גליון 1867 מתאריך 13 ביוני 1973

מספר 1867

המחיר 2.50 :ל״י

שנה 37

1111

ווו

י״ג פיון תשל״ג 13.6.73

עו ל ם
פ ס פו ס

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

פגשתי אמש את ויליאם (ביל) שייקס־פיר
במסיבת־גן שערו נייר־ון קיפד
בחוילתו וומפזאדת בהרצליה־פיתוח לרגל
זכייתו בתחרות האירוביזיון, כשהוא זולל
מרגלי־העוף של אשתו פוזי (ששבח ל חיקו
אחרי מחלה קצרה) ,בתו של היהלומן
הנתנייתי,סדקרטם (סוקי) שסיפר לי שגם
הוא לא החמיץ את הנשף ואף שתה שש־שבע
כוסות תרעלה, וזאת למרות גערותיה
של הגב׳ קליאופטהה לוי שסיפרה לי
שכרסה שוב בין שיניה ונראה כי חפירה
כ״ ץ מתכוננת לבקרה בקרוב, וכי היה בדעתה
לקפוץ לקוקטיל שערך המזכיר השני
בשגרירות תאילנד מר זולו אם קונו
שבוטל ברגע האחרון, מכיוון שנחפז ל־פייב־או
עם פטיכי מק״גרט ונאלץ לוותר
על הפרמיירה לסירטו של הבמאי
האמריקני והציוני אכרם (אייב) לינקולן
שהגיח מן הלינקולן הנוצצת שלו בלווית
יו״ר המועצה לעידוד הסרט האמריקני מד
לאיונארד (לני) דה־וינצי בנה של ה רוזנת
דה״וינצי, הידועה מפרשיית-
האהבים הפוליטית שלה עם הקוסמטיקאית
הידועה מפירנצה מונה לוזה, שבאה
לפארטי בלווית יעקב (קובי) אכינו,

!לווית אל 3השבו״ם החוזרים
מאתכת בנו הצב אי
בקשתם הראשונה של שלושת הטייסים,
שחזרו אמש מן השבי הסורי, היתד, שיותן
להם, לפחות בשעות הראשונות, להתייחד
ללא הפרעה עם יקיריהם.
אי־לבך נלוויתי אל השלושה למן הרגע
שחצו את הגבול ועד לסגידת הגיליון. כל
זאת על מנת לספר לכם על רגעי ההתייחדות
של השלושה בחיק היקרים להם
מכל.
פגישת השבדים החוזרים עם יקיריהם
היתה מרגשת מאד עד מרגשת להפליא,
ודמעות חנקו את גרוני לנוכח המראה.
שלושת הגברים הקשוחים הזילו דמעות
כילדים כשהתחבקו עם נשותיהם, הוריהם
ואיתי .״אבא, היה לך קשה?״ שאל אותי
אחד הטייסים, כשנשקתי לפיו הלח .״כמה
גדלת, בני היקר״ לחש לי בקול חנוק
אחד החוזרים, כשליטפתי באהבה את שער
ראשו המתולתל1 .

כנס העתוחת החופשית

עשיו (פוצי) אבינו
אשר אחז כל הזמן בעקב אחיו, עשיו
(פוצי) אבינו, שקפץ לביקור בתל־אביב
לאחר שעשה שנתיים בדרום־אמריקה, וסיפר
לי שהתארח בביתו של פריפטופר
(כריס) קולומבוס, סוחר החרוזים הנודע
ומידידיו של סמנכ״ל פיניציה, סא״ל/
מיל. רושף עוז מי שהיה רל״שו של
האלוף/מיל. ירבעם בן־נבט שקפץ ל-
באנקט יחד עם בנו הצנחן אל־־מנור
ללא״ ח ת, בן הארבע־עשרה, ואהובתו הסופרת
הגרושה סורית (״הייתי כלבתו
הפרסית של כלב ציבורי״) הרם, שלא
לדבר על כלבתם עזית (שנוקי) ,שסיפרה
לי שהיתה אחת השושבינות העיקריות
לשמחה וניהלה דו־שיח מאלף עם קרפיון
הכנרת הממולא מכינרת זעם סרדין
כהן מסרדיניה. היה ערב מאלף.
ג. קי טו ר

מכת בי ם
למערכת
יו ע מ דו ה בו ג די ם ל דין!
קראתי בעיתון שמישלחת צעירי מפ״ם
(בהשתתפות חיהודים לטיף דורי ומיכאל
אפל והערבי מוחמד ואתד) ניפגשה בשבדיה
עם אחד בשם מוסא סארדאוי,
שהינו פעיל ב״חזית הדמוקרטית לשיח־רור
פלסטין״ ,אירגונו הקיצוני־רצחני של
נאיף חוואטמה.
בטוחני כי מוטא הנ״ל הינו בגדר ״סולן
זר״ שבורים, ולא סתם סוכן־זר, אלא
אדם השואף להשמיד את מדינת ישראל
ולהשליך את כולנו הימה.
אי לכך יש להעמיד לדין לאלתר את
שלושת הישראלים באשמת מגע עם סו-
כן־זר וקשירת קשר להרס מדינת ישר־

(המשך בעס׳ 3טור )4

השבוע נפתח בירושלים הכנס ה־ 22 של
המכון הבינלאומי לעיתונות. במכון זה
מאורגנים כאלפיים עורכי עיתונים מן
העולם החופשי — מכל הארצות והיבשות
שקיימת בהן עיתונות חופשית ובלתי-
תלוייה. לכנס הגיעו כ־ 300 חברים מ־34
ארצות ומחמש יבשות.
בטקס הפתיחה הוקראה איגרת ברכה
לבאי הכינוס, שנשלחה ע״י חבר־הנשיאות
ומ״מ יו״ר המכון בפועל, הד״ר מלכיאל
זוארץ, עורכו של אחד העיתונים החופשיים
ביותר מדרום לקו הרוחב ׳.24015
הד״ר זוארץ עמד בדבריו על העובדה
שהעתונות החופשית היא אחד מיסודותיה
החשובים של הדמוקרטיה, ולה תפקיד
נכבד בהארה נכונה של השגי הממשלה.
בסקירתו על תולדות העיתונות העברית
בארץ העלה הד״ר זוארץ על נס את תרו מתם
של עתונאי־ישראל לליכוד העם וגי־בושו
מאחורי מנהיגיו ההיסטוריים.
כן ברך עורך העיתון מאקומבא־מאקומ־בא,
בטאון מפלגת השל טון בקינשאסה־עילית.

לאחד
שהסעתי אותם לבסיס האוויר אישם,
מוסווה כנהג מונית, ועם סיום טקס
קבלת הפנים, התחלקנו, אני ושני עוזרי,
לשלושה חוליות־כיסוי ויצאנו ללא דיחוי
לכסות את שובם של הטייסים לביתם.
אחד מעוזרי יצא לקיבוץ עין־שמר ומוסווה
כתורן־מטבח האזין וצפה בטייס
המתייחד עם ביתו הגדול. תוך כדי־כך
החדיר עוזרי הופר משלשל למזונו של
הטייס החוזר, וכך יכול היה להתייחד עימו
בבית השימוש הקיבוצי, לדובב אותו לראיון
בלעדי לעיתוננו.
עוזרי השני יצא למשק הקטן חופית,
שלחוף הים התיכון, חיסל בידיה את גבאי
בית הכנסת והעלה לתורה, לשימחת אלפי
*בא, ה חיי ם מ מנ ח ק מדם. י.

(צילום* :קי קו״,

ה־ 5ביוני -יום רגיל בגדה;״
28 נעצרו במזרח ירושלים!׳
ביד־״־י* ימזויזריי ייייירצטנת עזה נפתלזי יייווויוח ייוחייח החוהלו כסדרי

— תעל־הון, יא ולד!
— סליחה י

החנות שלד !

החנות שלד סגורה.
תמיד בשעות כאלה.

— אז תפתח !
— לפתוח?
— תפתח תיכף ומייד, כן?
— למה לפתוח י
— ה־ 5ביוני היום. שיט שנים —
שישה ימים!
— אז מה? אני רגיל לסגור אותה.
— רגיל־ש xיל. אצליגו אתה לא
תיכנע לאיומים. פתח מייד!
— אל תאיים.

הארות בענייו מוזיאון השעווה
א .״מוזיאון השעווה הישראלי
— 100 אישים 35 ,סצינות מוצבות
בשעווה עם תאורה ואביזרים מקו ריים״
אומרות המודעות ״מבדר,
מהנה, מלהיב, מרתק. הבידור ה מושלם
לכל המשפחה״.
מה זה? התחילו כבר לעשות
פרסומת לביקורים בכנסת י
כ. במוספי סוף השבוע ראינו
כמה צילומים מהמוזיאון הנ״ל
ומוכרחים להודות שעד עכשיו לא
ידענו שיש לנו מנהיגים כאלו
יפים.
למשל גולדה (בפגישתה עם
קנדי) — אשה יופי! קלאסי ממש.
ואילו פנים חלקים, ללא שמץ של
קמט. בחורה יפה, ממש בובה, גול דה.
והנה
דיין צועד לתוך העיר ה עתיקה.
תיראו, תיראו — איזה
גוף! איזה אתלט! וכל ההשמצות
על הכרס זה הכל שטויות. הנה,
תיראו בעצמכם !
בכלל, אין כרסים במוזיאון ה שעווה,
ולא קמטים, ולא זיקנה,

המתפללים, את הטייס־החוזר בן־הכפר,
שהיה קשור אליו כל אותה עת באזיקי
מתכת מיוחדים.
׳אני עצמי חדרתי, בפעולה מתואמת
היטב, לתוך ארון־הבגדים שבחדר השינה
של משפחת הטייס השלישי. לאחר המתנה
קשה, באפילה וללא מזון, זכיתי לראות
במו־עיני את השבוי־החוזר ואישתו מתייחדים
כמה וכמה פעמים, כששימחת הגיל
וצער העצב משמשים בעירבוביה. ואודה
ולא אבוש — אף אני, מכונס בשתיקה
בתוך הארון, הזלתי דמעות שליש לנוכח
החיזיון. ובאותם רגעים נהדרים הרהרתי
ביני לבין עצמי :״אנחנו עם נפלא, עם
נפלא ואתם ז

ולא קרחות, ולא שיער־שיבה, ולא
כיעור (הכיעור שמור ללא־יהודים
בלבד) .אנשים יפים כולם.
יפה ההיסטוריה, יפה. ויפים
מעצביה.
ג. ויש לנו גם בקשה לאחראים
על המוזיאון — אצלכם דיין יפה,
צעיר ושותק וגולדה נהדרת ולא־מדברת.
אז אולי אתם יכולים
להשאיר אותם שם כמה שנים.
ככה, שיישמרו היטב.

— אני ממתין...
— הריצ׳רץ׳ נתפס לי. לא יכול
לפתוח.

— אתה פותח או לא?
— אתה רואה שאני מנסה

— יש לד 20 שניות לפתוח, או
שאנחנו צובעים לד אותה ככחול
ולוקחים אותד למעצר.
— הנה. פתוח. ראית? אני יכול
לסגור?

— מה לסגור. זה נשאר פתוח עד
שכע כערב!
— אבל אני לא יכול ללכת ברחוב
עם חנות פתוחה.
— חבר׳ה, קחו אותו לתחנה.
יוםרגילבגדה 29 .נעצ רו.

תנ צ לו ת
אז קראנו בשבת באחד העיתו נים
• שחיים חפר כועס עלינו,
ועוד בחרוזים •:שהעזנו וביקרנו
והטלנו דופי >• ואמרנו שהפלת
המטוס לא היתה כל כר יופי #
וגם עתה, עם צאת האמת כולה
לאור #רק אנחנו מתעקשים
ומתעקשים כמו חמור #ולא מו כנים
להתנצל כמו כולם #ולומר
שהמטוס נפל בגללם #י•
דברים חריפים ממש עד כאב •
של פייטן אמיתי, הלוקח ללב •
אז הלכנו ובדקנו מתוך רגש אש מה
#את חומר הראיות של אותו
כתב-הגנה #ועכשיו אנחנו מוכ נים
להתנצל ולומר בלי בעיות •
שישראל בהחלט יצאה זכאית —
(אולי
אבל מחוסר הוכחות
זה לא חרוז, אבל זאת עובדה).
יארצייט יום הזכרון למותו של אגגהעמל קי
יתקיים היום, יום ד׳ 13 ביוני 1973 לספירת
הנוצרים ימ״ש. הטקס ייערך בחלקת שנואי
האומה שבהר־הקללה. הציבור מוזמן. תח בורה
מובטחת.
בברכת ״לנצח לא נשכח״
הליגה ״ז כו ראתעמלק ״ לדורות
בירושלים השלמה — בירתנו.

| י 1יי י

11118^ ₪

11111 1 11111

1111

--ממי שנתו של מייסדו יש לד־ד״ש תחת השמש
ד״ר זוארץ

!!111

(בשיחה עם קוהלת, א׳תש״ח)

(המשך מעט 2 ,טור )1
אל והשמדת העם היהודי.
במיוחד יש לשפוט בחומרה את שני
היהודים־הבוגדים שבחבורה (שכמובן מוצאם
גם הם — כאדיב וורד — משורות
״השומר הצעיר״).

יואב עושה־שרום, מהנדס יועץ

מיהו אנטישמי?
א0וז 24 וא 41 06<;4א 10ז 4א£6זא!
1£5ו וזא* זס

(אנטי־שם)

א>רגון האנג\>עומ>ם
הבינלאו מי

(אנטי־שם משפחה)

נושא תעודה זו
הינו אנטישמי מוכר

(אנטי־שם האב)

ועמד בבחינות התקן של
מישרד העבודה
ידיר הארגו

מם סידורי

ראש ממשלת ישראל

רשאי להצביע נגדנו באו״ם, להכיר
בקיומם של הפלסטינאים ולמתוח עלינו
ביקורת כאוות נפשו

ת ח228905•61781/918840/

פעם היד. אירגון תעופה בינלאומי וידענו
שהוא אנטישמי, במו כל אירגון בינלאומי
אחר. ולכן מותר לו להשמיץ אותנו בעניין

ה צי בו ר גצ תכק ש
להתעלםמדב ריו

המטוס ההוא ולא נודע כי בא אל קירבנו.
נוח ומלכד.
אח״כ פורסם דו״ח ועדת החקירה של

נשיא מדינת ישראל
אפרים קציר:
בישראל קיים
פער חברתי
נשיא ישראל אפרים
קציר: יש לצמצם את
הפער החברתי
הנשיא א. קציר: הפער
החברתי בראש מאודנו
הנשיא: הפער החברתי מסכו קיום המדינה
א. קציר: על הממשלה לפעול לחיסול הפער
קצ׳לסקי: מדיניות הממשלה מגבירה הפער
אפרים: יש לפטר את גולדה
המישטרה חוקרת

( מ ת רג לי םאלין, א פ רי ם, מתרג לי ם)

אותו אירגון אנטישמי בינלאומי והדו״ח
הודיע שאנחנו בסדר והיפלנו את המטוס
לפי כל הכללים. צ׳יק־צ׳אק הפך האירגון
האנטישמי הזה לאירגון אובייקטיבי־מוחק.
חלפו יומיים והאירגון דאובייקטיבי־מותק
חזר למורו וגינה את ישראל החפה מפשע,
ועכשיו הוא שוב אנטישמי.
אבל ככה זה לא יימשך !
או שיקבעו אחת ולתמיד מיהו, לעזאזל,
אנטישמי, או שנפסיק לקרוא עיתונים. לא
ניתן יותר שישגעו אותנו.
פעם אנטישמי
תמיד אנטישמי.
ושלא יגידו לנו :״קשר. מבחינה טכנית״.
אם יש רצון יש גם יכולת. למשל — לחוקק
חוק ״מיהו אנטישמי״ .הניסוח יכול להתבסם
על תקדימים :״לצורך חוק זד. ייחשב
כאנטישמי כל מי שאימו אנטישמית או
שאנטי־האשים אותנו כהלכה״ .בדוק ומנוסה.
צפויות אומנם קצת בעיות עם
הרפורמים, אבל החוק יעבור. לאחר חקיקת
החוק והתקנות המתאימות אפשר לחלק
תעודות־הסמכה (ראה תמונה) לאנטישמים
שיענו על הקריטריונים. שנדע מי שווה
התייחסות, ומי שווה רק פילבול מבין בעיניים
והתעלמות מוחלטת.
אפשר כמובן להרחיב את השיטה. על
מנת להקל על לבטיהם של קוראים לא
מעודכנים, ניתן בהחלט להנהיג בעיתונות
מעין סימן מוסכם לאנטישמיות. אולי
(אנטי ).כמו (מיל .).לדוגמא :״סנאטור
פולברייט (אנטי ).הצהיר היום או —
״הוושינגטון פוסט (אנטי ).כתב אמש...״
וכד׳.
וכל מי שימלא תפקידו כאנטישמי בנאמנות
במשך ה״י שנים, יקבל ׳תעודת
אנטישמי־כבוד, ויהיה לו מה להראות לילדים.
אנחנו
רוצים לדעת שכל מי שנגז־נו הוא
אנטישמי. לא לנחש.

ר־ו זואוץ ד ל ־
לגבורות
הד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל הגיע אמש לגבורות
שעל גבול הלבנון וישהה שם עד
צאת החג. בשבוע הבא ישוב מר זוארץ
ז״ל לתל״אביב ויטול לידיו אח ייסוד ועריכת
העיתון כמימים ימימה.

דלק-דלק תרדוף
אני יושב כרגע בבית הטוהר, אבל
שלא באשמתי ונראה לי שרק אתם יכולים
לעזור לי. השיפור שלי פשוט ביותר
— שמעתי ברדיו את הפירטומת של
חברת ״דלק״ האומרת ״קח חלק בהצלחה
של דלק״ .ובכן, חשבתי על זה והחלטתי
לקחת, אלא שלבד זה קצת
קשה ולכן תיכננתי את זה ביחד עם עוד
חבר. התוכנית היתה לא רעה והכל הלך
כשורה. בבר נטלנו את חלקנו בהצלחה
של ״דלק״ ,עד שפתאום הופיעה ניידת
שלא מן השורה והשוטר שונרא קילקל
הבל.
אני שואל אתכם: עד מתי ימשיכו
לחולין את הציבור שולל בפירטומות
שווא ז

ג׳ון העז, אסיר מס9 .
תשובת המערבת: עד .8.2.79

200
ב עיי ת ך
לאן הערב!
הבוקר שוחררתי מבית-החולים ״אי-
כילוב״ ,למזל טוב, לאחר שאתמול נו-
תחתי ניתוח לב פתוח ובו הוציאו לי
את הטחול, את הפנקריאט, שני קישקא-
לאן וארבעה לימפוצישים.
נהג המונית שהזמינו בשבילי, העיר
אותי מתרדמת״הנרקוזה שלאחר הניתוח,
ויחר ארזנו את חפצי מטענו ישר הביתה.
כרגע אני מרגיש טוב ומודה לצוות
הרופאים על טיפולם המסור, אשר סייע
רבות להחלמתי המהירה. אני גם מקווה
שהשביתה שהכריזו תישא פרי, ושמצבם
הכלפלי ישתפר בהתמדה.
בעייתי היא: מה לעשות בערב ז (טרם
הסירו את התחבושות מעיני, ואיני יכול
לראות טלביזיה).
בברכה,

יוסף טטנוס, נווה־פנדיציט.

תשובת עורך המדור יצחק אין־דכר:
מר טטנוס יקר,
אין־דבר. אס שמו לך טרנזיסטור בלב,
תובל להאזין לאייבי נתן.

פינ תהפ רו בלמה
ל נ. ס ציונ ה — אמת, יציאות סדירות
הן צורך חיוני שאין מדברים עליו
בחברה. אם ברצונך ביציאות סדירות
פחות או יותר פני ל״אגד״ ירושלים רציף
. 6היציאות שם סדירות (כל 5דקות בערך).

ל קו ראי
׳׳ 200ה אר ץ״
ה התייקרויות שחלו לאחרונה
העמידו בסכנה את איזון תקציביהם
של העיתונים בישראל. תקוותנו
כי נוכל להימנע מהעלאת
מחירים הושמה לאל, כאשר בנוסף
לעליות הניכרות בתעריפי
שכר העבודה ומחירי נייר עיתון
בעולם, ביקש גם הד״ר מלכיאל
זוארץ ז״ל להינפש במטולה —
וזאת הפעם השנייה תוך פחות
משנה.
אי לכך, החל מ 12.6-יעלה
מחיר העיתון במכירה בודדת מ-
60 אג׳ ל 276-ל״י בימי חול, ומ-
1.25ל״י ל 714-ל״י בימים רגילים.
אנו
תקווה כי ציבור הקוראים
יקבל בהבנה שינוי הכרחי זה.
מלכיאל זוארץ והילדים.

מביע תמיכה מחודשת בניכסון ותוקף בעקיפין את
ראשי המיפלגה הדמוקרטית.

בהקשר זה מציינים כי לאחרונה התערער
מעמדו שד רכין כצורה כזאת עד
שספק אם תמצא אפשרות להבדילו כרשימת
המעיד לכנסת הכאה.
!#201

ש ערוריי ת ווטרג״טיי
ישראל־ ת
האי שוז רבב
רב! לפרשת
וו ט רג ״ ט?
בירושלים חרדים מפני אפשרות כי שמו של שגריר
ישראל לשעבר, יצחק רבין, ישתרבב בצורה
כלשהי לגל החשיפות על מעשי מקורביו של הנשיא
ניכסון, שהחל בעקבות פרשת ווטרגייט. מאחר

שלרבין היו קשרים אישיים עם במה ממקורביו
של נשיא ארצות־הכרית, עלול
שמו להשתרבב לאחת הפרשיות אם בי
ל 7א בל נגיעה ישירה לפרשת ווטרגייט
עצמה.
בינתיים עוקבים חוגים רשמיים בירושלים בדא־גד,
אחר הופעותיו האחרונות של רבין, בהם הוא

שר-האוצר פינחס ספיר יעמוד כמרכזה
של שערוריית ווטרגייט כמהדורה ישראלית.
חומר
כנושא רוכז על־ידי מיספר גורמים.
האוספים עתה הוכחות למעורכותו
של השר, כדי להביאם לידיעת הציכור.

אפוי מאמ צי
התקר בו ת
סוביי ט״ ?
אחת התוצאות הצפויות של ביקורו של
ליא־ניד כרז׳נייב כארצות־הכרית, עשוייה
להיות מיחווה סובייטית בלפי מדינת־יש-
ראל, שתרמז על נבונות של כרית־המועצות
לחידוש היחסים הדיפלומטיים.
רמזים שקיבלו ראשי יהדות ארצות־הברית בעיק־בות
ביקורו האחרון של
יועץ הנשיא ניכסון, הנרי
קיסינג׳ר במוסקבה, מעוררים
את הרושם כי נוסף
לביטול מעשי של כופר
התעודה לגבי אותם מיהודי
ברית־המועצות הרוצים לעלות
לישראל .,־שוחח קי-
סינג׳ר בשיחות ההכנה שלו
גם על יחסי ברית־המוע־צות—ישראל.

ייתכן
בי מאחורי
רמזים אלה מסתתרת
כסד־הכל כוונה להרגיע
את יהודי ארצות־הכרית
ולשכנעם שלא
להפגין נגד ברז׳־
נייב, בטענה בי פעילות
יהודית קיצונית
נגדו עלולה לקלקל
את המיחווה שברית־המועצות
עומדת לעשות
בלפי ישראל.
אלמוג רוץ

לה להרשות לעצמה להדיח את מזב״ל ההסתדרות
יצחק כן־אהרון, שייבחר בבל
הנראה בתום הבחירות להסתדרות לקדנציה
נוספת. אם צפויה הדחה של כן־אהרון
ב־ ,1974 הרי נוח יותר לאלמוגי לקפוץ לתפקיד
המזב״ל מראשות עיריית חיפה מאשר
מבס שר בממשלה.
התבצרותו של אלמוגי בחיפה עשויה להעניק לו
עמדת כוח, הרבה יותר משיש לו עתה בתפקיד שר
בעל חשיבות מישנית בממשלה. מאחר שלמפלגת
העבודה יש בחיפה רק עסקנים מדרגה שלישית ורביעית,
מובטחת שליטתו של אלמוגי ללא כל מת חרים
מקרב חברי מיפלגתו.

רי*ם
ה מו ד חי ם חוז
**0סי
להתאח דו ת
ל ט דו רג ד
כמעט כל עסקני הכדורגל הוותיקים,
שהודחו בשעתו על־ידי מרכזי הספורט
וסולקו מתפקידיהם בהתאחדות לכדורגל,
בעקבות מסקנות ועדת עציוני לחקר השחיתות
בספורט — עשויים לחזור להת אחדות
בעונה הקרובה.
כבר היום מדברים על החזרתו של מנחם
הלר לתפקיד יושב־ראש ההתאחדות. לא
מן הנמנע שגם האיש המושמץ ביותר בהתאחדות
לשעבר, צבי (״האיש בעל הצלקת״)
ברים, יחזור לפעילות בהתאחדות.
ברים יטען כי אם מחזירים את כל העסקנים
ורק אותו ישאירו בחוץ, עלול
הדבר להתפרש כאילו רק הוא אשם בפרשיות
השחיתות של הכדורגל בעבר.

בי רו רי ם
ונד שו ת פו ת
המערך וג ח״ד
גישושים ראשונים מאחורי הקלעים
בין עסקני מיפלגת העבודה וגח״ל, החלו
לאחרונה לקראת בחינת האפשרות של הקמת
קואליציה בין שתי מיפלגות אלה
אחרי הבחירות.
אנשי הגוש המפא״יי צופים מתיחות גוברת והולכת
עם שותפיהם הנוכחיים בקואליציה אחרי הבחירות.
מצד אחד יתגברו תביעות הדתיים ומנגד יגבר
לחץ הליברלים העצמאיים כנגד חקיקת חוקי כפיה
דתית. על רקע זה בוחנים עתה ביתר רצינות מאשר
קודם לכן, אפשרות הקמת קואליציה בין מפלגת
העבודה וגח״ל. שיתוף הפעולה בכנסת הנוכחית בין
שתי מיפלגות אלה, בפרשות חוק באדר—עופר וקרן
ספיר, שיכנע רבים מראשי מיפלגת העבודה כי
גח״ל עשויה להיות שותף קואליציוני נוח הרבה
ויותר מאשר המפד״ל.

לרא שו ת

מקורביו של ח״ב מנחם בגין, מנהיג
חרות, טוענים בי בסתר ליבו מתחרט בגין
על פירוק ממשלת הליכוד הלאומי, ויהיה
מובן לשותפות מחודשת עם המערד כ*
שילטון.

חי פ ה

ת צו מצם שהיי ת
עירית כמעט בטוח ששר הע בודה
יוסף אלמוגי יוותר
על מקומו בממשלה הבאה
כדי להתמודד על מישרת
ראש־העיר חיפה מטעם
מיפלגת־העבודה.

אלמוגי, שעוד לפני
מיספר שבועות קיווה
בי יוכל לרוץ למיש־רת
מזב״ל ההסתדרות,
הבין בי לפחות
עד חודש פברואר הקרוב,
מועד הרכבת
הממשלה הכאה, אין
מפלגת העבודה יבו

ע די ם ז רי ם
תקופת שהותם בישראל של פועלים זרים מתור כיה
ויוגוסלביה תצומצם בעתיד. שר־העבודה יוסף
אלמוגי קיים באחרונה התייעצות בדרג בכיר בנושא
זה, בה הוחלט שעקרונית אין לעודד יבוא ידיים
עובדות ממדינות מוסלמיות בתורכיה וממדינות ש אינן
מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל כמו
יוגוסלביה.

כישראל שוהים עתה באלה פועלים
תורכים ויוגוסלכים, העובדים כעיקר כבנין
ובשירותים. לאחרונה יש נטיה להביא גם
פועלים מאיטליה, כעיקר לענה המלונאות
והמזון.

פרסום ד״ר יע ק ב סון

שפוך מעט חלב על
״פיצפוציאורדוהאזן
לפיצפוצים ולנפצוצים
העליזים שהם משמיעים!
ארוחת בוקר עליזה
וטעימה להפליא וכמובן...
מזינה י אפשר גם להוסיף
מעט סוכר לפי הטעם
ופירות: תותים,בננות.
תפוזים או כל פרי אחר.
לאכול בבוקר, להגיש
כליפתן בארוחת הצהריית
להגיש לארוחת ערב בהדרת
או אפילו ארוחת לילה.
אפשר גם להגיש עם מיצי
פירות במקום חלב
״פיצפוצי אורד-קלי ם
לעיכול, מוכנים מיד להגשה
ואין צורך בבישול.

׳פיצפוציאורד מוצר עילית של

שני מו פ עי ם
בכרטיס אחד
האחד -תו כוי תהה חד שהשללהקס

!.חופ שהעדה קר ח,,
המרהיבהוהממחיעואף ותר
מתובויתה

נ שוה

שעברה

״?9ה היה קורה אילו החליטה מחר ועידת סיסגד. של ראשי
מדינות ערב — באורח פלא — להכיר מיד במדינת ישראל
בגבולותיה הנוכחיים, להזמין אותה לפיסגה, לוותר על החזרת
הפליטים ולבטל את החרם הערבי?
התגובה בישראל היתד. כדלהלן:
• עיתוני ישראל היו מפרסמים את הידיעה בתחתית העמוד הראשון, מתחת
לידיעות על ביקור שר־הדואר במאלאווי, שביתת הדוורים ומיסדר הסיום של קורס
קציני שק״ם.
• ״מעריב״ היה מכתיר את הידיעה במילים :״הערבים מודים שאי־אפשר
להשמיד כרגע את ישראל,״ ואילו ידיעות אחרונות היה קובע :״שליטי ערב דוחים
את מועד השמדת ישראל.״
• ״חוגים ביטחוניים מוסמכים״ היו מביעים את החשש כי תמרון ערבי
זה יחליש את סיכויי ישראל לרכוש נשק ולחזק את כוח ההרתעה של צה״ל.
• שרת-החוץ היתד. מסרבת
להגיב וקובעת שהיא ממתינה לנוסח
מוסמך של ההודעה שיאושר
על־ידי שלושה נוטריונים.
• משה דיין היה מכריז כי
אסור לתת להחלטות הערבים לסכל
את תוכניות ישראל .״לא הערבים
יגידו לנו מה לעשות.״
• מזכירות הממשלה היתד.
מגלה כי הממשלה תערוך דיון
מדיני על החלטת הפיסגה בעוד
שישה שבועות, אחרי גמר הדיונים
השוטפים על חוק השבת ושובו
של שר הסעד מביקור בניקארא־גואה.

אחרי שבוע היה כל ה עניין
נשכח. כל מישרדי ה ממשלה
היו חוזרים, באנחה
של הקלה, לעסקיהם הרגילים.

מתי
זה נכתב? לפני שבועיים,
אחרי הצהרתו של נשיא תוניסיה
חביב בורגיבה על נכונות לפגישה
עם נציג ישראלי? או אולי הש בוע,
אחרי הצהרתו של שר־החוץ
המצרי מוחמד אזאיאת במועצת־הביטחון
כי מצריים מוכנה למשא־ומתן
ישיר ללא תנאי עם ישראל?
אף אחת מהתשובות אינה נכונה.
תשריט זה נכתב ופורסם בהעולס
הזה לפני שמונה שנים בדיוק, אחרי
יוזמת השלום הראשונה של השער
״העולם הזה״ ,1442 אפריל 1965
נשיא בורגיבה במרס ( 1965 העולם
נבואה כמעט מתייקת —
הזה .)1436 מה שאירע בישראל במשך
השבועות האחרונים הוכיח
שלא היתד. זו סאטירה. היתה זו נבואה כמעט מדוייקת לגבי המהלכים הישראלים
ליוזמות שלום ערביות. לא היה צורך בחוש נבואי כדי לפרסם אותה לפני שמונה
שנים. שום דבר לא השתנה בעמדותיה, ובמדיניותה של ממשלת ישראל בשמונה שנים
אלה.

הבל כמו ש הי ה

השני ־ טכסבחירתנסיכת הים
ה תיכון .7 5להקתל חופ שהעלהקרח,,

ב״ ,1965 בעקבות פירסומה הראשון של יוזמת השלום של בורגיבה, הקדיש
העולם הזה למאורע תשומת־לב מירבית. הפרשה זכתה לשלושה שערים, שני מאמרי
הנידון, שני ניתוחים מילוליים של הצהרות בורגיבה והתגובות עליהן בישראל, וסידרה
ארוכה של אורי אבנרי תחת הכותרת חביב הנוראי.
אפשר היה לקחת כל מה שנכתב
אז בהעולם הזה על תגובת
ממשלת ישראל להצהרות בורגיבה
ולפרסם זאת היום שוב, ללא כל
שינוי או תיקון. הנה מבחר קטעים
לדוגמא :
9״הגברת מאיר אינה מתענ יינת
בענייני השלום. היא עסוקה
בדברים חישובים יותר ...היא חושבת
שהצהרות בורגיבה הן ״חיוביות
ומציאותיות״ כי השלום ח שוב
מאוד לעמי ערב ...המסקנה
היא ־שהשלום הוא עניינם של הער בים
בלבד. הם צריכים להתפכח.
הם צריכים להבין שהשלום
דרוש. להם. לנו אין זה נוגע. אנח נו
איננו צריכים לעשות דבר בנידון...״
(הנידון ,״צחוק, צחוק,״
העולם הזה .)1437

תו 3״*ובערבמרגשזהב תו כנ יתה
המלאה -

ללא בלי קיצוץ וקיונור

ערב זה יהווה את תחילת אירועי בחירת
מלכת המיס 1973 בחירתה של נסיבת הים התיכון
תהיה השלב הראשון בשרשרת אירועים אלה.
השלביס הבאים יהיו: טכס בחירת נסיכת הכנרת,
טכס בחירת נסיכת ים־סוף, ולבסוף האירוע
המרכזי -טכס בחירת מלכת המיס 1973

מגהה: דו דו דותן הדוס! בנש: דאה בדטשו
שער ״העולם הזה״ ,1865 מאי 1973
מועמדות המעמימות להשתתף !תחרויות, מתבקשות
להתקשר לקביעת ראיון למספר 260134/5ת״א,
בין 12—10 לסגי הצהרייס.

— של המהלכים הישראליים
כיר במדינת ישראל ...כמו כל דוברי הממשלה ניסה
גם אבן לרמוז כי בורגיבה שינה כמה פעמים את
דעתו ועל כן אין ערך לדבריו.
זהו שנאמר: אין חדש תחת השמש. אותם האנשים.

• אבא אבן אמר באסיפה ב־תל־אביב
בדברו על הכרזת בורגי-
בה :״מי שאומר שאפשר לקיים
יחסים בין יהודים וערבים אינו
אומר שום דבר בעל ערך, שכן ה מדובר
לא בין אנשים ועדות, אלא
בין מדינות ריבוניות. מי שמתעלם
ממדינת ישראל לצורך יחסים אלה,
מתעלם מן העיקר.״ היה זה סילוף
היוזמה התוניסית מעיקרה. כי בור-
גיבה דיבר אומנם על כבוד הדדי
בין יהודים וערבים אך קבע באורח
חד משמעי את הצורך לה

ב בי קו רבמוסקבהעיך עקב או.מ 1ןמחקר
בדברמ חי רי ה פ רו צו תבבירהה סו ביי טי ת
את החדשות באור רגיל, סירב.

הרוסי :״המורד, באחד מבתי-
הספר בטיפליס שאלה את תלמידיה,
:מה עושה אבא שלכם?׳
השיב אחד התלמידים :
,אבא שלי מוכר ירקות במוסקבה!׳
השיב תלמיד שני:
,אבא שלי מוכר פרחים בלנינגרד.׳
אמר השלישי, :אבא
שלי מוכר פירות בקייב.׳ ואילו
הרביעי אמר, :אבא שלי הוא
מהנדס אלקטרוניקה.׳ כל הכיתה
פרצה בצחוק. נזפה המורה
בתלמידים ואמרה, :ילדים,
אין זה נאה לצחוק ממי
שאין לו מזל בחיים!׳״
למרות הניסיונות ל
וס־־ו
ויקטוו

הסיזמונאי דידי מנו

׳סי ואחד מחבריו הלכו להלוויית
ידיד בבית־קברות. אמר
דידי :״תראה, תראה, איך ש־החברד,־קדישא
מעסיקה עכשיו
ערבים לחפירת קברים.״ השיב
לו החבר :״מה אתה רוצה?
סוף־סוף יש להם סיפוק מהעבודה.״
0הצעיר
שחבט בשבת
האחרונה באשה, שצעדה לצד
בעלה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
עשה את הטעות של
חייו, כאשר סירב להתנצל ב-

הונצח גם הוא במוזיאון־השעווה במיגדל־שלום בוזל־אביב, שפסליו פוסלו
על־ידי הפסלת הסינית ויויאן סאן. בערב־הפתיתה התייצב ניקטנר ליד פיסלו.

81 על תהילת דרכו הביט־הונית
סיפר השבוע מי שהיה
רמטכ״ל צה״ל במילהמת ששת
הימים יצחק רכין בראיון
לבמחנה גדנ׳׳ננ. היה זה בבית־הספר
בדורי בו למר. ב־1938
נלקחה כל כיתתו לאימונים ומפקד
הקורם היה יגאל פייקד
ביץ ששינה אחר את שמו ל יגאל
אלון. כשגמר את בית-
הספר, הלך רבין להתיישבות
חקלאית בקיבוץ רמת־יוחנן.
שם החלד, דרכו בפלמ״ח :״את
אותו היום אני זוכר בבהירות
רבה. הגיע אלינו למשק בהוד
אחד, יליד נהלל, שהשם שלו
היה מוכר לכמה מאיתנו. אותו
בחור, משה דיין, בא
לראיין את אלד, שהמשק הציע
אותם כמתנדבים לפלמ״ח. אני
זוכר את הראיון הקצר, ש משה
ערך לי באותו יום. הוא
שאל , :אתה יודע לירות ברובהו״
השבתי, :כן.׳ ,אתה
יודע לזרוק רימון? ,אמרתי:
,כן.׳ ,להפעיל מיקלע אתה
יכול?׳ ,לא.׳ ,לנהוג באופנוע
אתה מסוגל?׳ אמרתי שמעולם
לא ניסיתי, .אם ככה,׳ השיב
דיין, ,אתה יכול להצטרף
אלינו ׳.הצטרפתי, ולא תיארתי
לעצמי שלכל־כך הרבה
שנים.״
0בין שאר ההכנות ל תוכנית
השעה השלישית על
לורנץ איש־ערב, חיפשו עבור
צוות המשתתפים מישהו שחי
בתקופתו של לורנץ. בין הש מות
שהוזכרו היה גם דויד
בן״גדריץ, אך שמו הוסר
בגלל המאמץ שהיד, עליו לעבור
בתוכנית חיה של למעלה
משלוש שעות. עורכי התוכנית
גילו גם שבט בדווי שהיה פעיל
בשורותיו של. הלוחם הבריטי.
אך גם משבט זה לא מצאו
מישהו כשיר להופעה.
0תוכנית גלי־צה״ל נא
לצלצל אירחה לפני שבוע את
עודד קוטלי, שענה לשאלות
מאזינים. אחד ד,׳מטלפנים, ש־נשמע
מבוגר ובעל מיבטא
הונגרי, החל חולק לקוטלר
שבחים על מיישחקו בסרט
שלושה ״מינו וילד. המאזין ביקש
לדעת מה דעתו של השח קן
על במאי הסרט אורי
זוהר, ולמי היה חלק יותר
נכבד בהצלחת הסרט: לבמאי

או לשחקן? קוטלר ניסה להת
חמק
ומגיש התוכנית, מולי
׳טפירא, החליט לסיים את ה
שיחה.
אך המטלפן התעקש ו־קוטלר
השיב לו :״גם לאורי
וגם לי היה חלק שווה בהצלחה.
ובכלל, היה נעים לעבוד
עם אורי זוהר.״ ״תודה רבד״״
השיב אורי זוהר, הפעם בקולו
הרגיל ,״רק רציתי לדעת מה
דעתך עלי.״
0המלחין ולוחם החופש
היווני מיקיס תיאדדורקיס

מה שקרה באמת. אבל ישראלים
שהיו עדי־ראיה למאורע,
מוכנים היום להישבע כי תי־אודורקיס
חיבק את ג׳יבלי
(הקטן) לשעבר מלוחמי הצנחנים
וכיום נהג באגד, והשיב
לו בקריאה :״אהלן, ג׳יבלי !״
את שהותו בכנס איר־גון
התיאטרון הבינלאומי שנערך
במוסקבה ובלנינגרד, ניצל
המפיק יעקב אג מון כדי
להקליט שש שעות של שיחות
עם יהודים רוסיים שונים, או
דויד
אבידו ד ע

השבוע ברב־שיח שהתקיים בבי־מישרד־השיכון
בתערוכת המשק
לשנת הכ״ה, שהציג שלוש דירות אפשריות לבחירתו של המשתכן.
ברב־שיח, שהונחה על־ידי טוביה סער, התבקשו המשתתפים להביע
דעתם על הדירות ולשאול את מתכנן הביתן, הארכיטקט ישראל
גודוביץ׳ ,שאלות. לדעתו של אבירן, כל שלוש הדירות אינן מתאימות
למאה ה־ ,20 מפני שתיכנונן חייב להיות רצוני — קירות פתוחים
במיקרה שאתה רוצה להתערטל שיראו אותו ; לא -רוצה — סוגר.

האמרגן שהביא לארץ בשנית את להקת
1 1לךו\ן ך ן
חופשה על הקרח, המציגה בלס על הקרח,
( 811\ . 4, 811
בחברת שש מחברות הלהקה, שתופיע בארץ בקטעים חדשים.
ודאי נבהל לשניה בשבוע שעבר,
נאשר הגיע במטום לג־מל־התעופה
אורלי בפאריס וירד
אל אולם הנוסעים. מתוך
הקהל הרב זינקה לעברו בזעקה
דמות צנומה :״הלו תי־אודורקיס!״
לפני שהספיק היווני
להבין מה קורה, הגיע
אליו צעיר שחרחר, טפח בעוז
על שכמו כמו חבר שלא ראה
את רעו הטוב 20 שנה לפחות.
תיאודורקיס הנבוך- ,שתשומת־הלב
הכללית הופנתה אליו,
לחץ את ידו של האיש וגיס־גם
כי זהותו לא זכורה לו בדיוק
.״אני יצחק ג׳יבדי מישראל.
ראיתי הופעה שלך ב־תל־אביב!״
,הסביר לו האיש
שטפח על שכמו עוד ועוד. זה

תם הוא מתכוון לשדר במיסג־רת
תוכניותיו בגלי־צה״ל. בין
שאד השאלות ששאל אגמון
את אחד המרואיינים :״כמה
עולה ביקור אצל יצאנית במוסקבה?״
תשובת היהודי :
״חמישה רובל (כ־ 35ל״י) .אבל
בעד 10 רובל היא מוכנה לעשות
את זה בסיגנון צרפתי.״
0בין שאר הדברים שהביא
עימו אגמון ממוסקבה,
נמצאת גם בדיחה, שלטענת
אגמון שמע אותה מפי אחד
ממארחיו, מראשי משרד־ד,תרבות
הסובייטי. מסתבר, שבמקביל
לגל הבדיחות בארץ על
הגרוזינים, יש גם לרוסים בדיחות
משלהם על שלהם. סיפר

שיפורים בטלוויזיה, ממשיך
הברדק לחגוג על המסך הקטן.
ביום הראשון והשני בשבוע
שעבר, למשל, לא שודרה מהדורת
החדשות הקצרה בחמש
וחצי אחרי ד,צד,דיים. הסיבות :
ביום הראשון לא שודרה המהדורה
בגלל איחורו לעבודה
של הבמאי יגאל גורן, קרוב
של הרב האשכנזי הראשי
שלמה גורן• למחרת, כאשר
דן שילון היה צריך לקרוא
את החדשות, התברר לו כי
ד,תאורן לא הגיע משום־מה לעבודה.
כשהציעו לו לקרוא

פניה על־פי דרישת בעלה. לא
רק זאת, אלא שד,בריון איים
על הבעל :״עוד מלה ואני
מרסק לך את הפרצוף!״ הבעל
אמר עוד מלה. הבריון שלח
את ידו לעבדו, אלא שחיד
נחסמה בתנופת קאראטה ששיסעה
את שפתיו של הבר יון.
הוא לא לקח בחשבון שהבעל
הוא רפאל הלפרין,
לשעבר מר ישראל. הלפרין,
הלומד עתה קאראטה באינטנ סיביות
אצל אלוף ישראל גד
עץ קדרי, עומד לצאת ליפאן
לתחרות כל־יפאנית בקאראטה,

323פ < צחוק, צ חו ק, אבלי

כנסת הסתיים — מוזיאון ח ״

• המשכיות: מושב
שעווה נפתח.
• פרשת בומיבה: דבר אל העצים ואל האבן .
• אנטומיה של ביקור: כאשר מביטים בעין יפה על
ראש״ממשלה העולה לרגלליד ושם.
9הרופאים: עוד ויקטור בזה ואבדנו !
• ממשלת ישראל היא אחד הגופים המחוסנים מפני שביתת
אקדמאיים.
@ המתרחש במערך הוא אות לבאות.
@ אלמוגי מתגייס לחיפה על־מנת למנוע מ פ ״ ח -נפש.
• הטלוויזיה: גרמניה מעל לקול .
• מכבי תל־אביב ניצח בגמר הגביע בכדורסל. בלטו ־־־
אילניתושלמה ארצי.
• למרות איומי פרישה, נחשבת ב.ב. ל-א.א.

מכתבים

אירופה שרס־

; 85ע 0ז\/ק0קט£
נ ו צי ע ה :

טיו ל
מודרכים

לאירופה

המזרח הרחוק
סביב העול
דרו אפריקה

מוייס סתיו

ב אני ה ״דן״
ט ה 1 -עדה ־ 13באוקטובר
ל: קוסדסי פי ר או ס,גנו א ה ״ מרס ״ ל,
נמלי, פלר מו. הרק ליון

סייס סוכות
ב אני ה,,נילי״״
נו ה ־ דעדה 2 2 -באוקטובר
ל: רו דו ם, פי ר או סי ברצ לונ ה״
ני צ ה, לי בו רנו, נ פו לי,
ק טני ה, אי ס טנ בו ל

חוברותוהדשחהבגלמשדד • ר.נ 11*0ו ת !

>ו 1, 9 9 1ר 7011$י 90ע)
ור.יינ*ות. דן• ו״ניל•* וגנו י ס••! גטיחות וווו1 :

־׳ ,העולם

הזה׳,

שבועון

החדש ות

הישראל י *

הסער-בת חזפינהלח: תל-אביב. רחוב קרליבר ,12 טלסון ,260134
תא־ז־ואר 136 מען מברקי: עו־למפרס * ,הדפוס החדש׳ נע׳ם,

ת״א, רת׳ בדאביגדור הפצה: גד בע׳־מ גלופות: צינקוגרפיה

כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי הפו״ל: העולם הזה בע״מ.

08 רך דץ
מחריד1 ססק־הדין של בג״ץ המצדיק את מעשה*
הנבלה של גירוש אלפי אנשים מבתיהם
ומאדמותיהם בפיתה ת־רפיח, למען התיישבות
יהודים שם, מזעזע בעיוות הדין.
קודם, אפילו נותני הפקודה לגירוש
הבדווים קראו למעשה זה ״מעשה חריג״
ואמרו אפילו שנזפו במפקד שביצע את
המעשה המחפיר הזה. אך כעת — פסק־הדין
של בג״ץ מעניק חוקיות למעשי שוד
דומים בשטחים, וכך מפקיר את אוכלוסיית
השטחים לשרירות לב המפקדים
שם, הרשאים להתעלל באופן חוקי.
הפקרת אוכלוסיית השטחים להתעללות
כזו לפי דוגמת פיתחת־רפיח, היא אות־קלון
המוטל על מדינת־ישראל, וכל יהודי
המשלים עם כך הוא שותף לפשע זה.
חנה לוין, תל־אביב

ס כולדה וקדאפי
דיין ועדאפאת
בהעולס הזה 1865 כתבתי על שיתוף
הפעולה הרעיוני הקיים בין גולדה מאיר
ומועמד קדאפי. אך זהו רק צידה האחד
של המטבע. מן הצד
השני קיים שיתוף
רעיוני בין
משה דיין ויאסר
עראפאת.
דיין הכריז כי
״הציוונת מתגשמת
על חשבונם של הערבים,״
ובתשובה
לשאלה ״אם היית
פלסטיני, האם היית
הופך לטירוריסט?״
ענה שר־הביטחון :
״אילו חשבתי שיש
שפירא
לי סיכוי להשיג
מדינה פלסטינית כאן ולנצח את הישראלים,
אפשר שהייתי נוהג כך.״
התגשמות הציונות על חשבון הערבים
(וביחוד על חשבון הפלסטינים) ,סיכוייהם
והצדקתם המוסרית של המרצחים, כל אלה
מעמודי התווך של האידיאולוגיות הדיינית
מזו והעראפאתית מזו.
אם כן, מדוע. לא ללכת עד הסוף ול הגשים
הלכה למעשה את האיחוד הרעיוני
הקיים ולהקים גם איחוד מעשי: פת״ח
וספטמבר השחור יהוו פלוגות מצה״ל,
יאסר עראפאת יקבל מישרה בכירה בצה״ל
ושיטחה של ישראל יאוחד עם פת״ח־לנד
בדרום־לבנון?
אמיר שפירא, ירושלים

הפלה־מדאכותית
וממזרות

בהארץ מדד 28.5.73 נכתב שהרבנית
רחל נריה אמרה שגישת היהדות להפלות
היא שיש בהפלה משום יסוד של רצח,
ומשום־כד הן אסורות — פרט למיקרי
סיכון חיי האשה או במיקרים בהם עלול
להיוולד בעל־מום. בכל מיקרה אחר או סרת
היהדות ביצוע הפלות — פרט ל־מיקרה
כאשר זנתה אשת אייש והילד
שיוולד יהיה ממזר. לצורך מניעת ממזרות
— ההפלה מותרת.
אם אומנם אלה הדברים שאמרה ה רבנית,
פירוש הדבר, ללא התייחסות לחיו־בן
או שלילתן העקרונית של הפלות־מלאכותיות
מנקודת־מבט חילונית, שדמו
של ממזר מותר. שזכותו של העובר ל חיים
במיקרה שהוא ממזר פחותה מזו של
עובר אחר, שהוא פחות אנושי מאדם
אחר. למעשה יש כאן הסתה לרצח ממ זרים,
ועל־ידי כך לפתור את הבעייה,
שאינה קיימת אלא בראשם של הדתיים.
יש כאן הדגמה נוספת לטיבן המרושע
של ההלכה וההשקפות הדתיות, שאותן
רוצה בעלה של הרבנית הנ״ל, הרב משה
צבי נריה, לכפות על כלל הציבור ברוח
החוק — כפי שהצהיר לא פעם.
אדיר פוכישכיץ, חל־אביב

החיים והמוות
ביד הלשון

בעיברית מאונגלזת ועיברית פשוטה,
בכל מיני קולות בס, קול נקבה וקול

זכר — הפיזמון חוזר על עצמו: על הערבים
ללמוד מהגרמנים התפשרות עם המציאות
מהי. הכרה בגבולות הקיימים
וכריתת שלום.
החיים והמוות בקצה לשונות האדם.
התירוץ כי הסברתנו לקוייה התבלה עד
כאב. בלעדי גמישות מצידנו אין שלום
כי אם מילחמה.
דויד סגל, קריית־ביאליק
פחד בליליפיטאניה

נאום החייל הכחול שתום העין: המערך
הצבאי של ארצות־ערב משתנה. מה
לעשות ז כעצת רב־חובל על סיפון אונייה
טובעת לנוסע ששאל במה יוכל לעזור
— ״תתפלל,״ אמר לו הראשון.
שאלה אישית למצביא המהולל: הגם
הוא בתבוסתנים? נשק בחצי מיליארד דולר
מהו ביני לבינך? הרי המוח היהודי, הרבנים
הראשיים, הכאריזמה ומה לא, לצי־דנו.
ליליפוטאניה האדירה נחרדת? המזומנים
לא פועלים לטובתנו?
מאיי לוי, חיפה

של עיבדית
יש אומרים: מן העשרים ותשיעי למרץ.
כמה שגיאות יש כאן?
א) לא ״מן העשרים״ ,אלא ״מעשרים״
— בלי ה״א הידיעה!
ב) לא ״ותשיעי״ אלא ״ותשעה״ .לא
״מרץ״ ,כבגרמנית, אלא ״מארס״! לא
״למארס״ ,אלא ״במארס״!
בקיצור: לא ״מן העשרים ותשיעי למרץ,״
אלא ״עשרים ותשעה במארס!״ כך
התאריך בעיברית טובה!
חיים נקר, בת־ים

ביאליק סובל
מדויד אבירן

, 1866 — 1861
חזה״
1 0 6״העולם
^ ן ״חייתי אשתו של דויד א-בידן״.

באמת, עד היכן התדרדרתם?
את מי מעניין מה הם לא דיברו, ואיפה
הם עשו אהבה, ואיפה הוא בגד בה.
דחילק, קצת חוש פרופורציה!
וחוץ מזה, אל תעשו מדויד אבירן כזה
גיבור־משורר־לאומי, כי נודע לי שביא־ליק,
טשרניחובסקי, שלונסקי ופן סובלים
מדיכאון חריף מאז שלילי אבירן התחילה
לכתוב על בעלה — המשורר־הלאו*
מי־דויד-אבידן.
דרורה כרעם, ירושלים
פדס חעיתיגות

כרנע

לא הנדון, לא
דר׳ח לבוחר, ולא
שאר המאמרים של
אורי אבנרי, מש לכתבותיה
תווים

לילי אבירן על
חייה עם הסופר־סטאר
דויד אבירן. העיתונות פרס
של השנה מגיע לה
ללא־ספק !

דן ברגע,

ראשון־לציון

עד הגייד !
בקוראה ותיקה של עיתונכם, אין לדע תי
מקום בעיתון לסידרח כתבותיה של
לילי אבירן. פשוט חבל על הנייר.
תארו לעצמכם שכל אחת תתחיל לכתוב
בעיתון על חיי המין שלה, ומה
עוד שהגברת אבירן לועסת שוב אותם
הסיפורים ומלעיטה את הקוראים בשטו יות
שמשום־מה היא חושבת שזה מעניין.
איילה, תל־אביב

:ויבצע
פירסומי
יש לי רושם שהכתבות של לילי אבירן
נכתבות על־ידי בעלה לשעבר, כמיבצע

פרט אחד על אותו יצור, שלפי עיניו
הנבונות אינו נופל כלל מגיבור הסידרה,
דויד אבידן.
ר. שפירא, רמת־גן
+החתול הוזז זרוקי ,״זכר לעניין,״
לפי דבריה של לילי, בן שלושה וחצי חודשים,
נצר למשפחת ג׳ק קתמור ואן
טוכמאייר.

פירסומת עצמית של דויד אבידן.
כבר אמר מישהו :׳,לא חשוב מה כותבים
עליך, העיקר שהשם יהיה כתוב נכון.״
ובאמת, בשמו של דויד אבידן לא נפל
שיבוש באף אחת מהכתבות.
גיורא רוזן, חיפה

חתול

אכידני מהרומן בהמשכים של לילי, אפשר רק
ללקק את האצבעות. איזה הומור! איזה
עומק ! חדירה אמיתית לנישמתו של אמן.
רק בדבר אחד פיספסה הסופרת: בכתבה
האחרונה שלה היא הצטלמה עם
חתול יפהפה. וזאת, בלי למסור אף לא

העולם הזה 1867

חתול זרוקי
״זכר לעניין״

?יראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקגרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

נו• שעו ש ה חשבון* -שותה

משק או ת ״ ק רי סטל׳
מיוצרים מ מי ב אר
זכים וטהורים

משק או ת ״ קרי ס טל״
נמכרים. במחיר
הנו חביותר

משק או ת ״ קרי ס טל״
מצטיינים ב מב חר
הגדול ו המגוון ביו ת ר

פ ר סי םאר מון בע׳־מ

טיב*

מחיר*

מבחר*

ספליט סודה-קריסטל קולה-ליים לימוו-אורגגדה-פוגצי־קוקטייל-משקר, קל תפוזיס-משקה קל אשכוליות

העולם הזה 1867

רגע אחרי שריגל׳
נשקו בבני הקנצלר
הגרמני -התערו אחד
מחיילי מישמר הכבוד
זה היח חרגע הדרמתי גיותר בכל
טכס קבלת הפנים הממלכתית שנערך
השבוע בנמל התעופה בלוד לקנצלר מערב
גרמניה, וילי בראנד.
כשהוא מלווה בקצין צה״ל, סקר וילי
בראנד מיד אחרי רדתו ממטוס חיל-
האוויר הגרמני שהטיסו לארץ, את מיש-
מר הכבוד שדיגל את נשקו בפניו. ח•
מישמר חיה מורכב הפעם משתי שורות
של רבי״טוראים של המישטרה הצבאית,
כולם מדריכים במחנה הדרכה של ה•
מישטרח הצבאית 60 .השוטרים הצבאיים,
החמושים ברובים מכודנים וחבושים
בקסדות פלסטיק, לא זעו כאשר
חלף וילי בראנד על פניהם. אולם רק
עלה הקנצלר על במת הנואמים כדי לשאת
את דבריו, לא עצר אחד החיילים
כוח. שעה שלחבריו ניתנה הפקודה ״הצג
וחם הורידו את רוביהם המכודשק
נים,
צנח רב־טוראי ממושקף משורת
מישמר הכבוד הראשונה, והשתטח מלוא
קומתו לאחור, כשרובחו שמוט לידו וקסדתו
מתגלגלת על המסלול.

למודים מנסיון מישמר המלכה בבריטניה
לא זז אף אחד מחבריו למיסדר
ולא חש לעזרתו. רק שני קצינים מחיל-

האוויר שעמדו בסמוך מיהרו לעזרת החייל
המעולף, שלא עצר כוח לעמוד במתח,
ופינו אותו מהמקום.

מישמר הכבוד המשיך לעמוד במקומו
במשך כל הטכס, כשמקומו של החייל
שהתעלף נשאר פנוי.

קצינים חשים לעזרת החייל המעולף ומוציאים אותו -חלל ריק בשורה הראשונה של מישמר הננוד

ת מ רו רי ם
נבחר. לתפקיד דיקן הפקולטה למדעי
החברה באוניברסיטת חיפה, פרופסור
אכרה ם קפלן 55 שהיה פרופסור
לפילוסופיה באוניברסיטאות קליפורניה
ומישיגן, צויין על־ידי השבועון
טייס כאחד מעשרת המורים האקדמאיים
המצטיינים בארצות־הברית, עלה לארץ ב־
.1972
נבחרי• לתפקיד דיקן הפקולטה למדעי
הרוח באוניברסיטת חיפה, ד״ר
אוריאל רפפורט 38 שנולד בתל-
אביב, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה
העיברית בירושלים על מחקרו בנושא
תעמולה דתית של יהודים ותנועת ההתגיירות
בתקופת הבית השני.
נולדה • לכתב הכלכלי של מח
לקת
החדשות בטלוויזיה, אכרהם קושי
ניר, בת בכורה.
מונה • למנהל המחלקה התעשייתית
של חברת יזמה לשיווק ומינהל, יוסר
ט כנ קין 52 בנו של יצחק טבנקין
שהיה מראשי הקיבוץ המאוחד ואחדות־העבודה.
מהנדס תעשייה ומינהל, חבר
משק עין־חרוד, ניהל בשנים האחרונות
את מיפעל המתכת פלדות בקיבוצו.
מונה • על-ידי שר־הסעד מיכאל חזני,
לתפקיד יועץ השר לענייני מיעוטים
בצפון הארץ, מוחמר אכו-דואד, ראש
המועצה המקומית בכפר מג׳ד אל־כרום
בגליל המערבי. זאת הפעם הראשונה שב־משרד־הסעד
מתמנה יועץ לשר לענייני
מיעוטים.
נידונו • בבית־המישפט לעירעורים
בבולוניה, לחודשיים מאסר, גיבורי הטאנגו
האחרון בפריז, מרלון כראנדו ומא ריה
שניידר. בית־המישפט דן בעיר
עורו של התובע נגד פסק-דין של בית־מישפט
נמוך יותר, שזיכה את הסרט מ־

בראנדו ושניידר כ״טאנגו אחרון״
חודשיים מאסר
אשמה של הפצת תמונות תועבה. צמד
השחקנים לא נכח בבית־המישפט ופרק-
ליטם הודיע כי הוא עומד לערער על פסק-
הדין בבית־המישפט העליון.
נפטר • בבית־חולים בלוס־אנג׳לס,
בגיל ,48ג ׳ורג׳ גטי, בנו של האיש
העשיר ביותר בעולם, פול גטי, שאוש פז
בשעות הבוקר בבית־החולים, נפטר
בערב מ״סוג מסויים של תאונה,״ כפי
שמסרה הנהלת בית־החולים, בלקחו כמות
גדולה של סמי־הרגעה.
נפטר • בבית־החולים ביילינסון, בגיל
,77 החוקר והמרצה במדעי החקלאות
באוניברסיטאות ירושלים ותל־אביב, פרופסור
חיים הלפרין, שהיה מראשי המרכז
החקלאי והמנכ״ל הראשון של מיש-
רד־החקלאות, ממייסדי ההסתדרות החק לאית
ומנהלו של הבנק לחקלאות. בעלה
של מזכירת מועצת הפועלות בבה אידל־סון,
נולד ברוסיה, עלה לארץ ב־,1924
לאחר שגורש בגלל מאבקו למען ציונות
חלוצית.
נפטר • בניו־יורק. בגיל ,85ה־סובייטולוג
דייויד שוב, שכתב ספרים
על שנותיה הראשונות של ההפיכה ב־ברית־המועצות,
ערך ביטאון יהודי בניו־יורק,
התפרסם בזכות סיפרו לנין: ביוגראפיה,
על המנהיג הבולשביקי אליו היה
מקורב אישית ; במהלך הפיכת 1904ב־ברית־המועצות.

העולם
הזה 1867

תזמורת ישראל ניגנה את צליל
דויטשלאנד איבד אמר ־
ומישמר צה״ל ריגל את נשקו
בראנה לא נתקבל רק בחיבה אישית, כנאה ללוחם אנטי־נאצי מובהר.,
אלא גם בידידות ממלכתית, כנציגה של מדינה הקרובה עתה לישראל
יותר ממרבית ידידינו הוותיקים.
לישראלי המצוי לא נראה הדבר מוזר כלל. הוא התבונן בטכסים בטלוויזיה,
הקשיב להם ברדיו, וקרא עליהם בעיתונים. הוא שם לב שאנשי־הצמרת שלנו עדיין
אינם יודעים בדיוק איך להתנהג באופן טבעי בסעודה חגיגית, ואולי גם שם לב
לעובדה שהטלוויזיה השמיטה מן הדיווח את קטע נגינת ההימנונים.
אולם עצם האירוע כלל לא נראה לו מוזר. דגל שחור־אדום־זהיוב ליד הדגל הכחול־לבן,
דויסשלאנד ליד התיקווה. ראש־ד,ממשלה הראשון של מדינה חשובה העורך
ביקור ממלכתי בישראל בעודו מכהן בתפקידו הוא גרמני. למה לא? זה טבעי.

: 1933 היטלו מסבל את המינוי לקאנצלר

^ ללי כראנד שולט היטב בתווי־פניו .׳שום שריר לא זז בהן, כאשר הקשיב לדבריה
1של גולדה מאיר במישכן הכנסת, על רקע הגובלינים של מארק שאגאל.

במו גננת מוכה, חילקה גולדה מאיר ציונים. היא הואילה להעניק
ציון גבוה לווילי כראנד.
וילי בראנד השכין שלום בין גרמניה ובין שכנותיה הקומוניסטיות. צריכים ללמוד
מנסיון היסטורי זה.

מ י צריך ללמוד?

וכאן, במישפט קטן אחד, מתגלה כל אופייה של אשר, זו :

השכניםשלנו צריכים ללמוד.

לנו אין מה ללמוד. לגברת גולדה מאיר אין מה ללמוד. לממשלת ישראל אין
מה ללמוד. כי אנחנו כבר יודעים את הכל. אנחנו בסדר במאה אחוזים. אנחנו מחלקים
את הציונים.

מיואל בו אנו עד וילי בראנו
עם כל הכבוד לגברת מאיר, אני מרשה לעצמי לחלוק על הערכה
זו. אני מאמין שלנו יש הרבה ללמוד ממדיניותם של וילי בראנד וקודמיו.

כבר כתבתי על כך לא פעם-.נראה שהגברת מאיר פסחה על מאמרי אלה. למענה
אספר את הסיפור מחדש. זהו אחד הסיפורים
המופלאים ביותר של המאה ד,־.20
אם רוצים, אפשר לקרוא לפרק זה בשם
״מיואל בראנד עד וילי בראנד״.
כאשר הגיעה השמדת יהודי אירופה ל שיאה,
שיגר אדולף אייכמן את יואל
בראנד אל מנהיגי היישוב היהודי בארץ,
כשבפיו הצעה נוראה :״דם תמורת סחד
רה, סחורה תמורת דם״ .הגרמנים תבעו
משאיות תמורת הפסקת ההשמדה.

זהו הפלא השלישי. הדבר אף אינו מעורר הירהור.
אבל לפני 28 שנה, כאשר התמוטט הרייך השלישי, לא היתה בעולם שינאה

נוראה יותר,׳ צודקת יותר, מאשר זו שמילאה את לבו של יהודי — כל יהודי ! —
כלפי גרמניה והגרמנים.
היתד, זאת ״שינאה אפורה כשק״ ,שינאה שחרגה בהרבה מן היחסים בין מדינות
עויינות, ואף בין עמים עדינים. שליש של עמנו נרצח במיבצע מתוכנן וקר־רוח,
שאין לו אח בהיסטוריה האנושית .״הרייך בן אלף השנים,״ שהוקם על־ידי היטלר,
ארך רק 12 שנה, אך הכל היו בטוחים שאלף שנים לא יספיקו כדי למחוק את השינאה
שנולדה בשנים אלה. הדבר נאמר — במלים אלה — על־ידי אחד מנידוני נירנברג.
אלף שנים —.והנה לא עברו עדיין ,30 ובין שני העמים נוצרו שלום, נורמליזציה
ואף ידידות.

לא מפני שאנחנו חלשים כשינאה, ומיטיבים כד־כך לשכוח. אלא
מפני שמיכצע יזום, מתוכנן, נכון ונועז של גרמני זקן וחכר־עוזריו
הולל את הפלא.

לנו יש מה ללמוד ממיבצע זה. כי בעיית־דורגו בישראל היא לכונן שלום,
נורמליזציה וידידות עם עמים, השונאים אותנו כימעט כשם ששנאנו אנחנו, בשעתו,
את הגרמנים.
אין חשיבות מעשית לשאלה אם שינאה זו צודקת, אם לא. אי־אפשר להשוות את
מאורעות אירופה למאורעות שהתרחשו במרחב שלנו. ההשוואה, המושמעת לפעמים
בלהט הפולמוס על־ידי דוברים ערביים וקומוניסטיים, היא מרושעת ומוטעית. אולם
לא האמת האובייקטיבית חשובה, אלא ההרגשה הסובייקטיבית.
יש דמיון רב בין יחסי הערבים אלינו, ויחסנו שלנו לגרמנים לפני דור.

זה היה לפני 39 שנה. השבוע
עמד וילי בראנה, ראש-הממשלה
של המדינה הגרמנית, על אדמת

אורי אבנר
ישראל. חיילי צה״ל הצדיעו, הדגל
השחור-אדוס-זהוב התנופף כרוה,
והתזמורת הישראלית השמיעה
את הצלילים שסימלו פעם את
המיפלצת הנאצית :״דויטשלאנד,
דויטשלאנד איבר אלם.״
(ההימנון נשאר. רק הבית הראשון שלו
הוחלף בבית השלישי).
זהו הפלא הראשון. הפלא השני הוא
שמכל שלושת מיליוני היהודים במדינת־ישראל,
מהם מאות אלפים מישפחות שאבותיהם
עברו את מחנות הריכוז והמוות,
רבבות הנושאים עדיין את המיספרים הכחולים
על זרועותיהם י— לא נמצאו אלא
תריסר ילדים שהפגינו נגד הביקור. היתד,
זאת הפגנה עלובה ומיסכנה אפילו בממדים
ישראליים.

לא נותר עוד ספק: העם כישראל,
יחד עם יהודי העולם כולו,
השליפ עם קיום יחסים רשמיים,
לבביים והדוקים עם גרמניה. וילי

: 1973 ואש־ממשלת ישראל גולדה מאיו מחלקת ציונים לקאנצלר ויל׳ בראנו

4 0 !? 9בענן של גאז מדמיע, מסתערים השוטרים
על מפגיני חרות, שהמטירו אבנים לתוך
151 0 £
אולם מליאת הכנסת, במרכז ירושלים, בינואר .1952

4הפגנה עלובה של ילדים־בית״רים, בנמל־התעופה
לוד, היתה המחאה המוחשית ה!

יחידה שקידמה את פני הקאנצלר הגרמני. ההצלחה

(המשך מעמוד )13

הגרמנים ידעו איך להתגבר עד בך. כדאי לבחון את פרטי המיבצע
שלהם, כדי ללמוד את השיטה.

בן 73 ובת 75
^ ילו הייתה הגברת גולדה מאיר נבחרת לקאלנצלרית של גרמניה, בוודאי היתד,
מכריזה בבונדסטאג שגרמניה מובנה להיכנס למשא־ומתן ישיר, פנים־אל־פנים,
עם ישראל, ללא תנאים מוקדמים, אולי היתד, מוסיפה שהיא מוכנה לטוס בכל רגע
לתל־אביב, כדי לנהל משא־ומתן זה.
ממשלת ישראל היתר, עונה על כך בחמת־זעם, מגנה את שחצנותה של ראש־ממשלת
עם־המרצחים, ומכריזה שלעולם לא ינהל עם־ד,קורבנות משא־ומתן כלשהו עם
יורשי הנאצים. את הצעת הקאנצלרית לבוא לתל־אביב היתד, ממשלת ישראל מגדירה
כ״חוצפה חסרת־תקדים, המלמדת שהגרמנים לא למדו דבר מאז ימי היטלר. לא יעלה
על הדעת שמדינאי גרמני כלשהו ידרוך על אדמת הארץ, שכל אדם שני בה שיכל
את קרוביו במישרפות אושוויץ.״

המלאה של מיבצע־השלוס הגרמני מוצאת את ביטוייה
בדגל הלאומי הגרמני השחור־אדום־זהוב, המתנופף ב־נמל־התעופה
מעל לאיש מישמר־הגבול, ליד הכחול־לבן.

הודעה שהיתה תשובה לאיגרת ישראלית זו. הוא ביטא את נכונותו
להיכנס דמשא־ומתן עם נציגי היהדות וישראל. ההודעה אושרה על־ידי
הפרלמנט כרוב גדול ובמעמד חגיגי.
כעבור שלושה חודשים ערך אדנואר ביקור רשמי בלונדון, ובהזדמנות זו נפגש
עם הד״׳ר נחום גולדמן. היתד, זאת הפגישה הרשמית הראשונה בין גרמני ומנהיג יהודי.
בתום הפגישה כתב אדנואר לגולדמן שלדעת ממשלתו הגיעה השעה לפתיחת המשא־ומתן,
והוא ביקש ממנו ״להודיע על כך לממשלת ישראל.״ במיכתב פירט שוב את
העמדה המוסרית הגרמנית לגבי פשעי הנאצים, והציע שהצהרת הממשלה הגרמנית
על נכונותה לספק סחורות לישראל תהווה בסיס המשא־ומתן.
כדאי לשים לב לפרטי המהלכים האלה :

• גרמניה לא פנתה רשמית לישראל, מכיוון שממשלת ישראל
לא יכלה עדיין להיענות רשמית.

• כל פרטי המהלכים נבעו מהידברות חשאית רצופה בין הצדדים. על כולם
הושגה מראש הסכמה הדדית, אך הם היוו רשמית מעשים חד־צדדיים של גרמניה.

• לא נתבקש משא־־ומתן כלי תנאים מוקדמים, אלא להיפך —
נקבע מראש על מה ידובר במשא־ומתן ומה מוכנים הגרמנים לתת.
ישראל הציגה מראש תנאי מוקדם -קבלת סכום של מיליארד דולאר.
כלומר: תוצאת המשא־ומתן נקבעה עוד ל פני־ ש הו א התחיל רשמית.

למזלם של הגרמנים, הם לא בחרו בגולדה מאיר, אלא בקונראד
אדנואר. נראה שהגיל אינו משפיע על התבונה, כי אדנואר היה אז
כבר בן ,73 כימעט כגילה של גולדה מאיר כיום.

•,מצד ישראל ניהל את המשא־ומתן אדם שלא היה ישראלי.
•:הפנייה הישראלית הראשונה לא היתד, אל גרמניה, אלא אל מעצמות־הכיבוש.

המיבצע התחיל מייד עם בחירת אדנואר. לא בתרועות חצוצרה ולא בהכרזה
מפוצצת, אלא בצורה צנועה ביותר — צניעות שהיתר, מחושבת היטב־היטב.
ביום 11.11.49 קיבל הקאנצלר החדש מישלחת של יהודי־גרמניה, ובנוכחותם העניק
ראיון לשבועון הכללי של היהודים בגרמניה — עלון חסר חשיבות. בראיון זה קבע
ש״מדינת ישראל מהווה כלפי חוץ את הריכוז הממשי של היהודים בני כל הלאומים,״
והודיע שממשלת גרמניה מתכוונת להעמיד לרשות ישראל סחורות לבניין כלכלתה,
כדי ״לנסות בדרך זו לתקן את העוול שנגרם ליהודים בכל העולם על־ידי גרמנים.״

(ההקבלה במציאות שלנו; ישראל מודיעה באורח חד־צדדי על נכונותה להשיב
את השטחים, מבקשת לפתוח במשא־ומתן על בסיס זה, מקיימת את המגעים עם איש
שאינו ערבי מפלסטין או מ״מדינות העימות״ ,כגון חביב בורגיבה. הערבים פונים אל
המעצמות הגדולות כדי להעביר הודעות לישראל, ישראל עושה את הכל כדי לאפשר
לממשלות הערביות להתגבר על דעוז־הקהל הרגשנית שלהן).

מובן •בהכרזה זו דא באה ללא שיחות מוקדמות ככתר, שבהן
נבדקו האפשרויות. הניסוח נבהר בקפדנות, וגם הבמה.

בולטים במהלך זה כמה פרטים חשובים :
@ ההכרזה לא הופנתה במישרין לישראל, אלא פורסמה בעיתון יהודי־גרמני.
כך נמנע הצורך בתשובה רשמית מצד ישראל. באקלים הרגשי של אז לא היתה תשובה
חיובית אפשרית.
!• היא כללה הכרה רשמית במדינת ישראל, בנוסח המקובל על ישראל.

• הוכר בה ללא סייג וללא תנאי כעוול שנגרם ליהודים, ונכללה
בה מראש הודעה על כוונת הגרמנים להעניק לישראל וליהודים תשלום.
(במציאות הישראלית־ערבית, מקבילה לכך הודעה של מחשלת,ישראל, שתפורסם
בעיתון ישראלי, שבה תכיר ישדאל בקיום העם הפלסטיני, תודה שנגרם לו עוול
בדורות האחרונים, ותודיע מראש על נכונותה עקרונית להחזיר לערבים את השטחים).

ר ו נחום בווגיבר!
ך* ק אחרי פירסום הכרזה זו, התחילה שורה ארוכה של מגעים ״בלתי־רשמיים״
ן בבון ובלונדון.
מגעים אלה ל א היו בין גרמנים וישראלים. שום איש־ציבור ישראלי עדיין לא
יכול היה להרשות לעצמו לקיים מגע כזה. הדבר היה מהווה התאבדות פוליטית, ואולי
גם גופנית.

דא חסרו אז בארץ אנשים שהיו מוכנים לרצוה נפש כד אדם •טהיה
נתפס בקיום מגעים כאדה,

את המגעים ניהלו יהודים ׳מחו״ל .,ובראשם ד״ר נחום גולדמן, שלא היה אז אזרה
או תושב ישראלי. הוא המציא: לעצמו כתובת (״ועידת האירגונים לייצוג התביעות
היהודיות החומריות כלפי גרמניה״) ,ובשם פירמה פיקטיבית זו ניה> את המשא־ומתן
הבלתי־רשמי, תוך כדי טיולים בלתי־פוסקים לירושלים. היה מובן לשני הצדדים שהוא
מייצג את ממשלת ישראל.
המגעים נמשכו חודשים ארוכים, ובהדרגה התגבש בהם הרעיון של המהלך השני:
הכרזה של ממשלת גרמניה בפני הפרלמנט הגרמני. נקבע שבהכרזה זו תגנה הממשלה
הגרמנית את פשעי הנאצים, ותביע את המישאלה שנציגי העם היהודי ומדינת־ישראל.
ייכנסו עי מה למשא־ומתן יעל שילומים ״להקלת הסבלות ללא־שיעור״ שנגרמו ליהודים.
ב־ ,12.3.51 שישדדעשר חודשים אהרי הראיון המקורי, פנתה ממשלת ישראל אל
ארבע המעצמות הגדולות, שהיו אז עדיין מעצמוודהכיבוש של גרמניה, ותבעו מגרמניה
שילומים עבוד קליטת פליטי הנאצים. נתבע סכום של 3000 דולאר לפליט — ובסך הכל
ימיליארד אחד מגרמניה המערבית, וחצי מיליארד מגרמניה המיזרחיח.

ב״7.9.51צ, כעבור חצי שנה, מסר הקאנצלר אדנואר בבונדסטאג

• נעשה הכל כדי שלא להביך את ממשלת ישראל, וכדי להקל
עליה מול פני ההתנגדות הפנימית הסוערת הצפוייה.

בתקים מתחת לשולח!
יי* משאדחמתן נפתח ביום — 20.3.52 למעלה משלוש
ן | הראשון של אדנואר.
הוא לא נפתח על אדמת גרמניה, אלא בהולנד הסמוכה. מצד ישראל נשלח אדם
בלתי־פוליטי, הכלכלן פליכס שינער. בראש המישלחת הגרמנית עמד חבר הפרלמנט,
כלכלן בשם פראנץ בהם.
שנים

אחרי

המהלך

הצד הישראדי־יהודי הפגין קרירות בולטת, כמו במשא־ומתן
לשביתת־נשק כין צבאות לוחמים. דובר רק אנגלית. נמנעה כל מיחווה
אישית. השיחות התנהלו בלשון עניינית ויבשה.

אך מובן שאווירה מלאכותית זו לא יכלה להימשך למעשה. אחד הנציגים הגרמניים
שלח לשינער פתק :״לפי המיבטא האנגלי שלך, אני מבין שגדלת בגרמניה במחוז
שוואבן. האם אני צודק?״ שינער השיב בחיוב, ותוך חליפת־פתקים נתברר שהשניים
למדו יחד באותו בית־ספר, בעיר אולם.
כך נתקשרו, בהדרגה, יחסים אישיים. השפה עברה מאנגלית לגרמנית, להקלת
השיחה, ואחרי כמד, שבועות היה זד, משא־ומתן ידידותי מאד — אם כי כלפי חוץ
הוקפד על הסיגנון הקריר.
הסכם השילומים נחתם בבית־ר,עירייה של לוכסמבורג, ביום ,10.9.52 בשעד8.00 ,
בבוקר. קונראד אדנואר עצמו בא מגרמניה. משה שרת, אז שר־החוץ, בא מישראל.

היה זה המיפגש הראשון בין מדינאי גרמני וישראלי — ארבע
שנים פחות חודשיים מאז המהלך הראשון.
שוב הקפידו הכל על יחם קריר, מאופק, בלתי־ידידותי. כי בישראל סערו הדוחות.
מנחם בגין קרא להפגנת־דמים. אבנים נזרקו לתוך אולם מליאת־הכנסת. המישטרה
הפעילה גאז מדמיע, והיתה סוכנה לפתוח באש חייה. בגין גורש מן הכנסת לכמה
ישיבות. הימין והשמאל הסתערו על הממשלה.
בלהט הוויכוח הכריז שרת שלעולם לא ייתכנו יחסים נורמליים בין גרמניה וישראל,
שלעולם לא תקיים ישראל יחסים עם גרמניה, שד,שילומים אינם אלא החזרת הגזילה
מידי השודד, ואין פירושם בשום פנים ואופן סליחה לגרמנים, או שלום עימם.

דק בצורה זו, ורק אחדי שהגרמנים עשו את הכל כדי למדע כל
דכר שיבול היה להוות התגרות, נמצא בישראל רוב שהסכים להסכם.
די היה במלה מרגיזה אחת, במהלך בלתי־מחושב בודד, כדי לפוצץ
את כל העניין.
אולם הסכם־השילומים היווה, למעשה, הסבם־שלום — אך שלא
נקרא בך, ולמרות שהצדדים הכחישו זאת. מבחינה זו צדקו בגין ושות .,
(המשך בעמוד )28

־ במדינה ־ העם עני! של ת ד מי ת
אב הכביר מבזבז
שהכביד כ 8ישלם 1אבן האינפלציה שהושלכה אל תוך מי
המדמנה השקטים של החברה הישראלית,
הוסיפה להוליד מעגלי זעזועים, שפשטו
והתרחבו, זה בעקבות זה. בעוד שהרפואה
הציבורית שותקה כמעט לגמרי עם שביתת
הרופאים — שפגעה יותר מכל שביתה
אחרת בציבור של נזקקים וסובלים, כבר
פשטו מעגלי השביתות של האקדמאים,
עובדי רשזת־השידור ופקידי מס־ההכנסה.
״עוד מעט,״ אמר השבוע פקיד מס־הכ־נסה
שדחה אזרח שבא למסור הצהרת מס,
״יהיה אצלנו כמו באיטליה. נצטרך לתלות
שלטים , :היום אין שביתה
מה שאיפיין את גלי השביתות האחרונים
היו התגובות האוהדות שהן זכו להן מצד
רוב הציבור. לא היה זה רק משום שכל
אחד ציפה לאהדה חוזרת כאשר יגיע תורו
לשבות. ולא היה זה רק משום יוקר־החיים
ששיכנע אפילו חולים שניתוחם
נדחה, כי ראוי שרופא ישתכר לשעת
עבודה יותר מאשר משתכרת עוזרת־ב־ת
לפי תעריפי לשכת התעסוקה.
הממשלה, כמעבידה הגדולה ביותר וכנ־ציגת
המעסיקים, לא שיכנעה עוד כי אין .
ביכולתה להוסיף למשכורותיהם של שכבות
מקופחות, אפילו אם הן נמצאות במרומי
דירוג המשכורות. הביזבוזים, מבצעי־הרא־ווה,
הקלות־המס שניתנו כשוחד־של־לפני
בחירות, הפזרנות חסרת התכלית — כל
אלה יצרו לממשלת־ישראל תדמית שלי
גביר, שאם הוא מפזר על מבצעים שא־ן
בהם תועלת, מדוע שלא ייטיב את תנאי
הנצרכים והראויים לכדי
הממשלה דמי למי ש יותר ננודז
איר סחט משה דיין
בגישה עם וידי בראגד?
ספק אם יש מישהו היודע מה היתד,
התועלת הממשית בביקור של קנצלר
מערב־גרמניה, וילי בראנד, בישראל. כאשר
הסתיים השבוע ביקורו של הקנצלר,
נראה היה לצופה מן הצד כי הביקור
נועד בעיקר להעלאת יוקרתם של שרים
מסויימים בממשלת ישראל, ערב מערכת
הבחירות הקרבה והולכת.
לרוע המזל, ראו כך לא רק הצופים
מהצד, אלא גם השרים עצמם.
כאשר הוכן לוח־הזמנים לביקורו המיועד
של בראנה בפיקוחה והשגחתה האישית
של ראש־הממשלה גולדה מאיר, נקבע
בדיוק את מי יראה הקנצלר, עם מי
יפגש לשיחה פרטית, ועם מי יוכל להצטלם
כשהוא מחובק בחיבוק ידידותי.
בלוח־הזמנים הסודי שחולק רק לפקידים
ולעתונאים, נקבע כי בראנד יפגוש
פעמיים את גולדה לשיחה פרטית, פעם
אחת את שר־החוץ אבא אבן, ופעם את
שר־האוצר פנחס ספיר. עם שלושת אלה
היה בראנד אמור לנהל שיחות ענייניות
בנושאים הנוגעים לשתי המדינות.
כדי לא לקפח גם את סגן ראש־הממש־לה,
יגאל אלון, נקבע שאלון יארח את
בראנד לחופשת סוף השבוע בקיבוצו, שכן
אין הוא יכול להיוועד עימו לדיון בענייני
חינוך ותרבות, למשל.
מומחה לענייני פריטים. כאשר
הובא לוח־הזמנים של הביקור לידיעת
השרים, והם הוזמנו בהזדמנות זו לסעודה
שערכה גולדה לכבודו של בראנד במיש־כן
הכנסת, הודיע שר־הביטחון משה דיין
כי הוא לא ישתתף בארוחה, אם לא ינתן
לו מעמד של שר בכיר, בדומה לזה של
אבן ואלון.
כיוון שלוח הזמנים היה כבר מוכן ואושר
על״ידי הקנצלר, אי אפשר היה לשנותו.
גולדה התעלמה מהערת דיין ועברה עליה
לסדר היום. אולם מקורביו של דיין לא
נרגעו. הם הבינו כי אם יעבור ביקורו
של בראנד בארץ מבלי־ שייפגש עם דיין
לעיני אמצעי התיקשורת, עלול הדבר
להתפרש כפגיעה במעמדו של דיין. לכן
ניסו להשפיע באמצעות שגריר גרמניה
בישראל, שהוא ידידו האישי של בראנה
העולם הזה 1867

שרהביטדוון דיין ווילי כראנד
סחיטה ברגע האחרון
שהגרמנים עצמם יבקשו לכלול פגישה
בין בראנד ודיין במיסגרת הביקור. לחצים
אלה לא נשאו פרי. ואז, ערב הביקור,
הופצה הידיעה שנועדה להגיע בעיקר
לאזני העתונאים הגרמניים, שדיין לא יפגוש
את בראנד במהלך ביקורו בארץ.
נראה שלחץ זה עזר. אחרי שנפגש שלוש
פעמים עם גולדה, פעם עם אבן ופעם עם
ספיר, ואחרי שצילומיו בחברת יגאל
אלון, שנראה כאחיו המבוגר, הופיעו בכל
העתונים, נתן וילי בראנד את הסכמתו
לסידור פגישה בינו לבין משה דיין, שנד־חסה
ללוח הביקורים שלו ברגע האחרון,
ביום האחרון לשהותו בישראל.
כדי שלא ייראה כאילו אורגנה הפגישה
לצורכי פנים על־ידי דיין, נמסר כי דיין
ובראנד דנו בפגישתם בענייני פליטים.
כך נודע לעולם כי המומחיות של משה
דיין היא עסקי פליטים.
אלא שלדיין זה לא שינה דבר. העיקר
שגם הוא הצטלם בחברת הקנצלר המערב
גרמני, זכה בכך, כלפי הציבור בישראל,
להכרה של שר בכיר בממשלת גולדה.

תעופה
ת רו ע ת שימחה
וזעקות שבר
כד טעגות ישראל היו גכוגות —
אך הן 7א הצדיקו את
פקודת האש
״זהו ! צדקנו כך הריעו כל שופרות
התעמולה של ממשלת ישראל, כאשר פיר־סם
אירגון התעופה הבינלאומי את דו״ח
חקירתו על פרשת המטוס הלובי. הדו״ח,
כך נאמר, הצדיק לחלוטין את ממשלת
ישראל ואת כל מעשיה בפרשה זז.
כעבור כמה ימים התחלפו תרועות־השימחה
בזעקות־שבר. האידגון שינה את
עורו, גינה את ישראל למרות הדו״ח.
בד הטענות אושרו. האמת היתד,
שממשלת ישראל נפלה בפח פסיכולוגי
שהיא הטמינה לעצמה.
הדו״ח של חוקרי אירגון התעופה בדק
כל פרט בתיאור הישראלי של הפרשה,
מצא שכל הפרטים היו נכונים. בכך סילק
כמה ספקות חמורים, שריחפו על הפרשה
ביום הראשון: האם ננקטו כל אמצעי-
האזהרה, האם ראו הטייסים של המטוס
הלובי את הסימנים, האם נפתחה תחילה
אש־אזהרה בלתי־קטלנית, מה גרם להתפוצצות
המטוס?
החוקרים הבינלאומיים אישרו, על פי העדויות
והקלטות התיבה השחורה, שאכן
התיאור הישראלי היה מהימן. כל הטענות
נגד הטייסים של המטוס הלובי ונגד נמל ה
תעופה של קאהיר אושרו.
זה היה ניצחון גדול לישראל — וסיום
כמה מן החששות הכבדים ביותר. הדו״ח
הפריך לגמרי את הטענה, שנפוצה בפי
אויבי ישראל, שישראל הפילה בכוונה
תחילה מטוס־נוסעים.
אין הצד*״ .אולם בניגוד לרושם
שנתקבל בכלי־התקשורת בישראל, לא
הצדיק הדו״ח את הפלת המטוס.
אחרי שקבע שכל הטענות העובדתיות
של ישראל היו נכונות, קבע הדו״ח בלשון
חד־משמעית: לא היתה הצדקה לפתוח
באש על המטוס, אחרי שכבר היה בדרכו
החוצה ממרחב־האוויר הישראלי.
קביעה זו תאמה בדיוק את דעתם של

מבקרי פעולת הרמטכ״ל למחרת האסון״.
הם קבעו שבנסיבות הנתונות, כשהמטוס
היה בדרכו החוצה, לא היה צידוק לפקודת
האש — למרות כל הסטיות והטעויות של
צוות המטוס, והחשדות שנתעוררו בעיקבות
התנהגותו המוזרה.
כאשר נתכנסו מוסדות אירגון התעופה,
היה דו״ח זה מונח לפניהם. האירגון לא
אי-שר את ההאשמות הזדוניות נגד ישראל,
אך קבע שישראל הפילה את המטוס ללא
הצדקה, מכיוון שזה היה בדרכו אל מחוץ
לתחום הישראלי.
אילו היה מדובר במטוס ישראל שהופל,
למשל, בשמי בולגריה — בוודאי היתד, זאת
המסקנה המינימלית שישראל היה דורשת.

הנשיא
בל 3 3י ה!
מהכללי• בית־הכגסת
במישכן הדטיאיב
הוצמדו?גשיא הפורש
מאז בחירתו לנשיא הרביעי של מדינת
ישראל, אין הפרופסור אפרים קציר מפסיק
להדגיש, בכל הזדמנות, את היותו
נשיאם של היהודים. בצורה צורמת הוא
חוזר פעם אחרי פעם, בהיסח הדעת, על
ביטויים לפיהם ניתן ללמוד כאילו הוא
רואה את עצמו נשיא היהודים ולא נשיא
מדינה, שעם אזרחיה נמנים גם ערבים.
מי שסבר כי ביטוי זה הוא משמעותי
לגבי הנשיא, עשה זאת בטעות. שכן
הצעד המעשי הראשון שעשה אפרים קציר
בתקופת כהונתו כנשיא, לא היה ברוח
ביטוייו החביבים.
היה זד הנשיא זלמן שז״ר שתבע הקמת
בית־כנסת במישכן נשיאי ישראל. שז״ר,
חסיד הב״ ד נלהב, לא התפלל בו לבדו.
בשבתות, במועדים ובימי חול, היה חוג
של יהודים חרדים מתכנס בבית־הכנסת
שבמישכן הנשיאים, מתפלל שם במחיצתו.
כאשר עבר שז״ר ממישכן הנשיאים לדירת
שרד פרטית, תבע להקים לו בית-
כנסת צמוד. אולם המתפללים, שנהגו
להתפלל עימו בבית הנשיא, המשיכו לבוא
לשם ולהתפלל, למרות שהנשיא החדש לא
השתתף עימם בתפילה.
בשבת הראשונה לשהייתו של קציר
במישכן הנשיאים, הוא הופתע לגלות
שהמתפללים שנהגו להתפלל שם עם שז״ר,
ממשיכים לבוא למקום. כעבור שבוע, כאשר
חזרו לשם המתפללים בשבת, נאמר
להם כי הנשיא נעדר מהמישכן ולכן לא
יוכלו להתפלל בו. הם הופנו לבית־הכנסת
שהוקם לכבודו של זלמן שז״ר.
כך קבע קציר עובדה ראשונה: הנשיא
אינו נכנע לכפיה דתית, אפילו של ״יהודים
טובים״.

עתונות
ה מס חריים *71x1ה 3 0דגת ״ ס
המעיד השתלט ע?
אגודת עתוגאי תל־אביב
כאשר בחרו עתונאי תל-אביב לפני שבו־
•זאת היתה טענתו של העולם הזה
( ,)1852 בכתבתו אחרי אסון המטוס, תאומו
של אורי אבנרי בכנסת.

עיים באסיפתם הכללית ועד חדש לאגודתם,
נראה המאורע חסר חשיבות. למרות
שאגודת העתונאים התל־אביבית היא החזקה
באגודות העתונאים העירוניות, ובעלת
השפעה אף יותר מהאיגוד הארצי,
מצטמצמים תפקידי נציגיה הנבחרים לעניינים
מקצועיים וייצוגייס בלבד.
למרות זאת, כאשר ׳נודעו תוצאות הבחירות
לועד האגודה, הבינו רבים מחברי
האגודה, שמשהו מהפכני עתיד להתהולל•
יפעם הראשונה בתולדות האגודה
היה הועד שלה מורכב מרוב מוחלט של
העתונאים המפלגתיים. מכיון שרק המערך
מקיים עתונים מפלגתיים, היה פירוש הדבר
השתלטות המערך על אגודת העתו־נאים
בתל־אביב. מתוך תשעה חברי הועד
הנבחרים היו ארבעה אנשי דבר (שמעון
פינס, אפרים תלמי, דן פתיר, ויונה שמשי)
ואילו שניים נוספים היו אנשי על המשמר
(חיים שור ורפל בנקלר).
אולם יותר משמעותי י ממי שהיה בועד,
היו אלה שלא נבחרו אליו. בפעם הראשונה
לא היתה נציגות בועד לעתונאי הגדולים
בעתוני ישראל — מעריב והארץ.
הפנפיונרים הצביעו. השתלטות
אנשי המערך על ועד אגודת העתונאים,
נעשתה תוך הקמת מערך בין עובדי עתוני
המערך לבין אנשי ידיעות אחרונות, שתמכו
בהם תוך תיקוה שנציגם, שלמה שמגר,
ייבחר ליושב־ראש הועד. שמגר אומנם
נבחר לועד (יחד עם בלה אלמוג מידיעות
אחרונות ואפרים אבא מרשות־השידור)
בבלוק עם אנשי המערך, אולם לפי כל
הסימנים יהיה זה דן פתיר, איש דבר,
שייבחר כיושב־ראש ועד האגודה.
מבחינה מעשית יש להשתלטות זו השפעה
מועטה מאוד. נכון שועד האגודה
ממנה נציגים למועצת־העתונות, וקובע
את שליחיו למגעים עם השלטונות. נכון
שהועד נותן את הטון במגעים על תביעות
השכר. אך בעניינים כאלה קשה לתאר
שנציגי העתונות המפלגתית יעדיפו שקולים־
מפלגתיים על שיקולים מקצועיים
או חברים.
המשמעות של בחירת הוועד החדש היא
שונה לגמרי. מזה זמן רב תובעים הע־תונאים
העובדים בעתונים המסחריים
(מעריב, הארץ וידיעות אחרונות) להינתק
מהצמידות אל העתונאים המפלגתיים .״רק
טבעי שעתון רווחי ישלם לעובדיו יותר
מאשר עתון מפלגתי כמו דבר, שסכום
הפסדיו המצטברים מגיע ל־ 27 מיליון ל״י,״
טען עתונאי בכיר בהארץ.
אולם מאחר שהעתונאים מכל העתונים
מאוגדים באגודה אחת, נאלצים עובדי

מועמד דן פתיר
השתלטות באמצעות מערך
העתונים הרווחים להסתפק במשכורות ותנאי
עבודה מהם נהנים עובדי העתונים
המפלגתיים. עתה, כאשר ועד האגודה
התל־אביבית נבחר על טהרת העתונאים
המפלגתיים, נפתח הפתח לפרישת עתונאי
המסחריים.
״רק ־ 507 מחברי האגודה השתתפו
בבחירות, וחלק ניכר מהם היו פנסיונרים,
שאינם עוסקים עוד בעתונות,״ טוענים
עתונאי העתונים המסחריים. עובדות אלה
עשויות לשמש בידם נשק לקראת התארגנות
חדשה, העשויה לחולל מהפכה
באיגוד המקצועי של עתונאי ישראל.

וואי־חשבון ־
ישלמו פיצויים?

ה בו רסה

המשקיעים נדפקים
לפני שבועיים־שלושה החלו אלמונים
רוכשים כמויות ניכרות של מניות שמן.
מדי יום נרכשו כ־ 60 אלף לירות מניות.
תנועת המניות המפתיעה הסבה אליה כמובן
תשומת־לב, אך מנהל שמן, בנימין
ג׳יבלי, הכחיש בתוקף כאילו מאחרי ה־

מנב״ל ג׳יגלי
הכחשה ברורה
עניין הפתאומי במניות מסתתרת עיסקה
אפשרית בין שמן לעץ הזית.
רק השמיע ג׳יבלי את הכחשתו —
וכבר נתפרסמה ההודעה הרשמית בדבר
המיזוג בין מפעלי שמן ועץ הזית.
הבורסה החלה לחקור בפרשה — אולם

הוצאת־הסנויס

היתד. חידלת־אונים. בישראל אין כל סנקציות
חוקיות נגד עובדי חברה המנצלים
מידע פנימי שאינו ידוע לאחרים, לטובתם
הפרסית.
בארה״ב מכניסים למאסר מי שעושה
זאת, אולם בישראל, בה מותר לכל אחד
לצותת בסתר לכל אחד, מותר גם לפקיד
בכיר בחברה לסחור במניות על־סמך המידע
הסודי שיש לו.
משום מה התרכזו ההתקפות דווקא סביב
שמן וג׳יבלי, בעניין ההדלפות, ואילו ראשי
עץ הזית, שבידיהם היה אותו מידע
בדיוק, נותרו איכשהו מחוץ למעגל הסערה.

שאירע בפרשת מניות שמן—עץ הזית,
לא היה אלא חזרה מדוייקת על פרשה
דומה, שלא עוררה תשומת־לב, אס
כי אירעה באותו זמן:
מישהו מבכירי עובדי החברה לקירור
והספקה ידע מראש על עיסקת״מכר גדולה
של החברה, האמורה לחלק על מניותיה
בונוס של 100 אחוזים.
אותו בכיר רכש לעצמו מניות בשלושה
מיליון לירות — תוך ניצול משאבי החברה.
כאשר
נודע ברבים על עיסקת־המכר,
קפצו מחירי המניות בעשרות אחוזים,
והבכיר ומקורביו הרוויחו כמיליון לירות
תוך שבוע־שבועיים.
הפרשה נודעה לאחר שאחד ממנהלי־החשבונות
של החברה התמרמר על שלא
שותף בעיסקות, וגילה את הפרטים לעיתונאי
• .אולם רשמית, הבורסה לא יודעת
על הפרשה עד היום.
עורך מדור זה.

קיבזץ גת יקים

״לוין־אפשט״ן״ -ומכירה מפעל שימורים
החברה לפירסומים של מפא״י, שרכשה
את דפוס לוין אפשטיין — במחיר של
כ־סל׳ 20 משוויו הריאלי — החליטה להיפטר
מהוצאת־הספרים הצמודה לדפוס,
מעוגיינת עתה למכור את ההוצאה ונכסיה
— שהם בעיקר ההכנסות הזורמות
מספרים שהוצאו־לאור בעבר.
בינתיים׳ כבר הופסקה פעילות ההוצאה
השוטפת ומנהל ההוצאה, יגאל עילם, יצא
לחופשה ממושכת לארה״ב, כדי להשלים
את עבודת הדוקטורט שלו.

קיבוץ גת החליט להקים מפעל לשימורים,
ירכוש למטרה זו חלק מקו־חיי־עור
של מפעל המיץ בקיבוץ גן־שמואל.
כשנודע הדבר לקיבוץ יד־מרדכי, הזהיר
את גת: אל תיכנסו לעסקי השימורים.
ואכן, ליד־מרדכי נסיון רע בתחום זה.
הוא הקים בשעתו את מפעל השימורים
שמר, הפסיד בו מעל מיליון לירות. אחר
חחכיר את המפעל לאריה מכנס, שהפעילו
כשנח — ורק הגדיל את החובות.
עתה עומד המפעל משותק ומחליד.
אולם נראה שגורל זה לא ירתיע את
אנשי גת, המאמינים כי אפשר להרוויח
בנושא.

רואח-חחשבון ארתור אנדדסון חוייג
לשלם פיצויים של 87$אלף דולר להכרה
שרכשה חברה אחרת וגילתה כי ה מלאי
לא חיה זהה למה שאנדרסון קבע.
הדבר אירע לפני מיספר שבועות —
בארצות-חברית.
בניגוד גמור לישראל, בה שוררת הפקרות
מוחלטת בתחום הפיקוח והגנה
על המשקיעים במניות, קיימת בארצות-
הברית גישה שונה. אחד האמצעים להגנה
על המשקיע הוא רואה״חחשבוו, המכונה
כלב-השמירח של בעל המניות.
רואי-החשבוו בארצות-הברית מתמנים
על״ידי האסיפה הכללית של בעלי״חמנ־יות
— כך אינם תלויים בהנחלה.
בישראל, לעומת זאת חם תלויים לחלוטין
במנהלי ההברה — מתנהגים בהתאם
לכך בזהירות, ביודעם כי אם
לא ימצאו-חן בעיני ההנהלה — יוחלפו.
בארץ אין גם כל חוק הקובע כי לרואה
החשבון אחריות כל שהיא לגבי
האישורים שהוא נותן. כך למשל, אישר
מישרד רואי-חחשבון המכובד בבלי את
מאזני חברות צים, רסקו ובנק פויכטוונ־גר,
אישרו כי החברות רווחיות. זמן קצר
לאחר מכן התגלה כי כל אחת משלוש
החברות חללו הפסידה יותר מ־ 100 מיליון
לירות.

מ 1ניר ״שינווטונדים
מתחמת מתשובות
חבר הוועדה המנהלת של חברת-ח-
עובדים פנה לאחרונה למנכ״ל שיכון-
עובדים, אברהם עופר, בבקשת מידע נוסף
בפרשת דירות־הפאר שחולקו בחיפה
לראשי שיכון עובדים ושיכון ופיתוח.
לתדהמתו, זכה בתשובות כוללות וסת-
מיות, שלא השיבו לעניין.
נושא השאלות היתה הפרשה בה התגלה
כי שיכון עובדים בנתח בחיפה, ברחוב
בית-אל ,5בית בן ארבע דירות בלבד
— בניגוד לבנייתה המקובלת הכוללת
יותר מ־ 12 דירות לבית.
בבית הקטן שוכנו המהנדס הראשי
של שיכון־עובדים בחיפה, פקיד בכיר נו־

חסדו ביו הקנון עצמון לבנק משכנתאות
לקוחותיו של. הקבלן הירושלמי הידוע
מאיר עצמון, שלאחרונה נבהלו במיקצת,
יכולים עתה לנשום לרווחה. לאחר שהושג
הסדר בינו לבין בנק למשכנתאות
בבניין , ,ועצמון יוכל להמשיך בעסקיו.
לפני כחצי שנה גילה הבנק, כי עצמון
לקח לעצמו כספים, שהבנק היקצה למשכנתאות
לדיירי אחד הבתים של הקבלן —
והשתמש בהם לרכישת מגרש במקום אחר.
דבר זה מנוגד להוראות הממשלה, והבנק
פעל בתקיפות: הוא תבע מעצמון את כל

הכסף חזרה, ומשלא קיבלו — הוציא
בבית־מישפט צו לקבלת־נכסים.
השבוע בוטל הצו, ועצמון חתם הסכם
עם הבנק על החזרת הסכום בתש לומים.
הסביר
מתתיהו עצמון, עורך־דינו של
הקבלן, שהוא גם אחיו :״הפנייה לבית־המישפט
באה כדי להשיג החזר תשלומים
נוח יותר. בשעתו, לאחר שעצמון
קיבל את הכסף עבור משכנתאות, התברר
כי הדיירים לא רוצים הלוואות, ואחי
פשוט השתמש בכסף לרכישת מגרש.״

עקיבא נוסיץ עושה חייר בשוו״ץ
עקיבא פרסיץ הוא בן לאחת המשפחות
הידועות בישראל. אחותו היתד, הברת־כנסת
מטעם הציונים הכלליים, והוא עצמו
היה בעליו ומנהלו של בנק קטן.
לפני כעשר שנים עבר עקיבא לשווייץ,
קנה בז׳נבה בנק קטן בשם בנק קומר־סיאלה,
הפך אותו לבנק סולידי ובעל שם
מצויין. ישראלים רבים מעדיפים לנהל את

עסקיהם באמצעותו, מאשר באמצעות מוסדות
שווייצריים.
לשנת ,1972 הראה מאזן הבנק רווח
נקי של 1.1מיליון פרנקים שוייצרים.
הרווח המצטבר של הבנק מגיע ל״6.3
מיליון פרנקים. מאזן הבנק מסתכם ב־59.5
מיליון. פרנקים, מזה 15 מיליון הון
ורזרבות.

מנכ״ד עופר
תשובה סתומה
סף של החברה, וכן שני מנחלים של
החברה הממשלתית שיכון ופיתוח. שיכון
ופיתוח ושיכון עובדים בונות במשותף
בפרוייקטים רבים.
לאחרונה התגלה לחברי הוועדה המנהלת
של חברת העובדים כי בית הבכי רים
ניבנה עבור שיכון־עובדים על-ידי קבלן
מסויים — במחירי הפסד.
לקבלן חפרטי לא היה איכפת להפסיד
על בית זח. אחרי הכל, הדייר הראשי
בבית הוא זה האחראי להזמנת בתים
רבים אצל קבלנים בחיפה, מטעם שי־כון-עובדים,
וקשה להניח שהוא יחיה
עויין במיוחד לקבלן שמכר לו דירה בתנאים
כה נוחים.
במדינה הווי
חגיג ה
אוו -קודידו
״ספיכת השלומ״ ש7
אייבי גתן הפכה
דהפניג; לתושבי ישראל
נוסעים שהגיעו במטוסים לישראל במוצאי
שבת האחרון, ודאי תמהו למראה
המוזר שהתגלה לעיניהם כשטסו מעל לתל־אביב.
בשער, שתים־עשרה בלילה בדיוק,
החלו האורות בסאות בתים בעיר להבהב.
לאורך החוף, מנתניה בואכה אשדוד, הבליחו
אורות מכוניות שפנסיהם כוונו לעבר
הים, כשהם נדלקים וכבים לסירוגין.
מה שגרם לחגיגת מיצמוץ האורות המוזרה
לא הייתה אלא תגובה ספונטאנית
של מאות אזרחים למישאלתו של האיש
שבמשך שלושה השבועות האחרונים מצ ליח
להלהיב דמיונם של רבים בישראל :
אייבי נתן, מפעילה של תחנת קול השלום
המשדרת מעל ספינת השלום שלו. בהתלהבות
שיש בה שמץ ילדותית, ביקש אייבי
במוצאי שבת ממאזיניו בישראל לאותת לו
באורות דירותיהם ומכוניותיהם על קליטתם
אותו, ואלפים נסחפו בהתלהבותו ונענו

המשטרה התערכה. בשבוע השלישי
לשידוריה הפכה ספינת השלום, העוגנת
מול מלון הילטון של תל-אביב, במרחק
של כ־ 15ק״מ קילומטר מהחוף, לחלק מנוף
החיים בישראל. אילו היה נעשה סקר
האזנה, היה ודאי מתברר לדאבון ליבם
של אנשי שידורי ישראל וגלי צה״ל, כי
לפחות ^״ 50 ממאזיני הרדיו בישראל מרותקים
לתחנה המשדרת במשך תשע שעות
מדי יום (מחמש אחה״צ עד שתיים בלילה)
בעיקר מוסיקת פופ ודוק. בסוף השבוע
האחרון אילתר אייבי מבצע מיוחד.
הוא פתח בשידור מרתוני רצוף של
40 שעות, כשהוא קורא למאזינים ברחבי
ישראל להתקשר עימו באמצעות מספד
טלפונים של ידידים ולבקש השמעת תקליטים
כבקשתם. באמצעות שלוש תחנות
רדיו של חובבים, בחולון, בגבעתיים ובחיפה,
הועברו הבקשות תוך דקות ספורות
לאניה, ונענו מיד. המבצע סחף אלפי
אזרחים, שהתנדבו להעמיד גם את הטלפונים
שלהם לרשות המיבצע. באופן ספונטאני
אורגנה התרמה, כשכל מי שמבקש
תקליט להשמעה מצרף גם תרומה. התרומות
שנעו בין לירה אחת לאלפיים לירות,
הסתכמו בסכום נאה, העשוי לפתור את
בעיות אחזקת האניה למשך שבועות מספר.
נראה כי הפעם הרגיז המיבצע מישהו.
שכן, לראשונה, התערבה המישטרה כדי
למנוע עבירות על החוק שהיו קשורות
במיבצע. בדראגסטור בתל־אביב, שם היה
מרכז התרמה גדול, הופיעו שוטרים, ביקשו
באדיבות שלא לנהל מיבצע התרמה ברחוב,
שכן מארגניו לא הצטיידו ברשיון.
ואילו ביום הראשון השבוע נעצר אחד
ממפעילי תחנות השידור על החוף, הואשם
בחריגה מתקנות הדואר לגבי תיקשורת
חובבים.
זיקוקין דיינור. אולם כשם שאנייתו
של אייבי הטילה עוגן מול החוף, כך
הטילה השבוע תחנתו עוגן גם בישראל.
מפרסמים ראשונים החלו להזרים אליה
כספים לשידורי פירסומת. בתל־אביב נשכר
מישרד מיוחד לניהול מיבצעי הספינה
ומתוכננת הפעלת אולפן שיכין תוכניות
מיוחדות לתחנה.
צוות הספינה החל לקבל חופשות חוף
בתל־אביב, זוכה להארחה נלהבת מצד המאזינים,
שעצם קיומה של תחנת רדיו
חופשית במרחב גלי האתר שלהם, מלהיב
אותם.
נראה כי תחנת השלום לא תסתפק רק
בשידורים. בעוד שבועיים תיערך בגלריה
לים בתל־אביב מכירה פומבית של עשרות
ציורים שנדבו ציירים ישראליים ידועי־שם
לטובת הספינה. לאחריה ייערך מופע אפר
נים מיוחד, אף הוא בהתנדבות, שהכנסותיה
יוקדשו לספינה. סיבצעים נוספים
הנמצאי בתיכנון מנסים להבטיח לספינה
אורך חיים גדול ככל האפשר.
אייבי עצמו לא יישאר חייב לתומכיו.
הוא מתכוון לערוך להם אירועים מבדרים,
כולל אירועים אור־קוליים. אחד המיבצ־עים
הקרובים שלו: הצגת זיקוקין די נור
שיירו מלב,ים מול חופי המרחב.
העולם הזה 1867

ועדת הנסבים נתנה וה רהערמת מעש
שחיתות ברצועה שגירה מנ עו המדינה

המחנה

ח״כ ישראל קרגמן,
י דו ועדת־הכספים של
הכנסת, שוועדת־מישנה מיוחדת שלה נעתרה
לבקשת נציג צה״ל, גנזה את הדו״ח
המזעזע של מבקר המדינה על פרשת השחיתויות
במימשל הצבאי ברצועת עזה.

יצחק פונדק. היה זה אחרי הבנייה החלפיכך,
נאלץ צה״ל לבקש בלבד.
בקשתו הספיקה: פה־אחד, החליטה הוו פוזה של הביצורים בתעלה, שהביאה רוועדה
לגנוז את הדו״ח.
חים לקבלני עבודות־העפר שהועסקו בה.
ימים ספורים קודם לכן, אישרה או פרשה שהדיה הגיעו מיספר פעמים לווע־תה
ועדה את פירסומו של דו״ח ה דת־ד,כספים של הכנסת. ברצונם לבנות
מבקר על פרשת ביזת השלל מסיני, לאחר את הביצורים מהר, כל עוד לא היה בטוח
מלחמת ששת הימים.
שהפסקת האיש עם המצרים לא תופר, לא
באותה פרשה נוראה, לא ביקש צד,״ל הקפידו האחראים מטעם צד,״ל על מיכר־איסור
פירסום, וגם ועדת־הכספים עצמה זים, פיקוח, ושאר נוהלים. מאות מיליונים
לא ראתה כל סיבה שלא לסרסם את הסי זרמו בחופשיות. עשרות קבלני הובלה
פור המכוער.
וציוד כבד הפכו מיליונרים. כל מי שרק
מה כלל עתה הדו״ח על המימשל — מסוגל ומעוניין היה לבצע את המלאכה
שהיה אף גרוע יותר משוד השלל בסיני? — הוזמן להשתתף. לא רבים רצו או יכלו
— אבל אלה שבאו, גבו מחירים כפומה
החריד את צד,״ל וועדת־הכספים ז
את התשובה לשאלה זו נתן נציג צה״ל לים ומשולשים.
עצמו. כאשר נימק את הבקשה, הסביר כי
בולמוס ההתעשרות בתעלה הביא גם
סירסום הדו״ח יגרום נזק למדינת־ישראל, להונאות. חלק מהקבלנים לא הסתפקו ביכתים
את שסה.
מחירים המופרזים, ניסו להרוויח גם מגניספציפית,
הסביר נציג צה״ל שהוא חו בת חומרים. הפיקוח הלקוי עזר להם.
שש מהתערבותו של אמנסטי, האירגון ן
אולם לפני שנתיים טרם בדקה עדיין

ועדת הכספים את פרשת הביצורים
בתעלה. וכאשר הוחלט אז לדלל את מח נות
הפליטים, בוצע הדבר שוב בשיטת
הביצורים בתעלה, תחת הסיסמה ״לא תח סום
שור בדישו.״
למרות שהתקציבים היו ממלכתיים —
ולמרות שלמדינת־ישראל יש מחלקה לעבודות
ציבוריות, המבצעת בדרך־כלל עבודות
כאלה עבור משרד־הביטחון — ולמרות
שהפעם לא היה ד,זימן הגורם המכ ריע. כבפרשת הביצורים — למרות כל
אלה, חילק המימשל הצבאי בעזה את
עבודות בניית הבתים לפליטי עזה בין
קבלנים פרטיים שונים.
כל מי שהיה קרוב לראשי המימשל הצבאי
נהנה. מבקר המדינה גילה בביקורתו
קשרים מפתיעים בין הקבלנים שזכו בע
בודות
— לבין ראשי המימשל, שהיו אחראים
על ביצוע הפינוי.
קשרים אלה הובילו לדרגים גבוהים
ביותר. גבוהים כל־כך — שגם מבקר המדינה
הפסיק לבדוק, לאחר שנבהל ממה
שגילה, הסתפק בסד, שמצא.
אחת השערוריות המרכזיות שגילה המבקר
היתד, האיכות הירודה של הבתים
שניבנו עבור הפליטים במקומותיהם החדשים.
שר־הביטחון הקשוח, שביקר באתרי־הבנייה,
סירב להשלים עם מה שגילה,
הורה להגביה את כל הבתים ב־ 30 סנטימטר,
כדי שר,דיירים יוכלו לחיות בתוכם
לא כבמאורות.

הכסף קו ד ם
ל בני ־ האדס
ולס למרות הגובה הנמוך של הל?
בתים, שהוזיל את מחירם בהרבה,
עלו הוצאות הבנייה על התקצ-ב: ד,מימ־של
הקציב כ־ 6000 לירות לדירה. למעשה,
קיבל הקבלן עבורה פי שניים ושלוש.
מה שהחריד ביותר את מבקר המדינה
היתד, העובדה כי הקבלנים הישראלים,
בשיתוף עם אנשי המימשל, לא היססו
להתעשר על־ידי מעשי הונאה פשוטים.
דילול מחנות־הפליטים בוצעו מתוך מגמה
לחסוך בהוצאות, מבלי להתחשב בפליטים.
הנסיון הנוכחי לגנוז את הדו״ח בפרשה
בה מעורבים ישירות קציני המימשל הצבאי
— מנע גם את מסירת הנושא לחקירה
פלילית של המשטרה.
לפי החוק, חייב מבקר המדינה להעביר
למשטרה כל גילוי של מעשה פלילי. בפרשת
עזה, הוא הפסיק את החקירה לפני
השלב בו היה עליו להגיע למסקנות.
אולם שיתוף־הפעולה המדאיג בין שלטונות
צה״ל, ועדת־ד,כספים של הכנסת,
ומבקר המדינה — אינו מבטיח עדיין את
השתקת הפרשה. אחדים מחברי ועדת־הכספים,
שמצפונם נקפם לאחר הצבעתם,
החליטו כי יתבעו חקירה מלאה בפרשה.
שכן רק לאחר הצבעתם, הגיעו חברים
אלה למסקנה, כי בפניהם נחשפה פרשה
חמורה מאין כמוה.
גילויים של בוזזים, שעטו על הרצועה
לשלול שלל קל, היתד, חמורה לכשעצמה.
אך נוראות יותר מכך היו ההוכחות ש הצביעו,
כי הביזה לא היתד, ניתנת לבי צוע
אם מקרב הדרגים הבכירים של ה־מימשל
ברצועה היו רוצים למנעה.

ן -ןוווך במיבצע דילול מחנות הפליטים ופינוייס למקומות מגורים חדשים, הופ־
1/111 ^ 11 מלו הבולדוזרים בחוסר־התחשבות מדהים, כששיקולם היחיד של הקבלנים
הישראלים, היה רק לחסוך בהוצאות, התוצאה: התנהגות חמורה ביותר כלפי
הפליטים ברצועת־עזה, שגרמה לכן שצה״ל חשש מתגובות האירגון הבינלאומי אמנסטי.

יתה זו אחת הפעמים הבודדות, ב.היסטוריה
של מדינת־ישראל, שצה״ל
ערב בצורה כזו בעבודת הכנסת.
־,בקשה הנדירה, שהיתה בפיו של נציג
״ל, שהתייצב בפני ועדת־המישנה ה־חדת
של ועדת־הכספים של הכנסת:
וגנוז את דו״זז מבקר המדינה על פעו־ן
המימשל הצבאי בעזה.
זיתה זו בקשה בלבד. לוא היו בדו״ח
עים אסורים לפירסום מבחינה ביטחון,
היתר. הצנזורה הצבאית מוחקת אותם
סומאסית.

פר שה
מ כו ערת
ולס חפעס, לא היה מקום להתערבות
הצנזורה: דו״ח המבקר לא כלל
עים אסורים מבחינה בטוזונית.

הבינלאומי לשמירה על זכויותיהם של
אסירים ופליטים ברחבי העולם
אירגון זה נהנה ממידה נכבדה של
רצון סוב ברחבי העולם המערבי. לוא תקף
את המדינה, היה פוגע קשות בתדמיתה.
מה שחשף מבקר המדינה בעזה היה
רק קצה החום.
אולם קצה זה הכיל עובדות ופרטים
כה מחרידים, שאילו ה ו מתפרסמים, היו
גורמים לסערה ציבורית גדולה מזו של
נתיבי־נפט, מביאים לחקירה ממצה של
המשטרה והפרקליטות.
עיקרה של הפרשה החל לפני שנתיים,
כאשר שר-תביטחון משה דיין החליט לדלל
את מחנות הפליטים, להעבירם למקומות
אחרים, בהם ייבנו להם מגורים.
רצועת־עזה היתד, אותה עת בסמכותו
של פיקוד הדרום, אולם היא היתד.
מושל הרצועה, שמונה
מנוהלת על-ידי
תת-אלוף
אישית על־ידישר-הביטחון :

קבוצה מבין תושבות מחנות הפליטים, שהועברו לבתים ה
ן 1ן ן 1ןןךן
חדשים שניבנו במיוחד עבורם. בתים אלה ניבנו כה נמוך
1 1 1 1 111/11
על־ידי הקבלנים הישראלים — כדי להשקיע בהם פחות חומרים — עד ששר־הביטחון
משה דיין הורה, כאשר גילה זאת, להגביה את תיקרות הבתים בשלושים ס״ם

הגלריה הצעירה
רח׳ פרישמן ,19 תל־יאביב
טל׳ 245294
מציגח כץ ה־14.6.73 — 7.7.73

..תו ותה ום״
תערוכה מיצירותיהם של אביגיל יורש ואשר עין־דור
הגלריה פתוחה בל יום ביו השעות 10.00— 13.00 17.00 — 20.00
מוצאי־שבת .20.00 — 22.00
ימי ד׳ ו־ה׳ 17 — 22.00

מתי רגב
שירה ארוג\ית
״מה שעשה דודי לדודתי בגנה
ומה שיש
לאחותי הקטנה״

אולפן גרג (בר־קמא) פותח
החודש קורס בוקר וערב ל?
צ 13 1ת
עברית ו /או אנגלית.
הצלחה מובטחת ! הרשמה :
ת ״א: ג ורדון ,5טל.236209 .
חיפה ז ״במעלה״ ,טל.664922 .

הזמנת הספר: ת .ד 6006 .ת״א
תמורת המתאר. ע״ס — 6.ל״י.

אגד מוביל בכל הדרכים

כל הדרכים מובילות לאגד
המחלקה ליחסי ציבור

** מו עדה שד מכשפים וידעונים,
המחפשים את העתיד באותות ובמופתים
נגלים ונסתרים, עוקבת צמרת המדינה
מזה מספר חודשים במתח ובחרדה אחרי
כל תנועותיה וכל מוצא פיה של הגברת
הזקנה העומדת בראש הממשלה.
אילולא היה המחזה עגום כל כך, הוא
יכול היה לשמש נושא מצויין לפארסה
היתולית. רק השבוע, בעת ביקורו של נ
קנצלר מערב־גרמניח, וילי בראנד, בישראל,
הוא הגיע לאחד משיאיו הגדולים. היה
זה אחרי שהקנצלר, מנהג אדיבות, באחת
מפגישותיו עם הגברת ראש־הממשלה! ,
החזיר לה הזמנה, לבוא ולבקר כראש־ממשלה
במדינתו. גולדה, כראש־ממשלה
של המדינה המארחת, לא יכלה שלא
להיענות בחיוב להזמנה מעין זו, שאינה ׳
מופנית אליה אישית, וטובה באותה מידה
גם לכל מי שיירש את מקומה כראש-
הממשלה.
אבל מי שלא ראה את השמחה שאחזה
בקהל חסידי מפלגת־העבודה בעקבות ידיעה
סתמית זו, לא דאה התלהבות מימיו.
״זה הסימן ! זה האות !״ ששו ואמרו עסקנים
ופעילים זה לזה .״אם היא נענתה
בחיוב להזמנתו של בראנד לבקר בגרמניה,
אות הוא כי היא מתכוונת להמשיך ולכהי
כראש־ממשלה !״
יז .־ד&גשסס

התנהגותה של גולדה נדני חבויה
היא חוצפה תהומית הגובלת בהתעללות

זהו כסך הכל ביטוי של נקמנות
קטנונית, פרי הזיקנה, שד
אדם על פך פרישתו מהכמה ה ציבורית.

מדברת

לא עובדת
ך>־ יא תעשה הכל להכעיס, להרגיז,
11 / /למרר את החיים לאלה שיבואו
אחריה,״ התבטא לא מכבר אחד ממנהיגי
מפלגת־העבודה ,״וזה לא מפני שהיא
רוצה להפיק מכך איזה רווח אישי —
אלא פשוט כנקמה על שהיא צריכה ללכת
ואחרים נשארים.״
״אם גולדה תמות אי־פעם,״ אמר אחד
העסקנים הבכירים של המפלגה שנרתם
כבר למערכת הבחירות שטרם החלה ,״אז
טוב־הלב שלה לא ייקבע בשום אופן כסיבת
המוות. היא עושה הכל כדי להכביד
ולהקשות עלינו, כדי שנזכור תמיד כמה
טוב היה לנו איתר, וכמה רע לנו בלע דיה.״

הרבה מן האמת בהסברים אלה של
האנשים הנפגעים ישירות מהתנהגותה
החולנית של גולדה. ההגיון המיוחד של
גיל הזיקנה, גם אצל אלה שלמרות גילם
המופלג טרם לקו בהסתיידות עורקים,
מכתיב לעיתים קרובות דפוסי התנהגות
מציקים וטורדניים.

משחק

זקנים מסרבים להשלים עם הרעיון
שאין בהם עוד צורך, שהם
הטרי תועלת, מנסים לעיתים תכופות
לכפות את עצמם על הקרובים
להם והאהובים עדיהם, כדרכים
מוזרות כיותר.

יה זה רק גילוי גודד משפע הגילויים,
\ | שכל אחד מסיק מהם מסקנות שונות
ותולה בחם פירושים שונים. כולם מצביעים
על תופעה שאין לה תקדים בחיים הפוליטיים:
הקומדיה שמשחקת ראש־ד,ממשלה
גולדה מאיר לעיני הציבור, אך בעיקר
לעיני מפלגתה, כשהיא שומרת בסוד כסוס
את החלטתה — אם יש לה בכלל החלטה
— אם תפרוש מהחיים הפוליטיים או תוסיף
לכהן כראש־ממשלה.

בהקשר זה יש המזכירים גם את התנהגותו
של דויד בן־גוריון על סף פרישתו
מראשות־ר,ממשלה. גם הוא היה אז בדתי
נסבל י על חבריו ומעריציו המושבעים
ביותר, נהג להתעלל בהם בהחלטות ובד,ה נהגות
שהם לא יכלו למצוא להם הסבר.
אולם כאשד פרש לגמרי מהשילטון, אם
בי עדיין המשיך להופיע בזירה הפוליטית,
הוא השתנה מהקצה עד הקצה מבחינת
המזג האישי והיחסים אל הסובבים אותו.
ברגע שהשלים עם פרישתו, וייתכן שזו
היתר השלמה תת־הכרתית, הפסיק להציק
למקורביו, שלא הפסיקו להעריצו למרות
גילויי יזרישעות שלו.
זד, כנראה גם מה שקורה לגולדה עכשיו.
אם בהופעותיה הפומביות היא עדיין שומרת
פאסון, הרי בשיחות אישיות היא
נשמעת ממורמרת ומרירה. לא אחת

כגלל משח? המחבואים הילדותי
של ראש-הממשדה, נמצאת כיום
מיפלגת השילטון של ישראל
במצב אבסורדי: הצי שנה לפני
מועד הבחירות הכלליות, איו היא
יודעת מי יתייצב בראש רשימתה,
ואת מי היא רוצה להציע לעם
בדמות שתנהיגו במשך ארבע
השנים הבאות.
יריבי מפלגת־העבודה, וכל אלה המצפים
למפלתה בבחירות, צריכים ודאי לשמוח
על כך. אולם לא זאת הנקודה. עצם

התופעה של ההתעללות הפומבית
של גולדה מאיר כחב־יה לשילטון,
עצם החוצפה התהומית שלה להתל
בהם ולתעתע בהם -היא
המחייבת בחינה ותשומת־לב.

:שבועות האחרונים, תקפה כצורה
נסח ומחוסרת טאקט אנשים שבאו
עימה כמגע, ולאו־דווקא יריבים
פוליטיים.

לצד גילויים פסיכולוגיים אלה של
הזיקנה, הופיעו לאחרונה כמה שינויים
נוספים בהתנהגותה. כלפי הוץ היא שומרת
עדיין על איתנות פיזיולוגית מפתיעה
ומרשימה. יחיא עדיין מעשנת סיגריות
חריפות בשרשרת, ומסוגלת להתמיד בישיבות
ארוכות, בנסיעות ובטכסים, המעייפים
גברים הצעירים ממנה בעשרות שנים.
המומיה השותקת
^ לך ואחת פרשנויות נכתבו כבר
על צעדיה הצפויים של גולדה. כולן
טובות באותה מידה. אלה הטוענים כי
גולדה *שומרת את החלטתה לרגע האחרון,
כדי להכתיב תנאים׳ לחבריה ולסחוט מהם
ויתורים כתנאי להסכמתה להמשיך בתפקידה,
צודקים בדיוק כמו אלה הטוענים
כי היא משהה את תשובתה כדי להעמיד
את מפלגתה בפני עובדה קיימת ולא להותיר
פנאי להפציר בה לחזור בה מהחלטתה.
מבחינה מעשית אין זה משנה כהוא־זה
אם גולדה תחלים ללכת או להישאר.
שום דבר לא ישתנה במפלגת־העבודה.
אם יהיו פני הדברים כך או כך. לא יחולו
בה זעזועים אם גולדה תפרוש, ולא תתחולל
בה מלחמת ירושה אם תצהיר על כוונתה
לכהן עוד שנה או שנתיים כראש־ממשלה.
כל מה שגולדה תוכל לסחוט מחבריה בעוד
חודש, כאשר יגיע הזמן בו תצטרך לבשר
להם על החלטתה הגורלית, היא יכולה
לקבל מהם כבר ברגע זה.
למרות זאת היא שותקת כספינכס, ומתעטפת
בדומיית מומיה, כאשר מגיעים
הדברים לשאלת המשך כהונתה.
מדוע היא עושה זאת ז מדוע היא משגעת
את מעריציה הנלהבים ביותר? מדוע היא

זאת לשום תוכנית פוליטית או טכסים
שלטוני.

יחד עם זאת, מציינים מקורביה,
היא הפסיקה לאחרונה כמעט לחלוטין
להתעניין כענייני משרדה,
ממעטת לבקר בלשכתה, כשם
שעשתה בעבר, ודורשת הרכה
י-תי זמר להכנות לקראת יציאה
מכיתה, מכפי שהיתה צריבה כ־

המכריעה מעצבנת את תומכיה העיוורים, המוכנים
לרקוד ללא ערעור לפי חלילה?

כדפי חוץ אין התנהגותה של
גולדה מעוררת לכאורה בל התרגשות.
אולם מאחורי־הקדעים, כקרב
אנשים הנוגעים כרכר, ההתבטאויות
בדפיה הן חריפות ביותר.
הגיעו הדברים עד לידי כך
שהאיש המרכזי של מיפלגת ה-
שילטון, שר-האוצר פנחס ספיר,
עומד בייאושו לעזוב הבל ולצאת
בימים הקרובים למסע של שבו
עות
רבים כחו״ל, רק על מנת לא
לצאת מפליו ולהתמוטט מהקפרי
זות של הגברת השותקת. עסקנים
אחרים, בדרגים נמוכים יותר, משמיעים
אף הם הצהרות של יאוש וחידלון, מכנים
את הגברת ראש־הממשלה, מנהיגתם, בכינויים
שלא היו ערבים ביותר לאוזנה.
ככל שתוהים על התנהגותה, ככל שבוחנים
את תגובותיה, הרי אפילו מקורביה
של ראש־הממשלה אינם יכולים להשתחרר
מהרושם, שאין כל הגיון, אישי או מפלגתי
בהשהיית תשובתה והחלטתה. אין לייחס

^ פשר היה להתכונן בשמץ הנאה
בהתעללות שמתעללת גולדה בחבריה
בצמרת השילטון, ולהתנחם בעובדה שחם
עצמם הביאו עליהם צרח זו. אלא שלרוע
׳•המזל אין גולדה מאיר רק מנהיגת מפלג זי,עבודה.
בין
השאר, היא גם ראש־הממשלה של
מד־נה זו.
אין זה מהתענוגות הגדולים ביותר
להשתעשע ברעיונות מה עלול לקרות אם
תיקלע המדינה למצבי הכרעה מהירים
ואשר, מעין זו, במצב כזה, תצטרך להיות
הדמות ששיקוליה, תבונתה, וכושר השיפוט
שלה, יצטרכו להכריע את גורל העם.

\ 1117171 1 1 0 **1 1ר ה משפחת זרהן מקריית־שמונה, על מיטלטליה וי?
11 1 /1 1111 1 .4ח | 11 מגיעה לחוף האילנות מדי סוף־שבוע עם מיטת הו
וחיתוליו, הפנינג או לא הפנינג. הבנאדם צריך לצאת בשיגרתיות מהשיגרה שהוא רגיל

זוהו באוהל

הדוגמניות קארן וג׳ון מחליפות תלבושות בתנאי שדה,
בתוך אוהל שהוקם ליד הבמה. הקהל קיבל את תצוגת־האופנה
באדישות, התטניין הרבה יותר במה שנמשה בתוך האוהל, אשר שלושה שומרים
שמרו על יריעותיו הסגורות. משמאל: זוג שסיים את הלילה בהתבודדות בסירה.
ין ו לא תהיה עוד חלטורה, הבטיחו המ־
( ארגנים. זה יהיה אירוע ברמה בינלאומית,
ראשון מסוגו בארץ. מאות בדרנים,
מופעי ספורט, התעמלות המונית, מסעדות

וכך קרה, שבערב חג השבועות צרח
הרמקול שבחוף האילנות על שפת הכינרת,
באוזני ששת אלפי האנשים שהאמינו:
״גבירותי ודבותי! השעה שבע ו־שלושים
בדדדדדיוק! ההפנינג מתחילללל! שתו
קוקה־קולה קר כקרח! תנו צ׳אנס לשלום,
במכנסי ג׳ינס משופשפים מדוכן מספר
שתיים. כולנו חתיכים במכנסי ג׳ינס אוריגינל.
ווואווו!!!״

אכסקלוסיביות לאניני־הטעם, קומזיצים
גדולים בהשתתפות בדרנים, שיהפכו קומזיצים
אלה למרכזי בידור ושימחה. וכל
זה, במשך יממה שלמה, על שפת־הכינדת,
במחיר השווה לכל נפש של 40 לירות
ישראליות בלבד לראש.

ה ר מוני ה

מאת אלה זוהר

סי מו ל ט אני ת
^ י ש לא נבהל מהרעש. אבא ואמא ד.מ־שיכו
לאכול את האוכל שהביאו מה־

כי נרת

בית, על שולחן שהביאו מהבית. עם הילדים.
שהביאו מהבית.
הפחות מאושרים אכלו סטייקים דקים
כנייר וקשים כמו סולייה, שנמכרו בחמש
לירות, לצליליו המעודדים של אנו נתגבר.
ריח שום ועשן. האווירה — תערובת
•אכזוטית של ערב יום העצמאות וחוף־
רחצה תל־אביבי בשבת בבוקר בשיא-
העונה. השלאגרים של צביקה פיק מעל
במה אחת, ומיטב שירי המזרח מפי עליזה
עזיקרי על במה אחרת, מתמזגים בהרמוניה
סימולטאנית עם ״יוסקה החשמלאי לבמה
המרכזית״ ו״מוישלה האינסטלטור לקופה״.
על מירפסת בית־הקפה מוצג סרט ישן
של קידק דוגלאס. יפה דווקא אך איש
אינו מתעניין. כולם רצים בין הבמות השונות
ודוכני האוכל.
מקשיבים באוזן אחת לבדיחות של מני
פאר ובשנייה למוטי גלעדי המחקה את
אבא אבן. אלה שהגיעו בגפם מרוכזים
סביב האוהל בו מחליפות הדוגמניות ה חתיכות
את בגדיהן לתצוגה האופנה, ב־תיקווה
לזכות בהצצה.

הפגינג
?13 71

מחכים לאריס

קהל אלפים ליד הבמה המרכזית חיכה שעתיים ל׳הופעתו
של אריק איינשטיין, אשר הגיע למקום,
בדק את איכות המיקרופונים, סירב להופיע וחזר כלעומת שבא. אמניס אחרים עשז
כמותו. אמנים אחרים הופיעו על במה אחת, בתכנית חלקית ולא המשיכו בהופעתם.

ץץה זה הפנינג? מתברר שלאיש אין מו־
(*) שג .״זו מילה באנגלית. זה, נו.״ איי
אומרים ...חכי שהחבר שלי יוסי יבוא.
הוא יודע.״ ״זה פסטיבל כזה, עם הרבה
בידור, כמו פה.״

7 1 1 1 * 171 * 11 71 ^ 1הביתן של או
1111 1 /1היה היחידי שז
\ ו 11 4 / 1
לתשומת־לב. זוגות־ ופודדיס הציצו מסביב אם ו
שהו רואה אותם, ניגשו לחזות במוצרים המוצג

ההבנינג האמיתי
שמאחרי

הכ 1שי ש שה את שלן
פעם, לפני הרבה זמן ו־ 300 הצגות של אד תקרא לי שחור,
ישב לו המפיק מנחם נוביק וחשב: איך ילמדו שחקני המחזמר,
העוסק בבעיות הכושים בארצות־הברית, להיות כושים על הבמה?
עד שנזכר: מי מלמד את האפרוחים להטיל ביצים ן התרנגולות.
נזכר
ועשה. פנה לבדרנים הכושים דידי ג׳קסון ורוי יאנג,
והללו הסכימו ללמד לאפרוחיו של נוביק את כל התורה כולה.
בינתיים הצליח המחזמר, ועדיין ממשיך לרוץ. כמה מה־אפרוחים
המקוריים, כמו רותי נבון, התעופפו בינתיים מהקן.
אחרים, כמו ריקי גל ועליזה אביב, באו במקומם. עוזי פוקס
עף קצת וחזר.
והכל היה נמשך כרגיל, לולא החליט גם אברהם פרירה
שהגיע זמנו לפרוש כנפיים. זה קרה. במסיבה לכבוד ההצגה
ה־ ,300 ונוביק החליט שנמאסו לו עסקי הלול.

כדי לחסל אותם, הוא עומד לייבא שלושה זמרים כושים
מארצות־הברית, שיצטרפו למחזמר ויתרמו לו מאותגטיותם.
יחד איתם תחזור לארץ, בתור תרנגולת, מיכל נוי, אשר
תדאג להם, כי בעברית ובידיעת הארץ הם עוד לא התפתחו
לדרגת ביצה סוג א׳.
כאשר ילמדו ויגדלו, ויהיו לתרנגולים יתעופפו בחזרה לניו־יורק,
להפקה אנגלית של המחזמר, שילמד סוף־סוף את הכושים

על בעיותיהם, ויאיר את עיניהם אחת ולתמיד.
אם -עכשיו התבלבלתם ואתם כבר לא יודעים מי אפרוח,
תרנגולת, פרגית או ביצה, ומי מלמד את מי מה ולמה — אל
תתייאשו. אם ירצה השם — יתבהר הכל אחרי הבכורה הניו־יורקית.
אם הוא לא ירצה — וישבור למחזמר את הביצים, לא
אתם תאכלו את החביתה.

כולם ממשיכים להסתובב, לעמוד בתור
כדי לזכות בבקבוק משקה סושר. האוויר
חם ויבש. הכינרת שקטה, מבריקה לאור
הירח. אך איש אינו נכנם למים.
קשה להבין מדוע טרחו לבוא עד כאן
מכל קצווי הארץ.

מ נו ח ת
הזוגו ת
*1כך עוברת שעה ועוד אחת. אחרי שסם־
1גו דיים אווירה וקולטורה, פורשים להם
המשתתפים, זוגות זוגות, למנוחה קצרה.
החרוצים שראו את הנולד — לאוהלים
שהקימו קודם. והעצלנים — לתחת כל
גבעה, עץ רענן וסירה פנוייה בשטח.
הסירות, שעד אז התנודדו להן בקצב
הגלים, קיבלו לפתע חיים משלהן. כ־אחוזות־תזזית
החלו מקפצות בקצב הולך
וגובר — עד שעוד הפנינג הגיע לשיאו.
הפסקה של עשר עד חמש עשרה דקות
— ושוב הכינרת גועשת.
השחר מפציע. סירה אפורה ודהוייה נחה
סוף־סוף, אחרי הוריקאן שגרם רגשי נחיתות
לשכנים.
גם מנקודת ראותו של קרפיון •מצוי לא
היה זה מצחיק. תעשו חשבון: ששת אלפים
משתתפים כפול כך וכך סערות — ותראו.
זה גם מסביר אולי מדוע וילי בראנדט
תפס למחרת רק דג אחד קטן.

התרנגולים והביצים

וג׳קסון. המסיבה היתה גס פרידה מהבאס אברהם פרירה, שעזב.

ארז! הם
שלושת הצעיר
שנעצה כחשודים
בוצה ח״ח
איכוגן ושויבת
אור• מור ח•

מ שה דרגו

גופתו

מלחמת הרציחות שפוצה בעורם התחתון החיפאי
ביון סוחרי הסמיג 1 1סרסורי הזונות מגיעה לשיאה

111111.110
^ ני הייתי שם במקום, כשניסו לה*
רוג את חיים איפרגן.
״זה היה בחצר של הבית שלי, ב־24
באפריל. אותה פעם, לא פגעו בו. אבל
אחרי חודש בדיוק, הצליחו.״

האיש, ממקורביו של הצעיר שגופתו השרופה
נתגלתה בשבוע שעבר במורדות
הכרמל, ידע גם להסביר את הסיבה ל*
נסיון הרצח — ולרצח :״חיים היד, מרגיז
אנשים. כל הזמן היה מרגיז את החברים

שלו. אני מבין מה שקרה.״
בעולם התחתון, מסתבר, מסוכן להרגיז
חברים :״אנשי העולם התחתון לא
מתלוננים במשטרה על נסיון לרצח,״ המשיך
האיש וסיפר ,״וגם לא מעידים בבית-
משפט. כשלא משלמים להם חובות —
הם לא פונים להוצאה-לפועל. הם פשוט
שולחים את האשם לכרמל.
״שם, על ההר, יש בית־קברות של ה־עולם־התחתון.
שם גילו את אילן אש-
רוב, לפני כשנה. שם גילו עכשיו את
חיים.״

ח ת כו
א ת האב

11ך 11ך י *1חיים איפרגך (משמאל) לא השתמש במשך השנים בהן היה פעיל
בעולם התחתון, בנשק. בתמונה חיים איפרגן בשעת בילוי, נראה

במועדון־לילה חיפאי, מחזיק סכין בידו בהפגנתיות היתולית, יחד עם שניים מחבריו.

־ כדיוק עשה חיים איפרגן, שהצו
/דיק את הצעד המישמעתי החמור ש נקטו
נגדו עמיתיו?
בקרב חוגי העולם התחתון של חיפה,
נחשב חיים תמיד לכוכב בר־מזל. לאחר
שהקים לעצמו כמה דוכנים למימכר חם-
צי-ימאים — שכל אחד מהם יכול לפרנס
אדם בכבוד — פתח לאחרונה גם סטיי-
קייה באילת. בנוסף, היתד -לו גם הכנסה
צדדית משתי פרוצות שעבדו למענו. בקיצור
— חיים היה אחד שהולך לו.
חיים 32 יליד מרוקו שעלה ארצה
ב־ ,1939 סיפר תמיד כי ערבים חתכו
לאביו את אשכיו במרוקו, נהג בעצמו
להפגין את עצמאותו וגבריותו. במולדת
החדשה בכל הזדמנות. הוא לא שיער כי
אחיו היהודים ינהגו בו באכזריות נוראה
לא פחות.
תחילת הפרשה — או סופה, ליתר דיוק
— אירעה ב־ 24 לאפריל. חיים עלה אותו
יום לחיפה, לאחר שהות ממושכת באילת.

איון א בו ט בו ל
לדברי ידידים, חזר צפונה רק כדי לקנות
סחורה בשביל העסקים באילת, ולגבות
את רווחיהן של צמד הפרוצות שלו.
הוא הצליח לגבות את הכסף רק מ־אניטה
הבלונדית, שמע ממנה כי נערתו
השנייה, אסתר זגורי, עברה בתקופת היעדרו
לסרסור אחר.

הי די ד ה ציל
א ת חייו
יפרגן גילה את עקבותיה של זגורי
במהירות — אצל מחמוד אבדעבאס,
סרסור ופורץ בן .25 לאחר ויכוח סוער
שוכנע איפרגן כי העלמה לא תחזור לרשותו,
תבע, לחילופין, פיצויי פיטורין
על הפסקת העסקתה אצלו, כמקובל.
אבו־עבאס הסביר לחיים כי בשאלת הפיצויים
יש לפנות לראובן וגנר, שהוא
בעליה החוקיים של אסתר, בעוד הוא,
אבו-עבאס, רק המפעיל שלה. בו במקום
סוכם על פגישה, עוד באותו ערב, אצל
מרכוס כהן, ברחוב אלנבי .42
הפגישה התקיימה כמתוכנן, בהשתתפות
חיים, אבו־עבאס, וגנר ( )25 ומשתתף רביעי.
היא גלשה במהירות לריב סוער,
כשחיים תובע פיצויים, ואילו וגנר תובע,
לפי אחת הגירסות, החזרת חוב של חיים
ממשחק-קלפים.
מילה פה מילה שם — ווגנר שלף אקדח,
הרביץ לעבר חיים שני כדורים, ו־פיספס
את שניהם.
הסיבה לפיספוסו, מטווח כל־כך קצר:
חיים ליברטי, ידידו הטוב של חיים, הסיט
את ידו של וגנר, הציל את חייו של
איפרגן.

__ תסיסה
ב עו לסהתח תו ן
^ יפרגן וליברטי היו ידידים ותי-
^ קים. כאשר היו עצורים יחד, ביקש
איפרגן להעבירו לתא אחד עם ליברטי.
כשסירבו למלא את בקשתו, קפץ מקומה
שנייה, שבר שתי רגליים. רק אז גילה כי
ידידו כבר השתחרר.
בעקבות נסיון הרצח, נעצר וגנר, והוגש
נגדו כתב־אישום. העד המרכזי נגדו
היה צריך להיות חיים, כמובן.
בחוגי העולם התחתון החיפאי עוררה
השאלה תסיסה רבה: לוא היה המודבר
בקולגה אחר, היו הכל בטוחים כי הוא
לא יעיד לעולם נגד חבר. אבל איפרגן
היה בן סורר, שמעשיו בלתי צפויים, זאב
בודד שמעולם לא הלו בתלם ונכנע למוסכמות.
האם יעיד איפרגן נגד וגנר,
ניסו הכל לנחש?
המשטרה עצמה התייחסה בחומרה רבה
למעשהו הפזיז של וגנר. חוקרי המרחב
ידעו בדיוק על כל פעילויותיו של איפרגן
— החל מסחר בסחורות־ימאים מוברחות,
עבור למסחר בסמים, וכלה בסירסור
שתיים־שלוש פרוצות, במקביל, במשך השנים.
יחד
עם זה, לא היו למשטרה כל תלונות
נגד איפרגן. מסיבה זו או אחרת,

הוא חי בשלום עם השוטרים, נהג לספר
להם בגלוי על מעשיו.

4שנו ת
מאסר
ך* יפר לכתב העולם הזה רס״ר עמר,
^ ממשטרת חיפה, בנוכחות סגן־ניצב
חיים פרנקל, דובר משטרת חיפה וראש
לישכת החקירות:
״הייתי נפגש עם איפרגן. לפני כחצי
שנה הוא סיפר לי שהרוויח במשחק קלפים
בעכו 120 אלף ל״י, ושאל אותי
מה לעשות עם הכסף.
״אמרתי לו להכניס את זה לבנק. הוא
שמע בקולי, ואחר־כך גיליתי שהוא באמת
הכניס לבנק חמישים אלף ל״י עבור הילדים
שלו.
״הוא היה מעביר גם כל חודש כמה
מאות ל״י לאשתו רחל, בשבילה ובשביל
ארבעת ילדיהם. חיים התגרש מאשתו לפני
כשנה וחצי, והיא עברה לגור בתל־אביב.
היא לא היתה מסוגלת לסבול את המצב,
שבעלה מתגורר תמיד עם שתיים־שלוש
פרוצות.
״לאיפרגן היו כשלושים תיקים סליליים•
הוא ישב מספר פעמים בכלא, בת־

סו סנ ר

הזרמת
שנ רצח

יומיים לאחר הירצחו של איפרגן, אירעה
תקרית נוספת בשרשרת מלחמות היהודים
בחיפה. באותו יום, ה־ 29 למאי, התקיימה
בקריית־ים חתונתה של אחותו של חיים
ליברטי. אחד האורחים, ציון אבוטבול,
הוזמן לצאת רגע החוצה. הוא יצא —
וצרור יריות, שנורה מתוך מכונית אדומה,
פגע בביטנו.

ה ח שו ד הר א שון
נעצר
י ץ התמוטט לכביש חסר־הכרה, הו-
* <5עבר לבית־החולים רמב״ם על־ידי שני
מכרים, אורי מזרחי ומוחמד אבו־עבאס.
מיד לאחר מכן, נעצרו השניים על־ידי

ה 1א 1
נחטף[
בלב1
ה/ניר 1

איפרגן ע א שתו רחל
פחד רודפיו, בין מרצונו, כדי שלא ייאלץ
להעיד נגד וגנר.
סגן־ניצב פרנקל, לעומת זאת, משוכנע
לחלוטין כי הגופה היתד, של איפרגן. ל דברי
פרנקל, גם נשדד איפרגן בעת ד,ירצחו
:״היו עליו כ־ 6,000ל״י וכ־300
דולר, והכסף נעלם,״ גילה פרנקל.

ו תי ק
^ ם אכן היה הנרצח אמנם איפרגן,
היתה הצורה בה נמצאה גופתו רבת-
משמעות: כך בדיוק נמצאה גם גופתו
של איש העולם התחתון התל־אביבי, אילן
אשרוב, לפני כשנה וחצי: ללא מכנסיים.
זהו הסימן המקובל בעולם התחתון לחיסול
חשבונות בידי בית־הדין הפנימי
של המקצוע, נגד חבר שבגד או פגע
בכללי האתיקה של הענף.
המשטרה הצליחה לשחזר את יומו האחרון
של איפרגן: באותו יום, הוא ביקר
בתל־אביב, הביא כסף לאשתו. אחר, המשיך
בדרכו צפונה, בילה את הערב בפאב
בחיפה. אלמוני הצליח לשכנעו לצאת איתו
לנסיעה במכונית. היתד, זו נסיעתו האחרונה.
דבר
אחד בטוח מעל לכל ספק, לדעת
החוקרים: אותו מישהו היה ידיד מקורב
של איפרגן. איפרגן היה שועל ותיק וזהיר,
ולא היה חולם לצאת בחברת מישהו
שבו לא בטח.

קופות שהסתכמו בארבע שנים. כשהיה
מחוץ לכלא, עשה כסף רב.״

ה פרו צ ה
ירדהד רו מ ה
ף מאמציה להגיב בחומרה על הס-
1גיעה באיפרגן, נעזרה המשטרה בשגיאה
חמורה שעשה וגנר עצמו. לדברי
מקורות בעולם התחתון, הודה וגנר בכך
שירה בחיים עוד בחקירתו במשטרה.
לוא היה שותק, או מכחיש — היה יוצא
לחופשי. כי כאשר הובא בפני בית־המשפט
המחוזי בחיפה, ביום השלישי ליוני, באשמת
נסיון־לרצח — כבר היה איפרגן

בעקבות שני הכדורים שירה וגנר באוויר
,.באותה פגישה דרמאטית התפוצצה
הישיבה, והצדדים נפרדו איש לדרכו. אי-
פרגן אסף את כבשת־הרש שלו, אניטה
בעלת הצלקת על האף, ירד איתה חזרה
אילתה.
הוא לא ידע, כי נותר לו בדיוק חודש
ימים לחיות.

ח״ם איפרגן ע בנו משה
איש לא ידע זאת, מלבד רוצחיו.
לדברי המשטרה, נרצח איפרגן ב־27
לחודש מאי. אולם הדבר נתגלה רק בשלישי
לחודש יוני.

המשטרה — כחשודים בנסיון ההתנק שות.
לשם
מה היו השניים צריכים לירות ב־ציון?
את התשובה לכך ניתן להבין מהעובדה,
שבעודו מחלים מפצעיו בבית-
החולים, נעצר ציון בתחילת השבוע —
כחשוד ברצח חיים איפרגן.
שכן בינתיים, התגלתה גופתו של איפרגן.

גו פ ה שרופה
ו ע רו מ ה

אינגרגן (שני מימין) וידידיס ב ח־ סההחחח ־ ח

ך* יא התגלתה במורד ואדי בואכה,
1 1באיזור כרמליה. זיהוייה לא היה קל.
היתה זו גופה שרופה של גבר, שהיתה
ערומה ממותניה ומטה. מאוחר יותר, התגלה
בבדיקה הפתולוגית כי האיש נרצח
בחניקה, לפני שגופתו נשרפה.
בכיס החולצה גילו החוקרים פנקס של
חיים איפרגן.
האם באמת היה הנרצה איפרגן? לשם
מר. שרפו הרוצחים את הגופה, עד שלא
ניתן היה לזהותה — והשאירו סימן־
זיהוי של חיים איפרגן?
רבים בעולם התחתון בחיפה מאמינים
כי היתד, זו גופה של מישהו אחר, וכי
סימן־ד,זיהוי נועד לטשטש את העובדה
כי איפרגן עצמו נמלט מהארץ — בין מ־

י בול של
ח שו די ם
ך* עקבות הרצח ונסיון הרצח, אספה
^ המשטרה יבול עשיר של חשודים. בנוסף
לציון אבוטבול, אורי מזרחי .,ומחמוד
אבו־עבאס — כשהשניים האחרונים
חשודים גם בהשתתפות ברצח איפרגן וגם
בנסיון לרצוח את ציון — עצרה וה משטרה
גם את משה דנינו 27 כן עצרה
את משה פרדו מתל־אביב, כחשוד אף הוא
בהשתייכות לקבוצת המחסלים. כדי להש לים
את היריעה, הוסיפה לרשימה. גם את
אסתר זגורי, ושתיים מחברותיה למקצוע.
בסוף המסע, היו בידי המשטרה ארבעה
גברים ושבע נשים — 11 חשודים בסך-
הכל.
לטענת משפחתו של חיים איפרגן, נרצח
חיים על־ידי אסתר זגורי ופאטחייה,
אחת משתי הפרוצות הנוספות שנעצרו.
לעומת זאת, גורסים בעולם התחתון כי
דווקא אסתר זגורי — ולדברי אחרים
פאטחייה, גם היא נערתו של אבדעבאס
— שיתפה פעולה עם החוקרים, הובילה
אותם למקום־מחבוא סמוך לביתו של אבו־עבאס,
ברחוב מדרגות הרחבה .10
שם, גילו החוקרים מזוודה מלאה כל
טוב. אישר סגך ניצב פרנקל :״במזוודה היו
(המשך בעמוד )26

במדינה
תחבורה
מטרטר׳ הזכי ם
מסלול ייסוריו
ש 7נכה שנזקק
?רשיון נהיגה

צח וענוג
יהיה עור גופך
בעזרת
דסילטור הקרם הקוסמטי המושלם
להסרת שיער מיותר
נוח לשמוש השבעתו ארובת טווח
אינו מכאיב
דבילטור מוצר ׳צמרו! נוסף של ״ודלה״

150,000

ומצטבר עד

* >500, 000

אורי בריל 33 נכה מלידה בשיתוק־מוחי,
חלה לפני מיספר חודשים במחלה
לא ברורה. לאחר שורת בדיקות ממושכת
ומתישה, החליטו רופאיו, ביניהם שני
נוירולוגים מפורסמים, שמחלתו — כנראה
— דלקת במערכת־העצבים ההיקפית.
הסימפטומים היו נדירים ביותר, והרופאים
לא הצליחו לקבוע אבחנה מדוייקת,
אולם נטו להסכים ביניהם כי תהיה המחלה
מה שתהיה — היא לא תחלוף כנראה.
רא זקוק. המסקנה, לגבי אורי, היתד,
שהוא יישאר רתוק לכיסא־גלגלים, ייזקק
למכונית־נכים. הוא פנה למכון לבטיחות
בדרכים שליד מישרד־הבריאות, ביקש
לבדוק את כושרו להמשיך לנהוג —
למרות שהיה לו כבר רשיון נהיגה.
״למעשה, רציתי יותר לברר עם המומחים
כמה פרטים טכניים,״ מספר אורי.
״איזו מכונית רצוי שאזמין, כדי שאוכל
להכניס בקלות את עגלת־הנכים לתוכה
בעצמי, איזה מנגנון־היגוי, וכדומה. לא נזקקתי
להם כדי לדעת שאני יודע לנהוג,״
בדיקת, בזק. כבר ההתחלה היתד, מלבבת:
רופאו של אורי קיים שיחה עם
מנהל המכון לבטיחות — אך כאשר הופיעה
אישתו של אורי במכון, לא ידע
כלל המנהל במה מדובר.
ההמשך היה באותה מסורת: כעבור
שבוע הוזמן אורי לבדיקה נוירולוגית ב־תל־השומר.
מספר
בריל :״חיכינו ארבעה איש
לבדיקה. בשלוש ושלושים אחר־הצהרים
נכנס הראשון. חמש דקות אחריו, נכנסתי
כבר אני — השלישי בתור, .הושט ידיים
קדימה ׳,אמר לי הפרופסור, ועילעל בניירות.
הושטתי, .תודה, זה הכל.׳ רשם
מה שרשם, ובירכני לשלום, .אני אוכל
לנהוג — ז ׳ התחלתי לשאול, .זה תצטרך
להוכיח באופן מעשי,׳ ענה לי הפרופסור.״
עקשנות. לאחר שבועיים ללא תשובה,
ניסה בדיל להתעניין בגורלו. לאחר שורת
שיחות טלפון מייגעות, זכה לגלות מפי
מזכירתו של מנהל המכון לבטיחות כי
הוא ״רשאי לנהוג עם מנגנון.״ פרטים
נוספים — כמו מה השלב הבא? למי
עליו לפנות? — לא הצליח לשלות מפיה.
בשלב זה, החליט אפילו בדיל הסבלן
שהטיפול בו קצת מוזר.
משחר ילדותו, התמודד בריל עם קשיים.
למרות נכותו, למד בבתי־ספר רגילים,
שירת בצה״ל, סיים בהצלחה את הפאקולטה
לחקלאות, קיבל ג׳וב בזכות כישוריו,
הוציא רשיון נהיגה, נשא לו אישה. פעולות
שיגרתיות לאדם בריא — אך התובעות
עקשנות, התמדה וכוח־רצון עילאיים מנכה.
״המכון -לא בסדר״ .הוא הדים
טלפון למישרד־ר,תחבורה, שפך שם את
מרי־ליבו, זכה לתשובה המנחמת כי ידיע
להם ש״מכון־ד,בטיחות לא כל-כך בסדר,״
בעקבות השיחה, זכה גם לקבל, הפלא
ופלא, הוראות מדוייקזת כיצד והיכן •וכל
לעבור מיבחן.
מסתבר ׳שעל־סמך אותה בדיקה רפואית
מדוקדקת של הרמת-ידיים, קבע המכון
לבטיחות כי למרות שהיה בעל ישיון־
נהיגה מזה חמש שנים — חייב בריל
ללמוד מחדש, לעבור מיבחן, ולהתייצב
׳אליו בלוויית מורה־נהיגה ורופא המכון.
קץ המסלול. בריל לא הבין מדוע
עליו להתחיל שוב ללמוד נהיגה. בינתיים.
בין בירור לבירור, חלפו שבועות. מחירי
המכוניות התייקרו ב־10־ 15 אחוז. בריל
לא יכול היה להתחיל בעבודתו, ללא מכוניתו.
הוא הרים טלפון למישרד הבריאות,
שוחח עם אידית רון, מנהלת לישכתו של
השר, שהבטיחה לו תשובה ולא נתנה.
לבסוף, לאחר שיחה עם פסחוביץ, מנהל
מישרד הרישוי, הגיע מסלול הייסורים שלו
לקיצו. בריל נבחן — ללא צורך בלימודים
— עבר את הבחינה, זכה ברשיון החדש.
״האם היה הכרח בכל מסלול־ד,ייסורים
הזהו״ סיכם השבוע את חוויותיו .״האם
מכון הבטיחות המשונה הזה קיים בשביל
לטרטר נכים — או לעזור להם? האם
ייאלצו מחר נכים אחרים לסבול את מה
שאני סבלתי?״

\ו ״\111111111111111׳ 1
טלפון: היא גם המתינה לגבר־חלומותיה
הקשיש בפינות־רחוב, בחצרות, מול
חדרי-מדרגות, ליד מכוניתו — בכל מקום
בו חשבת שיט לח סיכוי לראותו, ולוא
רק לרגע.
בשבוע שעבר, זכו האיש ומישפחתו
בקרן־אור ראשונה, בתוך ערפל־חאהבח
האופף את ראש״מישפחתם: השופט״
המחוזי שלמה לובנברג הוציא נגד שרה
צו-מניעה, אסר עליה להמשיך לטלפן

חברה החדשר, שלו. התקרבתי אליה, אבל
היא התחילה לצעוק. זו היתד, חיה הרצוג.
היא לא היתד, החברה החדשה שלו.
היא הגישה נגדי תלונה על הטרדה.

״כן בוב ה;
ל א בו ב ה ״
ך* עם גיליתי אצלו כרטיסים של
משלוחי פרחים לבתים. חשדתי בו
שהוא שולח מתנות לנשים אחרות. למחרת,
הוא הביא לי 100 כרטיסים של איריס,
ואמר לי שאין לי במה לחשוד.
אבל היחסים שלנו נפגעו. הוא אמר
לי שאני כבר זקנה בשבילו, והעליב
אותי בדברים אלה שאמר.
אך אני לא עזבתי אותו. הלכתי אחריו

הגימנזיסטית ד

זיסטית יפהפייה בת .16 כולם אמרו לה
אז שהיא דומה לשחקנית אינגריד ברגמן.
י גר אחר תיח מן חסתם מתמוגג
מנחת. לא כל יום זוכה אדם שאשה
חולת״אחגת תטלפן אליו מאה פעם
ביום, כגימנזיסטית מוקסמת.
אולם הגבר בן ה״ 66 לשעבר ראש עי־ריה
בגוש דן, היה רחוק מלחתמוגג. הוא
היה קרוב יותר להתפוצצות.
שרה שפירא חיתה רחוקה כבר קצת
מימי חגימנסיה שלה — היא כיום בת
— $0אולם לחט־חנעורים שבו הביעה
את אהבתה עייף אותו: צילצולי״חטלפון
חבלתי־פוסקים שלח לביתו ולמישרדו
הפכו את חיי־משפחתו לבלתי־נסבלים.
ומה שחיה גרוע יותר — לא נראה
חיה כאילו יש כוח בעולם העשוי לצנן
את תשוקתה האדירה של נערת״חטלפון
חשקדגית: למרות שהורשעה כבר ארבע
פעמים על מעשיה, המשיכה שרה בשלח.
האשת חולת״חאחבח, בעלת הגוף תמלא
והשיער האדמוני, לא הסתפקה ב
לכל
מקום. חיכיתי לו ברחוב, לפני הבית,
אבל הוא התחמק ממני.
הייתי מצלצלת אליו הביתה למישרד,
וגם לביתו בבת־ים. אישתו היתה עונה
לי. הייתי שואלת אותה אם הוא הלך
עם הנשים שלו, ומתי יחזור. היא היתד,
משיבה לי באדיבות, ומעליבה אותי. היתה
עונה לי :״כן בובה, לא בובה.״
יום אחד, כשחיכיתי לפני הבית שלו,
יצא בנו, חיים, והרביץ לי. הוא הפיל
אותי ארצה, ונפגעתי בפנים.
אחרי זה היו לי הרבה צרות. כשלא
הייתי בבית פרצו לי אלמונים את דלת
הכניסה. פעם אחרת ליכלכו לי את הקיר
ואת חדלת בזפת. הכל היה מלא זפת. גם
היום אפשר לראות את הזפת על הקיר.
(המשך בעמוד )26

עקרת הבית ־ד
גברי רבי חולמי
על נערת טלפון -
אך ל א על כ 1א ת!

תיה, כשהיתה נשואה לבעל חברת יבוא.

אל ראש״חעיר לשעבר.
זהו סיפורה האישי של שרה שפירא,
האוחבת הנמרצת שחו׳פש הדיבור שלה
נקטע בעודו באיבו :

הפרשית

שרה בעת רכיבת
כף בחוות הסומים
גורדון. אז, ראתה את העולם מגבוה.

מהיום, אסור לי אם נכד, לנגוע בטלפון.
אם רק ארים את השפופרת ואצלצל אליו
שוב יבואו השוטרים ויזרקו אותי כמו
פושעת לאבו־כביר, איפה שכבר החזיקו
אותי חמישה ימים.
טוב. אני לא אטלפן יותר אליו.
אבל אני לא אשכח אותו.
לא אשכח אותו, בגלל שהייתי המאהבת
שלו. היתד, לי פרשת־אהבים אי תו, והוא
בגד בי. עכשיו יש לו מאהבת אחרת.
היכרתי את האיש הזד, בשנת .1967
הוא ביקר אותי בבית, ויצאנו יחד כמה
פעמים. סירבתי לו בהתחלה, עד שביום
אחד נכנעתי לו, כמו שקורה. ידעתי שהוא
נשוי. אבל הוא הבטיח לי שהוא אוהב
אותי. היה מבקר אצלי פעמיים בשבוע.
פעם הוא סיפר לי שיתגרש ויתחתן איתי.
אני האמנתי לכל מה שד,״ה מספר.
אהבתי אותו, וחשבתי שגם הוא אוהב
אותי.
כך עברו שנתיים, ואז הרגשתי שמשהו
לא בסדר. התחלתי לעקוב אחריו.
פעם עמדתי ברחוב, כשבביתו היה נשף
פורים. וראיתי אישה מלובשת מאוד יפה,
יוצאת למכונית מפוארת. חשבתי שזו ה־

ו 1*1 ״1 7שרה שפירא כיום — המאהבת במלוא־קונזתה. לדעתה של שרה1 ,
ה 141
11 נפגמה שמץ דמותה והופעתה עקב הייסורים הנוראיים שעברו
עלייה :״זה הוא שהרס אותי, שגרס לי להיראות כך,״ קוננה .״מה שהוא עשה ממני1 .
פשוט קשה להכיר אותי. אני אהבתי אותו כל כך, למרות שהיה נשוי — והוא בגד בי.״ 1

סמי וזו 1ו ת 0 1 1
(המשך מעמוד )23
שני עוזים וציוד נוסף.״ הציוד הנוסף,
מספרים יודעי־דבר, היו מסכות ובגדים.
מבין העצורים, היה דנינו הראשון
לנפנף באליבי. לדבריו, היד. בשעת הרצח,
שבוצע בסביבות שמונה—עשר בערב,
בקפה שטראוס ברחוב הרצל .״היה
לי שם עניין עם בחורה ואנשים ראו
אותי,״ טען במשטרה. לדנינו החתיך —
שישב ארבע שנים על שוד מזויין, אך
מאז לא הסתבך יותר — יש הצלחה מדהימה
בקרב נשות־הצמרת של חיפה.
בינתיים, פנה אליהו קידר, סניגורם
של אורי מזרחי ואבו-עבאס, לבית־המש־פט
בבקשה לשחרר את לקוחותיו ממעצר.
המשטרה, בתשובתה, טענה בפני השופט
כי בידה עדות בכתב לכך ששני
החשודים, מעורבים ברצח איפרגן.
אך כשביקש קידר לראות את העדות
הזו, טען התובע המשטרתי כי אם יעשה
זאת, יחוסל גם עד זה תוך זמן קצר.
לגבי החשד נגד ציון אבוטבול, קיימת
סברה כי המשטרה גילתה ברשותו אקדח,

ך! ן די ן ך משה ליבוסי (משמאל) שו־
1מר מועדו ני־הלילה פאב

ודניה בחיפה, בחברת נתן הירש, כדורגלן
מכבי יפו, בעל מועדון פאב. לדברי אנשי
העולם ־התחתון, הציל ליברטי, ידידו של
איפרגן, את חיי איפרגן בנסיון ההתנקשות.
המוחזק ברשיון על־ידי אחיו אליעזר, ימאי
במקצועו.

תגו בו ת
שרשרת
16 מרות כל המעצרים, לא היה השבוע
/כל ביטחון ששרשרת חיסולי־החש־בונות
בעולם התחתון החיפאי הגיעה לקיצה.
מלחמת
הרציחות, שפרצה סביב פעילותו
העצמאית של חיים איפרגן, גרמה
לתגובות־שרשרת חריפות, העלולות עוד
להרעיד את יסודות הענף בשורת נקמות
ונקמות חוזרות.
ראשי העולם התחתון, בחיפה וברחבי
הארץ, אינם ששים למצב זה. להם נהיר
שהסחר בסמים וזונות, המכניס הון־תוע-
פות, יכול להתנהל בשלווה רק כאשר
התותחים אינם רועמים.
המסקנה, מבחינתם, היא לא להרשות
להבא צמיחתם של אינדיבידואלים כחיים
איפרגן, המסרבים להשתלב באחת הכנו פיות׳
מתפרשים על ענפים רבים בבת-
אחת, במקום להתרכז בענף אחד, ואינם
נרתעים מלהפריע ולהציק לאחרים.

במדינה ריעות
מחירו ש ד כיבו ש
מ8קד קרבי לשעבר
מנתח את השפעת
הפ״כתו של צח״?
לצבא כיבוש
מה יקרה אם תנועת הגרילה הפלסטינית,
המצטמצמת כיום בפעילות אירגו:־ החבלנים
מחוץ לגבולות ישראל, תתגלגל ותה פוך
יום אחד לתנועת מרי כללית של תושבי
השטחים המוחזקים בשלטון הישראלי י
תהזית למצב תיאורטי כזה נותי אלוף־
מישנה (מיל ).מאיר פעיל, מראשי התנועה
לשלום וביטחון, מרצה לשעבד באיניבר־סיטת
תל־אביב, שפיטוריו הפוליטיים עוררו
תגובות נזעמות. חוזה פעיל מה יקרה
במצב כזה :״אם אכן תגיע מלחמת הגרילה
של הפלסטינים למימדים חריפים מאיד,
לא יהיה מנוס מלגייס את מרבית צה״ל,
לטהר את השטחים המוחזקים בשיטתיות,
תוך שימוש במסוקים, בשריון, בלחימה
רגלית, בסיוע חיל־האוויר ובסיוע ארטילרי
הנדסי. סופו של טיהור זה, שלא יימשך
זמן רב, שיביא שואה איומה על העם
הפלסטיני בנוסח דומה לאשר נעשה
בביאפרה על-ידי צבא ניגריה. מדינת
ישראל תמשיך כמובן להתקיים, אולם העם
הפלסטיני בתחומי ארץ־ישראל יפסיק
להיות קהילה בעלת משמעות פוליטית. זו
הפרספקטיבה הסופית של מלחמת הגרילה
הפלסטינית, אם יגיעו מימדיה לעוצמה
ניכרת ...זד. יהא סיום טראגי של מישטר
כיבוש, כשהמפסיד העיקרי יהיו הפלסטינים
והזוכה העיקרית, מבחינה אסטרטגית־פוליטית,
תהא מדינת ישראל.
״מה יהא מחירה המוסרי •של זכייה
צפויה זו?
״דומה שהצבא־העם הישראלי אשר
ייאלץ להשתתף במלחמה מזוהמת זו, ייצא
מן המערכה כשהוא בעל ערכים אחרים
מאלה שהיו נחלתו כשנכנס אליה. חלק
מבני העם היהודי הישובים בציון, ישובו
מן המערכה כשהם שבורים בנפשם עקב
אי־הצדק הנובע מעוצמתם,ומכוחם. אולם
רוב בנינו וחיילינו ישקיטו את נפשם על-
ידי אימוץ אידיאולוגיה לאומנית הגורסת
פרימאט של העם היהודי על ארץ־ישראל,
על־ידי דהיית כל זכות וכל מעמד לעם
הפלסטיני...
״עדיין לא הגענו כמובן לשיא האפשרי
הצפוי של טראגדיית. האומה הפלסטינית,״
קובע פעיל ,״אולם התפתחות האיבה
הערבית—יהודית בשלושת הדורות האחרונים,
והתחזקותה הצבאית של מדינת
ישראל עלולים להביא לכלל טראגדיה זו
איישם בחיק העתיד.
״מדינת ישראל -חזקה עדיין אינה נותנת
תשובה מליאה לכל הבעיות של העם
היהודי והתנועה הציונית. גם לעוצמה ול כוח
יש דינאמיקה דיאלקטית, המחייבת
לעיתים הרהורים מוסריים.״
פרוסיה שר המזרח־התיכון. תיאור
זה של פעיל לקוח מתוך מאמר אידיאולוגי
ארוך הנושא את השם דינאמיקה של כוח,
שפורסם לא מכבר בשדמות, בטאון בני
התנועות הקיבוציות. המאמר, העוסק
בניתוח מוסר הלחימה של צד,״ל בתקופה
שלאחר מלחמת ששת־הימים ולהשלכות
הנובעות מכך לגבי אופיר, של ההברה
הישראלית, לא נשאר רק בתחומם של
בני הקיבוצים. תדפיסים ממנו הופצו לאחרונה
באלפי עותקים בין חיילי צה״ל,
זוכים לתהודה עצומה.
פעיל, לשעבר מח״ט חטיבת גולני, עוקב
אחר התפתחות מוסר הלחימה בקרב היישוב
היהודי בארץ, מתקופת השומר ועד
מלחמת ההתשה.
הוא יוצא מתוך הנחה שיש להקפיד על
הרעיון המוסרי של טוהר הנשק, מארבע
סיבות, כדלהלן:
• שלילת העיקרון של עין תחת עין,
במשמעותו הוולגארית.
• טוהר הנשק אינו פוגם ברמת הלחימה.

טוהר הנשק הוא כלי פוליטי.
• המוסר הלאומי הכולל — ״מי שמקבל
קונצפציה של זילזול בטוהר הנשק
מקבל, בעצם, קונצפציה של חינוך מהדש
של כולנו, החל מבראשית. יש בכך סכנה
פנימית עמוקה, שמא ׳תתפתח מדינת ישראל
בהדרגה ובאיטיות לקראת הדימוי של

ה״חי המאהבת

פרוסיה של המזרח־ד,תיכון. דימוי זה ודאי
רחוק מאוד מכל חזון פוליטי ומכל משאת
נפש חברתית •של התנועה הציונית.״
שיגאה מפעפעת. כשהוא מנתח קטעים
מתוך ספרו של רב־סרן יגאל לב
המלחמה אוהבת גברים צעירים, העוסק
בסיגנון החיים של צד,״ל במשימותיו כצבא
כיבוש, וכשהוא מסתמך על שורה ארוכה
של מאורעות ותגובות שפורסמו בעתונים
מאז מלחמת ששת־הימים, מגיע אל״מ פעיל
למסקנות הבאות:
״הדוגמאות שהובאו לעיל מוכיחות בעליל,
כי תהליך ההתלבטות המוסרית אכן
מתרחש בנפשם של חיילי צבא הכיבוש
הישראלי. התלבטות זו, אם היא נמשכת
זמן ניכר, חייבת למצוא לה פורקן באחד
משני הכיוונים הבאים :
• הכיוון המוסרי ההומניסטי, המביא
לרגשות אשמה קשים ולאיבוד ההזדהות
של החייל עם המטרד, המדינית והרעיונית
שלשמה הוא פועל בשטחים מוחזקים.
• הכיוון הלאומני גזעני, המתבטא
בפיתוח הדרגתי של אידיאולוגיה של
שינאה ובוז לערבים באשר הם. אידיאולוגיה
זו משמשת מעטה פסיכולוגי קשוח
הנועד להגן ולהשקיט את מצפונו של
החייל, ולהצדיק בעיניו כל פעולה שתיעשה
כנגד הערבים, ללא הבחנה.״
קובע פעיל :״הסטיה בכיוון הלאומני־גזעני
היא תופעה הרבה יותר נפוצה,
משום שהיא מקנה צידוק רעיוני-כולל
והחלטי לפתרונות ביצועיים פשוטים, מהי רים
ואלימים...
״כל הקטעים שהבאנו לעיל מעידים בעליל
על תהליך גידול של שינאה מפעפעת
ההולכת וחודרת יותר אל תחום הכרתנו.״

(המשך מעמוד )25
דדו מצלצלים לי ואומרים לי :״זונה
זקנה, יש לך שדיים גדולות, ואת כך וכך.״
מה יכולתי לענות? אכלתי את זה בשקט,
וסבלתי.
נכון שהייתי מצלצלת אליו כדי לשוחח
איתו. לפעמים הייתי תופסת אותו, לפעמים
היו עונים לי בני־מישפחתו.
זד, לא נכון שצילצלתי לו מאה פעם
ביום, בגלל שאין לי בכלל טלפון בבית.
מה אני ארוץ כל דקה לטלפון ציבורי כדי
לצלצל?
עשו לי את המוות. כשהלכתי למישטרה
והתלוננתי שהוא ליכלך לי את הקיר
ואת דלת־הכניסה בזפת, אמרו לי השוטרים
שזה לא יכול להיות, ולא קיבלו את
התלונה שלי.
באבו־כביר הכניסו אותי יחד עם הפרוצות.
הפרוצות התייחסו אלי דווקא יפה.
האחרות לא. שוטרת אחת, ששמעה מה
אמרתי עליה, התנפלה עלי, ועד היום יש
לי סריטות על הידיים ממנה.
לקחתי את עורכי־הדין הכי יקרים.
את צבי לידסקי, את הגלד. העסק הזה
עלה לי יותר מ־ 10,000ל״י. עד שבסוף
נכנעתי וסיימתי עם ההוצאות לעורכי־הדין.
נשארתי ללא כסף, ואמי היתה חולה.
אני עליתי לארץ מווארשה ב־.1935
אבי, ישראל, היה איש עשיר, הוא עסק
במסחר כלי זהב וכסף. עוד לפני שה־מישפחה
עלתה לארץ, הוא קנה כמה בתים
גדולים ברחוב אלנבי בתל-אביב. הוא זה
•שיזם את הקמת בית־הספר סיני בת״א,
והיה נשיא אירגון תומכי אסירי־ציון ב־חו״ל.
אני
התחתנתי עם יהודי עשיר, שעסק
ביבוא־יצוא, אך התגרשתי ממנו. כשאבי
נפטר, הוא השאיר את כל הרכוש שלו
לי ולאמי — אבל בתנאי שאני לא
אתחתן.
אינני יודעת מה יהיה איתי. המישטרה
לא נותנת לי מנוחה. השוטרים צוחקים
ממני. הזמינו אותי שוב למישטרה, למרות
שאני כבד לא מצלצלת אליו. אך הוא
ואישתו ובנו ממשיכים להתלונן נגדי.
אבל אני ממשיכה לעקוב אחריו, לחכות
לו בחצרות, לעמוד ליד המכונית שלו.
איני יכולה להפסיק לחשוב עליו.

גם גול ד מן
הי ה קו ר בן

אל״מ (מיל ).פעיל
״מלחמה מזוהמת״
על סמך כל אלה מציג פעיל שאלות
המכוונות כלפי אחריותה של ההנהגה
המדינית והצבאית של מדינת ישראל,
להידרדרות המוסרית של הלוחמים.
״הנהגה כזו, דומה שהיא שוקלת רק את
התועלת הבטהונית, הכלכלית והמדינית
של הפעולות המתבצעות מטעמה (מעשים
מסוג פינוי פיתחת־רפיח וריסוס שדות
עקרבה) מנקודת מבט של האינטרס התועלתי
הצרוף, המקיאווליסטי, של ישראל.
גם אם שיקולים אלה מוכיחים את עצמם
בנבונים, לפחות בטווח קצר — האם
שוקלת ההנהגה איך משפיעים המעשים
הללו על ההידרדרות המוסרית של אותם
החיילים המצווים לעשות את המלאכה?״
מסיים פעיל :״האתגר הרציני ביותר
של מדינת ישראל כיום הוא איך לשמור
על צידקתה ומוסריותה, כלפי פנים וכלפי
חוץ, דווקא בתקופה שהיא חזקה ומתפתה
לנהוג בדרכי עושק וכפייה.״

** ד באן סיפורה של •שרה שפירא,
2בת ה־ ,50 על נסיבות הפרשה שהביאה
אותה השבוע אל בית־המישפט.
לא היתד, זו הפעם הראשונה בה הגיעה
אל כס המישפט בנסיבות דומות. מזה
חמש •שנים שמשפחתו •של ראש־העיר
לשעבר מנסה להיפטר מד,טרדותיה. חמש
פעמים כבר הגישו בני משפחתו של ראש־העיר
לשעבר תביעות נגדה. תחילה בוטלו
המישפטים אחדי •ששרה התחייבה לא ל הוסיף
ולהטריד עוד את האיש, שהוא
חולה־לב קשה ועבר לאחרונה בשלום
התקף־לב חמישי. למדות זאת המשיכה
שרה לארוב לאיש ולהטריד את משרדו
וביתו בטלפונים ללא ספור. בשניים מה־מישפטים
שהוגשו אז נגדה הורשעה שרה,
ונגזר עליה עונש של מאסר על־תנאי. גם
כיום תלוי ועומד נגדה מאסר של חודשיים
על־תנאי על שהטרידה את האיש, שלפי
טענתה היה מאהבה.
בידי פרקליטו של ראש־העיר אף מצוי
מכתב, חתום בידי שרה שפירא, בו היא
מצהירה כי מעולם לא היה לה דבר עם
האיש.
הגיב השבוע ראש־העיר לשעבר על
הפרשה :״כל מה שהיא מספרת הוא שקר.
אני לא הראשון, וגם לא האחרון שהיא
מנסה להיטפל אליו. היא שמעה שיצא לי
שם של מיליונר ולכן חיפשה דווקא אותי.״
בעבר, כך מסתבר, נהגה שרה להטריד
בצורה דומה אישי ציבור אחרים. במשך
שנתיים, למשל, הטרידה את מי שהיה
נ־שיא ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום
גולדמן, בשיטות דומות.
הבהיר עורך־הדין התל־אביבי שמחה
חייט, פרקליטו של ראש־העיר לשעבר :
״הגברת הזאת מוכרת עוד מתקופת ה מנדט.
לא דק שלא היו בינה לבין ראש-
העיר לשעבר כל יחסים, אלא שיחסים
כאלה לא היו יכולים להיות בכלל, בגלל
מצב בריאותו של האיש בשנים האחרונות.
היא נטפלה אליו כשם שנטפלה בעבר אל
אנשים עשירים אחרים. היא פשוט שמעה
שהוא מיליונר וניסתה להוציא ממנו כסף
בצורה הזאת. לא היה חסר הרבה שהיא
תוציא לו גם את הנשמה!״
העולם הזה 1867

פרק אחרון בסידרת 1כרו1ור 1יה ש ד
הצעירה הר חובו תי ת שנישאה ל מ שורר
וגילתה שהוא אביר הקאראטה

סוף התירוץ
* *3פד הדברים הטובים בא הסוף וגם
/סופה של החוויה הזו, להתחלק איתכם,
קוראי היקועם, בעלילות חיי הנשואין
שלי ושל משוררי, מתקרב ובא.

לא נותרו בנפשי היגעה מאותו מעמד.
מה שאני זוכרת זה רק א ת הקחע. המסדרונות
היו מלאים זוגות במצב שלפני
גירושין, שהמשיכו לריב עד לטכס הגט

והצעקות בקעו עד לב השמים. אני לא
יודעת למה אבל זה הצחיק אותי. כמעט
והתגלגלתי מצחוק כששמעתי איך בני
זוג מתנפלים זה על זה בטענות ובטח״
ניות. רציתי להאמין שלפחות אני שונה
מהם, ואחזתי בידו של אבידן בחוזקה.
כשנכנסנו אל אולם הרבנות שם עמד
להיערך טכס הגירושין, נראנו ודאי בעיני
רבים כזוג יונים העומדים לפני החתונה.
בהסכם הגירושין בינינו ויתרנו האחד

מאת

לי ל * אבירן
לשני על הכל. לאיש לא היתה כל דרישה
מחברו. החלטנו לצאת מהנשואין האלה,
כל אחד עם מה שהוא בא והביא
איתו. וכד גם היה. יום הגירושין שלי
מאבידן היה אחד הימים המאושרים בחיי
הנשואין שלנו.

ל א־גי בו ר ה של
סרט פו רנו
ליל• ב ״ הטרמ פי ס ט״ :האם היחד. ח די ר ה

** בשיו, קוראי היקרים, כשאני
! 2מתקרבת לרגע הפרידה מכם, אני

כפי ששמתם ודאי־לב, התדרדרו חיי
הנשואין שלי עם אבידן מפרק לפרק,
והגיעו אל המצב הבלתי אפשרי. שנינו
הגענו, כל אחד בנפרד, למסקנה, שאין
אנו מסוגלים עוד לחיות יחד. הסיטואציות
בינינו הלכו ונעשו יותר ויותר
בלתי סימפאטיות והמוצא היחיד שנותר
לנו היה זה המקובל על כל הזוגות ה־נקלעים
למצבים דומים: גירושין
לכלל שיחה על הנושא כמעט ולא הגענו.
בכל פעם שהייתי מנסה לדון עם
המשורר בבעיה הוא היה משתיק אות*.
אבל גם הוא הגיע כנראה באיזה שהוא
מקום למסקנה שאין עתיד למשפחה ש הקמנו,
ביחוד לאור העובדה שיום אחד
עקרתי לבית אמי ברחובות ולא חזרתי
עוד למישכן האהבה שלו.

מרגישה שאני חייבת לכמה מכם התנצלות
על האכזבה שאולי גרמתי לכם. אם סיפרתי
עד כה את סיפור נשואי למשורר
דויד אבידן לא עשיתי זאת כדי לברבר
על נערת כפר שנמשכה כמו פרפר אל
הזרקורים ונכוותה שם. פשוט. רציתי לספר
סיפור פשוט על איש מסובך וילדה-
אשר, שהסתבכה עימו. היה לי צורך לפרוק
מעלי מיטען רגשי מסויים. ועם אלה שחיפשו
בסיפורי אלמנטים שערוריתיים,
מיניים ופורנוגרפיים — הסליחה.
מה שכתבתי — זאת אני עצמי. לילי
של בפנים היא לא גיבורה של סרט
פורנו ובתוכה היא די פוחדת משערו-
ריות. מין לגבי הוא התרחשות יפה השייכת
למיסגרת מסויימת של חיים אישיים
בין גבר לאשה, ולא משהו שצריך להתחלק
בו עם הכלל. משום כך כמו שלא סיפרתי
לכם מה היו התפריטים של הארוחות
שהכנתי לאבידן, כך גם לא נכנסתי לפירוט
בכל מה שנוגע למין.
אם היה בסיפורי עניין הרי זה באור
שהם מטילים לא עלי אלא על מי שהיה
בעלי. חייו של דויד. אבידן הם קרב
קאראטה בלתי פוסק. ואומנם, בשלב
מסויים של חייו הבין זאת גם אבידן והלך
ללמוד קאראטה. ראוי לציין שזאת היתד,
תרפיה יעילה וחשובה מאוד עבורו. נדמה
לי שמאז הוא מתרגל בקאראטה הוא נעשה
סימפאטי יותר. חשוב לדויד מאוד להיראות
תמיד אלים ותוקפני. זהו אולי
האמצעי שלו לחפות על כל מיני דברים
פנימיים, שנדמה לי שבינתיים הספיק בעצמו
להיווכח שהם אינם קיימים.
כתבתי מה שכתבתי לא כדברי הספד
לאישיות דגולה, אלא כחוויות מחיי יום־יום
משותפים לצידה. הרבה מהקוראים יכלו
ודאי להשוות סצינה זו או אחרת מתוך
חיינו לחיי הנשואין שלהם. אך ודאי שקשה
לעבור את כל מיכלול הסצינות האפשריות
בחיי נשואין, בתקופה קצרה שנמשכה
רק שנתיים.

קול היסטרי
בארבע בבוקר

זוג יוני ם
לפגי הגירו שין
ך י!< י ה כרור לנו שצריכים לשים גם סוף
1 1פורמאלי למה שמת כבר קודם. וכך,
בבוקר נעים אחד, מקץ שתי שנות נשואים
אומללים, באו נשואי עם דויד אבידן אל
קיצם בבניו הרבנות בתל־אביב, בטכס
גירושין לפי כל כללי ההלכה היהודית.
בדרך כלל, גונב לאוזני, כשזוג בא להתגרש,
נוהגים הרבנים לנסות לשכנע אותו
להתחרט ולהחזיר את שלום הבית.
אבל אותנו עזבו הרבנים במנוחה, ואני
אסירת תודה להם על כך. כנראה נראנו
בעיניהם ממבט ראשון כזוג שלא ניתן עוד
להשכין אצלו שלום בית. הרב ושני העדים
שביצעו את טכס הגירושין עשו זאת בהו מור
ראוי לשמו, ושום טראומות מיוחדות

ליל ואבידן: ניחוק

ליל א בי דן כיום: מערךשל שלווה

?*י תקופה המשעשעת ביותר בחיי עם
1ן אבידן היתד, זו של לפני הגירושין וזמן
קצר אחריהם. יום אחד, למשל, כשנפרדתי
כבר ממנו והתגוררתי בבית אמי ברחובות,
צילצל הטלפון בשעה 4.00 לפנות
בוקר. מנומנמת ורדומה הרמתי את השפופרת
ושמעתי את קולו ההיסטרי שואל
ללא כל הקדמה :״היתד, חדירה או לא
היתד, חדירה?״
התשובה הראשונה שעלתה בדעתי לשאלה
מעיז זו במצב של שינה היתד :,״לא
שמעתי רדיו ולא קראתי עתונים.״
כעבור חצי שעה היה אבידן שוב על
הקו. הפעם זיהה את עצמו וחזר שוב על
השאלה בעניין החדירה .״איזו חדירה לכל
הרוחות?״ שאלתי. רק אז הסתבר שהוא
מתכוון לסצינה, בה התגפפתי בעירום עם
אחד השחקנים בסרט הטרמפיסט. המשורר
לא יכול היה לתת מרגוע לנפשו מבלי
שידע אם בסצינה זו ביצע אומנם אותו
שהקן חדירה מינית לתוכי.
(המשך בעמוד )35

! 1שנ ץ

הווונ! 0

1867

(המשך מעמוד )14
(ובהקבלה למציאות הישראלית־ערבית: היה זה כאילו הסתפקה ישראל בפחות
מהסכס־שלום רשמי, אחרי משא־ומתן שהתנהל על בסים תנאים מוקדמים מוגדרים
מראש, באווירה קרירה — וכל זה מתור חישוב שההסכם ייצור בהכרח את ריקמת־השלום
המיוחלת 1 ,ם ללא הכרזות ותרועות. כל זה, כדי לחזק את יסודות־השלום
בעולם הערבי, ולעזור להנהגה הערבית להתגבר על מישקעי הרגש, השינאה והסלידה,
שנוצרו בעקבות מאורעות העבר).

ח״ם למוכרי הנקניקיות
ך* גרמנים ידעו, במובן, שלא הנוסחאות המילוליות של ההסכם קובעות, אלא
| 1המציאות שתיווצר בעקבותיו. והם צדקו.
במשך 12 שנה שלט הסכם־השילומים בכלכלה הישראלית. הוא חדר לכל פינה של
חיינו, הגיע לכל מישפחה. המתנגדים הקיצוניים ביותר (כמו יעקוב מרידוד, המנהיג
מם׳ 2של תנועת־חרות) נהנו ממנו לא פחות ממחייביו.
2000 מיפעלים ישראליים קיבלו סחורות־שילומים. אותה שעה זרמו כספי פיצויים
אישיים לרבבות מישסחות ישראליות, יוצאות גרמניה, והרימו אותן מן האשפתות.
גרוטאות אנושיות, פליטי המעמד הבינוני היהודי האמיד בגרמניה, שהפכו בארץ
לקבצנים ולמוכרי־נקניקיות, חזרו לרמת־מחייה הוגנת.

תחילה כאו מכונות וסחורות. היה צורך ללמוד איך להפעיל את
המיתקנים. מכיוון שאי־אפשר היה אך להעלות על הדעת שגרמנים
ידרכו על אדמת ישראל, נשלחו טכנאים ישראליים לגרמניה, ללמוד.

כל דרכון ישראלי נשא אז את הכתובת :״פרט לגרמניה״ .בהדרגה נמחקה כתובת
זו ביותר ויוחד דרכונים. טכנאים נסעו לעבוד במיפעלים גרמניים, כדי להתמחות
במכונות המוזמנות. מישפחות נסעו לגרמניה כדי להוכיח תביעות־פיצויים. כל אלה
שלחו הביתה מיכתבים, מתנות, סחורות. נרקמו יחסים אנושיים בין ישראליים וגרמנים.

פה ושם נתעורר הצורך להכיא לארץ טכנאים גרמניים, לו,קמת
המיתקנים. הם התחפשו לשווייצים ולאוסטדים, חיו כצינעה וכנ, רד.
אך כהדרגה הם התערככו כין הכריות, והימצאות בני עם־המרצהים
על אדמת־הקודש לא היתה עוד יוצאת־דופן. מה גם שאוסטריה, שגה
נולד היטלר, ושחייליה השתתפו בצבאותיו, קיימה יחסים עם ישראל.

הזמן עשה את שלו — במהרה. הכל הבינו שהכלכלה הישראלית תלויה בגרמניה,
ש 120/0-מכל היבוא לישראל בא מגרמניה, שנוצרו יחסים חדשים. גבתי־ד,קולנוע הוצגו
סרטים גרמניים, בין גרמניה וישראל התנהלה תנועת־תיירים ערה ודו־צדדית.

לשיא חדש הגיעו היחסים כאשר עשתה גרמניה מעשה גאוני
מבחינה פסיכולוגית; היא קנתה מישראל נשק.

כל מישלוח של עוזים לגרמניה עורר גל של גאווה בלב הישראלי המצוי (״הגרמנים
המנוולים האלה יכולים ללמוד מאיתנז איך לייצר גשק רק מעטים ידעו אז
•שגרמניה חיזקה קשר זה על־ידי מישלוחי־נשק חשובים (וחשאיים) לישראל, בעיקר
ממחסני הצבא האמריקאי, וכנראה בהסכמתו.

כתום תקופת הסכם השילומים ככר היה קיים כין ישראל וגרמניה
מצב של שלום גמור. יחסי־המיסחר כין המדינות נמשכו כמלוא התנופה,
כלי שילומים. העויינות ההדדית נעלמה בימעט בליל.

מאוזן :

מאונך :

)1מומר )5 .אחד החושים )9 .נערד.,
)10 זונה מפורסמת )11 .מחשבה, הגות
לב )12 .ז׳רגון )14 .יחידת הספק חשמלי.
)15 קליע מונחה )16 .מיפלגה עממית
שנוסדה במצריים בשנת 1918ע״י סעד
זגלול פחה )18 .לבוש אבל )19 .אישיות
בחדשות )23 .בעל ״מורה נבוכים״)26 .
מילת שלילה )27 .נכרי )28 .ארמון מלו כה
צרפתי )30 .תאנים מיובשות )32 .נוזל
בפה )34 .מייסד דת )35 .מאפה שלא
החמיץ )36 .רטוב )38 .תואר כבוד אנגלי.
)39 בחילה )40 .קללה )41 .צער )42 .לתוכו
מכניסים את התקע )44 .מיכל לנוזלים.
)46 מילת תנאי )47 .רקורד )49 .בית ספר
חקלאי )51 .מהר )53 .צואת יונים)55 .
בנה של בתולה )56 .שאין נשמה באפו.
)57 קמין )59 .סופר, סוכן חשאי, שמיס־פרו
)60 .007 מה שקרה בשבועות)62 .
קריאת צער )64 .ההר ממנו ראה משד.
את הארץ המובטחת )65 .אישון)66 .
מתיהד )67 .עולם )69 .כינוי לאשה פאטא-
לית )70 .עם הארץ )71 .כואב )72 .דמות
ממגילת אסתר )73 .מין קוץ.

)1קשה למצוא אותה בערימת שחת.
)2מבני נוח )3 .שור אבוס )4 .מפחיד
צפרים )5 .לא נחוץ )6 .קבצן, חסר פרוטה•
)7קידומת שם הולנדי )8 .חומר
המשמש לבניין אנדרטות )9 .עיר נמל
אירופית )13 .שר צבא יווני שנלחם ביהודה
המכבי )18 .תורת נסתר יהודית)20 .
על ידה פגש יצחק את רבקה )21 .עטרה.
)22 הרווח בין שתי נקודות )24 .כינוי
לאחת ממלחמותינו )25 .תו נגינה )28 .אות
באלפבית )29 .נהר אגדי )31 .נביא בתרי
עשר )33 .גף )34 .רחב ידיים )37 .כינוי
ליהודי דתי מאוד )38 .קאדר )42 .מושג
סטטיסטי )43 .עיקום )45 .מושג גיאוגרפי.
)47 שארית )48 .מדינה אירופית קטנטונת
)50 .לא טוב )51 .חיוני בכל חתונה•
)52 מחזאי נודע (פיגמליון) )54 .איש
דת )56 .צורה הנדסית בעלת 8צלעות.
)58 יובש )60 .לבירינת )61 .חלק מלה.
)63 גיס )66 .מושג בכדורגל )68 .שופט
שיצא לגימלאות )71 .צמד, זוג.

8 67ו

חשבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל. יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

8ס ־ ב 3ו=

(זהו מה שנקרא בלשון הישראלי ״שלוס־אמת״ .לא הוכרז עליו בהסכם, אלא
ההסכם יצר את הריקמה המעשית שהולידה אותו. המהלכים הנבונים והמחושבים
בראשית הדרך יצרו בהכרח, מבלי שהצד השני אף הרגיש בכך, את השלום הממשי,
שכל הישראלים סירבו אף לחשוב על אפשרותו בהתחלה).

הצדעה לאיש זקן
ן* סמוך לסיום השילומים נוצר מצב כימעט אבסורדי׳— מצב שעוד תריסר שנים
^ לפני כן לא היה איש חולם עליו.

ישראל רצתה כיחסים רשמיים וגלויים עם גרמניה. גרמניה
ביקשה להתחמק מכך, מפני שחששה מפני התגובה הערכית.
באותם הימים סערו הרוחות סביב ״פרשת המדענים הגרמניים״ — אחת השטויות
הרבות שנולדו במוחו הפורה של איפר הראל, בתקופת־הזוהר של שילטון בך גוריון.
כיום, בדיעבד, ברור שהפרשה כולה היתד, איוולת, שהדיבורים על פצצות־קובאלט
היו מגוחכים, שכל ההיסטריה, ד,מפוברקת בישראל היתד, בגדר סטייה נפשית. המדענים
לא יכלו לעזור לצבא המצרי, ועבד־אל-נאצר ביזבז עליהם את משאבי העם המצרי לריק.
אותה שעה גילו הערבים את מישלוחי־הנשק הגרמניים לישראל, והקימו המולה.
גרמניה הפסיקה את המישלוחים. עבד־אל־נאצר לא הסתפק בכך, ובהתקפה של רוגז
הזמין למצרים את נשיא גרמניה המיזרחית. זה דחף את בון סופית לכינון יחסים
דיפלומאטיים עם ישראל, ורוב מדינות־ערב (מילבד תוניסיה) ניתקו יחסיהן עם גרמניה.

האקט הרשמי של כינון היחסים כא כצורת חילופי־מיכתכים כין
הקאנצלר לודוויג ארהארט וראש־הממשלה לוי אשכול, כ־ 21 במאי
14 — 1965 וחצי שנים אחרי המהלך הראשון של אדנואר.

במישור הנפשי הושלם מעשה זה במילחמת ששת־הימים. הדאגה הכנה של העם
הגרמני לשלום ישראל בימי־החרדה, ושימחתו הגלויה על ניצחון ישראל, היו כה
בולטים וספונטאניים, עד שאחרון המחיצות בין העמים נפלו.
אדנואר ביקר בישראל אחרי שהתפטר. בראנד הסוציאל־דמוקראטי, הלוחם האנטי-
נאצי ללא-רבב, בעל פרס־השלום, עורך ביקור בישראל בעודו בתפקיד.

אין לדעת מה עכר כראשו כאשר עמד בלוד מול חיילי צה״ל,
והקשיב לצלילי ההימנון הגרמני. ייתכן מאד שהצדיע, כסתר לכו,
לאדנואר הזקן.
וילי בראנד זכה בפרס־נובל לשלום, כהכרה עולמית בהישגיו לכינון שלום בין
גרמניה ובין הגוש הקומוניסטי, ובכללו גרמניה המיזרחית. זה היה מיבצע כביר של
מדינאי שהיה מוכן לסכן את עצמו במהלכים שיכלו לקבור אותו. הפרס הגיע לו.

אך מהלכיו של אדנואר להשכנת שלום כין גרמניה וישראל היו
קשים עוד יותר, נכונים לא פחות. גם לזקן ההוא הגיע, מן הסתם, פרס־נוכל.
הוא ניצח השכוע אחרי מותו.

אס נוצה; איו זו אגוד!
** דוע אני חוזר ומספר את כל זאת לגולדה מאירן
איני מצפה ממנה לקלוט את הלקח הטמון כפרשה זו. המוה שלה
כנוי כתכנית פשוטה. מה שאינו מתאים לתכנית, אינו נקלט.
לה ברור שלנו אין מה לעשות למען השלום. אנחנו כבר אמרנו מה שאמרנו. הערבים
צריכים לעשות. הערבים צריכים ״להתפכח״ .הערבים צריכים לשנות את עמדתם.
הערבים צריכים להבין שאנחנו צודקים. לא צודקים מעט, לא צודקים הרבה, אלא
צודקים לגמרי.

(כאילו אמר גרמני לאדנואר, בפוך :1949״אם היהודים ה --ר וצים
משהו, שיכקשו! שייכנסו למשא-ומתן כלל תנאים מוקדמים!״)

וי ה

גולדה אינה מסוגלת ללמוד. היא מסוגלת רק לחלק ציונים.
לכל אדם אחר, ביקור הקאנצלר הגרמני בישראל צריך לשמש נושא לאופטימיות
רבה. אם ז ד, היה אפשרי, כל דבר אפשרי ! ואם הגרמנים, שלא הצטיינו מעולם בחוש
פוליטי מובהק, היו מסוגלים לבצע זאת — גםאנחנויכולים !

כלי גולדה.

דגל ישראל יתנופף בקאהיר, ראש־ממשלה ישראלי יערוך בה ביקור ממלכתי.
צלילי התיקווה יישמעו, וחיילים מצריים ידגלו את נשקם לכבודה.

אם נרצהכבך — ואם נדע לתרגם רצון זה
מעשים פוליטיים.

לשפה

?שיג כ ל סגורה

תכנית -ת דון

^ וסיעה לחוץ״לארץ
ליסודי היכון ואוויברס
!1ובל׳,סטרה אחרת
חסכון עבוד מ| *ינן(י|
בתכנית ״יתרון לכל־ תחסוך בתשלומים חודשיים חחים. לפי ן יכולתך, חחל ב 5/נ ל״י לחוד ש ותהנה:

ל־ 25,000.ל וי רגי ת גבוהה והצמדה על כל תשלומיך * .מענק
של >* 5כבר אחרי שלוש שנות חסכון * אפ שרות להוסיף סכומים
חד־פעמייס לח שבונך במ שך השנה הראשונה לחסכון. אחת ל שנה ן אתה יכול גנן ל שנות את גובר. הת שלום החודשי.
הצטרף עוד היום ל״יתדון לבל״ ־ תכנית החסכון לכל חוסך ולכל מ

ס ל 1י ם|בכל!; א מ|!:מס2יפי !!1!!1111ו 1* 1 ! 1
3 1 :1 4

קולנוע
סלי ח ה, ט עו ת
במרגל
סרטים מריץ 3313 עדיו!

הבלונדיני עם הנעל ה שחו רה
(גורמן, צרפת) :אין הגדרה
קולעת יותר לסירטו של הבמאי
איו רובר (מלחמת הכפתורים, אלכסנדר המאושר) מהגדרתו
שלו :״אני אוהב שסרטי יצחיקו, אך בחגיגות, ולא בצורה
וולגארית ובאמצעים קלים.״
מרגע בו נפתח הסרט, כשחליל צועני לגלגני מלווה
את מזימותיהם חאפלות של אנשי השרות החשאי המעמידים
פני כמרים העוסקים במלאכת הקודש הרצינית —
ברור פי לפנינו סיטואציה קומית פשוטה וטיפוסית: ה־ברנשים
הרעים נגד חברנשים הרעים־עוד-יותר — בשב־תוון
טיפוס שאינו שיין לאף אחד ממחנות האופל ; כנר
עם נפש של גאון: תמים, ילדותי, מפוזר, ומפחד מרופאי-
שיניים.
הכנר התמים, שנבחר במקרה כמלכודת לפתאים, ניק-
לע בעל־כורחו — ובלי-ידיעתו — לסיכסוך ביו שני דגים
שמנים בשרות החשאי. כתוצאה הופכים חייו לגיהינום.
למשל, כשעליו להגיע אל רופא־השיניים — מכינים
לו מעקב בכל פינה. הוא, ככל אדם המפחד ממכונת״הקי-
דוח של הרופא מחליט ברגע האחרון לא לעלות, פשוט
משום שהכאב אינו מציק לו כמקודם. לעוקבים אחריו,
מהווה צעד קטן זה מוקד לבילבול שלם.
יש בסרט בימוי אלגנטי וצילומים אסתטיים. ישנם

רישאר: מצחיקן עלי כינור
בו נוכחותה הנמרית של מיריי דארק, וסגולותיו הקומיות
של פייר רישאר (הכנר) .יש בו מישחק מעולה של שניים
מכוכבי הקולנוע והתיאטרון הצרפתי: ברנאר בליאר וז׳אן
רושפור, וישנה בו מוסיקה של ולדימיר קוסמה, המלחין
היחודי־רומני שאביו חי בישראל.

ב שם האקדח
ו ה חבר הג\וב
המחסל (תל-אביב, תל־אביב,
צרפת) — המשותף לכל כתביו,
תסריטיו וסרטיו של ז׳וזח ג׳יו-
באני, היא ההתעסקות המתמדת בעולמם של גברים קשוחים,
החיים בדרן כלל מחוץ לחוק, ומתנהגים לפי מערכת
מוסר פרטית משלהם. הכוח המניע את גבוריו של
ג׳יובאני — היא בדרן כלל הידידות העמוקה והכנה הקושרת
אותם זה לזה, המזכירה את החברות המיתולוגית
בין גברים בסרטיהם האמריקאיים של הוקס רפורד.
המחסל, המוצג עתה בארץ, הינו חולייה נוספת בשרשרת

זהו סיפור על אנשים שחיים ומתים בצל האקדח, סיפור
שגיבורו הוא איש המטיל אימתו על העולם התחתון,
כאשר הוא בא לשחרר מן הכלא ידיד שנאסר על לא
עוול בכפו.
תוך כדי העלילה מספיק גיבור זה לחפון למנהיג ה עולם
התחתון, לאסיר בכלא, למתנדב אחרי מלחמת העולם
בפעולה לפירוק מוקשים על שפת״הים, ושוב לרוצח
שכיר, וכן הלאה.
מסביב לסיפור זה יוצר ג׳יובאני אווירה דחוסה, מק שט
אותה בטיפוסים ססגוניים, ומטבל אותה בהומור
מיוחד במינו. קרבות האקדוחים מזכירים להפליא את
תחרויות השליפות במערב הפרוע, ובדיחות־חדעת השורה
ללא״הרף על בלמונדו, בתפקיד הראשי, מעלה גם היא

בלמונדו: ידידות מיתולוגית
זכרונות של אקדוחנים מקצועיים תוצרת אמריקה.
חבל רק שתון כדי בניית הסרט, העדיף ג׳יובאני את
הסופר על התסריטאי שבו. הסיפור מתפשט על פנים
רבות, ולא פעם צריך לנחש את הסיבות למה שקורה על
הבד, משום שהסרט אינו מספק מידע די הצורך.
עם זאת, ג׳יובאני הוא איש שיש לו מה לומר, והוא
עושה זאת בצורה מעניינת; גם אם לא המושלמת ביותר.

היוגה לנו
דודה
מס עו ת עם דודתי (אורלי,
תל-אביב, ארצות-חברית) — היה
פעם ספר שנון ומבריק של גרא־חם
גדין, על אשה בת שמונים, סמל הנונקונפורמיזם, ח-
נהניית מכל רגע בחייה ומנצלת אותו עד תומו, ולעזאזל
המוסכמות והמוסר — ועל אחיינה בן השישים, שבילה
את כל חייו מאחורי דלפק בבנק, ומגלה רק אחרי יציאתו
לגימלאות שהחיים יכולים להיות מרתקים, מעניינים ומגוונים
הרבה יותר מחשבון עובר ושב.
אבל זה היה בספר. מח שנותר מן המקור, לאחר שהוכנס
למטחנח הגדולה של הוליווד, הוא מוצר שבלוני
למדי, קצת משעשע, קצת סוחט דמעות, קצת פיקנטי,
קצת משעמם, מאוד אלגנטי וחדור.
הדודה אוגוסטה התוססת והמפתיעה הפכה לזקנה
קצת מוזרה, שכל מעייניה בהשגת מאח אלף דולר לשיח-
רור מאהב נעוריה. במקום ליהנות מכל דקה שהיא חיה,
היא שוקעת בזכרונות מתקתקים על עברה בבתי־זונות
מפוארים או כפילגשו של תעשיין צרפתי. מובן שבתנאים
כאלה אין לאחיינה חרבה מה ללמוד ממנה, והסיפור
מאבד כל טעם.
חבל להתעכב על כל השינויים שנעשו בספר לפני שתגיע
אל הבד. אפשר רק לומר שאף אחד מהם לא חיה
לטובת העניין. ומה שבעיקר לא היה לטובתו, זו השח-

מארש! וממית: פריצות מתוקה
קנית הראשית שמגלמת את דודה אוגוסטח, מאגי סמית
היא ללא ספק מן השחקניות המוכשרות של אנגליה כיום.
אולם בסרט זח היא מציגה את כל תערוכת ההגזמות
התיאטרליות שעלו פעם על דעתו של שחקן — ובכך היא
מחסלת כל חלקה טובה שנותרה עוד בתסריט.

״כן׳ כן. אני זוכר שפעם חשבו שזה
מעשיר מאוד, כל הספרות והסוציולוגיה
המחורבנים האלה. נהיית שמוק אינטלקטואלי,
שרצה להיות יותר אינטלקטואלי
עכל העמוקים האחרים. שנים על גבי
שנים הלכו לו לאיבוד בתוך הספרים
הארורים, והעולם כולו חלף מתחת לאפך.
״אבל אני הרי משורר וסופר, שצריך
להתנסות בכל ההרפתקאות והנסיונות.
צריך לחיות את כל החוויות, הפאראדוק-
סים והאירוניות שבחיים. ללכת בכל דרכ־העולם,
לעבור בכל הערים, הנהרות והאוקיאנוסים,
ולדפוק את כל החוויות, רד
סאראדוקסים והאירוניות שבחיים. ללכת
בכל דרכי העולם, מספיק לרבוץ במקום

אחד ולהסריח!״
כה אמר פריץ החתול, בסרט מצוייר
הנקרא פריץ החתול, שיוצג בסוף החודש
בישראל.
כן, סרט מצוייר. כמו טוס וג׳רי, וחתולי
הצמרת. או כמעט כמותם. היו פעם
ימים, כאשר חתול מצוייר צד עכברים
ונמלט בפני כלבים בסרט מצוייר. אז חשבו
שהעניין כולו חינוכי בהחלט ומתאים
לילדים קטנים.
עתה מגיע פריץ — והוא בהחלט אינו
מתאים לילדים קטנים. הוא מעדיף לדחוף
אפו לפוליטיקה, להפליט שטויות על ענייני
גזע, לעשן חשיש ולבלוע כדורים מכל
הצבעים, והעיקר — להשכיב כל נקבה,
מכל סוג שהוא, הנקלעת בדרכו. חתולות,
כלבלבות, בנות עורב או סוסות, לא חשוב.
הכל כשר. התוצאה: פריץ החתול הוא
״הסרט המצוייר הראשון למבוגרים בלבד״.
פריץ הוא מוצר תת־תרבות של עיתד
נות־המחתרת האמריקאית. האיש שהמציא
אותו, רוברט קראמב, נחשב היום לאחד
המנהיגים הרוחניים של תת־תרבות זו. הדמויות
שהוא מצייר מהוות תערוכה שלמה
של הבינוניות האמריקאית כפי שהיא נראית
בעיני הדור הצעיר שם.
ראלף באקשי, הבחור היהודי מברוקלין
שהפך את הסידרה המצויירת לסרט, נאלץ
לתמצת את שפע העלילות וביטל קצת מכל
הרפתקאה של פריץ. ואם כי התוצאה לא
היתד, תמיד לרוחו של קראמב — אשר
דרש כי יסירו את שמו מן הסרט —
הרי שאין ספק כי רוחו של הצייר שורה
על כל מה שקורה בסרט.
וקורה בו הרבה מאוד: בפגישה ראשונה
עם פריץ, בכיכר העיר, בין מאות היפיז
אחרים, סוחב פריץ גיטרות עם כנופיית
ידידים, ומוכן לקונן על גורל העולם —
כדי למשוך תשומת-לב של עכוז הגון.
אלא שהעכוזים מעוניינים יותר בהכרה סוציאלית.
שלושה מהם חולפים תחת אפו
של החתול החמדן, ונעצרים ליד כושי.
בעלוודהעכוזים מתחילות לצפצף שהן מאמינות
בשוויון בין הגזעים׳ שכמה מחבריהם
הטובים ביותר הם כושים, שהכושים
והיהודים דווקא קרובים ברוחם זה
לזה (אחד העכוזים יהודי בהחלט) ,וכן
הלאה, וכן הלאה ...עד שהעורב הכושי
מניד את עכוזו שלו בחינניות, ובמשפט
אחד היוצא מפיו מבהיר את המצב: הוא
אינו מעוניין במין הנגדי.
עתה נכנם פריץ לפעולה. מתגלגל על
הארץ מרוב מכאוב אקזיסטנציאליסטי, ומשכנע
את העכוזים שרק בעזרת אורגיה
בריאה באמבטיה יוכלו להרגיע את נשמתו
הדואבת. אלא שבדיוק באמצע האורגיה
מגיעים שני חזירים, שוטרים מטופשים,
ופריץ נאלץ לפוצץ את אסלת ביוד
השימוש, להציף את הדירה במי־ביוב ולהימלט
לבית־הכנסת הקרוב.
שם, נפסקת התפילה באמצע — כאשר
הרדיו מודיע בחגיגיות כי הנשיא ניקסון
הסכים לספק נשק לישראל, אחרי שגולדה
מאיר נעתרה לבקשתו.להחזיר לו את ניו־יורק
ואת מיאמי.
החזירים־שוטרים דולקים אחרי החתול
גם לבית־הכנסת, עם כל הכבוד (אחד החזירים
הוא כמובן יהודי, ואילו השני, לפי
שמו, אירי) ופריץ נמלט להארלם. כאן
הוא מרצה על שוויון בין הגזעים — ובאותה
נשימה פונה אל המלצר הכושי בכינוי
המעליב בוי.
פנייה קטנה זו כמעט עולח לו בחייו,
אילולא מצא לו מיפלט ברגע האחרון,
בעזרת חבר שפגש במקום, בזרועותיה של
ברטר, השמנה, שהיא ההתגשמות הכושית
של כל החלומות האירוטיים הלבנים. פריץ
העולם הזה 1567

ניגש ישר למלאכה, אבל נזכר לפתע שעליו
להרצות בפני הכושים על זכויותיהם.
התוצאה: מהומה ההופכת למרד־זוטא ומסתיימת
במטוסים של חיל־האוויר המפציצים
את הארלם כאילו היתה ויאט־נאם.
פריץ בורח שוב. הפעם, בחברת אחד
משלושת העכוזים שהכיר בתחילת הסרט.
אלא שתוך נסיעה מחוף־אל־חוף מסתבר
שהעכוז ממוסד מדי. הוא נוטש את הח תיכה
באמצע, מתחבר לקבוצת אנארכיס־טים
נוטלי־סמים, צופה באונס המוני של
סוסה, נשלח לפוצץ תחנת־כוח. בסצינה
האחרונה, כאשר נדמה כי הוא כבר גוסס,
לאחר שעלה לשמיים עם מטען חומר־הנפץ
שלו, בעלות העכוזים מבכות אותו ליד
מיטתו בבית־החולים — הוא משליך את
התחבושות לכל הרוחות, מסדר את ידידותיו
לפי התור, על המיטה, וניגש לעבודה
בכל המרץ.
לעומת החיות, הדמיוניות לגמרי, הרי
המקומות שבסרט אמיתיים בהחלט. רחובות
ניו־יורק והארלם, בית־הכנסת, הגגות
המרופטים וגלי־האשפה — כולם צולמו
עליידי באקשי — וצויירו בדיוק לפי הצילומים,
כפי שאפשר לראות הלכה למעשה
בתחילת ובסוף הסרט, כאשר צילום
רגיל הופך לתפאורה מצויירת.
ומה שמתרחש בין התפאורות האלה,
גם אם החיות תופסות את מקומם של בני
האדם, הוא כל־כך אמיתי — שהצליח
להרגיז את כולם.
מוצג במהירות איטית, כדי שאפשר יהיה להבחין בכל טיפה של לו שנדמה משום כועס,
רוברט קראמב
דם ובכל פרפור גסיסה של הקרבנות. נוסף לכך, מכוסה עינה
כי זה לא נאמן די הצורך לציוריו. היהוהשוודית
סוף סוף סרט. שמו מותחן — סרט אכזרי, והבמאי שלו,
השמאלית ברטיה שחורה, שהזכירה לרבים דווקא שר־ביטחון
דים כועסים על ההערות המעליבות ב־ אשר הכניס לסרט את כל הזוועות האפשריים, התגאה כל כך
מאוד מפורסם, למרות שזה גס יכול להתפרש כסמל של שודדבית־הכנסת.
הכושים רותחים על הלעג ה במוצר, עד שהעדיף לחתום בשם בדוי, אלקס פרידולינסקי. תוך
ים, נונקונפורמיזם ומרידה במימסד. בפסטיבל קאן, שם הוצג
מוטח כלפיהם בסצינת־המסבאה, בה הם שעה וחצי, מצליחה גיבנרת סרט זה להיאנס כילדה, לסבול
רסרט במסגרת השוק, היו אפילו כאלה שטענו כי זה לא סתם
מוצגים כשטופי־סמים או סתם שיכורים. מהלם שנוטל ממנה אח כוח הדיבור, להיגרר לשימוש בסמים,
סרט למחפשי סנסציות, אלא תיאור מעמיק ואמיתי של האשה
הנשים צועקות שהן. אינן יותר מאשר חפץ שלא מרצונה, לעבוד בבית בושת אקסקלוסיבי המשרת את ההמתקוממת
נגד מנצליה הגבריים, ובמובן רחב יותר, תיאור
לשימוש־מיני בעיני פריץ ויוצריו.
מלאכי־ בורגנות הרקובה והסוטה, ובסופו של דבר היא מתקוממת נגד. המהפיכה העולמית של המעמדות הנחותים והבחיים, נגד הל באקשי הגיהנום
הבטיחו לדרוס את זה וכל
בסביבתה,
שנמצא

כל את רוצחת
ומלואו, עזלס מעמדות השבעים. מה שעושה הפוליטיקה לבני האדם.
מוות, על שהציג אחד מהם בדמות של
שפן שאינו מסוגל להתרחק ממזרק ההרד
אין שלו (זה שהוא מכה את פילגשו את רוביהם, לאחר שבאקשי הראה כיצד שזה קירקר יותר מדי (זוכרים את אדם טה, עם איוו מונטאן בתפקידו הטוב ביוהסוטה
בשלשלאות, זה דווקא בסדר מצי -אחד מהם, נהג משאית של תרנגולות, רו בעקבות גורלו?)
תר, רומי שניידר וסאמי פריי.
דם) .בני הדרום בארצות־הברית טוענים צח בדם קר את כל המטען שלו, מש1ם
הטאנגו האחרון בפריז
גם הליברלים אינם מרוצים ביותר מהעובדה
שפריץ, המייצג אותם, מושם ללעג (סטודיו, צרפת — איטליה) — בני החמיכריקא,
פוחז, מעדיף נקבות על אידיאלים,
שים מול בנות העשרים, בסרט שלמרות
ופטפוטים על מעשים. והמהפכנים, המוצ הפירסומת המלווה אותו, אינו פורנוגראפי,
גים בסרט כחבורת סוטים שפרט לייצר אלא מתאר את העימות בין דורות —
ההרס ׳אין בהם כלום — עוד עשויים לעימות
שבו אין למבוגרים כל סיכוי להצ פוצץ
את באקשי ואנשיו, אם מלאכי ה־ליח.
משחק וצילום מעולים.
גיהנום לא ישיגום
קודם —.חוץ מבאקשי. ירושלים
בקיצור, כולם רותחים
משום שכל עוד ימשיכו האנשים לרוץ
הליצנים— (ארנון, איטליה)
כדי לראות את
עלילות פריץ החתול, אין — מסעו של סליני לתוך עולמם של ליצני
לו כל סיבה לדאוג.
הקירקס. סרט תעודי שמכיל בתוכו את כל
ובינתיים, הם רצים.
האהבה וההתפעלות שהבמאי האיטלקי רוכש
למיקצוע זה שכמעט ונכחד.
התפוז המיכני (ירושלים,
אנגליה) — מה מותר ומה אסור לחברה
לעשות כדי להגן על עצמה, בסרט שמתתל-אביב
רחש
אמנם בעתיד הקרוב, אבל כמה מן
הסצינות שלו מזעזעות דווקא בגלל האק *
הצגת הקולנוע האחרוטואליות
שבהם. בימוי מבריק של סטאנלי
נה (פריז, ארצות־הברית) — מבט נוס־טאלגי
אל עיירה אמריקאית קטנה בתחילת קובריק. חובר, לראות.
שנות החמישים, כשמוסר, השקפות העולם חיפה
והחיים באמריקה היו שונים לגמרי מן
המקובל היום. סרט רגיש ומשוחק היטב.
הרפתקה פפופאידון (אורה,
סיזאר ורוזאלי (צפון, צרפת) ארצות־הברית) — קבוצת ניצולים מנסה
— אשה הנקרעת בין איש מעש דינמי לפלס דרכה החוצה מאוניית־תיור שהתפריץ
והשלוש באורגייה באמבטיה
לבין צייר פופ חולמני. סרט מעניין, מרתק הפכה בלב־ים. סרט־מתח שטחי, אבל מלא
לרחוץ את כל העכוזים
ורגיש של קלוד (אלה הם החיים) סו אירועים וגדוש כוכבים.

נקמת ש ת ומתיה עין

תדריך

העולם הזה 1867

פריץ מתלבש על שלוש ככת־אהת

היהודי ככית־הבנסת

׳להשכיב את כל החתיכות

לספק נשק לישראל

לטלה זה שגוע טל
שיחרור מלחצים מעי קים,
בעיקר פיזיים. הלבטים
אם להיענות
או לסרב ייפתרו אם
תפגשי בן מזל אריה
בסוף השבוע. אל תסרבי.
בן טלה שזכה ל21ב
מרס ־
הצלחה בשבוע שעבר
10ב א מיי ל
עלול למצוא עצמו מבודד.
גלי יותר עורמה
בעסקים ותצליחי להתגבר על כמה מיב-
שולים המטרידים את מנוחתך. בת
טלה חרבי להמר השבוע. הישמ־רי
מבן״אדם הלבוש בחליפה בהירה.

11 וו1

הצטברות ייתר של
עצבים עלולה לגרוס
לך להתפרץ ולהזיק
לעצמך. גלולות ארגעה
או מנוחה בבית־הבראה
ישפיעו עליך לטובה.
נטייתך הטיבעית, להמר
על דברים חסרי
סיכויים של ממש עלולה
להפילך השבוע בפח.
פקחי עיניך והי־שמרי.
מחלת קלה עלולה לפקוד את ביתך.
טפל בה לפני שתדביק את שאר בני ביתך.

אם אתה חושב על
בילוי חופשה קצרה
בעתיד הקרוב, זה הזמן
המתאים לתכנן
את הפרטים באופן מעשי.
מוטב שתצא לחופשה
זו בחברת קבוצת

אנשים מצומצמת, ותניח
לתם את מלא כת
חתיכנון וקביעת
התאריך. מכתב רישמי
שאתה עלול לקבל בסוף השבוע, יגרום לך
אי-נעימות מבחינה כספית מיידית.

0 1(₪1

יום ד׳ פתח פרק חדש
במאבקו המיקצועי או
האישי. אם תדע להסתכל
מסביב לפני שתקפוץ,
לשקול את כל האפשרויות
ולא להיכנס
להתנגשויות מקרוב
— יש לך סי21
ביוני -
כוי להרחיק לכת. פגי?0ג
״ויי
שה עם נערה בהירת
שיער תוביל אותך לבחירה
מביכה. תצטרך להחליט — ומהר,
אחרת תפסיד הזדמנות רומנטית גדולה
מאוד. היזהר מלהסתכן השבוע יותר מדי.

סס 11

אט-אט, מתחילים מא מציך
המהוססים לשאת
פרי. דאג שלא
יקלקלו לך את העניינים,
ועוד יותר —
שאתה עצמך לא תקלקל
לעצמך, מתוך הזנחה
או מתוך שינאה
עצמית. זכור שלא רק
אתה אדם עם כבוד
עצמי. לביאה: הוא
אוהב אותך, אבל אם תלכי בדרך שהחלטת,
כלפיו, את עשוייה להפסיד
אותו. כסף ממקור סמוי יגיע לידיך.
היזהר! זה כרוך בהתחייבויות שלא ברור
אם תוכל למלא. צבע כחול טוב השבוע.

חשבת שלא תגיע לזה?
ובכן, השבוע זה

קורה. אבל רק לאחר
מאמצים ארוכים וקשים,
ובעזרת ידידים שלא
ידעת כלל שיש לך.
כסף לא מועט מתלווה
לשינוי החיים הצפוי
22 באוגוסט
בספטמבר -לך בעתיד הלא־רחוק. 22 אבל היזהר ! מישהו
זומם לקלקל את השורה.
ואתה, האוהב תמיד לנצל את המצב
עד למכסימום, עשוי להסתבך בהרפתקה
הרבה כאב־מיותרת,שתעלה

ראש, אם כי תגרום לך מעט הנאה.
בלתי־רגיל ממקום רחוק.
צפה למכתב

]3(111

כתבת הרבה השבוע במיסגרת עבודתך.
אך למרות ששורה עליך המוזה והיית
מעדיף לנצל זאת לכתיבה
לשמה, אתה מוצא
את עצמך שנון,
טס נטייה ביקורתית
חריפה, הכותב ומדבר
קצרות ישר לעניין.
אל דאגה, תרגיש עוד
השבוע בתמורה שתחול
בגישתך לחברה הסובבת
אותך במיסגרת ו3ום 1353ם6
עבודתך וחיי משפחתך.

מאזניים

כוכב מארס, שהוא כוכב האנרגיה, משפיע
ביותר על פעילותך, לחיוב או לשלילה.
משהו, שיש בו שמץ
של הרפתקנות, מתעורר
בך, ולכן מוטב אולי
שתרסן את עצמך,
אם ברצונך להטות את
אפיק הפעילות שלך
לכיוון קונסטרוקטיבי.
אתם עלולים למצוא
את עצמכם מעורבים
בסצינה של קינאה.
תצטרך להקריב משהו
כדי לזכות ביחס הנראה לך חיוני ביותר
לשיווי המישקל הנפשי שלך, המתעורר
כתוצאהמהפעילות שלקחת בה חלק.
במדינה חינוך
מי דחמחהסריס
חרק ניכר ממסיימי בתי-הספר
העממיים בישדא?
אינם יודעים קרוא וכתוב
רפי אברג׳יל ,14 ,בן למשפחה יוצאת
מרוקו שנולד בארץ, מחזיק בידיו תעו־דת־גמר
של בית־ספר עממי ממלכתי ביש ראל.
תעודה זו מוכיחה, לכאורה, כי רפי
סיים שמונה כיתות לימוד וכי הוא נמנה

במסיימים הבורים של בתי־הספר העממיים.
רבים מהם נידונים לנכות אינטלקטואלית
לכל ימי חייהם.
יורדים אל התלמידים. מזה כמה
שנים מנסה מחלקת עליית־הנוער של הסוכנות
היהודית, לענות על אחד הפערים
שבתוכניות הטיפוח הרבות של המדינה
לילדי הסביבה המקופחת. התשובה ניתנת
בצורת הקמתם של מרכזי נוער לחינוך
מיקצועי שהוקמו באזורי פיתוח
שונים.
דוגמה ליעוד שממלא מרכז מעין זה
יכול לשמש מרכז הנוער על שם משה
קול, הנמצא באשדוד. באשדוד 17 בתי-

שן ו1

הענן הכבד שהיה מונח על זכרונך ועל
תקוותיך מוסר, השבוע על־ידי חווייה פשו^

תמימה, ובלתי
צפוייה. את מוצאת עצמך
בחברתם של אנשים
מסוג אחר לגמרי, והם
מטהרים את מצב־רוחך
ואת מסוגלת, שוב, ל י
הלך בגנים ובשבילי־החיים
כאילו וניתן לך
להתחיל הכל מחדש. או(
2בנו במבר -
7 0ב ד׳י לויי
תו בן קשת שעליו עברה
חווייה קודרת, ימצא,
לעומת זאת, פיצוי באושר אישי גדול.

(!שוו

תלמידות מרכז הנוער באשדוד כשיעור ספרות
מחצי מיליון תלמידים —

כו ח ע
י!י ק
נו, עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אם
את עושה אה כל המצווה עלייך על-ידי
ממונייך או הבוסים
שלך — יבוא חפסדך
(בזמן) על שכרך (ביוקרה
ובהתקדמות) .אל
תבזבז ! עד לשבוע הבא
אתה חייב לקמץ
בהוצאות ובהחלטות.
לעומת זאת, זוהי
תקופה מצויינת להגות
תוכניות, לחשוב
דברים חדשים. בת
גדי — לבשי אדום.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן דלי,
היא בריאותך. כל אשר תעשה לשיפורה
— מצויין. כל
אשר תעשה העלול
לפגוע בה — מסוכן מן
הרגיל. גש לרופא, לבדיקה
שיגרתית. ואל
תזניח את פוליסת־הבי־טוח
בגלל הצלחתך ה־והאמנותית. עיסקית נכונו
לך הפתעות גס
במישור הפינאנסי —
אך מס הכנסה

מצבך הנפשי מוסיף להשתפר — וזאת,
בזכות היכרויות חד>
שות,
ועל־יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, כי יש לך כל הסי כויים
לפענח את הקשרים
שקשרו אותך למצב
סטאטי. כישרונך
יתגלה ברבים למבו־כתך
ולשימחתך. אל בפברואר 20במרס
תהיו שוטים, בגי דגים:
נצלו זאת לפרנסה.

על אותם 79.90/0.מאוכלוסי ישראל שלמ דו
יותר מאשר בכיתה ה׳ של בית־הספר
העממי.
מבחינה סטאטיסטית שייך רפי לרוב.
מבחינה מעשית הוא אינו יודע קרוא
וכתוב. הוא יודע אומנם את צורת האותיות
העבריות, אך אינו מסוגל לקרוא
עיתון. הוא יכול, במאמץ רב, לקרוא קטע
מתוך ספר ילדים, אך בשום אופן לא
יבין את תוכנו.
הוא אינו מטומטם וגם לא מפגר. מבחינה
אישית הוא ער, פעיל ופיקח. אלא
שמראשית ביקוריו הסדירים בבית־הספר
העממי הוא התגלה כילד פרובלמטי. הוא
היה נעדר מהלימודים, כשהיה מבקר ב־בית־הספר
היה מפריע בכיתה והמורים
היו מוציאים אותו. איך שהוא, הוא נס חב
שנה אחר שנה אל בית־הספר, תוך
מאבקים מתמידים, ותוך הרגשת כישלון
הולכת וגדלה. מכיוון שבמערכת החינוך
של ישראל אין משאירים עוד שנתיים
באותה כיתה, עבר רפי מכיתה לכיתה
עם שאר חבריו. כאשר סיים את כיתה
ח׳ ,היתה רמת ידיעותיו כזו של תלמיד
ממוצע בכיתה ג/
נכות אינטלקטואלית. רפי אינו יו-
צא־דופן. הוא חלק מאחת הפיקציות של
מערכת החינוך בישראל, לפיה כל מי
שמסיים בית־ספר עממי הוא כביכול בעל
רמת ידיעות מינימליות בתחומים שונים.
למעשה ניתן לסווג את רפי כאנאלפבית.
מתוך למעלה מחצי מיליון התלמידים
הנכללים בחוק חינוך חובה, נושרים, לפי
הערכות מומחים, כ־ 20 אלף תלמידים,
בשלבים שונים של הלימודים, ואינם מבקרים
עוד בבתי־ספר. ואילו מתוך למעלה
מ־ 50 אלף התלמידים המסיימים מידי
שנה את כיתות ח /קיימים, לפי ההערכה,
יותר מאלפיים, הנמצאים במצבו של רפי :
בוגרי עממי שהם חסרי השכלה יסודית
כלשהיא.
מה עולה בגורלו של ילד כזה?
את לימודיו אינו יכול להמשיך. לבית־ספר
מיקצועי אינו יכול להתקבל. הוא
מצטרף אל המחנה הגדול של אלה שנש רו
מהלימודים, ניפלט אל הרחוב או הופך
לשוליה של בעל־מלאכה.
בעוד שלמילחמה בתופעת הנושרים
מגייסת המדינה ״קציני ביקור סדיר״
ועובדים סוציאליים, ונילחמת בכל האמצעים
שבידה כדי להחזיר את הניפלטים
ממעגל הלימודים אל בית־הספר העממי —
הרי אין כל מיסגרת ממלכתית לטיפול

.מנהל קודסקי
— נשארים בחוץ 20 אלף
ספר עממיים, שמהם ניפלטים מדי שנה
עשרות תלמידים שלא הסתגלו כל תקופת
לימודיהם לדרישות בית־הספר, ולא
הפיקו כל תועלת מהשעות הרבות בהן
ישבו צמודים אל ספסלי הלימודים. לחלק
ניכר מתלמידים אלה אין שום מיסגרת
אחרת להיקלט בה מלבד מרכז הנוער.
במרכז הנוער הכיתות הם קטנות
ומצומצמות. בתיכנון המרכז ובקביעת אורח
החיים בו מושם הדגש על יצירת
אווירה אינטימית ובלתי פורמאלית, שלא
תיצור רתיעה אצל התלמידים. ואילו תוכנית
הלימודים בכיתות השונות נקבעת כך
שהיא תהיה מותאמת ליכולת העיונית
והמיקצועית של התלמידים. אם מסתבר
שבכיתה ט׳ מסויימת יש תלמידים שרמתם
העיונית הממוצעת היא זו של ילדים
בני ,8יורדים המורים אליהם עם תוב*
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 1867

המשוררת הערבייה היחידה בישראל היא נערה ברמלה
* 4יהאם דאוד

היא משוררת צעירה, השרה משירי
^ ציון. היא שרה על הארץ בה ינץ השקד והתומר, על
נופת צוף ההרים, על סנסיני התמרים, על עמק השרון,
הלבנון הישן, על הטל בחרמון, ועל דמעותיה המרוות
את עפר הרגבים, את ארץ כנען ומיבחר ההררים, אח
הכרמל וקריית היעדים.
אלא שארץ ציון, עליה שרה סיהאם, אינה הארץ
עליה שרו ביאליק או יהודה הלוי. זוהי ארץ אחרת, שבה
צומחים תמרים ערביים, בה זורם ירדן ערבי, ועל גבעות
הכרמל שלה מטפסים עצי־זית ערביים. זוהי ארץ ערבית,
אבל סמליה נשארו אותם סמלים: השמש, הרימון,
הזית, השקד, נושאים לגעגועים של דורות, שקיבלו כאן
גילגול חדש .״השקדים נפזרים בדמי / ,למטן קנות נשיקה
מעורי.״ או :״לקחה השמש על גופי את /דיוקנה של
יפו, משנה /את שמות רחובותיה / ,ואת גווני התפוזים
/יוצאים ממסמרים של דלת /ואין אני רואה

4ין הערבים בישראל יש כמה משוררים. אין
* <8משוררות. סיהאם דאוד היא היחידה .״האשה הערבייה,״
היא מסבירה זאת ,״אין לה זמן לקרוא שירים,
ובטח שאין לה זמן לכתוב שירים. בדרך כלל היא לא
גומרת בית־ספר תיכון, היא מתחתנת בגיל צעיר, יש
לה הרבה ילדים, ויש לה הרבה עיסוקים בבית.״
סיהאם היא בת תשע-עשרה. אין לה בעל, אין לה
ילדים, אין לה עיסוקים מקובלים. היא מסתובבת במיכנסי
ג׳ינס, מעיל־רוח, שיער מפוזר, מופיעה בערבי־שירה,
מפרסמת את שיריה בקשת ומוספים ספרותיים אחרים, היא
לא נושאת עליה שום סימן למוצאה הלאומי, מילבד

לדת שלו, ובאותו זמן הוא רוצה, אולי, לקחת משהו
שלי. זאת אומרת, שאם יהיה לו טוב, יהיה לי רע,
ולהיפך.״
כל אלה היו מחשבות שעלו בה תוך קבלת מעיו זהות
חדשה, כתוצאה ממגע עם חברה חדשה שהגדירה אותה
כערבייה. ואכן בשירים שלה יש הרבה מאוד געגועים
אל התפוזים של יפו, אל השמש של יפו, והרי ליפו היא
יכולה לנסוע מתי שהיא רוצה.
״בכל זאת אני מרגישה שזה לא שלי,״ היא מסבירה
,״כשאני יושבת עם כל מיני אנשים בגדה, אנשים
שמתגעגעים לארץ שלהם, אני מרגישה כמוהם. אני מרגישה
את הגעגועים שלהם.״

ף* שירים של סיהאם דאוד מתקשר האישי והכללי־
^ הלאומי באופן מאוד ברור. שירי האהבה הם שירי
אהבה לגבר ולמולדת כאחד :״לא יטלו מהזיתים את
יוקותם,״ היא אומרת ,״כי דימעתי כצבע עיניך /ירוקה.״
או :״הארץ נצחית כשמש, כיום /בילדות /דע
את גופי /עתה הנני בין קווי ידיך /קוראת את תווי
פניך /מבקשת את מפתי בין טבעות עשנך /וגופי
מייוסר /אראך רחוק ...רחוק /כחלקת אדמתנו הקטנה

״זה קשור אצלי יחד,״ היא מסבירה ,״כשיש לי
חווייה עם מישהו, ואני רוצה לכתוב על זה שיר, אני
שוכחת את האדם ואני שוכחת את האהבה. הם נש ארים
ברקע, ומתקשרים עם המולדת והנוף. לפעמים
אפילו המולדת נעשית יותר חשובה מהאהוב. למשל,
בשיר אחד כתבתי משהו כמו :״אני לא אבכה כל זמן
שהכרמל והזיתים יקרים לי יותר מהנשיקות שלך.״

שמה: סיהאם. שבעברית פירושו חיצים.היא גדלה כישראלית לכל דבר, ועד מילחמת ששת־הימים
לא הרגישה עצמה כלל כערבייה. היא גרה בבית
קטן ברמלה, ושם למדה בבית־ספר תיכון יהודי. החברים
והחברות שלה היו יהודים, השפה שלה היתר. עברית,
החומר הנלמד היה יהודי .״זה היה בית־ספר לתלמידים
מצטיינים מכל הסביבה,״ היא מספרת ,״לא הרגשתי כלפי
יחס מיוחד. הדבר היחידי שהרגשתי, בהתחלה, היה התחשבות
מיוחדת, וניסיון לעזור לי, כיוון שלא ידעתי טוב
את השפה.
״אף פעם לא שמעתי מילים כמו, ערבוש׳ או דברים
כאלה. מלים כאלה שומעים רק מעדות־המזרח, ובבית-

״שכנות יהודיות באות ואומרות לאמא שלי, :אני
אפילו לבתי לא מרשה לחזור בשתיים בלילה הביתה׳.
אז אמא שלי אומרת להם, :אבל הבת שלך לא כמו
סיהאם. היא לא צריכה לנסוע לערבי־שירה בגליל.״
סיהאם נמצאת בקונפליקט לא קל בין רגשות אישיים
לרגשות לאומיים .״אני אישית לא מרגישה שום
קיפוח,״ היא מודה ,״אין לי רגשי-נחיתות בין יהודים.
כשאני מסתובבת עם אנשים, אני לא מבדילה בין יהודים
לערבים. החברה הכי טובה שלי היא יהודיה. ואם
יקרה לי ואני אתאהב ביהודי, אני אתחתן עם יהודי. אף־
על־פי שאני לא אתאהב אף פעם ממבט ראשון, ואני לא
אתאהב במישהו שלא מכבד את הדיעוית שלי.״

ע ד גיל 17 היא
הס תזבבה בין ׳הזדים

ע ד שהיא גילתה
פתאום שהיא ערביה

הספר הזה לא היו כאלה. לא היה ברור לי כלל ההבדל
בין יהודי לערבי.״
כל זה עד 67׳ .הפגישה עם הקרובים במחנות־הפלי־טים,
אחרי המילחמה, שינתה לגמרי את כיווני ההזדהות
שלה.
במילחמה עצמה היא ישבה עם שכנים יהודים
במיקלט משותף, חיכתה יחד איתם לאות הארגעה,
וקיוותה יחד עימם שהפצצות לא תגענה אליה .״הייתי
אז בת ,17״ היא מסבירה ,״זה היה בשבילי כמו מישחק.
לא חשבתי של מי הפצצות, לא חשבתי שנהרגים במיל-
חמה. רק אחרי המילחמה, כשפתחו את הגבולות, הלכתי
למחנות־הפליטים, ומה שראיתי שם השפיע עלי כל־כך,
שקשה היה לי להמשיך בלימודים. פתאום הרגשתי שאני
שייכת להם.״

היא עובדת כמתרגמת ביו יהודים. היא מפרסמת את
השירים שלה במוספים יהודיים וערביים כאחד .״את מה
שיש לי להגיד אני אומרת לכולם,״ היא מודה ,״כולם
שווים, אני לא מבדילה בין יהודי לערבי.״
ויחד עם זה היא שרד. מעין קינות על הארץ ההרוסה,
מעין שירי־מחאה נגד מי שלקח מהזיתים את צבעם
הירוק, ושינה את שמוח רחובותיה של יפו, שירי גע גועים
לבית שנלקח, לתחייה מחודשת :״הלילה ארך /
וכשנוחת ערפל על הנמל /וכשבוכיס הבריות, העננים,
וידי הזאטוטים המנפנפות פרידה /מתאבדים אז פני
הלבנה על החוף /והתחייה גוועת בעינינו באשפתות /
ואני מקוששת שאריות הציפייה מעל המדרכה, מעל האבוקות
/ .יעמוד לו הבית כאשר׳ יעמוד — לעולם יצפה
לאוהבו.״
7 באותו זמן היא גם החלה קוראת שזן ה ערבית (בעיקר:
מחמוד דרוויש) וכותבת שירה 4רבית .״בהתחלה
לא ידעתי בכלל אם מותר לי. אני הרי|נולדתי אחרי 48׳,
ותמיד אמרו לי: את ישראלית, אוד לא ערבייה. לא
ידעתי אם מותר לי בכלל להזדהות! עם ערבים.
״אבל בלי שאדבר על זה, התחלתי להרגיש שביאליק
הוא לא שלי, והישראלים לא בדיוק אני, והעברית לא
שפה שלי. כי ביאליק כותב על העם שלו. חושב על המו־

כיצד מקבלת הסביבה הערבית בחורה צעירה, שעדיין
לא התארסה וכותבת שירי״אהבה, ומסתובבת
במיכנסי ג׳ינס בחברה של יהודים וערבים כאחד ז
״ברור שההורים שלי רוצים שאני אתארס׳ אבל הם
לא מעזים להגיד לי את זה. נכון שבהתחלה זה היה
קשה לי, אבל עכשיו, אחרי שההורים שלי שמעו מכל
מיני אנשים על השירים שלי, הם מקבלים את זה שאני
לא כמו כל בחורה.

״זאת לא סתירה שלי,״ היא מסבירה ,״זאת סתירה של
כל הערבים הגרים במדינה. לא יודעים מה לעשות.
מזדהים עם הערבים, אבל גרים כאן, עם חברים יהודיים
וחברות יהודיות, ולא יודעים איך לצאת מזה. רוצים
שהפליטים יחזרו, כי יש שם קרובים שלנו ואחים שלנו,
אבל אם יחזרו לא יהיה ליהודים איפה לגור. ולא יוד־,
עים מה להחליט. מחפשים פיתרון לסתירה, ולא מוצאים.
״חושבים שהפיתרון יהיה לגור יחד, אבל איך ן״

במדינה
(המשט מעמוד )32
ניות הלימודים המתואמות ליכולת תפיסתם.
בעזרת מורה, מדריד חינוכי, אם־בית,
עובד סוציאלי ופסיכולוג העומד לרשותם
במרכז הנוער, יכולים התלמידים לקבל
שם טיפול אישי יותר. תוך השנתיים או
השלוש, שהם אמורים לשהות במרכז, משעה
8.00 בבוקר עד 4.30 אחר־הצהריים,
נעשים מאמצים להקנות להם יסודות רא שונים
במיקצוע כלשהו, מנגרות ומסגרות
ועד ספרות ותפירה לבנות, ותוך כדי כך
לאפשר להם במיסגרות של הוראה משקמת,
להשלים את מה שהחסירו בשנות הכי שלון
שלהם בבתי־הספר.
מספר יהושע קולסקי, מנהל מרכז הנוער
באשדוד, בו לומדים כיום 227 תל מידים
ב־ 16 כיתות, והמוצג כדוגמה להצלחת
שיטת שיקום זו :״אחת המשימות
הראשונות שלנו כאן היא לטעת בתלמיד
ביטחון עצמי אחרי כל השנים בהם ראה
את עצמו ניכשל ונחשל. ברגע שאנחנו
מוכיחים להם שהם מסוגלים ללמוד ולע שות
דברים, פתוחה הדרך לשיקומם. המר כז
אינו סוף הדרך עבורם, אלא התחלת
הדרך. מפה הם יוצאים לחיי העבודה.
וזהו אולי המקום היחיד בחייהם בו הם
זכו עד כה לטפיחות על השכם.״
פיתרון לבעייה מעיקה. שישה
מרכזי נוער מסוג זה פועלים עד כה
בארץ. כולם באזורי פיתוח. לפני שנתיים
אישרה הסוכנות היהודית תוכנית לפיה
תכוון פעילותה של עליית הנוער בעיקר
כלפי בני־נוער במצוקה, יוצאי סביבד. חב־רתית־תרבותית
מקופחת. על־פי מדיניות
זו נקלטים מדי שנה כמה מאות תלמידים
נוספים במיסגרת מרכזי הנוער. התוכנית
היא להרחיב את המיפעל.
אמר על כך ישעיהו דקל, האחראי על
מרכזי הנוער של עליית הנוער:
״זה לא בית־ספר תיכון ולא גימנסיה.
אפילו לא בית־ספר עממי. אבל אנחנו
סבורים כי מרכזי הנוער עשויים להת פתח
למיסגרת המשלימה של חינוך החובה.״

תורחב רשת מרכזי הנוער, ותוכל
לקלוט גם את מעגל הנושרים מבתי־הספר
העממיים, ולכוונם ללימודים מיק־צועיים עוד בכיתות הנמוכות של בית־הספר,
תוך לימודים עיוניים שיותאמו ל רמתם
— היא עשוייה להיות פיתרון ל אחת
הבעיות החינוכיות והחברתיות המעיקות
ביותר במדינה.
מנגנון אסור דה ש מיע בי קו ר ת
?קראת הבחירות; נקגע
רשמית, ובניגוד רדווק, כי
הרדיו והטלוויזיה אי? 8עצמאיים,
אלא חייבים לשרת את הממשלה
עד השבוע, נמשך עדיין נסיון העמדת־הפנים.
השבוע, עם היכנס ההכנות למערכת
הבחירות להילוך ראשון, עלה המסך,
ונחשפה האמת:
הרדיו והטלוויזיה, שלפי החוק הם רשות
עצמאית שאינה כפופה לממשלה — הינם,
למען האמת, כלי־שרת בידי הממשלה.
אסור. אמת זו, שעד היום ניסו דוברי
הממשלה להכחישה, נחשפה במכתב רשמי
שהופץ בין עובדי רשות השידור. כתב
נתן כהן, היועץ המשפטי של הרשות, לעובדי
הרשות :״לקראת הבחירות, מן
הראוי להביא לידיעתכם את האיסורים החלים
עליכם ...אסור לבקר את המדיניות
של הרשות, של הממשלה או של אחד
ממשרדיה, במסיבת עיתונאים, בראיון עיתונאי,
בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון
או בספר.״
היה זה, סוף־סוף, אישור רשמי ל טענותיהם
של אישי־ציבור.מכל גווני קשת
האופוזיציה, שטענו ללא הרף כי קיימת
ברשות השידור רשימה שחורה סודית,
שאת שמות חבריה אין להזכיר.
דמוקרטיה מיותרת. כל זאת הוכחש
עד היום. ממשלת ישראל היתד. מודעת
לעובדה, שאחד הסממנים של דמוקרטיה
אמיתית הם רדיו וטלוויזיה עצמאיים.
אולם עם התקרב מערכת הבחירות, הפך
המאמץ לשמור על התדמית הדמוקרטית
ליקר מדי. וכך, בניגוד לחוק, שלפיו אין
לממשלה כל מעמד מיוחס ברדיו והטלוויזיה
— יצאה ההוראה כי אסור להשמיע
בהם ביקורת על הממשלה.

אליהו חוו ואשתו החושה

זהבה בת ה־ .19 אליהו בן ה־ ,45 שהתגרש מאשתו הראשונה,

אס ארבעת ילדיו, נראה בתמונה זו בטקס נישואיו לזהבה,
שעזרה למשפחה בגביית הכסף, עס שני בניו, אבי בן ה־,27
וקדוש בן התשע. הבן אבי הפך לא מכבר את אביו לסבא.

נחדת שנתת
התהווה

^ שהתחילו היריות, הייתי עומד
על יד מכונית גדולה של תנובה.
מיד התכופפתי מאחורי המכונית, והתחל תי
מחפש מאיפה יורים.
״השעה היתד. אחת, או אחת וחצי, אחרי
חצות. הנהג של המשאית התחנן שנעזוב
את המכונית שלו, שהוא יוכל להסתלק.
הייתי שם עם עוד כמה בני משפחה.
״הבחנתי מאיזה כיוון באות היריות —
ומה אני רואה 1משיח פוזיילוב מתקרב
אלינו, עם שני אקדחים בשתי הידיים,
ויורה בלי הפסק, וצועק :״נו, בואו אלי.״
״איתו היו כמה חברים שלו. כמה כדורים
עברו לי ממש בין הרגליים.״
בספרו על החווייה המרעישה שעברה
עליו, לא נראה רחמים חדד מזועזע
ביותר. רחמים הינו גבר חסון, בשנות
הארבעים שלו׳ המתנהג בנימוס ומדבר
בשקט, אך הנראה בהחלט כמי שאינו נבהל
מכמה כדורים שנשלחו לעברו.
השבוע הוא שוחרר מהמעצר, אליו נלקח
בעקבות קרב־האש שפרץ בשבוע שעבר
בחזית שכונת התקווה. יחד איתו
נעצרו שני אחיו, אליהו ובנימין 32
שנשארו עצורים. היה זה לאחר שפרק-
ליטם, עורך־הדין דרור מקרין, עירער
על החלטת שופט־השלום לעוצרם ל־15
יום, והשופטת המחוזית חנה אבנור דחתה
את העירעור.
משיח פוזיילוב, שלדברי רחמים היה
התוקף — לא נעצר כלל.
לרחמים עצמו אין הסבר לתופעה מופלאה
זו. אולם למשטרה יש חשדות, ש-
מטר־היריות לא היה כלל חד־סיטרי, וכי
לפחות אחד מהאחים חדד השיב אש,
באותו לילה.

תפס תי
א ת היו ר ה
** ל המשכו של אותו לילה, ממשיך
> רחמים חדד ומספר:
״כשמשיה היה במרחק עשרים או שלושים
מטר ממני, יצאתי מהמקום שלי מתחת
למכונית, ועשיתי סיבוב מאחוריה.
כשהוא התקרב, קפצתי עליו ותפסתי אותו
חזק. הוא הצליח למשוך את עצמו מהחיבוק
שלי, והשאיר בידיים את הסוודר
שלו, וברח.
״אחרי כמה רגעים, הגיעה גם המשטרה.
הם עצרו את האחים שלי ואותי, למרות
שלי אין קשר עם העסק של האחים שלי.״
ועל זה בדיוק, מסתבר, נסבה כל הפרשה:
על העסק של האחים של רחמים.
לטענת המשטרה, ולא רק המשטרה, ה-

עסק של האחים חדד הוא פרוטקשן —
רשודהגנה על הסוחרים בשוק התקווה.
עד כאן, מסכימים להגדרה זו גם האחים

חדד עצמם. מכאן, ואילך, נחלקות קצת
הדיעות. לדעת המשטרה, ולא רק המשטרה,
הסכימו הסוחרים והרוכלים לק-

14 שנה שוסו האחים חוו בשוק התיקווה ־ המישטווז
הכירה את א תון הפווטק שו שלהס-עד שהתחילו היריות...
בל על עצמם הגנה זו בלית־גרירוז —
לאחר שקיבלו מהאחים חדד הצעה שאין
לעמוד בפניה, כלשון הפתגם. לדברי האחים
חדד, הם לא איימו מעולם על אף
סוחר, מעניקים הגנה ושמירה רק לאותם
לקוחות המבקשים זאת.
״אליהו ובנימין שומרים בשוק התקווה
כבר 14 שנה,״ הסביר רחמים, בעצמו בעל
מסעדה בשכונה, את העסק של אחיו.
עבודת השמירה, מסתבר, איננה כה
זוהרת, כפי שמאמינים כל אלה הרוצים
להידחף לתוכה .״לא קל לעמוד כל הלילה
על הרגליים, ולסייר עשרות פעמים בין

היה האיש בעל שני האקדחים, הינו
בעל דוכן בשוק, ומוכר אבטיחים בעונה —
עסק מכניס מאוד.
רחמים חדד מכחיש כי השתתף בקרב-
האש :״יש לי אקדח ברטה, עם רשיון.
לא השתמשתי בו. השוטרים בדקו אותו,
והחזירו לי אותו. אחרי זה באו ולקחו
אותו שוב.
״אחרי המעצר הראשון של שבעה ימים,
לא ביקשו להאריך את מעצרי. אבל ה אחים
שלי נשארו במעצר — ומשיח והחברים
שלו מסתובבים חופשי.״
נסיונה של קבוצה מתחרה לשבור את

4 1 18

זוהי זהבה, אשתו הנחמדה והצעירה —
בת ה־ — 19 של אליהו חדד, בן דד 45
(שהוא כבר סב לנכד, ובנו הבכור הינו
בן .)27
סיפרה השבוע הגובה המקורית על דרכי
עבודתה :
״אני הגובה היחידה של העסק שלנו.
יש לנו קרוב ל־ 300 בעלי חנויות ודו־.
כנים. כשבעים אחוז מהם משלמים עד
שש ל״י לשבוע דמי-שמירה. אבל ישנם
כאלה שמשלמים גם לירה אחת.
״לצד ההכנסות, יש לנו גם הרבה הוצאות.
לפעמים, כשהיה צורך, היינו לוקחים
עוזרים, ומשלמים להם 35ל״י ללילה.״
אבל הצרות האמיתיות החלו לאחר ה יריות
:״המשטרה אמרה לאנשים לא לש לם
לנו יותר דמי־שמירה. אתה לא מאמין?
תבוא איתי, ותשתכנע.״
בדוכן אחרי דוכן, בחנות אחרי חנות,
חזרה על עצמה אותה גירסה. לא היה
ספק: המשטרה הורתה לבעלי עסקים בש כונת
התקווה להימנע מתשלום דמי־ההגנה
לאחים חדד.
המשטרה אכן הודתה שבעקבות היריות,
החלה חוקרת את עסקי הפרוטקשן בה־תקווה.
לדברי המשטרה, ניגבו דמי-השמי-
רה מהרוכלים והסוחרים באיומים — אולם
איש מהם לא העז להתלונן. רק לאחר
מעצרם של האחים חדד, הצליחה המש טרה,
לדבריה, לשכנע את המאויימים לדבר,
ועתה יש בידיה 17 עדויות של מתלוננים,
לפיהן אולצו לשלם את דמי-
השמירה תחת לחץ ואיומים.
זהבה ורחמים חדד מכחישים בתוקף כל
קשר ללחץ ואיומים :״אחרי ההצתות׳ שילמנו
אפילו פיצויים לקליינטים שהעסקים
שלהם נפגעו,״ טוענת זהבה. המשטרה דוחה
את דבריה, טוענת כי הנפגעים הכחישו
שקיבלו פיצויים כלשהם.

קו ד ג גו ת
אדם
ך 1 0 * 1111 ¥171 *1ז שלושת האחים חדד ובני משפחותיהם, מבלים במסעדתו
^ #111 /ש 1111 של רחמים חדד, ברחוב אצ״ל, מול השוק. ראשון מימין,
עומד — אליהו, יושב — בנימין. משמאל, מחייך עם סיגריה בידו — רחמים.
הסימטאות בשכונה, כדי להבטיח את הרכוש
של הקליינטים. למרות זאת, עבדו
האחים שלי בנאמנות כל השנים, ול-
קליינטים שלהם לא נגרם שום נזק.
עד שלפני שבועיים התחילו ההצתות.
דוכנים וחנויות של קליינטים שלהם התחילו
לעלות באש. בגלל זה, יצאנו כל
המשפחה לעזור לאליהו ולבנימין להתגבר
על המצב. היינו בסיור מוגבר כזה,
כשהחלו היריות עלינו.״
שלדברי רחמים
משיח פוזיילוב,

נציגת האיוגון

המונופול בן 14 השנים של האחים חדד —
אינו מרשים במיוחד את האחים. הם נראים,
מדברים ונוהגים כאילו הם בטוחים
בעצמם, ובכוחם לשמור על הביזנס.
עד כדי כך בוטחים בעצמם — שהם
הכניסו חידוש פיקנטי לעסקי הפרוטקשן:
בניגוד לגובים המסורתיים בעסק זה, שחם
בדרך כלל ברנשים קשוחים ואלימים, שהופעתם
בלבד דייה להבטיח את שיתוף-
הפעולה מצד הלקוח — מפעילים האחים
חדד גובה ממין חדש.

זהבה חדד (מימין) הינה
גובתיהבספימ של אירגון
השמירה של האחים חדד. מדי שבוע, עוברת היא בין דוכני

ך או כד, לא היה ספק השבוע
* 4שקרב־חיריות הלילי יגרום לשינויים
דרסטיים בחזית שכונת התקווה.
ברגע ששליטתם התערערה, והמאבק
עלול היד. לגרום — ואולי עוד יגרום —
לקורבנות אדם — החליט מפקד המחוז,
ניצב דויד עופר, לחסל את שליטתם של
האחים חדד בשוק.
השאלה היא רק — למה יגרום חיסול
שליטה זו? האם בעקבות כך יחוסלו גם
עסקי הפרוטקשן בשוק — או שמא רק
יוחמר המצב, וכוחות חדשים ייכנסו לעסק
המושך, המכנים אלפי ל״י לחודש —
בהשקעה אפסית של איומים והצחות ז
התשובה נראתה ברורה מאוד השבוע,
כאשר מאחורי הקלעים התכוננו היריבים
להמשך הקרב.

הפירות והירקות, והחנויות הקטנות שבשוק, גובה את, דמי־השמירה
השבועיים. לאחר מעצר האחים חדד, נפגע הביזנס,
בעקבות אזהרת המישטרה לקליינטים שלא לשלם דמי־שמירה.

סוף המירוץ
(המשך מעמוד )27
הרגעתי את המשורר וסיפרתי לו שלא
רק שלא היתה כל חדירה אלא שאני ואותו
שחקן כלל לא הרגשנו באותו מעמד ש אנחנו
שייכים לשני מינים שונים.

שיר על
מערך ה ש לוו ה
** צינות חקינאה שערך לי אבידן
לפני ואחרי גירושינו, נמשכו תקופה
די ארוכה. הן היו הופכות לתגובות אלי מות
ביותר מצידו בכל פעם שהיה מגלה
שאני מופיעה במקומות בילוי ציבוריים
בתל-אביב, בגפי או בחברת אחרים.
אבידן ניסה לשכנע את כולם, ואותי
בכלל זה, שעם גירושי ממנו גזרתי על
עצמי גלות מתל־אביב, ואין לי עוד שום
זכות, מוסרית או אחרת, לשהות בעיר
הגדולה הזאת. עד היום איני יורדת לטוף
דעתו בעניין הזה, הוא התנהג כמי
שמפתח העיר שמור בידיו ושבזכותו לקבוע
מי רשאי להכנס בפתח העיר ומי לא. הוא
לא יכול היה לסבול את נוכחותי הפיזית
בתל־אביב ופעל באמצעים פיזיים לסלק
אותי מכאן.
נדמה לי שבתקופה זו התמוטטה לילי
אבידן סופית. נכנסתי למשבר חריף מאוד.
ודרום הפאראנויה תקף אותי. פחדתי בתקופה
זו מכל דבר שהזכיר לי את אבידן.
ומכיוון ששום דבר לא הזכיר לי אותו
יותר מאשר אני עצמי, פחדתי גם מעצמי.
ויסלחו כל אותם אנשים שנפגעו ממני
בתקופה נוראה זו. לא היתד. לי כל כוונה
רעה במעשים שעשיתי אז. פשוט הדברים
לא היו בשליטתי. הרגשתי נפשית כאשה
בת ,40 מרירה ומתוסכלת. אומנם כלפי
חוץ, בעזרת מלבושים ואיפור, ניסיתי
לשמור על חיצוניות נוצצת. אבל בתוכי
ניהלתי מאבק עקשני. היה זה המאבק על
הרצון להישאר שפויה ולהוכיח לדויד אבי-
דן שאני משהו ׳גם בלעדיו.
אולי דברים אלה ישמשו לקח לאלה
התועות בדרכי החיים, בין הרצון לחיים
שלווים לבין יצר הפירסום והחשיפה העצמית.
אין לי טענות נגד יצר זה, בו
התברכתי גם אני כפי שחספקתם ודאי
להיווכח. אך היום, כשאני יכולה להעיד
על עצמי שאני כבר ילדה גדולה, אני
מוכנה להעיד ששנת שקט ורגיעה אחת
בירושלים בנתה בי מערך שלווה כזה
המסייע לי בחיי הפרטיים ובעיסוקי, יותר
מאשר הרבה שנים סוערות יכלו לעזור

דויד אבידן הוא עד היום הסוכן האישי
שלי ותתפלאו ודאי לשמוע שכיום אנחנו
בהחלט ידידים טובים. לא מפני שהתאהבתי
בו לפתע מחדש. פשוט למדתי
להבין שלכל אדם יש דרך חיים משלו
ומהירות אישית משלו, הפסקתי לשנוא
את האיש הזה, כי הפסקתי לשנוא בכלל.
החלק הזה שהיה בי — של השנאה —
מת ואני שמחה על כך.
אל תנסו להבין את השינוי שהתחולל
בי. גם אני איני מבינה אותו, אבל טוב

תקופה ארוכה לא כתבתי שירים. יכול
להיות שבפינה מסויימת בתוכי חששתי
שאנשים יראו בשירתי רצון להידמות אל
המשורר חידוע. אך בשלב מסויים הבנתי,
שלי עצמי אין כל קשר לכך. אני כותבת
שירה מגיל .14 נכון שקיבלתי תמריצים
מהמשורר ואף למדתי רבות מאביר השירה
העברית, ועל כך נתונה לו תודתי.
השיר האחרון אותו כתבתי, נכתב בתוך
מערך השלווה שבניתי לעצמי מול הרחוב
הסואן, שאינו מפריע לי עוד:
הכל נמחק נשחק נדחק / ,שולחן ערוך
לשניים.
סתם בוקר, שמש בפינה /מהחלון
כוכב יחיד
עצוב לאנשים, לב כואב /למה
כל הארץ כוכב
זה לא צודק שכואב /תקיעת כף
הפסקה.
בחוץ מירוץ לשלווה /בשלווה
מירוץ שלווה
בג׳ינס משופשפים /מארש דת פנטגון
הריעו לסמים מיצעד /בכדור עגול
אל המרכז
בלי כדורי מלחמה /
על סף השיגעון
בריחוף טל יבשות /יסתובב הכדור
השמש תזרח /והאופנה שנות השלושים
בג׳ינס משופשפים /מארש דה שלווה.
שלום לכם קוראי היקרים. והלוואי ש פרקים
אלה של זכרונות נשואי האומללים
יביאו לי את מזלי.

0׳1י 0מ ^

יוגורט

יסיטבטי, זהו דניגה

היוגורט היחיד ב אר ^ המכיל
סירו ת טריים וטבעיים.
^ תנ תשדה, מי שמש, או כ מניו ת
| דנונה-יוגור ט מ סו רסם
בר חבי אירוסה הו דו ת
^ לטבעיותו הברי אה והט עי מ ה
ו יוגורט עווויר בויטמינים
ודל שומן 1 .5 /*-בלבד.
יתרון נו ס ת וג דול -דנונ ה ת מי ד
מוכן לאכילה כי אין כ ל צורך
לבחו ש אותו.
יוגורט דנובה -מיוצר ומוג ש ע״י
מחל בו תשטר או ס בהריה.

דנו ב ה של

)01101

סיקורת
הקא פי ט ד עול ד! !,
בימים הטובים דיברו על התנ״ך כעל
הספר המתורגם ביותר בעולם. אלא שמאז
תירגמו אותו לכל השפות, באו אחרים
ומשכו את תשומת־הלב ישל המוציאים
לאור.
לפי סטאטיסטיקה שנערכה לאחרונה,
מסתבר שממלא־המקום של התנ״ך הוא
לא אחר מאשר ולאדימיר איליץ׳ לנין,
אשר זכה לכבוד להיות הסופר המתורגם
ביותר בעולם לסוף השנה שעברה.
מספר התירגומיס לכתביו 448
עולה בהרבה על כל מתחריו. שקספיר
המיסכן הוא במקום השני, עם 141 תירי
גומים בלבד, דול ורן שלישי 128ו־ג׳ורג׳
סימנון, אביו הרוחני של המפקח
מגרה, רביעי (.)119
אילו היה עדיין ולאדימיר איליץ׳ בין
החיים, היה יכול לחיות, מהתמלוגים המגיעים
לו, כקאפיטליסט מובהק עד סוף
ימיו, ואפילו להשאיר ירושה שמנה למשפחה.
בידור דוד
אים 3די 3ווו
מי הם הדודאים יודעת כבר כל הארץ.
ואשר לסוזן ופרן — אם כי הן ותיקות
פחות, קנו לעצמן גם הן שם בעולם־הזמר
הישראלי. מכאן, שמיזוג בין שני הצמדים
התבקש כאילו מאליו — בהתחשב בעובדה
שהרפרטואר שלהם דומה, הטעמים המו סיקליים
שלהם דומים ודרך הביצוע של
השירים דומה.
ואכן, קשת בענן היא בדיוק התוכנית
לה אפשר לצפות. אוסף שירי-עם מכל ה עולם,
רובם מוכרים היטב בשפת המקור,
תורגמו לעברית ומושרים בנועם
על־ידי הארבעה. מדני בוי האירי לפנינת
המערב האמריקאי, דרך זמירות ופזמונים
שמזכירים את שלישיית קינגסטון או את
האורגים. בתוספת הרבה הומור בעזרתו
האדיבה של ישראל גוריון, שהופך את
הסיפור על הגברת שבלעה פרפר (זוכרים
גילה 600
*ץ חת החוויות הנדירות של גילה
ר* אלמגור תחת שמי מוסקווה היתד.
פגישתה עם הקוסמונאוטית ולנטינה טרש־קובה,
בפגישת היכרות מיוחדת שערך
ועד־הנשים הסובייטיות למשלחות של שח קניות
מ־ 40 מדינות.
מתוך משלחות אלו הוזמנו רק שש
שחקניות שלא מן העולם הקומוניסטי —
ביניהן גילה.
הפגישה היתד. מרתקת ביותר. השחקניות
שאלו את הקוסמונאוטית לתחושותיה הנשיות
לגבי המקצוע הגברי הזה. אחת מהן
היקשתה: מה הטעם לבזבז כספים כה
רבים על טיסות בחלל, שעה שהאנושות
טרם פתרה את בעיותיה האומללות? תשובתה
של טרשקובה: דווקא התמודדות עם
החלל החיצון והכרתו עוזרת לפתרון בעיות
של חיים על פני כדור הארץ.

ך* לק מתוכנית הקונגרס ה־ 15 הביך
1 1לאומי לתיאטרון הוקדש לנשים בלבד.
כל אחת סיפרה על חשיבות התיאטרון
במולדתה, על תפקיד האשד. בתיאטרון
ובאמנות, על נשים במישחק בכלל ועל
סולם הרגישות המיוחד־במינו שיש ל־אשה,
והמתבטא בתפקידיה באמנות.
מרגש במיוחד היה ביקור בבית־אבות
לשחקנים בפנסיה. ביקור עצוב, אך לדבריה
של גילה, מחווה אנושית נעלה לגבי כוכבים
שדעכו עם הגיל.
חודיה אחרת, לנשים בלבד, היתד. ביקור
בתצוגת־אופנה. אמנם, מספרת גילה, ה־

אם רוצה אני, ככל האדם אני.״
משפט קטן זה נבלע כמעט בפתח־הדבר
של יעקב העליון לסיפרו רגל של בובה,
אך הולך ומגדיל את אורו, כלפיד בוער,
לאורך 213 עמודי הספר.
רוב העמודים ריחם ריח הדם והסבל,
שהיו מנת־חלקו של עיתונאי בן ,29 שיצא
למלחמת ששת־הימים כשהוא נשוי שמונה
שנים, אב לילדה בת שנתיים וחצי ובעל
דירה חדשה — וחזר מן המלחמה כשהוא
בעל תעודה המעידה על 72 אחוזי נכות,
ארכעת הדודאים
שהם למעשח 115 אחוזים.
גבר ואשה בדמות אחת
אך מבעד לזעקות־הכאב והזיות סמי-
ההרגעה, דרך העולם הסגור שבין סורגי
את בודל אייבם שר זאת?) להצגה ויר המיטה בבתי־ד,חולים, הנאקות והשיניים
טואוזית פרטית משלו, ומוסיף עליה פא־ הנוקשות של מרכז השיקום — בוקעת
רודיה לשירי־אהבה מן המאה ה־ ,16 בה התקווה הגדולה לרצון־הברזל -של האדם :
הוא מגלם את דמות הגבר והאשה גם יחד. אם אתה רוצה — אתה יכול.
בקיצור, ערב שירים טובים וישנים, ש ספרו
של העליון אינו דן בנושא בלבד.
כמותם כמעט ואין שומעים עוד מאז ישנם אנשים שדי להם לעבור במסדרון
רועמים התופים מעל גלי־האתר. ואם כמה בית־חולים, וכבר ברכיהם פקות. אבל ה־מן
התרגומים אינם הולמים כל־כך את חווייה שמעורר הספר, בעוצמה רבה, היא
השירים (למשל ברגע הראשון בו ראיתיך) ,נסיון דו־ערכי: על אף היותו מלא תאורים
הדי המנגינה לעולם נשארת.
כואבים — הוא מרתק בעלילה בלשית.
והדודאים עם סוזן ופרן, משרתים היטב
אולי משום שהעליון התברך בזיכרון
את המנגינה.
חושני מפורט עד כדי התחיות מחודשת.
אולי משום שהקורא חש עצמו שותף
להתמודדות עם אוייבו האכזרי ביותר —
המוות. בעצם הקריאה המרגשת, יש משהו
מעין שותפות-בקרב נגד הייאוש, הסוף,
הגסיסה, הגורל.
ל ר או תאח המוות
צידה השני של החווייה מוקדש לאלה
שמזלם הטוב החזיר אותם חיים מן הולחיות
מלחמה,
ומזלם הרע הביא אותם הביתה
1״רגל של גובה״ .מאת יעקב ה -פחות רגל או עין או יד — או שלשתם
עליון. הוצאת עס-עובד, תלא גם יחד. למרות הכאב, אין בספר טיפה
ן ביב 213 .עמודים.
אחת של מרירות או זעם, שהם מנת־
״אהיה נכה לצמיתות. אך גם אדע כי חלקם של נכים אומללים רבים.

טרשקוכה חותמת לגילה אלמגור
פיתרון מבחוץ, לבעיות מבפנים
אופנה הסובייטית איננה בדיוק הצעקה
האחרונה של פאריס או רומא, אך משום
כך לא נועדה לדוגמניות בלבד. על המסלול
צעדו ילדות קטנות, נשים צעירות —
וגם דוגמנית בת .60 אחרי הכל, גם
בנות 60 צריכות להיות לבושות — ומדוע
לא בצורה אופנתית!

** ל ה תי א ט רון ה רו סי סיפר יעקב
/נ אגמון, בעלה של גילה, שהשתתף
בדיוני הקונגרס, השתדל למען שיחדורם
של זוג הרקדנים פאנוב, והירבה לבקר
בתיאטרון מכל הסוגים :״ראינו את מחזהו
של יבטושנקו בצל פסל החרות. זו היתד.
הפתעה מוחלטת לכל מי שמכיר את התיאטרון
הרוסי המסורתי, הרציני והכבד.
״הזיכרון שעוררה הצגה זו היד, בין

״יעברו שנים,״ כותב העליון ,״עד ש אוכל
לבחון את עצמי, כדי שאקבע כי
שקר אעשה, אם אומר ביני לבין עצמי,
או באזני אחרים, כי השלמתי עם מה
שאירע לי. אך גם אידע כי אי־השלמה עם
הכפייה לשלם חוב, שאת שטרותיו אצטרך
לפרוע עד סוף ימי — אין פרושה אי-
הסתגלות.״
זהו נסיון של אדם שנפגע על־ידי המפלצת
שיצר במו ידיו — המלחמה —
וגבר עליה בכוחותיו שלו. אלה המשלמים
את המחיר היקר שאחרי המלחמה, בכל
יום ויום של ימי חייהם עשויים למצוא
בספר מקור כוח ועידוד. האחרים, אולי
יחשבו פעמיים, לפני שייחיו את המפלצת
מחדש.

אהו 11.1 3ברא טור
״מה שעשה דודי לדודתי בגינה
ומה שיש לאחותי הקטנה.״ מאת
מתי רגב. הוצאת ״שירה מחתרתית״.

הוא
בן ,23 מנומש וג׳ינג׳י, לוהט בהחלט.
במיקרד, הוא יליד הפרובינציה הגדולה
של הרצליה,־פיתוח, הלא היא תל־אביב.
אם היה כותב את פזמוניו החצופים במונט־מאר
— היה כבר ודאי אורח קבוע של
השאנסוניירים החצופים.
אבל הבורגנים התל־אביביים אינם שותים
יין אדום, ואינם רוצים ספרות תועבה
בסלון. משום כך הדפים לו מתי רגב
סיפרון צנוע וורדרד, לקח שולחן קטן,
ונעמד באחת הפינות הלא־מגודרות של
יריד הספרים בתל-אביב.
לידו עמד מוטי בד,רב ומכר. שירה,
כשהוא קורא בקול גדול מחרוזיו. מתי,
שהוא עצור ואלמוני מאד, לא העז לפצות
פה. אנשים סקרנים נעצרו, נטלו חוברת,

גבעת ספון־ריבר למחזמר שיער, מבחינת
הלבוש והקשר בין השחקנים והקהל.
״לעומת זו ראינו בתיאטרון גטנקה הצגה
בשם: לנטין וולנטינה, של מחבר מקומי.
ניכרה בה התקדמות סנסציונית ברוח הזמן.
גבר רוסי מנשק אשד. צעירה נשיקה
צרפתית אמיתית שאין בינה ובון הנשיקות
האפלטוניות, שאיפיינו את אמא רוסיה
בקולנוע, ולא כלום.
״ראינו גם העלאה מרשימה של טורנדוט
באופרה, כפי שבויימה על־ידי וכטאנגוב
לפני 50 שנה. הבומוי נשמר בפקדנות, אבל
הערות הליצנים בהצגה היו אקטואליות
לגמרי.
״בכלל אפשר רק לקנא בתיאטרון הרוסי:
האולם מלא עד אפם מקום, כולם
לבושים כמו לחגיגה, לא שומעים ציוץ,
והשחקנים מופיעים באווירה של קודש־הקודשים.״
קראו
וחייכו, קראו עוד וצחקו — וזרקו
את הספר בשאט־נפש.
זוג בגיל העמידה עילעל בידיים משותפות
בדפי הספרון, ונראה נהנה מן העניין.
האשד. רצתה
לקנות. מתי היה
מוכן למכור ב־ .,6ואפילו
ב־ 4לירות.
הבעל לא רצה לק נות.
למחרת חזרה
האשה לבד, וקנתה
את הספר.

״כשנוסתלק לו הנודניק
האחרון /
והכלים שוב במזנון
/אני מוציאה
אותך עטוף מהארון
/ומלקקת לך
לאט עם הלשון /
...וביום שימאס לי
מהכל /אכניס אותך מבריק וגדול /אקח
את הגלולות וידעו כולם /כי אתה לי היית
יחיד בעולם /אהובי הויברטור״...
הם כמהמחרוזי מתי רגב —
אלה
על המאהב החשמלי של שנות ה־ .70 ואילו
מי שסבלנותו כבר הגיעה לקיצה, בנושא
המדובר ביותר בעיתונות הישראלית של
שנת ,73 יקבל סיכום מחיוייז של רגב
בעניין :
״אלהים לא אוהב את הבתולות השומרות
על גופן /ונתונות אותו מאכל לחלום
ולזמן /בכלוב של בדידות וטיפשות וטוהר
שמן /בשר ורדרד, שנרקב על
סדין לבן ואם תישמע על אשה שישנה
במקרה לבדה /אז תקום ותבוא ותלך
ותשכב לצדה /ותאהב אותה בכל אונך
ובכל מאודך /ואלוהים ממרום יברך את
מיטתך / .כי אלוהים לא אוהב שנשים
ישנות לבדן...

מה הן שיטות־הפעולה של הקרן הנ״ל באיסוף
הכספים ז
כמה כספים הצטברו עד כה בידי הקרן הנדונה?
כמה כספים הוצאו עד כה במיסגרת הקרן הנדונה,
או בקשר איתה?
באילו מיפעלים ומוסדות הושקעו עד כד. כספים
כנ״ל, וכמה בכל מיפעל ומוסד?
על־ידי מי אושרו ההשקעות הנדונו ת?

ש אי לתהמם׳ ע.628
ח ״ ב או רי א כנ רי ש אל אתשר ־ ה או צ ר:
נמסר כי חברת ספנות תרמה 21 מיליון ל׳׳ילקח
המייוחדת של שר־האוצר. עוד נמסר שמאז הקמת הקרן
נתרמו לה כבר 250 מיליון דולר על־ידי גורמים שונים
בחו״ל, ועוד 150 מיליון לירו ת על־ידי גורמים ישראליים.

ה ריני מבקשלדעת :

האם הידיעה הנ״ל נכונ ה?
האם הקרן הנ״ל פועלת על יסוד חוק כל שהוא?
אם כן — איזה חוק?
מי קובע את מטרות הקרן?
האם קיים פיקוח ציבורי על הקרן? אם כן —
של מי?
מה הוא הסכום שנאסף עד כה באמצעות הקרן?
במה הושקעו הכספים שנאספו על־ידי הקרן, ומה
היא חלוקת הסכומים שהושקעו?
האם בידי הקרן מצוייה רזרבה נוספת? אם בן —
מה הוא סכום החרבה?

ת שו ב ת סגן־ השרצ בי דינשטיין :

7־ 4ביוני 1973

נא לזכור
ביו םהב חי רו ת !
הכנסת השביעית עוד לא סיימה את עבודתה. עוד
מעט יתחיל בכל המיפלגות מחול״השדים על המקומות
הריאליים ברשימחדהמועמדים.
על רקע זה, כדאי מאוד להשליך מבט על מליאת-
הכנטת. מליאת הכנטת1
הצעתי לסדר״היום נגד האזנת״הסתר הורדה בשבוע
שעבר מסדר־היום ברוב של 10 נגד 2קולות.
נכחו בדיוק 10 מן הכנטת.
באותו יום הציעו גח״ל וע״מ הצעה משותפת לסיכום
הדיון במישרד־החוץ. דרשתי למנות את הקולות,
וכך נרשם הדבר בפרוטוקול. הצביעו בעדה 2
(שני !) חברי-הכנסת, שאחד מהם חיה יושב-ראש ה ישיבה
(צבי צימרמוץ) שנכח בתוקף תפקיד זה. כלומר:
מילבד היו״ר, נכח ח׳׳כאחד מבין כל 30
חברי-הכנסת של שתי הסיעות.
השבוע, בסיום הוויכוח על שביתת־הרופאים, הנוגעת
למאות אלפי תושבים במדינה, נראתה המליאה
— לפי תיאורו של כתב ״מעריב״ ,יהושע ביצור כך:

לקראת גמר הישיבה, וכאשר
ניצב בסיומו על הדוכן ח״כ
שמואל מיקוניס, יכלת האו פוזיציה
לגבור בנקל על ה ממשלה.
באולם נמצאו אז אר בעה
נציגים של סיעות האו פוזיציה
— פרוס׳ י. קלינג-
הופר, א .שוסטק, א .אבגרי
וש. מיקוגיס — לעומת #י ג
׳יתד ויחיד(!) של הקואליציה,
_ יםיעת המערד מ. ברעם
כשנכח שר-הבריאות לדעת שבכל הצבעה נוכל להשיג
רוב נגד הממשלה, הוא פשוט דחה את נאום-
התשובה שלו, וכך נדחתה ההצבעה.

ה א שי ק ר
כ בו דהש רי
לפעמים.משווים את סיעתנו לכלב־השמירה של ה כנסת.
כללישמירה נובח, אבל כשהוא תופס שודד
ברגל, אין הוא מרפה כל-כך מהר.
כך עשינו, ונעשה, בפרשת ״קרן ספיר״.
ברגע שהעלינו את הפרשה, הגיש אמנון זיכרוני
שתי שאילתות לשר-האוצר. השבוע השיב עליהן (כביכול
!) סגן־השר, צבי דינשטיין. הנה מה שקרה :

שאילתה מס׳ .6288
ח״כ אורי אכנרי שאל את שר־האוצר:

בקשר לקרן המייוחדת, שתרומותיה מושגות על־ידי
שר־האוצר ועוזריו,

הריני מבקש לדעת:

( )1האם הקרן הנדונה נתונה לפיקוח האוצר ז
( )2באיזו סיסגרת פועלת הקרן הנ״ל ז

אני מניח ששאילתה זו הוגשה לפני ההצעזדלסדר־היום
שלך בנושא זה. אין לי מה להוסיף על דבריו המפורטים
של שר־האוצר בתשובה להצעה לסדר־היום בנו שא זה
ביום .23.5.73

הייו׳׳רישראליש עי הו: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אורי אבנוי.
או רי אגנרי: כיוון שלא קיבלתי אז שום תשובה,
אני נאלץ לשאול שאלה נוספת. באותו דיון בהצעתי
הודיע שר־האוצר בפירוש שהוא ל א יענה על שוס
שאלה ששאלתי.
באותו ויכוח הודיע שר־האוצר שהוא דיווח פעמים
רבות לוועדת־הכספיס ׳של הכנסת על פעולות ״קרן ספיר״,
והוא גם נופף בפרוטוקולים של הוועדה, שלא יכולנו

לעיין בהם.
מייד לאחר מכן עלה על הדוכן חבר־ריכנסת חיים
קורפו, חבר ועדת־הכספיס, ואמר שהשר מעולם לא
דיווח לוועדת־הכספים של הכנסת, אלא רק סיפר פה
ושם ״חוויות אישיות״.
שאלתי היא: איך ליישב את הסתירה הזאת בין
דברי השר לבין דברי חבר ועדת־הכספיס, שנאמרו באותו
מעמד ומעל אותו דוכן?
ם גן־ השרצ בי די נ ש טיין: יש שתי שאילתות של
חבר־הכנסת אבנרי, מס׳ 6288ו־ ,6289 באותו נושא.
היות והיה דיון, ושר־האוצר הבהיר את הנושא בתשובה
להצעה לסדר־היום, לא נכנסתי לפרטים. התשובה שאני
הזכרתי היתה, כפי שאמרתי בתחילת דברי, היות והשאילתה
הופנתה לפני הדיון. ודאי חבר־הבנסת אבנרי בא
על סיפוקו מבחינת התשובה.
אס חבר־הכנסת אבנרי איננו חושב כך, אני מוכן
לבדוק בפרוטוקול את מה שנאמר, ועל מה שהוחסר
אשתדל להשיב בישיבה הבאה. זאת אני עונה גם על
השאילתה שמספרה .6289
או רי אמרי: האם כבוד סגן־השר ענה לשאילתות
מבחינה פורמלית או לא?
היו ״ רישראליש עי הו: מה שהוא אמר -אמר.
אין ויכוח, אין ניסוח ואין עריכה של תשובה.
או רי אמרי: אם זו היתה תשובה, מגיעה לי עוד
שאלה נוספת, מפני ששאלתי ׳שתי שאילתות. אס הוא
דוחה את תשובתו, גס אני דוחה את שאלתי הנוספת.
היו ״ רישראלישעיהו: מה שהוא ענה -זו
התשובה.
או רי א מ רי: היו שתי שאילתות. שאלתי שאלה
נוספת אחת, שעליה סגן־השר סירב לענות. אני רוצה
לשאול עכשיו שאלה נוספת על השאילתה מס׳ .6289
היו ״ רישר אל ישעיהו: סגן שר־האוצר השיב
מה שהשיב. הוא אמר שהוא צריך לקרוא את הפרוטוקול,
לעיין ולראות אם יש עוד דברים. אס יהיה לו מה
להוסיף — הוא יוסיף.
או רי אמרי: אם כן, יש לי שאלה נוספת.
מונח לפני הפרוטוקול של הכנסת מיום 19 ביוני
,1972 שבו כבוד סגן־השר אמר, בתשובה לשאלה נוספת
לשאילתה של חבר־הכנסת יגאל הורוביץ :״אמרתי שבעניין
זה יש הודעה של שר־האוצר שאין קרן כזאת,
ועל כן אין על מה לפקח, אם אין קרן כזאת, ואין על
מה לדבר, ידוע לנו שבכמה מיקרים, שבהם בהתערבותו
של ספיר הושגו תרומות — הופנו המוטבים, או הסטודנטים׳
במישרין לנותני התרומה.״
האם כבוד סגן־השר סבור שהתשובה הזאת תואמת
את המציאות ואת האמת, לאור מה שנתגלה בינתיים
על קרן ספיר?
סגן־ השרצגי די נ ש טי ץ: מה נתגלה בינתיים?
אני זוכר את התשובה שנתתי לגבי התרומה הספציפית
הזאת. תשובה שנתתי תאמה את העובדות ואת המציאות
כפי שהיא.
יג א ל !הורגיץ: היא לא היתה נכונה אז, והיא לא
נכונה היום. התשובה שלך סתרה את האמת אז, והיום
היא גם סותרת.
הייו׳׳רישראליש עי הו: אין לך רשות. לא ננהיג
נוהגים חדשים בכנסת. היתה שאלה נוספת של בעל
השאילתה. כאשר ננהיג סדר אחר של תשובות לשאילתות
ושאלות נוספות, יתקיים הסדר ההוא.

הנ שי א ושור־ביי
בו טי ק המין
אל: שר־המישפטים.
מאת: ח׳׳ב אורי אכנרי
ביום 25.5.1973 פירסם הארץ בעמוד 23 כתבה
מאת נתן דונביץ, ובה מסופר כי נשיא המדינה חנן את
ישראל ברנט, שנמצא אשם בהצתת בוטיק־המץ ארוס.
החנינה של ברנט לא היוגה חלק מחנינה כללית, אלא
בהתערבות אישית של נשיא המדינה.

הריני מבקש לדעת:
( )1האם המליץ שר־המישפטים על חנינה לישראל
ברנט, כמחווה אישי כלפי הנשיא?
( )2ימה היו שיקולי שר־דמישפטים, כאשר המליץ
על חנינה זו?
( )3מי הם האסירים האחרים אשר קיבלו חנינה בשנת
? 1973 מה היו השיקולים לגבי כל מקרה ומקרה?
( )4מי הם הנאשמים שחקירתם הופסקה בשנת 1973
לפי הוראת שר־המישפטים או היועץ המישפטי לממשלה,
ומה היו השיקולים בכל מקרה?
( )5בפסק־הדין של ישראל ברנט ציין בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב כי נעשו נסיונות, במהלך המישפס,
להשפיע על הליכי־המישפט ,״תופעה שהיא זדה לחיי
הסישפט בארץ, ומן הדין לתת עליה את הדעת״ .האם
הורה שר־המישפטים לחקור מי ניסה להשפיע על מהלך
המישפט, והאם נפתחו הליכי־אישום נגד המנסים להשפיע
על הליכי־המישפט?

גורדה היא
פי ר סו מתל סי ג ריו ת
שר-הבריאות, ויקטיר שנז״טוב, הביא לכנסת הצעת-
חוק האוסרת פירסומת לדברי טאבאק בטלוויזיה, ברדיו
ובשלטים, וחמגבילה פירסומת זו בעיתונות.
בוויכוח על כך עוררתי כמה שאלות עקרוניות:

אורי אבנרי: אינני מעשן סיגריות, מעולם לא
עישנתי סיגריות, מעולם לא חשתי בפיתוי כזה.
שר־,הבריאות ויקטור שם־טוב: פעם כתבת
שניסית כל דבר.
אורי אבנרי: נסיתי גם סיגריות, אבל זה לא משך
אותי.
לא אצביע גגד הצעת החוק. אי־אפשר להצביע נגד
הצעת־החוק הנוגעת לפיקוח־נפש ממש. אבל יחד עם זה
מעוררת הצעת־החוק שאלות יסודיות לגבי חופש־הביטוי,
חופש־הפירסום וחופש־האזרח בכלל.
הספק הראשון הוא: באיזו מידה יכול איסור פירסום
לעזור, כאשר מודעות חיות לעישון מזדקרות לעיני
כל אדם על כל צעד ושעל — החל בראש־הממשלה, ש היא
כל־כולה פירסומת חיה לעישון סיגריות והיא, ברוך

גולדה מעשנת
השם, מאריכה ימים!) וכלה בצה״ל, שבו יש לחץ חברתי
עצום למען עישון בגיל מאד רגיש? אני מכיר אנשים
שכימעט הוכרחו לעשן בתקופת שירותם בצה״ל, חיילים
וחיילות. הסיגריות מצוייות שם בשפע, הסביבה כולה
מעשנת, ויש גם זמן פנוי לעישון.
יש כאן בכל זאת, תופעה מוזרה. אנו אומרים
שהסיגריה מזיקה. אבל הייצור של דבר מזיק זה —
מותר! המיסחר בדבר מזיק זה — מותר! ההפצה של
דבר מזיק זה — מותרת, אבל פירסום הדבר, המייוצר
ומופץ כחוק — אסור. הפירסום עצמו מהווה כאן את
הפשע, וזה מעורר ספק כבד מאד.
יש הבדל בין זה לבין חשיש. יש אומרים שחשיש
מזיק פחות מאשר הסיגריות, ואולי בהרבה פחות. אך
ייצור החשיש אסור, ההפצה והמיסחר בו — אסורים,
וממילא גם הפירסום יאסור. כאן, לעומת זאת, אנו אומרים

להפסיק את ווטרג״ט המתמדת בי שר אל!
אם קיוותה גולדה מאיר שתשובתו המתחמקת
של שר־המישפטים כשבוע שעבר על
הצעתנו בעניין האזנת־הסתר תסיים את העניין
— הרי טעתה.

אד סיים השר את דבריו, שבהם לא ענה
אן? על שאלה אחת מן השאלות הענייניות
שהצגתי לו, ירדתי לחדר-הסיעה כדי להכתיב
הצעת־חוק פרטית. היא הוגשה למחרת היום,

זכתה במיפפר הסידורי שנ״ח.
להלן היא במלואה, יחד עם דברי-ההסבר
המצורפים אליה:

חוק למג־עת ציתות 1973 ,
הגדרות

.1בחוק זה —
״ציתות״ — האזנה באמצעות מכשיר לשיחת הזולת, במישרין או
דרן טלפון, ללא הסכמת בעלי השיחה, לרבות הקלטת שיחה
כאמור ;
״רשות ביטחון״ — כל אחד מאלה: ראש מוסד המרכזי למודיעין
ולביטחון, ראש שירות״ביטחון־כללי, ראש אגף המודיעין במטה
הכללי של צבא־המה״לישראל ;

ציתות לגילוי פשעים ומניעתם

האזנה במקרים
דחופים

(א) רשות ביטחון והמפקח הכללי למישטרת ישראל רשאים
לפנות לנשיא בית־המישפט העליון, או לשופט בית־המישפט
העליון, שנשיאו מינהו לכך, בלישכתו ובמעמד המבקש בלבד,
בבקשה להתיר, בצו, ציתות.
(ב) הבקשה תפרט את זהות האדם שלשיחותיו מבקשים להתיר
האזנה, וכן את מיטפר הטלפון שלגביו מבוקש ההיתר, את
דרכי ההאזנה שמבקשים להתיר, ותקופת ההיתר.
(ג) לבקשה יצורף תצהיר חתום בידי רשות־ביטחון או קצין-
מישטרה בכיר כמשמעותו בפקודת המישטרה, בו ייאמר כי
לדעת המצהיר אין דרך סבירה אחרת לגילוי מיבצעו של
פשע או למניעתו של פשע, וכי יש לו יסוד סביר להאמין
שהאזנה המבוקשת עשוייה להביא למטרה זו.
( י ) לא יתן שופט היתר לפי סעיף זה, אלא אם שוכנע שהדבר
דרוש לגילוי מבצעו של פשע או למניעתו של פשע, או
להגנה על ביטחון המדינה מפני ריגול.
(ה) ההיתר יפרט את הפרטים האמורים בסעיף קטן(ב) ן תקופתו
לא תעלה על שלושה חודשים, והוא ניתן לחידוש מזמן לזמן.
(א) שוכנעה רשות״ביטחון שהדבר אינו סובל דיחוי, ושביטחון
המדינה דורש פעולה מייד, ושאין אפשרות לקבל בעוד מועד
היתר לפי סעיף , 2רשאית היא להתיר, בכתב, ציתות ן ההיתר

הי ת ר
כ ר איי ה
ע כי רו ת

חילוט

בי צו ע

דברי הסבר

יפרט את הפרטים המורים בסעיף (2ב) ו־(ג) ,ובילבד שתקופת
ההיתר לא תעלה על 4$שעות.
(ב) נתנה רשות״ביטחון היתר לפי סעיף זה, תודיע על כן לשופט
בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מאשר תוך 48 שעות.
היתר שניתן לפי הסעיפים 3,2יהא ראייה חותכת שתציתות
המפורט בו היה דרוש למטרות האמורות באותם סעיפים.
המבצע ציתות שלא על״פי היתר לפי חוק זה, דינו — מאסר שלוש
שנים.
הורשע אדם בשל עבירה לפי סעיף ,5רשאי בית־המישפט לצוות
כי מכשיר שהשתמשו בו כדי לעבור את העבירה והקלטה שנעשתה
תוך כדי העבירה יחולטו לאוצר המדינה, אף אם לא הוכחה
בעלותו של העבריין על אותו נכס.
(א) ראש־הממשלה ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין
תקנות לביצועו ן תקנות לפי סעיף זה יובאו לידיעת הנוגעים
בדבר בדרך שיורה ראש״הממשלה, ואינן טעונות פירסום
ברשומות.
(ב) התקנות יכללו סידורים למיון המידע שנתקבל באמצעות
הציתות. כל חומר שאינו מתייחס למטרה שלמענה הוחלט
על הציתות, לא יועבר לידי הרשות המבקשת את הציתות,
אלא יושמד על־ידי הגוף הממיין. הגוף הממיין לא יהיה
שייך לגוף הביטחוני או למישטרת.
(ג) התקנות יכללו הוראות לגבי תיוק המידע שנתקבל באמצעות
הציתות, וימנעו הבאתו לידיעת גופים ואנשים שלא הוסמכו
לכן במיוחד. התקנות יקבעו מי מוסמך לעיין במידע זה.
(ד) התקנות יקבעו דרכי שיפוט מישמעתי וענישה לאנשי גופי
הביטחון והמישטרה שהפרו את הכללים הקבועים בחוק
ובתקנות לגבי הפעלת ציתות והשימוש במידע שנתקבל
באמצעותו.

חוק הממשלתי הנ״ל, תוף במה שינויים שנועדו
להבטיח נוהל דמוקרטי כמדינת-חוק.

1־ 5.11.62 הגישה הממשלה לכנסת החמישית ״חוק
למניעת חאזגת סתר, תשכ״ד־1962״.
על הצעת־חוק זו הוחל חוק־הרציפות, והיא הונחה
על שולחן הכנסת השישית. אולם למעשה גגנזה הצעת־החוק,
והממשלה לא הביאה, אותה לדיון. בכנסת השביעית
היא לא הוגשה מחדש.

בהצעת הממשלה הזדקקו גופי הביטחון רק לאישור
השר (למעשה ראש־הממשלה או שר־הביטחון) .מוצע כאן
שגם גופי־ד,ביטחון יזדקקו לאישור שופט של בית־המישפט
העליון, זאת מתוך הנחה ששופט כזה אמון על ענייני
הביטחון. מוצע שלא להעביר סמכות זו לשופט מחוזי.
כן הושמט סעיף שיש בו כדי להפליל עתונאים, למרות
שלא הפעילו בעצמם ציתות.

כדור על בן, כי הממשלה לא היתה מעוג-
יינת כהסדר חוקי של בעיות האזנת-הסתר,
והדבר מעורר חששות בכדים ביותר, בייחוד
לאחר שנתגלה בי ראש-הממשלה יזמה לפחות
במיקרה אחד חקירה נגד חברי־ממשלה.

חידוש בהצעת-החוק הזאת הוא הטלת
החובה על ראש־הממשלה למנות גוף שימיין
את המידע המתקבל באמצעות הציתות, וש
ישמיד קטעים אישיים ואינטימיים, ובל פרט
אחר שאינו מתייחס לנושא שלמענו נתבקש
הציתות. כף שהגוף המזמין את הציתות יקבל
רק מידע המתייחס למטרתו. חידוש אחר
הוא הגבלת מקבלי-המידע לבעלי דרגים ותפקידים
מסויימים, ובן נוהל מיוחד לתיוק המידע.

כיום
קיימים חשדות רבים לגבי ציתות לשיחות של
אנשי־ציבור על רקע מיפלגתי, סיעתי ואישי. פרשת
ווטרגייט באדה״ב מטילה אור חדש על הצורך הדחוף
בסתימת פירצה זו, העלולה לשבש את תהליכי הדמוקרטיה
ולפתוח פתח לשחיתות ולרודגות.

הצעת-החוק זו באה לסתום את הפירצה,
מכלי לפגוע כענייני ביטחון־המדינה ושלום
הציבור. היא מעתיקה בעיקרה את הצעת־ה
שכל התהליכים מותרים, המחוקק אינו מוצא לנכון לאסור
אותם, למרות שהוא שוכנע שהם מזיקים לבריאות, אבל
דווקא הפירסום מהווה עבירה.
בהמשך הדברים ניתחתי את השלכות הצעת״החוק
על חופש־העיתונות ועל הרגלי״העישון, והצעתי להעביר
אותה דווקא לוועדת החוקה־חוק-ומישפט, כדי
לשקול את ההשלכות הבריאותיות לעומת ההשלכות
המישפטיות. אחרי דיון בוועדת-הכנסת, נדחתה הצעתי,
והחוק הועבר לוועדת השרותים הציבוריים, העוסקת
רק בצד הבריאותי.

ולשהו ר קו ב
ב מו ללבת הסולט
אחרי שכימעט כל הסיעות דרשו לדון במשבר ה מחסור
במלט, נאותה הממשלה למסור על כן הודעה
בכנסת, מפי שר המיסחר״והתעשייה, חיים בר-לב.
בדברינו ניתחנו את המשבר, ואמרנו בין השאר:

אורי אכנרי מה היינו אומרים אילו הפסדנו את
מילחמת ששת־חימים, וסגן־הרמטכ״ל דאז, אלוף חיים
בר־לב, היה בא ומסביר לנו שהפסדנו את המילחמה
מפני שלא יכולנו לצפות בשום פנים ואופן מראש את
צרכי צה״ל ואת חימוש האוייב ן
עצם השאלה עונה על עצמה. כולנו בטוחים שהדבר
הזה אינו יכול לקרות בנושא החשוב לכולנו, הביטחון.

אכל אם זה לא יבול לקרות בשטח הביט
חוני,
ויבול לקרות כבל שטח אחר כמדינה,
פירוש הדבר שבד השטחים האחרים, וכיחוד
השטח הכדבלי, מתנהלים על-פי נוהלים ה
שייבים יותר לראשית המאה ה־ 20 מאשר לסוף
המאה ה ,20-באילו היה צה״ל מתנהל ביום
על־ידי קציני חיל־הפרשים מימי ראשית
המאה, עם מושגי תיבנון וחשיבה של חיל־ה־פרשים
של הקיסר פרנץ יוסף.
...איך אפשר לנהל את המשק במדינה תעשייתית
מפותחת, בסוף המאה ה־ ,20 בלי מוסד מרכזי של תיכנון ז
זה לא נוגע להשקפת־עולם או לאידיאולוגיה קפיטליסטית,
סוציאליסטית או קומוניסטית. מדינה קפיטליסטית מאד,
צרפת, יש לה מוסד מרכזי לתיכנון, המשמש דוגמה
לעולם כולו. אפילו באיטליה, מדינה שהיא גם קפיטליסטית
וגם ים־תיכונית, יש תיכנת כלכלי רציני מאד.
...אינני מאשים שום שר במייוחד, בגלל הסיבה ה פשוטה
שאין בכלל שר אחראי. אין שר אחראי — זוהי
האמת הפשוטה. להטיל את האחריות על שר המיסחר־זד,תעשיה,
הנוכחי או קודמו — הרי זו אשליה גמורה.
מה יודע שר המיסחר־וד,תעשיה על הנעשה במשק
הבניין? מה הוא יודע על התפתחות האוכלוסיה בארץ?

אנו עדים באן להתמוטטותה של מערבת
השילטון, המתבטאת, כין השאר, בבד ששום
מישרד איננו אחראי למעשה לשום דבר, מפני
שבל שטח מחולק בין בל מיני מישרדי-ממ-
שלה — ובל מישרדי הממשלה הם שרידים
ארבאיס ואנברוניסטים, שנוצרו במיקרה כמצב
זה או אחר, הועתקו מהמחלקות של ממשלת
המנדט, ושונו מדי פעם בהתאם לצרבים
קואליציוניים.

מעולם לא נערך מחקר רציני על מיבנה השילטון
הדרוש במדינה, בנסיבות המייוחדות שלנו, בסוף חמאה

...דומה שאין כימעט עניין שהוא כל־כך קל לתיכנון
ולתחזית כמו הבנייה. זאת איננה סחורה כמו מסטיק.
יודעים בדיוק שכל זוג צעיר זקוק לדירה, שכל עולה
חדש זקוק לדירה, אפשר לחזות מראש את הצרכים של
יתר שכבות האוכלוסיה. זה קל מאד. אם יש מוסד
מרכזי לתיכנון, העוקב אחרי תהליכים דמוגרפיים של
עלייה פנימית, עם תחזיות מינימום ומקסימום של עלייה
חיצונית, ועליית רמת המחייה של האוכלוסיה הקיימת —
הוא יכול להגיע לתחזית של צורכי הבנייה בעוד חמש
שגים, עם מינימום ומקסימום.
אם כן, איך בא היום שר ואומר שלפני חמש שנים
לא יכולנו בשום פנים ואופן לחזות מה יקרה, הגידול
היה פי שניים, פי שלושה? איזו הפתעה יכולה להיות
כאן? זכי לא ידענו שיש עליה, שיש ריבוי טבעי, שיש
עלייה ברמת המחייה?
המישרד שלך לא ידע. הוא גם לא צריך לדעת,
זה איננו תפקידו. אבל מישרד לתיכנון צריך לדעת!
חיים בר־לב: איזה שר טען טיעון כזה? עד כה
שמעתי זאת רק מחברי־כנסת.
אורי אבנרי: איני יכול להישבע שאתה אמדת זאת,
אבל הייתי אומר שזו המוסיקה שקלטה אוזני מדבריך,
כאשר מסרת לנו את המיססרים על העלייה המדהימה
של הצריכה במלט.

העליה היא באמת מדהימה בשבילי, בה־בר־בנסת.
אכל אין היא צריכה להדהים מי
שאמון על תיבנון האובלוסיה, על תבנון המשק
לשנים הקרובות!

משפחת 1אש ה1׳11־ פותה לבית המשפט
בדי להצילו מידי אשה 11 הטושת: