גליון 1862 מתאריך 8 במאי 1973

סיפזרו של
עיטור עוז
לאות ולעדות
כי 965273ט׳ אשכנזי יוסף
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל ווארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנון מרמרי,
קובי ניב, אפרים שידון
כתובת המערכת: רחוב יוארץ 1

יתווה ראו

אד א ת מאיים
במלחמה

תיאור המעשה
ביום 27.3.72 פקד טוראי אשכנזי יוסף
על משחק הכדורגל בין קבוצות הפועל
כפר״סבא ומכבי בית־אבי. בתנאי שדה
קשים ומול אוייב עדיף גמיססר, גילה
ט׳ יוסף קור־רוח והעזה מרובה, כאשר
התמיד בניהול המישחק, למרות האש
הצפופה שכוונה נגדו. גם משנפגע אנו*
שות על־ידי רסיסי בקבוק ״שוואפס״,
סירב ט׳ יוסף לנטוש את המערכה והמשיך
להפעיל את המשרוקית כל עוד
רוחו בפיהו. רק בתום המשחק, משניר-
תה עליו גם אבן הפינה ומשהתברר לו
כי משימתו הושלמה — הסכים להיות
מפונה אל בית העלמין הקרוב.

על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז

לפי חוק עיטורים בצבא
הגנה לישראל תש״ל 1970
״עמו עוז ותושיה לו״
(איוב י״ב ט״ו)
המרביח״ד: י .לזר
מכתבים למערכת
המטס ו ה מס
היום חזיתי במטס האווירי. היה
עצום. בחישוב מהיר שערכתי הוברר לי
כי בקטע שבין שער יפו לבין כיכר ציון
(״פו )42 גמר הפאנטום המוביל את כל
מס ההכנסה שלי לשנת הכספים חנו-
כחית. הריני מוסיף בזה עוד 2,500ל״י,
בתקווה כי בסכום זה יגיע הפאנטום
הנ״ל לסביבות התחנה המרכזית (יפו
.)192

1וא, חוידה, נשווס

פער־אקסלאנס
300 כרטיסי ישיבה לסיצטד צה״ל חולקו
לדרי שכונת מוסררה בירושלים,
(מן העיתונות).
מרכז ההסברה.
שמי רינה. אני תושבת שכונת מוסררה
בירושלים, ואם לשנים־עשר ילד. בעלי
עובד במחלקת התברואה של העיריה
והמשכורת שהוא מביא בסוף החודש אינה
מספיקה אפילו לאוכל, שלא לדבר על
צרכים אחרים. תמיד היה לי רושם שאנו,
דיירי שכונות העוני, נשכחנו לגמרי על־ידי
העיריה והממשלה. נכון, היו הפנתרים,
אבל מאז שהפסיקו להשתולל —
הפסיקה הממשלה להזדעזע. נראה לי ש תשומת
הלב של הרשויות מופנית לעניי נים
חשובים יותר.
השבוע התברר לי שטעיתי — זוכרים
אותנו, גם זוכרים. באחת משעות הבוקר
של יום שלישי הופיע אצלנו איש מרכז
ההסברה יחד עם עיתונאים וצלמים, ומסר
לי, לעיני כולם, הזמנה למיצעד צה״ל —
לכל המישפחה. אין צורך לתאר את התרגשותי.
לא ידעתי אפילו איך להודות —
אני לא רגילה לכל־כך הרבה תשומת־לב.
מאותו בוקר חל מיפנה בחיינו. את כרטיס
ההזמנה חילקנו לארבעה חלקים
שווים. מן החלק הראשון עשיתי שמלה
לריבקל׳ה ותיקנתי את הג׳ינם של מנחם.

את החלק השני חתכתי לפרוסות דקות
ונתתי לילדים עם לחם ומרגרינה — הם
ממש ליקקו את האצבעות. בחלק השלישי
השתמשנו לסתום את הגג שדלף כל

החורף ואת החלק האחרון של ההזמנה
מכרנו לזוג תיירים מארצות־הברית בשלושה
מיליארד דולר. היום יש לנו
צי של מיכליות־נפט, ספינת־טיול ומיג״
רש־גולף.
עכשיו, כשאנו שבעים, לבושים היטב,
והגג אינו דולף עוד — אנו מודים לכל
אלה שלא שכחו אותנו ביום העצמאות,
ומקווים שייזכרו בנו שוב — בחגיגות
החמישים.

א ג 7ז״>
אגודתס טי רי ק אי ם בי שראל
להלן החלטות הוועידה המרכזת של האגודה מישיבתה ביום : 4.5.73

א. תוחלף גולדה
האגודה קוראת להחליף לאלתר את גולדה מאיר בתפקידה כראש
הממשלה. זאת לאחר שהנ״ל מיצתה כליל את יכולתה, וכמעט
ואינה מספקת חומר־למחשבה לחברי האגודה.

ב. אין ספיר
האגודה קוראת לחבריה להתעלם לחלוטין מקיומו של אדם
בשם פנחס ספיר, הטוען כי הוא שר־האוצר בממשלת־ישראל.

ג. תודה לקול
האגודה מודה, בשם חבריה, לשר התיירות משה קול על פעי לותו
האמיצה למען קיום מצעד צבאי ביום העצמאות. המשך
בדרכך זו ונתפרנס בכבוד.

אני קורא לאחרים :״לכו בעקבותי!״

שמואל חיים, נישום

אהבה ולא מלחמה
כמי שנכנסה בימים אלה אל עולם
המבוגרים, וכמי שמותרת זה שנתיים
בבעילה, התרגשתי עד מאוד למראה קני
הטנקים המזדקרים, תותחי הלונג תום
הקשוחים, המרגמות הכבדות ותותחי ה-
נ״מ הדקים והאלגנטים. מבטי הגאים
ליטפו בגאווה את תותח ה״ 203מ״מ
(המתנייע) וחייכו בחמלה לעבר מקלעי
ה־ 0.5הזעירים. כמה הלם ליבי לקראת
תותחי השדה המוצקים וכמה רטט מול
התול״רים חטובי הגיזרה.
סבורתני שאבטא את רחשי ליבן של
רבבות צעירות כמותי בקריאה הנרגשת
למראה החיל הגדול הזה :״עשו אהבה
ולא מילחמה״.
מדוע לקרוע את הירדנים ולהכניס לסורים
ז למה לדפוק את המצרים ולא
אותנו ז במה טובים הם מאיתנו 1במקום
לבזבז מיליארדים למען מטרות דסטרוק-
טיביות של הרג וחורבן, טוב תעשה
הממשלה אם תנצל את הכלים הללו
למטרות קונסטרוקטיביות, ויפה שעה
אחת קודם.

אורה גזמי, ירושלים
(השם והכתובת שמורים במערכת)

ד א אצלנו
פרשת ״ווטארגייאט״ המסעירה עכ שיו
את ארה״ב, כמה טוב שאצל
נ ו לא יכולה להתרחש בשום פנים
ואופן.
ציד מכשפות כלפי נבחרי העם,
פגיעה שכזאת בפטריוטיזם הבריא,
לעג לשירותי הביטחון המגינים על
חיי האזרח — כל זה לא יכול לק רות
אצלנו .
אצלנו לא יהיה איש שינסה לפ גוע
בנשיא, או בשר, או בפקיד־בכיר,
או בש.ב( .מקבילו הישראלי של
?.8.1.שנפגע) ,או בפטריוטיזם, ויקרה
מה שיקרה.
לא יימצא בקרבנו, ולו איש אחד —
עיתונאי או פוליטיקאי — שכך יעז
להתנהג — לפגוע, לשבר ולנתץ את
כל הקדוש לעמנו.
וביום חגנו הגדול נתברך ונברך —
אשרינו שכך הוא.

--ממי שנתו של מייסדו המלבין פני חבת, ברבים —
המלבינים פני חבריהם.

ד״ר זוארץ

(בכנס האקדמיה ללשון
__העברית, תשי־א)

מפי עוללים

איד להגן על מטוסינו
לתון שתי מזוודות, בבל מטוס הממריא
מהארץ ואליה, יס להכניס שני
ילדים ערביים, מבניהם סל הרוצחים
והמחבלים המבלים בכלא על הסבון
מסלם המיסים היסראלי. נראה אם אז
יעזו המחבלים להתנכל למטוסים ולהרוג
את בני ״גיבוריהם״.
הסיבות סאני מציע דווקא ילדים חן:
.1לתוך מזוודת קסה להכניס מבוגרים,
מה גם סילדים ניתנים לקיפול

(או ..צברינו החמודים והעוקצנייכו״ן
— הנה פאנטום.

— זו? לא פאנטום. זד, מיראד.

מייראז׳ אביך: זה פאנטום סס.
מס מנוט משופר .£25
— והנה — זה מיראז/

— בשביל לראות את הדברים הישנים האלה?

הו! הנה באים הטאנקיס.
— עלא כיפאק — הנה 67־ 1רוסי עם
צריח ס 450 שלנו.

זה 1״109 והנה פאטון ...403 עם
המרכב האוטומטי ...וזחליל מתקפל
משורשר~ .וטילי אליעז מונחי־מכ״ם...
והנה הפאטון הרב־תכליתי ...עם הטובה
האוורירית ...שוקל רק 16.8טון...
־ 10א 171,284 ...כדורי אפם־חמש בדקה...
לא נורמלי.״ לא נורמלי ...לא נורמלי...

— נכון.
— או, לעזאזל! עוד פעם הביאו את
המיראדיס הישנים.

— שלוש, מנוע מרחף! ארבע־צ.

ח שבון
הנפ ש

— כן, עם הטילים הישנים 7 דר
אולטרה־סגולים.

— משעמם, כחיי. לא יכלו להביא
את המיראז׳ החדש ין
— איזה, המיראז׳ יד־הנפץ? \ 1

— כן, זה עם טילי אויר-אויר זרזיר
עם ראש החץ הנחשוני.

— כן, עם התותח המתנייע בפול־הקנה
212 ם מ״ר.

— נכון. זה שפועל על עקרון הגרביטציה
הצנטריפוגלית של חום המנוע.

— קצב אש לא נורמלי!
— 646 פגזים בדקה.

— בתיי הגזימו. בשביל זה באנו למיצעד

קוראים יקרים,
דבר מדאיג קרה לנו היום. רגע לפני
סגירת הגיליון התברר, לחרדתנו, כי בעמוד
3נותר שטח ריק. פשוט נייר עיתון
— חלק, לבן וחשוף. נייר לבן זה הצית
אור אדום במוחנו הדסטרוקטיבי: היתכן
שהכל בסדר? כל־כך בסדר, שאי-אפשר ל סגור
שני עמודים פעוטים אלה?
החלטנו לברר זאת לאלתר. הזעקנו את
צוות־המשאלים שלנו, ויצאנו לחקור את
האזרח המצוי כשבפינו השאלה הנוקבת:
מה מציק לך בפרוס כ״ה שנים למדינת
ישראל?
ראשית דבר פנינו לסאשה, המעמד שלנו.
לסאשה, כך התברר, מציקה העובדה ש העמוד
עדיין לא נסגר, וארוחת־הצהריים
מצטננת.
רפי, צבר צעיר ומבטיח, הבטיח לנו כי
הדבר היחיד שמציק לו הוא אשתו.
שום־דבר, כך ענה לנו יוסף כלום, יליד
הארץ ואקדמאי כבן .35
הגאזים, השיב ירוחם גאז־עצבים, נהג
בסופרגאז, כשהוא אוחז בבטנו.
כאן הפסקנו את המשאל, כשלתיסכולנו
אין גבול. מיד לאחר כתיבת קטע זה ניכנס
כולנו לבית-המרקחת ונקנה כמה כדורי
שינה.
לילה טוב.

והנה צנטריץ 106 ...לא נכון,

יפה נו ף מ שו שתבל
ליבי במזרח ואני בסוף מערב,
אבל מה — אני די מבסוט מהמצב!
בשימחה אשלם נדרי למגבית, בעוד
ליבי לשמע צרותיכם נחמץ ונעצב.
יקל בעיני כל טוב ארה״ב, כמו
יקר בעיני מראה מצעדכם על שיריוניו וחייליו.
יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב,
באי-באי, להתראות בחגיגות הל״ו !

10081 11. 8. ¥.א 6\^-¥011£.ן י6. 1ז\^ 5111
סיפור עגו ם
זהו סיפור עגום על זמר מחאה ידוע,
אשר רצה בכל נפשו ומאודו לשיר שירי
מחאה על המצב הפוליטי, החברתי, ובכלל.
חיפש הזמר הידוע אחר אנשים מוכשרים,
שיכתבו לו חומר ארסי ותוקפני —
אך נראה כי הללו לא היו בנמצא. וכך
נשאר אותו זמר מחאה ידוע בלא שירי
מחאה. אך מה לעשות, ויום העצמאות
ממשמש ובא, והילדים רעבים?
כיון שכך, פנה זמר המחאה הידוע
לכותב חומר מפורסם, ולאחר עבודה פר
רה ומאומצת יצא בתכנית של שידי הלל
למדינת ישראל.
בוודאי ראיתם אותו, קוראים יקרים,
ניצב בערב החג על אחת הבמות, ושר
בכל נפשו ומאודו ״אנו כיתה אלמונית׳,
או משהו אחר — אבל אנא, אל תחשדו בו:
בתוך־תוכו ישנה נשמת זמר־מחאה אמיתית.
והוא נורא נורא השתדל. פשוט אין
מי שיכתוב חומר טוב, וחבל...

שיא השיאים של מתח נוסח היצ׳קוק

נויסטיאן אנזוס! האנס הצגת בכורה ארצית
השבוע

סיז

קריית־ארבע

שיהרגו את עצמם
שמעתי בשמחה על התקריות האחרונות
בלבנון — בין הצבא למחבלים. נראה
כי השיטה שלנו הצליחה: לסכסך ביני הם
לבין עצמם עד שיהרגו אחד את ה שני.
אולי אז ישרור, סו״ט, השקט בגבולנו.

שושנה
כן חוחים

שיכון בבלי

מכתב
ג ל 1י
לכבוד
מר יצחק בו־אהרון
הוועד־־הפועל של ההסתדרות.
הנידון :

במסורת סרטי המתח ן
״התפוז המיכני״
״איזה מין גימנסיה״
״נוסע עובר בגשם״
ו״היצ׳קוק פרנזי״

ציון במישפט־תפדה (פדלון),

כרטיסי הזמנה למיצעד

צעידה זו ]אנסה...
מיהו האנס?

בקלות יתר ואף מסקלם אינו גדול.
.2אם בכל זאת יפגעו המחבלים במטוסים
יווכח העולם בי המדובר ברוצ-
חי ילדים שאינם מהססים אפילו לרצוח
את ילדיהם הם.
.3הילדים הערביים עדיין אינם שטופים
שינאה וארס בהוריהם, ולכן נוכל
להביאם לאהבת-ישראל אמיתית על״ידי
טיולי חינם ברחבי העולם. בבך גם נוכיח
לעולם שכל רצוננו הוא בשלום
וברווחה לערביי ישראל.

ח ל ־ אביב

כידוע לכבודו, לא קיבלו רא שי
העיריות והמועצות המקומ יות
כל כרטיסי הזמנה למיצעד
צה״ל בירושלים. הם רואים בכך
זלזול במעמדם ופגיעה בתפקידם
— במיוחד לאור העובדה ש-
כרטיסי הזמנה במאות חולקו
חינם לפרענקים ממוסררה ו-
משמואל-הנביא.
אנו פונים אל כבוד המזכ״ל,
אשר ויתר בזמנו על כרטיס ה הזמנה
שלו למיצעד, בבקשה כי
יעביר לנו את כרטיסו הפנוי.
במחווה זאת נראה סמל להידוק
שיתוף הפעולה הפורה בין ה הסתדרות
לרשויות המוניציפליות.
בתודה
ובברכה

א. פילון

יו״ר מרכז השרטון המקומי

הכניעה דפן־אהרון

עודר נבטים

פרגיזה אח גולדה

דייפאן־דוך

תוך עשרת הימים הקרובים עשוייה גולדד. מאיר
לכנס את לישכת מיפלגת העבודה, כדי למסור את
החלטתה בקשר להמשך כהונתה.
בקרב אנשי הגוש המפא״יי שוררת דאגה. מהלכת

לבעלי חכרת ״שטרן״ ,שרכשו את חברת
״פאן*לץ״ ,התברר בי ל״פאן־לץ״ יש
יותר נכסים ממה שהיא עצמה ידעה עליהם.

פכרה כי כניעת המיפלגה לדרישתו של
מזכ״ל ההסתדרות יצחק כן־אהרון לקיים
את הבחירות להסתדרות במועדן, היתה למורת
רוחה של גולדה, הרואה ב כו צעד
לקראת השארת כן־אהרץ על בנו. יש הסבו
רים
כי החלטה זו המוכיחה לגולדה בפעם נוספת כי
אינה יכולה לכפות את רצונה באופן אבסולוטי על
מיפלגתה, עלולה לתת לה סיבה נוספת לפרוש_.

סופו שד

בן־אהרון יחרים

ירח הדבש

את המס הפוליטי

ע ריצ׳ארד ניקסון*
לפרשת ווטרגייט המזעזעת את אשיות
המימשל כארצות־־הכרית ומסבג
ומסבנת את מע־מד
הנשיאות, עלולות להיות השלכות מר
חיקות־לבת לנכי ישראל. בצמרת השילטון
בישראל השתררה בימים האחרונים דאגה
מלווה בחרדה, נוכח האפשרות שהועלתה
כי ניבסץ יצטרך להתפטר מתפקידו ולמסור
את הנשיאות לסגן הנשיא ספירו אגניו.
יחסי ישראל עם ארצוודהברית מבוססים עתה
בעיקרם על היחסים האישיים עם ריצ׳ארד ניכסון.
איש מאנשי הממשלה, וגם לא השגריר יצחק רבץ, לא
טיפחו קשרים במיוחד עם סגדהנשיא.
גם אם לא יתפטר ניכסון, עלולה סמכותו להצטמצם
בעתיד במידה ניכרת שייתכן ויהיו לה השלכות על
קשרי ארצות־הברית עם ישראל.

לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב יעשו
מאמצים, כמיוחד מצד הלובי היהודי באר*
צות-הכרית, להדק את היחסים עם סגן־
הנשיא ולקרבו לעניין הישראלי.

לא מן הנמנע בי מזב״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון יחרים את כספי המס הפוליטי
של ההסתדרות המיועדים למיפלגת
העבודה, יורה שלא להעבירם לגזברות ה-
מיפלגה, ויעמידם לרשות מטה הבחירות של
המערך להסתדרות, שיוקם לפי השראתו.
הסיבה לכך היא שלמרות ההחלטה החיובית לקיים
את הבחירות להסתדרות במועדן, טרם קיבל בן־אהרון
כל תמיכה כספית ממיפלגתו כדי להתחיל בפעילות.

מאבקים בין
צעיר׳ העבודה
מאבקים קשים במשמרת הצעירה של מיפלגת העבודה
על המיקום ברשימת המועמדים לכנסת השמינית,
גרמו לקרע מוחלט בין יוסי שריד (מנאמני פנחס
ספיר) לבין יחיאל לקט, מזכיר המשמרת הצעירה.

כרשימה ישוריינו מקומות בטוחים רק
לשניים מאנשי המשמרת הצעירה. אחד
המקומות מובטח למיכה חריש, ראש המחלקה
לקשרי־חוץ של
המיפלגה, הנתמך על-
ידי המשמרת, אבל
גולדה מתנגדת לו בר
בגלל ההחלטות
שהעביר בסניפי המשמרת
כענייני דת, מדינה
ופלסטינים.
בינתיים מתארגנת קבוצה
חדשה במשמרת הצעי רה
המתכוננת לרשת את
צמרת המשמרת הפורשת
בקרוב. בראש הקבוצה עומד
דני קורן, בנו של ח״ב
יצחק קורן, העושה עתה
בלונדון את הדוקטוראט
במדעי־המדינה. חברי הקבוצה
הנוספים הם גיורא
רוזן (עוזרו של בדאהרון),
ראובן דוד, יחיאל גוטמן
(ראש לישכת שר־המיש־פטים)
וצבי גורן (סגנו של
מיכה חריש) .הקבוצה, נהנית
מתמיכת הגוש התל־אביבי
כדי להקהות את כו חו
של לקט.
טפסי המישטרה מנומסים יותר
המטה הארצי של ה
מישטרה בודק את האפשרות
לשינוי ה
סיגנון במפסים השונים
הנשלחים על-ידי
המישטרה.
המגמה היא לשנות את
הטפסים הישנים לטפסים
בסיגנון מנומס יותר — בלשון
בקשה, במקום פקודה.

בהסכם המכירה של פאן־לון, ישנו סעיף האומר,
שאם תוך כדי בדיקת הספרים, יתברר שהעלימו נכסים׳
תוכל חברת שטרן לשים עליהם יד.
בבירור שנערך בשבועות האחרונים ובבדיקה מדוקדקת
של הספרים, התברר שיש פער גדול בין הנכסים
הידועים לבין אלה שלא נודע עליהם בזמן החתימה
על הסכם המכירה.

הסובייטים:
ה״כל -
סובן ישראלי!
כמיסמך סובייטי רישמי המופץ
לאחרונה ברחבי העולם, מואשם
עורך העיתץ הקהירי ״אל־אה
רם׳ /חסנין הייכל, בכך שהוא
,,סוכן ישראלי.״ ההאשמה החמורה,
המתפרסמת מטעם השגרירות
הסובייטית בלונדון, באה בתשובה
על התקפותיו של חייכל על ברית*
המועצות בעיתונו.
״בהתקפותיו החוזרות ונישנות
על כרית-המועצות פועל הייכל לטובת
העניין הישראלי,״ נאמר ב
מיסמך ,״ברור לחלוטין בי הוא פועל
נגד המאבק הערכי מול התוקפנות
הישראלית.״
בינתיים נוצרה מחלוקת חדשה בין קבוצת שטרן
לבין אפרים אברון, בעלה הקודם של פאן־לון. בהסכם
מכירת מניות החברה היתנה אברון, כי שכונת
מגורים גדולה שפאן־לון מתכננת לבנות יחד עם
ח״כ יוסף קרמרמן בירושלים, תישא את השם קריית
אברון ,״כדי שהנכדים שלי ידעו מי היה הסבא
שלהם,״ כדברי אברון.
קבוצת שטרן מגלה עניין זעום בנכדיו של אברון,
מנסה לשכנע את אברון לוותר על סעיף זה בחוזה.
אברון אינו מגלה נטייה לוויתור, ואם יוותר, ידרוש
תמורת הוויתור סכום גדול ביותר.

מכונית יפאנית
חדשה בי שרא לי
אחרי שהמכונית היפאנית ״סובארו״
נקלטה בצורה סנסציונית כשוק הישראלי,
ייתכן ומכונית יפאנית נוספת תצית בקרוב
את כבישי ישראל. חכרת האחים לוינסון.
המשווקת כישראל את אופנועי ״הונדה׳/
עומדת כשלבי סיום של מו״מ ממושך עם
החברה היפאנית כדבר שיווקם בארץ של
מכוניות ״הונדה״.
הונדה מתמחה בייצור מכוניות קטנות. בעלות
מנועים בנפח שבין 350 סמ״ק ל־ 1300 סמ״ק, הנח שבות
בעולם לאמינות ביותר וכזולות יחסית.
בינתיים לא נראה כל סיכוי שהמכונית היפאנית
הפופולארית ביותר בעולם, הדאטסן, תשווק בישראל,
לפרות כל השמועות שנפוצו בקשר לכך.

תנובה עוברת לרחובות ייצור החלב של ״תנוכה״ לכל מרחב
תל־אביב יעבור לרחובות, בעיקכות החלטת
הנהלת החכרה להקים מיפעל חלב גדול
כרחובות, שכושר ייצורו יהיה 200 מיליון
ליטר חלב בשנה, ושבהקמתו יושקעו 5,5
מיליון ל״י.
ההחלטה על כך נפלה אחרי שהסתבר שמחלבת
תנובה בדרך פתח־תקווה בתל-אביב, אינה מתאימה
עוד ליעודה. בעתיד תוסב המחלבה התל־אביבית לייצור
מוצרי חלב בלבד. לשם כך מתכוונת תנובה להר חיב
את המיפעל ולרכוש את מיגרש קופת־חולים הנמ צא
בסמוך למחלבה.

גולדסטאר

הגלויה הצעירה
רדו׳ פרישמן ,19 תלי־אכיב
טל 245294 :
מציגה בין ה12.5.73 — 31.5.73-
״ 6נשים — 6טכניקות״

תערוכה מיצירותיהן של 6אמניות ישראליות
הגלריה פתוחה כל יום בין השעות
10.00—12.00 ,17*00—20.00
פרט לימי ו.,

7 7 7 ^ 77/
העותידיי צעירי ו צ עי רו ת
לעבודה בטחונית, אחראית
ומענינת בנמל התעופה לוד.

לאחר שרות צבאי
דוברי אנגלית
מרחב מגורים — אזור גוש דן.

לסטודנטים תבדק ההתאמה למערכת הלימודים.
אפשרות קידום ותעסוקה בחו״ל.
לפנות אישית לסניפנו בשדה־התעופה לוד בכל יום עד שעה .13.00

סניפים בכל רחבי הארץ.
7וז*4ו63ר1ו*7רו ל 7ד 77/

איזו.
ניחוח ג ב רי
מ ס. ו ש לי

מאתר כלבים אחי־מרים
״תביעה מנופחת —
מר סקרוצ׳רו בשמו וכמו כן לא נאמר בה
דבר העלול להחשידו בגניבת הכלב, מלבד
העובדה שהכלב האבוד נמצא בחצרו,
לא מצא העולם הזה לנכון למהר ולשלם
חצי מיליון ל״י לבני הזוג סקרוצ׳רו מנוה
ירק, בעלי המסעדה בהוד השרון.
בני הזוג, באמצעות פרקליטם המלומד,
הגישו בבית־הפשפט המחוזי תביעה על
פירסום לשון־הרע, בה הצהירו בין השאר
כי ״נגרמו לנו נזקים חמורים בשיעור
של למעלה מ־ 500 אלף ל״י ואשר רק לצורך
התביעה צומצמו לסך של 500 אלף
ל״י בלבד.״ הם תבעו מבית־המשפט לחייב
את העולם הזה ואת מורה־הדרך
יהודה אחי־מרים, לשלם להם הצי מיליון
ל״י. בין השאר טענו בני הזוג סקרוצ׳רו
כי בעקבות פירסום הכתבה ״אנשים הבאים
במגע או העלולים לבוא במגע עימם,
יסתייגו מהם, יחששו מפניהם, וינתקו כל
מגעם עימם בחושבם כי התובעים הם
גנבים, העוסקים בסחר כלבים גנובים,
מחזיקים כלבים גנובים ואף מוכרים בשר
שופט ולך
כלבים במסעדת התובע, ובכלל הם אנשים
— ריח של סחטנות״
בלתי ישרים ובלתי הגונים החוששים
מהמשטרה.״
בצירוף לתביעתם הגישו בני הזוג בקשה לשחרר אותם מתשלום האגרה, שהחוק
מחייב בל מגיש תביעת פיצויים לשלם לפי גובה הפיצויים אותם הוא תובע.
השבוע ח רשם בית־המשפט המחוזי, השופט דוד ולך, בבקשתם של השניים.
אחרי ששסע את טיעוניו של עורך־הדין אמנון זכרוני, פרקליט העולס הזה, נתן הרשם
החלטה בה נאמר, ביו השאר:
״נראה לי כי רשאי רשם בית־המשפט לבחון בתובענה מעין זו גם את סיכוייה
של התביעה מבחינת גובהה. עיון בפרשת התביעה מראה, לדעתי, שזו תביעה מנופחת
מעבר לכל פרופורציה סבירה ונודף ממנה ריח של סחטנות כלפי העתון הנתבע.״

מס ו מארצות הברית-מי אחר גלוח לגבר
וז/16א ־זס^ 3\/6ו 51־ז 16ו\ /יז 3נ1רז 6ווזג5 /ו01 וח 3ב1

כ מו לפרלוים רבים בסידדת המתח הטלוויזיונית אייוונסייד, היה גם לכתבה גונבי
הכלבים (העולם הזה ,)1851 שסיפרה על מבצעיו של ״איירונסייד״ מחוד־השרון, אשר
התמחה באיתור כלבים גנובים, חלק שני. לרוע המזל החמיצו ככל הנראה מרבית קוראי
אותה כתבה את חלקה השני של העלילה. לאלה, הנד. ההמשך.
הכתבה גונבי הכלבים סיפרה אודות מכת גניבות הכלבים בישובי השרון וכיצד
ניסה מורה־הדרד יהודה אחי־מרים לבלמה, באמצעות מעקב אחרי גונבי הכלבים והחזרת
הכלבים הגנובים לבעליהם. במהלך חקירותיו, סופר באותה כתבה, הגיע אחי־מרים גם אל
ביתו של בעל מסעדה בכפר מל״ל, שם זוהה בלב פוינטר שהיה שייך ליצחק רובינשטיין,
נגר מרמתיים. אשתו של בעל המסעדה, נאמר באותה כתבה, סירבה תחילה למסור את
הפויינטר לבעליו. אך כשאיימו עליה בהגשת תלונה למישטרה, מיהרה להחזיר את הכלב.
זמן קצר אחרי פירסום הכתבה, שיגר
עורך־הדין יורם גולדברג מהוד השרון
מכתב למערכת העולם הזה, בשם מרשיו,
קרול ויהודית סקרוצ׳רו ממושב נווה־ירק.
״אתם פירסמתם,״ נאמר באותו מכתב ,״כי
במהלך החקירה מצאו כלב גנוב בחצרים
של מרשי, בעל מסעדה, ועוד בחברת
כתריסר כלבים אחרים. למותר לציין כי
כל מה שפורסם לגבי מרשי הינו שקר
וכזב. כתוצאה מהפירסום התבזו מרשי
באזור השרון ופרנסתם נפגעה, באשר
תושבי הסביבה החלו לחשוד במרשי בי
עוסקים המה בסחר כלבים, מה עוד שאין
אנשים הגונים אוכלים במסעדה שבעליה
חשודים כגנבים. כמו כן מרשי התמוטטו
נפשית מהפירסום ונגרמו להם נזקים כבדים
מאוד.״
עורך־הדין גולדברג תבע באותו מכתב
לפצות את מרשיו על ״הנזקים שנגרמו
להם כתוצאה מפירסום לשון־הרע ובגין
אובדן פרנסתם במסעדה״ בסך של לא
פחות מאשר 500 אלף (זזצי מיליון) ל״י.
מאחר שבכתבה האמורה לא זוהה

...נאור-ורשנסק־

על מההרעש?

המשיך הרשם ולך וקבע בהחלטתו המבקש הינו בעל עסק ואינו מקרה
סעד הזקוק לחסדי בית־המשפט. לו היתד, התביעה מוגשת בסדר גודל סביר, על פי
תקדימי הפסיקה, היתד. ידו של התובע ודאי משגת תשלום מחצית האגרה הנדרשת.
״כדי לזרוק אור על גובהם של פסקי־דין שניתנו עד כה בהליכים לפי חוק
לשודד,רע, די אם אפנה למספר תקדימים וכאן ציטט הרשם שורה של תקדימים,
על פיהם היה גובה הפיצוי שניתן לאנשים שנפגעו בשל לשון־הרע בין 250ל״י
ל־ 2000ל״י.
המשיך הרשם וקבע :״(התובע) הודה בבית־המשפט שהכלב נשוא הכתבה, שלא
היה שייד לו אלא לאדם שאוזכר בכתבה, אכן היה בחצרו ללא רשות בעלי הכלב.
אפילו נכונה גירסת המבקש שהכלב הובא אליו למסעדה על־ידי אחד בשם לטיף,
הוא לא טרח להודיע על הימצאות כלב זה למשטרה. על מה איפוא הרעש?
כפי שנוסחה,
״לאור השיקולים של חוסר הסיכויים לקבלת
התובענה בסכום פנטסטי בפי ענה ושיקול של יכולתו של המבקש לעמוד בתשלום אגרה
באם ירצה להגיש תביעה בשיעור מתקבל על הדעת,
הנני מסרב לבקשה
בני הזוג סקרוצ׳רו חוייבו לשלם 100ל״י
למשיבים.

מפקד נטו נרשה היפנה ז.ב1
לשר ישראל נלילי. במחאה על דבריו
0שני הנאומים המרכזיים
ביום הזיכרון לשואה שנערך
בקיבוץ לוחמי הגטאות, נישאו
על־ידי השר ישראל גלילי
והרמטכ״ל דויד (״דדו״) אל
עזר. הנאומים נתקבלו בצורה
שונה. דדו נשא נאום מרגש
ובסיומו ניגש אליו מפקד גטו
וארשה יצחק (״אנטק״) צו
ק ר מן, והודה לו בהתרגשות
על הנאום. אחרי דדו, דיבר גלילי,
שעירב בנאומו דברים פוליטיים.
כאשר הוא ירד מהבמה
וצעד לעבר אנטק, סובב
מפקד הגטו לשעבר את גבו
והיפנה לו עורף.
0לפי התיכנון, ניסגרו
כבישים רבים בירושלים לתנועת
כלי רכב, אחרי מיצעד
צה״ל. לכן, פנה לפני המיצעד
מי שהיה הרמטכ״ל השני של
צה״ל, פרופסור (לארכיאולוגיה)
יגאל ידין, למרכז ההסברה,
וביקש לסדר לאנשים מסויימים
שהוזמנו למיצעד, תווי תנועה
מיוחדים שיאפשרו להם לבוא
לביתו שבשכונת רחביה הירושלמית
בתום המיצעד, למסיבת
אחחת־צהריים. מרכז ההסברה
סירב לבקשה.
0מדוע לא שודרה השבוע
תוכנית הטלוויזיה קלטים7
מתברר, שבגלל מיצעד צה״ל.
לקראת המיצעד גוייסו 15
קריינים של רשות השידור,
כדי שיקריאו ברמקולים ליוש בים
על בימות הצופים ולמאזינים
בבית, טקסט מיוחד ש חובר
לכבוד המאורע. בין ה־מגוייסים
היו גם עורכי קלעים

רם עברון ופנחס הר*
זהב, ולכן לא שודרה התוכנית.
את הטקסט חיבר עמי*
קם גורכיץ ואורכו גרם ל
התמרמרות
בין הקריינים, מפני
שלא השאיר להם כמעט דקה
פנוייה לפרשנות עצמית. הקריינים
פנו לרמטכ״ל וביקשו
ממנו שידאג לטכסט יותר
קצר. דדו הפעיל את השפעתו
אצל עמיקם גורביץ, שקיצר את
החומר שהכין.
0העיתונאי זיוי סתווי,
עורך המדור הסיפרותי של
ידיעות אחרונות, שמע לפני
מספר חודשים בסודי סודות כי

מול זה הארכיבישוף יוסה
ריא והרב מאיר כהנא. ב
תון,
היה צריך להשתתף גם

עוד שדברי ריא נתקבלו באהדה
רבה, בזמן שדיבר על אחוות
אדם ועמים, עוררו דבריו
של כהנא זעם כללי. לשיא
הגיעו הדברים כאשר קם ריא
והגן על זכותו של כהנא לומר
מה שאמר, למרות שגם הוא
לא הסכים לדברים הנאמרים.
0חוש אזרחי למופת גילה
הפרופסור (לכלכלה) דן פטג־לוין.
אחרי שבתו בת ה14-
שיחקה באנטנה של מכונית
שחנתה ליד ביתם, השאיר הפרופסור
פתק על גב המכונית
ובו התנצלות על שבירת האנטנה
ונכונות לשלם את הנזק.
ואמנם, כאשר שלח לו בעל
המכונית חשבון התקנת אנטנה
חדשה בסך 70ל״י, מיהר פטנ־קין
לשלם את הסכום.
׳ 0בתוכנית החדשה של
גלי צה״ל, משחק הורים, שבהגשת
שמואל שי, התארחו

ברגע האחרון התברר שפעיל

אל״מ (מיל ).מאיר פעיל.
לא יופיע ובעל המועדון, יעקב
(״יענקל׳ה״) אגמון, התנצל

בפני הקהל והסביר כי פעיל
נענה לפניית הנהלת אוניברסיטת
תל־אביב שלא להשתתף
בדיונים פומביים בנושא ההד־חות
האקדמאיות, עד לגמר הבירור
בעניינו. אחת הנוכחות
קמה ממקומה ושאלה את אגמון
:״אז מדוע לא הודעת על־כך
לפני שקנינו כרטיסי כניסה?״
השיב לה אגמון :״את
יכולה לקבל את הכסף חזרה.
אבל כדאי לך להישאר כי
איב מונטאן יהיה.״ הדבר
שיכנע את הבחורה להישאר והיא
התיישבה במקומה והזתה
בסוף הדיון בסרט 2בכיכובו
של איב מונטאן.
0אשתו של יעקב אגמון.
השחקנית גילה אלמגור, החלה
בקאריירה של זמרת ומו־

שסירטו העין הציבורית, בו הוא מופיע
יחד עם מיה פארו, מוצג עתה בארץ,
קפץ לחופשת־מולדת וניפגש במסיבה עם ידידו, המוכתר
לשעבר של כפר הציירים עין־הוד, יוצר הגובלנים איצ׳ה ממבוש.

חיים טו טו

עומדים להעלות את המיסוי
על המכוניות ושמחיר הרכב
יעלה. זיוי מיהר לנסות לקנות
מכונית פורד אסקורט, אבל
אמרו לו שאין מכוניות. הוא
גייס את כל הקשרים והפרו־טקציות
שיכל להשיג, כדי לקבל
מכונית אסקורט לפני שינוי
המחירים. ואמנם, שבוע לפני
שינוי המחיר סודרה לו מכונית.
שבוע אחרי שקיבל ושילם
בעדה, ירדו מחירי האס־קורט
באלפיים לירות.
׳ 0שני שרי ממשלה: שר*
התחבורה שמעון פרם ושר־המסחר־והתעשיה
חיים כר*
לב, באו ביום השבת לביתו
של אלוף פיקוד המרכז, האלוף
רחבעם (״גנדי״) זאבי, כדי

לחזות בתערוכת ציוריו של הצייר
שמעון אבישר. אבישר,
השוהה דרך קבע בחו״ל, הגיע
לארץ לחופשה קצרה. כדי לממן
רכישת דירה ערך מכירת
תמונות בביתו של גנדי. הסיכון
לא היה גדול במיוחד,
שכן מרדכי (״מנטש״) צרפתי
הבטיח מראש שיקנה בכספו
כל תמונה שלא תימכר.
אלא שלמנטש לא נגרם כל נזק.
הקהל הרב שפקד את ביתו של
גנדי מבוקר עד ערב, כולל
אשתו של מרדכי מאייר
שביקשה לרכוש ״את התמונה
היקרה ביותר,״ חטף את 25
התמונות שהוצגו בתערוכה.
0:ערב מרתק התקיים בקיבוץ
עמיר, כאשר עמדו זה

אלישבע חיימובסקי

שטיין, במיבצע איפור שערכה החברה על נוסעות מטוסי ארקיע
לאילת. המיבצע נערך במיסגרת חגיגות ה־ 24 לאילת, והתיירות שהיו
במטוסים צולמו ונתבקשו לציין את שם העיתון אותו הן קוראות בעיר
מולדתן. התמונות נשלחו לאותם עיתונים והס יפורסמו בהם.
השבוע שלושה זוגות הורים
והביעו דעתם על חינוך מתירני
לבנותיהם. אחת האמהות,
שאחרי לבטים החליטה להקנות
לבתה חינוך מתירני, סיפרה ל׳ -
עורך התוכנית אכי קורן,
שאחרי שהסבירה לבתה הקטנה
את האלף־בית של יחסי־מין,
ביקשה הבת לראות איך אבא
ואמא עושים את זה. בנקודה
זו הפסיקה האם להיות אם
מתירנית, וחזרה להיות שמרנית.

1111ן
ן! ן ן 1ן חזרה השבוע לארץ מווינה, עם בתה שרון, בת הארבע, כדי לגלם את התפקיד
הנשי הראשי במחזה הבלשי טעות ברצח. בנמל התעופה לוד קיבלו את
11 / 11111
פניה השחקן יצחק שילה (מימין) שיבייס את ההצגה וישחק בה ועזריאל אשרוב המשחק אף הוא במחזה.

׳ 0בערב שהוקדש לנושא
הדחות וחופש אקדמי באוניברסיטאות,
שנערך בקברט הסאטירי
של בימות, בהשתתפות
עורכי עיתוני הסטודנטים
אידן כפיי מדרבן של ידיעות׳
אחרונות, אברהם פלג
מקמפוס של מעריב, יצחק
לוינסץ מברברן של אוניברסיטת
באר-שבע, גדעון ספיר*
העורך לשעבר של פוסט־מור־טס
החיפאי, משה יהלום
מיתוש וחיים שיבי מפי הא־

פיעה במועדון בתוכנית־יחיד
של שירה. בגמר אחת התוכניות
השבוע, מחא הקהל כף וביקש
הדרן. גילה חזרה לבמה,
והסבירה לקהל כי בתוכנית
לא כלולים שירי הדרן, אבל
מרוב התרגשות היא שכחה
לשיר שיר אחד ועתה היא מוכנה
לשיר אותו.

פסוקי השבוע
* יאיר צכן, מראשי

מלן״י, על התרוצצות ההפגנות
ברחוב דיזנגוף באחד במאי
:״הצלחנו לבלבל את האדיב
המעמדי. אף אחד לא ידע
מי הפגין, בעד מה ונגד מי.״

• שר התחבורה וה
תיקשורת שמעון פרם, בתיאור
דמותה של ישראל של
ימי הקו הירוק כבחורה נאה :
״היו לה רגליים ארוכות עד
אילת, צוואר מתוח עד מטולה
ומותניים צרות מאוד באיזור
נתניה.״

מכתבים
לחם
ושעשועים מעניין מאיפה יש לממשלה שלנו כספים
מיותרים לבזבז על מיצעד יום־העצ־מאות?
כאילו
שלא מספיקים לנו הגרעונות העצומים
של קופת האוצר, המצטברים מזה
שנים — הרי השנה נוספו לנו ניזקי הטבע
החמורים בחקלאות שדרשו עשרות מיל יונים
נוספים.
אז עם כל הכבוד לשר־החינוך הרוצה
לחנך את ילדי הארץ והעולים החדשים
על מיצעדי טנקים ומטוסים ; ועם כל
הערכה לשר־התיירות והבידור שהחליט
לשעשע את התיירים מחו״ל במיפגן צע־צועי־מלחמה
— האם מוכנה הממשלה לספר
בגלוי לציבור משלמי המיסים, על
חשבון איזה הוצאות חיוניות היא מעיזה
לבזבז כספים יקרים, דווקא בשנה שאין
ראוייה ממנה לחיסכון מכסימאלי?
מירון גל־אץ, חדרה

למימסד הטפיל

זבות מיום!

את הדו״ח האחרון של מבקר המדינה
צריך להפיץ, כדי שמירב האזרחים יקראו
אותו.
גם הסובלים באדישות עבדות הרוח והנפש
חשוכת מרפא, ישתכנעו: למימסד
הטפיל הוותיק, אין זכות קיום!
יצחק פורת, קריית־אתא
עיטור מיוחד
״העולם הזה״ ,1861״הייתי אשתו
של דויד אבידן,״ וידויה האישי
של לילי אנידן.
נהניתי למקרא חוויותיה של הגברת לי־

שוש — מי עוד יעז לטעון כי הספרות
העברית עקרה היא ז
אני סבור כי לנערות מסוגן של לילי,
חבצלת ואחרות, העושות לילות כימים
ומקריבות את עצמן למען השירה והספרות
בישראל, מגיע עיטור מיוחד — סמל
למסירות! ,הקרבתן וחירוף גופן. בתור
הצעה ראשונה אני שולח לכם רעיון לעיטור
מעין זה שייקרא למשל מגן־דויד־אבירן,
אותו יענדו המתמסרות לספרות
העברית על חזן בגאווה, למען ידע כל
הציבור לחלוק את הכבוד הראוי לגיבורות
האלמוניות של הספרות והשירה שלנו.
יואל טמיר, תל־ אביב

צחוק, צחור״

צילום הקרמלין על גכי גלויה של יוסר,ה ג׳י
ד״ש לבבית
נמס;*

0 118 3.8209
* 60000ו.י!711
.ד״ א 11*11* 11
*. .ה111־
32ז־

?*.:971 נא*10£

המדינה המוקיונית הזאת עושה צחוק מעצמה
על ימין ועל שמאל. בכל שני וחמישי
מכריזים כאן על מבצעים נאים :״מבצע
ישראל נקיה״ ,״מבצע נגד עישון״,
מבצע נגד צפירות הנהגים וכדומה.
מכל המיבצעים הנועזים הללו אף פעם
לא יצא כלום. אבל זה לא מפריע לעסקנים
לחזור על מיבצעי חלם אלה כמו חולי-
רוח, ואף לשתף במישחקים העקרים את
תלמידי בתי־הספר, ולפרסם מודעות יק רות
בעתונים וברדיו, מכסף שהם מקבלים
בחינם — וכל זאת על-מנת להעסיק את
עצמם במשהו כדי למלא את חייהם הריקים
עם ״תוכן״.
במשך שנים מוליכים אותנו עסקני ה חברה
הגבוהה שולל עם המיבצעים הילדותיים
שלהם — ולאן הגענו?
הגענו לארץ־ישראל מזוהמת, ברוח ובחומר

הכבישים והמדרכות והגנים הציבוריים
הם פחי־אשפה גדולים. עקרות־הבית הכ שרות
שלנו חובטות שטיחים בלי להתחשב
בזמן: שש בבוקר, שלוש אחר־הצהריים,
תשע בלילה, שבת, או חג. מתי שנוח להן
— זהו הזמן הנכון, וכמובן מעל לרא-

׳ 1ל־י51 /״!

״*10500

0ז 5 ^ 3גי}$1;3־\3:10־\1. 1וו 11מ 0ז \1110 1

ד״ש ממוסקבה מיוסף גבעון
בקרוב בארץ
שיהם של המהלכים על המדרכות למטה!
הנהגים מצפצפים על כולם עם צופריהם.
ובאשר לעישון — מי מפחד מסרטן? ! כל
התעמולה נגד עישון היא מגוחכת וטיפ-
שית. את התעמולה היעילה למען עישון
עושים האנשים המצליחים: כוכבי הקולנוע,
שחקנים, פוליטיקאים, מנהלי חברות,
דון־ז׳ואנים, מלכות״יופי, ראשי השילטון
וגולדה מאיר עצמה — כולם מעשנים, העישון
הוא סמל ההצלחה. רק אידיוט ואמין
לתעמולת הסרטן.
ז. ישר, חולון
הזבל העצמי
1״העולם הזת״ ,1859״זוארץ —
| רשימת קניות לחג הפסח״.
שתי נקודות בשביל הרשימה למכולת
עם קודשי הקודשים וגבינת הקוטג /הנקודות
הן על שהעזתם להתקיף לא את
ישו, אלא את הזבל שלנו עצמנו.
קורא, חיפה

שיתו?,פעולה
פושע !

קצילסקי השתתף ברדיפות אחרי

עיטור להקרבה
לי אבידן שעשתה היכרות מקרוב עם
השירה העברית. אחרי קריאת זכרונותיה,
בצירוף למכתביה של הגברת חבצלת חב־

עם היבחרו של הפרופסור אפריים
קצ׳לסקי לנשיאה הרביעי של ישראל,
ברצוני לפרסם ברבים כיצד נהג בי
בזמנו.
בארצות־הברית, ב־ ,1960 היה זה
עדיין מאוד לא פופולארי, שלא כהיום,
לדבר על שכר שווה וזכויות שוות
לבני כל הגזעים. מי שהעלה רעיונות
כאלה ברבים — נחשד מייד כקו־מוניסט.
בהיותי
מועסק בבית־הספר לרפואה
של אוניברסיטת ביילור, גיליתי כי
נהוגים שם אפליות כאלה. כאשר מחיתי
— פוטרתי.
אולם לא רק פוטרתי, אלא ׳בנוסף,
הוכלל שמי ברשימה השחורה שהופצה
במכוני הלימוד והמחקר ברחבי
ארצות-הברית. מאותו יום, לא זכיתי
עוד למצוא מישרה ברמה דומה. מאז,
חזר על עצמו תהליך שהפך כבר ל־שיגרה:
בהתקבלי לראיון במקום חדש.
מתקבלים רעיונותי בעניין. אולם,
כאשר אני בא לפגישה נוספת —
לאחר שנתוני נבדקו על־ידי גופי הבי טחון
השונים — קבלת הפנים היא
קרירה, מפוחדת, עויינת.
עד כאן — ארצוודהברית. לצערי,
אירע לי אותו דבר גם כאשר הגעתי
למכון וייצמן ברחובות.
בסוף ,1963 כתבתי לפרופסור קצ׳לס־קי
הודות, רעיון שלי לפיתוח ציוד
איבחון מסויים. בתשובה, ענה לי הפרופסור,
כי לא יוכל לשלוח לי כר־טיס־טיסה,
אולם יוכל לתת לי מילגה
ומישרה.
אולם כאשר הגעתי, בפברואר ,1964
קיבל הפרופסור את פני בשאלה :״למה
באת?״ מפני שאני יהודי, עניתי, מפני
שחונכתי לציונות.

•ז,ג ; 3נ 01״.־1 1ז(׳.ן ז 0פ 0וו 183נ !,.העסק׳ !
0ז *1>0
3ט 0א1זו.זו<>1

כלובדנב וק/סיזכולב

מגן־דויד־אבידן

״למה לא קיבלת את תואר הדוקטור
בארצות־הברית?״ המשיך הפרופסור
וחקרני .״האם בגלל סיצות פוליטיות?״
ברגע
ששמעתי את המילה פוליטיות,
ידעתי שאין טעם להמשיך.
״ישראל איננה זקוקה לבוגרים,״
סיים קצ׳לסקי את שיחתו עימי .״אנו
זקוקים למדענים מנוסים.״
למרות זאת,
ידוע לי שהוא
קיבל, לאחר- בוגרים מכן,
אחרים לעבודה
— בוגרים אשר
לצניעות דעתי,
נפלו בכישוריהם
ממני.
בנוסף, גם
ביטל פרופסור

קצ׳לסקי
רעיונותי בקשר קציר למיתקן שהצעתי
לבנות. וזאת,
למרות שבהעתק שבהכתבותנו
הראשונה, התלהב ממנו. ועתה, עומד
הפרופסור להיות נשיא מדינת־יש־ראל.
אינני
יכול שלא להיות עצוב מכך.
פרופסור קצ׳לסקי העדיף להאמין להאשמה
נגדי, כי אני קומוניסט —
בלי לתת לי אפילו אפשרות להתגונן.
האם בידיו של איש זה תופקד נשיאות
מדינת־ישראל?
אמת, ברי לי שמיבנה השילטון
במדינת־ישראל הוא כזה, שתפקיד הנשיאות
בו חסר כוח מבחינה פוליטית.
ומשמש רק למטרות ייצוג. זו לפחות
נחמה פורתא.
ויליאם נללוין, יוסטון, טקסס

בארץ קיים אדם ששמו אינו יורד מן
הכותרות הראשיות בעיתונים ! מיעוט תומך
בו ואילו הרוב המכריע מוקיעו וסולד
ממעשיו.
אדם זה הוא הרב מאיר כהנא.
אדם השולח מכתבי־הסתה והצעות הגירה
לערבים ישראלים ולפלסטינים.
אדם המחבל בכוח הזרוע, בכל דבר
המפריע לו להגשים את מטרותיו הנפשי
עות.
אדם המתפרץ במסווה לוועידה. מפלגתית
(שבמיקרה שייכת למתנגדיו) ומעורר מהומות
ותיגרות.
אדם המפר, במודע ובמכוון, כל סדר
ציבורי ודמוקרטיה אלמנטרית.
המישטר לא רק שאינו מגנה את הפושע
המטורף הזה אלא אף משתף עימו פעולה
על־ידי אי־מניעת מעשיו ולמעשה על-ידי
מתן יד־חופשית לו ולחבר מדיעיו הפסי-
כופאטים.
סבורני, שבמיקרה כזה זכותו של גוף
פרטי ליטול לידיו את החוק ולפעול באופן
אישי נגד חבר פושעים אלו. טובת העם
וטובת המדינה מחייבים פעולה כזאת.
אמיר שפירא, גן רחביה, ירושלים
עיסקי מנחם מנדל

קניות הקרקעות בשטחים, הן עסקי
מנחם מנדל בעל המיטריה (הניצחית):
בגלות, מיטרייתו המרופטת על זרועו
לא הגנה עליו אפילו מפני זבובים. כאן,
מיטריה אווירית ממש — מגינה בפני עולם
ומלואו.
בפוגרומים אז נהרגו המנחם מנדלים
העניים. העשירים התחבאו או ברחו. כאז
כן עתה?
משה לוי, קריית־ים, חיפה

בשר בעוד
של פלאפל

במיסעדות והדוכנים לממיכר פלאפל בחיפה,
צולים בשר ומטגנים פלאפל על או-
(המשך בעמוד )12

תוססת של במת עשרות
לירות לחודש•
1ח מעס או חרבה?

החודש נכנסו לתוקפן ההקלות כמס הכנסה.
משכורתך תגדל, איפוא, החל מחודש זה ככמה עשרות לירות
תוכל, כמובן, לקנות לך ולבני המשפחה משהו נוסף; אך האם תגשים ככן
גם את תכניותיך לעתיד ז
כדאי לך לנצל את ההזדמנות ולהתחיל כחסכון
לרשותך 2תוכניות חסכון כתשלומים חודשיים המתאימות לצרכיך ולאפש-
רויותיך
״יתרון לכל״ — כתשלומים חודשיים החל ב״ 25ל״י לחודש — לחינוך
תיכוני וגבוה, לרכישת רכב, להרחבת כית העסק או לכל מטרה אחרת
התכנית מזכה אותך כהלוואה כתנאים מיוחדים
״יתרון דירה״ — תוכנית החסכון נותנת לך אפשרות של ממש להגיע
לדירה משכנתא כפולה עד 40,000ל״י לתקופה ארוכה מאד, ב״ 9#ללא הצמדה כמסגרת התכניות כדאי לך להפקיד גם סכום חד־פעמי שקבלת
כתוכניות אלו ישמור כספך על ערכו ודות להצמדה מלאה למדד +ריבית
פרטים מלאים ככל אחד מ־ 104 סניפי

.בבד

000

!711זיסקזנטוישראל ״ 11ק ! וקויםדיסקתס

כשתבוא לעבוד בנמל
אילת...

ת מ רו רי ם
נחוג • יום־הולדתה ה־ 75 של ראש
ממשלת־ישראל גולדה מאיר, שנולדה
ברוסיה, עברה בילדותה לאמריקה, עלתה
לארץ ב־ ,1921 היתה חברת קיבוץ מרחביה
ואחרי שעזבה את הקיבוץ, החלה עוסקת
בעסקנות ציבור — עד היום הזה.
פרש. מתפקידו כסגן המנהל הכללי
לענייני מחקר ופיתוח בחברת ציס, ד׳׳ר
יורם אלמוגי, בנו של שר־העגודה יוסף
אלמוגי. הרקע לפרישה: חילוקי־דיעות
בינו לבין מנכ״ל החברה משה קשתי,
בענייני ניהול ואירגון.
נחוג • יום־הולדתו ה־ 72 של קיסר
יפאן, הירוהיטו, שקיבל את פני ההמונים
שבאו לברכו, מעל מירססת ארמונו.
מצפיםלתינוק • בעוד כשלושה
חודשים, השחקנית כריט אקלנד
)271 שהיתה אשתו של פיטר סלרם, וידידה
מזה שנה לי אדלר, שהוא בעל חברת
תקליטים.
מונה לתפקיד מנכ״ל מישרד־החוץ,
אברהם קידרון 54 ששימש
מנכ״ל בפועל של המישרד מאז פרישתו
של מרדכי גזית מהתפקיד. הצטרף למיש־רד־החוץ
ב־ 1949 והיה בין היתר שגריר
ישראל בפיליפינים, ציר ישראל ביוגוס־לביה
ויועץ בשגרירות ישראל בלונדון.

נישאו. הסופר הרוסי אלכסנדר
סולז׳ניצין ( )54 ואם שני ילדיו, המדענית
הרוסיה הצעירה נטליה סוויטלוכה.

לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות צבאי ובעלי כושר גופני
מעולת למקצוע השווארות.
נמל אילה מציע לך* #עבודה קבועה
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בעתיד?.נ בתקופת הנסיון מגורים בבית
נמלו•(מלו!׳) עם ארוחות, תמורת תשלום
מינימלי #בשנת הראשונה זכות של 8
טיסות לתלאביב וחזרה, על חשבון הנטל
.#עזרה כספית ברכישת דירה בתוספת
הלואה ל* 10 שנים ( #יש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסה ומס אחיד.
למחוסרי נסיון בעבודת גמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנמל אילת.

אל ת הקסומה קוראת לך!

המעוניינים לעבוד בנטל אילת ולהשתקע בעיר,
יפנו למשרד הראשי: רשות הנמלים, בית מעיא
דרך פתח.תקוח ,74 תל־אביב, קומה ,11 חדר 1121
בכל יום שישי, בין השעות 12.00—9.60 ויביאו
עמם תעוות זהות ופנקס טלואים! ניתן גם
לפנות בכתב למדור גת אדם. נמל אילת, וב ד,37 .
אילת.

בסקלט׳ •סאבא׳
ששקע מיטב הידע העולם׳.
סקלט׳ ״סאבא־ החרשים
ם וחאם ים בם י1חד לתוא׳ הארץ.
חסונה !פלאה -
צליל לז וא -עיצוב שדווי.
דנם׳ 1973 לאספקת שידיח.

1 0 *60

העולם הזה —
כוח חדש
בעפולה
כימים אלה הוקם סכי]״ של
התנועה בעפולה.

לישי! בכת׳ רנוגזחר הם ובחריס. סוכו 1ת סרכזיח בית ׳סאכא־לחי
פרישמן 52 שא טל 240285 .שרות מחיסן עי׳ ״סאכא־ שחתים.

אולמי תצוגה
ת״א: סלון מ ר סי בית אל־על, רח׳ בן־יהודה 32
חיפ ה: צנטנר, רחוב הבנקים 13

חתונה עס אס ילדיו
סולז׳ניצין היה נשוי שנים רבות לנטליה
רשטובסקאיה ובחודש שעבר הצליח לקבל
ממנה גט, למרות שהשילטונות הסובייטיים
ניסו למנוע את גירושיו כדי שלא יוכל
להתחתן עם אם ילדיו, שהיא תושבת
מוסקבה, ולזכות בכד בזכות ישיבה במוסקבה.

עולמי-
שיא ע 1למי.
שם ר 1.לך 1שם בא -
לעולם ר א שון׳סאבא׳

אלכסנדר סולז׳ניצין

המעוניינים להצטרף כחכרים
או באוהדים, מתבקשים לפתוב
לת.ד 541 .עפולה, וייענו.

נפטר • מהתקף־לב, מנהל מוסד
שיקמה לילדים מפגרים ברעננה, משולם
לנגרמן, ששימש בעבר כחבר המועצה
המקומית ברעננה מטעם המפד׳׳ל, והיה
חבר ואחר יו״ר הוועדה הקרואה בהרצליה
שעמדה בראש העיר בשנים 67׳—69׳.
נפטר. בירושלים, מהתקף־לב, בגיל
,64 הסופר־עיתונאי-מתרגם אריה לרנד,
שהיה במשך שנים המבקר האמנותי של
דבר ומפעילי אגודת הציירים והפסלים.
יליד פולין, התגורר בצעירותו ברוסיה,
עלה לארץ ב־ 1925 ולמד בגימנסיה הרצליה.
אחר למד מדעי הרוח באוניברסיטה
בלונדון, שב לארץ ב־ 1937 והחל עובד
בדבר.
נפטר בבית-החולים הדסה בירושלים,
בגיל ,67 מי שהיה מפקידיו הבכירים
של משרד־החוץ ושימש תקופה ארוכה
המפקח על שרות החוץ הישראלי,
שמואל בנצור. עלה לארץ מהונגריה.
הצטרף ב־ 1948 למשרד־החוץ, היה מיופה
הכוח הראשון של ישראל בהונגריה, ושימש
בין השאר גם כשגריר בווינה ובברן.

ה טרור והטרור הנגד הטילו צילם על ה ה כנו ת לו 1עידדו

ך * מנהיג הסוציאליסטי הצביע על הכותרת בעיתון :״הנה, זח מה שניבאתי ! ״
הכותרת הודיעה על רצח פקיד אל״על בידי צעיר ערבי, שנשלח מלבנון לבי|

צוע משימה זו.
כמה שעות לפני המעשה ישבנו בבניין רומאי עתיק, והחלפנו דיעות על הבעיות
הכרוכות באירגון ועידת בולוניה. מילה אחת ריחפה באוויר, חזרה ונשמעת באיטלקית
ובצרפתית, באנגלית, בעברית ובערבית: ביטחון.
האם יעלה על דעת מישהו לחבל בוועידה ולהתנקש במשתתפיה ! האם הסיכון
הוא כה גדול עד שאיו לקיים את הוועידה כלל במועד זה ז האם ניתן להבטיח
את הוועידה בפני מעשי־טירור?
אותו מנהיג ניבא שבימים האחרונים לפני הוועידה יקרו תקריות טרוריסטיות,
שמטרתן תהיה למנוע את קיום הוועידה.
כאשר תבעתי לקיים את הוועידה במועדה, ויהי מה, חרף כל חסכנות, חשבתי

7׳ 8 0^ 0

2810* 1

* 5x110 0 )01 840־ 0מסח . *53(3 *1.00£2 *10 0100}, 0150000*1008 *0 . 0430 *01.

>5־ 5010

<3 {*3051000 0־3511
>00*0 1ן{1*3<0 <1 1040*0 11נ03*0 )0 00818 * 0 01־
3 4*801*80, /
*0 00*800ח0 8מז 00 סימסס 1
\ 00 31 401180 ממ*מ 6 0 1)0 0א>ו0148ז1ז י 8״ $01100*8* #0*0״ ׳

בסימן רצח פקיד אל־על
הושלמו ההבנות האחרונות
לוועידה ראשונה מסוגה
רק על ספטמבר השחור. אולם חיש מהר נתברר לי שבעיני הנוכחים, ספטמבר השחור
הוא רק אחד המרכיבים של הבעייה.
לתדהמתי נסתבר לי שאנשים רציניים מאוד, ידידי ישראל, מעלים כיום על
דעתם שגוף ממלכתי ישראלי יבצע מעשי״טירור נגד משתתפי הוועידה, כדי לחבל בה.
המתונים חשבו רק על פגיעה אפשרית בפלסטינים שיבואו לוועידה, והעלולים
לשמש מטרה נוחה להתנקשות. היותר קיצוניים העלו גם אפשרות ששליחים ישראליים,
המחופשים כערבים, יתנכלו במשתתפים הישראליים דווקא .״אם ייאמר
שקיצוניים פלסטיניים רצחו את אורי אבנרי בוועידת-שלום, זה ישמש נשק פנטסטי

אור אבנר

בידי גולדה מאיר אמר בכל הרצינות איש משכיל, שביקר לא פעם בישראל
והמגדיר את עצמו, בלא היסוס, כידידה המושבע.
כשאמרתי שלא יעלה על הדעת ששליחים ישראליים יבצעו מעשים נגד מי שאינו
טירוריסט פעיל, הזכירו הנוכחים את זועייתר והמשארי, פעילי אירגון־השיחרור
הפלסטיני ברומא ובפאריס, שנהרגו (כפי שהכל מאמינים) בידי שליחים ישראליים.
שניהם היו תועמלנים ואנשים פוליטיים, אך לא טירוריסטים פעילים. כמוהם היה גם
כמאל נאצר, מהרוגי ביירות, דובר ואיש פוליטי, לא לוחם בפועל.
אם כן, צריכים לקחת בחשבון ששליחים ישראליים ינסו להתנקש בחיי הפלסטינים
שיבואו, כשם שספטמבר השחור עלול להתנכל בישראלים. ועל כן --
באותו רגע הוחוור לי בצורה מוחשית לגמרי מהו המחיר שאנו משלמים עבור
חטירור״חנגדי: בעיני אנשים ניטרליים נעלם והולך ההבדל בין שני הצדדים, בין
טירור, טירור-נגדי ואנטי-טירור-נגדי.
לרגע היה נדמה שהחששות הביטחוניים יביאו לדחיית הוועידה. הדבר נמנע
על־ידי חזית מוזרה־כביכול: אחרי שהבעתי את התנגדותי החריפה לדחייה, השמיעו
הערבים התנגדות דומה, וכמעט באותן המילים.
״יש כאן פאראדוכס קלאסי,״ אמרתי בשיא הוויכוח ,״ועידת השלום דרושה
מפני שיש מילחמה. במילחמה זו נערכות פעולות של טירור וטירור״נגדי. אחרי כל
פעולה כזאת, יש נטייה לדחות את הוועידה. פירוש הדבר שבגלל המילחמה אי-אפ-
שר לקיים את ועידת-השלום, שמטרתה היא לשים קץ למילחמה.
״המסקנה צריכה להיות בדיוק הפוכה: דווקא מפני שיש פעולות כאלה, ומפני

שיש סכנה של חידוש הלוחמה הכללית — חיוני הוא לקיים את הוועידה מייד
במילים אחרות: דווקא מפני שיש סכנה מסויימת של התנקשות במשתתפי
(המשך בעמוד )22
הוועידה, חשוב כל-כך לקיים אותה. לולא היתה קיימת

הארמון בו תתקיים הוועידה שוכן בב
כר המרכזית של בולוניה. במרכז
זכיכר ניצב פסל נפטון אחד מסימני־ההיכר של העיר. קצה הארמון נראה בצד הימני.

:אדאצו ור טדסטח

מכת בי ם
(המשך מעמוד )8
תו סוג הפחם המשמש להסקה בתעשייה.
על הציבור להיזהר !
משרד־הבריאות חייב לחסל את מוקדי
ההרעלה, לפני שמגפה תהרוס את בריאות
ההמונים. אגודת הצרכנים מוכרחה להדביר
את הנגע.
מנו שם־טוב, חיפה

איו נהרג

עובד השגרירות
ביום ד דד 9.3.73 נהרג בשגרירות
ישראל בפריס עובד השגרירות אלכס
לוין ז״ל. בשעתו פורסם בעיתונות בצורה
סתמית שהוא נהרג מפליטת כדור.
כחבריו, אנו מוצאים לנכון להביא
לידיעת הציבור את העובדות הבאות:
אלכם לוין ז״ל נהרג מכדור ש״פלט״
עובד אחר בשגרירות. בעוד שאלכס
לוין ז״ל הקפיד על שימוש זהיר ונכון
בנשק, שלף העובד האחר את אקדחו,
תוך כדי משחק, כיוונו אל אלכס לוין
ז״ל, לחץ על ההדק פעמים ובלחיצה
השנייה ״נפלט״ הכדור הקטלני.
במיקרי הריגה דומים מתפרסמים פרטים
רבים על נסיבות המיקרד. ובדרך
כלל — אלא אם כן נאסר הדבר ע״י
בית־משפט — גם שם ההורג. לא כן
במיקרה זה. כאן נעשה נסיון מכוון לטשטש
את העובדות ולא להביאן אף
לידיעת המשפחה.
פרטים אלו נודעו לנו במיקרה בלבד,
אך מהימנותם אינה מוטלת בספק.
לאור כל זאת מקנן בליבנו חשש
כבד ביותר ביחס להמשך השתלשלות
המאורעות. אנו תובעים דין צדק בב
יתמשפטאזרחי, ואנו דורשים
שהצדק לא רק יעשה אלא גם יראה.
אנו בטוחים שרבים מן הקוראים יצטרפו
לדרישתנו זו.
אבי ליבנת; יוסף חלבו, רומא
זכות התשובה
״העולם הזח״ ,1851״אידיו־טיזם
שעיר׳ /מכתב למערכת של
עדי דראל מתל־אביב, המגיב על
מכתבו של עידו אילן ,״קדימה
— בשיער ארוך״.

מכיוון שהואשמתי במכתב בבגידה, טיט־טום
וכר, שמורה לי, לדעתי, זכות התשובה

כביכול, טוען כותב המכתב, אין קשר
בין שיער ארוך לפוליטיקה. אז למה צועקים
אחרי אנשים ״ביטניק־חשישניק־מצפניסט?״
כמובן, אחרי צעיר מוברק
ונוטף ברילינטין, היוצא ממספרת־גברים
יקרה, אף אחד לא יחשוב לצעוק ״ביט־ניק
! לך תסתפר משום שהצ׳חצ׳ח ה־נ״ל
לא יעיז לעולם לגדל את שערו פרא
ו/או יותר מדי. הוא
סמל המיסחור, תמציתה
של תרבות
החרא המתיימרת
להיות מבריקה, החלום
הליברלי של
ניטרול ההתנגדות
לחברה ע״י שילובה
במעגל המסחרי.
לגבי, אין העמים/
לאומיט/ארצות קיימים
באופן פיזי,
אלא רק בתיאוריה,
בתוך מוחם של האנשים.
יש כיום רק
מנגנוני־שילטון וגבולות עם גדרות .״בגידה״
היא כינוי שהדביקו המנגנונים לפגיעה
בהם ע״י בודדים המתנכרים לאשליות
המופצות בשפע, והתובעים את זכותם
לחיות.
אני גאה להיות בוגד בשילטון כובש ומדכא,
בחברה נטולת ערכי־אנוש מינימליים,
המטפחת את הבהמיות, הפועלת נגדי
כמו נגד כל שאר האנשים. אני מקווה
שכל חיי אוכל להמשיך לבגוד בציונות,
ביהדות וכו׳ כמו שבגדתי כבר
מזמן באימפריאליזם, בפאשיזם, בקאפי־׳
טאליזם ...רע למות בעד שטחיכם! אני
בוגד.
אילן עידו, קיראט

1151־11

דו 11ע ת

ן* ;ועת המרי העברי קמה באחת השעות היפות של מאבקנו. התאחדו בד, כל
1 1הלוחמים, לפלגיהם. מעשיה תרמו תרומה מכרעת להקמת המדינה.
כיום, כעבור דור, נמצאת מדינה זו בסכנה. סכנה חמורה מכל סכנה חיצונית.
סכנה של התפרקות פנימית, של התנוונות והסתאבות, של הינתקות מכל אידיאל חיובי,
לאומי ואנושי.

שוב יש להשמיע את הקריאה לאיחוד הלוחמים. שוב יש להניף
את דגל המרי.

הידרדרות הפנימית הולכת ומתקדמת בתאוצה גוברת.
| ) השלום הפד מליצה ריקה, שמשלמים לה מס־שפתיים. בצמרת המדינה גברה
האמונה שחוסר־השלום הוא מצב רצוי לצמיתות, וכי החזקת שטחים עדיפה לאין שיעור
על כל תועלת שהשלום יכול להביא עימו.

מנוי וגמור עימה לכנות את עתידנו על חורבנו הסופי של העם
השני (״שאינו קיים״) ,ולהפוך את ישראל למדינה קולוניאלית נוסח
המאה ה ,19-ובה עם־־אדונים עתיר־זכויות ועפ-משרתים שאינו משלים
עם גורלו.
הדמוקרטיה הפכה קליפה ריקה, שבתוכה מתגבש והולד מישטר חד־מיפלגתי,

מין בולשביזם מנוון ומושחת עד לשד עצמותיו, המחלק פירורים לאופוזיציה־מטעם.
חוק בדר—עופר אינו קנונייה חד־פעמית.

זהו שלב בתהליך של הסתאבות צינית וברוטאלית, המנתקת את
השילטון מבל זיקה לעם הבוחר, וההופכת את הבחירות לטבם פורמלי
חסר־משמעות.
הצדקהחברתי הולד ומתרחק. לא רק האי
דיאלים
הישנים של שיוויון ואחווה נזרקו הימה, כמיטען
מיותר, אלא גם היעדים המעשיים של שיוויון־הזדמנויות
וריקמה חברתית בריאה.

במקום פער סביר, המבוסס על הישג ותגר
ריץ, בא הפער כין עילית חדשה, טפילית ונצלנית
בעיקרה, ובין תחתית אתנו־יסוציאלית, תורשתית,
הנדונה להתנוונות גוברת כמרוצת הדורות.

** ישטר זה אינו סוציאליסטי, אינו ליברלי, ואף אינו
(* /קפיטליסטי־מתקדם. זהו מישטר מיוחד־במינו, ישראלי־ייחודי,
שבו שותפות כל מיפלגות המימסד — החל ב־
״שמאל״ של המערך וכלה ב״ימין״ של גח״ל.

• אנשי השלום והקידמה שמאסו עד כה בפעילות פוליטית, מעבר לשיגור
מכתבים למערכת העיתונים והשמעת ריעות פרטיות בד׳ אמותיהם. מה יגידו לילדיהם
בעוד 25 שנים, כשהללו ישאלו :״אבא, היכן היית 1״
•,ערבים ישראליים, שאינם רוצים להשתייך למחנה גרורי־השילטון מצד
אחד או לשורות רק״ח מצד שני, המבינים שרק במאבק משותף עם הציבור הישראלי
המתקדם יכולים הם להפוך את ערביי ישראל לשותף אמיתי במדינה.
ס ביני ״עדות המיזדח״ ,המבינים שאין להעמיד את הגיזענות של ה״דפוקים״
מול הגיזענות של ד,״דופקים״ ,שאין ללכת שולל אחדי עסקנים פושטי־רגל, אלא יש
להקים כוח אותנטי לשיחרור־עצמי שיצטרף וישתלב במחנה גדול ולוחם, שבו יתאחדו
למאבק משותף כל לוחמי־השינוי, ללא הבדל לאום, עדה, דת, מין, גיל וצבע־עור. לא
הסתה ביולוגית דרושה לנו, אלא יצירת ריקמת־חיים משותפת חדשה, תוך מאבק
והתמודדות.
• ועדי־עוכדים וחוגים מיקצועיים שד עצמאיים, המבינים כי אין ערד
למאבק של קבוצה זו או אחרת לשיפור תנאי־חייה, כל עוד החברה כולה חולה, והמשק
מנוהל בידי עילית נצלנית, מושחתת ובלתי־מובשרת.

תנועת־המרי לא תקום על־ידי חיבור מכני של קבוצות. היא צריכה
לקום כמעשה־בראשית, שייצור מהות חדשה, איכות פוליטית חדשה.

•ץ נועת״המרי החדשה — אל לה להדביק לעצמה תווית של ״איזם״ ,המגבילה
^ 1אותה לפינה של הבמה המדינית.
יש ליצור כתובת, שאליה יוכלו לפנות כל שוחרי השינוי, כל השואפים לשלום,
לדמוקריטיה ולצדק חברתי. כתובת לכל המתלבטים, שהגיעו תוך מאבק פנימי למסקנה
שבעל־מצפון שוב אינו יכול לתת את קולו למערך או לגרוריו.

רכים מאלה לא יתנו את קולם ואת אהדתם
לבת כלשהי, ישנה או חדשה. הם יבולים לתת
את ידם למחנה גדל, מלכד, שבו יש מקום לסוצ
יאליסטים ולליכרלים, להומאניסטים ולבל שוחרי
הרפורמה, שונאי השחיתות והרודנות.

לכן אין המדובר ב״חזית השמאל״ ,ולא באיחוד ״קבוצות
שמאלניות״ .מדובר בתנועת־מרי כללית.
איזה שם ניתן לה? מכל השמות שהוצעו, אני תומך
בזה המדגיש את הגישה החדשה, הבלתי־מימסדית, שתאחד
את כל המשתתפים בה. תהיה זאת גישה ראדיקלית.

אני מציע ליצור את המערך הרדיקלי הישראלי.

^ ין זו משימה בלתי־אפשרית — אם כי אין משימה קשה
יותר מאשר ליצור כוח מדיני חדש. זהו תמיד מעשה
אם תמשיך המדינה בדרך זו, היא תהיה בשל
בראשית, בריאה חדשה.
מלאת יוכל לקיומה גטו חמוש, החי על חרכו,
כבר עשינו זאת פעם אחת, בהצלחה.
מנותק מן העולם, נתון כמילחמת-קבע עם כל שבתנועת
העולם הזה — כוח־חדש נולדה לפני שמונה
ניו ועם האוכלוסייה הקולוניאלית החיה בקירכו.
שנים יש מאין. בעיקבות קריאה שהתפרסמה בשבועון זה,
מוסדות־המימשל בה יהיו בידי אוליגארכיה רודנית ומוש התלכדו
אז יחידים וחוגים שבאו מכיוונים שונים — החל
חתת, ושיכבות חברתיות־עדתיות שלמות יהיו בה במצב של
בפורשי גח״ל וכלה בפורשי מק״י, וכאלה שמאסו תמיד
מרד מתמיד, שרק מילחמה מתמדת תוכל למנוע התפוצצותו.
בכל מיפלגות המימסד ונחלצו זו הפעם הראשונה לפעו אפשר
להוסיף לרשימה את השחתת איכות־החיים והנוף,
לה פוליטית.
הרעלת האוויר והפיכת הערים לגיהינום.
תנועה זו, הכוח החדש הראשון שנולד בארץ מאז שנות
ואולי גרוע מכל: כצד ההידרדרות המעשית
ה־ / 20 הוכיחה בשתי מערכות בחירות שאינה אפיזודה חוישנה
הידרדרות נפשית. שטיפת-מוח טוטאלית,
זאב נ״מעריג״
לפת. ידידים ואוייבים — ובעיקר האדיבים — מכירים
מתמדת ובלתי-נלאית, באמצעות כל מכשירי החי״
בייחודה ובכוחה. אחרת לא היו זוממים מזימות כה רבות

נוך והתקשורת, יוצרת במהירות טיפוס ישראלי
נגדה, עד לחקיקת חוק בדר—עופר.
חדש, קונפורמיסטי, המנוכר מכלל האנושות, שאיבד כל זיקה לשלום,

שהשלים עם רודנות המנגנון המושחת והרואה בצדק החברתי מליצה
שדופה.

אולם תנועה זו לא היתה מעולם מטרה כפני עצמה, וגם מייסדיה
ומקימיה לא ראו כה אי־פעם מיסגרת מקודשת. היא היתה מערך ראשון,
ותפקידה העיקרי הוא עתה להשתתף ביצירת המערך הבא, שיהיה
כולל ורחב יותר. לבך אני קורא עתה.

__ ק ל לערוד רשימה ארוכה. האופוזיציה שבתור המערך מצייצת כציפור קנארית
בכלוב־הזהב. מפ״ם נעלמה ככוח עצמאי, מבחינה גופנית ונפשית כאחת. הליברלים
העצמאיים אינם ליברלים ואינם עצמאיים, ומסתפקים בתעלולים של מאבק מדומה.
גח״ל סולל את הדרד בפני השילטון.

אין זו קריאה ראשונה. לפני שנתיים פירסמתי, מעל עמודי הארץ, קריאה דומה
תחת הכותרת ״רגע של אמת״.
בחיים המדיניים, הכל תלוי בטיב העיתוי. נראה שלפני שנתיים לא היתד, עדיין
השעה כשרה מבחינה נפשית. חומרת המתרחש במדינה עדיין לא חדרה אז לכל
הלבבות.
יתכן שהשעה הגיעה עכשיו.
בעוד חודשים מעטים תיערכנה בחירות במדינה. בהן ייקבע אם בארבע השנים
הבאות, אולי הגורליות ביותר בתולדות הבית השלישי, תעמוד הכנסת בסימן הוויכוח
הבילעדי בין מיפלגת גולדה—דיין ובין מיפלגת בגין.

י א שפז

אך יותר מכל אשמים אותם הרואים את המתרחש בעין פקוחה.

רבים וטובים יושבים בבית, מחרפים ומקטרים בחוג-ידידים אינטימי, ושופכים
קיתונות של בוז על העוסקים בפוליטיקה המזוהמת: כמה מן הגופים הפוליטיים הקטנים,
שנותרו בשדה־הקרב, משקיעים את מיטב מאמציהם זה נגד זה, תוך דבקות במיסגרות
חסרות־ערד ובתוויות חסרות־משמעות. השיגרה הכיתתית שולטת בכיפה.
יש המכריזים השכם והערב שמחוגי השעון מתקרבים לשעה ה־ ,12 שהמדינה
עוברת את פרשת־הדרכים ונכנסת לנתיב שאין בו חזרה. אולם המעשים אינם תואמים
את הדיבורים. ההזדעקות הגדולה למעשה משותף וגואל, שהיה צריך לנבוע מן החרדה
שבלב, בוששה לבוא.

הציבור הטוב אינו יבול להאמין ולרחוש כבוד למי שמתריע נגד
סבנה נוראה, ואינו מסיק מכך מסקנה אישית וציבורית. מי שמפעיל
את פעמון־האזעקה, חייב להזדעק ראשון.

ך ש צורך כהזדעקות נגד המישטר הקיים. יש צורך בהקמת תנועת־מרי פוליטית
גדולה ורחבה.
כמה תנועות וקבוצות קטנות קראו לאחרונה לאיחוד הכוחות הפזורים במערכה,
להקמת חזית משותפת, זוהי קריאה חיובית וחשובה, המבטאת את המועקה הגוברת.
אד לא די בכד.

לא די באיחוד שלוש־ארבע תנועות קטנות. יש צורך כהתלבדות
ציבורית רחבה, כהקמת מערך חדש של תנועות ואישים, כיצירת יש

אני רואה לנגד עיני תנועת־מרי שתכלול, נוסף על הגופים הקיימים, ציבורים
חדשים :
חלק ניכר מן הקהיליה האקדמאית, הרואה את המתרחש בעייו

פקוחה. עליה לנטוש את מיגדל־השן האגדתי, לחרוג מן הנוהג של עצומות חד־פעמיות
שאין המעש בא בעיקבותיהן, ולהתייצב לשרות פעיל.

האם הלחץ היחידי על הממשלה יבוא מצד הקצה הלאומני הקיצוני?
או שניצור בכנסת הבאה בסיס איתן לאופוזיציה רדיקלית
לוחמת, שתוכל לעצור את התהליכים המסובנים ולהפעיל לחץ ככיוון
הפוך?
בהתלכדויות של ערב־בחירות דבק תמיד שמץ של השד של טכסים אלקטורלי. אך
לעומת זאת יש לקחת בחשבון שבחברה דמוקרטית, הבחירות מאיצות את כל התהליכים,
ומשחררות כוחות שהם רדומים בשאר ימות ארפע־השנים.

על כל פנים — הבחירות קובעות לנו גבול של זמן. זוהי השעה
האחרונה.
^ ני קורא להקמת המערך הרדיקלי הישראלי ככוח מאחד ומלכד את כל שוחרי
השלום, הדמוקרטיה והצדק חסוציאלי.
אני מאמין שכוח זה יהיה מסוגל, בשנים הקרובות, להשמיע לא רק קול של אזהרה
ומחאה, אלא גם להשפיע על ההכרעות המעשיות, למנוע אסון לאומי ולהצביע על דרך
חדשה.
אני יודע שקיימת בציבור כמיהה עמוקה להקמת כוח חדש כזה.

השעה בשרה. הצורך זועק לשמיים. הבה נענה לאתגר!

נד זוועות
הביטחון שד
שואל ג ר סו
נוי להגן ער
מיצעו צורל
אבל נלב נגס
אחו הצליח
להסתנן
אל המסלול

הנלב שגע )ית
1 1 1 1 * 1ל ן • 1כלב הטרייר שהתחיל את המופע שלו במיצעד צה״ל
* י ״ ייי 11 4 /בין רגלי דגלני חיל־האוויר (למעלה מימין) עובר בין שורות
הדגלנים (למעלה) כשהוא נובח בצהלה וחתר לשורות הרגליים והרובים (למטה).

1 ¥11111 ¥1ה 1 1־ 1 1סרן הצנחנים, מפקד חוליית דגלני דגל צה״ל, וכלב
! 11 - 1 .1 1 1 1/1111 /הטרייר הננסי, ניצבים דוס מול בימת הכבוד של
מיצעד צה״ל, עליה נמצאים נשיא המדינה זלמן שור, ראש־הממשלה
גולדה מאיר, שר־הביטחון מנסה דיין והרמטכ״ל דויד (״דדו״) אלעור.

1111ר 1ר 1רמירח 1ל | 1 | 1ך כלב הטרייר שגנב את ההצגה
מנשיא המדינה (למעלה משמאל)
1 1 0 1 / 1 1 11 111 11 111 111
והרמטכ״ל במיצעד צה״ל, סוקר את מיצעד חיילי הרגלים, לפני שרס״ר מחנה הנוטכ״ל,
** כור מאות אלפי הצופים, שיום
^ העצמאות דד 25 של המדינה הסתכם
בשבילם בציפייה מתוחה במיצעד צה״ל
בטלוויזיה, ועבור כמה אלפי אזרחים נכבדים
אחרים שזכו במקומות כבוד למיצ־עד
בקירבת בימת הנשיאות — היה הגיבור
האמיתי של ההצגה הגדולה ביותר
במדינה, כלב טרייר טיבטי ננסי.
שעה שצה״ל וכל זרועות הביטחון של
המדינה עמלו בפרך כדי לאבטח את ה־מיצעד,
ולהפכו לאחד המאורעות הסטרי־ליים
ביותר של המדינה — שיא של יעילות,
דייקנות, ציחצוח וקפדנות, כמוהו לא
הושג קודם לכן מעולם באף מיצעד צבאי
במדינה — איים גור כלבים חום וזערורי
לקלקל את כל ההצגה.
הוא הגיע לטכס בדיוק עם תחילתו. שעה
שגולדה, דיין ונשיא המדינה תפסו את
מקומותיהם על בימת הנשיאות, תפס ה־טרייר
הננסי אח מקומו בצילו של אחד
מחיילי מישמר דגל צה״ל, שניצב מול
הבמה במרכז המיצעד.
כאשר החל טכס הצמדת אותות המופת,
העוז והגבורה אל דגל צה״ל בידי הנשיא,
גנב הטרייר האלמוני את כל ההצגה. הוא
זינק אל מרכז המסלול, שוטט להנאתו מול

בימת הנשיאות, נהנה מתשומת־הלב הכללית
לה זכה.
הטרייר הקטן לא התרגש, לא מתרועות
החצוצרה של תזמורת צה״ל, לא משאגות
מפקדי מישמר הדגל. הוא התרוצץ בין
רגלי הדגלנים, נבח להנאתו, הפך לגיבור
האמיתי של המיצעד — החי היחידי
במדינה שלא התחשב בכללי הטכס ובגו דל
המאורע.
מה שצופי הטלוויזיה לא ראו היה זיק
המבוכה שחלף בעיני הרמטכ״ל ואלוף
פיקוד־המרכז, שהצדיעו על בימת הנשיאות,
למראה הכלב. הוא עמד לקלקל את
כל ההצגה. מי שכן הבחין במבו כת
האלופים היה הרס״ר הוותיק של צה״ל,
ויקטור. הוא ניצב על משמרתו ליד במת
הנכבדים. מבלי שתינתן לו פקודה, הבין
מייד את הרמז. הוא הסתער אל הכלבלב,
נטל אותו בידיו, הוביל אותו בכבוד אל
מעבר למיסדר הדגלנים, שם מסר אוחו
בידיו של צנחן חמוש כדי שירחיקו רחוק
רחוק, מעבר לתחום המיצעד.
אפשר היד, לנשום לרווחה. המיצעד ניצל.
״זה היה דווקא נחמד,״ סיכם רס״ר ויק־טור
את המיבצע ,״הכלב הזה שבר קצת
את הרישמיות וגיוון את המעמד.״

רס״ר ויקטור המפורסם, נוטל אותו בזרועותיו (למטה משמאל) ומסלקו ממסלול המיצעד.
איש לא ידע של מי הכלב, והחיילים שלרגליהם נצמד, חששו לבעוט בו כדי לא לקלקל
את שורת הטכס. החיילים נשכו שיניהם כדי לא לפרוץ בצחוק למראה הכלב.

ב מ דינ ה העם 13ל ח 1המדדה
העם פולו עלץ במיצעד -אבד
נכה צה״? אחד -בכה בנדרו
במילחמת ששודהימים היה רמי דמארי
חייל צה״ל. הוא נפצע בקרבות, הפך נכה
בשיעור הגבוה של .870/0,על מנת לשקמו
׳ניתנה לו מכונית רפואית מיוחדת, בה
יוכל לנוע לעבודתו ולנהל אורח חיים
תקין. על שימשת המכונית הקדמית מודבק
תו הנכה.
אבל ערב יום העצמאות לא סייע תו
הנכה למכוניתו של, רמי דמארי. רמי,
העובד כמתמחה במישרדו של עורך־דין
ירושלמי חזר באחת משעות הערב מטבריה,
שם השתתף בניהול מישפט. הוא
לא ידע על ההוראות שניתנו לתושבי ירושלים,
שלא להחנות את רכבם במסלול
המיועד לחזרות מיצעד צה״ל, החנה את
רכבו ברחוב בן־יהודה, ליד מישרדו. כאשר
ירד כעבור שעתיים לרחוב גילה נכה צה״ל
כי מכוניתו נעלמה.
״הדחקתי את הבעיה הפרטית שלי מפני
הצורך הלאומי הבלתי מתפשר,״ אמר רמי,
״אף לרגע לא חשבתי כלנכה צה״ל יש
לי זכות מיוחדת לחסום או לשבש את
מסלול המיצעד.״ אבל הבעיות התחילו
כאשר ניסה רמי לגלות להיכן גררו את
מכוניתו, כדי שיוכל לחזור לביתו. כל
נסיונותיו לגלות את מקומה עלו בתוהו.
הוא נענה בגסות, מבלי שאיש ימצא לנכון
להתיחם אל בעייתו. רמי נסער כמו שלא
נסער זמן רב, עמד על סף דמעות.
רק אחרי שגייס לעזרתו את מפקד
משמר הנשיא, התגלתה המכונית שנגררה.
ייתכן שלאדם אחר היתה תקרית מעיו זו
גורמת לרוגז חולף. לרמי דמארי היא
גרמה להרהר על המיצעד, בגללו נשאר
שוב לכמה שעות נכה מוגבל ללא יכולת
לנוע בחופשיות .״אני מוכן לתרום מכספי,
מרכושי ומזמני בכל גבולות היכולת למען
כל מטרה אשר תעמוד במבחן סולם הערכים
והצרכים האמיתיים של המדינה,״
אמר הצעיר שמדמו כבר תרם עבור ערבים
אלה .״בעיני המיצעד הוא שיא העיוות.״
השבוע, כאשר עמד מיצעד צה״ל במרכז
אירועי יום העצמאות, איחד סביבו את
מרבית שכבות העם, היה חשש שמשמעותו
הסמלית של המאורע אבדה לרבים. במקום
להתיחס אל מה שהמיצעד מסמל, הם
התיחסו לפולחן הפלדה כשלעצמה.

נוינ עוו ספרס ראו! 4ון
1 5ל־י

0 0 0

ומצטבר עד

* הז כי ה בפרס הראשון לכל סו פ ס אינוז ימלהלס לו ת סל

ה ס תדרו ת

מ כ סי מו ם של 2 5 0 ,0 0 0

ד ד חו ת? מ ה 3ת א 1ם *
כשמגישים אולטימטום,
בדאי לחשוב עד הסוץ ק

לשנתהפר סו םהממשלתית .

תעריפון המנויי של
החל מי1.2.1973

ה עו ל
לשנה בלירו ת מחיר העיתון

יצחק בן־אהרון היה מרוגז, כרגיל. הוא
הגיב, כרגיל. הוא הגיש אולטימטום, כרגיל.

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

הוצאו ת
משלוח

ל !/2-שנה

מחיר העיתון

100= 105

133 - 45 + 88
88־4־ 124 — 36
88־164 — 76 +

הוצ או ת
משלוח

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות-הברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
ל מקסיקו ופנמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילנד

168 — 80 +
193 111 105 +
188 — 100 +
223 — 135 + 238 150 +

69 = 23 +
64 = 18 +
84 = 38 +

= 114
= 121

כן־אהרון
עוד ניצחון שכזה
הפעם: או שהמערך יבטל את ההצעה
לדחות את הבחירות בהסתדרות, או שהמערך
יקבע מייד מי יהיה המזכ״ל הבא.
(המשך בעמוד )18

מה שמותו ויצחק בן־אהוון

אסור לתלמידי החוג הדרמטי |
התיונווד הוגד
בן־יהודה, בראשם תינוקות בעגלות.
בכיכר־ציון המתינה להם המשטרה, חמושה
באלות ובתותחי־המים המפורסם. בהיותם
במרחק כמה עשרות מטר מהשוטרים,
עצרו המפגינים, והחלו חוזרים בשקט.
הנסיגה השקטה הפתיעה כנראה
את מפקד הכוח המישטרתי, היינץ
ברייטנפלד, מפקד משטרת ירושלים. אולם
הוא התאושש במהירות: למרות נסיגת
המפגינים, הורה לשוטריו לזנק אחריהם.
האכזריות המדהימה של השוטרים, שהפעילו
אלימות פרועה נגד מפגינים שכלל
לא. התנגדו להם, ונגד עוברי־אורח תמימים,
יכלה להשתוות רק להיסטריה ש
אחזה
באזרחים שהצטרפו לשוטרים, עשו
לינץ בכל מי שנראה להם כמפגין.
לאחר מעשה הודלפו.לעיתונים המעשיות
השיגרתיות, כאילו היתה זו הפגנה של שיח
ו/או מצפן. הסבירה אורלי עפרת (,)24
בתו של הרמטכ״ל לשעבר ייגאל ידין,
שהיתר. בין 14 המפגינים שנעצרו, והנשואה
למרצה בחוג לתיאטרון:
״אני וחברים אחרים בחוג הרגשנו צורך
למחות נגד המיצעד הצבאי. לדעתנו היה
צורך במיפגן כולל של הישגי המדינה
בכל התחומים, לא רק הצבאי.״
היא זכתה לראות במו־עיניה את הישגי
המדינה, בשנתה דד ,25 בתחום המישטרתי.

1 | 7 1111111־ ך 1 1 1 1ך 1 .ח אב ושתי אמהות מובילים את ילדיהם
1 11 7 1 /1 11 1141111ו 111 | /בראש הפגנת תלמידי החוג הדרמטי של
אוניברסיטת ירושלים, שנועדה למחות נגד קיום המיצטד. המפגינים נשאו כרזות ושלטים
דמויי מטרות־מיטווח. מולם( ,בתמונה משמאל) בכיכר־ציון, התייצב כוח־מישטרה חמוש
באלות, מגינים, רקסדות־מגן, צייר תמונה עגומה על רקע כרזות 25 שנות המדינה.

הקצין המנה

היינץ ברייטנפלד, מפקד מישטרת ירושלים, בחברת סרן
מחיל־הרפואה שנקלע למקום ההפגנה, שיתף יפעולה עם
השוטרים בפרעות שערכו במפגינים השקטים. אנשיו של היינץ היכו אותם באלות.

י <-שוטרים הסתערו קדימה כמוכי!
1אמוק, הנחיתו את אלוהיהם על ראשים.
בלש בלבוש אזרחי, חסר אלה, התמחה
בגרירת נערות ונשים בשערן על
הכביש, עד למכונית המעצר.״ קצין־
מישטרה השתמש במכשיר־הקשר שלו כדי
לחבוט בפרצופים.
השוטרים זכו לשיתוף־פעולה מלא מצד
אזרחים נזעמים: סרן בצד,״ל שנזדמן למקום
הצטרף לשורות השוטרים, חבט במפגינים
בכת העוזי שבידיו.
סטודג־גרמו
להיסטריה כחמישים
הוא לא ידע, מן הסתם, שבין קורבנו־
4תיו נמצאת בתו של פרופסור יגאל *דין.

טיס, תלמידי החוג הדרמטי של אוניברסיטת
ירושלים, שהחליטו, ביום החמישי
האחרון אחר הצהרים, לעשות מה שעשה
מזכ״ל ההסתדרות, להפגין את מורת־רוחם
נגד מיצעד צה״ל.
כתלמידי דרמה, גילו המפגינים חוש
דרמטי דל להפליא. קשה להבין כיצד לא
חשו שהפגנתם תחולל מעמד דרמטי ממדרגה
ראשונה: להוציא מפי ההמון אח
השעשועים שהובטחו לו — היה נסיון
מסוכן עוד מימי רומי העתיקה.
תלמידי החוג הדרמטי למדו זאת על
בשרם תוך זמן קצר.
הפגנתם היתד. שקטה: הם פסעו בניחותא
— על המידרכה — לאורך רחוב

בהיסטריה שתקפה אותם, לא הבחינו השוטרים בין הספנינים
לעוברי־אורח. חייל שעבר לתומו ברחוב — ושהיה,

הסתם, ממשתתפי מיצעד צה״ל — הוכה על־ידי קצין־מישטרה במכשיר־הקשר שבידיו.

גנות לחייל

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )16
כי בן־אהתן חשב, בצדק, שמציעי הדחייה
רוצים לסלק אותו מתפקידו. ב-
טכסיסו רצה להכריח את ראשי המערך,
שוחרי הדחייה, להחליט עכשיו שבן־אהרון
ישמש גם בקדנציה הבאה כמזכיר ההסתדרות.
האיש
הנוח. אולם בן־אהרון לא לקח
בחשבון את המוח המחוכם של הבוסים.
הם עיינו באולטימטום, והחליטו לקבלו.
כלומר: לוותר על דחיית הבחירות, ולקיים
אותן בזמן, בעוד ארבעה חודשים, חודשיים
לפני הבחירות לכנסת.
מכיוון שהאולטימטום שלו נתקבל, לא
יכול היה בן־אהרון לדרוש שיוחלט כבר
עתה על מועמד המערך לתפקיד המזכ״ל
בקדנציה הבאה. השאלה נשארה פתוחה.
ואחרי הבחירות להסתדרות ולכנסת, יוכל
המערך להציב בתפקיד רגיש זה את האיש
הנוח לו ביותר.
וזה לא יהיה יצחק בן־אהרון.
אישים דויד -ח׳ וק״ם

מי רצה?המית
את דויד
כן־גוריון ץ
תופעה ישראלית אופיינית היא השמועה.
לא אחת אירע בתולדות המדינה ששמועה,
שאיש אינו יכול לתהות על מקורה, פשטה
על פני המדינה כולה תוך שעות מיספר,
הפכה לשיחת־היום ועוררה גל של תגובות
לפני שהסתבר שאין לה כל בסים במציאות.
היו
תקופות בהי, רדפו שמועות זו את
זו במהירות. אולם בשניים האחרונות חלה
רגיעה בתחום זה. השמועה אומות כי
מפיצי השמועות התעייפו כנראה. ערב
יום העצמאות השבוע, שוב עמדה המדינה
כולה על רגליה בשל שמועת־שווא ש־הולדתה
לוטה בערפל.
השמועה סיפרה כי בבוקר יום הזכרון,
הקודם ליום העצמאות, נפטר מי שהיה
ראש־הממשלה הראשון של ישראל, דויד
בן־גוריון. על מנת שלא לקלקל את החג
להמוני בית ישראל, כך סיפרה השמועה,
הוחלט לשמור את פטירתו בסוד ולהודיעה
לעם רק בתום החגיגות.
השמועות הגיעו לכל קצוות הארץ. מערכות
העיתונים ושידורי ישראל הוצפו בעשרות
קריאות טלפוניות של אזרחים
מבוהלים שביקשו לאמת את הידיעה שהגיעה
לאוזניהם. כמה עתונאים שהחלו ל חשוד
כי יש אמת בשמועה, ניסו לאמתה,
רק תרמו להפצתה בקרב חוגים רחבים עוד
יותר, שהסתמכו עתה על מקורות טובים
כמו העיתונות.
היתה רק דרך אחת לקטוע את השמועה
בעודה באיבה: לבשר על מצב בריאותו
התקין של בי.ג׳י. בי.ג׳י. אומנם עמד ל השתתף
במיצעד צה״ל בירושלים, אבל עד
אז, חששו, ישרור אבל בארץ.
כך אורגן ברגע האחרון לבן־גוריון סיור
באונית הפאר קווין אליזבט .2בחדשות
יכלו לבשר את החדשה המרנינה, ולסתור
את כל השמועות על מותו של האיש, ש־
25 שנים קודם לכן בישר את הקמת המדינה.

יום
ראשון, נסתם הקו לחלוטין. בשביל
מסים, שמעולם לא נעצר אפילו לשנייה
אחת, היתד, זו חווייה נדירה.
פקיד מרוגז. הידיעה שגרמה להודעה
בחדשות ולכותרות בעיתוני יום א׳
הגיעה אליהם במכשיר הטלקס של סוכנות
הידיעות עיתים. מודיע אלמוני בפרקליטות
מחוז תל-אביב טרח להזעיק את
כתב הסוכנות ביום שישי בצהריים, אחרי
סגירת מזכירות בית־המישפט, כדי לתקוע
לידו כתב שיחרור־בערבות של השופט
יעקב וינוגראד, שהורה למישטרה להחזיר
למסים את דרכונו, תמורת ערבות
בנקאית של 10,000ל״י וערבות נוספת
על סך 20,000ל״י.
הסיבה לעיכוב יציאתו של מסיס: תלונותיו
של פקיד ממשלתי בשם אשר הירש־ברג,
מי שהיה הממונה על עידוד הסרט
הישראלי עד לשנת ,1969 השנה בה
החלו מישרדי האוצר, המיסחר והתעשיה,
המישטרה והמישפטים לטפל במסים ללא-
הרף.
הירשברג, דוברו ושרתו האישי של
פינחס ספיר, היה הקומיסר והשליט הכל-
יכול של תעשיית הסרטים הישראלית,
עד שהועבר מתפקיד זה. אילי תעשיית
הסרטים האמריקאית נשבעו שרגלם לא
תדרוך על אדמת מדינת ישראל אם לא
יוחלף. יצרני הסרטים הישראליים התאגדו
לאיגוד לוחם, שאלכס מסים היה מזכירו
הכללי, ותבעו ללא הרף לפטר את
הירשברג. מה שהרגיז את מפיקי־הסרטים
הישראליים יותר מכל היתד, העובדה שכל
פעולה קטנה במישרדו נמשכה בין חודש
לשלושה חודשים, בשעה שפעולות דומות
נמשכות כיום בין שעה לשלושה ימים.
מפיקי־ד,סרטים ניצחו. ועדה ממשלתית,
בראשותו של משה זנבר, כיום נגיד בנק
ישראל, פסלה את כל שיטות פעולתו של
הירשברג, העמידה אותו תחת פיקוחה
של חטיבה מקצועית במשרדו, קיצצה
בסמכויותיו, עד שהודח מתפקידו באפריל
.1969
מה הוא עושה ז הירשברג נשבע
לנקום. פינחס ספיר לא שכח לבן־חסותו
את ד,שמתים הרבים שעשה עבורו, ומינה
אותו ל״יועץ שר־המיסחר־והתעשיה להקמת
בית־ספר לאמנות הקולנוע.״ העובדה
שלמישרד המיסחר־והתעשיה אין תקציב
להקמת בית־ספר כזה, ושאם יוקם

ן* מ 11ווןךוון כך תיאר הקאריקטוריסט הרבלוק את שערוריית ווטרגייט
ש ! 1 1 .1לפני שבוע. שיטפון המים העכורים מציף את הבית הלבן. עד

אותו זמן עוד העמיד הנשיא פנים כאילו אין העניין נוגע לו אישית, ויכול להתעלם ממנו.

ויפתחה ה׳ את ארוכות השמיים.
המכוד כא.
ווטרגייט — ״שער המים״.
הסגר שד הסכר. הכל נפרץ.
מישפט שיחדור ללא מעצר

פקיד הועבר מתפקידו
פ;?? תרוכות — והמדינה
כולה מתגייסת?נקום
את גיקמתו כמתלוגן
הטלפון צילצל בדירתו של מפיק־הסר־טים
אלכס מסים, דקות אחדות אחרי חצות
הלילה .״אז באמת שיחררו אותך?״ אמר
אחד מחבריו בקול של רווחה ,״אני שמח
שאתה כבר בבית...״
לאלכס מסים היו דרושות דקות ארוכות
כדי להבין שהמצלצל אינו מתלוצץ,
אלא מתכוון ברצינות :״רק עכשיו הודיעו
בחדשות כי נעצרת לחקירה, וכי שוח־ררת
בערבות. רציתי להיות בטוח שהידיעה
נכונה, או שעלי להגיש לך עזרה
במיקרה שאתה עדיין במעצר.״
ליל שבת, וכל יום השבת, העמיסו
על קו הטלפון של מסיס עשרות שיחות
דומות. כשיצאו לאור עיתוני־הבוקר של

מפיק מסים
ידיעות בחצות לילה
יהיה זה בסמכותו של משרד החינוך־ודד
תרבות לנהלו — לא הפריעה לספיר.
גם יוסף ספיר ז״ל וחיים בר־לב לא הצליחו
לוותר על שירותיו של הירשברג,
המקבל משכורת המקבילה לזו של מנכ״ל.
פעם השיב יוסף ספיר על שאילתא בכנסת
שאין לו מושג מה עושה הירשברג
במישרדו.
כריקה פסיכיאטרית. את מלאכת
הנקם שלו עשה הירשברג ביעילות רבה
הרבה יותר מאשר זו שגילה בעת בה
היה צריך לעמוד לשירותם של מפיקי-
הסרטים. הוא הפציץ את מישרדי האוצר,
המיסחר־וד,תעשיה, המישפטים והמישטרה
בעשרות תלונות, ביקר במערכות העתר
(המשך בעמוד )27

יום אחרי שהנשיא ריצ׳ארד ניכסון
״קיבל על עצמו את האחריות״ לפרשה,
בתיקווה לשכך את הרוחות ולקבוע גבול
לעניין, נשמטה הקרקע מתחת לרגליו.
מבול של גילויים חדשים, כל אחד נורא
מקודמו, סחף את הנשיא עימו.
ריצ׳ארד ניכסון, האיש שחגג ניצחונות
אישיים מזהירים בפקינג ובמוסקבה, שהוציא
את האמריקאים מוויאט־נאם, שנבחר
זה עתה ברוב כימעט חסר־תקדים —
עומד על עברי פי פחת.
5070 של האמריקאים הודיעו בסקר דעת־הקהל
של גאלום שהם מאמינים כי הוא
!.ענו

כקונגרס נשמעת המילה המח
רירה ״אימפיצ׳מנט״ — הנדה׳
שבו ניתן, על־פי החוקה. להדיו
נשיא מכהונתו (ראה מיסגרת).

שחיתות, שוחד,
גאנגסטוים
ערוריי ת ווטרגייט זיעזעה את יסר
* /דות המישטר האמריקאי. וסופד— ,

מי ישורנו.
עם פירסום הגילויים האחרונים — לפי
שעה! — נראית התמונה כך:
• הפריצה למישרדי הנהלת המיפלגה
הדמוקרטית בבניין ווטרגייט בוושינגטון
לא היתד, אלא. חלק קטנטן של מערכת
חבלה ושחיתות, שכל מקורביו של ניכסון
(מילבד ד,נרי קיסינג׳ר) היו מעורבים בה,
ושמטרתה היתד, להבטיח את בחירתו מחדש
ברוב עצום( .בחירתו ברוב רגיל היתה
מובטחת מראש בין כה וכה).

• מערכת זו השתמשה כציוד
וככוח־אדם של הסי־איי־אי והאה־י
כי־איי (המוסד ושירות־יהכיטחון
הכללי של ארצות״הכרית).
• מערכת זו מומנה על־ידי פעולות
שחיתות נרחבות. ראשי־השילטון בעבר
ובהווה העבירו סכומי־כסף גדולים במזומנים
במיזוודות׳ והחזיקו אותם בכספות
פרטיות. סכומים אלה ״נתרמו״ למטהר,בחירות
של ניכסון תמורת ביטול מיש־פטים
פליליים, מתן הטבות כלכליות מטעם
השילטון ומכירת תוארי־שגרירים.
• בדי לאפשר מימון זה, הנוגד
את חוק מימון־ד,בחירות של ארצות־הב-
רית, זוייפו מיסמכים ועדויות, בוצעו
פעולוודמחתרת שונות והוכנו דיווחים
פיקטיביים — כל זה תוך הידברות וקשי*
רת־קשר מצד קבוצה גדולה של מקורבי-
ניכסון.
• בין פרשות השחיתות בולטת פרשת

וסקו. רוברט וסקו, יורשו של ברני קורנ-
פלד בחברודהרמאות הבינלאומית אי-אד
אם (שגרמה הפסדים גדולים גם לאזרחי
ישראל) ,השתלט על החברה ושדד ממנה
מאות מיליוני לירות. כאשר כבר נפתחו
נגדו הליכים פליליים, נתן וסקו תרומה
סודית במזומנים בסך 200 אלף דולאר
(כימעט מיליון לירות) למטה ניכסון, בניגוד
לחוק. התרומה נמסרה, במיזוודה,
שהכילה שטרות־כסף על סכומים קטנים.
הוא גם קיבל לעבודה את בן־אחיו של

חנינה לג׳ימי הופה, מי שהיה ראש אגודת
פועלי התחבורה אדירת־הכוח, שנדון למאסר
שמונה שנים בעוון שימוש־לרעה
בכספי האגודה, בשיתוף פעולה עם ה•
מאפיה. החנינה ניתנה תמורת הבטחה
שחברי האגודה, הגדולה ביותר בארצות־הברית,
יצביעו בעד ניכסון. גם המעסיקים
בענף התחבורה תבעו את שיחרור
הופה, שנעזר בעבר בגאנגסטרים כדי
למנוע מחברי אגודתו להעלות תביעות
מיקצועיות נגד המעסיקים.

המנוח ג׳ון קנדי (שהיה -אש המיפלגה
היריבה) מעשים נפשעים. כאשר חששו
ראשי האגף שמא יתגלה הזיוף, בעיק־בות
מאסר פורצי ווטרגייט, מסרו את
המיסמך לראש האף־בי־איי, כדי שישמידו.
הלה עשה כן, מבלי לנקוט באמצעים נגד
הזייפנים.

• אותו אגר הכין מיבתב
מזוייף, על נייר-המיכתכים של הסנטור
אדמונד מאסקי, בו נאמר,

נשיא כ׳ יודח
הדרך היחידה להדחת נשיא אמריקאי מכהונתו
היא על״פי נוהל הקרוי
— מילה שמקורה הלאטיני פירושו ״לתת
רגל בסד.״
נוהל זה הובא מבריטניה. שם מאפשר החוק
לבית״הנבחרים לתבוע אדם לדין בפני בית־הלורדים,
ובית־הלורדים פולו משמש אז בבית־מישפט
לכל דבר. פסק״הדין ניתן על־ידי בית-
הלורדים ברוב של שני שלישים,
בבריטניה הופעלה שיטה זו, בדרך כלל, נגד
לורדים או אנשי״צמרת אחרים. בפעם האחרונה
השתמשו בה בשנת 1806 נגד לורד מלוויל.
לפי חוקי ארצות״הברית, ניתן להדיח בצורה
זו נשיא, סגו״נשיא, שופטים ופקידי־מימשל אז רחיים
אחרים. הנוהל דומה למקור הבריטי.
ההחלטה לתבוע לדין צריכה לחתקבל בבית-
הנבחרים (הבית התחתון של הקונגרס) .נתקבלה
ההחלטה, מובא האיש לדין בפני הסינאט,
וזה יחרוץ את דינו ברוב של שני שלישים, כשכל
סנטור מכריז, לפי התור ,״אשם״ או ״לא אשם״.
בראש המישפט יושב נשיא חסינאט, אך כ
ניכסון,
דונאלד ניכסון, שהוא צעיר בעייתי
,״כדי לעשות טובה למישפחת ניכסון.״
כך נוצר קשר ישיר בין הנשיא ובין אדם
שהוא חשוד כרמאי בינלאומי.

• אחרי שבבר נודע החשד
נגד וסקו, טילפן שר-המישפטים
וראש מטה-הבחירות של ניפסון,
ג׳ון מיטשל, לשגרירות ארצות־הברית
בביירות, ותבע ממנה לעזור
לוופקו להשתלט עד בנק לבנוני
חשוב( .השגריר סירב באומץ•

אחד מעוזריו של ניכסון השיג

שהנשיא עצמו הוא הנאשם, יושב בראש נשיא
בית״המישפט העליון.
אחרי שהוחלט להדיח את הנאשם, הוא
כפוף לתהליכים מישפטיים רגילים.
לא פעם דובר על הרצון להדיח נשיא בדרך
זו, אך רק פעם אחת נעשה ניסיון רציני לעשות
זאת. זה היה לפני 105 שנים, באשר הועמד
לדין הסינאט נשיא ארצות״הברית דאז, אנדרו
ג׳ונסון, סגנו של לינקולן, שעלה לבס״הנשיא
עם הירצח ״אייב הישר״ .האישום היחידי נגד
ג׳ונסון היה שהפר את ״חוק בעלי המישרה״,
בפטרו את שר״המילחמה שהיה שנוא עליו.
המישפט היה כולו פוליטי, וג׳ונסון ניצל רק
מפני שהית חסר קול אחד לרוב של שני שלישים
נגדו.
אם יודח הנשיא, יבוא במקומו סגן־הנשיא.
במשך קרוב למאתיים שנות קיום ארצות-
הברית, התנהלו בפני הסינאט רק 11 מישפטי-
הדחה נגד בעלי-מישרות רמות, ובכלל זה שופט
בית-המישפט העליון. רק בשלושה מיקרים הושגה
הרשעה.

• ראשי המאפייה בלאס-וגאם
הרימו תרומה גדולה לקרן־הכחי־רות
של ניבסון תמורת שיחדור
הופה.

המחלקה לחבלה וזיוך
ך* מטה הבחירות היה קיים אגף ל-
זיוף וללוחמה הפסיכולוגית, מן הסוג
הקיים, לטענת האמריקאים, בשרותי־ה־ביון
הסובייטיים:
• אגף זה זייף מיסמך המייחס לנשיא

בי הסנטורים הנרי ג׳קסון ויוברט
האמפריי הם סוטי-מין. מאסקי,
ג׳אקסץ והאמפריי היו המתחרים
העיקריים על תפקיד המועמד הדמוקרטי
לנשיאות, וניכסון חשש
בעיקר מפני מאסר,י הפופולרי.
!• סילוק השלושה מן הבמה פתח
את הדרך בפני ג׳ורג׳ מק־גאברן הכושל,
שניכסון היה מעוניין שיהיה יריבו. הוא
היה בטוח שהידיעות החדשניות של מק־גאברן
יבהילו את מרבית הבוחרים, וידחפו
אותם לזרועות ניכסון השמרני.
י• כבר קודם לכן נתגלה כי אותו
אגף זייף מיכתב למערכת עיתון, שבו
הואשם מאסקי כבעל דיעות גזעניות נגד
מיעוטים לאומיים. פירסום המיכתב גרם
לכישלון מאסקי בבחירות המוקדמות הראשונות,
ובעיקבותיו פרץ מאסקי בבכי
לפני בניין העיתון. בכך נסתיימו סיכוייו
להיבחר.
6אותו אגף זייף מודעות שונות,
שהתיימרו להיות גילויי־דעת ספונטאניים
של בוחרים. כל זה בניגוד לחוק האמריקאי
שלפיו חייבת מודעת־בחירות לכלול
את שם הגוף שייזם ומימן אותה.

• האגף סילף וזייף סקרים של
דעת-הקהל, כדי להשפיע על ההמון.

כדי לתאר את יריביו כסוכני-
אוייב, מרגלים ופסיכופאטים. אירגן ניכסון
מישפט־ראווה נגד איש־המצפון דניאל
אלסברג, שפירסם את ״מיסמכי״הפנטא-
גון״ (שהוכיחו כי הנשיא גרר את העם
האמריקאי למילחמה בוויאט־נאם על סמך
מידע כוזב, שקרים והונאה ).סוכני מטה־הבחירות
שלו פרצו למישרד הפסיכיאטר
של אלסברג, כדי לשים יד על התיק שהכיל
את מימצאי בדיקתו, כנראה מתוך
תיקווה להוכיח שהאיש הוא מטורף.

• ניבסון עצמו עשה ניסיון
חסר־תקדים לשחד את השופט של
אלסברג. השופט הוזמן לבית הלבן
והוצעה לו כהונת ראש האף־כי•
איי. היה ברור שכתמורה היה עליו
להרשיע את אלפכרג בבגידה ובריגול.

הנשיא
-שוחד דנ שע

71ך 1קאריקטודה נוספת של אותו צייר. השיטפון הפך למבול. הבית הלבן
111 11111 נראה טובע. על הגיבנוה ממול — בה שוכן הקונגרס — מכינים הסנטורים
הרפובליקאייס תיבת־נוח. שני פילים, סמל המיפלגה הריפובליקאית — מחכים בתור.

סכומים גדולים, והובטחה להם
חנינה אישית מטעם הנשיא, אם
ימסרו עדות־שקר או יעלימו עובדות
מכריעות.
0 ,הוכח שחלק ניכר מנאמניו המקורבים
של ניכסון עסק בייזום הפשעים
עצמם, בתיכנונם, במימונם ובגיוס מבצעיהם.
לא יתכן שעשו זאת בלא ידיעת עוזריו
האישיים הקרובים ביותר של הנשיא.
• הוכח שעוזרו הקרוב ביותר של
ניכסון ידע על הפריצה למישרד הפסיכיאטר
של אלסברג והכיר את זהות הפורצים
— לפני שאותם פורצים עצמם נשלחו
למשימת״הביש של הפריצה לווטרגייט.
• כל עוזריו האישיים של הנשיא היו
שותפים לפשעים ולעבירות שהיו קשורים
בחיפוי. כאשר אנשים תמימים רצו למסור
להם מידע על המעשים, בבקשה שהעניין
יובא לידיעת הנשיא, סירבו לקבלו —
וזאת, בלי ספק, מפני שכבר ידעו את
הפרטים.

• לא ייתכן שכל זה קרה כבית
הלבן, בשכנות מיידית לנשיא,
בהשתתפות האנשים שראו
את הנשיא ככל שעות היום —
והוא עצמו לא ידע על בך, ולא
הנחה את הפעולה.
• השבוע ביטל. הנשיא, תחת לחץ
דעת־הקהל, את האיסור שהטיל על כל
פקידי המימשל, בעבר ובהווה, למסור
עדות על מעשים אלה. אולם הוא שמר
על האיסור לדווח על שיחות עם הנשיא
עצמו, או על שיחות שבהן הוזכר הנשיא.
•:בגלל אותו לחץ, נאלץ ניכסון
לפטר את כל עוזריו הקרובים. ברור כי
במבול ההאשמות ההדדיות הצפויות, כש כל
אחד מהם ירצה להציל את עצמו מאישום
פלילי ומהרשעה, יתגלו הרבה פר טים
נוספים — ואולי חמורים עוד הרבה
יותר.

א פחות חמורה מן הפשעים ה/אלה
עצמם היתה הפעולה השיטתית
והממושכת לחפות עליהם ולטשטש אותם
על־ידי זיוף מיסמכים, המצאת סיפורי-
חיפוי כוזבים וקשירת־קשרים לביצוע עבירות
רבות נגד מוסדות החקירה והמישפט:

• עד הרגע האחרון סירב ה נשיא
להשמיט מידיו את המרות
הממשלתית עד מוסדות החקירה
והתביעה הכללית. נוצר ונשאר
מצב שבו הנאשמים העיקריים
(הנשיא, עוזריו, שרי-המישפטים
ועוזריהם) מנהלים את החקירה
נגד עצמם או נגד הכריהס-מאת-

שולמו

(המשך בעמוד )26

• לנאשמי

ווטרגייט

חמשו ו־וויה שר נתהננו מוחובות ובו בוס מתח שבו היא מסבות
כיצד גילתה כי המ שווו הלאומי וויו אביון הוא בן כוכב אחו שהג׳ע
תמצית הפרק הקודם
בתחנת הרכבת של תל־אביב נטפל גבר
במכנסיים סגולים וחולצת בורדו לנערת
כפר רחובותית, שחזרה זה עתה מגרמניה
בעקבות גירושיה מבעלה הראשון. ברכבת
לחיפה מתברר ללילי, שהאיש השולח ידיו
בחריצות אל עכוזה אינו אלא המשורר
הלאומי דויד אבידן, שעל שיריו נבחנה
בבחינת־הבגרות שלה. היא נענית להזמנתו
לבקר בדירת הפנטהאוז שלו בתל־אביב,
שס היא נכנעת לשיכנועיז האינטלקטואליים
ומתמסרת לו. המשורר מחזיר לנערה הכפרית
ביקור גומלין בבית אמה ברחובות.
האם; רופאה במקצועה, מביעה את התנגדותה
להידוק היחסים בין בתה למשורר.
שבתי כבית אמי ברחובות והמתנתי
לתוצאות ביקורו של המשורר ח
מאת

ליל
אבידן
שלנו היה עמום ותפוס כל הזמן. עד היום
איני יכולה להעלות בדעתי איך הצליח
המשורר לשלם את חשבון הטלפון שלו
באותו חודש. ההסבר היחיד שאני יכולה
לחשוב עליו היא שיטת התשלום בציורים.
זה היה אחד הדברים שגיליתי במרוצת
היי המשותפים עם המשורר. הסתבר לי
שהלידה הישראלית אינה המטבע החוקית
היחידה במדינה. יש מטבעות נוספים, כמו
תמונות, למשל. צייר שחשבון החשמל שלו,
למשל, מצטבר, ומגיע לסכומים שכדאי

נכון ששירים לא באים בחשבון בתור
אמצעי תשלום. בחברת־החשמל לא מוכנים
לקבל עדיין שיר לתשלום בעד חשבון הצריכה
הדדחודשית, אפילו אם זה שיר
של אבידן. ציור, לעומת זאת, הולך. אז
מה הפלא שאבידן התחיל לצייר. קשה
לקרוא לציורים שלו ציורים. אלה רישומים,
הדבקות, צילומים ועוד כל מיני
צירופים. הוא קורא לזה ״תקרינים.״ אבל
בשירות הטלפונים קיבלו את זה, כנראה,
בתור ציורים.
עם כל רצוני, איני יכולה
להתכחש לעובדה שאהבתי
את שיחותיו הטל פוניות
של המשורר. היו
לי סיבות טובות לכך. ישבתי
לי בבית אמי ברחובות

חרול תו־״־*
לאומי בביתנו. לא הייתי צריכה לחכות
זמן רב. החל מיום המחרת החלה הפגזה
מרוכזת של טלפונים בביתנו. אני לא
רוצה לחשוב על כך כמה חולי־לב שהזעיקו
את אמי הוציאו נשמתם מפני שקו הטלפון

לחברת־החשמל לנתק לו בגללם את הזרם,
יכול לתרום יצירה משלו לחברת־החשמל,
ואז ממשיך הזרם לזרום. זה אפשרי גם
בשירות הטלפונים. לא האמנתי לכך, עד
שנוכחתי בענין במו עיני.

באפס מעשה,
מתלבטת בשאהגורלית

חיי: האם
לחזור לגרמניה,
לעולם הדוגמנות ושעשועים, או למסור את
עצמי על מזבח המולדת? כך שבהחלט יכולתי
למצוא סיפוק בכל אותם צילצולי טלפון
בשעות בלתי שיגרתיות ובשיחות הא־נ־סופיות.
שלא לדבר על המילים החדשות
בעברית שלמדתי באותה הזדמנות.

משהו מסוג אחר

..ומוות נו אמצעי הנטחון התמוטטו נו מבצרי

מהאוזן, כך שכל האפק טיביות
שלו הלכה לאיבוד.
אבל למרות כל אמצעי הזהירות
והביטחון התמוטטו
כעבור יומיים כל מבצרי.
נכון יותר יהיה לומר, ש זה
היה בגלל אמי יותר
מאשר בגלל אבידן. כעבור
יומיים של שיחות טלפוניות
מרתוניות פקעה סבלנותה
והיא הודיעה לי
שאם היא חייבת להמשיך
להיות עדת שמיעה לשיחות
הטלפוניות האלה בעניין
מס ההכנסה, ההכנסות מהסרט
והזיונים של דויד
אבידן, היא מעדיפה לממן
את נסיעותי אליו, אבל שלה
יהיה שקט.
לקחתי את הכסף.
שוב חתמתי קבע על קו המוניות רחובות•
אביב. בפעם הראשונה נחתתי מחדש הישר אל ד
מישרדו־אולפנו־מיטתו של המשורר.

י* תו־ג ש תי נורא מהעובדה, שהמשורר
1ן הנערץ יכול לנהל איתי, נערת כפר
פשוטה, שיחות כה ממושכות, מעמיקות
ואינטלקטואליות, נגעה לליבי העובדה ש המשורר
חשף בפני, בטלפון בשלב זה, את
כל בעיותיו האישיות וביקש את עצתי ו הדרכתי,
כמובן תוך ציון העובדה שהוא
איגו זקוק לעולם לעצה מאחרים מאחר
שהוא תמיד יודע בדיוק דה טוב לעש ־ת
יותר טוב מאחרים, אבל תמיד טוב שיש
אוזן קשבת של משהו ״מסוג אחר״.
למה התכוון דויד בביטוי ״משהו מסוג
אחר״ הבנתי רק מאוחר יותר, כשאב־דן
החל לכנות אותי בכינויי חיבה רגשניים
כמו ״פרימיטיבית״ ,״פרובינציאלית״ ,או
״בת יקים״ .אבל באותה תקופה התמוגג
ליבי הקטנטן לשמע קולו של המשירר
בלבד, שכל כך חשובה היתד, לו דעתי
בשאלות היסוד של קיומו.
כך, למשל, היה מתייעץ איתי אר:כוח
פוזות סכסיות־אם
כדאי להגיש תסריט שכתב לוועדה זו
וזו, ואם יעזור לו האישור, שמסר תסריט אינטלקטואליות כזה, לקידומו האישי? או, למשל, מה אני
חושבת היו אנשים אחרים חושבים, אילי
היה אומר להם כך וכך? או איך עדיף
ף נקודה זו אני מרגישה חובה להסביר את
יותר לסדר ענין מסויים במישרד ממשלתי,
לכל אלה שבוודאי יגנו אותי על התמסרוו
דרך המזכירות הקטנות או דרך הפק׳יד חפוזה. בגלל המצב המיוחד בו הייתי שרוייה
הממונה על העניין עצמו?
תקופה, הרגשתי הרגשה דחופה לעשות דברים חו
היה רק דבר אחד שבלש בסוזריותו בכל
הגעתי למסקנה שהגעתי לשלב די מתקדם בחיי
אותה עונת הצילצולים. זה היה קולו של שעשיתי שום דבר מעניין, חורג או מושחת. ני
אבידן. קולו הנורמלי היא בדרך כלל
בפני הדילמה: מה כדאי לי יותר לעשות?
מה חייתי מסווגת בין בריטון לטנור.
אולי כדאי לי. שאלתי את עצמי, לטעום 1
א; לס כשהיה מדבר אלי בשח־רחוק חיה מטורף, חדש כזה. הגעתי בסופו של דבר למ
קולו הופך לקול באס כמעט לחשני, שה ח
שהכי טוב יהיה לי בארץ, ועוד עם משורר
אמור להזקיף את פיטמותי ולגרום לי צמר כזה, שטורח כל־כך ומבזבז את זמנו היקר כדי ל
מורת חשק, שיביאו אותי מייד אי, הייעד ; אלי כל היום והלילה לרחובות. הייתי משוכנעת
דירת הגג שלו בתל־אביב.
הוא מוכן לקורבן כזה, אז בטח הוא גם יאהב ;
משום מה לא גרם לי יקול הזה כל אז מה איכפת לי אם הוא עורך •.מחקר על חיי־זעזועי
נועם. פשוט החזקתי את השפוד־ של הנערה הישראלית. אני אישית אלמד לחיוו
כרת בטווח ביטחון — במרהק מצר אהד המחקר הזה שהוא מנהל, אמרתי לעצמי.

זה :״כתבתי שיר על המילחמה, האם
היית יכול לחוות את דעתך עליו...״
צמוד אל מכתבה של הנערה, בסיכת-
מהדק היה מחובר העתק מכתב תשובתו
של המשורר אליה .״אנא התקשרי לתיאום
פגישה,״ נאמר בו .״אוכל להסביר לד את
כישוריך אך ורק בפגישה אינטימית. אנא,
אל תשכחי לציין בתשובה את תיאור
צורתך החיצונית, גילך המדוייק ומצב
בתולייך...״
טוב, יכול להיות שזה לא ציטוט מדוייק,

אבל זה מה שהשתמע לי מהתשובה.
אחר־כך,
בחבילות ארוזות
בקפדנות בגומיות, נתגלו לעיני
תמונות מטרפות של נערות
שכל אחת מהן נראתה יותר מוזרה
מהשניה. כולן היו בפוזות סכסיות־אינטלקטואליות.
זה נעשה כנראה שלא
יחשבו עליהן דברים לא מוסריים או
מוסריים יותר מדי.
כל משך זמן הניקוי נעדר משוררי
והרוח הנפש
אחזה במחברת
הזכרונות, לילי אבירן, כשחזרה מבית אמת
ברחובות אל דירת הגג של המשורר דויד
אבירן, כפי שניתן להיווכח מתמונה זו.

התחממות

המסלול הקבוע: מ 1דיס־ פאב-בית־התה

מדירתו כך שהייתי צריכה להשיב לכשלו־שים
קריאות לעזרה מקולות של נקבות
שדרשו בכוח ובמפגיע את המשורר ואילצו
אותי להודות, תוך אנחות, שאני רק עוזרת
הבית. עשיתי זאת די בחדווה, וזה כדי לא
לקלקל לבועלי את שדה השחיתות הפרטי
שלו.
שמעתי שבבור,ימה יש חיי מין חופשיים.
רציתי כל כך להיות בוהמית שהחלטתי
לקבל הכל כמות שהוא.
לפני שיצא לעיסוקיו ולפני שהתחלתי
(המשך בעמוד )28

תמוצה זו צולמה בחשאי. לילי
הופיעה בעירום בסרט, אולם
בעלה אטר למסור את התצלומים
לעיתונות. כתוצאה מכך
חזרה לילי אביון על ה צילום
בחשאי, ומסרה את
התצלומים לפירסום פומבי.

ברגעי השיא הנהדרים שלנו, על ערימת
ל־ השמיכות־כרים־סדינים, החלטתי לשנס את
,ו* מותני ולהוכיח למשוררי־אלופי, כמה חשוב
שיש בבית אשר. שאינה משמשת רק
למטרות מין ותענוגות. ניצלתי את יציאתו
~ הראשונה מהבית ורוקנתי את מבצרו אל
המירפסת. פתחתי בניקוי יסודי ובסידור
הדירה — משימה שהיתר, כמעט בלתי
אפשרית. אבל ההנאה שהפקתי מהמציאות
שמצאתי בדירה בשעת הניקוי, חיפתה
בהחלט על העבודה המפרכת והמתישה
..שהיתר, כרוכה בכך.
מאחד הארונות שפתחתי נשפכה עלי

£לפתע כמות של כ־ 3000 מעטפות או יותר.
>י׳ חלקן כבר היו צהובות מיושן. חלקן היו
טריות ורעננות לגמרי. לא הייתי מעלה
בדעתי לבדוק את תוכנן (תמיד חינכו אותי
;ו לא לקרוא מכתבים של אחרים) ,אבל
ד, הבחנתי שעל אחורי כל מעטפה רשום
ר שם של בחורה. על כל מעטפה שם אחר,
ל אני מתכוונת. לא יכולתי להתגבר על
ם סקרנותי ולהציץ.
במעטפה הראשונה-שפתחתי גיליתי חשך
בון +קבלה מגלי צה״ל. אבל מהמעטפה
ס השניה כבר שליתי שלל נכבד יותר.
זד, היה מכתב של נערה שתוכנו היה בערך

המרגל מכוכב אבידנקו: מחקו על סודות המין

הנשי1

101 ^ 0
(המשך מעמוד )11
הסכנה, יתכן שהצורך בוועידה, לא היד
כל־כך דחוף.
זה הפאראדוכס ההפוך.
לא היה קשה לשכנע את יוזמי הוועידה
בהיגיון זה, כשהוא בא מפי ישראלים וערבים
כאחד.
יש סכנה של מילחמה. יש הסלמה של
מעשי־הטירור. אם הוועידה תתרום תרומה
ותהיה גם הקטנה ביותר -לצימצום סכנות אלה, כדאים כל המאמצים והסי־

כמילחמה הבאה יפלו מאות,
אלפים, אולי רבבות. הטיהור וספיחיו
בורים תהום בין הצדדים,
ודוחפים לחידוש המילחמה. זוהי
האווירה של מאי — 1973 והיא
מקנה לוועידת בולוניה חשיבות
ההורגת אף מן התיקוות שתלינו
אם בולוניה תיצור דינאמיקה חדשה של
שלום, אם תבנה גשר חדש (אפילו רופף
וצר) בין ישראלים וערבים, תחרוג חשיבותה
מכל מיסגרת רגילה.

שלושה שוא יבואו
** דוע ככלל עלה על דעת מישהו
/ 3שממשלת ישראל מעוניינת בפיצוץ
הוועידה, עד כדי מחשבות קודרות על
מזימות שטניות?
במבט ראשון זה נראה מוגזם ומוזר.
אבל רק במבט הראשון.

כי כל המשתתפים כישיבת
הוועדה הבינלאומית המכינה, שנערכה
כשבוע שעבר ברומא, ידעו

גולדה מאיר, בתום נאומי האחרון בכנסת
ערב הפגרה, וקראה לי קריאת־ביניים על
בולוניה. היא טענה שלא יזמינו אותי
לוועידה (העולם הזה ,1859 קריעות ביניים).
ניסינו אז לפענח את קריאת־הביניים
המוזרה, ויכולנו לגלות רק הסבר אחד:
שגולדה קיבלה באותו יום דו״ח (כוזב)
ממישרד־החוץ. נראה שהנושא מעסיק
אותה מאד־מאד.
הלחצים שמפעילות שלוחותיה של גולדה
נגד יוזמת הוועידה הם עצומים. כל
היוזמים — סוציאליסטים צרפתיים ואיטלקיים,
דמוקרטים־נוצריים ברומא, אפילו
מוסדות קומוניסטיים — כולם הועמדו בפני
לחץ כבד.
לצורך זה נוצלו גם כל הקשרים. הבינלאומיים
של מפ״ם. במשך שנים רבות
קיימה מפ״ם את מרבית הקשרים היש ראליים
עם גורמי-שלום ערביים. עכשיו
תוכיח הוועידה לעיני כל את אשר היה
ידוע עד כה רק למעטים: שכל הקשרים
האלה נשרפו מזמן.

מפ״ם אינה נחשבת עוד, בעיני
הערכים והעולם, בחרק ממחנה
השלום הישראלי.
הדבר עצמו מובן. מפ״ם יושבת בממשלה
המנצחת על הסיפוח הזוחל, החת־נחלויות
ואי-ההכרה בזכויות הפלסטינים.
היא משתתפת ברוב המעשים האלה. לפעמים
היא מצייצת נגד מעשה זה או אחר,
אך מבלי להילחם נגדו ברצינות. הנשאר
פעיל במיפלגה זו, במצב כזה, חדל להיות
בר־שיחה להידברות רצינית על שלום.
כך מצאה מפ״ם את עצמה במצב קשה.
מצד אחד לא יכלה. להסכים לעקרונות-
הייסוד של הוועידה, הכוללים שלילה מוח לטת
של כל סיפוח. מצד שני לא רצתה
שתתקיים ועידת־שלום בלעדיה, שתהווה

מוחיי־אל ידיו

אחד היוזמים העיקריים בוועידה, יופיע בה כחבר המיש־לחת
המיצרית, בצד יו״ר ועדת־החוץ של הפרלמנט וסגן־
שר. חאלד מוחיי־אל ־דין היה חברו של נאצר בהפיכת ,1952 נודע בשם ״הרב־סרן האדום״.

לספר סיפורים עד הפעולה הקדחתנית
של ממשלת ישראל נגד
הוועידה.
בארץ מעמידים פנים כאילו הוועידה אינה
חשובה. לא כן בחו״ל.
מנהיג איטלקי חשוב הביע תמיהה על
כך שעובדי השגרירות הישראלית ברומא
פונים לעסקנים איטלקיים מדרג נמוך,
נפגשים עימם ומנסים לסחוט מהם מידע
על הוועידה .״לשם מה כל זה?״ שאל,
״אילו פנו אלי ישר, הייתי מוסר להם ברצון
את כל הפרטים המבוקשים!״

הדיפלומטים הישראליים לא
הסתפקו כשאלות. אחד מהם, איש
בשם ברנע, בעל תפקיד בכיר בשגרירות
ברומא, אמר למנהיג
סוציאליסטי :״אני שמח על דבר
אחד. לפחות שלושת הפלסטינים
שהרגנו בביירות לא יבואו לכו
לוניה :״
האיטלקי הזדעזע מפסוק זה, וכאשר
סיפר זאת לאחרים חיתה התדהמה כללית.
״זהו דיפלומט לא דיפלומטי,״ העירה אישיות
איטלקית.
אני לא הופתעתי. זכרתי איך פנתה אלי

אישור סופי ליציאתה ממחנה־השלום. לכן
נותר לה רק מוצא אחד: למנוע את
עצם קיום הוועידה.
לכן פעלה מפ״ם בכל המישורים כדי
לחבל בוועידה בכל דרך אפשרית. האינטרס
שלה ברור וסביר. אך מהו האינטרס
של גולדה?

מישרד-החוץ, הפועל בעניין זה
עד-פי הנחיותיה האישיות, חושש
בנראה שוועידת־שלום מרשימה,
שבה יחליפו הישראלים והערבים
דיעות על הדרבים להשגת השלום,
תגביר את הדרישה לתזוזה מדינית
מצד ישראל — דבר שגולדה
אינו רוצה בו.

אולם דבר לא עזר. בעזרת כוחות־השלום
הישראליים, הוכשל בשבוע שעבר
הנסיון האחרון ״לדחות״ את הוועידה —
ובכך לפוצצה ערב כינוסה.

חזיח גולדה-קדאב־
^ ש לגולדה ולמפ״ם שותף חשוב
למשימה: אלוף־מישנה מועמר קדאפי.

קדאפי אינו רוצה כשלום. עצם
הרעיון מרגיז אותו, במו אלכוהול
ובשר־חזיר.
לכן החליט קדאפי לנקוט פעולה נן דית.
ביום שבו צריכה להיעדר ועידת בולוניה,
הוא יקיים קונגרס בינלאומי של נוער
מהפכני בטריפולי.
למרבה המזל, הולכת ונמוגה תדמיתו
של קדאפי בעולם הערבי. גם שותפיו המי
ייועדים מכירים עתה בעובדה שהוא קצת
משוגע.
אפשר לשמוע על כך סיפורים רבים,
דווקא מפי ערבים. למשל:
לא מכבר קיבל קדאפי מישלחת של
הנוער המצרי. השיחה היתד, טובה ומלבבת׳
וכל המשתתפים המצריים קיבלו
רושם חיובי ביותר על השליט השכן. עד
שקם נער בן 16 ושאל בתמימות :״מהי
דעתך על הקופטים?״
ד,קופטים הם עדה דתית נוצרית, שמרכזה
במצריים. במצריים עצמה הם מונים
כשבעה מיליון נפש, והמישטר עושה את
הכל כדי לשלבם בחברה המצרית החדשה.
קדאפי לא היסס רגע .״אני נוהג לפי
הקוראן. על הקופטים להתאסלם, או לש לם
את הזימי האיסלם הטיל מס מייוחד
על נוצרים ויהודים, תמורת שיחרורם מחובות
צבאיות והיחס הסובלני כלפיהם).

הצעירים המצריים נרעשו, התפתה
דין־ודכרים קשה, והפגישה
התפוצצה .־

לאחר מכן שידל אנוואר אל־סאדאת את
קדאפי להזמין אליו את הפטריארך ה־קופטי,
כדי ליישר את ההידורים. המנהיג
הדתי הנערץ, אדם משכיל במייוחד, שהיה
נזיר ונחשב לאיש־רוח דגול, נשאל על-
ידי קדאפי לדעתו על הקוראן.
״זהו ספר מלא חוכמה,״ השיב הפטריארך
בסיגנון דיפלומטי.
״אם כן,״ סיכם קדאפי נמרצות ,״עליכם
להתאסלם !״

״תסלח לי,״ השים הפטריארך
כחיוך קל ,״אכל תפקידי הוא להגיד
לך להתנצר:״

קדאפי נזעם כשנודע לו שאירגון ה־שיחרור
הפלסטיני החליט לאפשר לנציגים
פלסטיניים בכירים להשתתף בוועידת בולוניה.
.הוא ראה בכך צעד ראשון לקראת
שינוי הקו האנטי־ישראלי הקיצוני של
האירגון. מה גם שיאסר ערפאת עצמו
אמר למישלחת מטעם יוזמי בולוניה, שהוא
מתנגד להחלטה 242 רק מפני שהיא מתעלמת
מקיום העם הפלסטיני.

אפשר להכין מכך שערפאת
מובן להכיר כמיסמך הבולל הכרה
רשמית בעצמאותה וכריכונותה
של ישראל — אם יכיר בקיומם
ובזכויותיהם של הפלסטינים.
התפתחות כזאת אינה יכולה לשמח את
קדאפי. לכן נוצר מצב כימעט מגוחך :
בכמה בירות אירופיות פועלים ברגע זה
שליחים ישראליים ולוביים באופן מקביל,
כדי לסכל את הוועידה ברגע האחרון.

(התלוצץ אחד האיטלקים :״אס
שני הצדדים ישלחו טירוריסטים
בדי לפוצץ את הוועידה, הם יהרגו
זה את זה ויעזבו אותנו כמנוחה.״)

אינטרסים
שונים מאוד
^ יך הלך והתגכש הרעיון של ועי-
דת־בולוניה למרות כל המיכשולים י

כמו בל ועידה בינלאומית גדולה,
היא אפשרית רק מפני שמש
תלכיס בה אינטרסים שונים. כל
צד דואג לאינטרס שלו, ואיכשהו
מתחברים אינטרסים שונים אלה
כיעד מעשי משותף.
• המיפלגות הקומוניסטיות מבט
אות
את אינטרס הסובייטים, שהוא כפול:
למתן את העמדה הערבית כדי למנוע התלקחות
מילחמתית חדשה, ולהפגין את נוכחותם
במיזרח התיכון שנחלשה לאחרונה.
לכן לחצו הסובייטים למען קיום הוועידה,
ולוקחים חלק פעיל מאד בה. עניינם
גבר ככל שגברה הסכנה שהערבים יפתחו
בלוחמה כללית, מתוך ייאוש. כל התלקחות
צבאית תביא להסתבכות סובייטית.
כיום, כאשר מתגבשת ברית סובייטית-
אמריקאית, יש למוסקבה עניין חיוני במניעת
מילחמה כזאת.
• המישטר המצרי מעוניין בוועידה
כדי להזיז קדימה את עגלת ״הפיתחז
המדיני״ ,התקועה בבוץ. אל־סאדאת יודע
שבמילהמה חדשה הוא ינחל תבוסה חמורה.
ואין לו כל רצון להתחיל בה. אך
אין הוא יכול לשבת לאורך ימים בחי-
בוק־ידיים, כשאין שום תזוזה שהיא לק ראת
השלום — בעיקר בגלל הנוקשות ה
טוטאלית
של ממשלת ישראל, המעדיפה
את המצב הקיים של לא-שלום ולא־מיל-
חמה, המאפשר את החזקת כל השטחים וזד
סיפוח הזוחל.
לכן יזם אל־סאדאת את חידוש התכונה
סביב שליחות יארינג באו״ם. ומאותה
סיבה הוא מחייב את ועידת־בולוניה, מתוך
תיקווה שהיא תיצור אווירה נוחה לחי׳-
דוש מאמצי השלום.
#הפלסטינים מעוניינים בהכרה בינלאומית,
ועל כן הם הגיעו למסקנה שעליהם
להתייחס לוועידה בינלאומית, שבה
יוכלו להפגין את נוכחותם ולהשמיע את
דברם — למרות שהיא סותרת, לכאורה,
את העמדה המסורתית של אירגון השיח-
רור. יתכן מאד שהדבר יחזק את היסודות
המתונים בציבור הפלסטיני, כנגד המעשים
הקיצוניים של הפידאיון, ויסלול את ה דרך
להצטרפות גלוייה של הפלסטינים ל רעיון
״הפיתרון המדיני״.
המיפלגות הסוציאליסטיות באירופה
מעוניינות לפעול למען השלום,
כאידיאל בפני עצמו, וגם מפני שהן נק רעות
בין ידידי־ישראל וידידי־הערבים.
ועידת־שלום, שבה ישתתפו גם סוציאליסטים
ישראליים וערביים, חשובה להן.
@ ממשלת איטליה אינה שותפה ל יוזמה׳
אך נראה שהיא רואה אותה
בחיוב — מה גם שביוזמה משתתפים חברי
המיפלגה השלטת, הנוצרית־דמוקרטית. רומא
מעוניינת לאחרונה לחזור לזירת המרחב,
וליזום בו מהלכי־שלום.
6מחנה־השלום הישראלי מעוניין
ליצור קשר גלוי עם כוחות־שלום ערביים,
כדי להוכיח לדעודהקהל בישראל ובאר-
צוודערב שיש אפשרות של הידברות ו-
שיתוף־פעולה בין כוחות־השלום, גם כש אין
עדיין אפשרות כזאת בין הממשלות.
הוכחה כזאת תחזק את מחנה־השלום הישראלי,
תקנה לו אמינות רבה יותר, ותאפשר
לו להשפיע על מדיניות הממשלה
באמצעות לחץ דעת־הקהל.

כל אלה הם אינטרסים שונים
ומגוונים למדי — המגיעים אל
אותו יעד מעשי.

נאזוזו נפגשים האוינים
ןוגייר יגוי מי הזו ״ דבר ׳״יא
בבחינת פלא: היוזמה חרגה מתחומי
האינטרסים.

מוכן שבל האינטרסים נשארו
שרירים וקיימים. בלעדיהם לא היה
העניין זז. אולם רעיון הוועידה
לבש עור וגידים, וקיבל באילו
היים עצמאיים.

אולי בגלל ההכנות הרבות, הנמשכות
כבר שנתיים, ואולי בגלל הכמיהה הגדולה
למעשה כלשהו שיקרב את השלום — ועי-
דת־בולוניד, הפכה למיתוס, המדרבן את
יוזמיו ואינו נותן להם מנוח.

הוועידה באילו רוצה להתקיים,
והיא לוחמת ככוחות עצמה נגד
ההיסוסים והפחדים של היוזמים.

זד. קרה גם בישיבה המכינה שנערכה
בשבוע שעבר ברומא. בפעם הראשונה
הוזמנו נציגים ישראליים (תופיק טובי ואני)
להשתתף בדיוניה ולהשמיע בה את
הצעותיהם ומישאלותיהם. אחרי שהנציגים
האירופיים ביטאו את כל החששות הביטחוניים
והפוליטיים, שהיו סבירים וחמורים,
עמדה בחלל החדר עובדה אחת פשוטה:
הוועידה צריכה להתקיים, היא חשובה
לאין שיעור מכל המיכשולים המעשיים.

תוך כדי בך התחילו לקרות דברים,
שציפיתי להם מראש: עצם
מיפגש ה״אויכים״ יוצר עובדות
פסיכולוגיות חדשות.

אנחנו השמענו את טענותינו נגד כל
דחייה, שעלו בקנה אחד עם טענות הער בים.
נציג אירופי מסויים השמיע הצעה
שיכלה להשתמע כריכוך העמדה האנטי-
סיפוחיסטית של הוועידה, ואני התנגדתי
לדעתו .-לאחר מכן סיפרו לי שנציג ערבי
פנה אל שכנו הצרפתי בהפתעה :״תראה,
הישראלי הוא יותר בסדר מאשר האירופי!״

בל מי שיש לו ניסיון בוועידות
מסוג זה (כמו ועידות פירנצה
בשעתו) יודע שזהו הצד החשוב
כיותר שלהן. חשוב מה נאמר מעל
לבמה — אך חשוב שבעתיים מה
קורה באולם, במיסדרונות, כחדר־האוכל,
כחדרי המלון.

אנשים משני הצדדים מתחילים להכיר
זה את זה, לדבר זה עם זה. בלי משים מתחיל
תהליך של דר,־מיסטיפיקציה, של
הריסת תבניות נפשיות מקובלות ויצירת
מושגים חדשים, מותן של אגדות מיפלצ־תיות
ולידתה של ראייה מציאותית — מ שני
הצדדים.

1 | 71 ^ 1ז 71 *11111171 הוא הפאלאצו דל פודסטה, בניין השוכן בכיכר
111111 #1/ 1111 המרכזית של בולוניה. כל זרועות המימשל של מחוז
אמיליו־רומנה, שבולוניה היא עיר בירתו, מגוייסים להבטחת ביטחון והצלחת הוועידה.

אם אנחנו רוצים אי-פעם להגיע
לשלום בין המדינות והממשלות,
מוברח התהליך להתחיל במגעים
כין בוחות־השלום. מגעים אלה
צריכים ליצור את הבסיס הנפשי,
את ראשיתו של אמון הדדי. ההברה
ההדדית בין כוחות-השלום
קודמת להברה ההדדית שתצמח מגישה
הדשה של העמים והמדינות.
דובר על כך שהמישלחת הישראלית היא
מצומצמת בהרכבה הפוליטי. היא כוללת
רק את הכוחות הציבוריים הידועים בהתנגדותם
רבלתי־מתפשרת לכל סיפוח, ובתמיכתם
המוחלטת בעיקרון ההגדרה העצמית
של העם הפלסטיני. הרכב צר זה
אינו אידיאלי — אבל הוא חיוני בשלב
העדין של יצירת מגע ראשון. אם יצליח
שלב זה, אפשר יהיה לבנות עליו, בעתיד,
מיסגרת רחבה יותר.

חזית גול חזית
. .ין לוועידת־כודוניה אבא אחד.
רבים הגו את הרעיון במרוצת השנים.
אני עצמי מטיף מזה 15 שנה, במגעי
בחו״ל עם ערבים ואחרים, לצורך החיוני
שבהידברות הישירה בין כוחות־שלום ישראליים
וערביים. לא רק כדי לברר במ שותף
את בעיות השלום ואת הדרכים
להשגתו, אלא גם כדי להוכיח לבני שני
העמים, בצורה חזותית ובלתי־אמצעית,
שאפשר לשבת יחד, להידבר ולפעול.

יש במרחב שיתוף־פעולה אוטומטי,
יעיל ביותר, בין הקיצוניים
משני הצדדים — ספטמבר השחור
ומשה דיין, קדאפי וגולדה. מעשי
האחד מזינים את קיצוניות השני.
אבל אין שיתוף־פעולה כזה כין כו
חות-השלום — ומחדל זה הוא
הרה־אסון.
בני־שיחי הערביים, שבפניהם שיטחתי
גישה זו פעמים ללא־ספור במשך השנים,
הסכימו לעיקרון — אך בדרך כלל טענו
ש״השעה אינה כשרה״ .זה נכון — אבל
השעה אינה כשרה לעולם, כי תמיד יוצרת
המילחמה מתיחות, המקשה על ההידברות.
עכשיו, סוף סוף, יש סיכוי לכך שהרעיון יתחיל להתגשם. ועידת־בולוניה אינה
ועידה ישראלית—ערבית, כי אם בינלאומית.
צורה זו נבחרה בכוונה, כדי להקל
על כוחות־השלום משני הצדדים. רשמית
לא יהיה זה ״דו־שיח״ ישראלי—ערבי,
אלא ״רב־שיח״ בינלאומית, שבו ישתתפו
גם ישראלים וערבים.

אך ברור שבל אחד יקשיב בדריכות
למה שיש לומר לישראלים,
לערכים, ובמיוחד לפלסטינים.

המישאלות ע1לי
ידו נשאלתי היום, ערב ״וועידה.
מה הן מישאלותי לגביה, הייתי אומר :

• הייתי רוצה שיתקיימו בה חילופי-
דברים גלויים בין הישראלים והערביים
— כדי שיתחילו להבין זה את זה. לא
איכפת לי אם יתווכחו ביניהם, ואפילו
יריבו, ולא ימצאו סיכום משותף. אבל
הייתי רוצה שיתחילו לתפוס איש את
הלכי־המחשבה והבעיות המיוחדות של
רעהו ,״האוייב״.
• הייתי רוצה שכל המשתתפים יתרכזו
עד כמה שאפשר בשאלות של היום
ומחר, ולא בשאלות של אתמול. שנעסוק
פחות בעוולות ובפשעים ובמחדלים של
העבר, ויותר בשאלה: איך נזוז מן המצב
הנוכחי אל השלום.
• הייתי רוצה שנחפש ביחד תשובות
מעשיות לשאלות החמורות: מה תהיה
דמות השלום, אחרי שיושג ! איך יושג
ביטחון הגבולות ״המוכרים והבטוחים״;
כיצד יתגשמו הזכויות הלאומיות הלגיטימיות
של העם הפלסטיני, מה תהיה
התועלת שישיג כל אחד מן הצדדים מן
השלום, לעומת המצב הנוכחי.
• הייתי רוצה שהמשברים הבלתי־נמנעים
יהיו מעטים, ושמסביב לוועידה
תהיה הידברות אישית מגוונת ורבה, כדי
להעמיק את ההבנה ההדדית.
• לא איכפת לי אם לא תתקבל
בסיום הוועידה החלטה גדולה ומפורטת,
אך חשוב שיונח היסוד לרציפות׳מאמצי-
השלום, על־ידי כינון גוף קבוע כלשהו
שיקיים את המגעים ויכין ועידות נוספות,
רחבות יותר.

• כקיצור: הייתי רוצה שהוועידה
תשאיר אחריה מישקע
חיובי, גם מבלי שתושג מייד הסכמה
כללית על כל הבעיות. הייתי
רוצה שיוכח לדעת-הקהל בארצות
ערב שיש כישראל בוחות-שלום
חשוכים ורציניים, המתייחסים בחיוב
אל השאיפות הצודקות של
הערכים בכלל והפלסטינים כפרט.
ושכאותה שעה יוכח לדעת־הקהל
הישראלית ״שיש עם מי לדבר״ בעולם
הערכי, ושיש בו מיגוון רחב
של כוחות המובנים להכיר בקיום
ישראל ולכונן חיי-שלום עימה.
אלה הן המישאלות. יתכן שלא כולן
יתגשמו, וייתכן שלא תתגשם אף אחת
מהן. המיכשולים הם עצומים, והסכנות
רבות מאוד. הוועידה יכולה להיכשל, או
להפוך למשהו אחר לגמרי.
אולם הסיכון כדאי. אם לא נתקרב לשלום,
נתקרב למילחמה. ובאוזני מצלצלים
דבריה של אשה אחת, שאין לה שום עניין
בפוליטיקה, ושגם אינה אוהבת במיוחד את
הערבים. היא אמרה לי השבוע:

״אני לא יודעת מה זה בולוניה.
אבל יש לי כן שצריך ללכת לצבא
כעוד שנה. אם אתם יכולים לעשות
משהו כדי למנוע מילחמה חדשה,
תבוא עליכם הברכה.״

חושו את פק יד י
מישוד השיכון האלמת״ם שעווה
0911119

ה 1ה

את נעם העדינה כורה כשנטלו
לעצמם דיווח נאד בחצי חינם
• אמנון ברלוי, בזמנו פקיד בכיר
במשרד השיכון.
•:מנשה יפתח — מזכיר הוועד־הארצי
של עובדי חברת עמידר.
!• אליהו חייק, לשעבר פקיד בכיר ב־עמידר,
כיום החשב הכללי של חברת
עמי־גור, חברת־אחות של עמידר.
מסתיר המושחתים
יהודה מרכוס, שבימי היותו מנהל מחוז המרכז של מיש רד
השיכון, גילה מבקר המדינה את השחיתויות על־הגג שבוצעו
בממלכתו. כיוס, מרכוס הוא האחראי לביקורת הפנימית של מישרד השיכון, מבקר המישרד.

האחוא׳

* סירנו של שר השיכון להסתיר שמות
^ אלד. הוסיפה חטא על פשע, גרמה
להגברת הזעם בציבור.
ארבעה פקידים היושבים ליד הצלחת

רפואיים כאשר הגישה את בקשתה למשרד
השיכון.
״אני סובלת מאסטמה. כשהגשתי את הבקשה,
לא ידעתי אפילו על הדירה הזאת.
הם, במשרד השיכון, הציעו לי אותה. זה
היה בשבילי ובשביל הילדים. בעלי בכלל
לא היה צריך את הדירה הזאת.״
היא מוציאה מארנקה מיתקן להקלת הנשימה
המקובל על חולי־אסטמה, וממשיכה
בכעס :״מדוע מנהל המחוז של משרד
השיכון לא הציג בפני מבקר המדינה את
האישורים הרפואיים על מצב בריאותי?״
אברהם סמו עצמו מתרגש הרבה פחות
מאשתו. בניגוד לדבריה, הוא מגלה כי
הוא זה שטיפל בהשגת הדירה. בניגוד

ך* אשה הגבוהה, ששערה צבוע ל ו
\ ג׳ינג׳י, עשתה מאמצים שלא לפרוץ
בבכי :״לבעלי אין שום קשר לכל הדבר,״
חזרה וטענה ״זו אני שטיפלתי בהשגת

הדירה, לא הוא.״ _
הדירה שבה היא דיברה עמדה השבוע
במרכז התעניינותו של כל קורא עיתונים
בארץ. מכל אלפי הבזיונות, הטיפשויות
והשחיתויות שמילאו את אלף דפי דו״ח
מבקר המדינה מס — 23 .ספק אם משהו
הרתיח כל-כד את דמו של האזרח הפשוט

4הנדרש ; 39 דירות נמכרו לחוסכים, שנרשמו מפברואר 1971 ואילך, לתכניות חסכון חדשות( ,
| ושהיו מגיעים לזכאות רק מ־.31.3.1973

שש דירות גג בנות 139מ -כל אחת נמכרו לשאינם זכאים, בלא שהוצעו כלל לחוסכים. ,
שהיו זכאים לדירות. מחיר דירה כזאת היה כ־ 60,000ל״י. בין רוכשי הדירות היו עובד ז
בכיר של המשרד במחוז המרכז, שני עובדים ״במשרד הראשי של חברת עמידר, ואחיו של 1

עובד בכיר במחוז, שבתוקף תפקידו עוסק בפעולות איכלוס.

{ לאדם, שנרשם במאי , 1971 נמכרה דירה בת ארבעה חדרים ששטחה 97 מי על סמך פנייה 1
| בכתב של מנהל מחוז המרכז, שהסתמך על בקשתה של הנהלת המשרד. כמה ימים לאחר
| פנייה זו הודיע מנהל מחוז המרכז לחברת עמידר, שנפלה טעות, והנהלת המשרד לא הורתה 7
! על המכירה, אבל כיוון שהמכירה כבר נעשתה, מאשר אותה מנהל המחוז בדיעבד1

למבקר המדינה, הוא קובע כי הכל היה
כשר לחלוטין: הוא פשוט גרשם במסגרת
תוכנית החיסכון לבניין, שילם, ואחרי
שנתיים קיבל אח הדירה.

לא נפגע,
לא ננזף
** לוע אחרי שנתיים, כשהחוק קובע
* ) שיש לשלם שבע שנים לתוכניתו

הקטע מתוך עמוד 555 של דו״ח מבקר
¥171 1 1 1 1 ^ 1 11׳״ 1 1די | 11ל
המדינה מס ,23 .בו מדווח המבקר על

שש דירות פנטהאוז ענקיות, בגודל 139מ״ר כל אחת, שנמכרו לעובדים בכירים
במישרד השיכון ולאנשים הקשורים עימהם, בעוד שהיו אמורות להימכר לחוסכים.
כמו פרשת דירות־הפאר שנטלו לעצמם
פקידים בכירים במשרד השיכון.
האשה הגבוהה התגוררה באחת הדירות
האלה: היה זה הפנטהאוז המפואר על
גגו של בית מם 11 .ברחוב אלופי צה״ל,
בשיכון קריית־שרת בחולון.
על דלת הדירה המפוארת לא מיה כל
שלט. מבחוץ, אי-אפשר היה לדעת מי
מתגורר בה.
אי-אפשר היה לדעת שמתגורר בה אברהם
סמו, פקיד בכיר במשרד השיכון.
האשה הגבוהה היתה אשתו.
ואלה שמות

^ כרהם סמו היה, עד גילוי, שמו
בעמודים אלה, אחד השמות השמורים
ביותר במדינה.
שכן, מבקר המדינה, בדו״ח שלו, אינו
נוהג לגלות את שמות העבריינים. בראיון
טלוויזיה, לאחרי פירסום הדו״ח, השיב
מבקר המדינה כי העביר את הכדור הלאה,
למשרד האחראי.
אולם השר האחראי — שר־השיכון זאב
שרף — חיפה גם הוא בקנאות על שמות
האשמים, סירב לגלותם לציבור.
השמות ששר-השיכון ניסה להסתיר, בנוסף
לסמו, היו —

ומחלקים לעצמם את מיטב השמנת —
הינד, כבר תופעה נורמלית, בישראל של
אחרי נתיבי־נפט, אוטוקרס, ורד וכל השאר.
אם נסער הציבור הפעם, היה זה רק
בגלל שדירות לחוסכים ולמיעוטי־יכולת
הפכו לנושא רגיש במיוחד בחודשים האח רונים,
בשל מצוקת הדיור והאמרת מחירי
הדירות מעבר להישג־יד אזרח החי ממשכורת.
אולם
כאשר שר בממשלה מסתיר את
מבצעי השחיתויות על הגג — מתפרש
הדבר בציבור כהגנה עליהם ועל מעשיהם.
שלושה מאלה שעליהם ניסה השר לגונן
מתגוררים בשלושת הפנטהואזים המפוארים
בבתים מספר ,9 ,7ו־ 11 ברחוב
אלופי צה״ל.
במספר ,11 המשיכה השבוע בהסברה ל כתב
העולם הזה, אשתו של אברהם סמו :
״כל הפרשה הזאת עלתה לי בריאות.
אני הייתי זו שפניתי למשרד השיכון בבקשה
לרכוש דירה במסגרת חיסכון לבניין.
בעלי אפילו לא עובד במחלקה זו,
הוא עובד במחלקת הלוואות.״

גירסת הבעל
וגירסת האשה

דגליה של חאשה, היא נזקקה לדי־
/ירתה מסיבות בריאות, הציגה אישורים

ן ן ווו ן אשתו של אברהם סמו, הפקיד
1/111 הבכיר של מישרד השיכון שרכש
גס, במחיר 60 אלף ל״י, פנטהאווז.

לדברי מרכוס, היה זד. בשנת 1971שגילה
את פרשת הדירות. בתשובה לשאלה,
הודה כי לא דיווח על הפרשה לשר־השיכון.
מדוע?
מרכוז
מתרגז :״מה זה פה, חקירה?
אני חייב לענות לעיתונאים?״
וכאשר נרגע, הסביר :״רציתי לשמור
על תדמיתו של המשרד. הסתפקתי בכך
שווידאתי שדברים כאלה לא יישנו בעתיד׳.״
״האם
סיטרת מישהו מהמעורבים בפרשה
אחרי גילוייה?״
״לא. זה לא כל־כך קל לפטר עובד. מל בד
זה, עדיין לא מדובר כלל על פיטורים.
העניין עדיין לא סוכם במשרד. גילוייו
של המבקר אינם סופיים. משרד השיכון
ידון בהם, ויודיע מה הוא מקבל ומה לא
מתוך הביקורת.״
כשבוע ימים לאחר הביקורת, עבר מר-
(המשך בעמוד )28

המתנה 13 :טה או 1של 139מ״מבמ חיר 60,000ל״!
״לא היה אז ביקוש לדירות בקריית־שרת,״
מסביר חמו, הממשיך עדיין, גם
לאחר פירסום דו״ח מבקר המדינה, לעבוד
כפקיד בכיר במשרד השיכון בתל-אביב.
״מי רצה לגור פה בחולות? היום זה מקום
יפה. אבל לפני חמש שנים לא היה פה
כלום.״
כפי שציינה אשתו, סמו אינו עובד בעצמו
במחלקת תוכנית החיסכון לבניין.
המחלקה המטפלת במבקשי דיור במיס־גרת
תוכנית זו, נמצאת בריחוק שלושה
מטרים ממשרדו.
כאשר העלה מבקר המדינה את מימצ־איו
— מדוע לא ביקש סמו מהבום שלו,
המנהל המחוזי של משרד השיכון יהודה

שר־השיכון זאב שרף סירב
ך! וון ך
לגלות לציבור את שמות 111111 פקידיו שסרחו. שמות אלה נחשפים
לראשונה בכתבה זו של העולם הזה.
מרכוס, כי יגלה למבקר שהדירה נמסרה
על בסיס אישורים רפואיים?
סמו אינו נלהב מהרעיון. לשם מה?
הוא לא נפגע מכל הפרשה, לא ננזף, לא
נחקר. לשם מה להתגונן, אם לא הותקף?

״מה זה פה,
חקירה ז ״
ניגוד לסמו, קבע השבוע הבום,
יהודה מרכוס, כי חלוקת הדירות בשלושת
הפנטהאוזים לא היתד. כשרה :
״למעשה, התנגדתי עוד בתחילה שדירות
אלה תינננה במסגרת חיסכון לבניין,״
סיפר .״מחירן לא היה עממי, ואני הייתי
בעד מכירתן בשוק החופשי.״
אלא שמישהו מעליו החליט לכלול דירות
אלה במסגרת חיסכון לבניין — דה יינו
להציען לציבור במחירים נמוכים מ המחיר
האמיתי.
אלא שלא הציבור זכה ליהנות מקניית
דירוח־הפאר במחיר עממי — אלא
פקידים בכירים מסויימים.

1*11 *111ה 1 1 11
1 11 יי 1 1 11111
מאלה שפקידי מישרד
כוש אותם לעצמם —

על גגו של הבית ברחוב אלופי צה״ל
,11 בקריית־שרת החולונית, הינו אחד
השיכון לא הציעום לציבור, מיהרו לרלמרות
שלא היו זכאים לכך. דירות־גג

נוספות שנחמסו מידי הציבור נמצאות בשני
כמעט כל המעורבים בפרשה טוענים להגנתם,
בזמנו טובה למישרד השיכון, כאשר הסכימו
רות בקרייה החדשה והשוממה שהוקמה אז

הבתים השכנים.
כי למעשה עשו
לרכוש את הדיבחולות
חולון.

המבול בא!
(המשך מעמוד )19

מול. משום כד באה הדרישה למנות
חוקר בלתי־תלוי, שאינו כפוף
לשר ולנשיא, ואינו משולב במע
רכת־השילטון.

פשיונה כווית
של השיוטון
ץ והי, אם כן, התמונה.
( העבירות: פריצה, גניבה, סחיטה, שיחוד,
זיוף, עסקות בלתי־חוקיות, שיתוף־
פעולה עם גאנגסטרים ורמאים בינלאומיים,
העלמת הכנסות, קשירת־קשר,
עדוודשקר, הדחה לעדות־שקר, בזיון בית-
המישפט, שיחוד שופט ועוד ועוד.
החשודים: הנשיא, עוזריו, מישרדו,
כמה שרי ממשלה בהווה ובעבר, מטה־הבחירות
שלו, ראשי שרותי־הביטחון.

(ובמושגים ישראליים: ראש
הממשלה, מישרד ראש־הממשלה
ולישבתה, המוסד, הש״ב, המיש־טרה,
מרכז מיפלגת־העבודה ומטה
הבחירות של המערך, שרי־המיש
פטיט והיועץ המישפטי, כמה
שרים אחרים ושרים־לשעבר, ופקידים
בבירים במישרדים האחרים.
לא פשע אחד, ולא חשוד אחד, אלא
מיגוון רחב של פשעים שבוצעו על־ידי
עשרות אנשי צמרת.

כקיצור: לא פרשה מבודדת מצ
ד גון! מבודד — אלא תמונה
כללית של פשיעה מצד כל מערבת
השילטון.

זה מה שהפך את פרשת ווטרגייט למשהו
מיוחד אפילו בקרב פרשות־השחי־תות־
השילטוניות באמריקה ובעולם. זהו
הר־אוורסט לעומת גבעות.
פרשת העסק־הביש, פרשות ההסתאבות
של שרותי־הביטחון בימי איסר הראל
בשנות ה־50׳ ,פרשת נתיבי־נפט ופרשת
ורד — כל אלה הן פרשות מבודדות
ומצומצמות לעומת תסבוכת נוראה זו.

ברור עתה כי הנשיא ניכסון
פעל בלפי העם האמריקאי בפי שמדינה
פועלת נגד אויביה החיצוניים,
ושהעמיד את עצמו מעל לכל
חוק ופגע כיסודות החוקה האמריקאית.

תיקווה
כוזבת
דיעבד, אין הדבר מפתיע כל־כך. ב־
01 שחר הקריירה הפוליטית שלו, נודע דיק
ניכסון כאיש חסר מעצורים, וזכה בתואר
״טריקי דיק״ — דיק בעל־התחבולות,
דיק הנוכל. הוא רכב על גל ההיסטריה
האנטי־קומוניסטי של תקופת ג׳ו מק-
קארתי, נתמנה לסגן־הנשיא בתסבוכת של
האשמות־שחיתות (״נאום צ׳קרס״ ,כאשר
הביא את כלבו צ׳קרס לשידור־טלוויזיד,
כדי לעורר על עצמו את רחמי הצופים,
מול ההאשמות) .מעולם לא מאס בשום
שיטה נפסדת כדי להשיג את מטרתו.
אולם הכל קיוו כי עם בחירתו לנשיא
נולד ״ניכסון חדש״ .אחרי שהשיג את
כל מבוקשו, אחרי שנחל הצלחות מרשימות
בשטח מדיניוודהחוץ, אחרי שבחירתו
מחדש היתד. מובטחת — כך סברו
הכל — התגבר על מחלות״הילדות שלו,
הפך איש אחראי, מיושב, בעל־מידות,
שכל דאגתו היא למקומו בהיסטוריה, כ־
״נשיא גדול״.
היתר. זאת, כמובן, תיקווה כוזבת. ככל
שעלה לגדולה, כן גבר זילזולו בעמו
ובחוקיו, ואמונתו כי ״אני ואפסי עוד.״

שוב הוכח הבדל המפורסם שר
הלורד אקטון :״השילטון משחית,
והשילטון המוחלט משחית באופן
מוחלט.״
ניכסון הגיע לשילטון מוחלט. הוא הכניע
את הקונגרס ונטל ממנו כימעט כל
סמכות ממשית; הוא החדיר לבית־המיש*
פט העליון את מקורביו, ששינו את הצביון
הליברלי של המוסד. הוא עשה את הכל
כדי לדכא ולהשפיל את העיתונות החופשית,

מ רו קי ׳ מו סו ך -ה מ פג ש ביו גויב ליופי

ווטרגייט הוכיח שבעיקבות ה־שילטון
המוחלט, באה השחיתות
המוחלטת.

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )18
נים, ניהל מלחמה באלה שגרמו להעברתו.
המטרה העיקרית לתלונותיו של הירש-
ברג: זאב בירגר, מי שהדיח אותו מתפקידו
ובא במקומו, במנהל מרכז הסרט
הישראלי ואלכס מסים, שהיה באותה
תקופה המזכיר הכללי ומ״מ יושב־ראש
איגוד יצרני הסרטים בישראל.
״מה אני יכול לעשות,״ סיכם אחד
מראשי מישרד המיסחר־והתעשיה באוזני
מסיס ,״האיש הטריד אותנו ללא חרף.
היינו נאלצים להסכים בסופו של דבר
שבית־המשפט יחליט מי צודק.״ יושב-
ראש איגוד מפיקי הסרטים, אפריים קי-
שוו, ומנהל אולפי הסרטה הרצליח יצחק
קול, היו הרבה יותר פסקניים ובהירים
במיכתב ששלחו לפינחס ספיר :״האיש
זקוק לבדיקה פסיכיאטרית.״
״הטעות תוקנה״ .באותו שבוע בו
דאג מי שדאג לפרסם בקולי־קולות את
דבר מעצרו שלא היה ולא נברא של אלכס
מסיס, פירסם מבקר־המדינה את הדו״ח
השנתי שלו, והקדיש בו שלושה עמודים
לפרשות, הדומות דמיון מוחלט להאשמות
המוטחות נגד מסיס, כאילו רימה את
מישרד המיסחר־והתעשיה כדי לגבות 18
אלף ל״י. תמריצי־ייצוא ומיסי־נסיעות. אף
אחד ממנהלי המיפעלים לא נקרא לחקירה
ולא נתבקש להפקיד ערבויות לשובו אר צה•
מיפעל אחד גבה עשרות מיליונים
של ל״י בתמריצי ובהלוואות ייצוא על
התחייבויות־ייצוא שלא בוצעו כלל. בכל
המקרים האלה ענו שרי-המיסחר־והתעשיה
בכנסת :״היחה טעות ...הטעות תוקנה.״
במיקרהו של מסים לא היה רק עצם
הטיפול בפרשה מוזר. היה מוזר גם העיתוי
— 4שנים אחרי שהירשברג התחיל
בתלונותיו, וכמה חודשים לפני הבחירות.

יופונית במקרים רבים הגורם הקובע בה.
הצורך המתמיד להתחרות בתחנה העשירה,
משופעת הכתבים והגלים של שי•
דורי־ישראל, העלה את רמת התוכניות
של גלי־צה״ל, המבוססות ברוב המיקרים
על אישיותם של עורכי ומגישי התוכ ניות.
התוכניות האישיות בגלי־צה״ל הפכו
לאיפיונה הבולט ביותר של התחנה.
כוס אמק ממוסקבה. תוכניות הקייץ
של התחנה כוללות כמה חידושים, שבין
הבולטים בהם מסירת תוכניות אישיות
מובהקות לדמויות ביקורתיות כמו יעקב
אגמון ודידי מנוסי.
הפזמונאי־חרזן דידי מנוסי, למשל, השייך
לחבורת מבקרי המימסד של ידיעות
אחרונות, קיבל תוכנית ראיונות אישית,
המשודרת אחת לשבוע ביום -שישי בערב,
שיש אומרים, כי נועדה להתחרות במא־גאזין
של שידורי־ישראל בעריכת גדעון
לב־ארי, המשודר באותה שעה בדיוק.
התוכנית, בה מנסה דידי להציג מנקודת
ראות אישית שלו את מאורעות ה שבוע
באמצעות ראיון עם האנשים שעמדו
במרכזם, נותנת לו אפשרות ללחוץ
לקיר אנשים שלפעמים חוששים לומר מה
לוחץ עליהם.
לפני שבוע נשמע בתוכנית גם קולו
של יוסף גבעון, הלוא הוא יוסקה ג׳י
ממוסקבה. יוסקה ג׳י התקשר ממוסקבה
עם כתב עיתי״ס החיפאי מאיר שושני,
כדי למסור לו פרטים על שיחה שניהל עם
ליאוניד ברז׳נייב בבית בתו במוסקבה.
שושני לא האמין שיוסקד. ג׳י מטלפן אליו
ממוסקבה, חשב שזו אחת המתיחות שלו,
ביקש את מיספר הטלפון שלו במוסקבה
כדי להתקשר אליו. אחרי שיוסקה ג׳י
מילא את מבוקשו, התקשר אליו שושני
למוסקבה והקליט את השיחה, ששודרהי
במלואה בגלי־צה״ל.
בתום השיחה הטלפונית עם מוסקבה
נשאל יוסקה ג׳י, אם אינו חושש מפיר־סום
שיחתו עם ברז׳נייב.
השיב הישראלי המתגורר במוסקבה:
״כוס אמק מי שמפחד!״

עים בספר החדש עם התואר ״לא לפרסום.״
אין זה חידוש של מישרד התיקשורת.
זוהי תקלה. האחראים על הדפסת המדריך
לא הבחינו כי המחשב הדפיס את שמות
המינויים הסודיים במקום לפלוט אותם.
כתוצאה מכך נחשפה כל רשימת בעלי
הטלפונים הסודיים. כאשר התגלתה התקלה,
כבר חולק המדריך לרוב המינויים.
הדפסתו עלתה רבבות ל״י. לא היתר. כל
אפשרות לתקן את התקלה המגוחכת, אך
החמורה.

״ספר ההגנה חוא טועה ומטעה!״ טען
האלוף (מיל ).דן אבן, מי שפקד בתקופת
מילחמת העצמאות על חטיבת אלכ-

תקשורת

דרכי אדם

מסמ רי םדאד ^ רסוס
תקלה חמודה
במדדיך הטלפונים
החדש

מ חיקור אחה חנקר־ס
״אמשיך עד הסוף,״ הבמיה השבוע
קציך המישטרה, שחקירתו
העקשנית קרעה את מסד*
השקדים סביב מותו ש 7בנו בצח״?

רדיו
מה דנח ץ*
חתחדות בץ ״שידורי ישראל״
ל״גלי־צח״ל״ מולידה יותר העזה

אזרח הרוצה להרים את הטלפון אל
ראש־הממשלה ולומר לה מה הוא חושב
על נאומה האחרון בטלוויזיה, אינו יכול
לעשות זאת מסיבה פשוטה: קשה יחיד.
לקבל את מיספר הטלפון של גולדה. עד
היום יכול היה האזרח התמים לחשוב
שלגולדה אין בכלל טלפון. שמה פשוט
לא הופיע בין שמות מינויי הטלפון ה רגילים
שהתפרסמו במדריד הטלפונים של
מישרד התיקשורת.
מעתה יוכל כל אזרח לדעת שלגולדה
יש בעצם מכשיר טלפון אלא שמיספרו
אינו ניתן לפירסום. הדבר מצויין בפירוש
במדריד הטלפונים החדש לשנת 1973
שהוצא על-ידי משרד התיקשורת ובו
כלולים מספרי מינויי הטלפון של ירושלים
וחיפה.
גולדה אינה היחידה שליד שמה מופיע,
הציון,׳לא לסירסום.״ עשרות מינויי טלפון

יא שנו 7

א ש כו ל

אסתי, ע תני א ל

לוי, בן

מי מון

לפ רסו ם[

מראיין מנוסי
לפתוח את הפה !

4X 06090

,ט לי ף

סנדרוני שלחמה בחזית המרכז. הצהרתו
זו של האלוף אבן לא היתה סנסציונית
במיוחד. כבר קודם לכן טענו אבו וקציני
צה״ל אחרים, כי בשיחזורם של קרבות
תש״ח מקופח חלקה של חזית המרכז.
אולם המיוחד בטענה זו היה שהיא הוש מעה
בתחנת הרדיו הצבאית של צה״ל —
גלי־צה׳׳ל, במיסגרת הראיון שערך הפז-
מוגאי דידי מנוסי עם האלוף אבן בתוכניתו
האישית, יום השישי הקצר.
לא היתד. זו פליטת־פה אלא דוגמה
אופיינית לתהליך השינוי המתמיד העובר
על תחנת הרדיו הצבאית בפיקודו של יצחק
לבני, וההופך אותה בהדרגה מתחנה
מימסדית — לתחנת רדיו שהאיכות הרד
רוד,
סנ ט

די מי טיי

י רו שלי ם

^ 6ל ן 7 1ת ׳

ר מ איי גולדה, ר ח ׳
גולדה, ביוז

לס רהו ם ^

בלסור ...ל א

מרקדת, יפו 46

ל סר סו ס^-

קטעים מספר הטלפונים החדש
בהחלט לא לפירסוס!
שפספרי הטלפונים שלהם לא פורסמו
עד כה, בהם שרי ממשלה, קציני צבא,
פקידים בכירים ועוד כל מיני בעלי תפ קידים
שמסיבות בטחוניות לא ניתן לפר סם
את מספרי הטלפונים שלהם — מופי־

צל של חשד —

״אני שונאת את אופקים. אני שונאת את
המקום הזה. לו לא היינו עוברים לכאן מ דימונה,
גבי לא היה מת.״
ג׳וליה, אמו של גבי הראל, מוחה את
דמעותיה. האשד, שבת־השיער מסרבת ל השלים
עם המציאות. עם מות בנח.
פנים חיוורות. כמו שבעלה, מפקד
משטרת רפיח פקד דוד הראל, סירב להש לים
עם השערורייה שהתרחשה סביב נסי־בות־הסוות

״ברגע הראשון שאשתי התקשרה איתי
ומסרה לי שהודיעו לה מקצין־העיר באר־שבע
שגבי שלנו נהרג מכדור שנפלט מד,עוזי
שלו — לא האמנתי,״ סיפר השבוע
הגבר הרזה, הגבוה. פניו חיוורות כסיד,
כשהוא מדבר על הפרשה, וקולו רועד.
ההודעה הנוראה התקבלה באוגוסט שנד,
שעברה. השבוע, לאחר עשרה חודשים של
חקירה מאומצת, זכה האב השכול בהישג
ראשון: השופט החוקר מיכה לינדנשטדאוס
הורה להעמיד לדין קצין ושני חיילים,
בקשר למותו של גבי הראל, תקף את חקי רת
המשטרה הצבאית בפרשה, והמליץ לחקור
מחדש צדדים שונים בה.
צילום כאוויר. חקירתו הפרטית של
האב השכול לן* תחזיר את הבן שנפל ל ווילה
האדומה, במבואות אופקים. בסלון,
קמה ממקומה עופרה, הברתו הבלונדית
של גבי, מתנדבת להראות את מעבדת־הצילום
בחדרו. אמו אינה מסוגלת להיכגם
לחדר, מאז-נהרג הבן.
המעבדה -,מלאה בתמונותיו של הצעיר
חובב־רתיילום, המגלות את חייו המלאים
והתוססים של גבי באלף ואחד מקומות,
באלף ואחד מצבים. באחת התמונות צילם
גבי את• עצמו באוויר, בשעת צניחה.
אולם הוא לא נהרג בקרב. הידיעה הראשונה
שקיבלה המשפחה, היתד, שבנם
נהרג כשניקה את נישקו. רק עקשנותו של
אביו חשפה את האמת.
החבר הרג. האמת, היתד, שגבי, ה

הראל

— על העלמה בזדון
חובש שחלם להיות רופא, נהרג בידי חבר,
באקדח שהושאר טעון ברשלנות על־ידי
קצין. השופט הצבאי גם לא הסתפק השבוע
בקביעתו כי החקירה הצבאית היתר,
רשלנית, לא הוציאה את האמת לאור. הוא
התייחס גם לעובדה כי צל של חשד
ריחף, לאורך כל חקירתו, בדבר העלמה־בזדון
של העובדות. כן התייחס בחומרה
לעובדה כי חיילים מהיחידה שבה בוצע האסון
ניסו להשפיע על חיילת, שגילתה
את האמת, לפני שנכנסה להעיד בבית־הדין
הצבאי.
לא פחד תי. .פקד הראל, שהועלה בדרגה
ערב יום העצמאות, ידע שהאמת
לא תחזיר את הבן שאיננו .״התערבתי
ונאבקתי כדי למנוע מקדים טראגיים דומים,״
אמר השבוע .״סירבתי להשלים עם
הנסיון לטשטש את האמת. לא היה איכפת
לי את מי ארגיז. לא פניתי לקבל עזרה
מהמשטרה. ניהלתי את החקירה לבד.
לפחות לא, לא פחדתי מאיש• מה אני יכול
להפסיד ז את היקר לי מכל, כבר הפסדתי.״
והוא מסיים :״בשבילי, העניין עדיין לא
הסתיים. אמשיך לעקוב ולוודא שהמלצותיו
של השופט החוקר, לגבי המעורבים
במותו של בני . ,תבוצענה במלואן.״

14111

וון 441111

שחיתות עד הגג
(המשך מעמוד )25
כוס לתפקיד אחר, אותו הוא ממלא עד
היום: מנהל מחלקת הביקורת הפנימית של
המשרד. האם היה קשר בין שני האירועים?
״מה פתאום?״ מחייך מרכוס חיוך רחב.
עבדתי כמנהל המחוז במשך שבע שנים.
אי-אפשר כל החיים לעמוד במקום אחד.
ביקשתי לקבל תפקיד חדש. עוד באוגוסט
1972 אישרו לי את הבקשה.״

(המשך מעמוד )21
במלאכת הטיהור, הוזהרתי שלא לגעת
באף אחד מכ־ 400 כלי עבודתו של המשורר
הפזורים בדירה: מכונות־כתיבה, מכשירי־צילום־מיסמכים,
עטים, דפים, ספרים ותיקים.
נאמר לי לא לגעת בהם מחשש של
נגיעה פלבאית ביצירה גאונית. אבל חוץ
מענין מכתבי החתיכות לא עמדתי־ ב־הבטחתי
עוד פעם אחת. זה היה כאשר
נתקלתי בתיק מאובק שנראה לי חשוב
משום מה. זה היה אולי מפני שעל כריכתו
נכתב :״אישי בהחלט״ ,״מטה סודי —
כוכב אבידנקו — בשליחות סודית אל
כדור הארץ.״

ף* ש כו לי א חוז ת חיל ורעדה פתחתי
^ ברטט את התיק, לא לפני שנעלתי
קודם לכן את הדלתות והחלונות. ואז ישבתי
לקרוא את מה שהתגלה לי כסיפור
בריאתו וביאתו של איש הכוכבים.
ובכן, לפי מה שהתגלה לי מאותו תיק,
הרי דויד אבידן לא נולד בכלל בכדור
הארץ שלנו. הוא מפלנטה אחרת הנקראת
״כוכב אבידנקו״ .כמובן שהוא לא הגיח
שם מרחמה של איזו אשה, מקום שהוא
פרימיטיבי לגידול גאונים מסוגו. הוא
נוצר באיזה תהליך כימי מסובך שהנוסחה
הסודית שלו היתד. רשומה בתיק. כיוון
שאף פעם לא הייתי חזקה בכימיה, איני
מסוגלת להיזכר בנוסחה.
בשלב מסויים של חייו על פני כוכב
אבידנקו, נאמר באותו תיק סודי, נשלח
ד,כוכבו אל כדור הארץ שלנו במסווה של
תינוק תמים ונולד דווקא בתל-אביב. תמיד
טענתי שארץ־ישראל היא מרכז העולם,
ועתה נמצאה לי סוף סוף ההוכחה לכך.
אחרי עובדות סודיות אלה הופיעו עמודים
מקווקוים, שעליהן צויינו בכתב מכונה
ובדיו כתובות ואירועים חשובים. אחר כך
היו בתיק עוד איזה 500 עמודים גדושים
בכתובות של בחורות, מספרי הטלפון
שלהן, ונתונים אישיים כמו היקפי החזות,
המותניים והירכיים שלהן.
כאן נפקחו עיני. סוף סוף הבנתי לאיזו
משימה סודית נשלח איש החלל שלי
מכוכב אבידנקו אל כדור הארץ: לרגל
אחרי סודות המין הנשי. אז גם הבנתי
שכל: שיריו של המשורר אינם בעצם אלא
כתב סתרים מיוחד, צופן המובן רק במטה
הפיקוד של כוכב אבידנקו.
הערצתי אל איש האשכולות עברה על
גדותיה. הרגשתי כיצד אני נמסה כולי
נוכח שורת אירועים מופלאים כזו ש הועידה
דווקא לי את הפלא הגדול. ברגע
זה התגבשה בליבי ההחלטה הגורלית שלא
להרפות מטרפי.
כשחזר הפלא אל בית מחבואו, הוא
מצא אותו נקי ומסודר. מובן שלא ציפיתי
לתודה ממנו, כיוון שהבנתי שהמושג אינו
ידוע לאיש כוכבים. ואכן לא קיבלתי
אותה. לעומת זאת הציע לי המשורר המוסווה
להישאר בביתו ולישון שם.
זאת היתה הזדמנות חיי. קוויתי שאם
אשאר לידו ולצידו אקבל ממנו אולי
הצעת נישואין. זה יראה אולי מוזר שאחרי
כמה פגישות עם משורר ואחרי כל מה
שגיליתי עליו, רציתי שיציע לי נישואין.
אבל אני חייבת להבהיר שאני ביעד מש פחות.
אני באופן עקרוני בעד חיים מסודרים.
עד היום אני בעד. אני ממש
מאמינה במוסד הנשואין, וזו הסיבה שעד
היום אני הולכת עם טבעת נשואין. אבל
מכיוון שאני לא נשואה בשלב זח, אני
הולכת עימד, תלויה על הצוואר ולא ענודה
על האצבע.

הצעת נשואין
* שארתי כפיתו של המשורר כשאני
משתדלת למעט ככל האפשר את התערבותי
בנושאי מחקרו של אבידן. כבר
הבנתי שכל אותן שיחות טלפוניות שניהל
עימי בקול באם לחשני, היו במיסגרת
החומר שהוא אוסף לתיק הדיווחים שלו
.ועבודות המחקר שהוא מבצע.
כיוון שממילא נשארתי בדירה, השתדלתי
בכל כוחי להפוך את חיי ההוללות, כפי
שקראתי להם אז, לחיי בית שלווים ולא
לרדת לחייו של החוקר-מרגל. ואכן, הימים
זרמו להם בניחותא בחברתו של אבידן.
וזה היה סדר יומם של משורר הכוכבים
ושל תגליתו מן הכפר: ובכן, קימה מוקדמת
בשעה 12.00 בצהריים ! הליכה ישנונית
למחצה אל חנות העיתונים ואל הקפטריה ;

נרשם —
ללא זכות
ך * שם השני, אותו ניסה שר השיכון
\ 1להסתיר מידיעת הציבור, הוא שמו
של אמנון ברלוי.
כיום, אמנון ברלוי עומד בקשרים עם
חברת שיכון ופיתוח הממשלתית. אבל בז מנו,
היה פקיד בכיר במשרד השיכון.
היה זה אז, שאחיו, גיורא ברלוי, קיבל
את אחד הפנטהאוזים המפורסמים.
במקרהו של ברלוי, זעקה הפרשה לש מיים
שבעתיים, מאחר שהאח היה רווק,
וכלל לא היתד, לו זכות להירשם במסגרת

מפקדנ כנ צאל
לאן התגלגל הכדור?
תוכנית החיסכון לבניין לדירה בת 140

ואכן, הוא מעולם לא נזקק לה. אחרי
שרכש את דירת־הגג בבית מספר ,7נשארה
הדירה המפוארת עומדת ריקה.
אלמוני נוסף, שהגנתו של השר לא עמדה
לו, הוא מנשה יפתח.
יפתח הוא לא אחר מאשר הבום של
הוועד הארצי של עובדי חברת עמידר.
הוא אחד משני פקידי עמידר שעליהם קבע
דו״ח המבקר כי ניצלו את מעמדם, כדי
לזכות בדירות־הפאר במחיר 60 אלף ל״י
— שכבר אז היה מחיר מיוחד מאוד.

״מ ה כל
הרעש!״
ישיבה של שעתיים שלוש על הקפה והעיתונים!
חזרה הביתה! קרוב ל־80
שיחות טלפון בלתי מובנות! אמבטית
קצף מרנינה בשעה ! 4.30 מארש דרך
דיזנגוף ! מנוחת הצייד ! ציפיה בטלוויזיה !
שני מכתבים למישרדים ממשלתיים! צעידה
ברגל לכיוון מאנדיס־פאב־שמיל־בית־התה;
הביתה. השעה כבר 5.00 לפנות
בוקר. יציאה לקניית עיתוני בוקר. אז פלא
שהמשורר עייף?
אבל זאת היתד, בינתיים התקופה היפה
בחיינו, בה עשינו שנינו את כל הדברים
החשובים והמסעירים האלה ביחד. וזה
למרות שאבידן טרח והסביר לי מראש
שלא אשלה לעצמי אף לרגע שאני היחידה
בתמונה. חשבתי שאיש תלט על הבעיה הזו
ואמצא לה תרופה.
על אף שהמרגל מהחלל טען שהוא אוהב
לצאת לגיחותיו הליליות לבדו משום ש עליו
להתבודד בנזנדי׳ס או כסית על
מנת ליצור, שתקתי. הבנתי שהפרוייקט
שהוטל עליו ושאת פרטיו גיליתי בתיק
הסודי, אינו בר־גילוי לעתה עתה. על כן
סלחתי לו על גילויי חוסר הרצון לשהות
במחיצתי זמן רב יותר מכפי שנתבע
ממנו על פי משימתו.

הימים חלפו והדברים לא זזו. ואני
הרי רוצה את איש השירה לעצמי, שישיר
רק לי ושיגלה לי את כל סודותיו. באיזה
שהוא מקום קטנטן קיוויתי שאולי יוותר
למעני על מחקריו, יפנה עורף לכוכבו
ויהיה נאמן לי הקטנה מן הכפר.
משום כך, כאשר הגיע יום שישי הראשון,
נסעתי חזרה לבית אמי ברחובות
כדי לבדוק את הענינים. חלק מחפצי
נשאר תלוי לקישוט במיפקדחו של אבידן.
כעבור 24 שעות קיבלתי ממנו הצעת
נשואין. הוא טען ששרידי הבגדים ש השארתי
בדירתו עוררו בו את הרצון
לבלות יותר זמן בחברתי. ואם כבר נגזר
עליו גורל כזה, אז מדוע שלא נתחתן?!
מובן שהרעיון היה בהחלט הרעיון שלי.
כמעט שחשתי את עצמי מובלת אל המלל
בטילטובוס מודל ,1980 כשמוסיקת כוכבים
מהווה את מרש החתונה.
השאלה היחידה שנותרה עדיין פתוחה
היתד. האם תהיה אמי מוכנה לסייע לנו
בסידורי החתונה ובמימון ההוצאות הנדרשות
מזוג צעיר בראשית צעדיו, ועד
כמה תהיה מוכנה לבטא את סיועה במזומנים.
אבל
על כד — בשבוע הבא.

^ ני נכה צה״ל״ כועס מנשה יפ־
״ \ 1תח בתשובה .״איבדתי עין למען
המדינה. נפצעתי ב־ .1954 לא מגיעה לי
דירה? אני אב לשלושה ילדים, עובד
כבר 18 שנה בעמידר.
״קניתי דירה במקום שאף אחד לא
רצה להיכנס. רק חולות היו שם. כולם
פחדו מהחולות. אז זה היה מקום ריק.
נוסף לזה, ישנו שם הרעש של המטוסים,
במסלול שלהם ללוד, שאף אחד לא רצה
לסבול.
״אף אחד לא עזר לי להיכנס לדירה.
עשיתי להם טובה כשקניתי אותה, כשלא
היו מועמדים. מה יש, קיבלתי אותה חי נם?
שילמתי 60 אלף ל״י.״
ואחרוך אחרון חביב ברשימה, הוא אליהו
חייק, רואד,־חשבון שהוא כיום החשב הכללי
של חברת עמי־מר. בחיקו של חייק
נפל הפנטהאוז בבית מספר .9
״מה כל הרעש הזה?״ תוהה חייק .״אנחנו
משפחה של שמונה נפשות. כשקניתי את
הדירה, היה שם מידבר.״
כיום, נע מחירו של נווה במידבר כזה
— הכולל חמישה חדרים ושלוש מירפסות
— בסביבות מאתיים אלף ל״י.
רווח של 140 אלף, על השקעה של שישים
אלף, תוך שנתיים.
לא רע.

ב מ דינ ה
חינזך
התח רו ת עם ה מוו ת
שעורי ההתעמלות
בפית־ספר בתז־אכיב
נערפים ברהוב הומה תגועה
אחת לכמה שבועות משננים לתלמידי
בית־הספר העממי דתי תלפיות בתל־אביב,
את כללי הזהירות בדרכים.
ואחר שמשננים להם את כל כללי הזהירות,
נוטלים את התלמידים אל רחוב
עבודה, סמוך לבית־הספר, ועורכים להם
שם שיעור התעמלות על הכביש ההומה
מכוניות, כשהתלמידים עורכים תחרויות
ריצה על הכביש ותרגילי התחמקות ממכוניות
הקרבות לעברם.
המירוץ בין תלמידי בית־הספר תלפיות
לבין המכוניות החולפות במעלה רחוב העבודה,
שבפינתו שוכן בית־הספר, נמשך זה
מספר שנים. למרות שלבית־הספר יש חצר
רחבה, מכוסה בחול, שנועדה כנראה לשיעורי
ההתעמלות, מעדיף מורה ההתעמלות
בבית־הספר לערוך את השיעורים
דווקא על הכביש. הסיבה: על החול אין
מטיבים לרוץ. על האספלט ניתן לערוך
תחרויות ריצה, למדוד את הישגי התלמידים
ולקבוע אם מגיע להם אות הספורט.
העובדה שמדי פעם מופרעות התחרויות
על־ידי מכוניות, הנעצרות ברגע האח רון
כדי לא לדרוס את התלמידים הרצים,
אינה מטרידה כנראה איש. התחרות שעור כים
תלמידי תלפיות אינה רק נגד מחוגי
השעון, אלא גם נגד המוות.
עוד צ׳אנם. השבוע, כאשר התבקש
מנהל אגף־החינוך בעירית תל־אביב, ברוך
אביבי, להסביר את התופעה המוזרה, ה
שיב
:״חקרתי את העניו. זה נכון. מנהלת
בית־הספר, הגברת חוה ספיר, אישרה את
העובדות, אך טענה שלא ידעה כלל מה
מתרחש בשיעור ההתעמלות. מורה ההתעמלות
הוא שאירגן, על דעת עצמו, את
התחרויות ברחוב, וזה למרות שלבית־הספר
יש אולם לספורט וחצר.״
לדברי ברוך אביבי, הבטיחה מנהלת
בית־הספר כי תחרויות הריצה על הכביש
הסואן ייפסקו. כאשר התבקש אביבי לגלות
את זהותו של מורה ההתעמלות, העורך
תחרויות בין תלמידיו והמוות, השיב
:״למה לגלות את שמו ז ניתן לו
עוד צ׳אנס.״

השבוע עליך לשים
קץ לבטלנות ! במה
זמן תובל עוד לשבת
ולחלום בהקיץ, ומבלי
לעשות אפילו את אותם
דברים המוגשים
לך על מגש הבטף ז |
זהו שבוע מצויין ל־ |
( 2במרס -
תיכנון לטווח קצר
בעוד שבו 20 1 -ב אפרי ל
ובינוני ;
עיים שלושה, תוכל
לעבור למעשים, ובקצב נמרץ ובלתי״
רגיל. הקפד על טילוק מיבשולים מן
הדרך, ושלם חובות קטנים וטורדניים.
אך היזהר, בן טלה: מתחרה מסובן
לצוץ בשטח אם לא תדע עלול לשמור עליה. לבן הימנע ממסעות.

מנגנון

א כו רמכל, ה מכני
התכשיגיאי אלי גרא החליט
לחפור לעבריין, כדי למחות
על התעללות באזרח

הקסם האישי שלך
יסייע לך להיחלץ ממצב
מביך. הדמיון הפורה
בו חנן אותך מזלך
עלול להיראות השבוע
בעיני אנשים
מסויימים כהפרזה בתפיסת
המציאות. עליך
להישמר מלהיות אכזר
כלפי אחד האנשים
הקרובים אליך ביותר.
אכזבה ריגשית תימוג ותיראה באור שונה.
ליש בזו

כאשר
קיבל אלי גרא, בעל הגלריה
תכשיטים היפואית, את ההודעה כי
עבורו חבילה מלונדון במשרדי המכס
רחוב הרכבת בתל־אביב, לא ידע כי
הזמנה להצטרף לעולם הפשע.
הוא גילה זאת לאחר תהליך מסובך,
שנמשך ארבע שעות תמימות, ואשר נועד
להפוך, בשיטות מדעיות בדוקות, אזרחים
שלווים ושומרי־חוק לפושעים, או למטו־רפים
מזילי־ריר.

מדווח גרא על המאורעות, שהחלו
בשעה תשע בבוקר, באותם
משרדי אימים, ונסתיימו בצהרי
חיום :
פניתי עם ההודעה בידי אל פקידה ש־
(המשך בעמוד )34

11110

רגש־הנקמנות לא יעזור
לן, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיך לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אלייך ביום א׳,
תאומה, יכעיס אותך
בל בך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את
תוכנו, בטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לבאן או לבאן.
לעומת זאת, אין ספק, שאפשר לנצל את
השבוע הזה: לשקול בו מחדש את בל
הבעיות הכספיות והמשפחתיות שלך,
לאור הגילויים עליהם לא ידעת קודם לכן.
אל תנהגי בצורה בזבזנית, בי את עלו-
לה לסבול. השבוע כדאי לך להמר.

תאו1ו>0

מתנה בלתי־צפוייה מקרוב
משפחה או מידיד
קרוב. קבלי אותה
והחזירי לו כגמולו. לך,
בת סרטן, מצפה שבוע
מלא חוויות. פעולה
אותה אתה מתכנן כבר
תתכמה
חודשים,
;21 ביוני -
בצע השבוע לשביעות
נ! 2ביולי
רצונך. סוף השבוע מתאים
לנסיעות ארוכות.
גס זה יפיג את המתח שהצטבר בך. היזהר
באופן מיוחד מן הנסיעות לטווח רחוק.
לא שנשקפת לך סכנה פיזית או משהו
דומה, אלא שהתפתחות דברים שתבוא
בעקבות נסיעה כזו — תפריע לך רבות.

סוסן

תלמידי ״תלפיות״ בשיעור התעמלות ברחוב
תחרויות ריצה —

הימים הקרובים יתנו
לן אפשרות נדירה להתקדם
מבחינה מיק-
צועית, חברתית וכספית
גם יחד. ימי אמצע
השבוע יזמנו לך
סיכויים רבים ליזום
מיפנה חיוני גם במישור
המשפחתי, ואם
תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך עוול גדול
לנפשות הקרובות מאוד לליבך. היומיים
האחרונים של השבוע צופנים סיכוי
להתעוררות רומנטית מהירה ומלהיבה,
שתוצאותיה יורגשו היטב לטווח רחוק.

תלמידי ״תלפיות״ מפנים את הכביש למכוניות באמצע השיעור
— בין מכוניות

אל תשקיע את כספך
בעיסקות מפוקפקות. ובכלל,
חכה עוד קצת
לפני שאתה מחליט מה
לעשות בו. היחסים המתוחים
עם אדם קרוב
מטרידים אותו יותר
מדי — כדאי שתוותר
22 באוגוסט -קצת כדי שהיחסים יש22
בספטמבר
תפרו ושמוחך יתפנה
לדברים חשובים יותר.
בריאותך היא נכס יקר.
בת בתולה

אחרי הרגיעה באה הסערה. יש אפילו
אלמנט של סכנה, מיום ה׳ עד יום ו׳
הבא. מוטב, מכל מקום,
שלא תצא מגדרך. זהו
שבוע של מנוחה ושל
שיפור בריאותך, אם
היא רופפת. שבוע של
פגישות עם אנשים מוכרים,
בו יש להימנע
מפגישות מותחות מדי.
אין גס טעם בקניות
יקרות. הצטמצמי לרכישת
הדברים להם
את זקוקה באמת. אל תרבי בנסיעות.

חאונ״ס

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ומקלקלת את מצב־רוחן.
נסי להקדיש

זמן לטיפוח יופיין, בתחביבייך ולעיסוק
במקום לשאת על כתפייך
את בל בעיות
העולם הזה. לקראת
סוף השבוע את עלולה
לנתק קשר אישי
חשוב, בעיקבות בדי22ב
אוקטובר ־
חה מעשית שהושמעה
22 בנ ובמבר בנוכחות באוזנייך, ר אלה שלדעתך יפרשו אותה בצורה מוטעית.

ע1ן ת

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־הת־מהפכ־

חשבות. היזהר
פכים, ועוד יותר, כמובן,
מנשים הפכפכות.
נטייתך לחולמנות ולרו־מנטיקה
תסבך אותך,
השבוע, במריבה לא־
1 23 נוב מבר -

לך. אזי, אס כבר תב־י)
2ןודצמכד

ניס את האף לענייני
הזולת, סיים לפחות את המלאכה בכבוד.

ון גסס

י0111,
קיק מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לן לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור ש-
נכונו לך עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה
את האור, פרנסה חדשה,
או במקום־עבודה
חדש, עשויים להרים

ה מור אל.

קניו ת

קטנות מוכיחות את
עצמן — בתנאי שלא תעשי חובות רבים.

במישור חיי האהבה שלך, בת דלי, לא
יחולו שינויים מרעישים.
אל תידזזי בגסות
את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך
חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות
את שלו; או שהרגשתו
תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. כבן דלי, למרות
אופייך הנוח, אתה נוטה
להתפרצויות פרועות. קח עצמך בידיים.

זני !

צרתך הגדולה שאתה רוצה המון, מובן
אפילו לסבול לשם בך, אך אינן יודע
ללכת עד הסוף, מתי

שצריך. השבוע תיפול
בידך הזדמנות להתגבר
על חולשתך זו ;
אם תחמיץ אותה הפעם,
מי יודע מתי
שוב יעלה בידך לעלות
על דרך המלך. בחיי־האהבה,
מישור

בפברואר
20 במרס
אתה נכנס החודש להילוך
גבוה. טעם
ונגוס ככל שתוכל, חיים רק פעם א חת.

— 1חווו 1[7נ1

מלוע הן ממשיכות להישאל וווקות? האמנם באמת בגלל הססאטיסטיקה?
בכתבה זו. הרביעית בסידרה ״הרווקות: האמת הערומה׳ /מגיעים
שני יריבים, משני צירי המיתרס. לאותה מסקנה :
כמקרים רכים, הרווקה אשמה ברווקותה, ולא הסטאטיסטיקה.

ף* שה לסבול בשקט את היבבות
[ /של כל הרווקות והגרושות, הממלאות
לאחרונה את טורי העיתונות.
מישהו מוכרח לקום ולהגיד, לבל הנשים
הטובות האלה ! אתן אשמות בעצמכן
בגורלכן! במקום לשפוך את חמתכז על
כל העולם, ועל הגברים, מוטב שתפשפשו
קצת במעשיכן, ובעיקר במחדליכן.
אולי אני מדבר קצת בגסות, אבל איך
אפשר לחדור אחרת דרך מעטה הצדקנות
והרחמים על עצמן?

העיקר:
״לא לתת״

^ בל מה שקראתי עד עכשיו על
נושא זה, וממה ששמעתי ליד השולחנות
של בתי־הקפה ששם הוא הפך ל-
שיחת־החודש, נדמה לי שהדוברות בעלות
הקול הרם ביותר הן נשים מופרעות.
יש להן בעייה פרטית, ובעזרת הסטאטיס־טיקה
הן מנסות להפכה לבעיית הכלל.
הן רוצות ליצור תמונה כאילו יש עודף
גדול של גברים, וזה מאפשר לגברים
להתנהג כמו שהם בעצם רוצים: לשכב
עם כל הנשים בסיטונות, להתעלל בהן,
להתייחס אליהן כאל סמרטוטיות, ובכלל
להתנהל כאברי־מין מורכבים על רגליים.
במחילה מכבודכן, גבירותי, זוהי תמונה
קצת מופרעת. באמת.
נשים המציגות המונה כזו, מעידות קודם
כל על עצמן. הן רואות את היחס
בין גברים ונשים בעיקר באספקלריה מינית,
והמין בעיניהן משהו בזוי ,״גועל נפש״.
בל אחת מהן יש לה אוצר גנוז, שהגברים
רוצים ליטול מהן במירמה ובכוח.
אבל הן לא נותנות, ברוך השם.
הן טובות. ואם הן כבר נותנות, אז הן
נותנות ככה שהגברים (והן עצמן) לא
ייהנו, חס וחלילה.
כל התיאור הזה הוא ילדותי, ממש אינפנטילי.
הוא מסביר מדוע לא הולד להן,
לנשים האלה, בחיים.

חופה, ולא כל גבר רוצה להתחתן. אבל
אשה המקיימת יחסי־מין עם גברים, ב־מיסגרת
סבירה, סופה למצוא במוקדם או
במאוחר את הגבר המתקשר אליה, והיא
אליו. זה יכול לקרות בכל גיל.
אם זה לא קורה, כדאי לבדוק אם אצל
הגברת הזאת הכל בסדר. אולי יחסה
לגברים הוא כזה שמבריח אותם? אולי
יחסה למין הוא מעוות? אולי היא סובלת
כשהיא ״נותנת״ ,וזה מורגש?
אולי התפתחה אצלה בהדרגה גישה
עויינת. נניח שאצל הנסיכה שלנו ענייני
המין לא היו בסדר. אולי היא חונכה
בצורה לא־נכונה, אולי נפלה בפעם ה ראשונה
בידי גבר לא־טוב, אולי היתה
שחצנית מדי.
על כל פנים, זה לא דפק. וכדי לתרץ
זאת לעצמה, היא המציאה לעצמה אגדה
שהיא טובה מדי בשביל דברים גועליים
כאלה, ושהמין הוא בכלל משהו מכוער
ומבזה. כתוצאה מכך היא דוחה את הגב
הגבר,
הפותח את הכתבה, הוא צבר כן ,42 אקדמאי הכותב
כעילום־שמו כגלל היותו נשוי שלום שניים, והמעיד על עצמו כי הוא
״חובב־נשים, אף לא רודן ז־נשים, ולא פליי־כוי.״

לצת, המופיעה בכל הסיפורים האלה :
הגבר הנשוי, המנצל רווקה אומללה מן
הצד.
כגבר נשוי, אינני חשוף ללחצים המופעלים
על רווק, אותם תיאר אריק לביא
בכתבה הקודמת (העולם הזה .)1861
לעומת זאת, אני מוכנס, על־ידי הרווקות
הכרוניות, לדוד־לחץ מסוג אחר: הנואף
הנוראי.
גם כאן מגלות הדוברות את הסורי-
טאניות המעוותת שלהן.
במושגים של ימינו, ובמוסר של תקופתנו,
אין כל רע בגבר נשוי, האוהב
את אשתו ואת ילדיו, והמרגיש בכל זאת
חלל ריק כלשהו בעולמו הרגשי. כשגבר
בזה מתקשר עם אשר, נוספת, הוא יכול
לקיים עימד, יחסים יפים ומספקים (גם
אותה) ,מבלי שיש בזה ״בגידה״ .הכל
תלוי בטיב היחסים.
גבר בגיל ,40 נשוי מזה 16 שנה ואב
לשני ילדים, יכול להרגיש שהוא שוקע

יש לי החשד שהגישה הזאת קדמה

למצבן, ולא להיפך. הן לא מתייחסות כך
ליחסי־מין מפני שהן רווקות שלא הצליחו
להתחתן, אלא הן לא הצליחו להתחתן
מפני שהן בעלות גישה שכזאת.
עם גישה כזאת, פשוט אי־אפשר ליצור
קומוניקציה עם גבר.

״כולם
רוצים לזיין״
* חסי״מין בין גבר ואשד, הם דבר
הדדי. אף אחד לא ״נותן״ ,ולאף אחד
לא עושים טובה. אם הם יחסים אמיתיים,
שני הצדדים נותנים, ושניהם מקבלים.
בשביל זה לא צריכים, דווקא, אהבה
גדולה ולוהטת, כמו ברומאן. היא לא
מזיקה, כמובן, ויפה כשישנה. אבל גם
חיבה הדדית, יחם יפה של זה לזו וזו לזה,
מספיקים כדי ליצור מערכת־יחסים שבה,
מתקיימים יחסי־מין מספקים ויפים.
נדמה לי שהרווקות המיקצועיות האלה
אינן מבינות זאת, ואינן מסוגלות לזה.
הן רואות בגבר את הזאב שרוצה לאכול
את הענבים ולברוח. ומכיוון שהן מחכות
לזה — זה גם קורה להן.
ואחרי שזה קורה, הן אומרות זו לזו
בסיפוק :״אמרתי לכן!״
הטענה שאשר, לא הצליחה להתחתן
מפני שהיא ״נתנה״ יותר מדי לגברים,
היא מן הסוג הזה. גבר אינו בורח מ־אשה
מפני שהיא ״נתנה״ לו, אם מצא
בזרועותיה אושר וסיפוק. להיפך, יחסים
מיניים יפים מקשרים גבר לאשה, ולהיפך.
בוודאי, לא כל יחסי־מין מובילים ל-

בכל מקום. וקשה לרחם על הבחורה, הנכנסת
ליחסים כאלה מתוך תיקווה לפוצץ
את מישפחתו ולייתם את ילדיו.
אגב, קשה להבין את ההגיון של אשה
האומדת, מצד אחד, שיש עודף עצום של
רווקות על גברים, והמתלוננת באותה
נשימה שגברים נשואים מקיימים יחסים
עם רווקות. לדעתי יש בזה פיתרון חיובי.
אם אמנם יש עודף גדול כזה של נשים,
הרי הגברים הנשואים האלה רק עוזרים
להקלת המצוקה, ומאפשרים גם לרווקות
לחיות חיים אינטימיים שיש בהם לפחות
סיפוק חלקי.
לדעתי, מותר לגבר לנאוף, בשם שמותר
לאשה לנאוף, כל זמן ששניהם נהנים
מזה, ואינם פוגעים באחרים.

מדוע צריכות
להתחתן ן

ך כאן אני מגיע למה שנראה לי
1כעיקר הבעייה בכלל.
בכל ארץ ובכל חברה יש אחוז מסויים
של גברים שאינם באים בחשבון לחיי-
מישפחה תקינים. למשל: הומוסקסואלים,
גברים שאינם רוצים או מסוגלים לקיים
יחסי-מין תקינים, רווקים מושבעים האוהבים
לחיות לבד, וכו׳ וכו׳.
אם אנחנו יוצאים מן ההנחה שכל הנשים
רוצות להתחתן, נוצר אוטומטית,
בכל מקום, מחסור בגברים.
השאלה היא: מדוע צריכות כל הנשים
להתחתן?
יש להניח שעל בל הומו יש לסבית, ועל
כל גבר המתקשה בחיי-מין ומישפחה ישנה
גם אשה כזאת. ועל כל גבר האוהב לחיות
לבד. צריכה להיות אשה שאוהבת זאת גם.
אבל על האשה יש לחץ עצום להתחתן,
והיא רואה ברווקותה עלבון — גם כאשר
בעצם אין לה שום חשק להתחתן.
למה, בעצם ז האם אין זה איזושהי הר-
גשת־נחיתות נשיית?
בימינו יכולה אשה להתפרנס בכבוד.
אם משבורת הנשים עדיין נמוכה מזו של
הגברים, שתלחמנה על זכויותיהן בשם
שכל מיעוט מדוכא אחר לוחם על זכויותיו.
יש כל התנאים החוקיים והכלכליים כדי
שאשה תוכל ללדת גם בלי נישואין, ולגדל
את ילדיה, אם היא רוצה בכך.
אם כן, מדוע לא תחייה אשד, לבדה,
אם היא רוצה בכך? מדוע תרגיש מושפלת.
מעין ״ברארה״ ,אם אינה מתחתנת?
מדוע לא תארגן לה את חייה לפי טעמה,
ותקיים יחסים עם גברים אם וכאשר
היא רוצה בכך?
יש נשים שעשו זאת, והצליחו לבנות
לעצמן חיים בדיוק לפי טעמן. אבל הרווקות
המתלוננות בעצם בזות לנשים כאלה.
הן באמת מרגישות שהן מושפלות. נדמד,
לי לפעמים שהן אוייבות שוויון האשה,
ומתכחשות לערך העצמאי של האשה
בייצור אנושי.
כל הרעש בא מהנשים האלה, הבזות
בעצם למין הנשי, מפני שהן בזות לעצמן.
הן מאשימות את הגברים ואת
החברה בכישלונותיהן, הנובעות מחוסר
איזון ובגרות ׳נפשית. נדמה להן שהן
שונאות את הגברים. למעשה, הן שונאות
את עצמן.

שכחי
את עצמן!

רים, ומסוגלת פחות ופחות לבוא בייחסים
הוגנים ומספקים.
הסוף: היא לא מתחתנת ולא מקיימת
יחסים אמיתיים עם גברים, ומכניסה לעצמה
לראש שכל מה שהגברים רוצים אצלה
זה האוצר המיני הנהדר שלה, יאבל היא
לא נותנת .״כולם רוצים לזיין אותי, אבל
אני יותר מדי טובה בשביל זה.״
פה גם המקום לעמוד על אותה מים-

בשיגרת־חיים המקהה את רגשותיו ומגמ־דת
את עולמו האמוציונלי. כשהוא פוגש
בנערה צעירה, המעריצה אותו ושהוא מעריץ
אותה, גם כשזה מזכירתו, ומתחיל
לקיים עימה יחסים קבועים מבלי לעזוב
את מישפתתו — למי הוא מזיק?
כמובן, אם גבר כזה מפתה את האשד,
השנייה, מבטיח לה נישואין ומושך אותה
באף — הוא סתם נבל. אבל נבלים יש

ך 1פעמים יש לי חשק לקחת רווקה
/מיקצועית וממורמרת כזאת, ולתת לה
מתכון פשוט וגס: חברה יקרה, הזמיני
אליך גבר המוצא־חן בעיניך, איזשהו גבר
ממוצע, היכנסי איתו למיטה ותנסי לחשוב
עליו במקום לחשוב על עצמך.
פשוט תשכחי את עצמך לכמה רגעים,
למען תיווכחי לדעת שהוא לא מיפלצת,
ולא דון־ז׳ואן משתולל, אלא אדם די
טוב, המחפש קצת חום אנושי, המובן
לחבב אשה המחבבת אותו, אפילו אם
אינו אביר על סוס לבן, ולא גבר-
חלומות.
ואז, בין גועל־נפש לגועל־נפש (וקצת
גועל־נפש עוד לא הזיק לאף אחת) ,תמצאי
פתאום שהחיים הנורמליים הם לא כל-כך
גרועים.
יומי יודע. אולי תמצאי לפתע שאתם
בעצם בשלים לנישואין?

הפליא, היו לה בבית הרבד. תקליטים.
אנחנו, הילדים, אהבנו להיכנס אליה ל שמוע
אותם.
גם אותה אהבנו. אבל המבוגרים — ובעיקר
המבוגרות — אהבו אותה פחות:
״מה היא חושבת, שהאיפור יכסה את
הגיל שלה? היא כבר מתקרבת לשלושים,״
שמעתי פעם הערה.
ופעם אחרת :״מחשיבה עצמה לפרימדו-
נד -חושבת שתתפוס לה נסיר על סוס לבן.
כל הבחורים רק לא מוצאים־חן בעיניה.״
סטלה היתח מורח לבאלט קלאסי. היינו
רואים אותה יוצאת לעבודה, או בערב,
תמיד בשיא ההידור. כילדה שהתחנכה ב-
תנועת־נוער, סלדתי מהופעתה החיצונית.
אך היא היתה פוגשת בנו תמיד עם חיוך :
״יש לי תקליטים חדשים — רוצים לשמוע?״
היתח אומרת לנו.
היום אני מבינה שהיתר. מזמינה אותנו
כי סבלה למעשה מבדידות.
היחידה שאמרה עליה מילה טובה, ד,י-
תה, להפתעתי, דווקא אמי :
״היא לא מוכנה להתחתן עם מישהו
סתם,״ הסבירה פעם לאבא .״אחרי הכל,
היא משכילה, ויפה והיא רוצה מישהו ש יהיה
לפחות ברמה שלה. והיום, אחרי
מלחמת העצמאות — יש חוסר רווקים
בארץ.״
סטלה לא נשארה רווקה נצחית. בסופו
של דבר, התחתנה. אולם היא עשתה את
זה בשקט, לא הזמינה אף אחד מהשכונה.
לאחר כשנתיים, פגשתי אותה, בטיול
בעיר אחרת, עם בעלה. הוא היה מבוגר
ממנה במה שנראה אז בעיני כ־ 50 שנה:
מקריח, בעל כרם, נמוך ממנה.
רחוק מאוד מאותו נסידעל-סוס-לבן שכולם
סיפרו שהיא מחכה לו.
מלכות הכיתה

ף ם לל א זכרונותי האישיים, אין זה
^ סוד כי בעיית הרווקות בארץ לא
נולדה ב־ . 1973 היא היתד. קיימת בעבר,
ותהיה קיימת גם בעתיד, אני חוששת.
השאלה שאני רוצה להעלות כאן היא:
למה נותרה עדה חמש שנים ללא גבר —
אם להאמין לרכילות השכונה. למה ניצלה
סטלה מגורל דומה — רק כאשר הסכימה
להתפשר, ברגע האחרון, עם המציאות?
כי סטלה ועדה השתייכו למעמד ה-
בררניות, הדוחות ודוחות ודוחות — עד
שמפסידות.
הן השתייכו לאלה המתחילות את דרכן
כמלכות הכיתה. הן התלמידות הכי טד
בות, חחברה׳מניות, הכי בולטות.
מובן שחברים יש להן בשפע תמיד.
מובן שזה הרגיל אותן לרמה. וכשדיברו
על נישואין, חן המתינו, משום כך, לנסיך
החלומות.
התוצאה: החבר הרציני הראשון היה
אמנם יפה, גבוה, ופיקח, אך לא משכיל,
עשיר, בעל חוש הומור, וכל היתר. אז היא
החליטה שהוא לא מספיק טוב בשבילה.
״מה יש? מה בוער לי? אני בסך־הכל
בת .22 יש לי עוד זמן לבחור בדיוק אח
מה שמתאים לי.״
ופתאום היא התעוררה בוקר אחד, והיא

התקפה לא פחות חמורה על הרווהזה האשמה כעצמה במצבה,
משמיעה בהמשד הדברים רווקה.
כשגבר תוקך את הרווקה, טוען שהיא אשמה כמצכה — הרי אפילו
כשאפשר לחוש שהוא מדבר בבנות — אפשר לענות נגדו שאינו יודע
מה הוא שח( .המערכת מקווה לשמוע טענות כאלה, ותשמח לפרסמן
בהמשך הסידרח).
אבל מה קורה כשרווקה טוענת בעצמה אותם דברים כדיוק 1

הדברים הבאים הוקלטו מפי המורח הירושלמית, בת ה־ ,28 שתחילת
דכריה פורסמו ככתבה ״בושה העולם הזה״ .)1860
לאחר שתיארה בכתבתה הראשונה את מצוקתה של הרווקה
הישראלית כיום, היא מגלה עתה מדוע לדעתה נשארת הרווקה רווקה,
ובמיקרה שנישאת — חוזרת לרווקותה במהירות.
הכותבת היא כמובן רווקה.

11*17711א י |17י

ך* ייתי כ ת .12 גרנו אז באחד מאד
1 1תם בניניים רבי־דירות שבחם אין הקירות
מסתירים את הנעשה בדירת השכן.
יום אחד נפל דבר. אנו, הילדים, נצטוד־נו
בבהילות לצאת לשחק. כמה דקות ל אחר
מכן הגיע אמבולנס. אותו רגע כבר
אי-אפשר היה להסתיר מפנינו מה קרה:
עדה, מורד. לאנגלית שהתגוררה שתי
קומות מעלינו, התאבדה.
עדה היתד. בחורה תרבותית, נעימה.
הרבה מילדי השכונה לקחו אצלה שעורי־

עזר באנגלית. היא גרה יחד עם אמה
הזקנה. אנו, הילדים, אהבנו להיכנס אליה
להשאיל ספר.
ופתאום, זה. בת .33
ואני זוכרת שיחה בין הורי. כמה ערבים
לאחר מכן, כשהם חשבו שאינני שומעת:
״אתה
זוכר מתי היה לד. בפעם האחרונה
חבר?״ שאלה אמי את אבא.
״בחיי שאת צודקת! כבר חמש שנים,

״נו,״ טענה אמא ״אז מה הפלא? אשד.
צעירה חמש שנים בלי גבר.״
הרבה לא הבנתי אז מאוחד. שיחה. היום
גם אינני בטוחה שהניתוח הפסיכולוגי המעמיק
של אמי היקרה היד. מדוייק.
אבל דבר אחד נקלט אז בראשי: חמש
שנים ללא גבר. היה משהו מפחיד בצליל
דבריה של אמא. באילו דיברה על אסון
נורא.
לעומת זאת, היתח אצלנו בשכונה
סטלה. בלונדית, מאופרת תמיד ל
כבד
בת .25 כל הפלגמטיות של הכיתה
כבר נשואות מזמן. אחדות אפילו עם וילה
בסביון או בהרצליה־פיתוח. ורק היא עוד
ממתינה לנסיך.
ואני זוכרת שיחה ששמעתי פעם
באוטובוס, בין שתי חתיכות יפות ואלגנטיות
:״נתקלתי השבוע בתיאטרון
בזוהרה השמנה. את בכלל זוכרת אותה
מבית־הספר? מי בכלל הרגיש אותה אז?
״כשהיא הציגה לפנינו את בעלה, ועוד
(המשך בעמוד )34

תרמיות־חינון קטינה מוביעה בעירום
בכוכבת סרטייעין וננעדת־שער
של פיוסומים סכסיים

מרי כריסטין עולה מן
הרחצה. בשל ליקוי
במבנה גופה, החלה מרי בשיעורי השחייה
שלה בעודה בת חמש, ומאז היא שוחה
בהתמדה, נחשבת לשחיינית מעולה.

בביקיני

דוגמנית עירות
בת 13

^ יש אינו יכול להעלות בדעתו כי
הצעירה הבלונדית חטובת הגוף, שאבריח
החשופים מתנוססים לראווה על
גבי שערי שבועונים, מודעות סירסומת של
סרטים, ושניתן לחזות בה בפעולה (שוב
בעירום, כמובן) בסרטים אירוטיים המוצגים
בקולנוע ובטלוויזיה, אינה אלא
תלמידודתיכון, שרק השנה החלה את
לימודיה בכיתה החמישית,
אבל מרי כריסטין פון סטרטובה, בע-
לת המידות המושלמות ( )82—60—82 והחיוך
הבתולי, שגופה מעורר את דמיונם
של מאות אלפי גברים החוזים בה, לומדת
בכיתה החמישית לא מפני שנשארה
כמה שנים בבית־הספר בגלל פיגור בלי-

עם ההורים;ג

רת הוריה. האב הוא פקיד דואר בפנסיה
ואילו האס, שנטלה את הקאריירה של בתה
בידה, היתה בעבר לוליינית קרקס.

מודים. היא בסך הכל בת .13 בגיל בו
אוסרים גם ההורים וגם החוק על נערות
אחרות בגילה לתזות בסרטי מין, מופיעה
בהם מרי כריסטין בעצמה. המצחיק הוא
אולי בכך, שאם תרצה ללכת לבית־קולנוע
כדי לראות את אחד הסרטים בהם השתתפה,
עלולים לתבוע אותה ואת הוריה
לדין על כך.
אם מישהו סבור ש־ 13 זה גיל צעיר
מדי לעסקים מסוג זה, יש למרי כריסטין,
תושבת המבורג שבגרמניה המערבית, הפתעה
בשבילו: היא כבר שנתיים בעסק.
כשהייתה בת 11 קיבלה את תפקיד העירום
הראשון שלה: פלאקאט לסרט מין. כעבור
חצי שנה כבר היה לה יום וחצי של
צילומים בחצי עירום בסרט תמורת תשלום
של 150 מארק. כשהיתה בת 12 כבר
התנוססו תמונות העירום שלה בשעריהם

של שבועונים נפוצים בגרמניה, כמו ה־קורק
או הפרלין.
בשנה האחרונה בלבד הופיעה מרי כריס־טין
בארבעה סרטי סכם, שבאחרון בהם
מכון העיסוי של הנערות הצעירות כבר
קיבלה שכר של 200 מארק (כ 300-ל״י)
ליום צילום.
וזה עוד לא הכל. כשהיא חוזרת מהגימנסיה
וגומרת להכין בזמן את השיעורים,
היא רצה לאולפני צילום, ניצבת
שם בעירום בפני צלמים המנציחים את
הלוליטה הגרמניה בפוזות שונות. אבל
תנאי אחד יש לה: אמא צריכה תמיד
להיות איתה ולידה. כי אמה של מרי כריס-
טין, חזה פון סטרטובה ,46 ,היא הכוח
המניע מאחורי הקאריירה של הקטינה כ־דוגמנית־עירום.
רוזה,
הנשואה לדוור לשעבר בדואר של

מינכן, שהפך לפקיד במחלקת הטלפונים,
הופיעה בנעוריה בקרקס. מיום שנולדה
בתה, הועידה אותה לגדולות. בגיל 3
שלחה אותה לשיעורי באלט תוך תקווה
שתגדל כבאלרינה. אבל גווה העקום של
מרי כריסטין, שדמה לסימן שאלה, מנע
ממנה אפשרות לרקוד.
האם לא נואשה. היא שלחה את מרי
כריסטין התינוקת לשיעורי שחיה וסקי.
בגיל חמש כבר נאלצה הילדה ללמוד לש חק
טניס ובגיל 6כבר החליקה על הקרח.
ייתכן ובשל כד הקדים גופה לצמוח. כש מלאו
לה 11 שנה, נענתה אמה למודעה
שמצאה בעתון, בה חיפשה סוכנות דוגמניות,
נערות צעירות. היא התאכזבה.
מרי כריסטין הקטנה נראתה כבר כאשד״
אבל לא ידעה להתנהג כאשה. האם נטלה
את כספי הפנסיה של האב ושלחה את

נעות ה שעו זד 28,

מרי כריסטין להצטלם בעירום עבור שערי
עיתונים ומודעות פירסומת לספרים
וסרטים אירוטיים. בתמונה למעלה היא
נראית בתמונת פירסומת לסרט על תלמידות
גימנסיה ואילו בתמונה התחתונה
היא מופיעה על שערו של השבועון הגרמני
הנפוץ קוויק, שלא ציין את גילה.

לא ראיתי את המפיקים של הסרט.״
עכשיו עומדת מרי כריסטין לקבל תפקיד
בסרט טלוויזיה גרמני, בו לא תצטרך
להתפשט. אביה מקווה שזו תהיה נקודת
המיפנה .״אולי עכשיו יגלו אותה״ אמר
פקיד הדואר ,״ויראו שיש לה מה להציע
חוץ מהעירום.״

הגברת רוזה פון סטרטובה, משגיחה על צילומי העירום
של בתה בת השלוש־עשרה באולפן הצילומים. מרי
כריסטין, הגימנזיסטית המדגמנת בעירום, מסרבת להתפשט ללא נוכחותה של אמה.

ער המשמר

הילדה לקורס דוגמנות וטיפוח החן. היא
חזרה אל סוכנות הדוגמנות, ושם קיבלה
תלמידת בית־הספר העממי במינכן את
תפקיד העירום הראשון שלה .״בהתחלה
צילמו אותי בכותונת לילה שקופה,״ סיפרה
,״אחר־כד בחולצה כשאני עירומה עד
החזה. אחר־כך כבר הצטלמתי בעירום
מלא.״
כיום מרי כריסטין היא דוגמנית מבו קשת.
הכסף שהיא מרוויחה משמש בחלקו
להוצאות המשפחה, בחלקו לרכישת מל תחה
עבורה ואת השאר היא חוסכת. עד
כה הספיקה כבר לצבור 4000 מארק בחש בון
החסכון שלה.
מי שלא כל כך מרוצה מהענין הוא
האב :״היא צריכה קודם לסיים את בית-
הספר. אני לא מחזיק מהענין של תמונות
העירום.״ אבל נראה שלאדון אין הרבה
מה לומר בבית. רוזה פון סטרטובה מאמינה
שבתה תהפוך עוד, בזכות צילומי העי רום,
לכוכבת גדולה בעתיד. וכדי להש גיח
על כך ולוודא זאת, היא אינה נוטשת
את בתה, אפילו לא לשניה אחת. מי
שרוצה שמרי תתפשט בפניו — צריך לעשות
עיסקת חבילה, ולהעסיק את האם
כמלבישה ומאפרת.
לא מכבר הוצע למרי כריסטין, שאמה
אינה מרשה לה עדיין לצאת בחברת נערים
לבילוי, תפקיד בסרט דני .״הסכמתי
לתנאים,״ סיפרה הלוליטה הגרמניה ,״אבל
דרשתי שישתפו גם את אמי בסרט. יותר

מרי כריסטין בסרט

בו השתתפה בשנת
^ 1111 #11 /
האחרונה. שם הסרט: סלון העיסוי של
הנערות הצעירות. בתמונה היא נראית
כשחזה חשוף, מוצגת בידי מנהלת הסלון
לאחד מלקוחות של המכון, גבר, כמובן.

הרוזקוח
׳(חימשו מעמוד )51

הווובס הזה

אמרח שהוא מהנדס, כמעט קיבלתי שבץ.
״תשמעי, יעל, משהו לא בסדר. אנחנו
היינו מלכות הכיתה. איו שכולן קינאו בנו.
ועכשיו. מה קרה לנו ז שדווקא אנחנו לא
נצליח לתפוס בעלז״
״כן,״ ענתה השנייה ,״אני עושה לי
״ :חשבוץ• של־הבנות; בשמינית, ונהיה לי קצת
עצוב.
־׳״ישנה תמר, שהסתובבה עם בנימין עוד
כשד,יתד, בת .14 אנחנו קראנו לח מופקרת.
והיום הם נשואים, חיום נפלא.
״וישנה תקווה, שהיום היא אשתו של
אסיסטנט בטכניון ומנהלת חיים שבהחלט
הייתי מתחלפת איתר.,״
״מה בעצם היה בה בתקווה ז״
י ״אני יודעת?״בזאת צנועה, ושקטה.״
״ ׳־והיתה אביטל, שעמדה מתחת לחופה
.־ עם בטן• של שישה חודשים
״טוב, על השיטה הזאת כבר חשבתי, והיא
לא נראית לי. ומה עם דורית?.את
זוכרת מה שאמרת כשהתארסה? ,כל האמצעים
כשרים להשגת המטרה.׳ את עוד
חושבת כך?״
״ראיתי פעם איזה סרט, לא זוכרת, ושם
מצב דומה. הזוג אמנם נשאר יחד, אך
החיים שלהם זה כבר לא מה שאנחנו קוראים
חיים. הנישואין הם מתוך כפייה מצפונית
של ר,גבו — והוא מזכיר את זה לאשתו
כל חייהם. הם נשארו יחד רק בגלל
הילד — ובסופו של דבר הפכו אותו למתוסכל.
לא, לא בל האמצעים כשרים.״
משטויות לגירושין

מאוזן :

מאונך :

)1קללה )4 .בלי במשחק ו!שח )8 .שדון
אבטיחים )10 .מחזור תפילות בכנסיה ה-
קאתולית )12 .כיצד )15 .חם וחלילה (ר״ת).
)16 יום הטפשים )20 .סמל נוצרי קדום.
)22 פלך )24 .כינוי ליורש עצר צרפתי.
)25 קרדום גדול, גרזן )27 .פצע הנגרם
מחום )29 .זבה )30 .יסוד )31 .בלח)33 .
בגללה התפטר לבון )34 .״יש ...ויש דיין״.
)35 סוג של כישוף )36 .אספקלריה)39 .
ארון מגרות )42 .גוף מת )43 .תנועה
קלה )45 .החלפה, בעיקר של כסף )47 .מין
מסמר )48 .שם משפחתה הראשון של
ז׳קליו קנדי )50 .בית תפילה נוצרי)52 .
קליפת הענב )53 .פירוק כימי של מלחים
ותרכובות באמצעות מים )56 .דגל)57 .
עטרת אור )58 .מין קוץ )61 .כובע פלדה.
)63 התעטש )64 .בעל חי גדול, שמוצאו׳
עתיק מאד.

)1רקבון )2 .עץ )3 .תו נגינה )5 .שופט
מפורסם שיצא לגימלאות )6 .קמצן)7 .
מנהיג נאצי שצנח לתוך אנגליה )9 .שם
הקשור בהשמדת עם )11 .אליל צידוני.
)12 כלי נגינה )13 .הכרח, אונם )14 .מקום
בו ביקר משה )15 .מועד ,)16 .לפעמים
יש בה קוץ )17 .עטין )18 .שר )19 .חבל
ארץ חקלאי בדרום )21 .תל אבנים)23 .
מחצית היממה )26 .שם הקשור בפלמ״ח.
)28 הכרה עצמית באשמה )30 .חבל ארץ
ביוגוסלביה )32 .כך מתחילות האגדות.
)33 מרשל צרפתי, גיבור מלחמת העולם
הראשונה )36 .בושם קדום )37 .בירת מדינה
שחדלה להתקיים במלחמת העולם ה שניה
)38 .מערבולת )40 .משחק )41 .ניד
עפעף )42 .צייר צרפתי שחי בטאהיטי.
)43 מפזר לכל רוח )44 .סיבה, תירוץ)46 .
בגללה פרצה מלחמת טרויה )47 .עוף
טורף )48 .ענף )49 .קריאת צער )51 .שקט.
)54.אשת חיפושית )55 .ענף תומר)59 .
סוד )60 .משמש למאור )61 .צונן )62 .שני
עמודים.

חשבץ 1$ 6 2
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מציין נל סמל של ריבוע.

-ננ5 ₪

כ חו ד ה נחמדה, צנועה, ש/אפה
לא בעננים — לא נשארת רווקה.
מלכות הכיתה, שהופכות לזוהרות בשנות
העשרים — אלה הן עיקרו של ציבור
המחצית הדפוקה. לפחות זו שאני
מכירה.
והיו ביניהן כאלה שהספיקו להתחתן —
ולהתגרש. וסיבת הגירושין, ברוב המקרים,
היתד, אותה הסיבה, שבגללה רוב
בנות סוגן לא התחתנו כלל.
הן לא היו מוכנות להוריד קצת את הראש
ואת החלומות. אני מכירה מקרי
גירושין שריקעם שטויות.
שטויות כמו בעל שביקש מהאשה להוציא
פחות כסף על בגדים — בדי לחסוך
לטיול לחו״ל, והיא ענתה :״אז מה, אתה
רוצה, שבחו״ל אסתובב עירומה? תעבוד
שעות נוספות.״
שטויות קטנות — שהוכיחו חוסר־הבנה
גדול, קיצרוודראות גדולה, ושהסתיימו בגירושין
קטנים.
והיו כאלה — יפות וזוהרות, כמובן —
שנסעו לחו״ל לחפש את עולמן. שם הן
גילו שהן אלמוניות בכרכים זרים, שהמנטליות
של הגברים שונה, ושד,מיליונרים
לא מחכים בשדה-התעופה לפאם
פאטאל מדיזנגוף.
המעטות המאושרות
ך• רווקות היחידות היוצאות מזי
1הכלל, לדעתי, הן ״הזוהרות בעלות
המוח הגברי.״
אלה שהחליטו באמת מרצונן החופשי
כי נישואין זה לא בשבילן, כי טוב להן
ככה. פשוט מאד. יש להן קאריירה
מעניינת וחיים מלאים ועצמאיים. הן אינן
מחפשות בעל, מסתפקות בידידים ובגבר
ב מי ט ה:ו הן הקובעות מי יחלק איתן את
המיטה, מתי ובאלו תנאים, הן אדונות ל-
גורלן.
אבל אלה מעטות. המעטות המאושרות.
בתרבות נורמלית, כך היו צריכות לחיות׳
ולהרגיש, כ ל הרווקות.
בתרבותנו המעוותת, בה מופעלת על
הרווקה קומבינציה משולבת של לחצי המשפחה
היהודית המסורתית, שראתה במציאת
בעל מוצלח חזות הכל, ולחצי התחרות
של העולם המערבי — יוצרים
לחצים אלה אסונות ללא ספור.
הרווקה הממוצעת, הצנועה, הלא־כל־כך־
יפה ומוצלחת, מתחתנת עם הראשון הסביר,
שמובן לשאתה, ורואה את עצמה
ברודמזל — גם כשאינה מאושרת במיוחד
לצד בעלה.
המוצלחות יותר, השאפתניות יותר, המחפשות
באמת את האושר ללא פשרות
— נותרות בדד, נופלות מדחייה אל דחי.
והן מסיימות את חייהן ללא בעל, ו־

(חמשו מטסוד )29
היתד, פנויה. קיבלתי מידה טופס. מלאתי
בו את הפרטים, והחזרתי לה את הטופס.
היא הפנתה אותי לפקיד אחר, שלפניו
השתרר 1זור..בהגיע תורי ההתים הפקיד
את הטו.פ?>:ור,יפנד,׳:אנן>נ־^ל פקיד שלישי
הפקי 8 $ #ד,יז| 1י ^ |93 זן* הופיע. הוא -
הציץ בעהס ש^יאי, י 0* 4־ .״לבדיקה״ ,ד־׳

היפנה: אותי למחסן•׳,־
לפני אשנב המחסן הצטוסף מור חדש.
שני פקידים עבדו שם. האחד מוציא ופוחח
את החבילות השני בודק את תוכנן.
כאשר הגיע תורי הוצאה החבילה, שכל
תובנה נא ת בתוך קופסת סיגרים ריקה.
הפקיד החל שולף את תוכן. המגילה. היו
אלה סובנירים קטנים.
הפקיד אמר שעלו למכווז• .עד׳יישהוא^.
י יזמין את המעריך והמשיך לטפל׳ בקהלי?.,
קללות. אחרי הרבה זמן, הגיע המעריך.
היה זה אותו הפקיד שד,יפנה אותי
למחסן. הוא התבונן, הפליט :״זה יעלה
לך ביוקר״ — ויצא.
הופניתי שוב אל שולחנו של המעריך.
שוב המחנה בתור ארוך. המעריך, שכבר
הפך למכר ותיק, קבע את אחוז התשלום,
היפנה אותי שוב לאשנב מס׳ .7
מובן שגם פה השתרך תור. אדם זקן,
שהיה בתור לפני מסר לפקידה בדיוק אותו
הטופס שהיה ברשותי. הפקידה אמרה שהיא
איננה מטפלת בעניין, שעליו לפנות
לפקיד אחר. הזקן התרעם, ואמר שבפרוש
נאמר לו שעליו לפנות לאשנב מס׳ .7כאן
התפרצה פקידה מהאשנב הסמוך, וצעקה
לעברו :״ואם יפנו אותך לקיביני מאט?״
הזקן נבוך לגמרי, הלך לפקיד שהופנה
אליו. איש נשוא-פנים מבין הקהל פנה אל
גסת־הרוח :״אילו היית מבינה מה את
אומרת, לא היית מעיזה אבל הפקידה
הנ״ל שיסעה אותו :״אני מבינה יפה מאד,
אין לי צורך בתרגום.״
יריקות. לאחר קטעים נוספים במסלול
היסורים, הופניתי לקופה לתשלום. לפני
הקופה לא עמד איש. הייתי הראשון. אך
הקופאי היה עסוק מאד. הוא לעם במלוא-
פיו, ולגם כוס תה.
המתנתי בשקט. הפקיד הוציא חבילת
נייר טואלט, קרע ממנה פיסות־נייר, והחל
מכעכע ומרוקק לבל פיסת נייר, מקפל
בקפידה ומשליכה לסל, וחוזר חלילה.
כשנסתיים הפולחן, שלח הפקיד החביב
את ידו לחבילת טפסים, התחיל לטפל בה.
״ומה איתי?״ פניתי אליו, והראיתי לו את
הטופס שבידי — ״כל אלה לפניך,״ הצביע
על החבילה .״המתן בתור״.
טרוניות. כאן פנתה אלי אשה, מכרה
ותיקח מאז הבוקר, לאחר שיחד השתרכנו
בהרבה תורים, ואמרה לי שעלי לפנות
עם הטופס שבידי לפקיד המכס, ולא לקופה
.״והרי הופניתי לקופה,״ טענתי.
פניתי אל הקופאי בטרוניה, מדוע לא היפנה
אותי מיד לפקיד המכס, אלא נתן לי
להמתין זמן כה רב. דבר לקיר.
יצאתי לחפש את מנהל המשרד. הגעתי
לדלת שהיה כתוב עליה ״סגן הממונה״.
הדתפקתי. אין מענה. קיבלתי רמז מאחד
הפקידים, ופתחתי קצת את הדלת. ואכן,
סגן־הממונה ישב ולגם תה כשהוא משוחח
בניחותא עם גברת צעירה.
השיחה נמשכה ונמשכה בלי סוף. רצתי
לאשנב המכס לראות מה מצב התור שלי.
שם היתד, התגודדות של המון אדם.
חזרתי לסגך הממונה. שיחתו נמשכה. חזרתי
לאשנב — כשראיתי את סגדהממונה.
עזרה אחרונה. פניתי אליו וסיפרתי
לו כיצד אני מתרוצץ כבר מתשע בבוקר.
השעה עכשיו קרוב לאחת בצהרים —
ועדיין איני רואה סוף.
הוא לקח ממני את הטפסים, אמר שיטפל
בעניין. נחמד.
המשכתי לחכות. חצי שעה חלפה. מאומה
לא קרה. חזרתי לסגן. הוא ניסה לעודד
אותי :״נו מה אני יכול לעשות, זה
עוד שום דבר. אתה צריך לראות מה שנעשה
במחלקה שמטפלת בעולים חדשים,
שבאים לשחרר את חפציהם.״
הסתלקות. עד כאן, סיפורו של גרא.
חצי שעה ושני תורים נוספים לאחר
מכן, קיבל גרא את החבילה לידיו, חשב
שהוא כבר אזרח חופשי. אך לא. הוא נתבקש
לעמוד בתור חדש, לפעולה חדשה.
הוא נשא עיניו אל מחוגי השעון על
הקיר, הרימם קצת גבוה יותר, אל האל
שבמרומים, ופנה לעבר הדלת, הסתלק
משם כשהחבילה תחת זרועו.
אחר, מחה את הקצף משפתיו, דיווח
בכתב על הקורות אותו לשר האוצר
ומנהל המכס.

קולנוע
כוכבים
הגברתע*בנ?עט
זכ ת ה סנו סקר
עד לפני זמן לא רב, היתד. דיאנה רום
ידועה היטב בעיקר לבני הנוער אשר
בלעו בצמא את תקליטיה. היא זכתה
להצלחה עצומה גם כסולנית הסופרימס
וגם כאשר עזבה אותם, כדי לעשות קאר־יירה,
בגפה. עד שביום בהיר אחד, הח ליטה
לכת בדרך שבה פנו זמרים רבים
לפניה, ולנסות כוחה במשחק.
התקדימים אמנם לא היו מעודדים במיוחד
מבחינה אמנותית. סרטיו של אלביס
פרסלי אינם שייכים לעילות התוצרת
ההוליבודית. פט בון, בובי דארין, פראנקי
אבאלון, ועוד אלילי-זמר, עשו פחות מרושם
כביר על בד הקולנוע. אבל דיאנה
לא נרתעה.
לא זו בלבד שהיא הלכה להופיע בסרטים
אלא שנטלה על עצמה את אחד התפ
קידים
המסוכנים ביותר שאפשר להעלות
על הדעת, את התפקיד הראשי בסרט בשם
הגברת שרה בלוז.
זוהי ביוגרפיה קולנועית של אתת מזמרות
הבלוז הגדולות ביותר שחיו אי-
פעם, ואולי אפילו הגדולה ביותר, בילי
הולידיי.
בילי, שעשתה את דרכה ממועדוני־לילה
מרופטים של הארלם לשיא התהילה וחזרה׳
ומתה לפני מספר שנים, שטופה בסמים
שלא הצליחה להיגמל מהם, היתד,
אחת הדמויות המהוללות ביותר של עולם
הג׳ז בכלל, הפכה לאגדה עוד בחייה.
לכן, כאשר זמרת צעירה מנסה לא רק
להתמודד עם דמותה של בילי על הבד,
אלא גם לשיר את הרפרטואר של בילי,
שעה שתקליטים מקוריים נמצאים עדיין
בשפע, וההשוואות מתבקשות מאליהן,
זמרת כזאת צריכה להיות בעלת אומץ.
האומץ השתלם:
הסרט, אשרי בויים על־ידי במאי יהודי,
סידני (תיק איפקרס) פיורי, זוכה ל־
:לחה עצומה בארצות־הברית. דיאנה

זמרת רום בהתחלה
הגברת שרה —
עצמה היתד, מועמדת, ויש אומרים געלת
׳סיכויים טובים מאוד, לזניה בפרס האוסקר.
אפילו מבקרי ג׳ז קפדניים מודים
שהיא אינה מביישת את הרפרטואר של
שירי הבלוז, אותם היא מבצעת בסרט.
מן התמונות אשר הגיעו לאחרונה מתוך
הסרט מסתבר בין היתר שהוא מהווה
השראה לאנשי אופנה — אם מעוניינים
דווקא בשטח זה — ומצד שני מרשים
השינוי שמשתקף בהן בדמותה של דיאנה
רום, מצד אחד נבילי הולידיי הבריאה
והשלמה בהתחלה, ומצד שני, הנרקומנית
האבודה הנשלחת לכלא על שימוש והח זקה
בסמים.

אלקס
ה מזו ה ם
הזמנה לרצח (מוגרבי, תל-
אגיב, ישראל) — אלקס ארליך
היא בלש משטרה הפוטר תעלו מות
באגרופים, זועם על הממונים הרכרוכיים שלו, ומחליט
ללכוד בעצמו רוצח שכיר המחסל קורבנותיו בעזרת רובה
צלפים עם משתיק״קול. סיפורו של אלקס מזכיר יותר
מאשר במעט את ״הארי המזוהם״ ,והשוואה מעין זו אינה
יכולה בשום פנים ואופן להיות לטובת הסרט הישראלי.
הבימוי, במקום הדינמיות העילאית של דון סיגל בסרט
האמריקאי, מתנחל כאן בכבדות מסורבלת, ללא הפתעות
(פרט לסוף עצמו) ,ללא מתח ניכר, ללא קצב. אשר
לשחקנים, נדמה כאילו לא הוסבר להם די הצורך מה
נדרש מהם, ולכן המבוכה או חוסר הבטחון השרויים
בדרך־כלל על פניהם. ואילו בתפקיד הראשי, שצריך בעצם
להוות את משקל הכובד של הסרט כולו, חסר עודד קוטלר
גם את התכונות הפיזיות וגם את האישיות הקולנועית
הדרושה לגילום ברנש אלים, בטוח בעצמו וקשוח, כמו
אלקס ארליך.
כמובן שגם לתסריט יש חלק נכבד בצרותיו של הסרט.
בסיפור שמטרתו גילוי רוצח, צריך שהחקירה תתפתח ועובדות
חדשות יסופקו כל הזמן לצופה, כדי לשמור על הענין
בנעשה על הבד. רק אז׳ זיהוי האשם, בסוף הסיפור, יכול
להוות הפתעה של ממש. אולם כאשר עד אותו סוף איו
שום יסוד סביר לחשוד במישהו מכל הדמויות בסרט, הרי

תדרי ך
ת ל -א בי ב
טנגו אחרון בפריס (צרפת,
סטודיו) :עולמם של בורגנים מת-

קוטלר וגובר: לא אלים, לא קשוח
שהגילוי מאבד לא מעט מערכו.
מוסר השכל הכפול: המשטרה חסרת־יעילות וחסרת־אונים
מול הפשע, ומצד שני, השוטר והרוצח שייכים בסופו
של דבר לאותו סוג של בני אדם.
שני הדברים נאמרו כבר קודם, ובצורה הרבה יותר
משכנעת.

זוו ב ה בלונדון העין הציבורית (אלנבי׳ תל-
אביב, אנגליה) — מערכון זה של
פיטר שאפר (אחיו של אנתוני
שאפר, מחבר בלש והתסריט לפרנזי) היווה בזמנו מחצית
הצגה מבדרת בהחלט, יחד עם מערכון אחר בשם האוזן
הפרטית. אלא שלא כל מה שמצליח על הבמה במשך 40
דקות, חייב בהכרח להצליח גם בסרט בן שעה וחצי.
מעשה באיש״עסקים אנגלי עסוק (מייקל ג׳איסטון)
שנשא לאשה אמריקאית צעירה וקצת היפית (מיה פארו)
אולם שכח שתקופת החיזורים אינה צריכה להיפסק מתחת
לחופה. הגברת מפתחת התקפות של שיעמום ובדידות
בבית, יוצאת לשוטט בחוצות לונדון בגפה, והדבר מעורר
את חשדותיו של האנגלי הממוסד, שאינו מבין חוסר-מנוחה
מסוג זח. מכאן עד לשכירת בלש פרטי שיעקוב אחרי הגברת
הצעד קטן בלבד. ותבלש (טופול) הוא מין יווני חוצפן
שכזה, אשר מדבר ללא יראת-כבוד אל הג׳נטלמן המכובד,
אוכל את היוגורט שלו על מיסמכיו העסקיים, וכמעט
ומספק בעצמו סיבות לחשדותיו של הבעל.
מובן שחוץ מזה הוא גם איש שדרכי תאדם, עולם
התרבות ותכסיסי הג׳ודו, כולם נהירים לו באותה המידה,
וכשהוא ניחן בחוכמת חיים שירש כנראה ישירות מבן-
ארצו זורבה, הוא מצליח להחדיר לתוך הראש הבריטי
הסתום את הצרכים הנפשיים של הציפור האמריקאית
הקטנה והעדינה.
כל זה יכול היה להיות חביב ונחמד, אילו חיה החומר
שבסיפור מספיק לסרט עלילתי שלם. אלא שבמצב הנו־

זמרת רוס כסוף
— בלוז לתוך העורקים
מוטט בעוצמה רבה בסרט שמשמעויות
רבות לו לבד מן הסנסציה המינית.

פארו וטופול: לעיסה אינסופית
כחי, כדי להשלים את החסר בתיזמון, עורכים הבלש
והגברת טיולים ארוכים עד אין סוף על פני לונדון כולה,
אומרים כל דבר כמה פעמים, כדי להבטיח שאפילו צופה
סתום לא יחמיץ את הכוונות.
אמנם מיה פארו מעוררת אהדה והבנה בתפקיד הראשי,
וחיים טופול מוציא מן השרוול את כל החוכמה העממית
ששירתה אותו מאז מעגל הגיר קאווקזי ועד לכנר על הגג.
אבל זה בכל זאת לא עוזר, אלא למי שנמנה על המעריצים
השרופים של אחד משניים אלה.

ירושלים

הברית):
של אלן
בסאטירה

מילכוד 2צ (סמדר, ארצות־בימוי
מבריק ומישחק מזהיר
ארקין, ג׳ון וויט ורבים אחרים
אנטי־מלחמתית חריפה.

חיפה
פליני־רומא (אורלי, איטליה)
:רומא בוודאי אינה נראית כך לא
לתושביה ולא לתייריה אבל בעיניו של
פליני היא אחת הערים המרתקות בעולם,
בעיקר בשל דמיונו הפורץ כל גדר.

אמק 1ד 5ר
המקרר הנדרש ביותר
בישראל.
...את קוי יוזעמ

ממאיס וו
ממאיס יד מאד! גמישובים ארכונים * אקסטרונים

סליחה,רצינו להראות לכם אחד, אבל הצלם קנה אותו.

גולדה לא רוצה נישוקים
מאז נישק מנהיג חרות ח״כ יו חנן

באדר את ידה של ראש־הממשלה גולדה

׳מאיר באולם־הכנסת, לעיני מצלמות הטלוויזיה,
בתום ליל־ד,שימורים של קבלת
חוק באדר—עופר, אין הח״ב הישיש })72
יכול להירגע. ההדים שעוררה הנשיקה
מצאו כל-כך חן בעיניו, עד שהוא מוכן
לחזור על ההצגה בכל עת שיידרש, מבלי
לקחת בחשבון את הנזק הפוליטי שהוא
גורם בכך למפלגתו האופוזיציונית. סוף-
סוף לא בכל מדינה מנשק מנהיג של
אופוזיציה את ראש־הממשלה, ועוד בפוזה
של התרפסות.
השבוע, כאשר הוזמן באדר, בתוקף היותו
חבר־ועדת־החוץ-וד*,ביטחון של הכנסת, ל מסיבה
שערך הרמטכ״ל לסגל הפיקוד העליון
של צד,״ל בגן אורנים בתל־אביב,
דאג באדר להימצא כל הזמן במחיצתה של
גולדה, להתחכך בה ולחייך לעברה. הוא
אומנם היה בחברת אשתו, ליאורה לבית

1 גולדה ובאדר

הרומן הישראלי של אסתר עופרים
כל אימת שלאסתר עופרים יש רומן חדש, יוצאים מעריציה נשכרים מכך. כי
בימים שהיא מאוהבת, ניכרת עובדה מלבבת זו בשירתה.
את תודתם האחרונה, יוכלו מאזיניה בישראל למסור לאיש חיל הים בשם רמי,
בחור מקסים, תמיר, בעל עיניים כחולות ופרצוף שזוף־שזוף, שחבריו מספרים עליו
שהוא יכול לספר המון סיפורים על ביירות.
רוני ואסתר הגיעו יחד לארץ, כשהרומן ביניהם כבר בשיא״ליבלובו.
עובדים מיהר, החבר׳ה האלה ׳מהמצולות. מהר ובשקט.

גםבא רז נפלההשלהבת
צליה, כסף — חרבה — שהגיע מעסקיו
של ארז, מאביו, קבלן כבד בזכות עצמו,
ומאביה של אווה. בקיצור, כל מה
שהבן־אדם צריך.
ארז אהב תמיד להסתובב בחברה יפה,
וחוג ידידותיו הקיף יפהפיות ידועות

ארז —
כיום״ ארז לוסטיג הוא בסן־הכל
קבלן צעיר ועשיר. אולם פעם הוא היה
כוכב כדורסל ידוע, ומשום כך עשה
עשתה לה הידיעה על פרידתו מאשתו
אווה חדים בציבור חובבי הספורט.
בחוגים יותר מצומצמים, התקבלה ה חדשה
פחות בהפתעה. כאילו חיתה
צפוייה, הייתי אומרת.
למרות שעל פני השטח, לא חייתם
יכולים לנחש כלום. לפחות, אם לא חש-
תייכתם לחוגים המצומצמים. ללוסטיגים
היה הכל: שתי בנות, בית יפה בהר

ואשתו
כמו גליה ארקין. אבל מעולם לא נראה
הדבר כאילו יש לכך משמעות לגבי
חיי־המישפחח שלו.
ואולי כן, אני יודעת! לפני שנה וחצי
נפטר בקנדה אביה של אווה, והשאיר
לה רכוש רב. ולדברי ידידים״ היה זה
הגורם שהביא אותה עכשיו לבקש גש.

כשנחמיה סקר נסע לפני חמש
שנים לארצות-הברית, הוא היה יכול
להתפאר רק בדוד המפורסם שלו, יוסק
ה המציל. כשהוא חזר בימים אלה
לביקור מולדת, היו לו כמה שמות נוספים,
מפורסמים לא פחות, בכליו.
שכן בשנים אלת, אותן בילה בהוליווד,
הפן נחמיה לאחד המעסים המפורסמים
בעיר-הכוכבים. בין הקליינטים
שלו הוא מונה, כלאחר־יד, שמות
כמו קירק דוגלאס, אלקה זומר,
בן גזארה, ודברים כאלה.
בן גזארה ואשתו היו הקליינטים הראשונים
— כלומר, המפורסמים —
של הישראלי הצעיר. הם נזקקו אז לטיפול
רפואי אחרי תאונת-דרכים, והיה זה
נחמיה שהעמיד אותם על חרגליים .״חם
זוג שקט, נחמד,״ מדווח נחמיה בו ה-
.28״גרים בווילה שדומה לבית הלבן.
שילמו לי עשרים דולר לאחד, והשאירו
חמישה דולר טיפ, לכל אחד.״
על קירק דוגלאס מספר נחמיה, שיש

גרכשדיפט, אבל עובדה זו לא הפריעה
לו במיוחד. כאשר ביקש ממנו אחד הצלמים
לנשק את ידה של גולדה, נטש באדר
את אשתו ולעיני כל הנוכחים רץ אל
גולדה, תפס בידה ורצה לנשקה.
אבל נראה שנשיקותיו של באדר אינן
טעימות כל־כך לגולדה. הפעם היא משכה
את ידה ברוגז מידו של באדר וגערה בו :
,,מספיק! מה איתך?״
באדר, שהוא חרש למחצה, כנראה לא
שמע את נזיפתה של גולדה, תפס בידה
שוב ורצה לנשקה. הפעם משכה גולדה את
ידה בתקיפות, ובאדר הבין את הרמז.
בלית־ברירה, ניצב לידה של ראש־הממשלה,
חייך כמו ילד־טוב־ירושלים, וקרן
מאושר על שראש־הממשלה מסכימה
להצטלם עימו. מקורביה של גולדה טענו,
כי סירבה לתת לו את ידה, מפני שבפעם
האחרונה שהוא נישק אותה, נעלמה לה
הטבעת מהאצבע.

לו אחד הגופות הטובים בהוליווד:
״ברגע שהתראינו, הוא התחיל לדבר איתי
עברית.״
עוד אחת שהתחילה לדבר עברית בגלל
המסז׳יסט מישראל היתה אלקה זומר:

שבעה ו ח צי

מכל

ירן.

״הכוכבת המפורסמת מקבלת את העיסוי
שלה כשהיא ערומה לגמרי,״
מספר נחמיה בשלווה מיקצועית ,״בכלל
לא מפריעים לה כל האנשים שנכנסים
ויוצאים באמצע. ויש לה לא פחות מ ארבעה
כלבים.״
אבל מה הקשר לעברית! ״אני הוא
זה שלימדתי אותה להגיד בעברית, ערב
טוב, אני אוהב אותך רוזה,׳״ מגלה
נחמיה ,״לקראת הופעתה בטקס חלוקת
פירסי־האוסקר השנה.״
מורה נבוכים, הבחור.

ע ״רולס־רויס״ ומאהבת
כשלבן־אדם יש
אשה, זד, עוד נורמלי
פחות או יותר.
בשיש לו גם מאהבת,
גם זד, עדיין
איד שהוא מתקבל
על הדעת. אבל
אשד, ושתי מאהבות,
זד, מוגזם.
אבל אחד כזה הוא
אמן הבלוז הכושי
מ מ פי ס דלים.
בימים אלה, ניתן
לראות את ממפיס
נהנה מביקורו בכשהוא
ישראל,
מסיע
עצמו בתלם־
רויס מוזהבת, מודל
,73 שמחירה 50
אלף דולר, זלצידו
המאהבת מספר 1
שלו, קו ל ט.
בצרפת, שם הוא
מתגורר ומזמר, יש
לממפיס גם אשד,
ומאהבת נוספת, בשם
דיאן.
אז איך הוא מס תדר
עם כל הנשים?
בשיטת החלוקה: ל אשתו
הוא סיפר
שהוא נוסע לעבוד.
לדיאן הוא סיפר
שהוא נוסע ליפאן.
ואת קולט הביא
לארץ.

ממפיס, ה״רולם־רוים״ והמאהבת

סיקורת
כפרס על התנהגות טובה, תוזמנו שחקני
נבחרת הכדורגל הישראלית לבקר בהצגת
תפוס את הגנב בתיאטרון הביסה.
הלכו הכדורגלנים התמימים לחזות
במעשייה של טומי לפיד, ויצאו ב־אנחת־רווחה
ובהרגשה טובה .״סוף־סוף
מצאנו משהו גרוע יותר מן הכדורגל
הישראלי,״ אמרו כמה מהם :״התיאטרון הישראלי.״

א ט רון
שסלעם 1קו דו ת
ק ט 1ותשד או ר
״שכול וכישלון״ ,מאת דניאל
הורוביץ על־פי י. ח .ברנר, בתיאטרון
העירוני בחיפה. בימוי :
עודד קוטלר. תלבושות: רות
דר. תפאורה: אלי פרבר. תאורה:
יחיאל אורגל. משתתפים :
גדליה בסר, נתן מייזלר, ליאורה
ריבלין, ג׳יטה ממטה, שמואל
וולף, יוסי יבלונקה, שמואל קל-
דרון, אלכסנדר ממטה ומיכאל
כפיר.

זה נראה כמו קטעים נבחרים מתוך ספר
של ברנר, לא כהצגה: שב בבית, עיין
במקור הספרותי, תבין בדיוק מר. מניע
את הדמויות, ואחר כד בוא ותחזה בד.נ־פשת
כמה ממעשיהם הבולטים על הבימה.
אם לא תנהג כך, הרי שאתה עשוי לתמוה
על איש ששבר באשכיו שובר את
כל נפשו, ועשוי לחפש את הדרמה שאיננה.
כי ״שכול וכישלון״ בעיבודו הוא
יותר עניין של תיאור אווירה וטיפוסים
בארץ־ישראל של תחילת המאה, מאשר
חודיה דרמטית.
אבל אם עושים את שיעורי־הבית, ו יודעים
את מכאוביו, תסביכיו ולבטיו של
ברנר, ואת החשבונות שניהל עם האינטליגנציה
דאז, הרי אפשר למצוא, בעיקר

* •1וצג מסי 1מתחיל בקו שחור
*) על המדרכה של רחוב גורדון בתל-
אביב, הקו יורד במדרגות הגלריה, אחת,
ועוד אחת. נמשך על הריצפה. נכנם לתוך
מישטח זהוב מפליז. מטפס על הקיר ה קדמי
של הגלריה. על המישטח ניצבים
פירמידה, כדור וגליל. על הקיר רשומה
בעפרון הנוסחה :״צורה +זמן
מעל הנוסחה תלויה על הקיר עוד פירמידה
מפליז. אתה מתקרב אליה, קורא את
המילים :״ארץ ישראל האבודה והיפהפיה
והנשכחת.״ נעמי שמר? כן. נעמי שמר.
מוצג מם : 2 .רישום של עבודת תבליט.
קווים שחורים, קווים מרוסקים, וצורות
מעוגלות על נייר לבן. בקצה הנייר, באותיות
זעירות רשום הסבר לחומרים בהם
השתמש האומן :״לוח עץ אוביצה ,53/70
צורות בחריטה, צבע פלסטיק לבן ...על
מישטח שהיו בו תולעים ובכל זאת קיימת
ישות פלסטינית. מי שמתעלם מכך תוקע
ראשו בחול.״
מי שנפגש, ולוא רק פעם, עם עבר
דותיו של דני קרוון, יודע שאת מוצגיו

ה 1 11 ¥1י 1*111ה 71ך 1111 בפתח התערוכה ניצב דני קרוון לפני פסל
הקשור לקו המתחיל על המידרכה ומגיע

אל התיקרה. הוא מסמל את הקשר בין יצירת האמן ובין הנוף והסביבה, וההתייחסות
אל האנשים והארץ. הפסל מורכב מן הצורות הבסיסיות של האמנות הפלאסטית.

האיש עול הקיו־עצמו
להבין את בעיית־הבעיות של העם
היושב בציון, לא יבין אותו.
חדלתי להעריך אנשים

מייזלר ב״שכול וכישלון״
ייאוש פגש ייאוש
בבימוי של עודד קוטלר ובהופעתם של
כמד, מן השחקנים, נקודות של אור והנאה.
ודווקא בתפקידים הזעירים ביותר: אלכסנדר
מונטה, בדמות מיטלמן שבא מרוסיה
לבדוק אם כדאי לעלות לארץ־הקודש,
רואה את אחיו היהודים שומרים, ואינו
מבין מדוע לו אומרים שצריך לעבוד.
בעצם אם צריך לעבוד כאן מדוע לא
לנסוע לאמריקה?
הוא לא רק מעורר גלי־צחוק, אלא
מזכיר במידה רבה כמה מן הבעיות של
השעה.
ומיכאל כפיר, כליברמן מן הוועד, שבא
להודיע על מות אדם למקורביו, מצליח
לזעזע בסצינה המשותפת שלו עם נתן
מייזלר.
התפקידים הגדולים יותר מאושרים פחות.
לא מעט, בגלל הטקסט. לגדליה בסר, בעל
השבר, לא ניתן בכלל ליצור דמות של
ממש. נתן מייזלר ממלא בהומור יהודי את
מה שחסר לעומקו של התפקיד.
בקיצור: לא מושלם, אבל יש אורות
קטנים פה ושם. ובתיאטרון הישראלי, צריך
בהחלט לברך גם על קטנות.

ך א במיקרה אומר קרוון :״כבר
/מזמן חדלתי להעריך אנשים בשל
היותם אמנים. ערכו של אדם עולה בעיני
ברגע שהתנהגותו האנושית מעידה עליו
שהוא אדם. אם אינו כזה, היותו אמן
בלבד שווה בעיני כקליפת־השום.״
להיזכר פתאום שזו לו תערוכת־היחיד
הראשונה בחייו, זה כמו להגיע בפעם הראשונה
לשער טיטום. הרי ראית את
יצירותיו בכל מקום בישראל, ואם התמזל
מזלך גם בפירנצה ובבזל, שם עבד בשנים
האחרונות. בתפאורות על בימת ה תיאטרון,
באנדרטה בנגב, בבתי-המשפט
בתל־אביב, באניה שלום או במכון וייצמן.
בכל דיווח טלוויזיה מן הכנסת, קולטות
עיניך, יחד עם הנואם במליאה, גם את
הקיר של דני קרוון. מעורר הערצה בקרוון
מנסה להסביר לנשיא המיועד, אפריים קציר, פשטותו ונקיון צורתו, ועם זאת שר את
לאשתו (מימין) ולפמלייתו, פסל המורכב מפליז שיריה של ירושלים, את כותליה, מגדליה
ומקדשיה.
וזכוכית. קווי הפסל משתקפים בפליז ועוברים דרך הזכוכית, ובכך הוא מקבל מימד חדש.

סשה להסביר

צריך לא רק לראות בעיניים, אלא גם
להיכנס לתוכם, לדרוך עליהם, לעבור דרכם,
להשקיף עליהם מרחוק, להתבונן בהם
מקרוב. והעיקר: לקרוא בהם.

לדרוך
על היצירות
ך* י דני רן רוון הוא לא רק אמן המחייה
חומרים ומזווג צורות. הוא אולי אחד
מילידי הארץ המעטים שיצירותיו חדורות

ב״אני מאמין״ פוליטי עמוק. וה״אני מאמין״
שלו קיים בכל יצירה, מן הרגע שבו
היא נולדת כרעיון, ועד שהיא מגיעה לקהל
יהגדול.
מי שעיניו פקוחות, לא יתקשה להבין
במה המדובר.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים.
בפסוקים מן המיקרא, בחרוזים של
שיר ישראלי, בהערה שולית המצורפת
כמו לאחר־יד להנחיות בדבר החומר והמידות
של יצירה. בהדבקת המחשבה על
הפלסטינים למידות לוח העץ אכול־ה תולעים
יש הומור שרק מי שלא מטריח את
מימז הזמן
ינן* יכול לנתק את דני קרוון מהסבים
בה למענה הוא יוצר. זו גם הסיבה שעז
היום לא היה מסוגל לרכז עבודות שיספיקו
לתערוכה אחת. וזאת, למרות המספר הרב
של יצירותיו. כי הרי אי־אפשר לעקור ממקומן
אנדרטות ענקיות, קירות שלמים,
או לביטים שנחרטו בבניינים רחוקים.
״אינני יוצר בחלל ריק. אני תמיד מתאים
את עצמי לסביבה ולנוף ולתפקיד ה־

דן קדר

ידיד ותיק של דני קרוון, וכמוהו
צייר וצייר־תפאורות, מתבונן ברי־כת
בתרשים של כיכר, שמעליו קבוע הסרגל הישן
של דני קחון, שממנו לא יכול היה להיפרד.

זוהי אותה הכיכר שקרוון מסביר
לנשיא המדינה (עמוד ממול) .תמי
דה־שליט, אשתו של האדריכל ארתור גולדרייך, עומדת ליד
המודל, הנראה בצורה שונה לכל מי שעומד בזווית אחרת שלו.

תגי והכיכר

׳וסינון
דני קרוון ואשתו,
יוסיפון נתקבל ע״י

אנושי של העבודה.״ לפי דעתו׳ אין בעולם
האמנות חלל ריק. ואת זאת הוא
מדגים במוצג מס ,1 .הקרוי בפיו המניפסט
שלי :
״אני מתייחם לנוף, לאנשים ולנושא
דרך כמה צורות בסיסיות: הקו, הפירמי דה,
הגליל והכדור. המרחק שנוצר ביניהם
ממש, כמו בין בני־אדם, יוצר גם את
המתח שביניהם, את השקט או את אי-

השקט.
״התקרבות והתרחקות של צורות יוצרת
את הפיסול באמנות — בדיוק כמו את
הדרמה בין בני־אדם. הקו המרוסק ש־שירטטתי
על הקיר הוא ביטוי להמשכיות,
וזה בעיני מימד הזמן. ואילו הכתב הוא
אחד האלמנטים העתיקים ביותר באמנות
האנושית.״

״אחד מכס
יבגוד בי״
רו ץ מג ל ה לאותיות חסד בלתי־נידלה.
הוא מקשט בהן את עבודותיו,
והן משרתות את ה״אני מאמין״ שלו. לפעמים
הן שרות שיר׳ לפעמים הן מוחות
בתוקף. לא במקרה תקוע החרוז של נעמי

הדיריהחריש * ח פסל אופייני של דני קרוון.
11 הוא מהווה כיכר, היכולה

להיות במימדיס המתאימים כיכר מרכזית בעיר, ובמימדיה המוק׳
טניס — כשהיא מסתובבת על גבי רגל של שולחן — כיכר פרטית

נשיא המדינה :3

שבלט בתערוכה בהתנהגותו העממית, ליד
גילה אלמגור, אחת המעריצות של קרוון.

שמר על ארץ־ישראל הנשכחת דווקא
בתוך המניפסט שלו: כדי להזכיר למבקרים
בתערוכה שאותה ארץ־ישראל עדיין
חיה וקיימת. אפילו אם נוטים לשכוח זאת
לעיתים.
על התבליט של קיר בבניין ציבורי בבזל,
רצה דני קרוון לתאר את הולדתה
של עיר. בתחילה היתד. שממה, אבל הנהר
הריין שעבר במקום גירש את השממה
ובמקומה קמה עיר. קרוון, שרצה לעצב
בתבליט את חייה ואווירתה של בזל, לא
שכח להקדיש בו גם כמה מלים לתושביה,
ודווקא בשפת־אמונתם :״אחד מכם יבגוד
בי״ רשם על התבליט, אותו הפסוק המפורסם
שאמר ישו לשליחיו, היפנה קרוון
אל אנשי בזל, העיר שבו היה הקונגרס
הציוני הראשון — אבל בימי מלחמת
בחדר.
בכיכר חוזרות שוב הצורות הבסיסיות — כדור, גליל, סעגל
וקו. ההתקרבות וההתרחקות יוצרים את המתח שבינהן, כשס
שהקירוב והריחוק בין בני־אדס יוצרים את הדרמה ביניהם .״כמו
שיש לאדם פרח ובובה שלו, יכולה להיות לו כיכר שלו.״

י,עולם השניה הגיפה את שעריה בפני
פליטים יהודיים.
נאום בקירות
6ש מי לי ם המחייבות את האנשים
שיחיו בצילן .״שופטים ושוטרים תיתן
בכל שעריך ...שוחד לא תיקח.״ שברי
פסוקים אלו רשם קרוון בקירות ובחצר
שעיצב לבתי־המשפט בתל־אביב. ואילו באנדרטה
שבמכון וייצמן, המתארת את
הדרך הארוכה של האדם מעץ־הדעת ל־עץ־החיים,
הביע קרוון את משאלת האנושות
מן המדע בפסוקים מספר עמוס:
״הנה ימים באים, נאום ה׳ ,וניגש חורש

בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו
ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה.״
מוצג חדש בתערוכה: פסל עץ, מסתובב
על רגל של שולחן. אנשים ניגשים אליו,
מתבוננים ושואלים במבוכה: מה זה צריך
להיות 1
לפי הגדרתו של האמן זאת כיכר. הכיכר
הפרטית של כל אחד. כמו שלאדם
יש פרח שלו, בובה משלו, ספר משלו —
כך גם כיכר משלו.
יש כמה כיכרות כאלה בתערוכה. באחת
כזו יש גם עץ וגם פליז. אחרת יש
עץ, פליז וזכוכית, ואתה רואה את גלי
העץ כשהם משתקפים בפליז כבתוך ראי,
ונראים מציצים מבעד לזכוכית. לדעתו
של קרוון, אדם צריך לשחק בפסל, ללטף
אותו במבטיו מכל צד. לראות בו שליבו חפץ.

2.50

אייר תשל״ג מ׳8£.

זדס