גליון 1873 מתאריך 25 ביולי 1973

מה שמד מאחורי סיפור הבדים
ע ל הדלפת הפגישה בין אדון וחוס״ן

זיכרונות
ארץ־י ש ר אל

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

זלדה קיר שנבאום
מ מנ ח מי המספרת כיצד
ניצלה מצרה גדולה
הדבר אירע בשלהי מילחמת העולם
הראשונה. יצאנו במה בנות בעגלה למטולה,
כשלפתע, באמצע הדרך, יצאו
מולנו כעשרים וחמישה חיילים תורכים
ובראשם קצין בדרגת שישליק (סגן
ראשון) .הקצין ציווה עלינו לרדת מן
העגלה ושאל אם אנו השודד המפורסם
אבו ג׳ילדה. ענינו בשלילה ואחרי
המלט אנחנו עם קטן, אך עם עקרו נות
מוצקים.
גם כבוד-עצמי מפותח יש לנו.
וגאווה.
כאשר מישהו מרגיז אותנו,
אנחנו יודעים להיות איו מים
ממש.
כמעט אכזריים :
דבר ראשון, אנחנו מנ תקים
איתו קשרי תרבות.
שידע שאיתנו לא מס תכסכי ם.
שום מחז ה של שום מדינה ש הצביעה
נגדנו באו״ם לא יעלה על
בימותינו.
שום סופר שמוצאו מארץ אוכלת
יושבינו, לא ייראה, לא
יישמע ולא ייקרא אצלנו.

שלא לדבר על פילהרמונית.
אנחנו גם עקביים בנקודה זאת.
וחסרי פשרות.
אם לדוגמה, אמרגן חוצפן אחד
שולח סרט למדינה מו שחתת ש גובה
מס-נסיעות מאזרחיה, אנח נו
מייד יודעים שהוא אשם באינפלציה,
ובודקים מי הא מ א
שלו.
כי אנחנו יסודיים.
אבל מלט זה עניין אחר.
אחר לגמרי.
כי מלט זה לא תרבות.
כי מלט בונה את המולדת.
ואת הקבלנים.
46$אצלנו הם קבלנים.

על פני ה מי ם
שבדקו את תעודותינו, הירשו לנו להמשיך
בדרכנו. כשהגענו למטולה נודע לנו
בי על ראשו של אבו ג׳ילדה הוכרז פרס
של 1000 בישליקים, ולו הייתי אבו
ג׳ילדה השודד הייתי נורית בו במקום.
בך ניצלתי מצרה גדולה.

שו ל חנו ת
ארוכי ם
ושוב אצל ליליאן
(בן־יהודה ,92 ירושלים)

,•,1*8331י ..
איני חייב לפאר ולהלל את ליליאן.
שמו מפורסם בבר בלאו־הכי. ודי אם
אציין כי נאלצתי להזמין תור מבעוד
מועד בטלפון.
הישיבה אצל ליליאן נוחה מאוד.
אתה יושב במין כסא בעל משענת, שניתן
לסובבו ולהגביהו. הקירות סביב בוהקים
ולבנים, ועליהם תמונות מייסדיו
של בעל המקום. והחשוב מכל — מר
ליליאן בכבודו ובעצמו אינו מש ממך
ומקדיש תשומת לב אישית לך ולפיך.
במנה ראשונה קיבלנו מים. ואבן
עלי לציין בי מים הראויים לשם זה,
עשויים מבליל של מימן וחמצן, על־פי
יחס של שתי מנות מימן למנת חמצן.
איני יודע כיצד עירבל מר ליליאן את
מימיו, על-בל-פנים במים שהוגשו לי לא
הורגש במעט החמצן. בטוחני בי דודתי
מיה היתה מטילה מים באלה בפרצופו
של מר ליליאן (מה עוד שהוגשו
בבוס פלסטיק בחולה).
אחרי המים באו שתי זריקות חניכיים.
ככה בבה. קיבלתי כבר טובות
יותר.
חיכיתי איפוא בפה פעור למנה העיקרית.
הפעם בחרתי באצבעו של מר
ליליאן — ולא התאכזבתי. האצבע הי-
תה טריה, בשרנית ועשוייה היטב. חבל
רק שמר ליליאן הגיב בפראות רבה ואף
הזריק לי^מייד זריקה נוספת.
לקינוח — סתימת שורש. מצויינת.
פריכה ורבה להפליא.
חשבון לשיניים — 1 :עקירה— 1 ,
טיפול שורש — 3 ,זריקות — 1 ,סתימה
+מענק — 180ל״י.
הנקיון — בסדר.

אין ספק — הצרפתים נימים לגמרי,
מלוכלכים, הארות, זונות בני-זונות.
לא שמים על כל העולם ומפוצצים את
הפצצה שלהם.
כן, כן — הצרפתים ״המוסריים״ —
אלו שתובעים מאיתנו לסגת, אלו ש תובעים
מאחרים לבצע את החלטות
האו״ם, אלו שתובעים ״צדק״.
זה הכול נכון, ואפילו יותר מזה.
אבל מה יקרה אם ישראל, הקטנה—
המיסכנה—הנירדפת׳ תירצה מחר לע שות
ניסוי אטומי? נו, מה יקרה?
גם אנחנו לא נשים על אף אחד.
אלא מה — לנו יהיו אידיאולוגיה וני מוקים
ומוסר, והכול־הכול כדי להסביר,
פנימה והחוצה, מדוע אנחנו מוכרחים
וצריכים וחייבים לבצע את הניסוי בכל

מחיר.
והרי הנימוקים: זכותו של כל עם
לדאוג לביטחונו ולעצם קיומו, הקם
להורגך — השכם להורגו, ככל שאנחנו
חזקים יותר יבוא השלום מהר יותר,
לא ייתכן שרק בידי המעצמות הגדו לות
יהיה נשק אטומי, שנית מצדה לא
תיפול, אומה קטנה כישראל לא יכולה
להיות תלויה בחסדי אחרים, הרוצה
בשלום — ייכון למלחמה, נוכחנו כבר
לדעת שאי-אפשר לסמוך על אחרים —
אנחנו סומכים רק על עצמנו, אין
ברירה, נשק אטומי בידי ישראל —
ערובה לשלום במיזרח התיכון, אל
תירא עבדי יעקב, וכן הלאה, וכיוצא
באלו, וכד וכו.,
והגית בנימוקים הללו יומם ולילה
כי ברבות הימים תימצאם. אמן.

46$ועוד קצת בלתי־מיפלג-
תיים זה כבר רוב.
ורוב, כידוע, מכריע.
שהרי אנחנו דמוקרטיה.
ומלט, כאמור, אינו תרבות.
הוא רק מיצרך אפור ויבש.
שמכניס הרבה כסף
לאותה מדינה מו שחתת שגובה
מס-נסיעות מאזרחיה.
אבל עיננו לא צרה בכספה של
אותה ארץ.
שהם רודפי-בצע — זו בעייה
שלהם.
לא שלנו.
גם לא איכפת לנו אם הכסף
שלנו הולך לתקציב ה 0.8 .-
או למחנות-הסגר.
אולי בתור נק מ ה, נ קי ם עם ה מלט
הי א חזו ת בשטחים.
או מחנה-הסגר.
שרק לא ינסו למכור לנו תר בות.

יום יום דמותך לנגד עינינו
ולנצח לא נוכל לשכוח
סיום חייד הטראגי
ירד עלינו פתאום
תמיד היית מחייד
קולם אחכו אותך פניך צהלו תמיד
והיתה לך מלח מוכה לכל אחד
מדוע הלכת מאיתנו פתאום
חי ותוסס יום אחד
רקוב כקכר יום שני
בדמי ימיך הלכת מאיתנו
עם אחותך הקטנה גם
רצית אופנוע, רצית
בליבנו אתה לנצח
מתאס פי ם
ליד הר מזו ר
מהחדשבמדעז תיבת־תלונות מהפכנית זו עומדת להיכנס לשימוש במישרדי-
הממשלה, ותייעל במידה רבה את הטיפול בתלונות הציבור. צורתה המיוחדת נועדה
להדגיש את הגישה היעילה והקפדנית בה נוקטים המישרדים בטפלם בתלונות האזרחים.

המשפחה

_ מ מי שנתו של מיי ס דו
אני מ א מין בביאת המ שיח
שלא בדרך הטבע.
ד״ר זוארץ
(בסיפרו ״מין ומשיחות״ שייצא
__בקרוב לאור)

מכת בי ם למערכת ועוד על ההקפאה

בלעדי!

מיוחד ל 200,,הארץ״

אין תו שום ראיון
עם ארק שוון
ולא על אריק שרון,
אצל אריק שרון, או ליד
אריק שרון
סאת בתכנו הצבאי

דבר המערבת
ושוב ושוב משתולל הטרור בחוצותינו.
אותו צפעוני עוכר, שעקרנוהו
וביערנוהו מן השורש, שב ומרים ראשו
המשונן ולוטש עיניים שטופות
שינאה בילדי ישראל־סבא.
ואין תמה כי דווקא לעת הזאת,
שבו המרצחים להשחיז מולוטוביהם
ופצצות תופתיהם, עת בה מרים גם
האוייב מבית את זנבו המושפל מבין
רגליו המוכות :
חזית שמאל קמה עלינו לפתע.
האגמונים והגולדמנים מתרפ סים
לרגלי הפריץ האדום מן הקרמלין.
האליאבים מציעים מצעיהם ב ראש
חוצות.
השי״חים והמצפ״נים ״רצים״
לפרלמנטינו.
מלט בולשביקי בונה ביצורינו,
ואין פוצה פה ומצפצף.
ואין נחמה לגו בכך שאריאל
שואג מן השרון(ודי לחכימא קם
לנו להושיענו בחצרי מדיניות ופולי טיקה.
שכן מה לו לאריה במאורת
שועלים, וכורה בור — בו ייפול.
ואם אצלנו אריה יריב לבר־לבב
וכולם רבין ביניהם — אנה נגיע.
אף כבר למדו הגויים שהשריר
היהודי רק נם תנומה של גאווה ,
ואוי להם למרצחים ״הפלישתיים״ של נו,
אם ירגיזוהו ממקום ריבצו.

הייתי רוצה להאיר את ההקפאה מזווית
שונה מעט :
כתוקף תפקידי כסופר ומחנך, הריני
יוצא מעת לעת להתרועע ולהתחבר אל
נערות רחוב (תרתי משמע) לצורך עבודתי
הספרותית.
השבוע, לצורך חיבור מסויים, ירדתי
אל הרחוב, ותוך כדי התחברות הערתי
את אוזן הנערה על אודות הקפאת
המחירים. הנערה הגיבה בקרירות
וכתוצאה מכך קפא לי לגמרי.
שאלתי מופנית, איפוא, אל מישרד
המיסחר — היש סיכוי להפשרה לפני
תום שלושת חודשי ההקפאה?
ו. פרוסט, סדום ועמודת

אינו ס חוזר
בגיליונכם מיום ,11.7במדור ״טיפול
מהיר״ ,הצעתם דרך קונסטרוקטיבית
לייעול ומיסוד אונס התיירות. בין השאר
הוצע שכל תיירת שנאנסה כחוק, תסומן
בחותמת רישמית על עכוזה, כדי להקל
על בדיקות פתע של מיחלק האינוס ב-
לישכת התיירות.
עם בואי ארצה הופעלה השיטה לראשונה,
ויש לציין — לשביעות רצוני המוחלטת.
שאלתי:
מה עלי לעשות אם ברצוני
לקבל טיפול חוזר בתום 10,000ק״מ ן
מתילדה מק־רקטום, ניו־ג׳רזי

איך פתאום קם פיזמונאי
בבוקר ומרגיש שהוא עם
פתאום קם פיזמונאי בבוקר לצילצול
השעון, מצחצח שיניים ומפעיל את
המזכירה האלקטרונית לראות אלו הודעות
ניתקבלו בשבילו משך הלילה.
מישהו הזמין אצלו שירגיש שהוא
עם, וכדאי שהפיזמון יתחיל ללכת. ו ללכת
טוב.
ואם מישהו הזמין שהוא ירגיש כמו
עם, אז הוא מרגיש כמו עם. אצלו אין
חוכמות. הוא יכול להרגיש כמו מישחת
שיניים, כמו מצדה, כמו עולה חדש,
כמו קפה־נמס, כמו שיריון, כמו פנתר,
כמו אפרסק, כמו הכל. אז פלא שהוא
מרגיש כמו עם?
רוצים עם, עם פיזמון של ארבע
שורות. הפיזמונאי שלנו, שקם בבוקר,
שותה קפה־נמס בסוכרזית ומתיישב

ליד שולחנו. שלוש דקות והשיר מוכן :
הוא אמר להם: אני,
תיסלחו לי ציוני.
זה אולי לא הגיוני,
אבל זה מה שאני.
טוב מאד. ההיסטוריה ניבטת מעבר
לחילון, אך עדיין חסרה השליחות. הופ,
הנה השליחות — מבריקה ממש, סיום
ניפלא מפי להקה צבאית, צעירה ותוססת:
ולכן,
לכן אני,
גם היום עוד ציוני.
זה אולי לא הגיוני,
אבל זה מה שאני.
נכון, הסיפור הזה על הפיזמונאי
אולי לא הגיוני, אבל זה מה שהוא.
קטן קראתי בעיתון שבפאריז יש מאה אלף פרוצות והתגלגלתי מצחוק.
למה? כי בישראל 100,000 פרוצות זה מערך בין מפלגתי, או מפלגה
בינונית, בקיצור — מה שנקרא אלטרנטיבה לשילטון.
מאה אלף הפרוצות (פלוס סרסורים ואוהדים) זאת מפלגה בסדר
גודל של המפד״ל, שהיא לשון המאזניים של הקואליציה, ונורא נחמד לי
לדעת שבין פרוצות פאריז טמונים שרי הפנים, הדתות והסעד של
מדינת ישראל.
ועל זה כבר אמד מישהו לפני :״תנו לי מאה אלף פרוצות — וארים
את העולם.״

ת שובת המערכת:

ראי תמונה.

פסנ תר ב מ קו ם תנ״ך
קראתי ב״מעריב״ כי נער ניגש למיב-
חן בגרות, ובמקום להיבחן בתנ״ך —
ייבחן בפריסה על פסנתר.
האם זו הדרך להעתקת תרבותנו המקורית
והאוניברסלית ! דומני, שמיש-
נה-חשיבות יש לייחס לדברים אלה, לאור
התרחקותו של הנוער מהמקורות ולנוכח
דילדול חיינו בכלל. כדי לחוש את
יופיה של המוסיקה ולהעפיל אל פסגותיה,
חייב האדם להיות שרוי בתרבות של
אמת.
מרדכי וייצמן, מטח אביב
(״מעריב״ )15.7

ושוב — פ סו קו של יום
לדעתי, ולדעת רבים מחברי, אין להסתפק
בשידור ״פסוקו של יום״ בלבד
לפני החדשות בטלוויזיה.
יש צורך להוסיף לפסוקים דברי פרשנות
מפי חכמי-תורה וגדולי״דעת על מנת
להחדיר ולהעמיק את רוח היהדות בקרב
כל שכבות הציבור באשר הוא, בים באוויר
וביבשה.
שידור הפסוקים כשלעצמם יש בו משום
עוול מחריד לתורת ישראל ואוהביה
באשר הם, בים, באוויר וביבשה.
שמואל א /אישתו, בניו,
בנותיו וידידיו

יהושע רבינוביץ׳ ,ייכלל הפעם ברשימת המועמדים
הריאליים של המערך לכנסת.

רכינוכיץ׳ רוצה להבטיח לעצמו עמדת
נסיגה למיקרה שרא שות העיר תושמט מידיו.
אם אכן תתחולל מהפיכה בזו. יהיה
רכינוכיץ׳ יד׳ר ועדת הכספים של הכנס ת.
אם ייבחר רבינוביץ׳ מחדש כראש־העיר, הוא לא
יתפטר מהכנסת, אך לא יטול לידיו את ראשות ועדת
הכספים, שהוא אחד התפקידים החשובים ביותר בכנסת׳
המופקד בדרך כלל בידי נאמן מושבע של שר־האוצר
פנחס ספיר. מה שברור הוא שישראל קרגמן,
יושב־ראש הוועדה בכנסת הנוכחית, יסולק מתפ קידו

ל מי שייך
יוס ף אלמוג*?

קשר טלפנו*

מאשר לבחירות לכנסת, בעוד מערכת הבחירות היא
אותה מערכה.

פ -לוג 01111113
הנננרור ה ש חו ר ,
ראשי תנועת הפנתרים השחורים עומדים להודיע
על פרישה מכל איחוד או שיתוף פעולה עם ח״כ
שלום כהן, בנימוק שמה שלא הצליחה המישטרה
לעשות לתנועה, עשה לה כהן — שיתוק פעולותיה
ודימוי שלילי בציבור הרחב.

ה״פנתרים״ ,המאוגדים כאגודה עותומנית
•טאויטרה כחוק על־ידי מישרד־הפנים,
תבעו השבוע ב מכ תבים לוועדות הב חירו ת
לכנס ת ולהסתדרות, כי הם תובעים לאסור
על ח ״כ כהן א ת השימוש כשם ה״פנתרים
השחורים״ ,א חר ת יפנו לערכאות.

כמיפלגת העבודה עשוי ל ה תפ ת ח ויכוח
את מי מייצג כעצם יוסף אלמוגי ץ

ב*ןישראללד1פא
בפעם הרא שונה מאז רום המדינה הורם
קשר טלפוני ישיר כין ישראל לבין אחת
ממדינות ערב. הדכר אירע כיום השישי
האחרון, כשיא פר שת ח טיפ ת המטוס.
הקשר הטלפוני תוקם בין ישראל לבין נסיכות
הנפט הערבית דובאיי, שם נחת המטוס החטוף, באמ צעות
מרכזייה טלפונית באירופה. במשך הלילה שוחח
מיופה־הכוח בשגרירות יפאן בישראל שלוש פעמים
בשיחות ישירות עם שגריר יפאן בדובאיי.

המערך נהל
מסעב חי רו ת אישי
גוברת הנטייה בקרב אנשי מטה הבהירות של
המערך, לבסס את תעמולת הבחירות של המערך
לכנסת השמינית על בסיס אישי, במקום בסיס רעיוני.

מאחר שסקרים שונים הבהירו כי הפופולאריות
של גולדה מאיר גדולה לאין־שי
עור מאחוז הנטייה להצביע כעד המערך,
מכקשים ראשי מטה הב חירו ת של המערך
לנצל עובדה זו ולנהל תעמולת הצבעה כעד
גולדה כמקום למיפלגת העבודה או המערך.
על רקע זה צפויים במילחמת הבחירות הקרובה
גילויים חסרי תקדים של פולחן האישיות של גולדה.

רבינובי ץ׳ מכי!
עמדתנ סיג ה
ברור כמעט לחלוטין כי ראש עיריית תל-אביב,

אלמוגי חזר למיפלגת העבודה יחד עם פורשי
רפ״י. אולם, כאשר הורכבה הממשלה אחרי כינון
המערך, הוכנס אלמוגי לממשלה על תקן של אנשי
מפא״י לשעבר, ורפ״י תבעה ייצוג של שני שרים,
מבלי להכליל את אלמוגי כנציגה.

עתה, עם פרי שתו של אלמוגי מהממשלה
כדי להיות ראש עיריית חיפה, החלו
אנשי רפ״י כמיפלגת העבוד ה להעלות טע־נות
כאילו מקומו של אלמוגי שהתפנה, שייך
להם, וכי כמקומו יש להכלי ל שר נוסה של
ח טיב ת רפ״י בממשלה.
נראה שאנשי רפ״י רוצים תיק של שר עבור
הד״ר ישראל כ״ץ, מנכ״ל הביטוח הלאומי, שייכלל
ברשימת המערך על חשבון האחוזים המגיעים לחטי בת
רפ״י, במקומם של מרדכי סורקים, מתילדה גז
ומרדכי בן־פורת, שהם שלושת המועמדים לפרישה
מהרשימה.
על רקע זה יש להבין את הדרישה של חטיבת
אחדות־העבודה להגביר את ייצוגה ברשימת המערך
לכנסת, בהסתמך על תוצאות הבחירות לוועידת הממד
לגה. תביעה זו היא כנראה ״מוזמנת״ כלחץ נגדי
ללחץ הצפוי מצד אנשי רפ״י.

ע ר בי ם עולי
ל ״ ס פינ תהש לו ם׳
ארבעה ערכים פלסטינים ועוד
פרופסור מצרי אחד מקהיר, הבטיחו
לעלות ב שב ת הקרובה לספינ
ת השלום של אייכי נתן, כדי
לנהל שם דו־שיח עם ישראליים.
מלכדם טוען אייכי יעלו לספיגתו
גם תורכי אחד מאיסטנבול

אייכי יוזם כ שב ת הקרובה פיק
ניק המוני של יהודים וערכים למרגלות
מגדל דויד כירושלים, הבטיח
לחלק שם ע שרת אלפים פרחים
וע שרת אלפים נרו ת לאלה
שיבואו ליטול חלק בפיקניק.

אין סיכוי
למערך מוי
אין שום סיכוי להקמת מערך ימני בבחירות
להסתדרות, שיכלול א ת הליברלים
העצמאיים, הרשימה ה ממלכתית והמרכז
החופשי, ברא שותו של נציג ל״ע כוועדה
המרכזת של ההסתדרות, הלל זיידל.
זיידל עצמו מעוניין בהקמת מערך כזה, כיוון שאז
יעמוד בראש סיעה גדולה. אולם חבריו למיפלגה הטילו
וטו פסקני על הרעיון, אותו יזם שמואל תמיר, בטענה
כי לא ייתכן ללכת לבחירות להסתדרות בהרכב שונה

תמונת השבוע

ראשי הפנתרים, כוכבי שמש וראובן אברג׳יל, עומדים
לכנס תוך חודש ימים כינוס ארצי של תנועתם,
במטרה להחליט על המשך דרכם הפוליטית. ממייסדי
הפנתרים השחורים, ממשיך רק סעדיה מרציאנו לשתף
פעולה עם כהן.

מ רי דו ד בונ ה
מ -כ ד-וחגו
״החכרה הימית״ בבעלותם של יעקב
מרידוד ומילא ברנד, שהפכה ל אחת מ חברות
הספנו ת הגדולות כעולם, מכינה א ת
עצמה לקראת עידן הובלות הגז הנוזלי העומד
להתפתח בקצב מהיר. מספנה כדרום
צרפת כונה עכור החכרה שתי מיכליות
להובלת גז נוזלי ש תוכנסנה כע תיד הקרוב
לשירות.
בשל התקנות למניעת זיהום אוויר, הולכת וגדלה
תצרוכת הגז בארצות המפותחות. התצרוכת עוד תגדל
פי כמה, כאשר תיכנסנה לתוקפן, בעוד שנים מעטות,
תקנות המחייבות שימוש בגז, לצרכי חימום ביתיים
למשל, במקום בסוגי דלק אחרים. לצורך זה הולך
ונבנה בעולם צי של מיכליות להובלת גז בצורה
נוזלית, בהקפאה של מינוס 160 מעלות. בשלב זה
עדיין מצומצמת הובלת הגז הנוזלי, מאחר שטרם
הוכשרו טרמינלים מתאימים לפריקת הגז בצורה נוזלית.
הגז מיובא למדינות המפותחות מהמדינות המייצ רות
דלק, לוב, סעודיה, איראן ונסיכויות הנפט במים-
רץ הפרסי.

המ שטרה מחפ שת
ח שי ש ב קי בו ץ
מה אמר פנחס ספיר לאלוף להט!
הידידות בין שר״האוצר פנחס ספיר לבין מועמד גח״ל לראשות עיריית הל״אביב, אלוף (מיל ).שלמה (״צ׳יץ׳״)
להט, נמשבה גם אחרי הפגישה ביניהם, עליה הודיע ספיר בשבוע שעבר, בה הציע ללהט להיות סגנו של
רבינוביץ׳ מטעם מיפלגת העבודה. במצעד צה״ל ביום העצמאות האחרון, אחרי שצ׳יץ׳ כבר היה מועמד רשמי
של גח״ל, הסתודדו השניים בחברת שר המסחר חיים בר-לב ומתאם פעולות צה״ל בשטחים, אלוף שלמה גזית.

מי שטרת ישראל ערכה לפני שבוע פשיטה
על אחד הקיבוצים הגדולים והוותיקים
ביותר כצפון הארץ, כדי לחנ־ש אחר מצבורים
גדולים של חשיש וסמים אחרים,
שלפי דברי השמועה נמצאים כ אותו קיבוץ.
נראה שהחשיש הובא למקום על־ידי מתנדבים
מחו״ל העובדים ושוהים בקיבוץ. זוהי הפעם הראשונה
שפשיטה בקנה־מידה כזה נערכה על קיבוץ למטרת
גילוי סמים.

כשבאים אורחים אפשר לקבל אותם ״סתם״
ואפשר לקבל אותם ״עם כל הלב״.
ההבדל בין שני סוגי האירוח מתבטא בכמה פרטים קטנים,
כמו למשל -צורת הלבוש שלך, או הכיבוד המוגש לאורחיך.
שתייה למשל. אפשר להגיש לאורחים סתם משקה,
ואפשר להגיש להם משקה -ע ם־יחס -קפה קר! עם או בלי
קצפת. עם או בלי גלידה. עם או בלי קש.
ל ל קפה קר הוא תמיד יותר מ״סתם משקה״.
בקץ, קפהקר 7ב ~ 1ק 7ב ! י
קפה קר מוסיף לאירוח שלך ...חמימות!

א. אריאלי 1טרטקובד 1ח ^ 18!0
זהוההבדל בין״משהו קד׳לקפה קר

א - 1 1אירוח 1נ 1פ ש
ומלון פלדה תל־ א בי ב

מזמינים אותך לבלות חופשתך בפאר מלונות תל־אביב
במחירים מפתיעים :
שלושה ימים חצי פנסיון, בולל כל ה מיסי ם
במחיר — 450.ל״י לזוג.
האירוח כולל: שימוש בכל שירותי המלון
ובריכת השחיה הפרטית.
לזו גו ת ב לי להפ סו לו ת:

אירוח משעת לילה אחר החתונה, לינה וארוחת בוקר,
כולל שמפניה, הכל במחיר — 99.ל״י לזוג.
מספר המקומות מוגבל!
הזמנות במשרדי / /און ״ 1
תל־אביב: כיכר דיזנגוף, ריינס ,4טלפון טלפון חיפה: רחוב הרצל ,22 טלפון נתניה: רחוב הרצל ,4
רחובות: רחוב הרצל (פינת יעקב) טלפון

טז 08 קק £$0
248306 669640 22947 953517

! 0 8סססס ^ 1דדד \ו
?<\¥א 10מ
זטסץ 18

ץ{ 411111ז 0נן ק ס

¥11!5

זסג<ש 6 514111ז 011 3ץ 11 01861-51,186

שי\ 3ז 6 <1 10 1ז 3ק 6־ 1גן 011 316ץ11 1

1\14 5

.מ 0ז 6 1ת 0ץ ו 10 18 1
111

^ £x15־ 01ק ק 111611); 0ץ 10ק 1ז £1

ץ(;1168

!¥303110168 8x181 10

118£8ס א

א 1 £ג 0 1 4 1 ׳ 8ס1י1 ( 11/

£88£א 01א £

4.ת 6ו ז 1ץ 10ק מ 65 01 £1ק ץ 011161 1ץ 311ו ז<1 1ת 8 3ידא ¥ד ^ 8815

? 8110

ץ ] 0מ 011 6ץ 1)111נ1 011ג 6 10 § €1 3116311 110111 16511ג 01ץ 11

לאלה מאזרחי ישראל, שאינם עוקבים אחרי העולם הזה,
נודע השבוע במפתיע כי סגן ראש־הממשלה ושר־החינוך־והתר״
בות יגאל אלון ״החלים לגמרי מהתקף־לב קל״ ,כנוסח ההודעה
הרפואית שפורסמה השבוע על־ידי הנהלת בית־החולים תל־השומר.
אלא שגם אותם אזרחים, שהחמיצו את גילויי העולם הזה מלפני שבועיים (העולם הזה
)1871 על מחלתו האמיתית של סגן ראש־הממשלה, חייבים תודה לעיתון זה על המידע
החיוני שהגיע לידיעתם. יש להניח במידה רבה של סבירות, שלוליא כתבת השער של
העולם הזה אודות הניסיון להעלים את טיב מחלתו של אלון, היה אלון עוזב את ביתי
החולים בשבוע שעבר ללא כל הודעה רישמית, או הצהרה כלשהיא שיפרטו את מה שעבר
עליו בשלושת השבועות בהם אושפז.
כאשר פירסמנו לפני שבועיים
את הסיפור המלא אודות התקף הלב
בו נתקף אלון, תוך כדי החלמה
מהתקף לב קודם בגינו אושפז ב-
בית־החולים, היו רבים שזעמו נגד
הפירסום .״זהו שירות ישיר למשה
דיין!״ אמרו לנו ,״אתם מחסלים
את אלון בעצם הגילויים על מצב
ליבו.״ לא קיבלנו טענות מעין אלה.
השיקול העיתונאי הכריע במיקרה
זה, כמו בכל המיקרים האחרים בהם
אנו מתבקשים לשקול מניעת פיר־סום
של ידיעה מסיבה זו או אחרת.
מצב בריאותה של אישיות פוליטית
מרכזית, אינה בעייה אישית
פרטית שלה. אין זו רק זכותו של
אזרח במדינה דמוקרטית לדעת את
כל הנתונים על האנשים המנהיגים
אותו, זוהי גם חובתו. נהגנו כך בעבר
כלפי ניסיונות להסתיר מחלות
או ליקויים בריאותיים כאשר היו
קשורים באישים כמו לוי אשכול,
גולדה מאיר ופנחס ספיר, ולא היתר,
כל סיבה שלא נפרסם את האמת על
מחלת אלון. עצם הגישה כלפי פיר־סום
כזה כפירסום שלילי שנועד לפגוע,
היא גישה פסולה ובלתי מת קבלת
על הדעת.
עובדה היא, כי אחרי שדרשנו
לפרסם את כל המידע הרפואי על
מחלת אלון — דרישה אליה הצ טרף
אחר־כך יואל מרכוס בהארץ
— אכן פורסמה הודעה רפואית, עם
צאתו של אלון מבית־החולים. ההודעה
המפורטת, החתומה בידי הפרופסור הנרי נויפלד, מנהל מכון הלב של בית־החולים
והד״ר מרדכי שני, מנהל בית־החולים, אישרה כמעט לחלוטין את פירסומי העולם הזה
מלפני שבועיים. מכבודו של אלון לא נגרע דבר. להיפך, הניסיון להעלים את האמת,
היה נראה כאקט בלתי מכובד.
העולם הזה• מצטרף לכל אלה המאהלים לאלון בריאות טובה בעתיד. כדאי רק
שממשלת ישראל תלמד את הלקח מפרשת מחלתו ותדאג להבא למסור מידע שוטף ביוזמתה
בכל מיקרה של מחלה אצל אחד מראשי האומה.

11111 <1613115־ 1116 10 115 101׳\ו — ץ 3ק 1111 6 0 0 )1׳\\

ם ז^ 1ז . 8 0 x 39 ?^ 1ס? .
08א ^ £

¥ז? 0 1חזס 8 0

3שנים אחריות! !
ץ! על מקרני שקופיות א.0 !581 +על מצלמות .8.100 ?1
הגיע הדגם החדש

א? 8 35 8ס? 4

* צלומי פספורט בן־רגע !
40 +אגורות הגדלות גלויה !

א הב ה! מו סי ק ה!
או אולי ספור ט!
תמורת — 10.ל״י בלבד נשלח
אליך 5כתובות של חברים
וחברות המעונינים להכיר
אותך.

סודיות מובטחת

טנבדבד

חי פ ה, ר חוג ה ח לונן 31

המועדון׳ הישראלי. להתכת בו ת
ולהפרות, ת .ד 1088 .נ תניה.

העולם הזח״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת וממינהלוע תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלם ון ,260134
תא־דואד 136מ ק מברקי: עולפפרס •הדפוס החדש״ בעיט׳
ת״א, דת׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״פ • העורך הראשי: אורי אבנרי • הפדל: העולם הזה בע״מ.

כ תוב ת ל אז עקה

ב ש בו עשעבר אירחנו במישרדי המערכת שתי אלמנות צעירות. מרים ויינברג,
ואילנה רומנו, שתיים מאלמנות חללי טבח מינכן, באו אלינו כדי לשפוך את ליבן
ולטעון על העוול שנעשה להן על־ידי האחראים על כספי הפיצויים המגיעים להן.
הידיעה על המישפט שהגישו אלמנות חללי מינכן נגד הוועד האולימפי הישראלי
והעומדים בראשו, בדרישה למסור
להן דו״ח כספי מלא על
הכספים והתרומות שהגיעו
למענן, פורסמה בכל העיתונים.
אבל עיתון זה היה העיתון
היחיד שלא ראה בידיעה רק
כרוניקה יבשה, אלא סיפור
אנושי המחייב את אזעקת דעת־הקהל.
כאשר
ישבה אילנה רומנו
במערכת, אי-אפשר היה שלא
לזכור מאורע אחר, שאירע
לפני עשרה חודשים, כאשר
הגיעו ללוד ארונות חללי ה טבח
במינכן. ח״ב אורי אבנרי
השתתף אז בהלווייה הממלכ תית
שנערכה לקורבנות. לפתע,
פרץ לעברו אחד האבות השכולים
בזעקת כאב :״לך לפתח
! סוכן של עראפת !״ היה
זה אביו של משה רומנו.
עשרה חודשים אחר־כך נש אר
העולם הזה אחת הכתובות
האחרונות שנותרו לאלמנות רומנו הקורבנות, ולאילנה רומנו בתוכו׳
כדי להזעיק את דעת־הקהל נוכח הניסיון לגזול את הכספים המגיעים להן. השבוע
נודע כי הוועד האולימפי הישראלי הסכים למסור לאלמנות חללי מינכן עוד כחצי
מיליון מארקים גרמניים, שהגיעו אליו כתרומות למענן.
אין לי ספק כי לפירסומי העולם הזה בנושא זה ולהתייצבותו לצד האלמנות, יש

חלק בזה•

השלם הזה 1573

אריק שוון 8צא ביתרון רנד סיבוות העם היהוו -
מלבד לאונס קטינות ברחובות תדאביב
אחרי שיחרורו מצה״ל,
הוזמן אריק שרץ להשתתף
במסיבת פרידה בלישכת ה-
רמטכ״ל דויד (״דדו״) אל־עזר.
אריק, שהגיע למקום,
הופתע ממסיבת הפרידה שערכו
לו חבריו האלופים בהשתתפות
שר-הביטחון משה דיין.
את המסיבה פתח הרמטכ״ל ש התכוון.
לסכם את פועלו של
אריק שרון בצר,״ל והביע לו
דברי הערכה. בתחילת דבריו
הפסיק אותו אריק ואמר ברוח
טובה :״לא אתה האיש שיכול
להעריך את פועלי בצבא.״ דדו
הפסיק את דבריו ומשה דיין
נשא את נאום הערכה. באותה
ישיבדדמסיבה הוזכר גם שעון
הקיר המסורתי שמקבל במתנה
מצה״ל כל אלוף פורש. אריק
לא חיכה שיגישו לו את השעון
וכשיצא קרא לעברו של דדו :
״אל תשכח לשלוח לי את השעון
הביתה!״
9המתח במסיבת העיתונאים
רבת המשתתפים שערך
אריק שרון עם פרישתו מ־צה״ל,
עלה לשיאו כאשר אמר
אריק בקול דרמטי :״ממשלת־ישראל
מספיק חזקה כדי למנוע
תליית יהודים בעיראק וכדי
למנוע אונס ילדות יהודיות בדמשק...״
ברגע זה הופרעה הדממה
על־ידי קריאת־ביניים
של העיתונאית יואלה הר*
שפי ׳ ״ומה עם אונם ילדות
יהודיות בתל־אביב?״ כאשר
גווע הצחוק של העיתונאים וחתן
המסיבה, אמר אריק :
״לפחות פה עושים את זה
יהודים.״
כניסתו של אריק
שרון לחיים הפוליטיים, ממשיכה
לעורר התרגשות. אחרי השיחה
עם ראשי הליברלים

אלימלך־

רימלט, שמחה

אדליד ואריה דולצ׳ין, שהתקיימה
בבניין המיפלגה הליברלית,
יצא אריק למעלית.
באותו זמן השתמשה במעלית
סטודנטית בלונדית יפה מפעילות
המיפלגה שמרוב התרגשות
למראה האלוף במילואים, לח צה
על הכפתור לקומה העליונה
במקום לתחתונה ויצאה ב
ריצה
מהמעלית כדי לדווח ל חבריה
על החווייה המרגשת.
9אלוף (מיל ).אחר שנכנס
לחיים הפוליטיים, שלמה
( ״ צ׳י ץ להט, סייר בשוק
הפישפשים ביפו, לחץ ידי עוברים
ושבים ושאל אותם אם יהיו
מוכנים להצביע עבורו לתפקיד
ראש עיריית תל־אביב. אחד
הנשאלים, ששמו יצהלו
ברקאי, השיב לו :״אני רוצה
ראש עיר זקן.״ ״מדוע?״
התעניין צ׳יץ׳ וניכנס לוויכוח
עם ברקאי בשאלות גיל. כעבור
רבע שעה זרק ברקאי את
הנימוק המשכנע :״זה בגלל
שאני בן־דודו של יהושע
דביכוביץ׳ ,ולמרות שאנחנו
לא ביחסים קרובים, אני חייב

9באותו סיור פגשו צ׳יץ׳
ומלוויו את הבדרן מני פאר
שערך סיור־קניות עם אשתו בשוק.
מני נשאל מה דעתו על
המירוץ לראשות עיריית תל־אביב.
הוא השיב :״אני בסך
הכל מספר בדיחות. אחרי שראיתי
את הסיור שערך צ׳יץ׳
בשפת הים, ראיתי את הגוש
של רבינוביץ, צף על־פני המים.״
9כמו
בכל שנה, כך גם
השנה הכינה יעל זאבי מסיבת
הפתעה לבעלה, אלוף פיקוד
המרכז רהכעב (״גנדי״) זאבי,
במלאות לו 47 שנה. מאתר
שגנדי יודע תמיד שאשתו
מכינה לו מסיבת הפתעה, נשארת
ההפתעה היחידה רשימת
המוזמנים למסיבה וצורת החגיגה.
הפעם בחרה יעל —
גננת לשעבר, שהחלה לעסוק
במיסחר בדברי אמנות ואף
פתחה בביתה גלריה לתמונות
— לחגוג בצורה נוסטלגית.
אחרי שהגישה את הכיבוד לאורחים
נתנה בידיהם טמבורים
ותופים, וביקשה מהם לשבת
על הדשא ולתופף בציבור.
9במסיבה אחרת, בה
חגגו אנשי הטלוויזיה הישראלית
את מלאת חמש שנים
לשידורים העבריים, הכינו עובדי
הטלוויזיה תוכנית אמנותית,
בה הירשו לעצמם ללגלג על

מטפל, בין היתר, גם בלקוחות
הקשורים בחברת ליילנד הבריטית.
לשם כך, עליו לנסוע כל
חודש למשך שבוע ללונדון.
כשחזר מנסיעתו האחרונה, ב שבוע
שעבר, הופתע לשמוע ב־נמל־התעופה
בלוד קול קורא:
״רמי ! רמי !״ היה זה אביו,
עורך־הדין מיפה כספי, שהיה
בדרכו למטוס הממריא ל־שווייץ.
היתה זו פגישתם הראשונה
מזה חודש ימים של שני
עורכי־הדין הטרודים.
0ממלא־מקום ראש עיריית
בני־ברק, איש המערך כרמי
פתאד, אינו דתי. אך בעת
שראש העירייה, ישראל גוט־ליב,
נסע לחו״ל, נאלץ פתאל
לחבוש כיפה. היה זה כאשר
הוא כינס את מועצת העיר,
ישב בראש השולחן ללא כיפה,
נכנע לאיומי שאר חברי המועצה
שהודיעו כי יצאו מהחדר
באם לא יחבוש כיפה.
9 :הכתב הכלכלי של הארץ,
אלעזי לוין, הוא חובב
ספורט מושבע. לכן הוא משלב
את המהנה עם המועיל, ומכסה
אירועי ספורט שונים. בתקופת
המכביה, סייע לוין למדור ה ספורט
של עיתונו, כיסה את
מופעי הספורט ׳ של המכביד.,
כיוון שלא יכול היה להשתלט
על העבודה, לקח עימו גם את
בנו בן ה־ ,9שעזר לו בראיון
ספורטאים שונים. יום אחד,
כאשר אלעזר ובנו ראיינו, כל
אחד בנפרד, כמה מספורטאי המכביד״
נדהמו לפתע הספורטאים
המרואיינים כששמעו את
הילד רץ לעבר אביו וצועק:
״אבא! יש לי בשבילך כותרת
למחר !״

לילי שוון

אשתו של אלוף (מיל ).אריק שרון, נוהגת
להגיש לבעלה, כאשר הוא בא הביתה, את
סיגרי האבאנה האהובים עליו. באשה מסורה, היא מציתה אותם
בעצמה, מגישה אותם לבעלה כשהם דלוקים. אמרה לילי השבוע :
״עכשיו, כשאריק השתחרר, אצטרך לעשות זאת יום־יום. אבל
זה כדאי — העיקר שהוא יהיה כל יום איתנו בבית.״
הממונים עליהם. כך למשל,
הכין דן בי ר ץ, סרט המראה
כיצד מקבלת ועדת המיכרזים
של הטלוויזיה עובד חדש. שלושת
חברי הוועדה ישבו מכוסי

גלימות בנוסח הקלדקלוקס־קלן
כשבפניהם ניצב הסבל של הטלוויזיה
כשהוא כבול בכבלים.
אחרי שהתקבל הסבל לעבודה
הוסרה המסיכה מעל פני
מי שהיה צריך להיות מנכ״ל
רשות השידור, ואז התברר כי
מתחת למסיכה הוסתר דחליל.
המנכ״ל, שמואל אלמוג, ש נכח
במסיבה, גילה חוש הומור
למופת, צחק בכל פה לבדיחות
אודותיו.
9באותה מסיבה הגישו
עובדי הטלוויזיה שי לממונה
הפורש של הטלוויזיה, יש*
עיהו תדמור. השי היה חץ
וקשת. ולמי שאינו מבין הוא
נועד לסמל את עיסוקו הבא
של תדמור, החוזר לשירות ב־צה״ל,
ממנו הושאל לטלוויזיה.
אמר אחד הנוכחים במסיבה :
״אחרי שהאחראים בצה״ל ראו
איזה תוכניות אינפנטיליות משדרת
הטלוויזיה, הם החליטו
שתדמור הוא האיש המתאים
ביותר לטיפול בילדים.״

עורך־הדין רם כספי

9שמע השמועה כי עיריית
תל־אביב הכשירה בפארק
הירקון שטח מיוחד המיועד לדייג,
חכות, הגיע גם למשורר
חיים חפר. החליט חפר לבדוק
איזה דגים יש בפארק הירקון.
קנה חכה ונסע עם בתו
לאיזור הדיג. אחרי שעה ארוכה,
בה לא הצליח להעלות בחכתו
אפילו דג אחד, חזר חפר
למכוניתו וגילה כי מישהו אחר
העלה אותו בחכתו. בעת
שעסק בדיג, פרצו אלמונים למכוניתו,
גנבו את ארנקו ובו
אלף ל״י.
רפאל הלפרין, מי
שהיה בשעתו מר ישראל ואלוף
ישראל בהיאבקות בשיטת תפוס
כפי יכולתך, מתכונן להתמודד
על התואר של אלוף הקאראטה
של ישראל. הלפרין הדתי, מק דיש
שמונה שעות ביום, מזה
מיספר חודשים, לאימוני הקא-
ראטה. שש שעות מאלה הוא
מבלה על המזרון ושעתיים נוספות
הוא מקדיש לקריאת ספרות
קאראטה. לאחרונה התמודד
הלפרין עם בעל חגורה-
שחורה בקאראטה. היריב, או רח
מחו״ל, הובהל אל בית־החולים,
אחרי שהלפרין שבר
את רגלו במכת קאראטה. בשבוע
הבא עומד הלפרין להופיע
בפומבי במיסגרת נשף התעשייה
האווירית.

נפסצחוק, צחולן, אבל עמד
להופיע בשבוע שעבר עם שלישיית החלונות הגבוהים במופע
בחירות של ראש־העיר יהושע רבינוביץ /שנערך במרכז הספורט
בית בארבור שבדרום תל־אביב. בכניסה למרכז הפגינו כמה מאנשי רשימת הצעירים, המתמודדת בבחירות
לעירייה, נגד העובדה שבית בארבור מנוצל למטרות בחירות בעוד שטרם נוצל לימודו האמיתי — כמועדון
עבור נוער השכונות. אנשי רשימת הצעירים, בראשות עורן־הדין חיים מישגב, אף החתימו את הנוכחים
על פטיציה נגד ניצול המרכז. רבינוביץ׳ הזעיק את המישטרה אשר סירבה לסלק את המפגינים. כאשר
הגיע למקום המלחין־זמר שמוליק קראום הוא חתם על העצומה, נכנס אחר־כך לשיר במופע של רבינוביץ׳.

שמוליס קואוס

• אריק: מי שהיה חייל >ו .10 1
• איך לקרוא למי שנוטש את הצבא קודם זמנו ןאריק .
0מרי נגד גולדה ן אולי בעזרת נ ס.
• לחלום לנצח את אורוגוואי בפדורגל — זוהי גישה של
שוויצר.
• תואר חדש לסגן הרמטכ״ל: רמס ״ ל.

מכתבים השתיקה לפי דו״ח מבקר המדינה נתגלו מיקרים
בסקטור הציבורי והפרטי בהם חברות
פשטו רגל והמנהלים שלהם התעשרו.
דו״ח מבקר המדינה, ככל שהוא צנוע
ומתון, הוא היחידי שעל סמכותו אין
עוררין. העלה על דעתו של גורם כל
שהוא לתבוע את כספי המעל ולהחזירו
לנגזלים 7
עניין ההתיישנות לא תופס כאן ורק
קשר השתיקה גורם לסחבת ולדחיית ה־בעייה
מסדר היום.
רפאר חמר, חיפה

מחאת
;נר המצוקה

אני מנהל בית־ספר לנוער במצוקה,
קורא מעל דפי עיתונכם למחנכים, עובדים
סוציאליים, אחיות, רופאים ולכל בעלי
המצפון במדינה למחות מול מישרדה של
ראש־הממשלה. הגיע הזמן לפעול למען
ילדים אשר נמקים בעוני. ילדים אשר
הם עתידה של המדינה.
לא ייתכן שאנו המחנכים והעובדים עם
ילדים נשאר אדישים נוכח העוול הנעשה
לילדים אלו!
יצחק מאירי, קריית־יערים

כדרכים הגענו בסימן טוב לחופש הגדול. שימחה
מחד — ילדינו גדלו בשנה, הוסיפו דעת
וחוכמה, ומורינו סיימו שנת עבודה והגיעו
למנוחה. אולם מאידך מקונן הפחד בלבבות
רבבות הורים ומחנכים בישראל :
כיצד נשמור על ילדינו בכבישים שהפכו
ממש ג׳ונגל בישראל 7
מדי יום ביומו אנו עדים לתאונות קטלניות
ולהרג אנשים תמימים, ובייחוד
ילדים וקשישים במעברי החצייה. ונשאלת
השאלה — המופנית אל שר־התחבורה
שמעון פרס — האם אין למצוא עצה כדי
להפחית את הקטל הזה 7האם די רק בהכרזות
יפות מעל בימת הכנסת 7
הפכנו אדישים לכל מה שמתרחש אצלנו
— וזהו זה! אילו היו מטילים קנסות
כבדים יותר לא רק על הנוהגים ברכב,
אלא גם על אלה שזמנם אץ להם והם

אריק שרץ ומאיר הר־־ציון ב־1953
עמודים שלמים —
בדומה לשעוני הקוקיה. הננו מצפים להזמנתך
אשר תגרום לך הרגשת נעימות
וחדוות חיים.״
עד כאן לשון המכתב. איני מתייחסת
לגסות הרוח וחוצפתו של הכותב, אלא לעובדה
שהמכתב הגיע אלי בתוך מעטפה
של מישרד הבריאות — דואר רשמי. לא
רק זאת, אלא שהחותמת שעל גבי המעטפה
מראה גם מאין נשלח המכתב: ש תתי
האספקה של מישרד־הבריאות ברחוב
נחלת־יצחק 25 בתל־אביב, כך שברור ש לא
איש זר גנב מעטפות, אלא עובד מיש־רד
הבריאות עשה התחכמות שפלה זו על
חשבון המדינה.
האם מותר לאנשים חסרי־אחריות לנצל
את כספי הציבור למטרות שפלות 7
מזד גרנ ם, בת-ים

אם אץ אגי
די — שחיילי

הגרוזינים האשדודיים שברו את הכללים
ולא משתחקים.
אם אין אני לי, מי בשווילי?
יהושע אפרת, חיפה
הכבוד הנשי

אני מתפלא על חברי־הכנסת שנזכרו
רק עכשיו לפתוח במלחמה נגד חצאיות
המיני, שבמילא כבר חדלו להרשים.
האופנה של היום היא התחתונים עם
חזיה. אמהות, הדואגות ליוקרת בנותיהן
הקטנות, ממהרות להלבישן לפי הצווים
האחרונים שהוציאו יצרני הבגדים. כל
מי שכבודה הנשי יקר בעיניה לא יכולה
להרשות לעצמה לצאת לרחוב בלי תחתונים
וחזיה. זכרים רבים מתחרים בנקבות
ומהלכים כשלגופם רק תחתונים.
אלה הם גברים למופת!
לבי מלא התפעלות והערצה למראה
שפע השדיים, העכוזים והקורקבנים
(הנראים ברובם כצלקות עם שעועית),
ואני קורא אל חברי־הכנסת: איספו ידיכם
מן העירום! עשו אהבה ולא מלחמה!
ולשנה הבאה בירושלים, בלי בגדים בכלל,
אמן, בן יהי רצון!
גבריאל פינקוס, חולון

המישטרח אריק שרון ומאיר הר־ציון בי 1973
— אחרי 20 שנה
מתחרים בחציית המעבר באור אדום, היה
הציבור נרתע מלעשות זאת.
מה שקורה בעניין זה אצלנו זה בדיוק
כמו ההכרזות על הנקיון ברחובות הערים,
באוטובוסים ובמקומות הציבוריים: האש פה
הולכת וגדלה למרות הכל. את הציבור
שלנו אפשר לחנך רק על־ידי הטלת
קנסות כבדים. רק זה ירתיע אותם. מדוע
אין עושים זאת ומסתפקים רק במילים
יפות 7מדוע גם העיתונות אינה פוצה פיה
בנידון, והרי לה תפקיד מכובד בשטחים אלה7 מאשה פורמן, דמת־גן

בחצר הגברת 1הבה
אדון פינחט ירד מעל מרכבתו. המרכבה המשיכה בדרכה אל המוטך
מאחורי החצר. אדון פינחס צעד על המרבד האדום הפרוס עד לשער החצר.
מרבד זה היה מיועד לאורחים שהתכנסו לרגל יום־הולדתה ה־ 97 של הוד-
מעלתה. אדון פינחס מצא כורסה פנוייה והתיישב בה. לא כל יום יש לו
לאדון פינחס חג.
אבל היום ...זחו מאורע גדול.
לשמאלו של אדון פינחס ישב אדון יגאל — גם הוא ככולם שמח. לימינו
של אדון פינחס ישב אדון משה — זוהר וקורן.
חם החלו לדבר איש עם רעו וחיש מהר פשטה השיחה על העבר. איש
אחד מבין הנאספים הזכיר את המילה ״כנסת״ ומייד פרצו כולם בצחוק
רועם. איש שני הזכיר את ״הממשלה״ — אדון פינחס נאנח :״היו זמנים,
היו זמנים.״
ולפתע ...חס !
בידה שרביט משובץ יהלומים ואבני־חן, בראשה כתר פלטינה, לבושה
ביגדי כלה תימניה ביום חתונתה, צעדה הוד מעלתה בת ה־ .97 אדון פינחס
נזכר כי רק לפני שנים מועטות עוד היתה ״דמוקרטיה בארץ, והוא
היה שר. איזה שר 1כבר לא זכר.
עכשיו הוא יועץ למלכה ...איזה כבוד ! איזה הדר !
פתאום נשמעה צריחה באידיש (השפה של חצר המלכות) ״לחיים ! לחיי
המלכה !״
ואדון פינחס יחכה עוד יום, עוד יומיים, ואז המלכה תמות ...יחי
המלך החדש !
יוסי קופלר, רמת-חן

תגוב ת

איך ה שתנו
הזמנים?

בשנת 1953׳ אחרי שהעולם הזה ביקר
את פעולת התגמול בכפר קיביה, שבוצעה
בידי אנשי יחידת הקומנדו ,101 הותקפו
עורכי העולם הזה והוכו. במרוצת השנים
התברר שהיו אלה חיילים של יחידת הקומנדו
,101 שביצעו את ההתקפה, במחאה
על הביקורת.
והנה 20 ,שנה אח״כ, מקדיש העולם הזה
עמודים שלמים לסיפורים על אריק שרון
ומאיר הר־ציון, שהיו ראשי אותה יחידה.
איזה עולם ! איזה עולם ! אי־אפשר כבר
לסמוך על אף אחד.
ב. משולם, ירושלים
גפוודדוח במעמפה רשמית

את המכתב הבא קיבלתי השבוע בדואר.
נאמר בו כך:
״כפי שנודע לנו מחוג מכריך ה.ינך
סובל לעיתים די קרובות מעודף גזים
אשר לא רק גורמים לך, אף גם לסו בבים
אותך אי־נעימויות. לכן הננו מרשים
לעצמנו להציעו את הצעתנו שהיא מכשיר
חדיש בשם ״פופו־ווקם״ .המכשיר
״פופו־ווקס״ הופך את הגזים הניפלטים
מגוף האדם לריחות נעימים לפי בחיך ה
חופשית של הקונה וכן מונע את הרעש
שנגרם בזמן הפליטה. המכשיר הנ״ל מאושר
ובדוק על־ידי מישר? -,הבריאות ואף
מומלץ על־ידם. למפעילים• חזקים״׳במיוחד
באפשרותנו להציע מכשיר ״פופדווקס״,
דגם 5מיוחד. אשר ברגבים קריטיים
נע את הטון ובמקומו משדר קריאות קוקו

״העולם חזה״ ,1870״מכתב השבוע
— הם מתעללים בחומו-
סכסואלים״ ,האשמתה של קבוצת
הומו־טכסואלים את המישטרה בהתעללות
בהם ; ו״הנהג של גולדה
פגע בשוטר שלה״ ,על התאונה
בחצרה של גולדה מאיר.
בעיתונכם הופיעו שתי כתבות הנוגעות
לענייני מישטרה וברצוני להגיב עליהן:
א) בענין ההומו־סכסואלים :
גן־העצמאות שוכן באזור בתי־מלון.
בעבר הרחוק והקרוב היו במקום מיקרי-
שוד. הטרדות עוברים ושבים, כולל תיירים
נמשכות עד היום. המישטרה מוזעקת
מדי פעם ע״י השכנים. המצב כפי שתואר
מחייב סיור מישטרתי שיגרתי, מדי פעם
וכמובן באותם המיקרים שהיא מתבקשת
לפעול בשל הטרדות. הסיורים שלנו ב־מיספר
מיקרים אף מצאו אנשים שקיימו
יחסים אינטימיים בגן זה. דבר שהוא
נוגד את החוק כשהוא נעשה במקום ציבורי,
או בפומבי ולאו־דווקא לגבי הומו־סכסואלים
אלא גם לגבי המיקרים שאין
בהם סטיה לפי הנורמות הקיימות. שימוש
בכוח כולל שימוש בגז מדמיע ייתכן, אך
ורק כשאנשים מתנגדים התנגדות פיזית
לשוטרים. הרי הפעילות המישטרתית היא
לא רק חוקית־לגיטימית אלא אף הכרחית.
לשם שמירת הסדר

גע ע״י המכונית בוכנר שנהגה הסיעה ל אחור.
תוך דקות ספורות ביקרו במקום
חוקרי תאונות־דרכים ממישטרת ירושלים.
הווולח הז ה ;ל1* 7

לא קויימו שום דיונים לא סודיים ולא
גלויים. נפתח תיק כמקובל והוא אמנם
זו היא הפרוצדורה
נרשם למחרת
הרגילה. הטיפול הרפואי והחקירתי ניתן
מייד כשהחלק האדמיניסטרטיבי יכול להדחות
למספר שעות או ליום ואין בכך
דבר שיגרע מעצם החקירה. המישטרה
תטפל במיקרה זה כמל בכל מיקרה אחר.

ניצב־מישנה מיכאל בוכנר,
דובר תישטרת־ישראל, ירושלים

ממי מפחד
הרמטכ״ל?

״העולם הזח״ — 1869 מדור
אנשים, על הופעת הרמטכ״ל דוד
אלעזר באוניברסיטת תל־אניב.
ברצוני לתקן אי־דיוקים שהופיעו בסיפור
על הופעת הרמטכ״ל באוניברסיטת
תל־אביב. הופעתו של הרמטכ״ל היתד,
מיפגש סגור. גם השאלות היו צריכות
להיות מוגשות בכתב ומראש. קבוצת סטודנטים,
הקוראת לעצמה ״סטודנטים שמאליים״
(המורכבת מחברי מצפן ומחברי
הקבוצה האנרכיסטית החזית האדומה)
יצאה בכרוז שנשא את הכותרת :״ממי
מפחד הרמטכ״ל?״ בו הביעה את מחאתה

כנגד היותה של ההופעה פגישה סגורה.
בכרוז זה גם הופיעו מיספר שאלות שהופנו
אל הרמטכ״ל.
הכרוז התגלגל לידיו של דדו, והוא
עצמו הקריא את השאלה הנ״ל. כאשר
שאל., :מי רוצה פגישה פתוחה?״ לא
הצביע איש. סטודנט שרצה למחות על
השאלה שהקריא הרמטכ״ל ונראה כמצביע.
הפך קורבן ועליו הוטלה אשמת כתי בת
הכרוז. כותב מכתב זה, שהיה בין
מנסחי הכרוז, ישב באולם, ולא הצביע,
מכיוון שתפס את כוונותיו של הרמטכ״ל.
רצוי מאוד לציין בהזדמנות זו את הימצ אותו
של ״חופש אקדמי״ באוניברסיטת
תל־אביב, נוכח אי הצבעתם של הסטודנטים
שנכחו במיפגש להפיכת הופעתו
של הרמטכ״ל בפניהם למיפגש פתוח.
דניאל ,״011 החוג לפילוסופיה,
אוניברסיטת תל־אביב

בשביל כבוד
צריך לעבוד
״העולם הזה״ ,1869״רהל המר-
חלת — זוכרים את נעמי פולני!״,
על מצכה הכלכלי הקשה של נעמי
פולני.

בכבוד, מה שאי־אפשר להגיד על החיה
שאתם מעסיקים אצלכם.
חנן גולדכלט, ניו־יורק

ה מ עי ד לא
ה 5ר!יד כסך
״העולם הזה״ ,1869״תשקיף —
תשלומים קולקטיביים של מיסי
חבר להסתדרות״ ,על הפיקדונות
הכספיים שהפקיד המערך בסניפי
לישכות המס.

חנן גולדבלט
הגיעו מים עד נפש
כנראה שבאמת הגיעו מים עד נפש,
ולעיתונאי ממש אין מה לכתוב, אם הוא
צריך לקחת אישיות כמו נעמי פולני
ולהלבין את פניה ברבים סתם ככה !
אני מאחל למי שכתב את הכתבה —
שיגיע לגרוש האחרון. ושבאותו רגע ימצא
עיתונאי ש״ירחם״ עליו וידאג לפרסם
זאת בעיתון.
נעמי פולני מרוויחה את ה־ 75 לירות

בשם מרשתי, לשכת המס של ההסתדרות
הכללית של העובדים בארץ־ישראל, הנני
מתכבד לפנות אליכם בעניין הידיעה שהמערך
הפקיד — כביכול — בסניפי מרשתי
כספים לזכות מסי החבר, כדי לזכות
בקולותיהם של החברים.
אין בכל הידיעה הזאת וכן באף פרט
מפרטיה אמת: לישכת המם לא קיבלה
ואינה מקבלת כל פקדונות ע״ח המס, ואין
הלישכה מוציאה כל קבלות אישיות לחבר
או חברים שבאים עם הפניה מסניף ה־מיפלגה
המקומי.
עו״ד שמואל כרמה, תל-אביב

6 101•01611׳ז)61 $113י 0*0 ,7 31 מיאחרגילוחלגבר
עם מי אחר גילוח .1סח על הבקר, תהיה לגבר שלך הרגשה חדשה,
הרגשה נפלאה של גבריות ורעננות, הרגשה רעננה וניחוח נעים שילוו אותו ואת הסובבים אותו במשך כל היום.
. 1סח מגיש לך מי אחר גילוח בשני סוגים שונים לבחירתך.
. 1סח בבקבוק הירוק 1631ח66ז . 1;0ס ח בבקבוק החום <:0פ 1>3ג 1ח601<16

באור־ורשבסקי

העולם הזה 1873

במדינה

מה אי כפתדגולדה?
פולחן האי שיות ש?
גורדה מניע
7שיא חדש
איזה עדך יש לבחירות להסתדרות?
מדוע צריכים חברי ההסתדרות להשתתף
בבהירותו מה שווה קולו של חבר ה־ההסתדרות
הבודד ו
אפשר להשיב על שאלות אלה במיגוון
רחב של תשובות. אפשר לספר על החובה
שבניצול הזכות הדמוקראטית ועל האינ טרסים
של מעמד העובדים, ועוד אלף
ואחד טיעונים ונימוקים.
אבל את הנימוק המשכנע ביותר מדוע
חייב כל חבר הסתדרות להשתתף בבחירות
שייערכו בעוד כ־ 50 יום, נתן השבוע
ראש מטה הבחירות של המערך, ח״כ
אברהם עופר. הסביר השבוע עופר, איך
אפשר לשכנע את חברי ההסתדרות להשתתף
בבחירות :״חשוב שכל חבר הסתדרות
יידע שאיכפת לגולדה שהוא יצביע !״

קרן ספיר
ה שר כ מ 3ר חוק
תרומ ת הפרו ת?קרן-ספיר
היא עבירה מפור שת
ע? החוק

תמרוקי ׳ מו סו ר־ המפגש ביו ג\>ב ל>ופ>

11111111
ו ו 4או 1חדו ^ 1ו ג וי׳ מי! א ל
יופיע בשבוע הבא
כולל צילומים
מאמרים וכתבות

״״ניוזוויק״
באורח בלעדי
מ שרדי המערכת
ו ה מנ הלה :

(ו ס ר ראשון

,150,000
ומצטגר 111
* ,500,000״
* הזני הנפרס הראטון ינל טופ ס אינה יסדהיע לי ת עד מנ סי מ 1ם

פרטיס בדוכניהמכירה־19

ט י 250,000

ל׳ינתרנומזסהממשלתית

תל אביב,
ככר מ ל כי ישראל 17
ט ל פון 230016 :

ההאשמות השונות שהוטחו כלפי קרן-
ספיר, התייחסו בעיקר להיבטים המוסריים
והציבוריים של קרן חשאית זו,
שכספיר, נאספים בידי שר־האוצר ואנשיו,
ומוצאים למטרות הנקבעות כראות עיניו
של ספיר.
השבוע הועלתה האשמה חדשה נגד הקרן.
מסתבר שחלק מהתרומות שנאספו
עבור החברה מהוות עבירה מפורשת על
החוק הקיים בישראל. היה זה המשפטן,
הד״ר אהרון יורן, שברשימה שפירסם ב־הארץ,
חשף בחינה זו של ההתדמות לקרן
ספיר.
כתב יורן, תוך כדי ניתוח ההשלכות
החוקיות •של התרומות לקרן ספיר :״עיון
ברשימת התורמים הישראליים מלמד שחלק
ניכר מהסכומים נתרמו על־ידי חברות,
כולל חברות שהציבור הרחב מחזיק
במניותיהם. לדוגמא: מניות חברת אליאנס,
בנק אפותיעאי, חברת דלק ונייר חדרה,
המצויות ברשימת התורמים לקרן, הן מניות
הנסחרות בבורסה לניירות ערך.
״דין החברות בישראל קובע כיום כי
אין חברה יכולה לתרום תרומות ולתת
מתנות אלא אם כן הדבר מקדם את ענייני
החברה, או שבעלי המניות הסכימו פה
אחד למתן התרומות. אף אחת מהחברות
הנדונות לא ביקשה את אישור בעלי מניותיה
לתרומות, ולכן לפי דיני החברות
בסמכותן להרים את התרומות, רק אם
יצליחו להראות שהדבר הוא לטובת החברה,
דהיינו שתביא לחברה תועלת ממתן
התרומה. אם לא יצליחו בכך, יוכל
כל בעל מניות בודד בחברה להביא לבי טול
התרומה.״
טזכות־ההנאה. דוברי האוצר ופנחס
ספיר בראשם הדפו בשעתו את כל ההתקפות
על קרן ספיר בטענה כי לתורמים
לקרן אין ניתנת שום טובת־הנאה,
לא על־ידי השר ולא על־ידי גופים אח רים
הקשורים בממשלה. טענה זו אינה
מתקבלת על דעתו של יורן, שקבע :״אין
מנוס מהעלאת החשש שאין מדובר בתרומות
אמת וכי החברות התורמות קיבלו
תמורה מהשילטון בעד התרומות, למשל
בצורת טובות הנאה.״
עבירה זו על פקודת החברות עלולה
לגרור את הדיון על חוקיותה של קרן
ספיר עד לבית־המשפט. אם יימצא בעל
מניות אחד של אחת מהחברות שתרמו
לקרן ספיר, שירצה להתנגד לתרומה, הוא
יוכל להאשים את החברה שהוא מחזיק
במניותיה בעבירה על החוק. כדי להגן
על תרומות המיליונים שניתנו לקרן החשאית
שלו, יצטרך אז שר־האוצר להוכיח את
ההיפך ממה שהוא עושה כל הזמן: שהתור מים
לקרן ספיר אכן נהנים בעקיפין או
במישרין מטובת-הנאה כלשהי עבור התרומות
שהם תורמים לקרן.
העו ל ם הזה 1873

והליוה
לקראת מחסור
בב שר קפוא?
בעקבות התפתחויות שאירעו לאחרונה בעולם, קיימת סכנה חמורה של ניתוק
אספקת הבשר הקפוא לישראל.
ספקית״בשר ראשית של ישראל, ארגנטינה, סבלה בימים האחרונים משטפונות
עזים שגרמו להכרזת מצב־חירום במדינה. אסון״טבע זה יגרום לכן שתוך כמה
חודשים תחדל ארגנטינה לייצא בשר, עד שתתאושש.
מקור בשר אחר, אורוגוואי, ביטלה את כל התחייבויות״היצוא שלה בגלל
המתיחות הפוליטית השוררת בה.
התוצאה: ישראל תלוייה כיום למעשה במקור אחד — אירלנד. אם לא תמצא
מקורות אלטרנטיביים לדרום־אמריקה — ,תיוותר ישראל תוך חצי שנה — ללא
בשר קפוא.
בכל מקרה, תגרומנה התפתחויות אלה להעלאת מחירי הבשר בשליש, לעומת
היום.
למרות זאת מסרבים פקידי מישרד המסחר״התעשייה לסטות ממדיניותם,
ולחתום על הסכמים רב״שנתיים, שיבטיחו בשר למדינה לטווח ארוך ובמחיר קבוע.
סירוב זה גורם לנזקים כבדים, שכן מחירי הבשר עולים מדי יום.
גם בארץ ניתן היה להוזיל את מחיר יבוא הבשר, לולא מעשה״חלם מדהים :
כיום מועבר כל הבשר המיובא לאיחסון בבית״חקירור המרכזי באשדוד. בדרכו
מהאוניה לבית״הקירור, מונח הבשר על מישטח מוצל בנמל, עובר שם בדיקות
וטרינאריות.
בגלל השטח המוגבל של הסככה, לא ניתן לפרוק לבדיקה, מדי יום, יותר מאשר
400 עד 500 טון — למרות שבית־הקירור מסוגל לקלוט 5000 טון.
כן נאלצות אוניות־הקירור, המביאות לא פחות מ־ 3000 טון בשר, להמתין
עשרה עד 15 יום בנמל — בגלל השטח הקטן של סככת חווטרינארים.
מדינת״ישראל משלמת לבעלי האוניות עבור כל יום שהייה בנמל 15 ,אלף
לירות. מחיר סככה נוספת, לעומת זאת, הוא 5000 לירות בלבד.
הסוכנות כעסק פרטי
כמו במדינת״ישראל, גם בשכנתה, הסוכנות
היהודית, מתנהלים העניינים על־ידי
צוות מצומצם של בוסים, ללא כל
פיקוח אמיתי ונוהלים ציבוריים מקובלים.
בימים אלה, נתנה הסוכנות דוגמה
טובה כיצד אין מטלפים בכספי הציבור.
היה זה כאשר הסוכנות נזקקה לאחרונה
להלוואה גדולה יחסית. מקובל בעולם
הוא, שגוף ציבורי, שכספיו אינם הכספים
הפרטיים של מנהליו, פונים ל-
מיספר בנקים ומוסדות כספיים רציניים,
מתעניינים בתנאים שבהם יוכלו לקבל
הלוואה כזו.
לסוכנות היהודית יש שם טוב מאוד
בשוק ההון הבינלאומי, ועל השטרות
שלה אומרים שהם טובים יותר מאלה
של מדינת־ישראל. כל בנק רק ישמח להלוות
לה כספים, ובתנאים נוחים.
למרות זאת, פנה אריה דולצין, גיזבר
הסוכנות, אל ד״ר טיבור רוזנבוים, ביקש
ממנו את ההלוואה מבלי לקבל הצעות
מבנקים אחרים.
טיבור רוזנבוים הוא בעליו של בנק

שו ת בו החדש

חד־גדיא -הסוו

ש ד 3ידץ

בניגוד למדורו במעריב של אפריים
קישון, חד־גדיא, הנד,נד, מאריכות־ימים
מבורכת, הגיעה השבוע לסיומו הפרק
האחרון של החד־ גדיא של קישון אחר —
בורים קישון.
פרק זה הגיע לסיומו, בדומה לחד־ גדיא
המקורי, מערכה אחת לאחר הופעתו של
מלאך־המוות.
בורים קישון, הממציא הגאוני שעשה
מיליונים מהמצאותיו בתחום השימורים
והכימיקלים, התפרסם לפני כמה חודשים

אנשי־כספים בישראל הבחינו לאחרונה
בשינוי במדיניותו העסקית של הקבלן המיליונר
אריה פילץ.
בעבר הירבה פילץ לבנות בשותפות עם
צבי רכטר, מנכ״ל סולל־בונה, שהיה אז
גם גיזבר מפא״י.
אולם לאחרונה הפסיק פילץ את שי־תוף־הפעולה
הזה, החל במקום זה עובד
בצוותא עם אהרון דוברת, מנכ״ל כלל.
רק לפני כמה חודשים רכש פילץ מניות
של כלל בשווי עשרים מיליון ל״י, הפך
בכך לשותף בכיר בקונצרן הענק. לדוברת
היה זה נוח ביותר, מאחר שזכה עקב
יכך בגיבוי רציני באגף בעלי המניות של
החברה.
לא היתה זו השותפות הראשונה בין
דוברת לפילץ: השניים היו כבר שותפים
בחברת־הבנייה ישראלום.
לא היתה זו גם השותפות האחרונה
ביניהם: בימים אלה, קיבל פילץ את
כלל כשותף שווה בפרוייקט־הענק של
בנייתו מחדש של שוק-הכרמל בת״א.
פילץ, הידוע בין פעילי המפלגות כתורם
גדול, זכה בפרוייקט הכרמל מידיו
של ראש עיריית תל־אביב ללא מיכרז.
גם לפני הבחירות הקודמות. לכנסת
זכה פילץ בנתח שמן — פרוייקט התחנה־המרכזית
החדשה.
.לדעת יודעי דבר, הסיבה להתקרבותו
של פילץ לדוברת היא העובדה שקרנו של
דוברת עלתה לאחרונה מאוד בעיני ספיר.
רכטר כבר איננו יותר גיזבר מפא״י, ואילו
דוברת נהנה ממידה רבה של שיתוף-
פעולה מצידו של ספיר. בין השניים גם
שוררת ידידות רבה, ושר־האוצר נוהג
להתגורר דרך־קבע בדירת־הגג המפוארת
של דוברת במלון השרון בהרצליה.

הפיחות הממשי שד הד״
לשמת המטבשח האחרים מאז 5בינואר 1970 הלירה שטרלינג
25״/0 המארק הגרמני
/0״זד

^ הפרנק
| /הצרפתי
620/0 11 הפרנק השווייצי
צ /0״64

מיליונר קישון
הפרק האחרון
כאשר נפל קורבן לכנופיית־נוכלים׳ תל־אביבית,
שהוציאה ממנו מיליונים ב־משחקי־קלפים
מזוייפים ואיומי־סחיטה.
קישון עוד זכה להעיד נגדם במישפט,
אך תקופה קצרה לאחר מכן נפטר מ־התקף־לב.
בין
המיליונים שהותיר למישפחתו, היו
גם 78 אחוז ממניות המיפעל הכימי
אי.אר.די. בפרדס־חנה, ואחוז דומה במניות
חברת מדיזוס האנגלית, ד,מייצאת מדי
שנה מוצרי פרי־הדר בשווי שמונה מיליון
דולר, מרוויחה עשרה אחוז על המחזור.
השותפים האחרים בחברה חיו בני
מישפחת יגלום, קרוביה של רעיה יגלום,
נשיאת ויצו העולמית.
בימים אלה נמכרו מניותיו של קישון
על־ידי המישפחה לקיבוץ גת, ובכך הקיץ
הקץ על מיפעל חייו של קישון.
קיבוץ גת לא עסק בעבר בענף ייצור
שימורי הדרים, עומד להתחיל בכך עכשיו.
למטרה זו, רכש מקיבוץ גן־שמואל,
שהוא ותיק בענף, קדייצור מיוחד לשם

אי.סי.בי. בשווייץ, שעליו נטען בעבר כי
הוא משמש כצינור להלבנת כספם של
המאפיה האמריקאית ומאיר לנסקי.
וכן יש לו יתרון נוסף: הוא בעצמו
חבר ועדת־הכספים של הסוכנות — הגוף
המפקח, תיאורטית לפחות, על דולצין.
כמו-כן, טיבור הוא גם גיזבר הקונגרס
היהודי העולמי, גוף־תאום של הסוכנות.

גיזכר דולצ׳ין וגנ ק אי רוזנגוים
היישבו שניים יחדיו, בלתי אס נועדו 7

טיבור, שלפני מיספר חודשים מכר 15
אחוז ממניות הבנק שלו לקבוצת הבנקים
הגרמניים הנודעת הסאן־בנק, סידר לסוכנות
את ההלוואה המבוקשת, בסך
עשרים מיליון דולר, כשהוא מרוויח הון־
עתק על העיסקה.
הסוכנות נזקקה להלוואה זו בשל הידלדלות
זרם התרומות מיהדות העולם
לאחרונה. הידלדלות זו נגרמה בגלל קרן
ספיר המפורסמת, שספגה לתוכה את הכספים
שהיו, לולא היא, הולכים לסוכנות.
הפסול הכפול בפרשת ההלוואה — גם
קבלתה ללא מיכרז, גם קבלתה מאיש
פנימי היושב בגוף המקבל — היה מעורר
שערורייה בכל מדינה מתוקנת. אולם
בישראל, וביחוד בסוכנות, יש להניח שאיש
לא יתרגש מכך.
מן המפורסמות היא שבסוכנות, המקבלת
מדי שנה תרומות בסך 700 מיליון
דולר ומגלגלת מיליארדים ברחבי העולם
— אין כל פיקוח של ממש על הנעשה
על-ידי קומץ המנהלים המצומצם.
מאז העז לפני 15 שנח מבקר הסוכנות
הד״ר שמוראק להתייחס לתפקידו ברצינות,
וכתוצאה הודח — לא טרח איש
מירושיו להתעניין במעשי המנהלים.
התוצאה: היו״ר, אריה פינקוס, איש
מפא״י, והגיזבר דולצין, איש גח״ל —
נהנים מחופש״פעולה מלא.
יחד איתם נהנה גם שר״האוצר פינחס
ספיר, המנצל היעדר ביקורת לגילגול
עיסקות, שלא היו עומדות בביקורת ממלכתית,
דרך הסוכנות.

מרחמת־אחים
בקואופוטיב..ון
בשנה האחרונה, שרר השקט בקואופ-
ראטיב דן. הגוש השולט, בראשות יוסף
הורביץ, השקיט את כל יריביו על-ידי
חלוקת מישרות וכיבודים: לכל 15 חבתעסוקה
הנהלת
דן נמצאה רי הנהלתית.
בימים אלה, הופר השקט, ומילחמת-
האחים התחדשה: בעוד שלושה חודשים
תיערכנה הבחירות להנהלת דן,
ולקראתן נערכו לאחרונה בחירות פנימיות
בסיעה השלטת. בבחירות אלו נבחרו
מחדש, ברוב מוחץ, אותם 15 חברי
ההנהלה, והם שיהיו מועמדי הסיעה
להנהלת הקואופרטיב בבחירות הכלליות.
כבר לקראת הבחירות הפנימיות התארגנה
אופוזיציה מיסתורית, שהפיצה
כרוזים נגד ההנהלה, ובעיקר נגד חבר
ההנהלה חיים ירדני. הכרוזים, שבמקום
חתימה, הסתפקו בת.ד ,39355 .ת״א,
עוררו תסיסה בין החברים. למרות שדובר
דן, אהרון שני הגיב בביטול, וטען
כי ״אינו מוכן להתווכח עם תיבת״
דואר.״

תמרורים
מצפיםלתינוק. הספורטאית
הישראלית אסתר שחמורוכ״רוט ובעלה
הספורטאי פטר רוט. בגלל הריונה
ביטלה אסתר נסיעה מתוכננת לתחרויות
באוניברסיאדה במוסקבה.
נישאו * אשתו לשעבר של יועץ
נשיא ארצות־הברית הנרי קיסינג׳ר,
אן פייישר־קים יננ׳ר, והפרופסור לכימיה
באוניברסיטה על־שם בראנדייס
שאור כתן. בטקס הנישואין נכחו שני
בניו של כהן מנישואיו הקודמים ושני
בניה של פליישר־קיסינג׳ר מנישואיה עם
הנרי קיסינג׳ר.
נישאו • בנוכחות ילדיהם מנישואין
קודמים, השחקנית עלי מאקגרו ()34
שהתגרשה לפני כחודש מהמפיק רוברט
איוואנס לו היתד. נשואה שלוש וחצי
שנים! ,סטיב מקווי 43 שהתגרש
ב־ 1970 מהרקדנית נואל אדאמס אחרי 14
שנות נישואין. למקווין שני ילדים: טרי
בן 14 וצ׳אדוויק בן 12׳ ולמאקגרו בן אחד:
ג׳ושוע בן שנתיים.
מנהליםרומן. הכוכב המזדקן
פרנק סינטרה וגרושתו של זפו מרקס,
אחד מהאחים מרקס, הבלונדית כרכר ה

כרכרה מרקס .
בילוי משותף
מרקם, המבלים לאחרונה רבות ביחד
במקומות פומביים.
נפטר • בבית־חולים לונדוני, בגיל
,62 השחקן הבריטי כוכב הסרט הגשר על
הנהר קוואי, ג ׳ ק האוקינם, שהופיע בעשרות
סרטים ומחזות, לקה לפני שבע
שנים בסרטן־הגרון, עבר ניתוח בו הוצאו
מיתרי־הקול שלו ואיבד את כושר הדיבור
שלו.
נפטר • בגיל ,63 מהתקף־לב, איל-
הספנות והקרקעות הבריטי סר
אלד מן, שנחשב לאדם העשיר בבריטניה
ולאחד מגדולי העשירים בעולם, היה בעל
צי ענק של אוניות־סוחר ושלט על אימפריה
של חברות עסקים, חלש על רכוש
של למעלה מ־ 650 מיליון לירות שטרלינג,
הסתתר בשנותיו האחרונות וסירב ל הצטלם,
התחתן ב־ 1933 בטקס צנוע עם
השחקנית הקנדית אסתר דה־סולה — בת
למישפח׳ח יהודית עשירה ממוצא ספרדי.

ג׳ון

נפטר • באיטליה, בגיל ,66 הארכיטקט
דואיג׳י מורטי, שהיה אחד מ-
מתכנני בניין ווטרגייט בוושינגטון, תיכנן
את בניין הבורסה של מונטריאול והכפר
האולימפי ברומא באולימפיאדת . 1960
נפטר * במוסקבה, בגיל ,67 מי
שהיה שגריר ברית־המועצות בישראל בין
השנים 1954 עד ,1958 אלכסנדר

אכרמוכ.

נפטרה. בבית־החולים רוטשילד
בחיפה, בגיל ,70 חנה חושי, אלמנתו של
ראש עיריית חיפה המנוח אבא חושי,
שהיתר. ממייסדות אירגון אמהות עובדות
בחיפה ואזרחית־כבוד של העיר, לקתה
ב* 1969 במחלה ממארת ונותחה בגרונה.
נהרג • בתאונה, עת עבד במישקו
בנהלל, בגיל ,76 יהודה גרינקר, אבי
העלייה מהרי האטלס, ממגיני תל-חי, האחרון
שעזב את החצר אחרי מותו של
.יוסף טרומפלדור.

העול ם הזה 1873

*לבוו*8 [ 1 ויו! **8

ך• ל מיקצוע מקנה לבעליו הרגלים
מסויימים, ותכונות־אופי מסויימות.

קציני־צבא, למשל.

הם יודעים שיש יחידות, ולכל יחידה יש
מפקד המקבל פקודות והמבצע אותן. מפקד
האוגדה יושב בחדר־המילחמה שלו,
מזיז את עפרונו על המפה — והופ, חטיבה
111 מתקדמת עשרה קילומטרים, מצטרפת
לחטיבה ,222 בעוד שחטיבה 333 תופסת
את מקומה באגף הימני, וחטיבה 444 לא
נעה.

כשמפקד האוגדה פושט א ת
מדיו ועוכר לחיים הפוליטיים,
קשה לו לה שתחרר מהרגל זה.

הוא מסתכל במפה הפוליטית. כל מיני
יחידות, גדולות וקטנות, מפוזרות בשטח,
ללא הגיון איסטראטגי או טאקטי.
הוא מחייך לעצמו. הפוליטיקאים האלה,
חבורה של חובבים. צריכים להכניס סדר
לברדק. טוב שיש קצין מומחה כמוהו.
אז ככה: תנועת־החופש יש להזיז שמא לה׳
ולחבר עם התנועה הקיברנטית. את
הרשימה המלכותית להזיז שלושה אצבעות
קדימה, למזג עם הקצה המרכזי, ולדחוף
משם שמאלה, בכיוון דרום־מערב, כדי
לחבר עם גוש החופש הקיברנטי.

הדפ, יש מערך חדש.

מהר, חל_£ואלגנטי.

^ צרה היא שאין שום דמיון בין יחיו
1דה צבאית וכוח פוליטי.
לפעמים יש לכוח פוליטי מפקד, אבל
הוא לא מקבל פקודות. להיפך, הוא מתרגז
מאד כשמישהו מנסה אפילו לתת לו עצות.
תגובתו הטבעית לפקודתו של מפקד־האוג־דה
היא תירגום לאטיני לאימרתו המפורסמת
של טדי קולק :״שק בתחת!״
לכוח פוליטי אחר אין בכלל מפקד, אלא
רק מעין מועצת־קצינים, השונאים איש
את רעהו.

סדר בברדק

אנאכרוניסטיות, ולהקים מיסגרות
מעודכנות. אחרי :

אלא שבחיים הפוליטיים יש כוח עצום
לאינרציה. יש חשיבות מכרעת לאופי המנהיגים.
זיכרונות־העבר חשובים לא פעם
מן האינטרסים של ההווה( .קחו את זיכרו־נות״העבר
מן העם היהודי, ומה נשאר?).

כל תזוזה פוליטית מחייכת הידברות
עם מאות מנהיגים, והשפעה
על אלפים או רכבו ת אנשים
מן השורה. אף אחד מאלה אינו עומד
דום ומצדיע. לבל אחד יש דיעה,
סבירה או כלתי-סכירה. לשכנע
את כל האלה — זהו תהליך א רו ך
ארוך. זה הרכה יותר קשה מאשר
לתת פקודות לספקדי־חטיכות.

יו שנם כמה אלופים המסתובבים עתה
בשולי הזירה המדינית, כשבכיסיהם
פקודות־מיבצע מוכנות לתזוזת כוחות מ ימין
ומשמאל.

פקודות שהיו יפות והגיוניות —

לים להפסיד כסאות ומישרות וכיבודים אם
יקום האיחוד.

אף לאחד מהם אין ־שום חשק
לפנות א ת מקומו לאלוף, לרב-
אלוף או לתת־אלוף.

אולם גם מבחינת האינטרס הכולל, ספק
אם האוגדה הגדולה תהיה חזקה יותר מן האוגדה
הקטנה של גח״ל. החזיון של ימין
מאוחד, לאומני־קיצוני, ריאקציוני ומילי־טריסטי,
השולח את ידו אל השילטון, יבחיל
הרבה מאד אנשים במדינה, המצביעים
כיום בעד אחד הפלגים הימניים כ־הצבעת־מחאה.

המערך־מול-מערך
אינו יכול להגיע
לעולם לשילטץ ללא הדתיים.

האלוף שרון עצמו השמיע השבוע דיעות
חריפות נגד הכפייה הדתית, בזכות תח־בורת־אוטובוסים
בשבת ונישואין אזרחיים.
דיעות כאלה הן חיוביות מאד, אבל הן לא
יזיזו את החטיבה הדתית אל תוך האוגדה
הימנית.

גם אילו היו מתלכדים מאחורי

כקיצור — כל ה מחנו ת הקיימים
היו מתפרקים, המערך וגה״ל היו
מתפלגים, ושני מערכים גדודים
חדשים היו מתייצבים כשדה —
מערך מול מערך.

זהו חלום יפה והגיוני. משה סנה המנוח,
•שלקה כל חייו באמונה הטפלה שהחיים
הפוליטיים מסתדרים על פי ההגיון הצרוף,
בנה על חלום זה את הקטע האחרון של
דרכו המפותלת( .התוצאה היחידה היתה
שהביא לפירוקה של מק״י הקטנה, כשפלג
אחד נדבק לשולי המערך והפלג השני שואף
לאופוזיציה).

מי שמסתכל כמפה זו, מוכרח
להגיע למסקנה שאין כה הגיון.
על פי ההגיון האובייקטיבי, הצבאי,
זהו כאמת ברדק גמור.
ידידנו הוא התעניין
ורימלט. מש במצפון
שקט

אין כימעט סיכוי שהדום זה יתגשם
כשנים הקרובות.

חוסר-עקרונות ז עורמה של מא
קייאוולי? לאו דווקא.

לגבי אדם הגיוני מן המטכ״ל, פשוט אין
הבדל בין המערך וגח״ל. ובאמת — מזו
ההבדל? שניהם חופפים כימעט לגמרי.

אין הגיון ביריבות בין המערך וגח״ל.
עוד פחות הגיון יש בקיומם של הרסיסים,
שהתפצלו מהן.
המרכז החופשי התפלג או התפולג מחרות
בגלל השינאה בין בגין ותמיר.
הליברלים ול״ע התפלגו מפני שלפלג
אחד היה חשק יותר מאשר לשני לשבת בממשלה.
אבל לשניהם יש חשק, ברוך השם.
ע״מ התפלג מרפ״י שהתפלג ממפא״י,
מפני שניתן היה לנצל את שמו של בן־
גוריון להקמת רשימה (הדוגלת בדיעות
הפוכות מאלה של בן־גוריון).

לאלוף־פיקוד המחליף א ת המפה
הצבאית במפה פוליטית. זה מוכ רח
להיראות כמשוגע. מה פת
אום ז

איך אפשר לתת לשינאות פרטיות של
מנהיגים להשתולל? מה זה חשוב מה קרה
לפני 60 שנה בהלסינגפורם, לפני 50 שנה
בקאטוביץ, לפני 40 שנה בפתח־תקווה?

קדימה, לעשות סדר, אחת
ש תיים: לפרק א ת המיסגרות ה־

^ ילו היו החיים הפוליטיים מסתדרים
\ 1על פי ההגיון האובייקטיבי, היו הכוחות
נערכים זה מול זה, שורות־שורות,
כמו בשדה־קרב של ימי־הביניים.

כל חסידי ארץ־ישראל השלמה היו מתלכדים
על גבעה אחת, מסביב לדגל מנהיגם
הבכיר — משה דיין, מן הסתם. אנשי
חרות והליברלים, מפ״ם ואחדות־העבודה,
דתיים ואנטי־דתיים, היו מחבקים זה את
זה כאחים שמצאו זה את זה אחרי פרידה
של חמישים שנה.
בגיבעה ממול, מסביב לדגל השלום, היו
מתלכדים ליברלים ואנשי מפ״ם, אנשי מרכז
ורדיקלים, דתיים וחילוניים, מחנה לא
פחות מגוון וצבעוני.

מיפגש של מנהיגים פוליטיים בכירים
מזכיר תמיד תא בבית־משוגעים, שבו כל
אחד מן הנוכחים בטוח שהוא נפוליון, וכל
השאר הם מטורפים.

^ ם יש שיגעון במערך הכוחות הי
* פוליטיים, הרי יש שיטה בשיגעון זה.
אף אחד מן הכוחות האלה לא קם בפקודת
מטכ״ל. רובם הם תולדה של שרשרת
אינסופית של פילוגים ומיזוגים.

ס/״ 80 מגה ״ל יכלו להסתדר כלי
כל קושי כ תו ך המערך 70 של
המערך יכלו להסתדר כלי קושי
כתוך גח״ל.

לכן נ שארת פקודת־מיכצע
חכויה ככיס, לפחות דפי שעה.

מכיוון שהכעייה המכרעת שד
סיפוח־או־מידחמה, היא דורנו
ארץ־ישראל־שדמה או ארץ־ישר־אל־שלווה,
היו הכוחות מתלכדים
סביב שני דגלים אלה.

אין רמטב״ל, הקובע מיהו, כעצם,
מפקד־האוגדה. כחיים הפולז־טיים,
כימעט כל אחד חושב ש־הוא־הוא
מפקד־האוגדה, וכל האחרים
איגם אלא מפקדי-חטיכדת,
פלוגות והצי־חוליות.

הנה החליט הגנרל להט
צ׳יץ׳ — להיות לראש־עיר.
במערך ובגח״ל, אצל ספיר
מע׳ הוא יכול היה להצטרף
גם לזה וגם לזה.

מנוסה מהגנרל שרון. הוא נכשל כישלון
חרוץ כאשר התייצב בראש רפ״י לבחירות
של .1965 הוא שילם אז מחיר יקר, ולולא
גמאל עבד־אל־נאצר היה יושב עד היום
באופוזיציה חסרת־אונים.
הוא לא יחזור על התרגיל, אלא אם כן
יהיה לו הביטחון המוחלט שיוכל להקים
קואליציה של רפ״י״חדשה, כל הדתיים וכל
הימין, ושלקואליציה זו יהיה רוב בכנסת.
דיין יודע שאין סיכוי רב להגשמת תוב־נית־מיבצע
זו. ראשי המערך מודעים לסב*
נה, והם ידאגו לצמצם עד למינימום את
חלקם של חסידי דיין ברשימתם. למחנה־השלום
הרדיקלי כמה קולות חיוניים העשויים
להכריע את הכף בשעת־משבר. וה אפשרות
לאחד כוח לאומני־דתי־ליברלי,
שיהיה די יציב ואיתן, היא קלושה.

אילו היו המיפלגות ח טיבו ת צבא.
השבוע השמיע האלוף אריק שרון את
פקודת־המיבצע שלו. לרכז יחד את החטיבות
של חרות והליברלים, הגדוד של ל״ע,
הפלוגות של ע״מ והמרכז החופשי, סיירת
ארץ־ישראל השלמה — והופ, יש אוגדה
המוכנה לקרב.

אולם אוגדה זו יבולה לקום רק
כדמיון.

קודם כל, מפני שלכל אחד מן הגופים
האלה יש אינטרסים משלו, הסותרים את
פקודת־המיבצע. ל״ע רוצים להישאר בקואליציה.
ע״מ רוצה לקבל קולות משולי
המערך. תמיר היה רוצה להשתלט על
חרות, אבל בגין אינו מוכן עדיין לחארא־קירי.
הליברלים רוצים לשמור על חופש־פעולה,
כדי שיוכלו, אם ירצו, להצטרף
אחרי הבחירות לקואליציה גם בלי חרות.
אנשי ארץ־ישראל השלמה שונאים איש
את רעהו יותר מאשר את הערבים.
לכל אחד מן הגופים האלה יש שיכבת־עסקנים,
הנהנים מן המצב הקיים והעלו
אריק
שרון כל הבוהות שהוא קורא
להם, היה יעד המיכצע — המוצב
המבוצר של המערך — נשאר מעבר
להישג ידם.
* ש עוד גנרל, שנשכח כימעט בהמולה.
וגם הוא מזיז כוחות בדמיונו.
משה דיין.

אי־שם כאחד מכיסיו ישנה פקו־דת־מיכצע
ישנה, שאין הוא שולף
אותה. אכל היא קיימת.

כמו לכל גנרל טוב, יש לדיין תוכניות
אלטרנטיביות. היעד המיידי הוא להשתלט
על המערך ולגיע בראשו לשילטון. הסיכו יים,
לפי הערכתו: קלושים.

התוכני ת ה אל טרנטיבי ת היא
להקים ככוא היום פיקוד חדש, ה מורכב
מבמה אוגדות. האוגדה ה ימנית,
שעליה חולם אריק שרון,
כ תו ספ ת אוגדה דתי ת, ב תו ספ ת
חטיבת נאמניו כמערך.
אבל הגנרל דיין הוא כבר הרבה יותר

לובה אליאב יוסיף להביא קולות למיפ־לגתו
של משה דיין, משה דיין יצטרך להסתדר
עם פינחס ספיר, שוחרי־השלום ש בקרב
הליברלים יוסיפו להאזין בחריקת־שיניים
דוממת לנאומי־המילחמה של
מנחם בגין המושמעים בשמם. מי שרוצה
בכוחות עקביים, שאינם חצויים בנפשם,
והמסוגלים להיאבק למען פיתרונות ברורים
— יצטרך גם להבא להצביע בעד
מיפלגות קטנות, המשפיעות בצורה עקיפה
אך יעילה על הנעשה בתוך הגושים ה־אמורפיים
הגדולים.
^ ין זה מצב נצחי. החיים הפוליטיים
יסתגלו, בסופו של דבר, לצרכים
המשתנים — אם כי באיחור ניכר.

יש להם הגיון — אכל זהו ההגיון
של הנהר המתפתל, המבקיע לו
דרך עקלקלה אל הים — ודא ההגיון
של התעלה הישרה בסרגל, ש נכרתה
ביד אדם על-פי תוכני ת.
מי שרוצה לפעול על פי ההגיון הפוליטי
זקוק לסבלנות רבה מאד, לנשימה ארוכה
מאד. הוא צריך להיות מוכן לכשלונות
ולנסיגות, לתיסכול ולתקופות־יאוש, להתקדמות
של צעד קטן אחרי צעד קטן.
תכונות אלד. חסרות, כנראה, לגנרלים
ההגיוניים. הם רוצים לקפוץ קדימה, ולצ עוק

הם עלולים למצוא כי מאחוריהם
אין כלום.

בנעם הואשוש: הסיטו המלא עד הגהרנים שהביאו

וותנה הדיר
כל מסגרותינו הנפרדות, ולהעמיד לרשות
תנועה זו את כל הכלים שיצרנו בעמל
של 20 שנה, ובכלל זה סיעותינו בכנסת
ובהסתדרות
השכם למחרת באה התגובה הראשו נה:
גדי יציב, ראש רשימת־השלום ש קמה
בבחירות האחרונות תוך התחרות
עם תנועת העולם הזה, הודיע שהוא מעמיד
את עצמו בלי תנאי לרשות הגשמת
הרעיון.

וזה היה הפד. שום תגובה א חר ת

לא_באה__.
ביוזמת העולם הזה נתקיימו שורה של
פגישות עם שי״ח. אולם שיחות אלה
לא נשאו פרי מיידי. אנשי שי״ח, ובמיוחד
רן כהן, התנגדו בצורה חריפה לרעיון
האיחוד, ואף לא קיבלו את הרעיון המינימלי
— הקמת ועדת־תיאום לאירגון
מיבצעי־שלום משותפים. הסיבה: תנועת
העולם הזה אינה נושאת תווית אידיאולוגית
מוגדרת.
אולם הזמן עשה את שלו. בשורה של
מיבצעים — בפיתחת־רפיח, בעקרבה, ב־בירעם
ואיקרית — מצאו אנשי העולם
הזה ואנשי שי״ח את עצמם בשורה אחת,
יחד עם האופוזיציה של מק״י. אותו מצב

מאיר פעיל
״לאור שמועות שהגיעו .

למאבק מעשי משותף,״ הציע אבנרי.

על אותו בסיס הוצע עתה
להקים מחנה גדול יותר. שבו יוכלו
למצוא א ת מקומם סוציאליס טים
וליברלים, אנשים שוחרי •טלום,
קידמה וצדק, שבל אחד מהם יובל
להוסיף ולדגול באמונתו האידיאולוגית.
היה
זה רעיון קשה לעיכול. אבל הוא
נקלט בהדרגה. המאבק הנוקשה של סיעות
העולם הזה בכנסת ובהסתדרות עזר
לכך. סוציאליסטים אדוקים לא יכלו למ צוא
דופי במאבק הסיעות למען הצדק הסוציאלי,
וציונים אדוקים לא יכלו למצוא
דופי בפעולתן למען יהודי ברית־המועצות,
למען העלייה והסולידריות היהודית.
לקראת סוף 1972 נתקבל הרושם ש האווירה
כשרה. מרכז תנועת העולם הזה
החליט להכניס את הפעולה למען הקמת
מערך־השלום להילוך גבוה.
הכתובות לפעולה: אנשי רשימת נם,
תנועת שי״ח, החלקים השונים של מק״י
המפולגת, אנשי־רוח ליברליים באוניבר סיטאות,
קבוצות סטודנטים, קבוצות בקרב
ערביי ישראל וישראל השנייה, ואי שים
ממקורבי המערך ול״ע שלא יכלו עוד

הועדף על המונח ״מיפלגה״ ,כדי להדגיש
את מיגוון הכוחות שיצטרפו למיס־גרת
כוללנית, ללא קולקטיביות רעיונית).
השיחות התקדמו במרץ, כאשר אנשי
העולם הזה — אלכם מסים, אמנון זיכרוני,
שמואל סגל, פרץ עופר ואחרים —
מקדישים עשרות ערבים אינסופיים לדיונים
עם חוגים ואנשים שונים, בהרכבים
משתנים ללא הרף. אחרי שראשי שי״ח
ומק״י גילו עניין ביוזמה, הכינה תנועת
העולם הזה מצע שהושלם באמצע מרס

ניכה לניר
״אמרתי !״

והוגש לכל השותפים האפשריים. מצע זה,
בעל קרוב ל־ 80 סעיפים, שימש מאז בסיס
לכל הגופים, כשכל אחד מהם מתקן אותו
לפי צרכיו.

הפתק כבתב-ידה של ניכה לניר
״הוא לא ילך!״

ך* או ת הראיטדן ניתן לפני שלוש
| 1שנים. התאריך לא היה מיקרי: שנה
אחרי הבחירות לכנסת השביעית, שלוש
שנים לפני הבחירות לכנסת השמינית.
ביום 27.11.70 פירסם הארץ מאמר של
אורי אבנרי, שנשא את הכותרת :״מתקרב
רגע האמת — קריאה לליכוד מחנה-
השלום הישראלי.״ היה זה ניסיון מתוכנן
להתניע את גלגלי האיחוד, הרחק מ־אווירת־בחירות.

כמאמר
הציע אבנרי רעיון מינימלי
ורעיון מכסימלי. המינימום :
מיכצע לאומי גדול ומשותף של
כל בוחות-השלום, שיוליד מתוכו
איחוד מעשי. המכסימום: הק מ ת
מיפלגה מאוחדת של כל בוהות
השלום והקידמה שמחוץ למימסד,
כין ה מ עי ד ורק״ח.
כתב אבנרי :״לא אסתיר כי לנגד עיני
עומדת מטרה שאני חולם עליה מזה שנים
רבות: הקמת מיפלגת־השלום הישראלית,
גדולה ומגוונת, שתלכד בשורותיה את כל
כוחות־השלום למען פעולה יומיומית בכל
המישורים, תוך מתן מלוא החרות לכל
מיגוון הגישות והמגמות האידיאולוגיות.
״כאשר הקמנו, ידידי ואני, את תנועת
העולם הזה — כוח חדש, לא ראינו בה
אלא שלב־בינייס להשגת מטרה זו. אילו
ראיתי אפשרות להגשימה ברגע זה, לא
הייתי מהסס להמליץ בפני ידידי לפרק את

11.1 14 -

נוצר בתנועה לשלום וביטחון, המאגדת
את כל הגורמים ממפ״ם עד מק״י.

כך, כלי הידברות מיוחדת, נול דה
שותפות מעשית שהניבה פדי
כשלב מאוחר יותר.

דגלים ובים־ חזית אחת
ך • רעיון לח נשכח או #גע. אנשי
| 1העולם הזה חזרו עליו בשיחות פר טיות
ללא־ספור. בהדרגה הוא קרם עור
וגידים.
הרעיון: להקים תנועה גדולה, למען
השלום, הדמוקרטיה והצדק הסוציאלי, ש תמלא
את החלל הציבורי שנוצר בין ה מערך
ורק״ח, שתהווה אופוזיציה לוחמת
בכל השטחים, ושתהיה מאוחדת סביב מצע
מעשי משותף. בתנועת העולם הזה — כוח
חדש עצמה התלכדו, בשעתו, על בסיס
כזה אנשים הרואים את עצמם כסוציא־ליסטים
וכאלה הרואים את עצמם כלי ברלים,
יחד עם אנשים ללא שום תווית
אידיאולוגית, חילוניים וגם דתיים שומרי-
מיצוות. התנועה סירבה לשבץ את עצמה
במיסגרות הנושנות של ״ימין״ ,״שמאל״
או ״מרכז״ ,מתוך אמונה שכל הגדרה אידיאולוגית
בלתי-רלוונטית למאבק, תפריע
לליכוד כוחות ואנשים .״יחזיק כל
אחד בדגל האידיאלי שלו — אדום, שחור,
ירוק או כחול — אך נתאחד כולנו יחד

להסכים למדיניות גולדה־דיין־ספיר.
וכך, באחד מערבי סוף השנה, התכנסו
באולם־הישיבות המרווח של ועדת־הפנים
במישכן הכנסת, לפי הזמנת אבנרי, כ שלושים
אישים, שייצגו את הגוונים האלה.
אחרי שהמזמין הסביר את הרעיון
נפתח ויכוח, שעמד מייד בסימן ההתנגשות
בין שתי מגמות:

• מגמה להקמת מחנה פוליטי
כלתי־אידיאולוגי, גדול וכולל.

בגישה זו תמכו הסוציולוג גדי יציב, דד
בלשך המיזרחן יוסי סדן (בנו של דוב
סדן) ,המיזרהן יוסי אמיתי מקיבוץ גבולות,
מראשי שי״ח, ואחרים.

• מגמה להקמת חזית אדומה,
סוציאליסטית-מארכסיסטית. בגישה

זו דגלו כמה סטודנטים קיצוניים, כמו
גידעון ספירו מחיפה.

היתה זאת רא שיתה של המח לוקת,
שעמדה להטביע א ת חותמה
על כל המשף הפעולה.

לידתו של..מוי
ך•* שלב מוקדם הציע גדי יציב שם-
תואר לאיחוד, שיבטא את הגישה המעשית
מבלי לתת תווית אידיאולוגית:
״רדיקלי״ .אבנרי הוסיף לכך את ההגדרה
״המחנה הרדיקלי הישראלי״ — וכך
נולדו ראשי־התיבות מרי( .המונח ״מחנה״

סימן־השאדה העיקרי ריחף עד
האפ שרות לשתף כ מ חנה החדש
א ת קכוצת ״יורשי סנה״ ,השול טים
כמק״י. כי נקודת-המוצא של
אדה עמדה כסתירה יסודית לנקו•
דת־המוצא שד הגופים האחרים.

בסוף ימיו השליך ד״ר משה סנה את
יהבו על המערך, השתדל להתקבל אליו,
וניהל משא־ומתן מעשי עם ראשי מפ״ם
כדי לצרף את מק״י אליה. סנה האמין
ש״מוכרח״ לחול פילוג בין הנצים והיונים
במערך, וכמו במיקרים אחרים בחייו
הרבגוניים ביסס את כל מהלכיו על
״הכרח״ שלא היה אלא תיקווה רחוקה.
יורשיו הצעירים — יאיר צבן וראול
טייטלבאום — ממשיכים בקו זה, אותו
הסבירו ארוכות לאבנרי וחבריו. ממילא
לא יכלו לנקוט קו אופוזיציוני תקיף בשום
עניין, ובייחוד לא בענייני השלום.
בכל ניסוח השתדלו להשאיר ״גשרים
פתוחים״ אל אבא אבן ופינחס ספיר —
דבר שמנע מראש כל עמדה אופוזיציונית
תקיפה. הפער הגדול, שבלט בין הו פעות
אורי אבנרי ומשה סנה בכנסת כימ־עט
בכל התחומים, עבר בירושה למגעים
החדשים.
כדי לברר את העניין, ביקש אבנרי
להיפגש עם יאיר צבן. בשיחה פנים אל
פנים הסביר אבנרי שלושה עקרונות שינ חו
את תנועתו בקשר עם שיתוף מק״י
במערך החדש:
• קו אופוזיציוני בלתי־מתפשר בכל
השטחים הלאומיים והסוציאליים.
• מצע שיכלול את הדרישה שישראל
תכריז על נכונותה להחזיר את ״השט־׳

זשבוע לליכוד הראשון בדרך להקמת אלטרנטיבה לוחמת

הטירזר

אל ה
חים המוחזקים״ — עם ה״א הידיעה —
תמורת שלום מלא.
<• חלוקת הייצוג במבנה המשותף על
פי גודל המרכיבים, בהתאם לסקרי דעת־קהל
אחראיים.
אבנרי הסביר לצבן שאם אין הסכמה
עקרונית על שלוש נקודות אלה אין סיכוי
להידברות, ועל־כן כדאי להבהיר זאת
לפני פתיחת משא־ומתן רשמי. צבן
שמע והציע פתיחת משא־ומתן רשמי.

ק־ נתקבל הרושם שיש הסכמה
עקרונית על הנקודות העיקריות.
רק לאחר מכן נ ס תכ ר שהיה זה
טכסים טאקטי כלבד — טכסיס
שראשי מק״י חזרו עליו שוב
ושוב.

..שלושת המוסקטיוים״
י* שיחה הר שמית הדאשזנה ע
*1ראשי מק״י שלפו אלה ארנבת מן
השרוול. היה זה מצע של שלושה מרצים
צעירים, שנכנסו לאחר מכן לפולקלור
של הפרשה כ״שלושת המוסקטירים״ .היו
אלה מנחם ברינקר (אמנות) .אבישי
מרגלית (לוגיקה) ומאיר פעיל (היסטוריה).
היה
זה מיסמך מעניין, כי השלושה
לקחו את טיוטת העולם הזה, העתיקו
ממנה עשרות רבות של סעיפים כלשונם,
ללא שינוי — אך הכניסו שינויים בכמה
מן הסעיפים המרכזיים, הנוגעים למאמצי
השלום. לכאורה היתר. זאת ״פשרה״ בין
גישות העולם הזה ומק״י. למעשה היתד.
הפשרה בין טיוטת העולם הזה ובין הקו
של מישדד־החוץ.
למשל: במקום הנכונות להחזיר את
״השטחים המוחזקים״ תמורת שלום, באה
נוסחה מעורפלת על ״רוב השטחים״.
במקום ״ארץ־ישראל המערבית, כמולדת
לשני עמים, באה ״ארץ־ישראל ההיסטורית״
— נוסחה התואמת את דרישת אבא
אבן שהמדינה הפלסטינית תקום בעבר־הירדן.
במקום התנגדות לכל התנחלות,
דובר רק על התנגדות להתנחלות ״קבועה״.

בענייני
הגבולות, ובעד העמדת ״איישיות
בלתי־תלוייה״ בראש הרשימה. כ״בלתי־תלוי״
הוצע מאיר פעיל — אדם שחסר
לו עדיין נסיון פרלמנטרי או פוליטי.
אחרי כמה שעות של ויכוח חסר־תכלית,
פקעה סבלנותה של ניבה לניר, חברת
שי״ח. היא האשימה את ראשי מק״י בחבלה,
תבעה להעמיד בראש הרשימה את
אורי אבנרי, ולהסכים להחזרת השטחים
המוחזקים תמורת שלום.

היה נראה באילו אנשי מק״י
קיבלו א ת שתי הנקודות, ונקבעה
פגישה למחרת היום לסיכום סופי.
אך למחרת היום נ תברר כי
מק״י חזרה לעמדת-המוצא שלה
_ תהליך־ שחזר מאז בע שרות
ישיבות.
למשל: אחדי ישיבות אינסופיות, ישב
אבנרי עם צבן בירושלים, הכין מצע
משותף שנקרא מאז ״טיוטת אבנרי־צבן״.
הובעה בו הדרישה ׳שישראל תצהיר שהיא
(,רואה את השטחים המוחזקים (בהא ה־
1ידיעה) כפיקדון שננליו תהיה נכונה לוותר
).זמורת השלום.״
היה זה נוסח חד־משמעי, ולרגע היה
:נדמה שסוף־סוף הוסרו המיכשולים והוקמה
חזית רחבה ביותר. אך למחרת
היום ממש, בדירת ניבה לניר בתל־אביב,
התהפכה הקערה על פיה. יאיר צבן ממק״
,הודיע שאמנם מוכנה מק״י לנוסתה
זו כ״פשרה המגשרת על ניגודים״ — אך
מק״י עצמה תמשיך לדגול בעמדתה המקורית,
שאין לחזור לגבולות הקודמים,
ושקו העולם הזה פירושו קבלת ״תכתיב
ערבי״.

היה ברור כי מנהיג השלושה, מנחם
ברינקר, פועל מטעם מק״י, ונראה ש מאיר
פעיל, קצין שהשתחרר לא מכבר
מצה״ל, נגרר אחריו מתוך תמימות, מבלי
ולעמוד על המתרחש.
במהלך המשא־והמתן אירע עוד דבר
מוזר. בפעולה למען ועידת בולוניה התלכדו
אנשי העולם הזה, שי״ח והאופוזי־ציד!
של מק״י. בשעה שאבנרי ואמיתי
השתתפו בוועידה ונאמו בה על פטריוטיזם
ישראלי וציונות, פירסמו ראשי מק״י
גינוי חריף, שהופץ בעולם כולו על־ידי
מישרד־החוץ הישראלי.

במיסמד זה הוגדרו אכנרי ואמיתי
כ״אנטי־ישראליים״ — הגדרה
מוזרה מפי מי שמנהל עימם באותה
עת עצמה משא־ומתן להקמת
מחנה פוליטי משותף.

בתק בנתב־יד
מחר ת ועידת בולוניה נמשך
/המשא־ומתן בקצב משגע, כשכל
׳יום מתקיימת ישיבה בת חמש־שש שעות,
עד מאוחר בלילה. החלק שנגע לשי״ח
ולאנשי רשימת־נם התקדם בהצלחה, אך
החלק שנגע למק״י ול״שלושת המוסקטי־רים״
קיבל, חיש מהר, צביון כימעט
קפקאי.
בישיבה המשותפת הראשונה של כל
הגופים, בדירת אבנרי, הציג מנחם ברינ־קר
את עמדת מק״י: נגד קו ברור

תעלומה מעוכבת
פרשת המטוס היפאני
החטוף — העמידה א ת
ישראל בפני דילמה מוסרית

החליטו להקים חזית עם העולם הזה.
בציבור הערבי התחילה להתגבש קבוצה
להצטרפות. חלק מן הפנתרים השחורים
התעניינו אף הם באפשרות של הצטרפות.
סיעת העולם הזה בכנסת ובהסתדרות
שינתה את שמה ל״מרי — המחנה הרדיקלי
הישראלי.״ נפתחו מגעים עם אישים
במערך ובל״ע.
מרכז העולם הזה — כוח חדש התכנס,
החליט לצרף את מק״י למערך אם תסכים
בצורה חד־משמעית לקו אופוזיציוני, כולל
הנכונות להחזיר את השטחים תמורת
שלום. מק״י מסרה לעיתונות הודעה, כאילו
הסכימה עם העולם הזה לנוסח ש פירושו
אי־הסכמה לגבולות הקודמים.

כ* 3ביוני ה תכנ ס הוועד המרכזי
של מק״י, קיבל החלטה שנועדה
לחסל סופית א ת המשא־ומתן —
אך להטיל א ת האשימה לכד על
העולם הזה.
החלטות אותה ישיבה מהוות קוריוז.
קול העם, ביטאון מק״י, פירסם ב* 4.6הודעה
רשמית על ההחלטות, בה דובר על
״הימנעות מהתנחלויות קבע״ (כלומר: הסכמה
להתנחלויות המוגדרות כ״זמניות״,
כמו היאחזויות נח״ל בשטחים המוחזקים)
ו״חתירה לגבול מוסכם עם שכנינו״ —
(נוסח של מישרד־החוץ, הבא לרמוז על

בסוף ישיבה זו, שוב מאוחר כלילה,
היה ברור שהמשא־ומתן עם
מק ״י נכשל.
באותה ישיבה, ביום ,30.5.73 אירע עוד
משהו חשוב. באותו יום נודע שמנחם
ברינקר פועל בהתמדה, מאחורי הקלעים,
בשליחות ראשי מק״י, להקמת חזית של

היו כמה תופעות מוזרות כ שלב
זה .״שלושת המוסקטירים״ עבדו
תור תיאום הדוק עם אנשי מק״י,
אד לא קיימו שום מגע שהוא עם
תנוע ת העולם הזה. כאשר קבעו
אכנרי ופעיל פגישה ביניהם, לא
הופיע פעיל.

יוסי אמיתי
לא ציוני?
הצורך לשנות את הגבול הקודם ולספח
שטחים לישראל).
אולם כעבור 24 שעות העבירו ראשי
מק״י לאבנרי נוסח שונה לגמרי של החלטות
אותה ישיבה. נוסח זה כאילו קיבל
להלכה את נוסחת אבנרי־צבן, כ״גישור
על פני הבדלי דיעות,״ אך תוך אי־הסכמת
מק״י לגבולות הקודמים.

תנלת וגם אוו
רן כהן
ציוני?
מק״י ושי״ח נגד תנועת העולם הזה, ושכל
המשא־ומתן לא נועד אלא לתפוס עמדה
טכסיסית שתאפשר לטעון ש״אורי אבנרי
הכשיל את המשא־ומתן״ .במהלך ה ישיבה
העביר אבנרי לניבה לניר פתק על

על כך השיבה ניכה לניר בפ ת ק
ככתב ידה :״מאיר פעיל ביקש
ממני לומר באן הערב — לאור
השמועות שהגיעו גם אליו —
כאילי הוא ילד לרשימה כלשהי
עם מק״י — כי אין לדברים אלה
כל שדור מצידו, וכי הוא ל א
ילד למערכת הבחירו ת אם החזית
הרחבה לא תקום. אמרתי.״
מכאן התגלגלו הדברים במהירות. קבוצת
אנשי נס, שי״ח והאופיזיציה של מק״י

במדינה

** ד לאותו רגע היה ברור כי מאיר
י ע פעיל לא יצטרף אף לאחד מן הגופים,
אם לא ילכו יחד. כדי להבהיר זאת לחלו טין,
ביקש פעיל להיפגש עם אבנרי. הפגי שה
נתקיימה בדירתו של אבנרי, ביום
ב.11.6 /

כשיחה זו
הגיגית שלא
פן עם מק״י
תקום חזית
מר״י ומק״י,

הבטיח פעיל לאכנרי
יילד כשום פנים ואוכלי
מר״י, ושאם לא
רחבה שתכלול א ת
יילד הוא הבי תה.

הוא גס ביקש מאבנרי שלא ״לנעול את
הדלת,״ ולהשאיר אפשרות של הצטרפות ל*
מר״י אחרי הבחירות להסתדרות.
כעבור שלושה ימים, ביום ה׳ בבוקר,
חזרה ניבה לניר על אותה עמדה בשיחה עם
אבנרי. היא הודיעה שלא תלך בשום פנים
ואופן עם מק״י, מפני שזו מתנגדת למצע־שלום
אמיתי. את עמדת ידידה, רן כהן,
הלהוט להליכה עם מק״י דווקא, הגדירה
(המשך בעמוד)26 -

באחד הימים של שנות השלושים אחזה
פאניקה היסטרית בתושבי ארצות־הברית.
היה זה אחרי ששידור חדשות ברדיו
מסר, כי אנשי המאדים עומדים לפלוש אל
כדור הארץ. רק במאוחר הסתבר ששידוד
החדשות היה בסדהכל פתיחתו של
תסכית מתח, ששודר בצורת קריינות
חדשות בידי השחקן אורסון וולס.
השבוע נדמה היה כי ישראל עומדת
בפני מצב דומה לזה בו עמדו תושבי
ארצות־הברית בעיקבות שידור תסכית
המתח הבדיוני. אלא שהסכנה היתה ה פעם
מוחשית יותר. לא היו אלה אנשי
המאדים שהתכוונו לנחות על כדור הארץ.
הסכנה היתה כי קבוצה של מטורפים,
שהשתלטו על מטוס ג׳מבו יפאני, תנחית
את המטוס אי־שם בישראל, תרסק אותו
או תפוצץ אותו מעל מקום יישוב כלשהו
או מיתקן אחר.
האיום לא עורר פאניקה או בהלה.
במרבית השעות בהן החזיקו החוטפים במטוס
היה האיום בלתי מוחשי, כיוון ש־החוטפים
נעו במסלולים רחוקים מסביב
לגבולות ישראל, לא השמיעו כל איום
וכל תביעה כלפי ישראל. מלבד העובדה
שאחד מחוטפי המטוס הציג את עצמו כ־פלסטיני
ומלבד הרמז לישראל בשם הזהות
שהעניקו החוטפים למטוס — קדושי
הר־הכרמל, לא היווה המטוס לכאורה כל
סכנה ממשית לישראל.

כעייה מוסרית -לא מיכצעית.
אבל מתחת לפני השטח שררה התרגשות
ותכונה לא מעטה. למעשה נערכו
שילטונות הביטחון לקראת אפשרות
שבשלב מסויים ישנו החוטפים האלמו נים
את תוואי הטיסה של המטוס, ימריאו
לכיוון ישראל. האיום נעשה מוחשי
בבוקר יום השלישי השבוע, אחרי ש המטוס
המריא בתום שלושה ימי חנייה
מיסתוריים בנסיכות הנפט דובאיי. הוא
חנה חניית ביניים בדמשק, ניסה להיכנס
למרחב האווירי של לבנון, משם סטה
לכיוון יוון. במשך דקות ארוכות ועוצרות
נשימה טס המטוס מעל הים התיכון,
מבלי שיהיה ברור אם חוטפיו אכן
מתכוונים להטיסו לכיוון ישראל.
אפשר היה לתאר מיספר אפשרויות
פעולה של החוטפים, אם אכן התכוונו
לפעול נגד ישראל, דבר שטרם הת ברר.
הם היו יכולים להטיס את המטוס
מעל שטח עירוני בישראל או מעל נמל-
התעופה בלוד, לאיים לפוצצו באוויר אם
לא תתמלא תביעה כלשהי שלהם.
במצב כזה היה על האחראים בישראל
לעמוד בפני החלטה גורלית: האם להניח
למטוס להיכנס לתחום האווירי של יש ראל,
לאפשר לו לנחות בנמל־תעופה יש ראלי,
לקיים מגע עם החוטפים ולנסות
לחלץ את הנוסעים? או לפעול בצורה
שלא תאפשר למטוס להגיע בכלל לתחומי
ישראל ולבצע מעשה טירוף קטלני?
מבחינה טכנית ניתן היה למנוע את
נחיתת המטוס בארץ רק על-ידי סירוב
לאפשר לו נחיתה. במיקרה כזה יכלו החוטפים
לאיים לבצע פיצוץ באוויר. כדי
למנוע את כניסת המטוס למרחב האווירי
של ישראל, ניתן היה להשתמש רק בכוח,
במילים אחרות: לפגוע במטוס,
להפילו, ולסכן את חיי נוסעיו, ובלבד שלא
יגיע לישראל, שם יסכן מלבד את הטסים
בו, חיי בני־אדם נוספים.
זוהי הדילמה העיקרית שהטרידה את מנוחתם
של אלה שיצאו לקדם את פני הרעה.
למרבה המזל, לא נאלצה ישראל להחליט
ולהכריע בבעייה זו, שחייבה יותר שיקולים
מוסריים מאשר שיקולים מיבצעיים.
מהפכה עולמית. מה ניסו חוטפי המטוס
להשיג בסופו של דבר?
קרוב לוודאי שהשאלה תישאר עוד
זמן רב ללא פיתרון. קשה היה לחפש הגיון
אצל קיצוניים פאנאטיים בלתי מזוהים,
מסוגו של קהו אוקאמוטו הכלוא בישראל,
החולמים על מהפכה עולמית שתטביע את
העולם בדם ובגוויות.
לוליא האימה שבה, יכלה פרשת חטיפה
זו להיות מבדחת. עתה היא תיוותר, כמו
חידת אנשי המאדים או הצלחות המעופפות,
תעלומה מעופפת שרק הזמן ימ ציא
לה אולי פיתרון.

במדינה
תחבורה
הפת רון טריו!
ב שילו ט
עור מיכצע פירסומת
של שר-התהכורה
התגלה כהסר-כיסוי
אחת לכמה שבועות עולה שר־התחבורה
והתיקשורת שמעון פרם לכותרות. אם
אינו מגיע לכותרות הוא מגיע לפחות לעמודי
המודעות, שם מפזרים משרדיו את
תקציבי הפידסום הגדולים ביותר בין כל
מישרדי הממשלה. לאחרונה זכר פרם
הן לכותרות והן למודעות. היה זה ה־מיבצע
הגרנדיוזי חנה וסע שהוכרז על
ידו ושנועד להקל על מצוקת התחבורה
והחניה בתל־אביב רבתי.
״הכשרנו מגרשי חניה ענקיים במבואות
תל־אביב,״ הודיעו דוברי מישרד־התח־בורה
.״הבאים מחוץ לעיר יוכלו להחנות
שם את רכבם הפרטי ולהגיע לכל מקום
בעיר בעזרת אוטובוסים שיצאו ממגרשי
החניה בתדירות גבוהה.

על מה שהורה ב אמ ת בחניוני הנה וסע, מדווח כתב ״העולם
הזה״ ארנון טל :

מאוזן :
)1מטוס נוסעים )5 .אוניברסיטה ערבית.
)9ממהר )10 .די, מספיק )12 .מילת ברירה.
)13 תואר אנגלי )14 .גף )16 .סוג של
כישוף )17 .מזבח אלילי )19 .שדה מרעה.
)20 עמוד מים )21 .זכתה במדליות רבות
במכביה )24 .צמד )25 .מעשר המכות.
)26ז׳רגון )27 .חרב, מאכלת )28 .סוד.
)32 שליט דרום ויאט־נאם לשעבר )33 .תו
נגינה )35 .עורג )37 .חודש עברי )39 .מקום
נישא )40 .חוף רחצה בחיפה )41 .עיר באוסטרליה
)42 .רשע )43 .עובד בית מרחץ.
)44 זמן קצר )45 .״אף־על־״ .כך)46 .
מתנה )50 .גבעה )51 .אציל )53 .חוסר
ביטחון, אי ודאות )55 .חיה גדולה)56 .
קולב )58 .יצור מיתולוגי שהוא גם גבר וגם
אשה )61 .מלחין גרמני )62 .ישן )63 .וו.
)64 הצורה בה ניגלה להמלט אביו)65 .
אביון )66 .אלהים )68 .בעלה של תמר.
)69 לא אשם )70 .לחם )72 .שולי המגבעת.
)73 גזע ענקים עתיק.

)1ביטוי שפירושו בערך ״אם ירצה
השם,״ משתמשים בו כהקדמה להבטחה.
)2קמין )3 .נמצא )4 .נהר בצרפת)5 .
עוז רוח )6 .קלף גבוה )7 .נכרי )8 .נרפה,
לא מחושל )11 .סוג של קוף )12 .עונה
בשנה )15 .עטין )16 .ברונזה )18 .מסקנה,
דדוקציה )19 .כלי לנוזלים )21 .מרשעת
תנכית )22 .בור שפכין )23 .ארבה)29 .
נהר באפריקה )30 .נבילה )31 .התאפקות,
אי תגובה על התגרות )32 .חלק בעין.
)34 נשק בידי יעל )35 .בעל חי ביתי)36 .
בעלה של 21 מאונך )37 .מלחינה ותמליל-
נית ישראלית )38 .כינוי כולל ליקום)39 .
מצמוץ עפעף )46 .נוצרת אחרי הגשם.
)47 אם כל חי )48 .איזור גבול )49 .נופש.
50א׳) שום דבר )52 .משקה אלכוהולי בטעם
אניס )53 .סרסור, עוסק בעסקים התלויים
במזל )54 .עשיר תנ״כי )55 .אפר
שחור ודק )57 .קידומת שם הולנדי)59 .
מקום דשא למאכל בהמות )60 .צד)61 .
שקר )66 .כלי חפירה )67 .מספר הצדיקים.
)70 מילת בקשה )71 .תל אבנים.

חשבץ

זוהי הידד, חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפחז. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

־5 9 4

״השלם המורה חנה. סע מכוון אותך
למיגרש החנייה הגדול והישן שמאחורי
איצטדיון הכדורסל של יד־אליהו. זהו
מיגדש חנייה שהיה שם עוד לפני המיבצע.
כל מה שעשה מישרד־התחבורה זה ל הציב
שלטים. ספק אם השלטים אומנם
שיכנעו מישהו להחנות שם את רכבו.
במשך השעה שסיירתי במקום חנו במגרש,
היכול להכיל כאלף מכוניות, שלושים
מכוניות בלבד, כולן של בעלי המיפעלים
הסמוכים או עובדיהם. יותר משהוא משמש
מיגרש חנייה, משמש המיגרש כמעבר
חצייה, רוב המכוניות המשתמשות בו,
מנצלות אותו לקיצור הדרך מסביבת ה־סינרמה
לאיזור יד־אליהו.
״הפירסומת של מישרד־התחבורה על
קווי האוטובוסים שהותקנו במקום, התגלתה
אף היא ללא כיסוי. ברחוב הסמוך יש
תחנות אוטובוסים של הקווים הישנים.
קו 33 מוביל דרך המיגרש לשפת־הים,
עובר שם בתדירות של אוטובוס אחד
אחת ל־10־ 5דקות. קו 31 העובר במקום
נוסע למוגדבי דרך אלנבי. קו 53 מוביל
לגבעתיים ולתחנה המרכזית וקו 11 לצפון
תל־אביב בתדירות של אוטובוס אחד
ברבע שעה. בל האוטובוסים עוברים דרך
המיגרש כשהם מלאים. ועמוסים. מי ש ירצה
לנצל אותם אחרי שהחנה את רכבו
במיגרש, יצטרך להמתין כרבע שעה עד
לבוא האוטובוס, להתענות אחר־כך בצפיפות
ובדוחק חצי שעה נוספת עד ש יגיע
ליעדו. אז מדוע עליו להשתמש ב־מיגרש1״

שוג ע טי ש חונ ה .״המצב במיגרש
חנה וסע השני, ליד תחנת הרכבת בדרום,
אינו שונה. קווי האוטובוסים היוצאים משם
מעטים יותר. קו 1יוצא לרחוב דיזנגוף
אחת ל־ 45 דקות. קו 89 לצפון תל־אביב
מגיע מחולון תמיד עמוס ומלא והקו
החדש שהותקן במקום, קו ,13 היוצא לכיוון
מוגרבי יוצא אחת לרבע שעה.
כ־ 15 המכוניות שחנו במיגדש בשעה ש ביליתי
במקום, היו כולן של אנשים ש נהגו
לחנות במקום גם לפני מיבצע חנה
וסע, כולם נוסעים ברכבת. בשעות השיא
של הצהריים לא היתד, כל תנועת רכב
במקום, מלבד תנועת אוטובוסים ומוניות.
״אמר אברהם יצחק, בעל רכב משדרות
יהודית בתל־אביב שהגיע למקום כדי לאסוף
נוסעים מהרכבת :״אני חושב ש העניין
הזה לא יצליח. מי שחונה פה
חונה רק בשביל הרכבת. אם רוצים ש נהגים
מחוץ לעיר ישתמשו בחניונים האלה
צריך לחוקק חוק שיאסור על רכב
מחוץ לתל־אביב להכנס לעיר.״
אמר נהג מרחובות שסירב להיענות להצעה
להחנות את רכבו במקום :״מה,
אני משוגע? בשביל מה השקעתי שלושים
אלף לירות באוטו. בשביל להתענות שוב
באוטובוסים?״
מסתבר שכל המיבצע הרעשני של
מישרד־התחבורה, מסתכם בסך הכל ב כמה
שלטי הכוונה, שאיש אינו שם לב
אליהם.

אדון
*** תי זרועות מ מלכודו ת שונות
מינו בנובמבר ,1970 בעת ובעונה
אחת, שתי ועדות־חקירה נפרדות, ללא כל
קשר ביניהן. תפקידן היה לבדוק פרשת־הדלפה,
שנראתה חמודה במייוחד לראשי
השילטון במדינה.
מה שהביא למינוי שתי ועדות החקירה
היה מישפט אחד שאמר ח״כ אורי אבנרי
בכנסת, צמד ידיעות שהופיעו באותו
שבוע במדור תשקיף בהעולם הזה, וכתבה
שפורסמה כתוצאה מכך, שבוע אחר־כך,
בשבועון החדשות האמריקאי טייס.

שלושה אדה עסקו כנושא אחד :
פגישה סודית שנערכה כין המדד
חוסיין דכין סגן ראש-הממשלה
יגאל אלון, אי־שם כערכה, כואכה
אילת.
מישפט המפתח של כל הפרשה, ש
התפתחה
לסנסציה בינלאומית, נאמר בעת
פתיחת הדיון המדיני בכנסת באותו חודש.
כאשר הגיע תורו של ח״כ אבנרי לשאת
את דבריו, הוא התייחס לעובדה שסגן
ראש־הממשלה לא מצא לנכון לפתוח את
הדיון המדיני, ואמר בין השאר: בינתיים
נתברר לי שבשבוע שעבר נפגש סגן
ואש־הממשלה עם אחת הדמויות המרב־זיות
במזרח התיכון, ואני שואל את עצמי :
אם הוא כשר לנהל מדיניות חוץ וביטחון
בדרג כזה, מדוע אינו כשר לפתוח דיון
מדיני בכנסת בשעה זו?״

ייתכן ואיש לא היה שם לכ ל־מישפט
הסתמי, שלא נל!כ כ שמה
שד האי שיות עימה נפגש אלון
שכוע לפני שנאמרו חדכרים, לולא
החליט יושכ-ראש הכנס ת, לפי
דרישת הצנזורה הכי טחוני ת, למחוק
פסוק זה מדכריו של אכנרי
מפרוטוקול הכנס ת.
אילו לא התערבה הצנזורה בפרשה,
ודאגה לכך שהדברים שאמר אבנרי לא
יפורסמו בשום עיתון ישראלי, ייתכן והדברים
היו נשכחים. אבל כתבי־חוץ זריזים
צירפו את מה שנמחק מדברי אבנרי לשתי
ידיעות שהופיעו בראש מדור תשקיף ב־העולם
הזה באותו שבוע. היו אלה ידיעות
תמימות, לכאורה, שסיפרו את הסיפורים
הבאים :

״סדר יום עמוס מאוד ליגאל

אלון: שר החינוך והתרבות יגאל אלון,
הטרוד בימים אלה בפגישות מרובות בקשר
לשביתת המורים התיכוניים, אינו
יכול להקדיש את כל זמנו לטיפול בענייני
השביתה. כי מילבד תפקידו כשר־החינוך
מוסיף יגאל אלון למלא תפקידים חשובים
אחרים גם כסגן ראש־הממשלה, המאלצים
אותו לקבוע פגישות חשובות לא־פחות

בנישת

* צ״ו׳ וזמנשנות קבצו
על עגלה בלי גלגלים
מאשר עם נציגי המורים התיכוניים ולנסיעות
ארוכות.״

• ״לחץ אמריקאי על המלך
חופיין ג האמריקאים לוחצים בשבועות
האחרונים הן על ישראל והן על המלך
חוסיין, להגיע להסכם על בסיס תוכנית
רוג׳רס. האמריקאים מוכנים לתמוך במגעים
ישירים בין חוסיין לישראל, ונראה
שאף חוסיין עצמו מוכן למגעים ישירים
כאלה.״
למר, רימז צירוף שתי ידיעות מעורפלות
אלה? זאת ניתן היד, להבין רק אחרי
שבוע, כאשר שבועון־החדשות האמריקאי
טייס פירסם סיפור מלא על פגישה שנערכה
בערבה בין חוסיין לבין אלון,
סיפור שנפתח בתיאור הבא :
״דמדומים ירדו זה עתה על שממת
הערבה השטוחה, הפראית, צפונית לאילת,

* מ׳ בנל ואת חוליו
את הידיעה על הפגישה?

!1111111

השער ״ההיסטורי״
ודרש שתימסר אינפורמציה לפרלמנט הישראלי.
שאן לתו נמחקה מפרוטוקול הכנסת,
והצנזור סירב להרשות לעיתונאים
לדווח על כך״.
בעיקבות טיים פידסמו עיתוני־חוץ רבים
ידיעות וסיפורים על פגישת חוסיין ואלון,
כשהם מאזכרים את המישפט שאמר אבנרי
בכנסת, שגרם לסנסציה ולהתרגשות. שתי
ועדות־החקירה נצטוו לחקור כיצד דלף

״העולם הזה״ 1733
הדלפות, לא נשאר בודד במערכה.
תוך זמן קצר נאספו אל דגלו בל
חסידי משה דיין, שמצאו כפר שה
הזדמנות לנגח א ת אלון, שאותה
שעה עדיין היה מרותק למיטתו
כמכון הלב שבבית־החולים תל
השומר.
חי׳כ העבודה מחטיבת רפ״י, מרדכי בן־
פורת, שלח ״מיכתב דחוף״ לגולדה, בו

מאותן סערות האופייניות למיפרץ עקבה,
ולא היה חסר הרבה שיקרה אסון.״
לדברי כהן הוא נפגש עם אהרונסון על
מדרגות בית־סוקולוב כמה ימים אחרי
פגישת אלון חוסיין, וסיפר את תוכן הפגישה
לאורי אבנדי.
הוסיף הארץ על תוכן דבריו של כחן :
״כזכור גילה ח״כ אבנרי עובדה זו מעל
דוכן הכנסת. הפירסום נאסר, אך המידע
דלף לעיתונים בחו״ל, פורסם — והועתק
בארץ.״
גם אברשה אהרונסון וגם יגאל אלון,
מייד עם צאתו מבית־החולים, הכחישו את
טענותיו של כהן. אבל לא היה כל צורך
להסתמך על הכחשותיהם.
כל מי שהיה טורח להשוות את פירסומי
העולם הזה והעיתונות הזרה ב־ 1970ל־גירסתו
הדמיונית של כהן ב־ ,1973 היה
מגלה מיד את הסתירות שבין שתי ה־גירסות.

היה שום דמיון כין שני הסיפורים.
סיפורו
של כהן, שאולי שמע אותו
באחד הימים מפי מישהו המוכר רק לו,
לא דמה אפילו בצורה הקלושה ביותר
לסיפור הפגישה שאבנרי רמז עליה בדבריו
בכנסת, ושפורסמה אחר־כך בטייס
ובהעולס הזה.
אבנרי דיבר על הפגישה בין אלון וחוסיין
בגבול הערבה, ללא נוכחות כל אישיות

מה המשמעות של הפגישות הסודיות ביו וזוסייו ליגאל אלון

נרשש־ין נשינו
על פגישת חוסיין־אלון, פורסם
11111 *771
בהעולם הזה ( )1733 רק אחרי
\ 1/111 1111 111ו
שהשבועון טיים פירסס את הסיפור במלואו בעיקבות רמז של אורי
אבנרי בנאום בכנסת. הדיווח מתייחס לפגישה שקויימה בערבה,

דר ךון הראשון על פגישת חוסיין־
1/1 111 אלון בערבה בנובמבר ,1970
הופיע בצורת שתי ידיעות מעורפלות
בסמיכות במדור תשקיף בגיליון העולם
הזה ,1732 שבוע אחרי הפגישה. רמז
זה הפך לסנסציה בעיתונות העולם.
כששתי שיירות של מכוניות התקרבו זו
אל זו בנקודת־הגבול בין ישראל לירדן.
אותות פנס מוסכמים מראש היבהבו בחשיבה
היורדת, והשיירה מירדן נכנסה
במהירות לישראל. אחדים מהירדנים הצטרפו
לשיירה הישראלית, אשר נסעה ולמקום
מבודד ...זו היתה הפגישה האחרונה,
מתוך עשר הפגישות שנערכו בין המלך
חוסיין לבין יגאל אלון מאז ספטמבר ,1968
כאשר נפגשו בלונדון, יחד עם שר־החוץ
אבא אבן.״

כל אנשי המלך
** ה גרם לדעת טייס לפיצוץ הידיעה
על הפגישה הסודית?
״חבר כנסת אופוזיציוני,״ כתב טייס,
מבלי להזכיר את שמו של אבנרי ,״הדהים
את הממשלה כאשר טען בשבוע שעבר
בכנסת ששמע על שיחות חוסיין אלון,

דבר קיום הפגישה הסודית והגיע אל
העולם הזה.
עד כמה שניתן לברר העלו שתי הוועדות
חרם בחקירתן. לשתיהן היו תיאוריות
על צורת הדליפה, אך לא מימצאים ממשיים.

שלא הצליחו אנשי־מיקצוע
לעשות בחקירה ממו שכת מייד אח רי
הפירסוס, ניסו השבוע לחולל
כמה חברי־כנסת רודפי־כותרות.
שנתיים וחצי אחרי אותו פירסום הם
הוציאו את הפרשה מקיברה, ובנסותם
להסתמך על זיכרונם הקצר של הבריות,
״חשפו״ סוף־סוף את המקור שהדליף ל*
העולם הזה את אותה ידיעה סודית. האיש
אותו האשימו בהדלפת הסיפור היה לא
אחד מאשר ״אברשדד אהרונסון, סביבו
מתנהל זה שבועות מיספר, בהשראת אנשי
רפ״י וע״מ, ציד־מכשפות שנועד לפגוע
יותר בשר יגאל אלון, מאשר באברשה
אהרונסון עצמו.
הראשון שפתח במחול־השדים סביב פרשת
ההדלפה המחודשת היה ח״כ ע״מ
יגאל הורוביץ, שהגיש בשבוע שעבר
הצעה דחופה לסדר־היום, בה תבע לקיים
דיון דחוף במליאה על ״הפצה קבועה
של מידע על־ידי השר יגאל אלון, באמצעות
אברשה אהרונסון.״ בנימוקי ההצעה
העלה הורוביץ, בין השאר, גם את הטענה
הבאה :״פגישת חוסיין־אלון הודלפה על־ידי
אברשה אהרונסון לאחד מחברי סיעת
העולם הזה. בהדלפה זו אף נמסר כי
חוסיין דרש שגם משה דיין יהיה נוכח
בפגישה עם אלון, אך דיין סירב להשתתף

יגאל הורוביץ חאמיץ, חוקר ה־

בניגוד לטענתו של ח״כ שלום כהן, כאילו הדליף לו אברשה
אהרונסון מידע על פגישה שנערכה על ספינה במיפרץ עקבה, בה
השתתפה גם ראש־הממשלה גולדה מאיר. אין שום קשר בין הסיפור
שסיפר כהן לבין מה שפורסם לפני שנתיים וחצי בהעולם הזה.

תבע ממנה להקים ללא דיחוי ועדת־חקירה
ממלכתית, שתחקור את פרשת ההדלפות
של השר אלון לאורי אמרי ולהעולם הזה.
ואילו סיעת גח״ל לא איחרה גם היא
לקפוץ על העגלה, תבעה לקיים דיון במליאה
על הפירסומים סביב פגישת אלון
חוסיין.
כל הח״כים הנועזים שנחלצו להגן על
ביטחון המדינה מסכנת ההדלפות להעולם
הזה, ניזונו בעצם ממקור אחד, שתחילה
פעל בחשאי אך השבוע הופיע בגלוי. היה
זה ח״כ שלום כהן.

איך הופכים
ערבה לים סו ער!
הרי שאכנרי הכחיש בכנסת מכל
וכל את הטענה האבסורדית כאילו הידיעה
על פגישת אלון־חוסייו הגיעה אליו
דרך או באמצעות אברשה אהרונסון, נחלץ
ח״כ כהן, הזקוק מאד לכותרות, לפרסם
״גילויים מרעישים״.
וזה היה נוסח גילוייו של כהן, כפי
שנמסר לכתב הפרלמנטרי של הארץ :
״לאחר שכל הכנסת דנה בנושא והציבור
רוצה לשמוע את האמת, אני רואה
חובה לומר מה שידוע לי. אברשה אהדת־סון
הוא האיש שגילה לי על הפגישה
הסודית בין המלך חוסיין לבין סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון. לדברי אהרונסון
ביקש חוסיין, שגם שר־הביטחון משה דיין
ישתתף בפגישה, אולם הוא סירב. כאשר
השלושה: חוסיין, גולדה ואלון, נפגשו על
סירה אחת במיפרץ עקבה, התעוררה אחת

אחרת מממשלת ישראל. סיפורו של כהן
מתייחם לפגישה שהיתה, כביכול, לחוסיין
עם אלון וגולדה בתאריך בלתי־ידוע,
על סיפון ספינה במיפרץ עקבה.

אגב, מדהימה העובדה שכל ה קופצים
על סיפורו של בחן גנזו פרט
חיוני זה -נוכחותה של גולדה.
אילו דיבר אכנרי על פגישה כזאת,
לא היה מדבר על פגישת חוסיין־
אלון, אלא על פגייטת חוסיין־
גולדה.
אילו טרח מישהו מציידי־המכשפות לברר
את העובדות או לבדוק את פירסומי
העולם הזה בנושא זה, היה חושף מייד
(המשך בעמוד ) 18

אבר שה

1הסקופ שלא נברא י
(הימשך מעמוד )17
את זזסירכה של כהן. גם כהן עצמו
לא טרח כלל לבדוק את הפירסוסים, לפני
שהשמיע ברבים את גירסתו הפנטסטית.
כך קרה שציידי המכשפות מיהרו לק פוץ
על עגלה בלי גלגלים, נהוגה בידי
עגלון שוטה. הסקופ של שלום כהן לא
היה ולא נברא. כל ניסיון לקשור בינו לבין
הפירסום בהעולס הזה אודות פגישת אלון־
חוסיין, לא היה אלא בדיה מצוצה מהאצבע.
מן הראוי להזכיר כי כאשר פורסם
דבר פגישת אלון־חוסיין, היה ח״כ כהן
על סף עזיבתו את העולם הזה.

הוא לא שותף אז עוד כ מערכ ת
העיתון. ולא היה לו מושג על צי־נורות־המידע
של העיתון כאו תה
תקופה.
לכהן אין מושג כיצד הגיעה הידיעה
על פגישת חוסיין־אלון לידיעת העולס
הזה, וכל מה שיטען בנושא זר, אינו
אלא נסיון לאחז עיניים ולהוליך שולל,
מתוך תיקווה לחזור איכשהו מתהום־
השיכחה לחדשות.

גס לולא היה הסיפור של כהן ניתן
להפרכה כקלות כה רכה כאנד
צעות החומר הכ תוכ, ואילו הניה
מישהו שכהן דיכר אמת כמיקרה
זה — הרי עצם הניסיון של מי
שהיה פעם עיתונאי כמשך 20
שנה, דגלות א ת מקורות האינפורמציה
שדו, להתכח ש לאתיקה ה עיתונאית
שדו כעכר ודטפוד עכי
רה פלילית חמורה עד ידידים
לשעבר — הוא מעשה מתועכ,
בזוי ונאלח, המעיד על עומק ה מצולה
המוסרית לתוכה שקע האיש.
במדינה מפלגות
הרשלה
בנלפדגת הע 3וד־ר.
מה מסתתר מאחורי
איומו של דיין
לפרוש ממיפלגת העבודה?
הבדיחה היהודית העממית מספרת על
הרשלה, שלילה אחד הזדמן לפונדק ללא
פרוטה בכיסו. סירב הפונדקאי לתת לו
ארוחה חינם, ואז החל הרשלה לאיים :״אם
לא תתנו לי לאכול, אעשה מה שאבי
עשה !״ נבהל הפונדקאי ומיהר להגיש להר-
•שלה את ארוחת־הערב. כשהשביע את
רעבונו שאל אותו הפנדקאי בדחילו ור־חימו
:״ומה עשה אביך שאיימת אתה
לעשות?״ השיב לו הרשלה :״פשוט
מאוד — הוא הלך לישון רעב !״
השבוע נדמה היה כי משה דיין הפך
להרשלה של מפלגת העבודה. בהופיעו
בפני כינוס של אנשי חטיבת רפ״י במפלגת
העבודה, שהתכנס ביום השני השבוע
בבנין הועד־הפועל של ההסתדרות, החל
דיין לאיים על שותפי רפ״י במפלגת העבודה,
באיום שהיה מופנה ישירות לפונ דקאית
גולדה מאיר :״בגישה של מפ״ם
ולפי הראיון עם פיחס ספיר ברדיו —
לא אוכל ללכת ברשימת מיפלגת העבודה

זהו אבסורד גמור — שהרי אלון
היה האחרון המעוניין כניתוק מגג
עיו עם הוסיין.
ייתכן ושלום כהן יטען עתה, נוכח
חשיפת סילופיו, שהוא לא התכוון לאותו
פירסום, אלא לפירסום נוסף בהעולס הזה
על פגישות שרי ממשלה ישראליים עם
המלך חוסיין.

מה הכל שאלה שגילו השכוע
רגישות כה מופלאה לגבי הסכנה
לביטחון המדינה הטמונה כעובדה
•טשר כממשלת-ישראל מחליף ריעות
עם חכר-כנס ת ונפגש עימו
מעת לעת, לא גילו א ת אותה רגישות
בי טחונית, כאשר הס תכ ר ש-
שר־הכיטחון, בעיצומה של מיל־המת־ההת
שה, התרועע כיחידות
עם אשה מפוקפקת, וגילה לה, תוך
כדי כך, סודות ביטחוניים ואחרים.
ויתר הדברים הלוא הם כתובים
בפר שת אלישבע.

פסוקיו המפורסמים :״אינני מוכן להיות
דייר מישנה במפלגה. או שאהיה דייר
משותף או שאחפש לי בית אחר.״
• כשכל אנשי רפ״י כבר היו מוכנים
לפרוש עם דיין ולהקים ר־סימה חדשה
בהנהגתו, איכזב אותם דיין. הוא המשיך
את מלחמת העצבים עוד חודשיים, אך ערב
הבהירות, ויתר לבסוף על כל תביעותיו
המדיניות, הסכים על ״תורה שבעל־פה״,
והתפאר עם חבריו ברפ״י על הישגים
שהתבטאו בהבטחת מישרת שר־הביטחון
לדיין אחרי הבחירות, מתן ייצוג ל־9
חברי רפ״י בכנסת ומילוי תביעות נוספות
בייצוג במוסדות המפלגה וההסתדרות.
ה התל הבות דעכה. ערב הבחירות
של 1969 התכנסה לישכת מפלגת העבודה,
לאותה מטרה לשמה מתכנס.השבוע דיון
הצמרת של ״חברינו״ במפלגת העבודה:
לניסוח המצע המדיני של המפלגה לבחירות.
מלומדת נסיון מלקח התרגיל שעשה
דיין ב־ ,1969 ספק אם גולדה תיבהל הפעם
מאיומיו החוזרים־על־עצמם של דיין, .
כי היה הבדל בולט בין ״תרגיל דיין
1969״ לבין ״תרגיל דיין 1973״ .כשהופיע
אז דיין בכנס הסינרמה (אליו הביא
גם את אהובתו דאז, אלישבע צ׳יזס) היו
הימים ימי מתיחות בטחונית, בעיצומה של
מלחמת ההתשה 1500 .אנשים נלהבים
מילאו את אולם הסינרמה, הריעו לאלילם,
תבעו ממנו להתיצב בראש רשימה עצמאית.
כנס הוועד־הפועל של רפ״י היה עלוב
בהשוואה לכנס הסינרמה. נכחו בו רק
עשירית מפעילי רפ״י דאז. גם ההתלהבות
דעכה באותו •שיעור. ההבדל בין שני הכנסים
•שיקף את השוני בכוח המיקוח והאיום
של משה דיין מאז .1969

אץ־ לחרק את העוגה?
במפד״ל בבר
רבים ע? הלדקת תיקי השרים

״העולם הזה״
בשירות דיין
*־• אשר מתעורר הצורך לנגח יריבים
ע* פוליטיים, אין בוררים באמצעים. זוהי
הסיבה שבגללה קפצו לפתע כל דוברי
הימין הקיצוני בכנסת על ״גילוייו״ של
כהן, מבלי לברר את העובדות לאימתן.
אין זו הפעם הראשונה בה מתנהל
מחול שדים כזה, סביב אותו גילוי של
שלהי ,1970 על פגישת אלון־חוסיין. בשעתו,
אחרי שהידיעה הפכה לסנסציה
בינלאומית, ניסו רבים להסביר בתיאוריות
שונות מדוע פוצץ העולם הזה את
דבר הפגישה. הגדיל לעיסות מכולם סיים
האמריקאי עצמו. באותו גיליון בו סיפר
את דבר הפגישה בין אלון וחוסיין, טען
טייס כי השאלה ששאל אבנרי מעל דוכן
הכנסת ״אורגנה על־ידי תומכיו של שר־הביטחון
משה דיין.״ לא פחות ולא יותר.
ח״ב שמואל תמיר האשים אז את אבנרי
כי הדליף את המידע לטייס כדי לפוצץ
נסיון הסכם בין ישראל לירדן. ואילו השבועון
הצרפתי ל׳אקספרס הסביר כי
אבנרי פוצץ את דבר הפגישה כדי לקדם
את העניין הפלסטיני.
עתה הומצאה גירסה חדשה, מסולפת
באותה מידה כמו קודמותיה: כאילו פורסם
המידע ביזמתו של אלון עצמו, לשם
רימום שמו ומעמדו.

שר־כיטחון דיין
איוס מעורפל
לכנסת ולממשלה, לא אוכל על בסיס זה
ללכת לציבור כדי לכהן בממשלה ...זה לא
עניין של מצע אלא של תוכנית מדינית.״
תוך כדי איום, תבע דיין גם לאכול,
הבהיר שהוויכוח אינו רק על המדיניות
הפעילה בשטחים, אלא גם ״על דרך בחירתם
של נציגי רפ״י לרשימת מועמדי
המפלגה לבחירות הבאות.״
היה זה איום מעורפל בדיוק כמו האיום
של הרשלה. אם לא יתנו לו ״לאכול״
איים דיין לעשות מעשה נורא, אבל בלתי
מוגדר, או כלשונו ״פרישה מהמפלגה
עדיין אינה אומרת כי הולכים ברשימה
נפרדת. יציאה מהמפלגה אינה עדיין יצירת
מפלגה.״
בקיצור, לקראת דיון הצמרת שזימנה
גולדה מאיר ליום חמישי השבוע, לדיון
בתוכנית המדינית של מפלגת העבודה,
הצליח דיין לעורר רעש ופחדים, בדיוק
כמו הרשלה בבדיחה.
וחוזר הלידה. אלא שגולדה מאיר
היא פונדקאית מנוסה. היא, וכמוה אנשי
מפא״י במפלגת העבודה, זוכרים בדיוק מה
קרה באיום הקודם של משה דיין, וכיצד
הלך אז לישון רעב, כשלא התמלאה תביעתו
״לאכול״.
דיין חזר על עצמו בדיוק שאינו משאיר
מקום להפתעות. גם לפני הבחירות לכנסת
השביעית, ב־ ,1969 נקט באותם צעדים
שהוא נוקט עכשיו:
• במישך חודשים בתחילת 1969 החלו
מקורבי דיין להפיץ שמועות כי הוא עומד
לפרוש ממפלגת העבודה אם לא יתמלאו
תביעותיו המדיניות והפרסונליות.
>• חוגים שונים החלו להחתים פטיציות
בשם ״התנועה למען דיין לראשות הממשלה.״

אנשי רפ״י התכנסו בכנס בבנין
הסינתזה בתל־אביב, שם השמיע דיין את

רק מיפלגה אחת אינה צריכה להמתין
לתוצאות הבחירות לכנסת השמינית. לגבי
המפד״ל לא ישנו הבחירות דבר. מנדט
יותר, מנדט פחות — היא תמשיך
להיכלל בקואליציה ושלושה שרים מטעמה
יכהנו גם בממשלה הבאה.
זוהי הסיבה, שבעוד שבמיפלגות אחרות
נטוש עדיין המאבק על הרכב רשימות
הנבחרים, הרי ההתמודדות הפנימית ב־מפד״ל
היא על הרכב נציגיה בממשלה הבאה.
שלושת
שרי המפד״ל בממשלה הקיימת
(יוסף בורג, מיכאל חזני וזרח ורהפטיג)
מייצגים שתי סיעות. אולם בבחירות האחרונות
לוועידת המיפלגה השתנו יחסי
הכוחות במפד״ל. סיעת למיפנה של בורג
וחזני נשארה אומנם הסיעה הגדולה, אולם
סיעתו של ורהפטיג נחלה כשלון, הפכה
לסיעת מיעוט, הרביעית בגודלה.
בפני המפד״ל עומדות שלוש אפשרויות
לגבי נציגותה בממשלה הבאה:
• לשגר לממשלה הבאה את אותם השרים
המכהנים בממשלה הנוכחית. הסכם
בין סיעות למיפנה וסיעת ורהפטיג יכול
לאפשר מצב כזה.
6לתת ייצוג בממשלה לשלוש הסי־עות
הגדולות במיפלגה. במקרה זה יכהנו
כשרים יוסף בורג, זבולון המר נציג סיעת
הצעירים, ויצחק רפאל, כנציג סיעת רפאל.
• לשגר לממשלה את בורג וחזני כנציגי
סיעת למיפנה, בצירוף המר או
רפאל, בהתאם לקואליציה הפנימית שתר־כיב
סיעת הרוב.
רפאל מאיים כפרישה. בניגוד לניחושים
שרווחו כאילו מיפלגת העבודה ובעיקר
רצונה של גולדה הם שיכתיבו את
הרכב נציגות המפד״ל בממשלה, מתכוונים
ראשי המפד״ל לקבוע בעצמם את נציגותם.
הבעייה נעשתה מסובכת נוכח איומו
המפורש של יצחק רפאל, לנקוט צעדים
אם תחליט המפלגה על בחירת שרים
בצורה שתראה כאילו הוא פסול מלכהן
כשר. כלומר, אם תיכרות סיעת למיפנה
הסכם עם סיעת הצעירים, וזבולון המר
יכנס לממשלה במקומו של ורהפטיג, יראה
בכך רפאל פסילה אישית שלו, יאיים בפרישה
מכל פעילות פוליטית. כנציג הסיעה
השניה בגודלה הוא תובע תיק של
שר לעצמו. אולם אם תשאר נציגות ה־מפד״ל
בממשלה בהרכבה הנוכחי, עשוי
רפאל להשלים עם המצב, ולהמתין להזדמ נות
נוספת להיכנס לממשלה.
בסופו של דבר תיפול ההכרעה בקרב
שייערך בישיבת מרכז המפד״ל.

נגיד ננק שואל
תובע צמצום
חאשוא -
אבו לא דקווב*
מישפחתו שלו...

(חיוו

ף* תחילה היה גורלם של שני בתי-
^ המלון הנודעים זהה: גם גרנד־גובמזן
וגם אסטוריה הטברייניים ניבנו בערך באותה
תקופה, בשנים . 1971—1968 שניהם
זכו להלוואות מקובלות של משרד התיירות
— דהיינו, בשניהם נזקקו הבעלים
להשקיע מעט, התבססו בעיקר על
כספים ממשלתיים• .שניהם גם ניבנו על-
ידי סולל־בונה.
גם ההמשך היה זהה: שניהם לא עמדו
בהתחייבויותיהם הכספיות לקבלן. כאשר
נוכחה סולל־בונה כי אין לה סיכויים לקבל
את הכסף המגיע לה בטוב, הגישה תביעות
משפטיות — נגד שניהם.
בשלב זה נסתיימה הקאריירה התאומה
של צמד בתי־המלון:
בעליו של גרנד־גובתזן נותר להיאבק
ללא עזרה, הפסיד במשפט. מלונו נמכר
על־ידי כונס־הנכסים (לחברה לישראל),
וגוברמן עצמו ניסה להתפרנס, תקופה
מסויימת, מקיוסק ליד מיבצר המפד״ל,
הקסטל, בצפון תל־אביב, אחר נואש, עזב
לארצות־הברית בחוסד־כל.

מלון זה פשט רגל
בארץ — ידעו יפה מיהו זנדברג, ומיהו
בן־דודו של זנדברג.

ה טבו ת
נדירות
א היתד! זו הפעם הראשונה שבן־
/הדוד זכה בהלוואה ממשלתית חריגה
כזו.
כבר לפני שבע שנים נכנס אסטוריה
לקשיים כספיים, כאשר היה בשלב של
התרחבות. זנבר, שנהג לגור במלון כל
אימת שהגיע מברייתה, לא היה אז עדיין
הנגיד, אלא רק מנהל אגף־התקציבים באוצר.
סלון
אסטוריה זכה אז בהלוואה מיוחדת.
הסיבה הפנטסטית: כדי לעזור לו להתגבר
על הפסדים שצבר בעת הפיחות של
— 1962 ארבע שנים לפני כן.
אסטוריה של היום איננו אסטוריה של
.1966ב־ 1969 הרס זנדברג את מלונו עד
היסוד, בנה במקומו אסטוריה חדש, בן
57 חדרים, בהשקעה של מיליון ורבע ל״י.
המלון החדש זכה להטבות ניכרות ומאלפות
ביותר. ביניהן:
• פטור מתשלום הריבית על רישום
השיעבודים שנתן תמורת ההלוואות שקיבל.
0הון עצמי של 150 אלף ל״י, כעשרה
אחוזים מגודל ההשקעה. מכל מלון אחר
באיזור טבריה, תבעו משרדי התיירות
והאוצר השקעה עצמית של 40 אחוז לפחות.
מזנדברג דרשו רק עשרה אחוזים.
• את יתרת 90 אחוז ההשקעה קיבל

עולם, ביניהן גדולות ומפורסמות בארצות-
הברית ואירופה המערבית.
למרות זאת, זכו במיכרז היוגוסלביים,
שהתגלו, לדעת מומחי משרד־השיכון, כטובים
והזולים ביותר.
תפקידו של אחיו של הנגיד בעיסקה:
להסביר למומחי משרד־השיכון את יתרונותיהם
של המיבנים הטרומיים. כפי שניתן
לראות מתוצאות המיכדז, הוא עשה זאת
בהצלחה יוצאת־מהכלל.

עזרה
ל א־ מ קו בל ת
ך* א דלן קרובי־משפחתו של משה זנבר
/נתגלו כברי־מזל. לשם זנבר יש
כנראה קסם מיוחד, המשפיע על כל הבא
עימו במגע.
כמו למשל חברת־הבנייה קלעי־קירשמן.
חברה זו היא שמכרה לנגיד, בזמנו, את
דירתו המפוארת בצפון תל־אביב.
לימים, בנו קלעי־קירשמן מלון בתל־אביב
בשם אורה. כדרך מלונות, נקלע
גם אורה לקשיים, פנה בבקשת עזרה ל חברה
לפיתוח מפעלי־תיירות.
בקשתם נתקבלה, והם זכו בעזרה לא
מקובלת. בהתאם לעדויות של עובדי
החברה לפיתוח מפעלי־תיירות, שהתמרמרו
עקב הפרשה, הועלתה בשעת הדיונים,
בבקשת ההלוואה המיוחדת, העובדה שהמבקשים
הם אלה שמכרו לנגיד בנק־ישראל
את דירתו המפורסמת.
דירה זו גרמה לנגיד צרות רבות. מאחר

המרו! המתחרה: אחו׳ הנבירה

מדון זה 1יצל

לבעליו של אסטוריה היד. הרבה יותר
מזל: בניגוד לגוברמן, אישרו משרדי התיירות
והאוצר למלון הלוואת־קוינסלי־דציה
מיוחדת של 415 אלף ל״י, בריבית

נמוכה של 15 אחוז וללא הצמדה.
הלוואה זו הצילה את המלון מגורל דומה
לזה של גוברמן. הוא הצליח להתאושש,
חי וקיים בהצלחה עד היום.
שמו של בעל אסטוריה: יהודה זנדברג,
והוא לא אחר מאשר בן־דודו של משה
זנבר, נגיד בנק־ישראל.

הצלה מפשיטת־רגל

הבן־דוד
זנדברג,
ישראל, בתמונה בתמונה

בעליו של נזלון אס־טוריה
הטברייני, יהודה
שהוא בן־דודו של נגיד בנק־משה
זנבר (בתמונה מימין).
משמאל: מלונו של יהודה זנדברג.
למעלה: מלון גרנד־גוברמן.

אשר קרוב־משפחתו של נגיד
92 בנק־ישראל ניצל מפשיטת־רגל הודות
להלוואה לא שיגרתית של חצי מיליון
ל״י — שמתחריו אינם יכולים לקבל —
אין בכך, בישראל של נתיבי־נפט, ורד
ואוטוקרס, משום רבותא גדולה.
מה שמייחד אולי את הפרשה, היא העובדה
שהקרוב המבורך זכה בברכה בדיוק
בימים שקרובו, הנגיד, מנהל מלחמת־קודש
כדי לשלול משאר עם־ישראל הלוואות
דומות.
כנגיד בנק־ישראל, מוטלת על זנבר החובה
להתריע בפני האינפלציה, כאשר
ממדיה הופכים למסוכנים. זנבר ממלא את
החלק הזה של תפקידו בקנאות לוהטת,
גורם למשקיפים לחוש כי בעצם הוא
תוקף את שר־האוצר ומדיניותו — בנסיון
להתקרב ליריבו של ספיר, משה דיין.
תהיה הסיבה מה שתהיה, זנבר הוא היום
המטיף הראשי, ובקולי־קולות, לסגירת
האשראים במדינה — לכולם: ליצרנים,
יבואנים, וסתם אזרחים פשוטים — והעלאת
שיעורי הריבית על אותם אשראים
שייוותרו.
משום כך, היה זה משונה קצת לראות
שבן־דודו נהנה מפעולה הפוכה בדיוק —
הרחבת האשראי וצימצום הריבית.
עובדה זו היתד. משונה שבעתיים, ואולי
אף יותר ממשונה, בהתחשב בכך שבוועדה
שאישרה, רק לפני מספר שבועות, את
ההלוואה לבן־הדוד מטבריה — ישבו ים
נציגי בנק־ישראל — אנשיו של זנבר.
גם עובדי החברה לפיתוח מפעלי התיירות
— הגוף הממן הקמת בתי־מלון

תמרון שו זזבן־דוד: טוב שם טוב משמו טוב
זנדברג בהלוואה ממשלתית בריבית של

6.5אחוז בלבד.
אולם, למרות כל ההטבות המפליגות
והחורגות, הביא לבסוף המחסור בהון-
עצמי את אסטוריה אל סף פשיטת־רגל.
הוא ניצל רק תודות לחצי מיליון הנוספים,
שקיבל מכספי משלם־המיסים.
הצלחה נדירה
ף* ]*דוד* של נגיד בנק־ישראל לא היה
*2קדוב־משפחתו היחידי שהתגלה כבר־מזל.

קרוב אחר של הנגיד אינו יכול
להתאונן. הכוונה לאחיו של הנגיד, המהנדס
מנחם זנדברג, העסוק בימים אלה
בפרוייקט־ענק של הקמת 300 בתים טרומיים
תוצרת יוגוסלביה.
מנחם זנדברג מכחיש בתוקף כי הוא
שותף בעיסקת הבתים הטרומיים. לדבריו,
הוא רק ייצג את הייצרנים היוגוסלביים
במו״מ עם משרד־השיכון.
היה זה. לאחר שמשרד־השיכון הוציא
מיכרז בינלאומי למיבנים טרומיים, בו
השתתפו למעלה מ־ 40 הברות מרחבי ה
שהיה
כבר בעל דירה פרטית בירושלים,
לא היה זנבר זכאי לדירת חינם בתל-
אביב, כאשר התמנה לתפקיד הנגיד.
אולם מאחר שזנבר הפץ לגור דווקא
בתל־אביב, הלך וקיבל דירה מהבנק לפיתוח
התעשייה — בו עבד לפני התמנותו
כנגיד.
באשר התבררו פרטי העיסקה, והעובדה
שזנבר בעצם רכש את הדירה בחצי ממחירה,
וגם זה בעיקר במימון ממשלתי —
פרצה שערורייה רבתי. ועדת־הכספים של
הכנסת נאלצה להתערב, שמעה את פירטי
הפרשה.
בתום הדיון, קבעה ועדת־הכספים כי
לא היה כל פסול בעיסקת הדירה.
אלא שהוועדה קבעה מה שקבעה בלי
שידעה — רשמית לפחות — עובדה חיונית
אחת:
כי זנבר נשאר עדיין בעל דירה בירושלים.
אלא
שפרשת דירתו האישית של הנגיד
כבר התיישנה. הפרשות החדשות היו אלה
של קרוביו.
הנגיד עצמו, נהג השבוע ביחס אליהן
כמנהגו מאז ומתמיד: סירב לענות על כל
השאלות.

ב־־י 1מ11׳ יו׳01

המתמחה

שר השופט כז׳
להוציא ממנה
את האמת״
לה במהלך המישפט מתנות מנציגי הבנק
השווייצי, הוציאה מידע סודי והעבירה או תו
לנציגי הבנק, וכן הטעינה מצידה את
השופט במידע, שנועד להשחיר את דמותו
של פסחוביץ, גרמה בכך לעיוות־הדין.
• נציגי הבנק, לעומת זאת, טענו
שפסחוביץ הפעיל נגדם טירור, זרק עליהם
דוגמניות במצבים מביכים, ובכלל הפריע
להם להתרכז בעבודתם.
בעיקבות גילויי־המיטה של בכמן
ידידו, נחפז פסחוביץ להגיש תלונה
למישטרת־ישראל. סניגורו נחפז להגיש
בקשה לשופט לדחות את מתן פסק־הדין
עד שרונית, שהתחתנה בינתיים — לא עם

ך• מערבה הרא שונה התחוללה בו
1סניף בנק קטן, בעיר שווייצית קטנה
בשם קויצלינגן, השוכנת על גבול גרמניה.
מנהל הסניף, לורנס, חרג מסמכויותיו,
והצליח להסתיר את מעשיו במשך תקופה
ארוכה מההנהלה המרכזית. כאשר התגלו
מעשיו, התגלה שהמנהל העניק אש־ראים
לא מוצדקים של מיליונים לאנשים
שונים.
ההנהלה סירקה את המנהל הנדיב, פתחה
בשורת תביעות מסובכת. אחד הנת בעים
היה ישראלי בשם ראובן (רוברט)
פסחוביץ, שנתבע על־ידי הבנק להחזיר
יתרת. אשראי בסך 2.7מיליון פרנקים.
הפרשה, שלדברי פסחוביץ לא היה לו
כל קשר אליה, זכתה לפירסום ברחבי אירופה,
בעיקר בגלל כישרון התימרון של
לורנס, וכן בגלל מעורבותם בפרשה של
אשת־כספים בינלאומית יפהפייה, כומר
ישועי בכיר שפרש מהכנסייה לעיסוקים
מרתקים יותר, וספסר־קרקעות פושט־רגל
בשם אטלי.
עד כאן, פרשה פשוטה וישרה, בלי שום
סיבוכים.
הסיבוכים החלו במערכה השנייה, שהגיעה
לסיומה בימים אלה.
מערכה זו התנהלה בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב. שם, בפני הנשיא־התורן
המחוזי מרדכי קנת, הוגש מישפט־התביעה
של הבנק השוויצי נגד פסחוביץ, על סכום
של 2.7מיליון פרנקים, שלדברי הבנק הם
אותו חלק מסכום הגניבה שהגיע לכיסיו.

המאהב שהסייט

לה שחיר
אתד מו תו
י* שיבדכיש נגרמו עקב ההתפתחויות
1 1הבאות:
• במהלך המישפט, נכנס לפרשה ידיד
של פסחוביץ, טייס ואיש־עסקים בשם
אליהו בכמן. הופעתו הראשונה של בכמן
הייתה במיטה — שם הוא הופיע בחברתה
של המתמחה של השופט, רונית אור.
תוך כדי עיסוקיו במיטה, טרח בכמן
גם להקליט בחשאי את האירוע, וכן אי רועים
דומים.
בהתבססו על הקלטות אלה יצא פסחו־ביץ
בהאשמה כי העוזרת של השויט קיב־

ידידו, פיתח רומן עס המתמחה של השופט, הקליט

ק 111ך | 1תוך חמש שנים הפך ראובן (רובוט) ,פסזזוביץ, מסגר וקיבוצניק
11 ^ 11111 לשעבר, שיצא לחפש את עולמו בפרנקפורט, למיליונר, שתחום התמחותו
— יצירות אמנות. בשבוע שעבר, הורשע בתביעה שהגיש נגדו בנק שווייצי.
א בכמו — תחזור מירח־הדבש שלה, כדי
שאפשר יהיה לחקור אותה. כן שלח תלונה שאו! ב לוועדת־האתיקה של לישכת עורכי־הדין.
מה היו בדיוק ההאשמות, שהעלה פס־ בביר ב חוביץ ז ביוד במיסדרונות היכל־המישפט התל־אביבי,
היתר. השבוע תמימות־דעים בקשר למה היכר
שאירע: לפי גירסה זו, שלח פסחוביץ את ו

את ידידו החתיך להפיל את המתמחה ה־יפהפייה
של השופט במלכודת־מין, להד תכופ
ציא ממנה סודות מהמתרחש בלישכת ה־ דברי
שופט ובמוחו, על־מנת להיעזר בהם במה־ סיפר
ויקי,
לך המישפט.
גירסתו של אליהו בכמן היתד, תמימה הבנק
הרבה יותר, והיא נמסרה בתצהיר רשמי עוד יו שמסר בשבועה בפגי עורך־הדין מרדכי
אגמי ׳,ואשר צורף לתלונה שהוגשה ל־ של גיב מישטרה. שופג סיפר שפמן על תגליו תיו:

שהמישסט וגלוי ועומד.
מר פסהוביץ חשד שמא קשר ד״ר ויקי
יחסים אלה במתכוון, מתוך מגמות לא-
טהורות הקשורות במישפט הנ״ל.
את הדברים שסיפרה לי הגברת אור
בפרשה זו, מסרתי למר פסחוביץ.

ריגשות
א שמה
הלן פירוט כמה מן הדברים ה/נ״ל:

ד״ר ויקי הזמין את רונית אור כמה
פעמים לארוחות צהרים וערב, בין היתר
במלון הילטון ובבית אמריקה, על חשבונו,
והיא נענתה לכך.
• ד״ר ויקי הזמין את גב׳ אור לבקר
בשווייץ, והבטיח לה ״שטיח אדום.״ כאשר
אמרה לו שאין לה פרנקים שווייצ־ריים,
הוא הציע לה שתשלם בלירות יש ראליות
את חשבון בית־המלון שלו, והוא
יחזיר לה סך זה בשווייץ בפרנקים שוויי-
צריים, לפי יחם של לירה אחת לפרנק
אהד.
>• הגב׳ אור באמת נסעה לשווייץ,
והחליפי! הנ״ל בוצעו. מדובר ב־ 1,000ל״י.
• ד״ר ויקי טען שהוא מאוהב ברונית
אור, בהמשך היחסים ביניהם נתן לה

חשבון, ומנהלנ העניק לו אשראי של מיליונים, תוך חריגה מסמכויותיו. המנהל לא
היה מוסמך לתת אשראי בגובה כזה, וכן לא היה מוסמך לקבל ביטחונות יצירות־אמנות.
חולה. באותו יום קיבלה האם החולה מ-
ד״ר ויקי זר פרחים גדול מאוד. דבר זה
עשה על רונית רושם עצום.
• ד״ר ויקי ביקר גם בביתה של רונית
אור, הגרה בבית הוריה, לפי הזמנתה.
• ד״ר ויקי סיפר לרונית אור פרטים
על המישפט, ובין היתר על התנהגות מחפירה
של פסחוביץ. למשל, שאנשיו של
פסחוביץ ״הפילו״ על ד״ר ויקי דוגמניות
וצילמו אותם, וכן שאנשיו הפחידו את
ויקי ודפקו על דלתו בלילה.
דברים דומים שמעה רונית גם מאת
לאה, המתמחה הקודמת של השופט קנת

במישפט זה.
י• רונית אור ביקשה ממני שלא לדבר
עם איש על מה שסיפרה לי, כי ״יכול
לקרות מזה אסון.״

ך* ונית אור סיפרה לי עוד, שסיפרה
1לשופט קנת את הדברים השליליים
הנ״ל ששמעה. עוד אמרה, שהשופט קנת
(המשך בעמוד )24

ה | *11111י| מרדכי קנת, לא ידע
. 1111111 כלל ע? המאמצים ש־משקיעים
הצדדים במתמחה היפהפייה שלו.

ו 31 טייס ואיש־עסקים, יצא גם הוא לעולם
ר את פסחוביץ בגרמניה. בישראל, חש לעזרת
ז שיחותיה — כדי להוכיח שמתנכלים לידידו.

עושה תצהיר זה לפי בקשת ראובן פסחוביץ,
אני מכיר היטב מזה זמן ניכר.
יתי כמה פעמים במישפטו של מר פסחוביץ
זישפט המחוזי בתל־אביב, וזאת מתוך סקרנות.
ר מביקורים אלה נזדמן לי לשבת במיזנון
׳שפט ליד המתמחה של השופט קנת, אשר
את פניה מביקורי במישפט הנ״ל. היא הציגה
:ה בשם רונית אור.
:ו להיפגש, ולאחר פגישה זו נפגשנו לעיתים
יותר. בהזדמנויות אלה סיפרה לי רונית אור
שונים הקשורים למישפט הנ״ל. בין היתר
שביקרה בשווייץ ונפגשה שם עם הד״ר
ועץ המישפטי של השווייצרישה בנק־גזלשפט,
ותבע את ססחוביץ לדין -וכי התיידדה איתו

:י כן.
עם זאת שמעתי מפיה דברים חריפים בגנותו
פסחוביץ. סיפרתי זאת למר פסחוביץ, שה־דהמה
והביע את תמהונו על שמתמחה של
קיימת יחסים קרובים עם אחד הצדדים, בזמן

במתנה מצית־זהב מפירמה דיפונט. הגברת
אור הראתה לי את המצית.
• אשתו של ד״ר ויקי נתנה לה צעיף
במתנה. לדבריה של הגברת אור, היא
עשתה זאת כדי לעורר בה רגשות אשמה.
• כאשר הגיעה רונית אור לשווייץ,
קיבלו את סניה בשדה־התעופה של ציריך
ד״ר ויקי ואשתו. היא המשיכה בדרכה ל־ג׳נבה
ואח״כ חזרה לציריך.
• ד״ר ויקי הציע לה איכסון־חינם
באחד המלונות שבהם הבנק שותף, או יש
לו אינטרסים, או בביתו, אך היא לא קיב־

לה את ההצעה שהוא הציע לה.
בשווייץ נפגשה רונית אור עם
פקידים של הבנק, אשר סיפרו לה
רעות על מר פסחוביץ, ובין השאר העירו
כי הם מצפים ״לצדק הישראלי,״ הן ב־מישפט
האזרחי והן בפלילים.
• ד״ר ויקי טילפן אל גברת אור פע מים
מיספר משווייץ לישראל, וגם שלח
לה מכתבי־אהבה, וביחסים עימה כינה
אותה ״נסיכתו.״
• הוא אמר לה כי הוא מאריך את
המישפט בכוונה, כדי שיוכל להימצא זמן
ממושך יותר במחיצתה.
<• היחסים עם רונית אור התדהקו בהזדמנות
הבאה: ד״ר ויקי ישב עם הגברת
אור בקפטריה של בית־המישפט -ואביה
של רונית הצטרף, ושני הגברים
החליפו כרטיסי־ביקור. תוך כדי שיחה
נודע לד״ר ויקי כי אמה של הגברת אור

המליונר בכעורה

ראובן פסחוביץ במכירה הפומבית של ציורים
שנערכה לאחרונה לכבוד ספינת־השלוס של
אייבי נתן פסחוביץ, קנה אז תמונות בעשרת אלפים ל״י. לידו בכמן ורפי שאול

במדינה
דרכי־אדם

711ב7קניח

כו לםה! ב דו

מיכאל עקילוב מיכאל הוא מומחה
כעל 25 שנות נסיון

כדאי לך להתייעץ אתו
כפני הקני ה
המלצה שר מיכאל שווה זהב
הסלון מס׳ 1

״למה איש אחר לא מ ת? ״
־ ייבב בנה של הז מר ת דרורה
הבקץ ליד קבר אביו
אריאל בן השש עמד שטוף־דמעות ליד
הקבר, כשהוא מייבב בשיברון־לב :״למד.
דווקא אבא שלי מת? למה האיש הזה
לא מת? למה האיש ההוא לא מת?״ והצביע
על הסובבים אותו, שעמדו דוממים
ליד הבור הפתוח.
לא רק אריאל בן השש ואחותו בת התשע
חשבו כך. כמעט כל מי שהכיר את
דב נשרי היה בדיעה דומה.
האב הגדול. נשרי* ,בעלה לשעבר
של הזמרת דרורה חבקין, שימש כתובת
לכל מי שהיה נתון בצרה. איש מהפונים
לעזרתו לא הושב ריקם, והוא היה להם
כאב, המשיך לדאוג להם גם לאחר שחילץ
אותם מצרה זו או אחרת.
מאות מאלה הופיעו להלווייתו, בשבוע
שעבר. כמו המוני מכריו ברחבי הארץ,
היו גם מלוויו האחרונים מוכי-תדהמה:
הגבר בן ה־ ,53 שהיה מפורסם במירצו
הרב, נפטר בצורה שלא תיאמן — מניתוח
אולקוס.
מאבק קשה. חמש שנים הסתובב
*שרי עם אולקוס פתוח, לא הוטרד מכך
אף במעט. לבסוף שוכנע לעבור ניתוח.
הוא נכנם לבית־החולים, עבר ניתוח רא-

הפעוט, מאכיל אותו מבקבוק באהבה.
נורא מסכן. גם לאחר שנתן לדרורה
את הגט, נשאר לגור לבדו, המשיך נשרי
להאמין עד יומו האחרון כי יום יבוא והיא
תחזור אליו.
״בשבילי הוא היה כמו אבא טוב,״ סיפרה
השבוע דרורה .״אחרי שעזבתי אותו,
הוא היה נורא מסכן. תמיד הוא היה לבד,
לא אהב לצאת או לשוחח. הוא היה ישר
עד שיגעון, וכל־כך אהב את הילדים.״

ספורט
?אראטר. זההח ״ ם
ת חרו ת בינלאומית ראשונה
בקארא&זה גערבה בהרצליה
מייק בראונט ניצב כשגבו זקוף וברכיו
כפופות מעט. לפתע התיישר, זינק קדימה
כשהוא מנופף באגרופיו, הניף את
רגלו השמאלית ושלח אותה בעוצמה לפנים,
כשהיא מחטיאה בסנטימטרים את
סנטרו של הד״ר דני שליו. הדוקטור קפץ
הצידה, כשהוא שולח את ידו השמאלית
ותופס בקרסולו של התוקף, המשיך פני מה
את תנופת רגלו של זה, ובידו השניה
הנחית ארצה את יריבו.
״אתם רואים, קאראטה זה לא כמו ש חושבים
פה בארץ,״ אמר דנים הנובר, שעלה
ארצה לפני שמונה שנים מדרום-אפ-
ריקה. דניס ,36 ,הוא מדריך ג׳ודו וקא-
ראטה מוסמך, בעל חגורה שחורה דאן

כתו של דב נשרי ליד הקבר הפתוח
למה האיש ההוא לא מת?
שון בהצלחה, הוזמן לניתוח שני — ממנו
לא התעורר.
דרכו של דב נשרי בארץ היתד. במסלול
הרגיל של הוותיקים: תקופת הנוטרות
טרם המדינה, שירות בצה״ל — בו שימש
בין היתר כמפקד הגדנ״ע — ולבסוף מנהל
החברה לפיתוח חוף אילת.
הזוג המוזר. בניגוד לקאריירה הציבורית
המוצלחת שלו, לא רווה נשרי נחת
בחייו הפרטיים. נישואיו הראשונים, לדליה
למדני, הסתיימו בגירושין. מנישואין אלה
נולדה לזוג בת, ליאת, שהיא כיום בת .16
שנה וחצי לאחר גירושיו הכיר נשרי
את דרורה חבקין, שהיתר. צעירה ממנו
ב־ 16 שנה. היה זה לפני 12 שנה, כאשר
דרורה חזרה ארצה מפארים.
נישואיהם החזיקו מעמד ארבע שנים,
שבמהלכן נולדו להם בן ובת. היה זה זוג
מוזר — איש הצבא הנוקשה, המסוגר ודד
שתקן, והצעירה הבוהמית, אוהבת החברה,
המוסיקה והחיים העליזים.
הבעל המניק. הנישואים הסתיימו
כאשר התאהבה דרורה בזמר דני ליטאני.
היא לא הסתירה את אהבתה מבעלה ונשרי
לא גירשה מעל פניו, האמין כי היא
תתרפא מדני, תחזור אליו.
שבועיים לאחר לידת הבן, השאירה דרורה
את התינוק בחיק בעלה, עברה לגור
עם דני. נשרי טיפל בתינוק ובאחותו בת
השלוש. היה זה מראה נוגע־ללב לראות
את הגבר בן ה־ 47 מחזיק על בירכיו את
* לא קרוב־נזישפחה של צבי נשרי, אבי
הספורט בישראל, שנפטר השבוע, בגיל ,95

.2״פה בישראל חושבים קאראטה זה
בשביל מרביץ, בשביל אלימות, וזה הכל
בגלל הקולנוע. קאראטה של ג׳יימס בונד
זה הצגות בשביל הקהל שאוהב לראות
גנגסטרים ובשביל לעשות ביזנס. אבל לנו
פה יש בחורים רציניים. אחד אפילו רופא
בבית־חולים.״
הלב נותן אש. כ־ 200 מתושבי הרצליה,
רובם ילדים ונוער, זכו לחזות במו־צאי־שבת
האחרונה בתחרות הבינלאומית
הראשונה בקאראטה שנערכה בישראל, בין
נבחרת קייפטאון (דרום־אפריקה) לבין נב־חרתה
הצעירה של ישראל. התחרות היתה
אומנם בלתי רשמית, כי למעשה אין נבחרת
ישראלית רשמית בקאראטה. הקבוצה
הישראלית הורכבה מספורטאים מצטיינים
של מכוני קאראטה בישראל.
״המצב היום יותר טוב משהיה פעם,״
מסביר דניס .״כשהגעתי לארץ ב־,1965
לא היה בכלל קאראטה בארץ. בדרום-
אפריקה קאראטה זה כמו כאן כדורגל. בהתחלה
הייתי במושב מולדת ושם לי מדתי
ילדים במושבים ובקיבוצים. אחר־כך
באתי לתל-אביב ופתחתי את המכון
הראשון בקאראטה.״
בשביל מה טוב קאראטה?
דנים אינו מבין איך אפשר לשאול
שאלה כזו .״זה נותן ביטחון לבן־אדם,״
הוא מספר .״זה הביטחון שלא נותן לו
ללכת מכות. זה נותן כושר ויופי, ורצון
בלתי רגיל. הג׳ודו והקאראטה נותנים את
החברתיות, את הכבוד לאנשים, את ה אישיות.
קאראטה זה החיים. זה נותן ביטחון
לחיות בכלל.״
העולם הז ה 1873

^ ים אל־ קו טוף הוא כפר ערבי קטן,
השוכן על גבעה בכניסה לואדי ערה.
מעולם לא הגיע שמו אל כותרות העתונות,
לא בימי שלום ולא בעתות מלחמה. קרוב
לוודאי שגם הנלהבים שבסיירים פסחו על
כפר נידח וקטן זה, שרק 250 נפשות מאכלסות
אותו, ואין בו כל אתר מעניין לתיור.
לא רק תיירים אינם מגיעים למקום. דומה
כי המאה־ד,עשרים כולה איחרה להגיע לשם.
עד היום אין כל דרך גישה לכפר. הרוצה
להגיע אליו צריך ללכת בשבילי סלעים
ברגל מרחק חמישה קילומטרים מהדרך
הקרובה. אין טלפון בכפר וחשמל הוכנס
רק לאחרונה, בעזרת גנרטור קטן המופעל
רק עם רדת החשיכה.
בשבוע האחרון הגיעה סוף סוף גם אום־
אל־קוטוף לחדשות. היה זה אחרי שהתברר
כי תושבי הכפר השלווים, שכל פרנסתם
על עדרי העזים והצאן שלהם, נפלו
קורבן למעשה נישול, שנועד לגזול מהם
את מקור המחייה ד,כמעט בלעדי שלהם —
שטחי המרעה לעדריהם.
אלפי דונאמים ששימשו כאדמת מרעה
לעדרי אום־אל־קוטוף גודרו. הכפר עצמו
הוקף בגדר תייל, כאילו היה מחנה ריכוז
ליושבים בו, ורק פתח צר הושאר ליושבי
הכפר, לצאת ולהיכנס לתוכו.
מעשה הגידור והנישול לא היה מעשה
ידי המימשל הצבאי או זרוע אחרת של
צה״ל. הוא נעשה בידי שכניהם הטובים של
אנשי אום־אל־קוטוף, חברי קיבוץ השומר־הצעיר
מענית הסמוך, הוליד את אחת
הפרשות המוסריות המסעירות בימים אלה
את התנועה הקיבוצית ומהוות נושא מחלוקת
בקיבוצי הקיבוץ־הארצי.

בשעתו, לפני מלחמת ששת־הימים
תפס צה״ל שטח של כעשרת אלפים
דונם מסביב לכפר אום־אל־קוטוף, ובתוקף
תקנה מתקנות־ד,חירום, הפך אותם לאזור
סגור המיועד לצרכי אימונים של צה״ל.
תפיסת הקרקעות על־ידי צד,״ל הצרה
אומנם את צעדיהם של ערביי הכפר, והגבילה
את תנועותיהם, אך לא גזלה את פרנסתם.
בין אימון־אש אחד למשנהו, פשטו
ערביי הכפר עם עדריהם על השטח הסגור,
ששימש מרעה לצאנם ובקרם. למעשה היה
כל השטח הסגור שטח מרעה לערביי
אום־אל־קוטוף.

״כולנו הצבענו מפ״ם!״
ח די מילחמת ששת־הימים ויתר צה״ל
^ על השטח ועשרת אלפי הדונמים הפכו
לקרקע ״אזרחית״ .הם. נמסרו למינהל־מקרקעי
־ישראל כקרקע נטושה, וזה חילק
אותם בין הקיבוצים בסביבה, כולם קיבוצי
השומר־הצעיר. קיבוץ מענית קיבל 4000
דונם משטח זה.
והנה , ,מה שלא עשה צד,״ל, עשו כמה
מאנשי קיבוץ השומר־הצעיר מענית, שרוממות
אחוות העמים ויחסי השכנות הטובים
בפיהם, וגדר התייל בידם. הם החליטו
להפוך את השטח שנמסר להם לשטח
מרעה לעדרי הקיבוץ, למנוע כל גישה
מעדרי אום־אל־קוטוף לשדות שנמסרו
להם.
סיפר השבוע נאמן הכפר, מוחמד ג׳מיל
אברהים קבר,ה, על השתלשלות המאור עות,
כשדמעות עומדות בעיניו :״עכשיו
הכפר ריק, אף אחד לא נשאר בו. רק
אני, ילדים ונשים נשארנו פה לשמור על
הרכוש. כולם עזבו. האנשים ברחו מהבתים
שלהם כדי למצוא מקום מרעה לעדרים שלהם
שלא ימותו הכבשים והפרות. כמה
עדרים הלכו אפילו רחוק, עד המוביל
הארצי. אנחנו אנשי כפר, אבל עכשיו
אנחנו נוודים, כמו בדואים. האנשים לקחו
אוהלים ויצאו לחפש מקום מרעה. למה זה
מגיע לנו? למה אנחנו צריכים עכשיו
לעזוב את הכפר?
״מסביב לכפר שלנו יש 12 אלף דונם
אדמות מרעה. כולם היו רועים פה, הקיבוצים
והכפרים הערבים. בא מינהל מקרקעי
ישראל ונתן את הקרקע שמסביב
לכפר לקיבוץ מענית. אי־אפשר איפוא
לרעות את הכבשים והפרות. צריך ללכת
רחוק רחוק בשביל למצוא בשבילם עשב.

הבננות והאבוקדו ומשמידים לנו אותם.״
חברים אחרים של מענית סרבו לדבר או
להוות דעתם בנושא. אולם כמה. מהם,
כמו כמה מחברי קיבוצי השומר־הצעיר
באזור, רואיינו על־ידי כתב השבוע.
״כל הסיפורים על דחיקת רגלי הערבים
מהשטח, על גיזלת פרנסה ומכירת עדרים
— אינם נכונים,״ אמר יגאל ברקת, רכז
המשק של מענית .״מי שאומר כך לא בדק
את העובדות. הם לא מכרו אף עדר ולא
שחטו אף כבש. הם ממשיכים להסתובב
על השלפים שלנו. כמו בעבר, ללא כל
תמורה ! אם הם מרגישים שנושלו —
מדוע לא באו אלינו י יש פה כר נרחב
לשיתוף פעולה איתנו ועם קיבוצי־הסביבה,
אם יתברר שנעשה עוול.״

חנק בשם האידיאולוגיה

נאמן כפר קבהדז

מזכיר קיבוץ לוין

אנחנו דוגלים ב דנו אחד -ועושים משהו אחו!״
אומרים חברי קיבוצי ״!1שומר הצעיר׳ ה !נסעו,
מפרשהו נישול ן ודשה בו! קשור קיבו׳ן* 1 1עניה

יש לנו בכפר 2000 פרות, כבשים ועזים.
זה הכל מה שיש לנו. עכשיו גם זה עוד
מעט לא יהיה.
״ביקשנו מאנשי מענית שיתנו לנו לרעות
בשטח שעשו שמה גדר, לפחות בקיץ,
כשד,עדרים שלהם אינם רועים שם. הם
נתנו לנו תשובה :״נחשוב על זה.״ אנחנו
לא מבינים. תמיד היחסים בינינו היו טובים
ובבחירות האחרונות אפילו הצבענו כולנו
בשביל מפ״ם. אנשי מענית טוענים שאם
לא היו מקימים את הגדר היתד, הקרן
הקיימת נוטעת עצים בשטח. זה נכון.
אבל אם עשו גדר — למה הם לא נותנים
גם לנו לרעות בשדות האלה? הם רוצים
לחנוק אותנו? רוב האנשים כבר בורחים
מהכפר. הצעירים רואים שאין כאן עתיד,
הולכים ולא חוזרים. אם לא יהיה שדות
לעדרים שלנו הם ימותו. כולנו נמות.״

תושבי איקרת ובירעם לבתיהם, נגד מעשה
הנישול בפיתחת רפיח, נגד ריסוס שדות
עקרבה. אם מתהלכות שמועות על מעשה
עוול שנעשה באחד מקיבוצי השומר״הצעיר,
אסור שהתנועה שלנו תנהג מע־שה בת־יענה
...מוטב לטפל בבעיה ולהיות ראשונים
— ולא להיגרר לוויכוח בעקבות פיר־סוס
באחד העתונים ...יש בפרשה כמה
אספקטים, שחשיבות הדיון בהם חורגת
מעבר למקרה שאירע ...כיצד יוזמה של
כמה פרטים יכולה לסבך קיבוץ שלם בפרשה
שכלל לא התכוון אליה. היום זה קרה

* *י ש הו יכול לחשוב שעמדה להיות
)^//פה חלוקת אדמות לחסרי קרקע״ אמר
יעקב רוחמן רפתן במענית ,״ושפתאום
בא אפנדי ולקח את השטח ! בכפר יש
שני עדרים וכל היתר הם •שכירי־יום. האם
זה מובן מאליו שכאשר מתפנה שטח של
12 אלף דונם זר, שייך לשני עדרים?
האם העובדה שהם רעו שם וברוב השטח
בלי רשיון מקנה להם זכויות הציונות
משולה למטוס. לאחר שהמריא פעם —
אין דרך חזרה. בעבר קנינו שטחים ואני
חושב שצדקנו. כולנו יושבים על אדמות
,ערביות /גם היום ההגיון לא מצדיק
להפקיר את השטח לכמה משפחות ערביות
כי, פעם רעו שם
נימוקי מקימי הגדר לא שיכנעו לא את

ערביי אום־אל־קוטוף ולא רבים מחברי
י קיבוצי השומר־הצעיר בסביבה. סיפר דאוד
קבהה, מאנשי הכפר :״מענית קנו את
המוכתר שלנו. הם משלמים לו כשומר
השטח ומרשים לו לרעות שם את עדריו.
המוכתר דואג רק לעצמו ולא לענייני הכפר.
העניין נתן לי הרבה לחשוב. האם
אתם חושבים שרק קיבוץ מענית צריך
לחיות? חדלתי להאמין שבתוך מדינת
ישראל אפשר לפתור את בעיית הערבים
בצדק ובדרכי שלום.״
אמר יהודה אשכנזי, רכז המשק של קי

יכול לקרות
בכל קיבוץ!״
** רשת הגידור של פיתחת ואדי ערה
^ התגלתה במקרה. אנשי אום־אל־קוטוף
לא הקימו קול זעקה ולא פנו אל
דעת־הקהל. הם פשוט העמיסו את מטלטליהם
על •שכמם וחמוריהם ויצאו עם
עדריהם לנדוד למרחקים. אלא שיום אחד
טיילו אנשי השמיניות של המוסדות החינוכיים
של קיבוצי השומר־הצעיר באזור,
ובתוכם בני מענית, ליד הכפר. הם גילו
את גדר התייל שהוקמה על׳סף בתי הער בים
ונדהמו. כאשר חזרו תלמידי השמיניות
של מענית לקיבוצם הם החליטו לפתוח
במרד ובפעולת מחאה. הם תלו פלאקאט
על לוח המודעות של חדר־האוכל, בו התריעו
נגד מעשה העוול והנישול שנעשה
בידי אנשי הקיבוץ, איימו לפתוח בשביתת-
שבת ליד חדר המזכירות.
תוך זמן קצר פשטה השמועה בכל קיבוצי
השומר־הצעיר באזור, שחבריהם,
אשר לא האמינו למשמע אוזניהם, יצאו
בהמוניהם לראות אם אומנם נכונה השמועה
ואם אומנם הקימו חברי מענית את
הגדר החוסמת סביב שטח המרעה שלהם.
מי שפוצץ את הפרשה והביאה לידיעת
הרבים, היה דווקא ביטאון הקיבוץ הארצי,
השבוע, שבגליונו האחרון הקדיש את שערו
ושבעה עמודים לפרשה. הסביר עור כו
של שבועון הקיבוץ־הארצי, בנקו אדר,
איש גן־שמואל, את סיבת הפירסום:
״אנחנו תנועה הרגישה לצד המוסרי של
הציונות. הרמנו את קולנו בזכות החזרת

הפרשה המסעירה

את קיבוצי השומר

במענית. מחר זה יכול לקרות בכל קיבוץ.
כולנו יודעים זאת.״
מה אומרים אנשי מענית עצמם על הפרשה?
״פשוט
מאוד, קיבלנו את האדמה ממינ־הל־מקרקעי־ישראל
וגידרנו את השטח,״
הסביר מזכיר הקיבוץ שאול לוין, לכתב
העולם הזה .״אין לנו שום אפשרות לשתף
את אנשי הכפר הערבי בשדות המרעה
שגודרו. הם פשוט מתעקשים לרעות בשטח
הנוח להם ביותר. יש מספיק שטחים אח רים.
חוץ מזה הם עולים לנו על מטעי

הצעיר, מזכירה

את פרשת

פיתחת־רפיח.

בוץ ברקאי הסמוך :״גם ברקאי גידרו אלף
דונם לפני 12 שנה. הבעיה היא של כולנו,
שאנו דוגלים בדבר אחד, ועושים משהו
אחר.״
ואילו חיים, מבני קיבוץ עין־שמר,
״רתח״ בראיון עם השבוע :״לפני כמה
חודשים טיילתי במקרה בשטח וראיתי את
הגדר — והתביישתי. שתקתי. לא היה לי
מה לענות. חסמו להם כל גישה לשטח.
חנקו אותם. זה כמו להיכנס למישהו לבית
עם נעליים מלוכלכות. וזה בשם האידיאולוגיה
של השומר־הצעיר.״

״ סו דו חהמשפט ״ ^יי
(המשך מעמוד )21
גילה לה, בהתנהגותו, שהוא מתייחם בשלילה
כלפי מר פסחוביץ.
עוד אמר לה השופט לפי דבריה, שהעדים
של פסחוביץ לא היו טובים, כולל
אחד בשם בוכר שלא התמצא בחוק השווייצי,
גימגם ולא הסביר את עצמו ברור.
לעומת זאת התרשם השופט כי עד
מטעם הבנק, בשם רבר, היה מצויץ.
רונית אמרה לי גם שסיפרה לשופט קנת
שמטעם פסחוביץ סיבכו את. ד״ר ויקי עם
דוגמניות.
לדבריה, היה השופט מרוגז מאוד כאשד
שמע את הדברים מפיה, ואמר שיטיל
על פסחוביץ קנס של 500,000ל״י אם
הדבר יקרה שנית.
רונית אמרה לי שבזאת שמסרה את
הדברים לשופט, שירתה את הצדק.
עוד אמרה לי שהעבירה לשופט בדרך
כלל מה ששמעה בחוגי ויקי.
רונית סיפרה לי גם דברים רבים מתוך
שיחותיה עם השופט. למשל שהשופט אמר
לה על עד של הבנק בשם לורנס, כי
הוא אינו מחשיב את עדותו, מפני ״שגם
הגנב הזה הושעה מתפקידו.״ היא הבינה,
כך אמרה לי, שבמילה ״גם״ התכוון השופט
לפסחוביץ.
עוד סיפרה לי רונית שויקי היה מתחמק
בלילות כדי להדריך עדים שהשופט
אסר עליו לדבר איתם בתקופת חקירתם.
היא סיפרה מפי ד״ר ויקי שעו״ד ישראלי
היה מדריך אותו מה לומר לעדים. העו״ד
הזה גם הזהיר אותו, כך אמר׳ להיזהר
מבלשים, לצאת בדלת אחורית ולהחליף
מונית בדרך.
בדרך־כלל, כשויקי היה מדבר לידה בחופשיות,
סיפרה לי רונית, העו״ד היש ראלי
היה רומז לו בעניין זה, היה ויקי
משיב: אך לאס דאס, זי איסט איינה פון
אונס הנח לזה, היא אחת משלנו״).
עד כאן, סיפורו של בכמן.
בביתו ברחוב הרכס 17 בסביון, לא
נראה השבוע רוברט פסחוביץ כדמות
המקובלת של קורבן חסר-ישע. בחזית הווילה
הענקית, הנחשבת למשהו נדיר אפילו
בין הווילוו! של סביון, ניצבות שלוש
מכוניוודפאר. בחצר, שני כלבי-אימים מאולפים,
זאב גזעי ודוברמן נוראי, מאבט חים
מפני אורחים לא רצויים. רק לאחר
שבעל-הבית מורה להם לסגת, ניתן להיכנס
פנימה.
פסחוביץ ( )39 הוא גבר מרשים, בעל

גוף אתלטי ושיער כסוף משהו. יליד רומניה,
עלה לישראל בן 13 עם אביו החזן,
אמו, אחיו ואחותו. שלוש שנים היה בקיבוץ,
אחר עבד פרק זמן בתעשייה הצב אית,
במסגר. אחר יצא המסגר הצעיר
לטיול להולנד, המשיך לפרנקפורט. שם
התחילה הקאריירה המופלאה שלו, שהפכה
אותו תוך חמש שנים קצרות למיליונר.
על עושרו של פסחוביץ אפשר ללמוד
במבט אחד בביתו. חדרי־ענק, ציורים,
ניברשות בדולח. מאליו מובן שיש לו גם
יאכטה בכינרת, ושאר זוטות.
אך כדי להשיג את כל העושר הזה,
נאלץ רוברט פסחוביץ לעבוד קשה.

בונו.נון
הדרך חזרוז -

ת מיד קרה
התינוק שנולד בחו״?
הגיע לארץ —
?הוכרז״ימ״יד כתו שב חוזר
לשלב~ 1מם-נם יעות~גם

״את צריכה
בשביל התינוק.״
ניקי רביב הופתעה נוכח קביעתו הפסקנית
של פקיד מישרד הפנים, שמולו
ישבה. לאחר ביקור בן חודש בישראל,
סרה הישראלית השחרחורת למישרדי
מישרד־הפנים במגדל־שלום התל-אביבי
כדי להסדיר את פירטי שיבתה לארצות־הברית.
היא ידעה מראש כשי׳יזראלית
ששהתה בארצות־הברית פחות משנתיים,
תצטרך לשלם־ מם־נסיעות על כרטיס טי־סתה
בחזרה לשם.
מס תינוקות. אולם היא לא חלמה
כלל שגם התינוק חייב במס כזה.
כאשר נסעה ניקי לארצות־הברית, לפני

אשת-כספיס
מי ס תו רי ת
** ל הצורה המדוייקת של עבודתו ה־
׳ ג קשה קיימות שתי גירסאות. אולם
עובדה אחת איננה שנוייה במחלוקת:
מנהל סניף הבנק השווייצי 3.8.0 .ב־קרויצלינגן,
עיר קטנה על גבול שווייץ־
גרמניה, העניק לפסחוביץ אשראי שהגיע
עד למעלה משבעה מיליון פרנקים שוויי־ציים,
בביטחונות, קיבל מפסחוביץ תמונות,
שלפי הערכת מומחה מוסמך היו שוות
סכום זה.
אלא שמנהל הבנק לא היה מוסמך ל העניק
אשראי כה גדול ללא אישור הממונים
עליו, ובשום פנים לא לקבל יצירות
אמנות כביטחון. הוא הסתיר את כל ה פרשה,
ופרשות אחרות, מהנהלת הבנק, באמצעות
גילגול כספים אלגנטי, תוך שהוא
נעזר באשת־כספים מיסתורית בשם אילזה
מייזלס, שלפי מקורות־המודיעין של איגוד־הבנקים
השווייצי עוסקת בסחד־יהלומים
בינלאומי בהיקף של מיליונים, נתכנתה
משום כך ״אילזה של היהלומים״ .כן נע זר
בנזיר ישועי לשעבר ובספסר־קרקעות.
הסוס נגמר בקיץ ,1969 כאשר בי קורת
מטעם ההנהלה המרכזית גיל תה
את המתרחש. לורנם איש הבנק פוטר,
והבנק. פתח בשורה מסובכת של
תביעות מישפטיות
בעיקבות רעידודהאדמה שיצרה הפרשה,
חחליט פסחוביץ לחזור לישראל. עם עלותו,
לאחר מילחמת ששת־חימים, תרם סכום
ענק לקרן הפאנטומיס.
במסגרת מאמצי הבנק למצוא נקודת־תורפה
אצל פסחוביץ, הופעלו נגדו ונגד

ההקלטות הסודיות
החקלטות הסודיות שתקליט אלי בהמן משיחותיו עם רונית אור עומדות על
רמה גבוהה, וניתן להבין בהן כמעט את הכל. הן כוללות אלפי מילים, ובוצעו
בכמה מקומות. בין הייתר, במסעדה הבולגרית בתל־אביב, ביום ה״ 21 למרץ ,1973
שעה ,15.00 וכן במלון אינטרקונטיננטל בירושלים העתיקה, חדר ,210 בתאריך
ח״ 22 לאפריל ,1973 בשעות אחר הצהריים.
ההקלטה במסעדה נערכה בשעת סעודה, ההקלטה במלון בעת קיום יחסי״
מין. להלן קטעים מתוך ההקלטות, הנוגעים רק לפרשת המישפט, תוך השמטת
כל הקטעים המתייחסים למגע המיני ולנושאים אישיים אחרים.
אלי: את יודעת שאת יכולה להטות גורלות, של פסחוביץ ושל הבנק. כמו
שסיפרת לי אז, שסיפרת לקנת שהטרידו את עורך־הדין מירון ושעשו לויקי את
הטריק עם הדוגמניות, דברים כאלה ...ברגע שאת אומרת לקנת דבריס, שאת מעבירה
לקנת מידע, את משמשת ביודעין או לא ביודעין שליח של הקליקה הזאת.
רונית: אם זה נכון, זה דבר אחר, אם זה לא נכון, אז זה דבר גרוע.
אלי: מה את מתכוונת?
רונית: אס באמת היו הטרדות כאלה, אז אפשר להגיד ששידתתי את הצדק.
אבל אס לא — אז עשיתי משהו לא טוב
הייתי סטאג׳רית חדשה: הרבה דברים שמבחינת האתיקה לא היו מודעים לי,
היום אני יודעת שאסור היה לי לעשות אותם
אלי: אני שואל אותך ...שלא תרגישי מוסר כליות: אס קנת ישנה את כל פסק־הדין
שלו בגלל זה, בגלל המידע שקיבל ממך?
רונית: לא, הוא לא יעשה את זה ...אני אגיד לך על־פי מה ייפסק כל
המישפט הזה.
אלי: על פי מה?
רונית: על נקודה של חוק ...המישפט ייחתך על נקודה של חוק.
אלי: את בטוחה 7
רונית: אני כמעט משוכנעת — אס קנת יהיה הגון עד הסוף
נדמה לי שהרושם של קנת היה שפסחוביץ עשה משהו ביחד עס לורנס (מנהל
הבנק השווייצי).
...אני עוד לא יודעת מה תהיה תוצאת המישפט, יש לי הרגשה שפסחוביץ
יחוייב להחזיר את הכסף. מוסיפה לזה הרבה מאוד בקשת־ההסגרה של ממשלת
שווייץ. דברים כאלה נורא משפיעים.
אלי: לרעה?
רונית: בוודאי. קנת צריך להיות אדם אמיץ מאוד בשביל להגיד, אני מזכה
אותו. הדברים. האלה משפיעים לדעתי ...בייחוד על קנת, שכל הזמן חיכה לאיזה
מישפט בומבסטי שיקפיץ אותו לעליון, פתאום בא לו דבר כזה — צריך המון אומץ
בשביל לזכות את המישפט. הוא לא יכול
כשפסחוביץ החליט לא להעיד, אחרי העדות הראשונה שלו ...זה עשה רושם
רע על חשופט.
אלי: איך את יודעת? ככה קנת אמר לך?
רונית: קנת לא אמר כלום. רק עשה ככה כזה.
אלי: תנועה כזאת?
רונית: כן, כאילו טוב ...תאר לך, מגישים נגדך האשמה, ואומרים לך בבקשה
תבוא להעיד, אז אתה אומר אני לא רוצה. למה אתה לא רוצה? זאת אומרת שיש
לך מה להסתיר.

במדינה

111 71ד * 11ד פסחוביץ בטרקלין הווילה
שלו, השבוע,
! 171 7 #11
כשהשופט סירב לדחות פסק־הדין, הרשיעו.
אשתו וילדיו בלשים וחוקרים, שכיסו אותם
24 שעות ביממה. פסחוביץ, מצידו,
נקט בשיטות דומות, לדברי הצד השני,
החדיר מרגל משלו ,׳שבלש אחרי עורך־
הדין אנדרי אלואיז זיקי — שניהל מטעם
הבנק את החקירה נגדו — הצליח לצלם את
ויקי בסיטואציה מביכה בחברת שתי גבירות
צעירות מסויימות.
בשווייץ התבדחו אז, שתמונות אלה מוכיחות
את אמיתות הפירסומת של הבנק,
האומדת :״כשאתה עובד עם ,5.8,0 .
אתה נמצא בחברה טובה.״

ה ת מו ט טו ת
עצבים

ך* יצד התגלגל פסחוביץ לעניין?
^ לדבריו, החל עובד בפרנקפורט, כאשר
הגיע לשם, כנהג, הגיע לתפקיד נהגו
האישי של הברון ארנסט פון־דה־הייד בן
ה־ ,63 סוחר יצירות־אמנות פרנקפורטי נודע.
הלה
אימץ לו את הישראלי הצעיר, לימד
אותו בהדרגה את סודות המקצוע .״ב־
1965 נפטר הברון, ואני החלטתי לנסות
את מזלי,״ סיפר השבוע המסגר שהסך
למיליונר .״רכשתי לי את הלקוחות של
הברון, והצלחתי יפה.״
יפה מאוד אפילו. הוא התחתן עם צעירה
מבריקה בשם אילזה, שהפכה למנהלת
העסקים האחרים שלו. אלה כללו שלוש
חנויות למכירת פרוות בפרנקפורט.
אלא שהמאמץ היה קשה מדי :״באפריל
1969 קיבלתי התמוטטות עצבים,״ המשיך
רוברט .״במשך חודש ימים קיבלתי טיפול
בהרדמה. כשהתאוששתי, החלטתי ש מספיק
לי שם, ואני חוזר ארצה.״
הוא חזר ארצה, החל בונה את הווילה
שלו בסביון. בדצמבר 1971 הוציא בית-
מישפט השלום בתל־אביב צו־עיקול על
רכושו, לבקשת הבנק השווייצי. מאוחר
יותר, בוטל הצו על־ידי השופט המחוזי
שלמה לוין.

״הוגשה גגדי
תביעה ,,
ך* כגר! הגיש את תביעתו נגד פסחו(
\ ביץ, והמישסט התנהל במשך כשנתיים.
חמישפט הממושך עמד בשלבי ה סיום
שלו, כאשר הטיל פסחוביץ את הפצצה
שלו.
בהתכססו על תגליותיו של חברו בשעות
הקטנות של הלילה, בחברתה של
המתמחה, הגיש פסחוביץ תלונה למיש־טרת
ישראל.

כתב פסחוביץ בתלונתו. כין ה יי

הנני מתכבד להגיש בזאת תלונה נגד
(המשך בעמוד )28

נוסעת רכיב
איך לנצח הגיון משונה
כשנתיים, היה זה כדי להינשא לידידה,
איש־עסקים ישראלי בשם אלכם רביב,
שחי באותה תקופה בניו־יורק. לאחר
נישואיהם, עברו בני־הזוג רביב ללוס־אנג׳לם.
שם, נולד בנם גבי.
אוטומאטית, זכה הפעוט באזרחות
הישראלית, לסי החוק הישראלי הקובע
כי בנם של ישראלים הוא ישראלי, בין
אם הוא רוצה בכך או לא.
הסכר משונה. וזאת בדיוק היתד,
הנקודה שעליה הצביע פקיד מישרד־הפנים:
מאחר שהתינוק הוא ישראלי,
הסביר לאם, ומאחר שהוא בן תשעה חודשים
— פירוש הדבר שהוא רוצה לעזוב
את הארץ בטרם חלפו שנתיים לשהותו
בחו״ל. משום כך, הוא חייב במס־נסיעות.
״מה זאת אומרת הוא רוצה לעזוב את
הארץ לפני שחלפו שנתיים לשהותו ב־חו״ל?״
התפלצה ניקי .״הלא חוא בכלל
עדיין לא בן שנתיים.״
״לא משנה,״ השיב הפקיד בשלווה
סטואית .״הוא לא שהה בחו״ל שנתיים,
נכון? החוק קובע אם כן שהוא חייב ב־מס־נסיעות,
רק אם שהה בחו״ל שנתיים
ומעלה, הוא פטור מהמם.״
תשעה חודשים רווח. ניקי רביב
שקלה בקפדנות את צורת הטיעון המקורית,
החליטה שהדבר היחיד היכול ל הושיעה
פה, הוא רק אותו סוג של מוח
מעוות שנגדו היה עליה להתמודד:
״תראה,״ הסבירה לפקיד ,״איך אפשר
לומר שהוא רק בן תשעה חודשים? ותשעה
חודשי ההריון, שבהם הוא שהה
בחו״ל, לא באים בחשבון?״
הפקיד פקח עיניו בהשתוממות, שקל
בכובד״ראש, והכריז ששאלה נכבדה כזו
חייבת לעבור לדרג גבוה יותר.
הלכו השניים לדרג הגבוה יותר. זה
התגלה כיהודי מבין, שהצליח אפילו להתנצל
בפי אימו של סלע־המחלוקת,
העריך את הצד המשעשע שבעניין. הוא
שיחרר את גב־ רביב ממס־נסיעות.
העול ם הזה 1873

הוב לא הכיו בגיור של הוב גוון ־ והחתן תנס אותו בגוון

^ זינוק קליל, הסתער החתן הצעיר על הרב שבפניו
ניצב הוא וכלתו, החל חונק אותו בשתי ידיים.
כאשר נראה היה שמגיע קיצו של הרב, הירפה ממנו
החתן, אולם לא לפני שהכניס לו מכת־אגרוף בפרצופו.
״אתם מאפייה,״ צעק על הרב הנמוך והרזה.

בדיון התערב מזכיר הלישכה .״אתה צריך להוכיס שהת־גיירת,״
זרק לפתע לעבר יגאל.
״התגיירתי בצה״ל,״ ענה יגאל, ושרה הוציאה את
המיסמכים שהוכיחו כי הרב גורן גייר את יגאל.
״לא חלמתי על מה שעומד להתרחש,״ נזכר יגאל
בחלחלה .״הרב המזכיר הסתכל עלי ואמר, :הרב גורן
גייר אותך? זה לא שם בשבילי. אני לא מכיר בגיור
כזה.׳
״הרגשתי שהשמיים נופלים לי על הראש, .מה לא
בסדר?׳ שאלתי.
״,גורן זה לא שם בשבילי,׳ השיב לי המזכיר.״

פה,״ אומר יגאל, ותוקף :״מדוע הם מרשים לעצמם שם
לעשות צחוק מבני־אדם, ברבנות? מדוע הם מחפשים רק
לעשות צרות? איך יכול להיות שפקיד ברבנות יגיד
שהוא לא מכיר בסמכות של הרב גורן, שהוא הבום שלו?״
שרה, ילידת הארץ, העובדת גם כדוגמנית־צילום, מנסה

ך* דם?}לה לי לראש. בשביל לשרת בצה׳׳ל הייתי
1 1 / /בסדר. בימי מילחמת־ההתשה נפצעתי בהפגזה ב־

הרב גוון

החתן שהרביץ.. :אתם מאפיה!״
״נפצעתי, נפצעתי,״ גנח הרב באפיסת־כוחות.
כך ן נראתה הסצינה, שהתחוללה במישרדו של הרב
שמואל הרוש ברבנות בתל־אביב, כפי שבאה לידי ביטוי
בכתב־האישום שהגישה המישטרה נגד החתן הנרגז, יגאל
גנור (.)25
לדברי גנור, נראתה הסצינה אחרת בכלל. כל מה
שעשה; סיפר השבוע, היה לתפוס את הרב בחולצתו,
כאשר זה ביקש לצאת מהחדר בלי לטפל בעניינו. לא
חניקה |,לא מכת אגרוף, לא כלום .״הלכתי להתחתן —
והגעתק לאבו־כביר,״ קונן בזעם.
יי* ש!ימחה החלה כאשר יגאל הגיע, בלוויית כלתו,
1 1שרה בן־אור ( )26 והוריהם, כדי להירשם לנישואים±
.באתי שני עדים, ואת כל המיסמכים הדרושים,״
סיפר יגאל .״הרב הרוש שמע את העדים, רשם, ושיחרר
אותם^ .חרי שהם הלכו, הוא הודיע לי פתאום שאני צריך
עדים גם בשביל שרה.
״התחלתי לרתוח. הרי אותם שני עדים היו בשביל שני נו,

אבל אלה היו רק הצרות הראשונות. השלב הבא :

גב, על־יד התעלה. אחר־כך נפצעתי שוב. תוך כדי השירות׳
הציעו לי מהרבנות הצבאית להתגייר.
״עד היום אני לא מבין מדוע הייתי צריך לעבור שוב
פעם את הטקס הזה, אבל הסכמתי. גם אחי התאום עבר
אותו טקס.
״אבל לניתוח ברית־מילה התנגדנו. לא הסכמתי שיורידו
לי שוב. בפולין, בתור ילד, עברתי כבר פעם ניתוח
ברית־מילה. שם הייתי יהודי. פה בארץ, התחלתי
להיות גוי.״
יגאל, צלם־סרטים, הכיר את שרה, העובדת כמתכננת
אדמיניסטראטיבית בהפקת־סרטים, לפני כשנה. ביום החמישי
שעבר האמינו השניים שהגיע היום המאושר בחייהם,
כאשר פנו לרבנות.
הם לא ידעו שהיום המאושר יסתיים, עבור יגאל,
במעצר.
הוא בילה במעצר גם את כל הלילה. למחרת, ביום
השישי בבוקר, הובא החתן הצעיר בפני שופט־המעצרים
התורן של בית־מישפט השלום התל־אביבי. התובע ה־מישטרתי,
רס״ר יחזקאל נחום, השמיע את האישום
נגדו, והשופט הסכים לשחררו בערבות.
** ל הצדדים מסכימים, שהרב הרוש היה קורבו^
שווא בפרשה.
בין אם רק נקרעה חולצתו, כגירסת יגאל, או אם
נחנק גרונו, כגירסת המישטרה — לא אליו נתכוון
החתן הזועם. היה זה המזכיר, שסירב להכיר בגיורו,
שפוצץ את כל העניין.
בעיקבות הוויכוח עם המזכיר, ביקש הרב הרוש לצאת
מהחדר. יגאל מיהר לאחוז בו, במטרה לנסות להמשיך
את הדיון — וכך הגיע הרב לידיו, בעוד המזכיר, שגרם
לכל השימחה, יצא נקי מכל העסק.
מה יהיה עכשיו? ״כנראה יהיה לי מישפט על תקי
הכלה
שלמענה הרביץ.. :חבל!
להרגיע את חתנה הקוצף :״לא היית צריך לנגוע בכלל
ברב. היית צריך לעשות משהו אחר עליו.״
הגיב על הפרשה הרב יהודה לנדאו -מנהל מחלקת־הנישואין
של הרבנות בתל־אביב:
״ראיתי קישקושים ברישום הלאום בתעודת״הזהות של
יגאל גנור. נוסף למילים , :הלאום: יהודי׳ היתה גם מחיקה
של משהו.
״הצעיר טען שהוא יהודי מלידה. התקשרתי עם מיש-
רד״הפנים, והם אישרו לי טלפונית שהם עשו את השינויים
בתעודה, בגלל שהצעיר התגייר בצה״ל.
״מישרד־הפנים אישר לי שהאם של יגאל היתה גוייה.
אמרתי בטלפון לפקיד מישרד־הפנים שגיור שנעשה בצבא
איננו חוקי, ואני אסדיר את העניין.
״גיור על״ידי בית־הדין של הרב הראשי לצה״ל איננו
חוקי מפני שאינו מוכר על־ידי המדינה. הוא לא מוסמך.
הרב גורן הוא ידיד טוב שלי, אך לא אקבל מיסמך
ש ^ שאיננו חוקי.
~ א ת המיסמך הזה יש לאשר על־ידי בית־דין מוכר.
וזאת אכן רציתי לעשות, אך הצעיר איים לשרוף את
הבית שלנו ותקף את הרב.״

א רו כההדיראל המר•
(המשך מעמוד )15
כ״מוזרה ובלתי־מובנת.״ הוסיפה
״ אני רואה שאין לי השפעה עליהם.״
זה היה ביום ה׳ .ביום השבת נערכה
בקולנוע הקטן ביותר בתל־אביב, תכלת,
אסיפה של קבוצות־סטודנטים, ביוזמת
מאיר פעיל ורן כהן. היה זה כנס מוזר
ביותר.
ניבה
כדכרי
הפתיחה שלו השמיע
פעיל לפתע דברים שלא תאמו א ת
אשר דובר כמה ימים לפני בן אצל
אכנרי. הוא קרא להקמת חזית
בעלת צביון סוציאליסטי ו״ציוני״
(בהזדמנות זו צירף א ת המיפלגה־הקומוניסטית־הי
שראלית למחנה
הציוני האדוק).

בדבריו טען שבכלל אין חילוקי־דיעות
רעיוניים בין מר״י ומק״י׳ וכי תנועת העולם
הזה היא שפוצצה את החזית מפני
שלא הסכימה לתנאי מובן מאליו — ש הוא׳
פעיל, יעמוד בראשה.
נראה שביום־יומיים שקדמו לכינוס הגיעו
פעיל וחבריו לסיכום עם מק״י, על העמדתו
בראש רשימה חדשה של מק״י, כי גם
רן כהן וניבה לניר תקפו את תנועת העולם
הזה, הציעו למעשה חזית עם מק״י.
כהן ולניר ידעו כי שי״ח כבר החליט
ברוב מכריע לדחות את עמדתם וללכת
להסכם עם מר״י. דבריהם היו, למעשה,
פרישה משי״ח. כך נוצרה בכנס אווירה
עויינת לתנועת העולם הזה.

בה לניר) ,האופוזיציה של מק״י * .עם חזית
זו מנהלים כעת משא־ומתן כמה קבוצות
נוספות.
•.רשימת מק״י, בתוספת מאיר פעיל
ושני אנשי שי״ח, וכמה קבוצות של סטודנטים
שמאליים־קיצוניים. רשימה זו תיק רא
״מוקד״.

על הבאריסדווז
א שארה התעלומה: מדוע נקט זד
^ רוב של מק״י בכל הטכסיסים האלה?
לפי כל המישאלים המוסמכים, רחוקה
מק״י כיום מאחוז־החסימה — גם ללוא
הפילוג בין הרוב והאופוזיציה. מק״י כולה
זוכה במישאלים בין: ס/ס 0.4ל־>־/ס ,0.7בשעה
שתנועת העולם הזה זוכה במישאלים בשני
מנדאטים( .בבחירות האחרונות עברה מק״י
בקושי את ה״/01ס ,1הודות להנהגתו של סנה,
אחרי שעיתוני־הימין פתחו במסע נלהב
להצלתו וקראו בגלוי לבוחרים ימניים לד אוג
לכך שייכנס לכנסת).

מישרד־החוץ, התומך בפעולותיה בחו״ל
— ושהליכה משותפת עם תנועת העולם
הזה, ובייחוד בראשות אבנרי, תביא ל־שריפת
הגשרים האלה.
הליכה נפרדת של מק״י, לעומת זאת,
תשמח את לב ראשי המערך. לפני שלוש
שנים הכריזה גולדה מאיר מעל במת הכנסת
שהיא ״מוכנה לעלות על הבאריקדות״
כדי לגרש את אבנרי מן הכנסת. מאז
עודד המערך את פרישת שלום כהן ודאג
למימונו, וחוקק את חוק בדר־עופר.
רבים חששו כי בקלחת שיחות האיחוד,
פעלה גם יד סמוייה לפיצוץ ההידב רות.
ב־ 1965 דאג מי שדאג להופעת־הנפל
של אייבי נתן בבחירות, ובכך גזל את המנדט
השני מרשימת העולם הזה (היו חסרים
לכך פחות מאלף קולות) .ב־ 1969 היו
שמנעו הליכה משותפת של אנשי נס עם

מכל הבחינו ת, היה כדאי דמק׳׳י
להיכנס לכנס ת כרשימה מ שותפת
כללית, שבראשה יעמוד איש תנועת
העולם הזה. כצורה זו היתה

בך קמה קבוצת ״תכלת־אדום״
— איגוד קכוצות־סטודנטים שמא לניות
ומיעוט של שי׳׳ח, שקם ל מטרה
אחת כילכד — לשמש כיסוי
למק״י. השבוע, בכינוס שני. אושר
קו זה ונכרת הסכם להצטרפות
לרשימת מק״י, כשמאיר פעיל עומד
כרא שה, ושמואל מיקונים אח ריו.
פעולתו הראשונה היתה להזין
את כלי-התיק שורת בה שמצות נגד
מ ר ״י.
בכינוס זה הופץ מצע חדש של ״שלושת
המוסקטירים.״ הוא מועתק כולו מטיוטת
אבנרי־צבן (שהיא עצמה העתק כימעט מי לולי
של טיוטת־המצע המקורית של העולם
הזה — כוח חדש) — אך בשינויים מכריעים.
כך חזרה הנוסחה בדבר התנגדות
ל״התנחלות צבאית קבועה,״ ונפתחה
הדלת להיאחזויות־נח״ל ״זמניות.״
בסעיף המכריע:
• נוסח־אכנרי־צכן :״על הצד
הישראלי להצהיר שישראל תימנע מסיפוח
כל שטח מוחזק, ושהיא רואה את השטחים
כפיקדון שעליו תהיה נכונה לוותר
תמורת השלום.״
• נוסח־המוסקטירים הסופי :״יש ראל
...תבהיר כי היא מחזיקה בשטחים כפיקדון
עליו תהיה נכונה לוותר תמורת
שלום ונורמליזציה, וכי אין פניה להתפשטות
טריטוריאלית.״

נוסח זה השמיט, כצורה מחוכמת
כיותר, או; הא הידיעה —
ויכול להתפר ש כנכונו ת להחזיק
שטחים כלשהם — כרוח אבא
אכן.
השבוע נראה כי בבחירות יתייצבו שתי
רשימות :
י• תנועת המרי, עימד, כבר התקשרו
קבוצת אנשי נם, שי״ח (מילבד רן כהן וני
מק״יסט
טייטדכאום
גשרים פתוחים
העולם הזה, וכך הביאו לאובדן 5138 קולות
של שוחרי־שלום.

איש־שי״ח פתר
דלת פתוחה

כניסתה לכנסת בטוחה. ברשימה
נפרדת, שתיתקל ככל הדיעות ה מסורתיות
הרווחות עדיין כציבור
נגד מק״י, ושבראשה עומד אדם
שאינו ידוע ברכים, אין לה סיכוי
לכד.
ההסבר ההגיוני היחידי הוא שמק״י אינה
רוצה לשרוף את גשריה אל המערך ואל
* ההסכם שנחתם בשבוע שעבר קובע
הליכה משותפת לבחירות בהסתדרות
תוך מגמה ללכת יחד גם לבחירות לכנסת.
הפרטים לגבי הרשימה לכנסת
הושארו פתוחים, עד שיתבהר הרכב הכוחות.
בהסתדרות תיקרא הרשימה ״מרי
וחזית השמאל״.

ראשי רשימת־נס עצמם, שפעלו
בתום־לב, הסיקו מכד אתה לקח
— ופעלו השנה יותר מכד
גוף אחר למניעת פיצול דומה.
ואכן, שיקול זה היה ברור מראש. ב אחת
השיחות הראשונות עם שי״ח נשאל
אבנרי על־ידי רן כהן מדוע הוא דוגל
בצירוף מק״י לחזית המשותפת. הסביר
אבנרי :״למק״י אין סיכוי לעבור את אחוז־החסימה.
אם תופיע לבד, תגרום לביזבוז
כעשרת אלפים קולות של שוחרי־שלום.
צריכים למנוע זאת, אפילו אם הדבר יביא
לבריחת כמה קולות אחרים.״
ברוח זו נעשה גם השבוע נסיון נוסף
למצוא בסיס משותף. למרות שמק״י כבר
פתחה במסע־השמצות וטענה שכל אנשי
שי״ח מלבד כהן ולניר הם ״החלק הלא-
ציוני של שי״ח,״ שאסתר וילנסקה ״הול כת
לרק״ח״ ושמרי ״מקבל את התכתיב
הערבי,״ נערכה פגישה נוספת. אנשי מרי
הודיעו בה כי הם מוכנים גם כיום לכך
שאנשי מק״י יצטרפו למרי — בתנאי
שיקבלו את הקו האופוזיציוני החד־משמעי
בענייני שלום וסיפוח.

אלטרנטיבה לוחמת
מוי וחזית השמאל
המחנה הרדיקלי הישראלי
חזית השמאל הסוציאליסטי
חברים ואוהדים בקריות חיים, ביאליק, מוצקין, ים
מוזמנים לפגישה עם
מסים
אלכס
חבר הוועד־הפועל של ההסתדרות ביום ג׳ 31.7.73 בשעה 20.30
בבית אלינג, רה׳ אח״י אילת ,27 קרית מוצקין.

בשבת 4.8.73 בשעה 11.00 בבוקר
ארצי
פיקניק

ביער בן״שמן

פרטים נוספים בגיליון הבא ובמודעות בעיתונות.

לקביעת פגישות נוספות, חוגי בית ופגישות מקומיות,
להגשת רשימות למועצות הפועלים — התקשרו למטה הבחירות.

משרדי מטה הבחירות הארצי של מרי וחזית השמאל
ברח׳ בר־כוכבא 71 תל־אביב, טלפונים 283150 — 283288/9 :

.ר כרה היא, כסוכן, שבניגוד ליה־
1 1מה המקורית של אבנרי לפני שלוש
שנים, מתנהלים כיום כל המהלכים האלה
באווירה של בחירות, כששאיפות אישיות
וטכסיסי־בחירות משבשים את המהלכים.
אולם היוזמה להקמת תנועת המרי אינה
קשורה בבחירות. היא התחילה ב־,1965
חודשה ב־ ,1970 קיבלה תנופה בחודשים האחרונים
והביאה להתרחבות ראשונה של
המחנה.

מאמץ זה לא יסתיים ביום ה בחירות
לכנס ת ה שמינית — אדא
להיפך.

יהיה מיספר הרשימות בבחירות אלה
כפי שיהיה — התנופה לאיחוד גוברת, ו היא
תימשך. הרעיון להקמת מחנה אופו־זיציוני
מאוחד ולוחם, שייאבק למען הש לום,
הדמוקראטיה והצדק הסוציאלי, עונה
על צורך חיוני בזירה המדינית הישראלית.
הוא דרוש כאלטרנטיבה לקו השיל־טון
— תחילה אלטרנטיבה רעיונית, ולאחר
מכן כגרעין לאלטרנטיבה פוליטית. יהיה
זה מסע של שנים.

המסע אל היעד הזה התקדם,
ב שבועות האחרונים, ככמה פסיעות
חשיבות.

במאי צעיר העיז
דהעומיע ער הנימה
נמה אמיתות, המושמעות
תמיר רק נחשא -וגרת
לסערה נוואה
׳באל ה נראה שאתה די נזסמפט את
השאיפות הלאומיות של ערביי מזרח ירושלים.
האם היית עוזר להם להגשים את
השאיפות הלאומיות שלהם?
תשובה: באיזו צורה?
׳שאלה 1בבל צורה. אולי תגיד לי
אתה באיזו צורה?
תשובה 1כיום אני לא רואה צורה
חוץ ממאבקים פוליטיים ...חוץ מפעילות
שיכולה להחדיר בהם את התודעה של
הכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלס־טינאי.
•טאלה:
אם הפעילות הפוליטית לא
היתה עוזרת, היית מוכן לעזור להט בי
פעילות מסוג אחר גם כן?
ת שובה: כיוס לא. כי כיום זו התאבדות.
שאלה
1ואם זה לא היה התאבדות?
ת שובה 1אם זה לא היה התאבדות,

שאלה ׳ גם בפעילות טרוריסטית?
תשובה: טוב שלא אמרתי את השם
שלי. אני לא רוצה להסתבך.
זחו בערך — הנוסח המדוייק היה מוק לט
ועבר כמה ניסוחים והדפסות — הקטע
המפורסם ביותר בתיאטרון הישראלי השבוע
— קטע שגרם לסערה ברחבי
הארץ.
אלא שקרוב לוודאי שאיש לא ישמע
אותו שוב על הבמה. בשלב זר, הוחלט
לקצץ אותו מהצגת עיר אחת של להקת
החאן הירושלמי.
מנחלת החאן, תמר שכטרמן״גרוסמן
— בתו של אברהם שכטרמן, מוותיקי
הרביזיוניסטים — מנסה לצבוע את החיים
בוורוד .״לא קרה שום דבר. זו
סתם סערה בכוס מים. מותר לכל
תיאטרון לעשות הצגות־הרצה ואחר ל עדן
ולשפץ אותן.״
מייק אלפרדס, במאי ההצגה המסעירה,
פחות מאושר. טוען הוא :״אמנם לא הורו
לי מד, לעשות, אבל רמזו לי: לקצץ.״
ואילו מחברי המחזה — או ליתר דיוק,
אלה שסיפקו את חומר־הגלם, העיתונאים
מתי גולן ודן מרגלית זועקים חמס, מתנפלים
בשצף־קצף על אלפרדס והנהלת
החאן גם יחד.
הקטע הנורא ביותר

הנהלה לא מצאה זמן לראות
1 1 //את ההצגה — עד לשערוריה,״
טען מרגלית :״ד,הצגה מסלפת כל מה ש כתבנו.
זו הסתה פרועה, עירבוב מין עם
פוליטיקה. זד, לא יעבור בצורה זו!״
״הראיון עם הסטודנט — זה עוד שום
דבר טען מתן גולן.
הראיון עם הסטודנט היה רק הסימן
למשבר. מי שעזב, למעשה, ראשון את
האולם בהצגת מוצאי־שבת היד, מרגלית
עצמו לפי עדותו הוא.
למחרת נערכה הצגה נוספת — בלי
הראיון הזה. ביום השני כבר לא נערכה
הצגה כלל.
טען מייק אלפרדם :״ויתרתי על הקטע
הזד, לא משום שהוא הנורא ביותר בכל
ההצגה, ולא משום שהוא פוגע יותר
מאחרים. פרופ׳ ידי,ן וד״ר אלדד אף לא
הגיעו לשיאו של הקטע, המדבר על עניין
הטרוריסטים. הם פשוט יצאו קודם.
״לדעתי ישנם קטעים חריפים הרבה
יותר. אבל אפילו כך, לדעתי, המחזה
לא חריף מספיק. בישראל מפחדים מ דברים
חריפים.״

צנזורה
מו סווי ת

הירה מנסה

ףאחדלא מפחד מבעיות
אקטואליות וקונטרבדסליות״ הצתמר
שכטרמן ,״הוועד המנהל לא
להיות צנזור.״
בכלל לא. בישראל לא קיימת

תשלים
שב צבישרו
העבר רווי־ד,מרורים של עם ישראל, כולל
הפסוק, על נהרות בבל, שם ישבנו וגם
בכינו׳.״

במאי אלפרדס
כניעה לצנזורה?
צנזורזן. פוליטית. בדרך כלל.
מסון ירים למחזאי, בנימוס — ורצוי
באיחו|ר של חצי שנח — כי הוא לא
״בשל| מספיק,״ או שהמחזה ״ארוך ומשעמם,״
שפשוט ״הנושא לא חשוב
מספיק ולא כדאי להיאבק עליו,״ או שעליו
״לשפץ ולעדן.״
אבל אם הנושא הוא חיי שני עמים
בצוותא — זד, כבר מסובך. מאד אפילו,
כפי שהוכיחה חצגת עיר אחת.

איש
אנ טי-פולי טי
ך* .משיד אלפדדם וסיפר:
( | בא אלי מישהו מההנהלה, ואמר שאני
״עושה בדיחות על בוכנוואלד.״ צר לי
שלא הבין את כוונתי. איני צוחק על
סיבלו של העם היהודי, כי אם על הדרך
שבד, מוכרים את ההיסטוריה שלנו לתיירים.
אני
איש אנטי־פוליטי מאד, ובעיני
בעיית־ד,בעיות במחזה איננה כיצד להביא
את השלום, או אם צריך להחזיר שטחים

קיצוני, החי בגיטו הסגור של מאד,־שערים.
הלכתי עם השחקנים, והסתובבנו בשכונה
הזו. התבוננו באנשים, דברנו
איתם, ניסינו לעמוד על טיבם. כשחזרנו,
גילינו שהם חיים כמו בשמורת־טבע, והאדם
מביט בהם מבחוץ, כבחיות הסגורות
בכלוב. ולמעשה הם באמת שמורת־טבע,
אבל של בני־אדם, ואנחנו סולדים מהם
מלכתחילה, בלי להכירם מקרוב.
ניסיתי להסביר את הרעיון בכך ש הצגתי
בהצגה שתי דמויות של אברכים,
סגורות בכלוב, ומסביבם תגובות מלעיזות
ומתגרות של אנשים מבחוץ. ואז באו
אלי ואמרו לי: תתבייש, זד, אנטישמיות !
אף אחד לא הבין שכוונתי היתר, להעמיד
אותנו לביקורת, את האנשים החיים

.הלוואי שלא יהיה לעולם שלום עם העונים. אם יהיה
שלום, תינשאינה ננותיג! ל עוני ם, ולא נהיה עוד
גוי קדוש ועם נבחו.

מייק אלפרדם( ,״איש השנה בתיאטרון״
)71 שבא לישראל לאחר ש ביים.
כמאה מחזות בתיאטרונים שונים
בארצוה־הברית ובמולדתו, אנגליה, טוען:
״בלי* חופש אמנותי, תעמוד כל העבודה
שלי !)ירושלים בסימן שאלד, גדול.
״לא] לא מכריחים אותי לקצץ. אבל
בכל פעם באים ורומזים לי בעדינות
להוריד משהו אחד .״ההנהלה בפאניקה
— ואני באמצע. זד, הקונפליקט בין ה־אדמינ|סטרציה
והצד האמנותי, כמו בכל
תיאטרון ציבורי בארץ.״
בעוד מנהלת החאן מתלבטת בין הגנתה
על הנהלת החאן מזה ועל החופש דד
אמנותי־להלכה של אלפרדם מזה, והבמאי
עצמו קותבטא בעדינות יחסית, אם כי בפסימיות
גלוייזז, על עתידו האמנותי בלהקה —
מצהירים העתונאים גולן ומרגלית, סופריו
המדינין ים של הארץ, ש״לא יתנו להצגה
לעבור) בצורתה הנוכחית, לא על דעת
אלפרד^ ולא על דעת ההנהלה.״

מנהלת שכטרמן
צנזורה? מה פתאום?

בצורה
לא־שיגרתית
יה זה לפני שלושה חדשים שד,חאן
8 1הזמין, לפי רעיון שיזם אלפרדס, את
מתי גולן ודן מרגלית לראיין דמויות
שונות משיכבות־ציבור רחבות בירושלים,
אודות !דעותיהן בשלושה תחומים :
היחסים בין העדות השונות, היחסים
בין יהודים לערבים, והיחסים בין חילוניים
לדתיים.
התוצאה היתד, ראיונות מוקלטים באורך
תשע שעות.
על יסוד חומר זה התעתד אלפרדס
לבנות מה שנקרא הצגה דוקומנטרית.
כבכל הצגה, שאיננה דיווח עיתונאי יבש
גרידא ; ,כי אם שילוב של דוקומנטציה
עם מרכיבים דרמטיים, נעשה גם כאן
ניפוי של החומר, ונוספו לו קטעים,
בעיקר של אימפרוביזציות ועבודת־סדנא
כדי לין ור מיסגרות דרמטיות וקטעי קישור.
״החלקנו,
למשל, להתחיל את ההצגה
בצורה >ן א־שיגרתית,׳׳ סיפר אלפרדס.
״לקח)ו את הקהל בקבוצות, כאילו כל
שחקן הוא מדריך קבוצת־תיירים, והסברנו
את ההיסטוריה של כל עמוד מעמודי
החאן.
בקטע זה אנו משלבים פארודיה על
חזיון אור־קולי בירושלים העתיקה, ועל

להקת ה״חאן״ כ,,עיר אחת״
שיפוץ — או חיסול?
או לא — כי אם כיצד מגיב האינדיבידום
בישראל על כל כך הרבה בעיות חברתיות.
בני-אדם בארץ אינם מסוגלים לשמוע
או להקשיב ממש. הם ממולכדים בתוך
סיסמאות, ומזדעזעים כשדורכים על המוסכמות.

כך אפשר להסביר את הזעזוע מדברי
הסטודנט, מהפארודיה על תיור
מודרך בירושלים, או מקטע אחר, על
עימות בין דתי לחילוני.
בקטע זה, שנעשה על־ידי בעזרת חברי
הלהקה כקטע דרמטי, רצינו להביע את
היחס המוסכם של הישראלי החילוני ל ישראלי
הדתי ובעיקר לישראלי הדתי-

לפי מוסכמות, וחושבים שלדתיים יש זנב.״
עד כאן, דברי הבמאי.

רימו
או תנו!
(י סלח לי מר אלפרדם, אבל הקטע
שלו על החילוניים והדתיים

זה בפירוש דר שטיתזר,״ תקף דן מרגלית
.״הרעיונות שלו והבימוי שלו הם
הסתה פרועה. מלכתחילה היה ידוע בדעותיו
השמאליות הקיצוניות, וההצגה
הזו לא תעבור עם קטעים שכאלו.

״אנחנו הזהרנו אותו מתחילה. הוא ניסה
לרמות אותנו בעל־כורחנו, והתוספות שלו
סילפו את האיזון בחומר שהבאנו לו.״
״מעשיו של אלפרדס הם חטא על
פשע,״ טוענים גולן ומרגלית .״אלפרדס
השתמש רק בחומר שתאם את דעותיו
בלבד. הוא בחר את הקטעים ששירתו
את מטרתו, ובכוונה לא לקח רעיונות
מתונים. בכך היפר את שיווי־המישקל
בין הטיפוסים השונים שהתראיינו.
״אך לא די היה לו במיון החד־צדדי
— הוא גם הוסיף קטעים המתנגדים ל״
דעותינו הפוליטיות, אותן איננו מסתירים.
״הוא פתח את המערכה השנייה בקטע
המראה ישראלי מוביל ערבי קשור בצווארו,
כשם שמובילים חיה. הישראלי
רוצה לאלף אותו ולהפוך אותו לאבק.
״אנחנו איננו מאמינים שהיחס לערבים
בישראל הוא כזה. לדעתנו היחס, בתנאים
הנוכחיים, הוא הומני.
״אבל דעותיו של אלפדדס היו מעוצבות
מראש. הוכחתי לו את זאת לא פעם.
הוא בא לארץ עם אידיאות, ומנסה להתאים
את המציאות בעל־כורחה לאידיאות
אלה.
״הוא אמר לי, למשל, שערביי ירושלים
אינם יכולים לנוע בארץ בלי רשיון,
ושמשום כך הוא מראה אותם מובלים
בחבל. אמרתי לו, מייקל, איפה אתה
חי, איזה רשיון?״
אלפרדס :״מה שנורא מכל במדוזה.
לדעתי, הוא ראיון עם יהודי דתי, ותיק
בארץ.
״הוא מצהיר כי הוא ציוני מקובל. ומה
הן דעותיו? ,הרי זה נס משסיים שאין
שלום בישראל,׳ הוא אומר, ואם ירצה
השם — לא יהיה שלום לעולם. כי אם
יהיה שלום, הרי בנותינו תינשאנה לערבים,
ואז לא נהיה עוד גוי קדוש ועם
ניבחר
גולן ומרגלית :״אלפרדס סלפן, מתחי לה
סילף כל מה שהבאנו לו. אנחנו
מתנערים מן המפלצת הזו!״
אלפרדס :״אני מאמין שכל אחד דשאי
לעשות מה שהוא רוצה על הבימה, ולומר
מה שהוא רוצה.״

זכית בהצלחה, ואתה
עתיד לזכות בעוד כמה.
זכור כי הדימיון
והמקוריות חייבים לשמש
נר לרגליך, הרבה
יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני. עם

זאת, אל תתעלם מ:
1 21מ רס -
דרישות הרגע ודאג לא
1 20נ אפ רי ל
לריב לחינם עם ידידיך
ומתחריך. רכישות
ציוד, או דברים הדרושים לעבודתך,
כדאיים מאוד, השבוע. בת טלה: ה־עדיפי
הכהה על הבהיר, והשחרחר על
הג׳ינג׳י. לבשי משהו המתאים לאופייך.

הבעיות המרכזיות שלך
סובבות, השבוע, מסביב
לשתי החלטות מרות
שיהיה עליך לקבל:
בענייני־כספים ובענייני
אירגוניס. זכור
שאינך יכול לעשות
הכל בעצמך, ושמור על
ז 2באפריל -
כוחותיך. זכור גם ש20ב
מ אי
מוטב שתידחה את ההכרעה
הפינאנסית לשבוע
הבא, לכל המוקדם. בת שור, פגישה
בלתי שכיחה מטרידה את מנוחתך.
היא תידחק על־ידי אירועים שוטפיס. וב־כל־זאת
— זוהי התחלה של מיפנה לטובה.

0ווו

הוצאות כספיות בלתי
צפויות עומדות לגרום
לך לעמוד בפני מצב
מביך. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אך
אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר
רחוק צפוייה לך צעיי*

דה ניכרת קדימה ב־ד
י־מישור
הכלכלי. יחד

עם התפתחות ניכרת
בכל הקשור להצלחתך בקרב בנות המין
היפה. המכתב שקיבלת — מפתה
ומרגיז. עני לו בקרירות — זה יעזור.

סודות המשפט

אתה נמצא בתקופה בה מאיר לך המזל
פנים בכל הנוגע לבית ולמשפחה. קשרים
נפשיים מתהדקים והולכים
בינך לבין נערה,
שהופיעה לא מזמן באופק
חייך, והם יזכו
לאישור נלהב מצד המשפחה,
הקרובים והידידים.
הרבה לארח
אנשים בביתך, ואל תחמיץ
שום הזדמנות לע ו 1ו>וה 08
ריכת מסיבה לחוג מכריך.
זה ודאי ישתלם.

לא השבוע ! שום טיולים ! לא לנסוע !
מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור
שנכונו לך עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה
את האור, פרנסה
חדשה או מקום
עבודה חדש, עשויים
?2ג או ק טז ג ר •
להרים את המוראל.
22ב!ו בוו ב ר
קניות קטנות מוכיחות
את עצמן — בתנאי שלא תעשי
חובות. לבשי אדום וורוד והיי סבלנית.

אל תהיה שיטחי, אל תתלהב ואל תסתנוור
מברק חיצוני, אל תאמין להבטחות של
אדם הקשור בעבודתך,
ובדוק היטב את העובדות.
השבוע יוסר ה־מיכשול
שמנע את התפתחותם
של יחסיו עם
אדם קרוב מאוד. נצל
את זה, והתקרב לאותו
אדם. השבוע אינו מתאים
לפגישות רומנטיות
> 7.גנוגמדי *

עם אנשים שאינך מכיר י היטב, וזמן רב. בת
קשת — החברה שלך מסדרת אותך.

מאזנ״ם

עקת

סאווויוו

תפסיק^לריב עם חבריך
לעבודה. בשביל מה?
הבעיה המטרידה אותך
תיזכה השבוע לתשובה
ולהסבר. אם אתה מעשן
— אל תגזים. קופסה
אחת ליום מספיק.
השבוע תהיה לך הצלחה
רומנטית, בתנאי
שתפסיק להיות מתוח
ועצבני. לך, בת סרטן
— כדאי שתשבי קצת יותר בבית.

יחיה זה אחד השבועות
הנעימים והמרתקים
ביותר שידעת זה
שנים. קשריך עם בן
זוגך יתהדקו במהירות
בגלל נסיעה משותפת,
או בילוי משותף, שבסופם
תמצאו את עצמכם
מאושרים וקרובים
זה אל זה יותר
משהייתם אי־פעם. בקרב
המישפחה, יהיו ימי אמצע השבוע
נעימים במיוחד ומאושרים מאוד.

שב בשקט, בייחוד ביום
ה׳ .לא כדאי להסתבך
בגלל רצונו ה־טיבעי
לבלוט. גם ה־פירסומים
האחרונים לא
עשו לך דווקא טובה.
מוטב שתתרכז בענייני
הלב ובענייני כספך. ב2י
גאומסטב
ר -מישור היצירה — אתה
22בספטמ
ממשיך לחוש בבצורת
מסויימת, אך השינוי
תלוי בך. אם את רוצה בהישגים, דחי
זאת עד שתראי באיזה מצב נמצא בן־זוגך.

1111111

*0111
יזיי ג
מצפה לך שבוע נפלא מבחינה רומנטית.
סוף סוף תפוצה על והכאב עוגמת־הנפש
שנגרמו לך בפרשת האהבה
הגדולה שנסתיימה
לא מזמן. נסה
לכבוש את נטייתך לנקום
בבו״חזוג החדש
על כל מה שהישן עולל
לך, והתנהג אליו
זו בדצמבר ־
><ו בינואר
כמו שמגיע לו. נסיעה
קצרה תפתיע אותך.
1 ע111׳

יום ה׳ פותח פרק חדש במאבקך המיקצועי
או האישי. אם אתה תדע להסתכל מסביב
לפני שתקפוץ, לשקול
את כל האפשרויות ולא
להיכנס להתנגשויות עקרות
— יש לך סיכויים
מצויינים להרחיק
לכת. פגישה עם בערה
בהירת־שיער תוביל אותך
לבחירה מביכה.
תצטרך להחליט ומהר :
אחרת תפסיד הזדמנות
רומנטית גדולה מאוד.
עליך לשים את הדגש על פעילות דווקא
מחוץ למקום מגוריך, ולהסתכן מעט בכך.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן
דגים, היא בריאותך. כל אשר תעשה
לשיפורה — מצויין.
כל אשר תעשה העלול
לפגוע בה — מסוכן
מן הרגיל. גש לרופא,
לבדיקה שיגרתית, ואל
תזניח את פוליסת הביטוח
בגלל הצלחתך
העיסקית והאמנותית.
נכונו לך הפתעות גם
במישור הפינאנסי —
אך מס הכנסה

(המשך מעמוד . )24
השווייצרישה בנק־גזלשפט, ונגד הד״ר
אנדרי אלואיז ויקי, שהינו אחד היועצים
המישפטיים של הבנק הנ״ל.
הבנק הנ״ל הגיש נגדי תביעה אזרחיה
בבית־המישפט המחוזי בת״א אשר נושאה
הוא תביעת־חוב מתוך יחסי עובר־ושב בנ קאיים,
בסך של למעלה מ־ 2מיליון ל״י.
התביעה מתבררת בפני כבוד השופט קנה.
ד״ר ויקי הגיע ארצה במיוחד לניהול
המישפט, וכל פעולותיו נעשו תוך ייצוגו
את הבנק.
הנני מתכבד לצרף כאן תצהיר של מר
אליהו בכמן, מת״א, רח׳ ארלוזורוב ,3
אשר האמור בו מדבר בעד עצמו.
מן התצהיר הזה נובע, כי ד״ר ויקי
קשר באופן שיטתי יחסים עם המתמחות
של כבוד השופט קנת, כל עוד הללו כיהנו
בתפקיד זה במישפט שלי.
בפני מתמחות אלה השמיץ אותי הד״ר
ויקי והוציא עלי דיבות שונות, וזאת על
מנת שהדברים יגיעו אל השופט וי׳שחירו
את פני בעיניו.
את המטרה הזו — להגניב מידע
וחומר משמיץ נגד צד שכנגד לתוך
לישכתו של שופט באמצעות מתמחותיו,
וכן להוציא בדרך זו משופט מידע, אשר
צד יוכל להסתייע בו לצורך תיכנון ניהול
מישפטו, השיג לטענת פסחוביץ, ד״ר ויקי
ע״י קשירת יחסים חברתיים עם המתמחות
או מי מהן, וכן ע״י שנתן להן
מתנות ו/או טובות הנאה אחרות.
בתצהיר מנויות המתנות שנתן ד״ר ויקי.
כל הדברים הללו מהווים לטענת פסחו־ביץ
בתלונתו מתן שוחד בניגוד לחוק
תיקון דיני העונשין (עבירות שוחד).
כן יש בפעולות הנ״ל משום עבירה פלילית
של ביזיון בית־המישפט. זאת — בין
הייתר בגין הדרכת עדים בזמן חקירתם
הנגדית, בניגוד לצו השופט, וגם בגין הגנבת
והוצאת מידע מלישכתו של שופט.
עבירה נוספת היא הוצאת לשון־הדע נגדי
בפני השופט: אותה עלילה שבדו
נגדי ד״ר ויקי והבנק, כי כביכול ״זרקתי״
עליו דוגמניות כדי לצלמו במצב זה, וכן
כי הפרעתי והבהלתי אותו ע״י דפיקות
בלילה והטרדות טלפוניות. הד״ר ויקי נז קק
לבדות את העלילה בעניין ד,״דוגמניות״
כדי לחפות על עצמו, שכן פורסם בעיתון
שפיגל כי הוא נזקק — בשכר — לשירותיהן
של שתי הגברות הנ״ל — דברים שמעולם
לא הוכחשו על ידו.
התנהגותו של ד״ד ויקי מהווה עבירה
גם לפי חוקי שווייץ, המגדירים כעבירה
מתן, הבטחה או הצעה של מתנה או כל
טובת הנאה אחרת לשורת נושאי תפקידים,
ובתוכם, עובדי ציבור, על־מנת ש יעברו
על חובות־השירות שלהם.
הנני מבקש להזמין באופן דחוף את
הגברת רונית אור לחקירה, על־מנת להבטיח
את חומר הראיות.
נראה לי -שזו זכותי שמדינת־ישראל,
שאני אזרח שלה, תנקוט בכל הצעדים כדי
להעמיד לדין ולהעניש זרים אשר פנו
אל מדינת־י׳שראל בבקשת סעד מישפטי
— ומנסים להשחית פה את הצדק ולעוות
הליך שיפוטי. התנהגותם של הבנק וד״ר
ויקי היא עבירה על פי החוק, בנסיבות
מחמירות ביותר, לרבות העלבת המדינה
ובתי־המישפט שלה.
עד כאן, תלונתו של פסחוביץ.

ל ד חו תאת
פ סק־ ה דיו1
ף־ ,עקבות התלונה, הגיש סניגורו -של
פסחוביץ, עורך־הדין אלייקים העצני,
בקשה לשופט קנת לדחות את פסק־הדין
עד שרונית אור תחזור מירח־הדבש שלה
בחו״ל, ותהיה אפשרות למישטרה לחקור
אותה.

כתב העצני
המישפט :

בבק שתו

לבית

מוגשת בזה בקשה להואיל ולדחות את
שימוע פסק הדין הקבוע כנ״ל לתאריך
מאוחר יותר.
נימוק הבקשה הוא בידיעות שהגיעו אל
הנתבע כי מתמחה של בית־המישפט הנכבד
הזה הונעה ע״י הבנק התובע לקבל
מאיתו מתנות ואירוח, ותוך כדי כך שמעה
מאת הבנק או מי מטעמו חומר בגנות
הנתבע אשר לדבריה מסרה לבית־המישפט
בטרם הועלה ע״י הבנק בישיבתו במיש-
סט׳ כי שמעה מפי ב״כ הבנק, ד״ר ויקי,
שהלה הדריך עדים כאשר היו בחקירה
נגדית׳ ועוד.
מסיבות שונות הניעו את הח״מ לפנות
ללשכת עוה״ד בבקשת הדרכה בין היתר

באם להגיש לבית־מישפט נכבד זה בקשה
כל שהיא בנדון.
המתמחה הנידונה אינה בארץ כעת וכפי
שנודע, היא עומדת לשוב ארצה באמצע
חודש זה.
הנתבע הגיש בנדון תלונה למישטרה
שבמסגרתה מתנהלת חקירה, אולם המת מחה
טרם נחקרה.
אין ספק כי מהותה האמיתית והיקפה
הנכון של הפרשה יכולים להתברר רק
מפיה של הנוגעת בדבר, הגב׳ רונית אור.
הנתבע לא היה רוצה להגיש בנדון
בקשה המסתמכת על מידע מכלי שני, כל
עוד לא הוברר שיש הכרח בדבר.
בבקשתו לוועדת האטיקה של לישכת
עוה״ד, פירט הח״מ את הסיבות כבדות
המשקל שהניעוהו לבקש הדרכת הלישכה
בנדון.
על כן יהא זה מן הצדק אם השימוע
יידחה לכמה ימים עד שלישכת עוה״ד ו/או
המישטרה יבררו את העובדות עד תומן,
ולנתבע יתברר ללא ספק כי זכות מזכויותיו
נפגעה באופן המצריך להגיש לבית
מישפט נכבד זה בקשה כל שהיא
בטרם יינתן פסק־דין.

לצמצם תופעות
__ ממין זה
** עד כאן, לשון הבק שה. הוסיה
> העצני כעת הדיון בכק שתד:
רונית אור היתד, בשווייץ בהזמנת ויקי,
ויש כאן ניסיון השפעה על בית־המישפט
באמצעותה.
כל זה — אירוח המתמחה, מתנות, וכן,
לפי המידע שבידינו, נשאבה ממנה אינפורמציה
מהידוע לה מבית־המישפט.
מרשי הגיש תלונה למישטרה, ואני ביקשתי
לחקור את המתמחה, כדי לדעת
מפיה מה מידת דיוק הדברים.
המישטרה חקרה אנשים שונים, אך לא
אותה. פניתי גם ללישכת עורכי״הדין. ה מניע
העיקרי שלי הוא, שמסביב ליחסים
של גברת אור ובכמן הוזכרו גם דברים
שאינם קשורים להשפעה על בית־המיש־פט,
והתלונה ללישכת עורכי־הדין היא
כדי לצמצם ככל האפשר תופעות ממין
זה. מה גם שזכותו של לקוחי נפגעה.
הכינותי גם המרצה, שאני עומד להגיש
אם בקשתי תידחה.
עד כאן, דברי הפרקליט.
השופט לא קיבל את בקשתו של הסניגור
:״אין נימוקים מספקים כדי להיעתר
לבקשה,״ קבע .״הבקשה ניחדת.״ והוסיף:
״אני מקדים את שימוע פסק־הדין להיום.״
היה זה בעשירי ליולי .*1973 בישיבה הקודמת,
הודיע השופט כי יכריז על פסק־הדין
ב־ 12 ליולי.
השופט הרשיע את פסחוביץ, חייבו ל החזיר
ל 2.7 5 .6 .0 .מיליון פרנקים.

הקלטה־גגד־שחיתות

עקכות תלונתו של פסחוביץ, טרם
^ חקרה המישטרה את המתמחה הצעירה.
סיפר השבוע אלי בכמן:
״אחרי שהגשתי את התלונה, חקרו אותי
במישטרה ביסודיות רבה. שעות על
שעות. אך את רונית לא חקרו בכלל. נתנו
לה לצאת לחו״ל.״
על פרשת היכרותו עם רונית, סיפר :
״באתי לשמוע את המישפט, כי אני מכיר
את פסחוביץ. את רונית היכרתי במסדרון
בית־המישפט. קבענו פגישה, והתחלנו לצאת.״
״ומדוע
הקלטת את השיחות האינטי מיות
שלה איתך, מבלי ידיעתה ד׳
״כששמעתי את הסיפורים שלה, הזדעזע תי׳
והחלטתי לחשוף את העניין.״
מדוע לא חקרה המישטרה את רונית
אורו מדוע לא קיבל פסחוביץ אפילו
תשובה לתלונתו בדבר תוצאות החקירה ו
השיב ניצב־מישנה מיכאל בויכנר, דובר
המטה־הארצי של המישטרה :
״ככל הנראה לא מצאנו עבירה פלילית
בפרשה. נחליט סופית לאחר שנקבל את
התיק בחזרה מפרקליט המחוז.״
נוהג זה — להתייעץ, בתיקים עדינים
במיוחד, עם גופים אחרים — מקובל ב־מישטרה.
עתה,
לאחר שתיפול החלטת המישטרה
כיצד לפעול — ניתן יהיה לראות את
עליית המסך על המערכה השלישית של
הפרשה.
* לדברי רוני ברודצקי, דובר הנהלת
בתי־המישפט, הופסקה התמחותה של רונית
אור ב־.3.7.73

מגנ״ד משרו והאוצר נתן רמיו־ונו־היהוו
מגרמניה מתנה 30 מיליון ד
מומש האומה -ויעבור רעבוו אצדו!
שכמה מאנשי העסקים שהכיר במיסגרת
תפקידו הציעו לו תפקידים נאותים. היום
הוא איש עסקים מצליח בעצמו, בעל
השקעות בכמה בתי־מלון ומפעלים וחברות
תיירות.
כאשר חיפש ספיר מועמד חדש לתפקיד,
הציע לו בנו עמוס את ידידו עוזי רסקין.
האב סמך על הבן, ועוזי הובא מבחוץ
והושתל בלשכה. הוא התגלה בשלוש ה־

כמה חודשים, אירגן קבוצה של יהודים
מגרמניה בראשות דוד טייג, מכר להם
את הילטוך ב־ 16 מיליון דולר. כן גבה
עבור ישראלוס דמי תיווך גבוהים, התמנה
כיו״ר מועצת המנהלים של הילטון.
דוגמא אחרת: לבקשת ספיר טיפל
רסקין בהשגת דירות להשכרה לעולים,
הצליח בכך בצורה יוצאת מן הכלל.
הצרה היחידה: העולים אינם רוצים לגור

מנהר הלשנה וסקי!

מננ״ל אגמון

ך* סן שר״חאוצר, ד״ר צבי דינשטיין,
^ חיה נבוך. השאילתא שהוגשה לו
היתה ברורה וטעונה חומר־נפץ: האם
מינויו של מנכ״ל מישרד־האוצר, אברהם
אגמון, כמנכ״ל החברה הגרמנית לישראל,
אינה (מהווה עבירה על חוק הצינון, האוסר
1על עובדי־המדינה לעבור לעבוד
בשירות גופים לא ממשלתיים עימם עמדו
בקשר במיסגרת תפקידם הממלכתי י
דינשטיין הצליח להיחלץ מהפח בתשובה
אלגנטית, גם אם לא לעניין: האוצר
לא יז}ו את החברה החדשה, הסביר סגן-
השר !.מלבד זה, החברה החדשה טרם
נרשמה כלל.
רק | מעטים תפסו את משמעותה של
תשובת סגן־השר ואת מה שהסתתר מאחוריך
.,שכן רק מעטים ידעו על התרגיל
החדש שבישל שר־האוצר פינחס ספיר.
היה זה תרגיל שנועד להסתיר שתי עובדות
לזמורות מאין כמותו:

ההכנסה בגרמניה. תוך שנה גייסו מגרמנים
50 מיליון דולר. למשקיעים הגרמנים
היה זה עסק נפלא: נוסף לפטור ממס
בגרמניה, הובטחו לבעלי המניות של
החברה־לישראל, בחוק מיוחד שחקקה
הכנסת, הטבות שלא ניתנו עד אז, כמו
פטור מלא ממיסים ורווח נטו מובטח
של ס/ס 10 לשנה.

התבס סו ת
טבעית

מיליונר ט״1

מיליונר פאלור

שנים שכיהן בתפקידו כדיסקרטי ובעל
רעיונות, רכש לחלוטין את אמונו ולבו
של ספיר.
לפני שנתיים החליטו ענקי הבניה של
ישראל — אהרן דברת, מנכ״ל כלל,
אברהם עופר, מנכ״ל שינון עובדים, צבי
רכטר, מנכ״ל סולל בונה ואילי הבניה
אהרון רובינשטיין ואריה פילץ — להקים
חברה שתמכור דירות לתושבי־חוץ. הבחירה
נפלה על רסקין. אותה עת היה
עוזי במעמד של עוזר אישי לדברת,
לאחר שפרש מן האוצר כדי להקים את
קרן ספיר. הוא התמנה גם מנכ״ל החברה
החדשה שנקראה ישראלום.

בדירות מושכרות. עד היום עומדות
מרבית הדירות שהושכרו עבורם — ריקות.

ך* פיר אישר את הצעתו של רסקין,
וזה החל בנסיעות לגרמניה, לארגן
את המשקיעים החדשים. הבסיס למאמציו
היתד, קבוצת דוד טייג, קוני הילטון.
^ מטעם האוצר החל לטפל בחברה הגרמנית
| 5החדשה המנכ״ל אברהם אגמון, שחיש קל
1נילווה לרסקין בנסיעותיו. תחילה לא חשד

נו פקיד והמידונושוו
• אברהם אגמון, מנכ״ל האוצר, עומד
להתמנות כמנכ״ל החברה הגרמנית לישראל.

היה זה גם אגמון שטיפל בהקמתה
של החברה, והוא זה האחראי להטבות
הפנומנליות שהיא קיבלה, ובמיוחד להטבות
המדהימות שניתנו למשקיע העיקרי
בחברה, אריה פאלוך. הטבות אלה נאמדות
!ב־ 30 מיליון ל״י.

סיפור הצלחה

ף* אשר החד פינחס ספיר בהכנות
2לוויעידה הכלכלית הגדולה שהתקיימה
לפני חודשיים, היד, ברור לו כי היא
תהיה כישלון מוחץ — אם לא יצליח
להוכיח כי במרוצת השנים שחלפו מאז
הוועידה הקודמת — הביאו משקיעים
חדשים לישראל.
ספיר פנה לנאמנו׳ עוזי רסקין, הורה
לו לחפש אחר משקיעים. עוזי רסקין
( ,)32 הוא סיפור הצלחה ספירי טיפוסי.
לפני ך מש שנים פרש מתפקידו מנהל
לשכת שר־האוצר אלי סלע. תפקיד זה
הוא רב חשיבות ועדין ביותר. מנהל
הלשכה; קובע למעשה את סדר היום של
השר, משתתף בכל הדיונים, וחייב ליהנות
מאמונו המוחלט של השר.
תפקיד זה הוא גם קרש קפיצה למינויים
גבוהים יותר, או להצלחה מובטחת
בעולם העסקים. סלע, למשל, פרש לאחר

מ שימות
מיו ח דו ת

ך* שנ תיי ם האחרונות בהן מנהל רסקין
2את ישראלום הטיל עליו ספיר מפעם
לפעם משימות מיוחדות. לדוגמא: כאשר
מכר נחום שמיר, כיום מנהל בית ברל, את
מלון הילטון התל־אביבי למשקיע הגרמני
יוסף בוכמן״ ,במחיר המגוחך של 12
מיליון דולר, ביטל ספיר את ההסכם, הטיל
על רסקין למצוא קונה במחיר סביר
יותר. רסקין השקיע בנושא מאמצים של
* כיום מכהן שמיר כיועץ אישי של
בוכמן, עוזר לו בהשגת אישורי בניה
בעיריית תל־אביב.

ניצול פרצות
במס־ ה כנ ס ה
ך* התבסמו ן ן? קשריו עם משקיעים
2יהודים בגרמניה, הציע רסקין לספיר
להקים, לקראת הוועידה הכלכלית, חברה
חדשה להשקעות, כדוגמת החברה־לישראל,
שעיקר המשקיעים בה יהיו מיליונרים
יהודים מגרמניה, שהתעשרו בה בעסקי
שעשועים ובניה.
החברה־לישראל המקורית הוקמה בעקבות
הוועידה הכלכלית הראשונה ואמורה
היתד, לגייס 100 מיליון דולר מיהודי
העולם למטרת השקעות בישראל.
אחרי שנה וחצי, לא הצליח מנהלה הראשון
נחום שמיר הזכור לטוב, לגייס
יותר מ־ 14 מיליון דולר — מזה המחצית
של חברות ממשלתיות ישראליות — ול חברה
נשקפה סכנת חיסול תוך בזיון
פומבי. ספיר מינה בדחיפות את נאמנו,
מיכאל צור, שהיה אותה שעה יו״ר מד
עצת המנהלים של חברת צי״ם וחברת
בתי־הזיקוק. מינויו של צור כמנכ״ל במקום
שמיר הביא למציאת פתרון: צור
וידידו הטוב דוד גולן — מנכ״ל הבנק
הבינלאומי הראשון — הקימו מערכת
יעילה של גיוס כספים מגרמנים לא-
יהודים תוך ניצול פרצות בחוקי מס־

רסקין באגמון, ראה את עצמו כמנכ״ל
המיועד הטבעי של החברה שהוא מקים.
אולם תוך זמן קצר החל להריח כי
לאגמון תכניות רבות יותר מאשר סתם
לעזור לרסקין. כך, למשל, דחף אגמון
לכיוון של השענות על קבוצת משקיעים
גרמנית אחרת, בראשות אריה פאלוך,
היהודי שומר המיצוות מפרנקפורט.
פאלוך התפרסם לראשונה בישראל
כאשר קנה את פרוייקט מגדלור בצומת
הרחובות אלנבי־בן-יהודה בתל־אביב. הפרוייקט
נקנה בשעתו על־ידי המשקיע
היהודי ממכסיקו דוד ציטרון, אולם אחרי
פטירתו סירבו יורשיו להמשיך בבניה.
פאלוך רכש את הנכס מן הנושה העיקרי,
בנק מזרחי, במחיר זול, שכיסה בקושי
את חובות הבנק עצמו. מיד אחר־כך החל
פאלוך בבניה. לאחר מכן הקים את מלון
גרנד־ביץ׳ בתל־אביב מול מלון שרתון,
וניסה גם לקבל לידיו את ניהול שרתון.
פאלוך היה ביחסים קרובים ביותר עם
אגמון והיה זה טבעי כי אגמון יהיה
מעוניין להתבסס עליו בהקמת החברה
הגרמנית החדשה לישראל.

מ תנ ה
ללא מיברז
ך* קרע כין •פתי הקפוצות הגרו
1מניות והיהודים שלהן, הביא לפגישת
(המשך בעמוד )32

16 - 19 בי 1ל׳ 1973
אדם 3ש
רייא שוויד׳
אחת החוויות המחרידות ביותר בבל שניתי בכנסת
עברה עלי השבוע. במשך שלושה ימים נכנסתי ויצאתי,
וחילדן תי את זמני בין המליאה ובין הדשא ממול. על

הדשא שבב יוסף רייא, הארבי־בישוף האמיץ, הלוחם
למען עקורי איקרית ובירעם. הוא חיה תשוש משביתת-
הרעב הממושכת שלו. מסביבו שבבי וישבו העקורים,
גם הם רעבים.
הכנסת התעלמה מבל העניין. פשוט — יוק. אף
מילה אחת על העוול המשווע שנעשה לעקורים. אף מילה
אחת על שביתת־הרעב, על הסכנה הצפוייה לבריאותו
של האיש. כאילו לא היה ולא נברא.
במיזנון טירטר הרדיו, וסיפר בזעם נרגש על שוב־תי־רעב
יהודים בקייב. לא היה חסר הרבה, ומישהו
היה מגיש הצעה דחופה לסדר־היום על עניין זה.
אך הבישוף, במרחק של במה עשרות מטרים — לא.
יצאתי ועודדתי את הבישוף במה פעמים ביום. הגשתי
הצעה דחופה לסדר-היום׳ שהנשיאות לא הבירה
בדחיפותח( .מה יש, אדם חולה שוכב בחוץ וצם. זה
דחוף ן< וביום השני, כאשר ראיתי את מצבו החלוש,
פניתי למנב״ל מישרד הבריאות, והוא נאות לשלוח
רופא ממשלתי שיבדוק אותו במה פעמים ביום.
במה שעות אחרי שהתחילה השביתה, ניצלתי את
הנאום הראשון שלי באותו יום — על מישרד־התיק־שורת
— בדי לשבור את קשר-השתיקה :
אורי א פנ די: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
הביקורת החמורה ביותר שיש לי ברגע זה על
מישרד התיקשורת היא שאין חותמת־דואר של איקרית
ובירעם.
קשה לי מאוד להתרכז על בעיית הטלפונים, כאשר
בחוץ, מול הכנסת, שוכב על הדשא איש־רוח, כהן־דת׳
האוחז בנשק האחרון של שביתת־רעב במאבק נגד
עוול שצריך היה להחריד את כולנו.
השר פרס נתגלה בזמן האחרון כמומחה לטיפול ב־שביתות־רעב.
אחרי
טיפולו בשביתת הגרוזינים באשדוד התרשמתי
מדבריו על החובה ההומניטרית לשים קץ לשביתוודרעב,
המסכנות חיי־אדם, וגם לשלם תמורת זאת מחיר של
מיליונים. פה אין צורך לשלם מחיר של מיליונים. פה
יש לשלם מחיר של תיקון עוול משווע.

למרות שהכישוף הוא עולה מזאבלה בלבנון,
ואיננו עולה מגרוזיה, ושמו רייא ולא

רייאשווילי, אני תובע מהשר פרס ומחבריו
להתייחס ל שביתתו כדיוק כמו שהתייחסו לשביתה
שהיתה באשדוד.

גני ב ה גול
שפח הי
בשעתו, בעת הדיון על מישרד־התיירות תקפתי את
השר משה קול ואת מיפלגתו, הל״ע, על שהם גונבים
בל רעיון טוב הנקלע להם בדרך, מפקיעים אותו לעצמם
ורוכבים עליו — מבלי לעשות דבר להגשמתו. בדוגמה
הבאתי את הרעיון להקים רשות ממלכתית ארצית
לחוף־הים — רעיון מובהק של סיעתנו, שהשר קול
סחב אותו במשיבה.
השבוע ענה קול לנאומי, העמיד פנים כאילו אינו
יודע מניין בא הרעיון, ולבסוף הוסיף בנימה צדקנית :
לא חשוב מי העלה את הרעיון, חשוב שכולנו יחד
נפעל להגשמתו. קיבלתי את האתגר, ובתום הנאום הצעתי
הצעת-סיבום :
״הכנסת מחליטה שיש להקים רשות ארצית לחוף
הים, שתקבל לידיה את הריכוז, התיכנון, הפיתוח ר
הניהול של כל חופי ישראל, כדי למנוע השחתה וזיהום
ולהפוך את שפת־היס כולה לאזור בלוי וקייס לתושבי
הארץ.״
ומה קרה!
כמה אנשי גח״ל הצביעו בעד הצעתנו. המערך הצביע
נגד. ההצעה נפלה.
והל״ע של השר קול ז הם ישבו ונמנעו מהצבעה
אגב, המילחמה-הזעירה סביב השם מרי נמשבה
גם באותו מעמד.
הגשתי את הצעת־הסיכום בשם ״סיעת מרי״ .היו״ר
באותה ישיבה, ח״ב מרדכי זר מהמערך, הבריז :״רשות

דייו צותק מהכנסת, והכנסת צוחקת מ( 1צ(1ת
נראה באילו היה מנוי וגמור עם הבנסת לעשות
צחוק מעצמה ערב סיום תקופת כהונתה — ולהוכיח
לציבור כולו בי בעניינים החשובים ביותר למדינה
היא מתנהגת בגן ילדים מופרעים.
עם פרישתו מצה״ל, השמיע האלוף אריק שרון
האשמות חמורות ביותר. אף סיעה אחת בכנסת לא
העזה להעלות עניין זה לסדר־היום. גם סיעות״הימין,
המבקשות להיבנות מהילתו של אריק, פחדו לנגוע בנושא
זה — מפני שאינן מובנות להרגיז את משה דיין.
נשארנו בודדים במערכה.
הגשנו הצעה דחופה. הנשיאות לא הבירה בדחיפות.
הפכנו אותה להצעה ״רגילה״ (שאת הגשתה אין

איש מוסמך למנוע).
באולם המליאה השתררה דממה דקה׳ כאשר נימקתי
את הצעתנו. ההקשבה היתה בלתי״רגילה :
אורי אכנרי: קרה דבר חסר־תקדים בתולדות צה״ל.

אלוף כביר הבריז שהוא עוזב א ת צה״ד

שרון נדהם. כחייל טוב, נקט באמצעי־הטעייה. הוא פנה
לגח״ל, לברר את האפשרות להופיע בשורותיו בבחירות.

תימרון זה הצליח. גולדה מאיר קראה לו,
והציעה לו א ת פיקוד-הדרום. מאז מתהלך הסיפור
שהאלוף שרון עומד להצטרף ככל רגע
לגח״ל — למרות שהיה, לדבריו, האלוף היחידי
כצה״ל שהחזיק בפינקס־חבר של מפא״י.
לפני כמה חודשים הודיעו לאלוף שרון שעם גמר
ארבע שנות־כהונה כאלוף פיקוד הדרום, הוא הייב
להשתחרר מצה״ל, באחד בינואר .1974 לא הוצע לו
תפקיד אחר בצד׳״ל, במקום התפקיד בו שהה זמן כה
רב. נאמר לו שזה הסוף, ועליו ללכת.
האלוף שרון ביקש להאריך את שירותו בשנה, אך
נתקל בסירוב מוחלט.
מה מסתתר מאחורי בקשה זו וסירוב זה?
בעוד שנה יהיו בעיצומם הדיונים על מינוי הרמטכ״ל

צבאית משלו.

מי שממנה רמטכ׳׳ל, קובע למעשה מה
תהיה הדוקטרינה ה שולטת כצזד׳ל במשך במה
שנים. דוקטרינה זו יבולה לקבוע כעניינים של
חיים ומוות, ובוודאי יש לה השפעה עצומה על
המדיניות הלאומית. שום ממשלה אינה יכולה
להתעלם מחוות־דעת הרמטכ״ל כעניינים צבא יים
המהווים מרכיב חיוני כעיצוב המדיניות.
למשל: אחרי מילחמת ששת־הימים נתמנה לתפקיד
האלוף חיים בר־לב, ובכך נקבעה דוקטרינה של התבצרות
לאורך התעלה, הדוקטרינה ששלטה במילחמת־ההתשה.
אין זה סוד שהיתה קיימת בצמרת צה״ל גם
דוקטרינה נגדית, והיא של אי־התבצרות והגנה ניידת
בעומק. אילו נתמנה אז כרמטכ״ל האלוף ישראל טל או
האלוף אריק שרון — לא היה נבנה קו בר־לב, שעלה
מיליארדים, וייתכן שגם המדיניות הממשלתית לגבי

״כניגוד לרצונו״ .הוא רמז שהתנכלו ורצו להיפטר
ממנו, שיש אינטריגות ב מערכ ת הביטחון.
איני מתכוון להעמיד כאן לדיון את אישיותו של
האלוף במילואים אריק שדון, או את השקפותיו הפוליטיות.
הן בוודאי רחוקות מהשקפותי מן הקצה אל
הקצה. אין הוא מועמד להצטרפות למרי.

נו הווח אריק
איני מתכוון גם להעמיד לדיון את כישוריו הצבאיים.
הוא רשם בתולדות צה״ל כמה פרקים מפוארים, והוא
קשור גם בכמה פרקים השרויים בערפל, שיהיה צורך
להאירם ביום מן הימים. די אם אזכיר את השם קיביא.

אני מעמיד כאן לדיון עניין החורג מן ה תחום
האישי, הנוגע ל אחת מבעיות־היסוד של
הצבא כ חברה דמוקרטית: איך מתמנים
רמטב״לים, האם יש כצה״ל ה שפעות פולי•
טיות-מיפלגתיות, האם יש פיקוח דמוקרטי מס פיק
על מערבת־הכיטחץ.
הפרטים, כפי שנודעו לי ממקור מוסמך ביותר, הם :
לפני ארבע שנים שכח האלוף שרון, בטעות, לחדש
את חוזזדהשרות שלו בצבא־הקבע. במקום להעיר את
תשומת־לבו לכך, בא אלי ראש אכ״א ושאל :״מתי אתה
יוצא לחופש ת־שיחרור?״

הבא. יתחיל תהליך הברירה בין המועמדים — והמועמדים
יהיו, כמובן, האלופים הבכירים של צה״ל באותה עת.

מי שפורש היום מצה״ל, יוצא ממעגל ה מועמדים
לתפקיד הצבאי הרם כיותר.
אולי סבר האלוף שרון שהיו לו סיכויים להגיע
לכהונה זו. אולי חשב שבעוד שנה — כאשר תהיה
ממשלה אחרת, ואולי אפילו שר-ביטחון אחר, היה יכול
להיות לו סיכוי רב יותר. אין זה ענייני לשפוט אם
צדק בהשערה זו או לא. גם אין זה ענייני להביע את
דעתי ביחס לכשירותו של האלוף שדון לתפקיד.

אכל אני חייב לשאול: האס הרחקתו של
אלוף מצה״ל, כמה חודשים לפני שהוא יבול
לבוא כחשבון לתפקיד חרמטב״ל, הוא נוהל
סביר ך לשון א חר ת: האם אין פירוש הדבר ש
רמטב״ל אחד קובע במידה רבה מי יהיה ה־רמטכ״ל
הבא אחריו ץ

4מועמדים לומטכ״ל
הדבר מביא אותנו, כמובן, לשאלה יסודית ביותר,
שלא מצאה מענה סביר במשך 25 שנות קיומו של צה״ל.
איך מתמנה רמטכ״ל? מי, בעצם, מכריע?
מינוי רמטכ״ל אינו עניין אישי, חלוקת כבוד או
הענקת פרס. לכל קצין בכיר יש השקפה משלו, דוקטרינה

סיני היתד, אז שונה, ניידת יותר.

בעוד שנה, כערך, תעמוד על הפרק שאלת
מינוי הרמטב׳׳ל הבא* .ש כמה וכמה מוע מדים
סבירים. אמנה, למשל, א ת האלופים ישראל
טל, מוטה גור, יצחק חופי ואלי זעירא. בל
אחד מהם מייצג דוקטרינה מסויימת, גישה
לענייני־היסוד של הצבא. האם אנחנו יבולים
להשאיר א ת הבחירה ליד המיקרה {
ליתר דיוק: האם אנחנו יכולים להשלים עם מצב
שבו הבחירה נעשית למעשה מראש, בצורה עקיפה,
על־ידי הרחקת מועמדים מסויימים וקידום מועמדים
אחרים?

הפוליטיזציה של צה־־ר
בהיעדר נוהל קבוע להסדרת המינוי העליון —
ואולי לא הוא בילבד — יש פתח רב להשפעות צדדיות.
אם לא הדוקטרינה של המועמד קובעת, מה קובע?
אישיותו? זיקתו המיפלגתית? הביטחון שהוא ימלא
את כל מישאלות ראש־הממשלה או חלק מן הממשלה?
הנכונות לכופף בשעת־הצורך את חוות־דעתו המיקצועית
השקולה בפני שיקולים פוליטיים?

כך מ תעורר ת ככל חומרתה שאלת הפוליטיזציה
של צה׳׳ל.

(המשך בעמוד )34

1111111ר ו 1ח
וווי א11 עודי1ח 1אח
111דאח

הדיו?11#
\1111ד 1 111
ה 1111

״חוק ביטוח הבריאות״ מחייב כל אדם בישראל
להשתייך לאחת מקופות־החולים הקיימות.
אמרנו על כך :
אורי אבנרי ג השם המתאים להצעת־חוק זו הוא
הפוך מזה שנתן לנין המנוח לאחד מספריו :״צעד אחד
קדימה, שני צעדים אחורה.״

טון להשאיר מחוץ למנגנון המדינה א ת כל
מכשירי־הבוח הקיימים.
ל כן קיימת עדיין הסוכנות היהודית. לכן קיימת
קרך ספיר. לכן קיימת קופת־החולים. לכן קיימות קרנות
פנסיה לא־ממלכתיות, והרבה מוסדות אחרים.
כל אלה הן אחוזות פיאודליות, שבהן עושה מיפלגת־השילטון
כבתוך שלה, תוך חלוקת השלל עם שאר
מיפלגות המישטר הקיים. באחוזות אלה אפשר לשבץ
רבבות עסקנים ופרוטקציונרים, לחלק תקציבים ולהזרים
כספים, ולהעניק לאנשי המעמד השליט את אלף ואחת
ההנאות של המישטר: החל במכוניות וכלה בטיולים
בחוץ־לארץ, הכל על חשבון האזרח הקטן, הדפוק, המנוצל,
המשובץ — הצמית של מישטר פיאודלי זה.

אין זה חוק ביטוח־בריאות ממלכתית. זהו
חוק למניעת ביטוח-כריאות ממלכתית.
הוא מנציח אנאכדוניזם. מבחינה עולמית
וישראלית, זהו חוק ריאקציוני.

שימור האחוזות הביאווליוח
זהו | צעד קדימה — ולא נזלזל גם בכך — מפני
שהוא מבטיח, לפחות, שכל אדם בישראל יהיה מבוטח
בצורה כלשהי.

מישטו שד סתיגת־נה

זהו צעד כפול אחורה, מפני שהוא מחזק,
משריין, מגדיל, מחסן ומגביר א ת קופות־חחו־לים,
שהן ביום אחוזות פיאודליות •טל קבוצות
עסקנים מפלגתיות, לרעת החולים, לרעת ה רופאים
ולרעת הרפואה.
המובנה הרדיקלי הישראלי אינו הולך עיוור אחרי אידיאולוגיות
שאבד עליהן הכלח. הוא מחפש פיתרונות,
פיתרונות רדיקליים, לבעיות של היום.

הפיתרון המעשי לבעיות הבריאות של
ישראל הוא: הקמת •טירות־כריאות ממלכתי,
חינם, לכל.
זהו; פיתרון סוציאליסטי, מכיוון שהוא מעביר
לידי ה^זברה עניין השייך לטובת הכלל.
זהו׳ פיתדון ליברלי, מכיוון שהוא מעניק למבוטח,
לחולה ולרופא את החופש הרב ביותר.
זהו פיתרון רדיקלי, מכיוון שנוגע לשורשי הבעייה.

רמה לא צבאות מינוגת״ם?
אני | מלא הערצה למיפעלה ההיסטורי של קופת־חד
לים הנ|ללית. היא רשמה את אחד הדפים המזהירים ב־מיפעל־התחייה
שלנו.

אולם כמו כל שאר הפיגומים של בנייננו
הלאומי החדש — כמו ההגנה ואירגוני-המח-
תר ת, כמו זרמי ההינו! ,-כמו הסוכנות היהודית
— היה צורף לפרקה, עם השלמת הבניין.

מה חיינו אומרים אילמלא הוקם צה״ל בתש״ח, ותחת
זאת הזתה המדינה החדשה מחוקקת חוק שהיה מצווה
על כל צעיר ישראלי להשתייך לאחד הכוחות הצבאיים
הקיימים — ההגנה, הפלמ״ח, אצ״ל ולח״יי מה היינו
אומרים אילו נמשך מצב זד. עד היום, כ״ה שנים אחרי
הקמת למדינה ז
אין זה משל לתיפארת המליצה. אין הבדל בין הביט
חון ו}ין הבריאות. שתיהן הן פונקציות מובהקות של
החברה המאורגנת, של המדינה.

קוב״ח היא מנשיו נניח

.רה מכשיר-כוח עצום כידי המיפלגה ה שלטת
כהסתדרו ת הכללית, הרואה גס ב הס ת ד רו ת
אחוזה פרטית שלה.

קודם כל, במשך דורות התרגלו עסקני ההסתדרות
למחשבה שלא יוכלו להחזיק את העובדים בהסתדרות
ללא מכשיר־הכפייה של קופת־חולים.
לדעתי, זוהי אמונה מופרכת ומסוכנת כאחת. אוי
להסתדרות, אילו היתר. זקוקה לכפיית ההשתייכות אליה.
אני משוכנע שהסתדרות אמיתית, לוחמת, נאמנד ל־

הדיבור לח״ב אבנרי להצעת-סיכום מטעם סיעת מר״י.
מייד קמה המולה. ואנשי המערך וגח״ל צעקו שלא
אושר השם ״מרי״ לסיעתנו.
אלא שזר השמיע מן הדוכן כמה דברי תבונה :
״סדי שלא תהיה אי־הבנה ^ :נחנו נוהגים להשתמש
בראנני־תיבות של רשימות, כמו גח״ל, המפד״ל וכר.
השם שאושר לחבר־הכנסת אבנרי בוועדת־הכנסת, ראשיי
התיבות שלו הם מר״י. אבל נכון, שאם כל אחד ירצה
לאיית את השם כרצונו — נימצא במצב לא נוח.
בכל )אופן, בעלי הרשימות יחליטו מה הם רוצים.״
וכך הפכה סיעת — מרי או סיעת מר״י — לעובדה.

אבא טו ב
ואבא רע
אחד הרעיונות שלחמנו למענם מאז יומנו הראשון
בכנסת התגשם השבוע. הממשלה הגישה הצעת״חוק
שבאה להבטיח פיצויים לכל נפגע מתאונת-דרכים, בלי
כל קשר לשאלה מי אשם בתאונה.
נגד הצעה מהפכנית זו קמה צעקה גדולה של הימין,
שרצה למצוא חן בעמי עורכי-הדין העשירים,

שר״הבריאות ויקטור שם־טוב
בריאות עסקני
מפלגו ת
ציבור העובדים, עצמאית וחופשית — אינה זקוקה לשום
כפייה. העובדים ירצו להשתייך אליה, מפני שהיא
קיימת למען העובדים.
אולם האמונה נשארת קיימת, והיא משתקפת גם ב חוק
זה. יש בו סעיף המחייב את קופת־החולים לקבל
חברים ללא הגבלה, והמאפשר מעבר חופשי מקופה לקופה.

חסר בו — וזהו חור הזועק לשמיים —
חסר הסעיף ה או מר: אסור ל ה תנו תאתה הכרות
כאירגון כלשהו — בגון ה הס תדרו ת —
כה שתייכות לקופת־חולים מסויימת.

אבל קופת־החולים חשובה למיפלגת־השילטון מסיבה
נוספת, והיא העיקרית.
במוסדות המדינה יש סדר. יש ביקורת. יש פיקוח
פרלמנטרי כלשהו. יש שאילתות והצעות־לסדר־היום. יש
נציבות שירות־המדינה. גם בהם משתוללת האינטרסנ־טיות
המיפלגתית — אך השתוללות מרוסנת איכשהו.

משום כך מנוי וגמור על מיפלגת־השיל

מזה כמה שנים יש לנו נסיון בלתי־אמצעי לגבי הנעשה
בקופת־החולים. אנחנו מהווים סיעה הסתדרותית
— סיעה רדיקלית המבקשת לחולל בה רפורמות רדיקליות.
במאבק על הדמוקרטיה בקופת־החולים היינו נאלצים
להגיש למעלה מעשרה מישפטים ואיומי־מישפטים. היה
צורך במישפטים כדי להכריח את הפיאודלים של קופת־החולים
לנהוג על פי התקנון של עצמם. אין שם אפילו
התיימרות של דמוקרטיה. התקנון מופר על כל צעד
ושעל. בישיבות המוסדות שורר מישטר של סתימת־פה.

החבר בקופת־החולים הוא אפם, הוא מיס־פר,
הוא עבד של המנגנון. הרופא מתוסכל ומנוצל.
שולטים בכיפה עסקני-המיפלגה — אנשים
שהכישור היחיד שלהם הוא היכול ת ל הסתדר
כמיפלגה.
לתאר מוסד זה כתא של בריאות ממלכתית — הרי
זה מגוחך.
יש בחוק עצמו הרבה פגמים. אין הוא כולל שטח
חיוני של בריאות האדם — רפואת השיניים. אין הוא
כולל צורך חשוב של האדם המודרני — ניתוחים פלאם־
טיים, אפילו אחרי כוויות חמורות. אין הוא כולל את
הסידורים החיוניים של שמירת הריון, לפי הצורך —
והפסקת־ההריון, לפי דרישת האשה( .על אף ההצבעה
המבישה בשבוע שעבר, כאשר הנשים בבית הזה הפילו
את הצעת־החוק שלי, שנועדה לשחרר את האשד, מאחד
הבזיונות הגדולים של דורנו — יש להבטיח לכל אשדי׳
הדורשת זאת, הפלה מלאכותית חינם).
אבל גם אם יתוקנו כל הפגמים והלקויים, אין הדבר
פותר את הבעייה. פיתרון כזה ייתכן רק אם תתקבל
הצעתנו :

• להלאים א ת כל קופדת־החולים.
תוך הב טחת זכויות המבוטחים והעוב1
דים,
• להרים שירות־בריאות ממלכתי
לכל, דוגמת בריטניה הגדולה,
• לממן אתה שירות בדרך הסוציאלית
הצודקת — בלומר, על־ידי או־צר-המדינה,

להבטיח לבל מבוטח א ת הזכות
לבחור כרופא המי שפחתי שלו, כדי לש־מור
על הקשר החיוני בין החולה וה־

לכלול ב שירות הברי או ת הממ1
לכתי
א ת בל שירותי בריאות הגוף וה*
נפש, כולל טיפול פסיכולוגי וטיפול בשיניים.

שום
דבר פחות מזה אינו מספק אותנו. שום דבר
מאינו מקרב אותנו לייעד זה, אינו יכול לזכות בתמיכתנו.

הצ&ת-חוק זו מרחיקה אותנו מן הייעד, ועל
כן לא נצביע בעדה.
המישפטי של סיעתנו, עורדהדין אמנון זכרוני, הוא
אחד הדוגלים הקיצוניים בעיקרון זה.

שעשו הון מתביעות־נזיקים. בראש הזועקים נגד הצעת-
החוק עמדו עורך־הדין שמואל ונמיר ועורך-הדין דוב
מילמן.
אני מוברח לומר שאני מתפלא על במה
אורי אכנרי: לחוק זה יש שני אבות: אבא טוב
מהנואמים, שה שתתפו היום כוויכוח. אנשי ה ואבא

ימין מצטיינים לא פעם בפאתוס לאומי, אך חסר
להם כצורה מוזרה כל פאתוס סוציאלי.
נדמה לי שהאבא הטוב הוא שר־המישפטים, והאבא
הרע הוא שר־האוצר. מבחינת העיקרון המישפטי יש
מי שיודע מה מצבה של מישפחה של אדם שנפגע
פה צעד מהפכני, חיובי וגדול קדימה. אבל הסעיפים
בתאונות־דרכים, שחברת הביטוח מושכת אותה באף
הכלכליים פוגמים קשה במיבנה החוק.
במשך שנים, לפעמים מתוך חשבון ציני שהאלמנה
העיקרון שנפגע בתאונת־דרכים חייב לקבל פיצוי- ,תצטרך להיכנע בסופו של דבר לפשרה מבישה מפני
בלי כל קשר לשאלה מי אשם, הוא עיקרון חשוב מאין
שאין לה אמצעי־קיום — מי שנתקל, ולוא פעם אחת,
כמוהו.
במיקרה כזה — איך הוא יכול לדבר בקלות־דעת כזאת
על הצעת־חוק זו, כאילו שכרם של כמה עורכי־דין
בל מי שנוהג כרכב יודע בי עניין האשמה
חשוב יותר מאשר הזכויות של רבבות נפגעי תאונות־בתאונת־דרבים
הוא לעיתים קרובות מאוד
דרכים בארץ?
פיקציה גרידא, ובתי־המי שפט היו פוסקים לא
פעם פסקי־דין כלתי־צודקים נגד נהגים, כדי
דרשתי שהצעת־החוק תחול גם על נזקי-רכוש (ולא
להבטיח א ת זכויות הנפגעים.
רק על נזקי״גוף) ,ושהתשלומים עגור הנזקים ועבור
אובדן השכר יהיו הרבה יותר גדולים מכ׳פי שקבעה
אני סבור שבחלק גדול מתאונות־הדרכים, אולי ברובן,
הצעת־החוק.
אין בכלל עניין של אשמה. יש צירוף טראגי של
נסיבות. הוצאת כל עניין האשמה מבעיית הפיצויים
בעוד שסיעות־הימין הצביעו נגד הצעת־החוק, הצהיא
דבר חשוב ביותר.
ביעה סיעתנו בעדה, והיא עברה לוועדה. דרשתי שזו
היום טענו רבים שהם אבות הרעיון הזה. אינני רוצה
תעבוד בפגרה ותביא את החוק לאישור סופי עוד בלטעון
זאת. אני רק רוצה לומר שמאז יומי הראשון
כנסת הזאת, בישיבת־׳פגרה מיוחדת. שר-המישפטים הצבכנסת
דורש אני את הגשמת הרעיון הזה. היועץ טרף, בנאום־התשובה שלו, לדרישתי זו.

ה פ קי ד והומיל*11 וז
(המשך מעמוד )29

צח וענוג
יהיה עור גופך
בעזרת

ד בי ל טו ר
הקרם הקוסמטי המושלם
להסרת שיער מיותר
נוח לשמוש השפעתו ארוכת טווח
אינו מכאיב
דפילטור מוצר צמרת נוסף של ״וולה״

פיסגה בציריך לפני חצי שנה. שם. בנוכחות
ספיר, ניצח רסקין נצחון קטן :
הוא הצליח להכניס לחברה את מקורביו
מישראלוס, רובינשטיין ופילץ, שקנו כל
אחד מניד. במיליון דולר. כאשר סירב
ספיר להכריע בשאלת המנכ״לות, ניסה
אגמון לגייס לחברה משקיעים נוספים :
סמואל בראון מברלין־ ואיל־הקבארטים
ממינכן, יעקב גלאזמן. לגלאזמן הבטיח
מי שהבטיח כי יהיה נשיא החברה החדשה.
ואילו לפאלוך ובראון, אנשי העסקים
הקשוחים, ניתן פתיון אחר: הובטחה
להם מתת חינם על־ידי הקצאת
שטחי קרקע יקרים במחיר אפסי.
לפני כחצי שנד, נתן מינהל מקרקעי
ישראל לאריה פאלוך, בתנאי חכירה ל״99
שנה, את שטח מחנה שנלר בירושלים
שהיה תפוס על־ידי צה״ל. על השטח
היו קופצים רבים. זהו למעשה השטח
הגדול ( 35 דונם) הפנוי האחרון בירושלים,
וכל מי שיקבלו ירוויח כסף רב. גם ישרא־לוס
של רסקין רצתה בשטח, אולם מינהל־מקרקעי-ישראל
קיבל מיכתב ממישרד־האוצר
המורה לו לתת את השטח ללא
מיכרז לאריה פאלוך.
אילו היה פאלוך נאלץ להתחרות על
רכישת השטח במיכרז, כפי שהחוק מחייב,
היה נאלץ לשלם את השיווי האמיתי
שהוא כמיליון לירות לדונם. אולם ה־מיכתב
של מישרד־האוצר, שאגמון הוא
מנכ״לו, איפשר לו לקבל את השטח ללא
מיכרז במחיר של 5.5מיליון לירות במקום
35 מיליון לירות. זוהי מתנת חינם של
30 מיליון לירות לפחות.

20 מיליון ל״י
ממ שלם ה מי סי ם
^ א די בזה, אלא שמקורות במערכת/הביטחון
מסרו כי העברת מחנה צה״ל
מן המקום והקמת בסים אחר תעלה למשלם
המיסים 20 מיליון לירות נוספות לפחות.
לא די שהאוצר ויתר על 30 מיליון
לירות, אלא שישלם עוד 20 מיליון לירות
כדי שפאלוך יקבל מתנה של 30 מיליון
לירות לפחות.
באותו זמן ניסה האוצר גם לממש את
ההבטחה לסמואל בראון, לתת לו את
השטח של מחנה צבאי בלב גבעתיים,
המשתרע על פני 100 דונם. אולם הסערה
שקמה סביב מחנה שנלר מנעה מימוש
ההבטחה לבראון. בראון הנרגז הודיע על
פרישתו מן החברה החדשה. מחנה רסקין
החל אז במערכה נגד מינוי איל־הקבארטים
גלאזמן לתפקיד ייצוגי בחברה. כאשר
נודע הדבר לגלאזמן, פרש אף הוא מן
החברה.

מסע

שמועות

מכירח חיסול -עודפי יצוא!!
של מכנס

״ל׳ברטי״

הנחות ללא תקדים!!
יפים ספורים בלבד!!
מחסני ביהח״ר ״ליברטי״ ב ע״ מ רח׳ הס ( 9ע״י מוגרבי) תל־ אביב
בין השעות 12.00—18.00 כל ב ד!

ן תגובה, הפיץ מחנה אגמון שמועות
כי רסקין קיבל מתנה מקוני הילטון,
מכונית אלפא רומיאו, ספורט. רסקין עצמו
הוכיח לספיר כי קנה את המכונית ביושר,
׳מכספים שקיבל ממכירת מכוניתו הקודמת,
ומהלוואה בנקאית רגילה. מחנה אגמון
גייס אז את ידידיו בעתונות למסע לסגירת
ישראלוס, בנימוק כי מכירת דירות ל־תושבי־חוץ
גורמת לאינפלציה.
אולם אגמון ניצב בפני בעיה אחרת:
כיצד יעבור מתפקידו באוצר לתפקיד בחברה
החדשה, כאשר קיים חוק הצינון
( )1969 האוסר על פקיד ממשלתי לעשות
צעד כזה? הפתרון שנמצא, עליו מרמז
דינשטיין בתשובתו בכנסת: החוק אוסר
על מעבר לחברה קיימת, אולם לא למעבר
לחברה בתהליכי הקמה. אין מניעה
כי תהליכי ההקמה של החברה החדשה
יימשכו שנתיים עד תום תקופת הצינון.
בשלב זה לא ברור מי ינצח. אולם למשלם
המיסים אין הדבר משנה. במאבק
בין נערי ספיר, המתחרים ביניהם מי
יעניק נתחים שמנים יותר מנכסי האומה
לגרמנים שלו, מפסיד רק האזרח. המתנות
שמקבלים בעלי ההון הגרמנים, נלקחות
מכיסו שלו.
העול ם הזה 1873

המועמדות
הסוניות

ב ח סו ת

מחה

1ווו 91<-;1נ ה
ל בל שונה!

למועמדת מיספר 4בתחרות מלכת
המים של העולם הזה, רונית מקובר,
הולד הכל בקלות: כבר בגן הילדים
היתה חביבת הגננת, בעממי תלמידה
מצטיינת ובתיכון יפהפיית הכיתה.
חביבת הוריה ושני אחיה המבוגרים
ממנה, שיער שטיני, עיניים כחולות, גובה
173ס״מ, אומרת על הוריה :״הם

בת תסגוקיס
החברים הכי טובים שלי. כמעט על כל
דבר אני מתייעצת איתם.״ וזה בכלל
לא פלא. איפה מוצאים היום אמא שמגישה
ארוחת-בוקר לבתה במיטה ן
רונית בחורה עסוקה מאוד: מלבד לימודים
בשמינית, היא מצאה זמן ללמוד
טיפוח חן ודוגמנות אצל לאה פלטשר,
מתכוננת ללמוד מישפטים באוניברסיטה
.״אבל קודם אסע לטיול באירופה,״
היא אומרת .״ההורים שולחים אותי.״
ועד התחלת לימודי המישפטים היא
מוצאת גם זמן לשחייה ולבילוי בשפת
הים והשתתפות פעילה בחוג דרמטי.

מבט רעתיד

משתקף מעיניה של רונית מקובר המאופרת בתכשירי
הלנה רובינשטיין, החברה המאפרת את כל המועמדות
בתחרות מלכת המים. רונית, בתו של עובד חברת דן, אחות לשני אחים מבוגרים ממנה.

מגבוה
משקיפה רונית
מקובר, הלבושה בתילבושת ה־רישמית
של המועמדות: מכנסי
ליי וחולצת אומן, על הצלם
שצילם אותה מזווית נמוכה.
רונית בת ה־ 7ו וחצי, עולה
לכיתה השמינית בתיכון,
נבחרה לנסיכת הים התיכון.

111^1 ! 1 ^ 1 1

בשנת הים

בולטת המועמדת מיספר 4בתחרות מלכת
,1973 המופיעה לרחצה כששערה מטופל
שירי וולה. בתמונה מימין מדגימה רונית מקובר, הלומדת בשמינית
ומתכוננת להמשיך ללמוד מישפטים באוניברסיטה, חלוק ארוך של חברת
המיס בתכתיכון
מווה.

סחע שלק אריק?
(המשך מעמוד )30
בשיטה הנוכחית, יש השפעה מוקדמת לרמטכ״ל היוצא,
השפעה מכרעת לשר־הביטחון, ומישקל רב להסכמה
בין ראש־הממשלה וכמה שרים. שיטה זו נתנה
לצה״ל כמה רמטכ״לים מצטיינים, וכמה פחות מצטיינים.
אבל בשנת הכ״ה של המדינה, אחרי שקם במדינה דור
שלם שעבר את צה״ל והרואה את בעיותיו ללא מליצות
נבובות, אפשר לדרוש נוהל תקין וסדיר יותר, ובעיקר
נוהל המבטיח שיחדור המינוי מהשפעות פוליטיות-
מיפלגתיות.

על־ידי הבונדסטאג הגרמני, אחרי הלקח המר והנורא
של הרפובליקה הוויימארים.

כאופן מעשי: אני מציע שהכנסת תמנה
ממונה־לענייני־כיטחון, אישיות כבירה שתפעל

אין להשאיר א ת העניין בידי איש אחד או
שניים. אחד הפי תרונו ת הוא להקים סוף־סוף
מועצת־ביטהון ממלבתית, בפי שקיימת במדינות
דמוקרטיות רכות, לרכו ת ארצות־הברית.

אני מציע לכנסת לדון, בצורה שתימצא
לראוייה, בנסיכו ת פרישתו של האלוה אריק
שדון מצה״ל, ותשמע דברים מפיו — ושתוך1
כדי כף תדון כה שלכות הרחכו ת יותר של פ שה
זו לגכי סדרי-יסוד כמדינה וכצה״ל.

הקידום של קצינים בכירים, תוך־ מניעת כל
השד וכל חשש מפני אינטריגות כמקום הרגיש
כיותר כמדינה.
המועצה תבטיח שהרמטכ״ל יהיה האיש המתאים
ביותר, אדם שכישוריו והשקפותיו המיקצועיות נבדקו
היטב ולגופם לפני המינוי — ולאו דווקא האדם הנוח
ביותר לשילטון.

ממונה דעני ]1ביטחון
שאלת ההנחייה הדמוקרטית של מערכת־הביטחון היא
חשובה ואקטואלית. לא פחות חשובה ואקטואלית שאלת
הביקורת הדמוקרטית עליה.

האמת הפשוטה היא שהכנס ת אינה קיימת,
ככל הנוגע לפיקוח על מערכת זו.
היא התפטרה מזמן מתפקיד חיוני זה, ומסרה אותו
לוועדת־החוץ־והביטחון. ועדה זו, שאין בה אופוזיציה,
ניזונה באופן בילעדי מפי שר־הביטחון ושליחיו. אין לה
ידע עצמאי. אין לה כל אפשרות להצטייד במידע
בלתי־תלוי. זוהי ביקורת ללא עיניים וללא ידיים. עיתונאים
רבים יודעים ושומעים יותר מחברי הוועדה.
מסופקני אם הוועדה ידעה, למשל, אף שמץ מן
המידע שמסרתי זה עתה לכנסת.
אני מעלה לדיון הצעה שכבר השמעתי אותה מעל
דוכן זה: שהכנסת תאמץ לעצמה את השיטה שנתקבלה

הביטחון ועד לטוראי בשדה. יסייר-נא ביחידות, יעיין־
נא במיסמכים, יראיין־נא את הנוגעים־בדבר.
אני מציע שהממונה ידווח במישרין לכנסת, לוועדת־החוץ־והביטחון
או לוועדת־ביטחון מייוחדת (הגיע הזמן
להפריד בין ביטחון וחוץ — שני שטחים שונים לחלוטין!)
על מימצאיו. יערוך־נא חקירות מטעם הכנסת, וידאג
לכך שבית־הנבחרים הריבוני יהיה מעודכן לגבי הנעשה
במערכת־הביטחון. שיהיה, כמו שאומרים ,״בעניינים״.
הדבר חשוב שבעתיים נוכח העובדה המצערת והמדאיגה
שכמה פרשיות שנודעו לאחרונה מעידות שנגע השחיתות
חדר, פה ושם, גם לצה״ל עצמו.

האזרח אריק שרון מנשק ידידה
מטעם הכנס ת, כמעמד דומה לזה של מבקר•
המדינה.
אני מציע שהממונה יקבל את הסמכות חבלתי־מוגבלת
לקבל כל מידע על הנעשה במערכת־הביטחון,
תוך מגע ישיר ובלתי־אמצעי עם כל הדרגים, פשר־

ההמשך דמה לקומדיה גרועה. נישה דיין, שבמשך
בל הנאום הפגין עויינות קיצונית, עשה העוויות בפניו,
שכב על כישאו בפוזה מופגנת של אי״איכפתיות צברית,
הסתכל בתיקרה והציג הצגות דומות, קם, עלה לדוכן
ואמר :
שר־כיטחץ מיטה דיין: אדוני היושב־ראש, כנסת
נכבדה, שמעתם את הצעתו של חבר־הכנסת אורי אבנרי
— דוגמאות והסברים מפורטים מדוע צריך לדון בהצעה
זו. על יסוד ההסברים ששמעתם, אני מציע לא לדון
ולהוריד את ההצעה מסדר־היוס.
זה היה הכל. היתה זאת התגרות חוצפנית בכנסת
— סירוב מוחלט של השר להסביר לבית-הנבחרים מה
קרה, ולדווח לכנסת על עניין מרכזי.
איך הגיבה הכנסת 1היא צחקה בטוב״לב, באב
למראה תעלוליו של צבר חמוד ועוקצני. ואחר״כך הורידה
את העניין מסדר־חיום.
דבר נדיר הוא שאף ח״כ אחד אינו מציע להעביר
לוועדה הצעה שהועמדה לדיון. זוהי הזדמנות מבוקשת
להשמיע נאום ״חינם״ .ואבן, שמואל תמיר קפץ
על המציאה ונרשם מראש (בל הנרשם ראשון זוכה).
אבל כשהגיע המועד, אחרי דברי דיין, נסתבר בי תמיר
מחק את שמו בשקט. גם הוא לא העז להתגרות בדיין
ולעורר עליו את רוגזו. הוא הצביע בעד הורדת העניין
מסדר-היום.
ובך הצביעה הכנסת פה אחד — כשרק ידי הבודדה
חורמה למען דיון בענייו ביטחוני מרכזי זה.

* ג ד המחלקה לירום׳ ציבור

!1שה לנהוג בבביש עסוס -להבא סע באוטובוס

העו ל ם הז ה 1673

קולנוע
ישראל

ה גנ ב

עוד דאאבדה תק חוונו
מי אמר שיש משבר בענף הקולנוע
בארץ? בתל־אביב בכל אופן אין. אחרת
אי־אפשר להסביר בצורה הגיונית מה בדיוק
מתרחש בימים אלה.
מה שמתרחש הוא שתוך הזמן הקרוב
ביותר, אולי כבד בחודש אוגוסט, עומדים
שלושה בתי־קולנוע חדשים לפתוח שעריהם
בפני הקהל הרחב.
על אחד ידוע כבר בוודאות. שמו יהיה
אורדן. אין זה קולנוע חדש ממש, אלא
ישן שהשתפץ. באולם הישן של קולנוע דן
ברחוב הירקון, אשד שימש במשך שנים
ארוכות אכסניה לסרטים סוג ד /מעשיות
אודסוס ומאצ׳יסטה, מערבונים בפרוטה ועלילות
גאנגסטרים עייפות, עומד אורגד
ורדימון, מנהל תכלת, לנסות יוזמה חדשה.
ב־ 5לאוגוסט הוא יחנוך את העידן החדש
של האולם עם פריץ החתול, הסרט
המצוייר הנועז. וזאת, כהתחלה לסידרה
של סרטים אמנותיים, אשר, כך מקווים,
ישנו את החתך הכללי שיל הקהל המבקר
במקום;.
קצת יותר למטה, אל חוף הים ממש,
מסתיימות עבודות האיפור האחרונות ל אולם
ירון ז״ל, שהוא גם קריטריון ז״ל.
בקרוב במהרה בימינו יהיה שם במקום
אולם אחד, שניים.
האחד הוא הקודם, בשמלות חדשות
לגמרי, שלא יעוררו עוד בחילה בצופה
כבר מן הרגע שרגלו תדרוך שם< השני,
מתחתיו, יהיה אולם קטן, שגם הוא, כ-
אורדן, בעל כוונות אמנותיות גרידא.
האפוטרופסים על מיבצע זה הם סירטי
נוח, חברתו של מנחם גולן, שעשתה כבר
מלאכה דומה באוריון ז״ל, שהיה לאורלי.
יוזמה זו מבורכת באופן מיוחד, בעיקר
משום שכמה מבתי־הקולנוע שהיו פחות
או יותר מכובדים עד לאחרונה הופכים
בהתמדה לביבי־שופכין, שהמידרכות לפני
כניסתם מרופדות בשאריות של פיצות,
גלידות מעוכות ועוד זבלים למיניהם,
ואילו האולמות עצמם מלאים בקבוקים
מתגלגלים, בהמות מגהקות ושאר המרכיבים
המסוגלים להמאיס את הקולנוע אפילו
על האוהד המושבע ביותר.

תדריך
תל־אביב

סוד

הקסם

הבורגני

(תכלת, צרפת) — לואיס בוניואל לועג
לבורגנות ומתעלל בה בהנאה רבה, אבל
גם הוא מוכרח להודות שבסופו של דבר,
איש אינו יכול למעמד הבורגני השאנן,
המתעלם מכל הסובב אותו וצועד הלאה
בשלווה.
סיפורי קאנטרבורי (מוג־רבי,
איטליה) — האיוולת האנושית בכל
מערומיה, בסרט של פאזוליני, לפי היצירה
הקלאסית של צ׳וסר. עדיני הנפש יקבלו
צמרמורת, אחרים יצחקו בפה מלא.
סיזאד ורוזאדי (צפון, צרפת)
— אשה מודרנית נקרעת בין שני גברים :
אחד נמרץ, המוני, מצליח ויחד עם זאת
בעל קסם אישי רב, השני צייר חולמני
של סדרת ציור פופ. בימוי רגיש זמישחק
משכנע את סמי פריי, רומי שניידר ובמיוחד
איוו מונטאן.

ירושלים
הבלונדי עם הנעל השחורה
(אורגיל, צרפת) — קומדיית ריגול

מטורפת בה מחבלים שירותי הביון הצרפתיים
זה בזה, והכל חג מסביב ל־מוסיקאי
תמהוני אחד, שאינו יודע כלל
למה הוא גורם. משעשע.
הסנדל! (סמדר, ארצות־הברית)
— הלהיט הגדול של הקולנוע הביא ברכה
רבה לא רק לעושיו, אלא גם למאפיה
שלא זכתה למיבצע יחסי ציבור כזה מאז
סייעה לאמריקאים לנחות בסיציליה, ב־מילחמת
העולם השניה.

חיפה
* * כל טה שרצית לדעת על

הטין ולא העזת לשאול (אורלי,
ארצות־ הברית) — וודי אלן משתמש ב־סיפרו
של דוקטור רובן להמחשת בעיות
מיניות של האדם, מזווית סאטירית. לא
כל הקטעים מוצלחים באותה המידה, אבל
כמה מהם מצחיקים באמת.
העו ל ם הז ה 1873

המק7ז>ם
הגנב שבא לסעוד (פאר, אר־צות-הברית)
— זהו סרט בלתי״
מוסרי בהחלט. כשמדברים על רו-
בין־הוד, מתכוונים בדרך־כלל לאחד שגונב מהעשירים ונותן
לעניים. זה קצת מוסרי, נניח. אבל לדבר על אחד
שגונב מן העשירים ונותן לעצמו, זה כבר פחות מוסרי.
אמנם הוא באמת גנב מקסים, חמוד, פיקח וכשרוני
מאוד (ראיין אמיל) ועם בקיאות כזו בהגיונם של הבורגנים
העשירים הוא היה יכול להיות בקלות אחד מהם —
אבל אחרי הכל, להיות שודד ולהצליח להימלט ז לא
בדיוק חינוכי.
לוא חיה זה סרט רציני, ואם היה בכך שמץ של אמת
יומיומית אפורה, אפשר היה לאסור אותו, בטענה שהוא
עלול להשחית בני-נוער. אבל מאחר וכל הסיפור קליל ומ-
בדח, ולרגע לא אמיתי — יכול הקהל ליהנות למשך שעתיים
למראה העשירים הנפוחים העוברים על תקנות מס-
הכנסה כשהם מפרפרים מפחד למראה סחטן צעיר ומוכשר.
ואם הצדק החברתי והמישפט האזרחי אינם יכולים
להדביק אותם — בא הגנב המקסים ומכה בהם, בדיוק
ברגע שהם מתעלסים עם איזו פילגש באורגייה נוצצת.
וכאשר הגנב פועל בשיתוף״פעולה עם יפהפייה נוכלת
ופיקחית כמו ז׳קלין ביסט — הרי שהשניים מחפים על

אוניל: פשע ללא עונש
כל מעשי־השטות שלהם באהבה אמיתית.
אמנם כמה שוטרים חטפו מכות, ובלש צדיק אחד
כמעט יצא מדעתו, אבל אין חשש זה רק מישחק בשוטרים
וגנבים. ומישחק כזה בריא לפעמים, אם להתחשב בדעתם
של פסיכולוגים.

העגוד
האח רון
גבר ע ם כבוד (אסתר, תל-
אביב׳ איטליה-גרמניח) — עוד
אחד מפלאי הקו-פרודוקציה המודרנית:
כוכב אמריקאי ממוצא רוסי (קירק דאגלס) ,כוכבת
ברזילאית (פלורינדה בולקן) וכוכב איטלקי (ג׳יוליאנו
ג׳מה) מופיעים יחד בסרט איטלקי המצולם בגרמניה.
הסיפור: פורץ־נוצץ, המתמחה בקופות שאי אפשר ל-
פצחן, משתחרר משלוש שנות מאסר. סנדק קטן של העולם
התחתון בהמבורג מציע לו לבצע שוד נועז. הפורץ
מסרב לשתף פעולה, אולם מאוחר יותר מחליט לבצע את
השוד בכוחות עצמו, כשהוא נעזר רק בלוליין קרקס ובאשתו,
שאינה מתלהבת מן הרעיון.
העלילה אינה בנויה בצורה המושלמת ביותר. לא פעם
הופכת סטייה מן הסיפור למעשה בפני עצמו. על מיבנה
הדמויות בכלל אין מה להרחיב את הדיבור: הגנב המתוחכם
המתכנן תמיד את השוד הנועז האחרון — האשה
הרוצה בעל, לא מכתבים מן הכלא — הידיד קל-הדעת —
כל אל הטיפוסים סטנדרטיים בסירטי-פשע.
אשר למעשה השוד עצמו, אם כי מתקבל הרושם שהוא
מאוד מבריק, ומשתמשים בו בכל מיני טריקים מבריקים
— חובה להודות שקצת קשה להבין מה התפקיד של
כל טריק וטריק.
אבל יש בסרט מירדף מכוניות ארוך ופראי, לפי כל
הכללים, כאשר בסצינה אחת מצטרפת אפילו מכונית שלי-

דאגלס: טריקים מבריקים
שית לרדיפה, לא בצורה המקובלת, אלא רכובה על״מה
של אחת משתי המשתתפות העיקריות. ויש כמה התנגשויות
סוערות ביותר, באגרופים שלופים, בהן מחלקים
חבטות שחיו מרדימות שור בריא— אבל מה זה כבר שור
בריא בהשוואה לכוכב קולנוע.
בקיצור, לא משעמם.

המלאך
ה נו ק ם
עיר ושמה גהינום (אלנבי,
תל-אביב, ארצות-הברית) — ב-
סירטו השני כבמאי, חוזר קלינט
איסטווד לדמות שפירסמה אותו ברחבי העולם — האקדוחן
ללא־שם, הנוחת על עיירה נידחת, משליט בה סדר
ביד רמה כאילו היה התגלמות מחודשת של המלאך גבריאל,
על סוס הפעם.
זה מה שהוא עשה בבעד חופן דולרים, וזה מה שהוא
עושה שוב הפעם, בסימון דומה למדי.
הפעם הוא מגיע לעיירה הסובלת מאשמה קולקטיבית
של חיסול השריף הקודם שלה, ומעניש את הרוצחים ואת
אלה שניצבו מהצד והשקיפו. איך נודע דבר הפשע לאלמוני
הכל-יכול — מה הסיבה שלו לנקום פשע זה —
ועוד כל מיני פרטים — אינם ברורים במיוחד. אשר למקוריות
הרעיון עצמו, הרי המערבון האיטלקי של ליאונה
היה כבר בעצמו חיקוי (של יוג׳ימבו היפני) — אז מה כבר
אפשר לדרוש מחיקוי של חיקוי?
העיקר, כנראה, בעיני איסטווד, הוא הבשורה שיש
לו להביא לקהל. זו אומרת שכולם נוכלים, המתחלקים
לנוכלים סאדיסטים ולנוכלים פחדנים. ואם יש כבר איזה
שרידים הגונים, הם נזקקים למחסל מקצועי שיגן עליהם.
גם את הנשים מחלק איסטווד לשני סוגים. זוללות
גברים נימפומניות, צבועות וחסרות״מצפון, ולעומתם השת־

איסטווד: מצלמה +אקדח
קניות והמבינות. המשותף בין שני הסוגים, שהם משתחווים
באותה מידה בפני כוח-הגברא חכל-יכול של הגיבור.
אם להתעלם מהרעיונות העמוקים, צריך לומר שכ־במאי
בונה איסטווד היטב את המתח, למד יפה מרבו,
דון סיגל, את ערכה של עריכה דינמית בקיטעי פעילות.
וזה בהחלט מספיק למעריצי איסטווד.

הא את פ 1שקת בפה פתוח או סגור?
חמר את האמת -לנו!ה לא משנה.
אח מעונינים רק לתת לך ולפיך תחושה נעימה ורעננה.
אנ 1מעונינים שנם ברנעים הקרובים. הקרובים
באמת לא תחושי במבוכה בנלל נשימתך או שיניך.
למענך פיתחנו וייצרנו משחת שיניים מהפכנית
.1) 155

1) 155 * 6הינה משחת שיניים שקופה. כחולה
טעמה מנטה והיא מיוצרת ממיטב המרכיבים
הרפואיים.
1) 155 * 6תעניק לך נשימה רעננה ושיניים בריאות.
.1) 155
כשתנשקי בפעם הבאה ־ חשבי על

חשחת השיניים
1) 155
מ חיר ה

1.65ל ב
ל בד

1)155 /111£משחת השיניים השקופה־הנחולה,מעתה להשיג בנל הארץ!

העו ל ם הז ה 1873

ן החוש של חנן גולדבלט
של המלחין והמעבד דויד קריבושי,

גרה איתו תקופה ארוכה בדירה משותפת.
היא
עשתה זאת במובן בארצות־הברית׳
שם היא מופיעה — לצידו של חנן —

גלי —
חנן גולדבלט רק התאושש מגירו־

שיו הטריים, זמן קצר לאחר נישואיו
הטריים לרונית רוזנשטיין, ובבר הוא
מנהל רומן חדש.
הוא עושה זאת עם גלי עטרי, אחותן
התינוקת של השחקנית יונה עטרי
והקרייגית שוש עטרי.
מה ייצא מהרומן קשה במובן עדייו
לדעת, בשלב מוקדם בזה — בייחוד
בשחנן נושא בבר על בתפיו הצעירות
שני גירושים — אבל שני המאוהבים
הצעירים מסתפקים בינתיים בהווה, אינם
דואגים יותר מדי לעתיד.
האחות הקטנה היתה לפני בן ידידתו

קנדה מתחתנת
בציור הכול הולך לפי האופנה.
אז אחרי -שהצייר מנחם גפן נשא
במז״ט לאשה את כוכבת הקולנוע והטל־

עם דיילת אל־על היפהפיה קטי קנדה

היו להם לא מעט עליות וירידות ברומן
שלהם, ולפני זמן קצר האמינו ידידיהם
שהכול ביניהם נגמר.
אבל סוף טוב — הכול טוב, והשבוע
הודיעו השניים על אירושיהם. ואם לא

— וחנן
כזמרת בהצגה להיות עוד קיץ, לעבור
עוד חורף. בי אם היתה עושה זאת בישראל,
היא היתה שומעת על זה משהו
מאמה.
שבן אמא עטרי איננה חסידה גדולה
של כל המנהגים המודרניים האלה, ומחזיקה
גדולה של אורחות המוסר והמסורת
שהביאה עימה המשפחה מתימן.
מאליו מובן שאתם יבולים לתאר לבם
גם מה היתה האמא אומרת, לוא היו
מגיעות לאוזניה השמועות בי את הרומן
החדש שלה החלה גלי מנהלת עוד
כשחנן היה נשוי לרונית.
אויש, אמא, מה את מבינה בבר.

ביקור הגברת
כן, עוד אחד בשרשרת הביקורים הרבים
לכל מעריציה של בתיה כנדיקט
היפהפייה: לא תאמינו, אבל היא עומדת שערכה אצלנו מאז שנטשה אותנו לטובת
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הידועה
להגיע בקרוב מאוד לביקור בארץ.
יותר כארצות־הב־רית
של אמריקה.
מאז ביקורה האחרון
כאן, בו השאי רה
מאחריה כמות
נכבדה של לבבות
שבורים -הספיקה
בתיה ללדת תינו קת
חדשה, נוסף לשניים
שכבר יש לה
מזה כמה שנים,
ואותם היא מגדלת
בביתה הגדול באר־צות־הברית.
אולם
כשהיא תגיע
לישראל, לא תיר או
עליה שום סימן :
״אני שוקלת רק 108
פאונד,״ דיווחה לי
השבוע מעבר לים.
חמישים קילו, יעני,
גרם יותר, גרם
פחות, מה זה כבר
משנה?
דהיינו — היא
תמשיך להיות אותה
פצצה שהיתר. מאז
ומעולם. ואם לשפוט
לפי העבר, תשבור
כאן שוב כמה לבבות
נוספים, בטרם
תחזור אל מעבר ל ים,
להיות מחדש
עקרת־בית ואם ל־אפרוחיה
הקטנים,
סקוטי, בתיה, ארבסנדרה ואנדריה
אההממ

קטי —
וויזיה דיאנה ריג, הסתיימה
הרווקות בקרב ציירי ישראל.
המועמד הבא בתור לנישואים הוא צייר
ישראלי לא פחות מפורסם מגפן —
אופנת

שמעון אכישר.

אבישר, המתגורר בדרך־כלל בפאריס ונו*
דד על פני העולם, כשהוא מגיע לפעמים
גם לישראל, ניהל רומן ארוך וממושך

— ושמעון
יעבור חתול שחור באמצע, הם אפילו
יתחתנו בקרוב.
עוד מעט לא יישאר אפילו צייר ישראלי
רווק אחד לרפואה.

משנה חתיכה -משנה דיעה
חתונה מפתיעה למדי, העומדת להתחולל
בקרוב, תהיה זו של הזמר דני
לי ט אני והשחקנית ג׳ודי רוזנברג,
המופיעה בהצגת לילי גם בתיאטרון העירוני
בחיפה.
למה מפתיעה, אתם שואלים ז נו
באמת.
במשך ארבע שנים ארוכות היה דני
החבר של דרורה חבקין. ידידותם
ידעה מעלות ומורדות, במו בל רומן יפה,
אבל בסך-הבל היו השניים במו זוג נשוי.
במו — אבל לא בדיוק. שבן, דני היה
תמיד בדיעה — אותה השמיע בקול רם
כל אימת שהנושא עלה — שהוא איננו
מאמין במוסד הנישואין.
ומאחר שאמונה היא דבר חשוב,
בידוע, ובני״אדם נוהגים לפעמים אפילו
ליהרג על אמונתם, הבירה דרורה בעוב
הפי
אנד
חמישי שעבר, חגג יגאל תו*

ביום
מ ר קי! הפי-אנד נוסף שלו.
כשיגאל עובד על איזה יצירה, הוא
מתנזר בקפדנות ממשקה. מלבד מים,
זאת אומרת. שבן הפסל חסון־הממדים
אוהב מאוד לשתות — ,מלבד מים,
זאת אומרת — ויצירה ושתייה לא הולכות
אצלו ביחד. וזה, למרות שהמשמי־צים
טוענים שעבודותיו נראות כאילו
הוא מעולם לא הפסיק לשתות.
אז ביום חמישי, גמר בנראה יגאל
יצירה נוספת. הוא חגג אותה בשתייה
קלה, שנמשכה נונ־סטופ עד צהרי יום
שישי, ושבמהלכה חיסל, לדברי מקורות
שישבו וניהלו רישום טדוייק, שלושה
בקבוקי ויסקי ו־ 78 פחיות בירה.

דה שהיא ודני לא יעמדו בבר תחת
החופה.
עצוב קצת — שלא תדעו מה זה
לחיות חבר ארבע שנים בלי שום סיכוי
לחופה — אבל כבה זה.
והנה, רק נגמר הרומן בן ארבע השנים,
ודני התחיל לצאת עם ג׳ודי —
השתנתה דעתו במהירות. מה שלא עושה
השכל, דהיינו. עושה החתיכה.
דרורה, מצידה, חנבה גם היא רומן
חדש, עם עלם נעים־הליבות בשם יו סי

ויר שנסקי.

מה דעתו של יוסי על מוסד הנישואין
עדיין אינני יודעת. אבל באמת, אין
צורך להקדים את המאוחר.

סי קו רו!
בכורה ב גי ד 40
מילחמת ששת הימים עשתה דברים
שונים לאנשים שונים. היא הפכה רודפי־שלום
לתוקפניים, לוחמים עזים לרודפי-

כמיהה *
לטשטש —

מחנה ריכוז וההשמדה של הנאצים.
בשנת 1945 חזר הילד בן ה־ 11 לעיר־הולדתו,
אחרי ״שעמד פנים־אל־פנים מול
המוות. פגישות מזעזעות שאחרי המחנות,
חיים במישטר קומוניסטי ועתיד מעורפל —
והעליה לישראל.
בעיות הקליטה לא היו עניין כלכלי
דווקא, כי אם נפשי. הצעיר שמצא עצמו
עם עוד שני יוגוסלביים (אחד מהם הוא
המעצב דן רייזינגד) ,בכיתה אחת בבצלאל,
הקדיש את עיקר מאמציו ללשון,
לא למיכחול :״עד היום אני זוכר את
הנסיונות הנואשים שעשיתי להשתחרר מה־גלותיות
שלי, ומהמיבטא הזר. אני ואחד
מחברי דיברנו אך ורק במיבטא תימני,
כדי לעקוד את המיבטא הזר ואת שורשיו.
זה היה אחד מנסיונותי לטשטש את העבר.״
עברו כמה שנים נוספות של התאקלמות
בקרב צברים נוקשים ופלמחניקים חבו-
מנים, ואחר־כך התברגות בתוך ישראל
הממוסדת, כעורך גרפי של שבועון ובגרפיקאי
במישרד פידסום עצמאי. הכול
זרם על מי מנוחות: מנחם הקים בית,
הוליד 4ילדים, התפרנס בכבוד. הציור —
כמחלת ילדות, נשכח.
ואז באה מלחמת ששת־הימים. ניזכר
חליף :״הייתי בטוח שאיהרג במלחמה
הזו. משהו פאטאלי ניקר בראשי כל העת
ואמר לי, תראה חביבי, עברת בחיים הרבה,
אבל זה יהיה הסוף שלך. ומה קרה?
המלחמה עברה ולי אפילו לא הניחו
להשתתף בה. פשוט לא גייסו אותי. נש ארתי
בריא ושלם בגופי, אבל נפשי היתד,
חולה ומוטרדת. כל מיני שאלות צצו במוחי
ולא נתנו לי מנוח. הזהות היהודית נראתה
לי עניין אבסורדי ללא הגיון. להיות עם
נבחר, להיות יהודי עם כל זכרונות ההשפלה
ולהרגיש גא פתאום — ויחד עם
זאת לרצות בשלום ולא להאמין שאכן
יבוא אי־פעם. לרצות בשלום ולא להאמין
שהאדם הגיע לבגרות מספקת כדי לבצעו.
ואז, התחלתי לצייר. תחילה ציירתי את
החייל ההרוג שנישקו מוצב לידו כגל־עד
וקסדתו שלא הצליחה לשמור על ראשו
מתמזגת בשירטוט שד־האם, שאף אהבתה
לא יכלה להגן על הבן האחד מגורלו.״
את הציור הזה לא יראו בתערוכת הבכורה
של מנחם חליף, בגלריה יפו־העתי־קד
: ,זה היה התרגיל ששבר את גב
הגמל. אחרי הנסיון הראשון לעצב את
הזכרונות, הלבטים והזעזועים של ישראלי-
יהודי שעבר את השואה ואת ששת־הימים
גם יחד, באו עשרות נסיונות. כולם גם
יחד חזרו אל הרצון הישן לצייר.
ואכן, ציוריו של מנחם חליף נראים כעריכת
חשבון עם אלוהים ועם כל התם־
ביכים והניגודים שאלוהים זה הוריש
באופן בלתי אמצעי לחלוטין לבן העם
הנבחר. הם ציורי מחאה וזעקה.
ציור לדוגמה: חינוך. דמות האב ושדי האם
מלווים את ילדם בחרדה — מה יהיה
זה כשיגדל? ״אלים״ עונה חליף בצער.
״אלים כמו כל הילדים המשחקים בנשק-
צעצוע, וגדלים כזאבים.״

— את העבר —
מנחם

שלום. את הפירסומאי־הגרפיקאי
חליף היא הפכה לצייר מתחיל.
למראית־עין נידמה כאילו גרפיקה וציור
הם תאומים. אך למעשה הם יכולים להיות
רחוקים זה מזה. במקרה של מנחם חליף
— רחוקים בשל יותר מ־ 20 שנות חיים.
הילד שנולד ביוגוסלביה שלפני הכיבוש
הנאצי נועד להיות צייר גדול. כך האמינו
הוריו. אביו, שהיה נפח יהודי יחידי בעיר-
שדה, עודד אותו בהתלהבות.
אבל החיים לא זרמו לפי התיכנון, והילד
שנועד לגדולות הגיע כמו כולם ל

מאת

יונית
מנור
״יש לד עשר דקות לשאול פל מה
שאת רוצה״.
יונית מנור, כתבת העולם הזה העושה
עתה בלונדון, ציפתה כדיוק למשהו כזה.
אחרי הכל, פאשר את זופה לראיון נדיר
עם רודולף נוראייב — שכמעט ואיננו
מעניק ראיונות — צריך להטתפק במה
שהוא נותן. כמו שצרין להשלים עם העובדה
שהוא איחר בשעתיים.
משום כך, בעוד היא מרחיבה צעדיה
כדי שלא לפגר אחרי ריחופו במעלה המדרגות
של בניין האופרה המלכותית,
הגיבה הכתבת :
״עשר דקות — עם או בלי העלייה במדרגות?״
רקדן
הבלט המפורסם ביותר בעולם
זרק בה מבט קר, אחר התחייך. הקרח
נשבר.

מדווחת הכוזב ת :

מקרוב, שונה נוראייב הגדול מדמות
האליל התמיר והיפהפה. הוא ממוצע־קו-
מה, כמעט נמוד. בדרך כלל, הוא מפור-
טם בהתהדרותו בבגדים יקרים ומשונים.
הפעם, הופיע במכנסיים וחולצה פשוטים
ונורמליים. רק לראשו חבש מין מיצנפת
מוזרה, אותה הראה בגאווה לחבריו, ש-
שחלפו בסמוך לנו בקפטריה של האופרה.
זה, כאשר הוא יושב. כאשר הוא מה-
לך — ניכרות בו מיד — התכונות של
קלילות מקסימה, השופעת עם זאת כוח
פיזי רב, במידה שלא תיאמן בגוף רזה
וקומפקטי כזה.
מאמו הטאטארית ירש רודי את עצ-

נותח׳ מרוסיה וק
מפני שלא יכולתי
להתפתח בה יותר
כרקדן.
מות לחייו הגבוהות, ובעיניו נדלקת מדי
פעם אש פראית. חבריו אומרים עליו
שהוא ״מנומס, חביב, אבל קר.״ אולם
כאשר התבוננתי בו בשעת החזרה, לא
ניתן היה לראות זאת: הוא היה ידידותי
מאוד, הירבה להתבדח, כשפיספס
קפיצה, הגיב :״זה בגלל פיטפוטי״הסרק
שלי לפני החזרה,״ כשהוא מצביע לעברי.
ואלה פיטפוטי־הסרק שהוא השמיע באוזני,
במהלד עשר הדקות שהפכו להרבה
יותר מעשר דקות, ושנמשכו בחדר״ההל-
בשה של השחקן, לאחר החזרה :

תעשייה צבאית**

׳ אדם מאחורי התייל כמה לפרפרים
החופשיים.
״* תינוק יוצא מרחם אמו חמוש ל־מילחמות.

ראיון
בילע די
חסר תקרין
עורב בואו
לישראל

מלחמה־שלום *
— ולשוב אליו
* יונה ועורב קורעים עלי זיית.

^ ני חי כיום בהרגשה שחיי עומדים
להיגמר.
חייו של רקדן בלט הם קצרים. ואצלי —
כל חיי הם הריקוד. משום כך, כשלא
אוכל עוד לרקוד — יסתיימו חיי.
לפני כמד, שנים הציעו לי לעשות סרט
על חייו של הרקדן ניזינסקי. הייתי מוכן
אז לדחות הופעות לצורך ההסרטה. היום,
לא הייתי עושה זאת. היום אני יודע שנותרו
לי פחות ופחות שנים לרקוד, ואינני
מוכן לוותר על הריקוד למען שום דבר
אחר.
כן, צורם. ד,א. את המילה הזאת למדתי
מחברים יהודים בארצות־הברית. אבל מ־

בחור אילת מ ף.״?

קורו האחרון בישראל :״אינני מתעניין
בפוליטיקה. אבוא לישראל, רק כדי לרקוד.״
הם גם למדתי שאסור לחשוב על הצורם.
כשהן תבואנה, הן תבואנה.

ץ ץ לכד העבודה, לא קיים שום דבר
אצלי. למרות שאני נחשב כיום לאחד
הרקדנים הטובים בעולם, אני ממשיך לל מוד
ריקוד כל הזמן. כל בוקר, בעשר וחצי,
אני כבר לוקח שיעורים בבית־הספר
לבלט שליד האופרה. יש עוד כל*כך הרבה
דברים שצריך ללמוד.
ב־ 12 אני רץ לחזרות, בבניין האופרה,
עד שתיים בערך. אחר אני חוזר לבית־הספר,
עד חמש וחצי בערך. משם אני
חוזר הביתה, אוכל ארוחודצדריים וערב
ביחד, והולך לתיאטרון. כל ערב אני הולך
לתיאטרון, וביום ראשון אני נח.
הסיפורים על מנהגי השתייה הנוראים
שלי, ועל המסיבות המפורסמות עם שמות
נוצצים מחוג הסילון, הם דברים בטלים.
אני רוקד 48 שבועות בשנה. כשאני בחופשה,
אני מנסה להתרפות מהמתח וה־מישמעת.

מה שאיכפת לי באמת בחיים — זד,
רק שהבמה והמוסיקה יהיו כמה שיותר
טובים. תנאים מושלמים ממש אינם בנמצא.
אפילו כשהמוסיקה, התאורה, וכל האביזרים
האחרים מושלמים — אני אף
פעם לא מושלם.
בגלל הריקוד גם עזבתי את ברית־ד,מועצות•
אינני יצור פוליטי, ולא היתד, שום
מחאה חברתית או פוליטית בצעד זה,
פשוט חשתי שהגעתי לשלב שאסור לי
יותר להישאר במקום אחד. שאני מוכן
לצאת כבר לעולם הגדול.
בברית־המועצות יכולתי לרקוד רק תפקידים
מסויימים. וגם אותם רק בצורה ש הכתיבו
לי. בפוליטיקה אינני מבין, אך
בריקוד כן. אני בעד כל מה שהוא בעד
הריקוד, ונגד כל מד, שנגדו.
אל א רק בפוליטיקה אינני מתעניין. /אינני מקדיש שום זמן גם לשאר דד
אמנויות. מלבד התיאטרון כמובן.
התיאטרון הוא אמנות קרובה ומסייעת
לריקוד, וכל רקדן חייב להיות בקי בתיאטרון.
דבר
נוסף שוויתרתי עליו למען הריקוד
— הם חיי־מישפחה. גם בעתיד הקרוב
אינני חושב להתחתן. זה פשוט לא
יהידז הוגן כלפי האשה.
כן, היו לי כמה אהבות בחיים, אבל הריקוד
היה תמיד במקום הראשון, וזה יצר
כמובן קונפליקטים.
ההצלחה, לדעתי, היא שילוב של כיש-
רון ושאפתנות. אני מכיר בכך שהריקוד
הביא לי, מלבד סיפוק שאין דומה לו,

כתבת 1.1ו 1-111י 11י 1ארבה לרקדן בלונדון ־ והוא שפו באחיה את לבו
גם חברים כמו מריה קאלאס, אונאסים
וז׳קלין, כסף רב. כשהייתי ילד, סבלנו לא
פעם חרפת רעב. היום אני גר בשתי דירות
יקרות, האחת בריצ׳מונד, השנייה ב־מונטה־קארלו.
ואולי
דווקא בגלל השיא שאליו העפל־תי,
אני ער כיום יותר ויותר לסוף המחכה
לי. לסוף הבלתי־נמנע, שיקרה כאשר אאבד
את כוחי הפיזי.

ך* יום, פינתיים, הגיל הוא לא רק
סכנה, אלא גם יתרון. אינני חושש
מרקדנים צעירים שיתפסו את מקומי.
להיפך. כשהתחלתי לרקוד במערב, לא
היו הרבה רקדנים גברים. אני גא בעובדה
שבמידה מסויימת הייתי אני מקור־הש־ראה
לרבים שהלכו בעקבותי.
רבים מהם הם רקדנים טובים בהחלט,
אולם אינני חושש. הגיל פירושו ניסיון.
וניסיון פירושו שליטה מושלמת יותר בגופי.
כשאני עולה על הבמה, אני יודע
מייד איפה להכות כדי לתפוס את הקהל.
אני כיום בן — 35 גיל מבוגר לרקה.
למעשה התחלתי גם בגיל מבוגר, כך שאני
יכול להרשות לעצמי לסיים גם בגיל מבוגר.
נולדתי ברכבת, כשאמי ושלוש אחיותי
היו בדרכן לוולדיבוסטוק, לביקור אצל

אבל הייתי עקשן: תוך שנתיים השתלטתי
על כל הרפרטואר הקלאסי, והתקבלתי לבלט
קירוב.
יחד איתו הופעתי בקהיר, בביירות, בכל
אירופה.
היה זה ביוני ,1961 בנמל־התעופד. בור־ג׳ה.
הלהקה היתה בדרכה מפאריס ל לונדון׳
ואילו אני קיבלתי הוראה לחזור
למוסקווה. זינקתי מעל לגדר, רצתי לעבר
זוג שוטרים צרפתיים, כשאני צועק באנגלית
שאני רוצה להיות חופשי.
מאז לא חזרתי לרוסיה. הקשר היחידי
שלי הוא באמצעות הטלפון, עם אמי.
היתד, זו מרגוט פונטיין שסידרה לי
את הופעתי העצמאית הראשונה בעולם
המערבי. היתד, זו הופעת־צדקה, אני עדיין
זוכר.
מאז, הפכה דיים מרגוט לבת־זוגי ה קבועה.
למרות שהופעתי כבר עם רקדניות
רבות אחרות, גדולות ומפורסמות, נשארה
פונטיין הרקדנית הנערצת עלי.
יא אדם כר־מזל. היא פשוט מוש י
1למת. כל אבר בגוף שלה הוא בדיוק
כמו שצריך להיות. ולמרות זאת, היא לא
מתנשאת. תמיד היא מוכנה לשמוע דעות
של אחרים ולהקשיב היטב לדעת הזולת.

הזוג המושרה

זוג הרקדנים המפורסמים, רודולף נוראייב ודיים מרגוט
פונטיין, במטוס בו הגיעו לישראל. היתה זו פונטיין,
רקדנית הבלט הבריטית המהוללת ביותר, שנתנה לנוראייב את ההזדמנות הראשונה באנגליה,
לאחר שנמלט מבריה״מ :״האנגלים החליטנ שאני הטוב ביותר,״ אומר נוראייב,

אבי, שהיה אז פוליטרוק בצבא האדום.
אחותי סיפרה לי שהיה זה בשעת חנייה.
היא עזבה את הקרון לכמה רגעים, וכשחזרה
אסרו עליה אנשים להיכנס. כמה
דקות אחר כך שמעה בכי של תינוק. זי,
הייתי אני.

תהפלט גיליתי בגיל שש, כשלכבוד
השנה החדשה הלכנו להופעת בלט.
למחרת, בגן־הילדים, ישבתי כל הבוקר
וציירתי רקדנים. בצהרים, החלטתי.שא ני

חיל מהקלאסי. כי המודרני הוא רק התפתחות
שלו.
הביקור שלי בישראל, באוגוסט, עם
להקת־הבלט של האופרה המלכותית, יהיה
כבר ביקורי השלישי בארץ. לא, אני
מצטער לומר שאין כאן שום עניין של
סימפטיה מיוחדת. פשוט, לאן שהלהקה
הולכת, אני חולך איתה.
גם אין לי כל היכרות עם רקדנים ישראליים
וריקוד ישראלי. אני זוכר, כש הופעתי
בניו־יורק, הופיעה שם גם להקת

עד היום אני ממשיו
ללמוד לרקוד. נל
יום אני לומד
שעתיים.

הרקדנים הצעירים
אינם מפחידים אותי.
הנסיון עדיף על
הגיר הצעיר.

בשל להופעה הראשונה שלי.
למרות זאת, התוודעתי לבלט הקלאסי
רק בגיל .15 המשפחה עקרה ממוסקווה
לבשקיר, ושם סבלנו חרפת־רעב. הקצבת־הלחם
היומית למשפחה הסתכמה ב־300
גרם. כדי לעזור להתפרנס, מכרתי במשך
היום מי־שתייה׳ ובערב רקדתי ריקודים
עממיים.
השינוי קרה ביום שהרקדנית אודלטסובה
ראתה אותי :״הרי נולדת לרקוד,״ היא
אמרה לי ,״ואתה תהיה המוכשר מכולם.״
האמנתי לה.
שנה אחרי זה, היא הודיעה לי שאין לה
יותר מה ללמד אותי, ושלחה אותי למורה
אחר. אבל אותו מורה התייחס אלי ביריבות,
וסירב לקבל אותי, בטענה ש־אודלטסובה
הרסה אותי.
החלטתי לנסוע למוסקווה, ללמוד שם
בלט. אבל מחיר הכרטיס היד 200 ,רובל,
בתוספת 200 רובל לדרך חזרה, במקרה
שלא אתקבל. לא היה לנו הכסף הזה.
המשפחה כולה השתכרה אז 500 רובל
לחודש.

בת־שבע. אבל לא היתד, לי הזדמנות
לראות אותם.

ף* א, אינני מוכן לדבר על עניין ה/רקדנים
היהודים בברית־המועצות, ש ביקשו
לצאת משם. מוטב לא לדבר על זה.
לצערי, אין לי כל עמדה גם בנושא
הסיכסוך הישראלי־ערבי. אני בא לישראל
כי הציעו לי לרקוד שם, וזהו. אני מעוניין
בריקוד, ורק בריקוד.
למה? קשה לי להסביר, למי שאיננו
יודע מה זה ריקוד. נדמה לי שאם הייתי
יודע לדבר על הריקוד — לא הייתי
מסוגל לבצע אותו.
אני יודע רק שאני אדם מאושר מאוד.
מעולם לא הרגשתי שהפסדתי משהו בחיים,
בגלל שהקדשתי את כל חיי רק
לדבר אחד. מעולם לא הרגשתי שבגלל
שהריקוד תופס את כל שעותי ועולמי,
נמנע ממני ליהנות מעושרי, מפירסומי.
כלל לא. אני יודע שזכיתי במשהו נדיר,
שרוב בני־האדם לא זכו לו: כל־כך הרבה
אנשים עוברים את כל חייהם בחיפוש אחרי
אותו משהו שהם היו רוצים לעשות.
ואילו אני, זכיתי כבר מהתחלה לדעת
איך אני רוצה לבלות את חיי — והישגתי
זאת.

נה לאחר מכן, הצלחתי להגיע
* /י ללנינגראד, ונתקבלתי לבית־הספר
לבלט. הייתי אז בן ,17 ונחשבתי לזקן מדי.

רו דו ד ף נוראייב
אני, לעומת זאת, גאוותן כלפי אנשים
מסויימים, וצנוע כלפי אחרים.
מה פירוש בת־זוג מושלמת, את שואלת?
אני אסביר לך: זוהי רקדנית שמגיבה על
הריקוד בצורה הטובה ביותר. שמזדהה
במלואה עם הצורה שבה אני מפרש את
הריקוד. שמעודה לחלוטין בתפקיד ובבן־
זוגה.
מלבד זה, צריכה להיות גם אהדה הדדית
בין בני־הזוג כי הריקוד הוא דבר אישי.
אינטימי. ביחוד הריקוד הקלאסי. ואפשר
לבצע אותו כמו שצריך, רק בשיתוף-
פעולה מקסימלי.
למרות עזרתה של מרגוט, היתה ההסתגלות
שלי למערב קשה. היה לי קשה
להתרגל לאנגלים. הם דייקנים מאוד.
אבל מאז חלפו 12 שנה, והם החליטו

שאני הטוב ביותר. וזה הישג לא רע.
אני כמובן אף פעם לא מרוצה מעצמי.
בשבילי, אינני אף פעם הטוב ביותר. רק
מתקבל על הדעת בלבד. כי ברגע שאהיה
מרוצה מעצמי — אפסיק להיות טוב.

^ חד הדפרים המאפיינים את ה-
ריקוד, היא העובדה שעבודתך לא
מונצחת, כמו ציור או אמנות דומה. לי,
זה לא מפריע. אני מעדיף שיראו אותי
פעם אחת, יתפעלו, ויזכרו זאת לתמיד.
היום אני רוקד בלט קלאסי ומודרני
כאחד, אני מתכנן עכשיו רפרטואר שיכ לול
משני הסוגים. אבל ביסודו נשארתי
רקדן קלאסי.
זה גם הבלט הקשה יותר. אם מישהו
רוצה להבין באמת ריקוד, הוא חייב להת

מספר 1873