת ייצב
מולו.
החייל, רב־סמל אליהו אוריון 24 מד־ריך־נהיגה
בצה״ל, השתחרר מהסייר ש אחז
בידו :״אולי תרדו ממני,״ נזף בתפו זים
המשולהבים.
היסטריה. אלא שנציגי סיירת תפוז
היו עסוקים מדי במלאכת הקודש. הח סון
מבין השלושה, יוסף גליק, סטודנט
באוניברסיטת תל-אביב, זינק מחדש על
החייל, כששני האחרים עוזרים בידו.
אליהו אוריון התגונן במהירות וביעילות.
גלייק חטף מכה בפרצופו, נפל למיד-
רכה כשפניו זבים דם.
זה הספיק לשני אחיו גיבורי־החהילד: .
הסייר השני קיבל היסטריה, התחיל לבכות
למראה הדם. השלישי נסוג לטווח־ביטחון,
החל זועק לעזרה לתוך מכשיר־הקשר
שלו.
חריגות מסמפות. ההסתערות על ה חייל
לא היתד, החריגה היחידה שביצעו
(המשך בעמוד )26
העולם הזה 1861

צוללנים אדה ושכנים חייהם -בגדל חסנו! בבדוסות

קו ס נ זו

כתוב כדיוק מה שאני מספר לו.
אני לא מפחד. אל תכתוב סתם ש שמעת
פה. תכתוב ־בפירוש ששמעת מ ם

מוטי גונן איננו מהפחדנים. לא בים ולא
ביבשה. לא במעמקי המצולות, שם
הוא מוצא את פרנסתו כצוללן, ולא ב משרדו
של הבוס חמור־הסבר.
השבוע, בנוכחותו של הבוס, אלוף־
מישנה (מיל ).מישאל שחם, השמיע מוטי
כמה האשמות נוקבות, שלא כל עובד היה
מעז להשמיען:
הוא טען, בפשטות, כי חברה ממשלתית
ציבורית מסכנת את חיי עובדיה — בגלל
שיקולים כספיים.

א סון
במצולות

המאשים

מוטי גונן, צוללן
בק.צ.א.א ,.שהעלה
השבוע האשמות על זלזול בבטיחות מצד
החברה הממשלתית של קו צינור הנפט.

ההתחלה ־ והסוף

ך* חכרה שהואשמה בצורה חמורה
1 1כל-כד היתר. החברה שממנה מוציא
מוטי את פרנסתו — קו צינור. הדלק
אילת—אשקלון.
•סיפר מוטי, אחד מתריסר הצוללנים של

״בכל העולם נהוג שאסור לצלול לבד.
אפילו בחיל־הים זה נהוג. זהו אמצעי
בטיחות ראשון במעלה.
״רק לפני כמה שבועות קרה לי שנגמר
לי החמצן בבלונים, כשהיינו במעמקים.
״סימנתי לבן־הזוג שלי, עזרא, שהאוויר
נגמר לי. כשאתה בעומק של שבעים מטר
מתחת לפני המים, אתה לא יכול פשוט

גילגול לאחור מהסירה, כשידו שומרת שהמסיבה לא תישמט מעל
פניו בגלל התנופה. בתמונה משמאל: צוללן (בתוך המיכל)
מדגים מה קורה בסופה של צלילה עם תקלה: כתוצאה משהייה

הירידה למטה

צוות־צלילה יוצא לפעולה: אחד הצוללנים, אברהם
מצליח, כבר במים, בעוד חברו, רב פרל, לבוש חלי־פת־לחץ
ומיכל־חמצן, מתכונן להצטרף אליו. שני צוללנים יישארו בסירה, שתישאר
לעגון במקומה כל עוד ישהו שני חבריהם במעמקים. ברקע: קטע מצינור הנפט
אילת — אשדוד, הגלוי על פני המים, ליד ירכתי ספינה שאל מחסניה הוא מחובר.

לזנק למעלה. העלייה מעומק כזד. צריכה
להימשך שבע דקות, עם המתנה מתחת
לפני המים.
״בן־זוגי נתן לי את הצינור שלו. לקחתי

ארוכה מדי במעמקים, או עלייה מהירה מדי למעלה, אין החנקן
המצטבר במעמקים בדמו של הצוללן מספיק להיפלט החוצה,
והצוללן עלול לסבול חבלות פנימיות חמורות ביותר. הפיתרון :
הוא מוכנס לתא־לחץ- ,שם מייצרים לחץ אטמוספרי דומה לזה
שבמעמקי 1המיס, ומקטינים אותו בהדרגה, במהירות הנכונה.

אוויר מהצינור שלו, והחזרתי לו. וכך,
כשאנחנו נושמים חליפות מאותו צינור,
(המשך בעמוד )26
עלינו בשלום.

קומנדו הנבט
(המש מעמוד )25
״אם קורית תקלת כזו כשאתר. לבדך
למטה, זה לא כל־כך נעים.
״וקיימות כמובן עוד תקלות נוטפות,
שאם אתה עם בן־זוג — הוא יכול להציל
אותך או להזהיר אותך. אבל אם אתה
לבד — אתה אבוד.
״למרות ז אתי קרו כמה פעמים מיקרים
שירדתי למטה לבד.״

זילזול
ב ב טי חו ת

* *1וללנים, צנחנים, נהגי־מירוצים —
£נראים כהרפתקנים חסרי־אחריות ב עיני
הציבור הרחב. האמת היא שאנשים
אלה מקפידים בקיצוניות על כל כללי ה בטיחות.
הם יודעים שכללים אלה נועדו
להבטיח את. חייהם. ולמרות הריעה הכל לית,
הם מעריכים מאוד את חייהם.
מה גרם לצוללן ותיק במוטי להסתכן
בצורה כל־כך חמורה?
מוטי משך בכתפיו :״יש מקרים שבן־
הזוג איננו. חסר מישהו. אבל העבודה לא
יכולה לחכות. אם תשאיר אותה לא־גמד
רה, הים יהרוס את הכל שם למטה. אז
אתה יורד. מפני שאם לא תרד — יפטרו
אותך.״
״האם גם צוללנים אחרים בק,צ.א.א.
יורדים לבדם?״
״כן. אבל צריך לזכור שזה לא מנהג.
זה קורה רק במקרים מיוחדים.
״בכלל, מצב הבטיחות בק.צ.א.א ,.עם
כל הליקויים שבו, הוא עדיין זהב, יחסית
למה שמתרחש במקומות אחרים בארץ.
בישראל לא קיימים תיקני־בטיחות רש מיים
לצוללנים. לא משרד העבודה, ולא
שום משרד ממשלתי אחר, לא מפקחים על
תנאי־עבודתנו.״
מוטי גונן, יליד תל־אביב, בן 27 ואב
לבת ובן, אהב תמיד את הים. לאחר
שסיים בית־ספר ימי, התנדב לצר,״ל בגיל
17 וחצי, שירת כצוללן בחיל־הים. לאחר
השיחרור, ניסה פרק זמן לעבוד על ה יבשה,
היה ארבעה חודשים נהג בדן.
אחר, חזר לים :״הרעש שיגע אותי.

מסובכים וענקיים. סירות־גומי, אמוראים,
ציוד־צלילה. מנהל הבסיס, האחראי על
תיפעולו ובטחונו, הוא אלוף־מישנה (מיל).
מישאל שחם, אחד המפקדים הידועים ב־צה״ל.
מישאל בן ה־ ,61 יליד סג׳רה ש התפרסם
כאחד מראשוני יחידה 101ה־נודעה,
היה במלחמת־השיחרור בין היתר,
מפקד חטיבת גולני.
חקלאי ולוחם זה, הידוע גם כאיש איר-
גון מבריק, הוא האחראי על כך שהנפט
המגיע לאשקלון ימשיך בשלום את דרכו
הלאה לרחבי העולם :״כל העולם מת עניין
במיתקן שלנו,״ אומר הוא.

חופ שית
** ל אמודאיו — העילית של צוות
^ המיתקן — אומר שחם :״לצלול זו
לא בעייה. כל אחד יכול לצלול. הבעייה
היא לעלות בחזרה — בשלום.״
לשם כך, מסביר המנהל, קיים במיתקן

הדגים שאני פוגש למטה לא מקשקשים
כמו הנוסעים. גם בן־הזוג שלי לא מדבר
בשעת הצלילה. אני אוהב את השקט ש שם.״

דו ת
ב חולו ת
** שרת הצוללנים הצעירים של
יגק.צ.א.א. הם החולייה העדינה והמורכ בת
שבאמצעותה מועבר הנפט, שהגיע ב צינור
מאילת, אל האוניות העוגנות בנמל
אשקלון. הם המתחזקים ומפעילים את
מערכת הצינורות שבתחתית הים — בכל
מזג־אוויר, בגשם ובסערה. בחגים וב שבתות.
כי הנפט צריך לזרום, לזרום
תמיד.
כבר הגישה למיתקן ק.צ.א.א. באשקלון
מכניסה אותך לאווירה מיוחדת. כביש
צר, בודד, ביז גבעות חול שוממות. לפתע,
עמדת־ביקורת על הכביש. שומר מלווה
בשני כלבי־ענק בודק את ניירותיו בקפדנות,
מבקש בנוסף אישור טלפוני מ המטה.
הבסיס
הימי נראה כמו תפאורה מסרט
של ג׳יימס בונד. מיתקני־צינורות ומיכלים

במדינה
(המשך מעמוד )24
הסיירים מסמכותם. הם גם סירבו להז דהות,
כפי שהחוק מחייבם.
הסיירים אמנם עברו את העבירות —
אולם החייל שילם את המחיר. סלט־התפד
זים שעשה משלושת הסיירים עלה לו ב שלושה
ימי־מעצר.

סיפר השבוע אוריון עלי. ההתפתחויות

נסעתי בג׳ים צבאי בדרך השלום, ל כיוון
הקרייה. לקחתי טרמפ קצין אחד.
פתאום הופיע בפני הסייר גלייק, ואמר
לי שאני צריך לפנות שמאלה. לא הבנתי
מדוע והמשכתי לנסוע ישר.
הסייר עקב אחרי כל הזמן. בקרייה הוא
ניסה להוציא אותי בכוח מהג׳יפ. שמרתי
על העצבים שלי, ונסעתי הלאה.
אחרי שירדתי מהג׳ים, הסייר המשיך
לעקוב אחרי בווספה, ועוד הזעיק שני סיי רים
נוספים.
כאילו פושע. ברחוב שפירא התלבשו
עלי. גלייק פגע בי, ואז השבתי לו.
לקחו אותי למישטרה. התנהגו איתי שמה,
כאילו הייתי מי יודע איזה פושע.
החזיקו אותי במעצר שלושה ימים, כ אילו
לצורך חקירה. קצין אחד אמר לי
שלא ישחרר אותי עד שלא ייצא הסייר
שהיכיתי מבית־החולים.
גם הגירסה של המשטרה, כאילו שיש
להחזיק אותי במעצר עד שישוחרר הסייר
הפצוע מבית־החולים — היתה שקר.
חבר שלי יצא מיד, באותו יום לבית־החולים
איכילוב, וגילה שהסייר קיבל טיפול
ועזב את בית־החולים באותו יום.

רפואה
מל ח מו תעצ 0 ,3

מאמצי־עגק מושקעים ב״איכימב״
בהצלת חייו של תיגוק ערבי

ךךיןן \

| | 1ך 1ן ן אלוף־מישנה (מיל ).מישאד
11111 שחם, מנהל הבסיס־הימי
באשקלון של ״ק.צ.א.א.״ ,האחראי שהנפט
המגיע לאשקלון יועבר בשלום לאוניות.

להקמת איגוד מקצועי של צוללנים :״יש
צוללנים באבו־רודס, באילת, בחברת־החשמל,
במקומות אחרים. יש מקומות ש ההפקדות
שם נוראה. אפילו תא־לחץ אין.״
אלא שההסתדרות, בימים אלה, עסוקה
כנראה בנושאים מסעירים יותר .״האמור אים
פנו לאברמוביץ ז״ תמה השבוע דן
עם־שלם, דוברו של אברמוביץ .״לא ידוע
לי מאומה.״
טענות בטיחות נוספות של גונן, להן
מקשיב גם שחם בעניין:
• תא-הלחץ ממוקם רחוק מדי מהחוף
— במרחק 15 דקות. לדעת גונן, חייב
המיתקן להיות במרחק חמש דקות מהחוף,
אולם ההנהלה סירבה לקרבו, משום שהוא
מתקלקל מהר יותר על החוף.
• הצוללנים מקבלים מהחברה חליפות־צלילה
זולות, שמחירן כאלף ל״י האחת,
והן אינן יעילות דיין בחורף. את החלי פות
היקרות יותר, העולות 2,500ל״י האחת,
מסרבת החברה לספק לאמוראים.
החיסכון איננו רק בהשקעה החד־פעמית.
זו הוצאה שוטפת, מאחר שחליפה, גם

ראש־צוות הצוללנים של ״ק.צ.א.א.״ ,גרשון לביא, בחברת ילדיו. כחבריו
בקומנדרהנפט, אוהב לביא את עבודתו במעמקים, ממעט לחשוב על העתיד.

תא־לחץ :״אנו מטפלים בעצמנו בצוללן
שנפגע וזקוק לתא־לחץ. אם קופת־חולים
היתה מטפלת בזה, הצוללן היה מגיע ל־חברה־קדישא.״
התמורה
לעבודה הקשה והמסוכנת היא
נדיבה, לדברי שחם :״הם מרוויחים טוב.
טוב מאוד.״ כמה? שחם מניף ידו, בתנו עה
המקיפה את האופק.
הוא מזמין למשרדו שני צוללנים, מאפ שר
להם לדבר בחופשיות.
מוטי גונן מקבל את ההזמנה, תוקף בחופשיות
את נוהגי הבטיחות, מקפיד יחד
עם זאת לציין כי במקומות אחרים המצב
גרוע הרבה יותר.
אברהם מצליח ,32 ,נשוי ואב לשלוש
בנות — ובכך מאשר את האגדה כי צולל נים
מולידים רק בנות — מסתפק בתיאור
עבודתו, משאיר את ההתקפות למוטי.
״נכון,״ מסכים מצליח ,״הבעייה היא
לעלות, לא לרדת. לאחר שהייה ב מעמקים
של 28 דקות, אתה חייב לעלות
לאט, במהירות עשרה מטר לדקה. בעומק
שלושה מטר, עליך להיעצר ולהמתין. אם
לא ישתחרר מדמך כל החנקן שהצטבר בו
במעמקים, תצא ליבשה עם ריאה קרועה,
או שטף־דם מהפה, או כאבי-תופת בחזה,
בגפיים, או במקומות אחרים.
״כשזה קורה, אתה מוכנס לתא־לחץ.
אם המצב חמור במיוחד, אתה מועבר ב מסוק
לבית־חולים.״
בחצי השנה האחרונה אירעו שתי תק לות.
צוללן צעיר עלה מהר מדי, הוצא
מהמים עם כאבי חזה וקשיי נשימה. צוללן
אחר, מבוגר, שהה למטה יותר מדי,
נזקק גם הוא לטיפול רפואי.
״ובשביל מה כל זה ז״ מהרהר מוטי
גונן בקול .״אם מחר לא אוכל להמשיך
לעבוד — אמצא את עצמי ברחוב. במקרה
הטוב ביותר, גיל 40 הוא גיל הפרישה ב־מיקצוע
שלנו. בלי פיצויים.״ ״

חי סכון
מגוחך
•< וכן ניס״ לתקן את תנאי עבודתם
^ שלו ושל חבריו, פנה. לאוריאל אבר מוביץ,
איש הוועד־הפועל, ביקשו לפעול

מהסוג היקר, נשחתת אחרי שלושה עד
שישה חודשי עבודה.

או ת ה עבודה,
משכורת שונה
ף 0התמורה שמקבלים הצוללנים
^ עבור עבודתם נשמעת קצת צנועה
יותר, כשמספר עליה מוטי :״יש לי חופשה
שנתית של שבוע,״ הוא מספר .״אבל
אני עובד אצל קבלן, העובד בשביל
ק.צ.א.א. צוללנים שעובדים ישירות בשביל
ק.צ.א.א. נהנים מ־ 24 ימי־חופשה. גם המשכורת
שלהם גבוהה יותר.
״אני, ראש צוות־צלילה, הרווחתי, נטו,
כולל עבודה בשבתות וחגים: בדצמבר —
1,188ל״י. בינואר — 1,555ל״י. בפברואר
— 1,293ל״י. במרץ — 1,191ל״י.
״עבור כל צלילה אני מקבל, בנוסף ל משכורת
25 ,ל״י. עבור שעת עבודה אני
מקבל שש ל״י — ויש אמודאים שמקבלים
ארבע וחצי ל״י. חצי משכרה של עוזרת״.
גרשון
לביא, ראש צוות־הצוללנים של
החברה עצמה -ל בניגוד לצוללנים המועסקים
על־ידי הקבלן יונה לרר — סותר את
טענתו של גונן בדבר ריחוקו של תא-
הלחץ. לדעתו׳ המרחק סביר.
אשר למשכורות, הוא מודה כי ששת
האמוראים של ק.צ.א.א. מקבלים כ־ 50 עד
200ל״י לחודש יותר מאנשיו של לרר.
גם הוא מוכן לאשר כי צלל, בהזדמנו יות,
לבדו, כשהיה צורך דחוף לסיים עבו-

וגם הוא יודע שהעתיד, לגביו, מעורפל
למדי :״אחרי גיל?40״ הוא מתהרהר ב תשובה
לשאלה .״אני מקווה שאקבל ג׳וב
אחר, פה במיתקן.״
״חתמו איתר חוזה על כך? זה בטוח?״
״לא חתמו,״ מודה גרשון. הוא אינו
נראה מאושר ביותר .״אבל יש הסכם בעל
פה. הסכם ג׳נטלמני.״
לאנשי קומנדו־הנפט, המסכנים חייהם
כדי שד,נפט ימשיך לזרום, לזרום, ללא
תקלות, ללא הרף — זה מספיק.

מחמוד חמדגה איננו יודע זאת, אולם
הוא נחשב לאישיות החשובה ביותר כיום
במחלקה הניאורולוגית של בית־החו־לים
איכילוב התל־אביבי. הוא שוכב לו
בתוך האינקובטור שלו, פג יחיד בכל
רחבי הקומה החמישית, המלאה מבוגרים.
אין זה פלא: גם מחלתו של מחמוד
בן שלושת השבועות היא מיוחדת במינה.
ניתוח אחרי ניתוח. הפג, בן להו רים
בידואיים תושבי עזה, נולד כשעצביו
מחוץ לחוט־השדרה. חמישה־שישה מק רים
כאלה מתרחשים ברחבי הארץ מדי
שנה. הניתוח בהם, המבוצע תחת מיק רוסקופ,
מתקיים רק בהסכמת ההורים.
בניתוח כזה, מנסים הרופאים להכניס
את העצבים בחזרה לחוט השדרה. כש
התינוק
הבדואי באינקוגשור
בודד בקומה החמישית
הניתוח הראשון מסתיים, מתבצע בחולה
ניתוח שני, שנועד להעביר את הנוזלים
שהתרכזו במוח לתוך חוט־השדרה.
סיכויים אפסיים. מוחמד, שנולד ב הריון
נורמלי לחלוטין, הובא לאיכילוב
שבע שעות לאחר לידתו, על־ידי רופא
עזתי בשם נעים אבו־גזלה.
כל ניתוח כזה דורש אלפי לירות, צוות
רופאים שלם, וטיפול מיוחד. למרות כל
המאמצים, סיכוייו של מוחמד לעמוד על

רגליו ולהלך אי־פעם בחייו, אפסיים כמעט.
לעומת זאת, קיימים סיכויים טובים
להציל את חייו.
ולמען זה, מוכנים הרופאים לכל מאמץ.
מישטרה יום השואה
שדס,מה אדפס׳

היא עשתה הכר כדי
7א?הידרדר, והמישטרה
חשדה שהיא זונה
״מה אעשה, לא ידעתי שביום ראשון
היה חג השואה,״ אמרה סימה אלפסי,22 ,
חדרנית במלון פלורידה בתל־אביב. היא
אולי לא ידעה זאת בתחילת הערב,
אבל בסופו היה לה יום שואה פרטי.
״קבעתי עם חברה פגישה בקפה ברחוב
בן־יהודה פינת רחוב ארלוזורוב בתל-
אביב,״ סיפרה סימה, ילידת מרוקו, נשו אה,
המנהלת זה שנה משפט גירושין מ בעלה
:״באתי לשם בשמונה וחצי בערב
והקפה היה סגור. אמרו לי שיש חג השו אה
ובשביל זה סגור. אז עמדתי ליד תחנת
האוטובוס וחיכיתי.״
לפתע עצרה לידה ניידת משטרה. מתוך
הניידת קפצו שלושה שוטרים, אנשי החול יה
למלחמה בזנות במיפלג הסמים והמו סר.
בערב יום השואה הגבירה משטרת

מוכה אלפסי
להתפשט באמצע הרחוב
תל־אביב את מאמציה במלחמה בזנות. אם
בתי־הקולנוע ובתי־הקפה סגורים, אז למה
שדווקא הזונות יצאו נשברות מכך?
השוטרים חשדו משום מה בסימה כי היא
זונה, למרות שלא הכירו אותה קודם לכן.
״הם תפסו אותי וביקשו פרטים,״ נזכרת
סימה ,״נתתי להם. אז הם אמרו לי , :איפה
הצמר־גפן שלך?׳ נתתי להם את התיק.
הם שפכו כל מה שהיה בתוכו. היד. שם
רק שוקולד. אחר כך אמרו לי, :תראי
מה יש בחזה שלך, בטח את מחביאה שמה
את הכסף שלקחת מחקליינטים.׳ הם רצו
שאתפשט — ברחוב.״
״אמרתי להם: מה אתם רוצים ממני ן
אני לא זונה! אני אשה נשואה! אבל הם
צעקו עלי, :אל תעשי הצגות! ,כשלא מצאו
אצלי שום דבר אמר שוטר אחד, הרצל
שמו, לשני, :תרימו אותה! ,אז הרימו
אותי לניידת.״
מכות כניידת. בניידת היו כבר יצאניות
אחרות, שנאספו ברחובות תל־אביב
אחרי שהשביתו את האבל. הם ניסו לנחם
את סימה שפרצה בבכי וביקשה מהשוט רים
להמתין עד שתבוא חברתה כדי להו כיח
להם שבסך הכל קבעה פגישה. סימה
צעקה אל היצאניות :״אני לא זונה!״
ואז התחילו להכותה. השוטרים גיסו להפריד.
סימה נתקפה בהיסטריה ,״קיבלתי
קריזה!״ סיפרה ,״אז התחילו להכות אותי
וצעקו עלי, :פרוצה! את עושה הצגות.,״
סימה הובאה לתחנת המשטרה בנפה
הצפונית. שם בדקו השוטרים את עברה.
הסתבר כי היא אינה מוכרת כיצאנית.
״בשביל מה כל זה? אסור כבר לבחורה
הגונה •לעמוד ברחוב? כשעזבתי את בעלי
היה לי שעון פלטינה. מכרתי אותו ב־1300
לירות כדי שלא אצטרך להיתדרדר ולא
לצאת זונה, בשביל הכבוד שלי. אז עכשיו
עושים לי דבר כזה?״ בכתה סימה אחרי
ששוחררה.

שיט חופים
בחו. העצמאות
כילוי נפלא כחג העצמאות
על א.מ .״דן״ לאורך חופי
ישראל מיום ראשון אחה״צ
עד יום שני כערב
()6.5 — 7 .5.1973
אפשרות לחזות במצעד צה״ל בטלווי זיה
במעגל סגור 2 .תזמורות לריקו דים,
ביניהן ״מל קלר״ ותזמורתו.
מנחה: ויקטור אפשטיין. בחירת מלכת
האניה( .המעוניינות להשתתף בתחרות
תתקשרנה אל ויקטור טל 56248 .לק בלת
פרטים) .סרטים, בריכת שחיה,
משחקי חברה, תחרויות פרסים, אול מות,
בארים 5 ,ארוחות.

המחיר: רר 200.— ,ל״י.
הנחות מיוחדות לילדים
וקכוצות.

אין צורך בדרכון או בוויזה.
הסיור מאורגן ע״י
סייטסיאינג, רח׳ הירקון 81ת״א
טל.56249 ,56248 .

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
חד״ר

מרדצי זידמן
תוצאת רשפים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

ואפילו בכעס. לאחר ידידות בה ממושכת, עזב דני במפתיע את דירת־הגג
המשותפת שלהם, בה התגוררו השניים עד בה עת ארוכה בצוותא.
הצרה היא, שהם נפרדו רק בחייהם הפרטיים. בעבודה, הם ממשיכים להיות
יחד.
שכן דווקא עכשיו נערכות החזרות של הרביעייה דרורה חבקין־דני ליטאני

לומד בטכניון, ומשמש ככתב מוסף־ד,סטודנטים
דורבן של ידיעות אחרונות,
הכלה המיועדת למדה עד עכשיו —
ספרות ומיקרא — באוניברסיטת תל־אביב.
אבל עכשיו היא תעבור כמובן לאוניברסיטת
חיפה.
חיים שפרן, ידידו של דורון, שיינשא
בהפרש של ימים ספורים, היו בנו של
עורך־הדין יוסף שפרן. רעייתו המיוע דת,
מיכל שליט, היא בתו של עודד־הדין
המשמש כיועץ המשפטי של סולל־בונה.
בקיצור,
עוד ענף בריא.

עופרה פוקס ואהוד מנור.

ודווקא עכשיו, כשנדרש מכולם שיתוף פעולה מקסימלי, נוצר הקרע הזה.
דרורה, גרושה ואם לשניים, ודני, הצעיר ממנה במספר שנים, ניהלו ביניהם

מי מכיר את המלאך הכחול?
שמה המקצועי הוא מרגרט, המלאך הכחול — ״הרקדנית הבינלאומית
המפורסמת מישראל, כוכבת הטלוויזיה הישראלית והבי.בי.סי.״
ואכן, היא אחד המספרים החזקים בתוכנית המועדון השוטפת. וזה אומר משהו.
בי להיות אפילו סתם מיספר בתוכנית של מקסים — מועדון־החשפנות המפורסם
ביותר של וינה — זה כבר הרבה. ולהיות שם כוכב — זה כבר ממש קאריירה.
אצל המלאך הכחול, סוד״הצלחתה די גלוי־לעין. צריך להיות עיוור כדי לא
לראותו. זוג שדיה המפוארים עומד בהצלחה בתחרות עם מיטב התוצרת הווינאית.
וזה במובן מה שמעניין בעיקר את הווינאים והתיירים הממלאים מדי לילה
את המועדון המפואר. העובדה שהיא ישראלית רק מוסיפה לפיקאנטיות של הופעתה.
בך שמובן שאיש לא יטרח לבדוק בציציותיה — אני משתמשת במשל כמובן —
בדיוק איזו מין ישראלית היא. אני, לעומת זאת, ניסיתי — ונכשלתי. בבל אשר
פניתי, לא הצלחתי לזהות את שמה הישראלי של המלאך הכחול מווינה.

ליטאני וחבר,ין
רומן ממושך, והצד העצוב — או אולי מעורר־התקווה — בפרידה עתה, הוא שזה
סתם סיבסוך משפחתי, בלי המשולש הנצחי: דני עזב סתם, לא בגלל שום אחרת.
לא שזה הנמיך את הזיקוקין־די־נור: בשעת החזרות, אירגנו ביניהם עופרה
ואהוד תורנות שלא להשאיר את דני ודרורה לבדם אפילו לרגע. המתח ביניהם כל־בך
גדול, שרצוי לא להעמיד בפניהם את הפיתוי של שיחות ישירות.

הזמות שאצלה
נתפס מד סבוגו
יש סיפורים בעיתונים שמעוררים סקר
נות יותר מאשר מספקים אותה. כמו המי
פור על יורם לנדסברגר, שנתפס על
אנקורי ידי המשטרה אצל זמרת שלא פורש בשמה.
הזמרת
היתה — נכון — מרגלית
אנקורי. איך ניחשתם?
מרגלית. נודעה מאז ומעולם בחיבתה
לחברת טיפוסים אורגינליים וססגוניים.
גרושה ואם לילד, היא היתה נשואה בזמנו
לאיטלקי. אבל זה היה באמריקה.
בארץ היא התפרסמה ככוכבת שיער, ובכלל
בגישתה החופשית לשאלות החיים
והחברה, כמו שאומרים.

צרות של
בשביל מה עמל הבן־אדם ומתייגע,
בשביל מה הוא טורח ונעשה מיליונר ן
בשביל להגיע כמובן אל השלווה ואל
הנחלה לעת זיקנתו.
זה בדיוק מה שחיפש הקבלן הנודע
א רי ה פיל ץ. כל חייו בנה בתים, נהייה
מיליונר, והאמין שהגיע, לעת זיקנתו,
אל השקט.
בימים אלה, רחוק מאוד השקט ממנו.
פילץ עצמו, שלמרות כל המיליונים
שלו נשאר יהודי חביב ועממי, צנוע־הליכות
וחס-לב, מתגורר כרגע במלון
הילטון בתל-אביב. הוא עקר מדירתו ה מרגרט מפוארת
לאחר שסבל התקפת־לב, ונאסר
עליו לטפס מדרגות.
בדירתו הריקה נותרה לבדח ידידתו,
בעלת הגלריה מרי ריגנפלד.
פילץ הכיר את מרי מספר שנים לאחר
שהתאלמן, והשניים נראו מאז באורח-
קבע יחדיו, בין היתר מדי בוקר בבריכת-
השחייה גורדון התל״אביבית.
בשהתהדקה הידידות, התגרשה מרי,
בעצמה כבר סבתא, מבעלה, עברה לגור
בדירתו של פילץ.
היחסים הלבביים בין השניים נעכרו

קימעה עקב חילוקי־דעות שפרצו בין
פילץ, בעצמו סב לשלל נכדים, לילדיו.
לפני זמן מה, הובהלה מרי במצב קשה
לבית״החולים אסותא. לאחר הרגיעה,
יצא פילץ לשווייץ, ולאחר תקופה מסו-
יימת שם חזר לארץ.
היה זה אז שקיבל את ההתקף.
אולם למרות כל ההתרחשויות, לא
חלף המתח המשפחתי שנוצר לפני הנסיעה,
ונראה שעוד יש ליישר כמה וכמה
הדורים עד שיושג שלום־בית.
ואם יושג נראה לי שיושג במחיר יקר.

תמרורים
נישאו • בכנסיה קטנה באירלנד,
חברת הפרלמנט הבריטי, הצעירה
דבלין, שהתפרסמה כלוחמת למען זכו יות
האזרח, שחיכתה ב־ 1969 את שר־ה־פנים
רגנאלד מולדינג וכינתה אותו ״רו צח
צבוע״ ,והמורה מיכאל מקאדסקי
( ,)24 הידוע בקשריו ההדוקים עם האיר־גון
לשיחרור אירלנד. אלה הם הנישואים
הראשונים של בני הזוג, ולברנדט נולדה
לפני כשנתיים בת, שעל־פי סירובה המוחלט
של האם, אינה קרוייה על שם
אביה. הרומן בין השניים החל בקיץ לפני
שנה, כאשר הם נפגשו במיסגרת המאבק
נגד צירוף בריטניה לשוק המשותף.

ברנדט

נישאו • בקליפורניה, בנוכחות שב עת
ילדיו של החתן, הזמר־שחקו דין
מרטין ( )55 והדוגמנית קתי הון (.)25
אלה הם נישואיו השלישיים של מרטין.

מצפים

אנשי חילוץ

מונתה • לתפקיד קורא התסריטים
הנשלחים למחלקת הדראמה של הטלוויזיה,
במקומו של ד״ר תום לוי שסיים את תפ קידו,
עפרה ביקל, שהיתר, אשתו של
השחקן תיאודור ביקל, מפיקה ובמאית ש שהתה
10 שנים
בארצות־הברית ו חזרה
לפני שלושה
חודשים לארץ.

ש. מ.ג.ר
בכל רחבי הארץ

ינוק • הסופרת
דבורה (מעבר
לכביש) עו מ ר ובע לה
שהוא אחד מ מנהלי
תיאטרון הבימה
שמואל עומר.
לבני הזוג
שני ילדים: בת
בגיל 16 ובן בגיל

עומר

נתבע • על־ידי ארבעה צעירים ש טוענים
כי הוכו על־ידו, זמר הרוק אלי
כיס פרסלי. הצעירים דורשים ממנו
ארבעה מיליון דולר.

אושפז

בבית־ד,חולים על־שם שי-
בא בתל־השומר, ל אחר
שנפל באוטו בוס
עת סייר יחד
עם קבוצה של נכי־צר,״ל
בביקעת ה ירדן
ושבר שתי
צלעות, אבי הפצועים
שמחה הול-

צברג.

זהו כוחה של חברת היכולת להעמיד
לשרותן־ ,הנהג.את
הכוחות המקצועיים
הטובים ביו תר בכל
מקום ובכל שעה !
פנה עוד היום ל ש.מ.ג.ר
וסוכן החברה יבקר אצלר
ללא כל התחיבות.

נפטר. מ-
התקף־לב, בפירנ צה,
בגיל ,49 פרו פסור
מנפרדו לי־הולצברג
ברנומה
שהיה מ הפעילים
המרכזיים
למען ישראל באיטליה. נולד למשפחה
נוצרית, התגייר ב־ ,1953 היה פרופסור ל היסטוריה
של התקופה הקלאסית באוניברסיטת
פירנצה והתמחה בהיסטוריה של
האימפריה הרומית ובהשלכות של כיבוש
יהודה.

נפטר. מהתקף־לב, בגיל ,59 מנהל
בית היולדות בכפר־סבא,

בן־ציון פרי

פטר * בירושלים, בגיל ,74 חוקר
הרומנסה הספרדית משה אטיאש. יליד
סלוניקי, היה מזכיר הוועד הלאומי בימי
המנדט והמנהל הראשון של מחלקת החי נוך
והתרבות של עיריית ירושלים.
נפטר • בלונדון -הסופר והעיתונאי
היהודי ;׳ודג׳ ליכטהיים, בנו של המנהיג
הציוני הנודע ריצ׳ארד ליכטהיים.
נפטר. בירושלים, בגיל ,80 אלי עזר
שאר־ישוב, שהיה מחלוצי הפיר־סומת
בארץ. עלה לארץ ב־ ,1909 החל עו סק
בפירסום בעיתון דואר היום מיסודם
של אליעזר בן־יהודה ואיתמר בן־אבי,
אחר פתח מישרד פירסום בירושלים.
נפטר. בלונדון, בגיל ,85 עורך־ה-
דין ליאו־נרד שטיין, שהיה בזמנו ה יועץ
המישפטי של ההסתדרות הציונית
העולמית ואחד מעוזריו של חיים וייצמן,
חיבר ספר על הצהרת בלפור.

נ. 1_1כמ. גב.ו־־.ע1רותי מכוניות גרר בע כז
רח׳ יצחק שדה 3 6ת״א,טל. ם*£י* 3 0
מיסודו ובפיקוחו של אגוד המוסכים בישראל
פרסוםפ.ב ס

ככתבה זו נפנפת הפידרה ״הרווקות: האמת הערומה״
להילוך• גכוה. לאחר שתי כתכות שהציגו
כיצד נראה חלק מהתמונה מהצד הנשיי של הבעייה
— מוצגת עתה התמונה מנקודת־ראותו של הרווק.
אריק לביא, עיתונאי תל־אכיכי כן — 26 כמוכן,
רווק — מנתח את הטענות האופייניות שהשמיעו

רווקות נגדו ונגד חבריו. כמהין שנות פעילותם ה•
רווקית, ומציג את הטענות שלו ושל חבריו — נגד
הרווקות.
הוא עושה זאת בלי לחום על ריגשות המין היפה,
ואין פפק שדבריו יגרמו לתגובות חריפות.
לביא אינו חושש. הוא מצפה להן _ ומובן לענות.

הן רודפות אחריך 24 שעות ביממה ־ סוחבות
אותך להורים ביום השני ולחופה ביום השלישי

מאת

אריק לביא

פני שאתחיל לספר איך נראית
/הרווקה מישראלית המצוייד. מנקודת־מבטי
שלי, הרווק הישראלי המצוי —
הייתי רוצה לתאר מה קורה, בתשעה מק רים
מתוך עשרה, לאחר פגישה ראשונה
שלי עם חתיכה חדשה:
לתת את מספר הטלפון שלך לרווקה
כזו, אחרי שבילית בחברתה ערב ראשון
— זהו צעד מסוכן ובלתי נבון ביותר.
לשונאי הטובים ביותר לא הייתי מייעץ
לעשות דבר כזה.
אינך מספיק להגיע למוחרת בבוקר
לעבודה — והגברת על הקו. כאשר המז כירה
מבקשת ממנה להזדהות — היא
מכריזה על שמה המרשים כעל דבר מובן
מאליו. מה זאת אומרת. האם היא, המז כירה,
עדיין לא יודעת שאתם ידידים
ותיקים? זה, במקרה הטוב. לפעמים, היא
מזדהה, בתשובה לשאלה מי מבקש :״מה
זאת אומרת? החברה שלו...״
אבל כל זה מתגלה לך מפי המזכירה
רק אחר כך. לפני כן, אתה מקבל את
השיחה.
אני :״בוקר טוב.״
היא :״אצלך עוד בוקר? צילצלתי אליך
לפני שעה, ועוד לא היית במשרד.״
אני (כבר מתנצל) :״היתר, לי פגישה
מחוץ למשרד...״
היא (בקול מתקתק) :״מה אתה עושה
הערב?״
אני :״יש לי עבודה לגמור.״
היא :״תעבוד מחר. יש לי במקרה כר טיסים
לתיאטרון.״
ולך תעשה שמיניות באוויר, עד שתש תחרר
מזוג הכרטיסים הללו. לך תעיז

כל זאת — בצאתן לדרכן בחיים.
עד הרגע שהן מגיעות למסקנה שהן
חייבות להתחתן — אסון הקורה להן,
לעניות דעתי, מוקדם מדי.
מאותו רגע — הן מפסיקות להיות כנ״ל,
הופכות להיות מתחרות, מתוסכלות ובלתי-
נסבלות.
הן נכנסות למירוץ אימים המתשיש אותן
לחלוטין. מירוץ מטורף ואינסופי אחר
שמלת הכלולות.
הרווקה הישראלית המבקשת להתחתן
איננה מבקשת הרבה. דירה, מכונית,
מקצוע מכובד. הכי רצוי שתהיה רופא או
מהנדס-אלקטרוניקה.
מהר מאוד הן מוותרות גם על תנאים
אלה, מסתפקות במועט שבמועט: שתהיה
לבוש מכנסיים. ולפעמים, אפילו זה לא .״
דבר אחד אני מוכרח לומר לזכותן:
אין הן מסתירות את עובדת היותן מש תתפות
במירוץ המטורף. הן מודות בכך
בפה מלא, מנסות לגרור אותך בריש־גלי
לאישור של ההורים ומשם לרבנות.
אחת התוצאות העגומות של מירוץ העב־ברות:
מעט הרווקות הנורמליות, שאינן
משתתפות במירוץ זה אחר עקרון החתן,
לא חשוב מיהו ומהו — מתחילות לחשוד
שמשהו לא בסדר איתן. שהן תפסדנה
משהו חשוב.
ואז, גם הן נכנסות למירוץ.

אילן (הודיעה מייד :״אני לא דתייה״).
הגעת בשעה היעודה. בכוונתך להסתלק
כעבור שעה־שעתיים.
הדלת נפתחת. לפניך אחה מגלה, לא
פחות ולא יותר — ארוחת-ערב. ועוד עם
נרות. אישית׳ אני סבור שארוחודערב
עם נרות דולקים זה משחק באש.
אבל מה אתה כבר יכול לעשות במצב
כזה? נפלת בפח מרגע־ראשון. רק חוצפה
רצינית ביותר יכולה לחלץ אותך משם
שעתיים אחרי הקפה — דהיינו ארבע

שעות אחרי שהגעת.

אמר לי בזמנו ידיד, רווק בן ,28 ביולוג
במקצועו :״אתה חושב שאם הייתי מוצא
חברה מתקבלת על הדעת — הייתי ממשיך
לנדוד כל יום שישי בין ג׳קי לרוול? בסופו
של דבר יש לי עוד כמה דברים בחיים,
חוץ מאשר להתרוצץ בין בחורה לבחורה.
אבל איך אני יכול ליצור קשר עם בחורה,
כשאחרי חודש היא כבר שואלת מדוע
לא הולכים לרבנות?״ הוא צודק כמובן.
מדוע צריכים הוא, אני, כולנו לנסות למ צוא
כל פעם חתיכה חדשה? הרי אם היינו
מצליחים למצוא מישהי שניתן יהיה להיות

יי* שאלה הראשונה שר הרווקה
1 1המצוייח, הנזרקת לעברך בטרם הס פקת
לעקל את שמה: אתה נשוי?
מייד אחריה, השאלות הבאות: מה אתה
עושה? (כלומר איזה מקצוע יש לך) —
בן כמה אתה? האם אתה גר לבד?
שיגרה זו, עשר דקות לאחר שראית

מי רוצה להתרוצץ נ י יום
שישי נין..ויקי״ י״חזד, לחבש
אחות? אבי איו י ו ברירה.
בכלל להסביר, שיש לך בכלל תוכניות
אחרות לערב.
ך* רווקות טוענות כלפינו, הרווקים
( 1בפרט והגברים בכלל, שאנו עושים
חיים, מוקפים נשים כבהרמון, וחיים בגן-
עדן שלא מגיע לנו.
אני מוכן להתחייב רק לגבי העובדה
שאנו מוקפים נשים. לגבי גן־העדן שבו
אנו נמצאים — יש לי ספקות.
אינני רוצה שיבינו אותי לא נכון. אינני
מטיל כל ספקות ברמתה של הרווקה
הישראלית. היא אינטליגנטית, מעניינת,
לפעמים אפילו בלתי-שיגרתית.

אותה לראשונה בחייך — משתנה אן
לעיתים רחוקות.
מה שקורה אחרי מספר ערבים, יכול
להרתיע אפילו את הבעל הפוטנציאלי
ביותר.
אלה זוהר בכתבה הראשונה בסידרה
זו, תיארה את פטנט המסטיק של המאהב
הישראלי המצוי, באמצעותו הוא משחק
ברווקה והופך אותה לפקעת־עצבים רוטטת.
אני אכנה את שיטת המלכודת של
הרווקה בשם משחק העכבישה:
ך* וזמנת לכוס קפה לשמונה בערב.
§ 1אצל אסיסטנטית באוניברסיטת בר־

היא מחתה אותר לדירתה -ומה אתה מגלה?

בחברתה שבוע בלי שנרצה לברוח ממנה
— היינו נשארים. בסופו של דבר, לא כל
הגברים בארץ הם הרפתקנים חסרי-תקנה
כפי שהרווקות מנסות להציג אותנו. היש ראלי
ידוע כמי שאוהב דווקא שמגישים
לו את נעלי־הבית.

כעצם

יש לי נגד הרווקה היש־

ץץה
ראלית?
לפני כן, ברצוני, למען ההגינות, לסכם
את הטענות שהרווקות משמיעות בדרך
כלל נגד בני־מיני:
!• ״אני נפגשת עם גבר בבית־קפה.
הוא יושב מולי ומחכה רק לרגע המתאים
שיוכל להציע לי שנלך לדירתו.
״מהו הרגע המתאים ו תלוי באישיותו.
אצל אחד זה שעה, אצל השני עשר דקות.
״אני עצמי בכלל לא מעניינת אותו.
כל השיחה שלו מורכבת מהתלוצצויות,
השארה הראשונה
שלה,
עוד לבני
שעלתה את שונן:
..אתה נשוי?
שאמורות כביכול לשעשע אותי. אפשר
לשבת איתם שעות — בלי שאוכל לדעת
עליהם משהו. הם אפילו לא מתעניינים
במי שיושבת מולם. יותר נורא — הם
כלל לא מנסים להסתיר את חוסר־־
העניין שלהם במי שיושבת מולם.״
#״לפעמים אני מצטערת שיש לי
דירה לבד. אחת השאלות הראשונות של
כמעט כל גבר חדש שאני פוגשת — אם
אני גרה לבד.
״וזה עוד כלום לעומת מה שקורה
במסיבה. במסיבות מרגישים הגברים עצ מם
חופשיים ואמיצים מתמיד. אולי בגלל
המשקה. הם שואלים אותך אם את רוצה
להזמין אותם לדירה — עוד לפני ששאלו
את שמך.
״בתנאי, כמובן, שעדייו לא קבעו לאותו
לילה. אם כבר קבעו — יבקשו את מספר
הטלפון, ירשמו אותו על קופסת הסיגריות
שלהם. באותה הזדמנות, ירשמו גם אח
הטלפון של היושבת לצידך. להזיק זה
אף פעם לא יכול.״
#״הם בכלל לא מנסים להעמיק את
ההיכרות. הם נותנים לד הרגשה שעושים
לד טובה שהם פוגשים אותך. הם לא
יהססו להודיע, כעבור שעה־שעתיים, שהם
מוכרחים ללכת.
״הדמיון שלהם מוגבל למדי. רובם ככולם,
הולכים לעבודה׳ .אני חושבת שאחוז
הגברים העובדים בלילות בארץ — הוא
מן הגבוהים בעולם.
״והם אפילו לא מנסים לשכגע אותך
באמיתות התירוצים שלהם׳ .את רוצה,
תאמיני. לא רוצה — לא צריך. הם אומנם
לא אומרים זאת בפנים — אד נותנים לך
להבין שככה זה.״
#״אני מנסה להסביר לפעמים לאיזה
גבר שיש בעולם סוג יחסים שונים מאלה
שהם רגילים להם. יותר עמוקים. יפים
יותר. רציניים יותר.
״הם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח.
על מה אני מדברת בכלל ז הם עסוקים.
הם חייבים לרוץ — הלאה, לקראת כיבוש
נוסף. אם הם היו יודעים כמה שהם
משעממים לפעמים.״
!• ״כל מה שמעניין את הגבר בארץ
— וזה רק בארץ, בחו״ל לא נתקלתי
בגברים מסוג זה — זו הקאריירה שלהם.
המכונית שלהם, או זו שהם עומדים
לקנות. שני נושאים אלה לא משעממים
אותם לעולם.״
עד כאן, חלק מההאשמות המוטחות
נגדי ונגד חברים במצבי.
** כשיו אספר לכן איד זה נראה
¥מהצד שלי, ושל רווקים אחרים כמוני.
אלה, בקצרה, הטענות העיקריות שלנו:

• כשאני קובע פגישה עם בחורה —
וזה למען האמת לא קשח כלל. לטעמי,
אפילו קל מדי — אני מרגיש שאני חייב
למלא פונקציה של קצין הווי ובידור
לגביה. אני צריך לשעשע אותה, לספר
לה בדיחות, להיות חביב וחייכן. אפילו
כאשר הדבר לא מתחשק לי.
הן כלל לא רוצות שתהיה אחה. הן
רוצות שתהיה כפי שהן מדמיינות אותך.
והדמיון, לצערי, איננו הצד החזק שלחן.
•:מעולם לא פגשתי יצור פחות מעניין
מהחזקה הישראלית: ההתרחשויות הפו ליטיות
בארץ ובעולם׳ אפילו המסעירות
ביותו — לא מעניינות אותה. היא מסוגלת
לפטפט על לא כלום — במשך שעות.
בזמן הזה אתה יכול להיות איפה שאתה
רק רוצה, לחשוב על מה שאתה רק רוצה
— העיקר שתשב לידה. היא תמשיך
לקשקש.
#אם היא לא היתה מתביישת —
היא היתה מביאה אותך לפגישה עם הוריה
כבר בערב הראשון להיכרות. ומה שקורה
בפגישה הראשונה הזאת עם ההורים —
זה כבר סיפור בפני עצמו.
היצר המוזר הזה להציג אותך בפני
החברות, החברים, השכנות, האחים ובני־הדודים
— זה משהו נורא. כשאני מסתובב

לפעמים עם בחורה כזו, אני מרגיש כמוצר
פירסומת.
ף כמוקדם או במאוחר, ולדרד־כלל
1במוקדם, מגיעה השיחה על החתונה.
ביום השני היא רומזת. רמז בעובי של
פיל. בערב הרביעי היא מנתחת את הית רונות
הצפויים לד מנישואין איתר, כמובן.
בערב החמישי היא משוחחת על כך
בגלוי.
ללכת למסיבה עם רווקה שתפסה בחור,
זה היום לא רק לא־רצוי, אלא לפעמים
גם בלתי־נעים. היא צמודה אליך כל הזמן
כעלוקה, לא נותנת לד לזוז. אם היתד,
יכולה, היתד, נכנסת גם להשתין איתך.
נגררת אחריך לכל מקום, משלחת בך
חיצים מורעלים כשאתה רק מתבונן לעבר
אחרת, עושה הצגה שלמה אם רקדת עם
אחרת.
סיפר לי חבר לא מזמן על הצד השני
של אותה מטבע :
״אני מקבל כל פעם שוק מחדש כשאני
מציע את זה לבחורה ברגע הראשון —
והיא מסכימה צ׳יק־צ׳ק בלי בעיות. זה
אפילו מוציא לי את החשק לזה.
״ואחרי זה, היא מנסה להכניס לד ל ראש,
ברוב חוצפתה, שאתה היית השני
בחייה. הראשון היה החבר שלה במשך

שלוש שנים. ובכלל, היא עשתה את זה
בשבילך. רק תראה מזח כמה שהיא אוהבת
אותך — וכמה שאתה חייב לה.״
יש בזה, לצערי, אמת. רווקות רבות
מוכגות לעשות הכל כדי לצאת. בשבילן
היציאה לבילוי זה הכל. אתה רוצה לשכב
איתה — בבקשה. אבל קודם, תצא איתה.
שכולם יראו שיש לח מישהו.
וכשאתה יוצא איתה — אתה מגלה
שעיניה מתרוצצות לכל עבר. אם יש לה
רק הזדמנות — היא תמסור את הטלפון
שלה לחבר הטוב ביותר שלך.
^ ינני טוען כמובן שכל רווקה ביש-
ץ ! ראל נוהגת כך. הצרה היא, שרבות
נוהגות כד. רבות מדי.
לדעתי, להיות רווקה — זו אינה בושה.
גם לא מחלה חשוכת־מרפא. אפילו טיפול
פסיכולוגי לא צריך כדי להשתחרר מזה.
אינני רואה מדוע צריך להיות הבדל בין
רווק לרווקה, מבחינת היחס החברתי. אני
יודע שההבדל, בישראל של היום, קיים.
ואני מצטער על כך.
טוב, מספיק לעכשיו. יש לי הרבה עוד
מה לומר לכן, אבל כבר מאוחר.
יש לי פגישה בג׳קי עם חתיכה חדשה
שפגשתי אתמול במסיבה.

במדינה
זנשבץ 05111:1הזה

1861
משפט החיים כקולנוע

התפרעות ביריון
בקורגוע נרמה דאשה
?ח5י? את עובדה

מאוזן :

מאונך :

) 1מין טפיל )5 .אסיפה ספיטיטוא-
ליסטית )9 .מעצמה ) 10 .בלאט ) 12 .אבעבועה
כויה ) 13 .שעוה ) 15 .מילת שלילה.
) 16 הפרעה נפשית, שהלוקה בה סובל
מדחף לגניבה ) 19 .רעל )20 .בערה)21 .
ללא רבב )22 .עכבר מפורסם )23 .חומץ.
)24 עיר קדושה לאיסלם )27 .מעשר
המכות )29 .רחמנא ליצלן (ר״ת) )30 .אלה
אולימפית )32 .כלי נגינה )33 .לעג)34 .
עוף טורף )35 .דרגה צבאית )37 .פרגול.
)38 כסף רב )39 .השיכור נותן בה את
עינו )40 .כוח )43 .״מנענע״ של פסנתר.
)45 סוג של בעל מום )46 .פעם היה גן
כזה )47 .החלק הרביעי )49 .כינוי לחבר
במפלגה, אשר בגלגולה הנוכחי היא ה מפלגה
הליברלית הבריטית )51 .נישא.
)52 שר בממשלה )54 .שביל )56 .שליט
דרום וייטנאמי מושחת )57 .כסף)58 .
חוסר כבוד )60 .מוסתר )61 .קידומת שם
הולנדי )62 .יורשו של נבוכדנאצר)67 .
תאריך בחודש שבט )68 .חסר מקום מגורים
קבוע )70 .חלק בפנים )71 .בן יצחק)72 .
קרום דק )73 .ייצר הקיים אצל כמה סוגי
חיות )74 .כינוי לסוג ענשים שהיה מקובל
בצה״ל, בעיקר בטירונות.

)1מלך מדי, שצר על נינוה בימי
יאשיהו )2 .משורר )3 .קיוה )4 .ניד.
)5אין להיכנס בינו לבין הפטיש )6 .״ה מלך
מה המלך״ )7 .עמוד מים)8 .
השפה הקלאסית ההודית )9 .מחילה) 11 .
בעל הבית של הגיהנום ) 12 .סופר צרפתי
(״הדבר 14 .תקופה בה עובר התינוק
מחלב אמו לתזונה אחרת )16 .כינוי לזמ נים
העתיקים ) 17 .הקדש מוסלמי)18 .
מצעירי המפד״ל )25 .בסיס )26 .שטות.
)27 חברת נפט ישראלית )28 .קול גברי.
)31 מחשבה )34 .בירה אירופית )36 .אות
באלפבית )37 .יריד )40 .דמות מרכזית
ב״איליאדה״ )41 .בית החרב )42 .שאינו
בן חורין )44 .מינוי לשנה ברומא העתיקה,
בעיקר בעיתות משבר )45 .הר בצפון.
)46 ענן )48 .בעלה של תמר )50 .מין קול,
שבחברות מסוימות מקובל להשמיעו בסוף
הארוחה )52 .מילת בקשה )53 .מוסד בינ לאומי•
)55 לך מפה ! )58 מהוה ) 59 .צא צאים•
)63 פרח נוי )64 .כינוי ליוצא
גרמניה^ )65. .קנה הבליעה )66 .מעגל.
)69 עטין )72 .מילת קידומת לדבר כפול.

חשבץו 1$ 4

דד,מדון מדרך דו ד

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור,

וכפל, יש למצוא

איזו סיפרה מציין כל סמל של

מו5

אלה שהפכו את הביקור בבתי־הקול־נוע
בארץ לסיוט בלתי נסבל, נשארים
כימעט תמיד אלמוניים. איש אינו יודע
את זהותם של אלה המפריעים לכוכב ה סרט
לנשק את אהובתו בקריאות־ביניים
גסות, המגלגלים בקבוקים מתחת למוש בים
או הנכנסים באמצע הסרט וצועקים
מקצה אחד של האולם לקצה השני של
היציע, כדי לוודא אם יש שם במקרה
איזה חבר. איש מהצופים אינו מעז, בדרך
כלל, לשאול לזהותם, שלא לדבר כבר על
נסיון להפסיק את ההפרעה.
גיבור אחד כזה שיצא מאלמוניותו הוא
אפרים מורד ,23 ,צעיר ירושלמי, שהסרט
שראה בקולנוע ארנון בירושלים שיעמם
אותו. הוא צעק במהלך הקרנתו של הסרט
וקיבל כל אחד מאלה שנכנסו אל האולם
בשעת ההקרנה בקבלת־פנים קולנית נל הבת.
יתכן
ואפרים מורד היה נשאר מורד
אלמוני לוליא ישבה שורה לפניו גאולה
לוי, שהיתה בחודשי הריונה האחרונים.
כנראה חששה גאולה שצעקותיו של מו רד
יפריעו את שלוותו של עוברה, ביקשה
מהצעקן בנימוס להנמיך את קולו. זה כבר
היה יותר מדי בשביל אפרים. הוא התחיל
לצעוק על האשה. היא ניסתה להשתיקו.
הוא הרים יה דילג מעל המושבים ושלח
את נעלו כדי לבעוט בבטנה. רק אז הב חין
כי היא בהריון.
״גם אשתי בהריון:״ מעוצמת הבעיטה
צנחה • גאולה על ריצפת האולם,
אחזה בביטנה וזעקה בהיסטריה כשהיא
מתפתלת מכאבים. איש מהצופים כבר לא
התעניין בהמשך הסרט. אבל בעוד האשה
ההרה זועקת, הרים אפרים מורד את
רגליו ויצא מהאולם. איך אפשר לראות
סרט בשקט, אם נשים הרות צועקות כל־כד

גאולה לוי נלקחה באמבולנס לבית־החו־לים
ביקור־חוליס, שם עשו הרופאים מאמצים
נואשים להפסיק את הדימום שנגרם
כתוצאה מהבעיטה ולהציל את עוברה.
מאמציהם עלו בתוהו. גאולה נאלצה להפיל.
עברה
חצי שנה עד אשר נתפס אפרים
מורד וזוהה׳ על־ידי גאולה כמי שבעט
בביטנה בקולנוע. הוא הואשם בגרימת ,
חבלה חמורה, הועמד לדין בפני השופט
הירושלמי מאיר מידין.
״הייתי צעיר ופראייר ואני מצטער על
מה שעשיתי,״ אמר מורד לשופט מספסל
הנאשמים ,״בינתיים הספקתי להתחתן וגם
אשתי עכשיו בהריון. עכשיו אני מבין
מה עשיתי.״
״בבקשה,״ אמר לו השופט ,״אם אתה
רוצה לומר זאת תעלה על דוכן העדים,
תשבע ותעיד.״ להפתעת הכל סרב מורד
להעיד בשבועה. יתכן ומשום כך לא היה
השופט מוכן לקבל את דבריו. אבל מי
שקיבל אותם היתה הנפגעת — גאולה לוי.
היא הודיעה לבית־המישפט כי היא סולחת
למורד על מה שעולל לה ולעובדה.
מורד נדון לחודש וחצי מאסר בפועל
ועוד 8חודשי מאסר על תנאי, אם יחזור
על עבירה דומה תוך השנתיים הקרובות.

ריבוע.

מעשה נורא
שאירע?קבלן קברים
וזשכגתו היפה
יום אחד מצא מאיר שמעי, המתגורר
בדרך לוד בתל-אביב, מכתב אנונימי
בתיבת־הדואר שלו .״אשתך שושנה,״
נאמר במכתב שהיה כתוב בכתב־יד ,״מת עסקת
עם גברים אחרים ועם יהודה יעיש.״
מאיר ,37 ,לא לקח את הנאמר במכתב
ברצינות. הוא הכיר את שכנו, קבלן הקברים
יהודה יעיש כאדם הגון וישר׳ בעל
נאמן ואב לארבעה ילדים. הוא הכיר גם
את אשתו, שושנה, אותה נשא לאשה
כשהייתה בת 15 ושילדה לו בתריסר שנות
נשואיהם ארבע בנות. הוא ידע שאשתו
היא אשה נאמנה וישרה ואין להעלות
בלל על הדעת כי תבגוד בו עם יעיש או
כל אחד אחר.

אבל מכתבים אנונימיים נוספים החלו
מגיעים בדואר. כולם סיפרו על מעלליה
של אשתו. מאיר סרב להאמין. אבל יום
אחד הגיע מכתב אליו היתד מצורפת
תמונה. לא היה שום מקום לטעות. בתמונה
נראתה שושנה, אשתו החוקית, כשהיא
צוחקת ומחייכת בהנאה. זה לא היה כל
כך נורא לולא העובדה שהיא נראתה
בתמונה עירומה כביום היוולדה, ללא כסות
לגופה השחום והרענן, למרות 27 שנותיה.
למראה התמונה שהתקבלה בדואר, אותה
הציג בפניה בעלה, נשברה שושנה והתוו דתה
בפני בעלה.
תמונות עירום בחורשה .״הייתי
צריכה ללכת לעשות קניות,״ סיפרה
שושנה ,״והשארתי את הילדות אצל מש פחת
יעיש. הייתי בדרך לשוק ופתאום
בא יהודה והציע לקחת אותי מוספה עד
למרכז. לא רציתי לנסוע איתו. אבל אשתו
התערבה ובסוף נסעתי.
״נסעתי איתו ופתאום אני רואה שהוא

קבלן קברים יעיש
סחיטה באמצעות תמתות־עירוס?
לא נוסע בדרך הנכונה. אמרתי לו את
זה, אבל הוא המשיך לנסוע כאילו לא
דיברתי איתו. אפילו כשהיה אור אדום
ברמזור-ם הוא לא עצר. הוא המשיך
לנסוע עם הווספה ועצר ליד איזה חורשה.
שם הוא התנפל עלי. הוא אמר לי שהוא
רוצה לשכב איתי. אני נבהלתי והתחלתי
להתגונן. שרטתי את פניו בציפורניים.
אבל הוא היה יותר חזק וגבר עלי. הוא
נתן לי משהו בכוח לשתות. שתיתי ואז
נכנעתי.
״כשהתעוררתי גיליתי את עצמי שוכבת
על האדמה, מופשטת ורועדת מפחד. התל בשתי.
יהודה לקח אותי על הווספה חזרה.
אני הלכתי לאמי ובכיתי, אבל לא סיפרתי
דבר מפני שיש לי ארבע ילדים ופחדתי.
״אחרי כמה ימים פגש אותי יעיש ובידו
תמונות. הוא הראה לי התמונות. אלה היו
תמונות שלי כשאני שוכבת עירומה ב חורשה
וצוחקת. איזה תמונות, אלוהים !
ביקשתי ממנו שיתן לי את התמונות או
שישמיד אותן לעיני. אבל יעיש איים
הסולם הזה 1661

דרכי אדם

עלי שאם לא אבוא איתו בל פעם שהוא
יגיד לי׳ הוא ימסור את התמונות לבעלי.
״אני חושבת שהוא צילם אותי את
התמונות האלה אז בחורשה, אחרי שהיה
נותן לי איזה סם. בגלל התמונות האלה
הייתי עוזבת כל פעם את הילדות והייתי
נוסעת לתל־אביב. יהודה יעיש השכיר
שם חדר והיה מביא אותי לשם. הייתי
עוזבת את הבית שלי ורצה כמו מטורפת
לחדר רק כדי שהוא לא יגלה את התמונות.
הוא היה מאיים עלי שאם לא אבוא לחדר
הוא יראה את התמונות לבעלי ואז הוא
יגרש אותי עירומה, כמו שיהודה צילם
אותי.״
״נואף מפורסם״ .מאיר שמעי האמין
לסיפורה של אשתו. אבל כאשר המשיכו
המכתבים להגיע בדואר לקח אותה למש טרה,
כדי שתספר את סיפורה גם לשוטרים
בצירוף לתלונה נגד קבלן הקברים יהודה
יעיש.
סיפרה שושנה :״גם אחד מהשכנים
שלנו גילה כי קיבל בדואר אחת מהתמונות
שלי. החקירה במשטרה נמשכה ונמ שכה.
בהתחלה השוטרים לא האמינו לי.
הם חשבו שהלכתי עם יהודה יעיש מרצוני.
סבלתי לא רק ממה שעשה לי יעיש. גם
בבית היה לי קשה. לא ליקקתי דבש
בבית אחרי הגילוי הזה. החיים שלי כבר
הרוסים.״
חקירת המשטרה נמשכה מבלי שהוגשה
כל האשמה נגד יעיש בעקבות תלונתה
של שושנה. מאיר שמעי החליט כי אם
המשטרה אינה רוצה להתערב, הוא יפנה
אל הרבנות הראשית. ישב מאיר וכתב
מכתבים ארוכים לרב הספרדי הראשי,
הרב עובדיה יוסף, למועצה־הדתית ולעוד
רבנים אחרים. בין השאר פנה גם אל
יעקב לסלו, יושב־ראש החברא־קדישא
בתל־אביב, תבע לפטר את קבלן חפירות
הקברים יעיש מפני שהוא, כדבריו ,״נואף
מפורסם.״
סיוע לגירושין. הפעם הרגיש את
עצמו יעיש נפגע. באמצעות עורך־הדין
דרור מקרין הגיש תביעה משפטית נגד
שכנו מאיר שמעי לפי חוק לשון־הרע,
טען כי שמעי מפיץ מכתב בו נאמר כי
הוא, יהודה יעיש ,״נואף מפורסם במיוחד,
הצד נשים מתחת לבעליהן, משתמש בכל
מיני סמים להשקותן כדי להתעלל בהן
ומפשיטן עירומות, מצלם אותן ומראה
את התמונות לנשים אחרות כדי למושכן
למעשים אלה.״ אחר-כף, נאמר עוד ב מכתב
שהפיץ מאיר המשמש כנושא התביעה
של יעיש, פונה יעיש לבעלי הנשים
שנפלו ברשתו ומציע תמורת תשלום
פרטים שיוכלו לסייע להם לגרש את
נשותיהם.
טען יעיש בכתב־התביעה שלו: שמעי
טען במכתבו כי נעצרתי והוכח מעל לכל
ספק כי ביצעתי את המעשים הנ״ל. אומנם
נעצרתי לחקירה, אך הכחשתי את דבר
התלונה ואין עוד כל תלונה נוספת נגדי.

הנהגים הדוהרים בצומת תנובה בתל
אביב — אחד הצמחים ההומים ביותר
בכניסה מצפון לעיר — כבר התרגלו
למחזה. ערב ערב, כחלק מתפאורת הרמ זורים
ועמודי החשמל הגבוהים שבמקום,
נמצא שם גם איש מוזר.
הוא יושב על אי התנועה שבמרכז
הצומת על גבי שק או תיבת קרטון,
כשהוא מוקף תיבות, שקיות ניילון, כדורי
פלסטיק צבעוניים ומחזיק בידו בלונים
ססגונים המרחפים מעל ראשו כעטרה.
התנועה מסביב הומה ורוגשת. רעש ה צופרים
מחריש אוזניים. לעיתים קרובות
גם מתרחשות תאונות מתחת לאפו ממש.
אבל כל זה כאילו אינו נוגע לעזרה לוי,
ה״יש מצומת תנובה.
גם בשעות הלילה הקטנות, כשרק מכו ניות
בודדות עוד חולפות בכביש ומכוניות
החלב מגיעות מהמשקים אל מחלבת תנובה
הסמוכה, עוד אפשר למצוא את עזרה לוי
יושב במרכז הצומת.
להתחתן עם עוזרת. אפשר לחשוב
כי עזרה נמנה על הבלתי־מרוצים. אך
לא כך הוא. בגיל 33 אין לעזרה לוי תבי עות
מופרזות מהחיים. ב־ 1949 עלה עם
משפחתו מתורכיה. כשבגר עבד כפועל
בבית-החרישת לסיגריות דובק. אחר־כך
היה פועל חקלאי ברעננה ובעוד כמה
מקומות שאת שמותיהם אינו זוכר בדיוק.
אבל בעשר השנים האחרונות הוא החליף
את מקצועו, מתפרנס ממכירת כדורים
ובלונים.
בשעות היום הוא מסתובב עם מרכולתו
בתחנה המרכזית בתל-אביב כשהוא צועק
בקול :״בלו־גים ! בלו־נים !״ לפעמים,
כשהמחזור חלש, הוא נוסע באוטובוס
לחיפה ומנסה למכור את סחורתו שם.
המחזור שלו מסתכם בסביבות עשר ל״י
ליום. המספיקות לו לקנות מספר מיצרכים
במכולת כדי לערוך מדי ערב פיקניק על
הדשא שבצומת תנובה.
״הייתי מתחתן עם עוזרת!״ אומר לוי,
״והייתי לוקח את הבית הכי יפה כדי
לגור איתה, אבל אין לי מספיק כסף. פעם
היתה לי חברה הרבה שנים. גם רצינו
להתחתן. אבל עכשיו, שנים אני לבד.״
לפעמים מטרידים אותו פקחי העיריה.
לפעמים מנסים שוטרים לסלק אותו מה צומת
בטענה שהוא מסיח את תשומת־לב
הנהגים ועלול לגרום לתאונות. לוי נוטל
אז את הכדורים והבלונים הצבעוניים
שלו ועובר דירה: לאי־התנועה שבמעבר
החצייה בדרך פתח־תקוה, ליד תחנת
הרכבת של רחוב ארלוזורוב.
מלבד בימי הגשם, בהם הוא מחפש

בצירוף לתביעה הגיש יעיש לבית־המשפט
את המכתב שמפיץ מאיר שמעי
נגדו. כל מה שהוא דורש עכשיו זה שמאיר
שמעי ישלם לו סכום של 5000ל״י על
הוצאת שם־רע וגם ישלח מכתב התנצלות
לכל האנשים אליהם שיגר את מכתבי
הפלסטר שלו.

מיסתור בחדרי מדרגות, זוהי הכתובת
הקבועה שלו. כשעוברים ושבים חולפים
על פניו ללא הפסק, כששיירות אינסופיות
של מכוניות דוהרות מול עיניו הלוך ושוב,
מרגיש עזרה לוי את עצמו במרכז ההתרח שויות
ובצומת העניינים: הוא לעולם
אינו בודד יותר.

האיש מן הצ1מח

מרבית חייו חי עזרה לוי
ע? אי תנועה

לא חשנוע ! שום טיולים ! לא לנסוע !
חזעזוע שעברת בתחילת חחודש ממשיך

לתת את אותותיו. או־לם
לא די לחשוב על
מה שהמצב עושה לך
— אתה חייב לעשות
משחו לשנותו. זיכרי
שאת יבולה ליפול בפח
— בייחוד עם בן
11(11
מזל אריה, אותו תפגשי
באקראי ותחשבי
21 במר ס -
. 20 באפריל
אותו לבלתי סימפטי
בתחילה. אל תהססי
לנתק את הקשר לפני שיהיח מאוחר
מדי. לאמנים שבוע רע, רע מאוד.

יום השבת יביא לך את הכוח להגשים
את תוכניתו הישנה ורבת
ההיקף. לעומת
זאת, התעלם מן התככים
הבזוייס והקטנו־ניים
של כמה מן הסובבים
אותך: הס לא
שוחרים את טובתך. אל
תעשה עסקים ביום ב׳
כי ביום זה תיתקל בקשיי
קומוניקציה. הישמרי
מעקיצת עקובות.

שבוע נפלא מחכה לן, בייחוד ביחסיך
ההולכים ומשתפרים
עם בת״זוגתך שהחליטה
להיות בסדר אי תן.
קבל אותה בזרועות
פתוחות. במישור

הפיננסי הכל מתנהל
בשורה. המשיך לבזבז,
אתה ביו בה וכה עומד
לזכות בבת אחת
בסכום ניכר של כסף.
המשך לעבוד בנאמנות
ובמסירות. הבוסים שלך מעריכים את
זה. לך, בת תאומים, מצפה שבוע שכולו
רצוף תענוגות. נצלי את זה היטב.

ת<ווחי0

סוס

בת״זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש מוזר שלא הצלחת
להבחין בכך עד כה.
בדי לנסות לחלצה ממצבה
הקשח, אותו
היא מתאמצת להסתיר
ממך, אל תסתער
עליה חזיתית, כי אם
בחר באיגוף ממושך,
תוך ביצוע פעולות הט בך
עייה
והסחה ;
תגיע אל היעד בעזרתה
ממש, ויחד תלבנו
את המצב. אם לא תפעל למען זוגתך,
המשבר עלול לפרוץ החוצה בבר השבוע,
ביום שלישי או ביום רביעי.

פגישה עם דמות מן העבר הרחוק מעי בה
על חושיך ומעוררת
את דמיונך. נצל
זאת לעתיד: לחלום,
ליצור, לתכנן תמורות
בחייך ויצירה מסוג
אחר לגמרי. אם את
בין היוצרים, אל תי כנעי
לריגשות״יואש או
לדיכדוך, זהו עניין של
זמן, לא של אופי.
התקשר טלפונית עם
אדם שאתה מביר ושאינך מייחס לו
חשיבות רבה: הוא יעזור לך בשטח
מאוד חשוב לך. על בני עקרב להיזהר
השבוע מנסיעות מיקריות. לבשי לבן.

עקת

בסך הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו ש קדמו
לה. אס את רווקה
— אין הרבה סיכויים
שתשארי בודדה,
השבוע או שתהיי רווקה,
בעוד חודשים מועטים.
בן קשת: הישמר
מהוצאות ניכרות, העלולות
להיגרם על־ידי
צעד פזיז או על ידי
> 2ננובחבר -

ליאות ממחשבה. מצד
20ג ל /יחדד
לשני, מעולם לא היית
כל־כך אקטיבי. לבשי לבן וטיילי הרבה.

!1שו1

השתדל לא להציק לחבריך לעבודה. כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם הטוב.
היחסים המתוחים
עם בן זוגך ישתפרו בעקבות
פגישה בלתי
צפויה עם ידיד קרוב,
אותו לא פגשת זמן רב.
אל תיקח על עצמן
סיכונים מיותרים ב21ב
יוני -
20דיולי
ענייני כספים, ואל תיכנס
להרפתקאות־נפל
פיננסיות, ותשתדל מאוד מאוד לא לבזבז.

בכלל לא יזיק לך, אס תתכנן בקפדנות
את המשך פועלך ה־עיסקי
— ותשמור את
תוכניותיך לעצמך בלבד.
אם אתה זקוק לכסף
— קרוב משפחה
או אפילו אשה מבוגרת
עדיפים על ממון מבחוץ,
שמוגש לך לכאורה
תוך כדי הטרדות
קטנות יותר. אס <1ו^עי 41*1ו1>>4ץ יו
רצונך באהבתו — מוטב
שתתענייני, לכאורה, גם באחרים.

חודש חזק ומלא התנגשויות המתחיל בשבוע
אלים, ממש. אל
תריב, למען השם :
אתה יכול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר נזק
רציני מאוד. ואל תיכנס
לתאונות: אתה
עשוי לגרום לאסונות,
מבלי להתכוון לכך.
1וו.זג-גו 0אבל אין ספק שלא, תו6
3 3 3 3 2 1 2 1כל להימנע מכל מיני
סיכסוכים אישיים, במישור
הכלכלי, האישי והאינטימי. ייתכן
גס מישפט לא סימפאטי, שאפשר לפתור
רק ב עז ר ת הבנ ה והחחווזבוח. נל ה הווו־

זה לא יחיה נוח במיוחד, אבל אם אתה
רוצח, אתה יבול להסתכן.
כאב־חראש ה•
ריגעי, חצרות בטווח-
קצר, הפגישות עם
שונאיך — בל אלה
שקולים, אם רק תדע
להתמיד על־ידי ההי שגים
הרציניים וכוח-
הרצון שתפתח על-ידי
ו 2בדצמבר ־
* 1בינואר
עצם התפנית. מיקרה
נעים ובלתי-צפוי עלול
להתגלות, אם לא תיזהר, בתגלית של
איבה אישית או של קינאה מקצועית.
אל תראי לו שאת נפגעת מהתנהגותו.

גל חדש של הצלחות פינאנסיות כורך עי-
מו התמוטטות כוחותיך.
אל תהסס ליטול
חופשה קצרה, לצאת
לאוויר השדה, להכיר
אנשים חדשים — אבל
מצד שני, לא תיכנע
לנטיותיך הטבעיות ל חסל
את ההווה כדי
להתמסר למחר מעורפל.
בת דלי — פגישה
מיקרית תביא אחריה
אהבה גדולה ממושכת ומאושרת מאוד.

תיוובחי לראות שהוא מובן לבוא לקרא תך
ולגלות חבגח בכל
הנוגע לך. חוא לא
יוכל להסתיר את
מבוכתו כשתבחיני שהוא
נמשך אליך. יום
שישי הוא יום השיל-
טון חבלתי מעורער
שלך. הוא עשוי ביום
זה להסכים לבל מח
*ו בפברואר
20ב מר ס
שעולה על רוחך, אפי-

קולנוע
ישראל

בעיות עם פסטיבל קאן. מדינה אחרת,
קרובה הרבה יותר לצלחת ובעלת השפעה
שהיא ודאי ניכרת יותר, גם היא מתקשה
מאד להכניס לשם סרטים: צרפת עצמה.

בוא 1יסע

י 3או

כאשר נודע שפסטיבל קאן סירב לקבל
את המש ת הסרטים הישראליים שהוצעו
לו״ ,היו מי שהסיקו את המסקנות ה מידיות:
הצרפתים מפחדים מן הטירור,
הצרפתים שונאים יהודים, בכלל יש אפלייה
ואנטישמיות.
לא שזה בלתי אפשרי, אבל מסתבר ש ישראל
אינה המדינה היחידה שיש לה

• לאחר שמועות שהגיעו ארצה ני
אוד מן ההפקר נתקבל לפסטיבל, הוברר
כי הוא יוצג שס במסגרת היריד הבינלאומי
ישל סרטים — דבר שונה מהפסטיבל עצמו,
והקשור לאיגוד מפיצי הסרטים בצרפת.
הסרט יוצג בבית־קולנוע פרטי בעיר קאן,
והקרנה אחת תיערך על חשבון היריד.
לא רע, אבל לא בדיוק השתתפות בפסטיבל
עצמו.

אפשר להבין את הצרפתים. הם מארחים
את פסטיבל הסרטים בעל היוקרה הגדולה
ביותר — אבל ! הרבה נחת לא צומחת
•להם מזה, בשנים האחרונות.
מה שקרה אשתקד, היה כבר שיא: שניים
מתוך שלושת הסרטים שייצגו אותה
(לואיזה היקרה ואורות החג) היו מלו-
דרמות מתקתקות, אבל בכל פעם שהגיבורה
הזילה דמעה על הבד, פרץ ארמון
הפסטיבלים ברעמי צחוק. זה באמת לא
היה מנומס, אבל מה לעשות, הסרטים נראו
באמת כשרידים מתקופת־האבן.
מה שנוגע לפרס האחד והיחידי בו
זכתה צרפת — הרי שבעל הפרם, ז׳אן יאן,
השחקן הראשי בלא נזדקן יחדיו הודיע
בגלוי שהכבוד אינו מחמם אותו במיוחד.

הד״ר או ה ב מכוערות דוקטור פופוע (אורלי, תל־אגיב,
וגרפת) — מכל המהפכנים
הצעירים של הקולנוע הצרפתי
שחוללו לפני כ״ 15 שנח את הגל החדש, קלוד שאברול
הוא האיש אשר פנה, בצורה המופגנת והגלויה ביותר,
אל הסרט המסחרי. אבל למרות זאת, למתבונן היטב
בסרטיו, מסתבר שהוא לא איבד מאומה מן האיכות
הראשונית שלו.
הוכחה: דוקטור פופול, הלא הוא בלמוגדו, גיבור
סירשו האחרון. רופא צעיר שאוהב דווקא מכוערות, ומת־חתן
אפילו עם אחת מהן, משום שבתור נדוניה הוא מקבל
במתנח בית־חולים שלם.
כשי־חינם בלתי״צפוי, מגיעה גם הגיסה היפחפיה וה רווקה
מלונדון, שרוצח דווקא להתגורר בקירבת אחותה
וגיסה הנמרץ, ולעבוד בבית־החולים שלו. והקירבה הולכת
וגדלה, ואת ההמשך אפשר לתאר.
עד גבול מסויים. משום שמשם והלאה, מפתח שאב־רול,
יחד עם התסריטאי הקבוע שלו, פול ג׳גוף, כמה תפניות
סארקסטיות בחן הוא לועג בפה מלא לכל הדמויות
שלו — עד הסוף, שגם הוא ציני ומפתיע באותה מידה.
אלא שמאחורי הבדיחה חמאקאברית הזאת (הדוקטור
הנכבד עוזר בין הייתר לכל ארוסיח של הגיסה לעבור
לעולם שכולו טוב) מטיח שאברול את ליגלוגו בכל הערכים
המקובלים בחברה הבורגנית: הרופא שמעדיף מכוערות,
משום שחן נאמנות יותר, נושא אחת מחן בגלל
בית-החולים שנלווה אליה — חותנו האומר בלעג ״מס־פיק
אהבו אותי בגלל עצמי, עכשיו אני רוצה שיאהבו אותי
בגלל כספי״ — אחד מרופאי בית-חחולים המסביר

ז׳ירארדו כ״אורות החג״
שריד מתקופת האבן

בלמונדו, פארו ואנטונלי: בלי אבר־מין
שכאשר לוקחים מאדם את רגליו, אהובתו, ילדתו ואבר-
המין שלו, הוא נחשב כמת — ועוד סממנים של חברה ה-
בנוייה על רכושנות. ומי שאין לו רכוש, אינו אדם.
אם בלמונדו, מייח פארו (האשח המכוערת) ולורה
אנטונלי (הגיסה חיפה) מבריקים, הרי שאברול עצמו יו*
צא״מו״חכלל. בעזרת ז׳אן רביח (שצילם מרבית סרטיו)
הוא יוצר סרט בעל מראה אסטטי מקסים. בסצינות מסו־יימות,
כמו חמישפט הפנימי שעורך הרופא לעצמו( ,ובו
הוא יוצא זכאי, לפי המוסר הבורגני) ,הוא ממש מתעלה
על עצמו בעריכה, צילום ואירוניה.
בהחלט כדאי לראות.

ת אוו ה
על הקוולחן
התאווה לסכנה (אופיר, תל-
אביב, ארצות-חברית) — הסרט
הבלשי חטוב — זה שממנו בנתה
הוליווד את זוהרה בשנות-חייה היפות ביותר — הוא
סרט שאמנם עלילתו קשוחה ומותחת, אולם תוך כדי מה לכה
היא חושפת אנשים חיים ומעניינים, המייצגים תקופח
והלך־רוח שלם.
הסרט הבלשי הפחות טוב, אבל לעיתים חיותר-מצ-
ליח, הוא זה שעיקרו קשוח ואלים, אולם במקום אנשים
יש בובות, ובמקום חלד״רוח יש בדיחות. התאווה לסכנה
הוא כזה.
הבמאי באז קוליק תשתדל אמנם להכניס לסירטו
צביון יוצא״דופן. גיבורו, הבלש הפרטי מקקוי, ישן על
שולחן ביליארד. ידידו הוא בעל זיכרון פנומנלי לכל מיני
פרטים, כמו מי קפץ כמה לגובה באולימפיאדה הראשונה
במאה ח .20-הלקוח שלו מקרר את ביתו לטמפרטורה של
בית-קירור, מקיף אותו בכלבי-שמירה ענקיים, ועוד הלצות
מסוג זה.
כמובן שמקקוי זח (בורט ריינולדס) הוא גם אקרובט
מיני, המצליח להשכיב אפילו ספרנית רצינית וגדולת-חזח,
תוך חמש דקות. לא משום שהוא גם יפה, אלא בגלל
התמצואותו בתיאוזופיח.
וכאשר אין הוא מחלק את שולחן הביליארד שלו עם
איזו חתיכה, יש לו גם כושר בלתי״רגיל בקבלתן וחענקתן
של מחלומות אימתניות.
בסך־הכל, הוא חוקר את רציחתם של איש העולם התחמון
ופילגשו, שהועלו באש, בדקה הראשונה של הסרט,
כדי שלא יפריעו בשוד-כספת שהיתה בחדרם. וזה בכלל

השנה, ישבה ועדה והתלבטה מה להציג.
הבמאים היותר גדולים והיותר חשובים
בצרפת מוכנים לתת סרטים — אבל לא
במסגרת התחרות. טריפו ושאברוס מוכנים
להצטרף ללוזי (שיציג את בית הבובות)
ואל ברגמן (זעקות ולחישות) ,שהם אורחים
מחוץ לתחרות בפסטיבל. הרי לא נעים
להשתתף ולא לזכות. ואילו קלוד לאלוש,
שהיה אורח כזד, לפני שנד( ,הרפתקאה
היא הופתקאה) אינו מוכן אפילו לכך.
הלעג דאשתקד הספיק לו.
מד, שנוגע לסרטיהם של אחרים —
הוועדה בבר ראתה המונים, אבל טרם
החליטה.
מסתבר אם כן שישראל נמצאית בחברה
טובה, כשהמדובר בצרות בפסטיבל קאן.

תדריך
תל-אביב
*י*** לירה כאופרה (תכלת,
ארצות־הבוית) — אחד הסרטים המצחיקים
ביותר של האחים מארקס, העושים שמות
בעולם האופרה ובאוניית־פאר טראנסאטלנ־טית.
מומלץ.
1קברט (פאר, ארצות־הברית) —
עליית הנאצים בגרמניה כפי שהיא משתקפת
בחייה של נערה אמריקאית וצעיר
בריטי ובהופעות נוסח המלאך הכחול ב־מועדון־לילה
ברלינאי של אותם הימים.
הופעה מרשימה של ליזה מינלי וג׳ואל
גריי.
!*ו*•* ההתנקשות (צפון, צרפת) —
תימצות פרשת בן־ברקה אינו נאמן אולי
במיוחד לאמת ההיסטורית, אולם מוכיח
בצורה יעילה מאוד שחוק וסדר הם מושגים
יחסיים, אפילו במדינות מסודרות.
הרפתקה כפוסאידון (תל־אביב,
ארצות־הברית) — מעשיה שטחית,
אבל מרתקת, בניצולי-אויניה שהתהפכה ב־לבדים,
המנסים למצוא דרכם החוצה מבעד
למבוך המפולת ההפוכה.

ריינולדס וחתיכה: קצת מצוץ
לא משעמם, משום שמקקוי הוא בתנועח מתמדת. אמנם
בכל פעם שמתקשה העלילה לצאת מן חמיצר, היא מספקת
פתרונות קצת מצוצים מן האצבע, וקשה למשל לח•
בין מדוע אין איש מחסל את הבלשן החטטן עוד לפני
שהוא מגלח את כל חסודות. אבל למי זה כבר חשוב.
העיקר שמרביצים, מתעלסים, מתבדחים, ויש אפילו
סנדק אחד טוב־לב (זמר האופרה ג׳יורג׳יו טוצי) המחלק
אינפורמציות חינם לבחורי השכונה.
רק אזהרה אחת. הגברות (ואולי גם כמה גברים) ה מקוות
לראות את ריינולדס במערומיו, כמו בצילומי ה עיתונות
המפורסמים שלו — יתאכזבו, בסרט, הוא לא
מתפשט עד הסוף.

טאנגו

אחרון

כפריז

(סטודיו, איטליה) — עימות של דורות
בשח־,־ד,קרב הנצחי של המק, בו מיטיב
ברטולוצ׳י לצייר את כל הייאוש והטרגי
שבדור המזדקן. משחק מרשים של מארלון
בדאנדו.
ליידי קארולין לאמב (לימור,
אנגליה) — סיפור־אהבד, רומנטי עד כדי
טירוף שבין אצילה בריטית רגשנית ללורד
ביירון, בתוך התפאורה הזוהרת של אר־מונות־הפאר
האנגליים בתחילת המאה ה קודמת.
שרה מיילס באחד מתפקידיה הטובים.

סיקורת
אופנת תוכניות־התזיד בארץ הולכת ומתפשטת.
מוד גילה אלמגור נמצאת בשלבי
ההכנה האחרונים של תוכנית שירי
הקברט לה, וכבר יצאה מירי אלוני לשוט
על אותו גל. הזמרת בת ה־׳ 23 מתכננת
לבנות ערב של שירים סאטיריים, שיוגש
בסיגנונה המיוחד.
נוסף לשירי הקברט והשירים הסאטיריים,
יזכה הקהל הישראל, אולי, גס בערב

סוד מעט נו ,30 ונבר
שחקו, משודד ומחזאי,
ועומד רחמו למ1י ,7נ׳

״המו״לים מרמים
את המשוררים!״
״אני פוחד משועליס בעלי עין חדה /
ונחשים עם שינים חדות ועקרבים וחיות /
רעות ושדים שונים ומשונים וצללים /
של ליליות וקולות מוזרים והדים /ולחשים
ואני כמעט בן שלושים —״
אם בפיוטיו הצעירים הוא מוקף כמפלצות
פיוטיות, הרי בדרכו אל הדפום
הן חוסמות את דרכו, במסיכות אנושיות
מוגדרות יותר. פניהן פני אדם• ,מושבן
מאחורי שולחן־כתיבה רחב־ממדים, והם
רודים ביד רמה בממלכה מכובדת ושמה:
הוצאת ספרים.

ך 1פני המשורר הצעיר המשקשק מ /פחד,
כשדפיו הראשונים בידיו ה רועדות,
הם מציגים בשאננות את טבלת
המחירים שלהם .״ואם אינני שלונסקי או
פנחס שדה הרי הם שודדים אותי,״ טוען
המשורר־שחקך מחזאי מוטי בהרב.

לפני שנה התנ&ה סוטי כגפיונו
הראשון עם עודם ההוצאה־לאור
כישראל. מספר הוא:

זמרת אלוני
יחיד כדרך
שירי תיאטרון. האולי ייהפך לבטוח כאשר
שולה חן תמצא לה במאי מתאים, שיהפוך
את חלומה על ערב כזה למציאות.
תיאטרון חוויית אמיתית
אחת
ש ל רג ע!
הקירות שחורים, הכיסאות מתקפלים,
ובהפסקה שותים תה על חשבון בעל־ה־בית.
אין במה, הכל מתרחש בתוך מרתף.
ובכל זאת, אם רוצים ללכת לחפש משהו
קצת יותר מעניין בתיאטרון הישראלי,
אין ברירה אלא ללכת לבימרתף.
שלושה שחקנים שאינם כוכבים —
שולמית אדר, זכריה טובי והיינץ ברנרד
— מופיעים שם בהדרכת הלנה קאוט
האוסון, במאית עולה חדשה, במחזה דרום-
אפריקאי בשם בוסמן ולנה.
ותהיה דעתך על ההצגה כאשר תהיה —
אתה חש שמדובר כאן באנשים שיש להם
מה לומר, ושדבריהם מגיעים במלואם.

המו״לים טוענים שאין בארץ שוק ל שירה.
הם לוקחים ממך קודם־כל סכום
כפול מההוצאות הריאליות של ההוצאה —
ויש לי הוכחות לכך — ואחר־כך, לא רק
שאינם מסתכנים במאומה, כי אם גם לא
עושים צעד אחד רציני למען הפצת סיפרו.
את ספרי הראשון ובהם דגים ידברו.
אהבה הסכימה הוצאת עקד להוציא־לאור
במחיר 4,000ל״י, לפני שלוש שנים.
לבסוף הוציאה אותו לאור הוצאת אלף
ב־ 2500 לירות בלבד. ולא בחסכנות. ה ספד
יצא בכריכה קשה, ובצורה נאה.
והנה, היום אני מסוגל להוציא בעצמי
את ספרי לאור — במחיר 2000 לירות,
אחרי כל ההתיקרות.

ך! יצד זה ייתכן? עובדה. לקראת שוק
הספר העברי אני מתכוון להוציא את
ספר-השירים החדש שלי — בלי כל עזרה.
אין קוראים לשירה? המו״לים פשוט אינם
טורחים להגיע אל הקוראים. למרות הי-
עדרי מן הארץ, אחרי שהייתי שש שנים
רצופות בניו־יורק — הצלחתי להגיע אל
הקוראים. ובצורה פשוטה לחלוטין.
לפני שנה, כשנערך השוק המסורתי ל ספרים
בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב, לא
התביישתי: לקחתי שולחן מתקפל, הצבתי
לידו ארגז פשוט, עליתי וקראתי את
שירי באזני הקהל. פשוט קראתי להם.
ואז ניגשה אלי מישהי וביקשה שאסביר
לה את השיר, כי.לא הצליחה להבין אותו.
אז הסברתי לה. קראתי באזניה שורה אחרי
שורה. ניתחתי את הרעיונות, הסברתי ש־

אדר וטובי כ״בוסמן ורנה״
ישר מן הקרביים

משורר־שחקן־מהזאי כהרב
פוחד מנחשים ושדים שונים
משורר משתמש בסמלים, לעומת מחזאי
המספר סיפורים עם דמויות חיות.
במשך פחות משבוע מכרתי 300 ספר.
עד היום מכרתי כבר קרוב ל־סססן עותקים
של ספר השירה הראשון שלי, וישנם עוד
רבים אחרים, בקיבוצים ובצבא, בין תל מידי
בתי־הספר, המוכנים להאזין לך אם
רק תבוא אליהם.
וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות
עם ספרי החדש. אני מתכוון לצאת
אל הקיבוצים, ללכת אל תלמידי בתי-
הספר, ליצור קשר ישיר בין המשורר ל קורא
שלו.
ואם אני עושה זאת לעצמי — אין כל
סיבה שלא אעזור גם למשוררים אחרים.
גם הם נתקלים בחומת המו״ל היקרן.
עד כאן, מוטי.
** וד מעט בן ,30 לפניו תוכניות, ורד
/אחוריו דרך ארוכה. מוטי בהרב הוא
מאותן נשמות מפוצלות המלאות עד גדותיהן
ומחפשות להן ביטוי בכל הדרכים
האפשריות. הוא נולד במושב חרות, ולפי
עדותו ״אינני מוכרח להתפרנס מאמנות
דווקא, אני תמיד יכול לחזור ולשתות חלב

־המחזה זכה לכל מיני שבחים בעולם.
הוא מספר על שני צבעונים בדרום-
אפריקה, עלובי־נפש החיים בתוך האשפה
ומתנחמים שבסופו של דבר יש אשפה
אשפתית עוד יותר מהם, הכושים.
זהו מחזה של יאוש ושל זעם, שהאדם
הלבן אינו מופיע בו כלל, אבל נוכחותו
אינה נשכחת אף לרגע, ויחסו לבני צבעים
ז*זר?ם משלו — הוא הקובע את גורל
חייהם.
השחקנים משחקים,׳מן הקרביים החוצה.
העניין באמת כואב להם. גם זכריה טובי
(בוסמן) שמנסה להפיח שפלותו בהשפלת
אחרים. גם היינץ ברנאדד, בדמות כושי
זקן שאינו מוציא מילה מובנת אחת מן
הסה לכל אורך ההצגה. אך בעיקר שולמית
אדר, אחת מאותן שחקניות״חידה של ה תיאטרון
הישראלי, שכולם סבורים כי היא
מוכשרת, אבל משום מה רק מעטים מעני קים
לה את ההזדמנות להוכיח זאת.
״תמיד חיפשתי תפקידים מעניינים״ היא
מודה ,״אבל משו מה, בכל פעם נאמר
לי, :זח תפקיד קטן מדי בשבילך.׳ ותפ
ישר
מן הפרה.״
אבל הוא ניסה כמעט כל מה שאפשר
לנסות בחוץ: למד אמנות התיאטרון באוניברסיטה,
יצא להמשיך בעולם. בניו־יורק
למד שלוש שנים אצל לי שטרסברג, שיהק
בלה־מאמא, הקים תיאטרון קטן בשם הבמה
העברית של ניו־יורק :״שם לא הגענו
רחוק יותר מערבי שירה,״ נזכר הוא .״מין
פסיפס ישראלי של שירה מוגשת באמצעים
תיאטרליים.״
על בימה ניסיונית אחרת העלה, יחד
עם גרגורי רוזאקים, במאי אמריקאי צעיר
ממוצא יווני, מחזה בשם הזונות של
ברודווי שהיה רצוף אקטים נועזים ו הצלפות
מילוליות לכל הכיוונים, לכל הגזעים,
לכל הדתות.
״היו שאמרו שזה סיוט צרוף, והיו ש-
עיקמו את אפם. אבל זה הגורל הצפוי לכל
מחזה שאינו הולך בתלם, ורוצה לומר
דברים כואבים ואקטואליים בצודה בוטה,
ישר בפרצוף.
״וזה בוודאי הגורל האורב גם לי מאחורי
הפינה, אם אזכה להעלות את המחזה ה מונח
במגירה שמתחת למגירת ספר השי רים
שלי.
״אבל זה כבר סיפור אחר.״

קידים גדולים, משום מה לא היו. לכן,
כאשר באה פנינה גרי, מנהלת הבינזרוזף
(השתיים היו יחד גם בזווית) והציעה לי
לשחק את לנה, קפצתי על המציאה.
״זה תפקיד שונה מכל פה ששיחקתי
קודם. לנה מזכירה לי במקצת את אמנדה
מביבר הזכוכית (עבור משחק בתפקיד זה
נבחרה שולמית בזמנו לשחקנית השנה).
היא מפטפטת ללא הרף, על־מנת להסתיר
את העצב והמועקה שבתוכה. אולם לנה
אינה שייכת לעולמו של טנסי ויליאמס,
אלא לזה של ברכט. לעולם הטיפוסים הקשוחים
והמחוספסים.
״מצד אחד, היא אדם שהגיע לתחתית
הסולם האנושי, ללא בית, ללא אוכל, ללא
מעמד. ועם זאת, מבעד פטפטנותה האינ סופית,
מסתבר שמה שהיא מחפשת, זו
דווקא חברה אנושית. כבוד של אדם.
חווייה אמיתית אחת של רגש.״
וכך מבינים זאת גם הצופים — דבר
הקורה רק לעיתים רחוקות על במותינו.

באחד במאי *973

אד תשב בבי ת!
יש לן־ על מה להפגין:

מה שטוב לפועל — טוב לישראל !
נגד היוקר הגואה והרווח המשתולל! בעד שכר הוגן!
בעד זכות השביתה לפועל! בעד חופש הביטוי וההפגנה!
תשולם תוספת יוקר מלאה ומייד !
בעד סוציאליזם הומאני ודימוקראטי !
שלום ובטחון — כן! נגד סיפוחים והתפשטות טריטוריאלית!
בעד זכות ההגדרה העצמית לעם הערבי הפלשתינאי על בסים דו־קיום
בשלום עם ישראל!
מדינה יהודית — כן! שעבוד עם אחר — לא! עלייה — כן!
אפלייה — לא!

לכן — בוא ביו ם שלישי הקרוב 1.5.73 ,בשעה 10 לפנה״צ
לככר דיזנגוף בתל־אביב, שם תיערך

עצרת אחד במאי

ישאו דברים:

גרמנים

ואור ט״טלבאום, רן כהן, שמואר מ־ק]1יס,
אלכם מסים, גדשו סביוו
בן יופיעו משוררים ואמנים.

...אוו קו, יוחמ

ועדת האחד במאי 1973
בדל בלטי (ת״א) ,צבי בן־דוב (קרית־חיים) ,פנחס גינוסר (רמת־גן),
מיכה הוברמן (ת״א) ,מרדכי כפרי (קב׳ גל־און) ,שמואל ליטבק
(ת״א) ,ניכה לניר (קב׳ עין־החורש) ,ד״ר גבריאל מוקד (רמתי־גן),
עלי נפתלי (רמת־גן) ,נורית ענכר (חיפה) ,אליעזר פיילר (קב׳ יד־חנה)
,ד״ר ראובן קריץ (קרית מוצקין) ,גרשון רכינוכיץ (קב׳ רוחמה)

נוכח מדיניו ת המערך, כנגד גח״ל ושות׳ —
__ תן ידך ל שמאל האופוזיציוני!

טתאיס זו
מתאים זו סאד! גמישונים ארכונים• אקסטרונים

אגד מ וביל בכל הדרכים

כל הדרכים מובילות ל אגד

להקת הסטריפיטיז הראשונה בעולם המורכבת נל נודה מגברים

תריסו החשבנים מה 11 ים
תחהת קשה וו הקוז
החשכניות ה 1לטוסמת
של ״קוייזי הורס״
גיוון מלא, כדי לספק את טעמו של כל
צופה בקהל.
ההצלחה היתה ברורה מהערב הראשון.
ללהקת החשפנים, הנקראית הומו, היה
כמובן ליקוי גדול אחד לעומת הנשים —
חשיפת החזה אצלם לא גילתה שום שדיים
נשיות. ומאחר שאברי־מין אסורים בגילוי,
אצל הגברים כאצל הנשים — נותר להם
מרחב־תימרון מצומצם למדי.
אולם הצלחתם, בפרק הזמן הקצר מאז
דחלה תוכניתם. מוכיחה שהם מסתדרים
על הצד הטוב ביותר.

סצינה ומבטים דרמטיים ביותר, מתוך מופע החש ן״

! ן 1 1 /1פנות הגברי במועדון־הלילה. הפאריסאי המתמחה
במופעי חשפנות. המופעים בקרייזי הורס הם על רמה, משלבים

סיפור וזמר עם העירום. לאור הצלחתה של להקת הסטריפסיזריס,
מתכנן עכשיו קרייזי הורם העלאת מופע משולב של להקת החש־פנים
והחשפניות — רעיון הפותח שפע אפשרויות בלתי־מוגבל.

יי* ם אכ עס לא אוהבים נשים — אבל
1 1הנשים אוהבות אותם. כל ערב, אפשר
לראות קבוצת נשים מוחאות להם כפיים
בהתלהבות סוערת, עם רדת המסך על
מופע־החשפנות הגברי הראשון בעולם.
מוחאות־הכפיים הן כמובן פעילות הלינה
למען שוויון האשד, המופיעות קבוצות-
קבוצות במועדון־הלילה הפאריסאי קרייזי־הורם.
כדי להתפעל מחזית נוספת בה נחל
מאבקן ניצחון: החשפניות, בעיני שורפות
החזיות, רק משפילות את המין הנשיי.
למראה קבוצת הגברים המבצעים אקט
דומה, מאמינות הלוחמות כי השיגו שוויון.
תריסר הגברים העומדים במרכז השמחה
אינם מתעניינים כל־כך במשמעויות החב רתיות
של ההצגה שלהם. הצגתם, המושכת
קהל גדול, ומיוחד במינו, למועדון־

הלילה המפורסם, היא חיקוי מושלם למופע
חשפניות ממין נקבה: הם מתפשטים כדרך
הנקבות, מבליטים את אבריהם כדרך הנק בות.
רוקדים בתנועות אירוטיות כדרך
הנקבות. ובכלל נוהגים כדרך הנקבות.

הקת החשפנים הראשונה בעולם
/הוקמה לאחר שלבעלי הקרייזי־הורס
נראה היה כי מיצו כבר כל מה שניתן
היה למצות מגוף האשה — לבוש. חשוף
ובכל שלבי הביניים. היה זה בשעת ייאוש
כזו, כאשר עלה הרעיון המבריק: למה
לא גברים י
וכך קמה הלהקה, הכוללת כושי, סיני,
בלונדים, שחרחרים. גבוהים, נמוכים.
חסונים. נשיים. אותם העקרונות המנחים
להקת חשפניות טובה — הופעלו גם כאן :

חשפנות עם כיפה 5דיב^:
אם לשפוט דפי הבעתו. כסו החשפניות, נם החשפנים אינם חוס

בוחוב
השומם =

תחפי המופע, בגמר עבודתם, בשעת בוקר
מוקדמת, ברחוב פריסאי בדרך לביתם.

כים בתנוחות אירוטיות בהופעתם. בתמונה מימין: הכושי בלהקת
החשפניס, חבוש כיפה, בתום מופע החשפנות שלו, מגן על מבושיו.
החשפנות הגברית מתקבלת בתשואות נדי הנשים הצופות במופע.

1ה מול זה: השרב הבא, בגונן, יהיה להקה מעורבת שד חשפנית וחשפניות ן