גליון 1863 מתאריך 16 במאי 1973

י״ד אייר תשל״ג 16^3.73

מכתבים
למערכת

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מדוע פרשתי משי״ח
לטוי״ח הגעתי בטיח ר ילדותי וגדרך
מקרה. השתתפתי בהפגנה אלימח של
ילדי גן עירוני ד׳ בנגד הגננת שולה, על
רקע איסורה השרירותי להשתמש ב-
כסאות הגן כחומר הסקה. נעצרנו כשי שה
ילדים, הוכינו באחורינו, ועוד באותו
יום פורסם בעלון המועצה המקומית
כי את ההפגנה אירגנו אלמנסים קיצוניים
משי׳׳ח ומצפן בגן הנידון.
לא ייחסתי לכך חשיבות מרובה עד
לכיתה ג׳ .באותה שנה נעצרתי שוב, עם
כמה מתלמידות הכיתה, בעקבות ההפגנה
שערכנו בביה״ס הדתי נגד המנהל

עשרים ושתיים תעודות הוקרה
הוענקו למסילות ולדות
ד״ר זוארץ: זו הדרך לפתרון!הבעיה
בעקבות הענקת 22 תעודות־הוקרה ל־מפילי
מטוסים בחיל־האוויר, הוחלט להעניק
תעודות־הוקרה גם לנשים ערביות
שהפילו ולד אחד ומעלה, ,בשנת השומה
האחרונה.
בטכס צנוע שנערך אי-שם, העניק הד״ר
התנצלות מצפניסט יהושע חנקין
שהביא אותנו לבגרות ולמעשים שובים.
בעיתונות נודע כי אנשי שי״ח ומצפן השתתפו
בהפגנה.
מכאן היתה דרכי לאותם אירגונים
סלולה, והייתי ודאי נשארת בהם לולא
עומס ההפגנות המושל על כתפי החבר.
צא וחשוב — רק בשבוע יום העצמאות
השתתפתי, לדברי העיתונים, ב-
3741 הפגנות, מהם 17 במסולה 21 ,באילת
(שביתת־שבת של גבאי בית־חכנסת
״אוהל משה״ ,הפגנה נגד חוק הגנת הדייר)
.ברור כי מאמץ פיסי כזה משאיר
בי את עיקבותיו, מה עוד שאין המשטרה
משלמת תוספת מאמץ כלשהי.
אי לכך הנני פורשת משי״ח וקוראת
לכל הסטודנטים, הזוגות הצעירים, ה פנתרים,
בעלי הבתים, נטורי-קרתא, נהגים,
עובדי נמלים, נמלים, בני הרמט-
כ״לים, אלופים, אחיות, רופאים, ציונים
כלליים, יהודים ושאר חברי שי״ח ומצפן
ללכת בעקבותי. ולא ישא עוד גוי אל
גוי חרב ויהודי אל יהודי אלה.

פועה דב, חיפה

בו או חשבון
בעיתונים קראתי כי בתקופת כהונתו
של האלוף מושי הוד כמפקד חיל-האוויר
הושמדו ע״י החיל 623 מטוסי אויב. כ-
אספן ותיק וכמשתתף קבוע בתערוכות
״תחביב״ ,הייתי רוצח לדעת האם מטוס

לאור הצלחת המיצעד אנו רואים
חובה לעצמנו.להתנצל בפני קוראינו,
ובפני עם ישראל כולו, על העוול
שגרמנו להם בכותבנו דברי־בלע נגד
המיצעד.
התלכדות העם והתלהבותו העצומה
מן המיצעד הוכיחה לגז, כי אכן טעינו
— נוכחנו כי עם ישראל הינד עם
נפלא האוהב את צבאו ומתלכד כאיש
אחד סביב כוחו ועוצמתו.
אין זאת, כי אם גילנו הצעיר הוא
שגרם לנו לטעות ולהטעות, ולא נותר
לנו אלא לבקש סליחה ומחילה.

כ. מיכאל
חנוך מרמרי
קובי ניב
אפרים פידון

הנוסעים הלובי כלול, או אינו כלול, ברשימה
תנ״ל, והרי הוכח, מעבר לכל
ספק, שהוא היה מטוס אויב ז

אפן* סילון, צהלה
תשובת המערבת: לפי מיסב ידיעתנו
נכלל המטוס שהזכרת ברשימה ה־נ״ל,
אלא שהשמדתו חושבה כהשמדת 4
מטוסי קרב, והסיבות לכך ברורות.

ד־ר זו א רץ
לחופשה
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל, עורך ״ 200
הארץ״ ,יצא לחופשה קצרה במטולה.
למרות הנאמר לעיל ימשיך ״ 200הארץ״
להופיע כהרגלו.

מלכיאל זוארץ, בשם המשיבים, את התעודות
לאמהות המופלות והעלה על נס את
תרומתן לפתרון הבעייה הדמוגראפית
ופער הדורות.
בדבריו אמר :״עם ישראל כולו עומד
נפעם נוכח גילוי זה של גבורה ועיזה.
ידעו שכנינו שפנינו לשלום וחלילה לנו
מלהתייחס לנקודה זו כאל בעייה גרידה.״

בשם האמהות בירכה הגב׳ ג׳אמילה
מאפיש, שהפילה השנה חמישה ולדות-
אדיב( ,כולם בקרבות־אוויר).
בתום הטכס הוענקו לאמהות חבילות-
שי של טמפונים מעוטרים, מתנת חברת
טנפו, והן חלפו בצעידה גאה מול בימת-
הכבוד, לצלילי התזמורת שניגנה את
המארש ״בנפול אויבך אל תשמח.״

תקויות גבור באיזוו
עמק בית־שאן
כתבנו הצבאי מוסר על חילופי־אש מנשק
קל ובינוני החל משעות הבוקר המוקדמות
באיזור טירת־צבי שבעמק בית-
שאן. חילופי הירי, בין לוחמי פיקוד־הצפון
לאריות פיקוד־הסרכז, החלו לאחר מיספר
ימי מתיחות. לא ידוע על נפגעים.
פרשננו לענייני פיזמונים סבור, כי הסיבה
לסיכסוך נעוצה בחילוקי הדיעות
שהיו בין אלוף פיקוד המרכז להנהלת
פסטיבל הזמר והפיזמון תשל״ג. נודע, כי
האלוף זאבי תבע ממארגני הפסטיבל לאפשר
ללהקת פיקוד המרכז להופיע בו ב מקום
להקת פיקוד הצפון. משנדחתה בקש תו,
הורה האלוף ללהקתו לא להופיע כלל
בפסטיבל, ולא להשמיע את השיר גבעת־התחמושת
במסגרת השירים שאהבנו. בתגובה
לכך הודיע אלוף פיקוד הצפון, כי
להקתו לא תשיר את השיר מתוקלו־מתוק־לו
במסגרת התוכנית שירים ושערים.
האלוף זאבי הודיע, כי נבחרת אילוף־
החיות של פיקודו פורשת מאליפות צה״ל
באילוף, אם תשתתף בה נבחרת פיקוד
הצפון. כתוצאה מכך נסגר הגבול בין שני
הפיקודים, והחריפה המתיחות — שהגיעה
לשיאה בחילופי־האש של היזם.
ממיפקדת חיל־האוויר נמסר, כי מאמצי
התיווך בין הפיקודים נמשכים( .כידוע נו קט
חיל־האוויר עמדה נייטראלית בסיכסוך,

מהטמה (אינני זאבי) גנדי
מאחר ותזמורתו הופיעה השבוע, בתיבת־נוח,
בלא התנגדות) .נמסר, כי מפקדו החדש
של החיל עושה עתה אצל ראש־ה־ממשלה
במאמץ לשכנעה, כי תאפשר ללהקת
פיקוד המרכז להופיע בשירה יש לי
אנס בסיירת־פנס בפסטיבל שירי אנסים
תש״ח—תשל״ג.

אתו אני נו ל דנו מאשך
את ואני נולדנו מאשך,
את ואני נולדנו בתש״ח.
אמא התפתלה ואבא קצת נשך,
פה היא התעקשה ושמה הוא משך.
הקרב היה קשה, אלים וממושך,
אמא נאבקה באומץ ללא חת,
או-טו־טו כמעט נדחינו לתש״ט.
מזל שאבא הוכיח דבקות במטרה,
ניצל את עליונותו (המוסרית) ולא הירפה,

לא נשכח זאת לעולם —
אבא והמנדט גמרו באותה שנייה,
וכשאבא ק ם —
קמה המדינה.

--ממי שנתו של מייסדו: בבניין הארץ ניוחם !

ד״ר זוארץ
(בבית־בושת בנאפולי)1973 ,

אושרו עיטורים חושים לשוטרים

בלי לפגוע בזכויו ת
הופתעתי למצוא, נעמוד 7של גליון
שביעי של פסח, בכתבה על מעיינות ה מרפא
בחוף ים המלח, תמונה בה מצולמים
אני, בתי מיכל בת ה 13-וחברי
מר טיטצק יוסף, ובדבר ההסבר לתמונה
כפי שמופיעים בעיתונכם נאמר כי :
״אורחים חדשים הפוקדים באחרונה את
האמור הם תיירים חולי עור מדנמרק.
לפני שגילינו את ים המלח בילה כל
אחד מאתנו שלושת חודשים נשנה ב-
סנטוריום סגור.״ הנני רואה בעובדה כי
הדבקתם לי ולבתי ״תוארי כבוד״ של
חולי עור ומאושפזים נסנטוריום סגור
משום פגיעה בשמנו הטוב.

ישראל קורנגולד, ירושלים
(״ידיעות אחרונות״ )10.5.73

קוראים הפותכים למערכת,
או בכלל, מתבקשים לכתוב
קצר, חזק ולא־אלגנטי.
עדיפות תינתן לדברים טו

לבית־הכנסת הגדול
בת״א

דווש חזן
כישורים :
מימין לשמאל: עיטור המגרד, עיטור המפצח, עיטור המצל!* ועיטור המדווח
בעקבות הנהגת עיטורי הצטיינות
בצה״ל הוחלט להעניק עיטורים גם
לשוטרים שיבצעו תפקידם מעל ומעבר
למצופה.
עד עתה הוחלט על הנהגת ארבעה
עיטורים: והם:
עיטור!המרווח -עיטור זה יוענק
לשוממת) על מעשה דיווח שנעשה
בנוכחות בעלי־הרכב! ,תוך גילוי תר
שיה והרשות, שיש בהם משום אות
ומופת.
צבעו — אדום עצבני עם ורידים
כחולים במצח.
פסוקו — ״ויטעו בני ישראל ויחנו״
(שם כ״ג.)14/
עיטור המגדר -עיטור זה יוענק
לשוטר אשר יבצע 24 גרירות
ומעלה, בפרק זמן שלא יעלה על

שע> בנ>ם
ת ק הינ ה
בעקבות בנו של רב־אלוף פשה דיין
ובנו של יצחק שדה — זכינו עתה לבתו
של רב־אלוף יגאל ידין. לה לא נראה כי
היה: צורך בעריכת מיצעד צבאי בירוש לים—
צבא שאביה כל־כך שקד על פיתוחו.
אין להתעלם מן השאלה המרה: מה
להם, לבני הדור הצעיר, שקמו נגד כל מה
שהיה קדוש להוריהם ז האם רק הרצון
להיות מקוריים, חדשניים, מהפכניים?
או שמא נעוצה האשמה גם בדור־האבות,
שלא השכילו להעביר את האידיאלים של הם
בירושה לצאצאיהם.
אולי גרמה לכך, בעקיפין, גם התרחקו תו
של פרום׳ ידיו מן החיים הפוליטיים
בארץ — אל חקר קדמוניות־ארצנו. ביום
בהיר אחד קם הוא — ואין הוא יחיד בין
בכירי ובחירי אזרחינו ומנהיגינו — וניתק
עצמו ממציאות חיינו היום־יומיים.
אולי נעימים יותר העיסוקים בתקופת
בר־כוכבא, אך למחדל יש מחיר. מחיר
לא נעים כלל ועיקר.
ש. עפו, רמת־ גן
(מתוך ידיעות אחרונות )13.5.73

זאת, ועוד :
האם לא גרמה התעניינותו של שרץ־ו־ביטחון
באיסוף־עתיקות לכך שבנו התרוצץ
ברחוב במקום ללכת לבית־הספר ולהיות
בן־אדם?
האם לא גרמה להיטותו של מר דיין
אחר נשים צעירות לכן שבן־אחותו המוזנח
והנבון החל כותב דברי־בלע כנגד
ערכי העם והאומה?

אולי נעימים יותר העיסוקים כנשים
ובעתיקות -אך לבל מחדל
יש מחיר, ויפה שעה אחת קודם.

הצגה שנייה ומטה, תוך חירוף־נפש
ודבקות במטרה. העיטור גתרם ע״י
איגוד הגוררים, במסגרת המסע להחדרת
תודעת הגרירה ולהעלאת פיריון
השוטרים.
כסרבן יוענק עיטור זה לשוטר ש יגרור
אשה או איש בשערותיהם, בעת
מילוי תפקידו, מכיכר־ציון ועד למיג־רש
הרוסים ועד בכלל.
ציבעו — כחול מהבהב.
פסוקו — ״ויאמר מלך גרר״ (שם
א׳ .)31
עיטור המפצח -עיטור זה
יוענק לשוטר על מעשה פיצוח-גול-
גזלת שבוצע מתוך קור־רוח ושמחה-
לאיד, מעל ומעבר לדרישות התפקיד.
רקע אדום לעיטור זה יינתן לשוטר
שביצע פיצוח באשה תוך גרירתה

(כמפורט לעיל).
ציבעו — שחור עם כוכבים מנצ נצים
וציפורים מצייצות.
פסוקו — ״למפצח שיר מזמור״
(תהילים נבו״ט .)122
עיטור חמצלף -עיטור זה יוענק
לשוטר על מעשה צליפה ו/או
הצלפה שבוצע תוך חירוף נפשו של
הקורבן ובתום־לב. עיטור המצלף (צליפה)
יינתן לשוטר, שמתוך טעות ומתוך
יריות באוויר בזווית של ,45 פגע וחיסל
שישה חשודים ומעלה. את עיטור
המצלף (הצלפה) יקבל שוטר שהצליף,
תוך כדי חקירה, בחשוד, עד כדי שינוי
מוחלט של קלסתדו והתאמתו לקלסת־רון
המישטרה.
ציבעו — שחום מנוקב עם פס.
פסוקו — ״נקבים נקבים, חלולים
חלולים״ (שם קי״ז 9מ״מ).

* לאחר שירות מתאים בצה״ל.
¥נקיא בפסקי-דין הלכתיים
של חרב-חראשי.
* נוח לשיכנוע.
* רצוי קול נעים.
מתאימים יפנו אל :

הרכ-האלו!? ש. גורן
הרב הראשי לישראל
הרב הראשי לתל־אביב
רב ביהנ״ג הגדול בת״א

נועז יו תר מקי צור
שולחן ערוד!
מרתק יו תר
מ״ד״ר זיוואגו״!

כ ל הזכויות שמורות
פעם׳ כך אומרות האגדות ואמא
שלי, היתה לכולם זכות דיבור. אחר־כך,
כשגדלתי גם בגרתי, נתברר לי
לפתע כי את זכות הדיבור צריך לק נות
בדם.
״תראה,״ אמרתי ״זה לא בסדר.״
״רגע!״ הזדעקו האנשים ״בצבא
היית?״
הייתי. מר. לעשות?!
״ובמלחמה?״
נו, מה לעשות — מוכרחים היו לתת

לי זכות דיבור.
עברו שנים, חלפו ימים והעם נוכח
לדעת שלהיות בצבא (ואפילו, בצנח נים)׳
וגם להילחם במלחמה (ואפילו
על שיחרור ירושלים) — זה לא מס פיק
כדי לקבל זכות דיבור.
״תראה,״ אמרתי ״זה לא בסדר.״
״רגע!״ מזדעקים האנשים ״בשואה
היית?״
לא. ואני נורא מצטער, כי עכשיו
גם לי אין זכות דיבור.

הייתי בעלה אבירן לילי של סיפורו של משורר תמים
שנלכד בציפורניה של נת
כפר אדמונית ולוהטת
ב 17-המשכים.
״...סומררתי מעונג. בוהן רגלי השמאלית
היתה נעוצה עמוק-עמוק
בישבנה, אותו ישבן שישב ולמד
את שירי נעל-פה. רטט ענוג חלף
בגווי החטוב...״

החל מן השבוע הבא
ב־״ 200 הארץ״
הומו עוד היום אצל מוכר
העיתונים שלך
פרסי מיספרים יוגרלו בין
הפותרים נכונה.

1סקהגבע
ל עי רי תתל ־ אביב שהיה כיום
עשוי להופיע ן
לעיריית תל־אכיב ולשמש כסגנו של יהד
רכינוביץ׳.
גבע יעמוד כנראה בראש גוף שישא את התואר
את״ר — אזרחים תומכי רבינוביץ׳ ,שינסה לגייס
תמיכה לחידוש בחירתו של רבינוביץ׳ כראש־העיר
בקרב אנשים שאינם מתומכי המערך.

נ ש קפ ת ס כנ ה
להפסקת האש
למרות שמאז מיצעד יום העצמאות של
צה״ל נדמה כי הרוחות כמרחב נרגעו ואין
מדברים עוד על סכנת חידוש האש בקווי
החזית כין ישראל למדינות ערב, מעריכים
משקיפים כי סכנת׳ההתלקחות טרם חלפה.
לדעת משקיפים ינסו הערבים לפעול ערב פגישת
ברז׳נייב—ניכסון על מנת לאלץ את שני מנהיגי המעצמות
לפעול בדחיפות למציאת פתרון במזרח ה תיכון.

מן הנמנע כי פעילות הפגנתית תי
ערף עוד כסוף שבוע זה.

ק שיים ת ק צי ביי ם
ל קו פ ת־ חו לי ם
קופת־החולים ההסתדרותית עומדת כפני

קשיים תקציביים חמורים לשנה זו. בסוף החודש
הנוכחי יסתיים תוקפו של התקציב הזמני ש אושר
ע״י הוועד המפקח למשך חודשיים, אחרי שהתברר
כי הדרך היחידה לכיסוי הגרעון בסך 120 מיליון
ל״י היא באמצעות גביית מיסים נוספים מחברי ההסתדרות,
בסכום כולל של 40 מיליון ל״י בתמורה
למענק ממשלתי נוסף שיסתכם אף הוא ב־ 40 מיליון

תוכניתם של ראשי המערך להטיל ״דמי
יוקר״ על חברי ההסתדרות ובדרו זו להימנע
מהצורר כדיון בולל בוועד־הפועל על
הרכב המם והשימוש בו — הוכשלה על•
ידי סיעת העולם־הזה — כוח־חדש בוועד

ראש־הממשלה גולדה מאיר שיצאה בראשית השבוע
משורת בדיקות בבית־חולים, החליטה לבטל את
כל ההופעות הפומביות שנקבעו לה למשך החודשיים
הקרובים. בין השאר ביטלה גולדה הופעה באסיפה
הכללית של עיתונאי ישראל.

מקומותת ריקי
על מנת שלא להותיר מקומו
ריקים ם כבמסלול
המין
כמות שנכנו כשולי
המיצעד, הופיעו לול אנשי מישרד התיירות ערב המיצעד בקמ
וחילקו להעברית

פוס של האוניברסיטה העכרית,
סטודנטים מאות כרטיסים שנועדו למכירה,
חינם אין כסף.

סערה ס בי ב
פסק ־ דין פולי טי
הליגה לזכויות האדם בישראל עומדת למחות בפני
בית־המישפט העליון על פיסקה בהחלטה שנתן השופט
המחוזי בתל־אביב, שלמה לובנברג, בקשר לסיב־סוד
על השליטה בליגה, בין ותיקיה לבין אנשי המיש־מרת
הצעירה של מיפלגת העבודה שניסו להשתלט
עליה.

בהחלטתו קבע השופט בין השאר :״הליגה
לזכויות האדם והאזרח נמצאת עתה
בשליטת אנשי רק״ח ואחרים, שאינם חשים
נאמנות למדינת ישראל כצורתה הנוכחית,
יהודים כערכים.׳׳
בעירעור שהוגש על החלטת השופט, באמצעות
עורך־דין אהרון ברקאי, נאמר כי ״קביעה זו אינה
נכונה, מעליבה ופוגעת.״

מוע מדי ע ר בי
ב ר שי מתהע בו ד ה

גולדהמפ סי ק ה
הו פ עו ת ב צי בו ר

ל״י הכרטיס, לא נמכרו, וזאת למרות מסע הפיר־סומת
הנרחב שנערך בין התיירים שהגיעו ארצה בחודש
אפריל.
ראוי לזכור כי יוזמו העיקרי של מיצעד צה״ל
היה שר־התיירות משה קול, שטען כי המיצעד עשוי
להגביר את תנועת התיירות לארץ ביום העצמאות.

״שידורי ה שלו ם״
שלא״ב נתן
טייס השלום אייבי נתן, שאחרי
שנות הכנת רכות השיט את ספינת
השידור שלו ״שלום 1״ לאגן ה-
ים־התיכון, החל כשבת האחרונה
בשידורי השלום מתחנת השידור
הפיראטית שעל גבי אנייתו.
שידורי השלום של אייבי החלו
מעל גבי הספינה בהפלגה ממר•
סייל לקפריסין, ונקלטו כצורה
קלושה כישראל. החל מיום חמישי
הקרוב ניתן יהיה לקלוט אותם
כבירור בתדר 1540 בגלים הבינוניים,
אחרי שהספינה תטיל עד
גן מול חופי אל-עריש שכמידבר
סיני.

לא מן הנמנע כי לראשונה יכללו מועמדים ערביים
ברשימת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת השמינית,
וזאת בנוסף לערבים המופיעים ברשימות המיעוטים
הקשורות למפלגת העבודה.
אחרי שבפעם שעברה נכללו ברשימת המערך ל כנסת
מועמדים ערבים מטעם מפ״ם, גובר הלחץ

כמיפלגת העבודה להכליל כרשימת המערך
גם שני מועמדים מבני המיעוטים, אחד ערבי
ואחד דרוזי, על חשבון המקומות של מיפלגת
העבודה ב־ 60 המקומות הראשונים ברשימה.

הפועל, שתבעה דיון במליאה. ראשי המערך
בהסתדרות חוששים להביא נושא זה
לדיון כשנת הבחירות.
עתה מבקשים ראשי המערך את הסכמת שאר
הסיעות להעלאת מיסים רק על בעלי הכנסות הגבוהות
מ־ 650ל״י לחודש ועד למקסימום של אלף ל״י.
תוכנית זו תבטיח רק 20 מיליון ל״י נוספים לתקציב
קופת־חולים.

צפו׳ קרע
ב ,.חזי ת העומאד״
צפוי קרע באירגון השמאלני הקטן ״ברית־השמאל״
המורכב מפורשי מפ״ם בהנהגת יעקב ריפתין. חבר
קיבוץ רוחמה, גרשון רבינוביץ, פרש למעשה מן
הברית על רקע התנגדותו של ריפתין לחזית משותפת
בבחירות עם סיעות שמאל אחרת בהסתדרות. ריפתין

חותר בנראה לחזית משותפת עם רק״ח.

כ ר טי סי ד מי צער
חו ל קו ל ס טו דנ ט׳
מיצעד צה״ל עבר כאן

מאות רבות של כרטיסי ישיבה למיצעד צה״ל
בירושלים, שנועדו למכירה לתיירים, במחיר של 21

העיקר, שכנות טובה!

פרסו ם ד״ר יעקבסון

שפוך מעט חלב על
״פיצפוציאורז״והאזן
לפיצפוצים ולנפצוצים
העליזים שהם משמיעים !
ארוחת בוקר עליזה
וטעימה להפליא וכמובן...
מזינה! אפשר גם להוסיף
מעט סוכר לפי הטעם
ופירות: תותים.בננות,
תפוזים או כל פרי אחה
לאכול בבוקר. להגיש
כליפתן בארוחת הצהריית
להגיש לארוחת ערב בהדרת
או אפילו ארוחת לילה.
אפשר גם להגיש עם מיצי
פירות במקום חלב
״פיצפוצי אורד-קלי ם
לעיכול, מוכנים מיד להגשה
ואין צורך בבישול.

״פיצפוצי או ר ד מוצר עילית של

העודס הזה 1863

שם עולמי-
שיא עולמי.

שם הולך 1שס בא -
לעולם ראשון׳סאבא״
מוקלט• ,סאבא*
מושקע מיטב הידע העולם׳.
מקלם׳ ־סאבא החרשים
טותאסיט ב0י1וור להוא׳ הארץ.
הסווה ופלאה -
צליל וז וח -עיצוב סודרו׳.
דום׳ 1973 לאספקה ס״דיח.
סאבא להשיג בבתי המסחר הסובחרים. סוכנות ם רכזיוז ביח ״סאבא״
רח פרישמן 52ח־א טל 240285 .שרות מהימן ע*י ״סאבא׳ שרותים.

רק ט כ עי הוא שפרשת ווטרגייט המזעזעת את אשיות
המימסד האמריקאי ומכה גלים בכל רחבי העולם החופשי, מעוררת
הדים רבים גם בישראל. לא רק הקשר ההדוק בין ישראל
וארצות־הברית, או התלות של השלטון הישראלי בנשיא ניכסון
הם הגורמים לכך. טבעי הוא שנוכח גילויים כל כך חמורים ומרעישים, יעשה כל אזרח
חושב במדינה דמוקרטית את חשבון הנפש שלו, יקיש היקשים, יערוך השוואות,
ויציג לעצמו את השאלה: האם דבר כזה יכול היה להתרחש במדינה בה אני חי?
למעשה ניתן לחלק שאלה זו לשניים. החלק הראשון מתייחס לפרשה עצמה,
לשערוריית הציתותים, ההאזנות, הפריצות, ההשמצות, הטישטושים והלחצים שהופעלו
על״ידי יועציו של הנשיא ניכסון במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות. האם תופעות
אנטי־דמוקרטיות מעין אלד, יכלו להתחולל גם בישראל?
סידרי המימשל בארצות־הברית שונים מאלה שבישראל. יחד עם זאת הולך ומתבצר
גם בארץ שילטון מוחלט של אשר, אחת, ובצירו השילטון המוחלט של קומץ עסקנים,
המבוצרים במוקד המיפלגה האחת הקובעת.
אין בפרשת ווטרגייט אף מעשה אחד שלא יכול היה להתבצע בישראל של היום.
נכון, למרות שבמרוצת 25 שנות המדינה נחשפו מעשים המזכירים את פרשת
ווטרגייט — כמו גילוי מכשירי ההאזנה שהוטמנו בידי שירותי הביטחון בשעתו בשולחן

אולמי תצוגה

ת״א: סלון מרכזי בית אל״על, רח׳ בן־יהודה 32
חיפה: צנטנר, רחוב הבנקים 13

יד־אליהו, תל־אביב

החל ממזצ״ש 9.4.73
8.45 — 5.30
יום יום 2הצגות
8.45
כמוצ״ש הצגה אחת
כרטיסים מסומנים במשרדים בכל הארץ
להקה חדשה 1בתבנית חדשה !
הבדור לכל ה מ שפ ח ה!
פד םום בלקין

קלעת בול! אצדנו תקבר נוסי
ער הטיול שיו לאירופה! 233120 231220

02—228976
053—22881

אין צורך ללכת אל ה״מיסיונרים״
כדי להכיר את חייו, מאבקיו ותורתו
של ישו הנוצרי, להביו את גורלו
ולהוקירו כאחד מגדולי בניה של
האנושות ושל העם היהודי.

קרא את הספר
לשמיים דרכים
מאת זלמן חן
הוצאת ״ מלואיי בע״מ תל־אביב
תכיר את ישו הנוצרי טוב יותר
משמתיר לן ה״מימסד הדתי״
היהודי ונכון יותר משמאפשר לך
ה״מימסד״ הנוצרי.
להשיג בחנויות הספרים

04—241806
057—71643

גבר מתקדם ובלתי שיגרתי במיטב
שנותיו — מעונין באשד. צעירד( ,בסביבות
גיל ה־ — 30 בחורה, אלמנה
או גרושה) למטרת התקשרות רצינית.
רק בעלת רמה או השכלה רחבה המגלה
התעדנות ערר, בכל הבעיות האק טואליות
של החברה האנושית (פוליטיות.
סוציאליות, תרבותיות, אקולותשובה
גיות
וכר) באה בחשבון!
מפורטת מובטחת לכל פונה. לפנות
לא. צ .ת.ד 4580 .ת״א — ולמסור
כתובת־דואר ולא מספר טלפון.

עבודתו של מנהיג מפ״ם מאיר יערי — הרי שום דבר במימדים של פרשת ווטרגייט
טרם נחשף בישראל. יתכן שזהו רק מיקרה. יתכן גם שההסתאבות המוסרית של השילטון
בישראל עדיין לא הגיעה למימדים באלה.
המילה הקובעת היא :״עדיין״ .כי השילטון המוחלט הולך ומתבצר במדינה, והוא.
מוכרח להביא לשחיתות מוחלטת של האוחזים בו. מבחינה מוסרית, אין בבר כיום
לעסקני הצמרת שום היסום ים ואין הם בוחלים בשום אמצעים.
משום בך, באשר יצא השבוע מעריב במאמר ראשי נגד הדבקת התווית של ווטרגייט
לתופעות ישראליות -,היתד, זו הצטנעות מיותרת .״מה הקשר בין ההתדמות של ספיר
לבין ווטרגייט?״ היתמם מעריב ,״כלום נערכו פריצות למשרדים זרים, כלום אורגן
ציתות לשיחות טלפוניות. כלום זוייפו ניירות ואורגנה רשת־ריגול?״
לא ד,ציתותים והזיופים הם המאפיינים את ווטרגייט. מה שקומם את דעודהקהל
בארצות-הברית ועורר את זעמה הם הזילזול המוחלט בחוק, בכללי ההגינות הציבורית
ובדמוקרטיה כפי שהתגלו בפרשת ווטרגייט. התחושה שלשליטים מותר הכל ומטרותיהם
מקדשות את כל האמצעים, הניצול לרעה של השררה — הם המאפיינים את פרשת
ווטרגייט. מבחינה זו אין כל הבדל בין ווטרגייט לקרנות ספיר, לשוד העתיקות של
משה דיין ולצורת העברת חוק שוד הקולות של בדר־עופר.
השאלה השניה המתעוררת נוכח פרשת ווטרגייט היא: האם התגובה על מעשים
מעין אלה היתד, דומה בישראל לזו המתחוללת עתר, בארצות-הברית?
פרשת ווטרגייט מוכיחה שהשחיתות והעריצות יכולים להגיע בארצות־הברית
למימדים עצומים. אבל היא מוכיחה גם את עוצמת הכוחות הנגדיים. למרות נסיונות
השיחור וו־,סחיטה, למרות הלחצים וההכחשות הטוטאליות, פעלה העתונות האמריקאית
בצורה מזהירה לחשיפת הפרשה. בתי־המישפט עומדים במיבחן. הקונגרס מתעורר. אפילו
מיפלגתו הרפובליקאית של גיכסון אינה נותנת לו גיבוי וחסינות מוחלטים.
ומעל לכל: דעת־הקהל הנזעמת תומכת בכל הגורמים האלה, מדרבנת אותם ודוחפת
אותם קדימה.
האם קיימים כוחות נגדיים כאלה בישראל?
יש מקום לספיקות חמורים, אבל אין מקום לאותה אופנה מאזוביסטית שפשטה
לאחרונה בארץ, ושפובליציסם מעמיק במו בועז עברון בידיעות אחרונות היה לה לפה,
לפיה בארץ אין שו ם בוהות נגדיים, אין עיתונות, אין כנסת וכר.
רק עתון אמריקאי אחד היה פעיל בגילויי ווטרגייט והוא קוצר עתה את התהילה
על התמדתו ועל אי הזנחתו את הפרשה. ד,וושינגטון פוסט ראוי לכל התהילה. עם כל
הענווה, הרי כל עוד קיים בישראל השבועון המסויים, מובטח שיד,יד, גם בישראל
עתון שאינו נרתע לפרסם את כל שחיתויות השילטון והשליטים. פרשת מלחמתו של
השבועון המסויים בנושא עתיקות דיין היא דוגמא מובהקת לכך.
הכנסת עלובה יותר מן הקונגרס האמריקאי, כגוף. אבל יש בכנסת חברים העולים
על כל סינאטור אמריקאי במלחמה נגד השחיתות.
השאלה העיקרית היא, במובן: האם דעודהקהל הישראלית תעמוד במיבחן כזה?
האם אין היא שקועה כבר בתהום כזאת של אפאטיה, של אדישות מיואשת׳ של ציניות,
עד כי שום פרשת־שחיתות לא תעורר אותה מריבצה?
אילו היתד, התשובה ״אכן, כך זח״ — היינו צריכים להתייאש מן הדמוקרטיה,
ולכבות את האור. אולם תשובה כזאת אינה נכונה. אין שמץ של ספק שלמרות כל
האדישות והתיסנול בחיי יום-יום, במיבחן אמיתי תתעורר דעת־הקהל הישראלית באותו
זעם נמרץ ותקיף כמו דעת־הקהל האמריקאית.
תיתכן פרשת־ווטרגייט ישראלית. אך אם יוכח
אי־פעם שבצמרת המדינה פשטה מערכת בזאת של
רודנות ושחיתות — יקומו גם בארץ הבוהות הנגדיים
כדי לסלקה.
1>3 .זדח הז ה 18* 1

ירחון העירום האמריקאי ״פנטהאוז״
גאה בראש־הממשלה גולדה מאיר

4 -י צג~

בשיא הסערה סביב פיטוריו
של אל״ם (מיל ).מאיר
פעיל ממשרתו כמרצה באוניברסיטת
תל־אביב לפני כחודש
ימים, פירסם יהונתן
ג פן במעריב מאקאמה בשם
מאירקה, שהסתיימה במילים:
״הם פשוט לא מבינים את קינד
טי הדאגה במיצחך ואת אהבת
המולדת שרוקדת לך בחזה —
אז תן להם ללמוד לאטינית, כי
לא מגיע להם יותר מזה.״ כש סיים
פעיל לקרוא את המאקא־מה,
הזיל דמעות. הודה מאיר־קר
,.לאחר מכן :״פעמיים בבגרותי
ירדו לי דמעות. פעם
כשנפטר אבי ופעם כשקראתי
את יהונתן גפן.״
י להיות בת לאב מפורסם
זה בדרו־כלל די עוזר בחיים.
אבל לבתו של שר־התחבורה־והתיקשורת
שמעון פרה,
ציקי, לא עזר הייחום המשפחתי.
היה זה בביודהמלון
האילתי נפטון, בו התארחה
הבת. היא גילתה שאין בחדרה
מספיק מגבות. סילפנה ציקי
למרכזנית וביקשה ממנה ש תדאג
שיעלו לחדר עוד מגבות
.״כמה מגבות יש לך?״
התעניינה המרכזנית. ציקי :
״שתיים קטנות.״ ״זה מספיק
לך !״ קבעה המרכזנית.
האחרונים

0 :בשבועיים
מרבה שר־הביטחון
דיין להרכיב משקפי־שמש,
בעיקר כשהוא נמצא במקומות
פתוחים ומוארים. הסיבה: כ־שטיפל
השר בשיחים שבגן
ביתו בצהלה, חדר לעינו חומר
צמחי צורב, והוא סובל מדלקת
בעין, המכאיבה במיוחד באור
השמש.
0בזמנו התקיפה ראש-
הממשלה גולדה מאיד את
האירגון לשיחרור האשה :״ה־אירגון
לשיחדור האשה מלא
בטיפשות!״ אמרה אז- ,בין השאר.
הגליון האחרון במהדורה
האמריקאית של ירחון העירום
פנטהאוז מתייחס עתה לאותה
הערה :״למרות היותה סבתא
ועקרת־בית, הרי שראש ממ*
שלת־ישראל השיגה הרבה י ד
תר מאשר כל אשה המשתייכת
לאירגון שיחרור האשה
העזה אי־פעם לחלום.״ אחרי

משח

נשות האדונים

מדי שנה, ביוס־העצמאות, מציגים
אלופי צה״ל לא רק את נישקו
של צה״ל אלא גס את נשותיהם. בשורה של נשפי־וזג, כמו הנשף
שעורך הרטמכ״ל לפיקוד העליון של צה״ל בגן־אורנים בתל־אביב,
המחמאה, מטפל הירחון בציטטה
ואי־אפשד לטעון ש זו
דיעה של חזירה שוביניסטית.
הגברת מאיר מכירה, כסי
הנראה, בעובדה שאשה יכולה
להישאר אשה ולהגיע לקא־ריירה
עליוגה ביותר, אפילו
יותר מגבר. ובקשר לחזיר —
הגברת מאיר איגד, נוגעת בחזירים.״

0כל אדם והרעב שלו.
שש וחצי שנים אחרי אמירת
המשפט הרדיופוני שזיעזע את
המדינה, נפגש לאחרונה כתב
במחנה רנן שור עם הילדה
הרעבה מבית־שאן. מסתבר,
כי יסח כהן, כיום בת ,20
נשואה, ומתגוררת בחיפה, מודה
עתה, כי לא היתה אז רע

ריה

צעירה, רחל
בין דדו ובין
צ׳יק עצמו,

ג׳אבו מועדי

מופיעות נשות הגנרלים בכל הדרן בשמלות נשף הדורות. בתמונה,
מימין לשמאל: האלוף ישראל טל בחברת אשתו חגית; אלוף־מישנה
ברוך, נושק לאשתו ; האלוף אריאל (״אריק״) שרון ליד אשתו לילי
והרמטכ״ל, רב־אלוף דוד (״דדו״) אלעזר מול אשתו, תלמה.

מגן שר־התיקשורת הדרוזי, שישב
על בימת המוזמנים הנכבדים ב־מיצעד
צה״ל בירושלים, לא יכול היה להסתיר את התרגשותו
הגדולה. שעה שחיילי יחידת המיעוטים הדרוזית חלפו על פניו,
פרץ השייך בבכי, נאלץ להיעזר במטפחת כדי לנגב את דמעותיו.

עורך מעריב, פרסם השבוע
דיחו ^ י ה
בעתונו את תמונת אשתו ה|/

דיסנצ׳יק, כשהיא רוקדת הורה בנשף הפיקוד העליון,
יגאל ידין. מה שמעריב לא פירסס: תמונתו של דיסנ־בן
ה־ ,86 הרוקד הורה בין שתי נשים לא מזוהות.

בה :״מנהל בית־הספר שאול
המלך בבית־שאן אמר לי
להגיד את זה למיקרופון ״של
קול־ישראל,״ היא אמדה. מנהל
בית-הספר, בן־ציץ כהן,
דחה את טענותיה :״הבל הבלים
! לא אמרתי לה לומר
משפט כזה. אלה הם דימיונות־שווא?
לדעתי היא גם לא יכלה
להיות רעבה, כי באותו
יום היתד, תורנית־מטבח עד
שעה ,11 והיתה לה אפשרות
לאכול ללא תשלום.״

0אין לה מזל, לעיתונאית
דכורה נמיר. אחרי שהחלי־מה
ממחלת השפעת האנגלית,
נסעה לנוח בטהרן. שם היא
הוזמנה להיפגש עם הנסיכה
אשרפ, העומדת בראש התנועה
לשיחרור האשה בפרס.
סגן הניספח לענייני תרבות בשגרירות
ישראל שם, לקח אותה
במכוניתו לפגישה. דבורה,
שכבר התנסתה בחייה בשלוש
תאונוודדרכים שבאחת מהן

נפצעה קשה כשראשה נכנס לזכוכית
הקידמית של המכונית.
הוזהרה על־ידי בעלה יוסף
נמיר, שלא לשבת עוד במושב
הקדמי של מכונית. בפרס שכחה
את האזהרה, התעוררה ב־בית־חולים
עם זעזוע מוח. היא
הוטסה לארץ במטוס אל־על
ואושפזה בבית־החולים איכילוב
בתל-אביב.
0אחרת המאושפזת באי־כילוב,
נשכחת ועזובה, היא
ציפורה שרת, אלמנתו של
מי שהיה ראש ממשלת ישראל
משה שרת ז״ל. ציפורה, ש התגוררה
אחרי מות בעלה
שנים רבות בדירת חדר בקומה
רביעית, עד שהוכנסה
לבית־אבות, חשה לפני שבוע
ברע והועברה חסרת־הכרה ל-
איכילוב והתקבלה שם כשרוב
העובדים אינם יודעים כלל
פי היא.
! 0הבדרן והמנחה שמואל
שי התארח לאחרונה בביתו
של סופר ידוע, המפורסם ב-
קמצנותו הגדולה, המגיעה עד
לידי כד שהוא אינו נוהג לכבד
את אורחיו. להפתעתו של שי
פנה אליו הסופר ושאל אותו:
״.מה תשתה, חם או קר?״
תשובתו של שי היתד ,״קר!״
כעבור דקות מספר הגישה לו
אשת המארח כוס מים קרים.
פנה אליה שי ושאל :״ואם
הייתי מבקש חם — היית עושה
לי אמבטיה?״

פסוקי השבוע
+מפקדו היוצא של
חילייהאוויר, האלוף! מוטי
הוד, ערב פרישתו מצד,״ל:
״ההישג הגדול ביותר של חיל-
האוויר עוד טרם הושג. ההישג
הגדול ביותר יהיה כשחיל־האוויר
יביא את השלום!״

• מפקד חיל־האוויר
לשעבר, אלוף >מיל ).עזר
וייצמן, על השינויים שחלו

בצה״ל מאז שהוא עזב את
השרות :״השערות גדלו —
והחצאיות קצרו.״

מכתבים

צעירי העולם הזה —
כח חדש
כמוצ״ש, ל״ג בעומר,19.5.73 ,
כשעה 7.00 כערב, תיערף

מדורת שלום
כשפת ימה של תל־־אביב
(מול מלון ״דן״).
כמדורה ישתתף

ח־כ אורי אבנר׳
ואורחים נוספים.

להתראות
אסור לשכוח !

מצורפת מחאה נגד חוק חלוקת המנדטים
לסי הצעת באדר־עופר. מטרת המחאה
היא לא לתת לשיכחה להיתפס בזיכרונם
של האזרחים ולעבור לסדר -היום, כפי שנעשה
עד עתה בהתעוררותן של שערוריות
ומזימות בארץ.
על המחאה חתומים כ* 400 מורים, מרצים,
סטודנטים וסתם אנשים ברחוב, תוך
ציון והדגשה שחתימותיהם ימסרו ליו״ר
הכנסת וישלחו לעיתונות.
בלב כל החותמים, היתר. המישאלה:
אסור לשכוח!
לכן פונה אני, בשם החותמים על מחאה
זו, אל כל אזרח במדינה, לא לתת יד
למזימה — אם תוך פירסום מכתבים ומאמרים
בעיתונות, החתמת עצומת־מחאד.
ובצורה המעשית -ביותר ביום הבחירות.
צכי צלר, באו־שבע
• הקורא צבי צלר, צירף למחאה 381
חתימות.

רות הצעות אי־אמון בכנסת, ומדי פעס
להעביר איזה חוק קטנצ׳יק שיאפשר למערך
לשמור על הרוב שלו ולאחוז את
השלטון בידיו.
זוהי הצביעות של גח״ל.
יעל,כ טימכרג, תל־ אביב

אתם מנהלים מאבק מתמיד בהיעדרות
חברי־הכנסת מישיבות המליאה.
העובדה היא שלישיבות מופיעים לרוב
חברי הכנסת ממיסלגות האופוזיציה הקטנות.
לכן,
לדעתי, במיסגרת מאבקכם, אתם
צריכים לארגן את אותם ח״כים מעטים
המופיעים לישיבות, שלא יופיעו לכמה
ישיבות, ואז נראה כיצד תיראה הכנסת.
הרי חוץ מהיושב־ראש שחייב להופיע, היא
תיראה כמו ביום פגרה.
צבי צומכרג, תל־אביב

כי״ם לספרות נשים כשיטות
החדישות ביותר
וע״י צוות מומחיות.
תעודות מוכרות למסיימות.
פרטים בטלפון .04—81301

גזל הקולות של המיפלגות הגדולות
אינו בהצעת באדר־עופר. לא עודפי
הקולות הינם הבעייה של הבחירות.
הבעייה הרבה יותר מורכבת ועקרונית:
רוב הציבור אינו יודע למי להצביע. הוא
מודרך ע״י אינסטינקטים רגשיים וקוני
קולות מיקצועיים.
לכולנו זכורים ימי
מפא״י של בן-
גוריון . .משרתיו השנהנו מקצועיים אישיות מהטבות מרובות
— היו מביאים
חמולות שלמות
להצביע. רוב אנשי
החמולה — פרסי-
טיבים שאינם יוד־יעים
מימינם ומשמאלם,
זרקו את
הפתק לקלפי מבלי מטדון להבין את משמעות
האות.
רוב אזרחי המדינה, כיום ,״בורחים״ מפוליטיקה.
גם המשכילים שבהם. הרוב
איינו יודע מה היא מיפלגה ימנית ושמא-
לית. עובדה: רוב בוחרי גח״ל באים
משיכבות נחשלות של מיעוטי יכולת ד
פועלים. ולהפך: רוב העשירים, המתעש רים,
מצביעים בעד מיפלגת העבודה, ר
תורמים לקרן ספיר.
אך מה שמעציב מכל: גם בבחירות אלה
נראה בוודאי חמולות של אנאלפבתים,
עולים־חדשים — המצביעים כעדר צאן
כמצוות מנהיג העדר. נראה ערבים משוחדים
המצביעים בעד המפד״ל וגח״ל.

מאיי מטלץ,

מעניין מה תהא עתה תגובתכם עם
הצלחתו הבלתי רגילה של מיצעד צח״ל
בירושלים הבירה?
לשאלה זאת יש משנה תוקף לאוד כל
השמצותיכם וגינוייכם נגד ראשי המדינה
שיזמו ותמכו במיצעד.
אנא זכרו! ההחלטות בשאלות הבים חון
מתקבלות במקום וע״י מי שהועדו לכך,
ולא במערכת העולם הזה.
נ. גיא, ירושלים

דיבור

תגובה
על המיצעד
הזרוע המזויינת

דוגרי

הבחירות

מתקיים בשעות הערב

הח״כים

ל?!ראת

בסלון..ס]1יה־

היעדרות

ואומר ש״אם נעמיס עלינו בעל כורחנו
מעמסות בטחוניות, כלכליות, מדיניות וחברתיות,
בסופו של דבר המדינה שלנו
לא תהיה שלנו.״
על כן נתונה הערכתי לפינחס ספיר,
על קומו מדי סעם לצנן את חמומי המוח
שבתוכנו.
מאשה פורמן, רמת־נן

מבקר המדינה העריך כי במערכת הביטחון
מתקנים את הליקויים מהר יותר
מבכל מיגזר אחר.
זה מזכיר לי את הפירוש שפירש שופט
את דברי הקטיגור לנאשם :״עם כל

״העולם הזח״ ,1862״חמיצעד
הנגדי״ ,על ההפגנה שערבו תלמידי
החוג הדרמטי של אוניברסיטת
ירושלים, נגד קיום ח-
מיצעד.

סמל מסחר
הציור המצורף גזור מביטאון חיל־האוויר משנת .1957 שאלתם של שני המומחים
בציור — היא השאלה.
התבשרנו על גליל, שהוא הטוב ביותר בעולם. ומה עם עוזי שבזמנו חיה הבי
טוב! כנ״ל בנוגע לספינות שרבורג ורשף ובן הפגז הרב תכליתי, רב התהילה ועוד
מתוצרתה של התעשייה הצבאית, שהיא הסמל המיסחרי של המדינה.
אנו מציגים את אנואר אל־סאדאת כמבולבל — ולא היא: הנה בנאומו האחרון
הצהיר קבל עולם, כי תקציבי הביטחון אוכלים כל חלקה טובה, ולכן הפיגור במצריים.

שמואל אשי, קריית־זזייס

רמת־גן

הצביעות
של גח״ל

גרבונים

...חג חר • 1חוו1
ג ת חי סזר

ג ג אי סזו ג אז ! גמייטונים ארכונים י אקסטרזני

כשאני קורא מדי יום ביומו את המודעות
שמפרסם גח״ל בעיתונות ושבהם הוא
משמיץ ומגנה את
הממשלה ואת מדיניותה,
אינני יודע
אם לצחוק או לבכות.

איזו מיפלגה
מוציא גח״ל עש רות
אלפי לירות
למימון מודעות בעיתונים,
כדי להציגה
כחסרת אחריות?

מי טורח גח״ל
טימכרג
כה להשמיץ ולבזות?

המערך, שלו הוא העניק כעת 3—4
מנדטים חינם, במתנה, על-ידי מתן יד
להצעת חוק באדר—עופר.
אני מתחיל לאט לאט להשתכנע כי
לגח״ל היה שיקול טוב כדי לעשות זאת,
כי גח״ל איננו חושב להיות כלל, אי-
פעם, אלטרנטיבה למערך.
נוח לגח״ל לשבת כך על ספסלי האו פוזיציה,
לצעוק ולהשמיץ בעזרת עשרות
אלפי לירות את המערך, להגיש לו עש-

הכבוד,״ אמר השופט ,״בשפת בני־אדם
פירושו שאתה משקר.״
קטונתי מלתת עצות — אבל זאת השפה
הנכונה במקום הנכון. היות ואנשי הצבא
אוהבים דיבור דוגרי, צריך לדבר איתם
בשפתם הם.
;תן שטיין, נווה־שאנן. חיפה
הברזות ספיר

בימים האחרונים נתפרסמו דבריו הגלויים
של שר־האוצר פינחס ספיר וכתוצאה
מהם הוכו בוודאי רבים בתדהמה.
ספיר ניפץ במחי-יד את אשליותיהם של
אנשי א״י השלמה ושל משרטסי מפות
הגבולות למיניהם.
הוא מפריח את הדעה בי על ישראל
לנהוג בשטחים כאילו היא ממשלת קבע,

בכתבה על ההפגנה נגד המיצעד, הסבירה
אורלי עפרת, בתו בת ה* 24 של זד
רמטכ״ל לשעבר ייגאל ידין, שהיתד. בץ
14 המפגינים שנעצרו :״אני וחברים אחרים
בחוג הרגשנו צורך למחות נגד דד
מיצעד הצבאי. לדעתנו היד. צורך במיפגן
כולל של הישיגי המדינה בכל התחומים,
לא רק הצבאי.״
יישר־כוח לאורלי וחבריה, על האומץ
להאבק בזרוע המזויינת של גולדה ונגד
השוביניזם.
עוזי רוזן, עתלית
חצטייגות במפות

אני מכיר את החייל שקיבל מכות בהפגנה
בירושלים ושתמונתו הופיעה ב-
עיתונכם.

זה חיים הימלפרב, סמל ביחידה קרבית,
שהיה בדרכו לקבלת אות־הצטיינות, ובלל
לא השתתף בהפגנה.
קורא, ירושלים

רווקה ותיקה, ובמקום לחשוב על לימודים,
היא כבר חושבת על בעל.
אחת מני רבות, תל־אביב

התפתחות

סלידה ופתילה

מהירה

״העולם הזח״ ,1860״זוארץ״ —
הצלפה סאטירית בעורו* מודעה
האומרת :״לחשומר הצעיר, בנפול
שניים מבניכם בפעולה המזהירה
בביירות: מי יתן ויילכו כולם
בדרכם, ולא יסטו אל דרך העקלקלות
של הבגידה. חתום: נאמני
שלמות הארץ.״

בסידרה שלכם על הרווקות, אינכם מסבירים
את הבעייה בצורה הנכונה. יש לי
רושם שאתם די מבולבלים בנושא.
מי אמר שאיו מספיק גברים? אולי
בדיזנגוף ובסביבה חסר. אבל בשאר המקומות
בארץ, ברוך השם, המצב די בסדר.
והסיבה
שבדיזנגוף יש עודף בחורות,
היא בגלל שהילדות שם גדלות במהירות,
ונערה בת ,17 הניראת בחיצוניותה מפותחת
מכפי גילה, כבר מרגישה עצמה כ
הטולח
הזה

׳ריע׳

חייל מוכה, הימלפרב
בדרך לקבלת אות־הצטיינות

זועזעתי קשות מעצם כתיבת מודעה
בסיגנון כזה, כאשר מדובר בנושא כה
עדין. איני חושבת שאותו ציבור אנשים
שחי הווייה קשה כמו איבוד בחורים צעי
רים,
יכול להתייחם באותה צורה בה
אתם מתייחסים לנושא זה.
זה מבחיל ואף מעבר לזה, לחשוב שיש
איזה שהוא מיעוט בתוכנו שמוצא לו
מקור לצחוק בנקודות רגישות כל־כד לעם
ולציבור בישראל.
עד עכשיו לא האמנתי במישפם האומר
שאין אוייב נורא יותר לעם היהודי מאשר
יהודי מתוכו, אולם מעכשיו אני מוכרחה
להודות שאני מאמינה במישפט זה ואף
הייתי מדביקה אותו לכם.
בסלידה,
הביכה מילת, קב׳ צאליס

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
שריפות תינתן למברפים תמונות
למכתכיחם.

תמרורים

נולד. לדובר אגד מרדכי שיסמן
ולאשתו תחיה,
נכד ראשון: גיל.

הורי הנכד הם בתו
של שיסמן, י שר״
אלה״ ובעלה דוכי
שטיל. השניים
הכירו עת למדו
יחד כלכלה ויחסים
בינלאומיים באוניברסיטה
בירושלים.
נולד • לשחקן
הקולנוע האמריקאי טוני המפורסם
קדטים״ ולאשתו
לסלי אלן, בן
שני. לקרטיס יש ארבעה ילדים מנישואיו
הקודמים.
מצפיםלתינוק. בעוד כחודשיים,
המרקידה הישראלית רות כיקל
( )25 שהרקידה בין השאר רוצחים בבתי-

דיק רוט ורות כיקל
וזרקדת רוצחים
סוהר, חולי-לב. טייסים וצעירים ערביים,
ובעלה ז*,יק רוט. השניים נישאו לפני
כשנה וחצי.
הועלתבדרגה. מתת-ניצב לניצב,
ראש אגף אירגון במטה הארצי של
המישטרה, מ אי ר נו כי ק 59 שהיה
חבר בהגנה, משרת במישטרה מאז קום
המדינה, כיהן בין היתר כראש המחלקה
לתפקידים מיוחדים במחלקת ההדרכה
במסה הארצי .
הועלהבדרגה • מפקד המחוז
הדרומי של המישטרה, תת־ניצב ׳חיים
ת גו ר י 53 לדרגת ניצב. התגייס ל-
מישטדה בתקופת המנדט, שימש אחד קום
המדינה כמפקד נפת הכפרים בסביבות
ירושלים, היה מפקד נפת הנגב, סגן מפקד
המחוז הדרומי ומפקד מרחב ירושלים.
נ ח!ו ג • יום־הולדתו ה־ 90 של המרשל
הסובייטי כודיוני, מפקד הפרשים ה-
ספורסם בתקופת המהפיכה בברית־הסוע-
צות, שהיה מנאמניו של לנין ואחר של
ססאלין.
נפטר. מהתקף-לב, בגיל ,40 במהלך
טקס הענקת אזרחות־כבוד של טירת הכרמל
לח״כ מנחם בגין, ראש מועצת טירת
הכרמל כ ר מל א לי א ש. יליד בגדאד,
עלה לארץ ב־ ,1951 שימש מאז הבחירות
האחרונות כראש המועצה מטעם גח״ל.
נפטרה • בתל-אביב, בגיל ,46ה־משוררת־מוסיקאית
פנינ ה א כני, ש הוציאה
באחרונה את קובץ שיריה, משכן
על כף המאזניים, וששירה שאני במחול
זיכה אותה בפרס הראשון בפסטיבל הזמר
השני.

נפטרה • בגיל ,64 סולטנה יפ

ה, אמו של יו״ר המועצה המקומית
בשדרות, ח״כ יונתן יפרח, שעלתה לארץ
נד 1956 טמארוקו והתגוררה מאז בשדרות.

נפטרה * בבית-אבות בחיפה, בגיל
,82 פרופסור רו דו ל פינ ה מנ צ׳ ל, מייסדת
המכון להנחיית העיוור בקריית־חיים.
למדה פסיכולוגיה של בעלי-חיים באוניברסיטה
בווינה, עלתה לארץ ב־ 1938 והי־תה
מאליה דיכלביס הראשונה בארץ.
שימשה יועצת של המישטרה ומישרד*
הביטחון בתחומי הכלבנות וב־ 1949 פתחה
בקריית־חיים את המכון להנחיית העיוור.
לזכותה נזקף גילויו מחדש של גזע הכלבים
העתיק ביותר בעולם. הגזע הכנעני,
אותו הציגה בתערובות כלבים בינלאומיות.

הזוו
ד ח הז ה ז ן

החליל! מהמלי!
ץ זכרים את האגדה על החלילן מהמלין?
1המלין היא עיירה קטנה בגרמניה, על גדה הנהר וזר,
לא הרחק מן העיר האנובר. שם התרחש המאורע הנורא
בשנת ( .1284 משום־מה יש לאגדה זו תאריד).

כאותה שנה הוכתה העיירה כמכת העכב־דים.
הללו הציפו את הכתים והחצרות. הטילו
את אימתם על הכל, אכלו כל חלקה טוכח.
שום דכר לא עזר נגדם.
בהגיע הייאוש לשיאו, הופיע בעיירה חלילו צעיר.
הוא הבטיח לשחרר את העיירה מן העכברים, תמורת שכר
הוגן. אבות־העיר אובדי־העצות עטו על ההצעה.
הצמיד החלילן את הכלי לשפתיו, השמיע מנגינודקסם.
וראו זה פלא: מכל הבתים והחצרות אצו־רצו אליו העכברים
המוקסמים. הוא שם את פעמיו אל הנהר, מבלי
להפסיק את נגינתו אף לרגע, ונכנס לתוך המים.

לניצול, שכר הוגן לעובדים, חלוקה הוגנת של ההכנסה
הלאומית. ממש כישוף.

עככרי המרי הפסיקו לכרסם את יסודות
ההסתדרות, ומקשיכים למנגינה. כמישאדי
דעת־חקהל של העככרים, עולה פופולריותו
של החלילן כהתמדה.
אבל אבות־העיר אינם מבינים את הברכה הרבה הטמונה
במנגינת החלילן הזה. הם מרוגזים עליו. חם סבורים
שהמנגינה משמיצה אותם. הם רוצים לסלק אותו.

וכף נוצר המשכר כין החלילן וכין הגיזכר
וכין אכות הגוש.

חזר העלם אל העיירה, ושם למד את אחת מעובדות*
החיים: הבטחות הניתנות לפני־מעשה אינן שוות הרבה
אחרי־מעשה. ראו אבמדהעיר שעיירתם שוב אינה מעוכב-
רת, וסירבו לשלם את השכר המוסכם. הם טענו שהחלילן
מכשף — ומי זה ישלם למכשף? הרי זה חטא ממש.
בערה בו חמתו של החלילן להשחית. שוב שלף את
חלילו, הצמידו לפיו והשמיע מנגינה מתוקה שבעתיים.
שמעו ילדי העיירה את הצלילים הקסומים, ונהרו מכל
הבתים אל החלילן.
יצא החלילן מן העיר, וכל הילדים בעיקבותיו. הוא
הובילם אל גיבעה בשם קופלברג. נפתחה דלת בהר, והוא
נכנם לתוכו, יחד עם כל הילדים. הם נעלמו לעולמים.

וכסגור מימי הנהר על ראשם, יצפצפו כנשי•
מתם האחרונה: יחי כן־אהרון: יחי המערך :

ורק החלילן עצמו ייצא מן המים, מרוצה ושמח, כדי
לגבות את שכרו מידי אבות־הגזש.
ך* ל יצאנית מיקצועית יודעת שאת האתנן יש
לגבות מראש, בטרם מתן השרות. כי נכונותו של
הלקוח לשלם את המחיר עלולה להשתנות באופן סיתאומי,
בן רגע ממש, בבואו על סיפוקו. זוהי החוכמה העתיקה
ביותר של המיקצוע העתיק ביותר בעולם.
זאת למד גם החלילן מהמלין באגדה העתיקה.

רק ילד אחד, מיסכן וצולע, לא הספיק
להגיע אל דלת הגיכעה. הוא נשאר כחוץ —
וכף שמעה העיירה את דכר המעשה הנורא.

מאז נחרת מעשהו של החלילן מהמלין בזיכרון הדורות.
בעיר המלין עצמה עומד עד היום הבית, בו
התגורר* .

יני יודע אם יצחק בן־אחרון ביקר אי־פעם בבית
עתיק זה, במסעותיו באירופה. אולם ברור לי שהוא
מתכונו לחזור על מעשהו של החלילן האגדתי.

למחרת יום הכחירות כהסתדרות ילמד יצחק
כן־אהרון אמת ישנה זו כמהדורה ישראלית.

הוא ינחיל למערך את הניצחון המבוקש. הוא ימנע את
כירסום הרוב של המערך בהסתדרות. הוא יבטיח לראשי
המערך (כך הם מקווים) שילטון מוחלט בעיירה.
וכשיש שילטיון מוחלט — מי צריך את בן־אהרון?

אגדה חדשה נרקמת לנגד עינינו. אגדת
החלילן מהמלין משנת .1973

אחרי שכל העככרים טכעו — מי זקוק
לחלילן?

המלין דארץ־ישראל היא ההסתדרות. עכברי המרי
הדרו לכל חדריה, מכרסמים את יסודותיה. אבות־המערך
דיואשים.

האמת היא שהחלילן היה די בלתי־נסבל. הוא התגרה
באבות־העיר. הוא הרגיז אותם בשחצנותו. הוא ניגן
בחלילו בכל שעות היום והלילה, ולא הניח להם לישון.
מי מוכן לסבול זאת במשך ארבע שנים נוספות?

העככרים מתרכים, כידוע, כמקום שיש
כו הרכה ליכלוך. וליכלוך יש אצלנו, כרוך
השם, כשפע.
הנה ערימודזבל ששמה ורד. שם פח־אשפה משתפך
בשם אוטוקארס. מעבר לרחוב שלולית מצחינה בשם
נתיבי נפט.
כותרות גדולות מספרות על מאות מיליונים שנעלמו
לתוך כיסיהם של גנבים ופרוטקציונרים, נאמניו של השר
פלוני. לצידן מופיעה כותרת על נאומו האחרון •של אותו
שר פלוני, התובע מן ההמונים להדק את החגורה כדי
לחסוד את המיליונים הדרושים לביטחון ולעלייה.

אזרח צעיר רוצה לקנות דירה ונוכח לדעת שמחירה
שווה לשכר עבודתו המלא במשך עשר שנים. בני־התפנוקים
של השילטון מקבלים מקופת המדינה באקשי־שים
בסכומים העולים על כך עשרת מונים.
פקידי־השיכון מחלקים לעצמם דירות. בני־הצמרת זוכים
לדירוח־פאר על חשבון הציבור. המיפלגות מחלקות
לעצמן הון־תועפות מכספי האזרח, המתבקש להקפיא
בינתיים את רמת־מחייתו, לרגל המצב.

דירות־שרד, מכוניות־שרד, טיולי־שרד ומים־
עדות־שרד ממלאים את המלין. וכין רגלי אכות
העיר שורצים עככרי המרירות והזעם.
צרה איומה. מה לעשות?
אהח לי לן. יש לו חליל-קסמים, והוא משמיע צלילים
מתוקים: צדק סוציאלי, סתימת הפער, הקץ
* לפי גירסה אחת, מקורה של האגדה הוא בזכר
״מסע־הצלב של הילדים״ ,שאירע 73 שנים לפני התאריך
המייוחס לאגדה. אחרי שנכשלו מסעי־הצלב של האבירים,
נפוצה הדיעה שאלוהים אינו מנחיל ניצחון לנושאי־הצלב
בגלל עוונותיהם הרבים, ושרק ילדים תמימים יוכלו לשחרר
את ארץ־הקודש. כימעט בן־לילה קמה ברחבי
אירופה תנועה עצומה של ילדים, רבבות נטשו את
הוריהם ובתיהם ויצאו למסע לארץ־י׳שראל. רובם ניספו
בדרך או נפלו בידי סוחרי־עבדיס, שמכרו אותם למוסלמים.
איש מהם לא חזר.

הוא יקרא להמוני העוכדים להצכיע כעד
המערך, כדי לשים קץ, אחת ולתמיד, לשילטון
השחיתות וחעוולה של המערך.

מי ישמע את הציוץ של סיעות השמאל והימין, שיאשימו
את המערך? אלף רמקולים יעבירו את צלילי
חלילו של יצחק בן־אהרון.
זה יהיה נהדר. מכל בית, מכל חצר, יציצו העכברים
המוקסמים. חלילו של בן־אהרון ימשוך אותם אחריו, אל
הנהר. בהגיע מים עד נפש, הם יצביעו בעד המערך, נגד
ספיר, נגד גולדה. נגד דיין, נגד עופר, נגד אלמוגי, נגד
ורד, נגד נתיבי נפט, נגד הקרנות הסודיות, נגד הפער,
נגד הקפאת השכר, נגד האינפלציה, נגד הפרוטקציונרים,
נגד הספסרות.

העככרים המטופשים הלכו אחריו. וטכעו.
ככל העיירה לא נותר אף עככר מיסכן אחד.

יד אחת של הממשלה מכניסה לכיס העוכד
תוספת־שכר של עשר לירות, ויד אחרת שלה
מוציאה מכיסו השני עשרים לירות, כעזרת תה־כולה
ששמה אינפלציה.

יצחק בן-אהרון ינהל את הבחירות בהסתדרות. הוא
יעמוד בראש מערכת המערך, וינגן מנגינות נהדרות של
צדק סוציאלי, סוציאליזם, שינוי ותמורה.
מי יעמוד מנגד, כשמעו צלילים כאלה ץ
אפילו בעל האגדה העתיקה מהמלין לא העלה בדמיונו
מחזה שכזה: יצחק בן-אהרון, שליח המערך, ינהל מאבק
אופוזיציוני כביר נגד המערך. הוא ירים את הדגל האדום
של המרד נגד הרודנות הכלכלית של פינחס ספיר. הוא
ישפוך אש וגפרית על הנצלנים והטפילים, המשגשגים
בחברה הישראלית, בחסותו של המערך.

אשר ;גכר אינו רוצה לשלם לגברת את המגיע לה,
^ הוא ימצא תמיד סיבה טובה. אבות־העיר של המלין
טענו שאינם מוכנים לשלם שכר למכשף, מפני שהכישוף
אסור על פי התורה. אבות־הגוש אינם זקוקים לסיבה.

מדוע יחזיקו כתפקיד עדין זה עושה־צרות,
טרדן, קוסם של עככרים? וכי חסרים מועמדים?

ה ח לי ל ן( ב גי רסהה קו לנו עי ת)
הוא ידע שאם תיערכנה כחירות כעיירה,
הוא ייכחד שום לתפקיד החלילן הראשי. אם
ידחו את הכחירות, יוכלו לסלק אותו לאחר
מכן כשקט.
הלך החלילן אל אבות־העיר ואמר: אני מסכים ש תדחו
את הבחירות, אבל רק בתנאי שתקבעו כבר עכשיו שאני
אשמש כחלילן ראשי גם אחריהן. אם לא, אני דורש
שתתקיימנד. בזמן. והוא שלף את חלילו בתנועת־איום.
אבות־העיר רתחו. הם רצו לדחות את הבחירות, אבל
הם פחדו מפני חלילו של האיש. והם גם לא רצו להבטיח
לו תקופת־חילול נוספת.

ישכו אכות־העיר כחדר המועצה, העככרים
התרוצצו כין רגליהם, ועצה לא נמצאה. עד
שקם צעיר חכם אחד, ואמר: מצאתי !

למה לא ניתן לאיש לעשות את מלאכתו עבורנו? למה
לא ניתן לו לערוך את הבחירות, ובזמן?
שיחלל לו כאוות־נפשו, ויכניס את כל העכברים לנהר
— ואז נראה.
הכיטו אכות־העיר איש כרעהו, וחיוך־ רחכ

התפשט על פני כולם. איזו חוכמה !

ף כך, כעוד ארבעה חודשים, נחזה במו עינינו במהדו־
1רה חדשה של פרשת החלילן והעכברים.

הנד. ישנו יוסף אלמוגי. מנהיג־פועלים מדופלם. אדם
בעל עבד ללא־דופי: שובר שביתת הימאים, מגייס מפירי־שביתה,
מועמד כימעט אידיאלי.
כימעט. גם לאלמוגי יש מיגרעות. הוא אדם־חזק. אם
יתרגל לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות, הוא עלול לשנות את
טעמו ולהתייחס אל התפקיד הזה ברצינות. אולי, מי
יודע, ילמד לנגן בחליל — והופ, יהיה לנו חלילן חדש.

אז אולי כדאי לחשום על מישהו אחר, מישהו
שלכטח לא ילמד לעולם לנגן כחליל.

ירוחם משל, למשל. אדם מצויץ. סגנו של אהרון בקר,
כשזה היה המזכ״ל. היכן הימים הטובים ההם, כשלא
נשמע אף ציוץ מן הקומה החמישית?
ץ וחי התוכנית. החליל של בן־אהרון יוביל את חברי(
ההסתדרות אל הקלפי. ואז יוכל, במחילה מכבודו,
לקפוץ לים.
מה יהיה אם יסרב להטביע את עצמו? אם יתמלא
חימה, כמו החלילן המקורי, ויחזור אל העיר כדי לחטוף
את הילדים הטובים?

אכות-הגוש אינם מודאגים.

אנשי־המלץ היו ייקים. הם לא שמרו על הילדים שלהם,
הם הניחו לחלילן לחזור.הם לא טרחו לשלוח כמה
בריונים אל הנהר, כדי להטביע את החלילן יחד עם
עכבריו, או לשבור לפחות את חלילו. חם לא ידעו מה
עומד להתרחש.
אבל אבות־הגוש כבר מכירים את האגדה. הם קראו
אותה, כמו כולנו. הם בטוחים שאחרי הבחירות בהסתדרות
ולכנסת חלילו של בן־אהרון לא יהיה עוד מסוכן.
אפשר לסמוך עליהם. האגדה חוזרת. אבל הסוף לא
יחזור.

אחרי הכל, כאן זה לא המלין !

החיה

האם משניע ענ הו הביולוג עד חיינו
היומיומיים כפרטים, כציבור וכמדינה?

*** י רי לכת. תופים וחצוצרות, דגלים.
רקיעת מגפיים בסך. טירטור מנועי
חטאנקים. שאגת מטוסי חסילון. צווחת
הפקודות. ההימנון. רעש השרשרות של
הזחלים. צעקות ההמון. מחיאות־הכפיים.

מי לא התלהב? מי יכול היה
שלא להיסחף?

רבבות מכל רחבי הארץ נהרו לראות
את החזרות הכלליות. מיליונים חזו ב־

אור א סרי
מיצעד עצמו, לאורך המסלול ובמכשירי
הטלוויזיה.
גם רבים מאותם שהתנגדו למיצעד מפני
שראו בו הפגנת־סרק, הבולעת את המיליונים
הדרושים לבתי־ספר ולבתי־חולים —
מצאו את עצמם לפתע מוחאים כפיים,
רוקעים לקצב מנגינות־הלכת.

משהו התנגן בלב, לשמע המנגינה
כרחוב ובמקלט. משהו נפעם
לקול פעימות התופים.

לכאורה,

אין

צורך

בהסבר

עמוק.
ההסבר הגלוי, הפשוט, מספק בהחלט.
יש הסבר הגיוני: צה״ל מגן על חיינו
הפרטיים והלאומיים. בלי צה״ל, אין מדי־נת־ישראל.
והרי מדינת־ישראל הוקמה
וקיימת כדי להגן על החיים בה, למנוע
כל אפשרות של חזרה על זוועות קישינב
ואושוויץ.

למה לא נריע לכבוד החיילים,
העלולים להיקרא ככל רגע לחרף
את נפשם למען כולנו?

יש הסבר רגשי: כולנו היינו חיילי
צה״ל. רבים מאיתנו שפכו בו את דמם,
פשוטו כמשמעו. המדים האלה, המנגינות
האלה, המכשירים האלה מזכירים לנו פרקים
יקרים מחיינו, שאנחנו מתגאים בהם.

יש לנו מניות בעסק הזה, ששמו
צה״ל. למה לא נמחא לו כפיים?

יש הסבר חברתי: צה״ל הוא צבא מיוחד
במינו. אין הוא מייצג מעמד עליון. גם
קציניו אינם בני כת נפרדת. צה״ל הוא
צבא־העם, ועל כן הוא מעורר אהבה
וחיבה בקרב העם. הוא מסמל את המאחד
את כל העם — אשכנזים וספרדים, חילוניים
ודתיים, שוחרי־שלום ושוחרי־סיפוח.

מי שמביע את אהבתו לצה ״ל,
מבטא את האחדות הלאומית. וזה
כוודאי טוב.

וזי אוהב 3ות6חוז
ך* לזח הגיוני מאוד, וגם נכון מאוד.
^ אבל, האם זה באמת מסביר את התופעה?

האם
התופעה נובעת כאמת מרבדים
שיכלייט, או רגשייס-גלויים
— או שיש לחפש את מקורה ברבדים
עמוקים יותר בנפשנו?

גורילה: האם עזבנו משפחת הקופים?

הרי גם המישטרה ושירות־הכבאות דרושים
כדי להגן על חיינו וביטחוננו. השוטרים,
הכבאים, המצילים בשפת-הים — גם
הם מסכנים לא פעם את חייהם למעננו.
ובכל זאת אין המישטרה מעוררת בנו רגשות
של אהבה דווקא, ותיזמורת מכבי־האש
לא תלהיט את דמן של נערות.
מה מייחד את המיצעד הצבאי?
האם היחס אליו הוא אי־רציונלי ביסודו?
נניח לרגע לחיילים המיוזעים, הצועדים

בסך, ונפנה מבטינו לטור המשוריין.
תותחים. מרגמות. טאנקים.
ראיתי נשים מלטפות את הקנה הזקוף
של תותח, כאילו היה זה גבר חלומותיהם.
ראיתי ילדים מטפסים על טאנק, בהבעה
של אושר שאין שני לו. הורים רבים
קונים לבניהם צעצועים של טאנקים ותותחים
ומטוסי־קרב, מפני שהילדים משתוקקים
דווקא להם, ולא למחרשות.

הנה עובר הטור המשוריין. גברים
ונשים, זקנים וילדים, עוקבים
אחריו במבטים של אושר והערצה,
בהבעה של תענוג עילאי. רעם
המנועים, רעש גופי-הפלדה הכבדים
על האספאלט, מעוררים ככולם
רגשות עמוקים, כלתי־מוסכרים.
מניין לנו רגשות אלה?
תותח, מרגמה, טאנק, יש להם רק מטרה
אחת ויחידה — להרוג בני־אדם. לקרוע
אברים מגופם. לערוף ראש מגו.
להחדיר רסיסים חדים לאבריהם של בגי־האדם,
לרסק כבד ומעיים וריאות. לק בור
אנשים באדמה בעודם חיים ונושמים.
לנקר עיניים. התוצרת היחידה של
מכונות אלה היא המוות, הכאב והמום.
רבים מאיתנו ראו פעולה זו במו עיניהם.
ראינו גופות מרוסקות של חברים
ואוייבים. אחדים מאיתנו נושאים על גופם
צלקות ששרדו מפעולתם של מכשי רים
כאלה. אני מכיר אדם הרואה מדי
פעם בחלום־בלהות מראה שחזה בו במו
עיניו: שרידיו של אדם שטוח על כביש,
אשר טאנק כבד שלנו עבר עליו. ובכל
זאת, גם בעל הסיוט הזה הריע לטור המשוריין.

האם
זח הגיוני?
הגיוני לומר: אין ברירה, העולם הוא
כזה, אנו זקוקים לטאנקים ולתותחים כדי
להגן על חיינו. זה לא נעים, אבל זה ככה.

זה כוודאי נבון. אבל יש הבדל
עצום בין השלמה עם בלי-משחית,
מחוסר-כרירה — וכין התרפקות
עליהם תוף אהבה והתלהבות.
יש כאן משהו עמוק יותר. כל אחד
מאיתנו, שינסה לנתח את עצמו, יצטרך
להכיר בכך.
(זכורני שבשבועות הראשונים אחרי פצי-

עתי, במילחמת העצמאות, לא יכולתי לח שוב
על כלי־נשק מבלי שהדבר עורר בי
בחילה גופנית. בהדרגה נעלם רגש זד— ,
שהיה מעין רפלקס מותנה נוסח התפוז
המכני — והיום מעוררים טאנקים ותותחים
גם בי תגובות אי־רציונליות, שעלי
להילחם בהן בכוח ההיגיון).
יש כמה הסברים לתופעה זו.

ההסדר השגור והאופנתי כיותר
הוא, כמוכן, מיני. קני־התותחים
•טל הארטילריה והטאנקים הם סמלים
פאליים מוכהקים. זה פשוט.

מעבר לזה ישנה תיאוריה האומרת שכל
נשק משמש לגבר מעין הארכה של כוח־הגברא,
חיזוק הביטחון העצמי בגבריותו.
הגבר המחזיק בידו אקדח טעון, ולא כל
שכן, הגבר הלופת מיקלע כבד או השולט
בתותח, מרגיש את עצמו אדון לכוחות
אדירים, כוחות המסלקים כל ספק שיכול
היה להיות לו לגבי כוחותיו האישיים.
הגבר המביט במיצעד מזהה את עצמו
עם כלי הנשק, והופך שותף להרגשה
מרוממת זו של התחזקות מינית. האשד,
מקבלת תחושה מינית מול העוצמה המינית
הגברית המופגנת.

יתכן מאוד שיש ממש כתיאוריה
זו. יש כה כדי להסכיר את יהסס
של כמה וכמה אנשים לנשק. אכל
כעיני אין היא מספקת. התופעה
מוכרחה להיות עמוקה יותר.

רים ההולך על שתיים. הידיים היו דרושות
לו לצייד.
במערה אפריקאית נמצאה ערימה גדולה
של שלדי קופים, מן התקופה הטרום־
אנושית. הגולגלות של כל השלדים האלה
מנוקבות.
מכאן היו שהסיקו כמה מסקנות מר־חיקות־לכת.

ראשית:
הייצור הקדם־אנושי
הזה היה קאניכאל. הוא אכל את
רעהו. הוא הרג אותו כדי לאכלו,
או פיצה את גולגולתו כדי לאכול
את המוח.
שנית: לייצור קדם־אנושי זה היה נשק
פרימיטיבי. מי שמדבר על ״מכשיר״,
כדרכם של מדענים מנומסים, פשוט מתחמק
מן האמת. המכשיר היחידי שהיה
דרוש לו באותו שלב היה נשק לצייד
חיות, ובכללן חיות כמוהו. הנשק קדם
לאדם.

ואולי יותר מזה: הנשק הוא
שאיפשר לאדם להיות לאדם, הנשק
הפד את הקו!? לאדם אמיתי.
לכן, בכל התקופות, מאז ימי האדם
הראשון ועד ימינו, נשאר הנשק, ההמצאה
העיקרית של האדם. מיטב המוחות האנושיים,
בכל הדורות, הקדישו את עצמם
לפיתוחו, בהתלהבות עילאית. יחסו של
האדם לנשק הוא עתיק יותר, עמוק יותר,
מייחסו לכל חפץ אחר.

אם נכונה תיאוריה זו, הרי היא
וכך אני מגיע אל התיאוריות הביולוגיות,
שאחד הדוברים העיקריים שלהן הוא. מסכירה הרכה. היא ממכירה את
הלהיטות האינסטינקטיכית •טל הרוברט
ארדריי.
ילד לכלי־נשק ולצעצועים דמויי
נשק. היא מסכירה את היחס האירציונלי
של כל המכוגרים לנשק,
כייחוד כשהם מתקהלים כהמון
** י קדם למי — האדם לנשק, או והפסיכולוגיה ההמונית משחררת
את עולמם הנפשי הלא-מודע.
* ) הנשק לאדם?

אבינו הקאניבאל

עד לא מכבר היה זה מושכל ראשון
שהאדם יצר את הנשק. הדבר נחשב ל
למראה
התותחים, לשמע שאגת ר,טאנ־קים,
נושרות הקליפות הדקות של ההיגיון

תקופת הצלבנים: אבירים ספרדיים
תכונה אנושית מובהקת. נאמר ששום בעל־חי,
מלבד האדם, לא יצר לעצמו מכשירים.
המכשיר הוא יציר כפיו של האדם,
והנשק בא, כמובן, אחרי המכשיר.
תחילה לחם האדם הקדמון בידיו ובשיניה
כשאר החיות. בהדרגה, עם התפתחות
תרבותו, עיצב לעצמו כלי־זין. וכך
הגענו, תודה לאל, לפצצה הגרעינית.

זוהי תמונה יפה. אלא שהמחקרים
המודרניים הוכיחו שאין כה
ממש. הסיפור עגום הרכה יותר.
תחילה התערערה ההנחה שהמכשיר הוא
רכושו הבילעדי של האדם. גם חיות אחרות
מסוגלות לבחור לעצמם ״מכשירים״,
כדי להשיג יעדים כלשהם.
אך כך התערערה התיאוריה כולה.

האדם הוא כעל-חי ממישפחת
הקופים. אין הוא עומד מעל לעולם
כעלי-החי, יחיד כמינו. הוא
נמצא כתוף העולם הזה, כמו
כל חיה אחרת. הוא אחד הקופים,
שהגיע רחוק כדרך ההתפתחות.
כבר סופר הרבה על ״הקוף העירום״,
תיאוריות מתיאוריות שונות. סופר איך
ירד קוף אוכל-פירות מן העצים, מפני שהמזון
לא הספיק עוד, והפך לאוכל־פג־

האנושי המודע, ופורצים החוצה הרגשות
העמוקים ביותר החבויים בנו, שאנו אי ננו
מכירים אותם — רגשות המלווים אותנו
מן הרגע שבו נאלץ אבינו הקדום,
הטרום־אנושי, לגלות מגן־עדן ולצאת מעו למם
של חבריו, הקופים אוכלי־הפירות.

צד״ ש לשני גיבורים
ף חזור נא עתה מן התותחים אל ה־
4חיילים, האנשים הצועדים בסך, כאיש
אחד, הנשמעים אוטומטית לצעקותיו הצרודות
של מנהיג.
יש המרחמים על החיילים הצועדים, המזיעים,
הצמאים. אבל מי שצעד אי־פעם
במיצעד כזה (באמצע מילחמת-ד,עצמאות
השתתפתי במיצעד של גבעתי ברחובות,
אחרי מיסדר חטיבתי בנוכחות בן־גוריון
ויגאל ידיו) יודע שאין מה לרחם.
ברגע שהחייל הולך בסך, כששירי־הלכת
מקהים את חושיו האישיים והתלהבות ה המון
משפיעה עליו כמו סם משכר, חדל
החייל להיות אדם יחיד. הוא הופך חלק
של גוש אנושי, וכל מערכת רגשותיו מש תנה
בצורה לא־מודעת.

זהו חלק מן הרפלקס הצכאי(אם

גו לדה, עוזו, דייו וגנ די ב מי צעד
המדענים יסלחו לי את הכיטוי)
המלווה אותנו אף הוא מקדם ימינו.
הוא עתיק הרכה יותר מן המין
האנושי.
חוקר מוסמך דיווח לפני כמה שנים
על מראה שראה: שבט של באבונים (קופים
חברתיים) ,עם נשותיו וילדיו, הת קבץ
ללינת לילה. לפתע הבחין החוקר
בנמר המתקרב בזהירות חתולית אל הטרף.
ואז ראה דבר שלא ייאמן? שני
באבונים זקנים הבחינו בנמר, ובלי היסום
קפצו מראש ההר על החיה הנוראה.
הנמר המופתע הרג את שניהם כהרף עץ,
את האחד ריטש בציפורניו ואת השני הרג
במכת זנב. אולם בשנייה האחרונה של
חייהם הספיקו שני הגיבורים לחתוך את

גרונו של הנמר בנשיכה. הוא מת יחד
עימם, והשבט ניצל.
אפשר היה לחשוב שזהו סיפור ״אנושי״
מובהק: מעשה־גבורה עילאי של חיות
חלשות וחסרות־נשק מול פני חיית־צייד
שאין שנייה לה בטבע, הקרבה עצמית
של הפרט למען הכלל. חייל שינהג כך
יזכה בלי ספק בעיטור־הגבורה אחר־מוות.
כאשר
ירד הקוף הטרום־אנושי מצמרת
העצים, בה היה מוגן כמעט מפני כל
סכנה, הוא סיכן את עצמו על פני הקרקע,
מול חיות־הטרף עתירות שיניים
וטלפיים. הוא היה חלוש וחסר־מגן. הוא
התגבר על כך לא רק באמצעות הנשק
׳(המשך בעמוד )24

ער חקון הסווית של שו־האוצו
פנחס ס נ יו ועד הנסיונחו לט שט ש את מהותה

מתווך, לאור כישרונו הטבעי באיסוף תרומות.
כל זרועות המימשל וכל העתונות הישראלית —
התלויה במידה רבה בחסדיו של שר־האוצר בכל הקשור
לסובסידיות לעיתונות היומית ולהלוואות פיתוח —
גוייסו כדי לטשטש את מהותה האמיתית של קרן ספיר,
להמעיט מערך השערוריה הכרוכה בה ולחפות, לא במעט
בעזרת שקרים גלויים, על פעילות ההתרמה החשאית
של שר־האוצר.
מה לא בסדר בעצם עובדת קיומה של קרן ספיר?

נסיון הטעיה
גוכה־תרומווז ספיר
הצעה שאי־אפשר לדחותה
ך• יום, אין צורף להתאמץ כדי לנחש מה היה
מתרחש במדינה נמו ארצות־הברית אילו היתר.
נחשפת שם יום אחד התמונה הבאה: נשיא ארצות־הברית
מזמן אליו שורה ארוכה של אנשי עסקים, אילי תעשיה
והון, הנהנים הנאה ישירה מתמריצים, הלוואות, סובסידיות
ופטור ממס ממימשלו של הנשיא, ומבקש מהם
לתרום כספים, בסכומים של הרבה מאות מיליוני דולארים,
לקרן פרטית של הנשיא למטרות בריאות, חינוך, סעד
סכומים אלה היה הנשיא מנצל, למטרות
וביטחון.
שלשמן נתרמו, ללא אישור הקונגרס, ואף ללא ידיעתו.
היום, לאור מה שמתחולל בארצות־הברית בפרשת
ווטרגייט, אין עוד לאיש ספק מה היה קורה בארצות־הברית
לוא פרשה כזו היתד. יוצאת לאור ומתגלית לעיני
כול. קרוב לוודאי שאפילו אנשי מפלגתו של הנשיא
היו תומכים אז בהדחתו.
במקביל קל גם לתאר מה היה מתחולל בישראל
לוא היתד. נחשפת כאן שערוריה מסוג שערוריית וורטגייט,
והיה מסתבר כי שר־האוצר, למשל, אחראי להטמנת
מיקרופונים במישרדי מיפלגה יריבה.הממשלה היתד.
מתכנסת אז, מביעה את הערכתה והוקרתה למפעליו של
שר־האוצר. ועדת הכספים של הכנסת היתד. מתכנסת
כמו חותמת גומי, רטרואקטיבית את כל
ומאשרת,
פעולות שר־האוצר. אפילו נציגי גח״ל, ,׳האופוזיציה״
הראשית, היו מביעים התפעלות מפעילותו הדינאמית
של שר־האוצר. ואילו שר־האוצר עצמו היה מופיע
עתונאים ובטלוויזיה ומצהיר לעיני כל כי במסיבת הפרשה בגללה הביעה לו הממשלה את הערכתה ובגללה
כונסה ועדת הכספים של הכנסת, לא היתד. ולא נבראה.
זה בדיוק מה שאירע השבוע בישראל בפרשת הקרן
הסודית של פנחס ספיר.
דבר קיומה ופעילותה של קרן זו לא נחשף היום.
מזה כמה שנים שבעתונות מודלפות ידיעות על קיומה
של קרן ספיר חשאית, שאילי הון בישראל ובעולם
תורמים לה סכומי עתק. ספיר ואנשיו הכחישו מאז
ומתמיד את קיומה של הקרן, והמשיכו להתרים את
המערכה העניפה של עשירי ישראל התלויים בספיר,
לקופת האוצר הפרטית של השר. כל התביעות לגלות
מה מסתתר מאחורי הקרן לא נענו.
לולא סמיכות הפרשיות בין שערוריית ווטרגייט ב־ארצות־הברית
לבין חשיפתה המחודשת של קרן ספיר,
קרוב לוודאי שאיש בישראל לא היה מתרגש מפרשה
זו, והיו עוברים עליה לסדר היום. אולם מהרגע בו
הודבקה לפרשת קרן ספיר התווית של שערוריית ווטרגייט
נוסח ישראל — התעוררה רגישות רבה במיפלגת השלטון
לפרשה זו, רגישות המובנת לאור הבחירות קהולכות
וקרבות. הממשלה התכנסה לשמוע הסברים על הקרן.
ועדת־הכספים נקראה לדיון בפרשה. שר־האוצר עצמו,
עצבני ונרגש מתמיד, טרח להבהיר לציבור בכל האמצעים
שבידו כי ״אין כל קרן — לא סודית ולא גלויה״
וכי אין מדובר אלא בפרוייקט של התרמות ״לצרכי
בריאות, חינוך וסעד,״ המנוהל על־ידי צוות בסוכנות
היהודית, וששר־האוצר אינו ממלא בו אלא תפקיד של

שמון במסווה תחמו
העוו! רזה מאשים:
הנסמכות שנעשו ביטים ״
•\יי את חרדו הסודית של פינחס ספיר כ
*רו פילנטרוסית נורמלית, שנועדה למטרות
צ!ד*,ה ושאין סביבה שו׳ם דבר יוצא-דופן
וחריג, נועד! לטשטש 2״ חנובטר

ף• פי שספיר מתאמץ להסביר, בעזרת הכתבים ה־
^ כלכליים של העיתונות היומית — הרי מה שמכונה
״קרן ספיר״ אינו אלא ״ריכוז פרוייקטים״ ,שנועד לנצל
אפשרויות לסחוט תרומות נוספות מנדבנים יהודים
בחו״ל — מעל ומעבר לתרומותיהם הרגילות למגביות —
לפרוייקטים בתחומי הבריאות, החינוך והסעד הנושאים
את שמם.
טילו את הסרן הסודית הנושאת את שמו
טענה מעין זו גובלת בנסיון הטעיה. כל דולאר
?תו יי לטבחית על כללי הנוהל, הסדר ההנתרם
לקרן ספיר הוא דולאר אחד פחות המגיע למגבית
מהטע —
והדמוקרטיה י—

מיפ חבאי ם ׳

היהודית המאוחדת או למיפעל הבונדס. כיוון שגם איל-
• כאשר שר במעמדו של שר־האוצר, החולש
ההון היהודי בחוץ־לארץ, תורם בכל שנה רק את אותו
על כל משק י׳כם פיס באיץ ׳ ושעל פי הזזלטוחויו רירמו
הסכום המותר לו כניכוי על חשבון מם ההכנסה בארצו —
עדיות יישק כל דבר בכלכלת המדינה, שבכוחו לקבוע
יש לכל תורם פוטנציאלי כזה מיכסת־גג של תרומות
מי יהיה עשיר ומי ישאי עני ־־ פונה בב7ן שה ל ^יי״י,
אותו הוא מחלק למטרות שונות. משום כך כל דולאר
לאנשי משק בישראל, אי! הבדל בי 1ב?ן שה ל״ד סלי
שהוא תורם לקרן ספיר, אינו נלקח מכיסו או מחשבון
מעיו זו לסחיטה. כל תרומה בצורה כזו, על פ
הבנק הפרטי שלו. כל דולאד לקרן ספיר הוא דולאר
בקשתו האישית של שר־האוצר, כמוה כתשלום שוחד
פחות למגבית של הסוכנות היהודית או דולאר פחות
במסווה של תרומה,כיוון. שנותן התרומה מצפה
למיפעל הבונדס.
לטובת הנאה משר האוצר כגמול על תרומתו.
אילי־ההון של התרומות
לגבי גם אמור
אותו דבר
0אין זה משנה כלל לאילו מטרות נאספו
הישראליים. מיליוני הלירות שתורמים הנדבנים העשירים
הכספים שנתרמו לקרן ספיר. המטרות יכולות להיות
של ישראל לקרן ספיר, אינם מהווים כל מעשה נדיבות
חיוביות ונעלות ככל שיהיו, אבל הפעלת מערכת
מצידם. הם נותנים למעשה לספיר כספים המגיעים
ההעדפות, הפרוטקציה והפריבילגיות לתורמים, אינה
לאוצר המדינה.

הופכת ללגיטימי-ת בשל כל•
עובדה היא שהנסיונות להתרים את אילי־ההוו של
• כל המטרות שלשמן נתרמו הכספים לקרן
ישראל לקרן ספיר נכשלו כל עוד לא העביר שר־האוצר
ספיר, נמצאות בתחום סמכותה של הרשות המבצעת
בכנסת בדצמבר 1971 תיקון לפקודת מם ההכנסה, ה־וחייבות
לקבל אתמימונן
מסמיך את שד־האוצר לזכות את מחצית סטם התרומות במדינה — הממשלה,
מתקציב המדינה. לא ייתכן ששר־האוצר ינהל פנקסנות
הניתנות למוסדות שהוא עצמו מאשר לצורך זה, בפטור
כפולה — אחת גלויה לעיני כל, ואחת חשאית
ממס הכנסה. רק אז, אחרי שתוקן החוק ואילי-ההון
הידועה רק לו ולמקורביו. כשאזרח פרטי מנהל את
הישראליים היו יכולים לנכות את מחצית תרומותיהם
עסקיו בצורה כזו — מהווה הדבר עבירה.
לקרן ספיר מסכום הכנסותיהם החייבות במם, החלו
_ הזרמת מאות מיליוני לירות למטרות ממלכ
התרומות לזרום לקרן ספיר מכספי הנדבנים הישראליים.
תיות תוך עקיפת הכנסת ומוסדות הביקורת של התלות אגב, תיקון זה של החוק הוא אופייני למישסר
המדינה, אינה מהוהרק זילזול בכל ההליכים של
הכלכלית שמקיים פנחס ספיד: אין בו קריטריונים
מדינה דמוקרטית, אלא פותחת פתח למעשי שחיתות
אחידים וקבועים מי זכאי ליהנות מפטור במס-הכנסה
ולניצול הכספים למטרות שלא לשמן נועדו
בתרומתו ואילו הם המוסדות שתרומה להם תיחשב
• כתוצאה מהעובדה ששר־האוצר הוא הקובע
כפטורה ממם. הכול תלוי בשרירות ליבו וברצונו הטוב
הבלעדי לאילו מטרות יוזרמו הכספים הנתרמים לקרן
של שד־האוצר. אם הוא רוצה — הוא מאשר מוסד מסויים
מפיר, רוכש השר •שליטה אישית בלעדית בכל המוכמוכר
לקבלת תרומות. אינו רוצה — -אינו מאשר.
סדות הנהנים מהתרומות. כיוון שרובם של מוסדות
מיליון
עד כה נתרמו בישראל לקרן ספיר כ־200
אלה כפופים לשליטתם של מיפלגות פוליטיות, רוכש
לירות. ספיר קבע כי הסוכנות היהודית תוסיף לירה
שר־האוצר בכספי הקרן השפעה פוליטית עצומה.
כנגד כל לירה של תרומה בישראל. מול 200 מיליון
על־ידי הבטחת תרומה לבית־ספר של אגודת ישראל
הלירות שתרמו הישראלים, נתנה הסוכנות 200 מיליון
הוא יכול לקנות את הצבעת הח״כים של מפלגה מעין
לירות מכספי המגביות בחו״ל 200 .מיליון הלירות
זו בכנסת, ועל־ידי תרומה לבית־חוליס של מיפלגה
שתרמו הישראלים נוכו ממס ההכנסה שלהם — היינו,
אחרת הוא יכול לגייס את קולותיה לתמיכה בו.
מחצית התרומה היא הוצאה מוכרת שלמה. מכאן שאילו
זהו מיסחר פוליטי מהסוג השפל ביותר, כדוגמת
לא היו תורמים לקרן, היו משלמים מס־הכנסה בסכום
הצבעת אגודת־ישראל בשעתו עבור הארכת המימשל
של 100 מיליון לירות שהיה מגיע לקופת המדינה.
הצבאי, תמורת הרשיון שניתן לה לפתוח בנק.
תשלומי מנדהכנסה נכנסים לתקציב והם מוצאים בפיקוח
• איסוף התרומות לקרן של ספיר פוגע בתק•
הכנסת ובאישורה. גם הוצאות הסוכנות נמצאים בפיקוח

_יביס הגלויים והרשמיים של המדינה. לפחות ס7
וביקורת מבקר הסוכנות והנהלתה, בה סיעות שונות.
מהכספים הזורמים לקרן מהתרומות בארץ, היו צריכים
אולם על קרן ספיר אין פיקוח וביקורת של הכנסת.
להגיע לקופת האוצר דרך מס ההכנסה, ולשמש
יוצא, כי כדי לקבל בסך הכל 100 מיליון לירות של
למטרות חשובות ודוחקות יותר מאשר אלה ששר־תרומות
שאולי היו זורמות בין כה וכד, למטרות טובות,
האוצר מעוניין בהן.
מוציא ספיד 300 מיליון לירות מכספי משלם המיסים
וממגביות הסוכנות. שכן מתוך 200 מיליון הלירות תרומה,

100 מיליון היו משולמים למס־הכנסד. בכל מקרה׳ ועוד
200 מיליון מוסיף ספיר מתקציב.הסוכנות. מכאן שבמקום
להוציא 300 מיליון לידות בצורה מסודרת דיר תקציבי
הסוכנות והכנסת, מעבירם ספיר לקרן הפרטית שלו,
מוסיף עליהן 100 מיליון לירות, וכל ה־ 400 מיליון לירות
מוצאות לפי שרירות ליבו ורצונו ומחוץ לפיקוח הכנסת
ומבקר המדינה.

צחוק מתק ציב ה מדינה
ן* צורה זו הופכת קרן ספיר את תקציב המדינה
1לבדיחה.
מסתבר כי מלבד מה שמאשרת הכנסת לשר־האוצר
להוציא, עומדים לרשותו כספים בסכומים של מאות
מיליוני ל״י, אותם הוא רשאי להוציא כרצונו. במדינה
•שהעומרים בראשה מתרצים כל מחדל סוציאלי וכלכלי
•שלהם בחוסר כספים, שבה אין אף פעם כסף לשיכון
לזוגות צעירים, לפינוי תושבי משכנות עוני, לתמיכה
במשפחות מרובות ילדים ולטיפוח ילדים משכבות נחש לות
— מסתבר פתאום שיש מאות מיליוני ל״י ששר־האוצר
יכול לשחק בהם כרצונו.
לא רק זה — קרן ספיר שמה גם לצחוק את כל
הנסיונות חמוניטאריים לבלום ולבטל תופעות שליליות
במשק הישראלי. אם כדי לעצור את האינפלציה הדוהרת
.מורה בנק ישראל להגביל את נזילות הבנקים והממשלה
מקצצת בתקציבים חיוניים — הרי באותה שעה יכול
ספיר להזרים אל המשק עשרות מיליוני לירות, ללא
כל פיקוח מוניטארי, שישימו לאל אתכל הנסיונות
הנעשים על־ידי המוסדות המוניטאריים המוסמכים.
שר־האוצר ודובריו עושים מאמצים נואשים כדי
להקטין כלפי חוץ את מעורבתו האישית של ספיר בקרן
הנושאת את שמו. נאמר כל הזמן, כי צוות בסוכנות
היהודית, בראשותו של ח״כ עדי יפר״הוא המטפל
בקרן וכי ספיר מהווה רק שדכן בין התורמים לנתרמים.
ספיר עצמו טען השבוע בטלוויזיה כי מעולם לא קיבל
כל צ׳ק כתרומה לקרן.
תירוצים וטישטוש זו מסתמכת כנראה על מערכת זכרונו הקצר של הציבור. שכן ב־ 6ביוני ,1972 היה
זה דוברו של שר־האוצר עצמו, שהוציא הודעה רשמית
בה ׳נמסר על החוזר, שחתם שר־האוצר פנחס ספיר
בלשכתו בירושלים עם משפחת איל־המלונות יקותיאל
פדרמן. לפי החוזה, כפי שפורסם בהודעת דובר האוצר,
התחייבה קבוצת פדרמן לתרום 7מיליון ל״י׳תוך שבע
שנים למילגות ולבניית מעונות לסטודנטים באוניברסי טאות
בירושלים ובחיפה, באותו מעמד נמסר לספיר צ׳ק
ראשון על סכום של מיליון ל״י. פדרמן הדגיש, לדברי
ההודעה, באותה הזדמנות, את חלקו הרב של פנחס
ספיר בבניין הארץ.
כך שכל י הסיפור כאילו ספיר אי׳נו אלא שדכן הוא
בגדר מתיחה. ספיר, שאין איש הקשור במידה זו או
אחרת לפעילות הכלכלית בארץ שאינו תלוי בחסדיו
וברצונו הטוב, דומה במקרה זה לסנדק המגיש למיליונרים
החדשים של ישראל הצעות שאין הם יכולים לדחותן.

התח רו ת במשרדי הממ שלה
חת השאלות המתעוררות סביב פעילותה העניפה
של קרן ספיר מתייחסת לספיר עצמו. לשם מה הוא
צריך את זה 7
אין שאלה יותר תמימה מזו.
דק לפני שבועות מיספר נתן פנחס ספיר דוגמא
מוחשית ביותר לכוחו הפוליטי ולהשפעה האדירה שהוא
מרכז בידיו. היה זה כאשר עמדה לדיון בחירת מועמד
מפלגת העבודה לנשיאות. מול מועמדותו של יצחק
נבון, שנהנה מתמיכה רחבה ביותר בכל שדרות העם,
ניצב מועמדו של פנחס ספיר, אפרים קצ׳לסקי, שהוצג
ברגע האחרון.
תוך מספר שעות התגייסו אנשי הגוש התל-אביבי,
תומכיו העיוורים של פנחס ספיר, כדי לגייס רוב
למועמדותו של קצ׳לסקי במרכז המיפלגה. הם היו רק
צריכים להרים טלפון לכל אחד מחברי המרכז, כדי
לאסוף בקלות את הרוב הדרוש, ולשכנע אפילו תומכים
מוצהרים של נבון להצביע בעד מועמדו של ספיר.
זוהי דוגמא שולית בלבד כיצד מנצל ספיר את
הכוח האדיר שהוא מרכז בידיו, בין השאר בזכות קרן
ספיר. מאחר שהוא האיש הקובע לאילו מטרות יוזרמו
כספי קרן ספיר, יודע כל מזכיר מועצת פועלים וכל
ראש מועצה מקומית בארץ, כי אם הוא רוצה שספיר
יזרים כספים לבניית בית־ספר או מירפאה בעיירתו,
מחוץ למיסגרת התקציב, הוא חייב למלא את רצונו
בתחומים אחרים, כמו בחירת הנשיא, למשל.
אומנם קיימים בישראל משרדים ממשלתיים לבריאות,
סעד וחינוך, אך לעומדים בראשם יש קני־מידה שונים
משל יספיד לחיוניות הקמתם של מוסדות שונים במקומות
שונים. סביר כי קני־מידה אלה יהיו אובייקטיביים יותר
מאשר אלו של פנחס ספיר. משום כך יודע כל עסקן
מקומי שאם הוא רוצה להשיג כספים ולהקים מוסדות
מחוץ למיסגרת המישרדים הממלכתיים ותקציב המדינה—
הוא יכול לעשות זאת באמצעות קרן ספיר.
כך, למשל, ביקש ראש־עיריית כפר־סבא, זאב גלד,
לאסוף תרומות להקמת ׳מרכז קהילתי בעידו. הוא הודיע
כי התרומות תינתנה להקמת המרכז באמצעות קרן
ספיר. וראה זה פלא: תוך זמן קצר נאספו 2מיליון
לירות. בראש הוועדה היוזמת למרכז הקהילתי התייצבו
אישים כמו מיכאל צור (יו״ר מועצת המנהלים של צים,
בית־הזיקוק והחברה לישראל ולשעבר נאמנו של ספיר
במשרד המסהר־והתעשיה ; ישראל פולאק (בעל רשת
מפעלי הטקסטיל פולגוז אשר עמדה בסכנת התמוטטות
לפני שנים אחדות וניצלה הודות להוראת שר־האוצר כי

ר שי מתה תו ר מי ם
רשימת התורמים לקרן ספיר, מהרב
כעלי ההון הישראליים, מצביעה על כד שי
־בולם נהנו כעכר, מעזרתו, תמיכתו ופיוטו
של שר־האוצר פינחס ספיר. עובדה זו כשלעצמה
מעידה שכאשר פינחס ספיר פונה
אל אנשים אלה כבקשת תרומה — הרי
זוהי הצעה שאיש מהם אינו יבול לסרב לה
או לדחות אותה. ואלה הם האישים הכול
מים ברשימת 150 התורמים של הקרן :
>• יעקב מרידור, איל ספנות,
מבעליה של החברה הימית
להובלת פרי, תרם עד
כה לקרן ספיר 23 מיליון ל״י.
מרידור, שרכושו נאמד כיום
ב׳ 750 מיליון דולר, חייב את
הצלחתו לממשלת ישראל. אח רי
שבראשית דרכו נכשל ב־מיפעל
הבשר שלו אינקודה
באריתריה, רכשה ממנו הממשלה
את המיפעל בתנאים פנטסטיים
שאיפשרו לו לעמוד
על רגליו, להתפשט ולהקים את מרידוד האימפריה הימית שלו.

• שאול אייזנברג, איל הון בינלאומי, בעל מספנות
ביפאן, שהקים את ביתו בסביון. אייזנברג תרם
עד כה לקרן ספיר כ־ 10 מיליון ל״י. גם הוא חייב
תודה רבה לספיר, שהעביר בשעתו בכנסת חוק
מיוחד הקרוי ״חוק אייזנברג״ והפוטר אילי הון כמותו
לחלוטין מתשלומי מס הכנסה בגין עסקיהם בחו״ל.
חוק מעין זה שווה לאייזנברג הון עתק. חלק מזה
הוא מחזיר בצורת תרומות לקרן ספיר.
׳• מרק מושביץ, נשיא
התאחדות התעשיינים ובעליו
של קונצרן עלית, חייב את
עיקר עושרו לפנחס ספיר ולמדיניותו
שהטילה מכסים גבוהים
על יבוא קפה נמס לישראל,
בצורה שאיפשרה למיפעלי הקפה
של עלית להגיע לרווחים
של שליש ממחיר הקפה לצרכן.
מושביץ נמנה עם ראשי
התורמים לקרן ספיר; בסכומים מושכיץ בלתי ידועים.
6יקותיאל פדרמן, איל מלונות, תרם לקרן
ספיר כ־ 7מיליון ל״י. פדרמן השולט על רשת מלונות
דן ומלונות נוספים בכמה מדינות אפריקה, נחלץ
על־ידי פנחס ספיר כאשר הודח מתפקידיו בהנהלת
המלון בידי שותפיו האמריקאיים, אחרי שהוציא כספים
מחברת המלונות לחברותיו הפרטיות. ספיר סייע אז
לפדרמן לממן את רכישת חלקם של האמריקאים
במלונות והוא חזר והשתלט עליהם.
• דניאל רקנטי — ,בנקאי,
מבעלי בנק דיסקונט,
שצמח מבנק קטן לאימפריה
פיננסית אדירה, לא מעט בזכות
העובדה שבמשך שנים רבות 0 הופקדו כספי האוצר בבנק זה.
רקנטי, שהיה מבעליה של חברת
הספנות אל־ים, שנקלעה
לקשיים כספיים, נעזר בזמנו
גי־באוצר
כדי להיחלץ מהסתבכות.
הוא מראשי המתרימים רקנטי לקרן ותורם סכומים נכבדים.
• גרשון רוזוב, בעל קונצרן לייצור גרבי ניילון
גיבור, תרם 7מיליון ל״י. בכל שנות קיומם קיבלו
מפעלי גיבור תמריצי יצוא מן האוצר מעבר למה
שהיה מגיע להם, קיבלו מימון בניגוד לחוק מקרנות
משרדי הממשלה, ואיפשרו לרחוב להגיע לרווחים
של 50 מיליון ל״י תוך שנים ספורות.
׳ • הקבלן אריה פילץ, שהפך לאחד מראשי ה בונים
בישראל, ושהיה בשעתו אחד הנאשמים בתיק
אירס״ו עם עוד שלושה בעלי בתי־קפה ומלון, תרם
כשלושה מיליון ל״י לקרן ספיר.
_ הקבלן אהרון רובינשטיין, העובד בשיתוף
פעולה הדוק עם שיכון עובדים בהנהלתו של אברהם
עופר, יד ימינו של פנחס ספיר תרם לקרן ספיר
כמיליון ל״י. לאחרונה רכש רובינשטיין מחברת בתי
ארלוזורוב של מפא״י מגרשים יקרים בלב תל־אביב.
• יוסף פקר, איל פחי הפלדה. בשעתו היה
בעליו של מפעל קטן לעירגול פחי פלדה בכפר־סבא.
אחרי שהוטלו מכסים גבוהים על יבוא פחים כאלה,
שיגשג מפעלו והוא התעשר והתרחב. תרומה בגובה
בלתי ידוע.
• יצחק שובינסקי, בשעתו
איל־מכוניות, שבסיועו של
פנחס ספיר הקים את אימפרית
אוטוקארס, תרם 100 או 200
אלף ל״י לקרן ספיר, מכספי
אוטוקארס, כפי שהתברר בח קירת
ועדת הכלכלה של הכנסת•
חלק מכסף זה זרם באמ צעות
בית ברל למיפלגת הע בודה•
כתוצאה מכך נאלץ מש לם
המיסים הישראלי לממן משוכינסקי
כיסו
את התרומות לקרן ספיר.

המדינה תשקיע כמה מיליוני לירות במפעלים); דוד
קלדרון (מנהל בנק החקלאות ונאמן הכספים של ספיר) !
אברהם שפירא (מנהל מפעל שטיחי קיסריה); וסם
רוטברג לשעבר שותפו של מאיר לנסקי, שעשה כס פו
בתעשיית הוויסקי בתקופת היובש. בארה״ב( ,כיום
יושב־ראש מפעל איגרות הפיתוח) ומשה בנו גיטר (כיום
מראשי בנק דיסקונט, לשעבר עולה מארגנטינה שנקלע
לקשיים כספיים בהקמת מלון אכדיה, נחלץ על־ידי ספיר
שעזר לפדרמן לקנות את המלון ולהוציא את גיטר
שותפו מן הבוץ).
מדוע אצו אישים אלו לעמוד בראש ההתדמות
למרכז הקהילתי הזד, בכפר־סבא? האם משום רגישותם
לחלכאים ונדכאים, או אולי מפני שהוא נושא את שמם
של טבועי הצוללת דקר למשל?
הסיבה היא הרבה יותר פשוטה: המרכז, השואב
את כספו מקרן ספיר, נקרא על שמה של אשתו המנוחה,
שושנה ספיר. קל לתאר את הרעש שהיה נוצר אילו
היה נודע כי משרד הסעד, למשל, מקים מוסד על שם
חבר ממשלה או רעייתו המנוחה. אבל לקרן שאינה
כפופה לביקורת — מותר הכול.

עסקן המיפלגה מנ הל א ת הקרן
ף שעתו, כעת שהקרן, שראשיתה נעוצה עוד
2ב־ ,1967 החלה לפעול בהיקף רחב, נעשה נסיון
להקים ועדה מנהלת של הקרן. חברי הוועדה היו דניאל
רקנטי, מבלי בנק דיסקונט, יוסף פקר, מרק מושביץ,
ושמעון אלמן, מבעלי אסקור. חברי הוועדה הרכיבו רשימה
של 150 איש בישראל מהם ניתן לגבות תרומות לקרן,
ואכן — הם תרמו.
באותה תקופה, בראשית שנת ,1971 היה מרכז
פעולות הקרן עוזי רסקין. באפריל ,1971 כאשר החלה
הקרן לפעול בהיקף מלא, כבר אספה התחייבויות לתרומות
מ־ 25 תורמים על סך של 90 מיליון ל״י. משרדי
הקרן היו אז במשרדו של עוזי רסקין — מי שהיה
קודם מנהל לשכתו של פנחס ספיר — בחברת כלל.
כאשר פרש רסקין מכלל ועבר לחברת ישראלום, עברה
הנהלת הקרן לידי ח״כ עדי יפה, לשעבר יועצו המדיני
של לוי אשכול.
הנסיון להציג את יפה כמי שמנהל צוות קטן של
עובדים — בראשם עומדים דובר האוצר לשעבר, משה
פלבר ועוזרו הכלכלי לשעבר של ספיר, מיכה אבנימלך —
במשרדי הסוכנות היהודית — הוא נסיון נוסף להולכת
שולל. כי עדי יפה ממלא כיום תפקיד בכיר במנגנון
מפלגת העבודה, ואת רוב זמנו הוא מבלה במשרדי
מיפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל־אביב.
כאשר אדם כזה, המרכז בידיו את ההתדמות בסכומים
של מאות מיליוני ל״י, הוא אדם המזוהה באופן ישיר
עם מנגנון המיפלגה השלטת — איזו מניעה קיימת שהוא
יערוך גם מגבית מפלגתית בצד המגבית של קרן ספיר
ל״צרכים ממלכתיים״?
זאת ועוד: היעדר כל פיקוח על קרן ספיר, מאפשר
ניצול לרעה של כספיה והפקת רווחים למטרות שונות.
אפשרי מצב בו תורם מסויים מוסר, למשל, בידי עדי
יפה, סכום של עשרה מיליון דולאר לקרן ספיר, לבניית
בית־חולים על שם סבתו. עדי יפה יעביר את כל
סכום התרומה למטרה לה נועדה, לשביעות רצונו המליאה
של האיש. אלא שבדרך, בין התורם למוסד, יעברו
עשרת מיליון הדולארים דרך בנק סמויים, שם ״ינוחו״
כמה חודשים בחשבון סגור, וישאו פירות בצורת ריבית?
מי נהנה מריבית זו? מי ערב שהריבית לא תנוצל
למטרות מיפלגתיות או אחרות?

למהמח תר ת?
* תכן שההוכחה המרשיעה ביותר לפסול בעצם
י קיומה של קרן ספיר היא החשאיות האופפת אותה.
אם המיפעל הוא כל כך חיובי וכל כך הומאני ויפה
עד שיש להתפאר בו ולרשום את העוסקים בו בספר
הזהב, מדוע נעשית פעילותה של הקרן במחתרת, בסודיות
ובמחשכים?
בדרך כלל מקובל לחשוב כי המניע העיקרי לפילג־טרופיה
הוא רצונו של התורם להאדיר את שמו או שם
קרוביו. אם מישהו תורם סכומים נכבדים למיפעל
ציבורי, רק טבעי הוא שהוא רוצה שהדבר יפורסם.
והנה מסתבר כי כל התורמים לקרן ספיר מעדיפים
להישאר אלמוניים ולתרום בחשאי, בניגוד לחוקי היסוד
המקובלים של הפילנטרופיה. מדוע הסודיות הזאת?
נראה שהתשובה היחידה לשאלות אלה היא שעצם
אופיה של קרן ספיר, היא המכתיבה לה את חשאיותה.
התורמים, היודעים יותר טוב מכל אחד אחר מדוע
הם תורמים מיליונים לקרן, מעדיפים שלא להתפאר בכך
ולהישאר חסויים.
גם פנחס ספיר עצמו אינו ידוע כאיש צנוע דווקא.
כל פעם שהוא יוצא לסיבוב ׳מגביות ומצליח לגייס
סכומים נכבדים, תוקעים כל שופרות הפירסומת על
הישגיו ברבים. והנה, בכל הנוגע לקרן ספיר, נתקף
לפתע פנחס ספיר בהתקפה של צניעות. הוא מנער את
חוצנו ממנה ואינו ׳מייחס לעצמו כל תפקיד מרכזי בה,
למרות דדשיבותה המוצהרת.
יש לספיר סיבה טובה לכך. זו הסיבה העוברת כחוט
השני בין פרשת קרן ספיד לפרשת ווטרגייט האמריקאית :
כל פעילות הנעשית במחתרת ובסודיות בידי ראשי
המימשל, היא פעילות שנועדה להסתיר את עקיפת
החוק ומוסדות המימשל הדמוקראטיים ויש בה שימוש
לרעה בכוח השררה.
זו הסיבה שרק ועדת־חקירה בלתי תלויה תוכל לחקור
את שערוריית קרן ספיר ואת כל הכרוך בה, כדי לחסל
את הפנקסנות הכפולה בכספי המדינה.

ו הגי ד ה
וקנאט ונ ש את
ממדנת הנס
באירופה

ה בו רסה

אי פ ה הו סי ר *
הבורסה התל״אביבית דומה בימים אלה ליפהפייה הנרדמת, הממתינה לנשיקתו של
הנסיך שתעורר אותה מתרדמתה הממושכת. אם לא יופיע הנסיך, ומהר, צפויים כל
פעיליה של היפהפייה הנמה למות משיעמום.
מאז חודש ינואר, ירדו שערי המניות בבורסה בשליש בערך. באפריל נעצרה
הירידה, והיציבות נתמשכה גם לתוך מאי. הרושם הוא כי כל אלה שנאלצו למכור
סחורה שהיתר -ברשותם בכל מחיר, כבר עשו זאת, ואין לצפות עתה ללחץ חדש על
המחירים.
הסיבה העיקרית למכירות הכבדות היתד -צימצום האשראי החמור על־ידי בנק-
ישראל, שאילץ את הבנקים לצמצם את האשראי ללקוחותיהם. מעריכים כי כחצי מיליארד
ל״י הוחזרו לבנקים על־ידי הלקוחות, במסגרת צימצום זה. מובן שהלקוחות
נאלצו למכור לשם כך את המניות שבידיהם, גרמו בזאת לירידת השערים.
סיבה נוספת לתרדמה הכללית: תקופת פירסום המאזנים וחלוקת ההטבות השונות
נסתיימה, ועתה אין עוד ציפיות להתרחשויות מעניינות בתחום המניות. התוצאה:
הפעילות היחידה בבורסה נותרה בתחום איגרות־החוב. בציפייה למדד יוקר־המחייה
של אפריל, שיפורסם ב־ 15 למאי, ושיכלול עלייה ניכרת לעומת מדד החודש שלפניו,
עלו שערי כמעט כל הניירות הצמודים למדד.
השינויים בסידרי המסחר שמנהיג בימים אלה מנהל הבורסה ד״ר זאב אוטנזוסר
ישפיעו רק במעט על התרדמה הכללית. הבורסה זקוקה כיום למהפיכה, לא לייעול
שיטות.
עיקרה של מהפיכה זו חייב להיות — סילוק הבנקים מייצוגם בבורסה. איסור זה
קיים בכל העולם — מלבד בישראל, בה מהווים דווקא הבנקים את הכוח העיקרי
בבורסה: הם הסוחרים העיקריים — גם בניירות־ערך של עצמם, וגם בייצוג לקוחותיהם
— באותם ניירות עצמם. ישיבה זו משני צידי הגדר, כשהם מייצגים אינטרסים
מנוגדים, איננה יכולה לחיות סימפטית. לפחות, לא למשקיע הקטן.

אכזבה למשקיעים ב״בית־הונב ־

תעשיין הכט
אימפריה אחת פחות
הרי רקנאטי, אחד משלושת האחים
רקנאטי שהקימו את האימפריה של גנק
דיסקונט, ביצע לאחרונה זינוק־ענק באירופה.
הרי
חיה אחראי כל השנים על הסקציה
האירופית של דיסקונט, שלט על
אוברסיז דיסקונט בנק בז׳נבה. לפני
שלוש שנים פרץ קרע בין הרי לאחיו *,
בעיקר בגלל מדיניות ניהול קונצרן הימאות
של דיסקונט, אל-ים. הרי עזב
את ממלכת דיסקונט, הקים ממלכה חדשה
משלו בשם ראליי בראדרס, בעלת
השקעות נרחבות באירופה, שכללה בין
היתר גם בנק בלוצרן.
לפני כשנה נכנס איל־הכספים היהודי־אנגלי
ג׳ימי גולדשמידט כשותף לבנק הזה.
גולדשמידט התפרסם בהשתלמויות
על קונצרנים תעשייתיים באנגליה, ידוע
בדינמיות שלו, בעוד הרי רקנאטי מפורסם
באוסף דברי האמנות שלו.
השותפות החדשה יצאה בתוכנית
מהפכנית ונועזת: השתלטות על אותו
חלק של התחבורה הפנימית באירופה,
המתנהל בנהרות הגדולים.
בשלב ראשון קנתה ראליי את האימפריה
הימית של נפטון — ממלכת הספנות
בנהרות במרכז אירופה של משפחת
ד״ר ראובן הכט, בעל ממגורות דגון בחיפה.
מבסיס
איתן זה החלה ראליי לרכוש
חברות ספנות נוספות בסיטונות, זנראה
כי לא ירחק היום ולהרי רקנאטי תהיה
אימפריה ימית חדשה משלו, לא קטנה
מאל־ים של אחיו.
ביניהם מוכר ביותר בארץ דני, הבוס
של הקונצרן בישראל.

1שואלים עושים
עסקים סויאט־נאם
כמה עשרות ישראלים, שהופיעו לאחרונה
בדרום־ויאט־נאם, פושטים על מחנות
הצבא האמריקני, קונים עודפי ציוד. חלק

חברת בית־הרכב, המפעילה את החניון
במרתף מגדל־שלום התל-אביבי, גרמה
השנה שוב אכזבה קשה לציבור בעלי המניות
שלה — אכזבה שיש בה לקח ל משקיעים
בבורסה.
רווחי החברה גדלו ב־ 1972ל־ 359 אלף
דולר, לעומת 292 אלף דולר ב*— 1971
דהיינו גידול של 20 אחוז. הרווחים ב״1972
הסתכמו בשישה אחוז מהון המניות. רק
לאחר שצירפה לרווח דהשנה גם את
עודפי הרווחים שלא חולקו משנים קודמות,
הצליחה החברה לשלם לבעלי המניות
דיבידנד של שמונה אחוז. בהשוואה
לשיעור הריבית המקובל כיום בשוק, בגובה
20 אחוז — פירוש הדבר שהציבור
שהשקיע במניות החברה הפסיד למעשה
על השקעתו.
איך הצליחה בית־זזרכב לצקור רווחים
כה צנועים? במשך רוב שעות היום,
סתומות שלוש קומות החניון כמעט במ לואן
במכוניות חונות. מחיר החנייה עלה
משישים אגורות לשעה לשלוש ל״י. מדקרה
אם כן?
התשובה מורכבת מכמה חלקים:
• גידול בהוצאות.
• רוב מניות החברה, מלבד אלד, ש בידי
הציבור, נמצאות בידי קונצרן האחים
מאיר. בגלל קשרים אלה, הילוותה בית־הרכב
לחברה אחרת של האחים מאיר
700 אלף ל״י בריבית של 14 אחוז, וללא
הצמדה. ברור שאילו היתד -ההלוואה
נושאת ריבית ־מיסחרית מקובלת, ד-יו
רווחיהם של בעלי המניות של בית־הרבב
גדלים.
י• בית־הוכב מספקת חנייה חינם לקונים
בכל־בו שלום, וחנייה בתנאים
מיוחדים לעובדי קונצרן האחים מאיר,
שמשרדיו בנזגדל־שלום. נתונים על עיס־קות
אלה לא מופיעים במאזן, וניתן רק
לנסות לנחש את השפעתן על רווחי בית־הרכב.

אנשי
בית־הרכב עצמם מסבירים את
הרווחיות הנמוכה בכד שחניון ״זה לא
עסק, אלא שירות.״ השאלה היא, מדוע
צריך הציבור, שקנה מניות בבית־הרכב,
לתרום׳ במהלך שירות זה׳ הטבות נוספות
לקונצרן שמכר לו את המניות.
בית־חרכב היא חברה קטנה, שכמות
המניות שלה שבידי הציבור איננה מכרעת.

מיליונר מאיר
לאן מולכים הרוחזים?
אולם המסקנה מהתמונה, שנוצרה בה
לאחרונה, יפה גם לכלל פעילות החברות
שפנו לציבור לרכוש מידיהן מניות :
בהתנגשות אינטרסים בין טובת בעלי
חברה כזו, לבין טובתו של הציבור שרכש
בה מניות — לא תמיד טובת הציבור
יוצאת נשכרת.

הרוסים מסננים את יצוא היהלומים
הישואר? ,

קיימת סכנה שישראל תאבד את יפן
כלקוחה העיקרית שלה ליצוא היהלומים
הישראלי, בגלל תחרות רוסית.
חברת״בת של הקונצרן היפני קאו־סאקי
חתמה לאחרונה חוזה עם החברה
הרוסית ליצוא מתכות ותכשיטים, ל־

מישראלים אלה עשה בשעתו כסף רב ברכישות
ציוד נאטו בגרמניה.
לישראלים קל יותר לעשות עיסקות ב־וויאט־נאם
מאשר לנציגים אחרים, בגלל
האהדה הטבעית לישראל של הדרום־
ויאט־נאמים ושל אנשי הצבא האמריקני.
עיקרו של הציוד הניקנה מיועד למכירה
למדינות אחרות, לא דווקא לישראל, אם
כי נראה שסוגים מסויימים של מתכות,
כמו נחושת וברזל, יגיעו לארץ.

פיו תייבא ישירות יהלומים ליפן.
זו הפעם הראשונה שיפן מייבאת יהלומים
שלא באמצעות סינדיקט היהלומים
הלונדוני, המאגד את מרבית יצרני
היהלומים במערב. ברית״המועצות היא
כיום יצרן היהלומים השני בגודלו בעולם,
אחרי דרוס״אפריקה.
החוזה הראשון, שנחתם לשנת ,1973
הוא בכמות של כ 10-מיליון דולר, והכמויות
תגדלנה מדי שנה. אם תלכנה
חברות יפניות נוספות בעקבות הראשונה,
מהווה הדבר איום על היצוא הישראלי
לארץ השמש העולה, המסתכם כיום בעשרה
מיליון דולר לחודש.
במדינה העם
בולוניה וק!
ממשלת ישראל ניסתה
להשתיר!
את הדי ועידת בו?וניה
כל פעם שאיזה פקיד זוטר בממשלת
מצריים משמיע איום מלחמה על ישראל,
מוזעקים כל שופרות ד-תיקשורת הממלכתיים
בישראל כדי להגביר את התהודה
של הנאום וליצור אווירה של ערב מלחמה.
כל איום כזה, המושמע בדרך כלל לתיצ־רוכת
פנימית, משמש הוכחה ניצחת בידי
ממשלת ישראל כי ״אין עם מי לדבר.״
גם כאשר נשמעת מפי איזה שהוא מנהיג
ערבי הצהרה מתונה, או הכרזה שניתן
לפרשה כהבעת נכונות לשלום עם ישראל,
מגוייסים שוב כל אמצעי התיקשורת.
הפעם כדי להשתיק.
הוכחה חותכת לכך, ניתנה השבוע, בכיסוי
שנתנו אמצעי התיקשורת הממלכתיים
לועידת בולוניה.
קללת כלעם. ערב הועידה, כאשר
גם משתתפיד, העריכו בזהירות מרובה את
סיכויי ההידברות הגלויים בה בין יש ראליים
לערבים, היו שידורי ישראל
ערוכים ומוכנים כדי להעביר להמוני בית־ישראל
את סיפור כישלונה של הועידה.
כתב שידורי ישראל, דודו ויזר, ראיין
טלפונית את אורי אבנרי, בשורה של -
שאלות מודרכות ומוכתמת מראש, שנועדו
להציג את המשתתפים הישראלים בועידה
כמשתפי-פעולה עם אירגוני הטי-
רור. למחרת, בשידור יומן השבוע
הפופולארי, תוכנן מישדר מיוחד על אירועי
הועידה, מתוך הנחה שניתן יהיר,
לבשר בו על כישלונה.
והנה, להפתעת הכל, התגלגלו הדברים
בצורה שונה מכפי המצופה. שידורו של
העתונאי אמנון קפליוק מבולוניה על
פתיחת הועידה, היה שיר מלא התלהבות
ליחסים שנוצרו בה ולדברים שנאמרו בה.
הדבר הדהים את צמרת השילטון בישראל.
מיד ניתנה הוראה בדרג ממשלתי
לעורכי החדשות בשידורי ישראל להפסיק
לדווח על ועידת בולוניה. בשידור החוזר
של יומן השבוע במוצאי־שבת האחרונה,
היה הקטע על ועידת בולוניה, הקטע היחיד
שנמחק ולא שודר. מצהרי יום השבת
ועד לסיום ועידת בולוניה, לא היתד,
הועידה עוד קיימת לגבי אמצעי התיק־שורת
הממלכתיים של ישראל.
למרות שכל עתוני ישראל מצאו לנכון
לדווח על המאורעות בועידה בכותרות
גדולות בעמודי החדשות שלהם, הרי לגבי
שידורי ישראל היתד, בולוניה יוק.
״הועידה תתפוצץ״ .לא היה זה
מקרה. למחרת השידור האוהד על הועידה,
הופיע דבר, ביטאון המיפלגה השלטת,
במאמר ראשי, שכלל ביקורת חריפה
ביותר על שידורי ישראל.
״הפעם הגדיל לעשות קול ישראל,״
כתב דבר ,״שהביא מן הועידה סיקור ,
ישיר מפי כתב שהוא עצמו שייך לחוגים
המייצגים רק את עצמם. אותו שידור של
הרדיו הממלכתי שלנו העלה על נס את
נאומו של מוחי־א־דין בשל נימתו, ההומאנית׳
ו׳הריאליזם׳ שבו.״
המרצע יצא מן השק. היה ברור שהמציאות
הטופחת על פניהם של מעצבי
המדיניות הישראלית הוציאה אותם מכליהם.
העובדה שיש מנהיגים ערבים בדרג
בכיר המוכנים לקרוא בפומבי לחבריהם
ולעמיהם להכיר בזכות קיומה של ישראל,
פשוט לא תאמה את התמונה הכוזבת
שממשלת ישראל מנסה לצייר לאזרחיה,
כאילו רוצים כל הערבים אך ורק בהש מדתה
והכחדתה של ישראל.
עד כמה היה מבצע שטיפת מוח זה
שהוכן לגבי ועידת בולוניה מתוכנן מראש,
הוכיח מאמר נוסף שפורסם בדבר ביום
בו ננעלה הועידה. אחרי שהיה ברור לכל
דבר הצלחתה הבלתי משוערת של הועידה,
דיווח דבר לקוראיו כי ״אין זה
מן הנמנע שהועידה תתפוצץ כבר בשלב
הראשון של דיוניה בשל התנגשויות עק רוניות
בין מחייבי קיומה של ישראל לבין
שולליה. קשה גם לשער כיצד יצליחו
מארגני הועידה להניע את הישראלים ואת
הערבים לחתום על הצהרה משותפת.״
עורכי דבר אפילו לא טרחו להוציא
מאמר מוכן זה מעתונם, כשהדיווחים מ־הועידה
כבר סתרו במפורש תחזית קודרת
זו, ששיקפה יותר מכל את תסביכי הרדיפה
של אלה המחפשים מסביבם רק משמידים
ועורכי פוגרומים.

נגוס׳ הוד נינת את מלחמה ההתשה נגד העונים
ויוצא ומלחמת התשה
חו ש ה -נג ד יהודי ם

חנט אחרון

לעבר פיקודיו בחיל־האוויר מעיף האלוף מוטי הוד כשהוא
מפנה ראשו על המסלול, בתום מיסדר הפרידה שנערך
לו. ממסלול זה המריא האל>ף הוד לנהל את ״מלחמות היהודים״ בחייו האזרחיים.
שבכך בא אל סיומו פרק המלחמות בחייו
של הצבר המצטנע והוא הגיע אל המנוחה
והנחלה, טעה טעות מרה. באותה מידה
שפסטיבל מוטי הוד ציין את סיומן של
מלחמותיו הצבאיות, כך הוא בישר את
תחילתן של מלחמותיו האזרחיות.
האיש שיצא ממלחמות ששת־הימים ודד
התשה עטור בזרי המנצחים, פתח עוד
בטרם השתחרר באחת המלחמות הקשות
והמרתקות ביותר הנטושות כיום בחזית
הפנימית של מדינת־ישראל: המלחמה על
התעשיה האוירית.

המטרה: כיבוש
התעשייה ה אווי רי ת
ך* תעשיה האויריוג, חברה בע״ם
1 1שכל מניותיה מופקדות בידי הממשלה
היא כיום אחד המיפעלים האדירים ביותר
של המשק הישראלי. יחד עם חברות הבת
שלה היא מהווה כיום קונצרן רב מימדים,
המעסיק כ־ 14 אלף עובדים ושמחזור הכספים
השנתי שלו מסתכם במאות מיליוני
לירות. מיפעלי החברה שהתפתחו בשנים
האחרונות בקצב מדהים, והפכו אותה
לגורם בעל מישקל גם בקנדדמידה בינלאומי,
תופסים מקום מרכזי נכבד במשק
התעשייתי האזרחי והצבאי של מדינת
ישראל.
מבחינה פורמלית נמצאת השליטה על
התעשיה האוירית בידי מועצת מנהלים,
המורכבת מנציגי הציבור ומנציגי משרדי
הביטחון, האוצר והמיסחר והתעשיה. מבחינה
מעשית היא נשלטת, כאימפריה
נפרדת, על־ידי משרד־הביטחון.
כאשר התקרבה שעתו של מוטי הוד
לפרוש מחיל־האויר ולסיים את הקאריירה
הצבאית שלו, היה זה רק טבעי לגבי

החלפת פיקוד 52

בני מצדיע

דיס בחיל־האוויר משתקפים באקט סמלי
זה של העברת דגל החיל, מהמפקד היוצא,
למפקד החדש, בפוזה המזכירה במיקצת
את הנפת הדגל האמריקאי באיבו ג׳ימה.

צעיר מ־ 47 שנותיו, הציב לעצמו עוד
חודשים רבים לפני פרישתו מטרה ברורה
ומוגדרת היטב: כיבוש התעשיה האוירית.
מסיבות רבות סבר מוטי כי יש לו עדיין
מה לתרום להתעצמות ופיתוח התעופה
בישראל, האמין כי על סמך הישגיו וכישוריו,
הוא ראוי ומתאים לקבל על
עצמו אחרי פרישתו מצה״ל תפקיד מיג-
הלי בכיר בתעשיה האוירית, בו יוכל
להשפיע על מדיניות החברה, לעצב את
אופיה ולקבוע את יעדיה.
בפשטות של פלח ובדוגריות של צבר,
שהן מתכונותיו הבולטות ביותר של מוטי
הוד — פתח בשיטתיות ובהתמדה בהס תערות
לעבר היעד שהציב לעצמו. אלא
שתוך זמן קצר טפחה המציאות על פניו.
הסתבר לו כי קל לאין.שיעור להשמיד
את חיל־האויר המצרי תוך שלוש שעות,
מאשר להכניע את שליטי התעשיה ה-
אוירית בישראל. ואם ניצח — כמובן
בעזרתם של טייסי ומטוסי חיל־האויר במלחמת
ההתשה נגד הערבים — הוא עלול
לנחול מפלה מוחצת במלחמת ההתשה
המתנהלת בינו לבין היהודים.
הסיבה לכך היא פשוטה: השילטון ב־תעשיה
האוירית בישראל הוא אחד ממוקדי
הכוח של המדינה. איש מהמחזיקים
בו כיום אינו מוכן לוותר עליו. איש אינו
מוכן לפנות את מקומו למפקד היוצא של
חיל־האויר רק בגלל ההילה הצבאית המרחפת
מעל ראשו. מלבד מנכ״ל התעשיה
האוירית, אל שוימר, שהוא גם מקימה
והרוח החיה של תעשיה זו . ,נוצרה התנגדות
נמרצת למינויו של מוטי הוד
לתפקיד מינהלי בכיר בתעשיה האוירית,
הן בצמרת מישרד־הביטחון, מצד צבי
(״צ׳רה״) צור, עוזרו של שר־הביטחון,
והן במועצת המנהלים של התעשיה, בראשה
עומד עורך־הדין מיכאל (״מייק״)
פירון.

האלוף בנימין פלד, מצדיע לפיקודיו החולפים
על פניו במיסדר הצדעה חגיגי.

לא רוצה
דבר אחר

ך* פסטיבל החגיגי שנערך ברחבי
( | המדינה בשבועיים האחרונים איים
להאפיל ולהעמיד בצל את חגיגות הכ״ה
למדינת־ישראל. היה זה פסטיבל הפרידה
למפקד היוצא של חיל-האויר, האלוף
מרדכי (״מוטי״) הוד, שנחוג בשורה
ארוכה של מסיבות פרידה, טכסים׳ מאמרי
הערכה, נאומי שבח והודיה וראיונות
אינסופיים בכל אמצעי התיקשורת. נדמה
היה שמעולם לא צויינה פרידת קצין בכיר
מצה״ל בג׳סטות פרידה כה נרגשות ואו־הדות
כשם שזכה להן מוטי הוד, שפקד
במשך שבע השנים האחרונות על חיל־האדר.
במידה
רבה באו לידי ביטוי בפסטיבל
מוטי הוד ההערכה וההתפעלות של רבים
מעוצמתה, יכולתה והישגיה של הזרוע
האוירית של צה״ל, שהכריעה באופן
בלתי צפוי את גורל מלחמת ששת־הימים
בשעות הראשונות שלה, מילאה תפקיד
מכריע בסיום מלחמת־ההתשה והחזרת
הפסקת־האש לכנה ומהווה כיום את עיקר
כוח ההתרעה הצבאי של מדינת־ישראל.
מוטי, הצבר מדגניה בן ה־ ,47 שפקד על

< תכן שאם היה מדובר באדם אחר, 3 היה הסיפור נגמר בזה. הוא היה נוכח
שקיימת התנגדות לרצונותיו והיה מחפש
את עתידו באפיק אחר. אלא שמוטי הוד
קורץ מחומר אחר. למרות שהוא כמעט
בודד במערכה זו הוא איתן בדעתו לכבוש
את התעשיה האוירית. הוא הבהיר לכל
הנוגעים בדבר בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים שזה הוא רצונו ואין לו כל
רצון או שאיפה אחרת ושהוא אינו מוכן
לכל תפקיד או מעמד אחר. בשבועות
האחרונים דחה מוטי שורה ארוכה של
הצעות שהוצעו לו הן לתפקידים ממלכתיים,
בארץ ובחו״ל, והן במשק הפרטי,
שם הוצאו לו מישרות עם משכורות עתק
ותנאים מצויינים.
מוטי הוד הבהיר שאם לא יקבל את
התעשיה האוירית, הוא לא יעשה שום
דבר אחר, ביטולו והקפאתו ירבצו על
מצפונם של האחראים לכך, והוא ימתין
להזדמנות לכבוש את היעד שהציב
לעצמו. כך קרה, שמוטי הוד הוא אולי
הקצין הבכיר הראשון הפורש מצה״ל מבלי
(המשך בעמוד )26

בוטה בוכה

מוחה דמעות

קד חיל״האוויר החדש, ברטה פלד, שהיא
:ד, אינה מצליחה להתגבר על רגשותיה,
מעיניה בטקס בו מועבר הפיקוד על חיל־האוויר לידי בעלה.

חיל־האויר בתקופותיו הקשות והמפוארות
ביותר, קצר עם פרישתו מצה״ל את קציר
התהילה של חיל־האויר. אולם מי שסבר

אדם מסוגו, שמרבית חייו היה קשור להתפתחות
הזרוע האוירית של ישראל,
לחפש את עתידו בתחום זה. מוטי, הנראה

אודי אבנדי מדווח על הוועידה ־ וער מסע העריוות שאורגן נגדה

החחש( נ ו( 1ה
כשבילי, זאת היתה הרוח של
בולוניה.

מ!מחה לבתי־כלא
*** ל אחד מאיתנו יכול לספר סיפורים
^ רבים כאלה. יוסי אמיתי, המיזרחן
הצעיר מקיבוץ גבולות, העוסק במחקר
במכון שילוח של אוניברסיטת תל־אביב,
עשה עבודת מחקר על כתב־העת המצרי
השמאלי אל־טליעה (״החלוץ״) .לפתע מצא
את עצמו בשיחה עם עורך אותו כתב־עת,
ויליאם סוליימן, מצרי קופטי. תוך דקות
הם היו שקועים בשיחה בשפה הערבית,
כשסוליימן עונה לשאלותיו של יוסי, שקיבל
בשיחה זו יותר מידע על החומר
והאנשים של כתב־העת מכפי שלמד במאות

הפאראצו

לאורי

דל פודסטה, הבניין העתיק בו נתקיימה הוועידה במלונה
תוך אמצעי־ביטחון קיצוניים. בכל ימי שהותו בבולוניה. היה
אבניי שונור־ראש חמוש צמוד, שליווה אותו לכל מקום אליו הלך.

4בוקר האחרון אמר חאלד מוהיי־
1אל־דין :״אין טעם להתעקש יותר
מדי על מילה זו או אחרת. המילים אינן
חשובות. חשובה הרוח שיצרנו כאן —
הרוח של בולוניה.״

מאותו רגע הפכה ״הרוח של
בולוניה״ לסיסמה, שחזרה ככל
שיחה וככל נאומי הסיכום.
הרוח של בולוניה היתד, האווירה שנוצרה
בוועידה, ההכרה ההדדית של אנשי-
השלום משני עברי החזית הישראלית
ערבית, הנכונות להקשיב איש לדברי
רעהו, הרצון למצות את המשותף, השאיפה
לעזור איש לרעהו במאבק הפנימי למען
השלום בכל ארצות המרחב.
כל משתתפי הוועידה חשו ברוח זו.
היא היתד, ההישג הגדול ביותר של ועידה
זו. שום מסע־השמצות — בישראל או
בארצוודערב — נגד משתתפי הוועידה,
שום עלילות ושקרים, לא ישנו הישג זה.

ביום השני של הוועידה אמר
אחד מחברי המישלחת הישראלית
בשיחה עם נציג ערכי, שהפר תור
24 שעות לידידו :״אני מתהלך
כשיכור. לא חלמתי על דבר כזה.״

הגנרל מפלוגיה
^ צל כל אחד שהיה שם, בוועידה
מוזרה וחסרת־תקדים זו, קשורה ״הרוח
של בולוניה״ בחוויות אישיות שונות.
בין חוויותי שלי, בולטת אחת המסמלת
רוח זו יותר מכל. היא קשורה באישיותו
של אחד המצרים, כמאל בהא-אל-דין.
לפני שבועיים, כאשר השתתפתי בישיבת
הוועדה המכינה הבינלאומית, שמתי לב
לגבר שחום, בעל שפם ־קטן ומדוקדק,
בעל הופעה צבאית מובהקת. הוא לא אמר
מילה, ופניו לא גילו כל רגש.
לא ידעתי שהיה זה בהא-אל־דין.
אותה ישיבה היתד, הראשונה במהלך
ההכנות, שבה ישבנו בגלוי ליד שולחן
אחד עם נציגים ערביים, לדיון פנים אל
פגים. במהלך הדברים התפתח ויכוח בין
נציג צרפתי וביני בקשר לדבקות למצע,
המתנגד לכל סיפוח.
המצרי הקשיב לדברים בשקט, ולאחר

מכן פנה אל שכנו, הצביע עלי ושאל
אותו בלחש :״מי זה?״
שכנו השיב לו :״זהו אורי אבנרי,
מישראל.״
,׳אתה בטוח שזה ישראלי?״ שאל המצרי
בחוסר־אמונה.
״בוודאי. הוא אדם ידוע,״ השיב השכן.
המצרי השתתק. כעבור כמה דקות פנה
שוב אל שכנו ושאל :״איך זה יכול להיות
שהישראלי אומר דברים טובים יותר מאשר
הצרפתי י״
בישיבת הפתיחה של הוועידה עצמה,
ישב בהא־אל־דין על במת הנשיאות, ליד
נתן ילין־מור. בינתיים כבר ידעתי שהוא
גנרל בדימוס, לאומני, שמרן, אדם שבשבילו
ישראל היא דבר רחוק וזר.
החלטתי לכוון את נאומי אליו. לכן
הזכרתי, בראשית דברי, כאילו דרך אגב,
שנפצעתי במילחמת־ד,עצמאות בפלוג׳ה.
היה נדמה לי שראיתי תגובה כלשהי
בפניו חסרי-ד,תנועה. שמתי לב שהוא
מקשיב לנאום בדריכות.

למחרת היום היה כהא־אד־דין
הדובר הראשון כוועדה שעליה
הוטל לתכנן את המשך הפעולות.
לאפתעת הכל פתח את דבריו
כאומרו :״אחד התפקידים העיקריים
שלנו הוא לעודד את בוהות־השלום
בישראל.״ על סמך זה הציע
הצעות מעשיות שונות, בגון פיר־סום
דפי־מידע על המעשים השוט־פים
של תנועות־השלום.
נטלתי את זכות־הדיבור, שיבחתי את
דבריו והצעותיו, והמשכתי באותו קו.
עד לאותו רגע עדיין לא החלפתי עימו
מילה. אולם אחרי דברים האלה ניגשתי
אליו ולחצתי את ידו. נכנסנו לשיחה,
שנמשכה בשעת ארוחת־הערב החגיגית
המשותפת.
״מתי היית בפלוג׳ה?״ שאל.
חיש מהר התברר שהיינו יחד בכל
הקרבות בחזית הדרום -ושהוא היה מולי
בעיראק־אל־מנשייה, ביום שנפצעתי. הוא
היה אז סגן. ואני רב־טוראי. שנינו בני
אותו גיל. החלפנו זיכרונות מאותה תקופה,
כמו חיילים ותיקים הנפגשים בכנס גדול.
בסוף הוועידה לחצנו ידיים בחמימות,
שכבר לא היתה פורמלית.

ערבים וישראלים. ובין הערבים: אנשים
המייצגים לא רק כוחות וזרמים אופוזיצ־יוניים,
אלא גם נציגים של מיפלגות
השילטון בארצות העיקריות.

״ב1א לסאהיו!״
41 הו, אולי, ההישג העיקרי. רק מי
1שרואה תהליך כזה במו עיניו, יכול
להעריכו.
שתי סצינות :
עשר כבוקר, יום ו׳ ,שעה קלה לפני
פתיחת הוועידה. עולים במדרגות התלולות
של הפאלאצו העתיק. בעל המיגדל הציורי.
לפני אולם הוועידה, שכל קירותיו מכוסים
בציורי־ענק מן ההיסטוריה רבת־התהפוכות
של בולוניה, יש מירפסת גדולה. שם עומ־

במת הנשיאות בישיבת הפתיחה החגיגית: נתן
ילין־מור, יו״ר הישיבה רמו אגולי (מראשי המי9־
לגה הסוציאליסטית האיטלקית) .הגנרל המצרי כמאל בהא־אל־דין, המורך הקאהירי
חוסיין פחמי, ומזכ״ל מועצת השלוס, ההודי רומש צ׳נדרה, ליד שולחן הנשיאות.

שואו׳ ועונים

שעות קריאה שהקדיש ללימודי החומר.
לחצתי ידיים עם נעים אל־אשהב, מנהיג
המיפלגה הקומוניסטית הירדנית, שהיה
כלוא זמן רב בכלא ישראלי, עד שהיתה
סכנה למאור־עיניו. פעלתי בכנסת לשיח־רורו,
הגשתי שאילתות ונאמתי נאומים
— והנה עמד לפני. הוא הודה לי בעברית,
השבתי לו בכמה מילים בערבית, והוא
הישווה, בלי מרירות, את התנאים בבתי־הכלא
הירדניים והישראליים. ההשוואה לא
היתד, לרעת ישראל. גם זאת היתד, הרוח
של בולוניה.
אכלתי ארוחודערב ליד שולחן אחד עם
העורך הראשי של אל־אחבר, הגדול ביו-
מוני מצריים. דיברנו על עיתונינו, על
בעיות מיקצועיות, והוא ביקש את הנוסח
המלא של נאומי כדי לפרסמו בעיתון שלו.
גם זאת היתד, הרוח של בולוניה.
דיברתי עם נציג תנועת־השיחרור של
דופאר (בעומאן) ,ועם ערבים מכל חלקי
המרחב. שיחות ידידותיות, שיחות קלילות
של דברי נימוס והלצות, ושיחות ארוכות
ורציניות ביותר על צרכי תנועת־השלום
בישראל ובארצות־ערב, על האפשרויות
של שיתוף־פעולה, על השלבים השונים
של המאבק.

זאת היתה כולוניה.

שלושה ימים. נאומים, ועדות, ארוחות,
ויכוחים, משא־ומתן, פגישות בבתי־מלון
ובמיסדרונות ארמון הוועידה. ובכל מקום :

דים חברי המישלחות קבוצות־קבוצות,
ומשוחחים.
אנחנו, הישראלים, מסתכלים בסקרנות
די גלוייה בקבוצות הערביות. מיהו מיי
אנו מרגישים שהם בוחנים אותנו בסקרנות
רבה עוד יותר. כולנו מסוייגים,
כמו נער מול נערה בפגישה הראשונה.
איך להתחיל מבלי להביך?
פה ושם מתחיל מישהו לחצות את
הגבול הבלתי־נראד .,אני פוגש ידיד ותיק,
נושק את לחיו, כדרך הערבים. תופיק
טובי פוגש קומוניסט ערבי, נכנם לשיחה.
עיתונאי ערבי ניגש אלי, לוחץ את ידי
ואומר :״קראתי את ספרך. אני שמח
להכיר אותך אישית.״
וכך, לאט־לאט־לאט, נשבר הקרח קצת-
קצת.
אחת כצהריים, יום א /כעבור
שלושה ימים. אין קבוצה ישראלית, אין
קבוצה ערבית. הכל מעורבב. פרידה כללית.
לחיצוודידיים, הלצות, נשיקות־לחי.
״בוא לתל-אביב.״ ״בוא אתה לקאהיר.״

הצעד המהפכני
* 4ה השגנו בבולוניה ז מה לא
השגנו? כמה התקדמנו?

ההישג הראשון היה עצם קיום
הוועידה.
עברו שלוש שנים, וישיבות ללא־ספור,

להלן הנוסח המלא של דברי אורי אבנרי, ביום הפתיחה של ועידת בולוניה.
הנוסח הועתק מסליל ההקלטה, מאחר שלא הוכן מראש. הדברים
נאמרו באנגלית.

ידידים יקרים (באנגלית) ,ידידים יקרים (בעברית) ,איזה אל־איחווד( ,בערבית).
הבוקר שיגרה ההסתדרות הציונית באיטליה מיברק־מחאה נגד קיום ועידה זו.
היא טענה שהמישלחת הישראלית לוועידה אינה ייצוגית ואינה פטריוטית.

איזו חוצפה! איד מעזים אנשים, היושבים ברומא, למתוח ביקורת
על הפטריוטיזם הישראלי של אנשים הבאים מישראל ז

יושב כאן באולם ידידי נתן ילין־מור, מי שהיה מפקד מחתרת עטורת־גבורה,
שלחמה במישטר הקולוניאלי הבריטי בארץ־ישראל. האם עליו להוכיח את הפטריוטיזם
שלו לציונים ברומאן
יושב כאז ידידי יוסי אמיתי, אדם החי משחר נעוריו בקיבוץ־ספר ליד רצועת־עזה.
האם עליו להוכיח את הפטריוטיזם שלו לאדונים האלה ברומא י
ואם יורשה לי להזכיר את עצמי — אני נושא על גופי את סימני הכדורים של
מקלע מצרי, שפגעו בי בשעה שלחמתי בפלוג׳ה נגד גמאל עבד אל־נאצר, ב־.1948
האם עלי להוכיח את הפטריוטיזם שלין

אנו, חברי מישלחת-השלום מישראל, הננו פטריוטים ישראליים.
אנו הפטריוטים הישראליים האמיתיים. המאבק למען השלום הוא
פטריוטי. השלום הוא הערובה האמיתית לביטחון ישראל.
את מי אנחנו מייצגים ן

אנחנו מייצגים רק את עצמנו, ואת אזרחי ישראל התומכים בנו.
אולם אני מאמין שאנחנו מייצגים גם את מצפץ ישראל, את עתיד
ישראל, את ביטחון ישראל.

״אני מ א מי ך
ידידים יקרים, אחדים מכם בוודאי שואלים את עצמם: מה זאת תנועת השלום
הישראלית ן איזו מן חייה מוזרה זאת ן
לא קל להסביר זאת לקהל הזה, ובמיוחד לערבים היושבים בקהל זה.
הדרד הטובה ביותר היא, אולי, להגיד לכם במילים פשוטות במה אני מאמין,
כאדם ישראלי המדבר בשם עצמו.
אנימאמין שתחיית עם ישראל אינה יכולה ואינה צריכה להתבסס על
חורבנו של עם אחר.
אנימאמין שהסיכסוך ההיסטורי בין שני העמים בארצנו צריך להיפתר
על־ידם, ברוח של הבנה הדדית וכבוד הדדי.

הבה נכיר בכך שלא עם אחד צדק תמיד, ולא עם אחד שגה תמיד.

אין אני מאמין שישראל צדקה תמיד, ולא מאמין שישראל שגתה תמיד.

אני מאמין!״ נציג עובי מקשיב דאבנו
אנימאמין שיש להפסיק את כל צורות האלימות במיזרח התיכון, כדי
שנוכל להתקדם לקראת הגשמת עקרונות אלה.
אנימאמין שעלינו לכונן שיתוף־פעולה בין כל כוחות השלום במיזרח
התיכון, כצעד ראשון לקראת הדו־קיום של עמינו.
ידידים יקרים, הרשו לי להוסיף הערה אחת לנקודה זו.
הבוקר התרגשתי עד עומק לבי לשמע דברי ידידנו מוויאט־נאם* .כמובן, מילחמת
ויאט־,נאם שונה לחלוטין מן המילחמה הישראלית—ערבית, וכל ההשוואות ביניהן
כוזבות. אולם יכולים אנחנו להסיק ממילחמת ויאט־נאם לקח חשוב אחד.

אחד משדות-הקרב העיקריים — ואולי שדה-הקרב העיקרי
כמילחמת ויאט־נאם היה שדה-הקרב כתוך תובבי ארצות־הכרית, הקרב
על נפש העם האמריקאי, על נפש הנוער האמריקאי.

אנימאמין שהשאיפות הלאומיות של העמים הערביים לעצמאות, לשיחרוד
ולרפורמה סוציאלית אינן: נוגדות את האינטרס האמיתי של העם הישראלי.
משום כד הקמנו, בש£תו, את הוועד הישראלי למען שיחדור אלג׳יריה. משום כך
אחדים מאיתנו, בישראל, תמכו מההתחלה במאבק העם הוויאט־נאמי, ועקבו אחריו
קיבלנו, בשעתו, בברכה פומבית את פני המהפכה העיראקית. משום כך אנחנו תומכים מקרוב. ערכנו בישראל הפגנות למען שיחדור ויאט־נאם, ומחינו בכנסת נגד החלטת
עכשיו בתנועת־ד,שיחדור של דופר*.
ממשלתנו לכונן יחסים דיפלומאטיים עם המישטר של תיא.
אנימאמין שניתן להשיג את השלום עכשיו .
בשנת 1965 הייתי בארצות־הברית וראיתי את ההפגנות נגד מילחמת ויאט־נאם.
אנימאמין שבמיסגרת הסכם־שלום, שיבטיח את הצדק והביטחון למדינות היו אלה הפגנות קטנות ׳,שאורגנו בידי קבוצות זעירות.
ערב ולמדינת ישראל, יכולה וצריכה ישראל להחזיר את כל השטחים שכבשנו ב־.1967
כעבור שנתיים בילבד, בשנת ,1967 השתתפתי בהפגנת־ענק, שפרצה אל שערי
הרשו לי להעיר, ידידי, בעיקבות דברים שכבר הושמעו כאן: ייתכן שלא נסכים הפנטאגון. הפעם כבר השתתפו בה מאה אלף איש.
בינינו לעולם על הנסיבות שגרמו למילחמה זו, ומי היה
לאחר־מכן באו, כידוע לכם, הפגנות המוראטוריום,
אשם בהן. ידבק כל אחד בדעתו, ונשאיר־נא להיסטוריושבהן
לקחו חלק למעלה משני מיליון אמריקאים.
ס ס 0 1 3 , 2010 §0 3 , {161111116
נים להחליט, בבוא היום, אם צודקת הגירסה הערבית
101* 1־656013*176 116 £>3,1:1ז>3£>£־1איך הפכו קבוצות קטנטנות אלה לתנועת־המונים אדיאו
הגירסה שלנו.
0116

. 11 7610

311101115010

רה -שהכריחה אדם כמו ניכסון להסתלק מוויאט־נאטז
אבד אנו חייבים עכשיו למצוא ביחד את
68׳1 — 513 06 ׳11־113 <161* 0 (1.7061 הדרך אל השלום, בדי שלאלפי החלדים שנפדו
תנועת השלום הצליחה כמאבק זה, מפני
3־ 306 ; 13 11031:1ק 3€1*6 £>61 13
כשני הצדדים במילחמה זו לא יצטרפו אלפים,
שממשלת האנוי וחזית השיחרור הלאומית (ה-
68601311711<1 6 116113110 0116־*3£(£(1ן
רבבות ומאות-אלפי החדלים שד המילחמה הוויאט-קונג)
הבירו בחשיבותה של תנועת ה0
6־656111131110 11 1111111־3£>£>1־001 1
כאה. זהו תפקידנו !
שלום האמרקיאית, והזמינו את מנהיגיה לב13
8101116223 )11 1813616; 6 )1 113
קר כוויאט־נאם.
אנימאמין שהאינטרס האמיתי של עם ישראל
100116£30<1081 0081־3 §§ 111010 ) 1
מחייב אותנו לעזור לעם הפלסטיני להגיע לידי שיחדור,
עצמאות ותחייה לאומית, במדינה פלסטינית לאומית.
1)11165־ 11ז 3 <!113010 <110673 £
ראש ממשלתנו, הגברת גולדה מאיר, או1038011:3
)161־§ 110161* 1( 0116 13 1
מרת: אין פלסטינים, לא קיים עם פלסטיני.
3616 0011 £(116 6־£>0£>010 <11 181
אני אומר, בישראלי: העם הפלסטיני קיים,
0־6 511113 1־0 0 0 )1676 £>0££131
אני מכיר כזבויותיו הלאומיות, בשם שאני דו0
£(0£(010.־7103 ) 11 110 3111
אכן, ד,יה דרוש אומץ־לב למנהיגי תנועת־השלום הארש
ממנו להביר בקיומנו הלאומי ובזבויותינו
מריקאית, שביקרו בהאנוי, והיה דרוש אומץ־לב לממשלת
הלאומיות.
האנוי, שהזמינה אותם, בשעה שמפציצי־הטרור האמ א
נימאמין שישראל צריכה להחזיר את השטדיווח
עיתון איטלקי ריקאיים חגו בשמי האנוי והרגו נשים וילדים. אולם כך
חים המצריים הכבושים למצריים, תמורת שלום ; את
על נאומו של אבנרי הושג הניצחון במאבק על השלום.
השטחים הסוריים הכבושים לסוריה, תמורת שלום! ואת
ישראל.
וביטחון
׳וטיזם
פטר על דבריו את מבליט
אני מניח לכם, ידידים יקרים, להסיק ב־השטחים
הכבושים של פלסטין לעם הפלסטיני, תמורת
עצמבם את המסקנה מלקח זה.
שלום, כדי שיחליט בעצמו איך לבנות בהם את עתידו.
כיום קיים שיתוף־פעולה אוטומטי בין כוחות השוביניזם במיזרח התיכון. שיתוף־
אנימאמין שירושלים צריכה לשמש בירת ישראל ובירת המדינה הפלסטינית.
פעולה זה קיים מאז ומעולם. כל נאום של שוקיירי היה מתנה למשה דיין.
תשמש-נא ירשליס המאוחדת סמל ובסיס ראשון דחיים־בצוותא

אינ שאללה!

..פטויוטיזם!״

בחרות ובשלום.

אנימאמין שעל הפליטים לקבל בחזרה את זכויותיהם. יש לשקם אותם
בארץ. אל־נא יישאר במיזרח התיכון אף פליט אחד!
אנימאמין שיש להעניק לאלתר חרות מדיניה לעם הפלסטיני בכל ארצות
המרחב. ובכלל זה בשטחים המוחזקים, כדי שיוכל לבחור באורח חופשי בהנהגה
לאומית מוסמכת, שתהיה שותף מלא בשלום, ובמאמצים להשגת השלום.
• דופר היא מחוז בממלכת עומאן ומוסקאט, בה מתנהלת כעת מילחמת־שיחרור נגד
השילטון הפיאודלי, הנתמך על־ידי חברות הנפט. נציג חזיתיהשיחרור השתתף בוועידת
בולוניה והתיידד עם חברי המישלחת הישראלית.
מאז הגה מוחיי-אל-דין את הרעיון הראשון.
פעמים רבות התייאשנו כולנו.
תהליך זה מוכיח עד כמה היתה ועידה,
זו מיוחדת, ועד כמה ראו בה כולם צעד
מהפכני מפחיד. קשה לעשות צעד כה גדול
בדרך לשלום. היתר, דרושה סבלנות אין-
קץ, הבנת הבעיות המיוחדות בכל ארץ עד
שבסופו של דבר יצא הדבר אל הפועל.

עוד לפני שבועיים, בוועדה המבינה,
גברו הקולות שדרשו דחייה
נוספת. רק לחץ ישראלי—ערכי
משותף, ובימעט אולטימטיבי, הצליח
אז לתת ליוזמה את הדחיפה
המברעת.
( .עובדה זו — של שיתוף־פעולה ישיר
בין הערבים והישראליים בוועידה, כדי

הגיעה השעה לבונן שיתוף־פעולה בין בוהות השלום משני הצדדים,
בצעד ראשון לחיים משותפים כמרחב המשותף שלנו.
הקשבתי זה עתה בהתרגשות לנאומו של חאלד מוחיי־אל־דין. זה היה נאום נהדר.
אני מסכים כימעט לכל מילה שאמר. הבה נתקדם בדוח זו!

אם ועידה זו תבונן את המיסגרת הראשונה לשיתוה־פעולה כין
בוחות־השלום בישראל ובארצות-ערב, היא יבולה להיות — אינשאללה
— :למאורע היסטורי, לנקודת-מיפנה כדברי ימי המרחב המעונה
שלנו.
* נציג ויאט־נאם דיבר בישיבת־הפתיחה על המשך מעשי־האיבה בארצו.
לדחוף קדימה דברים, לפשט תהליכים,
להשיג פשרות ולמנוע הפרעות מצד האירופים
— חזרה על עצמה כמה פעמים
בעת הוועידה עצמה. גם היא היתד, סימן
לבאות).
מדוע היה כה קשה להוליד ועידה זו?

משמעותה המעשית הברה בישראל.
פגישה פנים־אל־פנים עם
ישראלים היא תקדים לפגישות
אחרות, כהרבבים אחרים. גם ערכי
שבכר הגיע כאופן מופשט
להכרה שהדבר דרוש בדי להתקדם

הברה בבוחות־השלום בישראל

(המשך בעמוד )22

משה ו״ן
השיג
..הסוו בינ״ם,, בפושת וחד מום
ולעתים יותר ויותר ממושכות בווילה של
דיין בצהלה. בעיני שומרי־הראש והשכנים
היא הפכה שם כבר לבת בית ואיש לא
הופתע כאשר נראתה לאחרונה בחלוק-
בית בגינת הווילה כשהיא עוסקת להנאתה
בקטיף של שסק.
הבילויים המשותפים של משה ורחל
מחוץ לדירותיהם התבטאו בדרך כלל רק
בארוחות משותפות בכסה ממסעדות הפאר
של תל־אביב, שם מורדים הוילונות כל
אימת שבני הזוג מגיעים לשם לסעוד את
ליבם בחסות משמר כבד של שומרי־ראש
שמקיפים את המקום.
היה זה מצב של התקשרות ללא התחייבות.
נראה היה שדיין מעדיף יחסים בלתי
מחייבים כאלה, שהשאירו את ידידתו בצל.

בנגיסה הואשית

של אולם קולנוע תל־אביב, לעיני הזרקורים
ומאות אנשי׳הציבור שהוזמנו להקרנת הבכורה
של הסרט בן־גוריון זוכר. נכנסים משה דיין ורחל כורם, בהופעתם הפומבית
הראשונה ביחד, שנה וחצי אחרי גירושיו של שר־הביטחון מאשתו רות דיין.
** 6ר״הכיטהזן, משה דיין, השיג הש-
* /בוע סוף־סוף את אחת המישאלות
להן ייחל זמן רב: הסדר־ביניים. אלא
שהסדר־הביניים של דיין לא הושג בחזית
תעלת־סואץ, בין ישראל לבין המצרים.
הוא הושג בחזית הפרטית שלו המתנהלת
מזה כשנה וחצי בווילה שלו בצהלה, שם
נטושה המערכה בינו לבין הידועה בציבור
שלו, פקידת השק״ם הבכירה רחל כורם.
מאז הורם המסך מעל פרשת יחסיו
האינטימיים של דיין עם רחל כורם (רבי-
נוביץ׳ לשעבר) בעקבות גירושיו המפתיעים
מרעייתו רות, שוררת ציפיד, דרוכה
בקרב מקורביהם של שני בני הזוג: מתי
הם יגיעו להסדר סופי ומלא — לחופה
כדת משה וישראל ו כאשר נקפו החודשים

ונראה היה כי שורר קיפאון בין שני הצדדים,
היה נדמה כי הסדר מעין זה לא
יושג לעולם. רחל כורם, שהרומן שלה
עם דיין החל עוד בתקופה בה היה הוא
רמטכ״ל והיא אשת פרקליט ידוע ומכובד
בירושלים, הפכה להיות הידועה בציבור
המחתרתית של שר־הביטחון.

ב חלו ק -בי ת
בגן הוויל ה
ך* שניים

1 1ביניהם
שרחל כורם
שלה, היא

אומנם הידקו את הקשרים
מאז גירושיו של דיין. למרות
לא נטשה את דירת הרווקות
נראתה יותר ויותר פעמים,

1ח 111ן יעל דיין, בתו הבכורה של משה דיין( ,מימין) ,מארחת לחברה לאביה
119 ולבת זוגו הרשמית החדשה, שקיבלה את ההכשר הציבורי שלה 1111 השבוע, אחרי שבמשך תקופה ארוכה נאלצה לחיות במחתרת לצידו של דיין.

משה ויין מתבוו בחבות וחל כורם 1

כורם. לפעמים, כאשר אין יעל מצליחה
להשיג בייבי סיטר לפעוטותיה, מוזעקת
הסבתא, רות דיין, כדי לשמור על הילדים
ולאפשר ליעל לצאת לבלות בחברת אביה
וזוגתו.
אחרי ההופעה בקפריצ׳יו הופיע דיין
עם רחל בנשף הפרידה שערכו טייסי
חיל־האוויר בשבוע שעבר לאלוף מרדכי
הוד. היתה זו הפעם הראשונה בה לקח
דיין את רחל לאירוע צבאי פומבי. אבל
הענקת ההכשר הציבורי הרשמי לרחל
כורם, נעשתה בהצגת הגאלה החגיגית
שנערכה בשבוע שעבר בקולנוע תל־אביב
לסרט התעודתי בן־גוריון זוכר. שם, במע מד
נשיא המדינה ודוד בן־גוריון, לעיני
מאות עסקנים ואנשי־ציבור, הוציא דיין
לראשונה את רחל מהמחתרת והציגה לעיני
כל כבת־זוגו הרשמית.
עכשיו, אומרים המקורבים לדיין, אחדי
שהושג הסדר־הביניים, פתוחה הדרך להסדר
הסופי. זו שאלה של זמן בלבד, עד
שהרב גורן ייקרא יום אחד להעמיד חופה
ולערוך קידושין בין משה דיין ורחל כורם.

ות, הדומה דמיון מפתיע לנת־רוויתו החדשה, לפני גירושיהם

וווי]!1חעוח

רחל כורם, לעומת זאת, שהשיאה לא־מכבר
בשנית את אחת מבנותיה, שהתגרשה
מבעלה הראשון, לא לחצה על דיין
להיכנס לחופה. אבל ידידותיה הקרובות
סיפרו כי עניין החתונה שלה עם שר־ה־ביטחון
משה דיין הוא עניין של חודשים
מעטים בלבד.
השבוע נראה היה שלפני שייכנס להסדר
סופי עם רחל, מעדיף דיין להגיע עימה
להסדר ביניים, בו יוענק לה מעמד ציבורי
רשמי של בת־לווייתו וזוגתו, מבלי שיהיה
צריך לשאת אותה לאשה.
הדבר נעשה בשורה של מופעים פומביים,
בהם הופיע דיין לראשונה לעיני
הציבור הרחב וחבריו לשלטון כשהוא
מלווה ברחל כורם.
הכשר ציבורי
הופעה הפומבית הראשונה של
1 1השניים נערכה בחגיגת הפתיחה של
מסעדת היוקרה התל־אביבית החדשה קפרי־צ׳יז,
לשם הופיעו דיין ורחל כורם בחברתם
של יעל דיין ובעלה, דב שיאון. אגב, בתו
של דיין ובעלה הם האורחים הקבועים
המבלים בחבררתם של שר־הביטחון ורחל

וופעת 0הפומבית הציבורית הראשונה סינימה בלש

בן־גוריוו זוכר
בעוד שבשורה
התחתונה יושב דוד בן־גוריון בין הנשיא
זלמן שז״ר (מימין) ובין יושב־ראש הכנסת
ישראל ישעיהו, יושב דיין בחברת
רחל כורם (רבינוביץ׳) שתי שורות מעליהם.
ביניהם; (כשידו בתוך כיס מעילו),
נראה העתונאי מיקי בר־זוהר, שכתב את
התסריט לסרט אודות חייו של ראש ממשלת
ישראל לשעבר דויד בן־גוריון.

מהסינרמה עד אולם קולנוע תל־אביב נמשכים חיי האהבה
של משה דיין. בתמונה למעלה הוא נראה באולס ה־סינרמיה
בכנס רפ״י שנערך לפני ארבע שנים, כשלידו יושבות אלישבע צ׳יזס ואמה.

הווה שו בוווניח
(המשך מעמוד )19

לקראת שלום, מתקשה לעשות
זאת. יש מעצורים נפשיים. יש
אי־ידיעה נוראה על המתרחש בצד
השני. ובעיקר: יש חשש מפני
תגובת הלאומנים הקיצוניים בפל
ארץ.
כל זה נכון בישראל, והוא נכון שבעתיים
ברוב ארצוודערב. העובדה שכיום זה
אפשרי במצריים, ושהמישטר המצרי תומך
בכך, היא תמרור־דרך.
בכלל, ניכר הבדל רב בין המצרים ובין
הערבים האחרים. מבחינת הנכונות לשלום
סביר, כבר התקדמו המצרים הרבה מעבר
לכל האחרים. הדבר ניכר לא רק בניסוחים,
אלא בכל המגעים הפשוטים, בסימון
הדיבור, בנישול הכללית
ושוב: לא מדובר רק על מצרים כמו
חאלד מוחיי־אל־דין ,״הרב־סרן האדום״,
איש חוגו הקרוב של עבד־אל־נאצר, ש יחסו
המתקדם לענייני השלום ידוע זה
מכבר. מדובר על מצרים המייצגים את
המישטר המצרי כמו שהוא, את מגמות

שינוח ברירה
ך ק רי א ה ״ שנתקביה היא י נ
1 1השלישי. רק מי שמבין את המשימה
שעמדה לפנינו, יכול להעריך את מלוא
משמעותה.
אחרי מטר העלילות והשקדים, ההשמצות
והסילופים, שנשפכו על מיסמך זה,
קראתיו זה עתה עוד פעם — ושוב התרשמתי
מאיזונו.

רצינו לבצע משימה כלתי־אפש־רית:
ליצור מיסמך שיתקבל על
דעת כל המשתתפים — ישראלים
ומצרים, סורים ועיראקים, וגם של

בסוף נאמר שהעולם מתגעגע ל״שלום
בר־קיימא״ ,המבוסס על עקרונות האו״ם
ועל הזכות של כל העמים להיות אדונים
לגורלם.
פירוש הדבר, כמובן: פסילת העמדה
הרשמית של הפידאיון להריסת המדינה,
ודחיית כל קריאה למלחמה ״כדי להחזיר
בכוח מה שנלקח בכוח״.
לא בנקל הושגו כל הניסוחים האלה,
ולא בנקל נתקבלו פה־אחד. היו דרושים
דיונים ממושכים, כולל מיפגשים פרטיים
בין ישראלים וערבים, כדי לנסח שוב
ושוב. זח נמשך כל הלילה, וכימעט כל
דרישותינו נתקבלו.

ו״בניס מיסצוע״ם
ך־* משל, כאחת הטיוטות היה כתוב
/שישראל והריאקציה הערבית שואפות
״לחסל את העם הפלסטיני״ .התקוממנו

רננות את הזיזן
^ יך הומצאה העלילה המיפלצתית
כאילו החליטה הוועידה לחקור פשעים
של ישראל בשטחים, למשל, וכל מיני דברים
נוראים אחרים?
פשוט מאוד: לפי התוכנית שהגשתי
למארגנים לפני שבועיים, התחלקה הוועידה
לוועדות, שבה יכול היה כל משתתף
לבטא את דיעותיו כאוות־נפשו. קבענו
מראש שלא יהיה שום סיכום בוועדות,
אלא שבכל ועדה יהיה ״מדווח״ ,שימסור
למליאה תמצית של כל הדברים שנאמרו,
ללא הערות או קביעת־עמדה משלו.
וכך היה. המדווח של ״הוועדה לתיכנון
הפעולות״ ,שבה הייתי חבר, מסר בצורה

המצרים

ןקןווןךו \ ן* ןןן ארבמה מחברי• המישלחת הישראלית מקשיבים לדברי נואם
#1 \ 1 ) 1( 11 ערבי. מימין: עוזי בורשטיין מרק״ח, אורי אבנרי, יוסי
אמיתי משי״ח, מיזרחן מקיבוץ גבולות, וזאב שדה מברית השמאל הציוני־סוציאליסטי,
חבר קיבוץ מעברות שהכריז על אמונתו הציונית בנאומו מעל דוכן הוועידה בבולוניה.

בשורה הראשונה, מימין: חאלד מוחיי־אל־דין, ריפעת סעיד,
מפעילי תנועת השלום המצרית, שישב 14 שנה בכלא מצרי, וי־ליאם
סוליימן, קופטי העורך כתב־עת שמאלי בקאהיר, אל־עומדה, יו״ר הוועדה
לעניינים ערביים של בית־הנבחריס המצרי •,מצמרת מיפלגת השילטון במצריים.

שני הפלסטינים שבאו לוועידה
מאירופה.

הוגנת כל מה שנאמר בה. הרבה דברים
טובים, וגם כמה דברים מטורפים. הצעתו
של בהא־אל-דין לעודד את כוחות־השלום
בישראל ולפרסם כתבדעת, הצעתי שלי
להחליף מישלחות שלום בין ישראל ואר-
צות־ערב, וגם הצעות שונות ומשונות,
ביניהן הצעות יוצאות־דופן של כמה אנשים
קיצוניים, כגון אותה הצעה לוועדת־חקירה.

אל־סאדאת, ואף את הצד השמרני של
מישטר זה.

״כבשתם את משיירה־״
הישג השני הוא שבוועידה בלטו
ן 1הישראלים. הם לא עמדו בצד, לא
חיכו לפני הדלת, לא היו בשוליים. הם
היו במרכז.

״כבשתם את הוועידה,״ העיר
לי, חצי בהלצה וחצי בהתמרמרות,
אחד הנציגים הערביים.

דרשנו, והשגנו, ששני דוברים ישראליים
ידברו במליאה כבר בישיבה הראשונה.
זכות־הדיבור ניתנה לטובי ולי.
כך נמשך הדבר עד הסוף, בוועדות
ובהתייעצויות. היה ברור ששום סיכום לא
יוכל להתקבל בלי הסכמתנו. נתקבלה
דרישתנו שלא תהיינה החלטות, לא בוועדות
ולא במליאה. נתקבלה רק ״קריאה״
לדעת־הקהל — וגם היא פה-אחד.

הפלסטיני להגדרה עצמית ,״יחד
עם הזכות של כל העמים וכל
המדינות במיזרח־התיכון לקיום,
לעצמאות, לריבונות ולביטחון.״

ציאו החלטות שאינן קיימות.

הקריאה היתה המיסמד ה ־
יחידי שנתקבל בוועידה. לא
נתקבל שום מיסמך אחר — לא
החלטה, לא הצהרה, לא סיכום.
שום דבר• כך הסכמנו מראש,
וההסכם נשמר בקפדנות.

(המישלחת הפלסטינית לא יכלה להמריא
מביירות, מפני שנמל־התעופה היה סגור
וכל הגבולות חסומים. אולם השתתפותה
העקרונית בוועידה נשארה על כנה, ומאירופה
באו שני פלסטינים כנציגים של
גופים בינלאומיים אחרים. נקודת־ההשקפה
שלהם נלקחה בחשבון).
משימתנו היתד, להביא את הנציגים
הרשמיים של מיפלגות־השילטון בעיראק
ובסוריה לחתום על קבלת החלטת מועצת־הבטחון
,242 על ההכרה בזכות־הקיום
ובזכות־לביטחון של ישראל, בלשון שאינה
משתמעת לשתי פנים. זה היה עיקר. על
קישוטי ניסוח, שיהיו פופולריים בארץ,
היינו מוכנים להתפשר.

עמדנו על כך מהרגע הראשון. דרשנו
שנציג ישראלי יישב על הבמה כבר בישיבת
הפתיחה החגיגית. זה לא היה קל. היו
שחששו שזה יגרום לבעיות (אלה שעמדו
על כך לא היו ערבים, אלא אירופים שהיו
יותר ערבים מן הערבים עצמם).
גם זאת היתד, תופעה קבועה. אמר לי
נציג ערבי :״אנחנו צריכים להיזהר מן
הזרים שהם יותר ציונים מהישראלים
ויותר ערביים מן הערבים. בינינו כבר
נסתדר.״
מישהו המציא את הרעיון הגאוני שבג־שיאות
של ישיבת הפתיחה ישבו אמנם
מצרי וישראלי — אבל שניהם מבני המיעוטים.
סוליימן הקופטי מצד מצריים,
וטובי הערבי מצד ישראל. כל חברי
המישלחת הישראלית, כולל שני אנשי
רק״ח, התנגדנו לכך פה אחד, וטובי עצמו
הלך להודיע שאנחנו מינינו לתפקיד זה
את נתן ילין־מור.

היא פותחת באיזכור מישלחות ישראל
וארצות־ערב, שהשתתפו זו בצד זו בוועידה.
היא קובעת שהמטרה היא ״להבטיח
שלום צודק ובר־קיימא.״
בהמשך היא מותחת ביקורת על מדיניות
ממשלת ישראל בשטחים, על ההתנחלות
בשטחים, על שינוי המצב הדמוגראפי
וד,טריטוריאלי בהם, והנסיון להרוס את
״הקיום הלאומי״ של העם הפלסטיני. כל
זה בשפה מתונה למדי. אני עצמי אמרתי
בכנסת, על נושאים אלה, דברים הרבה
יותר חריפים.
מוזכרת התמיכה האמריקאית במדיניות

נאמר שהמצב מאיים על השלום במיזרח
התיכון ובעולם.

שום ערכי לא התנגד. ובד, ב
מישפטים הראשונים שנשמעו כוועידה,
קרא היו״ר לנציגי המיש•
לחות ״ממצריים, מישראל״ ומארצות
אחרות לעלות על הבמה.
ילין־מור ישב לימינו של היו״ר,
כהא־אל־דין לשמאלו.

לאחר מבן באה קריאה לעמי
העולם לדרוש כתוקף ״להשיג
פיתרון מדיני לסיכסוך /על־ידי ביצוע
החלטת מועצת־הכטחון ,242
וככלל זה הנסיגה של ״הכוחות
המזויינים של מדינת ישראל״
מהשטחים, הברה כזכות העם

ואבן, הקריאה, הכוללת בסד
הבל ב־ 300 מילים, ענתה על דרישותינו.

נגד
ניסוח מטעה זה, ודרשנו לדבר רק
על שלילת ״הקיום הלאומי ״ של העם
הפלסטיני.

באותה טיוטה דובר על הצורר
״לכפות פיתרון מדיני״ .מחקנו
זאת וקבענו :״ להשיג פיתרון
מדיני.״
תבענו, והשגנו, הכללת המילה ״ביטחון״
בין זכויות כל המדינות. תבענו והשגנו
להכליל באותו סעיף אמכור מפורש של
״מדינת ישראל״ (הנוסח ״כל המדינות
בממרח התיכון״ נלקח, כלשונו, מהחלטת
האו״ם .)242 וכן הלאה.

זהו, אם כן, המיסמך שנגדו
גוייסה המכונה האדירה של מיש־דד־החוץ
הישראלי. הופעלו זייפנים
מיקצועיים כעלי מומחיות עילאית.
וכך לפני שהמישלחת הספיקה
לחזור לארץ, הוחדר לעיתוני ישראל,
נוסח שבימעט בל מילה בו
מזוייפת, פשוטו במשמעו.
למשל: במקום שיש גינוי למדיניות
ההתנחלות (״קולונייזינג״ באנגלית) ,נאמר
כאילו מדובר על ״מדיניות קולוניאלית״.
כל יודע-אנגלית כמו אבא אבן מבין שזהו
הבדל של יום ולילה — פשוט זיוף גס
המבוסס על הדמיון בין שתי המילים.
או: במקום שמדובר על הריסת הקיום
״הלאומי״ של הפלסטינים, הוציאה יד נעל מת
את המילה ״לאומי״ ,כאילו דובר על
רצח פיסי של העם הפלסטיני.
כל האמכורים של החלטת ,242 שלום
יציב ובר־קיימא, מדינת ישראל ומישלחת
ישראל, ההכרה בזכות המדינה לקיום
ולביטחון — פשוט הושמטו על־ידי הזיי פנים.

מעולם
לא ראיתי את מכונת
הזיוף של מישרד־החוץ בפעולה
בצורה בה קיצונית — צורה המזכירה
את שיטות הדיס-אינפור-
מציה שאותן מייחסים, בדיד כלל,
לסובייטים.
השקר הנורא ביותר הוא שפשוט המ

היה דיווח, ותו לא. הזיוף,
שהפך את הדברים שנאמרו על
ידי איש קיצוני אחד או שניים
(ודווקא לא־ערכים ) :ל״סיבומים
של הוועידה״ דומה לזיוף שיהפוך
נאום של תופיק טובי ככנסת ל
״סיכומים של הכנסת״.
מגוחך? אבסורד? בוודאי. אבל גם
זדוני ומתועב, כשהמניע היחידי יכול
להיות נסיון לחבל בכל פעולה למען השלום
ולכבות כל זיק של תיקווה לשלום, כדי
להצדיק את המשך ההתנחלות והסיפוח.

,.ישראל קיימת ר
^ בל בל זה אינו חשוב. חשוב מה
\ ו קרה בוועידה — ומה שקרה, לא ניתן
עוד למחיקה.
קרה שנקבע תקדים חד־משמעי, גלוי
ופומבי: ישראלים וערבים ישבו יחד, פנים
אל פנים. ודנו על השלום.

עשרות ערבים חשוכים שמעו
כוועדה המדינית, מפי נתן ילין
מור, תיאור חיוכי כיותר (ולדעתי
אף מוגזם) על ה״יונים״ כישראל,
לא רק על עצמנו, אלא גם על כן
אהרון, לובה אליאב ופינחס ספיר,
והגעגועים של הרוב העצום כישראל
לשלום.
עשרות ערבים וקומוניסטים שמעו מפי
תופיק טובי שנאומי-המילחמה בעולם ה ערבי
מסייעים לאנשי־ד,סיפוח בישראל,
ושתוכנית הפידאיון מוכרחה להתפרש
כדרישה לחיסול מדינת ישראל.
כולם שמעו מפי יוסי אמיתי נאום פשוט,

כן ומשכנע על נכונותנו להכיר בזכויות
העם הפלסטיני — ודרישתנו שהפלסטינים
יכירו בזכות ישראל ויקימו מדינה תוך
שלום עם ישראל.
אבל לא רק הנאומים שלנו היו חשובים.
שמענו, כימעט בנשימה עצורה, את
נאומו המזהיר של חאלד מוחיי־אל־דין.
היה זה רגע היסטורי.

ידידו של עבד־אל-נאצר עמד
על הכמה, ובאוזני עשרות אנשי־צמרת
ערכיים אמר כפשטות: ישראל
קיימת. אפשר לשלול את
עקרונותיה הפוליטיים, אכל היא
ייטנה, היא חכרה כאו״ם, היא
הכרה כמישפחת העמים, ויש לחתור
לשלום עימה.״
ולאחר מכן, בפנותו אלינו :״יש כוחות־שלום
בישראל. הם קטנים, אבל אמיצים,
וכולנו חייבים לעזור להם במאבקם.״

כשירד מן הכמה, התחרו כיניהם
הערכים והישדאלים כמחיאות־כפיים
פוערות. הרוח של כולוניה.

רגע שו אמת
ן -שבא תורי לנאום, עוד עמדתי
^ תחת התרשמות דבריו של מוחיי־אל־דיו•
אינני
נוהג להתרגש לפני נאום. הפעם
התרגשתי. לא הכנתי לי נוסח בכתב. לא
היה לי זמן לכך, וגם לא רציתי לקרוא
דברים מן הנייר. רציתי להסתכל בפני
הקהל, ובעיקר הערבים, בשעה שאני מדבר
אליהם.
לפני כן, בשעת ארוחת־הצהריים, שוחחתי
עם ידיד ערבי, והשמעתי באוזניו
כמה רעיונות. הוא העיר לי כמר, הערות
— איך מצלצל דבר זה או אחר באוזני
ערבי. הערות אלה עזרו לי מאוד.

רציתי לפתוח את דברי כקביעה
חד־משמעית שאני מייצג מחנה
פטריוטי ישראלי, ושקיום ישראל
וביטחונה הם כשכילנו מעל לכל
דיון וויכוח.
אבל רציתי להגיד זאת בצורה שתתקבל
על־ידי הערבים בהסכמה ובהזדהות. החלטתי,
על כן, לעשות זאת בטכסיס של מתן
תשובה לקנאים ציוניים (ראה נזיסגרת
בעמוד .)19
רציתי להגיד להם מייד מהו בסיס
תובנית־השלום שלנו, כדי להציג כרטיס־ביקור.

ע רו כתה תע שי הוהמשק
כ״הלמ דינ תישראל
29ב מ אי 2 3 -ביוני 1973
התערוכה הממלכ תי ת הגדולה מ אז קו םהמ דינ ה:
25 שנות הישגי ישראל בכל שטחי התעשיה והמ שק.

בנין ובית רהיטים יהלומים וחפצי חן
מכונות וציוד תעשיתי טכסטיל הלבשה

גני ה תערוכ ה

כשקמתי לנאום, שררה דממה
דקה כאולם העתיק. אפידו מחי־אות־הכפיים
הנימוסיות, שכהן
נתקבלו הנואמים הקודמים, לא
נשמעו. בדומיה מעיקה עליתי
לדוכן. אורות הטלוויזיה הסתירו
מעיני את הקהל. עמדתי ולא
ידעתי אפילו איך להתחיל כדיוק.
אחרי המישפטים הראשונים, גברה המתיחות
עוד יותר. בשמונה שנות כהונתי
(המשך בעמוד )26

־ >ר>ד המזר ח ־־

תל־אב>ב

ס פו ר ט

רציתי להגיד להם שיאני רואה
כמילחמת ששת-הימים מילחמת־מגן
— מבלי לגרום להתפוצצות
כללית(כל ערכי רואה כה תוקפנות
ישראלית).
רציתי לומר להם, בצורה שאינה מרגיזה
או מקוממת, שהמעשים שלהם משפיעים
מאוד־מאוד על סיכויינו לשכנע את דעת־הקהל
הישראלית.
כל זה עמד לנגד עיני. אבל איך עושים
זאת בכמה דקות, בלשון שתחדור ללב,
באוזני אנשים שלאחדים מהם אין מושג
על הנעשה בישראל, שכל מושגיהם שונים
משלנו, ושפער מילחמת־הדורות פעורה
ביניהם ובינינו?
ידעתי שאסור לי להיכשל. אמנם, תופיק
טובי דיבר לפני — אבל הערבים יכלו
לומר :״נו טוב, הוא ערבי כמונו, הוא
פלסטיני. מה שהוא אומר זה לא מה
שהיהודים חושבים.״
הייתי הישראלי־ד,יהודי הראשון שדיבר
בוועידה. ידעתי שאם איכשל, זה יחרוץ
את הדין על פעולת המישלחת בוועידה.
ידידים ערביים ואחרים אמרו לי זאת
מראש.

1זב

עור ומוצריו
כימיה ומחצבים
תעשיות עתירות
תעשיה בטהונית מזון באזאר כחול לבן
ועוד ועוד...

״ טו טו

יום העצמאות ה־כ״ה
יונצח השנה ע״י מצלמה
מ״פוטו ברנר״
* מבחר מצלמות במחירים
ביו 400 — 40ל״י
י* 40 אגורות — הגדלה 9/13
(גלויה)
* צלומי פספורט — בן־רגע !

־ברנן 313ד
פ 1נו1
חי פ ה,ו חו ב החנ!1

בן 50 משכיל בעל אופקים
ומשרד, טובה

מעוניין בבחווה/אישה
מתאימה עד 37
ת.ד 2771 .רמת־גן

( כו ל ל העברה)

( כו ל ל העברה)

1ה קו ד המזויין י
(המשך מעמוד )13
שהמציא, אלא גם באמצעות פעולת־הצוות,
המשמעת האינסטינקטיבית, הציות
העיוור למנהיג החזק או המנוסה, הנכו נות
המוחלטת להקריב את עצמו בכל עת
למען השבט כולו. כך חי, הגן על השבט
וצד חיות חזקות ממנו.

בל התכונות האלה קדמו בהרבה
למין האנושי. הם קיימים
לאורבו ולרוחבו של הטבע — אצל
שבטים שונים ומגוונים של יונקים,
דגים וציפורים. בעלי־חיים
אלה מתגוננים בצוותא, מגינים על
טריטוריה, ויש (כמו הנמלים)
היוצאים בצוותא למילחמות נוראות.
הקוף
האנושי פיתח תכונות אלה עד
לקצה גבול היכולת. הוא המציא לעצמו
אל שבטי ודת שבטית כדי לחזק את רוח
השבט, ולהעניק לציווי השבטי תוקף מוח לט.
הוא המציא מדים ומנגינות־לכת,
מיסגרות צבאיות ודרגות, פולחן של גבורה
ועיטורים.
כל זה היה דרוש בכל הדורות כדי לש מור
על חיי השבט, תחילה מול פני החיות
והשבטים המתחרים, ולאחר־מכן במאבק
בין עדות, לאומים ומדינות.

הפרס

אבל מעבר לבל הסכר רציונלי,
נבון בבל ^שיהיה, עלינו לזכור כי
אינסטינקטים אלה לא נולדו אי-
פעם בעיקבות החלטה הגיונית,
אלא מלווים את המין האנושי מאז
ראשית קיומו, ונולדו לפני הרכה
מאות-מיליוני שנים כנבבי עכרו
של החי.

כפל

מי גיבור?

מינימום סר סרא שון

150,000
ומצטבר עד
* ,500, 000
* ה ז כי הבפרס הראשון לכל טו פ ס אינה יכולה ל ע לו ת על מ כ סי מו ם

של 0 0 0

250,י

פרטים בדוכגי המכירה

לשכת הפרסום הכזמשלתיו

כוי והניעווגע
מ א רגן:
נ תי

סטוליאו

ס נ 1ץ דנג)י. ם

ס טו דנ טלמשפ טי ם
ב אוני ברס׳

פ רטי ם

והרשמה:

אוניב׳ •־ם
אוניב׳ ת״א
523482־02
415673־ 03 איתן (רפואה)
נת׳ (משפטים)
287441־ 03 דבורה ן ר׳ שניים) 226406־02
רויכאל(פרסום)
67539־02
חנה(סתרוטיקה) 871374־ 03 משה (כלכלה)
623873־03
מירי (טזה״ ת)
אוניב׳ חיפה
83586־04
שלמה (כלכלה)
שלום (הנדסה) 222763־04

אוניב׳ ב״ ש
73754־057
יוסי ]השמל[
טכניון
מ תי (אדריכ׳) 04-85667

•< ריס שהסתכלו במיצעד צה״ל
ו בוודאי שאלו את עצמם: איך זה סיגלו
לעצמם היהודים, תוך שנים כה מע־טות,
את כל התכונות האלה של שבט
לוחם — אחרי שבמשך אלפי שנים היו
זרים להם לגמרי?
הדבר מזכיר לי מחקר אחר מעולם
החיים. בקנדה שורצים הבונים — מין
מכרסמים, המקימים סכרים על פני נחלים
(ביברים בלעז) .ואילו במחוז מסויים בצרפת
חיים אותם היצורים, ומזה מאות
בשנים לא בנו סכרים. החוקרים הגיעו
למסקנה, כי השבטים באותו מחוז קטנים
מדי, ועל כן נעלם האינסטינקט.
בזמן האחרון החלה ממשלת צרפת דואגת
לבעלי־חיים, באמצעות חוקים ושמו־רות־טבע,
והבונים הצרפתיים החלו להתרבות
במהירות. ואז, לפתע פתאום, החלו
הבונים באותו מחוז לבנות לעצמם סכ רים
על־פני הנחלים — בדיוק כמו חב ריהם
בקנדה. אינסטינקט, שהיה רדום במשך
דורות ללא־ספור, קם פשוט לתחייה,
כאשר נוצרו הנתונים הדרושים. זאת —
למרות שאיש לא הדריך אותם, והם לא
ראו סכר כזה מימיהם.
היהודים באו לארץ, התקשרו עם יחידה
טריטוריאלית ופוליטית הקרוייה מדינה,
והנה, לפתע, התעוררו בהם כל האינסטינקטים
של השבט הלוחם, המגן על מו לדתו,
יחד עם כל הסממנים החיצוניים
של הפולחן הצבאי.

ולא רק התעוררו — אלא התגבשו
ככוח ובקיצוניות של חווייה
חדשה ובלתי-משומשת, כשעה שלאומים
ותיקים ושכעי-מילחמות
ככר התחילו לאבדם.
אפשר למצוא לתופעה זו הרבה הס ברים
הגיוניים, כולם נכונים. אך מתחת
לכולם יש ההסבר העמוק יותר, שהוא
בלתי-רציונלי, והחודר לרבדים העמוקים
ביותר של עולמנו הבלתי־מודע, האישי
והקיבוצי.
מכיוון שזהו תהליך טבעי — טבעי
מאוד — אין טעם להדביק לו ציון. התעוררות
תחושותינו הצבאיות השבטיות
הצילה אותנו מהכחדה, ועל כן אינה
יכולה להיות שלילית ביסודה.

אולם מסובן מאוד להשאיר אינסטינקטים
אי־רציונליים כאלה
ללא שליטת ההגיון. יש חשש ש
הגיוננו הקיבוצי ייכנע בפני ההומיה
המסעירה.
כאשר אנו מבינים מה מתחולל בנו
כאשר אנו צופים במיצעד של צה״ל, ני תנת
בידינו האפשרות לשלוט בעצמנו כדי
שלא נשתכר ולא נתמכר לרגשות העלולים
להוביל אותנו בדרך חתחתים.
ז״לינו היו באמת חכמים, כאשר אמרו :
״איזהו גיבורו הכובש את יצרו!״

המולח הזה 1X63

במדינה
דרב• אדם
אהסה שווה מדי1נים
אחרי גמר מלחמת ששודהימים,
יצא העיתונאי?ראיין
את הסטודנטית הראשונה
מהשטחים באוניברסיטה
העברית. השבוע, הם חננו
את הולדת בתם
יארא היא כיום רק בת חמישה שבועות.
משום כך, אין היא יודעת עדיין כי
נולדה הודות לשתי פגישות מקריות.
הפגישה המקרית הראשונה אירעה חודשיים
אחרי מלחמת ששת הימים. העיתונאי
הערבי הישראלי לוטפי משעור יצא אז
לראיין ׳סטודנטים ׳ערביים באוניברסיטה
העברית בירושלים, עבור כתבה לידיעות
אחרונות. אחת המרואיינות היתד. וידא
אליאם חזינה, ילידת בית־לחם, שהיתר. ה סטודנטית
הראשונה מהשטחים בישראל.
•טינאה. אולם מהראיון לא יצא שום

כז היום במשרד הפירסום שלו. הוא החבר
הערבי היחידי באיגוד הישראלי לפירסום.
קבלתו לאיגוד התנהלה ללא קשיים. אדרבא,
יו״ר האיגוד, חיים פלד, הציע לחברי
האיגוד להיעזר בעבודתם בנסיונו ובקשריו
בשטחים ובקרב האוכלוסיה הערבית בארץ.
לעומת זאת, לא הצליח לוטפי להתקבל
כחבר באיגוד ישראלי אחר — אגודת הסופרים.
הוא הגיש את בקשתו זמן רב
לפני הסערה הנוכחית באגודה — עוד
ב* .1967 אז, נדחתה בקשתו מבלי שה־דחייה
תעורר כל התרגשות.
הממשלה פסלה. לוטפי, שסיים את
התיכון כתלמיד ערבי יחידי בגימנסיה
יהודית בירושלים, החליט להיות עיתונאי,
ואחר פירסומאי, כדי לשמור יעל עצמאותו
ועל חופש־ד,ביטוי של דיעותיו. הוא לחם
נגד הבישוף חבים, סירב לשתף־פעולה
עם השלטונות. הוא ניסה לייסד אוניברסי טה
ערבית בנצרת, השיג מימון, מיבגים,
ותלמידים — כשהממשלה פסלה הרעיון.
אחר הוציא, יחד עם אשתו, שבועון
בשם אל־סוננארה (החכה) ,שהתחרה בהצלחה
בעיתונים הערביים המקומיים וה מיובאים
מלבנון, אך נסגר כאשר השותף
בהוצאתו־לאור, ידעפון, החליט לשבוק
חיים, השאיר את הזוג משעור בהפסד
של עשרים אלף ל״י.
כין שני עולמות. לפני שנתיים וחצי
נישאו לוטפי ווידא. זוג צעירים משכילים,
החיים בגבול שבין החברה היהודית והערבית,
עם קשרים בשתי החברות, ובלי
שורשים באף אחת מהן. בני הזוג משעור
לא התרגשו כאשר לא -נכנסה וידא להריון
חודש לאחד הנישואין, כמנהג בני־עמם.
שניהם שמחו כשנולדה יארא, סירבו להצטער
על שלא היתד, זכר.
שורשיהם, נאמנותם, והשתייכותם, נעוצים
בארץ, לא בחברה מסויימת. עם
לידתה של יארא (חברתי, בערבית) ,חידשה
אמה המאמצת של וידא את לחציה
על בני־הזוג לבוא אליה לארה״ב. אבל וידא
ולוטפי מסרבים .״המיליונים אינם יכולים
להיות תחליף לאהבת המולדת,״ אומר
לוטפי, ומצליח לא להישמע ציוני.

וידא,
שתי פגישות מקריות,
דבר מלהיב יותר מכתבה עיתונאית. חלפה
שנה, בטרם נפגשו לוטפי ווידא שנית.
היה זה שוב במקרה, במסעדה בנצרת.
הפעם, לא חיכו השניים למקרה שלישי.
לוטפי שלח לוידא ספר שלו בערבית,
והם החלו מתכתבים.
הסטודנטית הערבייה הראשונה מהשטחים
לא החזיקה מעמד זמן רב באוניברסיטה.
המוסדות דווקא עודדו אותה, חברים
יהודים רבים קיבלו אותה ברצון.
אולם היו כאלה שלא הסתירו את שינאתם.
וידא הפסיקה את לימודיה.
לא היתד. זו הפעם הראשונה. בתום
לימודיה בתיכון, פגשה וידא בעיר מולדתה
צליינית אמריקאית, מיליונרית זקנה ו־חשוכת־ילדים,
שהתאהבה בה, אימצה אותה,
ולקחה אותה עימד, לאוקלהומה סיטי.
וידא נרשמה לאוניברסיטה, אך לא
הסתגלה למסגרת שתיכנ׳נה עבורה אמה
המאמצת. היא חזרה ללבנון, נרשמה לאוניברסיטה
הערבית בביירות.
לפני שניגשה לבחינות התואר הראשון,
התחממה כבר אווירת המלחמה באיזור,
והיא חזרה לבית־לחם.
פופולארית. כאשר הפסיקה את לימודיה
האוניברסיטאיים בפעם השלישית ב־קאריירה
שלה, החלה עובדת בתור עוזרת-
הפקה בטלוויזיה הישראלית, ולאחר־ימכן
כקריינית. היא זו שתרמה לדמותה הנוכחית
של התוכנית הערבית דרישת־שלוס:
היא הוציאה אותה לרחוב, אל הבתים והחנויות,
הפכה אותה לפופולארית ביותר.
כיום, היא מקבלת מכתבי מעריצים מכל
ארצזודערב, ועיתוני לבנון כבר הציעו ל תחנות
לבנון וירדן להעתיק גם אצלם
את המתכון של וידא.
בנוסף לעבודתה כמראיינת גם בתוכנית
למשפחה, וידא גס עורכת עתה אח המדוד
השבוע לבית ולמשפחה בעיתון הירושלמי
אל־אנבא.
קבלה ודחייה. היא הפכה כיזם לעיתונאית
הפעילה במשפחה. בעלה, לוטפי
משעור, סופר ועיתונאי ערבי, שהתחיל
את כתיבתו בהעולם הזה בערבית, מתר־

שבץר.ו 1ו ל 0ה 1ה

1 4863

מאוזן :

מיאונו :

)1קמצן )4 .תנור גדול )8 .שובב)10 .
סוג תבואה )12 .כן, בסיס )15 .בוסתן.
)16 פסיבדונים, שם עט (ביטוי לועזי).
)20 קידומת שם הולנדי )22 .עיר שחרבה
בגלל עוונות תושביה )24 .מין צמח ש־גבעוליו
חמוצים )25 .נעלם )27 .אלה.
)29 שטות )30 .״מצא מין את 31
מדבר )33 .אוי לי! )34 דמות בשיר השירים
)35 .כלי מלחמה )36 .מבגדי הכהן
הגדול )39 .שאין נשמה באפו )42 .בן
יעקב )43 .עיר שתושביה חסרי דעת)45 .
עיכוב, עצירה במקום )47 .מבקר קטלני.
)48 נזיר מוסלמי )50 .גשר על הירדן.
)52 אצל הזוחלים הוא קר )53 .יישוב
עירוני בסביבות באר טוביה )56 .עטין.
׳)57 קולו נשמע באביב )58 .סוג של משחק
בכדור, הפופולרי בארצות הברית)61 .
רצפט )63 .עיוות דין )64 .יצור.

)1שדה מרעה )2 .בצוותא )3 .רטוב.
)5שקר )6 .משני בחשיבותו )7 .איש
צדיק )9 .מושב בסביבות בית קמה, נקרא
ע״ש צבי הירשפלד )11 .כינויו של דון
ויטו קורליאונה )12 .קרקע )13 .ענק)14 .
משחק ילדים )15 .יחסר עדינות )16 .אליה
שולחים עצלנים כדי שילמדו )17 .מרכז
עצבים )18 .מוקיון- )19 .גוש מתכת)21 .
משמש למאור )23 .ריקוד )26 .שופט עליון.
)28 צמח נוי )30 .הגשם האחרון)32 .
מאלופי צד,״ל )33 .מפל מים )36 .עוף בית.
)37 חלק קטן וממוספר מפרק מקראי.
)38 שוא ידברו )40 .מנהיג מרד סודני,
אויבו של גנרל גורדון )41 .נוזל חיוני.
)42 תקופת זמן )43 .מלך נבטי)44 .
מנהיג נאצי )46 .קריאת שמחה ועידוד.
)42 אחד השבטים )48 .מספיק )49 .תחילתה
של שאגה )51 .בת קול )54 .סנסיטיבי.
)55 יישוב בגליל העליון המערבי)59 .
רעל )60 .מפתן )61 .טעם לא נעים)62 .
בן צאן.

חשבץכ6

זוהי חידד. חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

ויארא משעור
— תוצאה

נשרכלי כנפיים

הרו ח שד בו לו ד ח

(המשך מעמוד )17
שהבטיח לעצמו קודם מישרה או תפקיד
בחיים האזרחיים.
לא שצריך לדאוג למוטי הוד מבחינה
פלנלית. הפנסיה שהוא יקבל מצה״ל
בתום 25 שנות שירותו, מספיקה בהחלט
לקצין בכיר במעמדו לנהל חיי רווחה.
מדובר כאן על הכרת התודה ועל החובה
של המדינה לדאוג למצביאיה עם פרישתם
מהשירות הצבאי.
מבחינה זו משמשת עתה מלחמתו של
מוטי הוד טסט־קייז יוצא־דופן ורב ענין,
שהקצונה הבכירה של צה״ל עוקבת אחריו
בענין רב.

סו ס
טרויאני
ך* יה ז ־ לפני כחודשיים, כאשר
1 1הזמין מוטי הוד את אל שוימר,
מנכ״ל התעשיה האוירית, לארוחה פרטית.
אל המופתע, שלא זכה קודם לכן
להזמנה כזאת מצד מפקד חיל־האויר,
נענה להזמנה בסקרנות.
בצורה הפשוטה והישירה ביותר הצ>
מוטי הוד באותה ארוחה את כוונותיו .״בן
כמה אתה 1״ הוא שאל את שוימר. שוימר,
יליד ארצות־הברית שהקים את התעשיה
האוירית ב־ ,1952 גילה את גילו. בחודש
הבא ימלאו לו 56 שנים .״מתי אתה חושב
לפרושי״ הייתה שאלתו הבאה של מוטי.
שוימר נדהם, בלע את הרוק שבפיו
ולא ידע כיצד להתיחס לשאלה. לבסוף
השיב,. :אין לי כל כוונה לפרוש.״
מוטי לא היה מנומס ביותר .״ובכן,
תדע לך,״ אמר לשוימר ,״שאני רוצה
את תפקיד המנכ״ל בתעשיה האוירית ואני
עומד להילחם בך על מנת לזכות בו.״
לא היתרי זו הפעם הראשונה בה נודעו

ודיין, הוא אחיו של אברהם בן־יוסף סגן
מנכ״ל משרד־הביטחון לתפקידים מיוחדים,
ממקורביו ומעוזריו הבכירים של צ׳רה.
דייה ברור שצ׳רדי, שהוא גם ידיד בנפש
של מייק פירון, לא יתן שאנשי חסותו
המובהקים בתעשיה האוירית ייפגעו,
למרות שבחוגים שונים הועלו הטענות כי
גידולה והתעצמותה של התעשירי האוירית
השאירו אותם מאחור, והם כיום קטנים
בתוך התפקידים שהם ממלאים.

העובדים מ איי מי ם
ב שביתה
קשרים האישיים לא היו הסיבות
ן ) היחידות להתנגדות המלוכדת שנוצרה
הן בתעשיה האוירית והן במישרד־הביט־חון,
נגד נסיונו של מוטי הוד להשתלט
על התעשיה, כדי לכוונה לצרכי האויר
האמיתיים של ישראל.
דייו לכך סיבות רבות נוספות. כמה מהן:
י• צבי צור, עוזר שר־הביטחון, הוא
כיום האיש החולש על הסכומים הגדולים
ביותר במדינת־ישראל. התקציבים העומדים
לרשותו, כמי שמופקד על תקציב
הביטחון, תקציבי הרכש, המחקר, התע־שיה
הצבאית, התעשיה האוירית ועוד שורה
ארוכה של מוסדות ותקציבים, מסתכמים
במיליארדי לירות שיש להם השפעה
מכרעת במשק הישראלי ולא רק בו. ברור
שצ׳רה אינו מעוניין בכוח חדש שיכנס
לתחום ממלכתו, שאינו מעושי־דברו והעלול
לסכן את שילטונו המוחלט.
• בשנה האחרונה נחשפו כמה שערוריות
בתעשיה האוירית. המחדלים, הביז־בוזים,
עקיפת הנוהלים והכישלונות המקצועיים
— כל אלה בצד הישגים רבים
ומפוארים — הם רק קצה הקרחון ממדי
שמתרחש באמת בתעשיה האוירית. שליטי

שלישיית הכופים שד התעשייה האווירית: בן־יום ך, שוימר, פירון
מי מפחד ממי?
לשוימר כוונותיו של מוטי הוד, אולם
היתד, זו הפעם הראשונה בה שמע על
כך מפי מוטי עצמו. הוא מיהר בעקבות
השיחה אל צבי צור, עוזר שר־הביטחון,
שאל אותו אם התקבלה החלטה להחליפו
במוטי הוד. צ׳רה הרגיע אותו כי לא
התקבלה כל החלטה כזו.
כדי להבין לאיזו התרגשות והתרוצצות
גרמה כוונתו המוצהרת של מוטי הוד
לכבוש את התעשידי האוירית, יש. לריתיחס
לרקע האנושי של החברה. מראשית הקמתה
הייתה התעשיה דיאוירית ילד הטי-
פוחים של שמעון פרס, בתקופה בה דייה
מנכ״ל משרד־ריביטחון וסגן שר־הביטחון.
זו הייתה אחת מעמדות הכוח שלו. כל
אנשי המפתח בחברה היו מנאמניו ועושי
דברו.
בתקופת לוי אשכול, כאשר רצה אשכול
להחליש את מעמדם של פרס ודיין, הוא
הכנים לחברה סוס טרויאני בדמותו של
עורך־הדין מיכאל פירון, שמונה כיו״ר
מועצת המנהלים של התעשיה האוירית.
פירון, מעשיריה המובהקים של ישראל,
שותפו למשרד הפרקליטות של יעקב שמשון
שפירא, שר־המישפטים כיום, שיחד
עם שפירא ליקק את הקצפת בעוגת התקציב
של המדינה מאז הקמתה, היה
מיועד להבטיח שבתעשידי האוירית לא
ייעשו דברים ללא ידיעתו ובניגוד לדעתו
של אשכול.
הפיקדון הגדול, הכולל משכורת וטובות
הנאה אחרות המצטרפות לשפע ההכנסות
של פירון מתפקידיו הרבים האחרים, נש אר
בידי פירון עד עצם היום הזה. אולם
האיש החזק בתעשידי האוירית, מאחורי
גבם של אל שוימר ומייק פירון הוא אשר
בן־יוסף, סגן דימנכ״ל. אשר, מנאמני פרס

26 1ח

דיתעשידי חרדים מפני האפשרות שאדם
חדש שיגיע לחברה, וביחוד אם הוא
ישר, פשוט ודוגרי כמו מוטי יהוד —
עלול לחשוף שערוריות ובזיונות נוספים,
שעתה עושים מאמצים להעלימם.
לסיבות אלה, נוספה סיבה נוספת, ש־ליבתה
טינה אישית נגד מוטי הוד, סייעה
לראשי התעשידי האוירית לקומם את
אלפי עובדי החברה נגד האפשרות ש מוטי
הוד ימונה בה לתפקיד בכיר. הדברים
הגיעו לידי כך שראשי ועדי-
העובדים בחברה הפיצו כרוזים נגד אפשרות
מינויו של מוטי הוד, מנהלים הסתה
מתמדת נגדו ואף איימו כי ברגע בו
יופיע הוד לראשונה בתעשיה האויירית,
עלולה לפרוץ בה שביתה בפעם הראשונה
בתולדותיה.
כל זה אירע סביב פרשת ייצורו של
מטוס הערבה בתעשיה האוירית.
היה זה כאשר לפני למעלה משנה פתח
שר־האוצר פנחס ספיר במערכה פרטית
משלו נגד התעשיה האויריה, במטרה
לערער את מעמדו של משה דיין. באמצעות
כתבים כלכליים הודלפו לעתונות
פרשיות שונות שהכתימו את שמה הטוב
של ד,תעשיה.
באותה תקופה הציגה התעשיה האוירית
לעיני העולם את בנה החוקי הראשון —
מטוס הערבה, שהוא מתחילתו ועד סופו
פרי תיכנון וייצור ישראלי במיפעלי ה־תעשיה
האוירית. מנהלי התעשיה האוירין ז
תלו תיקוות רבות במטוס ובאפשרויות
שיווקו.
בשיאו של מסע התעמולה והפירסומת
למטוס הערבה, נשאל מוטי הוד לדעתו
על המטוס. מוטי, שמעולם לא נועצו בו
בשעת תיכנון וייצור המטוס, השיב ב
צורה
הכנה והישירה ביותר כי אינו מכיר
את המטוס וכי לחיל־האויר של צה״ל אין
כל כוונה לרכשו. היתד, זו סטירת־לחי
פומבית לתעשיה האוירית, שדאגה לפרסם
בעולם כאילו צה״ל עומד לרכוש סידרה
שלימה של דגמי המטוס, דבר שעשוי היה
להעלות את סיכויי המכירה שלו.
למעשה היה זה חיל־הצנחנים שפסל
את הערבה ולא חיל־האויר. אולם הצהרותיו
של מוטי הוד בגנות הערבה, התפרשו
על־ידי ראשי התעשיה האוירית לא
רק בהכרזת מלחמה עליהם אלא כתקיעת־סכין
בגב. כאשר במרוצת הזמן הסתבר
גם, שבעקבות סירובו שלי צה״ל לרכוש
את הערבה בוטלו עיסקות רכישה שעמדו
להתבצע בחו״ל, קל היה להאשים את
הוד באחריות לכישלון המיסחרי בפרוייקט.
נמצאו מי שהלבישו עליו גם את ההדלפות
והמערכה שניהל ספיר נגד ה־תעשיה
האוירית. באמצעות פעולת הסתה
בין העובדים הפך מוטי הוד בעיני 14
אלף עובדי החברה לאוייב מספר אחד
שלהם, האיש שאם יבוא לתעשיה האוירית
עלול לגזול מהם את מטה לחמם. ב־מדינת־ישראל
יש במקרים רבים לוועד-
העובדים ולעומדים בראשו הרבה יותר
מה להגיד מאשר שרי-הממשלה, למשל.

__ מיבחן
ל תוד ת ה או מ ה
ורה של טעויות טאקטיות שעשה
מוטי הוד בטרם ניגש להסתערות
על התעשיה האווירית, במיוחד בתחום
יחסי־האנוש, הכבידה עליו את הכיבוש.
אבל מוטי לא נירתע. הוא ניפגש עם
כל הנוגעים בדבר, החל בראש־הממשלד,
גולדה מאיר, וכלה בשר־הביטחון משה
דיין, הבהיר להם כי אם לא יינתן לו
התפקיד שהוא מבקש בתעשיה האוירית,
עלול הדבר לרבוץ כמעמסה פסיכולוגית־מוסרית
על ראשי המדינה, כיוון שהוא לא
יעשה שום דבר אחר.
למקרה עלולות להיות השלכות מרחיקות
לכת בתחומים שונים. כתוצאה מכך
נערכו גישושים ונעשו נסיונות לשלב את
מוטי בתעשיה האוירית. היה ברור שלא
ניתן לסלק את אל שוימר ולמנות את
מוטי במקומו. אבל ניתן היה לסלק את
יו״ר מועצת־המנהלים, מייק פירון, של דברי
השמועה היה זה משה דיין שהתבטא
עליו פעם כי ״הוא מנהל את ה־תעשיה
האוירית ממגרש הגולף בקיסריה.״
פירון עצמו הביע כלפי חוץ נכונות למסור
את מקומו למוטי. אבל אז איים אל שוימר
כי יתפטר אם יצזולק פירון. מאחורי-
הקלעים לחץ גם שותפו לשעבר של פירון,
שר־המישפטים, נגד סילוקו.
כך קרה שכאשר התכנסה ועדת השרים
לענייני כלכלה, שבסמכותה לבצע מינויים
בתעשיה האוירית, כדי להחליט על
שילובו של מוטי הוד בתעשיה האוירית,
תמכו גם פנחס ספיר, גם חיים בר־לב
וגם משה דיין, במינויו של מוטי הוד
לתפקיד יושב־ראש מועצת המנהלים —
תפקיד שבאמצעותו יכול היה מוטי להשפיע
על הנעשה בתעשיה האוירית. למרות
זאת לא קיבל מוטי את המינוי. כל מה
שהצליחו לסדר עבורו היתה מישרת חבר
במועצת המנהלים, תפקיד נעדר כל תוכן.
מאחורי ההתנגדות למינויו של מוטי הוד
עמדה שוב האשד, שעל פיה יישק כל דבר
במדינה, החל בבחירת נשיא, וכלה במינוי
מנהל למרפאת קופת־חולים באיזו שכונה
ירושלמית — ראש־ד,ממשלה גולדה מאיר.
גולדה יעצה לדחות את ההכרעה עד אחרי
הבחירות, מבלי להבטיח דבר למוטי.
שיקוליה של גולדה: עד אחרי הבחירות
יכולים הפריץ והיהודי למות והכלב להת פגר,
כדברי המשל. אחרי הבחירות ייתכן
שיהיה שר־ביטחון אחר, ייתכן שצבי צור
יסולק מתפקידו וייתכנו. אלף ואחת קומבינציות
נוספות. ייתכן גם שלמוטי יימאס
להילחם מלחמה אבודה מראש, או ש ישכחו
את זכויותיו ולאיש כבר לא יהיה
איכפת אם יש לו מה לעשות או אין
לו תפקיד — כפי שקורה עכשיו עם יצחק
רבץ.
בשלב זה הוכרזה שביתת־נשק במלחמה
על התעשיה האוירית. מוטי יסע לטייל
קצת בחו״ל. אחרי הבחירות לכנסת ה שמינית,
יפתח הסיבוב השני במלחמה זו.
לפי כל הסימנים אין מוטי הוד חושב
אפילו לוותר על נסיונות הכיבוש שלו.
במידה מסויימת אין זו המלחמה ה פרטית
שלו. מלחמתו משמשת לרבים
מיבחן מסקרן לגבי תודת האומה ולגבי
חובתה של החברה הישראלית לפרוע חוב
מוסרי ואנושי לאדם מסוגו.

(המשך מעמוד )23
בכנסת, לא נאמתי באווירה כה מתוחה.
ולפתע הרגשתי איכשהו: זהו. הדברים
מתקבלים.
כל זמן שדיברתי, לא נשמע רחש. אך
כשירדתי מן הבמה, מחאו הערבים כפיים
יחד עם הישראלים והזרים. כמה ערבים
קמו ולחצו את ידי. עיתונאי ערבי ביקש
את נוסח הנאום כדי שיוכל להבריקו
לקאהיר (לא היה נוסח. היה צורך להעתיקו
למחרת היום מן ההקלטה).

לא שמעתי בדיור! מה אמרו.
הייתי כחוט, באילו עכרתי מאה
קילומטר. אכל ידעתי שהקרה
נשכר. המישלחת הישראלית לא
נתקכדה רק רשמית. היא נתקבלה
כלב.

תשמש זרחה!
י ך אפשר לתאר את כל זה, את
ההתרגשויות, את הדברים הקטנים,
את השיחות שאינן ניתנות לפירסום׳ את
ההודיה של בולוניה?
״היום זרחה השמש בבולוניה!״ הכריז
רומש צ׳נדרה, המזכ״ל ההודי של מועצת׳
השלום העולמית, בנאום הסיכום שלו.
איש לא חשב שזוהי הגזמה .״כוחות השלום
חוזרים, איש איש לביתו, בראש מורם,
כי כאן התחיל המאבק המשותף למען
השלום בין עמי המיזרח התיכון!״
וגידו פאנטי, ראש ממשלת מחוז בולוניה,
אדם מפוכח ובלתי־רגשני, בנאום
הסופי והמסכם :״היעד המשותף של כולנו
הוא שלום יציב ובר־קיימא בין מדינות-
ערב ומדינת־ישראל !״ מחיאות־כפיים סוערות
ליוו פסוק זה — מחיאות מצד
ישראלים וערבים.

איזכור מפורש של שלום עם
מדינת־ישראל, ללא כחל ושרק —
וגם העיראקים והסורים מחאו
כפיים. בזה נסתיימה הוועידה.
העיתונאים הישראליים, יחד עם האחרים,
ראו ושמעו.
כל זה לא ייעלם מפני שכמה זייפנים
מיקצועים בשירות ארץ־ישראל השלמה,
וכמה עסקנצ׳יקים פושטי־רגל שלא הוזמנו
לוועידה למרות מאמציהם הנואשים, משתדלים
להטביע את המעשה הגדול ברפש
שלהם.

בריז״ט בוזו דא באה
ך״ צ ר הז ריז ה פיי, צי ע׳ ,היו גס אב*
סורדים היתוליים. עסקן מק״י מסר
חגיגית ש״ז׳ן־פול סארטר, תיאודוראקיס
וגינתר גראס החליטו לא לבוא לוועידה.״
גם בריז׳יט בארדו, קליף ריצ׳ארד והנסיך
של מונאקו לא באו. כמו סארטר, גראס
ותיאודוראקים, לא עלה על דעת איש ל הזמין
אותם. לא היה להם שום קשר ל יוזמה
זו, בכל שלב שהוא.
למפ״ם ולמק״י אין חלק ונחלה במהפכה
של בולוניה. זה מרגיז אותן. אז מותר להן
להשמיץ.
אבל הגיוס הטוטאלי של מישרד־החוץ,
עם המנגנון האדיר של התעמולה הרשמית,
הוא משהו אחר. מדוע הוחלט, בהשראת
גולדה, לצאת למסע העלילות?

אין לבך אלא תשוכה זו: פחד
השלום נפל עליהם.
אין הם משמיצים את בולוניה מפני
שלא נעשה בה דבר למען השלום. להיפך :
רק מפני שהבינו את חשיבותה, מפני
שהיתר. סימן־דרך, נזדעקו.

מי שרוצה להחזיק כשטחים,
להתנחל, לספח, ואולי לכבוש עוד
— אינו יכול אלא לראות במה
שקרה בבולוניה סבנה גדולה.
זהו ההסבר למה שקרה. והוא מהווה
את המחמאה הגדולה ביותר לוועידה.
כמה שעות הפרידו בין בולוניה ובין
נמל-התעופה לוד. מעבר מיום־אביב קריר
אל השרב הנורא. וגם מעבר מן הרוח של
בולוניה אל האווירה העכורה של שטיפת-
מוח ממלכתית.

אכל הרוח של בולוניה תנצח.
(בשבוע הבא יתאר אבניי כמה
מן החוויות בוועידה וסביבה).
העולם הזה 1663

סרטו של וילי גפני:

ו^ 15£1חז * $זס 0[/₪

אלמגור ^ חו
גילה ביו

הרדי קרוגריג׳ייסון רובארדס

בהשתתפות: מייק בורשסיין,אביבה מרק ס
בימוי: ריזה באדיאי
הפצה: פורום פילם

סיפורה של החבלנית שנקלעה בין חובתה לעמה ו אהבתה לזר..
הצגת בכורה עולמית בעת ובעונה אחתב־ 4בתי קולנוע
ת ל ־ א בי ב

אומו

ארמון

חיפה

רמת-גן

באר־שבע

השאר לנ 1את הנהיגה סע באגד

העולם הזה 1863

..וויו אביון וליו סיגר -מזמן חמן עסקו נמישגר; ולב שו נשהיה והם
טוב -היא נו תנ ת והוא נותן ־ הם ה חלי טו להתח תן!״ *שיוי 111 אבידוז

תמצית הפרקים הקודמים

ליל סיגל, יתומה אומללה וזאב וגרושה
מבעל, בתה של רופאה מרחובות, פוגשת
בתחנת הרכבת של הכרך הגדול בתל־אביב,
זאב במכנסיים סגולים, הנטפל אליה
ברכבת בדרך לחיפה. מסתבר לה כי האיש

האמיתיים. הוא ירד עליהם כמו שכל בן
טוב יורד על הוריו במקרים שכאלה. ואחרי
שהתקבלה, אושרה ונחתמה תרומת
הוריו שלו לחגיגה, קמנו ונסענו בצוות
אל בית־אמי בכפר רחובות.
כאן קפץ האיש על נקודה רגישה. נראה

ליל׳ אבידן

1״החתונה היתה ממש קרנבל אמיתי

אינו אלא המשורר הלאומי דוד אבירן.
אחרי ביקור קצר בדירת הגג שלו בתל־אביב,
בו היא מתמסרת לו ברגש, מתפתה
הנערה לשידוליו הטלפוניים הצפופים ובאה
להינפש שבוע בדירתו. בעת היעדרותו של
המשורר מהבית היא מנסה להכניס סדר
במישכנו, מגלה תוך כדי כך תיק סודי
ובו רישומים המסבירים לה את מהותו האמיתית
של המשורר. מסתבר לה כי האיש
אינו אלא אחד שהגיע מכוכב אבי־דנקו
כדי לערוך על פני כדור הארץ מחקרים
על התנהגות המין הנשי, אותם הוא
מרכז בתיקים מסודרים להפליא. כשהיא
נוטשת אותו בתום שבוע הבילויים המשותף,
מצלצל המשורר אל דירת אמה
ברחובות ומציע לה הצעה שאין היא יכולה
לדחותה: להינשא לו.
ף חיתד! רכה, נחיתה יפה הוא נחת
^ עלי. תודי לילי אבירן, עם יד על
הלב, שגם לך היה נעים מאוד אז לנחות
על כוכבו של דויד אבירן. או.קיי — .אני
מודה. מרגע זה ואילך, כיוון שהסכמנו על
חתונה, זרמו הענינים כמו על גלי ויברא-
ציות כדי להסדיר את כל ההכנות לחתונה.
מה שאיש־החלל אבירן הסביר לי הוא
כי העסק החשוב ביותר בחתונה היא לא
האהבה וגם לא הרומנטיקה, אלא הכסף.
היינו צריכים להכין לעצמנו תשתית כספית
איתנה עליה נוכל לבנות את נשואי־נו,
מה עוד ששנינו כבר התנסינו, כל
אחד לחוד, בחוויה זו של נישואין.
הלכו הגרוש וגרושתו אל ההורים משני
הצדדים לבדוק מה יכולים אלה לסייע להם
בשעה גורלית זו של חייהם. מה שהכי
מפליא הוא שבהזדמנות זאת שכח פתאום
איש החלל אבירן שהוא נולד על כוכב
אבידנקו ופנה אל זוג הקשישים הנחמדים
שגידלו אותו בילדותו, כאילו הם הוריו

בעיניו צודק שכיוון שלאימי יש ממון רב
יותר מאשר לאנשים המתקראים הוריו,
חובה עליה לתרום גם יותר לקידום נשו־אינו.
אחרי שגם כאן אושרה התרומה,
קמנו ונסענו אל המיפקרה התל־אביבית
כדי לתכנן שם את מה שנועד להיות
״חתונת השנה.״

כלה ב תו לי ת
ו ח תו לי ת
ך* מאורע המתוכנן היה צריך לגרום
( 1לאנשים רבים ככל היותר לחשוב ולהאמין
שדויד אבירן אינו רק משורר אלא
גם איש רחב־לב, המתנהג כאדם מן הישוב
וכשמזדמנת לו הזדמנות כמו חתונה,
הוא לא יחגוג אותה בעצמו אלא יזמין
את כל המי ומי להרים איתו כוסית ולזלול
עימו מעדנים. מאחר ובאותה תקופה
סבלתי גם אני, שפחתו המעריצה, מתאוות
עזות לחידושים נוצצים, הרי שבתשוקה
בלתי נסלחת נרתמתי אל מלאכת הקודש.
אלף וחמש מאות הזמנות הודפסו. הוזמן
דיסקוטק מאנד׳יס, שהיה צריך להכיל ב־קירבו
על גבי באר חופשי את כל מטעמי
העולם משעה חמש אחרי הצהריים ועד
אחת אחרי חצות.
אינכם יכולים לתאר לעצמכם את ההתרגשות
וההיסטריה שתקפו את הזוג
לעתיד לבוא סביב כל ענין החתונה. זה
היה כאילו אנחנו מתחתנים בפעם הראשונה.
משעת השכמה ועד שעת השכבה לא
הפסקנו לדון, להתווכח, לחשב ולסכם את
הסכומים העצומים שעשויה חתונה זו להכניס
לנו. כשהגיע היום המיוחל כבר הייתי
שבורר, ורצוצה, כמו אחרי בחינות הבגרות.
אבל
לפני כן הבה נקפוץ לבנין הרבנות

בתל־אביב. אתם צריכים לראות און המבטים
שנדלקו בעיני הרבנים כאשר ביום
שלישי אחד אחר־הצהריים התייצבה בפניהם
כלה בשמלת מידי שחורה עם מגפיים
לבנים ווסט לבן, כשלראשה כובע לבן בו
נעוץ פרח אדום. החתן הופיע למאורע החגיגי
כשהוא לבוש במכנסיים דמויי פיג׳־
מה (כפי שהעידו קרובי המשפחה שנאלצו
לחזות בטקס) .חולצת לורקס מבריקה ומעיל
לבן עשוי פרווה סינטטית.
אני זוכרת את קרובי המשפחה ההיסטריים,
דוברי הפולנית־רוסיודגרמנית, שהטביעו
אותנו בפיטפוטיהם. יותר איני
זוכרת מהטקס דבר. אני מצטערת. פשוט
משהו התעלף בתוכי. אני רק זוכרת את
בליל הדיבורים שהיה מופנה אלי ואת ה
לבשתי
שימלת מיני לבנה שפתח גדול בה
השאיר את הבטן חשופה. בסיוע של מגפיים
לבנים וכובע לבן הייתי צריכה להיראות
יפה ובובתית, או לפי דרישת אבידן :
״בתולית וחתולית — לוליטה.״ זה היה
חשוב לו שיחשבו שהוא נושא לוליטה.
מאחר וידעתי כי רבות ממתחרותי בעבר
ובהווה תהיינה נוכחות בחתונה, החלטתי
ללכת עד הסוף.

ני מפו מני ת
או פריג׳ידיתי
^ שעהחמש בדיוק התייצבנו בפתח
1המאנדיס, כשהמשורר לובש מכנסי

ספיותחלא׳

פיו הפוגות
עובדה שבסופו של דבר ענדתי על אצבעי
טבעת נישואין.
ואז הגישו לי את קטע העתון בו הופיעה
המודעה הבאה:
לי לי סיגל

דו ד א בי דן

רחובו ת,

תל־ אניב

נשואים

המען למח או ת (ולהסח או ת) :רח׳ ש ססון , 11ת ״ א1 .

כמעט והתעלפתי למיקרא המודעה. למרות
שידעתי קודם על תוכנה, הרי כשהדברים
היו מודפסים זה נראה לפתע אחרת.
אבל המתחיל במיצווה אומרים לו —
גמור. במצח נחושה המשכתי את דרכי אל
אור הזרקורים ואל הסצינה המרכזית של
חיי, שלולא היתד. מתרחשת לא הייתי

קטיפה צהובים וחולצות לורקס (הפעם עם
כתמי קטיפה) ונראה מצוחצח להפליא.
ראשוני האורחים הגיעו כשעל פניהם
חיוכים מכל הסוגים. ערב־רב מטורף כזה
כמו שנאסף שם, איני זוכרת שראיתי אי-
פעם. נכנסו לשם כל היפים והלא־יפים
מדיזנגוף, כל מי שמוצאים כל יום. במשולש
פינתי־כסית־שולטן. כולם הגיעו
לברך את המשורר הרווק־המתבודד-המת-
בדל, שאיש לא האמון עליו שיפול עוד
פעם בפח ויתחתן.
על אף הגשם האיום שירד התאספו שם
המונים. איש כנראה לא רצה להחמיץ את
ההצגה. היו שם מיטב החתיכות של תל-
אביב להתפאר. היו כל החשובים, השמנים
והכבדים. והיו גם הקלילים והיפים, אלה
מהזרקורים. כמובן שבאו גם החברה מרחובות,
שמתו מסקרנות איך זה להתחתן
בעיר גדולה כמו תל־אביב. ופתאום, באמצע
כל זה, מצאתי את עצמי כשאני
עצמם מה ראה המשורר לשאת אותי ל-
אשה.
שמישהו לא יחשוב שהתאכזבתי. זאת
היתה באמת חתונה נהדרת. אם לא הייתי
הכלה הייתי נורא נהנית בה. למי ש סובלת
מאותה מחלה בה סבלתי אני באותה
תקופה — אני יכולה להמליץ בפניה
על חתונה כזו כעל תרופה מונעת ראשונה.
אל התרופה השניה נגיע כשאכנס
לפרטים המפורטים יותר של חיי נשואי.
אבל גם זה עבר. לאט לאט התפזרו
האדים והאנשים היפים והעייפים הלכו
הביתה כל אחד עם אשתו או עם שללו,
שחולק שסיביד נדיבה על־ידי חוקר עניי-
ני־המין של כדור־הארץ. המוסיקה המשיכה
ללוות אותנו כשאנו עמוסים בצרורות
עד למכונית. מכאן טסנו בטיסה מטורפת
עד לפנטהאוז של אלופי־חתני כדי לבלות
יחד את ליל הכלולות הראשון שלנו.

ב מה עולה
ילדי

למחרת ליל הכלולות: במקום יוח־דבש ־ ציכומי־מיטה
מגיעה לכתוב את זכרונותי, כשדמעותי
מרטיבות את הנייר.
בוקר שטוף גשם קידם את פני ביום
המיוחל. דויד, חתני המיועד, נראה במזג
רגוע עד אפטי ואילו אני נכנסתי במרץ
להכנות של הכלה־הכוכבת. באותו יום

מרגישה שמשהו מת לי בפנים.
המסיבה נמשכה. אנשים יצאו ונכנסו במין
תהלוכה ססגונית. זה היה קרנבל אמיתי.
מכל צד שמעתי איד שעפות בדיחות
על חשבון החתן והכלה, מהסוג :״מה הוא
יכול כבר לעשות איתה בלילה 1״ או ״הלו

בובה, כשתתעייפי ממנו תבואי אלי,״ או
״אולי את מחפשת איזה מאהב צעיר?״
שמעתי גם כאלה המתווכחים בלהט אם
אני נימפומנית, לסבית או אולי סתם
פריג׳ידית. משהו הייתי מוכרחה להיות,
אחרת אנשים לא היו יכולים להסביר ל

ה הי ח לילה שלא אשכח. לילה של
( ספירת מלאי. מי שהיה נכנם לחדר היה
חושב שזו אפסנאות גדודית לפני ביקורת
המפקד או חנות סידקית לפני ביקור פקידי
מס־הכנסה. ישבנו ופתחנו את כל המתנות
שקיבלנו ליום נשואינו: תקליט מוצארט
יד שניה! כמה פוסטרים מהפייפר שום!
דפים עם עלים מיובשים ! קנקנים מפלסטיק,
משומשים בחלקם! ספר של ד״ר
ספוק! מפה־מפית! מישחק דוק! סרוים
לביצים שלוקות וסמרטוט אחד לשטיפת
הריצפה. חה־חה־חה.
חוץ מזה היו גם צ׳קים. ארבעה אנשים
מתוך 1200 המוזמנים לחגיגת נשואינו
הבינו את הרמז במודעה בעתון והביאו
לנו צ׳קים שהסתכמו בסכום העגול של
400ל״י.
הישג היסטורי זה לא ימחה לעולם מזכה
של דויד אבידן. יכול להיות שזו היתה,

אם זכית נימים אלח לחסדו של חגו-

רל, שמצא דרנו אליך
באמצעות חמין היפה,
דע לך, שהגורם לכך
הוא הכוכב שלך ת-
מקריו ישירות על בני
ובנות מזל טלה. צפה
לוויכוחים לא צפויים
עם מעבידיך ביום ראוג
במרס -
שון. לעומת זאת ב20ב
א פ רי ל
יום ראשון יתחיל להסתמן
פיתרון לדאגה
ולסחבת נדברים הקשורים לביתך ולבית
הוריך. אל תצאי לקניות חשובות השבוע.

הנחלות דווקא לא חיוביים, אבל כוחותיך
האישיים כה עצומים,
בגלל צירופם של שתי
ילאנטות שחומות עליך,
שאס תתאמץ ותשקיף
על העבר ועל
העתיד בעין רגועה,
תתגבר על כל מיכשול,
אל תאמיני לו: הוא
התכוון למשהו אחר לגמרי,
ואת למשחו אחר
לגמרי. כסף בא —
ואתה מפסיד אותו שוב, בגלל שגיאתו
חסרת־הזדון של ידידך הקרוב ביותר.

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר־ביטזזון
משווע, תוריד אותן
שאולה, אם לא תדעי
לרסן את שניהם ולהוסיף
להם מידה אמיצה
של זזוש־הומור, שהוא
אחת מתכונותיו היפות
ביותר. זה לא שהוא
לא רוצה אותך. זה שהוא
בטוח שאת לא רוצה
אותו. אז — קדימה
! גלי לו את האמת.
כוח־ההרתעה של מתנגד חזק עשוי
לבלום התקדמותך. היזהר מתרופות רבות.

שבוע שקט יחסית, שיאפשר לך לנוח מבחינה
רגשית ולאגור
כוח לקראת אתגרים
גדולים שיוצבו לפניך
בעתיד הקרוב ביותר.
אתה יכול, אמנם, לפתוח
במאמצים ולקצור
הישגים נאים כנר
עתה, אך מאחר שכושר
שיפוטך רחוק מ21ג
יואי -
20ג ׳:ג*
שיאו, והאינטואיציה
שלך בוגדת בך לעיתים
קרובות, טוב תעשה אם תימנע מלנקוט
יוזמה בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי את
נטייתך הדרמטית. התגברי על גיישנותך.

מה ששנוא עליו — אל תעשה לחברך,
אס לא לימדו אותך
זאת בילדותך,
מוטב < .
שתיזכור זאת עכשיו,
ותשנן זאת היטב. מלבד
השינון, עליך ליי[:

אמת חיים זו בכל 1 הקשור ליחסיך עם
חברך הצעיר חתולה
1(10|1
בך תיקוות, והמעריצך
הערכה עיוורת ממש.
אל תתייחס אליו כמו
אל נחות־דרגה וחדל מעתה להציק לו.

סו!!1

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ח-
הזדמנות להוכיח את
עליונותכם. התלהבותכם
תשרה השבוע אווירה
של התלהבות
על אלה הסובבים או-
תכם. כדאי להזכיר
שהשנה, היא שנה טו בה
לבני מזל אריה
החושבים להינשא. לכן,
מוטב אולי להזדרז
לפני שהשנה תגיע
אל סיומה ואל תחמיצו ההזדמנות.

היזהר מפיטפוט יתר. שמור בסודי״סודות
את פירטי המיבצע עליו אתה עובד כרגע.
כדאי שתיזהר דווקא
מזה שאתה חושב שהוא
ידידו הטוב —
הוא ולא אחר אורב לכל
רמז שייצא מפיך,
לכל טעות מיקרית, או
לכל מישגה שתעשה.
אתה בודד, לכן יהיה
עליו לעמוד באתגר
הזה לבדך, ללא גיבוי
של איש. אם תצליח
— זרי הדפנה שיועטרו את קודקודך יהיו
חלק ממה שיבוא אחר־כך. הימנעי מבילוי.

כתובה

/דוד אבידו

דוד אבידן
ולילי סיגל
מזמן לזמן
ע ס קו במישגל ולבסוף כשהיה להם טוב
היא נו תנ ת
והוא נותן החליטו להתחתן
על ירח־דבש לא היה מה לדבר.
לא העזתי לחלום על דבר כזה כי היד,
בדור לי שאסור לגזול מזמנו היקר של המשורר.
חוץ מזה, ההפסדים שעלתה לנו
החתונה לא איפשרו לנו ירח־דבש.
בשלב זה של חיי היה צריך להתחיל
האנטי־קליימקס. אבל הקליימקס האמיתי
הגיע רק עם תחילתם של חיי הנישואין

אס תשקיע את כל המרץ שלו בעבודה,
אז אולי תצליח בעבודתו,
או תיכשל בדברים
אחרים. חלק
את תשומו־ליבך בצורה
הוגנת בין הקריירה
ובין האנשים הקרובים
אליו, מפני שבקרוב
תצטרך את עזרתם וי*
2ביוני -
את עידודם. יריבים,
20 דיוי•
עליהם תשפיע במעשה
מסויים — יתייחסו
אליך בחוסר אהדה אבל ברספקט. בת
סרטן — את נמצאת על הדרך הנכונה.
אס תמשיכי בדרך זו — כי אז קופידון
יעזור לך להגיע לליבו, והכל ייגמר בטוב.

פלירט לא-מחייב, או רומן אחנחבים
קצר ומרגש, צפוי לך,
כת עקרב לקראת סוף־
השבוע, או בתחילת
השבוע הבא. השותף
לפלירט או לרומן
יהיה גבר אשר ראית
בו עד כה רק ידיד
ותו-לא, ואשר בתקופת
ליבלוב־חאחבה שלכם
נידמה יחיה לך
כי זהו האניר״על־ה-
סוס לו את ממתינה כל השנים. בשטח
העסקים — אין חדש. השבוע יחיה רגיל.

(המשך מעמוד )29
בסופו של דבר, הסיבה האמיתית לתיסכול
בחיי הנישואין שלגו ולפירוד.
לעומת זאת יכול היה אבידן להתנחם
בשורה ארוכה של מברקי ברכה, אותם
יכול היה אחר־כד לתייק בתיקים המתאימים,
ולצלם בהרבה עותקים במכונות
צילום המיסמכים שלו .״מיטב הברכות
והאיחולים לרגל נישואיכם,״ כתב לנו
במיברקו שר־המישטרה שלמה הילל. גם
שר־החוץ אבא אבן שלח מיברק. ורק
דדו אלעזר, שהיה אז עוד סגן הרמטכ״ל
שיגר מיברק בנוסחו ״איתכם באבלכם!״
איזה חוש נבואי שיש לאיש הזה?
הרווח הנקי שלי היה שיר בשם ״ביתו־בה״
שכתב המשורר ערב ליל כלולותינו
ושאותו הקדיש כולו לי:

שלי. למחרת החתונה הוזמנה העתונות אל
הפנטהאוז כדי שהזוג הצעיר יוכל לחלוק
את חוויות ליל־הכלולות שלו, באמצעות
צילומים וראיון, עם כל עם ישראל.
העולם הזה הגיע אל קן האהבה הבלתי
מסודר שלנו עם צלם היסטרי שלא ידע
מה לעשות איתנו. הוא היה כל כך נרגש
כאילו היה זד, הוא שהתחתן לילה קודם
לכן. באנו לעזרתו. התפשטתי ולבשתי
בייבי־דול סכסי ושקוף למחצה. אבידן
החליט שתחתוניו הססגוניים יהלמו את המאורע,
מה עוד שהם מותירים מקום להציג
את חזהו הגברי החשוף, שהוא, לדעתו,
השטח החזק באישיותו.
וכך, כשאנו משחזרים את מה שהיה צריך
להיות ליל הכלולות שלנו, התחלנו בתרגילי
התאבקות על המיטה. מעולם לא
הרגשתי את עצמי יותר בתולה.
נשאלנו לדעתנו על החיים. וכאן באה
התיאוריה האבידנית לפיו זקוק כל זוג
נשוי לשתי דירות: האחת פרטית לגבר
והשניה למישכן הזוג. כשחעזתי לשאול
בהזדמנות זו מה בדבר דירה נפרדת ל־אשה,
קיבלתי את התשובה מפי המשורר :
״תיאלצי להסתפק בדירה המשותפת. דק
כשיהיה לד ילד, תוכלי לקבל דירה משלך.
שם תגורי עם הילד. אני לא אסכים ששרץ
קטן יפריעני מפרטיותי ומריכוזי.״
זו לא היתד, סתם תיאוריה. זה היה
חישוב מתימטי קר והגיוני של מכונת
חישוב. בעזרתה סיכם אבידן כי הוצאות
הילד החלות על הוריו עד הגיעו לגיל 18
מסתכמות בהשקעה של 250 אלף ל״י.
המשורר טען כי קודם כל אין בידו
סכום כזה. גם אם היה לו, היה מוצא
עבורו מטרות יותר פרודוקטיביות מאשר
ילדים. אם אני חושקת בילד (בגלל יצרים
פרימיטיביים היכולים להתעורר רק אצל
אשה, מה עוד שחיא אשה מהפרובינציה)
עלי לגייס את הסכום של 250 אלף ל״י
כדי שיהיה מוכן להיכנס למשימה זו.
התוצאות ידועות.
מה שכן, ענין הדירה יצא אל הפועל.
באותו בנין בו שוכן הסטודיו של המשורר
נשכרה דירה נוספת שהיתה כדירת נשואי-
נו, כשלמעלה מתמזג המשורר עם יצירתו.
השתדלתי לא להתערב. גמרתי אומר
להיות לבעלי אשה רכה ומתוקה. אבל
זאת היתה תחילתו של הקץ. לפרטים על
הנפילות העמוקות של חיי נשואינו, יחסי־מיננו
ופרטיותנו, נכנם בשבוע הבא.

עכשיו כבר מאוחר מדי. אז מוטב ש-
תשלימי עם המצב ח-
חדש, שתבצרי את עט-
דותייך, ושלא תגלי
את כל הקלפים. אם
אתה דווקא רוצח,
אתה יכול להפיק תועלת
— והנאה — מן
העיסקח או הסיבוך
אליהם נקלעת. זה רק
תלוי בידידך. לזוגות
הרומנטיים: אם היא
דגים — תגיד כן. אם הוא דלי — חכו.

הגרעון הכספי לא מוצא השבוע פיתרון.
בכלל, יהיה זה שבוע
איטי, חסר־קצב, וקצת
משעמם. זה לטובה :
נצל אותו לאגירת כוח
לקראת הבאות, מאחר
והחודש ידרוש את כל
כושר הניתוח האינטלקטואלי
שלך, בתוספת
למידה לא מבוטלת
של אומץ־לב. עד
כמה שתוכל, התרחק
מאלימות והתרכז בצד העיוני של החיים.
בת דלי: אהבה גדולה — תתחיל בסוף
שבוע זה להאיר את דרכך. זהו האושר.

החודש מתחיל עם זינוק קדימה — אך
השבוע אינו, בהכרח,
חיובי לתוכניותיך. בייחוד
יום ג׳ אם אתה
מתכוון לבצע תוכניות
ביום זה, מוטב שתי קצרה
זהר.
נסיעה
תסתיים בסיבוכים ואולי
באסון. אל תתן
.ווה.״ לילדים לצאת לטיולים,
דווקא השבוע.
בת דגים: הפני את
מרצך לשיפוצים ותיזהרי מחולכי רכיל.

המשווו נפעודה• התמזגות עס ההשואה

תוורריח ת 1ה

דרמפון

מיסדרמפון

הסבון ללא סבון לכל המשפחה

סבון היופי ללא סבון לטיפוח העור

לפני כ־ 26 שנה״תיא״גרמה למהפכה בשטח המדע,כ א שר כי מ איהי צרו אתדרמ פון-
הסבון ללא סבון הראשון בעולם. מ אז רבבות רופאים ומליוני צרכנים ב עול ם
ממליצים ומ שבחים א ת דרמפון כסבון אידיאלי לרחצה ו שמירה
על עור ם של תינוקות ומבוגרים.

היום אנו מציגים בגאוה את הישגנו האחרון: מיס-דרמפון, סבון היופי ללא סבון.
העשיר בויטמינים ותרכיזי צ מ חי ם ובחידו שי ה מדע ה אחרוני ם
החיוניים לשמירת וטיפוח עור הא שה.
מיס דרמפוו הוא סבון המוקד ש ב מיוח ד לאשה שעורה יקד לה.
תני ל״תיא ליפות אותך. כי..תיא״פירושה: תהיי יפה אשה.

קולנוע
סרטים
אדר זימה !מזימה
לאלה שהטנגו האחרון נראה להם סרט
עדין וצמחוני מדי וסיפורי דקאמרון המוס־רטים
הם עבורם אגדות לילדים, מצפה
בשורה משמחת. בעתיד הקרוב עומד להגיע
אל בדי הארץ סרט, המכיל בתוכו
את הריכוז הגידול ביותר של חוויות־מין
חריגות שרוכזו עד כה בסרט אמנותי
שאינו פורנוגראפי טהור.
מתנים שם אהבה מלפנים ומאחור, עושים
את זה גברים עם נשים, נשים עם
נשים, וגברים עם גברים. משתחררים שם
בקול תרועה מלחצי אוויר מכל הכיוונים
ומרוקנים את הקיבה מכל הפתחים. מטילים
שם מים בגלוי אל סיר הלילה אבל
גם אל קנקן היין של אורחים בפונדק.
בקיצור, ששון ושמחה אמיתיים לכל חו בבי
תענוגות הבשרים על הבד.
היצירה הקולנועית שיש לה הכבוד
להציג אוסף זה של ואריאציות על נושא

שלושה במיטה אחת

הקצרים שסיפרו הצליינים זה לזה כדי להפיג את השיעמום

שיפודי ימי־הביניים

הומוסכסואלי עני שלא שיחד כראוי את
קצין ההזצאה־לפועל עולה על מוקד בכיכר
העיר להנאתם של ההומוסכסואליס העשירים, פאזוליני ההומוסכסואל מוחה בתוקף.
התענוג היא סיפורי קנטרבורי, המבוססת
על אחת היצירות הקלאסיות החשובות
של הספרות הבריטית, שנכתבה בידי הנד

שורר ג׳ופרי צ׳וסר, בן המאה ה*.14
הבמאי הוא לא אחר מאשר יוצר דקאמ־רון,
האיטלקי פייר פאולו פאזוליני.

1 1 1 1 1ך 11 8 1 0 1הרווק הזקן, מר ינואר (יו גריפית)
1 1 9 1\ 11 שהחליט להתחתן בחורף חייו עם מאי

בדרך לקנטרבורי. פאזוליני ניפחו לפארודיה צ׳אפלינית על הלא־יוצלח
(נינטו דאבולי מימין) שמתחיל את הקארייה שלו עם
בעיטה בעכוזו וגומר במיטה אחת טס קלפן וזוגתו הזונה.

האשה הסטרנית

לאורה בטי ,״האשה מבאת׳׳ ,מחסלת את
בעליה לפי התור במיטה ובוחרת את הבאים
אחריהם לפי הנתונים הסטטיסטיים שמתחת לחגורתס, בסיפור החשק והתאווה המפורסם
טיפוסים מאיטליה. סיפורי קנטר־בורי
המקוריים של ג׳ופרי צ׳וסר הם סד־רה
של 22 סיפורים, כולם פרט לשניים

(דוזפין צ׳אפלין) האביבית,
הגברת חולמת על צעיר

נח מעמל לילה קשה. ואילו
יותר שעמלו יתן גס פרי.

בחרוזים, אותם מספרת קבוצת צליינים
הנמצאת בדרכה לקנטרבורי. יש ביניהם
סיפורים מסיפורים שונים, החל מהטפה
דתית עם עלילת־דם אנטישמית (״קן הצ רעות
של השטן שוכן בלב היהודים״)
בסיפור הנזירה, ועד לסיפור החשק ותאוות
הבשרים של האשה מבאת, שהוא
אולי הסיפור המפורסם ביותר.
צ׳וסר, שבתוקף תפקידיו כפקיד המלך
ג׳ון־ללא־ארץ נדד על פני כל אירופה,
שאל את נושאיו מבוקאצ׳יו ומסופרים
אחרים בני זמנו.
פאזוליני, בעצמו משורר, לא יכול חיה
כמובן להיות אדיש לצורת הביטוי גלוית
הלב הקוראת לדברים בשמם, בדיוק כפי
שהוא עצמו אוהב להראות אותם במלואם׳
בסרטים שהוא עושה. זאת כנראה
אחת הסיבות העיקריות לכך שבחר בצ׳ו־סר
כחלק שני לטרילוגיית ימי־הביניים
שלו( .החלק הראשון היה דקאמרון והשלישי
יהיה חלף לילה ולילה).
ראשית חכמה, נטל את הצוות שעבד
עימו בדקאמרון, יצא איתם לאנגליה, להכין
את הרקע. שם בחר אתרי צילום,
התקין אותם כדי שייראו בדיוק כמו במאה
ה־ ,14 הזמין תלבושות של התקופה ודאג
שייראו מרופטות ומשומשות ולא כמוצגים
מן המוזיאון הבריטי, ומה שחשוב
מכל, בחר טיפוסים. כי פאזוליני אינו
במאי הסומך על שחקנים. עבורו, הבעת
פניו של אדם, גוון הלחיים שלו, מספר
השיניים בפיו והמבט בעיניים, חשוב הרבה
יותר מכשרון דרמטי. מי שזוכר את
מגוון הטיפוסים הנדיר שאסף לדקאמרון
מבין במה אמורים הדברים.
עד כדי כך חשובים הטיפוסים בעיניו
של פאזוליני שלא התבייש להביא עימו
מאיטליה כמה מבני הגווארדיה הקבועה
המאכלסים את סרטיו.
כל הגורמים הללו חברו יחד לתוצאה
נדירה על בד הקולנוע. לפני עיניו של

הווולח הזה

הצופה הנדהם נפרסות תמונות שביופין —
בדרך המיוחדת בה הן מוארות, בהמוני
הפרטים המקשטים אותם עד כדי כך שאפילו
התרגום נראה כמיטרד — נראות הן
כאוסף אוטנטי של ציורים אשר רק חתימת
ברויגל או בוש חסרה בהם בפינה.
וכאשר מתקרבת המצלמה עד כדי קלת
אפ, נדמה כאילו אין זאת אלא הנפשת
ציוריו ההוללים של פראנץ האלס.
מעשיות־חשק. מובן שפאזוליני לא
יכול היה להשתמש בכל סיפורי קנטר-
בורי במסגרת סרט עלילתי אחד, ואפילו
לא ניסה לעשות זאת. הוא בחר במיוחד
במעשיות החשק והזימה, שיפץ אותם
ותיקן אותם והגיש אותם, כיצירת פאזו-
ליני לכל דבר.
למשל, כשהוא מגלגל את הסיפור על
מר ינואר (יו גריפית) ,הרווק הזקן וה-
מושבע שמחליט בחורף חייו לשאת עלמה
אביבית בשם מאי (ז׳וזפין צ׳אפלין) מש תמש
הוא בגן קסום, לא רק כקישוט
לסיפור, אלא כמשל בו מתערבים האלים
ביחסים שבין הבעל הגונח ונרדם אחרי
מילוי תפקידו, לאשה הצעירה שדמה לוהט,
ולצעיר שאברו הזקוף מופיע בהבלטה
רבה.
סיפור הטבח, על נער ריקא ופוחז שנענש
מאחר ש״מוטב לסלק מן הערימה
תפוח רקוב לפני שהוא מדביק את האחרים,״
הופך למעשיה צ׳אפלינית ממש,
בו הנער (נינטו דאבולי) הוא סמל האיש
הקטן והמדוכא המתמרד נגד החברה, בועט
במוסר ובמוסכמות, מתגרה בכל הרשויות,
חי בעולם פנימי ופיוטי משלו
(הוא חולם על חגיגה כפרית שבה הוא
הגבר היחידי וסביבו רק נשים ערומות),
ואפילו אזיקים אינם מפריעים לו לשיר
בקול גדול. פאזוליני ודאבולי השאילו
כאן בצורה גלויה כמות נכבדה של תעלולים
צ׳אפליניים, בכוונה תחילה, כי
אין סמל טוב יותר לרוח החירות והחופש

לראות א ת
ה מוות ולחיות
גברים במלכודת (דקל, תל־אביב,
ארצות״הגרית) — ארגעה
טיפוסים עירוניים מחליטים לצאת
לטיט על פני נחר מרוחק בהרי האפלצ׳ים, מן האזורים
הנידחים והעניים ביותר בארצות״חברית, לפני שיוקם
במקום סכר אטר יהפוך את האיזור כולו לאגם ענק.
תוך כדי המסע, מתמודדים הארבעה עם זרמי הנהר האדירים,
מותקפים על-ידי אנשי הרים, האונסים אחד מן
הארבעה, הורגים אחד מהם, נקלעים לתוך מפלים בהם
נהרג אחד מהם, ושני נפצע קשה, ולבסוף הורגים איש
הרים נוסף, משום שנדמה לחם כי הוא אורב לחם ומתכונן
לחסלם. האם ישארו הניצולים ממסע זוועות זה
כשם שהיו קודם י
כל זה מסופר בסרט של ג׳ון (ליאו האחרון) בורמן,
המבוסס על רומן של אחד המשוררים הגדולים באמריקה,
ג׳יימס דיקי (שכתב גם את התסריט ואפילו משתתף בתפקיד
קטן בסרט) .כוונותיהם של דיקי ובורמן, ברורות
למדי. קודם כל, הורדת המעטה החיצוני הדק של תרבות,
העוטף את אנשי העיר, מראה מיד כי בסופו של דבר כל
בני האדם נוצרו מאותו חומר גלם, ורק הנסיבות מסתירות
עובדה זו לעתים. הסרט מעורר מיספר נקודות שאינו
צריך לספק להם כל תשובה, די בהעלאתם. למשל — פרצופה
של חברה נדחקת ועלובה, זו של אנשי החרים ב-
אפלצ׳יה, החיה למעשה בצילה של חברת השפע הגדולה
בעולם.
לזכות בורמן ודיקי יש לציין, שהצליחו להביא לידי
ביטוי את כל הנקודות הללו, בסרט מותח, בו קיימת

גומר הראשון, הוא יוצא ומטיל מימיו
אל תוך כדי היין של המסובים, משום
שכל הצעירים, בכל הזמנים, נוהגים להשתין
על המימסד.
כיקוד בגהינום. הנזיר בחבורתו של
צ׳וסר, סיפר בזמנו סיפור על פקיד בית-
משפט, שהיה נטפל לאנשים, מאיים להל שין
עליהם ולהביאם לדין אם לא ישלשלו
בידיו שוחד מתאים. בסופו של דבר
קיבל את עונשו מידי השטן, בכבודו ובעצמו.
פאזוליני החליט שזה מתומצת מדי.
לכן הראה את האזרחים חוטאים במעשי
סדום עם גברים אחרים (פאזוליני עצמו
ידוע בנטיותיו ההומוסקסואליות) .אחר
כך, רואים את הפקיד המושחת, מק בל
שוחד מעשיר ואינו מוסר אותו בידי
הכנסיה, ואילו עני, שאין מצלצלין באמתחתו,
נשרף בכיכר העיר קבל עם ועדה,
בטקס חגיגי מול צופים סקרנים, שעה
שהשטן מוכר לחמניות חמות בפרוטה.
הסרט כולו מסתיים בביקורו של נזיר
(אותו מגלם מבקר הקולנוע הבריטי ג׳ון
פרנסים ליין) בגהינום, שהומצא כאילו
על פי רישומי היארונימוס בוש, גהינום
בו בני־אדם מעוותים מתפתלים בין סלעים
שחורים, חמור עושה מעשה סזשם
בגבר, וישבן ענק פולט מפי הטבעת שלו,
את כל הנזירים החוטאים, ישר אל העולם
התחתון .־
יש עוד סיפורים, בהם היה פאזוליני

ג׳ון וויט (משמאל) ,במלכודת: גבר אונס גבר
התנגשות מתמדת עם כוחות הטבע ועם יצורים זרים
ובלתי ידועים, ויחד עם זאת בדיאלוג מצומצם עד למינימום.
הצלם וילמוש זיגמונד שר שיר הלל מופלא, במצלמתו,
לטבע שנועד לכליון, וצילומים אלת כשלעצמם מהווים
מחאה אקולוגית נדירה בעוצמתה. ארבעת השחקנים
בתפקידים הראשיים, כל אחד מייצג טיפוס מיוחד, מצו•
ימים, בעיקר ג׳ון וויט, כאיש הסובל יותר מכולם מן
החבלה הנפשית בעקב ההרפתקה, ובורט ריינולדס, שהוא
הקרוב מבין הארבעת אל תנאי החיים בחיק הטבע.

נאמן יותר למקור, כמו זה של הטוחן,
המספר על נגר קנאי שהאמין במעשיה
על סוף העולם שקרב ובא, וכך הצמיחה
לו אשתו קרניים עם הסטודנט שהתגורר
בביתו, ועל המאהב שרצה כי ינשקו לו
בישבנו ובמקום זאת זכה שם לנשיקת
ברזל מלובן. או סיפורו של הכלכל, על
טוחן שנהג לרמות את לקוחותיו, ועל
שניים מן הלקוחות אשר הערימו על הטוחן,
ושכבו בלילה אחד גם עם אשתו
וגם עם בתו.
אפשר כמובן לשאול מה לפאזוליני המהפכן
הסגפן, שסרטיו ניראו כל כך
מסובכים עד שלא הובאו כלל ארצה,
ולמעשיות זימה אלה, שבמקומות רבים
בעולם כינו אותם ללא כל בושה בשם
,פורנוגרפיה״ .האמנם מכר האיש את נפשו
לשטן המסחר?
זאת כמובן אפשרות שאין להוציא מן
הכלל. מעולם לא היו סרטיו של פאזוליני
כל כך פופולריים כמו אחרי דקאמרון
ואף פעם לא העמידו לרשותו כל כך
הרבה אמצעים להפקתם. אולם מעבר לזה,
נשאר פאזוליני בכל זאת פאזוליני. הוא
רואה את העולם, מזווית פרטית ואישית
משלו, ולגביו אין זה משנה באיזו תקופה
המדובר. בסוף דבר האדם נשאר אדם.
לכן הוא מציג משכילים המרמים את
הבורים, זקנים המתחזים כצעירים, אנשי
כנסיה הגרועים מן השטן, אנארכיסטים

לפני המבול

צ׳וסר על סטודנט שמפחיד נגר במבול
המתקרב כדי שיוכל לשוט במימי אשתו.
אליהם שואף האדם הקטן, מצ׳ארלי הקטן.
מסיפור האשה מבאת, ששיכלה חמישה
בעלים, ובכל פעם בחרה לעצמה את הבא
בתור עוד לפני שהקודם הספיק להתפגר,
השאיר פאזוליני את הפרולוג בלבד, והוסיף
סצינה בה מטפלת לאורה בטי במרץ
רב באבר המין של בעלה המיועד, ואילו
זה, סטודנט מלומד, משיב לה ברשימה
של כל הצרות אשר הביא המין הנשי
על הגברים לאורך הדורות.
סיפור אחר, של מוכר המחילות (זה
שבימי הביניים היה מוכר תמורת ממון
את מחילת הפנסיה בעולם הזה, ככרטיס
כניסה לעולם הבא) ,על שלושה גנבים
אשר בתאוות הבצע שלהם מחסלים זה
את זה, זוכה בידי פאזוליני לפרולוג ארוך,
בו נראים השלושה מבלים בבית מרזח
שהוא גם בית• בושת, כל אחד עם יצאנית
אחרת, וכל אחד מתנה אהבים בשיטה
אחרת. ממש קטלוג של סטיות. כאשר

מתבשרים בגיהינום

פרנקו צ׳יטי(משמאל) המגלם את השטן
בסיפור קודם עוזר בבגדים אזרחיים

ללבות את האש בדוד של אחת החוטאות בסצינה הגיהינום המסיימת את סרטו של פאזוליני.

הזומם בפעולה 3 .

פאזוליני מגלם בסרט את ג׳ופרי צ׳וסר,
המשורר הבריטי בן המאה ה־ 14 שהמציא
את סיפורי קנטרבורי. פאזוליני הוסיף
לו בין היתר גס אשה שתלטנית, כנראה
כדי להוכיח פעם נוספת אהבתו למין הנשי.
שבעצם אינם יותר מסתם גנבים, ושלי טים
מוכי סנוורים שאינם רואים את הגיחוך
שבעצמם.
במישור האישי יותר, שר פאזוליני
שיר הלל לאבר הזכרות (שמעולם לא
נחשף בצורה כזו על בד הקולנוע) ,רואה
בנשים את האסון שירד על הגבר, ודואג
לכך שאפילו אם יש אחת מהן יפה (למשל
ז׳וזפין צ׳אפלין) ,שתיראה לפני המצלמה
מבחילה ובהמית, זוללת בפראות ופיה
מלא להתפוצץ..
מעל ומעבר לכל, הוא בז לרודפי הרכושנות
באשר הם, משום שלא ברכוש ישועת
האדם, אלא בהנאה מכל רגע חולף
בחיים. והנאה אינה רק משגל, אלא גם
בזלילה, הורקת המעיים, בגיהוקים ושי-
דוקים ועוד כהנה וכהנה.
אם זה קצת גועלי למעודני החיך, במקומות
מסויימים, ואם יטענו שאין זו דרך
מתורבתת להראות את פני העולם, יזדיינו
בסבלנות. אולי בעוד 500 שנה זה יהיה
קלאסי, כמו צ׳וסר.

סיקורת
תי א ט רון
11-11־11

די ל ד׳ הגן
עצוב אולי, אבל הדרך היחידה לעודד
את מה שמכונה הקברט הסאטירי של
הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה
בירושלים — היא לומר להם כדברי
אחד־־העם: לא זו הדרך.
במילים אחרות: למה לכם, חבריא, לעסוק
בסאטירה. אולי אתם סטודנטים מוכש רים,
תלמידים טובים, ואפילו בעלי תודעה
פוליטית עמוקה. אולי כדאי לכם להיות
פעילים בחוגים שבאוניברסיטה או גמיש*
מרת הצעירה במפלגות השונות. אבל
אנא — אל תנסו להיות תיאטרון סאטירי.
ותרו על זה!
נכון שזה כואב שאין בארץ מספיק

שאלה אחרת לגמרי היא כיצד תתקבל
על־ידי הדתיים בעיר הקודש, שחלוצים
מביניהם מבלים את לילותיהם בציור חזיות
על שדיהן הערומים של תמונות שחקניות
במודעות קולנוע.
אולם חשיפת אברי*הם ין של השחקנים
היתה חשובה הרבה פחות מהחשיפה הנפשית
הסרת־הרחמים, המועלה בארבעתם,
המחזה החדש של התיאטרון הקהילתי הירושלמי,
שבכורתו הוצגה בליל השישי
שעבר באולם צוותא בבירה.
זהו סיפור פשוט לכאורה, שנכתב על-ידי
המחזאי הבריטי אדוארד וייטהד, על בילוי
שבת על שפת־הים של שני צעירים ושתי
בנות-לווייה מקריות שתפסו לוויק־אנד. ב־שפת-רחוב
מדוייקת, קולעת, וגסה — שתכונותיה
נשמרו גם בתרגום מאנגלית על־ידי
מלכה מרין — מתפתח מה שמתחיל
כבילוי סתמי, שנועד למטרה ברורה ביותר
— לעימות חריף בין הארבעה.
זהו עימות החושף את עולמם הנבוך
של הצעירים, מעלה במהלכו יחסים לרמזים
הומוסקסואליים, ומסתיים בבריחתם הפחדנית
של שני הצעירים מהבנות, מפחד
פן ייווצרו ביניהם קשרים עמוקים יותר
מאשר יחסי־הפין הסתמיים והמקדיים ש לשמם
נועדו.
״נמאס לנו מהצגות־חרחוב הסוציאליות
עם מוסר־השכל והשליחות החברתית,״ אד
מר הבמאי חיים מרין, סטודנט לתואר שני
בחוג ליהדות בודזמננו באוניברסיטה העברית
בירושלים .״בהצגה הזו אין פתרונות
— רק העלאת סימני־שאלה ותיאור־מצב.
תיאורו של נוער המנסה לנהוג
לפי קני־המידה המתירניים של היום —
אך הזיכרון הנעים ביותר שלהם, למשל,
הוא לא איזו אורגיה מינית פרועה, אלא
ערב שקט בו ישבו וצפו בכוכבים, ותו לא.
להצגת הבכורה הוזמן נוער פרברים
ירושלמי, שקיבל את התנהגותם ושפתם
המחוספסת והאלימה של השחקנים בתשד
אות, ואת בעיותיהם בהזדהות .״וודא,
חבר׳ה גזעיים לאללה,״ ביטא בתמציתיות
את דעת החבר׳ה באולם צעיר לבוש ג׳ינם
הדוקים וחולצה לוהטת כדם.
החבר׳ה הגזעיים לאללה הם מוטי ברדה
(בתפקיד צ׳יקו) ,העומד לפני גיוסו לצה״ל,
ואשר התגלה ככוכב אמיתי כבר בהצגה
קודמת של התיאטרון הקהילתי, הגואל *.
ביום, עובד ברדח כפועל בנין.
לצידו משחקים נפתלי סבח 26 קבלן־
בניין מקטמון, המגלם את מאקס! חנה
ישראל 26 פקידה במשרד המשפטים,

וויו שויו־ צייו באמו יהה את
!כוונותיו מהאוץ -וחזו א 1וצה נווי
להשוות אוז תרו מו תיו 11 תמציאו!11

הזוג המצוייו

הצייר ואשתו כמו סלך ומלכתו בציור של יסי־הבי־גייס.
גס הגוונים מזכירים ציורים מתקופת זו, או ציירים
פלמיים המרבים להשתמש בצבע זהב. חלון הסטודיו, הנראה בצילומים, מופיע
כאן גם במיסגרת לתמונה המצויירת בצורת הבד התלוי מתוח על הקן של הצייר.

שחקנים ישראלי, סבח וכרד
ב״ארבעתם״
רמזיס הומוסקסואליים —
סאטירה, בהשוואה לנושאים הרבים ש מתפללים
לשכזו. אך לא אתם הפריחו את
השממה. ובוודאי שאל לכם להזמין מבק רים
מקצועיים ולערוך פרמיירה.
באמת, למסיבת פורים זה אולי מספיק
טוב — גם כן, לא באולם גדול מדי, כי
אי־אפשר להבין חצי טילה מהדברים ש אתם
אומרים.
החצי שאפשר היה להבין, הגיע לקהל
שחוק, ילדותי ומעלה פיהוק. ייתכן שלהיות
סטודנט טוב אפשר רק בכוח הרצון
וההתמדה. אבל לכתוב סאטירה טובה —
צריך גם כישרון.
ערומי כעיד־הקודעו
סצינת־העירום היתד, קצרה, אך מלאה:
שני השחקנים על הבמה פשטו את בגדיהם
עד הסוף-המר, נותרו ערומים כביום היוולדם
למשך שניות מספר, לפני שלבשו
בגדי-ים.
היתד, וו סצינה פונקציונאלית, טבעית,
של שני צעירים שהגיעו לשפודהים ומתכוננים
להיכנס למים.
היא גם התקבלה כך על-ידי הקהל.

נפט וסכח ב״ארבעתם״
— בחיספוס ואלימות
בתפקיד מירי. והלנה נסט 24 סטודנטית
בחוג לתיאטרון של האוניברסיטה, המפגי נה
משחק סקסי ופרובוקטיבי, לעיתים מוגזם
מדי.
עתה נותר לראות כפה זמן ירשו הדתיים
לארבעה להופיע, לפני שארבטתם תלך
בדרכה של סטאטוס קוו ואדיס מחיפה.
* ארבעתם היא הצגתו הרביעית של
התיאטרון. שלוש הקודמות: הגואל, יום
הולדת, ודיוגנס.

הזוג המצולם

דויד שריר ואשתו גילה יושבים לפני החלון, שאת
צורתו מנציח דויד בציוריו. זהו החלון הגדת ו בסטודיו
של דויד בבית משופץ ביפו העתיקה. צורתו מקושתת, והוא מופיע בכל ציוריו
של דויד גם כאלמנט קישוטי גרידא, וגס כאשנב המסמל את פתיחת עיני האמן אל הסביבה.

הצ״ו ומשנחתו במציאות-וכני שהם!ואים בעיני האמן, על רקע עודמו המימי

הנד
* 4ה שאוכל אותי זה שבארץ איש
? 1* 41 לא מעריך את מאמנים המקוריים,
אלו השואבים את השראתם ממקורות מקומיים.
מן הסביבה, מן המורשה, מן המסורת
והמיתוסים היהודיים. ואף אחד
לא יכול לומר שאין לנו אוצר שכזה.
אבל המבקרים הנאורים, ומאמנים עצמם,
יתייחסו אליך בבוז, אם אינך הולך במה
שלדעתם הוא בקצב הזמן.״
זהו רק אפס קצהו של הטיעון של
דויד שריר, צייר וצייר־תפאורות, כלפי
עולם האמנות הפלסטית בישראל בכלל —
וכלפי הביקורת האמנותית בפרט. ביפים
אלה, כשהוא מכין ביפו העתיקה את הקטלוג
לתערוכה מסכמת של יצירותיו
בגלריה רה של אוניברסיטת בראנדייז בבוסטון
— ובד־בבד מכין גם תפאורה ל הצגתה
החדשה של להקת עי נבל —
מקבלים טיעוניו ממדים חדשים.
מצד אחד, עומדים הציורים כעדות חיה
לעובדה שאכן יש מורשה, יש מיתוסים,
ישנן מסורות בלתי-נידלות בארץ. ואפן
אמיתי אינו צריך להרגיש נטך כשהוא
משתמש בהם, במקום להעתיק מה שנראה
אופנתי בעולם באיחור של שנתיים—שלוש.

ך* ויד שריד, יליד הארץ, כמו ניצב
1היום מנגד, ניגוד מוחלט לרוב הציי רים
בני־גילו, החגים בין הרצון להיות
מקוריים ולהדהים בכל מחיר, לבין הרצון
להדביק את מה שנקרא מודרני באמנות.
״הצרה והמזל במאה שלנו,״ אומר
שריר ,״שיש חופש בלתי־יאומן. אבל באמנות,
פריצת כל גדר מביאה לדעתי ל-
ניהליזם מוחלט. אתה מאבד את המשמעת
העצמית שלך, ונוצר אקדמיזם של גיהלי-
זם. הנה בגי־אדם כמו רן שחורי או רפי
לביא מלמדים ש,כך ראה וקדש .,אך
מה שהם עושים, זה ציור ללא דיסציפלינה
עצמית. וזו טעות ביסודה.
״והביקורת האפנותית היום — היא דיאלקטיקה
בלי כל יחם לאובייקט המצוייר.
כשאתה קורא את הביקורת, אתה יכול
לצייר לך לבד את התמונה, כי אין כל
קשר בין מה שהם כותבים לבין המצוייר
על הבד, הקיים לפני הביקורת.
״לדעתי אמנות זה ליצור יש מאין, ולא
איזו גרוטאה מפוזרת בתוך מוזיאון שתלוי
עליה התו: אמנות קונספטואלית. מה
זה בסך־הכול אמנות קונספטואלית, אם

ריר נקיים

לא ביטוי לתהליך גשמי? ואינני חושב
שזה מספיק מעניין כדי לתלות במוזיאון.״

י* ויד שריר לא רק דורש, אלא גם
( מקיים. סידרה ארוכה של ציוריו
שאבה את השראתה מן התנ״ך. אפשר
למצוא בה שלישיית תחריטים על נושא
השלום לפי פסוקים מן התנ״ך, סידרת
גן־העדן עם צמחייה פנטסטית ובעלי-
חיים שלא מן העולם הזה.
״הכול התחיל למעשה משיר־השירים.
כשנתקלתי בפסוק, דודי ירד לגנו לערוגות-
הבושם,׳ חשבתי: כמה נפלא, הרי אין
ביטוי שווה לערוגות־הבושם בשום שפה
שהיא. הרי דבר כזה קיים דק בפנטזיה.
וכך ציירתי רק עצים וחיות מופלאים,

הגנב מיפו

היכולים להתקיים רק בערוגות־הבושם. וזה
בעצם מה שמעניין אותי באמנות. לתת
המחשה לאותו עולם, שאם הוא קיים, הרי
הוא קיים רק בדמיון.
״כשהייתי ברומא, ציירתי מלאכים מעל
יפו. לא אותה יפו של התיירים והליכלזך
והרעש, כי אם יפו כפי שהיא מצטיירת
בדמיוני.
״סידרה אחרת של ציורי מוקדשת ל שכנים
שלגו. משפחה טריפוליטנית, מוותיקי
השטח הגדול. יש להם חצר קטנת
משגעת, שלכל פסח צובעים אותה בכחול.
והתמונה המצטיירת מהרה למדי:
חצר כחולת, דלתות וחלונות, הכול כחול.
ובשבתות טוענת המשפחה שאין לה מספיק
שמש. אז מוציאים לכיכר — הכיכר
המרכזית של יפו העתיקה — שולחן,
כיסאות, ואת כל מאכלי־התאווה שהאשה

סיפור שהיה והועלה על הבד: גילח
הציבה בחלון הסטודיו אגרטל עס
פרחים נהדרים ; גנב בעל נפש אסתטית הזדמן למקום, סחב כמה
פרחים מן האגרטל. המראה היה כה יפה ומשעשע שדויד הנציחו.

הטיבה להכין לשבת, מתיישבים ואוכלים
להם.
״תמונה אחרת שהנצחתי היא ליל־שבת,
כשהבעל במשפחה זו הולך לבית־הכנסת,
ואשתו עוטה מחלצות ומצפה לו מתחת
לעץ הרימונים שבחצר הכחולה. הוא חוזר
ואומר: שבת שלום, ואז מתחילה חינגת
הקוסקוס של ליל־שבת, שאנו, כשכנים
טובים, נהנינו ממנה באופן קבוע.
״בדרך כלל אני מצייר את השכונה
בצורה חייכנית. אני אוהב את המקום,
ומוצא בו שפע של רעיונות וסיפורים
קטנים. את סידרת הציורים האחרונה
ציירתי על סמך זיכרונות !מהסטודיו שלי
ומביתי ממש. ואם בכל פעם צצה לה איזו
דוכיפת, הרי זה משום שלשלמה המלך
ולי יש אותה הדעה ביחס לציפור הזו:
היא באמת פנטסטית.״

1 ^ 1 1 1 1 1 1ן בנו של הצייר וצייר התפאורות דויד
י ! י י ״ 1״ 1שריר, סירב לשמש דוגמן לגנב, הסכים
להצטלם, לצורך שיחזור הציור בקטלוג של אביו בבוסטון, רק
כשהוא יושב על אדן החלון ליד האגרטל הגדול של הפרחים.

׳ אפנת ״ מווה ״ עונבהפל עין

בי ק ר ־ ערב -צהרי

ס ־וו ר ז -וייקנדבדיהיווה !
שחלות אפאתיות לבית, לחוף ולש עו ת הפנאי מבד ־ פ רו ט ה
( 1£8ז ז 80ק 1רך, נעים ו ק לי ל.
לרכישה -ב חניו ת״ המש בי ר־ לצר כן״ .ה״ ש7ן״ם״,״איווניר״ .״שנידמו״,״כל-בו שלובה
,גבירץ״ ובשאר החנויות ה מובחרו ת בכל רחבי האר^.
המבידח בסיטונות-טלפוך 65125י רו ש לי ם, טלפון 57617 :

ת ל ־ א בי ב
פרסו ם פ.ב.ס.
העולם חזה 1863

עלנל הרומן החדש
של דני ליטאב
שבועיים לאחר שסיפרתי לכם. את האמת,
אני צריכה עכשיו לתקן אותה.
האמת שסיפרתי לכם היתה שדני ליטאני
נפרד מידידתו, דרורה חכקין, סתם
כך, לא בגלל מישהי אחרת (דני ליטאני
ודרורה חבקין נפרדו, העולם הזה .)1461
אז עכשיו יצא המרצע מן השק, ואני
ממהרת לתקן את עצמי.
למרצע קוראים יהודית רוזנברג.
לא יודעים ימי זאת י יודעים, רק
שכחתם.
זוכרים את ג׳יין, השחקנית שהופיעה
בשיער עם בטן? זאת היא.
מלבד בשיער, הופיעה יהודית גם בבלילה
פורחים הכוכבים, ובהצגתו של
חיים חפר לחיות עוד קיץ.
ואכן, היה זה באמת בארצות־הברית
שהרומן נדלק. יהודית שיחקה שם אז
בלחיות, דני באיש חסיד היה, ובין קיץ
לאיש חסיד — העסק התפתח.
מאז, הספיקו שני הצדדים לחזור לארץ.
ועכשיו השלים דני את התהליך הבלתי־נמנע.
אינני
יודעת אס נושיו של המפיק
גיורא גודיל! יצליחו להוציא ממנו הרבה
כסף, כאשר יפגשו אותו. אבל סנדוויץ׳ —
בטח יקבלו ממנו. אבל — בתנאי שיטריחו
עצמם לפרנקפורט.
לאחר שברח מהארץ, בהשאירו אחריו
כמה חובות קטנים ובעלי־חוב נסערים,
נעלמו עקבותיהם של גיורא ואשתו.
העקבות הובילו, עת קצרה, לאירופה, אחר
לדרום־אמריקה.

המת מי ד מלונדון דבר אחד אינכם יכולים להגיד על
יצחק אנטושיגסקי — זה שהוא לא
דבק במטרה ומתמיד במאמציו.
יצחק, מיליונר לונדוני צעיר, התפרסם
בזמנו כשחתונתו המיועדת עם רותי
ב ק רניו בוטלה ברגע האחרון, וגרמה
לסנסציה עולמית. טוב, כמעט עולמית,
לא צריך להגזים.
אולם רותי לא היתה הראשונה. עוד
לפניה ניסת יצחק למצוא לעצמו כלה
מבנות ארץ־הקודש, ולא עלתה בידו.
לאחר הבלגן עם רותי, חדל יצחק לזמן
מה מנסיונותיו. אולם לאחרונה
חזר, באומץ־לב ראוי לציון.

עתה, נראה שהגיעו אל המנוחה והנחלה
בגרמניה.
שם, באיזור־התעשייה של העיר שעל
המיין, נימצא מזנון קטן בשם א־בים —
יעני, חטוף ואכול, בתרגום חופשי.
שם, יכול כל אורח תמורת תשלום צנוע,
לזכות ולהתכבד בסנדוויץ׳ או כוס קפה
מידיה של המלצרית — שאיננה אלא
אחת מנשות־החברה הכבודות ביותר בארץ,
בזמ נו _ אמה גודיק.
ואס אמה עמוקה, באותו רגע — יקבל
האורח את הזמנתו מידי גודיק עצמו,
העומד אמנם מאחורי המזנון, אך חש
לעזר בשעות עומס בין השולחנות.
לעומת המלגלגים והלועגים־לאיד, מספר
לי מקור שראה את הזוג גודיק במו־עינו,
כי המחזה נוגע־ללב.

גיווא גוויק ואשתו
מוכרים סנדוויצ״ם בפהקפווט

גיורא ואמה

גודיק אינו נראה
כלל כאדם שנשבר.
לכל היותר, הוא
דומה למפקד שנאלץ
לסגת, ומגייס לסיבוב אמצעים
הבא. ואשתו, שהי-
תה.לצידו בשנות
הזוהר, ניצבת לצי־דו
בנאמנות.
מי שיכול היון
לעזור בשעות קשות
אלה, ולא עזר,
הוא ידידו של גד
דיק, איזו, שבזמנו
היה לו בוטיק לספרים
ותקליטים
בפסג׳ דיזנגוף ודי
תל־אביבי, בחנות
שבה ישנו עכשיו
בית־הנייר.
גס אחו נטש את
במהירות, הארץ כשהוא משאיר אחריו
חובות כבדים.
ועל איזו זה, שהיה
ידיד נאמן בימים
הטובים, סמך גוד־ק
כשהגיע לגרמניה.
אולם איזו הכזיב
ואיכזב. כיום הוא
קבלן מצליח שם,
ומספרים לי שהוא
לא היה מוכן אפילו
לדבר עם גודיק.
אז בינתיים נכנס
גודיק לעסקי הץ
מזון, כמו שאומרים.
שולה ויצחלן!

בימים אלה הגיע שוב לארץ, כדי להקים
כאן איזה מפעל מתכת, וכשהוא
עדיין בסטאטוס של מחפש כלה.
משום כך, נראית לי ראוייה לעניין ה-
העובדה כי בפתיחת תערוכתו של דני
ק רייו; הופיע יצחק בחברתה של יפה
פייה
בלונדית, שהצליחה לבלוט אפילו
בין שפע היפהפיות במקום.
היתח זו שולה פוגלר, אחות אשתו
של דני, גרושה העובדת כדיילת אל־על.
אז נחייה ונראה.

צ רו ת של ר ק דן
לבור ועם־הארץ, נדמה שלהיות רקדן
זה ג׳וב עולמי. כל היום רק לרקוד, ועוד
להרוויח כסף ׳מזה. מה יכול להיות יותר
טובו
אבל מי שנמצא באמת בעניינים, יודע
שרקדו לא מלקק דבש.
קחו לדוגמה את שמעון ליי, הרקדן
והמורה לריקוד הנודע.
כל הימים רק מוקף חתיכות, שרוקדות
מולו, נגדו, ומכל צדדיו. יכול להיות
יותר טוב ו
יכול, ועוד אין: כל זמן שהן רק
מרקדות כנגדו, האסון עוד קטן. אבל
כשהן מתחילות להעמיס את עצמן יותר
ברצינות — מתגבשות הצרות באופק.
האחרונה שהעמיסה עצמה היא פצצה
בלונדית לא־נורמלית, אמריקאית בשם
מוריו, שאם לשפוט לפי מיספר טב־עות־היהלומים
שעל אצבעותיה, היא עלמה
כבדה מאוד־מאוד, בתחום הנכסים.
היא הכירה את שמעון — הנשוי מזה
ארבע שנים למרדה ואב לתינוק בן
שנה — לפני שנה, ונשתחררה מהרקדן
השחרחר והתמיר.
כשנסע שמעון לאחרונה לאירופה, עם
להקת הצברים, השתהה שם קצת מעבר
לתוכנית. ורק חזר, וכבר הוא מתכנן
לנסוע עם להקתו לארצות״הברית.
אבל ארצרות״הברית היא לא אירופה.
ארצות־הברית היא ארץ־מולדתה של

וייי
שמעון מוריו, ואני חוששת ששמעון יעמוד שס
בהפגזה קשה.
אם יעמוד בה בהצלחה — אינני יודעת.
ונדמה לי, שאף אחד אחר גם
איננו יודע.

הפסיכולוג דיו וויו וווי: איו נוצות חוקה? איו לגלות אותה? איו לופא אותה?

השבוע, מגיעה ההתקפה על הרווקות לשיאה.
לאחר
שבשבוע שעבר תקפו גבר נשוי ורווקה
את הרווקות, טענו בי הן עצמן אשמות
ברווקותן — מועלית השבוע, ככתבה החמישית
כסידרה ״הרווקות: האמת הערומה,״
דיעה דומה — אולם לא מפי הדיוטות, אלא
מפי בעל מקצוע.
״רווקות היא בעייה פסיכולוגית,״ טוען
חד-משמעית הפסיכולוג ד״ר דויד דודי, המטפל,
בעזרת צוות הפסיכולוגים של המכון שלו

** ודף של נשים היא עובדה ביולוג
גית, אופיינית לא לארץ בלבד, ואפילו
לא למין־האנושי בלבד: חוץ ממקרים
יוצאים־מן־הכלל, כמו מלכות אצל הדבורים,
קיים עודף נקבות אצל רוב סוגי
החי, בעיקר היונקים.
הסיבה פשוטה: בזמן שנקבה אחת
חייבת להיות תקופה ארוכה בהריון, יכול
זכר אחד להפרות כמה וכמה נקבות. כך
שלמעשה, קיום הגזע דורש ריבוי של
זכרים על נקבות. וכך אכן היה המצב
תמיד.
אשר לבעיה עצמה — רווקות אצל אשה
— זו מתחלקת מבחינה פסיכולוגית לשני
גושים גדולים:
9בעיה של זכות: האשד, לא כל-כך
רואה את עצמה כאשה. אם מפני שהוריה
ציפו לילד, אם שחינכו אותה כילד. כתוצאה
מחינוך זה, פיתחה הילדה עם הזמן
הרגשה שלא טוב להיות אשה. ישנן ילדות
שגדלות עם תחושה שהן בעצם ילד שחתכו
לו את אבר־המין.
9בעיה של השתייכות: אמא צעירה
שלא כל־כך יודעת לטפל בילד הראשון.
כשנולד השני, קרוב לוודאי שיגנוב לו
את ההצגה. אם הראשונה היא ילדה, היא
תרגיש שהיא לא רצויה מספיק. כך היא
תיכנס ביתר קלות לאותו אחוז של נשים,
שהן פחות מסוגלות להיאבק על כיבושו
של גבר.

ך• רור שככל רווקה ורווקה, העניין
*2הוא הרבה יותר מסובך מהפשטה גסה
זו. דרך המכון שלי עובר חלק גדול מאוד
ממה שאנחנו מכנים פה לגיון הזרות:
נשים שאינן מסוגלות נפשית ליצור קשרים
ברי־קיימא עם בני המין השני.
בעיית השתייכות שכיחה יותר בציבור
הרווקות מבעיית הזכות.
כל ילד ראשון עובר משבר מסויים
כשנולד הילד הבא. פרק זמן מסויים הם
ילדים יחידים, מרכזים את כל תשומת-
ליבם של ההורים. ופתאום העניין נשבר.
לידה לגבי ילד ראשון היא מין אסון, שבו
הוא מאבד קשר מבטיח עם אורגאניזם
קיים ומספק. שלוות־החיים לגביו נפסקת
פעם לתמיד, ונוצרת לראשונה חרדת
העזיבה.
הילד הראשון מנסה להתגבר על חרדה
זו על-ידי דרישת תשומת־לב מתמדת.
היצור הקטן שנולד, מנצל אינטואיטיבית
את העובדה שהשני נהפך למקופח, לומד
במהירות כל מה שהוא צריך לא לעשות
כדי למצוא־חן בעיני ההורים — לבכות,
לנדנד, לדרוש — ובהכרח דוחק את
הראשון, על-ידי התנהגותו חסרת־הדופי,

1 111111י ׳**י״ ן

עוד יותר לפינה.
כולנו מחפשים השתייכות. במיסגרת
המשפחה, החברה, הלאום. לכולנו יש
בעיות בתחום הזה. הרבה תורמים —

* י |88־ן

ברמת-השרץ, כמיספר גדול של רווקות .״רווקה
הנשארת רווקה — היא כת-אנוש המתקשה
ליצור קשר נפשי.״
מוכן שהפסיכולוג המזוקן איננו תוקף את
הרווקות. הוא רק מסביר את בעייתן, מצביע
על דרבי טיפול. אולם עצם העמדת הנושא ב*
כעייה פסיכולוגית, לא סטאטיסטית, תיראה
מן הסתם כעיני רווקות רבות כהתקפה חריפה
עליהן. יש לקוות שהן תרצינה לענות לד״ר
רודי — לא רק בעילוס-שמן.
רשות הדיבור לד״ר רודי :

לפיתרון הבעיה או העמקתה — ההורים
בגיל הילדות. אם חונך הילד נכון, והש־תייכותו
המשפחתית עלתה כשורה, הרי
שבעיותיו בעתיד, בין אם הוא זכר או

נקבה, בקשרים עם המין הנגדי, לא תהיינה
גדולות.

עומת זאת, ילד שסבל מכד, בשטח
/ההשתייכות בימי ילדותו או ינקותו,
יפחד כל ימיו מקשרים. הדרך היחגדה״בה
הוא יודע להבטיח את עצמו מפני עזיבה

אם חוקה נזו מצליחה
להשיג מאה! -
זה שיננו במצבה.
ומשבר׳ היא על־ידי חוסר קשרים בכלל.
פיתרון פשוט: כשאין כלום — אין גם
מה לאבד.
בעייד, זו מחוזקת כמה מונים בתופעה
שנקראת הילד הראשון, והיא האופיינית
לבעיית ההשתייכות.
אם לדבר על נשים, הרי בתרבותנו,
גורלה של אשד, שנולדה ראשונה קשה
הרבה יותר מגורלו של גבר שנולד ראשון.
ברוב המקרים היא הכזיבה: שכן באחוז
גדול של המשפחות, הציפייה היא לזכר
ראשון.
עובדה, אגב, שאיננה מחמאה גדולה
לאב: שכן היא נובעת בעיקר מפחדי-
הסרוס שלו — הוא רוצה להוכיח שיש
לו בן, ולכן הוא גבר.
נוסף לכך היא גם צריכה לעמוד בהתחרות
יותר מהגבר, כדי להתחתן, בגלל
עובדת ריבוי הנשים. וכך, אם נוסף לעובדה
של היחס המיספרי גם פגיעה נפ שית
אצל האשה, עלול הדבר להיות גורלי
לגבי אחוז גדול של נשים, שתישראנה
ברווקותן.
דבר זה יתבטא לא רק בשאלת הנישואים׳
כי אם בקשירת קשרים בכלל. ודווקא
בחברה של היום, שהיא די מתירנית, לא
כל־כך חשוב לאשה, שהגיעה לביסוס
כלכלי, שתתחתן, כמו שחשובים קשרי
הידידות שתהיה מסוגלת ליצור.

תאם היא ואה לזוועות תגנו -או נמלטת ממנו?

*0וגמאות למקרים כאלה, שעוברים
( דרך המכון שלי, יש ללא סוף.
טיפלתי משך שנים רבות בבחורה ש־היתה
ילד ראשון במשפחה. אשד, ידועה
מאוד בציבור הישראלי. יפהפייה זוהרת,

במדינה

פיקחית מאוד, אינטלקטואלית מאוד. סיימה
אוניברסיטה בארצות־הברית, הפכה לעובדת
סוציאלית פה בארץ. הירצתה כאן
גם באוניברסיטה. ממש לא חסר לה שום
דבר.
ובכל זאת, להבטיח קשרים מתקבלים
על הדעת עם גברים — לא היתד. מסוגלת.
הקשרים היחידים שהיו לר. התקיימו עם
נשים, וגם אלה לא מעמיקים ביותר.
היא הגיעה אלי לטיפול.כשהייתה בסביבות
גיל .40 היה לה קשה מאוד להיכנס
לטיפול. ראשית, היא למדה הרבה מאוד
פסיכולוגיה במיסגרת עבודתה. דרך אגב,
דווקא במיקצועות אלד — .עבודה סוציא-

ם שטרה
הד חדיד המתפרע
״אפילו לערבי חפרן?א
מרביצים כמו שהשומרים
הרביצו לי,״ מתרונן יוחנן מתתיהו
״פתאום בא שוטר אחד, דחליל כמו מקל,
ונתן לי אגרוף בצלעות והחזיק אותי.
לחצתי אותו בשביל לא לקבל עוד מכות,
ואז הרגשתי מכות איומות עם אלה.
״אני בן־אדם שמקבל מכות, אז מתחיל
להתפרע בשביל להשתחרר מהמכות. אבל
לא הצלחתי כי הם היו הרבה. משכו לי
בשערות. יש לי חבילת שערות בבית.
קשרו אותי באזיקים והעלו אותי לניידת.
שם הכניס לי הדחליל עוד מכות, עד
שראיתי כוכבים.
צו־פינוי. היה זה רק הפרק הראשון
בסאגה של יוחנן מתתיהו, אותו יום רביעי
אומלל. סאגה שהיתר. מיותרת לגמרי, לולא
התנדב מתתיהו להיחלץ לעזרת קרוביו.
הקרובים היו בני־משפחת אור־חיים,
מאחרוני המשפחות שנותרו לגור במנשיה,
בגבול יפו—תל-אביב. שנים הרבה גרו שם
במנוחה, עד שעלתה התוכנית להקים סי-
טי במקום. אט־אט, החלו בוני הסיטי מפנים
את הדיירים מהקרקע.
אולם היו משפחות שסירבו לעזוב את
בתיהם. משפחת אור־חיים היתה אחת
מאלה. הם היו מוכנים לעבור — בתנאי
שיוכלו לרכוש לעצמם דירה אחרת בחולון
או בת־ים. לפיכך, תבעו 150 אלף ל״י
תמורת הסכמתם לעזוב, דחו את ד.־125
שהוצעו להם. התוצאה: לבית המשפחה
הגיעו פקידי ההוצאה־לפועל, מלווים בשוטר,
ובידיהם צו־פינוי.
התגבורת מגיעה. המשפחה סירבה
לעזוב את הבית, בו התגוררו מאז קום
המדינה. יוחנן, קרוב־משפחה, נזעק לעזרה,
הגיע עם כלב־הזאב הענק שלו,
הפקידים והשוטר נסוגו, וכעבור זמן קצר
הגיעה התגבורת: ארבעה ניידות מיניבוס
מלאות שוטרים.
הקצין אשר על הכוח ביקש מיוחנן
לסלק את הכלב ואת מכוניתו, שחסמה את
הכניסה לבית. יוחנן סירב, נתבקש לעלות
לניידת. היה זה אז שהדחליל זינק עליו,
לדבריו.

חסינה שחסודה
מתסעוות מנו
נשו -ה*א
נגדר וה שהוא
אינו אפשרי דגני ה.
לית ופסיכולוגיה — קיים אחוז גדול של
נשים הסובלות מקשיי השתייכות. כנראה
שבדרך זו, של לימוד המיקצוע, הן מחפשות
פיתרונות לבעיותיהן.
היא הסכימה לטיפול בקושי רב. היה
צריך להקפיד מאוד שלא תפגוש אף אחד
שידע על כך. גם בגלל עמדתה, וגם בגלל
הרגשת הכישלון העמוקה שהיתר. לד. בגלל

אחרי חמש שנות טיפול, היא התחתנה
עם גבר שהיה כ־ 15 שנה מבוגר ממנה.
עד כמה שידוע לי, הנישואים הצליחו
למדי, למרות שנוצרו הרבה יותר מתוך
ידידות, מאשר מתוך תאווה מי יודע איזו.

ד זהו מיקרה יוצא־דופן. רוב
הסיפורים הם כאלה, שלמרות הטיפול
לא מצליחים להתגבר על החרדה, על
הפחד מפני דחייה, שיש לנשים מסוג זה.
דוגמה למיקרה שלא הצליח, היא רווקה
בגיל ,45 שפנתה אלי לטיפול. בהיסטוריה
שלה היו לה פה ושם נסיונות מיניים, לא
כל-כך מספקים. כל חייה היא היתד. בצל
אחותה הקטנה והנשואה. האם מתה בילדותה
ואביה, שהיה אדם חולני, גר איתה.
למרות הטיפול והניסיון לשקמה, היא
לא הצליחה ליצור קשרים עם גבר. כעבור
ארבע שנים הפסיקה את הטיפול מיוזמתה.
היא סיימה אז גם לימודים באוניברסיטה,
והחלה לעבוד במיקצועה. הקשרים שהצ ליחה
ליצור עם גברים היו מפוזרים מאוד
וחסרי כל מיניות. בגיל 58 היא התאבדה,
אחרי שאביה נפטר.
ככה שברוב המקרים של רווקות, הקשורה
באי־היכולת של אדם לקבל את עצמו
כרצוי — טיפול פסיכולוגי אורתודוכסי
איננו יעיל די הצורך. מבחינה סטאטים־
טית, אנחנו מאוד עוזרים במכון, ללגיו־נדיות
הזרות האלה. אבל לרוב איננו מצ-

דווקא הנערות הנראות
שקטות ושלוות נוכה

הן רווקות העתיד.
ליחים להביא לפיתתן ממשי ביצירת
קשרים משמעותיים עם המין השני. אנחנו
מסתפקים בכך, שאנחנו מביאים את הרווקות
האלה ליכולת לקיים קשרים חלקיים
עם גברים. להסתפק בזה שהיא תהיה
האשד. השנייה או השלישית של גבר.
ואז אני מרגיש: אם לכל הפחות יש
לד. מאהב, שמגיע אליה מספר פעמים
בשבוע, ושאיתו היא יכולה להבטיח קשר
בלי לברוח, מתוך ידיעה שהוא נשוי או
איננו כשר מכל בחינה לתוכניות ארוכות־טווח
— אז אני בטוח שתיקנתי את חייה

מספר יוחנן ער המשך המסע
הארוך בלוויית הדחליל הנוראי:

בצורה מספקת. בהשוואה למה שהיו,
כמובן.

פחות הכאתי אותה להכרה במיג/בלותיה.
כי אם ניקח לדוגמה אותר.
אשד, שנייה, שכאילו מחכה על גחלים
ליום שהמאהב שלה יתגרש וישא אותה
לאשד — .הרי זה בלוף:
הסיבה העיקרית שהיא מתקשרת דווקא
לגברים נשואים — היא בגלל זה שהוא
אינו אפשרי לגביה. שאיתו אין לד, חשש^,
של פרידה צפוייה — שכן בלאדהכי אין
הוא יכול לתת לה התקרבות מלאה, בגלל
התחייבויות קודמות.
וזה בדיוק מה שהיא רוצה: אולי מפני
שהיא לא יכולה אחרת, אולי בגלל שכך
יותר קל לה לחיות.
הטרגדיה למעשה אינר, גדולה כל־כך.
למרות שהיא לא תמיד יודעת זאת, ולעצ מה
ולאחרים מספרת תמיד את ההיפך.
הניסיון שלי הוא להפוך אותה למודעת
ונהנית מסוג זה של קשרים, מתוך ידיעתנו
שלטוב מזה לא נצליח להביא אותה.
ברור לי שהורים, מטפלים ומחנכים של
ילדה כזאת, שגדלה להיות רווקה, מרגישים
את זה די מוקדם, עוד בגיל ההתבגרות.
נערות אלו לא מאמינות בהתחברות
אליהן. במקום למחות על־כך באמצעים
המקובלים של משיכת תשומת-
לב, סבל מופגן, התחלות, טרוניות בלתי-
פוסקות — הן נראות שלוות מאוד, שקטות
מאוד, אך לא יוצרות קשרים. אלה רווקות
העתיד.

ך* ייבים להתחיל בטיפול בנשים
1 1קטנות אלה בגיל מוקדם מאוד. כשהן

מגיעות כבר לטיפול בגיל ,40—30 העניין
הוא ברובו לאחר יאוש.
ומשפט מסכם, שהוא חשוב לי מאוד,
על כל הדברים שאמרתי: רוב האנשים
מנסים לתפוס תופעות חברתיות ופסיכולוגיות
כמושגים אבסולוטיים. זה אינו נכון.
כאן מדובר בתהליכים. יש משהו מן
הרווקה הנצחית גם באשה המוצלחת,
שמתחתנת בגיל .18 ובדיוק אותו הדבר,

שוב הוריד הרס״ר את הדחליל מהניידת.
הנהג הפעיל את הסירנה, והתחלנו לנסוע
לכיוון דיזנגוף. תוך כדי נסיעה רץ אחרינו
השוטר הדחליל, פתח את הדלת ועלה

תרווסה 11x3או
וסיפוו נגיד .45 בסיסו
ארבע שנים, הפסיקה
את הטיפול. תשע שנים
ראתו גנו, התאבדה.
ישנו, אך בפרופורציות הרבה יותר גדולות,
באשה שבגיל 40 היא עדיין רווקה.
זה מכוון לרווקות שתקראנה דברים
אלה, ותחלטנה :״אני אבודה. גם נולדתי
ילדה ראשונה במשפחה — גם קינאתי
מאוד באחי — גם יש לי קאריירה מדעית
— וגם אינני יכולה ליצור קשרים. די!
הכל אבוד אין מה להמשיך ולחפש. צריכים
לגמור.״
זה אינו נכון. זוהי הפשטה מוטעית של
הבעייה.
רווקה כזו איננה אבודה כלל וכלל.

מופה מתתיהו •
חבילת שערות בבית
פנימה, ושוב התחיל להכות אותי מכות
עוד יותר אכזריות מאשר קודם.
בדרך למטה איבדתי את ההכרה. אחרי
שהתעוררתי, ביקשתי להתקשר עם עורך-
דין. לא נתנו לי. שבע שעות הייתי כלוא.
לאחר מכן קראו לי לחקירה, ואמרו לי
שאני מועבר לאבו־כביר ל 48-שעות.
הכניסו אותי חזרה לתא, ואחרי רבע
שעה שיחררו אותי, כי המשפחה, אחרי
שראו את כל המהלומות שקיבלנו, נכנעה
והסכימה לעזוב הדירה תמורת 1304x10ל״י.
אפילו לערבי חבלן לא מרביצים כמו
שהרביצו לי.
* על מיצחו עדיין סימני הסכות.

מסמר 1863