גליון 1866 מתאריך 7 ביוני 1973

אמש
ב קול מ ע

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ י״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנון מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מגידה ״רות״
הסרט ״מגילת רות״ ,או פשוט ״רות׳/
הוא האחרון בטרילוגיה ״אריאנה —
נורית — רות״ .ואכן השפעתם של ה*
שניים ניכרת לכל אורכו. עלילתו של
הסרט פשוטה ומותחת גם יחד. לפנינו
משפחה זעיר בורגנית רגילה, נעמי ואלימלך
אפרתי, אנשי עמל שלווים ולהם שני
בנים — מחלון (״כי מחלון קראתיך
יה״) וכחלון (״בשוב ה׳ את שיבת ציון
היינו כחולנים״) .המשבר הצפוי חל בדקה
ה — 8-אלימלך פורץ מימין, מיס-
תבן במעילה ונאלץ לעזוב את הארץ
(מחלון וכחלון משמיעים את הפיזמון
״עוד נשוב מבנך בתולת בת־ציון״ עם
כל הלהקה).
המשפחה מגיעה לחו״ל. כאן פוגשים
הבנים בשתי נערות גויות, עורפה ורות,
ונישאים להם. ממש לפני ההפסקה נהרגים
הצמד מחלון וכחלון בתאונת דרכים.
אלימלך הזקן לוקה בהתקפת לב
לשמע הידיעה ותוך השמעת הפיזמון
״אני מתפקע, אני מתפקע״ הוא מתפקע.
(צחוק באולם) .הפסקה.
הסרט מתחדש שוב והפעם עם צוות
מצומצם יותר. נירקמים יחסים חדשים
ומוזרים בין נעמי לבין רות ועורפה. נוצר
המשולש הקלאסי הידוע — אישה ושתי
נשים. שתי הכלות נאבקות על חסדי החותנת
ובסופו של דבר מנצחת רות. עורפה
המובסת ניפרדת נירגשת מנעמי עד
להצגה שנייה, ועתה נותרות שתי האוהבות
לבדן (השיר ״באשר תלכי אלך
ובאשר תלוני אלון עימך, כי רק המוות
יפריד ביני ובינך״).
נעמי ורות שבות ארצה וזוכות במעמד
של תושב-חוזר, לא לפני שמתוארת
סצינת ההתעלסות הנועזת במטוס (דואט
״אני חשה עצמי בעננים ואני צונחת לאין
סוף״) בהשתתפות הדיילת.
השתיים נוחתות בלוד ומבקשות
להקים בית בישראל, אלא שהדבר ניב״
צר מהן עקב המחסור במלט. נעמי שולחת
את רות אל קרובה בועז, בעל חווה
בדרום, ומצווה עליה ללקוט חיטים (״כי
גם גרגיר אחד קטן, יכול הוא להביא
חתן״) .רות, בשימלת המיני הקצרה, מתכופפת
ומלקטת חיטים לפני בועז. בועז,
המתפעל משקדנותה (זום מאחור אל
שקדנותה המעוגלת) ,מציע לה את עזרתו
והם מלקטים גרגירים בשפיפה.
עם ערב שבה רות אל נעמי ומספרת
לח את הקורות אותה. נעמי מייעצת
לאהובתה לצאת עם ליל לגורן לפוש
קמעה.
רות מצטיידת בחמאה ויוצאת לדרך
(השיר ״אצא לי אל הגורן בזמר ורון —
ואולי יהיה זה הטנגו האחרון״) .בועז
ורות נפגשים במיקרה על הגורן (תמונה
מרהיבה של הזרעים הנישפכים מן השקים)
ולקראת הבוקר מתעברת רות.
(שימוש נאה באפקט של לוח שנה בעל
שני חודשי אדר).
כאן בא האפי־אנד — רות החרשת
נישאת לעורפה שהגיעה לארץ כצליינית
וכל הארבעה מולידים את עובד המוליד
את ישו, המוליד את דוד. סוף.
ששי קשת בדמות מחלון וכחלון עיצב
דמות סכיזופרנית משכנעת. אריה אליאס
חזר על מישחקו ב״נורית״ .טובה היתה
יונה אליאן בתפקיד הגידמת הצולעת, וכן
אישתו של הבמאי ואימו ששיחקו את
רות ונעמי לחילופין.
לסיכום — אין זה סרט גדול, אבל
בהחלט סרט ארוך.

הערב בי רו ש לי ם

נפתחת ועידת הדלפונים ה־3
ועידת ד,דלפונים ד,־ 3עומדת להיפתח
בשעות אלה בטכס חגיגי ובמעמד ראש־הממשלה.
האולם הקטן של עמק־הבכא,
בו עתידה הוועידה להיערך, מוכן זה
.מכבר לקליטת הדלגאטים הדלפונים מכל
קצווי הארץ, וקושט לכבוד המאורע בשלל
מקרי־סעד קטנים ודקורטיביים.
דיוני הוועידה, שייערכו בחסות מפעל
המגבית היהודית המאוחדת, יועברו בשידור
ישיר לכל רחבי העולם. דגש מיוחד
יושם על הולנד, שבה, כפי שפורסם בימים

אלה בעיתונות, הואט מפעל ההתרסה
בעקבות התערערות תדמיתה הקבצנית
של סדינת־ישראל.
בדברי הפתיחה, עתיד שר הסעד לעמוד
על חשיבותה של תדמיתנו הדלפונית,
ותרומתה העצומה בתהליך התעצמותנו.
בנאומו המשוכפל, שהופץ בין הדלפונים,
נאמר עוד ־שהשר רואה עצמו מופקד
על שמירתה של תדמית זו, ולא יחסוך
כל מאמץ לטיפוחה.
אורחי הכבוד של הוועידה יהיו חברי

מ מ שלה גולה
גם לישראל יש ממשלה גולה. כלומר,
יש לנו ממשלה בגולה. זאת אומרת, בעצם,
לממשלה הגולה יש אותנו.
עם ממשלות גולות זה בדרך כלל הולך
ככה — הארץ היא כבושה, או נשלטת
ע״י מישטר טוטאליטארי, ואז אלו שמתנגדים
לכיבוש או למישטר מקימים בגלות
מין ממשלה סימלית כזאת, ולממשלת ד,כ־אילו
הזאת קוראים ״ממשלה גולה״.
אצלנו, עם ממשלת הגולה שלנו, זה
אחרת. אצלנו יש בארץ ממשלה שכאילו
היא הממשלה האמיתית, אבל היא רק
כאילו, ואילו הממשלה האמיתית שלנו

היא בגולה, והיא כאילו ממשלה כאילו,
אבל בכל זאת היא הממשלה האמיתית.
וחוץ מזה — אם חושבים על זה, אז
ישראל בעצם כבושה ע״י מפשלת הגולה
והממשלה האמיתית כאילו, זאת שבראשה
עומדת גולדה, היא בעצם ממשלת בובות
של ממשלת הגולה, שהיא כאמור הממ שלה
האמיתית. וזה אולי מסביר מדוע
היחסים בין שתי הממשלות האלו הם
נפלאים כל כך.
זה מסובך? אתם לא מבינים? אז מה
זה, לדעתכם, מה שקוראים אצלנו ״הוועידה
הכלכלית״???
איחוד מאוחד

טעות מרה
המערכת מתנצלת בפני הקוראה הנאמנה
שושנה בז־חוחים משיכון בבלי על
השיבוש שנפל בשמה במדור ״שפץ
לשונך״ (זוארץ .)1865 מי יתן ותמשיכי
להיות בשושנה ביו מכתבי־המערכת ה־חוחיים
שלנו.

המגיה נמצא כרגע בדרכו לשרס א־שייך,
שם יועסק זמנית עד שישתפר.

משלחת הדלפונים מארצות־הרווחה, והם
אשר יענדו לנציגים המקומיים את הטלאי
החגיגי עם סמל הוועידה (ראה תמונה).
בתכנית האמנותית תופיע רה״מ הגב׳
גולדה מאיר בבכי־תמרורים אופוס — 25
(עפ״י רשימת קישינב)

א ת המגלצ׳ה הז א ת מצ אנו אי־ שם ותיכף ומייד
ראינו שזה מ שהו שקשור למין, מיני ס ט רי ם, אנגלי ה,
ואצלנו -ב חיי ם לא !
אבל לא מצאנו כו תרת. יש ל מי שהו רעיון!
התגלצ׳ות תוגרל בין ה פו ת רי ם נכונה.

ערב רד, הפציעו הצפרירים, צפי־עי
חיקינטון נפחו ניחוחם, וירושלים-
(איחוד) עטתה חג.
המוני החוגגים נאספו לעצרות צו הלות
לרגלי החומות שהפרידו, אך
לפני שש שנים, בין ירושלים(-איחוד)
לבין ירושלים־(מאוחד) .החומות שנפלו
באש הקרב, אך בליבנו, ביליבגו
יחיו לעד, פחות או יותר.
ליד קיר הפחים (לשעבר) שבסוף
רוד ממילא, אף נמצאו שלושה נחשד
נים, מטובי בנינו, שחצו בנפש רד
טטת את הקו, וחדרו עמוק לשטחה
של ירושלים־(מאוחד) ,שלא על מנת
לקנות כלום. הרגשה של אחדות
שררה בכל.
ונאומים היו. על עיר שחוברה לה
יחדיו, ועל מחיצות שהוסרו, ועל חיים 1
בצוותא, ועל שאסור לקנות ירקות
מירושלים־(מאוחד) כי יש בהם כול

גם בני ירושלים(-מאוחד) הער-
באיים התבשמו מעם באווירה של
חג. מאות תיירים נשחטו, עורם של
אלפי עולי־רגל נפשט מהם ברוך. ממש
ירושלים של זהב 18 .קאראט.
ירושלים־(איחוד) וירושלים(-מאוחד)•
ערים שקשרי מיסחר ענפים קוש רים
אותן בעבותות של פרנסה. ערים
שחוברו להן יחדיו. אפילו יש להן אי שור
רישמי.
רק קצת חבל שהתושבים לא מדב רים
אלה עם אלה.

--מ מי שנ תו של מייסדו --:

סיפזר 1של

הידד, איזה נוף יפה !

ד״ר מ.ז.
(במקום הנופש שלו, בקארלסבאד).

פסיכולוג
האמת על ה רוו קו ת.

ספינת טילים־ דשף

טיל אויד-אויר־ ״ שפדיד

תותח מתנייע 155מ מ

דוג ה עד ״גליל״

משה־רבנו חלם, ישעיהו הזה, הילל הזקן בירבר, א.ד. גורדון פיטפט

אבל אנחנו ביצענו!
י1ו 1ב ר
הכו תל
לרמח־גן
כתושבים ותיקים בירושלים אנו פונים
בזאת בקריאה ותחנונים לרשויות המוסמכות:
מה עשינו לכם ד מדוע אתם

הורסים את חיינוץ אנא; ,רחמו
עלינו :
כל שבוע אתם מארגנים לנו בירושלים
חג או שמחה אחרת ומביאים לעירנו
רבבות מתושבי הארץ המציפים אותנו,
סותמים את הרחובות• ,משתקים את התח בורה
ויורדים לחיינו.
טרם חלף הפסח והבאתם עלינו את
המימונה, אחר־כך אירגנתם לנו מיצעד
יום־העצ&אות עם 87 חזרות כלליות. עוד
לא היספקנו להתאושש וירדתם עלינו
עם יום־ירושלים. עכשיו אנחנו לשומעים
שאתם מכינים לנו גם את חג השבועות,
תשעה באב, שמונה באם, ראש השנה,
ראש השנה לאילנות, ראש שנת הבחירות,
סוכות, מערות ועוד.

דחילק -תנו לנו לנשום! תנו
לחיות כעיר הזאת!
אנא מכם -העכירו את הכותר
לרמת־נן. קהו אותו מאיתני!
ותאמינו לנו — אין מקום טוב יותר
לחגוג את המימונה, לעשות מיצעדים, להתפלל,
לאכול וגם לשבות־רעב מאשר
הפארק הלאומי ברמת־גן.

ככרבת
״לשנה הכאה כרמת־גן ! ״
240,000 חתימות, ירושלים

האמת על בו רגיב ה
בצד שמאל מופיע קטן קטן וחכם
שמצאנו בידיעות אחרונות מ־31.5
ועכשיו אנחנו יודעים למה בורגיבה
הוא לא רציני. פשוט עלה לו השתן
לראש, לשמוק הזה.
כמו שאמרו חז״ל :״הרוצה שלום
עם ישראל — השתן מדבר מגרונו״.
אפשר גם להחליט שהשתן הצטבר
במוחם של החוגים המדעיים בפרים,
או בדמו של ידיעות אחרונות, ולע בור
לחדשות הספורט.

המזרח התיכון, .
חוגים מדיניים בפאריז
אינם מייחכים, עם זאת,
חשיבות רבה להצהרתו של
בורגיבה. הם אומרים, כי
בורגיבה הקשיש. סובל ב* י
אחרונה ממחלה הגורמת להצטברות
שתן בדמו, דבר
המשפיע לרעה לא רק על
מצבו הגופני — אלא גם על

מצבו הנפשי. י

״?א כאשמתנו״ .י

אתמולי אמר אבא אבן

היה זה בוקר בחיר למדי. לפתע נפתחה
הדלת ולהון משרדי התפרצה ללא
כל הודעה מוקדמת ש.ז ,.כשהיא מבוהלת
וקצרת־נשימה .״אני רווקה 1״ ,זעקה
מרה וצנחה מתעלפת על השטיח הירוק
שבמרכז חדר העבודה שלי.
השיבותי לה את רוחה, חושגתיה על
ברכי וערכתי לה מספר בדיקות הכרות.
אחוז הסוכרזית בדמה — מניח את
הדעת, לויקוציטים — חמודים, לחץ־דם
תקין ושתן ריחני ונפלא. בתנועה מדודה
הסירותי מעליה את שארית מלבושיה
וביצעתי בה את זממי, למרות שלא התנגדה
כלל. היא ביקשה לחזור על האקט
שוב״ושוב ואני נאלצתי להסכים. ברם,
כאשר הציעה לי נישואין — לאחר כ-
שלוש״מאות טיפולים מן הסוג הנ״ל —
התברר לי שהיא מופרעת אמיתית.
אביה של ש.ז. היה נחג קטר וירה
בעצמו משהמציאו את העגלה-והסוש.
אימה היתה יצאנית שסבלה מיציאות
בלתי״סדירות ונאלצה לצאת לגימלאות
לפני גיל הפרישה המקובל. אחיה הבכור,
בחור כבן ארבעים, מאושפז בכלא רמלה
על שסחב וופל מהקיוסק, לאחר שהוזהר
667 פעמים לבל יעשה זאת שוב. ש.ז.
עצמה סבלה מהזיות מאז שראתה את
אביה עירום ובפיו קרפיון ענק, ותיתה
חוזרת וטוענת מידי פעם שהיא גליליאו
גליליי, ושהארץ היא כדור. יום אחד
הורידו אותה מן המוקד בככר המרכזית
של חולון, כשמסביבה אספסוף מריע. היא
נזקקה למספר ניתוחים פלסטיים.
כאמור, נובעת בעיית הרווקות של האישה
מטראומה שחלפה על פניה בגיל
ההתבגרות, או בסמוך לו. הטענה כי יש
להטיל את האשם בגבר היא גסות-רוח
וטפשות כאחד. חוץ מזה מי מוכן להת-
ההן עם רווקה בשח יש לה איזה
דפקט בשכל, או משהו כזה.

מכתבים
למע רכ ת
לא דובים ולא יער
למערכת שלום,
ראיתי בעיתון שיצאה אנציקלופדיה
חדשה ובה תמונות של חיות״הבר, כפי
שהן נראות בסביבתן הטבעית.
ברצוני להעיר פי בבאר בו אני נוהג
לשתות לא נמצאת שום חיה, חוץ מחיה
אשתי, שאיננה נחשבת לטורף מסוכן.
כמו־כן יושבים שם החבר׳ה הרגילים :
אריה ודובי וזאביק וצביקה וזברה
ויונה׳לה ושמעון פרס, אבל יוס^בכלל
לא נראים כמו חיות־הבאר שבעתון. מה
עלי לעשות!

תן בן־אמוץ, הפארק הלאומי.

מרכז ההסברהה׳ צבאות מועצת פועלי גושן
ביום שלישי, א׳ דשבועות, פרשת ״לבון״ ב־ 4.30 אחה״צ
יתקיים ברחבה ליד מינזר סנטה קאטרינה בסיני

חיזיון אוו קור׳ ע1ק
טקס מחן־תורה
זכרוננת ארץ־ישראל

לזוכים בתחרות ״העם הניבחר״
(בשיתוף ״ידיעות אחרונות״)
בימוי והפ קה: האחים בו-עכורם
תפ או ר ה: בצלאל בך־אורי
ניהול מו סי קלי: אליאב בן־אחיסמר
ניהול קולי: צלופחד בו-זונה
כתב וערך: דן אלמגור

משתתפים: תיזמורת ״בני מדיין״ * קורח ולהקת
״ממעמקים״ דודו דותן צמד רעים צמד טובים
רביעיית ״השחקן ואשת המפיק״ רוויטל עמית
מקהלה של 300 ילדי עמלק

ציבורה בדו אי מוזמן

זוארץ בטקסמ תן תורה
מימין לשמאל: משה רבנו, ד״ר מלכיאל
זוארץ ז״ל (מסומן בעיגול) ,אהרון
ויהושע בן-נון. למטה: קורה ולהקתו.
ברקע: האלוף זאבי (מדי).

המדינה. מבקריו של דיניץ רואים ככישלון אישי
חרוץ שלו את העובדה שעיסקות הנשק של ארצות־הברית
עם סעודיה וכווית באו לישראל בהפתעה
גמורה, ולמעשה כאשר נודעו פרטיהם לישראל, היא
הועמדה בפני עובדה מוגמרת.

מבקריו של דיניץ טוענים בי בתקופת
כהונתו של יצחק רבץ כשגריר לא היתה
יכולה תקלה מעין זו להתרחש. ראשי המיכד
של האמריקאי פע
פשוט לא היו מרשים לעצ-
מם להשאיר את רכין מחוץ לתמונה. די־ניץ,
לעומת זאת, כף נראה, טרם הצליח
ליצור את האמון הדרוש ואת הקשרים
האישיים שיבלו למנוע הפתעה כלתי נעי מה
זו מממשלת ישראל.

שי ח דור ה שבויי ם
גו דדה

נ-אחון איש׳

עוד שנ ת ״

שלא בן

נסיונות הניחוש לגבי כוונותיה של גולדה
מאיר כדבר המשך כהונתה כראש־המנד
שלה, הגיעו לשיא חדש, עם התקרב המועד
בו צריכה גולדה, לפי הודעתה, למסור
את החלטתה לחבריה. כבל הנראה תמסור
גולדה את החלטתה לא יאוחר מעוד שבועיים,
מייד אחרי תום ביקורו של קאנצלר
מערב־גרמניה, וילי כרנדט.
בצמרת המערך רווחת עתה הדיעה כי תשובתה של
גולדה תהיה לא בלתי־סופי. לפי הניחושים צפוי התש ריט
הבא: גולדה תמסור לחבריה על החלטתה לא להמ שיך
בכהונתה. מרכז מיפלגת העבודה יתכנס לדון בהח לטתה
ויקרא לה לשנותה. גולדה תהיה מוכנה להיענות
לתביעת חבריה בתנאי שהכל ישאר כפי שהיה
עד כה ובעיקר שהצוות עימו היא עובדת — ספיר,
יעקב שמשון שפירא, חיים גבתי וזאב שרף — ימ שיכו
בתפקידיהם הנוכחיים. ספיר יהיה כפי הנראה סגן
ראש־הממשלה. בתום שנתיים ממועד הבחירות לכנסת
השמינית תתפטר גולדה ופנחס ספיר יירש את מקומה
כראש־הממשלה.

כ ש לון רא שון
ש ל דיניץ
שגריר ישראל בארצות־הברית, שמחה דיניץ, עמד
השבוע בביקורת חריפה ביותר מצד כמה מראשי

עד כה כבר הודיעו על השתתפותם אמנים כיהורם
גאון, יפה ירקוני, אילן ואילנית באמצעות מישרד
סוכנות־אמנים אורות, עדנה לב, להקת מחול ערבית
ואומנים המיוצגים על־ידי מישרד בידור לעם.
כן הודיעו על נכונותם להופיע: שייקה אופיר, גילה
אלמגור, אריק לביא, אריק איינשטיין, ליאור ייני,
שלום חנוך ודורי בן־זאב.

אהרון דד, ן
יא״ נהתפטחח
מזכ״ל מיפלגת העבודה, אהרון ידלין, עשוי לאיים
בהתפטרות מתפקידו, אם יימשכו ההתנצחויות בין
הסיעות השונות במיפלגה.
ידלין שנאלץ השבוע לנזוף בעורכי שבועון המיס־לגה
אות על שפגעו במשה דיין ובצמרת רפ״י,
מתקשה יותר ויותר לשמור על שלום בית פנימי
במיפלגה.

לאחרונה רמז ידלין, כי אם תחריף המח לוקת,
לא מן הנמנע שהוא ישקול התפטרות
מתפקידו.

חילופי השבויים עם סוריה הם ניצחון אישי של
שר־החוץ אבא אבן. בנסיעתו האחרונה לחו״ל, סיכם
אבן עם נציגי הצלב האדום את הסכם החלפת השבויים
עם סוריה, כולל הענקת חנינה למנהיג הדרוזים
כמאל קאנג׳.

גונ בי תאת
הי שגי המגדינה

אולם, כאשר חזר אכן לארץ, עמד ההסכם
להתפוצץ. שר־הביטחון משה דיין לא
הסכים לשחרר את קאנג׳ תמ-רת שלושת
הטייסים הישראליים. רק באשר איים אכן
כפני גולדה, כי יביא את העניין להכרעת
כל הממשלה, נסוג דיין והסבים לוותר.

שידורי־י־״שראל

מסיבה זו נעדר דיין השבוע מישיבת הממשלה, בה
נמסר דו״ח על חילופי השבויים, ויצא לקבל את פניהם
כדי לגנוב את ההצגה מאבן.

*מצעו״ א ת ברוד*

שינו״ בנ צי גו ת
ה מפד״ל בח״א
ממלא מקום ראש עיריית תל־אכיב מטעם
המפד״ל, אברהם כויאר, לא ירוץ כנראה
בבחירות הקרובות כראש רשימת מיפלגתו
לעיריית תל-אכיב, ואת מקומו יירש פינחס
שיינמן.

גם סגן ראש העיר מטעם המפד״ל, חיים מנחם
בסוק, לא ירוץ כנראה למישרה עירונית.
בסוק יתמודד על המקום השלישי המגיע לסיעת
יצחק רפאל במפד״ל, ברשימה
לכנסת.
צופים כי גם בבחירות
הקרובות תהיה סיעת ה־מפד״ל
בעיריית תל־אביב
לשון המאזניים שתכריע
מי ייבחר כראש־העיר. הסתלקותו
של בויאר, שינטוש
כנראה לגמרי את החיים
הפוליטיים, היא לרע תו
של יהושע רבינוביץ/
שבויאר הוא מתומכיו המושבעים
ביותר.
א מוני

י שראל
למנען
א ״ ב׳ נתן
במחצית השנייה של חודש
יוני עומד להיערך בהיכל
התרבות בתל־אביב
מופע חצות מיוחד במינו,
שיוקדש כולו לתחנת קול
השלום של אייבי נתן.
המופע, שכל הכנסותיו
יוקדשו לספינת השלום,
יהיה מורכב מראיונות עם
חבריו של אייבי, מקריאת
קטעים אודותיו בידי מחבריהם
וממופע מיוחד של
אמני הצמרת הישראליים
שהתנדבו להופיע חינם
עבור אייבי.

כמערכת החדשות של ״שידורי•
ישראל׳׳ כתל-אכיב נפתחה הקידה
כדי לברר כיצד שודרה ביום ה שישי
האחרץ, במהדורת החדשות
של השעה 11 כלילה, הידיעה הכוזבת
באילו כוכב הכדורסל טל כרד
די שכר את רגלו ולא ישתתף לכן
במישחק הגמר על גביע המדינה
בכדורסל שיתקיים כין קבוצות
״מכבי״ תל-אביב ל״מכבי״ ר״ג.
הידיעה הגיעה למערכת החדשות
כירושלים בטלקס ממערכת
ההרשות כתל-אכיב. רק אחרי ששודרה
התקשרו כתבי הספורט של
העיתץ ומסרו כי היא מצוצה מהאצבע.
טרם נודע מי גרם לשידור
הידיעה המוטעית.
גל של גניבות פקד את תערוכת המשק הישראלי
הנערכת ביריד המזרח בתל־אביב במיסגרת חגיגות
הכ״ה של המדינה. מאז נפתחה התערוכה נעלמו מעל
דוכניה מאות מוצגים.
בעלי התצוגות הפרטיות מתלוננים כי השמירה
הקפדנית במקום אינה יעילה, כאשר זורמים אלפי
מבקרים לביתנים.

בינתיים הורה ככר מנכ׳׳ל היריד להקים
ועדת חקירה שתבדוק מי אחראי למחדלים
שאיפשרו את הגניבות.
בניגוד לתחזיות המוקדמות, התמעט מיספר המבק רים
בתצוגה אחרי ערבי הפתיחה הראשונים. מנהלי
התערוכה סבורים כי הסיבה לכך נעוצה בתדמית
שקיבלה התערוכה כאילו מוצגים בו רק מוצרי תעשייה
כבדים. עתה מתכננים מסע פירסום נוסף שנועד למשוך
את הציבור הרחב לתערוכה תוך הסברים מה
באמת מוצג בה.

יוקמו 1־ 7 3 3״
ב איוו ר־ ס שונים
הודעתו של שר־התיירות משה קול על החלטת
הממשלה להעניק תמריצים וסיוע גם לפרוייקטים
תיירותיים שאינם מוגדרים כבתי־מלון, עשוייה לממש
בעתיד הקרוב ביותר שורה של תוכניות להקמת רכ־בות־כבלים
באזורים שונים בארץ.

תוכנית ישנה של הקמת רכבל כין נצרת
להר תבור, שהתעכבה עד כה, עשוייה לצאת
אל הפועל. כן מתכננים גם הקמת רכבות
ככלים מחוף הכרמל אל הר הכרמל, ככמה
אתרי תיירות במידבר יהודה, וזאת כנוסף
?רכבל תת-מימי, אותו מקימים בחוף מיפרץ
אילת, ליד נביעות.

$0009^4400X1

1 11י ;

5נ מ

0000$$,

004

פרסוםד״ר יעקבסון

דיפלומט-הסמן החדין
( החד והעדין )

|ו 1אוז 14ק

דיפלומט פלסימם פלוס
העולם הזה 1866

שני מופעים
בכרטיס אחד
ה אוזו ־ -תו מו תו ההחדשהשללהקת

,חופ ש ה על הקרח״
המרהיבהוה 3 8חיןןךאך ותר
גחוכויחה

שעברה

נ שוה

,,אינני יורד לסוף דעתכם — מד. אתם מנסים להוכיח?״
במילים אלד. מסתיים מכתבו של הקורא יצחק פרץ מחולון,
שהגיע השבוע לדואר המערכת. שתי כתבות שהתפרסמו
בשבועות האחרונים ׳מעל עמודי העולם הזה, העלו
את חמתו של הקורא פרץ .״בכל מקום אתם מחפשים רק את הליכלוך,״ הוא כותב
בפתח דבריו ,״בכל מעשה את הפסול והשלילי. ואם אינכם מצליחים למצוא את הרע,
אתם מעוותים את המציאות. איזה רושם יכולים קוראיכם לקבל מהדיווח שלכם על
מיצעד צה״ל ביום העצמאות? שהוא הסתכם כולו בהתפרצותו של כלב למסלול. אבל
לשיא של עיוות הגעתם בדיווח שלכם על בחירת הנשיא החדש, אפריים קציר. מכל
המעמד הממלכתי המרומם הזה מצאתם לנכון, משום מה, לפרסם רק תמונות מגוחכות
של נציגי העם כשהם טועמים מהכיבוד שהוגש להם במסיבה שנערכה במזנון הכנסת.
האם זה מה שמשקף את המעמד ההיסטורי הזה?״
לא, בהחלט לא, הקורא פרץ. אבל גם איננו סבורים שתפקידו של העולם הזה
הוא להנציח מאורעות היסטוריים, או לדווח בצורה עובדתית יבשה על מעמדים רשמיים
וטכסים ממלכתיים. אין לנו כל יומדה לכתוב את דברי הימים האלה. יש מספיק עתונים
העושים זאת במדורי הכרוניקה שלהם. והטלוויזיה והרדיו עושים זאת בלא פחות
כישרון מהם.
בשבועון חדשות משתדל העולם הזה
לספק לקוראיו חומר עתוינאי אותו לא יוכלו
למצוא בעתון היומי שלחם או במכשיר
הטלוויזיה. אם אינו יכול לחדש בעובדות,
הוא מנסה לחדש בנקודת המבט, לעורר
מחשבות חדשות, להציג שאלות בלתי שיג־דתיות
ולסייע לראות דברים באור שונה
מהמקובל. אם אין העולם הזה מדווח לקוראיו,
למשל, על פתיחת בתי הזיקוק
החדשים באשדוד, אין זה משום שאנחנו
סבורים שהמאורע אינו חשוב או אינו שווה
פירסום. פשוט אין לנו מה להגיד על זה
נוסף על מה שנאמר בכל אמצעי התיק-
שורת האחרים. ואם אין לנו מה לומר
בנושא מסויים, אנחנו מעדיפים לא להגיד
כלום.
אבל ישנם מאורעות, שלמרות שהם מכוסים
!מכל זווית ופינה, אי־אפשר לעבור
עליהם לסדר היום, כיוון שהם מטביעים
את חותמם על מאורעות אותו שבוע. כך
קרה במיצעד צה״ל, וכך אירע גם בטכס
בחירת הנשיא החדש. העולם הזה היה
שם. .אבל איזה עניין היה לחזור׳ על
תמונות הטנקים מהמיצעד או הח״כים
באולם הכנסת בטכס ההשבעה, תמונות
שכל קורא עקב אחריהם בטלוויזיה וראהח ״ כהמר — 1972
אותם מרוחים על פני כל העיתונים?
הרמטכ״ל קרץ
במקרים כאלה מנסה העולם הזה להש־

השני -טכסבחירתנסיכת הי
ה תיכון .73להקת, חופשהעלהקרח ״
תופי עבערבמרגש 1ה ב תו כניתה
המלאה ־

ללא

כ ל קיצוץ וקיצור

ערב זה י הוו האתת חי ל ת אירועי ב חי ר ת
מלכתה מי ס 1973ב חי רתה של נ סי כ ת הי ם ה תיבון
ת הי ה השלב הרא שון בשרשרת אירו עי ס אלה
ה שלבים ה ב אי ם י היו: טכסב חי רתנ סי כ ת הכנרת,
טכסב חי רתנ סי כתים -סו ף, ולבסו ף האירוע
ה מרכזי -טכסב חי רתמלכתה מי ם 1973

משה: דו דו דו תן הדרנת בנות: לאה פלטשו
מועמדות המעוגימות להשתתף בתחרויות, מתבק שות
להתק שר לקביעת ראיון למספר 260134/5ת״א,
בין 12—10ל0נ> הצהרייס.

ח״כ המר 1973 -
פוזה מיוחדת
קיף על המאורעות מנקודת מבט אנושית בלתי רשמית. מה שמתקבל אינו מייצג,
אינו משקף ואינו מניסה להוכיח דבר. אבל, כך נראה לנו, הוא ודאי יותר מעניין.

אם ככר מתיחסים לכתבה האחרונה על חינגת הזלילה במסיבת הכתרת הנשיא
(העולם הזה ,)1865 שגררה כמה תגובות נזעמות מלבד זו של הקורא פרץ, כדאי אולי
לספר איך התייחסו אליה גיבורי הכתבה, הח״כים והשרים, שעה שצלם המערכת כיוון
אליהם את עדשות מצלמותיו באותה מסיבה.
מספר צלם המערכת, אלכם ברנובסקי:
״בכמה מקרים הייתי צריך להתקרב קרוב מאוד אל האובייקט ולהמתין עד שיפער
את פיו׳ •לבליעה, לצורך הצילום. כדי שלא יבחינו בי, הסתתרתי מאחורי המלצר שהגיש
את הכיבוד. כשפיו פעור ושוק העוף כבר בדרך אל הפה, אין המצולם קולט כי המצלמה
מכוונת כלפיו. רק כשמבזיק בזק הפלש, הוא מבין שבעצם צילמו אותו. זהו רגע
האמת. תגובתו של האיש ברגע זה מעידה איך מוצא חן בעיניו הרעיון שתמונתו בפוזה
זו תזכה לפירסום.
״•מרבית המצולמים מעדיפים להתעלם ׳מהצלם וממשיכים לאכול כאילו דבר לא
קרה. אחרים מגיבים בעליצות. כך למשל, קרץ לעברי הרמטכ״ל דוד אלעזד, כשהבחין
שאני מצלם אותו. ח״כ הספד״ל, זבולון המר, היה עוד יותר משועשע, .בשביל מה אתה
מצלם אותי?׳ קרא לעברי, ,יש לכם הלוא תמונה שלי כזאת בדיוק מהשנה שעברה!׳
כדי לא לחזור על עצמו, הניף המר את שוק העוף שבידו בפוזה מיוחדת לכבוד קוראי

העולם הזה.
״היחיד שהתרגז באמת היה שר־התיירות משה קול. כשהתכופף !מעל ׳מגש הפופיקלך
והבחין במצלמה המכוונת לעברו, כמעט שהאוכל נתקע
בגרונו. אחר־כך הרים את ראשו, נעץ בי מבט תוכחה,
וכשכולו מסמיק מכעס •וחמה חיפש בסביבה סדרן
שיסלק אותי. כשלא מצא, מיהר לפינה אחרת, לאכול

נאיז

מפריע

איל 31ט ואיל ^כוזיות
אימצו את גאודה 111׳
׳ 8ראש־הממשלד ׳,גולדה
מאיר כעסה מאוד, אחרי ש
עתה
חברה לחקר ימים ואגמים.
למישרד הגיעה חבילה
ארוזה המופנית ליוחאי בן-
נון, מבלי ששם השולח יהיה
רשום עליה. העובדת שקיבלה
את החבילה נבהלה, הזמינה
חבלן מישטרה שפירק בזהירות
את המעטפה וגילה בתוכה
מכתביה שנשלחה כפירסומת
על־ידי אחד הבנקים.

חזתה במבט לחדשות בטלוויזיה
שסיקר בזמנו את נאומה
בכנסת על הקשיים הניצבים
בפני יהודי ברית-המוע-
צות הרוצים לעלות לארץ.
כאשר נאמה, היתה מליאת הכנסת,
שלא כרגיל, כמעט מלאה.
ואילו במבט לחדשות
הראו את אולם הכנסת כשהוא
כמעט ריק. לפני הראיון איתה
ביום העצמאות, התלוננה גולדה
בפני אנשי הטלוויזיה :״אתם
הולכים נגדנו! הנה, כשנאמתי
והאולם היה מלא, הראתם אולם
ריק.״ אנשי הטלוויזיה התנצלו
בפניה והסבירו לה, כי באולם
הכנסת מוצבת רק מצלמה אחת
ובזמן שיש נאום חשוב, מופנית
המצלמה רק אל הנואם.
אחרי שהוא מסיים את דבריו,
מצלמים את האולם, ובעריכה
משלבים את המראה הכללי ב דברי
הנואם. גם בנאומה של
גולדה נהגו כך, אך ברגע ש היא
סיימה, מיהרו רוב הח״כים
לעזוב את האולם.
בטקס הפתיחה של תע8
רוכת
התעשייה והמשק לשנת
הכ״ה, הנערך בגני־התערוכה,
נכחו על הבמה ראש עיריית
ת״א יהושע רמינוכיץ,
נשיא המדינה אפריים קציר,
יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו,
שר־המיסחר־וד,תעשייה
חיים גר־לב ושר-האוצר
פיגחס ספיר שישב כועס
בגלל מקומו על הבמה, בקצה
השולחן. אחרי הטקס נזף ב־מנכ״ל
היריד אלישע אלכד
גור :״אני יותר לא אבוא
לטקסים שלך!״

תקרית לא־נעימה אירעה
לפינחס ספיר גם באחד
מדיוני הוועידה הכלכלית. היה
זה כאשר שליחו לוועידה של
הברון אדמונד ד־רוטשילד,
פרגסואה פרר, נשא נאום בו
התקיף את המישטר הכלכלי שהנהיג
ספיר בישראל — המרתיע
משקיעים מחו״ל. ספיר, הרגיל
במיקרים כאלה להזכיר
למקטרגים את טובות ההנאה
שקיבלו ממנו, קם ממקומו וצעק
לעבר פדר :״אני מכיר

^ 8מועמד גח״ל לראשות
עיריית תל־אביב, אלוף (׳מיל).
שלמה (״צ׳יץ,״) להט, מנהל
את מלחמת הבחירות שלו
בשיטה אמריקאית. ציץ׳ החל
עובר מבית לבית בתל־אביב,
מצלצל בדלתות, מציג עצמו
בפני האזרחים, לוחץ את ידיהם
ובמידה ויש להם בעיות,
מאזין להן ורושם אותן.
8לפני שלושה שבועות
צילצל הטלפון בביתו של ה

8במצב מביך עמדה הזמרת
שולמית ליבנת, כאשר
הופיעה בבית־כלא לנשים

צחוק. צחוק. אבל...

בנם בן השלושה חודשים של השחקנית
אתי גרוטס ומנהל הבמה דן שמר, החל את
הקאריירה הקולנועית שלו עוד בבטן אמו ששיחקה בתקופת הריונה
בסרט סלמוניקו. עתה ממשיך אורן לשחק בסרט קזבלן, בתפקיד של
תינוק שעושים לו ברית־ימילה. כיאה לשחקן אמיתי, שומר התינוק על
יחסים טובים עם במאי הסרט מנחם גולן, שהוא אב לשלוש בנות.
אותך! אני יודע עליך יותיר
ממה שאתה חושב!״ פרר לא
ניבהל, ניגש לספיר, לחץ את
ידו, ואמר :״נעים מאוד, אני
פרנסואה פרד, נשוי ואב לשני
ילדים.״ הנוכחים באולם פרצו
בצחוק וספיר נראה נבוך
ביותר.

לה ;וני. כאשר היא נפגשה
עם שתיים מהדמויות המרכזיות
שהשתתפו בוועידה, איל
הנפט מקם פישר ואיל המכוניות
הנרי פורר, החלה
גאולה לקרוא את עברם, תכד
מתיהם ומזלם כפי שהם חרוטים
בכפות ידיהם. השניים
נדהמו ׳מהדיוק שבהבחנותיה,
החליטו לאמצה בכל תקופת
שהותם בארץ.
! 8בישיבה של מליאת
רשות השידור עם סר יו
גדין, שהיה מנהל הבי.בי.סי.
ובא לארץ על־פי הזמנתו של
.שר־החינוך יגאל אלון כדי
לייעץ בשיפור התוכניות, נשאל
גרין על־ידי המשתתפים,
האם הוא יכול לומר משהו
מהתרשמותו מהטלוויזיה ומהרדיו.
השיב גרין :״השר
הזמין אותי, אני חייב לו
תשובה ואני אענה לו. מלבד
זאת, על הרדיו לא ביקשו ממני
חוות־דעת, לכן אני יוצא ׳מנקודת
הנחה שהרדיו בסדר.״
׳ 8עובדי חברת הבנייה
פאן־לון, עבדו בשבוע שעבר
כמו מטורפים. הסיבה: בעל החברה,
המיליונר היהודי־בריטי
ויליאם שטרן, הגיע לארץ
בתחילת השבוע שעבר, אך במקום
לגישת למישרדי החברה,
בה השקיע כ־ 60 מיליון ל״י,
העדיף לשבת בדיוני הוועידה
הכלכלית. כאשר נשאל על־ידי
מנהלי החברה, מתי יבוא לבקר,
השיב :״כשיהיה לי זמן.״ המנהלים,
שלא ידעו מתי יתחשק
לבוס לבוא להציץ, עשו
ימים כלילות ועבדו בקצב לא*
רגיל.

ארחו במלון הסלע האדום באילת, ותיקי קיבלה מבטלה מתנה: הבטחה
חתומה לעוד 25 יסי־שנה לפחות שייערכו באילת. הבעל חתם
על החוזה והנהלת המלון הוסיפה מצידה שהיא מתחייבת לתת
לשניים באותם ימי־שנה טיפול מיוחד של ירח־דבש בבית־מלון.

! 8כמה רגעי מתח עברו
השבוע על עובדי מישרדו של
מי שהיה מפקד חיל הים, אלוף
(מיל ).יוחאי בן״נון, המנהל

הווו לוז הז ה

עי, הוא הסכים לנדב את הווילה
שלו באפקה לצורך ה מסיבה.
אחרי שפתרו את בעיית
המקום, נשארה לצמד העורכים
בעיה נוספה: הלנה
הנדל, שלא ידעד, דבר על ה מסיבה,
התכוננה לעזור את הארץ
יום לפני הקלטת התוכנית.
כדי לשכניו אותר. להישאר,
פנה אליה אבי קורן, אמר
לה שההקלטות של השירים ששרה
בערב שירי משוררים לא
הצליחו והיא צריכה להקליט
אותם שוב. הלנה נשארה, הובאה
במפתיע למסיבה, שהוקל טה
במשך שעתיים וחצי, וש חלק
הראשון שודר לפני ש בוע,
שאר שני החלקים ישודרו
בשבועות הקרובים.

8הגיבורה האמיתית של
הוועידה הכלכלית שנערכה השבוע,
היתד. השחקנית גאו

גולדה
מתלבטת :״לשבת או לחסד״.

תגובת האופוזיציה ליורש: פנחס וחלילה !

איפה משיגים מנכ״ל למישרד הקליטה ז מפ״ם ומשם.

ווטרגייט: מי השער־וריה.

הערבית ז

בליגה לכדורגל שולט הכוח. מה נעשה עם הליגה

הכרמל ז

אנו חודרים כבר לשוק האירופי. מתי נחדור לשוק

• איך שהזמן משתנה ! פעם משל באשדוד סרן, כיום
גם רמטכ״ל לא מסתדר שם.

לא תמיד יש זרם בחברת החשמל. אבל המתח !

• יש לנו תורה בגורן — לא תמיד קמח 1

במערך: הרוצה בשלום, ייכון למיל.

גרענת.

במצריים: האח הגדול עינו פקוחה. לאחרים יש

מיום עלייתו לשילטון נמצא סאדאת בין המצרים.

עוד על יצחק נבון: נהגו בו מידה של אפרים ואפרים.

מדוע בן־אהרון יצחק 1הוא שמע שאלון יגאל.

בריבוע.

רופא־ שיניים :

שדורש

עבור

הו צאת שורש

שכר

קבלן: מיליונר בעל שיעור קומה.

!• שערוריית נערות־הטלפון בארץ: הנערות פנויות, הקווים
תפוסים.

אני ואפסי עוד, אמר הרצל לביאליק.

תעשיין מרקו גדרנו מבעלי
בית־החרושת דובק :״שלום.
מדברים מגלי־צה״ל. שמענו
שיש לד בית יפה וגדול ואנחנו
מבקשים שתרשה לנו להשתמש
בו בשביל מסיבת הפתעה
להלנה הנדל.״ המטלפנת
היתד, בתיה שושני, שיחד
עם אבינועם (אבי) קורן,
עורכת את תוכנית הרדיו מסיבת
יום־הולדת. בתיה ואבי
החליטו לחרוג ממינהגם ובמקום
לקיים את המסיבה במוע־דון־לילה
— לקיים אותה בבית
פרטי. למרות שבז׳רנו לא
הכיר את המשתתפים, ולמרות
שאשתו עדנה בחודש התשי
שרוב
דיירותיו פרוצות: לפני
ששרה את השיר הקוקו והמר־פן,
שנושאו החלוצות של ראשית
המאה׳ סיפרה הזמרת ל־מאזינות
על החלוצות שייבשו
ביצות ועבדו בכביש. אז
נשמעה קריאה מהקהל :״מה,
כבר אז עבדו בכביש ז״ לאחר
רגע של דומייה מביכה, פרצו
כל הנוכחות בצחוק.
! 8שגריר של רצון טוב
חדש קם למדינת־ישראל בדמותו
של החיפושית פול מקאר
תני, המופיע לאחרונה עם
להקתו כנפים, כשהוא חובש
כובע טמבל ישראלי.

מכתבים

נגד תשלום האגרה
לרשות השידור

הסר

כ סל••

נ*מו סררא שון

1 5 0 ,0 0 0
ומצטבר עז

*הזכיר! בפרס הראשון דבל טופס אמה יבולה לעדות ע *7מכסימום של >2 5 0 ,0 0 0
פרטים בדיגד המסוה י

משמות־מחאה שד המרותקים
מו להפוסח
ביום ני - 11.6.1973 ,ה שעות 3־ 6אחה״ צ

לדעתי יש מקום להעמיק את גביית
האמת של מס ההכנסה מעצמאיים רבים
כדאי שתקציב המדינה יוכל בנקל להקציב
לרשות השידור כספים רבים יותר. האזרה
משלם מיסים דיו ואיני יודע מדוע עליו
לשלם עבור אגרת רדיו, וסכום די גבוה.
באיזה ארץ נוספת קיים דבר כזה י
לדעתי זו עזות־מצח שאין כמוה שוועדת
כספים של מיפלגה אחת, שבשום אופן
אין לה רוב מוחלט, תחליט, באופן שרירותי,
על העלאת האגרות, תעביר החלטה
זו בוועדה המתאימה בכנסת ואיש מהמים־
לגות האחרות לא יפצה פר, בהתנגדות או
ילפחות בהסתייגות. מדינת-ישראל, כולל
*רשות השידור, עדיין אינם בפיס אותה
מיפלגה׳ .
איגי יודע מה המצב ברדיו, אך בטל וויזיה
יש, לפי העיתונות, ביזבוז עצום !
אין אני, ושאר רבבות מסרבי תשלום
האגרה חייבים לממן ביזבוז זה: משכרות
עתק ללא כל יחס לעבודה המושקעת
מצד מקבלי המשכורות וכן את ההרגל
המכוער של נסיעות אך ורק במוניות
ספשיל !
עובד גשן, חיפה

פרשת ווטרנייט

לפני חודשים מספר נתפרסמו דברי
מעל דפי עיתונכם על ניכסון האיש.
כתבתי בין היתר ״שעל-מנת להגיע לשלטון
ולהיכנס להיסטוריה כאיש גדול ודגול
הוא הוליך שולל את העם האמריקני ואת
העולם הנאור, בהבטיחו שהנה עומדת
להסתיים מלחמת וייאט־נאם, אולם לאחר
היבחרו הוסיף לשלוח את מפציציו ב־אוכלוסיה
אזרחית שלווה ובבתי־חולים.״
ולכן על ממשלת־ישראל להיזהר מפניו כי
אין הוא ״אמין ביותר״.
והנה הופיעה פרשת ווטרגייט והוכיחה
שאכן יש דברים בגו. הריגול הפוליטי,
שאולי עוד לא היה כדוגמתו בהיסטוריה,
מוסיף להכות גלים ולהפיל אישים דגולים
מדי יום ביומו.
קוראים אנו שצירים רבים של הקונגרס
פונים לספריות בבקשת חומר על-
מנת לאפשר להם להעמיד את הנשיא

אנו — קרוב למאה אזרחים ישראליים ערביים, המרותקים,
במשך 6שנים רצופות, למקום מגורינו והמוגבלים כחופש
תנועתנו במדינת־ישראל — נקיים ביום כ ,11.6.1973 /משמרת•
מחאה מול בניין הכנסת כירושלים כין השעות 6—3אחה״צ.

והדתיים הם המושכים בחוטים ניסתרים
להכשלתם של חוקי קידמה הנהוגים בכל
ארץ מתקדמת.
יש להפסיק מייד את הזרמת הכספים
לאותן מטרות של ראוותנות, והגיע הזמן
שמינהל הכספים ידע סוף־סוף להשתמש
נכונה בכספי משלם המיסים. האם באותה
מידה של קלות מאשרים גם העלאות
שכר לעובד י
כדי שאוכל להתחתן באחד הימים, בלי
שהרבנים יפריעו לי, אינני חותם את שמי.
קורא, תל־אביב

זה צדק,

״העולם הזח״ ,1864״מותר לבעול
קטינה אם היא משקרת״,
על זיכויו של אדי אקירוב, שקיים
יחסי״מין עם טגנית מלכת״
יופי קטינה.

בתדהמה קראתי
על זיכויו של אדי
אקירוב מהאשמה
של בעילת קטינה.
הרי ברנש זד, הוליך
שולל צעירה
תמימה, שיחק תפקיד
של מאהב וגרם
לכך שניכנסה
להריון ! ומה זה
משנה אם גילה 15
או? 50 שור האם העולם הזה
גמד את תפקידו
בפירסום הכתבה
המצולמת מבלי לנקוט עמדה י האם תפקידו
של העולם הזה אינו לחתור לעשות
צדק כאשר זה אינו נעשה?
האם המערכת אינה חושבת שגבר המתחמק
מלשאת באחריות לתוצאות התנהגותו
(גרימת הריון) ,הינו נבל חסר־מצפון?
שלום
שדר, דמת־ג!

שיחת חולין
באוטובוס

לא גיל, לא סעיפי בריאות, לא בטיח.
לא רוצה שיחדור. רוצה לשרת עד הסוף.
המשכורת משולמת, ימי המילואים הם
חופשה בתשלום.

חצי +חצי = שלם
מצורפת מודעה שהופיעה היום בעיתונות וזיעזעה אותי :

אנו נבטא את מחאתנו נגד מדיניות הטלת צווי הריתוק ו/או
ההגבלה המבוססים על תקנות ההגנה לשעת הרום — .1945
משלחת נציגים מטעם המרותקים תיפגש עם יו״ר הכנסת
ועם נציגי הסיעות ככנסת, על־מנת להציג כפניהם את הכעייה
שלנו, בדי שיפעלו להסרת העוולה ולביטול צווי הריתוק ו/או
ההגבלה.
אנו קוראים לאזרחי ישראל, המבקשים לקיים, הלכה למעשה,
את מגילת העצמאות •טל מדינת־ישראל המבטיחה ״שוויון
זכויות חברתי ומדיני גמור לבל אזרחיה, כלי הבדל דת, גזע
ומין״ ,והמבקשים ליצור יחסי אחווה ורעות בין היהודים
והערכים כישראל — לבוא ולבטא יחד עימנו את הקריאהנ

יבוטלו צווי הריתוק!
יבוטלו צווי ההגבלה!

אם צריכים חצי מלצר, מילא, עוד ניתן להבין. לוקחים מלצר אחד שלם
וחותכים אותו לשניים( .רצוי לאורך !) אבל אם דרושים שני חצאים, נניח, מדוע
שלא ישאירו אותו בחיים ז
מ.ב< ,ראשון־לציון
לדין בפני בית־הנבחרים על רקע פרשת
ווטרגייט.
אכן, כל הכבוד לעם הזה על התנהגותו
בעת שחיתות ואפילו אם הפרשה הזאת
נוגעת ישירות בנשיאם.
מאשה פורמן, רמת־גן
מכוגיוודשרד לרבנים

כתובת להתקשרות :

סליבה כמים, חיפה, שד׳ המגינים , 113
טל׳ 532559־04

הגיע כבד הזמן שתהיה תגובה חריפה
לנעשה בתחום מכוניות השרד לרבנים.
חייבים לבלום את ההפקרות הזאת!
באיזה נכונות מעמידים לרשות הרבנים
רכב ותשלומי אחזקה גבוהים!
איזה דבר חיובי הביא הפלג הזה לארץ?
מסתבר שהדת היא למעשה המושלת בארץ

איש מבוגר וצעיר שדים שיר תהילה
בשני קולות להווי הצבאי. מה שהאחד
מחסיר, ממהר השני לה-שלים. הצבא הת ביית
בחיינו.
נחמיה פדה, עכו

״פרשת אלישבע״
ו״פרשת פרופיומו״
״העולם חזח״ ,1865״לדיין זח
לא היה קורה,״ על שערוריית
המין בבריטניה.

אתם לא מתביישים? כשפוצצתם את
פרשת אלישבע, כיניתם אותה ״פרשת
פרופיומו הישראלית״ .עכשיו, כשהתפו־צצה
שערוריית המין של הלורד למבסון,
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1866

השב או ת הי ח ר חנו
המחיר . 50נלין

1: 1קלוסדיה
1£וו1ס1ו \^/חיות העולם בסביבתן הטבעית

חיות הבד

שש, וח ״עע ח׳ות

בסנ בת) י׳ __

חיות הבר — אנציקלופדיה חדשה על כל חיות הבר שבעולם, המופיעה בכל יום רביעי בחוברות צבעוניות ומהודרות.
עם חיות הבר תכירו את סודות התנהגותן ואורחות חייהן של החיות
ערמו לב י עם רכישת חוברת מס 1 ,תקבלו חינם את חוברת מס׳ ,2ובה פרטים מלאים על מבצע הפרסים המיוחד לקוראי חיות הבר.
הפרס הראשון ! טיסה זוגית לקניה, ועוד 200 פרסים יקרי-ערו.
חיות הבר — אנ צי ק לופדי החדשה על כל חיו ת הבר שבעול ם, ה מופי ע ה בכל יום רביעי ב חוב רו ת צב עוניו ת ומהודרו ת.
עם חיות הבר תכירו א ת סודו ת ה תנ הגו תן ו או ר חו ת חייהן של החיות.
שימו לב ! עם רכי שת חוב ר ת מס׳ 1תקבלו חינ םאת חוב ר ת מס ,2 ,ובה פרטים מל אי ם על מבצע הפרסים ה מיו ח ד לקוראי חיות הבר.
הפרס הרא שון ! טיסה זוגי ת לקניה, ועוד 200 פרסים יקרי־ערך.
;:קרא בכל שבוע את חיות הבר ותגלה את
ד״ר מנחם דור, עורר הלכסיקון הזואולוגי
והמומחה מס׳ 1בישראל בנושא
סודות ממלכת החיות — כיצד הן אוהבות,
חיות ולוחמות; תטייל ברחבי יבשות
הזואולוגיה פקח אישית על תרגום והכנת
לרכוש בהנחה של 50 ובמחיר המיוחד
ואזורים זואולוגיים של כדור הארץ ; תעקוב
המהדורה הישראלית של חיות הבר —
של 7.25ל״י — במקום 14.50ל״י.
אחר חיות הבר בג׳ונגלים סבוכים, בביצות
האנציקלופדיה אשר 200 זואולוגים בעלי
ובאוקיינוסים...
מוניטין בינלאומי השתתפו ביצירתה.
בכל יום רביעי תמצא חוברת חדשה של
שו ב ר הז מנ ה־ אלתשלחכסףעכ שיו !
חיות הבר היא יצירה חדשה ומקסימה
חיות הבר אצל מוכרי העתונים והספרים.
המופיעה בחוברות שבועיות. זוהי עבודת
1לכבוד אנציקלופדיה — חיות הבר
בכל שבוע תגלה כיצד הטבע מקיים את
מחקר רחבת מימדים, אנציקלופדיה
האיזון העדין שלו ואת חוקי ממלכת החיות.
מיילקס (ישראל) בע״מ, יח׳ המלאכה ,3חולין 5*—*51
המודפסת בחלקים נפרדים, כר שבל אחד
בכל שבוע — חוברת מקסימה נוספת,
1אבקש לרשום אותי כמנוי על האנציקלופדיה ״חיות הבר״ ,ולשלוח
יכול לקנותה ולקרוא בה שבוע אחר שבוע.
לי את 2החוברות הראשונות ואני אשלם עבורן (לאחר קבלת
גדושה עובדות והפתעות.
זהו מסמר תיעודי צבעוני, מקיר ומעמיק,
החשבון) רק 3.50ל״י בלבד שהוא מחיר של חוברת אחת.
ספארי מרתק סביב העולם הזדמנות שאסור
על כל החיות שבעולם, אשר צולמו בסביבת
1לאחר מכן תשלחו לי פעם בחודש 4חוברות יחד תמורת 3.50ל״י
להחמיצה !
מגוריהן הטבעית...
בלבד לכל חוברת.
1אוכל לבטל את המינוי שלי בכל עת בעקבות הודעה בכתב שאשלח
^ זכה בטיסה זוגית לקניה
אליכם.
$ובעוד 200 פרסים יקרי ערך.
בחסות החברה להגנת הטבע .
סמן ב־צ אס ברצונך להזמין גם כריכה מהודרת.
]_[ כמו כן, שלחו לי בחצי המחיר את הכריכה המהודרת הראשונה
חתימה באמצעות החברהתורמת לשמירת הטבע בארץ פרטים מלאים בחוברת השניה.
שבה אוכל לכרוך 15 חוברות. וחייבו אותי רק ב־ 7.25ל״י (במקום
14.50ל״י) בתוספת תשלום של 1.50ל״י עבור הוצאות אריזה
ומשלוח,
תוכל לכרוו את כל החוברות ב 10-כרכיו
מ הו ד רי ם ! אתהכ רי כההרא שונ ה תו כ ל

הצעה מיוחדת — חוברת חינם :

שתי החוברו ת הרא שונות,
׳מוצעות לר במחיר של חו בר תאחת

3.50 לי בלבד.

חיות הבו

^זם כבוו^ חיות העולם בסביבתן הטבעית

שם משפחה ושם פרטי

ע _ נ1
,47 שכונה

רחוב ומס׳ בית
,57 ,56

עיר

מיקוד ,65

,79 גיל ,77 ,78 תעודת זהות ,70׳69
לשימוש המשרד בלבד
חתימה הכרחית
ר־ז— 1 1 1 1 1 1

מכתבים
(המשך מעמוד )8
אתם מכנים אותה ״פרשת אלישבע האנגלית״.

הנבעץ, גבעתיים

איזה

איך בכלל אפשר להשוות בין פרשת
האהבים של שר הביטחון משה דיין ואלישבע
צ׳יזם לבין הפרשה של הלורד
הבריטי והגברת לויו
איזה הבדל בין שתי האובייקטים הנשיים!
הגברת לוי נראית ממש כאצילה בריטית
לעומת הגברת אלישבע.
רות שימרון, ירושדיס

גם אבנרי
באוכלים !
״העולם הזח״ ,1865״יש נשיא
— בתיאבון!״ ,על שימחת הזלילה
שנערכה בכנסת לפבודו של
הנשיא החדש.

לפי הדיווח האחרון שלכם על הקורה
בכנסת, נראה כאילו אורי אבנרי בכלל

ח״ב א מדי כמסיבת הכנסת
גם הוא באוכלים
לא חבר־כנסת. הצגתם תמונות של חברי-
כנסת ושרים כשהם זוללים את הפולקעס
שחילקו שם, אבל את אבנרי לא הראיתם.
האם הח״כ הנכבד לא אוכל לעולם ז
יוסי שלום, חיפה
• כמו שאר חח״כים, גס אבנרי אכל
פולקעס במסיבה. ולראייה — ראה תמונה.

פירסומת מינית

צר לי להיווכח כי רמת הפירסומת בעיתונות,
כולל עיתונכם, הולכת ומתדרדרת.
קשה להיתקל בפירסומת שאינה שטופה
בזימה ופריצות.
במקום לשבח את המוצר גופו מנסים
לעודד את הלקוחות באמצעות סמלים
מיניים, כמו למשל, פירסופת של בירה,
בה כתוב :״אני הדבר השני החשוב
לגבר״ ובתור ״הראשון״ מצולמת דמות,
המתיימרת להיות חתיכה. או פירסומת
אחרת, שבולטת בה דמות נקבית ומעליה
הסיסמא ״פתח אותי״.
לדעתי, בפירסומות מסוג זר, יש הן
רמאות מסחרית, המסיחה את הלקוח מאיכות
המוצר המפורסם ! והן שטיפת מוח
רגשית, הגורמת ליצירת סולם ערכים
שבראשו עומד המין הקר ונטול הרגש,
המביא להתיחסות אל יחסים בין גבר
ואשה כמסחר, ואל השותף להם כסחורה,
דבר המוריד, ללא ספק, את איכות האה בה
והאהובה, אשר עשויים לשמש כאחת
החוויות הרגשיות הנעלות והמטהרות ביותר,
ולהעלות את איכות החיים בכלל.
רובי אכי־צור, צה״ל

הפסד של
עס סנו ל ה

במיגרש הכדורגל בקוריאה בלטה ׳תופעה
מעניינת: לא היו שם שלטי פירסו־מת
מסחריים.
מוזר איך בכלל אפשר להתקיים ללא
(המשך בעמוד )12

עתונאית אמריקאית יהודיה מאשימה את יושב־ואש הנהלת
הסוכנות בביזבו!1 1שווע של נסכי 1ומגביות 1התרומות

המאשימה

עורכת כתב העת היהודי בארצות־הברית,
ג׳ואיש ספקטייטור, שגרמה בעבר לפיצוץ
שערוריית רסקו, ועתה מנהלת מערכה ציבורית
בקרב יהדות ארצות־הברית כדי
שיושב־ראש הסוכנות היהודית יגלה ברבים
את חשבון הוצאותיו המלא.
ן* כום של 470׳מיליון דולר של אר-
^ צוית־הברית, שהם כשני מיליארד לירות
ישראליות, יזרים השנה העם היהודי
לקופת הסוכנות היהודית לארץ־ישראל.
סכום ענק זה מיועד להעלאתם ולקליטתם
בישראל של 53 אלף עולים חדשים׳
הצריכים להגיע לארץ, לפי התחזית,
מארצזת־המצוקה.
זהו לפחות היעד הרישמי של המיליארדים
הניגבים מכיסי בני העם היהודי ברחבי
העולם.
איזה חילק מסכום זה מגיע בסופו של
יבר אל העולים, ואיזה חלק הולך לאיבוד
בדרך או מוצא למטרות שאין להם כל
קשר עם העלייה וקליטתה, זו כבר שאלה
אחרת. ריק לאחרונה הסתבר שנוסף לשחיתות
וילביזבוז שהם חלק ממנה, והנחשפים
מדי שנה מבלי לעורר רעש על־ידי מבקר
הסוכנות, משמשת הסוכנות היהודית גם
כסות לכל מיני פעולות סודיות ומפוקפקות
הנושאות את השם קרן ספיר, וש עליהם
לא דווח מעולם, לא בתקציבה של הסוכנות
ולא בדו״חות ׳שמפרסם המבקר שלה.

711 ״171 וון

של יו״ר הנהלת הסוכנות
לכל דורש. לעומת זאת,

נמה שו ה
*ויה 3י 0₪
( 011 היהודי?
של הסוכנות היהודית, ידעו כמה בדיוק
עולה הוא עצמו לעם היהודי.

ך! תקציב הסוכנות היהודית, מד
פיע הסכום של 484,285 דולר (כשני
מיליון ל״י) כתקציב לישכת יו״ר הנהלת
הסוכנות לשנת התקציב .1973/74 סכום
זה, הגדול השנה ב־ 100 אלף דולר מתק ציב
הלישכה בשנה שעברה, מיתחלק ל־סכומים
שונים, שאינם נוגעים ישירות
לפעולות הליישכה, אך נמצאים בשליטתו
של הידר, כמו המכון להכשרת פעילי
מגביות ( 160 אלף דולר) או המדור לשירותים
חברתיים ( 33 אלף דולר) .לתפעול

ן 1וןקוךן זה תלוש המשכורת
1111^ , 1לחודש אפריל ,1973
היהודית אריה פינקוס, אותו ממציאים
את חשבון ההו־אין
הסוכנות

משום כך חיה זה רק טבעי כי אחד
מראשי המגוננים על קרן ספיר, ואחד
הראשונים שיצא בשצף קצף להנגר על
ספיר ופעולותיו החשאיות בחצר האחורית
של הסוכנות היהודית, לא היה אלא הבוס
הכל יכול של הסוכנות היהודית, היו־שב־ראש
לואיס אריה פינקוס .61 ,לא
לחינם נחלץ אריה פינקוס, המשמש זה
שבע שנים ביושב־ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, לעזרתו של פנחס ספיר. כי ל־פינקוס,
כך מסתבר, יש הרבה מה להסתיר
בעצמו. כך, למשל, אין פינקום
מעוניין כל־כך שהציבור הרחב בישראל,
או המוני התורמים היהודים ברחבי העולם,
המממנים בתרומותיהם את תקציבה

חו שפת
השערוריות

את תקציב ההוצאות של לישכת הידר.
פרשת מחירו של הידר פינקום לא
זכתה כלל להדים בישראל. אבל מזה חודשים
מיספר שהיא מעוררת התרגשות,
לפחות בתחום המצומצם של העסקונה הציונית
בארצוודהבדית ובבריטניה.
הפרשה כולה התחילה בכתב־עת יהודי
קטן המופיע בארצות־הבדית, הג׳ואיש
ספקטייטור. כתב־עת זה, הוא ירחון המופיע
עשר פעמים בשנה, והנפוץ בעיקר
במרכזים הקהילתיים של יהודי ארצות־הברית.
הוא ערוך ומוצא לאור בידי דמות
מיוחדת במינה בנוף היהודי של ארצות־הברית
— הד״ר טרודה ויייס־רוזמרין.
הגברת רוזמרין, ייקית ילידת פרנקפורט,
מומחית לשפות ולעמים השמיים והוגת־דיעות
בתחומי הדת והפילוסופיה, חיברה
בעבר ספרים בנושאים כמו ״היהדות

היושב־ואש ואשתו

יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית אריה פינ־קוס,
ואשתו חסיה, סוציולוגית במיקצועה.
פינקוס, שמצב בריאותו רופף, ידוע כמי
שאינו חס על עצמו ועובד מעל לכוחותיו.
יחד עם זאת, טוענים מבקריו, הוצאות
לישכתו הם מעבר לכל פרופורציה.
פיים. היא לוחמת עיקשת גם בעניינים
מטריאליים מאוד. מבחינה זאת מזכיר
כתב־העת שלה מאוד את העולם הזה *.
היתר, זו היא שפוצצה לפני כארבע
שנים את שערוריית רסקו, אחרי שחשפה
את העיסקה ישל הנרי טורצ׳ינר, לשעבד
נשיא הסתדרות ציוני אמריקה, בשטרות
שאירגון זה קיבל מחברת רסקו, שטור־צ׳ינר
היה מנהלה בארה״ב. היא שגרמה
(המשך בעמוד )26

צאות של פיוקוס ואת פירוט ההוצאות של ׳אחזקת הלישכווז שלו.
משכורתו של פינקוס, כפי שמעיד ה״לוקש״ ,שווה למשכורת
שר בממשלת ישראל, היא מסתכמת בסכום של 2576 לירות
ברוטו, ממנו מקבל אריה פינקוס, אחרי ניכויים 1438 .לירות.

לישכת היו״ר עצמה, בה מועסקים בתל-
אביב ובירושלים 19׳עובדים, מופיע בתקציב
הסוכנות הסכום של 166,429 דולר.
אלא שסכום זה אינו מגלה למעשה
דבר ואינו עונה על השאלה: כמה עולה
אריה שינקום לעם היהודי? שכן, חשבונות
הוצאותיו המרובות של הידר אינם
מכוסים מתקציב לישכת היו״ר בלבד. מאלף
ואחד סעיפים בתקציב ניתן להזרים כספים
אל קופת היושב־ראש. וכמו שסעיפים
שונים בתקציב הסוכנות מיועדים באופן
דישמי לפעולות סוציאליות, אך משמשים
למעשה למימון עקיף של המיפלגות
בישראל, כך גם סעיפים סתמיים בנושאים
שונים ורחוקים זה מזה, יכולים להזין

והנצרות״ או ״משה העברי: תשובה ל־זיגמונד
פרויד.״ היא מקובלת כמרצה
ומטיפה, הסובבת בקהילות היהודיות באד־צוית־הברית,
ישם היא מעוררת לא מעט
פולמוסים בזכות דיעותיה הבלתי מקובלות.
אולם טרודה ויים־רוזמדין, אינה מסתפקת
רק בנושאים מיטאפיסיים פילוסו־
* גם מבחינת השקפותיה הפוליטיות
קרובה טרודה רוזמרין־ויים לדיעות העולם
הזה. כך, למשל, היא דוגלת בהכרה
ביישוודהפלסטינית ובפיתרון בעיית ארץ־
ישראל באמצעות פדרציה בין שתי מדינות,
הפלסטינית והעברית, שתחיינה זו
בצד זו על אדמת ארץ־ישראל.

ובע־מליון עותקים

בערך, בחמש ׳שפות, הוא מיספר העותקים
בו הודפס הספר מארבע רוחות, סיפרה
של חסיה פינקוס, רעיית היושב־ראש, על
ההיסטוריה של עליית הנוער. כל הספרים
הודפסו על־ידי הוצאות הקשורות בסוכנות
היהודית, אבל לחסיה פינקום עצמה
היו רק הכנסות מעטות, מההוצאה
האמריקאית בלבד. את שכר הסופרים
משאר ההוצאות נידבה לעליית־הנוער.

מכתבים
(המשך מעמוד )10
הפירסומת המסריחה בכל חוד. כנראה
שהקוריאנים הם עם מפגר בהשוואה אלינו
הישראלים הסופגים את אור הגויים...
עוד דבר הרגיז נורא: הקוריאנים אינם
עם סגולה כמונו, ואינם עושים בדית־מילה
(המועילה, כביכול, לבריאות) אז
איך, לעזאזל, הם ניצחו אותנו בני העם
הנבחר?! האם יש להסיק מכאן שהאלים
שלהם מכריעים את י האל היחיד שלנו?
בכל אופן, כריתת הערלה לא הוכיחה
את עצמה במבחני הספורט הבינלאומיים.
ירחמיאל פוטפדם, מטולה

1 1 2 1 0 3 § 0 0 )1

₪יש חדש
תחת השמש
,,העולם הזה״ ,17X7״סטריפפופ״,
על הילדה בת ה־ 13 שהופיעה עירומה
על״גבי עטיפת תקליט של
להקה אמריקאית ; ו״העולם
הזה״ ,1862״דוגמנית עירום בת
,13״ על הילדה מרי כריסטין, כוכבת
סירטי המין הגרמניה בת
השלוש־עשרה.

מתברר שיש חדש תחת השמש. לפני
שלוש שנים פירסמתם תמונה של ילדה
עירומה בת ,13 ששימשה אז כאיור לתק־

עטיפת התקליט 1970 ,
התקדמות העולם —

מרי כריסטין 1973 ,
— ליחס ליברלי
ליט — דבר שהרגיז את הצנזור האמריקאי
ואילץ את הלהקה שהוציאה את התקליט
לשנות את העטיפה.
והנה, נמצאה בגרמניה ילדה יפהפיה
בת .13 המופיעה בסרטים ועל־גבי שערי
עיתונים, עירומה כביום היוולדה — בלי
לעורר כל׳תגובת זעם.
לדעתי זה מראה על התקדמותו של
העולם, שיחסו לעירום הופר יותר ויותר
ליברלי.
רבקח קורץ, בת־יס
וי קוראים השולחים מפתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

שלב אחרי שלב: כך חובלה היוזמה של בורגיבה

זה פשוט לגמרי:
מנהיג ערבי המוכן לדבר עם ישראל 9 הוא משוגע.
9אין כל טעם לדבר עם משוגע.
9ממילא אין טעם לדבר עם מנהיג
ערבי המוכן לדבר עם ישראל.

ולעומת זאת :
9מנהיג ערבי נורמלי אינו מוכן לד

עם ישראל.
9משום כך כדאי לדבר עם מנהיג
ערבי שאינו מוכן לדבר עם ישראל.
9אך אם אותו מנהיג ערבי משנה את
דעתו ומוכן לדבר עם ישראל, סימן הוא
שהשתגע.
@ ועם משוגע אין, כאמור, טעם לדבר.
מעגל מושלם. סאראדוכס קלאסי. מיל-
כוד 1של ממשלת גולדה מאיר.
הוא בא לידי גילוי מושלם בקטע שהופיע
בראש העמוד הראשון של ידיעות
אחרונות מיום — 31.5.73 שבוע ימים אחרי
שנתפרסם הראיון ההיסטורי של בורגיבה
בעיתון האיטלקי. הידיעה, מפי כתב העיתון
אדווין איתן — אחד ממקורבי המימסד
הישראלי, אומרת:

חוגים מדיניים בפאריז
אינם מייחסים, עם זאת,
חשיבות רבה להצהרתו של
בורגיבה. הם אומרים, כי
בורגיבה הקשיש סובל ב אחרונה
ממחלה הגורמת ל הצטברות
שתן בדמו, דבר
המשפיע לרעה לא רק על
מצבו הגופני — אלא גם על
מצבו הנפשי.
וכך נפתרה התעלומה, בעזרת החוגים
האלמוניים בשגרירות הישראלית בפאריס.
בורגיבה מוכן.לדבר עם נציג ישראלי מפני
שהשתן נכנס לדמו, והגיע לראשו. הוא
משוגע.

נן, מ״ו!
* * ה היית אתה עושה אילו היית
שר־החוץ, וקראת בעיתון אירופי
מכובד ביותר, מפי כתב אחראי וידוע,
שהנשיא אל־חביב בורגיבה, הציע להיפגש
עם נציג ישראלי בכל מקום שהוא, כדי

יתר על כן: היית נזהר מכל דבר שיש
בו כדי להקשות על בורגיבה. היית משאיר
לו את הברירה אם להיפגש עם ראש־הממשלה,
שר־החוץ, או אישיות בכירה
פחות רשמית (למשל: יצחק רבץ, שאין
לו כרגע תפקיד רשמי, או דויד בן־גוריון,
שאינו עוד אישיות ממשלתית, אך יש לו
מעמד לאומי בכיר).

ובעיקר: היית דואג שתשובתה
תהיה בסיגנון חיוכי, ללא שחצנות.
תור הענקת מירב הכבוד
לנשיא התוניסי, כדי לדחוה אותו
בעדינות קדימה, בדרן־ -שהוא עצמו
עלה עליה.

נן, אנד לא
^ כל אתה אינך שר־החוץ. שר־החוץ
הוא מר אבא אבן, וראש־ממשלתו היא
גולדה מאיר.
איך הגיבו שניים אלה באותו מצב?
כאשר התפרסמה הידיעה לראשונה; ,א
שהה מר אבן בארץ. הוא היה באחד מ־טיוליו
התכופים בחו״ל.
מר אבן חזר באותו יום בערב. תגובתו
פורסמה בעיתוני־הבוקר של יום ה׳,24.5.73 ,
יחד עם הידיעה על הצעת בורגיבה עצמה.
הכותרת בדבר היא :״בווגיבה מציע להיפגש
עם נציג ישראלי — .אבן: תמיד הצהרנו
נכונותנו לדון עם מנהיג ערבי על
שלום — אבל בורגיבה אינו יכול להיחשב
מתווך״.
בגוף הידיעה נאמר שאבן הכריז עם
שובו כי ״לא קרא את הראיון הזה (של
בורגיבה בעיתון האיטלקי) ,אך יחד עם
זאת ציין כי עמדתה של ישראל ידועה
התמיד הצהרנו על נכזנותנו ליפגש עם
כל מדינאי ערבי או לא־ערבי ולשוחח על
שלום׳ .יחד עם זאת סבור אבן, כי הנשיא
בורגיבה אינו יכול להיות מזוהה עם
מתווך שעומד באמצע, האני בטוח שאיננו
מכריז על עצמו שאין לו מידה של
הזדהות עם העניין הערבי׳״.
זהו מוצר אופייני של אבא אבן —
מלאכת־מחשבת של חבלה מתוחכמת.
כי בסיגנונו המצוחצח, אומר אבן ל מעשה
שבורגיבה אינו רציני, ושהדבר כו לו
אינו ראוי לתשומת־לב יתרה.

פשוט מאוד: אבן רצה להכנים
ככר להודעתו הראשונה את הנימה
השלילית. הוא לא יכול
היה להגיב כשלילה על עצם רעיון
הפגישה. על בן המציא את עניין
התיווך, בדי לשלול אותו. בכך
ניתנה לבל התגובה אופי שלילי,
ובכך רצה אבן.
אין להסביר את הדבר במומנט האפתעה,
כאילו אבן לא היה מוכן וסתם
הפליט כמה מלים.

הצהרת בורגיכה לא יבלה לבוא
כהפתעה למי שמצוי כענייני המר

בי לפני כמה שבועות העניק
בורגיכה ראיון ארוך לעיתונאית
איטלקיה־ישראלית, וכה דיבר על
הצורך בשלום ובהכרת הערכים
כקיום מדינת-ישראל.
העיתונאית היתה טוליה זבי, הידועה
בארץ בשם ״עדה לוצ׳יאנו״ ,כתבת מעריב.
טוליה, הנשואה לאדריכל איטלקי רם־
דרג, היא אשת החברה האיטלקית וכתבת
של עיתונים איטלקיים חשובים. כאשר העניק
לה בורגיבה את הראיון, הופיעה אצלו
רשמית כעיתונאית איטלקיד — .אולם
הוא ידע, כמובן, שהיא כתבת העיתון הג־

קודם כל — הוא דא קרא. אילו
זה היה חשוב, כוודאי חיה קורא
את הדכריס לפני מסירת תגובה.
המנגנון העצום של מישרד־החוץ
כוודאי חיה מסוגל להמציא למר
אכן מיסמך חשוב בזה אן? כחו״ל,
או במטוס בעת הטיסה.

אורי א סרי
להחליף דברים על השלום ״ולהביא בקלות
לידי הסכם״ ?
אתה שר־החוץ. אתה מייצג ממשלה
הרוצה בכנות בשלום של פשרה. אתה
הצהרת השכם והערב שאתה מוכן להיפגש
עם כל מנהיג ערבי, בלא תנאים
מוקדמים, כדי לדבר על השלום.
אל־חביב בורגיבה לא נולד אתמול.
הוא השליט העליון של אחת המדינות הערביות
החשובות. דיעותיו ידועות מזה
זמן רב. אם כן, מה היית עושה נוכח
ידיעה זו?
התשובה הסבירה היא :

היית מזדרז ומפרסם עוד בו ביום,
ללא בירורים נוספים, תשובה
חיובית.
אין לד מה לחשוב. אין לד מה להסס.
עמדתך היא שאתה מוכן להיפגש תמיד.
מנהיג ערבי מציע. לא חשוב כלל מה הם
מניעיו, מהו רקע הצעתו.

תשובתך היא: כן גלוי ופומבי,
לאלתר, וללא ״אבל״.

שנית — מובן ש״אנחנו מוכנים להיפגש
עם כל מנהיג.״ יש הבדל של יום
ולילה בין ״אני מוכן להיפגש מחר עם
בורגיבה״ ,ובין ״ אנחנו מוכנים להיפגש
תמיד עם כ ל מדינאי ערבי או
לא ערבי.״

התשובה הראשונה היא לעניין
מסויים. התשובה השנייה היא הכרזה
סתמית. התשובה הראשונה
מבטאת יחס של כבוד. השנייה יחס
של זילזול וביטול.
שלישית — ״בורגיבה אינו יכול להיות
מתווך.״ זוהי תחבולה אופיינית של אבא
אבן, שיטה אותה פיתח עד כדי תיחכום
קיצוני.

בורגיכה לא הציע את עצמו
כמתווך. הוא אמר כפירוש שאינו
מתווך, שהוא רוצה לשאת ולתת
בשם הערבים, אחרי שעמד על גישתו
של הנשיא אל-סאדאת.
אם כן, לשם מה הכנים אבן את עניין
התיווך?

למי יש שתן בראשי
(המשך מעמוד )13
פוץ ביותר בישראל, וקשורה בקשרים
הדוקים ביותר לצמרת המימסד הישראלי.
(היתה זאת טוליה זבי שסללה את הדרך
לפגישות של ראשי השילטון הישראלי עם
האפיפיור).

,לא וציני
*ץ די יום כיומו מתפרסמים בכל העי־
]י*! תונים היומיים בישראל ידיעות תחת
הכותרת ״מאת כתבנו המדיני״ ,או בשם
..חוגים מדיניים בירושליים״.

כד הידיעות האלה הן דבריו שד
דובר מישרד־החוץ ועמיתיו.

כמה שעות אחרי פירסום הראיון המהפכני
של בורגיבה בעיתוני ישראל, ותגובת
אבן עליה, פירסמו גם ״החוגים המדיניים״
את תגובתם.

היא זכתה בעיתוני ישראל לכותרת
:״עמדת ירושלים: הצעת
כורגיבה — לא רצינית.״

ראשונה, של מיפנש ספונטאני. העניין
עדה על הפסים של טכסיסים
דיפלומטיים — כמו כד דבר שאבא
אכן נוגע בו.
בתום הוויכוח בכנסת אירע עוד משהו
המטיל אור על כל הגישה לעניין. הצעתי
הצעת*סיכום בלתי־פרובוקטיבית, קצרצרה
:״הכנסת מקבלת בברכה את יוזמת
הנשיא בורגיבה, וקוראת לפגישה בהקדם
של נשיא תוניסיה עם אישיות ישראלית
בכירה, לשם כינון ראשית הידברות י1וו־ראלית־ערבית.״

כעת
ההצבעה, הרים אבא אבן
ראשון את ידו נגד ההצעה, והיא
נדחתה כרוב שד 11 נגד .1רק אני
עצמי הצבעתי כעדה.

ביקור בשגדידש
ף* ינתיים הוסיפה מכונת־התעמולה הג־
^ דולה, המודרכת והספונטנית, לשפוך
בוץ על בורגיבה. ידיעות אחרונות פירסם

מהי שיטה זו?
דומני שיש לי סמכות כלשהי להסביר
אותה — כי עמדתי מקרוב על התפתחותה
במרוצת הזמן.
במשך השנים קיימתי מגעים רבים עם
אישים תוניסיים בכירים. הם התחילו לפני
14 שנה, כאשר הוזמנתי על-ידי ראש
מישלחת תוניסיה באו״ם, מונגי סלים,
לקבלת־פנים כל-ערבית לכבוד המישלחת
האלג׳ירית. זה היה בשיא המאבק האלג׳י־רי,
ואני ייצגתי בקבלת-הפניס את הוועד
הישראלי למען אלג׳יריה החופשית. סלים
מילא לאחר מכן תפקיד מרכזי ביחסי בור־גיבה־נאצר,
בימי יוזמת־בורגיבה של .1965

אהרי שאותה יוזמה הדהימה
את העולם והסעירה את ארצות•
ערב, ביקרתי כשגרירות תוניסיה
כפרים, שבראשה עמד אז מוחמר
מפמודי, לאחר מכן ראש־הממ־שלה,
וכיום שר־ההוץ שד בורגי־כה.
היו אלה שיחות גלויי־לב, בהם
עמדתי על מהות גישת הנשיא*.

עמדת ירושלים: הצעת בורגיבה -לא
רצינית, אר עקרונית מוכנים לפגישה
בבירה ״ממתינים לנוסח המלא״ של דברי נשיא טוניסיה, אשר אמר אתמול כי הוא ״מוכן להיפגש עם נציג

הכותרת הראשית בעמוד הראשון של ״ידיעות אחרונות״24.5.73 ,

אבן: אינני
מאמין שהצעת
בורגיבה רצינית
..עמדתו אינה מאוזנת;
הוא נציג הערבים״
כותרת פנימית ב״ידיעות אחרונות״
אבן אמר את דבריו ב־ 23.5בערב.
״החוגים המדיניים״ דיברו למחרת היום.
כעבור חמישה ימים. ב־ ,28.5מסר אבן
הודעה מדינית בכנסת, במיסגרת הסקירה
השנתית על פעולות מישרד־החוץ. הוא
דיבר בה על כל הבעיות העומדות על
הפרק, החל ביהודי ברית־המועצות וכלה
במועצת״הביטחון.

כ בל הנאוםהארוך לא
הזכיר אף כמילהאחת
את פרשת בורגיכה.

בוויכוח על נאום זה עוררתי בכל החריפות
את פרשת בורגיבה, וטענתי שמישרד־החוץ
מחבל ביוזמתו (ראה עמ׳ .)24—25
זה היה אתגר, שאבן לא יכול היה
להתעלם ממנו. וכך, כעבור יומיים נוספים
— תשעהימים אחרי פירסום
דברי בורגיבה, באה התגובה השקולה
הראשונה של ממשלת ישראל, בצורת תשובה
של אבן לדברים שאמרתי בכנסת.
בדברים אלה שינה אבן במיקצת את
ההיסטוריה, בכד שניסח (בדיעבד) מחדש
את תגובתו הראשונה. אך זה אינו חשוב.
חשוב ניסוח הסעיף המיבצעי של תשובתו:
הוא אמר :״מובן מאליו שממשלת
ישראל מסכימה לקיים פגישה עם נשיא
תוניסיה, ואנחנו נתעניין ללמוד את מחשבותיו
של הנשיא בורגיבה לגבי העיתוי
והמועד.״

בהבלטה את הידיעה על השתן בדם —
והדבר יבוא בוודאי לידיעת בורגיבה.
כמו כל קורא אחר, יסיק כי ״החוגים
המדיניים בפאריס״ המצוטטים בהקשר זה
אינם אלא שגרירות ישראל שם.
שאר העיתונים התנפלו בחדווה על
דברים שאמר בורגיבה, לדברי כתבים איטלקיים,
בפגישה. עימם (לקראת ביקורו
הקרוב של בורגיבה באיטליה) ובהם דיבר
על הצורך בהסדר, על חובת ישראל להחזיר
את השטחים המוחזקים, על זכות
הפלסטינים למדינה משלהם, ועל תוכנית־החלוקה
של .1947
מכל זה הבליטו עיתוני ישראל, בהשראת
מישהו, דווקא את עניין תוכנית 1947
— ופירשו זאת כתמיכת הנשיא בורגיבה
בהחזרת גבולות־החלוקה של .1947

המסקנה המתבקשת: אץ לדבר
1איש שיש לו שתן בדם ו /או
1רוצה שישראל תחזור לא רק לגבולות
ה 4-ביוני ,1967 אלא לגבולות
החלוקה של .1947
למה מתכוון בורגיבה? לאיזה פיתרון
הוא מתכוון?
היום, כמו ביוזמת־השלום ההיסטורית
שלו במארס ,1965 מדבר בורגיבה בלשון
דו־משמעית. דו־משמעיות זו אינה מקרית.
זהו חלק משיטתו.

בעיקבות שיחה זו פירסמתי מעל עמודי
לה־מונד מיכתב גלוי לבורגיבה. לפני
הפירסום הראיתי אותו לאישיות תוניסית
בכירה, שאישרה לי שהפירוש שלי לגישת
בורגיבה תואם את המציאות.
אני זוכר את הפגישה בשגרירות כח־ווייה
בלתי-רגילה. בשבילי, כישראלי,
היתר, זאת הרגשה מוזרה מאד — להיכנס
לבניין שכולו מקושט בטעם ערבי טוב,
שעל שולחנותיו מונחים עיתונים ערביים,
ושעל קירותיו תמונות של אישים ערביים.

אולם הלבביות שכח התנהלה
השיחה — לבביות שחזרה כעבור
שבע שנים בבולוניה — היתה
חשוכה עוד יותר.

וצח האגוות
* סוד גישתו של בורגיבה הוא שלא
דיקדוקי״עניות של נוסחאות מפרידים
* מובן שלא פירממתי אז את דבר הפגישה.
היא פורסמה לראשונה לפני חמש
שנים, בספרו היסודי של שמואל מרלין
על יוזמת בורגיבה, שפורסס בארצות־הברית.
על דבר הפגישה דיווחתי בשעתו
לשר־החוץ, מר אבא אבן.

בין הערבים והישראליים, אלא המיתוסים
ששני הצדדים דבקים בהם, היחס הרגשי
של כל צד לצד השני, עולם הרוחות
והשדים שכל צד יוצר לעצמו לגבי השני.

מכאן המילה הצרפתית, שבור
גיבה וחסידיו חוזרים עליה תדיר:
״דה-מיסטיפיקאסיץ״ — הוצאת
המיסטיקה מן הסיכסוך, ביטול
המיתוסים, חיסול האווירה הרגשנית,
המעבר על גישה רציונלית.
מכאן גם חלוקת־העבודה העומדת לעיני
בורגיבה: על שוחרי־השלום הערביים
לפעול לשינוי האווירה. בעולם הערבי,
ועל שוחרי־השלום הישראליים לפעול לשינוי
האווירה בארצם. שוחרי-השלום יכולים
לעזור זה לזה — אך המאבק העיקרי
הוא בכל ארץ פנימה.
בורגיבד! פונה, קודם כל, אל העולם
הערבי. הוא רוצה להביא לשינוי יחסו
היסודי כלפי ישראל: לשכנע את כל
הערבים שיש להכיר בקיום ישראל ולהסתדר
עימה, ולשכנע במיוחד את הפלסטינים
שעליהם להשלים עם חלוקת הארץ
ולדו־קיום של מדינה פלסטינית בחלק
מן הארץ עם מדינת־ישראל.
לצורך זה משתמש בורגיבה לא פעם
בניסוחים שאיננו יכולים לקבל אותם,
זורק רעיונות שהוא יודע היטב שאינם
ריאליים, אך שיש בהם כדי להמתיק את
הגלולה המרה ברגע הראשון. בעיניו, כל
הניסוחים האלה אינם חשובים, והוא עצמו
מחליף אותם בלי הרף.

כי לו חשוכה רק הבשורה שהוא
חוזר עליה כלי הרף, וללא
סטייה כלשהי: הערכים מפסידים
מפני שהם מעדיפים רגשות ודמגוגיה
על המציאות, יש להכיר כ
עובדת קיומז
־זיומה של ישראל ולכרות
--עימה שלום רישמי, על הפלסטינים
לפתור כעצמם את בעייתם,
תוך הידברות ישירה עם ישראל.
הדיבורים על ״זריקת היהודים לים״
גרמו שואה לעולם הערבי, ישראל אינה
האשמה היחידה באי-הצדק שנגרם לעם
הפלסטיני, אין להתעלם מן העובדה שישראל
מילאה תפקיד הומאני חשוב בקליטת
פליטי-החרב של היטלר.
ובעיקר: אי־אפשר לפתור את כל הבעיות
בבת־אחת, יש להשיג בכל מצב את
הניתן להשגה מבחינה מציאותית׳ ההיסטוריה
מתקדמת ב״שלבים״ .לרעיון זה
הוא קורא ״בורגיביזם״.
(גם רעיון זה של בורגיבה מנוסח
בכוונה בצורה דו־משמעית, להמתקת הגלולה.
הכוונה האמיתית היא שאם ילמדו
ישראל והפלסטינים לחיות בשתי מדינות
צמודות, ייווצרו במשך הזמן יחסים פדר־טיביים,
והגבולות בין המדינות יאבדו
את חשיבותם).
דו־משמעיות זו, שבורגיבה רואי, בה
מכשיר לריכוך התסביכים ולסילוק המיש-
קעים הנפשיים, מקילה, כמובן, על שונ איו
בעולם הערבי ובישראל להיתפס
לדבריו. הלאומנים הערביים טוענים שהוא

זהו, כמוכן, מוקש מתוחכם.

בורגיבה דיבר על ״נציג ישראלי.״ כלומר:
פגישה עם איש. אבן השיב ש״מנד
שלת ישראל״ רוצה להיפגש. כלומד :
שבורגיבה צריך לפנות אל הממשלה.

לכאורה, ההבדל קטן. אבל הוא
מהותי. כי מה שאבן דורש, תמורת
הסכמת ישראל לפגישה, הוא
לא פחות מאשר הברה רש
מית של כורגיכה בממשלת ישראל,
מראש, ותמורת שום דבר.
ספק גדול הוא אם נשיא תוניסיה יכול
ומוכן לשלם מחיר כזה מראש. אם לא —
נפטרה ממשלת ישראל מכל העניין. אם
כן — השיגה לפחות הישג מהותי מראש.
אבל בורגיבה הוא פוליטיקאי ותיק
מאוד. ברגע שהבחין בטכסיס של אבן,
השיב בטכסיס משלו: הוא דרש שישראל
תצהיר מראש על הכרתה באומה הפלסטינית,
ועל נאמנותה להחלטת־החלוקה של
האו״ם משנת .1947

כך ככר הוחמצה ההזדמנות ה

מתג׳ סדים

איש־אנזונו של בורגיבה, שתיווך
ב־ 1965 בין הנשיא התוניסי ובין
גמאל ננבד־אל־נאצר, נראה כאן (שני מימין) בשיחה עס אורי
אבנרי בקבלת הפנים של המישלחנת הערבינת באו״ם
לכבוד המישלחת האלג׳ירית. לידו שגרירי אלג׳יריה נמארנקו.

מוחמד מסעודי

אחד ממעצבי המדיניות
של בורגיבה, כיוס שר־החוץ
שלו, שוחח על יוזמת בווגיבה עם אורי אבנרי בשגרירות
התוניסית בפרים, לפני שבע שנים. בשבועות האחרונים ביקר
בקאהיר, הכין שם את הקרקע ליוזמה החדשה של בורגיבה.

מציע, למעשה, כניעה־ללא־תנאי לישראל.
מנחם בגין, גולדה מאיר והמקהלה־הכד
תבת של מישרד־החוץ טוענים שהוא מתכוון
לחיסול ישראל ב״שלבים״.

כ!־ זה חיה כ־ ,1965 וכד זה חזר
השבוע.

השיטה בשיגעון
* ש מבנה משותף בין ההתנפלות
הפרועה של מישרד־החוץ וכתבלביו
על ועידת־בולוניה, ובין החבלה ביוזמת
בורגיבה.

כי יש דמיון מפתיע כין ״הרוח
של בולוניה״ וכין ״הרוח של כור־ניכה״
.זוהי רוח אחת .

החשיבות ההיסטורית של בולוניה היתד,
ברוח — בעצם הישיבדדביחד של ישראלים
וערבים במעמד רשמי, תוך ידידות
ושיתוף־פעולה. כל המשתתפים הבינו שכאן
נוצרת עובדה פסיכולוגית חדשה,
שיהיו לה השלכות פוליטיות מרחיקות-
לכת.
לבלרי ירושלים, לעומת זאת, נתפסו
לניסוחים ולנוסחאות, התעלמו מן התוך
החי של הפרי, ודשו ׳בקליפת המילים
הכתובות, כמו תלמידי תלמוד־תורה בגמרא.

אותו
הדבר כדיוק קורה ליוזמת
כורגיכה. גם כאן הרוח היא העיקר
— עצם הקריאה של מנהיג
ערכי ככיר לפגישה פניס״אל־פנים,
נכונותו ליצור עובדה פסיכולוגית
ותקדים פוליטי. תחת לקפוץ על
מציאה זו, נתפסו הלבלרים כירושלים
לניסוח זה או אחר של הכרים
שאמר, שהוא עצמו מתייחם
אליהן באל קליפת השום.
במדינה העם
זהירות ח ד שו ת
צלילים מסוג חדש
מרחפים מעל המרחב לכאורה לא השתנה דבר.
אף אחד מהצדדים המסוכסכים במרחב
אינו זז מעמדותיו העיקשות. הקיצוניים
בשני המחנות נותנים את הטון וקובעים
את הקו. עדיין עוסקים במרץ במירוץ חימוש
המכלה את כוחות שני העמים ומש מיעים
איומים זה כלפי זה.
ובכל זאת, כאילו השתנה משהו בשבועות
האחרונים. יותר ויותר קולות מכיוונים
שונים משמיעים לפתע מנגינות אח רות.
צלילים חדשים מתחילים לרחף במרחב,
צלילים של שלום.
צעד ראשץ כמסע. לכאורה לא
היה קשר בין הצלילים השונים. לא היה
כל תיאום בין הקולות שבקעו מוועידת
בולוניה, לבין קולו של חביב בורגי־בה,
או בין קולות הפופ המשודרים של
ספינת השלום אל קולו של סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון שהשמיע השבוע את
השקפתו על ״האסטרטגיה של שלום״ .ולא

רק כשממשלת ישראל היתד, מוכנה
לגלות גמישות ולחזור בה מעמדתה הראשונה,
ולהסכים להחליף את השבויים הסורים
והלבנונים שבידי ישראל בשלושת
הטייסים הישראליים, ניתן היה להביא
לחילופי שבויים.
עבור משפחותיהם של שלושת הטייסים
היתד, שיבתם מאורע אישי בעל חשיבות
עליונה. אבל, ההתרגשות לא היתד, רק
שלהם. כל אזרחי ישראל שמחו יחד
עימם. השימחה לא היתד, רק על עצם
איחוד המשפחות. היתה מהולה בה גם
השימחה על שמשהו בקיפאון האיום ש ביחסים
בין שני העמים מתחיל להפשיר.

יחסי חוץ
מה שע שה
השכל( ,הגרימג•) והזמן
האיש שכרע גי ד כפני
קורבנות גיטו ודשה
הוא ראש־הממשרח הרם
כיותר שביקר אי-פעם כישראל
בתנועה פשוטה נגע וילי בראנד ללבו
של העולם. הוא עמד מול מציבת קורבנות

אילו היה זה תרגיל תמים, אפשר היה
לומר שמישרד־החוץ פשוט אינו מסוגל
למלא את תפקידו לחולל המהפכה ביחסי
ישראל־ערב, מכיוון שלבלריו אינם מבינים
את בעיית ישראל־ערב. הם צריכים
להתווכח עם רבן גמליאל ורבי עקיבא.

משוחרר נחמני ואשתו
קשיחות ישראלית

אכל התרגיל אינו תמים. מה שקרה
השבוע הוא מעשה-חכלה
מחושב.
יש לכך הוכחה פשוטה ביותר: כל
מה שקרה השבוע כבר קרה פעם, לפני
שמונה. שנים. עיינתי השבוע במיסמכי
,1965 בנאומי בורגיבה אז, בתגובות שרת-
החוץ גולדה מאיר ום גן-ראש־ד,ממשלה
אבא אבן, ובדברי העולם הזה על הפרשה.
הרבה רבבות מילים — וכולן חזרו הש בוע,
כמעט במדוייק.
פעם אחת אפשר לטעות. זאת אפשר
להבין, אם כי לא לסלוח. אבל כאשר
חוזר הכל בפעם השניה, ברור שאין
זאת עוד טעות.

יש שיטה כשיגעון הזה — •טי־טה
שמקורה כרצון לטרפד כל
יוזמת־שלום בעודה כאיכה, מפני
שאין רצון לשלם את המחיר שיידרש
עכור השלום.

הסכמת סאואת
*8ש הכדל מהותי אחד בין 1973 לבין
.1965
לפני שמונה שנים פעל בורגיבה, כנראה,
תוך תיאום עם שליטי ירדן ולבנון,
ואולי אחרי הידברות כלשהי עם גמאל
עבד־אל־נאצר. אך במהלך יוזמתו רב עם
השליט המצרי, בגלל אי־נכונותה של תוניסיה
לקבל תכתיב מצרי במדיניות־החוץ
שלה. כך י נכנס בורגיבה למילחמה עם
קאהיר, ששלטה אז בעולם העז־בי.

כיום כדור שכורגיבה פועל תוף
תיאום עם הנשיא אנוואר אל-סא״
דאת, ואחרי שיחות ממושבות של
מוחמד מסמודי בקאהיר.
יוזמתו משתלבת במאמצים המצריים
הנואשים להגיע לידי פיתרון־שלום, מאמצים
שאיפשרו גם את ועידת־בולוניה. יתר
על כן: יחסי-הכוחות בעולם הערבי נש תנו
באופן דראסטי.
לכן יש ליוזמת בורגיבה החדשה משמעות
פוליטית הרבה יותר מעשית מאשר
יוזמתו בשנת .1965 היא יכולה לשמש
מנוף ממשי להשגת השלום. מי שמחבל
בה׳ מקבל על עצמו אחריות נוראה.

כיום כדור לכל שאילו הצליח
כורגיבה כ־ ,19155 לא היתה פורצת
מילחמת ששת-הימים. האם ייאמר
כעוד שמונה שנים, שאילו הצליחה
יוזמת בורגיכה כ״ ,1973 לא חי
תה פורצת מילחמת ישראל־ערב
הרביעית?

משוחרר איתן ואביו
עקשנות סורית
היה, לכאורה, כל קשר, בין קולות אלה
לבין הצעד הדרמתי של חילופי השבויים
עם סוריה ולבנון.
אבל למעשה היה מכנה משותף שהיווה
בסיס לכל אלה: ההרגשה שהמצב הנוכחי,
המוביל לקראת סיבוב מילחמה נוסף,
אינו יכול להימשך. ההרגשה שהעמים במרחב,
אינם מוכנים עוד להשלים עם
המצב אליו דוחסים אותם מנהיגיהם. יותר
מכל מאורע אחר סימלו חילופי השבויים
עם סוריה את תחילתה של תפנית זעירה
זו, שעדיין אין לתלות בה תיקוות אך
העשוייה לשמש צעד ראשון במסע הארוך
אל השלום.
תחילת ההפיטרה. העיכוב בחילופי
השבויים עם הסורים לא היה רק פרי
התעקשות סורית. במידה לא פחותה הוא
נבע גם מהקשיחות של העמדה הישראלית.
מאז לכדה ישראל לפני למעלה
משנה חמישה קצינים בכירים של חיל־האוויר
הסורי בעת שערכו סיור על גבול
לבנון—ישראל, היו סימנים שונים כי הסורים
מוכנים להחליף את הקצינים בשלושת
הטייסים הישראליים המוחזקים
בידם מאז תום מילחמת ההתשה ב־.1970
אבל ישראל ניסתה להשתמש בקציני
חיל־האוויר הסוריים כקלף מיקוח גם לגבי
עשרת השבויים הישראליים המוחזקים
עדיין במצריים, ושהמצרים אינם מגלים
שום רצון לשחררם. כתוצאה מכך נמנע
גם שיחרורם של הטייסים גדעון מגן, פנחס
נחמני ובועז איתן.

גיטו ורשה, בבירת פולין. לפתע כרע ברך,
בתפילה חרישית.
רבים בגרמניה סברו שזאת היתד, מיחווה
מוגזמת. הניאו־נאצים תקפוהו בשצף־קצף.
לא שכחו להזכיר שווילי בראנד עצמו
לחם, בשורות המחתרת הנורבגית, נגד
מולדתו הגרמנית.
השבוע יעמוד וילי בראנד במרתף יד
ושם בירושלים. יהיה זה סיומו של פרק.
כל פעם פחות. לפני 21 שנה עמד
משה שרת על במת הכנסת, הכריז חגיגית :
אמנם אנו -מקבלים חזרה מידי המרצחים
חלק מן הגזילה שגזלו מאיתנו, אבל
לעולם לא נקיים יחסים נורמליים. עם
גרמניה !
למרות הצהרה זו, עלו המונים על
הכנסת, זרקו אבנים לתוך אולם המליאה,
ונהדפו רק על-ידי הגאזים המדמיעים של
מישטרת ישראל. עצם חתימת הסכם השילומים
נראה לרבים כבגידה בזכר קור בנות
השואה.
שנות השילומים עשו את שלהם. תחילה
בא הכסף, לאחר מכן הסחורה תוצרת
גרמניה, לאחר מכן המומחים הגרמניים.
השלב הבא היה בואו של השגריר הגרמני
הראשון — קצין הוורמאכט דולף
פאולס. הוא נתקבל בהפגנה סועדת —
אך היא הייתה הרבה יותר קטנה מזו
שקיבלה את פני הסכם השילומים.
לאחר מכן בא קונראד אדנואר, ראש־הממשלה־בדימוס.
שוב נערכה הפגנה —
אך הרבה יותר קטנה. שימחה הולצברג,

משוחרר מגן ואשתו
הקיפאון מתחיל להפשיר
״אבי הפצועים״ ,שומר זכר מרד הגיטאות,
מצא את עצמו בכלא יחד עם כמה
בית״דים וסתם אזרחים נרגשים.
(המשך בעמוד )18

פ־נקוס
(המשך מעמוד )11
לכך שתיפתח חקירה פלילית מקיפה באר־צות־הברית
על עיסקותיה המפוקפקות של
רסקו, בה היו מעורבים ראשי הסוכנות.
במשך שנים היא נילחסת נגד שחיתויות
וביזבוז בסוכנות היהודית, בהסתדרות הציונית
ובמימסד היהודי ברחבי העולם.
לאחרונה, למשל, נטלה על עצמה את המשימה
של הקמת הליגה לשיחרור האשד,
היהודיה, יצאה בביקורת חריפה נגד גולדה
מאיר, על דיעותיה בנושא זה.
בעיקבות פירסום מימצאי הביקורת על
הנעשה בכספי הסוכנות וההסתדרות הציונית
לפני כשלוש שנים, פתחה טרודה
ויים־רוזמרין מעל דפי ירחונה במערכה
נגד הביזבוז שפשט, לדעתה, בכל מערכות
הסוכנות. בחריפות בלתי מקובלת
בביטאונים של המימסד היהודי בארצות-
הברית, יצאה טרודה בהתקפות מילוליות
חריפות ביותר נגד הביזבוז, המנגנון המנופח,
נסיעות החינם של העסקנים וטיו־ליהם
ברחבי העולם על חשבון הכספים
המיועדים לקליטת עולים. בין השאר עורר
את תשומת־ליבה גם תקציב לישכתו של
יושב־ראש הסוכנות, אריה פינקום.

ה{13ק)16

הקרם
ה₪יצח מרחיק ע1יער מיותר
לאורך זמן

/,שיבדקו קו ד ם
אתה שרים!״

ח13 ונן )!6משאיר עורך חלק לזמן יותר ארון.
הקרם השויצרי הנודע להר חקת שיער מיותר
חם1וק )16 פועל על שורשי השיער. מחליש צמי חתם
ולכן פעולתו לזמן ארוך יותר מכל מ שחה.

ץ* אחר ופירוט תקציב לישכתו של
)4היושב־ראש בתקציב בסוכנות נראה
לה סתמי ומופשט, ביקשה עורכת הג׳ואיש
ספקטייסור, לקבל מידע נוסף ומפורט, כדי
שתוכל לפרסם בדיוק כמה מקבל פינ־קום
כמשכורת, כמה כחשבון הוצאות,
כמה עולות הוצאות אחזקת מזכירותיו הרבות,
כמה עולות טיסותיו בחו״ל, מה הם
דמי האש״ל שהוא מקבל בחו״ל, ועוד ועוד.
בתגובה על תביעותיה אלה הבטיח לה
מקס פישר, מראשי ציוני ארצות־הברית
ואז נשיא המגבית היהודית המאוחדת, כי
כל המידע שהיא ׳מבקשת יועמד לרשותה.
אולם, כאשר פנתה לסוכנות היהודית בירושלים
וביקשה את פירוט התקציב,
סרבו לתת לה אותו.
״היא סתם טרדנית, המבלבלת את המוח
כל שני וחמישי בתביעות נוספות,״ הסבירו
בסוכנות היהודית בירושלים. כל מה
שהסוכנות היהודית היתה מוכנה לפרסם
הינד, המשכורת הרישמית שמקבל אריה
פינקוס, השווה וצמודה למשכורת שר ב־ממשלת־ישראל.
ייתכן
ומילחמתה הדון־קישוטית של
טרודה רוזמרין באריה פינקוס היתה נשארת
ללא הדים, לוליא ד,תלביש גם השבועון
היהודי החשוב, הג׳ואיש כרוניקל הלונדוני,
על הפרשה. בניגוד לג׳ואיש ספק־טייטור,
שהוא כחב־עת עיוני בעל תפוצה
קטנה, נחשב הג׳ואיש כרוניקד לעיתון
היהודי הנפוץ, החשוב והמכובד ביותר
בעולם היהודי.
סופר השבועון היהודי בירושלים, ג׳פרי
פול, ביקש תגובה מדובר הסוכנות היהודית
על הפירסום. הדובר הביע ״חלחלה׳•
על פירסום האשמותיה של טרודה וייס-
רוזמרין בג׳ואיש כרוניקל, שהוא עיתון
עצמאי ובלתי תלוי. אולם כאשר ביקש
ממנו כתב הג׳ואייש כתניקל עצמו פרטים
על המחיר שעולה אריה פינקוס לעם
היהודי, הגיב הדובר :״הסוכנות היהודית
תשמח לספק פירוט של משכורתו של
פינקוס אם הג׳ואיש כרוניקל יערוך גם
חקירה כללית במשכורותיהם של -שרי ה ממשלה,
המנכ״לים והפקידים הבכירים ב ממשלת
ישראל.״

ח113ק )16 בעל הריח העדין, להסרת שיער בדרך
הנשית ללא פציעות, ללא כאב, בצורה
היגיינית ונעימה ^ 119! .יעניק לך עור חלק
רך כקטיפה. נסי ו הו כ חי גם את.

קוסמטיקה לנעל?

מונזעושותחגו!
* אפ שרי ב ה חל ט !
עם התכשירים המקוריים תוצרת אנגליה לצביעה,צחצוח,
חרוש ונקוי נעלי עור וזמש, ואבזרי שמירה לנעל

שיוו ק והפצה: טל 624865.ת״א

יותר סודי
מ מל כ ת ברי טניה
ך* שוכח זו של דובר הסוכנות היהו־
1 1דית רק הגבירה את חמתה של עורכת
הג׳ואיש ספקטייטור. כתבה טרודה
רוזמרין באחד ממאמרי המערכת שלה:
״מאז כתבתי על הביזבוז בסוכנות היהודית
ובקרנות, הצטברו כמה מכתבים ה מאשימים
אותי בפחדנות ובכך שנרכשתי
על־ידי המיימסד. שתי האשמות אלה מוטעות
...במקום לכתוב לי מכתבים, יעשו
כותביהם שירות טוב יותר לציבור אם
יבקשו את הפרטים הבאים:
. 1״מה היתה משכורתו של אריה פינ־קום
בשנים 1970ו־ 1971 ומדוע היא סו דית
אם משכורתו וחשבון־ההוצאות של
נשיא ארצות־הברית הם פתוחים וגלויים
לעיני הציבור ן
.2״מה הוא התקציב של הוצאת הרצל
בניו-יורק, מדוע הוא סודי כשכל שאר
התקציבים של הסוכנות היהודית גלויים?
העולם הזה 1866

.3״מה הוא חשבון ההוצאות של חברי
ההנהלה האמריקאית של הסוכנות
היהודית?
״מר פינקוס הצהיר כי -הסוכנות היהודית
מוציאה 35 אלף דולר ליישוב מיש-
פחת עולים מברית־המועצות בישראל.
בקשו רשימה של המשפחות שסכום כזה
באמת הוצא למענם!״
על עצם הצהרת דובר הסוכנות הגיבה
הד״ר רוזמרין במכתב למערכת הג׳ו־איש
כרוניקל :״משכורתה של המלכה
(הבריטית !,והכנסותיהם של בני משפחת
המלוכה הם נושא הגלוי לציבור. מדוע
מביעה הסוכנות היהודית חלחלה באשר
לחקירות הנוגעות למשכורתו ולחשבון
ההוצאות של אריה פינקום ז ...האשמותי כי
הסוכנות היהודית מבזבזת קרנות ציבוריות
אינה מבוססת על שמועות, אלא
על העובדה כי הסוכנות מוציאה מדי שנה
הרבה מיליונים על מטרות שאין להם כל
קשר לקליטת ע לי ה
כמה באמת עולה פינקום לעם היהודי?
הסוכנות היהודית מוכנה להציג לעיני
כל את לוקש המשכורת של היושב־ראש
שלה. משכורתו של פינקום, לפי הלוקש,
זהה לחלוטין עם משכורות שרי ממשלת
ישראל ( 2576.51ל״י לחודש) .את חשבון
ההוצאות של פינקום ולישכתו, אין הסוכנות
מפרסמת ברבים, לטענת אנשיה, משום
שגם ממשלת־ישראל אינה מוסרת לפיר־סוס
את חשבונות ההוצאות של שריה.
אולם אפילו אין אריה פינקוס מקבל
מתחת לשולחן, כמו כל פקיד בכיר, תשלומים
נוספים על משכורתו, שאינם מופיעים
בלוקש המשכורת שלו, הרי ניתן
ללמוד על ההוצאות שהוא גורם לתקציב
הסוכנות, על־פי פרשת הספר מארבע
רוחות.

מדוע התאבד
הקבלן הי רו שלמי
דויד טריפו ס?
דויד טריפום, הקבלן הירושלמי שהת אבד
בירייה בשבוע שעבר, בגיל ,30 עשה
זאת בגלל כישלון בעסקים.
טריפוס החל את הקאריירה שלו במיש־טרת
ישראל, הגיע לדרגת קצונה בכירה
בחיפה. הוא עבר ממקום למקום, בסוף
פרש מהמישטרה, והתמנה מנכ״ל סניף
רסקו בירושלים.
הוא שימש בתפקידו זה עד שרסקו הסתבכה
בהפסדים, וישראל קרוא ז״ל מונה
כמנכ״ל החברה. קרוא הנהיג ברסקו שינויים
דרסטיים, וטריפוס נאלץ לפרוש.
הוא החל אז לעסוק בעסקי בנייה כקבלן
עצמאי, בעזרת ההון של משפחתו, אחת
הידועות בירושלים.
אולם הגאות בבנייה פסחה עליו, מסיבות
שונות, והוא הסתבך בקשיים וחובות
כבדים. בצר לו, פנה שוב לעזרת משפחתו.
אולם גם משם לא נושע, הפעם, וכאדם
בעל עקרונות וכבוד, בחר לשלם בחייו
את מחיר כישלונותיו.

מנכ׳׳ל כור מאיר עמית עומד לבצע
קיצוץ ראשים סיטוני בענפי המלט וה צמיגים
של אירגונו.
חקירות מיוחדות שהזמינה כור אצל
חברת החקירות הפרטית מוקד, בשערוריית
המחסור במלט, העלתה כי חגורם
העיקרי הוא חוסר תיכנון של מיפי
על המלט נשר, שהוא בבעלותם של כור
והחברה המרכזית.
מסתבר כי ראשי נשר הוזהרו בעוד מועד
— אולם למרות זאת לא דאגו לאספקה
נאותה של מלט.
נציג כור בהנהלת נשר הוא זאב אר־דינסט,
עימו מסוכסך עמית מזמן. עתה,
נראה, תוטל האחריות לביזיון על אר-
דינסט, והוא ישלם על״כך בכיסאו.
מחדלי נשר בנושא המלט הביאו את
הממשלה להחלטה למסור את הקמת
המיפעל החדש למלט בדרום הארץ לחברה
אחרת. הוצאת המונופול מידי נשר
תפגע ברווחיותה בצורה חמורה.
גם במיפעל הצמיגים אליאנס צפויים
סדרים חדשים. כיום משמש שם יוסף
טייכר כנשיא. טייכר צריך לפרוש בקרוב

שוב סחסור ב סול לו ת 9ז 1ל ט

הגברת פיג קו ס
מתחרה בתג״ך
** ידו היה מישהו עורך מחקר הש-
^ וואתי מדוייק, ייתכן שהיה מגלה כי
הספר הנפוץ ביותר בעם היהודי, אחרי
התנ״ך (לפחות לפי מיספר העותקים ש הודפסו
ממנו) אינו אלא סיפרה של חסיה
פינקוס, מארבע רוחות.
.מארבע רוחות הוא ספר חשוב, לכל
הדיעות. הוא מספר את סיפור עליית הנוער
מראשיתו ועד לשנים האחרונות.
אלא שמסיפרה של חסיה פינקום הודפסו
יותר עותקים מאשר מיספר הילדים
אשר העלתה עליית הנוער בכל שנוח
קיומה. בארצות־הברית הוציאה הוצאת
הרצל, הוצאת ספרים של הסוכנות היהודית,
המוציאח־לאור בממוצע ספר אחד
בשנתיים, לא פחות מאשר שלוש מהדורות
בשפה האנגלית מסיפרה של הגברת
פינקוס. בסך־הכל הודפסו, לפי הודעת
חסיד, פינקום עצמה 11 ,אלף טפסים ב־ארצות־הברית.
אולם
השפה האנגלית היתה רק שפת
המקור של הספר. הספר הודפס גם בגר מנית,
צרפתית, עברית ושבדית. קשה להעריך
את המיספר המדוייק של הספרים
שהודפסו בכל השפות, אבל אפשר לאמוד
את המיספר לפי העובדה שבשבדיה בל בד
הודפסו כ־ 30 אלף עותקים של הספר,
על חשבון הסוכנות היהודית, כמובן.
לפי אחת ההערכות הודפסו בסד־הכל
במרוצת -השנים האחרונות יותר ממאתיים
אלף עותקים של הספר החשוב הזה.
אילו היתד, הגברת חסיד, פינקום, רעייתו
של יושב־ראש הסוכנות, מקבלת שכר
סופרים מכל עותק מסיפרה, היא היתה
מתעשרת והיו ודאי כאלה שהיו מאשימים
את יושב־ראש הסוכנות בשחיתות. אלא
שאין זד, כך. חסיד, פינקוס, סוציולוגית
במיקצועה, ערכה בסוף שנות החמישים
מחקר על עליית הנוער במיסגרת יו״נסקו.
לדבריה, היתד, זו הוצאת הרצל שפנתה
אליה וביקשה ממנה רשות לפרסם את
המחקר כספר. לפי ההסכם תקבל -הגברת
פינקום רק !״0/סג ממחירו של כל ספר
שיימכר — 6.5דולר בארצות־הברית. כיוון
שהסוכנות היהודית היתה הרוכשת של
הספר, אזלו כל שלוש מהדורותיו. הכ נסותיה
של הגברת פינקוס מספר זה
הסתכמו בכמה אלפי דולרים. לעומת זאת
היא ויתרה על תמלוגיד, ואינה מקבלת
אגורה אחת מכל רבבות העותקים שהודפסו
מסיפרה בשפות אחרות.
זהו, לכל הדיעות מעשה ראוי להערכה.
אלא ששאלה אחת עדיין נשארת ללא מע נה:
האם היתד, הסוכנות היהודית מוציאה
מאות אלפי דולרים על -הדפסת ספר
חשוב זה, אילוליא היתד, המחברת רעייתו
של יושב־ראש הסוכנות?

עמית יקצץ ואשים נגדל המלט

שוב אירעה תקלה בקו־הייצור של סוללות
9וולט במיפעל תדיראן, ורבבות
בעלי טרנזיסטורים וציוד חשמלי אחר
גילו בזעם כי אינם יכולים להפעיל את
מכשיריהם.
תדיראן החלה בייצור סוללות אלו
לפני כשנה — ומאז שורר מחסור מתמיד
בהן. החברה אינה מסוגלת לספק
את צרכי השוק, ומנהל מחלקת המכירות
שלה, בנימין גאון, ניצב חסר־או־נים
נוכח זעמם של הקונים והמשווקים.
השערורייה האמיתית בפרשה זו היא
שתדיראן מונעת יבוא של סוללות במחירים
סבירים. החברה הפעילה לחצים
על מישרד המסחר והתעשייה — וזה
קבע מחירי מינימום לסוללות היפאניות
המיובאות. כך למשל, סוללה יפנית שמחירה
הוא 13 אגורות לכל היותר —
נמכרת בישראל ב־ 70 אגורות ומעלה, רק
כדי להגן על קו״הייצור-שאינו״מייצר של
תדיראן.

מנכ״ל עמית
נויאטוא גדול
לפנסיה, וממלא-מקומו הטבעי הוא סגנו,
יוסף רענן.
אולם עמית רוצה להגביר את פיקוחו
על אליאנס. לפני כשנח נודע לעמית —
מפי עיתונאי * על המשבר החמור ב-
אליאנס. למרות שכור החזיקה בשליש
ממניות אליאנס, לא היה לה מושג מה
קורה שם. חוסר-פיקוח דומה בשתי חברות
אחרות, תדיראן ואוטוקרס, גרמו
לעמית להציג דרישה אולטימטיבית
לקבל את תפקיד יו״ר מועצת המנהלים.
הדרישה מולאה — וכך זכה עמית לשליטה
במתרחש בחברות.
עתה רוצה עמית לקבל תפקיד דומה
גם באליאנס, אולם לשם כך יש לשנות
את מיבנה החברה.
לאחרונה, קנתה כור חבילות גדולות
של מניות אליאנס בארה״ב, כדי להגיע
להשפעה מכרעת בחברה. חפיתרון שיוצע
לאסיפה הכללית הקרובה שתתקיים
בספטמבר: מינוי יוסף רענן למנכ״ל, מינוי
עמית ליו״ר מועצת המנהלים.

עורך מדור זה.

איש ״תדיראך גאון
חוסר־אונים

גס..הוד דיזנגוו החליף בעלים
לאחר שקפה רוול באבן־גבירול נמכר
לבנק דיסקונט, החליף עתה בעלים גם
אחיו המפורסם יותר, ברחוב דיזנגוף.
רוול המקורי הוקם על־ידי שני שו תפים
בשם רוזנברג וואלאר, שיסדו את
הקפה כקונדיטוריה בשנת .1937
לאחר כמה שנים, פתחו סניף למוסד
בפינת שיינקין —אחד־העם. לאחר
כמה שנים נוספות, התפצל העסק: וולר
נשאר בסניף שיינקין, הפך אותו לאולמי
תכלת. רוזנברג נשאר בדיזנגוף, קיבל שותפים
חדשים בשם קצנגולד ווייס —
שניהם נהגי דן לשעבר.
אולם, למרות עברם זה, מעורים שני
השותפים בענף. וייס, בשותפות עם אחיו
של קצנגולד, היו בעלי קפה ורד הדי-
זנגופי. לפני זמן מה מכר וייס את
חלקו בורד לקצנגולד, כך שעתה שולטת
משפחת קצנגולד בחלק ניכר מבתי״הקפה
של דיזנגוף.
אגב, כמה מהמסעדות ובתי״הקפה ה ידועים
בתל־אביב שייכים לנהגי דן לשעבר.
גם השותף השלישי של קצנגולד, בורד
הוא נחג דן לשעבר. משום מה, לא
נמשכים נהגי אגד לבראנג׳ה.

סולל־בונה׳
מוכ ר ת נכסים
חברת סולל־בונה החלה מוכרת נכסים
לאחרונה בקצב מסחרר. בימים אלה היא
מנהלת משא-ומתן מתקדם על מכירת
מגרש שלה, בן 4.5דונם, בפינת הרחובות
ארלוזורוב— אדם־הכהן בתל-אביב.
על המגרש נמצא כיום סניף של הנוער־העובד,
והשטח מוערך במחיר תשעה מיל״
לפני שבוע מכרה סולל בונה ביחד עם
שותפיה אריה פילץ, חברת סהר, וקבוצת
פראדיס, את פרוייקט בית־סהר ברחוב
בן-יהודח בתל-אביב, לקבוצת משקיעים
פרסית.
המחיר המשוער של המכירה חיה 12.5
מיליון לירות, וכלל תוכנית מאושרת
לבית״מלון. אולם קרוב לוודאי שהמשקיעים
החדשים יבקשו לבנות שם מיש״
רדים, במקום זה.
התפטר מופ ״ ד ..דפר״
מנכ״ל עיתון דבר, גדעון נאמן, הגיש
מיכתב התפטרות למזכ״ל ההסתדרות יצחק
בך אהרון ולמזכיר חברת העובדים
אשר ידלין.
הסיבה למיכתב זה — שקדמו לו איומי
התפטרות רבים: ההפסדים המצטברים של
דבר, המגיעים ל־ 23 מיליון לירות. נראה
כי נאמן הגיע למסקנה שאין כל סיכוי
לחיסול החוב אי־פעם, הסיק את המסקנות.

שוב בשר אירי
חובבי הבשר האירי המעולה יוכלו
בקרוב לבוא שוב על סיפוקם, כאשר יחלו
להגיע מאירלנד משלוחי-בשר בקצב של
600 טון לחודש.
מישרד המיסחר והתעשייה חתם על
חוזים עם ספקים איריים, שנאותו למכור
את סחורתם לישראל, בגלל צירוף מיקרים
מיוחד שהשאיר אותם עם עודפים
רבים של חלקי הפרה הקדמיים. ישראל,
בגלל בעיות כשרות, מייבאת רק
חלקים קדמיים של הפרה.
הבשר האירי נחשב כאחד חטובים בעולם,
למרות שהוא מכיל אחוזי שומן
גבוהים יחסית. אולם הספקים האיריים
מסרבים לשווקו לישראל בתנאים
שמציגה לחם הכפייה הדתית בישראל.

..נוו״ תנאה את
״מקורות״ נ־ 4וזיל!!,
הבוררות בין קונצרן כור לחברת מקורות,
בשאלה מי אשם באיחורים בהתקנת
צינור נפט הענק מאילת לאשקלון,
הסתיימה.
הבורר המקורי היה ד״ר יעקב ארנון,
מנכ״ל האוצר. אולם נראה שהשאלה
היתה עדינה מדי, ושר־האוצר בעצמו החליף
את ארנון.
פסק־דינו של ספיר: על כור לשלם למקורות
כ־ 4מיליון לירות. היקף העבודה
שכור ביצעה היה כ־ 50 מיליון לירות,
והתביעה של מקורות מכור היתה על סך
שבעד. מיליון.

במדינה
(המשך מעמוד )15
השבוע, כשיבוא וילי.בראנה לא תהיה
שום הפגנה רצינית. גם שונאי־גרמניה
המושבעים מאתמול השלימו, בסתר ליבם,
עם המילה שנראתה להם פעם נוראה מכל :
״נורמליזציה״.
לקח לגולדה. מה שלא עושה השכל,
עושה הזמן. אבל הפעם פעלו השכל (הגרמני)
והזמן גם יחד.
ההשלמה הגרמנית—הישראלית היתד,
מלאכת־מדדשבת של תיכנון מדיני מפוכח,
שתלמידי המדיניות עוד ילמדו אותה
במשך שנים רבות. מן הרגע שבו החליט
אדנואר לפתוח במיבצע מדיני־פסיכולוגי-
כלכלי לשם חיסול האיבה הישראלית לגרמניה,
ועד לביקורו של וילי בראנד
בישראל, היו כל השלבים מחושבים,
מתוכננים ומבוקרים.
לקח זה נותן מקום לאופטימיזם רב.
אם הצליחו הגרמנים לחסל את האיבה
הנוראה ביותר בעולם, שמקורה במעשה־הזוועה
הגדול ביותר בתולדות העת החדשה,
בוודאי ניתן לחסל במיבצעים יזומים
גם את האיבה הערבית לישראל,
שמקורותיה עמוקים ומושרשים פחות.
לוחם המחתרת. אולם לא על כד
ידברו גולדה מאיר ואבא אבן עם הקאנצלר•
הגרמני. הם ידברו על כסף ותמיכה.
יעמוד מולם אדם שהוא אחת הדמויות
הסימפאטיות והמעמיקות ביותר בזירה
המדינית העולמית. לא לחינם זכה להצטיינות
בלתי־רגילה לגבי מדינאי: הענקת
פרס־נובל לשלום.
וילי בראנד עבר דרך ארוכה עד שהגיע
לכך. הוא נולד בגרמניה כילד בלתי-
חוקי, בתקופה שבה היה מעמד זה כרוך
בסבל ובילדות מורעלת. בצעירותו היגר
לנורבגיה, הפך שם לאנטי־נאצי קיצוני,
הצטרף למחתרת ולחם נגד מולדתו בנשק,
דבר שהיה גוזר עליו אוטומטית דין־מוות
אילו נתפס.
אחרי המילחמה חזר לגרמניה, הצטרף
למיפלגה הסוציאל־דמוקרטית, השתקע ב־

אולפן גרג (בר־קמא)
פותח ב־ 30.4.73 קורס ל

צ ר 11ת
עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת ! סרטים :
ת״א: גורדון ,5טל.236209 .
חיפה :״במעלה׳ /טל.664922 .

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

חל״ר מ רדכי זי ד מן
הוצאת רשפים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

׳ ״ העולם הז ה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי *
המערכת והפינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 פען מברקי: עולפפרם ״הדפום החדש״ בעיט,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצר : .גד בעיט * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ס* העורך הראשי: אורי אבנרי * הפדל: העולם הזה בע־מ.

קאנצלר בראנד
בלי דמעות, בלי גאז מדמיע
ברלין השסועה, והפך לראש־העירייה שלה.
באותה תקופה עבר משבר אלכוהולי, ורבים
סברו שהוא גמור. אולם במאמץ
עליון של התגברות חזר לדרך המלך, מונה
על־ידי מיפלגתו הוותיקה והמזדקנת ל-
מועמדת לראשות־הממשלה — אחרי שני
דורות של שילטוו הימין.
עוד לקח לגולדה. בראנד נתן ל־מיפלגתו
תדמית חדשה, רעננה ובלתי-
דוקטרינדית. הוא זרק את הסיסמאות ה*
קאנצלר — תוארו של ראש־הממשלה
הגרמני, הוא מושג גרמני עתיק. תיר־גומו
המילולי: ראש הלישכה.

גולדה וחנה את ההוראה -והקל״נט שד
עורך־ דינה וכה במיפעל תנאי חי1
^ מור לי מי עורך־הדין שלד —
ואגיד לך איזה עסקים אתה עושה.״
נשהטביעו חז״ל אימרת־שפר זו, לא
הכירו מן הסתם את עורך־הדיו מיכאל
פירון. אבל הם התנוונו בדיוק אליו.
למיכאל פירון יש קליינטית אחת בשם
גולדה מאיר, כיום ראש ממשלת ישראל.
וקליינטית שנייה, בשם מפלגת העבודה,
כיום המפלגה השלטת בישראל.
ועוד כמה קליינטיות וקליינטים כאלה.
משום כך, מאמינים הקליינטים האחרים
שלו, שקירבתם של גדולי האומה לפירון
עשוייה לעזור להם, כאשר הצינורות המקובלים
נסתמים.
וכשמאמינים — זוכים. כפי שזכו למשל
הקליינטים של פירון בפרשת מינמטל.

הכספים נבלעו במעמקי המפעל הדרוזי
ולא נודע כי באו אל קירבו.
ושוב עמד המפעל בפני סכנת התמוטטות
— והפעם איימה ההתמוטטות גם על 2.5
מיליון לירות מכספי משלם המסים.
עכשיו, עמדה הבעייה בפני המימשל
כיצד למנוע את פירסום השערוריה של
ההפסד הנוסף. זה עתה התפוצצו פרשיות
ורד, אוטוקרס, רסקו. והבחירות עמדו
בשער. מה עושים?
בדיסקרטיות, הוצע המפעל למכירה ל-

לזהב טהור הודות לתמריצים המופרזים
שמעניק לו.ספיר.
כאשר נכנסה מינמטל לתמונה וגילתה
עניין ברכישת מפעל קדמאני הבינו המת חרים
כי המערכה אבודה. כור והספנות
ישראל ידעו כי לעולם לא יקבלו את
התנאים שיקבלו לקוחותיו של פירון.
הן ויתרו על העסק — ואמנם נראה כי
צדקו: בשבוע שעבר נחתם סופית ההסכם
על העברת המפעל הדרוזי למינמטל.
ההסכם מנסה להסוות את העובדה כי

עורך־הדין מיכאל פירון,
111 *3
בזמנו, שותפו של שרי
— י יי
המישפטים הנוכחי, יעקב שמשון שפירא,

ת סי ס ה
ח מור ה
ן * חיל תה של הפרשה לפני שנה
1 1וחצי, נאשר החליטו ארבעת האחים
למשפחת קדמאני הדרוזית, מהכפר ירקא
ליד כרמיאל, להקים מפעל.
בושר־הביצוע שלהם היה טוב, השכר
ששילמו לעובדיהם הדרוזים היה נמוך, וההזמנות
זרמו למפעלם. חיש מהר הגיעו
האחים לשלב בו היה עליהם לרכוש ציוד
נוסף, כדי להתפתח.
כאזרחים מנוסים בשבילי התעשיה המודרנית
בישראל לקחו להם גוי של שבת
— יהודי מקורב לעניינים, שיעסוק עבורם
בלובי־אינג — שתדלנות בלע״ז: היינו
ייצא ויבוא בשמם בסבכי הביורוקרטיה
הישראלית, יסדיר למענם כל מה שבמדינה
מתוקנת מקבלים תעשיינים בהתאם
לקריטריונים קבועים וידועים בציבור.
האחים קדמאני קיבלו הלוואה של כ־
600 אלף לירות מהבנק לפיתוח התעשיה,
קנו בכסף ציוד חדיש ביותר לעבודות
מתנת, כמותו אין בנמצא בארץ. נאשר
הגיע הציוד, קלט המפעל עובדים נוספים,
המציא תעסוקה ל* 600 משפחות.
הצלחת האחים הדרוזים הפכה בעיני
המימשל לסמל. סיפור המעשה
הגיע עד שולחנה של ראש-הממשלה, ש ראתה
בפרשת קדמאני הוכחה פנטסטית
לכך שהדרוזים משתלבים בפיתוח הארץ.
ואז בא השפל. נאשר נפלה כמות ד,זמ־

היחיד שהפסיד היה משלם המיסים, שגולדה
תרמה בשמו 2,5מיליון ל״י —
שירדו לטמיון.
לעורך־הדין פירון, שהיה הדמות המרכזית
בעיסקה, יש נסיון עשיר בעסקים
בכספי הציבור: בזמנו סערה הארץ, עת
נודע כי כאשר הוקמה החברה הממשלתית
כימיקלים לישראל — שולם לפירון,
תמורת רישום החברה 50 ,אלף לירות. זה,
מחוץ ל־ 50 אלף לירות נוספות שקיבל כל
שנה כשכר טירחה.
להשוואה: עורך־דין רגיל מקבל, חמורת
רישום חברה 200 ,לירות.
כאשר התמנה יעקב בן־יהודה למנכ״ל
כימיקלים לישראל — היה מעשהו הראשון:
החלפתו של פירון בעורך־דין אחר.
הוא לקח עורד־דין ממשלתי, מעסיקו יום
אחד בשבוע, משלם לו 12 אלף לירות
לשנה במקום 50 אלף לירות.

ניה ו ל
ממיגרש הגולף
מיכאל פירט בחברת לקוחתו
| 1ל 1 ״ 1 1 1|( 111 111י 1ל ך )
המפורסמת, גולדה מאיר. פי׳

רו! הוא גס עורך־הדין של מיפלגת העבודה, יו״ר מועצת המנהלים של התעשייה
האווירית, ואחד משחקני הגולף המובהקים במיגרש הגולף של המיליונרים בקיסריה,

*ין י רון יו׳״״ב גם על כסא יו״ר מועצת
המנהלים של התעשייה האווירית,
שלאחרונה הועלו האשמות כבדות נגד
דרכי ניהולה. ההרפתקה האחרונה שלה,
גסיון פיתוחו של מטוס־הנוסעים ערבה,

גודד ה של 1ה ב
נות עבודות המתכת בארץ — סבל גם
מפעל קדמאני, כרבים אחרים. הוא החל
צובר הפסדים וחובות, הגיע לפני חצי שנה
אל סף פשיטת־הרגל.
היה זה בדיוק כאשר החלה בקרב העדה
הדרוזית תסיסה המורה, על רקע קיפוחם
במדינה. אילו היה המפעל הדרוזי מתמוטט,
בשעה רגישה זו — היה הדבר גורם ל הגברת
הרגשת הקיפוח של הדרוזים ולחימום
התסיסה לממדי התלקחות.
ראש־הממשלה החליטה אישית כי יש
לשמור על קיום המפעל בכל מחיר —
והוראה ברוח זו ניתנה לבנק לפיתוח
התעשיה.
כאשר גולדה מ*וה, נפתחים הברזים.
המפעל קיבל 1.8מיליון לירות — ללא
הבטחונזת המקובלים. לבנק היה ברור כי
שווי המפעל לא יכסה לעולם את ערך
ההלוואות אולם עובדה זו לא הטרידה את
הבנק, מאחר שראש־הממשלה התחייבה
כי ממשלת־ישראל תערוב להלוואה.

שתי חברות נודעות — חטיבת המתכת
של כור ומספנות ישראל. הוא הוצע כמובן
בתנאים מושכים ביותר, אלא שאז נודע
הדבר גם לחברה אחרת בשם מינמטל.
חברה זו המתמחה בעבודות מורכבות
בתחום המתכת. אולם נוסף לידע הטכני
וכושר הניהול שלה, היה לה יתרון נוסף
— אישר בישראל הוא חשוב מפז: עורך־
הדין של החברה היה מיכאל פירון.
מיכאל פירון היה בזמנו שותפו של שר־המשפטים
דהיום, יעקב שמשון שפירא.
פירון, בשפירא, היה נאמנם של ראשי
מפלגת העבודה. הוא מייצג את המפלגה
ואת גולדה מאיר בתביעות משפטיות
— עובדה הנראית חשובה בעיני לקוחותיו.
בין שאר לקוחותיו נמנים מאיר
הלוי, בעל חברת סומרפין שהתמוטטה.
יקותיאל פדרמן, איל־המלונות ש הודח
על־ידי שותפיו האמריקאים, והוחזר
בחסדי ספיר למעמדו. גרשון רוזוב, בעל
מפעלי גיבור, המייצר גרבונים והופכם

השליטה המלאה הועברה למינמטל: ההסכם
השאיר לקדמאני חלק ברווחים —
אולם שלל ממנו כל זכות הצבעה.
במקביל, נערך הסכם נפרד בין סינמטל
לממשלה לפיו הסכימה מינמטל לרכוש
את המפעל — בתנאי שחובותיו והפסדיו
לא יעלו על סכום מסויים. סכום זה הוא
סך החובות שעליהם ידוע כיום— בניכוי
חלק הארי מחובו של המפעל לממשלה.,על
חוב זה הסכימה הממשלה לוותר לחלוטין.
אם יתברר בעתיד כי קיימים חובות
נוספים — תישא הממשלה באחריות להם
בהתאם להסכם זה.
נראה שנזינמטל גם התחייבה לספק
עבודות מתכת למפעל במיקומו הנוכחי,
כדי ש־ 600 הדרוזים המועסקים על־ידו
באופן ישיר ועקיף, לא ייפגעו.
היתד, זו עיסקה שבה כולם רק
הרוויחו: מינמטל רכשה מפעל מתכת
במחיר אפסי. פירון זכה בשכר שמן מידי
מינמטל. והאחים קדמאני יצאו מהבוץ.

עלתה למדינה בהפסד נקי של 75 מיליון
לירות. לדברי יודעי־דבר, מגיעים הביז־בוזים
וההשקעות הבלתי־מוצדקות למאות
מליונים כבדים.
פירון כיושב ראש מועצת המנהלים —
אחראי להפסדים אלו, אולם איש לא חושב
כמובן להושיב במקומו מישהו המסוגל
להתמסר לעבודה — כמו למשל מפקד
חיל־האוויר לשעבר, מוטי הוד. והגיעו
הדברים עד כדי כך, שמשה דיין התבטא
נגד פירון כי ״אי־אפשר לנהל את התעשייה
האווירית ממגרש הגולף.״
שכן פירון מקדיש זמן רב לגולף. הוא
אמנם אחד מראשי מפלגת העבודה הסוציאליסטית,
אולם זה לא מפריע לו לפקוד
באופן קבוע את מגרשי הגולף בקיסריה,
מקום שרק עשירים מופלגים יכולים לבקר
שם. כמו שזה לא מפריע לאבא אבן.
אולם עושר ועוני בישראל, אינם נובעים
מהשקפות עולם. הם נובעים מהאנשים
שאתה מכיר, ומהקשרים שאתה קושר.

מארכסיסטיות הישנות, רכש את לב המעמד
הבינוני הנמוך, וכד צבר את הקולות
שאיפשרו לו להגיע לשילטון — תחילה
כשותף בקואליציה עם הימין, לאחר מכן
בקואליציה עם המיפלגה הליברלית הקטנה.
בבחירות האחרונות זכה בניצחון
אישי מכריע !ומפתיע.
כשר־החוץ הכשיר את הקרקע למדיניות
שביצע אותה כראש־הממשלה :״המדיניות
המיזרחית המהוללת, בה בנה גשר ישיר
עם ברית־המועצות, חיסל את מוקדי ה
איבה
עם השכנים המיזרחיים, השלים
אפילו עם פילוג גרמניה לשתי מדינות
לצמיתות. היה זה ניצחון השכל הישר
על הרגש, והנכונות להסתכן בגישה אנטי-
לאומנית בלתי־פופולרית.
גם על כך לא ידבר בוודאי, עם גולדה
מאיר ואבא אבן.
הם ידברו על כסף — וייהנו מן היוקרה
הרבה הצפונה בביקורו של ראש־הממשלה
החשוב ביותר שביקר אי־פעם בישראל
בתקופת שילטונו.

מנגנון

בל חבריו. כל מי שהוא מה שהוא תיכנו
לעלות להר-הצופים, לחזות במופע
המרכזי של אירועי יום ירושלים — מו-
פע־ענק מרהיב, שתיכנונו עלה, לדברי
המצניעים לכת 80 ,אלף ל״י, ולדברי
הפחות מצניעים, רבע מיליון.
ואז, ברגע האחרון, בוטל המופע. הסיבה:
לאחר שישה חודשי תיבנון והבנה,
והשקעת הון מכספי הציבור, גילו המארגנים
— אנשי מרכז ההסברה — שעל

הווולח הזה

חגיגו ת ום חלם
רבכות מכספי משזם המיסים
ירדו זטמיון — כ;??
שהפקידים שכחו שיש רוח
רבבות מרחלי הארץ התלוננו לערב
הגדול. אירגון ותיקי ההגנה הזמין את

(המשך בעמוד )22

מקוובה הצמוד של ו

אדם לאדם זאבי

מים פחות, שרים שירי מולדת עד השעות
*1 ^ 111ד *1711 71־ 11141ח 1שלוש המועמדות הסופיות
£11/1 1 ^ 111 11 11 בתחרות מלכת־היופי של
באוניברסיטת תל־יוס־הסטודנט,
שהתקיימה בליל החמישי ש

הע״ב יס
והמחפשים
תסלחי

הבחורה בתמונה מימין היא מריה שניי־דר,
כוכבת הסרט הנועז והנוראי הטאנגו
האחרון. בחורה שהודיעה, בראיונות לכל
אמצעי התקשורת שבגיל 20 כבר היו לה
חמישים רומנים עם גברים, ולפחות עשרים
רומנים עם בנות־מינה.

אביב. מימי! לשמאל: מיכל שטראוס, בתיה קונצמן וליאורה
נימרק. בתמונה משמאל: מיכל, שזכתה בכתר המלכה ובפרס —
קרבה לנשק את אורי זוהר, מנחה התחרות.
כרטיס־טיסה לחו״ל

הסטודנטים חיפשו סירטי פורנו. הסטודנטיות
חיפשו סטודנטים, והעם הפשוט חיפש
סטודנטיות.
וכשהתעייפו כולם מחיפושים ישבו קצת
לנוח על הדשא, הקשיבו להודעות הרמקול
על המופעים העומדים אן־טו־טו להתחיל,
ועיקמו את האף.
״איפה האקשן 7״ שאלו זה את זה, כשהם
מחניקים את פיהוקיהם וממשיכים לאכול
בעצלתיים, את הסטייק בפיתה .״כל־

כך משעמם.״ הם התכוונו לאירועי יום
הסטודנט של אוניברסיטת תל־אביב, שבהם
השתתפו, באותו רגע ולילה.
מירוץ העכברים הזיז ממקומם כמה מחפשים,
שהספיקו בינתיים לפוש ולהחליף
כוח. עשר סטודנטיות מדדו מכנסי ג׳ינם
בבזאר וארבעה מהמרים חולניים סיכנו
לירה לראש ליד שולחן הרולטה. אחר-
כך המשיכו לחפש מישהו או משהו שיעשה
להם שמח. הם לא למדו עוד איך עושים
את זה לבד.

אמרזלךפעם שאת
הבחורה בתמונה משמאל, עם התב־שיטן
אלי גרא מימין, היא קאתי קנדה,
בת — 24 הדיילת השמרנית ביותר באל־על.
בחורה שגרה עדיין אצל הוריה, בחורה
שבמשך תשעת השבועות בהם מוצג
הסרט, ענתה על אלפי :״תסלחי לי, אמרו

לך כבר שאת דומה ל בלי להרוג אף
אחד מהפונים אליה. בחורה ששונאת
לרקוד טאנגו.
מעניין על סמך־מה אמר ג׳ורג׳ ברנרד
שאו שמגיל מסויים האדם אחראי על
פרצופו.

1ן ך | 1 1הדוגמנית פנינה הזג
1 1 1 .1 111/111 ויפהפייה לא־מזוהה,
טות בהערצה על דוד (״דדו״) אלעזר ומחליפות חו

הרמטכ׳ל כזמר

לא רק שלא זייף אף פעם, אלא אפילו עזר

!ו־הממשלה התגלה כקוסם, במסיבת־ההנתעה ליהורם גאון

הקוסם סלבאטורה שלף כדורי פינג־פונג
מהאוזניים, צעיפים מהעיניים, ושפנים מהשרוול.
הוא השתחווה, חיכה לתשואות, אך
נשמעו רק כמה מחיאות פושרות פה ושם,
מצד המיעוט שלא בעניינים. הרוב המכריע.הסתכל
מיד לכיוון ברנש שחרחר וחסון,
וביקש ״עובדיה, תראה לו!״
איש זריז
וון, האלוף רחבעם
ה אורחים מפורס־וונות
של הלילה.

למסיבת־ההפתעה של יהורם, שנערכה בבית אחיו בני גאון, הוזמנו רק
ידידים, קרובים ובני־משפחה, כולל אימו, אשר נשארה במסיבה עד
המזף, והודיעה לנוכחים שזה היה היום המאושר ביותר בחייה.

** וכדי־ קם, וביקש מאחת הנוכחות
¥ממחטה.
״תיקח מטפחת יפה״ יעץ לו הרוב הסא־

ש!מ! הראש הקוסם
עובדיה מדגים את טריק הממחטה, לצחוקם
ר ! 1171ד ה
של המסובים והערצתו של הקוסם המיק־
11 #111
צועי סלבאטורה (יושב מימין, בז׳קט גנדרני) .משמאל — יהורם

ן ז במסיבת ההפתעה היה קול הבאריטון העמוק
וזרמטכ״ל דוד (״דדו״) אלעזר שבא באזרחית.
־בקה מיכאלי (לצידו) לשיר את קח את לבי.

מסיבת־הפתעה עליזה ביותר נערכה ל יהורם
גאון בבית אחיו בני. המסיבה
היכתה ליהורם בדרכו חזרה מירושלים,
שם זכה לתואר יקיר העיר. חוץ מהברכות
של הנוכחים, חיכו ליהורם גם ברכות
מכמה אישים שלא היו שם — ברכות
אשר בחיבורן השתעשעו האורחים עד
בואו של חתן השמחה.
הברכה שהחבר׳ה חיברו מפי אבא אבן,
למשל :״הסרט שלך הוא כמו אבן ירושלמית
העושה דרכה בעלטה כאילו היתה
לבנה תל־אביבית.״
אך מסמר הערב היו מעשי הקסמים:

גאון. בתמונה למעלה: עובדיה בשעות־העבודה, בקירבתה של ראש
הממשלה גולדה מאיר, חוזר מביקור ממלכתי ברומניה, יורד
אחריה על מדרגות המטוס שהביאה לנמל התעופה בלוד.

דיסטי, זה שנמצא בתוך העניינים.
עובדיה רך הלב הסתפק בכל־זאת בממחטה
צהבהבת ויומיומית, והושיט את
ידו.
מיד הושטו אליו עשרות קופסאות גפרורים,
והשתררה דממה.
עובדיה הדליק את הממחטה. הממחטה
בערה יופי עד שנשרפה.
עובדיה הציץ אל בעלת המטפחת הש רופה
— והניף את ידו בחוסר־אונים :
״לא הצליח.״

אחר־כך הביט סביב, ושאל בתמימות:
״יש למישהו שעון?״
עובדיה איננו בכלל שלימזל, אלא אחד
האנשים הזריזים ביותר במדינה. כאשר
איננו עושה בקסמיו הוא אחד ממקורביה
של ראש־הממשלה גולדה מאיר, שאינו מש
מסביבתה הקרובה, ונמצא תמיד לידה בכל
מסעותיה.

אלה זוהר

במדינה
(המשך מעמוד )19
נושנת

הר־חצופים
לקיימו.
מדווחת כתגת העולם הזה אלה זוהר
על טקס פתיחת סניף חלם בעיר הקודש

ו־זזנר־ובת התעשיה והמשק-כירז למדינת ישרו\ול
א 0ת 1פ ^ 1א מ * 5מ \/£ואא * 8 £ 25111ד 1 73ת 5ו

תצוגת אופנה ענקית
בתע רו כ ת התעשיה והמשק
גני״התערוכה -יריד ה מזר ח
התערוכה פ תוחה יום־יום משעה 4אחה״צ עד

בלילה. במוצ״ש מצאת השבת עד חצות.

הקדם בי קורך ב ת ערוכ ת הכ״ה
הגדולה ב ת ערוכו ת שנערכו בישראל.

רוח,

ואי״אפשר

יושב לו הבן־אדם עם ערב על פיסגת
הר־הצופים, בין 49,999 מרעיו, בני־עמו,
כשאחוריו לאוגומטה ויקטוריה, פניו אל
ירושלים, הנפרשת לרגליו כמו שטיח-
זהב, ובתווך, לנגד עיניו, נפרשות תול דות
העיר מימי דויד המלך ועד ימים
טרופים אלה, מפי יוסף ידין, חיים בנאי
ורוויטל עמית.
שירים ערבים לאוזן ומחממים את הלב,
על אותו נושא כמובן, מפי אילנה
רובינא, שולי נתן, רביעיית החייט ואשת
הסנדלר, צמד רעים, מוטי פליישר —
כשמלווים אותם קולות הסופראנו השמימיים
של 300 מילדי העיר.
ורק פרט קטן אחד מקלקל את כל ה אידיליה
הנ״ל — היא פשוט לא התקיימה.
ולמה לא התקיימה ז כי על הר־הצופים
נושבת רוח.
לא, לא, לא אי־אפשר כמובן לדרוש
שכל אחד יידע שעל הר־הצופים נושבת
רוח. אנשי מרכז ההסברה, למשל,
עסוקים כל־כך בהוצאת תקציב המיליונים
שלהם על הסברה לאן הולכים יותר מיליונים
— שאין להם זמן להתעניין במזג-
האוויר.
שאלתי את איש מרכז ההסברה, יאיר
גלבוע — המפיק האחראי למופע המרהיב
דלעיל, שמת בטרם נולד — אם
לפני שהוחלט על מיקומו על הר־הצו־פים
דווקא נאספו נתונים על מזג־האוויר
על ההר. לא, לא נאספו נתונים כאלה.
האם ידע שהמחלקה לגיאוגרפיה של
האוניברסיטה העברית ערכה מחקר מקיף
על ההר, ובידה נתונים מפורטים על
תנאי האקלים שלו ז לא. לא ידע.
שישה חודשי הכנה. לא שאלתי את
יאיר גלבוע, מה עשה על ההר בלילות
חורף. אולי חש צורך לנוח קימעה אחרי
ימי העמל המפרכים, שחלפו בהכנות הקדחתניות
לערב הגראנדיוזי — הכנות
שהתחילו לפני שישה חודשים.
התיכנון המדוקדק של הערב נמשך
חמישה חודשים לערך, עד שסוף־סוף הוצא
לו מיכרז לבניית ארבע במות על
קצה ההר, שפניהן קרובות לקרקע, ואחוריהן
נתמכות על־ידי עמודים בגובה של
כ־ 4מטר, חזקים דיים כדי לשאת מישקל
של 300 ילדים ירושלמיים ממוצעים מבית
טוב — חברי המקהלה המיוחדת שהוקמה.
במיכרז זכתה — כמו ברוב מיכרזי מרכז
ההסברה — חברת אירגוניוז, השייכת
ליהודה שבק, אדם מישורי וזאב הלפרין,
שלושה קיבוצניקים לשעבר.
אולם זמן קצר אחרי הזכייה הנ״ל, שונתה
התוכנית. לא ברור בדיוק למה, אולי
בגלל ׳השראה פתאומית שנחה על גלבוע
באחד מביקוריו הליליים על ההר. בכל אופן,
הבמות ניבנו על מישטח ישר. אולם
לאחר השינוי לא הוצא מיכרז חדש, ולא
נשלחה הודעה על השינוי לחברות שהתחרו
על הישן. לדעת גלבוע. לא היתד,
לשינוי חשיבות :״זה לא שינוי דראסטי
מבחינת הוצאות הקבלן.״
ענני אבלן• קשה להאמין, אבל קבלנים,
מומחי פיגומים, ומנהל חברת הפקה
גדולה, טוענים דווקא שהשינוי הוזיל את
ביצוע הפרוייקט בעשרות אחוזים.
אבל נניח לחילוקי־הדיעות האלה, ונחזור
לעובדות ולרוח הקרות.
ערב לפני ליל האפס, חש מרפז ההסברה,
משום מה, שהגיע הזמן לערוך חזרה
על המופע. וכך, לראשונה בחייהם, נאספו
מאות משתתפי התוכנית והועלו, מי באוטובוס
ומי במוניות, לפיטגה המיועדת.
הם הציצו בסקרנות מבעד לחלונות —
ומה רואות עיניהם?
כלום.
עבודות הכשרת השטח לא הסתיימו.
העפר לא נכבש, ענני אבק וחול השתוללו
על ההר וכיסו הכל. פה ושם רצה
דמות חיוורת, רועדת, ובלתי ניתנת לזיהוי
בגלל שיכבת החול שעל פניה.
לצעוק. רבים התעניינו לדעת מה יהיה
מחר, אבל בגלל הרוח אי״אפשר היה לשמוע
דבר, אלא אם כן צעק מישהו לתוך
אוזניך. הקור היה נורא, ואי־אפשר היה
לצאת מהאוטובוסים.
אחרי שעה הודיעו המארגנים המוכשרים
לנצורים בכלי־הרכב שהם יכולים
לחזור הביתה — בלי לערוך את החזרה.
(המשך בעמוד )26

גיד לי, אני נראה כמו אחד שאונס קטינות?״
:* 10 יששכר כרמל׳ אכן אינו נראה כמו אחד שאונס
קטינות, במידה ולאחד שאונם קטינות יש צורה אחידה.
יששכר כרמל נראה יותר כמו איש־עסקים צעיר, אזרח
מהוגן שעושרו ניכר בלבושו, במכוניתו, באורחותיו.
למרות זאת, נמצא בשבוע שעבר אשם בבעילת בתה
בת ה־ 15 של המאהבת שלו.
״עכשיו, שבית־המשפט אמר את דברו, אני רוצה גם
כן לומר את דברי,״ אמר השבוע כרמל. למרות שמחתו

סתירה מוזרה בין סגנונו המיושב והתרבותי לבין הבעתו.
״ודיו עוד מקרים,״ ממשיך יששכר בסיפורו .״ה־א
היתר, נשכבת על השטיח בסלון לקרוא עיתון, והחלוק
היה נפתח לה, חושף את רגליה עד הבטן. פעם, כשנעמי
ישנה, היא חזרה על התרגיל הזה — וכמעט נעצרה
נשימתי כשהתברר שהיא לא לבשה תחתונים מתחת לחלוק.
״אז, מיהרתי להסיט את מבטי, כדי לא להביך אותה.
היום אני יודע כמובן שהייתי תמים מחץ.״
הוא הבין זאת כבר זמן רב לפני המיפגש הגורלי.

המאהבת סל ח ה לו

א בל החוק קנס

על ש שכב עם

א 1ת 1בי 5.000ל־־י

בתה הקטינה ־

עבור לילה אחד

על שיצא בקנס בלבד, ניצל ממאסר — ניכרה המרירות
בקולו .״נכון. שכבתי ־־עם הבת של נעמי, החברה שלי.
הודיתי בכך מיד גם במשטרה וגם במשפט.
״אבל אמרתי עוד כמה דברים. אך דברים אלה —
לא מעניינים את החוק.
״תמיד מדברים רק על זה שהגבר מפתה קטינה
מסכנה ותמימה, שלא יודעת מכלום. אבל מה קורה בש־הקטינה
התמימה הזאת מפתה את הגברי״
האיש ששכב גם עם האם וגם עם בתה חש ש הדברים
מצלצלים מוזר, אך ממשיך בעקשנות :״כש אומרים
קטינה, חושבים תמיד על ילדה קטנה. אבל נינה ״
היא קטינה גדולה מאוד. קודם כל, אף אחד לא היה
מאמין שהיא פחות מ־ .17 היא בחורה מפותחת במיוחד,
מבחינה גופנית.
ושנית, אני לא הייתי חס־וחלילה הגבר הראשון שלה.
כבר יותר משנתיים שיש לה חברים שהיא שוכבת איתם.
״אני מכיר את נינה מאז שרייתה בת עשר. מאז שאני

כשאירע המיפגש הגורלי, כבר ידע ברור שהקטינה
המבוגרת מנסה לגרות אותו מבחינה מינית.
האם ניסה להיאבק נגדה? יששכר אינו מנסה לצייר
את עצמו כצדיק תמים :״נסחפתי. התפתיתי. כשהתברר
לי שהיא מנסה לגרות אותי — ידיעה זו בעצמה גירתה
אותי. היה משהו סוחף בעצם הסיטואציה שהתפתחה,
שהיתה כל־כך אסורה וסודית.״
ההתפוצצות אירעה בצהרי היום. היה זה יום חופש
מלימודים, ונינה בילתה את כל היום אצל אמה. האם,
בתה ומאהבה תיכננו לנסוע לים, כאשר נעמי קיבלה
טלפון בהול ממקום עבודתה, נאלצה לצאת לפגישה, לוותר
על הים.
׳״תלכו אתם שניכם,״ אמרה לגבר ולקטינה.
״הים, השמש, החול החם והמים הקרירים, כאילו התחברו
נגדי ולצד נינה. הבחורה הזאת הוציאה אותי
מדעתי, עם הביקיני שלה, שלא היה מספיק למיטפחת.״

קניתי לה דירה, ומאז היא המאהבת היחידה שלי. נכון,
אני נשוי ויש לי ילד. אז מה י זה כזה פשע כשלגבר
נשוי יש מאהבת? אני היחידי בארץ י
״נעמי היא היום בת ,38 ומבוגרת ממני בשלוש שנים.
היא גרושה, ונינה, הבת היחידה שלה, גרה עם אביה.״
אולם מדי פעם, היתד, הבת מגיעה לביקור אצל אמה.

האסוהבתנמי נו זו
חוותו הצמות
ואמא שלה נהיינו חברים.
״בעיתונים הוציאו לי שם של אחד סוטה־מין לפחות.
כאילו כל הימים אני רק רץ להשכיב חתיכות. גם בית־המשפט
אמר לי מילים קשות על זה. אבל הם לא צדקו.
״פגשתי את נעמי לפני חמש שנים והתאהבתי בה.
* השס מוסווה. בית־המישפט אסר לפרסם את שמן
וזהותו של הקטינה ואמה שנבעלו, הירשה לפרסם רק את
שמו של הגבר שבעל אותן. יחד עם זאת, התחשב בית־המשפט
בטענת הסניגור, לא גזר על הנאשם מאסר בפועל,
כדי שמעשיו לא יתגלו לאשתו ובנו. העולם הזה מסכים
עם תפיסה זו, נאות להסתיר את זהותו של האיש, כדי
שלא לפגוע במשפחתו.
־• שם הבת ואמה — מוסווים.

אמה לא ראתה כל צורך להסתיר ממנה את יחסיה עם
יששכר, ונינה למדה לראות במאהב של אמה דמות מוכרת.
היתה זו דמות חביבה. יששכר הוא צעיר סימפטי, בן
לאחת ממשפחות היהלומנים הוותיקות בארץ. הוא נולד
עם כפית כסף בפיו, נכנס באופן טבעי לעסקי־המשפחה,
חי בעושר כל ימיו. מעושר זה נהנו לא רק אשתו וילדו,
אלא גם אהובתו.
אלא שנינה ראתה במאהב של אמה יותר מסתם מאהב
של אמה. לפחות בשנה האחרונה, מספר יששכר, החליטה
הבת להתחרות באמה, בסיטואציה שלגבי פסיכולוגים היא
קלאסית :
״נינה לא היתר, מבקרת הרבה אצל אמה. אולי פעם
בחודש. אבל, בשנה האחרונה, התחלתי פתאום לשים־לב
אליה, גיליתי שהיא לא ילדה.
״הסיבה לתשומת־הלב שלי היתד, התנהגותה. בהתחלה
לא הייתי בטוח, אבל אחר־כך השתכנעתי, שפעולותיה
מכוונות.
״כאילו במקרה היא היתד, נתקלת בי, במסדרון בדירה,
ונלחצת אלי. פתאום היא התחילה לשאול אותי על מילים
בצרפתית שהיא לא הבינה, או משהו אחר בשיעורים
שלה. ואז היא היתה מתכופפת למולי עם המחברת או
הספר, עד שלא יכולתי שלא לראות את החזה שלה.
כבר אז היו לה שדיים יותר גדולים מאמה ולרוב דם
משוחררים מחזייה.
״ועוד כל מיני מקרים דומים.״

כאשר שבו מהים, היתד, הדירה ריקה. פתק מנעמי
הודיע שהיא תחזור רק בערב.
״נכנסתי ראשון למקלחת,״ ממשיך יששכר ,״כי נינה
אמרה שהיא רוצה גם לחפוף את הראש, וזה עסק של
שעה שלמה, ומוטב שאני אגמור קודם.
״עמדתי במקלחת. המים זרמו לי על הראש, ולא הפנמי שמעתי כלום. פתאום, היה נדמה לי שמשהו
את עיני לעבר הדלת. היא עמדה שם, בתוך חדר־האמ־בטיה,
ערומה לגמרי.
״אני לא זוכר בדיוק את השניות הבאות. נדמה לי
שהסתערנו, ממש הסתערנו, אחד על השני. לחצתי אותה
אל גופי הערום המסובן, כאילו רציתי להדביק אותר, אלי.
(המשך בעמוד )26

עיקבו ת
ה סיו ט

1 71 יף| המחוזי, התל־אביבי, מקס צ׳רנובילסקי,
. 1111/11 שישב בראש הרכב בית־הדין שמצא
את הנאשם אשם בבעילת בתה הקטינה של המאהבת
שלו, גזר את דינו ל־ 5,000ל״י ושנתיים מאסר־על־תנאי.

^ גילוי״לג מלא, כאדם שהיה כבר בגיד,נום וחזר
*> ממנו, מספר יששכר על המקרים הדומים — ועל
שיאם — אותו מגע־מיני מטורף, חסר־מעצורים, עם בת
פילגשו. אותו אחר־צהרים שעלה לו כמעט שנה —
כל תקופת המשפט — של יסורים ופחדים בלתי פוסקים,
פן ייגזר דינו למאסר בפועל — ואז יתגלה הסוד לאשתו.
יששכר, ג׳ינג׳י בעל עיניים כחולות בהירות, נראה
מבוגר מגילו. גבוה וצנום, הוא נראה אלגנטי אפילו
בחולצה פשוטה ומכנסיים. בפניו ניכרים עדיין עקבות
הסיוט שעבר. איזה מתח נסתר, איזה חוסר-רגיעה, יוצרים

ה שיגוו

צבי לידסקי, שצייר בפני השופטים
את התמונה האמיתית, לפיה
פיתתה הקטינה את הנאשם, הצביע על כך שאס יישלח
למאסר בפועל — תתגלה כל הפרשה לאשתו ומשפחתו,
גרס לכך שהשופטים נמנעו מלשלוח את הנאשם לכלא.

1 . 23

משירותי-הכיטחון. זוהי הודאה מחרידה בלעצ•
מה, המעידה על פילוסופיה שלמה.
לא ברור איך התכוונה לנהל את החקירה — על־ידי
חקירות שתי-וערב, עיקוב או ציתות, או בכל דרך אחרת.
המניעים היו דומים לאלה של קיסינג׳ר בפרשת ווטרגייט :
לאתר מקורות הדלפה.
כבר לפני כן נפוצו לא פעם ידיעות על ציתות לשיחות
אנשי־ציבור ועיתונאים. כך, לא מכבר, נודע כי נערך
ציתות לשיחות הטלפון של כתב צבאי, מר זאב שיף, כדי
לאתר מקורות־מידע.
לפני שנים רבות נתגלה, במיקרה, סכשיר־ציתות בשולחן
העבודה של חבר־הכנסת מאיר יערי. כשנתפסו
מפעיליו ונמסרו למישטרה, הם הוברחו לחופשי. זה היה
בימים כאשר עצם קיומו של שירות הביטחון הכללי, על
מחלקותיו הביטחוניות והמפלגתיות־הפוליטיות, הוכחש
בתוקף. ורק מאמצים בלתי־נלאים של העולם הזה, לחשיפת
מה שקראנו אז ״מנגנון החושך״ ,הכריחו בסופו
של דבר את ממשלת בן־גוריון לגלות ברבים את קיומם
של המוסד־המרכזי־למודיעין־ולביטחון ושירות־הביטחון־
הכללי.
אולם עד היום אין פעולת מוסדות אלה מוסדרת
בחוק, כפי שמוסדרת פעולת המישטרה בפקודת המישטרה.

לבמה אנשי ציבור התקינו מכשירים שדא
נתגלו ז לבמה עיתונאים, ועיתונים, ובכלל זה
שבועונים מסויימים, צותתו או מצותתים היוסז
זאב הרינג: לא נתגלו...
אורי אכנרי: אס לא נתגלו — אז אץ?

30־ 28 במאי 1973

האח הגדוד
עינו פקוחה!
מאז נפתח מושב־הקייץ האחרון של הכנסת, הגשנו
לה סידרה ארובה של הצעות דחופות לסדר״היום. אף
אחת מהן לא הופרה כדחופה. הנשיאות פשוט החליטה
לסתום לנו את חפה.
הנה במה מן הנושאים שאינם חשובים ואינם דחופים,
לדעת הנשיאות:
• הפעלת ״קול השלום״ שב אייבי נתן.
• הסידורים הבלבליים שהיו ברובים בפרישת
הנשיא זלמן שז״ר.
• הלחץ הממשלתי על ההסתדרות לוותר על תו״
ספת״היוקר.
• פרשת חלוקת המדליונים לחברי-תבנסת.
• העלאת קנסות־החנייח מטעם מישרד״התחבורח.
• גירוש אלמנות ויתומים משבם אל מעבר לירדן.
• יוזמת בורגיבה.
• הידיעות על האזנת־סתר בישראל.
באשר דחתה הנשיאות גם את הדחיפות של הנושא
האחרון, החלטנו לפעול. השתמשנו במיבסה העלובה
שלנו, והעלינו את הנושא כהצעה רגילה — ובבן מנענו
מן הממשלה את האפשרות להעלימה.

יש לך, כנראה, דיעה רעה על יעילותם של השירותים
המשתמשים במכשירי האזנה.

זאב הרינג-- :

אורי אכנרי: בשגרירות ארצות־הברית במוסקבה
— בוודאי אחד המקומות השמורים ביותר
מבחינה אלקטרונית — נתגלה מכשיר־ציתות
בסמל של מדינת ארצות־הברית, שהיה תלוי מעל
י לראשו של השגריר, זמן רב אחרי שהוטמן שם
על־ידי שירותי הבטחון הסובייטים.
לגלות מכשיר־ציתות מתוחכם בימינו, זה אחד
הדברים הקשים ביותר. לגלות ציתות לטלפונים
— זה כימעט דבר בלתי־אפשרי.

התיקווה הנוראה
אדוני היושב־ראש, אנשים רבים במדינה, ולאו דווקא
רודפי־סנסנציות, השתכנעו ואף אמרו בתקופות שונות
שיש ציתות לשיחותיהם.

לי עצמי הוכח הדבר לא פעם.

איד שהוא התרגלנו כולנו לכך, ויש אומרים שאין
עלבון יותר חמור לאיש־ציבור ישראלי מאשר הטענה

זה קרה, אדוני היושב־ראש, בארצות־הברית, דמוקרטיה
ותיקה ומבוססת. מה קורה בישראל 1

לפני במה ימים הודונה ראש־הממשלה שאמנם
ביקשה לחקור את שריה באמצעות אחד

לשקרלציבור הישראלי...
את חדיון על פעולות מישרדו פתח אנא אבן ב־
״חודעה מדינית״ חסרת בל תובן, גה סקר את בל
טבסיסי מושרד־החוץ בשש השנים האחרונות שגאו להו־ביח,
בניבול, את פעולתו למען השלום. בנאום לא הזכיר
אף במילה אחת את יוזמת־חשלום של נורגיבה,
שעמדה באותם ימים במרכז ההתעניינות הלאומית
והבינלאומית.
נשאנו את הנאום האופוזיציוני העיקרי בוויכוח, ובך
נם התייחס אליו אבן עצמו בתשובתו. להלן הדברים :

אורי אבנר* :מזה שנים עורכים אנשי ״ארץ־
ישראל השלמה״ צייד על מר אבא אבן. זוהי התעללות
שיטתית, שאין לה שום הצדקה.
כי אין משרת נאמן יותר, יעיל ומוצלח יותר לממשלת
גולדה מאיר ומשה דיין, מאשר שר־חוצה.

שום נץ דורם לא יכול היה לשרת את מדיניותה
בייתר בישרון, מאשר מר אבא אכן,
המתעופף לו על בנפי-יונים צחורות אנה ואנה.

להחניק ולהסתיר
מהי המדיניות שמר אבן ומישרדו משרתים אותה
בנאמנות כה רבה ו

ממשלת גולדה מאיר אומרת: לעולם לא נחזור
לגבולותינו הקודמים, אח לא תמורת שלום
רישמי ומעשי, שיבטיח את ביטחון המדינה.
אנחנו מוכנים לשלום, אם הוא ישאיר בידינו חלקים
גדולים של השטחים המוחזקים.
המינימום המוצהר הוא: כל איזור ירושלים, כל רמת-
הגולן, כל ביקעת הירדן, תיקוני־גבול ביהודה ובשומרון,
כל חוף ים־המלח, חלק מאמור חברון, כל רצועת־עזה,
פיתחת־רסיח, צפון סיני, חוף ים־סוף, שארם־אל־שייך
ומרחב־שלמה.
אם לא נשיג שלום כזה, נחזיק בכל השטחים המוחזקים
לצמיתות.

• להחניק באיכה בל יוזמה לשלום, מכל
צד שהוא, מכיוון שבל יוזמה בזו תכריח את
ממשלת ישראל, בסופו של דבר, לוותר על השטחים
שהיא רוצה לספחס לישראל :
• להסתיר אמת זו מעיני הציבור הישראלי,
ולשכנע את הציבור שאין כל אפשרות
לשלום, שאין אף ערכי אחד הרוצה כאמת כשלום,
שכל הדיבורים הערכיים על שלום אינם
אלא מזימה להשמדת המדינה.

האח הגדול — עינו פקוחה.

הודאה מחרידה
שד גורדה

אבלמישרד ־ החוץ קיים כדי

הממשלה גם יודעת שניתן להשיג כיום שלום
אמיתי, שלום מלא וסופי, עם כינון יחסים הוגנים וביטחון
איתן, תמורת ויתור על השטחים המוחזקים והכרה בזכות
העם הפלסטיני להגדרה עצמית, לצד מדינת־ישראל.
חלקים גדולים בעולם הערבי רוצים בכך. כל מעצי
מות־העל, ובכללן ארצות־הברית, תומכות בכך. אני מאמין
שרוב הציבור הישראלי — אילו הועמדה בפניו הברירה
הפשוטה בין שלום ושטחים — היה בוחר בכך.
לכן מוטלים על מישרד־החוץ שני תפקידים מרכזיים
בממשלה זו:

ואלה היו דברינו:

יש להניח שגילויים אלה אינם אלא ראש
הקרחון. האח הקטן — עינו פקוחה גם היא.

למען ארצובחוץ ־ דארץ ־

הממשלה יודעת •טשלום כזה אינו אפשרי.

אורי אבנרי: בספרו 1984 מתאר ג׳ורג׳ אורוול
עולם של רודנות טוטאלית, עולם שבו מסתכל ומקשיב
השילטון לנעשה בכל בית ובכל חדר במדינה.
השערורייה הנוראה של פרשת ווטרגייט בארצות־הברית
מוכיחה שהעולם כולו, וגם חלקו הדמוקרטי, הולך
ומתקרב ליעד מיפלצתי זה, תשע שנים לפני התאריך
הנקוב.
בפרשת ווטרגייט נתגלה, עד כה, שיחידת ריגול וח בלה,
שהיתר, ממוקמת בבית הלבן עצמו, צותתה באופן
שיטתי לשיחות במיפלגה היריבה, ואף פרצה למישרדיה
כדי להטמין. ולהפעיל בה מכשירי־האזנה. לאחר מכן
התגלה שיועץ הנשיא לענייני ביטחון, הנרי קיסינג׳ר,
ביקש לצותת לשיחות הטלפוניות של בכירי עוזריו, כדי
לאתר הדלפות.
נתגלה שממשלת ארצות־הברית מקיימת ציתות לשיחות
הטלפון של שגרירויות זרות, וביניהן שגרירות יש ראל,
שהוזכרה בפירוש.
נתגלה שהנשיא ניכסון עצמו ניצח על הכנת תוכנית
להקמת רשת מסועפת של בילוש וציתות פוליטיים, תכנית
שנפסלה רק בגלל התנגדותו החריפה של ראש הבולשת
הפדרלית, האף־בי־אייי, אדגר הובר המנוח.
נתגלה שהמוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית,
סי־איי־אי, שיתף פעולה במישור האופרטיבי עם יחידת
הריגול של הבית הלבן, והעמיד לרשותה את ציודו ה מתוחכם.

יפלומט הוא אד המשקר

בביצוע שני תפקידים אלה, מגלים מר אבן ופקידיו
כישרון הגובל בגאוניות.

ושקר למען המורדת
לפני 350 שנה אמר דיפלומט בריטי, הנרי ווטון :
״שגריר הוא אדם ישר, הנשלח לחוץ־לארץ כדי לשקר
למען ארצו.״
זוהי עדיין נורמה מקובלת. אולם תחת כנפיו של

שער ״ ה עול ם הז ה״ 20.11.57
לסחטן הפוליטי, המיפלגתי והפרטי.

שאיו מצותתים לשיחותיו( .אולי זוהי עילה לתביעה על
לשון הרע — אין מצותתים לד, סימן שאינך חשוב!)
אולם כל המערכת הזאת של ציתות-סתר לשיחות פרטיות,
לשיחות טלפוניות ולישיבות פוליטיות, למטרות
ביטחוניות אמיתיות ולמטרות מפוקפקות יותר, מעוררת
שאלות חמורות ביותר לעצם קיומה של דמוקרטיה במדינת
חוק.
מי שמצותת — אוסף מידע. לא רק מידע הנוגע לעניינו,
אלא גם הרבה מידע אחר על חייו וענייניו של
המצותת. כל זה נרשם, נשמר, מועבר, מתוייק. כל זה
יכול לשמש למטרות רבות.

אי־שם כמדינה יש תיקיות, וכהן רבבות
רבבות עמודי תעתיק של ציתותים, הפוללים
פרטים על עסקיהם, חייהם, את ענייניהם האינטימיים
של אזרחים.
זוהי פירצה. נוראה הקוראת לא רק לגנב, אלא גם

שום חוק כמדינה אינו סותם ביום פירצה
זו. לכל אדם מותר לצותת כאוות נפשו.

משה ו״ו צותת
אדוני היושנדראש, לפני אחת־עשרה שנה הגיש שר־המישפטים
דאז, מר דב יוסף, לכנסת החמישית את
החוק למניעת האזנת סתר , 1962 ,שבא לאסור האזנת-
סתר פרטית, ולהטיל מיגבלות על האזנת־סתר ממלכתית.
חוק זד. לא נדון באותה הכנסת. למחרת הבחירות
לכנסת השישית החיל עליו השר דב יוסף את חוק הרציפות,
אך עם כניסתו של מר יעקב שמשון שפירא לתפקיד
שר־המישפטים — במיקרה או לא במיקרה — הצעת־החוק
שבקה חיים לכל חי. היא נעלמה מסדר-היום של
הכנסת השישית, וכלל לא הובאה עוד לכנסת השביעית.

מר אבן יצר מישרד־החוץ הישראלי נורמה חדשה נוספת.

מישרד־החוץ הוא מנגנון האומר כאופן שיטתי
אי-אמת דציכור הישראלי עצמו. הוא בורו
מהווה מעין ״מחלקה לדיס־אינפורמציה״ ,מנגנון
לזיוף עובדות ולהפצת מידע כוזב ככלי־התקשורת,
על-פי שיטות הקיימות במדינות
טוטאליטריות מסויימות.
אדוני היושב־ראש, בימים האחרונים אירעו שני
מאורעות היסטוריים, השופכים אור מבהיל על שיטות
אלה. לשניהם לא היה זכר בדברי שר־החוץ היום.

הדבר במעט לא ייאמן: מר אכן לא הזכיר
אף כמילה אחת לא את יוזמת הנשיא כורגיבה
ולא את ועידת בולוניה.

החבלה ביוזמת בווגיבה
לפני שמונה שנים נקט נשיא תוניסיה, אל־חביב בור־גיבה,
ביוזמת שלום היסטורית. היא טורפדה — תחילה
על־ידי גולדה מאיר, ואחר כך על־ידי גמאל עבד־אל״
נאצר, בשיתוף פעולה מלבב.
בשבוע שעבר חידש בורגיבה יוזמה היסטורית זו.
אחרי שנפגש עם הנשיא המצרי אנוואר אל־סאדאת, הכריז
על נכונותו להיפגש לאלתר, בכל מקום שהוא, עם
נציג ישראלי, כדי לדבר עימו על השלום.
איך הגיב מישרד־החוץ?

במעמד רשמי וגלוי, ודנו על הדרכים להשגת השלום בץ
ישראל וארצות־ערב.
חשוב מזה: ליד הוועידה התקיימו עשרות מגעים
פרטיים — פרטיים אבל גלויים — בין אישים ערביים
וישראליים, ובהם דובר על כל הבעיות הכרוכות בשלום,
בגילוי לב וללא טשטוש.
הייתי מדווח ברצון על מגעים אלה למישרד־החוץ —
ארי אנקוריץ: קיבלתם שם גם החלטות
יפות.
אורי אכנרי ׳ עוד אדבר על זה, חבר־הכנסת
אנקוריון.

כרצון הייתי מדווח על מגעים אלה, אך
באשר חזרתי לארץ קיכל את פני מסע של זיוף
והשמצה, ובכללו מיסמבים מזוייפים ומפוב
רקים, שבולם כאו מתוככי מישרד־החוץ.

לאחר מכן הצעתי לוועדת החוץ־והביטחון של הכנסת
למסור לה דין־וחשבון, אבל הצעה זו נתקלה בסירוב

יוזמתו יכלה להיות ראשית ההידברות ח•
ישראלית־ערכית הישירה, שעליה מדכר שר־החוץ
השכם והערב — וגם היום כאן — בטו•

מדוע?
מפני שמר אבן וגבירתו יודעים היטב שבורגיבה
חותר לשלום המבוסס על החזרת השטחים הכבושים תמורת
שלום והכרה בישראל, וכן על הקמת מדינה פלסטינית
בצד מדינת ישראל. במיקרה או לא במיקרה, תוכנית-
השלום שלו קרובה מאוד לתוכנית השלום שאני מייצג
אותה כאן.

אמש שיגרתי לנשיא בורגיכה, באמצעות
השגרירות התוניסית כפרים, שביקרתי בה לא
פעם, מיכרק שבו הבעתי לו את רגשי ההערכה
של מחנה־השלום היזטראלי, והודעתי לו על
נכונות מישלחת-שלום ישראלית לבוא לתוניס,
בדי לברר עימו את הדרבים לשלום.

תקוים היסטורי בבוווניה
׳יוזמת בורגיבה לא היתה אפשרית, לולא קדם לה
התקדים ההיסטורי של ועידת בולוניה.
ועידת בולוניה יצרה תקדים שלא יימחה עוד: נציגים
מכל רחבי העולם הערבי ומישראל ישבו ביחד,
מדוע, אדוני דייושב־ראש? ייתכן רק הסבר אחד :
ראשי שירותי הביטחון, או ראשי מיפלגת העבודה, אינם
מוכנים אפילו לפיקוח הרופף שנקבע באותה הצעת־חוק.

הס מעדיפים את המצב הנוכחי של הפקרות.

אולם מצב זה מהווה סכנה נוראה לעתיד חיינו הדמוקרטיים.
מה קורה במדינה היום?

מה יקרה אם אי-פעם יגיע לשילטון עליון
אדם חסר מעצורים כמו משה דיין, והוא יהיה
השר האחראי על שירותי הביטחון ועל מערכת
הציתות? אני יבול גם להזכיר שמות אחרים :

גווע זועם שניוא?
ברצוני לשאול את נציג הממשלה, את שר־המישפטים,
מיספר שאלות חד־משמעיות, ואני מזמין אותו להשיב
עליהן היום תשובות גלויות, מעל דוכן זה :

דינמיקה שו שרום
~׳הדבר האחד הדרוש כיום הוא פירסום~הצ־הרה
רישמית של ממשלת ישראל, שהיא מובנה
לוותר על בל השטחים המוחזקים תמורת כל
השלום, החזרה מלאה תמורת שלום מלא.

איש אינו מציע שישראל תיסוג אף מילימטר
אחד לפני השלום, אך על ישראל
להצהיר לאלתר על נכונותה לחזור בל חדרך
לאחר שירטג השלום.
פירסום הצהרה כזאת יסלול, לפי מיטב ידיעתי, את
הדרך לחידוש היחסים בין ישראל וברית״המועצות, ואולי
גם בין ישראל וסין.

בקיצור: היא תיצור דינמיקה חדשה לקראת
השלום, כמקום הקיפאון הקיים, שבו טמונה
דינמיקה של מילחמה חדשה.

הזיוף הגדול

זאב ב״הארץ״
מוחלט. קשה לשער שערוריה פרלמנטרית גדולה —
ואופיינית — יותר מזו !
היום, מעל דוכן זה, אוכל למסור רק דין־וחשבון
קצר, קצרצר ביותר.
בוועידה השתתפו לא רק אישים בלתי־תלויים, אישי-
שלום ידועים ודגולים כמו חאלד מוחי־אל־דין. השתתפו
בה גם נציגים רשמיים של הנהלות המפלגות השליטות
במצריים, עיראק וסוריה. השתתפות המשלחת הפלסטינית,

שקויס
נים גבוהים. אך כשנפתחת דלת, הוא טורק אותה
ברעש.

אך סימנים רכים, וככלל זה ההחלטה להשתתף
בוועידת בולוניה, מוכיחים שחלקים גדולים
מן המחנה הפלסטיני בחוץ-לארץ מתקרבים
לנכונות לשלום, אשר יהיה מבוסם על דו־קיום
של מדינה פלסטינית ומדינת-ישראל.

אם תימסר הצהרה זו יהיה, כך אני מאמין, משא־ומתן
ישיר בין ישראל, מצריים והפלסטינים. משא־ומתן
שבו יידונו סידרי־הביטחון ופיתרון הבעיות השונות,
כגון אחדות העיר ירושלים, שיקום הפליטים, תיקוני-
גבול בלתי־מהותיים והדדים, כינון יהסים בין המדינות,
ועוד ועוד.

האם שיגר מר אכן מייד מיכרק לתוניס,
כדי להודיע לנשיא על נכונותו לכוא לשם?
האם הציע פגישה היסטורית כין כורגיכה וגול דה
מאיר ז האם הטיל, לפחות, על אישיות
ככירה — כמו יצחק רכין או דויד כן־גוריון —
להיפגש עם כורגיכה ז
הוא עשה את ההיפך. מחלקת הדיס־אינפורמציה של
מישרד־החוץ, המתחבאת מאחורי שלוש המילים הנואלות
״חוגים מדיניים בירושלים״ ,הודיעה מייד שיוזמת בור־גיבה
״אינה רצינית״!
מר אבן עצמו חזר מחוץ־לארץ, ועוד לפני שקרא
את דברי בורגיבה הצהיר.,שנשיא תוניס אינו יכול להיות
מתווך, מפני שהוא מייצג את העמדה הערבית.
שר־החוץ אכא אכן: זה מה שאמר בור־גיבה
בעצמו.
אורי אכנרי ז בדיוק כך. בורגיבה כלל לא
הציע את עצמו כמתווך, אלא בפירוש כדובר הצד
הערבי.

ממשלת ישראל עצמה, אשר מנעה בכוח כל פעילות פוליטית
בשטחים המוחזקים, ולא איפשרה הקמת נציגות
פלסטינית לאומית בשטחים המוחזקים.
האירגון הוא אירגון־גג, המאגד בתוכו את כל המגמות.
יש בו מגמות קיצוניות פסולות לחלוטין, אך יש
בו גם מגמות מתונות. המצע הרשמי של האירגון לא
השתנה עדיין, ואין איש בר־דעת שיקבל מצע זה, ש משתמעת
ממנו המגמה לחיסול ישראל.

ונס

אדוני היושב־ראש, תוך היענות לקריאת־הביניים של
הבר־הכנסת אנקוריון, ברצוני לקרוא עכשיו את הקריאה
שנתקבלה בוועידת בולוניה. היא מונחת כאן לפני. אבקש
להוסיף לי דקה אחת או שתיים לזמן.
היו״ר ראובן ארזי: אין אפשתת. עברת
את זמנך. אבקש לסייס.

ז גי לי ו ד 1

מטעם אחת הזרועות של ״האירגון לשיחרור פלסטין״,
נמנעה באופן פיזי על-ידי המאורעות בביירות, אבל
הוועד הפועל של האירגון החליט ברוב־דעות, אמנם
רוב קטן, להשתתף בוועידה, והחלטה זו נשארה בעינה.
כמה פלסטינים השייכים לארגון הצליחו להגיע לוועידה
והשתתפו בה.
המספנות שלי, בקיצור נמרץ, הן אלו:
• מצריים מוכנה היום לשלום גלוי ורשמי,
הכרה בקיום ישראל וסידורי־ביטחון סבירים, תמורת ניתור
על השטחים וכינון מדינה פלסטינית לצד ישראל.

אין שחר לדברי שר-החוץ, שהנשיא סאדאת
מדבר על שלום בחוץ ועל מילחמה מבית. הנשיא
סאדאת מדבר בבית, באוזני המוני הערכים׳
באוזני אזרחי ארצו, ככד נאום, על
רצונו בפיתרון מדיני, על רצונו בשלום המבוסם
על החלטת .242 הוא מאיים במילחמה, למרבה
הצער, אם שלום זה לא יושג.
• עיראקוסוריה נמצאות בתזוזה לקראת קבלת
ההחלטה. מס׳ 242 וההכרה בקיום ישראל. אם מצריים
תגשים את אשר היא רוצה להגשים בכיוון זה, גם עיראק
וסוריה — כך אני מאמין היום — ילכו בהדרגה בעקבותיה.
• פלסטין מיוצגת כיום על־ידי ״הארגון לשחרור
פלסטין״ .זוהי תוצאה, בין השאר, של מדיניות

( )1מי מוסמך ביום לצותת מטעם הממשלה?
אילו גופים עוסקים בכך ך
שר־המישפטים י.ש. שפירא: אדוני ה־יושביראש,
האס בהצעה לסדר־היום מעמידים
שאלות, בפרט כאשר ישנה שאילתה בכיסי שחבר־כנסת
זה הגיש? הוא יכול לנמק את הצעתו כפי
שהוא רוצה, אבל אינו יכול להעמיד לי פה שום
שאלה !
אורי אכנרי ז רוגזו של שר־המישפסים
אינו מובן לי.
היו״ר צבי צימרמן: חבר־הכנסת אבנרי,
רגע אחד.
שר־המישפטים יכול להשיב או לא להשיב לשאלות
שמציג השואל. יחד עס זאת אני מבקש
מחבר־הכנסת אבנרי להישאר במיסגרת ההצעה
לסדר־היום, ולא להרחיב את הוויכוח יתר על המידה.

אורי
אבנרי ז אס אדוני היושב־ראש אינו
נותן לי אפשרות זאת, אני מפנה את חבר־הכנסת
אנקוריון — ואת כד מי שקרא את דברי־השקר
ש?ורסמו בנויתוני־ישראל בהשראת מישרד־החוץ
— לקרוא השבוע, בגליוו העולם הזה, את הנוסח
המלא והמדוייק שד המיסמך.

הוא יווכח לדעת שהנוסח שפורסם הוא
מזוייף — .ועליו לשאול מי הזייפן.

כעבור יומיים חשיב שר״חחוץ, והקדיש את עיקר
דברי״הפולמוס שלו לגאום זה. בהקשר זה אמר בפעם
הראשונה ש״ממשלת ישראל״ מחכה לפנייה של בור*
גיבה על פגישה — דבר שלא חיה לו רמז בנאומו
המקורי. הודעה זו (אותה חיסווה אבן כחזרה על
דברים שכאילו אמר קודם לכן) חיתח בולה פרי האתגר
שלנו, שאבן לא יכול היה להתעלם ממנו. אבן גינה
את מיברקי לבורגיבח.
לאחר מכן השמיץ אבן קשות את ועידת״בולוניה
ואת השתתפותי בה. אולם תוך כדי כך הכריז שחוא
מוכן לקבל ממני דו״ח על הוועידה (״כמקובל״) ותבע
ממני להוכיח שמישרד־חחוץ הוא שהפיץ את המידע
הכוזב והמזוייף עליה. הודעתי בו במקום, בקריאת־ביניים,
שאני מקבל את האתגר.

אורי אכנרי ז השאלות האלה, אדוני היושב ראש, הן ההצעה לסדר־היום. אני מציע לכנסת
לדון בהן, ולהציג אותן לממשלה גם כאשר
ייערך דיון במליאת הכנסת, שאותו אני מציע. לי
באמת לא ברור מדוע מעורר הדבר את כעסו של
שר־המישפטים. אלה הן שאלות לגיטימיות. הן
מחייבות תשובות.

אני חוזר ושואל: מי מוסמך כיום לצותת
מטעם הממשלה 1אילו גופים עוסקים בכך?
כבוד ד,שר, אני מניח שמונחת לפניך ברגע זח, כפי
שמונחת לפני, הצעת־חוק של הממשלה מלפני 11 שנים
האומרת :״,רשות ביטחון׳ — כל אחד מאלה: ראש המוסד
המרכזי למודיעין ולביטחון; ראש שירות הביטחון
הכללי, ראש אגף המודיעין במטה הכללי של צבא־הגנה-
לישראל״ .אני שואל: מי מכל אלה מוסמך כיום לצו (המשך
בעמוד )26
תת? ומי עוד׳,אם יש עוד?

קריעות ביניים
(המשך מעמוד )25
( )2מהו הנוהל לאישור ציתות בכל
מיקרה, מטעם המוסד המרכזי למודיעין
ולביטחון, מטעם שירות הביטחון הכללי,
מטעם אגף המודיעין במטה הכללי של
צבא־הגנה לישראל, המישטרה וכל גוף
אחר הקשור בממשלה? מי מוסמך לאשר
בכל מיקרה, על סמך מה, לשם איזו מטרה
מוגדרת? מהו הפיקוח על כך בדרג ממשלתי,
בדרג של שרים?

( )3מה קורה למידע המתקבל
באמצעות הציתות? מי רושם אותו?
איד הוא נרשם? האם נעשית
איזו הפרדה שהיא כין החומר
הנוגע במישרין למטרת הציתות,
ובין החומר הפרטי, האינטימי,
האישי, הפוליטי?
( )4למי מועבר כל המידע הזה? עלפי
אילו נוחלים?
( )5איך מתוייק החומר, ולמי יש הגישה
אליו אחרי התיוק?
( )6אילו ערובות יש לכך כיום שאין
עורכים ציתות כדי לבדוק מקורות־מידע
של עיתונים, ובאיזו מידה פוגע ציתות זה
בחופש־העיתונות, שבלעדיו לא תיתכן שום
דמוקרטיה?

( )7אילו ערוכות יש לבך שאין
ציתות למטרות מיפלגתיות
ואך פנים־מיפלגתיות -האזנה ל־שייחות
ולישיבות שלי מיפלגות
יריבות, או סיעות יריבות כאותה
מיפלגה? האם קיים כיום ציתות
למיפלגה כלשהי, או לגוף פוליטי
חוקי כלשהו? אם כן, מי אישר ציתות
כזה ועל פמד מה?

האם ו הב ת
תנו להטיל אור על הנעשה אצלנו. הכחשות
גלובליות לא יועילו. גם באמריקה
הוכחש הכל בדרג עליון, עד שנתברר
שהמציאות נוראה אף מן החששות ש הושמעו
כאשר באה ההכחשה.

איני מאמין, ואסדר לי להאמין,
שבהיעדר חוק תנהג ממשלת ישראל
כייתר אחריות דמוקרטית מאשר
ממשלת ניכסון, שהפרה את
כל החוקים המפורשים הקיימים

אני מציע לכנסת לדון בנושא זה ברוח
של אחריות, תוך דאגה לדמוקרטיה, תוך
התחשבות בצרכי ביטחון אמיתיים. אך
תוך התנגדות נחרצת לכל נסיון, אם ייעשה,
לחפות בנימוקים ביטחוניים על פגיעות
בדמוקרטיה נוסח ווטרגייט.
זאב הרינג: צריך להעביד

את ההצעה לקונגרס האמריקאי !

אורי אבנרי: גם אותך, כמתנה

זאב הרינג: אותך צריכים
לשים עם הנידונים !
במצב של רוגז בולט עלה יעקוב שימ־שון
שפירא על הדוכן, והציע להסיר את
הצעתנו מסדר־היום.
למה ן ככה !
הוא לא רוצה לענות על שאלות. על
השאלות יענה במיסגרת שאילתה (שכבר
הגשתי קודם לכן) .על עניין גולדה היתה
לו הודעה סתמית מוכנה מראש. לעניין
עצמו לא אמר אפילו מילה אחת.

יעקוב שימשון שפירא השאלה
הראשונה שנשאלה הקדים לה חבר־הכנסת
אבנרי דברים אלה: אני תובע תשובה כאן,
ומיד.
אורי אכנרי: לא אמרתי ״תובע״.
יעקוב שמשון שפירא: אמרת דורש.
אמרת אני מתחנן.
אורי אכנרי: אמרתי: אני מזמין את
השר להשיב.
יעקוב שימשון שפירא: מזמין -
זה נחמד מאד. כאילו זה הקובע. מותר
אדוני היושב־ראש, אני מעלה את ה לתבוע ממני בכל לשון של תביעה דבר
שאלות האלה לא בקלות־דעת, ולא לצרכי אשר מגיע ממני. אסור להזמין אותי לענות
פולמוס.
על דבר ששום אדם אחראי איננו עושה
כולנו מתחבטים בבעיית העקרונית: ב זאת.
איזו מידה מוצדק, במיקרים קיצוניים, ציאורי
אבנרי: אפשר לתבוע משר ש תות
לשם מניעת ריגול או פשעים חמו יידע את החומר, כאשר הוא עולה לענות
רים אחרים?
על הצעה לסדר־היום. והחומר הבסיסי הוא
אך גם מי שמשיב על שאלה זו — מי מצותת במדינת־ישראל?
כחיוב, מוכרח לעמוד על בך ש-
יעקוב שימשו! שפירא: הפרוטוקול
ציתות זה ייעשה על-פי חוק, שיב
כיותר ,חי וקיים. ביקשתי שיתנו לי סטנוגרמה של
טיח עליו מיגכלות
חמורות של גוף דברי חבר־הכנסת אבנרי, לפני שהוא יתקן קפדני פיקוה
ויעמוד תהת
אותה, כמו שכולנו מתקנים סטנוגרמות.
אמין.
אורי אבנרי: אני יכול להגיש לשר־פרטים
מיבצעיים של ציתות ביטחוני המישפטים ברגע זה את נוסח נאומי המוכן
צריכים להיות, כמובן, סודיים. אולם עצם בכתב.
הנוהלים צריכים להיות גלויים, ועליהם
היו״ר צבי צימרמן: היושב־ראש
להידון בכנסת.
הצל הכבד של פרשת ווטרגייט מחייב רוצה להעיר משהו, מותר לו? אני רוצה
להעיר לדברי שר־המישפטים שהסטנוגר־אותנו
להטיל אור על הנעשה אצלנו.
מות של הישיבות אינן מתוקנות. הן מובז
אבה רינ ג
אות כפי שנאמרו. יש, אולי, תיקוני טעות
היו ״ ר צ בי צי מ ר מן: חבר־ או סגנון, וזה גם כן נעשה בזהירות והכנסת
הרינג, אין לי טענה ־נגד בקפדנות. הפרוטוקולים של הישיבות מדרי-
זה שאתה קורא קריאת־ביניים. קים ונאמנים.
טענתי היא שאין שומעים אותה.
יעקוב שימשו! שפירא ׳:אני״ שמח
תלחץ על
הכפתור אתה מגיש לשמוע זאת. נסיונותי בכנסת, במשך הרבה
זאב־ הרינג :
שנים, הם קצת שונים.
פה הצעה נגד חממשלה האמריק־חיו״ר
צבי צימרמן: אולי פעם היה
או רי א בנ רי: אדוני חבר־הכנ־ כך. בזמן האחרון יש הקפדה מדוייקת.
סת, מי שיכול להתעלם היום ממה במשך הכנסת הזאת ודאי.
יעקוב שימשון שפירא: על אחת
שאירע בדמוקרטיה הוותיקה המכובדת
הזאת — טומן את ראשו כמה וכמה הדברים ברורים. נתבעתי לתת
בחול !
תשובה על שאלות שאני חייב לבדוק אותן,
מה שקרה בארצות־הברית מעורר סיד מפני שאני חייב להגיד מה שהיה.
רה ארוכה של שאלות לגבי כל מדינה —
אורי אבנרי: אתה חייב לבדוק לפני
אם זאת אמריקה, או בריטניה, או צרפת, שאתה בא לענות להצעה לסדר־היום. בש או
ישראל. וכאשר בישראל ידועים מיק ביל מה אתה עולה בכלל? בשביל מה אתה
רים — וראש הממשלה מודה במיקרה בא לענות? אתה חייב לעיין בחומר מראש,
אחד — אנחנו חייבים לשאול את השא ולדעת את החומר. אם לא כן, אל תענה
לות.
בכלל.
בשביל זה קיימת הכנסת: כדי לבדוק
היו״ר צבי צימרמן: חברי-הכנסת,
מה קיים, והרי ברור שקיים. לא ייתכן
אני חייב להגן על שר־המישפטים. הוא
כלל שלא קיים. זה מתגלה במישפטים הקשיב לדברים, ומותר לו לענות מה שהוא
ביטחוניים ואחרים. איך אפשר להתנגד
חושב לנכון לענות.
לבירור, כאשר הממשלה עצמה הגישה
יעקב נחושתן (גח״ל) :אבל חבר־בשעתו
הצעת־חוק וביטלה אותה?
דוד קו רן: אפשר להתנגד ל הכנסת אבנרי לא מרשה לו.
שמואל תמיד: גח״ל מגינה על הנאום
שלך !
ממשלה !
אורי אבניי: בוודאי, תפהיו״ר
צבי צימרמן: אני מציע ל קידך
הוא להתנגד לנאומים שלי,
חברי האופוזיציה לנהל את הוויכוח ביניותפקידי
הוא לנאום את הנאומים
שאתה מתנגד להם. לולא היית הם במיזנון.
מתנגד זה היה מדאיג אותי!
אורי אבנרי: זאת אופוזיציה, זאת?
ההצעה הורדה ברוב של 10 נגד . 2
אדוני היושב־ראש, אני קובע ואומר:
הצל הכבד של פרשת ווטרגיים מחייב אוכ
ך החליטה הכנסת על נושא זה !

בשביל מה
קיימת הכנסת?

(המשך מעמוד )23
״וככה, כמו שאני עדיין רטוב ומסובן,
הרמתי אותה בזרועותי, ונשאתי אותה ל״
חדר־המיטות.
״שם, על המיטה שבה שכבתי כל־כך
הרבה פעמים עם אמה, שכבתי עכשיו
עם הבת.
״לא רק שהיא לא היתד, בתולה —
היא היתד, חתולת־מין סוערת ומנוסה.
״שלוש שעות לא יצאנו מהמיטה.
אני לא יודע אם נחנו רבע שעה,
בשלוש שעות אלה. הבחורה הזאת היתד,
מיצבור אדיר של אנרגיה. מה שהיא עש תה׳,וכמה
שהיא רצתה. אני בשנות ז;״,30
ומעולם לא חשבתי על עצמי כאילו אני
זקן באופן מיוחד. אבל באותו אחר־צה־ריים
הרגשתי את עצמי זקן. הרגשתי ש הדור
הצעיר השיג אותי ביותר מדור.
״למה אני מספר את כל זאת? אחרי שהשופטים
השמיעו את גזר־הדין שלי, והמשפט
נגמר, הרגשת־ כאילו נפלה לי אבן
איומה מעל הלב. העובדה שלא קיבלתי
מאסר בפועל, ושיכול תי לשמור את הכל
בסוד מאשתו ובני, החזירה אותי לחיים.
״גם אני וגם הסניגור שלי, צבי לידסקי,
שמחנו נורא. גם האחרים שנכחו באולם
השתתפו בשמחתנו. היה ברור שאף אחד
לא ראה אותי בתור פושע שמגיע לו
עונש. אחד מאנשי התביעה ניגש אל
לידסקי ללחוץ את ידו, ואמר לו בצחוק:
״ 5,000.ל״י בשביל מספר — זה המספר
היקר ביותר ששמעתי עליו. אפילו השרים
בממשלת בריטניה שילמו לנורמה לוי ול־חברותיה
רק עשירית מזה.״
״אתה יודע, בשעות חשבון־הנפש הרבות
שהיו לי, דווקא אחרי המשפט, חשבתי
הרבה על המילים האלה. ואתה יודע מה?
אני חושב שאני מסכים.
״אותו אחרי־צהריים עם נינה — היה
שווה כל סכום שבעולם. זאת היתדי חווייד,
מוזרה, מקרה עד שיגעון דווקא בגלל
שהיתר, אסורה.״

אונ ס
נוראי

ףיחד עם ז ה, היתד, זו חודיה הד־!
1פעמית, לדברי יששכר. כאשר חזרה
נעמי, הייתה המיטה מוצעת ללא רבב,
והנפש היחידה בדירה היתה בתה. נינה
סיפרה שיששכר לא יכול היה לחכות,
ונאלץ לחזור לאשתו ובנו.
״היחסים ביני ובין נעמי נמשכו כסיד־רם,״
ממשיך יששכר ומספר .״היא לא הרגישה
כלום. אני, לעומת זאת, נבהלתי קצת,
וניסיתי שלא להיכנס למצבים עדינים עם
נינה. ניסיתי — והצלחתי.״
מי שכן הרגיש שמשהו התרחש בין
הקטינה למאהב של אמה — היה דווקא
החבר החדש של נינה. הצעירים, מסתבר,
מבינים איש את רעהו. הוא לחץ, על
נינה, וזו, בהזדמנות אינטימית, הודתה
שאכן קיימה יחסים עם יששכר.
היה זה רק טבעי שכאשר השניים הסתכסכו,
ונינה זרקה אותו למען חבר חדש
שגילתה, החליט הבחור להתנקם: הוא הרים
טלפון, גילה לנעמי מה שקרה.
״הייתי במשרד כשקיבלתי את הטלפון
מנעמי,״ נזכר יששכר .״,אתה שכבת עם
נינה?׳ היא שאלה. כל־כך נדהמתי, שלא
יכולתי לענות. היא הבינה את האמת משתיקתי,
וסגרה את השפופרת.״
ההמשך היה ספונטאני. נעמי הזעיקה
את בתה חמודתה, גררה אותה
לתחנת המשטרה הקרובה, הגישה בשמה
תלונה על בעילת קטינה נגד. יששכר.
המשפט אפילו לא החל, כאשר נעמי התחרטה
כבר על מעשה החפוז. היא התפייסה
עם יששכר, הזהירה את בתה ש תחפש
את מאהביה מחוץ לתחום, תוך ש היא
מכירה באחריותה לסחורה שהיא גידלה.
רק דבר אחד לא יכלה לעשות :
לבטל את התלונה במשטרה.
שם, המשיכו להתיחם לתלונה כאל מעשה
אונס נוראי של תינוקת בידי סוטה.
יחסם של השופטים היה אף הוא חמור.
הם הסתכלו בעין מאוד לא יפה על האזרח
שהירשה לעצמו, נוסף לאשתו ובנו, גם
שתי מאהבות — אם ובתה.
וכך, בעוד אמה של הקטינה שנבעלה
יושבת לצידו של הגבר הבועל, מעודדת
אותו ומתחרטת על שהכניסה אותו לבוץ
הזה — גילו השופטים יחס חמור יותר,
קנסו את יששכר ב* 5,000ל״י, גזרו עליו
מאסר על־תנאי לשנתיים, והבהירו כי
לולא חסו על משפחתו — היו שולחים
אותו למאסר־בפועל.

במדינה
(המשך מעמוד )22
ההודעה נתקבלה ברגשות מעורבים. מצד
אחד* היו רבים שהתכוננו למופע היטב.
מוטי פליישר, למשל, בילה שלושה ימים
בשיזוף, כדי שייצא טוב בצילומי־הצבע
של צוות טלוויזיה אמריקאי, שהתכונן
לצלם כמה דקות של המופע.
אחרים, מוכנים פחות, נשמו לרווחה.
בייחוד אלה שלא הספיקו ללמוד את
הטקסט שלהם, וידעו בעל־פה רק את מילות
הפיזמון החוזר.
לא טריק. מה קרה באותה שעה של
ציפייה? לא יאומן — יאיר גלבוע טילפן
סוף־סוף לחזאי כדי לשאול מה יהיה מזג
האוויר מחר על ההר.
החזאי אמר לו שעל פיסגת הר־הצופים,
נושבת, בדרך־כלל, רוח.
עתה, מבטיח גלבוע שהמופע המרכזי של
יום ירושלים יוצג באוגוסט, או ספטמבר,
כך — ש־ 80 אלף הלירות שהושקעו בהכנתו
לא נזרקו לרוח. אחרים מעריכים
את מחיר המופע בסכומים העולים פי
שניים ושלושה על זה שציין גלבוע. אבל
מי מתייחס ברצינות לקטנות כאלה. שאו־ביזנס
הוא עסק בו האדם לוקח על עצמו
סיכונים, ומרכז ההסברה זה לא גודיק.
הוא לא בורח. הוא נשאר פה. מה עוד,
שהסיכונים הם מכספי משלם המיסים, לא
מכיסו של גלבוע. אז ודאי אין מה לברוח.
בושה אלוהית. לא רק אצבע אלוהים
מתערבת ועושה בושות למרכז ההסברה.
לפעמים האצבע הקובעת שייכת ליצור אנושי,
בן־תמותה כמו יהודה אילן, העומד
בראש המרכז.
כפלמחניק לשעבר, רק טבעי היה ש אילן
ידאג כי באירועי שנת ה־ 25 לא
יקופח חלקם של הפלמ״ח ומפקדו, יגאל
אלון. בהקמת המדינה.
אבל מה? הדאגה הזו כשהיא מופרזת,
הופכת לפעמים לעל־טבעית, וגורמת ל בעליה
אי־נעימויות פה ושם — כמו למשל

מפיק גלבוע
80 אלף עפו ברוח
חילופי־דברים חריפים עם פרופסור יגאל
ידין, בקשר למופע האור־קולי שנערך על
המצדה.
וכל כך למה?
מסתבר, שמצדה נפלה בערב פסח לפני
2000 שנה. מרכז ההסברה חגג את השינד
חה במופע אור־קולי, שעלה לדברי אנשיו׳
רק 100 אלף לירות.
דן אלמגור כתב מסכת מיוחדת, ופרופסור
ידין עבר עליה, תיקן ואישר. הקטע
האחרון בטקסט המאושר סיפר שבמשך
כאלפיים שנה עמד ההר בשיממונו, עד
שחבורת המשוטטים חזרה וגילתה את
מצדה — ושוב נשמעו קולות ושירים עבריים
על המצדה.
המופע עבר בשלום — עד שהושמע
הקטע הזה. כאן קפץ ידיו ממקומו בכעס
ובתדהמה, ניגש ליהודה אילן וגילה לו
את דעתו עליו כהנה וכהנה, בלשון שהי־תה
יכולה למוטט את המצדה. בין השאר
טען, שכדי להתחנף לאלון מכניסים את
הפלמ״ח לכל חור.
החור שאליו התכוון היה שינוי של
מילה אחת בסך־הכל: במקום חבורת המשוטטים
נאמר הפלמ״ח.
את ההיסטוריה עושים, מסתבר, לא
אלכסנדר הגדול או נפוליון — אלא חבר׳ה
כמו יהודה אילן.
העולם הזה 1866

הייתי אשתו של דויד אביזץ נו ק ו, ובו י ש נו ער המלחמה
לחונש הנו ט של המ שווו שונה השבוע בנו ס ואש הממשלה
תמצית הפרקים הקודמים
דויד אביזן.

*** וג אני רואה ׳ קוראי היקרים, כיצד
רחמיכם נכמרים עלי וכיצד אתם
משתתפים במר גורלי. הנה, אתם אומרים
לעצמכם, ראו כיצד הגורל מתאנה לנערה
אומללה. שנתיים היתד, נשואה למשורר ש נרדף
על־ידי המימשל והמימסד ונחשב
לטיפוס שולי. והנה, רק התגרשה ממנו,
וראש־הממשלה גולדה מאיר בכבודה, מכבדת
את המשורר בכבוד שרק מעטים זוכים
לו: פרס היצירה של ראש־הממשלה.
אבל אני, קוראי היקרים, לא הצטערתי
כל כד שלא ניצבתי לצידו של המשורר
כשזרי התהילה של גולדה עיטרו את ראשו.
למה? זאת אולי תדעו בהמשך הדברים.
כל מה שהיה בליבי היה תמד׳ת —
על איזה משיריו הוענק לדויד אבידן פרם
ראש־הממשלח ז
אני בטוחה שלא בעבור השיר הבא.
לא, זה לא יכול להיות. אפילו גולדה לא
תעשה את זה. השיר הבא, כפי שתלמדו
לדעת, נכתב בהשראת אחת מאימרות הכנף
שלי, שעוררה את המוזה בנפשו של
המשורר והפריחה מתוכו את ציפור השיר :
זיין לי את המוח, וגמר בפנים
קודם היו שם רק חול ואבנים
קורס היו שם רק תבן וקש
אבל היום התחלתי מחדש
זה טוב, זה טוב, זה סוב!
ומהיום אני יפה פלוס חכמה
ומתנחמת — אבל יש להודות פחות
מיוחחה
לך ן אני סובלת מאי סיפוק מיני
במוחי הגאוני
זה טוב, זה רע, זה טוב, זה וע!
כפי שתראו ודאי, מוקדש השיר ל־שפחתכם
הנאמנה והוא משקף את יחסו
של המשורר כלפי מי שנשא כאשת חיקו
הניצחית. טוב, אז זה לא שדויד אבידן
קיבל עכשיו 12 אלף לירות כפרס גולדה
כדי שיוכל לכתוב בשקט ולחזר אחרי
חתיכות מבלי שדאגות פרנסה יטרידו אותו
— זה מה שמפריע לי. מה שמפריע לי
זה שעד היום איני תופסת בדיוק מר, היה
חלקי בצד האיש הזה.

האמת היא שאת סידרת הווידויים הזו,
שאני סוחטת במאמץ רב מתוך ליבי השבור
והפצוע, אינני עושה כל כד למענכם
כמו שאני עושה זאת לצרכי שלי. אני
סבורה שאני נותנת לעצמי לשכב על ספת

--מאח

לילי אבידן
הפסיכיאטר, כשכולכם הונכם כמרי הווידוי
שלי, העוזרים לי להוציא מתוכי את כל
מה שהדחקתי במרוצת השנים ולהעלות
אותו אל תחום ההכרה והמציאות.
ועכשיו אנחנו מגיעים אל הפרק הקשה
ביותר בטיפול הפסיכואנליטי הפומבי הזה
— פרק הפרידה והגירושין.

א שה־מכונה :
״ פו לקס ואגיגה״
** ד ׳היום אני עושה מאמצים כבירים
> לנסות ולהבין את חיי לצידו של ה
משורר,
חיים מוזרים, שלא הייתי ערה
להם כשחייתי אותם. אני מנסה להבין מה
הם תרמו לי ומה הם הרסו בי.
אין לי ספק, כי ברגע בו גיליתי את
הבקעים הראשונים בחיי המשותפים עם
איש החלל והכוכבים, הרגשתי גם שנוצרה
בי תלות חזקה מאוד למשוררי אלופי. אני
סבורה שזו היתד, תוצאת היחסים שנרקמו
בינינו, שדמו מאוד לסיפור פיגמליון. אני
חייתי הליזה דוליטל של דויד אבידן ש שיחק
בכישרון רב את פרופסור היגנס.
באחד מחלקי אישיותו סובל דויד אבידן
כנראה מתסביך פיגמליון. הוא חש צורך
נפשי עמוק להעביר מידע, ידיעות וידע
לאנשים נחשלים ורפויים, כמוני למשל,
כפי שהייתי כאשר גילה אותי והרים אותי
מאשפתות.
אומנם אין לחשוד בדויד אבידן שיש
לו תשוקה להוראה או נטיה לחינוך, אבל
במקרה שלי, כך אני מאמינה. הוא חרג
מתוך עצמו. כשם שאני הועדתי לעצמי
ג׳וב של שינוי מיסגרת חייו של המשורר
העוגב־שוכב, כך קיבל הוא על עצמו את
המשימה הבלתי אפשרית להפוך אותי, בת
הפרבר הרחובותי, ליצור מתוחכם, מין
אשה־מוכנה מתוצרת בית־החרושת לאנ
שים
מתוחכמים דויד אבידן — הסאה
השלושים בע״נז :״פולקס ואגינה מודל
ספורט לוקסוס.״
ובכן, כל סיפורי הגירושין הטובים מתחילים
ברגע בו נזרקת המילה ״גירושין״
אל חלל חיי הנישואין של הזוג המאושר.
ברגע שמוציאים מילה זו מתת־ההכרח אל
מעגל גלי הקול, היא הופכת מדבר בלתי
אפשרי למעין אפשרות.
אם איני טועה, ואני בטוחה שדויד אביה
יתקן אותי בנקודה זו אם אני שוגה,
הרי הייתי זו אני שפלטתי מפי הצעה
מגונה זו כמוצא מחיי נישואין שלא היו
חיים ולא היו נישואין.
אבל מוטב שלפני זה, כדי להכשיר את
הקרקע, נערוך סיור קטן בקן המשפחתי
החם של משפחת אבידן. בואו אחרי אל
מיטבחם, חדר-המיטות שלהם, חדר האירוח
וההול הקטן, שם נרקמה מסכת חיי
הנישואיהי^להם. אני משוכנעת שלפי
הערנות״ משרד האוצר, היו חיינו נראים
ודאי 1כחיים נוחים ויפים. היה לנו מכשיר
טלוויזיה, פטיפון מונו, שהחל לפעול אוטומטית
מהרגע בו הגעתי לדירה, הול עם
ספריה ושולחן כתיבה. היה לנו סלון צבוע

(המשך מעמוד )27
בחום קוניאק ושחור שהיה גולת הכותרת
של הבית.
חדר העבודה, הלוא הוא חדר המיטות,
היה חשוף קירות כשהקישוט היחיד בו
הוא ציור מעשה ידיו להתפאר של בעלי
דאז: אבר מין גברי במימדים קצת יותר
מטבעיים. אינני יודעת בדיוק מה רצה דויד
לעורר בי בכך שתלה ציור מעין זה בחדר
המיטות שלנו, אבל אני מצאתי בציור
כל מיני דמויים משעשעים לתמונות קדושים
מהמסורת הנוצרית. אלא שאני לא
התפתיתי ולא סגדתי לתמונה, כפי שרצה
אולי דויד שאעשה בשעות שהוא נעדר
מהבית.

ס טיר ת־ל חי
מרנינה
ך* דירה ז* הייתי נאלצת לבלות יותר
^ ויותר עם עצמי, כי המשורר היה מתנתק
ממני לעיתים מזומנות. כל ניתוק כזה
היה משאיר אחריו טעם של פרידה. תמיד
היה נדמה לי שזו הפרידה האחרונה, או
זו שלפני האחרונה. ותודו כי צעירה תוססת
אינה יכולה להרגיש מאושרת -בצל
תמידי של פרידות.
אני זוכרת את הימים בהם הייתי מסתובבת
במסכה חיצונית של איפור ותלבושות
קרב ססגוניות וזאת כדי להסתיר מעיני
עצמי ומאחרים את העייפות הנפשית שלי
ואת המחסור המשווע בחום ואושר.
רציתי לעמוד בתחרות כדי למשוך את
תשומת־ליבו של בעלי המנותק והתחלתי
לנסות לחפש מיפלט מרגיע בחוץ. כש יצאתי
החוצה הבנתי עד כמה אני חסרת
מנוחה ולא מאושרת בתוך מבצרו־ביתי.
תאמינו לי שלא חיפשתי פלירטים, לא
כתף גברית שאוכל להישען עליה ולא
הצעות ניאוף משולי המדרכות. כל מה שרציתי
היו חיוכים חמים של בני־אדם ומהמאה
אחת מעודנת או שתיים מפיו של
גבר.
זה היה נורא לחזור לבד אל ארבע הקירות
של דירתנו כשההזדמנות היחידה
לפגוש את בעלי, מזדמנת לי כשהוא נכנם
הביתה בשעה בלתי מוגדרת כרוח סערה,
מפליט צרורות מלים, שקשה למצוא קשר

ביניהן, ולפני שאני מספיקה לצייץ הוא
כבר מתחיל לנאום לי נאומים על החופש,
הפרטיות, אי ההתערבות, ראשים פרובינציאליים
בלתי מפותחים ובכלל מי־את־בכלל,
איזו־פוסטמה־מרחובות-שבזכותי־זכ-
תה־לטעום־טעם־של-להיות־מישהו ועוד כל
מיני מילמולים שבעקבותיהם באה תמיד
טריקת הדלת וריצה במדרגות, או למעלה
(לדירתו הפרטית) או למטה — לרחוב.
כן, הרחוב קרץ לדויד מאוד. לדעתו
נתן לו הרחוב את האפשרות ליצור קשר
אמיץ עם הנוער של הארץ הזאת. לא, חס
וחלילה, הנוער במונחים שאתם חושבים.
נוער זה, לדעתו של אבידן, הוא אספסוף
לא מפותח במיוחד. אבל כמה פרגיות
מפותחות־חזה היו בהחלט מסוגלות לגרום
לשינוי דעתו של דויד אבידן על הנוער
הישראלי.
מה שאני רוצה שתדעו הוא, שאפילו
לרגע אחד לא פיקפקתי באהבתו ומסירותו
של איש הכוכבים אלי. הייתי רק תוהה
על מוזריותה של אהבה זו ומנסה לפרשה.
כשהייתי מנסה ליצור דיאלוג עם משוררי
ולדבר עימו על נושאי חיינו המשותפים,
היתר• סטירת לחי מרנינה גומרת לי את
כל החשק לדבר. בקיצור, מה שהיה בינינו
היה חוסר קומוניקציה חזותית.
לעומת זאת זכיתי בקומוניקציה עם
בעלי מהסוג שרק נשים נשואות מעטות
יכולות להתפאר בה. במשרדו שבדירה העלית
היה לדויד טלפון שהיה מחובר באמצעות
זמזם אל מכשיר הטלפון שהיה
מותקן בדירתנו. כל אימת שעלה הרצון
מלפניו לדבר עם אשתו הקטנה והמתוקה,
הוא היה מזמזם בזמזם, מזעיק אותי ל מכשיר
ונוהם כדבורה הומיה בכוורת.
אותי, הפרימיטיבית המוגבלת, היה המשורר
הדגול מואיל לשאול שאלות רציניות
בנושאי חייו ויצירתו. הוא היה מקריא
לי שירים שכתב וממתין לשמוע את חוות
דעתי. למותר לציין שעניין זה החמיא לי
מאוד, למרות סטירות־הלחי המצלצלות שקדמו

המשורר
ב תפקיד א לו הי ם

ך* שדויד אכידן החליט שהוא לא
רוצה לדבר איתי, הוא פשוט ניתק

ליל ( משמאל) מככבתבסרט ,,הטרמב־סט׳
את מכשיר הטלפון במשרדו וכך לא הייתי
יכולה להתקשר אל העולם החיצון. הייתי
יכולה לעשות זאת רק אם הייתי מזמינה
שיחה ממנו, והוא כמצותת של שירותי-
הביטחון, יכול היה להאזין לכל מילה היוצאת
מפי לאפרכסת.
יום אחד, כשהרמתי במקרה את שפור-
פרת הטלפון למטרות זימזום לבעלי, נקלעתי
במקרה, שלא מרצוני, לשיחה מאלפת
בינו לבין אחת מבעלות החזה המפותח.
אגב האזנה נודע לי על פגישה שהועיד
לה באותו ערב. כאשר מאוחר יותר הודעתי
לו שאני עומדת לנסוע לחברה, הוא
לא הבין מה קרה אך שמח מאוד שאני
משחררת אותו בערב זה מהתחייבויות
משפחתיות. אז רמזתי לו שאי אלו פרטים
בחייו, שהוא מתאמץ להסתיר ממני, הובאו
לידיעתי. למחרת הוזעק איש הדואר שסידר
את קו הטלפון כך שלא אוכל עוד
להאזין לשיחותיו של דויד, בעוד הוא יכול
היה להאזין לכל שיחותי. כמעט אמרתי
פרשת ווטרגייט של אבידן.
מובן גם שכל השיחות שהיו מיועדות
לי היו צריכות לעבור דרכו. לא די שהוא
היה מגביל אותן בזמן אלא שלפעמים
פשוט לא העביר לי אותן. תודו שזו הרגשה
נפלאה לאשה נשואה להרגיש כיצד
בעלה משחק את תפקיד האלוהים, יושב
קומה אחת מעליה ומנהל לה את החיים
עד פרטי הפרטים מהקומה העליונה.

טיפול
ב הל ם

שלו םלר בד־ו־נת ־ ליל אחר ניתוק

ך י< התנגשויות בינינו הפכו לאלימות
1 1כשהתחלתי לשאוף יותר ויותר אויר
צח מהחוץ. התחלתי לחוש במשבי־רוח נעימים.
קיבלתי תפקיד בסרט, הרווחתי קצת
כסף לעצמי והתחלתי לחתור במרץ ל-
שיחרור מהדיקטטורה האבידנית. פה. נתקלתי
להפתעתי בחומה קשוחה. הסתבר ש האיש
שחופש הפרט הוא הדגל המורם
ביותר שלו דוגל בחופש הפרט רק כשהפרט
זה הוא עצמו.
טוב, ככל שחומת ההסגר הלכה ונסגרה
עלי — ואני לא רוצה להיכנס לפרטים העלולים
להביך את חתן פרס ראש-הממש-
לה — וככל שחשתי שאני יכולה להסתדר
בעולם החופשי בכוחות עצמי, גמלה ב־ליבי
ההחלטה לברוח. בוקר בהיר אחד,
כשתרגילי הניתוק של אבידן החלו מחדש,
תפסתי אומץ, התחלתי לארוז את מעט
מטלטלי, והתחלתי במסכת הבריחות אל
בית אמי ברחובות והחזרות אל בית אבידן
אחרי שהיה מחזר ומתחנן לפני לחזור.
אינני יודעת מה קיוויתי להשיג בבדיחות
אלה. אולי חשבתי שטיפול בהלם

יהיה טוב יותר מכל דבר אחר. אבל עד
מהרה הבחנתי כמה אני מגוחכת. גם להלם
החזק ביותר מתרגלים בפעם השלישית
והרביעית.

סר ט מתח;
מין ו א לי מו ת
ף סיעתי לאילת במסגרת תפקידי כ־
^ כוכבת עירום בסרט ההיפי הטרמפיסט,
הי*ה גולת הכותרת במסכת הפרידות שלי
ושל אבידן. הטיפול בהלם שאני קיבלתי
אחר כך היה כה חזק ומכאיב, שלא יכולתי
עוד להמשיך את חיי נשואי בטוב וברע.
נסעתי
לאילת מבלי שהיתר, לי פרוטה
לפורטה. אבל ומאחר והייתי על רשימת
המשכורות של שחקני הסרט קוויתי שהכל
יסתדר כשורה. כעבור יומיים שלושה, כשהתחלתי
לסבול מחסרון כיס, טילפנתי אל
דויד בתור סוכני ולא בתור בעלי, ושאלתי
מדוע אינני מקבלת את שכרי מההפקה.
הוא הודיע לי שהוא כבר דאג לקבל את
התשלום המגיע לי. אז העזתי לבקש ממנו
מעט כסף כדי שאוכל לממן את שהייתי
באילת.
למחרת קיבלתי מעטפת אקספרס. כש כולי
מאושרת פתחתי בידיים רועדות כשהדמעות
ניקוות בעיני את המעטפה ששיגר
לי בעלי אהובי. ובכן, מצאתי בתוכה
צ׳ק על סכום של 25ל״י, שהיה צריך
לספק את כל מחסורי באילת למשך שלושה
שבועות. מצורף לצ׳ק היה טופס חש בון
ההוצאות האישיות שלי, שהייתי צריכה
למלא ולשלוח חזרה לאבידן, וכן קבלה,
שהייתי צריכה לחתום עליה ולהחזירה
לבעלי כאישור שהכסף הגיע אלי.
אני לא צריכה לספר לכם שברוב חמתי
קרעתי את הצ׳ק לגזרים. ההיסטריה ש תקפה
אותי לא היתה מהמחזות הנעימים
לעין. טוב, אל תקחו את זה ללב. אני לא
רוצה לסחוט מכם דמעות; סוף סוף הרומן
הזעיר הזה שאני מספרת לכם לא ׳ נועד
להיות סיפור עצוב, כי אם סיפור עליז,
כפי שוודאי שמתם־לב.
אבל חישבו בעצמכם: האם אין זה עליז
ומשעשע לחיות חיים רבי עניין ומתח,
כמו אלה שחייתי במשך שנתיים לצידו
של דויד אבידן י
היום. במבט לאחור׳ אני יכולה לסכם
ולומר שזה היה כמו סרט מתח, גדוש בהרבה
אלימות, מעט מין ואהבה, מסוג ה סרטים
שיכולים בהחלט לזכות בחמישה
כוכבים.
כמו לכל המלודרמות האלה היה גם ל סרט
זה הפי־אנד. אבל על ז ה בשבוע
הבא.

הכזכפ יו׳ .ח ־ ס

ביום שני (9 7 7
בשעה 0נ$ו
במרכז הספורט האולימפי ברמת־גן
ע״ש יהודית ומשולם ריקליס ן איצסדיון רמת־גו)
במעמד כב׳ נשיא המדינה ובחסותו.
* מ צ עד ס ס גוני של מ של חו תהס פו ר ט אי ם מ־־ >0אר צו ת
¥מצעד תז מורו ת

־ ¥מקהלה ענ קי ת של סססו ת ל מי די ם

¥טקס אזכרה לקורבנו ת ׳ מינ כ ך
* טקסהדלקת לפיד ה׳ מכבי ה׳
• ¥הפ רחת יוני ם

* התע מלו ת ה מוני ת

* זי קו קי די-נו ר

והמופע המרכזי:
חזיון לילה אור קולי ענק
על גבורת ישראל שכמוהו ערם היה בישראל!!
פרסום אדמון נע־מ

כ ר סי סי ם בכל מ שרדי הכר טי סי ם בארץ.

שריח
דן ביינה
חושו את
האמת ער
בסטיבר קאן
ן* אשר הבריז דאן־לוק־גודאר, לפני
עשר שנים, כי בל סרט, באשר הוא,
הינו הכרזה פוליטית — ואם לא, איננו
שווה מאומה — אמרו הכל שהאיש השתגע.
היום
בתום פסטיבל הסרטים האחרון
בקאן, הסתבר שהאיש לא השתגע, אלא
התנבא. דוב הסרטים בעולם כיום עוסקים
בפוליטיקה. חלק מהם אפילו !מחקה את
סיגנון ההגשה והעריכה של גודאר (ההש פעה
הגדולה השנייה של הדור היא אלן
רנה, במאי הירושימה אהובתי).
וברור שאם כבר מדברים בפוליטיקה —
ההתחלה הטובה ביותר היא הבעייה הישראלית.
מסתבר
שאנשים רבים עדיין משוכנעים
בי הצרפתים נבהלו כל־כך מאפשרות של
מינכן שנייה בקאן, עד שסירבו לקבל
לתחרות סרט ישראלי.
הצרה היא שהעובדות סירבו להשלים
עם תיאוריה זו. למשל: ישראל היתד,
הארץ השישית בעולם, מבחינת גודל הש תתפותה
ביריד 11 .סרטים הוצגו שם.
דגל ישראל התנוסס בגאון על הטיילת
המפורסמת של העיר, מול !מלון מאוטינז,
שם השתכנו רוב הישראלים.
אשר לאי־ההשתתפות בתחרות עצמה —
כל מה שאפשר לומר, בצער, הוא שלא
היה בתחרות אפילו סרט אחד שלא החני

1 1 111

כרזת הפירסומת לסרט האיטלקי פאולו
ההם של הבמאי מרקו ויקאריו, שזכתה ב־

פרם הכרזה המוצלחת ביותר של הפסטיבל, מטיבה לתאר את סרטי
הפסטיבל כולו: האדם נקרא לחשוב בראשו, ולא להתעלם מישבנו.

דגר שואל התנובו או סוטי שואל נכשלו הבדססיניס נערמו ממינכן -¥
הרוסי לא הצביע * אדולו היטלר כוכב עליון הפרלמנט הצרפתי זעם

שא משכמו ומעלה מעל מה שישראל
יכלה להציע.
מובן איפוא שנוח יותר לצעוק ״אנטישמים״
,מאשר להודות באמת הלא־נעימה
אבל זה מזכיר יותר מדי את שחקני-
הכדורגל המאשימים את השופט בהפסדים.
מה קרה

ך* יוץ !מזה, קאן היא עיר השומרת
י י היטב על הסדר. אמנם בשעת פסטיבלים
גדלה אוכלוסייתה בכ־ 50 אחוז, לפי
ד,סטאטיסטיקה ־ המקומית — אולם אותה
סטאטיסטיקה מציינת גם שבתקופה כזו
מוצבים בקאן, בממוצע, שוטר אחד על
כל שמונה מטר. אולי משום כך נשמרים
העימותים הסוערים למסיבות העתונאים
בלבד.
זה קרה לאחר הקרנת 8זוויות ראייה,
סירטם התעודי המשותף של שמונה במאים
גדולים, ביניהם מילוש (התפשטות)

30 - 1

פורמן, ארתור (בוני וקלייד) פן, ג׳ון
(קאובוי של חצות) שלזינגר, קלוד
(גבר ואשה) ללוש ואחרים, על אולימפיאדת
מינכן.
העתונאים עלו כולם, לאולם־המסיבות,
מובנים לשאול את פורמן כיצד עלה
על הרעיון של שילוב קרב עשר בקטעי
מוסיקה ההופכים את כל הסצינה לסאטירה
משעשעת — או לברר מדוע החליטה מאי
צ׳טרלינג להראות נתחי־בשר ענקיים התלויים
על ווים במטבח האולימפיאדה, במקביל
למרימי־המשקלות האימתניים.
אלא שעוד טרם הספיק מישהו לפצות
פה בענייני־קולנוע, קם נציג מצרי ושאל
את מפיק הסרט, היהודי, דוד וולפר:
״מה קרה לאוסמן סמבנה״י
למי שאינו יודע: סמבנה הוא הבמאי
החשוב ביותר של אפריקה השחורה ! יליד
סנגל שזכה להשתתף במספר סרטים בינלאומיים,
ומהווה היום את גאוותו של
אירגון הקולנוע הפאן־אפריקאי, שבשמו
דיבר העיתונאי המצרי. כדי שלא יהיו
שום ספקות בקשר לסיבת השאלה, הסביר

השואל כי לפי מיטב ידיעתו הכין סמבנה
כתבה על אסון מינכן, כפי שהוא ניראה
בעיני הפלסטינים — אבל הדבר לא
נשא־חן בעיני המפיק, והקטע נזרק מן
הגירסה הסופית.
עריכה גסה
*ץ שובח! של והיפר :״קודם כל,
1 1סמבנה צריך היה לצלם את נבחרת
הכדורסל הסנגלית, ותו לא .־שנית, כל
הקטעים הנוגעים לאסון מינכן צולמו אך
ורק על־ידי קלוד ללוש, ואם אינם נכללים
דווקא בקטע שביים ללוש הרי זה משום
שהוחלט בינינו כי את האסון צריך להזכיר
בסיום הסרט, שהוכן על־ידי ג׳ון שלזינגר.
שלישית: סמבנה הוא במאי שאני מעריך,
אחרת לא הייתי בוחר בו לסרט זה.
אולם לצערי הרב, אחוץ •ששלח אלי את
הסרט, בעריכה גסה, נעלם מן האופק ואי-
אפשר היה יותר להתקשר עימו. הוא לא
הופיע כאשר תואם בינינו מה ייכלל

של כל במאי. הוא לא הופיע
האיש שהלחין את המוסיקה
מאנצ׳יני. הוא פשוט נעלם.
להוציא את הקטע שלו מן

סופית בקטע
לישיבות עם
לסרט הנר־לכן
נאלצתי
הסרט.״
מילוש פורמן, שנשאל באותה מסיבת־עיתונאים
מדוע פירטו לא משקף את הרוח
האולימפית, לא היסס לענות שהרוח
הזו שייכת לאגדה יותר מאשר למציאות.
משום כך, בחר בשילוב ההומוריסטי
למחצה של סיום הסימפוניה התשיעית
(היסנון לחדווה) של בטהובן, עם הפנים
המאומצים של משתתפי קרב העשר
התשושים לקראת סופו.
הדים ממינכן עתיקה הרבה יותר,
הביא בחור אנגלי בשם פילים מורה,
בסרט סוואסטיקה. הכרזת־הפתיחה שלו
היתה :״היטלר מוצג תמיד כמפלצת, ומשום
שאיננו מכירים את האדם הפשוט
שבו, לא נוכל להכיר בהיטלר חדש אם
יקום לשילטון.״ הכרזה זו צריכה היתד.
בסך־הכל, להצדיק סרט תעודי מפוקפק
למדי. הבמאי ניצל למטרות מסחריות

לגמרי כמה קטעים של סרט ישן, שצולמו
על־ידי אווה בדאון, אהובתו של היטלר,
במקום־הנופש •שלהם בהרי היער־השחור.
מורה הוסיף אפילו דיאלוג מאוליתר לסר־טיה
האילמים של אווה בדאון, הראה את
היטלר מלטף כלבים וילדים.
אירוע אחד שבו השפיעה הפוליטיקה
פחות מכל, היה דווקא חלוקת הפרסים
הרשמיים של הפסטיבל. כמקובל, ייש בקאן
מספיק פרסים כדי לספק כמעט את כל
המשתתפים בפסטיבל — כמו פרסים מיוחדים
של השופטים, או פרסים של כנסיות
ואיגודים מקצועיים למיניהם. אולם מה
שקובע במיוחד הם דקלי הזהב המחולקים
מדי שנה.

חי קוי
חיוור
ץ*< אחר והשנה רדתה אינגריד ברגמן
* 1יושב־ראש ועדת־השופטים, ומאחד
וידוע שהיא עדיין מאמינה כי הסרט הטוב
ביותר שלה הוא מלודרמה משנות ה־30
בשם אינטרמצו — היה ברור לאיזה כיוון

נו ס השחקן והשחקנית

קארלו ג׳יאניני, המגלם איכר מטומטם, המחליט לרצוח את

הקנדית המשגעת

דאקלין ביסט, השחקנית
היפהפייה והמוכ־שרת,
ילידת קנדה, ודאן פייר ליאו, השחקן הצרפתי שהיה
תטה היא את חיבתה, כאשר הבמאי הצרפתי
ז׳אן דלנוא, מנציגיו המיושנים ביותר
של המיימסד הקולנועי בצרפת, עוזר לידה.
ואכן, את דקל הזהב לסרט הטוב ביותר
חילקו ביניהם שניים:
האחד, סרט אמריקאי בשם הדחליל
(עם ג׳ין הקמן ואל פאצ׳ינו) שהוא מעין
תערובת של קאובוי של חצות, רסיסי
חייס ועל עכברים ואנשים, אבל חסרה
בו העוצמה או המקוריות של האוריגי־נלים.
השני,
סרט בשם השכיר, שהוא חיקוי
חיוור להמקשר (מבוסס על סיפור של
אותו סופר, הארטלי) ,על יחסים בי.ן
אצולה לפרולטריון — שחסר את הפיוט
והחוש האסתטי הנדיר של לוסי.
את דקל השחקנית קיבלה ג׳ואן וודוארד
על השפעת קרני גאמה — סרט העולה
בהרבה על המחזה המוצג בימים אלה
בקאמרי.
למען האמת, היה זה הפרם היחידי שאין
להטיל בו ספק. את דקל השחקן קיבל
ג׳יאן קארלו ג׳יאניני, על משחקו בסרט
האיטלקי סיפור אהבה ואנארכיה, בו הוא
מגלם איכר מטומטם למחצה המחליט
לרצוח את מוסוליני, אחרי שהפאשיסטים
הרגו את חברו הטוב.
בקיצור: פרסים פושרים — שהצטיינו
רק מבחינה אחת. הם התעלמו לחלוטין
מן הגוש המזרחי.

״האם
ו הזונ ה״
פרסים, המרגיזים ביותר חולקו
דווקא ע״י הפדרציה הבינלאומית של
מבקרי־הקולנוע.
מרגיזים — משום ששני הסרטים שהוכתה־
על־ידי המבקרים היוו את השערוריות
העיקריות של הפסטיבל, זיזעו את
אמות־הסיפים את המימסד, והדיהם הגיעו
עד לבית־הנבחרים הצרפתי.

מקבלים הדרכה מפרנסואה טריפו
תגליתו של דאן לוק גודאר
בסרט המתאר איך טריפו מבי ־ם את טריפו. שם הסרט, שהיה
אחד המקסימים והשובביס בסרטי הפסטיבל: הלילה האמריקני.

במחצית הפרס זכה האם והזונה, סרט
שחוד-לבן באורך של שלוש שעות וארבעים,
המתאר את היחסים בין גבר, טפיל
אינטלקטואלי החושב את עצמו למשוחרר
מכל מוסכמות וכבלים — למרות שאין
זו אלא אשליה — לבין שתי נשים, האוהבות
אותו: האחת בעלת בוטיק שבביתה
הוא מתגורר, השנייה אחות רחמניה, שעימר,
הוא מרבה לשכב.
הבמאי ז׳אן אאוסטאש הצליח, בסרט
זה, לרכז בצורה מדהימה את כל העיוותים
הנפשיים של הדור שלאחד מלחמת
העולם, בצרפת, את הסתירה שבין התיאוריה
לחיי המעשה של דור זה.
יחד עם זאת, עלה בידו לעצב שלוש
דמויות מרשימות, שכל אחת מדברת בשפתה
האישית מאד.
האחות למשל היא נערה פשוטה) לגמרי,
למרות שד,שחקנית המגלמת תפקיד
זה היא מורה לפילוסופיה: זו אינה משתמשת
בסרט ביותר מ־ 50 מלים, עליהן
היא חוזרת בלי הרף. אך השפה היא
נועזת כל־כך, שאפילו הטאנגו האחרון
היה מחוויר לידה.
כשהוצג הסרט בהצגת הגאלה, התקבל
בשריקות־בוז על־ידי הקהל לבוש הסמוקינג,
שהזדעזע כאשר שמע על הבד את
הדברים שאומרים רק במטבח המשרתים
או בחדר־המיטות. נציגים שמרניים של
הקולנוע הצרפתי התלוננו על שדווקא
סרט זה נבחר לייצג את צרפת. ראש
מכון־הקולנוע הצרפתי היה צריך להתנצל
בפומבי, במאמר שבו הסביר כי האיכות
הקולנועית היא שקבעה את הבחירה.
המבקרים לא נבהלו מכל המהומה, הע ניקו
לסרט את מחצית הפרס.

ב חיל ה
נור אה

מוסוליני, כנקמה על רצח חברו ; ולג׳ון וודוורד, שזכתה להערצה
ללא סייג ולפרס דקל השחקנית בסרט השפעת קרני גאמה
על צפרני החתול, בבימויו של בעלה, פול ניומן.

מחצית הישגייה היתד, שערורייתית
עוד יותר. הסרט הוא הזלילה

הגדולה, סרט צרפתי נוסף שבויים על־ידי
האיטלקי מארקו פררי.
הנושא: טייס, מגיש תוכניות־רדיו, שופט
ורב־טבחים, מחליטים להתאבד בזלילה.
וזה בדיוק מה שקורה בסרט של פררי:
הארבעה — מישל פיקולי, פילים נוארה,
אוגו טוניאצי ומרצ׳לו מסטרויאני, הנוש־

אים את שמותיהם האמיתיים בסרט —
זוללים בפראות מעדנים שבתחילה מעוררים
תיאבון לא רגיל, ובסוף, בגלל הכ מות.
הענקית, מעוררים בחילה נוראה.
הם זוללים, מביאים זונות כדי למלא את
החלל בין ארוחה לארוחה, ומורה אחת
בריאת־בשר, המצטרפת אליהם, עוזרת
להם להתפגר.
פדרי אינו מותיר שום פרט לדמיון,
פיקולי, הסובל מגאזים, משחרר אותם
בקולי־קולות. כאשר הוא מת מהתקפת־לב,
הוא ממלא באותה הזדמנות את מכנסיו
בתוכן קיבתו הנפוחה.
מאסטרויאני, לאחר שתש כותו מהש־כבת
יצאניות באורח טבעי, מזמין אחת
מהן, ומשתמש, במקום באבר־המין שלו,
בציר של מכונית.
טוניאצי נופח את נשמתו על שולחן,
כאשר נוארה דוחס לו מצד אחד אוכל
לתוך פיו, ואילו המורה השמנה (אנדריאה
פראול) מעסה את אבר־המיז שלו.
קשה להעלות על הדעת סאטירה חריפה,
פראית ואכזרית יותר על הבורגנות
של יימינו, החברה השבעה שאינה עוסקת
במאומה חוץ מבזלילה ובמשגלים.
הבורגנות, לשם שינוי, הבינה הפעם
שהיא המטרה לסאטירה המצל צלת
הזאת. היא הקימה צעקה גדולה כל
כך, שצריך היה לחלץ. את הבמאי והשח קנים
בעזרת המשטרה מאולם הפסטיבלים,
אחרי הצגת הגאלה. ושר־התרבות הצרפתי
נדרש להסביר בפרלמנט כיצד הירשה
לתועבה כזאת לייצג את צרפת בפסטיבל
רשמי.
הסערה הפוליטית שקמה עזרה לסרט
יותר מכל לקבל את פרס הביקורת. ועדת
(המשך בעמוד )34

משתגעים אחרי ברגמן

אינגמר ברגמן, שהציג את סירטו
לחישות וזעקות בקאן מחוץ למיס־גרת
התחרות, הוכיח שוב כי גאונותו אינה זקוקה לאישור נוסף. סיפור על שלוש אחיות,
שהאחת מהן האריים אנדרסון, גוססת (בתמונה) ,בעוד העוזרת, קארין סילבן, מטפלת בה.
למרות שכל סרטי הפסטיבל טיפלו בדמותה, של האשה — סרט זה חודר לתוך נשמתה.

אינן טורח לחשוג
מספיק על עתידך,
ואינן מנתח נאופן
נכון את האינפורמציה
שהגיעה ליין. אל תהסס
מלהתייעץ עם בן
זוגן בענייני עבודה. 11111 שמור על ההישגים
הגדולים אליהם הגעת
ו 2במרס -
20באפ רי ל
לאחרונה, ואל תפטפט.
בת טלה — זברי שאי-
אפשר לרמות את כולם כל הזמן. חזחרי
בדבריין ושקלי היטב את מעשייך,
פן תיכנסי לצרה גדולה. כדאי שתתחילי
לחשוב ברצינות על עתידן.

הוויכוחים והמריבות ש אתה
שותף להם לא יעזרו
להפגת המתח, אלא
רק יגרמו לך לדפרסיה.
במיוחד הימנע מאי־נעי־מויות
עד יום ראשון.

אז תתחיל להרגיש בהפגת
המתח. התאזר ב;21
ביוני -
הרבה סבלנות. לך לרנ<
2ביולי
אות סרט טוב, רציני,
לבד, או עם חברה,
ותיווכח שצפוייה לך הנאה בלתי רגילה.

סוס1

זה שבוע נהדר לבנות מאזניים הגמישות,
המסוגלות להתאים את עצמן למצב חדש
יותר מבנות מזלות
אחרים. היתר — מוטב
להן לא לקפוא על
שמריהן, ולהתקדם באיטיות
בשטח בלתי-
מוכר. היזהר ! הימים ג׳
דד׳ — מסוכנים. הצרות
הצרורות שעניין
פעוט עשוי לעזרר באמת
לא צריכות לבוא,
אס תדע להסתדר איתן.

]1וחנ״0

מישהו שחשבת אותו כל
השנים לידידו הטוב,
יתגלה השבוע כאוייב
בנפש, המסוגל לכל על־מנת
להשמיץ אותך בעיני
הממונים על שניכם.
התאפקות מצידך
תקדם את עניינך, לכן
היזהר מכניעה לדחפים
בלתי מרוסנים. הרבו
בנסיעות מחוץ לעיר בשבוע
זה. שם יש לכס סיכוי טוב לפגוש
אדם שישפיע לטובה על המשך חייכם. לא
כל הנוצץ זהב הוא — לכן הישמרי מפני
זה הנראה לך מבריק ונוצץ בחברה.
זיכרי, אין תוכו כברו. לא אליך
הוא מתכוון, אלא אך ורק לכספך !

בדומה למלח מנוסה,
היה נכון לזוז עם כל
רוח. העיקר — שלא
תיתקע במקום אחד,
שלא תקבל התחייבו יות
מרחיקות-לכת, ו שלא
תבטיח הבטחות.
אתה עשוי לגרום צער
1ח1ין יזן דן*ז לאשה מבוגרת, וגם
עשוי להביא לידי ניתוק
עם גבר השוחר בטובתן.
אין זה שבוע לקשרים רומנטיים,
אבל מסעות קצרים יביאו הנאה רבה.

גאוותן הרבה מונעת ממן לבקש טוגות
או להסתבן בקנוניות. זכור כי השבוע
מילת־הקסם היא טי״
פוח-קשרים. לכן, גם
אם תתקשה להתגבר
על גאוותן, למד לפחות
להחזיק את פין
נעול. אם הם רוצים
להיטיב עימך — תן
להם לעשות זאת, ואל
תדחה הצעות העשויות
לחיות מכריעות עבורן
ועבור שאר בני ביתן.

עקוב

שחיוו_

העננה הגדולה שעלתה
עדיין מאפשרת לך לזוז
במלוא החופשיות
הרצוייה לבני מזל דלי
אופייניים. על כן דע
לקחת הכל בשקט, בשלוות
יחסית, וללא חיפזון.
זהו שבוע של תיכ־נון
ושל זכרון, שבוע
של עבודת־בית ולא של ידידים ביצוע ־ חוץ.
ביתך. את יפקדו

השבוע עומד כוכב הלכת
אורנוס להיכנס
לתחום השפעה מעורב
בהורסקופ שלן. התקופה
המצפה לן צופנת
לבטים והסתבכויות
מצד אחד, והתעוררות
נפשית תלולה
ו 2ב מ אי ־ בהדרגה מצד שני.
20 ביוני
תגיע למסקנה, כי
אינן מרוצח טמעשין
והישגין בעבר, למרות שיש לן סיבות
רבות להתפאר בחם. נצל את הזמן לעריכת
חשבון נפש, ואולי יעלה בידן
לגלות את הסיבה להרגשה מיוחדת זו.

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות ! כמה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ
ומבלי לעשות אפילו
את אותם דברים המוגשים
לן על מגש ה כסף
ז זהו שבוע מצויין
לתיכנון לטווח קצר
ובינוני. בעוד שבועיים
שלושה, תוכל לעבור
למעשים, ובקצב נמרץ
ובלתי־רגיל. הקפד על
ו 2בדצמבר ־
סילוק מיכשולים מן
פו בינו אר
הדרן, ושלם חובות
קטנים וטורדניים. אן היזהר, בן גדי:
מתחרה מסוכן עלול לצוץ בשטח, אם לא
תדע לשמור עליה. לכן הימנע ממסעות.

לא אגיד לו להשוויץ,
אבל קצת פירסומת עצמית
צנועה לא תזיק
בכלל למעמדך. ואומנם,
השבוע הוא המתאים ביותר
לעסוק בעמדתך
הציבורית או ביחסיו
עם הסביבה, בן בתולה.
22ב או גו ס ט - רכילות מיסמך או
22בספטמבר
המגיעה מהרחוב, אי־אפשר
להימנע מזה וכן
אין להתעלם מזה: אבל מאידך גיסא,
מסוכן להגיב בזעם. היי שקולה ונדי־בת־לב,
.אל תרבי לצאת ביחידות.

נתווה

נראה שעזרתך תידרש, יותר מאשר בעבר,
כדי לסייע לאחרים.
כמה דברים, חסרי־חשיבות,
לא יעלו יפה.
צפויות דאגות הקשורות
במקום העבודה.
נראה שהשאלה :״האם
אני עושה את הדבר הנכון?״
היא ש תטריד
אתכם במיוחד. תיאלצו
23 בנו במ בר ־
20 בדצמ בר
להיעזר בתכונות האופייניות
לבני מזל קשת :
יושר. עם סבלנות
בת קשת: הרבי לצאת ולהראות בחברה.

20 בינו א ר -
$ו בפברואר

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר״כסף ושיעמום.
במישור הפיננסי אין
רגיעה. מוטב שתתחיל
לחשוב על חריגה קיצונית
מעיסוקין — או
אי־עיסוקין — הרגי לים.
אם לא תשנה את
המצב, אתה עשוי להיתקע
לצמיתות. במישור
פו בפברואר
הרומנטי בת דגים, אין
20במרס
עוד טעם לרומנים ה קצרים
והקלים. שמא
תחשבי על משחו קצת יותר רציני
ז מצד שני, דווקא האדם המדבר
הרבה, איננו מתאים לן כלל.

אג ד מ וביל בכל הדרכים

כל הדרכים מובילות ל אגד

במדינה
השט חי ם
בניס א כ לו בו ס ר
ושיני הורים דוקהיגה!
פעם פוצצו בתי הבלנים
היוס חוסכים אותם לקברים
בוקר בוקר יוצא חשם אבו־גרביע, קשיש,
תושב שכם שהיה בעבר שוטר בממלכה הירדנית,
מבית־המלון בו הוא מתגורר לעבר
ביתו. הבית הבנוי אבן בן שתי הקומות,
ניצב לא הרחק מהמימשל הצבאי בשכם.
השם אבדגרביע, שאשתו הזקנה חיכמאת
מלווה אותו בטיוליו היומיים אל ביתם
המרווח, יכול להתבונן בבית בו התגורר
עשרות שנים, ובו גידלו הוא ואשתו את
ילדיהם. הוא יכול אפילו לגעת בו, למשש
את קירותיו, להקיף אותו או לנכש עשבים
בגינתו. רק דבר אחד אין הוא יכול לעשות:
להיכנס לתוכו.
לא רק חשם אינו יכול להיכנס אל תוך
הבית. אפילו זבוב או נמלה אינם מסוגלים
כיום לחדור אל תוך הדירה שעוד לפני
מיספר שבועות שקקה חיים. מזה כחודש
ימים שהבית נקבר חיים. כל פתחי דירתו
של חשם, החלונות, הדלתות, החרכים והסדקים,
כולם נסתמו בצורה כמעט הרמטית.
החלונות והדלתות נסתמו בבלוקים שחוברו
בבטון. החרכים נסתמו בבטון. רק פתח אחד
נשאר בקומתו הראשונה של הבית, הפתח
המוביל לקומה השנייה, שם מתגוררת מש פחה
אחרת, שפתחי דירתה נשארו פתוחים,
אסור לגור באוהל: זמן קצר אחרי
פשיטת צה״ל על מיפקדות החבלנים בביירות,
הגיעו אנשי הביטחון אל בית משפחת
אבו־גרביע. שמו של אחד הבנים, עבדל
מג׳יד אבו־גרביע, שהתגורר יחד עם הוריו,
נמצא באחת הרשימות שנתפסו בביירות.
הבן הנעצר, ממתין למישפטו. אבל על
ההורים, שגידלו בן שכזה, הוטל עונש
מיידי. הם קיבלו פקודה לנטוש את הבית
ולעבור להתגורר במקום אחר.
פעם, כאשר היו נתפסים חבלנים מתושבי
השטחים, היה המימשל הצבאי מפוצץ
את, בתי משפחותיהם. היום רוככה
המדיניות. כיוון שבקומה השנייה של הבניין
מתגוררת משפחה אחרת, לא נידון
הבית לפיצוץ, אלא לסתימה בלבד.
תחילה לא השלימו בני הזוג אבו־גר־ביע
עם רוע הגזירה. בסיוע ארגוני ה
מעשה
כחמור. בין הנשים הפעילות
בשכם נמצאת גם ריימונד טאוויל, רעייתו
של דאוד ג׳ברן טאוויל, מנהל בנק מקומי.
ריימונד, צעירה משכילה, ילידת עכו,
שהיא אזרחית ישראל, י כיוון שהתגוררה
בעכו עד מילחמת ששת־הימים, ניגשה אל
בניין המימשל, וביקשה מהחייל שניצב
בשער לאפשר לה להיכנס ולפגוש את
המושל הצבאי.
היא נתקלה בתשובה שלילית. החייל
סרב להניח לה להיכנס, גם כאשר הגיע
למקום אחד מקציני המימשל לא השתנה
דבר. הקצין אמר שהמושל אינו מוכן
לקבל אף אחת מהנשים. ביוזמתה של דיי־מונד
בעלת עיני האזרמגד הדוברת שוטפת
ארבע שפות, נפתחה שביתת־שבת
בפתח בניין המימשל, כדי שהמושל יסכים
לקבל את הנשים לראיון.
למחרת בבוקר הוזמנה ריימונד אל מיש-
טרת שכם, הוחזקה שם במשך שש שעות,
הואשמה בהעלבת חייל צה״ל, שוחררה
בערבותו של בעלה..
״האשימו אותי שהעלבתי את החייל ש עמד
בשער בניין המימשל, בכך שאמר־

ביתו החסום של אבו גרביע
הבן חשוד

אסור עירום באוניברסיטה.
שדיים דתיות. בעוד שמרבית הסטודנטים
החילוניים טוענים כי הסרת צי לומי
העירום היא כניעה לכפייה הדתית,
יצאו הדתיים להתקפת־נגד. הסביר הסטודנט
הדתי שאול שטמפפר את עמדתו נגד
הצגת הצילומים, בביטאון הסטודנטים פי
האתון :״ברור לכל שלצילומים אלה אין
שום קשר לפורנוגרפיה. הם ביטוי אומנו תי
של צלמת ׳מוכשרת. אני לא מטיל
דופי בצלמת ובמארגני התערוכה. בכל

מפונים חשם וחיכמאת אבו־גרביע במלון
ההורים גורשו

לותה למען הקשישים. למרות העובדה ש לא
ניתן לגרש לירדן מי שהיא אזרחית
ישראל, אין תושבי שכם משתכנעים מכך
.״אם רוצים לגרש — מגרשים!״ הם
אומרים ,״ולא חשוב מה תצעק אז!״

ס טודנ טי ם
כ פי ה ו שמה עירו
האם הצגת תמונות עירום
כ־ספרייה הלאומית
היא בפייה אנטי־דתית 1

חלון חסום בבלוקים בכית אבו־גרביע
הבית נסגר
נשים בשכם, שהזדעזעו מסתימת הדירה,
הם עברו להשתכן באוהל גדול שהוקם
על מיגרש ריק מול בניין המימשל בשכם.
אין שום חוק, לא בישראל ולא
בשטחים, האוסר על אזרחים להתגורר באוהלים.
אבל אנשי המימשל הצבאי לא
הסכימו שמשפחת אבו־גרביע, שדירתה
נלקחה ממנה, תתגורר באוהל. מראהו של
האוהל בליבה של העיר, עלול היה לעורר
שאלות בלתי רצויות, אנשי המימשל מיהרו
להרוס את האוהל.
העולם הזה 1866

תי לו, :אתה חמור!׳ הסבירה ריימונד.
״זה לא נכון. פניתי אל החייל בשאלות
שונות והוא לא השיב לי מילה, כאילו
היה אילם. כאשר הגיע לשם הקצין אמרתי
לו :״איך מעמידים בשער חמור שלא
יודע לדבר?״
בינתיים הועברה משפחת אבו־גרביע
לחדר באחד המלונות בשכם. ואילו דיימונד
הסתגרה בביתה, מסרבת לצאת לרחוב.
הסיבה: בשכם פשטה השמועה כי דיי־מוגר
מועמדת לגירוש לירדן בשל פעי־

70 הצילומים שנתלו על קירות הספרייה
הלאומית באוניברסיטה העברית בירושלים,
שצולמו בידי תלמידי החוג לתולדות
האמנות, לא היו מעודדים אולי תשומת־לב,
לוליא נכללו בהם כמה צילומי עירום.
לא היו אלה צילומים פורנוגרפיים,
אלא אקטים שיגרתיים של גופות נשיים,
שצולמו בידי הסטודנטית אורנה נחמיאס,
נבחרו לתערוכה בידי ועדה מיוחדת, בה
השתתפו, בין השאד, צלמים מיקצועיים.
אורנה לא הציגה צילומי עירום בלבד.
צילומיה, האופייניים לתערוכות חובבים,
כללו גם צילומים של טבע דומם, כמו
כביש או גגות בתים. אבל דווקא ׳תמונות
העירום שלה הם שהקימו את הסערה.
מסתבר שכמה סטודנטים דתיים -שבאו לקרוא
ספרים בספרייה הלאומית לא יכלו
להתרכז בתלמודם בשל צילומי העירום,
פנו במחאה להנהלת האוניברסיטה.
כדי לא לפגוע בחרות האקדמית ולא
להיכנע לכפייה הדתית, נמצאה פשרה:
תמונות העירום של אורנה לא הוצאו מהתערוכה,
אבל הועברו למיסדרון צדדי
בקומה השלישית. אורנה נעלבה, לא הסכימה
שתמונות העירום שלה יקופחו.
כתוצאה מכך הוסרו צילומיה בכלל. רק
אז החל הוויכוח בקמפוס אם מותר או

מפגינה טאוויל
מיהו חמור?

זאת אני מתנגד משום שזה נגד ההלכה,
כפי שאני מבינה ...כל הנכנס לאולם הספרייה
רואה את התמונות לרצונו או
שלא לרצונו, וזו כפייה אני בא לספרייה
כדי ללמוד ונכפה עלי לראות. כשם שאני
מתנגד לכפייה דתית, אני מתנגד לכפייה
חילונית
תגובה נמרצת יותר היתד, לסטודנט
מנואל פישמן ,׳שנסער מהסרת תמונות
העירום, הדפיס והפיץ בקמפוס כרוז בנוסח
הבא :״אתם דתיים מזויינים, מוטד
שתשמרו על התחת שלכם ...כל אחד מכם,
פרופסורים מזויינים, שיתחיל להוריד צילומים
נוספים, אני הולך עם המיספריים
שלי ומתחיל להוריד את הפיאות והזקנים
המזויינים שלכם, ואולי גם אוזן אחת או

תמה פי האתון על הסערה :״גם אנחנו
לא מבינים מה הרעש שעושים מתמונות
של בחורות עירומות — מה יש?
לבחורות דתיות אין שדיים?״

קאן והבעיה היהודית

שבץ הו1וו! 0

1866

(המשך מעמוד )31
השופטים של המבקרים, שבה השתתפתי
גם אני, הורכבה במיוחד מאישים אנטי־מימסדיים,
וזו נראתה לנו הזדמנות מוצלחת
במיוחד להעמיד את המימסד במבוכה.
ואכן,
התכסיס הצליח בהחלט — אלא
שלא רק המימסד עמד במבוכה :
אחד אחר שלא ידע מה לעשות, בהזדמנות
זו, היה הנציג הרוסי בוועדת־השופ־טים
של הביקורת. כאשר הגיעה הוועדה
לשלב הסופי של ההצבעה, וצריו היה
להחליט בין האס והזונה לבין הזלילה
הגדולה, נערכה הצבעה חשאית.
יושבת־הראש ספרה את הקולות —
והנה קול אחד חסר.

ה ש תיקה
הרועמת

** נ סי ם לכ רר מי לא הצביע — וכל
הנוכחים טוענים שמסרו את פתקי-
הם. נערכת הצבעה שנייה — שוב חסד
קול. זה כבר באמת מרגיז. כולם טוענים
שהצביעו כחוק. הוחלט לערוך הצבעה
שלישית בהרמת ידיים. כאן יצא המרצע
מן השק. הנציג הרוסי, מר קפרלוב, המבקר
של 9רבדה — סירב להרים את ידו.
הוא מתנגד לשני הסרטים, הסביר.
מדוע לא אמר זאת לפני כן? לא ברור.
התוצאה מכל מקום: שני הסרטים זוכים
באותו מספר קולות — ומתחלקים בפרס.
ביציאה מן האולם, מסביר מבקר צרפתי
:״אתם יודעים מדוע זה קרה 1באמצע
ההצבעה נכנסה גברת אחת לאולם, וישבה
בשקט. אבל בהתחשב בעובדה שהיא
ידידתה ונציגתה של הגברת פורצבה

מאוזן :

מאונך :

)1כינוי לאליהו הנביא )4 .מין קוץ.
)8רזרבה )10 .מכשף )12 .התקוממות.
)15 אל מצרי )16 .רומן אנגלי מפורסם
שגיבורו הוא היתקליף )20 .מצבה)22 .
מין אקדח )24 .מתאפק )25 .צפרדע צעירה
)27 .חוזה בכוכבים )29 .שדה)30 .
דקאדנם )31 .בירה ערבית )33 .חזק)34 .
ציוד חיוני של הקאובוי )35 .נהר ברוסיה.
! )36 תואר אצולה )39 .נושא דברים בפומבי
)42 .אל האהבה )43 .קריש )45 .השמן
מ״השמן והרזה״ )47 .אוסף )48 .טקס
יהודי משפיל )50 .צמח נוי )52 .נרו יאיר
(ר״ת) )53 .אותו רקד בפאריז מראן
בראנדו )56 .מארבעת הבנים )57 .קרום
דק )58 .שום דבר )61 .ג׳וק )63 .מיץ.
)64 חלקת אדמה.

)1גבעה )2 .שקט, שלו, חסר דאגה.
)3מילת בקשה )5 .בלבד )6 .פועל סיני.
)7דגל )9 .פנינה )11 .כסף )12 .אסם.
)13 מכינויי בית המקדש )14 .״לא ה...
למד, ולא הקפדן מלמד״ )15 .ראשי חבות
של ראשי תיבות )16 .אחת המגילות.
)17 אויב )18 .עיר אירופית )19 .שלטון.
)21 אחד השבטים )23 .דמות מ״חלום ליל
קיץ״ )26 .כוח )28 .נהר אפריקאי)30 .
בירת אימפריה קדומה )32 .שמים אותו
בפי הסוס )33 .רשע, חוסר צדק )36 .בא
לפני הרעם )37 .רועד מהתרגשות)38 .
אניית מלחמה )40 .רעל )41 .עליה מלך
כורש )42 .בעל היה כזה )43 .ממנהיגי
לוב )44 .אחד האבות )46 .שופט)47 .
אותו אכלו בני ישראל במדבר )48 .מועד.
)49 מקום נישא )51 .ישן )54 .כינוי של
קיסר חבש )55 .שר מוסלמי )59 .פי החיה.
)60 תו נגינה )61 .תוית )62 .מוץ.

חשבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק. יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

1כייס^׳ו ויי

יין יי

שעבר עליו מן העיירה היהודית דרך
ההשפעות החילוניות, השואה, וכד וכד!
קטלוג שלם של הגורמים ההיסטוריים
בתיסכול היהודי, מבולבל לחלוטין אבל
מבדים באמנות בלתי רגילה.
אסור בשום פנים ואופן לשכוח את
האכזבה הגדולה של הפסטיבל, את הו, בר
מזל של לינדסיי והיה אס) אנדרסון.
זהו סרט יומרני, נפוח ומלא חשיבות
עצמית, המנסה לערבב יחד את קנדיד
של וולטר עם כל המחאות הסוציאליות
האפשריות של התקופה. כל דבר נאמר
בו כמה פעמים, ולאוו דווקא בצורה מעודנת
— על־מנת שלא יימצא אפילו מטומטם
אחד שלא יבין למה הכוונה.
הסיפור הוא של מאלקולם מקדואל, כוכב
התפוז המינני, שהשפעותיו ניכרות
לא מעט בסצינות שריח קובריק עולה
מהם.
ולסיום, שני פרסים פרטיים בהחלט,
שאני מבקש להעניק: לסרט הטוב ביותר
בפסטיבל, סרטו של אינגמר ברגמן זעקות
ולחישיות.

הסרט לא קיבל פרם משום שהוצג
מחוץ לתחרות, ומשום שברגמן אינו זקוק
עוד לפרסים.
בטלן ושונא

* הו מעשה בשלוש אחיות, שאחת מהן
1גוססת ושתי האחרות מטפלות בה, יחד
עם עוזרת נאמנה. מה שקורה בין ארבע
דמויות אלה הוא לא רק מיצוי מדהים
של כל מה שהבמאי השוודי הגאון חושב
על אנשים הניצבים בפני המוות, אלא גם
מבט חברתי נוקב לתוך נישמת האשה,

מיץ־תפוזים מכני

אכזבת הפסטיבל היה סירסו של הבמאי לינדסיי
אנדרסון, הו, בר־ימזל בכיכובו של מלקולם
מקדואל, שגם כתב את הסיפור — לא מעט לפי סיפור־חייו שלו. זהו ניסיון יומרני
לערבב את שרידי וולטר עס שרידי קובריק. התוצאה לא מקורית ולא משכנעת,

(,שרת התרבות הרוסית) ,השתיקה שלה
היתד. רועמת, והנציג הרוסי הבין אותה
היטב.״
בילבול הצופים

ץ ץ> וכן שהפרפים שחולקו בפסטיבל
לא יכלו להכיל את כל הסרטים
הראויים לשבח. אי־אפשר למשל להתעלם
מסרט מקסים כמו ההזמנה של השווייצי
קלוד. גורטה — סרט צ׳כובי המתאר
מסיבת־גן של פקידים בבנק, וחודר לתוך
נשמותיהם של הבורגנים הזעירים באיזמל־מנתחים

ואסור שלא להזכיר את הטירוף המוחלט
של קארמלו בנה, הצייר האיטלקי
הסוריאליסטי שנעשה לבמאי סרטי־הלם.
הפעם זכה להכרה, רשמית כאשר סירסו
המלט אחד פחות ייצג את איטליה, הדהים
בקומפוזיציות המופלאות שלו — למרות
שבילבל את הצופים לגמרי בגירסתו הפרטית
על הנסיך הדני, שאינו חפץ כלל
לנקום את מות אביו, אלא מעדיף להיות
מחזאי מצליח בפריז.
ועוד כדאי לציין את ג׳רמי, סיפור־אהבה
חביב בין שני גימנזיסטים, שזכה לפופולריות
הגדולה ביותר במישאלי דעת־הקהל
שנערכו שם. הבמאי שלו, ארתור בארון, בא
לישראל לביים סרט על מצדה עם אסי דיין.
או הסרט הפולני קלפסידרה (״מודעת־אבל״)
,שבו נכנס משכיל יהודי לבית־הבראה
שם מחזירים את הזמן אחורנית
— והוא רואה בעיני דמיונו את כל *מה

כמותו לא נראה עוד באף סרט בפסטיבל.
הסרט המקסים ביותר בפסטיבל
היה הלילה האמריקאי של טריפו. גם
הוא הוצג מחוץ לתחרות, גם הוא אינו
זקוק לפרסים.
זה סיפור הפקתו של סרט, שטריפו
עצמו מגלם את הבמאי, ובהשתתפות צרוד
שחקנים הקרובים לליבו: ז׳אן פיאר לאו,
ולנטינה קורטזה, ז׳אקלין ביסט וז׳אן פיאר
אומון.
שחקנים מוכרים פחות, אבל לא מוכשרים
פחות, מופיעים בתפקידי הצוות
הטכני. מה שכובש את הלב בסרט זה היא
האהבה השופעת לקולנוע מכל צילום וצילום,
הפירוק של הטכניקה הקולנועית
לגורמיה — מבלי שהדבר יפגע כלל
בקיסמה — והטבעיות והחן שמצליח טרי-
פו להפיק מכל שחקניו.
אפשר עוד למלא עמודים אין־ספור בסרטים
שראוי וכדאי לציינם — סרטים
שאף פעם לא יגיעו לארץ: אחדים משום
שהצנזורה לא תאשר אותם, אחרים משום
שהמפיצים לא ירצו בהם.
:מה שיגיע לארץ !מכל זה, אינו יאלא
שיכבה ממוסחרת ועלובה למדי של סחורה
המחמיאה לקהל הבטלן, השונא לחשוב,
והמעדיף להתבדר בלי בעיות.
משום כך, טוב, פעם בשנה, להיווכח
שוב שלמרות כל ההודעות על המשברים,
למרות זעקות החמס המוסריות והבכי
המסחרי — הקולנוע חי! ,מדגיש טוב מאד,
יש ליו מה להגיד, והוא לומד לעשות
זאת בצורה נוקבת ומרשימה לא פחות
מכל אמנות אחרת.

ת מ רו רי ם
א פין נז. קזו / 1פ ר סו ם מד!י7ז

נחוג. במלון הארה בעיר הגירושין
האמריקאית רינו, טקס הבר־מיצווה של
מארק סידני דייווים, בנם המאומץ
של השחקנית מי בריט ובעלה לשעבר הבדרן
היהודי־כושי סמי דייוויס שהתגייר
ב־ .1954 המאכלים במסיבה היו על טהרת
המיטבח היהודי וסמי דייווים נתן לבנו
כמתנה את כרכי יואנציקלופדיה דאיקה.

חוג במסיבה
פרטית בווא-
שינגטון, בהשתתפות
80 מוזמנים,
יום־הולדתו ה־50
של יועץ נשיא אר־צות־הברית
לביט חון
לאומי, היהודי
יליד גרמניה פרופסור
הנרי קי*
סינג׳ר. את המסיבה
ערך מנהל תוכ נית
המחקר למערב אירופה באוניברסיטת
הארווארד, פרופסור גידן גולדמן, שכתב
את התיזה שלו בפיקוחו של קיסינג׳ר.
נחוג יום־הולדתו דד 56 של המפקח
הטלוויזיוני איירונסיד, ריימונד כר, שגילם
בזמנו בפני המצלמות במשך תשע
שנים את תפקיד
פרי מייסון, גיבור
ספריו של אירל
סטנלי גרדנר.
נחוג. בניו-
יורק, יום־הולדתו
ה־ 85 של המלחין
שחיבר עד כה למעלה
נד 850 שיפופולאריים,
רים

אירכינג
ברלין,

שבין השאר חיבר
גם את חג המולד
הלבן שהושר על־

ידי בינג קרוסבי
והפך לתקליט שנמכר יותר מכל תקליט
אחר בעולם.
עומדיםלהינשא. בתחילת
חודש נובמבר השנה, הנסיכה אן ()22
בתה של אליזבט מלכת בריטניה, וסגן
מארק פיליפס 24 בנו של מנהל חברת
מזון המשרת בחיל־הפרשים שומרי
המלכה. השניים הכירו לפני ארבע שנים
והקשר ביניהם נוצר בעיקבות תחביבם
המשותף: רכיבה על סוסים.
מונח לתפקיד מנהל המלון הגדול
ביותר בארץ, דיפלומט, דויד שי,)25( *1
בנו של המלונאי חיים שיף שהוא בעל
המלון.
מונה על־ידי ממשלת יפאן, לתפקיד
שגריר יפאן בישראל, במקומו של
השגריר איג׳י טוקורה שהתמנה לשגריר
בהונגריה, קאזוחידה קומורו 58ה משמש
עתה כקונסול כללי באוסטרליה,
החל עובד בשירות החוץ היפאני ב״1942
והיה יועץ בכיר לענייני המיזרח התיכון
ואפריקה במישרד־החוץ היפאני.
פרש מעבודתו כראש מערכת הספורט
של העיתון הצרפתי הנפוץ פראנס
מואר, העיתונאי היהודי־צרפתי ז ׳אן אשכנזי,
שדיווח מאז 1930 על כל מישחקי
הגביע העולמי. היה מיוזמי טורניר הנוער
הבינלאומי השנתי בכדורגל בעיר הפסטיבלים
קאן — העיר שהעניקה לו אחרי מיל-
חמת העולם השנייה אזרחות כבוד.
.נתפסבגניבה על״ידי סוכני
הריגול-הנגדי הצרפתי, סגן הנ״ספח האווירי בשגרירות ברית־המועצות בצרפת
סגן־אלוף ייכגני ניקולאייביץ׳ מי־רדנקין
42 שניסה לגנוב בסלון האווירי
שבלה־בורז׳ה שליד פרים !מכשיר ניווט
ומכשיר לייזר, נתפס ושוחרר בגלל חסינותו
הדיפלומטית, אבל בתנאי שיעזוב
את צרפת.
נהרגה בתאונת־דרכים בצומת
יזרעאל—תענך, בגיל ,33 העוזרת הראשית
לפרקליט מחוז חיפה והצפון, עורכת־הדין
דינה נוף, שהיתר. ממונה על תיקי בית-
הדין לענייני עבודה במחוז חיפה והצפון.
ילידת חיפה, דור רביעי׳ בוגרת בית-
הספר חוגים בחיפה, למדה מישפטים באוניברסיטה
העיברית בירושלים.
העולם הז ה 1866

ללכת עם ...להרגיש בלי...
את אמנם לובשת חזיה של הנרי ה־8
אבל מרגישה כמו בלי! וזאת הודות
לגיזרה הטבעית והגמישה של החזיה,
והבד העדין ממנה נתפרה.
כשאת לובשת חזיה של הנרי ה־ ,8את
נראית נפלא בכל מה שתלבשי. להנרי
ה־ 8עשרות דגמים שונים של חזיות

המתאימות לכל סגנון לבוש ומעניקות
לו את המראה הצעיר והטבעי, יחד
עם נוחיות וחופש תנועה.
נסי עוד היום את אחד מדגמי החזיות
של הנרי ה־ 8ומיד תחושי בהבדל.
חזיות הנרי ה־ 8ניתן להשיג בחנויות
מובחרות של לבני נשים ברחבי הארץ.

הנרי ה־( 8ישראל) -תעשיות אופנה אינטימית.

שני הדברים האהובים ביו תר על הגבר .

גולדסטאר הוא הדבר השני .

פרשם א. אריאל׳

תנו לגבר

גולד סנו אר

וו1ולם

מוהלת
עד מת
ת 1ו ר
אייביי

הוא עשה זאת. לאחר שסחף והלהיב
ושבר לבבות ברחבי־העולם, בהו-
פעות־הזמר החסידות שלו —
ולאחר שכל הניסחפות והנלהבות
ושבורות־הלב קיוו שהנה״הנה הן תצלחנה
לצוד אותו —
והתאכזבו, באשר לא עלתה המזימה
בידן —
או אז קם הרבי המרקד, הלא הוא
הרב שלמה קרליבך הנודע, ונשא לו
אשה.
הכלה החסודה, הבתולה הצנועה, נקראה
נעילה, והיא בת לנצר משובח :
אביה הוא חזן נודע בק״ק טורונטו.
ואכן בק״ק זו גם נערן טקס הנעילה.

זה היה פשוט נוגע־ללב, לראות את
ידידות-האמת הטהורה שנולדה בין חני
פרי, מלכת־המים לשעבר וביום דוגמנית
מצליחה באנגליה, לבין הצייר מנ ח ם

גפן.

כשהשניים נפרדו, לאחר הרומן הקצר
והמפורסם שלהם, קשה היה לקרוא ליחסים
ביניהם ידידותיים, או אפילו
נייטרליים.
אולם הזמן עושה את שלו, הפצעים
הגלידו, הו, הא, ובאשר נפגשו השניים
בשבוע שעבר, אפפה האידיליה את כל
האיזור.

טקס הנווילה -ן
הזוג הצעיר (ה רב
בן ,49 הרבנית
בת )24 עומד להגיע
בקרוב, אי״ה,
ארצה הקודש, וחסידיו
כאן בבר
מכינים לו בזו קב־לת-פנים,
שכמותה
לא נראתה ולא נזכרה
מזה ימים
הרבה.
לפני שהתחתן,
הירבה הרב קרלי-
בך להסתובב בעולם,
להפיץ את
תורת ישראל בזמר
ובשיר, כשהוא מלהיב
המונים בשירים
חסידיים. הוא
ניצל כל הזדמנות
לבוא ולהופיע בארץ.
גם עכשיו,
החתונה, אחרי מתכונן הרבי להמ שיך
במסעותיו ה מוסיקליים,
אבל
בקצב פחות סוער.
וזה לא פלא :
חלק ממירצו הוא
יצטרך להקדיש לאשתו.

ואירים
דוידסקולהרבה השמצות זכה ספן־השלום
אייבי נתן בחייו — אבל איש מעולם
עוד לא טפל עליו שהוא נזיר ולא מיין.
משום כן, מעריכים כל מיודעיו את הקורבן
העצום שהוא מקריב כיום למען
השלום, בהינזרו מנשים על סיפון
ספינתו.
מובן שקורבן כבד כיה — קל יותר
לשאת בחברותא. משום כן, רק טבעי
הדבר שאייבי מנזיר גם את כל הצוות,
אסר טוטאלית עליית נשים לסיפון.
טבעי — אבל שאלה באיזו מידה מעשי.
יש גבול גם למה שהבן־אדם מוכן
לעשות למען השלום, לא י כמו שאמר
אחד מהצוות :״אם זה מחיר השלום,
כבר יותר טוב מילחמה.״
משום כך, מתנהל כרגע טוטו נלהב
בין יודעי דבר, דהיינו: כמה זמן יצליח
אייבי לשמור על חגורת הצניעות
האופפת את ספינת השלום.
אני מניחה שלא הרבה.
קודם כל, התנועה לשיחרור האשה
ודאי תתלבש עליו, במוקדם או במאוחר,
בגלל האפלייה המינית החמורה,
ממנה משתמע כאילו השלום הוא עניינם
של הגברים בלבד, ולנשים אסור לתרום
את חלקן הצנוע, האחת במטבח, השנייה
בהגשת תקליטים, השלישית בקירצוף הסיפון,
וכר וכר.

הם נפגשו באקראי. חני הגיעה לארץ
בבהילות, לאחר שאביה קיבל התקף־לב,
עמדה לעזוב השבוע, לאחר החלמתו,
בדרכה לניו־יורק, מקום עבודתה הנו1-
כחי. מנחם הגיע לארץ כדי לפתוח תערוכה
בירושלים — ועשה זאת בחברת
ידידה חדשה, שהיתה, כרגיל אצלו, אפילו
יותר מקסימה מהקודמות.
וכשהגפן נפגש עם הפרי, התגלה שהם1
סאחבים עד הגג.

-ושאר חתונות השבוע

בלומר, החופה.

אייכי נתן

לאוו שכוונות

הרב קרליבך ואשתו

האירוסין תבוא החתונה של הפלסטיק והמטוסים.
גם במסעדת ג׳קי המפורסמת היה השבוע יבול שופע מכרגיל.
בשבוע הבא עומדים להתחתן בהיכלי־הפאר שאול אייזנברג
!כת״שכע, שנפגשו לראשונה בג׳קי.
שאול, כתב הכדורגל של חדשות־הספורט, ראה את כלתו
לעתיד, בפעם הראשונה בחייו, על מדרכת המסעדה. הוא לא ידע
אז עדיין כמובן שהיא בתו־חביבתו של קבלן תל־אביבי עשיר.
אבל למרות זאת לא התעצל, שם לה על השולחן פתק עם
מיספר הטלפון שלו.
גם היא לא התעצלה, ואת הסוף, של כל החריצות הזו,
אתם רואים.
וזוג נוסף שנולד בג׳קי — ואינני מדברת עדיין על חתונה —
הם פנינה >״נני״) פוקס, בתו של המאמן וכוכב־הכדורגל
המפורסם אלי פוקס, שהשתחררה לאחרונה מצה״ל — ועסקן
כדורגל יורם רוזגיץ (״פיקו״).
יורם הכיר את
נני כשהיא באה
פעם לג׳קי עם
אמה, כרכה, וכאולם
יותר חמורה מהתנועה לשיח-
כה זה התחיל.
רור האשה, היא התנועה לעליית האשה. אחרון ואחרון
זוהי תנועה עממית מקיפה, המאגדת
חביב: גרעין חדש,
בתוכה נשים מכל מין, צבע, גיל וסוג —
שממנו עתיד ל במאמץ
לזכות ולעלות לארץ הקדושה.
צאת פעם זוג ח נראה
שסימן הסטאטוס החברתי החדש,
דש, נשתל לאח לנערות־הזוהר,
זוהי האפשרות לדווח על
רונה במסעדה. זהו
שהייה על סיפונו של אייבי — ואולי
המהנדס הימי אראפילו
קצת מתחת לסיפון.
יה ברקת, האולם
בינתיים, מחזיק אייבי מעמד
ידוע ברבים בשם
בפני הגלים הסוערים. עד כמה מחזיק
נבלי, שקיבל סומעמד
— אתם יבולים לראות מהעובדה
שאפילו מלכת-המים איריס דודיסקו,
פית את הגט מאשתו,
מיהר להישהפעילה
לשם כך את כל הקשרים שיש
לה — ותאמינו לי, יש לה — נשארה
כנס למחזור העבינתיים
על היבשה, לא זכתה להתקבל.
ליזים והמתרוננים.

החתונה בהא־הידיעה, שתיערך בימים
הקרובים — מלבד זו של כבוד הרב —
תהיה כמובן זו של בנו של ד״ר עמי פרו־מצ׳נקו,
מבעלי קונצרן עלית, עם ליאו־1
רה קרייזלר, חיילת בלונדית שדודה
הוא סגן־מנהל בית־החולים תל־השומר.
החתן, שסיים את לימודי מינהל־העס־קים,
יהיה כנראה הנצר. הבא לשושלת
אלי־השוקולד, והחתונה תהיה בהתאם לכך:
מתוקה מהתחלה עד הסוף.
חתונה אחרת, מפורסמת פחות, עשוייה
להתבשל בעקבות מיפגש אווירי שהתרחש
ביום העצמאות.
היה זה בשעת המטס האווירי של חיל־האוויר,
כשרוני שטן ואירית פץ
הורידו מבטם לרגע מהשחקים.
הורידו — ונפגעו: במקום מטוסים,
גיכנסו להם לתחום־הראייה זה דמותו של
זו ולהיפך, ותראו מה קרה מזה: השבוע
הם התארסו.
אירית היא בתו של קברניט. אל־על,
וזה יחוס מסויים. אבל רוני ( )28 נהנה
מייחוס אבות רציני הרבה יותר: הוא
לא אחר מאשר בנו של מלך הפלסטיק
הישראלי.
ומשום כך, ואולי לא משום כך, הוא
נחשב לאחד מנערי־הזוהר המבוקשים ביותר
בעיר הגדולה, וגם מחוצה לה.
במשך שנתיים תמימות — במובן שלמות
— ניהל רוני רומן עם דליה,
גרושתו של עדי, המציל של בריכת
גורדון.
אולם מלך ומלכת הפלסטיק התנגדו
בחריפות לנישואיו עם גרושה פלוס
שניים, והעסק נמוג, איכשהו.
אבל לאירית הם לא מתנגדים. ואם
יתפתחו הדברים בדרך הטבע, הרי שאחרי

כרבה ונני פוקס

השקו המוסכם הגדול ביותו הוא שחישואלית חופשית מבחינה מינית !
בפי שהיה צפוי, גרמו מאמריו של הפסיכולוג ד״ר דויד רודי ,״לגיון
הזרות״ ו״רווהות בריבוע,״ (העולם הזה״ )1863—4לתגובות חריפות
כיותר, הן מצד כעלי מיקצוע, הן מצד הדיוטות. הנחותיו, קביעותיו,
מסקנותיו, ובייחוד שיטות הטיפול שלו — קוממו רכים וטובים.
ככתבה זו, השביעית כסידרה ״הרווקות — האמת הערומה״ —

*^1ני בת ,35 אמא לשני ילדים. אני גרושה, אך
חושבת על עצמי כרווקה, ואוהבת להיות רווקה —
למרות שיום אחד אני עלולה אפילו להתחתן שוב.
דברי אלה נאמרים בתגובה למאמרו של ד״ר רודי
לגיון הזרות.
לד״ר פרויד היה מספיק אומץ להודות שהוא מעולם
לא הבין נשים, ולעולם לא יבין נשים. נשים זקוקות
לנשים על־מנת להסביר את הדינמיקה שנקראת אשה.
מן הראוי לזכור זאת כאשר קוראים את לגיון הזרות.
בתחילת מאמרו טוען ד״ר רודי שרווקות היא בעייה
פסיכולוגית. זוהי שטות. רווקות, כמו נישואין, הן הגדרות
חברתיות, תרבותיות — אבל בשום פנים לא פסיכולוגיות.
במידה והחברה טוענת שרווקות היא בעייה — זה הופך
רווקות לבעייה פסיכולוגית.

יביעו את דעתם שניים מהמתקוממים.
הראשונה היא נעמי מרם, ישראלית היושבת כיום בלוס־אנג׳לם,
שם עשתה את התואר הראשון שלה כפסיכולוגיה, מסיימת כיום את
לימודי התואר השני בייעוץ.
רשות הדיבור לפסיכולוגית הצעירה :

כלומר, אם אני מבינה נכון — אם רווקה יכולה ללכת
למיטה מיספר פעמים בשבוע — היא משתייכת.
איזו מין שטות זו? אני יכולה להשתייך לגבר שמעולם
לא אלך איתו למיטה — ואני יכולה לא להשתייך לגבר
שאיתו אני מגיעה לאורגאזם פעמיים ביום.
בעיית הרווקות, לא רק בישראל, היא מורכבת הרבה
יותר. יש לה גוון חברתי (״מה, היא עדיין לא מצאה
בעלי״) ,וגוון פסיכולוגי — הבדידות — וגוון פיסי —
הסיפוק המיני. אולם חשוב לא פחות הוא הגוון הכלכלי.
מרבית הנשים העובדות, בעולם המודרני, אינן משתכרות

1האשה — אף פעם לא אשה

ן* ״ר רודי טוען כי מצבן של חלק מהרווקות נוצר
8עקב בעיית הזכות, אותה הוא בונה על תיאוריית
״קינאת הפין״ של פרויד.
זוהי תיאוריה שמרבית הפסיכולוגים האנאליטים שאני
מכירה אינם מסכימים איתה. אולי זה היה נכון בווינה
של סוף המאה שעברה. אבל היום?
החלק השני של הרווקות, לדברי רודי, סובל מבעיית
ההשתייכות. עתה, זהו נסיון לשלב את התיאוריה של
אדלר. אולם נסיון זה באמת קלוש ביותר, מאחר שהוא
אינו מצליח להסביר את בעיית הילד שאחרי הראשון.
רק במקום אחד נגע ד״ר רודי בנקודה חשובה —
אבל אולי משום שהוא גבר, הוא לא תפס בעצמו את
משמעות דבריו. זה כשהוא מדבר על גבר עם פחדי
סירוס. ואז, הוא ייבול מן הסתם להביא הרבה דוגמאות
על ״האמת המפתה.״
אבל אין לו כפי הנראה מספיק הבנה על מה שקורה
לילדה שיש לה ״האב המפתה״ — אלה האבות שלא
יכולים לסבול את הבנים שלהם, ואוהבים יותר את הבנות
שלהם.
אני לא אוהבת לערוך ניתוחים פסיכולוגיים מתוך
מאמרים, אבל הדוגמה של ד״ר רודי על האשה שקיבלה
אצלו טיפול, ושהתאבדה אחרי שאביה מת, מריחה
מאבא כזה.

*־י* דברי ד״ר רודי, קשה מאוד ״לרפא״ את הרווקות.
/לדעתי, עם גישה כמו שלו, ואם ניקח בחשבון עוד
שיש עודף נשים על גברים — אני לא מבינה איך הוא
יכול לגבות כסף עבור שירותים שהוא לא יכול לספק.
הבעייה המרכזית של האשה הישראלית, לא רק הרווקה,
היא לדעתי שבתחילה היא הבת של הוריה, אחר כך
אשתו שלי בעלה, ובסוף האמא של ילדיה.
ואף פעם — לא היא עצמה. מחוץ לשלוש המסגרות
האלה, אין לה שום משמעות עצמאית.
האשה הישראלית — ובייחוד הרווקה כמובן — נחשבת
בעיני עצמה ובעיני אחרים כחופשייה מבחינה מינית.
אני חושבת שזהו השקר החברתי המוסכם הכי גדול
שישנו בארץ — ואני חושבת שזה בא לידי ביטוי קלאסי
בביטוי ״היא נותנת״.
האם מישהו חשב פעם על הגבר ש״הוא נותן?״ .והלא
מבחינה פיזית הוא באמת זה הנותן, ולא האשה. איך
יכולה אשד, לחשוב על עצמה ועל יחסי־מין מזווית כזו
— ולהמשיך לכבד את עצמה?
לדעתי, האשה הישראלית רחוקה מאוד מעצמאות:
בלי טבעת־הנישואין, או לפחות בלי גבר משלה — אין
לה זכות קיום בכבוד בארץ.

מין שלא במקומו

^ ין שו ם הוכחות לטענה שבני־אדם נולדו על־מנת
להיות נשואים. אינטימיות היא תופעה פסיכולוגית.
מין היא תופעה פיסית. נישואין הם תופעה חברתית. ד״ר
רודי מערבב את התופעות, ומסבך את הבעייה ללא שום
הצדקה.
התרבות המערבית חינכה אותנו שהמין מותר רק
כאשר קיימת אהבה — ואז זה צריך להיעשות רק במסגרת
הנישואין. ד״ר רודי מסכים שכיום מותר לעשות זאת
מחוץ למסגרת הנישואין — אבל עדיין מערבב מין עם
השתייכות (או מה שאני קוראת אינטימיות).
במשך שנים נהגתי לקרוא את מאמריו של ד״ר רודי.
מתוכם הבנתי שהוא שייך למחנה האנאליטי. אני מעלה
נקודה זו משום שאני לא שייכת למחנה זה. זה לא
אומר שאיני מכבדת את פרויד. זה רק מסביר מדוע אני
וד״ר רודי איננו מסכימים על הבעייה שנקראת רווקות.
ד״ר רודי טוען שכולנו מחפשים השתייכות. אני לא
מסכימה איתו. רווקים לא מחפשים השתייכות. באם היו
רוצים להשתייך — היו משתייכים.
אולם במידה שהם מחפשים אינטימיות — זוהי באמת
בעייה רצינית. אולם היא איננה בעייה של מין — למרות
שהיא באה לעיתים לידי ביטוי באמצעות המין.

^ ר לי על הרווקות הרואות אידיאל בחתונה באם
<3המשמעות היחידה שיש לחייהן היא הנישואין, ובאם
אין להם מספיק גברים לשם כך — החיים ודאי מאוד
אומללים לגביהן.
לפי דעתי, רווקות אלה בוגדות באישיות שלהן, בעצ־מיותן.
האם הן עצרו פעם לחשוב רגע מה קורה בעצם
לרווקה כזו, אחרי שהיא השיגה את מטרתה הנכספת
והתחתנה? כמה בעלים, לדעתן, מכירים בזכותה של
האשה שלהם להמשיך בעבודה עצמאית משלהן — לא
רק בשביל הכסף, אלא בשביל הסיפוק שלהן, הביטוי
העצמי שלהן?
האם הן יודעות כמה נשים נאלצו להפסיק קאריירה
— משום שהבעל לא יכול היה לסבול שתהיה להן
אישיות עצמאית, מחוץ לתחום שליטתו? האם הן יודעות
כמה בעלים מוכנים להשלים עם כך שלאשה יש השכלה
גבוהה יותר מאשר להם?
אינני אומרת שאין גם גברים אחרים, אבל הם המיעוט
הקטן.
אצל הרוב — ידוע מה המצב. ואז, אשה שנאלצת
להיכנע לדרישות כאלה של הבעל — מגיעה למצב
שהמיטה שלה ריקה בלילה.

אררגאזם — בלי להשתייך

ך ״ר דודי מספר שהוא רואה הצלחה בטיפול ברווקה,
( כאשר הוא מביא אותה לידי יצירת קשרים חלקיים
עם גברים.

כמו גברים בג׳ובים דומים, וחוסר שוויון זה מגדיל את
התסבוכת.
לדברי ד״ר רודי, אצל כל היונקים קיימת התופעה
של עודף נקבות. ההשלכה היחידה שאני מוצאת בזאת
— ואשר ד״ר רודי אינו מתייחם אליה — היא שאפילו
היו כל נשות העולם נורמליות לחלוטין — עדיין היה
קיים מצב של רווקות. אם כן: האם רווקות אלה תיחשבנה
אז כבריאות, והרווקות תיהפך פתאום לבעייה סטאטיסטית
בלבד — או שגם אז נטען שהן ״חולות״ ז
או אולי נחליט שהפתרון יהיה — שהגבר יקח לו
כמה נשים?

״גם ברי סנע ת עד האצבע
ש ד זנות קיום!״

ץ* מובן, תלוי מה !מחפשים במיטה. אינני מתכוונת
למין. אשה שמחפשת מין, יכולה למצוא את זה כל

לילה. תמיד יהיה גבר שמוכן להתנדב. אבל אם האשד,
מחפשת אינטימיות — זה לא שייך למיטה. אינטימיות
אפשר למצוא גם על ספל קפה.
ואשד, שמחפשת גם אינטימיות וגם מין — לדעתי,
היא מחפשת אהבה.
השאלה שלי היא רק: מדוע אהבה חייבת להיות
קשורה בנישואין? בלי טבעת — אינני יכולה לאהוב
את הגבר שלי? ואם יש כבר טבעת — זה סימן שאני
אוהבת אותו?
כאשר אני חושבת על כל המושגים שאיך־שהוא
התערבבו יחד — אני מתחילה להבין מדוע הרווקות
מהתת בעייה כל־כן־ רצינית.
וכשאנשים מחליפים מין באינטימיות, והולכים למיטה
למצוא אינטימיות באמצעות המין — לא פלא שכולם
יוצאים מאוכזבים.
אי־אפשר למצוא אינטימיות באמצעות המין — אם
היא לא היתר, קיימת לפני כן.

בתולות ולא בתולות
בניגוד לנעמי מרס — ולד״ר רולי — מובאים דבריו
סל המתקומם הבא בעילום־שם.
מתקומם זה, סהציג עצמו כפסיכולוג, היה אופייני
למרבית המגיבים, בכך שסירב להזדהות.
ההסבר של הרווקות שהגיבו וביקשו להישאר בעי־לום־שם
היה רצונן להימנע ממבוכה. הסברו של
הפסיכולוג היה: הוא אינו מוכן לנהל ויכוח מיקצועי
שלא מעל דפי העיתונות המיקצועית. לוא היה רודי
משמיע את דבריו בעיתונות מיקצועית, חיה עונה לו
בשם־גלי.
יחד עם זאת, הוא חושב שאסור להשאיר את תפיסותיו
של רודי ללא הצגה של תפיסה שונה.
הפיתרון: הצגת תפיסתו השונה — אך מאחורי
מסך של אלמוניות.
עם כל המשמעות שמסך כזה יש לו לגבי הדברים
המושמעים :

יש לי ניסיון רב עם רווקות. בתולות ולא בתולות,
צעירות ולא צעירות. רבות מהן נמצאות אצלי עכשיו
בטיפול. ולכן כואבים לי הדברים שאמר דוקטור רודי.
באות אלי פאציינטיות, מנפנפות במאמרים, ואומרות:
״אתה רואה דוקטור! אנחנו לא אשמות. אנחנו פשוט
לא יכולות לפתור את זה.״
ברצוני להתייחם לדברי ד״ר רודי, כי הוא מאושר
כאשר הוא מצליה להביא רווקה אפילו למעמד של אשה
שנייה או שלישית אצל גבר:
רוב הרווקות שמגיעות אלי לטיפול — באות דווקא
בגלל מאהבים כאלה. בחורה כזו — אין לה כלום. הבחור
הנשוי בא אליה, שוכב איתה, נהנה. וחוזר למישפחתו.
היא נשארת לבד, מדוכאה עד עפר. איזה מין סטאטוס זה?
מצב כזה לא רק מחסל נפשית את הבחורה — זה גם
הרם של משפחה אחרת.
יש לי מיקרה קלאסי לעניין הזה: בחורה, בשנות
ה־ 30 שלה, בצעירותה זילזלה בכל בחור שיצאה איתן.
לזה היה אף ארוך מדי, זה היה טיפש, אחר ירק בשעה
שדיבר. וככה, מרוב ברירה, לא מצאה בסוף כלום, נשארה
רווקה.
לפני זמן קצר, בא אליה לביקור אחד הבחורים שזרקה
בזמנו. עבר במיקרה ליד מקום עבודתה, ראה אותה ונכנס.
הוא היה כבר נשוי פלוס שלושה, אך למרות זאת התחיל
לחזר אחריה. היא הסכימה, יצאה איתו, נכנסה איתו
למיטה, ונהנתה מאוד. לי היא סיפרה שפתאום הוא נראה
לה כבן־אדם חדש. לא עוד הילד שהכירה. והוא התבגר,
חכם, ומאוד מצא־חן בעיניה מכל הבחינות.
כמובן שהוא סיפר לה שהיחסים בינו לבין אשתו
מעורערים והוא חושב להתגרש. הבטיח לה שהוא
אוהב אותה מאוד, וברגע שיקבל את הגט, יתחתנו.

זרק אותה
ה עוד צריכה בחורה כזאת? היא האמינה לו, היתד,
ברקיע השביעי.
ואז בא יום הפרידה, כאשר הבחור, בנימוס ואלגנטיות,
זרק אותה.
הבחורה קיבלה ממש הלם. היא נכנסה לדיכאון נפשי,
והגיעה אלי.
בחורה כזאת — לאן היא תגיע, אם אחליט עכשיו
שהיא זקוקה למאהב חדש? הרי זה הבל ורעות־רוח!
היא תיהרס לחלוטין.
התחלתי בטיפול. היא היתד, הבת האמצעית מבין
חמישה ילדים. את הוריה ראתה כפרימיטיביים. אולי
באמת היו כאלה, אולי זה רק חלק מדרך הסתכלותה על
העולם. היא זילזלה באביה בגלל אופיו החלוש, באמה
בגלל בורותה, באחיה, בכולם. לדעתה היתד, היא תמיד
הכי פקחית והכי אמביציוזית.
נכון שהיא אמנם הגיעה בחייה להישגים. אבל הם
הושגו במחיר גבוה מאוד — בהפרעה רגשית קשה מאוד,
כאילו ״כל העולם טינופת אחת גדולה. אני עולה על
כולם.״

אינטימיות אינה מין! רווקה שנמסזו ימימה למצוא אץ םימי1ת -תתאכזב
כעבור שלושד,־ארבעה טיפולים — אני מדגיש, שלושה־ארבעה
טיפולים — חלף דיכאונה, וכיום היא ניצבת
עומדת בפני בעייתה העיקרית — לשנות את יחסה לעולם.
גם זאת, אני מבטיח, לא יקח ארבע שנים. בהחלט לא!
תוך זמן קצר יוטב לה, ויחסה לסובבים אותה ישתנה
מן הקצה אל הקצה.
אינני אומר שמחר היא קופצת ומתחתנת. זה גם לא
מעניין אותי אם תתחתן, או תנהל את יחסיה המיניים
ללא טבעת. אין לי שום מינוי מן הרבנות. אבל לא עם
גבר נשוי! היא תפתח מערכת־יחסים מספקת עם גבר
רווק שיהיה שלה, והיא שלו. גבר נשוי — הוא רעל
לרווקה.

התייחסת לכולם? איו חשבת שכולם חוץ ממך הם זבל?
אביך, אחייך, אימך?״
כאן היא תופסת את הפרינציפ, ומתחילה להתנגד:
״לא נכון. לא בגלל זה. הוא באמת לא מצא־חן בעיני.״

ף אז אני שואל ׳ ״ואת רוצה להגיד לי שאין למיסכן
1הזה שום דבר חיובי? כולו חיסרון אחד גדול?״
היא נשברת קצת, מודה שבעצם יש לו עיניים די
יפות ואצבעות מקסימות. שזה מה שמשך אותה בעצם
בפגישה הראשונה.
מכה נוראה
כאן אני מסביר :״את רואה, עכשיו דיבר אצלך החלק
המבוגר. מי רואה הכל בשחור או לבן? רק ילד. מבוגר
שבאה אלי פאציינטית, אני מנסה לגלות הכל, יודע תמיד להפריד, למצוא בכל אדם את מעלותיו וחס^
בעיקר אודות יחסה לאביה. לפעמים מתגלים פרטים רונותיו.״
מובן שתיארתי את התהליך בפשטנות מוגזמת ובקיצור.
שבהם הפיתרון. לדוגמה: בחורה שאביה נסע לכמה
חודשים לחו״ל כשהיתה קטנה, מבלי שהכינו אותה לזה אולם כל בחורה כזאת, בלי יוצא מן הכלל, חייבת לצאת
ופתאום — נעלם. היא ספגה מכה נוראה. לגביה, פירוש ממני עם גישה חדשה לחיים.
היא מתחילה לנסות. כמובן שהיא נכשלת בהתחלה
הנסיעה היה הזנחה, עזיבה ואפילו שינאה.
מאז חזרה תמיד על המומנט הזה, האמינה שכל הגברים — עם כל גבר שהיא מוצאת. ואז אנחנו יושבים, מנתחים
ינהגו בה כך: יאהבו אותה, יפנקו אותה, ואז יום אחד, את הכישלון — ופתאום, לפתע, יש כבר גברים בשוק.
בלי התראה מוקדמת, ייעלמו. משום כך, יותר טוב לא פתאום מזמינים אותה למסיבות, לקולנוע. היא שברה
את המחסום.
להתחיל איתם בכלל ביצירת קשר.
כל זה צריך לקחת חודשים, לא שנים. ואצל רודי,
אחרי שיש לי את החומר על הילדות, אני נעשה
אקטיבי: צריך לתת לה עכשיו אוריינטאצייה חדשה. זה לוקח שנים. למרות כל מתירנותו החדשנית — רודי
אני מסביר לה, בשפה לא־מקצועית, כי לכל אדם יש הוא קלאסי בגישתו, אם לא לומר עתיק. שלוש, ארבע,
שלושה חלקים בנפשו: חלק שהוא מבוגר, חלק שהוא חמש שנים של טיפול — זה הרי ימי־הביניים! והוא
הורה, וחלק שהוא ילד. אני משתמש בזד. כי זה ציורי עוד מספר :״היא עזבה אותי בסוף.״ איזה מין תירוץ
מאוד, קל להבנה ופשוט. יש פסיכולוגים שמתחילים זה, עזבה אותי? לדעתי זו היתה התגלמות הכישלון.
יש מי שאומר :״מה חשוב משך הטיפול? העיקר
להסביר לפאציינט בדיוק מה זה אגו, סופר־אגו, איד.
שלפאציינט טוב אצל רודי, גם במשך הטיפול.״
אני לא מאלה.
עכשיו אני מפנה אליה שאלות. ניקח לדוגמה את
הטוב הזה הוא בעצם רע מאוד. טיפול פסיכולוגי
הבחורה עם המאהב הנשוי, שעליה סיפרתי. אני שואל הוא כמו הרואין. אפשר בקלות להתמכר לזה. אדם שנמצא
אותה :״כשאת יוצאת עם בחור בפעם הראשונה, ומייד בטיפול זמן רב מדי — פשוט אינו יכול להמשיך יותר
מוצאת אותו מלא חסרונות — איזה משלושת החלקים בלי הפסיכולוג הצמוד שלו. ואז, נדמה לו, שטוב לו —
פעלו אצלך?״ היא מתקשה כמובן לענות.
אולם האמת היא שעתה, בנוסף לבעיות שהביא עימו
ואז אני מזכיר לה :״את זוכרת כשהיית קטנה, איך מהבית, יש לו עוד בעייה נוספת שקיבל מהפסיכולוג.