גליון 1882 מתאריך 24 בספטמבר 1973

אוהבים אנשים שמביאים

צ-ך, יצרני שוקולד • שוקולד ממולא • בונבוניירות • שוקולד אגוזים • ופלים • סוכריות

: 16.5.73״העולם הזה״ חושף את ה־שערוריה
הציבורית של ״קרן ספיר״.

: 13.9.72 טבח ספורטאי ישראל במינכן
מעורר ביקורת נגד סידורי ההבטחה.

אחד

ימים

הרגעים

מעסים

התפרז

הקסים

לפגי

לעבדי

ביותר טל

ראש־הטבה

לפתע

חיי

הקודם.

עלי

עבר

בטעה

הלוויית

בעת

הבודאה,

״מה אתה

מול

חללי

פבי

עוטהפה1

ם ינ 3ן ,

הארובות,

פלך

לחברים

בפתח ! ״
כעבור

המערכת

זמן

טלבו,

מו בן ט העולם

הפיצויים.
אלה הם
זעם

בגד.עוול,

אלך

התקוממו

להעולם

-לד.י

הזה!״

י זד יי עי ה 11 זיו1״י״
בסבה,

העמוד,

ז ה לא

היה

קשה

חמורים

בדמה

לקרם

בילבד

אחרים

שהיה

למדי,

במדיבה

מהות

זכאי

כדי

תוך

טטמעבו

: 13.6.73 גולדה מאיר משגעת את
המדינה בדחיית החלטת פרישתה.

אבי

בסמל המתבוסס

מביט

עדיין

בכרבה? האם

הופל

סיבי,

כרלר

ולהוציא

המטיר לרחוב

ישראל

הזה.

השער

לאהיה* ק ל
המסויים

השבועון

ואת

מתול־שדים

סביב

העולם

יגאל

מדליף של
גודע

זמן

אלון

לציבור

שיגאל

חילופי־־דברים
אלון.

מפירים

תמיד

הפעם

לשבועון

אלון

עורכי

המדיבה

קטרי־־שתיקה,
גיליבו

קשר ה קשר

המובעים

ופירססבו

פקיד
היו רבים

הזה.

הציבור

אופי

פלובי׳

אישים

להשתיק

סי שעמל

הדברים

כמו

העולם

הזה.

ביקורת

לד רוש ׳

האשימו

תלה

לבר

ב^זפר.

דברי

בראש

מרתר

ובוסעיי

ביחס

יגאל

וחייב

זאג י

ל״בלי

קיים

אבחבו

מוסד,

קראו!

משוא

מדי

לדעת^

אזרחים,

בתמימות,

פבים״?

פעם

באותו

מחלתו.

שהוא

השבה

יודעים!

טטוא־פבים״?

כשהעולם

מורא״.

החל

מבלי

זיכה את

״בלי

בכך

בדיוק

רבע,

כטין

בררא.

ומהרמטכ ״ ל להיפטר־ י-

מחודשי

מגוחכים

היה

המעוררות

והטוגאים

לבו

עדיין

לרבי

מישגה

לבו.

בלי

מטרם

עוולה

בלתי־־צודקים) ,

ל י ששער

באחד

מוך א,

בארתר

במערכת^ בציון

״אברשה״,

הנווויוי

אבל

(ובחלקם

סיסמה

מימין.

רבה

פעם

הזה.

מספרים

תיקובו

לך מיכתב

האם

״בלי

השבי

משר־הביטחון

הסבה

כשאבי

הטילים

הבה השזבר
חיה

כותב

ע?מי:

פשע.

פקיד

לטימחה

לדיעות,

הזועמים

העולם

כספי

יריר-

מדי פעם

והדבר באי ע ל

מקור

דטראל את

להתפאר בחמש

בגד

מטיפים

חללי

להן

והעוול

אבל גם

היא

האיום.

סדי רו ת טל

היא

פעם

בעצם

אבו

אי-הננה.
הכתובת

העוול טגגרם

להגבתן,

טל המטבע.

מתוך

פעם ים^ ד י

טכאטר

הזהבח לץ

הצדדים

בעיקר

להתריע

: 28.2.73 בעקבות הפלת המטוס הלובי
באה הדרישה להתפטרות האחראים.

וטינאה,

צורך

קצר,
כדי

בדאטית

להזעיק

הטבה,

אותבו

י ט בו כמה

בגד

מאלמבות

מיגכן

בחלוקת

בסיטדד
מידע בלי

המחלה.

: 28.3.73 המאבק שהביא לבחירתו של
אפרים קצ׳לסקי כנשיא מדינת־ישראל.

בגד

לחשבו
על כך שגם
בהם
בעשה כתבי

העולםרזה

לתוך

השוחד

מוסדות

הגורם
ואיבר במסיך

במלאכה.

הדגש

השבועון

חדרו

לילדים

הפרבר

למוות

קשרי־שתיקה.

למקומות

סגורים,

עיקר

הרחוקים

גארותגו

מאון•

היא

הזרקורים,

ווסרי= ישע.

ל״בתי־חולים״,
מפגרים,

במוסדות־־עבק,

שבהם

המעובים

שהיו

התעללו

הביטחון

בדרכים. ל מ רו ת שחלק

מגילויים

אותו

מקפיצים

בתולי־בפש.

בצורה

הלקוי

מהציבור

חשפבו

הם האבטלה

במוסדות־־ציבור
ליבו

מעורו ^ לפגי 20
וקהו שבה,

חשוון ים^
חוסיו,

אגר

1ל| 1-1-1| 1ו[[ ה1
מלחמת הנסאות
במערך ה־נוג

בשאר

המסויים

לסישרד י־־המערכת,
להמשיך

לחדור

ליצורי־־אבוש

פקידים

מזדעזע

ושחיתות.

הצלחבו

עוול

פרצו

עוול

השבה

הסמוייה של

: 1.8.73 הטירור הנגדי של
אלוהים״ בחוץ־לארץ מגיע

״אצבע
לשיאו.
יוזמתו חיבך
מצא

ועל

העזתו

דו רו ת טל

כתבים

הכת* הבודד,
כאלה.

הדבק

ומי שבכבם

״ יבול ״ חדש שלכתבים

צעירים

במשימתו.

בסוף

וסריים,

תטל״ג
הסוכנים

במסורת.

כלתה שבה
בעמוד

ומאבקיה,

באה שבה

ומיבחגיה•

כרגיל.

בעזרתך,

כרגיל.

בהם,

: 4.4.73 קנוניה בין המערך וגח״ל
גורמת לחקיקה אנטי דמוקרטית.

: 29.8.73 התמקחות מכוערת במפלגות
הימין במשא״ומתן על הקמת הליכוד.

אם במקרה יש לכם חברים
שהתארחו לאחרונה
ב״סלע ה אדו ם׳ באילת,
הם יספרו לכם בהתלהבות
על החידושים הרבים שנעשו:
על החדרים היפים והנוחים
בהם טלפון, רדיו ומכשיר סלויזיה.
על ה״בר־קר״ המקרר עמוס
המ שקאות בחדרים.
על יופיה המיוחד של בריכת השחיה,
על השרות,
על החברה הטובה -
בקיצור, על האוירה המיוחדת
העושה את החופשה ב״סלע האדום״
לבילוי אמיתי.
אם במקרה אין לד חברים כאלה
אין זו סיבה
שלא תהגו מאותה חויה.

אנ חנו
במלון הסלע ה אדו ם
אוהבים אורחים.

העולם הזה 1882

מכתבים

שנה

טוכה

הכאה

שנה טובה ומבורכת.
כמה שאנו זקוקים לה !

מיכה בהן, אילת

עם תחילת השנה החדשה, אני רוצה
לאחל לכם שתמשיכו בדרך בה הלכתם
ב־ 21 השנים הקודמות.
יעקב קליין, תל־אביב
שנת שלום.

ברמלה שור, חיפה
לכל עובדי המערכת:
יישר כוח
לקראת השנה הבאה
עלינו.
בין כל העיתונים
בארץ, הייתם ונשארתם
מיוחדים
במינכם. אני מקווה
שתמשיכו באותה
דרה

דב ברנד,
כרנר רמת־גן
• העולם הזה מודה לכל מאות מברכיו,
ומאחל להם שנה טובה.
זבות הצבעה

אם לאזרחי קפריסין היתה זכות הצבעה
בבחירות לכנסת בישראל, הם היו מתמצאים
ללא קושי בסבך הרשימות.
כי שם וכאן התחדדו הניגודים עד קיצוניות.
הימין על פלגיו הוא האגף המתייוון.
המערך שווה למחנה הקיצוני התורכי.
שם וכאן אלה ואלה רוצים להיות חלק
ממשפחת ״האחות הגדולה״ .שם תורכיה,
כאן ארה״ב.
כוחות השלום והשמאל מקבילים לרוב
הרפובליקאני הקפריסאי.
יוכל טמיר, קריית־ביאליק

המשכיל בעת
ההיא — ידמע

תור היונים היגיעים: אלם חמדה ליבי.
לכן המשכיל בעת ההיא ידמע (תיקון —
ל) טמום ח — י״ג.
משה שחר, קרייתא־אחא

אני מעיז להתנבא ולוקח עלי את כל
הסיכונים המשתמעים מכך. כי גם אם לא
תשב ממשלה עם האישים שאני נוקב בשמם
בלאו הכי מצעם מתבצע ויתבצע.
הממשלה הבאה: ראש־הממשלה ד״ר
אלדד שייב, שר־החוץ הגברת גאולה כהן,
שר־האוצר מר מוטי פרידמן, שר־הביטחון
הרב לוינגר (קריית־ארבע) ,שר־התרבות
מר משה שמיר, שר־הדתות הרב בלוי, שר־הפנים
ד״ר הרצל רוזנבלום, שר־הסעד מר
שובינסקי, שר־המיעוטים הרב מאיר כהנא.
משה לוי, חיפה
שלושה דברים
בשלושה דברים ניכר האדם: בכוסו,
בכיס־נג׳רו ובכעסו.
קורא, תל־אביב

73 ליום הבחירות להסתדרות חיכיתי בקוצר־רוח.
לא מאחר ואני חושב שזה יום גדול,
אלא מאחר ותהיה זו פעם ראשונה ש־אצביע.
למדתי
בעל־פה את הכללים, שיננתי
לעצמי שעות את הסדרים ...וזהו, אני
בפנים.
כל תינוק יודע שהבחירות הן חשאיות,
אולם אני מצאתי את עצמי עומד בקלפי
ומסביבי בד שק שכל אחד יכול לראות
מצידו השני אל מה הושיט ידי, אך
מפליא יותר היה כי כל זה שעמד ליד
הדלת (החיצונית של החדר) ראה אותי
פגים־אל־פנים — בתוך הקלפי כמובן.
נו מילא, למי זה איכפת שמסתכלים ן
בערב הוצבתי כמשקיף בקלפי בבית
המליך. בפתח עמד שופע חיוכים החבר
יצחק בן־אהרון. מיסכן, הוא עוד לא ידע
שלא ישתה שמפניה בלילה. הקלפי נסגרה
במועדה, והחלה הספירה ...החלה?
חצי שעה לקח לוועדה לתכנן כיצד יספרו,
ושהחלו ומצאו פתק של חל־טעם
צמוד לפתק נוסף של אותה רשימה באותה
מעטפה, עמדו (יותר נכון ישבו) חסרי־אונים.

שאחד הצופים אמר כי לפי הסדרים
החדשים ניתן לספור זאת.
אז גם ועדת קלפי לא יודעת חוקים!
נו, מילא, העיקר הצבעתן, ויום הבחירות
עבר.
תחי הדמוקרטיה!!!
יוסי קופרר, רמת־חן

הדמות הטרגית
של השנה

לדעתי מתאים יצחק בן־אהרון להיות
הדמות הטרגית של השנה.
בן־אהרון, מתוך אמונה מופרזת בהערצת
חברי ההסתדרות אליו, החליט שתוצאות
הבחירות הם שיקבעו את גורלו כמזכ״ל
ההסתדרות. הוא כמובן קיווה שבהכרזה
זו הוא יסחוף אחוז
מצביעים גבוה ש יגביר
את כח המערך
בצורה ניכרת ו זה
יזקף כנצחון
שלו.
אלא שבמציאות
אחוז המצביעים היה
די נמוך והמערך
ירד בכוחו (/0״4
ירידה במדינה שבה
אין כמעט תזוזות
מבחירות לבחירות,
דרורי
זה נחשב כתבוסה).
והתבוסה נזקפת לחובת בן־אהרון ואפילו
אם לא יתפטר, הוא לא יוכל להשיב את
יוקרתו שאבדה.
כך כרה בן־אהרון בור ונפל בו, והוא
הצליח במו ידיו לעשות לעצמו מה שלא
הצליחו לעשות לו ספיר, ארידור וזיידל.
אריק דרורי, תלמי אלסזר

שבל ותכונה?

בחירות

העולם הזה 1882 .

הממשלה

לאו דווקא !
ב־ 11.9.73 בוצעה הפיכת־הנגד בצ׳ילה,
דרום־אמריקה.
ב־ 13.9.73 בוצע קרב״האוויר הגדול בשמי
סוריה, דרום־מערב אסי׳ה.
הקשר יכול להיות
מיקרי גרידא, ומירב
הסבירות שכך
הוא. אפס, האדם
המצוי מנסה להבין
הקשרים הבולטים
לעיין, בין אם הם
אמנם קיימים, בין
אם לאו. לפיכך ה־עתוי
היה לא-יוצלח
במיוחד. אבל ה־בעייה
ידועה הרי:
כוח וכושר יש ל כרמי
אלה
שקובעים את
המדיניות — שכל ותבונה לאו דווקא.
מ.פ. ברמי, ראשון־לציון
המשל והנימשל

מפ״ם למה היא דומה? לחולדה שנכנסה
מבעד לסדק לאסם. רזה היתד, כשנכנסה
ואכלה לתיאבון גרעינים עד ש־השמינה
מאוד. שבעה ורוצה לצאת ולא
יכולה כי הסדק דרכו נכנסה צר עליה.
לשון המשל יכולה לבדח אלמלא המציאות
המרה. בשפת מבוגרים הסתאבותה
של מפ״ם מתבטאת בגסות. לפני זמן,
בעיית תוספת היוקר עמדה על הפרק.
לשאלתו של עיתונאי ענה שר מפ״מי כי
(המשך בעמוד )6
שנת שלום ותנופה קואופרטיב דן

במדינה
(המשך מעמודי 5
אי־מתן תוספת היוקר ד.יא לא סיבה מספקת
לעזיבת הממשלה.
אפשר גם אחרת.
למשל באנגליה התפטרו שני שרים ליי־בוריסטים
בגין עקרון זה. הקבלה היסטו רית:
ליאון בלום, סוציאל דמוקרט לעילא,
דגל ״באי התערבות״ במלחמת האזרחים
בספרד. בכך חפר במו ידיו בור למפלת
צרפת עצמה.
בינם לבינם חברי מפ״ם איבדו מפלגה
פועלית.
משה כוגן, נווה שאנן
שוס טרויאני
״העולם הזה״ ,1878״קולנוע —
במאים — פרנקשטיין יורד למח תרת״
,על הבמאי האמריקאי
אנדי וורהול.

על אנדי וורהול יאמר, שהמציא את
הגועל־נוע, ותפוחים רקובים לא רק שהם
נופלים רחוק בימינו, אלא מביאים הרבה
כסף.
המערב יכול בשקט להכריז ״מנא מנא
תקל ופרסיך.
אין זה וורהול בילבד, אלא כל ה*
110 1אין פלא שקדאפי יכול בגלוי
קופל תפוחים רקובים נופלים רחוק

הונ דינ הוהא רו ב ה

להתערב בענייני המערב דרך אירלאנד
הצפונית. ואין פוצה פה ומצפצף.
נוער שמתרוצץ עם חולצות פרחוניות,
איפור, בנידנוד ירכיים וכולי, הוא הסוס
הטרויאני שעליו חולמים הג׳ינגס חאנים
המודרניים של המזרח. מי יודע, יכול
להיות שזוהי זכותם ההיסטורית?
א. קיפל, אנטוורפן, בלגיה
מוסריאדה כמקום אולימיפאדה

פי לטרא רו ן יותר, סיג רי ה א רו ב ה •ותר
ותע רו בתטבק טיו חדת
וצרים א ת הני תו ח הוגדין
1!1ל 1 1 1 1 1 £ 1 0 0

וסרקינגס ״ ו פי לטר
תערובתאמריק אי ת
תו צרת דו ב ק

כידוע אנחנו העם מספר אחד בתבל —
אלוף כל העמים, ומתאמצים בהתאם לכך
לעשות על כל העולם, ועל עצמנו, רושם
של שיא המוסר. אבל שום דבר לא עוזר.
אפילו לא חידון התנ״ך הבינלאומי. כי
אצלנו המוסר נשאר חנוט בתוך התנ״ך.
וקופת־השרצים של כולנו עולה על גדותיה.
לא צריך הרבה בשביל להוכיח עד
לאיזה שפל מביש הגענו. דוגמא קטנה
ובודדת תספיק:
האוטזבום מלא. ילדים, נערים ונערות
יושבים. הזקנים עומדים.
במקחם חידוני תנ״ך ואולימפיאדות, אילו
ערכו ״מוסריאדה״ למבחני ההתנהגות המוסריות
בחיי היום־יזם, הייתי מעניק לישראל
את מדליית סדום ועמורה.
חנן גולדגרט, חולזן
טעות לעולם צודקת

הדרכים מעטות ומלאות התחתים ,
ואימת חשכה נופלת על כל המהלך בהם.
(מוסף הארץ.)14.9.73 ,
אהוכה קלוצקי, יד־אליהו

העולם הזה 1562

י׳י״ אורי אבנר
ולצרפתית,
דאורדו ולאמהאדית, לעכרית ולער
כית, היתה ווטרגייט.

^ שראל יצאה להילחם במואב. אלכסנדר מוקדון כבש
את ארם־נהריים. גורל העולם הוכרע בקרב של אק־ציום.
הצלבנים הסתערו על חומת ירושלים. התורכים
הטילו מצור, על וינה. נפוליון נסוג ממוסקבה הבוערת.
טורייהשיריון של היטלר פרצו את הקו הצרפתי. אחרוני
החיילים האמריקאיים פינו את ויאט־נאם...
כך נראים דברי ימי העולם. היסטוריה של מילחמות
בץ מדינות, בריתות של נסיכים, קנוניות של ממשלות.

אולם זוהי היסטוריה מזוייפת .״המילחמה

פרשת ווטרגייט ריתקה את העולם בגלל המימד האנושי
הדרמתי שלה. ריצ׳רד ניכסון נבחר בראשית
תשל״ג לתקופת־כהונזז שנייה, כשהוא זוכה ברוב עצום,
כימעט חסר־תקדים. למחרת היום התנפץ עולמו לרסיסים,
הוא נתגלה כנוכל וכרודן, שהקים לעצמו גסטאפו קטן
ומגוחך. רוב בני עמו האמינו שהוא מעורב אישית בביצוע
פשעים פליליים, או שהיה שותף להם לאחר מעשה.
אבל הפרשה לא היתה מקבלת ממדים עולמיים כאלה,
לולא עוררה שאלות הנוגעות לכל מדינה ולכל שילטון.
האם התרוקנה הדמוקרטיה מתוכנה המעשי? האם לא
רשעחריח אינה אלא המשך המדיניות כאמצעים אחרים,״
אמר קארל פון־קלאוזכיץ, הוגה״הדיעות
הצכאי. ומדיניות־החוץ אינה אלא תוצאה של
מדיניות־הפנים.
המצב הפנימי בעולם הנוצרי גרם להתעוררות הצל בנים,
ששפכו את דמם על אדמת ארץ רחוקה. מדיניות־הפנים
של ״המישטר הישן״ בצרפת הולידה את המהפכה,
שמתוכה עלה נפוליון.
תלמידי בית־ספר לומדים את תולדות מילחמודהשיח־רור
האמריקאית. הממשלה הבריטית התעקשה שלא להעניק
חופש כלשהו למתנחלים הבריטיים בבוסטון. מדוע
נהגה בטיפשות כזאת, חרף האזהרות הנבונות של אנשי־המצפון
בלונדון ו
התשובה לשאלה גורלית זו אינה נמצאת במדיניות־החוץ.
היא זזבוייה בעובדות, ששום ספר היסטורי אינו
מכבד אותן בשורה אחת. מה השפיע על חברי הפרלמנט
הבריטי של אז? מה היה מצב־הרוח באיזורי־הבחירה
שלהם? מה שמעו כאשר חזרו הביתה ושוחחו עם בוחריהם
בבתי־המרזח? מה היתר. השפעת בעלי־ההון של
הסיטי על הממשלה? אילו כוחות פוליטיים וכלכליים
השפיעו על הכרעות המלך ג׳ורג׳ השלישי?
אדולף היטלר כבש את אירופה והטביע אותה בדמם
של מיליונים. אושוויץ. טרבלינקה. דכאו. איך הגיע איש
כזה לשילטון? מה קרה לעם הגרמני? מדוע התפרקו
המיפלגות של הרפובליקה הוויימארית? מה גרם למש בר
הכלכלי הנורא, שנתן את התנופה לנאציזם? אילו
כוחות פוליטיים וכלכליים הכריחו את הנשיא הסנילי
למסור את ראשות־הממשלה למנהיג פלוגות־הסער?

נותר עוד מחסום בפני הרודנות של השילטון אף במיש־טר
דמוקרטי, המבוסם על עקרונות ג׳פרסון? האם הריכוז
העצום של הסמכויות בידי הזרוע המבצעת של
המימשל המודרני פותח בהכרח פתח בפני רודנות חדשה?

האם חזר השילטון
דפוסים של הנסיך של
הכל — לפרוץ, לגנוכ,
— הכל כשם ״כיטחון

הדמוקרטי כתשל״ג למאקיוואלי,
שמותר לו
להעליל, לצותת, לשחד
המדינה״?

באחד השיאים הדרמתיים של הפרשה נשאל יועצו
הקרוב ביותר של ניכסון על־ידי חוקרי הסינאט :״האם
מותר לו לנשיא, לדעתך, לרצוח למען הביטחון הלאומי?״
היועץ לא השיב בלאו. הוא ענה בשפה מגומגמת

ישראלי הממוצע עסק בפרשת ווטרגייט פחות
ן \ מעמיתו הגרמני או הצרפתי. הוא היה שקוע הרבה
יותר בענייני מדינתו שלו.

ך* שנת תשל״ג אירעו מאורעות חשובים במדיניות*
החוץ. הנרי קיסינג׳ר המשיך במסעותיו. הברית
האמריקאית־סובייטית הלכה והתהדקה. צבאות סין התפרשו
לאורך הגבול הסובייטי, בעוד שמנהיגי סין הושיטו
את ידיהם לנשיא ארצות־הברית. מילחמת ויאט־נאם
נסתיימה רשמית.

המידה החדשה שהוסיפה תשל״ג לאנגלית

שער הדולאר התמוטט, באין ממשלה שיכלה לנהל
מדיניות כלכלית נמרצת. ברחבי תבל הורגשה החלשת
המתח האמריקאי, שהיה גורם מרכזי בעולם מאז מיל־חמת־העולם
השנייה. ידידי אמריקה — מבון ועד ירושלים
— נאלצו לשאול את עצמם: האם מסוגל הנשיא
לפעול? האם עוד אפשר לסמוך עליו? האם תיתכן בכלל
מדיניות אמריקאית עיקבית כאשר השילטון בוושינגטון
מתערער? האם לא יהיה הנשיא נאלץ להחליש את
המאמץ הצבאי האמריקאי בגלל אובדן השפעתו על בתי
הקונגרס? האם לא יהיה נאלץ לוותר ויתורים מפליגים
לסובייטים ולסינים, כדי לשמור על תדמית של הצלחה
חיצונית, מול פני החורבן הפנימי?

לימין -גש!

לא־יוציחים בלידה

כל שנה מוסיפה מילים לסלאנג העולמי — מילים
המקבלות משמעות בינלאומית, הנכנסות לאוצר־המילים
במאה שפות שונות. מילים כמו לינץ /בויקוט, גסטאפו,
סטאלאג, פוטש, חונטה.

פרשת ווטרגייט השפיעה כצורה חותכת
על מדיניות־החוץ האמריקאית.

כמאה ערי-כירה מסכיכ דכדור־הארץ שאלו
את עצמם שדים ואלופים, קכרניטי-משק
ומעצכי דעת־קהל שאלות אלה. כד זה מפני
שקומץ לא-יוצלחים, ניסו כאחד מלילות תשל״כ
לפרוץ דמישרד כלתי־השוב שד מיפדגה פוליטית
כוושינגטון — ונתפסו.

אדה הן דדטאדות האמיתיות, המכריעות.

אולם הדכר המציין את תשל״ג יותר מכל
הוא מעכר ההתעניינות העולמית כולה
מענייני־חוץ לענייני־פנים. ודווקא לענייני*
הפנים כארץ העשירה והחזקה כעולם, ארה״כ.

פון ־ קלאתביץ: רק המשך

אולם גם לגכיו היו כפרשת ווטרגייט לקחים
רכים. ואחד מהם היה: ענייני״הפנים
קוכעים את ענייני־החוץ .

וו ט רג״ ט: המבול בא
שאינו יודע היכן בדיוק הגבול. ניכר מדבריו שבימי
ישיבתו בבית הלבן אכן היה מוכן גם לרצוח למען
הנשיא — נשיא דמוקרטי במדינה ליברלית, בתקופת
שלום ורווחה כלכלית, הרחק מכל איום פנימי או חיצוני.

ייתכן כי ההיסטוריון יקבע, בעוד מאה שנה, שב־תשל״ג
נפלה למעשה ההכרעה שקבעה את דמותה ודרכה
של מדינת־ישראל לדורות. שבשנה זו התגבשה ההחלטה
על גורל השטחים שנכבשו ב־ששת הימים של
תשכ״ז. שנקבע בה סופית היחס לבעיית העם הפלסטיני.
שהוחלט בה ללכת בדרך המונעת לצמיתות שלום בין
ישראל והעמים הערביים. שהחלטות סמוייות אלה קבעו
סופית את דמות החברה והכלכלה הישראלית.
אם כן, ייטיב ההיסטוריון להתעלם מפגישות בינלאומיות
ומביקורים ממלכתיים, ולהתרכז בתהליכים שהתרחשו
בתוך ישראל עצמה. כי כל ההחלטות הגדולות —
אותן שנתקבלו בגלוי ואותן שהתגבשו בתהליך הדלגתי
סמוי — נתקבלו על רקע שאלות פנימיות קטנות־לכאורה.

מה כוחו של משה ריין כמיפלגת־העכודה?
מדוע החליטה גולדה להמשיך כשילטונה ה־כידעדי
כמיפדגתה וכמדינה? מדוע התמוטטה
מפ״סץ מדוע התקפל מחנה ״היונים״ כצמרת
המדינה? מדוע קמה תנועה ציכורית למען
יצירת מחנה ימני? מדוע נשאר השמאל גון!
מצומק? מדוע נתקכל ״מיסמך גלילי״?

התשובה לכל אחת מן השאלות האלה יכולה למלא
כרכים רבים. התהליכים הפנימיים של חברה הם מורכבים•
הם מושפעים מאלף ואחד גורמים גדולים וקטנים,
פוליטיים וכלכליים, היסטוריים ואקטואליים, רעיוניים
ותרבותיים, ציבוריים ואישיים.
הכריזמה של פלוני׳ מצב־רוח חולף של ציבור, האינ טרס
של מעמד שתלטני, צירוף־כוחות מיקרי במיפלגה
חשובה, השפעתם הפסיכולוגית של מאורעות חיצוניים,
שערוריות מיקריות — כל אלה מצטרפים למירקם, שההיסטוריון
מכבד אותם בתואר ״תהליך״.

תומאס ג׳ פ ר סון (מימין.

בעת חתימת

מגילת

העצמ או ת)

תהליך כזה הטכיע את חותמו על ישראל
כשנה זו.
הוא נתן דתשל״ג את איש-השנה שלה.

1 0 8 0 ? 7א 1 8 £־ 1נ 3 0 5 £ 1ץ 5 6 ^ 6ח 01 110 וז 0 <^ 3ח ^ ס <1־ז 9רח 3 ^ 0ז1

ל ה שיג ב ב תי ריאסנר.

דגמי האפנה הבינלאומית של ניבה מעוצבים ע־־י גדעון אוברזון־ ישראל פאולו פריסקו-מילנו פרנק אוליביר.־פריז

ליל׳ דרוויש-ישראל

העולם הזה 1882

**ץ ;ת תשל״ג נפתחה, כמה ימים לפני התחלתה
* 7הרשמית, בכפר האולימפי במינכן 11 .ספורטאים
ישראליים, שהוחזקו כבני־ערובה בידי אנשי־טירור פלסטיניים,
נהרגו באחד הימים האחרונים של תשל״ב.

הצעיר הישראלי המסכן את חייו כאפלה, כ•
מאכק נגד כוחות נסתרים, כארצות רחוקות ץ
או האיש שהשפיע כיותר על התפתחות הכוחות
הפוליטיים כתוך ישראל עצמה ז

כאותו רגע התחיל מירוץ־הדמים בין ה•
הגוף המעורפל הקורא לעצמו ״אלול השחור״

לכאורה נטתה כף ההכרעה לצד הלוחם האלמוני.
מילחמתו היתר, דרמתית יותר, פעולותיו מרתקות יותר.

וכין הגוף המיסתורי לא-פהות שהודבק לו השם
״אצבע אלוהים״.

שום מאורע פנים־ישראלי לא יכול היה
לעורר רגשות כה עמוקים כמו רצח מינכן,
מעשה שגרם לטראומה, ששינה את השקפתם
של רכים, ושהטיל את צילו עד השנה כולה.
גם הסערה המשלהכת כיותר במשא-ומתן להקמת
הליכוד הימני לא יכלה להגיע בדרמתיות
שלה להתקפת הקומנדו של חיילי צה״ד על
מרכזי הפלסטינים כלב ביירות.

באותו רגע החלה ההתחרות בין אירועי הטרור לאירועי
הזירה הפנימית על תשומת־לבו של האזרח הישראלי.
בחירת איש־השנה תשל״ג היתד, כפופה לשאלה זו :
איזו משתי הזירות חשובה יותר? איזו מהן תשפיע יותר,
בטווח הארוך, על גורל המדינה וחיי אזרחיה?

מיהו איש״השנה האמיתי של תשל״ג :

שורה ארוכה של מאורעות מסוג זה סיפקו לשנה
את הכותרות הראשיות. מייד אחרי הלוויית קורבנות
מינכן באה הפלישה הגדולה ללבנון. כעבור שבוע נתגלה
הנסיון החובבני של עמיחי פגלין ומאיר כהנא להגניב
נשק מישראל לחו״ל, כביכול כציוד למילחמה פרטית
בפידאיון. בקצה השני של הבמה, בשוליים השמאלניים,
נתגלתה מחתרת יהודית־ערבית. הציבור המזועזע ראה
את פניהם של צעירים צבריים, שהחליטו לשתף פעולה עם
הפידאיון והתאמנו בדמשק.
באוקטובר 1972 החלו מעטפות־נפץ להתפוצץ בערים
,ערביות, שאליהן הגיעו מכתובות אירופיות. נציג אירגון
השיחרור הפלסטיני בלוב נפצע קשה ממעטפה כזו.
פצצות־זמן התפוצצו ליד מישרדים פלסטיניים בביירות.
בנובמבר נורה ונהרג עיתונאי סורי, ממקורבי ה־פידאיון,
בפאריס. שבע יריות הרגו את עבד־אל־זעייתר,
מקשר פוליטי של פתח ברומא.
בדצמבר נפצע נציג פתח בקופנהאגן, ממעטפת־נפץ
שנשלחה אליו, כביכול, מביירות.
כעבור שבוע נהרג בפאריס נציג אירגון השיחרור
הפלסטיני, מחמוד אל־המשארי, על־ידי מיטען־נפץ שהוטמן
בחדרו, ושהופעל מרחוק על־ידי איתות אלחוטי.
בינואר נהרג נציג אירגון השיחרור בניקוסיה.

י המערכה הגיעה לשיאה כחודש יוני, כאשר
נהרג מלצר מארוקאי כשם אהמד כרשיקי כ
כדידהאמר, וממשלת נורבגיה הגדירה את המבצעים
כשליחי שירותי־הכיטחון של ישראל.
בינתיים הסעיר את העולם מאורע דרמתי עוד יותר.
מטוס־נוסעים לובי, שחדר בטעות למרחב סיני, הופל על־ידי
חיל־האוויר בעיקבות החלטה נמהרת ומוטעית. מותם
של 106 אנשים חפים מפשע גרם למערכה כלל־עולמית
נגד ישראל. סערה זו שככה כעבור שבוע, כאשר אנשי-
טרור ערביים ביצעו התקפה רצחנית מטופשת על שגרירות
סעודיה בחרטום, וקטלו דיפלומטים זרים.
ששה שבועות לאחר מכן בא ליל הנזרצדס — התקפת
הקומנדו של צה״ל בלב ביירות, במכוניות־תיירים
שכורות, על כמה מרכזי־פידאיון. אחדים מראשי התנועה,
לוחמים ועסקנים פוליטיים, נהרגו בדירותיהם.
פעולות־מנע מוצלחות מנעו הפלת מטוס ישראלי ברומא׳
באמצעות טילים מתוחכמים, שנתגלו בעוד מועד.
אך לפני כן, באחד ביולי הצליחו הפידאיון להרוג את
אל״מ יוסף אלון, הניספח הישראלי בוושינגטון. טיסת־חטיפה
מטורפת נסתיימה בפיצוץ ג׳מבו יפאני בבנגאזי,
וחטיפה אחרת נסתיימה בכניעת החוטפים בכוויית. באוגוסט
ערכו שני פלסטינים מרחץ־דמים בנמל־התעופה
באתונה. שלושה נהרגו.

הניסיון לחטוף את ראש חזית־השיחרור,
ג׳ורג׳ חכש, על-ידי יירוט מטוס-נוסעים לכנו*
ני, הסעיר את העולם שוכ נגד ישראל. חטיפת
מטוס לובי ללוד על-ידי חולה-נפש ערכי,
היתה אתנחתה היתולית כמילחמה האפלה.
בקונצרט מכונות־התופת ויריות התת־מקלעים טבעו
צלילי הפופ של אוניית־השלום של אייבי נתן, שהגיעה
סוף־סוף לחופי ישראל. המיפגש ההיסטורי של כוחות-
שלום ישראליים וערביים בוועידת־בולוניה נתקיים אף
הוא בצל מעשי הטרור והטרור הנגדי, עורר ויכוח חריף
בישראל ובארצות־ערב.

וגוונה או לוסה
ך• סוף תשל״ג היה ברור לכל בר־דעת כי הטירור
^ הנגדי לא יפתור את הבעייה, אלא יוכל רק לצמצם
זמנית את הפיגועים.

מילחמת-הטירור אינה אלא שלב אחד נוסף
ככעייה, המלווה את המיפעל הציוני מאז
יומו הראשון: בעיית העם הפלסטיני.

ה ט רו ר
פצצה בסוכנות היהודית בפאריס 9.1.73 פיצוץ תג׳מבו
היפאני בבנגאזי 14.7.73 מישמר״כבוד ליוסף אלון
בוושינגטון 1.7.73 מרחץ־חדמיס באתונה (.)5.8.73

הציונות באה להתנחל-בארץ. בארץ ישבה אוכלוסייה
ערבית, שתודעתה הלאומית הלכה והתגבשה במרוצת
השנים. האם ישלים עם זה, במוקדם או במאוחר, עם
קיומה של ישראל, ויהיה מוכן לחיות עימה בשלום?

וחשוב יותר: האם מובנה ישראל לספק
פיתרון סביר לבעייתו הלאומית של עם זה,

ה ט רו ר הנגדי
מלמעלה: פצצות במישרדי אירגוני חפידאיון בביירות
( ,)8.10.72 הריגת זעייתר ברומא 16.10.72 הריגת בושי־קי
בלילהאמר 21.7.73 הפלת המטוס הלובי (.)21.2.73

או שתנסה לחסלו כיחידה לאומית?
עתיד שני העמים ייקבע על־ידי התשובות לשאלות
אלה. התשובות יתגבשו בלב שני העמים. ומכיוון שיש ראל
היא הגורם החזק, חשובה תשובתה יותר מכל.

לכן הגיע תואר איש־השנה תשל״ג לאדם
המשפיע כיותר על תהליך גיבוש ההחלטה
כישראל — לחיוב או לשלילה.

המועמד הבולט ביותר היה משה דיין. בראשית השנה
השליך אתגר למרכז הזירה: תוכניתו להקים עיר
בשם ימית, בין רצועת־עזה וחצי־האי סיני. ככל שהתקדמה
השבח, כן גברה הצלחתו של דיין לכפות את גישתו
העיקבית על חבריו ההססניים, עד לקבלת ״מיסמך גלילי״
וחיסול מחנה היונים במערך.

כאשר הכריז משה דיין ש״נסתם הגולל״
על ״פלסטין המדינית״ ,קבע הלכה חד־מש־מעית,
שעל פיה פועלת הממשלה.

אולם זוהרו של דיין הועם בתשל״ג על־ידי איש,
שהיה פיקודו וירילו במשך שנים רבות. דיין עצמו גרם
להופעתו על הבמה האזרחית, כאשר סתם בפניו את הדרך
לכהונת הרמטכ״ל והכריח אותו לפרוש מצה״ל.
בעוד שדיין משך בטכסיסים זהירים ומחושבים את
מיפלגת־העבודה, המערך והממשלה לעבר הכרה מוסווית
בייעדי ארץ־ישראל השלמה, פיתח איש זה יוזמה רבת־תנופה
לגיבוש מחנה ימני גדול ומלוכד, שיניף את
דגל אר׳ז־ישראל השלמה בגלוי.

בכך פתח כתהליך חדש, שעלולות להיות
לו השפעות הרות-גורל כשנים הקרובות על כל
דמותה וכיוונה של ישראל — החל כלחץ על
הממשלה או הצטרפות אליה בטווח הקרוב,
דרך האפשרות של בינון קואליציה הדשה
בראשות דיין כטווה הכינוני, וכלה כאפשרות
שד השתלטות הימין הלאומני על המדינה כולה
כטווה הרחוק.

איש זה היד, איש־השנה תשל״ג — לטובה או לרעה.

031111ת₪דגן
ץ ץ נחם כנין ישב מרותק. במשך כמה שעות לא יכול
היה להסיר את מבטו מרגליו של האיש שישב לידו.
הוא לא הביט בבלורית המפורסמת, בעיניים החומות,
בגוף המגושם. הוא הביט בכפות רגליו של אריק שרון.
אלה הן כפות רגליו של איכר. ובכל הישיבות הגורליות,
היו אלה כפות יחפות. אריק לא טרח לגרוב גרביים
ולנעול נעליים. באווירה הבורגנית של חליפות
ועניבות, שרוולים ארוכים ומכנסיים מגוהצים, הופיע
האלוף (מיל ).אריאל שרון בסנדלים בלים.
אריק הרגיש במבט התוהה. הוא ידע שהוא נראה בעיני
בגין כחייה מוזרה, שנקלעה לשטח לא־לה. אבל גם בעיניו
היו שאר הנוכחים בישיבות חיות מוזרות מאוד־מאוד,
לבושות בצורה משונה בימי־הקייץ הלוהטים, מדברות
בשפה משונה, מתנהגות בניב משונה.

שונות. לכן המיפגש כיניהם הוא הרכה יותר
ממיפגש אישי או פוליטי.
זהו תמרור היסטורי.

מקום בקצוות ...לא היתה לי שום סיבה שלא ללכת עם
המערך ...באופן אישי אני קרוב אליהם יותר ...אני מדבר
בשפה שלהם ...הזכירו לי אפילו שהייתי פעם חבר מפא״י.
אני עצמי שכחתי את זה ...אבל --׳

תמרור המבשר סיכוי גדול או סכנה גדולה.

אכל מה?

כי כמיפגש זה נולד הימין החדש.

״אבל מה הייתי עושה שם? לא הייתי יכול שמ להילחם
על מה שאני רוצה להילחם. הייתי נכנס לעמדת־המתנה,
מחכה לאיזשהו תפקיד של שר או סגן־שר, ובינתיים הייתי
צריך לשתוק. כמו אהרלה (אהרון יריב) או רבין. לי אין
עניין ללכת לחיים הפוליטיים כדי להיות עובד מנגנון.״
אהרלה מכריז בפומבי הכרזות הסותרות לגמרי את

שיחת עם ספיר
יך הגיע אריק אל התמרור הזה ז
לכאורה, כמעט במיקרה. נדמה לו שזה יכול היה

אריק שרון במרומי כית*זזבוטינם קי כתל•
אביב, שנקרא כימים הטרופ-בורגניים ״מצודת
זאב״ .אריק מול בגין. פגישה מוזרה.

צבר ביו העניבות
ך* שה להעלות על הדעת שני אנשים שונים יותר
1/ממנהיג תנועת־החרות ואלוף הצנחנים. כשם שהלבוש
הקפדני הבגיני שונה מן המכנסיים המרופטים הנופלים
של אריק, כן שונה כימעט כל דבר אחר אצלם.

איש אינו קורא לאלון? אריאל שרון אלא
כשם ״אריק״ .רק אנשים מעטים קוראים לבנין
״מנחם״ ,וגם זה לא כפניו, וכאי־נוחות
מפויימת.

רק 15 שנים מפרידות בין השניים. אולם בגין בן
ה־ 60 נראה כאילו הוא שייך לדור אחר. אף שאביו של
שרון נולד באותה עיר כמו בגין (ברסט־ליטובסק, בגבול
המשתנה בין רוסיה ופולין) ,הם נראים כבני כוכבים שונים.

בגין
הגיע לארץ
מנהיג מפורסם. אריק
גם כאחד המקומות
של היישוב הוותיק :

בגיל ,28 כשהוא בכר
נולד לא רק כארץ, אלא
היותר ״ארצישראליים״
כפר־מלל, ליד בפר-סכא.

בגין הוא אינטרווורט, מנותק מסביבתו, מסוגר בתוך
עצמו. אין הוא יכול להתלוצץ בהיסח־הדעת, כאחד החב־

רה. הוא אוהב לצטט פסוקים לטיניים, לתקן את הדיקדוק
של זולתו. אריק מדבר בסלנג צברי מובהק, אינו מצטיין
בשפות זרות. הוא אכסטרווורט מובהק, פתוח לבריות,
אוהב להתלוצץ.
בגין עורך את מחשבותיו בלבו, מסדר אותם בסדר
הגיוני, ונואם אותן. אריק חושב תוך כדי דיבור, והדיבור
עוזר לו לחשוב. והוא מקשיב.
בעולמם של רעיונות מופשטים ומפוארים, כמו ״הדר״

כ תו ב ת ־ מחאה על קיר בזכרון ־ יעקב 1927 -
להיות אחרת, ושרק שיקולים מישניים הוליכו אותו לט־צודתו
של זאב דבוטינסקי.

כמו עזר וייצמן וצ׳יץ להט לפניו, ואברהם
יופה אחריו, יכול היה אריק להצטרף למערך

הסוציאליסטי מכלי לשנות כהוא זה את עק רונותיו
ודיעותיו. הבחירה לא נראתה לו עקי

רונית• כשפורסם ניהל שיחות
מיהר אריק
שפנחס ספיר
חה שקיימו

מייד עם שיחרורו של אריק מצה״ל, כי
עם פנחס ספיר בדבר הצטרפותו למערך,
להכחיש זאת נמרצות. אבל האמת היא
אומנם הציע לאריק להצטרף למערך, בשיבמלון
סמואל בתל־אביב. אריק דחה את

דיעותיו, כפי שבאו לידי ביטוי במשך שנים בישיבות
המטכ״ל. הוא מצפה לתפקיד של סגן־שר, ואם ידבר
בגלוי תרד עליו גולדה כמו על לובה אליאב.
אריק מביט סביבו, כאילו הוא עדיין משתומם על עצם

הימצאותו בבית ז׳בוטינסקי .״יותר חופשי כאן. אפשר
לבטא ריעות. צ׳יץ׳ יכול להגיד שהוא בעד תוכנית אלון,
ושהחלטת בגין לפרוש מממשלת־הליכוד היתה טעות. איך
אפשר לדבר כך היום במערך?״
מה עושר. אריק בבית־ז׳בוטינסקי, המיבצר של חרות,
כשהוא עצמו הצטרף דווקא לחטיבה השניה של גח״ל, הליברלית?
פשוט מאוד: אצל הליברלים אין טלפון. בשביל
איש הרגיל ליעילות הצבאית, זה משגע. בבית המיפלגה
הליברלית, ברחוב איבן־גבירול, יש כורסות עמוקות, נו־חות־נוחות,
שאי-אפשר לקום מהן. אבל בכל הקומה אין
אף טלפון אחד עם קו חיצוני( .״זה. מאוד אופייני!״) לכן
פשוט קם והתמקם אצל חחטיבה השניה, בחדר בקומה
ה־ ,13 המשקיף על גגות תל־אביב ויפו.
אבל במיפלגה הליברלית יש יתרונות. יש עוד יותר
חופש .״יש שם אנארכיה מוחלטת,״ הוא מציין לשבח,
״אנשים הולכים אחרי מנהיגות. לא נותנים להם שוס רבר,
הם לא תלויים במנגנון, אהרלה תלוי במערך, הנותן לו
משכורת ומכונית...״

אריק אינו מאמין שעכר איזיטהו קו מעמדי.
מה פתאום ז
״מי שחושב שחיים בר־לב יותר קרוב לפועלים ממני,
לא יודע מה ו!וא אומר. בחיים שלו הוא לא ישב ולא
אכל ולא שתה עם פועלים. גם רבין לא פועל. בר־לב יכול
לשבת עם מרק מושביץ וליהנות איתו במיסעדה יקרה.
אבל אס אני נכנס לבית במושב עם 14 ילדים, אין לי בעיות.
נראה איך חיים בר־לב ייכנס לבית כזה ויגיד אפילו מיש־פט
׳אחד ! הוא לא יידע מה להגיד ! ורבין עוד יותר !״

אפילו מבחינת הדיעות אין אריק סבור
שעבר איזה קו שהוא.
״דיעותי על הפליטים יותר מתקדמות מאשר הריעות
של חזן ויערי, שלא לדבר על משה דיין. בישיבה הראשונה
אחרי המילחמה אמרתי ללוי אשכול: עכשיו הזמן
ליישב אותם. אבל הוא לא רצה. הוא רצה שיסתלקו מהארץ.״
וכן
:״כשחזן שמע את הריעות שלי על הפיתרון שאני
מציע לסיני, הוא הזדעזע. הוא יותר קיצוני ממני!״

..שוק ה ע בו ד ה׳ בפתח ־ ת קוו הבראשית המאה
ו״מלכות״ ,של דיבורים על ״עמנו וארצנו״ ,אריק הוא זר.
בעולמם של החבר׳ה, של ״שמע חביבי״ ו״תזזיה גבר״,
בגין הוא תייר.

זהו הרכה יותר מהכדד שד סיגנון ואופי.
השניים הם יצירי שתי תנועות היסטוריות

ההצעה, אבל לא בגלל סיבות אידיאולוגיות. מאוחר יותר
הסביר בגילוי־לב:
״אין עוד קו מפריד בין הגופים והמיפלגות..
הקו המפריד עובר בתוך הגופים עצמם ...אפשר
היה להכניס את כל גח״ל לתוך המערך, ועוד היה נשאר

הטאבו של ״לא משל]!״
^ ם כן, האם הגיע אריק לגח״ל במיקרה? האם מיקרה
הוא שדווקא הוא הציע והגשים את הליכוד הימני?
הוא עצמו מאמין בזה. כל הסבריו להצטרפותו למחנה
הימני דווקא הם מאולתרים ופרגמטיים. אין הוא מעלה

על דעתו שהוא מופעל על־ידי גורמים הרבה יותר מהותיים.

אולם
יש הגיון עמוק בהצטרפותו של ה־אלוף־במילואים
מכפר־מלל למחנה הימין —
הגיון הנובע מהתפתחות היסטורית, שהגיעה
לידי ביטוי בולט בתשל״ג. אריק מופעל על
ידי הגיון זה ומפעיל אותו.

העובדה שלא היה מודע לכך, ושהדברים מתבהרים
לו רק תוך כדי שיחות, רק מדגישה את חשיבות התהליך.
ככל שתהליך הוא פחות מודע, הוא חזק יותר.

אפשר להגדיר את הדברים בדיד השלי

הממלכתיות העברית החדשה: את ההתיישבות העובדת
על מיגוון מיסגרותיה המפוארות, את ההסוזדרות, את
מכשירי הבריאות והחינוך, את אירגון-ההגנה. אחרי שכבשו
את השלטון גם בתנועה הציונית, בראשית שנות ה־30׳,
היה מחנה זה מזוהה עם כל העשייה הלאומית בארץ.

״ארץ־ישראל העובדת״ החזיקה בידיה
לא רק את השילטון כיישוב ובתנועה הציונית
— היא גם •טלטה בהם שילטון רוחני ורעיוני.
רוב הסופרים המוכשרים, העיתונאים, המחנכים,
נמנו עם שורותיה. אנשי הקיבוצים נחשבו
לעלית החכרה החדשה.

לה. עוד כשנת 1963 לא יבול היה לעלות על
י בערים ובמושבות נוצרה באותה עת ״בורגנות״ חדשה,
דעתו של איש במו עזר, יופה או אריק להצ־ ן שקראה לעצמה ״הציבור האזרחי״ .אולם ציבור זה סבל
טרף לתנועת־החרות או למיפלגה הליברלית. י תמיד מרגשי־נחיתות עמוקים. יצירתו הפרטית — חנויות
הדבר פשוט לא היה אפשרי.
מכולת, בתי־מלאכה, בתי־דיור — נראו עלובים לעומת
ולאוו דווקא בגלל הבדלי השקפות בלבד. כל הימין היצירות הגדולות של ההסתדרות. גם עתירי־ההון שלה
היה ״לא משלנו״ .החל בגינוניו החיצוניים — לבוש העס היו מעטים ועלובים למדי, מבחינה כלכלית. לא היתד.
תעשייה גדולה. כאשר נולדו החברות הכלכליות הגדולות
קנים, דיבורם. דפוסי התנהגותם — וכלה בסיסמותיו —
הראשונות, היו רובן הסתדרותיות.
״שתי גדות לירדן״ ,״הציבור האזרחי״ — הוא היה זר
וכעיקר: הבורגני הארצישראלי החדש קי
לצבר אמיתי, שגדל באווירת ״ארץ־ישראל העובדת״.
מחסום הסיגנון הוא הזק יותר מכל מחסום
אחר.

אלוף דן טולקובסקי יכול היד, לעבור לעסקים פרטיים
של בעלי־הון, אך לא למיפלגה של בעלי־ההון. הגוש
הימני בכנסת היה ״מחוץ לתחום״ למי שדיבר בסיגנון
הפלמ״ח. הסיגנון של בגין, במקור ובחיקוי חסידיו, נשמע
משונה מדי ואף גרם לאי־נוחות. הסיגנון של הציונים
הכלליים נשמע סתם מגעיל. אדם שגדל במושב או בקיבוץ,
שהתחנך בפלמ״ח או בנהלל, פשוט לא יכול היה
להודות ללא בושה שהוא נוטה לכיוון זה.

כן־גוריון קבע טאבו פוליטי :״מחוץ לחרות
ולמק״י״ ,וטאבו פוליטי זה שלט כמשך
דור. הטאבו החברתי-הסיגנוני היה חזק עוד
יותר, והוא גזר על הימין קיום שולי. תנועת־החרות
היתה כמצב המגוחך של מיפלגה מיליטריסטית
קיצונית, בלי אף קצין בביר אחד.

טאבו זה החל נשבר בשנים האחרונות. צירופו של
מנחם בגין לממשלת־הליכוד פלס את הדרך. צניחתו של
עזר וייצמן מן המטכ״ל לכסא־שר מטעם חרות היוותה
שלב נוסף. עכשיו בא הבולדוזר הגדול, וסותם את התהום
בגריפת כפותיו הגדולות.
אריק חש בכך בצורה עמומה. בשיחתו הראשונה עם
מנחם בגין אמר לו על השותפים לליכוד :״אסור שלא
להכניס את ע״מ פנימה, ואסור להשאיר את המרכז החופשי
בחוץ.״
החצי השני של הפסוק הוא פרגמטי גרידא. שמואל
תמיר הוא מומחה לשערוריות, ואריק רצה שלא תהיינה
שערוריות. לכן היה כדאי, לדעתו, להכניסו — למרות
שאהדתו של אריק לתמיר צללה באופן דרמתי במהלך
המשא־והמתן, ופינתה לבסוף את ׳מקומה כמעט לזילזול.
(״אדם מוכשר, אבל לא חכם. בדברים קטנים הוא
מצליח, אבל בדברים הגדולים הוא נכשל)-.
יחס שונה לגמרי היה לאריק לע״מ. ולא משום
הערכתו את כוחו של רסיס זה, או את שיעור־הקומה של
עסקניו. יגאל הורוביץ אינו בעיניו אלא בחור טוב,
היודע לעשות כסף. אבל בעוד שהמרכז החופשי הוא
רסיס של חרות, ששיבתו אל חרות אינה משנה את
המהות, הרי הצטרפות ע״מ משנה אותה מאד.

כל כתת־הכרתו את סולפ-הערבים של השמאל,
שהיה עויין לו, התבייש ככסף שצבר מ״ניצול
הזולת״ ,העריץ בסתר ליבו את איש-הקיכוץ
המקריב את עצמו למען הכלל.

רבץ עליו הכתם של ״העבודה הערבית״ — כי הפרדסנים,
שהיוו באותה עת את עמוד־השדרה של הציבור
ה״אזרחי״ ,לא ויתרו בנקל על העבודה הזולה
והטובה של בני־הארץ, אף שהאמינו — כמו אנשי ההסתדרות
— שזה בלתי־מוסרי.
לתוך עולם זה נכנס זאב דבוטינסקי. לכאורה לא היתד.
שום סיבה מהותית לכך שיצטרף לציבור האזרחי, וייתכן
שזה היה מישגהו ההיסטורי. אולם מכיוון שנכנס לעימות
עם שליטי ההסתדרות, הוא חיפש בעלי־ברית ומצא אותם
בדמות הציבור ה״אזרחי״ .מאז נוצרה קירבה בין התנועה
הריביזיוניסטית, שהולידה את תנועת־החרות, ובין ה־ציונים־הכלליים,
הורי הליברלים.
תנועת דבוטינסקי אימצה לעצמה את תורת ״היוזמה
החופשית״ של הציונים־הכלליים, ואף הפכה אותה לעיקרון
לאומי עליון. היא דגלה בדיכוי שביתות ובבוררות־חובה.
הציונים־הכלליים פרשו מן ההגנה יחד עם הרביזיוניסטים
ויצרו את האירגון הצבאי הלאומי, אך חזרו שוב להגנה.
האצ״ל היה היצירה האותנטית החשובה היחידה של
הימין ביישוב, והוא לא חיפה על רגשי־הנחיתות. מה
גם, שעם פרוץ מילחמת־העצמאות נתברר כי אירגון־
ההגנה מוליד מתוכו את צה״ל, וגדודי אצ״ל הצטרפו

ובין רמת חיי השכבות הנמוכות בכישרונם העדיף ובתרומתם
לחברה.
הערכים הישנים של ארץ־ישראל העובדת מפריעים ומרגיזים
את המעמד החדש. יש לו מונופול כימעט מוחלט
על העיתונים, שהפכו בעצמם למצבורי־הון גדולים.
הוא מעוניין לא רק בעליית־רווחים, בהקפאת־שכר, ב־איסור־שביתות,
במיסוי המעניק לעשירים פטור מתשלום
מם על דיווחיהם, תוך הטלת עומס־המסים על האנשים
הפשוטים. הוא רוצה גם בהשקפת־עולם שתצדיק כל אלה,
שתבטל כל רעיון של שיוויון חברתי.

מעמד זה מגיע כימעט אוטומטית להשק־פת-עולם
לאומית קיצונית, אך הוא רוצה שתנוסח
בניב צברי, ללא הפאתום הנלעג של ה ימין
הוותיק. הוא רוצה כשטחים שיספקו לו
שוק, כוחות-עכודה חסרי-זכויות ונכסי-דלא-
ניידי הניתנים לניצול. ממילא הוא סיפוחיסטי.
אין זה מעמד גם־לב, ריאקציוני מן הסוג הישן. להיפך,
הוא דוגל באידיאלים ליברליים, בתנאי שיהיו מותאמים
לסיפוק האינטרסים שלו. חוא פתוח. הוא מסוגל לקלוט
קצינים ופקידים בכירים, ולהפכם במהרה למיליונרים. הוא
מקיים יחסים מצויינים עם המנגנון הביטחוני המפקח על
חלוקת ההזמנות הביטחוניות — חלקים לכלי־נשק, חפירות
לקווי־ביצורים. כמו כל מעמד שליט, הוא הגיע
במהרה לשלמות רעיונית, תוך תיאום מושלם בין האינטרס
שלו והמסכת הערכית שהוא דוגל בה.

הוא די עשיר בדי לרכוש את העיתונות
והמיפלגות, שהוא זקוק להן להפצת גישתו.
אין הוא רוצה לשלוט ככוח גס. הוא רוצה
לשלוט בדרכי־נועם, על־ידי הנחלת האידיאו

ע״מ הוא רסיס של רסיס — אבל הוא רסיס
של ״ארץ־ישראל העובדת״.

זהו בן(אם כי בלתי־חוקי) של רפ״י. שפרשה ממפא״י,
המחנה של בן־גוריון ודייו.

1י בוטי 1סקי על קיר חרות

ברגע שרסיס זה נכנס לליכוד הימני, הוא
ממלא פונקציה שאין השובה ממנה — גישור
על פני הפער הצר — אף העמוק — שנותר
עדיין כין מיפלגת־העכודה וגח״ל. אחרי שיוקם
גשר זה יובלו מחר גדולים וחשובים לעבור
בו — חשוכים יותר מיגאל הורוביץ. לבן :
״אסור שלא להכניס את ע״מ לליכוד״.

לוגיה שלו גם לשכבות המקופחות. למרות
שאלה היו צריכות, לכאורה, למרוד בו. הדגל
הביטחוני עזר לבך.

להשלמת התמונה — הכנסתו של אברהם יופה, איש
השומר הצעיר לשעבר, איש קיבוץ אילץ לשעבר, איש
ארץ־ישראל השלמה בהווה, איש שמורות־חטבע וריח
החציר, חתיכה אותנטית של ארץ־ישראל העובדת .״הייתי
רוצה לראות את פניו של בגין כשידבר עם יופה אחרי
שהוא אכל בצל,״ נהנה אריק מראש, להדגשת השוני.

כד שימש אריק, ספק במודע וספק כלא•
מודע, קטליזטור לתהליך שמתוכו ייווצר הימין
החדש — ימין שיהיה שונה מאוד מן הימין
כיישוב ובמדינה בשלושת הדורות האחרונים.

א׳׳ העובדת: פלמ״ח*943 .

תוך עם דורוח

אליו במאוחר, כימעט מאונס, אחרי שעלי־הדפנה כבר
חולקו בין האלופים הצעירים החדשים, שכימעט כולם באו
מן ההתיישבות העובדת.

ך* די להכין את החשיבות ההיסטורית — לטובה או
^ לרעה — של גורם חדש זה יש להבין מה קרה לימין
הישן — ימין שהיה תמיד אבר מדולדל ביישוב.
מקורו של הימין הזה עוד בימי העלייה הראשונה.
אז נוצרו ה״בועזים״ — האיכרים בעלי־הקרקע שדיברו
אידיש (וערבית) ושנאו עברית, שהעסיקו ערבים ושנאו
פועלים יהודיים. הם יכלו להקים ברבות הימים חברה של
בעלי אחוזות נוסח חלף עם הרוח.

במו כעלי־האחוזות בג׳ורג׳יה ובווירג׳יניה,
,חוסל מעמד זה כמילחמת־אזרחים, אם כי פחות
דרמתית. ה״דרום״ הישראלי נוצח על־ידי העלייה
השניה — זרם גדול של חלוצים סוציאליסטיים,
ציונים קנאיים, משוגעיפ-לעכרית,
שמנוי וגמור עימם היה לכבוש את העבודה
מידי הערכים, אף כמחיר שפיכות־דמים. החלוצים
ניצחו כמאבק זה — לא מעט מפני שהם
היו לאומיים יותר וציוניים יותר.
בעוד שהעלייה הראשונה קפאה והתנוונה, יצרו הסוציאליסטים
של העלייה השנייה את כל הכלים הבסיסיים

זה היה ונשאר הדפוס כמדינה עד לאחרונה:
השילטון המוחלט של השמאל הסוציאלי
דמוקרטי, הנשען על ההסתדרות והקיבוצים,
ולצדו אופוזיציה ימנית רעשנית אך מדולדלת,
שגם עלילות המחתרת הלוחמת לא ביטלו את
רגש-הנחיתות המסורתי שלה.

קוו המעמד החוש
ך* ימין הקלאסי הזה שוב אינו מתאים למציאות
) 1ישראל החדשה.

כמדינה נוצר מעמד חדש, עתיר נכסים
ושופע-כוח. נוצרו כה מצבורי-הון אדירים בידיים
״פרטיות״ .מתגבשת שיככה גדולה של
מנהלים, החיים כרמת־מחייה של אנשי־צמרת.

בני המעמד הזה אינם רוצים עוד להיות בעלי מצפון
רע. הם שופעים ביטחון־עצמי. הם חשים ש״טגיע להם״.
הם מסבירים לעצמם את הפער העצום שבין רמת־חייהם

אין מעמד זה זקוק באופן דחוף למיפלגה חזקה משלו.
מיפלגת־העבודה עצמה מקיימת קשר אמיץ עם המעמד
החדש, שבחלקו אף נולד מתוכה. גולדה מאיר, משה דיין,
פינחס ספיר ואף יעקוב חזן קיבלו מזמן את עיקרי האידיאולוגיה
הימנית החדשה, כולה או חלקה, באיצטלה של כורח
לאומי־ביטחוגי או פיתרון כלכלי פרגמטי.
אולם בקרב המערך, בעל הסתירות הפנימיות, אין
המעמד החדש יכול להרגיש את עצמו לגמרי בבית. שרדו
בו יסודות מן העבר השמאלי, נוסטלגיות שונות ומשונות
לציונות סוציאליסטית. עדיין מדברים בו על שוויון וצדק
סוציאלי, אם כי ללא אמונה.
הנטייה הטבעית היא לגיבוש מכשיר חדש, שיבטא
,.את האידיאולוגיה החדשה בצורה טהורה, ויפעל על פיה
בצורה עקבית.

זהו הליכוד החדש. אין זה מיקרה שכרגע
המכריע •טל המשכר שקדם להקמתו, נכנסה
לפתע לתמונה קבוצה שאינה פועלת כדרך בלל
בצוותא בזירה הפוליטית: אילי-ההון של התעשייה,
החקלאות והמיסחר — עובד כן־עמי,
מרק מושביץ, זלמן סוזאייב — בצד האלופים
שרון ווייצמן. עזר מייצג, כמובן, קבוצה נוספת
של אילי-הון — יעקב מרידוד ויוסף קרמרמן.
מובן מאליו שאף אחד מן השחקנים במחזה זה לא
הרגיש את עצמו כשליח של כוח עליון, מוציא-לפועל של
תהליך היסטורי. אבל הוא פעל באופן ״פרגמטי״ על פי
ההנחייה הזאת.

שני הזרמים!נגשים
ך* אם יצליח הליכוד החדש בבחירות הקרובות? האם
ן \ יוכל לשמש מוקד אלטרנטיבי לשילטון בתשל״ד ז
אין לכך כל סיכוי. הליכוד לא זכה בהישג בבחירות
בהסתדרות. למרות שבבחירות לכנסת יהיו נתוניו הרבה
יותר טובים, ספק רב הוא אם ישיג שם הישג גדול יותר.

* 1מאחלת שתתלב ש עליך שנה יסה ותר!

אי טקט 13יחט !
וכוחות האדיב. הוא ניצל אירועים פומביים ומסיבות
פרטיות, כדי לקשור קשרים עם האישים הפוליטיים שלהערכתו
היו כלי משחק במערכה הצפויה. במשך שנים,
עוד בטרם היתד. בראשו כל תוכנית מגובשת, זרע
זרעים של יחסים אישיים, שהנביטו תוצאות בבוא היום.
פה ושם, בשיחות אישיות, זרק את רעיון הליכוד
הימני, קלט תגובות, שמע הערכות. הוא למד להכיר מקרוב
את כל אחד מהכוחות הפועלים בשטח, את דרכי
מחשבותיו ואת חולשותיו.
כאשר נאספו בידיו כל הנתונים האפשריים, יכול היה
אריק להתפנות להערכת המצב.

(המשך בעמוד )11
חלק ניכר מקולות ע״מ יחזרו למערך, חלק מקולות המרכז
החופשי יעברו למרי ולל״ע. יתכן שהמצב יישאר כמקודם,
או שתהיה עלייה קלה, בלתי־משמעותית.

כדור כי הממשלה הכאה תחיה של חמע•
רך, וכי הליכוד הימני יוכל להיכנס אליה רק
כשותף זוטר, ובלתי-נחוץ מכחינה מיספרית.

אריק שרון עצמו יודע זאת, ואינו שוגה באשליות.
כמו רוב מרכיבי הליכוד הוא ירצה, בוודאי, להיכנס לממשלה׳
כדי להתחלק בשילטון ולחלק מהנאותיו לגורמים
הכלכליים התומכים בליכוד. אריק יודע שלא יהיה שר־הביטחון
בממשלה הבאה.

כאשר הגיע חיום ולאריק נראה היה כי
מתקרבת שעת השי״ן ועליו להתכונן להסתערות׳
היתה בידו בכר תוכנית פעולה מגובשת,
שכל מה שהיה צריך לעשות הוא לבצעה.
התוכנית היתה מפורטת עד לידי כך שהיה כה
אפילו לוח זמנים. הכל היה מחושב מראש: יום ה
אולם
חשיבותו של הליכוד הימני הוא ל טווח
ארוך. הוא יבצר את האידיאולוגיה החדשה,
יפיץ אותה ככנסת, ואולי בממשלה. הוא
ישמש אכך־שואבת לחלק גובר והולך של ה מערך.
הוא יכול, ליהפך לאלטרנטיבה שילטו
נית כטווה של 12 עד 20 שנה — או להשפיע
על המערך כמידה בזאת שהמערך עצמו יהיה
כגלוי מרכז הימץ החדש.
גם כך הולכים ומיטשטשים הגבולות האחרונים. בהיסטוריה
הציונית היתד -זאת ארץ־ישראל העובדת שדגלה
בהקמת ישובים ברחבי הארץ, כדי ״לצייר מסה״ ו״ליצור
עובדות בשטח״ .ז׳בוסינסקי וחסידיו התנגדו לכך, כשם
שהתנגדו להקמת אירגון־הגנה עצמאי( .ז׳בוטינסקי רצה
בלגיון יהודי במיסגרת הצבא הבריטי, שיהיה מופקד
על הארץ) .ארץ־ישראל העובדת, לעומת זאת, התנגדה
למיליטריזם ומאסה בפאתוס לאומני־דתי־נבואי.
כיום מטיף הליכוד הימני להתנחלות בכל רחבי השטחים
המוחזקים, כדי ״לצייר מפה״ ,בעוד המערך רוכש
בסיטונות גנרלים לשורותיו, ומשה דיין מדבר על ״נחלת
האבות״ ועל הערך המקודש של ענתות.

בך או כך, בסוף תשל״ג היה כדור בי המדינה
צועדת במהירות ימינה. הליכוד הימני
היה תוצאת תהליך זה, וגם מאיץ להמשכתו.

עולם חדש לגמר
ך* איש שיצר את הליכוד יש מאין, כימעט לבדו
| 1בשתי ידיו הגדולות, היה איש־השנה של תשל״ג.
למחרת סיום המיבצע הראשון, עם חתימת אמנת הליכוד׳
ישב והשקיף סביבו בתמיהת־מה, רחוק מכל תחושה
של משק כנפי ההיסטוריה. הוא דמה לאדם שעבר קורם
מזורז בתורת הפוליטיקה המעשית, כשמסקנות חדות
ונוקבות משמשות בערבוביה עם דברים תמימים.
״לא היה לי אף יוס אחד באמצע. הלכתי ישר מן הצבא
לפוליטיקה, ומייד לתוך המיבצע הזה.
״מה להגיד? נולדתי בארץ, גדלתי בארץ, ולא ידעתי
שקיים עולם כזה של מיפלגות ועסקנים.
״לא הייתי מאמין שזה קיים. איך שמתקבלות החלטות,
מי שמקבל החלטות. מה שקורה. לא להאמין.
״בצבא לא יכולים לקרות לו אסונות, אתה יכול
לעשות שגיאה, כמובן, אבל זה אף פעם לא יהיה חמור.
תמיד נמצא מישהו לידך, או מעליך, או מתחתיך. אתה
מתייעץ עם כולם. תמיד מישהו מאזן אזתך. אינך יכול
ליפול, כי תמיד מישהו מיישר אותך. אתה פשוט לא
פועל מבלי להתייעץ, לשמוע ריעות, לדון. כמובן, בסוף
אתה מחליט לבד. אבל מחוץ לתנאי קרב, אתה לא מחליט
לגמרי לבד. וגס אז יש עוד מישהו לידך.
״אבל בחוץ — זה משהו אחר. פה אתה לבד. אתה יכול
לעשות שטויות. זה מה שקרה לעזר.
״עזר מיהר. רצה הכל מייד. זה לא הולך. כמו שהקדשנו
לצבא 25 עד 30 שנה, והתקדמנו בו צעד אחר
צעד, כך גס עכשיו, כשאנחנו עוברים לפוליטיקה. צריכים
לקחת זמן של 20—30 שנה, ולבנות באופן שיטתי.״

ובך, כימעט כמיקרה, אך לגמרי דא בטיק
רה, בנה אריק שרון כסוף תשל״ג משחו העשוי
ליחפך לחלק מרכזי של המציאות הישראלית
במשך שנים רכות.

היתד. זאת משימה בלתי־אפשרית. מילבדו, לא ד-אמין
בה איש. שבועיים לפני ראש־השנה. זה קם פורמלית.

תולדות חמיכצע הן הסיפור המרתק כיותר
של תשל״ג.

״א״ אלי חבור
ך* שהעלה אריק שרץ את רעיון המערך הימני שלו
^ במסיבת העתונאים שערך ימים מספר אחרי שהסיר
מעליו את מדי צה״ל, ייחסו רבים את התלהבותו לניתוקו
וריחוקו מהחיים האזרחיים. כל מה שעשה אריק נראד,
ספונטאני, מקרי, מהיר. ביום אחד הוא מודיע פתאום
על הפסקת שירותו בצה״ל, בסיגנון שנראה כמו טריקת־דלת.
כעבור שבוע הוא מכנס עתונאים כדי לחשוף את
ה״אני מאמין״ הפוליטי שלו. זד -נראה כנסיון בלתי
רציני של אדם שנגמר. לו הסוס, להיתפס מהר בסוס חדש.
מי שהעריך כך את פני הדברים, טעה טעות גסה.
אריק לא יצא למיבצע הקמת המערך הימני, שזכה אחר
כך בתואר הליכוד, במקרה ובצורה ספונטאנית. זה אין

אופייני לאיש ולדרכו. זה חיה מיכצע מחושב
ומתוכנן לפרטי סרטים, כצורת מחשכה צבאית
קפדנית, תוך הערכת-מצב מדוקדקת וחיזוי מראש
של כל התפתחות כלתי-צפויה.

רק עתה, אחרי שהליכוד נהפך לעובדה, ניתן להעריך
נכונה את המהלכים שהביאו להקמתו. היה זה מיבצע של
איש אחד. הוא הצליח בניגוד לכל התחזיות והנבואות,
במקום ובצורה שאף איש אחר לא היה מצליח בהם כמוהו.
הוא הצליח משום שאריק שרון, מצביא בעל מעוף, הצ ליח
ליישם את עקרונות המחשבה הצבאית שלו במיסגרת
הפוליטית הקיימת בישראל.

היועצים המיליונר
** לחמת ששת השבועות של אריק שרון. בה זויזן
( /עליו להילחם בעת ובעונה אחת לפחות בארבע חזיתות
בכוחות עצמו בלבד, תוכננה עוד שנים רבות קודם
לכן. איסוף נתוני המודיעין, שישמשו בסיס להערכת-
מצב מדוייקת, נעשה במשך שנים ארוכות, בהן היה אריק
בשרות פעיל בצה״ל.
הוא לא הסתגר במיגדל השן של פיקוד צה״ל. כמי
שהחל את הקאריירה שלו בקצונה בצה״ל כקצין־מודיעין,
הוא אסף כל נתון אפשרי על היעד, דרכי הגישה אליו

הודעה על הפרישה מצד,״ל, מועד כינוס מסיבת העתונאים,
יום תחילת השיחות הרשמיות הפומביות עם השותפים
המיועדים למערך החדש.
אלא שגם אז פעל אריק במתכונת שלד, הורגל בצה״ל.
למרות שהכל היד -ברור ומחוור לו והוא האמין במה שהוא
עומד לעשות, הוא לא סמך על עצמו. הוא הרגיש צורך
להיוועץ ולשמוע דעתם של אחרים על תוכנית פעולתו.
״ידעתי שאני הולך לכפות את עצמי להתחייבות שיהיה
לי קשה לסגת ממנה,״ סיפר אריק .״כל המהלכים שעמדתי
לנקוט בהם היו בלתי רגילים בדיוק כמו המהלכים
שתיכנן ונקט בפעולות הצבאיות שביצע .״היו אלה דברים
מהסוג שלא יכולתי להיוועץ בהם עם אף אחד
בסביבתי.״
אבל הוא הרגיש צורך להיוועץ בידידים קרובים. אלה
היו בחו״ל. עוד בחודש יוני, כשאיש לא תיאר לעצמו
שאריק עומד לפרוש מצר,״ל בצורה כל כך דרמתית,
טילפן אריק לידידו סם זקס בארצות־הברית וניסה להזעיקו
לארץ. סם הוא איש עסקים יהודי צעיר, שהיה
מעורה בחיים הפוליטיים בארצות־הברית כאחד מצעירי
קנדי במפלגה הדמוקרטית. הוא בעליו של בנק ידוע
בשיקאגו, שהיה לבנק האמריקאי הראשון שהקים סניף
בישראל. הידידות בינו לבין אריק נמשכת כבר שנים
רבות.
כאשר צילצל אליו אריק, לא היד, סם בביתו. כקצין
מילואים בצי ארצות־ד-ברית היה סם בשירות מילואים.
אריק דיבר עם אשתו, הודיע לה שהוא מבקש מסם להגיע
לארץ עד ד,־ 8ביולי, משום שהוא עומד לקבל הח לטות
חשובות והוא רוצה להיוועץ בו.
איש נוסף שהוזעק להתייעצות היה ידידו השני של
אריק: המיליונר משולם ריקלים. ריקלים הוא יורד מישראל
שנחשב בשעתו לאשף פיננסי בארצות־הברית. הוא
מולטי־מיליונר השולט בחברות תעשייה וכלכלה
רבות־עוצמה בארצות־הברית. ריקליס וסם זקם הם שהעמידו
בשעתו סכום של שני מיליוני ל״י לרשות אריק,
כדי שיוכל לרכוש את החווה החקלאית ליד קיבוץ דורות
בנגב.
ריקליס היה אותה שעה באיטליה. אריק ביקש ממנו
לקפוץ לישראל ליום יומיים. במועד שנקבע הגיעו שני
היועצים־ידידים כנדרש .״סס זקס הוא איש מנוסה,״ הודה
אריק ,״הוא נתן לי עצות ממדרגה ראשונה. לריקליס יש
ראש קר בלתי רגיל. מוח אנליטי. יכולתי להיוועץ עם
שני אנשים אלה באופן קר. ניתחנו את כל האפשרויות.
את כל המהלכים שאנקוט ואת המהלכים הנגדיים. משניהם
קיבלתי עצות מצויינות.״

תמיר מנסח דסובז
ת אות ההסתערות נתן אריק במסיבה שכינס
בגן ביתו בבאר־שבע, בה הפתיע את פיקודיו ואת
צמרת צד,״ל בהודעת פרישתו. אבל את ההסתערות עצמה
ערך אריק רק כעבור חמישה ימים, כאשר כינס מסיבת
עיתונאים בבית־סוקולוב בתל־אביב.
זה נראה תחילה כצעד מוזר ביותר. אין זה מקובל
שאדם יתחיל את דרכו הפוליטית במסיבת עתוגאים. אבל
לגבי אריק היתה חשיבות עליונה למסיבת עתונאים זו,

שמואלת מיר מול אריק שרון, מנחם ב ג ין ואלימלךרימלטב<.מצודת זאב ״

^ ן אי]! 1ה]! 1נ ה ₪ד ג1
שצורת כינוסה, אופייה והדברים שנאמרו בד״ תוכננו
בדייקנות למרות שנראו כספונטאנים.
״מנחם בגין דחה תמיד כל רעיון של איחוד או שיתוף
עם שמואל תמיר,״ אמר אריק ,״אם לא הייתי חושב שיידחה
את הרעיון הזה גם מפי, לא הייתי מכנס את מסיבת־העיתונאים.
מסיבת העיתונאים היתה אמצעי להעמיד את
צמרת גח״ל ובגין בראשה בפני בעיה, שלהערכתי הציבור
יקבל אותה באופן חיובי בהחלט.״ אריק רצה לזרוק לחלל
הצעה שאיש מאלה שהיא הופנתה כלפיהם, לא יוכל לדחותה
בלי להסתכן במשיכת זעם הציבור האזרחי כלפיו.

אכל למרות שטען וחזר וטען כי לא ניהל
כל מגעים פוליטיים כעת שלכש מדים, היה
כרור שאריק לא יצא למיתקפה כלי שיאכטח
את אגפיו קודם לכן. הוא עשה זאת כשורה של
מגעים שקיים עם יגאל הורוכיץ מהרשימה דר
ממלכתית ועם שמואל תמיר מהמרכז החופשי,
להם הודיע על כוונותיו מראש.

ססים על תיכנון +העזה, הצליח אריק גם הפעם.
אחרי מסיבת־ו־,עיתונאים פנה אריק אל המפלגה
הליברלית, בתאריך שנקב לעצמו מראש, כדי להיפגש
עם ראשיה ולהציג בפניהם את עמדותיו. ראשי
גח״ל נמנעו עד אז מתגובה רשמית על הצעותיו של
אריק. הם הודיעו שימתינו עד לפגישות עימו לפני שיגיבו.
ניכר היה שהם מרגישים כי אריק דחק אותם אל פינת
הזירה. הם היו מסוייגים ובלתי נלהבים. איש ממנהיגי
גח״ל לא האמין בשלב זה, שאכן ניתן להקים גוש פוליטי
מאוחד שיכלול בתוכו את בגין ואת תמיר. אבל אף
אחד לא העז לומר זאת בפה מלא. רצו שאריק יווכח
בעצמו שהדבר בלתי ניתן לביצוע.

ואז, כאשר נראה היה לאריק כי הכל פועד
לפי התוכנית וכי אלת המזל מאירה לו פנים,

כאשר התברר אחר־כך, שהורוביץ ותמיר ניהלו
מגעים מוקדמים עם שרון, נוצר הרושם כאילו היתה זו
תוכנית משותפת לשלושתם. למעשר, היה אריק היוזם
והכוח המניע מהרגע הראשון. הוא רק רצה להבטיח
ששניים אלה לא יחבלו במאמציו. כדי להבטיח את שיתוף
הפעולה מצידם, הבטיח להם אריק כי אם תדחה גח״ל את
תוכניתו להקמת מערך ימני וכל מאמציו בכיוון זה יכשלו,
הוא יהיר, נכון להצטרף למערך ימני קטן יותר שיורכב
על בסים המרכז החופשי והרשימה הממלכתית בלבד.
תמיר, שלא רצה בליכוד מהרגע הראשון, הלך לקראת
אריק רק משום שהיה משוכנע בכל ליבו שבגין וחבריו
ידחו את ההצעה על הסף. הוא קיווה כי שרון יצטרף אז
אליו, יעניק למרכז החופשי את הילת המצביא של צד,״ל.

אם כמלחמות היה נוקט כאיסטרטגיה של
הגישה העקיפה, הנה הפעם החליט לנקוט כ־איסטרטגיה
של הגישה הישירה: לפנות ישר
לכגין.

־ ״כשאתה מתעסק עט אנשים,״ החליט אריק ,״התעסק
איתם ישירות ולא עס אלה שמסביבם.״
בשעות הספורות בהן ניהל את המגעים הפוליטיים
הקצרים שלו הבחין מיד כי המנהיגים מוקפים בשמשים.
השמשים, בתוקף היותם מתווכים בין המנהיג והאחרים,
קונים לעצמם עמדות־כוח. עצם העובדה שיש באפשרותם
למנוע גישה או שיחד, עם המנהיג מקנה להם תחושת
חשיבות עצומה, שהם מנצלים כל הזדמנות להבליטה.
״כל השמשים הופכים לכן להיות כלים במישחק, מבלי
שיש להם מה לומר בכלל,״ אמר אריק .״אמרתי לעצמי:
בשביל מה אתה צריך לתת להם לשתק במישחק?!״

אכל תמיר עשה שגיאה יסודית אחת: הוא
חשף את כוונותיו עוד כטרם החל אריק
להסתער. ביום שנודע כי אריק פורש מצד,״ל,

תקף תמיר את בגין בכנסת בצורה הקשה והפוגעת ביותר.
מאחר שידע כי אריק עומד להודיע על פרישתו, היד,
ברור שהוא עושר, כאן מאמץ מכוון להכשיל מראש כל
אפשרות שבגין יסכים ללכת עימו בגוף פוליטי אחד.
מרגע זה היה ברור לאריק שרון כי שמואל תמיר אינו
יכול להיות עוד צד במהלכים שהוא מתכנן. הוא הוציא
אותו ממערך ״כוחותינו״ העבירו למערך כוחות ה״אוייב״.

התחנה חזיתית ראשונה
* תכן כי דווקא נסיון החבלה המוקדם של תמיר,
׳ הוא שסייע בסופו של דבר לאריק להגשים את
תוכניתו. שכן מרגע זה התברר לאריק שהוא חייב לפעול
לבד, ללא שותפים וללא חסויות .״מרגע בו התקיף תמיר
את בגין בכנסת,״ אמר אריק לאחר מכן. ,״היה ברור לי
שאני צריך ללכת לבד, מבלי לתאם את המהלכים שלי
עם אף אחד. לפעמים, בשלבים יותר מאוחרים של המשא־ומתן,
לא היתה לי ברירה. הייתי מוכרח לתאם, כש־תיכננתי
ללכת לעשות משהו, הייתי נאלץ להודיע זאת
לגורמים שונים, כדי שלא יעשו איזה צעד קיצוני מתוך
אי־ידיעה ויחבלו במהלכים שלי.״
אבל בשלב ההסתערות החליט אריק לנתק מגע ולפעול
בעצמו. תמיר, שידע על מסיבת־העתונאים המתוכננת, ניסה
לדבר עם אריק לפני המסיבה, לחדרך אותו ולהנחותו.
אבל אריק סירב לקבל עצות .״היה ברור לי שאני לא רוצה
להיות תחת כנפיו של אף אחד.״
אריק ידע שגורלו תלוי בהתקפה החזיתית הראשונה
שהוא עורך: אותה מסיבת־עתונאים שכינס בבית־סוקולוב.
הוא ידע שהתגובות על הופעתו הראשונה חם שיקבעו
לשבט או לחסד את גורלו הפוליטי.
״כאשר הגעתי למסקנה לצאת אל הציבור עם הרעיון
על הקמת מערך מול מערך, אמרתי לעצמי שזה רעיון
שקשה מאוד לדחות אותו. אם אני בא לציבור ומסביר
את החשיבות והתועלת שבהקמת מערך זה, יהיה קשה
מאוד לכל הגופים הנוגעים לענין שלא לקבל זאת. הרעיון
הוא הגיוני ופשוט. על־ידי העלאת הרעיון במסיבת־העתו־נאים
מצאתי אפשרות להביא את גח״ל ושאר המפלגות
שיקבלו אותו. זה היה נסיון ליצור לחץ ציבורי באמצעות
רעיון — שלפי דעתי, חלק גדול מהציבור רצה
בו באותו רגע.״
אבל אריק ידע שקיימת סכנה שחעתונות לא תביא
את דבריו בצורה שהוא יציג אותם. הוא חשש מאפשרות
שילעגו לו ויאמרו :״מה הוא בא לבלבל את המוח עם
רעיונות אבסורדיים?״

כרגע מסויים הוא תיכנן להעלות את
תוכניתו ורעיונותיו על הכתם, לחלק אותם
לעתונאים שיבואו למסיבה. אכל בשיקול שני
אמר לעצמו: זה יראה אולי יומרני מדי. העתונאים

עוד כאותו לילה טילפן אריק לבגין וביקש
לקבוע לו שיחה אישית, בארבע עיניים.

מוצא של כבוד
אריק 11ס 1קם

•ועץ מ שו ל ם רי ק לי ס
התחוללה תקלה נוספת, ושוב מכיוון כלתי
צפוי. הפעם היה זה עזר וייצמן שכימעט ו•
טירפד את כל המסע של אריק.
אריק שמר קשר קבוע עם עזר, עידכן אותו לגבי
מהלכיו הצפויים. והנה, רק יצא אריק לפגישתו הראשונה
עם הליברלים, ועוד לפני שנפגש עם מנהיג חרות, יצא
עזר וייצמן בהצהרה לעתונות לפיה החליטו הוא ואריק
לא ללכת ברשימת מועמדי גח״ל לבחירות אם לא יוקם
המערך של כל מפלגות הימין. הצהרה זו של עזר

האלה עוד מסוגלים לומר: מה הוא חושב לו האריק הזה,
שאנחנו כבר לא מסוגלים להבין את מד, שהוא אומר,
שהוא מחלק לנו תדריכים בכתב?

וואיססומג׳ה שו הגישה הישיוה

מדוע עשה זאת עזר?
קרוב לוודאי, שיצר הפטפטנות שלו הוא שהכשיל
אותו. מצד שני היה עזר מתוסכל, נוכח החשש שהנה
עומד אריק להצליח במקום בו הוא נכשל במשך שלוש
שנים רצופות. באופן בלתי מודע הוא נדחף לעשות מעשים
שהיד, בהם כדי להכשיל את אריק ויוזמתו.
אריק הבין שהצהרתו של וייצמן כמעט פוצצה את כל
היוזמה שלו .״אם ראשי גח״ל היו פונים אלי באותו יום,״
התוודה אריק לאחר מכן באוזניהם ,״והיו מנסים להתמקח
איתי באותו יום עצמו — הייתי מוותר אז על חצי מהתנאים
שלי.״ אבל איש לא פנה אליו. אריק הסביר לליברלים
כי מה שהצהיר עזר, על דעת עצמו הצהיר. אחר-
כך מיהר לדחות את הפגישה עם מנחם בגין ביומיים,
מתוך הנחה שביומיים ירגעו הרוחות והצהרתו של עזר

פגישה ביניהם נקבעה ליום שני, שישה ימים
1 1אחרי שאריק יצא אל הציבור עם רעיון המערך
הנגדי. הם נפגשו לארוחת־צהרים במזנון הכנסת, שוחחו
פנים אל פנים. אריק, בקסם האישי שלו ובכנותו, הצליח
לרכוש מחדש את אמונו של בגין. היחסים ביניהם התרככו.
מועד הופעתו של אריק בפני הנהלת גח״ל נקבע ליום
חמישי.
בין יום שני ליום חמישי ניהלה צמרת גח״ל דיונים
חשאיים על יוזמתו של אריק. בניגוד למקובל לא דלף
שמץ מדיונים אלה החוצה. בימים אלה עבד אריק בחווה
הפרטית שלו. מספר פעמים התקשרו אליו עסקני הליברלים
טלפונית. הם לא גילו לו מה הולך בדיונים, אבל
יעצו לו לא לשים לב למה שכותבים בעתונות. הם חששו
שהוא יעשה איזה צעד קיצוני פזיז בעקבות פירסומים
בלתי מוסמכים בעתונות.

אריק היה צריך להעריך את משמעות השתיקה
והטלפונים אליו. הוא הגיע למסקנה,
על סמך הרגשה כלבד, שהנטיה בגח״ל היא
להיענות כחיוב להצעתו. וכשזה היה כדור לו
הוא נקט צעד מפתיע. הוא הגיע לתל־אביב
כיום חמישי כבוקר, נפגש עם בגין והודיע לו
כי אחרי ששקל את העניו מחדש, נראה לו בי
בגין צודק, וכי יהיה עליו להופיע כפני הנהלת
גח״ל רק אחרי שיודיע על הצטרפותו בחבר
לחטיכת הליברלים כגח״ל.

היתה מנוגדת לכל תוכניותיו של אריק. שכן
היא היוותה איום ברור ומפורש, דבר שאריק
ידע שאסור לעשותו.

בטים אלה רק ממחישים עד לאיזו דרגה של פירוט
/התיכנון במהלכיו התעמק אריק. כשהכל נגמר, והסתבר
לו כי מסיבת־העתונאים שערך עוררה בדיוק את ההדים
להם ציפה, התוודה :״חששתי שהופעתי תיראה ראוותנית
מדי ושישאר ממנה רק הטעם של אדם שלא הצליח לבחור
לעצמו אחרי שחרורו מהצבא חולצה אזרחית בצבע מתאים.
זה היה אחד ההימורים הכי גדולים שלי. המכנה
נשקפה לי מכל הצדדים: מהעתונות, מהציבור ומהגופים
הפוליטיים.״
אבל כמו בכל ההימורים הקודמים בחייו, שהיו מבו־

תישכח. גם עם עזר ניתק מגע בשלב זה.
כעבור יומיים נערכה פגישתו של אריק שרון עם
מנחם בגין. מלבד בגין נוכחו בפגישה גם חיים לנדאו,
איתן ליבני ובנימין הלוי. בגין כבר היה מודע לבעיה
וחשש כי עומדים להכניס אותו לתוך מלכודת. אריק
הציג בפניו את רעיון המערך הימני והסביר לו מדוע
הוא רואה חשיבות בהקמתו.
תשובתו של בגין הפתיעה את אריק. בגין לא פסל
את הרעיון על הסף. הוא אף התחייב בפניו לקבל את
דעת הרוב במפלגתו. אולם, טען בגין, לא ייתכן שההצעה
תובא בפני המפלגה על־ידי איש מבחוץ. לא ייתכן
שאיש מבחוץ, שאינו שייך אף לאחד מפלגי גח״ל, יכתיב
לגח״ל מה לעשות.
אריק לא היה מוכן בשלב זה להצטרף לגח״ל, מבלי
שיוברר לו אם יש בכלל סיכוי שיוזמתו תתקבל. לבסוף
נקבע כי יופיע בפני הנהלת גח״ל, להסביר את עמדתו,
מבלי שיהיה חבר בתנועת החרות או במפלגה הליברלית.
כשיצא אריק משיחתו עם בגין הוא אמר לעצמו: זאת
לא היתד, שיחה קלה. הוא הרגיש שהשיחה התקיימה
והסתיימה בהרגשה של אי־אימון מצד בגין. בו במקום
ערך אריק הערכת־מצב מחודשת, ובמהירות הבזק, בצורה
האופיינית לו החליט לשנות את תוכניתו.

הפגישה עם בגין ד,יתד, בשעה שלוש אחרי־חצהריים.
כעבור חצי שעד, כבר נפגש אריק עם צמרת הליברלים
והודיע להם על החלטתו להצטרף למפלגה הליברלית.
ספק אם מישהו, מלבד אריק עצמו, ניתח את המהלך
הפוליטי המבריק הזה.

אריק יישם בו תורה צבאית פשוטה: לא
לכתר את האוייב מכלי לאפשר לו דרך נסיגה.
אוייב נצור שאין לו דרך להימלט, נלחם על
נפשו ויוצא להתקפת־נגד. תמיד צריך להשאיר
מוצא של בכור.
מוצא הכבוד של אריק היה בכך שהוא קיבל כביכול
את דעתו של בגין שעליו להצטרף למפלגה הליברלית
קודם שיציע את הצעת הליכוד בפני הנהלת גח״ל. לכ אורה
נכנע אריק כניעה ללא תנאי לבגין. אבל הוא
עשה זאת רק אחרי שהיה משוכנע כי הנטיה בגח״ל היא
להיענות בחיוב ליוזמתו. ואומנם, כשהופיע בפני הנהלת
גח״ל, הוא קנה את לב הרוב ובמיוחד את ליבו של בגין.

* האנושי הטנק
** ל טכסים מחוכם זה חזר אריק שרון בפעם נוספת
> במהלך מלחמת ששת־ר,שבועות שלו, בה הופיע
כטנק אנושי הדוהר קדימה ללא מעצורים ודורם את כל
מי שעומד בדרכו כשהוא יורק סביבו להבות חורכות.
היה זה אחרי שנראה היה כי רעיון הליכוד של אריק עלה
על שירטון, התפוצץ ואין לו תקומה.
הפיצוץ אירע אחרי מספר שבועות של דיונים מיגעים,
כשאף אחד מהצדדים — להוציא את אנשי הרשימה
הממלכתית שהיו מצטרפים לכל מה שהיה מוצע להם -
אינו להוט ללכת לליכוד. שלב ההתמקחות האידיאולוגית
עבר, והגיעה שעת התכלית. כאשר הסתבר כי שמואל
תמיר דורש למפלגתו שלושה מנדטים בטוחים בשלוש

מלצר (ע״מ< ותמיר מול וייצמן ו בגין
העשיריות הראשונות של מועמדי הליכוד, לא מיתה צמרת
חרות מוכנה להסכים לכך. המגעים הופסקו ונראה היה
כי נסתם הגולל על הליכוד.
אבל אריק לא נואש.

אחרי שנחתמה בכר האמנה על הקמת הליכוד,
שוחח אריק טלפונית עם משה דיין.
דיין רצה לדעת אס באמת וכתמים האמין אריק
במהלך כל ששת השבועות בי יצליח להביא את
הצדדים לליכוד ואם לא נואש אפילו פעם אחת.
אריק השיב לו כי לא היה אפילו רנע אחד בו
לא האמין בי תוכניתו תצא אל הפועל.
״ברגע של הפיצוץ על ענין הכסאות, הייתי משוכנע
כי בגין וגח״ל יחזרו בהם,״ אמר אריק .״ידעתי רק שצריך
לתת להם זמן לעכל את הרעיון. ניסיתי לדבר על ליבו
של בגין ולהסביר לן כי אין כאן כל בעיה של מכניעים
ונכנעים. אמרתי לבגין: בענין של גבולות ארץ־ישראל
אל תוותר ואל תיכנע אף פעם אפילו אם תישאר עם
חבר כנסת אחד. אבל בעניין של כסאות — לא כדאי
להתמקח. הציבור לא יבין את זה.״
״עקבתי אחרי שמואל תמיר וידעתי שבשבילו זה הרגע
הכי מתאים לצאת החוצה ולוודא שלא יצא שום דבר
מרעיון הליכוד. הרגשתי שאסור לתת לו לעשות זאת.
חזרתי ואמרתי לבגין מה שאמרתי לו מהתחלה , :חשוב
לתכנים את הרשימה הממלכתית לפנים ואסור להשאיר
את שמואל תמיר בחוץ.׳״
בגין לא נכנע בקלות. הוא התפתה לרעיון שנזרק
לחלל, על פיו ילכו כל שותפי הליכוד המיועדים לבחירות
בניפרד ואם ירצו יוכלו להקים את הליכוד אחרי הבחירות.
אריק הבין שהוא מוכרח להתערב ולזרז את העניינים.
הוא עשה זאת בצורת האיום המפורש שהשמיע כי
אם לא יוקם הליכוד, יכנס מסיבת־עתונאים שבה יאשים
את גח״ל בפיצוץ רעיון הליכוד.
תגובתו של בגין היתה :״לא נכנעתי לאולטימטום
של הבריטים — אז אכנע לאולטימטום של שרון?״
בגין היה במצב קשה מאוד. כל העתונות היתד, נגדו.
האשימו אותו כי הוא אחראי לפיצוץ הליכוד. תמיר

אריק מנסה לשכנע על הקמת הליכוד

גח״ל אם לא יוקם הליכוד. למעשה הסיר אריק את
איומו רק אחרי שהיד, ברור לו ללא צל של ספק
כי איומו השיג את מטרתו, ובי בגין שוכנע ומוכן לקבל
את תנאי תמיר.
למשקיף מהצד נראה המהלך כמהלך ציני ביותר:
אחרי שאיומו נשא פרי, מצהיר המאיים כי שוכנע שאין
טעם באיומים וכי באיומים אין משיגים דבר. אבל לאריק
זה נראה חלק חיוני מהמשחק, אחד ד,טכסיסים במלחמתו
להקמת הליכוד. צורת החשיכה הצבאית שלו,

איפשרה לו לראות במה מהלכים קדימה ולנתח
אותם. בצורה זו יבול היה להסיר את האיום
שלו, כשהיה ברור לו שתנאיו התקבלו, כעוד

תמיר עשה עוד מאמץ אחרון להימלט מהליכוד ביום
הבהירות להסתדרות. אבל אחרי שראה כי התגובה
לצעדו בציבור ובעתונות תהיה עויינת וקשה, מיהר
לחזור בו. במאבק בין הפוליטיקאי המנוסה כביכול —
שמואל תמיר, והפוליטיקאי הטירון — אריק שרון, ניצח
האחרון.

אנשים שהשקיפו על הענין מקרוב מסבירים
את נצחונו של אריק בחסרון בולט של תמיר :
תמיר מאמין תמיד שהוא חכם יותר מאחרים,
ושאף אחד לא מבין את כוונותיו וטכסיסיו.
אריק, בניגוד לו יוצא תמיד מתוך הנחה שה*
יריב תמיד חכם לפחות כמוהו.

נסיר במצודת זאב

אבל לאריק לא היה ענין בחשבונות האישיים של
תמיר. הוא ידע שהוא חייב לבצע את המשימה שהציב
לעצמו. לשם כך היה עליו לתת לבגין שהות, וגם מוצא
של כבוד: בדיוק כמו שעשה שישה שבועות קודם לכן.
ושוב, חזר אריק על אותה טכניקה.

ך* ייתי מוכרח לתת זמן לגח״ל,״ הסביר אריק
אחר־כך את פשר צעדיו .״היה דרוש זמן כדי
שהעתונות תכתוב ותלחץ על גודל. היה דרוש זמן כדי
שראשי־הערים של גח״ל יתארגנו ויופיעו בפני הצמרת.
היה דרוש זמן כדי שהתעשייניס ילחצו עליהם. תמיר
היה בטוח שלמרות הכל, ידחו בגין וחבריו את הצעתו
בדבר מיקום מועמדי המפלגות ברשימת הליכוד. אני
הערכתי שהם כן יקבלו את זה. תמיר קיווה שגח״ל ידחו
את הצעתו. ידעתי שאני צריך לאיים כדי ללחוץ על גח״ל.
אבל זה היה כבר קצת מוגזם. כי זה היה האיום השלישי
במהלך המשא־ומתן. הלכתי עד קצה גבול האפשרות,
עד שלא נותרה עוד ברירה אחרת.״
תמיר קיווה כי אם יתפוצץ הליכוד ואריק יגשים את
איומו לכנס מסיבת עתונאים בה יאשים את גח״ל
באחריות לפיצוץ, יצטרף אריק לרשימתו. אבל אריק
היד, נחוש בהחלטתו. הוא לא היה הולך עם תמיר,
אפילו אם היד, רעיון הליכוד מתפוצץ באשמת גח״ל.
במצב זה, אחרי שכולם לחצו את בגין אל הקיר,
הרגיש אריק שיש לאפשר לבגין שוב מוצא של כבוד.
הוא נפגש עם בגין אישית והצהיר בפניו בי הגיע
למסקנה שבחיים פוליטיים אי אפשר לפעול באמצעי
לחץ. לכאורה אפשר היה להבין זאת כהסרת איום
מצידו של אריק לכנס מסיבודעתונאים ולנטוש את

השיחה נמשכה דקות ספורות בלבד. הפעם
הכין בגין טוב מאוד את אריק. הוא דא איפשר
עוד לתמיר להישאר כחוץ.

באחת ההזדמנויות התבטא אריק כך :״למרות שיש
לי הערכה ברורה על כושרם של הצבאות הערבים על
סמך מגע בשלוש מלחמות איתם, הרי בכל אחד מה־תיכנונים
הצבאיים שלי התייחסתי אליהם כאילו אני
עומד לתקוף את הצבא הכי טוב בעולם שישנו. אני
תמיד יוצא מתוך ההנחה שמולי עומד מישהו שלפחות
שווה לי ביכולתו.״
היו עוד הרבה גורמים, שתיקצר היריעה לפרטם,
שסייעו לאריק להגשים את תוכניתו, אשר רק בודדים
האמינו בהצלחתה. הוא עצמו סיפר על כמה מגורמים
אלה :״מה שעזר לי זה שלא הייתי רואה כמכה אם
לא הייתי הולך לכנסת. אם אתה רוצה להצליח במשהו,
לא מספיק שהרעיון הוא טוב, שהתיכנון נכון ושאתה
דבק במטרה. מוכרח להיות עוד משהו — הנכונות
ללכת עד הסוף ולסכן את כל מה שיש לך. אני החלטתי
להניח את כל הקלפים שלי על הרעיון הזה עד הסוף.
לכן זכיתי. כשאני מסתכל היום על אהרל׳ה יריב ועל
יצחק רבין במערך — אני בטוח שהם רוצים להילחם
על דברים החשובים להם. הס לא עושים זאת מפני
שהם לא מוכנים לסכן את החיים הפוליטיים שלהם.״

בכר החל לחשב את השבון הרווחים שלו. הוא
צילצל לאריק ולחץ עליו להקדים את מסיבת-
העתונאים שלו. תמיר רצה שאריק ישפוך את
כל השמן על המדורה שבכר הוצתה ושאמורה
היתה להאיר רק את תמיר באור יקרות ולשרוף
את בל השאר.

המהלך הצי],

ואופן. מוכרחים להכניס אותו פנימה. אל תקבל את
הצעת תמיר ללכת בנפרד לבחירות ולהקים את הליכוד
אחרי הבחירות.״

זיבוטינסקי נשקףאדש רון
שבציבור התקבל הרושם באילו הוא חזר בו
ללא כל תנאים.
כך הגיע הקרב על הקמת הליכוד ליום הקריטי
ביותר שלו.
זה היה למחרת הסרת האיום מצידו של אריק. אלימלך
רימלט, מנהיג הליברלים חזר מחו״ל, ובו ביום קיבלה
הנהלת המפלגה הליברלית החלטה הפוכה מהחלטתה
הקודמת, הסכימה לקבל את תנאי תמיר. ראשי הליברלים
מיהרו אל מנחם בגין, יעצו לו לקבל את דעתו של
אריק.
אדם אחר במקומו של אריק היה רואה בכך השגת
מטרתו, הולך לנוח על זרי הדפנה. אבל אריק חש
כי זה הרגע הקריטי. היו לו חשדות כי תמיר יודע
על השינוי בעמדת גח״ל וכי ינסה לטרפד את המשך
המגעים למרות נכונות גח״ל לקבל את תנאיו. חוש
הריח של אריק לא איכזב אותו. הוא טילפן למערכות
העתונים, גילה כי תמיר כבר מסר הצהרה לפיה אין
הוא מוכן עוד ללכת לליכוד עם גח״ל וכי יסכים לדון
בענין הליכוד רק אחרי הבחירות. אריק חשש כי
לבגין יהיה קל ביותר לקבל הצעה זו של תמיר.
.עוד לפני שהצהרתו של תמיר פורסמה, מיהר אריק
אל בגין, הוציאו מישיבת הנהלת חרות, ואמר לו :״אני
יודע שאתה במצב קשה ביותר. אבל על מנדט לא
מפוצצים את הענין. אסור לעשות זאת בשום פנים

^ דם אחד לפחות היה נר,נד, ד,נאד, מרובד, לעקוב
מקרוב אחרי השיטות בהן ניהל אריק שרון את
מלחמת־ששת־ו־,שבועות הפוליטית שלו. לרוע המזל, נפטר
אדם זה לפני למעלה מארבע מאות וחמישים שנה.
שמו היה גיקולו מקיאבלי.
במרוצת השנים נעשה המושג מקיאבליזם לתואר
גנאי המרמז על תככים פוליטיים, אכזריות מחושבת,
משחק ציני ואי־התחשבות במוסר או בחיי אדם. אולם
במקורו המקיאבליזם הוא שיטה פוליטית, שנועדה לרפא
חוליים ספציפיים של החברה והמשטר האיטלקים במחצית
השניה של המאה ה־.15
את שיקרי שיטתו הפוליטית העלה ניקולו מקיאבלי
על הכתב במספר כתבים, שהמפורסם בהם הוא הנסיך.
מסה פוליטית זו, שנכתבה בתקופה בה היתד, איטליה
מחולקת לנסיכויות רבות נועדה, לפי הגדרת מקיאבלי
עצמו, ללמד ״מה היא נסיכות, מה הם מיניה, כיצד
מגיעים לשלטון, כיצד מקיימים אותו ועל שום מה
מאבדים אותו.״

ניתוח המהלכים שד אריק ומה שעמד מאחוריהם
אינו מאפשר להשתחרר מהרושם, שהוא
מוטעה כוודאי, שאריק החל את צעדיו הפוליטיים
כשיצירתו שד ניקודו מקיאבלי בידיו.
אין ספק כי אריק שרון נחון במה שמקיאבלי מכנה
״וירטו״ — תכונות כמו גבורה, זריזות, פיקחות, תבונה
ואומץ, שהן התכונות החיוניות לנסיכים. במידה מסויימת
מזכיר המשטר המפלגתי בישראל את מישטר הנסיכויות
באיטליה של ימי־הביניים.
כיצד הגיע צבר כנה ומחוספס כמו אריק שרון לד,ש־קפודעולם
זוז כיצד גובשה אישיות יוצאת־דופן זו,
מה הם מניעיה ומה הוא רקעה ז
את התשובות לשאלות אלה יש לחפש חמישים שנה
אחורנית.

1 15

^ אחד הימים של חודש פברואר ,1922 עגנה אוניית
^ עולים בים הפתוח, מול חוף יפו. בין שאר העולים
שעמדו על סיפונה והביטו בעיניים לחות בחוף, היו גם
דבורה (״ורה״) ושמואל (״סמואיל״) שיינרמן, אינטלקטואלים
צעירים שנמלטו מהמהפכה הקומוניסטית שהתחוללה
ברוסיה.
בסירת המשוטים הגדולה שהתקרבה אל האוניה, כדי
להעביר את העולים אל החוף, עמד ערבי גדול מידות,
לבוש מכנסיים משתלשלים. ורה שיינרמן נחרדה למראהו.
״נורא פחדתי,״ היא נזכרת עד היום בחלחלה ,״הוא
הושיט אלינו את שתי ידיו הגדולות ואני, שלא ראיתי
אף פעם ערבי, לא ידעתי מה הוא רוצה. הוא נראה לי
כמו גוש שומן גדול. רק כעבור זמן הבנתי שהוא רוצה
להוריד אותנו אל הסירה. אמרתי שיקח קודם את סמואיל.
אחר־כך הוא הוריד את כל החברים.
״אני הייתי האחרונה שירדתי. נורא פחדתי ממנו.״

קיבל עבודה בתחנת הנסיונות החקלאית בבן־שמן, שם
התברר לו כי כל מה שלמד ברוסיה בתחום האגרונומיה
אינו שימושי כל כך בארץ־ישראל. היה עליו להכיר את
הגידולים המיוחדים של האזור ואת תנאי הקרקע. לשם
כך הלך להמשיך את לימודיו במקור•,־ישראל. במשך שנד,
שלימד, הם התקיימו רק על שעועית. סמואיל למד וורה
בישלה שעועית, קראה ספרים ובכתה. היא לא הפסיקה

לכבות. כמשך שנתיים כבתה מגעגועים אל
משפחתה, אד אמא רוסיה, אל האוניברסיטה,
אל התרכות, אד החיים העליזים שברוסיה הצארית
.״מיסכן סמואיל,״ נזכרת ורה כיום,
״איזה חיים קשים עשיתי לו אז.״

גולגולת אדם בשדה
* רה דסמואיל שיינרמו, הוריו שי אריק ,-רוו היי
( ניגודים קיצוניים באישיותם ואופיים. סמואיל היה
אידיאליסט חולמני, בעל נטיות אמנותיות. הוא ניגן
בכינור ואף צייר בכישרון בשעות הפנאי המעטות שהיו
לו. דווקא ורה, שלא הפסיקה לבכות על גורלה, התגלתה
כאיישה מוצקה העומדת בשתי רגליה על הקרקע. לימים
התבלטה בשל תכונות נוספות שהתגלו בה: קשיחות,
העזה, עקשנות ואומץ־לב נדיר.
אריק, שעתיד היה להיוולד שש שנים אחרי שעלו
לארץ, הוא מזיגה של תכונות שני הוריו, שעיצבו את
אישיותו וגיבשו את אופיו. אף־על־פי שנולד ב־ 1928 במושב
עובדים בארץ, הרי במושגים של 1973 הוא גדל בתנאים
של ילד־מצוקה גרוזיני. הרקע ההכרתי והאישי

זרועה עצמות אדם. ורה, כסטודנטית לרפואה לשעבר,

גילתה בהם עניין. היא אספה, למשל, גולגולת
אדם שחלסת המחוכרת אליה היתה לסת של
אדם אחר. את הגולגולת שמרה ככיתה והיא
שמורה עימה שם עד עצם היום הזה.

ארוחות שו נוסנים ונסמוח
** ל הקרקע שהועידו למשפחת שיינרמן בעין־חי
3ישבו בדואים. הם לא יכלו לעבד את האדמה שניתנה
להם. יש אולי משמעות סמלית בעובדה שהוריו של
האיש המזוהה כיום עם פינוי הבדואים מפיתחת רפיח,
החלו לבנות את ביתם בארץ במעשה נישול דומה.
״ישבנו יחד טס הבדואים,״ מספרת ורה שרון ,״לא
דיברנו איתס כי לא ידענו איך לדבר איתם. פנינו למוסדות
וביקשנד להרחיק אותם. בסוף לקחו אותם מפה.
אנחנו נשארנו לשבת באהל קרוע בקור ובגשם. היינו
בלי מיל. למישפחה שלי היו אומנם אפשרויות כספיות,
אבל הגאווה שלי לא נתנה לי לפנות אליהם ולבקש
עזרה. היינו במצב חומרי קשה מאוד מאוד.״
מהמוסדות המיישבים הם קיבלו תקציב להקמת צריף.
אלה שעלו עימם על הקרקע בעין־חי, היו פועלים ובעלי־מלאכה
לשעבר. הם ידעו איך לבנות את בתיהם. סמואיל
לא היה נגר. הוא לא ידע איך לבנות או לתקן צריף.
הוא ידע איך מנגנים בכינור. במשך שנים ארוכות
התגוררה מישפחת ישיינרמן בצריף דל, שהרוח היתד,
שורקת במירווחים שבין קורותיו. למעשה הם התגוררו
בצריף עד שנת ,1946 בה הקימו לראשונה את בית־האבן
שלהם.
״האמא של ממואיל״ ,נזכרת ורה ,״היתה תמיד אומרת
לו , :עם כל הכישרונות שלך אתה קברת את עצמך.׳
זה היה בדיוק כך. אבל מה יכולנו לעשות? היינו בלי
פרוטה, בלי שוס תמיכה, בלי קשרים. הינ לנו חיים קשים.״

לעומת זאת ידע סמואיל לגדל גידולים חדשים.
הוא הראשון שהכניס לארץ את גידול
הבוטנים והכטטות. החלקות הראשונות של
זנים אלה ניטעו כקרקע של משפחת שיינרמן
ככפר מל״ל. למעשה גדלו אריק, ואחותו דיטה,
הגדולה ממנו כשנתיים, כמשך שנים רכות
כשהם ניזונים על בוטנים וכטטות.

בית ש רון בכפרמל״ ל

״בבוטנים יש חלבון,״ אמרה ורה ,״ובבטטות יש עמילן.
למדתי איו להכין מהם קציצות. ומזה ומירקות היינו

כמו לדוד שלם, היתה הפנישה הראשונה
עם יושבי הארץ לנכי ורה כבחינת טראומה
מזעזעת. אכל זה לא היה ההלם היחיד שבו
הוכתה עם עלייתה לארץ. עכר זמן קצר מאז
דרכו רגליה על אדמת יפו וורה הכינה כי כעלה
סמואיל היליד אותה שולל.
היא לא היתד, ציונית מעולם. כבת למשפחה דתית
ועשירה שגדלה על גדות הדנייפר, היא לא התעניינה
במיוחד בעמה. למעשה היתד, כמעט על סף ההתבוללות,
כאשר הכירה את סמואיל שבא מבית עם רקע שונה
משלה. סמואיל היד, בנו של מורד, ציוני שלימד עברית
בברסט־ליטובסק. ושעלה עם מישפחתו בתחילת המאה ל־ארץ־ישראל.
הוא השתקע ברחובות, היה אחד המורים
הראשונים לעברית. אבל אשתו וארבעת בניו, שדיברו
עברית בבית מילדותם, לא יכלו לעמוד בתנאי החיים
הקשים בארץ. הוא חזר עימם לרוסיה.
אלא שלסמואיל היה ברור שהוא עתיד לחזור לארץ-
ישראל. לצורך זה הכשיר את עצמו, למד אגרונומיה,
מקצוע נדיר בין הסטודנטים היהודים ברוסיה. בטיפלים
שבגרוזיה, לשם ברחו מאימי מילחמת העולם הראשונה,
למדו ורה וסמואיל באוניברסיטה. היא למדה רפואה. הוא
למד אגרונומיה. כאשר פרצה המהפכה היה

סמואיד שיינרמן יושב־ראש פועלי ציון כטיפ־ליס.
הוא אירגן את כד הסטודנטים היהודים
שם, הירצה כפניהם כעכרית והכין אותם לקראת
עדיה לארץ. כאחד הימים הקיפו כוחות
המהפכה את הבית כו עמד סמואיל להרצות
כעכדית כפני קבוצה ציונית. כל הנוכחים
נעצרו, נשלחו לסיביר. סמואיד עצמו, שאיחר
לבוא להרצאתו, ניצל וכרה.

עם ורה הוא נמלט לבאקום׳ עיר הנמל שלחוף
הים השחור, ומשם עשו דרכם לארץ־ישראל. ורה לא
ידעה מה מצפה לה. היא היתה בטוחה שתוכל להמשיך
את לימודי הרפואה שלה באוניברסיטה בירושלים. ואז
התברר לה שבעלה הביא אותה בעצם למידבר .״הוא הפך
אותי בכוח לציונית,״ סיפרה ,״בניגוד לרצוני הוא קשר
אותי לקרקע.״
הם הגיעו לארץ בלא פרוטה. במעט המיטלטלים שהביאו
עימם היו שני חפצים אישיים שהיו שייכים לסמואיל :
כינור וקינג׳אל — סכין קווקאזית חדה להגנה עצמית.
את חייהם במולדתם החדשה החלו ברגל שמאל. סמואיל

ורה ש רון () 1973
שלו שונה לחלוטין מאדה שד מרבית הצברים
הנודעים. משפחתו לא היתה שייכת לאצולת
ארץ־ישראד העובדת, כמו זו שד משה דיין.
הוא גם לא היה כן־תסנוקים למשפחה עשירה

כמו עזר וייצמן.
מעולם מה
נמן. הוא לא היה
הצברי ״ילד תנוכה״.
״־גונה כסדנג מבונה בסלנג ה:
אחרי שסמואיל סיים את לימודיו בבית־הספר החקלאי
במיקוה-ישראל, הוצע לו לעלות להתיישבות. הברירה ש עמדה
בפניו ובפני ורה היתד, לבחור בין הצטרפות לקיבוץ
או למושב. הם בחרו להצטרף למושב עין־חי, שעמד
לעלות על הקרקע דרומית לפתח־תיקווה .״בחרנו במקום
הזה,״ נזכרת ורה ,״מפני שזה היה המקום הכי קרוב
לתל־אביב. אני רציתי להיות קרובה לעיר הגדולה. לא
תיארתי לעצמי שאני מסוגלת לחיות במקום קטן.״
עיו־חי, שרק אחרי שנים נהפכה למושב כפר מל״ל ,,
היתה רחוקה אפילו מהמושג מקום קטן. ורה וסמואיל
קיבלו אוהל בשדה פתוח, שהעשב התנשא בו לגובה
קומת אדם. הקרקע היתד, חרוצה כולה בתעלות ששרדו
מהקרבות בין האנגלים לתורכים במלחמת העולם הראשונה.
כשהחלו להכשיר את הקרקע התברר שהיא היתד,
* על שם משה לייב ליליינבלום.

אריק ( בקרחת ) ב ־1931
חיים. מה יש? אפשר להגיד שאריק גדל קטן ורע מזה?״
אלה היו חיים בתנאי סבל ומצוקה. במשך שמונה
שנים לא היו מים במקום. היו צריכים ללכת לשאוב
מים מהירקון עם פרידה. חבית אחת של מים, אחת ליומיים,
היתה צריכה להספיק לשתיה, לרחיצה ולהשקאה. את מי
הרחצה היו מנצלים להשקיה. רק אחרי שמונה שנים
חפרו באר באדמתם ומצאו מים.
רק ב־ ,1938 כשאריק היה כבר בן עשר, צרפו לצריף
שלהם חדר־אבן ראשון. הקימו אותו בשביל הילדים,

כדי שיוכלו להכין שיעורים באין מפריע. אבל חדר־השינה
והמטבח נשארו בצריף הרעוע.
את חדר האבן הבודד הצליחו להקים בזכותה של
עגלה. מספרת ורה שרון :״יום אחד נסע מישהו מהמושב
לדמשק להביא כמה עגלות! .היתה הגרלה ואנחנו קיבלנו
עגלה אחת. סמואיל קרה לה תיקווה. מדוע? כי היא היתה
התיקווה היחידה שנוכל לתת פעס לילדים כוס חלב.
גידלנו אותה והיא המליטה עגלה. אני אהבתי כל כך
את העגלה שנולדה, כפי שאיני מאמינה שאנשים מסוגלים
לאהוב חיות. החזקתי אותה כל היום על הידיים, האכלתי
אותה וליטפתי אותה• לא הפסקתי לפנק אותה. היא
החליפה עבורי את כל הגעגועים למשפחה שלי ולרוסיה.
פעם אחת נכנסתי לרפת אחרי שהחלפתי שימלח. העגלה
התנפלה עלי וניסתה לנגוח אותי בבטן. אחר כך ניסתה
לנגוח גס את סמואיל. ראינו שהיא נעשתה תוקפנית
והחלטנו למכור אותה. סבלתי מכך נורא. כל כך אהבתי
אותה. אבל לא היתה ברירה. היינן מוכרחים למכור. זאת
היתה בשבילי מכה נפשית קשה. מכרנו אותה לאחד החברים
בתנאי שיחזיק אותה ויגדל אותה ויתן לי לבקר
אותה מתי שארצה.
יום אחד ראיתי את האיש ואמרתי לו , :אני רוצה
לראות את העגלה שלי.׳ הוא צחק לי ואמר , :אתמול אכלת
את הבשר שלה ,.זה היה הקצב. ואני חשבתי שהוא מומחה
לגידול פרות. זה היה מאורע שגרם לי סבל נורא. חדלתי
מלדבר עם האיש. שנים רבות לא נתתי לו להיכנס לחצר
שלנו. אחר כך הפרה שלנו המליטה עוד שתי עגלות.
אחת מכרנו ובכסף בנינו את החדר לאריק ודיטה.״

סגדמישנהש רון 948

אכל ורה לא היתה מוכנה להיכנע. כאחד ה
לילות היא כיצעה פשיטה מזויינת •טיחידת
הקומנדו 101 של אריק שרון כשנות החמישים,
לא היתה מתכיישת כה.

באותו לילה,״ מספרת ורה ״היה סמואיל בעיר ולא בא
לישון בבית. זה היה המזל שלי. הוא.לא היה מעז לעשות
דברים כאלה. אני הייתי יותר מעזה ממנו. הוא בא מ־מישפחה
מיוחסת והיה נפש עדינה ופחד מן המחשבה שיכניסו
אותו לבית־סוהר. אני לא. ביום הלכתי לראות את
הכרס שלנו וראיתי שהקימו שם גדר כדי לתת אותו
לאנשי רמוח־השביס העשירים. הס הקימו גדר לתפארת.
נעשה לי לא טוב כשראיתי אותה. הסתכלתי בגדר וראיתי
שהיא כמו מיתר של כינור. מספיק לחתוך אותה בכמה
מקומות כדי שהיא תיפול כולה. לא היתה לי דרך אחרת.״

אונע שנות חישור
^ ריק היה כן שנ ה כאשר נשקפה סכנת כליון
לעין־חי. באחד הימים פשטה השמועה כי 15 אלף
ערבים נאספים בקלקיליה ועומדים לעלות על ישוני
השרון. תושבי כפר־סבא פינו את המושבה. ברעננה ובעין־
חי ציפו להתקפה. ורה שרון נטלה את תינוקה בן השנה
ואת ילדתה בת השלוש והסתתרה עימם ברפת. ברפת
היה קיר מגן עשוי אייזן־בטון, שיכול היה לשמש להם
מגן מכדורים.
אבל ההתקפה הצפויה לא נערכה לבסוף. בתום ליל
חרדות הצליחו לשכנע את מנהיגי הכנופיות שלא לתקוף
את הישוב והם חזרו לקלקיליה.

בוגדים ודביחניסמים
ף שעת לילה מאוחרת קמה ורה, נטלה בידיה רובה
01 ומזמרה, השאירה את שני ילדיה בצריף ויצאה אל
הכרם, מהלך של שני קילומטרים.
״רצתי כמו מטורפת. למה רצתי? לא מפני שמיהרתי
אלא מפני שפחדתי. פחדתי מרוב אהבה לילדים שהשארתי
אותם לבד. רצתי במגפיים עם רובה, באתי לכרס וחתכתי
את הגדר בשלושה מקומות. כל הגדר באורך של שני
קילומטרים נפלה מייד. הייתי צריכה להימלט לא באותה
דרך שבאתי. לא היה לי כוח לרוץ. הלכתי לאט לאט.
כשחזרתי הביתה הייתי מאושרת כשראיתי שהילדים יש־ניס
ולא קרה להם שוס דבר.
משגילו תושבי רמות־השבים וכפר מל״ל כי
חיבלו בגדר שלהם והפילו אותה, הזעיקו את המישטרד
המנדטורית. התלוננו כי ערבים התנפלו על השדות והפילו
את הגדר. המישטרה חשדה בערביי שבט אבו־קישק
הסמוך. עצרו ערבי אחד והאשימו אותו. כל תחנוניו ו־הסבריו
לא הועילו.

אם חלפה סכנת ההשמד הפיזי, נשקפה
למשפחת שיינרמן סכנת כיליון ברעב. הדכרים
הגיעו עד לידי־יכד שוררה החליטה להתנכר על
גאוותה, כתכה מכתכ לאחד מאהיה, שהשתקע
כתורכיה, שימצא מקום עכורה לסמואיל, כדי
שיוכלו להתפרנס ולקיים את שני הילדים שנולדו
להם.
סמואיל נסע לתורכיה, עבד שם שנתיים באגרונום.
בכסף ששלח קיימה ורה את הילדים. במשך שנתיים אלה
ניהלה לבדה את המשק. סמואיל חזר לארץ כשבראשו
תוכנית גרנדיוזית. הוא למד בתורכיה את סודות גידול
הכותנה, רצה לפתח ענף זה בארץ. הוא פנה למוסדות
ולתנועות ההתיישבות, ניסה לשכנע אותם לגדל כותנה
בארץ. אף אחד לא רצה להקשיב לו. אמרו כי אין סיכוי
לפתח ענף זה בקרקע של ארץ־ישראל.
סמואיל קיבל עבודה כמנהל־עבודה בפרדס פרטי בנס־ציונה.
בינתיים נטע פרדס קלמנטינות על שטח של ארבעה
דונאם בכפר מל״ל. כאשר החל פרדס זה להניב פרי,
השתפר מעט מצב מישפחת שיינרמן .״הפרדס הזה הציל
אותנו מרעב ואיפשר לנו לשלוח את הילדים ללמוד,״
מספרת ורה.
אריק ואחותו דיטה — כיום מעצבת־פנים הנשואה
לרופא בארצות־הברית — למדו בבית־הספר היסודי בכפר
מל״ל. בגלל מיעוט הילדים, למדו שתי כיתות בחדר אחד.
בית־ספר תיכון לא היה במקום. גם לא היה מקובל שילדי
מושבים ילכו ללמוד בגימנסיה. זאת היתה כימעט בגידה.
כאילו מחנכים את הילדים לעזוב את הקרקע ואת המשק.
אבל ורה וסמואיל התעקשו להקנות לילדיהם חינוך תיכון.
הם רשמו את אריק ואת דיטה לגימנסיה גאולה בתל־אביב.
זאת היתה התקופה שחישלה את אריק ועיצבה את
אופיו יותר מכל תקופה אחרת. במשך ארבע שנים הוא
היה מתעורר עם שחר, עובד שעתיים בפרדס ובמשק.
אחר־כך היה נוסע באוטובוס לתל־אביב, מהלך שעה
נסיעה. הוא היה מגיע לתחנה־המרכזית ועושה דרכו ברגל
לגימנסיה גאולה שבסביבות כיכר מוגרבי, כדי לחסוך
את דמי הנסיעה באוטובוס לכוס גזוז ומנה פלפל. בתום
הלימודים היה חוזר באוטובוס למשק, לעבודה ולהכנת
שיעורים עד שעה מאוחרת בלילה.
הוא היה תלמיד טוב׳ עם ראש פתוח. בתנאים קשים
נאלץ להתמודד עם בני עשירים. באותם ימים פיתח אריק
רצון ברזל ודבקות במטרה שהוכיחה לו שאיו דבר שירצה
בו ולא יוכל להשיגו.

הבתים שבכביש הראשי בכפר מל״ל, למשל, פונים אל
הכביש. בית שיינרמן היה היחיד שפרדס ניטע בינו לבין
הכביש. סמואיל עשה זאת מתוך תיכנון פשוט: כדי
שאבק הדרך לא יגיע אל הבית. אבל השכנים ראו בכך
רצון להתנכרות.
משום שעמדו על דעתם, ולא היו מוכנים לראות את
עצמם חלק מעדר אנושי, היו ורה וסמואיל תמיד באופוזיציה.
הם לא היו מוכנים לכוף את עצמם לפני הרוב.
כשעלו על הקרקע הובטחו להם 75 דונאם קרקע.
אחר־כך, משהחלו ישובים נוספים לצוץ בסביבות כפר
מל״ל, נגסו משטחי הקרקע שלהם .״היה בא מנהיג,״
נזכרת ורה ומקפידה שלא לנקוב בשמו ,״היה רוקד ושר
עם המתיישבים ואחר־כך היה מודיע להם שעליהם להפריש
קרקע להתיישבות חדשה. כולם היו אומרים אמן. לנו לא
היה ממה לחיות — אבל היינו צריכים לתת אדמות למיליונרים.״
תחילה
הפרישו קרקע לגבעת ח״ן. אחר־כך לישובים
אחרים. כשנותרו להם כ־ 25 דונאם, בא המנהיג שוב
והודיע כי צריך להפריש קרקע למתיישבי רמות־השבים.
היתד. אסיפת מושב. כולם הצביעו בעד ההצעה. רק ורה
וסמואיל הצביעו נגדה. למחרת כבר החלו אנשי רמות־השבים
להקים גדר גבוהה מסביב לקרקע שהוקצבה להם.

״המצפון שדי,״ אומרת ורה ,״נורא סכד
מזה בל השנים שבגללי אסרו ערכי מיסכן. עד
היום אני סובלת מזה.״

רב־־סרן ש רון מ שמאל 952

כאשר שמע סמואיל מה עוללה אישתו הוא נחרד חרדה
גדולה .״את מתארת לעצמך מה עשיתי״ אמר ,״איזה
פשע עשית? הרי יכניסו אותך לבית־הסוהר !״ אבל ורה
לא נבהלה .״אין דבר,״ אמרה לו ,״אבקש שיכניסו את
הילדים איתי לכלא.״
מצפונם לא הניח להם לשמור את הסוד. הם הזמינו
את האיש שהקים את הגדר, סיפרו לו בסודי סודות,
אחרי שהשביעו אותו כי לא יגלה את הסוד לאיש, כי
הרם הגדר היה מעשה ידיה להתפאר של ורה. הם השביעו
אותו שאם יקים את הגדר מחדש, יקים אותה רק עד קצה
החלקה של מישפחת שיינרמן, שהיתר, החלקה האחרונה
מהקרקע שהוקצבה לרמות־השבים .״אני חתכתי את הגדר!״
אמרה לו ורה ,״ואם תקים אותה עוד פעם אני
אחתוך אותה שוב!״
האיש לא שמר את הבטחתו וגילה את הסוד לוועד
הכפר. אנשי הכפר היו הגונים מכדי להלשין על
ורה באוזני הבריטים.

אכל מרגע זה הוכרזו ורה וסמואיד כאויבי
וככוגדיס. כיוון שאי-אפשר חיה לתת
הסבר אחר דמרידתם ולסירוכם לקבל את
החלטות הרוב, הסכימו כולם שהם רביזיוניסטים.
במחנה ארץ־ישראל העובדת לא היתד, מילת

גנאי׳ נוראה מזו. כך הוכרזו הוריו של אריק שרון כ־רביזיוניסטים,
למרות שהם לא ידעו בדיוק מד, זה.
תחילה גם לא היה להם איכפת כל כך. חלקתם נשארה
מחוץ לקרקע שנמסרה לרמות־השבים, מחוץ לגדר. עד
היום מחזיקה ורה שרון בחלקת הקרקע הגדולה ביותר
בכפר מל״ל.

בד אותה תקופה היתה ורה שרון הולכת
כשדרגדיה חתיכות עוד קשורות כרצועות. היא
לא רצתה לכזכז כסף על סנדלים. הכסף היה
דרוש לחינון* חילדים.

הנשיסה שו ווה

.,אמא שר מ״סו הדינור

ך* מלחמה כמחסור, במצוקה וברעב, היתר. רק אחת
ן | המלחמות שניהלה מישפחת שיינרמן מאז עלתה ל התיישב
בעין־חי. מילחמה עקשנית וחריפה לא פחות, היה
על ורד. וסמואיל לנהל בסביבתם.

1שנים שכהן עוצב עולמו הנפשי של אריק שרון.
| \ היו אותן השנים בהן היתה מישפחתו נרדפת ו־מוחרמת,
משום שלא היתד, מוכנה לכוף את ראשה וללכת
עם העדר. סמואיל שיינרמן היה המתיישב היחיד בכפר
מל״ל שלא שיווק את תוצרתו באמצעות תנובה. שנים
רבות הוא היה צריך לעמוד בוקר בוקר על
הכביש, ליד ארגזי התוצרת החקלאית שלו, ולשמור עד
שיבואו לאספם, כדי ששכניו למושב לא ישמידו אותם.
אחר־כך הוציאו אותם גם מקופת־חולים של ההסתדרות.
זר, היה בתקופה שסמואיל עבד כמנהל עבודה בפרדס
בנס־ציונה. אחד הפועלים נפגע בתאונודעבודה ודרש

מהרגע הראשון כימעט לעלייתם עד הקרקע,
הם נתקלו כיחס עויין מצד חכריחם ל־התיישבות.
ראו כהם מתנשאים, אינטלקטואלים
,״קוראי-ספרים״ .חם היו שונים משאר
המתיישבים שראו את עצמם ב״חדוצים״.
במרוצת השנים יצר יחם זה אווירה בדלנית כימעט
במישפחת שיינרמן. שכניהם ראו בהם יוצאי־דופן. כל

אריק ש רוו כאב 956

ה צג תגאלהל מוז מני םופ תי ח ה חגיגי ת של המר כז
ה קו לנו עי בנו כ חו ת חברי כנ ס ת, אי שי צבור, א מני ם,
כוכבי הסרט ויו צריו, ת ת קי ם ביו ם שני ,24.9.73כ ״ז
ב א לו ל ת של״ג, ב שעה 9.45 בערב, ב או ל ם סי נמה 1ת ״ א.

הצגת בכורה עולמית ב־ 7ערים
בעת ובעונה אחת, ממוצ״ש 29.9

1מה \

ת ל ־ א בי ב

במרכז קו לנו ע חד שומ פו א ר
רח׳ יונה הנביא , 2טלפון 57952

י רו ש לי ם

חיפה

רמת ־ ו. ן

״רון״

״ אור ה״

״ אויד ע״

באר־־ שבע

חולון

אופקים

,,ארמון״

״כוכב״

0 1 1 0י1 ! 1 * 1 1 1 1 1
אריק, מושיב אותו לידו ומשוחח עימו. בן־גוריון הוא גם
שהעניק לאריק את שם משפחתו החדש, אחרי שאילץ
אותו להמיר את השם שיינרמן בשרון.
לא מעט צרות נגרמו לאריק שרון במהלך הקאריירה
הצבאית שלו בשל כך. יחסם של קצינים בכירים רבים
בצה״ל אל אריק היד. כיחס בני יעקב אל יוסף אחיהם,
הצעיר והאהוב.

את התדמית הקשוחה, את ההחלטיות וההעזה מאמו, ירש
מאביו רגישות ואהבה לאמנויות. בילדותו למד לנגן בכינור.
הוא אוהב מוסיקה קלאסית ובסתר הוא כותב
לפעמים חמשירים הומוריסטיים.
סמואיל נפטר בדצמבר ,1956 כחודשיים אחרי מיבצע
קדש, שבו פיקד אריק על חטיבת הצנחנים שפרצה את
מעבר המיתלה, וזמן קצר אחר שנולד גור, בנו הבכור.
ורה מתגוררת עד היום לבדה בביתה שבכפר מל״ל,
מנהלת את משק המישפחה. למרות שבעים שנותיה, היא
עדיין אשד. מוצקה וחזקה, הנוהגת בטנדר ועוקבת ב־התענינות
אחרי מאבקיו הפוליטיים של בנה, כפי ש מדווח
עליהם דבר שעליו היא מנויה. היא עומדת עימו

אמר אריק על כך באחת ההזדמנויות :״צצתי לחבורה
של צמרת צה״ל באופן די פתאומי. שלא כאחרים, שהיו
כבר לפני בעלי תפקידים בצה״ל, אני עברתי בתוך צה״ל
את כל השלבים: ממפקד כיתה עד אלוף. הייתי גס הצעיר
שבחבורה. לא נקלטתי בתוכם. זה אולי משוס שאני
בטבעי אדם בודד, לא משתייך לחבורות למיניהן.״
תיאור זה של אריק על עצמו הוא מוגזם במיקצת.
יכול להיות שהוא אינו משתייך לחבורות. אבל הוא
אינו טיפוס מסוגר. להיפך, הוא פתוח וחברותי כפי שרק
צבר שורשי מסוגל להיות. נכון שהוא מסוגל להפוך את
עורו. כשהוא בעמדת פיקוד הוא מסוגל להיות קשוח,

ב־ 25 השנים האחרונות נאלץ אריק לעמוד בשורה
ארוכה של מיבחנים ומשברים פיזיים ונפשיים קשים ביותר,
שכל אחד מהם כשלעצמו די היה בו כדי לשבור
אדם חסון ובריא.
במלחמת העצמאות, במאי ,1948 היה אריק מ״מ בקרב
על לטרון. בעת שההסתערות על לטרון נבלמה בידי
הלגיון הירדני, נתקע אריק עם מחלקתו סמוך לעיקול
כביש לטרון. הוא נפצע בכדור שחדר לשוקו ויצא מבטנו.
כאשר ניתנה פקודת נסיגה היא היתד. מלווה בהוראה
להשאיר את הפצועים שאינם יכולים לנוע בשטח. הכוונה
היתד. שיבואו מאוחר יותר לחלץ אותם בעזרת זחל״מים.
אריק היה צריך להישאר פצוע בשטח. אבל קרה לו נם.
אחד מפיקודיו, עולה חדש, נטל אותו על גבו והובילו
למקום מיבטחים. כל שאר הפצועים שנשארו בשטח נהרגו.
אריק התגבר על הפציעה וחזר לשירות צבאי. בפעם
נוספת נפצע ב .1955-היה זה אחרי שפקד על הצנחנים
שהסתערו על מוצבי המצרים בסבחה, ליד ניצנה. בתום
הקרב הוא נקרא לפקד על פעולת חטיפה של קצין
סורי בצפון. ליד באר־שבע התהפך הג׳ים בו נסע ואריק
נפצע. שתי צלקות בפניו, אחת בשפתו העליונה והשניה
ליד עינו, הם מזכרת מאותה פציעה. היה צורך לתפור
את פצעיו. אבל חששו שאם ירדימוהו, תיטשטש הכרתו
ולא יוכל לפקד על מיבצע החטיפה. צה״ל של אותם
ימים לא יכול היה למצוא לו תחליף. תפרו את הפצעים
בפניו ללא הרדמה והוא המשיך ונסע לצפון כדי לבצע
את המשימה השניה.
ב־ 1961 פקד אותו אסון ראשון. אשתו, מרגלית,
אחות פסיכיאטרית בכירה, אותה הכיר ב־ 1952 בעת שהיה
סטודנט בירושלים, נהרגה בתאונת מכונית בדרך לירושלים,
השאירה בן פעוט, גור. כעבור שנה נשא אריק
לאשה את אחותה של אשתו המנוחה, לילי, שילדה לו
שני בנים נוספים, עמרי וגילעד. ב־ ,1967 ארבעה חודשים
אחרי מלחמת ששח־הימים ממנה חזר אריק עטור הילת
ניצחון של מצביא מהולל, פקד האסון שנית את ביתו.
גור בן ה־ 11 נהרג בערב ראש־השנה תשכ״ט, אחרי
שנפגע מכדור של רוב־ציד בן שיחק. אלה היו משברים
קשים, שהשאירו צלקות עמוקות בנפשו של אריק.
אבל הוא הצליח במאמצים כבירים, שלא נראו כלפי חוץ
ושרק הוא יודע אודותם, להתגבר עליהם.
כלפי חוץ אריק הוא איש עליז, אוהב חיים, היודע
לצחוק ולהשתעשע. הוא אוהב לרכב, לסעוד במסעדות
של אניני־טעם, להופיע עם אשתו היפהפיה לילי באירועים
ציבוריים. הוא שונה בתכלית מהדמות של העסקן
הפוליטי המקובל בישראל, שעל פי רוב פונה אל הפוליטיקה
בגלל תיסכול בשטחים אחרים. יחד עם זאת הוא
גם איש בית, האוהב את החמימות הביתית, את השעות

ש רון ע יפה בנשף פורים

רוכבעל סוס () 1968

עס דיל ׳ במק סיקו 970

בקשר יומיומי, אף־על־פי שהוא מתגורר בבאר־שבע.
״אני מכירה את אריק שלי,״ אמרה השבוע ,״אין דבר
שהוא לא יוכל לעשות. מוצא־חן בעיני הרעיון שלו על
הקמת הליכוד, אף כי אני מפקפקת קצת אם זה יחזיק
מעמד. אבל אני שבעת־רצון. ביחוד שהשבוע שמעתי
שכבר לא קוראים לי ״האמא של האלוף שרון.״ הלכתי
ברחוב ושמעתי אומרים :״הנה האמא של מייסד הליכוד.״

אגרסיבי, אימפולסיבי ורגזן. אבל בטבעו הוא אדם בעל
קסס אישי מיוחד במינו, שהחיוך אינו סר משפתיו ושעיניו
התכולות שופעות רכות, בניגוד מוחלט לדימוי
הקשוח שלו.
יחסיו של אריק עם משה דיין — מי שהעלה אותו
למעשה בצמרת הפיקוד של צה״ל, הפך אותו לאלוף-
מישנה ולמפקד חטיבת צנחנים בגיל — 29 הם נושא
למחקר בפני עצמו.
היחסים ההדדיים ביניהם הם דו-ערכיים, עוברים מקיצוניות
אחת לשניה. שניהם מעריכים זה את זה, מחבבים
האחד את השני, ועם זאת נלחמים איש ברעהו עד
חורמה. אישיותו של כל אחד מהם הושפעה במידה רבה
מיחסיו עם השני.

שהוא מבלה בחברת ילדיו ואת השיחות עם הידידים
המרבים לפקוד את ביתו. הוא יודע להתפעל ולהתרגש.
הוא בעל כושר עבודה נדיר. הוא מסוגל להשכים
כמעט כל יום בארבע לפנות בוקר, לצאת לעבוד בחווה,
מרחק נסיעה של חצי שעה מביתו בבאר־שבע, להמשיך
משם בצהריים לתל-אביב או לצפון הארץ, לעבוד עד שעת
לילה מאוחרת. לרוב הוא ישן ארבע חמש שעות. לפע מים
הוא נרדם במכונית, כשלילי אשתו מובילה אותו על
פני דרכי הארץ. אבל כשניתנת לו ההזדמנות הוא מסוגל
גם לישון 15 שעות רצופות,
לא מכבר, אחרי שנערך טכס בו הצטרפה גם לילי
שרון בעקבות בעלה למפלגה הליברלית, נכתב באחד
העתונים מאמר בגנות התופעה: מדוע אין לאשה בישראל
דיעה פוליטית משל עצמה, מדוע היא הולכת תמיד בעקבות
בעלה, מדוע תהיה לילי מוכרת רק כאשתו של
אריק שרון?
הגיבה על כך לילי שאריק נוהג לכנותה מיקי :״בשבילי
זה מספיק. זה כל מה שאני רוצה להיות. אין מחמאה גדולה
יותר עבורי מאשר להיות אשתו של אריק. אני רוצה
להיות רק את זה וכל מה שאהיה חוץ מזה יהיה שולי.״

מקופת־חולים פיצויים ודמי ריפוי. משום מה סירבה קופת־חולים
להכיר בפציעתו כתאונת עבודה. נערך מישפט
בתל־אביב. סמואיל שיינרמן נקרא להעיד כמנהל עבודה.
לפני שהעיד, הפצירו בו מנהלי מופת־־חולים ל
העיד
לטובתם. אבל מצפונו לא הניח לו לשקר.
הפועל שנפגע היה חכר ההסתדרות והוא לא
הבין מדוע תסרב ההסתדרות להעניק לו את
זכויותיו. עמד ככית־המישפט ואמר את האמת.
בתגובה הוציאו אותו מקופת-חולים של ההסתדרות.

באחד
הימים, כשאריק הנער חתר את עצמו בזרוע,
סירבו לטפל בו במרפאה המקומית, וורד. היתד. צריכה
לשאת אותו על כפיה מהלך שלושה קילומטרים עד לכפר-
סבא, כדי שיקבל עזרה רפואית. החרם הרפואי נמשך שנים
רבות. ורה וסמואיל לא ביקשו מעולם לחזור. רק
אחרי שנים, על פי פניית חברים במושב, קיבלה אותם
קופת־חולים חזרה לשורותיה.
למרות הכל, למרות ששנאו אותם על שהיו אנשי־רוח,
למרות שבזו להם על ששלחו את ילדיהם ללמוד בגימנסיה,
למרות שראו בהם מורדים ורביזיוניסטים, לא יכלו שכניהם
שלא לרחוש כבוד למישפחת שיינרמן. בסתר ליבם העריצו
כולם את ורה האמיצה והנועזת, הראשונה שהרימה
בארץ את נס מרד המושבים, עוד לפני שמושג זה
הפך לסיסמא. מובן שבשנים האחרונות היתד. ורה שרון
אחד המנהיגים של המרד נגד חוק־המושבים הדורסני.
כאשר בגר אריק והיה לגבר העומד ברשות עצמו,
הוא יצא אל החיים מחושל ומחוסן, בזכות אותן שנים
קשות שעברו עליו בכפר מל״ל. כל מה שיעשה

לאחר מכן. כל המיבחנים והסערות שיעמוד
בהם, ישאו עליהם את חותמם של שני אנשים
מופלאים אלה -ורה וסמואיל שיינרמן -שהניגודים
שבהם ותפיסות עולמם, לטוב ולרע,
נחרתו כה עמוק בנפשו של אריק. אריק, שירש

אדם בודד בטבעו
0היו אלה הוריו שעיצבו את אופיו, הרי בבגרותו
^ היו שני אנשים שהשפיעו על אריק שרון יותר
מאחרים, קבעו את השקפת עולמו ואת תפיסתו הפוליטית.
היו אלה דויד בן־גוריון ומשה דיין.
אל בן־גוריון היתוודע אריק אחרי שהועמד בראש
היחידה .101 ביג׳י התאהב בצעיר יפה־התואר, נהג
לשוחח עימו ארוכות. בכל הזדמנות, כאשר היו השניים
נקרים למקום אחד, היה בן־גוריון מתעלם מכל שאר
הקצינים שבסביבה, אפילו היה בתוכם הרמטכ״ל, נוטל את

אריק גם קורץ מחומר אחר לגמרי מזה

עגורש רון 1״ל 967
ממנו עוצבה שיכבת הפיקוד של צה״ל. הוא
לא היה בפלמ״ח. הוא לא היה איש הגנה ותיק.
נוצר יחס של ניכור שנמשו• שנים רבות בין
אריק לבין קצונת צה׳׳ל.

הגורד חינה נעג״ם
.ץ יפור הקאדיירה הצבאית שב אריק. סופר כבר
לבלי סוף. מה שמאפיין אותו אינו דווקא סיפור מל חמותיו
ותפקידיו הצבאיים, אלא סיפור מאבקיו האישיים.

״אי׳ אורי אבנר•
עם הפצצות הרעיד את סנטיאגו. עשן בקע מחלונות
ארמון הנשיא. הנשיא סלוואדור איינדה הת

אבד.
הגנרלים
של צ׳ילי לקחו לידיהם את הפוליטיקה,
וביצעו הפיכה ימנית שהפילה, כנראה, אלפי קרבנות.
באותם רגעים עצמם נחתם בתל-אביב ההסכם הסופי
להקמת הליכוד הימני. הוא היה כולו פרי פעולתם של
הגנרלים, שחדרו לפוליטיקה הישראלית.

היו אלה גנרדים מסוג אחר, ופעולתם היתה
שונה. אך הפנס הליכוד, המעשה ההשוב כ־יותר
בזירה הפוליטית הפנימית של ישראל
כשנת תשל׳׳ג, היה חלק מתופעה שהטכיעה
את חותמה על השנה כולה: הופעתו של הננרל
הפוליטי כמערכות המדיניות.

..גלמים צבאיים־׳
** יתונאי צרפתי שאל את אריק שרון :״האם יש
¥סכנה שהצבא ישתלט על המדינה בישראל?״
אריק, שהיה אז עדיין אלוף פיקוד הדרום, השיב
בצחוק :״אם אגיד לקצינים שלי לעלות על קאהיר,
ילכו ויבצעו את הפקודה בהתלהבות. אם אגיד להם

דיקלה, נחל־סיני, נחל־יס. ה9כתי אותם ליישובים אזרחיים
על־ידי לחץ בלתי־פוסק.
״ההתיישבות היא אקט מדיני מובהק. כשבאתי לפיקוד־דרוס,
הדבר הראשון שעשיתי היה לשבת עם אנשי
תה׳׳ל וללמוד את בעיות המיס בסיני. בחסות המילחמה
במחבלים הזזתי את הגבול.

״כתור חייל חייתי מכתיב מדיניות. יזמתי.
רצתי לראש־הממשלח, לגלילי, לשר״חכיטחון,
לגכתי. כסוף אושרו המעשים שלי על־ידי הדרג
המדיני. עשיתי סיבוכי שרים. אין שר שלא
דיכרתי איתו על ענייני גבולות.
״פעלתי למען הנחת קרמים מאל־טור לשארם־אל־שייך.
יש שם רזרבה מתחדשת של ארבעה מיליון מטרים
מעוקבים. גס זה אקט פוליטי.
״לכן נראה לי לגמרי טבעי לפנות מן הצבא ישר
לחיים המדיניים. בשום אופן לא הייתי רוצה שנגדל
גלמים צבאיים. הדור הבא אחרינו אינו חדור ברוח זו.
״אנחנו היינו הרבה יותר מיקצועייס מאלה שהיו
לפנינו. עכשיו בא דור מיקצועי עוד יותר, שאינו מתעניין
בעניינים מדינייס־צבאיים. זה יפגע בצבא.

״אנחנו — היינו חדורים כרוח פוליטית
מהגלל חכי צעיר. כשהייתי המפקד כגכול הסורי
— היה מוכן לנו שעלינו לחרוש עד המטר
האחרון שליד הגבול. כשכילנו זה היה עניין
מדיני:״
החלטה זו גרמה בשעתו לשורה הבלתי־פוסקת של

מישלחת של שרים, בראשות ישראל גלילי, באה
לבקר אצל אלוף פיקוד־דרום, ששלט אז גם על רצועת־עזה.
האלוף אריק שרון קיבל את המישלחת בעמידה, על
גיבעת חול. היה זה מעמד היסטורי במובנה המילולי של
המילה: הוא התקיים כולו בעמידה. מההתחלה ועד הסוף.
גלילי רצה לשמוע מאריק את דיעותיו על פיתרון
בעיות הרצועה. לפני שאריק הספיק להשיב, התערב תת־אלוף
שלמה גזית ואמר שאין הדבר מקובל. רק שר־הביטחון
יכול להרשות לקצינים להביע דיעות פוליטיות.

ישראל גלילי הציע לחבריו השרים לערוך
על כך הצבעה. השרים עמדו בדיונות, ליד המסוק
שהביא אותם, וערכו הצבעה. הרוב רצה
לשמוע את דברי אריק.
זה היה בשיא המילחמה נגד הטרור ברצועה, ואריק
נחשב למומחה לבעייה זו.
דעתו של אריק היתה בלתי־שיגרתית. הוא התנגד
בהחלט להעברת הפליטים למחנות־פליטים חדשים וקטנים,
כפי שהציעו משה דיץ וחיים בר־לב. כי הפליטים הסתדרו
במחנות הישנים, הוסיפו לעצמם מיבנים, נטעו עץ
בחצר, יצרו משהו אישי בכל בית .״אס אתה עוקר אותם
למחנה חדש,״ אמר אריק ,״לא יהיה להם שום שורש,
וזה יהיה מסוכן.״
להוכחת טענותיו הביא טבלה משווה של מעשי־הטרור.
היא הוכיחה כי עוצמת הטרור לא היתה תלוייה
בגודל המחנות. מחנות קטנים מסויימים היו פעילים יותר
ממחנות גדולים יותר.

אכל הנימוק העיקרי של אריק היה שונה.
הוא רצה להכניס ״אצבעות יהודיות״ לרצועה,
להקים ישובים יהודיים כין הערכיים. לשם כך
היה זקוק לקרקע. הוא לא רצה להקציב אפילו
חלק מן הרזרבה הקרקעית הדלה שנשארה כרצועה
למחנות-פליטים.
״אם נקים ישובים יהודיים, ולידם מחנות־פליטיס —
איך ישחקו הילדים היהודים ליד גדר, כשילדי הפליטים
יהיו בצד השני?״
נימוק זה הכריע. השרים קיבלו את דעתו.

הם קיבלו גם את דעתו נגד מתן האפשרות
להיווצרות מנהיגות פוליטית ערכית כרצועה.
ראש-עירייח בעזה — פן. ראש עיירה — כן.
אכל מנהיגות כללית — לא.

לעומת זאת פיתח אריק תפיסה חדשה של פיתרון
בעיית הפליטים. הוא רוצה לדלל את המחנות ברצועה,
תוך כמה שנים, לחסל את המחנות ולשים קץ לפעולות
אונר״א 30 .אלף מהפליטים הוא רוצה ליישב בערים
הקיימות ברצועה, לתת להם מיגרשים כדי שיקימו בתים.
100 אלף הוא רוצה להעביר לגדה המערבית, בתוך הערים
הקיימות, לפי אותה שיטה. וכדי שישראל תבוא ״בידיים
נקיות״ ,הוא רוצה ליישב כ־ 15 עד 20 אלף מהם בישראל
עצמה 2000 :בנצרת 2000 ,בעכו 3000 ,בחיפה 3000 ,
ביפו, ברמלה ובלוד, וכן הלאה. הוא מציע לתת זכות זו
כפרס לם ׳שפחות שלא השתתפו בטרור.

העיר אריק כחיוך :״על זה נפדה התוכנית.
השרים לא חיו מוכנים להכניס פליטים לישראל.״

..סיפוחיזם
דיברלי
ף עידה זו בין הדיונות הבליטה את המיוחד בתופעת
1הימין החדש -ובתופעת אריק שרון.

הוא נראה ״מתקדם״ יותר מן הימין
ואף מן המרכז הישן. אבד הוא גם חרכה
מסוכן.

אלוףה פי קו ד :״הקצין צריךל הי ו ת פו לי טי!׳,
לעלות על ירושלים, חם יפרצו בצחוק !״
זוהי תשובה נכונה. אבל אין זו תשובה מלאה.

הגנרלים השפיעו תמיד על הפוליטיקה ה ישראלית.
מאז ערב מילחמת ששת-הימים,
השפעתם גוברת כהתמדה. והשפעתם היא
בימעט בודה ככיוון אהד: ימינה.
אריק שרון אינו מכחיש זאת, ואינו מצטער על כך.
״אני לא רוצה בגלמים צבאיים, אנשי־מיקצוע שהמלאכה
שלהם היא להזיז אוגדות.
״אס ישי משהו המדאיג אותי בצה״ל, זה שבעתיד
יהיו לנו באמת קצינים כאלה. גדל דור של קצינים
מיקצועיים, שהפוליטיקה אינה מעניינת אותם.

״הקבוצה שהייתי בה — השיבכה שכללה
אנשים כמו שייקח גכיש ויצחק רכין — עסקה
לכל אורך הדרך כנושאים שגבלו כעניינים
מדיניים.

״אני טיפלתי בהתיישבות ברצועת עזה. גידלתי
אותה, פיניתי את התושבים משם, דחפתי את דה. שדות,

תקריות־גבול ופעולות־תגמול, והפכה את הגבול הסורי
לגבול הסוער ביותר של המדינה, עד מילחמת ששת־הימים.
זה היה אחד הגורמים למילחמה — ודוגמה להשפעה
הישירה של החלטות צבאיות־כביכול על גורל המדינה.

ועידה
בין הדיונות
^ ריק מתנגד בהחלט לפעילות מיפלגתית בצבא.
ץ ) זה פסול לגמרי .״לא נתקלתי מה מעולם, אף לא
פעם אחת.״ נכון, הוא דיבר עם הקצינים על השקפותיו
לגבי הגבולות .״אבל מעולם לא פעלתי מחוך מניע
מיפלגתי. על דיברתי. אף פעם אחת לא!״
ביולי 1971 נערכה על הדיונות ליד עזה ועידה
מיוחדת במינה, שהיתר, לה השפעה רבה על מדיניות
ישראל. היא נערכה בנסיבות בלתי־רגילות מאד, ומעולם
לא דווח עליה.

מטרת הפיתיון המוצע היא, כמובן, סיפוח רצועת־עזה
לישראל, בתנאים שיאפשרו את הסיפוח בנוחיגת.
לצורך זח מוכן אריק לעשות דברים שהם בגדר
כפירה־בעיקר בעיני הימין הישן.
במשך דור, העז רק הפלג הקיצוני ביותר של מחנה*
השלום להציע קליטת פליטים ערביים בישראל. אריק
קיבל למעשה את דעת הפלג הזה, שאין כל סכנה ביט־חונית
בהחזרת פליטים — והופך את הרעיון למרכיב
בפיתרון סיפוחיסטי מובהק.
גישתו היא סיפוחיסטית קיצונית — אך חלקים
ממנה נשמעים כדברי־שלום מובהקים.

הסיכה לכך נעוצה כעובדה שאריק מבטא
את הכיטחץ העצמי החדש שד המדינה. אנשי
הימין הישן פעלו מתוך פחד — פחד מפני ה ערכים,
פחד מפני שואה. הגנרלים הפוליטיים
ואריק בראשם, יודעים שישראל היא מעצמה
צבאית אדירה כמושגים מרחביים, וחם מתאימים
את הגייטה למציאות זו.
המשק הישראלי זקוק לפועלים — ואריק מוכן בהחלט
להגדיל את האוכלוסיה בגדה המערבית, כדי לספק
פועלים אלה — מבלי לחשוש מפני בעיות ביטחוניות
הכרוכות בכך.

אריק עונד כנפי צנחן ל די י ן () 1954
כל תפיסתו של אריק נראית בלתי־שיגרתית, מפני
שהיא מעודכנת. למעשה הוא מיישם את השאיפה לארץ*
ישראל שלמה בצורה המעשית והפרגמטית ביותר. למשל:
• רמת־הגולן היא אצלו במקום תחתון בסדר
העדיפויות. הסורים היו תמיד מיטרד, אך מעולם לא
סכנה.
• סיני חשובה הרבה יותר, מפני שהסכנה הצבאית
הפוטנציאלית העיקרית יכולה לבוא מכיוון זה. הוא
מעוניין בשליטה הצבאית עליה — אך אינו מתעקש על
ריבונות. הוא מוכן להחזיר למצרים מייד את המינהל
האזרחי ברוב סיני, לאפשר להם להעביר לשם כמה פקידים
ושוטרים, להקים בתי־ספר לבדואים. למה לאן
אבל הצבא לא יזוז מהתעלה, גם לא במיסגרת הסדר־ביניים.
כל חמש שנים ייבדק המצב מחדש, ואם יש
התקדמות פוליטית־צבאית — אפשר להסכים לפשרה
נוספת, כגון שליטה צבאית משותפת, נסיגה חלקית, וכר.
כיום הוא מתנגד טוטאלית לכל נסיגה צבאית מסיני.
• הגדה המערבית נראית לו כסכנה המיידית.
הוא חולק מחמאות למשה דיין על מדיניותו המפוכחת
בגדה, אף שהוא מתנגד לו בשטחים רבים אחרים .״יש
שקט. אבל הוא קיים רק כל עוד אנחנו נמצאים שם.
אס נצא, ישוב הטרור בכל עוצמתו. הטרור אינו תלוי
בשום מדינה ערבית. טרור שבא ממדינה ערבית, אפשר
לצמצמו על־ידי איום על ממשלת אותה מדינה באמצעות
פעולות־תגמול. אם נצא מהגדה, ולא ניתן לצבא הירדני
להיכנס — מי ימנע שם את חידוש הטרור?״

אריק ע בן ־ גו ריון ואברה יפה (<1957

כך סבור אריק, אפשר להוריד מיליארד לירות מ תקציב
הביטחון .״בעשרה מיליון לירות אפשר להקים
בית־ספר מקיף ל־ 500 ילדים. זה חשוב יותר. תקציב־הביטחון
גדול מדי!״

גם זהו דבר שנשמע, עד כה בכנסת רק מפי
מהנה־השלום, מוד פני גינויים והשמצות מצד
הימין.

אולם למרות הגדרות מתקדמות כאלה, מתעלם אריק
לחלוטין משורש הבעייה: שלא ייתכן שלום בלי פיתרון
לגיטימי להכרה הלאומית הפלסטינית. אף אחת מן ההצעות
של אריק אינה יכולה להתקבל על דעת פלסטיני
בעל הכרה לאומית — וכך הוא מקים מיבנה שמתחתיו
נשאר מוקש מתקתק, המסכן את המיבנה כולו
בטווח הארוך.

זוהי המיגבלה של הגנרל הפוליטי: הוא
משוחרר מדוקטרינות מיושנות, הוא מוכן להתקדם
עם הזמן, הוא מוצא פיתרונות פרגמטיים
המבוססים על מאזן־הכוחות. אבל אין הוא חודר
לעומק הבעיות ההיסטוריות — שללא פיתרונן
אין ערף רב לפיתרונות אקטואליים.
זאת היתה בעית הגנרלים הפוליטיים בכל הדורות.
החייל המיקצועי עוסק כל חייו בבעיות מעשיות, ומחפש
להן פיתרונות מעשיים, מבלי לחדור לעומק המציאות
הרוחנית, הפוליטית והתרבותית של העם היריב.

ואריק שרון, למרות נטייתו הפוליטית הבולטת,
הוא חייל מיקצועי, שאופייו גובש כ־25
יטנות עיסוקו כבעיות צבאיות.

במפתיע, מכיר אריק בקיום עם פלסטיני.
״היום יש. גם בימי המנדט היה. אם אין יישות
פלסטינית מלאה, יש ישות מתהווה. לא איכפת
לי מה חושב על זה בגין.״

מוות בקיביה

זוהי תפיסה מתקדמת מאד. אבל המסקנה אינה הקמת
מדינה פלסטינית. להיפך: מנוי וגמור עם אריק שלא
תקום כזאת.
״נציגי הפלסטינים הם חבש ועראפאת. הס ישלטו
במדינה פלסטינית. אפשר לצאת, אבל יהיה צורו לחזור.
ומי יודע מה יהיה אז המצב הפנימי או הבינלאומי?״
הוא שולל בהחלט את תוכנית־אלון, הנראית לו מסוכנת
ובלתי־מעשית. לעומת זאת הוא מציע שלושה פית־רונות
אפשריים אלטרנטיביים:
• סיפוח הגדה (וכמובן הרצועה) ,תוך מתן אזרחות
ישראלית לתושביה, על פי בקשתם. לדעתו רק מעטים
יבקשו אזרחות. הרוב ירצה לנוע בעולם הערבי, בגלל
פיזור בני המישפחות. הם ירצו לשמור על אזרחות ערבית,
המאפשרת תנועה חופשית במרחב. יהיו הרבה תושבים
ערביים שלא יהיו אזרחים .״אז מה? יש במדינה
גם 80 אלף תושבים יהודיים שאינם אזרחים.״

* תכן •טאין חייל בצה״ל העטור הילה כה זוהרת,
7והמלווה צללים כה חדים, כמו אריק שרון.
במילחמת-העצמאות לא בלט. הוא היה מם־כף, ואחר־כך
מם־מם, בגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני — גדוד
ביש־מזל בחטיבה שלא נחשבה לעילית הצבא הלוחם.
הוא היה בקרב המר על לטרון, בו הובס צה״ל תוך
אבידות נוראות. הוא השתתף בהתקפה בכיס־פלוג׳ה, שגם
בו נחל אלכסנדרוני מפלה מוחצת תוך אבידות כבדות
ביותר. הוא נפצע בבטן וברגל.
״ידעתי אז מה זאת הרגשה של תבוסה. לא הרגשתי
במילחמה זו אף פעם אחת תחושה של ניצחון.״
למעשה דרך כוכבו אחרי המילחמה, כמפקד היחידה
— 101 יחידת-המסתורין שפעלה מעבר לגבול במערכה
בלתי־סדירה, ושהוקמה על־ידי משה דיין בטרם נהפך

לרמטכ״ל.

למעשה זהו הפיתרון של מנחם בגין.

• שמירת המצב הקיים. הגדה. תישאר שטח ירדני
כבוש, בשליטה ישראלית. ישראל תרחיב את המגע עם
ירדן — ולא חשוב אם ישלוט בה מלך ההאשמי, או
העם הפלסטיני .״יש מיליוני תורכים בגרמניה, איטלקים
בשווייץ. זה לא נורא.״

למעשה זהו הפיתרון של משה דיין.

• קנטוניזציה. זה אפשרי, לדעתו, רק אם ישראל
״לא תשאיר שטחים ערביים נקיים ׳,שטחים שיש בהם
אוכלוסייה ערבית טהורה.״ כשתהיה שכם עילית ורמאללה
עילית, אפשר יהיה להקים קנטונים, שיקבלו את הסמכויות
בענייני פנים. בידי ישראל תישאר הסמכות בענייני חוץ,
ביטחון וכלכלה.

למעשה זהו הפיתרון של שימעון פרס.

והוויד מיויאוד!גהניטחון
** סכם אריק: הפיתרון הראשון מחייב החלטה.
( [₪הפיתרון השלישי מחייב ראייה לטווח ארוך. הפיתרון
השני לא מחייב שום החלטה.
״אני לא נותן לאף אחד מחמאה בתחום הראייה
לטווח ארוך.״
במבט השיטחי, נראה חלק מגישה זו כפיתרון ליברלי,
המזכיר אף את דברי מחנה־השלום. הכרה בעם
הפלסטיני, החזרת פליטים לישראל, הענקת שילטון־בית —
מעולם לא נשמעו דברים כאלה מימין.

כמפקד יחידה זו קיבל בפעם הראשונה את
שמד הכפול: שם של מפקד נועז ומזהיר, המבצע
בקלות משימות בלתי־אפשריות — ,ושם
של קצין אכזרי, העושה שמות באוייב.

אריק שרון הוא שפיקד בסוף 1953 על פעולת
קיביה, אחת מ״פעולות־התגמול״ הגדולות הראשונות,
שהחרידה את העולם, כשנודע כי ניספו בה 70 גברים,
נשים וילדים.
אריק מכחיש כל כוונה לבצע טבח. הוא מספר על
הפעולה בלא חדווה :
״כשחזרתי מקיביה הביתה — גרתי אז בבית־הכרם
בירושלים — הרגשתי אכזבה ססויימת. דיווחתי על
10—12 הרוגים ירדניים, לגיונרים ואנש* המישמר־הלאומי.
את אלה ספרתי אישית במוצב ליד הכפר. הובלנו איתנו
שלושת רבעי טון חומר־נפץ, ופוצצנו חמישים בתים.
״אחרי שהכפר נכבש, הייתי בחוליה שהניחה מיט־עניס
בכל הבתים הגדולים. הלכנו והורדנו בית אחרי בית.
לא נשמע הגה. אתה נכנס לחדר, מאיר בפנס ומוריד
את הבית. רוב התושבים כנראה באמת ברחו, אחרת היתה
קטסטרופה הרבה יותר גדולה. אבל נראה שהיו ערבים
שהסתתרו בבתים.
״פעולה כזאת לא היתה מקובלת עד אז. עד אז
פוצצו איזה בית בקצה של כפר, וזהו.
״כשחזרתי הביתה הייתי עייף והלכתי לישון. בצהרייס
קמתי והופתעתי לשמוע ברדיו רמאללה שהיז 69 הרזגים.
זאת היתה אפתעה בשבילי, מפני שהייתי כימעט ליד
כל הבתים בעת הפיצוץ, ולא נתקלתי באנשים. אחרי

זה ניתנו הוראות חמורות לבדיקה יסודית של בתים
לפני הפיצוץ.
״לא ביצענו שום מעשה־אכזריות. להיפך, קצין אחד
שמע בכי של ילדה בבית שעמד להיות מפוצץ. הוא
נכנם והוציא את הילדה. וברחוב נתקלנו בילד, ואמרנו
לו לאן לברוח.״
שמו של אריק נקשר גם במעשי־הריגה נרחבים
שאירעו במיבצע קדש, ליד אל־טור, ושוב במילחמת ששת־הימים.
הוא מדבר על כך מבלי להתחמק מהנושא:

״היתה הוראה להשמיד את הצבא המצרי.

״בסך הכל, לא הרגנו שבויים. כשהמשימה היתה
לקחת שבויים, למשל בפעולת־התגמול ליד הכינרת,
לקחנו שבויים. לא נתקלתי בזה שהרגו שבויים. לא עמדתי
אחרי זח שיהרגו שבויים, ולא הוריתי אף פעם להרוג
שבויים. בעיצומה של המילחמה הכנסתי אנשים למעצר
על זח שהתעללו בשבויים.

״אבל המילחמה לא היתה במגמה לקהת
שבויים. המגמה היתה להשמיד את הצבא המצרי.
וזה מה שעשינו. לא הרגנו שבויים. אבל
לא עשינו מאמץ מייוחד כדי שיהיו שבויים.״

״אני מוכר כאכזר״,
ץ ץ הי, אם כן, גישתו של אריק שרון למוסר הצבאי,
1₪1לסוגיה שנקראה בימי הפלמ״ח ״טוהר הנשק העברי״?

״אני מוכר כאכזר. קשה להתגבר עד דימויים
שמדביקים לך. אבד אני חושב שזה לא
נכון.

״אני מודה שב־ 1967 עשינו כמיטב יכולתנו להשמיד
את הצבא המצרי.
״אספר מה היה היום הקשה ביותר שלי. זה היה
היום האחרון של המילחמה בשבילנו. זה היה היום
החמישי. היה קרב גדול שהתחיל בבוקר, והשתרע על
70 קילומטרים, בין תמר ונחל (במרכז סיני) .הצלחנו להכניס
למלכודת את הדיביזיה המצרית מס׳ .6חתכנו את
המידבר והגענו ממש כשהטור המצרי היה כמה קילומטרים
לפני נחל. הכנסתי חטיבה לנחל, חטיבה שניה לחצה
מאחור. זה התחיל בעשר בבוקר ונסתיים בארבע אחרי־הצהריים.
זאת היתה מלכודת נוראה. הסתערנו מן הגב,
והמשכנו לאורו הציר עד׳לנחל.
״ביום הזה היתה לי הרגשה מאד כבדה. לנו היו
דווקא מעט נפגעים. אבל כמות הנפגעים של המצרים
היתה גדולה, וראינו את ההשמדה הכללית. איש מאיתנו
לא דיבר. היתה הרגשה כבדה לכולנו, וכך נרדמנו עייפים.
״יום אחרי המילחמה באתי למטה הכללי. אשתי אמרה
, :ראיתי איש שבור, לא איש מנצח.׳ היא שאלה אותי :
,מה קורה לך?׳ אמרתי , :ראיתי הרבה הרוגים.׳ היא
שאלה , :הרוגים שלנו?׳ אמרתי , :לא, הרוגים בכלל.
זאת היתה תמונה נוראה.׳
״לקח לי די הרבה זמן עד שהתחלתי להרגיש שימחת־ניצחון,
כשהתמונות קצת נשכחו.
״בסך הכל יצאתי מהמילחמה בהרגשה כבדה. לראות
את המנוצחים זאת חווייה קשה.

״אבל תמיד אראה אכזר ונורא.״
שם זה רדף את אריק גם כשפיקד על הקרב הגדול
האחרון שלו — לזקרב נגד הפידאיון ברצועת־עזה.
״נכון שאנחנו הרגנו את רוב המחבלים. אבל אני
לא מכיר מיקרה שלקחנו מחבל והוציאו אותו להורג באיזשהו
מקום שקט.

״אם תשאל אם ניתן היה לתפוס אותם
חיים 5אגיד: ניתן היה.
״המגמה היתה להרוג את המחבלים. חזרתי על זה
מאות פעמים. לא נעשה מאמץ ללכוד אותם חיים.״

״אז כבר לא הייתי אחראי על עזה, והחוקרים לא
חסו עלי. הס חקרו ברצינות, ולא מצאו מקום לאישום.״
״מי היו ההרוגים? אלה האנשים שביצעו רציחות
(המשך בעמוד )34

אנ שים אלה סי מ לו בשנת תשל׳׳גאת הי שגיהם ובי שלונו תי ה ם של ישראל ו העול ם.
ה ם נבחרו על־ידי ,,העולם הז ה׳ /תוך ב חינ ת כל מ או ר עו ת תשל״ג

העולם

!!אדור איינדה: טואגדיה

חודש לפני סוף תשל״ג היה נדמה שריצ׳רד ניכסון

הוא איש־השלום של השנה. נפילתו מאיגרא רמה של
ניצחון־בהירות מסחרר לבירא עמיקתא של ווטרגייט, היתד.
אחת הדרמות הפוליטיות הגדולות במאה ה־.20
אולם דרמה זו התגמדה לפתע, כאשר פרצו הלהבות
מארמון הנשיאות בסנטיאגו. דמותו הטראגית ישל סל
וואטדר־ איינדה האפילה על הכל.
איינדה סימל תיקווה גדולה: לבצע בדרך דמוקרטית,
ללא שפיכת־דמים, את הרפורמה החברתית הדרושה באמריקה
הלאטינית — יבשת המנוצלת על־ידי מעמד שליט
מקומי ריאקציוני ומונופולים זרים. איינדה לא היה מסוגל
להגשים תיקווה זו.
כי הפוליטיקאי הממושקף, בעל ההופעה השיגרתית,
נקלע בין שתי אי־אפשרויות. הוא לא יכול ולא רצה
לבצע את התמורה באמצעות הנשק, על־ידי חימוש ההמונים
נגד המנצלים. אבל הוא גם לא היה מוכן לבצע
את התמורה באיטיות, בסבלנות אינסופית, מבלי לגרות
יתר על המידה את בעלי הכוח.
הסוף היה כימעט בלתי־נמנע. הלאמת רכוש המונופולים
הזרים העמיד את משאביהם לרשות הריאקציה
המקומית. הריאקציה שלטה בצבא. כאשר היה ברור שאי־אפשר
לעצור את הרפורמה בדרך אחרת, הופעלו הקצינים.
מטוסי־הקרב הפציצו את הארמון, איינדה התאבד.
עוד חלום יפה מת.

שלמה גורן: ממווות

רעם
בחירתו של שלמה גורן כרב ראשי אשכנזי
בוצעה ברית־הנשואין בין צמרת המערך והרבנות הראשית.
היו אלה נשואין דו־צדדיים: גורן הפך רב־מטעם,
ואילו הממשלה נאלצה לבצר את הכפייה הדתית.
הבחירה היתד, תשלום שכר עבור פעולתו העקשנית
והמסוכנת של גורן לסילוק מיטרד שהפריע לשילטון :
פרשת זוג ה,,ממזרים״ ,שלא יכלו להתחתן.
גם בחירתו של גורן היתה מלווה בהתחכמות: ברגע
האחרון עשה קנוניה והדיח, במפתיע, את יצחק רחמים
נסים מכס הרב הראשי הספרדי, שם יכול היה להתחרות
בגורן. במקומו נבחר בעזרת גורן, דווקא רב קנאי יותר,
אך חזק פחות: עוכדיה יוסף. אולם גם זוג זה התחיל
במהרה להתקוטט, ובארץ נפוצה הבדיחה על נסיונו ש<
הרב האשכנזי להוציא את ספר עובדיה מן התנ״ך, ולהכניס
במקומו את ספר גורן.
כל פרשות גורן מבליטות את התוצאה הכפולה של
אי־הפרדת הדת מן המדינה: מצד אחד — השחתת הדת
והפיכתה למכשיר פוליטי ; ומצד שני — הטלת הכפייה
הדתית על הציבור החילוני.

מדע

אנדר״ סחרוב קול המצפון

המאורע המדעי החשוב ביותר של תשל״ג היה ללא
ספק מיבצע הסקיילאב — שליחת המעבדה המאויישת
לחלל בידי אנשי תוכנית החלל האמריקאית.
אך יותר מאשר בהישגינן מדעיים בלטו השנה
שמותיהם של אנשי־מדע כמבטאי המצפון האנושי.
את אלה סימל יותר מכל אדם אחר אנדריי סחרוב,
הפיסיקאי הסובייטי המהולל, אבי פצצת האטום הרוסית,
סחרוב בעל השם העולמי, יצא למאבק גלוי ואמיץ נגד
דיכוי רוח האדם וזכויותיו בברית־המועצות. למרות הסכנה
המוחשית כי ייאסר, יועמד למישפט ויוענש, כדוגמת מה
שאירע השנה לחבריו בברית־המועצות, לא נרתע סחרוב
מלהשמיע את קולו ברמה.
על רקע זה בלטה שתיקתם של אנשי המדע בישראל.
מלבד במקרה חריג אחד — המאבק נגד חקיקת הוק באדר־עופר
הדרקוני בכנסת, בו נטלו אנשי מדע חלק פעיל —
ומלבד צירופם מאונס למאבק למען התרת עליית יהודי
ברית־ד,מועצות, רעמה שתיקתם של אנשי המדע בישראל,
שניתקו אתי עצמם מהמאבקים הפוליטיים והמוסריים ש ניטשו
בלב החברה הישראלית.

המלך פ״סל: ריח הנפט

המרחב

העולם הערבי היה גם השנה משופע באישים רבי״
פעלים, שמילאו את החלל בהמולה, מבלי שנעשה כימעט
דבר כדי לתקן את החולשות היסודיות של החברה
הערבית.
מועמר קדאפי הלובי התרוצץ ללא הרף, הלאים
את הנפט בארצו, שיכנע מדינות אפריקאיוח לנתק את
יחסיהן עם ישראל, מימון פעולות טרור.
שכנו, אליחכיס בורגיבה, חידש לפתע את יוזמתו
ההיסטורית למען שלום ישראלי״פלסטיני, אך התייאש
במהרה כאשר נתקל בטכסיסי ההתנגדות וההשחייה המחוכמים
של גולדה מאיר ואבא אבן. חשוב יותר היה
המיפגש ההיסטורי בין כוחוודשלום ישראליים ובין כוחות־שלום
ערביים אמיתיים, בהנהגת לוחם־השלום המצרי

חאלד מוחיי־אל־דין.

האיש שעלה במפתיע לגדולה היה מלך סעודיה,
פייצל, ראש המחנה הערבי הפרדמערבי, היושב על
אוצרות־נפט אגדתיים. אחרי שנשיא מצריים, אנואר
אל־סאדאוז, פירפר זמן רב בין אי-היכולת להילחם
ואי־היכולת לכרות שלום, נאלץ לבקש את עזרתו של
שייך־הנפט מס ׳ 1בעולם.
המחסור הגובר בנפט, שחדר לראשונה לתודעת הציבור
העולמי בתשל״ג, העלה את מניותיו של פייצל,
והעביר את זירת־המאבק העיקרית בין ישראל והעולם
הערבי משדה־הקרב אל שטח הנפט.

כלכלה

אהרון דוברת.. :עשיר מטעם

המשק הישראלי עמד בתשל״ג בסימן אינפלציה דוהרת
שלא היה דוגמתה מאז קום המדינה. במידה לא מועטה
השפיעו על כך ההתרחשויות האינפלציוניות בחו״ל. אולם
גם למדיניות הממשלה, שבשנת בחירות רצתה להקל על
עומס המיסים ולתת הקלות בתחומים כלכליים שונים,
היה חלק חשוב בתהליך זה שהעמיד את המשק בסכנה.
אבל התופעה הבולטת ביותר בחיי הכלכלה של ישראל
היתר, התרחבותו של מעמד ״העשירים מטעם״ — שיכבה
רחבה של אנשים, שהמישטר הכלכלי הקיים בישראל
טיפח אותם, השמין את חשבונות הבנק שלהם והפך
אותם למיליונרים.
את מעמד ״העשירים מטעם״ ייצג השנה אהרון
דוברת מנכ״ל החברה החצי ממשלתית כלל — קונצרן
ענק ששלח את זרועותיו לכל שלוחות המשק הישראלי.
כאשר נחשף והתגלה כיצד העניקה חברת כלל למנהלה
הכללי, כמו לפקידים בכירים אחרים שלה, הטבות ומניות
בסכומים של מאות אלפי -ל״י בשנה, גרמה להתעשרותם
תוך נסיון לעקיפת חוקי המיסים במדינה — הסתבר עד
כמה מושחת ורקוב המימסד הכלכלי בישראל המרוכז
בידיו של הבוס הגדול — שר-האוצר פנחס ספיר.

עיתונות

תמו מווו: מחקו מעמיק

סערת הרוחות הגדולה ביותר שהצליח לחולל מיבצע
עתונאי כלשהו בתשל״ג, התחוללה סביב פרשה שהתרחשה
לפני •40 שנה. במשך שבועות להטו השנה הרוחות בחיים
הציבוריים בישראל, סביב חידוש פרשת רצח ארלוזורוב.
היתד, זו כתבת מחקר של כתבת הארץ תמר מחוז,
שגם כתבות־מחקר אחרות שלה השנה היו בבחינת מיבצ־עים
עיתונאיים חשובים, שעוררה את הסערה. תמר לא
גילתה למעשה כל עובדות הדשות, נוסף על אלה ש נחשפו
כבר במרוצת השנים. אולם ריכוז החומר וצורת
הגשתו, היה בהם כדי לגרום להתרגשות המחודשת.
מבחינת גידול השפעתה על המימסד היתה זו שנה
טובה לעיתונות הישראלית. היא הצליחה לשמש כלי ביטוי.
לדעת הקהל, אולי בגלל התקרבות מועד הבחירות. כתו צאה
מכך היה לה חלק מכריע בניצחון שנחלה דעת הקהל
הן בפרשיות שחיתות כמו אוטוקארס, העמדתו לדין של
מוטי פרידמן מנכ״ל נתיבי ׳נפט לשעבר, או בלחץ על
מיפלגות הימין להקמת הליכוד. לעומת זה במאבקים מהותיים,
כמו הקרב בחוק באדר־עופר או פרשת איקדית ו־בירעם
— לא יכלה העיתונות לזקוף לזכותה כל הישג.

רפואה

ום ישי: מאבק חובות׳

התחום בו בלטו השנה רופאי ישראל היה תחום
המאבק המקצועי. בישראל של תשל״ג, בה רדפה שביתה
את קודמתה׳ בה התבלטו המאבקים המקצועיים של
קבוצות מקצועיות מוגדרות להטבת תנאי שכרם ולהעלאת
רמת־החיים שלהם, הטביעה שביתת הרופאים את חותמה
על האזרח הישראלי יותר מכל שביתה אחרת.
שביתת הרופאים נמשכה למעלה מחודש. אחרי שקודם
לכן נכשל מאבקם של הרופאים נגד מינויו של קומיסר
פוליטי למנכ״ל קופת־חולים ההסתדרותית — הגדול שבמוסדות
הרפואיים בישראל ואשר ידלין, מנכ״ל חברת
העובדים לשעבר הפך לבוס האמיתי של רופאי ישראל —
היתד, החלטתם של רופאי ישראל נחושה לנצח במאבקם.
למרות הסבל שנגרם לחלק ניכר מהציבור כתוצאה
משביתת הרופאים, זכתה שביתה זו לאהדה בלתי רגולה
מצד הציבור. הרופאים הצליחו להציג את עמדתם בצורה
משכנעת, הוכיחו כי הם שובתים לא רק כדי להעלות את
משכורותיהם, אלא כדי לשנות מהקצה את שיטת הרפואה
הציבורית בישראל. על אף התמשכות השביתה, התלכדו
הרופאים כציבור מאורגן למופת, הקימו תורנויות ושירותי
סיעוד, נתנו דוגמא מאלפת לאירגונים מקצועיים אחרים
כיצד ניתן לארגן שביתה בצורה תרבותית והומאנית.
כתוצאה מכך זכו הרופאים במילוי תביעותיהם יותר מכל
אירגון אחר. אין ספק כי הצלחה זו יש לזקוף לזכותו של
הד״ר רם ישי, יושב־ראש ההסתדרות הרפואית לישראל,
שמאז נבחר לתפקידו זה הפך את הרופאים לכוח מגובש.

יהדות

הנוי קיסינגיו: לא בישראל

•כואפי־העדייה היהודיים בברית־ד,מועצות המשיכו
גם השנה במאבקם המרתק, בצד שוחרי־הרפורמה הלא־יהודיים
בארץ הסובייטים. התמיכה במאבקם עמדה במרכז
החיים היהודיים המאורגנים ברחבי העולם בתשל״ג.
היו גיבורים רבים למאבק זה, והשמות התחלפו תדיר.
לרגע קט האיר אור הזרקורים את פיוטר יקיר, יהודי
למוד־סבל, בנו של גנרל שהוצא להורג על לא עוול
בכפו בימי הרודנות המטורפת של סטאלין, ושעבר
בעצמו את כל מדורי הגיהינום שתוארו על-ידי ידידו
אלכסנדר סולז׳ניצין. אולם יקיר נשבר, הלשין על
חבריו למאבק הדמוקרטי, שיתף פעולה עם רודפיו.
היהודי הבודד שבלט ביותר בתשל״ג בעולם היה
הגרי קיסינג׳ר, שסימל גורל יהודי אופייני: יליד
גרמניה הוויימארית, נער שברח עם הוריו מגרמניה הנאצית
לאמריקה, אינטלקטואל שעלה׳ לגדולה כפרופסור
בהארווארד.
אילו היו הוריו של קיסינג׳ר עולים לארץ־ישראל, בוודאי
היתד, נגמרת בכך הקאריירה של קיסינג׳ר. לאיש
כמוהו, בעל מחשבה עצמאית וכושר-ניתוח אינטלקטואלי
בלתי־שיגרתי, אין מקום בחיים המדיניים של ישראל, אלא
בקצוות השוליים.
אולם אמריקה אינה ישראל. בחפשו יועץ בעל רמה,
גייס ניכסון את הפרופסור. בתפקידו רב־הכוח, הפך קיסיג־ג׳ר
לשר־החוץ האמיתי של אמריקה, פלס את הדרך
למהפכה ביחסי ארצות-הברית עם אויבותיה מאתמול,
ברית־ר,מועצות וסין. בסוף תשל״ג העניק לו ניכסון גם
את התואר של שר־החוץ, כדי לחזק את המימשל המעורער
שלו.
יתכן מאד שבתשל״ד יהיה העולם היהודי עד למחזה
בלתי־רגיל: העימות בין הפרופיסור היהודי ובין ממשלת
ישראל, על רקע ההתנגשות בין האינטרס האמריקאי
במרחב ובין מגמותיה של גולדה מאיר וחבריה.

הכנסת

באדר שנו: המזימה

שום דבר שקרה בכנסת בשנת תשל״ג — השנה האחרונה
של הכנסת השביעית — לא זיעזע את הציבור
כמו מעשה־חקיקה שנשא את שמם של חברי־הכנסת
יוחנן כדר (גח״ל) ואברהם עופר (המערך).
חוק בדר־עופר היה קנונייה של שתי מיפלגות גדולות
לגזול מנדטים של מיפלגות קטנות.
עצם שיתוף־הפעולה ההדוק בין מיפלגת־השילטון
ומיפלגת־האופוזיציה העיקרית סימל את התנוונות הפרלמנטריזם
הישראלי, שאין בו אופוזיציה של ממש, מילבד
סיעות קטנטנות, המעוררות את זעם השילטון.
אולם חמורה עוד יותר היתד, משמעות אחרת של
חוק בדר־עופר: ההוכחה שבישראל יכול רוב פרלמנטרי
לדרוס ברגל גאווה כל ׳זכות־יסוד של האזרח.
תחילה זממו בדר-עופר לגרש בכלל מן הכנסת את
הסיעות הקטנות, על־ידי העלאת אחודד,חסימה. הדבר
עורר סערה, והתוכנית נגנזה לפי שעה. תחת זאת בא
חוק בדר-עופר, שנועד להוריד מנדט מכל סיעה קטנה.
הסיעות הקטנות, ובעיקר שתי הסיעות שנגדן נחקק
החוק — העולם הזה והמרכז החופשי — הצליחו להחריד
את הציבור משלוותו, מיטב מדעני ישראל יצאו למילחמה
נגד העיוות השקרני. העיתונות התייצבה. נגדו כימעט
פה אחד. אולם בשני לילות-שימורים סוערים, בהם הפעילו
אי די א כנ רי ו שמואל ת מי ד את כל כלי־הנשק הפרלמנטריים,
בוצעה המזימה.
הכנסת השמינית, שכבר תיבחר על-פי חוק בדר־עופר,
תעמוד בסימן הקארטל של שתי סיעות־הענק. שמואל
תמיר הצטרף אף הוא לקארטל. הדרך תהיה פנוייה
למזימות חמורות יותר נגד הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

בטחון

בווו נהו: אצבע אלוהים

מבחינת ביטחון גבולותיה היתר, ישראל שאננה ב־תשל״ג
יותר מאשר בכל שנה אחרת מאז מילחמת ששת־הימים.
אחרי שפעילותם של אירגוני הטירור הערביים
בתוך שטחי ישראל והשטחים המוחזקים חוסלה כמעט
כליל — הועתקה זירת המערכה כולה אל מחוץ לגבולות
ישראל (ראה כתבת השער).
בתחום זה היו שני סוגי מבצעים. אחד מהם היה
כדוגמת פשיטת צה״ל לביירות, שהיתר, פעולה צבאית
מבריקה בנוסח ג׳יימס בונד, ושלאחריה נטלה מדינת
ישראל את האחריות הישירה על הביצוע. אם פעולת
ביירות, בה חוסלו כמה מראשי המחבלים היתד, הצלחה
צבאית, הרי פעולה צבאית אחרת — יירוט מטוס לבנוני
מעל לביירות במטרה מוצהרת ללכוד את מנהיג החזית
העממית לשיחרור פלסטין — ג׳ורג׳ חבש — היתה כישלון
צבאי. האנשים שסימלו את הפעילות הצה״לית הראשונה
היו שני חיילי צנחנים, אכידע שור וחגי מעיין,
שניהם בני קיבוצים של השומר־הצעיר בדרום, שנפלו
בפעולת ביירות.
כמוהם כך גם אלה שנטלו חלק בזירת הפעילות השניה,
יצאו מאלמוניותם רק אחרי שנקלו במערכה בה
השתתפו. כך נודע לציבור הישראלי על פעילותו ומיבצעיו
של אהד מאנשי שירות הביטחון הישראלי בהו״ל, ברח*
כהן, רק אחרי שזה נורה ונהרג בליבה של מאדריד,
בירת ספרד.

תיאטרון

הקאבוט הסטירי: רנסאנס

בשנה שגוללה עוד אבן אחת על קברו. של התיאטרון
הישראלי, התחוללה בתחום זה תופעה יוצאת־דופן: תחייתה
של הסאטירה התיאטרלית. הסאטירה, שמאז תקופת הפריחה
שלה על בימות ישראל בשנים של טרם קום
המדינה — כשחיציה היו מופנים בעיקר כלפי השילטון
הזר — גססה באיטיות ושבקה חיים, קמה כאילו לתחיה.
בתקופה בה השתלט התיאטרון המיסחרי הזול על במות
ישראל, היתד, זו תופעה מעודדת ביותר.
בתחילת השנה התעורר מאבק איתנים סביב האליגוריד,
הסאטירית של עמוס קינן חברים מספרים על ישו,
כאשר המועצה־לביקורת־סרטים-ומחזות פסלה את הצגתה
בתואנה של פגיעה בדת, בעוד שלמעשה לא היה מחזה
זה אלא הצלפה עצמית על הפרות המקודשות ביותר של
החברה הישראלית. המערכה להסרת האיסור על המחזה
לא נשאה פרי.
חנון* לוין, שעלה כמטיאור בשמי התיאטרון הישראלי
בתשל״ב בזכות מחזהו חפץ, חזר שוב על הצלחתו בדרמה
סאטירית יעקבי ולידנטל — שם זמני, שהפכה ללהיט
ולאחד המחזות המקוריים המסוגננים ביותר בשנים האחרונות.
אולם
הרנסאנס האמיתי של הסאטירה התבטא בהצגת
רקבארט הסאטירי של תיאטרון בימות, איך אנחנו נראים,
שזכתה להצלחה מפתיעה למרות הכמויות העצומות של
הרעל שהיו נסוכות בה. שלושת מחברי התוכנית היו
שלושה סטודנטים צעירים באוניברסיטה העברית בירוש לים:
כ .מיכאל, אפרים כידון וקובי ניב (ראה
תמונה) — בן למישפחה דתית, קיבוצניק לשעבר ונתנייתי
לשעבר, שכל נסיונם הקודם התבטא בכתיבה לפי האתון,
בטאון הסטודנטים בירושלים. תוכניתם הראשונה הוכיחה
כי קם בישראל דור המשך לסאטיריקונים שהצליפו בחברה
הישראלית ללא רחם.
מדעיות הרבה אנשים בלטו השנה בזירה המדינית של ישראל,
ומילבד איש־השנה תשל״ג נחלו כימעט כולם כישלונות.
עזר דייצמן נוצח על-ידי מנחם כנץ, איכזב את
מעריציו במעשים בלתי־שקולים, ופרש בסוף השנה.
חברו בצבא, שלמה (״צ׳ץ״׳) להט, ניסה להטביע את
חותמו על תל־אביב, בהצלחה מפוקפקת. במאבק על כס־הנשיאות
הוכשל בצורה מחפירה יצחק נכון למוד־האכזבות,
אך המדינה זכתה בנשיא סימפאטי אחר,
בדמותו של אפ-יים קציר. לוכח אליאב הדגים
״נפש בוכיה״ כאשר נכשל במבאק על קו מפלגתו, אך
לא הסיק שום מסקנה והוסיף לשרת את האנשים המובילים,
לדבריו, לאסון.
מול דמויות אלה בלט בשיעור־קומתו המצפוני אדם
שאינו ישראלי ואינו יהודי, אלא ערבי לבנוני בעל אזרחות
אמריקאית: הארכי־בישוף יוסוף רייא, רא־ש ד,כנסיה
היווגית-הקאתולית בגליל, הלוחם למען החזרת עקורי
בירעם ואיקרית לכפריהם ההרוסים.
מאבקו העקשני והאמיץ של הבישוף נגד העוול גרם
לזעזוע מצפוני אצל טובי הישראלים, דחף לחשבון־נפש
לאומי ולבדיקת יסודות הציונות. האם מיפעל־ד,תחייה
היהודי, בעבר ובהווה, מוכרח להביא לנישול עם־הארץ
הערבי ז האם יש סתירה מוסרית בין מעשי-ההתנחלות
של הראשונים ובין מעשי עוולה כמו איקרית בצפון
ופיתחת־רפיח בדרום 1
גלימתו השחורה של הבישוף הפכה לסמל — אובייקט
לשינאה ולהערצה.
בסוף תשל״ג היה נדמה שהגיע אל קיר אטום. אך
מאבקו נמשך, השאלות שעורר לא מצאו מענה, ורבים
היו משוכנעים שבסופו של דבר יוחזרו העקורים לבתיהם.

א שה

וחל מום: הסבלנות משתלמת

טכס נשואין קצר שנערך בסוף חודש יוני השנה בדירתו
הפרטית של הרב הצבאי לצה״ל. הרב מרדכי פירון.
בבת־ים, היפנה את זרקורי ההתעניינות הציבורית אל
דמותה של אשה שרומן האהבה שלה ריתק את הציבור
במשך שנים ארוכות.
היתד, זו רחל כורם, רבינוביץ׳ לשעבר, אשה דקת-
גו ונאה, בת ,47 שבאותו טכס נשואין הפכה לרעייתו
של שר־הביטחון משה דיין. הרומן בין שניהם החל לפני
18 שנה, כשדיין היה עדיין רמטכ״ל צה״ל, ואילו רחל
רבינוביך היתד, נשואה לפרקליט ירושלמי מצליח וגידלה
את שתי בנותיה. כאשר גילה בעלה את רומן האהבים
שלה עם דיין, הם התגרשו. ומאז, במשך 18 שנה היתד,
גברת רבינוביץ׳ המיסתורית ידועה כאהובתו של דיין.
לפני כשנתיים התגרש דיין מאשתו, רות דיין. זמן
קצר אחר־כך הפכה רחל לידועה בציבור של שר־הביטחון,
עברה לגור בדירתו. סיפור האהבה המפורסם
ביותר בישראל הגיע לשיאו כאשר הוכיחה רחל כורם
שהסבלנות משתלמת. היא הפכה לרעייתו הרשמית של
משה דיין.
אם היתה לרחל כורם מתחרה על התואר, היתד, זו
אופירה נבון, רעייתו של ח״כ יצחק נבון, סגן יושב־ראש
הכנסת, שהיה אחד המועמדים לנשיאות המדינה.
אופירה, שמילאה תפקיד מרכזי בקרב על הנשיאות,
אותו הפסידו לבסוף בני הזוג נבון, פיצתה את עצמה על
אובדן הנשיאות בצורה מקורית ואנושית: היא ויצחק
אימצו להם בת.

חיים גיל: חותם אישי
קיסמיה של הטלוויזיה כאמצעי בילוי חדש עבור האזרח
הישראלי, פג בתשל״ג. אחרי שבשנים קודמות נדמה היה
כי הטלוויזיה תביא להרס בתי־ד,קולנוע בישראל, השתחררו
אזרחי ישראל מד,דיבוק של המסך הקטן. הסקרים
הצביעו על נשיה לשוב ולבלות מחוץ לבית בזמן הפנוי.
במידה רבה היתר, אשמה בכך הטלוויזיה עצמה, שבמרבית
התחומים דרכה במקום. לא היו בה אומנם ביזיונות
ושערוריות כמו בשנים קודמות, אך לא נתגלו בה גם
כשרונות חדשים, לא התבטאה בה שום פריצת דרך חדשה.
במצב זה של שידורי שיגרה, של העדר תוכניות בידור
או תוכניות סאטיריות, של התייבשות מחשבתית ושל
שיעמום בתחום היצירה המקורית, בלטו בטלוויזיה היש ראלית
שני אנשים. אחד מהם היה רם עכרץ, עורך
ומגיש התוכנית קלעים — המאגאזין לענייני תיאטרון,
בידור ואמנות. עד שנטל עברון תוכנית זו לידיו, היא
היתר אחת. התוכניות האפורות והמרגיזות ביותר בטלוויזיה.
הוא הפך אותה לתוכנית תרבותית, על רמה,
מוגשת בטעם תוך עריכה נבונה ואינטליגנטית.
כשם שרם עברון הטביע את חותמו האישי על תוכנית
שבועית אחת, הצליח איש החדשות חיים גיד,
לבלוט בשידורי מאגאזין החדישות השבועי — השבוע, יומן
אירועים. כתבותיו המסוגננות, הרוויות הומור ואנושיות,
נשאו אף הם חותם אישי מובהק, היו כמשב רוח רענן
במידבר השדוף של שידורי החדשות בטלוויזיה. גיל
נתן דוגמא מובהקת כיצד כישרון ותבונה עשויים להפוך
רפורטג׳ה טלוויזיונית שיגרתית ליצירה מהנה ומרשימה.

ספרות

חבצלת: בשורת האהבה

שתי יצירות ספרותיות עוררו בתשל״ג סערה בשדה
הספרות העברית, הנינוחה, השאננה והמתרפקת בשלווה
מנוונת קמעה על גבורות העבר. האחת היתד, הרפורטג׳ה
הספרותית של דן גן־אמוץ לא שם זין, שהצליחה לתת
ביטוי מזעזע לתחושותיו וחרדותיו של דור מלחמת
ההתשה. יציריה אנטי־מלחמתית זו, שהפכה גם לרב־מכר
ב-שוק הספרים הישראלי, היתד, ללא ספק המאורע הבולט
והחשוב ביותר בתחום הספרות בארץ, למרות שהיו חי-
לוקי־דיעות קיצוניים ביותר באשר לערכיה הספרותיים.
אולם הסנסציה האמיתית בתשל״ג חוללה צעירה
תימניה אלמונית, חבצלת בר שפרחה בפתאומיות, העימה
בזוהרה על תלמידי חכמים. היתד, זו חבצלת חכשוש.
חבצלת חבשוש פגשה בהיותה בת 19 את הסופר פנחס
*שדה, התאהבה בדמותו והחלה לכתוב אליו מכתבים
בסיגנון :״עוד לא היה איש אפל ופראי עם יסודות של
נאצי ושל מחפש אמת יהודי, זיין כזה, אוהב בתוליות,
רחמי וגם, כשהוא לא עייף, עורג ושובר ושורף ומעלה
באש וחותך מהר וחד, הסכינים שלך.״
פנחס שדר, אסף את מכתביה של מעריצתו האלמונית,
הוציא אותם לאור בספר שנשא את השם התמסרות. תוך
לילה אהד הפך הספר את כללי הספרות הטובה על
פיהם. חבצלת, שלא עסקה מעולם בכתיבה מקצועית, הדהימה
את קוראיה בכנות מוחצת, באוצר דימויים עשיר
ומלהיב, בכוח ביטוי מיסטי. אומץ אמנותי רב ומחשבה
בלתי שיגרתית ד,ינחו את שדד, בהחלטתו להפוך את חייו
האינטימיים, כפי שהשתקפו במכתביה של חבצלת, לנחלת
הכלל. הוא טען כי ״המו״ל יגרוף את הרווחים, חבצלת
את התהילה ואני את ההשמצות.״
שתי הנבואות הראשונות התגשמו. השלישית לא
כל כך. רבים דווקא הזדהו עם טיעוניו של שדה שגילה
בחבצלת ״בשורה של אמת שיש לה צינורות אל הטבע
והנפש ...בעולם •של היום זהו הסיכוי היחיד שנותר
לבן־האדם לשמוע את האמת, לשמוע כי יש עדיין אהבה
אמיתית, אושר אמיתי.״

צעיר

אייבי נתן: מהננה נגלי האתר

ישראל נראתה זקנה בתשל״ג כפי שלא נראתה
מעודה. שלטו בה אנשים זקנים שלא התכוונו לפנות
את מקומם לצעירים יותר. אנשים צעירים לא הופיעו
בחיים הציבוריים, לא השפיעו כמעט על מאורעות השנה,
לא בלטו במעשים יוצאי־דופן האופיינים לצעירים. נראה
היה שהדור הצעיר בישראל מתרפק על השפע הכלכלי
ועל הביטחון הסוציאלי שהעניקו לו הוריו, משתלב יותר
ויותר במירוץ אחרי המותרות וההצלחה הכלכלית והחברתית.
אידיאלים כמעט ולא עניינו אותו יותר. שום מעשה
חלוצי של ממש לא בוצע בתשל״ג בידי צעירים.
אם היה -מיבצע שהנעורים !ההרפתקנות בלטו בו,
הרי האיש שמאחוריו לא היה עוד צעיר במושגים
ביולוגיים. אבל למרות 47 שנותיו, היה טייס השלום
אייבי נתן, שהשיט בתשל״ג אל חופי ישראל את
ספינת השלום שלו, החל לשדר מעליה בתחנת הרדיו
הפרטית שלו, דוגמא ומופת לצעירים בישראל. הוא
סימל יותר מכל צעיר אחר בישראל את האיכפתיות ואת
המסירות לרעיון.
אלא שהרצון הטוב וההתלהבות לא היה בהם די.
אייבי לא הצליח להשתלט על הפוטנציאל העצום שעמד
לרשותו, וההתעניינות ההמונית בשידורי תחנת השלום
פגה. התחנה הפכה לעוד תחנה שיגרתית על
גלי האתר של המזרח התיכון. עם כל זאת, היה מבצעו
של אייבי המיבצע הצעיר של השנה, שראוי היה שישמש
כסמל לצעירי ישראל.

א מנו ת

דני סנדוסון: צלילים מקוריים

תשל״ג הביאה בכנפיה לאזרחי ישראל את אחת
התופעות האמנותיות המקוריות ביותר שהתגלו בישראל
מאז הקמתה. היתד, זו להקת־קצב שנשאה את השם כוורת,
וזינקה תוך שבועות ספורים באופרת הפופ שלה סיפורי
פוגי, מאלמוניות לשיא ההצלחה בתחום הבידור הישראלי.
אם להקת החיפושיות סימלה בשעתו תחילתו של עידן
חדש במוסיקה העולמית, סימלה להקת כוורת עידן דומה
בעולם מוסיקת הפופ הישראלית.
חברי הלהקה שהצליחו להלהיב בעיקר את הנוער
הישראלי, הם ברובם יוצאי להקות צבאיות. המוח,
המייסד, המלחין וכותב מרבית המילים של פזמוני הלהקה
הוא דני סנדרסדן, מי שהצליח בשעתו לפרוט את
הפתיחה לשיר השלום של להקת הנח״ל.
אם הגשש החיוור ההדיר לפולקלור הישראלי את
הצ׳ופצ׳יק של הקומקום, הכניסו דני סנדרסון וחבריו
לנכסי־צאדהברזל של ישראל את המגפיים של ברוך או
את שיר האהבה הטראגי אני זוכר אותך מהמכולת.
להקת כוורת הוכיחה שאפשר לחיות בישראל מאמנות
גם בלי חלטורות, תוך יצירה מקורית. במציאות הישראלית
השוקעת בים של טעם רע, לבנטיניות, חוסר חוש
הומור וסירבול בימתי, הפגינו סיפורי פוגי של דני
סנדרסון וחבריו הומור רענן ובלתי מתחסד, איכות של
צליל וסיגנון לא מצועצע. הם הצליחו למזג את צלילי
הרחוב הישראלי, עם צלילי המזרח ומעט נעימות חסידיות,
בשילוב נכון של השראת הפופ העולמי. היתד, זו
היצירה המקורית של הנוער הישראלי בדור האחרון.

ספורס

הושע וחין: ספורט טהוו

המאורע המרכזי בחיי הספורט הישראלי בתשל״ג
לא היה מאורע ספורטאי. היה זה מאורע פוליטי מובהק.
השנה שהחלה ברצח ספורטאי ישראל שנטלו חלק במש חקים
האולימפיים במינכן, הסתיימה בהתפרעויות של
קאדטים סובייטים בהופעותיהן של קבוצות ספורט יש ראליות
במשחקי האוניברסיאדה שנערכו במוסקבה. היתה
מידה רבה של הגזמה בתיאור ההתנכלות. הסובייטית
לנבחרת הכדורסל של הסטודנטים הישראלים. פה ושם
היו אומנם תופעות חריגות, שגבלו בשינאה ובחוסר
ספורטיביות, אבל כשנרגעו הרוחות הסתבר כי שריקות
הבוז נגד הנבחרת הישראלית לא חרגו מהמקובל בכל
תחרות כדורסל בינלאומית בה מרקיע המתח לשחקים.
בין מינכן למוסקבה ספג הספורט הישראלי מהלומות
נוספות — כולן במישור הפוליטי. בעקבות רצח מינכן
חששו מדינות מהתקפות טירור דומות, המעיטו להזמין
את ספורטאי ישראל לתחרויות. באסיה הפכה ישראל
לבלתי רצויה, הוצאה בהדרגה כמעט מכל המיפעלים
הספורטאיים אליהם היו ספורטאיה מוזמנים בעבר.
במצב זה היה המאורע הספורטאי המרתק ביותר של
השנה — התמודדותה של אלופת ישראל בכדורסל,
מכבי תל-אביב, במסגרת משחקי גביע אירופה לקבוצות
אלופות. מכבי, שהתחרתה בטובות שבקבוצות אירופה,
הצליחה לרתק במשך מספר שבועות רבבות מאזרחי
ישראל אל מכשירי הטלוויזיה שלהם, באמצעותם זכו
בהנאה ובמתח ספורטאי נדירים. כמה מהנצחונות של
מכבי תל־אביב במיסגרת זו היו הישגים נכבדים.
האיש שהוביל את מכבי תל-אביב והדריך אותה
במשחקים אלה, ראוי היה לתואר ספורטאי השנה, יותר
מכל ספורטאי בודד שנטל בהם חלק. היה זה יהושע
רוזין, מר כדורסל הישראלי, ותיק מאמני הכדורסל
בישראל. השנה הוכיח רוזין כי לא נם ליחו, וכי הוא
מסוגל להצעיד קבוצת כדורסל ישראלית לתהילה.

יצחק רבץ מוכן לתת חמישה תוארי דוקטור
כ בו ד תמורת דוקטור אחד אמיתי

א 1שי ם
,אם כך, יש לי חסינות כעוו־ד־דין.״

מיוחד לחגים קנה
שר־הביטחון משה דיין ל אשתו
רחל ז מכונה גדולה המייצרת
קוביות קרח שקופות,
מהסוג הנמצא רק בבתי־מלון
גדולים.
! מכוניתו של שר־התחבורה
שמעון פרס חלפה
במהירות, ביום שביתת הקואופרטיבים
אגד ודן על־פני
חבורת צעירים שביקשה טרמפ.
נהגה עצר רק לאחר מיספר
מאות מטרים בעיקבות גערתו
של השר, חזר אחורה ולקח
חמישה טרמפיסטים.
מקורות יודעי־דבר יודעים
לספר על קרירות מסויימת
שפשתה בין סגן ראש־הממשלה
ושר־החינוך־והתרבות יגאל
אלץ לבין ח״כ עדי אמוראי,
אולם לא כך נראו הדברים
בעת שאלון אירח לאחרונה בביתו
בגינוסר את שר־התרבות
של דנמרק: האישיות הישראלית
היחידה אותה הזמין אלון
להצטרף לאירוח היה אמוראי,
אותו הציג אלון בפני השר הדני
במילים :״זהו לא צעיר
מבטיח, אלא אחד שכבר
הוכיח.״
בהרצאתו בקיבוץ אלו־

וסטין הופמן

שחקן הקולנוע האמריקאי, השתתף בטורניר הטניס שנערך זו השנה השנייה
בקליפורניה לזכר רוברט קנדי שנרצח, מחבק את אשת הנרצח אתל
קנדי (מימין) .בטורניר השתתף גס אחיו של -רוברט, טד קנדי (במרכז) והשחקן סידני פואטיה (משמאל).
ואילו לרבינוביץ׳ יש חברים
מהגדוד העברי.
0בתגובה על מודעות
אחרות שפירסם צ׳יך, בהם
קרא לאזרחי תל־אביב שיפנו
אליו עם בעיותיהם, שלח אחד
האזרחים מיכתב שהופנה ״לכבוד
ש. להט, עיריית תל-
אביב.״ אנשי העירייה העבירו
את המיכתב למזכירתו של
צ׳יץ׳ אהובה אכרכנל, הוסיפו
לו את החותמת ״לא שייך
לעירייה״ .אהובה החזירה את
המעטפה לעירייה, הוסיפה את
המילה ״עדיין״ לחותמת ״לא
שייך לעירייה״.
0אחד התפקידים העיקריים
של ח״ב הרשימה הממלכתית
יגאל הורוביץ במהלך
השיחות על הקמת הליכוד
הימני, היה לקרר את משתתפי
השיחות ברגעים החמים. כל

פעם שהאווירה התחממה, היה
הורוביץ, שהוא גם מנכ״ל בית־החרושת
אדניר, יורד למכוניתו,
מביא ממנה חבילות גלידה
תוצרת מיפעלו, מחלק אותם
לנוכחים.
0שני עיסוקיו המקבילים
של עורך־הדין והעיתונאי
ישעיהו (״שייקר,״) לויט,
נוצלו על־ידו בשיחתו עם
מפקד מישטרת מחוז תל־אביב
ניצב דויד עופר. היה זה
אחר ששייקה פירסם כתבה
בידיעות אחרונות על הביריו־נים
המפריעים למסיבות המתקיימות
בצפון תל־אביב. עופר
טילפן אליו, דרש ממנו את
שמות הביריונים. לויט סירב
למסור את המידע, טען שיש לו
חסינות כעיתונאי. עופר לא
הסכים איתו, המשיך לדרוש
את השמות. אמר לו אז לויט:

01 תקרית לא־נעימה אירעה
לעיתונאי יגאל לב כאשר הופיע
בהרצאה בקיבוץ עיו־החד
רש. לב פיתח בהרחבה את
התיזה שלו, הטוענת כי לא
כולם שווים בפני החוק וכי מי
שיש לו יותר אמצעים כספיים,
זוכה למשפט יותר מתחשב ול״
פסק״דין יותר נוח, מאשר נא שם
חסר־אמצעים. לאחר ש־הירבה
בדוגמאות, התפרץ לעבר
הבמה אהד מוותיקי הקיבוץ,
תפס את המיקרופון וצעק
:״אני יושב כבר שעה
ומחכה שמישהו יקום וימחה נגד
הרעל ששופכים פה נגד מדינתנו
! אם קיבוצנו מסוגל להק שיב
לדברי השמצה אלו מבלי
להפסיקם, לא אוכל להמשיך
להיות חבר קיבוץ זה!״ החבר
הנזעם זרק את המיקרופון
ועזב את חדר האוכל. לב הנבוך
המשיך מודאג את הרצאתו,
אך נרגע כעבור מספר ימים
כשקיבל מכתב מחברי הקיבוץ
המודיעים לו כי החבר המתפרץ
אינו מבטא את דעת הקיבוץ,
ולמרות איומיו הוא לא
עזב את המשק.
מיבצע מיוחד לחיילי
צה״ל בראש השנה, הכין קצין
הווי ובידור צפריר עינבר,
בשיתוף עם גלי־צוו״ל 50 :
אמנים יופיעו במשך יום החג
בכל המוצבים הקדמיים מ־שארם־אל־שייך
עד החרמון.
שיבעה חוליות של טכנאים מוטסים
בהליקופטרים יקליטו את
המוסעים ובלילה יכינו אלי

עזר (״לזו״) דר ומיכה
לווינסץ את החומר המוקלט
לשידור למחרת היום.

11 כרטים־ברכה מקורי ל־ראש־השנה
שלח השבוע מנכ״ל
חברת אגמן אליעזר גרונד־מן,
לכל אלה עליהם נודע לו
כי קנו במשך השנה תוצרת של
חברות מתחרות לחברתו. בכרטיס
מופיעה קאריקטורה בה
רואים שני תינוקות, ילד וילדה,
מציצים למה שיש להם מתחת
לתחתונים, וההסבר :״בכל זאת
יש הבדל.״

יפה ירקוני

חזרה השבוע מסידרת הופעות בהוואי,
פגשה שם את גיבור סידרת הטלוויזיה
הוואי חמש־אפם, ג׳ק לורד, שסיפר לה כי הוא גדל בסביבה יהודית,
שומר על קדושת יום השישי ותולה מזוזה בכל מקום בו הוא מתאכסן.
נים, התוודה שגריר ישראל ב־ארצות־הברית
לשעבר יצחק
רביו, בגילוי־לב :״אינני מבין
גדול בכלכלה. גם לא למדתי
באוניברסיטה. לצערי לא ניתן
היה לי ללמוד. האוניברסיטאות
שלי היו שנות המאבק בארץ,
הפלמ״ח והמלחמות. אמנם יש
לי שמונה תוארי דוקטור־כבוד,
אך פעם ביקשתי לעשות עיס־קה:
לתת להם חמישה תוארי
דוקטור־כבוד לעומת דוקטור
אחד אמיתי. אך הם לא הסכימו.״
:סידרת
הבדיחות שהכין
חבר מועצת עיריית תל-אביב
מטעם המערך נחום רז, על
נושא מועמד גח״ל לראשות
העיר שלמה (״צ׳יץ׳״) רהט,
הרגיזה את תומכיו של צ׳יץ׳.
בחוג־בית שערך צ׳יץ׳ עם חבהעולם
הזה 1862

רי תנועת מכבי, סיפר אחד מראשי
מכבי בדיחה נגדית :
״באו בטענות ליהושע רבי
נוביץ ושאלו אותו מה קורה
עם גן־החיות בתל-אביב ן
רבינוביץ הלך לבדוק. תחילה
הוא סייר אצל האריה, התעניין
בדרישותיו והבטיח לו כלוב
גדול יותר. גם לנמר היו דרישות
וגם לו הבטיח ראש העירייה
שיפתור לו אותם. וכך
הלאה עד שהגיע לכלובו של
החמור. החמור לא הוציא מילה
מפיו, .למה אתה שותק י׳ שאל
אותו רבינוביץ, .מפני שאני
בחרתי בך,׳ השיב החמור.״
₪משמיציו של יהושע
רבינוביץ׳ מספרים, בהקשר
לסידרת המודעות של ״חברים
למען צ׳יץ״ /כי לצ׳יץ׳ יש
חברים מגדוד 54 עליו פיקד,

גיור דסאן

(מימין) בנם הזמר של השחקנית היווניה מלינה מרקורי והבמאי הצרפתי ג׳יל
דסאן, הופיע באולם אולימפיה יחד עם הזמרת הישראלית השוהה בפריז, אסתר
גליל העומדת לבוא לסיבוב הופעות בארץ, בשיחה עם אחד השוטרים ששמר על הסדר במופע המשותף.

אלה, כדי לרכוש אותם ואת המודות שמאחוריהם
למערך.,

בראשר שי מהל כנ ס ת

נראה שאין השלכות פוליטיות לביטול
ההסכם על-ידי ממיטלת ארגנטינה ואין להסיק
מכך על שינוי יחסה לישראל. מניחים
כי ההסכם בוטל כעיקר כלחץ ממשלת
כרזיד, החוששת שחכרת התעופה שלה
תסכול מתחרות שד אל־על.

רמי ליבנה. בנו של ח״כ רק״ח אברהם לבנבראון,
שנשפט לשבע שנות מאסר על קשירת קשר עם
סוכן זר, יופיע בראש רשימה בבחירות לכנסת.

אגב, תפוסת הטיסות באל־על לעונת החורף שהחלה
מסוף חודש אוגוסט, הגיעה לשיא. ההזמנות
לחודשים הקרובים זורמות בקצב מסחרר והדאגות
שהופיעו בגלל הירידה בתפוסה בחודש יולי נעלמו.

ר3זי לי בנ ה
תו צוו ו סין ף

הרשימה, שהורכבה בידי אנשי ״מצפן״ ו־
״החזית האדומה״ ,הצליחה ככר לגייס את
800 החתימות הדרושות להקמת הרשימה
ואת סכום הפיקדון כפף של 15 אלף ל״י.
לפי החוק יש לשחרר ממאסר כל מי שנבחר לכנסת.
יוזמי הרשימה מאמינים שיצליחו לגייס עבור רמי
את מיספר הקולות הדרוש.

ש! פ סערה
ס בי ב פיתחת־־רפיח
הסערה סביב פיתחת־רפיח תתחדש עם הפעלת שלב
ב׳ בתוכנית גירוש הבדווים. השטח המפונה עתה הוא
מדרום לשטח הפנוי הקודם, והתוכנית כולה היא לפנות
משולש ענקי בין רפיח, ניצנה ואל־עריש, שגודלו פי-
שניים מרצועת־עזה.

הכוונה היא לכצע את כד פעולת הגירוש
כשעה שהאופוזיציה משותקת, בגדל מאמץ
הבחירות, ופגרת הכנסת. הפעולה העיקרית
תבוצע מייד למחרת הבחירות, ולפני כינוס
הכנסת הכאה.

נעשים עתה מאמצים קדחתניים לארגן בכל זאת
פעולה אופוזיציונית מאוחדת, לסיקול התוכנית.

חשש מפיחות
א חרי הב חירו ת
תנודות מסויימות כשוק הכספים כארץ
מצביעות עד כך בי גורמים כלכליים חוששים
מפיחות אפשרי של הלירה זמן קצר
אחרי הבהירות.
הסיבה המשוערת לפיחות כזית: עליית ערכו של
הדולאר בשוקי הכספים בעולם. מאחר שהלירה צמודה
לדולאר. עולה בעקבות כך גם שער הלירה. המשק
הישראלי מפסיד כתוצאה מכך את כל היתרונות שהיו
לו, כאשר ירד ערך הדולאר ובעקבותיו גס ערך הלירה,
מבלי שבוצע בה פיחות רשמי.

ארי קמסת ער
נול ה מו שכי ם
אלוף (מיל ).אריק שרון יקדיש את
המאמץ העיקרי שלו במיסגרת מסע
הבחירות של הליכוד, לעשיית נפשות
לליכוד בקרב בני המושבים והקיבוצים.
אריק מייחס חשיבות עליונה לעליית
מיספר תומכי הליכוד במושבים —
למרות האחוז האלקטוראלי הנמוך של
אנשי המושבים. הוא מאמין כי תחילת
המהפכה שתביא את אנשי ארץ־ישראל
העובדת להצביע בעד גח״ל ושותפיה,
עשויה להתחולל במושבים. לצורך זה

ישרא לי ם חוזרי ם
מ קונגו־ז אי ר
ישראלים ששהו בקונגדזאיר מסיכות
כלכליות או כענינים רשמיים, החלו חוזרים
לישראל מתוך חשש לניתוק יחסים קרוב
עם ישראל מצד שליט מדינה זו. גם מוסדות
רשמיים החלו להחזיר אנשים ממדינה זו
לארץ.
עד כה לא היו השלכות כלכליות חשובות לניתוק
היחסים מצד מדינות אפריקה עם ישראל. אולם אם
תלך ממשלת גבון בעיקבות המדינות שכבר ניתקו
יחסים, צפויה סכנה לענף העץ בישראל. רוב יבוא
העץ לישראל נעשה מגבון, ממנה מיובאים למעלה
מ־ 105 אלף -טון עצים בשנה. ניתוק היחסים עם
גבון עשוי לגרום להרס ענף הנגרות בישראל.

3וטד קו ..אד־ על״,
ל ד רו ם־ א מ רי ק ה
אהד המעשים הראשונים שעשו הסירו
ניסטים שעלו לשילטון בארגנטינה היה ביטול
ההסכם עם ישראל על פתיחת קו
תעופה שד אל־על כין ישראל לארגנטינה.
ההסכם נחתם לפני זמן רב והקו עמד להיפתח עם

מיסחור בזכרחל לי מינכן

בהלת קר ק עו ת
בבנימינ ה
אזור בנימינה משמש לאחרונה מוקד להתענינות
מצד קבוצות משקיעים המחפשים קרקעות לרכישה.

הבהלה נגרמה כעיקכות החלטת מוסדות ה
תיכנון ליעד את המשולש בנימינה־חדרה
פרדם־חנה לבנייה צפופה. לעומת זאת לא נכללה

זיכרון־יעקב בתחום שיותר לבינוי צפוף. סוחרים זריזים,
להם נודע דבר ההחלטה החלו ברכישות מזורזות
של קרקעות באזור, עליו פסחה עד כה בהלת הקרקעות.

לאחרונה נמכר שטח שד ב 50-דונאם
בבנימינה כמחיר •טל 35 אלף ל״י ליחידת
קרקע המיועדת לבניית וידה >ב־ 300מ״ר).
מהיר זה גבוה בהרבה מהמחירים שהיו מקובלים
באזור עד כה, למרות שבאזור החוף אין להשיג כיום
קרקע במחיר הנמוך מ־ 50 אלף ל״י ליחידת בניה.

המטוס כירו ח ס
ה תר סקבגדל
3רזדלק סגו ר
ועדת־ההקירה שהקים מישרד־התחבורה לבירור
נסיבות נפילתו לפני שבועיים של המטוס ליד ירוחם,
סיימה את עבודתה.
את המטוס שהתרסק הטיס צבי בורנשטיין, בנו
של בעל בית־חרושת טמפו משה בורנשטיין. הסתבר

כי הוא שכח לפתוח את ברז הדלק, המריא
עם רזרכת הדלק שהיתה
כמנוע. מייד אחרי שהמריא
נגמר הדלק כמנוע והמטוס נפל.

כיום השנה לרצח 11 ספורטאי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן,
מופצת כין הכולאים וחוכבי-המזכרות גלויית זיכרון, הנושאת עליה את
תמונות 11 החללים, וכן ארבעה מכולי גרמניה המערבית שהוצאו לרגל
האולימפיאדה. המיוחד במעטפה: היא נושאת עדיה את חותמת בית
הדואר כבפר האולימפי במינכן ואת תאריך יום הרצח. הגלוייה מופצת
על־ידי אגודת כולאים בקנזס, שבראשה עומד כנראה יורד מישראל.

מנהיג ג רוזיוי ם
הצטרףלג חי ל
מנהיג הגרוזינים כאשדוד,
שעלה לכותרות העיתונים ב־עיקבות
השביתה הגדולה של
הגרוזינים כעיר, שמחו על פיטורי
חבריהם מנמל אשדוד,
אברהם ספישווידי, העכיר את
תמיכתו מאירגון הפנתרים השחורים
דגה ״ל.

יורכב צוות מיוחד, שיכלול מלכד
אריק גם את משה שמיר,
יגאל בהן איש מושב תד-עדשים
והרצל מזיא מנהדד. אריק אישית
עומד להופיע כעשרות מושכים
כנא-מי כחירות.

ספישווילי יוצב כנראה במקום החמישי
ברשימתו של מועמד גח״ל ל־ראשות־העיריה,
צבי צילקר.

ט1ני פו ר ש

ה מ עי ר מגסה

מ!,קול ה שלו ם׳

ל קוו ת

קולו של הדיסג׳וקי ומניח
התקליטים) הפופולארי כיותר
כמרחב, עומד להיעלם מגלי האתר
כאזור. טוני סמית הבריטי,

גוביג עדו ת
מנהלי מסע הבחירות של המערך
חוששים בעיקר מהרשימות העדתיות
שתופענה במערכת הבחירות לכנסת
השמינית. כמקומות רכים כארץ,

כחם התגלתה הצבעה המונית
למען הרשימות העדתיות בבחירות
להסתדרות, מפעילים
עתה אנשי המערך לחצים ומאמצים
על פעילי רשימות

פתיחת עונת החורף, כאשר חניית הביניים של
המטוסים הישראלים היתה צריכה להיות במונרוביה,
בירת ליבריה.

ת מונו ת חללי מינכן עם חו תמת יו ם הרצח

שהפך לשדרן הרדיו הנערץ ביותר באזור
מאז החלה תחנת קול השלום
בשידוריה לפני כשלושה חודשים, עומד
לנטוש את התחנה ואת הספינה.
טוני, שהיה בעבר שדרן בבי.בי.סי.
ובתחנות רדיו פיראטיות, עומד לחזור
ולהצטרף לצוות השדרנים של תחנת
הרדיו הפיראטית המפורסמת ביותר:
רדיו קרולינה, המשדרת מעל גבי ספינה
בים הצפוני.

במדינה
העם
הכ א ה על חטא
ססק-דין ש?
כית־המישפט העליון
ניצב כתמרור ;,עצור״
מור הסח!? השוביניסטי
ערב ראש־השנה נוהגים יהודים דתיים
ושומרי־מסורת להשכים קום בשעות לילה
מאוחרות, לשחר על פתחיהם של בתי-
כנסיות כדי להשתתף באחד המבצעים
המוסריים החשובים ביותר בדת היהודית:
בקשת הסליחות.
השבוע דומה היה כי גם המצפון הקולקטיבי
של מדינת־ישראל עשה את חש בון
הנפש שלו ויצא לבקש סליחות, אם
לא כלפי כל אלה שישראל פעלה נגדם

הנסיון לעולל לגויים מה שעוללו לישראל.
השופט העליון צבי ברנזון הגדיר את
מעשי המועצה בביטויים כמו ״התנכלות
זידונית ...מטרה בלתי כשירה אפילו אם
על פני הדברים הכל נראה כשורה ...הוועדה
המחוזית התעטפה באיצטלה של שיקולים
תיכנוניים טהורים ושר־הפנים אף לא
מצא לנכון להשיב לעצומות — זוהי
עצימת עיניים מכוונת בפני מציאות עגומה
ופגומה המזדקרת לעין, שאין הדעת
סובלתה, ובוודאי שאין להצדיקה.״
ואילו השופט עציוני קבע באותו פסק-
דין :״אנו חלק מחבר העמים, ויחסי מדי נות
מבוססים על הדדיות. כל זמן שאין
חוק בגרמניה האוסר על אזרחים ישראליים
לרכוש קרקעות או להקים מוסדות
דתיים, אין לתאר כי מחוקק כלשהו יחוקק
חוקים המפלים לרעה אזרחים של מדינר,
אחרת הנותנת לנו את כל אותן הזכויות
שיש לאזרחיה היא.״
בתקופה של סחף ימני שוביניסטי הפוקד
את ישראל, היה פסק־דינו של בית־המש־פט־העליון
בעניין אמה ברגר כהכאה על
חטא קולקטיבית שהיה בה אולי כדי לעצור
חלקים גדולים מאזרחי ישראל ול עוררם
לחשבון נפש.

ההסתד רו ת
ה קוז ק הו גזל
ההתקוממות ש? בן־אהרון
גגה מהיחיד
החזה מאוחר מדי

יצחק כן־־אהרון
מלחמה סל כסא
במעשים של עוול, נישול ועושק, הרי
לפחות כלפי אחד מהם. היה זה ביתד,משפט
העליון, בשבתו כבית־דין גבוה
לצדק, שהוציא פסק־דין בעל חשיבות
עליונה, החייב להתנופף כדגל שחור מול
עיניהם של אזרחי ישראל.
אנטישמיות בכיוון הפוך. במשד
שנים מתנהל בישראל מסע הסתה לאומני
קנאי נגד בני כת נוצרית מגרמניה,
שהתישבו בזכרון־יעקב, רכשו שם שטחי
אדמה ואף קנו בתים כדי לאכסן את העולים
לרגל מבני־הכת הבאים לביקור
בישראל. בראש הכת עומדת אחות תמהונית,
הגרמניה אמה ברגר, שאמצעיה
הכספיים איפשרו לה להרחיב את שטח
הקרקעות של הכת המיסיונרית למחצה,
שהיא עומדת בראשה.
הפרשה הגיעה לשיאה כאשר מועצת
זכרון־יעקב והוועדה האזורית לתיכנון, הופעלו
באמצעות לחצים מצד משרד־הפנים
בראשו עומד שר דחי. המועצה פשוט החליטה
להפקיע את השטחים שרכשה אמה
ברגר בזכרון־יעקב. היא תיכננה תוכנית
פיקטיבית של הפקעת קרקע לצורכי ציבור,
החילה אותה דווקא על האדמות שבידי
אנשי הכת של אמה ברגר, והוועדה
המחוזית מיהרה לאשר את התוכנית.
השבוע קיבלו שלושה משופטי בית-
המשפט העליון את עתירתה של אמה ברגר
לבטל את התוכנית שנועדה להשתלט על
אדמותיה. בפסק־דין מנומק וחריף הם
ביטאו קול המצפון של האומה כנגד

״לא אחזור יותר לבית הזה!״ הצהיר
השבוע מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון
בזעם, כאשר נטל את חפציו ויצא ממש רדו
שבקומה החמישית של בנין הוועד
הפועל, למה שהוגדר כחופשה ארוכה.
הגיב על כך העיתונאי שלום רוזנפלד
במעריב :״בחוגי המערך כבר הועלתה
הצעת פשרה: להקים עבורו בנין חדש,״
שתי אימרות אלה, סיכמו שבוע של דוקרב
מילולי חסר תקדים בין ראש־הממשלה,
גולדה מאיר, לבין בן־אהרון. לא
היה זה דו־קרב אישי. שניהם ייצגו שני
מחנות בעם. למרות שהיו שייכים לאותה
מיפלגה עצמה, היו ביניהם ניגודים קוטביים.
בן־אהרון היה זקוק למידה גדושה
של סכיזופרניה כדי להמשיך ולדגול ב־דיעותיו
החברתיות והכלכליות ובה בשעה
להזדהות עם מעשיה החברתיים והכלכליים
של ממשלה בראשה עומדת אשד, כמו
גולדה. השבוע נראה היה כי בן־אהרון
לא יכול עוד לעמוד במתח הנפשי החריף
של פיצול אישיות זה. אלא שלמרות הדברים
הקשים והנוקבים שהשמיע בן־אהרון
בגנות אלה המנסים להדיחו מתפקידו, כדי
לזכות בשלווה ביחסי ממשלה—הסתדרות,
קשה היה להתיחס באהדה למצבו.
כי הקרב שניהל בן־אהרון בשבוע האחרון
לא נראה קרב רעיוני. כמו הקרב
המכוער שניטש רק שבועות מספר קודם
לכן בין מרכיבי הליכוד, קיבל קרב זה
צביון של מילחמה על כסא.
מהלכים שקופים .״דמי לא יהיה
הפקר!״ זעק בן־אהרון בכינוס מרכז הקיבוץ
המאוחד באפעל ,״לא אתן שימשיכו
להתעלל בי! אני לא יהיה מזכ״ל ההסתדרות
למשך שלושה חודשים נוספים
כדי לא להפריע למערכת הבחירות!״
אם חשב מישהו שמכך, ומעזיבתו ה־סיתאומית
של בן־אהרון את לישכתו בבנין
הוועד־הפועל, משתמעת התפטרות, מיהרו
דובריו של בן־אהרון להכחיש זאת. נראה
שבן־אהרון חשש שאם אכן יתפטר, ימהרו
אנשי גולדה וספיר לקבל את התפטרותו
בשמחה. הוא רצה בסך הכל ליצור מצב
של איום בהתפטרות, מתוך כוונה להפחיד
את ראשי המערך שאיום כזה עלול לפגוע
בהם בבחירות לכנסת.
כאשר פרש בן־אהרון לקיבוצו, גבעת־חיים,
הוא קיווה כי ההדים שתעורר פרישתו,
יגרמו למנהיגי המערך לקרוא לו
לחזור ולהתחנן בפניו על ברכיהם. אלא
שההתקוממות הציבורית לה ציפה לא באה.
נראה שגם אלה התומכים בבן־אהרון פיק־פקו
בכנותו.
אילו רצה בן־אהרון להיאבק על מעמדו
העצמאי כמזכ״ל ההסתדרות ולהבטיח את
בחירתו לקדנציה נוספת במטרה להגן על
זכויות העובדים מול כוונותיו של פינחס
ספיר — הוא היה צריך לעשות זאת לפני
הבחירות. אלא שאז העמיד בן־אהרון פנים
כאילו אינו יודע כלל על כוונת ראשי
המערך להדיחו. הוא שיתף עימם פעולה
בניסיון להוליך שולל את הבוחר בבחירות.
משום כך נשמעו זעקותיו השבוע כזעקות
הקוזק הנגזל.

מאוזן :
)1תורם המספרים )2 .חלק דירה פופולרי
בארץ )9 .חג .10 .גודל לב, גאוה)11 .
כתם )12 .מין צמח, שכינויו ״מטה אהרון״.
)14 עמוד מים )15 .נכל אכזב )16 .שערה
ליד העין )17 .מרגל )19 .עיר שבקשר
אליה היתר, לואלדהיים פליטת פה)23 .
שגור, רגיל בפה )26 .מקום נישא)27 .
קמין )28 .נושא לאישה את אשת אחיו
שמת חפר ילדים )30 .שיח ריחני )32 .נהר
ברוסיה )34 .מחודד )35 .ששבקה חיים)36 .
קול גברי )38 .מוץ, תבן )39-.בלי חיפזון.
)40 קריאת שמחה )41 .בגד )42 .התקוממות.
)44 בלבד )46 .עיר שכבש יהושע)47 .
חולי, מדוה )49 .שיר בן 14 שורות)51 .
רמאות, מרמה דבר שקר )53 .פרי מתוק.
)55 צורת כתיבה עיתונאית )56 .ממציא
מכשיר קשר פופולרי )57 .איבר חיוני)59 .
נאנח )60 .אותן סופרים כל שומרי הדיאטות.
)62 מונח בתורת החשמל )64 .אלה הודית
אכזרית )65 .חברת נפט ישראלית)66 .
מטבע צרפתי קטן )67 .מזונו של פופאיי.
)69 יילוד )70 .אני )71 .דרגה צבאית)72 .

חשבץ

מעבר מים למצב צבירה אחר )73 .פעולה
המאפיינת משטר סוציאליסטי,

מאונך :

)1צדקה )2 .מתכופף )3 .מלחין איטלקי.
)4זרימ׳ה )5 .מעביר סחורות ממדינה למדינה
באופן בלתי חוקי )6 .ניצים )7 .טנא.
מין פרי )9 .בעלי חיים ממשפחת החתולים,
שהפכו לסמל )13 .בית נבחרים.
)18 בית נבחרים ברוסיה הצארית)20 .
פרח נוי )21 .איפה? להיכן? )22 הליכה
ללא מטרה )24 .בה נערכו בחירות)25 .
טבול יום (ר״ת) )28 .זז )29 .מזכירה
היוצא, ואולי גם הנכנסשל 24 מאונך.
)31 חיטוט )33 .קולב )34 .ממלא את
החסר )37 .בקיע )38 .סגולה למזל טוב.
)42 ערים כאלו בנו בני ישראל לפרעה.
)43 זנב )45 .עני )47 .סחורה שבחנות.
)48 גדוד המורכב מאנשים גבוהים מאוד.
)50 משקה )51 .מין מס )52 .כהן גדול
המוזכר בשמואל א )54 .,מטבע יפאני.
)56 תערובת )58 .מרתף יין ספרדי)60 .
מיליונר יהודי אנגלי )61 .משופע שיפוע
חד לתבשיל )63 .ברוטו פחות נטו)66 .
דברי גנאי )68 .שני עמודים )71 .רעל.

8 $ 2ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

} ביצר הנבה הנערה האלמונית שהגיעה מהנובר הנידח

הפרנד

ץ ש לפרכר נידח בחאר־אל־טענק,
^ נניח בפאתי מלבם באיזה מקום. בחר
לך איזו בת־תישחורת אלמונית, שנראית
בדיוק כמו כל חברותיה, משחקת כדורגל
כמו בן, ובכלל צריכים להסתכל פעמיים
כדי לגלות שהיא בת.
שלוף אותה מתוך ההמון הסוער, בצע
בה כמה קסמים ושינויים, תן לכל העסק

להתבשל על אש קטנה, אבל עקשנית,
במשך שנתיים —
והוצא מהתנור נערה יפהפייה, דוגמנית
חושנית ומסעירה, העושה דרכה בביטחה
מעלה מעלה, לעבר הצמרת, לעבר הפיר־סום,
לעבר הזוהר והכוכבים.
זה בדיוק בערך מה שקרה לדוגמנית*
הצמרת פנינה רוזנבלום.

פנינה בשמת עבודות־בית.
משמאל :
נטרה. סתס מחוץ לבית, בתקופת האינדיאנית שלה.

מלכת הכביש

פנינה בסירטו
הבמאי מנחם גולן מלכת הכביש.

נדווגלנית
פנינה בשעת
משחק בקבוצת־הכדורגל ׳ לנשים.

במטבח

כילדה שגדלה לבד התחנכה
לעצמאות מילדנתה, למדה
פנינה כבר מגיל צעיר לבצע את כל עבודות הבית.

בפויפר״ה לאחת מנערות הזוהר העולות של העיד הגדולה

זוחרת בצמרת

״היופי אינו הדבר החשוב ביותר. חשובים רגשות, אישיות, ראש על הכתפיים״
השאלה היא רק — איך?
מסך מלא שד

פנינה?{צמה תשובה פשוטה :״ה/יופי
איננו העיקר. יש דברים אחרים,
חשובים יותר. כמו רגשות. כמו אישיות.
כמו ראש על הכתפיים.״
כשאומרת את זה מיפלצת אימתנית,

הדוגמנית

שדמותה בלבד מפחידה ילדים קטנים
ברחוב. כשאומרת את זה בתולה זקנה.
כשאומרת את זה עלמה ענוגה השוקלת
מאה קילו ובנוייה כמו ספינת־מלחמה —
ניחא. אז אפשר להבין למה הן אומרות
זאת.
אבל כשאומרת את זה פנינה רוזנבלום
— למה היא מתכוונת?
פנינה, מכל מקום, מתכוונת למה שהיא
(המשך בעמוד )30

פנינה מדגמנת: שימלת־מיני קצרה, חולצה גברית ספורטיבית
(בתמונה משמאל) ושימלת־ערב (בתמונה מימין) .בכל שלוש
התמונות, כמו בכל הופעותיה מאז אימצה לה את המראה החדש, אין היא משתמשת בחזייה.

נעדת־החברה

בה, מציגה את המראה החדש שלה
קצר בלונדי, חזה בנוי לתלפיות, ש
רבות מאז שצולם בסרט מלכת

1נערת הפרברבצמרתו
(המשך מעמוד )29
אומרת, ואומרת מה שהיא מתכוונת. בשנתיים
הקצרות מאז החלה להתבשל על האש
הקטנה והעקשנית, למדה הרבה על היופי.
זה שלה, וזה של אחרות. והיא יודעת.
היא היתה כבר סגנית מלכת־המים .1971
מיס־אלגנס של היפה. דוגמנית־צחרת .1972
נערת־הזוהר .1973 כיום, בגיל ,19 חודשים
ספורים לפני הגיוס לצה״ל, היא מוכרת
כדוגמנית טובה, המצליחה להרוויח סכומים
יפים בעבודה זו. ככוכבנית מתחילה, לאחר
שהופעת־העירום שלה, כאם המניקה תינוק,
בסירטו של מנחם גולן מלכת הכביש,
משכה תשומת־לב בגלל שדה החשוף שמילא
את המסך. היו דיעות שונות על
סצינה זו — אולם כולם שמו־לב, גם
המחייבים וגם השוללים.
היא נולדה לאב יקה ואמא עיראקית.
כל מי ששומע זאת אומר :״נו, אם ככה
מה הפלא ז זו לא חוכמה להיות יפהפייה
מגזע כזה.״ מה שנכון נכון.

פננב

בכל מ חי ר

ת צעדה הראשון לכיוון עולם הר
! זוהר עשתה נערת־הפרבר האלמונית
כאשר זכתה בתואר סגנית מלכת המיס.
בעלי המקצוע העריכו את העובדה במלואה
— ביחוד בהתחשב שהמלכה עצמה היתד.
באותה שנה אירים דוידסקו הנהדרת. מאותו
רגע, החלו הצעות לדוגמנות צילום ר

קטש ב ד
^ פגי חודשים מספר טיילתי ב/
/ /ירושלים המזרחית, ועברתי במקרה
ליד קלוב ספורט. איכשהו הכירו אותי
שם כמה חבר׳ה ערבים, אולי ראו
אותי בטלוויזיה, ובהתרגשות סיפרו לי
כי מתארח אצלם עכשיו המתאבק מספר
1של ירה, אבו־ענתר.
״חיכיתי עד שהלכו לקרוא לבחור. ואומנם
אחרי חצי שעה הופיע גבר ענק,
רחב מאוד, בעל תנועות נהדרות.״
רפאל הלפרין מתקן את הכיפה החבושה
לראשו, וממשיך בסיפורו:
״הוא פנה אלי ושאל באנגלית :״האם
אתה מיסטר הלברין? שמעתי עליך רבות,
והייתי רוצה לזכות בכבוד להיאבק עם
אלוף עולם.״
״כמובן שהסכמתי, וישבנו לשתות קפה.״
וכך בפשטות, נולד קרב השנה — קרב
דויד נגד גוליית — הקרב בו ייצג רפאל
הלפרין את סבא ישראל וכל זה, ואבד
ענתר את אצילי המידבר וכל היתר.
הקרב הגדול התקיים ביום החמישי האחרון
בהיכל־הספורט ביד־אליהו בתל-
אביב, כשלעומת רבבת הצופים המשולהבים
שהצליחו להיכנס פנימה, נותרה
רבבה אחרת, משולהבת אף יותר, שהי־דפקה
על השערים מבחוץ.

שוך בשערות. לא לפגוע בעיניים או מתחת
לחגורה.״
בדיקה אחרונה של פרסות הרגליים, הציפורניים
ושיער־הראש. מי יודע, גם כאן
אפשר להסתיר משהו.
הגונג נותן דרור ליצרים. אבו-ענתר
נוהם. הלפרין שואג. עגתר חובט, הלפרץ
ואש בועט. שמאלית של הלפרין משכיבה את
ענתר על הריצפה. אבו קם, ובדרך לוקח
איתו אח 96 הק״ג של הלפרין, מניפם לכיוון
התקרה. כוח־המשיכה מחזירם לכדור
הארץ — לא לפני שצלעותיו של הלפרין
נתקלות בבירכו השלוחה של ענתר. הקהל
עוצר נישמתו למיספר שניות ארוכות.

ב מ קו ם מ טו סי ם
__ ו טנ קי ם
שרועה במהופך על
ךחךחן 1ו
מדגמנת
11 1 /1 /1 1 1 1מיטתה,
פנינה רוזנבלוס את האשה־ הסקסית.
מסלול זורמות אל עבר התלמידה בת ה. 16-
פנינה לא הסתפקה בכך. משגילתה את
הכיוון שנפתח בפניה והחליטה שהיא חם־
צה בו, החלה חותרת אל מטרתה בעקשנות,
יוזמה והתמדה. זה היה ההבדל בינה לבין
נערוודזוהר רבות אחרות — הנשארות
אי־פה אי־שם, מצליחות לזהור, אך לא
לבלוט׳ לא להגיע.
״צריך המון חלומות,״ מגלה פנינה .״והמון
רצונות, שהחשוב בהם -הנכונות להשקיע
הכל במטרה שהצבת לעצמך.״
פנינה מאמינה בסחורה שהיא משווקת—
יופייה — אך אינה מאמינה שזה מספיק.
״כשאנשים מגלים שאפשר לדבר איתי
לא רק על דברים שיטחיים, זה משנה את
כל היחס אלי -ועוזר לי גם להתקדם
בעבודה.״
בבית היא אותה פנינה שגדלה בפר
הקטן: צעירה התורמת את חלקה בע!
דות־הבית, לאחר יום־לימודים השזור ל
עמים גם הופעה על המסלול או באול
צעירה המצפה לוויקנד־הפנוי כדי לצו
לרכב על סוס, לטייל קצת מחוץ לעיר,
להישאר לבד עם ספר טוב.

^ צי שעה לפני תחילת הקרב הגדול
1ן נסגרו שערי האיצטדיון, אין יוצא
ואין בא. בקהל היו אלפי ערבים, חלק ניכר
מהם מן השטחים. ואליד אבדעודה למשל
הגיע במיוחד מהכפר רפידיה ליד שכם. על
הקרב שמע במקרה לפני שבועיים, כאשר
ביקר אצל חברים בירושלים :״אתמול
באתי במיוחד מן רפידיה לישון אצל
החברים שלי באל־קודם, בשביל לראות המשחק
הזה.״
והמשחק הזה החל: ראשון עולה לזירה
הנמר הירדני ( 101ק״ג) ,כשחגורת־עור
שחורה מצופה נעצים מוזהבים מקיפה את
מותניו וחזהו.
״ענתר, ענתר!״ מזדעק האגף הערבי.
אחריו עולה הלפרין. בצעדים איטיים קרב
לזירה, אינו מכיר במדרגות, ובזינוק
פנתרי מקפץ מעל לחבלים, ונוחת בקלילות
בפנים.
״הל—פ— רץ! הל—פ— רץ!״ מגיבים הצופים
היהודים.
הלפרין לוקח תריסר קוב אוויר, מנפח
את החזה ומרקיד את שרירי שיכמו.
סגן שר־הבריאות עבדול עזיז זועבי מכריז
בפני הקהל :״גדולה אמונתי שמיפגש
זה יתרום לשלום בין שני העמים. מיפגש
זה עדיף על מיפגש מלחמה של טנקים
ומטוסים.״
התותחים מתייצבים זה מול זה. השופט
צ׳רלי בן־ברוד מניח ידיו על
כתפיהם :״בלי נשיכות וצביטות. אסור לנד

ה *11 ״111ה ) 1 *1191 אבו־ענתר, אלדף־ירדן הבלתי־מנוצח הופך למנוצח
1 1 .1 1 /1 1 1 1 1 /ברגע זה, לאחר שמכת קאראטה נוראית >11ל הלפרין
פתחה את מיצחו, גרמה לסיום הקרב. מימין למתאבק השופט, משמאלו מאמנו.

״אן, דה, טרואה, קאטרה סופר צ׳רלי,
מזרז את הלפרין לקום לעבודה. תוך ש הוא
משפשף את עיניו, הוא מתיישר —
ומתעופף באוויר בקו ישר אל ענתר. מטר
לפני היעד הוא פורש אא רגליו. מיספריים,
לוכד את היריב בצווארו.
שאגות וגניחות
ס ץ ני הכני״דודים על הריצפה. פניו
\1 1של ענתר מתעוותים. הוא משרבב את
לשונו ומלקק את השפתיים. הלפרין מגרד
בכף־רגלו את תנוך־אוזנו של יריבו.

מקרבות הפתיחה לפני הקרב הגדול, התקיים קרב ארבעה (כשו
מןן? ן
ן ף \ 1
יריב רשאי להיות מוחלף על־ידי שותף) .בעוד יוסף מור מאשר
11111 1
מקפל את עדנין זריאר מירושלים זינק לזירה שותפו של זריאר, הסתער לעזרו

אבו־ענתו נ;יד״ ?!יו״

עטוף גלימה, גדול ובוטח — אלוף ירדן
בכבודו ובעצמו. אבל הסוף היה שונה.

ענתה מפונה מן הזירה כשפניו שותתים-
דם, וקרב השנה בא אל סיומו.
היה זד. קרב שייזכר לטוב בקרב האלפים
שצפו בו. הם באו על סיפוקם
המלא — לא רק אלה שזכו בכרטיסים במחיר
הרישמי של שש ל״י, אלא אף אותם
שהשקיעו 80ל״י בכרטיס אצל ספסרים.
לא כל יום רואים מלחמת גוג ומגוג כזו,
כשגוג אחד מייצג את העם היהודי והשני
את הירדני.
אמנם אבו־ענתר, כפי שהתגלה לאחר מכן,
עשה קצת אבו־עלי, התגלה כישראלי בכלל.
ואמנם קרבות התפוס כפי יכולתך ידועים
בעולם כהצגה מבויימת, שבה כל גניחה
ופרץ־דם מתוכננים בדייקנות מראש. אולם
ההמונים המשולהבים בהיכל הספורט האמינו
מכל לב שלא כן הוא.
וזה, אחרי הכל, העיקר.

מסרה וגר

הלפרין סוחט את רגלו של אבו־ענתר,
בעוד ענתר מניף ידו בהכנה לתנופה
שתסובבו על ביטנו, תשחררו מתפיסת יריבו. בתמונה למעלה

מימין: לאחר הקרב שהסתיים בנצחונו, הדגים הלפרין תרגילי
קאראטה שונים לעיני הקהל ומצלמות הטלוויזיה. בתמונה( ,בה
הוא מוסתר מאחורי הלהבה) מנפץ הלפרין ערימת רעפים בוערת.
ענתר מחליט לקחת יוזמה. איכשהו
הוא משתחרר, ומניף את יריבו אל מחוץ
לזירה.
״ענתר! ענתר!״ שואגים בני עזה וחברון,
ירושלים ושכם.
״אל-אל ישראל,״ פורצת תגובת נגד.
הלפרין נדלק. כשברקים מבזיקים מעיניו
ורעמים מגרונו, הוא מטפס וחוזר לזירה.
אחד הצופים מתעלף, מוצא על אלונקה
בידי ארבער. שוטרים.
במהירות הסילון זוחל הלפרין על ארבע
אל יריבו, תוך השמעת סידרה משולבת
של שאגות וגניחות. הוא מושך את רגלו
של ענתר, וזה מתיישב בלי להתווכח. מכה
נוספת, והוא כבר שרוע.
״הלפרין ! הלפרין !״
מלחמת גוג ומגוג
,ך * לפרץ ניצה במאונך מעל יריבו הן
1נמצא במאוזן, כף רגלו האחת על
שתי ירכיו של ענתר, ובכף רגלו השנייה
מונע בעדו מלקום.
אבו רוצה לקום, לפחות בשביל להמשיך.
הלפרין מחליט אחרת. הוא מזנק אל ראשו
של ענתר, יורה בכף־ידו שתי מכות קארא-
הלפרין בפוזה והבעה של ייסורי־מחץ, הנקלטות היטב על־ידי טה אל מיצחו. קילוח־דם מציף את פניו
1 1 1 1111 ¥1
״ המצלמות, לאחר תרגיל מוצלח של יריבו. שני היריבים העניקו של ענתר. השופט צ׳רלי מסתער ומתקשה
111 1 1 /1
לצופים תמורה מלאה עבור כספם. כמחצית מקהל הצופים היו ערבים תושבי השטחים. להפריד: אין צורך לספור עד עשר! אבו־

־ ומוחץ

הלפרין מוחץ את צווארו
של יריבו אבו־אנתר,
בעוד זה מנסה להשתחרר מצבת־האימיס.

1. 31

התפטרות!וספת
בטלוויזיה

תחזית מזג־האוויר הגישה השבוע את
התפטרותה לראש מחלקת החדשות ועב־ייני־היום׳
לאחר שכל מגעיה עם הנהלת
הטלוויזיה לא נשאו פרי. התחזית דורשת
הטבות שונות, וביניהן עלייה של 5מעלות
במישור החוף ו־ 12 מעלות בנגב ובצפון־
סיני.
נמסר כי הנהלת הטלוויזיה סירבה להיענות
לתביעה, והציעה לתחזית להשאיר
את מזג־האוויר ללא־שינוי עד שיובא
העניין לבוררות. לאחר הודעה זו, הגישה
התחזית את התפטרותה ונימקה זאת על
רקע השיקופית ״בגליל ובגולן״ וכן על
רקע היחסים האישיים המעורערים השוררים
בינה לבין פסוקו של יום.
בקרוב יתפרסם מיכרז לתחזית מזג-
אוויר חדשה, אשר בין כישוריה יידרשו
השכלה יסודית ו־ 14 שנות ניסיון כסופות־רעמים.
רשימה חדשה
בגו
ש דן
אחד מאלופי המיל. שפרשו לאחרונה,
מקיים מגעים בשלב מתקדם עם 13 האריות
שהשתכנו בפארק הלאומי ברמת־גן.
נראה כי בכוונתו ללכדם לרשימה פוליטית,
ולרוץ בראשם בבחירות המוניציפאליות
למועצת גוש גהה־חיריה.
הרשימה החדשה תיקרא עש (ערי שואג),
וסיסמתה תהיה ״ארי שאג — מיל. לנדריה
האלוף ואריותיו מבטיחים להילחם
בעוני, וידרשו בשר חי לכל רעב.

דבר המערבת

הס לאיעב רו!
ודאי שמת אל ליבך, קורא יקר, כי מזה
שבועיים חלו תמורות במיקומו של -2 0 0
הארץ. לא טעית! אין זה אלא סימן נוסף
להתנכלות המכוונת של הריאקציה בכוחות
הקידמה.
סוף־סון ז הוסר המסווה, ובאחת נתגלה
פרצופה השעיר של ״הדמוקרטיה״ .תחילה
רצח איינדה, אח״כ התפוטרותו של י. בן־
אהרון, ועתה דחיקת רגלו של 2 0 0־
הארץ מעמודים 5־ 2אל העמודים השוליים
ביותר. מזימה בינלאומית אדירה שאנו
קורבן לה.
תחגוג לה איפה הריאקציה — אך אנו
יודעים: הם לא יעברו !
הם לא יעברו — משום שמאחורי
2 0 0־הארץ ניצבים אלפי זוארצים קטנים,
הצועדים שכם אחד עם ד״ר מלכיאל, אשתו
חמדה־נופך והילדים.
הם לא יעברו — כי שוחרי הצדק וה־קידמה
יחסמו את דרכם.
הם לא יעברו — כי זהו צו ההיסטוריה.
אגו
נמשיך לשאת בגאון את התואר —
״עמודים 3־ ,״2ולא נשית ליבנו אל מצבינו
הגאוגרפי3 .־ 2היינו — 3־ 2נישאר!
כל עוד נשמה באפינו, נמשיך להיאבק
לשחרור העמודים הכבושים.
עוד נשוב אליכם, עמודים .2*3

הלאה הנישול:
ואתה הקורא, אתה — הבן הנאמן למשפחת
קוראי 2 0 0״הארץ, משפחה שהיא
תופעה יוצאת דופן בנוף הפוליטי שלנו
ובמרחב כולו, אל תחבוק ידיים ! צא לרחוב
יחד עימנו. יחד עם רבבות הסטודנטים,
הפועלים, אנשי־הרוח והסוחרים! צאל
רחום
כי עת הזמיר הגיע :

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל ווארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יגל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערבת: רחוב זוארץ 1

עוד חידוש מעניין בצה״ל
הרבנות הצבאית הראשית הנהיגה לקראת
החגים חידוש מעניין במוצבי צה״ל
מן הגולן ועד הסואץ. נוכח ריבוי החופשות
בחודש תשרי, הפוגע קשות בכוחנו המרתיע,
הוחלט להנהיג בצבא ״סדר חגים
מקוצר״ ,שיקצר את תקופת החגים ל־24

עד 48 שעות בלבד (השיא הקודם — 720
שעות).
דובר צה״ל, שמסר על החידוש, הדגיש
שהרבנות הצבאית נאותה להעמיד את
״סדר החגים המקוצר״ לרשות הציבור
הרחב .״הסדר המקוצר, שהוא פיתוח

חה״ כ ציוקוס ופל עם שחו
הלב יוקד ביגון אין־קץ. המוח מסרב
להאמין. הגרון משתנק בדמעות לו הטות.
נלקח
מאיתנו ח״כ צירקוס. בטרם־
עת אזל האיש ולא נודע לאן.
ח״כ צירקוס. אותו יהודי שורשי,
אם לא למטה מזה, שסימל עבורינו,
הדור הצעיר, את התגלמות הצעקה
היהודית באשר היא.
הלך למקום לא־ריאלי, ולא ישוב
עוד לעולם. אי״ה.
שוב לא נשמע את קולו הצרוד כל שהו,
מבטא בעברית של עמך, של
יום־יום, את דעתו של האיש על אביו
של ח׳׳ כ זה או אחר. לא עוד יהדהדו
בבית־המחוקקים זעקותיו של גדול
הסדרנים בעולמנו הפרלמנטרי. רק
קול דממה דקה. וחבל.
מי ישלח את וילנר לרוסיה? מי
יחזיר את שלום כהן למצרים ל מי ז
השאיר האיש את צאן־מרעיתו ללא
רועה. כבנים אובדים, שיות תועות
ששוב לא יידעו לאן הם יכולים ללכת,
מצידו.
רבות תחסר לנו חכמתו העממית.
חכמה, שמאחוריה שנים ארוכות של
חקר־שווקים. מי אם לא ח״כ צירקום
חרט על כותל המזרח של חיינו הצי בוריים
את האימרה :״צודק מי שצו תחרות פיומו],

אחרון איך לעשות צירקום״,
שם ענד .)84 וידע את אשר דיבר.
ולאותם אנשי־מזימה שפלים, שב מחתרת
קשרו קשר, לדחוק את רגליו
של צירקוס אל תהומות המקום העשי רי,
ייאמר: הרפו ידיכם מן הנער —
כי קדוש הוא !
תמיד נזכור את צירקום כחבר־הכנ־סת
היחיד שהיה להמונים לפה־ולט־פיים.
דמותו
בליבנו לעד.

> #ן ^ מגיש
מבצע מיוחד לחגי

תקע בשופר גדור
מתאים במיוחד רבעו׳ שונו קטן
ל ב חי ר תן:

שופר מיוחד עם זיזים.
שופר עם \ 1£11 דד להארכת התרועה.
שופר עם מייצב לבעלי שברים.
שופרו של סאדאת — ״אל אהראם״.
שופרטור לעיסוי אינטימי.

סמן 2 ,1או א, שלח אלינו ותקבל כדואר חוזר ,
את המוצר הניבחר באריזה אטומה.

צה״לי מקורי, מתאים במיוחד לאנשי עסקים,
נופשים, מיעוטי-יכולת ואנשים השומרים
על דייאטה״ אמר הדובר.
להלן נוסח ״סדר החגים המקוצר״:
נוסח אשכנז — עם בוא החג טובלים
תפוח בדבש׳,נכנסים לסוכה וצמים תוך
שירה וריקודים לצלילי שופר סביב ספרי
התורה עד מוצאי החג.
נוסח ספרד — בערב החג טובלים שופר
בדבש ותוקעים בלולב. לאחר התקיעות
נכנסים לסוכה וצמים עד צאת הכוכבים.
ביחידות
הקומאנדו זהצנחנים ידליקו
החיילים גם שמונה נרות, יאכלו אפיקומן,
יביאו ביכורים תוך אכילת אוזני־המן,
יילחמו במחבלים עד חורמה וחוזר חלילה.
באמורים ב׳ רד׳ ישררו תנאי מזג־אוויר
רגילים.

סגן־ניצב א. סייר, דובר גוש הסיירות
במיצעד הפיזמונים מסר אמש לכתבנו כי
משרדו יוציא בקרוב מיכרז לכתיבת הינד
נונים חדשים לסיירות החדשות שנוצרו
בארץ בשנים האחרונות.
הסגן־ניצב הדגיש כי מדובר בחידוש
שיריהם של הסיירות הישנות (אגוז, שקד,
חרוב, פיסטוק־חלבי. בטיחות) ובכתיבת
הימנונות מתקדמים לסיירות החדשות
(פיסטוק־שאמי, חרדל, אליהו ושמואל).
״השירים חייבים להיות בחרוזים״ הוסיף
ואמר הדובר.

לקחי הבחירות
להסתדרות
מי מכם, החושב שהבחירות להסתדרות
נערכות מטעמי פוליטיקה, טועה
טעות גמורה. הבחירות להסתדרות
הן פשוט דרך לקבל תוספת למשכורת,
פטורה ממם.
בהסתדרות יש מה שנקרא ״מם פוליטי״
המחולק למפלגות השונות לפי
גולגולת (של בוחר) .המחיר לגולגולת
— בערך 1.10ל״י לחודש. לפי
תוצאות הבחירות האחרונות יקבל המערך
כ־ססס 600,ל״י לחודש, הפנת רים
— כ־ 15,000ל״י, ע״נ — כ־10,000
ל״י לחודש וכן הלאה.
ובכלל לא ברור מדוע אתם מוכנים
לתרום את קולכם ( 1,10ל״י לחודש)
בקלות שכזאת לכל מיני מפלגות שונות
ומשונות. הרבה יותר משתלם לארגן
את המשפחה ו/או החברים לעבודה
ו/או השכונה ולהקים מפלגה משלכם.
ואם, למשל, תקבלו 300 קולות (מש פחה
+שכנים +טעויות) הרי שיש
לכם תוספת נקיה ממס של כ־ 400ל״י
לחודש למשכורתכם העלובה.
את הכסף אתם אומנם חייבים להוציא
למטרות מפלגתיות (= משפח תיות)
,אבל זאת לא בעיה — כל ארוחה
היא ישיבה וכל טיול הוא הוצאות
נסיעה.
אז בבחירות הבאות הקימו נא מפ לגה
משלכם ושיהיה לכם בתיאבון,
לבריאות וכל טוב.

— ממישנתו של מייסדו —
אמור לי מהיכן אתה בא ואומר לך
איפה היית.

ד״ר מ. זוארץ
(בוגע־של־אמת)1917 ,
הודעה למרות הנסיונות להדיחנו ולדחוק
את רגלינו אנו נשארים
לנצח־נצחים עמודים 2ו־.3

שנה סובה אחת ולתמיד
ב׳ציץ
ו/צא, מזי־יז

גדאבד

גמה ^גיסין

שגת י צי רהי שלו סלהתראוהאחווד קידפיל
ץ /כ ל טו ב טי ב ה תחת טו 3ה אין תת ת ׳(ן ן

ן״ פריון ייצור י צרים חושו־ ו עו טרבריביות
וג רי עו ת אה.כה שגאה ק־גאו --־ז ז־י־ד־־ות ״*?

שגת פיתוח גי טוזון העד פרם חוץ מסחר-ותעשיה דו א ה
רו שטרוד תכתבו ותחמשו•

ואש השנה בנולקלוו ובמסווה ־ ממינהג׳ החג בקהילות שואל
מאת הד״ר שימחה איסרו־חג
שנו דזז״ל — ולמה נקרא שמו ואש
השנה? לפי שנופל הוא בראש השנה
ואין זה נאה איפוא לכנותו בשם
כריסטמם (בבא אידלסון־י״א .)7

נ ס קו רבמה מן ה מינ הגי ם
לחג זה :

הגין לאכול ראש מיסיונר לבן ש תהיה
השנה החדשה זכה וברה.
בליל שני של חג נוהגים לאכול

מפרי הרימון. בקהילות אשכנז מע־דיפין
רימון מילם 36 שהוא גדול
יותר (זכר לחורבן) .הילדים, שטרם

סיפור חג לבני הנעורים
הדבר אירע בעיר ורמייזא ע״נ מיין.
באמצע אוגוסט לערך היו יהודי אותה
העיר עדים לתופעה מוזרה — עם הנץ
החמה (שלוש — שלוש וחצי בבוקר)
היה עובר שמש בית הכנסת,
מקיש במקלו על תריסי החלונות וקורא
בקולו הצרוד והמעצבן ״עורו
יהודים! קומו לעבודת הבורא!״.

.1נוהגין לטבול תפוח בדבש ש תהיה
השנה הבעל״ט טובה ומתוקה.
המהדרין, שחוששין מפני מקורו של
הדבש, יוצאין בערבו של החג לשדה
ומוצצין דבורים.
בשכונות העוני טובלין תפוח־אדמה
בגריז.
.2אוכלין ראש דג שהוא סמל ל פריון
וכן סגולה נגד קשקשים. ב קהילות
ישראל שבגיניאה החדשה נ ד

שבשנות הפרעות האיומות, שעה שלא
השיגה ידם למצוא רימונים, בכל זאת
קיימו את המיצווה על בקבוקי מולו־טוב
והיתה אש האמונה יוקדת בהם.

עד שפקעה סבלנותם של כמה מהם
וקמו בבוקר אחד ותפסו לאותו זקן
והקישו בו בחוזקה מכות רצח ופיצחו
את ראשו וטילטלו ידיו והיו קוראים
לעברו ״בן זונה! בגללך לקום כל
בוקר!״.

הגיעו למיצוות, יוצאים ידי חובה ברימון
התקפה. הפעוטות — בחזיזין.
ידוע הסיפור על יהודי ק״ק ליטא

וכיוון שהלז מדרך הטבע
חלוש היה, לא היו מכהין בו.
שהוא לא חול ממינהגו וכבר
ספטמבר והיהודים נפוחי עיניים
גזים ואין רואים קץ לדבר.
יהודי אלא הגיע וניר־

וניתעלף אותו זקן ומיד קראו ל עברו
״סליחה, סליחה״ ומכאן מקור
השם ״סליחות״.

(המשך מעמוד )21
נוראות של ערבים. בצורה האכזרית ביותר. אס יש לי
משהז נגד הערבים, זה רק בגלל האכזריות. בסך הכל
אני חושב שהערבים הפלסטיניים הם סימפאטייס

המערכה המכרע ת

״לא היתה זאת הכוונה שדנו לקחת את
המחסלים כשכי. מעולם לא הסתרנו את זח.״

התחילה

נותרו 36 ימי

לשעת השין
קריאה זו מפוונתאל יך !
אתה — שהינן חגר או אוחד תנועתנו. שאמרת
לעצמך מאות פעמים גשמונה השנים האחרונות:
״טוב שיש איש כזה בכנסת — שוג שישנת סיעה
כזאת ! ״
אתה — שנדחמת כמונו מתוצאות הבחירות
להסתדרות והורית, בינך לבין עצמך, שגם לך יש
חלק בתוצאה.
אתה — החושב לעצמך כבר זמן רב :״איך
שהבטחת
הם עושים את כל העבודה הזו בעצמם
לעצמך שלקראת הבחירות תיחלץ גם אתה לעזרתנו-
עזרתך.
ובכן — הגיעה השעה!
לפנינו תפקידים עצומים, תקציב עלוב וזמן קצר.
ישנם תפקידים רבים: הפצת חומר הסברה,
אירגון והשתתפות בחוגי״בית, אסיפות״עם, פגישות-
הסברה אישיות, תעמולה בקרב חוגי אוהדים, ידי•
דים, בני המשפחה. תפקידים רבים לקראת יום
הבחירות וביום הבחירות עצמו.

חוג בית :

כדי לעמוד בכל אלה, עלינו לדעת על קיומך :
מה אתה יכול לעשות, במה אתה יכול לעזור, האם
יש לך כלי-רכב שנוכל להיעזר בו, דירה לחוג-בית,
חברים ואוהדים שכדאי לשלוח אליהם חומר.
בבחירות לכנסת כ ל קול קובע. כל קול יקבע
אם לאופוזיציה הלוחמת היחידה למדיניות המלחמה׳
הכפייה הדתית, האינפלציה והפער החברתי
הגדל והולך — תהיה או לא תהיה נציגות בכנסת
השמינית. כ ל קול יקבע אם תופעה המיוחדת
במינה של אופוזיציה לוחמת ישראלית תהיה
או לא תהיה מייוצגת בכנסת השמינית.
כל קולתלוי בך !
דרושים לנו מתנדבים ! דרוש לנו כסף ! דרושות
לנו כתובות של חברים, אוהדים ותומכים !
דרושים לנו קולך וכולך !
הצטרף למר י!

מן שאנס ל שלום!
רכן כוח לאופוזיציה ח לו חמת!
מכפי שאמצעינו המעטים מספיקים. כל לירח —
תעזור לנו. כל התחייבות לזמן קצר וארוך — תביא
לנו תוספת אמצעים ואפשרויות.
חרם את חלקך במאמץ המשותף! תרום למגבית
המרי !

שיטת ההסברה הישירה והיעילה ביותר היא
חוגי־הבית. עשרות מסבירים שלנו מוכנים לנסוע
לכל מקום בארץ, לנקודות חישוב המרוחקות ביותר.
כל ניסיון לשיכנוע ולהסברה — חשוב. עלינו להסגיר
לכל הנמנעים בבחירות להסתדרות, ולאלה
שהעבירו קולם ל״סוסים חדשים״ ,כי הצבעתם או
אי־הצבעתם עבור רשימתנו יכולה לחיות גורלית
לדיעות המשותפות לנו ולחם.
ארגנו חוגי״בית בחוג מישפחותיכם, ידידיכם,
חבריכם לעבודה, שכניכם וכל מכר וחבר שלכם.
בשבוע הקרוב יתקיימו חוגי חבית:
• יום ד׳ , 3.10.73 תל״אביג״דרום — פרץ
עופר; רמת־אביב — עו״ד שמואל סגל; כפר־סבא
— עו״ד אמנון זיכרוני.
• יום ג׳ ,9.10.73 תל־אביב — ח״כ אורי
אבנרי.
לפרטים: טלפונים 283288/9־.03

בבחירות הקודמות הפעלנו אמצעי־תעמולח שחיה
מן המוצלחים במערכה כולה: דוכני-חסברח. אנו
מציעים לחברינו ולאוחדינו להוציא שולחן לרחוב,
להציב עליו חומר הסברה (שתקבלו במטות האיזו-
ריים ובמטה הארצי) ולנהל בעזרתו תעמולת״רחוב
יעילה. בדוכן כזה אפשר לנהל שיחות-רחוב, לרשום
את שמותיהם של אוהדים ומבקשי חומר הסברה,
לגייס מתנדבים לפעולה, להתרים למגבית הבחירות.
הודיעו לנו על נכונותכם לנחל תעמולת-רחוב
ע״י דוכני־הסברה במקומותיכם, ואנו נשלח אליכם
את החומר הדרוש לשם כך.

אסיסות־־עס:

מטות הבחירות .

אנו מארגנים אסיפות״עם בנהריה, קריות, חיפה
(הדר והדר־הכרמל) ,נצרת, חדרה, נתניה, ירושלים,
תל-אביב, פתח־תקווה, רמת-גן, חולון, בת־ים, רחובות׳
באר-שבע, דימונה, ערד, אילת, אשדוד ואשקלון.
הפעילים והחברים במקומות מתבקשים לתאם מייד
את זמני האסיפות, מקומותיהם ופרטי חפירסום עם
ישעיהו שיק, במטה-הבחירות הארצי.
האסיפות האלה נקבעו:
, 24.9.73 קיבוץ גלעד -דגי פתר.

,2.10.73 במכון וייצמן, אולם וזלפסון -

בשעה — 20.30 אורי אבנרי, דני פתר.

מטה הבחירות הארצי וגוש דן: בר-כוכבא
71 תל-אביב, טלפונים .283288/9אי ל ת: מתי
גלעדי 354/5 ,ת.ד ; 802 .באר־שבע: טלפון
; 057-734*7הרצליה: עמי שוורץ, סוקולוב ,53
> ; 03-98302 חולון: לחמן, שרת ; 15 חי פ ה:
משרד התנועה נמצא ברחוב פבזנר ,12 טלפון
,04-643127 המשרד פתוח בין השעות .21.00—17.00
המבקשים להתנדב או לעסוק בפעילות כלשהי, מתבקשים
להתקשר למספר חנ״ל. קריות, עכי,
נהריה: ד״ר ראובן קריץ, סימטת אורן ,4קריית-
מוצקין, טל ; 04-714362 .טבעין: בנימיו תמיר,
אמנון ותמר ; 04-931194 ,8ערד: יעקב רוזנבלום,
אלעזר בן יאיר ; 53/6פתח־ תקוו ה: אורן, איני-
לוב ; 03-912494 ,4רחוכות, נס״ציוגה, ראשון־
לציון: ציון פארידיאן, יעקב כהן , 138 רמת־אליחו,
ראשון-לציון ; 03-948164 ,רעמה, כפר״סגא,
תל״ממד: צבי אברחמי, כפר חס ; 922174 ,רמת־גן:
אינגריד לביא, כובשי עזה ; 03-741495 ,9

,12.10.73 אוניברסי ט ת מל״אביב 21.00 ,
— אורי אבנרי.

כסף. כסר, כסך :
לעומת המיליונים שהוציאו כל חמיפלגות לבחירות
להסתדרות — הוצאנו פחות מ 120-אלף ל״י.
פשוט לא חיו לנו יותר. אפילו מיפלגות קטנות
מאיתנו הוציאו יותר.
מערכת הבחירות לכנסת תעלה לנו חרבה יותר

דוכני הסברה :

עכר־חירקון, מעוז־אביב, צהלה, רמת־חייל,
יד״המעגיר, תל־ברון, הדר־יוסף :
בונה, הגולן ,132 רמת־חייל 778921 ,־.03

יחיאל

אין תחריף לסיעת מרי!

״הייתי קודר׳
עומת זאת מתגאה אריק ביחסו לאזרחים.
״התנגדתי להריסת הכתים ולפריצת ה/
דרכים
כמחנות. לא היתה לזה שום חשיכות
כיטחונית.

״התנגדתי גם להעברת אנשים למחנות זמניים. ראיתי
בזאת טרגדיה. התנגדתי גם לזה שאמרו ; שהערבים יהרגו
אחד את השני. אני לא רואה את עצמי אדיב הערבים.
״אבל אני חושב שהמילחמה היא מילחמה, ובמילחמה,
כשהמגמה היתר! להשמיד, השמדנו.״
אחרי הקמת הליכוד הימני הרגיש אריק, לדבריו,

כמו שהרגיש למחרת המילחמר׳.

״הייתי קודר. יצאתי כהרגשה ככרה.״

כי הליכוד הושג על גבי גוויות פוליטיות. בעיקר
זו של שמואל תמיר, שהוכרח ביום האחרון לחזור אל
הליכוד כמנוצח, ולהצטרף אליו בניגוד לרצונו.
במרוצת המחשבות, מגיע אריק ישר מן הליכוד אל
המחבלים שנהרגו בעזה.
״הכרתי אותם. הכרתי כל אחד מהם אישית, מן הת־מונות
בזמן החיפושים אחריהם, ואחר כך ראיתי את
הגופות שלהס. עברתי על אלבומי התמונות שלהם, על
הצילומים בפוזות, עם נשק. אף פעם לא הצלחתי לשמוח

על הישגים, שבהם נפגעו אנשים__ .

״גם הפעם (עם הקמת הליכוד) לא היתה
לי שום שימחה, מפני שנפגעו אנשים.״

בצד המחלוקת על שיטות אלה של אריק, יש אחידות־דיעות
רבה למדי על כישרונו הצבאי.
הוא עצמו מייחס זאת, בין השאר, לתיכנון. על כך
יש לו דיעה כימעט גרמנית, בניגוד לכמה מעמיתיו.

״אם אתה מתכנן ככית, אתה יכול לצאת
עם מינימום שד נפגעים. אתה יכול לכצע כינד
עט עד הסוה מה שתיכננת. אתה יכול לכסות
כימעט את כל האפשרויות.״
התיכנון מבוסס, בעיקר, על הגישה המפתיעה, הבלתי-
שיגרתית.

״לסמור פחות על הכוח, יותר עד המה־שכה.״

כהוגה־דיעות
צבאי בלתי־שיגרתי, דרך על הרבה
יבלות. הוא מאמין שמילחמת־ההתשה היתד, מיותרת, ושאפשר
היה למנוע אותה לולא הוקמו המעוזים לאורך
התעלה. על כך מצא את עצמו נתון בוויכוח חריף עם אבי
המעוזים, חיים בר־לב, איש־השנד, תשכ״ט. אריק עצמו
היה סומך על מסך דקיק של טאנקים ליד התעלה,
ממקם את חיל־ד,רגלים ממרחק ממנה.
אריק גם התנגד לפתיחת תעלת־סואץ. לדעתו, היה
הדבר מביא את הצי הסובייטי לים סוף, ותחת חסותו
היד, חודר לשם גם הצי המצרי. אין הוא מאמין שהתעלה
הפתוחה היתד, גורמת להרגעת המצב .״המצרים היו יורים
בכל זאת, ואילו היו שם ספינות רוסיות — איו היינו
יורים בחזרה 7״

גם כשטח זה מתמזגות דיעותיו המעשיות
של אריק יפה עם הגישה הימנית המקוכלת.
הוא סכור שעד ישראל לכלום הסוכייטים, לטו*
כת עצמה -וכי התעלה הסגורה כולמת אותם.
״כשהסובייטים מתקדמים, האמריקאים נסוגים. הנוכחות
האמריקאית חשובה לנו. אס אנחנו יכולים לחסום
את הסובייטים, זה טוב, זוהי תרומה לעצמנו, לא לאחר״.

התהליך מצא את האיש
^ 4ידו הושאר אריק בצה״ל, היה מוסיף לשרת,
^ ומתחרה על כהונת הרמטכ״ל. מאחר שזה לא ניתן לו,
פלש לפוליטיקה.
אלופים לא־מעטים עשו זאת לפניו, נשברו, נכשלו
או נתקעו בדרך. רק אחד — משה דיין — עלה לגדולה.
מה יהיה גורלו של אריק שרון בזירודקרב זוז
בסוף תשל״ג יכול היה לחגוג את הצלחתו העצומה
בהקמת הליכוד, בניגוד לכל הסיכויים.

האם זאת תהיה הצלחה חד־פעמית, או
אות לכאות?
קרוב לוודאי שאיש־השנה תשל״ג יטביע את חותמו
גם על השנים הבאות. כי אריק שרון קורץ מחומר, המב דיל
בינו ובין עמיתיו הגנרלים. מבחינת הכריזמה, האינטליגנציה
והכוח האישי, יתכן שיתחרה במשה דיין.
איש כזה, בעל תכונות כאלה והשקפות כאלה, בצמרת
הימין המלוכד, הוא גורם חדש בארץ. גורם שהשפעתו
לא תהיה זמנית וחולפת.

על רקע התזוזה הכללית שד המדינה ימינה,
התקשות כד עמדותיה והשתלטות המגמה ה;
סיפוחיסטית עד כל מערכות החיים, עלול גורם
חדש זה לקכד תנופה גדודה.
למראית עין, זה נראה כמיקרה. לולא הוכרח לפרוש
מצד,״ל, לולא הצטרף למיפלגת הימין, אילו נקלט
במיסגרת אחרת --

אך יש חוקיות עמוקה ככל המיקרים האלה.
התהליך מצא את האיש, האיש מצא את התהליך.
בסוף
תשל״ג היה נראה כי אריק שרון, אלוף במילואים,
בעל־חווה, פוליטיקאי מוזחיל, מסמל בדיוק נמרץ
את הכיוון הכללי של מדינת־ישראל.

במדינה
תל־אביב
מעוז מצרי 3ד 133
תכליות ארכיאולוגיות
מרתקות כחשסות בתחומי
העיר העברית הראשונה
על פני השטח, הסתובבו בני יפו העתיקה
של ,1973 עסקו בשיגרת־חייהם הרגילה.
רובם אף לא ידעו כלל שמטרים ספורים
מתחת לבתיהם, נתגלו בתיהם של שכניהם
הקדומים: מצרים מלפני 1700 שנה׳ פיני-
קים מלפני ,3200 ושכנים אחרים, לא מזוהים
עדיין, מלפני 3700 שנה.

חצי עשתורת. בשטח נתגלו גם שני
כלי־חרם מלובנים — אוסטראקונים —
האחד פיניקי והשני עברי. ליד קיר המצודה
התגלה׳ מחצית פסל עשתורת דמוי
עמוד. יכן נמצאו שברים רבים של כדי-
יין שהובאו מהאי רודוס — מטמון בן 300
מטבעות. מהתקופה הרומית.
השנה, בוצעו החפירות בידי שכירים:
״המתנדבים טובים לשבועיים,״ מסבירה
חייה, אשתו של ד״ר קפלן, המתלווה אליו
בחפירותיו ,״אחר כך התלהבותם פגה, והם
נעלמים.״
מיכשול נוסף שעל החוקרים להתגבר
עליו, בדרכם לחשיפת מיסתורי העבר: עיר יית
תל-אביב-יפו — המעוניינת לבנות ב
•עשה
זאת בעצמך

בצבע־ דקה !0£1€1

צבעי דקה
ל ע בודו ת ״ עשהזאתבעצמך׳
קשת גוונים מרהיבה לכל עבודות ״עשה זאת בעצמך״
הצבע לעבודות בטיק, ויטראז׳ ,עור, בדים, אמאיל, עץ,
פלסטיק, קרמיקה, ופו׳.

להשיג בחנויות המיוחדות לצבעים ומכשירי כתיבה

סוכנות: נמיאן, ת״א, טל 286445 .

!!!5611־ ¥0111ץ 11 6ס

פרסום אתגר בע־ מ

שרידי המצודה ההיקסוסית מול כתי יפו העתיקה
כל מטר — אלף שנה
מימצאים נהדרים. שרידי העבר הרחוק
נחשפו בתל צהבהב בתוככי יפו-
העתיקה, הרחק ממסלולי התיירים.
רעיון החפירות במקום נולד בשנת ,1956
כאשר עבודות בינוי ותיעול שיגרתיות ש בוצעו
באיזור הסירו את הלוט מעל שרידי
מקדש פיניקי מלפני 3200 שנה.
מספר הארכיאולוג ד״ר יעקוב קפלן, ה רוח
החייה בחפירות* :״העמקנו את החפירות
עד עשרה מטרים מתחת לפני האדמה
ויותר. בשנת 72׳ התחלנו לחשוף ביצורים
שניבנו בזמנים שהעיר יפו עמדה
בפני סכנת כיבוש. חלק מהביצורים הקימו
בני ההיקסוס, בסוף המאה ה־ 17 לפני הספירה.
הם הקימו סוללת־עפר וחומת לבנים.
הסוללה נשתמרה במצב טוב עד ימינו.
היא סיפקה הגנה לתושבי יפו במשך
דורות רבים.
״בתקופות מאוחרות יותר הוסיפו מעליה
שכבות נוספות. הכוונה הייתה להגן על
האזרחים מפגי פלישת מלכים כמו תיגלת
פלאסר מלך אשור, שעבר בארץ במסעות
המלחמה שלו, או מפני סנחריב מלך אשור,
שעבר מכאן בשנת 701 לפני הספירה.
האריה האלוהי. המימצא המרשים מכולם
הוא מקדש פיניקי לכבוד האריה,
שניבנה 1300 שנה לפני הולדת ישו. על
ריצפת המקדש, שנחשף לפני שנה, נמצאה
גולגולת אריה, שנשתמרה היטב עד היום.
מימצא נוסף: מתחת לסוללה ההיקסוסית
נתגלו שרידי יישוב קדום — מלפני 3700
שנה. מתחתיו נמצא ביצור קדום, שחקירת
זהותו עדיין נמשכת.
*) הממומנות ע״י מוזיאון הארץ.
העולם הוה 1882

אתר-החפירות מיקלט דווקא, מקשה על
התקדמות העבודה.

דרכי־חיים
מחר אמות שזית
כרקומגית מושבעת שחצליהה
רהיכמל — גתוגה בסכנת
השתעבדות מחדש לסמים
בכלל היעדר עזרה
בעיני המומחים נחשבה כבר רינה אל-
קיים למקרה אבוד. לדעתם, זו הייתה שאלה
של זמן בלבד עד שהצעירה השחרחורת
תמות מעודף שימוש בסמים מסוכנים.
רינה ובעלה מקם — שממנו התגרשה לפני
13 שנים, ואשר איתו הוסיפה לגור באותו
חדר — הזריקו לעצמם מנות גדושות של
אופיום. מלבדן בלעו עשרה כדורי
פרודומול, שקנו באישור משרד-הבריאות,
מדי יום( .הצילו, העולם הזה .)1844
ואז, לפני חצי שנה, עשתה רינה את
הבלתי-ייאמן: היא הצליחה להיגמל.
בעיקבות צו שופט, נמצאה עבורה סוף־
סוף אפשרות לגמילה, והיא התקבלה לבית־החולים
בבת-ים, שבהנהלת ד״ר אורחן הקר,
הפסיכיאטר הראשי של משרד־הבריאות.
סרסור חדש? ״היחס לנרקומנים ב-
בית־החולים בבת־ים חינו מהגרועים ביותר,״
מספרת רינה .״מעולם לא חשבתי
שייתכן יחס כזה לבני־אדם.
״אנחנו הנרקומנים לא פושעים. אנחנו
(המשך בעמוד )40

צו מ צ מו ימי המפירה
והגרזית המיס דנדנ7ן יים
ה 12/ב ו :1/
ובינם שלישי 1 25/9/73 1
כרטיסים אחדוזים לידאולם מפעל הכיס, רוו הפטמן ,3תא עדשעדז 6.43 בערב.

10,000.ל״״ פר ם לאיש שיכניס את מזכירתנו להריון
הכוונה כמובן למזכירה האוטומטית העונה לטלפון שלך 24 שעות ביממה.
+התקן מכשיר כקורת אשר יקליט את כל שיחות הטלפון.
* היה בטוח שאיש אינו נהנה מסורותיו ז באפשרותנו לגלות מכשירי
האזנה סמויים.
רדיו דדקכזור כ ע ״ מ, רח׳ שלום עליכם ,63343 ,18 תל-אביב,
(מול אל־על) ,טל 286444 .

המצוד הבינלאומי של הרב גורן (
האצילות מחייבת, ולעיתים מטרידה. לוא
היתה אלירז, בתו הנחמדה של הרב
שלמה גורן, סתם בתולה מן היישוב —
היתה מן הסתם מוצאת לעצמה חתן, בבוא
היום, כדרר בתולות מן היישוב, בוזשקט
ובביטחה, וחסל סדר פסח.
אבל מה עושין ואלירז איננה סתם
בתולה, אלא בתו של הרב הראשי, נצר
לגזר אצולה וכל זה 7רק טבעי הוא שאביה
ישאף ויחפוץ למצוא לה חתן גזעי, איזה
דרדק־משי גדול בתורה ובמיצוות ובמעשים
טובים. או לפחות במעשים.
את בתו הגדולה, תחייה, השיא הרב
לעורו־דין דוד שפירא, שידוך לא רע.
את בנו אברהם עדיין לא השיא, אבל
אומרים שאין צורך להיחפז, בהתחשב בכך
שהבחור חגג זה עתה את בר־המיצווה
שלו. נותרה רק אלירז.
אלירז שסיימה לאחרונה את שירותה
הסדיר בצה׳׳ל, הגיעה למצב של הגי־עה־לפירקה.
וכך, כאשר הוזמן לאחרונה

כבוד הרב לדרום־אפריקה, היתנה את נסיעתו
בכך שגס בתו תצטרף לנסיעה.
וכך היה. בדרוס־אפריקה, הוצגה אלירז
בפני שועי הארץ, יהודים כשרים וגדולים
בתורה, תלמידי״ישיבה כשרים בני
יהלומנים עשירים, וכיוצא בהם.
זה היה הסיבוב הראשון. לפני שבועיים
נסעו הרב, אשתו ובתו לווינה, וגם שם
חזר המופע על עצמו, כשאלירז מוצגת
בפני כל הפוטנציאלים האפשריים. זה
היה הסיבוב השני.
והשבוע הם נסעו ללונדון — כן, ניחשתם,
לאותה מטרה. לסיבוב שלישי.
אלירז, מצידה, גילתה סבלנות ומיש־מעת
למופת, צייתה לרצונו של האב
האלוף (מיל ,).בהתה לתוך כל הפרצופים
החשובים שהצעידו נגד עיניה.
והסוף יהיה בטח שהיא תציג לפני אביה
את בחירתה שלה — והרב עלול לגלות
שכל מסעות־הציד הבינלאומיים שלו היו
מיותרים מלכתחילה.

ע דנ ה לב והקא ריי ר ה
מי שמכיר את אהבותיה של הזמרת
עדנה ל ,2יודע שהן לא הולכות ביחד
עם הקאריירה שלה. כשעדנה מאוהבת,
היא שוכחת עולם ומלואו — כולל הקאר־יירה.

בדיוק מה שקרה לה עם הרומן העכשווי
שלה, רפי שאולי. ביום ראשון
האחרון קפצו השניים לעשרה ימים לנין-
יורק, ומאחר שהרומן ביניהם נראה בשיאו,
נראית הקאריירה של עדנח, או לפחות

הרומן השדי שד הזמר ובת־השגריר
בל העיתונים היו מלאים לכם, בשבוע
האחרון, על אהבתו הסודית של הזמר
גבי שישן ותיירת אמריקאית בשם
שירלי אלכסנדר, בתו של איזה מיליונר
אמריקאי.
אז בואו אני אספר לכם על הרומן
של גבי — שעליו אני מתערבת שלא
שמעתם בשום מקום.
אני מתכוונת לרומן של גבי עם בתו
של שגריר בריטניה בישראל, דיאנה

ליבריג. ,

למעשה, הרומן הזה היה כל״כן סודי,
שגבי בעצמו לא ידע עליו.
זאת אומרת, הוא ידע על הרומן, הוא
ידע שהוא יוצא עם חתיכה שמוצאת״חן

עד שסוף־סוף יום אחד יצא שגבי
ליווה את העלמה הביתה, בתום הערב.
והנה דיאנה נותנת לנהג הטקסי כתובת,
והטקסי עוצר לפני בית גדול עם שער
גדול, עם אריות גדולים ודברים דומים.
וגבי אומר לה, מה את מחפשת פה,
ודיאנה אומרת לו מה זאת אומרת, אני
גרה פה, וככה הוא מגלה שהיא בתו של
השגריר, לא פחות ולא יותר.
טוב, שגרירים היום זה לא מה שחיה
פעם. היום הם עממיים משהו לא ייאמן.
וכך קיבל יום אחד גבי טלפון משגרירות
בריטניה בישראל, והשיחה נועדה לבשר
לו בי כבוד השגריר וכבודת רעייתו מת-
כבדים להזמין את כבוד גבי לארוחה
רשמית בשגרירות, ובחנה וכהנה.
מה שעבר על גבי שלנו. לפני עשרים
שנה, בגיל שלוש, הוא הגיע ארצה מ•
קזבלנקה, ומאי יעי עתה לא נזדמנה
לו ארוחת״ערב בשגרירות.
טיב׳ לקצי טיפיי איוד, סוף־סוף הוא
הצליח להחליט מה ללבוש, והופיע שם
על השנייה, הדור וחנוט בלבוש שנראה
לו במתאים למאורע, והוזמן להכיר את
השגריר, ואת אשתו — שהיא לא אמה
של דיאנה, אבל לעומת זאת היא סופרת

מדני עד דני,
אין כדני

גבי ושירלי
בעיניו. אבל הוא לא ידע שהיא חוד-
מעלתה ודברים כאלה.
גבי הכיר את דיאנח הבלונדית, בת
ח , 19-בהסרטח של קזבלן. זה היה לפני
בחמישה חודשים. גבי היה שחקן בעל
משקל בסרט, ודיאנה אחת הניצבות שם,
ואף אחד לא ידע שהיא בתו של שגריר.
גבי ודיאנה התחילו לצאת. ופה ושם,
כל הזמן איכשהו יצא שהם היו נפרדים
בלילה בבל מיני מקומות.

יש בני־אדם שאוהבים חביתות, ויש
כאלה שאוהבים כובע משולש ולהחזיק
את היד בתוך הז׳קט. נעמי כפרי אוהבת
בחורים בשם דני.
הדני הראשון שלה היה הבימאי דני
ליט אי. הרומן ביניהם היה גדול וסוער
וכל זה. דני היה כבר ממילא אז עם רגל
אחת מחוץ לנישואיו, וקשריו עם נעמי
רק השלימו תהליך שהתחיל עוד לפניה.
כשהתגרש דני, היה זה רק סביר להניח
שעכשיו יתחתן עם נעמי. אלא שסביר זה
תלוי מאוד. לדני עצמו זה לא היה כל״בך
סביר. עד שתצליח להשתחרר מאשה
אחת — הוא משוגע להיכנס לעול עם
שנייה ז
הוא תיקן את הרווח קהיה לו בין
השיניים, חידש את חגרדרובה, ויצא ליה נות
קצת מחיי-רווקות עליזים.
כשראתה נעמי מה העניינים, החליטה
שזה לא בשבילה. היא הסתכלה ימינה
ושמאלה, סיננה את הדנים שבאו בחשבון,
החל מדניאל בגוב־חאריות ואילך,
והפילה את הפור על הזמר ומשחקו
דני מסינג החתיך. עם בגברת שהתפרסם מסינג,
הקמליות לצידה של גילה אלמגור,
היה גם הוא נשוי, ועוד איך. הוא נישא

עדנה —

העניין שלה בה, בשפל.
הרומן בין עדנה ורפי התחיל לפני
חצי שנה בשצף־קצף, בשרפי מאיים שאו־טוטוטו
הם עומדים להתחתן.
אחר כך נרגע הקצף, וגם רפי, ועדנה
החלה לבדוק מה קורה עם הברנש שלה,
ביחוד כאשר היד, נעלם מעיניה למקומות
שונים.
ועכשיו נראה כאילו חזר החום לשרור
בשטח. אלא מאי ז עד כמה שאני מכירה
את רפי, אני יודעת שהוא אוהב אותן
מפורסמות.
אי-לכך, אני לוא הייתי במקום עדנה —
איזה חלומות — הייתי חוזרת ומטפחת
את הקאריירה שלי.

צרפתיה נודעת — ועוד אח״מים דומים.
והשגריר קיבל את פניו באופן אישי,
והושיב אותו לשולחן ליד אשתו, ואל
תשאלו מה בן ומה לא. והשיחה קלחה
לה באנגלית, צרפתית, ועוד תריסר שפות,
וגבי עם העברית שלו היה צריך להסתדר
עם כל זה.
מה אגיד לכם — כשחאברך ראה את

עצמו בחוץ, אתם יכולים לתאר לכם את
אנקת״הרווחה שהוא השמיע.
אלא מאי ז הפגישה המשפחתית לא
עזרה. או אולי לא קילקלה, אינני יודעת.
הגיע חיום והרומן הסתיים, וזהו זה.
ודיאנה נסעה קצת ללונדון לחופשת־מולדת,
כדי להירגע, וגבי תפס את שירלי,
ועכשיו אתם יודעים את כל הסיפור.

בגיל — 17 בחיי — לעלמה קצת מבוגרת
ממנו, שהביאה לו, מלבד את עצמה,
גם שני ילדים נחמדים מנישואיה הקוד־
׳מים.
והנה, לאחר במה שנות נישואין מאושרים,
בהן נולד להם ילד משותף, כולו
שלהם, עומד דני מסינג להתגרש.

את דני

ובפעם

האחרונה שראיתי

מסינג ונעמי בפרי, הם היו מאוד צמודים,

ונעמי גילתה לי שהם מתחתנים בקרוב.
ואיפה אתם חושבים היתה ההזדמנות
הזאת, שבח פגשתי אותם!
אתם יכולים לא להאמין: בחתונתו
של עוד דני: דני ליטאני.

נעמי ודני ליטאי

עד הבא נשים
המנצלים פתדיהן
ונורות! שר נעוות
ואת החוק ואיסור
חברות נוי להוציא
נסבים מנערות
החוששות מהריון
תעשיה חדשה פורחת בישראל —
תעשיית חוזריין. הקימה אותה ומנהלת
אותה שורה ארוכה של רופאי״נשים,
רופאים כלליים וסכסולוגים רודפי״בצע,
המנצלים את תמימותו ובורותן של נערות
ישראל. חם מאבחנים אצלן הריון
שלא היה ולא נברא, מטילים בהן אימה
וחרדה, ומציעים להו אז עזרה לטילוק
ההריון הבלתי״רצוי — כמובו תמורת
תשלום מתאים.
כתבת ״העולם חזה״ ,שחצטיידח מ־

ליל מר
ראש באישור רפואי מתאים כי אינה
בהריון, העמידה פני חרה, הלכה להיבדק
אצל שורה של רופאי־נשים כדי
לבדוק אם יאבחנו אצלה הריון וכיצד
יציעו לח לסלקו. מימצאיח׳ המסופרים
בכתבה זו, חושפים תמונה מדהימה של
ההפקרות השוררת בתחום זה, הניזונה
מהמצב החוקי הקיים בישראל לפיו נחשב
ביצוע חפלה מלאכותית כעבירה פלילית.

כתבת

העולם ר 1ד

העמידה פני הרה
ניקוה אצר שישה
הנו7־נשים, נדי
ו ה שוו מ ציאות
מחרידה מאוד!

ריח החרין? הלא־נעים, וזיכה בי
ן 1ברגע שנפתחה הדלת.
פתח את הדלת הרופא עצמו, רופא-
נשים תל־אביבי בשנות השבעים, שיצא
כבר לגימלאות וממשיך לקבל חולים באופן
פרטי, במרפאה שבדירתו, הנמצאת
באיזור־יוקרה.
אלא שהריח הדוחה, שגרם לי בחילה
גם בלי שהייתי בהריון, היה כאין־וכאפס
לעומת מחזה־הזוועות שהתגלה לעיני במרפאה
עצמה.
לא האמנתי שקיימים עדיין דברים כאלה,
במאה העשרים. היתד. זו תמונה שנלקחה
ישר מבתי־המטבחיים להפלות של מאה
קודמת.
אולם למרפאה הגענו אחר כך. לפני כן
התעכבנו בחדר־הקבלה, תוך שהרופא רו טן
על שהגעתי לאחר שעות הקבלה.
רוטן, אך מקבלני.
הבית היה ריק. מאנשים. חדר־הקבלה
כלל שתי כורסאות ושולחן מיניאטורי.
רהיטים עתיקים ושטיחים קמוטים.
הרופא היה זקן, נמוך־קומה ומבולבל:
״מה שמך? היכן את גרה?״ סיפרתי לו
על קיבוץ מרוחק .״כמה משפחות יש
בקיבוץ? קיבוץ עשיר?״
ביקשתי שלא ישאל אותי על הקיבוץ,
מכיוון שאני נורא עצבנית. הוא התייחס
אלי כסב טוב ומבין. חייך הרבה וליטף
את ידי בחיבה :״נו, מה כבר קרה לקי-
בוצניקית שלי?״

שמעתי את תשובתו, משום שכבר הייתי
בתוך המשרד המפואר.
התכווצתי במתח מעושה בתוך הכורסה
הנוחה. הרופא ביקש לדעת את צרותי
במיבטא הונגרי בולט. הסברתי לו כי אני
פוחדת מהריון.
קולו היה חודר ועמוק. קצת חששתי
ממנו. עיניו הבהירות ננעצו בפני :״כמה
זמן לא קיבלת את המחזור?״
״שישה שבועות מהפעם הקודמת.״
הוא השכיב אותי על המיטה. לאחר בדי־קת־בזק
שנמשכה שתי דקות. קבע כי הרחם
שלי מורחבת, וכל הסימנים מעי דים
על הריון.
כססתי את ציפורני, ובקול בוכה ביקשתי
לעשות הפלה. בו במקום, הסכים הרופא
לעשות לי גרידה.
דחיתי את הצעתו הנדיבה. ביקשתי שהות
להירגע יום יומיים מהחדשות הנוראות.
הוא ניאות ברצון, ביקש 50 לירות
עבור הביקור, והכניס את הבאה בתור.
חווייה מזעזעת

״עשית כבר
גרידה?
*\ ני חושכו! שאני בהריון.״

״כי לא קיבלתי את המחזור החודשי ואני
מרגישה חרא.״
הוא צחק וצבט את לחיי:
״יש לך בחילות? כאבים? מה את מר גישה
בדיוק?״
״יש לי בחילות, וכואבות לי הרגליים,
ואני לא יכולה לסבול ריח של אוכל.״
״היית כבר בהריון? עשית פעם גרידה?״

אף פעם לא.״
״עכשיו תגידי לי מי שלח אותך לכאן?״
״חברה.״
הוא
ביקש שאכנס לחדר סמוך, לקליני קה.
נכנסתי.
חטפתי פיק־ברכיים:
על אחת המיטות נראו סימני-דם. הסדינים
היו מקומטים. חלקי המתכת, שהיו

שאת עכשיו בפאניקה. אבל מחר כבר
תהיי יותר רגועה, כי תכירי את המקום,
וזה כבר לא יהיה שוק בשבילך.
״אז מחר תבואי עוד פעם, ואני אבדוק
אותך ואתן לך זריקה. אני מקווה שזה
יעזור לך ולא נצטרך הפלה.״
״כמה זה יעלה?״
״בשבילך 120 לירות. היום תשלמי 60
ומחר .60 זה כולל גם את הזריקה.״
״בשביל מה היום? 60״
״ככה. היית אצלי בביקור, לא?״
״אהה. וכמה תעלה לי גרידה, אם הזרי קה
לא תעזור?״
״על זה לא מדברים עכשיו. כשתצטרכי,

נדבר.״
״בסדר, אבל אני צריכה להכין את

אף בשבועות, מסיבות שונות — לאו
דווקא הריון. אם לאחר הדואוטסט לא
מופיעה הווסת בכל זאת — זה הסימן
כי האשה אכן בהריון. במקרה זה, יש
צורך בהפלה. הזריקה עצמה אינה תורמת
במאומה לחיסול ההריון.
ניצול וגניבה
ך* קצב המדובלן* היה כנראה יוצאו
| דופן בליכלוכו הפיזי. שאר חמשת
הגינקולוגים שביקרתי אצלם שמרו על
רמת היגיינה מקובלת.
פיזית. אשר לרמה המוסרית — יותר

* צאתי לאור השמש מדוכאת מד,בי-
י קור. לוא הייתי יכולה להכניס עימי
לחדר־ד,טיפולים, לסצינת הבדיקה, חברה
שתשמש לי כעדה — הייתי מציגה בפני
הגינקולוג דובר ההונגרית את האישור
הרפואי שהיה בתיקי, אשר בו נקבע, בבדיקה
מלפני שלושה ימים, כי אינני
בהריון.
ללא עדים לא היה טעם בעימות מסוג
זה. לא היה כל מקום לאפשרות, כי הרופא
טעה. היה ברור לי כי הוא נוכל: הוא
לא ביקש לעשות לי בדיקת־שתן או בדי־קת־צפרדע,
לפני שהחליט על הפלה. היה
ברור לי כי ברור לו שאינני בהריון.
הביקור אצל הרופא ההונגרי הוכיח לי
אם כן את נכונות השמועות העקשניות
המהלכות זה זמן רב בארץ, ואשר כל
צעירה מכירה אותן.
אני עצמי שמעתי סיפורים אלה מפי
שתי בנות שעברו את החווייה המזעזעת
על גופן.
האחת, סטודנטית בת ,23 גילתה שאיבדה
את הווסת כשלושה חודשים לפני
החופה. היא פנתה לרופא־נשים פרטי, וזה
קבע שהיא בהריון. בו במקום נתן לה
זריקה, שלפי דבריו תגרום לה לדמם
ולהפיל.
באותו ערב, חשבה שהיא הולכת למות.
היא דיממה כמויוודענק, האמינה כי זו
ההפלה שעליה דיבר הרופא. כאשר הרג-

הגינקולוג בדק אותי שתי דקות.. .את בהריון,׳־ קבע, והציע לעשות מיו הפלה.
הוא לא ידע שאני עיתונאית 1 ,שבארנק׳ אישוו ונו א׳ שאינני בהריון!
אמורים להיות מבהיקים, היו מלאים כתמים
דביקים. הכיור שבסמוך למיטה היה
מטונף, גרם לי בחילה אמיתית.
רציתי לברוח

•ץ שתי צמרמורת. איך אפשר?.פח ו
1דתי אפילו להיבדק על ידו. הרופא
הבחין בהזדעזעותי :״אל תפחדי. זה לא
מתאים לקיבוצניקית. זה לא יפה ככה.״
עכשיו שמתי־לב כי הוא מגמגם, נוסף
לכל :״תשכבי פה על המיטה,״ הורה לי.
״אני הולך להביא את המשקפיים שלי.
אולי ראית את המשקפיים שלי? אני לא
זוכר איפה הם.״ הוא ליטף שוב את ראשי.
זיעה קרה פשטה בגופי. רציתי לברוח,
אך חששתי להתבלבל בחדרים .״את לא
רוצה ילד, נכון? אז בואי נגמור מהר
עם זה. נו, אל תפחדי.״
המשקפיים האבודות נמצאו. לא יכולתי
לסבול את ידיו הרועדות. ביקשתי לרדת
מהמיטה, אך הוא החזיר אותי. צעקתי.
״איך מתנהגת בת־קיבוץ?״ דרשתי ממנו
להפסיק מיד את הבדיקה. הפעם, הוא
שמע לי.

,/אתן לד
זרי ק ה״
ך* ואי, נסכם הכל במשרד.״ נשמתי
1 / /לרווחה. הוא רשם מה שרשם בפנקסו
.״אני עוד לא יודע אם את בהריון
או לא. לא נתת לי לבדוק אותך. אני מבין

י 38

התקציב מהמשק.״
״תראי אין לך ילדים נכון? מנשים
עם הרבה ילדים אני עושה הנחה. לוקח
,600 ,700 אפילו 500ל״י. זה תלוי.
מרווקות אני לוקח 800 לירות. אבל לך
אני עושה הנחה.״
סיכמנו כי למחרת אחר הצהריים אבוא
לקבל את הזריקה. הבטחתי גם להיות
פחות היסטרית. הוא ליווה אותי החוצה,
כשאני מחובקת בזרועותיו. הסקתי מכך
כי נראה עלי בבירור שעברתי טראומה
קשה.
בחוץ, היה האוויר הידוע לשימצה של
תל-אביב צח ונעים באפי.
הרופא שיקר

הלם, הפחד, הרתיעה והבהלה ש !
| אחזו בי בחדר המטונף, תחת ידיו
של הרופא המטונף, חלפו, ובמוחי נשארה
קבועה עובדת־יסוד, שלמענה עברתי את
הסיוט הזה:

מכלי שבדק אותי — מבלי שקבע
אם אני זקוקה לכד או לא —
רק כדי להרוויח כמה לירות —
הציע האשמאי הזקן לתת לי טיפול
מיותר.
כאשר אמר לי שהזריקה שייתן
לי עשוייה לעזור לי, ולא אזקק
לבצע הפלה — הוא שיקר לי.

הזריקה האמורה היא זריקת הורמונים
נשיים, הנקראת דואוטסט. מטרתה אחת
ויחידה: לקבוע אם האשה בהריון, בכך
שהיא מזרזרת את הופעת הווסת.
המחזור החודשי עלול להתעכב, לעיתים

מדי מהם דמו לו, ניצלו את בורותה ומצוקתה
של צעירה מבולבלת ומפוחדת —
אנוכי — כדי לנסות לגנוב ממנה כסף
שלא הגיע להם, עבור טיפול שלא היה
צורך בו.
את הרופא השני בחרתי לאחר שדרישה
וחקירה בין כמה חברות העלתה את שמו
כאחד העוסקים במלאכה. הרמתי טלפון
וקבעתי פגישה לאחר־הצהריים.
נכנסתי לחדר־ההמתנה. שני ספסלי-עץ
היוו את כל הריהוט. על אחד מהם ישב
סמל, ולידו התייפחה בשקט חיילת צנומה
ושחרחורת. התיישבתי לידה, והסברתי לה
כי אנו באותה סירה.
״יא, אם הורי ידעו הם ישחטו אותי,״
פלטה .״יגמרו על החיים שלי. מה אעשה?״
היא היתר. בהיסטריה. השניים הגיעו
משארם, שם הם משרתים באותו בסים.
היא לא הלכה לרופאה הצבאית. בצה״ל,
חיילת הנכנסת להריון מקבלת את הטיפול
המתאים — ואחר חייבת להפסיק את שרו-
תה. החיילת חששה שהוריה היו מגלים
את סיבת שיחרורה המוקדם, סירבה להש תמש
בפיתרון הצה״לי.
הסמל, ששתק כל הזמן, היה חיוור
ועישן בשרשרת.

״אני פו חדת
מהריון״

רופא, גבוה ונאה, יצא אלינו,
| \ לבוש חלוק לבן, נקי ומעומלן. החיילת
נכנסה.
לאחר חצי שעה חזרה החיילת, חיוורת
ומפוחדת :״אנחנו צריכים עוד 200 לירות.
הרופא אמר לי שזה היה מסובך.״ לא

שתה הרעה גברה, צילצלה לחברה שבאה
והסיעה אותה לביודחולים.

ה סוד
נתגלה
*** ם, גירו לה ששיטפי־הדם אינם
אלא המחזור שהתעכב, ושזורז על-
ידי הזריקה, וכי היא לא היתד. כלל
בהריון.
בת אחרת עברה חודיה דומה. כאשר
שמעה מפי הרופא את המילים :״מיד׳לה,
את בהריון״ — החלה רועדת בכל גופה,
היתד. קרובה להלם מרוב התרגשות.
היא קבעה עם הרופא תאריך לביצוע
ההפלה כעבור יומיים, ובאותו ערב גילתה
את הסוד לירידתה.
זו עמדה בתוקף על ביצוע בדיקות לפני
ההפלה. למחרת, סרו שוב אל הרופא,
תבעו בדיקת־שתן. הרופא טען שזה מיותר,
שבדיקתו היתר. חד־משמעית. לבסוף
ניאות. לאחר עשרים דקות של מתח, חזר
ובישר כי התשובה שלילית: היא לא
בהריון. הוא אפילו לא טרח להתנצל,
גבה 30ל״י בעד הביקור הנוסף, עוד 20
בעד בדיקת השתן, ושלום על ישראל.

ב חילו ת
ורי חו ת
ך* שאלה שעניינה אותי עכשיו היתה:
| ן האם רופאים נבלים כאלה הם חריגים,
עיוותים נדירים — או מגיפה נפוצה?
ארבעת הביקורים הבאים שלי נתנו לי
תשובה עגומה מאוד.

למחרת בבוקר היו פני מועדות לצפון
הארץ. חיפשתי בספר הטלפונים סתם
רופא־נשים חיפאי, ללא כל מידע מוקדם
אודותיו.
צילצלתי לביתו, אשתו ענתה שבעלה
לא מקבל בבית. יש לו קליניקה באיזור
אחר של העיר. היא ביקשה לדעת מי שלח
אותי אליו .״זה חשוב לבעלי, כי הוא
לא מוכן לקבל כל אחד.״
הרגעתי אותה שחברה שלי המליצה
עליו .״מי זאת החברה שלד?״ השם הראשון
שעלה במוחי נשלח לתוך האפרכסת.
הגברת שוכנעה, קבעה לי פגישה לחמש
אחר הצהריים.
הקליניקה היתד. בקומת־קרקע בבית רב-
קומות. הרופא, בגיל העמידה, בעל גוף

תאם את פניו הצעירים, שאל על בעייתי.
בעייתי הראשונה היתד. הרופא עצמו:
״שמעתי שהד״ר הוא רופא ותיק. זה לא
מסתדר עם הגיל שלו.״
חיוכו המיטיב התכסה בדוק של מבוכה.
״אני חושב שאת מתכוונת לאבי. הוא עסוק
כרגע בחדר־ההפלות. איך שלא יהיה, גם
אני במקצוע, ואת בהחלט יכולה לסמוך
עלי.״
״אז למה אין שלט על הדלת הד״ר
ושות׳ ?״
החיוך נעשה עצבני קימעה :״גבירתי,
מה הבעייה שלך? במה אפשר לעזור

״אני חוששת שאני קצת בהריון. המחזור
איחר לי בשלושה שבועות. יש לי בחילות

״אז אני לא רוצה שאתה תבדוק אותי.
אני באתי לגינקולוג, ולא למתמחה.״
סבלנותו פקעה :״את יודעת מה, שבי
בחדר־ההמתנה וחכי שם.״
לא יצאתי לחדר־ההמתנה, כי אדם צנום
וגבוה, ששערות־שיבה כיסו את ראשו,
נכנם לחדר. בקול חד שאל על מעשי
בחדר .״היא רוצה שרק אתה תבדוק
אותה.״
״למה? לי אין זמן עכשיו. יש לי עוד
שתי הפלות לעשות היום. גם הבן שלי
יכול לאבחן אם את בהריון או לא.״
״אבל אני באתי אליך,״ עמדתי על שלי.
״אוי באמת על תהיי ילדה.״ לאחר כמה
שניות של שקט לא־נעים, התרכך, ניסה
לפייס אותי בקול פחות נוקשה .״את יודעת

הן עישנו בשרשרת. פניתי לשנייה. גם
לה אותה בעייה? ״לא. אני חברה שלה.
רק זה עוד היה חסר לי.״
הן עובדות כפקידות במשרד צנוע בתל-
אביב, מקוות שהבוס יתן להן הלוואה.
״לא נעים. אחר־כך כל המשרד יידע וידבר
על זה.״

ה הו רי ם
יהרגו או תי

ף* מה את לא מתחתנת?״
תראי׳ אני כבר נכנסת לשלישי.
עד שתהיה חופה תתנפח לי הבטן. ההורים
שלי ירצחו אותי. את יודעת מה זה בש־

השמיניסטית בחולת העיניים, בחרו ההמתנה, נוצה בבני :״הוובא אמו >שאנ׳
בהויון. מאיפה אקח את הכסו להפלה? אם לא אצליח להשיג, אלו לכבישי״
מלא ומשקפיים עבות. הזמין אותי להיכנס.
חצינו חדר־המתנה צנוע ברהיטיו
ובגודלו, ונכנסנו למשרד. שתי כורסאות,
ארודספרים, שולחן־עבודה.
בקול שקט, לוחש כמעט, שאל על ה־בעייה.
הסברתי שאני חוששת מהריון.
״יש לך חבר?״

״איפה הוא עכשיו?״
״עסוק.״
״את חושבת להתחתן איתו?״

״מה שמך?״
את כל הפרטים, כולל מספר תעודת
הזהות שלי, רשם בפנקס עב־כרס. אחר
כך שאל על הרגשתי הכללית. הסברתי
כי אני חשה כאבים בכל הגוף, יש לי
בחילות, וריחות מפריעים לי. בדיוק כמו
שקראתי בספר על סימני הריון.
״מתי קיבלת לאחרונה את המחזור?״
״לפני תשעה שבועות.״
״בסדר. היכנסי לחדר הסמוך. אני אבדוק
אותך.״

בשבוע הבא;
הפלה

וקצת כאבים ברגליים״ אמרתי.
״איפה את גרה?״
״אני בתהליך גירושין מהקיבוץ.״ מבט
שואל בעיניו השחורות .״בעמק יזרעאל.
עשה לי טובה ...אני נורא עצבנית ...אתה

״ תתפ שטי
ותשבי״
ך* וא בהחלט הבין, והזמין אותי להי-
\ 1כנם לבדיקה בחדר סמוך. הסדינים
שכיסו את המיטות הבהיקו בניקיונם. את
דממת המבוכה קרעו צעקות אשה מחדר
סמוך. עשיתי חשבון. לרשות האב ובנו
עמדו לפחות ארבעה חדרים לפעילותם.
״תתפשטי ותשבי על הכסא הזה. אני
כבר בא,״ פנה אלי בקול רך ומבין.
הכסא ״הזה״ הפחיד אותי. הוא היה
מוגבה, והיו לו שתי שלוחות מפחידות
עוד יותר.
״תגיד לי, אתה באמת רופא?״
״אני עושה עכשיו את ההתמחות שלי.״

מה? תיכנסי למעבדה, תעשי בדיקת־שתן,
ואחר־כך נראה מה לעשות איתך.״

//אני מחכה
לגרידה
* 4בן ה מ תיי מ ר הוביל אותי בשתיקה
1 1מופגנת אל חדר קטן שעל דלתו היה
שלט ״מעבדה״ .הלבורנטית, בחורה צעירה
וחביבה, ביקשה ממני להמתין לתוצאות
בחדר־ההמתנה.
השעה היתד. שש בערב. בחדר ההמתנה
ישבו שתי צעירות שחרחרות שניתן היה
להבחין בעצבנותן .״נו, מה אמר לך הרו פא?״
שאלה אותי אחת מהן .״אני מחכה
לתוצאות בדיקת־השחן.״
״קונו אנוק, אני בהריון.״
״הרופא קבע לך בוודאות?״
״בטח. אני מחכה לגרידה.״
״כמה הוא לוקח?״
״ 700 לירות. בחיי אני לא יודעת מאיפה
אני אשיג את זה. החבר שלי באילת ואני
לא יודעת איך אני אמצא אותו.״

ך* דר־הטיפולים כלל שתי מיטות
( 1שהבהיקו בניקיונן. אחרי שגמר להכאיב
לי בבדיקתו, ואני גמרתי לצעוק,
הבטיח לי בקולו השקט, הלוחש, כי יש
חשש סביר שאני בהריון, למרות שאין
הוא מוצא התרחבות ברחם.
״אני צריכה לעשות הפלה?״ שאלתי
כשחזרנו למשרד.
״הפלה עוד לא צריך. אם את בהריון
צריך לחכות לפחות עוד שבוע. אני אתן
לך כדורים. ואם הם לא יעזרו לך, נעשה
הפלה.״
״מה בדבר בדיקת־שתן או בדיקת־צפר-

מבט אירוני עלה על פניו :״מי סיפר
לך על זה?״
״קראתי בספרים, וחברות שלי סיפרו

;;אגי אלך
לכביש י״

** צאתי לי מקום בסמוך לגימנזיס-
טית.
הרופא, נאה, בתחילת שנות הארבעים
שלו, הזמין את השמנה להיכנס :״אני
רואה שלא רזית, מה יהיה?״ שאל אותה.
הגימנזיסטית פנתה אלי :״מה את עושה
כאן?״
״אני חושבת שאני בהריון.״
״איפה את לומדת?״
״סליחה. השתחררתי לא מזמן מהצבא.״
״באמת? את בכלל לא נראית.״
״איפה את לומדת?״
״בבויאר.״
״בת כמה את?״
״אני בשמינית.״
״את בהריון?״
״לפי בדיקת־השתן שעשיתי, כן.״
״כמה זמן את מקיימת יחסי־מין?״
היא הסמיקה. הסתכלתי לתוך הכחול,
שדמעות היו תלויות בעפעפיו .״שנה בערך.
לקחתי גלולות ואני לא מבינה איך
זד. קרה לי.״
״למה לא סיפרת להוריך?״
״אני חושבת שהם לא היו מבינים.״
״והחבר?״
״הוא לומד יחד איתי. כל התיכון היה
יודע מזה, אם הייתי מספרת לו.״
״יש לך כסף?״
״עוד אין לי. אולי הרופא יתן לי בתשלומים.
אם לא ...אני אלך לכביש.״

״שטויות. בשבוע הבא תחזרי ונדבר
על זה. בינתיים תשאירי לי 60 לירות
עבור הבדיקה.״
״זריקה לא תעזור לי? אני פוחדת,
מגרידה.״
״אם אעשה לך זריקה בעוד שבוע, אין
סיכויים שהיא תעזור לך. מגרידה את לא
צריכה לפחד, כי אני עושה עבודה נקייה.
לא יהיו לך סיבוכים. בינתיים תשאירי לי
את הכסף.״
האם היה נוכל, או סתם לא־מוכשר?
כיצד קבע חשש להריון — כאשר לא
הייתי בהריון?
מאחר שלא הופעתי להמשך האודיסיאה,
הסכמתי לסווג אותו כסתם לא־מוכשר.
שייהנה מהספק.
הרופא ובנו

ף יצכוזי, עצבנית ונרגשת בחדר־ההמ־
^ תנה של גינקולוג בעל־שם, באחד
הפרברים האקסלוסיביים של תל-אביב.
רוח סטרילית נשבה מהתמונות ומכורסאות
בגוון שחור. דומה כי רגל איש לא דרכה
על השטיחים הכבדים שנחו על הרצפה.
הוא פתח את הדלת כשחיוך רחב על
שפתיו. גבר צעיר כבן .25 ביקש ממני
להיכנס. נכנסתי למשרד מפואר אף יותר
מחדר־ההמתנה. בקול אבהי, שכל-כך לא

ביל תימנים שהבת תיכנס להריון לפני
החתונה?״
הרופא הצעיר יצא אלינו. הוא פנה אלי
וביקש שאחזור למשרד.
״אני שמח יחד איתך. תוצאות בדיקת־השתן
שלך שליליות. אתן לך כדורים
לזרוז המחזור. אם לא תקבלי תוך שבוע
תחזרי לכאן. בינתיים תשאירי פה 70
לירות 50 .בעד הביקור ו־ 20 עבור בדיקת-
השתן.״
״בשביל מה 50 לירות? הרי לא נבדק ת

״כן, אבל היית פה.״
לוא הייתי נבדקת בידי המתמחה הצעיר,
או אביו, על הכיסא ההוא — האם י היה
מגלה לי את האמת? או שהיה טוען שאני
בהריון?
תיקו?
החלטתי לעלות לבירה. שוב הסתמכתי,
סתם על ספר הטלפונים.
תיאמתי עם אשת הרופא. והגעתי לשכונה
מפוארת, המשקיפה אל הכנסת. בחדר-
ההמתנה ישבו שתי נשים בשני קצוות,
החדר. האחת בלונדינית עם שיער גולש
ועיניים כחולות בוכות. היא כססה את
ציפורניה. לידה היה ילקוט בית־ספר.
השנייה בשנות השלושים המוקדמות,
ועישנה בשרשרת. היא היתד. שמנה מאד,
והבעה נוקשה על פניה.

ה חז ה
נפוח

§ !3בדיקה גינקוסגין! -ציור בספר רפואי ()1822

1רופא יצא בלוויית השמנה והכנים
1ן את הגימנזיסטית. מחדרו יכולתי לש מוע
את הבכי. לפתע צעקה :״שלא תעיז
לטלפן להורים שלי. אתה מבין?״
אחר כך היד. שקט, והיא חזרה עם
הרופא לחדר־ההמתנה .״המתיני בשקט עד
שאמא תבוא. אל תדאגי. אני אדבר איחה.״
(המשך בעמוד )43

תמרוקי
, 2\¥011
כעת גם בישראל!
1ז 0 1חברת התמרוקים הגדולה ביותר בעולם
(מחזור שנתי למעלה מ־ 1ביליון דולר !)
החלה כעת בשיווק מוצריה בישראל .
מומחי היופי של 1הנשענים על מסורת,
ירע ונסיון של כ־ 90 שנה, מגישים לך את המגוון העשיר והמלהיב ביותרשל;

תמרוקי ע לי ת לאשה ולבת־ העשרה,
לגבר ולגיל הרך.
וכן־ מבחר עשיר של תמרוקי־שי לאירועים חגיגיים ,
השם ח \¥0׳ .הקוסם למיליונים ברחבי העולם ישבה גם את לבך
מרגע שתכירי את מוצרי היופי של ח 0׳ ^
דרשי תמרוקי 7\\׳ 011 בפרפומריות המובחרות,
השיווק הבלעדיבישראל: ע.ד ישיבע״מ
רח׳ ליפסקי , 10 תל־אביב,טלפון . 261647

במדינה
(המשך מעמוד )35
חולים, חולים קשה, אלא שהאחים בבית־החולים
אינם מבינים זאת.
״שבועיים חיכיתי לטיפולו של רופא־שיניים.
כל הפנים התנפחו לי, ולא קיבלתי.
רק לאחר שהתעלפתי מכאבים נתנו
לי ללכת לרופא-שיניים.
״כשביקשתי לצאת לחצר לנשום מעט
אוויר נקי, בלי ריח של תרופות, לא הסכימו.
כל הזמן פגעו בי על שאני נרקומנית
ויצאנית.
״לא נתנו לאף אחד לבוא ולדבר איתי.
לא לבעלי לשעבר, לא לחברים. וזה —
דווקא כשהייתי חייבת לשמוע מילה טובה
ממישהו, כדי שאוכל להמשיך בדרכי.
״באחד הימים הגיע בן־דודי לביקור,
ורופא המחלקה, ד״ר סקוביץ, אמר לי
בנוכחות כולם, :יש לד סרסור חדש?׳״
השפלה. על כל צעד ושעל נתקלה
רינה ביחס עויין ומשפיל, כמו ״את מצידי
יכולה להישאר שנתיים במוסד,״ או ״את
בפנים ואני בחוץ,״ ״או את יודעת שאין
לך סיכוי,״ או ״זונה עלובה.״
״אני רק איני יודעת,״ אומרת רינה,
״מה יעשו חבר׳ה צעירים שמנסים להיגמל׳
,ושככה יתייחסו אליהם. הם פשוט
יעזבו את הכל ויחזרו לחיים עם הסם
והייאוש — עד שימותו.״
לאפול מטאטא. אולם בעיותיה האמיתיות
החלו רק לאחר שהשתחררה, בלא
פרוטה בכיסה, בלא מקום מגורים, חלושה
מכדי לצאת לעבוד. בשנות הת מכרותה,
עבדה כיצאנית כדי לספק את
הכסף לקנות את הסמים. עתה, רצתה להיגמל
גם מזה. באין כתובת אחרת, חזרה
לחדרו של מקס.
מקם נמצא במקום שרינה כמעט נמצאה
בו לולא יצאה להיגמל. משקלו כיום

גמולה אלקיים
רק לא למות שוב
כ־ 40 קילו. עיניו שקועות, והוא אינו מדבר
כמעט. בגיל 14 כבר חיה מכור לסמים.
כיום הוא רחוק במורד, מזריק ובולע סמים
בכמויות מבהילות. כשהוא מסומם — ו במצב
זה הוא במרבית שעות היום — הוא
מסוכן, מסוגל לגרד את הקירות או לנסות
לאכול מטאטא.
מיואשת. לאחר נסיונות ממושכים,
הצליחה רינה לשכנעו שיעבור גם הוא גמילה.
מקס השתכנע — אך לא התקבל.
לא נמצא מקום בעבורו. מיואש וזועם, חזר
לחייו הקודמים :״כמו שחייתי עד עכשיו,
אמשיך הלאה. אינני זקוק להם. רק לא
לבקש טובות מאף אחד.״
רינה, לצידו, עייפה ומיואשת גם היא.
צריך רצון של ברזל כדי שלא להישבר
לאחר גמילה. כאשר נמצאים בחדר אחד
עם מכור לסמים, רואים אותו מזריק לעצמו
יום־יום — צריו להיות על-אנושי כדי
שלא לחזור ולהתמכר.
עד היום, הצליחה רינה להחזיק מעמד.
אולם זוהי מלחמה הנמשכת 24 שעות
ביממה — והיא עייפה ממנה. אם לא תימצא
לה עזרה, שתאפשר לה מגורים אחרים
ופרנסה — ספק אם תחזיק מעמד.
הדבר היחיד המחזיק אותה עדיין בפני
הסם הוא ידיעתה מה מצפה לה :״כמעט
מתתי פעם, וחזרתי לחיים,״ היא אומרת.
״אינני רוצה למות שנית.״

העולם חזה 1882

זוהי מחלה נלתיימונות, ויבוק שאינו מונה, אהבה שהכל מתקדש למענה
ממנו יותו מסמים
משנו מאלכוהול
ך* פרסי. זה שמוי כך קוראים לו כו־ן
1לם. כך קורא הוא לעצמו. משה הפרסי
מרחוב 60 המפורסם ביפו. בן ,65 ואולי
.70 בעצמו איננו יודע.
בחוג המצומצם של המומחים, תופס
הפרסי מקום של כבוד. נחשב לטוב במגדלי
היונים בארץ. לפחות, לבכיר שבהם.
בדירתו הקטנה, בת החדר וחצי, מתגוררות
400 יונים. וגם הוא עצמו.
פעם היתד, לו גם אשה. לפני ,30 אולי
35 שנים, עזבה אותו לפתע. אחרי 15 שנות
נישואין מאושרים כזוג יונים, קמה והתעופפה
מהקן.

לפעמים, אבל הגררר שלד — ,יותר טוב
בשבילי מכל אשד, בעולם.

סאל טו ת
ב אוויר
ך* יים הפרסי את דבריו, והחברים
^ מחייכים, מהנהנים בראשם. צדק ה פרסי.
גידול יונים — זוהי מחלה בלתי-
מוכרת, דיבוק שאוחז ואינו מרפה, אהבה
שהכול מתקדש למענה. מרטיט יותר מקלפים,
משכר יותר מאלכוהול. מטריף יותר
מכל סם.
בישראל כמעט שאין יודעים גידול יונים
מהו. מעטים היונאים בארץ. הם מכירים
איש את רעהו, מאוחדים באהבתם
ליונים. יש ביניהם יוצאי כל ארצות־תבל.
רוסים. פרסים, עיראקים, כורדים, דרום-
אמריקאים, אפריקאים. מעט ילידי-הארץ.
שמותיהם של גדולי היונאים מועלים
ביראת־כבוד בפי הצעירים. חיים מוניץ
מרוסיה• אברהם יעקוב העיראקי. ניסים
היונאי. משה הפרסי.
כולם בני חמישים ומעלה, לכולם עבר
של כ־ 30 עד 50 שנות גידול יונים, מכל
הסוגים ומכל המינים: יוני־דואר העפות
מאילת לתל־אביב. יונים פרסיות ד,מתעופפות
שמונה עד עשר שעות ברציפות.
טימלריס המתהפכים באוויר, שמחירם כ-
150 דולר הזוג. קרים־קוט מרוסיה, בעלי
ראש וזנב צהובים. נירנברגיס, הנשארות
יומיים תמימים באוויר ומרחפות כנץ.

שלישית
ב מי ט ה
** ספר הפרסי על הפרידה הע־צוכח

יום אחד קמה האשה מעוצבנת מהיונים
שליכלכו את החדר. אמרה :״לא רוצה
יונים.״
400 יונים היו בחדר. היו חיות איתי.
יחד יושנים, יחד אוכלים. לפעמים היתד,
מתגנבת אחת, ככה, בין אשתי לביני
בלילה. כזאת חמודה, שוכבת בשקט, לא
מפריעה לאף אחד.
התחילה האשד, לצעוק. כל היום צעקה,
לא יודע מה היא רוצה ומה מבקשת.
בסוף הבנתי. אמרה :״או היונים או אני.״
אמרתי לאשה :״זאת בעייה קשה. תני
לי לחשוב כמה זמן.״ נעלבה, אבל בכל
זאת נשארה.
חשבתי כמה ימים. אבל כל הזמן שאני
חושב, אני יודע בתוך הלב שלא אוותר
על היונים, אפילו אני לא יודע מה.
באתי לאשה, אמרתי לה :״תראי, אני
רוצה אותך, אבל גם את היונים.״ קמה,
לקחה את הבגדים והלכה לאמא שלה.
יש לי ארבעה ילדים. שאלתי אותם :
״מה אתם רוצים ו עם יונים או בלי ז״ הל •

עם האמא שלהם.
נשארתי לבד. לא יכול בלי יונים. זה
כמו נרקומן. אהבה מטורפת. קצת כואב

חיים מוניץ עם זוג ׳11׳ ״טיילו
הלב נצבט

* ושבים להם היונאים בתערוכת היונים
של חיים מוניץ ביפו, ודנים ומהפכים
בבעיות גידול יונים. לאברהם יעקוב
לקתה יונה בשילשול, ולשנייה דלקת־עי־ניים.
ליצחק שופל כאבי־בטן. כלומר, לאחת
מיונותיו. והפרסי מבכה יונד, שנפטרה
ואין יודע למה.
איך נהפך אדם מן הישוב ליונאי? כמו
(המשך בעמוד )42

זוכר את ההרגשה הזו?

ת שוקה 1ע 1מה יונה י ״
(המשך מעמוד )41
בשיר, מסתבר: קם לו בבוקר, ורואד.
שהוא יונאי.

מספר אברהם יעקוב, יליד עיראק:

כשהייתי
בן שבע, ראיתי יונה, הלב
נצבט לי מרוב היופי שלה. עמדה היונה
על השובך של אחד השכנים. העיניים
שלי היו קוראות וקוראות לה, והיא לא
באה.
התגנבתי לשובך בלילה, שמתי אותה
בשק, וישר רצתי הביתה. ישנה איתי
במיטה כל הלילה.
בבוקר אבא קם. ראה אותה. מיד ידע
שלא הגיעה בדרכים כשרות. היכה בי
מכות, כמעט הרג אותי. אני בוכה, והוא
מרביץ. בוכה, והוא מרביץ. נשבעתי רק
יגמור להרביץ לי, אלך לעבוד ואקנה זוג
יונים.
הלכתי לעבוד. זוג יונים עלה דינר שלם.
עבדתי ועבדתי יום ולילה. הייתי בן שבע
בסך־הכל. אחרי חודש היה לי דינר שלם.
אבא רצה לקחת אותו, אבל לא נתתי.
קניתי זוג יונים.
עד כאן סיפורו של יעקוב. היום, לאחר
חמישים שנה, יש לו 100 זוגות יונים.
מכוסו שותות, מפיתו אוכלות, במיטתו
ישנות.

גאצים
ב שובן
ת חיים מוניץ, מחשובי היו־
^ נאים, הצילו היונים ממוות.
מספר מוניץ:

הכו אתעצ מן לחורף

1עם תנור הסקה דירתי

אמקוד

חסרי

במחירים

החל

תקדים

תנור הסקה דירתי ״אמקור״
— ל חי מו ם מרכזי של כל
הדירה — מבטיח חי מו ם אחיד
ונעים 24 שעות ביממה במשך
כל החורף.
תנור הסקה דירתי ,,אמקור״
ניתן ל ה תקנ ה הן בבתים
פרטיים (חד קו מ תיי ם וקוט-
ג׳ים) והן בדירות בבתים
משותפים.
ל״אמקור״ מבחר דגמים מגודל
6000 קקל״ש ועד גודל 10,000

מ־ 7 9 2ל
קקל״ש המאפשרים חי מום
דירה, עד גודל 150מ״ר, ב אמצעות
תנור אחד בלבד !
מחירי התנורים נמוכים במיו חד
והוצאות ההפעלה (התנור
מו ס ק בנפט) ק טנות.
מומחי ,,אמפא״ ייעצו לך ללא
כל תשלום כיצד לתכנן א ת
חי מום דירתך ביעילות המיר-
בית, היכן להציב את התנור
והיכן למקםאת הארובה
ה מבטיחה אויר נקי בדירה.
לי ת מכזד דל 1רו

עו1־ 11ז 1/םפלהלב!

לתלמידותי,
רונית בלנ ק — מלכתה מי ם 1973
רונית מ חוב ר — ס גני תרא שונ ה
דנה גלעד — ס גני ת שני ה
סוזי קרן י— הנ ערהה פו פו ל רי ת
מיטב

האיחולים

להבחרכם

מאחלת מורתכם להליכה ונימוסיו

לאה

פלטשר

בזמן מלחמת העולם השנייה הייתי צעיר.
כבר אז היו לי המון יונים. התחלתי בגידול
עוד בן חמש.
הנאצים באו לבית שלנו. ראיתי אותם
דופקים בדלת חזק. פחדתי והתחבאתי מתחת
למיטה. משם ראיתי איך הם מוצי אים
את אבא ואמא שלי בכוח מהבית.
כשהתחילו לחפש ברחתי דרך החלון, וק פצתי
לתוך השובך.
היונים שלי הבינו שאני מתחבא מהחיי לים,
כי הייתי מדבר איתם ברוסית, כמו
עם כל האנשים. הן נעמדו בפתה השובך,
והסתירו אותי. כשבא חייל ורצה לבדוק
אם יש בשובך מישהו, עטו עליו היונים
ולא נתנו לו להציץ בפנים.
הייתי בשובך כמעט שבעים שעות. אכל תי
את המזון שלהן ושתיתי מהמים שלהן.
ככה הן הצילו אותי.
סיפרתי את זה גם לשופט, אחרי שהשכנים
תבעו אותי לדין׳ כאילו היונים
מפריעות את מנוהתם. קיבלתי חמש לירות
קנם, והשופט ביקש ממני לא לגדל הרבה
יונים.
בגלל זה יש לי רק 150 זוגות. אחרת
היה לי הרבה יותר.

הי מורים
ברבבות ל״י
** וניץ מראה בגאווה את הטינזלר
(ו שלו — זו היונה המבצעת סאלטות
באוויר — פרסי :״כמה היא שווה לדעתך?״
״אתמול
היתד. תשע שעות באוויר. חמש
וחצי שעות ביצעה היפוכים.״
״מאה שישים לירה.״
״אבל תראה את הכנפיים, איך יפות...
והחזה.״
השניים מתווכחים האחרים מצטרפים לוויכוח.
עיניהם מבריקות, מיצחם מזיע,
קולם נישא בהתרגשות.
בשבתות יוצאים היונאים לשטח פתוח,
מתחרים למי יונה טובח יותר. חוקים רבים
ומדוקדקים לתחרות יונים. יש שופט שה־יונאים
מחליטים עליו, והוא חורץ את
גזר־הדין. כל תנועה של היונה נלקחת
בחשבון. כיצד נסקה. לאיזה גובה הגיעה.
כמה פעמים ביצעה סאלטות. כמה זמן
נשארה באוויר. כיצד נחתה. האם פרשה
כנפיים? האם גירגרהז
סכומי ההתערבות גבוהים. החל מ־500
לירות, ועד .5000 לפעמים, כשמ תחרות
אסיות, מגיע הסכום לרבבה. בעבור היונה
המנצחת.
יש גם שיתלהטו הרוחות, ואי מזה יישלף
סכין, להגן על כבוד היונה שחולל. לפעמים
אפילו נשפך קצת דם. אלא שאין מדברים
בזאת מחוץ לעיר היונה.
שכן הכול יודעים מהי ההרגשה נש־יונתך
נוחלת מפלה.
העולם הזה 1882

הפלו ת
(המשך מעמוד )39
נכנסתי למשרדו המרווח, המסודר בטוב־טעם.
הוא ישב בכיסא שחור מוגבה, שאל
ורשם את תשובותי.
בחדר הסמוך היו שלוש מיטות. אמרתי
לו כי אני רגישה מאוד לכאבים. הוא
חייך והבטיח שזה יהיד. בסדר.
ואכן, הבדיקה עברה ללא תקלות. הרופא
נזהר מלהכאיב לי. הוא הביט בי
מהורהר, ומקולו נשקף מצבי הדרמטי:
״אני חושב שאת בהריון. הרחם מוגדל,
והחזה שלך קצת נפוח.״
במשרדו, חזר ואמר כי עדיין מוקדם
לקבוע את ההריון .״אתן לך כדורים שיזרזו
את המחזור, במידה ואת לא בהריון.
אם את בהריון — הם לא יעזרו לך.״
״אם זה לא יעזור אצטרך לעשות הפלה?״

תבואי בשבוע הבא ואני אעשה
לד גרידה.״
״אי־אפשר לעשות את זה בזריקה?״
״לא. זה לא בטוח ולא רצוי.״
״כמה תעלה לי גרידה?״
״בסביבות 800ל״י. זה תלוי במימצאים
שיהיו לי אחרי הבדיקה. ייתכן ופחות.
נראה מה יהיה המצב שלך.״
בינתיים ביקש מאה ל״י עבור הביקור.
יצאתי אל הרחוב. נוכל? חצי נוכל?
במחיר 100ל״י שלקח ממני, יכול היד.
להרשות לעצמו שלא להרוויח עלי מזריקה.
לעומת זאת, טען שהוא חושב שאני בהריון
— מה שהיה בלוף גמור. איד לסווג
אותו?
נוכל בשלבים, סיכמתי לעצמי.

אני צריך
בטן רי ק ה

^ ל הקליניקה הבאה, בצפון תל-
תל־אביב הגעתי בלוויית כתבת נוספת.
תפקידה: לדובב את הממתינות
בחדר־ההמתנה, בעוד אני בפנים.
הרופא היה בשנות החמישים המאוחרות
שלו, נמוך, שמנמן וקרח. נכנסתי אחריו,
למשרדו, שהיווה גם את חדר־הטיפולים.
בחלק אחר של החדר שולחן גדול ושלוש
כורסאות. לידו פרגוד לבן. בחלק השני
שתי מיטות.
״בת כמה את?״
״עשרים ואחת.״
״מתי קיבלת לאחרונה את המחזור?״
״לפני שבעה שבועות.״
״מה את עושה?״
״משתדלת להתאקלם בעיר. אני מתכוונת
לעזוב את המשק.״
שאלתי אותו אם הייתי צריכה לעשות
בדיקודשתן או צפרדע לפני בואי .״לא.
לא צריך את זה. רק תלכי לשירותים,
כי אני צריך בטן ריקה.״
כמו בפעמים הקודמות, הרגשתי לא נוח
על הכיסא. הרופא הכאיב לי בבדיקתו,
וצעקתי אימים. בהזדהות איתי, תגובתו
היתד. צעקות וצביטות כדי שאשאר לשכב
במקומי. זה היה לא נעים. חשתי פחד
וצמרמורת .״איך את מתנהגת? את לא
מתביישת? למה את צועקת?״
היו לי דמעות בעיניים .״תשכבי בשקט
עד שאביא את הזריקה.״ הרגשתי שאני
מתעלפת .״מה פתאום זריקה? לא רוצה
לשמוע על זריקה.״
״תגידי לי, את נורמלית? את רוצה
להיפטר מההריון — או שאת רוצה ילד?
בשביל סד. באת לכאן?״
רציתי לצעוק לו בחזרה כי באתי לאמת
את סיפורי־הזוועות המתהלכים אודות הגינקולוגים.

ארוץ
אחריך״
ך* תהפכי על הבטן.״ חששתי מנוק-
״ ( 1שותו, והתהפכתי. מלבד זאת חשבתי
כי הוא רוצה לבדוק אותי דיד הרקטום.
״אני הולך להכין את הזריקה.״
זה היד. יותר מדי. ירדתי מהמיטה .״אני
לא מבין אותך. שקיבוצניקית תפחד מזריקה?
איד קיבלת זריקות חיסון בקיבוץ?״
״המטפלת היתד. רצה אחרי בכל המשק.״
״טוב, אז אני לא המטפלת שלך, ואני
לא ארוץ אחריך.״ הוא היה חד ופוגע.
רציתי לרוץ מהחדר מהר. לא היה לי
נעים לבכות מול הבעת־הקרח שלו.
״אתח יודע מה? אולי נדחה את הזריקה
למחר.״
״את צריכה להכין את עצמך? זה לא
כואב אמרתי לך. תראי, אם אני עושה
לד זריקה, יש סיכויים שתפילי בלי גרידה.
אבל אם אני לא עושה לד עכשיו, ייתכן
שבעוד שבוע נצטרך לעשות לך גרידה.
ככה זה ייצא לך גם יותר זול. אני אתן
לד כדורים פלוס זריקה, ויש סיכויים

שזה יעזור.״
ביקשתי רק את הכדורים. על זריקה לא
רציתי לשמוע. הרופא משך בכתפיו.
לקחתי את הכדורים, השארתי 50 לירות,
ויצאתי כושלת החוצה. חברתי הכתבת עמדה
בפתח חיוורת. על פני הבנות האחרות
היתד. הבעה מתוחה. כולן שמעו את צעקו־תי.
רציתי לצעוק לעברן כי תיברחנה
משם.
לקח לי זמן רב להירגע מפרנקנשטיין.
אחר סיכמתי בחרון: עוד נוכל שקבע
שאגי בהריון.
החלטתי לסיים בזאת. אם זה יימשך
כך, חששתי, עוד אתחיל להאמין בעצמי
שאני בהריון.

יש מצילים,
ויש מ חרי בי ם

יפרתי על ששת ביקורי ל
12 רופא־נשים מפורסם, מנהל
מחלקה בכית־חולים, וביקשתי את
תגובתו.
הגינקולוגים מתחלקים לשתי קבוצות.
יש רופאי־נשים המצילים את בריאות
האשה, הן פיסית והן רוחנית, על־ידי
הגרידה. לעומתם יש כאלה שרק נקראים
גינקולוגים בגלל שהם עושים הפלות.
קל מאוד לבקש כסף מבחורה צעירה
הנמצאת בפאניקה. אומרים לה שהיא בהריון
ועושים לה הפלה כשאין הריון.
ידוע לי, לצערי, שמקרים כאלה בהחלט
קורים.
לפחות, במקרה שהגינקולוג יודע שהחולה
שלו לא בהריון, והוא בכל זאת רוצה
להרוויח כסף — הרי שלאשה לא נגרם
שום נזק רפואי. זריקה או כדורי דאוטסט
אינם מזיקים.
בהפלה אמיתית, צריך להשאיר את האשד.
לפחות 24 שעות בקליניקה או בבית־החולים.
האשד. חולה וחלשה, אחרי הפלה,
וחייבת את המנוחה הזו. בבית־החולים מקפידים
על כך. אינני יודע מה קורה בקליניקות
פרטיות. זה תלוי ברופא־הנשים.
יש מקרים בהם הרופא אכן מאמין
כי יש הריון. במקרה זה חובה עליו לעשות
את כל הטסטים: בדיקה יסודית של האשה,
בדיקות־שתן ובדיקות־צפרדע. רפואה זה
לא מתמטיקה, וייתכן מאוד שהרופא יטעה
באבחנה. רופא שמוכן לעשות הפלה בלי
הבדיקות — איננו ממלא את תפקידו.

__נגד
הגלולה
שר לכלולה־נגד־הריון. אני מתנגד
\ £לה. לדעתי הגלולות הן נגד הפיסיו-
לוגיות של הגוף — וזד. כבר לא טוב.
ודאי שלא אידיאלי.
אני מתנגד לזה וחושש כי הגלולות
יתנו בעתיד תוצאות שליליות מאוד.
לעניין הזריקה נגד הפלה. לדעתי הזריקה
לא עוזרת להפלה. אין לה מספיק כוח
לגרום להפלה טבעית. לדעתי היא יכולה
רק לזרז את הווסת. אני חושב שגם לא
רצוי להשתמש בה כאמצעי לזרה הווסת.
הגוף עלול להתרגל, ובשלב מסרים היא
תפסיק להשפיע.
בארץ קיימת ועדה אשר מתפקידה לאשר
את ההפלות הנעשות בבתי־חולים. היא
מתחשבת בבריאות האשד״ ולפעמים במצ בה
הסוציאלי.
לדעתי רצוי מאוד להתיר מבחינה חוקית
הפלות מלאכותיות בארץ. מדובר על זה
היום כבר בכל העולם. אפילו בניו־יורק
נוצחה התנגדות הכנסייה הקאתולית: אשד.
נכנסת שם היום לבית־חולים, משלמת
סכום מסרים, ועושים לה את ההפלה.
רק כאשר הפלה מלאכותית תהיד. חוקית
בארץ. ייפסק המצב המביש הזה, שבו
מנצלים רופאים מסרימים את מצבן הפסיכולוגי
הקשה של החולות שלהם, ואת
חוסר מיידע שלהן, ומשתמשים בהם כדי
לגבות מהן כספים מיותרים.
אולם למעשה, אשם במצב הנוכחי לא
מעט החוק שאוסר הפלות מלאכותיות.
רופאים רבים אינם עומדים בפיתוי, ומנצלים
את הפירצה הקוראת לגנב.
כאשר הפלה מלאכותית תהיה חוקית —
תוכל כל אשד. לפנות בגלוי לקופת־חולים
שלה, ומשם לבית־חולים. גם אשה שתיפנה
לרופא פרטי תופנה על־ידו לבית־חולים.
רק בבית־חולים קיימת ערובה לביצוע
נכון של הפלה מלאכותית. שום קליניקה
פרטית — המבוססת על שיקולים מיסת־ריים
— לא יכולה להגיע לרמה כזו.
החוק הנוכחי — הוא־ השולח בעצם
את האשד. לקליניקחז פרטיות.
ושם, במקרה הטוב, רק סוחטים ממנה
כספים. במקרה הרע• — היא לא קמה
מהמיטה.

אם ניחנת בסבלנות,
חוש הומור ועצבים חזקים׳
תהיה זקוק להם
מאוד בימים הקרובים.
מישהו המקנא בד מסיבות
הידועות רק לשניהם
יעשה כמיטב
יכולתו ונם יצליח ב-
מידת-מה להפיץ עליך
שמועות ולהבאיש את
ריחך במקומות חשובים.
סיכויים טובים במישור הרומנטי.

סוף־סוף אתה רואה ברכה
בעמלך?! .תה טומד
לקראת השנה׳ החדשה,
אם תצליח לשמור על
מצב־רוח מרומם, תיפתחנה
בפניך כל הדלתות.
אם לא תעשה
בעיות, גס תדע להסתגל
לשורה שלמה של
מצבים חדשים, שאי״
גמישותו מנעה ממך
למצות קודם לכן. בת שור — לבשי סגול
וססגוני השבוע. כמו־כן אל תרבי בשתייה.

נסיעה קצרה ושיגרתית
לכאורה, בעניינים ה נוגעים
לעבודתך או לבעיית
משפחתית כלשהי,
עשוייה לזמן לך עד מרגשת פגישה מאוד. אם אתה רווק,
אתה עשוי לפגוש ה.יי

שבוע, לגמרי במיקרה,
2 5ר. יו 2י
את אשתך לעתיד. עם
זאת, אל תתפתח ל-
האריך את שהותך במקום, מכיוון שרק
הפתעה תקסום לה. פעל במרץ רב.

מ0*111X1

מחזור העיסוקים החדש
מתחיל ברגל
ימין. קח עצמך בידיים
; הימנע מחול- ומדיכאון מנות־יתר
חסר־תכלית
שהוא
— ותמצא שאתה יוצא
בהדרגה מן הבוץ, אף
מבלי שתצטרך לקבל
החלטות גורליות כלשהן•
הפגישה אליה
נכספת, תתקיים, אך תתאכזב. לעומת
זאת צפה למיפנה רומנטי. לבש צבע בהיר.

נראה שעזרתך תידרש, יותר מאשר בעבר׳*,
כדי לסייע לאחרים. כמה דברים, חסרי
חשיבות, לא יעלו יפה.
צפויות דאגות הקשורות
במקום העבודה.
נראה שהשאלה :״האם
אני עושה את הדבר
הנכון״ ? היא שתטריד
אתכם במיוחד. תיאלצו
להיעזר בתכונות האופייניות
לבני מזל עקרב :
22באויזטובר •
__ סבלנות, יושר והתמדה.
21בנור ״ מנר
בעצמך. גאה היה

ע 1ן ת

אם זכית בימים אלה לחסדו של הגורל,
שמצא דרכו אליך באמצעות המין היפה,
דע לן, שהגורם לכך הוא הכוכב שלך
המקרין ישירות על בני
ובנות מזל קשת. צפה
לוויכוחים לא צפויים
עם מעבידיך ביום רא שון.
לעומת זאת ביום
רביעי יתחיל להסתמן
פיתרון לדאגה
ולסחבת בדברים ה קשורים
לביתך ולבית
הוריך. אל תצאי לקניות
חשובות השבוע.

גם לך בת מזל סרטן
יש יום אהבים — אבל
הרבה יותר רציני. היום
שלך הוא יום א /דעי
להפיק ממנו את המכסימום.
צרות בעבודה.
ליקוי בריאותי קל שבקלים.
יהיה זה שבוע
*2.24 וני -
מלווה התפרצויות עצ2

בים בעניינים שונים,
או בסופו יהיה מתוק.
בקנותך תכשיטים או דברי ערך, קחי
איתך בעל מיקצוע מהימן ומנוסה ביותר.

עכשיו כבר מאוחר מדי. אך מוטב שתש-ן
לימי עם המצב החדש, שתבצרי את עמדו־!
תייד, ושלא תגלי את
כל הקלפים. אם אתה
דווקא רוצה, אתה
יכול להפיק תועלת —
והנאה — מן העיסקה
או הסיבוך אליהם נק לעת.
זה רק תלוי ב-
ידידך. לזוגות הרומנטיים:
אם היא דגים
— תגיד כן. אם הוא
דגים והיא לא — ,חכו.

העולם נראה השבוע,
יותר מתמיד, כשטוח ולא
עגול: כאילו ושום
דבר לא יכול להשתנות.
זוהי טעות. כל מה שחסר
לך זה היכרויות
חדשות, או עצתם של
ידידים ותיקים אשר
22 בא 1ג 1ס- 47
זנחת, כי הם הכפתק־
22 בזזפטמבר
נים מדי לטעמך. טיסקה
טו,כה תסתיים במסיבה,
בימי, שבת או ראשון הבאים. גבלל, הרבה
במסיבות: הן פותחות בפניך דלתות.׳׳

כולנו יודעים שאתה בטוח שבכוחך לפתור
את בעיותיהם של כל אלה הפונים אליך.
אבל השבוע — בחייך, אל תתן עצות. אתה
עשוי לסבך אחרים, מתוך
זה שאתה חושב
שכולם בנויים כמוך. התנאים
אינם שווים לכל
אחד, וזה נתון שעלול
לסבך אותך, בייחוד כאשר
אתה אינך רואה
את נקודות הזולת. בייחוד
אתה עשוי לגרום
- 21 דצמגר -
9י גינו אד
לשיברון לב לבת טלה,
וגם לבן תאומים. הרגע.

יחסים רומנטיים אינטימיים עשויים להאפיל
השבוע על כל התרחשות אחרת
בחייך. אם אתה חושב שהגיע הזמן להתייחס
ברצינות רבה
יותר לעתידך, ולקשור
עצמך לחיי־משפחה, זה
השבוע המתאים לעשות
זאת. אל תמתין
רגע נוסף. טוב ליבך
עלול להיות לך לרועץ.
השתדל להרגיע את
עצביך המתוחים. בידור
לא יזיק, למרות גודל
הכספיות.
ההוצאות

ביום ג׳ ייפתרו כמה בעיות עסקים ומוטב
שתימנע מכל הימור, או סיכון־יתר עד סוף
השבוע. כדאי גם שתשמור
היטב על בריאותך,
ושתנהג מהירות וגילוי
לב העשוי ליישב אי
הבנה חמורה שהתעוררה
שלא באשמתך. יהירותו
של חבר לעבודה
מרגיזה אותך, בן דגים.
בת דגים: מוטב שלא
תעבידי עצמך יתר על
13182X 661 6המידה. שמרי על עצמך.

גלעוי

מוטי גלעדי, שהינחה את הערב ברהיטות,
הגיע יום קודם לכן משנתיים
שהייה בארצות־הברית, הוכיח לקהל כי לא שכח עברית.

ה א מני ם

צביקה פיק סייס את הערב, לא הצליח לעזוב
את הבימה בלי שנתן הדרנים מיספר לפי
דרישתו התקיפה של קהל הצופים בתחרות מלכת המיס.

ש ה 1פ י 11/בנשף

מלכת הנוי
במשך 3שעות
וצוטת הם ויתקן
את קוהל האלבים
ב״היכל־התובות־והנב
1את 1טקס

ששי קשת שר, מוקף במועמדות עטופות
] 111:לן
מגבות :״לזה אני קורה יחס,״ נהנה
111111/
הזמר המפורסם ,״כל־כד הרבה חתיכות, וכולן מסביבי!״

שלישיית שבו ענו

ליאור קרוק, מורים אוחאיון ופרדי שיפטן,
המרכיבים יחד את שלישיית שבר ענן,
פתחו את החלק הבידורי של הערב שמורד בהיכל־התרבות. שלושתם יוצאי להקות צבאיות.

שושן

גבי שושן, חבר־להקה שנהפך לסולן, פתח
את החלק תשני של התוכנית, זכה להצלחוק

בווו

1973

בידור מקסימה מוקוביץ

יעקב בודו הופיע בתוכניתו החדשה והצחיק
את הקהל, שלא נתן לו לרדת מהבמה.

מרק מרקוביץ, סטודנט
תכשיטאי מגר־מניה,
הכין את הכתרים למלכה ולמגמתה.

אוו

חיה ארד, יוצאת להקה צבאית, הזכירה
לקהל את זוכת אירוויזיון אן־מרי דויד.

שפתיים מזמינות
יד״־ם מהרכות.
״ואת יפה.

שפתוני דורה גלום מעצבים
את שפתיך ברכות או בחושניות, בלהט או בעדינות,
שפתוני דורה גלום החדישים
במגוון צבעים אופנתיים. לכת הציפורניים
של דורה גלום, מעצבת את צפורניך בגוונים
תואמים ומעניקה לידייך
קסם וזוהר מיוחי•
תיא זה יופי.

.סדרת

1)1£10ע
1ש ל ׳דורה־גלוס׳

05 5וסוסיו ט1פ
העולם הזה 1882

זה נהדד־ -זה צו־.ו־

פרסום אדמק בע*מ

כן רי־סטל

כשאתה כל כך ק רוב־גן רי ט טל עושה הרבה
בשבילך...
גן ריסטל היא משחה חדישה. פרי מחקרים
רבים בשיתוף ידע בינלאומי
ק־ריטטלהיא משחה שקופה, נמסה בקלות.
ומיוצרת ב־ 2טעמים: ירוק-בטעם מנטול:
אדום -בטעם פירות
לכל שפופרת ין די ט טל מצורף גם שי חינם י
מברשת שיניים רכה המומלצת ע״י הרופאים

העולם הזה 1882

מב!7ר
העול ר.וד

בא לבי1!7ר
או נית־הרין הונ 1י
בחינה נדי ינדו?
חלונות עו הנקהז!
אי־סדוים והתעללות

עינו

״תפסיק לבלבל לי את המוח. אתה לא
בן יחיד פה. זה התאריך הכי קרוב ש-
אפשר לקבל.״
מ.ג. גרר עצמו לקיוסק שבקצה האולם.
הוא לגם משקה קל והצית לעצמו סיגרית
ז׳יטאן צרפתיה. אחר־כך חזר, נמרץ כאריה,
למקום מושבו של הרב -אחז בקצה
השולחן וצעק :״או שתקבע לי תאריך
קרוב יותר, או שאני מפרק אותך ביחד
עם השולחן.״
״תלך מפר״״ צעק הרב טולידאנו.
מ. ג .טילטל את השולחן, התכוון להפכו
על פני הרב.
״מה אתה כל כך מתרגז?״ שאל הרב.
עתה נשמע קולו כנופת־צופים :״אתן לך
עצה. בעוד שלושה שבועות מסתיימת
הפגרה. תגיש בקשה לדיון מיוחד. בטח
ישמעו אותך מהר.״
״אני לא מגיש אף בקשה,״ שאג מ.ג.
שהתעודד נוכח גילויי החולשה של הרב,
״בעוד שלושה שבועות אני פה. אתה
תסדר לי דיון. אם לא — •שנינו לא יוצאים
מפה חיים.״
״עכשיו תרגע,״ אמר הרב ,״ותבוא
בעוד שלושה שבועות.״
היה זה יום שיגרתי בבית־הדין הרבני

בבי ת־ הדיו
גבר כבן שלושים, שחרחר,

^ 1 3גבה־קומה ובעל חבעת פנים
מתוחה, נטל טופס מודפס עליו נרשם בקשה
לגירושין או להשכנת שלום־בית והחל כותב
:״לפני שלוש שנים גליתי שאשתי גונבת
ממני כסף. כבר באמצע כל חודש חיתה
משפחתי נשארת בלי גרוש. לפני חצי שנה
החלה אשתי להיעלם מהבית עם גברים.
הייתי נשאר בבית עם שני הילדים הקטנים
שלנו בלי כסף. מרוב עצבים התחלתי
לפרוץ בלילות לבתים. נתפסתי על״
ידי המשטרה. עכשיו אני משוחרר בערבות.
בחודש הבא יתקיים המשפט ובוודאי
אשלח לבית־סוהר. לפני שבועיים נעלמה

--מאת

1א ב יפת
אשתי ולא חזרה עד היום. אני לא יודע
איך לטפל בילדים. אבקש גט מאשתי כדי
שאוכל לסדר את הילדים במוסד. אחרי
שאשתחרר מביודסוהר אוכל לפתוח דף
חדש בחיי.״
כאשר סיים לגולל את הסיבות שהביאו
אותו לבקש אישור לגרש את אשתו ניגש
מ. ג .לרב רפאל טולידאנו, עוזר־ראשי
למזכיר״ראשי׳ ,שתפקידו לטפל בקבלת
קהל בבית־הדין הרבני בחיפה, ומסר לו
את הטופס. הרב טולידאנו גדול בתורה
אבל נעדר תרבות דיבור מינימאלית. תמיד
צועק, אפילו כאשר הוא מתבקש למסור
אינפורמציה שיגרתית. נוכחתי בשמונה
פניות אליו. תשובותיו הסתיימו תמיד במשפט
:״אדוני, אם זה לא מוצא־חן בעיניך
תפנה לשר־המישטרה או לשר-
הדתות, או לרב כץ, מנהל בתי־הדין הרבניים)
.הוא גם לא היסס לייעץ לפונים
אליו ״לא לבלבל את המוח.״
כאשר קיבל הרב טולידאנו את טופס
הבקשה לגירושין של מ.ג.׳ פתח בפרוצ דורה
המקובלת. הוא נטל תיק, רשם על
גבו את המספר ,5598 ניקב את טופס הבקשה
כדי לתייקה.
אותו זמן ניסה מ. ג .לשכנע את הרב
להקדים את מועד שמיעת בקשתו.
הרב טולידאנו עיין בספר הרישום של פניו,
קבע את תאריך שמיעת הבקשה
ל־ 26 בפברואר ,1974 חצי שנה ממועד הג שת
הבקשה ואמר :״תפסיק לדבר כל
כך הרבה ותשמע — התאריך שלך הוא
26 בפברואר. תבוא באותו יום לפה, בשעה
10.00 בבוקר. אז יתקיים דיון ראשון.״
מ.ג. החוויר. הדם אזל מפניו.
״זה בעוד חצי שנה,״ אמר.
״נכון,״ השיב הרב טולידאנו וכבר
נפנה לעיין במסמכים אחרים.
״ומה לעשות בינתיים ו מה עם הילדים?״

בחיפה. הוא נבחר לגמרי במקרה. לא
הגעתי לשם בגלל בעיה אישית, רחמנא
ליצלן, אלא כתוצאה מסיפורי זוועה ש שמעתי
מאנשים שאיתרע גורלם להיזקק
לשירותי דייני בית־הדין הזה.
״אין לך מושג מה שקורה שם,״ סיפר
לי ידיד ,״זה יותר גרוע מכל בית־דין
רבני אחר בארץ. פשוט לא מתיחסים שם
לאנשים. כל יום יש שם מכות ומהומות.״
תמהתי. מכל בתי־הדין הרבניים בארץ
בית־הדין הרבני בחיפה, בראשות הרב
יעקב רוזנטאל הוא אולי המפורסם ביותר.
אין כמעט שבוע שהוא לא נמצא בחדשות.
לרב רוזנטאל יש תודעת יחסי־ציבור
מפותחת מאוד. מקרים פיקאנטיים המתרחשים
בין כתלי בית־הדין מגיעים תמיד
לידיעת העתונות, דבר שאינו מקובל כלל
בבתי־דין רבניים אחרים.
אבל מאחורי הפירסומת שהוציעה לדייני
בית־הדין החיפאי שם של דיינים ליברליים
ומתחשבים, מסתתרת, לטענת המקטרגים,
מציאות אחרת. הלכתי לבדוק
מה קורה שם.
קומה שניה. שעה 9.15 בבוקר. חדר
מספר 11 בו אמורה להתקיים ישיבת
בית־הדין החל משעה 8.30 בבוקר, נעול.

הו של מזל

הרב הר־מזל מעיין בכתב־גט שהכין עבורו פקיד בית־הדין
ופוסל אותו. הפקיד התרגז על פסילת עבודתו ורצה
לנטוש את בית־הדין. הוא נגרר חזרה בידיו החסונות של עולה מרוסיה, שהמתין לגט.
לידי יושב ב. י .כבן שלושים וחמש.
נאה מראה, לבוש בהידור. מנגד יושבת
אשתו יפת־התואר בחברת אמה. שתיהן
משוחחות חרש ברומנית.
ג.ר. שעלה מרוסיה לפני שישה חודשים,
מסתובב ליד הדלת הנעולה בחוסר
מנוחה. אשתו יושבת בקצה אולם הקבלה.
הוא מדיף ריח חריף של אלכוהול- ,נראה
כמחפש תיגרה. הסדרן הראשי, הרטמן,
מנסה להרגיעו.
בינתיים מתאר לפני ב. י .את נתיב
התלאות שעבר ב* 13 החודשים האחרונים,
מיום שהגיש את בקשת הגט. תחילה סבר
כי העובדה שהבקשה לגירושין שהגיש
ניתנה ב״הסכמה״ ,כלומר שאשתו לא הת
נגדה
לה, תזרז את ההליכים. להפתעתו
הוזמן לדיון ראשון רק מקץ חמישה חודשים.
באותו דיון ניסה הרב שאר־ישוב
כהן לשכנע את בני הזוג להתפייס. ב.י.
השיב כי מאמצי הפיוס היו נראים בעיניו
הגיוניים לוא נתקיימו שבוע־שבועיים לאחר
מתן הבקשה. העובדה כי חלפו חמישה
חודשים והוא ואשתו עדיין לא התפייסו,
ויחסיהם עוד החריפו כיוון שהוסיפו להתגורר
באותה דירה, מוכיחה כי מאמצי
הפיוס אין בהם ממש.
נימוק זה לא שיכנע את הרב שאר־הישוב.
זומנה ישיבה נוספת. הפעם חלפו
שלושה חודשים. באותה ישיבה לא הצליחו
פקידי הארכיון למצוא את תיק המבקשים.
ב.י. לא ויתר בקלות, הקים שע-
רוריה. שוב נערך חיפוש. הפעם גם נבדקו
עשרות תיקים המוטלים ללא סדר על
שולחנות הדיינים, אבל התיק המבוקש לא
נמצא. הישיבה נדחתה לעוד חודשיים.
למרבה המזל נמצא התיק בישיבה הבאה
והוחל בשמיעת הטענות. בסיומה של
הישיבה נקבעה ישיבה נוספת בתום תש עים
יום. עתה, חודשיים אחרי הישיבה
האחרונה ובסך הכל 13 חודשים מיום
הגשת הבקשה, יקבל את הגט.

גם נסור

פקיד בית־הדין, בן־דויד, רושם את קלף הגט. הרישום חיי
להיעשות בנוצה ובצורה קפדנית ביותר. במיקרה של טעוו
חייב רושם קלף הגט להתחיל את כל המלאכה מחדש ולכתוב קלף־גט חדנ

״הגט פ סו ל —
כולכ ם פ סו לי ם! ״

ב פו ק ר. מגיע הדיין,
ך* שעה
1 1הרב הר־מזל. הוא נכנם לחדר מלווה
על־ידי מזכירו הרב שכטר. ג.ר. העולה
מרוסיה, מקדם את פני הרב ומזכירו ב קללות
עסיסיות .״מדוע אתם מזמינים אנשים
ולא באים בזמן?״ צועק ומקלל ברוסית
מוהלה באידיש. השניים חומקים
פנימה כאשר ג.ר. אינו מרפה מהם ונכנס
בעקבותיהם. הסדרן, הרטמן, מנסה לעצרו,
אך נהדף לאחור. הוא מבין את הרמז,
נכנם לאולם הדיונים דרך דלת צדדית
ומבקש מהרב לקבל קודם כל את הרוסי.
אשתו של ג.ר. רוצה להצטרף אליו,
אך המזכיר מסביר לד, כי עליה להמתין
בחוץ. תחילה ישוחח הרב עם בעלה, אחר-
כך תוזמן היא פנימה. היא נצמדת לדלת.
בעומדה שם, ליד הדלת, תיארה באוזני
(המשך בעמוד )51

(שחתו
24 שעות ניתמה בתל־־אביב ־ ברחוב דיזגגוף 124
בבאר -שבע ־ ברחובההסתד רו ת 82
ב ק רו ב
בירו שלי ם -ב ר חו ב בן־י הו ד ה 11
בחיפה -במרכזהדרהכרמל
באםישלךחש בון באחדמ סניפי בנ ק די סקונט ו בי דךכר טי ס הדי ס קונ טו מ ט
תוכל ל מ שו ךכסף מזומן. ע ד 200ל״ י ליום. בכלשעהמש עו ת היום.
די ס קונ טו מ ט 24ה ח די שוהמ שו כלל ־ ש רו ת נוסף ל ל קו חשל

דיס ־ ד ן ־ וננו
העודס הוה 1562

כי מי םאלה פירס מוז מזכירו ת
ה כנ ס ת דו״חמסכם על פעולות
ו ח לו ק תן כין
ה שביעית
ה כנ ס ת
ה סי עו ת.
דו״ח זה מספקנ תוני םמאל פי ם על
פ עולתה של סי עתה עול ם הז ה -כו ח

ד 1יי ח

חדש (סי ע ת מרי) כ כנ ס ת. הו אמראה
שסיעה ק טנ טנ ה זו מי לאהאת תפ קי
ד ה של סי ע ה גדולה אפילו מ ב חינ ה
כ מו תי ת -ועל אחתכמהוכמהמהב חינ
ה ה אי כו תי ת ו הר עיוני ת.
הנה כמה מן הפר טי ם ה עי ק ריי ם:

ד ב 1ח ר

סיכום הפעולות של

הכנסת השביעית
בבחירות לכנסת השביעית זכתה תנועת העולם הזד — .כוח חדש ב־ 16,853 קולות, שהיוו

1.2 70

הכנסת השביעית דנה ב־ 150 הצעוודחוק פרטיות, שהוגשו על־ידי חברי-הכנסת. סיעתנו
הגישה 38 הצעות־חוק, אולם היא יכלה להביא לדיון רק חלק קטן מהן. בגלל ״המפתח
הסיעתי״ שנתקבל חודש אחרי כניסת אורי אבנרי לכנסת השישית. יחמי המיכסה
הכריזו אז בפירוש שהיא באד. בעיקר כדי לחסום את יוזמתה של סיעתנו. למרות מיכסה
דראקונית זו, הצליחה סיעתנו להביא לדיון 9הצעות־חוק, שהן

מן הקולות חכשרים. במרבית תקופת־הכהונה של כנסת זו, היתד. סיעת העולם הזה
סיעת־יחיד, שהיוותה בכנסת

0.8*70
הכנסת השביעית קיימה 457 ישיבות של המליאה, שנמשכו 1854 שעות. לפי הרישומים
בכנסת, נכח אורי אבנרי ב־ 451 ישיבות, כך שנוכחותו הגיעה ל־

98.8*70

6 9 0
מכל הצעות־החוק הפרטיות שנדונו( .הצעותינו היו: הקלות במיסים לחיילים משוחררים,
הנהגת קוורום בכנסת, פיטורי ח״כים נעדרים, התרת יחסים הומו־סכסואליים
בין מבוגרים, ביטול מעצר מינהלי, הנהגת נשואין וגירושין אזרחיים, הנהגת נשואין
אזרחיים לפסולי־חיתון, הגבלת כהונת ראש־הממשלה ואיסור על שרים לעסוק במיסחר,
התרת הפלות מלאכותיות).
אותה מיכסה דראקונית חלה גם על הצעות לסדר־היום — ושוב בגלל אותה סיבה.
למרות זאת הצליחה סיעתנו, על־ידי השימוש הנכון בהצעות דחופות לסדר־היום (שאינן

הנוכחות הממוצעת בכנסת הימה כ־ 18 חברי־כנסת, כך שכל ח״כ נכח בישיבות המליאה
בממוצע ב־־ 157 של הישיבות. לפי חשבון זה, היתה נוכחותו של אורי אבנרי בישיבות
המליאה בשיעור של

660

מזו של הח״כ הממוצע. בישיבות אלה עלה אורי אבנרי כ־ 700 פעם על דוכן הכנסת,
כדי להשמיע נאומים והצעות. נאומיו היוו

ב8 *70-
מכל הנאומים שהושמעו בכנסת השביעית. במושב השנתי השני של הכנסת נגזלה
מסיעת העולם הזה — כוח חדש הזכות להגיש הצעות אי־אימון לממשלה. במושב
השנתי הראשון הגישה הסיעה שתי הצעות אי־אימון (בעניין התיקון לחוק ״מיהו יהודי״

כפופות למיכסה) להביא לדיון 52 הצעות. מתוך 581 ההצעות שנדונו בכנסת השביעית.
זהו שיעור של

ושליחות גולדמן) .בסך־הכל הוגשו ארבע הצעות אי־אימון באותו מושב. יוזמת
הסיעה בשטח זה היתה, על כן.

בארבע שנות כהונתה של הכנסת השביעית היא קיבלה 318 חוקים. הסיעה השתתפה
בוויכוחים על 261 מן החוקים האלה, שהם —

82*70

להשוואה: כל 26 חברי סיעת גח״ל הגישו 132 הצעות — כ־ 5הצעות לכל ח״כ. כל
56 חברי סיעת המערך הגישו 76 הצעות, כ־ 1.2לח״כ. שני חברי סיעת המרכז החופשי
הגישו 60 הצעות — כ־ 30 לח״כ. המפד״ל הגיש ,44ל״ע ,28ע״מ ,45 רק״ח ,28
מק״י .29 סיעתנו עמדה בשטח זה במקום הרביעי בכנסת, וח״כ אבנרי עמד במקום
הראשון, לפני כל ן1״כ אחר.
ההצעה הראשונה לסדר״היום של הכנסת השביעית היתד. של סיעתנו (ברכת גולדה
לניכסון בקשר עם ויאט־נאם) ,והוא הדין לגבי ההצעה שלפני האחרונה (פרשת אריק
שרון) .בסך־הכל העלינו 10 הצעות על ענייני שלום וביטחון 4 ,להצלת יהודי ברית־המועצות
ועיראק 12 ,על שביתות ובעיות המצוקה 3 ,על ענייני חוץ (ויאט־נאם
ובנגלה־דש) 5 ,על ענייני שחיתות (נתיבי־נפט, קרן־ספיר ועוד) 3 ,על אקולוגיה, והשאר
על נושאים כגון כפייה דתית, טרמפ לחיילים, האזנת־סתר, מילחמה בפשע המאורגן,
מניעת מיסחור הטלוויזיה, ועוד.
המכשיר המזוהה ביותר עם פעולות סיעתנו הוא השאילתה. במושב הראשון של הכנסת
השישית הגשנו יותר שאילתות מאשר כל הסיעות ביחד בכנסת הקודמת. בינתיים
למדו כל הסיעות מאיתנו להשתמש במכשיר חשוב זה, אך סיעתנו עדיין נמצאת
הרחק לפני 4ל האחרות.
בסך־הסל הוגשו 6007 שאילתות לכנסת השביעית, ומהן הגישה סיעתנו ,811 שהן

13.5 70

רק סיעה אחת — גח״ל על 26 חבריה, הגישה יותר .979 :המערך הגיש ,751 המפד״ל
,563 אגו״י ,365ל״ע ,289ע״מ ,390 רק״ח ,396 המרכז החופשי ,622 מק״י .320
בסיכום: סיעה של 0.87 פעילות של כ־־ 87 מפעולת הכנסת !

ל פני

שאת

מו צ אי ם

פתרונות לתחבורה
מתחת לאדמה !

דחי\ <

תנו לנו לנסוע על פני האדמה לתחבורה ציבורית דרו שיפ
נתיב מיוחדים

זכות קדימה למסיע ההמונים! -י
אגד־ המחלקה ליחסי ציבורו

העולם הזה 1882

עינויים בבית־הדין
(המשך מעמוד )47
את המקרה שלה. לדבריה, לקה בעלה
בנפשו עוד בתקופת היותו עציר במחנה־ריכוז
נאצי. הוא טיפוס אלים, אלכוהוליסט
כרוני שאינו אחראי למעשיו. לפני
כחצי שנה, שבוע אחרי שהגיעו ארצה,
הגישה בקשה לגט.
בברית־המועצות הביורוקראטית, פרוצדורת
קבלת הגט נמשכת חודש ימים. לא
העלתה על דעתה כי בארץ כרוכה השגת
גט בהמתנה כה ממושכת.
ג. ר .יוצא ואשתו מוזמנת פנימה. בינתיים
מתבקש מר בן־דוד שהוא סופר
כותב גיטין להתחיל להכין את כתב הגט
עבור ג. ר .ואשתו.
אשתו של ג. ר .יוצאת והמזכיר, הרב
שכטר, ניגש לכותב הגיטין בן־דויד
ושואלו אם סיים את ׳עבודתו. הלה משיב
בחיוב. שניהם נכנסים לחדרו של הרב.
תוך דקה מגיח בן־דויד מהחדר, זעוף.
״אם הגט פסול, אז כולכם פסולים. תכתבו
בעצמכם, אני הולך הביתה,״ הוא
צועק בקול.
הסדרן הרא־שי, הרטמן, מנסה להרגיעו,
מייעץ לו לחזור לחדרו ולהכין כתב־גט
חדש. בו־דויד עומד בסרובו, מכריז כי
כל העניין נמאס עליו.
לפתע קולט העולה מרוסיה ג.ר. כי
בעצם כל הענין נוגע לו עד מאוד. אם
בן־דויד יממש את איומו ויסתלק, הרי
לא יהיה מי שיכתוב את הגט. ללא הר־

הנוטר הזקן, שמזה שעה תמימה ניצב
ללא נוע בפתח הכניסה ונראה כמי ש שקוע
בעולמות אחרים, התעורר לפתע
לחיים. הוא פרץ בצחוק אדיר. מעודד מתגובתו
האוהדת של הנוטר, המשיך נ.ז:.
״אמרתי לרבנים: למה אתם מושכים אותי
כל כך הרבה זמן? לא חבל עליה? כל
בוקר, במקום בוקר־טוב היא מקבלת אגרוף.
כל צוהרים, במקום שלום — סטירה
שמדביקה אותה לקיר. בסוף, יום אחד
היא תמות מזה ולרבנים לא איכפת.״
ב־ 11.00 לפני הצהרים אני חוזר למזכירות.
חדרו של וסרמן, המזכיר הראשי,
ריק. בפתח החדר ממתינה אשה.
״ידוע לך מתי יחזור הרב?״
״כן. הוא יגיע כאשר יסיים את הקניות.״ דבר הדברים נאמרובטבעיות כאילו
מקובל הוא שהמזכיר הראשי יערוך מדי
יום, בשעות העבודה, קניות למשפחתו.
החלטתי להמתין לרב. בינתיים התמקמתי
בסמוך לארכיון התיקים. הפקיד העובד
בו מגיש לאנשים, לפי דרישה, את
תיקיהם. מדי פעם עליו להעביר תיקים
לקומות העליונות. בעשותו כן הוא נוהג,
בדרך כלל, לנעול את דלת הארכיון. אבל
לא תמיד. באחת הפעמים יצא את המקום
והשאיר את הדלת פתוחה לרווחה.
גבר לבוש חולצה לבנה, כבן חמישים,
המתין ליד הארכיון בחוסר סבלנות. מקץ
דקות החליט לד,כנם פנימה וליטול את תיקו.
עודנו מחפש בין המדפים והפקיד חוזר.

מלאן נעלמים התיגן,

זהו ארכיון בית־הדין הרבני בחיפה
ממנו נעלמים תיקי אישות רביס.
ההוראות קובעות כי רק הפקיד האחראי לארכיון יימצא בפנים, אולם במציאות נכנס
כל מי שרוצה אל הארכיון, נוטל תיקים מבלי שהפקיד האחראי (באמצע) ינקוף אצבע.

הור שני הוא מזנק על כותב הגיטין,
לופת אותו במותניו וגוררו לעבר חדרו,.
המזכיר, הרב שכטר, מנסה להתערב,
אך מבט זועף אחד מעיניו של העולה מרוסיה
דיו כדי שהרב יבין שמוטב לו
להתרחק מהמקום. בן־דויד נזרק אל כסאו
וללא אומר החל כותב מחדש את כתב־הגט.

״ שהכל בי סיאכ לו
אתאשתי
^ ה רי שי דהמ הו מ ה, מוזמן גפ נ י ,
לרב. אשתו נפרדת מאמה ומצפה בסמוך
לדלת.
אל האולם נכנם גבר צעיר נ.ז ,.לבוש
מכנסי ג׳ינס הדוקים, חולצתו רכוסה בכפתורה
התחתון. הוא מכיר את הסדרן,
את המזכיר ואת כותב הגיטין. במקצועו
האזרחי עוסק הגבר בסחר דברי ימאים.
אין צורך במבט שני כדי לדעת שהוא
מהלך על שולי החוק. משום־מה נראה
עליז, ורק כאשר הוא מזכיר את שם
אשתו משתנית הבעת פניו.
״ידעתי שגם היום היא לא תבוא. זה
נמשך ככה כבר שנתיים. כל פעם שיש
תאריך היא מוציאה מהרופא תעודת־מחלה
ואז עוברים חודשים עד לתאריך חדש.
פעם באה לארכיון, ביקשה את התיק וגנבה
אותו. זה לא קשה. כל אחד מהצדדים
יכול לדרוש ולקבל את התיק מתי
שהוא רוצה. הפקידים עושים פה צחוק
מבני־האדם. אחרי שהיא גנבה את התיק
הייתי צריך להתחיל את הכל מחדש. אשתי
דווקא אשה טובה, רק חבל שהכלבים לא
אכלו אותה כשהיתה ילדה.״
העולם הזה 1882

״אדוני, מי שרוצה תיק צריך לקבל אותו
מבחוץ,״ אומר הפקיד.
״נכון. לא היית במקום ואני ממהר.״
״אבל לכאן אסור להכנס.״
״אתה צודק.״
״טוב, אז אם אתה כבר בפנים קח לך
את התיק ותעזוב אותי,״ אומר הפקיד.
אותו רגע גילה הפקיד כי מצלמים אותו.
תחילה נבהל, אחר ניגש להיוועץ עם
ידידו הקופאי. לאחר מכן התקרב לצלם
ואמר :״טוב מאוד שמצלמים. פעם אחת
צריך לשים סוף לבאלאגן הזה.״
השמועה שמצלמים פושטת באולם כ־שרפה
בשדה קוצים. אותו רגע מופיע
בפתח הכניסה הרב וסרמן. הצגתי עצמי
בפניו וביקשתי תגובתו למתרחש בין כות לי
בית־הדין הרבני, שהוא עומד בראשו.
״אסור לי לדבר עם עתונאים,״ השיב וכי סה
פניו בידו כאשר הצלם התכוון לצלמו.
״נא לפנות למר דרוק, דובר משרד הדתות.״
פניתי אל דובר משרד־הדתות, משה
עקיבא דרוק.
״אני יוצא מחר לחופש״ השיב לי ,״וחוץ
מזה כל הנושא אינו מענייננו. משרד־הדתות
מממן את בתי-הדין הרבניים, אולם
הם גופים עצמאיים שאינם כפופים
למשרד. פנה לרב כץ, הוא הממונה על
כל בתייהדין הרבניים.״
פניתי לרב כץ. עגה לי מזכירו. הרב
כץ עצמו בחופשה* הסברתי לו במה העניין
וביקשתי לדעת. מי ממלא מקומו של
הרב כץ .״אין כזה,״ היתד, התשובה .״חוץ
מזה כל העניין לא בוער.״ אולי לא לרבנים
ולאנשי משרד־הדתות, אבל לאלה הנזק קים
לחסדיהם של דייני בית״הדין הרבני
בחיפה, הוא כנראה בוער. ועוד איך.

י׳ • מעולם הז ח• ,שבועוןמחדשותמישראלי •
ממערכת והפינהלתנ תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 מלסון .260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס •מדפוס מחדש״ מדם׳
ת״א, רת׳ בדאביגדור מפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורר הראשי: אורי אבנרי • הפדל: העולם הזה בע״מ.

התוססים של גולדסן
מלאי-חיים, טבעיים, שופעי-רעננות, אוהבי-שמש,
מתאימים בכל זמן ולכל מקום...
כאלה הם התוססים של ״גולדסך.
גולדסן אורנגידה • גולדסן לימונדה • גולדסן קולה • גולדסן לימון • גולדסן סודה
א. או׳אל׳

העולם הזה 1382

״אם מס 8 .תיבחר, אני אהיה רב״החובל של האונייה,״ הצהיר בהתלהבות רב־חובל
נמרוד אשל, מנפ״ל חברת ציי׳ם־קווי־נוסעים.
אשל נכח באירוע כדי להעניק אישית למלכת המים שתיבחר את הפרס הראשון
— כרטיס־הפלגה לאירופה וחזרה באחת מאוניות־הנוסעים של צי״ם־קווי־נוסעים.
זה שנים שהוא מבלה את זמנו מאחורי שולחן־כתיבה, לא על גשר־הפיקוד. אולם
מס 8 .הייתה, לכל הדיעות, סיבה מצויינת להחליף קצת את השיגרה.
על מתנת יום־הולדת נהדרת יותר מזו שזכתה בה מס — 8 .לא יכולה הייתה
אף נערה לחלום: שבועיים קודם שמלאו לה 16׳ נבחרה רונית בלנק (לבני) למלכת־

המים .1973 היפהפייה התמירה ( 173ס״מ 49 ,ק״ג) ,מיזוג מקסים של אב אשכנזי
ואם תימניה, סחפה את הקהל, זכתה במספר הגדול ביותר של קולות המצביעים —
למרות התחרות החריפה.
אביה של רונית, לשעבר איש צבא־קבע, הכיר את אימה בעודה חיילת. כיום
עוסק האב במסחר מכוניות, והאם עקרת־בית. כבת אמצעית בין שני אחים — אחד
מהם שוער נבחרת האפרוחים של מכבי״ת״א — זכתה רונית תמיד ליחס מיוחד בבית
— גם מצד ההורים, גם מצד האחים. אף״על־פי־כן׳ לא נהגה כמפונקת.
השנה, זכתה בתואר מלכת־המים צברית בת־צברים. אמה דור שני בארץ, אביה

במום קוב 13 .המועמדות לפני תחיות התחרות: לב רוטט, היוו אמיץ

נסעה איתם לטיול בחוץ־לארץ.
כתלמידתה של לאה פלטשר, קבעה ל עצמה
רונית כבר בדיוק מה היא רוצה
מעצמה: היא ממעטת להתאפר, מותירה
את שערה בצורתו הטבעית, כשהוא גולש
על כתפיה.
הטקס, שבו נבחרה רונית לתואר שפתח
בפניה, בגיל ,16 אופקים וקאריירה מרהי-

גיימי ותוצותו

אמן־התיספורות החיפאי הנודע
ג׳ימי, שהכין את תיסרוקות
המועמדות, בחברת שלוש מועמדות הנושאות את מעשה־ידיו :
דור חמישי. אבי סבתה של רונית, אליהו
ויינשטיין, היה השוחט הראשון של תל־אביב,
ממקימי היישוב היהודי ביפו.

מימין לשמאל: זיווה ארזי הבלונדית, תירצה בן־זכאי השחרחורת,
ודליה בירנבאום הערמונית. כל מועמדת זכתה לאיפור ותימרוקת
אינדיבידואליים, שהותאמה במיוחד לאופיה ולמראה פניה.

מספר 8הגיעה לתחרות קצת באיחור.
ברגע האחרון, ליתר דיוק. באה וניצחה.
זו הייתה פשרה שהושגה לאחר קרב

\ 7 1 1 1 1 11 1 1 1 11 המועמדות בתצוגת־אופנה של מכנסי לי וחולצות
[ 11 1נ 11111111 11111 .אומן. מנחה מוטי גלעדי. את זרי־הפרחים המרהיבים
| שכיסו את הבימה הכינו פירחי כץ. התוכנית העשירה נמשכה למעלה משלוש שעות.

הקפטן והמזכה

רב־חובל נימרוד אשל, מנהל חברת צים־קווי־נוסעים,
מנשק למלכה רונית בלנק, עם העניקו לה
את הפרס הראשון — כרטיס־הפלגה לאירופה וחזרה באחת מספינות־הנוסעיס של צים.

מישפחתי תקיף, שבסופו הסכימו הוריה
שתשתתף בתחרות הסופית — ,אך לא
בתחרויות המוקדמות. ההורים עמדו בתוקף
על שהיא תלמד עד ערב התחרות,
מפני שחששו שאם תשתלב בתחרויות ההתחלה
תשתבש עליה כל שנת הלימודים.
למחרת בחירתה, לא הלכה רונית לבית־הספר.
היא הייתה נרגשת מכדי לשבת יום
שלם על ספסל ולהאזין לדברי תורה.
במקום זה, הייתה עסוקה בקבלת ברכות.
כאשר היא אינה זוכה בתוארי־מלכות,
לומדת רונית בבית־הספר של ויצ״ו, במגמה
האמנותית — ציור גרפיקה ופיסול.
עד השנה — למדה באליאנס.
מלכת המים הטרייה, כפי שאפשר לצפות
בגיל ,16 אוהבת מסיבות, ריקודים וטיולים
בחיק הטבע. בצורה נדירה למדי עדיין
אין הבדל הדורות ניכר אצלה הרבה —
ואולי אינו פועל כלל עוד — והיא מסוגלת
ליהנות גם בחברת ההורים. בקייץ שעבר

צוות הקלפי ט,לזן

מיכאל בראון, מנכ׳׳ל חברת וולה, דב גפני,
מנכ״ל חברה מווה, לאה פלטשר, ואברהם
נוסן, סגן מנכ״ל חברת הלנה רובינשטיין,
ממיינים את פיתקי הבחירה של הצופים
בתחרות, שנאספו בקלפיות מיוחדות.

ןןןףןןך דב גפני, מנכ״ל חברת
11 11 וולה, עוטה את המלכת
בסרט הנושא את תוארה כמלכת המים .73

עם היוודעניצחונה. מחבקת

כתו מלכות

בידיה של מלכת המיס 1973 רונית בלנק.
בים, נמשך למעלה משלוש שעות, בערב
יום השלישי האחרון בהיכל־התרבות בתל־אביב.
הופעתן של 14 המועמדות הסופיות,
שזכו להתייצב על הבימה, לתחרות ה
סופית,
אחר שעברו את כל שלבי הסינון
והמיבחנים הקודמים, היתה שזורה בתוכנית
אמנותית, בה השתתפו מיטב אמני־הצמרת.
לא כל האמנים שתוכננו הופיעו: גדי
יגיל גויים למילואים לפתע, ליום התחרות,
כדי להופיע בשמונה מקומות שונים בפני
צועדי הצעדה. שמוליק קראום מצא לו
דווקא את יום־יהתחרות כדי להתחלק ולשבור
רגל. נוכח פגעי טבע אלה, נחלץ
האמרגן מיקי פלד לעזרה, גייס את חיה
ארד, זמרת שהפכה להצלחה מסחררת.

המלכה

בצהלה את סו 1יקרן

ובעוד הקהל מרותק על־ידי האמנים,
ישבו המועמדות בלב מפרפר, ממתינות
לתוצאות מניין הקולות.
כאשר פורסמו תוצאות הספירה, בתום
הערב — דילגו ממקומם שני לבבות נוספים,
מלבד זה של המלכה.
האחד היה ליבה של רונית מחובר, שהוכרזה
כסגנית הראשונה. רונית היא בת־דודה
של נורית מחובר, אשתו היפהפייה
של יהונתן (״הטור הרביעי״) גפן. היה
זה הכתר השני של רונית — לאחר שמספר

שבועות קודם לכן זכתה בתואר נסיכת
הים־התיכון.
האחר היה ליבה של עדנה גלעד, שבהפרש
קולות קטן זכתה בתואר הסגנית
השנייה. עדנה, חיפאית ג׳ינג׳ית בת ,20
זכתה גם היא בתואר קודם — מלכת־שבא
— בתחרות שנערכה באילת שבוע קודם.
ואילו בתחרות פרטית שערכו ביניהן המועמדות,
הן בחרו את סוזי קרן, יפהפייה
מדימונה, בת למישפחה בת שבע
נפשות, כחביבת הבנות.

המכתיר ־

אורי אבנרי מכתיר את מלכת־המים, הצוחקת באושר, מיד
לאחר פירסום ניצחונה. בתמונה מימיך: שלוש מועמדות
ממתינות מאחורי הקלעים. האווירה בין המתחרות היתה לבבית ונקשרו ביניהן חברויות.

11 \ 17 1 1י י עם פירסוס תוצאות ההצבעה בקלפיות ושמה של המלכה,
1^ 111 קם הקהל והתקרב לבימה, כשהוא צופה מרותק בפרץ השמחה
שלפניו. האירוע כולו הצטיין באווירה עליזה, והבידור הוגש על־ידי אמנים רבים.

עלייתה של נערת פרברים