גליון 1885 מתאריך 15 באוקטובר 1973

* * אז הו קמה המערכת הנוכחית של עתון זה, באפ־
1 Jריל ,1950 לא היה אף שבוע אחד שבו לא הופיע
העולם הזה.
לא רק מעשי האלימות שכוונו מדי פעם נגד המערכת
עצמה, כמו שריפת משרדי המערכת, הנחת הפצצות בה
והכאת עורכי העתון לא גרמו להפסקת הופעתו של
העולה הזה. גם המילחמות הגדולות לא עשו זאת.
כל מילחמד. היתד. עבורנו בעייה קשה. המערכת היתה
ונשארה תמיד צעירה בהרכבה. רוב אנשיה היו והינם
חיילי מילואים. כל גיוס משתק מיד את המערכת. בגלל
המספר המצומצם של חברי המערכת, כמעט ולא ניתז
למצוא תחליף למתגייסים.
אבל בכל פעם היתד. לנו שהות כלשהי להתארגן ול היערך
למשימה של הוצאת העתון בתנאי חירום קשים.
במיבצע קדש של שנת 1956 קדם הגיוס למילחמה.
הכל האמינו אז כי עומדת לפרוץ מילחמה עם ירדן,
והגיליון של ערב המילחמה הוכן בהתאם לכך. כאשר
פרצה המילחמה ביום השני של השבוע בבוקר, והסתבר
כי.היא מכוונת נגד מצרים, עוד נותרה בידינו שהות לש נות
את הגיליון ולהכניס בו כתבות על המילחמה שפרצה.
הגיליון הופיע כסידרו, כשחברי המערכת כבר היו מגו־ייסים
והתפזרו ברחבי זירת המילחמה. אלה שלא גוייסו
הגיעו באופן פרטיזני בעצמם לאן שהגיעו.
אני זוכר את עצמי, ככתב צעיר של העתון. זמן קצר
קודם לכן השתחררתי מצה״ל ולא נקראתי לשירות.
כאזרח נטלתי מצלמה, ירדתי דרומה ותפסתי טרמפ עם
יחידת רגלים שלחמה ברצועה. חומר זה וחומר שנאסף
על־ידי חברי מערכת אחרים שהפכו בשבוע זד. לכתבים
עזר לנו להוציא גיליון שני שכלל דיווח מפורט על מהלכי
המילחמה ואת הלקחים הראשונים.
במילחמת ששת־הימים היתה לנו שהות ארוכה יותר
להיערכות. תקופת ההמתנה איפשרה לנו להכין את המע רכת
לקראת ימי המילחטה ולהכין מחליפים לאטשים ד.מ־גוייסים.
מכיוון שהינהנו אז מראש שהמילחמה תהיה
קצרה והגיליון השני של העתון עלול להופיע אחריה,
הוצאנו גם עיתון־ערב זמני בשם דף, שהמשיך להופיע
גם מיספר שבועות אחרי שהמילחמה הסתיימה, יחד עם
הופעת העולם הזה. המאמץ היה כביר, אבל התגברנו עליו.
חברי המערכת שוחררו במהרה, יחד עם כל חיילי
המילואים, וכך עלה בידינו לספק לקוראי העולם הזה
דיווח מהיר על המילחמה, ועל תוצאותיה המדיניות.
הפעם היה המצב שונה לגמרי, וקשה יותר לאין ערוך.

ך י» מי לחמההפ תי ע ה לא רק את צה״ל. היא תפסה
( Iגם אותנו שאננים ובלתי ערוכים למיקרה חירום.
היו רגעים בשבוע שעבר כשהיה ברור לנו שאי־אפשר
בשום פנים, מבחינה פיסית, להוציא את גיליון העולם הזה.
אומנם, כאשר פרצה המילחמה, היה כבר חלק מה־עתון
מודפס. בגלל יום־הכיפורים, הוקדם חלק מעבודת
ההכנה של העתון וכ־ 16 מתוך 40 עמודי העתון היו כבר
מוכנים, ערוכים ומודפסים. אבל לעמודים אלה לא היה
כל קשר למילחמה.
כל חברי המערכת, עורכים, כתבים וצלמים, ללא יוצא־מן
הכלל, גוייסו ביום־כיפור. כולם משרתים כחיילים
רגילים ביחידות המילואים שצה״ל, מי בתפקיד נהג, ומי
כרובאי, מי כצנחן ומי כשיריונר. כאשר התכנסנו במוצאי
יום־כיפור במערכת, הסתבר כי רק העורך הראשי, ה גרפיקאי,
הכתב הצבאי ומזכירות המערכת לא קיבלו צווי-
חירום לגיוס.
אבל זה לא היה הכל. הסתבר כי הדפום בו מודפס
העתון נשאר אף הוא כמעט בלי כוח־אדם, וגם העובדים
המעטים שנותרו בו גוייסו כדי לבצע עבודות־דפוס עבור

״העול ם הז ה ״ 31.10.56

מערכת הביטחון. הצינקוגרפיה, המכינה את גלופות התמונות
של עיתון זה, כימעט חדלה להתקיים אף היא.
לא יכולנו להשלים עם אי־הופעת העתון, ולוא גם
מבייחנה היסטורית. היה זה לא רק ענין של גאווה מיק־צועית,
אלא גם רצון להגיד לפחות את המילים הראשונות
שלנו על המילחמה. קיווינו שיש מי שמעוניינים לשמוע
את תגובתנו של המילחמה שפרצה במפתיע.
כך הוצאנו את הגיליון הקטן ביותר של העולם הזה
שיצא אי־פעם — שמונה עמודים ב״לבד.

הכיפור

ליון זה המוחזק עתה בידך, הוכן על־״די צוות . 1קטן עוד יותר מאשר הגיליון הקודם. כי בינתיים
גוייסו גם כמה מעובדי המינהלה של העתון ואפילו שליח
המערכת. למרות זאת לא הרמנו ידיים, החלטנו להמשיך
ולהוציא את העתון בכל תנאי.
הבעיה הפיסית של הוצאת העתון, אינה כמובן הבעייה
היחידה שמציבה המילחמה בפנינו.
מילחמה זו שונה מכל קודמותיה מבחינות רבות. אחת
התופעות המאפיינות אותה ה־א העובדה שתמונת המל חמה
משתנה כימעט מדי כמה שעות. מה שנכתב בבוקר
הופך למיושן בצהריים. מה שנכתב ביום ראשון נראה
כבר כטרום־היסטורי ביום שני.
במצב כזה התקשתה הטלוויזיה להתחרות ברדיו וה עיתונות
היתקשתה להתחרות בטלוויזיה במהירות הדיווח
וכהיקפו. עיתון מצוייר כהעולם הזה, המחייב הכנה הרבה

״העול ם הז ה ״ 9.10.73
אין דבר גרוע יותר למוראל הישראלי מאשר ההרגשה
שהדברים סתומים, שלא הכל ידוע ומוסבר. מצב כזה
מכשיר את הקרקע לקליטת כל שמועת שווא. חרושת
השמועות, תופעה שלילית ומזיקה ביותר, צומחת על רקע
זה של עירפול ובילבול.
עוד יותר מזה.
משום כך חשובה בעיתות מילחמה שבעתיים הופעתה
של עיתונות חופשית, המדווחת על המצב בגלוי־לב מירבי,
והמנתחת אותו ללא רתע. עתונות כזאת, שאינה נרתעת
מהשמעת דברי ביקורת אחראיים, אפילו בימים קשים של
.סכנה, עדיפה על עיתונות שאונה מבחיוגה בין מידע ותע מולה.
הציבור הישראלי מעדיף לשמוע על כישלונות ועל
אבידות מאשר להיות שרוי בערפל. כי הידיעה הנוראה
ביותר גורמת לכאב. מצב של אי־ידיעה גורם לחרדה.
על פי הכרה זו פעלה ישראל בכל המילחמות הקוד מות
שעברו עליה! והתוצאות הצדיקו מדיניות זו. אין
שום סיבה לנהוג אחרת במילחמה זו. להיפך, דווקא
מפני שזוהי מילחמה קשה ומכאיבה! בלתי־צפוייה! ללא
מלוא ההכנה הנפשית והמעשית, חשוב לדבוק בגילוי־לב
מוחלט.
מאז החלה המלחמה ועד להופעת גליון זה, חלה תפנית
במדיניות ההסברה של ישראל בכיוון זה. אולם התפנית
עדיין אינה מליאה. עדיין קיימת בחלקים ניכרים
של הציבור הרגשה של עירפול ובילבול.
אנחנו, אנשי העולם הזה, מאמינים כי גילוי־הלב הוא
שיקול ראשון במעלה, ואנו בטוחים שאנחנו צודקים בתפיסה
זו. משום כך ננסה לתרום, ככל שהתנאים יאפשרו
לנו׳ לפיזור הערפל.

״העול ם הז ה״ 7.6.67
יותר ארוכה ומורכבת, והמופיע רק אחת לשבוע, מיתקשה
בכך במיוחד.
ככל העתונים היומיים, שאינם יכולים להסתפק רק
בחומר המוזרם אליהם על־ידי כתביהם, נאלצים גם אנו
להיות מוזנים מהחומר המוזרם באמצעות מכונת ההסברה
הרשמית של המדינה.
כמו בתחומים אחרים, כך גם בתחום זה, אירעו בימים
הראשונים של המילחמה תקלות לא מעטות. בימים כש־צה״ל
היה עסוק במאמץ עילאי כדי לבלום את הצבאות
התוקפים, לא פעלה מכונת ההסברה והדיווח כהלכה.
הזרם הדרוש של חומר עתונאי ותצלומי מזירות הקרב
לא הגיע במועד ובצורה הנאותה. הדבר הורגש היטב
בכל כלי־התיקשורת: הדיווחים היו מעורפלים, הכתבות
היו מימיות ותצלומים של ממש משדות־הקרב חסרו לגמרי.
ברור שסיבות אובייקטיביות גרמו למצב זה. גם בעיות
ביטחון מהסוג שלא היו קיימות במילחמות הקודמות,
כאשר הדיווחים היו על צבא מיתקדם ומנצח, חסמו במידה
מסויימת את זרם המידע.
אבל למרות זאת מותר לומר שזה היה מחדל מצער.
מובן שמגוחך להשוות מחדל זה למחדלים אחרים, כשם
שמגוחך להשוות את חשיבות התיקשורת לחשיבותה של
הלחימה עצמה, בייחוד בימים בהם נאלצות יחידות קט נות
לעמוד במאמץ עילאי מול כוח מחץ עצום המסתער
עליהם. בימים בהם ריחפה סכנה של ממש על ביטחונה
של המדינה היה זה יומרני להתייחם למחדל זה.
אולם אל יזלזל איש בחשיבות ההסברה והתיקשורת.
כבר חוכח פעמים רבות שעם ישראל עומד במיבחנים
קשים ביותר כשהוא יודע מהו המצב לאשורו, וכשהוא
בטוח שהוסברו לו כל הסיכויים והסכנות הנשקפות לו.
מדינת ישראל מכירה בחשיבות ההסברה. כוח־אדם
ואמצעים עצומים מושקעים בטיפול ובתידרוך מאות הכ תבים
הזרים שזרמו לישראל מאז פרצה המילחמה. יחידת
דובר צה״ל, הממונה על ההסברה מטעם הצבא, עשתה
עבודה נפלאה כדי לאפשר זרימת מידע בלתי פוסק
ומעודכן לכל כלי התיקשורת, ומהם לציבור. אבל באיזה
שהוא מקום נדמה כי הממונים על ההסברה עשו כמה
שגיאות וטעויות.

ף י» ר כ כו של גיליון זה הוא מיוחד במינו.
ן fהוא כולל 19 עמודים שהוכנו לפני המילחמה,
ממש ערב פרוץ הקרבות. אלה הם העמודים 5עד 12
ו־ 29 עד ,39 והם כוללים את רוב המדורים הקבועים
של העיתון, מאנשים ועד תמרורים. חלק מהחומר המופיע
בהם הוא מיושן בשבוע. מדור זה עצמו, הנושא את
הפנייה המסורתית שלנו ,״קורא יקר״ ,מופיע בעתון
פעמיים. פעם בעמוד זה ופעם בעמוד .6הדברים הרא שונים
שנכתבו הם דווקא הדברים המופיעים בעמוד ,6
שנכתבו ערב יום־כיפור, הודפסו לפני שבוע והתייחסו
לגיליון שהיה מתוכנן לשבוע שעבר, לפני שפרצה דד
מילחמה.
ייתכן ואתה נבוך קצת מהסבר זה. כיצד מופיע חומר
ישן בעתון בעמוד המופיע אחרי חומר חדשן ההסבר
לכך הוא מסובך. בניגוד לעתונים היומיים המודפסים
בבת אחת על גבי גליל נייר אחד, מודפס העולם הזה,
כמו מרבית השבועונים המצויירים, על גבי מיספר גיל יונות
דפוס, המרכיבים לאחר קיפולם את החוברת. כל
גיליון כזה מודפס בנפרד. כי גיליון כזה מודפס גם בזמן
אחר. כך קורה גם בגיליון רגיל של העולם הזה, בו חומר
המופיע, למשל, במדור תשקיף בעמוד ,4הוא טרי יותר
מחומר המודפס בעמוד .20
שאר עמודי גיליון זה — שני השערים, העמודים 2
עד ,4ו* 13 עד — 28 הוכנו השבוע, תחת לחץ המאורעות,
על־ידי שרידי המערכת, המ״נהלה, הדפוס והציונקוגרפיה
שלנו. אנחנו מקווים שיגיעו לידי הציבור, ובעיקר לידי
החיילים, אשר להם נתונות בשעה זו כל מחשבתינו. אם
אחדים מהם ישמחו לקבל, בהפסקה בין קרב לקרב, את
הגיליון הזה — היה מאמץ זה כדאי.
בירכותינו שלוחות לכל אחד מהם. אם יתגלגל גיליון
זה ויגיע גם לאחד מחברי המערכת המגוייסים, אנשי
החי״ר, השיריון והתותחנים, הפזורים עתה מחזית התע-
לה ועד חזית רמת־הגולן — ברכה מיוחדת גם לו בתו ספת
מילת עידוד: אין צורך לדאוג, הנה הצלחנו להוציא
גיליון אחד גם בלעדיך.

ד! נאלץ להתגונן
דבריו של משה דיין כיום א׳ השבוע היו
פתיחה של מערכת־ההתגוננות שלו, מול
סימני־השאלה החמורים המוצגים לו על
ידי מומחים פוליטיים וביטחוניים.
׳סימני־השאלה נוגעים לכמה וכמה מישורים,
שהם כתחום אחריותו. בין השאר :
העדפת המידע המודיעיני, שסופק לו לגבי
הכנות הצבא המצרי והסורי: מידת הכוננות
של צה״ל: אי-גיוס המילואים עד לפרוץ
המילחמה עצמה: והחלטות שנתקבלו
כשלבים הראשונים של המילחמה.
כין השאר מנסה דיין להעתיק את הוויכוח
למישורים פחות מסוכנים לו, כגון הפרכת
הטענה באילו היתה ישראל צריכה
לפתוח כמילחמת־מנע. למעשה לא טען זאת
איש.

חרושת השמועות

הקפאת החזית

טענות כלפי מדיניות

לחץ להסדר כולל

גיוס האלופים

שתי המעצמות מעוניינות לשים קץ ל־מילחמה
בהקדם האפשרי.
האמריקאים פועלים מתיר פחד כפול ( :א)

גיוסם וחיולם של אלופי המילואים עזר וייצמן
ושלמה (״צ׳יץ׳״) להט רק ביום העשירי למלחמה,
נעשה כתוצאה מביקורת חמורה שהוטחה כלפי הממ שלה
על שנמנעה מלגייס אלופי מילואים המזוהים
פוליטית עם הליכוד הימני.

האפשרות של הריסת מיתקני־הנפט ברחבי המיזרח
התיכון, ויצירת משבר עולמי של חוסר־דלק, אם
תשתלהב המילחמה ותגרום לרגשות שאי־אפשר יהיה
להשתלט עליהם( ,ב) האפשרות שמדיניות־ההתקר־בות
של ניכסון וקיסינג׳ר, שעליה בנוייה כל יוקרתם
האישית, תפשוט את הרגל.
הסובייטים, שנגררו למילחמה באי־רצון, חו ששים
שהידרדרות המאורעות תכריח אותם לספק
לערבים נשק בכמויות כאלה, שתביא לעימות פוליטי
חמור עם ארצות־הברית, ולחיסול מדיניות ההתקר בות
שעליה בנוייה היוקרה האישית של ברז׳נייב.
לעומת זאת אי־אספקת הנשק לערבים תסכן את
כל עמדות הסובייטים במרחב.

משום כך יש סיכוי סביר לשיתוף־פעורה
אמריקאי־סובייטי להקפאת המירחמה ול-
הפסקת־אש בקווים הקיימים, דבר שינחיל
ניצחון פוליט ותעמולתי חשוב לסובייטים
ולערבים.
מייד לאחר מכן תיתכן יוזמה פוליטית להסדר,
תוך לחץ עקיף אך חזק על הצדדים.

קיסינג׳ר סכור שהפסקת-האש החדשה,
תוך שמירת הבוהות המצריים כסיני, תטיל
על ישראל מעמסה כלכלית עצומה, כגלל
הצורך להמשיך להחזיק בוחות-מילואים גדולים
כמצב של גיוס-קבע מול הריכוז המצרי.
כמצב זה, סכור קיסינג׳ר, תהיה ישראל פשרנית
יותר, מה גם שתהיה תלוייה לגמרי
כאספקת נשק אמריקאי להחלפת האכידות
כציוד שנהרס ונתכלה בימי המילחמה.
הסובייטים יוכלו להפעיל לחץ דומה על הערבים.

כאשר הוחל כגיוס אלופי המילואים
כדי לסייע כניהול המילחמה לאלופי צה׳׳ל
הסדירים, נוצר רושם בקרב ראשי הליכוד,
בי יש השלכות פוליטיות למינויים של אלופי
המילואים. בעוד שהאלוף אריק שרון
גויים בכר כיום הראשון למילחמה יחד עם
אלופי מילואים אחרים, נשארו אלופים במו
עזר וייצמן, צ׳יץ׳ ואכרהם יפה מחוץ לתמונה.
הם אומנם עשו בבל מה שביכולתם
בדי לסייע לחבריהם כחזית, אך לא חויילו
ולא גוייסו, במו אלופי המילואים של המערך.
כתוצאה
מכך שררה התמרמרות, שבאה לידי
ביטוי בפעילות פוליטית מאחורי־הקלעים. נטען כי
מעשים מסוג זה עלולים לפלג את אחדות האומה.
כמו כן הצביעו בדאגה על העובדה שאנשי מטה
ההסברה של המערך גוייסו לעזרת האלוף במילואים
אהרון יריב, שהוצב לנהל את מדיניות ההסברה
של צה״ל. גם ליקוי זה תוקן אחרי המחאות.

לפרשיות אלה יהיו ודאי הדים רכים
כתום המילחמה.

המשטרה מחפשת
ניידות שנגנבו

המציאה בדיות

הבחירות ־ באביב

פל שמועות-הזוועה שנפוצו כימים הראשונים
של המילחמה — היו כרויות לחלוטין.

ממישטרת
מחוז תל-אכיב נגנבו כשכרע
שעבר, כאחד מימי האפלה, שתי ניידות
מישטרה.

או בסוף נו ב מ בר?

המישטרה אינה מייחסת את גניבת הניידות לפעי לות
האדיב, סבורה כי הן נלקחו על־ידי חיילי מילו אים
שרצו להגיע ליחידותיהן ולא יכלו להשיג אמצעי
תחבורה אחרים.

בין השאר אין שמץ של אמת בשמועד. כאילו
נאנסו חיילות על־ידי יחידת־קומנדו של האדיב, או
כאילו נפלו חיילות בשבי.
בין השמועות הכוזבות: גם זו שאמרה כאילו נתפסה
חולייה המפיצה שמועות־כזב.

איר נוארה
הבהלה ל מזון?
הבהלה המחודשת בקרב הציבור האזרחי בעורף
לצבירת מלאי של מצרכי מזון, שבאה לידי ביטוי
בהסתערות על חנויות המזון ביום השישי האחרון,
מקורה בחוסר הסברה מתאימה.
הבהלה נגרמה כתוצאה מפעולת הוועד־למען־החייל,
שמתנדביו ביקשו לארגן חבילות שי לחיילים בחזית.
הכוונה היתה לאסוף עבור החיילים ממתקים, סיגריות,
סידקית ומוצרים אישיים העשויים לסייע להם בתנאי
שדה. אולם מתנדבי הוועד למען החייל, שיצאו להת רים
את האזרחים, לא קיבלו הדרכה נכונה. חלק ניכר
מהם ביקש ״אוכל עבור החיילים,״ ואף אסף קופסאות
שימורים ומצרכי מזון אחרים.

כתוצאה מכך נוצר כקרב חלקים של
הציכור הרושם כאילו חסר לחיילים אוכל
כחזית — רושם שהוא משולל כל יסוד.
מכאן הסיקו אזרחים רכים שאם יש מחסור
במזון כחזית ממילא יהיה מחסור בזה כעורף,
ולכן מיהרו לצכור מלאי מזון.

הבהלה למזון שככה בתחילת השבוע כשהסתבר
שיש מלאי מספיק של מצרכי מזון חיוניים ורק קשיי
הובלה גורמים שיבושים באספקה באזורים שונים.

מאחר שהמצרים והסורים טרם העבירו באמצעות
הצלב האדום הבינלאומי את רשימות השבויים הנמ צאים
בידיהם, לא ניתן לברר מי מהנעדרים נמצא
בשבי ומי נהרג.

כשתי המיפלגות הגדולות שוררים חי
לוקי-דעות לגבי התאריך
הרצוי לעריכת
הבחירות לכנסת.
כמערך
שוררת
דיעה שכדאי לדחות
את הכחירות
ארובה, לתקופה למשל עד האביב,
מתוך שיקול ש
צפוייה כמערכת-
הכחירות התקפת
מחץ חסרת־תקדים
על הנהגת המדינה,
ובייחוד על גולדה
מאיר ומשה דיין,
לגכי האירועים שקדמו
למילחמה.
לעומת זאת סבור אגף
אחר של המערך שדוו קא
משום כך כדאי ל הקדים
את הבחירות
ככל האפשר, מתוך שי קול
שמייד לאחר ה־מילחמה
לא יעז איש
לצאת להתקפה חריפה
על רקע עניינים ביטחוניים.

חילוקי- אותם דיעות,
מתוך חשבון
הפוך, קיימים
בליכוד הימני. יש
הדוגלים בהחשת
הכחירות, כדי להתקיף
את ניהול
העניינים על־ידי הממשלה
כל עוד ה־דכרים
טריים, אך
אחרים סכורים שיהיה
נוח יותר לערוך
חשכון נוקב
כזה זמן מה לאחר
המילחמה.
יעברו כמה ימים עד
שבשתי המיפלגות תת-
גבשנה דיעות סופיות.

״ מי לחמת 25ה שני ם״
(הרבלוק בניו־יורק טיימס)

אם במקרה יש לבם חברים
שהתארחו לאחרוגה
ב״סלע האדום״ באילת.
הם יספרו לכם בהתלהבות
על החידושים הרבים שנעשו:
על החדרים היפים והנוחים
בהם טלפון, רדיו ומכשיר טלויזיה.
על ה״בר־קר״ המקרר עמוס
המשקאות בחדרים.
על יופיה המיוחד של בריכת השחיה,
על השרות.
על החברה הטובה -
בקיצור, על האוירה המיוחדת
העושה את החופשה ב״סלע האדום״
לבילוי אמיתי.
אם במקרה אין לד חברים כאלה
אין זו סיבה
שלא תהנו מאותה חויה.
אנחנו במלון הסלע האדום
אוהבים אורחים.

העולם ׳הזה 1354

פעם אחת הגדיר מישהו את המישטר בישראל כ״דמוק-
רטיה המרגיזה ביותר — זוהי המדינה היחידה בעולם שכל אחד
בה יכול לצעוק, לזעוק, להתריע ולהאשים, וכל מה שייאמר או
ייכתב לא יהיה איכפת לאיש.״
אין ההגדרה מדוייקת כל־כך. יש אנשים הרבה בישראל שעדייו איכפת להם. אבל
מה שנכון הוא׳ כי אישי המימשל וצמרת המדינה והכלכלה של ישראל, התחסנו במרוצת
השנים מפני המילה הכתובה. אם פעם היה איש ציבור בישראל ירא יראת־מוות מפני מה
שייכתב עליו בעיתון זה או אחר, הרי הניסיון לימד אותו ואת חבריו ״שאין
מתים מזה.״ מן הבחינה הזאת איבדו עיתוני ישראל בשנים האחרונות הרבה מהש־פעתם
ומכוח המחץ שלהם. יותר ויותר אנשים בעמדות מפתח אינם חוששים עוד
מההדים אשר מעשיהם עלולים לעורר בציבור ובעיתונות. הם יודעים כי יש להם
משענת וכי זה מה שחשוב במדינת־ישראל. מה שהעיתונות כותבת ״אינו מזיז להם.״
כל יום יולד דוגמות חדשות לכך. אחת הדוגמות המאלפות היא פרשת אהרון
דוברת, מנכ״ל כלל, שקיבל מהחברה הציבורית שהוא מנהל טובות הנאה במאות
אלפי לירות, פטורות ממם בכל מיני התחכמויות כספיות. הארץ גילה את הפרשה
ועורר קול זעקה. כמה אנשים הנידו בראשיהם ואמרו :״באמת זה לא בסדר!״ אבל
העסק השתתק ואהרון דוברת נשאר עם מאות אלפי הלירות שהוענקו לו.

מערכת משולבת

״העולם הזה היה העיתון הראשון בישראל שחרט את דגלו את משימת
המילחמה בשחיתות. כאשר הוקמה סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת, אפשר
היה לפעול בשתי זירות בשחיתות. גילויי העיתון נהפכו לכלי־נשק במאבק הפאר־לאמנסארי.
מה שלא היה אפשר להשיג באמצעות פירסום, אפשר היה לפעמים להשיג
באמצעות שאילתות, בהצעות״לסדר־היום ובלחצים פארלאמנטריים אחרים.
אלא שנוכח ההסתאבות המתפשטת והולכת מיום ליום בקרב עובדי הציבור
בישראל, ואוכלת כל חלקה טובה במינהל הציבורי ובמשק הישראלי לא־די בכלים

י 1פי אינו ש״ ך
לצעירות ב ל בד
הדעה שיופי הוא נחלת הצעירות
בלבד התערערה כבר מזמן. כיום
אשה היודעת לטפח את יופייה
ולשמור על עור פניה, תתחרה
ביופייה של כל צעירה.
וכשמדובר בעור פנים הרי אין
כמו הקרמים הנהדרים וחחדי-
שים של תיא לשמירת עור
פנים צעיר, רענן ויפה:
Taya Deep Moisture Cream
Taya Deep Moisture
Skin Food

המבוססים על גילויי המדע ה אחרונים
לשמירת רעננות ובריאות
העור. השתמשי כל יום
בקביעות בקרם הלחות ותז־פ־תעי
לא רק למראה הנעורים
המתחדשים בעור פנייך, אלא
תופתעי גם מהמחיר המהפכני
השווה לכל נפש ( 6.75ל״י בלבד),
וזאת עוד לא הכל, תיא תחזיר
לך מלא כספך חזרה אם לא
תהיי מרוצה.
לכן, תני לתיא ליפות אותך, כי
תיא פרושה :״תהיי יפה אשד,״.
התנצלות כיום 23.5.1968 פורסם כ״ידיעות אחרונות״ מכתב ששלחתי
למערכת וכו נכתכ בי מר יעקב חן נתפס כתקופת המאורעות
של 1929 כבפר ערכי סומאיל כשהוא מחלק כרוזים קומוניסטיים,
הקוראים לערכים לטכוח את היהודים.
אני מכיע את חרטתי וצערי על פירסום דכרים אלה שאין כחם
אמת ומתנצל לפני מר יעקכ חן על חריכה החמורה.

שמואל פרידמן

׳ • העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והפינחלה: תל-אביב. רחוב קרליגך ,12 טלפון ,260134
תזדדואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • •הדפום החדש״ בע*ם,
ח״א, רת׳ בן־אביגחר הפצה: גד בע״ם גלוסות: צינקוגרפיה
בססי בע״ם העורך הראשי , :אודי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״ם.

זנבר מאחורי גבה שד גולדה
מי מפחד מגילויי שחיתות?
האלה• כדי להגביר יעילות המילחמה בשחיתות יש צורו בכלים נוספים, שעל התוכנית
להקימם ולהפעילם הכריז השבוע אורי אבנרי במסיבת עיתונאים מיוחדת.
הכלים הם:
• שורת מתנדבים לגלות מעשי שחיתות של עובדי המימשל, ושל העומ דים
בראשו, ושל עובדי ציבור למיניהם.
ס לישכה מישפטית מיוחדת שתפעל בזירת המישפט, תדאג להגיש תלו נות
למישטרה ולהניע את מכונת הצדק• כך, שלא תישאר אדישה לגילויים ולפיר־סומים
על מעשי שחיתות .״קטיגוריה ציבורית״ זו תמומן בכספי הסיעה בכנסת.
__בשלב ראשון במילחמה משולבת זו בשחיתות, כבר ננקטו השבוע כמה צעדים:
>• בעקבות גילויי העולם הזה על שערוריית השוחד במישרד־הרישוי בחולון,
ששם אפשר לקבל על־ידי תשלומי שוחד אישורי כשירות למכוניות לקויות שחן
סכנה בכבישים, הוגשה תלונה פרטית למישטרה כדי שתחקור בפרשה זו. מנהל שירותי
הנהיגה במישרד־ה תחבורה פתח אף הוא בחקירה בהסתמך על האשמות.
העולם הזה.
• אורי אבנרי פנה בתביעה ליועץ־המישפטי לממשלה, מאיר שמגר, לחקור
את פרשת התשלומים הרטרואקטיביים שניתנו לנגיד בנק ישראל משה זנבר בתקופה
שכיהן כיושב־ראש מועצת המנהלים של הבנק לפיתוח התעשייה. אחרי שהיועץ המיש״
פטי פתח בחקירה כנגד מנהל חברה ממשלתית שקיבל תשלומים רטרואקטיביים, דרש
אבנרי לנקוט צעדים דומים גם נגד אישיות בכירה כזנבר.
9בעיקבות גילויי העולם הזה על שערוריית רופאי־הנשים, המנצלים את החוק
הפלילי לאיסור הפלות כדי לעשות בנערות תמימות הפלות מדומות ולסחוט מהן כספים,
תבע אורי אבנרי משר־הבריאות ויקטור שם־טוב שמישרדו יפתח אף הוא חקירה
בעניין וימצא דרכים להילחם בתופעה החמורה.
!• אחרי שהעולם הזה פירסם בשבוע שעבר במלואה את פרשת השחיתות הנו געת
לנשיא ההתאחדות לכדורגל ומפכ״ל המישטרה לשעבר, פינחס קופל, שעבר לעבוד
בחברת מודיעין אזרחי, שההתאחדות, שהוא היה נשיאה, סיפקה לה עבודה, פנינו לשר-
החינוך יגאל אלון. ח״כ אורי אבנרי דרש שהממשלה תתערב בפרשה, תבע לבטל
את החוזה בין ההתאחדות לכדורגל ובין חברת מודיעין אזרחי ולהכריז מייד על מיכרז
חדש לעבודה שנתן קופל למזדיעין אזרחי.
שכאשר יופעלו כל הכלים בשילוב
אשר
זה היה קציר של שבוע אחד. אנחנו מאמינים
ובתיאום בחזית המילחמה בשחיתות, שוב לא תהיה
ישראל מדינה שבה לא יהיה איכפת למועלים ולמוש־חתים
למיניהם מה כותבים עליהם. הכתיבה לא תהיה
סוף פסוק.

חעולס הזה 1884

3 nnn׳ 3שד כתב הטלוויזיה
13׳ טושקין: הון בב־ת־בנסת
עם סוריה ומצריים. אחד מכתבים
הזרים טילפן אל דובר
צה״ל, תת־אלוף פנ ח ם (״ם ינ״
ייוד) לחב, ביקש לשמוע
ממנו אינפורמציה. אחרי שמסר
לו הדובר מה שיכול היה למ סור
באותה שעה, המשיך העי תונאי
ושאל :״מד. לדעתך יק רה?״
השיב לו פינייה,, :הש תגעת?
פעם אחת בשנה יש
לי יום בו אני צריו לחשוב
מה קרה, ודווקא ביום הזה
אתה שואל אותי מה יקרה?״

(ממן) ,מפקד גייס״ז

א ל | 1י
השיריון, הגיע לחופשה

׳י״יי
באילת, בידה אותה בצלילה בחברת האילתי רפי פיפסון, החי בשמורת
האלמוגים בחוף הדרומי, קיבל ממנו קורס מזורז על מעמקי ים־סוף.
Bהצעיר שרכב בשבוע ש עבר
על הטוסטוס שלו בדרך
השלום בתל־אביב הופתע כא שר
באחת ד,הצטלבויות חסמה
אותו מכונית אמריקאית גדו לה,
והנוסע שישב ליד הנהג
אמר לו בתקיפות :״תיסע ה צידה
מפה !״ הצעיר, שנשא
מצלמה על כתפו, המשיך בנסיעתו.
ברמזור אדום ניפגש
שוב עם אותו נוסע, ששוב
פנה אליו :״אנחנו שוטרים.
אמרתי לך שתסתלק מכאן!״
אז הבחין הצעיר שבמכונית
שחונה לפניהם, יושבת ראש־הממשלה
גולדה מאיר, הבין

כי הפונה אליו הוא משומרי-
ראשה. הצעיר הנעלב השיב
לשומר :״אז מה אם אתם
שוטרים? אסור כבר לצלם את
גולדה? ובכלל, מי רוצה לצלם
אותה?״ הוא המשיך לנסוע
לצד מכונית השומרים, שניס תה
שוב לחסום אותו ולהורידו
מהכביש. רק כשהגיעו לכביש
פתוח, הצליחה שיירת מכוניות
ראש־ד,ממשלה להתחמק מה־אופנוען
עם המצלמה.
עוד ביום השישי, ערב
יום הכיפורים, הרגישו הכת־
*ביס הזרים בישראל במתיחות
הגוברת והולכת בקווי הגבול

1011׳

גילתה בקיאות בפוליטיקה המוניציפלית, כאשר
FI 1I * f i l l
\ | J 11 /פגשה בבית־קפה תל־אביבי את ראש רשימת ח״ץ
(״חזית צעירים למען תל־אביב״) ,עורך־הדין חיים מישגב. היא התעניינה
בתוכניות ובחומר־ההסברה של הרשימה, הגיעה למסקנה :
״אתם דווקא עושים רושם טוב. יש משהו בדברים שלכם.״
העולם הזה 1884

כתבו הצבאי של חג׳רוזדם
פוסט, זאב שול, ידוע כבעל
תוש הומור. אבל התעלול ש ערך
לידידו, מי שהיה דובר
אל־ על וביום דובר התעשייה
האווירית, ארנולד שרמן,
הפתיע אפילו את ידידו. אח רי
ששרמן קבע פגישה עם
שול ומשום מה לא הגיע אליה,
החליט שול לגמול לו בצורה
מאקברית. הוא טילפן אליו,
הודיע לו כי מדברים מוועד
עובדי הג׳רוזלם פוסט וכי מצ טערים
להודיעו בי ידידו הטוב,
זאב שול, נפטר. כיוון
ששול לקה לא מהבר בהתקפת־לב,
קיבל שרמן את הידיעה
ברצינות וכמעט שחטף הת־קפת־לב
בעצמו, לפגי ששול
חזר לתהייה וצחק לו בטלפון.
Hספר חדש שיצא בארצות־הברית,
יעורר בוודאי רעש
רב: הספר, שישה ימים אחרים,
נכתב על־ידי כתב קול־ישראל
בשפה האנגלית אנדר
יו מייזלם, עוסק בישראל
של אחרי טילחמת ששת הימים,
מתחיל במילים :״שר-
השטחים סיים זה עתה את הראיון
שלו עם העיתונאית ה אמריקאית,
והיה בתהליך של
לבישת מיסנסיו זהו ספרו
השני של מ*זל 0והראשון עסק
בתקופת בר־כוכבא. שר־השט־חים
בספר אינו משה דיין,
המופיע בספר כשר־הביטחון,
אך כמוהו גם הוא אוהב נשים.

א 1שי ם
רבה בביתו שלו: לארנס, ש הוא
מפתחו של מטוס הערבה,
עליו הפסידה התעשיה תאווי־רית
70 מיליץ ל״י — יש
בן, יגאל — שהוא מראשי
מצפן בירושלים.
Bבדיחה פרטית של עמום
אטינגר הביכה את הכתב ה צבאי
של הטלוויזיה נחמן
שי היה זה במסיבת העיתו נאים
שנערכה לפני שבועיים
בבית־סוקולוב בהשתתפות רוב
מפקדי חטיבת גולני מאז הקמת
החטיבה. צלמי הטלוויזיה ש כיסו
את המסיסה הבחינו באשה
ששוחחה בידידות עם
מפקדי החטיבה של העבר .״מי
זאת?״ שאלו את עמום אטינ-
גר. השיב עמוס :״חאשה ה זאת,
כמו שאתם רואים אותה,
היתה סגן מפקד חטיבת גולני.״
הצלמים עטו על המציאה, ציל מו
את האשה מכל הכיוונים.
האשח, שלא שמעה את דבריו
של עמוס ולא הבינה מה ההת רגשות
— היתד. לא אחרת
מאשר העיתונאית תמר אכי־דר,
אשתו של אטינגר. כאשר
חזרו הצלמים לאולפן, הקרינו
את הסרט בפני הכתב הצבאי
נחמן שי, שהתפלא למראה
שפע הצילומים של תמר. הוא
הרים טלפון לאטינגר, שאל

להעמיד בראש הרשימה מועמד
לא קומוניסטי.״ הכריז כתב
דבר אריה כינרתי :״נו,
בטח, הרי זה מה שהם עשו
עם משה סנה המנוח.״
9מתברר כי למנהל לשעבר
של הטלוויזיה, אלוף־מישנה
ישעיהו תדמור, שחזר ל-
צה״ל לתפקיד מפקד הגדנ״ע,
יש עדיין יחס למקום עבודתו
הקודם. כאשר צעד תדמור בראש
הגדנ״עים במסע הסיום
של הצעדה בירושלים, עברה
הקבוצה ליד בניין הטלוויזיה.
תדמור עבר לכל אורך הבניין
כשהוא מצדיע.
אותם מבין צופי הטלוויז יה
המושבעים שנענו למודעה
שהתפ׳רסמה בעיתון המקומי
של טיבעון ובאו לתפילת ראש־השנה
בבית־ההסתדרות, ש אורגנה
על-ידי קבוצה הדוגלת
בחידוש ׳האמונה בהנהגתו של
רב רפורמי — התפלאו למראה
החזן. היה זה לא אחר מאשר
הקריין־כתב של הטלוויזיה
כצי מושקין, שהיה בזמנו
איש קול־ישראל, נסע לארצות־הברית,
עבד שם כמורה ולמד
תיקשורת, חזר לארץ לעבוד
בטלודזיה, משמש עתה כקצין־
העיתונות של האוניברסיטה ה־

שולמית אלוני שהתה
לפני שלושה שבועות בכפרו
של רפי נלסון, באילת, פג שם
שם את הכירומנט שלום
שאול, ביקשה ממנו שיקרא
בכף ידה. שאול, שלא ידע מי
היא, קרא את כל עברה, די בר
בין השאר, על ניצחון ש היה
לה ב־ 965נ ואכזבה גדו לה
ב־ , 1969 הויסיף כי ב־1974
יהיה לה מיפנזי לטובה. אלוני
לחצה עליו ועיסתה להוציא
ממנו אם הוא טועה ומיפנה
יהיה ב־ .1973 שאול התעקש
על .74 נאנחה שולמית אלו ני
:״אוי, הפעם לא אכנס ל כנסת
השמינית!״
Bקבוצת השמיניסטים ש הגיעה
ביום השישי בשבוע ש עבר
לביתו באפקה של מועמד
גח״ל לראשות עיריית תל־אביב,
אלוף (מיל ).של מ ה
(״ צ׳י ץ״׳) להט, חשבו לב קש
ממנו לקיים איתם חוג-
בית. את הדלת פתחה אשתו
של המועמד, זיוו הלהט, ש אמרה
:״אני מצטערת —
צ׳יץ׳ ישן.״ הצעירים פתחו בניסיונות
השיכנוע :״אמנם
אין לנו עדיין זכות בחירה,
אבל אנחנו רוצים לשמוע מה
צ׳יץ׳ רוצה לעשות בשביל הנוער,״
טענו. מאום לא עזר:
זיווה לא הסכימה להעירו.
Hלמועמד הליכוד הימני
לכנסת השמינית, פרופסור
משה ארנס -זזשר הוכנס
לרשימה על-ידי גח״ל כדי למ שוך
קולות אינטלקטואלים
.צעירים — אין כנראה השפעה

מוטי הוד

מפקד חיל־האוויר לשעבר השתתף במסיבה
בפיאנו־בר תל־אביבי, יחד עם הרמטכ״ל ומפקד
חיל־״האוויר הנוכחי, כאשר אחד הצלמים ביקש מהשלושה לעמוד יחד
לצילום. הס נעמדו ובאותו רגע ניגשה אליהם אחת המלצריות ושאלה
מה הם רוצים לשתות. מוטי הוד עזב את חבריו, לקח את המל״
צרית הצידה בידה, בישר לה שישתה אחרי הצילום, חזר להצטלם.
אותו לפשר השמחה. אטינגר
סיפר לו על המתיחה, ושי נא לץ
לערוך את כל הסרט מח דש.
במסיבודעיתונאים
אחרת,
שנערכה על־ידי סיעת מרי,
שאל אחד העיתונאים על ה וויכוח
במוקד בדבר הרוטציה
גין שמואל מיקוניס ל מאיר
פעיל, נענה. :״תראה
את עיתון הארץ של היום, בו
מצהיר מיקונים כי זו טאקטי קה
של מפלגה קומוניסטית,

עיברית בירושלים, ממשיך ל הופיע
מדי פעם בטלוויזיה.

פסוקי ה שבוע
• מנחיג פועלי נמל
אשדוד יהושע פרץ :״בן- אהרון שלי.״

הוא

האלוהים

השני

• נציג העובדים כמועצת
התעשייה האווירית
:״לא נרשה לאלוף הוד

לפעול גם אם נצטרך
תמש בנשק!״

להש

,מכתבים , שכה מוכה
אומנם באיחור, אבל פכל הלב: שנה
טובה.
שולמית הרצפלד, ומת־ג!
שנת גידול והוספת מדורים חדשים ומעניינים
וכן שנה שבח תגלו את פניו
האמיתיות של המימסד.
משפחת מלר, כרמיאל
שנח שבח יעשה סוף־סוף צעד קטן אחד
לקראת השלום!
אברהם שריר, פתח־תקווה

איך תיראה
הכנסת הכאה?
״חעולם חזת״ ,1881״נדבר גלויות,״
אורי אבנרי מנתח את תוצאות
הבחירות להסתדרות.

מאוזן :
)1אטיוד )5 .מכשיר עינויים )7 .מלך
יהודוו )11 .ראשי תיבות שטו של אבי
הלשון העברית )12 .רגישות יתר של הגוף
כלפי המרים או השפעות מבחוץ )15 .קנה
הבליעה )16 .טחב )18 .אהד השופטים.
)19 דרגה צבאית )21 .שכבה )23 .צאצא
זכר )24 .מעגל )26 .כלי נגינה רוסי)29 .
כובש נורמני ( )31 .)1066 פס )32 .משתה
פריצות )35 .חבל בעבר הירדן המזרחי.
)36 גבוה )38 .כינוי קיסר חבש )39 .משקה
סיני )40 .איבר חיוני )41 .מבני נוח)42 .
מיניסטר )43 .מונח בגיאוגרפיה )44 .זעיר
בממדיו )45 .תוספת )49 .כנף הבגד)51 .
״שלום״ איטלקי )53 .מושב טבעוני בגליל.
)55 היא חוליקאת )57 .ראש אלי רומא.
)59 בן אצולה יפאני )61 .אות באלפבית.
)62 או פלסטייך )64 .דין וחשבון.
)65 מזרח )66 .תינוק )68 .אחד המזלות.
)70 ממנו ראה משה את ארץ הקודש.
)71 רצח את רוברט קנדי )73 .תלם)75 .
איש ירח דמיוני )72 .ידית )77 .חציבה,
פיסול באבן.

מאונך :

)1יחידה ביולוגית )2 .מחצית החצי.

)3מושבה אנגלית בים התיכון )4 .מילת
שלילה )5 .הפגיע )6 .אליל פלשתי)7 .
תו נגינה )8 .מנהיג ערבי מתון )9 .אין
כזה בלי אש )10 .מהלך גורלי במשחק
השח )13 .״ציון, ה ...תשאלי לשלום
אסיריו ז״ )14 מצבה )17 .ישיבה בכלא
אויב )19 .תו נגינה )20 .כפרת עוונות
אצל הקתולים )22 .יחידת זמן )24 ,הולכת
על ארבע )25 .מתן חירות, שיחרור)27 .
לשון רעה (ר״ת) )28 .מידת לח )29 .מחול.
)30 נור )33 .יום יוצא דופן בספירת ה עומר
)34 .קולב )37 .כלי תפירה)39 .
מאכל אהוב על פופאיי )44 .בידיו חיצי
האהבה )45 .אולי פעם יגור עם גדי)46 .
סימן הניצחון של צ׳רצ׳יל )47 .בהמה גסה.
)48 אמתחת )50 .כך קראו לה בפלוגה.
)52 מילת ברירה )53 .שיח קוצני)54 .
איינשטיין טען שיש יותר משלושה כמוהו.
)56 היפוכו של אל )58 .מחצית היממה.
)60 נהר באנגליה )62 .כלי דם )63 .לפע מים
מעופפת )65 .מול )66 .תל חרבות.
)67 מלה החוזרת בעשרת הדיברות)69 .
מיו תבשיל• )70 .לא )71 .מערכת)72 .
דגל )74 .יילודה.

כמי שעוקב מקרוב אחר פעולותיה של
סיעת מרי (העולם הזה — כוח חדש) בכנסת
ובהסתדרות, נחרדתי לשמע תוצאות
הבחירות להסתדרות בהן ספגה התנועה
מכה רצינית.
אינני יודע אם הסברה שהעלה אורי
אבנרי לפיה זילזלו אוהדי התנועה ב־בחירות
להסתדרות ולא באו להצביע,
מדויקת כל-כך.
מכל מקום נוצ רה,
לדעתי, סכנה
שח״כ אבנרי לא
יהיה בכנסת הבאה.
המחשבה הזאת
בלבד מעבירה בי כיצד צמרמורת.
תיראה הכנסת הבאה
ז מי ינהל מאבק
אופוזיציוני תקיף
נגד הממשלה( .בפ רט
לאחר הצטרפות
המרכז החופשי ל־טימברג
לגח״ל).
לכן
ברור כעת יותר מכל כי כל קול
עשוי להכריע. לדעתי, חייבים כל קוראי
העולם הזה המזדהים והמזדהים חלקית,
להצביע למען אורי אבנרי כדי שיכנס
לכנסת הבאה. לוא היה ח״כ מיקונים מ מוקד
מהווה את האופוזיציה היחידה בכנסת
הקודמת, יכול היה המערך לישון
בשקט.
אסור, לדעתי, שזה יקרה בכנסת הבאה.
כי אם זה יקרה, יחיה זה תור הזהב של
המערך.
יעקב טימכרג, תד־אביב

שמע
ישראל תפילת המערך: שמע ישראל (גלילי)
ה׳ אלוהינו אחת ואחת.
צבי רבי] ,נהויה

מים למרחק חצי מטר — כרגיל במשתנות
תל-אביב.
אז נכנסתי לאחד התאים. לא הייתי
אומר שהנקיון והריח שם הולמים את
עידן הטיסות לירח. אבל הם הולמים ל הפליא
את הסירחון התל-אביבי הכללי.
נאלצתי לברוח משם כל עוד נשימתי
בי, מפאת הריח הצורב,
בחוץ קראתי מה שראש העירייה יהושע
רבינוביץ כתב על הלוח :״תן להם לדבר,
תן לנו לעשות׳.
מר רבינוביץ היקר, כלב מי שלא
נותן לך לעשות ! אתה מבטיח לנקות
את הים. עם הפיזמון הזה מזיינים לנו
את המוח כבר שלושים שנה. מותק, מה
דעתך להתחיל סוף0-וף באמת לעשות
משהו: בתור תרגיל, לנקות את בתי-
השימוש. אה ז...
זלמן שנוקסויצקו, חולו!

מכתב גלוי
לשריהעבודה

אנו המהנדסים והאדריכלים בסקטור הערבי
מרגישים כי ציבור הבונים בסקטור
האמור מקופח ונפגע כתוצאה מתקנות ה-
תיכנון והבניה המאפשרות גם לאנשים
שאינם מהנדסים ואדריכלים לעסוק בענייני
תיכנון.
לכן שלחנו מכתב גלוי לשר־העבודה
יוסף אלמוגי:
התקנות מם׳ 2724 ליחוד ורשוי פעולות
במקצועות ההנדסה והאדריכלות, אשר
פורסמו מטעמך ביום ,5.8.71 קובעות כי
רשאי כל אדם במדינה בלי שיהיה מהנדס
או אדריכל לעסוק ברוב עבודות התיכנון
וההנדסה.
מצב עניינים זה גרם להשתוללות הבניה
המכוערת בסקטור הערבי, שבו אנו פועלים
לרוב, והעמיד את ביטחון הציבור
בסימן שאלה.
אנו בדיעה כי האינטרס הציבורי וביטחון
אזרחי המדינה עדיף על האינטרס
של קובץ אנשים המנצלים פירצה זו ב תקנות.
ועל
כן אנו פונים לכבודו בבקשה ש יפעל
לשם תיקון המצב הקיים על־ידי
תיקון התקנות האמורות וזאת כדי לשים
קץ לפורענות וההפקר השוררים במקצוע

מחמוד נערה טבעוני, אילי נח׳דה,
בשם שמתה מהנדסי־בניין ואדריכלים,
נצרת

כתבת
עם ביצים

״העולם חזח״ , 1882״שוק שחור
לת#לות,״ על ביקוריח של כתבת
״העולם הזה״ אצל שישה
רופאי-נשים, במטרה לחשוף את
אותם רופאים המנצלים את פח-
דיחן ובורותן של נערות ואת ה חוק
לאיסור הפלות כדי להוציא
כספים מנערות החוששות מהריון.
כל הכבוד ללילי פרי, הכתבת שלכם

המישטר
בצ׳ילה

ח שב ץ $84ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
•של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

ההצבעה שלי בבחירות לכנסת תבטא
בדיוק את דעתי ביחס להענקת ההכרה
של ממשלת־ישראל למישטר הגורילות ב-
צ׳ילה.
נחום מילר, עכו
ביקיר בתל־־אביב

טי= M1 5

זה זמן מה שתל-אביב בשבילי היא
מחוץ לתחום: פשוט, לא נשאר בה אוויר
לנשימה. אבל, אחרי ביקור־נימוסין, לכבוד
הימים-הנוראים, אצל שמעונה, בבת־ים,
הייתי כל-כך נלהב וחולמני עד שלא
שמתי-לב שנכנסתי לאוטובוס הלא-נכון,
ובמקום לחזור הביתה, חולונה, הגעתי תל־אביבה.
כדרכי
מאז ומתמיד, דבר ראשון סרתי
לביתן ה״נוחיות״ שבשכונת הקווקזים ל שעבר,
בתחנה המרכזית. ה״ניאגרה״ שם
עלתה על גדותיה והשפיכה מים מלמעלה.
צינור השטיפה של משתנת הקיר התיז

האישור של לילי פרי
ניצול הפחד
שעברה תחת ידיהם של שישה רופאי-
נשים כדי להוכיח את שיפלותם המוסרית.
זאת ממש כתבת עם ביצים!
העולם הזה 1884

אך מעניין אותי מה דביטחון של לילי
שהיא באמת לא בהריון?
אבנר שמיר, חיפה
• לפני תחילת עבודתה על הכתבה,
נבדקה לילי פרי במרפאת קופת־חולים
וקיבלה אישור שהיא לא נמצאת בהריון,
פרס העיתונות
פרם העיתונות של השנה מגיע לכתבת
שכתבה את הכתבה על ההפלות.
עבודה עיתונאית ממדרגה ראשונה. רק
עיתונאיות מעטות בארץ היו מעזות לע בור
את מה שעברה אותה כתבת.
על כך: כל הכבוד לח!
שמעון בחיר, ירושלים

הרופא
וחספין עבודת המחקר של לילי פרי על הרופאים
המבצעים הפלות, מזכירה את העולם
הזה בימיו הטובים ביותר.
איזה אומץ לב! אני, שאינני מן הפחד־נמת,
לא הייתי מרשה לעצמי להיכנס
לחדרו של רופא המחזיק סכין מנתחים
בידו. מת היה יכול לקרות אם אותו רופא
היה מגלה שלילי היא עיתונאית חוקרת?
אני אפילו פוחדת לחשוב על כך. ועוד
כשיש לו סכין ביד!
לאה כה נוב, חדרה
ביקור בקולנוע

בחודש האחרון יצא לי ללכת פעמיים
לבתי״קולנוע בתל־אביב. לשניהם יש לי
טענות.
הביקור הראשון
היה בהצגה ראשונה
בקולנוע דרייביאין.
הוצג שם סרט ל ילדים.
לכל אורך
הסרט הורגשו קיצוצים.
האם בעלי
בית הקולנוע חוש בים
שמותר להם
לסדר את הילדים?
הביקור השני היה
בהצגה שנייה בקולנוע
פאר. היה
יום חם. עם תחילת
הסרט הפסיקו את
הקירור והפעילו את האיוורור. הקהל ממש
טבע בזיעתו.
כך שבמקום הנאה, הפך הביקור הכפול
לסבל!
משח קרינר, תל־אביב

הונאת הציפור

המודעה של חברת שיכון עובדים ש התפרסמה
בעיתונים ב־ ,9.9.73 ושהיתד!
מיועדת לזוגות צעירים ולוותיקים בערי
הפיתוח ובערים החדשות, הודיעה על מיס-
פר כתובות ומיספרי טלפון בהם אפשר
לקבל פרטים ולהירשם.
לדעתי, המודעה הזאת היא סימן נוסף
למד, שהשילטונות מסוגלים לעשות לפני
בחירות. המודעה היא הונאת הציבור!
צילצלתי למיספר הטלפון בתל-אביב,
כפי שפורסם במודעה. הפקיד שענה, אמר
לי, כי המודעה הינד, תוצאה של טעות.
לא השתכנעתי וביקשתי את המנהל. המנהל
אמר לי, כי לא ידוע לו דבר בנידון
וכאשר לחצתי עליו, ביקש ממני ״להפ סיק
לבלבל לו את המוח ד
למחרת בבוקר, ניסיתי לצלצל שוב. הפעם
הטלפון היה תפוס משך שעתיים
רצופות. צילצלתי למיספר הטלפון שהם
פירסמו ברחובות. משך שעתיים רצופות
הטלפון צילצל ואיש לא ענה.
דני קורן, רעננה

?וראיס השולחים מרתפים
מתבקשים לנפח אותם כקפרח.
עדיפות תינתן למצרפים תפדי
נות למכתנניקם,
העולם הזה 1884

לפני שאת מו צ אי
פ תרונו תלת חבור ה
מתחתל אד מ ה !

ת uלנו לנ סוע ע ל פני
ה אד מה
לתחבורה ציבורית דרו שי
נתיבי מיוחדי
ז כו ת

קרחה

למסיע

ההמ1י ם!
אנד־המחלקה ליחסי ציבור

העולם הזה 1884

sum הממשלה מטפחת המתזפולים ראשי מישרד המסחר והתעשייה גילו
לאחרונה חוש הומור מופלא: בעיקבות
הביקורת הציבורית על חוסר התגובה
מצד הממשלה להשתלטות המונופולים על
המשק — ביקורת שהתעוררה מחדש עם
פירסום רווחי־חענק של קונצרן עלית —
הגדילו ראשי מישרד המיסחר והתעשייה
את מיספר עובדי יחידת ההגבלים מאחד
לשלושה, פירסמו כי היחידה תוגברה
ב״ 300 אחוז.
חיתה זו בדיחה עלובה: שלושה אנשים
אמורים לבדוק מאות מונופולים,
אשר לכל אחד מהם גדוד של רואי״חש-
בון ועורכי״דין, טונות של ספרי חשבונות.
אולם למעשה, נוהג מישרד המסחר
והתעשייה בעקביות בפרשה זו: אחרי
הכל, מונופולים ייתכנו רק בחסות הממשלה.
במשק חופשי מהתערבות ממשלתית
אין אפשרות לקיום מונופולים. ואם הממשלה
החליטה להעניק מונופולים ל־ייצרנים
מסויימים — מה טעם לחסום
אותם בדישם!
בארה״ב, לעומת זאת, מפקחים רבבות
פקידים ממשלתיים על המונופולים, שלא
יחרגו מהיקף הפעילות המותר להם לפי
החוק. שם מכניסים לכלא לשנים רבות
מנחלי חברות מכובדים שהפרו את החוק.
בארץ, לאחר 25 שנות גן-עדן למוני-
פולים, הוגשו רק שתי תלונות נגד מונופולים:
האחת נגד שמגר, אירגון גוררי
הרכב, והשנייה נגד יבואן צורכי־חצילום
של אגפא.
נגד הענקים, השולטים בשווקים נכבדים
— לא הוגשה מעולם תביעה.

לידידי ספיר -
מותד להנד
הוזה עם הממשלה
עקב הוראות ישירות משר־האוצר נמנעו
אנשי מישרד המסחר והתעשייה מלהגיש
תביעה מישפטית נגד ידידו האישי של
ספיר, משה בנו גיטר.
גיטר עשה מיליונים ממונופול על יבוא־בשר
מארגנטינה — מתנה אישית מספיר.
לפני כמה חודשים חתמה חברת־היבוא שלו,
ארלפסא, חוזה עם ממשלת־ישראל, בו
התחייבה למכור לממשלה 3000 טון בשר
קפוא במחיר 900 דולר הטון.
אלא שבינתיים חלה עליית מחירים
מסחררת בארגנטינה — ועתה מחיר טון
בשר קפוא הוא 1500 דולר. אילו אילצה
הממשלה את ארפלסא לקיים את החוזה
— היה נגרם לגיטר נזק של שני מיליון
דולר — וברור שספיר לא יעשה דבר
כזה לידידיו.
לפני חמש שנים אירע מיקרה דומה עם
החברה לקירור ואספקה, שלא עמדה בחוזה
עם הממשלה. ספיר לא היסס אז, ומיש־רדו
פנה לבית־המישפט, זכה בחצי מיליון
לירות פיצויים על הפרת החוזה.
השערורייה אף חמורה עוד יותר, הפעם,
כי גיטר חייב היה לספק כבר מזמן את
הסחורה.
עכשיו נאלץ מישרד המיסחר והתעשייה
לקנות בשר אחר, יקר יותר — כשמשלם
המיסיס משלם את הנזק שבו אשם ידידו
של ספיר.

והגידה

המפריד משתזטח

כרטיסי טיסה ב״אל־עד־ -
למכירה בשליש ממחירם הושט
איש־העסקיס הישראלי ששהה בלונדון
החליט לפתע לשנות את כיוון נסיעתו
ולרכוש כרטיס טיסה לישראל, כדי שיוכל
להגיע אליה בדחיפות לסיים עיסקה, ולחזור
למחרת היום ללונדון. הוא כבר
הרים את מכשיר הטלפון כדי לצלצל
לסניף אל־על בלונדון ולהזמין את הכרטיסים,
כאשר מארחו הלונדוני אמר לו :
״השתגעת? מדוע אתה זורק את הכסף
שלך? אפשר לקנות כרטיסי טיסה של
אל־על בשליש המחיר.״
איש־העסקיס הישראלי, המרבה לטוס
ברחבי העולם, לא האמין למישמע אוזניו.
אבל מארחו הלונדוני הסיע אותו למשרדה
של חברת נסיעות מפורסמת במרכז לוני

מנכ״ל ״אל־יעל״ מרדכי כן־ארי
מי אחראי לנס?
דון .״ידידי רוצה לרכוש כרטיס טיסה לישראל
וחזרה באל־על,״ אמר.
סוכן הנסיעות הרים את מכשיר הטלפון
המקשר אותו ישר בלא חיוג, לסניף אל־על
בלונדון. הוא התעניין דק לדעת אס יש
מקום פנוי במטוס היוצא בערב לישראל.
כאשר אושרה ההזמנה, מכר הסוכן לישראלי
כרטיס טיסה הלוך־ושוב לישראל.
המחיר שביקש הדהים את איש־העסקים
הישראלי 40 :לירות שטרלינג. מחיר
כרטיס הטיסה הרגיל באל־על, מלונדון
וחזרה 120 :שטרלינג.
סיפר איש־העסקים הישראלי :״חשבתי
שאולי יטיסו אותי בצ׳ארטר או מטוס
מיוחד. הסוכן אמר לי שאת הכרטיסים
אקבל במישרד אל־על בנמל־התעופה. כשהגעתי
לשס ניגשתי לדוכן — ומסרו לי
את הכרטיסים שהוזמנו עבורי. היו אלה,
לתדהמתי, כרטיסים רגילים של אל־על.
עליתי על מטוס הג׳מבו׳ שהיו בו הרבה
מקומות ריקיס, והסתכלתי בעליונות על
שאר הנוסעים, ששילמו עבור הכרטיס פי
שלוש ממני׳.״
היה זה לא סיפור בודד. ישראלים המתגוררים
בלונדון יודעים את הסוד מזמן.
אפשר לרכוש כרטיסי־טיסה לישראל במשרדי
נסיעות מסוימים בלונדון, במחירים
הנמוכים בהרבה מהמחירים הרשמיים.
בקו אל־על מלונדון ללוד וחזרה יש כמה

מחירי טיסה: המחיר הגבוה ביותר הוא
120 לירות שטרלינג, והוא משולם בעבור
כרטיס הלוך־ושוב שתוקפו שנה שלימה.
בעבור כרטיס קבוצתי, המאפשר שהייה
של 45 יום בישראל, קודם שחוזרים ללונדון,
מחיר הכרטיס 90 לירות שטרלינג.
ולשהייה של שלושה שבועות בלבד יש
כרטיסים במחיר 76 לירות שטרלינג. זהו
בערך גם מחיר הטיסה הלוך־ושוב לסטודנט.
המחיר
40 לירות טשרלינג שסוכניס לוד
דוניים מוכרים בו כרטיסי־טיסה לארץ
הוא כמחצית מחיר הטיסה לסטודנטים.
הסביר ישראלי היושב בלונדון, וטס
בקביעות באמצעות הכרטיסים המוזלים:
״זהו מעין הסדר בלתי־רשמי. אנשי אל־על
הסבירו לי שכאשר המטוס עומד להמריא
ומתברר שיש בו מקומות ריקיס, מעדיפה
אל־על למכור כרטיסים זולים, מאשר לא
למכור כרטיסים בכלל.
מאחר שלאל־על אסור להוריד מחירים
מעבר למחיר הרישמי, שהיא עצמה קבעה
אותם, ושכל חברות התעופה הטסות לישראל
חייבות לעמוד בו — נעשה הדבר
מתחת לשולחן, בסודיות ובזהירות, כדי
שחברות־תעופה מתחרות לא יגלו זאת
ולא יקימו שערוריה. אבל הרבה יודעים
על ההסדר הזה.״
כאשר התבקש דובר אל־על משה אילת
להגיב השבוע על פרשה זו, אמר :״אני
לא יודע על כל הסדר כזה. יש אצלנו
מערכת מחירים מורכבת מאוד, אבל אין
כרטיסים במחיר של 40 לירות שטרלינג.
״גם הטענה כאילו התפוסה במטוסי
אל־על הטסים מלונדון היא נמוכה, אינה
נכונה: מהראשון לאפריל 1973 עד ל־15
בספטמבר שנה זו, היתה עלייה של 24%
בתפוסה של מטוסי אל־על מלונדון לישראל.
התפוסה הממוצעת היא 68%מכלל
מקומות הטיסה.״
מה שעדיין משאיר 32%.משיעור המקומות
הממוצע למכירה במחירים זולים
וסודיים מתחת לשולחן, כדי שחברות־התעופה
האחרות לא תגלינה זאת, לא
תתבענה חלילה להוריד את מחירי הטיסה
הגבוהים לישראל.

מחוש ונו בנק המ1וח
עורך־הדין אליהו מירון — בדמנו
מנאמניו של שר-חפנים המנוח משה חיים
שפירא, מנהלו הכללי לשעבר של מיש-
רד״חפנים, וחבר ותיק במועצת־חמנהלים
של בנק המזרחי — עומד להיות מורחק
מהנהלת הבנק.
הוצאתו תבוצע בלחץ סיעות רפאל
ולמיפנה, השולטות כיום במפד״ל.
מירון היה ממתנגדיו החריפים של גוש
רפאל—למיפנה בוועידה האחרונה של
המפד״ל, וסילוקו יאפשר את השתלטותה
מחדש של המפד״ל על הבנק, לאחר
שבנק־ישראל ניסח בשנים האחרונות
לנתק את הבנק מן חמיפלגת.

חקירה משטרתית
ב״סריגי ססיל
בעיקבות הפירסומים בהעולם הזה
( )1846 בדבר חשד להברחת שני מיליון
דולר מחברת סריגי ססיל של אהרון
טירל לחו״ל, פתחה עתה מישטרת ישראל
בחקירת הפרשה.
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, שמינה
כונס-נכסים לסריגי ססיל — שננד

ויי ס־וייזך מ חזי ר ה
כ ס פי הי שרא לי ם
ישראלים שהשקיעו בבורסות וול־סט-
ריט באמצעות חברת־הברוקרים האמריקאית
וייס־וייזן, שפשטה את הרגל —
מקבלים בחזרה את השקעתם בימים
אלו.
חברה זו קנתה עבור ישראלים קרוב
ל־ 1.5מיליון דולר מניות. רוב הקונים
היו לקוחות של הבנקים לאומי ודיס־קונט.
לפני
כמה חודשים מונה כונס נכסים
לחברה, והוועדה לניירות־ערך בארת״ב
החלה חוקרת את פעולותיה בעבר.
בימים האחרונים הועברו לקוני המניות
הישראלים כל המניות שקנו,
ובמקרים אחרים, הוחזר כספם.

עיסקות!וספות של קלקא
שכבש לעצמו לאחרונח מקום נכבד בעסקי
ממשיך בזינוק :
שלושה דונם ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב,
קלקא חתם חוזה עם אגד להקמת בניין

הקבלן התל־אביבי הצעיר נחום קלקא,
הבנייה בעיר, עקב התנופה הגדולה שגילח,
לקרן־הפנסייה של אגד יש מיגרש בן
בסמוך לבית לישכת״המס של ההסתדרות.
על המיגרש.
פרוייקט נוסף של קלקא: הוא התחיל לבנות בית בן עשר קומות על מיגרש בן
ארבעה דונם בדרך פתח־תקווה, בקצה שכונת מונטיפיורי מול הקרייה. הקומה הראשונה
כבר נרכשה על־ידי בנק־לאונזי, ושלוש קומות נוספות ניקנו על־ידי מישרד־התיקשורת.

מנכ״ד סירל
מי אחראי להברחה?
כרה בינתיים בהפסד של כמה מיליוני
לירות לאוצר — קיבל דין־וחשבון של
רואה־החשבון ברוך ברוידא, המצביע על
שורה של תרגילי העברות כספים בין
חברת סריגי ססיל לחברות אחרות באר־צות־הברית
— השייכות לחלק מבעלי
מניותיה.
באמצעות התרגילים האלה, טען רו-
אה־החשבון, נראה כי הוברחו כ־ 2מיליון
דולר מישראל — כסף שהיה שיין
למעשה לנכסי החברה.
חוגים כלכליים טענו לאחרונח שוב,
כי בעלי המניות של סריגי ססיל — שתיו
גם בעלי המניות של סיבי דימונה, שנמכר
אף הוא לאוצר באותה שיטח,
לאחר כינוס נכסים והפסד של 14 מיליון
לירות — עשו אותם תרגילים גם
בסיבי דימונה, ומן הראוי כי המישטרה
תחקור גם שם.

תמרורים
נישאו • בתל-אביב, בתו מבכורה
של שר־התחבורה־והתיקשורת שמעון פרס,
צכיד! פרס שהיא בוגרת אוניברסיטת
ירושלים ומורה לצרפתית ואנגלית, וד״ר
רפי ולדן שנולד בצרפת, היה רופא-
צנחן, משמש עתה כרופא־מנתח בבית־החולים
על־שם שיבא בתל־השומר.
נישאו • בבית־הכנסת ישורון בירושלים,
שירה הרצוג, בתם של מי
שהיה בזמנו מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
יעקב (״ג׳קי״) הרצוג ז״ל ופנינה (שחור
לשעבר) שהיא יו״ר מועצת אירגוני הנשים
בישראל, והסטודנט בישיבה יוני־ברסיטי
בניו־יורק בנימין דב כפין
שנולד בקנדה, הגיע לארץ והתנדב לנח״ל
מוצנח.
מונה • לנשיא הטכניון במקומו של
אלכסנדר גולדברג, אלוף (מיל ).עמום
חורג שפרש השבוע מצזדל אחרי 32
שנות שירות, כשבתפקידו האחרון היה
המדען הראשי של מערכת הביטחון.
מונה לתפקיד מפקד מרחב העמ
קים
במישטרודישראל, סגן־ניצב אמיר
פרי (פרוכטר) ששימש עד כה כראש ענף
חקירות במטה המחוז הצפוני. ב־ 1956 עבר
קורס קציני־מישטרה, היה בין השאר
ראש מדור מודיעין וראש מדור מיעוטים
במטה המחוז הצפוני, ראש ענף תפקידים
מיוחדים, נציב תלונות הציבור ודובר המחוז.

נחליםרומן • השחקנית ה-
צרפתיה המפורסמת ז׳ אן מורו וידידו
ובן־כיתתו של בנה היחיד ג׳רום, פרנ*
סואה רוזן (.)23
נפטר * בווינה, בגיל ,66 המשורר
הבריטי וויסמן היו אודן שנחשב לאחד
מגדולי המשוררים של המאה ה־ ,20 הוד

וויסמן היו אודן
מילחמה בנאצים
פרסם בשנות ד,־ 30 במילחמתו בנאצים,
התגורר מ־ 1939 בארצות־הברית, הפך ב־
1946 לאזרח אמריקאי, חזר לפני שנה
להתגורר בבריטניה.
נפטרה * בתל־אביב, בגיל ,77 אשתו
של מי שהיה ראש־הממשלה ושר־החוץ
של ישראל משה שרת, ציפורה שרת,
שנולדה בלאטביה, עלתה לארץ ב־1910
ולאחר שסיימה את גימנסיה הרצליה, עבדה
בקבוצת כינרת. השלימה את לימודיה ה חקלאיים
בלונדון שם נישאה ב־ . 1922ב-
1941 עזרה באירגון עליית ילדי טהראן
לארץ וב־ 1970 קיבלח תואר יקירת ירד
שדים
נפטר בתל־אביב מהתקף־לב, בגיל
,83 יוסף דיניץ, שעלה לארץ מרוסיה
ב־ , 1925 כיהן בתקופת המנדט הבריטי במשך
12 שנים כיו״ר התאחדות הסוחרים
בתל-אביב, שימש אחר הקמת המדינה
כיועץ לד״ר דב יוסף בתפקידו כשר-
המיסחר־והתעשייה, אביו של שגריר ישר אל
בארצות-הברית שימחה דיניץ.
נפטר • בבריטניה, בגיל ,89 המחנך
הנודע א. ס• ״ייל, שהתפרסם בזכות בית-
הספר שהקים בסאמרהיל בו ניסה להוכיח
את נכונות תורתו האומרת שיש להניח
לילדים להתפתח לפי דרכם. בבית-חספר
ניתנה לתלמידים האפשרות להחליט בעצ מם
אם לבוא לשיעורים והם ניהלו את
לימודיהם לפי בחירתם . .השיטה הוכיחה
את עצמה, בעיקר אצל ילדים קשי-חינוך.

העולם הזה 1884

?*lltf

|mhm

ה אי ל 1נ 1ה כ1י

כאשר סוער הקרב, איו הדעת נתונה >מחשבח על העתיד.
בזירת״חקרב עצמה, קיימת רק מחשבה אחת: להחזיק מעמר, לנצח. המשימה,
חעייסות וחסכנח, דוחות כל מחשבה אחרת.
בעורף שולטת הדאגה לגורל היקירים. האדם חי ממחדורת־חדשות אחת לשניה.
שמועה רודפת שמועה. כל יום נראה כנצח קטן. מי יכול לחשוב על העתיד !
זוהי תגובה טבעית בימי מילחמח. הלב אומר: חבה נתרכז במלאכה. נגמור את
חמילחמח. נשיג את הניצחון. אחר־כך נחשוב.
זוהי תגובה טבעית — אך מוטעית. במילחמח אין אף מעשה אחד שהוא צבאי
גרידא. כל מעשה צבאי יוצר מצב מדיני. המצב שיהיה קיים ״בשעה שש לאחר
חמילחמח״ נוצר במילחמח עצמה. ההחלטות, המתקבלות תוך כדי מילחמה, יקבעו
את דמות הדברים לא רק בטווח של ימים ושבועות, אלא גם לשנים, ולפעמים לדורות.
לכן חשוב כל״כך לנתח מה קרה, להסיק לקחים ראשונים — ולהגדיר בבירור
מחן המטרות.
אין זח קל. בכל מילחמה יש רגשות של זעם ונקמח, המערפלים את המחשבה.
גובר הצורך באחדות לאומית, המגבילה כל ויכוח בימי מילחמה. לא קל לחשוב, ולא
קל לבטא מחשבות, כאשר רועמים התותחים ונהרגים בני־אדם יקרים.
אבל חשוב להתחיל במחשבה חדשה, זו המתבססת על לקחי חמילחמח. לא כדי
למתוח ביקורת שלא בעיתח, ולא כדי להאשים מישהו. אלא כדי לאפשר ניהול
סביר של חמילחמח, והכוונה נכונה של המעשים.
עם כל הקושי שבדבר, הבה ננסה, לפחות, לעשות מאמץ.

ביום־הכיפור הכזיבו האלילים. כולנו מרגישים בכך.
השאלה היא: אילו אלילים ן
התשובה הפשוטה ביותר, וזו הנשמעת בפי רבים, היא: השלום.
הנה פרצה המילחמה. משמע, חשלום הכזיב. הוא לא החזיק מעמד. הערבים
פתחו בחתקפת-פתע. המסקנה: נפסיק־נא לדבר על חשלום.
מחשבה פשטנית, פשטנית מדי.
השלום לא יכול היה להכזיב. כי לפני מילחמה זו, לאחיהשלום .
חיתה הפסקת־אש. וחפסקת־אש אין פירושו אלא מה שאומרות שתי המילים :
האש נפסקה, אבל מצב״המילחמח נמשך.
לרבים בישראל חיה נדמה שיחו מצב אידיאלי .״לא מילחמה ולא שלום.״ בהעדר
שלום, יכולנו להחזיק בכל הישגי המילחמח הקודמת. האוייב נראה בלתי״רציני,
בלתי-מוכשר, מבוטל. אפשר חיה להתעלם ממנו.
כך נפוצה הסיסמה שבעצם ״כבר הושג חשלום.״ שבכלל אין צורך בשני צדדים
כדי שיהיה שלום. די בכך שאנחנו נחליט שיש שלום.
שמענו את דבריו של משה דייו, של יצחק בו־אחרון ושל רבים אחרים. יש כבר
שלום בפועל. בשטחים המוחזקים נוצרה ״מציאות של שלום.״ ביו ישראל וארצות־ערב
נוצר ״שלום בלתי־רשמי.״ איו טעם לחתור לשלום רשמי, זח מייותר, ואפילו
מזיק, מפני שזה מפריע לשלום שהוא כבר קיים.
חיום ברור לגמרי שכל אלה חיו דברי־חבל מסוכנים. חפסקת״אש אינה תחליף
לשלום. הערבים לא השלימו עם המציאות שנוצרה במילחמת ששת״הימים.
הפסקת״אש, גם כשהיא נמשכת שש שנים ורבע, אינה שלום. כל מי שחשב
אחרת, היה צריך לחכות על חטא ביוס״כיפור. לפחות מול הראי.
ב־ 1948 חיו לנו הפונות. לאחר מכן חיתח שביתת־נשק. לאחר מכן חיתח הפסקת־אש,
כל אלה חם סוגים שונים של מצבי״מילחמח.
השלום פירושו: מצב ששני הצדדים מוכנים לקבלו ברצון, ורואים בו מצב של
קבע. שלום כזה לא חיה קיים ערב יום־הכיפוריס. הוא לא היה קיים מעולם בינינו
ובין הערבים.
ומכיוון שלא היה קיים, הוא לא יכול חיה להכזיב.

השלום לא היה קיים, וממילא לא הועמד במיבחן.
במיבחן הועמדו התחליפים לשלום. התחליפים שהוצעו לנו כסחורה מעולה,
חשובה יותר מן חשלום.
אחרי מילחמת ,1987 נאמר תחילה שעלינו להחזיק בקווי חפסקת־האש כ ל
עו ד לא הושג שלום. שלא נסוג מחם, עד אחרי שקם שלום בפועל, שלום שיעניק
לנו ביטחון.
זח חיה הגיוני. כולנו דגלנו בגישה זו. שוחרי־חשלום הקיצוניים תמכו בה לא
פחות מאשר האנשים שזילזלו בשלום, שלא ראו בו צורך ממשי.
גישה זו חיתה נכונה — בתנאי שבאותה שעה יתנחל מאמץ רציני להשגת
שלום של פשרה. כשלב״ביניים זמני, עד לשלום, חיה צורך להחזיק בקווי חפסקת־חאש.
שלב זח היה צריך להימשך כמה חודשים, אולי שנח־שנתיים, אך לא שש שנים ורבע.
אולם בינתיים קרה אצלנו משחו. נולד אצלנו אליל.

האליל הולבש באדרת מפתח מאד. קראו לו :״גבולות־ביטחון.״
החל בראש־הממשלה וכלה באחרון חתוכים בכנסת, שמענו את חפיזמון שוב
ושוב, עד בוש.
הבה נזכור מה נאמר לנו. חשוב לזכור, כדי שלא ניפול שנית לתוך אותת מלכודת.
כך נאמר:
דרושים לנו גבולות שירתיעו את הערבים מלתקוף אותנו שנית. אם ל א
נשיג גבולות כאלה, יתקיפו אותנו הערבים כל כמה שנים.
אילו גבולות! גבולות הרחוקים ככל האפשר מריכוזי האוכלוסייה הישראלית.
חיה ויכוח בין שוחרי גבולות־הביטחון על המקום חמדוייק של הגבול הרצוי.
שורטטו חרבה מפות, תוך הכרזה שאין משרטטים מפות. מישהו היה מוכן להתרחק
יותר מקווי חפסקת־האש, ומישהו חיה מוכן להתרחק פחות.
על דבר אחד לא חיה ויכוח: שקווי חפסקת״האש עצמם הם גבולות־חביטחון
האידיאליים. שהרי חם הרחוקים ביותר מתל־אביב, ירושליים וחיפה.
חם חיו צריכים להבטיח לנו חפסקת־אש ניצחית. הם חין צריכים להרתיע את
הערבים מכל מחשבה על מילחמח חדשה. הם היו צריכים לשים קץ לסיוט של
״מילחמת חדשת אחרי כל כמה שנים.״
כך אמר האליל. וחאליל חזח הכזיב.

בוודאי, יימצאו גם אחרי מילחמח זו (ואולי עוד במהלך ח<8ילחמח עצמה) אנשים
שיאמרו את חחיפך.
הם יאמרו: קווי הפסקת״האש הכזיבו מפני שלא חיו ד י רחוקים. היינו צריכים

להחזיק בתום מילחמת ששת־חימים בגדה המערבית של תעלת־סואץ, ובגדה המיזרחית
של הירדן, ובשטח שמצפון לדמשק.
אלה ידרשו, עכשיו, לתפוס את השטחים האלה — לא מתוך שיקול צבאי טאקטי,
תוך רדיפה אחרי אוייב, אלא מתוך שיקול מדיני, כדי להחזיק בשטחים אלה לצמיתות.
בדמיונם כבר מצטייר מימשל־צבאי״גושן ומימשל־צבאי־ארם, ואולי גם מימשל־צבאי
מואב ועמון.
אם נתפתח, חלילה, להאמין לתורה זו, נחיה דומים לזבובים הכובשים נייר־דבק.
נתרחק עוד יותר ממרכזי־חאוכלוסייה שלנו. נאריך עוד יותר את קווינו הצבאיים.
נמרח את כוחנו הלאומי ב>«יכבח דקה יותר על מישטח גדול יותר. נרדוף אחרי
מיקסט״שווא של תחליף לשלום.
האליל שהכזיב עלול לקום לתחייה, בצורה מסוכנת עוד יותר.

המסקנה האמיתית של יום־כיפור צריכה להיות הפוכה.
היא פשוטה בתכלית הפשטות :
אין תחליףלשלום .
השלום, והשלום לבדו, נותן ביטחון לטווח ארוך.
בהעדרשלום, יש מילחמח .
במילחמה יש קרבות, ויש תקופות של הפסקת־אש ורגיעה. אבל זוהי תמיד
רגיעה מדומה.
אחרי כל מפלה צבאית, משתדל המנוצח ללמוד, להשתפר, להשיג נשק יותר טוב,

גבול ה בי ט חון ה אי די א לי: מעוז קו בר-לב בתעלה
כדי לחזור אל זירת״חקרב ברגע הנוח לו ביותר, ולהטות את כפות־המאזניים לטובתו.
רק חשלום לבדו יכול לשים קץ לחיזיון הזח, השולט בחיינו :״מילחמח כל כמה
שנים.״ שבע שנים בין סיבוב א׳ וב׳ .פחות מ־ 11 שנים בין סיבוב ב׳ וג׳ .שש שנים
ורבע בין סיבוב ג׳ וד׳.
זהו מחזור־הדמים, שימשיך לשלוט בחיי המרחב חזה, אם לא יקום שלום.
שום אליל לא ימנע זאת. שום גבול״ביטחון אינו מרתיע. גבול ״ חביטחון
האידיאלי, ש לא חר שש ת׳ ח ימ י ם, הרתיע את חערבים פח ו ת
שלאחר מיבצע־סיגי,
חאנטי־ביטחוני
זמן מאשרהגבול
למרות שבשש השנים חאחרוגות הגדלנו פי כמה וכמה את תקציב־הביטחון ואת
כוח־האדם הביטחוני.

המטרה של מילחמח זו, מצדנו, צריכה לחיות: שלום .
לא שטחים חדשים, אלא שלום.
במטרה זו יש לנהל את המילחמח עצמה, ולכוון את הדברים למחרת חיום.
היעד הצבאי הוא, כמובן, להדוף את צבאות״ערב שתקפו את צח״ל. על כך
אין ויכוח.
את הדיבורים על ״שבירת עצמות,״ ״למידת לקח שלא יישכח״ וכיוצא באלה —
יש לגנוז. חם שייכים למילון שחיה שייך, עד כה, לאוייב. אין הוא הולם את האופי
הלאומי שלנו, ואין הוא משקף את מטרתנו הלאומית.
יש צורך להדוף את האוייב, ולהוכיח לו שלא יוכל למגר אותנו באמצעים צבאיים.
זה חיוני. אבל אין לנו עניין להשפיל את חאוייב. כבר נוכחנו לדעת שאוייב מושפל
אינו שותף נוח למאמצי־שלום.
במהלך הפעולה חצבאית, נכבשים שטחים. שטחים אלה אינם מטרה בפני
עצמה. הם, כשלעצמם, לא קירבו שלום ולא יעניקו ביטחון.
קיים סיכסוך היסטורי בינינו ובין העולם הערבי. סיכסוך זח נמשך כבר שלושה
דורות, וחיו בו סיבובים מילחמתיים רבים. הנשק הולך ומשתפר מסיבוב לסיבוב,
והטווחים שלו הולכים וגדלים.
עלינו לאתר את שורשי הסיכסוך חזה. עלינו לטפל בחם. יש עשרות מרכיבים
לבעייח. המרכיב הגיאוגרפי חוא רק אחד מחם, והוא רחוק מלחיות החשוב ביותר.

לא אנחנו יזמנו סיבוב זה. הוא בא עלינו בחטף.
אבל עלינו לנהל אותו לא רק בכוח, בתקיפות, בהחלטה נחושה לנצח — אלא
גם בתבונה, ובהחלטה נחושה להשיג סוף־סוף שלום.
עלינו להימנע ממעשים העלולים ליצור בעיות חדשות, ולהחריף את חמילחמח.
בשעה שש לאחר המילחמה צריך היעד לחיות: להשיג שלום לאלתר, כדי
שסיבוב זה יהיה האחרון.

TUHvrn

?urran

* vנו נחיה המנצחים ונילחם עד ה־
S N / /ניצחון,״ הכריזה ראש־הממשלה
גולדה מאיר במוצאי יום־השבת האחרון.
״בעוד זמן קצר תיפול הכרעה חד־משמעית
בחזית המצרית בקרב הכרעה
של שיריון, ובתום אותו קרב לא הייתי
רוצה להיות מצרי אמר למחרת היום
שר-הביטחון משה דיין.
אבל בתום היום העשירי למלחמה נראו
הצהרות אלה בזריקות מוראל יותר מאשר
תיאור המציאות. הקרבות בחזיתות סיני
והגולן הלכו ושככו, רעמי התותחים נת מעטו.
קרבות שיריון בשיריון, במידה ש היו,
היו פרי יוזמות מקומיות ונועדו ל-
צרכי טיהור והתבססות בלבד. הקווים יוצ בו.
בכל אחת מזירות הקרב ניסו שני
הצדדים הלוחמים להיערך ביסודיות. תנו פת
המלחמה נעצרה.
המילחמה לא הסתיימה. היא היתה רחו קה,
אפילו רחוקה מאוד מסיום. אבל היא
נבלמה.
כשהתפזרו לראשונה ענגי הקרב, הדיו
שככו במעט וגם מיצהלות הניצחונות ה אמיתיים
והמדומים התמעטו, ניתן היה לב חון
את עשרת ימי המילחמה הראשונים
ולסכם את תוצאות המילחמה עד כה מן
הבחינה הצבאית הטהורה.
מבחינה זו, ומבחינה זו בילבד, היו התו צאות
— תיקו.
אחרי עשרה ימי קרבות, אחרי אלפי
קורבנות ואחרי אבידות בציוד ובכלי־מיל־חמה
בסדרי גודל אסטרונומיים במושגים
צבאיים, הסתבר כי המילחמה לא הוכרעה.
היא לא הוכרעה לא מבחינתם של ה מצרים
והסורים, ולא מבחינתם של היש ראלים.
אף אחד מהצדדים לא השיג את

ייתכן שהדבר נבע מכך שלא האמינו
בכוחות עצמם, על סמך לקחי העבר. משום
כך הם הציבו לעצמם את המטרות הבאות:
+פריצת
מערכי צה״ל שהחזיקו בקווי
K & ii
החזית.

צבאות מיצרים וסוריה.
הסתערות הפתע שלהם בצהרי יום־הכי־פורים
הביאה אומנם להשגת המטרה הראשונה:
פריצת מערכי צה״ל בתעלה וב גולן.
הם ניצלו את גורמי ההפתעה וה עדיפות
המספרית בציוד ובאנשים, כנגד
מערכי ההגנה של צד״״ל. לא מן הנמנע
כי הקלות היחסית בה עשו זאת למרות
האבידות הכבדות שהסבו להם כוחות
צה״ל, הפתיעה אותם עצמם.

כיום את גודל הסכנה שהיתה צפויה ליש ראל
כתוצאה מהצלחת החדירה הסורית.
הטנקים הסורים שהסתערו על רמת־הגולן
ביום הראשון למילחמה, הצליחו להגיע
ביומה השני בכמה מקומות, לקרבת
קווי-ההגנה שהיו להם במלחמת ששת־הימים.
הם ניצבו כבר במקומות מהם יכלו
להשקיף על עמק־הירדן והחולה. טנקים
סוריים הגיעו במקומות מסויימים, כפי ש מוכיחים
שלדיהם החרוכים, עד למרחק של
קילומטרים ספורים מהירדן.
אילו היו מצליחים לחצות עוד מיספר
קילומטרים קטן יחסית, היו עלולים לסכן
את שיטחה של ישראל.
זוהי הסיבה העיקרית לכך מדוע הקדיש
צה״ל את המאמץ העיקרי שלו לבלימת
והדיפת הסורים, למרות שהצבא המיצרי
מסוכן יותר והישגיו היו לכאורה גדולים
יותר•

ישראל העריכה תמיד כי כל מילחמה
בזירה תוכרע בהתמודדות עם הצבא ה־מיצרי.
אל הסורים התיחסו כאל יריב
מישני, שניתן לטפל בו בצורה שולית.
עוצמת ההסתערות הסורית, שהיתה מעל
ומעבר לכל המצופה ולכל מה שמומחים
צבאיים יכלו לחזות, הפכה את הסורים
ליריב הקשה שהכרעתו עלתה מהמקום
השני למקום הראשון בסולם העדיפויות•
כך קרה שכבר מטרת המילהמה השניה
של המצרים לא הושגה במלואה, לפחות
בחזית הסורית.
שחיקה הדדית
רגע שפרצה המילחמה היו מטרות
I Jהמילחמה מבחינתה של ישראל, כדל הלן:

לבלום את המיתקפה בצפון ובדרום.

מימיו: חיילים מצריים מניפים דגל במעוז ישראל

למעלה: חיילים ישראליים מניפים דגל בסוריה
מטרות המילוזמה כפי שתציב אותן לעצמו
בתחילתה.

מ טרו ת
מוגבלות

Lמיצרים ולסורים, שיזמו את המל/חמה
והצליחו להפתיע, כפי שהגדירו
ואת במערב, את שירותי המודיעין והביון
של ישראל וארצוודהברית גם יחד, היו
מטרות מוגדרות שעה שפתחו ב״מילחמת
בזק״ לפי שיטה סובייטית. מטרותיהם היו,
ככל הנראה עתה, מוגבלות.

• תפיסת מאחזים הן בגדה המזרחית
של תעלת סואץ לגבי המצרים, והן ברמת-
הגולן, לגבי הסורים.
• התבצרות וכניסה למיגננה מפני
אפשרות של מיתקפת נגד של ישראל.
כל הסימנים מעידים על כך, שככל הנראה
לא תיכננו המצרים והסורים מל כתחילה
נסיון פריצה עמוק יותר, שנועד
לשחרר את כל השטחים שנכבשו בידי
ישראל ב־ . 1967 הם היו מוכנים להסתפק
בהישגים מוגבלים, שהיו מאפשרים להם
להחזיר את הכבוד הערבי המושפל ול התפאר
בניצחונות.
גם מטרות מוגבלות אלה לא הושגו בידי

הישג זה לא נוצל על-ידם, מבחינה
צבאית. בין השאר משום שצה״ל הצליח
לבלום, פאחד מקרבות ההגנה המהירים
והמעולים של הזמן החדיש !,את תנופת
ד״.בליץ קריג״ של הערבים.
הצלחה ראשונית במילחמת־בזק עשויה
להכריע את גורל המילחמה כולה. צה״ל
הוכיח זאת ב־ 1956 וב־ . 1967 ברגע שפור צים
את קווי-ההגנה של היריב וממשיכים
לדהור קדימה, מבלי להתעסק עם כוחות
שנשארו בעורף, קשה ליריב לארגן את
כוחותיו ולבלום את המיתקפה.
אם לגבי החזית המיצרית אין הדבר
בולט כל כך, בגלל עומק הזירה, הרי ב חזית
הסורית, הוכח הדבר הלכה למעשה.
ספק אם אזרחים רבים מסוגלים לתפוס

• להדוף אח הכוחות הפולשים אל
מעבר לשטחים שהוחזקו בידי ישראל.
• להשמיד את צבאות האוייב כך שלא
יהוו עוד בטווח קרוב איום על ביטחונה של
ישראל.
בתום עשרת ימי קרבות הסתבר כי נם
ישראל, השיגה במלואה דק את מטרת ה־מיתקפה
הערבית, שהיתה ללא ספק השלב
הקשה והקריטי של המילחמה כולה.
המטרה השניה הושגה רק בחלקה. רק
הסורים נהדפו אל מעבר לקווי הפסקת
האש והמילחמה הועתקה אל שיטתם. אי
מילוי המטרה השניה, מנע כמובן את השגת
המטרה השלישית.
כתוצאה מכך מסתבר שלא הערבים ולא
ישראל השיגו עד כה את המטרות ש

הציבו לעצמם עם תחילת המילחמה. שום
צד לא השיג כל הכרעה שהיא. כל צד
יכול היה להתפאר בניצחונות טקטיים, או לם
מבחינה איסטרטגית, ומבחינת תפיסת
המילחמה כולה, חרי חוץ משחיקה הדדית
של הכוחות כתוצאה מההתכתשות ש נערכה
עד כה, לא הוכרע למעשה דבר.
כל מה קרה, בלשון ציורית, הוא ש מדינת
ישראל ״זזה״ קצת צפונה. רצועה
ברוחב של מספר קילומטרים, שננגסה מ־שיטחה
על־ידי המיצרים׳ נינגסה משיטתם
של הסורים בצפון.
אלא שכל זה מדבר בהישגים של שטח
והכרעה צבאית בלבד. למילחמה יש גם
פנים אחרות, שמה שמתחולל בהם יש לו
השפעה ישירה על מה שקורה בזירות
הקרב. מה שקרה בתחומים אלה במשך ימי
המילחמח הוא שגרם לכך שהמילחמה עד
שלב זה נשארה ללא הכרעה, ושככל
הנראה כיום, היא תימשך בצורה זו גם
בעתיד הקרוב, למרות ההבטחות שנותנים
מנהיגי שני הצדדים לצבאותיהם ועמיהם
על ניצחונות והכרעות.

מי לחמת
ה טילי ם

* %בחינתה של ישראל תוכרע ה־
) Jמילחמה רק כאשר ישבר הכוח הצבאי
של צבאות סוריה ומצריים.
בעשרת ימי הקרבות לא הצליחה ישראל
לעשות זאת. תופעה זו הצליחה כבר ליצור
במידה מסויימת תיסכול בציבור שלא הוכן
מעולם לקראת אפשרות כזאת. אפילו אחרי
שנבלמו התקפות המיצרים והסורים, המשי כו
להבטיח לאזרחי ישראל ניצחונות מחירים,
לא הכינו אותם כראוי לאפשרויות
אלטרנטיביות.
אי ההצלחה לשבור את צבאות סוריה
ומצריים, למרות שצה״ל הצליח לבלמם
וליטול לידו את האופציות ליוזמה, נבע
משילוב של גורמים רבים, שהמכנה המשותף
שלחם חיה בצורתה החדשה של
המילחמה.
מילחמת יום־הכיפורים אינה דוטה למיל־חמות
הקודמות שידעה ישראל לא רק מפני
שהפעם נטלו הערבים את היוזמה והצליחו
להפתיע את ישראל. היא שונה במהותה
מ״מיבצע קדש״ וממילחמח־ששת־הימים
בגלל סיבות, שרק חלק מהן ניתן לפרט.
בין אלה, נכללים הגורמים הבאים:
• 1זוהי המילחמה הראשונה באזור, המתנהלת
על בסים מודרני לחלוטין, עם
שימוש מוגבר באמצעים שלא היו קיימים
במילחמות קודמות ובעיקר טילים מכל
הסוגים ואמצעי אלקטרוניקה.
אחת הסנסציות של מילחמת ששת־הימים
היתה הצלחתה של ישראל לתפוס טילי
ם אס־ 2קרקע־אויר שהיו בידי המצרים,
ושרק בודדים מהם נורו לעבר מטוסי
חיל־האויר באותה מילחמה.
המילחמה הנוכחית היא מילחמת טילים
מאסיבית בכל התחומים. הפעלתם של טילי
אויר־אויר וטילי נ״ט, נחשבת כבר לאמצעי
קונבנציונאלי, במילחמה הנוכחית הופעלו
מסות עצומות של טילים מכל הסוגים, במיוחד
על-ידי צבאות ערב.
המדובר אינו רק בכמויות אדירות של
טילי קרקע־אדר שנורו לעבר מטוסי צה״ל.
שר־חחוץ אבא אבן, גילה בניו־יורק כי
בשעות הראשונות של המילחמה, התרומם
מטוס מיצרי לא הרחק מגיזרת תעלת-
סואץ, וירה משם טיל אויר־קרקע מסוג
קלט לעבר תל-אביב.
טיל קלט הוא למעשה מעין פצצה מעו פפת
המונחה על-ידי טייס אוטומטי. היא
יכולה להיות משוגרת, ממטוסים מגביהי
טוס, עד לטווח- ,של־כ־ 200 קילומטר, ונו שאת
מיטען חומר נפץ של כ־ 500 קילוגרם.
לדברי אבא אבן נמנעה הפגיעה מצד טיל
ישראלי זיהה את
זה כאשר מטוס
הטיל, שמהירות תעופתו היא איטית יח״׳
סית, דלק אחריו, ירה בו והשמידו באויר.
יש להניח כי טיל זה לא היה היחיד
שנורה על-ידי המיצרים.
גם על הפעלתם של טילי קרקע־קרקע
מדגם פרוג, נודע לאזרחי ישראל ביום
השלישי למילחמה. היה זה אחרי שכמות
גדולה של טילים כאלה שהטווח שלהם
הוא כ־ 70 קילומטר, נורו לעבר ישובי עמק

יזרעאל.
לא מן הנמנע כי לא היה זה המקום
היחיד בו נעשה שימוש בטילי קרקע״
קרקע כאלה המופעלים לראשונה במרחב.
אולם מבחינה צבאית היתר. מש מעות
לטילים האנטי־טנקים והאנטי-
אוויריים שהופעלו בצמוד ליחידות השיריון
המיצריות. הימצאותם של טילי קרקע־אויר
מסוג סאם־ ,6המיועדים כנגד מטוסים
מנמיכי טוס, וכן טילי נ״מ מדגם מל

תוהה אוון הווה 175מ״מ נשווה יו, ברמה הגולן לעגו דמשק
ומולוטקה, בידי צבאות מצריים וסוריה, לא
היתר. בבחינת סוד.

מי לחמח
סטא טי ת
* vללם חצורה בה השתמשו, המיצרים
ביחוד, בטילים אלה, היתד׳ חדשה. כל
יחידת שיריון מיצרית הקיפה את עצמה
בסוללות טילי סאם־ 6ניידות, שנועדו
להגן עליה מפני תקיפת מטוסים. לכל
יחידת שיריון כזאת היו טנקים וזחלמ״ים
המצויירים בטילי נ״ט מדגם שמל. בנוסף
להם הופעל בצמוד להם חיל־רגלים במסות
גדולות שהפעיל את טילי הנ״ט האישיים
המכונים ברוסית מולוטקה, ושזכו לכינוי
״טילי כתף

צה״ל ניתקל בטילים האחרונים כבר ב־מילחמת
ההתשה. אולם הפעם השתמשו
המיצרים בטילים אלה בכמויות עצומות.
הטיל הוא קל ונייד. הוא מוחזק במיזוודה
דמויית מיזוודת ג׳יימם בונד, מופעל על-
ידי שני אנשים והטווח שלו מגיע לשלושה
קילומטר.
הפעלתו של הטיל הזה במסות עצומות
ובשיטות חדישות, שינתה למעשה את
פניה של מילחמת השיריון הקונבנציונאלית,
שחיל־השיריון של צה״ל היה רגיל
בה. עד כה היתד. לשיריון צה״ל עדיפות
על פני שיריון האוייב בכל היתקלות,
אפילו כשלאוייב היתד. עדיפות מיספרית
גבוהה ביותר. טנקים בודדים של חיל־השיריון
של צה״ל יבלו להתמודד בהצלחה
ביחידות העולות עליהן בהרבה מונים.
הפעלת טילי הנ״ט האישיים והכנסת חיל-
הרגלים כגורם במילחמת השיריון, גרמו

לשינוי התפיסה של קרבות השי״ן בשי״ן
עד כה.
אלא שאסור להגזים בחשיבותו של גורם
זה, הוא יכול לבוא לידי ביטוי במילחמה
קווית, כזו שהתנהלה בין שירית צד״״ל ל שירית
המצרי בתעלה. ערכו מבוטל במיל-
חמת תנועה, כמו זו שניהל צר,״ל בגולן ו*
שבסיני טרם החל לנהלה בקנה־מידה רחב.
אחרי שיודעים על הימצאות טילים כאלה
וצורת הפעלתם הטאקטית, שוב הם אינם
יכולים להכריע שום קרב.
בגלל מיגבלות, קיבלה המילחמה בסיני
ציביון של מילחמה סטאטית.
יתרונו הגדול של צה״ל על פני השירית
המיצרי, הוא במילחמת תנועה ותימרון,
המוציאה את האוייב משיווי מישקלו ומחייבת
אותו לפעול בצורה שונה מכפי ש־
(המשך בעמוד )19

תותח נתק של אה יל מפגיז את עמדות המצרים בונד המזרחי של התעיה

אלות רכות ריחפו על הימים ׳הראשונים של דד
U/מילחמה. שאלות שעוד יטרידו את המומחים ואת הצי בור
במשך חודשים ושנים.
ביניהן בולטת שאלה אחת׳ שעליה ניתן לתת את
התשובה הראשונה, הכללית, כבר בתום תריסר הימים
הראשונים של המילחמה.

סה קרה לקו בר-לכ?־
רבים מאזרחי ישראל ראו בטלוויזיה הערבית את
תמונות החיילים המצריים, הסניפים דגל ישראלי קרוע
בראש אחד המעוזים. הם ראו את החיילים המצריים נכ נסים
למעוזים ומתמקמים בהם. הם שמעו דגרי־הלעג של
התועמלנים הערביים.

האם הכזיב קו בר־לב?׳

מדוע חוסם הקו?
ך• שכיל הפרשנים הצבאיים, אין השאלה חדשה•
4הוויכוח על קו בר-לב לא התחיל ביום־הכיפורים,
.1973 הוא התחיל כבר בראשית .1969 ואולי עוד לפני כן.

כאילו מעצמו, והתפתח בהדרגה.
במילחמת ששת״הימים לא היתה, תחילה, כל כוונה
להגיע לתעלת־סואץ. הייעד האיסטראטגי נקבע אז על-ידי
משה דיין. ובשנת ,1967 לחם דיין את מילחמת . 1956
במיבצע קדש הוטל על צה״ל להיעצר במרחק כמה
קילומטרים מן התעלה. היתה זאת החלטה פוליטית, שנבעה
מן ההסכם הסודי שנכרת לפני המילחמה בין ישראל,
צרפת ובריטניה. הוסכם אז שבריטניה וצרפת יופיעו
למראיתרעין, כצד ניטרלי, שיפריד בין ישראל ומצריים,
כדי להגן כביכול על התעלה. נקבע מראש שצה״ל ייעצר
במקום שיתאים לאולטימטום המבויים שעמדו שתי המעצ מות
להגיש לישראל ולמצריים.

כד הנתונים האלה חסרו .1ae7-3אולם דיין
חי אז כעולם המילחמה האחרונה, וקכע את
אותו התחום — במה קילומטרים לפני התעלה.
אלא
שדייו לא יכול היה לעצור את הכוחות המת קדמים.
חוד־המחץ של צה״ל, בפקודת האלוף שמואל
גורודיש, התעלם מן הפקודה ואץ קדימה, תוך רדיפה
אחרי כוחות המצרים. הוא הגיע לתעלה, ונעצר כאילו

שעמדה מאחורי זה? התרנגולת או הביצה?

למעשה עמדו זו מול זו שתי תיאוריות —
הקו הסטאטי והקו הנייד.

בי־דנ Twit
Uא חיה כצבא ויכוח על כך שצה״ל צריך להחזיק
/בקו התעלה. זאת היתה הנחייה מדינית מטעם הממ שלה,
וצה״ל פעל על פיה,

השאלה היתה: אי ד להחזיק כתעלה?־

התשובה של חסידי קו בר־לב היתד. ברורה, והיא הת גשמה
בשטח. צריכים לקיים הגנה סטאטית חזקה על קו
המים עצמו. קו זה יעצור התקפה מצרית, וימנע מאחז
מצרי בגדה המיזרחית. מאחוריו, במרחק סביר, יעמדו
כוחות־השריון, מוכנים למכת־נגד.
בעלי האסכולה השניה התנגדו לקו סטאטי. הם טענו
שהגנה סטאטית נוגדת את כל רוחו של צד,״ל. הם סברו
שהקו לא יפתור שום בעיות, אלא רק ייצור בעיות
חדשות.
הצעתם היתד. להחזיק ליד התעלה רק מסך דקיק
ונייד של יחידות שריון, שלא יהוו מטרה נוחה להפגזות
ולהתקפות. מאחורי מסך זה, בעומק, היה צריך להתמקם
הכוח העיקרי של החי״ר, מחוץ לטווח הראייה והירי היעיל
של התותחים המצריים.

התפיסה הראשונה דגלה, איפוא, כהגנה
צמודה ומיידית על קו המים. התפיסה השניה
לא התכוונה להגן על קו-המיפ, אלא על עומק
סיני. התפיסה הראשונה נועדה למנוע צליחה.
התפיסה השניה לא כאה למנוע צליחה גדולה,
אלא ביקשה לחסל את כוחות-הצליחה כקרב
שין־בשין במידבר סיני.

מעוז בקו התעלה -בימי מילחמת ההתשה
תחילה הוא התנהל בחוגים מצומצמים, לאחר מכן הוא
פרץ החוצה, והתנהל בגלוי.
אז זה היה ויכוח תיאורטי. אי-אפשר היה להוכיח
טענה זו או אחרת. אולם כיום עומדת לרשות המתווכחים
החוכמדדשלאחר־המעשה. הקו הועמד במיבחן האכזרי של
המילחמה.

האם הוא הכזיב?־

אי-אם שר להשיב על שאלה זו מבלי לקבוע תחילה:
למה נועד הקו? לשם מה הוקם? איזו תפיסה איסטראטגית
וטאקטית הוא נועד לשרת?

כאשר הוחלט על הקמת הקו, אידו משימות
הוטלו עדיו?־

לא קל להשיב על כך, כי אין, בעצם, תאריו מדוייק
להחלטה על קו בר־לב• כמו הרבה דברים בתולדות המיל־חמות
(ובשטחים אחרים) ,הרעיון של קו בר־לב צמח

16 .ן

מעצמו ליד קו המים.
למה? מפני שקו*המים היה שם, ונראה היה שזה קו
נוח להיעצר בו.

מה עושה חייל כשהוא נעצר? הוא מתחפר.

בתום
הסילחמה, חנו יחידות צה״ל במקום. החפירות
הראשונות התעמקו, כדרכו של צבא. אז התחילה פיל-
חמת ההתשה׳ ותחת מטר הפגזים התעמקו החפירות והש תפרו.
כד קמו המעוזים, שבהם הושקע הון־עתק. בסופו
של דבר עמד קו־המעוזים, שקיבל את שמו של הרמטכ״ל
שניעח על מערכות צה״ל בשנים ההן.

קו כר-לב.

ד,טענה ממרכזית של חסידי קו בר־לב לא חיתזז צבאית־מיקצועית
בילבד, אלא גם צבאית־פוליטית. היא היתה

״אם לא תהיה הגנה חזקה על קו־המים עצמו, יצליחו
המצרים לצלוח את התעלה ולתפוס ראש־גשר בגדה
המיזרחית. אם יקדה הדבר הזה, עשויים הסובייטים לה שיג
באו״ם פקודה של הפסקת־אש, אשר בעיקבותיה
יישארו המצרים בגדה המיזרתית.
״אם יקרה כדבר הזה, פירוש הדבר שהמצרים ישיגו
יתרון עצום חינם, וישראל תצטרך לוותר על שליטתה
בקו־התעלה, מבלי לקבל שום הישג מדיני בתמורה.״•
יש דמיון כלשהו בין תפיסה זו ובין התפיסה שבה דגל
המרשל הגרמני ארווין רומל, כאשר קיבל על עצמו את
הגנת מערב אירופה בפני הפלישה הצפוייה של האמרי קאים
והבריטים ב־ . 1944 בגלל העליונות העצומה של
בעלות־הברית באוויר ובשריון האמין רומל שיש לחסל
כל פלישה ב־ 24 השעות הראשונות. הוא הסביר להיטלר
שאם יחזיק ראש־הגשר מעמד בתום׳? 24 השעות הראשונות,
אי־אפשר יהיה עוד למגר אותו, זכוחות אייזנהואר
יפרצו מתוכו לעבר גרמניה.
רומל פעל על פי הנחה זו, ריכז את כל כוחו בחוף,
באזור־ד,פלישה הצפוי. אולם היטלר טעה במקום. אייזג־הואר
פלש בחוף אחר, הקים ראש־גשר, נאחז בו בשעות
הקריטיות — והנבואות השחורות ביותר של רומל התאמתו.

כר-לכ נועד למנוע צליחה מצרית, או
למגר אותה כבר בשעות הראשונות. זאת
היתה מטרתו העיקרית והמכרעת.

הוזעוז נאוף i1׳n׳Q
ך« מיכחן הראשון של הקו בא במילחמודההתשה.
I Jלכאורה הוכיח הקו את עצמו. במילחמת־אלף־הימים.
ההפצצות הכבדות ביותר לא •כתשו אותו. ככל שגברה
כמות הקנים המצריים, כן התעבה הקו. האבידות היו
מכאיבות, או קטנות בהרבה מכפי שיכלו להיות לולא היו

קיימים הביצורים.

בעתיד בוודאי ישאל את עצמו ההיסטוריון: מה
קדם למה? הפרקטיקה של הקמת הקו, תחילה בצו הדברים פורטו בכתבת איש־השנה תשכ״ז של
רה מאולתרת ולאחר מכן בצורה שיטתית, או התיאוריה״?( העולם הזד — )1671( ,חיים בר־לב.

חסידי הקו ראו בכד אישור סופי לנכונות גישתם,

מתנגדי הקו השיכו עד כד — תחידה כ•
וויכוחים פנימיים, לאחר מכן כפה מלא —
כטענה נגדית מוחצת. הם טענו, לא פחות ודא
יותר, מאשר זאת: מילחטת־ההתשה לא היתה
כלל פורצת לולא היה קיים קו כר־לכ.
מילחמת ההתשה היתה, בעיקרה, הפצצה מתמדת על
המעוזים. לולא היו המעוזים קיימים שם — מה היה
להפציץ?
זה נשמע כפאראדוכם, אך יש בכך הגיון. אילו היה
קו התעלה תפוס אז על־ידי יחידות קטנות! של טנקים
ניידים, פשוט לא היה מה להפציץ. התותחים המצריים
חיו צריכים אז לחפש לעצמם מטרות הרחק בעורף היש ראלי,
מחוץ לטווח הראייה, וממילא היתה היוזמה הצבאית
המצרית מאבדת את משמעותה.
כי מעוז אינו רק מטרה נייחת בשטח, שאפשר להפגיזה
בנקל ובהתמדה. אדם בבונקר עבה מחוסן בפני ההפצצה.
אבל המעוז קיים גם כדי לפקח על שטח. יש לו אשנבי-
ירי, ולייד האשנבים יש חיילים. חיילים אלה, ליד האש נבים,
היו הפגיעים ביותר, והם ספגו את עיקר האבידות.
אבל גם זה אינו אלא חלק מן התמונה. המעוז זקוק
לאספקה — לאוכל, למשקאות, לתחמושת, לבידור. הפיקוד
צריך לבקר אותו. כל התנועה הזאת — בציר הקבוע
אל המעוז — היוותה מטרה נוחה לפגיעה, ואכן היו בה
פגיעות רבות.

מתנגדי חקו טענו כמשך השנים שכל זה
היה, כעצם, מייותר, אילו נתקכדה תפיסתם
לגכי שיטת ההגנה על קו־התעלה. כאיטר
שוחרר אריק שרץ מצח״ל, הוא לא הסתיר
שזוהי דעתו. לפני כן עשה זאת עזר וייצמן.

הקו מם־ביטו
* vולם ה 3יכחן האמיתי בא ביום־כיפור.
בשעות הראשונות של הפלישה המצרית לסיני הונחה
התיאוריה היסודית של קו בר־לב על כף המאזניים.

בטלוטיה המצרית: חיילים מצויים באחד ממעוזי הקו *

כדי להוכיח את עצמו, היה הקו צריך למנוע
את הפלישה, או למגר אותה בשעותיה
הראשונות, לפני שהושג מאחז מצרי איתן.

עוד יהיה צורך לנתח את הנתונים, בבוא העת, כדי
לבחון את ההבדל מבחינת האבידות שנגרמו לצה׳׳ל ול מצרים
בעיקבות קיומו של הקו, וכן מבחינת עיכוב
ההתקדמות המצרית, אם היה עיכוב כזה.

עוד חסרים פרטים רבים. בוודאי עוד יסופר הרבה על
גבורתם של החיילים במעוזים, על התושייה שלהם, הן
בנסיגה מן הקו המכותר, הן בהגנה על מעוזים בעורף המצרים.
אולם סיפורים אלה לא ישנו את ההגיון הבסיסי.

m»nקו מדיח

התשובה היא כבר נחלת ההיסטוריה.

הקו לא עשה זאת.

הקו לא מנע את הצליחה הגדולה, ודא
הדף אותה. כרגע שכוחות מצריים גדולים נשפכו
לפיני ואיגפו את המעוזים, הפכו המעוזים
למלכודות, ללא תפקיד א^סטראטגי.
יימצאו בוודאי שיאמרו שהמיבחן לא היה שלם, מפני
שבעצם לא הוכן חקו באותה שעה להדיפת צליחה־רבתי.
לא היתה הערכה שהמצרים מסוגלים או מעוניינים בצלי-
חה כזאת.

לולא היה הקו קיים כלל, בוודאי היה מתנהל הקרב
כך: כוחות הצבא המצרי היו צולחים את התעלה לאורכה.
מסך־השיריון הדק לאורך התעלה היה נסוג, בעוד הכוחות
העיקריים של החי״ר והשריון, ,בקווים האחוריים,
היו נערכים לבלימה ולהתקפת־נגד.

כקיצור: היה קורה כדיוק אותו הדכר
שקרה כמציאות, אכל כהרכח פחות אכידות.
נוכחות חקו לא שינתה דכר כיום המיכחן.

^ ימעט מן הרגע הראשון של הקמת הקו, נזרק
J־ לתוך הוויכוח שם שהפך לשם־דבר: קו מאז׳ינו.
בפרוץ מילחמת־העולם הראשונה דגל הצבא הצרפתי
בדוקטרינה התקפית מוחלטת, פרי נסיונו במילחמה האח רונה
(זו של .)1870 כתוצאה מכך הוא סבל אבידות
נוראות, ולא השיג דבר נגד מכונת־הירייה וגדר-התיל.
.בארבע שנות המילחמה ההיא היתה עליונות גמורה למיג-
ננה, שהתבססה על חפירות מבוצרות.
אחרי המילחמה הוסק הלקח. הגנרלים הצרפתיים, כמו
רוב הגנרלים, ראו את המילחמה הבאה בעיני המילחמה
האחרונה. הם האמינו בעליונות המיגננה, והיו מודעים
לצורך לחסוך חיי־אדם( .צרפת היתה שרוייה אז בפאניקה,
בגלל ירידת שיעור־הלידות).
כך הוחלט להקים קו־ביצורים אדיר לאורך כל הגבול
הגרמני. הוא הוקם החל מ־ , 1930 ונשא את שמו של שר־המילחמה
הצרפתי, אנדרה מאז׳ינו. הוא היה מושלם
מכל הבחינות, הוכן למצור ארוך, ולדעת כל המומחים
אי־אפשר היה להבקיע אותו.
מאחורי הקו, הלכה צרפת לישון. היא כימעט לא שמה
לב להתפתחויות החדשות של אמצעי־המילחמה. מילבד
קצין צעיר בשם שארל דה־גול, לא הודה איש בעובדה
שעם עליית כוחות־השריון ומטוסי-הקרב החדישים, עברה
העליונות למיתקפה.

תחת לחמים כוחותישריון ניידים, כדי לכלום
ולהדוף פולש, סמכה צרפת על קו מאז׳ינו.
הסוף הוא נחלת ההיסטוריה. הגרמנים לא פרצו את
הקו. הם פשוט אגפו אותו. הכוח בפקודת רומל פרץ בשטח
לא־מבוצר, שנחשב כבלתי־עביר לכוחות־שריון גדולים.
הצבא הגרמני הגיע ללב צרפת, השמיד את הצבא הצרפתי,
ורק לאחר מכן חזר והגיע לעורף קו מאדינו, שנכנע בלא
אי-אפשר היה לאגוף. אך מכיוון שלא
:.פיק לבלימת התקפה של כוח גדול, עברו המצרים בין
מעוזיו, שאיבדו מייד את משמעותם ואת חשיבותם ה צבאית.

יתכן
שישראל היתח מגיכה על ריכוזי ה״
צבא המצרי, ערם חמילחמה, כצורה מחירה
ותקיפה יותר, לולא היתה קיימת האשלייה
של קו כר-לב. גם מכחינה זו מילא הקו תפקיד
שלילי.

קו ברלב וקו המחשבה
ולי כדאי לעמוד על השלכה אחרת של הוויכוח
על חקו — ויכוח שבוודאי יתנהל אחרי המילחמה
בלהט, למשך זמן רב.

מחו! בליל מלחמו! ההזועוה

כסופו של דכר היתה התפיסה של קו כר־לכ
חדק מן התפיסה הכוללת של ״גבולות־ביטחון
איסטראטגיים,״ שהיתה כעוכרי ישראל כמשך
שש השנים האחרונות.

מעח בקו בו־רב הגמור * *
האמונה האווילית, שאיזשהו גבול יכול לספק ביטחון,
אך ורק בכלל מיקומו חגיאוגראפי, שלטה בכל המחשבה
הישראלית.
אם הגבול לבדו מבטיח ביטחון, ומונע חתקפת־אוייב,
כי אז יש הגיון בייצורו בקו מאז׳ינו. היה פה תהליך
מקובל: סיסמה שיטחית הפכה אידיאולוגיה פוליטית, וה אידיאולוגיה
הפוליטית קבעה דוקטרינה צבאית. קו בר־לב
לא היה אלא יישום של תפיסת ״גבולות־הביטחון,״ שפש טה
את הרגל ב* 6באוקטובר . 1973

* כשבידם דגל ישראלי קרוע.
** עומד על זחל׳׳ם: האלוף אברהם (״אלבוט״) ׳מנדלר
ז״ל, שנהרג השבוע בקרב, ומאחוריו השכפ״ץ (שיכבה פיצוץ
— כיסוי האט בובה של מטרים מעל לבונקרים),

ווו mni mnunrni 17

ך * ו ת, סי ף, אני מנתק ויוצא.״״
אלה היו המילים האחרונות שנקI//
לטו
ממכשיר־הקשר של מעוז המזח בתע־לת־סואץ,
בתום שבעת ימי מלחמה רצו פים.
האיש ששידר אותן באפרכסת מכשיר
הקשר בקור־רוח מופתי, סגר את המכשיר.
הוא התרומם ויצא מתוך בונקר הפיקוד
שבמעוז החוצה, אל מול הקצינים המצ ריים,
נציגי הצלב־האדום, ומצלמות ה טלוויזיה
שבאו לקבל את כניעתו.
הסגן הצעיר בן ה־ ,23 צעד בגאווה בין
החיילים המצריים שניצבו על המוצב אל
עבר הסירות שעמדו להוביל אותו ואת
חייליו לצידה השני של תעלת סואץ לשבי.
כך הסתיימה עמידת הגבורה של האח רון
מבין 16 מעוזי תעלת סואץ, היחיד
שהמשיך להילחם ולהחזיק מעמד במשך
שבעה ימים רצופים, גם אחרי שכל שאר
מעוזי התעלה כבר נכבשו או נכנעו, גם
אחרי שכוחות שריון מצריים סגרו את
הדרך הצרה היחידה המובילה אליו.
מכל סיפורי הלחימה שעוד יסופרו שנים
רבות על ימי המלחמה הראשונים, עתיד

טור פורט תאופיס

כנוה עשרות מטרים
של מים הפרידו בין
מוצב המזח, בפיתחה הדרומי של תעלת סואץ לבין בתי עיר הנמל

פורט תאופיק שבצידה המערבי של הפיחחח. בתמונת ניתן לראות
חלק מקצהו של מעוז המזח, את בתי פורט תאופיק שנהרסו ופונו
בתקופת מילחמת ההתשה, ואת הכניסה מדרום לתעלת־סואץ.

u m aim
m m um

׳ Ay.י׳

כאשר פרצה מילחמת יום־הכיפורים הח זיקה
את מעוז המזח יחידה של 42 איש. לא
כולם לוחמים. ביניהם היו רופא, אנשי
שירותים, כמו טבח, ובעלי תפקידים אח רים.
שלושה טנקים היו במעוז, שהשתרע
רק על חלק קטן של המזח.
המעוז עצמו היד, רשת של מחילות תת*
קרקעיות ובונקרים. כיון שבמקום זה לא
ניתן היה כמעט לחפור בעומק האדמה,
כוסו הבונקרים בתילי עפר גבוהים, בהן
נחפרו תעלות קשר שהובילו אל עמדות
התצפית והירי.

צפון למזח, על גבי גשרים, יכול היה להסתער
אל כיוון המעוז רק טנק בודד אחד.
הוא נחסם כמובן על־ידי הטנק שהוצב
בקצה הדרך בכניסה למעוז.
מכיוון החוף שנכבש תקפו הטנקים ה מצריים
בחמת זעם את הטנק החוסם את
הדרך למעוז. טנק אחד נפגע, אבל שני
החליף אותו. גם טנק זח נפגע. אנשיו
חולצו בידי חבריהם והוכנסו אל תוך הבונקרים,
ששכבות גבוהות של אבן הפכו
אותן מוגנות להפליא מפני הפצצות והפגזות.
בשלבים מסויימים של המערכה היה
בטנק שבפתח המעוז רק לוחם אחד, שב אמצעות
מיקלע הטנק מנע כל נסיון להת קרב
אל המוצב.
הקשר אל מעוז המזח לא נותק אף
לרגע. בינו, לבין הקו החדש של כוחות
קילומטר, בהם התצה״ל
הפרידו
בצרו טנקים מצריים. אבל המעוז לא הפ סיק
להילחם ולהתגונן. מפקדים בכירים
שעקבו אחרי עמידת הגבורה שלו, כש הם
מקשיבים לדיווחים באלחוט מפי מפקד
המעוז, ניצבו מישתאים מול עמידת הגבורה
של אנשיו, שלמרות היותם מוקפים,
מבודדים מצורים, לא נפלו ברוחם והט״
&יכו להילחם בחמת זעם.
כמה פעמים הצליחו כוחות רגליים של
המצרים להסתער על המוצב. הם חדרו
לתוכו והשתלטו עליו. הלוחמים הסתגרו
בתוך הבונקרים. ממעמקי האדמה ביקש
מפקד המעוז לטווח אח תותחי הארטילריה
של צה״ל על עצמו. כך הופגז המעוז
בידי צה״ל והמצרים נאלצו לסגת ממנו
אחרי שסבלו אבידות.

U l l j n *1(1 Wחיילי צה״ל, בקצהו של מעוז המזח, משקיפים לעבר העיר סואץ,
l \ I Uן הנמצאת מהעבר השני של מיפרץ ימיסוף, שבקצהו המזרחי נמצא
lilt
מעוז המזח. מעוז המזח השתרע על פני לשון קרקע צרה שנשלחה אל תוך מי המפרץ.
סיפור זה להיות אחד הפרקים המרתקים,
המרגשים והמופלאים ביותר.

fanהוציא מעוז אחד בקצה הצפוני של
/תעלת סואץ (שגס אנשיו החזיקו מעמד
ארבעה ימים עד שכוח צה״ל התחבר
אליהם וחילצם מהכיתור) היה מעוז המזח
אחד הקשים ביותר להגנה.
בפיתחה הדרומי יוצאת תעלת־סואץ אל
ים־סוף דרך שתי ערי נמל מצריות: פורט-
איברהים ופורט־תאופיק. שתיהן נמצאות
בגדה המערבית של התעלה, זו שהוחזקה
בידי המצרים.
אל מול שתי ערי נמל אלה, שבימים
בהן פעלה התעלה היו ערי נמל שוקקות
חיים עם רבבות תושבים, נשלחת מתוך
היבשה מין אצבע ארוכה ומוזרה שאורכה
אינו עולה על כמה מאות מטרים ורוחבה
על כמה עשרות מטרים בלבד. ככל הנראה
זוהי לשון יבשה מלאכותית, שהוקמה בשעת
חפירת תעלת סואץ, כדי להוות מעין
שובר גלים, שימנע חדירת חולות מים־סוף.
על גבי רצועת קרקע זו הקימו המצרים
בשעתו׳מספר מיבני אבן. הגדול שבהם
היה בית־החרושת לצינורות סלדה, שייצר
צינורות עבור קווי הנפט של שדות-הנפט

המצריים באיזור. חמיפעל הופצץ והושמד
במלחמת ששת־הימים, ומאז היה המזח
כולו, שלא שימש כנראה מעולם כמזח,
מכוסה בצינורות פלדה נתוצים ומחוררים.

הכניסה אל המזח מכיוון החוף שהוחזק

בידי צה״ל היתה צרה ביותר. היא הת״׳

משכה לאורך של כמאתיים מטר ורוחבה
לא עלה על עשרה מטרים. בעשרה מטרים
אלה סלולה היתה דרך עפר שהוסתרה
מעיני המצרים באמצעות סוללת עפר.
מבחינה צבאית ה״ח מקום מעיז זה הג רוע
ביותר לשם הקמת עמדה צבאית 1M .ךךןךך ניצב בקצהו המערבי שד מעוז המזח, דיד חורבות בית־וזחוושת
הוא מוקף מים משלושה צדדים. דרך הגי דצינורות
שהיה על גבי המזח לפני מילחמת ששת־הימים, בעת
1/JU M M ,
שה אליו חשופה ומסוכנת, והמוצב שהו שפרצה חמידחמח, היו במעוז המזח שלושה טנקים. שניים נפגעו כבר ביום הראשון.
קם בו משתרע על שטח מצומצם ביותר.
ואומנם, בתקופת מלחמת ההתשה, היד,
כאשר פרצה המלחמה בצחרי יום־ז״,כי-
המצרים נואשו כנראח מכיבוש המוצב.
המעוז שהוקם על המזח, המעוז הדרומי פורים, ניסו המצרים לכבוש גם את מעוז הם המשיכו להפגיזו, אך לא עשו עוד
ביותר בקו בר־לב, אחד המעוזים הפרוב־ המזח. הוא הופגז קשות בידי הארטינסיונות
לכבשו, מתוך אמונה שהוא יכנע
למטיים ביותר, שספג מהלומות אולי יותר לריה׳ וכוחות רגליים חצו את מי המיפרץ אחרי מצור ממושך. ואומנם כך היה. אחרי
מכל מעוז אחר.
וגיסו להשתלט על קצהו של המזח, שהיה שהתברר לחיילי המעוז ומפקדו שתיקוותם
במשך חודשים שלימים הוא עמד תחת פחח לטווח המעוז.
כי יבואו לחלצם אבדה, ואחרי. שמצב הפ הפגזה
ארטילרית, שלא אחת חיתה מנההסתערויות
הראשונות על המעוז נהד צועים ביניהם החמיר, ומלאי המים הלך
תקת את דרך הגישה היבשתית היחידה פו על־ידי לוחמיו. היתד, להם עדיפות ב ואזל, הם קיבלו הוראה להיכנע. באמצעות
אליו. הוא שימש מטרה למספר נחיתות גובה לגבי המסתערים מכיוון היבשת וכך הצלב האדום אורגנה הכניעה של חבורת
קומנדו של הצבא המצרי, שהצ יכלו להדוף כל חתקפח רגלית.
בחורים נועזים, בחלקם נפגעים, שצה״י*
ליחו לחדור אל תוך המעוז ואף לחרוג
מכיוון החוף, שנתפס מיד על-ידי יחי לא יכול היה לחלץ אותם מתוך טבעת
כמח מחייליו.
דות טנקים מצריות שחצו את חתעלה מ הכיתור שנסגרה עליהם.

מילוומה ללאהכרעתי
(המשך ׳מעמוד )15
כתוב בספרים. יתרון זה לא בא עד כד?
לידי ביטוי מספיק ומשום כך לא התאפשר
בעצם לכוחות צה״ל בסיני להכריע עד
כה את הצבא המיצרי.
9הגורם השני, שניתן לדבר עליו, ו המעצב
את אופייה המיוחד של המילחמה,
היא המע#ח חלקו של חיל־הרגלים.
אפילו במילחמת ששת־הימים, שהיתר.
מילחמת שיריון מובהקת, היה לחילות ה רגלים,
תפקיד מכריע. אי אפשר לתאר את
כיבוש ירושלים, כיבוש הרמה, או הכרעת
מוצבי אום־כתף בסיני, ללא חילות הרגלים,
הממונעים והמוצנזזים של צד,״ל.
במילחמה הנוכחית פהת השימוש בחיל־הרגלים.
מובן, שהוא לא הוצא לגמרי מהתמונה.
הוא יבוא תמיד בעקבות ה־שיריון
הפורץ והמסתער כדי להחזיק בהי שגים.
הוא יישלח לכבוש מוצבים ששיריון
אינו יכול להגיע אליהם, כפי שהדבר נעשה
על־ידי צה״ל בכיבוש מוצב תל-אל-שמס
במרחק 40 קילומטר מדמשק. למרות זאת
•-עזוב אין חיל־הרגלים מלכודהקרב. לא הוא
שיכריע את המילחמה.
המילחמה הפכה למילחמח טכנולוגית
מובהקת, של התכתשות שיריון בשיריון,
של הפעלת חיל־אויר במשימות קרקע ושל
שימוש חסר תקדים בארטילריה. כדי להבין
את המימדים של המילחמה הזאת כדאי
לזכור שבקרב אל-עלמיין המפורסם, נטלו
חלק הן בצד הגרמני והן בצד בנות־הברית
לא יותר מאשר 1450 טנקים. כאשר פלשו
הגרמנים לרוסיה ביולי , 1941 הם הכניסו
למערכה בכל החזית כ־ 1400 טנקים בילבד.
ואילו עתה, בשטחים מצומצמים מאלה, יש
למיצרים בלבד או לסורים בתחילת המערכה,
מיספר טנקים בסדר גודל דומה —
מבלי להזכיר את כמות הטנקים שבידי
צח״ל.
זה גם הסבר לכמות הפצועים הקטנה,
יחסית, למילחמה זו. לעומת 656
ההרוגים עליהם נמסר כי נפלו בצד הישר אלי
בשמונת ימי המערכה הראשונים, נמסר
על כ־ 2000 פצועים. זהו יחם של 1:3
בין הרוגים לפצועים. במילחמות הקודמות
היה היחס גדול בהרבה, ותמיד עלתה כמות
הפצועים בהרבה מונים על כמות ההרוגים.
ציביונה של המילחמה כמילחמת שיריון
ומטוסים, בה חיל־הרגלים ממלא תפקיד
שולי, המעיט את כמות הנפגעים ואת היחס
בין פצועים להרוגים.
במילחמה כזו המבוססת בעיקר על ציוד
הלחימה, היתר. שחיקתו של ציוד זה בעשרת
ימי הקרבות הראשונים בעלת הש לכות
לגבי המשך המילחמה. אין ספק
שהיא קבעה בשיקולים לוותר, לפחות בשלב
זה, על הניסיון להכריע את האוייב
ולהביסו. הסיסמה של הכאת האדיב עד
הבסתו התחלפה זמנית לסיכול מאמצי
האדיב להשיג ניצחון.

חזרה ל ת קו פ ת
ההמ תנ ה!

יבטיס אל ה של המילחמה, יחד עם
\ 1היבטים נוספים, מוראליים, פוליטיים
וצבאיים, הם שגרמו לכך שמילחמת יום־
הכיפורים עלולה, לפחות כפי שהדברים
נראים בתום היום העשירי למילחמה, להי שאר
מילחמה בלתי מוכרעת.
הקרבות יימשכו כנראה עוד תקופה ארוכה,
אלא אם כן ייכפו המעצמות על הצדדים
הפסקת־אש. יהיו ודאי עוד ניסיונות
מצד הסורים להחזיר לעצמם את השטחים
שנלקחו מהם, כשם שיהיו ניסיונות מצד
המיצרים להרחיב את המאחז שלהם בצד
המזרחי של תעלת־סואץ ולהרחיק ממנה
את כוחות צה״ל, בצורה שד,ארטילריה ה ישראלית
לא תהווה איום על התנועה ב־תעלת־סואץ.
יהיו התכתשויות של שיריון
וקרבות־אדר. אולם מבחינת הדינאמיות
שלה הוקפאה המילחמה.
אם לא יחול שינוי קיצוני ומפתיע, היא
עשויה לד,יתפתח למילחמד. סטאטית ממו שכת,
בה מחזיק כל צד בקדם מוגדרים
וממשיך במילחמה רק כדי להטריד את
האדיב, לגרום לו אבידות ולהשיג הישגים
פוליטיים. זו עלולה להיות מעיו מהדורה
חדשה של מילחמת התשה בשתי חזיתות,
שאינה מתבטאת רק בהפגזות ארטילריות
ובפשיטות קומנדו׳ אלא בקרבות מקומיים
מעת לעת ובניצול הזדמנויות להשגת הי שגים
מוגבלים.
מילחמה כזו עלולה להכניס את ישראל
כולה ואת צבאה לתקופה המזכירה את ימי
ההמתנה של יוני ,1967 עם כל ההשלכות
הנובעות מכך, כולל עימות חריף ביותר
עם ההנהגה.
הפולט הזה 1865

דמותו של בפקד שנבל

מסוג מייוחד. ואולי משהו יותר עמוק:
משהו המבטא את ייחודו של צד,״ל, כפי
שהיה וכפי שרצינו שיהיה.
הוא היה ההיפך ממפקד נוקשה. ללא
סימני־הדרגות, לא היה איש מנחש כלל
שהוא מפקד• הוא היה ענוותן, נחבא אל
הכלים, בעל חיוך ביישני. כשנתן פקודה,
היא נשמעה כמישאלה. אבל מישאלה שכל
טוראי רצה למלא אותה, מפני שאלברט
היה כזה. מעולם לא היתד, לו בעייה של
משמעת.
חיינו יחד במשך כמה מן הרגעים הק שים
ביותר של חיינו, בקרבות סביב נג בה.
הייתי עימו על ג׳יפ אחד, כשד,חלטה
מהירה של מפקד יכלה להוות את ההבדל
בין חיים ומוות. בטחתי בו לחלוטין, בנער
בן ד,־׳.18 כי גם בקרב היה שקט׳ מבו גר,
פשוט, חבר־מפקד.
הוא נפצע מרסיסי פצצה שלמטוס ביום
האחרון לפני ההפוגה השניה — בתום
סיבוב־הקרבות האכזרי ששבר את מית-
קפת הצבא ד,מיצרי, ושד,יווה את נקודת־המיפנה
של מילחמודהעצמאות.

שועל שימשון

אלברט (ליד הנהג) על ג׳יפ של שועלי שימשו!,
בגלויית ראש־השנה תש״ח שד חטיבת גבעתי. התמונה
צולמה במיצעד החטיבה ברחובות, בימי ההפוגה השנייה של מילחמת העצמאות.

בשערי המוות, אין הבדל בין אלוף וטוראי.
במוות כולם שווים.

לא הקד, קל לנערים אלה לחסתדר עי־מנו,
ולפקד עלינו. כל אחד פתר את ה־בעייה
בדרך משלו. מכולם, עשה עלינו
רושם צעיר בשם אלברט.

נפילתו של אלוף נדירה יותר מנפילת
טוראי. שמו ידוע יותר. אך כל אדם הנופל
בקרב הוא אחד וידיד בעיני יקיריו
וידידיו.
כשאני חושב על אלברט, איני חושב
על אלוף. אני חושב על צעיר ביישן, ש
אלברט,
המם־כף שבא ישר מהקורס,
בלט מייד בין חבריו. אולי היה רציני יותר,
פחות נער מן הצברים. הוא היה
יליד אוסטריה, בן מישפחת פועלים בנה־

הופיע באחד הימים במחנה שועלי שימ־שון
ואמר :״שמי אלברט.״

לת־גנים, חניך בית־הספר המיקצועי מכס
פיין בתל־אביב.

זה היה במאי .1948 היינו כבר ותיקים
בעיני עצמנו, אחרי עשרות פעולות.
יום אחד הגיע אוטובוס — ובו כתריסר
צעירים — צעירים מאוד. היו אלה המ פקדים
החדשים שלנו — אנשי גדנ״ע תל-
אביב, שנשלחו עם פרוץ המילחמה לקורס
מם־כפים, ובאו לגדוד עם גמר הקורס.
לא.ראינו בעין טובה את הבחורים האלה
— רובם צעירים מאיתנו, שהיינו אז זקנים
בני 25־ .22 הם לא היו עדיין בקרב, ואנח נו
חשבנו את עצמנו לעכברי־חזית ותי קים.
מדוע יפקדו עלינו?

מפקד העוצבה

אחרי המילהמה ההיא כתבתי כמה מער כונים
על חיי שועלי־שימשון. אחד מהם
— ״ארבעה בג׳יפ״ — הוצג בתיאטרון־
זירה של מיקו אלמז. במרכזו עמד מפקד־מחלקה,
ביישן, עניו, המנהל את חיי אנ
תוך
ימים מעטים עלה אלברט שאיש
לא הכירו בשמו האמיתי — אברהם מנדלר,
לדרגת מפקד־מחלקה. הוא קיבל את מחלקת
הג׳יסים של הפלוגה אשר קיבלה כעבור
שבועות מעטים, בקרבות המרים סביב נגבה,
את תואר־הכבוד ״שועלי שימשון.״
אדם יכול לקבל רושם עמוק מאדם
אחר, גם מבלי שנוצרים עימו יחסי-ידי-
דות הדוקים.
אלברט עשה עלי מייד רושם כזה. קשה
לי להסביר מדוע. אולי מפני שהוא סימל
משהו בעיני.
מה י
אפשר לומר: שיטה של פיקוד. מנהיגות

אלברט מנדלר כפי שצולם לפי כמח חודשים ב־
״מעוז המזח״ האגדתי, בפתח תעלת סואץ. בשעה

שנת! ראיון לחוליית־כיסוי של העולם הזה, שדנה עימו על סיכויי המילחמה הבאה.

שיו מבלי שירגישו בכך. כל מי שהיה
בפלוגה שלנו ידע מיהו מפקד זה: אלברט.
לאחר מכן עקבתי אחרי מעשיו מרחוק.
שמעתי שהשתחרר מצה״ל ופנה לחיים
אזרחיים, שחזר לצר,״ל כעבור כמה חודשים,
שעלה במהירות בסולם הפיקוד, ש פיקד
על אחת מגיזרות־ד,הבקעה הקשות
ביותר ברמת־הגולן במילחמת ששת־הימים,
שביקש ללמוד, קיבל חופשה ולמד היס טוריה
באוניברסיטת תל־אביב. זה היה
חלומו — ללמוד, ולהיות למורה — בתום
שרותו הצבאי. אבל אחרי שנה של לימו דים
קיבל הצעד, שלא יכול חיה לסרב
לה: לפקד על כוחות השריון בסיני.
הוא עמד להשתחרר מתפקיד זה החו דש
— יומיים אחרי יום־כיפור כדי ל־היתמנות
לתפקיד בכיר יותר בצד,״ל. הוא
היה שייך לדור החדש של המפקדים בצד,״ל,
המפקדים המיקצועיים, הרחוקים מ דור
הגנרלים הפוליטיים. המילחמה הדביקה
אותו יומיים לפני החלפת התפקיד. הוטל
עליו התפקיד שהיה אולי הקשה ביותר
במילחמה: לבלום את כוחות המיצרים
בסיני עד שיגיעו חיילי המילואים. והוא
עשה זאת.

בעיני חייליו, שהיו צעירים ממנו ב*25
שנים, בוודאי נראה האלוף אברהם מנדלר
כחייל נוקשה, קפדן, מיקצועי .״אלברט ה אדום״
,כפי שנקרא בשל צבע פניו.
בעיני נשאר אותו נער אדמוני ותכול־עיניים,
שהקסים אותנו מן הרגע הראשון
שראינוהו.

־**רי אבנרי

^immimmm.. M

1ן פינוי הפצועים

בבסיס עורפי של חזית התעלה,
מובל לוחם פצוע כשהוא נישא
קל ידי חבריו על גבי אלונקה, אל המסוק שיטיס אותו צפונה,

mMmm

שימחת הפגישה
את חברם הלוחם, שחזר מהקרב. התמונה שצולמ

ארוחה בוסר ^r nnss׳

לוגמיס משקה חס במטבח מאולתר בשדה. הצד ה
החששות בעורף כאילו סובל הצבא מחוסר מזון, נ
בעורף, עברו בבתים בערים השונות וביקו

תעלה. חשנייס
ארבעת המינים

שניים מחסידי חב״ד עם צוות
J U Iתותח בקו הקידמי של חזית ה־
^.חק גינצבורג ודדי ברעמי, נטלו עמם את
!ו אד היחידות כדי שחיילים דתיים יוכלו

לקיים את מיצוות חג הסוכות כהלכה, גם חיילים לא דתיים
החזיקו בלולבים ובאתרוגים שהביאו עמם השניים. דדי ברעמי
(בתמונה משמאל במרכז) הוא בן מושב נהלל, לשעבר זמר בלהקות
צבאיות וזמר הלהיט ״דסדמונה״ ,שהפך לבחור ישיבה בכפר חב׳׳ד.

.I׳ll.lil II

האוטוגואפים של גורן
על גבי ״תפילת הדרך״,

ל אושר משקפים
rהחיילות שפגשו
כימים הראשונים

למילחמה משקפת את הדאגה של העורף ללוחמי החזית בעיקבות
הידיעות המדאיגות בימים הראשונים למילחמה. רק אחרי פירסום מספרי
הנפגעים השבוע, ומסירת ההודעות למשפחות, נבלם גל השמועות.

רגעים בח״הם
שר הלוחמים ־
33 שהונצחו
מאחורי החזית

אריס וגדי

הזמרים אריק לביא וגדי יגיל, כשמעליהם שלמה ניצן, עם
חיילים ביחידת תותחים בסיני. הבדרנים והאמנים ירדו לחזית
עם ראשוני חיילי המילואים המגוייסיס, סייעו רבות להעלאת המוראל של הלוחמים בחזית.

ז־הגולן. חיילי הדרגים העורפיים של אחת
!דואגים להזרמת האספקה והתחמושת ליחידות
ינהלי של המלחמה פעל ברוב היחידות כשורה.
וו ממתרימים בלתי אחראיים שניצלו את המצב
ו לגייס כספים ״לאוכל בשביל הצבא.״

מנוחת הלוחמים

בתום יום קרב משתרטים
חיילי יחידת טנקים בסיני
על החול, מתכסים בשמיכות לקראת שינה בצינת המידבר. מעליהם

וזה של
נראים המנקים ומשאיות התחמושת שנטלו חלק בקרב. המחזה
מהנוף של וף שורות הלוחמים הישנים ליד כלי רכבס הפך לחלק
המידבר. אזרחים עברו בין החיילים הנחים וחילקו להם מתנזת.

קורא

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

יקר מאוד
בעיצומח של תפילת ״ונתנח תוקף״
חש חד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל גירוי קל
באצבעות רגליו. כטוש מילחמח ותיק,
וכמי שנבל בלמעלה מתריסר מלחמות,
הבין ד״ר זוארץ מייד את פשר העניין
— אקזמה.
עודו בוהה, וכבר הגיע המבשר. היישר
מתפילת יום הכיפורים נקרא זוארץ אל
הדגל. אכן״ גם עורכנו ומייסדנו הראשון,
נלקח אל שורות המגינים (הוא משמש
כמגן ימני, בדרך־כלל).
ובמיטבחה המפוייח, ברחוב זוארץ
מס׳ , 1עומדת מתוקח־נופך, אשת־המייסד,
ומלבבת לביבות תרד לחיילינו

נלווית ליחידת כתבי קרביי
מאת חייל צבאי
יום נוסף של קרבות, עבר על יחי דת
הכתבים הקרביים, אליהם אני
מסופח כחייל, ועדייו הם הולמים ופו-
מגרים בכל החזיתות. אני עצמי הייתי
עד לגבורתם של שני אנשי מדור
הפזמונים שחיסלו 17 טנקי-אוייב, ב עוד
עורך ״לבית ולמשפחה״ שמאחר
ריהם מפיל מטוס ״מיג״ סורי.
יחסי־הכוחות שהיו לרעתנו עם
תחילת הקרבות, הולכים ומשתנים ב־

מהירות עם זרימת סופריט-צבאיים
מן העורף. כיום ניתן לומר בביטחה
כי לכל חייל שלנו יש כבר יחידת
כתבים, על ציודה ונשקה המלא.
כרגע מתארגנת היחידה ליום קרבות
נוסף. לצידי מתדלק איש מדור
הברידג׳ את עטדהכדורי, בעוד המ שורר
שלידו טוען סרט נוסף במכונת
ההקלטה שלו. הכל רץ. הכל מוכן. הכל
דופק.

ולנו, אותם חיילים אפורים של
יומיום, לא נותר אלא להביט בהם בגאווה
ובתודה. אשרינו, שזכינו לש הות
במחיצתם!

מהלומה נוספת
לחיל הים הסורי :

כתכ-קרכי כפעולה
״מכתיבת פיזמוניס לקו־האש״.

האת אתה
בעל זיכרון?
קורא משועמם,
עצום נא את עיניך, כווץ את שרי רי
מוחך היגע וגסה לזהות את ששת
הנעלמים הבאים:

ספינת־מילחמה סורית נתפסה אמש
על־ידי כוחות חיל־הים שלנו. הספינה
שהיתר״ כפי הנראה, במשימת התקפה,
נכנעה לאחר קרב עז.
מקורות חשמונאיים מסרו לכתבנו
כי זוהי הספינה הסורית השמינית
שנכנעה, ונראה כי ציו של אנטיוכום
הרשע נמחק למעשה מעל מסת ציי
המיזרח.
הספינה נבנתה במספנות נפטון ב־אנטיוכיה,
והיא מן הדגם ״ אלפא־ .״6
ציודה כולל, לבד מחרטום ניגוח המ צוייר
בשני גשרים ניידים, גם מש
פכי־שמן
מנירוסטה ושתי בליסטראות
60מ״מ בעלות קצב-אש של 750 לב נים
בשעה.
אורכה של הספינה נאמד ב־ 130 אמה,
ומשיקלה 6000 סאה. צוותה כולל 35
ספנים ו־ 600 עבדים, והיא בעלת עש רים
משוטים כחולים מדגם חדיש.
התברר כי הספינה נלכדה, מאחר
והשמן שבמנועיה אזל• אחד הספנים
(שר־הנזאה)
השבויים, צנטוריון
עכו—אד חמיד סוקראטס, סיפר
כי פך השמן בספינה, שאמור היה
להספיק לשמונה ימים, הספיק ליום
אחד בלבד.

ראש השנה
חל טעם
קרייסקי (רמז: אוסטריה)
פיתחת רפיח
יצחק בדאהרוו
פער

אם הצלחת לזכור ולזהות 4מתוך
ששת הנעלמים, יש לך זכרון ם נו-מ־נאלי.
שלח
לנו את הפיתרון הנכון ותזכה
בכרטיסי טיסה הלוך־ושוב לנופש ב*
זיכרון־יעקב.

דבר המערכת

מש ירי תשל״ ד

ד״ר זוארץ כקרב גליפולי
בחזית, מן החובזח אשר ליקטה בחבר.
ואילו מלכיאל, כאמור, ניצב על משמרתו
בפתח הבית, וקורא קריאות־גנאי
לעבר העוברים והשבים.
שלווה זקרת־רוח התייצבה חמישפחח
הלוחמת לתפקידיה. אלה בעורף ואלה
בחזית. חאחים־התאוטים אסימון וז׳יטון
זוארץ חיו בין אותם שהגיעו ראשונים
לקו החזית, שם אירגנו (בהתנדבות)
מישחקי מזל וקובייה לחיילים היגעים.
צפירות האזעקה לא באו לצו, איפוא,
כהפתעה (ראה זוארץ 1052 מאפריל
: 1971״מלחמת יום־הכיפורים — האומנם
ז״) למרות שנאלצנו לגנוז את
אחד מטובי גלימותינו, שעה שעמד לצאת
ממכבש הדפוס.
בניצחוננו ננוחם.
סלה.

כבר ביום שבת מוצאי יום הכפירים,
החלו לפרוח השירים. אחד מן השירים
חללו הוא ״שיר כפרה״ ,המושר ע״י להקת
חריץ גבינה.

כפרה

נותן חלב כעין
נותן חלב כתיש ן
נותן חלב כפרה ז
כפרה כפרח כפרח על ישראל .
כפרה כפרה על ישראל

שיר אחר הקשור ליוס״כיפור הוא שיר
הצום. גם הוא, כקודמו, עוסק בשילוב
הפולחן והמלחמה,

שיר צום
ירד דייג למעיין
צום צום צום
ניסה לתפוש לו דג
צום צום צום
פתאום רעם צופר
צום צום צום
וכך נשבר הצום
צום צום צום.
שיר שנכתב ע״י חיילי המילואים אי שם
בדרום (על פי הלחן: טובישבט
הגיע)

מי לו אי ם
יום־כיפור הגיע
תקענו בשופר.
יום־כיפור עבר,
אנחנו במידבר.

עד הורמה!
נפרוץ! ננתוץ! נשבור! נגמור!
נרגום!
נכתוש! נמוטט! נהלום!
נשפריץ!
נפציץ! נקרצף!
נקרקף ! נרפרף ! ננפנף !
נשמיד! נשרוף! נחרוך!
נרסק! נפשק!
נמגר! נפזר! נפורר! נשבר!
נשזרר! נקברר! נחורר! נזו-
רר!נשורר!
נקבצ׳ץ׳! נקצ׳קץ׳! נצ׳צ׳-

ולא ילמדו עוד מלחמה.

— ממישנתו של מייסדו

על נערות בבל שם ישבנו גם גפינו.

ד״ר זוארץ
(בבית־בושת בעירק)1416 ,

דע את ארצך

פכים קטנים
ם! העולם הרחב
• יגעת ומצאת _
ת א מין!
לפדרו ארמאנדו ראמירז, רועת צאן
מפטאגונית (ארץ־חאש) ,ציפתח חפתעח
מרעישה.
בשעה שרעה את כבשיו באחו, היה
פדרו עסוק בחיטוט מעמיק בנבפי אפו
הפתלתולים (פדרו הוא אלוף כף־הורן בחיטוט
באף 200 מטר) .לתדהמתו האדי רה
הבחין הרועה הדרום־אמריקני כי בשעה
ששלף את אצבעו מנחירו השמאלי,

מערכת ״ סס״ ארץ״ בשיתוף עם משרד התיירות מגישה לך, קורא יקר, כשי לחג את סדרת התמונות :

בדילה

ארצנו

בצילומים צבעוניים מרהיבים.
. 1ירושלים ג הכותל המערבי (מימין) ומגדל דוד.

.2חיפח

ז כיפת הזהב (ראה חץ שחור) ונמל חיפה (למטה),

דבר הרב הראעו>
לחיילי צה״ל הלוחמים בחזית מצרים.
קודם לירי התותח, יש לאמור את פסוק
13 בפרק י׳ פרשת נח ספר כראשית, כ לשונו
:״מצרים (וכאן ירים קולו בכוונה
גדולה) ילד את לודים ואת ענמים ואת

.3יפו: חזיון אור־קול בעיר המשוחזרת.
.4נוף כפרי נ כפר ערבי קטן ליד נחל התנינים (בקרוב
יחובר לרשת החשמל הארצית).

X A A /V V V V V VW VVVNA/V V V V V V V V V W W W N A A A A A A A A A /

צרור סיפורים מן העורף
קולי״למל
סטודנט ישראלי ששד,ד. בסינגפור,
ושמע על פיח הקרבות, ניסה
להגיע לישראל בדרך מקורית: הבחור
חטף את הריקשה הראשונה
שנקרתה בדרכו, ואילץ את הקולי
הנדהם להנחיתו בלוד.
המקרה אירע במאי .1967 הש בוע
הגיעה הריקשה המאובקת ל נמל
התעופה בלוד, והסטודנט, ה עייף
מטלטולי הדרך, נאנח לרווחה׳:״מזל
שהספקתי!״

עוד יסופר

להבים ואת כסלוחים אשר יצאו משס
פלשתים ואת כפתורים״.
ואם חזקה עליו האש, ניתן לצאת ידי
חובה ב״פלשתים את כפתורים״ ג׳ פעמים.
ובחזית הצפון יש לאמר ״ושברתי בריה
דמשק והכרתי יושב מבקעת און ותומך
שבט מבית עדן ולו עם ארס קירה״.

(עמוס א׳ ,ג).

ואם אין דעתו פנויה יכול לאמור ג,
פעמים ״כוס אומק הסורים״ (זו הארץ

למרות התנכלותם של סאדת
ואסר — יצא גיליון זה לאור, אם
בי כצוות מצומצם ביותר.

רבות יסופר עוד על מעשי-גבור־תם
של מעטים וטובים. על אותם
צעירים נפלאים שלא גוייסו, ואשר
חשפו עצמם למבטיהם הזועמים
של אלפי עקרות־בית, שעה שעברו
בחוצות הערים ובצעו את שיגרת
יומם, כרגיל.

מעשה ל מו פ ת
איש הג״א קשיש, יששכר ש.
מירושלים גילה חוש אזרחי למופת
והגדיל לעשות מעבר לחובתו ב תפקיד.
כיון
שאינו בעל-רכב, צבע את
זגוגיות משקפיו בצבע כחול כהה.
גם לאחר שנפל לבור בצד הכביש,
סירב להתפנות לטיפול רפואי
והמשיך בביצוע כל משימותיו. עם

שחר הגיע בכוחות עצמו לנקודת
האיסוף ושם נחבש.

תל מידים נפל אי ם
לאנשי המילואים שהמתינו ל טרמפים
בצומת מרכזית בדרום־
הארץ, ציפתה הפתעה.
אוטובוס עצר לידם בחריקה וממנו
ירדו שלוש־מאות ושיבעים
תלמידי בית הספר התיכון לדוג מא,
וחלקו לחיילים לחיצות־ידיים
חמות ולחות.
למרות מספרם העדיף של התל מידים,
התגוננו החיילים בגבורה.
ולאחר קרב התשה קשה הצליחה
הקבוצה לפרוץ לעצמה דרך ול התחבר
אל כוחותינו.
רב״ט עוזי שלחם בגבורה, ואוש פז
לבסוף עם גקע בכתף ויד־יב־שה,
מסר לכתבנו כי ספג 1369
לחיצות יד בטרם התמוטט.

נחשף מירבץ נדיר של אוראניום ירקרק,
שהיח טמון בעמקי חוטמו.
כיום פדרו חינו איש עשיר (חמירבץ
מספק את תצרוכתן של צ׳ילי, ארגנטינה
ואיי־הפסחא) .למרות זאת ממשיך הוא
לחלל לכבשיו שירי״עם במרחבי הפאט-
פאט .״הכסף״ ,כן אמר ,״אינו הכל

בחיים״.

• מגדל קי שו אי ם
בעל ידי זהב
לאיבאן פטקוב, איכר בולגרי, בן ,67
המגדל תפוחי-ארמה וקישואים, יש תחביב
מעניין ומרתק.
פטקוב נתפס לתחביבו עוד בטרם חיותו
איכר, בעיקר בהשפעת אביו, רנצ׳ב פט-
קוב, שניפטר בגיל X16 לאחר מחלת
ילדים.

שלישייה לו חמת
בבית החולים המרכזי בנגב נול דה
שלישייה לשושנה בן־חוחים
מדימונה.
ליולדת ולמיד. שלום.
לאחר מנוחה קצרה, נטלו שלושת
הולדות מברשת וקופסת־צבע
ויצאו לצבוע פנסי מכוניות.
במלחמה הבאה, כך סיפרו, הם
מקווים שיידעו כבר קרוא וכתוב,
ויוכלו לחלק דואר.

בערב, עם צאת החמה, לאחר שחוא
מסיים לעבוד בשדה ולהשקות את תפוחי-
האדמה והקישואים, מתיישב פטקוב הצעיר
אל שולחן עבודתו ועוסק בכתיבת
סיפרות קלאסית על ביצים.
השבוע סיים פטקוב את עבודתו העדינה
ביותר — הוא כתב את כל ספר תהילים
על הביצים שלו.

(כורגרסקיה־וסניל),
(המשך יבוא בקרוב)

הצד הפסיכולוגי של המידהמה בצד המצר•

* 4ה קרה פתאום למצרים האלה?
1 Jשאלה זו ניקרה השבוע בלבם של רבים — חיילים ואזרחים. ביומיים הראשונים
של המילחמה, כאשר המצרים והסורים היו בהתקדמות, אפשר היה להסביר את
הישגיהם בגורם ההפתעה ובחדוות ההתקדמות. אולם כאשר חל חמיפנח, והכוח

מאח

את נעליו והבורח כל עוד נפשו בו — נעלמה. במקומה לא באה עדיין תמונה ברורה
אחרת.

השאלה היא: מה קרחץ

ט״ס מול טייס

אור• אבנר•
המרכזי של צה״ל נכנם לפעולה בשתי החזיתות, לא הספיק עוד הסבר זה. המצרים
והסורים לא נשברו במכה אחת, לא התקפלו אוטומטית, לא נסו על נפשם.

״הם לוחמים באריות״ _ 1אמר בתמיהה רבה סגן צעיר בסיגי. בצערן
ובדרום דיברו החיילים על האוייב ללא גוז, ולעיתים אף בנימה של
הערבה של חייל לחייל.
התמונה של החייל המצרי הנאחז בהלה כשהוא שומע את הכדור הראשון, החולץ

ף• ודם כל,

יש לקבוע את העובדות, כפי שהן מתחילות להתברר מבעד לערפל

I/הקרב.

נראה ששינוי כושר־יהלחימה של החייל המצרי (והסורי) אינו
נובע מהשתלטות על הטכנולוגיה המודרנית של בלי-נשק מתוחכמים.
הדבר מוכח באוויר — המקום שבו נפגשים כלי־הנשק המתקדמים ביותר, ובו
יש חשיבות מכרעת לשליטה הטכנית של הלוחם על נשקו.
נדמה כי באוויר לא הצטמצם הפער בין הטייס הישראלי ובין הטייס הערבי.
להיפך, נראה כאילו הפער גדל עוד יותר, ככל שהמטוסים משני הצדדים נעשו
מתוחכמים עוד יותר. בכל מיפגש בין הטייסים, היתה ידם של הטייסים הישראליים
על העליונה. רוב מטוסינו שהופלו נפלו קורבן לטילי קרקע־אוויר.
יתכן מאד שהטייס הקרבי הישראלי הוא, כיום, הטוב ביותר בעולם. התכונות
הדרושות בתפקיד זה — השליטה הטכנית, ההעזה, התפיסה המהירה, ההתמזגות של
אדם ומכונה לגוף אחד — תואמות איכשהו במיוחד את האופי הישראלי־הצברי.
נער־הקיבוץ הגדל בחברה בעלת תודעה טכנולוגית מפותחת, בשכנות קרובה לטרקטור,
יחד עם חברו העירוני, הוא בעל כושר מיוחד בשטח זה.

נראה שהפער בינו ובין יריבו הערכי הוא עצום, ולא קטן בשניים
האחרונות.

אני מניח שאותו הדבר נכון גם לגבי השימוש בכלי טכני אחר — הטאנק. בכל
הנוגע לשימוש במכשיר, להפעלת מערכותיו, לניצול מירבי של אפשרויותיו הטכניות,
יש עליונות רבה לחייל הישראלי. לא הייתי מתפלא אילו נסתבר, בעת ניתוח הלקחים,
שהפער בין הישראלים והערבים בשטח זה עוד גדל, ממילחמה למילחמה. מן הדיווחים
נסתבר, שרוב הטאנקים הישראליים שהושמדו נפלו קורבן דווקא לנשק הנ״ט של
אנשי חי״ר ולתותחים.
גם בים — שבו פועלים עתה מכשירים קטנים ומתוחכמים ביותר — מסתבר, כי
חיל־הים הישראלי השיג עליונות רבה על הכילים •המקבילים שב״די •הערבים.

בל העובדות האלה מוכיחות שאי־־אפשר להסביר את השינוי שחל
כצבאות הערכיים רק כשפע הנשק המתוחכם שהגיע לידיהם,
ושהפתיע את ישראל.

אם חל שינוי בחייל המצרי והסורי, יש לחפש אותו, איפוא, גם במקום אחר: ברוח־הלחימה,
במוטיבציה, בחוסן הפסיכולוגי של היחיד והיחידה.
במילחמה. זהו גורם חשוב ביותר. לכך התכוון נפוליון, כאשר כתב באחד
ממיכתביו., :במילחמה יש לזקוף שלושה רבעים על חשבון הגורמים המוראליים, ורק
את הרבע האחרון על חשבון מאזן הכוחות הממשיים.״

אם אבן חל שינוי במוראל המצרים והסורים, טמון ככד אחד
ההסברים להבדל הגדול כין מילחמת ששת־הימים וכין מידחמת יום
הכיפורים.

או״ב

mבאניקה

הבדל הבולט ביותר מתמצה במילה יוונית אחת: פאניקה.
f Iבשתי המילחמות הקודמות — 1956ו־ — 1967 נאחזו המצרים פאניקה כבר בשלב
הראשון של המילחמה. ב־ 1973 לא היתה פאניקה בצד הערבי — לא בשלב קרב־הבלימה
ולא בשלב קרב־ההדיפה.

רק מי שראה אי-פעם יחידה צבאית נאחזת פאניקה, יודע מה
נוראה תופעה זו. אין אוייב איום יותר לצבא מאשר הפאניקה.

כאשר קהל באולנדקולנוע בוער נאחז פאניקה, מאבדים גם אנשים נבונים את
העשתונות והופכים חיות. אדם טורף אדם, אנשים טובים ורחמנים מסוגלים לדרוס
למוות ילדים ופצועים. ציבור, שיכול היה להציל את עצמו ביציאה מסודרת מהאולם,
הופל אספסוף מטורף, וגוזר על עצמו כלייה.
אותו הדבר קורה ליחידה צבאית הנאחזת פאניקה. ליחידה ממושמעת יש תמיד
סיכוי להציל את עצמה גם במצב נואש, לפרוץ מכיתור, להדוף אוייב. גם אם תעמוד
על נפשה בגבורה, יהיו אבידותיה פחותות מזו של יחידה מתפרקת, הנאחזת בהלה.
הייתי פעם עד למחזה נורא כזה. בקרב הראשון על לטרון, נגד צבא קאוקג׳י,
בראשית מאי ,1948 הייתי שייך למחלקה שעליה הוטל להתמקם בגיבעח בודדה,
לאבטחת האגף המיזרחי של הכוח העיקרי. כוח עיקרי זה נשבר תחת. אש־התוחחים
של קאוקג׳י — התותחים הראשונים שבהם !נתקלנו בשדה־הקרב. המחלקה שלי לא
נתגלתה כלל לאוייב — וכך ראינו, כאילו מן היציע, את המחזה המחריד של מאות
חיילים הבורחים על נפשם בכיוון לבסיס־היציאה שלנו, חולדה הערבית.
התותחים הערביים לא הפגיזו את הכוח עצמו, אלא את השדה הפתוח שמאחוריו.
קשה היה לנו להאמין למראה עינינו: מאות חיילים אחוזי־פאניקה רצו לתוך
השדה המופגז׳ שהפריד בינם ובין בסיסם הרחוק. הם רצו בקומה זקופה בין הפגזים,
ונהרגו. עשרות אנשים נקטלו כך לנגד עיני. איש מהם לא היה צריך למות. אילו
שלטו בעצמם, יכלו להתארגן לנסיגה מסודרת, לעקוף את השטח המופגז ולהגיע
הביתה בשלום — כפי שעשינו אנחנו לאחר מכן. נסוגנו באיטיות, תוך כדי ירי
באוייב המתקדם, וכך האטנו ובלמנו את התקדמותו. לא היה לנו אף פצוע אחד.
על רקע תיאור זה, קל לתאר מה קרה למצרים ב־ , 1956 ושוב ב־ . 1967 הם ידעו
שמאחוריהם מידבר צחיח וחסר־מים, המפריד בינם ובין בסיסיהם. הם ידעו שהכוח
הישראלי נמצא כבר הרחק בעורפם. הקצינים ושאר בעלי הרכב הסתלקו כל עוד יכלו.

החיידים הנטושים נאחזו בפאניקה, ברחו לתוף המידבר, ככיוון
הביתה. אלפים (ואולי רכבות) מהס ניספו במידבר מצמא, או נפדו
מכדורי מטוסים או בעוכרם עד פני כוחות־הקרקע שנעו בכבישים.

ברגע שהפאניקה אוחזת בצבא — ואף בצבא המעולה ביותר — אין לו הצלה.
זה קרה גם ליחידות של פרידריך הגדול ונפוליון, צבאות שנחשבו בשעתם כסובים

תעמולה מצרית: טוק תצרי ב צד התערב׳ של התעלה. ליד גשר הסירות
ביותר בעולם. כימעט בכל מיקרה, המניע העיקרי לפאניקה הוא חרגשודהניתוק —
הפחד שמא מנותקת הדרך חזרה הביתה. כל איסטראטגיה שואפת, על כן, להנחיל
לאוייב את ההרגשה הזאת.

מדוע לא אחזה פאניקה כחיילי מצריים וסוריה, כאשר החד לסעוד
נגדם הכוח המרכזי של צה״ל, כתום שלכ הכלימה?

מילחמה עד סו הניח

אן פועל הגורם הגיאוגראפי — בצורה שונה לגמרי מכפי שתיארו לעצמם
שוחרי ״גבולות הביטחון הרחוקים״ ו״העומק האיסטראטגי.״

החייל המצרי שחצה את התעלה יודע, כי רק קילומטרים מעטים
מפרידים כינו וכין קו חמיים. הוא יודע שאת קו־חמים אפשר לחצות
כנקד, אפילו כשחייח. ומאחורי התעלה — מצריים, הכית.

משום כך, אץ הוא נוטה לפאניקה, גם במצב קשה. דווקא מפני שהקרבות
מתנחלים במערב סיגי, ולא בצפונה, גוצר כיום מצב פסיכולוגי חדש לגמרי.
גם צבא שאינו מצטיין, ושהמוראל שלו אינו הגבוה ביותר, יכול להילחם היטב
כאשר פניו אל אוייב, ומאחוריו פתוחה הדרך הביתה. כשהחייל יודע שהוא יכול
להיסויג, בסדר בצורה ממושמעת, הוא יכול להחזיק מעמד — כל עוד לא נוצר איום
ממשי בעורפו על־ידי פעולת איגוף וכיתור.

על־ידי ריכוז צכאו כצפון סיני נכנס גמאד עכד-אל-נאצר
פעמיים למלכודת שחיתח גורס לפאניקה. הנסיכות מנעו טסאדאת
להיכנס למלכודת זו.

אותו מצב שורר, כמובן, לגני הצבא הסורי. הוא לוחם בארצו, סמוך למרכזי
האוכלוסיה הסורית, וכל עוד הכוח הישראלי היה לפניו— ולא מאחריו — לא היתה
לו סיבה לפאניקה, גם כשהיו לו אבידות קשות מאד.
נשארת השאלה: מדוע לא אחזה פאניקה בצבא המצרי במערכה הקשה של , 1948
כשהוא לחם הרחק מביתו ז
במילחמת העצמאות לחם. הצבא המצרי היטב בעמדוודהגנה, אף שהיה כושל
ובלתי־יעיל בהתקפות. באישדוד (אשדוד של היום) ,בעיראק־סואידן, בפלוג׳ה ובעיראק
אל מנשיה (כיום קריית־גת) ,במישלטי הצומת ובחולייקאת (חלץ) ,לחם החייל המצרי
בהצטיינות. בחולייקאת ראיתי, למחרת הקרב, כמאה הרוגים מצריים שוכבים שורות־שורות.
הם לחמו ממש עד הנשימה האחרונה.
נדמה לי שהסיבה לחוסר־הפאניקה אז נעוצה בעובדה שהמצרים הרגישו שהם
לוחמים בתוך ארץ ערבית, בסמוך לאוכלוסייה ערבית. לא היתה להם ההרגשה
שמאחוריהם המידבר הריק, המאיים. מאחוריהם היתד, מג׳דל, ואחר־כך עזה, חאן־יוניס
ורפיח. לא היתה ההרגשה הנוראה של חוסר אפשרות נסיגה.
אפילו בכיתור של כיס־פלוג׳ה (צומת פלוגות עד קריית־גת) ,לחט הכלח המצרי
אז באומץ־לב רב׳ בהנהגת קצין שזכה להערצה כללית גם בצד שלנו :״הנמר השחור,״
טאהא חוסיין, גנראל ממוצא סודאני, שנעזר על־ידי רב־סרן צעיר בשם גמאל
עבד־אל־נאצר.

כקיצור: השום לא רק מי לוחם, אלא גם היכן הוא לוחם.

נפוליון והוגים
מיקומו של שחדהקרב יש גם חשיבות מבחינה אחרת, הרבה יותר עמוקה.
rהיא נוגעת לאינסטינקטים יסודיים ביותר.

אצל האדם, כמו אצל כעלי־חיים רכים על הקרקע, כים וכאוויר,
יצר־הלחימה קשור כתחושה הטריטוריאלית.

כבר כתבתי לא פעם על עובדת זו, שהאדם שייך לאותם בעלי־חיים שהם גם
יצורים חברתיים וגם יצורים מרחביים.
כל מי שמצוי בתולדות הקרבות, מאז המערכות הראשונות של המצרים בארץ־
ישראל לפני למעלה משלושת אלפים שנים ועד מילחמת ויאט־נאם, יודע שיש הבדל
עצום בין חייל הלוחם על ביתו לבין חייל הלוחם הרחק מביתו. אין זה, כמובן, הגורם
היחידי המשפיע על מוראל החייל — אבל זהו גורם חשוב מאד.
נדמה לי שכבר סיפרתי על הניסוי המדעי שנערך בסוג מסויים של דגים, המצטיין
בחוש טריטוריאלי מפותח ביותר (בדומה ליונקים, ציפורים וזוחלים רבים רבים).
כל דג מן הדגים האלה משתלט על טריטוריה מסויימת, ומגן עליה בפני כל
מתחרה. נטושה מילחמת־שכנים מתמדת בין דגים אלה.
הסתכלות ארוכה הראתה תופעה מעניינת: כאשר פולש דג אחד לשטח שכנו,
מגלה הדג המותקף כושר־לחימה רב. גבורתו גוברת ככל שהוא מתרחק מגבולו לתוך
הטריטוריה שלו. במאבק זח, מנצח הדג המותקף תמיד, כי ביחס ישיר להתגברות
אומץ־לבו של המותקף פג עוז־רוחו של הדג התוקף, שחדר לשטח לא־לו.
משום כך מתגבר המותקף על התוקף, התוקף מתחיל לסגת, והמותקף רודף אחריו
לתוך השטח השכן. ואז חוזרת אותה תופעה עצמה: הדג שהראה זז! עתה גילויים
מופלאים של גבורה מהגנה על שטחו, מראה סימנים של פחדנות ככל שהעמיק לשטח
יריבו, שהפך מתוקף למתגונן. וכן הלאה וכן הלאה.
זוהי, בפשטות, שיטה של הטבע לשמור על איזון טבעי ופיזור בעלי־החיים בשטח־המחייה,
ולהבטיח את המשך קיום הגזע.

תלמידי ההיסטוריה הצכאית יתפלאו להיווכח עד כמה דומה
התיאור הסכמאטי הזה של מילחמת־דגים לתולדותיהן של מילחמות
רכות כהיסטוריה האנושית•; .וליון כרוסיה, הוא, אולי הדוגמה
המפורסמת כיותר.
היו סיבות רבות #אד מדוע נטש כוח־ההחלטה את הקיסר בהגיעו למוסקבה,
שהתלקחה באש. אך יתכן שהסיבה העיקרית, האמיתית, היתד, התמוטטות המוראל
של הקיסר עצמו וצבאו פשוט בגלל ריחוקם #ביתם — בעוד -שהמוראל הרוסי עלה
ככל שהקרב חדר ללבה של אמא רוסיה.

על רקע זה יש, אולי, משמעות לעוכדה שזו הפעם הראשונה
כתולדות מילחמת ישראל־ערכ לוחמים המצריים על סף כיתם ממש.

איני מתכוון רק להכרה המודעת, שחצי־האי סיני הוא בעיני המצרים, חלק
ממולדתם, וכי על כן הם לוחמים, על פי הכרתם, לשיחרור אדמתם, כשם שהסורים
מאמינים שהם נאבקים על שטח סורי שתושביו ממתינים לשיבתם אליו.

אני מתכוון כעיקר לדכרים המתרחשים מתחת לסף ההכרה,
לתמריצים פסיכולוגיים כיולוגיים, עתיקי־יומין, ואף טרום־אנושיים.
גם עם שאינו מצטיין כמסורת מילחמתית, יכול לחגיכ כצורה
מילחמתית יותר כשהוא נמצא כתוף טריטוריה שלו.

מצדים, דא סרביס
v #גכ, דווקא ההיסטוריה המצרית מראה זאת בצורה המובהקת ביותר.
j ftלמצריים יש היסטוריה רצופה של 6000 שנה. בכל ההיסטוריה הזאת בלט העט
המצרי, בגילגוליו השונים, באי־רצון בולט להילחם. הוא היה תמיד עם שלוו, ממושמע
מאד, שהקדיש את כל מאמציו לפיתתן הבעייה הקשה ביותר שלו: איך להישאר
בחיים ברצועת־אדמה צרה, התלוייה כל־כולה בזרם מימי היאור.

רק פעמים מעטות יצא העם המצרי למילחמה מחוץ לגכולות
כיתו — וגם כמיקרים אלה היה זה רק תוך רדיפה אחרי פולש זר
שפלש לארצו שלו.

המצרים כבשו את ארץ־ישראל וסוריה, לפני קום העם הישראלי הקדום, תוך
(המשך בעמוד )26

— האםהםהש חנ? 1
(המשך מעמוד )25
כדי רדיפתם אחרי ה״היקסום״ המיסתוריים, שכבשו את מצריים ורדו בה במשך כמה
דורות. תוך זמן קצר למדי התנדף החשק האימפריאליסטי של המצרים, שילטונם
בארץ נחלש, ולבסוף נמוג כליל. על רקע זה קמה ופרחה ממלכת ישראל הקדומה.
עברו אלפיים שנה לפני שהמצרים התעוררו שוב. האשורים, הבבלים, היוונים,
הרומאים והערבים באו למצריים והשתלטו בה, מבלי שהמצרים יצאו מגידרם והגיבו
במילחמה של ממש. רק בימי הצלבנים פרצו המצרים מארצם, בהנהגת המצביא
הכורדי צלאח־אל־דץ אל־איובי, והביסו את ממלבת־ירושלים הצלבנית. לאחר־מכן
הדפו שתי פלישות של הצלבנים בשערי קאהיר, ומיגרו את הפלישה המונגולית בקרב
ליד עין־חרוד.
לאחר מכן שוב הלכו לישון במשך 500 שנה, עד אשר פלש איברהים באשא
לארץ־ישראל. ולסוריה. איברהים, בנו של מוחמד עלי האלבאני, שליט מצריים, רצה
לפרוק את עול הרודן התורכי. הרפתקה זו נעצרה, ורק כעבור שישה דורות, ב־1948
שוב הופיע צבא מצרי מחוץ לגבולות מצריים.
למרות כל הסיסמאות הערביות, המצרי הוא קודם כל מצרי, גם בימינו. הוא לא
הצטיין במילחמה למען העניין הערבי. כשהיה רחוק מביתו, מעבר למידבר, לא
הלהיבה אותו גם האידיאולוגיה הכלל־ערבית של עבד־אל־נאצר.

במדינה
ה מילוז מ ה
ה סי בו ר ה מו פלא ביו תר

אולם הפעם לוחם המצרי במצרי — הוא מאמין שהוא נאכל!
למען עניין מצרי, בגבול מצריים עצמה. על אדמה שהיתה מצרית
במשף מרבית תקופות ההיסטוריה.
תיאור קצר זה מראה שבעיית ״גבולות־הביטחון המרוחקים״ היא הרבה יותר
מסובכת מכפי שתיארו לעצמם המוחות הפשטניים של חסידי הסיפוח .״העומק האיס־טראטגי״
הוא רק אחד המרכיבים של הבעייה. יתכן שלא פחות חשובים המרכיבים
הפסיכולוגיים של הגבול הקרוב ללב מצריים׳ מרכיבים המחזקים דווקא את הצד
המצרי, המשפרים את כושר־הלחימה של חייליו והמעניקים להם מוטיבציה חדשה.

צאצא הפועונים
>« ש גם מוטיבציה רגשית מודעת, שאין להתעלם ממנה.
י לפני כמה שנים ערכתי, באולם־תיאטרון בפאריס, ויכוח פומבי עם לאומן ערבי-
מצרי. הוויכוח היה סוער, טעון מתח גבוה, והשתתפו בו גם ישראלים ופלסטינים
מקרב הקהל, בנוכחות דיפלומטים ישראליים, ערביים וסובייטיים.
יריבי בוויכוח, סופר מצרי בעל כושר־ביטוי עז, היה קיצוני מאד בדיעותיו
הכלל־ערביות. אך בשיחות הפרטיות שהיו לנו לפני הוויכוח ואחריו, הוא היה ידידותי
ולבבי. הוא הזמין אותי לביתו בפאריס, שם פגשתי את אשתו, יהודיה מקאהיר, שהיתה
לאומנית ערבית קיצונית אף ממנו.
סעדנו יחד ארוחת־ערב על שולחנו, וגילגלנו ויכוח ידידותי, שהתחמם בהדרגה.
בלהט דבריו עשיתי מישגה טאקטי, שהתחרטתי עליו מייד. אמרתי לו: העליונות
הצבאית שלנו היא תופעת־קבע שאינה ניתנת לשינוי, ועליכם להשלים עם עובדה זו.
בן־שיחי, שהיה עד לאותו רגע אינטלקטואל רציונלי, קפץ כנשוך נחש. המלים
ממש פרצו מפיו, עיניו ירקו אש, היה נדמה לי שעוד מעט יסתמרו גם שערותיו
הפרועות.

הוא קרא :״השפלתם אותנו כשדה־קרב: לעולם לא נשלים עם
השפלה זו :
״לעולם לא נעשה שלום, עד שנמחוק את ההשפלה הזאת! איננו יכולים לחיות
עם ההשפלה! היא מרעילה את חיינו!

״אנחנו מצרים, עם בעל היסטוריה של ששת
אנחנו צאצאי הפרעונים :

אלפים

מי שפט

שנה:

ה הו דאהדאנתקסדה

״אנחנו נילחם, אפילו יעלה לנו הדבר בנהרות של דם! אנחנו נקריב רבבות,
מאות־אלפים, מיליונים — כדי למחוק את ההשפלה ולהחזיר לעצמנו את כבודנו ! ״
בכל ההתפרצות לא דיבר על האומה הערבית, אלא על העם המצרי.
הבעתי צער על גישה אי־רציונלית כזאת, ועל הנכונות של אדם אינטלקטואלי
כמוהו להקריב המוני בני־אדם למען מטרה רגשית.
לאחר מכן נזכרתי פעמים רבות בדברים אלה, כאשר אנוואר אל־סאדאת דיבר
על הנכונות להקריב מיליוני אדם למען כיבוש סיני בחזרה. מעולם לא זילזלתי באיומים
אלה, וניסיתי כמה פעמים להזהיר את הממשלה, בכנסת ומחוץ לה, לבל תזלזל באיום זה.

נדמה לי שאי־אפשר להסביר את ההתקפה המצרית הנוכחית,
ואת עמידת החייל המצרי בסיבוב הרביעי, ללא מוטיבציה זו. המצרים
רוצים למחוק את ההשפלה של שלושת הסיבובים הקודמים, את
תמונת הנעליים הנטושות, את הבוז הישראלי והעולמי בתכונותיו
הצבאיות.
יתכן שמטרה זו כבר הושגה, תהיינה תוצאות המילחמה כאשר תהיינה. אפילו
יספגו המצרים תבוסה צבאית מוחצת, הם ירגישו מעתה והלאה שהצילו את כמדם,
שהוכיחו לעצמם ולעולם שהם גברים, לוחמים אמיציילב, צאצאים ראויים לעם
הפרעונים.

שרום שר נבוו
kmיף ישפיע

מצב־רוח חדש זה על הנכונות להשלים עם קיום ישראל ולכרות

£%עימד שלום?

תיתכן השפעה חיובית, ותיתכן השפעה שלילית.

מבחינה חיובית, אולי יביא הדבר לחיסול התסביך שמצא ביטוי כה לוהט בדברי
הסופר המצרי בפאריס. עם הסבור שהושפל, ושעליו להוכיח את עצמו במילחמה,
קשה לו לעשות שלום.

אם אכן פורק מתח זה, והמצרים יאמינו, בי כבודם הלאומי בא
על תיקונו, יתכן שתהיה נכונות חדשה לברות ״שלום של כבוד״.

(יש לזה, אגב, גם צד הפוך. קשה לעם מנצח לעשות שלום עם עם מנוצח,
אם הוא בז לו מעומק לבו. הבוז הישראלי למצריים, בעיקבות שתי המפלות המבישות
שנחל החייל המצרי, מילא גם הוא תפקיד שלילי במערכה למען השלום).

אם ייעצר חתהליף כנקודה זו, ייתכן שהנתונים הפסיכולוגיים
להשגת שלום יהיו אחרי הסיבוב הרביעי נוחים יותר מאשר אחרי
הסיבוב השלישי.

אולם יתכן חשש שמא התהליך לא ייעצר כאן, וכי המצרים — ושאר הערבים —
יתחילו עתה להאמין שאפשר למגר את ישראל — אם לא עכשיו, הרי במילחמה הבאה
או זו שתבוא בעיקבותיה. אמונה כזאת, אם חלילה תתפשט, עלולה להיות בעוכרי כל
מהלכי השלום האפשריים.
כל ערבי משווה את ישראל כימעט אוטומטית, לממלכת הצלבנים. כל ערבי למד
בביודהספר שצבא הצלבנים היה בעל עליונות צבאית מוחלטת במשך קרוב למאה שנה,
וכי אז התהפך הגלגל ומסע-הצלנדהנגדי של צלאח-אל-דין הנחיל לערבים ניצחון
בשדה־הקרב של קרני־חטין, ליד טבריה.

גם משום כף חשוב שמילחמה זו תסתיים בהישג צבאי ישראלי
שיחניק באיבה תיקווה כזאת. מבחינה פסיכולוגית, התוצאה הטובה
כיותר תהיה שישראל תוכיח לעיני כל שאי־אפשר למגרה באמצעים צבאיים
— בעוד שהערכים יובלו להרגיש בי למרות הבל הצילו את כבודם.

בניגוד לציפיות, אין ירידה טוטאלית
של שערי המניות. אלא ירידות מצומצמות
בילבד. יתר על כן, בשבוע שחלף, לאחר
ההלם של יום־המילחמה הראשון, הסתמנה
אפילו עלייודמה במיספר סוגי מניות. אנ שים
אינם רצים למכור את מניותיהם בכל
מחיר. מעודד לראות שמיספר מניות אפילו
שיפרו מעמדן במיספר נקודות. כך, למ של,
הוסיפה לעצמה מניית כבלים וחוטי
חשמל 5נקודות, מאז פרוץ המילחמה,
וממשיכה להיות מנייה מושכת, למרות שנתנה
כבר כל שחיה לה ( 12%דיבידנד +
10%מניות הטבה) .מניות הבנקים החזיקו
מעמד, בעוד שמניה כמו עלית המשיכה
בירידתה האיטית.
המחזורים בימים האחרונים נעו בסבי בות
350 — 300 אלף לירות ליום. סכום
נמוך למדי, אמנם, אך מעודד למרות הכל.
מה הלאה? מה צופן בחובו העתיד?
על כך חלוקות הדעות. פסימיסטים טוענים
שתהיינה ירידות נוספות, וככל שהמילחמח
תימשך — יורע ענף המיסחר במניות.
לעומת זאת, הביע דעה אופטימית איש־בורסה
מומחה במיקצועו. הוא סובר כי
המצב ישתפר. ככל שהדבר נראה אבסורדי,
טוען אותו מומחה, הרי המילחסה
תביא להגברת הייצור במיפעלי-התעשייה
השונים, תגדיל את דיווחיהם ואת מחזור
עסקיהם. אין ספק, שצה״ל יתן הזמנות
עצומות למיפעלים שונים לחדש ציוד,
שאבד או ניזוק במילחמה, וכל מיפעל הקשור
בצה״ל יעשה עסקים מצויינים.
ענף איגרות־החוב והניירות הצמודים
המשיך להיות מבטיח למשקיעים בו. המחזורים
לא עלו כאן על מיליון וחצי לירות
ביום, אך העליות בשערים היו תמידיות
ובטוחות. מי שחושש ממניות ואינו
רוצה בספקולציות, יכול גם היום להש קיע
בצמודים ולהרוויח ללא קושי עד 25%
לשנה.
הסיכום: עד עתה לא פגעה המילחמה
פגיעה חמורה בבורסה ובמשקיעיה. המחזורים
קטנים, הפעולות מצומצמות, אך
העסקים נמשכים כרגיל.

ה בו רסה
עסקים ב ר גי ל
אחד המוסדות הכלכליים שבו נמשכים
החיים, כרגיל, היא הבורסה לניירות־ערך
בתל־אביב.
אמנם, קומת המישרדים של הבורסה,
בפסג׳ אלנבי בתל־אביב, כבר ידעה ימים
טובים מימי־מילחמה אלה. בימי ה״פרוס־פריטי״
הגדולים, לפני כשנה, היו ספקולג־טים
שעשו בדלילה עשרות אלפי לירות.
כיום הבורסה שוממת כמעט, אך פועלת.
ביום הראשון, לאחר יום־הכיפורים
של פרוץ המילחמה, נפתחה הבורסה
בשעה 11.30 בבוקר, בעוד שביום רגיל
היא נפתחת ב־ .8.30 רוב המבצעים מטעם
הבנקים נעדרו. הם גוייסו מבעוד יום. את
מקומם תפסו פקידי בנקים שלא גוייסו,
ופקידות שעבודת המבצע המרתקת נהירה
להן. רק כמה עשרות עיסקות בוצעו, והמחזור
חוה. קטן ביותר.

הגינות למופת גילו שופטי בית־המיש־פט
המחוזי: הנשיא בנימץ כהן והשופטים
חיים דבוריו ודב לוין, בעת הקראת כתבי
האישום של הנאשמים בחטיפת הילד זיקי

אלבו.
הישיבה נתקיימה ביום התשיעי של ה־מילחמה,
בנוכחות פרקליטות, בנות המין
חיפה בילבד. הפרקליטים והעדים מצויים,
רובם ככולם, בצבא.
כאשר נשאל הנאשם הראשון אם הוא
מודה באשמה, הודיעה סניגורתו, עורכת-
הדין ארדה, שמרשה כופר בכל ההאשמות.
שופטי בית־המישפט היו בטוחים שזאת
תהיה גם תשובת הנאשם אוריאל דוד,
שסניגורו גויים. להפתעתם חרבה קם הנאשם
והביע את רצונו להודות באשמה.
כמעט תמיד, כאשר מודיע נאשם על
כוונה שכזו, נאנחים השופטים אנחת־רוו-
חה, שומעים טיעונים לעונש וגוזרים את
דינו של המודה.
37 שנות מאסר. הפעם היה אחרת.
השופטים לא קיבלו ההודאה כפשוטח.
הם קיימו ביניהם התייעצות שנמשכה
כחמש דקות תמימות. לאחריה הודיע אב
בית־הדין שאין הם מקבלים את ההודאה,
ושיתייחסו אליה כאילו לא נאמרה כלל
והם לא שמעוה, ויחכו עד שיחזור הסניגור
משרות־המילואים שלו.
אילו הודה אוריאל דוד באשמה, היה
צפוי למאסר של 37 שנים בגין עבירות
על חטיפת ילד, חבלה חמורה ועוד כהנה
וכהנה. השופטים לא רצו שהחלטה כה
חמורה תתקבל שלא בנוכחות סניגור,
בעל ניסיון וידע מישפטי.

א קו לוגי ה
ב 3 3וס 1דוגי ה
״ישראל עלולה להפוך למדינת בקבו קים!״
מזהיר הד״ר משה נאמן .״סירובם
של מיספר מיפעלים המספקים משקאות
קלים או חריפים לקבל חזרה את הבקבוקים,
הופך את הבקבוקים האלה לפסולת
(המשך בעמוד )30
העולם חזה 1885

יותר טעים מפרחים כאשר אתה בא׳לפגישה.
הבא׳לה בונבוניירה נהדרת של עלית
ושניכם תהגו.
ל״עלית;־ מבחר נהדר של :
בונבוניירות באיכות׳מעולה,
נפלאות כמתנה לכל חגיגה וארוע.

בונבוניירות של I l ׳ b U

עם סרטי צילום p y
אגפאקולור סרסו גלבלום

לפניך 2דגמי קרייזלר תוצרת צרפת, דגמי . 1973
קרייזלר 1 160 מיוע 1639 סמ״ק 4 ,הילוכים סינכרוניים, צמיגים
רדיאליים, בלם כח בתוספת בלמי דיסק, ריפוד משובח, תא מטען ענק,
מערכת חימום.
קרייזלר 2לי טר! דגם מפואר. מנוע 1981 סמ״ק, אוטומטית, בלמי דיסק
בכל 4הגלגלים, ניתן להתקין מיזוג אוויר, גג ויניל שחור, מפשיר אדים בחלון האחורי.

f g yבית קר״זלר־ מכשירי תנועה בעם

SIIrnational$

תל־ א ביב: ררך פחח־חקזה ,74 טלפון 36115 :חיפה: דרך העצמאות , 104 טלפון 04-524475 :

צומצמו ימי המכירה
והגרלת הביס תתקיים

השבוע:
וכינם שלישי> Me 9no
כרטיסי אחדשם לידאולט טפעל»?1ים,דח הפטמן ,3ת״א עד שעוז 0.43 בערב.

סיבונים

במדינה י

מיליונים

משתמשות

בהם

מדועכהר בו ת
הנ שי םבעולםה בו ח רו ת
בטמ פו ני נומפקס יו ת ר
מאשרבשארהסוגים של
הגנ הסניטריתגםיחד?
ר א שי ת, ט מ פו ני טמפקס
פו ת חו עלי די רו פ א, כ ך
שטב עי ש את יכולה
ל ס מו ך ע לי ה ם.
ני ש אי ם ב פני ם, איו
כל ר מז שי סגי ראתסודל.
לל אסיכות, תחבושות
או חגורות, ללא ריח
או חיכוך. ללא אי ־
נוחותכלש הי.

טלופוני טמפקסקלים
ביו תרל שי מו ש, החל לון
הפעםהראשונה. כל
ט מ פון ארוזבש פו פרת
החדרה הגייני ת, העוזרת
להכניס את הטמפון
ב עו רהנ כו נהו נו ח ה.
רקלטמ פו ני טמפקס
ישחוט הו צאהע מי ד
בפני רטיבותותפור
הי טבל או רךהטמ פון כ די
שלאיחליקממ קו מו.
האםפלאאיפוא שנ שי ם
ב ־ $וואר צו תבוחרות
בטמ פו ני טמפקס?
טמפוגי טמפקס
ניתניםלרכישהב־ 2
דרגותספיגה: רגי ל ה
ו מ יו חדת, ב א ריז הסט נד
רטית של 10יחידות

ובא ריז ה חסכונית
של 40 יחידות.
׳JtVNt

.n JlC lcrn

TAMPAX
nunסניטרית לשימוש פנימי
מיוצרים דק וגר־יד• חברת
סנזפקס בע״ ם,הזוום,אונייה,
להש !,נבח׳ סרקחח. נחנורזקיזח
ובסופרמרקטים ntrnuon .
בקבלת דחמאות וחוסר הסברה
שלחי 70 אד בבול• דאר אלהיבוא איו 1זסטאיספקס
נעינו. רח• ירמיהו 8נ. ח־א

(המשך נזטנזוד )28
המזהמת ומנערת את הארץ לאורכה ול רוחבה.״
הד״ר
משה נאמן ,67 ,מומחה לאקולוגיה
(מדע הדן ביחסים ההדדיים בין משאבי־הטבע
והטכנולוגיה, והשפעתה של זו על
המערכת הסביבתית) עומד בראש חברה
שהוקמה בחיפה לפני שנתיים הנקראת
תיכנון והנדסה סביבתית — לייף, אשר
עיסוקה הוא תיכנון של מיפעלים תוך
תשומת לב מיוחדת לשמירה מירבית על
איכות ונקיון הסביבה.
קובל הד״ר נאמן :״מיפעל אחר מיפעל,
בנטיה הולכת וגוברת, מוכר את הבקבוק
לצרכן יחד עם המשקה. פתח בכך מיפעל
למשקאות קלים שיצא בסיסמה, שתה וזרוק׳
,ואף הקים מיפעל מיוחד לייצור
זכוכית. אחריו הלכו היקבים, ואנחנו הול כים
ומוצפים במבול של בקבוקים ריקים.״
לכאורה יוצאים כולם נשכרים: המיפעל
חוסך כסף, היות וזול יותר לשווק משקאות
בבקבוקים חדשים מאשר לשאת בהוצאות
איסוף הבקבוקים הריקים, הובלתם חזרה
למיפעל וניקויים. המיפעל גם אינו מסתכן
יותר במישפטים ובקנסות מטרידים עקב
ניקוי בלתי מושלם: החנווני משתחרר
מעול המיון ואיסוף הבקבוקים הריקים וחנותו
״מתרחבת״; הצרכן אינו סוחב את
הבקבוק חזרה לחנות אלא זורק אותו לפח
האשפה במקרה הטוב, או משאירו על
שפת הינדובחורשה במקרה הפחות טוב.
ואז, גם כן במקרה הטוב מובל הבקבוק

לחזור לשיטה של השבת בקבוקים ומי לויים
מחדש.״ אם תתקבל הצעה זו אולי
יחזרו לרחובות ישראל הקריאות ״בקבוקים!
בק־בוקים״ ,שהיו פעם חלק מ-
ארץ־ישראל הישנה.

מ פ לגו ת
מו ת ר לימנתד ־ זאב
פירוג חדש בשורות
הפנתרים — הפעם, מדווה
באיום ברצח
קל יותר בימים אלה, להבחין בפנתר
שחור בלילה בג׳ונגל — מאשר לזהות
את כל פילגי הפנתרים היריבים ואיזה
פנתר שייך למי. הפלוגטר האחרון, בשורת
ההתפנתרויות הפוקדת את הפנתרים, קרה
לאדי מלכה.
פגישה חוזרת. מלכה (הפנתרים —
כזזול־לבן) ,שאחרי הבחירות להסתדרות
חזר והצטרף עם אנשיו לקבוצתו של שלום
כהן (״הפנתרים השחורים — דמוקרטים
ישראליים״) הכריז השבוע על פרישה חוזרת
:״הצעתי לשלום כהן לנסות לאחד
את כל הגופים של עדות המיזרח, כולל
פעילים מתנועת תהילה שהקים ד״ר שאקי,
ואירגון עודד של הסטודנטים מבר־אילן —
שאצלם היתה הסכמה לכך. אבל הוא
טירפד והתנגד בתירוצים שונים.״
מחאה עצומה. סיפר השבוע מלכה:
״אני הייתי מוכן להופיע במקום ה־— 120
רק למען ליכוד של כל הכוחות המבקשים
בכנות להילחם בעוני. אבל שלום כהן היה
מוכן להקיף עצמו אך ורק באנשי-שלומו,
שאותם קנה ממש בכסף. הוא לקח תנועת-
מחאה עצומה — והפך אותה לתנועת-
המחאות, אשר תעבוד כתנועה למען
״שלום כהן לכנסת.״
ברשימת הפנתרים כחול־לבן, שהחליטה
עתח לרוץ כעצמאית בבחירות ל־

אקולוג נאמן
אין אוכלי זכוכית
עם האשפה ע״י העירייה למזבלה למנוחת
׳עולם, או שהבקבוקים נשארים מפוזרים
מדן ועד שארם א-שייך. ומאמצי החברה־להגנת-הטבע
ומתנדבים מתנועות־הנוער
אין בכוחם להציל את המדינה מסכנת הצ־פתה
בבקבוקים.
חזרח לכחזרה .״מלבד זיהום הסביבה״
ממשיך הד״ר נאמן ומביע ״צריכות העיריות,
ולמעשה האזרח משלם המיסים,
שהוא גם שותה המשקאות, לשאת בהוצאות
איסוף הבקבוקים הזרוקים, הובלתם
למיזבלה וקבורתם. הוצאה זו עולה בהרבה
על זו שהיה מוציא המיפעל אילו הוביל
את הבקבוקים חזרה לניקוי. הואיל ומדובר
במיליוני בקבוקים מדי שנה, דרושים תמיד
שטחים נוספים עבור הכמות המצטברת.
שכן, שלא כפסולת אחרת המעובדת לצרכי
חקלאות, למשל, אין מה לעשות עם פסולת
הבקבוקים.״
משה נאמן הוא בעצם דוקטור למישפטים
ואת הידע והמודעות לאקולוגיה רכש בעבודתו
במישרד־האוצר, שם. עמד בראש
מינהל־הדלק עד שנת . 1970 בשנים ה אחרונות
של שירותו עקב אחרי השפעת
הצריכה הגוברת של אנרגיה על איכות
הסביבה, ולפני כחודש הוציא-לאור ספר
בשם הסביבה, בו תיאור מאלף של הגורמים
לזיהום והשפעותיהם על חיי יום יום.
מציע הד״ר נאמן דרכים לחיסול מיפגע
הבקבוקים :״הדרך הטבעית היא שהמוד
ליט לייצר ולמכור פסולת יישא בהוצאות
חיסולה. אפשרות אחרת היא הטלת מם
ממשלתי על בקבוקים לשימוש חד-פעמי,
בגובה הוצאות חיסולם. ההכנסה מן המם
תחולק בין הרשויות המקומיות.״ אבל
בכך לא תיפתר בעיית פסולת הבקבוקים
המצטברת והצורך בשטחים להקמת מזבלות
נוספות.
לד״ר נאמו יש הצעה מסורית; .,פשוט

פנתר מלבה
לא לשבור עצמות
כנסת, מופיע גם יעקב אלבז וכן כוכבי
שמש, הירושלמי, ממייסדיה של תנועת
הפנתרים ומפעיליה העיקריים מאז לידתה
בשכונת־העוני מוסררה.
אומר כוכבי :״מדוע לא עורר שלום
כהן את בעיית העוני והמצוקה בכנסת
השביעית? איפה הוא היה כשיצאנו אז
להפגנות של דם, כשהמישטרה היכתה
ושברה בנו ז שלום כהן לא מייצג את ה פנתרים
האמיתיים.״
טירור ואלימות .״מאז שהחלטנו ל רוץ
בנפרד מהדמוקרטיה הישראלים,״
סיפר מלכה ,״הפעילה קבוצתו של שלום
כהן שורה של מעשי טרור ואלימות נגדנו.
בערב הגשת הרשימה התקשרו לטלפון
שלי צ׳רלי ביטון ודודו חזקה, שהם מקבוצתו
של כהן, והציעו לי, :קחו 50
אלף ותרדו מהעניין ,.הם החזיקו את הקו
פתוח ארבע שעות, על-מנת למנוע מאיתנו
קשר עם רכזי האזורים שלנו. הם קיללו
גידפו והשמיצו את כל הנוכחים במשרדי.
בצילצול אחר קיבלתי איום כי יזרקו
לבית רימון ויהרגו לי את התינוקת, ואותי
יחסלו, עוד הערב׳.״
ביום א׳ השבוע הגיש מלכה תלונה
למישטרה על הטרדה טלפונית ואיומים
ברצח .״יש לנו מספיק כוח לשבור להם
את העצמות,״ הוא טוען ,״אבל אני חושב
שזה לא הקו הנכון, ללכת למלחמה בין
נחשלים לנחשלים.״

עד המזיש
עסנו ניצד השעתו נוצה
ש1שנה ואובני

זרתי לעובדיה לרצוח את שו-
» j lשנה בשביל 2,500ל״י חוב בקלפים
שהוא הבטיח לוותר לי.
״אבל אני לא רצחתי אותה בעצמי.
אני רק החזקתי אותה ודיברתי איתה,
ועובדיה בא מאחוריה עם מוט ברזל והו ריד
לה על הגולגולת. אחר כך עזרתי
לו להכניס את שושנה חזרה למכונית
ולהסיע אותה עד הנחל. שם השארנו אותה.
״היום, אני נורא מצטער על מה שעשיתי.
אני גם מפחד שיהרגו אותי, אחרי
שאצא מהכלא.״
רחמים (״רפי״) הג׳יאני ישב עצור בתחנת
משטרה אי־שם במרחב תל־אביב.
כאשר סיפר את הדברים האלה לכתב
העולם הזה, על-ידי מתווך שהעביר אח
השאלות והתשובות לכלא.
זה היה מעצר שמטרתו כפולה: מחד,
ישב רחמים כחשוד ברצח שושנה ראד
בני, שגופתה נמצאה במי נחל איילון
הרדודים, מאחריו בניין הסינרמה במזרח
תל־אביב. לאחר הבדיקה הפתולוגית, הת גלה,
כי למעשה מתה בטביעה: לאחר
שרוצחיה פיצחו את ראשה — עדיין היא
נותרה בחיים, והם השלימה לנחל נושמת.
ידידי הנרצחת

ץץטרתוה שניי ה של המעצר היתה
)miלהגן על רחמים מנקמה, לאחר שהסכים
להיות עד המדינה ולהעיד נגד החשוד
השני ברצח — חברו הטוב כדורי (״אורי״)
עובדיה. ברגע שיעלה על דוכן העדים
בבית־המשפט המחוזי, יעיד נגד חברו את
העדות שמסר במישטרה — יבוטל האי שום
נגדו, והוא ייצא לחופשי.
רחמים יודע כי זה יהיה חופש מפוקפק.
חבריו של עובדיה יתפשוהו באשר הוא,
הודה רחמים, בתשובה על השאלה אם
ינסה להימלט לחו״ל, כעדי מדינה רבים
אחרים :״אינני יודע. אני בכלל לא יודע
מה יהיה איתי.״
שני החשודים ברצח והנרצחת היו חברים
ותיקים, נהגו להיפגש כמעט כל יום.
רפי 40 יתום מאביו מגיל שנתיים, הוא
יליד טריפולי, עלה ארצה בגיל 17 עם
אמו ועם אחותו. למחייתו, עסק בפוליטו-
רה, בצבעות ומלאכות אחרות. לפני 12
שנה הואשם בסרסורות׳ אך סניגורו, עד
רך-חדין חיים קאזים, הוציאו זכאי.

״אסשר לרצוח
מי שהו י״

יפרה השבוע ברוריה (,)35
אשתו שר רחמים, שנותרה

עתה לכדה, בדירה הדלה בשכונת
מונטיפיורי, עם כנם בן הארבע
וכתה, מנישואים קודמים, כת
החמש־עשרה :
רחמים ואורי ושושנה היו חברים שנים.
לאורי ולאביו הזקן היו עסקים מלוכלכים,
אבל בעלי לא היה קשור בזה. אני חושבת
שלבעלי לא היו שום עסקים עם שושנה,
חוץ מלדפוק אותה.
אבל שושנה היתה קשורה עם הזקן, אביו
של אורי, היא היתה יושנת אצלו. פעם
היא אמרה לי שאם היא תתחתן עם הבן
שלו, עם אורי — הוא יוריד אותה לזנות.
בכל זאת המשיכה להיות קשורה איתם.
בלילה שהרצח קרה היתר. לי הרגשה
לא טובה. במוצאי־שבת הלכתי עם בעלי
רחמים להצגה ראשונה לסינרמה. כשיצא נו׳
עברנו מאחורי הקולנוע, על־יד הנחל.
אמרתי לרחמים :״זה מקום לא טוב כאן.
אפשר לרצוח כאן מישהו ולזרוק אותו.

רושם
של אונ ס

כשהיינו בקולנוע, רחמים בלע

הנאש ברצח כדור(מימין< בחברת עד המדינה

מקום הרצח

במקום זה מאחורי הסינרמה, נתגלתה גופתה של שושנה
ראובני, על־ידי טרקטוריסט. הרוצחים ביימו מיקרה אונס,
כדי לטשטש את העיקבות. בתצלום, כתב העולם הזד״ מצביע על המקום בו נמצאה הגופה.

אבי ,־ ברחוב נווה־שאנן בתל־אביב, שם
היא התגוררה. הוא סיפר לה שהם ייצאו
לטיול לשכם ולירושלים העתיקה.
השעה היתה שתיים בבוקר, כאשר אורי
הגיע, בחברת רחמים, במכונית לארק. ה שלושה
יצאו לדרך׳ עצרו בשכונת מוג-
טיפיורי, בפינה אפלה ליד קרן הרחובות
בית־הילל ובית־שמאי, וירדו מהמכונית.
שם, בעוד רחמים מעסיק את שושנה
בשיחה בדבר הטיול, קרב אליה אורי
מאחור, כשבידו מוט ברזל, הלם בראשה
ובגבה, גרם לה שברים בבסיס הגולגולת
ובצלעות.
הצעירה לא איבדה את הכרתה, ניסתה
להימלט. השניים רדפו אחריה, תפסו אותה
בתפיסת חנק, והחזירו אותה למכונית.
הם הסיעו אותה, פצועה אנושה, לשפת
הנחל. שם קרע אורי את בגדיה, כדי
ליצור רושם של אונם, והשניים זרקו
אותה, עדיין חיה, למים. כך היא נתגלתה
כמה שעות לאחר מכן. עם שחר.
קבע עורך־הדין סברין שרטר, סגן
פרקליט־המחוז :״אינני חושב שרחמים
הסכים לעזור לעובדיה לרצוח את שושנה
תמורת ביטול חוב הקלפים. הסכום פעוט
* האב, שלמה עובדיה. יועמד גס הוא
לדין כשותף לאחר מעשה־פשע שהעונש
המירבי עליו הוא שלוש שנות מאסר.
האישום נגדו הוא, כי לאחר הרצח, הביאו
בנו ורחמים את הלארק למפעל סיפו לוקס
הסמוך למקום הרצח, שם עבד
האב כשומר־לילה — והאב עזר להם לש טוף
את כיתמי הדם מהמכונית.

ברצפט של רופא קופת־חולים. כדור. דור־סידון
ופרודורמול. הוא בלע אותם במזנון
של הקולנוע.
כשחזרנו הביתה, בא אורי לקחת את
רחמים. רחמים חזר רק למחרת בבוקר,
בסביבות עשר. אז כבר ידענו בשכונה
שמצאו את שושנה מתה מאחורי הסינרמה.
לא אמרתי לו מילה על זה שנעלם כל
הלילה. אני נותנת לו לחשוב לבדו על
מה שהוא עושה. לא מתערבת. רק סיפרתי
לו שמצאו את שושנה, שנרצחה. הוא לא
ענה. לא התייחס לזה.
כשאורי בא לקחת את בעלי, הוא היה
כבר מסומם מהכדורים שלקח בקולנוע.
אחר־כך, עוד התגלה, הם הלכו למועדון
לשתות. אחרי שהם שתו, אני בטוחה
כבר שרחמים לא ידע בכלל מה נעשה
איתו.
כשביקרתי אותו במעצר, אחרי שהשוטרים
עצרו אותו כחשוד ברצח, הוא
אמר לי לא לשלם לאף אחד את החוב
שלו מקלפים לאורי. הוא סיפר לי שבגלל
החוב הזד, הוא הלך עם אורי באותו לילה,
ואורי הבטיח לוותר לו על החוב אם יעזור

מדוע נרצחה שושנה ז באמת קשה לי
לדעת. אני יודעת שהיא רצתה מאוד להתחתן
עם אורי, ולא הניחה לו. אולי בגלל
זה? אולי גם בגלל שהיא ידעה יותר
מדי על העסקים של הזקן? שושנה היתד,

פעם שוטרת, אבל פיטרו אותה אחרי
שגילו שהיא עזרה להכניס סמים לכלא.
עד כאן, סיפורה של ברוריה.
לפי חוקרי המישטרה, תוכנן הרצח —
ובוצע — כך:
אורי קבע עם שושנה להיפגש בבית

ואורי עד הרצח יום?ודם י האם שמעה
ברוריה משהו? האם הריחה משהו, שגרם
להרגשתה הלא־טובה?

עורכי־הדין חיים קאזים (מימין) ,המייצג את רחמים
*l i l T H Hי 1 1 1HI
הג׳אני, ועורך־הדין אורי רון, סניגורו של הנאשם ברצח,
U U 1 1.1 11
כדורי עובדיה. עורך־הדין קאזיס עומד לסיים את מלאכתו מייד עם עדותו של הג׳אני.׳

הנאשם רחמים
TIIה ¥1ל ״1
הג׳אני, עם אש|
/ #J 11 III
תו ברוריה, לפני שש שנים, ביום החתונה.
״נצטרך לנסוע לחו״ל — שואלת ברוריה?״
מדי. אני חושב שהוא התבקש לעזור
במעמד של חבר, ללא תמורה כספית.
בשביל חבר — מחסלים בעולם התחתון
בלי תמורה כספית.
סניגוריהם של שני הנאשמים ברצח,
עורכי־הדין חיים קאזים ואורי רון,
מבטיחים כי תהיינה עוד הפתעות רבות
במשפט. אולם שרטר מאמין שהפרשה
פשוטה וחלקה: אמנם הוא מודה שהעדות
העיקרית שהעבירה מתבססת עליה היא
זו של רחמים — אולם לדבריו איו זו
העדות היחידה.
ומה יקרה אם רחמים יחזור בו מעדותו
במשטרה?
״לא נבטל את האישום נגדו,״ מסביר
שרטר ,״והוא יועמד לדין כשותף לרצח.
אם יימצא אשם, הוא עלול לקבל מאסר
עולם — בין היתר, על־סמך עדותו שלו.
״נכון אמנם שללא עדותו של הג׳יאני
לא הייתי מגיש את כתב־האישום. אך יש
לי גם עדות מסייעת.״
שרטר סירב לגלות מיהו העד המיסתורי
— אולם מתברר כי זהו לא אחר מזאב
עובדיה — אחיו הצעיר של כדורי עובדיה,
הנאשם ברצח.

גל חדש של הצלחות
פינאנסיות כירן עיסו
התמוטטות כוחותיך.
אל תהסס ליטול חופ־

אוויר השדה, לחכיר

אנשים חדשים
אבל מצד שני, אל
תיכנע לנטיותין הטב*
עיות לחסל את ההווה
כדי להתמסר למחר
מעורפל. בת טלה: פגישה מיקרית ־ ־
תביא אחריה אהבה גדולה ומאושרת.
H iY T lx S
I liJ H I

התחזקי, בת שור —
לפניך שבוע קשה במיוחד.
אל תנסי להתחמק
מהאתגרים שיהיה עליך
להתגבר עליהם. מעט
שכל ישר, הרבה אומץ
לב וטוז־רוח, יעזרו לך
לדלג על פני המשוכות,
ויגרמו. לך, בסופו של
דבר, המון נחת רוח על
הישגיך, שלא יהיו מבו־טליס
כלל. החזיק מעמד, אל תוותר בנקל1

הגל העכור העובר,
פעס אחת נוספת, על
מחשבותיך עשוי להיות

בלתי צפוי: פגישה עם
אדם חדש לגמרי או עם

אגל מהעברמי חעבי
איש
— יותר.
הרחוק

₪וחשו

«JfcJLu24J9l

לא השבוע ! שוס טיולים ! לא לנסוע ! הזעזוע
שעברת בתחילת החודש ממשיך לתת
את אותותיו. אולם לא
די לחשוב על מה ש המצב
עושה לך — אתה
חייב לעשות משהו לש נות.
זיכרי שאת יכולה
ליפול בפח — בייחוד
עם בן מזל בתולה,
אותו תפגשי באקראי
ותחשבי אותו לבלתי
סימפטי בתחילה. אל
תהססי לנתק את הקשר
לפני שיהיה מאוחר מדי. לאמנים
שבוע רע, רע מאוד, הרבה במנוחה.

השבוע מסוכן מאוד לבנות מזל עקרב:
הן יכולות להסתבך
£ 1בהרפתקאות העלולות
שיים ובריאותיים, זמן
רב לאחר שתשכחנה
קולנוע סרטים
ח״ האהבה
של הא»ש מוארת
השערורייה שפרצו; בישראל כאשר אס רה
הצנזורה להצגה את מחזהו של עמום
קינן חברים מספריס על ישו, כמוה כאפס
לעומת הסערה האוחזת עתה את מדינות
סקנדינביה, שם עומדים להפיק סרטים
מסיפורים של חברים טובים יותר של ישו.
היוצרים הפעם אינם ר׳׳ל יהודים או
כופרים, אלא נוצרים טובים, המאמינים
בישו ובבשורתו. הם רק רוצים לפרש את
חייו בצורה קצת שונה מהמסורת המקו בלת.
מכיוון שבמדינות סקנדינביה אין

חברת ההפקה.
במדינות סקגידנביות אתרות החלו לאר גן
כבר מסעי התעוררות נוצריים ומוסדות
נוצריים כבר החלו במסע של מחאות
כנגד תוכניותיו של טורסו לפרש את ישו
כסיגנון המחצית השנייה של המאה־העשרים.
דרך
הייסורים המינית. מה׳שמעורר
את זעמם של הסקנדינבים המתונים והלי ברלים
היא העובדה שהאיש מנצרת יהיה
גיבורו הראשי של סרט עירום אירוטי,
בו תופענה כמעט כל הנשים בעירום מלא
או עירום למחצה, וישו עצמו לא יופיע
בו דווקא כקדוש וכאיש מוסר לפי התפי סות
של המאה ד,־.20
״אני רוצה להוכיח,״ אומר הבמאי הדני,
״כי ישו של הברית־החדשה לא היה כה

מוטב, איפוא, לא להר״
j f S l IlllESlבות בקשרים חברתיים
ולהגביל את המגע עם
אנשים חדשים בייחוד
בסוף השבוע. בימים

רביעי וחמישי לבשי בגדים בצבע ורוד.

ועכשיו — השבוע הגורלי. עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. השבוע תצטרכי

להלום — כל עוד ח־ברזל
הוא חס. מגע חברתי
חולם את תוכניו־תייך.
בייחוד ביום א׳
בסוף השבוע, שהוא גם
הירח החדש. אבל טוב
תעשי אס לא תסמכי
יתר על המידה סל אחרים
ובייחוד לא על
חברותייך הטובות יותר.
על בחורים אינך
סומכת בין כה וכה, למרות שאת מאוהבת.

אל תתני דעתך לצ־ידים
חשלי ליים יומר
טל הסובבים אותך ן
נסי דווקא להעריך את חוטם האנושי.

החודש נותחיל עם זינוק
קדימה — אך השבוע
אינו, בהכרח,
חיובי לתוכניותיו. בייחוד
יום א׳ :אס אתה
מתכוון לבצע תוכניות
ביום זה, מוטב שתיזהר.
נסיעה קצרה תסתיים
בסיבוכים ואולי
באסון. אל תיתן לילדים
לצאת לטיולים דווקא
השבוע. בת סרטן: הפני את מירצך
לשיפוצים ותיזהרי מרכילות של ידידתך.

משונה מאוד. אתת

ומוצא עצמך מסתבך
איתם בדברים שהתחילו במח בכך. אל
תניחי למתחרה הסמויה לחפר את מנו•
חתך. את מייחסת לח יותר ממה שמגיע
לח. לביאה, עוד תגיעי למסקנה
שלא היה לך מה לדאוג.

פגישה עם דמות מן
העבר הרחוק מעיבה
על חושיו ומעוררת את
דמיונו. נצל זאת לעתיד:
לחלום, ליצור,
לתכנן תמורות בחייך
ויצירה מסוג אחר לגמרי,
אם אתה בין היוצcgn
m C T H iרים. אל תיכנעי לריג־
KBZBEBaEaiשות־ייאוש או לדיב־רוך.
זהו עניין של זמן,
לא של אופי. התקשר טלפונית עם אדם
שאתה מכיר ושאינך מייחס לו חשיבות
רבה: הוא יעזור לך בשטח מאוד חשוב
לך. על בני בתולה להיזהר השבוע
מנסיעות מיקריות. לבשו צבע כחול.

ישו כוויה דולורוזה בסיומו של הנורכני ינס יודגן
הנוצרי היה היפי

יחירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר-ביטחון
משווע, תוריד אותך שאולה, אם לא תדעי
לרסן את שניהם
מור, שהוא אחת מת-
tetf&SjSiBכונותיך היפות ביותר.
זה לא שהוא לא רו!
צה אותך: זה שהוא
H B u Mבטוח שאת לא רוצה
אותו. אז — קדימה !
E E a Eגלי לו את האמת.
נוח-חחרתעח של מתנגד
חזק עשוי לבלום התקדמותך.

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי
לפעול כמו בן־אדס :
בקויהגנה תוקפים אותך
חזק, וחזקה שתדע כי צד
לפעול כדי להשיב
!זילחמה שערה, או למנוע
את פני הרסת. בת
דלי: חברה קנאית סלולה
לקחת אותו מסך.
אך אס הוא חשוב לך
באמת — או אס חשוב
לך לסדר אותה — תזכי לברנש מתוק.

אפילו חאימרח האמריקאית אומרת ״עטקיט
לפני תענוג״ .לכן

כאן: או שתבחר בעס-
wקיט, או בתענוגות. רק
^ כדאי שתעשה זאת עוד
Eu&ESgjבימים הקרובים. אחרת
אתה עלול להיקלע
למצב לא נעים. צבע לבן הוא ציבעך.

גרמי יאנג כמריה מגדדנה
מהפכן אמיתי

צנזורה, לא על מין ולא על דת, מצא
במאי דני צעיר בשילוב שני תחומים אלה
קרקע פוריד, ליצירות אמנות חדשות.
ינס יורנו טורסו ,41 ,שבעבר כבר ביים
את הסרט יוס שקט בקליצ׳י, הוא האיש
העומד במרכז הסערה. לפני בניין המיש*
רדים במרכז קופנהגן של חברת ההפקה
המסיקה את סירסו, נערכות מדי פעם
הפגנות סוערות של נוצרים צעירים, שבראשם
ניצבים כמרים, הנושאים צלבים
ומטילים אבנים בזגוגיות שמשות מישרדי

טהור, כה נקי וכה נעדר אהבה גופנית.
אני רוצה להראות כי ישו לא היה קדוש
מעונה, כי אם גיבור של בשר־ודם, מהפכן
אמיתי אפילו במושגים של דורנו.״
כדי לעשות זאת, מוליד טורפו בסירטו
את ישו כוויה דולורוזה מיוחדת במינה.
דרך הייסורים של ישו עוברת בנתיב ארוך
של חתיכות עירומות משגעות -כשהוא עצ מו
עירום ועריה, אך הצלב שעל גג; מונע
ממנו להתמסר לתענוגות הבשרים. מריה
מגדלנה שתופיע בסירטו של טורסן אינה
סתם נערה בעלת מידות מוסר מגונות,
אלא יצאנית בבית זונות.
אבל הסרט על חיי האהבה של ישו
הנוצרי הנמצא עתה בשלבי הפקתו האחרונים׳
אינו סוף פסוק במה שיש לחבריו
החדשים של ישו לספר עליו.
טורסו, הבטוח כי ישו האירוטי שלו
יהיה הצלחה קופתית מרעישה, כבר מתכנן
סרט נוסף על ישו, ובבר נמצאו המפיקים
המוכנים להשקיע כספים בהסקמו
החדשה.
ישו שודדי־הגנקים. בסירטו השני
של טורסן יהיה ישו שודד־בנקים. בסי פור
זה מתגורר ישו בקומונה היפית
ומתכנן להילחם בקאפיטליזם. הכנופייה
שלו זקוקה לכסף ומחליטה להשיג אותו
בשיטה שהיא תערובת של שיטות רובין
הוד וכנופיית באדר־מיינהוף.
אלא שתוכנית הפקה זו התפרסמה זמן
קצר לפגי פרשת החטיפה שבוצעה בבנק
בשטוקהולם. זה קצת קילקל לבמאי הדני
ולידידיו את התוכניות שלהם. שוד והטי פה
בבנק שוב אינם כל־כך פופולאריים
בסקנדינביה.
מה שמעניין הוא שטורסן לא נאלץ
להפיק את סרטי ישו החדשים בכספו שלו
בלבד• מישרד־החינוך הדני העניק לו
הלוואה בשיעור של 600 קרונות (כ־350
העולם הזה 1M4

אלף ל״י) .עובדה זו עוררו? את זעמם של
אירגונים נוצרים רבים, ובמיוחד של איר*
גוני הנוצרים הצעירים שמצאו להם מטרה
הדשה למסעי־צלב. כבר מאיימים להזעיק
את האפיפיור למילחמת־מיצווה חדשה נגד
סרטיו של טורסו וכבר הטילו בקבוקי מד
לוטוב ברחובות קופנהגן כאיום נגד ה מסריטים.
אלא
שהסערה אינה מפחידה את טורסו
ואת התומכים בו .״אם הנוצרים הטובים
מוכנים לצאת נגד ד,סרט שלי בבקבוקי-
מולוטוב,״ הוא אומר ,״אז סימן שמה ש רציתי
להגיד בסרטים שלי על ישו הוא
נכון.״
מה בדיוק רצה טורסו להניד בסירטי־ישו
שלו, לא יוכלו צופי הקולנוע ביש ראל
לראות ככל הנראה לעולם. אם הצנזורה
הישראלית לא הניחה להשתמש בשם
ישו לסאטירה תיאטרונית על הישראלים
עצמם, איך תאפשר לפגוע בישו עצמו,
אפילו אם אלה שעושים זאת, רואים את
עצמם כנוצרים טובים ומאמינים ו

י שראל
ב עי ם ה

1131 |ll׳33
ילד חדש נולד במערכת המסואבת של
הקולנוע בארץ. שמו ״מכון הקולנוע הישראלי״
וכבני מינו בארצות אחרות, הוא
מיועד לרכז את כל פעולות הקולנוע בארץ
במקום אחד.
בקווים כלליים מתכונן המכון לערוך
מחקרים יסודיים בכל מה שנוגע לסרט
הישראלי, ולרכז את כל הנתונים שאפשר
להשיג בנושא זה מן היום הראשון שבו
הנציחו תמונות נעות על צלולויד בארץ
הקודש ועד עצם היום הזה.
נוסף לכך, רוצה המכון לחפור אח כל
רשת מועדוני הסרט הטוב׳ הקרנות ה חצות,
הסינמטקים והצגות האומנות ל מיניהן,
לרשת אחידה אחת, לה יוכל ה מכון
לסייע בהבאת סרטים בעלי רמה
נאותה, בתנאים הטובים והמתאימים ביותר.
בהתחשב עם העובדה שרבים מן היוזמים
של מוסדות אלה רואים אותם כרכוש
פרטי מאוד שלהם, מעניין יהיה לראות
איך אפשר להגיע לשיתוף פעולה יעיל
עימם.
ועוד, כמגמת מכון הקולנוע הבריטי,
מתכונן גם המכון הישראלי החדש להוציא
לאור ביטאון. יהיה זה כניראה רבעון ש דרכו
ישתקפו פני הקולנוע בארץ, ויובאו
מאמרים רציניים על האומנות השביעית,
דבר שכמוהו קשה למצוא כיום בעיתונות
הקיימת בארץ. במקביל, אף יוצאו לאור
ספרי קולנוע בשפה העברית.
יש כמובן גם מטרות רחוקות יותר. אולי
עידוד סרטי איכות ישראלים, אולי עידוד
סרטים ישראליים קצרים, ומי יודע אם
באחד הימים לא יועברו סמכויות של
מישרדים ממשלתיים או ועדות למיניהם
אל המכון עצמו.
על הקמת המכון יש להודות למועצה
לתרבות של מישרד-החינוך, שבראשה
עומדת לאה פורת, ולאגף הקולנוע של
המועצה בראשותו של בנימין חכלילי,
איש קיבוץ נען. מנהלו בפועל של המכון
הוא דוקטור נחמן אינגבר.
אם כל האנשים הללו יצליחו לעזור קצת
לקולנוע הישראלי הצולע, חובה היא לקבל
את פני התינוק החדש בברכה. יש רק
לקוות שכאשר יתחיל לבעוט, זה יהיה
לכיוון הנכון .

ת ד רי ך
ת ל -א בי ב
זעקות ולחישות (צפו!,
שוודיה) — אינגמד ברגמן מנתח עד ל פרטים
הכואבים ביותר את נפש האישה
מול פני המוות. משחק ובימוי מופתיים,
חוויה מזעזעת.
פריץ החתול ( או ר דן, ארצות־הברית)
— סרט מצוייר מפולפל מאוד,
השם לצחוק את החברה האמריקאית כולה,
בוגדנים ומהפכנים, כושים ויהודים, פוע לים
ומשכילים. למבוגרים המתמצאים קצת

שח־מס רצח נשיא על הכוונת (אלנבי, תל-
אביב, ארצות-הברית) — יום התן
של פרדדריק פורסיית היה רב־מבר
בבל רחבי חעולם, משום שהצליח לספר בצורת עיתונאית,
עובדתית ואמינה מאוד, סיפור דימיוני על ניסיון
התנקשות בגנרל דה־גול.
הפיכתו של הספר לסרט הנקרא בעברית נשיא על
הכוונת נעשתה תוך מאמץ גדול לשמור על אמינות זו.
לזכותו של הבמאי פרד זינמן יש לומר, כי אף אחת מ״135
הדקות של הסרט אינה משעממת. עובדה רודפת עובדה,
סצינה אחת דוחקת במהירות את רגלי השנייה, העריכה
דינמית עד כדי סחרחורת, כאשר דיאלוג של מעמד אחד
טרם נגמר וכבר מופיע על הבד מעמד חדש. העלילה, המתפשטת
על פני אירופה כולה, ממוקמת במהירות, בכל פעם
שהיא עוברת אתר חדש, באמצעות כמת צילומים קצרים
ותכליתיים, ואילו הדיאלוגים עצמם, אינם מכילים אפילו
מילה אחת מיותרת. בקיצור, סרט מרתק שיכול לשמש
דוגמה ומופת לעבודה קולנועית טיקצועית.
מצד שני, השפע העצום של פרטים ועובדות שצריך
להעמיס על חצופה, יוצר בסופו של דבר מצב, שבו הדמויות
בסרט מאבדות כל חשיבות. אפילו הרוצח השכיר
המחושב וחקר, אינו יותר מרובוט שאין לצופה כל קשר
ויחס אישי אליו. לכן, אם מזכיר סרט זח משהו חוץ
מסרט, הרי זה מישחק שח מתוכנן עד לפרטיו הקטנים.
ולבסוף, אם בספר הצליח העושר האינסופי של פרטים

דה־גול המוסרט וחבורתו
לטשטש לעיתים את המיקריות העוזרת לפורסייט להוביל
את עלילתו עד הסוף, הרי בסרט בולטים פרטים אלה
יותר. אילולא התקדם הסיפור בקצב רצחני, אין ספק
שצופים רבים היו מתחילים לשאול את עצמם שאלות מביכות
שהסרט אינו טורח להשיב עליהן. אבל לא צריך
לדרוש יותר מדי. בסופו של דבר, זה צריך להיות רק סרט
מתח מלוטש. בתור שכזה הוא ממלא את כל הדרוש
ממנו, ועוד הרבה יותר מזה.

ה סנ ד ק בכלא ביו*1הזכוכימ (בן־יהודה, תל״
אביב, ארצות״הברית) — היא דרמת
כלא חריפה, התוקפת נמרצות
את בתי-הסוהר באמריקה, את המישטר הנהוג בהם
ואת האשליה כי בשיטת המאסר אפשר להחזיר אנשים
למוטב. הסרט מבוסס על ספר של טרומן (בדם קר) קאפוט,
שנכתב בעיקבות מיקרה אמיתי. ואומנם, מי שמתעניין
בנושא, יודע כי מה שמתואר בסרט אינו דימיוני כלל,
ואינו נוגע אך ורק לבתי-הכלא בארצות״הברית.
הסרט עורך מעקב אחרי גורלם של שני אסירים חדשים,
נער צעיר שנלכד עם קצת חשיש בכיסו, ומרצה להיסטוריה
שהרג אדם בשגגה, ואחרי סוהר חדש, שהתגייס
לשירות בתי-הסוהר אחרי שנילחם בווייט״נאם ולא מצא
בחיים האזרחיים כל עיסוק אחר.
מה שמתגלה תוך מעקב זה הוא הריקבון השולט
בשילטונות בית״הכלא. המנהל מחליק עניינים ומחפה על
פשעים משום שהוא חושב כבר על פרישה לגימלאות. סוהר
מקבל שוחד מאסירים ומבריח עבורם סמים לכלא. ומצד
שני, הסנדק של בית-הכלא עושה ככל העולה על רוחו
ודן אנשים לחיים או למוות באותה הקלות (ואולי אף
בייתר קלות) כמו מחוץ לכלא, האסירים הפוליטיים הכו שיים
צופים מן הצד באלימות ובהומוסקסואליות הפורחת
ונהנים לראות לבנים מחסלים לבנים.
רמזים לכך שבעצם הרכוש הוא הסיבה העיקרית
לפגעי החברה מופיע כבר בסצינה הראשונה בסרט. ורמז
אחר, לכך שהתומכים במימסד הקיים מתרצים את תמיכתם
בכך שזהו חטוב במימסדים הקיימים, אבל אינם

במצב העניינים מעגר לאוקיאנוס.

עד שחנט יפריד בינינו
(לימור, איטליה) — סאטירה ארסית וצינית
על מוסד הנישואין האיטלקי, שאפילו
התרת הגירושין בו לא מספיקה כדי להציל
את הקורבנות התמימים הנלכדים מתחת
לחופה. מבריק ומשעשע. במאי: פיאטרו
(גירושין נוסח איטליה) ג׳רמי, בתפקיד
ראשי: דאסטין הופמן.

שחק אותה סם (תבלה,
ארצות־הבריוז) — אמריקאי: נבוך מחפש
עצה וישועה בגיבור צלולואיד( .חמפרי
בוגארט) בכל פעם שהוא בא במגע עם
המין הנגדי, אוסף מערכונים משעשעים
של ורדי אלן, היוצרים יחדיו תמונה סאטירית
של אמריקה.

חכלונדיני־עפ ־חנעל־־וד

שחורה (גורדון, צר9ת) — קומדית ריגול

אלדה — פרופסור מגן על חייו
מנסים לשפר אותו, בא בסוף הסרט, בדברי מנהל הכלא.
בין שני הקצוות הללו מגיש הבמאי טום (מאה רובים)
גריס, דרמה ערוכה היטב, חסרת פשרות, מזעזעת, ומשוחקת
היטב.
אם יש פגם בסרט, זהו מיבנה התסריט, אשר בנקודה
מסויימת באמצע מפסיק להתפתח, כנראה כדי לספק אפשרות
של הצגת השליחות הסוציאלית. אבל גם כך, זהו
סרט ברמה למעלה מן הממוצע.

על שירותי-ביון צרפתיים המסתבכים בינם
לבין, עצמם ועל מוסיקאי תמהוני הנקלע
ביניהם על לא עוול בכפו.

ירושלים
תיאורמה (סמדר, איטליה)
— ,סרט מורכב ומסובך של פאוזליני, על
ההתנגשות באיטליה הקאתולית בין הקא־פיטליזם
לקומוניזם. מלא וגדוש סמלים.
מיועד למתעניינים בפילוסופיה קולנועית.
***,סיזאר ורוזאלי (אור-גיל,
צרפת) — אשד, מודרנית צריכה לבחור
בין שני גברים: אחד נמרץ, מצליח, המו ני
במקצת אבל מקסים, השני, צייר, חול מני,
איש האומנות המנותקת מן המציאות.
מבוים ומשותק ברגישות רבה, בעיקר
על־ידי איב מוגטאן.

חיפה
**-י** המכונית שלי (אורדן,
צרפת) — ז׳אק טאטי מגיש קומדיה כמעט
אילמת שבה הטירוף המודרני מצחיק עד
כדי דמעות, אח מי שמסוגל לקשר בין
תמונה אהת לשניה.
דוקטור פופול ( רון, צרפת) —
מאחורי פארסה מאקאברית על רופא ש אוהב
נשים מכוערות, מלגלג הבמאי קלוד
שאברול לבל תופעות הבורגנות של תקו פתנו.
מבדר.
* * עיר ושמה גהינום (ארמון,
ארצות־הברית) — לפי המתכונת של מער בוני
הספגטי, ביים קלינט איסטווד את
עצמו, במעשיה שהיא אולי קצת נאר־קיסיסטית,
אבל יש בה רגעים מוצלחים
רבים, גם במה שנוגע לפעילות וגם מ בחינה
ויזואלית.

מעל גבעה חולית של
חול צח יכול הבן־אדם,
לבוש או עירום, להינות לא רק מקרני
השמש, אלא גם מנופים אנושיים.
ץ« דינת מסצ׳וסטם היא אחת ה*
Uמדינות השמרניות ביותר שבמדינות
ארצות־הברית. תושביה נחשבים גם ל*
פוריטאנים שבאנשי החוף המערבי. לא
לחינם נמצאת העיר סאלם, ששימשה רקע
למחזה ציד המכשפות של ארתור מילר,
במדינה זו. אילו היו המכשפות מסאלם
חיות עד היום, היה נמצא להם כר נרחב

אופנח החזה החשוד חתאזדתה במרבית חופי העולם ־ לא רק לנודיסטים!
;IMS

על הגב

זוג מתמכר לקרני השמש, כשהאשה בעירום מלא ואילו הגבר
עדיין ביישן. השניים צולמו בחוף של פרובינסטאון במדינת
מסצ׳וסטם בארצות־הברית, שם נפתח הקיץ חוף חופשי, שאינו מיועד רק לנודיסטים.

עד הבטן
הוא

שרק

זוג נוסף על חופה של פרובינסטאון. הפעם הגבר הוא העירום
ואילו האשה משתזפת בביקיני. המיוחד ב״חוף החופשי״
שרוצה מתפשט בו ואין כל חובה להסיר את הבגדים.

M ip

המדאה המשפחתי
שית ידידים

שתי מזכירות פאריסאיות משוחחות עם ידיד בחוף
הריביירה הצרפתית. השנה הוצפו חופי צרפת בנערות
חשופות חזה. מאמצי כמה עיריות ומישטרות מקומיות להילחם בתופעה, נכשלו.

לא לגדולות חזה!

ונשים בעירום, הנערך בחוף החופשי שבמדינת מסצ׳וסטס, מיועד

לפעולה. ני אחת מערי מסצ׳וסטם פרקד,
מעליה כל עול.
זו היתה העיר פרובינסטאון, שעשתה
הקיץ היסטוריה. היא הכריזה על חוף
הרחצה שלה כ״חוף חופשי״ ,שכל אזרח
יכול להתרחץ ולהשתזף בו כאוות־רצונו,
בלי לחשוש מהפרת חוקי המוסר או הצניעות.
וכך, בתוך זמן קצר, נהפך רד
״חוף החופשי״ של פרובינסטאון לאחד
החוסים המבוקשים ביותר בארצות־הברית.
מדווח הצלם הישראלי יגאל מן, אחרי
שביקר במקום :״זה ממש לא יאומן. זה
נראה כמו פסטיבל ענקי של נעורים. מי
שרוצה מתפשט. מי שרוצה מסתובב לבוש.
מי שרוצה מתרחץ עירום למחצה. הכול
מתערבים עם הכול. זה שונה לגמרי מחופי
הנודיסטים הרגילים. כאן אין חובה לעשות
כלום. כל אחד עושה, מה שהוא רוצה.
חלק מהנופשים בחוף הם מקומיים׳ אבל
אפשר לראות כאן המון מבקרים מנידיורק
ומבוסטון, בעיקר סטודנטים, אמנים, היפים
וצעירים. אפשר לבוא עם חליפה,
להסתכל במה שרוצים.״
התופעה, שפשטה השנה כמו מגיפה במרבית
חופי הרחצה של אירופה, מבשרת
מהפכה בתפיסת המוסר של החברה המערבית.
באירופה אומנם מוגבל העירום
המלא בחופים רק לחופי הנודיסטים המאושרים,
אבל חזה נשי חשוף הוא כבר
מראה רגיל ומקובל בכל חוף ראוי לשמו
בריביירה בצרפת. החזה החשוף כבר אינו
מזעזע. התיאוריה של ״הקוף העירום״
מאמתת את עצמה ב״חוף העירום.״

באחד מחופי דנמרק, שהיתה חלוצת החופים
החופשיים, לא רק לנודיסטים. האזרח
המכובד במיגבעת אינו מפנה גבו לעירום,
אלא מתבונן במחזה מסעיר יותר.

כמובן לבעלות חזה בסיר. בעלות חזה שופע עלולות להיתקל
בקשיים בקפיצות לעבר הכדור. כל התמונות מ״החוף החופשי״
צולמו בידי הצלם הירושלמי יגאל מן, שסייר בחוף בלבוש מלא.

הדייגים

רביעייה המורכבת מ־ 1
שלושה גברים ונ ערה׳
אחת, עומדת להפליג לדייג מחוף פרד 4
בינסטאון, מהלך 7שעות נסיעה מניו־יורקf .

*T f V I 11 1*1 ״1 1 n \ lן אם לבושה מסתירה את עיני שני ילדיה, לבל
! / H u r tיחזו חלילה בנערה בעלת החזה החשוף. בעיקבות
JJIUII /
התופעה נערכו השנה ויכוחים בצרפת בנושא :״האס העירום מחבל בנפשות ילדינו?״

דא מעניין

לעיויס שני הצעיר
הלבושים, אי־ס,

מתעניינים בנשים העירומות שעל החוף.

נסנו נושא נוי

1uonnni׳DlJllשוהמבחר
תוכניות חסכו! וודש!!
הגזורות לפי מידתך ומותאמות לצרכיך
4000 חסכה
להכנסה גבוהה

מענק מידי.

בתוכניות החסכון של בנק לאומי בין השאר:
ס ע רו כ ס פן מובסח ע״י הצמדתו לאינדקס
( מדד יוקר המחיה).
סרוו חי ם גבוהיס.
סקבלת הכנסה שוסבת
(על חשבון הרווחים).
ס פטור מתשלום מס-הכנסה
(בתום שלוש שנות חסכון).
סבטוח חיים.
חמד ברירה*
לרכישת דירה.

כח לצעיר

להבטחת עתיד ילדיך.

כח+ססו

לילד ולנער.

חסכון• בטוח חיים.

גוק •Nirniaxניי

פרטים בכל א חד מ סני פי ק בו צ ת בנ ק 1/או מי

y111*״7
n2?a3
לייעוד*!? ב ע ־ מ
ה בנ ק ה צו עד ע ם הזמן

העודע הזוג 1484

S iil

אן אפשר למצוא את סרוסי ואת
*Jאברבנל לצד האלופים חיים הרצוג,
צ׳יץ׳ והשחקן אילי גורליצקי. לכאן באים
אבות ובנים, קשישים ופספוסים. כאן אין
כל משמעות לגיל, למעמד החברתי, לעדה,
למוצא. כאן מתפשטים כולם מכל מחלצות
הציוויליזציה.

כתבה

הפלחפה

צולמה m i
בעצם

השעות

לפ ו
שבהו

ה תרכזו כוחות ההתקפה של צב אות ערב

נוער ח״א יוצא בסירה-׳ופייס לפ1י גיוסו

כאן אפשר למצוא יאכטות במאות
אלפי לירות מול דוגיות זעירות ומפרשיות
כבדות. ההולנדי המעופף .420 .שמות מוז כרים׳
בעולם מוזר. עולם השוכן מול
הבטון של תל־אביב — אך רחוק ממנה
שנות־אור.
זוהי המארינה התל־אביבית, מקום המעגן
לעשרות כלי שייט מכל הסוגים.
לכאן מגיעים הרפתקנים מיוון, מרודוס,
אפילו מאנגליה. באים לאחר מסע של
שבועות רבים בים, ואיתם סיפורים מרת קים.
הכול נכנסים למזרח. הכול רשאים
להטיל עוגן תמורת לירה אחת ליום.
מדריכים עומדים לשירותך, ללמדך
את תורת השייט. להרים מפרש, היאך
לנווט. איך מתניעים מנוע בלי להתהפך.
זהו מקום מיפלט משאון העיר, מרעש
האוטובוסים, מעשן ארובות המפעלים.
צהרי־יום קיץ לוהט. אתה מבקש לנשום
מעט אוויר נקי? לנוח מעט? אתה לוקח
את בנך, או את חברך, או את חברתך,
מרים מפרש — ויוצא לעולם של אוויר
צח, מרחב פתוח, שלווה שאין למצאה
בשום מקום אחר בעיר.
מדי יום מופיעים בשטח מספר מתמכרים
חדשים. אין הם יודעים עדיין שהם מת מכרים.
אך ראו את המיפרש הבודד ה מלבין
באופק — ופתאום התחשק להם
לנסות. אף־על־פי שנולדו על שפת־הים,
בעיר הגדולה — לא שטו מעולם בדבר
כזה. עתה, כשהדבר הזה בטווח ידם —
הם באים.
הם נרשמים לקורס קצר, בן עשרה
שיעורים, במיפרשית הקטנה בכולן —
הגלית. קליפת אגוז קלה מפיברגלס, תורן
אלומיניום ארוך־ארוך, מיפרש ניילון ו מיתרים.
בבת־אחת, הם מוכנסים לעולם
חדש, מרתק.
עולם של גלים ורוחות. עולם חדש,
שקט, ובו הם נישאים על כנפי הרוח.
שיעור ועוד שיעור — והם יודעים כבר
לגלות בעצמם, בלא המדריך, את ביוון

לבניית המארינה.
והנה, מהר יותר משחשבו, הגיע היום
הגדול: הם יוצאים להפלגת הסולו שלהם.
ראשם עמוס הוראות: בדיקת הסירה.
חוקי התנועה. זמן צאתם. זמן שובם. בזהי רות,
הם מתקדמים לעבר הפתח, בין הטירונים
שעדיין מתרגלים בתוך המארינה
עצמה.
הפתח. זהירות מהגלים. שמינייה, ועוד
אחת והם לבדם, לראשונה לבדם׳ בים
הפתוח.
בלא שהיות, הם דוהרים בכל כוח הרוח,
ישר לתוכה, הרחק הרחק מהחוף, לעבר
האופק. וכעבור חצי שעה של התרגשות
דוממת, שרק חבטת הגלים נשמעו בה,
בחרטום ובדפנות — הם אדוניו של עולם
חדש, קסום.
מרגע זה, הם הפכו למתמכרים לקסם
הכחול.
־־ירא קידר. הוא האיש שמאחורי
המארינה התל־אביבית. בוגר ביו ח ד
ספר לקציני-ים בעכו, קצין בצי הסוחר,
מ״פ בסיירת הצנחנים ניצול ספינת השלושה
שטבעה לפני שנים מספר. בן 10
הרים מפרש בפעם הראשונה, ומאז לא
הורידו.
את המארינה התל־אביבית בונה חברת
אתרים בהשקעה של מיליוני לירות. עד
כה ניבנה המעגן, ובו רציפים רבים. התוכ ניות
לעתיד נרחבות: הספורט החדש מושך

מול רוו מת הבשן
החוסמת את חוף תל־אביב ומפרידה בין
הים לבין העיר כחיץ, משיטים שני אבות
מיפרשיות. הצעירים ילדיהם

(המשך מעמוד )37
הרוח. יודעים להשיט את המיפרשית לתוך
הרוח, עד לאותה נקודה מדוייקת אשר
ממנה והלאה כבר יתחיל המיפרש להתרעד.
עוד שיעור — והם יודעים לסובב את
המיפרשית. בהינף אחד. בתחילה — נגד
הרוח, הסיבוב הקל יותר. אחר — עם
הרוח, הסיבוב הקשה יותר. הם למדים
לשמור על ראשם מסיבוב היתר — לא
קודם שנחבטו כמה חבטות טובות, והן
הכניסו לתוכו את האינסטינקט להתכופף
בזריזות בשנייה שהם מטים את ההגה.
לפני שלוש שנים בערך חכר גיורא את
השטח שליד חוף גורדון, הקים את מועדון
סנפיר. שנה תמימה עמל עם אשתו מיכל,
צנחנית לשעבר גם היא, הקים בסיס איתן

a81ii.mv;7S8rr

אסוובטיסה על המים ;rc״r n׳
המזחים של המארינה בתל־אביב, כששייטה מטיל את כל כובד
מישקלו לכיוון הנגדי כדי לאזנה. בתמונה נראה המעגן של

המארינה מול כיכר אתרים, ההולכת ונבנית בחוף תל־אביב. אפשר
להבחין ביאכטות, סירות מירוץ ומיפרשיות גדולות העוגנות
במארינה. למטה: שני שייטים תופסים שלווה בים המכוסה מיפי
רשיות. הספורט החדש רכש לו מתמכרים המנצלים כל רגע לשייט.
רבים, והתנועה המוגברת ניכרת מדי יום.
לרשותם מועדון מפואר לשייטים, בית־קפה,
מיתקנים משוכללים תאורה, מים
מתוקים.

פער הדורות
ב מי ם

הדור הצעיר
רני שגיא
Lבן ה־ 30 עם בנו אילן בן ה־ 6בטרם הפלגה.
רני חוגר חגורת־הצלה לבנו שהוא
כבר שייט ותיק. השניים שטיס יחד
בממוצע כשש שעות בשבוע במיפרשיות
שלהם .״הקטן כבר יושב חזק על המיפ־רשית,״
אומר רני שגיא בגאווה של אב.

ץ ץ פעלים רכים קנו לאחרונה מפר־
I!Jשיות לעובדיהם, ואלה באים בימי
החופשה שלהם, בשעות קבועות, לומדים
את סודות השיט. אלקטרה, כור, אל־על,
תדיראן, הם מקצתם.
אבות שהפרש בין הדורות ולחץ חיי
היום־יום ניתק את המגע בינם לבין ילדי הם,
מנצלים את השיט לגשור על ההפרש.
רני שגיא, בשנות השלושים שלו עובד
מרבית שעות היום. הנפגע העיקרי הוא
בנו אילן בן השש. עתה באים השניים מדי
•־ום שישי בצהריים, יוצאים במפרשית
לחמש־שש שעות. יחד למדו לשייט, יחד
הם מתקדמים, יחד הם טועים — והחיו כים
שופעים.
האפשרויות הרבות שנפתחו עתה לפני

אוננ״ם ער הסינון

סירת־מנוע, קצת מסורבלת, מתוצרת עצמית,
עוגנת בחוף המארינה התל־אביבית,
על סיפונה של הסירה, שבעלי היאכטות היו ודאי מלגלגים עליה, קשורים שני-
זוגות אופניים. אפשר להגיע אל החוף באופניים, להעמיסם על הסיפון ולצאת ללב־הים.
המארינה, ולשלוח הזמנות לעגון. בעוד
שבועיים בערך תיפתח תחרות בינלאומית
בשיט.
מול חומת הבטון, פורחים המיפרשים.

ותה

צפריר עם ידיד על סירת
המנוע. סדי יום שישי יורדת
רונה אל החוף והשייט בסירה.

*1H 1VI Hגיורא קירר, היזם של
רעיון המארינה ומנהלה:
/ IIJ/JII
קצין בצי־הסוחר, סרן בצנחנים. בקרוב,
ייאלץ לצאת לקרב נגד הסוחרים שלטשו
עין על מיפעלו, עתה, מנסים לנשלו ממנו.
המארינד. לא נעלמו מעיניהם של סוחרים
זריזים. היום, לאחר המלחמות, לאחר הע מידה
העקשנית של גיורא בתקופה הקשה
— מבקשים מתחרים לבוא אל המוכן, להוציא
מידיו את הזיכיון, ליהנות מהרווחים.
אולם גיורא, שחלם את חלום המארינה
בטרם נולדה, שדחף ולחץ ושיכנע וביקש
ואיים, ועמל בפרך יום ולילה להגשמת
חלומו — אינו מאלה שאפשר לסלקם
בקלות. לסוחרים שלטשו עיניהם לרווחים
הקלים נכונו הפתעות, במאבקם עימו.
בינתיים מוסיף המקום לשגשג. רק לאח 1י
T i n 1%1ך I IIIחלק מהצי הפרטי העוגן במארינה התל־אביבית. למעלה:
סירת־מירוץ נהוגה בידי נוער, ולמטה הגדולה במיפרשיות
j [ II
רונה גילוהו חתיכות צפון תל־אביב. ממר U I I I 1 1
כזים שונים בעולם החלו לשמוע את דבר
העוגנת במארינה. זוהי דו־מיפרשית מתוצרת אנגליה, המסוגלת להשיט 24 שעות רצוף.

האלוו

במילואים חיים הרצוג,
נימנה אף הוא עם
השייטיס הקבועים במארינה של תל־אביב.