גליון 1864 מתאריך 23 במאי 1973

המחיר 2.50 :ל״י

מספר 1864

שד אייב

תס־ואנדם
(השל 0

שנה 37

כ״א אייר תשל״ג 23.5.73

שיר
ספורט
מא ת משורר ״מעריב״
שמעתי בחדשות, כי נבחרתנו
מנצחת עוד ועוד.
והחלטתי — שבמקום לרקוד,
אשב ואכתוב,
שיר ספורט.
על מה אשמח כמו קוקיה ז
על שניצחנו את תורכיה.
על מה אשיר כמו דורבן ו
על שניצחנו את יוון.
ולמה, חבר׳ה, אין לי מני הו
כי דפקנו את גרמניה.
זהו, רבותי, השוויץ
של בארי ליבוביץ
שלצרפתים הרביץ — שמונה סלים
בלי להחמיץ.
וגם ידידנו טל
לא ישב על הספסל,
הוא קלע ישר לסל
לא פחות מארבעה״עשר.
ככה, חברה על הפלז׳ה
בזכותו של יוסי לז׳ה
שוב נדהר רחוק צפונה
מהר, חזק,
ולברצלונה !
נו, תגידו ת׳־אמת :
איד השיר הזה עובד ז
כבר הוצאתי מהאף
חרוזים מלוא״הדף
— קצת צולעים, אן לא נורא :
העיקר: המטרה !
שים־נא־לב קורא פלגמאט,
קרא ברטט כל מישפט.
אין ספק שאז תקלוט :
— לא רק כושר יש בספורט.
ספורט הוא גם עניין של מוזה,
ליריקה על נייר־עיתון.
לא נזכיר כאן את אחוז ה־
״קאש״ של שכר־סופרים
אצלנו ב ח שבון...

מכ תבי ם
למע רכ ת
תודה על המיצעד
כרבים שעשו זאת בסתר ובגלוי הזלתי
דמעה בראותי את המיצעד. איני להוט
״למיליטריזם״ ואיני נוח להתרגש. בכל
זאת היינו כחולמים.
ריגשו את ליבי במיוחד הצדעת ה־רמטכ״ל,
קומתו הזקופה, החיוך הטוב
והשלווה שלו. היתה זו התגלמות של

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

הוקמה קוו זואוץ
תשקת ונחות ארבע גשנחוה נזקקות
במסיבת עיתונאים, שנערכה אמש במקום
חופשתו, הודיע הד״ר מ• זוארץ ז״ל על
הקמתה של קרן כספית שתישא את שמו,
ותשמש לפעולות ציבוריות בקנה־מידד,
נרחב.
״עדי להכחשת קיומה,״ אמר הד״ר,
״תאסוף הקרן כספים לשיקומם של ארבע

יופי יהודי. אחרי דורות של כפופי גב,
נהרות של דמעות, שואה איומה, עומד
מצביא יהודי ומצדיע בשלווה ובחיוך
טוב.
לנוכח החזיון הזה של בחורי הפלדה
והברזל, איתני הרצון לא להיות יותר
מוכי גורל, מול השמש הזוהרת מעל
ירושלים השלמה והבטוחה, היפה והקדושה,
נראה המצביא היהודי כאל היופי
והלב המה, והדמעות חנקו.
תודה, תודה, תודה לך מצביא יהודי
נהדר !
משה ברנשטיין, תל־אביב
(״הארץ)13.5.73 -

מיכאל, ניד, מרמרי וסידון (ראה

לעיל) .הקרן תעמוד תחת פיקוחי האישי,
וכל תתמה ותרומה תירשם זתתוייק כדין.
אצלנו לא תהיה שחיתות !״
חוגים יודעי־דבר !מסרו שבמיסמכים
רישמיים מוכרת הקרן יותר בכינוייה —

דובר משרד התחבורה: חיסול
מינגעים מרבים ביד הציבור
קיים סיכוי סביר לחיסול המיפגע בגשר
מוצא, הוא ״סיבוב המוות״ — כך הבטיח
אמש דובר מישרד התחבורה.
לדבריו מתעכב ״האור הירוק״ לעניין
בגלל ארבעה הרוגים בלבד (כיתע עומד
התקן להרחבת גשרים או שיפורם על
48 הרוגים) .״לו היה מדובר בהרחבת כביש
גרידא,״ הוסיף הדובר ,״הרי היה הדבר
מתבצע מזמן,״ (התקן להרחבת כבישים או
שיפורם עומד כיום על 32 הרוגים).
יחד עם זאת סבור הדובר, על סמך

חישובי מישרדו, כי תוך שבועיים־שלושה
יוכלו אנשי מע״ץ לגשת לעבודת ההרחבה.
אשר לכביש בית־דגן—צריפין, הרי
למרות ההתקדמות החשובה לקראת התקן,
שאירעה לפני כשבועיים, עדיין חסרות

למעלה מ־ 12 תאונות, דבר שיעכב את
עבודות־הפיתוח באיזור בחמישה חודשים
לפחות .״רק היענותו של ציבור־הנהגים
ופעולתו המהירה יוכלו לזרז את העניין,״
סיכם הרובד.

עניין שולי
קמתי בבוקר ונורא רציתי לדעת מה
זה בעצם בולוניה ולמה.
אז קניתי מעריב, וקראתי בעמוד הראשון,
על ארבעה טורים, שבולוניה זה לא
חשוב וכישלון• ,ושונאים אותנו שם, והמשך
בעם׳ .17
אח״כ פתחתי ידיעות וראיתי בעמ׳ 2
(שלושה טורים) שאין בכלל בולוניה, וזה
שולי לגמרי, ומה הרעש, ותפסיקו עם זה,
ואפילו הד״ר רוזנבלום אמר שגם הוא
דיבר פעם עם ערבי, ומזל שרק שישה היו
שם, וגם הם קומוניסטים. בקיצור — אפי זודה
חולפת, שאינה מותירה כל רושם.
אני לא מסתפק באיגפודמציה חלקית,
ולכן פתחתי את קול־ישראל ושמעתי, בהפסקות
קצובות של 10 דקות, שבולוניה
זה הדבר הכי לא־חשוב במאה האחרונה.
גם דבר־המפרסם הודיע שחברת ויטה
עבדה מספגטי א־לה בולונז לספגטי א-לה
•סילאנז, כי בולונז לא הולך היום בשוק.
גם מבט, ושמיר, ולפיד, ושניצר, ודי־סנצ׳יק,
וגולדה, ולעצטע נייעס, ואבן, ו־שמדליק
אמרו שבולוניה לא משנה וסתם
מאזוכיזם. אז השתכנעתי והתיישבתי לפצח
פיסטוקים על המרפסת.
היתד. לי ברירה?

ברגע האחרון

דוד (מיס ישראל) אלעזר

מישפחוית

נצרכות,

ביניהן

מישפחות

קק״ל ( ק ח קיימת ז — לא!).
בתשובה לשאלה אותת היקפה המתוכנן
של הקרן, השיב הד״ר זוארץ ז״ל :״על
איזה קרן אתה מדבר?״
עוד נמסר שרשימת התורמים נפתחה
בימים אלה. נותר עוד מיספו־ מצומצם של
מקומות־ישיבה.

דיין לסיאול
שר הביטחון, מר משה דיין, עומד לצאת
לסיור במיזרח־הרחוק, בשליחות המגבית
היהודית המאוחדת. השר ייפגש עם נציגי
הקהילות היהודיות במאלזיה, ויאט־נאם,
יפן, גיניאה החדשה ודרום־קוריאה.
אם נבחרת ישראל בכדורגל לא תעלה
לגמר המישחקים בסיאול, יסתפק מר דיין
בנסיעה לברצלונה, בעוד מיספר חודשים,
במסגרת הקרן לעידוד העליה.

ב שניה האחרונה

יעקובי וליידנטל (שם קבוע)

מישור המסחר והתעשיה
צו פי קו חמס351 .
(עפ״י חו ק הפיקוח על ה מ חירי ם תשקל״י )1951
בתוקף סמכותי כמפקח על המחירים, ולנוכח עליית מדד המחירים
לצרכן בחודש אפריל בשיעור של 3.9אחוזים, הריני מצווה בזה על

הקפאתמ חי רי כללית
החל מה־ 1.6.73 יוקפאו כיל מחירי המזון, השרותים, הבנייה וכר
בצורה הבאה:
. 1עם רכישת מוצר ו/או שירות, ימסור המוכר לקונה את נקודת
ההקפאה של מחירי המוצר ו /או השירות הנידון.
.2יש להניח את המוצר ו/או השירות הנקנה בתא ההקפאה (להלן —
״פריזר עם ציון המחירים כלפי מעלה, ולכוון את הטרמוסטאט
לנקודת ההקפאה המצוייבת על עטיפת המוצר ו/או השירות הנידון
(הקפאת המחירים תיעשה במעלות צלזיוס בלבד).
3יש לעטוף את המחירים בניילון שקוף על־מנת למנוע רטיבות
ו/או הפשרה מוקדמת.
.4אין להחזיק את המחירים במצב קפוא למעלה משלושה ימים.
.5עקב הקפאת המחירים לא תשולם תוספת־יוקר בחודש יולי ש.ז.

שמואל־יוסן ז ברוטו

אלון עלהלגמר

המפקח על המחירים

--מ מי שנ תו סל מייסדו צ׳קר — איו לו רגליים.

הנ״ל
(במונית לירושלים, תשיח)

מתכון
ה ש בוע
סאדאתמ או ד ה
א־לג בעומר

היכונו ! היכונו ! האח ! האח ! ה אספו ובואו 1כל א ם תשלח ילדיה !

קוראים רבים פנו אלינו בבקשה לפרסם
מתכון חגיגי לל״ג בעומר הממשמש |
ובא. הננו נעתרים, איפוא, לבקשה.
סאדאת מאודה א״לג בעומר, מתאים1
במיוחד למדורות גדולות (שכונתיות
ומעלה) ומוסיף נופך מיוחד לתווי החג| .
המיצר כי ם :
(לשלושים איש)
— 1סאדאת טרי, רחוץ ומקולף
— 1מוט מטאטא
— 1מכנסי פיז׳מה ישנים
— 1כובע סבא
8—12ק״ג — תפוחי אדמה
/2י 4ק״ג — חול זך
77 ליטר נפט, בנזין, מזוט או סולר|
2—3צמיגי ״אליאנס״
קורט פטרוסילנון
אופן ההכנה:
טלי הסאדאת, הוציאי בעזרת סכין|
חדה את העצמות, עיטפי בבליל מכנסי״
הפיז׳מה וכובע״הסבא ונעצי בעדינות על|
מוט המטאטא, תוך שימוש בחורים |
קיימים. את המוט תיקעי במגרש שליד1
הבית, וסדרי מסביב ערימה אחידה של|
קרשים, מוטות, קרטונים, קש ורהיטים!
ישנים. מיזגי בעדינות את הנפט והוסיפי!
את הצמיגמיגים, תוך בחישה מתמדת.
הדליקי באמצעות גפרור ותני לילדים |
להשליך את תפוחי־האדמה לאש. בשליו
על אש גדולה במשך שש שעות, הוציאי |
בעזרת מכבי״אש, צנני והגישי מקושט ב־|
קורט פטרוסילנון.
להגיש עם תפוחי״אדמה מושחרים|
וקפה״חול צונן.
באירועים מצומצמים יותר, ניתן לה״|
כין מתכון זה גם עם נאצר או ע ם|
קדאפי, במקום הסאדאת. למישפחות|
מעוטות״יכולת מומלץ לתפוס סתם ערבי|.
זול וטעים לא פחות (לנקות היטב).
לאניני טעם! המתכון יהיה רך ופריך|
להפליא אם תשתמשו במנהיגי־מחבלים.
להשיג בחנויות השק״ם — שחוט ומרוט.
בתיאבון.

עם ישראל, אשר ירד לאח רונ ה מנכסיו, עורך אי׳׳ ה בשעה טו ב ה ומוצלח ת

מכירה ס מבי ת
אשר בה יציג למקח ולממכר את כל ערכי הנצח של הדור. ו אלו׳ הס המטלטלין והטובין אשר ימכרו
׳לכל המרבה במחירם — ראשון ראשון ואחרון אחרון.

. 1כוס־דמעות . 5 .מפ ת שולחן.
של העם היהודי.

יד ראשונה, חצי קוב
דמעות. עשויה פלאס־טיק
משובח. נוחה לני קוי.
יפה לנאומים היס טוריים.
מחיר
התחלתי 27.— :
ל״י. בין המתחרים תוגדל
מברשת־שיניים.

. 2פר.

פר חברתי ועדתי.

תכונותיו: שחור, גדול,
צורך מעט עשב וצועק
שהוא דפוק. הפר העדתי
יפה למיקוח בכל מצע
מפלגתי. אינו נותן חלב.
המחיר: חינם — רק
שיקחו אותו מכאן.

. 3טביעת
אצבע.

של יוסף טרומפלדור.
אותה אצבע אשר לחצה
על ההדק והרגה עשרות
אלפי שודדים. אותה
אצבע שהחזיקה בידית
המחרשה, ואמרה :״טוב
לחרוש בעד ארצנו!״.
אותה אצבע שמקום
קבורתה לא נודע עד
היום. הי״ד.

.4הבית-
הל או מי.

שד העם הפלסטיני.

עשוי ברזנט. שלושה בי־ווני-אוויר.
ארבעה כי-
ווני־מים. נייד ונוח ל הפצצה.
יכולים לגור בו
שלושים—ארבעים נפש
ברווחה — ׳פלוס הילדים.

מפת השטחים
לפי תוכניתו של
משה שולחן.

המפה שורטטה על־פי
מצע הבחירות של ח״כ
משה שולחן. שישה צב עים
( +קו ירוק) .נייר
משובח. מחיר 54,890 :

. 6מפתח־ שבדי.
לחיסול הסיכסוד
במזרח־התיבון.

מכונה בשם יאריגג.
עשוי מפלדה קשוחה.
מסוגל לפתוח בל בורג,
פרט למיספר ברגים מ תוצרת
קייב־מילווקי. ה מחיר:
דולאר אחד.

.7קשר.

קשר היסטורי.

זהו הקשר ההיסטורי
שלד לכל מקום׳ מדיר
אל־בלח ועד אבדדיס.
דאג לקשרו אל מטפח תך,
לבל תשכח להיכן
אתה קשור.
הערה: כוחו של קשר
זה יפה לביטול כל קשר
היסטורי של מישהו אחר.
מחיר עממי.

. 8אפיפיור
ק תולי.

אחד האפיפיורים הקתוליים
האחרונים, אשר
ראה במו עיניו את אר נקה
של ראש ממשלת
ישראל׳גולדה מאיר. כ בן
שבעים־וחמש. שפל-
עיניים. לא יהודי. חמש
לירות.

העם החליט

מאז ומתמיד סבלה מדינת־ספרטאל מתדמית
מיליטריסטית קשוחה, תדמית שלא
אחת הזיקה למדינות החוץ של המדינה
הקטנה ושוחרת השלווה. האשמה לכך איננה
מוטלת, כמובן, על מנהיגי ספרטאל,
אלא על הסיטואציה השוטפת ועל חוגים
שמאלניים, אנטי־ספרטאליים, מתוסכלים,
ברחבי העולם, שרק מצפים להזדמנויות
להכפיש. אך תדמית היא תדמית.
והנה, בהתקרב יום־הולדתה הכ״ה של
ספרטאל, החליטו מנהיגיה, שלידיהם נפלה
הזדמנות־פז לרכך את תדמיתה הקשוחה
של המדינה, ולאזן את דזרבות־הדולארים
במאגריה הדשנים.
״השנה״ — כך הודיע ראש־ממשלת־ספרטאל
ושר־התיירות — ״השנה לא

ייעיד כמקובל, מיצעד צבאי כ־יום־העצמאות,
אלא מופע אחר,
כעל אופי שליו ושוחר שלום, יעמוד
במרכז אירועי החג. השנה יחגוג
העם את חגו כחידוש פולחן
הקדישות, מסורת אכותינו הספר־טאלים
הקדמונים, ככירתנו המוז־הכת
שהוכרה לה יחדיו, חינם־
אין־בסה, במלאת כ״ה שנה לתקומת
העם והמדינה. אנו תקווה
שהפגנה זו של זקיפות ועוצמה

תביא את השלום המיוחל לאזורנו
השסוע. עד כאן.״

השינוי המפתיע התקבל ברגשות מעורבים.
מצד אחד, מחו המיעוטים האינטלקטואליים
על בזבוז הכספים המשווע, ועל
ביסוס חגיגות הכ״ה סביב הישג אחד
בלבד מהישגי ספרטאל. ומצד שני, התקבלה
ההצעה בלב רוטט ובהתרגשות־נעורים
נלהבת ע״י דור המייסדים, הקשיש יותר,
שראה שוב לנגד עיניו את ימי־בחרותו האבודים.
הפולמוס
גדש את אמצעי התיקשורת,
ורק עמדתו התקיפה של שר־התיירות מנעה
ביטולו של המופע ערב החג.
כיומיים לפני פתיחת החגיגות, ערך
מטה הקדישות חזרה כללית לקראת המופע,
על־מגת לבדוק את סידורי הבטיחות
והגישה, ולתקן במידת האפשר תקלות
פוטנציאליות.
ביום החזרה הגנראלית, אורגנה אמנם
הפגנה שקטה של מתנגדי המשגל ההמוני,
אך זאת פוזרה ביעילות ע״י משטרת הבירה,
וגם רישומה ההסברתי נמוג כאשר
הוברר שההפגנה אורגנה ע״י הארגון־
האימפומנטי־הספרטאלי דתנועוז־ההומד
סכסואליסטים־הספרטאלים־החדשים, גופים
שהציבור הספרטאלי הקיא מקרבו זה מכבר.

החזרה הפכה לחגיגה עממית במלוא
מובן המלה. מאות אלפי ספרטאלים נהרו
לבירה מכל קצוות הארץ וגדשו את הרחובות.
כלי־רכב נגררו !ממסלולי התורים,
ורק כוח משטרתי מתוגבר ביחידות־צבא
הצליח לשמור על הסדר. לא היה קץ
להתלהבותו של העם, עת עברו לעיניו
הטורים המרהיבים של הקדישות ש צעדו
בפישוק גאה אל נקודות הריכוז.
וקולו של העם, קולו של הרוב הדומם
והמיוחס, הכריע.
בשידור דרמאטי לאומה, אמר ראש מים־
לג המוסר, רב־ניצב־דידלו, מי שהיה מראשי
המתנגדים למופע :״לא אסתיר,

שעד לפני שבועות מיספר, הייתי
איתן כדעתי שאין לקיים את
הקדישות ביום־העצמאות. אד התלהבותו
של העם, שימחתו האמיתית,
והנהירה ההמונית לחזרה*
הכללית הראו שאבן רוצה העם
כקדישות. היתה זו הצכעת אמו
אדירה, הכעת אהבתו הבנה של
העם לקדישותיו. ובכר אמר מי שאמר:
קול ההמון בקול שדיים —
ומי אנחנו שנעמוד בדרכו של
העם?״
שבוע הספר העברי
אוי אמה —
גאון ה ק אר אטה היפאני
האיש שהרג ארבעים שוורים בהלם ידו1,
שמסוגל לתפוס באוויר חץ השלוח אליו
ממרחק 10 מטר, כתב את הספר|
קאואטה לצעירים

300 ציורים וצילומים עם טקסט הסברתי1
מלא
רק 7.50ל״י בשבוע הספר !
להשיג בדוכני הוצאת ״לדורי״.

(מודעה שפורסמה במעריב| )20.5.73 ,
רהשנוה מיידית
מכונית א מריקנית מרווח ת
* כשר למהדרין
* מתאימה במיוחד לטיולי
* נהג דתי (ללא חשש עורלה)
סופשבוע בשכ״ח

לפנות: א .י. אונטרמן
השני לציץ

חיבובים ראשונים כין שר־החוץ אבא אבן
לבין מנכ״ל מישרדו החדש, אברהם קידרון.
אותם אנשים שקודם לכן היו מראשי התובעים
להדחתו המהירה של בן־אהרון ולדחיית הבחירות
להסתדרות, ירתמו עתה את עצמם למערכת הבחירות,
להזרים כספים למטה הבחירות להסתדרות, להופיע
באסיפות לצידו של בן־אהרון ולתת לו גיבוי.
התפנית אינה נובעת משינוי מדיניות לגבי בן־
אהרון, אלא מצעד טאקטי. אחרי שנוכחו כי בן־אהרון
הצליח לעקוף אותם ולקבוע את מועד הבחירות
כרצונו, מבינים אנשי צמרת מיפלגת העבודה כי ניצ־חונו
של בן־אהרון בבחירות מובטח.

ת 1י|| ץוך
פ ס קו התבצ רו ת
בגולדהל הי שאר
בניגוד לידיעות שהופצו לאחרונה כאילו מארגנים
חוגים מסויימים במיפלגת העבודה מסע התעוררות
המכוון ללחוץ על ראש־הממשלה גולדה מאיר להסכים
לעמוד בראש רשימת המערך לכנסת, ולהמשיך
לעמוד בראש הממשלה הבאה, הולך ונמוג החשש
בקרב ראשי מיפלגת העבודה למיקרה של תשובה
שלילית של גולדה.

כמה מאנשי הצמרת, ובייחוד אנשי הגוש
המפא״יי, לא יגלו התרגשות מיותרת
אם גולדה תודיע סופית על פרישתה ולא
יפצירו בה להישאר. להיפך. הולד וגובר
החשש בקרב אותם חוגים, התומכים בפנחס
ספיר, כי במקרה שגולדה תיתן תשובה חיובית,
היא עלולה להתנות אותה בהשפעה
מכרעת על הרכב רשימת מיפלגת העבודה
לכנסת.

הם מפחדים מפני מצב בו תיכנע גולדה ללחציו
של דיין בנוגע למצע הבחירות ולרשימת המועמדים,
תכתיב לחבריה הרכב כזה של רשימה שלא יאפשר
מאוחר יותר לשום קבוצה בתוך המיפלגה להשליט
את דעתה בקשר ל״הסדר קונסטרוקטיבי של הסיב־סוך
המזרח תיכוני,״ כפי שמגדירים זאת.

התוצאה: לאחרונה פסקו הלחצים על
גולדה להמשיך בכהונתה.

בדי שלא יובל לייחס אחר־כד את הניצחון
רק לעצמו ולבוא אל מיפלגתו כתביעות
קיצוניות, יתייצבו אנשי מיפלגת העבודה
לימינו של כן־אהרון, ויטלו חלק פעיל
במערכת הבחירות שלו.
על רקע זה אף פנה שר־האוצר פנחס ספיר אל
ראש מטה־הבחירות של העבודה לכנסת, ח״כ אברהם
עופר, לחזור בו מסירובו לקבל לידיו את ניהול הבחי רות
להסתדרות.

עם בן־ א ה רון
למרות חילוקי הריעות הקיצוניים השוררים
ביניהם כענייני כלכלה וחברה, עומדים
אנשי הגוש המפא״יי במיפלגת העבודה
לשתף פעולה עם מזב״ל ההסתדרות

ב תו עוד בי ג ״
נגד איחנד
גאולה בן־אליעזר, בתו של דויד בן־גוריון, הנמנית
עם הפעילות של הרשימה הממלכתית, ניצבת
בראש המתנגדים הקיצוניים לשיתוף או איחוד בין
רשימה זו למרכז החופשי.

גאולה, שהיא מורה כמיקצועה, הודיעה

יחמי הדחה
ש ד חייב והון בדר
בקרב תנועת החרות הולכים ומתרבים הקולות
התובעים שלא לכלול עוד את הד״ר יוחנן בדר, ממנהיגיה
הוותיקים של המיפלגה, ברשימת המועמדים
לכנסת הבאה.

מתנגדיו של כדר טוענים בי מפאת
מצב בריאותו ורפיונו, אין הוא מתאים
לשמש בתפקיד ח״כ. היריבים אף טוענים
כי התנהגותו הפומבית של בדר, שהתבטאה
כנישוק ידיה של גולדה ובמתן גיבוי לבל
פעולותיו של פנחס ספיר, גרמו נזק כל יתואר
לחרות ולתדמיתה של גח״ל במיפלגת
אופוזיציה.

מנהיג חרות, מנחם בגין, מוסיף לתמוך בבדר,
וכנראה שיטיל את כל כובד מישקלו על־מנת להבטיח
את בחירתו מחדש.

יתכן פי לו ג

דגי! א ת
א״ב מ

ר שו ת ה שי דו ר

—1— 111־

— 11 1

שידורי ״קול השלום״ של אייבי
נתן, בבר הספיקו לעורר את זעם
אנשי רשות-השידור, החוששים
מהתחרות של תחנתו ומפני ירידה
בהאזנה ל״שידורי ישראל.״
הבירורים שנעשו העלו, כי אין
כל אפשרות למנוע שידורים אלה
הנעשים מחוץ למים הטריטוריאליים
של ישראל, ובי הפרעה לשידורים
או תפיסת האוניה, יתקלו
כתגובה עויינת ביותר של
דעת-הקהל העולמית. אנשי רשות־השידור
מקווים כי אייבי לא יחזיק
מעמד ובי תוף שבועות מיס־פר
יפסיק את שידוריו מסיכה זו
או אחרת. משום כך נמנעת ממ*
שלת־ישדאל מכל תגובה רישמית
על השידורים..
לראשי הרשימה, בי תיפרוש מהמיפלגה
אם יווצר שיתוף פעולה עם המרכז החופשי.

במפ״ם
הגו ש שחף פ עו ל ה

אבן חושד בקידרון, כי הוא נוטה לשתף פעולה
עם אנשי מישרד־הביטחון ומקורבי משה דיין. הסתבר
כי מישרד־החוץ נותר המישרד הממשלתי היחיד
שמינוי המנכ״ל שלו תלוי בהסכמתה המוחלטת של
גולדה, ושאבן טועה בבחירת המנכ׳׳לים שלו.

לא מן הנמנע כי מנהיג מפ״ם, יעקב חזן, יגרום
בעתיד הקרוב לפילוג מהיר במיפלגתו ולהוצאת אנשי
השמאל במפ״ם, המונים כשליש מחברי מרכז ד,מיפ־לגה,
מתוכה. הסיבה: במגעים המוקדמים עם העבודה
בקשר להרכב רשימת המערך לכנסת, מוכנים אנשי
העבודה להבטיח למפ״ם אותה נציגות שיש לה בכנסת
הנוכחית, בתנאי שיובטח שכל המועמדים ה־מפ״מיים
יהיו מנאמני המערך ולא משולליו.

אנשי העבודה חוששים כי אם יתחולל
פילוג במפ״ם אחרי
הבחירות, עלול אחד
מאנשי מפ״ם, הנמנה
על שוללי המערך, לפרוש
מהמערך ולהקטין
את נציגות המערך
ככנסת הבאה.
בישיבת הוועד־הפועל האחרונה
של הקיבוץ הארצי,
התבטא יעקב חזן בחריפות
כנגד אנשי השמאל
וקרא להם לא להפריע ל רוב
במפ״ם, המחייב איחוד
מלא עם מיפלגת העבודה.
הוא אף התבטא :״אין מנוס
מחזרה על פרשת סנה!״

עורר חדשל״ שער״
צבי פרידמן, שניהל בחודשים האחרונים מישרד
יחסי־ציבור והיה קודם ראש המחלקה הכלכלית של
מודיעין אזרחי, מונה לפני שבועיים לעורך היומון
הכלכלי שער.
פרידמן בא במקומו של ד״ר חיים שקד, שהיד.
בזמנו ראש מכון שילוח וחוקר בכיר במכון. שקד חזר
לפעילות במכון שילוח.

ננהב מו ידיר:
מחוה־־ריקח
בחנויות הצעצועים בגרמניה מופץ לאחרונה מיש־חק־חדש
המיועד לבני־הנעורים. המישחק, המשווק
כמוצר לבנייה עצמית ולפיתוח כושר התושיה והמח שבה
של הנוער, מכיל את כל החומרים הדרושים

זעמו של חזן בנגד
שוללי המערך גבר
אחר שבהפגנת האחד
במאי בתל-אביב, קראו
לעברו מפגינים,
חברי ״השומר הצעיר״
:״חזן בוגד —
לא נגשים על חשבון
הפלסטינים׳״

שוב קצר
ב פי שרד *
החוץ
ה מ טב עהחדש: לירה ס פי רי תאחת

סימנים שונים מעידים,
כי ככר נוצרו

דגם מ חנ ה הריכוז לבניי ה עצמית
לבניית מודל מחנה־ריכוז בזעיר אנפין, במתכונת
מחנות המוות של הנאצים.
המודל לבנייה עצמית מכיל צריפים, גדר, מגדלי
שמירה, ומיתקנים אחרים. יצרני המישחק לא הכלילו
בו כיבשנים ומישרפות.

שפוך מעט חלב על
״פיצפוציאורז״והאזן
לפיצפוצים ולנפצוצים
העליזים שהם משמיעים !
ארוחת בוקר עליזה
וטעימה להפליא וכמובן...
מזינה! אפשר גם להוסיף
מעט סוכר לפי הטעם
ופירות: תותים,בננות.
תפוזים או כל פרי אחה
לאכול בבוקר, להגיש
כליפתן בארוחת הצהריית
להגיש לארוחת ערב בהדרת
או אפילו ארוחת לילה.
אפשר גם להגיש עם מיצי
פירות במקום חלב.
״פיצפוצי אורד-קלים
לעיכול, מוכנים מיד להגשה
ואין צורך בבישול.

עיצפוציאורד מוצר עילית של

רק מ או ר עו ת היסטוריים כמו הנחיתה הראשונה של האדם
על הירח זוכים לכיסוי כמו זה לו זכתה חגיגת יום ההולדת ה־25
של המדינה. רוב אמצעי התיקשורת החשובים בעולם הקדישו בוזמנית
שטחים נרחבים לסיכום מחצית יובלה של המדינה. גדולי
השבועונים בעולם פירסמו כתבות ענק מצולמות, והלייף האמריקאי,
ששבק חיים לפני ארבעה חודשים, קם אפילו לתחיה לכבוד
המאורע והוציא גליון חגיגי מיוחד לציון האירוע. תופעה מיוחדת-
במינה זו (שכן יש מדינות נוספות שחגגו לאחרונה יובלות
דומים, כמו הודו למשל, ולא זכו לאותו כיסוי חגיגי ענק) ראויה
ודאי לניתוח והסבר, אלא שלא אליה מתיחסת רשימה זו, כי אם
לתופעה שבתוך התופעה.
רוב הכתבות והניתוחים בעיתונות העולם שהוקדשו למחצית
היובל של המדינה, ניסו לתאר בפני קוראיהם את דמותה כיום,
במידה פחותה או יתרה של הצלחה, ומזוויות ראיה שונות. המעניין
הוא שבחלק ניכר מהמקרים, קלט הסיקור הזר כמעט באופן
אוטומטי את העולם הזה כחלק מאפיין מדמותה ומהותה של
מדינת־ישראל כיום.
אין כיום כמעט עיתונאי זר אחד, או צוות טלוויזיה זר,
הבאים לישראל כדי לסקר את דמותה, שאינו רואה כחובתו לדווח
גם על העולם הזה, הדיעות שהוא מייצג או על פעילותו של ח״כ
אורי אבנדי. שלוש דוגמאות, משלושה עתונים שונים, יש בהן
כדי לשקף מצב זה.
השמרן הגרמני, גדול שבועוני גרמניה, ומהגדולים שבשבועוני
העולם, שלח לישראל צוות מיוחד להכין כתבת ענק על ישראל

* דיונ׳ ר י

בוג׳ ח ץ

ק רן

בלייקל

ג רונו

אריק שרון מול אורי אבנרי ג״שיקאגו סאן־טיימס״
מי משקף את פני ישראל?

במאי: ארנסט לחמן מוסייזה: תיעול לגרן

שבוע שני • קולנוע אסתו • תדאביב
0מסר טי וורנד ב דו ס

בצב עי ם

״׳ .העולםחוה /שנועוןהחדשותהישראלי
המעמת והפינהלוע תליאניב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולמפרם. הדפום החדש׳ בע״ם.
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״ם גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי הפו״ל: העולם הזה בע״ם.

כיום. בראש הצוות עמד העיתונאי הגרמני הנודע קאי הרמן,
שדיעותיו השליליות על ישראל התאזנו במידה ניכרת בתום
ביקורו בארץ. הכתבה עצמה, שכללה עשרות צילומים, והשתרעה
על פני עמודים רבים בשניים מגליונות השבועון, היתה מבוססת
על מספר ראיונזת שערך הכתב הגרמני עם דמויות מפתח במדינה :
יגאל אלון, עזר וייצמן, הרב שלמה גורן, יצחק בן־אהרון ואורי
אבנרי, שבדבריו מסכם הכתב את הסידרה כולה.
השיקאגו סאן־טיימס, עיתון אמריקאי רב־תפוצה, הכין לחג
העצמאות כתבה מצויירת על פני שישה עמודים, המורכבת כולה
מציורים ותמליל של הקריקטוריסט הישראלי רענן לוריא היושב
כיום בארצות־הבדית. לוריא צייר את נופי המדינה ואת בעיותיה,
בחד בארבע דמויות כדי לייצגה: שר־החוץ אבא אבן, אלוף
פיקוד הדרום, אריק שרון, מנהל מוזיאון תל-אביב הד״ר חיים
גמזו ואורי אבנרי, עליו כתב השיקאגו סאן־טיינזס :״הוא אולי
האופוזיציה האמיתית היחידה בפרלמנט הישראלי.״
הגדיל לעשות מכולם עיתון מייבשת אחרת: אדלייד אדבר־טייזר,
המופיע בעיר האוסטרלית אדלייד. כתבו של העיתון
בישראל, ג׳י בושינסקי, שיגר לו לרגל יום־העצמאות כתבה,
שהתבססה על דיוקונותיהם של כמה אישי-ציבור ישראלים,
בתוכם אבנרי. כעבור זמן קצר קיבל הכתב הודאה מעורכי העיתון,
לשלוח כתבה מורחבת, על אבנרי בלבד.
״אם קהיר, או איזו בירה ערבית אחרת, תתיר אי־פעם ליונה
ישראלית להתעופף אליה לשיחות שלום, קרוב לוודאי שיהיה
זה העורר־מדינאי יוצא־הדופן אורי אבניי,״ הציג העיתון את
אבנרי ודיעות העולם הזה בפני קוראיו.
קשה לייחס תופעה זו, של הצגת העולם הזה ידיעותיו במירקם
הפוליטי של מדינת-ישראל, לאהדת־יתר של דיעות אלה בכל
המיקרים. אבל יש בה אולי כדי להצביע על עובדה הברורה לכל
עיתונאי זר: מי שאינו רוצה לקבל רק תמונה חד־צדדית על
המדינה מפי הדוברים הממוסדים, מי שרוצה לראות ולהציג גם
את ישראל האחדת, יש לו לרוב רק כתובת אחת — העולם הזה.

שני טופעים בכרטי ס אחד
ה א חד -תוכניתה
החד שה שד להקת
!,חופשה עד הקרח״,
ה מרהיבה ומפתיעה
אף יותר מתוכויתה
ב שוה (1ו>ו 3י ה

השני ־ טכס בחירת
נסיבת הים התיכון .1973
להקת ..חובשת ער התות,,
תופיע בערב מוגש זה
בתוכניתה התראה -ודא
נד קיצוץ וקיצור שהוא
ערב זה יהחה את תחילת אירועי בחירת
מלכת המים .1973 בחירתה של נסיבת הים התיכון
תהיה ה שלב הרא שון בשרשרת אירועים אלה. ה שלבי ם
הבאים יהיו: טכס בחירת נסיבת הבנרת. טבס
בחירת נסיבת ׳ם־סוף. ולבסוף האירוע המרכזי -
טכס בחירת מלכ ת המים 1973
מו ע מ דו ת המעו1יי 1ותלהשתתףבתח רויו ת, מתבק שו תלהתקשרלקביעת
ראיון למספר 2 6 0 1 3 4 /5ת״א, בין 12-10 לבו ה צ הו ר ״ ס.

מכתבים יישר כוח !
״העולם חזה״ ,1659״האנשים
שלנו בביירות״ ,דיוקנותיהם של
שני חיילי צה״ל שנהרגו בפעולה
בביירות.
עתה, משעברו 30 יום מאז פעולת צה״ל
בביירות, התפנתי לכתוב לכם מילות
הערכה. על אף העובדה שאין אני מקוראי
עיתונכם ולמרות שאינני תמימת רעים
עימכם — מרגישה אני חובה של ממש
להודות ולשבח אתכם על המאמר.
מכל העיתונים היוצאים לאור במדינה,
הייתם אתם היחידים שפירסמתם כתבה
אודות הנופלים באותה פעולה — שהיא
כה אמיתית, מדוייקת, אוהדת וחמה.
אני — בדודתו של חגי מעיין ז״ל,
מצאתי נוחם בעובדה כי ישנם אנשים
במדינה היודעים להעריך דברים נכונה.
יישר כוחכם !
דפנה מעיין, תל־אביב

תעמולה

וספרים על בעיות אלה. בכתובים אלה
קראתי לאותם הדברים שאבנרי חושב
אותם לצודקים.
בסיור שערכתי, בשליחות עצמית ולא
מטעם, ב־ 21 אוניברסיטאות ומיכללות
בגרמניה ושווייץ, נפגשתי עם מאות רופאים,
פרופסורים וסטודנטים פלסטינים
שבאו להרצאותי על הנושא ״הפלסטינים
החדשים — אשליה או מציאות?״ ו״רוחות
חדשות מנשבות מעל לגדה המערבית.״
אני מחזק את ידיו של אורי אבנרי
ומאחל לו הצלחה.
גדעון ויגרט, ירושלים
• הקורא גדעון ויגרט הוא עיתונאי
ומיזרחן.

כלכים כמיצעד צה״ל 1952

ההתחלה

והסוף דומה כי מה שהתחיל כ 7£11
\7 £׳ 0 .ייגמר כ £ 1 1 £ 0 0י 1׳ ^\וי.
יעקב רכינוכיץ, חיפה

למה אץ
מוריס?

זולה
לא אדע היכן קראתי, לפני שנים, על
הישראלי היורד לרפובליקה הפדרלית,
נוטל מישרה של מפיץ־רוכל אצל יצרן
למוצרי־ניר, גרמני קשיש בעל עבר אופייני.
פונה בחורנו אל מנהלו של מיפעל
מתכת, ומציג מרכולתו, ואיננו שוכח לציין
את אושוויץ ואת דאקאו — ואת סבלותיו
הוא. ומה יכול כבר לעשות מנהל מיפעל
מתכת גרמני קשיש, בעל עבר אופייני
כקודמו? מצטייד בציוד משרדי למשך
שנים! אבל דימעה לא יזיל בגין מחנות
הריכוז. בוודאי לא
לאחר הביקור זד
נ״ל. והכתבה קבעה
כלאחר יד, דרך־
אגב: צברנו כמובן
לא היה במחנה ריכוז.
הוא פשוט גבה
את המחיר!
הירהור אפיקורסי
זה עלה במוחי
לנוכח ישיבת האבל
והזכרון בכנסת. הכרמי
כיצד
יתכן אסון
מחריד זה, פשע
תת־אנושי זה לנצל לתעמולה זולה, קשורה
למצב העכשווי־מידי במרחבנו! מה רצו
כל הנכבדים להשיג על־ידי זהוי הפלסטינים
עם הנאצים ו שהעולם יתייחס אל
הנאצים מתוך אספקלריה אחרת, יזהה
אותם עם הפלסטינים ויגיד: הם קמו על
העוצמה היהודית? האמנם מישהו מתכוון
לצמצם את מידת האחריות הרובצת על
הרייך השלישי? האמנם רוצים נכבדנו,
כי מאן־דהו בעולם יגיד: ישראל מודה
בפה מלא שהנאצים היו הפלסטינים של

מי יפה את כוחם של מנהיגינו לנסות
לשחרר, חלקית או טוטאלית, ישירות או
בעקיפין, את הנאצים מאחריותם הנוראה?

מ.פ. כרמי, ראשון־לציון

הוא בעל השכלה גבוהה. שנה היה
מורה. את הידע שרכש, השקיע בהרבצת
תורה לתלמידיו. וחלומות. מאוד רצה
להצליח. עבד ברשת החינוך של מועצה
מקומית. איזה? לא חשוב. למה? כי כולן
אותו הדבר. לאחר שנת ניסיון, פוטר.
למה? כדי לא לקבל קביעות בעבודה.
נכשל? לא. במשך שנת עבודתו העריפו
עליו מחמאות והבטחות. היחפש מקום
עבודה אחר במיקצוע ההוראה? לא הוא.
שנת נסיון אחת מספיקה לו בהחלט.
למה אין מורים?
שאלה טובה.
יהודה הריפז, קריית־טיבעח
נשות הגנרלים

״העולם הזח״ ,1863 מדור אנשים,
על נשות אלופי צה״ל בשמ-
לות״ערב בנשף הפיקוד העליון של
צ ה ״ל.
אם כל אלופי צה״ל הציגו את נשותיהם
לראווה בנשף יום־העצמאות, מה עשו
קצינות־חן של צה״ל? האם הן הביאו את
בעליהן בסמוקינגים?
המוטל ל,ריב, ירושלים
• באותה הזדמנות לאי. אבל בהצגת
הבכורה של הסרט בן־גוריון זוכר, למשל,
הופיעה קצינת חן ראשית, אלוף־מישנה
דבורה תומר, כשהיא מלווה בחברת בעלה
האזרח.

כלבי

ג? .בי^^ 85זצפ£ :י. ל5בוד י$נג 58
המ?י9זד
|*זך> דרז!

״העולם חזת$68*13 #
מיג׳ך דז״יא;
מ!מ. הפ
דיו׳ עבמז.

חמעלז. 15י0 /

איזה חבד^יגין •ה?לבי 6שד, אז:
גנב את
0גנשדד^-זזיגן ד״רלא 8 שועים שחס ^ ל סי אעד ^ מ ״ ל
.תות את העניינים בידיים ׳,ויארגן?(ורכזי
יום העצמאות בידושילים.
נהניתי למראה צילומי״ ך^,לב׳ ׳שהפך י׳ לגימופי-כלבים, לאן. גג?ע׳?--י״•
לגיבור מיצעד צה״ל ביום העצמאות. אגל 1כרוך גולן, חיפריי׳
יעניין אותכם לדעת 4שאין.זו הפעם הרא — :אני במקומכפ^גיימו, מתביישת. האם
שונה שכלבים משתתפים במיצעד צה״לל זה כל מה שמצאתם לנכון׳ להראות ממיצעז־

צה״ל המפואר? כלב אחד קטן

עמדה אמיצה

יהודית סרבניק, תליאביס

מכות כרשות

השידור — המשך

בזירה הבינלאומית לא נחוצה הוכחה
נוספת לפשיטת הרגל המדינית של הממ שלה
הזאת. לאחר ועידת בולוניה, רק פתי
יאמין כי לא כך הדבר בזירה הפנימית.
מי ייתן ויהיה זה התחלת הסוף.
יהודה רומני, קוייוז-אתא

האזנתי לשיחתו של אורי אבנרי בתוכנית
הרדיו הטור השביעי על ועידת בולוניה,
ואני מברך אותו על עמדתו האמיצה.
מאחר ואינני חבר באף מיפלגה, אני
חושב שהרכב המישלחת לבולוניה, בה כל
חבר ייצג גוף שונה, משקף את מחנה
דורשי השלום וההבנה עם הפלסטינים
בארץ.
הערכתי גם את דיעותיו של אבנרי
שפורסמו לפני כשנתיים בהארץ, על
רשמיו מפגישותיו עם תושבי הגדה. אני
עצמי פירסמתי מאז 1967 שמונה חוברות

תלזאביב,
אלא, שאז
1ו מלצעד,

מיצעד

פשיטת

0 8״ ל 3073 .
והיום זי״ •

אד״מ תומר וכעדה

רב־־אלוף רדד ואשתו
מה עשו הקצינות 7

״העולם חזה״ ,1857״רחל המוחלת
— העיתונאי שהיכה —
לדין?״ על המכות בין בתב קול
ישראל לענייני דת אילן גור, לעמיתו
לעבודה משח נגבי.
מצורף העתק מכתב ששלחתי לעמוס
גורדון, מנהל חטיבת החדשות וענייני
היום — שידורי ישראל (רדיו) ירושלים :
הובא לידי קטע שנדפס בשבועון העולם
הזה ובו סיפור על חילופי מהלומות בין
כתב ענייני היום אילן גור וכתב אחר
(נגבי) ,וכי העניין הובא לבירור על־ידי
קבוצת עובדים. כתבת העיתון מספרת כי
אילן גור הוא חסר השכלה תיכונית וכי
הוא מחוסן משום שהתקבל לעבודה בימי
היותי מנהל המחלקה וכי אני דודו.
ברצוני לציין:
א) אילן גור התקבל לעבודה חודשים
רבים לאחר שעזבתי את ניהול המחלקה
(עזבתי כזכור ב־.)10.2.71
ב) מעולם לא המלצתי על קבלתו של
גור לעבודה במחלקת ענייני היום ובכל
מחלקה אחרת ברשות השידור.
ג) מי כמוך יודע שאין בידי לא הנח,
ואין לי ההשפעה כדי להכניס עובד שאינו
רצוי לכל מיסגרת שהיא ברשות השידור.
אלימלך ים, וואשינגטון

בוגרת תיכון
נ מ שכ ת ההרשמה לבת המדרש
למורות לתזונה
וכלכלת בית.

לימדי מקצוע
בו תוכל• להסיק תועלת והנאה
גם בחייך הפרטיים
בתמ״ד ממלכתיים

ביהמ״ד למורות לתזונה וכלכלת הבית, ירושלים הקריה, רוממה,
ביהמ״ד לחינוך והכשרת מורים — ויצ״ו, חיפה, חנה סנש 12

טלפון
02—524037
04—81479

ביהמ״ד למורות מקצועיות ע״י בית צעירות מזרחי, ת״א, מלצ׳ט ,29

03—220709

בתמ״ד ממלכתיים־דתיים
בתמ״ד מוכרים

*,סמינר בית יעקב למורות מקצועיות ״אור החיים״ ,בני ברק(״),עזרא ,51
(מוסדות המקיימים פנימיה מסומנים ב־(״)

03—740346

ל-נת וגוסזס המא8וח;17

איר ודמה וכלא
נשיא המדינה זלמן שור
לפני מיססר שבועות נכלא
הנשיא זלמן שזר בחדר
קנון ללא חלונות כשהדלת סגורה
אחריו על מנעול ובריח. היה
זה באחד מימי שישי. אשת הנשיא,
רחל שזר, נסעה לביקור
אצל קרובים, עולים מרוסיה.
נילווה אליה, מלבד הנהג,
גם אחד משומרי ראשו
של הנשיא. אחרי שירדה מהמכונית,
נסעו הנהג והשומר
למוסך כדי לתקן את הרכב.
משבוששו לחזור, צילצלה רחל
שזר לבעלה וביקשה שיבואו
לקחת אותה ואת הקרובים ל־מישכן
הנשיא. הנשיא פנה לשומר
הראש שנשאר איתו,
וביקש ממנו שיקח את המכויביא

נית הנוספת,
האנשים למישכנו. לתדהמתו
אמר לו השומר כי אסור לו
בשום אופן להשאיר את הנשיא
ללא השגחה. לאחר בק־

יצחק נכון לאלמוגי :״תסלח
לו (לקורן) על שהקשיב.״
0מי קורא, מתי ואיפה את
העולם הזה? שר־התיירות
משה קול, למשל, נוהג לקרוא
את השבועון במספרה. כך
על כל פנים הוא סיפר בישיבת
הנהלת הליברלים העצמאים. בהתייחסו
לעקיצתד, של ראש־הממשלה
גולדה מאיר על עמדתו
בפרשת קרן ספיר, אמר
קול :״היא אמרה לי שאני
מושפע בעמדתי ובבקשתי לסדר
בעניין הקרן, מדפירסומים
בהעודם הזה. הסברתי לראש־הממשלה,
שאני לא קונה את
העולם הזה, אלא קורא אותו
רק כשאני נמצא במספרה. לאחרונה
אני לא מבקר במספרה,
וזה אחרי שהילדות שלי אמרו
לי שאני יותר יפה כשאני יא
מסתפר.״ הגיב על דברי השר

שנה לגיוסה, גילה חבר המחלקה
או רי ז ל טין :״היה לנו
משחק, שבמהלכו היתר. קבוצה
אחת צריכה להגן על הקיר ודד
הקבוצה השנייה היתה צריכה
לנגוע בו. אנחנו היינו תופסים
את פיינרון הקטן (כינויו של
חפר) וזורקים אותו לקיר מעל
ראשי הקבוצה המגינה. מאז
הוא הפך למשורר.״ הגיב על
כך חיים חפר :״למה ז כשגבו
של אדם אל הקיר, הוא מסוגל
לעשות הכל.״
0באותה פגישה סיפרו ש־בליל־הסדר,
אחרי שהחבר׳ה
שתו לשכרה, בישרו להם שיוצאים
לחופשה הביתה. פתאום
שמעו את חיים חפר שואל בקול
בוכים :״מי לקח את הבקבוק
שלי?״ איכשהו, ירדו לראש-
פינה. הגיעו לשם בשעד; שלוש
בלילה ונאלצו לחכות שם לאו
הזמרת
המבוקשת ביותר בגרמניה, שזופה

1 / 11 / 1בשיער אדמוני בהיר, בצילום אחרי הופעה
בגרמניה, יחד עם איש־העסקים הגרמני פיטר קלאוז שניסה את
מזלו גס במישחק בסרטים בארץ, קשר כאן קישרי ידידות עם ישראלים
וקנה בית ברמת־חן. התמונה הופיעה בעיתונות הגרמנית
שהציגה בטעות את קלאח כארוסה של דליה. המקור לטעות הוא שמו
הפרטי של הארוס האמיתי, פיטר ריטמסטר, הזהה לזה של קלאוז.

פונץ־יחו שטואוס
שות חוזרות ונישנות, מצא השומר
מוצא :״כבוד הנשיא,״
הוא אמר ,״יש בבית חדר קטן
בלי חלונות, אם תסכים שאכניס
אותך לתוכו ואנעל את
הדלת מבחוץ, אני מוכן לנסוע.״
שזר הסכים.
0כאשר ערכה השבוע ביקור
רשמי בתל־אביב, היתה
גולדח מאיר במצב־רוח של
ביקורת עצמית. כאשר הגיש
לה יהושע רכינוכיץ כשי
חפץ עתיק, העירה גולדה :
״עתיקות לעתיקות.״ לאחר מכן
הצטערה על שאינה יכולה לבוא
לתל-אביב סתם ככה, כאזרחית
פשוטה, כדי לראות מה מתרחש
בה. מישהו הציע שתבוא
בתחפושת. השיבה גולדה :״אני
יכולה ללבוש בגדים אחרים
ולחבוש פיאה נכרית. אבל מה
אעשה באף שלי?״

שר־העבודה יוסף אלמוגי
נאם בכנסת על תאונות
הדרכים בדרך לירושלים, וחוד
כדי כך ציטט טורים של מיס־פרים
שהוכנו לו על־ידי פקידיו.
תוך כדי כך התבלבל השר,
וקרא מיספרים בלתי־סבירים.
כשהעיר לו על כך ח״כ דויד
קורן, נעצר השר, בדק ומצא
שקרא בטעות את טור־המיס־פרים
הלא־נכון. העיר ח״כ

מי שהיה שר־הביטחון של מערב־גרמניה, והיום אחד ממנהיגי
האופוזיציה הנוצרית, בפגישת־הכרה עם רקדנית מסנגל.

באותה ישיבה אחד מראשי
המיפלגה :״אני לא מבין. אני
שומע שכולם יודעים הכל על
מה שכותב העולם הזה, אך אף
אחד לא קורא את העיתון. איך
זה יכול להיות 1״ השיב לו
חבר המיפלגה הילל זיידל :
,.אני קונה וקורא את העולם
.הזה, אני לא מפחד לומר זאת.
אתם יכולים למצוא את העיתון
על השולחן שלי.״ •
כנראה שהרמטכ״ל דויד
(״דדו״) אלעזר, מיהר מאוד
בשבת האחרונה. דדו, בבגדים
אזרחיים ובחברת אשתו ובנו,
נסע במכוניתו מתל־אביב לכ וון
חדרה. הכביש היה עמוס
באותה שעה 11 ,בבוקר, באל פי
מכוניות. לפני הרמזור שבצומת
כפר־שמריהו—הרצליה-
פיתוח הזדנב טור ארוך של
מכוניות. דדו עבר למסלול ה-
השמאלי המיועד רק למכוניות
הפונות שמאלה, עבר את המכוניות
שהמתינו כדי לנסוע
ישר, וכשהתחלף האור ברמזור׳
המשיך ישר וכמעט גרם
לתאונה. את אותו התרגיל ביצע
הרמטכ״ל גם בצומת נתניה
והמשיך ישר בניגוד לחוק.

י איך הפך חיים חפר
למשורר? במיפגש שערכה מח לקת
הפלמ״ח בדפנה, לציון 30

טובוס. כל אותו זמן, עמד חפר
וחיבק איזה עץ וכשהגיע האוטובוס,
אמר לעץ :״עץ, עץ,
אמא מחכה לי! תרשה לי לנסוע
הביתה!״
0על זכייתו בפרס שוויי־מר
נודע לסופר העיתונאי יגאל
ל 3בדרך מוזרה. לב, שהגיש
את מועמדותו לפרס,
לא תלה תיקוות רבות בסיכויו,
יצא לאירופה לסיור מיקצו־

חר. לידה אחת הדיילות את
העיתון ולפתע פרצה בצעקה :
״זה לא אתה יגאל לב? כתוב
עליך בעיתון!״ מרוב שימחה
על הזכייה בפרס הכספי בן
חמשת אלפים הלירות, הזמין
לב את כל צוות המטוס לשתייה
על חשבונו.
0מנכ״ל הבי.בי.סי. לשעבר,
סר יו גדין, אחיו של
הסופר גראהם גדין• ,שהוזמן
לארץ על־ידי שר־החינוך יגאל
אלץ כדי לייעץ איך לש פר
את הטלוויזיה הישראלית,
לוקח את עבודתו ברצינות. לגרץ,
שהגיע לארץ לשלושה
שבועות וויתר על שכר עבודתו
והסתפק רק בהוצאות, ב
סיני
ב־ 1956 העלו בשבוע שעבר
ותיקי להקת הנח״ל.
בין השאר סיפרו על הופעה
שנערכה ליד אל־עריש.
בהופעה חזה קהל רב, שישב בשורות
צפופות על החול. הצופים
ישבו כשראשיהם מושפלים
ולא צחקו גם לשמע ה-
מערכונים המצחיקים ביותר.
בתום ההופעה עלו חברי הלהקה
על המשאית והתכוננו
להסתלק במהירות מהמקום. לפתע
הופיע אחד הקצינים, ושאל
בדאגה :״מה העניינים?
למה אתם לא מופיעים? גשו
מהר לאולם, מחכים לכם מה
פתאום?״ תמה חיים מוסול,
אז מפקד הלהקה ,״הרי כרגע

(פותרת ב״על המשמר״ )15.5.73
עי. בטיסה מאמסטרדם לפרנקפורט,
החל, מרוב שיעמום
לעיין בעיתונים ישראליים ש היו
במטוס, נתקל בכותרת
המודיעה על זוכי פרס שוויי־מר.
אך מכיוון שלא רצה לקבל
מצב־רוח רע, החליט לא לקרוא
את הידיעה, החזיר את העיתון.
כעבור כחצי שעה, לק-

טענו כי השהייה בארץ היא
מעין חצי חופשה בשבילו, הוצע
על״ידי מנהלי רשות השידור
לקחת בשבוע הראשון שלו בארץ
חופשת סוף שבוע ארוך
ולצאת לטיול. הוא סירב
בנימוק כי בא בשביל לעבוד
ולא לטייל.
0זכרונות מתקופת מיבצע־

סיימנו את ההופעה.״ ״בלי
חוכמות,״ התכעס הקצין ,״הקהל
מחכה לכם באולם כבר
שעה, איפה הופעתם?״ טופול:
״כאן, בחוץ לפני החבר׳ה האלה
״.הקצין :״כל הכבוד!
זה באמת רעיון טוב להופיע
לפני השבויים המיצריים ב־מיכלאה

סיקורת
אירועים תרבותיים, ובעיקר אלילי־זמר
וכוכבי־סרטיס, מכתיבים לא פעם את הצעקה
האחרונה באופנה. כך קרה עם
בוני וקלייד ואופנת תחילת המאה באמריקה,
שהוחייתה שוב בשנות ה־,70
המקשר של לוטי הביא למרומי האופנתיות
את החולצות מעוטרות־התחרה
של המאה ה־.19
עתה כבר הולידה ליידי קרולין למב
אופנה משלה, בעיצוב תכשיט שהוא בגד.
בסרט על פילגשו השערורייתית של לורד
ביירון, מופיעה השחקנית שרה מיילס ל־נשף־מסיכות
מחופשת לכושית קטנה,
כשלבושה העליון הוא אפודת־זהב מחוררת.
בהשראתה מדגימה עתה דוגמנית־הצמרת
הלונדונית אן ווסט את אופנת
התכשיטים החדשה — אפודת־כסף, יצירתו
של המעצב דויד גולדברג.
השבוע, עם פתיחת תערוכת־התכשיטים
של הגודלסמיט־הול לונדון, בגלריד. גדא
ביפו העתיקה, אפשר יהיה לראות את
האפודה השקופה שהגיעה לתערוכה —
אך ללא הדוגמנית שבתוכה.

תיאטרון
ה צ ׳ ומציק ווו ד

דוקטור פאוסטוס
דוקטור פאוסטוס. מאוג בריס־טופר
מרלו. בבימוי פרופ׳ אריה
זקס בתיאטרון ״הבימה״.
הנריק איבסן ונריסטופר מרלו לא
נפגשו מעולם. אבל בעזרתו של תיאטרון
הבימה, אפשר יהיה לכרוך את שניהם
בספר־הזכרונות שיתאר את הכשלונות
הנוצצים של הבימה.

התכשיט של דויד גולדהרג
החורים הגיעו ליפו —
כי דוקטור פאוסטוס של מדלו, הצגתו
החדשה של התיאטרון ופר־גינט של
איבסן, מן השנה שעברה — ימצאו הרבה
נושאים משותפים, כשינוחו במחסן-
התפאורות :
שניהם יצירות שפיתו באפשרויותיהן
את הנהלת התיאטרון — הבטיחו פרשנות
מרתקת מצד הבמאי טרום־בכורה —
והסתברו כאחיזת-עיניים שעלתה הרבה
כסף, עם רדת המסך הראשון.
הסיפור האליזבטני על פיתויו, נפילתו
וקיללתו של דוקטור פאוסטוס, ששרד בכמה
נוסחאות לא גמורות מן המאה השש־עשרה,
קרץ לפרופסור אריה זקס בקריצה
מפיסטופלית.
אלא שבמקום דוקטור פאוסטוס, המלומד

שנפתולי כפירה אחזוהו, ראד, המעבד והבמאי
זקס מול עיניו את כל המשוגעים
הנאורים בני תקופתנו.
זה יכול להיות מדען הרוצה להכניע
את השמש, או ׳מנהיג פוליטי אחוז
שיגעון־גדלות וניטרף, כשעליו לשאת באחריות.

-עיבוד או פירוש הוא לגיטימי —
אם היה מוצא לו כיסוי בעיצוב הדמויות.
אבל כוונות לחוד, ותוצאות לחוד: מרגע
בו מתחיל מיצעד התלבושות לדבר —
מסתבר שמדוברבהצגה ברמת בית־ספר.
מבחינה חיצונית הכל מרהיב: תפאורה
מקסימה של אריה נבון, ותלבושות מלאות-
השראה של רות דר, מצליחות לטשטש

המקור של שרה מיילס
— המילוי נשאר בלונדון
לחלוטי) את הדמויות המשתמשות בשירותיהן.
יוסי
פולק יורק את המונולוגים במנגינה
ניסים־אלונית טיפוסית, כשהוא נעזר
בצווחות מן הרגע בו הוא עולה על
הבימה. הוא מוקף באוסף של חובבים המעוותים
את קולותיהם, משיגים לכל היותר
פארודיה נפוחה ובלתי,-מספקת על המלאך
הטוב והמלאך הרע וכל שאר הסטא־טיסטים
בעולם התחתון.
העיבוד המודרניסטי מוסיף לפארודיה
הצעקנית מימד של בידור בנוסח הגשש
החיוור: בין שבעת החטאים בשאול
מופיע למשל חטא החרמנות. במיקרה זה,
עדיף הגשש החיוור והצ׳ופצ׳יק של הקומקום
על צ׳ופצ׳יקו של דוקטור פאוסטוס.

גדעון שפר: פסיכולוגיה זה פטרודדיה

שמר כפניו האחרות של •כלום עליכם
אהבה לסבתא, לאמא ולנכדה
^ יום אחד ביא אלי המתרגם
1אריה אד,רוני והניח על שולחני
סיפרון בן 40 עמודים, .קרא זאת,׳ אמר
לי, והוסיף, :כולם חושבים שהם מכירים
את שלום עליכם אך אף אחד אינו מכיר
אותו. הלא רק שליש מכל כתביו תורגם
עד היום. ומה על שני השלישים האחרים?״
כך מתאר גדעון שמר את פגישתו המחודשת
עם -שלום עליכם, לפני כחצי
שנה, כשהדי המחזמר המוסרט כנר על הגג
טרם שכחו.
לדעתו של שמר, שעסק בששת החדשים
האחרונים בדבר אחד ויחיד — חקר
שלום עליכם, כתביו תרגומיו, ובעיקר
יצירותיו שלא תורגמו — נעשה עוול
גדול למספר היהודי הגדול, שרומן רולן
גיסה לחקותו (לפי עדותו של רולן עצמו,
שהישווה את קולה ברוניון שלו לטוביה
החולב).

חריפים. כולם כבר התרגלו למלודרמות
שלו, על עניים מרודים שבכל־זאת טוב
להם, על הכלה המקבלת סוף־סוף את
החתן. אבל אם היה קטע בו הצליף שלום
עליכם במה שכינה ״יהודונים״ — לא
הירשו לתרגם זאת.
היום 50 ,שנה לאחר מותו, משפקעו
הזכויות על יצירותיו, תירגם אריה אהרוני
מונודרמה שכתב שלום עליכם, ושמה
שלוש אלמנות. כאן, מתגלה לפתע טר־גיקון
עמוק, המצליף ביהדות כמי שאוהב
את בנו ואינו חוסך שבטו.
בשלוש אלמנות מופיע יהודי גא, עשיר
ומיזנטרום, המתרחק מן החברה היהודית,
אותה הוא מתעב. הוא אוהב אהבה נואשת
שלש נשים: הראשונה — אשת חבר
שנותרה עם תינוקת. השנייה, התינוקת,
שגדלה, והוא מתאהב בה. היא נישאת,
מתאלמנת, ונשארת עם תינוקת. זו גדלה,
מתחתנת, מתאלמנת — וגם בעלה מת.

ך* ולס מכירים את שלום עליכם —
ובעצם אף אחד איננו מכיר אותו
כהלכה. יורשיו של הסופר לא נחנו
לתרגם את כתביו הבוטים המצליפים וה

הכעלים מתים בידי אנ־זששים,
לא בידי שמיים. החברה היא
שחורגת אותם. הראשון מת בגלל הזנחה

פושעת של רופאים. השני בגלל שהפילוהו
בפח בעסקים. השלישי, בהיותו מהפכן
מייצר פצצות.
גיבורו של שלוט עליכם אוהב את השלוש,
מלווה אותן עד כלות נשמתו.
הוא נשאר רווק כל ימיו, ומקדיש את
כל מאווייו לשלוש הנשים. וכשהוא בא
להתוודות לפני שלום עליכם בשאלו :
״למה בזבזתי את חיי?״ יודע הסופר,
ויודע השחקן, ויודעים כל השומעים אותו,
כי למעשה חייו היו מלאים.
שלום עליכם האחד. שלום עליכם שהגיב
על כל נושא שבעולם, ניגלה לפתע דרך
הערותיו הכואבות של יהודי שאינו
יהודון, ואינו עני ומרוד, ושאינו טומן
ראשו בחול :
״אני יודע שאינך סובל כאשר אומרים
,היהודונים שלנו.׳ אבל איך אפשר לקרוא
להם אחרת, כשהם בכל זאת, עם שכזה?
אתה יכול לכנות אותי אנטישמי ואיך
שתרצה כה ידעו האנטישמים כל צרה
וחולי, כפי שאין הם מתחילים לדעת טבעו
של יהודי.״
שלום עליכם האחר. שלום עליכם
שהגיב על כותבי הרומנים :״מומחים

גדולים לשבת כשרגליהם אל האש, ולכתוב
תיאורים על הטבע ועל היער הירוק
ועל המיית הים על חופי החול ...מומחים
גדולים לכתוב תיאורים על הטבע. אינני
קורא אותם כלל. כשאני נוטל לידי ספר
ונוכח לדעת שהשמש זורחת, הירח מטייל
בשמיים, הציפורים מצייצות — או אז
נוטל אני את הספר ומשליכו לארץ.״

***לו 3עליכם האחר. שלום עליכם ה־פתוח
להשפעות העולם הרחב, והיודע
להתמודד עימן :״מה פרוש פסיכולוגיה?
פסיכולוגיה זה פטרוזיליה. זה יפה, יש
לזה ריח טוב, וכששמים בתבשיל, הרי זה
טעים. צא אם כן, ולעס פטרוזיליה!״
שלום עליכם האחר. שלום עליכם ש הגיב
על קארל מרכס ועל אופנות בפוליטיקה,
על אידיאולוגיות ועל מהפכנים,
על תיאוריות ועל אמנות :״קארל מרכס
זה תיאוריה. ותיאוריה משתנה. היום
תיאוריה כזאת, מחר תיאוריה כזאת. ואילן
גרף טולסטוי הוא אמן גדול והאמנות
היא נצחית.״

תמרורים
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,73ה־דוד אברהם משורר־סופר־מתרגם
שלונסקי,
שנולד באוקריינה, עלה לארץ
ב־ 1913 כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה,
חזר לבית הוריו ברוסיה וב־1921
שב לארץ, עבד בסלילת הכביש עפולה—
נצרת, עסק לאחר העבודה בכתיבת שירים
וסיפורים, נסע ב־ 1921 לפריס כדי
להשתלם במדעי הרוח וספרות והצטרף
באותה שנה למערכת דבר. מאז ועד יומו
האחרון עסק בכתיבת שירים וספרים, הוציא
לאור וערך שבועונים ומדורים ספרותיים
ותירגם עשרות מחזות שהוצגו
על במות התיאטרון בארץ.

ה ^ דיו ל.
ל ב שו ר ה אחת עם הסיגריות^המפורסמות ביותר בעולם.
סופר קינג סייז. תערובת אמריקאית.
מיוצרת ע״י דובק מטבק עשיר ומעולה.

נולדה לעורך מדור הטלוויזיה של
ידיעות אחרונות, נחום שרביט (,)40
שנולד בארץ ומשמש
בין השאר
גם כמורה בבית-
ספר, ולאשתו יאירה,
שהיא מזכירה
בבית־ספר, בת רביעית.
לבני הזוג 3
בנות קודמות: טל
( ,)16 יפעת ( )11וזוהר

נהו . :יום-
הולדתו ה־ 43 של שרכיט הבמאי־מפיק היש ראלי
מנחם ג ד
לן, שנולד בטבריה, למד בבית־הספר ל אמנות
ותיאטרון בלונדון אולר ויק ובאוניברסיטת
ניו־יורק סרטים וטלוויזיה, היה
במאי תיאטרון, החל
לפני 10 שנים לעסוק
בקולנוע, ביים
יותר סרטים מכל
במאי ישראלי אחר,
עובד עתה על ה־מיבצע
הגדול ביותר
שלו, קזבלן.
נשוי למאפרת רחל
גולן ואב לשלוש
בנות: רות (,)20
נעמי ( )14 ויעל

מונה. לתפקיד
מנכ״ל רסקו,
במקומו של ישראל קרוא, שנפטר לפני
כחודשיים, יגאל וינשטיין 40 בוגר
הטכניון בחיפה, מהנדס בניין במיקצועו,
שימש בשנים האחרונות כמנכ״ל מיפעלי
הבניה הטרומית מבט בחולון ובשדרות.

.ב־זמ

מונה. לכהונת יועץ שגרירות ישראל
בוואשינגטון, סגן מנהל מחלקת המח קר
במישרד־החוץ ומי שהיה יועצו המדיני
של שר־המישטרה, צבי רפיח.
מונה לתפקיד מנהל מלון הסלע
הארוס באילת, אל״מ נפתלי כהירי (,)43
שהיה מפקד מחוז
דן, בוגר ומדריך
בפו״מ, בשליחות
צבאית בחו״ל ומושל
רמאללה, קיבל
לצורך תפקידו החדש
חופשה לשנה
מצה״ל.
מונה. על-
ידי הנשיא ניכסון,
לשגריר ארה״ב בישראל,
במקומו של
וולוורת ברבור, שכיהן
בתפקיד במשך
12 שנים, קנ ת
קיטינג 73 שהיה שגריר ארה״ב בהודו.
סיים את לימודיו בבית־הספר למישפטים
באוניברסיטת הארוודד והתחיל לעבוד כפרקליט
בניו־יורק ב־ .1923 במלחמת העו לם
הראשונה היה סמל בצבא ובמלחמת
העולם השנייה הגיע לדרגת בריגדיר־גנראל.
כיהן במשך תשע שנים בבית־הניבחרים
ואחר נבחר לסנט, הובס ב־1964
על־ידי רוברט קנדי ואחרי שכיהן כשופט
עליון, מונה לתפקיד שגריר בהודו.
עומדיםלהינשא. מי שהיה
נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, אוורי
כראנדג 85 והנסיכה הגרמנית רוייס
( ,)37 שהיא מצאציו של פרידריך וילהלם
השלישי מלך פרוסיה, ששימשה תורגנד
נית באולימפיאדה במינכן וטיפלה במים־
גרת תפקידה בבראנדג.,
העולם הזה 1864

* — ן שף * ייף

311
ך* גבר ת גודדה מאיר לא היתד,
\ 1ידועה מעולם כענק אינטלקטואלי.
איש לא התכוון להציב לה מצבה בפאנ־תיאון
של גדולי ההגות האנושית.

דויד כן־גוריון לא הסתיר מעודם
שהוא חושב אותה דאשה פרימיטיבית,
המצטיינת בעיקר ככוח
השינאה שדה.

(אולי משום כך הענישה אותו הגננת,
והושיבה אותו ביום־העצמאות האחרון
בשמש, על ספסל קשה, בתוך ההמון
הצפוף. שלא ידבר ככה עוד פעם!)
בהופעותיה הפומביות בחמישים השנים
האחרונות, בהן נאמד, לפי האומדנה כ־15
אלף נאומים, היא גילגלה בהצלחה חצי
תריסר רעיונות במאתיים מילים.

אבל השבוע, כך נדמה,
הגיעה לשיא חדש.

היא

מנם, הפיתוי היה באמת גדול.
גדול ׳מאד.
הנה יצאו ששה ישראלים, וביניהם אדם
שהיא שונאת אותו שינאת־נפש צרופה
וטהורה, ונפגשו בבולוניה יעם מנהיגים
ערביים בכירים. ולא סתם נפגשו, אלא
דיברו עימם על הדרך לשלום. ולא סתם
דיברו, אלא התיידדו והתדיינו ושיבחו
איש את רעהו.

זה יבול להרגיז א ת הבן־אדם.

איך מרשים לעצמם ששה אנשים כאלה
לשבת עם ערבים ולדבר על שלום, כא׳שר
הגברת גולדה מאיר בכבודה ובעצמה

משום־בך, יש דהניה שהגברת
מאיר התכוונה לומר: אסור לשבת
עם אוייב, וזהו. כלאוייכ.
ומי שיושב עם אוייב הוא חלוש־רוח,
במיקרה הטוב ביותר. באמתחתה של הגברת
מאיר יש בוודאי גם ביטויים יותר
חריפים, לעת מצוא.

עד בן, הנה מחשבה מס׳ 1של
היו״ר גולדה: אסור ל שבת עם
אוייב.

ך • צרה היא, שמאמץ אינטלקטואלי
ן \ זה של הגברת מאיר מעורר כמה
וכמה בעיות.

למשל :
לשבת ך

מי צריכים

אם אסור לשבת עם אדיבים, נותר לנו
רק לשבת עם ידידים ועם אנשים שאינם
נוגעים לסיכסוך.
עם ידידים כדאי תמיד לשבת. שנאמר :
הנה מה טוב ומד, נעים, שבת אחים גם
יחד.
כאשר אני יושב עם ידיד, אני יכול
להגיד לו :״אני צודק ! אני נהדר !״
והוא יכול להשיב לי :״אתה באמת צודק
ונהדר!״ ואפשר להגיע לסיכום מצויין,
המעלה על נס את שנינו, ואפילו מעריב
יודה שזהו מיסמך פרו־ישראלי מובהק.
אפשר גם לשבת עם אנשים שאינם
נוגעים לעניין. פגישה כזאת יכולה להסתיים
בהודעה משותפת, שכולה נופת־צופים.

אלא מה ך כשיש סיכסוך מזדיין,

מכל חדלי-האישים האלה, מזדקר
לנגד עיני מלך מדבי חדושי
הרוח בי מינו: הגנרל שארל דה־גול.
הרד
לספר את הסיפור המזעזע אני לגברת מאיר. הוא היה כך:
האלג׳ירים רצו לרצוח את הצרפתים.
הם זרקו רימוני־יד לתוך בתי־קפד״ שהיו
מלאים נשים וילדים. הם התנפלו על אחוזות
צרפתיות מבודדות, ושחטו גברים,
נשים וטף. הם. הציבו מארבים למכוניות
צבאיות ואזרחיות, וערכו טבח בנוסעיו,ן.
ראשי צרפת לא היו חלושי־רוח. הם
השיבומילחמה שערה, הרגו והשמידו,
הפציצו מן האוויר ותקפו על הקרקע.
וכך נהרגו צרפתים ואלג׳ירים, וכל חזקי-
הרוח היו שלמים עם עצמם.

־־ עד שבא דה-גזל.
הוא החליט שצריכים לעשות שלום. לא
שלום עם ידידים וחברים, אלא שלום עם
האוייב, שרצה לרצוח את הצרפתים.
הוא ניגש לעניין בצורה שיטתית,
כימעט מדעית. כי דד,־גול, בניגוד לאשר,
מסויימת, אכן היה ענק אינטלקטואלי.

תחילה הבריז שיש
״שלום כין אמיצי־הלב.״

להשיג

ייתכן מאד שאז היו הגנרלים של
האו־אה־אס משתלטים על צרפת, חלושי־הרוח
היו נדחקים לפינה או מושלכים
לכלא, והמילחמה היתד, נמשכת עד עצם
היום הזה.
הצרה היא שזהו בדיוק מה שקורה
אצלנו :

האו-אה-אם של היו״ר גולדה
והגנרל דיין נמצא כשידטון.

* ש עוד שאלה קטנה, כמובן.
הדוקטרינה הרישמית (לפחות כלפי
חוץ) של ממשלת הגברת מאיר היא :״לא
נשרטט ׳מפות, ולא נפרט את תביעותינו,
עד שהערבים ישבו איתנו לשולחן אחד.
בלי תנאים מוקדמים.״
אילו ערכים, הגבר ת מאיר ץ
לפי הגברת מאיר עצמה, כל ערבים
הם אדיבים, רוצים לרצוח אותנו. סאדאת.
חוסיין. עראפאת. קדאפי. כו־לם.

אז עם מ י רוצה הגבר ת מאיר
ל שכת לשולחן אחד, כדי תנאים
מוקדמים, כבוא ימי המשיח ז

אם אסור לנו לשבת עם חאלד מוחיי־אל־דין,
הקורא מזה שנים לשלום עם

הוא התכוון ללוחמים של שני הצדדים :
החיילים הצרפתיים והטרוריסטים של
הפל״ן, שזממו לרצוח אותם.
לאחר מכן הוציא מבית־הכלא הצרפתי
את ראשי המחבלים, הכיר רשמית ביישות
האלג׳ירית, הזמין את המחבלים ששהו

ח לו ש ה מנח
אמרה שהערבים לא רוצים בשלום, אלא
זוממים להשמידנו ולזרוק אותנו לים?

איך הס מעזים לדבר עם ער
כים, באשר הגברת מאיר קבעה
מזמן שאין עם מי לדבר ז

זה מרגיז. זה יכול לזעזע ממש. ולכן
מזועזעת לגמרי, השמיעה הגברת גולדה
מאיר השבוע בנס־ציונה פסוק המשקף את
כל עומק מחשבתה :

״פה ושם, כשולי המחנה, בשולי
העם, יש חלושי־רוח, המובנים
לוותר והמוכנים ל שבת עם אוייב,
גם באשר הוא רוצה לרצוח אותנו.
אולם אנשים אדה הם לא
נציגי העם.״

פסוק גדול. אם יימצא מו״ל שיציע
לגברת מאיר חצי מיליון דולאר תמורת
פירסום ספר אדום שיישא את הנותרת
״מחשבות היושבודראש גולדה״ ,הייתי
מציע שהפסוק הזה ימצא בו מקום־כבוד.
בינתיים, הבה וננתח אותו באיזמל ה־

ד׳ ׳נכון, זה אכזרי. אכל זה דרוש.
* תעלם לרגע מן הציונים האופייניים
של הגברת מאיר :״פה ושם״,

״בשולי המחנה״ ,״חלושי רוח״ .בפי
אלופת־שינאה כמוה, אלד, הן כימעט
מחמאות. אולי נחזור אליהן בהמשך הדברים.
הבה
נגיע ישר אל העיקר, אל הגרעין
המוצק של קטע־הגות זה, לאמור :
״...המוכנים לשבת עם האוייב גם כאשר
הוא רוצה לרצוח אותנו...״

אני מניח שהגברת מאיר אינה
מ תכוונ ת, שמותר ל שבת עם אוייב
שאינו רוצה לרצוח אותנו.
פשוט קשה מאוד למצוא בעולמנו
אוייבים באלה.
למרבה הצער, זוהי טבעה של מילחמה,
שאוייבים רוצים לרצוח זה את זה. חיילי
כל העולם לומדים מלאכה אחת ויחידה
זד: לרצוח את האוייב. אפילו אני, חייל
עברי קטן, זוכר שמם־כף עברי צעק
לעברי פעם, בשעת אימונים :״רצח
בעיניים!״
חוששני שגם הגברת מאיר אינה מכירה
אוייבים הרוצים לחבק אותנו, לחלוק לנו
מחמאות ולנשק את רגלינו.

ונהרגים אנשים, ורוצים לשים קץ
דשפיכת-הדמים — כל הפגי שות
הנחמדות האלה אינן מועידות הרבה.
הן לא יפסיקו א ת ההרג.
פ׳טד לנסח את השאלה בצורה
אחרת: י איך מסיימים מילחמות
מבלי לשבת עם האוייבים?
במילחמה, כאמור, יש אוייבים. זהו עצם
טיבה של מילחמיה. בלא אוייבים, אין
מילחמה.
האדיבים במילחמה מנסים להרוג זה
את זה. לפעמים באמצעים הומאניים, כמו
רצח המוני בהפצצות, אדי־דעל, נאפאלם
ופצצות גרעיניות. לפעמים באמצעים
בארבאריים, כמו טרור.
כאשר נמאס לאוייבים להרוג זה את זה,
הם מוכרחים לעשות שלום ביניהם.

בלומר: שלום
אוייכ. תמיד.

עושים

לא עושים שלום עם ידיד, עם שותף.
אין צורך.

לאדם פרימיטיבי קשה מאוד
לקלוט אמת פשוטה זו. לא הגבר ת
מאיר כלבד מתקשה כזה. כרגע זה

בחו״ל, ויישב עימם לייד שולחן אחד.

אוי לאוזניים שכך שמעו, אוי
לעיניים שכך ראו. דה־גול ישב עם
האוייב, שזמם לרצוח א ת כני-
עמו. ונסתבר שהמחבלים היו בה חלט
מוכנים לשבת עימו.

ץ ה לא עכר, כמובן, בשקט.
( היו בצרפת הרבה אנשים חזקי־רוח
ועמוקי־הגות, כמו הגברת גולדה מאיר.
הם צעקו חמס. הם אמרו שאלג׳יריה היא
חלק בלתי־נפרד מהמולדת הצרפתית הקדושה.
הם אמרו שלא קיים עם אלג׳ירי,
ושלא היה קיים מעולם.
הם אמרו שדר,־גול עומד בשולי המחנה,
בשולי העם, ושלא הוא נציג העם הצרפתי.
הם קראו לעם הצרפתי להתקומם נגדו.
וכאשר זה לא עזר- ,הם יקראו למחתרת
האו־אה־אס לרצוח אותו.

אבד דה-גול לא נרתע, ולא נרצח,
ובסון! הוא עשה א ת השלום
עם האלג׳ירים־שאינם־קיימי*.

הצרפתים יצאו מן השטחים המוחזקים,
האלג׳ירים הקימו מדינה לאומית משלהם
ד,חייה כיום בשלום עם צרפת, האלג׳ירים
עובדים במשק הצרפתי. אחרי שהשתחררה

גולדה מאיר: וזלושי־ווח בשולי
העם מועים לשנת עם האו״ב
עומדים חברינו כעולם הערבי בפני
התקפה דומה.
קנאים פרימיטיביים, מקדאיפי ועד ספטמבר
השחור, שואלים אותם: איך זה
ישבתם עם האדיב הציוני, הזומם להשמיד
את העם הפלסטיני? אתם חלושי־רוח !
אתם בשולי המאהל! אתם לא נציגי העם
הערבי !
ך* היסטוריה העולמית, משחר הו
| ימים ועד ימינו, מלאה וגדושה
חלושי־רוח, שהיו מוכנים לוותר ולשבת
עם אדיב, כדי לעשות עימו שלום.

תשב היא עם

מדינת־ישראל — איך
אנוואר אל־סאדאת?
ייתכן שהגברת מאיר הפליטה את הפסוק
הזה בהתקפה של זעם ושינאה, כאשר
שמעה על הצלחתנו בוועידת בולוניה.
אולם אדם ניכר בכעסו, ובשיער, כזאת
הוא חושף את מחשבותיו האמיתיות.
אותו פסוק עתיר־חוכמה של הגברת
מאיר מגלה: אין היא מתכוונת לשבת
אי־פעם עם ערבי כלשהו.

אם סאדאת יתחנן מחר שתבוא
לשכת עיטו ליד השולחן, היא
תגיד :״אתה אוייב, הזומם לרצוח
אותנו, לא נשב עם אחד כמוך.״

המצרים רוצים לרצוח אותנו. הפלסטינים
אינם קיימים. כל הערבים הם אוייבים.
אין עם מי לשבת.

(כותרת ב״ידיעות אחרמוונ״)17.5.73 ,

ך* בטח תי לומר כמה
ן | םיגנון הפסוק.
איני מתכוון לנימת ההסתה. אדם פשוט
עלול להסיק ממנה שהיושב עם האוייב הרוצה
לרצוח אותנו, הוא בוגד שיש לחסלו.
איני מתכוון גם לנימת השחצנות. יום
לפני שנבחרה והשתלטה על אמצעי־התקשורת,
היתה הגברת מאיר ״בשולי
המחנה״ ,ואף אחוז אחד של ״העם הזה״
לא היעלה על דעתו, בסיוט הנורא ביותר,
שאשר, זו תעמוד בראשו.

הבל כגדל איזה חדוש-רוח אהד,
שהגיע למסקנה שהשלום חשוב
לצרפת יותר מכל השטחים היפים
של אלג׳יריה.

מאז ומעולם התנחמו חלושי ־ המוח
בכך שהם חזקי ־ הרוח. מאז ומעולם
הטיחו חלושי־השכל בפני אנשים נבונים
יותר שהם חלושי-רוח.

מן הנטל הנורא של חמילחמה, זינקה הכלכלה
הצרפתית קדימה, צרפת פורחת
ומשגשגת, וכיום היא בדרך-המלד להיות
המדינה העשירה והמפותחת ביותר באירופה.

ץ ה היה קורה אילו הצליחו ה־
(*) רוצחים להרוג את דה־גול, לפני ש סיים
את המלאכה?

מילים

אני מתכוון לנימה הפרימיטיבית.

הרוח חשוכה מאוד. אכל רוח
שאינה נעזרת כשכל, שאינה כפופה
לביקורת ההגיון — גרמה ל אסונות
נוראים כדברי הימים של
העולם ושד עמנו.

הוות>(11(111 יה
העונים והישואדים ביקשו זה מזה:
״הצילו אותנו מידידינו ! ״
האוסף של תגליותיו, וספר יקר על אוצרות
בולוניה. דאנטה הוא פטריוט בו־לונזי.
תוך
כדי כך התברר לי סיפור־חייו.
כשהיה ילד, נאסר אביו הקומוניסט. בכלא
נרצח על־ידי הפאשיסטים. כנער הצטרף
דאנטה לפרטיזנים הקומוניסטיים, הש תתף
בשיחרור בולוניה, בקרבות שבהם
נהרסו שני שלישי העיר. לאחר־מכן נפצע
קשה בתאונת־אופנוע, ואיבד כמה
איברים פנימיים.
אחרי המילחמה הפכה בולוניה למיבצר

הקרח מייד. קיבלנו את ארוחת־הבוקר על
מגשים גדולים, אך השולחן היה קטן.
המגש של אחד הערבים והמגש שלי מיל או
את כולו. כשבא הידיד הערבי השני,
לא נותר לו מקום.
״אתם תמיד תופסים את כל השטח,״
התלוצץ לעברי.
״אתה הרי יודע איך אנחנו, הישראלים,״
השבתי .״שטח משוחרר לא יוחזר!״

כולנו פרצנו בצחוק. צחוק שהזכיר
לנו שאנחנו באנו ממדינות
אוייכות, שמחר יכולים אחינו להרוג

אורי אבור
המיפלגה הקומוניסטית, השולטת מזה 25
שנה במחוז ובעיר. דאנטה עבד בעיריה,
שימש גם כשוטר־עזר וכאיש־ביטחון. כיום,
בגיל ,43 כבר יצא לקיצבה. שנות שירותו
ביחידת הפרטיזנים ובמישטרת־העזר
נוספו לוותק שלו, אשתו עובדת כאחות,
הוא חי בדירה נאה בשיכון חדש ויפה,
הדומה לשיכוני־צמרת בארץ. יש לו מכונית
קטנה, ומפעם לפעם הוא נקרא לתפקיד
מיוחד — כמו שמירתו עלי.
השקפת־עולמו היתד. פשוטה. שלום בעולם,
שינאה לפאשיסטים, חיים טובים
לאנשים פשוטים כמוהו, ושמירה על יופייה
של בולוניה. חוששני שמארכם ואנגלם לא
עיניינו אותו.
חברותו במיפלגה הקומוניסטית היא מובנת
מאליו בשבילו. המיפלגה הענקית,
שרבע העם האיטלקי מאוגד בה, אינה
מהפכנית. היא תנועת־פועלים מתונה, וכל
בר־דעת באיטליה יודע שלא רחוק היום
בו יהיה צורך לשתף אותה בקואליציה
עם הנוצרים המתקדמים ובעלי ההון, כדי

וכך, לתמהוני הרב, גיליתי שאני יודע
איטלקית. כלומר, חיפשתי מילים צרפתיות
ואנגליות שנגזרו משורש לאטיני, ניסיתי
לבטא אותן בצורה איטלקית, הוא
תיקן לי את המילים תוך ניחוש כוונתי —
וכך הסתדרנו מצויץ, להנאתם הרבה של
שנינו.

**בל הדמויות שהכרתי בוועידת בו־
)₪1לוניה — וזד, היד, אוסף בלתי־רגיל
בגיוונו — האיש שנחרת ביותר בזיכרוני
לא היה ישראלי או ערבי. קראו לו
דאנטה.
שמו היה באמת דאנטה. קראתי לו, על
שם המשורר המנוח, אליגיירי. את שם-
המישפחה האמיתי שלו שכחתי.
דאנטה המתין לי בבואי, בשדר,־התעופה
הקטן של בולוניה. בהתאם לכללי־הבי-
טחון הקפדניים שהוכנו מראש, הודעתי על
^ פי בקשת המארגנים, הקדמתי
בואי ברגע שדרכתי על אדמת איטליה.
/לבוא, כדי לטפל בסידורים המוקדמים,
דאנטד, הוצב לי כשומר־ראש, כנהג וב־ וכמוני נתבקשו אחדים מן הערבים. משום
עוזר־כללי.
כך לא היה לי מה לעשות בערב בואי.
מאז אותו רגע, ועד לרגע בו ניב ישבנו ואכלנו ארוחה נהדרת, א־לה־בולונ־נף
לי בידיו לפרידה, ליד כבש זה (בולוניה היא גם בירת־האוכל האי המטוס,
לא מש האיש מצידי. כ טלקית) .המחיר היד, די יקר (כמחצית
משך־ חמש יממות חיינו צמודים המחיר במיסעדד, כזאת בתל־אביב) .כזה
לזה. א?,במשך רגע אחד לא שהגיע החשבון, חטף אותו דאנטה מידי.
הפריע לי.
״הערב אתה האורח הפרטי שלי,״ אמר
(משום־מה החליטו מארגני הוועידה בתוקף.
שצפוייה סכנה מיוחדת לחייהם של שני
זה יכול לקרות רק כאיטריה.
משתתפים :
שומר־הראש מזמין את בעל הראש
חאלד מוחיי־אל־דין ואני. אבל גם שאר השמור, מכיסו הפרטי.
המשתתפים הערביים והישראליים עמדו
בזה לא נגמר הערב. אחרי שגילה שיש
תחת שמירה קפדנית, ללא הרף).
לי עניין בארכיאולוגיה, עמד על כך ש כבר
בדקות הראשונות התברר שיש אבוא אליו הביתה, להראות לי את האוסף
לנו בעיות־תקשורת. דאנטה לא ידע שום הארכיאולוגי שלו, שהוא חופר עתיקות
שפה מלבד איטלקית, אותה ביטא בניב כתחביב.
בולונזי. הוא הצביע על ראשו בייאוש,
נסענו אליו הביתה. אשתו החמודה הצ ואמר
:״לא טוב. שפות לא נכנסות לתו טרפה לשיחה האיטלקית המגומגמת, שתתה
כו. לא אינגלזה, לא פראנשזה, לא טדס־ עימנו גראפא, ובסוף השפיע עלי דאנטה
קה. כלום. ניאנטה.״
מתנות נוספות: ראש־חץ פרה־היסטורי מן

עוב עם דאנטה

לחולל באיטליה את הריפורמות הדרושות
מזמן.

את ועידת בולוניה הבין דאג
טה כצורה כלתי-מסוככת. יש
מילחמה כין ישראלים וערכים. אז
האנשים חטובים משני הצדדים
מתכנסים בדי לטכס יחד עצה איד
לגמור את חטילחמה. זה טוב.

כל ועידה שבה מדברים על שלום,
ולא על מילחמה, היא טובה. וכל האנשים
המשתתפים בוועדיה כזאת הם טובים. אז
צריכים לשמור עליהם, שהפאשיסטים משני
הצדדים לא יפגעו בהם.
וכך, כשחזרתי בערב לחדרי במלון,
ודאנטה התמקם בחדר הסמוך — שררה
בינינו הבנה מלאה. הוועידה המסובכת,
שלמענה עמלתי כמעט שלוש שנים, נראתה
לפתע פשוטה ויפה. הודות לדאנ־טה,
שנתן לי מיפרעה על־חשבון ״הרוח
של בולוניה.״

סמינר ער מגש
^ בוקר יצאתי לאכול ארוחת־בוקר
בחברת ידידים ערביים, ולהחליף עימם
דיעות על סדרי הוועידה. דאנטה היה
צמוד אלי, כמובן׳ ובחדר־האוכל התרועעו
שומרי־הראש האיטלקיים של שני הצדדים
ליד שולחן אחד, בעוד הערבים ואני
מתרועעים בשולחן השני.
לפעמים מגלה הלצה קטנה את היחס
ההדדי יותר מניתוח פוליטי ארוך. באותה
ארוחה היה רגע משעשע, ששבר את

זה את זה כמילחמה חדשה, וש
התפקיד העיקרי שלנו חוא למנוע
זאת.
הורדתי את כל הכלים מן המגשים
הגדולים (״אילתור ישראלי״) ,התחלנו
לאכול ולדבר על הבעיות. כלומר: הס ברתי
להם מה דרוש לנו, כדי לשכנע
את בעלי־הרצון־הטוב בישראל, והם הסבירו
לי מה דרוש להם, כדי לסחוב עימם
את נציגי המיפלגות השולטות במצריים,
בסוריה ובעיראק, ואת הפלסטינים.

זה היה סמינר קצר ותמציתי
שלא יסולא בפז. כל צד למד מה
המילים הרגישות והנימות המפריעות
לצד השני. מה חיוני בשבילנו.
מה רצוי לנו, ומה לא חשוב
לנו. מה ניתן להשיג, ומה לא.

עלו וצצו רעיונות. האם אפשר להביא
את הסורים להכיר בהחלטת? 242 האם
ייתכן, בנסיבות הנתונות. ,שמישלח תשלום
ישראלית תוזמן לארץ ערבית? האם
יש בישראל אנשים שהיו מעזים להש־

תתף במישלחת כזאת? איך היתד, מגיבה
ממשלת ישראל? האם אפשר לקיים ועידה
שניה, שיוזמנו אליה ״יונים״ מ ימ־סדיות
מישראל? היכן עומדת ממשלת
מצריים? מה קורה בעיראק?
בשביל הערבים, הבעייה העיקרית היתה
לקבוע תקדים ברור וחד-משמעי שמותר
לשבת עם ישראלים ולדון עימם בפומבי
על שלום — וזאת באישור הפלסטינים,
העיראקים והסורים. שאיפתם השנייה
היתה להביא את הפלסטינים, העיראקים
והסורים לתמיכה ברורה בעיקרון של פי-
תרון־שלום ולהכרה בקיום ישראל, לפי
החלטת .242 הדבר חשוב למדיניות ה מצרית,
כדי לאבטח את העורף הערבי
שלה, בנסיונה הזהיר להגיע להסדר כולל
או חלקי עם ישראל.
(אין זה מיקרה, משום־כך, שהנציג הבכיר
של המישטר המצרי בוועידה היד,
פאוזי אל־עומדה, שתפקידו הוא: יושב-
ראש הוועידה לעניינים פנימים־ערביים
של הפרלמנט המצרי).

בשם שאנחנו שאלנו את עצמנו
כבל הזדמנות: איד זה יצלצל באוזניים
ישראליות? איד זה יתקבל
כדעת־הקהל הישראלית הנאורה?־
בך שאלו הערכים המתקדמים
את עצמם: האס זה ית-
קבל על דעת הסורים והעיראקים 1
האם הפלסטינים יובלו להפבים
לכד ז
כך, באותה שיחה מוקדמת, כבר הם־
תמנו העקרונות הראשונים של ה״קריאה״,

שנתקבלה בסוף הוועידה, פה אחד, אחרי
לבטים וניסוחים ללא־ספור. היו אלה עקרונות
פשוטים: הכרה חד־משמעית בזכות-
הקיום של מדינת־ישראל וזכותה לביטחון,
קביעה מפורשת שהמטרה היא ״שלום
צודק ובר־קיימא״ ,הכרה בזכות הפלסטינים
להגדרה עצמית, ביקורת על ההתנח לות
הישראלית בשטחים המוחזקים. וממילא:
דחיית הסיסמה ש״מה שנלקח בכוח
מוכרח להיות מוחזר בכוח״ ,ודחייה מכל
וכל של סיסמת הפידאיון בדבר המדינה
הפלסטינית ה״דמוקרטית״ האיחודית, ש בה
יחיו ״מוסלמים, נוצרים ויהודים״ זה
בצד זה.

..שיבוא אפילו ד״ך
כר כאותה שיחה היה ברור בי
המאורעות בלבנון. שנמשכו בכל ימי
הוועידה, יטילו את צילם עליה.
קודם כל, בגלל אי־הופעת המישלחת
הלבנונית (שהיתר בוודאי מחזקת את
הנימה המתונה במחנה המישלחות הערביות)
והמישלחת הפלסטינית הרשמית.
בואם נמנע באופן פיסי: נמל־התעופה של
ביירות היה סגור, והגבול בין לבנון
וסוריה היה נעול. קשה היה לדרוש מן
הפלסטינים שיבואו דרך ראש־הניקרה.
עד היום קשה לי לקבוע אם היעדר
הפלסטינים היה גורם חיובי או שלילי.
המישלחת המצופה היתה צריכה לייצג
את ״ועד השלום הפלסטיני״ ואת ״הוועד
הפלסטיני למען הסולידריות האפרדאסיא־תית״
.אך זה היה לתיפארת המליצה ביל־בד.
ברור שהם היו באים כנציגי ״האיר־גון
לשיחרור פלסטין״ ,ובבירכת יאסר
עראפאת.
אי־בואם בוודאי פתר לנו כמה בעיות
אישיות ופוליטיות, ואולי מנע הסלמה מילולית
בוועידה. הנציגים היו, מן הסתם,
נואמים נאומים קיצוניים.

אולם ידידינו הערכיים ראו את
הדכר כצורה הפוכה. הם היו בטוחים
שיהיה לנו יותר קל למצוא
שפה משותפת עם הערכים כנוכחות
הפלסטינים, מאשר בהי
עדרם.

קודם כל, מפני שהפלסטינים לא נעדרו,
כמובן. שניים־שלושה פלסטינים, שבאו
מטעם אירגונים בינלאומיים באירופה,
נכחו בוועידה. בגלל היעדר חבריהם, היה
לדעתם מישקל בלי כל פרופורציה לחשיבותם.
שנית,
למרות שנעדרו פיסית, נכחה ה־מישלחת
הפלסטינית מבחינה פוליטית.
רשויות אירגון השיחרור נתנו את ביר־כתם
לוועידה, ונימנו עם משתתפיה הריש־מיים.
מבחינה מוסרית, לפחות, ייצגה
הוועידה גם אותן.

משום כד, בעת ניסוח ה״קרי
אה״ ,היה צורר לקחת כחשבון גם
את נקודת-ההשקפה של הפלסטינים
הנעדרים, כדי שיוכלו להמיטיך
ולהשתתף ביוזמת כולוניה להבא.
על רקע זה היתה משמעות מיוחדת
לעובדה שכמיסמן* זה נבללו
השאיפה לפיתרון־שלוס וההכרה
בזכות-הקיום של ישראל.
ידידינו הערביים ראו בכך צעד חשוב
ביותר. הם טוענים שאילו היתד ישראל
מכירה רישמית בקיום העם הפלסטיני, היו
מתגברים ב״אירגון השיחרור״ הכוחות
המתונים. אירגון זה הוא גוף פוליטי, בו

מיוצג כל מיגוון הדיעות במחנה הפלסטיני,
משהו כמו הסוכנות היהודית לפני
קום המדינח. כיום, אחרי שממשלת ישראל
מנעה בכוח את הקמתה של מנהיגות
פלסטינית מוסמכת בשטחים המוח זקים,
מקובל האירגון כמעט בכל העולם
כנציג היחידי של העם הפלסטיני.
משום כך מעוניינים הערבים, הדוגלים
בפיתרון־שלום, להשפיע על המתרחש ב־אירגון,
ולחזק בו את הנימה המתונה.
הם שאבו עידוד עצום מדבריו של יאסר
עראפאת, בשיחתו עם שליחי הוועדה המכינה
של ועידת בולוניה.

עראפאת אמר שהפלסטינים אינם
מקכלים את החלטת 242 רק
מפני שההחלטה מתעלמת מקיומם
— פסוק שממנו משתמע ש
האירגון היה מובן לקכל את החלטת
,242 המכירה כקיום ישראל
כגבולות כטוחים ומוכרים, אילו
הובטחו בו זכויות העם הפלסטיני.

אשר להרכב המישלחת הישראלית, היה
עראפאת המתון ביותר :״שיבוא אפילו
משה דיין, אם הוא רוצה!״
דיין היה, כמובן. נוכח. איומיו להפעיל
את צה״ל אם הסורים יתערבו בלבנון,
העיבו על הדיונים. מכיוון שהסורים מונעים
פעולות פידאיון משיטחם בהצלחה
רבה יותר מאשר הלבנונים. קשה להבין
איך חדירה סורית ללבנון תסכן את ביטחון
ישראל. לאיש אין ספק שיש כיום
לישראל עליונות צבאית טוטאלית על
כל מדינות ערב גם יחד, וסוריה היא גמדה
לעומתה.

איומי דיין וגולדה נראו, על כן,
כקנונייה ישראלית-לבנונית נגד
הפלסטינים. אמונה כללית זו(שגם
האמריקאים היו שותפים לה, אם
לדון לפי מאמר ב״וושינגטון
פוסט״) השפיעה לא מעט על ניסוח
הקריאה הסופית של הוועידה.

שרים וודכיס עוביים
ך* צעירה האמריקנית היתר, אופו
1טימית. הלכתי לבקר אותה אחרי
ארוחת־הבוקר עם הערבים. מרתה, צעירה
מקארוליינה שעבדה קשה למען הוועידה,
קיבלה את פני בקריאה :״מי היה מא מין
לפני שבועיים שאנחנו נעמוד היום
ערב הוועידה?!״
ואכן, שבועיים לפני כן ישבנו יחד
בישיבת הוועדה המכינה ברומא, וחזינו
בניסיון לדחות אותה שוב. יחד עם המצרים
הצלחנו לכפות על היוזמים את
קיומה במועדה.
עכשיו, כשישבתי במישרד הממשלה
המחוזית ועברתי על רשימת הבאים, הופתעתי
לטובה. הכל נעשה ברגע האחרון,
הסידורים היו מאולתרים. אבל רשימת
ההשתתפות בוועידת בולוניה היתד רבת-
רושם.

גם עכשיו לא חדר עדיין לתודעת
הציבור הישראלי מה רכה
ומרשימה היתה השתתפות זו,
בייחוד מצד הערבים.
אין להאשים בכך רק את קשר־השתי־קה
של כלי־התקשורת הישראליים. היתד.
גם סיבה שנייה.
קל היה להפוך את הוועידה לסנסציה
בינלאומית, למשוך אליה את כל הזרקורים.
המארגנים האיטלקיים מומחים לכך.

הדוסים

איגוד בלאייב, הפרשן הסובייטי הבכיר לענייני המיזרח התיכון, רושס׳
לעצמו את דברי הנואמים. מאחוריו כמה מהחברים האחרים של
המישלחת הסובייטית הגדולה, שהפעילה מאחורי הקלעים השפעה ממתנת. מאחור נראים
חברי המישלחת הישראלית: עוזי בורשטיין, אורי אננרי, יוסף אמיתי וזאב שדה.
הם יכלו לארגן טכסים רישמיים בהשתתפות
ראשי השילטון, להציף את העיר
והארץ בפלאקאטים מאירי־עיניים, להפציץ
את העיתונים בידיעות מרעישות.

בל זה נמנע ככוונה תחילה, מטעמי
ביטחון. כי זכר מינכן ריחף
על כל ההכנות.
בעיר לא הורגשד שום תכונה, האורחים
הזרים -לא נתקבלו בפומבי. מישרדי־הקבלה
בתחנת־הרכבת ובנמל־התעופה היו
מוסווים, ללא שילוט. השמירה העצומה
סביב ארמון הוועידה היתה דיסקרטית, במדים
אזרחיים. בכל נסיעותי מהמלון ל ארמון,
מרחק כ־ 200 צעדים, נסעו לפני
ואחרי מכוניות עם שוטרים בבגדים
אזרחיים.

לכן, אפילו בבולוניה עצמה,
היה קשה לקבל את הרושם שיש
באן מיקכץ של אישים — הרבב
ממדרגה ראשונה לוועידה בינלאומית.

בסך־הכל
באו נציגים מ־ 33 ארצות
ומשישה אירגונים בינלאומיים. בצד 107
הנציגים הזרים, נכחו 61 אישים איטל קיים.
כל זה מילבד העיתונאים והמשקיפים.
לאיש לא ניתן להיכנס מבלי שנשא
על גופו תווית־זיהוי (ומשום כך נותרו
כסאות ריקים באולם) .אישים מקומיים
חשובים רצו למלאם — אך גם זה נמנע
מטעמי ביטחון.
• ממצריים באו, כאמור, חאלד מו-
חיי־אל־דין (שהיה חבר מועצת־המהפכד
של עבד־אל־נאצר) :הגנראל כמאל בהא־אל־דין
(שייצג רישמית אירגון בינלאומי),
עורך אל־אחבאר (גדול עיתוני מצריים),
עורך אל־טליעה (כתב־עת שמאלי הקשור
באל־אהראס) ,אל־עומדה (יו״ר ועדת הפרלמנט
וחבר הנהלת מיפלגת־השילטון),
וריפעת סעיד (פעיל שמאלי, שבא מטעם
מועצת־השלום הבינלאומית).

•.מעיראק בא עזיז שריף (שר בלי
תיק) ,יחד עם נציג הנהלת מיפלגת ה־שילטון
(הבעת העיראקי) ,המיפלגה הקומוניסטית
והמיפלגה הככורדית של מוס־טאפה
ברזני. זה האחרון הפגין בגלוי את
יחסו החיובי לשלום, לעומת היחס המאופק
יותר של שאר העיראקים.
• מסוריה בא נציג הנהלת מיפלגת
השילטון (הבעת הסורי) ונציג קומוניסטי.
איש השילטון, מוראד קוותלי, בן מיש-׳
פחת קוותלי המפורסמת, נאם נאום קיצוני
במתכונת הסורית השיגרתית, אך
לאחר־מכן אמר לנציגים הערביים האח רים
:״זוהי ועידה חשובה מאוד. טוב
שפועלים למען השלום.״
• מירדן באו שני נציגים. אחד מהם
היה נעים אל־אשהב, מראשי המיפלגה הקומוניסטית
הירדנית, שישב בכלא שלנו.
שני הירדנים בלטו ביחסם הידידותי, הלבבי
ממש, למישלחת הישראלית, ובגישתם
המתונה לענייני השלום.
• ממארוקו בא נציג בכיר של האופוזיציה
המאוחדת, פרקליט מפורסם.
• מבחריין בא נציג אופוזיציוני, כעיתונאי,
שהיה פקניל מאוד ויצא מגדרו
לשמוע יותר על מחנה־השלום הישראלי.
• מעומאן בא נציג אירגון השיח-
רור של דופאר.
•.מדרום תימן בא נציג, שלא הספקתי
לעמוד על טיבו.
לחטיבה הערבית נוספו עוד כתריסר
אישים, שבאו מטעם אירגונים בינלאומיים
שונים, ותריסר עיתונאים, שלקחו
גם הם חלק במגעים ובדיונים מאחורי
הקלעים.
• מברירדחמועצות באה מישלחת
רמת־דרג: ולאדימיר קודריאצב, איש ה־סובייט
העליון ומיזרחן נודע! הפרשן הסובייטי
הבכיר לענייני המרחב, איגור
בלאייב, שהוא מומחה לעניינים ערביים
וישב שנים רבות בקאהיר: פאוול טאראס־וב,
יו״ר ועד־השלום הסובייטי: ופמלייד.
גדולה של מומחים ותורגמנים.
• מאיטליה באו נציגי שלוש ה*
מיפלגות הגדולות — הרבה קומוניסטים
מן הדרג הבכיר, סוציאליסטים חשובים,
ואחדים מראשי המיפלגה הנוצרית־דמוק*
רטית, כגון סגן שר־החוץ לשעבר, שנאם
נאום נלהב, וג׳ורג׳ו לה־פירה הציורי,
הכמעט־נזיר שהיה ראש עיריית פירנצה.
נוסף על אלה: מיזרחנים בכירים מ מערב
אירופה, מישלחות מכל ארצות מיז-
רה אירופה, נציגים של תנועות־שיחרור
ומחתרות מייבשת אפריקה, השגריר טראן
ואן־סו מהאנוי, ואפילו כיתה שלמה של
קוריאנים צפוניים.

בולוניה אי, בי, וג׳

העיואקים

עזיז שריף, שר־בלי־תיק בממשלת עיראק
(ממושקף) ,מתייעץ בשורה הרא־שונה
עם שניים מחברי מישלחתו — קומוניסטית מימין ואיש

מיפלגת־השילטון הבעתית משמאל. מימין העיראקים יושב מנהיג
איטלקי, ולידו שניים מהמישלחת הסורית. המשופם: מוראד קוות־לי,
קרובו של מי שהיה נשיא סוריה ערב האיחוד עם מצריים.

ך• מידה מסויימת ניתן לומר שלא
1היתד זאת ועידה אחת, אלא כמה ועידות
שחוברו יחד, שהשתלבו זו בזו
ונראו כוועידה אחת — אף שמגמותיה!
היו שונות.
הוועידה האחת, החשובה לנו, היתה
ועידה ישראלית־ערבית. חבריה דיברו זה
אל זה, קיימו מגעים רצופים ביניהם. רוב
(המשך בעמוד )26

111ה 1x^/1

מחוטבת׳להפליא
גזדה מחוטבתוא לגנ טי ת, קוי ם ר כי ם וי פי ם -
זוהי קרייזלר *0ו, ה מ כוני ת לגבר היו דעלהע רי ך יופי.
מקוםמ דוו חלח מי ש ה אנ שי ם, מו ש בי םקדמייםנשכ בי ם, מו ש ב
אחור* שריפודן ע שיר וי דעםמקום מיר בי ל רגלי ם -
קרייזלר 60ו, ה מ כוני ת לגבר היו דעלהע רי ך נו חו ת.

מנו ע מ שו פר שנ פ חו פסוקמ־ ק, מ הי רו ת 60וקמ־ ש, ת או צ ה
מ צוינ ת ה ־ לו קחת־ בקלותאת עי קו לי הדרךהק שי ם ביו ת ר -
ק רייו ל ר 60והמ כוני ת לגבר היו דעלהע רי ך עו צמה.

*!.נאסח־ו/ואסש־דאו
בית קרייזלר מכשיר• תנועה בע־־מ. תל־אביב:
דרך פחח־חקזה ,74 טלפון 36115 חיפה: ררך העצמאות !04

קרייזלר 60ו -יופי, נו חו ת ו עו צמה לגבר היו ד ע.

ם ל 524475 | 13־ 04

י י 11י 1י

* 111
111111א מ

י דחף •

צילום איחנוד סטודיו ״9

ך* אב ההמום עמד, אומלל ונבוך.
1 1בפני נציג המימשל הצבאי, התחנן
בלי בושה על נפש בתו :״התינוקת היא
בת שנתיים, חולה, ואיננה מפוגלת לעמוד
כרגע על הרגליים. היא לא במצב שאפשר
לטלטל אותה במטוסים, על פני חצי העולם.
אני מבקש ממך— הרשה לה להישאר
לפחות עד שתבריא.״
״אפילו לא יום אחד,״ ענה הקצין ב תקיפות
.״היא תעזוב מיד את הארץ. נוציא
אותה אם צריך אפילו באמבולנס. אבל
היא עוזבת מיד.״
סצינה זו, של גירושה של תינוקת בת
שנתיים מביתר, ומארצה, וניתוקה מעל
משפחתה, לא נלקחה מתוך סרט על זוועות
גירוש יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
היא התחוללה בשבוע שעבר בתחומי
שילטונה של מדינת־ישראל. האב
המתחנן היה ערבי תושב שכם, והקצין
הקשוח היה קצין צד,״ל.
מה היה פישעה של פאטמה בת ה

שנים למד שם רפואה, השלים שנה
שביעית בלייפציג, שם השתלם בגרמנית.
בבית־הספר לרפואה התאהב בסטודנטית
בלונדית צעירה, התחתן איתר, בנישואין
אזרחיים, כמקובל במדינות הגוש הקומוניסטי,
ב־ .1969
ב״ 1971 חזר לשכם כרופא, החל עובד
בבית-חולים ממשלתי, ולימים פתח מרפאה
פרטית משלו.
מישפחת שוקאר משתייכת לאצולת שכם.
אביו של בסאן היד, מוהל. גם אחד משבעת
אחיו בחר במיקצוע זה. אח אחר,
סמיר, לומד מינה,ל תעשייתי בכוויית. אח
נוסף, סביח, לומד מישפטים בביירות.
התעודה איננה
דלגה הגיעה לשכם ביולי .1972
לאחר שסיימה את לימודיה, חזר בסאן
לגרמניה להביא משם את אישתו. כאשר
סר לקונסוליה הישראלית במקום, נענה
על־ידי הקונסול כי אישתו לא תקבל כנראה
ויזה לישראל. וגם אם כן — לא לפני
עשרה חודשים .״כששמענו כך, החלטנו
לטוס ללוד בלי ויזה,״ מספר הרופא.
״מדוע לא הצגתם בלוד את תעודת-
הנישואין שלכם?״
״לא היתה לנו תעודה כזו,״ מסביר ד״ר
שואקר .״בקונסוליה הרוסית בגרמניה נאמר
לנו שהתעודות נשלחות למוסקבה.
״אבל היום הרי יש לנו תעודה מד,קאדי
— תעודה רשמית המוכרת על־ידי ישראל
— שאנחנו נשואים. האם זה לא מספיק?״
לאולגה ( )24 אין מישפחה ברוסיה. הוריה
נפטרו, והיא הגיעה לגרמניה במסגרת
חילופי סטודנטים. כאשר סיימה את לימודיה,
שנה אחרי בעלה, האמינה שהיא
נוסעת לביתה ומולדתה החדשים.
״לאן הם רוצים לגרש אותי ואת הילדה?״
תהתה השבוע בווילה המישפחתית
המפוארת .״אין לנו מקום אחר לאן ל לכת.
פה, בנבלוס, קיבלו אותי יפה. אני
מאושרת סד .,מצאתי פה את ביתי. האם
ייתכן באמת שיהרסו את החיים שלנו?
האם באמת יגרשו אותנו?״

שנתיים, שנגזר עליה גירוש מהארץ?
אשמתה של התינוקת היתד, אחת ויחידה:
העובדה שנולדה להוריה.
למדינת־ישראל לא היה כלום נגד פאטמה
באופן אישי.
מדינת־ישראל רק הוציאה צדגירוש נגד
אמד, של פאטמה. העובדה שכתוצאה מכך,
נגזר גם גירוש, למעשה, על פאטמה —
לא עניינה כל־כך את המדינה.
לפחות, עד יום ראשון השבוע. ביום
זה, בשעת האפס ממש, נדחה ביצוע גזר-
הדין, לאחר שהחלו מסתמנים ניצניה של
סערה מביכה. בידיעות בלתי רשמיות
נמסר, כי משרד־חפנים החליט לבטל ל חלוטין
את צו־הגירוש, להרשות לאם
ולתינוקת להישאר בארץ.
הוריה של פאטמה הם באסן מסעוד
שוקאר׳ רופא יליד ותושב שכם, ו־אולגה׳
רופאה ילידת רוסיה. הרופאה ה־רוסיה,
בלונדית כהולת־עיניים, בעלת עור
צח כחלב, החזיקה בידיה ויזה שתוקפה
פג ב־ 17 לחודש. זו היתר, הסיבה לגירושה

המיועד ביום זה.
אולם ברגע שהתברר כי צו־הגירוש יגרום
לסערה בינלאומית, שתכתים את שמה
של ישראל בעולם, תחזק את התעמולה
בדבר התעללות בתושבי השטחים — התברר
לפתע שאפשר לימנע מהרס המשפחה.
אולם
לדברי אביה של התינוקת, לא
היתד, שאלת הויזה אלא תירוץ רשמי
בלבד. הסיבה, לנסיון להפריד את אשתו
ובתו מעליו — היו השקפותיו הפוליטיות.

״אימי

קו מוני ס ט ״
*ץ יפר השבוע ד״ר שוקאר:
^ לפני כחודש ימים היתד, לי שיחה
עם סרן יצחק, מהמימשל הצבאי. הוא בא
לחקור אותי על ההשקפות הפוליטיות
שלי, ועל נושאים אחרים הקשורים בבק
1שאלת
כ תכ העולם הזה, הסביר
/רב־סרן רפי הורוביץ, דובר המימשל
ביהודה ושומרון:
לגבי הטענות שהושמעו כאילו הרופאה
ובתה עומדות להיות מגורשות מהארץ —
אין שום כוונה לעשות דבר כזה.
״הרופאה באה ללוד ללא ויזה וללא
תעודת נישואין. היא קיבלה השהייה ש חודשה
על־ידי מישדד־הפנים ארבע פעמים,
ותוקפה פשוט פג.
״בינתיים הגיש בעלה בקשה למיכדשל,
במסגרת איחוד מישפחות, ותוך כמה ימים
יקבל תשובה.״
לגבי השיחה שהתקיימה בין סרן יצחק
לד״ר שוקאר, הגיב הדובר :
״אין זה מענייננו להתייחס לתחומים
שאינם של המימשל״.

שת אישתי לקבל מעמד של תושבת בגדה.
שאלתי אותו מדוע לא נותנים לאישתי
להישאר פה, אחרי שהיא התחתנה איתי
לא רק בנישואיו אזרחיים, אלא גם בפני
הקאדי. האם בגלל שהיא אזרחית של
ברית־המועצות? ״אם קארל מרקם היה בא
יום אחד לשכם, אל אישתו הערבייה —
הייתם מגרשים גם אותו?״ שאלתי.
סרן יצחק הכחיש שזו הסיבה :״אתה
יודע בדיוק מדוע מגרשים אותה,״ ענה
לי, וניסה לשכנע אותי שאני קומוניסט.
עניתי שאינני קומוניסט, והעובדה שהתאהבתי
בבחורה חסיד, לא עושה אותי
קומוניסט. אז, הוא היפנה את השיחה
לשאלת היחסים בין היהודים לערבים בשכם
.״אענה לך בגלוי,״ אמרתי לו .״אם
היהודים יעזבו את הגדה, אני אהיה הראשון
שאכיר במדינת־ישראל.״
סרן יצחק התרגז :״עם השקפות כמו
שלך,״ צעק עלי ,״אתה יכול לחיות בטוח

במאה אחוז שלא תזכה לראות יותר את
אישתך ובתך. לפחות לא בביתך בשכם.
״מדוע?״ שאלתי .״מד, יש לכם נגד
אולגד? ,״
״אני לא נגד אולגד״״ הוא ענה לי .״אני
נגדך. רק באמצעותה אני יכול לפגוע בך.״
מדינת־ישראל מרעישר, את כל העולם
במילחמתה למען איחוד מישפחות, כדי
לאפשר ליהודים לעלות לישראל להתאחד
עם קרוביהם כאן. איך זה ייראה בעולם
אם היא תפריד תינוקת מאביה?
עד כאן, דבריו של הרופא מנבלוס.
ואכן, נראה כי שיקול זה לא נסתר
גם מעיני האחראים לפרשה. ביום הראשון
השבוע, נתבשר ד״ר שוקאר — באורח
בלתי־רשמי, מפיו של ראש־עיריית שכם
— כי המושל הצבאי דחה את הגירוש.
הזיווג הפיקאנטי בין הוריה של פאטסד,
נולד בדוסטוק, גרמניה המזרחית. באסן
הגיע לשם ב־ ,1965 לאחר שקיבל מילגה.

ה • 1171י!
ו 11 11111
פאטנזה הקטנה,
מרשה מביתה

ד״ו אולגה וד״ו מסעוד
שוקאר, הוריה של
שהמימשל הצבאי איים
ולהפוידה מעל אביה.

והגילה
יי אולפ 1י־הרצליה״
פכרו

דונם
אולפני ההסרטה בהרצליה חתמו השבוע
על חוזה למכירת 25 דונם משיטחם, ועתה
נותרו בידיהם 45 דונם בלבד.
המחיר שקיבלו 2.5 ,מיליון לירות, יושקע
כולו באולפנים, לדברי מנכ״ל האולפנים
יצחק קול.
הסיבה לעיסקה: ההזדמנות לקנות את
חלקו של השותף הזר מקנדה, שהחזיק ב־

איש־סדטים קול
תרגיל שהצליח
מחצית הבעלות על אולפני־הצבע, אולפני
קנדה—ישראל.
לדברי קול, כדאי היה לשותף הישראלי,
מרגוט קלאוזנר, לרכוש את חלקו של
השותף הקנדי, שכן הוא היה מושך. כל
שנה, על חשבון החזר השקעתו ורווחים,
כ־ 150 יאלף לירות. לאולפנים השתלם למכור
נכס קרקעי שאינו נושא רווחים, ולהופכו
להשקעה המכניסה 150 אלף לירות
לשנה.
בכך, הלכו אולפני. הרצליה בעקבות
הוליווד: מרבית חברות־ההסרטה בהוליווד
עשו את כספם ממכירת שטחי קרקעות
האולפנים, לא מסרטים.
לאולפני הרצליה אין ספק כי בעתיד
תשדר הטלוויזיה הישראלית שידורי צבע
בערוץ שני, וקול מכין את כל הציוד
לכך. בינתיים הוא מוכר שידורי צבע
לתחנות ברחבי העולם. כך למשל ראו
צופי טלוויזיה בכל העולם את מיצעד יום-
העצמאות בשדורי צבע. הציוד החדיש ש־איפשר
שידורים אלה הגיע לאולפני הרצליה
ממש ערב יום־העצמאות, תוך מרוץ
קדחתני נגד השעון עם שובתי נמל אשדוד
וחברות הספנות.

..כרד קנה השריש

קבוצות של רופאים, כדי להגיע איתם
להסדר בדבר ניהול פרקטיקה פרטית
קבוצתית, שתשרת את תושבי סביון.

קופת־חולים

אוטומט

פרטית לעשירים

לכ א ב־ ראש

לתושבי שכונת־היוקרה סביון — אחת
השכונות היקרות בארץ — יש דברים
רבים שאין לתושבים אחרים בארץ.
בקרוב, תהיה להם גם קופת״חולים פרטית
משלהם.
חברת אפריקה ארץ״ישראל להשקעות,

שהקימה את סביון, משלימה עתה בניית
מרפאה בת שתי קומות, בשכונה, על
שטח כולל של 850מ״ר, שתהווה מרכז
רפואי פרטי לתושבי ולשכונה.
החברה מנהלת כרגע מו״מ עם מיספר

חברי קופת־חולים הכללית יופלו מן
הסתם, בעתיד הקרוב, לפתור את בעיות
כאב״הראש שלחם באמצעות אוטומאט.
אם תתממש התוכנית הנבדקת עתה
על״ידי הנהלת קופ״ח ההסתדרותית,
תציב הקופה במרפאותיה מכונות אוטו-
מאטיות למימכר״תרופות שאין צורך ב־מירשם
רופא עבורן, כמו אספירין, תרופות
נגד שיעול ו׳פריטים דומים.
הקופה בודקת תוכניו: זו לאור המח סור
החמור ברוקחים, ממנו סובלים
בתי-המירקחת שלה.

חברת־הביטוח ״אליהו־ ־ נדפקה?
בחוגי ענף הביטוח בארץ תוהים בימים
אלה אם איש־הביטוח הממולח
שלמה אליהו לא הכניס את עצמו למבוי
סתום.
חברת־הביטוח הדינמית שלו, אליהו,
פרשה לפני שבועות מיספר מחברותה
באיגוד חברות הביטוח. הרקע: סיכסו־כים
עם הנהלת האיגוד על חלוקת תפקידים
וכיבודים באיגוד.
פרישתו של אליהו נעשתה על רקע
פרישה קודמת של חברת־הביטוח סהר.
סהר פרשה מהאיגוד בגלל חילוקי־די-
עות מהותיים יותר, בשאלת מדיניות ההנחות
של סהר לעובדי המדינה, שהאיגוד
סירב להסכים עימה.
כאשר פרש, העריך אליהו שפרישתן
של שתי חברות, תעמיד כבר את הנהלת
האיגוד במצב קשה, תאלץ אותה
להיענות לתביעותיו.
חשבונו היה נכון — כמעט: שכן הסתבר
כי ראשי האיגוד לא נבהלו, ביצעו
תרגיל נגדי: בימים אלה נערכים דיונים
עם חברת סהר להשגת פשרה, שתאפשר
שיבתה לאיגוד.
אם זה יקרה, ייוותר אליהו בחוץ —
לבדו, ועמדת־המיקוח שלו תימוג.

איש־כיטוח אליהו
תרגיל שנכשל

א.וז.י.ד. בל• עתיד
החברה הממשלתית לעידוד היצוא לארה״ב, א.ת.י.ד ,.עומדת להתחסל — לאחר
שממשלת־ישראל הפסידה בה קרוב ל״ 5מיליון לירות.
החברה הוקמה על־ידי שר המיסחר והתעשיה הקודם, זאב שרף, וניסתה לשדך
בין יצואנים ישראלים לקניינים ישראלים — תפקיד שאותו ממלאים בארה״ב נציגויות
רבות של ישראל.
כבר מתחילת דרכה של א.ת.י.ד. נמתחה ביקורת מוחצת על הקמתה — עד
שלאחר חמש שנות הפסדים, הוחלט לחסלה.
פורמלית תעבור החברה לניהולו של הנציג המיסחרי בניו־יורק עודד ארז, אך
למעשה זה סופה.

.ארעד־ למזרח הרחוק־ דוו טהרן
אל-על הגיעה להסכם עם ממשלת אירן על הפיכת טהרן לבסיס טיסות החברה
למזרח הרחוק. אל-על מתכננת לפתוח בשנת 1974 קו מסביב לעולם, שיעבור דרך
טהרן, הונג־קונג וסינגפור. בלי חנייה בטהרן, לא תוכל החברה להגיע למזרח הרחוק
בטיסה ישירה.

האחרון בסוכנות.מרד
קונצרן כלל, המחזיק בשני שליש ממניות
סוכנות פורד בישראל, הגיע להסדר
עם בעל החלק הנותר, אריה ליאו
לבנשטיין, על רכישת חלקו. לבנשטיין
ימשיך כמה שנים למלא תפקידי ניהול
בחברה.
כלל קנה בשעתו את חלקו של ד״ר
שאול ליפשיץ. הבעלות של כלל היא באמצעות
חברה, בה שותף גם יוסף (ג׳ו)
בוקסנבאום. כלל ובוקסנבאום מחזיקים גם
בחברת מכשירי־תנועה, סוכנות דודג׳ בישראל
ובעלת מיפעל הרכבת מכוניות בנצרת.

הגרמנים־
שותפים שר טיבור רחנבוים
ד״ר טיבור רוזנבוים, איש־העסקים הנודע משווייץ. זכה לאחרונה בהישג־יוקרה
רציני בעולם־העסקים הבינלאומי, כאשר אחד הגופים הפיננסיים הנכבדים ביותר בגרמניה
נכנם עימו לשותפות.
רוזנבוים הוא בעליו של הבנק הבינלאומי לאשראי בשווייץ. בזמנו פירסם השבועון
ף האמריקאי כי הבנק ממלא תפקיד בהפעלת כספי אירגוני הפשע המאורגן וההימורים
בארצות־הברית, בעיקר של קבוצת מאיר לנסקי.
פירסומים אלה לא פגעו כנראה במיוחד ברוזנבוים, שהמשיך להיות שותף לעסקים
והשקעות בישראל של מיפלגת העבודה והמפד״ל, וידידם של פנחס ספיר ויצחק רפאל.
עתה נראה שהפירסומים לא פגעו בו גם בחו״ל: איגוד הבנקים של קופות החיסכון,
שהוא המוסד הבנקאי הגדול ביותר בגרמניה, קנה 15 אחוז ממניות הבנק של רוזנבוים.
במדינה העם
שיעור בע1טיפח מוח

כיצד גרתמה הטלוויזיה למערכת
שמיפת־המוח של חשידמון?
הטלוויזיה היא כלי תיקשורת עצמאי,
כביכול. היא עומדת ברשותה של רשות־השידור,
הכפופה לוועד־מנהל ציבורי. היא
אינה כלי ממשלתי.
כל זה רק לכאורה. ברגעים של מיבחן
מסתבר כיצד יכולה הממשלה לנצל כלי
תיקשורת אדיר השפעה כזה לצורך שטי־פת־מוח
למאות אלפי צופים. שיעור לדוגמא
למיקרים מסוג זה ניתן השבוע,
כאשר גוייסה הטלוויזיה לטהר את שמו
של שר־האוצר פנחס ספיר, ולהגן עליו
מפני ההאשמות שניתכו עליו בשל עסקיה
של ״קרן ספיר״ הסודית.
העובדה שהעתונות היומית רובה ככולה
נרתמה להגנת ספיר והציגה את קרן
ספיר כמיפעל הומאני ללא רבב, לא היתה
מפתיעה. העתונות היומית בישראל ניזונה
מידיו של ספיר כמו כל מיפעל תעשייתי
אחר ותלויה בו באלף ואחד קשרים.
אבל מה שעשתה הטלוויזיה, המתאמצת
להוכיח את עצמאותה, היה אקט ברוטאלי
של חד־צדדיות וסילוף עובדות.
עימות כדי מתנגדים. תחילה חרגה
הטלוויזיה לצורך זה מסדריה הקבועים, והמציאה,
בסוף מהדורת החדשות, עימות
מאולתר. מצד אחד התיצב בעימות זה ח״כ
עדי יפה, מנהלה של ״קרן ספיר״ ,שבא
לאולפן מצוייד בסרט תעמולה ספירי מובהק׳
מסוג סירטוני הקרן־הקיימת, שנועד
להוכיח אילו מטרות נעלות משרתת הקרן.
ניתן היה לחשוב כי מול נציגו האישי
של הנאשם בפרשת קרן ספיר יוצב מישהו
מראשי התוקפים של הקרן, מאלה
שחשפו את כל הפסול והמושחת שבה.
במקום זאת נבחר לצורך זה כתב הארץ
דן מרגלית, ממבקריו המתונים של ה־מימסד,
שמאמריו בפרשה זו היו מאוזנים
מאוד, הכילו רק חלק זעיר מהביקורת
שהוטחה כנגד ״קרן ספיר״.
אלא שגם לנציג פושר של הביקורת לא
ניתן כמעט לדבר. כל פעם שהחל להשמיע
איזו טענה, היו דבריו מופסקים על-
ידי המנחה. לנציגו של ספיר ניתן לשסע
אותו, להיכנס לדבריו ולמנוע ממנו לדבר•
במסווה של עימות, בו לא הובאו
כלל טענות הביקורת נגד קרן ספיר, הציגה
הטלוויזיה מישדר סניגוריה מסחרי
מובהק על קרן ספיר, מבלי להציג בכלל
את שאלות היסוד בפרשה זו.

הממשלה
מ׳ מכיר אח 3נח !3 0 3־?

שר-האוצר מבקש פרוטקציה
כדי שיצרפו אותו?״גוש״
מי הוא האיש החזק ביותר במדינת־ישראל?
מי הוא ממליך ראשי־הממשלה?
מי מרכז בידיו את השליטה על כל ענפי
המשק? מי האיש היכול לקבוע במרכז
מיפלגת העבודה, מי ייבחר כנשיא?
אילו היו שאלות מעין אלה נשאלות
בסקר דעת־קהל, קרוב לוודאי שלמעלה
מ־ס/ס 90 מהנשאלים היו משיבים: שר־האוצר
פנחס ספיר.
מסתבר שאין טעות נוראה מזו. כפי
שהעיד השבוע פנחס ספיר על עצמו, הרי
שר־האוצר פנחס ספיר, וחבר מיפלגת
העבודה פנחס ספיר, הוא אדם נטול סמכויות,
חסר השפעה, שעושים לו בכלל
טובה אם שומעים לדעתו. הנה מה שאמר
פנחס ספיר השבוע בראיון משודר בתוכנית
יום השישי הקצר בגלי־צה״ל :״מעולם
לא השתייכתי ל,גוש׳ .מעולם לא הייתי
בישיבה של, הגוש׳ .הייתי אומר לנצר
(שרגא) :תזמין אותי לישיבה של, הגוש׳.
אינני חבר לישכת המיפלגה, ואינני הולך
לישיבותיה ואינני מתעניין בענייניה. לי
מספיק הצרות והתלאות שיש לי. אולי
שמעת שאני אינני חבר בשום מוסד בהסתדרות
ולא מדברים על זה. אלה שמציגים
אותי כך (כמי שמרכז בידיו כוח מוגזם)
זה משעשע אותי.
״זה כמו עם ראשות־הממשלה. לא יח דלו
לכתוב על ספיר. שנים אני כבר
שומע על זה. מה צריך אדם לעשות? מאה
פעמים אמרתי: אינני מועמד לתפקיד.
אינני מעלה זאת על דעתי ואינני חושב
על זה !״
אין ספק. אם ימשיך פנחס ספיר בדרך
זו יצטרכו עוד מעט שרי הממשלה לחפש
**ומדיי דרידידי דיר יידיר• ד דיי• יידיו ד״

נושת חש־גייט חישואביח
ך• אם אפשר לקנות מדינה שלמה ז
1 1בפרשת ווטרגייט הישראלית הוכיח
שר־האוצר פנחס ספיר, כי כן.
כל מה שצריך זה לשתק מיספר אנשי-
מפתח — והמדינה כולה שלך.
והשאלה המרתקת היא רק — כיצד
ביצע זאת?
על שתי העובדות המרכזיות, בפרשת
ווטרגייט הישראלית, אין כיום עוררין:
!• האחת: שר־האוצר עקף את תקציב
המדינה, ובנה לעצמו קרן פרטית אדי רה
בת מיליארדים, שלט בה ללא כל פיקוח
אמיתי, קנה באמצעות הכספים שחילק
מתוכה את כניעתם ושיתוף־פעולתם
של כל הגופים הציבוריים שקיבלו את
הכספים הללו.
• השנייה: כאשר התגלה קיומה —
ובעיקר מימדיה המדהימים — של הקרן
הסודית, פעלה האופוזיציה במדינת־יש־ראל
בצורה משפילה: חבריה בוועדת*
הכספים של הכנסת התחרו בחבריהם מהקואליציה
בהתרפסות בפני ספיר, היללו
ושיבחו את פעולותיו, בנושא הקרן.
בראש המתרפסים — עמדו נציגי גח״ל
בוועדה — אבירי האופוזיציה יוחנן בדר
(חירות) ואהרון גולדשטיין (ליברלים).
בדר הכריז בפני נציגי המערך בוועדה כי
הם אינם מעריכים מספיק את הלויאליות
של נציגי גח״ל לספיר. דבריו היו חזרה
מילולית על הנשיקה המפורסמת לגול-

שתבעו מדיניות תקיפה יותר, הדיחו את
גולדשטיין מתפקידו, בחרו במקומו את
דויד שטרן התקיף.
כיום, יודע גולדשטיין כי יותר לא יכהן
בכנסת, והוא מעוניין לצבור לעצמו אשראי
מקסימלי אצל ספיר, משרה אותו בנאמנות
בוועדת־הכספים. הדברים הגיעו לשיא ה־בזיון
עת חבר סיעת המערך בוועדה, דויד
קורן, גינה את פעולות ספיר בקרן —
והותקף על דבריו אלה על-ידי גולדשטיין
ובדר.

חנופ ה
ב מ קו ם כסף

ף* דר ע צ מו, והשירות שהוא מעניק
לספיר, מהווה בעייה מורכבת יותר.
בדר אינו איש-עסקים, והוא רוצה רק
כבוד, לא כסף. במפלגתו הוא שבע־מרו־רים,
וכאשר מישהו פונה אליו בתואר
אדון בדר, מביע לו הערכה — הוא נמס
כחמאה.
ספיר גילה זאת כמובן, יודע כי כאשר
מחניפים לבדר, מעמידים־פנים כאילו
משתפים אותו בסודות — הוא בולע הכל.
הטכניקה פשוטה: כאשר רוצה ספיר ל השיג
מצד גח״ל שיתוף־פעולה עם המערך
בוועדה — הוא שולח מישהו לבדר לפני
הישיבה, מדווח לו מה עומד לדיון, מדגיש

כר הנה סביר את
דה, גרמו זעזוע לאנשי גח״ל בכנסת,
הזוכרים כי הבחירות עומדות בשער. ואילו
מדברי גולדשטיין התברר, כי לולא ספיר,
היתד. המדינה מתמוטטת כבר מזמן.

סל ה קניו ת
של ספיר
^ יף השיג

ספיר

תוצאה

פנטס־

טית זו?
(ורק להשוואה: בארצות־הברית, מנהלת
עתה ועדת־מישנה של הסנאט חקירה כה
תוקפנית, בפרשת ווטוגייט המקורית —
הזוכה לכותרות ראשיות ברחבי היבשת,
מאיימת על המימשל כולו. לישראל, במקביל,
יש את בדר וגולדשטיין).
כל מי שמכיר את ההיסטוריה של אהרון
גולדשטיין — אינו מתפלא על צייתנותו
לספיר.
גולדשטיין החל את דרכו כקבלן־בניין
יחד עם אחיו, במסגרת החברה האחים
גולדשטיין. עסקיו, שהתרכזו בתחילה ב*
רמת־גן, גדלו, והוא הפך לאחד מראשי הקבלנים,
היה יושב־ראש מרכז הקבלנים

״האופחיציהיי
במשך 15 שנה.
אהרון גולדשטיין הוכיח לספיר כי הוא
שותף שאפשר לסמוך עליו, הפך את
מרכז הקבלנים למבצר של האוצר. כך
קרה דבר מוזר: בעוד רוב הקבלנים הם
חברי גח״ל, ומכל מקום אינם חברי מפא״י
— הפך מרכז הקבלנים לגוף המרסן את
הקבלנים וממלא אחרי הוראות ספיר. כך
למשל, כאשר ניסה הקבלן אהרון רובינשטיין
לפתוח במאבק נגד מינהל מקרקעי
ישראל, על שיטתו לחלק קרקע למיוחסים
ותבע חלוקה במיכרזים — מנע גולדשטיין
את התערבות מרכז הקבלנים ב־
׳מאבק, הצטרף לעמדת המינהל והאוצר.
בשנות המיתון הוכיח ספיר לגולדשטיין
כי יש שכר לנאמנות. חברותיו של גולדשטיין
נדחקו לקשיים כספיים, נותרו עם
מאות דירות לא־מכורות. משרדי השיכון
והאוצר נחלצו לעזרה, קנו את מלאי ה דירות
*.קבלנים אחרים, שלא נעזרו על־ידי
ספיר, פשטו אז את הרגל.
השתעבדותו של גולדשטיין לספיר הביאה
בסוסו של דבר למרד מצד הקבלנים,

כי טובת המדינה דורשת אישור מהיר. התוצאה
:״אדוני ראש האופוזיציה״ משתף
פעולה כמו חבר מערד צייתן.
לבדר יש עוד חולשה: הנסיעות לחו״ל.
הוא הח״כ הנוסע ביותר — על חשבון
המדינה. מובן שכל הנסיעות הללו לא היו
מתאפשרות — בלי אישור המערך, קרי
ספיר.
כך חוסלו שני ראשי האופוזיציה בוועדה.
חברי האופוזיציה האחרים לא היוו
* השותפות ההדוקה הגיעה עד לידי
אבסורד, כאשר שר־השיכון זאב שרף, בסקירתו
בכנסת על פעולות משרדו, בשבוע
שעבר, אמר את הדברים הבאים :״את
שאר הדברים שיש לי לומר, ביקשתי ממי
שיהיה דובר ראשון מטעם האופוזיציה
(אהרון גולדשטיין) לומר, ואני מודיע שכל
מה שייאמר (על ידו) כדברי הערכה או
ביקורת — יהיה מקובל על ידי.״ חתימה
זו על צ׳ק בלאנקו מטעם שר בממשלה לאחד
מראשי האופוזיציה גרמה לשורת
קריאות־בינייס.

׳מעולם מיטרד: עורך־הדין דב מילמן
(גח״ל) אינו מתעניין הרבה בכספים, עסוק
מדי עם הקליינטים שלו. חיים קורפו
(גח״ל) סיים זה עתה את לימודי המשפטים,
טרם התפנה לעסוק בענייני הוועדה כ דבעי.
האיש החזק של הליברלים, שמחד.
ארליך, יכול אמנם לעשות צרות לספיר —
אולם הוא עסוק מדי בביצור המפלגה.

* את הסיכה גם שספיר יכול היד.
1להרשות לעצמו, השבוע, לשקר בפומבי,
במהלך נסיונוחיו לטהר את ה שרץ:
ביודעו שהאופוזיציה העיקרית ב מדינה
מונחת בכיסו — אמר ספיר, בראיון
בעל המשמר ביום השישי האחרון:
״יש בסך־הכל 38 תורמים ישראלים. ה סכומים
הגדולים באו משלושה-ארבעה
תורמים — שאין להם כלל עסקים בישראל.
כל הסיפור הזד. מנופח! התורמים הגדו
לים
— אייזנברג, מרידור, ויליאמם — אין
להם כל עסקים בישראל.״
האמת היתד. שונה:
• שאול אייזנברג המיליונר, שעשה
כספו בעסקים אפורים במזרח הרחוק, הסכים
לעלות ארצה רק אחרי שהכנסת איש רה
את חוק אייזנברג. בעזרת חוק זה ניצל
אייזנברג מתשלום מם־הכנסד — ,החל על
כל אדם אחר המנהל עסקים בחו״ל, שכן
החוק המיוחד נתפר בדיוק לפי מידתו.
והרי הלק מהעסקים שאייזנברג עושה
בארץ — בניגוד לדברי ספיר :
י• הוא שותף לצים בבניית אוניות.
׳ס הוא מקים, יחד עם קיבוץ נצר־סירני,
מפעל־ענק לייצור מכולות — גם זאת בשותפות
עם צים.
•.הוא קיבל מעיריית תל־אביב מגרש
גדול מול היכל המשפט, מתכונן להקים
שם את בית־אסיא — שייהנה מכל ההנחות
וההטבות שקיבל בית־אמריקה.
בטרמינולוגיה של ספיר, זה נקרא שאין
לו עסקים בישראל.
השם השני הוא איל־הספנות יעקב
מרידור.
למרידור אימפריית ספנות בינלאומית,
המשתרעת על פני שבעת הימים. אולם
שמונה אניות להובלת פרי, בשווי של כ־
100 מיליון דולר, פועלות בבעלות חברה
ישראלית, הן עסק ישראל? לכל דבר.
בנוסף, שותף מרידוד גם במפעל ציקלון
בכרמיאל, המייצר אביזרי תעופה. כמו־כן
הוא שותף במפעל דקל למבלטים באשדוד,
כמו־כן הוא אחד מבעלי חברת־הדיג הישראלית
אטלנטיק.
זהו עוד איש שאין לו עסקים בישראל,
לדברי ספיר.
השם השלישי הוא נחום ויליאמם ז״ל,
אשר אילו היה חי, לא היה מאושר ביותר
לשמוע כי אין לו עסקים בישראל — אם
כי לולא עזרת ספיר, ייתכן שזה היה נכון.
ויליאמס היה בעליו של בנק ארץ־ישואל
בריטניה. כאשר היה הבנק בקשיים לפני
כמה שנים, עזר לו ספיר בכעשרה מיליון
לירות. ויליאמס היה גם בעליו של יקב
אליעז, של רכוש מקרקעין עצום, כמו
כיכר־העצמאות ובניין מגדל נחום בבת־ים.
כן היה גם בעליו של בגד־עור.
אלד, הם התורמים הגדולים לקרן ספיר,
שאין להם עסקים בישראל, לדברי השר.
בפרשת ווטרגייט בארצות־הברית, עפים
בימים אלה ראשים בסיטונות — כולל
ראשיהם של שרים — כשמתגלה כי שיקרו
לציבור. גם ראשו של הנשיא מתנדנד ב סערה.
בפרשת
ווטרגייט הישראלית, פטור ספיר
מחשש כזה. הוא לא יתפטר. לא לאחר
ששילם כסף טוב — מכספי המדינה כמובן
— כדי לקנות את כל מי שיכול היה לדרוש
את התפטרותו.

ך* גפר לכו ש השחורים התיישב לבדו ליד ה׳
} 1העגול בחדר האטום. ביד רועדת מעט התק׳
המיקרופון שעל השולחן לפניו, לגם בהתרגשות
לגימות מספל קפה מהביל שלידו, כשעיניו עו
אחר מחוג השניות הגדול בשעון שממולו. אור
נדלק בחדר .״אתה באוויר!״ סימן לו מעבר
הזכוכית צעיר בעל שיער ארוך וגולש, שהפעיל
זה את מכשיר ההקלטה.
מלב ים, במרחק של כ־ 12 מייל ימיים (כ־22
מטר) מחופי ישראל, מול נמל אשדוד, החלה <
שידור גבוהה, המתנוססת כתורן מעל גבי ה
הקטנה, לשלוח גלי רדיו לעבר החוף .״תנו

| 1117 | 1ר | 11י 1 1

ן 1 1 11ן

של השלום — כך׳מכנים אנשי צוות
אוניית השלום את עצמם ,״אבל אין

לנו נשק, מלבד רעיון השלום.״ אייבי נתן, שעם התחלת שידורי
האוניה הגשים חלום בן 5שנים, נראה בתמונה משקיף ליס.

ג ש &ס

הוה חבקו

ראשון ער ז זיטן
אונ י י 1ת 1שרום
שד איי בי נת ן הדיסק גיוסי

כמגיש תקליטים בבי.בי.סי. הבריטי, בטלוויזיה
רדיו פיראטיות. הוא נראה בתמונה באולפן השיך!

חבורה שכזאת

צמד המכונאים המשיטים את ספינת השלום הס
שני צרפתים מיקצועייס: אוג׳ן טיבי, בן ה־23
וברנארד לה־ספילט, מהנדס מכונות ראשי, שהצטרף לצוות יום אחד לאחר שובו מאפריקה.

ברי ראום

מצהיר על עצמו
רוג׳ר בישוף
(משמאל) יליד ניו־ג׳רסי שהיה דייג במרוקו.
דאן מרי (למעלה) טבח צרפתי באוניה.

העריה לרגל

אוניית השלום של אייבי נתן, העוגנת
במרחק של כ־ 25 קילומטר מהחוף
הישראלי, הפכה תוך ימים ספורים מיום שהחלו שידורי תחנת
הרדיו שלה למוקד משיכה לצוותות של עיתונאים וצלמי טלוויזיה,

העולים אליה לרגל מ
צוות האוניה (משמאל)
עיס אליהם ללב הים.
ראל, בספינות דיג ט

לשלום! תנו צ׳אנס לשלום!״ הידחד אות
התחנה באנגלית. והגבר בשחור קרא אל
תוך המיקרופון :״כאן קול השלום !״

ברגע זדי ממש, ברבבות בתים בישראל,
כוונו מכשירי הרדיו אל תחנת השידור
שמאז סוף השבוע שעבר איימה לכבוש
את גלי האתר של ישראל — תחנת הרדיו
הפרטית של ״טייס השלום״ ,שהפך
ל״ספן השלום״ — אייבי נתן.
מרגע בו הגיע אל מול חופי ישראל
ביום החמישי שעבר, ושידוריו החלו נק לטים
במכשירי הרדיו בארץ ובמדינות השכנות,
הפכה תחנתו של אייבי ללהיט
הרדיופוני של ישראל. למרות ששידרה
בעיקר רק מוסיקת פופ ואת דבריו המאולתרים
והנרגשים של אייבי עצמו,
שישב לבדו באולפן הקטן שבנה במו ידיו
באוניית־השידור שלו, היה משהו כובש,
מרתק ומלהיב דמיון בעצם חדירתו ה רדיופונית
של מי שהיה עד לפני מיספר
שנים בעל ממללת קליפורניה בלב תל־אביב,
לכל בית בישראל. הוא לא יכול
היה להתחרות בתחנות־השידור העשירות
המבוססות, משופעות העובדים, הציוד
והתקליטים של המרחב. אבל, עצם נוכחותו
האישית בגלי האתר, הסיגנון והגוון
האישי שהעניק לתחנתו, הצמידו רבבות
בישראל במשך שעות ארוכות אל תחנת
הרדיו שלו.
אילו היה נעשה סקר האזנה לרדיו ב תחילת
שבוע זה, היה מתברר לאנשי שידורי
ישראל וגלי צה״ל, כי לפחות השבוע
נטשו אותם מאזיניהם הנאמנים ביותר,
(המשך בעמוד )22

וב־ווחובל

של אונית השלום, הוא הצרפתי
ימאי מזה שלושים שנה וכמיספר
כקפטיין באוניות סוחר. הוא נתקל באייבי ליד נמל־מרסיי,
הושיט לו עזרה, ועבר להשיט אותה אחרי שגייס את כל

פרוסואה במזון, בן ה־,50
הזה של שנים הוא משמש
בשאונייתו היתה במצוקה,
עובדי נמל מרסיי לשפצה.

צועי של תחנת השידור קול השלום המשדרת׳
,הוא טוני ממית, בן ה־ ,23 יליד לונדון, שעבד
רטית באנגליה ובשורה ארוכה של תחנות
ל האוניה, העוגנת מחוץ למים הטריטוריאליים.

כלי השייט האפשריים. בתמונה נראים אנשי
שהם מקבלים את פניהם של אורחים המגי1
חוץ לתחום המים הטריטוריאליים של ישות.
מחיר השייט אל האוניה 1500 :ל״י.

על הסינון

ניצב טייס השלום שהפך לספן
השלום, אייבי נתן (מימין)
מתחת לאנטנת הראדאר של אונייתו. למעלה נראים
ההגאי הפיליפיני, והקצין הראשון היוגוסלבי של האוניה. .

אלא שלא הספינה עצמה — ספינת
חופים הולנדית לשעבר, שנבנתה בתקופת
מילחמת העולם הראשונה ושימשה
רוב שנותיה כספינה לניקוי.נמלים בנמלי
הולנד — היא האטרקציה. גם לא תחנת־הרדיו
המסוגלת לשדר שידורים בעוצמה
של 50 אלף קילוואט. האנשים המשיטים
אוניה זו ומפעילים את תחנת השידור
שלה ,״הפיראטים של השלום,״ הם המספרים
את סיפורה של הרפתקה רומנטית זו.
במרכזם עומד אייבי נתן 48 הכוח
המניע והמוציא לפועל של. ספינת השלום.

האנטנה

הגבוהה של אוניית
השלום, מאפשרת
למשדרי תחנת הרדיו שעליה לשדר עד
לטווח של 350 קילומטר ביום, וטווח
כפול מזה בלילה. בלילות ניתן לראות
את האור הכחול שבקצה האנטנה
מהחוף הישראלי, מול נמל אשדוד.
(המשך מעמוד )22
ורותקו להרפתקה הרדיופונית והאנושית
יוצאת־הדופן הזו הנקראת אוניית השלום. שלנו הפיראטית
הרדיו
״תחנת
משדרת בתדר ,1540״ קרא אייבי
נתן אל תוך המיקרופון .״כן, גם אנחנו
פיראטים! אבל אנחנו הפיראטים של השלום.
אין לנו נשק מלבד ההיגיון וכוח
השיכנוע ש לנו
הדרך אל ספינת הרדיו הפיראטית של
אייבי נתן אינה קלח. אונייתו, הנושאת דגל
פנמי, נחשבת כטריטוריה זרה. זה גם מה
שמקנה לה חסינות, לפי אחת מאמנות
ג׳נבה, לשדר שידורי רדיו מחוץ לתחום
המים הטריטוריאליים של המדינות*.
משום כך, יציאה אל האוניה כמוה
כיציאה למדינה זרה, והיא טעונה אישור
של מישטרת הגבולות ושילטונות המכס.
למרות זאת התנהלה השבוע תנועה ימית
צפופה למדי בין ספינת-השלום לבין החוף
הישראלי.
ספינות מישמר של חיל־הים, וספינות־דיג
עמוסות עיתונאים וצוותות-טלוויזיה
זרים, הפליגו לעבר הספינה הקטנה, בת
200 הטון המיטלטלת על הגלים בים הפתוח
מול החוף הישראלי, כדי לחזות
באפוס אנושי בלתי יאומן.
תחום המים הטריטוריאליים של ישר
א ל הוא 6מייל ימיים. יש מדינות, במיוחד
בדרוס־אמריקח, שתחום המיס הטריטוריאליים
שלהם מגיע עד 200 מייל ימיים.

ייבי, יליד פרם, שגדל והתחנך
בבית־ספר ישועי בהודו, הפך לטייס
בחיל־האוויר המלכותי הבריטי בשלהי
מילחמת העולם השנייה, כשהתנדב, בהיותו
בן 17 בלבד, לחיל־האוויר ההודי. במיל־חמת
העצמאות הגיע כמתנדב לישראל,
שירת כמפציץ בחיל־ד,אוויר הישראלי. כשהוא
הטיס מטוסי הפצצה מדגם מוסקיטו,
השתתף אייבי בכמה מההפצצות המפור סמות
ביותר של מילחמת־העצמאות, הטיל
בין השאר פצצות על קהיר ודמשק.
בתום המילחמה הצטרף לאד־ עד, היה
במשך שנים רבות קברניט במטוסי החב רה.
כשעזב את אד־עד, הקים אייבי, בשיתוף
עם עוד כמה אנשי צוות אוויר את
מיזללת קדיפורניה בפסג׳ דיזנגוף במרכז
תל־אביב, הפך אותה תוך זמן קצר למרכז
חיי הבוהימה של תל-אביב.
ב־ 1965 שינה אייבי לפתע את תדמיתו,
ניסה להפוך לאישיות פוליטית. הוא רץ
ברשימת יחיד בבחירות לכנסת השישית,
כשהוא מבטיח לטוס לבדו לקהיר במטוס
חד־מנועי שרכש לצורך זה, אם ייבחר
כח״כ. הוא זכה אז ב־ 3000 קולות, לא
נבחר, אולם הגשים את הבטחתו, טס ב־
1966 לפורט־סעיד, עורר תהודה בינלאומית
כשאחת מסוכנויות הידיעות מסרה
בטעות כי הוא הופל ונהרג.
חודשיים אחרי מילחמת ששת־הימים טס
שוב למצריים, הפעם מקפריסין, מתוך
מטרה לנסות להיפגש עם ג׳מאל עבד אל
נאצר ולשכנע אותו לכרות שלום עם
ישראל. כשחזר לארץ, נעצר, נישפט, וריצה
כעבור שנה חודש של מאסר בכלא
מעשיהו על יציאה לארץ אוייב.
רבים לעגו לו ולמבצעיו. כינו אותו
דון-קישוט, מוקיון, סירבו להשתחרר מ־תדמיתו
הקודמת כנער־שעשועים וכבעל
מיסעדה. אבל אייבי לא ויתר. הוא חיפש
אחר דרך להוכיח כי הרפתקות השלום
שלו אינן סתם מעשי-קונדס, אלא ג׳סטות
תעמולתיות שיש בהן למשוך תשומת־לב
ולעורר אנשים לתמוך ברעיון השלום.
תחילה נרתם למיבצע בינלאומי להו שטת
עזרה לילדי ביאפרה. אחר־כך, במכירה
פומבית מקרית באמסטרדם, רכש
את ספינת החופים ההולנדית הקטנה, ב מטרה
מוצהרת להפוך אותה לאוניית־שי־דור
פיראטית, שתשדר שידורי שלום ל ישראל
ולמדינות ערב. אותה תקופה היה
אייבי איש עשיר מאוד במושגים של הארץ.
היתד, בבעלותו מסעדה משגשגת במרכז
תל־אביב, וגלריה לאמנות. אוסף
הציורים המקוריים שלו היה אוסף בעל
ערך רב. אייבי, מטיבעו אשף של יחסי-
ציבור, ניסה לעורר תנועה בינלאומית
שתגיים כספים ותפעיל את אונייתו. הוא
נכשל בכך.
אייבי לא נואש, הוא הפליג לנמל ניו־יורק,
ניסה לעורר את דעת־הקהל האמריקנית,
מתוך אמונה שיצליח לגייס את
הסכומים הגדולים הדרושים לרכישת תח־נת־שידור
ימית.

ה מי פנ ה:
שביתת רעב
ץ ה היה ב־ .1969 מאז עברה על אייבי
ן שרשרת ארוכה של אכזבות ומפח־נפש.
כל ניסיונותיו לגייס כספים עלו בתוהו.
מיבצעים מיוחדים שערך, כמו הופעת
אומנים בקרנג׳י הוד בניו־יורק, ניב*
שלו. אפילו אמצעי התיקשורת שתחילה
התייחסו אליו כאל קוריוז, הפסיקו להתעניין
בו. חלומו נראה כבלתי ניתן להגשמה.
כל אדם אחר במקומו היה מרים
ידיים ונכנע. אבל אייבי לא ויתר.
האיש, שבמשך שנים ניהל חיי ביזבוז
ומותרות, שעמד תמיד במרכזם של אירועים
חברתיים סוערים, הסתגר בספינת
השלום שלו שהלכה והרקיבה ליד אחד

קופא

המזחים בניו־יורק -כשהוא רעב,
מקור, בודד ונשכח.
לבסוף עשה אייבי את הצעד הגורלי.
ב־ 1970 מכר את מסעדתו ואת כל רכושו
בארץ, רכש בכספו שלו את ציוד השידור
של האוניה. אבל שוב נשאר ללא
כספים על־מנת לשפץ את האוניה, להכשירה
להפלגה, לציידה ולשכור צוות
שישיט אותה. במשך שנתיים וחצי נוספות
המשיך אייבי לנהל מאבק יחיד
למען אונייתו, שהגיע לשיאו כאשר שבת
רעב במשך עשרה ימים, כשהוא מבטיח
לרעוב עד מוות אם לא תתעורר דעת-
הקהל ואם לא יקבל תרומות שיבטיחו לו
להפעיל את הספינה.
ראיון טלוויזיה אחד שנערך עימו בתקופה
זו חולל את המיפנה. תרומות החלו
לזרום. בעלי מיפעלים תרמו לו תקליטים,
מזון, וציוד אחר. במרץ יכול היה
אייבי להפליג לכיוון המזרח התיכון עם
צוות של 14 איש, שתי יונים צחורות
ושני חתולים בשם גולדה ואנואר.

חבורה מו פל א ה
של אנ שים
ף* יפר השבוע פרנסואה בונזון ,50 ,רב־
^ חובלה הצרפתי של אוניית השלום :
״אני כבר רב־חובל 30 שנה. באחד הימים
הייתי על אוניית המשא שלי וחזרתי ל־נמל־הבית
שלי: מרסיי. כשהתקרבתי אל
הנמל, עוד בים הפתוח, הבחנתי בספינה
קטנה שהניפה דגלים שפירושם, :אנחנו
בצרה.׳ התקרבתי אליה. זאת היתה הספינה
של אייבי. מצבה היה בכי רע, אחרי
שחצתה את האוקיינוס.
״עזרנו להם. התקשרתי עבורם לבקש
רשות כניסה לנמל. עזרנו להם להגיע.
נתנו להם מים ואיפשרנו להם להתקלח
על האוניה שלנו. באותו לילה הם ירדו
לחוף. כך נפגשתי עם אייבי. בילינו יחד
על החוף. תוך כדי כך הוקסמתי מאישיותו
של אייבי. שוחחנו הרבה על רעיונותיו.
פתאום הוא אמר לי מישפט אחד
שהדהים אותי, :תראה כמה אנשים מוכנים
להתנדב ולהקריב למען המילחמות
ואיד אף אחד לא מוכן להקריב כלום
למען השלום.׳ זו היתה אמת כה פשוטה
שהיא היממה אותי. כיוון שהקפטן הנורבגי
של הספינה שלו עזב אותו במרסיי,
ביקשתי ממנו להצטרף אל האוניה. שלו.״
רב־החובל בונזין אינו היחיד שהתלהב
מהרעיון 14 .אנשי הצוות של האוניה,
ערב״רב של בני עמים שונים, גילים וטיפוסים,
הם עדות חיה כיצד רעיון מופשט
וערטילאי מסוגל ללכד סביבו חבורה של
חולמים.
מי שסבור כי זו חבורה של תמהונים
או היפים מחפשי הרפתקות, עשוי להתאכזב.
צוות הספינה מורכב מחבורה מופלאה
של אנשים, שכל צי בעולם היה
מתברך בהם.

ביניהן תחנת־שידור פיראטית, והיה יכול
למצוא את פרנסתו בשקט בכל תחנת־שידור
בעולם, ועד לפדרו בלז, הימאי
הפיליפיני בן ה־ — 36 הוא דומה. אייבי
הוא היהודי היחיד על ספינתו ואילו את
הערבים מייצג זכי, יליד מצריים, הדובר
ערבית רהוטה, שהוא מזה שנים רבות
אזרח צרפתי המתגורר במרסיי.

שהבטיחו כבר את בואם, כמו ג׳ון לנון,
פיט סיגר ואחרים.
הבעיה היחידה שנותרה היא בעיית הכסף.
באוניה יש עתה דלק לתשעה חודשים.
אוכל לשנה שלמה. אבל, הפעלת
האוניה, כולל דמי־הכים לאנשי הצוות, מס תכמת
בסכום של 10 אלפים דולר לחודש.
אמצעיו של אייבי כיום מאפשרים
לו להפעיל את האוניה עוד חודשיים—
שלושה ללא בעיות. הוא מקווה ששידו־ריו
יעוררו תהודה ושהתרומות יתחילו
לזרום אליו ויאפשרו לו להפעיל את האו־ניה
ותחנת השידור.
״אנשים צריכים להבין,״ אמר אייבי,
״שזאת אינה תחנת־השידור הפרטית שלי.

לישון
עם ה שלום
** ספר ז׳ אן מרי ,32 ,צרפתי, העובד
על האוניה כטבח, קריין בשפה הצרפתית
ושוטף סיפונים :״אני מהנדס
מיסחרי במיקצועי. עבדתי שנים רבות כצלם
וברפרטואר. כאשר שמעתי את הסיפור
של אייבי, זרקתי הכל כדי להצ טרף
אליו ולעבוד עימו.״
ביל דנסי ,33 ,הוא מהנדס רדיו מהולנד,
האחראי על הצד הטכני של שידורי
הרדיו מהאוניה. אומר הוא :״פגשתי את
אייפי באמשטרדם. הוא קרא לי וסיפר
לי על הרעיון שלו להקים את תחנת קול
השלום. הוא הציע לי להצטרף לספינה
וביקש ממני לשקול את ההצעה במשך
שבוע לפני שאשיב. תוך חמש דקות
הסכמתי. שמעתי עליו לפני זה, וברגע ש פגשתי
אותו ידעתי מה תהיה תשובתי.״
רוג׳ר בישוף ,25 ,יליד ניו־ג׳רסי, מגדיר
את עצמו כחסר נתינות וכאזרח
העולם. הוא היה דייג במרוקו, חקלאי
באמריקה ומורה בארצות שונות. הוא חזר
בדיוק ממרוקו כדי לבקר את הוריו, כאשר
נתקל באונייתו של אייבי בניו־יורק.
״שמעתי שהם זקוקים לעזרה. היה לי קצת
זמן פנוי, אז התנדבתי לעזור. אחר־כך
הוקסמתי מהאנשים ומהמטרה והחלטתי
להישאר.״
סיפורם של שאר אנשי הצוות — מטוני
סמית, הדיסק ג׳וקי הטיפוסי, יליד
אנגליה, שכבר עבד בתחנות־שידור רבות,

גולדה

היא חתלתולה קטנה,
המשמשת כחיית שעשועים
לאנשי הצוות של האוניה, יחד עם
אחיה הזכר, הנושא את השם: אנואר.
״לוא גולדה ואנואר האנשים,״ אומר הדיסק
ג׳וקי טוני ,״היו מתנהגים כמו גולדה
ואנואר החתולים, היה השלום מושג מזמן.״
אינני מתכוון להפיץ מעליה את הרעיונות
שלי. היא עומדת לרשות כל בני־האדם
החיים באיזור. למי שיש מה להגיד, מה
להציע, מה לתרום — התחנה פתוחה
בפניו. אני לא תמים לחשוב ששידורי
התחנה ישכנעו אח מנהיגי המדינות לכרות
שלום. אבל יעודו של קול השלום
הוא להכשיר את הלבבות — ליצור את
הרקע להבנה ולשיתוף, ולאלץ את בני
העמים הנילחמים באיזור לא לשכוח ש קיימת
גם האפשרות של השלום.״
מי שסבור כי עתה — משהוכיח כי
הגשים את ההבטחה שנתן לפני ארבע
שנים להביא את אונית־השידור שלו אל
חופי ישראל ולשדר מעליה שידורי שלום
— יחוג אייבי את ניצחונו, ישדר תקופה
קצרה וייעלם כשם שהופיע, פשוט אינו
מכיר אותו. העקשנות של האיש הזה, התמסרותו
ונכונותו להקריב את עצמו למען
אידיאל צרוף, עשויות עוד לחולל הפתעות.

הנה באש היש הבו
ך0,חיו.50 נל׳^

1׳קלוסדיה

ץ ו1צי7ן לופדיה

ומתהבר זיוי!המר
=£וט 1_0ו \^/חיות העיל ם בסב בתן ה

=£וו 1ס1ו \^/חיות העולם בסביבתן הטבעית

חיות הבר — אנציקלופדיה חדשה על כל חיות הבר שבעולם, המופיעה בכל יום רביעי בחוברות צבעוניות ומהודרות.
עם חיות הבר תכירו את סודות התנהגותן ואורחות חייהן של החיות
שימו לב ! עם רכישת חוברת מס׳ 1תקבלו חינם את חוברת מס׳ , 2ובה פרטים מלאים על מבצע הפרסים המיוחד לקוראי חיות הבר.
הפרס הראשון י טיסה זוגית לקניה, ועוד 200 פרסים יקרי־ערר.

חיות הבר היא יצירה חדשה ומקסימה
המופיעה ב חוברו ת שבועיות. זוהי עבוד ת
מחקר רחב ת מימדים, אנציקלופדיה
המודפסת בחלקים נפרדים, כר שכל אחד
יכול לקנותה ולקרוא בה שבוע אחר שבוע.
זהו מסמר תיעודי צבעוני, מקיר ומעמיק,
על כל החיות שבעולם, אשר צולמו בסביבת
מגוריהן הטבעית...

די ך מנחם דור, עורר הלכסיקון הזואולוגי
והמומחה מס, ו בישראל בנושא
הזואולוגיה פקח אישית על תרגום והכנת
המהדורה הישראלית של חיות הבר —
האנציקלופדיה אשר 200 זואולוגים.בעלי
מוניטין בינלאומי ה שתתפו ביצירתה.
בכל יום רביעי תמצא חובר ת חדשה של
חיות הבר אצל מוכרי העתונים והספרים.
בכל שבוע תגלה כיצד הטבע מקיים א ת
האיזון העדין שלו ואת חוקי ממלכת החיות.
בכל שבוע — חוברת מקסימה נוספת,
גדושה עובדות והפתעות.
ספארי מרתק סביב העולם הזדמנות שאסור
להחמיצה !

חתימה באמצעות החבר ה תור מת לשמירת הטבע בארץ.

זכה בטיסה זוגית לקניה
ובעוד 200 פרסים יקרי ערר.
פרטים מלאים בחוברת השניה.

.קרא בכל שבוע את חיות הבר ותגלה את
סודות ממלכת החיות — כיעד הן אוהבות,
חיות ולו ח מו ת; תטייל ברחבי יבשות
ואזורים זואולוגיים של כדור הארץ ; תעקוב
אחר חיות הבר בגיונגלים סבוכים, בביצות
ובאוקיינוסים...

ב ח סו ת ה חב רהל הגנ ת הטבע .

תוכל. לכרוך את כל החוברות ב-סו כרכמ
מהודרים ! את הכריכה הראשונה תוכל
לרכוש בהנחה של /0״ס 5ובמחיר המיוחד
של 7.25ל״י — במקום 14.50ל״י,

הצעה מיוחדת — חוברת חינם: מחר
תופענה שתי החוברות הראשונות,
המוצעות לר במחיר של חובר תאחת

3.50ל׳ בלבד.

עונבו־ הזמנה-אל תשלח כסף עבעוין !
לכבוד אנ צי קלופ די ה — חיו ת הבר
מיי לקס (ישראל) בע״מ, רח׳ חמלאכח ג, חולון 51—451

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

1 1 1

=£.ן ו__01 וו חיות הטול בסביבתו הטבטית

רחוב ומם׳ בית

1111

ע .1.1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 - 1 1 1 1

,47 שכונה

] 1.1 -1 1 1

, 57 ,56

עיר

1.1 1 1 . 1 1 1 1 1 . 1

,79 גיל ,77 ,78 תעודת זהות 69׳ , 70׳ ,מיקוד ,65
לשימוש המשרד בלבד
חתימה הכרחית

כ ם ^ ר ב?ז

להשיג אצל כל סוכר העתוו• והספרי

אבקש לרשום אותי כמנוי על !,אנציקלופדיה ״חיות הבר״ ,ולשלוח׳
לי את 2החוכרות הראשונות ואני אשלם עבורן (לאחר קבלת י
החשבון) רק 3.50ל״י בלבד שהוא מחיר של חוברת אחת.
לאחר מכן תשלחו לי פעם בחודש 4 ,חוברות יחד תמורת 3.50ל״י :
בלבד לכל חוברת.
אוכל לבטל את המינוי שלי בכל עת בעקבות הודעה בכתב שאשלח ן
אליכם.
סמן ב־א אם ברצונו להזמין גם כריכה מהודרת.
]_ 1כמו• כן, שלחו לי בחצי המחיר את הכריכה המהודרת הראשונה |
שבר, אוכל לכרוך ׳ 15 חוברות. וחייבו אותי רק ב־ 7.25ל״י (במקום !
14.50ל״י) בתוספת תשלום של 1.50ל״י עבור הוצאות אריזה 1 ומשלוח.

משפחה1ושם 1סרסי1 1 1 1 1 1 1
1 1 1 1 1 1 1שם1 1 1

חיות הבו

ם ![21810181 10101011

1718 מס׳ סיורי ,1314 המוצר 10

שדיח

דן נ״נוו
מדווח מכסטיבר
הסוסיםנק אן:

גי״ן טנו ה השנואה

ג׳יין פונדה בתפקיד
נורה ב־בית
הבובות, סירטו של ג׳חף לחי טל־פי המקור של הנריק

איבסן. העיתוויס הירבו לדווח -טל שערוריות ויחסים מתוחים
של השחקנית עם הצוות בהסרטה. במסיבת־עיתונאיס סוטרת טען
לווי שהעיתונאים בדו זאת, מתוך שינאה לריעות הכוכבת.

המיפגש של האנשים היפים הקמים ממיטתם
בצהריים.
ועוד אפשר לבקר במסיבות העיתונאים
היומיות, לשמוע את ג׳וזף (המקשר) לחי
מסביר ש״ד,אווירה בשעת צילומי בית
הבובות היתר, לבבית יותר משסיפרו העיתונאים,
וכל ההשמצות השופעות על הסרט
נובעות אך ורק משנאה פוליטית
לכוכבת, ג׳ין פונדר.,״
לאחר רגע, הוא מוסיף :״אם הסצינה
הסופית של הסרט דיתה בוטה מדי —
הרי זה בגלל הדעות הפוליטיות של ג׳יין,
שהתעקשה להביע הכרזה פוליטית מופגנת.
חוץ מזה, מי אמר בכלל שהיא התערבה
בתסריטי״ דברי לוזי.

ודמעות
ף עוד אפשר לשמוע במאי צעיר (,)27
1בשם ג׳יימס ויליאם גוארסיו — אחד
מנציגי ארצות־הברית — מסביר שלדעתו
המישטרה והנוער צריכים להבין זה לרוחו

הלא־־יאומן אירע: חמץ נדחה
לאחור. שלותו ת הנושאים המרת1
קיט ביום את הקולנוע העולמי הם
פוליטיקה, דת, ושיחרור־האשה.
אפילו סרטי־התחרות הרשמית ב־פסטיבאל
קאן 73׳ ,הנחשבים ל•
סירטי־קופה — מחייבים את הצופה
לחשוב. סיכוייהם להגיע לישראל,
משום כך — קלושים.

** מה להתחיל, בדיווח על פסטיבל
הסרטים הגדול ביותר בעולם?
האם לתאר את העיו קאן, את מלונות־הפאר,
מסעדות־היוקרה, החנויות המשוס־עות
כל־טוב, הטיילת המרופדת בשושנים
ענקיות, שכמו נתפרו מקטיפה אדומה? או
אולי את מכוניות ההדר ובעליהן המדוש נים
מעונג, את שכיות החמדה המטופפות
על המידרכותז
ואולי מוטב לספר על השערוריות הקטנות,
הפורצות בהתמדה מדי שנה? על
הישראלים הזועמים על שלא התקבלו לתחרות
הרשמית של הפסטיבל, טוענים ש־קופחו
בגלל אנטישמיות ואימת המחבלים
ושוכחים לזכור שארצות עם מסורת קולני
עית קצת יותר מפוארת מישראל — כמו
יפן, צ׳כיה או גרמניה — נמצאות באותו
מצב?
או שמא מעניין דווקא סיפורו של אותו
עיתונאי צרפתי, שהתלונן כי הנהלת הפסטיבל
מצרה את צעדי עמיתיו ומתערבת
בדיווחיהם, והם מצידם משיבים לה מנה
אחת אפיים בהמעיטם לכתוב על המתרחש

ציד מכשפות טעולוגיות 3 . •35.2

פתי רולן טופור, הרשים בציוריו העצובים והחסכניים. תיאור דימיוני של עולם המחר,
כשהאדם הקטן, כחרק, מתקומם נגד שליטיו — יצורים טכנולוגיים בגובה 12 מטרים.

להגציח א ת
ח ס רו ת־ ה חזיו ת

ך אפשר, במוכן, גם לרוץ מקרלטון
1למארטינז וממיראמר למאז׳סטיק, לפקוח
אזניים ולרשום רכילות. כמו למשל
מה חושבת אינגריד ברגמן על סדטי־מין
ואלימות (והיא ענתה על כך אלפי פעמים
בהבעת סלידה) ,ואיך זה יתבטא בתפקידה
כיושבת־ראש ועדת־ד,שופטים (והיא
טוענת שזה לא יתבטא) .אפשר לבדוק מי
ישן עם מי, ולמה, לרוץ לחוף־הים בעקבות
הצלמים ולהנציח חתיכות שאפתניות בלי
חזיות, ולא להחמיץ, בחליפת־ערב ועניבת־פרפר,
אף הצגת־גאלה משום שזה מקום

של זה. זאת בכל־אופן מסקנת סירטו
אופנוטים בכחול, שגיבורו הוא שוטר־תנועה
טוב. לשמוע זאת מבחור שהיה חבר
בלהקת־מחתרת המפורסמת ביותר של אמריקה
אמהות ההמצאה, ואשר עשה הון־
עתק כמפיק תקליטיהם של דם יזע ודמעות
ושיקאגו — זה פיקנטי למדי.
אפשר גם להסתופף בצל אנשים מפורסמים,
להיזדנג אחריהם בטיוליה 0,היומיים
לאורך הטיילת, ללגום שמפנייה על חשבון
הברות הסרטים, לקבוע שבוטיק־המין, שהיווה
סנסאציה קטנה בשנה שעברה, נסגר
— אולי משום שאיש אינו זקוק כאן ל־אמצעי־עזר.
להיווכח
שכמה מיסעדות החליפו ידיים,
ועוד דברים חשובים מסוג זה, בקיצור,
לבלות שבועיים בניחותא, במזג־אוויר אביבי
נהדר, ואחר־כך לחזור לארץ שזוף
וספוג אווירה פסטיבלית.
כל זה מתקבל על הדעת — אם אינך
אוהב מאוד קולנוע, ואם אינך מגיע מארץ
שבד, הבצורת הקולנועית מחמירה מדי
שנה: מסרטי קאן דאשתקד הגיעו לישראל
פחות מ־ 10 אחוזים, וכל הסיכויים שהמצב
לא ישתפר גם השנה.
מה לעשות, אפילו הסרטים הרישמיים,
המשתתפים בתחרות, והנחשבים לבעלי
כוח־ד,משיכה ההמוני ביותר — אפילו
אלה דורשים מן הצופה לחשוב. וכל מפיץ
ישראלי המכבד את עצמו יגיד לכם שזו
דרישה המבשרת רק רעות לגורלו של
סרט בארץ.

ך* מו כשנים הקודמות, הרי גם
ע* השנה מי שבאמת רוצה לראות,
ומצפצף על לעגם של ״זאבי פסטיבלים
ותיקים,״ יכול להיכנס לאולם הקולנוע
בתשע בבוקר — ולא לצאת ממנו עד

שתיים בבוקר שלמחרת. בשעות אלה,
אפשר לקבל מושג מח על המתרחש בעולם
הסרטים — מושג השונה לגמרי מזה שיש
אפילו לאוהב קולנוע מושבע במדינת
ישראל.
נראה ששלושת הדברים המרתקים היזם
ביותר את הקולנוע הם פוליטיקה, דת,
ושיחרור האשה, שאינם, בעצם, אלא שלוטה
אספקטים של אותו דבר.
אם פסטיבל השנה שעברה ניפתח ב־סירטו
של במאי יהודי (קלוד ללוש) ש הוקדש
כולו לממון, הביא השנה במאי
יהודי אחר (דייויד גרץ) סרט שכולו ישו
— עיבוד קולנועי למחזמר גודספל, שהצמיח
בין היתר את הלהיט מדי יום.
גירסה חדישה זו של ״הבשורה לפי
מתיאום״ — סיפור חיי ישו ותורתו כפי
שתוארו על־ידי שליחו מתיאום — בוודאי
לא תוצג בארץ: לא זו בלבד שאפשר
לראות בו תעמולה מיסיונרית, אלא שהוא
גם מציג, באחת הסצינות, את הפרושים
שהתנגדו לישו כמכונת־תופת ריקה לגמרימתוכן.
פרט מעניין: הכומר הישועי, המשמש
כמבקר־הקולנוע של הרדיו הבלגי, טוען
שגם למיסיון לא יביא הסרט הרבה ברכות.
אומנם המיקצבים הם מיקצבי השעה —
אבל הסוף המוסרני וסוחט־הדמעות, ברכות
המזון בעברית צחה ותשומת־הלב המוגזמת
הניתנת לרקע — על חשבון הדמויות
— כל אלה יגרמו לנוצרי המאמין, לא
פחות מאשר ליהודי המאמין, הדגשת
גיחוך.
למחרת בבוקר תפסה הפוליטיקה
את מקום הכנסייה, בסרט צרפתי

שנתיים על־ידי •שימוש בסיפור של אותו
סופר (הרטלי) ,על אותו נושא — התהום
המפרידה בין מעמדות באנגליה של תחילת
המאה — ובאותו נוסח קולנועי.
אלא שלמרות הניסיון לחקות הכל, לא
כל אחד יודע לבנות צילומים כמו לוזי,
ולא כל תסריטאי הוא החלד פינטר. על
אף נוכחותה של שדה מיילס, היוצאת בפתיחת
הסרט מבית־משוגעים, כמו היה
זה הסשך ישיר לליידי קארוליין למב,
ואישיותו •של רוברט שאו, כנהגה השכיר
— הופך השכיר למלודרמה מדמיעה ושטחית.

תנפלו ת
על הב מ אי ת
ך* מסיכת העיתונאים הסוערת ב/יותר
גרם סירטה הראשון של השחקנית
אנה קארינה כבמאית. לחיות יחדיו,
סיפור שכתבה אנה קארינה בעצמה, מציג
עלילת־אהבה •שבתחילתה הגבר ממוסד ורציני
והאישה קלת־דעת, ואילו בסופה
מתגלה הגבר כאפס מוחלט, והאישה ב יצור
אחראי ובוגר.
אבל כאן, ברוח שיחדור האישה השורה
כיום על עולם הקולנוע, קיבלו
כולם את הרושם שזו התקפה נשיית על
הגברים. כל כמה שהשחקנית־במאית ניס תה
ל־שכנע כי היא אוהבת גברים —
לא עזר לה מאומה. מבקר אנגלי זועם
התנפל עליה ועל הנהלת הפסטיבל, הכריז
בקול גדול שהסרט טיפשי, מיושן, חסר
עניין וערך, וכי רק משום שהכוכבת ביימה

המעמר השובב

בשוק־הסרטים אפשר לקנות מין מכל המינים
ומתוצרת כל הארצות. בסרט ההולנדי בלו מובי
מלווים את המין במשמעות חברתית, כשתוך כדי התעלסות מנהלים בני־הזוג ויכוח,
הפוליטית האיטלקית? אנו רוצים את
הקולונלים, של מריו מוניצ׳לי. זהז סיפורה
של הפיכה צבאית דימיונית ושלומיאלית
בהדרכתו של ציר ימני, מורה להתעמלות
לשעבר (הוגו טוניאצי) ,שבסוף הסרט
מציע שירותיו הטובים לתיכנון מהפיכות־נפל
לנציגי מדינות מתפתחות.
בין הקושרים, לצידו של ציר זה, ישנו
כמובן גם כומר אחד המושך בכל החוטים
— כולל באלו הקושרים את שימלתה
של בת גנרל פאשיסטית.
שוק פורח
ך* לזה, כפינה אחת בלגזי של הפסטי-
^ בל. אסור לשכוח שיש כאן גם שוק.
שוק פורח ומשגשג שבו אפשר לקנות הבל.
החל משוד הטלפונים הגדול ועד לסרטים
הפורנוגרפיים הנועזים ביותר.
הסינים, שגיששו את דרכם בהיסוס,
לפני •שנה, עם סירטי קאראטה, צועדים
היום בראש מורם — וסופרים את הכסף.
השוודים מציעים למכירה סרט בשם סיפור

מתח, מציינים בגאווה שהוא נאסר לחלוטין
על־ידי הצנזורה המתירנית בארצם.
ואם מישהו בדעח •שהיצירה האסורה הזאת
עדיין לוקה בחסר — הרי יש למפיקים
קטעי אלימות ומין נוספים במחסן, להוספה
בשעת הצורך.
המין הוא עדיין מוצר מבוקש בשוק,
ללא ספק. אפשר לקבל אותו במנות רכות
— כמו באהבה על גלגלים, בו בין מישגל
למישגל רוכבים על אופנועים. בסצינה
אחת למשל מתעלסת רביעייה במהירות
כפולה, בהשראת התפוז המיכני.
מי שרוצה מנות קינג־סייז, יכול לדאות
את זח קרה בהוליווד, בו מוצצת בחורה
את כל אברי-המין הרבים בהם היא נתקלת
— וכשיש לה זמן היא מתעלסת גם בשיטות
קונבנציונאליות יותר.
ואם מישהו נזקק לליוויו של המין
במשמעות סוציאלית — הרי יש סרט
הולנדי בשם בלו מובי, שבו מתעלסים
בעמידה תוך ויכוח על תנאי־החיים.
המיבתר גדול. צריך רק הרבה כוח.
עיניים טובות, ונכונות להסתפק במעט
•שינה. אכל זה כאמת לא נורא, אפשר
תמיד להשלים את החסר בארץ.

ישו מדבר עברית

ויקטור גארבר בתפקיד ישו במחזמר המוסרט
גודספל. הצלוב מניו־יורק מזמר פיזמוניס של
סטיפן שווארץ, במקום אריות של והן סבסטיאן באך, ומברך על המזון בעברית צחה.

מצוייר בשם כוכב הלכת מפראי, המתאר
עולם עתידני שתושביו הם חרקי־בית, ו־שליטיו
יצורים בגובה 12 מטרים, החיים במדיטציה וברמה טכנולוגית מפותחת
מאוד.

ה ת קו מ מו ת
ה אד ם
ך* סרט מספר על התקוממות האדם נגד
) 1ה״דראגים,״ כפי שמכונים בסרט יצורים
אלו. יש בהתנגשות זו רמזים רבים ל מצב
הפוליטי של היום, להבדלי הרמות
הטכנולוגיות בחלקי העולם השונים, ולעתי־דן•
סרט
זד. הותיר רושם רב בגלל ציוריו
החסכניים והעצובים של דולן טופור,
מאייר צרפתי ידוע.
אחרי דת ופוליטיקה, שיחדור האישה.
בית הבובות של ג׳וזף לוזי הפך למינשר
הרשמי •של התנועה ל־שיחרור האישה. ועם
כל הכבוד לג׳יין פונדה (בתפקיד נורה)
לדלפין סייריג (כריסטינה) ולחוש האסתטי
הבלתי־דגיל של ליוזי — הרי שמה שיצא
מסרט זה, זה לא לוזי, לא איבסן ואפילו
לא ג׳יין פונדה.
אגב לוזי: סרט בריטי בשם השכיר
ניסה לשחזר את הצלחת המק׳שר מלפני

אותו זכה להגיע לקאן.
בחזרה לכנסייה, צ׳ילי שלחה סרט בשם
לא די בתפילות, בו מוצג המימסד הכנסיי תי
כצבוע ומתחסד, משרתם של העשירים
וזודה־אבק בעיני העניים. גיבור הסרט
הוא כומר הנוטש את הכנסייה ומסיים ביידוי
אבנים במישטרה המקומית.
הפורטוגזים מצידם. בסרט בשם השבועה,
מראים כפר־דייגים עני ומרוד על שפת־הים,
על תושביו הפרימיטיביים והדעות
הקדומות •שבו.
הסרט מציג זוג שנשבע להינזר מיחסים
מיניים, אם אבי החתן יחזור בשלום מהים.
כומר צעיר מנסה להתיר את השבועה
הבלתי־טיבעית. באחת הסצינות שבסרט —
שהופק על־ידי ר-שות הסרטים הפורטוגזית,
שהיא מוסד ממלכתי במדינה קאתולית
אדוקה — מסביר כומר מבוגר יותר ש הכנסייה
היא מעין חברת־ביטוח, הגובה
תשלומים בעולם הזה ומשלמת אותם בעולם
הבא.
הסרט בנוי, כטרגדיה יוונית, ומסתיים
פכל זאת בהתרת ההבטחה, ללא עזרת הד
כנסיה, לאחר מרחץ דמים בו מחסלים
שלושה צוענים, מסמלי האמונות התפלות,זה את זה.
ולבסוף, איך אפשר לעבור לסדר־׳
היום בלי להזכיר את הכמורה בפארסה

ונוצץ את כורם

אוגו טוניאצי בתפקיד מתכנן מהפיכותינפל,
בסירטו של מריו מוניצ׳לי רוצים את הקו-
לונלים. הוא מציע את שירותיו למנהיגי מדינות מתפתחות, וכשנלכד
במהפיכת־נפל שהוא תיכנו, מאיים לפוצץ את עצמו ואת כל הסובבים אותו.

הרוח עול בולוניה
(המשך מעמוד )15
הערבים היו מתונים ודיברו בשפה שיכולנו
לקבלה, ואילו אחדים קראו מן
הכתב הצהרות קיצוניות בנוסח השערתי.

יחד עם קבוצות־שלום שונות,
הפועלות מזה שנים מאחורי הקלעים
לקירוב ישראלים וערכים,
קיימו בל אלה את ״בולוניה א׳״.

השתתפו בה גם קבוצות של סופר־ערבים
— ניספחים אירופיים שהם יותר
ערביים מן הערבים עצמם, שהשמיעו הצ הרות
קיצוניות יותר מן הערבים, ובכלל
גרמו לצרות צרורות. חלק מאלה הם מן
הסתם, פרובוקטורים ושליחים של חב־רות־הנפט.

הערכים
עצמם ראו את פעולתם
של ״ידידיהם״ כביטול, ואף
כמורת־רוח נמייה. בשיחתנו הראשונה,
כאותה ארוחת־כוקר, ככר
הסכמנו לסתום את הפה — עד
כמה שאפשר — ל״ידידים״ משני
הצדדים, שירצו לדחוף אותנו לעמדות
קיצוניות. שמחתי מאוד
שהצלחנו מראש למנוע את הופעתם
של ם ופר-ישראלים כאלה.

(ערב הוועידה נודע לנו שכמה אנשים
באים לוועידה כשבאמתחתם הצעה לקרוא
להטלת סנקציות על מדינת־ישראל. הדבר
נמנע במאמץ משותף שלנו, של הסוביי טים
ושל שוחרי־השלום הערביים. המילה
אף לא הושמעה בכל ימי הוועידה).
בצד ועידה זו התקיימה ״בולוניה ב׳״
— ועידה של המיפלגות האיטלקיות. לזו
היה רק קשר עקיף עם נושא הוועידה.
הקומוניסטים, הסוציאליסטים והאגף המתקדם
של הדמוקרטים־הנוצריים מצאו בועידה
זו שפה משותפת וקרקע משותפת
לפעולה. היה חשוב להם לשמור על שותפות
זו, מתוך סיבות פנים־איטלקיות.
באיטליה מתגבש בהדרגה גוש כזה כאלטרנטיבה
היסטורית למצב הקיים במדינה,
שבה הכל קפוא על שמריו.

הוועידה האיטלקית היתה חשוכה
כ״מיטריה״ לוועידה הישרא־לית־ערכית,
והיא סיפקה לה את
הסידורים האירגוניים, את המקום
ואת הבסיס הפוליטי.

דרושים מתנדבים
ל ״ קול ־ ה ש דו ם ״
ל״קול השלום״ — ת חנ ת השידור של ״ספינת השלום״
דרושים באופן דחוף :
קריינים, עורכי תוכניות ומגישי תקלי טים
בעברית וערבית

כ מו כן דרו שים טכנ אי רדיו.
מועמדים המוכנים להתנדב לעלות על האוניה לתקופה של
שישה חודשים לפחות, חייבים לענות על הדרישות הב אות :
* בעלי קול רדיופוני.
+ידיעה טובה בעברית ו /א ו בערבית.
* נכונות לחיות בתנאי צוות.
* מצב בריאות תקין.
* בעלי דרכונים ותעודות-חיסון של משרד-הבריאות.

ה תנ אי ם המוצעים :

כלכלה חינם.
תשלום סמלי לדמי-כיס בגובה של 400ל״י לחודש.
כיסוי הוצאות הנסיעה אל הספינה וממנה.
אפשרות בלתי מוגבלת להתבטא.
מטרה שכדאי להתנדב ולהתאמץ למענה.

בנות באות בהחלט בחשבון ותתקבלנה בזרועות פתוחות. נסיין קודם
אינו הכרחי.
מועמדים המוכנים להתנדב, מתבקשים לפנות לת. ד 28028 .תל״אביב,
עבור ״קול השלום״ .בעלי כלי־שיט המוכנים להעמיד את כלי השיט
שלהם כדי ליצור קשר בין החוף ל״ספינת״השלום׳ /מתבקשים להתקשר
אף הם לכתובת הנ״ל.

תוו צי או סלש לו ם -
ובואו ל ..ספתחה שלו ם!״

בצד כל אלה התקיימה ״בולוניה ג״׳ —
ועידה של עסקנים קומוניסטיים מכל העולם
— אחת ממאה ועידות שיגרתיות
כאלה המתקיימות בכל שנה, עם מינהגים
וטכסים קבועים. משתתפי ועידה זו יכלו
לספק חומר להומוריסט: בזה אחר זה
עלו על הדוכן, שלפו מכיס המקטורן תמ ליל
מוכן שחיברו בארצם לפני בואם,
ושבוודאי אושר מראש על־ידי חצי תריסר
מוסדות, וקראו אותו בקפדנות, מבלי
להרים את העיניים. כל הנאומים היו,
כמובן, העתק מילולי מדוייק של עמדת
פראבדה, ונשמעו כאילו חוברו על־ידי
איש אחד.

החווייה הגדולה של הוועידה,
המחזה הנדיר של התידדות כו
חות-השלום הפטריוטיים מישראל
ומארצות־ערב — חלפו על פניהם
מכלי ששמו לב אליהם. ממילא לא
יכלו דשנות את נוסח הנאומים,
שהיה מוכן מראש.

גורדה!המישלחת
הסונ״טיח
ך ץ גוכת הקהל על כל הנאומים האלה
1 1היתד. אחידה: ברגע שעלה אחד מאלה
על הדוכן ושלף את נאומו, ועוד לפני
שפתח את פיו, התחילו כל האנשים ב אולם
ועל הבמה לשוחח איש עם רעהו,
תוך התעלמות גמורה מן הנואם. אף
אחד — ממש אף אחד — לא הקשיב.
זה הזכיר לי את תגובת הכנסת כשעולים
לנאום ח״כים מסויימים, שאין להם
מה לומר על שום נושא שבעולם.

אפשר לשאול: כשביד מה היה
ככלל צורף במרכיב זה בוועידת
בולוניה? התשובה היא: עצם
קיומו היה חשוב מאוד. הוא שימש
לערכים בסבבה, במעין אליבי פוליטי.
הם לא יבדו, כפעם הראשונה,
לבוא לפגישה ישראלית-ער-
כית כילעדית. הם גם לא היו מתנהגים
בחופשיות בזאת, ומתבט אים
בצורה בה משוחררת, לולא
היתה קיימת הסבכה הזאת, שהעניקה
להם הרגשת ביטחון.
לכן, גם ברגעים משעממים, כששמעתי
דברי־הבל מפי עסקן מארץ פלונית שלא
היה לו המושג הקלוש ביותר מה קורה
במיזרח התיכון ועל מה הוא מדבר, לא

התעצבנתי. כסטאטיסט בוועידה, מילא גם
איש זה שליחות חיובית.
אין, כמובן, להשוות עסקני־סוג־ב׳
אלה של המיפלגות הקומוניסטיות ל־מישלחת
הסובייטית עצמה. זו היתד. חשובה
ומרשימה.
כל המשקיפים בוועידה הסכימו ביניהם
שהסובייטים מילאו בה תפקיד חיובי,
מתון וממתן. הם מנעו התפרצויות קיצו ניות
שיכלו לבוא מצד ערבים מסויימים,
הם קבעו מהרגע הראשון (יחד עם האיטלקים)
שמדובר על שלום עם מדינת־יש־ראל,
ושד,ביקורת על מעשי ממשלת־יש־ראל
אינה גורעת במאומה מזכות־הקיום
של המדינה.

המגעים שלנו עם הנציגים הסובייטיים
היו חלק חשוב מסעו
לתנו, כצד המגעים עם הערכים.
הם היו מרובים וחופשיים.

מצידי, על כל פנים, היו אלה שיחות
גלויות־לב מאוד. לא הסתרתי בהן את
דעתי שהמדיניות הסובייטית ביחס להגירת
היהודים תמוהה בעיני. גם לא הסתרתי
את דעתי שהמשך ניתוק־היחסים
בין מוסקבה וירושלים אינו משרת את
עניין השלום. אך עיקר השיחות היו מוק דשות,
כמובן, לבעיות השלום במזה״ת.

לא יבול להיות שום ספק שהנימה
המכרעת שד מדיניות ה סובייטים
כשעה זו היא לפעול
למען קירוב אמריקני-סוכייטי, ועל
בן למנוע בל חיכו!־ ומילחמה כ
מיזרח התיכון.

(הסובייטים, אגב, מודאגים מאוד מ פרשת
ווטרגייט, מפני שהם משליכים את
יד,בם על הנשיא ניכסון, כשותף לכינון
הברית האמריקנית־ד,סובייטית המתגבשת).
לא כל המגעים היו רציניים — אם כי
עדיין איני מתמצא בשבילי ההומור הרוסי.
באחד הערבים עמדנו על מירפסת הפא־לאצו,
והשקפנו על מחזה שמזה שנים לא
ראיתי דוגמתו. בכיכר המרכזית של בולוניה,
המוקפת ארמונות מכל עבר, הצטופפו
למעלה מ־ססז אלף איש — מרבד
של ראשים, ים של דגלים אדומים. היתד,
זאת אסיפה קומוניסטית, לכבוד ביקור
מזכ״ל המיפלגה הצרפתית, והיא הזכירה
את ימי־הזוהר של חיפה האדומה.
הנואם הראשי, המזכ״ל האיטלקי, בירך
גם את הוועידה והעלה על נם במיוחד
את ״הכוחות האמיצים הנאבקים במדינת־ישראל
למען עניין השלום.״ מאה אלף
זוגות־ידיים מחאו בהתלהבות.
עמדתי בצד הנציגים הסובייטיים. נכנסנו
לשיחה, ותוך כדי כך סיפרתי.להם
שאומרים אצלנו שישראל וברית־המועצות
הן שתי המדינות היחידות בעולם שבהן
שולטים רוסים( .צחוק) .אולם בעוד שאצלם
התחלפו המנהיגים כמה פעמים, אצלנו
הרוסים הוותיקים הם עדיין בשילטון( .אין
צחוק) .דיברנו על גולדה ברוסית. כשמישהו
הזכיר את המילה ״דיאלקטיקה״ ,אמרתי
לו שיש לנו מיפלגה מארכסיסטית,
מפ״ם, שיש לה דיאלקטיקה חדשה: תיזה,
אנטי־תיזה ופרוטזה( .תירגום לרוסית,
צחוק כללי.ממושך).
לא קל למצוא שפה משותפת עם הרוסים.
יש להם שפה פוליטית שונה, סיג־נון
שונה. אולם אין לי ספק — חרף
כל ההשמצות — שבוועידה זו הם מילאו
תפקיד חיובי, וכי הדבר משקף את עמדתם
הנוכחית במיזרח התיכון.

כאחד מרגעי הוועידה, בהק־שיכי
לדבריו המתונים של הנציג
הסובייטי הראשי, עלתה כליכי המחשבה:
לפני 5צ שנה קמה מדי־נת-ישראל
מפני שלשעה קלה אחת
נפגשו האינטרסים האמריקנים
והסובייטיים, ושתי המעצמות תמכו
בהקמת המדינה. ביום נפגשים
האינטרסים האמריקניים והסוביי*
טיים שוב, ושתי המעצמות מעוניי•
נות כשלום. וזה קורה דווקא ב־יטעה
שאנחנו נמצאים כשיא בוחנו
מכל הבחינות.
האם לא תהיה זאת איוולת היס טורית
חרת-אסון להחמיץ שעת
בושר זו?
גם זה היד, חלק מ״רוח בולוניה״ —
אי־אפשר היה לשהות באותה עיר, באולם
המקושט בציורי־ענק של מאורעות היסטוריים,
בפאלאצו שראה במאות שנותיו
תהפוכות כה רבות — מבלי לחשוב במושגים
היסטוריים.
(בשנוע הגא ימשיך אבנרי לדווח
על הוועידה, יתאר את מסקנותיו,
ינתח את מסע״ההסתה של
ממשלת ישראל נגדה ואת סירובה
לקגל דיווח על מה שהתרחש
מאחורי הקלעים בה).
ה חו ל ח

הז ה 1* 64

במדינה
סטודנט ,

תל־אביב
דדא רעו

ושמחו

אסור דהיוח

ב קו ״ ה
סרטי פורגו, מישהקיס האזרדיים
וחשפגות שד גברים ונשים —
בחסות חמישטרה

משורר

פקחי העידייח וקח? משוזהב
כמעט וביצעו לינץ ,
במשורד־שחקן־מהזאי
מוטי בה רב
לא היה חסר הרבה, שאירועי שבוע
אביב בתל־אביב יסתיימו באיזה לינץ׳
חביב :״הוא מהמסיון, כותב שירים על
ישו,״ הזדעקה בהיסטריה אשה אנטיפא־טית,
שצמותיה מגולגלות סביב לראשה
האפור בנוסח חתיכות העלייה השנייה.
״להכות אותו,״ נזדעק לעזרתה אישון צנום.
״לא צריכים כאלה בארץ. לשבור לו את
כל השיניים!״
להתקבל. האיש שגרם להיסטריה היה
המשורר־שחקן־מחזאי מוטי בהרב, שהגיע
בערב הפתיחה של יריד־הספרים לכיכר
מלכי־ישראל, הציב שולחן מתקפל, והחל
מוכר את ספרי שיריו, כשהוא מעודד את
המכירה על-ידי קריאה בקול.
כאשר התברר שהטקסט לא נראה כל־כך
למבקרים אניני־הטעם, והרוחות החלו סוערות,
הצטרפו לקרב צמד פקחי העירייה,
שתבעו ממוטי להתקפל משם. מוטי הסביר
להם שזהו יריד ספרים, שבו מוכרים אנ שים
את ספריהם. הפקחים, בתגובה, הפכו
את השולחן, פיזרו את הספרים על
המידרכה, והזעיקו מישטרה שהגיעה
מייד למקום.
סדר קודם לאביב. שוטר אדיב שהגיע
רשם למשורר דו״ח על רוכלות ללא
רשיון. המשורר, שמצא עצמו לפתע רוכל,
מנה את נזקיו — זוג מכנסי־קטיפה קרועים
ומאה ספרים מושחתים — וביצע נסי-

ר,מו״מ עם המישטרה נמשך כל שעות
היום, נסתיים בפשרה משביעת־רצון: ה־מישטרה
תרשה הצגתם של סרטי הפורנוגרפיה
— בתנאי שהם יוחרמו לאחר מכן.
לגבי האירועים האחרים, לא היו כלל
בעיות: בעוד שוטרים שומרים מבחוץ,
התנהלו בפנים משחקי מזל האזרדיים —
לעיתים על סכומים גבוהים למדי. מי
שעייף מד,רולטה והבאקארה, או אף מסיר-
טי הפורנו, יכול היה לסור לאולם סמוך,
לראות חשפנית מיקצועית, שהובאה ישר
ממועדון־הלילה היפואי כליף, בתוכניתה
המלאה. ומי שעייף מהחשפנית, יכול היה
לסוד ולראות חשפנים ממין זכר.
אתון על חבימה. ששון ושמחות אלה
התרחשו ביום השלישי האחרון בקריית־הטכניון,
בנשף השנתי המסורתי של הסטודנטים,
תלמידי הטכניון בחיפה.

סטריפטיז בטבניו{

המנחה מני פאר, צמוד בקנאות למיקרופון
ולבגדיו, מנהל ויכוח ער עס המטר
דנטיס שערכו את הסטריפטיז, בשאלה למי מגיע הפרס. משמאל מתמוגגת סטודנטית שעלתה
גם היא לבימה, סירבה ברגע האחרון להתפשט, הסתפקה בסקירת ההתפתחויות.
אם נכונה גירסר, זו — הרי שהיתר, זו
פרשת ווטרגייט הפוכה — כאשר האופוזיציה
מבצעת פריצה למשרדי חוגי ה־מימשל.

השנייה: חוגים מטעם עובדי החברה,
שחיפשו תחמושת למלחמתם.
עובדי מקורות ידועים במלחמות הפנימיות
שלהם על קידום מקצועי ותנאי שכר.
אחת משיטות הלחימה שלהם, שהפכה כבר
למסורת: מכתבים אנונימיים לחברי־כנסת,

הזוכה המאושר

סטודנט גרוזיני, תלמיד שנה ד׳ בפקולטה להנדסה
אזרחית, זכה בפרס ראשון בתחרות העירום —

כר״טייס״טיסה״לחו״ל״ .מימין, מרססת סטודנטית צוהלת בפזטוקס את ישבנו של מתחרה.
הנשף החל ברונדו עליז בחוצות חיפה,
לאחר שהמסלול נסגר על-ידי המישטרה
לתנועה ואלפי אזרחים משועשעים צפו
בשיירה, שכללה צמד חמורים בראש, אחריהם
מכוגיות שעל גגותיהן חתיכות הפא־קולטה
לארכיטקטורה — הנחשבות למיטב
הסחורה של הטכניון — ומסביבם
ל הקי־אופנועי ם

סופר כחרב ופקחים בחג הספר
לינץ׳ חביב בשבוע האביב
גה טקטית. הקהל נשאר מאחור, בשני מח נות
זועמים, כשאלה טוענים מה־זה-פה־מדינת־מישטרה,
ואלו עונים כנגדם אם-
גירשו-אותו־בטח-יש־בזה-משהו.
ביריד שהתקיים בשנה שעברה, נהג
מוטי בדיוק כמו הפעם — ואיש לא הט רידו.
השנה, החליט האחראי על האביב
בתל-אביב, יוסי קיוסו, כי סדר קודם
לאביב, הזהיר את מוטי כי אם יחזור
ליריד ללא רשיון, ייזרק לבית־סוהר.
כיוון שכך, הלך המשורר אצל סנן ראש
העיר, אליהו שפייזר, וקיבל אישור לקרוא
שירתו ואף למוכרה. עתה, היה הכל בסדר,
והפקחים, במקום להשליך את ספריו ל־ריצפה,
מעלעלים בהם בתימהון, בנסיון
להבין על מה היתר, כל המהומה.
העולם הזה 1864

שהרעישו

עולמות.

אך במרכז התוכנית העשירה עמדה הופעת
החשפנות של הסטודנטים.
היה זה בתום מופע ארוך, שכלל תצו־גת-אופנה
מקצועית, אמנים כמו הגולדן
גייט, לואיג׳י, ארים סאן, ורבים אחרים.
בעקבותיהם נערכה תחרות מלכת הנשף,
שבה השתתפו תריסר סטודנטיות ונשות
סטודנטים — ואתון אחת. בפרס בסך
אלף ל״י, זכתה דווקא לא האתון הסקסית,
אלא הסטודנטית זמיליה שוורץ.
האמיצים והאמיצה. היה זה אז
שמנחה הערב, מני פאר, הזמין מתנדבים
מבין הקהל לתחרות התפשטות, כשהפרס
המובטח הוא כרטיס טיסה לחו״ל.
שמונה סטודנטים אמיצים וסטודנטית
אמיצה אחת זינקו לבימה, החלו מתפש טים
לעיני מאות הצופים והצופות. הסטודנטית
איבדה את אומץ־ליבה אחרי הסוודר
וד,גרבונים, הגברים נשארו גברים עד
הסוף הקר.
עתה עמדה בפני מני הבעייה: למי משמונת
הנועזים לתת את הפרס. הוא סקר
בשיקול את שמונת החשופים אחוזי הציפייה,
קבע כי המנצח הוא המתפשט שלא
שכח להסיר גם את שעונו.

פשעים
מה חיפ שו
המחפ שי ם י
פריצה מיסתודיוג?מישדדו ש?
אחד ממקורביו
של חשר פנחס ספיר
לדעת החוקרים, בוצעה הפריצה בליל־שבת.
מכל מקום, כאשר הגיעו אנשי
לישכתו של מנכ״ל חברת מקורות, זאב
קריב, לעבודתם, ביום הראשון השבוע,
גילו כי שולחן עבודתו של המנכ״ל
נפרץ, והמיסמכים שבתוכו פוזרו בכל
החדר.
מגייס הכספים. בבדיקה ראשונה
הוברר כי לא חסר שום מיסמך, וכי הפריצה
בוצעה על-ידי לא-מקצוענים.
שני מימצאים אלה לא ביטלו כמובן את
האפשרות כי הפורצים צילמו מיסמכים,
מבלי לקחתם.
המיסמכים שבשולחנו של מנכ״ל מקורות
עשויים להיות בעלי עניין רב לכמה
וכמה גורמים. קריב הוא אחד ממקורביו
הנאמנים ביותר של שר האוצר פנחס
ספיר, משמש כאחד ממגייסי הכספים
הראשיים של מפלגת העבודה.
הדלפות מיסתוריוון. כך, הסתמנו
השבוע שתי אפשרויות, באשר לסיבת

הפריצה :
י• האחת: מישהו ש\יפש הוכחות בדבר
הקשרים הכספיים שבין מקורות למערך.

האקט הגורלי ״ז5£

(צוהל, מימין) בפרס, היה הורדת שעונו
מעל היד. המשתתפים האחרים, הנראים
מנפנפים בבגדיהם לעיני המנחה, שכחו
להסיר שעונים, צמידים, גרביים, נותרו
בשל כך עירומים וגס ערייה מהגרם.
שרים וכדומה, ובהם עובדות — נכונות
לרוב — על המתרחש בחדרי-חדרים של
החברה.
לפני כמה שנים נאלצה מקורות לשכור
את שירותיו של משרד חקירות, כדי לנסות
לגלות כיצד מגיעים מיפ&כים פנימיים
מסווגים שלה לעיתונות.
באמצעות הדלפות אלד, נודעו אז לראשונה
הפרטים המלאים אודות הביו-
בוז המדהים בחברה ופרשת הפסדי מאה
המיליון בחברת ורד — תהליכים שנולדו
בתקופת כהונתו של הרמטכ״ל לשעבר
צבי צור כמנכ״ל החברה.

במדינה ־עיתונות
המפכ״ל ע 1גוצח
על־יד ה א חוזו ת
״כל עיתונאי רצה לזמר אותי
איד 7נה 7את המישטרח,״ קוכ7
המפכ״ל הראשון ש 7המישטרה

ה סר ס

כסל״ם

מיני מו ם סר סרא שון

1 5 0 ,0 0 0
ומצטבר עד

הזכיה בפרס הראשון לכל טופס אינה יכולה 7(/7־ות ט7־

מכסימום של ,2 5 0 , 0 0 0

פ ר טי ם ב דו כ ני ה מ כי ר ה

ל שנ ת ה בו סי םהממשל תי ת
איזה ניחוח גברי
מ ס. ו ש לי

מס. ו מארצות הברית-מי אחר גלוח לגבר

ספק אם מישהו זוכר כיום כי עם קום
המדינה, היתד. משטרת־ישראל חלק מצה״ל,
והמפכ״ל שלה חבר נמטכ״ל.
למי ששכח, ולמי שלא ידע מעולם, הזכיר
זאת בשבוע שעבר, לצד פרטים מעניינים
נוספים, מי שהיה מסכ״ל המשטרה בעשר
שנות קיומה הראשונות, יחזקאל
סהר.
מסוכנים. הוא עשה זאת בראיון עיתונאי
עם יונה שמשי, כתב דבר, גילה בו
כמה פרטים מעניינים. בין הייתר — כי
הקריטריון שלו למינוי אנשים לתפקידים
במשטרה היה ״שהם לא יהיו שייכים למפלגה
מסוכנת.״
מה זאת מפלגה מסוכנת י הסביר סהר:
״למשל, אחרי עניין אלטלנה, חששתי
למנות אנשי חרות לתפקידים בכירים.
אולם כאשר היו בחירות במדינה וחרות
הפנה למפלגה רשמית, כבר לא היה חשש.
כמובן, לא קיבלתי לשורות המשטרה אנשים
מהמפלגה הקומוניסטית.״
נצחון העיתון. הקומוניסטים חינם
בלתי־אהודים עד שנואים בעיני רובו המכריע
של הציבור. יחד עם זאת, לא
השכיל סהר 25 ,שנה לאחר קום המדינה,
לגלות כי המפלגה הקומוניסטית הינד, מפלגה
חוקית בישראל.
סהר התפטר לאחר עשר שנים בתפקיד.
כפי שהוא מספר זאת :״עם מישקע של
מרירות בגלל העיתונות. כל עיתונאי רצה
ללמד אותי איך לנהל את המשטרה. היו
שני עיתונזם שניהלו מלחמה שיטתית
ורצופה נגדי.״
סהר אינו מציין כי אחד משני העיתונים
היה העולם הזה. כמו שאינו מציין
את חלקו של העולם הזה בהעמדתדלדין
על עדות שמסר במשפטו של עמוס בן־
גוריון נגד שורוז־המתנדביס — העמדה־לדין
שנסתיימה בהרשעתו של המסכ״ל
הראשון על עדות־שקר.
ייתכן שהראיון עם שמשי יגרום לו
לשנות דעתו לטובה על העיתונאים. שכן
שמשי, שמילא את הראיון בפירטי הישגיו
ומפעלותיו של סהר, לא טרח אף להזכיר
כי הקאריירה הציבורית שלו נסתיימה עקב
אותה הרשעה־בדין.

משטרה
הנ מלטשלאנמלט
המישטרה חיפשה עבריין
נמלט — ולא ידעה
כי הוא מאושפז
שלושת הבלשים התנפלו על החולה
המאושפז כמוצאים שלל רב :״אתה
עצור,״ הכריזו בניצחון.
עמוס בנימיני נדהם, ענה לשוטרים כי
לפי צו של בית־המשפט העליון אין לנהל
נגדו כל חקירה, כל עוד הוא מאושפז
בבית־החולים לחולי־נפש בבאר־יעקב.
הבלשים התעלמו מדבריו — והוא ניסה
להתעלם מהם. התוצאה: לאחר שחטף
מכות־רצח, נגרר בכוח למכונית.
לנקום. בנימיני 38 לשעבר קלפן
כרוני ופורץ מועד, התפרסם כאשר התגלו
בסיונותיר לשקם את עצמו בעזרת ציור.
הוא נשלח לבאר־יעקב לאישפוז ואבחנה
לאחר שצבר עשרות תיקי פריצה. בעידוד
הרופאים החל מוצא פורקן בציור, עמד
כבר לארגן תערוכה, כאשר אירעה התק רית
האחרונה.
במשטרה, גילה בנימיני, כי הוא נמצא
ברשימת העבריינים הנמלטים.
הגיב על כך ניצב־מישנה מיכאל בוכנר,
דובר המטה־הארצי של המשטרה :״משטרת
מחוז ירושלים היא זו שחיפשה את בנימיני.
היא לא ידעה שהוא מאושפז.״
משטרת מחוז ירושלים היא המפורסמת
ביותר, מבין כל מחוזות המשטרה, באלי־מותה
חסרת־הרסן. נראה שיעילותה, בתחום
הסדר והאירגון, אינה כוחה החזק
ביותר.

ח\/16ז ־וס^ 3 \/6ו 31־ז /^*6רו 103־ו 6רח\1^331035 /
העולם הזה 1854

למרות ה א הד הוה הבנ ה שהאנשים הקרובים
א לין מגלים כלפיד,
תיאלץ לפתור א ת
הבעייה המציקה לך
בכוחו ת עצמך. נסיונו-
תיה ם לעזור לך ייכשלו,
ויוסיפו מתח מיו תר
למצב שהוא גרוע
בלאוו־הכי. הפתעה נ ו
2במרס ־
עימה צפויה לך לק 20
באפריל
ראת סוף השבוע, וכן
אפשרות לגמול טובה
לידיד קרוב. הזהרי
מחברה הקרובה ביותר, המס תי רהאת
מח שבותיה במעטה של דברי חלקל קו ת.

1111מ

הזהר מאוד מלהיכנס להתחייבויות כספיות.
אל תיכנס לעיסקות
חדשות בלי לבדוק
אותן היטב. עם זאת,
הזמן מתאים לעריכת
תוכניות כספיות לטווח
ארוך. סמוך על עצתו
ותבונתו של ידיד, בעיקר
אם נולד במחצית
הראשונה של חודש
מרס. אתה עשוי
לשאוב סיפוק רב מאוד
מאירוע חברתי שיתרחש בסוף השבוע.

דוו קא ביו ם בו חשבת שכבר נשבר הכל,
ושוב אין מוצא ממצב
מ סו בן — אתה הופך
לאדם א חר. הכל נפתר
בנקל, חלק, בלי בעיות.
זהו שבוע בו טוב
תעשה, א ם תרבה בקשרים
חברתיים, בבי לויים,
ובפגישות עם
בני שני המינים; הש תזף
אך היזהר, ב מי ק-
צת, על דרכי הנשימה
שלך. לביא ה לבשי בגדים בצבע בהיר.

עננים סוערים יכסו לקראת סוף השבוע
ביום חמישי או שישי
א ת חיי ה א הב ה שלן.
אםאתה נשוי —
תפרוץ מריבה סוערת
בינן לבין אשתך. א ם
יש לך חברה — תי פרדו.
גם א ת, בת תאו מים,
לא תל ק קי דבש
השבוע: א ת תיפרדי ל ו!;
במאי
( 20 ביוג>
זמן ארוך מאד ם ה אליך. מאוד קרוב
שתייתן
המופרז ת תר חיק א ת ידידיך.

ח אוח 0 ,

העולם נראה השבוע, יותר מ תמיד,
כשטוח ולא עגול :
כאילו ושום דבר לא
יכול לה שתנות. זו הי
טעות. כל מה שחסר
לך זה היכרויות חד שות,
או עצתם של
ידידים ו תי קי ם אשר
זנ ח ת, בי ה ם הרפתקני
ם מדי לטע מן.
עי סקה טובה ת ס תיי ם
ב מסיב ה, בימי שבת
או ראשון הבאים. בכלל, הרבה במ סיבו
ת: הן פו ת חו ת בפניך דלתות.

כושר־השיפוט שלך יתערפל השבוע לחלוטין,
כתוצאה מפגישה
עם גורמים שאת טיבם
אינך מצליח לקלוט.
את, בת שור, תני
לחוש ההומור שלך חופש.
צחקי, הצחיקי ונצלי
כל רגע. כי האושר
שלך הוא רק זמני,
בסופו של דבר. חוץ
מזה, צפויות לך השבוע
הפתעות בלתי־רגילות
ופעילות בלתי רגילה, שאינה תלויה
במין השני. השבוע תשמרי אמונים לאדום.

השבוע צפוייה לך פעילות
קשה מן הרגיל,
וגם בלתי־שיגרתית,
ממש כמו בשבוע שעבר.
יהיה עליך לא}זוף
את כל כוחותיך, הפיזיים
והנפשיים, כדי
לעמוד במשימות שיוטל
עליך לבצען. אם תדע
להתגבר על חולשות
קטנות מאוד שלך —
תצליח. נסה לאנוס עצמך

במישור חיי ה א הב ה שלך, בת גדי, לא
י חולו שינויים מרעי שים.
אל תידחי בגסו ת
א ת מחזרך הנלהב,
ל מרו ת שאינך חשה
כלפיו כל משיכה. תני
לזמן לעשות א ת שלו;
או שהרגשתן תשתנה
בכל זא ת, או שהוא
יתייאש מ מן. בן גדי,
ל מרו ת או פיין הנו ח,
אתה נו ט ה לעתים להתפרצויות
פרועות. ק ח עצמך בידיים.

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחנסר־ביטחון

משווע, תוריד אותך
שאולה, אם לא תדעי
לרסן את שניהם ולהוסיף
להם מידה אמיצה
של חוש־הומור,
שהוא אחת מתכונותיך
י היפות ביותר. זה לא

שהוא לא רוצה אותך :
זה שהוא בטוח שאת
לא רוצה אוחו. אז 3 3 3 3 2 1 2 1
קדימה ! גלי לו האמת.
כוח־ההרתעה של מתנגד חזק עשוי לבלום
התקדמותך. היזהר מתרופות לא־מוכרות.

111111

בת־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש
מוזר שלא הצלחת להבחין
בכך עד כה. כדי
לגסות לחלצה ממצבה
הקשה, אותו היא מתאמצת
להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזיתית,
אם בחר באיגוף
ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעייה והסחה;
כך תגיע אל היעד
בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את המצב. אס
לא תפעל למען זוגתך, המשבר עלול לפרוץ
החוצה כבר השבוע ביום רביעי או חמישי.

היא אוהבת אותך — רבה איתך — אוהבת
אותך. וזה מה שקובע.
על כן אל תתחשב
בסערות קטנות. את,
בת דלי פנקי אותו אס
הוא מתקצף ; זה חלק
מן העניין. עסקיך ;
תחזית ורודה, בתנאי
שלא תתלהב ולא תעשה
דברים נחפזים. בריאות:
ככה־ככה. אתה
יכול לשמור על עצמך.
החורף עדיין לא עובר והמזלות עויי־ניס
את ריאותיך השבוע. מעט זהירות.

או מנ ם ממבט ראשון נראה השבוע כשיג-
רתי ומשעמם. אך הוא
טומן בחובו א ת תחילתן
של קבלת הכרעות
חשובות, בעיקר בת חו
ם האישי. מ חל ה
קל ה שתפקוד אותך
השבוע, בן דגים׳ תג רום
לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא
לעבוד, הרבה וטוב,
ומבלי להתעייף. במישור
העבודה או העס קי ם: אל תהסס
להתחנ ף לבוס או ל מ מוני ם עליך; בסופו
של דבר זה רק יועיל לן. בת דגים,
שימרי על הופעתך, וליבשי צבע בהיר.

השאר לב 1את הנהיגה ס ע באגד

מישבטו הם נסציונ שר
אד אקירוב, שקיים
ח ס ~ מ 1

סגנ ית מדנת ־ יוב ׳
קטינה -וזונה ע דיו,
בי תהגישנט
י ועא ולא ידע? 3י.י״£

מלאכה לקונפקציוז ברמת־גן, שהיה במשך חצי שנה ידידה

^ ;י מבקש להוציא את הקהל, מם ני שאני עומד
להשמיע את המתלוננת.״
מילים אלה של התובע, עורך־הדין יצחק וינוגרד, גרמו
לאנקת אכזבה רמה מניות הספסלים האחוריים באולם
ביודהמשפט המחוזי בתל־אביב — ספסלים שהיו מלאים
עד אפס מקום: אחרי הכל, לא כל יום מופיעה סגנית
מלכת־יופי בבית־המשפט, בתביעה נגד הגבר שבעל
אותה בעודה קטינה.
ייאושו של הקהל לא ריכך את לב השופטים, והאולם
נתרוקן מצופים. רק אז, עלתה היפהפייה הצעירה על דוכן
העדים.
גילית וייסמן * ,ששמה, תמונתה וסיפור-חייה התפרסמו
י השם מוסווה. גילוי שמה, וכל פרט אחר שייאפשר
זיהוייה של התובעת, נאסר על־ידי בית־המשפט. משוס
כך אין לגלות גס באיזו שנה זכתה בתואר.

העיתונאית שהאמינה אניד!!

כתבת לאשד, שראיינה את המועמדות לתחרות מלכת-
היופי, האמינה למועמדת הצעירה, שבאה להירשם לתחרות,
כי היא בת 17 וחצי, כללה אותה בין המועמדות
— למרות שהיתה צעירה מהמינימום הדרוש.

של סגנית מלכת־היופי בת ה־ 15 וחצי, הכניס אותה
להריון, גדס לכך שהגישה נגדו תלונה על בעילת?!טינה,
מישפטו סבב סביב הנקודה האם ידע או לא שהיא קטינה.

ברחבי הארץ, כאשר זכתה בתואר סגנית מלכת־היופי,
בתחרות הנערכת מדי שנה על־ידי שבועון לאשה —
נראתה בדיוק כמו בתמונותיד :,נערת־זוהר בעלת גוף
חטוב, פנים יפים, והליכה והופעה מלוטשים.

בקול שקט, החלה המלכה מספרת לבית
המישפט על האירועים שהביאו לתביעה:
נולדתי ב־(מדינה במזרח אירופה) .עליתי אדצה ב־
,1957 כשהייתי בת שנה וחצי. למדתי בבית־ספר עממי,
ואחר כך המשכתי בבית־ספר מקצועי. כשהייתי בכיתה
ר, עברתי תהליך של גיור.
הייתי מאוהבת באדי. בפגישה הראשונה כבר התלהבתי
ממנו. הוא היה מסתורי. בפגישה השנייה הוא היה נחמד,
וסיפר לי סיפורים שהוא לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה,
ועושה דוקטורט. אח״כ התאהבתי בו, וחיסלתי את יחסי
עם החבר הקודם שלי בגללו.
אחרי כמה פגישות, הוא לקח אותי לחוף־הים, בלילה,
בערך בעשר. הוא תמיד היה לוקח טייפ, בירה ושמיכה.
בפעם הראשונה שהיינו בים, אמרתי לו שאני לא רוצה
שיעשה לי שום־דבר, כי הייתי בתולה. נתתי בו אימון,
ובאמת בפעם הראשונה לא קרה דבר.
בפעם השנייה נסענו לחוף הקאונטרי־קלאב בלילה.
התרחצנו בים. אח״כ הלכנו וישבנו על השמיכה, והוא
התחיל אתי מבחינה מינית.
שוב אמרתי לו שאני מפחדת, ואיני רוצה שיעשה לי
כלום, ואני צעירה מדי. זה היה בחופש הגדול.
הרגשתי שהוא מנסה לפתוח אותי בכוח. לא באלימות.
אמרתי לו שאני לא רוצה. הוא הפסיק וקם ואמר לי:
״את כבר לא בתולה עכשיו.״
אמרתי לו :״אבל לא ירד לי דם?״ והוא אמר :
״הדם היה על המכנסים שלי, ונמחק.״
היינו אז ערומים שנינו. לשפת־הים ירדנו להתרחץ.
היה לי בגד־ים, כי תיכננו זאת, ולקחתי בגד־ים. הורי
הרשו לי לצאת מהבית, אבל החבאתי אותו בתיק, והורי
לא ידעו שיש לי בגד־ים. לבשתי אותו במכונית.
היה נראה לי שהוא ניסה לבעול אותי שם. הוא לחץ.
היינו ערומים והתמזמזנו, ואני אמרתי שאני מפחדת,
והוא הרגיע אותי, ואמר לי :״לא אעשה לך שום דבר רע.״
אחרי שהוא אמר לי את כבר לא בתולה, אמרתי לו
שאני רוצה ללכת לרופא לבדוק אם אני בתולה, ואם
כן, לא אקיים עמו יחסים. הוא אמר לי שלא אעיז ללכת
לקופת־חולים, כי זה יתגלה לאמי. וגם לא לגלות לשום
חברה. לא הלכתי לרופא.
כל מה שעשינו, לא היה מתוך הסכמה. הוא רימה
אותי כשהיינו בים, ואמר לי שכבר פחח אותי. בפגישה
השנייה, חשבתי בגלל זה שאני כבר לא בתולה, והסכמתי
אז לקיים יחסי־מין.

__ פחד תי
מהחב רי ם שלו

ן י* יבדתי את אדי בחופש הגדול שאחרי החמישית.
1 1טיילתי אז עם אחותי הגדולה, שחיתה אז לפני

ליט מחוז תל־אביב, שהאמין לתלונתה שד מלכת־היופי
הקטינה, הגיש תביטה נגד הגבר שבטל אותה.
הגיוס, ברחובות תל-אביב. ברחוב שלמה המלך, בסביבות
9.30 בלילה, עברה לידנו מכונית פג׳ו תכלת. המכונית
עצרה ליד תחנת האוטובוסים, ויצאו משם שני בחורים,
ושאלו אם אנו יודעות היכן טיפניס.
הרגשתי שהם סתם שאלו, כי הוא נראה לי כל אחד.
ידעתי איפה זה טיפניס.
במכונית היו עוד שתי בחורות ועוד נהג שמן, חוץ
מאדי ועוד חבר שלו.
הם ביקשו שנצא איתם לבלות באיזה מועדון. אני
ואחותי לא הסכמנו בהתחלה. פחדתי מהחברים שלו, כי
הם לא נראו לי בחורים הגונים. אבל הסכמנו אחרי
שראינו שיש במכונית עוד שתי בחורות.
אדי ביקש מאחותי את מיספר הטלפון, והיא נתנה

בפגישה הראשונה הוא שאל אותי בת כמה אני, ואמרתי
שאני בת .17 אחרי שבוע, הוא התקשר אלי
הביתה, ורצה להיפגש אתי.
באותה תקופה, היה לי חבר בן .19
הוא השתחרר מהצבא, מכל־מיני סיבות. הוא היה
מסגר. היינו חברים. יצאתי איתו 10 חודשים.

היא ה יתה סגנית
מרכת־יוב , ,חטובה
וזוה רת ־ א 1איך
אנשו היה רועת
שלאתראו רה
עדייו 16שנים?

הגיל המשנן
בתחרות המועמדות מטעם מלכת־היופי
שבועון לאשה. בתחרות דומה (לא זו המצולמת בתמונה),

בין צעירות דומות, עמדה גם הקטינה שנבעלה. היא הצי
ליחה. להגיע לתחרות, לזכות בכתר סגנית מלכת־היופי,
לאחר ששיקרה בדבר גילה, טענה כי היא בת 17 וחצי׳
1 הייתי בת 14 וחצי כשהכרתי את החבר הקודם. הוא
היה עולה חדש, ויצאתי עם החברה שלו לסרטים ומסיבות.
ומסיבות.

בת — 12
התגיירה
ף* שהכרתי אותו, הוא היה עדיין חייל. אז לא יכול״
נו לבלות באופן מיוחד. זה טבעי שיצאתי בגיל 14
וחצי עם חייל.
כשנפגשתי עם אדי, חשבתי סתם לדבר איתו רבע־שעה
ולחזור הביתה.
נפגשנו ברחוב ליד ביתי. באתי ואמרתי לו שאיני

אחרי שחברו חזר, הוא אמד לאדי :״אתה מאמין לה
שהיא בת 15 וחצי?״
כל החברים שלו ידעו שאני בגיל זה, כשהתחלנו לצאת.
באותו ערב נסענו לפאב באוויה. מאוחר יותר אמרתי
לו בפירוש, שאני מוכרחה לחזור הביתה. הוא נתן בי
מבט מפחיד, ואמר :״תרימי כבר טלפון ותודיעי בבית
שאת מתעכבת.״ מרוב פחד הסכמתי.
הצחיק אותו שרציתי לחזור מוקדם, כמו ילדה קטנה.
הוא צחק עלי. בסוף הוא החזיר אותי הביתה.
הוא הציע שביום ראשון אסע אתו לנתניה, לאח שלו
שמוכר בגדים לבוטיקים. הסכמתי. היה לי זמן. זה היה
חופש גדול ,׳והוא די מצא־חן בעיני. ואחד־כך גמרתי.
עקב כך, עם החבר הקודם שלי.

רימה או תי ״

השופט

שזיכה 3?52

צ׳רנובילסקי, שישב בראש ביה״ד שבפניו התנהל המשפט.
יכולה לדבר אתו הרבה זמן, כי הודעתי לאמי, ולכן
עלי למהר.
היה אתו חבר שלו, שהלך וחזר. אז גם אמדתי לאדי
שאני בת 15 וחצי, ושיש לי חבר, שאני לא מעוניינת
לגמור אתו. הוא אמר לי שאין לו כוונות לצאת אתי,
וסתם נפגשנו.

גי ואדי היינו חברים כחמישה־שישה חודשים. במשך
התקופה הזו היו בינינו קשרים הדוקים. אהבתי אותו
מאוד, והוא הבטיח לי נישואין כל הזמן. קיימנו יחסים
מיניים, יצאנו שלוש פעמים בשבוע, כי למדתי. בחופש
הגדול יצאנו יותר.
היו ימים גם שברחתי מבי״ס, ונפגשתי אתו. באתי
אליו בתלבושת בי״ס.
בפגישה הראשונה שהיינו בים, הוא רימה אותי שפתח
אותי. בפגישה השנייה שלנו בים, הוא באמת פתח אותי,
וירד דם. כל התקופה שקיימנו יחסים, הוא לא נזהר. גמר
בפנים, ואמר לי רק ללכת לעשות שטיפות באמבטיה.
הוא ידע כל הזמן שאני קטנה. הוא ראה את המחברות
שלי. הייתי באה אליו הביתה בבקרים עם התיק ותלבושת
בי״ס. הלכתי אליו לפעמים, במקום לבי״ס, וההורים חשבו
שאני הולכת לבי״ס.
כשהתחלתי לצאת אתו, סיפרתי להורי שאני יוצאת
אתו, וסיפרתי עליו פרטים. הם שאלו בן כמה הוא.
הוא אמר לי שהוא בן .23 אח״כ הוא אמר לי שהוא בן ,25
ואח״ב הוא אמר לי שהוא בן .27 עד היום אני לא יודעת
בן כמה הוא.
אמרתי להורי שאני יוצאת עם בחור נחמד, ואני
אוהבת אותו. אמרתי שאני לא מקיימת אתו יחסים. אח״כ,
כשהתברר שאני בהריון, עשו לי בדיקות רפואיות. אבל
לפני שאמי ידעה שאני בהריון, הלכנו לרבנות ברמת־גן
ונרשמנו לנישואין.
כשחששתי שאני בהריון, הוא אמר לי :״אל תפחדי.
אנחנו נתחתן.״ הוא תיכנן את העתיד. אהבתי אותו מאוד.
חשבתי שהוא אוהב אותי, והאמנתי לו.

אמא שלי חשדה אחר הרישום כרבנות, באנו לבימ״ש וביקשנו
/היתר נישואין, כי אני קטינה, אבל הוא לא רצה

הפוסויט שזיצח כספי,היסניג1יח

של הנאשם, אדי אקירוב, שהצליח לזכות את לקוחו.
ללכת לישיבה של ביהמ״ש וקיבל היסטריקה, ורצה ללכת
לעו״ד שלו. מאז, אמא שלי חשדה בו שאינו רוצה
להתחתן אתי.
אחרי שנודע לאמא שלי שאני בהריון, היא סגרה אותי
בבית. הוא היה בא אלינו ואומר לי :״איך אפרנס אותך?
תעשי הפלה.״ אני סירבתי, כי רציתי את הילד, ורציתי
חיים משותפים אתו.
אמא שלי שמעה את כל השיחות האלה. היא עשתה
עצמה ישנה.
כל התקופה שיצאנו, היה הכל כל־כך טוב, ופיתאום
הוא נסוג.
נדהמתי, מה אני אעשה? אני בהריון, בת .16
וכך, הלכנו והיגשנו תלונה במישטרה, אני ואמי.
במישטרה התלוננתי שהוא בעל אותי, ושזנח אותי ב הריון,
לאחר שהציע לי נישואין.
כל התקופה שיצאנו, הוא היה אומה לי — את יכולה
להגיש נגדי תלונה למישטרה, על שאני מקיים יחסים
עם קטינה.
כשבוע לאחר שהגשתי את התלונה, הוא צילצל אלי
וביקש להיפגש איתי. אני אהבתי אותו, והסכמתי להיפגש
איתו. קבענו פגישה לאותו ערב, במקום שאני עושה
(המשך בעמוד )34

ו ר ״ 1דזו /ווגו

^יוו-יו ן

המיניות עם אחרים, הרי בפעם הזאת נדמה
לי שאהרוג קצת מהרגלי. וזאת מהסיבה
הפשוטה שאל חיי המין שלי בתקופת דויד
אבידן שלי, אני מתייחסת כאל פרק של
הומור. אז אם יהיה נדמה לכם שאני
גולשת קצת לתחום האירוטיקה והפורנו־גרפיה,
אל תקחו את זה ברצינות. קבלו

אותם כבר בהזדמנות אחרת, עם בעלה
הראשון.
* ש לי משום מה ההרגשה, ידידי היקרים
שליוויתם אותי בדרך הייסורים שלי
עד לכאן, שאני מאכזבת אותכם. אני
מספרת לכם כל הזמן סיפורי סבתא ואגדות

..אם אתם חושבים שח״־המין שלזו היו
רבי מיסתורין ומתת, ושזורים ]׳אונים
ואורגיות -אז כדאי לכם לקרוא...״
תווווקה מנו איזנות
ודחת וויטת

מאח --

ליד א בי דן
לילדים בעוד אתם תוהים, ושואלים את
עצמכם: מתי, לכל הרוחות, תתחיל הפוסטמה
לספר על חיי המין שלה?
ובכן, למרות העובדה שאין אני נוהגת
לדון ברבים על פרטי חיי האינטימיים,
ואין לי שום נטיות לחלול את חוויותי

את זה בקלות, כמו סאטירה או פארסה.
אני יודעת, לפי התגובות שאני מצליחה
לקלוט מפה ומשם, שרבים הם החושבים
שאם אושר לא ידעתי בתקופת נשואי
עם דויד אבידן, לפחות חיי המין שלי היו
סוערים׳ רבי מיסתורין ורווי־־מתח, ושזורים

ן ך* ך ו\ק -הכלה הצעירה, ב־כותונת
לילה מגרה,

ממתינה לאלוף נעוריה, כשכולה אפופה
תשוקות ויצרים ותאוות וכר וכר וכר,

תמצית הפרקים הקודמים
לילי סיגל, נצר אדמוני לאצולת ארץ־
ישראל העובדת, בת־עשירים מגזע רחו־בותי,
נופלת בתחנת הרכבת צפון, בתל־אביב,
במלכודת שטומן לה אשף הניסוח.
בדרך לחיפה הוא מסחרר את ראשה ׳וצובט
את עכוזה ולהפתעתה, שאינה יודעת גבול,
היא מגלה כי הטפיל אינו אלא האיש
שבגללו נכשלה בבחינות הבגרות שלה
בספרות, כיוון שלא למדה את שיריו בעל־פה.
נסערת ונרגשת היא מתפתה לבוא
לדירתו התל־אביבית, שם היא אינה עוצרת
כוח לעמוד בפני הקסם האינטלקטואלי
שלו ומתמסרת לו בחדווה. ההרפתקה המקרית
הופכת להתקשרות של קבע, כאשר
מסתבר כי המשורר לוחץ עליה טלפונית.
למרות שבחיפוש סודי שבת־הכפר התמימה
עורכת בדירתו של המשורר היא מגלה
כי למעשה הוא אינו אלא מרגל בשליחות
סודית מכוכב אבידנקו, היא אינה נרתעת
ונענית בהתלהבות להצעת הנשואין שלו.
החתונה היהודית המסורתית של הזוג, כדת
משה וישראל, עם רב, חופה וטבעת, מסתיימת
בהילולה רבתי במועדון מאנדי׳ס
ז״ל בתל־אביב, שס מופתעת הכלה הצעירה
לקבל יותר הצעות ניאוף מאשר קיבלה
במשך כל חייה. ליל הכלולות של בני
הזוג מסתיים במפח נפש, כאשר מסתבר
שמתנות הנשואין שקיבלו אינן עונות על
הציפיות שלהם. אבל זאת היתה רק ההתחלה.
את ההפתעות האמיתיות מגלה לילי
אבידן רק למחרת ליל הכלולות, בו לא
נאלצה לאבד את בתוליה, כיוון שהפסידה

שרב ב׳

המשורר ממלא בנאמנות את חובתו הגב־רית
כלפי אשתו, אבל מקפיד בהזדמנות

זו שלא להוליך אותה שולל, ולהודיע לה, כי למרות אהבתו אליה,

שאינה יודעת גבולות, יש בחייו נשים נוספות, שהיא חייבת
להשלים עם קיומן כחלק מהמערך הפועל למילוי מחודש של
המצברים של המשורר, המתרוקנים במהירות יוצאת מן הכלל.

רות, היא הפעולה שעושה המשורר כדי
לנתק מגע עם המציאות — המשתקפת
בדמות אשתו החוקית במיטה — בדי
שיוכל לצאת למרחב ולהתערבב בגורמים
אחרים. זה כמו טיל שכדי להמריא במסלול
סביב הארץ, חייב קודם לנתק את עצמו
מכוח המשימה של האדמה. האדמה, במקרה
זה כפי שאתם מבינים, הייתי אני.
ובכן, אבידן חיה מבצע את ההיתנתקות
בזה שהיה פשוט מוריד את מצב־רוחי
לאפס מעלות ועוזב את הקן המשפחתי
החמים שלנו, אבל לא לפני שהוא אומר
לי שהוא לא כל כך מת על זה שאני
מסתובבת בגפי ברחובות, או יושבת ב־כסית.
לפני
שאני מגיעה לצימוק שבעוגה
(בחיי, אבידן, שאין לי כוונות כשאני
משתמשת דווקא בביטוי זה) אני צריכה
לספר קצת על הרקע, על מה שהלך
מסביב. כל מה שהלך מסביב היה גדול,
מנופח, ואורגינאלי. למשל, כך היה דויד
מסביר לי את עצמו :״לילי מתוקה שלי,
לא שאני לא אוהב אותך, אלא שהפרטיות
שלי היא דבר חשוב. את צריכה להבין
שאת רק חלק קטן, קטנטן, קטנטנטן,
מהמערך הגדול שבי ובוודאי שאינך הגורם
החשוב במערך זה. ודאי גם שאינך האשד,
היחידה בחיי. אני אדם מלא וגדוש ואני
זקוק לנשים רבות ככל שאמצא. אין לי
ידידות או חברות. יש לי רק אירועים
קצרים, הדרושים לי לשם מילוי מחדש

של המצברים שלי, על מנת שאוכל ליצור
ולשמור על עלומי.״
או, כן, העלומים. זה היה אחד הדברים
המצחיקים שבאבידן, המשורר שהחליט
להכריע את הזיקנה. יום יום הייתי עדה
לפולחן שלם, שהיה מתחיל במיסדר של
ביקורת הגוף מכף רגל ועד ראש. ליד
המראה היה אבידן בוחן היטב את כל
הנקבוביות שבעור פניו ואילו באצבעותיו
היה מתופף בעדינות רבה על שרירי חזהו
המפורסם ועל ביטנו, המפורסמת קצת
פחות, כשכולו חדור פחד ואימה שמא
יגלה שם כמה קפלי שומן או ניצן של
כרם. מיך אחרי המיסדר היה מגיע תור
ההרצאה על חשיבותה של הרצינות שבש מירת
דיאטה, ועד כמה המזון הוא דבר
שלילי ומזיק לאדם, ושניתן בהחלט להתקיים
על גלולות של ויטמינים. לשם קופד
פרומים, היד, המשורר מוכן, באופן תיאורטי׳
להסכים שמזון בכמויות מיזעריות
אכן דרוש לאדם.
תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. ברגע
שהמשורר היה רואה צלחת ערוכה, גדושה
במזון מעורר חיך, הוא היה מסתער עליה
כאילו היתד, נקבה, ומחסלה במיצמוץ
שפתיים עד שלא נודע כי באה אל קירבו.
נכון שמיד אחרי האוכל היה שוקע
בדיכאון המחץ על בי הרס חודש של
דיאטה ונוקט במיוחד באמצעים משלשלים.
מכל זה אתם יכולים להוציא את המסקנה
(המשך בעמוד )34

המשורר בפעול ה: חושבים!
לאורכם ולרוחבם בניאופים עליזים ואורגיות
משיבות־נפש. ובכן, צר לי שאיאלץ
לקלקל לאלה את אשליותיהם. אבל שוב,
אני מרגישה שמרוב להיטות לשתף אותכם
בחוויותי המיניות, אני מקדימה מאוחר
למוקדם, מה שנוגד מאוד את האופי הייקי
שלי.
אז בואו נחזור לכלה הצעירה, ד,מתפכחת
מהזיות הכלולות שלה ומתייצבת מול
החיים האפורים והאכזריים. האגדה של
חיי בוהמה סוערים במחיצתו של המשורר
התנדפה מהר מאוד. מצאתי את עצמי
בתוך מערך מאורגן ומסודר בו הגבר הוא
השולט היחיד בכיפה ואילו האשד, היא
יצור שמותר לו לחשוף רק את תכונות
הצייתנות, המשמעת, והמסירות. מלבד
זאת מותר לה להיות גם יפה ומנומסת.
שביתות פה ושם, ומרידות קטנות מצד
האשד״ יכולות גם כן לבוא בחשבון בתנאים
מסויימים.
בעלי ואלופי טרח להסביר לי אחרי
החתונה מה שלא עשה לפניה: שכאשתו
חשוב ביותר שאגלה גמישות. למשל, שלא
יעלה בדעתי אפילו לצייץ כאשר הוא
מחליט לעזוב את הבית מבלי לומר שלום
ומבלי לציין את יעדו. פשוט, הייתי
חייבת לאפשר לו להמשיך בטכניקה של
״ 0117־ד\11״ ,לפי הגדרתו המנוסחת בתמציתיות
כה יעילה .״אם אני עולה למעלה,
לסטודיו שלי, או יוצא להתבודד
על חוף הים, אז זה בפשטות ענייני הבלבדי
ואת צריכה לעסוק בעיסוקיו ולא
להתערב,״ היה אבידן מורה לי דעת.
או, שלא תחשבו שהוא היה מנוכר כזה
וגועלי. להיפך. כל בוקר, למשל, כשהיינו
מתעוררים בסביבות הצהריים, הוא היה
די אדיב כדי לשאול אותי לשלומי ולהחליף
עימי מספר מילים אחדות ובלתי
מחייבות. בהזדמנות זאת היה עושה כמיטב
יכולתו כדי לחמם את האווירה, ליצור
מתח חשמלי בינינו ולעורר את סף המריבה.
וכל זאת כדי שאוכל להגיע בקלות
ובמהירות לשלב הראשון של הסיטואציה
המופלאה הנקראת ״התנתקות״.
פולחן העלומים

שרב ג?

המשורר יצא למסע
ההיוזנתקות שלו והשאיר
את כלתו כניצן בטרם פריחה,
בודדה עם מערומיה ועם תשוקותיה.

^ ני מצטערת שבמקום להתעסק
בענייני המיניים אני מוצאת את עצמי
מנסה להסביר לכם את יסודות הפילוסופיה
של המשורר הלאומי. אבל זה ׳,^11151
שבלעדיו לא יובן כל השאר.
ובכן ההתנתקות, שהיא ההיפך מהתחב־

שלב ד

הכלה מרגישה את עצמה ככלואה בתוך סורגים. חיי הנישואין
הופכים עליה למעמסה וחיי האהבה המרתקים, אין בהם עוד כדי
לפצות אותה על הסבל המוליד בה את הרצון המתמיד להימלט מן הסורגים האלה.

מותר לבענל
(המשך מעמוד )31
בייבי־סיטר אצל ילדים קטנים.
בערב הוא נכנס לדירה, בד. עשיתי
בייבי־סיטר, כמו חית־טרף .״מה עשית
ליד״ הוא אמר לי. הוא קילל אותי באנגלית.
הוא קרע ממני את השרשרת
בכוח. הוא הפך שם את הכורסאות יונתן
לי סטירות ועיקם לי את היד. ואמר איך
יכולתי לגשת למישטרה. הוא אמר שהוא
לא יתן לי לחיות עד גיל ,18 ויפוצץ
את הבית שלי, יפגע במכוניתו של אבי
על־ידי פיצוץ הגלגלים.
כשהיינו חברים, הוא נתן לי במתנה
בגדים. אותה שעה לבשתי את הבגדים
האלה. עכשיו הוא רצה אותם בחזרה. אבל
אני הייתי לבושה בהם ולא יכולתי להוריד
אותם. הוא התרגז עלי שהעזתי לגשת
למישטרה.
הייתי עם תיק שהוא נתן לי, והוא אמר
לי :״תני את התיק, ואתן אותו לזונה
אחרת.״ נתתי לו את התיק, ואמרתי ש אשלח
לו את הבגדים.
פחדתי שיזלזל בי

* בון שבפגישה הראשונה אמרתי
4לאדי שאני בת .17 חשבתי שאם ידע
את הגיל האמיתי שלי, יזלזל בי, ולכן
אמרתי יגיל יותר מבוגר. אני נראית
יותר מבוגרת, ולא חששתי להגיד שאני
בת .17
אבל חוץ מזה וחוץ מתחרות מלכת היופי,
הצהרתי תמיד על גילי האמיתי.
נכון שכאשר נרשמתי לתחרות, הייתי
בת 16 וחצי. למארגני התחרות אמרתי
שאני בת 17 וחצי. גם שקיימתי ראיון עם
גברת אבידן סיפרתי לה שאני בת 17
וחצי. ברור, אם כתבתי כך בטפסים,
הייתי צריכה גם לספר אותו דבר בראיון.
התחרות היתד, מגיל ,16 אבל יש תואר
אחד מגיל 16 עד ,17 ומ־ 17 ומעלה יש
הרבה תוארים. לתואר הנכסף הגדול לא
הייתי מגיעה אם הייתי מצהירה את גילי
האמיתי. הם לא בודקים את ההצהרות
של המועמדות, והרבה מועמדות כתבו
גילים לא נכונים. אבל אדי יתמיד ידע
שאני בת 15 וחצי.
ניגשתי למישטרה רק אחרי שהוא עזב
אותי. אחרת לא הייתי הולכת, כי אהבתי
אותו. אמא שלי פתחה לי את העיניים.
עד כאן, סיפורה של מלכת־היופי.

ח קי ר ה
עצמאית
** שלב זה, עלתה לדוכן העדים
^ כתבת ,,לאשה״ כרוריה אבי־דן,
שסיפרה כיצד פ;שה את המלכה
הקטינה :

אני הכתבת הראשית שיל שבועון לאש ה,
זה קרוב ל־ 15 שנה. חלק מתחרות היופי
הוא בטיפולי. אני נפגשת עם המועמדות
הסופיות לשיחת־היכריות, שתמצית ממנה
מתפרסמת בעיתון.
הראיונות לתחרות מלכת־היופי, באותה
שנה, נמשכו כחודש וחצי. אני עובדת לפי
קבוצות גילים, ואני ראיינתי גם את גילית
וייסמן.
עד שנת 72 היתה התחרות מוגבלת
לבנות 17 וחצי. זה תאם את תקנות־החברה
הבינלאומיות. בשנת 72 השתתפנו גם בתחרויות
לצעירות, ולכן הכנסנו גם בנות
.16 אולם מילכת־היופי של ישראל לא יכלה
להיות פחות מ־.17
אני מסבירה לכל מועמדת שיש לומר את
האמת. קרו בעבר מקרים שנערות ניסו
להוסיף לגילן.
אני לא מבקשת תעודת־זהות כי אנחנו
עושים בדיקה משלנו לגבי הנערה. אני
עורכת גם חקירה קטנה משלי, ויש לי
די ניסיון בעניינים אלו. אני מוכרחה לומר
שגילית וייסמן נראתה לי בת 17 וחצי.
האמנתי לה.
במשך שנים, טענו שבחורה בת פחות
מ־ 17 וחצי לא צריכה להשתתף בתחרות,
כי זה יכול פשוט להשפיע עליה לרעה
מבחינה נפשית. משום כך היתד, התחרות
סגורה לנערות בגיל זה. היות זקרו דברים
בשנים האחרונות, נוצרה ׳מגמה חדשה —
לאפשר גם לצעירות להשתתף.
אני עוסקת בעניינים אלו בשבועון לאשה
זה 15 שנה. אני מבינה בענייני נשים,
ויודעת על התפתחות הגש־גן,
עד כאן דבריה שיל בדוריל׳׳,אגידן.
אדי אקירוב, שסיחרר א ת׳ -ראשה
של הלוליטה היפהפייה. הוא י£צום
צעיר בן ,29 בעל הופעה נאה, שיגרתי

קונפקציה. בילדותו חי באנגליה, עלה
לארץ, סיים כאן תיכון בבית־הספר של
המיסיון ביפו, והחל לומד פסיכולוגיה
ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב.

״נד ה מ תי, כשנודע
שהיא ק טינ ה ״
ך* פי שברור היה לשני הצדדים, סבבה
^ האשמה העיקרית נגדו סביב ציר אחד :
האם ידע אדי כי ידידתו היא קטינה, כאשר
קיים איתה יחסי־מין, או לא?
משום כך -בעוד הוא מסכים, כללית, עם
תיאור הרומן שלהם כפי שסופר על־ידי
גילית וייסמן — הכחיש אדי בתוקף את
העובדה כי ידע שהיא קטינה.

סיפר אדי את גירסתו שלו על
הרומן עם מלכת היופי :

מעולם לא ידעתי את גילה האמיתי —
עד שהלכנו לרבנות להירשם לנישואין.
רק אז, כשהייתי צריך למסור את תאריך
הלידה שלה, שאלתי אותה מהו.
נדהמתי כשהיא מסרה לי את התאריך
המדוייק. עד אז לא תיארתי לי שהיא
בת פחות מ־ .17 בפגישה הראשונה שלנו
היא אמרה לי שהיא בת 17 וחצי —
וזה מה שידעתי.
מובן שידעתי שהיא תלמידת תיכון,
אבל לא ידעתי שהיא בחמישית או בשי־

שובה לה היתה יכולה להכניס את אדי
לביודסוהר — או להוציאו לחופשי.

ענו על רף השופטים, בפסק
הדין המרתק שלהם :

התביעה מייחסת לנאשם ביצוע שני מעשי
עבירה: האחד, שבעל את המתלוננת
בהיותה קטינה, למטה מבת .16 השני,
שהוא פועל יוצא מהראשון — כי מתוך
מגמה להניעה לחזור בה מתלונתה למיש־טרה,
או לסגת לפחות במהימנות עדותה
בהליך המישפטי בו היא עשוייה להעיד,
תקף אותה ואיים במעשי אלימות כלפיה...
משנאשם אדם בבעילת אשה שלא כחוק,
עפ״י פיסקה (ג׳) של סעיף ,)1( 152
״תהא זו הגנה מספקת בפני אשמה זאת
אם יוכח לביהמ״ש, שהיתה לנאשם סיבה
מספקת להאמין שד,אשד, היתד, בת 16
שנה או למעלה מז ה
מכאן, שהשאלה העומדת בפנינו היא,
האם אמנם הצליח הנאשם לשכנענו במידה
מספקת, שהאמין בעת המעשה כי
המתלוננת היא מעל לגיל ,16 וכי היה
יסוד אובייקטיבי וסובייקטיבי לאמונה זו...
בטרם נקבע מימצאנו לעניין הסוגיה
הנ״ל, הננו בוחרים, להתייחס תחילה לאישום
ה שני...
כדי להרשיע את הנאשם באישום זה,
עלינו להשתכנע כי אכן אמת בפי המתלוננת.
לאחר ששמענו את שני העדים
לאותו עניין, והתרשמנו מדבריהם, ברור

אמיתי ...על אותו ״תרגיל״ חזרה שוב
בנסיבות חמורות אף יותר, שישה חודשים
מאוחר יותר, לאחר שכבר נותקו יחסיה
עם הנאשם. היא ביקשה אז להציג את
מועמדותה לתחרות מלכת־היופי המאורגנת
ע״י שבועון לאשה. התחרות המרכזית
לזכייה בפרס הגדול פתוחה רק
לבנות 17 ומעלה. המתלוננת ברצותה
להתמודד על הפרס הגדול דווקא, הציגה
את עצמה בשאלון המועמדות, בעת שהוצגו
לה שאלות אישיות, כי היא בת .17
וחצי, וחזרה על מצג שווא זד, גם כ־שהתראיינה
ע״י העדה הגברת ברוריה
אבידן. שוב, כשכדאי היה לה, מוכנה
היתר, המתלוננת לעוות את גילה, ובלבד
שתוכל להשיג את שביקשה נפשה.
אולם, אפילו איננו מקבלים את דברי
המתלוננת ואמה — עדיין שומה עלינו
לבחון אם מתקיים התנאי המשחרר את
הנאשם מאחריות פלילית עקב בעילות
המתלוננת.
מהבחינה האובייקטיבית הוכח לבטח כי
היה יסוד להאמין ולהניח שהמתלוננת היא
מעל לגיל 16 ואף מעבר לגיל .17
המתלוננת עצמה הצהירה על כך בשתי
הזדמנויות :״אני נראית יותר מבוגרת,
ולא חששתי להגיד שאני בת .17 חשבתי
שהוא יאמין שאני בת .17״
גם העדה ברוריה אבידן אמרה, כי התרשמה,
בעת שראיינה את המתלוננת, כשזו
היתה בת 16 בלבד, כי מבחינה פיזית
נשיית, מבחינת התפתחותה הכללית, ניתן
היה לקבל את דבריה שהיא בת 17 וחצי.
אם נתייחס גם לאופן התנהגותה של
המתלוננת, בעת שהתקיימו היחסים בינה
לבין הנאשם — יציאותיה עד השעות ה קטנות
של הלילה למועדוני־לילה ולרחצה
לילית בים ועוד כיו״ב — הרי גם בהתנהגות
זו יש כדי ללמד על בגרות נשיית
מסויימת, שמכל מקום הנאשם יכול היה
להעריכה כך.

חדל ל קיי ם
אי תהיח סי -מין

סיוט

ממושך עבר על.אדי אקירוב, עד שזוכה מאשמת בעילת קטינה. התלונה
נגדו הוגשה רק עקב רצונה של אמה של הקטינה לנקום בו, כאשר
נדמה יהיה לה שהוא מסרב לשאת לאשה את בתה, שנכנסה להריון ממנו. השבוע, עם
סיום המישפט הממושך, הגיב התובע, בתשובה לשאלה :״לא נמליץ על עירעור, בגלל
שבית־המישפט האמין לנאשם. במצב זה, אין כבר מה לעשות.״ ואילו הנאשם
שיצא זכאי אמר, באנחת רווחה :״אין לי זמן להגיב. אני עסוק מאוד.״
שית. מלבד זה, בתיכון שבו היא למדד.
היו גילים שונים, באותן כיתות.
היחסים בינינו היו נפלאים. כשהיא נכנסה
להריון, הסכמתי מייד ללכת איתר,
לרבנות כדי להירשם לנישואין. אולם
נסוגותי מזה בגלל התנהגות אמה.
כשקבענו להיפגש בבית־המישפט, כדי
לקבל אישור לנישואין מתחת לגיל, היה
נדמה לאמה שאני מהסס, ואז היא הסתערה
עלי בגסות, בקללות ובאיומים.
כשראיתי את ההתנהגות הזאת, ראיתי
כבר שפה המשפחה הזאת תיכנס לי לנהל
לי את החיים, והחלטתי לא להתחתן.
התחלתי לקיים יחסי־מין עם גילית
וייסמן שלושה שבועות אחרי שהכרתי אותה.
אולם מיום שנודע לי, ברבנות, שהיא
קטינה — לא שכבתי איתה יותר.
אהבתי ורציתי להתחתן איתה. אבל ההתנהגות
של אמה הרתיעה אותי.
אשר לסיפור התקיפה שתקפתי אותה,
כשנפגשנו כשהיא עשתה בייבי־סיטינג —
זה הכל שקר. נפגשתי איתר, כדי לשוחח
איתה על ההריון שלה. נכון שהצעתי לה
לעשות הפלה. אבל לא חיכיתי אותה, ולא
איימתי עליה. אז עדיין רציתי להתחתן
איתר .,כל מה שניסיתי, זה להשפיע עליה
שתעשה גרידה. היא לא היתד, כבר ילדה.
היא בעצמה סיפרה לי שעשתה כבר
גרידה פעם,
עד כאן, סיפורו של אדי.

ברור שה מ תלוננת
שיקרה

* דע או לא ידע זו זאת השאלה ש-
עמדה בפני בית־הדין — שאלה שד,ת־

לנו כי המתלוננת שיקרה בפנינו בקשר
לאירועים שהתרחשו כביכול באותה
דירה.
לאור מסקנתנו זו, מן הדין לזכות את
הנאשם מן האישום השני.
הקדמנו והתייחסנו לאישום הנ״ל, מכיוון
שיש בקביעתנו הנ״ל ללמד על מידת
אמינותה של המתלוננת, ולסייע לנו
בבואנו לקבוע אם ניתן בכלל לסמוך על
דבריה בפנינו. לכך יש חשיבות ראשונית
במעלה, שכן עיקר טענתו של התובע
היא שהנאשם ידע גם ידע כי המתלוננת
היא קטינה, שאין לקיים עימה יחסי־מין,
ושהיא בת 15 וחצי. בכך מסתייע
התובע בעדותה של המתלוננת שיש בה,
אם היא מהימנה, לאשר ללא ספק גיר־סר,
זו. אם עדות זו מתקבלת ממילא, אין
כל ערך לאמירותיו של הנאשם, כי האמין
שהמתלוננת היא למעלה מגיל ,16 וכי
היא נראתה כבת גיל זה, ואף הציגה
את עצמה בהזדמנות מסויימת ככזו.

__ נערה
ה מ סוגל ת לשקר

ך) אחר שמיעת עדותה של המתלו־
/ננת והתרשמותנו מהופעתה בפנינו,
אנו קובעים כי אין לסמוך על דבריה,
וכי היא נערה המסוגלת והמוכנה להתאים
את האמת לצרכיה ...מכל מהלך עדותה,
בדבר היחסים שהתקיימו ביניהם מאז
פגישתם הראשונה ואילך, מגיעים אנו
לאותה מסקנה
במיפגש הראשון עם הנאשם וחבריו
הציגה את עצמה כבת ,17 כדי שלא
יזלזל בה אם תומר לו את גילה ה
ולס
לא די באמונה האובייקטיבית.
נשאלה עדיין. השאלה אם סובייקטיבית
האמין הנאשם בכנות כי זה גילה.
אנו מוצאים סימוכין לאמונה סובייקטיבית
כזו בכך שבהזדמנות הראשונה כשנודע
לנאשם, בעיקבות השיחה ברבנות,
כי המתלוננת היא בת 15 וחצי בלבד —
חדל מאותה עת לקיים איתיה יחסי־מין,
וצויין כי היה זה עדיין בשלב בו נמשכו
יחסי־האהבה הלבביים שבין השניים, ולא
היתד, כל סיבה אחרת להפסקת יחסי־ר,קירבה
— זולת אי־רצונו של הנאשם
להמשיך בהם עם קטינה...
קיימות שתי עובדות שבהחלט מעוררות,
במבט ראשון, ספק במהימנות דבריו של
הנאשם, באשר לאמונה שקיננה בו לעניין
גילה של המתלוננת, ובכלל באשר לכנות
דבריו
עובדה אחת היא כי בהודעותיו למיש־טרה,
בעיקבות התלונה, התכחש לקיום
יחסי־מין עם המתלוננת, ואף השמיע דברים
העומדים בסתירה לדבריו בעדותו
בפנינו. אולם הנאשם הביא הסבר מניח
את הדעת לכך, ואנו מקבלים את ההסבר
כי בתחילה קיבל עיצת עו״ד להתכחש
בהודעתו במישטרה לאי־יחסיו עם המת לוננת,
אולם משהעניין הגיע לשלב רציני,
והוא נועץ בבא־כוחו דהיום ומינהו
כפרקליטו במישפט, קיבל את עצתו ואמר
את האמת, ונשאר צמוד ל ה...
העובדה השנייה היא כי בתקופת קיום
היחסים נפגש הנאשם עם המתלוננת גם
בבית־ספרה, והיא גם ביקרה בדירתו בתלבושת
בי״ס, והוא ידע שהיא תלמידה.
קיימת בהחלט אפשרות כי תלמידת
בי״ס, אפילו בכיתה י״א, ובמיקרים מסויי־מים
אפילו בכיתה י׳ ,תהיה מעל לגיל
17 שנה. לפיכך, עצם העובדה כי ידע ש היא
תלמידה, אינה מלמדת בהכרח כי
ידע שהיא קטינה מבחינת הוראת החוק
הנידונה.
לסיכום ייאמר שהגם שאין לראות את
עדותו של הנאשם ככליל השלמות, והורגשה
בה מידה מסויימת של שחצנות...
עדיין רואים אנו לאפשר לקבל את גיר־סחו
בעניין־ הרלבנטי לענייננו — אמונתו
וידיעתו באשר לגיל המתלוננת —
כמהימנה/ .
אנו מוצאים איפוא כי התביעה לא
הוכיחה אף-לא אחד משני האישומים ש יוחסו
לנאשם; מאידך גיסא הצליח הנאשם
במידה הדרושה להוכיח את הגנתו
לעניין האישום הראשון.
אי לכך, אנו מזכים את הנאשם מכל
אשמה.

הייתי אשתו של דויד אבידן
נהנושך נזטנווד )33
שחיי הגסטרונומיים לצידו של אבידן לא
היו מעודדים במיוחד.
כדי למנוע מחלוקת בענייני סעודות,
קבע בעלי נוהג, לפיו נאסר על בעל
ואשתו לאכול בצוותא. וזאת משני טעמים:
א .דיאטה. ב .ארוחות משפחתיות
שנואות על המוזה.
הטכסיס הזה דווקא עבד יפה. אני יודעת
שבתקופה זו הורדתי אני ממישקלי כעשרה
קילוגרם. המשורר, לעומת זאת, דווקא
השמין למגינת ליבו. טוב, אתם לא יכולים
להאשים אותו. מה הוא אשם בכך
שדווקא ברחוב דיזנגוף, שם מצפות לו
תמיד המוזות כשהוא עורך את התיתנת־קות
ומגיח לחפש השראה, הקימו כל כך
הרבה סטיקייות?
משודר אירו סי
ף ככן, נדמה לי שרציתי לספר לכם
1על חיי המין של המשורר, לא?!
העניין הוא בזה שחיי המין של אבידן
היו דבר נפרד לגמרי מחיי הנישואין שלו,
כך שהרבה אינני יודעת על כך. אני
מתכוונת שמה שאני יודעת עליהם — בתקופה
שהייתי נשואה לו — הוא חלק
קטן כנראה מהם, כיוון שהמשורר ניהל, או
לפחות ניסה ליצור את הרושם שהוא מנהל,
חיי מין סוערים מחוץ למסגרת הנישואין.
לי יש הרגשה שבסך הכל, בכל התקופה
שהיינו נשואים היו לו רק איזה שלוש
ארבע הרמות צדדיות. יכול להיות שהיו
יותר, אבל ההרגשה שלי, בתור אשה, שזה
היה הכל.
אני רוצה להגיד שאגי מטבעי יצור
לגמרי לא בוגדני. כשאני נמצאת עם
מישהו אז פיזית ופסיכולוגית אינני מסוגלת
לבגידה. יד על הלב — כל זמן ש הייתי
נשואה לאבידן לא הייתי עם גברים
אחרים. משום כך, בכל פעם שדוד
היה מנסה לעשות עלי רושם שהוא מקיים
יחסים מיניים עם אחרות ושפעילותו המינית
מחוץ למיסגרת הנישואין היא עשירה
ופוריה, הייתי מבצעת אי-אלו ריקודים
אינדיאנים מסביבו, עם כל הטכסים
והפולחנים הכרוכים בכך.
אינני יודעת איך להסביר את זה בלי
ניתוחים פסיכולוגיים. אני לא הפסיכיאטר
שלו. אבל נדמה לי שבאיזה שהוא מקום
הוא הגזים קצת בענין הזה, בצורה שלא
היתה כל כך לטעמי. הנסיון ליצור לעצמו
תדמית של גבר ומשורר אירוטי היתה
אחד האלמנטים המרכזיים של חייו. אלמנט
אחר, חזק לא פחות, הוא אלמנט המוות.
יש לו לאיש הזה פחד נוראי ממוות. לעומת
זאת הוא טוען שהוא בעצם לא ימות
אף פעם. הוא ימשיך לחיות ולחיות ולחיות
עד בלי סוף. איך זה מסתדר עם החוקים
הביולוגיים? הוא כבר יסדר את זה.
בקיצור, האיש שלי עבד עלי חזק כדי
שאקבל אותו כגבר אירוטי ואלים, משהו
כזה מסיגנון הגברים של שנות ה־,30
ג׳יימס דין או איזה זיין אחר שחי בתקופה
ההיא, מישהו טוב, שזיין הרבה, כמו
קלארק גייבל, למשל.
קלארק גייבל זיין הרבה?

שיחות עם
מי קי־ מאת מו ל
ף•* צת כמאוחד גיליתי שרוב הדב־
1/רים שבעלי עושה הם במישור המיני.
זה התחיל עם המזכירה האוטומטית העונה
לטלפונים בשעה שהוא נעדר מהבית. אז
המזכירה הזאת יוצאת תמיד מתוך הנחה
שרק נקבות יפנו אל דויד אביה בטלפון.
משום כך היא מבקשת, באופן לגמרי אוטומטי,
מהפונים בטלפון להשאיר את מיספר
הטלפון שלהם, בצירוף הגיל, ועוד כל
מיני עובדות שנועדו לאוזן נקבית.
זה כשמדובר בשעות שהמשורר נעדר
מביתו. כשהוא היה נוכח, היו השיחות הטלפוניות
האלה הדבר המרגיז ביותר בחיי
הנישואין שלנו. תתארו לכם כלה
צעירה ותוססת, כמוני, החייבת להיות
עדודשמיעה לכל השיחות הטלפוניות ש בעלה
מנהל באריכות עם כל מיני נקבות
משומשות.

הנורא מכל היה שהשיחות היו מתחילות
בשעה די מוקדמת .״הלו, אפשר ל קבל
את דויד אבידן?״ היה מצייץ לי
איזה קול נשי בטלפון .״מי מדברת?״ הייתי
מעזה לשאול .״תגידי שמדברת מיקי
מאתמול,״ היתד, התשובה. הייתי הולכת
אל המשורר ומספרת לו שמיקי-מאתמול
מבקשת אותו.
״מי זאת מיקי?״ רצה המשורר לדעת
דווקא ממני. בתנועת ביטול היה נוטל
את השפורפרת ואחר־כך משוחח עימד, בהתלהבות
גוברת והולכת קרוב לשעה,
כשאני מקפידה להסתובב על קצות האצבעות
על מנת שלא להפריע לשיחת הנאהבים.
לא מתוך התחשבות עשיתי זאת,
אלא פשוט כדי לוודא שלא אקבל את הטלפון
בראש.
השיחות היו נעשות בדיסקרטיות רבה
ומה שהיה מגיע לאוזני היה משהו כזה:
״כן, בסדר ...בפינה ...טוב, אז בשמונה...
כן, אפשר, יש לי עוד דירה כאן למעלה...
לא, פה זאת דירת הנשואץ שלי.״
אתם לא מתפלאים אם מהאזנה לשיחות
כאלה מקבלים פריחות? ובלי הגזמה, שיחות
מסוג זה היו לחם חוקי לפחות עשר
פעמים ביום.
מיותר לציין שפנקס הכתובות והטלפונים
שהיה מונח תמיד, מוכן לשימוש, על
השולחן, היה גדוש בכתובות של בנות
המין היפה לרוב: המון אילנות, ודליות,
ורינות, שהיו נערמות שם בערימות גדולות
מדי יום. אני לא יודעת מה רצה
המשורר להוכיח בזה, ואם רצה להוכיח
לי או לעצמו. אבל הרי לעצמו ולי יכול
היה להוכיח זאת בדרכים אחרות.
מאחר ובעלי היה מבוגר ממני ב־15
שנים הנחתי לו תחילה לנפשו בענינים
אלה. אגב, ענין הגיל היה דבר חשוב
מאוד בחיינו המשותפים. המשורר היה
טורח להחדיר לתודעתי בקביעות את העובדה
שבחורה שעברה את גיל ה־20
פוסעת בטוחות לעבר ד,קמילה. קשה ל הגיד
שזה בדיוק מה שכלה צעירה ומליאת
תשוקה משתוקקת לשמוע. הוא ניסה
להוכיח לי מכל הכיוונים והזוויות שעל
אף העובדה שבאופן כרונולוגי מספר שנותיו
גדול משלי, הרי הוא נראה צעיר
ממני בהרבה, ודומה בכל לגימנזיסט שלעולם
לא יזדקן.
למרות זאת רצה אבידן תמיד שאשאר
צעירה. הוא אהב אותי כשהייתי לובשת
ביקיני לוליטאי כזה ונדמה לי שמה שמשך
אותו ביותר בי, היתר. העובדה שהגוף
שלי היה צעיר. אולי מפגי שכל הבחורות
שהיה קשור אליהן קודם, או מחוץ ל-
מיסגרת הנישואין, היו כבדות ואמהיות
כאלה. בנושא זה קשה לי לקבוע שאבידן
בררן במיוחד.

__ איש
עלא כייפ א ק
^ ני מאמינה, וזאת אני אומרת ל־שימושם
של חוקרי הספרות בעתיד,
שיעסקו בחקר השירה העברית, שלדויד
אביה יש צורך חיוני להוכיח שהוא חופשי
ומשוחרר. אבל אני אינני מאמינה שהוא
משוחרר. גם לא ביחסים אינטימיים.
במשך תקופה ארוכה הוא ניסה לרמוז
לי כל מיני רמזים מהסוג :״אם את נגד
אורגיות אז את פרובינציאלית, בלתי-
משוחררת ושמרנית.״ אני חושבת על עצמי
שאני אומרת ועושה כל מה שעולה על
דעתי וכל מה שאני רוצה בו. נכון שאני
שמרנית, אבל זה מתוך בחירה, כי השמרנות
שלי היא חלק מהשיחרור שלי.
בסיכום, אם אפשר לסכם את הפרק הזה
בחיינו המשותפים, אז בסך הכל אני חושבת
שהוא היה דווקא עלא כייפאק. אדם
שחי את החיים שלו. אגואיסט מושלם. ל גבי
הוא היווה במידה מסויימת תגלית
בנושא מין מהו. כשאת חיה שנתיים באווירה
מינית מתמדת אז כל ההרגל שלך
הופך למיני.
קשה לי להגיד שהיו לי טענות אליו
בתור בעל. אם לנסח זאת בדרכו שלו,
אז אני יכולה בהחלט לומר שהוא מילא
את חובתו בתור בעל נורמלי. אבל בשום
אופן אי אפשר לשייך אותו לקטיגוריה
של משהו אשפי. הנסיון שלי עכשיו בתחום
הזה, אני יכולה להעיד בכל הענווה,
הוא הרבה יותר חיובי.
ההמשך בשבוע הבא.

תשבץ

הוווצ 0הוה

מאוזן :

<864

מאונך :

)1מקום בצפון הארץ )7 .יום מנוחה.
)10 צאן ובקר )11 .שר כל הקיץ כאשר
הנמלה עבדה )13 .עיר בטקסס )14 .עולם.
)15 עיר במרכז הארץ )17 .אחת האמהות.
)18 בחור )19 .בגידה 20 .־א׳) סיר גדול.
)22 כלי חקלאי )23 .מין צמח הגדל על
חרבות )24 .גנרל דרום ויאטנמי )25 .סוג
של כישוף )26 .אין כזד, בלי אש )28 .שערה
בזקן )29 .עיר נפט רוסית )30 .שוק)32 .
שלמה המלך טען שהוא הבל )33 .מה שהיה
לנבות היזרעאלי )36 .רשע )39 .מנגינה.
)40 קיבוץ ליד חיפה )41 .דמות מ״ברא-
שית״ )42 .רעל )43 .מונרך )45 .עוף בית.
)46 פטפוט, דברי שטות )48 .מטבע יפני.
)49 איבר פנימי )50 .כלי נשק קדום)51 .
מדינה אפריקאית )52 .אמתחת )53 .בעל
חי שפרוותו יקרה )54 .שאינו כשר)55 .
מאכל מדברי, על פי ספר ״שמות״)56 .
ספר )57 .רענן )58 .נהגה להתרחץ על
הגג )60 .במאי ישראלי (ריצ׳ארד השלישי)
)63 .כתם )64 .ממשל משלים צרפתי.

)1סוד )2 .מבני נוח )3 .מיפלצת שהר קולס
הרגה )4 .חסר כבוד, בזוי )5 .תשלום
לרשות בגין עברה )6 .תו נגינה )7 .בגד
חגיגי )8 .לחם )9 .זחל )11 .עיר שתושביה
טפשים )12 .ענף חקלאי מפותח בארץ.
)14 הרוג בקרב )16 .חקר היסודות ד,כימים
שבקרום כדור הארץ )17 .חמסין )18 .אותו
מטילה אניד, בנמל )19 .הוא לפעמים מוצא
את מינו )20 .אביו של קרל הגדול,)21 .
קולב )22 .מוזר )24 .איש גבוה ורזה)26 .
החלק הפגיע בגופו של אכילס )27 .חלק
נקבי בצמח )28 .שאינו יקר )30 .מתחרהו
של שמאי בסנהדרין )31 .בהן גרו בני
התקופה הפרי־היסטורית )34 .סוג של
שרוול )35 .פוך )37 .אישון )38 .עיר אגדית
בה אין שליטה למלאך המוות )44 .שר
עסוק בממשלה )45 .מין עץ )46 .מילת
תנאי )47 .עיר בהולנד )49 .שאינו נחוץ.
)50 סוג של מאכל בשר מזרחי )51 .כליון,
איבוד, או אוצר הממשלה )52 .בעל הי
הקרוב לאדם )53 .ממנה נוצרה חוה)59 .
חוזר )60 .מילת שאלה )61 .״יצאנו ...
חיוור היה הלילה״ )62 .נחל בצפון הארץ.

חשבץ 64

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם #ימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

1רוים נ
1בייס׳יריי
עיי

פרסום פלד

עד מה את חו שבתכשאתמצחצחת
את שיניך*
האם את חושבת על נשיקות? קרוב לודאי שלא.
ובכל זאת. ברגעים הקרובים, הקרובים באמת
אח מקפירה ורוצה הרגשה רעננה בפיך ושירים יפות
למשך, להרגשחך הרעננה ולבריאות שירך
.1055
״צרנ 1אח משחת השיניים המהפכנית

55ו א הינה משחח שידם שקופה כחולה
טעמה מוטה והיא מיוצרת ממיטב המרכיבים
הרפואיים.
1£א * 15$תעניק לך נשימה רעננה ושירים בריאות.
55 וא
כשחצחצחי שיניך בפעם הכאה -חשבי על

צצוא משחתה שיניי םהש קו פ ה ־
ה כ חו להמעתה, ל ה שיג בכל הארץ!

א מחתן

ואש־הממשדה
מוזתנת

סגן ואש־הממשלה
מחתן

סגן ואש־הוויו
מחתן

צנו אבא
הפו

יפתח ושושנה רצו דוו קאח תונ ה
עה, משהו מ שפחתי וק טן — אבל
של יפתח ה סביר שזה לא הולך.
לי טי ק ה מחייבת, ולא ת הי ה ברירה
לעשות הו־הא גדול.
ואכן, י הי ה זה הו־ ה א גדול מאוד,
ט קס־ני שו אי ה ם של בנו של סגן ראש-
הממ שלה יגאל אלון, שייערך, בעוד
כשלושה חודשים, בחווילת־ה שרד המפו ארת
של אלון מול הכותל.
יפתח אלון, שזכה ל הי קרא כך על-
שם ח טיב ת הפל מ״חהמ הולל ת, היה
קצין צנחנים בסדיר, ולומד היו ם גרפי ק
ה בלונדון, המיועדת שלו, שישנה
בורנשטיין־ברק, היא בת למ שפחה
מרובת־ילדים, אבל לא מ ה סוג שאתם
חושבים: אבי ה הוא פקיד במישרד הביט
חון, והמ שפחה מתגוררת בצהלה, והעלמה
עצמה עובדת כדיילת באל-על.

ל א מתגרשים ארנון הנשיא הנבחר, פרופסור אפריים
קציר עוד לא נכנס לתפקידו, וכבר
גילה מה פירושן של התחייבויות חב״
רתיות במיקצוע החדש.
בימים אלה הוא הסתכל סביבו, וגילה
שכל צמרת השילטון מחתנת את
בניה (ראה שמאלה) .בלית״ברירה, וכדי
$שלא להיות יוצא-דופן כבר מההתחלה,
החליט כבוד הנשיא שגם הוא צריך
ן לחתן מישהו. היחידה שהיתה פנוייה בסביבה
למטרה זו היתה בתו עירית.
וכך, בעוד כשבועיים, הוא ילווה אותה

₪לחופה, במה שהוגדר רישמית כ״טקס
ן מישפחתי צנוע.״
לצידה של עירית מתחת לחופה יעמוד
ארנון כספי 21 בנו של שמעון
כספי המנוח׳ שהיה מחלוצי ההגנה
ומפעילי תנועת מכבי העולמית.
גם ארנון וגם עירית משרתים בינתיים
בסדיר, אבל זה יעבור.

אחרי הא שה.
הלכו העסקים

אם אתם עוברים במקרה ביוהנסבורג,
אל תתפלאו אם תי ת קלו באחתהמ סעדות
שם בפרצוף מוכר לכ ם מ איז ה
מקו ם. תחשבו, תחשבו, ופ תאו ם תיזכרו
שזה לא אחר מאשר אי ש־העסקים ה עשיר
סם אבצרי — אחת הדמויו ת
הנוצצות בעולם הביזנס הישראלי ב שנים
ה א חרונו ת.
גן, אבנרי איננו עוד כיו ם אי ש־עסקים
עשיר. הוא מסתפק בלהיות בעל־מסעדה
בעיר־מולדתו.
אבנרי גילה א ת ישראל לפני כמ ה
שנים, לאחר שהשאיר בדרום־אפריקח א ת
אשתו, בתו של מיליונר מ קו מי, והצא צאים.
הוא
נכנס בארץ לעיסקי־העור, בשותפות
עם אלמנת מי 5חמה בלונדית
ויפהפייה. ובין לבין הוא גם התגרש
מאשתו.
אלא שעסקי־העור צלעו ב מיקצת,
ואחר גם יו תר מאשר ב מי קצת, וסם נא לץ
לסג תבמ הירו ת מעולם הביזנס,
ומהבלונדית, ולחזור, פ חו ת או יותר
שלם, לדרום־ אפריקה.
שם הו א גילה כי אשתו־לשעבר נשוהוא

כבר לאחר, אז בלית־ברירה
ה לן ופתח מסעדה.
יותר טוב מכלום.
נעמי מובן שבראש חתונות השבוע עמדו
נישואיה של נעמי רחבי, נכדתה של

גולדה מאיר.

כדי לעדכן אתכם בענף המשפחתי :

נעמי היא הבת של שרה וזבריה רחבי.

זכריה רחבי הוא זכריה רחבי, קיבוצניק
תימני מרביבים העובד במשק כגנן. אש תו
שרה עובדת כמורה לאנגלית במוסד
החינוכי — והיא זו שאשמה בייחוס,
בהיותה לא אחרת מאשר בתה של גולדה.

נעמי 21 שסיימה לאחרונה את צה״ל,
היא בתם הבכורה של בני הזוג רחבי —
ותוצאה מקסימה של שילוב בין תימני
לווזווזית. בבחרותה היא התחנכה במוסד
החינוכי בקיבוץ גבעת־ברנר, וניהלה בזמנו
רומן עם אחד מבניהם של זוג הסופרים
אלכסנדר ויונית סנד.
זה אשר לכלה. החתן, אלי צוקר, הוא
סתם קיבוצניק צעיר, ואין לו שום ראש
ממשלה במשפחה.

כשסיפרתי לכם, לפני כחודשיים, כי
רחל גור ובעלה יורם עומדים להתגרש
(הפתייל הארוך, העולם הזה )1858
עדיין לא ידעתי כמובן מה יהיה
פסק־הדין במישפטה של רחל.
פסק-הדין ניתן שבועיים לאחר-מכן.
רחל קיבלה אלף ל״י קנס ומאסר על-
תנאי לשנה, והיהלומן בצלאל דייגי
קיבל 50 אלף ל״י קנס ומאסר-בפועל
של חודש וחצי.
בזאת הסתיימה הפרשה שהחלה לפני
ארבע שנים, כשרחל, אז מזכירתו של
דייגי, נתפסה בנמל־התעופה של ניו-
יורק עם יהלומים לא מוצהרים בשווי
חצי מיליון ל״י. לפי התוכנית היה ה בוס
שלה צריך להגיע לארצות״הברית
בעקבותיה.
אז אחרי כל הצרות האלה, אני יכולה
לבשר לכם לפחות נחמה אחת: רחל
ובעלה ל א עומדים להתגרש.
מאז נישאה רחל ליורם — שחיה אז
גרוש ואב לילד, ולא כפי שסיפרתי לכם,
שהיא זו שהיתה גרושה ואם לילד —
״לא עלה אף על דל מחשבתם״ להתגרש,
כפי שהצהירו השניים בצוותא.
לרחל ויורם יש גם ביטחון בעתיד :
״ככל הנראה יתמידו נישואין אלה לאורך
ימים, על אפם וחמתם של הרכלמיניהם,״
ומחרחרי-המריבות לנים אמרו.

כמוני שמחה. אחרי כל שעבר עליה.

חדווה ודויד
בעולמנו המטורף, כבר לא נשמעים
יותר סיפורים כאלה, אבל הנד, מתברר
שעוד נשאר אחד לפליטה:
ההורים — ידידים מזה שנים. ילדיהם
— חברים מילדות, שהיו בתחילה רק
חברים טובים, ואחר־כך פיתחו אהבת־נעורים,
שהמשיכה לדלוק עד עצם היום
הזה.
הילדים הם חדווה ודויד — מה יש כאן
לצחוק, אלה באמת השמות שלהם. דויד,
בלונדי וכחול-עיניים, הוא בנו של ג׳לן י
פרגר, סגן ראש עיריית אילת וקונסול״
הכבוד של שוודיה בישראל, וחדווה, בלוג־דית
וכחולת-עיניים, היא חדווה ויטכין
( ,)20 שאביה ואבי החתן הם חברים ותיקים.
בימים
אלה סיימה חדווה את צד,״ל׳
ובעוד שבועיים תעמוד עם דויד (,)22
המשרת בקבע בחיל־הים, תחת חופה באשקלון,
עיר־מגוריה.

משבר אצל הקוטלרים
זה זמן קצר לאחר שהכירו זוג ידידים

חדשים _ אריה זקס וגבי אלדור.
.**,יימי• ה ס ליי טרבט לו ם, ו ה סו ט ל רי ם

חזרו איש לזרועות רעותו, ככתוב.
אני מקווה שגם הפעם.
אח, זוגות, כמו שאמר אפדייק.

אבל אף אהד לא מחזיק את זה נגדו.

חתול שחור עובר בימים אלה בין עודד
קוטלר ואשתו ליאורה, ומאפיל על
חיי־הנישואין שלהם.
חתול! נמר ולא חתול. היחסים שם
מתוחים מאוד, ובני״הזוג שומרים, זה
שבועות מיספר, על מרחק ביטחון, מה
שיותר גדול.
המשבר אירע זמן קצר לאחר שהקוט-
לרים הכירו זוג ידידים חדשים, גדליה
ורחל בסר — שהיתח לפני נישואיה

רחל דובסון.

עד כמה שאני מבינה, האצבע שעל
הקיר מצביעה הפעם לכיוון ליאורה.
מה שרק מוכיח כי ההיסטוריה חוזרת.
גם לפני שנים מיספר אירע משבר
בחיי הנישואין של הקוטלרים. אז היה

ליאורה —

— ועודד

הפסיכולוג ד־ ר דויד הדי מסביר את המנגנון ההופך אשה לרווקה נצחית
כהמשף דכריו, מגלה גכתכה זו ד״ר דויד דודי את התהליכים
והנזקים הנפשיים הגורמים לילדה ליהפף, עם בגרותה, לרווקה נצחית.
ואת התרגילים המסוככים שמפעילה רווקה כזו, תת־הכרתית, על־מנת
להישאר ברווקותה, ולהימלט מהצורף להתקשר עם מישהו אהוב.

כעזרת סיפורן של שתי רווקות שבאו אליו לטיפול, מדגים הפסיכולוג
מרמת־השרון את הטרגדיה שיכולה רווקה בזו לגרום — לאוהבים
אותה, אף בראש וראשונה לעצמה.
רשות הדיבור לד ״ר רודי.

בות 30 או 40 אחוז — של גברים שהיא
עזבה אותם. היה זה כמובן כשהיא הת־חילה
להרגיש שהם דורשים ממנה אקסלו-
סיביות, רוצים להעמיק את הקשר, ואינם
מסכימים לשותפים י׳אחרים וכדומה•

ף• אשר גירינו זאת, היתד. זו בשבילה
הפתעה לא רגילה, והיא נתנה אינסוף
הסברים — הגיוניים לדעתה — למה איר־עו
הדברים כפי שאירעו. יחד עם זאת,
השגנו בשנה הראשונה לטיפולה תוצאה
ראשונה: היא לא התקשרה יותר עם גב־

תר, בעלת אישיות נעימה, אבל מופנמת,
והעיקר — אינה מסוגלת להוציא מילה
בנוכחות גבר. עם חברותיה — היא מפטפטת
בלי סוף. מופיע גבר בסביבה —
נגמר. היא מקבלת שיתוק.
היא הגיעה לטיפול כשהיא מסבירה שאינה
מסוגלת ליצור קשר עם גברים,
למרות שהיא רוצה בהם. היא גם היתד.
בתולה, כשהגיעה לטיפול למרות גילה.
האבחנה הראשונית היתד, בעייה אדיפא-
לית: קשר עמוק מאד לאב — שהפך אותה
למשותקת בנוכחות גבר: כל גבר
אסור, כפי שאבא אסור. נסיגה מהתבטאות
מינית ויסוד הומוסכסואלי ניסתר
גבוה מאד. בעצם, היא היתח צריכה להפוך
ללסבית, ואז הכל היה מותר.
כך מכל מקום נראה לי הדבר ממבט
ראשון. הסימפטומים החיצוניים עזרו לאבחנה
זו. תוך כדי טיפול והבנה, ובעקבות
הקשרים העמוקים שנוצרו איתי, ד
שאיפשרו לה להגיב לציפיותי, כלומר לראות
עצמה כאשד — ,היא נפתחה לאט.
הפסיקה להיות בתולה, התחילו להיווצר
קשרים ראשונים עם גברים, היא פיתחה
ציפיות מיניות גבוהות מבן־הזוג. עתה,
היתה מסוגלת ליצור קשרים, לדבר. תור
של מחזרים השתרך אחריה.
אך למרות זאת, למרות נסיון במשך
שנה שלימה, עם חמישה או שישה גברים
— היא לא יצרה עם אף אחד מהם קשרים
מספיק עמוקים. למרות שמחציתם
הציעו לה נישואין, היא סירבה.

ף י< נסיוני בפסיבותרפייה — ואני
ב. חושב שזה נבון לגבי נסיונו של בל
פסיכולוג עובד — אני נתקל בנשים שעליהן
אני יכול לומר מייד שהן מועמדות
בטוחות ללגיון הזרות:
הן אינן יוצרות קשרים עם גברים —
למרות שאין מזן שום פגם מיוחד: לא
נטיות הומוסכסואליות גבוהות, לא בעיות
זהות מודגשות.
הן כמובן טוענות שהן מתות להתחתן
— אך אפשר בקלות להבחין עד כמה הן
התאמצו תמיד להישאר רווקות.
לספר על מקרים כאלה אפשר בלי סוף.
הן באות לטיפול מפני שהן מכירות בכך
שעליהן למצוא דרך לנישואין, כדי לא
להישאר בודדות בגיל הזיקנה וכדומה.
לרוב אלה נשים בעלות מיקצוע, העובדות
ומתפרנסות, לעיתים בצורה שלא היתה
מביישת שום גבר.
אספר על שתי דוגמאות :
אחת היא בת למשפחה מרובת־ילדים.
בת קטנה במקרה זה, לא בכורה. אמה
היתד, חולנית מאד, ולאחר לידתה חלתה
קשה, ומעולם לא נרפאה. הילדה חונכה
וגודלה למעשה על־ידי אחיותיה, שאף הן
לא היו מבוגרות בהרבה ממנה. כלומר הטיפול
בתינוקת לא היה כל־כך נאמן. ה־אמא
נותרה בחיים עוד כמה שנים, כל
הזמן חולה, חולה, רוב הזמן במיטה, ואחר
נפטרה.
כיום, אותה בת קטנה עובדת כמזכירה
באחד ממשרדי הממשלה. עבודה די עצמאית.
בדירוג עובדי המדינה היא משתכרת
טוב מאד. היא מאד אחראית, מאד מסורה,
עובדת במישרד למעלה מ־ 15 שנה, והתקדמה
במיקצועה עד קצה גבול האפשרות.
נוסף לכל אלה — היא גם אשה יפה
ומושכת מאד. אין לה שום בעיות מבחי נה
מינית, ותמיד היו לה חברים.
ך* יא באה אלי עם הסיפור הרגיל :
1 1אף פעם לא קרה שחבר היה מוכן
להתחתן איתה.
בהמשך הטיפול בה התגלה שאף פעם
לא היה לה חבר אחד ויחיד. תמיד —
לפחות שניים בבת־אחת. לפעמים, גם יותר.
היתד, זו כמובן הסיטואציה הקלאסית של
ביטוי לחרדת עזיבה גבוהה. התגובה הספונטאנית
נגד חרדת עזיבה — הוא פיצול
האובייקטים, וזה בדיוק מה שהגברת
עשתה: היא לא שמה את כל הביצים
בסל אחד. דהיינו: אם יש לה יותר מחבר
אחד — הרי עזיבתו של אחד מהם, לא
תזעזע אותה כל־כך.
אלא שצורת התגוננות זו לא
איפשרה לה התרכזות רגשית ותחושתית
באובייקט אחד. התוצאה: הרגשות מפוזרים,
הציפיות יורדות — ופחד העזיבה
הופך למינימאלי.
זוהי אחת מצורות־הריפוי העצמיות ה־אינסטנקטיביות
שאנשים נוקטים נגד פחד
העזיבה. ואז, מופיעה אצלנו במכון אשה
כזו — נחמדה, מושכת, חכמה, מבוגרת ד
מסודרת מבחינה כלכלית — ומבקשת טיפול
מפני שהיא לא יודעת למה אף פעם,
במשך 20 השנה האחרונות, לא ביקש אף
גבר את ידה.
על שאלתי :״ואת הרגשת לפעמים צורך?״
ענתה :״לעיתים קרובות רציתי
להתחתן עם מישהו, אבל הוא לא ביקש.״
בנקודה זו מתחיל הזיוף. כאן חוסר האוטנטיות.
היא כמובן לא ידעה זאת —
אבל היא זו שדאגה לכך שיהיה זה בלתי־אפשרי
להתחתן איתה;
ואכן, כשהתחלנו בבדיקה מדוקדקת של
העבר שלה, גילינו אחוז גבוה — בסבי

שלא
להתחתן איתו: הוא היה מעניין ונחמד,
היה לה טוב איתו מבחינה מינית
וחברתית, הוא התייחס אליה בעדינות לא
רגילה, עם המון־המון אהבה. בקיצור, הכל.
שבוע לאחר שהסכימה להתחתן איתו
— אירעה הטרגדיה: היא התאהבה, בצורה
עיוורת, בגבר בן .65 ולפני שהתייעצה
עם הפסיכולוג שלה — היא הלכה וסיפרה
לחתן המיועד על אהבתה החדשה. לפני
שהצלחנו להתערב — ירדה כמובן הצעת-
הנישואין מעל הפרק.
הכל חזר לקדמותו, והפאציינטית שלנו

סיפורים היו הרגילים — לא מתי
1אימים, לא מספיק אינטליגנטים, לא
יכולה לשאת הריח של אחד, למרות שהוא

בעצם, היא וזיתה
צריכה רהפוו
ללסבית, ואז הכל
היה 91 ותר.

לאחר שנה שר טיפול! ,וצרו קשרים
רים שהיתר. לגביהם אפשרות פוטנציאלית
לריכוז הקשר איתם. הגברים היחידים שעימם
היא התחילה ליצור קשר, בתום
שנת הטיפול הראשונה, היו נשואים. כלומר:
גברים שמצבם החברתי והמיבנה הפסיכולוגי
שלהם פוסל אותם לקשר מעמיק
ומשמעותי.
מה שהישגנו אם כן: היא הכירה מד.
הבעייה — ומייד הקימה עוד חומה מסביבה.
עכשיו, תוכל תמיד לטעון בביטחון
שהיא רוצה להתחתן — אבל לא בא לה.
אני זוכר שבאמצע הטיפול, למרות
הכל, הופיע בחייה גבר שהתחיל ללחוץ
עליה, והיא הרגישה שאין לד. שום סיבה

חזרה והיתד. שוב מאושרת עם עצמה.
לגבי סוג זה של נשים, הניסיון היחיד
שיש בו איזו שהיא תקווה, היא המשפחה
המורכבת• .

ך* וגמה שנייה היא אשה. כיום היא
י בת ,30 המלמדת באוניברסיטה כמרצה
מן המניין. יפה, אינטליגנטית ביו*)
משפחה מורכבת היא קבוצת מטופלים
בריפוי־קבוצתי המורכבת מגברים ונשים
-שהיחסים ביניהם מתנהלים לסירוגין
כל ערב עם בן־זוג אחר. היחסים כוללים
גם יחסי־מין, אך לא רק יחסי־מין.

חכם. השני, הריח שלו בסדר, אבל הוא
טיפש גמור וכן הלאה.
ואז, למרות שחשבתי שהטיפול הולך
מצויץ, התחלתי להבין שיש כאן משהו
עמוק יותר, ניסתר יותר ומסוכן יותר,
מתסביך האדיפוס שלה.
ערכנו בדיקה — והתברר שאימה היא
חולת־רוח. למרות שאף־פעם לא היתד,
מאושפזת, היא סכיזופרנית שאיננה מסוגלת
להתייחס כלל לילדיה. משלושת האחים
של הפציינטית, אחד היה מאושפז.
שני חי בבדידות טוטאלית: משרת בצבא
קבע׳ אף פעם לא היתה לו חברה, אף
פעם לא היו לו קשרים עם אשה. יש לו
מעט מאד קשרים ידידותיים. הוא טוב
מאד במיקצוע שלו, אבל חי בבדידות
מזעזעת, עוד הרבה יותר ממנה.
רק אח אחד הצליח להתחתן, אבל לפני
כן היה שנים רבות ימאי — עובדה המצביעה
על בריחה מקשרים.
לאחר שהיכרתי את אמה, הוברר לי ש-
אשד, זו לא היתה יכולה להבטיח חופש
מחרדת־העזיבה לאף אחד מילדיה. כל
הילדים סבלו מזה קשה. הפאציינטית שלי
עוד יצאה יחסית לא רע.
הוברר לי שבעייתה האמיתית היתה:
חוסר־אמונה עמוק ביותר שאובייקט קרוב
איננו מאכזב. בעייה זו, פלוס תסביך אדיפוס׳
פלוס.העובדה שנולדה כבת ראשונה
— הפכו אותה לבלתי־מאמינה לחלוטין

ביכולתה להיות נאהבת.
היום, לאחר שגילינו כל זאת, היא
נמצאת בשנה שנייה של טיפול במשפחה
מורכבת, ואני מלא תקוות ביחס לעתידה.

** !ה גורם לנשים כאלה להתנהג בצו־
*•) רה כזו?
שאלת השייכות היא שאלה כללית ביותר.
כולנו קרוב לוודאי מוכרחים לחוש
שייכות — כדי להבטיח לעצמנו חופש

שבוע לפני הנישואין,
היא התאהבה
בזקן .6511
מחרדה. הטראומה של הלידה היא הראשונה
הקשורה בהפסקת הקשר עם האורגאניזם
המשייך טוטאלית. ומאחר שאי-
אפשר לחזור לרחם האם — יוצר האדם
מסגרות חברתיות שאליהן יוכל להשתייך.
המוסד הראשון שצריך לספק את רגש
השייכות של האדם החדש — היא האם.
הבטחת הקשר שהאם מסוגלת להעניק לילד
— קובעת לאחר מכן את יכולתו של
הילד, בהתגברו, להבטיח השתייכות. כיש לון
בהבטחה זו — מביא אנשים לידי כך
שינסו למעט ככל האפשר בקשרים. הם
ינסו להבטיח לעצמם חופש מהציפייה להשתייך
— כדי לא להרגיש חרדת עזיבה.
ידוע למשל שיתומים יוצרים קשרים
פחות עמוקים מאשר ילדים שנהנו מאהבת
הורים מובן שישנם יתומים שפגם
זה תוקן בשלב זה או אחר בחייהם, והם
מתקשרים נורמלית. אך רובם לוקה בקיום
קשרים.
כן ישנם יתומים המפתחים דבקות לא
רגילה, מתלבשים על האובייקט שלהם עד
כדי חנק — וגורמים להפסקת הקשר בגלל
דרישות־היתר שלהם.
בעיית ההשתייכות וחרדת העזיבה חינם
אם־כן שני מוקדים עיקריים הקובעים את
ביטחונו של אדם.

ך• אשר מדובר

בנשים, צריך להת־התרבותית
שבתוכה
הפאטריארכאלית —
הקשרים היא ברובה

ע* ייחס למתכונת
הן גדלות. בתרבות
האחריות על 1יצירת
בידי הגבר.
נכון שכיום הדברים השתנו במידה ניכרת.
אולם רק לפני שניות ספורות, במהלך
ההיסטוריה, היה זה הגבר המשייך
לעצמו נשים. בין על־ידי כך שהיה קונה
אותן מגבר אחר — אביהן. בין על־ידי
כך שגנב אותן. בין על-ידי כך שהיה מאלץ
אותן לבוא איתו, בכל צורת כפייה אחרת.
גבר גם היה רשאי לשייך לעצמו מיספר
נשים, עד לפני זמן מה.
אנחנו כיום הננו פרי של תרבות זו.
למרות השינויים הרבים — למרות ש־האשה
הפכה ליחידה כלכלית עצמאית
שווה בכל דבר לגבר — למרות שעברנו
מטכניקות פוליגמיות למונוגמיות — למרות

מונחות גבו, היתה מקבלת שיתוק״
כל זאת משאירים עדיין הרגלי התרבות
אחריות כמעט בלעדית על יצירת הקשר
בידי הגבר.
הגבר ד,וא זה הצריך להחליט אם הוא
נכון לנישואין: אם הוא מבוגר מספיק,
אם הוא עצמאי מספיק. האשה, לעומת
זאת, יכולה להיות מבוגרת פחות, עצמאית
פחות, בלתי מסוגלת ליטול אחריות —
ובכל זאת כשרה לנישואין.
אחריותו זו של הגבר, שממנה נובעות
זכויות־היתר אותו הוא נוטל לעצמו —
מקשה על האשה. ואם יש לה עוד בנוסף
גם הפרעות פסיכולוגיות וקשיי התקשרות
— הרי עצם העובדה שהיא אינה חייבת
לגלות יוזמה ולפעול, משאירה אותה בצל :
אשה עם קשיי קשרים, הנובעים ממום נפשי
— פגיעה הרבה יותר, בתרבותנו, מגבר
עם קשיים דומים.
במילים אחרות: גבר עושה מאמצים להתגבר
על בעיות השייכות לו — כי זה
מה שהחברה מצפה ממנו: שיפעל, שיזום.
האשה, לעומת זאת, לא רק שאינה פועלת
— אלא שלעיתים חוסר הפעולה שלה

גובל בהערמת אבני-נגף על דרכו של הגבר
היוזם.

ף• רצוני להתייחם לסוג מיוחד של
אשד — ,שהאחוז הגבוה ביותר של
רווקות נמצא בקטיגוריה שלה: נשים שנולדו
כילד ראשון להוריהן.
לאחר הולדתן הן חיות תקופה מסויימת
בגן־עדן. אך מהר מאד, ולעיתים בתקופות
פלסטיות ביותר — ילדות מוקדמת
— מופיע הילד השני.
הבלעדיות של אהבת האם והאב מופרעות
— לתמיד. זה גורם לזעזוע: הילד
הראשון צריך להתחיל להסתגל לעוד מישהו,
שגונב ממנו בסיטונות את ההצגה.
במיקרים מסויימים — ואני חייב להדגיש
שלא בכולם — הזעזוע הזה גורם לטראומה,
שבעקבותיה ירגיש הילד הראשון,
כל חייו, שהוא אזרח ממדרגה שנייה.
זה נכון גם לגבי גבר וגם לגבי אשה.
אלא שלגבי אשה, מתוך אותם טעמים שמניתי׳
עלול להפוך לסיטואציה גורלית.
גם הסטאטיסטיקה מוכיחה שאכן כך הוא

הדבר: בין ציבור הרווקות, קיים אחוז
גבוה ביותר של בנות ראשונות.
אילו היו ההורים מבינים שילדה ראשונה
צריכה לקבל הרבה יותר הבנה ויחס
דווקא כשנולד לה אח או אחות — אילו
היו מקפידים על כך שהזעזוע של אובדן
האהבה האקסלוסיבית לא יהיה חמור מדי
— היה הדבר משנה את גורל הילדה.
בנות ראשונות, אם כן הן המועמדות
הראשיות להישאר רווקות.

ך* נקודה זי חשוב לחזור ולהדגיש כי
1כללים פסיכולוגיים אינם דומים במאומה
לחוקים מתמטיים. כל הסימפטומים
שמניתי יכולים לתפוס לגבי אשד,
מסויימת — ובכל זאת היא תהיה מאושרת
בנישואיה, שייכת ומשתייכת.
השינויים המהירים בתרבות — המד,פיכה
בשטח חיי-המין — התפישה הליבראלית
יותר של החובות והזכויות של האשד,
— האפשרות שניתנה בידי האשד, להב טיח
הריון רק כשהיא רוצה בו — הצורך
בעזרתה הכלכלית של האשד, במשפחה —
כל אלה הפכו אותה לפחות תלויה בגבר.
האשד, כמובן מוכיחה כל זאת כיום בניסיון
המיני שלה, שהוא שונה מזה של
צעירות לפני 50 או 60 שנה. היא מתחילה
את חיי־המין מוקדם יותר, ויוצרת עם
גברים קשרים בלתי מחייבים. כיום, יש
לנשים מיבחר פיתרונות — שלא היה ל-
קודמותיהן — שאינם תלויים בקשר טוטאלי
ומרכזי, אלא יכולים להציע להן את
אוחו הקשר שהן יכולות לעמוד בו.
וזו ברכה כמובן.
בשום מקום לא כתוב שאשר, שאיננה
מסוגלת להתחתן — כלומר אינה מסוגלת
לחשוף את עצמה לסכנת עזיבה,
בעקבות יצירת קשר אקסלוסיבי — לא
תהיה מסוגלת ליצור קשרים אחרים —
ממושכים ומספקים גם הם, על אף היותם
חלקיים בלבד.
מטעמים פסיכולוגים, לא סוציאליים,
קשה לי להתייחס למושג רווקה כאל מושג
בעל תוכן אחיד. יש רווקות ויש רווקות.
הרווקות שלדעתי זקוקות לעזרה פסיכולוגית
מקסימאלית, הן אלה שמחד אינן
יוצרות קשרים מרכזיים מחמת חרדת העזיבה
— ומאידך, בגלל נוקשות פנימית,
אינן יוצרות גם קשרים חלקיים, שהם
מספקים פחות, אבל מספקים בכל זאת.
לגבי, הבעייה האמיתית, הן אותן רווקות
בריבוע, שאינן יוצרות כל קשרים שהם.

ך* יום, הולכת, ונוצרת גם שיכבה נוס*/־
פת של רווקות, שפעם היו בודדות
בלבד מהן: כאלה המעוניינות מרצונן ל הישאר
רווקות.
אחדות מהן, למרות רווקותן, מוכנות
להיכנס להריון ולגדל ילדים. אחרות מוכ נות
להיכנס לחיים משותפים עם גבר —
על בסיס חלקי בלבד, מבלי שתראינה בכך
פגיעה מוסרית, סכנה כלשהי, או פגיעה
בכבודן העצמי. הן עצמאיות, הן עובדות,
הן מתבטאות היטב במקצוע שלהן, הן
מבטיחות קיומן הכלכלי, והן יודעות שהן
אינן מעוניינות בקשרים יותר מעמיקים.

חלקיים
לא _קשוים
מחודת־הו 11
_אלה שאינן יכולות ליצור קשו מרכזי,

יבה-ואף__